גליון 1279 מתאריך 14 במרץ 1962

£םפר 1279

ח׳ אדר ב׳ תשכ״ב14.3.1962 ,

המחיר 65אגורה

--הנה חידון אלן סו אלי:
איזו ממשלה, באיזו מדינה, חוקקה את
החוק בו מופיע הסעיף דלהלן :
.לא יפרסם *ורד עתון חומר אשר יש בו:
( )1להטעות את הציבור בדרך כל שהיא,
( )2לערבב ממרות פרסיות בענייני הכלל,

)3לחתור תחת כוח המדינה, מבפנים
או מבחוץ,
( )4לערער אח רצון האומה,
( )5לפגוע בבמחון המרימה, תרבותה או
כלכלתה.״

ה ו 1י ד
בי ת ך
בס!* רב משקיעה עירית וול־אכיכ-יפו
כבנין כתי־ספר כעיר.
העיריה דואגת לחינוך הכלל!
אתה דואג לחינוך ילדיך -

היה שותו* לפעולותיה
/ע בל ב!
לעירך
מיסיך

תלאב *ג-י 3נ

לא, תשובתך אינה נכונה.
נוסח זה אינו לקוח מחוק לשון הרע,
גם לא מחוק בטחון המדינה, גם לא מחוק־העתונות
החדש שהוכן בשעתו, על־ידי חיים
כהן, ואשר ממשלת ישראל עדיין מחכה
להזדמנות נאותה כדי להעבירו בכנסת.
סעיף זה מופיע בחוק העתונות של הריין
הגרמני, מיום ה־ 4באוקטובר— 1933 ,
חוק שקבע כי העתונאות היא ״יעוד ציבורי״
,וכי עורך עתון יכול להיות רק אזרח
גרמני, ממוצא ארי סהור, שאינו נשוי
ליהודיה.
לפי חוק זד, נסגרו, בשעתו, מאות עתו־נים
גרמניים. רבים מהם נמכרו לאנשי־החצר
של הפירר, שהשתמשו בעמדתם כדי
להפוך מיליונרים. כ״מנהיג ארצי לעתונותי׳
ונשיא ״לשכת העתונאים של הרייך״ נתמנה
מכס אמאן, מי שהיה רב־סמל בפלוגתו
של היטלר במלחמת־העולם הראשונה.
הרב־סמל ניצל היטב את סמכותו החוקית
לסגור כל עתון כראות עיניו: הוא קנה
בפרוטות את העתונים שמצאו חן בעיניו,
היד. לאחד מעשירי המדינה.

חוד שמרס -הוא ה מועד האחדה לת שלום ה מ סי ם לעיריה
תשלומי מתקב לי ם בכל ה בנ קי ם בעיר ובסניפי הגבי ה ״ל העיריה הסרט שאין להחמיצו

ש ערו תיך נו שרות?
השתמשב״אליקסיר־התכשיר
שהוכיח את יעילותו.
מוצר של הביאוקוסנונויקאי דייר א. רובי1
להשיג בבתי המרקחת ובפרפונוריות

משנס הבונים

כ ב אר ה״ ב דאז -כך ג
בישראל שדמ־ 1ו -מ ע 1תו לל ת
הדתית :
הכפיה
במקום קדום המדע -

במקום חופש תנועה -
כמקום חופש המצפון -
במקום חיי־משפחה -

׳313
׳313
3 1 3י
׳3 1 3

עלינו הגבלות המחקר הרפואי
עלינו מחסומי פבישים
עלינו חוקי אישות מפגרים
על א £כישראל ענויים לאין שאת.

אל תתן יד להתפשטות
שלטון הכפיר. הד תי ת!
הצטרף לסניף הקרוב של

הלי\ ה

למניעת

כפיה

השבוע ביקשוני כמה מידידי הטובים לחדול
מעריכת השוואות בין עליית הקבוצה
הבטחוניסטית בישראל לבין עלייתו ונפילתו
של הרייך השלישי.
״אנא,״ אמר לי אחד מהם ,״דבר על
מי שאתה רוצה: על מוסוליני, על פראנקו,
על סאלאזאר, על פירון, על עבד אל־נאצר.
אבל לא על היטלר. זה מבעית מדי. זה
מרתיע את הציבור. תפסת מרובה — לא
תפסת.״
לצערי איני יכול להיענות לבקשתם. אני
סבור כי עריכת השוואה זו אינה בגדר
זכות בלבד, אלא בגדר חובה.
עוד באימוני־הסרט לימדוני איך לשמור
על כיוון של התקדמותי בנוף: לבחור בשני
עצמים, אחד קרוב ואחד רחוק, ולצייר
ביניהם קו דמיוני. רק כך אפשר להתקדם
בקו ישר.
המישטר הנאצי היה המישטר הפאשיסטי
הקיצוני ביותר שראה העולם עד כה. כל
התהליכים, שהגיעו במישטרים פאש יס טייס
אחרים רק לכלל גילוי חלקי או מוסווה,
הגיעו ברייך השלישי לידי גילוי מושלם,
עיקבי וסופי.
דוזקא על כן, זוהי הדוגמה הקלאסית, בבחינת
הר שגיא באופק, המאפשר השוזאד,
מתמדת ורצופה. האם אנו מתקדמים לעבר
הר זה, או מתרחקים ממנו? ואם אנו מתקדמים,
באיזו מהירות? אילו סימני־דרך
מהתת תופעות חלקיות — כגון חוק לשון
הרע, סעיף שלילית הדרכונים, ביטול האמנתם
של סופרים צבאיים, קיום המימשל
הצבאי ובו׳ ובו׳ — בנתיב זה?
זה היה השיקול שהמריץ אותי בשנה שעברה
לכתוב את ספרי צלב הקרס, ועודני
משוכנע עד לעמקי• לבי ששיקול זד,
נבון.

זאת ועוד. אנו, הישראלים, למדנו לראות
בגרמניה הנאצית רק תופעה אחת
ויחידה — הזוועה הנוראה של ״הפתרון
הסופי״ .תוך כדי כך ונחנו את אלף
ואחד צדדיו האחרים של המשטר הנאצי,
אשר בלעדיהם לא היה הפתרון הסופי אפשרי:
דיכוי העם הגרמני עצמו, שלילת
חרויותיו, חיסול עתונותו החופשית, כליאת
אנשי הרוח, ועוד ועוד.
אולי לא מקרה הוא שהתביעה במשפט
אייכמן, בהנהגתו של גדעון האוזנר, דאגה
שלא להעלות אספקטים אלה. אחרת, איך
יכול היה אותו האוזנר, באותה שעה עצמה,
לעסוק בניסוח חוק לשון הרע, שכל מילה
ממנו מזכירה חוקים נאציים דומים?

דתית

ת ל ־ אביב, ת .ד ,21116 .יר ושל ים, ת .ד ,200 .חיפה, ת• ד4 2 2 4 .

הסולם חזה *1*27

מכתבים
מכירת יוסף

כקורא ותיק של עתונכם, שבמרוצת השנים
הפר חלק מעולמי הרוחני. והשפיע על
הלך מחשבותי, הרשו לי להצטרף לטחאת־בם
על המסחר המביש בנפשו של יוסל׳ה,
ממש כבימי הביניים (העולם הזה .)1276
לו עשו כדבר הזה לי, הייתי מחפש ומוצא
דרכים יעילות להגו על ילדי.
והמדינה היכן היא? האמנם סבורים
קברניטיה שכל העולם טיפש? הבאמת ובתמים
אין כל מנגנוני
הבילוש השונים
ומשונים, הבולעים
תקציבי מיליונים,
מסוגלים לאחר כמה
קנאי־דת?
מכיוון שאין להניח
כר, הרי שיש
להניח שהמדינה —
מטעמים שהמגבית
יפה להם — אינה
רוצה למצוא את יו־סל׳ה,
אינה מעונינת
להסתכסך עם
אותם שצעקותיהם
עלולות להזיק למיל־ווה
הפיתוח, וקולותיהם
מכריעים ליופלה
קיום
הטימשל הצבכלומר,
מכרו את הילד במזומז

יש ׳לאסור את החוטפים והקשורים בהם
ולשפטם בכל חוטר הרין.
כאשר תניע הרעה אל נופם שלהם, כאשר
יוטלו עליהם עונשי מאסר כבדים, או אז
ימצאו צדיקים וחסידים אלה התר להתיר
את נדריהם יען כי הצד השווה שבכל
הקנאים האלה ודומיהם בכל הזמנים הוא,
שהם מקפידים בקלה כבחומרה כאשר מדובר
בזולתם, ואילו ביחס לעצמם תסיר ימצאו
היתר, כשם שמצאו היתר למקח השוחד
(המימשל הצבאי) ובשם שמצאו היתר דומה
לטקח ריבית.
למען לא יבוא מחר מי שיבוא —
ובשם הרב הגאון והצדיק פרנק — יחטוד
את ילדי מי מאתנו ויעלם קורבו על
״קידוש השם״ — נזעק כולנו בקול גדול
עד יעשה צדקו
אברהם נייהויזר, חיפה
אכן, לא נוכל להשלים עם ״מכירת מצפון״
(העולם הזה .)1276 לא נוכל להרשות לעצמנו
שאגודת־ישראל תכריע את נורל המדינה.
אם הם דואגים לבטחון המדינה, שישלחו
את בניהם לצה״ל.
מרדכי זילברצויג, ירושלים

כולנו אחים

לרעתי לא היתה הצדקת להפננה של
הלינה למניעת כפיה דתית (העולם הזה
)1278 נגד ההחלטה לחסום את התנועה
ברחוב המלך ג׳ורג׳ בירושלים בשבת לפני
הצהרים.
אני בעצמי דתי. אבל אני יכול להבין
שהלא־דתיים נוסעים בשבת לביקור קרובים,
או כדי ליהנות מנוד ארצנו, כשביום אחר
אין זמן לזה.
...אבל צריכים להיות סובלניים כלפי
הרגשות של הדתיים. בעצמי ראיתי כיצד
הופיע פעם, ביום שני, אוטו פרטי ונסע
במהירות לתוך קבוצת אנשים שיצאה מהתפילה
מבית־הילל. למזלו של הנהג, האנשים
לא הניבו. אילו קרה כדבר הזה ב־מאה־שערים,
בודאי זה היה ננמר במכות
הדדיות.
כולנו, דתיים ולא דתיים, אחים אנחנו.
כולנו צריכים להניע לטולרנציה זה כלפי

ד״ר שמואל גרינולד, ירושלים

פיוטלפון

צודקת הקוראה דניאלה קוטוביץ (העולם
הזה .)1274 אפילו צילצול טלפון יכול
לעורר את הדמיון. כמו למשל:
צילצול טלפון /קפיצת נחשון /מהאמבט
למסדרון / .נוף עירום / ,נוטף
סבון /ועל הרצפה — נחל קדרון.
הקץ להתאבקות לרנלי הרוטנטיקונים.
עלה, ביאליק, והתאבק שם על ה״בוידעם״.
ל. כהן, תל אביב

הצילו את מי?ו

מתרחש בארץ ז

הנני סטודנט צעיר, הגאה בנציגי הצעירים
בממשלה וכל יהבי השלכתי עליהם,
והנה תור פחות משנתיים המיט־ קליז על
ישראל בזה אהד זה: משה רייז -עגבניות;
אבא אבן — מחנכים טנרטניה ומורי
התיכון; ש. פרם — אנגולה.
וכאילו לא די לנו בנ״ל, בא שר צעיר
רביעי, יגאל אלון, וישר מכותלי אוקספורד
רץ לעבר המערכה עם המהנדסים.
אני שואל בכל האחריות שלי כאזרח
ישראלי: מדוע עלי לשוב בתום לימודי לישראל
ולזכות ביחס הנהוג בה כלפי המהנדסים,
בשעה שכאן מצפה לי יחס הולם,
צודק והונו?
א. ינמיר, ניו־יורק

לכדה כמיטה

בשם ידידיה וידידותיה של צפרירה
(״צפי״) לוין, אני רוצה להוסיף כמה
הערות לרשימתכם
(העולם הזה ,)1276
אודות חלקה בכתיבת
הספר ״הייתי
כלבתו של שולץ״.
נוכחתי בעצמי באחת
משיחותיה של
צפי עם יוסי ספרא,
בה הוא טען שהחומר,
אשר היא
כתבה לפי בקשתו,
איננו מתאים לדרישותיו
...היא נם לא
זכתה לקבל ממנו
פרוטה מחוקה עבור
עבודתה.
ואשר לה עצמה,
אני רוצה לציין ש־צפי
צפרירה
הוציאה לאחרונה
קובץ בשם ״לבדי במיטה״ ,שלדעת
מביני דבר הם מקוריים ויוצאי דופן בספרות
הישראלית החדישה. והרעיונות בהם
רחוקים מלהיות סדיסטיים.
אסתר אלקין, תל־אביב

ריקוד על חבל מעל גוב
הכלב הפסנתרן
סו אריות
היחיד בעולם ולהקתו
הופעת טראפציה חסרת־תקדים בחשיפה

״קוסמי החלל״
חידון־רדי

נושא

פרסי־ענק לקהל

נסיעות ושבוע בילוי בפריס
״רביו״ מצחיק עד דמעות ב־ 8תמונות ו־ 40 תלבושות

5השימפנזים של קאפליני

רק חודש ימים בתל־אביב!!!

הצגות יום יום ב״ככר המדינה״ החל מ־ 15 למרץ
ב־ 4אחה״צ וב־ 8.30 בערב.

התשובה

עירום, למה? (העולם הזה .)1277
עירום ככה!
חיים גורדון, ירושלים

ג׳ונגל כבית הלבן

עתונכם דוגל באחוות עמים, בשוויון של
בני־אנוש ובצורך שלנו בידידות עם עמי
המרחב ואפריקה — ובצדק. ביצר תוכלו,
אם בד, להסביר השוואת אי־התאמתה של
דליה לביא (העולם הזה )1277 לתפקידה
בסרט, להתאמתו של בושי מן הנ׳ונגל לנשיא
ארצוודהברית?
האם מוצאו של אדם מן הג׳וננל מונע
מטנו להיות כאחד האדם?
לדעתי, העלבתם קשות את בני אפריקה,
ורצוי שתתנצלו על כד.
גדעון וגר, רמת־חן

פרסום בלקין

המחזור החוזר

להפתעה גדולה ולהתרגשות רבתי גרמה
לי בפרט, ולעובדי משרדי בכלל, הידיעה
בדברהימצאם בארץ של שני
בוגרי המחזור השש
י הקטן ,1935/36
פחרק וגברטקלר.
לפי מיטב האינשבידי, פורמציה שני
הנ״ל הם השרידים
האחרונים
טן המחזור הנ״ל,
כולל כל המחזורים
שלפניו (להוציא את
אברהם שפירא הזקן).

ידוע לי שקיימת
אפשרות של החשדת
משרדי בהתרשלות,
נוכח קיומם של ה־נ״ל
בחיים. לכו הנני
רוצה להקדים ואחד
המבוקשים
להסביר כי שניהם
שהו בחו״ל בענייני
רכש — אם איני טועה, הם היו נם באנגולה,
ולא מן הנמנע שיש להם יד ביבוא
המכוער של ״עוזים״ משם לישראל.
יהי אשר יהי — כיום הם בארץ. אי
לכד אבקשכם מאד להעביר אלי אח כחובתם
המרוייקת, ומשרדי ידאג כבר לתיקון עיוותי
ההיסטוריה.
דרר אנב, תמונותיהם וטביעת אצבעותיהם
הועברו כבר לכל נמלי האוויר והים,
למניעת בריחתם מהארץ.
אטומטאי בשומרט, ראש
ודאגתה הארצית להשמדת
טפילים בחקלאות, תל־אביב

בלשי לכתבה שפורסמה בעתונכם (העולם
הזה ,)1276 תחת הכותרת ״הצילו את הפועל
תל-אביב״ ,ברצוני להעיר מספר הערות,
כדי למנוע אי־הבנות.
כתבה זו נכתבה על סמר השאלות והתשובות
בראיוזאתי, אודות המניעים והסיבות
שהביאו אותי
לעזיבת הפועל
תל אביב, אולם היא
לא נכתבה על־ידי
הכותרת הרצח השגי
ממש. גם
לרשימה זו אינה
קצת רחוקים אנו מארצנו הקטנטונת, אבל
שלי, אלא שלמערכת לא ממאטריכם.
העולם הזה. לדעתי,
הנדון של אורי אבנרי ״הרצח השני״
(העולם הזה )1274 היה מצויין! זאת היא
הפועל תל־אביב היא
גם כיום הקבוצה הנקודה הרנישה שלנו בנושא זח. ושמחנו
בעלת החומר האנו לקרוא שנם הוא מזדהה אתנו.
שי והספורטאי המגי
ואיציק מרון,
טוב ביותר, כד שקליפורניה,
ארצות־הברית אין ננדה. לי כל טענות זנב לאריה
אם נגזר על ישראל להיות זנב (העולם
לא היה בכוונתי
להפוך את, דברי ל הזה )1276 אז מוטב לאריות. עתידה ה־התקפה
אישית על כלכלי שיי המדינה יהיה מובטח יותר על־גולדשטיין
צבי
ברים, אשר ל ידי התקשרות עם מדינות אירופה המערעם
מדינות ערב.
זכותו אני זוקו< מפעלים חיוביים ושליליים בית מאשר
חיים שטיין, תל־אביב
כאחד. בדברי האשמתי במידה הגדולה ביותר
שלושה חברי הנהלה, אשר לדעתי אין
האם האריה סוכן לקבל את הזנב?
מקומם בהנהלת ״הפועל״ .ואל •תר חברי אין ההנהלה אין לי דבר, בי בין בה
והשפעתם וכהקטנה. על השבץ הכארון.
בכוחם לשנות את הנעשה,
לגבי הרעיון להציב אנדרטה במקום שהאטום
דני
גולדשטיין, תל-אביב איש אינורואה אותה, במפעל
מכתבו של כדורגלן הפועל רמלה, ולש־( ,העולם הזה ,)1277 הרשו לי לחדש טילה
עברית חדשה;
עבר כדורגלן הפועל תל־אביב, מדבר בעד
אטימטום.
עצמו. הכותרת נשארת: הצילו!
ישראל שפירא, נהריה
-העזלם הזה 279ז

בואו! בואו! לא היה כמוהו!

וזי ת ה

ההפגנה הספונטנית שיצאה מיד לאחר סיום
עצרת המחאה של משתכנים צמודים בבכר
הרכרט סמואל בתל־אביב ביום ב׳ 5.3.62 לא
אורגנה ע״י מארגני העצרת ולא ע״י שום ,,גו(*
חתרני״ כפי שכתכו מספר עתונאים עוינים.

היא היתה תוצאה ישירה של

זעם וכאב של משתכנים
״צמודי״
אשר יצאו להפגין את תכיעתם: כטול ההפליה
וההצמדה !
עצרת המחאה החליטה :
א. לתבוע שהממשלה והבנקים ישאו כנטל
ההצמדה ולא המשתכנים שהם כרובם
המכריע שכירים ואנשי עמל.
כ. להגביר את המאבק הצכורי נגד ההפליה
כין משתכן למשתכן ולבטול ההצמדה.

בהצבעת פה אחד החליטה עצרת האלפים
לקרוא לכל המשתכנים:

למען הצלחת המאבק

הפסיקו כל תשלום
ע״ח המשכנתא!
ועדת מארגני העצרת

במדינה העם
או תו ת הז מן
היום: יום ד׳ ,ה־ 7במארס.1962 ,
השעה.20.30 :
המסגרת: התוכנית יונון צה׳׳ל, ששודרה
להמוני ישראל מעל גלי צה״ל, תחנת־ה־שידור
של שר־הבטחון.
המאורע: טקס כיום קורם מפקדי־טאנקים
של צבא־ההגנה לישראל.
מתוך רבבות מקלטים בבתי ישראל בקע
קולו של קצין בכיר בצה״ל: סגן מפקד
גייסות השריון. הוא דיבר אל חניכי הקורס,
עמודי־התווך של גייסות השריון מחר. כנהוג,
בהזדמנות חגיגית כזו, העמידם על
חובתם לשרת את המדינה, לעמוד מול
אויביה.
אולם הפעם היה בדברים חידוש מכריע.
הסביר המפקד: יש שני אויבים המאיימים
על המדינה. האחד הוא האויב החיצוני, הזומם
לכלותנו. אולם יש גם אויב פנימי
המסוכן לא פחות.
מי הוא האויב הפנימי? המפקד נתן
לחניכיו תשובה ברורה, חד־משמעית: האויב
הפנימי מורכב מאותם האנשים ״המזלזלים
בערכו של צה׳׳ל״.
המפקד לא אמר מה תפקידם של מפקדי-
הטאנקים כלפי אויבים פנימיים אלה, אזרחי
ישראל. את זאת השאיר לדמיון החניכים —
ולדמיון הרבבות שהאזינו לדבריו ברדיו.
אויבי העם. מניין שאב סגן מפקד
גייסות־השריון את התורה הזאת?
לא היה בכך כל סוד. שמונה ימים
לפני כן נשא שר־הבטחון, דויד בן־גוריון,
נאום שקטעים רבים ממנו הועתקו בעמודי
דבר. בנאום זה ניצל דויד בן־גוריון
מעמד ממלכתי ראשון במעלה כדי לשאת
נאום־הסתה מבולבל (העולם הזה )1278 נגד
״המזלזלים בערכו של צה״ל״.
נושא התקפתו :״חוגים כנעניים, אנשי
הפעולה השמית, עתונאים מופקרים״ (תוך
רמזים מפורשים להעזלם הזה ומעריב),
וכן הפרופסור רוטנשטרייך, ידידו של פנחס
לבון, ודר׳ נחום גולדמן.
קוראי הנאום בדבר קיבלוהו בחיוך סלחני,
כנאה לגבי דבריו של מנהיג ישיש
המפורסם בשל אי־כשרונו לנצור את לשונו
הרעה. הם שכחו שיש אנשים המתייחסים
ברצינות לדבריו של ראש־הממשלה
ושר־הבטחון.
סגן מפקד גייסות השריון הוא רק אחד
מהם.

חברי־הכנסת לבטל בכל עת כל זכות דמוק־ראטית,
כולל חסינות הח״כים של האופוזיציה.
בחזית
הדתית התחממה האווירה
יותר מאשר בכל עת מאז קום המדינה.
יוסל׳ה שוחמאכר לא הוחזר, ושופט
מחוזי ממלכתי אף מצא לנכון למנות לו
אפוטרופוס דתי, כדי לשכנע את הילד
בן ד,־ ,10 המוסת והמנותק, לחזור להוריו.
בארץ גברו השמועות על חטיפות אחרות.
דתיים תקפו ופצעו שוטרים שביקשו להעביר
גופת־מת לניתוח־אחר־מוות הכרחי.
סבלנות הרוב החילוני החלה פוקעת
בצורה גלוייה. אולם מפא״י היתד, נאלצת
לתמוך בדתיים לכל אורך החזית — כי רק
הודות להם היא יכולה לקיים את הדיקטטורה
המעשית שלה במדינה.
למזלו של השלטון, התעוררה השבוע גם
החזית הרביעית, שתמיד יש בכוחה להשכיח
את שאר החזיתות:
כחזית הכטחונית התחמם הקטע
של ים־כינרת, בו פורץ בכל שנה בעונה
זו סיכסוך־דייג ישראלי־סורי. שני
שוטרים, שחירפו את נפשם באומץ־לב
מופתי, נפצעו קשה. אותה שעה ופיצו
שמועות נוספות, שהעידו כי הטיל האנטי-
אווירי עומד לחדור לכל ארצות המרחב,
ואולי לפתוח את תקופת־הטילים באזור זה.
יתכן שזה יהיה המשבר החמור ביותר:
כי בהתקרב הגט הצרפתי, יהיה לישראל
הרבה יותר קשה להשיג נשק מסוג זה
מאשר לערבים.
עצם קיומם של משברים פנימיים אינו
אסון בחברה דמוקראטית. ויכוחים פנימיים,
לבטים רוחניים וחברתיים, הם סימן של
בריאות. האסון האמיתי במארס 1962 הוא,
שאין לממשלת ישראל תרופה אמיתית אף
לאחד מהמשברים האלה, וכי אין בארץ
אופוזיציה של ממש בעלת תרופה אמיתית
משלה.
דת הנזי ר היהוד
כשהתייצבו השבוע עורכי־הדין בפני בית-
המשפט הגבוה לצדק והגישו את בקשתם
לצו־על־תנאי נגד שר הפנים משה שפירא,
היתה זו תחילתה של פרשה הנוגעת לעצם
מהות המדינה.
המבקשים ביקשו את בית־הדין לחייב
את השר לבוא ולנמק בפניהם: מדוע לא

לקראת מ שבר

תוצרת

דובק

ערבות

לטיב

פרס 1ס ד־־י יעקבסנן
קדימהפקידות שפות•

לומדים היטב בביה״ם

אנגלית וצרפתית למבוגרים
ולתלמידי בתי־ספר( .שפה יומיומית,
דקדוק, סגנון ושיחה

?{כרית, שיפור הכתיב, קורם־
פונדנציה, דקדוק, סגנון.

בן־יהודה ,74ת״א, טל 220314 .

הנהלת חשבונות לימוד
מרוכז בקורסי בוקר וערב, הכנה
לבחינות.
כתיבה כמכונה עברית
בשיטה עיוורת.

קורסי ערב לפקידות, למבוגרים ולנוער

(בהנהלת חשבונות, מזכירות, קורספונדנציה וכתיבה במכונה)

התיעצות והרשמה 12—9 :לפנה״צ; 9—3בערב

בשלושה מישורים שונים התקרבו הזעזועים
הפנימיים השבוע לכלל משבר חמור.
שלושת המשברים גם יחד לא היו אלא
צדדים שונים של המשבר המרכזי העמוק:
המשבר של המישטר.
כחזית הבלכדה גברו פעולות־הקרב,
פרץ סיכסוך הטייסים, נמשך מאבק
בעלי המשכנתאות הפרטיות, סערה המלחמה
על תוספת־היוקר. באסיפה פנימית של
מפא״י, בנוכחות המנהיג, נשמע הד ברור
לרעם העמום, הבוקע ממעמקי ציבור העובדים.
ציבור
זה אינו מאמין לממשלה, המעלה
את תקציבה ב־ 19 אחוזים, בעודה דורשת
מן השכבות העניות ״להדק את החגורה״.
אין הוא מאמין לשר הציני, המכריז כי
מדד־יוקר־המחייה עלה בפחות מאחוז אחד,
בעוד שכל ילד יכול לעמוד על ההתייקרות
המתמדת.
ממשלה שאינה מסוגלת להנהיג, יכולה
רק לדכא.
כחזית הדמוקראטיה הוסיפה
הממשלה לגבש את מכשירי־הדיכוי. בעודה
פועלת בכל המרץ לחקיקת חוק לשון הרע,
שיחסל את חופש־העתונות, הודיע שר־המשפטים
כי הוא מתעתד להניח על שולחן־
הכנסת הצעת־חוק שתיתן לממשלה את
הרשות החוקית המלאה להתקין מכשירי־האזנה
בכל מקום שתרצה, להאזין לכל
השיחות הטלפוניות, לפתוח את כל המכתבים
— ״מטעמי הבטחון״ .תוך כדי כך
הביע השר את דעתו כי יש להניף את
הגרזן על אחד השרידים האחרונים של
הדמוקראטיה הפורמלית בישראל: חסינות
חברי־הכנסת.
בגילוי־הלב האופייני למושל צבאי טיפוסי*׳
הצביע דוב יוסף על נקודת־התורפה
של כל המאבק. אמר השר בגלוי: מאחר שאין
בישראל חוקה, יכול רוב פשוט של
* דוב יוסף היה מושל צבאי של ירושלים
בימי המצור.

יהודי רופאייזן
מה זח לאום?
יתן לדניאל רופאייזן תעודת־עולה, לה זכאי
כל ״יהודי״ השב ארצה בתוקף חוק השבות.
המבקש עצמו לא יתגורר אותה שעה במושב
עולים, או במרכז עיר סואנת. הוא
יישב, כפי שעשה זאת מאז בואו לפני
שלוש שנים, במינזר מר אליאס שעל
הכרמל, עטוף בגלימתו החומה׳ כשהוא נושא
על חזהו את צלב העץ הקטן.
כי דניאל רופאייזן, יהודי אשר בחר בדת
הנוצרית באמונתו, לא מוכן לוותר עדיין
(המשך בעמוד )11
העולם הזה 1279

8,8אמר זה מיועד כולו לקורא אחד:
לשריד,עבודה, אלוף־הפלמ״ח, יגאל אלון.
הייתי רוצה לספר לו סיפור על אודות
אדם זקן, החי כיום בגרמניה המערבית,
בודד זגלמוד, בזוי בעיני רוב בני־עמו ובעיני
כל ההיססוריונים.

אדם זה שמו פראנץ פון־פאפן.
לסיפורו יש מוסר־השכל הראוי למחשבה
רבה.

ף* ־ 30 בינואר ,1933 כאשר הטיל
לנשיאיו־,מדינה על ראש המפלגה הנאצית
להרכיב ממשלה חדשה, היתר, מפלגה זו
מפלגת־מיעוט במדינה.
יתר־על־כן, רק חודשיים לפני־כן נחלה המפלגה
כשלון חרוץ בבחירות, באבדה שני
מיליון קולות. גם עד אז לא עלה כוחה
מעולם על 37 אחוזים מקולות הבוחרים —
מספר מאלף במיוחד, כי הוא מקביל בדיוק
למספר הקולות של המפלגה הגדולה ביותר
בישראל, בשיא פריחתה.
חמישה שבועות אחרי הגיעה לשלטון,
ערכה המפלגה הנאצית בחירות חדשות. בבחירות
אלה כבר נעזרה בכוחה של המשטרה,
בטרור של פלוגות־הסער, בשריפת
בניין הרייכסטאג. בכל זאת לא השיגה גם
הפעם אלא 44 אחוזים מקולות הבוחרים.
היא היתד״ ונשארה עד יומה האחרון של
הדמוקראטיה הגרמנית, מפלגת־מיעוט.

״לתקן אותו מבפנים״.
חצי שנד, אחרי עליית היטלר לשלטון,
כשהעולם אך החל להזדעזע מן הידיעות על
דיכוי החופש בגרמניה, נערך הסכם חגיגי
בין האפיפיור לבין המישטר הנאצי. בשם
ד, כנסיה חתם עליו מונסיניור פאצ׳לי, מי
שהיה לאחר מכן לאפיפיור פיוס ד,־ .12 בשם
גרמניה חתם פראנץ פון־פאפן. השפעתו הפסיכולוגית
של ההסכם בעולם היתר, עצומה.
הוא נתן לנאציזם הילה של הגינות.
אנשים כמו פון־פאפן הם שיצרו הילה זו.
בלעדיהם, אי־אפשר להבין כיצד וכה היטלר
בימים ההם לתמיכת חלק גדול מן העתונות
ה, ,הגונה״ בארצות־המערב; כיצד יכול היה
וינסטון צ׳רצ׳יל להשמיע בפומבי את התקווה
שבריטניה תזכה למנהיג חזק ״כמו
אדולף היטלר״; כיצד העזו אנשים כמו בר־נארד
שאו או הדוכס של וינדזור ללחוץ
בידידות את ידה של המפלצת.
באותם הימים היה היטלר חלש עדיין.
דיביזיה צרפתית אחת יכלה להפילו מבחוץ.
כמה גדודים של הצבא הגרמני, בהנהגת
קצינים אנטי־נאציים, יכלו להפילו מבפנים.

איך יכלה מפלגת־מיעוט להגיע
לשלטון? איך יבלה להקים ״באמצעים
דמוקראטיים״ רודנות של
ארם יחיד?

הדבר עלה בידה אך ורק הודות לשותפיה
הקואליציוניים.

המפלגה הנאצית הגיעה לשלטון באמצעות קואליציה. ממשלת הרייך
השלישי היתה ממשלה קואליציונית
-והיאנשארהנ ־
זאת עד ל י ום בו נאסרוחבר
יה ע ל ־ ידיהבריטים .

^ 0אדריכל של הקואליציה הזאת היה

ליציה, נוכל לגבש יסודות אלה כאופוזיציה
לנערי־החצר של המנהיג, ולהפילם.״
הדבר לא הצליח מעולם — לא במפלגה
הנאצית, ולא בכל מפלגה אחרת הבנויה
על פולחן של מנהיג־יחיד.

מפלגה בזאת שוב אינה ניתנת
לתיקון. בי איש אינו יכול לקום

^ סיפור זה יש מוסר־השכל ברור. איני
/בא לערוך השוזאות בין אישים שאי־

8,8דוע הם עשו זאת? היו סיבות רבות
]*ן — החל באמביציה אישית לוהטת, וכלה
באשליות שהתבדו מאוחר מדי.

אך מכל האשליות, לא היתה
אשליה מסוכנת מזו: שאפשר לתקן
את המישטר מבפנים.

האנשים ההגונים אמרו לעצמם :״הנאצים
נמצאים בשלטון. אין אלטרנטיבה שתוכל
לבוא במקומם. אם כן, מוטב שאדם הגון
כמוני יישאר בפנים ויחזיק בתפקידו. כך

פראנץ פגן־פאפן(שגזאס* :ב1\2אריציה נגגן ה רג תיו
אפשר להשוותם, בין מצבים שהם שונים
זה מזה כמו אחוזתו של יונקר פרוסי לקיבוץ
על חוף הכינרת.

ככל זאת הריני
העבודה, מי שהיה
הדרום כמלחמת
מבקשו: הרהר-נא

פונה אל שר•
מפקדי כחזית
תש״ח, והנני
כסיפור זה.

אתר, היית אחד האנשים שהכריעו את
הכף במפלגתך למען הקמת הקואליציה הנוכחית
עם בן־גוריון — אחרי שחשף את
דמותו בימי הפרשה, אחרי שהובס בבחירות,
אחרי שירד למיעוט של שליש. בקואליציה
זו העניקה מפלגתך לבן־גוריון
מעמד של שלטון־יחיד מוחלט.
מאז התדרדרה ממשלה זו עד כדי הנחת
חוק נאצי׳ כמו חוק לשון הרע על שולחן
הכנסת. החוק הוגש בשם כל הממשלה,
ואתה אחראי לו לא פחות מאשר דוב יוסף
או שמעון פרס.
בשמשי פה לאלפים מפיקודיך בהגנה ובצד,״ל,
לרבבות שהעריצוך כאלוף הפלמ״ח,
למאות אלפים שנטו לך חסד, אני שואל:

רק הודות לפון־פאפן יכולה הי־תה
מפלגת־מיעוט להגיע לשלטון
יחיד. רק הודות לפון־פאפן יבול
היה היטלר להפוך דיקטטור.

במישטר של דיכוי, יש תפקיד
מיוחד ל״אנשים ההגונים״ .הם
דרושים כדי לפייס את העולם, בדי
ליצור את האשליה בי ״בעצם
אין המישטר רע בל־כך״ ,שאפשר

אך עד פוך ימי המישטר הוסיך
פון־פאפן לשרתו ככלב מוכה, בזוי
כעיני אדוניו, חסידיו ויריביו.

כל זה לא קרה -באשמת הי־לת-ההגינות
שהעניקו לממשלה
הפון־פאפנים למיניהם.

ן | יונקר גרמני בשם פראנץ פון־פאפן,
קצין משוחרר, ששירת במלחמת־העולם הראשונה
בחזית ארץ־ישראל. ספק אם בלעדיו
היה היטלר מגיע אי־פעם לשלטון.

יש הטוענים כי על שכמו של פון־פאפן
רובצת אשמה היסטורית נוראה יותר מאשר
על היסלר עצמו. כי היטלר הכריז בגלוי
שפניו אל הדיקטטורה, אל חיסול הדמו-
קראטיה, באמתלה של בטחון המדינה. ואילו
פון־פאפן היה אדם תרבותי, שדיבר
על דמוקראטיה ועל קידמה.
אין הוא האשם היחיד. כאשר עולה בידי
מיעוט שוחר־רודנות להשתלט על מדינה
דמוקראטית, יש להאשים בכך את מנהיגי
כל שאר המפלגות: את טיפשותם, את פחדנותם,
את אי־כשרונם להתאחד בעוד־מועד
בקואליציה מקיר־אל־קיר.
בכל זאת רובצת אשמה מיוחדת על פוך
פאפן, כאיש שנכנס לקואליציה עם כוחות־הרשע
ושנתן את שמו לחוקי הזדון והדיכוי
שהונהגו על־ידה.

888 רותו של פון־פאפן לדיקטטורה ה־נאצית
לא הצטמצם בהקמת הקואליציה
ובהמשך קיומה. היתה לו משמעות נוספת,
שבלעדיה אין כל אפשרות להבין כיום את
הצלחת השלטון הנאצי בשלביו הראשונים.

אינם סובלים ביקורת .,אנשים גדולים אינם
נוצרים על־ידי תעמולה. מי שמבקש לבוא
במגע הדוק עם העם ולהתאחד עמו, אל לו
לזלזל בבינתו
הנאום נפל קרבן למנגנון־דזדיכוי שהוקם
בעזרת פון־פאפן עצמו. הרדיו לא שידר
אותו. עתון, שהעז לפרסם קטעים ממנו,
הוחרם. כעבור שבועיים, במרחץ־הדמים של
ד,־ 30 ביוני ,1934 רצחו הנאצים את עוזרו
הראשי של פון־פאפן, שניסח את הנאום.
חייו של פון־פאפן עצמו ניצלו רק בנס,
כשהוא ברח לבניין משרד־הבטחון.

לאן אתה הולך, יגאל?

יגאר ארגן(שנזאר)* :ב\2גאריציה נגגד הרגתעו
אוכל להביא תועלת לאומה, להמתיק את
רוע הגזירות, להשפיע לטובה. אם אתפטר,
יבוא במקומי רק אדם גרוע יותר, אחד הרוצחים
של הס״ס.״
האמת היתד״ כמובן, הפוכה מזו: אילו
פרשו כל האנשים ההגונים בעוד מועד מן
הממשלה, מן הפקידות, מן הקצונה — היה
המישטר מתמוטט עוד בחודשיו הראשונים.
אולי לא פחות מסוכנת היתד, אשליה
שניה :״המפלגה הנאצית גדולה מאד. היא
כוללת יסודות שונים ומגודנים. יש בה הרבה
אידיאליסטים. יש בה המוני פועלים. יש
בה סוציאליסטים כנים. אם נישאר בקוא־
* בידו: שר־בלי־תיק יוסף אלמוגי.

בה נגד המנהיג, מכלי להתחסל.

88 ון־פאפן עצמו בא על עונשו במהרה.
^ הוא היה אחד הקורבנות הראשונים של
איוולתו.
בראשית 1934 הבין מה עשה. הוא היש־לה
את עצמו שעוד יש בכוחו להרוס את
אשר עזר לבנות. בעזרת יועציו ההגונים,
הכין נאום סנסציוני, בו גינה את דיכוי׳
חופש־העתונות. וכך אמר פון־פאפן במאר־בורג:
״ויכוחים
חופשיים, באומץ־לב גברי, ישרתו
את העם הגרמני יותר מאשר מצבה של
העתונות כיוס. על הממשלה לתת את דעתה
על המימרה ׳הישנה, :רק סמרטוטים

כיצד אתה מוסיף לשבת בממשלה המסוגלת
לחוקק חוק כזה, הפועלת בהתמדה לחיסול
חרויות האזרח, שראשה תובע מן
הפועלים ״להדק את החגורה״ ומעלה על נם
את זכותם של העשירים להתעשר?
עדיין אין זה מאוחר מדי להציל למען
ההיסטוריה את דמותו של הפלמ״חאי עטור
הנצחון, בכיר הנוער העברי.

עוד אין זה מאוחר מדי לחוסיך
דך מזהיר חדש לדברי ימיך, להתפטר
או להפיל את הממשלה.

עוד אין זה מאוחר מדי — אך הנה אתה
עומד על הגבול. בעוד חודש, אתה עלול
למצוא עצמך מעברו השני — ללא תקנה,
מעין יגאל פון־פאפן של המלכות השלישית.
* לידו: הגנרל קורט פון־שלייכר, הבוס
של מערכת הבטחון, שסלל את הדרך בפני
הנאציזם.

ננאוו או ר * א בנ ר *

למק״י איו שום מש^ל-מפ״ם אינה מציעו

ד״דבד

באותם הימים עוד היתד, אפשרות לשלום עם הערבים, על־ידי יצירת מגע עם היסודות
הערביים המהפכניים. יסודות אלה טרם הגיעו אז לשלטון. הם היו חלשים וחיפשו בני־ברית.
יתר על כן, המדיניות האמריקאית בימים ההם לא היתד, אנטי־ישראלית ופרו־ערבית,
אלא שאפה לנייטראליזציה של המרחב.
ישראל החמיצה את ההזדמנות הגדולה. היא השתלבה באופן חד־משמעי בגוש המערבי,
קשרה את כלכלתה במענקים אמריקאיים ובשילומים. אחרי רצח עבדאללה לא נותרה לה עוד

מדיניות ערבית כלשהי.
מה היתד, מפ״ם בשלב זד,ז אלטרנטיבה מהפכנית, גורם לשינוי אבולוציוני — או חלק

מן המשטר?
מפ״ם היתד, הכוח היחיד שיכול היה לגרום לשינוי. אולם האגף השמאלי של המפלגה
ניסה להשיג יותר מדי, במהירות רבה מדי. הוא רצה להפוך את מפ״ם למפלגה ״לניניסטית״.
הוא נחל נצחון־פירהוס בקונגרס חיפה, גרם לריאקציה של הימין במפלגה, לפילוגה
ולכניעת כל שרידיה למפא״י.

ב1־גוריון עט חיד־השריון: נגה זמן ״שאר מאזו-הנוחותי
הכית השלישי, כמו הבית הראשון והשני, כפוף לשלושה גורמים יסודיים:
ס כוחה ויציבותה של המדינה ;
ס יחסיה עם שכניה :
6יחסיה עם המעצמות הגדולות.
עקרונות־היסוד של המדיניות הציונית הרשמית, בדור שלפני הקמת המדינה, היו: ברית
עם בריטניה ופשרה עם הפיאודליזם הערבי. מדיניות זו הופרכה על־ידי המציאות. הבית
השלישי התנגש, בתום מלחמת־העולם השניה, עם המעצמה השלטת.
משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, הציע אז תוכנית שהקדימה אתזמנה:
יצירת חזית עברית־ערבית משותפת במזרח־התיכון נגד בריטניה. תוכנית זו לא נתקבלה.
דויד בן־גוריון הגשים את תפיסתו ״לא וישי, לא מצדה״ .הוא נקט שיטות גמישות,
ריאליסטיות ומוצלחות, אם כי ציניות. ניצול זריז של המצב הבינלאומי, ושילוב כשרוני
התנגשות צבאית ישירה עם
של אמצעים שונים, הביאו למיגור המעצמההמנדטורית.
בריטניה נמנעה, ולבשה צורה של מאבק בלתי־ישיר עם הגדורים הערביים שלה.
בשנים 47־ 1946 כבר נזרעו זרעי העתיד. נקבעו כמה עובדות, שקבעו לא רק את מהלך
מלחמת־השיחרור, אלא גם את התפתחות ישראל עד היום: בן־גוריון מתבלט כמנהיג
הלאומי הבלעדי, המעצב את האיסטראטגיה ואת המדיניות של ישראל, ללא בל מתחרה
או אופוזיציה. מולו לא נותר אף ציוני אמיתי אחד בעל מדיניות ברורה ובת־ביצוע.
מפא״י, שהיתר, עד או מפלגת פועלים רפורמיסטית, הפכה את עצמה למפלגת־שלטון
לאומנית, המגשימה את תוכנית הימין הציוני. הסיכסוכים־כביכול בין מפא״י ואצ״ל (חרות)
היו בעלי אופי טאקטי וזמני גרידא, או נבעו מההתחרות על השלטון. מבחינת המטרות
ארוכות־הטווח היתה קיימת בין השניים זהות מרחיקת־לכת.

המלחמה הבלתי־גמורה

• * מלחמההאמיתית החלה רק ב־ 15 במאי ,1948 והיא הסתיימה ללא הכרעה.
! | תפיסת־היסוד של בן־גוריון במלחמה היתה: התפייסות עם בריטניה, השתלבות
במחנה המערב, שיתוף־פעולה עם הפיאודליזם הערבי (עבדאללה) .היה זה המשך ישיר
של המדיניות הציונית הבסיסית, למרות כשלונה בשנים 47־. 1946
לכן נהג בן־גוריון כפי שנהג בחזיתות ירושלים, המשולש ואבו־עגילה.
האם היתד. אלטרנטיבה לאיסטראטגיה זו של בן־גוריון? מפ״ם נכשלה כשלון היסטורי
באי־יכולתה לגבש אלטרנטיבה למדיניות זו. היא חסרה אחידות פנימית, היתר. מפולגת
מבפנים, לחמה מלחמה חסרת־תכלית על אוריינטציה בינלאומית. חוסר־מדיניות מצדה
הוליד, בהכרח, חוסר־איסטראטגיה.
על רקע זה מוסברים המשברים הפנימיים של ימי המלחמה: מאבק האסכולה הפלמ״חית
נגד האסכולה של הבריגדה, הקמת המיפקדה הפרטית של בן־גוריון, משבר גלילי ומרד
המטכ״ל. דווקא מפקדי מפ״ם היו המבצעים הנאמנים ביותר של האיסטראטגיה הבן-
גוריונית. משבר אלטלינה היה תוצאה של תחרות אישית ומפלגתית, אך לא התנגשות
בין תפיסות מדיניות ואיסטראטגיות שונות.
מדוע סורק הפלמ״ח? הפלמ״ח לא פורק מעולם. פורקה מיפקדת הפלמ״ח, שלא שלטה
על כוחות כלשהם. היא היתד, סמל שלא סימל מאומה. הקרבות של מס״ם היו קרבות
מדומים על פרטים, אך לא מאבק על אלטרנטיבה מדינית ואיסטראטגית.

הזדמנות היסטורית הוחמצה
ך * ת קו פהש כי ן חתימת הסכמי שביתת־הנשק לבין מיבצע־סיני הוכיחה שוב כי
| | הנחות־היסוד של המדיניות הרשמית סותרות את המציאות.
בריטניה הוסיפה להעדיף את הערבים על ישראל. את מקום הפיאודליזם הערבי תפסה
התנועה הלאומית של הבורגנות הצעירה, שהכריחה את בריטניה לסגת באיטיות אך
בהתמדה. ארצות־הברית תמכה בהתפתחות זו, על כן אי־אפשר היה להגשים את המטרות
המדיניות של מלחמת־השיחרור.
מלחמת־השיחרור נתנה דחיפה עצומה להתפתחות בעולם הערבי. היוקרה של המשטרים
הפיאודליים ושל בריטניה נהרסה. אחרת לא היו אפשריים ההפיכה הסורית של 1950
והד,פיכה המצרית של , 1952 לא עבד אל־נאצר, לא קאסם, לא גירוש גלאב, לא מלחמת־השיחרור
האלג׳ירית. אולם ישראל לא ניסתה מעולם להסביר כי במלחמת־השיחרור לא
הובסה האומה הערבית, אלא רק המישטרים הישנים, סוכני האימפריאליזם וגרוריו.
בשנים 51־ 1950 היתד, עוד אפשרות להסיק מסקנות משגיאות העבר. היתד, ברירה בין
שתי דרכים:
(א) מדיניות נייטדאליסטית, תימרון בין הגושים בעולם, והקמת כלכלה מתוכננת
בישראל, תוך שימת דגש על היסוד הסוציאליסטי.
(ב) התייצבות ברורה לימין צד אחד במלחמה הקרה, ומתן כיוזן קאפיטליסטי מובהק
לכלכלת המדינה.

כשלון מיבצע-סיני

* קודת המיפנה במרחב באה בתקופת 55־ . 1953 הבריטים פינו את הבסיסים בתעלת^
סואץ, ארצות־הברית ניסתה לשלב את מצרים במערכת איסטראטגית מערבית חדשה —
ברית בגדאד. המערב נקט עמדה אנטי־ישראלית. תגובת ישראל: נסיון למנוע. ברית
מערבית־ערבית.
בן־גוריון ביקש להפעיל מדיניות של ״הרתעה אקטיבית״ ,התנגש עם משה שרת
והתפטר. באה תקופת לבון — קיביה, עסק־הביש ופרשת־לבון.
הגוש המזרחי פעל נגד ברית בגדאד, צייד את מצרים בנשק. בגבולות ישראל התפתחה
מלחמת גרילה וגרילד,־נגדית. פעולותיו־,תגמול לא נועדו לשמש הרתעה לפידאיון, אלא
הכנה צבאית, נפשית ומדינית למיבצע־סיני.
מבחינה בינלאומית היה מיבצע־סיני־סואץ כשלון חרוץ. הוא הוכיח את פיצול המחנה
המערבי. תפיסתו האיסטראטגית היתד, בבחינת אנאכרוניזם. העיתוי היה אח־ילי, כי המיבצע
החליש את עמדת המערב במשבר הונגריה, בעוד שמשבר הונגריה אילץ את ברית־המועצות
לצאת להתקפה נגדית במזרח־ד,תיכון. הביצוע האירגוני, המיבצעי וו־,טאקטי היה מביש.
תחת לחסל את ראש־הגשר הסובייטי במרחב, עזר מיבצע־סואץ באופן מכריע לביסוס
ההשפעה הסובייטית במזרח־התיכון.
מה היד, מאזן מיבצע־סיני־סואץ מבחינה ישראלית?
תפיסתו היסודית היתד, החייאת הקו הבן־גוריוני מימי מלחמת־השיחרור ומשנת : 1953
השתלבות גלוייה וסופית במחנה המערבי, הגשמת ״ההרתעה האקטיבית״ לשם החלפת
המישטד במצרים, וסיפוח חצי־האי סיני לישראל (״מלכות ישראל״).
כאשר נכשל קו זה, פעל בן־גוריון בגמישות, בריאליזם ובתבונה, כפי שעשה ב־1946
וב־ .1949 כמו אז, עשה את הכל כדי למנוע התנגשות ישירה עם מעצמה גדולה, וכדי
להשיג את המצוי תחת הרצוי.
בשלב המאבק המדיני, אחרי המאבק הצבאי,ד,חליף בן־גוריון את יעדי־המכסימום ביעדי
מינימום. בצורה זו השיג את ההישגים ד,מוקטנים של מיבצע־סיני: גישה חופשית לאילת,

כשבתו בבית־הסוהר, חיבר דר׳ ישראל כר ראשי־פרקים לשתי
יצירות גדולות :״מלחמות הבית השלישי״ ו״לקראת פרשת־הדרכים״.
התמצית הראשונה, המשתרעת על גכי 29 עמודים של מכונת־כתיבה,
מנתחת את עלילות ההגנה, המחתרת, מלחמת-העצמאות ומיכצע־פיני.
התמצית השניה, המשתרעת על גבי 25 עמודים, היא סיכום
של מחקר מדיני מעמיק. שתי התמציות כתובות אנגלית.
להלן מפרסם ״העולם הזה״ עיבוד מקוצר של התמצית השניה,
המשקפת את השקפת־עולמו של דר׳ כר. היא מוכיחה שלא חל שינוי
בהשקפה זו מאז מאסרו, כי דעות דומות היה דר׳ בר משמיע באזני
ידידיו בשיחות פרטיות נם קודם לכן.
הרתעה לזמן מוגבל: סוף מלחמת־ד,גרילה המצרית: יוקרה צבאית, בייחוד בחוגי הימין
באירופה.
לעומת זאת מראה המאזן את ההפסדים ארוכי־הטווח: קילקול מכריע של היחסים עם
העולם הערבי ועם הגוש המזרחי.

ך* איסטראטניה

15 שנות בן־גוריון

הבן־גוריונית, ב־ 15 השנים האחרונות, השיגה שורה של הישגים

( | קצרי־טוזח, והם:
• הקמת חברה קפיטליסטית, הנהנית מרווחה כלכלית, שהיא גם זמנית, מלאכותית
וטפילית. היא הביאה הטבות לחלק גדול־יחסית של האוכלוסיה, והיתד, מסוגלת לקלוט
מיליון עולים חדשים.
• עליית העוצמה, היוקרה וכוח־ההרתעה הצבאיים, לזמן מוגבל.
• היחסים עם המערב, עם כל עליותיהם וירידותיהם, ועל אף חוסר ההשתלבות
הסופית והמוחלטת של ישראל בו, סיפקו עד כה את האמצעים שהיו דרושים למדיניות
זו — כסף ונשק.
• נמנעה שואה לאומית, שהיתר, צפויה עקב התנגשות ישירה עם מעצמה גדולה, הן
בימי המאבק עם הבריטים, הן בתום מלחמת־ד,שיחדור, הן במיבצע־סיני. בכל המקרים
האלה הוכיח בן־גוריון ״חוש לייעוד היסטורי״ יחד עם חוש־מידה.
המדיניות של בן־גוריון לא נכפתה על האומה בניגוד לרצונה. היא תואמת את אופי
החברה הישראלית הנוכחית. זוהי חברה זעיר־בורגנית בעיקרה, שוביניסטית, פרובינציאלית,
הלוקה בשגעון־גדלות. רוב החברה הזאת נהנה מפירות המדיניות הבן־גוריונית.
איש לא הציב אתגר יעיל למדיניות ולאיסטראטגיה של בן־גוריון. אף לאחת מן
המפלגות אין הזכות למתוח עליו ביקורת. הוא ביצע את מצע הימין הציוני ביתר יעילות
וזהירות מכפי שהיד, מסוגל לכך הימין עצמו. המחנה המתקרא כביכול ״השמאל הציוני״
לא הציע מעולם שום תוכנית אלטרנטיבית. מק״י אינה, ומעולם לא היתד״ כוח־מדיני
בלתי־תלוי, בעל משקל כלשהו.

הנחות היסוד הן מוטעות

אלה הן שמונה ההנחות ארוכות־הטודח, עליהן בנויה האיסטראטגיה של בן־גוריון:
• המלחמה הקרה תימשך, והמערב ינצח בה.
• ׳0המערב עודנו הגורם המכריע במרחב.

לטרנטיבה -דויד בן־גוויון היה והנהו האדם היחיד במדינה שיש לו מדיניות של ממש

0נ\ להאתדע תו

׳ >9הסיוע הכלכלי והצבאי של המערב יימשך.
ס יהדות העולם תוסיף להושיט עזרה בלתי־מסוייגת.
9יש בכוחנו לשמור לעולם ועד על מאזן־הכוחות הנוכחי, הצבאי והמדיני, בין
ישראל למדינות ערב.
• הערבים לא יתקדמו התקדמות מספקת מבחינה כלכלית, חברתית, מדינית וצבאית.
בהשוואה לישראל, יישארו תמיד נחיתים מבחינה איכותית.
• אנחנו יכולים *לאגוף״ את הכורח בשלום עם הערבים על־ידירכישת ידידים
באפריקה ובאסיה.
• הזמן פועל לטובתנו. ישראל מסוגלת להחזיק מעמד כמיבצר במצור, עד אשר
ישתנה לטובתנו המצב הבינלאומי, או המצב בארצות ערב. אנו מסוגלים לעמוד בפני
הלחץ של כל גורם בינלאומי ושל כל שכנינו, עד אשר ישלימו הערבים עם קיומה של
ישראל, בעלת המדיניות הנוכחית.
בטור־החובה של המאזן מופיעים הגורמים דלהלן:
9החברה הישראלית, שהתפתחה ב־ 15 השנים האחרונות, מאבדת בהדרגה את
מקורות־הכוח המוסרי והרוחני — מקורות־הכוח שנבעו מן התנועה הציונית והישוב,
ושייצרו את המדינה. התפרקות דומה של ערכים חלה בימי הבית הראשון והשני, בתקופות
שנראו דווקא כתקופות־גאות כלכליות ומדיגיות.
•י הנחות־היסוד של מדיניות־החוץ הציונית, ולאחר־מכן הישראלית, הוכיחו את עצמן
כמוטעות ב־ , 1945ב־50־ , 1949ב־ 1954 וב־.1956
9ההנחות ארוכות־הטווח, עליהן מבוססת מדיניותנו הנוכחית והעתידה, סותרות סתירה
מוחלטת את המגמות ההיסטוריות של תקופתנו, הן בעולם הן במרחב.

ישראל -מכשול למערב

ך* מלחמה
( | הבאות:
9עו לםאחד: שני הגושים יתקרבו זה לזה מבחינה רעיונית ומדינית. הגוש
הקומוניסטי יחזור אל האידיאלים ההומאניסטים של המערב. הגוש המערבי יסגל לעצמ!
את עקרונות המשק המתוכנן. בעזרת המדינות הניטראליסטיות, יקום סדר עולמי מאוחד.
9הרסה עו ל ם: אם אחד הגושים ינסה לבצע התפרצות מכרעת לתוך עמדות הגוש
השני, ואם ישתלט הסטאליניזם במזרח או הדאלסיזם במערב, תפרוץ מלחמת־עולם
גרעינית.
9עו לםקו מו ני ס טי: אם לא ינטוש המערב את שיטותיו הקולוניאליסטיות, ואב
לא ייפטר ממישטרים רקובים שהוקמו בחסותו במדינות המפגרות, ישתלט הקומוניזם ע׳
העולם ללא מלחמה. זוהי מטרתו של כרושצ׳וב.
במרחב שלנו, נמצאת ההשפעה הסובייטית בסימן של עלייה מתמדת. הדבר מתבטא
בדירבון התיעוש, שינוי המיבנה המעמדי והגדלת הכוח הצבאי של הערבים.
למרות פירוק רע״ם, תגבר תנועת־האיחוד בקרב הערבים. עבד אל־נאצר הסיק אר.
המסקנה הנכונה: שהעולם הערבי יתאחד בהנהגת אותה מדינה שתצליח ראשונה להנהי.
רפורמה סוציאליסטית — בין במתכונת הסובייטית בין במתכונת הטיטואיסטית.
האיסטראטגיה הסובייטית במרחב מכירה בשני שלבים: שלב ראשון של עידוד המישטריג
הלאומניים (עבד אל־נאצר, קאסם) ,שיכשירו את הקרקע למהפכה מעמדית; ושלב שני ש;
ביצוע המהפכה בידי המפלגות הקומוניסטיות המקומיות.
המערב, לעומת זאת, עומד לחולל שינוי מוחלט בגישתו. הוא ישאף לניטראליזציה שי.
המרחב. לכן מכריחה ארצות־הברית את דה־גול לחסל את מלחמת־אלג׳יריה. ארצות־הברית
תנסה לתמוך במהפכה המצרית, באיחוד העולם הערבי ובקידומו החברתי והצבאי. אם המערב
לא יצליח בכך, ישתלט הגוש הקומוניסטי על המרחב.
בעיני המערב, תהווה ישראל מכשול בדרך זו.

יהיה לערבים צורך ב״שעיר לעזאזל״ ישראלי בדי לחפות על כשלונות פנימיים.
יש לנצל את התקופה המוגבלת, בה יישאר מאזן־הכוחות במרחב על כנו. יש להתקדם
צעד אחרי צעד. הצעד הראשון הוא שינוי האווירה הרוחנית בעתונות, ברדיו, בספרות וכר,
תוך הודאה בעובדה שלא רק הערבים, אלא גם אנחנו, גרמנו למתיחות הנוכחית ועשינו
שגיאות. הצעד השני צריך להיות קריאה ישראלית לתיודך מטעם שני הגושים בין
ישראל לערבים.

הייתכן שינוי בעמדת ברית־המועצות?

*•שראל היא האשמה בהרעת היחסים בינה לבין ברית־המועצות. ברית־המועצות
י תמכה בהקמתה, מתוך תקווה שישראל תהיה מעין אוסטריה מרחבית. רדיפת היהודים
בגוש המזרחי החלה רק אחרי שישראל השתלבה בבירור בגוש המערבי (במלחמת
קוריאה) .כיום ישראל היא אחת המדינות האנטי־סובייטיות הקיצוניות ביותר בעולם.
הסיבות לעמדה זו של ישראל( :א) התחרות בין שני חזונות משיחיים( ,ב) הדמיון
בין המישטר בדמוקראטיות העממיות ומישטר מפא״י( ,ג) השנאה המסורתית של הציונים
הרוסיים כלפי הקומוניסטים; (ד) שנאת הסוציאל־דמוקראטים הגרמנים כלפי הקומוניסטים;
(ה) שנאת העולים, שבאו מן הבורגנות הזעירה המזרח־אירופית.
על ישראל להפריד בין שלילה רעיונית לבין קו מדיני. שיפור יחסי ישראל עם ברית-
המועצות יחזק את עמדת המיקוח של ישראל גם כלפי המערב. המזרח הוא מתווך
פוטנציאלי יעיל יותר בין ישראל והערבים מאשר המערב. הקו האנטי־סובייטי של ישראל
מסכן את קיום יהדות ברית־המועצות.
ברית־המועצות מעוניינת בשיפור היחסים עם ישראל בגלל הטעמים הבאים( :א) ברית־המועצות
רוצה לפתור את בעייתה היהודית> ,ב) אין היא זקוקה לתסביך אנטי־ישראלי כדי

הקרה, הנטושה בעולם, עשוייה להסתיים באחת משלושת התוצאות

חימוש אטומי במרחב -התאבדות לישראל

* * שוטכך, טעונות כל ההנחות היסודיות של ישראל בדיקה מחודשת.
0כיום קל יותר לערבים לבצע מלחמת־בזק, בנוסח מיבצע סיני מאשר לישראל. המצב
הבינלאומי עלול לאפשר זאת לערבים, בעוד שאין להעלות על הדעת כי יווצר אי־פעם
מצב בינלאומי שיאפשר זאת לישראל. תנאי סואץ־סיני לא יחזרו עוד.
מאזן־הכוחות הקיים בנשק שיגרתי אינו ערובה לבטחון. לערבים קל יותר להשיג נשק
כזה מאשר לישראל, והם יתקדמו בקצב מוגבר. ישראל תוכל לשמור על מאזן־כוחות זה
רק לזמן מוגבל. היא לא תוכל לצאת למלחמה מונעת, וגם הפילוג הערבי ישמש רק
לדמן מוגבל מעצור לערבים.
בתנאים אלה, ינסו כל המדינות במרחב למצוא פתרון בעזרת נשק גרעיני וטילים. אולם
בשטח זה יוכלו הערבים לסמוך יותר על סיוע של מעצמה גדולה מאשר ישראל.
תהיה זאת התאבדות מצד ישראל, אם תביא לחדירת הנשק הגרעיני למרחב.
תמיכת המערב בישראל תפחת ותלך. חברות נאט״׳ו מתנגדות להשתלבות ישראל בברית
זו, כל אחת בגלל סיבות משלה. אחרי השלום באלג׳יריה, תחדל צרפת להיות ספקית
עיקרית של נשק לישראל. ארצות־הברית תשעבד את כספי הסיוע שלה למטרותיה הפוליטיות.
לכולן תהיה ישראל בת־ברית בלתי־נוחה.
באפריקה תוכל ישראל לסמוך לאורך ימים רק על המדינות הפרו־מערביות. אלה, מטבע
מהותן, לא תוכלנה לתווך בינה לבין הערבים. באפריקה יגבר כוח הגוש הנייטראלי, הקרוב
יותר לערבים מאשר לישראל. גם הידידות של כמה ממדינות אפרו־אסיה אינה יכולה לשמש
תחליף לשלום עם הערבים.
אי־אפשר *לאגוף״ את העובדות הגיאו־פוליטיות וההיסטוריות. הצלחות זמניות בהצבעות
באו״ם אינן צריכות להשכיח את הנטיות ארוכות־הטווח.

האם יתכן שלום במרחב?

* שראלמתקרבת לפרשת־הדרכים הקריטית, כאשר כל התהליכים האלה יגיעו לשיאם,
וישללו ממנה את חופש־הבחירה. נותר זמן קצר בלבד, בו עוד תוכל ישראל לבצע את
השינוי המכריע במדיניותה.
יחסה של ישראל כיום אל בעיות השלום במרחב הנו שלילי לא פחות מאשר יחס
הערבים.
בעוד שאסור לנו להתייחס ברצינות לתעמולה הערבית, עלינו להודות שיש לערבים
טענות מוצדקות כלפינו. טענתנו שאין אנו חלק מן המרחב, מרירות הערבים על מפלתם
במלחמת־השיחרור, נכונותנו לשמש בסים למערב, זכרונות סואץ־סיני, התנגדותנו לאיחוד
הערבי, תסביך־העליונות שלנו כלפי הערבים, ויחסנו לערביי ישראל.
כל עוד שמים אנו את הדגש על ההיסטוריה של יהושוע ואלכסנדר ינאי, ישימו הערבים
את הדגש על צלאח אל־דין ובייבארם. אם נשים את הדגש על תור־הזהב ועל התקופות בהן
ניסינו לאחד את המרחב (החל בנסיונו של שלמה המלך ליצור פדרציה שמית) ,יביא הדבר
במרוצת הזמן לתוצאות. עם השגת קידמה חברתית וכלכלית בעולם הערבי, שוב לא

יגאל אלון בעצרת זכוון לשדה: מז־וו! פורק הפלס?
לרכוש עמדות בעולם הערבי( ,ג) אדרבא, שיפור יחסיה עם ישראל יעניק לה חופש־תימרון
גדול יותר במרחב.
הניטראליזציה של המרחב, תוך השכנת שלום בין ישראל והערבים, היא לטובת שני
הגושים.

איר תשתנה ישראל?

שרהש ני םהק רו בו ת תהיינה מכריעות לגבי ישראל. עליה להתאים את תפיסתה
^ לנטיות ההיסטוריות, למציאות העולמית והמרחבית. עליה להשתלב במרחב, להשיג
הבנה עם שכניה, לשים את הדגש על שילוב ההישג הלאומי והסוציאלי, לחזק את היסוד
החלוצי והסוציאליסטי, כנגד היסוד הטפילי, הספסרי והביורוקראטי.
אם ישראל לא תצליח בכך, היא תעמוד בפני סכנה חמורה ביותר.
התנאי המוקדם לכך הוא הבנת הבעיות וויכוח חופשי עליהן. אין להתגאות בעובדה שאין
חילוקי־דעות בין המפלגות על מדיניות החוץ והבטחון.׳ להיפך, הדבר צריך להדאיגנו.
דוגמות לחדסר־ההבנה הציבורית של הבעיות האמיתיות:
• הטיפול בפרשת־לבון: שאלו ״מי נתן את ההוראה?״ תחת לשאול :״ מדוע ניתנה
הוראה כזאת? ״
9מערכת־הבחירות: דרשו ״פיקוח על מערכת הבטחון״ ,תחת למתוח ביקורת על
מדיניות מערכת־הבטחון. אופייני כי למחרת הבחירות נטשו גם את הדרישה לפיקוח.
• ההתקפה המפא״יית־חרותית על דר׳ נחום גולדמן, שהזכיר כמה מבעיות אלד,
בצורה הססנית וחסרת־אומץ, ושאף מפלגתו שלו לא תמכה בו.
גורמי חוסר־ההבנה הציבורית הם:
• תכונות־היסוד של האופי הלאומי, שהובילו בעבר לחורבן הבית הראשון והשני.
עקשנות במקום הלא־נכון ובשעה הלא־נכונה, פרובינציאליות, העדר חוש־מידה.
• ההפרזה הבלתי־מציאותית של גאוותנו (המוצדקת תחילה) בסמלי עצמאותנו החדשה,
אותה השגנו בדיוק בשעה שאבד הכלח על המדינה הלאומית הקטנה.
9אי־הבנת ההיסטוריה העתיקה והחדשה שלנו. כשלונותינו ההיסטוריים הוגדרו
כ״טראגדיות עטורות־גבורה״ .זיופי תולדות מלחמת־השיחרור ומיבצע־סיני.
9אדישות ״ישראל השניה״.
׳ 9שביעות־הרצון הבורגנית של ״הישוב הוזתיק״ והצמרת ה״חלוצית״.
9הלאומנות ושגעון־הגדלות של הצברים.
• הקונפורמיזם והפחדנות של העתונות.
קיימות שלוש אפשרויות לשינוי המצב:
9שינויי אבולוציוני, תחת לחץ המאורעות בשנים הקרובות. יתכן שבן־גוריון עצמו
יבצע שינוי זה, צעד אחרי צעד. בעבר מנע תמיד בן־גוריון התנגשות עם כוחות עדיפים,
ותמיד העלה את האינטרס הלאומי מעל לשאיפותיו האישיות (סיני).
9אם בן־גוריון לא יבצע שינוי זה עצמו, עלולים יורשיו לנסות לעצור את ההיסטוריה
בכוח, כמו ירבעם ואלכסנדר ינאי, ולהביא חורבן על המדינה. מצד שני, לחץ המאורעות
עשוי להחיות בלב יורשי בן־גוריון את הריאליזם הצברי, ויתכן שעוד יבצעו את השינוי
ברגע האחרון ממש.
• האפשרות השלישית: עליית כוחות פוליטיים חדשים, כתוצאה מלחץ המשבר.

הפצצות ופרו
עם אוו השחר
58י מזו םשלמ טו ס התגבר וקרב. רעש
ן המנועים עבר מעל ראשי, וכעבור שניות
— טראח! כאילו הפיל מישהו חפץ כבד.
התהפכתי במיטתי וניסיתי להירדם שנית.
אך רעש המטוס לא הניח לי. שוב טירטור
מנועים — ושוב רעש גדול של משהו נופל.
התבוננתי בשעון 7.15 :בבוקר. איזו
שעה בלתי־אנושית בשביל תנועה אווירית
כזאת!
ושוב נשמע טראח. הפעם קפצתי ממיטתי.
כבר שמעתי רעש דומה לא־פעם בחיי, אבל
זו הפעם הראשונה, ששמעתיו בעיר זרה,
כשאני שוכב במיטה של מלון מהודר. לא
נותר בי כל ספק: היתר, זאת הפצצה אווירית.
כאילו
לאשר את השערתי, נשמעו נביחות
קצרצרות של מיקלע כבד. ניגשתי לחלוני
ופתחתי את התריסים. ממרחק כמה
עשרות מטרים בלבד היתמר עשן סמיך,
וכל הזמן חגו שני מטוסים באוויר. מדי
פעם צלל אחד מהם, הטיל פצצה או ירה
צרור אל אותה מטרה עשנה. עם כל פצצה,
הזדעזע הבניין של מלון קונטיננטל פאלאס
כאילו נפגע הוא עצמו. יכולתי אפילו לשמוע
את שריקת הקליעים. במסדרון שלפני
חדרי, הדהדה מפולת של הטיח המתפורר
מכוח ההדף.
תינוק יילל בחדר הסמוך. אשה צווחה
בצרפתית היסטרית :״אלוהים, מה קורה הפעם?״
וקולו של גבר ניסה להרגיע אותה:
״רק מפציצים את ארמון הנשיא. אל
תדאגי!״

ה נ שי א מו פי ע
י• געתי לארמון העצמאות, ביתו הרשמי
| | של הנשיא בסאיגון, בדיוק בזמן כדי
לראות את המטוס האחרון יורה צרור אחרון.
מן האגף השמאלי של הארמון עלה
עשן סמיך .״פצצת נפאלם!״ הסביר לי בהתרגשות
קצין־משטרה, שהסתתר בכניסה
לבית הסמוך.
כעבור שניות נשמעו צופרי אמבולנסים
חייל חמוש
ניצב במרכז צבאיים ומכוניות־כבאים אדומות. התקרבתי•
העיר — סמל לשלטון הנכפה על האזרחים. אתם עד לארמון. זהו בניין יפה ורחב, בן
שלוש קומות. מסביב היו פזורים ענפים
כרותים. אייל גדול, מאלה המסתובבים בגן של ארמון־הנשיא, הביט בעיניים בוהות בהרס.
מבעד לעשן אפשר היה להבחין בתוצאות ההפצצה. האגף הימני של הארמון היה הרום
כולו. הכבאים התיזו עליו מים, שעה שאנשי העזרה־הראשונה הוציאו פצועים על אלונקות.
ספרתי ארבעה פצועים, חיילים משומרי הארמון. לנשיא עצמו, כנראה, לא אונה דבר.
תוך דקות ספורות התמלאה הרחבה שלפני• הארמון: שוטרים, חיילים, ג׳יפים. כמה
דמויות לבושות־אזרחית הופיעו במרפסת של הקומה התחתונה, באגף השמאלי: הנשיא נגו
דין דיים ופמלייתו. הוא נתן כמה הוראות ונעלם. ואז החלו להרחיק את הצלמים והעתונאים.
״אני מבקש סליחה,״ פנה קצין־משטרה בצרפתית ,״אסור לצלם. זאת פקודת הנשיא עצמו!*
כאשר פניתי מן הארמון לעבר מלוני, קשה היה להכיר את הרחובות השקטים, בהם
עברתי• לפני פחות משעה. בכל מקום עמדו חיילים. טאנקים תפסו עמדות בהצטלבויות,
זחלמים גדושי־חיילים חסמו את המעברים. השדרה הרחבה, המובילה אל חזית הארמון,
ד4ותה לנקודת־היערכות של חטיבה קרבית, המתכוננת לפעולה.
החיילים והשריון יצרו טבעת סביב לארמון, בעומק של 200 מטרים: עיגול בתוך
עיגול. מקלענים ורובאים השתטחו מאחורי גדרות, ג׳יפים חמושים במיקלעים סיירו
ברחובות, טאנקים הסתתרו בתוך חצרות הבתים. אם אמנם היו למפציצים בני־ברית
שהתכוננו לעלות על הארמון •ולכבשו — היו עתה כל הסיכויים שיתפתח קרב רציני מאד.

״ ובחזית -אין חיי לי ס \״

וחוב באסיה

ךכנסתילחדר ״ ה או כ ל של בית־המלון. האוזירה המנומסת הרגילה של תמול־שלשום
•• נעלמה, כולם דיברו עתה בקול רם, סיפרו איש לרעהו את רשמיהם. לרוב היו אלה
אמריקאים צעירים: קצינים וחיילים, שנשלחו הנה כיועצים לממשלת •וייט־נאם הדרומית,
במלחמתה הממושכת נגד צפון וייט־נאם הקומוניסטית ונגד לוחמי־הגרילה הקומוניסטים
המקומיים.
לפתע נשמע צרור יריות. אי־אפשר היה לדעת היכן נורה ולאיזה כירן. אבל הוא נשמע
קרוב למדי. יושבי חדר־האוכל קפצו משולחנותיהם: מי לצלם את המתרחש, מי להסתתר
בחלק האחורי של האולם. סמל אמריקאי במדים, ואשד, שישבה בחברתו, השליכו את
עצמם על הרצפה. אך אחרי הצרור הבודד, חזר והשתרר שקט, וכל אחד חזר להמשיך
בארוחת־הבוקר שלו.
״בחיי שזה מגעיל!״ הפליט אחד האמריקאים הצעירים וביקש רשות להתיישב ליד
שולחני .״ראיתי אותך הבוקר ליד הארמון. מחזה נחמד, לא?״
הוא הציג את עצמו כסגן־מישנה, שבא לסאיגון לבלות חופשה של שבוע ימים .״אני
כבר שלושה חודשים בחזית,״ סיפר ,״יורים עלינו ומפגיזים אותנו כל הזמן. חשבתי לבוא
קצת לנוח בסאיגון — וראה מה שאלה הולכים ועושים.״
עוד יותר מהפרעת החופשה, הגעילה אותו העובדה שבשעה שארצות־הברית עושה את
כל המאמצים, ומוציאה תוך כדי כך מיליוני דולר כדי• לעזור לצבא וייט־נאם ללחום בקומוניסטים
— הולכים אלה ומבזבזים את התחמושת ואת המרץ במלחמת־אזרחים .״אפשר
לחשוב שאין להם אוייב מבחוץ, ושאין סכנה שהקומוניסטים יחסלו את כולם גם יחד.״

הוא העריך את ההפצצה במומחיות של איש־מקצוע :״אמנם היו רק שני מטוסי־קרב
ישנים; אבל לא יתכן שרק שני טייסים עשו את כל העסק על דעת עצמם. היו אוזם עוד
אנשים. והם תיכננו את המיבצע בקפדנות. לפי כמות התחמושת, הפצצות והנפאלנו שנשאו,
אני מניח שלקחו מינימום של דלק במיכלים ושהם זרקו את המיכלים הרזרביים. ברור
לגמרי שרצו לגרום מכסימום של נזק במינימום של זמן.״
״כמה חיילים אתה מעריך שיש עכשיו מסביב לארמון?״ שאלתי.
אין די
״לפחות שני גדודים. מבלי לקחת בחשבון את המשטרה וחיל־הים• .ובחזית
חיילים!״

מתי תבוא ההתקפה?
חזית כווייט־נאם (ארץ הדרום) היא בכל מקום. כי המלחמה המתנהלת בה אינה
! 1מלחמה סדירה, לאורך קווים ומוצבים קבועים. זוהי בעיקר מלחמת גרילה. סאיגון
הבירה, בת שני מיליון התושבים, אינה רחוקה מחזית זו. עכשיו, אחרי שהסתיימה למעשה
מלחמת הפל״ן באלג׳יריה, זוהי המלחמה הגדולה ביותר המתנהלת בעולם. מספר הרוגיה,
משני הצדדים, מגיע לכדי אלף איש לחודש.
הכוחות, פחות או יותר, שווים בגודלם. אך היתרון בצד הוייט־קונג הקומוניסטית. אמנם,
אנשיה מאורגנים בפלוגות, בגדודים ואף בחטיבות. אולם הם פועלים לרוב כלוחמים בלתי־סדירים.
אין הם לובשים מדים, ואין הם רתוקים לבסיסים קבועים. הם בכל מקום. הטקטיקה
שלהם היא להלום — ולהיעלם.

מאת

ש דו כ הן
היערכות הצבא הוייט־נאמי, המונה עתה כ־ 170 אלף איש, מקלה עליהם את המלאכה. כי
צבא זה ערוך ברובו במוצבים ובקווים קבועים, והוא יכול רק להמתין להתקפת הוייט־קונג,
שתמיד תבוא לפתע. כאשר יוצאים יחידות לסיור, אין הן יודעות איזה שטח בטוח ואיזה
מסוכן. כי בוייט־נאם אין עורף ואין חזית. בכל רגע יכולים להיתקל במארב של הוייט־קונג,
ואילו האיכרים אינם מוכנים לספק ידיעות .״הם פוחדים מהוייט־קונג,״ קובעים דוברי
סאיגון ,״ולכן הם מספקים להם אוכל ואפילו לוחמים.״
ואילו האנוי, בירת צפון וייט־נאם *,מכריזה :״איכרי הדרום הם לצידנו — כי אנו
מבטיחים להם שיחדור מן השלטון הרקוב של נגו דין דיים.״ עובדה היא, כי רבע מכפרי
וייט־נאם הדרומית נמצאים תחת שלטון הקומוניסטים — לרוב מרצונם הטוב.
האמריקאים, שבמשך שבע שנים הזרימו כסף ונשק והניחו לממשלת סאיגון לעשות
פחות או יותר כרצונה, החליטו לקחת את העניינים יותר לידיהם. כצעד ראשון הנהיגו עתה
תורת־לחימה חדשה. תחת הלוחמה הסדירה, יתרכז עתה הצבא הוייטנאמי בפעולות־פתע,
באותם האמצעים אותם נוקט הוייט־קונג. קרוב לארבעת אלפים מדריכים אמריקאיים מאמנים
את הצבא הסדיר בלוחמה זעירה, בניידות ובסבילות גופנית. הם מוציאים את הצבא יותר
ויותר מן המוצבים ומן הכפרים, מפעילים אותו במארבים ובפעולות־פתע נגד דרכי ההם־
תננות של הוייט־קונג. את השמירה על הכפרים העבירו לידי יחידות של הגנה מרחבית,
המגוייסות מבין האיכרים •והמזויינות בנשק אמריקאי חדיש.
האמונה היסודית של ׳האמריקאים: אם לא תבוא התקפה כללית של הוייט־קונג תוך
שנתיים, יוכלו האמריקאים במשך תקופה זו להביא את הצבא הוייטנאמי למצב בו יוכל
ליטול את היוזמה לידיו ולהתגבר על הוייט־קונג.
אבל אין כל בטחון שיזכו לשנתיים המיוחלות. לפי כל הסימנים מגביר הוייט־קונג
לאחרונה את זרם האנשים והציוד מן הצפון, לאורך מה שמכונה ״דרך הו צ׳י־מין״ ,על
שם נשיא וייט־נאם הצפונית. לא מן הנמנע, כי ריכוז זה מיועד להתקפה כללית, בכל רחבי
המדינה, שתביא לבריחת נגו דין דיים מסאיגון והחלפתו בממשלה קומוניסטית. במקרה
וייט־נאם חולקה לשתי מדינות, אחרי שהצרפתים אולצו לעזבה, ב־ 956ו. בכל סדינו!
כ־ 13 מיליון תושבים.

מהומה בסאיגון

אזרחים ווייטנאמים מחפשים מחסה מפני הכדורים. תמונה
זו צולמה בעת המרידה הקודמת, כששלושה גדודי
צנחנים ניסו לאלץ את הנשיא להסכים לשינויים במשטר שיבטיחו זכויות לאזרחים.

הנוח ביותר: יווצר קפאון מפוקפק, כמו בלאוס השכנה, בה הסכימו האמריקאים לראש-
ממשלה נייטראליסטי.

דמוקרטיה, אב?,.

ם נתונה המדינה במלחמה כה קשה, מה דחף את הטייסים לנסות להפיל את השלטון
הפנימי בכוח? מה דחף שלושה גדודי צנחנים לנסות לעשות אותו דבר לפני שנה וחצין
הם הקיפו אז את ארמון העצמאות, דרשו מהנשיא להחליף את ממשלתו ולהסכים לרפורמות
רבות. שעה שהציגו את תנאיהם טלפונית, הזעיק נגו דין דיים את הכוחות הנאמנים לו,
ואלה הביסו את הצנחנים המתמרדים.
על הנייר, דרום וייט־נאם הינד, מדינה דמוקראטית. אבל, לדברי חוברת ממשלתית למבקרים
הזרים :״עקרון המימשל הדמוקראטי בווייט־נאם לקוח בעיקר ממקורות מערביים,
שהותאמו לתנאים מקומיים, בהתחשב במידת ההצלחה של עקרונות אלה במדינות אסיאתיות
אחרות.״ פוליטיקאים ציניים קוראים לזאת ״דיימוקראטיה״ .ואילו דיים עצמו אמר פעם:
״השליט ראוי לכבוד שבקדושה כי הוא המקשר בין העם לבין השמיים.״
פירוש הדבר, למעשה: שלטון אישי מוחלט של הנשיא נגו דין דיים 61 בחירות
מזוייפות; ביטול חופש האופוזיציה; ביטול חופש־העתונות. במצב זה, הגיעה השחיתות של
המנגנון הממשלתי למימדים פנטסטיים, עד שאפילו האמריקאים היו נאלצים לדרוש מהנשיא
לעשות משהו. כי מאות המיליונים שהם מזרימים לוזייט־נאם* אינם מגיעים למטרתם
היעודה. תרופות וזבלים כימיים, למשל, שאמריקה
ניתנת לממשלה חינם, מגיעים ישר
לשוק השחור.
נגד שלטון־היחיד של נגו דין דיים מתייצב
חלק ניכר של האינטליגנציה המקומית,
הכוללת קצינים צעירים. רבים מהם לא
שכחו כי בעת השלטון הצרפתי, היה הוא
קוויזלינג נודע וכאשר פרצה מלחמת השיח-
רור נגד הצרפתים, יצא למסע סביב העולם,
שנמשך ארבע שנים. סיפר לי סטודנט, אותו
פגשתי באחד מבתי־הקפה של צ׳ולון, הריבע
הסיני של סאיגון :״הנשיא ושני האחים
שלו הם הממשלה, בית־הנבחרים ובית-
המשפט של המדינה. הם אומרים שכדי לעמוד
בפני הסכנה הקומוניסטית, אנחנו
חייבים להשלים עם אבדן חלק מהחרויות
שלנו. אז מה ההבדל בין המשטר הקומוניסטי
לבין המשטר הזה?״
אם לא יחזיר הנשיא מידה רבה של זכויות
לאזרחיו, אין כל ספק שלא תהיה זאת
המרידה האחרונה. שתי המרידות האחרונות
דרשו רק הענקת זכויות לאזרחים, בלי
לבקש לשנות את צביון המדינה כחלק מן
המחנה המערבי. אולם אין כל בטחון שהמרידה
הבאה תבקש רק להפיל את הנשיא,
מבלי להכות גם בבני־בריתו האמריקאים.
כך שעלול להיווצר מצב, בו יזרימו האמריקאים
דולרים, נשק ואנשים כדי ללחום ב־אוייב
מבחוץ — ויאבדו את המדינה, מכיוון
שלא ידעו להעריך את הכוחות הפועלים
מבפנים, נגד בן־חסותם נגו דין דיים.

הצבאי במינגאלאדון, והשלטון עבר לידי הצבא. הגנראל נה־וזין שידר הודעה לעם, בה
אמר כי לאור התערערות ה??צב הפנימי במדינה, החליט הצבא ליטול לידיו את השלטון
ולהבטיח את בטחון המדינה. העם התבקש להמשיך בעבודתו כרגיל.

לצבא אין 8ב?3ו!ה

**י ה דחן? את נה־ווין? ההסבר הרשמי לתפיסת השלטון היה מעורפל וסתמי,
(*? אך בעתונות הילכו כמה נימוקים. הגורם הראשון שהועלה, היה עירעור ,
היציבות הפנימית של המדינה. בורמה מורכבת, למעשה, ממספר מדינות אוטונומיות
למחצה, שכל אחת מהן מיושבת על־ידי עם אחר. איחוד העמים השונים למדינה אחת
היה תהליך קשה וממושך, שהחל ב־ ,1947 אחרי שהאנגלים העניקו עצמאות לבורמה. אך
גם במיקרה הטוב ביותר, לא היה האיחוד אלא פורמאלי בלבד, והושג לאחר קרבות
ממושכים. גם כיום אין ראנגון שולטת על כל שטחי העם הקאתי, ואילו העם השאני
דרש להפוך את המדינה כולה לפדרציה של מספר מדינית עצמאיות.
או־נו לא השיב בשלילה. הוא אמר שיש לבחון את הדרישה. הבחינה נמשכה למעלה
משנה וחצי, ולאחרונה אף התכנס בראנגון סמינאר לדון בהצעות השונות בנידון. אילו
התקבל רעיון הפדראציה, היתר, המדינה הבורמאית מתפוררת. נה־ווין, כך נאמר, פעל
למניעת סכנה זו. אכן, מלבד השרים, עצרו חייליו את כל הנציגים השאניים שנמצאו
אותו בוקר בראנגון.

מישהו עשה איזו מהפכה
ך* תחנה הכאה אחרי סאיגון היתד,

( | ראנגון, בירת בורמה. הגעתי לשם ב־הרגשת
הקלה, כי ידעתי שאני עוזב מאחורי
את המלחמות האזרחיות ואת ההפיכות,
ומגיע לארץ יציבה. את היום הראשון ביליתי
בביקורים בעיר המנומנמת. למחרת
טילפנתי אל לשכת הרמטכ״ל .״מדבר קפטן איי צ׳ו,״ בקע הקול מן השפופרת ,״במה
אוכל לעזור לך?״
הסברתי לשלישו של הרמטכ״ל, כי נתבקשתי למסור דרישת־שלום ומתנה לגברת נר,־וזין,
אשת הרמטכ״ל, מרופאה ישראלית שעשתה בשליחות מקצועית בראנגון לפני כשנתיים.
״האם אוכל לפגוש את הגברת נד,־וזין?״ שאלתי, מתוך תקווה שפגישה זו תביא גם לפגישה
עם הגנראל עצמו.
השליש היה מסופק .״זה יהיה קשה מאד. על כל פנים, לא תוך יום־יומיים. המצב
הקיים, אתה מ בין
כן, הבנתי .״המצב הקיים״ היתד, המהפכה הצבאית שבוצעה אותו בוקר על־ידי הגנראל
נד,־וזין, ושכתוצאה ממנה נעצרו ראש ממשלת בורמה ומרבית שריה והוכרזה דיקטטורה
צבאית במדינה.
כאשר יצאתי בבוקר מבית־המלון לא הבחנתי בשום תכינה מיוחדת. ברחובות לא
ניכר שינוי. אנשים עסקו בעסקיהם הרגילים, עגלות־ד,אופניים התפתלו בין המכוניות,
ובודהה השליו המשיך לחייך מתחת לכיפה המוזהבת של פאגודת סולוז במרכז העיר.
שום חייל לא נראה באופק.
רק ליד דלפק חברת התעופה הצטופף קהל בלתי־מקובל .״מה קרה?״ שאלתי את
הפקיד. הוא משך בכתפיו ושתק. אחד הנוסעים, תייר אמריקאי נרגש־נרגז, השיב
במקומו :״כל הטיסות בוטלו. איש אינו רוצה לומר מדוע. אבל יש לי הרושם שמישהו
עשה כאן איזה מהפכה. זה קורה לעתים קרובות בארצות האלה, אתה יודע.״
ואמנם, הסתבר כי בשעה שש של אותו בוקר יצאו חוליות חיילים ושוטרים לרובעים
השונים של העיר, כדי לעצור את רוב מנהיגיה הפוליטיים של בורמה. הם לא נתקלו
בשום התנגדות. רק בנו של נשיאה הראשון של בורמה ״התכוזן להתנגד״ כדברי
ההודעה הרשמית. הוא נורה ונהרג. או־נו ויתר השרים הלכו בשקט עם עוצריהם, אחרי
שהורשו להתקלח, להתלבש ואף לשתות כוס מיץ אם חפצו בכך. הם הוסעו למחנה

לפני האומן! המופצץ

נראנק עומד בפינת
הרחוב, מול
ארמון העצמאות של הנשיא דיים בסאיגון. מבעד לגדר החיצונית

הסכום הכללי של העזרה האמריקאית עד כה: אלפיים מיליון דולר.

של גן הארמון אפשר להבחין בטאנק נוסף שתפש עמדת־הגנה. היו
אלה רק שניים מתון עשרות טאנקים שהוזעקו להגן על הנשיא,
לאחר ששני טייסים וייטנאמים הפציצו את הארמון בנסיון לרצחו.

סיבה שניה שהועלתה לפעולת הצבא היתה ההידרדרות הכלכלית של בורמה. המדינה
עשירת־ד,אוצרות, שפעם ייצאה כמויות עצומות של אורז, לא הגיעה עדיין ליבול שלפני
מלחמת העולם השניה. המסחר נתון במידה ניכרת בידי ההודים הבלתי־אהודים, ומטרתה
של הממשלה מזה שנים היתד, להעביר את המסחר לידים בורמאיות. לאחרונה אף הוצאו
צווים להלאמת כל סחר־ד,ייבוא — דבר שגרם לתסיסה רוגזת בחוגי הכלכלה. תסיסה זו
דחפה את הצבא לפעולה, נאמר, כדי למנוע התמוטטות כלכלית מוחלטת.
סיבה אחרת היתה קשורה בהתנהגותו האישית של או־נו בחודשים האחרונים. ראש
הממשלה, הידוע כבודהיסט מסור, הקדיש חלק ניכר מזמנו לאירועי דת. הוא אף הודיע
על כוונתו לפרוש מן השלטון ב־ ,1964 כדי להקדיש את כל זמנו להפצת הבודהיזם. בצל
וותרנות זו השתלט האגף השמאלי של מפלגת או־נו על הממשלה, העביר שורת חוקים
סוציאליסטיים. הדבר, כך נאמר, לא מצא חן בעיני הצבא.
ואמנם, נראה כי לכל הגורמים היה חלק בהחלטת נה־זזין להדיח את הממשלה הנבחרת
ולתפוס את השלטון. אך ללא ספק פעל גורם פסיכולוגי נוסף: הצבא הינו המוסד
היחידי־כמעט בבורמה השייך למאה העשרים; שלטון או־נו וכוהני־הדת נראה לקצינים
איטי מדי, מיושן מדי, בלתי־מותאם לצרכיה של מדינה מודרנית, החייבת להתפתח בקצב
המאה הנוכחית. הקצונה, על אף חינוכה הבריטי, נדבקה ביחס הזילזול השורר ברוב
ארצות האזור אל המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים.
אין זו גם הפעם הראשונה שהצבא תופס את השלטון בבורמה. לפני כארבע שנים
הודיע אדנו שהוא מתפטר מראשות הממשלה וכי הוא מוסראת השלטון לידי הגנראל
נה־ווין והצבא. לא ברור עד היום אם עשה זאת מרצונו החופשי, או אם אולץ לעשות
זאת נוכח הפילוג שחל אותו זמן בשורות מפלגתו. מכל מקום, נה־ווין בא, שלט,
והצליח. קציניו ניהלו את משרדי הממשלה ביעילות שלא נודעה עד אז. מוסד צבאי
מובהק, שהחל את פעילותו בתור שק״ם לחיילים, הפך להיות הקונצרן הכלכלי האדיר
ביותר בבורמה. מן הרווחים שהופקו, רכש והפעיל מיפעל גדול לתרופות, חברת ספנות,
(המשך בעמוד )10

הח״דם עצרו את אתו
בשקם־ואיש רא התרגש

0ר אנגוו

(הנזשן מענזוד )9
בנק, בתי־מסחר ובתי־חרושת לנעליים. את
המיפעלים ניהלו קציני־צבא, כחלק משירותם
הצבאי הסדיר. אגב, חלק ניכר מפעולות
המומחים והקבלנים הישראליים בבורמה
קשור עם טראסט זה.
כאשר נערכו לפני כשנתיים בחירות ואונו
זכה לנצחון מכריע, החזיר לו נה־ווץ את
השלטון. אך הצבא המשיך לשלוט בטראסט
הכלכלי האדיר, שהועבר רשמית לבעלות
הממשלה.
לולא נשארו מיפעלים אלה בניהולם המעשי
של קציני־צבא, היו מן הסתם מידרדרים
לאותה רמת־ניהול ירודה המקובלת במיפעל
הבורמני הממוצע .״לא מפני שאין בבורמה
אנשים מוכשרים,״ הסביר לי רב־סרן לשעבר
,״אבל פשוט לא מתייחסים לדברים
אלא יותר מדי ברצינות. אנחנו עם שאוהב
לעשות הכל בשקט — ולאם. פשוט לא
רוצים להכיר בעובדות־החיים של דור המיכון
והאטום.״
ניגוד זה, בין הלכי־הרוח של הצבא ה־טכנוקראטי
ושל העם החולמני, מתבטא גם
בענייני הדת. הקצינים, למשל, התנגדו לצעדו
של או־נו, שהסך את הבודהיזם לדת
הרשמית של בורמה. הם סבורים כי השפעתה
המופרזת של הדת בחיי יום־יום היא
גורם מעכב.

הצעד

הנכון

לא רק ב שח מט...
גם במטבחהצעד הנכון הו א
הו א ה קובע.
בח ר ת בכלי הנכון ־ ב ק בו ק ש מן ״אקסטרה׳־

מלאכ ת הבישול נ ע שי ת קלה ונ עי מ ה יותר

לחובבי צילום!
יצאה לאור
המהדורה השנייה של

ספר המום

כל תמונותיו יצליחו אם
תסתמך על ההוראות אשר
ב״ספר הצילום״

להשיג בכל חנות לצרכי
צילום. או להזמין בבנק
הדאר חשבון 23203

סיפורה של
אהבה אסורה

הצגה שהיא נם שיעור טוב
המלה היפנוטיזם מעלה בקהל הרחב
מעין אי אמון ולגלוג. אך בידיו של
מקם קולי הופך ההיפנזטיזם למדע,
אמנות ובידור מצוין. כאשר ששה
מבוגרים מתנהגים, בהדרכתו, כילדים
בני שבע, משחקים בצעצועים ובו בות,
צובטים ומתקוטטים אחד עם
השני — הוכחה היא ליכולתו הרבה
של אמן ההיפנוט.
וכשמבוגרים אלה אוכלים תפוחי־אדמה
לא מבושלים בתיאבון רב,
בחשבם כי אלה הם תפוחים עסיסיים
— מתחיל הספק מכרסם בלב. אך
הגבתם של המתנדבים היא אמתית מדי.
הופעתו של מקם קולי היא קלה, בטוחה, ואין בה יומרנות ויוהרה.
אך ״ההצגה״ היא בידיו מתוך שליטה מוחלטת• במחיאות כף הוא
מפיל שינה על אנשים. דפיקת רגל — וכולם מתחילים לנער מעליהם
נמלים שאינן במציאות. מלה אחת — וכולם נעים־זעים, פורצים
בצחוק גדול או נסים בחפזון מבוהל מפחד האריה הדמיוני שנכנס
פתאום.
הופעותיו של מקם קולי מתחילות בהצגות בכורה בימים ראשון
ושני 25ו־ 26 למרץ, באולם תיאטרון מוגרבי בתל־אביב.

איכסת להם

#יי ישראלי, עניין אותי לדעת מה תהיה
השפעת ההפיכה על יחסי בורמה־יש־ראל.
ידעתי כי הידידות הרשמית בין שתי
המדינות נשענה גם על ידידותו האישית
של אדנו אל מדינת ישראל ואל דויד בן־
גוריון. אך בראנגון הוסבר לי, כי גם נה־ודין
ידוע כאוהד ישראל. הוא אף ערך בה
ביקור רשמי, בהיותו ראש ממשלה.
אולם ביחסים מדיניים קובעים האינטרסים
המעשיים, והשאלה היתה: מה האינטרסים
המשותפים לשתי המדינות, המחייבים המשך
יחסי־הידידות? האינטרס הישראלי היה ברור:
בורמה היא מדינה חשובה בעולם האפרו־אסיאני
ובגוש הנייטראליסטי. ישראל, אמנם,
אינה שייכת למחנה זה, אך קשרים טובים
עם בורמה מקלים את בידודה הפוליטי
ואף יכולים לשמש גשר למדינות אחרות של
אותו גוש. במקרים מסויימים, כמו בועידת
בלגראד, יכולה ידידות זו להציל את ישראל
מחרפה פוליטית.
אך מה האינטרס של בורמה? הוא קיים
בשורה ארוכה של מיפעלי־פיתוח, שניהולם
הטכני נתון בידי מומחים ישראליים. פועלים
מומחים זרים רבים בבורמה: יפאנים, המבצעים
תוכניות־פיתוח בכספי הפיצויים
על נזקי־מלחמה מיפאן: אנגלים שנשארו לנהל
חברות אנגליות ותיקות שהולאמו על־ידי
ממשלת בורמה; גרמנים המספקים אשראי
ומבצעים את העבודה. הישראלים מספקים
רק ידע מקצועי, ללא מלוות או השקעות
כספיות. הם עזרו לארגן את ייבוא
הפחם, העמידו על רגליו מיפעל לתרופות
והעבירוהו לאחר מכן לידי מנהלים בורנד
איים, הם מנהלים חברת ספנות משותפת
וסוללים כבישים. ישראלי מכהן כמנהל הבנק
של הצבא, וישראלי אחר מנהל את
בית־המלון הגדול שהרוסים בנו כמתנה לממשלת
בורמה, במסגרת תוכנית הסיוע שלהם.
ישראלים מדריכים מתיישבים ׳ חדשים
בשיטות חקלאיות חדישות, וחיילים משוחררים
מבורמה למדו את צורות ההתיישבות
בישראל. הישראלים החדירו את דייג־הברי־כות
לבורמה, שם אין מרבים לאכול בשר.
עתה עורכים שמונה מומחים של תה״ל סקר
למימוש תוכניתו של או־נו, לספק מי־שתיה
שוטפים לעריה הגדולות של בורמה.
לרוב המומחים האלה יצא שם טוב בבורמה
.״פשוט איכפת להם,״ הסביר לי
עתונאי בורמאי. לרוב, מנהלים המומחים
האחרים את מיפעליהם מתוך המשרד: ואילו
הישראלים יוצאים לשדה, מדרבנים את
פועליהם, מגדפים אותם ומוציאים מהם תוצרת
בכמות שאינה מקובלת במזג הבורמאי
האיטי.
לנה־ווין ולממשלת־הקצינים החדשה יש
מגע הדוק עם פעולות אלה. סגנו של נהי
וזין, בריגדיר אונג ג׳י, הוא גם ראש החברה
הכלכלית האדירה המבצעת חלק ניכר
מהם. .הוא׳ האיש מספר שניים בבורמה, שרבים
רואים בו כוח עולה, והוא ידוע
ביחסו החיובי אל המומחים הישראליים.
סיכם איש השגרירות הישראלית בראנגון:
״היחסים בין ישראל ובורמה מושתתים על
שיתוף־פעולה מעשי ועל רגשי ידידות. מבחינה
זו, אין הבדל בין ממשלת או־נו
לבין ממשלת הגנראל נה־וזין. במה שנוגע
לנו, המהפכה היא עניין פנימי של בורמה,
שאינו פוגע ביחסינו הטובים.״
חט?לס קז ה 1279

במדינה
(המשך מעמוד )4
על עמדתו בשאלה שהעסיקה לא מכבר את
המדינה כולה — מי הוא יהודי?
״אני יהודי בן יהודי״ ,הוא טוען ,״אני
אוהב את המדינה, וגורלי קשור בגורל
עמי.״ כשייתבקש דניאל להוכיח זאת, לא
יקשה עליו.
כריחה ממוות בטוח. כשנולד דניאל
בקרקוב שבפולין, לפני ארבעים שנה,
היה בן נוסף למשפחה יהודית מכובדת.
ככל יהודי כשר, זכה אף לשם עברי לכל
הדעות — שמואל אהרן רופאייזן. בעיר
מגוריו כינוהו בשם אוסבאלד. הוא למד
שם עד סיום לימודיו התיכוניים.
אולם הפלישה הנאצית לפולין, שפרצה
כשהיה בן ,17 שינתה את מהלך חייו. הוא
הצטרף למשפחתו, נמלט עמה לווילנה —
המקום היחידי ממנו היה, עדיין, מוצא אל
מחוץ לאירופה. אחיו המבוגר עלה מיד ל־ארץ־ישראל,
במסגרת עליית־הנוער, ואילו
הוא נשאר ללמוד בהכשרה היהודית.
בעיניו היה זה מגוחך, באותו זמן, כי
בעל תעודת־בגרות ילמד סנדלרות. אך
כאשר החלו הגרמנים לצמצם את האוב־לוסיה
היהודית במקום, נתפס גם דניאל,
נשלח לעבוד במפעל לנעליים, שחומרי-
הגלם אליו הובאו מחנות יהודית, שנשדדה
באותו יום.
באחד הימי* כאשר עמד וחזה לתומו בשיירת
יהודים שהובלו להשמדה מחוץ
לעיר, הבחין אחד החיילים בטלאי הצהוב
שעל חולצתו, גרר אותו אל השורה. כשהגיע
אל החצר הרחבה, בין חומות בית
נטוש, בה עמדה להיערך ההשמדה, הצליח
להימלט עם עוד כמה יהודים, להתחבא
במרתף. כולם נתפסו מיד — חוץ ממנו.
עזרה ליהודים כמחתרת. אותם
רגעי הפחד, כאשר פנסיהם של מחפשיו
גיששו על פני ערימת הרהיטים מאחוריהם
נחבא, הספיקו לו כדי להחליט על דרך
הצלתו להבא. הוא תלש את הטלאי הצהוב,
החליט להציג עצמו כפולני.
בשעות הלילה הצליח להימלט ממחבואו,
מצא מיקלם אצל איכר פולני, לא הרחק
משם. כעבור חודשיים נאלץ לברוח. הסריקות
התקרבו לאחוזתו של האיכר, והוא
פחד להיתפס. באחד הלילות הסתלק מהתודה,
הגיע לעיר מיר.
הוא התייצב בתחנת־המשטרה, ומאחר ודיבר
גרמנית רהוטה, הצליח להתקבל כמתורגמן
אצל מפקד התחנה, שהיה אף
מושל המחוז.
תוך פחות משנה, כשהוא מסתיר את
זהותו היהודית, הצליח לעלות בדרגה, הפך
סגן־מפקד תחנת־המשטרה.
באחד הימים הזדמן למקום חשמלאי, שנקרא
לתקן קילקול במערכת החשמל. היה
זה יהודי שנמלט מודילנה, ודניאל הכירו.
הוא קשר עמו קשרים, החליט לסייע לו
בסתר למען יהודי העיר.
כך קרה, ששלושה ימים לפני המועד בו
עמדו הגרמנים, בשיתוף עם מושל־המחוז,
לחסל את הריכוז היהודי, הזהיר אותם
דניאל בפני העומד להתרחש, סיפק להם
נשק, איפשר לשלוש מאות מהם להימלט.
הפרה עם הנצרות. כתוצאה מהל-
שנה נודע הדבר, ובאותו לילה נמלט דניאל
מהמקום. לא הרחק מהעיר ניצב מנזר
מאוכלס נזירות. שם הצליח להשיג חסות.
חמישה־עשר החודשים, בהם שהה במקום,
היו התקופה הגורלית בחייו. מספר דניאל:
״שם, במנזר, עשיתי הכרה ראשונה עם
הדת הנוצרית. חמישה־עשר החודשים —
כשאני נאלץ לא פעם להימלט בלבוש נזירה
עם שאר הנזירות, שגורשו ממקום למקום
— סיפקו לי זמן רב כדי להרהר. הגעתי
למסקנה כי הדת היהודית מוטעית, וכי
ישוע הוא המשיח האמיתי. כל זה לא היה
לו קשר, כמובן, עם הרגשתי כיהודי. המשכתי
להיות יהודי בנפש, ולא חשבתי לרגע
לנתק את עצמי מהעם אליו השתייכו
אבותי ואבות אבותי. כל מה שנשתנה,
היתד, השקפתי הדתית ושמי — ״האח
דניאל.״
אחרי כיבוש פולין על־ידי הצבא הרוסי,
עזב דניאל את המנזר ששימש לו מחבוא,
הצטרף למיסדר וזכרנוליתיס. הוא למד פילוסופיה
ותיאולוגיה, השתלם בשמונה שפות
הדיבור בהן הוא שולט.
השאיפה לעלות לישראל. אולם
שאיפתו העיקרית לא נשתנתה. הוא רצה
לעלות לישראל. הוא עצמו היה מוכן להצטרף
לעליה הבלתי־לגאלית של שנת ,1947
אולם ראשי המיסדר, מהם הוא חייב ליטול
רשות, לא הסכימו מחשש לשמה של הכנסייה,
במקרה וייתפס.
העולם חזה 1279

כל הזכויות?!מורות

רק כעבור עשר שנים הסכימה הנהגת ה־מיסדר
לאשר עלייתו ארצה, כאיש הכנסיה
שידאג לענייני משפחות ישראליות, שאחד
מבני הזוג בהן נוצרי.
מיד עם הגיעו לארץ החל משגר מכתבים
למשרד־הפנים, ביקש להעניק לו תעודת־עולה.
אולם שר־הפנים דאז, ישראל בר־יהודה,
שקיבלו אף לראיון אישי, סירב
לזכותו בתעודה המבוקשת .״חוק המדינה
קובע כי יהודי הוא רק מי שמצהיר בכנות
כי דתו יהודית,״ הסביר לו ,״לא
נוכל להוציאך מהכלל. זה יזרע פרוד ויקומם
את הציבור הדתי.״
רופאייזן לא ויתר. הוא פנה אל משרד
האפיפיור ברומא, ולאחרהתכתבות של
חצי שנה, הצליח להשיג את הסכמתם
לבקשת צו־על־תנאי בעניינו.
פסק־דין היסטורי .״הדת היא ענייני
הפרטי,״ טען השבוע .״יהיה בכך פגיעה בדת
היהודית, אם כל בן לאם יהודיה יוכרז
כיהודי דתי, בשעה שאין הוא מקיים את
מצודת הדת* .אני ניתקתי את הקשר עם

• מועמדותו של יוסף אלמוני לתפקיד מזכיר ההסתדרות

עלתה שוס על הפרק. למרות שבחוגי נופא״י יש רצון להשאיר את
אחרון בקר בתפקידו, נדי למנוע את הרושם שצעירי בן־גוריון משתלטים
גם על ההסתדרות, דורש עתה דויד בן־גוריון להחדיר את אלמוגי לתפקיד
זה. האמתלה: שבגלל מרידת הפועלים דרושה בהסתדרות יד חזקה, המסוגלת
להפעיל את השיטות האלמוניות המפורסמות. במקרה זה יופעל בקר בעתיד
בדובר מפא״י בענייני עבודה בכנסת.

• קיימת סכנה שכמה מפלגות ייכנעו למפא״י בעניין
״חוק לשון הרע״ .בקרב כמה מן הסיעות בכנסת נשמעים קולות,
הדורשים שלא להסתכן במלחמה בחוק כשלעצמו, אלא להסתפק בשינוי כמה
מסעיפיו בלבד. כנגד תבוסתנות זו יקומו חוגים ברוב המפלגות, שיראו
בכך השתמטות מקרב נגד חוק מסוכן מעיקרו.

• תושג פשרה כין אחדות העבודה ומפא״י בעניין תוס־פת־היוקר.
אחדות העבודה מסכימה לתוספת מודרגת, שתהיה גדולה
יחסית בדרגות הנמוכות, קטנה בדרגות העליונות. נראח שמפא״י תסכים
לכן, בתנאי שהסידור לא יהווה תקדים, לא ייכנס למסגרת הסדירה של תוספת
היוקר.

* יתכן כי פעולת ועדי־הפעולה כתעשייה תשותק, אחרי
שמפ״ם משכה למעשה את ידה מן העניין. עמדת מפ״ם נובעת

״תה אתה צוג! ?\2ו!2ן בר תופפו! בפסח־!״
הדת היהודית, אבל האם בשל כך צריכים
להפעיל נגדי חרם לאומי?״

הכנסת
נקמה פו רתא
איך להתנקם בשר האוצר?
משאל כזה היה מעורר, ללא ספק, עניין
רב בציבור הישראלי. השבוע הפעילו רגש־נקמה
כזה מספר חברי־כנסת מפא״יי* שהביעו
בהצבעה אחת את כל אשר על ליבם
נגד המדיניות הכלכלית החדשה.
כאשר הועלתה הצעת־חוק מס קניה בכנסת,
הגיש שר האוצר, לוי אשכול, הסתייגות
לסעיף הקובע שתשמישי־קדושה
פטורים ממס, אלא אם קבעו שר־האוצר ושר
הדתות יחד אחר* אשכול רצה להטיל
את כל האחריות על שר־הדתות.
כאשר הובאה הסתייגות זו להצבעה, נפלה
במפתיע, ב־ 30 נגד 24 קולות. כמה מהמצביעים
נגד הצעתו של אשכול היו ח״כי
מפא״י, הידועים בהתנגדותם לפיחות: חיים
גורי, דויד הכהן ועמי אסף.
כאשר התאספה סיעת מפא״י אחרי הישיבה
במזנון־הכנס* התנפל מאיר ארגוב
על דויד הכהן :״אתם הורסים את המפלגה!
איך יכולתם לעשות כך לאשכול?״
המצליף המפא״יי, עקיבא גוברין, ישב
מהצד, לא התערב בוזיכוח, עד שהציעו
לבסוף המותקפים במבוכה :״אולי נגיד לאשכול
שזו היתד, ט עו ת
גוברין השתיק את הנוכחים, הצביע על
חברי־הכנסת האחרים שנוכחו במקום, העביר
את השיחה לחדר של סיעת מפא״י בכנסת.
* רופאייזן אינו מקבל את גירסת הפעולה
השמית ושאר התנועות הכנעניות; הגורסות
כי ״יהודי״ הוא ציון של דת ,״עברי״
ציון של לאזם.

מן הפחד שמפא״י תגשים את איומה, תסלק את מפ״ס ממוסדות ההסתדרות,

• גם אם תנועת־החרות תחליט בועידתה הכאה להקים
סיעה משלה כהסתדרות, ספק אם הדכר יצא לפועל. מנוי
וגמור עם צמרת ההסתדרות לפוצץ אפשרות זו על־ידי הדרישה שקודם כל
תפורק הסתדרות העובדים ׳הלאומית.

• צפה לקרע גלוי כין אגודת העתונאים ואיגוד המו״לים

מצד אחד לכין היומץ ״הארץ״ .אחרי שבעליו של הארץ שבר את
החזית המאוחדת של היומונים נגד השידורים המסחריים בגל הקל והחליט
לרכוש מניות בחברת רג׳י ישראל, שהיא בעלת הזכיון הבלעדי על שידורים
אלה, הותקף שוקן קשות על־ידי נציגי כל העתוניס. שוקן ביקש שהות של
שבוע ימים על מנת לחזור ולשקול את החלטתו, לפני שהמו״לים והעורכים
יחליטו׳ על הצעדים שינקטו נגדו.

@ יתכן שועדת האתיקה של אגודת העתונאים תתבקש

לדון כתלוגה של טייסי ״אל״על״ ,כי הדיווח העתונאי על הסיכסוך
לא היה אובייקטיבי והוגן, מפאת הנוהל של החברה לפזר ביד רחבה כרטיסי
חינם במטויסיה לעתוניס, לעתונאים ולמשפחותיהם.

• צפוייה סכנה לעמדות הכלכליות של ישראל כאפריקה

מצד יפאן .׳הוקם שיתוף פעולה בין יפאן ולבנון, שיאפשר ליפאנים
לנצל להגברת יצואם את הימצאותם של רבבות לבנונים בכל רחבי אפריקה,
המחזיקים שם בעמדות מפתח כלכליות (בדומה ליהודים באירופה לפני
המלחמה) .כתמורה דרשו הלבנונים פעולה נגד החדירה הישראלית ליבשת
השחורה.

• ריב חדש יתפתח כין מפלגות הקואליציה על חלוקת
השלל כשרות״החוץ, עם התפנות עשר משרות של שגרירים ברחבי
העולם.

$ריב אחר יתפתח כקשר עם השתמטותה של מפא״י
מלמלא את התחייבותה הקואליציונית להכניס את תנועות־הנוער
המפלגתיות לכית־הספר. אחדות ׳העבודה, שהעמידה סעיף

זה בהסכם כתנאי בל־יעבור להצטרפותה לקואליציה, עומדת להעלות סעיף
זה לדיון בהנהלת הקואליציה, ללחוץ בכל כוחה להגשמתו.

במדינה

הזוג הנודיסטי, שבירה בשש שעבוד בישראל, מגדה חוו;!

לשון

וזו
״פ יפ
ואלין

סו ד 13הזנבות
למרות שדויד בן־גוריון אינו סובל אותה,
היא בכל זאת מלה חשובה מאוד. המלה
את, כמובן. ולא סתם מלה חשובה. לפי
מחקר מדעי (של מי שהיה פרופסור לחינוך
באוניברסיטה העברית ומנהל משרד־החינוך־
והתרבות, ד״ר אליעזר ריגר) את היא
המלה השכיחה ביותר בלשון העברית. המלה
השניה השכיחה ביותר: לא.
לא ששכיחות היא דבר חשוב כל־כך.
בתנ״ך, למשל, מצויות 414 מלים, המופיעות
כל אחת רק פעם אחת בלבד, ובכל זאת
נשתרשו לא רע בלשון (כגון: אבטיח,
כולם, צנצנת).
אגב, סך אוצר המלים בתנ״ך — ,7704
בהשוואה לקרוב ל־ 30 אלף המלים בעברית
של .1962
שק אלכא״י. איזו היא המלה העברית
שנשתרשה, כמות שהיא ובאותה משמעות
בדיוק, בלא פחית מ־ 27 לשונות זרות
(ביניהן: הולנדית, הונגרית ואלבאנית)? שק,
כמובן. רמי יודע למה קוראים למברשת —
מברשת? כי היא עשוייה מעצי ברוש. ולמה
למיזנבת (השטריימל של אנשי מאה־שערים)
13 זנבות? 13 זנבות כנגד 13
עיקרי האמונה של היהדות.
אלה הם רק פריטים מספר מתוך לשון
נקייה, ספרו המרתק והחדש* של הבלשן
העברי דניאל פרסקי, בן ה־ ,75 החי בניו-
יורק ושסיסמתו היא ״עבד לעברית אנכי עד
נצח״ .פרסקי מטייל בספרו (״מדריך שימושי
בענייני דקדוק, ניקוד, תחביר וסגנון״) על
פגי הלשון העברית, מן הדגש החזק ועד
לחידושי־לשון שלא עמדו במיבחן הזמנים.
אשר לדגש החזק, הוא מביא בהנאה רבה
ציטטה מדברי איש־השלום הירושלמי, רבי
בנימין, שכתב פעם :״אני מבין שפינוזה
וקאנט ואילו תעלומות הדגש החוק נפלאו
ממני.״
קאנגרו אוסטרלי. פרסקי, חדשן לא
מבוטל בלשון העברית( ,לזכותו יש לזקוף,
בין השאר, את המעלית, המדינאי ואת העני
הנובע) מזכיר הרבה חידושים שלא עלו
יפה. אין פלא אם בתי־עינייס פינו את מקומם
למשקפיים, ובתי־זרועות לשרוולים. איל
מדוע לא הצליח חיים נחמן ביאליק, מחדש
הגחלילית (גחל״ליל) ,במלה קצרגל (קצר־רגל)
,בה רצה לעבר את הקאנגרו האום-
טראלי?
כשלון אחר הוא של ידידו של ביאליק,
מנדלי־מוכר־ספרים, שאחר חידושים רבי-
הצלחה (כמו גפרור, דו־קרב) נכשל במלה
פשוטה מאוד: חזרזר. אחרי ככלות הכל,
המלה שבאה במקומה, סביבון, מתאימה
יותר לצעצוע החנוכה.

משפט
באו באלט ערומה הצבעו מבריק כאילו באר מדהים
אור ו הדגים באורך צהוביו ענק׳
עדיניג
ה חו ^ מצא שחציג
בו מ•
עים ,
הורגיג
רי־הגב
המברי ב וארוך.
את ה
חוצץ

מנוחה עד התוו. בקיובת הגבול הגצו׳ נתון גסוה שד אלמוגים, גתחת דנני הגיס

נח־יזס באילת
ף) ון ז*פון ז חדרה ישראל לעולם הנודיזם
^ הבינלאומי — וחופי אילת יכולים לצפות
לפלישה של נודיסטים מכל כנפי תבל.
גרם לכך כתב־העת הנודיסטי הנפוץ ביותר
בעולם — הלס׳ אנד אפישנסי (״בריאות
ויעילות״) המופיע בלונדון מאז שנת
, 1900 והמוקדש לאמונה כי ״אור־השמש
הוא הגורם החשוב ביותר לרכישת בריאות
מזהירה, ויעשה רבות לשיפור הבריאות
הלאומית ...אנו מבקשים להחדיר באנשים,
המתביישים בגופם, את הרצון לשפרו ולשכללו
בעזרת השמש וההתעמלות, בבית

ומחוץ לבית אנו דוגלים בפירסום גלוי
של תמונות המראות את יפי־הגוף האנושי,
כדי לעודד את הזולת לחקות דוגמה זו
ולשחררם מבישנותם.״
בהתאם לעקרונות אלה, פירסם הירחון
בגליונו האחרון, על גבי חמישה עמודים,
כתבה מצולמת על נסיונו של זוג נודיסטי
בישראל. הזוג: רוברט ובארבארה ואלץ —
הזוג הלא־יהודי, האמריקאי־אנגלי, ששהה
בשנה האחרונה כמה חודשים. בישראל, וש־כתבותיו
פורסמו גם מעל עמודי העולם
הזה ( -1209 והלאה).

בארבארה היפהפיה, בתו של כומר לונדוני,
שהכירה את רוברט ואלץ האמריקאי
אחרי שהפכה נודיסטית, התפעלה במיוחד
מחוף אילת. המקום נראה לה אידיאלי להקמת
מועדון נודיסטי, מרכז עולמי ל־ספורט־המים
ולרחצת־עירום, שימשוך לחופיו
האכזוטיים של ים־סוף רבבות נודיסטים
מכל כנפי תבל, יציף את הארץ בגל תיירים
מסוג חדש.
אחרי בירור המצב בארץ, ביחוד מבחינה
פוליטית־דתית, ויתרו השניים על הרעיון.
אולם בכתבתם נשמע עדיין הד חלומם.

מדד ב ר־ כו כבא
שש שנים של אהבה חד־צדדית בוערת
מסוגלת לחרוך את ליבו של כל גבר. כך
קרה גם לבר־כוכבא דנוך 36 אשר הרגיש
יום אחד כי אהבתו לאשתו — ממנה
נאלץ להתגרש לפני שש שנים, כתנאי להפחתת
תקופת המאסר אותה ריצה — צורבת
את ליבו עד בלי שאת. הוא החליט למרוד
בגורלו.
בקבוק הקוניאק, אותו הריק אל קירבו
אותו ערב, אך הוסיף כוהל למדורת האהבה•
הוא נסע לבית אשתו, יונה לוי,
שבנחלת־יצחק.
״אני אוהב אותו־!״ בשעה ארבע
בבוקר הגיע תוך למקום, התדפק על דלת
דירתה של אשתו לשעבר. אולם יונה, שידעה
מיהו הדופק, לא פתחה .״אני יודע
שאת לא יושנת!״ קרא דנוך ,״אם לא תפתחי
את הדלת — אכנס בכוח!״
כעבור עשר דקות נפסקו הנקישות על
הדלת, אך בו ברגע הרגישה יונה כי יד
אלימה מרימה את התרים מבחוץ. תוך
כמה שניות כבר היה דנוך בפנים .״אני
אוהב אותך,״ לחש ליונה, כשאדי אלכוהול
נודפים מפיו .״יותר אני לא עוזב
את הבית.״
יונה לא ידעה מה לעשות. היא פחדה
לצעוק, ביקשה את תוך שיסתלק, ולא ״יעשה
לה בושות״ ליד השכנים — אך ללא
הועיל.
משך כל אותה שבת בילה דנוך בביתה
(המשן בעמוד )14
• לשון נקייה — מאת דניאל פרסקי —
226 פמ׳ — הוצאת המחבר, ניו־יורק.

״סיפוו
עד כדי
משני 1
שוכנת

נאונארה ואלין, הנוריסטית הנויסיח שהפנה לדוגגגית מבוקשת נישואדבגיג, אילת

* די די
* באילו
שם אי• לפני שקטים
פיקנייל•
ברחיצת׳
גדי, שם בניגוז חוויה מ
וכימיקל׳ בסביבה בימי שמעבר המצרית
משם. ר
על שבי!
או נמהז מעבז הירדן וו
אלה לא
טית של
הדת 1
אולם אח

ניס מש

; 1בעתון בוים׳
טון הבתכה, תחת הבותרת
ים סוף׳ /בחתימת ר. וב.

־,נייד, מתחת לפני ים סוף, נערך
תורי, מוזר ומדהים. בארבארה היה
בתנועות גמישות בין היערות
1של האלמוגים התת־מימיים. דגים
זינקו מתוכם, היססו וברחו ביעף,
ידעו איך לנהוג בנוכריה יפה זו.
ה אומרת כי הצבעים והתנועות
המים בהירים ונקיים, שטופים
י עד לעומק של עשרה מטרים.
זים לפרפרים. צמח בצבע ארגמן,
טר וחצי, צומח מתוך אלמוגים
שחורים, כתומים ואדומים. צדפי־
!חים, קיפודי־ים, תמנונים, יצורים
־שופים, נעים על פני הקרקעית
י^יני השוחה.
עולם תת־מימי אגדתי זה אחרי
משך שש שעות את מידבר הנגב,
רות לטאות־הענק, נודדים הצבו־ים
עקרבים צהובים ושחורים ה־י־אדם.
יש בו נחשים כמספר עד־של
הבדואים, ושלדים כמספר
כל שעות היום שרר חום יבש
:ן, נראה לנו הדבר כפלא: עברנו
האחרון בערבה הישראלית, הירדן
וסיני, וגילינו ים חדש, יפה

1^111111118

בחודש השלישי של הריונה: בארבארה, כוכבת השחית התת־מימית. בודקת את הצמחים
מספר מכתבים, בהם נשאלנו אם יש בדעתנו
לייסד מועדון נודיסטי. אף הובטחה
לנו תמיכה בכל יוזמה נודיסטית שנרצה
לקבל על עצמנו. אבל השלטונות הזהירו
אותנו מפני כל פעילות נודיסטית גלויה,
ורמזו לנו כי משרד־הדתות יגרום לביטול
אשרות־התיירים שלנו.

עירום -אב? דיסקר טי

7:ז*1ז*ו £ 8מ ץ*,

^ >-לד׳.ז ויז5י<ל 1

זוקגייייתי<י׳

ף אחד ה לי לו ת בא אלינו מבקר. היה
^ ז ה סי טריסט, נודיסט׳ אמריקאי, שהתיישב
באילת יחד עם אשתו ושני ילדיו.
הוא ביקשנו לספר לידידינו הבריטים שאם
יבקרו בישראל, יכין עבורם אסדה שתיגרר
ללב מיפרץ אילת, שם יוכלו ליהנות במשך
כל היום מספורט־המים ומעירום בלתי־מופרע.
רופא אחד סיפר לנו כי יקים באחד הימים
מושבה נודיסטית, לצורכי בריאות,

על אדמתו הנמצאת במרחק שבעה קילומטרים
מתל־אביב. הוא זקוק לתמיכה ולעידוד,
כי יהיה זה צעד נועז, אתגר לאמונות
הנושנות של השלטונות, והדבר יפתח
פתח בפני הנודיזם בארץ הקודש.
יש כעשרה חודשים חמים ונהדרים במזרח
הקרוב. לכן, אם תבקר שם, אל תחשוש
ליהנות מהם בעירום. אך השתדל לעשות
זאת באופן דיסקרטי.

דוגמנית באמבטיה

ס ד באן סיפורם של רוברט ובארבארה,
*^אותו פירסם העתון בלוויית תמונותיו
של הצלם הירושלמי הנודע, ו תר בראון,
שהוזמן על־ידם לצלם את בארבארה מתחת
לפני המים, בעזרת מכשיריו המיוחדים.
רק פרט אחד לא הוזכר בכתבה: שבשעת
הצילום כבר היתד. בארבארה בחודש השלי

להריונה. מיד לאחר מכן לקח הזוג את
מכוניתו הקטנה, הפליג לתורכיה, והמשיך
ללונדון, דרך בולגריה, יוגוסלביה ואוסטריה.
שם ילדה בארבארה, לפני שלושה חודשים,
בן בכור. הוא זכה לשם עברי: שמעון
ויליאם ואלץ. בינתיים עסק האב המזוקן
בכתיבת ״ספר ירוק״ — כלומר ספר שיופיע
בעטיפתה האופיינית הירוקה של הוצאת
אולינזפיה. זוהי ההוצאה המוציאה בפאריס
ספרים בשפה האנגלית, שמטעמי צניעות
אינם ניתנים לפירסום בארצות האנגלו־סאכ־סיות.
בספרו של ואלץ יופיעו גם כמה
דמויות ישראליות.
בינתיים מוסיפה בארבארה לחייך מדי יום
ביומו לעבר אזרחי ישראל, מעל לוחות־המודעות
ועמודי־העתונים. כי היא הנערה
הבלונדית הזוהרת, המופיעה במודעות המושכות
של חברת תיא, כשהיא מתרחצת
באמבטיה.

ססורנתיתתהנחנהשר וארץ
צירת הנשימה, ים ללא־תנועה, כחול, המשובץ
יו במסגרת של גבעות פראיות ללא־עצים. כאן
יר החלוצית החדשה ביותר בעולם: אילת.

אזהרה מטעם השלטונות

הישראליים אמרו לנו שחייבים אנחנו לבקר
למרות שרק מעטים מהם׳ אליבא דאמת, היו 1בעצמם.
:סענו דרומה, נהנינו מרחיצת־עירום בקטעים
חוף הים־התיכון׳ בין חיפה לתל־אביב. ערכנו
1£פי ים־כינרת, בעל העבר הקדוש, ולקחנו חלק
יום דו־מינית משותפת (שנערכה ביוזמתנו) בעין־
חו דויד ובת־שבע, לפי השמועה, לפני אלפי שנים.
יעצה, ניסינו לשחות גם בים־המלח. היתר, זאת
יבה. המים, שהם בעלי תכולה גבוהה של מלח
שרפו כל שריטה ופצע בעודנו. מאחר שלא היו
ם מתוקים למקלחת, היה זה ניסוי בלתי־כדאי.
;ותנו בישראל, נסענו שלוש פעמים אל החוף
ילת. לא הופרענו אף פעם, למרות שתחנת־הגבול
ראלית נמצאת רק במרחק של קילומטר וחצי
מכונית צבאית, שנעה לעתים רחוקות ברעש רב
עפר לאורך החוף, גרמה מדי פעם לכך שנסתתר
ל המים.
^רץ, במרחק שישה קילומטרים, שוכנות ממלכת
זת־הארגמן של ערב הסעודית. איבתם של שכנים
נעה בחגיגיות המבודדת של רחצת־העירום הפר־ודית
אוסרת על גילוי העירום אצל שני המינים.
חצי־תריסר מאמרים, אותם כתבנו בשני שבועו־ים
בישראל, מסרלס הזה דלאשה, קיבלנו

בגו בארס תת נעה באובארח בין צום׳ האלמוגים הצבעוניים. ווונת אחו׳ דגי הברא

-ח 1 3

בסדינה
(׳המשך מעמוד )12
של יונה, כשהוא סוגר את הדלתות וכולא
את שניהם בפנים. בשעה שש בערב נפרד
מאשתו לשעבר והסתלק לדרכו. לרגע זה
חיכתה יונה. היא מיהרה למשטרה, התלוננה
על הסגת גבול.
לקראת השבת הבאה החליטה יונה כי,
ליתר בטחון, מוטב לה ללון בבית ידידה.
כשחזרה במוצאי אותה שבת, התברר לה
שחששה היה מוצדק. דלת דירתה היתד,
פרוצה, ובבית שררה מהפכה. האוהב המאוכזב,
שלא מצא הפעם את אהובתו, כילה
זעמו ברהיטים.
תינוי אהבים אלים. שופט השלום
חיים שטיינברג, קבע כי אהבה היא עניין
לעיתוי, כשם, שהפורנוגראפיה היא עניין
של גיאוגראפיה .״אין כל הצדקה חוקית
לכך,״ כתב השופט בפסק דינו ,״שאדם
יתפרץ בכוח לדירת אהובתו, כדי לתנות
לפניה רחשי ליבו בשעה ארבע אחר חצות.״
הוא הרשיע את דנוך, עיין בגליונו גדוש
ההרשעות הקודמות, דן אותו לחצי שנה
מאסר.

תעופה
נו זיו ז ת ־ או נ ס
יום אחרי יום חזר ונישנה השבוע מחזה
בלתי־רגיל בנמל התעופה לוד: מדי בוקר
התייצבו במשרדי אל־על אנשי צוותי־האודיר
— טייסים, מהנדסי־תעופה, נווטים ואלחוטאים

מעוניינים בתוספת־שכר!״ הכריז השבוע
דובר אצ״א (ארגון צוזתי אודיר)׳ הקברניט
שמואל וידלם ,״כל כוונתנו, כשדרשנו תוספת
תשלום, היתד, להרתיע את החברה מלהטיל
שעות־טיסה נוספות על טייסים. מעין
קנס. עכשיו כבר ביטלנו דרישה זו —
ובכלל מצטערים שהעלינו אותה.״
אולם בפירסומי החברה השתקף הדבר
אחרת״ הטייסים, אשר שכרם כבר עתה גבוה
מאד בקנה־מידה ישראלי* ,הוצגו כרודפי־בצע
בלתי־מרוסנים. כמה עתונים אף חישבו ומצאו
שטייסים מרוויחים 3000־ 4000ל״י לחודש,
נוסף לכל התענוגות שלרשותם בבירות
תבל הנוצצות. במצב זה, קשה היה
לצפות מהאזרח הממוצע לגלות אהדה כלשהי
לאנשי־הצוותים.
לא היה זה כשלונם ההסברתי היחיד של
אנשי הצוותים. דרישתם תוארה כדרישה שלא
תאפשר לאל־על לקיים שום טיסה ארוכת־טווח
של יותר משמונה שעות־טיסה. ואילו,
למעשה, תבעו הטייסים כי בטיסות ארוכות
אלה יצורפו אנשי־צוזת נוספים, שיאפשרו
התחלפות ומנוחה תוך כדי טיסה. דבר הנהוג
ברוב החברות הסדירות בעולם, המת־קינות
במטוסיהן מיטות מיוחדות לצורך
זה. כיום, מתוך 38 טיסות שבועיות, עוברות
רק שתיים על מיגבלת שמונה השעות.
העייפות והסכנה. בכל טענותיהם
חזרו נציגי הצוותים על נימוק אחד: אי־אפשר
לדרוש מטיים לשבת למעלה משמונה
שעות רצופות ליד ההגה של מטוס סילון.

דווקא אז אתה חייב להיות בכושר מכסימלי.
החושים שלך צריכים לפעול על אלפיות
של דקה. כי בסילון, ריווח־הזמן
לטעויות קטן מאד. ולמנועי הסילון יש
תכונות המקשות יותר ממנועי הבוכנה
על תימרוני־נחיתה. כבר יותר מבואינג אחד
התרסק בגלל תכונות אלה. כשאני מכבה
את המנועים, רועדות הידיים שלי כמו של
זקן בן .80 אני רק נכנס למכונית שלוקחת
אותנו למלון — ונרדם על הנהג.״
תנאים אלה מסבירים מדוע קורקעו במשך
ארבע השנים האחרונות ארבעה טייסים
ונוזט אחד של אל־על, מטעמי בריאות
— וכולם בשנות השלושים בלבד. אחד
מהם מת. לפחות אחד מהם — איש־מח״ל
מאמריקה בשם אל קאנינגהאם — פעמיים
כמעט התרסק עם מטוסו, בשעת נחיתה,
והקצין הראשון נטל לידיו את השליטה
על המטוס ברגע האחרון ממש. זהו אחוז-
בלאי גבוה מאד, אם להתחשב בעובדה כי
באל־על עובדים בסך־הכל 115 אנשי צוות-
אוויר, ושמתוך מספר זה 56 בלבד הם
טייסים.
הסביר קברניט וידלס 38״אני לא
אומר שאחרי שמונה שעות טיסה מתמוטט
הטייס. אבל אם ממשיכים בקצב הנוכחי,
זה יהרוס את הטייס — לאט אבל לבטח.
וזד״ בטווח ארוך, מסכן את בטיחות הטייס,
המטוס והנוסעים.״
כאשר, כתום שבוע, הסכימה אל־על
לשבת עם אצ״א למשא־ומתן, הציעה
פשרה של חצי־דרך: במקום 12 שעות
טיסה הציעה . 10 אך הצוותים המשיכו בשלהם:
זה עדיין יותר מדי.

חינוך
ה אינ ם מ חיי כי ם

מעון ילדים כיפו
שם האב לא נרשם

במדיהם הכחולים — מוכנים לקיים את
לוח־הטיסות הקבוע של החברה. יום אחרי
יום ניתנה להם אותה תשובה :״אתם יכולים
לחזור הביתה.״ לקוחות אל־על, שכבר
קנו כרטיסים לטיסות המתוכננות, הועברו
למטוסים של חברות אחרות. שלושת מטוסי
הבואינג ושתי הבריטאניות של אל־על נשארו
על הקרקע.
טענה הנהלת החברה :״צוותי האמיר הכריזו
שביתה!״ הטעימו הצוותים לעומתה:
״החברה היא המשביתה את המטוסים. אנו
מוכנים לטוס!״
על מה היה נטוש הוויכוח, ששיתק ציוד
של מאה מיליון לירות? ביסודו מונחת
דרישה מובנת של אנשי הצמתים, לקבוע
מה הוא אורכו של יום עבודה של איש־צמת.
בחוזה, שנחתם בין החברה לבין
עובדיה לפני כשנה, לאחר שביתה, נקבע
כי טייס של מטוס סילון חייב לטוס 70
שעות לחודש, טייס של בריטאניה 80 ,
שעות לחודש. הויכוח שגרם עתה לשיתוק
החברה היה: כיצד לחלק 70 שעות אלה?
כמה שעות־טיסה רצופות, ללא מנוחה, יכולה
החברה להטיל על צמתי־האמיר?
״לא רוצים כסף:״ אפשר היה להניח
כי את המיטען הפשוט הזה יוכלו הטייסים
המנוסים להביא לתודעת הציבור ללא
כל קושי. אך הם הסתבכו בתימרונים מסורבלים,
בהם התרסקו כמעט.
כאשר העלו את תביעותיהם, במשך משא־ומתן
מייגע של למעלה משנה, תבעו מהחברה
לקבוע מיגבלה מכסימלית של שמונה
שעות־טיסה רצופות. אם תופר מיגבלה זו,
דרשו, תשלם החברה תוספת־שכר רצינית
לאנשי־הצוות .״לא היינו מעוניינים ואיננו

זה מסוכן לבריאותו ועלול לסכן את המטוס
ונוסעיו.
סיפר קברניט בעל מתק של שמונה שנים
באל־על, שהיה קודם לכן טייס קרבי בחיל
האויר הישראלי :״אתה מגיע לניו־יורק
עייף כהוגן. נסה פעם לשבת במשך שמונה
שעות על כסא ולהסתכל בשעונים שרועדים
כל הזמן. אתה בקושי מחזיק את העיניים
פתוחות. וכשאתה מתקרב לניו־יורק, נמצאים
יחד אתך באויר עוד כמה עשרות
מטוסים, מחכים לתור שלהם לנחות. טעות
קטנה, או אי־זהירות — וגמרת את ה־קאריירה.
״בניו
יורק גרים אנשי אל־על במלון
פאראמונט, בלב מנהאטן 22 .שעות ביום
אתה שומע סירנות ורעש. כשאתה צריך
לטוס חזרה, אתה נכנם לקוקפיט עייף. ואז
מתחיל הענוי. האור האדום הקטן מאיר
את השעונים ומהפנט אותך. כל שעון אומר
לך מה מצבו של חלק מסויים של המטוס,
ואתה חייב להסתכל עליהם כל הזמן. אתה
אומר לקצין הראשון, :ספר בדיחה. תשיר.
תגיד משהו.׳ או לאלחוטאי, :צבוט אותי.
דחוף אותי במרפק כל חמש דקות.׳ והכל
כדי שלא תירדם. לא פעם הייתי צריך
להחזיק את העיניים פתוחות בשתי אצבעות.
וכל זה לא עוזר. אתה נרדם בעיניים
פתוחות.
״אתה מגיע ללונדון עייף כמו כלב. ו*
משכורתו של וידלס, למשל, כקברניט
בואיניג 196 :לי״ש ו־ 450ל״י לחודש, ותשלום
של 42 סנט דמי־אש״ל לכל שעה, מתחילת
הטיסה ועד שובו ללוד. טייס מקביל
בחברה אמריקאית מקבל 32 אלף דולר לשנה,
בערן פי שלוש מעמיתו ׳הישראלי.

בחיצוניותו נראה מעון הילדים של אר־גון־אמהות־עובדות
בשכונת עג׳מי ביפו, ככל
מעון ילדים אחר. ציורי ילדים צבעוניים
מקשטים את הקירות, קוביות עץ ומשחקי
ילדים אחרים סדורים על מדפי הארונות ומאה
ילדים מגיל שנתיים עד שש שועטים
בחדריו ובחצרותיו.
המאפיין מעון זה הוא רק העובדה
שהילדים, רובם ככולם, אינם מחייכים. כי
כמעט רוב ילדי המעון באים ממשפחות
המכונות בשם ״מקרים סוציאליים״.
כל ילד הוא סיפור בפני עצמו. אפשר
למצוא ילד שחור־שיער, בן חמש, החושף
את גבו ומצביע על הצלקות שעליו :״אמא
רצתה לשרוף אותי!״ אפשר לראות שם
ילדה יפת־תואר ומתולתלת שיער, שמעולם
אינה צוחקת ואינה פוצה את פיה לדבר,
למרות שאינה אילמת. נמצא שם ילד, המתעקש
לאכול את ארוחתו דוזקא על ד,ריצ־פה
ובידיים, כפי שהוא רגיל בבית, וילד
אחר השוכב רוב הזמן על הארץ ומקיש
את ראשו בריצפה ובקיר. וכשהם משחקים
בחצר, ניתן לשמוע כיצד, תוך כדי
משחק, פונה ילדה בת חמש לילד בן
גילה :״אולי אתה רוצה בחורה?!״
האב קדפן -האם יצאנית. במקרה
הטוב, אם אינם באים ממשפחות בהן
האם היא יצאנית או מופרעת והאב קלפן
או נרקומן, אזי מוצאם של הילדים הוא ממשפחות
המטופלות בחצי תריסר ילדים, מצטופפות
בחורבה בת חדר אחד.
״יום אחד בא אלי איש והביא לי שתי
ילדות,״ מספרת מנהלת המעון, רבקה חי־טין,
הפעילה מזה 23 שנים בארגון־אמהות־עובדות
.״סרבתי לקבלן, מאחר שלא באו
דרך לשכת הסעד, .תראי,׳ אמר לי האב,
,עכשיו שאני מדבר איתך זה טוב, אבל
בבית אני מקבל התקפה ויכול לרצוח את
הילדים. האם זה לא איכפת לך?!׳״
כמעט כל יום קורה שהורים שוכחים
לקחת את ילדיהם מהמעון אחרי שעת
סגירתו, בארבע אחר־הצהרים .״באה אלי
אם אחת,״ מספרת רבקה חיטין, ואמרה:
,אני נותנת מכות גם לשופט וגם לרופא
ואני אתן גם לך מכות׳.״ אם אחרת, שהביאה
את ילדה למעון והתבקשה למסור
את שם האב, הצהירה :״אני אף פעם לא
רושמת את שמו של האבא!״
אולם כאשר נשארים הילדים במעון מתברר
שמבחינת רמת האינטליגנציה אין הם
שונים משאר הילדים בני גילם. מעון זה
הוא להם קרן אור יחידה בחיים חשוכים,
בו הם מוצאים בפעם הראשונה חיבה, תשו״
מת־לב וקונים הרגלי נקיון וסדר.
הכושי הציל מלהבות. במוסד אחר
של ארגון־אמהות־עובדות נמצאים שלושה
ילדים, שעד לפני זמן קצר התחנכו במוסד
(חמשו בעמוד 8ו<

ז 1הנש 0הראשונה
(1ולה בידי מפלגה
ך* כל היה מוכן מראש. חמישים אנשי!
| הסגל ידעו את המוטל עליהם. היחידים
שלא שיערו את העומד להתרחש היו
הפרופסורים המועטים.
כולם נכנסו לאולם הגדול של האוניברסיטה,
תפסו את מקומותיהם. יושב־ראש הסנאט
של האוניברסיטה, פרופסור דר׳ ברוך
קורצוזייל, נכנם, כשעל פניו חיוך קל של
שביעות־רצון עצמית. הוא היה בטוח שהכל
יתנהל כפי שתיכנן.
המזכיר האקדמאי, אברהם פומרנץ, היה
גם הוא שקט ובטוח. גם הוא קיווה שהכל
יתנהל לפי המתוכנן. אך תכנונו שלו היה
שונה מזה של הפרופסור לספרות.
היושב־ראש תפס את מקומו. הישיבה
הכללית של סגל האוניברסיטה הדתית בר־אילן
החלה.
על הפרק עמדה הצעה לשנות את מבנה
הסנאט. מוסד זה, שהוא הגוף העליון של
האוניברסיטה, הקובע בכל הנוגע לניהול
חייה הרוחניים, מורכב. בכל מקום בעולם
מהפרופסורים של המוסד. לעתים מוסיפים
לפרופסורים אלה עשרים אחוז מאנשי־הסגל
— המדריכים, המרצים, אנשי המעבדות —
שאינם פרופסורים. ההצעה, לפי המוסכם
עם יושב־ראש הסנאט דר׳ ברוך קורצח־ייל,
היתד, להוסיף את אותם עשרים אחוזים
לצוות הסנאט.
טרם הספיק היושב־ראש לפתוח את פיו,
הורמה כבר ידו של אחד הנוכחים. היושב־ראש
המופתע שאל לרצונו.
״אני רוצה להציע הצעה!״
״בבקשה.״
״לצד ההצעה להגדיל את הסנאט בעשרים
אחוז,״ המשיך המצביע ,״אני מציע להכפיל
את הסנאט, להוסיף עליו מאה אחוז
של אנשי סגל.״
באולם השתררה דממה. המציע התיישב
במקומו. כל הנוכחים הפנו פניהם כלפי
יושב־ראש הסנאט, שפניו חוורו תחילה,
ואחר הסמיקו מכעס.
ההצבעה היתה קצרה ומהירה. אנשי־הסגל
שקיבלו כולם את ההוראות המתאימות מראש,
הצביעו כמעט כאיש אחד בעד
ההצעה.
דר׳ קורצוזייל קם ממקומו, הודיע שהוא
מתפטר. גם לכך היו כבר הוראות מתאימות.
ברוב דעות מכריע אושרה התפטרותו
של ראש הקתדרה לספרות.
כך, במכה אחת, הצליחה המפלגה־הדתית־לאומית
השבוע להשתלט סופית ובאופן
מוחלט על האוניברסיטה בר־אילן. בפעם
הראשונה נמצא מוסד להשכלה גבוהה ב־

בראש מורס ץ•:

צווייל, אחרי קודמו בתפקיד, יושב־ראש
הסינאט המנוח, שמואל ביאלובלוצקי.

בתולדות שואו, בעזות תחבורה ,1100x1
להשתלט על סוסו שר השנוה גבוהה
שליטתה המוחלטת של מפלגה פוליטית.

חורגין: היד החזקה
** צם הקמתה של האוניברסיטה ה־

דתית היה מעשה פוליטי מובהק. אך
ראשי המפלגה־הדתית־לאומית לא חלמו מעולם
שהאוניברסיטה תיפול לידיהם בקלות
כה רבה. הם הקימו את המוסד מסיבות
אחרות לגמרי.
לכל אחד מעסקני המזרחי, שהקימו את
האוניברסיטה לפני שבע שנים, היו סיבות
משלו להקמת מוסד זה בישראל. חלקם
תמך בהקמתה מסיבות עסקיות לגמרי. המזרחי,
לאחר שהצטרף למגבית היהודית
המאוחדת בארצות־הברית, נאלץ להפסיק
את המגבית הפרטית שלו, תמורת מיליון
דולר לשנה שהפרישה לו המגבית. ניהול
מגבית פרטית הותר רק במקרה של ״מטרה
מיוחדת״ .לנגד עיניהם של העסקנים צפה
האוניברסיטה כמטרה מיוחדת אידיאלית.
ואמנם, במשך שנות קיומה, נכנם, לסי
הערכה זהירה, שליש מהכספים, שנאספו
עבורה בארצות־הברית לקופת המפלגה.
מטרה אחרת עמדה בפני חלק אחר של
המפלגה בארצות־הברית. באותם הימים היה
נשיא המזרחי שם הרב דר׳ פנחס חורגין.
למרות שבאותה תקופה היה האיש נשיא־כבוד
בלבד, לא היסס להתערב בדברים
שלא מצאו חן בעיניו בפעולות המפלגה,
ולשנותם. אנשי המפלגה הצעירים, שהתנהגותו
של נשיא־הכבוד הקשיש ובעל היד
החזקה לא נשאה חן בעיניהם, חיפשו דרך
להיפטר מעולו, להעבירו לתפקיד־כבוד אחר,
בו לא ימצא דרך להפריע לפעולותיהם. ההצעה
להקים אוניברסיטה, שהיתר, חלום

ישן של חורגין עצמו, נראתה להם כפתרון.
חורגין
עצמו, שהיה אידיאליסט, האמין
שניתן להשריש את הדת בארץ רק בדרך
של חינוך אינטליגנציה דתית כללית, ולא
בעזרת תלמידי־ישיבות בלבד. הוא שאף
לכך שהאוניברסיטה תהיה מוסד מדעי של
ממש. בתחילה אף התנגד שילמדו בה תלמוד
:״שיעסקו בזה בישיבות,״ אמר.

כוונה נוספת של חורגין: שתרומות אנשי
המזרחי בארצות־הברית, במידה שלא יגיעו
למגבית, לא יסתננו למפלגה בארץ. לכן
עלה בעצמו ארצה, החל להקים את האוניברסיטה.
כבר
בצעדו הראשון הראה האיש עד
כמה אינו נותן אימון באנשי המפלגה. את
הקמת מבני האוניברסיטה מסר לא לחברה
הקבלנית של המזרחי, הבונה, אלא לחברת
רסקו דווקא.

פרישת הפגים והכנות
^ ד לחצם של אנשי המנגנון, שחששו
מהפסד הרווח הצפוי, נמשך. כאן גם
בא לעזרתם לחץ נוסף, מכיוון בלתי־צפוי
לגמרי: האוניברסיטה העברית בירושלים.
ראשי אוניברסיטה זו לחמו באותה תקופה
מלחמת חירוף על שמירת המונופולין
שלהם בכל שטחי החינוך הגבוה. איש
אמונם, בן־ציון דינור, שר־החינוך דאז,
תמך בהם בכל ליבו, ניסה לחסל כל אוניברסיטה
שניסתה לקום באותה תקופה.
חורגין, שניסה לקבל תמיכה, עזרה והדרכה
מאנשי ירושלים, נואש לבסוף מתקוותו
זו, נאלץ לקבל את תמיכת המפלגה
ואנשיה בכל ענייני בר־אילן. המחיר אותו
שילם היה יקר ביותר. החלה פלישה כללית
של אנשי המפלגה לאוניברסיטה. כל מי
שהיתר, לו יד או רגל במפלגה, הכניס
לאוניברסיטה את אנשי חסדו.
כך, למשל, הכנים הרב איסר אונטרמן,
רבה הראשי של תל־אביב, את בנו ברוך
לתפקיד המזכיר האדמיניסטרטיבי. יורשו
של חורגין בתפקיד נשיא המזרחי בארצות-
הברית, אריה לייב גלמן, שלח את בנו,

נחמיה, להיות מדריך לכימיה. משה דב
מגיד, ראש חברה קדישא ונציג המפלגה־הדתית־לאומית
בעיריית תל־אביב, דאג שבתו,
דינה, תסודר שם בעבודה כמזכירה
ראשית במזכירות האקדמאית. גם מזכירו
של משה חיים שפירא, אליעזר רובינשטיין,
ניסה לתפוס מקום ביחסי־הציבור
של האוניברסיטה, עשה עבורה מספר עבודות,
אך עד מהרה, חזר לפוליטיקה.
אפילו האחראי על הנקיון במרכז המזרחי,
צבי גלאט, מצא לו באוניברסיטה מקום
להתגדר בו, הפך לאחראי על משק המוסד.
אולם חדירה כללית זו של אנשי המפלגה
למוסד לא הועילה להם. חורגין שלט
ביד קשה, לא נתן לאיש להתערב בענייני
המוסד. את הסגל האקדמאי מינה לפי שי־קול־דעתו,
בהתייעצות עם האישים הנערצים
עליו בישראל. כך, למשל, מינה את שמואל
ביאלובלוצקי כמרצה ראשי בתלמוד וכיו־שב־ראש
הסנאט, על־פי המלצתו של הסופר
שמואל־יוסף עגנון. על פי המלצת אותו
סופר הזמין לאוניברסיטה גם את המורה
לספרות בבית־הספר הריאלי בחיפה, דר׳
ברוך קורצוזייל.

קודצוויי? :יורש באץ־ברירה

בזרוע נטויה

לט על תלמידי האוניברסיטה, שחלק גדול
מהם אינו מפלגתי, ואף אינו דתי כלל,

ך* ח־צווייל, שהיה כבר באותה תקופה
\/שם־דבר בביקורת הספרות בישראל,
י היה ידוע כאחד האנשים הקשים והמחמירים
ביותר בשטח זה. הוא פסל, פרט
לשי עגנון, את כל הספרות הישראלית
הצעירה, אותה ראה כדליטנטית וחסרת
כושר־ביטוי, והיה בין אנשי הספרות
מה שהיה גמזו בין אנשי התיאטרון.
קורצווייל הפך גם לשם־דבר גם בגלל
היד הקשה בה היה נוהג בתלמידיו, יריביו
ואף שותפיו בשטח הביקורת הספרותית.
זו היתר, אהת הסיבות בגללה סירבו מרצי
הספרות בירושלים להזמין את המומחה,
יליד מוראביה, שעשה את הדוקטוראט שלו
בגרמניה, להיות מרצה באוניברסיטה.
חורגין הזמין את האיש לבר־אילן.
עם מותו של חורגין, לפני שנתיים, החל
מחדש מרוץ־השדים על השלטון באוניבר־

^ ^ 9 1 7ניסה הפרופסור לספרות, ברוך קורצווייל (הנראה בתמונה כשהוא

1 1 111 לוחץ את ידה של אחת מבוגרות המוסד בסקס הענקת התארים),

להנהיג באוניברסיטה את הסזן רים המדעיים הנראים כהכרחיים לרמת המוסד. שינויים אלה
יהיו גורמים להוצאות כספיות׳ניכרות למוסד, ואנשי האדמיניסטרציה החליטו להיפטר ממנו.
סיטר״ חורגין איחד בידו את הכושר להשיג
כספים ואת הידע המדעי לשליטה בסגל-
המרצים. כשנפטר, החלו לחפש אחר יורש
מתאים בכל העולם הדתי־היהודי. רוב ההצעות
המתאימות נפסלו על־ידי ועד־הנא־מנים,
שהיה מורכב ברובו מנאמניו של
השר משה חיים שפירא, שהוא עצמו היה
יושב־הראש שלו. הפסילות נבעו ברובן
בגלל דברי־ביקורת שהשמיעו המועמדים
בהזדמנויות שונות נגד המפלגה הדתית־לאומית.
לבסוף,
משלא נמצא האיש שיוכל לנהוג
דוגמת חורגין בבר־אילן, או דוגמת פרופסור
בנימין מזר באוניברסיטה הירושל־

כזו. כשלב ראשון יצרו תפקיד, שלא היה
קיים עד כה, ואיננו קיים בשום אוניברסיטה
בעולם. משה בר־סלע, המנהל הכללי
של משרד־הסעד, שנתקל בקשיים מנגנוניים
עם יציאת המפלגה־הדתית מהקואליציה בשעתו,
מונה לתפקיד המוזר של ״מנהל
אדמיניסטרטיבי״ של האוניברסיטה. המשמעות
האמיתית של המינוי: לשמש פוליט־רוק
דתי־מפלגתי של המוסד.
דר׳ ברוך קורצווייל, שהיה עסוק במלחמותיו
המדעיות, לא נתן תחילה את לבו
למעשיו של בר־סלע. כך, בלחצו של בר־סלע
נמנעה הופעת בטאון פנימי, שהכיל
לדעת כמה סטודנטים קיצוניים ״ניבול פה

פורנוגראפי (העולם הזה .)1240 כך גם
מית, הוחלט לפצל את הפונקציה של נשיא
האוניברסיטה לשניים. לתפקיד הנשיא, אוסף סולק מהמוסד המרצד, לפסיכולוגיה, דר׳
הכספים, נבחר יוסף חיים לוקשטיין, פרו אוריאל פואה (העולם הזה ,)1254 אחרי שפסור
לסוציולוגיה, איש המזרחי בארצות־ הנהלת המוסד צינזרה את חייו הפרטיים.
אך הגורם הראשי, שהפריע להשתלטותו
הברית, שהסכים לשהות שלושה חדשים
המלאה של בר־סלע, היה יושב־ראש הבשנה
באוניברסיטה בארץ.
למנהל־כללי־בפועל נבחר דר׳ טוביה בר״ סנאט, ברוך קורצווייל. בר־סלע ניסה לגבור
אילן, בנו של הרב מאיר ברלין (שעל שמו עליו בתוך הסנאט, הודיע על רצונו
העברי, בר־אילן, נקראה האוניברסיטה) .להיכנס כחבר הסנאט. קורצוזייל הודיע מצי־טוביה
בר־אילן, אדם נוח לבריות, אך דו שבר־סלע הוא אדמיניסטרטור, ואין לו
חלש בכל הקשור לשליטה ממשית בענייני מה לעשות במוסד הדואג לחיים הרוחניים
המוסד, איבד למעשה את הניהול הכללי. של האוניברסיטה. הסכסוך פרץ בכל עוז,
אך כל זמן שיזשב־ראש־הסנאט היה ביא -הגיע דרך אנשיו של קורצווייל, הלוחמים
לובלוצקי הנוח, הסתדרו לוקשטיין, בר־ לחרות המדעית, אל העתונות.
הדבר הרגיז את שר־הפנים, משה חיים
אילן וביאלובלוצקי ביניהם, ניהלו את ענייני
המקום לפי צרכי הדת ותכתיבי המפלגה. שפירא, והוא החליט לחסל סוף־סוף את
כשנפטר ביאלובלוצקי, לא היתד, ברירה. קורצווייל. התחבולה: להכפיל את מספר
חברי הסנאט, להכניס לתוכו את אנשי״
דר׳ ברוך קורצווייל נבחר ליו״ר הסנאט.
שלומו.

לכן לבש האריה שפירא את עור הה״רבכצ׳יין

קובעים

כבש, הזמין את קורצודייל לישיבה, בה
*־״ניגוד לדעתם של מנהלי האוניברסיטה הכריז המרצה לספרות ש״רבנצ׳יקים לא
ח— דד למינויו, הבהיר קורצווייל לכל ה־ יקבעו כאן מה לעשות.״ שפירא, בנאום
מעוניינים, שלעיניו עומדת טובתו המדעית מתון לחלוטין, הרגיע את קורצווייל השל
המוסד. הוא החל למנות מרצים ל זועם, הבטיח לו שאין בכוזנתו להכניס
תפקידים בכירים במוסד על פי כשרם ה ״עסקנצ׳יקים״ לסינאט. לדבריו, ביקש רק
מדעי וצרכי המוסד, ולא על פי דרישות להתאים את המצב לזה הקיים באוניברסיטה
המפלגה והתקציב המווסת בידי הגזבר שלה. בירושלים, לשתף בסינאט עשרים אחוז
האווירה המדעית באוניברסיטה, שבה ה מאנשי הסגל האקדמאי, שטרם קיבלו תואר
ד,מבקש ללמוד מתמטיקה, חייב בידיעה הפרופסור. קורצווייל התמים נפל בפח,
מינימלית בתלמוד, נעשתה זזופשיה יותר האמין לשפירא, הסכים להצעתו.
כעבור ימים אחדים נוכח קורצזדייל בויותר.
ביקורת המקרא, מדע השייך להשכלה
הכללית, האסור תכלית האיסור לדעת משנהו. ניסה למנוע את הכפלת הסינאט
הדתיים האדוקים, הפך למקצוע חשוב ב על־ידי התפטרותו. אך שפירא התכונן גם
מוסד. אנשים לא־דתיים הצטרפו למוסד לזאת, הורה לאנשיו, שהם רוב הסגל, לבמספר
הולך וגובר, ולמרות שציבור הסטו קבל התפטרות כזאת. המועמד לרשת את
דנטים היה מורכב בעיקרו מבנות דתיים תפקידו: הפרופסור לפיזיקה משה ימר.
כדי לבצר עוד יותר את שלטון המפלגה
שהתעשרו ושלחון ״ללמוד באוניברסיטא״,
הפך המקום למוסד מדעי מן המניין, וגם הציעו ראשיה השבוע לשר הסעד, דר׳
יוסף בורג, לקבל על עצמו את התפקיד
המועצה להשכלה גבוהה הכירה בו, בחלק
מן המקצועות, כבעל רמה מדעית מתאימה.
הכפול, כפי שהיה בידי חורגין.
בחירתו של בורג, אם תתקבל, תסתום
אך אנשי המפלגה־הדתית־לאומית החלו
חוששים לשליטתם בכספי האוניברסיטה, סופית את הגולל על האוניברסיטה כמוסד
מדעי חופשי. אולם גם בלעדיה ברורה עתה
ובכל הנעשה בתחומה.
הם החלו לנקוט צעדים למניעת שואה שליטת המפלגה באוניברסיטה זו לחלוטין.

אנשים
חזרה וי מ ד־ צ׳נ ה

האחיות והרופאים של בית־החולים הדסה
בירושלים נשמו לרווחה לאחר שרעיית
ראש־הממשלה, פולה כן־גוריץ, עברה
להבריא בביתה בירושלים. פולה, למרות
מחלתה הקשה, היתר, נוהגת להיכנם ל׳
חדרי־הניתוחים, להיפגש עם האחיות ביוזמתה.
הסבירה פולה את התעניינותה בשטח
הרפואה לידידיה :״סוף־סוף, כאשר בן־
גוריון נשא אותי לאשה, הייתי אחות ראשיה
בחדר־ר,ניתוחים בניו־יורק. עוד כעת
אומר לי בן־גוריון, :נו, פולה, לעולם לא
מאוחר ללמוד. אולי תלמדי מדיצינה
זכרונות מימים עברו העלה השבוע גם שר״
המשטרה, בכור שטרית, בשעת ביקורו
אצל ראש עירית רמת־גן, אברהם קרי*
ניצי. שר־המשטרה הזכיר לראש עיר־ה־גנים
את ההסכם החשאי שלהם בימי המנדט,
לפיו לא הטיל השופט בכור שיטרית
עונשים על בוני בתים ברמת־גן ללא
רשיונות .״אילו היינו מחכים לרשיונות לפי
הפרוצדורה המקובלת,״ אמר קריניצי ,״היתד,
רמת־גן נשארת עיירה קטנה עד היום״
מה קרה למק״י?״ שאל השבוע ח״ב
חרות אברהם דרורי את ח״ב מק״י,
משה פנה בכנסת .״התחלתם לעסוק בוועד
המרכזי בענייני משפחה?״ ״מה פתאום?״
התפלא סנה .״קראתי בעתונים,״
ענה לו דרורי ,״שאתם עוסקים בענייני
ניסויים (גרעיניים) וגירושין (מהמפלגה)״
פרטים בלתי ידועים, מימי העבר
הרחוק, נתגלו השבוע בעת החקירות אתרי
יוזמי ההתיישבות העברית בחבל ערד. באחד
הארכיונים גילו כי כבר לפני שנת
41 הועלתה תכנית ליישב בערד חיילים
משוחררים ממלחמת־העולם הראשונה, ואף
יצאה משלחת לסקור את המקום. בין חבריה
נמנה החייל המשוחרר, יצחק כן־צבי,
שערן סקירה גיאוגרפית־היסטורית של השטח,
ואשתו רחל ינאית כן־צכי, שערכה
את התוכנית החקלאית. שתי התוכניות
הוגשו לנציב העליון הבריטי ונתקבלו.
אך הקבוצה שעלתה להתיישבות לא
החזיקה מעמד, נטשה את המקום בישיבת
המועצה הכלכלית של המפלגה הליבראלית
ישב מנהל רשות־ר,תכנון של האוצר, דוד
כוכב, שעה ארוכה בשקט, האזין להתקפותיהם
של אנשי המפלגה על הפיחות.
כשסיימו את דבריהם, קם כוכב, הוציא מכיסו
לקט מדבריו של ח״כ הליבראלים, יו*
סן? ספיר, שנאמרו בהזדמנויות שונות
בזכות הפיחות, וענה למועצה תשובה
חותכת :״מה אתם רוצים? הרי עשינו את
מה שספיר שלכם תבע כל השנים.״

חזרהל קי בו ץ

פרג*

סי־לח

הנשיא הנבחר של קוסטה־ריקה,
ציסקו חוזה אורליך, שביקר השבוע
בישראל, לא הקל על העתונאים שבאו ל־ראיינו.
בעלת טור הרכילות של ידיעות
אחרונות, מירה אברך, שאלה את הנשיא,
בפגישה עמו, אם יכול לזכור מה
קרה לו שעה ששהה בקיבוץ גניגר, לפני
12 שנה. השיב הנשיא, בסברו שהיא מת־כחינת
למקרה מסויים :״למה קרה לי?! כנראה
זו טעות. אולי זה קרה לחברי, ששהה
עמי בקיבוץ. אני עזבתי, והוא נשאר
אחרי עוד זמן מה. אולי זה קרה לו״
למרות שהוא שוהה בארץ כבר כמה
חודשים, יוכל מיופה־הכוח הפיני החדש
ריסטו סולאנקו להתמסר רק עתה לתחביבו
האהוב והקבוע בכל מדינה חדשה:
סיור ותיור יסודי של הארץ. כשהגיע ה־מיופה־כח
הצפוני לראשונה, התקרר קשות,
חזר לארצו הצפונית להבריא. כשחזר, התקרר
פעם נוספת, אך נשאר להבריא כאן
דעה, השונה מזו של אנשי־ הכלכלה
הישראלית, הביע השבוע מנהל משרד־האו־צר
הגאנאי, ג׳יימם פיליפם, על מעשיו ושיטותיו
של שר האוצר לוי אשכול.
במסיבה שנערכה השבוע ׳לכבודו, הודיע המנהל,
שהוא בין השאר גם יועצו של
נשיא גאנה, קוזאמה אנקרומה :״באתי לישראל
כדי ללמוד משר־האוצר שלכם מספר
טריקים. זה יעזור לי מאד בעיצוב המדיניות
הכלכלית שלנו לתגובה אמנותית
מאת חברת האוטובוסים הירושלמית המקשר
זכה תבליט אבן של יצחק דג״
ציגר, הנמצא על קיר האבן שלפני האוניברסיטה
העברית בירושלים. לפני זמן
קצר הקימה החברה סככת המתנה בדיוק
לפני התבליט, הסתירה אותו בכך מעין
רואים, גרמה לגל של מחאות בין הסטו

דנטים
הירושלמיים, מעריכי האמנות היפה.

חז ר ה לי ל דו ת
לפגישת מרומים משמחת היו עדים נוסעי
הטיסה האחרונה של מטוס אל־על, לפני
השביתה. כשהמריא המטוס, לאחר חניית־ביניים
בפרים, הופתע הבמאי ג ר שון
פלוטקין, שטם עם אשתו מישראל לביקור
בן שלושה חודשים בארצות־הברית,
למראה נוסע שעלה למטוס בעיר־האורות.
גם הנוסע החדש, חיים חפר ואשתו החדשה,
רות חפר, שמחו לקראת גרשון,
ביקשו לשמוע מפיו ממקור ראשון על הנעשה
בישראל. היחידה באותו מטוס שלא
התרגשה מהפגישה הקולנית ומחילופי־ה־רשמים
בין השניים היתד, הזמרת הצרפתיה
ממוצא יוזני־מצרי, דלידה, שישבה בכס־אות
הראשונים, חבוקה בידי מלוזה הצעיר
ממנה בשנים רבות עכשיו היא כבר
דומה לנער בן ! 12״ אמרה ישראלית צעירה
שראתה לאחרונה את זיוה רודן, אחרי
שזו רזתה באופן קיצוני. אבל גם זה אינו
מספיק לזיוה. כעת היא עוברת טיפול
רפואי, שמטרתו להוציא נוזלים מגופה,
לצמקו עוד יותר שחקן אהל,
נפתלי יבין, המופיע בתפקיד כומר
קתולי בסרט ניני שהצגתו החלה השבוע,
אינו משכנע ביותר בתפקידו, בשל מראה
פניו הצעירים. אולם גילו לא הפריע,
כנראה, למאמינים הנוצריים שהתפללו בכנסייה
ביפו, שם הוסרטו כמה סצינות
מהסרט. מספר נשים זקנות, שראו את יבין
מסתובב בבגדי כמורה בכנסיה, כרעו בפניו
ברך, בקישו ממנו לקבלן בתא הוידוי
החושיטרון החל לעבוד בשיטת העבודה של
התיאטרון הקאמרי לפני המשבר הגדול.
יופן? (״פפו״) מילוא החליט להציג בשתי

צוזתים מקבילים. לשם כך יוציא מהצגת
ראשומון, את השחקן היחיד שקיבל ביקורת
טובה בהצגה זו, חיים טיפול, ישלח אותה
לתל־אביב בלעדיו, וישתפו בהקרנפים
מפגישת הבכורה שלו עם בתו הקטנה,
רוני, חזר אורי לוי, מלא התלהבות
כולו :״כמה שהיא יפה!״ הכריז בפני האם
טלילה כן״זכאי, ששכבה במיטתה .״אתם
רואים,״ אמרה לכל יושבות כסית וקלי־פורניה,
שעברו לשבת בזמנן החופשי ליד
מיטתה בבית־החולים אסותא ,״אתם רואים
למה שאני מסוגלת!״ אורי הביט בטלילה
רגע בתמיהה, ואחר מיהר לתקן :״לא התכוונתי
לרוני, התכוונתי למלכה רוזני
שטיין!״ התברר שהאב המאושר הגיע
אך בקושי לבתו הפעוטה, לאחר שנתקל בחדר
הסמוך במיטה מוקפת פרחים, בד, שכבה
אותה שעה מלכלה, שהיתר, לבושה
חלוק סגול יולדת אחרת שילדה באותם
ימים את בתה הבכורה היא יעל פילץ,
בת הקבלן אריה פילץ, הבונה עכשיו
את מגרדי־ד,שחקים על מגרשי בית־העם
וגן־רינה ההרוסים. שמה של הבת הוא דפנה.
כשנשאלה יעל: מדוע? הסבירה :״זה
הרחוב בו בונה אבא את ביתו האחרון,
והשם מוצא חן בעינינו.״ העירה אחת
הנוכחות :״מזל שהוא לא בונה עכשיו
בנחלת בנימין כאשר תגיע בקרוב
ארצה הקומדיה ההוליבודית בדרן להונג־קונג,
בה מופיעים כצמד בוב הופ ובינג
קרוסבי, יטרחו ישראלים רבים לזהות את
הפאקיסטאני המופיע לצידם של שני כוכבי
הוליבוד, שפניו ייראו מוכרים. הפאקיסטאני
אינו אלא הרקדן הישראלי שמעון לוי,
המתגורר בלונדון ושחדר לאחרונה לתעשיית
הסרטים, אם כי בתפקידים קטנים.
בינתיים הקים שם שמעון להקת מחול ישראלית,
בה מופיע גם שחקן אהל לשעבר,
אברהם דויד, המשתלם בלונדון.

פ סו קי ה שבו ע
ס ה סו פרמשהש מי ר :״מדינה שאינה מקיימת את הכלל, לפיו יש ;
לזכויותיו של האזרח רק גבול אחד — זכויות האזרח השני אי־אפשר לחיות !
בה. נשארות רק שתי אפשרויות: לשנות את המדינה או לעזוב אותה.״
$העלון ״מה נשמע בקליפורניה״ ,על חוק לשון הרע :״הכוונה היא ! ן להגן על הרע מפני הלשון!״
• דו השבועון ״אתגר״ :״עובדת קיומן של המפלגות הדתיות בישראל !
היא ההוכחה הטובה ביותר שראינו מעודנו לאי־קיומו של אלד,ים. שכן אילו היה !
אלד,ים קיים, היתר, יורדת אש מן השמיים ואוכלת כנופייה זו של כוהני הבעל |
הנושאים את שם אלהים לשוא.״
ס הנ״ל ! ״חלילה לנו לפגוע בראש־ד,ממשלה של מדינת־ישראל או בנשיא י
הרפובליקה־הערבית־ר,מאוחדת, אך נדמה לנו שבמידת רצינותם שניהם שוזים זה 1
לזה.״
9שר התחבורה יצחק כן״אהרון :״יש שביתות שמיצוזה לשברן| ,
ואוי לנו שלא שברנו אותן!״
6יושכ ראש אגודת העתונאים, מיכאל אכן? ,על חוק לשו! הרע! :
״לא מזמן הסתערו על הדימוקרטיה הפאשיזם, הנאציזם, הקומוניזם ומתנגדי י
הקומוניזם, וגם כיום יש המסתערים עליה!״

ח עו ל ם הז ה 1279

ייי!

לעולם צודקת
חוקן לשון הרע הונח על שולחן
הכנסת (העולם הבא)
יואב צבר, תל־אביב
מי סובל מעצירות?
שר המשפתים דב יוסף, אמר שידון
בדבר (1הארץ)
רינה גל, תל ־אביב
מס שפטיים
חוק לצון הרע נתקבל בקרירות
על־ידי הציבור (ידיעות אחרונות)
חיים כהן, ירושלים
עוד הלצה כזו — ואבדנו
אין בכוחו של שום חוק למנוע
המצות (העולם הזה)
דב גרינבוים, תל־אביב
נדי שלא נשאר בלי השמצות
לפסח.

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזוכה
השבוע בפרס הרא הקורא י. אביגייל, חיפה.

מ חז ה ה שבוע

הברירה הטבעית
מערבה ראשונה:
(חדר ׳הרופא. בולבול רוכס את מעילו ועומד
לעזוב. הרופא רוחץ את ידיו בכיור)
הרופא: כמו שאמרתי לך: אל תעשן,
אל תשתה ואל תתרגז, והכל יבוא על מקו.

בשלום.
בולבול: אבל איך יכול אני שלא להתרגז,
כאשר אני רואה את הפרצוף של
אביגדורי פילפל לנגד עיני?
הרופא: אל תשים לב.
בולבול: אבל הוא מרגיז אותי!
הרופא: כל הצרה היא, שאתה כובש
את הרוגז הזה בלב. זה האסון שלך, ואם
לא תתגבר על זה, לא יוכל הלב החלש
שלך להחזיק מעמד. אני מציע לך שתתן
לו פעם אחת באבי־אבי־אביו. שתוציא את
כל הכעס שלך החוצה ואז לא תתרגז יותר.
בולבול: אבל הוא מנוזל!
הרופא: אז תגיד לו את זה.
בולבול: להגיד לו שהוא מנוזל? הרי
זה נגד חוק לשון הרע. יכניסו אותי לבית־הסוהר!
הרופא:
תראה, בולבול. אני רופא ולא
עורך־דין. אני יכול רק להגיד לך מה טוב
לבריאות שלך, ומה לא. מה ששייך לחוקים,
אני לא מבין בזה כלום. למה שלא
תיגש לעורך־דין ותשאל אותו?
בולבול (ממלמל?עצמו) :בעצם, אפשר
לנסות
סוף מערכה ראשונה

מערבה שניה:

(במשרד עורך־הדיך. בולבול נננס. עורן־
הדין מציע לו מקום לשבת. בולבול ממשיך
לעמוד)
עורך־דין: מה העניו, בולבול?
בולבול: אני לא יכול להתאפק. אני
מוכרח להגיד לפילפל שהוא מנוול, גזלן
ורמאי!
עורד־דין: השתגעת! יכניסו אותך ל־בית־סוהר!
בולבול:
אני מוכרח. זה עניין של בריאות.
הרופא אמר לי שאם אמשיך להתאפק,
אקבל התקפת לב כזו, שלא אקום ממנה.
אתה מוכרח למצוא לי אפשרות חוקית להגיד
למנוול הזה את האמת בפנים!
עורן ״ ד ץ: אבל חוק זה חוק.
״ בולבול: בשביל מה אתה עורך־דין?
אתה לא יכול למצוא בשבילי איזו פירצה
בחוק? אמרתי לך שאני צריך את זה מסיבות
רפואיות.
עורך־דין: אם זד, כל כך חשוב לך,
או נציץ ונראה( .מוציא מתוך הספריה את
ספר־הזזוקים ומעיין. פתאום אורים פניו)
מצאתי!
בולבול: מה מצאת?
עורך־דין: הנה, תראה מה כתוב פה,
בסעיף : 14״על אף האמור בחוק זה, מותרים
תמיד פירסומים אלה )1( :פירסומי
הממשלה או חברי הממשלה בתוקף תפקידם.״
בולבול:
אתה רוצה להגיד לי שלחברי
הממשלה מותר?
עורך־דין: זד, לא אני אומר, זה החוק.
בולבול: אז אתה רוצה להגיד לי, שאם
אני רוצה להגיד לפילפל שהוא מנוזל,
גזלן ורמאי, אז אני צריך להיות קודם שר
בממשלה?
עורד-דין: אני לא רוצה להגיד כלום.
ככה זד, כתוב בחוק.
בולבול (ממלמל לעצמו) :נו, אם ככד,
כתוב ב חו ק...
סוף המערכה השניה

מערבה שלישית:
(ישיבה חגיגית של הממשלה לכבודו של
שר המסחר ותתעשיה החדש. ראש־הממשלה
מציג אותו בפני יתר השרים. מלצר מוזג
שמפאניה)
ראש־הממשלה (מרים את הכוס) :
הרשו לי לברך בשמי ובשם חברי, השר החדש.
החבר בולבול הוא חבר חדש לא רק
בממשלה, אלא גם במפלגה. לא יאומן כי
יסופר, שעוד לפני חצי שנה לא ידעתי
שמו וקיומו, כסערה פרץ לתוך חיי המפלגה,
ובמסירות ללא גבול, כשאינו חס לא
על חייו ולא על חיי אחרים, הקדיש עצמו
לטובת הציבור. סוד גלוי הוא שהחבר
בולבול הקריב במשך חודשים ספורים כל
הונו וכל אונו למטרותינו הנעלות ואני
בטוח שאם ימשיך בדרך זו, תבוא רוזחה
גדולה לישראל. החבר בולבול, בבקשה!
בולבול: אני מודה מקרב לב לראש־הממשלה
על דבריו היוצאים מהלב וכן לשאר
חברי הממשלה, ובאותה הזדמנות רוצה
אני להודות על שסוף־סוף ניתנה לי
ההזדמנות לקרוע את המסווה מעל פרצופו
ד,מנמל של השקרן והרמאי הנאלח, ירוחם
אביגדורי פילפל, ימח שמו וז כ רו...
שרהטבם: אבל אדוני השר
בולבול: אל תפריע לי, בבקשה! אביגדור,
פילפל זה שמו של המנוול, שיש לו
חנות מכולת ברחוב...
שרהטכס (תופש את בולבול בשרוולו)
:אבל אדוני, זה לא שייך ל עניין...
בולבול: אתה לא תגיד לי מה כן שייך
לעניין ומה לא שייך לעניין( .מנער את שר
הטכס משרוולו ).אני יודע מה זה שר בממשלה
ואיזה זכויות מגיעות לו לפי החוק.
יש לי זכות גמורה להשמיץ את מי שאני

היה >ה>ו ז מני ם
הנני שולח למערכת העולם (הלשון) הרע,
צרור קטעי עתונות, שיצאו לאור שבועיים
אחרי שתוק לשון הרע התקבל בכנסת. אל
תשאלו אותי כיצד הגיעו עתונים אלה לידי,
כיוון שאסור לי לגלות את מקורות 1האינפורמציה.
(המלביה״ד)

דבר

רוצה, לפי סעיף 14 של חוק לשון הרע.
שרהטכס (מוריד מהמדף ספר חוקים.
מעלעל ורואה שבולבול צודק. פונה לראש־הממשלה
ולשרים) :אין מה לעשות, הצדק

אתו.
ראש־הממשלה (לשר הטכס) :אז תורידו
לפחות המסך!
שר הטכס (לפועל במה) :מה אתה עומד
כמו גולם? הורד המסך!
המסך יורד
סוף

תיתי לו להשבועון הנחמד והנעים הזה
העולם הזה, שעורכו המכובד והנערץ
עלי הואיל בטובו הגדול להקדיש את שער
שבועונו ועוד כמה דפים בפנים לאותה
בעיה ניצחת, שגם אני כתבתי עליה ארוכות
במדור הקצרות, והיא בעייתם הכאובה
של בני הנעורים.
נער הייתי וגם זקנתי ועדיין זוכר אני
את הימים ההם, המשתקפים אלי מתוך
השבועון המצוייר הזה, שאין כמוהו ליופי,
לטעם טוב ולהרחבת הדעת. ישר
כוחכם, אנשי העולם הזה, ומי יתן והיה
חלקי עמכם.
ז. דוד

ס העולם הזה
אתה מדבר אמת, מר פרס!
למרות כל מה שמפרסמת עליך העתונות
ד,סנסציונית לא אמרת מימיך דבר־שקר אחד.
לא בעניין העתים באנגולה, לא בעניין ה־עוזים
בקונגו ולא בכל עניין אחר.
אומנם׳ לא בנקל עלה הדבר, אך אחרי
חקירה מעמיקה נוכחנו בזאת.
אתה מסוגל לקום בפני מיליוני אנשים
ולגלות שאכן יש עוזים באנגולה למרות
שכל העובדות מוכיחות את ההיפך. יישר
כוחך, ימר פרם! הצדקת את עצמך בעיני
הציבור.
שלום כהן

• ידיעות אחרונות

מי שיצליח למצוא כותרת ׳מתאימה
לקשקשת של השבוע (למעלה) ,לא
יזכה בכל פרם, כיוון שהכותרת המתאימה
מודפסת למטה בהיפוך.
* £411 • 1**5 £961

*ג 1א; 1.

611

מזה בוכי ם הישראללם

כמו שאמרו ברוסיה ״ז׳לאסטויע״ ,כך
גם אני אומר על אותם הפטריוטים הלאומיים,
ואני מתכוזן בזה למק״י, בלי עין
הרע. יש אצלנו אנשים הרואים במפלגה
הזאת רק רע ואני שואל אותם: למה ככה?
הלוא גם הם יהודים בני יהודים הם, ואפילו
ז׳בוטינסקי, במאמרו ״הנסיך הקטן״,
שהופיע ב־ 1645 באודיסה, התעכב על טענת
המעלילים האנטישמיים, האומרת, שאם כי.
אינם מאמינים כל כך באלוהים והם מה
שקוראים אטאיסטים — בכל זאת יהודים

ולכן ברור עתה שכל העלילות שהעלילו
עליהם, כאילו שהם פוזלים לצפון או למזרח,
אפילו אם הן נכונות, אין להן
כל יסוד. גם אצלנו בלנינגרד היו כאלה
פוזלינן, ועל זה אמרו :״נא זנע בלעי-
דוביץ׳״ זאת אומרת — אין בכך כלום.
ועל זה צריכים אנחנו לפקוח עין.
דר׳ ה. רוזנבלום

קול־העם
הגיע העת לקדם בברכה את זריזי העם,
ואין זה, חס וחלילה, כנוי של גנאי, אף
על פי שהם מקבלים שלמונים (במובן הטוב
של המלה) מוזל־סטריט.
הסיבה לכך נעוצה, כפי שכבר אמר
כרושצ׳וב בועידה השלושים כי התלת־קיום־בשלום
של המעצמות האנטי־קולוניא־ליסטיות
הגיע לשלב חדש וגם אמריקה
שוחרת השלום ראתה צורך להצביע יחד
עם מחנה־השלום־וד,קידמה בעד פירוק נשק
כללי, חינם אין כסף.
אין זה מפתיע, איפוא, שכל מחרחרי המלחמה
הנחמדים והתמימים שוב אינם זוממים
לכלות את הישגי התרבות האנושית.
נז. ק .ה.

המודיע

הרופא :״הוצא את הלשון ותגיד א.״
החולה :״בפעם האחרונה קיבלתי בעד זה 3חודשי מאסר.׳

יעקב אביגייל, חיפה

איטליזי הטריפה השתפרו בזמן האחרון
והקצבים העובדים בהם התחילו לקבל בסבר
פנים יפות את שומרי הכשרות, שבאו
לעשות מי שברך. יחסים טובים אלה,
בין המחנה החופשי והמחנה התורתי, התחילו
כבר לתת פרי הילולים והבחורים
שוב לא נאלצים להפגין את שאט־נפשם,
כירדן שאין להם יותר שאט־נפש. חבל
אמנם שכמה ילדים קטנים רגמו באבנים
אוטובוס של אגד שנסע לתל־אביב ביום
שלישי, אך היתד, זו טעות דתינוקות של
בית־רבן. כדי לכפר על העוול, החליטו
בישיבות ללמד את ימות השבוע בעל־סה,
כדי שהילדים לא יטעו יותר, ולא יגרמו
עוגמת־נפש לחינם.
ליבלה

במדינה
,המשך מעמוד )14
של המיסיון. שניים מהם מקורזלי־שיער
ואחד בהיר. מדי יום בא כושי וכהים סודני לקחתם הביתה.
אותו כושי גר בשכנותו של זוג בולגרי.
יום אחד הציתה האשה הצעירה, אם לילד,
את עצמה, אחרי שבעלה כפה עליה לעבוד
בונות. הכושי הציל את האשד, מתוך הלהבות
ואחרי שהחליטה והתגרשה מבעלה —
נשא אותה לאשה. נולדו להם שני בנים.
האם התעקשה שילדיה ילמדו במוסד יהודי,
״אני נשאר מוסלמי, אבל אני אוהב את
ואקח את הילדים לאן שתרצה,״ אשתי סיפר האב.
השבוע, כשהתבוננו נשי ארגון־אמהות־עובדות
לפתיחת שוק שנועד לאיסוף כספים
להחזקת מוסדות הארגון, עמדו מול עיניהם
פניהם של הילדים שאינם צוחקים.

המחשבי!

צבא

* הכוזרי *
חו בו ת הל ב בו ת
מורה נבוכים
ספרה עי ק רי ם
מקור חי י ם
המחשבה היהודית כפי שהיא
מתגלה בספרים אלה היא
היצירה הקלסית השלישית
של האומה אחרי התנ״ך
והתלמוד.

דפוס מהודר, נוסח מתוקן,
נקוד מלא, פירושים קצרים
על ידי חוקרי הזמן

מחיר הם דרה

במקום — 71.ל״י

מפעלי ״ידיעות אחרונות״
הפצה ראשית:
י. וייס, רח׳ מקוד. ישראל , 12ת״א

להשיג בכל
חנויות הספרים כארץ

מחיר הסדרה בתשלומים :

48י״במקום — 71.ל״י
ההפצה בתשלומים:

א. שטאובר בע״מ
רח׳ לוינסקי ,87 תל־אביב

שורק־אביטל

מ שוג עלעתצרה
״הם משגעים!״ לא חדלו אוהדיה של
להקת המשוגעים הזרים מלהתפעל .״תלך
תראה אותם — תשתגע!״ המליצו בפני
ידידיהם. אולם מסתבר שההשפעה המטריפה
— אינה חלה רק על אוהדי הלהקה, שעזבה
לפני כשבועיים את הארץ. אחד מחבריה, מנגן
הסכסופון הישראלי, דורון כוהן, נעצר השבוע
על־ידי המשטרה יחד עם אמרגן הלהקה,
משה דויד, באשמת קשירת קשר
להשתמטות מצה״ל בטענה של ״מחלת
רוח״.
הזהות התגלתה. כאשר עזב דורון
את הארץ לפני ארבע שנים, התכוונו הוריו
להשאר בגרמניה תקופת־מה, לשם הסדרת
ענייני פיצויים. אולם בינתיים רכש
אביו אזרחות גרמנית, פתח כמה בארים
בפרנקפורט. דורון עצמו, שהתפרנס מנגינה
על סכסופון במועדוני־לילד. בעיר, הצליח
להתקבל ללהקת נגני רוק־נ־רול אינדונזית
שהגיעה מהולנד, הצטרף אליה לסיבוב באירופה
ומשם לישראל (העזלם הזה .)1268
הוא ידע כי ברגע שתיוזדע זהותו ברבים,
יאלץ להשאר בארץ ולהשלים את
שרותו בצה״ל, כיוון שיצא בנוטע ולא
כיורד. הוא ניסה להמלט מפרסומת. אולם
כבר בהופעה הראשונה של הלהקה, באולם
נוגה בגבעתיים, זיהו אותו ידידיו הישנים
וסיפורו פורסם בעתונות.
כך קרה, שכאשר עמדה הלהקה לעזוב
את הארץ, לא הצליח דורון לסדר את יציאתו.
דרכונו איבד את תוקפו עוד בשנת
1960 ועל מנת לחדשו, לצורף יציאה את
הארץ, היה עליו להביא אישור מלשכת
הגיוס על פיטור משרות חובה.
הוא פחד כי השארותו מאונס בארץ,
תהווה מכה מוחצת להמשך הקריירה המוסיקאלית
שלו. אדם נוסף שחרד מאפשרות
זו היה אמרגנו, משה דויד, אשר
הבטיח להוריו של דורון כי הוא אחראי
ליציאת בנם מן הארץ, מיד בתום הסיבוב.
אם לאו, הבטיח להורים, יספק הוא את
כל צרכיו של דורון עד שיוכל לחזור
לגרמניה.
נראה היה כי הדרך הגואלת היא להשיג
תעודה רפואית שתעיד כי דורון אינו שפוי
בדעתו.
לגביו לא היתה זו בעיה. בלתי אמרגנו
הלך לפסיכיאטר תל־אביבי מפורסם, נבדק
בסידרת מיבחנים פסיכוטכניים. במשך שבעת
הביקורים עמד הפסיכיאטר על רמתו
השכלית של דורון, קבע כי הוא ״בעל אופי
ילדותי מפגר״ .הוא אף דאג להסביר לאמרגן,
כי התת דעתו אינה פוטרת את
דורון מן השרות אוטומאטית, אלא היא
מיועדת להסב את תשומת לב הוועדה־הרפואית־הצבאית
לנקודות מסוימות, שייתכן
ויעלמו מעיניה בבדיקה שיטחית.
אולם דורון, אשר היה משוכנע כי האישור
הגואל כבר בידיו, התפאר בפני ידי
דיו כי סידר את הרופא וכי ״עשה עצמו
פסיכי״ .אלה שהכירו את דורון — ואשר
דעתם עליו לא היתד, רחוקה מהבחנתו ה־מדוייקת
של הפסיכיאטר — השיבו לו
בחיוך סלחני.
שוכב או פסיכי? מי שלא התייחס
לכך בצחוק, היתה המשטרה. היא עצרה
את האמרגן למשך עשרה ימים, שיחררה
את דורון בערבות של 500 לירות, לאחר
שהודה כי• אמרגנו שידלו ״לעשות עצמו
משוגע״ ,מאחר וישיבתו בארץ עולה לאמרגן
עשרות לירות בכל יום.
״מד, יגידו החברים שלי עכשיו?״ נאנח
דורון השבוע .״קודם אמרו, דורון השובב
חזר כוכב׳ וכעת יגידו, נשאר פסיכי׳.״

נתנה שניה בסידוה: פסיבולוג נודע מסביר

מה זה

״כיסיתי אותו במעילי ונשקתי ל ו
אילו היה מופיע משפט זה ביצירה ספרותית
בת ימינו, קרוב לודאי שרבים היו
מדביקים עליה תו של פורנוגרפיה. אך
משפט קצר זה לקוח מאחת יצירות הפילוסופיה
הרציניות, שנכתבו לפני כאלפיים
שנה — המשתה לפלאטו.
אצל פלאטו ובני דורו ביוון היתד, האהבה
ההומרסבסואלית ערך נעלה יותר מאהבת
גבר לאשה. גם בני האימפריה הרומית
התיחסו להומו־סכסואליות כאל תופעה
טבעית, שלא רק שאין לגנותה, אלא
אף חשוב לטפווד .,באותם הימים היה זד,
מנהג נפוץ ברומי, שכאשר ילד מגיע לגיל
,18 ועדיין אין לו חבר קבוע, דואג האב
למצוא לו חבר כזה.
אולם ההומו־סכסואליות לא התחילה ביוון
או ברומי. היא נולדה, כפי הנראה,

צדאח אל־דין וריצ׳ארד
אמא מושכת

עם תחילת ההתפתחות האנושית. התנ״ך
עצמו מספר את אחד הסיפורים ההומו־סכסואלים
הקדומים ביותר בספר בראשית,
בסיפור על ביקורם של שני המלאכים בבית
לוט בסדום:
״טרם ישכבו ואנשי העיר, אנשי סדום,
נסבו על הבית, מנער ועד זקן כל העם
מקצה ויקראו אל לוט ויאמרו לו: איה
האנשים אשר באו אליך הלילה? הוציאם
אלינו ונדעה אותם. ויצא אליהם לוס
הפתחה, והדלת סגר אחריו ויאמר: אל נא,
אחי, תרעו. הנה־נא לי שתי בנות, אשר
לא ידעו איש. אוציא־נא אתהן אליכם, ועשו
להן כטוב בעיניכם. רק לאנשים האלה
אל־תעשו דבר, כי־על־כן באו בצל קורתי

סיפור תנ״כי זה, המעיד כי בתקופה
המדוברת היתד, ההומו־סכסואליות תופעה
נפוצה וגלויה, הטביע את חותמו עליה
לדורות. עד היום מכנים את ההומוסכסואליות
בהרבה שפות בשם ״טרומיות״ או
״מעשה־סדום״.
אלפי שנים של שלטון דתות, שראו במיניות
עבירה חמורה, הצליחו לעטות את
המין בערפל של מיסתוריות, טאבו וחטא.
גישה זו השפיעה אף על אנשי המדע, שניסו
להסביר את מהות התופעה בכל מיניי
הסברים משונים. רק בדורות האחרונים
הצליחה הפסיכולוגיה המודרנית לפתח תיאוריה
על ההומו־סכסואליות, המשוחררת
מהפוריטאניות ומד,תפיסות המוסריות הקובעות
עדיין את גישתם ויחסם של רוב
בני־האדם אל תופעה זו.

השפעת תא משפחתי
ך* פסיכולוגיה המודרנית איני, מת

| יחסת אל ההומו־סכסואליות כאל מעשה
חטא, ואף אינה רואה בה סטיה מינית,
אלא התנהגות מינית שאינה תואמת את התנהגות
הרוב.

לבקשת ״העולם הזה״ הסביר ה
פסיכולוג
הנודע דד׳ דויד רודי,
את התפישה הפסיכולוגית החדישה
כעניין זה:

השם ״הומוסכסואליות״ נגזר מן המלה
הזמו, שפירושה: להיות אותו דבר. הומוסכסואליות
היא הגדרה לגבי אדם המעוניץ
מבחינה מינית בבן מינו, והיא יפה לגבר
ואשד, כאחד.
כדי להבין כיצד מופיעה ההומוסכסואליות
בשלבי ההתפתחות של האדם, יש
לצאת מתוך העובדה, שהוכחה בנסיונות
מדעיים, שלא קיים חיוב מיני ביאולוגי.
משיכה בין שני מינים אינה תופעד, ביאו־לוגית.
ללא
ספק נוטים בני־אדם מהבחינה התורשתית
לפתור את בעיית ההתרבות באמצעות
רכוז הרצונות המיניים שלהם
לגבי אובייקט בן המין הנגדי. אולם יכולת
זו אינד, צורך ביאולוגי. הדחף המיני הוא
תוצאה של דחף ביאולוגי פלוס הסביבה.
החיוב המיני המקובל בין גבר ואשה
הוא תוצאה של תהליך המתפתח מתוך
הסביבה. בתוך התא המשפחתי מנסות הנשים
להשפיע, שלא בהכרה, על המין השני
מבחינה של גירוי מיני.
ברצון, או שלא ברצון, מגרה האם את
בנה. התיחסותה אליו היא ההתיחסות ה־אמהית
בתוספת אופיר, המיני. כך שהאובייקט
המיני הראשון של הילד הוא האם.
בסביבת גיל שלוש בערך, בתקופה ה־פאלית
של ההתפתחות, מגלה הילד את הגירויים
המיוחדים של אברו המיני והוא
מתחיל להזדהות עמו, לא במובן המילולי
של המלה, כמו מבחינת הפונקציות הפסיכולוגיות
שלו.
כך הופך הילד הזכר להדירתי בהתנהגותו,
מרבה בשאלות של למה: למה יש
ירח בלילה? למד, לכלב יש זנב? ובו׳.
הילדה, לעומת זאת, יוצרת באותה תקופה
קשר עם העולם לא בצורה חדירתית,
אלא בצורה של קניין. היא מייחסת כל דבר
לקניינה, אומרת: הגלגל שלי, השמש שלי.
היא עושר, את העולם למובן לה על־ידי
זה שהיא קולטת אותו פנימה. פרט תפל המעיד
על צורת התפתחות זו מתבטא בצורר.
השונה בד, מדליקים גבר ואשה גפרור. הגבר
לרוב ידליק את הגפרור על־ידי משיכתו
ממנו החוצה, ואילו האשד, על־ידי משיכתו
מהחוץ פנימה. אולם תחילתו של תהליך
זה בגיל שלוש.

״אני כמו אבא״

ך* חידתה של ההזדהות המינית מון
1בילה להתחלה של נסיון להתיחם ל
אובייקט
מיני גם בצורה מינית. הקשרים
בין הילד לאמו מתחילים לקבל גוון מיני.
וזוהי באמת התקופה הקשה, בה השאלה
היא כיצד יפתור הילד מסכת קשרים
זו. לפי ההתפתחות הרגילה צריך הילד
ללמוד שאינו יכול להשיג את אמו בקנינו
הבלעדי. כשהוא מבחין בכך, שאינו יכול
להשיג את אמו לעצמו, יוצר הדבר חרדה.
אז ינסה הילד להשיג בטחון ושקט לא על־ידי
קשר ישיר עם האם, אלא על־ידי
הזדהות עם האב. קנין האם נעשה כאן
באמצעות שליח.
כאן מתחילה התפתחותו של האני האנושי
העליון. הילד מתחיל לעבור מעקרון
ביאולוגי לעקרון מוסרי. במקום ההרגשה
של: אני בסדר, אני כמו אבא. מתחילה להיווצר
מערכת ערכים שבד, מוותר הילד על
אמו כנושא מיני.
בגיל שש בערך צריך הילד להשתחרר
לגמרי מהתיחסותו אל האם כאובייקט מיני.
בגיל ההתבגרות הוא מתחיל להזדהות עם
החיוב הגברי ומתחיל לחלום על אובייקטים
נשיים אחרים במקום האם. תוך תקופת
זמן יאבק עם הפחדים שלו, עד שינסה
להושיט יד לשגת אובייקט כזה.
זוהי ההתפתחות הרגילה בתרבות הפטריארכלית
שלנו.
אולם לא תמיד מתרחשת התפתחות רגילה
כזו. אם האם היא פרובוקטיבית מדי,
כלומר, אינה מסכימה בקלות לפנייתו של
הילד ממנה אל האב כמספק ד,בטחון, ומבלי

את הגויאים והסניעים חאביאיס אום רהחבתחות חוש־סנסואליח

הומו>׳

שתבין זאת מתחילה במאבק לקשר עם
הילה מאבק הנעשה לרוב תוך כדי פיתוי,
אז הדחפים המיניים של הילד כלפי האם
גוברים והולכים.
כאשר בין גיל שש לגיל ההתבגרות
תופס הילד שהוא רוצה למעשה דבר אסור
לפי מוסר החברה, את אמו, נוצרים בו
מעצורים לדחפים המיניים כלפי האם. ככל
שהוא קשור יותר לאם, כך המעצורים
חזקים יותר. אז הופכים המעצורים כלפי
האט, למעצורים כלפי כל אשה. וכשהוא
מגיע לגיל ההתבגרות, יש בו כבר דחיה
פנימית עמוקה לגבי רצונותיו לאשה.
כאן מוכשרת הקרקע לדראמה חדשה.
בכפר מועבר הרצון לסיפוק מיני למגע עם
חיות. ואילו בעיר יש לרוב פניה לקראת
הומו־סכסואליות.

״ליידיס ודא ליידיס׳,
ך • מצב זה יש כל מיני ואריאציות של
להתפת חו ת. לפעמים, אם האם היא פרו־בוקטיבית
מאוד ומצד שני מאוד מקפחת,
אז נוצר חוץ מהמעצור כלפי האשד, גם
צורך להתחרות עמה, להוכיח לה שאני
רצוי לא פחות ממנה. בצורה זאת מתפתח
הומו־סכסואלי עם זהות נשית, השואף
להיות מתחרה לנשים.
במצב אחר, אם האם היא פרובוקטיבית
ומספקת, כלומר נכנסת למשחקי אהבה
בלתי מודעים עם הילד, מתפתחת הומוסכסואליות
פעילה וגברית.
לא תמיד זו צריכה להיות האם. במקרים
רבים זו יכולה להיות גם אומנת. במקרה
י ליאונרדו דה-וינצ׳י
אנזא דוחה

אחד היה ילד, בין הגילים שבע לאחד
עשרה, עם האומנת שלו, אשה כבת .40
הוא ראה אותה מתפשטת וישן עמה. כשהתבגר,
בגיל , 16 נוצרו בו רגשי אשמה
איומים. הקשר עם האומנת נפסק ומאז לא
נוצר כל קשר עם אשה.
חוץ מהמקרים הברורים האלה, יש גם
מקרי גבול של הומו־סכסואליות נסתרת, שם
ההתפתחות המינית קשורה בהתפתחות האישיות
הכללית ובתהליך של סוציאליזציה
שהוא חזק.
כך, למשל, נוצר הטיפוס של הגבר, המחלק
את הנשים לשני סוגים: ליידיס ולא
ליידיס. הוא לא יכול לבוא במגע עם
אשד, שהיא אדם תרבותי, הגון ומסודר,
משום שהוא רואה בה את האם. לעומת
זאת קל לו לשכב עם יצור נחות, כמו יצאנית
או בת מעמד נחות, שלעולם אינו יכול
לזהותה עם אמו. אצל אנשים כאלה מתרחשת
לרוב טרגדיה כבירה. הגבר נושא
לו אשד, שאינו יכול לחיות עמה ומזניח
אותה.
יש גם מקרי גבול רבים, שאצלם האני
הוא חזק ודורש התנהגות סוציאלית. היחס
אל האשד, הוא כאל מילוי חובה של

הקמת משפחה והתרבות. אולם ההתעניינות
והסיפוק הם רק באמצעות גברים.

סיפוק?;?•ידי שריח
אור הסכרים אלה, יש להבין ש/הומו־סכסואליות
הוא תוצאה של השפעה
מסויימת בתקופה הפלאסטית של ההתפתחות,
השפעה החוסמת את הדרך להתפתחות
מינית רגילה.
בחברות מסויימות, כמו ברומי, שבה
היתר, ההומו־סכסואליות מקובלת מבחינה
תרבותית, לא היתד, בכך סטיה מהנורמלי.
שם המין לא היה טאבו כל־כך, הצעירים לא
גדלו עם תחושת אשמה ומעצורים, וחיו גם
עם נשים וגם עם גברים.
מלבד ההומדסכסואליות הגלויה והברורה
ומלבד מקרי הגבול, קיימת גם הומוסכסואליות
נסתרת לגמרי. זאת היא התפתחות
מתוך תסביך אדיפוס מודגש וחזק, אצל
אדם החי חיים הטרומיניים — עם בן המין
הנגדי. הוא חי בתחושה שיש משהו פסול
ביחסיו עם האשד״ ומתעוררת בו שאיפה לקשרים
יפים, נקיים ממין, לידידות טהורה.
לידידות הומו־סכסואלית, שאין בצידה
קשרים מיניים, יש ביטויים חברתיים בולטים
מאוד בחברתנו. כאלה הם, למשל, המועדונים
הגבריים הסגורים באנגליה, מו״
עדוני הספורט המאגדים גברים בלבד ואגודות
נשים לצדקה.
למעשה, כל הנטיות להגביל פעילות רג־שית־חברתית
לתוך קבוצה הומוגנית, הן
הומו־סכסואליות ללא הבחנה פנימית.
צד יותר מסוכן של הומו־סכסואליות נסתרת
הוא זה המבטא את עצמו בקשרים
מיניים בתוך המשפחה. גבר עם נסיה הומו־סכסואלית
חזקה, אך עם רצון ברזל ואני
חזק, מפתח בדרך כלל קנאה פתולוגית
ויורד לחייה של אשתו.
קורה כאן דבר כזה: הגבר הדוחק בקרבו
את נטיותיו ההומו־סכסואליות הוא אוביקט
מתמיד של גירוי על־ידי גברים אחרים,
מבלי שיבחין בכך כלל. אז הוא מעביר
את גירויו לאשתו, חושד בה ומתנפל עליה
על שהיא מתגרית כאילו מאותם הגברים
שלמעשה מגרים אותו. הקנאה הפתולוגית,
ההופכת את החיים המשותפים לגיהינום,
אינה אלא הקרנה של דחף הומדסכסואלי
בלתי־מודע שבתוכו.
קיים גם סוג של הומו־סכסואליות נסתרת,
ששם הגברים דוחפים את נשותיהם
לזרועותיהם של האובייקטים המיניים שלהם.
כאשר גבר מגורה על־ידי אובייקט כזה, הוא
רוצה להמחיש את היחס שלו אליו, כמובן
מבלי שידע זאת, על־ידי שליח, שהוא,
במקרה זה, אשתו. הוא ידבר אז טובות
על האובייקט, יהלל וישבח אותו ואף ישאיר
את אשתו עמו ביחידות בכל הזדמנות
מתקבלת על הדעת. ואז יודע כל העולם שקיים
משולש, מלבד הבעל עצמו, הממשיך להיות
ידיד טוב של מאהב אשתו.

שמצד אחד שמה מעצורים מוחלטים על
ענייני מין ומצד שני שוברים בה את הטאבו
ופורצים גישות מאגיות למין, בתרבות
שבה קיים פער גדול בין הצורה
בה אדם חש דברים לצורה בה הוא מבטא
אותם, נוצר בלבול ערכים.
זה גורם לכך, שכאשר אנו נתקלים ב־סטיה
מהנורמה, במשהו שונה מהמקובל,
אנו מאושרים מאוד לעשותו שעיר־לעזאזל
ולהשליך עליו את כל רגשות האשמה שלנו.
מסיבה זו רואה עצמו ההומו־סכסואלי
נרדף על־ידי אחרים ועומד בפני אחת משתי
האפשרויות: או לפתח נטיה לא טבעית
של עליונות, המנתקת כל אפשרות לקשרים
שלמים, או לברוח למחתרת. לרוב הוא יעשה
את שני הדברים גם יחד.
תחושת המחתרת המתמדת אינה מורה־דרך
טוב להשתלבות בסביבה. היא יוצרת
בעיות חברתיות, כלכליות ופסיכולוגיות.
ההומו־סכסואלים חיים כל הזמן בהרגשה
של חוסר בטחון, וכאן, למעשה, מקיר
בעייתם העיקרית — החיפוש המתמיד אחרי
אובייקטים, הגורם להורדת הבטחון האישי.

בזבוז אנרכיה חיובית
* *ו א חו־ שזו הבעיה העיקרית, כדאי,
/ 3אולי, להסבירה ביתר פירוט.
ההומו, בדרך כלל, לא יוצר קשרים
נאמנים. בנקודה כלשהי הוא אינו שלם עם
עצמו, ואפילו אם הוא מכריז בקולי קולות
על ההיפך מזה. הוא מרגיש תמיד הרגשה
של איבה וטינה לאובייקטים שפיתוהו, או
לאלה שהוא פיתה. את רגשי האשמה שלו
הוא משליך על האובייקטים ולרוב ינתק
עמם את היחסים אחרי זמן קצר.
מבחינה זו דומה ההומו לאירוטומן — שהוא
גבר הנמצא בחיפוש מתמיד אחרי אובייקטים
נשיים, חיפוש שהוא התוצאה של המאבק
בהומוסכסואליות של עצמו. זהו
גבר שאינו יכול לבוא על סיפוקו אצל
אשה, משום שבעצם הוא עצמו רוצה
להיות אשה, אפילו אינו מודה בכך. גבר
זה, אחרי ששכב פעם או פעמיים עם אותה
אשה, היא אינה רצויה לו יותר. הוא אינו
מסוגל ליצור קשר עם אשד, אחת.
ההומו נימצא במצב דומה. מכיוזן שרק
ברגש של השתייכות אפשר למצוא מנוס
מחרדת הקיום, הרי ההומו־סכסואלים, שאינם
יכולים ליצור קשר של השתייכות,
סובלים מחרדת־קיום יותר מאחרים. ההומו
תמיד נשאר עם עצמו, עם הצורך לחפש מחדש.
הרבה מהאנרגיה החיונית שלו מתבזבזת
על מאמצי החיפוש.
ההומוסכסואליזם הוא משום כך מכשול
להתפתחות הפונקציות האנושיות. לא בשל

ההומו -שעיר־לעזאז7
ץ* מו כל תופעה אנושית גם ההומו־
^ סכסואליות אינה ניתנת להבחנה מבו
דדת.
היא קשורה בדינמיקה הסוציולוגית
הכללית. עיצובו של הומו־סכסואלי נעזר
על־ידי התנהגות פרובוקטיבית של אם.
האם היא אשר, פרובוקטיבית משום שהיא,
בדרך כלל, פריג׳ידית. זהו מעגל טבעי בתרבות
הפטריארכלית.
הגישה הכללית המקובלת אל ההומוסכסואליות
כאל סטיה מינית, נובעת מכך,
שהגישה הכללית שלנו אל הבעיה המינית
אינה גישה נאורה ושקטה.
אילו יכולנו להבין שבעצם כולנו היינו
יכולים להתפתח בכיוון זה, אילו היינו
מפסיקים לראות בכל סטיה מהנורמה משהו
איום ונורא, אילו יכולנו להבין שבעצם
בכל אחד מאתנו יש משהו מדחפים אלה
— אפשר היה לראות אז בהומו־סכסואליות
צורת התפתחות מסויימת שאינה מזעזעת
כלל. יחס נאור כזה היה מאפשר לפתור
הרבה בעיות אנושיות וחברתיות.
אבל המציאות היא אחרת. בתרבות שלנו,

הוראצ׳יו: לפון
אמא טהורה

עצם הנטיה אלא בגלל ההתיחסות ההדדית
אל החברה. כמו במקרה שיוצב מכשול בדרך
מסויימת ואז יעצרו רוב האנשים לפניו
ולא ימשיכו עוד ואילו חלק מהם יעברו
אותו ויגיעו רחוק יותר. כך גם בהומו־סכסואליזם.
לגבי מרבית המקרים הוא
יהיה מעצור המעכב בעד ההתקדמות. לגבי
המיעוט הנותר הוא יהיה גורם מדרבן
להתעלות מעל יכולתם בתנאים רגילים.
אותם יחידי סגולה, שעברו משברים חברתיים
קשים והצליחו לעמוד בהם, לשלום
בהתנהגותם ולהתאימה לדרישות מחבר־

דאג האמרשילד

נזאז שחר ההיסטוריה
תיות, הם אנשים בעלי רצון ברזל, שאפשר
לסמוך עליהם ועל יכולתם.
לעומת זאת, יש מקרים של אנשים שאינם
יכולים לעמוד במעמסה החברתית הקשה
שבעובדת היותם הומו־סכסואלים ומתפתחות
אצלם תופעות פתולוגיות מבחינה
פסיכולוגית.

רפוי לדוציס בך

** ד כאן הסבריו של דר׳ רודי. בעבר
¥היו קיימות גם גישות פסיכולוגיות
אחרות, וכמה מהן אף ניסו לראות בהומו־סכסואליות
תופעה תורשתית. אולם תיאוריות
אלה בטלו מן העולם.
למרות הגישה השלילית־המגנה, הקיימת
בציבור כלפי ההומוסכסואלים ברוב ארצות
העולם, הצליחו כמה מהם להתגבר, ומילאו
תפקידים חשובים בהיסטוריה. אישים כמו
ריצ׳ארד לב הארי, צאלח א־דין, לותר, ליאו־גרדו
דה־וינצ׳י, האדמירל נלסון, אתא תורב,
או דאג המרשילד בתקופה האחרונה, ואפילו
דוד המלך שמיחסיו עם יהונתן נותרה
האימרה (״נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים״)
היכולה לשמש מוטו לכל יחסים הומוסב־סואלים,
הם דוגמות בולטות לכך. אין
ספק שפיתוח האני שלהם שעור להם ליצור
סינתזה נכונה בין עובדת היותם הומוסכסו־אלים
ליחסיהם עם סביבתם, תרם רבות לכושר
מנהיגותם או לכשרונות היצירה
שלהם. כמה מהדמויות ההומוסכסואליות בהיסטוריה
אף גילו בפומבי את עובדת
היותם כאלה, כמו הסופר אנדרי ז׳יד שכתב
על עצמו בתור הומוסכסואלי. אולם
אלה הם יוצאים מהכלל המוכיחים רק את
הכלל שהגינוי החברתי מחליש את הפונקציות
האנושיות שבהומוסכסואלים.
אולם אלה הם יוצאים מן הכלל המוכיחים
רק את הכלל שהגינוי החברתי
מחליש את הפונקציות האנושיות שבהומו־סכסואלים.
האם
ניתן לרפא נטיה הומו־סכסואלית?
בהבחנה גסה ניתן לומר שהפסיכולוגים
מתחלקים לשני מחנות. האחד טוען שאין
אפשרות ריפוי, אלא אם כן ההתפתחות
היא בתחילתה. ואילו מחנה שני סבור שכמעט
תמיד ניתן לרפא נסיה זו.
״יש ללא ספק אחוז גדול של הומו־סכסואלים
המרגישים צורך להיות כמו
אחרים, ואלה ניתנים לריפוי,״ סבור דר׳
רודי.
הטיפול לריפוי הוא פסיכואנליטי, דומה
לטיפול של ריפוי אשד, פריג׳ידית. הפסיכולוג
מנסה קודם כל לקבל את ההומו־סכסואלי
כמו שהוא, ישמע את דבריו,
סיפוריו ונסיונותיו ויגיב עליהם, כדבר
מובן מאליו. רק אחרי שד,הומו עצמו מפסיק
להזדעזע מעובדת היותו כזה מתחילים
לפתור את בעיותיו על־ידי אנליזה
ושחרור מד,מעצורים שהביאו אותו להיות
כזה. ככל שנחלשים המעצורים מתחיל להתעורר
הדמיון ההטרומיני ובעקבותיו מתחיל
המטופל להתעניין בבני המין השני,
עד שהוא מגיע לשלב של נסיונות ראשונים
ליצירת מגע. ההבראה באה רק כאשר
מתחולל שינוי המתכונת של חיפוש אחרי
סיפוק מיני.

קולנוע
גרמניה
הי הו די שקםלת רוי ה

הקץ?קרחת!
בביקורנו האחרון בקפריסין חיפש נו
מציאות, ככל הישראלים. הופתענו
למצוא בחנויות מוצרים ישראליים
שהומלצו על ידי הזבנים והזבניות.
ואז באה ההפתעה הגדולה באמת:
הגות לקוסמטיקה, שבחלונה ראינו
את הבקבוק הנאה של ״אליקסיר״,
התכשיר הישראלי של ד״ר אלכסנדר
רובין מתל־אביב, שמודעות הפרסומת
שלו מפארות את עתוני המדינה .״כן,
זוהי תוצרת שלכם,״ הפליט בעל החנות
ומיהר להוסיף :״ויש לה הצ לחה
רבה אצלנו.״

זה יציל אותי !
זבן כבד־גוף הוציא ממגירתו תיק
ניירות עבה, דפדף בו דקות ספורות
ואמר :״אם נותר לכם זמן פנוי, צאו
למקום הנופש פלטרס!״
עשינו את הדרך הארוכה להרים,
ופנינו אל ביתו של סטאסינום.
כשהסברנו לגברת סטאסינום את
מטרת בואנו, מיהרה פנימה וקראה
לבעלה• מר סטאסינוס היה עסוק או תה
שעה. הוא מורה ומנהל בית־ספר
לשעבר, הנותן עתה שעורים פר טיים.
הוא התפנה אלינו, עזב את
תלמידיו, וברכנו לשלום•
עוד לפני שהספקנו לשטוח בפניו
את שאלותינו, חזר מר סטאסינוס ל חדרו
והביא עימו את שני בקבוקי
הפלסטיק של ״אליקסיר״ ,העמידם
על השולחן ואמר :״זה יציל אותי.״

זה גדל!
הוא סיפר כי בדצמבר 1960 קרא
בעתון קפריסאי על המצאתו של ד״ר
רובין מישראל, ומיהר לשגר אליו
מכתב כדי להזמין את הבקבוק הראשון•
״תבין,״ אמר ,״היתה לי פעם
רעמת שיער, שאני גאה עליה עד
היום!״ מיד הרים את שערותיו הדלילות
הנמשכות לאחור, כדי לכסות
את הקרחת והצביע באצבעו על אל פי
שערות זערוריות שהחלו מכסות
ביסודיות את מרכז ראשו הקרח.
פקחנו את עינינו בתמהון. פשוט
לא האמנו. אכן, מרכז ראשו היה
מכוסה שערות. הוא ראה את התמהון
בעינינו ומיהר להוסיף :״זוהי האמת.
אני עומד לקבל שוב את רעמת שע־רותי.
ראה! זה גדל מיום ליום!״

האורות באולם הקטן כבו 22 .שנה מאז
הוקרן בהצגת בכורה באו׳פה פאלאס בברלין,
הוצג בבית־קולנוע קטן בקרלסרוהה הסרט
הנאצי האנטישמי היהודי זים.
הקהל שנוכח בהקרנה זו היה בלתי רגיל
במקצת. הוא כלל שלושה שוסטים, עורך־
דין, שני מסריטים ורושם פרוטוקול. סרט
הצלולויד שסובב במכונת׳ ההסרטה היה
ההעתק היחידי שנותר מהיהודי זים.
סרט זה, שנוצר בסוף שנות השלושים
באולפני אופא המפוארים, עליהם חלש שר־התעמולה
הנאצי, יוסף גבלס, הוא היצירה
האנטישמית ביותר בתולדות הקולנוע.
סרטו רווי התעמולה של פיט הארלן,
אחד הבמאים הגרמניים המוכשרים ביותר,
הוצג לפני מלחמת העולם השניה במספר
ארצות אירופה ובתקופת המלחמה בכל
ארצות הכיבוש של הרייך השלישי. אולם
כאשר נכבשה גרמניה לא נמצא ממנו אפילו
העתק שלם אחד.
;}רכון למם־הכנסה. בדרך בלתי•
ברורה הגיע העתק של הסרט לידיו של
איש עסקים גרמני מבאדן־באדן, ולטר קוך.
רק לאחרונה גילה קוך כי הסרט: מצא בידו,
קיווה לעשות באמצעותו כסף רב.
בידע ו שאין כל סיכוי שהסרט יוקרן על
בדי הקולנוע בגרמניה, הציע למכרו למפיץ
סרטים אנגלי, דרש תמורתו ששת
אלפים לירות שטרלינג. הצעות אחרות הגיש
לדיפלומטים ערביים וארגנטיניים היושבים
בפאריס, בתקווה שאלה ירצו להציג את
הסרט בארצותיהם.
אולם המכירה לא יצאה לפועל. ולטר
קוך אשם בכך. כאשר שלטונות מם-
ההכנסה איימו עליו בעיקול רכושו, אם
לא ישלם את חובו למס־ההכנסה, הציע
סרט ״רב־ערך״ כערבון. ואמנם השלטונות
תפשו את הסרט, הניחוהו בקופת פלדה
סגורה, אם כי לא בחזקת ערבון.
הדבר נודע לחברת כספים שוויצית ידועה,
שמיהרה לשלם את חובותיו של קוו למס־ההכנסה,
ביקשה לקבל את הסרט. אולם
פקידי מס־ההכנסה מסרו את הענין לתביעה
הכללית. הסרט הוחרם והוגש לבית־המשפט
הגבוה היושב בקרלסרוהה, יחד עם בקשתו
של התובע הכללי שתבע את השמדתו.
בינתיים צצו תביעות בעלות על הסרט
מצד גופים ואנשים פרטיים, ביניהם חברת
הסרטים אופא שיצרה בזמנו את הסרט,
חברת סרה לסרטים אמנותיים ושני אנשים
פרטיים שטענו כי הסרט היה ברשותם לפני
שהגיע אל קוך.
המקום — ישראל. אחרי שחזה בהקרנת
הסרט, החליט בית־הדין בקרלסרוהה
לעכב את החלטתו מה יעשה בו, עד שבית־דין
אזרחי יפסוק מי הם בעליו החוקיים.
בינתיים אמר השופט אריך לכתב העולם
הזה :״הסרט אינו יכול יותר להזיק אם
יוצג בגרמניה. הציבור לבדו היה מחרים
אותו. אולם קיימת סכנה שאם יימכר
לסוחרים מחוץ לגרמניה, הוא עלול להזיק
מאוד לרפובליקה המערב־גרמנית.״
על כל פנים נראה, שכאשר תוכרע בעיית
הבעלות יוחרם הסרט ויושמד בשריפה.
משום מה לא מצאו ארכיוני השואה הישראליים
לנכון להתערב ולתבוע שהסרט
יימצא במקום היחיד בו הוא ראוי להמצא
כיום: באוסף התעודות׳ והמסמכים אודות
השואה.
סרטים אין מהלהגיד
ניני (ארנוון־דוד, תל־אביב; אורגיל, ירושלים;
ישראל) הוא קוריוז נוסף בדרכו של
הקולנוע הישראלי, שרובו ככולו רצוף
קוריוזים במקום סרטים.
אלא שאפסותו של מה־שמתקרא־סרס זה
היא כה עגולה, עד שביקורת עניינית עליו
כמוה כביקורת על אדם קטוע־רגל על
שהוא צולע. אפשר עוד לסלוח לזמר המזייף
בשירה, אך אין לסלוח לאדם המנסה
לשיר ללא קול. אין דבר קל מלידות בו
ירקות רקובים, אולם חשוב יותר לתהות
על מה שהביא אותו לכך.
מכיוון שבניני מתגלם כל שורש הרע
שבסרטונאות הישראלית, חושפים גורמי
כשלונו את הקרקע עליה צומחים סרטי-
הבאושים.
כיטוי של לא־כרום. ניני הוא סרט
עם בעיה. בעיה, שהיא לכל הדעות, מציאותית,
אקטואלית וחמורה: יחסה של ה

1דט

חברה הישראלית ומוסדותיה להתקשרות
בין בני זוג, שאחד מהם אינו בן הדת
היהודית.
חנן }אריק אינשטיין) ,בן־טובים תל־אביבי,
מתאהב בניני (רונית כץ) ,נוצריה
העובדת כאחות בבית־החולים של המיסיון
ביפו. כמו אצל רומיאו ויוליד״ להבדיל,
עומדת התנגדותן של שתי המשפחות למכשול
בדרך אהבתם. מצד אחד מתנגד
לכך אביו של חנן (יעקב אינשטיין) ומצד
שני כומר העדה של ניני (נפתלי יבין).
אלא שסיפור רומיאו ויוליד, בגלגולו הישראלי
לא נראה ליוצרי הסרט חזק מספיק
כשלעצמו. מתוך פזילה מתמדת לעבר הסממנים
המאפיינים יצירות מסחריות בארצות
בעלות תעשיית קולנוע מפותחת,
ומתוך הדעה הקדומה שבכדי שסרט יהיה
ישראלי, לא די שגיבוריו יהיו ישראליים,
אלא יש להציג את כל ישראל לארכה ולרוחבה,
בלי לפסוח חלילה על הקיבוץ,
נשכח הנושא לגמרי. התחכמויות תפלות,
מראות נוף שאינם מוסיפים דבר לעלילה
ומשווים לסרט אופי של סרטון למען לשכת
התיירות, ואינסוף של רקודים, מטביעים
את העלילה לגמרי. בעית הסרט אינה מתפתחת
פרט לכמה דיקלומים חסרי משמעות.
אם ניני נכשל לאורך כל החזית, החל ב
תסריט
הילדותי, עבור בצילום החובבני
וכלה בבימוי ובמשחק שאינם קיימים, הרי
זה בראש ובראשונה משום שלא היה לו
מה לומר.
זהו למעשה עקב אכילס של הקולנוע הישראלי,
באותה מידה כמו של התיאטרון
המקורי — אין מה להגיד. כשיש מה להגיד
אפשר לקוזת להתפתחות אמצעי הביטוי.
אולם לעולם אי־אפשר ללמוד, פרט
לפוליטיקה, איך לבטא לא־כלום.
תדריך אלה הסרטים ׳המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• סעודה בטיפאני (אופיר, תל-
אביב) — אודרי הפבורן בדמות הילדה התמימה
והחוזה במסווה של נערת טלפון
הוללת.
• אדי פלפון (תל־אביב; תל־אביב)
— הרדיפה אחרי העושר וההצלחה בסרט
המתקומם נגד תפיסת החיים של ״האנשים
שנולדים להפסיד״ .פול ניומן, ג׳קי גליסון.
• מראה מעל הגשר (חן, תל־אביב)
— מחזהו המוסרט של ארתור מילר
אודות סוור איטלקי בניו־יורק, המביא
כליה על עצמו ועל משפחתו בשל תשוקתו
לאחייניתה ראף ואלונה.
׳• יום הדין כגירנברג (אורלי,
חיפה) — בעיית אחריותם של שופטים
הדנים לפי חוק פושע. ספנסרטרייסי, מקסי-
מיליאן של, בסרטו של סטנלי קרמר.
• חלילה (סטודיו, ירושלים) — שקיעת
האהבה של זוג אינטלקטואלי על רקע
ניוזנה של החברה המודרנית. סרטו של
מיכאלאנג׳לו אנטוניוני.

כדורגל
אי ךדבלבלאתה אוי ב

על משחק הכדורגל שנערף השבת
בו סיימו מכבי תל־אביב ומכבי
יפו את משחקן בתוצאת התיקו
,0:0כותב שייע גלזר:
מצאנו פטנט מצויין איך, אם לא לנצח,
אז לפחות לא להפסיד, נגד קבוצות חזקות.
כל השבוע מכבי
יפו, שרואים את
עצמם כבר כמעט
אלופים, עשו תוכניות
איך לשמור
עלי במשחק נגד
מכבי תל־אביב.
הטכסים היה שאני
לא הוצבתי בכלל
להרכב. אז כש־היפואים
עלו למגרש
וראו פתאום שאני חסר, הם התבלבלו
לגמרי ולא ידעו איך לשחק כשלא צריך
לשמור עלי. אפילו הקהל שלהם, שתמיד
כשאני משחק הוא צועק :״שייע הביתה!״
התחיל פתאום לצעוק :״איפה שייע?!״ כאילו
שבלעדי הם לא יכולים לנצח אותנו.

אבל אם אני מצטער על זה שלא שיבמשחק,
זה רק בגלל דבר אחד. חקתי בפעם שעברה, כששיחקנו נגד מכבי יפו
בסיבוב הראשון בליגה, לא עשיתי במעט
שום דבר והשופט החליט לזרוק אותי
מהמגרש. אם אתם זוכרים, אז בגלל זה
התפוצץ אחר־כך כל המשחק. ואילו הפעם
אפשר היה לעשות במגרש הכל. אפשר
היה לתת בעיטות, אגרופים, ראשיות וסתם
מכות והשופט לא עשה שום דבר. מול
העיניים שלו הוריד קלמי מיפו מכה אחת
על עסיס שלנו והשכיב אותו, כמו שאומרים
אפיים. השופט רק אמר לו, כך
אני חושב, שזה לא יפה, ונתן למשחק
אילו הייתי יודע שככה זה יהיר״
ללכת.
הייתי אפילו מת ורץ לשחק.
תרגעו, אתם יודעים שזאת רק בדיחה,
ועל אמת, או איפה שיש מכות — אני
אינני שם.

שלברא שון בדרך
מושכי החוטים של הכדורגל בארץ התכנסו
השבוע לאסיפתם הכללית. כ־ 65 מאמני
קבוצות הליגה השונות, המאורגנים באיגוד
המאמנים, יכלו לזקוף לזכותם השגים
ניכרים. הגדול מכולם היתד, העובדה שאיגו־דם,
שבתחילה נראה רק כארגון מקצועי שנועד
להגן על האינטרסים של חבריו, הפך
למוסד בעל כח, חלק בלתי ניפרד מתמונת
הכדורגל המקומי.
לגבי הספורט עצמו היתה חשיבות לכך
שבפעם הראשונה פועל בארץ מוסד ספורט
שהוא מקצועי טהור, והנקי מקנוניות אגו*
דתיות ומתככים מפלגתיים.
כלי תרות בהתאחדות. אולם אם
בחדשים האחרונים עסקו המאמנים רק ב־ה
עול ם הז ה 1279

סימפוזיונים ארוכים, בהם דנו בהתדרדרו־תו
של הכדורגל וירידת רמת קבוצות הליגה׳
הרי עתה החליטו לעבור למעשים.
בין שאר ההחלטות שהתקבלו, נקבעו
קורסים להכשרת מאמנים, שיערכו בקיץ
בהדרכתו של מומחה בעל שם עולמי מ-
חו״ל (כפי הנראה תהיה הבחירה בין ספ
הרברגר מגרמניה ווינטרבוטום האנגלי) ,הוצאת
ספר מקצועי בעל רמה, ותקנון חדש
לאיגוד, ההופך אותו לעצמאי לחלוטין,
ללא כל תלות בהתאחדות־הכדורגל.
כאשר הודיע נשיא איגוד המאמנים, אלוף
משנה שמואל סוחר, על רצונו לפרוש מ־הנשיאות,
כדי לא לשמש נושא התנגחות
בין כמה מאנשי ההתאחדות לכדורגל, הוא
נתקל בסירוב לכל אורך החזית. פה־אחד
אושרה בחירתו מחדש. כאישיות נייטראלית
יחידה בעלת שיעור קומה, העומדת מעל
לחשבונות קטנוניים, לא היה לו מחליף.

מצבח רו
ככל שהליגות הראשונה מתקרבות לקראת
סיומן, מחמיר המאבק בהן והולך. קרבות
בין קבוצות הצמרת הלוחמות על כל
נקודה כדי לזכות באליפות, וקרבות בין
קבוצות תחתית הנאבקות בחריקת שיניים
כדי למנוע ירידה לליגה נמוכה יותר, לובשים
בזמן האחרון צורה של משהו בין
איגרוף—רוגבי—התאבקות וכדורגל.
בשבת האחרונה בלבד אירעו כמה תקריות
חמורות המעידות שהתופעה של הכאת
שופטים, שהיתר, מקובלת בשנים קודמות
התחלפה בתופעה של חיסול שחקני
היריב בדרכים בלתי־הוגנות:
• במשחק בין מכבי תל-אביב למכבי
החליפו שחקנים ביניהם מהלומות
יפו,
גלויות על המגרש לעיני כל הקהל מבלי
שהשופט יתערב בדבר בצורה חריפה. משמר
שוטרים שהיה ליד קו המגרש וראה
את המכות עמד להגיש תלונות פליליות
נגד המכים, אולם מאחר שהשופט עצמו
לא העניש את המתפרעים, בוטלו התלונות.
6במשחק בין מכבי חיפה ומכבי
נאלצה הקבוצה הנתנייתית לשהות נתניה משך זמן ארוך במגרש. הורדה ממנו רק
בחסות משמר כבד של משטרה שחסם את
זעם ההמון. היה זה אחרי ששחקני נתניה
התפרעו בצורה בלתי מרוסנת, פגעו ביריביהם
במתכוון מבלי שהשופט יתערב.
• המשחק בליגה א׳ בין הפועל רחובות
לבין הפועל קריית חיים, דמה לשדה קטל,
אחרי ששחקני שתי הקבוצות ״קיצצו רגליים״
בצורה יסודית ואכזרית. בשתי הקבוצות
נפלו נפגעים שנזקקו אחר־כך לטיפול
רפואי. ושוב, למרות ההתפרעות הגלויה
לא מצא שופט המשחק לנכון להרחיק ולוא
גם כדורגלן אחד.
מדיניות חדשה. נראה ששופטי הכדורגל
בחרו במדיניות חדשה. במקום להתערב
במאבקים הסוטים ממסלול הספורט
ולהסתכן על ידי כך בעצמם, הם מעדיפים
להתעלם מעבירות חמורות ולסיים את המשחק
מבלי להתחשב במחיר.
ההתאחדות לכדורגל עומדת אמנם להכריז
על משטר חירום במגרשי הכדורגל, להחמיר
בענשים לשחקנים מתפרעים. אולם
נראה שאם לא יקחו השופטים על עצמם
מניעת קרבות חיסול על המגרשים, לא
יהיה מנוס מכך שמשמרות המשטרה הנמצאים
בכל משחק, יטפלו במתפרעים על
ידי הגשת תלונות פליליות.

815001

70^7 0£1?3 ¥00 5111*1־ ^ 81301:0א0 . 1ל*1£ז £מ1

הורידו המשקל כדי ג 1!/ק״ג לשבוע בצורה נעימה, מהנה וללא
הרגשת רעב, בעזרת השיטה החדישה ביותר בדיאטות להרזיה,
שכבר התקבלה בעולם כולו ואשר

מבוססת

אכילה

ממש

ביסקול -ארוחה שלמה בתוך ביסקויט אחד
ללא ערבוב, ללא מדידה וללא שטיפת כלים.
ביסקו־ל הוא המילה האחרונה בשיטות הדיאטות להרזיה בדרך
מדעית. ביסקול מכיל את האלמנטים התזונתיים החיונים לגוף:
ויטמינים, מינרלים, פרוטאינים, פחמימנים, שמנים ו עו ד...
הכל מה שדרוש לבריאותך ולחיסון גופך, נמצא בתוך

ביסקויט

אחד

ביסקול

ביס קול הוא הדיאטה היחידה הנותנת את הסיפוק שבאכילה ממש,
ועם זאת מפחיתה את המשקל באופן מדעי וקל.
עם ביסקול אפשר לרזות תוך כדי אכילה של ביסקויט טעים,
וזאת מתוך הנאה שלמה, הרגשת שובע מושלמת וללא כל תופעות
לואי או בחילה.
את ביסקול נוח לטלטל לכל מקום: למשרד, למפעל, לטיול
ועוד וזאת בגלל האריזה המיוחדת השומרת על הטריות והאיכות
למשך שנתיים תמימות.
ביסקול הוא גם הדיאטה החסכונית ביותר, היות ואריזה של 6
ביסקויטים מהווה שלוש ארוחות שלמות.

התת׳ל 1כבר היום בהפחתת המשקל באסצעזת ביסקול
להשיג בבתי מרקחת ובחנויות מכולת בכל הארץ.

במסלול
ארףב דו ד
מתוך מאמץ לא לעורר את הרושם
כאילו ההתאחדות לכדורגל מתיחסת בפחות
חשיבות למשחק גמר הגביע בכדורגל שייערך
השנה בגלל ששתי הקבוצות המשחקות
בו הן קבוצות מכבי, יערכו טקסים
מפוארים מסביב למשחק, יותר מבשנים הקודמות.
לראשונה ינשאו במשחק זה גיסי
שתי הקבוצות המשחקות. כן ייערך בהפסקה
מצעד של תזמורות נוער, במקום תחרויות
האתלטיקה שנערכו עד כה ׳.הופעת
ראווה גדולה של תלמידי בית־הספר תל־נורדוי
בתל־אביב, בהדרכתו של בני קוד
פורט תפתח את הטקס. האטרקציה העיקרית
תהיה שילדת מתכת בצורת מגן־דויד שתינשא
למגרש על ידי 72 נערים ותופרח
לחלל באמצעות אלף בלונים ממולאים ב־מימן
פירסומת מקיפה בירדן,
תורכיה וקפריסין תיערך לקראת קרב ה־איגרוף
על אליפית אירופה במשקל תרנגול
בין האלימי לבין קאזימנם שייערך ביפו.
בפירסומת תודגש העובדה שמעולם לא
נערך קרב כה חשוב כה קרוב לארצות
אלה. מארגני הקרב מקווים למשוך מאות
תיירים מבין חובבי האיגרוף בארצות אלה.
׳העולם הזה 1279

60X93390
^ ג* ס לן 1ל-
1נ ד 1י ב 1־ 1י>111נ

מוצר

סוגרזיות — מוצר

איכות

7^7/0

הסוכנים הכלליים לחנויות מכולת: חלימר את סרוקה בע״מ, החלוצים ,10 טל ׳82196 .תל־אביב . .לבתי מרקחת: ספופרם,
רש״י , 16 טל ,63094 .תל־אביב • .הסוכן לחיפה ולאזור הצפון: מיכאל דרזנר, רחוב סירקין ,8טלפון ,65232 חיפה.

.ה עו ל ם הזה׳ /ש בו עון ה חד שו תהישרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת.ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת׳׳א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במדיוה
דרכי אדם
ב אווי רהטוב
פקידים1 תלמידים !
סטודנטים :
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל*

קצרנווו

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ( 0 0פ מ .) 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גורמן .5
חיפה: בבית־הספר ־במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת:

ל כ בי ס ת צמר,
מ שי וכל
ה א ריגי םהע דיני ם

מ חי רטקס טי לשמ פו

נ שאר ללא שעו>

תוצרת ״נקה״ תוצרת איכות המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״נז

פרסום או־קי

תושבי שדרות הקרן־הקיימת בתל־אביב
התרגלו לראות בו חלק בלתי־נפרד מן
הנוף. מדי בוקר, שעה שהם משכימים לעבודתם,
כבר פוסע שמואל שילר ( )53 לאורך
השדרה בצעדים מדודים, כשלראשו כומתה
שחורה, ותיק עור מהוה תחת בית־שחיו.
לפעמים הוא נעצר להחליף עמם כמה
מילים, או משוחח עם השוטרים ליד ביתו
של ראש־הממשלה.
בשעה שתיים־עשרה בצהריים הוא מוציא
מתיקו את גליון הנייר הבודד המצוי בו
— ״גליזן ביקורת לעובד״ — רושם את
יום עבודתו וחוזר לביתו שבחולון. מדי
חודש הוא מקבל 200 לירות, משכורתו
במחלקת־הנטיעות של עירית תל־אביב.
טיול בשדרה. בשיגרה יוצאת דופן
זו, התבטאה הדרך בה החליט שמואל, יליד
אוקראינה שהגיע ארצה בהיותו בן ,13לשבות
נגד עירית תל־אביב.
כשנתקבל לעבודה במחלקה, לאחר שפוטר
מתברת־החשמל בשל מחלת־הנפילה —
היה אחד מקבוצת מומלצי לשכת הסעד,
שאף השתתפה בחלק ממשכורתם.
כעבור שתיינרעשרה שנות־עבודה במשתלה
העירונית החליט שמואל כי הגיעה השעה
לדרוש מעמד של עובד קבוע. מנהל המחלקה
הסביר לו כי הדבר אינו אפשרי לגבי
אדם שנתקבל כמקרה סוציאלי.
ייתכן שאיש אחר היה מקים שערוריות,
משגר מכתבים לעתונות ולמוסדות, מנסה
לתת למאבקו פרסום רחב ככל האפשר. לא
כן שמואל. הוא נטל את תיקו, אמר
״שלום״ למנהל, ויצא לטייל בשדרות־הקרן
הקיימת.
זה טוב לבריאות. הטיול היומי של
שמואל נמשך זה השנה השביעית, בהפסקות
של אחת לחודש — יום קבלת
המשכורת.
״למה לי לעשות הפגנות, שביתות ולהתרגז?״
הוא אומר .״בחרתי לי את שד־רות־הקרן־הקיימת,
איפה שיש אוויר טוב,
ואני מטייל. זה טוב לבריאות.פועלים
אחרים מהמחלקה עוברים ורואים שאני מקבל
כסף בלי לעשות כלום — אז הם מקנאים,
הולכים לעיריה ועושים את ה0קנ־דאלים
במקומי. אולי זה יעזור?״

כי התרנגולת לא חיכתה למציליה. היא הצליחה
להשתחרר בכוחות עצמה ונעלמה.
יתכן שדויד עצמו היה מזזתר, למען
שלום־שכנים, על התרנגולת. אלא שבנותיו
מיאנו להינחם, המשיכו לבכות את האבדה.
לבסוף נמאס לאב. הוא ניגש לתחנת
המשטרה, סיפר את כל הסיפור. מאחר ולא
רצה להאשים את שכניו בגניבה, הודיע
ליומנאי כי הוא מבקש מהמשטרה לחפש
את ״התרנגולת הנעדרת מביתו זה שבוע
ימים.״
רק לשח ־ .עמדת המשטרה היתד, קצת
פחות סנטימנטלית. השוטר, שנשלח לביתם
של שלושת הילדים, עצר אותם, הביאם לתחנת
המשטרה.
״לא היתד, לנו כל כוונה לגנוב אותה,״

דרכי חיים

גנן שידר

היה זה סמוך לאחד החגים. יוסף דויד
( ,)46 פיעל פשוט בבית־חרושת, הביא לביתו
שתי פרגיות לבנות. הוא החליט לגדלן
בחצרו, במעברת הבלוקונים ליד חולון,
לשחוט אותן לסעודת־החג הממשמש ובא.
כשהגיע ערב החג, התברר לדויד כי יצטרך
לודתר על מנת העוף שלו. שתי בנותיו
הקטנות, יעל ( )7וחנה 9נקשרו
לעופות הצחורים בלב ונפש, סירבו להתיר
לאביהם לשלחם אל חלף השוחט.
מאחורי בית־הכגסת. כך החלו שתי
התרנגולות אתי חייהן בחצרו של דויד, כששתי
בנותיו מטפחות אותן ודואגות לכל
מחסורן.
אלא שהן לא היו היחידות שליבן נמשך
אחר התרנגולות. יום אחד, שנתיים לאחר
שהובאו לחצר, התגנבו אליהן שלושה מילדי
השכונה, צדו תרנגולת אחת בכנפיה
והחליטו למכרה בשוק בחמש לירות.
אך מסתבר שהסוחרים הקטנים הפריזו
בערך שללם. איש מבעלי האיטליזים לא
היה מוכן לקנותו ביותר משלוש לירות.
״אם כך — אז כבר לא כדאי למכור
אותה,״ הציע אחד מהם ,״בוא נחביא אותה
מאחורי בית־הכנסת של האשכנזים, ובלילה
נעשה קומזיץ.״
השלושה החביאו את התרנגולת בתוך
ארגז־עץ שמאחורי בית־הכנסת, קבעו להיפגש
בערב,
תרנגולת נעדרת מביתה. בינתיים
חזר דויד מעבודתו, מצא את בנותיו ממר-
רות בבכי. משנודעה לו סיבת השבר, החל
מתעניין אצל ילדי השכונה, גילה עד
מהרה מי הם האלמונים ששלחו ידם בעוף.
הוא פנה אל אביו של אחד מהם, ביקשו
לשכנע את בנו להחזיר את הגזלה.
רק לאחר שיכנוע ממושך הסכים החוטף
לגלות היכן החביא את התרנגולת. אולם
משהגיעו השניים למקום־המחבוא, התברר

טענו השלושה בחקירה .״רצינו רק לשחק
בה ולהחזירה, אבל היא ברחה.״
לדעת המשטרה, נשען ההסבר על כרעי־תרנגולת.
היא האשימה את השלושה בגניבה,
שיחררה אותם עד למשפט.

עד כרע תדנגור ת

רק בימי חול

הוד
דמעותסוחטותסרט: בירושלים,
הודיע מליונר אמריקאי, שזועזע קשות מ־חטיפת
יוסל׳ה, כי הוא מוכן להקדיש חצי
מליון דולר להסרטת סיפור הפרשה
דםודמעות: בקריית־שמונה, נידון למאסר
שלושה חודשים צעיר שהתעקש
להיכנס לבית־קולנוע מקומי כשהוא רכוב
על אופנועו, אחרי שהתערב עם חבריו
ש״יש לו דם לעשות את זה ה,
א לו הי נו ה׳ אחדנ בירושלים, ראתה
אשד, תלמיד־ישיבה מגודל פיאות וזקן,
הכירה בו את בעלה שעזב אותה ואת בתם
לפני שנים, בטענה שנשתכנע באמיתות תורתו
של ישו הנוצרי דבשגנוב
ימתק ׳ בנתניה, ניגש גבר לזוג צעיר
שבילה את ירח הדבש על חוף הים, הציג
עצמו כסמל משטרה, דרש מן הבעל להסתלק,
ניגש במרץ למלא את מקומו. נמלט
לקול צעקות השניים אםכארז
ים בג׳נבה, פרצה שביתה במנגנון
ארגון העבודה הבינלאימי, הממונה על
פיקוח על יחסי העבודה בעולם
מיסטרק לין ז בטבריה, כאשר התאונן
אזרח על היעלמם של כל חסכונותיו, בסכום
של 1250 לירות, גילתה המשטרה שהחסכונות
היו צרורים בסמרטוט, בפינת המזנון,
כדי לא לנקר עיני חמדנים, נעלמו אחרי
שנער מן השכונה עזר בניקוי הדירה
יורש היצר: בבאר־שבע, שיחק בנו של
שוטר ( )8במשחק שוטרים־וגנבים, גילה
מחבוא חשיש בגן־העירוני, הזעיק את אביו,
עזר לו לגלות מחבואים נוספים.
ה עול ם הז ח 1279

? וצו׳

שי ל

צבל 4קוצו ״ ש ל: נבר קוצו

ש ל׳ צבר;יוי צ ר׳

.4/30 לגמגיניג /ג**£נ1/עי^
או>רה ד>רושל>ם מסרטת
שביתת עובדי הנקיון של עירית ירושלים
כיסתה את הרחובות בשכבה של זבל. תלי
אשפה וצבורי טינופת הציפו את עיר־הקודש
במרבד של סחי, שהפיץ סביבו ריח של
רקבון. מזל כזה יש לירושלים שכל כמה
זמן מכסה אותה משהו אחר: פעם זה
ברד, פעם זה שלג ופעם זה זבל. ההבדל
הוא, שהדברים האחרים מכסים את העיר
בשכבה שודד, בעוד שהזבל מכסה אותה
בשכבה לא שוזה, ומה שנכון לגבי הכמות,
נכון גם לגבי האיכות.
בשכונת רחביה כמות האשפה היא גדולה
מאוד, אבל מסודרת בתוך פחים. רק מלמעלה
אפשר לראות שתוכנן מורכב מעצמות
של עוף, מקליפות של אבוקדו, מקרו־מי
לחם לבן, מקופסות פח של שימורים,
מגרעיני אפרסקים־תוצרת־חוץ ומבקבוקים
ריקים של סקוטש. בנחלת־אחים אין סדר
כזה, והאשפה מתגלגלת ברחובות. כאן
יותר קל לראות את התוכן, שעיקרו קליפות:
קליפות של תפוחי־זהב, בצל, תפוחי-
אדמה, גרעיני חמניות וגרעיני דלעת. יש
גם הרבה עצמות של דגים, בקבוקים שבורים
של עראק ומצבורים חומים של עלי-
תה חלוט. תרכובת דומה מוצאים גם באשפה
של נואה־שערים, אלא ששם היא מעורבת
בהרבה פיסות נייר, שהם שיירי.
כרוזים קרועים באידיש.
הזבל של בנין ג׳נרלי הוא רובו ככולו
נייר: טפסים, נייר־פחם משומש, סרטי
מכונת־כתיבה ומעטפות שהורידו מהם את
הבולים. כאן הוא מגרש המשחקים של
הרוח, המשחק בניירות בנפש שובבה ומפזר
אותם על פני כל רחוב יפו. ליד
בכחוס נערמת ערימה גדולה של בדלי סיגריות
ושני קבצנים מחטטים בה. הם בוחרים
רק את הזנבות הגדולים, המגיעים לפעמים
עד כדי מחצית סיגריה.
שביתת עובדי הנקיון מזמנת לסטטיסטי־קאים
הזדמנות יוצאת מהכלל לספור את
כל החתולי* החולדות והעכברים של ירושלים.
כרה כזו לא נזדמנה להם כבר עידן
ועידנים. החל מחצות־לילה אפשר לראותאותם, על זקניהם, נשיהם וטפם כשהם רצים
בשיירות ארוכות אל השוק של נוחנה־יהודה,
שהוא מקום המשתה המרכזי. מה
אני אומר משתה? לא משתה עשו שם, אלא
אורגיה. מי שהזדמן לשם השכם בבוקר,
בעת עלות השחר, יכול היה להפתיע אלפי
חתולים ורבבות עכברושים באמצע בכחנ־

ליה פרועה כאילו שסוף העולם הגיע.
לאור התיאור הנ״ל ולאור מימצאי המדע
של מאות השנים האחרונות, אפשר היה
להגיע למסקנות ששביתה אנטי־סאניטרית
זו תביא על ראשינו מבול של מגיפות
ואפידמיות של דבר וחולירע ואולי אפילו
אבעבועות שחורות. אבל כמו שכולנו יודעים,
שום דבר לא קרה. לא רק שמגפות
לא פרצו, אלא שאפילו אורך החיים הממו־צע
של תושבי ירושלים לא ירד. עובדה
זו מתחילה לעורר אצלי פיקפוקים בערכו
של המדע. כשלונה של תורת ההיגיינה
מעמידה בספק גדול ביותר את תיאורית
החיידקים של לואי פסטר וקוך. באמת
שאינני יודע למה נבהלנו כל כך מחיידקים,
בקטריות ולכלוך? האין זו בסך הכל תעמולת
פרסום מסחרית של בעלי־בתי־חרושת־לסבון,
תחבושות היגייניות וצליום?
אם נשאר עוד לראשי העיריות שכל
בראש, שיפטרו מיד את כל פועלי הנקיון
ויפרקו את כל שרותי הבריאות. אשפה ולכלוך
אינם מביאים נזק וגם לא נשארים הרבה
זמן ברחוב, מפני שעכברושים וחתולים
מחסלים אותם די מהר. בכסף שיחסך על־ידי
פיטור הפרזיטים האלה, אפשר יהיה
להוסיף לראש־העיר שלושה סגנים במשכורת
מלאה.

הב>ג־בן התל־אב*ב>
לפני כמה שבועות הופיעה בעתונים ידיעה
במסגרת, ובה נמסר, שסוף־סוף, לאחר
14 שנה, עומדים לחדש את מהלך המחוגים
בשעון הגדול הקבוע במרומי המגדל
של יפו, ברחבה שממול בית הסוהר. זאת
אומרת, ששוב לא נהיה תלויים בשעון המסתובב
של מפעל־הפיס. אותה ידיעה בעתון
הרחיקה אפילו לכת, וכינתה את השעון של
יפו בשם: הבינג־בן של תל־אביב, שזה כאילו
שהיו קוראים למשה דיין: הנפוליון של
העגבניות.
מיד אחרי שקראתי את הידיעה הזאת, צלצלתי
לעירית תל־אביב ושאלתי אותם מיהו
האחראי לתיקון השעון של יפו. אחרי
שהעבירו אותי דרך הרבה אוזניים והרבה
אפרכסות אמרו לי להתקשר עם אחד
בשם דורון, המנהל את המחלקה ליפו
ואשר בתחום סמכותו נמצא השעון הנ׳׳ל.
צלצלתי למר דורון וביקשתי לראות את
השעון ולשוחח עם השען המתקן אותו. אך
מר דורון הודיע לי שהועדה־הממונה־על־תיקון־השעון
עדיין לא התכנסה, וביקש
לדחות את הפגישה לשבוע הבא. כיוון שלא

הייתי מעונין בישיבות של ועדות, הסכים
לקבוע לי ראיון למחרת היום. אך עד
שהספקתי לבוא לראיון הודיעה לי מזכירתו
של דורון שהפגישה נדחתה לשבוע הבא.
באתי בשבוע הבא ומר דורון לא היה.
אז קבענו פגישה למחרת, אבל עוד לפני
שהמחרת הספיק להגיע בוטלה גם פגישה
זו, מבלי שייקבע לה
תאריך חדש.
עכשיו אני במצב כזה
שאינני יודע אם
מתקנים או לא מתקנים
את השעון. קרוב לודאי
שאם אתמיד לרדוף את
מר דורון, ולאלץ אותו
למסור לי אינפורמציה
על תיקון השעון,
לא תהיה לעירית תל-
אביב ברירה אלא לתקן
אותו, מפני שהפזיזות,
בה מוסרים דוברי ה־עיריה
הודעות לעתוני*
עולה לפעמים ביוקר.

קצת מוגזם ולדעתו של שאלתיאל אפילו
לא נכון, מפני שהשריר המלאכותי הומצא
כבר קודם לכן על־ידי אחד גרמני (הפנר?),
והיוזה חלק מתוך מכונה גדולה הידועה בתור
הפרוטזה של היידלברג. מאז, עבר
השריר גלגולים רבים, כי גם האמריקאים
וגם האנגלים הספיקו כבר להתאים אותו
למכשירים אורטופדיים שונים.

משבר הלזצונה הגבו הה
בבית־המלאכה המשותף של בית־החולים
אלין ושל בית־החולים הדסה, בהנהלתו של
ג׳ימי שאלתיאל, הומצא השבוע מכשיר
חדש, היכול לפתור — אחת ולתמיד —
את בעית העייפות התוקפת את הקצינים
הגבוהים במצעד יום העצמאות.
מי שלא היה קצין גבוה לא יכול לתאר
לעצמו איזו עבודה מפרכת היא ההצדעה.
אפשר להצדיע פעם, אפשר להצדיע פעמיים,
אבל אי־אפשר לעמוד בהצדעה אחת ארוכה
במשך כמה שעות. אינני מדבר כאן
על הנזק הפרטי הנגרם לשריריהם של הקצינים.
זה כלום. מה שחשוב, הוא הנזק
הלאומי. כל אחד כבר שם לב לעובדה ש־המטכ״ל
משמש אצלנו תחנת רכבת. כל הזמן
מתחלפים אנשים. זה בא זה הולך, זה
זה נוסע זה חוזר. והחילופין בתוך המטכ״ל
זה כלום לעומת החילופים המהירים של
הרמטכ״לים עצמם. אפילו בחוץ־לארץ זה
עושה רושם רע, והיה כבר מי שהעיר, ש־הלואי
וראשות־הממשלה היתר, מתחלפת אצלנו
כמו שמתחלף הרמטכ״ל. וכל זה למה?
למה שאין לאף אחד כוח לעמוד ולהצדיע
במצעד של יום העצמאות.
עכשיו זה ישתנה. כי ג׳ימי שאלתיאל
המציא שריר מלאכותי. להגיד המציא, זה

יהודי השריר המלאכותי
(הסבר בפנים)

המענין הוא, עד כמה המצאה זו פשוטה.
בסך־הכל זה גליל גמיש (מסומן בציור במספר
,)1המחובר בצינור (מס׳ )4לשסחום
( )3ומהשסתום, דרך צינור אחר ( )6למיכל
מלא גז של דו־תחמוצת הפחמן (את המיכל
לא רואים) .כאשר מותחים את החזה, נמתחים
שני השרוכים המקיפים את הצוואר,
והשסתום נפתח וממלא את הגליל בגז. הגז
מנפח את הגליל, ועל־ידי כך הוא מתקצר,
והתקצרות זו מושכת אליה את שני חלקי
הזרוע, שאליה הגליל מחובר (מס׳ 2ו־.)5
זו כל התורה על רגל אחת. במאתים
עד שלוש מאות לירות אפשר להכין שריר
כזה לכל קצין. וזה כדאי, מפני שאפשר לנכות
את זה ממס־הכנסה על חשבון הוצאות.
חוץ לקצינים זה יכול להביא תועלת גם
למועמדים במערכת הבחירות ולקציני יחסי־ציבור,
הנאלצים לחייך ללא הפסק, במשך
חדשים ושני*
עד כמה שהדבר יראה מוזר, אין ג׳ימי
שאלתיאל רואה את השימוש הרב־צדדי של
המצאתו. לפי דבריו שלו אין ההמצאה
טובה אלא לנכים ומשותקים בלבד, שלאחד
מהם הוא גם הכין את המכשיר הראשון.
חוסר מעוף כזה איננו נחלתו של ג׳ימי
בלבד. זו היא נחלתם של כל הממציאי*
למזלנו, מלא העולם גם אנשים אחרים
ועליהם אני סומך שיתלבשו על הרעיון ויעשו
ממנו סחורה שנוכל לכבוש בה את
השוק האירופי ואת כל האירגונים הצבאיים
המסונפים אליו, ועל־ידי כך יצילו אותנו
מפיחות לירה נוסף.

כה אמר טו סברא הינדי
מי שהזדמן לשוק מחנה־יהודה כזמן עלות השחר יכול היה להפתיע עככרים וחתולים בככחנליה פרועה.

יותר ממה שהבן־אדם אחראי על מה
שהוא עושה, אחראי המה שהוא עושה על
הבן־אדם.

אנגל
מגלה