גליון 1284 מתאריך 18 באפריל 1962

לא פעם דיברנו במדור זה על חטיבת
מח״ל של היעולם הזה — חטיבת מנויי־חוץ־לארץ.
רק מעטים מבין חבריה מסתפקים
בתפקיד הפאסיבי של קריאה. רבים מהם
נטלו להם תפקיד פעיל יותר, עד כי הפכו,
למעשה, למעין מערכת ב׳.
המערכה העולמית נגד חוק לשון הרע,
למשל, לא היתר, אפשרית ללא התגייסות
חברי מח״ל אלה. מבלי שנתבקשו לכך, הפעילו
את קשריהם האישיים בחצי תריסר
ארצות, תירגמו לידידים מקומיים את נוסח
החוק שפורסם מעל גבי העתון, וכך תרמו
תרומה נכבדה לתגובת העתונות הזרה.
רוב חברי מח״ל קבעו לעצמם תפקיד
אחר: לספק לנו קטעי־עתונות הנראים להם
חשובים. גם כאן יש דרגות שונות — התל
מן הקורא הנאמן בהאמבורג, השולח לנו
מדי שבוע (על חשבונו!) חבילה של קטעים
מן העתונות הגרמנית, עם הערותיו והארותיו,
וכלה בקורא בבואנוס־איירס, השולח
לנו מדי פעם קטע אחד הנוגע לישראל
או לישראלים.
נראה כי לא חסרה לחברי מח״ל מידה
גדושה של חוש־הומור. כולם זוכרים, למשל,
את רשימת־הסקופ הגדולה של העולם הזה,
בו הודענו על הוצאתו להורג של מארטין
בורמן, סגנו של אדולף היטלר. על כן
נהנים ידידינו לשלוח לנו מדי פעם קטע
מעמון זר, המודיע כי מארטין בורמן נתפס
סוף־סוף — בתוספת הקטע השני (לרוב
צנוע הרבה יותר) המודיע כי הידיעה הראשונה
בטעות יסודה.
המקרה האחרון אירע בברלין, כשהודיע
עתון מקומי כי בורמן נתפס חי. חבר מח״ל
במקום מיהר לשלוח לנו את הקטע (ראה
תחונה) — כמובן יחד עם ההכחשה, שבאה
למחרת היום. בורמן לא נתפס, ואם מותר
לי לנחש: הוא גם לא ייתפס לעולם.

חברי מח״ל הם איכפתניקים. אולי בגלל
האקלים השונה, הם עולים על הקוראים
בארץ בנכונותם להוציא מסקנה מעשית מדברי
העתון. כך, למשל, עשה הקורא אהרון
שלומוב, סטודנט ישראלי בברוקלין, הנמנה
עם מנהיגי אגודת הנוער העברי בארה״ב.
את סידרודהמאמרים של
שלומוב קרא
אורי אבנרי ״אייכמן: האיש ותקופתו״ ,ש^
ט 1 3ז
־ 113 11101

1(1 0 0 1 1 0־ 1 1 110 ) 3 1 (1(111 113 1031

־1 3 1 1

3 3 6 £ 0 1־11111 111,1.1־ 61 ? 1 1ק 8

1 3ץ 1 3 1 0 3ז , 1 0
3 1 0־ 5 0 0 (3 3 3

111

30010

,ז 0נן 3

0 3 3 1 (116 )1 6 1 ; 0 3 7 1 0

1( 3 6 0 0

1; / 1ז 0 6ץ 3ז 1ס 1116£ז 113

;X 81־ 1 4 )1 1 1

8113

ן839ח1 8 ^ 0 10
< ^ 2 11 86 *11111

]!¥61113)16

0$$086״ }6 )18

ר 22x5*52*£2
*!!6?8688פ!ג
8801( 8363

הידיעה על מאסר כורמן
שהתעוררו בי נוכ ח ה הא ש מו ת הרבות ש הועלו.
בכל
ההערכה, א הרון שלומוב.

אני מקוזה שהקורא שלומוב ישלח לנו
את התשובה — אם תתקבל כזאת.

הדברים שפירסמנו בשמע שעבר על
ההצעות להחליף את הכתיב האשורי בכתיב
לטיני מעובד, עוררו את חששות אנשי המיני
הלה שלנו. כי מיבצע זה היה מגדיל בהכרח
את מספר העמודים (ואת הוצאות הייצור)
של העתון, כי הכתיב המוצע ארוך
לפחות בשליש מן הכתיב הנוכחי.
אולם — בלי מורא, בלי משוא פנים.
על כן רשות־הדיבור לדר׳ מיכה אבינור,
יוזם ההצעה המעניינת ביותר. אבינור, חימ־אי
ידוע מחיפה, שלח לנו השבוע את הקטע
הבא של טקסט בחימיה:
! {,0 1ע ! 111!׳ 118־1־ 0 6 1

פרסו ד־י יעיזבסו!

הופיע ונמצא למכירה

״שהד״

קובץ שיריו השלישי של

מקסי גילן
כהוצאת ״עכשיו״ ,ת. ד ,505 .ירושלים
המפיץ הראשי :״ספרי״ ,אלנבי ,115ת״א

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

11103111111 113 0

1 1 1 0 .ג1ן< 113 0 3

3 3 3 )10111 *1 1 0 0 6 3 3־;(11

3 6־ 0 3 3

ס מ מג ח

צ׳ ר צ׳ י ל,

לונדון, בריטניה.
אדון נכבד,
הנני סטודנט העוסק עתה ב חקירת הונגריה
ב שנים . 1941/1945 לא מכבר היתה
לי ה הזד מנו ת לקרוא ספר חדש של אורי
אבנרי, שהוא עורך שבועון ישראלי ח שוב.
הספר דן בעלייתו ובנפיל תו של הנאציזם,
ומרחיב את הדיבור על מיבצע־היהשמדה של
הנאצים במלחמת־העולם השניה.
באחד מפרקיו, בו חן מר אבנרי את היקף
ה שמדת היהודים. יש בפיו טענות רבות
ביחס למע שים שאפשר היה לע שותם כד״י
להפחית את מספר הקו רבנות, אך שלא
נעשו. בין השאר מא שים מר אבנרי את הממ
שלה הבריטית דאז בכך, שהיא הפריעה
ביו ד עין לנ סיונו ת להציל מי ליון יהודים הונגריים,
כדי שאלה לא יסתערו על שערי ארץ־
ישראל, שהיתה כפופה ל שלטון בריטי.
למרות כל מה שנאמר על נושא זה, ברור
לגמרי מה היו אז תוכניו תי ה של בריטניה
לגבי ארץ־ישראל. מבחינת נקודת־הה שקפה
הב ריטי ת מתקבל על הדעת ש מיליון יהודים,
שהתדפקו על שערי ארץ־ישראל באו ת ה תקו פה,
יכלו להפריע בהרבה ל תוכניו ת בריטיות
אלה. ברם, אס נכונו ת הא שמו ת אלה,
הרי נראה כי ה מדיניו ת הבריטית גברה שוב
על הלב ההו מאני של בריטניה.
מאחר שהייתי צעיר מדי מכדי להבין
הי טב את ה מאורעות שאירעו בי מי ם הקודרים
ההם, הריני מרשה לעצמי לפנות אל
כבודו ב עניין זה, ל מען אוכל ל שמוע את

ש > 0= 0 8 2

כונסה לאחר מכן בספר צלב, הקרס. לפני
חוד שיים כתב מכתב אי שי לאדם מסויים,
ה מוזכר בספר זה. ו הנ ה ה מכ תב:
רח׳ , 48 מס׳ , 1259ב רו קלין , 19 ניו־יורק
17 בינואר. 1962 ,
ל כ בו ד

ס 0 1 1ח 1נ1־ 3 1ז)

113 1

וינ ס טון

)18.1 1 8

( 1 6 1 7 1׳ז 0־ 11101ץ 1־ 7 1 ) 1 1־ ) 1 1 3 1

6 1ז 1) 0 1־ז !1 1 3

־133

!81ו!טו5^ 8ה

!? 81מ |! 0 1 6 !8 § 6801ז1816

x 3 , 1ן)ג11161 2 1

טגר 1 1ז 61ס 8

0 9־))6111611׳_ 1

13x30

האמת מן ה מקור האחראי ביותר. אני ב טו ח
כי הערות כב׳ יגדילו בהרבה את ידיעותי
בעניין זה, ואני מקווה שיסלקו את הספקו ת

;00161161

1> 1 1 3 3 7 1 0

> 1ז 3 1

6 1 7 1 60 1 0

3 3 6 )5 0 1־ 111 1 1 1 1 1גז־ 61 ) 1 1ק 3 6 1 7 1 6 8 )0 6 1 1 7 1 0

הבא:

ב תו ספ ת ה מכ תב
עורך נכבד,
שמחתי לראות כי עתונכם מקדי ש ת שו מ ת
לב לבעיית הכתיב העברי, כי הק שיים בשטח
ז ה הס מרובי ם מאוד.
תומך אני במעבר לכתב לטיני מו רחב,
כי בצורה כזו נפתרו ת כל ה ב עיו ת הדקדוקיו
ת ו הכ תב הופך חד־מ שמעי. נוסף לזאת
נפתרת בעיית כתיבת ענייני מדע בעברית.
חבל שאין ח שי בו ת ם של ענייני טכניקה
ומדע מוצאת את בי טוי ה בדיוני האקדמיה
על הכ תיב העברי. ידע מדעי וטכני הוא
רא שון ב ח שיבו ת לרמת־חיים גבו ה ה ויעי לות
בעבודה, ומצער לראות כי ידע ז ה
במדינה כ תוב למעשה כולו על מהרת הלועזית.
מצער שבעתיים לראות שהאקדמי׳ה
לל שון העברית מ שלימה ב שתיקה עם מצב־עניינים
זה, ועו סקת בפ ת רונו ת חלקיים,
חסרי סיכויי הצלחה.
הנני מצרף בזה דוגמה של האלף־בית הלטיני
ה מור חב ודוגמה של טקסט בחימייה
בכתב לטיני. הקטע הוא תרגום מאנגלית
של עבודת אנ שי־מדע ישראליים, אשר פורסמה
ב ע תונו ת חי מי ת אמריקאית. המתנגדים
לעברית בכ ת ב לטיני צריכים למצוא פתרע
מתקבל על הדעת לכתיבת טקסטים כאלה
בכתב אשורי. אחרת נמ שיך לייצר בארץ
מוצרים חי מיים ורפואיים בלועזי ת בלבד.
מעניין היה ל ש מוע דעתם שק קוראים
אחרים על נו שא זה. האם היית אתה רוצה
כי העולם הזה יודפס כולו בכתיב זה?

העולם הזה 1284

מכתבים
המכונית, משחקים תפקיד הרבה יותר חשוב
שם רע
אכן צדקתם בכר שההנהגה הדיקטטורית בהחלטתה של נערה לענות ב״הן״ על הצעת
נישואים. ונישואי הפספורט יוכיחו.
של ממשלת ישראל וההד שעוררו מעשיה
לעומת זאת, פה בגרמניה, לאהבה כשלעצבהוץ־לארץ
הוציאו שם רע למדינה (העולם
הזה . 11283 יש לציין שאפילו עתוז בעל־ מה יש עדיין שוק ונערה גרמניה תלד רחוק
השפעה, ניו־יורק טיימם, שבעליו יהודים אחרי נבר אשר אותו תאהב — עד לישראל
אפילו — נם חרף התנגדות הוריה וסביושהיה
בדרך כלל פרו־ישראלי, יצא אחרי
פעולת נוקייב נגדנו, והציע לבטל את רצו בתה.
עת החוף הישראלית בגדה המזרחית של
במקרה של מארז, למרות העוול שנעשה
הכנרת.
למזל, הרי הצד השני של המטבע הוא, שהיתה
מוכנה לבוא אחרי אהוב־לבה
מ. מרון, תל־אביב הנערה
לארץ עויינח• מה נם, שלא היתה בטוחה
כלל אם ישאנה לאשה.
עולם השקר
אילו היו בנות הארץ משנות את המנהר

)! 1283 הזה
(העולם

קומנדו
טליות החטרנית שלהן, הרי שאף אנו היינו
אוי להגדיר את העתון כר:
השבועון היחידי ה חדלים לרעות בשדות זרים.
״העולם הזה״ הנו
כותב את האמת בעולם השקר ששמו העולם
שמעון(זיגפריד) אופנהיימר,
הזה.
פרנקפורט, גרמניה
יעקב רבינר, גבעתיים

עתונות וערכים
אני ישראלי־ערבי העוסק בעתונוח זה
חמש־עשרה שנה. מזה זמן רב רציתי לפנות
אל הכתבים לעניינים ערביים של העתונות
העברית ולזעוק לעומתם:
אתם מפרידים
בין השורות!
אולם לא עשיתי
זאת, פחדתי שיאשימו
אותי כי אני
מסית את הערבים
ננד המדינה.
אני קורא יומיום
את הצהרונים
ואף הרבה עתונים
אחרים. מה שמדאיג
אותי כערבי־ישראלי
— ולפעמים אף מבהיל
אותי — הם
השפה והשיטה ה־עתונאית
בהן מעבירים
את הידיעות
על ענייני ערבים
לקורא העברי. אותם הכתבים הנכבדים נוהגים
לפי המשל הערבי האומר ״מלחבי —
קובי״ — כלומר, מהגרעין — ערמה. אם
עבר ערבי עבירה כלשהי, או דיבר מלת־תרעומת
ננד מישהו בממשלה — מיד מניעה
ידיעה זו לכותרות בעמוד הראשון, ובה
מכבידים תלי־תלים של מלים. הרחוב העברי
— שאין לו, לצערנו, קשר ישיר עם ענייני
ערביי הארץ — מאמין לדברים אלה כלשונם,
והם גורמים לפניקה ברחוב הערבי
ולשנאה ברחוב היהודי.
אותם הכתבים לענייני ערבים לא מוקיעים
את הפרט שחטא, אלא יוצאים כננד
כל הציבור של אזרחי המדינה הערביים,
כאילו חיו כולם ניים חמישי. הם גם
חלוצי ההשקפה שהמימשל הצבאי הוא חיוני,
כי הוא המונע את הערבים הישראליים
טלקשור קשרים ננד המדינה.
האם בדרר זו נשיג את המטרה המשותפת
העליונה: הבנה וידידות בין שני העמים?
האם בדרד זו נקרב את השלום הנכסף
בין ישראל וארצות-ערב?
לעתונות תפקיר חשוב. לעתונאים הזכות
והחובה להנן במלוא כוחם על שלום מדינתם
ובטחונה. וחובה עליהם לעשות ולפעול
כמיטב יכולתם ליצור אווירה נוחה בין
העמים השוכנים יחד במרינה אחת. עליהם
לפעול לקירוב הלבבות ולא לזרוע פירוד ו־שינאה!
הערבים
במדינת ישראל רוצים לחיות
בשלום עם אחיהם היהודים. לקראת מטרה
זו הם חותרים יומם ולילה — אל יניחו
מכשולים בדרכם.
גבארה מוצטפא יוסף, טייבה

אנה־ליזה ז
האנא־ליזה שלכם היא חמש־חמש! מלאבת
מחשב־עט וכפתור ופה־רד!
למעשה, יכולתם לחת לרשימה נם את
הכותרת אנה־ליזה?
נתנאל כהן, חיפה
ברמה! אל תניד אם אין ליז-לי מי לי?
אני במקומד לא הייתי מחליף את אשתך —
או שמא אין לבד אלא לליזלוזים?
חיים גוד, תל־אביב

לרעות כשדות זרים
במדור המכתבים התפרסם מכתבו של
הקורא יעקב ירדני (העולם הזה )1282
תחת הכותרת ״צברית על רגליה״ ,ובמדור
במדינה, תחת הכותרת ״דרכי חיים״ ,סיפורה
של ישראלית שדרשה
לאסור על בעלה
לבוא לארץ עם אשתו
הגרטניה יבנם,
לאחר נשואיו מחדש.
אני
כישראלי, צבר
ב! עשרים וחמש,
העושה בגרמניה
כחמישה חודשים,
רואה קשר
בין המכתב והכתבה,
כולל הכתבה על
מארן הנרמניה.
לצערי, ואני טיבר
מתור נסיח מר,
הצבריות אשר חי־א
ופנ היי מ ר
ארו באחת הכתבות
על הצבריות כחול־מות
על אידיאלים, הגן יצורים חטרניים.
הו רוצות לבסס את מעמדז בחיים על-ידי
הנישואים, אשר דרכם הן רוצות להניע אל
העושר או אל התואר. נער שירצה לשאת
נערה — יישאל מיד: האם הוא סטודנט,
מה עושים הוריו ואיזה מעמד חומרי הוא
יכול להבטיח לנערתו?
עברו הימים בהם נישא זוג מתור אהבה,
חי בחדר שכור ובנה את חייו ורכושו במשותף.
היום התואר דוקטור או מהנדס, או
וזעולס תזה 1284

סקופ אמיתי
...הצלחתם לגלות שחיתות כמעט בכל
טנננון ובכל מוסר בארץ נסו נא פעם
— לשם שינוי — לנלות סקופ אמיתי —
מוסד או מגננו! המתנהל לשביעות רצו!
רוב הציבור ובנקיון כפיים ללא רבב.
אולם, אנא, טהרו — בטרם אתיאש מכל
תקווה
אילן גונן, גונן

חידוש

ב7ורנ

• מכ שיר רא שון
ע ם חי בו ר לפ טיפון
• חיבור לא 1זנ>ה
ע ם או בלי הרמקול

זעקת האמהות
האסון המחריד, שארע בהתנגשות הרכבת
והמשאית בקירבת בית־דנוז (העולם הזה
,)1283 זיעזע כל איש.
כנשים ובאמהות לא נוכל לעבור בשתיקה
על ההפקרות השוררת בדרכים. הננו
פונות לכבוד שר־התחבורה בבקשה להעביר
לממשלה את דרישתנו לנקיטת אמצעים דחופים,
כדי למנוע הישנות אסונות ואבדן חיי־אדם

אחוד נשים דמוקרטיות בישראל, חיפה

• לשמוש ב מ כוני ת

אכן מצוא נמצא נביא מודרני, בצורת
עתוז בלתי־תלוי, שקם וזעק לאחאב על הנבלה
שנעשתה בישראל (העולם הזה .)1282
האמינו לי, שקולו של העתון שלנו מהדהד
חזק מאוד, כמעט כקולו של הנביא בזמן
התנ״ר.
יצחק בר־בוכבא, ירושלים

שינוי כתובת -

נביא בדפוס

פרסום אסלינגר

המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש להו דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

סוף הוויכוח
פחרק שמחרק! שורה שלישית מימין, שורה
ראשונה משמאל! העכברים האלה עלו
לי על העצבים. כבוד גדול — מי מהם
באמת הצטלם בם-
קום-השלישי־ם יטין-
בתמונת־המחזור־ה־קטן!
עכשיו זה רבר
לא משנה. מה שלא
הצלחתם לעשות אתם
— עשיתי אני. נטרתי
את הוויכוח,
יחד עם המתווכחים.
אתם כבר לא תקבלו
מכתבים מעכברים מטומטמים.
הם כולם
מונחים אצלי בבטן,
ושיריבו שם על המקום
השלישי מימין
או משמאל.
ובכן, ליד שמו•
תיהם של אשילר ש־ב
ר ״ מי או ברבור נישמורה,
פחרק, אמטלל נברטקלר ועכבר-אל-יום, אתם
יכולים כבר לכתוב ז״ל — זכרונם לתיאבון.
תגידו לי רק איפה הממזר הזה ויתרתן
ספידוקובסקונאל. או שהוא משתמש בשם
בדוי, או שנתן לכם כתובת לא נכונה. חיפשתי
בשדה־בור ליד חדרה ולא מצאתי
אותו איפה הוא, כדי שאסיים את אחרון
המתווכחים?
טומטום בר־מיאו, החצר האחורית

1 6 X 3הל£/״ל 7/
נגס

קורס לסאלאזאר
אני מציע שמר דויד בן־נוריון, ראש
הממשלה שלנו, יפתח קורס ל״דיטוקרטיזציה
של הדיקטטורה״ ויזמיז להשתלמות את
פראנקו של ספרד, את סאלאזאר של פורטוגל
ואחרים.
שלושתם הקימו דיקטטורות במדינותיהם;
אר רק בן־נוריון הצליח ליצור בעולם החופשי
רושם ששורר אצלנו משטר דימוקראטי.
אני בטוח שאחרי קורס כזה יוכלו נם
פראנקו ונם סאלאזאר ליצור רושם דומה
ויוכלו בשם החוק והדימוקראטיה לדכא
הפגנות פועלים, מחאות מיעוטים וכדומה...
סלמאן פראג׳ ,האוניברסיטה, ירושלים

כצל האטום
מדוע, בעצם, מסתיינים יוזמי הכרוז ננד
חימוש אטומי של המרחב (העולם הזה )1282
מנימוקים פאציפיסטיים ומכל קשר עם תנועות
דומות בעולם, כדוגמת פעולת לורד
ראסל באנגליה? מה הפחד טפאציפיזם, שפירושו
— אהבת שלום?
שאיפה לשלום מקדמת ללא ספק את הבט-
חון במידה גדולה בהרבה מדיבורים על
נבורה מפי כל מיני רמקולים ו
וממירוצי חימוש המביאים רק להרס ולאי־בטחון.
ר׳ יהושע בז יוסף מנצרת, לייב
טולסטוי, אלברם איינשטיין, קורט סוכולסקי,
אלברט שווייצר, לורד ראסל ובארצנו מרטין
בובר — דווקא אלה אנשי הבטחון האמיתי.
ואילו אנשי מנננון החושד והאנרופנים יוצרים
אווירה של אי־בטחון לאזרח, הרועד
מפחד אותם החונים המבקשים לסבר אותו
במעשי־נבורה מדומים, עקובי־דם ושנאה
של עם נגד רעהו, אווירה שבה לעתים נראה
שלא כדאי לנשום ולחיות.
דר׳ אלכסנדר זק, תל-אביב

פרסום מלניק

שנות * נקיוות
לומדים היסב בביה״ס

קדימה

• אנגלית וצרפתית למבוגרים
ולתלמידי בתי־ספר( .שפה יומיומית,
דקדוק, סגנון ושיחה
ן 5113^ 101ע א ) 00
• ע ב רי ת, שיפור הכתיב, קורס־פונדנציה,
דקדוק, סגנון.

בן־יהודה ,74ת׳׳א, טל 220314 .

• הנהלת חשבונות לימוד
מרוכז בקורסי בוקר וערב, הכנה
לבחינות.

• בתיבה

כמכונה

עברית

בשיטה עיוורת.

קורסי ערב לפקידות, למבוגרים ולנוער

(בהנהלת חשבונות, מזכירות, קורספונדנציה וכתיבה במכונה)

התיעצות והרשמה 12—9 :למה״צי 9—3 ,בסרב

במרינה
העם
עאחד

לא שת בהריון המתנה הנאה ביותר :
ספרו של פרופ׳אשרמן

״לקראת אמהות״
להשיג בכל חנויות המפרים

פעמים בשנה — בחודש ניסן ובחודש
תשרי — שובתת האומה למשך כמה ימי־חג
את צרות היום־יום, נזכרת באמיתות היסודיות
של חייה.
מכל האמיתות האלה, אין עמוקה יותר
מזו: שהאומה העברית החדשה במדינת ישראל
היא אחת האומות המאוחדות ביותר
עלי אדמות. אין בה פרצות רציניות. לגבי
השאיפה היסודית לקיום ולבטתון, לריבונות
ולעצמאות, אין בה פורצי־גדר ואין בה יוצ־אי־דופן.
מבחינה
זו, יכולות אומות רבות לקנא
באומה זו.
חומות יריחו. אולם כל דבר טוב
עלול להזיק, כאשר הוא לוקה בהפרזה. לעתים
נדמה כי אחדות האומה מגיעה לשיאים
שיש בהם פגם.
שיא כזה הופגן השבוע. בעיקבות החלמה־הגינוי
של מועצת־הבטחון של האו״ם, התכנסה
הכנסת ונתבקשה לגנות את הגינוי.
אך פירוש ההחלטה היה, למעשה; ?אשר,
אחר מעשה, ללא כל סייג, את פעולת נוקייב
ואת המדיניות שהובילה אליה.
טבעי היה כי בשאלה כזאת, הנוגעת לקו
העקרוני של דויד בן־גוריון ונערי־חצרו,
יתחלק הבית למחנה של ׳מחייבים ומחנה של
שוללים. אולם הדבר לא קרה.
לשמע המלה הקדושה ״בטחון״ נפלו כל
המחיצות, כמו חומות יריחו. כעדה של תלמידים
בבית־ספר, או כפרלמנט של חותמת־גומי
בדמוקרטיה עממית, קיבלה הכנסת
כמעט פה־אחד (להוציא את סיעת מק״י)
החלטה שאישרה למפרע את החלטות בן־
גוריון — ולמעשה יפתה את כוחו מראש
להמשיך בדרך זו ככל העולה על רוחו.
כך התפרק בית־המחוקקים מאחריותו,
מסר לראש־הממשלה דיקטטורה ממשית על
העניין העליון של מלחמה ושלום.
דבר והיפוכו. כל זה נעשה בשם האחדות
הלאומית, כדי להוכיח לגויים כי עם
ישראל מאוחד ומלוכד.
אולם אחדות לאומית אין פירושה אחידות
לאומית.
אחדות לאומית פירושה — הסכמה עמוקה
על העיקר הלאומי, תוך ניגודים וזיכו־חים
פנימיים על הפרטים. אחידות לאומית
פירושה — הפיכת האומה לצבא לובש־מדים
וממושמע, נטול מחשבה והחלטה, הצועד
שמאל־ימין על פי פקודת מנהיג
בלעדי.
האחדות היא מתנת שמיים, צמח אורגאני
המסוגל לעמוד מול סערות הימים. האחידות
היא קאריקטורה של האחדות, משענת קנה
רצוץ, שאינה עומדת במיבחן רציני.
בפרוס פסח תשכ״ב היתד. האומה זקוקה,
יותר מאשר בכל עת אחרת, לבירור מעמיק
של מושגים אלה.

פינ ת אוכל
משפח תי ת
משמשתכר הי ט ל הול
צפוי מ פו ר מ אי קהל שלחן
ופלס טי קהלכס או ת לפי
ב חי רתהל קו ח

רגע!

מדיניות

אם אתה מעוניין בקשרים עם אספני
בולים, מטבעות ומזכרות מבל ארצות
תבל ובכלל — אם אתה מעוניין להתכתב
עם בני ארצות חוץ מכל הגילים
— התקשר עוד היום עם :
״ישר אל״

הו קר ה כ פו ד ה
אשליות מתות בקושי. בייחוד כשהן אשליות
כה יקרות כמו יחסי ישראל־צרפת.
מדינה אחת יכלה למנוע את הגינוי היחמור
של ישראל במועצת־ד,בטחון של ה־או״ם.
היתה זאת צרפת. תנועת־יד פשוטה
של נציג ממשלת פאריס היתד, מספיקה.
אילו הרים את ידו בשעה שהיו״ר שאל:
״מי נגד י״ היתד, ההצעה נופלת מאליה, .
הנציג הצרפתי לא עשה זאת. תחת זאת
הרים את ידו כאשר שאל היו״ר :״מי נמנע?״
להימנעות אין כל ערך מעשי. ישראל
גונתה פה אחד, הועמדה מחוץ למשפחת
העמים.
אפתעה לגנו־ א ל. אולם אדם טובע
מסוגל להיאחז גם בקש. נוכח הבדידות
המוחלטת, בה מצאה את עצמה ממשלת
ישראל, היא תרה נואשות אחרי נחמה
כלשהי. על כן החליטה כי עמדת נציג
צרפת היתד״ בעצם, מעשה יפה.
בעמדו לפני הכנסת, הביע דויד בן־גוריון
״הוקרה״ לצרפת על הימנעותה. הכנסת
כולה צירפה במילים חמגת את ברכותיה
הלבביות.

המכון להתכתבות בינלאומית
תל־אביב, ת .ד110 15 .
צרף 20 אגורה עבור פרוספקט.

בידז״ר לרהיטים
שורק את אביטל

דמי מנוי ל״העולם הזה״ לשנה:

בארץ ובכל ארצות העולם בדאר רגיל — 25ל״י. בדאר אויר: לארצות אירופה
(כולל תורכיה) ,פרס ומושבת הסתר עדן — 40ל״י לשנה ; לדרום־אפריקה, חבש.
ליבריה, ניגריה, רודסיר, גאנה, ארתיוריאה, בורמה, סיאם והאוים רפייליפיניים
— 50ל״י לשנה; לארצזת־הברית, קנדה, קובה ומכסיקו — 60ל״י לשנה;
לארצות דרום־אמריקה — 70ל״י לשנה ; לאוסטרליה וניו־זילנד — 80ל״י לשנה.

* לחמשת ״החברות הקבועות״ של מועצת
הבטחון — ארצות־הברית, ברית־המו־עצות,
בריטניה, צרפת וסין הלאומית —
האפשרות להפיל כל הצעה על־ידי הצבעת
״לאו״ פשוטה. הצבעה זו היא הקרוייה,
בטעון ז ,״ויטו״ ,על שם הזנות שהיתה
שמורה בעבר למלך ״להטיל ויטו״ על החלטות
הפרלמנט.
העולם חזה *128

חבים (למעלה) ובית צורי
התליין רפד

איש לא הופתע מהוקרה זו יותר מן הנשיא
דה־גול. הגנראל הארוך, שנתן בעצמו
את ההוראה לנציגו באו״ם, לא ידע כלל
כי עשה מעשה ידידותי לישראל. בעיניו
נשא המעשה אופי הפוך: הפגנה ברורה ראשונה
של הינתקות צרפת מישראל, והתקרבותה
לערבים.
כך, על כל פנים, הבין את המעשה
היומון החשוב ביותר בצרפת, לה מונד.
במאמר, שנכתב בלי ספק בהשראת משרד־החוץ
הצרפתי, קבע כי ההימנעות הצרפתית
מהודה מיפנה ביחסה לישראל. תוך כדי כך
הביע לה מונד בפעם נוספת את הסתייגותו
החריפה מהתקפת נוקייב. קבע העתון הצרפתי:
מעשים צבאיים לא יפתרו את בעיית
ישראל־ערב.
בולם מבסוטים. מומחה אחר עקב
אף הוא בעניין אחרי המעשה הצרפתי.
היה זה נשיא רע״ם. גם הוא סבר כי ההימנעות
מהרה מיפנה מכריע בעמדת צרפת.
על כן נתן הוראה לשופרות־התעמולה ב־קאהיר
להביע הוקרה לצרפת על עמדתה.
על כן נוצר מצב חסר־תקדים: גם דויד
בן־גוריון וגם גמאל עבד אל־נאצר הביעו
את שביעות־רצונם מאותו המעשה עצמו,
ראו בו נצחון גדול לעצמם.

היסטוריה

גחמהלת ליי ן

״אילו יכולתי,״ אמר נתן ילין־מור, מפקד
לח״י לשעבר ,״הייתי פונה לממשלת
מצריים בזו הלשון: הריגת הלורד מוין
היתד, נקודת־מפנה לא רק במלחמת־השיח־רור
העברית, אלא גם במלחמת־השיחרור
המצרית. אליהו בית־צורי ואליהו חכים

ח״ב שופמן
הועדה שותקה
העולם הזה 1284

נתנו לנוער המצרי דוגמה שלא נשכחה.
על כן, מתוך כבוד לזכרם, על ממשלת
מצרים לעשות את הסידורים להעברת גופותיהם
לאדמת ישראל.״
אין להניח כי גופותיהם של שני אליהו
יגיעו לישראל בעתיד הקרוב. תחת זאת
תגיע למדינה בשורה חיה משני הצעירים
הצבריים, שעלו לגרדום בקאהיר. ידאג לכך
הסופר האמריקאי ג׳ראלד פראנק, שנכח בעצמו
באולם בית־המשפט הקאהירי בעת
משפטם של השניים, ככתב עתון אמריקאי.
בשנים האחרונות הקדיש פראנק זמן
ומרץ לחקירת תולדות המעשה ואחריתו.
הוא ראיין לא רק את מפקדי לח״י, אלא
גם את האישים המצריים שטיפלו בפרשה.
כרגע האחרון. סיפר פראנק :״דיברתי
עם חיידר באשא, מי שהיה אז שר־החצר
המצרי. הוא אמר לי, :בימים שאחרי מתן
פסק־הדין התהלכתי כסהרורי. לא רציתי
לאשר את הוצאתם של השניים להורג.
אולם לא היתד, ברירה. צ׳רצ׳יל עצמו הפעיל
לחץ עצום על מצריים* ,ונאלצנו לבצע
את פסק־הדין׳.״
הראיון החשוב ביותר של פראנק היה
עם האיש האחרון שראה את השניים בעודם
בחיים: התליין המצרי. סיפר התליין לפראנק
:״מעולם לא התרגשתי בחיי כמו
ביום ההוא. רעדתי בכל אברי גופי. אולם
שני הצעירים ניסו להרגיע אותי. הם אמרו
לי: איננו מאשימים אותך. אנחנו יודעים
שאתה רק מכשיר עיוזר בידי השליטים. הם
ניחמו אותי עד הרגע האחרון.״

הכנ הלב חיגו ת בג רו ת
חנ ם
מבצע זה מוגש ע״י המכון הידוע להשכלה, אשר החל
עתה גם בלמוד תיכוני בכתב. את שם המכון תגלה בעת
פתירת התשבץ.
פ רס ראשון: הכנה לבחינות בגרות או למוקדמות בכתות
ערב חנם .
פרסשנ > :הכנה לבחינות בגרות או למוקדמות, בכתב,
חנם.

פותרים נוספים יזבו בפרסי ספרים.
פתור את התשבץ ושלחהו בצרוף מודעה זו לת. ד , 1639 .ת״א, עבור ״תשבץ״.

הכנסת
ה פיליבו ססר
מה השיטות העומדות לשירותה של אופוזיציה
המעוניינת לדחות או לבטל קבלת
חוק העשוי לדעתה להזיק בצורה שאינה
ניתנת לתיקון? לסינאט האמריקאי, למשל,
יש שיטה בדוקה ומובהקת לדחיית חוקים
או תקנות כאלה: הפיליבוסטר. הכנסת בישראל
כמעט ולא נזדקקה עד כה לשיטה
זו. השבוע התאזרח הפיליבוסטר גם בתולדות
הכנסת, ולו גם נכנס בדרך האחורית.
שודד
ים חוקי. הפיליבוסטר, שיבוש
אמריקאי של המלה. ההולנדית: שודד־ים,
נכנס למינוח הבינלאומי. הפרלמנטרי כמושג
המציין עיכוב קבלת החלטה או אישור
חוק, בעזרת נאומים בלתי־פוסקים, פשוטו
כמשמעו, עד שלא (ויתר במקום המניין
החוקי הדרוש לקבלת אותו חוק או החלטה.
השימוש
בשיטה זו רווח בעיקר בסינאט
האמריקאי, כיודן שבו אין להפסיק דיון
כל עוד יימצא אפילו סינאטור אחד שירצה
לדבר בנושא הנידון. במליאת הכנסת נחסמה
הדרך בפני הפיליבוסטר, מאחר שזמן
הדיונים הוא מוקצב ומוגבל לכל נואם
וסיעה. לא כן הדבר בוזעדות הכנסת. לכן
הפעילוהו השבוע אנשי האופוזיציה דווקא
שם. הם עשו זאת כדי לעכב, ולו לחדשים
אחדים בלבד, את קבלת חוק המעבר, תיקון
מס׳ ,6הידוע יותר בשם חוק המשמעת
הקואליציונית.
תבסיסים -רק בוועדות. קבלת
חוקים במליאת הכנסת והצבעות בכלל הם
טכס פורמלי אוטומטי, שמהלכו נקבע בדרך
כלל מראש בישיבות הממשלה או הנהלת
הקואליציה. העבודה הפרלמנטרית האמיתית
נעשית בחדרי הישיבות של וועדות
הכנסת השונות. שם עוברים כל החוקים
את הנפוי והסינון האמיתיים. כאשר מובאת
הצעת חוק, לאחר דיון בוועדה, לקריאה
שנייה ושלישית במליאת הכנסת ובצידה
מובאות הסתייגויות — משמע שהסתייגו־יות
אלה נגזר דינן מראש וברור שלא
יתקבלו. לא כן הדין בהסתייגויות המובאות
בפני הוזעדה. כי בוזעדה אין משמעת קואליציונית.
לכן גדולה יותר השפעתם של
ההסתייגויות והשינויים שמתקבלים בוזעדה
והעשויים לגרום לשינויי נוסח בחוק ולהקהות
לעתים את עוקצו. גם זמן הדיונים
בועדות אינו מוגבל והתכסיסים הפרלמנטריים
יכולים למצוא בישיבות אלה כר
פעולה נרחב. וכך גם זכתה שיטת הפילי־בוסטר
להגאל בישיבת ועדת הכנסת דוזקזב
היה זה רק לאחר שאנשי האופוזיציה ניצלו
עד תום את כל האפשרויות הפרלמנטריות
האחרות.
אחד מול חמישה. כאשר הובא חוק
המשמעת הקואליציונית לפני הכנסת ה־
(המשך בעמוד )6

דאז נקס בפרלמנט יהדין של

כדי כן שראש־ממשלת בריטניה
שיטה בלתי־רגילה, הביע פומבית,
הבריטי, את ״התקווה״ שפסק׳
בית־המשפט המצרי יבוצע.

.1תעודה הדרושה להתקדמות בחיים .9מילת שאלה . 11 עבור .12 צוהר
.13 פחד, דאגה . 14 התקוממות .15 מכשיר הרמה .16 החלק העליון של הרגל
. 17 אגם .18 מסביר או מספר .20 נטע .21 עוצר, מונע בעד .23 משחק המלכים
.24 משקה חם .25 שם של משאית כבדה .27 מנפצת .30 אחת מרוחות השמים
3 2עתיד של ״אנו הולכים״ .33 דואג לחנוך .35 לא טוב ולא רע .36 לפיהן
נקבעים הציונים .38 כלי נשיפה .39 חריץ באדמה חרושה .40 הרבה .41 מאכל
מירקות .43 חלק מהפנים .44 המשרד האחראי על בתי הספר .49 תאר הולנדי
.50 פקח, חריף .51 עליו כותבים בגיר .53 מעבר מעל מים .55 משרת במקדש
.56 אגרת .57 ידיד .58 צבא הגנה לישראל .60 מתאר בדיוק .61 נאום למטרת
למוד .62 כלי נשק .63 בסיס הרובה.

מאונך!•
חניך .2אבי משה רבנו .3קבוצת אנשים המטפלת בבעיות הכלל .4אחד
השבטים .5השם המלא של מכון ידוע בתל־אביב להשתלמות לבחינות בגרות
ולמוקדמות .6אתת מגלויות ישראל .7מטפל בחולים .8מלת זרוז (הפוך)
.9שמשית .10 .שיטת למוד בהתכתבות .13 מהר .19 מקלעת מחבלים, לדיג
.22 תולעת ספרים .25 לבוש עליון .26 מהם פוחד לוחם השורים .28 אמצעי
תחבורה .29 מנגינה .30 אמצעי לבדיקת ידיעות .31 תו דאר .33 נוזל .34
משמשת לתאורה .37 החלק הלבן של הביצה .41 אזיקים לרגלים .42 מקום בו
טוחנים .45 שר .46 אות .47 מציורו של תלמיד .48 חרש עץ .51 תפש .52 אדם
השוהה זמן רב במקום אחד .54 יחידת זמן .56 מנקה שמשת המכונית
.58 מופיע פתאום .59 אות .60 אדון.
שם השולח וכתובתו

הרשם לתחרות

ההרשמה מסתיימת 3־30.4.62
טכסי הסיום וחלוקת תעודות
״נהגז הי ר 1961״
יתקיימו החל מ־ 1למאי 1962
הודעות והזמנות ישלחו לזוכים לבתיהם.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

במדינה
(המשך מעמוד )5

הבנ 7ן
מערכת ״ א תגר-

הצו עד

הזמו
מוננ
ח ל שלוח מרצים

לח וג י בית
שייערכו ביוז מ ת הקוראים. ל צו רן זה ״יענו ל הז מנו ת חברי־המערכת —

אורי, אבנרי
ד״ר יעקב ירדור
בועז עברון

נתן ילץ־מור
גבריאל מוקד
בנימין עמדי

כל קבוצה של לפ חו ת 25 קוראים, המבק שת לערוך חוג־בית בבי ת אחד מהם, מתבק שת להודיע
על כן למערכת, ת .ד , 3006 .תל־אביב, לפחו ת שלו שה שבועות מראש, לציין את שם המרצה
הרצוי לה ואת הנו שא ה מבוק ש, וכן לצרף המחאה ב סן 50ל״י לקרן ״אתגר*.

נ 131י113

תינון עעואנסטתים

ד ח׳ ביפוד 6
תל אביב,
חיפה, דרו׳ 1י א * 1יזזד 1
רחהלל 6
ירו שלים,

1ס 1זטהנ 11דמל 1ןעדן
ברטים נ הו טנו ה . 7-5נער!

נפתחות כיתות חדשות
מוקדמות דצמבר 1962
דצמבר 1962 כגרות 1963 מאי דחף

שלישית הוא היה צריך לחול על הצבעות
בכנסת ובוועדותיה. החוק, שהיה פרי יוזמתו
האישית של ראש הממשלה דויד בן גוריון,
לא נראה אפילו לחברי מפא״י, שהסכימו
להציעו רק בלחצו של בי.ג׳י. אולם הם
הניחו לאנשי האופוזיציה בכנסת השלישית
והרביעית להמית את חוק האחריות בנשיקה.
בכנסת החמישית כבר לא הניח ראש
הממשלה לחוק לגווע. לאחר הכנסת הרביעית
ופרשת לבון אמנם לא העז איש להציע
שהמשמעת הקואליציונית תחול גם על
הצבעות׳ בוועדות, אן גם ההצעה המתוקנת
שעסקה רק בהצבעות במליאה, העמידה את
כל הוויכוחים במליאת הכנסת באור מגוחך
וביטלה את חשיבותם, לאחר שההכרעה
האמיתית היתד, נופלת, בהתאם לכך, כבר
לפני כן בממשלה .״בצורה זו,״ קבע ח״כ
חרות יוסף שופמן ,״במקום שהממשלה תהיה
אחראית על מעשיה בפני הכנסת, הופכת
הכנסת להיות אחראית בפני הממשלה על
הצבעותיה.״
דבר זה לא נראה לחברי וזעדת חוקה,
חוק ומשפט, בפניה הובא החוק לאחר קריאה
ראשונה, והם החלו לתכנן את הצעדים
שנועדו לקבור את החוק בוועדה מחדש.
הדרך הפשוטה ביותר היתד, להאריך את
הדיונים ככל האפשר. לכן הגישו להצעת
החוק המשתרעת על עמוד אחד של מכונת־כתיבה,
הסתייגויות על 5עמודים.
בין ההסתייגויות שהציעו חברי הוועדה,
ושנדחו לאחר דיונים ממושכים, היו גם
אלה: הצעה, שהוצעה לגבי כל סעיף, וביקשה
למחוק אותו לחוד או ביחד עם
הסעיפים האחרים; הצעה לשנות את מובנו
של כל סעיף וסעיף, על־ידי מחיקת מלים
בודדות אלה או אחרות; הצעה שהחוק
יחול גם על ראש־ד,ממשלה. הסתייגות אחת
ניסתה דוזקא להוסיף סעיף לחוק שאותו
ביקש מגיש ההסתייגות, ח״ב חרות מנחם
בגין, דווקא לבטל. הציע בגין :״חבר ממשלה
אשר בלי הסכמתה איזכר בנאום בכנסת
דעה, עמדה, או הצבעה של חבר מחברי
הממשלה בישיבתה — דינו כדין
מי שהתפטר מן הממשלה.״
כשכל ההסתייגויות לא נתקבלו, הציעו
יוסף שופמן וחנן רובין המפ״מי כי
״תוקפו של חוק זה יפוג עם תום כהונת
הכנסת החמישית.״
נאומים בקבלנות. ההסתייגויות לא
התקבלו. לאחר חצי שנה של דיונים, דרש
דויד בן־גוריון מאנשי מפלגתו בוועדת
חוקה, חוק ומשפט, לפעול להפסקת פעולת
ד,השהייה של קבלת החוק. אנשי מפא״י
הפסיקו לענות לטענות האופוזיציה, ואלה
היו מדברים לבדם שעות בישיבות.
כאשר נידחו, לבסוף, כל ההסתייגויות,
לחץ ראש הממשלה לקבלת החוק עוד במושב
הנוכחי. חבר הוועדה החרותי יוסף
שופמן החליט למנוע זאת ממנו.
שני חברי סיעת חרות, מנחם בגין ויוסף
שופמן, העלו לפתע בפני הוועדה שורד,
שלמה של הצעות, שנועדו, לדבריהם, לפתור
את אחת מבעיות החוק שלא באה על פתרונה
בניסוח הקיים. בשום מקום בחוק לא
נאמר כיצד מתנהלת התפטרותו של חבר
ממשלה, ולכן הציעו השניים, כתוספת
לחוק זה דווקא, הצעת נוהל התפטרות שר.
חברי הוועדה מהקואליציה טענו שהדבר
אינו נוגע לחוק והוא עניין חדש לחלוטין.
אנשי האופוזיציה לא הסכימו לכך ולפי
התקנון הועבר הדבר לפני שבוע לדיון ב־וועדת
הכנסת. לפי חשבון אנשי מפא״י היה
פרק זמן זה צריך להספיק כדי להחליט בועדת
הכנסת שהעניין אינו נוגע לחוק,
להחזירו לוועדת החוקה ולהעבירו לכנסת
עוד לפני תום המושב הנוכחי.
אך אנשי האופוזיציה החליטו להפעיל
את הפיליבוסטר. במשך ישיבה שלמה, למע־לה
משלוש שעות, נאמו חמישה מחברי
הוועדה האופוזיציוניים, כשכל אחד מהם
מדבר למעלה מחצי שעה, בעוד שבדרך
כלל אין איש נואם בישיבות אלה למעלה
מחמש עד עשר דקות. לאחר שלוש שעות
נאלץ יושב־ראש הוועדה, ח״כ מפא״י חיים
צדוק, לדחות את ההכרעה בגלל ישיבות
אחרות׳ שנקבעו לאותה שעה. אך גם במקרה
שיושב־הראש היה מחליט שלא לדחות
את המשך הישיבה, גם או היתה לאנשי
האופוזיציה שיטת דחיה ברזרבה: הם
תכננו לבקש דחייה למטרות התיעצות סיעתית
— טענה שכבר שימשה עילה סבי-
רה לדחיית ההכרעה.
כאשר הוחלט השבוע שהצעות סיעת חרות
אינן נוגעות לעניין, היה כבר מאוחר מדי:
מושב הכנסת ננעל וקבלתי החוק נדחתה
לפחות בחודשיים נוספים.
העולם הזה 1284

מאת

חת הפדיחות היהודיות הקלאסיות מספרת על האם היהודיה, אשר בנה גויים
לצבא הצאר ונשלח לחזית התורכית. בהיפרדה ממנו בבית־הנתיבות, מתחננת לפניו
האם המסורה :״אנא, בני, אל תתאמץ יותר מדי! תהרוג תורכי — ותנוח. תהרוג עוד
תורכי — שוב תנוח. תהרוג עוד תורכי — תשכב לישון. שמור על בריאותך.״
״אבל אמא,״ מתפרץ הבן ,״מה יהיה אם התורכי יהרוג אותי??
״א־ו־ת־ך?״ צווחת האם בתדהמה ,״מה פתאום? למה אותך? מה עשית לו?״
אי־אפשר היה השבוע שלא להיזכר בבדיחה זו, נוכח הגבתי חוגים מסויימים בישראל
על הודעת רדיו קאהיר בעניין דברי בן־בלה, מראשי הפל״ן.
בן־בלה אמר — אם להאמין לרדיו קאהיר — כי הוא מוכן לשלוח מאה אלף חיילים
אלג׳יריים כדי לעזור לשיחרור ארץ־ישראל מעול הציונים, וכי הוא עצמו מוכן להתגייס
כחייל למלחמה זו.

ישראל היתד, הלוחמת העיקרית באו״ם
נגד חרות אלג׳יריה. היא הצביעה נגדה בכל
הצבעה. בהעדר הנציג הצרפתי (שהחרים
בדרך כלל דיון על נושא זד ),היה נציג
ישראל מליץ היושר העיקרי של הדיכוי
בארץ אומללה זו( .מי שזכרונו קצר, ישאל
נא את השר החינוכי והתרבותי, מר אבא
אבן, שנאם למען התליינים באנגלית מצוחצחת
ומליצית).
בשלב המכריע ביותר של המרד, היה
חסר לאלג׳ירים קול אחד בלבד כדי לזכות
באו״ם ברוב הדרוש להחלטה המחייבת את
זכותם לעצמאות. קול זה יכול היה להיות
קולה של ישראל — מדינה שקמה אף היא
אחרי הצבעה כזאת באו״ם, ושידעה כה
יפה מה משקלו של קול אחד במאבק הגורלי
לעצמאות לאומית. ישראל הצביעה נגד.

״מה פתאום?״ זעמו אותם חוגים ישראליים .״מה עשינו לו, אנטישמי
מנוול שכמותו!״

ציניות ציונית

ה עשינו לו, למוחמד בן־בלה? למר, שישנא אותנו? למה ישמיע דברי־בלע נגדנו?
היה זה מוחמד בן־בלה שהדליק, לפני
שבע שנים ורבע, את להבת המרד האלג׳ירי
הגדול. הוא היד, הדמות הבולטת ביותר בין
תשעת הצעירים — ״מועדון התשעה״ המפורסם
— שנתנו את האות להתקפה באותו
יום גורלי, האחד בנובמבר.1954 ,
מה היתד, תגובת ממשלת ישראל?
האם היא אמרה :״אנו מושיטים את ידנו
לעם האלג׳ירי, היוצא למלחמת־שיחרור נועזת,
והזכאי לחרות ולעצמאות כמונו?״
האם היא אמרה, לפחות :״אהדתנו ללוחמי
החופש, אך נעזור להם רק אם יכירו רשמית
בקיום מדינת־ישראל ויתחייבו לקיים עמה,
בבוא היום, יחסי ידידות?״
לא. תגובת ממשלת ישראל היתד, שונה 81
לגמרי — ומן היום הראשון ממש.
ברגע שנורו היריות הראשונות באלג׳יריה, הבינו אנשי־הרכש, שבהעדר מדינאים של
ממש, מנהלים את מדינת־ישראל, כי נפלה לידם הזדמנות גדולה. הם מיהרו למכור את
תקוות העם האלג׳ירי בלהקות של מיסטרים.
הצרפתים האמינו — והמשיכו להאמין משך שנים ארוכות, באיודלת מפליאה ממש —
כי מלתמת־השיחרור האלג׳ירית היא פרי קנונייה זדונית של גמאל עבד אל־נאצר, שאירח
בימים הראשונים את מנהיגי המרד. הם החליטו להתחכם ולהעסיק את עבד אל־נאצר
בחזית אחרת. על כן הציעו לספק לישראל נשק — תמורת התחייבות ישראלית לפעול
למען הפלתו של עבד אל־נאצר בקאהיר ולמען הכשלת המרד באלג׳יריה.
היתד, זאת עיסקה מסחרית צינית. ישראל קנתה את עזרת צרפת תמורת התייצבותה
המוחלטת נגד כל התקוות והמאוויים והשאיפות של עם מעונה ומדוכא. עיסקה זו החזיקה
מעמד כאשר נקטלו מאות אלפי אלג׳ירים, כאשר הושמדו מאות כפרים בהפצצות
מן האוויר, כאשר עברו רבבות במרתפי־ד,עינויים הנוראים, כאשר פרשות ההתעללות בנערות
האלג׳יריות סימרו את שערות העולם התרבותי.
מי שרוצה, יכול להצדיק עיסקה כזאת מטעמים של הכרח מדיני — וההכרח לא יגונה.
מי שרוצה, יכול לומר כי ישראל נמצאת במצב של מלחמה, וכי במלחמה אין בוררים
בשיטות. על כך אפשר להתווכח.

אבל, ריבונו של עולם, לפחות נהייה גלויי־־לב ! אל נעמיד פני צדקנים
נעלבים! אל נתחסד ונזעק חמס על העוול שנעשה לנו!
האלג׳ירים לא נעצו סכין בגבנו — אנו נעצנו סכין בגבם, בשעה שעמדו לבדם במלחמת־השיחרור
הנוראה ביותר, האכזרית ביותר, הגיבורית ביותר של המאה העשרים.

הרשימה המכישה

יך נעצנו סכין בגבם? הלוזאי ולא היה צורך לחזור על רשימה מבישה זו. אך
זכרון הבריות קצר — בייחוד כשהמדובר בעובדות בלתי־נעימות.

תלייני העם האלג׳ירי — מז׳אק סוסטל, המושל־הכללי לשעבר, ועד לגנרל ז׳ואו, שהפך
לאחר־מכן מנהיג האו־אה־אס — ביקרו בישראל ונתקבלו כאן בכבוד־מלכים. התליין הנורא
ביותר — גנרל־ד,צנחנים ז׳אק מאסי, שהנהיג את השימוש הסיטוני במכשירי־עינויים
חשמליים, ואף הצדיקו בגלוי ובפה מלא — הפך ידידו האישי של משה דיין.

גרוע מזה: ממשלת ישראל והתנועה הציונית עשו את הכל -
הבל -כדי להסית את יהודי אלג׳יריה נגד מלחמת־השיחרור. כתוצאה
מכך הפכו יהודים אלה, ובראשם דווקא הציונים המושבעים,
לעמודי־התווך של מחנה האירופים הקיצוניים.
מעשי־הזוועה הנוראים ביותר של האו־אה־אס בוצעו בעיר אוראן, שם מהודה הארגון
הצבאי היהודי גם היום את חיל־המחץ של האו־אה־אס.
עתוני צרפת טענו כי הארגון הצבאי היהודי הוקם על־ידי שליחים מישראל, וכי הוא
מוסיף לפעול בהשראת ממשלת ישראל. לפני ימים מעטים הודיע ספקטייטר, השבועון
הבריטי האחראי והמכובד, כי סוחר ציוני ידוע באוראן נמנה עם מנהיגי האו־אה־אס.
וכאילו כל זה לא הספיק: כאשר התקרב המישחק לסיומו, כאשר כבר נוסחו הסכמי־השלום
של אוזיאן, עשתה ממשלת ישראל את ההפגנה האחרונה. היא ביטלה את דרכונו
של יוסף (״ג׳ו״) גולן, הישראלי היחיד (מלבד חברי הוועד למען אלג׳יריה חופשית) שקיים
מגע רצוף עם מנהיגי הפל״ן. הביטול נומק בפירוש, בעתוני הארץ והעולם, בכך שממשלת
ישראל מתנגדת לקיום כל מגע שהוא עם הפל״ן. ושר־הפנים קם בכנסת והודיע כי הדרכון
נשלל בגלל ״טעמי בטחון״ — היינו, שלדעת ממשלתו המגע עם הפל״ן מסכן את בטחון
המדינה.

הירהורים בכית־הכלא

*חמד כן״כלה ישב בכלא הצרפתי. היה לו פנאי לקרוא עתונים, והיה לו פנאי
לחשוב. חמש שנים הן תקופה ארוכה. הוא קרא את כל הידיעות האלה — והרבה

הרגע חגרול מגיע: נשות הנכר מתאספות גתחת לרגל;השיתרור ומקבלות ט׳ הגברים החוזרים גן המלחמה

ידיעות אחרות מסוג זה. כיצד יכול היה שלא להפוך לאוייב ישראל?
אולם לבן־בלה אין רק חשבון כללי, לאומי. הוא לא כאב רק את כאב עמו.

ניתנה לו סיכה נוספת, אישית מאוד, לשנוא את ישראל.
לפני כמד, חודשים הכריז בן־בלה על שביתת־רעב בכלא, כמחאה על היחס הבלתי־אנושי
לאסירים האלג׳ירים. הוא לא צם יום אחד, כמו עסקני הסוכנות היהודית בימים הטובים.
הוא צם 14 יום. חייו שלו, וחיי אלפי האסירים האחרים. היו נתונים בסכנה ממשית.
אז פנו ידידי אלג׳יריה אל מצפון העולם ותבעו מן האו״ם לקבל החלטה הדורשת
מממשלת צרפת להקל על מצב האסירים ״מטעמים הומאניטריים״ .החלטה זו זכתה לרוב
מכריע. רק ידידי צרפת המושבעים — ובראשם ישראל — נמנעו.
לפני שלושה חודשים נפגשתי בניו־יורק עם ראש משלחת הממשלה האלג׳ירית הזמנית
באו״ם. בשיחתנו הוזכרה גם הצבעה מסויימת זו של ישראל. בחוזרי דיווחתי על כך
לקוראי העולם הזה. אולי כדאי שאצטט את הדברים מלה במלה, כפי שפורסמו אז בהטולם
הדה 1269 בתור עדות ממקור ראשון, שיש בה כדי להסביר לנו את דעתו של מוחמד
בן־בלה על מדינת ישראל:
אחרי הפסקה קצרה, נגע (עבד אל־קאדר צ׳אנדרליי) בנקודה כאובה שניה .״ טוב, נניח
שממ שלתכם מצביעה נגדנו. יש לה קשרים עם צרפת. יש לה ה ת חייבויו ת, אפ שר להבין
את הכל. אבל מדוע היא צריכה למסור הכ רזו ת? ה הכרזות ג רו עו ת הרבה יותר מן
ההצבעות עצמן!״
הבנתי למה התכוון. כל הכרזה של נציג ישראל באו״ם בעניין אלג׳יריה מ שמ שת חו מר
דלק ל מכונת־התעמול ת של הפא שיסטים הצרפתיים באלג׳יריה, שמטרתה לה שפיע על
היהודים שם. ב שנים האח רונות נעשתה פעולה נמרצת על-ידי כמה וכמה גורסים, ביניהם
דר, נחום נולד מן, לבלום את פי המ שלחת הישראלית. א ן בהצלחה זעומה. לעתים קרובות
משתדלים הנציגים הי שראליים להיו ת אדוקים יותר מן האפיפיור הצרפתי.
״הנה, לפני כמה שבועו ת, בי מי שביתת־הרעב של בן־בלה, הועלתה באו״ם הצעה לתבוע
מצרפת לשפר את תנאי־המאסר של רבבות האלג׳ירים הכלואים. זה לא עניין פוליטי.
זה עניין הומאניטארי. ישראל נמנעה מהצבעה, יחד עם שלו שים ידידות א חרות של צרפת.
בסדר. אן לא הסתפקה ב כן. בניגוד לכל שאר ה מדינות שנמנעו, דרשה ישראל את ר שות
הדיבור ומסרה הודעה, שנימקה את ה הי מנעו ת שלה. זה היה חוסר־ תע מול ה נגדנו. מדוע?

מה היו מחשבותיו של מוחמר בן־כלה הכלוא, הרעב, חסר־האונים,
שחשש לחייו, באשר קרא את הכרזת נציג ישראל גגד ההחלטה
שביקשה לשים קץ לשכיתת־הרעב שלו?
האם נזכר כי הוא עצמו לא אמר מעולם אף מלה אחת בגנות ישראל? שהוא, בן־בלה,
לא תקף את ישראל אף לא פעם אחת ביושבו בקאהיר, כאשר היה זקוק לעזרת עבד אל־נאצר
כמו לאוויר לנשימה?

עשרה מדריכי הכלה

^ שימת החטאים של ממשלת ישראל בחזית האלג׳ירית זועקת לשמיים. אולם אל
נעמיד פנים: לא רק ממשלתנו אשמה.

הממשלה לא יבלה ללכת כדרך זו -ולהרחיק בל כך ללבת כה ! -
אילו קם חלק חשוב של הציבור המאורגן והתריע נגדה.
קומץ של אנשים בעלי רצון־סוב הקים באיחור רב — בשנה הששית של המלחמה —
ועד ישראלי למען אלג׳יריה חופשית. ועד זה פנה אל כל מפלגות ישראל. המפלגה
הקומוניסטית (הפועלת, כמובן, על פי הנחיות בינלאומיות) הצטרפה, באיחור־מה, לח־עד.
אך שום מפלגה ציונית לא הצטרפה אליו. לא רק אחדות־העבודה סירבה רשמית לתת
את ידה למיבצע.

גם מפ״ם, שהשמיעה מדי פעם רמזים מעורפלים של אהדה לאלג׳י־ריה,
סירבה כפירוש להצטרף. היא לא הקימה שום גוף בזה משלה.
היא הפקירה את המאבק.

כתוצאה מכך נמנע מן הוועד לפעול פעולה גדולה. הוא לא קיבל אף פרוטה אחת
משום קרן ציבורית — ונאלץ להסתפק בפרוטות הדלות של חבריו, הכורעים תחת עול
המימון של פעולות אחרות.
הייתי אחד היוזמים של הוועד, ואחד מחבריו הפעילים. על כן יש לי הזכות לבטא זאת:
הוועד לא מילא את חובתו. עזרתנו למלחמת־השיחרור האלג׳ירית הצטמצמה בעצם קיום
הוועד, ובפירסום כמה כרוזים, ששימשו תחמושת בידי הפל׳׳ן במאבק על נפש יהודי
אלג׳יריה. זה — ולא יותר.
ראשי מחתרת הפל״ן בצרפת ביקשו ממני לברר את האפשרות לשלוח חברי מחתרת
ותיקים מישראל — מומחים לחבלה כימית וחשמלית — למחנות האימונים של הפל״ן,
כמדריכי הלוחמים. לא יכולנו למלא אחרי בקשה צנועה זו.

והרי בל ריקמת היחסים והרגשות היתה ביום שונה לחלוטין אילו
פעלו עשרה מדריבים ישראליים במחנות צבא־השיחרור, אילו פגשו
את לוחמי השיחרור כדרר מוחשית זו!

לא יכולנו לעשות גם מעשה סמלי — כגון משלוח מטען של רפואות לבתי־החולים
של צבא־השיחרור בתוניס ובמארוקו. לא יכולנו לגייס כסף למימון המלחמה. נכשלנו —
כי נשארנו מבודדים לחלוטין בזירה המפלגתית.

דם אירופי: הצבא פתח באש על 5לפג*ני האו־אה־אס
על בן אין לנו זכות מופרית לבוא ולדרוש כי ממשלת אלג׳יריה
הלוחמת תתעלם מחטאי ממשלת ישראל, כגלל יוזמתם של שוחרי
הצדק במדינה. יוזמה זו לא קיבלה את התנופה המינימלית שהיתה

דרושה בדי להוות משקל נגדי לחטאים ולפשעים.

הפל ״ן נגד דברי הבלע

** משלת אלג׳יריה היתד, זכאית, איפוא, לנהוג על פי הכלל ״עין תחת עין״ .אחרי
)*/שממשלת ישראל מכרה את עצמאות אלג׳יריה תמורת עזרה צרפתית, יכלה ממשלת
אלג׳יריה לטעון שהיא זכאית למכור את עצמאות ישראל תמורת עזרה ערבית.

וזה הפלא הגדול של השבוע האחרון: ממשלת אלג׳יריה לא עשתה
זאת.
להיפך: התגובות הראשונות שהגיעו מפי המוסדות המוסמכים של אלג׳יריה החופשית
היו ברורות וחד־משמעיות.

נציגי הממשלה האלג׳ירית הודיעו בי דברי בן־בלה (אם אמנם
נאמרו) אינם משקפים את דעת הממשלה, שכן־בלה לא הופמן־ למסרם,
ובי הדברים הם ״חסרי־שחר וכלתי־הוגנים״.
דובר מוסמך הודיע לג׳ואי ש כרוניקל הלונדוני כי ממשלת אלג׳יריה לא סטתה מעמדתה
הקבועה מאז פרוץ המרד: שלא לנקוט שום עמדה שהיא בסיכסוך הישראלי־ערבי, מתוך
דעה שסיכסוך זה אינו נוגע לה.
(ושוב, חייב אני לצטט קטע מן הדו״ח שפירסמתי בהעולם הזה על שיחתי האחרונה
עם צ׳אנדרליי. אז אמר:
״קשה להבין את סס שלתכם. בכל שנות מאבקנו, לא ה שמענו אף מלה אחת נגד ישראל.
אין אף הכרזה אחת של הפל״ן, אף נאום אחד של מנ היג אלג׳ירי, התוקף את ישראל.
על אף עזר תן של מדינות ערב ועל אף הידידו ת הרבה שאנו רוח שים להן, קבענו כי
לא נתערב ב סי כ סון הי שראלייערבי, ושלא ננקו ט לגביו ב שום עמדה. מדוע היתה ישראל
צריכה לקבוע עמדה ב סיכ סו ך שלנו? מדוע לא יכלה להיו ת לפחו ת ניטראלית? הרי אפילו
הידידות בין ישראל וצרפת לא חייבה את ממ שלת ישראל יותר מדה!
״מדויע צריסה ממ שלת ישראל להתערב בכל דבר? מדוע היה צ רין מר בן־גו ריון ללכת
ולייעץ לדה־גול לבצע באלג׳יריה חלוקה — הצעה שהיא תויעבה בעיני כל אלג׳ירי? מדוע
לא יכלה ישראל לעמוד מן הצד?״

__לא היתר לי תשובה על כך אז, ואין תשובה על כך גם כיום).

והנה -למרות כל אלה, למרות המישקע העגום שנוצר כאשמת
ממשלת ישראל ומפלגות ישראל, שללו חברי הממשלה האלג׳ירית
השבוע כצורה הברורה והנמרצת ביותר את הדברים שיוחסו למוחמד
בן־בלה.
הייתי רוצה להאמין כי לנו, חברי הוועד הי שראלי ל מען אלג׳יריה החופ שית, יש חלק־מה
בתגובה זו. בכרוזינו, במכתבינו, בשיחותינו האישיות בניו־יורק ובמחתרת בצרפת*,
הצלחנו לגבש ולבצר בלב מנהיגי מלחמת־השיחרור את ההכרה היסודית שאין לזהות את
ממשלת ישראל עם האומה הישראלית, ושבישראל — כמו בכל אומה בריאה — יש ד5ות
שונות וגישות שונות.

מבאן התופעה הבולטת השבוע: בעוד שבעל ההכרזה האנטי*
ישראלית (אם אמנם הוכרזה) הוא כן־כלה, עמו לא יכולנו לקיים שום
מגע בגלל היותו כלוא, הרי ששוללי ההכרזה הם הם אותם המנהיגים
עמם התראינו, עמם קיימנו מגע, ושהם קיבלו וקראו את הדו״חים
על פעולתנו.
אך איני מעז להאמין כי הוועד לבדו הביא בפעולתו הדלה להישג זה. אני מאמין כי
גרמו לכך בראש וראשונה עצם אופייה ומהותה של ההנהגה האלג׳ירית הנוכחית. היא
הגונה, שקולה, מתונה, מפוכחת. בפגישותינו האישיות עם סגן־ראש־הממשלה בלקאסם
כרים, עם שר־ההסברה מוחמד יאזיד, עם ראש־המשלחת־באו״ם עבד אל־קאדר צ׳אנדרליי
ועם ראשי המחתרת בצרפת, התרשמנו עמוקות מתכונות אהודות אלה.

תגובת ראשי ההנהגה האלג׳ירית השבוע היתה תגובתם של אנשים
הגונים, שחירפו את חייהם למען השגת החרות לעמם, ושאינם
מזלזלים בחרותו של עם אחר.
הלוואי ויכולתי להגיד זאת על ראשי ההנהגה הישראלית הנוכחית,

״יאיר״ האלג׳ירי
ך* אור לוכדות אלה; מה רקע הכרזתו של בן־בלה? האם יש לה משמעות נוספת,
/מלבד מרירות אישית על העובדות שהזכיר — כגון תמיכת הארגון הציוני באו־אה־אס,
תמיכת ישראל בצרפת, וכר?
קודם כל: אין כל בטחון שבן־בלה אמנם אמר בכלל את הדברים שיוחסו לו על־ידי
בטאוני קאהיר, או שאמר אותם בנוסח זה. למרבה הצער, שופרות־התעמולה הקאהיריים
(המשך ב ע מו ד )*22

וס מוסלמי: עונד אורח שנוצח באמצע וחוג נאוג״ו

* כיוס כבר אפשר לגלות כי כל ה שיחו ת שניהלתי עס ראשי חפל״ן באירופה ה תקיי מו
במחתרת על אדמת צרפת עצמה. מטעמי ב ט חון, כדי לשנוור על חייהם וחרותס של בני־שיחי
ב שי חו ת אלה, נהגתי לטשטש עובדה זו ב דו״ חו ת שמסרתי לקוראי העולם הזה.
על כן העמדתי פנים כאילו ה ת קיי מו ה שיחו ת ב סילאנו ומערים אחרות מחוץ לצרפת.

במדינה
פר שת אייכמן
הוי כו חהגדול
לפני מספר שבועות יצא פרופסור מרטין
בובר בתביעה שאדולף אייכמן לא יוצא
להורג. מיד הוערם תל מחאות, חרפות ולעג
על ראשו הכסוף של הפילוסוף מירושלים.
לבסוף, כאשר נדמו הקולות, נדמה היה
כי תם הויכוח.
אולם אותם ישראלים שעקבו אחר הלכי-
הרוחות בעולם, ידעו כי הויכוח רחוק עדיין
מסיומו. החל בו ויקטור גולאנץ, המו״ל
היהודי מלונדון, במאמר שפירסם לייף
האמריקאי בספטמבר אשתקד* .רק אלוהים
יכול לשפוט את אייכמן,״ כתב גולאנץ, והציע
כי הנאצי יישלח לעבוד בקיבוצים,
לצד ישראלים צעירים.
לייף הוצף במכתבי־תשובה, בעד ונגד
המתת אייכמן. כומר קאתולי מאתונה הצדיק
את ההמתה! אנגלי בשם מלוזיל פיש
הציע* :לשחרר את אייכמן ולתלות את
גולנץ.״ הוסיף קורא הולנדי מרוטרדם:
*אילו אומץ אייכמן על־ידי רב יהודי, בהיותו
תינוק, לא היה מגיע לאן שהגיע. דבר
המוכיח כי החברה היא שהשחיתה אותו,
ולכן היא האשמה.״
האם הוא ראוי? השבוע התלקח הויכוח
שנית, הפעם בפאריס. פתח בו השבועון
הנפוץ ביותר בשפה הצרפתית, פארי
מאץ׳ .פייר ג׳ופרואה, שליחו של השבועון
במשפט אייכמן, ציטט מכתב שמצא בביתו
עם שובו מירושלים* :כיצד יתכן שלא לקחת
עמך אקדח? היתר, לך הזדמנות מצויינת לחסל
את המפלצת והחמצת אותה. אתה
מטומטם עלוב.״
השבועון עצמו לא נקט עמדה. אך העובדה
שהקדיש לויכוח זה שבעה עמודים
הוכיחה את החשיבות שיש לנושא זה בעיני
דעת־הקהל העולמית. ברובה המכריע,
אין זו דעת־קהל המצדיקה את פשעי הנאצים.
מדריכות אותה בעיקו* השאלות העקרוניות:
האם תכפר הריגת אייכמן על
הפשע התהומי נגד העם היהודי ונגד האנושות?
האם הוצאתו להורג לא תסמל
סילוק־חשבונות הדדי וסוסי?
הביע זאת פארי מאץ׳ בכותרת שהתנוססה
בראש מאמרו* :האם ראוי אייכמן
להיות מוצא להורג?״

וסניגוריהם* .חזור למקומך,״ אמר ירדור
לעורך־הדין פישמן שפינה לו את מקומו,
*לזה מתנגד גם אני.״
באזני השופט טען* :זוהי סרוצדורד,
אינקוויזיטורית. רק במשפט שהוא אינקודי־זיציה
ייעשה כך!־׳
השופט דחה את ההמשך עד להשמעת
החלטתו. כאשר התחדש המשפט, הודיע כי
נענה לבקשת בך, וכי אף הספיק לערוך את
החקירה כמבוקש, בלי נוכחות הקרובים
וסניגוריהם. כי החקירה *מגלה שיטת התגוננות
כוחות ד,בטחון מפני מסתננים וכן
שיפת המארבים והמלחמה למניעת חדירת
שליחי האויב בשני הכיוונים.״
תעודת השר. מיד פנו הפרקליטים ל־בית־המשפט
העליון, בבקשה שיפסוק כי
ר,שונ*ט חייבי נהג שלא כדין, וכי יש לנהל
את החקירה בנוכחותם.
אז הציג גבריאל בך אישור חתום בידי
דויד בן־גוריון, לפיו קבע, כי אין לחקור
עדים בנושא זה, כדי לא לפגוע בבטחון
המדינה .״האישור הזה היה בכיסי כאשר
הופעתי בפני השופט חייבי,״ הסביר בך.
*היועץ המשפטי החלים שלא לבקש, על

כ 5הזכויות שטורוח

תצפית

• המפלגה הליברלית עומדת להעמיד את שאר המפלגות
בפני עובדה קיימת ולהניח על שולחן הכנסת הצעת־חוקה.
בהצעה זו תבוא הגדרה מלאה ומפו רט ת של ז כויו ת האזרח ו חו בו תיו, בצ,רה
שתיתן לבית־המ שפט

העליון את

ה ס מכו ת לבטל חוקים, ו שתקבע ני

שינוי

החוקה על־ידי הכנסת אפ שרי רק ב רוב של שני־שלישים לפחות. כדי להי מנע

המכ שול

הדתי, תפסח החוקה על כל

הנ קודו ת ה שנויו ת

בין

ב מחלוקת

המחנה הדתי• והמחנ ה החילוני, ובזאת י שמט מידי בן־גו ריון הטכסים העיקרי
שאיפשר לו למנוע קבלת חוק ה במשך 14 שנות קיום המדינה. ההצעה תעורר
ויכוח סוער בכל ה מפלגות, ובי חוד ב מפ א״י וב מפלגו ת הדתיות. על כן
ידרשו היוזמי ם לתת בעניין זה חופ ש־הצבעה לדל ח״ב, ללא מ שמעת סיעתית,
בטענה שזה עניין מצפוני יסודי.

• כמדכן יציעו הליברלים מחדש הצעת־חוק בעניץ״מכשי־די
האזנה, אם שר־המשפמים לא יקיים את הב טחתו להגיש הצעה מ שלו
על נו שא דה. הצעה אחרת של הליברלים שתועלה מחדש: הצעת חו ק שתמנע
בעד פקידים ממ שלתיים, שהתפטרו מתפקידם, לקבל עבודה ב חברו ת עמס
קיי מו יחסים לפני כן בתוקף תפקידם. הממרה: למנוע שיחיד פקידים על־ידי
הבטחת מ שרות

שמנות בעתיד.

• לפי בל הסימנים, לא יתקיימו הבחירות להסתדרות
בשנה הכאה. אס לא יחול שיפור ניכר במצבה של מפ א-י, מנוי וגמור

משפט
כרל• הצדק הטבע*
אחד העקרונות שעליהם מושתת חוק
העמים, דורש כי צדק חייב לא רק שייעשה,
אלא גם שייראה לעיני כל כי הוא נעשה.
השבוע, כאשר הוציא שופט השלום באשקלון,
אהרון חייבי, את פסק־דינו בחקירת
מותם של שלושת הצעירים הערביים
מחיפה (העולם הזה 255ז והלאה) ,נפגע
עקרון זה קשות.
קבע השופט לאחר שחקר את העדים בלי
נוכחות הקרובים או פרקליטם, כי מצא שלא
היו פגיעות מתוך התעללות בשלוש הגופות.
היה זה צדק, שרבים התקשו לראות כי
אמנם נעשה.
דלתיים סגורות לגמרי. התחלת ההליכים
המשפטיים בתיק זה היתד, שיגרתית
וגלוייה: על פי בקשת קרובי ההרוגים
מונה השופט חייבי כחוקר סיבות מוות,
לברר מה היו מסיבות הריגתם של השלושה.
בלב המשפחות, ובלב חלקים ניכרים של
הציבור הערבי, קונן החשד כי הריגת הצעירים
היתר, מלוזה במעשי התעללות. עתה,
ניתן היה לקוזת, יוסרו חששות אלה. הסביר
עורך־הדין דר׳ יעקב ירדור, אחד מארבעת
הפרקליטים :״אני רוצה בטיהור שמו הטוב
של צד,״ל.״
אולם כבר בישיבה הראשונה הסתבר כי
הטיפול בתיק זה לא יהיה שיגרתי. התברר
כי המשטרה אף לא הכינה תיק חקירה של
ד,מיקרה. כאשר הוזמנו אנשי צבא להעיד
על הנסיבות, הופיע בא־כוח היועץ המשפטי,
עורך־דין גבריאל בך, ולצידו הפרקליט
הראשי של צה״ל, אלוף־משנד, מאיר שטת־ברג,
ודרשו מהשופט כי החקירה תתנהל
בדלתיים סגורות.
בספסל הפרקליטים חלה תנועה. ירדור
חיוזה את הדעה כי יש להסכים לבקשת בך!
שלושת עמיתיו• סברו אחרת. כדי לאפשר
לשלושה התייעצות בלתי־מופרעת, החליף
ירדור את מקומו ביניהם. ואז נשמע קולו
של בך, שהמשיך וביקש מהשופט כי לא רק
הקהל יוצא מן האולם, אלא גם הקרובים

סמך התעודה הזאת, את הזכות כי אותן
עדויות יהיו חסויות ולא יושמעו, אלא רק
כי הן ייגבו בדלתיים סגורות, בנוכחות
השופט בלבד.״

בך ידע מה כוחה של תעודה זו, שהתבססה
על תקדים משפטי מלפני 11 שנה.
אז נאסר על המשוררת הקומוניסטית חיה
קדמון לצאת את הארץ ושר הפנים הציג
תעודה מאת שר ד,בטחון, בה צויין כי אין
לחקור לסיבות האיסור מסיבות בטחון. התעודה
התקבלה והפכה מאז נשק בידי שר
הבטחון.
שלושת השופטים העליוניים דחו את בקשת
הקרובים. בהנמקה העיקרית, צלל השופט
שמעדן אגרנט בים של ציטוטים משפטיים,
קבע כי חקירת סיבות מוזת אינה משפט
רגיל ועל כן אפשר לנהלה שלא בנוכחות
הקרובים ופרקליטיהם. לדעה זו הצטרף
השופט משה לנדוי. ואילו השופט אלפרד
ויתקון הטעים למסקנה זו עלינו
ל הגי ע ...על סמך תעודת שר ד,בטחון.״
הוא הוסיף ופירש נראה לי כי
לפחות הזכות להיות נוכח ולדעת את החומר
המובא לפני השופט החוקר, מן הזכויות
היא שאין לשללן, בדרך כלל, מן האדם
ד,מעוניין, בלי פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
אך לא מצאתי בהוראתו של החוק המאפשרת
ניהדל חקירה בדלתיים סגורות רמז לכך,
שאף את האדם המעוניין מותר להוציא מכלל
הדיונים...״
אולם מול תעודת שר הבטחון, אין לשופטים
ברירה אלא לעשות מה שההגיון
מגדירו כ״פגיעה בכלל הצדק הטבעי.״
היה זה הלקח העגום ביותר מכל הפרשה.
אי־אפשר היה שלא לשאול את השאלה:
האם כל פעם שהדבר נוח לשר־הבטחון
חייבת להתבטל כל מערכת החוקים עד כדי
• עורכי־חדין פישל הרצברג, חנא נקא־ כך ששופטים ייאלצו להוציא ססקי־דין הפוגעים
*בכללי הצדק הטבעי.״
רח, אבדתם פי שמן.

חעזלם הזח 13*4

״נזה נשתנה?״
עם מפלגה זו, שיש לה רוב מוחלט ב מוסדו ת ההסתדרות, להחליט על דחיית
הבחירות ב שנתיים, עד לבחירות הקרובות לכנסת. יחד ע מן עלולות להידחות
גם 1הבחירות לר שויות ה מקי מיות. מפלגות המיעוט בהסתדרו ת י תנגדו, ב מובן,
להצעה זו. על רקע זה ע שויים לבוא לבירור ההא ש מו ת ההדדיו ת בצמרת
מפא״י, וביחוד טענת נציגי מפא״י בהסתדרות בי השרים הכלכליים ואלמוגי,
רוקנו

הפועלים
תפקידיהם ראירגנו

מתוכנם,

מעל

על־ידי

שפנו

מסע־ההתעוררות

נגד

תוספת־היוקר.

לראשיהם

לוועדי

• הטבסים הבא של מפא״י למניעת עליית שבר: קבלת
עקרון חדש לקביעת השכר. לפי עקרון דה, לא יהיה עוד

השכר

במקצוע אחד צמוד לשכר במקצוע
צמידות

ל. ת פו ק ה

הלאומית

שני, אלא ייקבע בכל ענף בנפרד, תוך

הנקייה׳׳

באותו

ענף.

לפועלים

בענף

מסויים

תאושר העלאת־ שכר רק אם התפוקה הנקייה בענפם עלתה, אפילו אם
לפועלים עצמם יש ה שפעה מועט ת בלבד על עליית התפוקה, הק שורה בעיקר
ב מי כון, בייעול ׳הייצור, ובו׳.

מצדדי הצעה זו במשרד האוצר טוענים כי תיפגם לתוקפה
בכר בחודשים הקרובים. פירו ש הדבר למע שה: לא תשלום

תוספת־

היוקר בחודש יולי, כ מובטח, על אף העליה הגדולה באינדכס. על כן אפשר
לצפות לחידו ש התסיסה ו ה הפגנו ת בקרב הפועלים, שידרשו ת שלום תוספת-
יוקר מדי חוד ש בחוד שו.

• צפוי מאבק על ירושת מקומו של זלמן מילשטיין בראש
שירות התעסוקה.

לאחר מעצרו של מיל שטיין, מנוי וג מור עם אחדות

העבודה להפנים איש

משלה.

מוצעים כבר

שני

מועמדים לתפקיד זה:

נ תן

אלמוזלינו, איש האיגוד המקצועי, ו רוזוב, אי ש שרות התעסוקה מהרצליה.
מפא׳־י, לעומת זאת, שראתה עד כה את שירות התעסוקה כא חוזתה הבלעדית,
סעוניינ ת להכניס לראשות ה שירות את ישראל כרמי, ראש לשכת העבודה
בתל־אביב, ו אויבו ה מו שבע של מיל שטיין. במאבק זה יצדדו נותני העבודה
במפא״י.

רבבות ישראלים כבר ביקרו שם בשנים האחרונות ואלפים רכים
יגיעו לשם השנה -במטוסים החדישים של ס.א.ס ,.חכרת התעופה
הסקנדינבית בעלת שם־העולם -וכולם נמשכים במיוחד אל הנפלאות
בבירות -קופנהאגן, אוסלו, שטוקהולם -הן מוקדי המשיבה הידועים :

ערי

וכמו בכל בירה סקנדינבית גם באוסלו
המזון הוא נפלא — ובמיוחד מאכלי הדגים
ממאות מינים על מאות מתכוניהם. כדאי
לבקר בזובראהאלן — מסבאת הסטודנטים,

שנזוווהולם

מסעדה ימית
המשלימה את שלישיית הבירות היא
שטוקהולם ( 800 אלף תושבים) בירת שבדיה
הבנוייה על 12 איים המחוברים ביניהם ברשת
של גשרים. הנוף והמזון עומדים על
הרמה הסקנדינבית הרגילה והמצטיינת אולם
כדאי בכל זאת לבחור ולציין את מסעדת
שדה־התעופה של שטוקהולם (המנוהלת על־ידי
חברת ס.א.ס ).המגישה נוסף לנפלאות
המטבח השבדי מטעמים מעשרות הארצות
בהן נוחתים מטוסי .0א.ס. ושנייה: המסעדה
על סיפון אניית המפרש צ׳פמן העוגנת
פחות או יותר במרכז העיר — חזזייה נפלאה
ביום לא מעונן.
ולראות: הפסטיבל השנתי למוסיקה ול־באלט
ותהלוכת האופנה הסקנדינבית, הקונצרטים
תחת כיפת השמיים. לבקר: באוסם־
מאלמסטורז, השוק הציבורי שבמרכז העיר
— ירקות ופרחים וכמובן — דגים, מדגי
הרקק עד גדולי הלוזיתנים.
ואסור להחמיץ: את הדיורגרזץ (גן הצבאים)
,אזור של יופי טבעי שהוא מעין
בית נכאת לאומי תחת כיפת השמיים —
מרכז הפולקלור השבדי — בתי איכרים
מקוריים, גן־חיות, מחנה של לאפים, עתיקות
הצפון, טחנות רוח וכנסיות עץ.
כמו כן: הסטנדהוסט, בניין העיריה, אחת
היצירות החשובות של האדריכלות החדישה
באירופה, שמעל מגדלו נשקף המראה הנפלא
של שטוקהולם. העיר העתיקה, גמלה
סטאן (שטוקהולם כפי שהיתר, בימי הביניים)
,על חצרותיה המופלאות.
ומה לקנות: כבסקנדינביה כולה — זכוכית,
חרסינה ולמי שיש את הכסף המתאים
— רהיטים. כמו כן סריגים, הסכו׳׳ם הנפלאים
והצעצועים החינוכיים לילדים.

הנוף הסקנדינבי הפיו טי על מי מיו ובניניו.

דנמרק בעלת הנוף הכפרי המשגע, היערות
הירוקים הקרירים, השדות השלווים ושטופי
השמש, בתי־האיכרים מתוכני הגגות, מצטיינת
בעוד מעלה אחת: בירתה היא קופנ־האגן
העליזה והמבהיקה, בת מיליון התושבים
והגדולה בערי הצפון.
כל דאני רביעי חי בהופנהאגן, הפאריס
של הצפון. אנשי קופנהאגן העליזים תמיד
יודעים ליהנות מן החיים ונותנים גם לתייר
הבא בשערי העיר ליהנות מן החיים. המזון
הנפלא, הנערות היפהפיות והיופי האגדתי
של סביבות העיר תורמים כולם יחד לחוויה
הנפלאה של הביקור בקופנהאגן.
אולם ראשון, ראשון: מזון, למשל — בין
במסעדת פאר (אך בעלת מחירים זולים)
בקומה ה־ 18 של גורד שחקים ובין במסעדה
על גג בניין גבוה אחר הנשקף מעל לנמל
— המזון המוגש בקופנהאגן אין דומה לו.
פשוטו כמשמעו. זללנים וסתם בעלי טעם
סבורים שלא מסעדות הפאר של רומא, לא
של פאריס ולא של ניו־יורק יכולות להתחרות
במסעדות קופנהאגן.
הרוצה לטעום מן הגבינה הדאנית הנפלאה
או מן הסמורברוד המסורתי (כריך פתוח —
או בעברית פשוטה: פרוסת לחם מכוסה כדבעי)
יכול להיכנס למשל למסעדה המפורסמת
של אוסקר דוידזן שאורך תפריטו, המונה
177 סוגים שונים של כריכים, הוא
— מטר וחצי !
ומי אוכל בלי לשתות־ (וודאי לא הדאנים,
הצורכים בממוצע 125 ,בקבוקים בירה לגולגולת
לשנה) .בירה טובורג א קארלסבורג
הן נפלאות. ולגברים יותר רציניים מחכה
האקוויט (״הוא נראה כמו מים, מריח כרפואה,
טעמו כעראק והוא הולם בך בהפגזה
של סוללת מרגמות כבדות.״)

מ קדחת משוזשת
אולם לא על הסמורבורד לבדו יחיה האדם.
ספורט — סקי, מרוצי אופניים ומרוצי
סוסים. או ביקור בבתי המרחצאות של
קופנהאגן — ביקור המתחיל בקיטור לח
( 55 מעלות חום) והנמשך בחום יבש (רק
77 מעלות) ,מסג׳ של חצי שעה, בריכה
קרה, מקלחת משלושה כיוונים (למעלה,
למטה ומן הצדדים) והגומר בבקבוק בירה
בריא.
ואי־אפשר להיות בקופנהאגן בלא לבקר
בטיבולי, שהוא יותר מגן שעשועים — על
מזרקות המים המוארות שלו, בנייניו המקושטים
בנורות רב־גוניות והזיקוקין די־נור
הגורים בו שלוש פעמים בשבוע. או ב־גליפ
טוטק — גלריות האמנות הנהדרות או
ארמון מלכי דנמרק, ה רוזנבו רג, שלא לדבר
על גן־החיות המשתרע על 120 דונם ובו
700 מיני חיות פרא.

בה מגישים רק בירה. בה כל התפקידים
בידי סטודנטים חובשי כומתות אדומות, ם־
תזמורת הסטודנטים עד למשטרת הסטודנטים
השומרת על הסדר.
חשובים לא פחות מן הנוף הנפלא והמזון
הנהדר הם המוצרים הנורבגיים המקוריים
— תכשיטי האמייל, ממלחות הכסף
הכבדות והיפהפיות, האפודות בדוגמות הנורבגיות
העתיקות, הצעיפים מלאכת־ידיים,
בובות העץ והסינורים המקוריים.

ד | ח 1העו | כפי שהיא מ שתק
1 1 \ 1 1 1 - 1 1 | /י ן פת מגן ה שע שועים
״טי בולי״ ו מלון חברת התעופה ס.א.ס. ברקע.

ומה כדאי לקנות בקופנהאגן: מוצרי זכוכית
ושטיחים, סכו״ם מפלדה בלתי מחלידה
או מכסף (של גיאורג יינסן, למשל) אריגים
נפלאים (באחת החנויות אפשר לבחור בין
14 אלף דוגמאות שונות) מפות שולחן וכלי
חרסינה או הצעצועים הדאניים הנפלאים —
קופי העץ או אריות טוויים מחבלים, שלא
לדבר על חיילי המשמר המלכותי בזעיר
אנפין.

כומתות אדומות

ומקופנהאגן לאוסלו בירת נורבגיה בת חצי
מיליון התושבים. אוסלו הבירה־הנמל מצטיינת
במלונות טובים, מסעדות מצויינות,
רכבות נפלאות, נשים יפות, מסלולי סקי
ומזכרות מימי הויקינגים.

בירתה של נורבגיה, כ רן ראשי ועיר נמל רא שית, מצטיינת בבנייני ם
נאים, עתיקים וחדי שים כאחת. בצילו ם: בניין העיריה, שהוא אחד המעניינים

בבנייני בירה צפוני ת זו, ה מציע ה לאורחיה יעוד כסה וכסה מרכזי עניין בבידור ובנוף.

במדינה
יחסים מרחביים
3ץ אינו 3״ץ
לאזרחים רבים בישראל, גרמה הידיעה
על מעצרו של גנראל האו־אה־אם ארמון
ז׳ואו, בתחילת החודש באוראן, סיפוק כלשהו.
בעיקר שבעו נחת מן המידה בה
הובלט שמו של לוכד־הגנראל. היה זה שם
יהודי מובהק: גנראל ז׳וזף כץ. היתה זו
נחמה רצויה, אחרי עוגמת הנפש שנגרמה
לאותם אנשים על־ידי ידיעות קודמות, כי
צעירים יהודיים פעילים מאוד בארגון הטרוריסטי
באוראן.
השבוע נידון ז׳ואו למתת בפאריס. השבוע
הסתבר גם, כי הגנראל כץ אינו ולא היה

בפעם השלישית פגש את דר׳ משה פלדנקרייז,
מי שנועד להעמיד את ראש הממשלה
על הראש. אלעמי הפסיק באותם הימים לעשן,
מאחר שהיה חולה .״האם מותר לי
להתחיל לעשן מחדש?״ שאל את פלדנקרייז.
״עוד לא,׳׳ השיב הדוקטור .״דחה זאת
למחר.״
״וזה למעלה משבע שנים,״ כותב אלעמי
בחוברתו, שהיא הראשונה הדנה בעישון
בישראל ,״שאני בכל יום מתחיל לעשן
מחר.״
זהו עיקר בשורתו של המחבר :״כאשר
אדם צריך להחליט כן או לא, סופית, זאת
פרובלימה. זה מעבר קיצוני וקשה. אבל
אם יאמר לעצמו, :אדחה את העישון ליום
אחד בלבד,׳ קל לו יותר להמתין.״

ההסתדרות

ידידי

הברית

בארצות

הח לה מכירתהכרטיסים
ל הו פ עו ת

ירושלים

חיפה

כה נ א

באר־שכע

״נובה״ ,גנצבורג־יובל

לוח ההופעות של
תל־אביב היכל התרבות
עין־גב אמפיתיאטרון
ירושלים בניני האומה
חיפה אולם תמר
תל־אכיב היכל התרבות
תל־אבים

היכל התרבות

באר־שכע

אולם ״קרן״

בקופת ״קרן״

•דנק סינטרה כישראל :
יום ה׳ 3.5ב־8.30
יום ו׳ 4.5ב־9.00
מוצ״ש 5.5ב־8.30
יום א׳ 6.5ב־9.00
יום ג׳ 8.5ערב יום העצמאות
(הצגת חצות) 24.00
יום ד׳ 9.5בחג העצמאות׳
הופעה מיוחדת לצה״ל ב־4.30
יום ה׳ 10.5ב־8.30

ארגון ההופעות בישראל: גיורא גודיק
כל ההכנסות קודש להקמת בית נוער בנצרת
פרסום בלקין

דר׳ אלעמי בחוג משפחתו
אל תע שן ביום הרביעי

מימיו יהודי. הגנראל בן ה־ 55 נמצא בהיותו
תינוק על פתח כנסייה כפרית קטנה.
אם נוצריה, שילדה אותו מחוץ־לנישואין,
נפטרה ממנו בצורה זו.
הוא הועבר לטיפול העזרה הסוציאלית
הצרפתית. במחוז דובר־ד,גרמנית של אל־זאס
ניתן לו שם גרמני שכיח: כץ (החתול),
— לא כ״ץ (כהן־צדק) .כשם פרטי העניקו
לו את שמו של ז׳וזף הקדוש, פטרונם של
כל הממזרים.
האסופי התגלה כבעל כשרונות מגתנים,
בחר בצבא כקאריירה, נשאר נאמן לדה־גול
גם ברגעים הקשים ביותר. כיום הוא
נחשב לאחד מארבעה־חמשה גנראלים מרכזיים
בצבא הצרפתי.
כאשר החמיר המצב באוראן הוטס כץ
לשם, לעמוד בראש המלחמה נגד האו־אה־אס.
עתה, לאחר שלכד את האיש מם׳ שניים
של הארגון הרצחני, הוא מתחקה אחר האיש
ימס׳ אחד — ראול סאלאן.

בריאות
לשחקבדדמה די
למיליוני אנשים נעשה השבוע עניין העישון
בוער מתמיד. כי מדענים דגולים באנגליה
קבעו סופית, שקיימת זיקת גומלין
בין העישון לבין הסרטן. אקדמאי אחר,
דר׳ (לפסיכולוגיה) שמחה לב הישראלי, אף
הוסיף קדרות לעשן הסמיך .״עישון מופרז
עלול לפגוע בכוח הגברא!״ הכריז ,״יש
בידי הוכחות מדעיות לכך.״
הרבה פחות לוהט היה לוחם אחר בעישון,
דר׳ יעקב אלעמי מירושלים. הוא לא
גילה מחלות חדשות, לא ניסה לנתח את
הטראומות שדחפו אנשים למצוא בסיגריה
תחליף ליניקה. הוא אפילו לא התבייש להכריז
כי ״לעשן זה תענוג, אין הכרח להינזר
מתענוג זה.״
זאת הצהיר בחוברת דקה שיצאה השבוע
לאור* ,הנושאת את השם עשן מחר! והמיועדת
למעשנים העוברים על המכסה של עשר
סיגריות ליום.
ככל יום: מחר. אלעמי 49 בנו של
רבי בנימין המנוח, הינו דוקטור לחקלאות,
העובד עתה כמתכנן ומדריך במכונות אלקטרוניות.
את סמכותו לכתוב על עישון
קיבל מעשרים שנות אש ותימרות עשן.
״כמו מעשנים רבים, ניסיתי להפסיק,״ התחדד
.,״פעמיים הפסקתי — ושוב חזרתי
לעשן — עוד יותר מקודם 30 .סיגריות
ליום.״

בלוויית ציורים מאת יו סי שטרן.

כאשר היה אלעמי הצבר ילד, כינה זאת,
מן הסתם ,״לשחק בנידמה לי.״
איך ומתי. אלעמי, שאינו מתנגד לעישון
בגבול ההגיון (ארבע־חמש סיגריות
בממוצע ליום) ,מייעץ לקוראיו, בין השאר:
״רבים הם המנסים להגביל את עישונם למספר
קבוע של סיגריות ליום, צמוד להתקדמות
השעון. שיטה זו היא כפיה חדשה,
ולמעשה המשך המצב הקודם של עישון
מתוך הכרח ולא מתוך תענוג
אין גם לקבוע מועד היסטורי להפסקת
העישון .״הרוב הגדול של המעשנים מחליט
להפסיק ממחר בבוקר. אחרי כן מחליט
להפסיק מערב שבת, או מיום ראשון בבוקר.
אחרי כן מראש השנה או מיום
הולדת, אחרי כן מיום שאסיים את הבחינות,
אחרי כן מיום שאתחתן או מיום ש־אתגרש.״
בקיצור
:״במקום להפסיק מחר לעשן
— המשך מחר לעשן, אך היום אל
תעשן.״
על כן:
• קבע לך יום קבוע בשבוע, למשך
תקופה של שמונה עד עשרה שבועות,
שבו לא תעשן לגמרי. אני ממליץ מאוד על
יום רביעי.
• ערב אותו יום־ללא־עישון, נאמר ביום
שלישי, אתה מכין לך סיגריות ליום
חמישי. אתה נשבע לעצמך בכל הקדוש לך
שביום רביעי אמנם לא תעשן, אבל ביום
חמישי כן תעשן, ויהי מה. את הסיגריות
שהכינות לך ליום חמישי רצוי להחזיק בכיסך
גם במשך יום רביעי, כרוכות אולי
בגומיה — כדי למנוע שימוש בהן מתוך
הסת הדעת.
• ביום חמישי חכה עד שעה עשר בערך,
אכול משהו, ועשן בנחת, לא בחפ״
זון ובעצבנות. עישון זה יגרום לך להרגיש
שכרון קל.
• אל תגביל את מספר הסיגריות
שתעשן בימים האחרים.
• בחודש השלישי הכנס שינוי קטן:
שני ימים רצופים ללא״עישון. אם שינוי זה
אינו סימפטי, עבור מיד לשלב הבא: עשן
רק ארבע־חמש סיגריות בממוצע במשך
היום.
ממצב זה, ועד לשלב האחרון והנכסף,
אומר המחבר, דרוש רק צעד קטן: לפתח
מספיק כוח־רצון כדי להשתלט על יצר העישון.
אולם,
יש לשער, שאם מצליח המעשן לפתח
כוח־רצון — הוא יכול להפסיק לעשן
גם בדרך אחרת, שלא לפי שיטתו
של דר׳ אלעמי.

הנוער

אויבי

מחלות המין
(מהדורה שנייה)
מאת הד״ר מרדכי זיידטן

אין כמוהו לכביסת
משי, צמר וכל
האריגים העדינים.
אספו אריזות טקסטיל
שמפו והיכונו להפתעה

המנוי- קיברת תפזבגגג,
1א פרט

א\תג בתקרת.

פקידים!

תלמידים !

ם טו דנטים !

תרשמו עוד היום לקורס החדש ל

קצרנות

עכרית ו/או אנגלית

תוצרת ״נקה* — תוצרת איכות
׳המפיצים היחידים: חב, נורית בע״נז

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־חספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

שערותיך נושר 1ת?
הנך צפוי לקדחת?
הצטרף לאלפים שנוכחו ביעילותו של
אליקסיר מוצר ט ל הביאוקוסס טי ק אי ד״ר א. רו בין

העולם הזה 1284

רכבות נוספות
לפסח תשכ״ב
הנהלת הרכבת שמחה להודיע שעלה בידה להגדיל את כל
מערכי הרכבות הרגילות לימי חג הפסח ולהפעיל, בנוסף
ללוח הזמנים החורפי, מספר רכבות בקווים העיקריים

והרי לוח הרכבות הנו ס פו ת
יום ד׳ ערב פסח ()18..4.62
מירושלים לתל־אביב
מתל־אביב לירושלים
מתל־אביב לחיפה, לבנימינה,
לחדרה ולנתניה
מתל־אביב לבאר שבע
מחיפה לתל־אביב
מחיפה לבאר שבע
מבאר שבע לתל־אביב
מבאר שבע לחיפה, לבנימינה
לחדרה ולנתניה

10.18
9.36
10.32
11.28
9.40
*9.40
8.36
*8.36

יום ו׳ א, דחוה״מ ()20.4.62
10.18
9.36

׳מירושלים לתל־אביב
מתל־אביב לירושלים
מתל־אביב לחיפה, לבנימינה,
10.32
לחדרה ולנתניה
11.28
מתל־אביב לבאר־שבע
9.40
מחיפה לתל־אביב
•9.40
מחיפה לבאר־שבע
8.36
מבאר־שבע לתל־אביב
מבאר־שבע, לחיפה, לבנימינה
•8.36
לחדרה ולנתניה

מוצ״ש, ב ,דחוה״נל ()21.4.62
יום ה, מוצאי החג () 19.4.62
מתל־אביב לחיפה, אקספרס 20.31 ,
לפי הלוח הרגיל למוצאי שבת
מחיפה לתל־אביב, אקספרס 20.06 ,
יום א׳ ג, דדזוה״מ ()22.4.62
מירושלים לתל־אביב
מתל־אביב לירושלים
מתל־אביב לחיפה

12.11
9.36
10.32

מחיפה לירושלים
מחיפה לתל־אביב
מחיפה לבאר־שבע

•9.40
9.40
•9.40

• הערה: העברה בתל־אביב על חשבון הרכבת. על הנוסעים להרשם בתחנת
המוצא לשם הזמנת מקום במכונית להעברה בתל־אביב.

הנוסעים מתבקשים לנוחיותם להקדים את נסיעתם.
פרטים נוספים אפשר לקבל בכל תחנות הרכבת.
בברכת מועדים לשמחה

הנהלת רכבת ישראל

ביותר

• מתנת החג הנאה
לבן־זוגך תשיגי אצל
החנות האלגנטית להלבשת גברים
בתל־אביב, רחוב בן־יהודה ( 6על
יד מוגרבי) .לאביב מיוחד: מכנסי
טרילין, מכנסיים קצרים, חולצות
בנלון שרוול קצר בגיזרה חדישה,
מבד פאנאמה או באטיסט, חולצות
אקרילן ומבחר עשיר של אביזרים
ומתנות נחמדות. הצעה חשובה :
בגדי־ים מרהיבי־עין לעונה.

ויקטור,

• הפירמה בראון את בילר
(מתל־אביב, רחוב נחלת־בנימין ,43
טלפון ״ )64005 מזמינה אתכם לבקר
בחנות. לרשותכם מבחר עשיר של
בדי־קיץ מתוצרת־הארץ ותוצרת־חוץ
לגברים ולגברות• בדי בראון
את בילר מבטיחים לכם נוחיות
מלאה והליכה נאה. למבקרים
שירות מעולה ומחירים מיוחדים.

• עם בוא החג החלה עונת
הטיולים. הסיסמה: לא יוצאים ל דרך
ללא מגן־רוח מאצל מנחם,
המומחה לקטנועים, מתל־אביב,
רחוב הרצל .82 השומר על ברי אותו
ומעוניין בבילוי נעים עם
בת־זוגו בטיוליו בכבישי הארץ
מצייד תחילה את הווספה שלו
במגן־רוח של מנחם• ולא טעית
— כי בבריאות זכית•

נגוז ׳.1
באר שבע
כ ך גו מ רי ם ה מיו אשים
האשה הקטנה, שאירחה בבאר־שבע את
ראש ממשלת נורבגיה, לא היתד, נירגשת
במיוחד. בעלת מועדון־הלילה ההזדמנות
האחרונה חדלה מזמן להתפעל מתארים. קשה
לדרוש זאת מגברת ששלחה בדואר פצצות
למיניסטרים בריטיים, שדודה הוא שר־החוץ
הרוסי לשעבר — וויאסצלב מולוטוב, ואשר
לה עצמה קוראים — בטי קנוט.
כשבטי, בת ה־ ,36 עומדת זקופה מאוד,
היא מגיעה כמעט לגובה של 152 סנטימטרים,
גובה שכמעט לא נשתנה מאז היתה
בת — 15 חברה פעילה במאקי — תנועת
המרי הצרפתית. הרבה אנשים תלו אז תקוות
רבות בצעירה בעלת המרץ הבלתי־רגיל, המוזנת
כיום וויסקי בבאר האפלולי. אי־אפשר
היה לחשוב אחרת למראה הכתבת
הצבאית בת ה־ 18 של קומבה, שדהרה על
ג׳יפ בחזית הגרמנית, שעלתה על מוקש,
שצלקת תמיד נחרתה על מצחה, ושמאז,
אומרים עליה ידידים, יש לה ראש פתוח.
הנערה בעלת פני התינוק ועצבי הפלדה,
הוציאה קובץ סיפורים, עברה לתנועת מרי
חדשה — לח״י — והיתד, מוכנה בגיל 21
לשים פצצת שעון במיניסטריון המושבות
בלונדון.
כשהכל נסתיים, ולהרוג כבר לא נקרא
״פאטריוטיזם״ ,השתקעה הלוחמת המקצועית
עם בעלה האמריקאי בבאר־שבע, בחורבה
ערבית. תחילה לא היו לה סדנות
לפתוח מועדון־לילה:
.היו לנו המון ספרים. החלטנו להקים
ספריית השאלה. אבל האנשים שבאו לכאן,
אמרו שהם מעדיפים לאכול מאשר לקרוא.
אז החלטנו לעשות׳ ספריית־קפה. השלב הבא
היה ספריית־באר. המבקרים סחבו את הספרים,
וכך נשאר רק באר.״
זה היה באר לפי שיטת ״עשה זאת בעצמך״
.בטי מילאה אותו בגזרי עץ, אבנים,
מכונת כתיבה מיושנת, מכונת תפירה, חתיכת
מגהץ, גלגל של מספח, שלושת ילדיה
סחבו לשם סמרטוטים — אלטע זאבען שהתמזגו
מצויין באפלולית ושיצרו מה שקוראים
בשפה מקצועית — אח־ירה. זה היה
הבאר הראשון בבאר־שבע, וגאוות התושבים,
כשפתחה אותו בטי לפני חמש שנים.
חמור כבאר. הדמות אפופת הרומנטיקה,
שהבטיחה פעם כה רבות, לקחה בשיא
הרצינות את עסק מועדון־הלילה. חבריה הוותיקים
ציפו ממנה ליותר. הסופר הצרפתי
רוזה ואיין, ששהה בארץ לרגל משפט אייב־מן,
שלח סידרת מאמרים לפראנס אובסר־מאסר
תחת הכותרת :״כך גומרים המיואשים.״
בטי היתד, גיבורת׳ אחת הרשימות.
נשאר בה בכל זאת משהו מיוחד, במנהלת
הבאר שבמרכז התיקרה שלו מתנועע חבל
תלייה סימפאטי :״יש לנו המון חיות כאן.
כשאנשים אינם יכולים לשלם בעד המשקאות,
הם משלמים בחיות. נפש עצובה אחת,
שלא יכלה לשלם בעד כוסית, נתנה לי נחש.
קיבלתי חמור עבור שני ברנד• .הוא שתה
המון בירה, והסתובב בין השולחנות. הלקוחות
כבר לא שאלו אותי מה שלום
הילדים. הם שאלו אותי רק מה שלום החמור.״
אחת
התופעות בהן נתקלת בטי, הם גברים.
היא מצאה שיטה, היא אומרת :״בלילה
הקודם, באו כמה קצינים שתויים,
ישבו סביב הבאר. שאלתי מה הם שותים.
הם ענו שכלום, .אז תלכו,׳ אמרתי. הם
אמרו, :רק נסי לגרש אותנו ,.לקחתי את
הצינור מהגינה, התזתי עליהם, והופ. הם
היו בחוץ, רטובים, כמובן.״
כולם טיפשים. היא מסתדרת בצורה
עדינה יותר עם סוג אחר של גברים:
״כשבאים לכאן פושעים ולא זזים, אני
פונה תמיד למנהיג שלהם ואומרת, :תביט,
אני אשר, מסכנה, עזור לי לסלק אותם.׳
הוא מרגיש עצמו מאוד חשוב מהפגייה הזאת,
ומסלק אותם במהירות.
״כשאורחים שואלים אותי איזה אנשים
באים אלי, אני תמיד מספרת להם מה שהיה
כשפתחו את עיר הטקסטיל ליד באר־שבע.
באו אלי 50 איש לחגוג. למחרת, באוהד,
שעה, חגגה אצלי קבוצת סרסורים.״
בספר האורחים הבלוי, כתב ידידה :״ללב
האמיץ, והגוף החלש /לאופי החזק, והרגש
הדק /לשכל האיתן והנשמה העדינה
/למוח הבריא והמחשבה הטהורה /
זוהי האשד, בטי, לך שלוחה הערכתי.״ על
זה מגיבה בטי :״זהו. הם כולם נעשים
סיפשים כשמגישים להם ספר אורחים.״

שני בדואים מזוינים הרג!
נהג משאית בררו מאילת,
מדוע הם עשו זאתי
תי הודעות אלחוטיות מאילת
^ החזירו השבוע את ישראל לימים המתוחים
של 1954־ .1956 שתיהן מסרו על
מארב בערבה.
בראשונה נאמר, כי נהג אוטוקאר, מסעוד
שריקי, שהיה בדרכו מבאר־שבע לאילת,
נתקל במחסום אבנים בואדי ג׳יראפי. הוא
פתח את דלת מכוניתו, בסונה לסלק את
המחסום. מיד נפתחה עליו אש. הוא הספיק
להבחין בדמויות לבושות־חאקי, לפני
שהשתטח על תחתית מכוניתו ולחץ בכל
כוחו על דוושת הדלק. משאית־הענק פילסה
לעצמה מעבר דרך גלי האבנים.
המארב השני נערך כעבור 24 שעות, במרחק
של שני קילומטרים ממקום המארב
הראשון. נתקל בו הפעם נהג משאית
סופרווייס, שיצא מאילת.
לאמנון ליפשיץ ( )27 לא שיחק המזל, כפי
ששיחק לשריקי. הוא חצה את וואדי ג׳ירא־פי,
עלה במעלה הכביש צפונה. לפתע נופצה
השמשה הקדמית; כדור פגע בזרועו.
לא ידוע אם אמנון עצמו הספיק לסובב את
המכונית, או שהוא איבד את השליטה עליה
והיא הסתובבה עד שפנתה חזרה בכיוון
לאילת. מכל מקום, לפני שהספיק אמנון
להסתלק, נורה הכדור השני. הפעם מקרוב,
בראשו. הוא מת במקום.

א ד טי מדבר
י! יו אלה שתי ידיעות שהזכירו את ימי
| | המארבים והרצח, ימי מעלו•,־העקרבים
וג׳רנדאל. ברגע הראשון, נידמה היה לקורא
השטחי, כי הנה עומד הגבול הדרומי
לפני התלקחות. אחרי שאחזה האש בגבול
הסורי, התפשטה הלהבה דרומה, אחזה בגבול
הירדני ואולי גם במצרי.
אולם מחשבה שניה פסלה הסבר פשוט
זה. כי בניגוד לסוריה, אין שום סיבה לירדן
או למצרים להיות מעוניינות כעת
במתיחות בסחונית. מצרים עסוקה עד מעל
לראש ברפורמה הסוציאלית הפנימית שלה,
הפסיקה כמעט כל פעילות בשטחים אחרים.
ואילו ירדן רוצה בשקט כמעט בכל מחיר.
ואמנם, למחרת המארב, יצא נציג ירדן
מגדרו להרגעת ישראל, הבטיח לחקור בפשע
ולהעניש את האשמים.
אך אם לא היתר, זאת התגרות ירדנית או
מצרית, מה קרה?
ככל שהעלתה החקירה במקום מימצאים
חדשים, כך התחזקו החששות שהובילו בכיוון
מסויים.
התוקפים היו פרימיטיביים.
הם שמו מארב אחד, פגעו במכונית,
אך לא הרגו את הנהג. על כן חזרו למקום,
שמו מארב שני. כאשר הגיע אוטובוס מלא,
נתנו לו לעבור, מחשש פן מצויים בו אנשים
מזויינים, שיעלו בכוחם על התוקפים.
רק בהגיע המשאית בה ישב אמנון ליפשיץ
לבדו, פתחו באש וקטלוהו. הם הסתלקו
לעבר הגבול הירדני.
נסיבות אלה קבעו בבירור:
• שהתוקפים היו בדואים.
0שבדואים אלה הגיעו מירדן.
• שהם באו במטרה נחושה להרוג איש
אחד — לא פחות ולא יותר.

גקמה -עד מה !
ץ* ה היה מניע הרצח? הגירסה הכמעט־
(*) רשמית, שהובאה בכל העתונים, סיפרה
על היתקלות שאירעה באותו שטח, לפני
ארבעה חודשים, בין סיור של צה״ל לבין
מבריחים מזויינים. בקרב שהתפתח נהרגו
שלושה מבריחים, רביעי נשבה לאחר רדיפה.
ואדי ג׳יראפי והמעברים הסמוכים ידועים
כשטח פעולה קבוע של מבריחים בדואים,
העוברים מירדן לסיני, וחזרה. מבריחים
אלה מזויינים היסב, לא רק כדי ללחום בחיילים
ישראליים, אלא גם במישמרות׳ הגבול
הירדני והמצרי. אולם הם נלחמים רק
כאשר לא נותרה להם אפשרות אחרת. כי
טבעם של מבריחים מקצועיים, שהם מעדיפים
לעבוד בשקט.
בכל זאת, נתקלו המבריחים לא פעם בכוחות
הבטחון, והתפתחו קרבות. זהו
סיכון מקצועי, אותו לוקחים המבריחים בחשבון,
ולרוב אין הם רואים את עצמם
חייבים לנקום את דם הרוגיהם. כי אם

ייתפסו למלחמה האינסופית של נקמת־דם,
שוב לא יוכלו לעסוק בהברחה ביעילות.
על כן, המשיך רצח אמנון ליפשיץ להיות
אפוף מיסתורין, גם איחרי שהועלתה גירסת
נקמת־הדם של המבריחים. אמנם, היה ברור
כמעט לחלוטין, כי הרצח בוצע בידי בדואים,
כנקמה. השאלה היתד, רק: נקמה על
מה? האמנם דוזקא על הריגת שלושת המבריחים?
או שמא היה לבני אותו שבט
עזאזמה, המחולקים בין מצריים וירדן,
מניע אחר?
היו אלה שאלות שהעסיקו אזרחים רבים.
עבור פרשנים, היו השאלות העיקריות:
מה מסתתר אחרי הריגתו של אמנון ליפשיץ?
האם יש למארב הרצחני משמעות לגבי
העתיד? מדוע לא הצמיד צה״ל ליווי
לתחבורה אחרי המארב הראשון?
בצל השאלות הנכבדות, נשתכחה הטרגדיה
האישית שעמדה במרכז המאורע הלאומי.
ובמרכז הטרגדיה — דמותו של אדם.

״בשבילי זו רק דחיח,,
ך* כריו של אמנון ליפשיץ זוכרים היטב

1 1את ליל החתונה בקיבוץ מסדה שבעמק
הירדן. ואמנון ליפשיץ היה בין באי החגיגה.
בשעת לילה מאוחרת, עלו על האוטו־קאדים
שלהם, על מנת לחזור עוד בו בלילה
לבאר־שבע.
הלילה היה אפל ואורות הפנסים הבקיעו
בקושי את מסך החשכה. בסיבוב כפר־נחום
לא השגיח אמנון, שנסע ראשון, כי הכביש
במקום חלקלק. הוא היטה את ההגה יתר
על המידה, והתדרדר עם מכוניתו לתוך
התעלה.
שלמה עצר את האוטוקאר שלו מיד, זינק
לעבר ידידו שנלכד בתא הנהג. הוא הושיט
לו יד, הצליח לחלצו ללא פגיעה .״תראה
מה קרה לאוטו,״ פנה אמנון לידידו.
״עזוב את האוטו!״ גער בו שלמה ,״הרי

יכולת להיהרג כעת.״ אמנון משך בכתפיו
.״שטויות,״ הפליט ,״בשבילי זו רק

הדחייה ארכה שנתיים בדיוק. שנתיים אותן
בילה אמנון ליד הגה המכונית, כשם
שעשה משך שבע השנים הקודמות, מאז
הוציא את רשיון הנהגות שלו. כי אמנון
נולד להיות נהג, או, כפי שאומרים ידידיו,
״הוא נולד עם הגה ביד הוא היה דואג
למכוניתו כפי שילד קטן מטפח צעצוע
אהוב. יתכן אף שהיה זה פיצוי על ילדות
מאושרת, לה לא זכה.
הוא עצמו לא זכר את פרידת הוריו.
הוא היד, אז בן שלוש. בבית לא נמצא לו
מקום והוא נמסר לטיפול אצל משפחה
אחת. לאחר מכן סודר במוסד היתומים על
שם דיסקין בירושלים, קיבל שם חינוך דתי.

אמנון פורק ארגזים ממכונית וו־ך
ך ך 1 1ד ך
מותו של אמנון היכה בהלם את אמו (מ־

סופרווייט שלו, אותה רכש תוך
1 .1 1 1 1
111 ^ 1 .1שמאל) ,שסרבה להאמין כי בנה, שמאביו 1 ^ 11 1411 נפרדה לאחר ׳היוולדו, אמנם נהרג. ליד הארון נשבע אחיו הגדול לנקום. השתעבדות לחובות גדולים, אותם עמד לסיים רק החודש.
אולם אחותו הגדולה, שהיתר, אז חברת
קיבוץ מעגן מיכאל, לא יכלה להשלים עם
כך שאחיה יחיה בתוככי המוסד הסגור. היא
לקחה את אמנון, הכניסה אותו לקיבוץ
גשר־הזיו.
בקיבוץ נפתחו לפניו חיים חדשים. הוא
היה אז בן שלוש־עשרה וחיי הקיבוץ התוססים
ריככו במידה רבד. את המשברים שעבר
בגלל הטילטולים הקודמים התכופים.
הוא ספג את אור השמש ובלורית שופעת
החלה טופחת על מצחו. כשהתגייס לצבא
ביקש לשרת בנח״ל, ככל חבריו.

בוהו וקיבוצי הסביבה הציפו אותו בהצעות
עבודה במשקיהם. גלגלי האוטוקאר
הובילו אותו תוך תקופה קצרה ממשק
מסדה לאשדוד יעקב ומשם לקיבוץ כינרת.
״כשהיינו יושבים במסיבות,״ ניזכר ידידו
אבנר הרחול, מרכז משק כינרת ,״היה
אמנון הרוח החיה. בנות עמק הירדן היו
מתקבצות סביבו, כמו פרפרים סביב הנר.
אבל הוא לא חשב להתחתן, .קודם אני צריך
להתבסס,׳ היה אומר, ,ואחר כך נחשוב

על עברו מיעט אמנון לספר. גם ידידו,

תצטרף אליה, זה יותר בטוח אחרי מה
שקרה אתמול.״
אמנון חייך .״זה בסדר,״ אמר ,״אצא בעוד
כמה דקות. יש לי היום משא קל ולא
תהיה בעיה להשיג אותם.״ הוא סיים את
המשקה ויצא.
לפני ד,עליה בקילומטר ד 130 החליף
אמנון את ההילוכים והמכונה טיפסה בהילוך
ראשון. אמנון עצמו הניח את ידו על אדן
החלון, נשען על מסעד הכסא ושר לעצמו
פרק חזנות. כך היד, עושה תמיד, כשגמא
לבדו את הקילומטרים במדבר.

אולם חלום חייו היה — להיות נהג.
כשהגיע, במסגרת הנח״ל, לקיבוץ אלומות
— התגשם חלומו. באסיפת חברים, שהתכנסה
כדי לקבוע את מי לשלוח לקורס נהגות,
נבחר אמנון פד,־אחד. אמו התנגדה
לכך, טענה כי היא מפחדת שיסע בכבישים.
היא אפילו סירבה לתת לו את תעודת הלידה
שלו, שהיתר, הכרחית להוצאת תעודת הזהות.
קיוותה למנוע ממנו בכך את הוצאת
רשיון הנהגות. אך אמנון התעקש, זכה
לבסוף ברשיון הנכסף.

שגר עמו תשע שנים בחדר אחד, במשקים
ובצבא, ידע מעט מאוד על תקופת חייו
הפרד,־קיבוצית של אמנון. הוא ביקש להראות
לכולם כי אינו שונה מהם. בערבים
שסביב המדורה היה נוטל את הגיטרה או
את האקורדיון, בהם שלט שליטה לא פחותה
מאשר בגלגל ההגה, והיה מסלסל שירים
חסידיים מתחת לשפמו המסולסל־הדק. היו
אלה השירים אותם קלט בילדותו, בבית-
היתומים דיסקין.
לפני פחות משנה חסך מעט כסף, רכש
— יחד עם ידידו אמנון לוי — משאית
מסוג סופרוויט. לא היה אז מאושר ממנו.
במשך חודש ימים ניקה וחיזק כל בורג
וכשגמר היתד ,״המכונה של שני האמנונים״
— כפי שכינוה בני המשק — מצוחצחת
ומבריקה.

אולם הפעם לא היתד, באר־שבע תחנתו
הסופית, כפי שתכנן. במעלה הגבעה חיכה
לו המוות.

״המכונה שד שגי האמגונים״
ך* ך החלה תקופת הנהגות. אמנון שהה
עוד תקופה קצרה במשק אלומות, עבר
לאחר מכן לקיבוץ מסדה. בכל מקום חיב־

פרקי חזנות כמדבר

נישא אמנון בדרכו האחרונה לבית הקברות
•1111ח
1111111 *111
בקרייודשאול. רבים מחבריו לא יכלו להוציא

1 ^ 11

הגה מגודל האסון .״דידו, שגר עמו תשע שנים, אמר :״לא היו לאמנון שונאים בחייו.״
ייו

ן• חד עם שותפו נכנס אמנון לקואום־
רטיב ההובלה תחבורה, השייך לארגון
משקי עובדים, החל לעבוד על קו באר־שבע
— אילת. במשך השבוע נהג לעשות שלושה
טורים לאילת וחזרה, שעה שרוב הנהגים
מסתפקים בחצי מזאת. הוא עבד ללא לאות.
״יש לי עוד הרבה חובות על המכונה,״
היה אומר ,״אני מוכרח להקפיד ולשלם

בבוקר יום שני, יצא מביתו כרגיל .״אני
אחזור ביום חמישי,״ אמר לאחותו דרורה,
״תכיני לי עוגיות של פסח, את יודעת, כאלה
שאני או ה ב...״
דרורה הכינה את העוגיות, כיבסה את
בגדיו, וחיכתה.
״תגמור מהר,״ האיץ אמנון בפקיד המכס
באילת .״אני רוצה להעמיס את המכונה
ולצאת לדרך. שמעתי שאתמול היו בעיית
בכביש, ולכן אין לי הפעם חשק
לנסוע בחושך.״
מיד כשנגמרה ההטענה עלה אמנון על
המשאית ויצא בדרכו לבאר־שבע. בדרכו עוד
עצר לכמה דקות בפונדק נחה־מדבר, כדי
ללגום משהו .״כדאי לך להזדרז,״ אמר לו
צביק׳ה, בעל המקום ,״כעת יצאה שיירה.

״ערבים יורים ב די ד
* ^ בי תו, ברחוב יסוד המעלה 32 בתל־
^ אביב, הודיע הרדיו על נהג שנהרג ממארב
בדרכו מאילת .״אין לנו מה לדאוג,״
הרגיעה דרורה את אמה .״אמנון בודאי
כבר בתל־אביב או בבאיר־שבע. אם לא יחזור
היום, הוא יגיע מחר.״
אבל האם הזקנה לא נרגעה. היא לא
יכלה להרדם, התהפכה על יצועה כל הלילה.
דרורה, שהיתה צריכה לצאת למחרת
להכרזת־גרעין תנועת הצופים, בה היא
חברה, ראתה את אחיה בחלומה .״אל תסעי
מחר, דרורה,״ אמר לה ,״לא כדאי לך,
ערבים יורים בדרך
למחרת מיהרה דרורה למשרד החברה,
אבל הם לא ידעו דבר על גורלו. כשהגיעה
בריצה לתחנת המשטרה — נתקבל שם
המברק שהכיל את פרטי ההתנקשות. דחיקת
הקץ הגיעה לקיצה.
לגבי מרבית חבריו של אמנון היה זה
פצע שלא יגליד במהרה .״הוא היה אדם
שלא היו לו שונאים בחיים מילמל
ידידו הותיק ,״אני לא אומר את זה בגלל
שהוא מת. אני מכיר אותו שני ם שותפו
של אמנון לא יכול היה להוציא הגה
מפיו ואילו ליד ארונו, שהונח בפתח בית־הכנסת
של השכונה, נשבע אחיו חגי (,)35
בזעקות קוראות לב :״אני אנקום את דמך,
אמנון! אתה שומע אותי? אמנון, אני
אנקום

נעימות על סרט־הקלטה

—־> ויי־——וז <1ו 1>11׳1^ 1
־11111
ף* ליל הסדר תתכנס שוב משפחת ליפי
^ שיץ ליד השולחן. אמנון לא ישב בין
המסובים, אבל קולו הנעים, המסלסל ניגוני
חג, יחזור וימלא את הבית ואית חלל חדרו
המיותם. הקול יבקע מתוך סרט ההקלטה,
עליו הקליט אמנון את ליל הסדר לפני
שנתיים, המזכרת היחידה אותה השאיר
למשפחתו.

המתכננים, הזכירה להם שלעיר הגדולה אין
בכלל תכנית־אב ריאלית, דבר הכרחי בתקופת
הבנייה המודרנית.
לכן הוזמן בשנת 1952 המהנדס אהרון
הורוביץ מארצות־הברית להכין תכנית
אב לעיר המתפשטת. במשך שלוש שנים
עמל האיש על הצעתו. אך לאחר שתכניתו
הוגשה, העיר לא נושעה — התכנית
פשוט הונחה בסל. הסיבה: מתכנני
העיר ומהנדסיה טענו שהיא אינה מתאימה
למטרותיהם.
ואכן, הם הוכיחו זאת הלכה למעשה.
אחת מנקודות היסוד בתכניתו של הפרופסור
הורוביץ היתה, שהעיר העמוסה בני־אדם
ובניינים מוכרחה להכיל פארק ענקי,
בו יוכלו התושבים למצוא מנוחה ומרגוע
מיגיע יום העבודה והדחק. הצעתו של
הורוביץ: לשתול את הפארק לאורך כל החוף
ועד לתל־ברוך. עיריית תל־אביב הסכימה
לכך בקיצוץ קל: היא הסתפקה בפארק
מקצה שכונת מחלול ועד נמל תל
אביב.
כדי שלא תהיה אפשרות לשנות את החלטתה
היא הוציאה רשיון לבנות את ה־

ההצעה המה 33

ה 1 | 1ךכפי שתראה לאחר שיבנה האי המלאכותי לחופיה. הכבי ש, החובק את החוף
| 1 1 1 1ואת האי כבחגורה, מתחבר לכבי שי העיר ב שדרות קרן קיימת ואל מחוץ לעיר
בכבי ש העובר אל מעבר לירקון (למעלה) .העגול הגדול ב מרכז המפה — ככר המדינה.
למטה ממנה ומשמאל — ככר מלכי ישראל. באי עצמו מבחינים במיצר ובחוף (ו) ,ב מ לונו ת
2בנייני צבור 3איזור נופ ש 4טיילת 5איזור מגורים 6מ עגן לסירות וספינות (.)9

ף• מרתף מחניק של בית בן שלוש
לקומות, במרכזה של תל־אביב, ישבו
השבוע שני ארכיטקטים אל שולחן שירטוט.
חלומם של כחצי מיליון תושבי העיר
הגדולה בישראל היה פרוש לפניהם. גליון
השירטוט של מטר וחצי על מטר ועשרים
הכיל את הפתרון המרשים ביותר לעיר
המזיעה והמחניקה, ואת הרעיון המקורי
ביותר לפתרון בעיית צחנתו של החוף
הרוחש אדם. הציע דרך מקסימה ביותר
להפיכת עיר העסקים והזיעה, עיר הדוחק
והצפיפות, לריביירה של מערב הים־התיכון,
למרכז נופש, תיירות ושעשועים.
עוד לפני זמן רב הגישו שני האדריכלים
מיכאל קון ( )48 ויעקב הרץ ()38
תכנית שנראתה כחלום ליל־קיץ לכל מי
שעיין בה לראשונה: הם הציעו לבנות אי
מלאכותי לחופה של תל־אביב. המחישו
אותה בתבליט קטן מידות, בנוי עץ וקרטון.
עיריית תל־אביב מצאה עניין ברעיון.
חלומו של אדריכל ותיק־מלחמות וגדוש־רעיונות,
מיכאל קון, עשוי להפוך למציאות
שי עשרות מיליוני דולרים, עשרות אלפי
מונות של בטון יצוק, מאות מטרים מרובעים
של חדרי־מלונות ומרכזי שעשועים ואלפי
מטרים ארוכים של הקרקע החסרה
ביותר בעיר החוף הישראלית: חוף ים.

מרקיעות שחקים אחרות, נידונה גם היא
לגניזה.
בינתיים הלכה תל־אביב וגדלה. מלחמת
העצמאות הוסיפה לעיר החופית את איזורי
העוני של יפו הכבושה. מעבר לירקון צמח
מרכז של שיכונים עממיים שהחלו להרקיע
לגובה של שלוש קומות והגיעו עד לשלוש־עשרה
קומות, במאמץ להדביק את בעיית
האוכלוסיה הנמלטת מן הצפיפות של מרכז
העיר.
הדחיסות האנושית של הכרך* שהתיימר
להיות תל האביב, העיקה על מצפונם של

בעיר ווא שינגטון חיים 750 אלף תוש־

בים על שטח של שניים וחצי מיליוני דו־נאם
קרקע, ב עו ד שלמיליון תו שבי תל-
אביב החזויי ם — מיועדים 52 אלף בלבד.

הפארק שלא נשתל
ך* פק רב אם ידעה הקבוצה הקטנה שה־
^ קימה ב־ 1909 מרכז גנים קטן ליד יפו,
שאותם 121 דונמים להם הניחו אבן־פינה,
יהפכו ברבות הימים לאיזור עירוני צפוף
ורב אנשים התופס כבר כיום — בתכנון
למיליון תושבים — שטח של 52 אלף
דונמים.
הבנין הגדול ביותר אותו הקימו, בית-
הספר התיכון הרצליה, נהרס כבר ופינה
את מקומו למגרד שחקים רב־קומות. ואילו
שכונת הגנים הקטנה הפכה לעיר דחוסה
וצפופה, חסרת כל תכנון ותכנית, ההולכת
ומהדקת סביב צווארה חגורת חנק צפופה
של בנייני ענק רחבים, החוסמים מרחובותיה
הצרים את זרם האויר החופשי מן הים.
גם כאשר התייצב בשנת 1934 מהנדס
בשם גרינבלאם בפני אבות העיר העברית
הגדולה תל־אביב, וטען שהעיר תקטן יום
אחד מהכיל את יושביה, הסתכלו עליו
הכל כעל משוגע ושילחו אותו אחר כבוד
למשרדו. הוא הציע ליבש חלק משפת ימה
של העיר ולהפכו לשטח הראוי למגורים
ולקייט.
תכניתו של גרינבלאט הקדימה את דורו
ות בשלושים שנה, ולכן, כמו תכניות

ן ן ך מ* ך? שהיתה אבי הרעיון להפוך את חו פי
1 1 111 1 1 1אביב לריביירה ים־תיכונית, מיאמי
בארצות־הברית. ב ת מונ ה נראה ה שטח שעליו הוקס
הנופ ש והבילוי האמריקאי המפורסם. חצי האי הטבעי1 ,
נבנו ה מ לונו ת המפוארים והוכ שרו החופים, נודע לשם ב׳
בניין הענקי של
שלא נולד.

מלון

שרתון, שסתם א ת הגולל על 1

נווה בטון עד ה

| \ 1 1 \ 1ך 1ה 1ב מ רכז תיירות אמריקאי, בדייטונה, שהפך להיות מקור מ שיכה
ל ה מוני התיירים המבקרים בו מדי שנה. אי מלאכותי זה המחובר
111^ 1 1 /7 1

אל החוף בג שרי ענק, מיועד לחניית מכוניו ת, שבעליהן יוצאים ל שייט לאורך החופים.
ה מ לונו ת ׳המעטים מיועדי ם לתיירים בעלי יכולת. להם גם מיועד ה מ עגן הפרטי.

ן* לק אחר ב תכני תו של הורוביץ, ההצעה להפו ך
| 1שארית ה חו ף לטיילת ארוכה, שת שמ ש גם חוף ר
החוף הצר והשם הרע שיצא לטיילת, חיסלו גם הצעה
מ תכנני העיר מצידם אישרו את הקמת בנייני הענק של 1
דן וה שגרירו ת האמריקאית, ש ש מו מ חסום הנק ב מ בו או ת ה!
בות המרכזיים ביותר, גז לו מהם א ת אוי רו הרענן של
כאילו על מנת להדגי ש את שוויון נפשם לצרכי הנ שימה
האוכלוסיה, הודיעו ראשיי עיריית תל־אביב, לפני פ חו ת מ׳
על תכניתם למכור לחברת ה מ לונו ת היל טון את חלק הגן ה,
כצפון בגן העצמאות הקיים. הבהירו סופי ת שאין בדעתם י
שטח זעו ם זה לפארק הנכסף :״אנחנו זקוקי ם לכסף!״ ק
לועדת בניין ערים שדנה בעניין ,״ מ לון הי ל טון י תן לנו מי
וחצי לירות!״

וכך חברו יחד הביוב המפורסם של תל־אביב, המל;
האדירים, הטיילת עמוסת מרכזי הפשיעה וחסרון כיסם
התכנון של אבות העיר — לגזילת חוף־רחצה ומקום ב

בני תל אבי: א׳ מלאכות

המטמון בצפון

ממאות־אלפי תושבי תל־אביב, שנאלצו לכתת
את רגליהם עד לתל־ברוך הצפונית או לבתים
הדרומית כדי לרחוץ במי־ים נקיים.
אותם האלפים שעשו זאת מדי שבת ב־הדשי
הקיץ החמים קיבלו עליהם את הדין.
אך במרתפי הבית ברחוב פרוג התל־אביבי,
ובמשרדי חברות הבנייה הענקיות של סולל־בונה
ורסקו חשבו אחרת.
כבר לפני שנתיים החל מיכאל קון לשרטט
את ניצני רעיונותיו על כיבוש קרקע
הים למען אויר צח וטיילת לבני תל־אביב.
האיש שלחם שנים רבות למען מעט ירק
ואתיר במדבר הבטון, הבין שאי־אפשר
יהיה לשכנע איש מאנשי העסקים העירוניים
להקצות קרקע, בה דונם אחד שתה
כיום 650 אלף לירות, לנטיעת עצים ודשא
לתושבי העיר. הוא החליט ליבש את הים.

לעצלגימ-רככת־כבזים

חו־ים.

ילז־

יון
ות סר לוי

ב קץ האידיאליסט לא האמין שיהיה
בכוחה של עיריית תל־אביב לבנות
בכוחות עצמה חלום של בטון ושעשועים
על פני המים. אולם הוא לא קיתה למצוא
פתרון לשאלה זו. בינתיים שקד על רעיונו,
הכין תוכנית מלאה ומפורטת של ייבוש
חלק מימה של תל־אביב, משדרות קרן-
קיימת ועד נמל תל־אביב.
נזדמן למשרדו של קון,
יום אחד
החברה הצרפתית הפיננסית
נציגה של
הגדולה טראנסאקו, הראה לו את תוכניתו.
האיש התלהב מהתוכנית, שדומות לה כבר
ביצעה החברה בארצות־הברית ובצרפת, הציע
מיד לממן את הבנייה העצומה הכרוכה
בסוג זה של הרחבת העיר. היתד, רק
הצעת שינוי אחת, אותה קיבל קון מיד.
ההצעה: במקום ליבש חלק מהים, להקים
אי ממש לחופה של העיר, ולחברה בשני
גשרים ליבשה.
לפי התוכנית החדשה, אותה חיבר קון
יחד עם יעקב הרץ, ושנבחרה מבין הצעות
סולל בונה, רסקו והצעת שני האדריכלים,
תקיף התכנית 650 דונם, מזה נועדו 500־
450 דונמים להיות שטחו של האי ממש.
לאורך 1500 מטרים, ובמרחק של 500
מטרים מן החוף הקיים, יוכלו המטיילים
שיטריחו את עצמם לבוא בגשרים המחוברים
לשדרות קרן קיימת או לרחוב התערוכה
הבא מעבר לירקון, לטייל על פלדה ענקית
זרועת בתי־קפה וחנויות. בתי המלון הענקיים
הבנויים מצידו השמאלי(מערבי) של האי,
לא יפריעו למטיילים הרבים, מאחר ש־הטיילת
תהיה בנוייה מתחתם. מלמעלה
יעבור הכביש למכוניות ומקום החנייה לאורחי
המלונות, ורק מעל לכל אלה יתנשאו
בנייני הענק שנועדו לאכסן את אלפי התיירים
והאורחים שיבואו לשהות בריביירה
הים־תיכונית המזרחית.
במיצר המים שבין האי והחוף יוכלו
150 אלף מתרחצים לשכשך במים הזורמים
מבעד לשני העברים, מדרומו של
האי ומצפונו.
לאלה שירצו לבלות את זמנם על המים

ממש מיועד בית־קפה שיבנה על האי זוזטא
לחופו המערבי של האי, אליו אפשר יהיה
להגיע בגשר במישרין מהחוף או דרך האי
הגדול עצמו. לרשות העצלנים וחסרי מכוניות,
שלא ירצו ללכת ברגל או להגיע באוטובוס,
תעמוד רכבת־כבלים שתעבור מ־פיסגת
גן־העצמאות אל מרכזו של האי,
משם קצרה הדרך אל החלק הצפוני: מרבו
השעשועים.
לחובבי השייט והדייג, יהיה פתוח נמל
תל־אביב, שיוכשר לכך במיוחד. ולחובבי
ספורט סתם ישמש איצטדיון ענק שישופץ
על שטח בנייני התערוכה.

חלום ומציאות

** יריית תל־אביב נדהמה מהיקפה
} וראותה המרחיקה של התכנית, החלה
לבחון איתה בזהירות ולעניין. בשלב ראשון
דרשה העירייה מהחברה הצרפתית להגיש

מחקר יסודי ומקיף על מידת השפעתו האפשרית
של הקמת אי כזה על העיר ועל
הדרך בה יש לשלבו בחיי המסחר, הכלכלה
והבילוי.
אנשי העירייה העמידו גם דרישה נוספת.
מאחר שבחודשים אלה עוסקים בתכנון יסודי
ומקיף של אזור הסיטי התל־אביבי, שיוקם
בשכונת מנשייה, דרשו מהנדסי העיר
להביא בחשבון אפשרות של הקמת האי
דווקא מול חוף יפו, באיזור הגובל בנמל.
תכנון כזה אפשרי, לדעת האדריכלים, אך
יפריע לתחבורה הסדירה לאיזור הנופש,
יכניס לתוך איזור העסקים מרכז של בידור
והוללות, שאינו עשוי לעלות בקנה
אחד עם תכנון איזור הסיטי.
אך הבעייה היסודית היא, כמובן, שאלת
המימון. החברה הצרפתית העומדת מאחורי
תכניתם של קון והרץ הביעה לפני העירייה
הצעה לפיה תעלה הקמת האי ב־30
מיליון לירות, אותם מוכנה להשקיע בעצי

11 ^ 71 מי מין לשמאל: החוף הטבעי ובו שקועים
״1 0 0
בתי־קפה ו מ סעדו ת; הכביש על עמודים

1י * *1
העובר לאורך החוף ומתח תו הטיילת; הגשר המוליך אל האי-
זוטא מעל למיצר והאי־זוטא עצמו; מעל למיצר רואים גס את

מי האי

כפי שהם נראים במבט מלמעלה. למטה, לכל
ה או רן, חוף הים עליו עובר רחוב הירקון ו בו
שוכן גן העצמאות. החוף מול פני 1האי ז רו ע סככנת של חנויו ת
ומשמאל מספר ב תי מגורים. מ שמאל, נמל תל־אביב ה מיועד ל שייט,
שעל ח ל קו הימני בנויים ב תי הנופ ש לקייטנים. שתי התעלות

מה תמורת זכיון על חלק משטחי האי.
מהשטח הכללי המיועד של כ־ 500 דונם,
יוקדשו כ־ 325 דונם לצרכי ציבור, כלומר:
כבישים, ככרות, מדרכות וחופי רחצה פתוחים.
מן ה־ 175 הדונמים הנותרים, המיועדים
לבנייה, מוכנה החברה להסתפק ב־ 75 אחוזים
בלבד ואת השאר לתת לעירייה חינם.
בהתחשב בערך הכספי של קרקע החוף ב־תל־אביב
כיום, יספיקו 50 דונם כדי לכסות
את הוצאות החברה כולן.
בעייה נוספת העלולה לעמוד בפני העירייה
והחברה היא שאלת המלונות שרתון
הבנוי והילטון בעל הזכיון. לדברי החברה,
מתן חוף פרטי למלונות בחלק מן החוף,
דבר האסור כעת, יפתור את בעיית המלונות
ויסיר סופית כל מכשול טכני בפני
הקמתה.
במקרה כזה יהפוך חלום ליל קיץ של שני
מגשימים לדבר מציאות קיצית תל־אביבית
יומיומית.

הכבל של רכבת הכבלים, העוברת מהחוף הטבעי אל העמוד
מי מין לבניינים. על האי עצמו רואים את הכביש מעל לטיילת
ולמקום החנייה; את ה מ לונו ת כ שמתחתם הכבי ש, את הטיילת
ומגר שי החנייה ל מכוניו ת הר בו ת; משמאל בקצה — הים הפתוח.

היוצאות מן המיצר אל הים הפ תוח מקורות ב שני גשרי ענק
למכוניות. מעל לכביש, לפי הסדר, מי מין: שלושה בתי מגורים,
בניין ציבורי •ענק וחמי שה מלונו ת פאר. על האי, מתחת לכביש,
מי מין ומ שמאל מרכזי בי לוי ובידור רבים, ב מ רכזו של המיצר
אי־זוטא, עליו יבנה בית־קפה ה מחובר לחוף בג שר להולכי רגל.

הממזרה משכונת העוני, שגדלה ללא אהבו

^ חרי לילה ארוך של נדודי שינה,
כשהיא מתוחה כל העת לצלצול טלפוני
מעבר־לים, נטשה השבוע סופיה (מתחרז
עם צופיה) לורן (מתחרז עם תורן) את
הוילה המפוארת שלה, בת 50 החדרים בשווי
של שני מיליון דולר, השוכנת מדרום לרומא.
היא עברה בטיסה את ששת אלפי
המיל המפרידים בין רומא להוליבוד, במטרה
אחת בלבד: כדי לקבל בטקס חגיגי,
מידיו של ברט לאנקסטר, פסל זהב קטן
שגובהו 25 סנטימטר ומשקלו שלושה
קילוגרם — פרם האוסקר של האקדמיה
האמריקאית לסרטים לשחקנית הטובה ביותר
של השנה.
לגבי כל שחקן קולנוע בעולם המערבי
נחשב האוסקר כשיא ההישגים. לא רק משום

התקפת מכבי תל־אכיב על שער הפועל פתח-תקוה
האוהבים בבית־חולים

ספ 1רט
כדורגל
ו ע דו תבמקונבחרת
על משחק הכדורגל שנעיד השבת,
כו הסתיים המיפגש כיו
קבוצות הפועל פתה־תקוה ומככי
תל־אכיב כתוצאה תיקו ,1:1כד
תכ שייע גלזר:
איו שבאתי למיגרש הפועל פתח־תקווה,
לבוש בבגדים אזרחיים ולא בטרנינג, שמעתי
אנשים אומרים :״או,
אפשר ללכת הביתה,
שייע לא משחק!״
עכשיו, זה שלא שיחקתי
נגד הפועל פ־תח־תקווה,
זה לא
מפני שאני פוחד
מהם. להיפך, אני
אוהב /במיוחד לשחק
נגד יריבים ותיקים
בליגה, שמזכירים
את הימים הטובים.
להגנות שלהם יש גם יותר רספקט
אלי. אבל אחרי שנפצעתי לפני שבוע, ניסיתי
לעשות אימון והסטרטים לא הלכו לי.
אז החלטתי שכדאי שבמקום שחקן פצוע
ישחק במשחק הזה צעיר בריא.
זה היה משחק גורלי. כמו משחק גמר
הליגה. אבל מה אני רוצה להגיד, שראיתי
שלשבת על היציע יותר קשה מלשחק על
המגרש. ביציע מתרגשים הרבה יותר. כל
רגע :״הנה הולכים להכניס גו ל ...הנה
כדור מצויין על המגרש אתה רץ ולא
מתרגש בכלל. לא לחינם הרבה אוהדים שלנו
שוכבים כבר בבית־חולים. ואלה שנשארו
בריאים עשו לפני שבוע מסיבה גדולה אצל
ליאון לויתן, אחד האוהדים הגדולים שלנו
ואחיו של העתונאי ליפא לויתן ז״ל. הם
שמחו עד הבוקר, מפני שהם עוד נשארו
בריאים.
פסים קצרים וארוכים. הקבוצה שלנו
עלתה למשחק במכרה להשיג תיקו.
אפילו בימים הטובים שלנו זה היה מבצע
קשה על המגרש של הפועל. הקבוצה עלתה
בהרכב של צעירים, ביחוד בחלוצים, ששיחקו
בלי מנהיג.
ב־ 20 רגע הראשונים נדמה היה שהמשחק
אבוד. הפועל התקיפו בלי הפסק ובעטו
פצצות לשער. אבל למזלנו גול זה רק
כשהכדור נכנס לרשת, וזה לא קרה.
גם מצד שני היו התקפות ופיספוסים
ואילו במרכז השדה אפשר להגיד שהמשחק
היה שקול. מכבי שיחקו את הפסים הקצרים,
והפועל את הפסים הארוכים. אבל הפועל
לא יכלו לעשות כלום. שאול מתניה,
הבלם שלנו, שבר להם את כל ההתקפות.
כבר מזמן שלא ראייתי סטופר כזה. לבדו
הוא החזיק את ההגנה כל המשחק.
כל הזמן הסתכלתי על השעון. רציתי
כבר לשבור אותו, מרוב שהוא. לא הלך.
ואז, במחצית השניה, הצליח זכריה רצבי
להכניס גול. איך שהם הבקיעו, התחיל כל
הקהל לצעוק :״ליגה א׳! ליגה א׳!״ אבל
לפני שהספיקו לזוז, הצליח ניסים בכר
להשוות את התוצאה והקהל צעק :״אין
אליפות! אין אליפות!״ והתוצאה הזאת
נשארה עד הסוף.
המשחק היה די חם. גולדשטין וסטלמך
חיפשו זה לזה את הרגליים כל הזמן. זה

עוד חשבונות ישנים מאמריקה. אבל סטל־מך,
אחרי שראה שלא הולך לו לקצץ את
גולדשטין, התחיל עם הצעירים, והכניס
לבכר, לצפדיה ולעסיס וזה כבר לא פייר.
הוא אמנם היה טוב, אבל מאוד נוקשה.
ככה נחלצנו סוף־סוף מסיוט הירידה.
בשבוע הבא, במשחק נגד הפועל חיפה, כבר
לא יוכל הקהל לצעוק :״ליגה א׳!״ ואז
אפשר יהיה גם לנצח בשקט.
לפני שאני גומר, יש לי עוד מלה אחת
בנוגע לנבחרת. בזמן האחרון נכנסה שיטה
חדשה. במקום להכין נבחרת, מכינים ועדות
ליעוץ לנבחרת. מרוב ועדות אין כדורגל.
אז בדאי אולי לחזור לשיטה שאדם אחד,
שמוליק סוחר, היה במקום כל הועדות,
ואז לפחות היתד, נבחרת.

שהוא מציין הישג אמנותי בלתי רגיל,
או בשל הכבוד הכרוך בקבלתו. פירושו
הפרוזאי של קבלת האוסקר, הוא שפע של
תעסוקה בקולנוע ואפשרויות לצבירת רווח
של מיליונים.
אולם לגבי סופיה לורן, שחקנית הקולנוע
האיטלקיה בת ד,־ ,28 היתד, לקבלת האוסקר
משמעות עמוקה הרבה יותר. כבר כיום היא
אחת השחקניות המועסקות והיקרות ביותר
בעולם, והרוזח הכספי הנוסף אינו משחק
לגביה תפקיד. ואם בכל זאת התרגשה עד
לדמעות כילדה קטנה, הרי זה משום
שפסלון הזהב הקטן סימל לגביה את המטרה
שלקראתה חתרה כל חייה — כריעת־ברך
של העולם כולו בפני הממזרת הקטנה
משכונת העוני בנאפולי, שלמעלה ממחצית

בדיסנטימנט׳
לפני למעלה מחצי שנה נפצע כדורגלן
נבחרת ישראל ומכבי חיפה, אהרון אמר,
בתאונת עבודה בנמל חיפה. אמר שבר אז
את רגלו, רותק חודשים למיטתו בבית־החולים
ונראה היה כאילו לא יהיה מסוגל
עוד לשחק כדורגל.
אז, התייצבה כמעט כל הארץ לצידו של
אמר. אמנים הופיעו במגבית למענו, וכל
הכדורגלנים זעמו בפומבי על שמוסדות
הספורט מזניחים אותו.
השבוע חזר אהרון אמר למגרשי הליגה
הלא מית, במשחק קבוצתו נגד הסועל תל״
אביב. שום טקס, ולוא גם צנוע ביותר,
לא נערך לכבוד הכדורגלן שהמדינה כולה
עקבה אחרי גורלו. הקבוצה המארחת, הפועל
תל־אביב, לא מצאה אפילו לנכון להגיש
לו זר פרחים צנוע, או ללחוץ את ידו.
משטרה אלה להש כיר
הלק ניכר מההתפרעויות והשערוריות במופעי
הספורט נגרם עקב העובדה שבמקום
המופע לא נמצאו די שוטרים להבטחת הסדר.
כמעט תמיד טענה המשטרה במקרים
אלה, כי אין בידה כוח־אדם מספיק. טענה
זו הועלתה השבוע שוב על־ידי המשטרה,
כאשר הודיעה זו כי לא תשלח שומרים
להבטחת משחק הכדורגל בין נבחרת ישראל
לקבוצת הונגריה הונבד, כיוון שהשוטרים
עסוקים בהכנות לקראת יום־העצמאות.
אפשר היה להתיחס לטענתה של המשטרה
ברצינות, לולא התברר באותו שבוע שהסיבה
האמיתית לאי־שליחת שוטרים למופעי
ספורט אינה נעוצה בפחסי־ר בכוח־אדם,
אלא בגישה משונה של מפקדי משטרת ישראל
לבעייה. לדעתם של אלה אין זה מחובתה
של המשטרה לשמור על הסדר באירועים
המשמשים מקור הכנסה לגופים ציבוריים
או פרטיים. התברר, שאילו הוזרם חלק מהכנסות
אלה לקופת המשטרה, לא היתד,
זו מתקשה במציאת השוטרים הדרושים.
במאמציהם להבטיח את שמירת הסדר בקרב
האיגרוף על אליפות אירופה במשקל
תרנגול, שיערך במחצית חודש מאי ביפו,
ניסו מארגני התחרות לגייס מספר שוטרים
גדול ככל האפשר. המשטרה מצידה היתד,
מוכנה להתחייב רק למינימום המקובל. הפתרון
נמצא, כאשר התקבלה ההצעה שמארגני
התחרות ישלמו למשטרה עבור כל
שוטר שיוזמן. ההכנסות, בסכום של 15
לירות כל שוטר, תוקדשנה לקרן סעד מיוחדת
של המשטרה.
נוהג זה עשוי להוות תקדים מסוכן לגבי
גוף ממלכתי, שמחובתו לשמור על הסדר
ולא לשמש אלה להשכיר.

לוון או לא־ון?

דוגמא אופיינית לפולחן לורן בארצות הברית —
פניה של סופיה מודבקות בפוטומונסא׳ג לגופות
חשופים בתמונות ובסרטים, הזוכים לפופולריות הודות לחוג המעריצים הבינלאומי של סופיה.

הקדישה את חייה לרכישת גבוי העולם

היה בעוניה של המשפחה, באד, המלחמה
והפכה את מצבם למצוקה נואשת. היו
תקופות בהן ניזונה סופיה מכפית של
סוכר ופרוסת לחם אחת ליום. תכופות,
בשעת ההפצצות, היתה המשפחה כולה בורחת
אל גשר הרכבת ומבלה שם את הלילה.
באחת ההפצצות נפצעה סופיה בסנטרה,
והצלקת שרדה שם עד היום.
בבית־הטפר, רזה כמקל ומכוערת, סבלה
לא רק בשל עוניד, ומראה החיצוני.
בני כיתתה היו מקנטרים אותה על היותה
ממזרת, ואם כי האב, סקיקולונה, חזר
לתקופת־מה הביתה, הרי סופיה לא זכתה
משום כך באם, כי אם בתוספת של
אחות ממזרת — מריה.

תחושת הזהות העצמית בתקופה זו, היא
ד,בטחון הנרכש כי המשמעות והרציפות
הפנימיים של האדם, תואמים את המשמעות
והרציפות שלו כפי שהם נראים בעיני אחרים.
אצל
סופיה, שהיתה מחוסרת תחושת
זהות בילדותה, נוצר המשבר בגיל ההתבגרות
מחדש, ,כאשר לא היתה יכולה ל(המשך
בעמוד )20

אסופית מ חפ שת אבא

ן * קופת ילדות עכורה זו לא הפו
1ריעה לסופיה להתפתח כבר בגיל , 14
מבחינה גופנית חיצונית, מעבר לרמת בנות
גילה. אולם מצד שני היא הכשירה את
הקרקע להתפתחות אישיותמיוחדת במינה,
המוגדרת בפי רבים כמופרעת.
אי־יכולתה להפיק את תחושת הבטחון
מחוזיות הינקות המוקדמות שלה, השמיטה
את הבסיס למה שנקרא בפי הפסיכולוגים
״תחושת זהות״ — תחושה, בה נכללים
בהמשך ההתפתחות ההרגשה של ״אני
בסדר״ ,הרגשה של היות האדם הוא עצמו
ושל היותו מה שסביבתו מצפה ממנו
שיהיה.
בתהליך התפתחות רגיל עובר כל אדם
משבר של זהות בגיל ההתבגרות, בשל
המהפכה הפיזיולוגית המתרחשת בו, ובשל
התוספת החדשה של בגרות מינית־פיזית.

בעל או אבא?

למרות הבדלי הגילים נשארת סופיה

הזוג הנ שוי בנ שואים בלתי מוכרים — סופיה לורן
( )28 וקרלו פונטי 56 בסידרת התעל מויו ת פומ ביו ת.
נאמנה לבעלה, לא כ מו חב רו תיה בעולם הבד.

חייה גדלה בשולי החברה, בהרגשת נחי לוהט בין אמה, רומילדה וילאני, לבין אחד
ריקארדו סקיקולונה, שהגדיר את עצמו
תות של דחויה ובלתי־רצויה.
כמהנדס, בעוד שבעצם לא היה אלא בעל־

הברווזון המכוער מלאכה פוחז ובטלן.
רומילדה האם, שהתעתדה להיות שחקי
* איטלקיה ארובת הרגליים ו נית, זכתה בצעירותה לכרטיס טיטה לחו־ו
| שופעת החזה, שאילצה את הוליבוד ליבוד, כדי לשמש שם בפילה לגרטה גרבו,
לחרוג מהמקובל ולהעניק בפעם הראשונה אחרי ששלחה את תמונתה לתחרות. אלא
בתולדות האוסקרים את הפרס לשחקנית שאמה מנעה ממנה לנסוע, מחשש פן תצא
זרה על הופעה בסרט זר (שתי נשים) ,בתה לתרבות רעה. ממורמרת מיחס השמהיתר,
בלתי רצויה עוד לפני שנולדה. היא רני של הוריה, עשתה רומילדה מעשה
באה לאויר העולם כתוצאה מרומן אהבים בלתי מקובל בסביבתה הקתולית האדוקה
— היא הרתה לארוסה, שמיהר לנטשה מיד
כשנודע לו דבר ההריון. הפלה נראתה בעיני
רומילדה חטא בלתי יכופר ובלית ברירה
ילדה את בתה הבכורה סופיה, בתקווה שהילדה
תשיב את לב האב אליה.
התוצאה הבלתי נמנעת של התנגדותה
הפנימית של רומילדה להבאתה של סופיה
לעולם התבטאה בכך, שלא היתד, מסוגלת
לד,ניקה מלידתה. וכך, כשנשמה סופיה
לראשונה את אוויר העולם, חסרה לא רק
את נוכחות האב, אלא נותקה גם ממקור
ד,בטחון הראשוני — שדי האם. היא נמסרה
לזרועותיה של מינקת. סיפרה א תה
מינקת על סופיה :״היא היתד, הילדה הד,מכוערת
ביותר שראיתי אי־פעם בחיי.
היא היתד, כד, מכוערת, שאני בטוחה שאף
אחת מלבדי לא היה רוצה להניקה. היה
זה חלבי שעשה את סופיה יפה ועתה היא
אפילו לא זוכרת אותי. ד,ינקתי בחיי מאות
ילדים, אבל אף אחד מהם לא ינק כה
הרבה כמו סופיה. אמה שילמה לי 50
לירטות לחודש. סופיה שתתה חלב לפחות
בשוזי של 100 לירטות. מדונה מיא!״
בעיירת הפועלים הקטנה פוצאולי, שבמפרץ
נאפולי, גדלה סופיה בדירת הורי
ך | 1 ״ 1 ! 1ן | ל סופיה ואחותה מריה, אמה, שם התגוררו תשעה אנשים בחדר
1 1 1 1 ^ 1 1 1 4 ,שנולדה אף היא גבת אחד. היא עצמה ישנה במיטה אחת עם
בלתי־חוקית, ב־ 947ו, בשכונת עוני בנאפולי. סבה, סבתה ועוד דודה אחת. ואם לא די

בצמות

סופיה לורן ואחותה מרי, שנישאה לפני חודש לבנו של בנימו
מוסוליני. הענקת פרם האוסקר לסופיה השבוע, היוותה את שיא
השגיה במלחמתה לכבוש את אהדתו של העולם ולרכישת מעמד חברתי ועושר חומרי.

במדינה

משפט

׳ כ ן ! ציד

הילחם כעוד מועד
כהשתלטות
הקרחת

אלי7ן סיר
׳טל הביו קו ס מ טייז אי
ד ״ רארוביז

המנוי-

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אינ טרמ צו ד שני מקלטי
,איך עושים כסף?״ שאל את עצמו משה
קולארו. מצבו הכלכלי היה בכי רע ולא
היה לו אף הסכום הדרוש כדי לעבור ממעבדת
הרצליה, בה התגורר, לשיכונים החדשים
שנבנו למען תושביה.
באחד הימים, כאשר הלך ברחובות תל-
אביב שקוע בבעיית מטרידה זו, פגש בידידו
יעקב דובלרו. הוא השיח לפניו את
צרותיו, שאל אם יוכל להשיג אצלו הלוואה.
זה נראה חשוד. דובלרו וקולארו
הם בני אותה עיר ברומניה. לכן היה
דובלרו מוכן לעשות הכל למען ידידו —
פרט לכסף מזומן. לעומת זאת היתד, באמתחתו
תחבולה מחוכמת להשגת מצלצלים,
אותה היה מוכן לגלות לקולרו.
״תיכנס לחנות רדיו,״ לחש לו ,״ותקנה
מקלט בתשלומים. אחר כך תמשכן אותו
אצל מישהו ויהיה לך כסף. אם יבקשו
ממך ערבים או כמה לירות דמי־קדימה, אני
מוכן ללכת אתך.״ קולארו קפץ על המציאה.
השניים נכנסו לחנותו של שלמה חיי־מוביץ
ברחוב אלנבי, בחרו רדיו מהודר
בשווי 400 לירות ודובלרו שילם עבור ידידו
את התשלום הראשון: סך 60ל״י בצ׳ק דחוי.
אולם מקלט רדיו אחד לא הספיק כדי
לקבל את 150 הלירות שהיו דרושות ל־קולארו.
למחרת נפגשו השניים שנית ורכשו
באותה הדרך מקלט נוסף. שני המקלטים
נשארו בביתו של דובלרו כמשכון.
בינתיים התעורר חשדו של סוחר המקלטים
חיימוביץ׳ .״זה נראה לי חשוד,״ אמר
לאשתו למחרת היום ,״האיש שקנה אתמול
את הרדיו, קנה אותו יותר מדי קל. הוא
לא הסתכל עליו אפילו.״ הוא התקשר עם
ידידו, סוחר מקלטים אף הוא, ולתמר,ונו
התברר לו שאף אצלו ביקרו השניים וקנו
מקלט באותם התנאים. החתימה על הצ׳קים
שנמסרו לשני הסוחרים היתד, זהה בדיוק.
הם פנו למשטרה, סיפרו על חשדותיהם כי
המקלטים נקנו בכוונה שלא לשלם עבורם
או למשכנם, בניגוד לחוק הקובע כי כל
עוד לא סולקו התשלומים במלואם, אין
הקונה יכול להוציא את המכשיר מביתו.
האשמה ברורה־ כשמש. לאחר חקירה
קצרה הובאו השניים לדין באשמת השגת
אשראי בטענות שווא. קולארו הודה מיד
באשמה ובהמשך הדיון הרשיע שופט השלום
יעקב סגל גם את דובלרו.
״ההונאה מתבטאת בזה,״ כתב בפסק־דינו
,״שבשעת רכישת המקלטים הנ״ל לא
התכוונו הנאשמים להשתמש בהם, אלא למשכנם.״
אולם פרקליטו של דובלרו, עורו־הדין
חיים קאזים, לא השלים עם ההרשעה.
הוא עירער בפני בית־הדין המחוזי, ונכשל.
״האשמה ברורה כשמש,״ קבעו שלושת
השופטים ,״אם היו הסוחרים יודעים כי המקלטים
ימושכנו, לא היו נפרדים מרכושם.״
אולם עורך־הדין התעקש. הוא המשיך
ועירער בפני בית־הדין העליון. שלושת
השופטים עיינו בפסקי־הדין של השופטים
דלמטה, ופסקו :״השאלה הנוקבת והמכרעת
בדיון זה צריכה להיות: אם נותן
האשראי היה נותנו בפועל גם אלמלא טענת
השווא, ולשם כך עלינו לברר מה התרחש
במוחו של המוכר בעת המעשה ולא אחריו.״
הטעות הגורלית. טעותה הגורלית של
הקטגוריה היתה, כי היא התעלמה כליל
מנקודה זו, לא שאלה את הסוחרים מה היו
עושים לו ידעו בשעת המעשה כי המקלטים
נקנים לצורך משכון. העדויות סיפרו
רק מה הם עשו למחרת, כאשר החל חשדם
להתעורר לאחר שנוכחו לדעת כי שני
הנאשמים רכשו יותר ממקלט אחד, אצל
סוחרים נפרדים.
על סמך ספק סביר זה בוטלה הרשעתו
של דובלרו והוא זוכה בדין.

שלושה אלמונים יצאו השבוע למסע-צלב
נגד הבישול הישראלי הגווע 118111־1
״אל תאשימו איש במותי, כי אחרי מה
שעוללו לי לא ראיתי יותר טעם בחיים,״
מילים אלה היו כתובות על פתק שהיה
במכנסיו של מנהל מסעדת תרנגול התכלת
שנמצא תלוי בחדרו. חקירת המשטרה העלתה,
שסיבת ההתאבדות היתד, דכאון נפשי,
על־ידי קביעה של צודת מומחי־שנגרם
שרמת
הבישול במסעדת תרנגול טעימה התכלת ירדה בדרגה אחת לעומת השנה
הקודמת.
פיתח־זית־פושקין. המקרה הזה, שקרה
בשנת 1936 בצרפת, לא יכול היה
לקרות בישראל, מפני שאצלנו לא איכפת
לאיש מה הוא אוכל ועוד פחות מזה איכפת
לו מה הוא מאכיל אחרים. עובדה זו ידועה
היטב לכל בעל חך מעודן. מומחים כבר
ניסו להסביר את זה על רקע התיאבון הבריא
שהיה לאנשי ד,עליה השניה שהיו

חוזרים לאוהל אחרי יום עבודה מפרך
בסלילת כבישים ומתנפלים ברעבתנות על
שארית הפיתה ועל אחרוני הזיתים בחבית,
ועוד לפני שהספיקו ללעוס הכל כראוי,
כבר התחילו לקרוא בקול רם משירי פוש־

קיו•

למרות שהרבה שנים עברו מאז, ובערים
הגדולות הספיקו כבר לצוץ כמה מסעדות
מפוארות, לא השתנה המצב ביסודו. היש*

הווי
בהריון המתנה -הנאה ביותר :
ספרו.של פרופ׳אשרמן

;ל קר אתאמ הו ת
להשיג בכל חנויות הספרים

נ סי עהמייחדת: בלוד, לאחר שמונית
פגעה ברוכב קטנוע, שכב הרוכב, ש־נשרט
קלות בידו, על הכביש, הצית לעצמו
סיגריה, טען ש״לא יזוז עד שלא יבוא
אמבולנס לקחתו הכשרשפת *
יי ם: בירושלים, הודיע בית־חרושת לשפ־תונים
כי תוצרתו היא היחידה בה מותר
להשתמש בפסח, הציג תעודת הכשר רבנית
כי מפעלו עבר בדיקת כשרות כדין
. ..כזעתאפךג בלוד, השגיחו עובדי
המכס בנמל התעופה בזעה המכסה את מצחו
של נוסע, למרות מזג האויר הקריר,
החליטו לערוך חיפוש בכליו, גילו כמות
לא מבוטלת של מטבע־חוץ ושעונים.

טעם המזוג

אף על פי שירחמיאל קירשנבוים נראה כאילו הוא טועם גם
את המזלג, אין כחנתו התאבונית נתונה אלא לאסקלופה א לה
מאסקוטה ולחסרונם של הכמהין, החייבים להימצא לפי כללי הגאסטרונומיה האיטלקית.

ראלי הנכנס עם ארנק תפוח למקום כזה
ו מז מין

8 3 1 1011116 3 2 0 6 3 1 1 3

1 3 1(011116

£61111116 לא עושה זאת מפני שהוא באמת
או ה ב

א ת יו ־

< ]׳32116311

8 3 1 1011116

!>011116 £61111116 או רגיל לאכול את זה
כל השנה, אלא רק כדי לעשות רושם
על בת־זוגו. לגופו של עניין, לא היה איכפת
לו מה יש בצלחת ובלבד שיהיה שם
הרבה, כדי שלא ישאר רעב.
לא ייפלא איפוא, שבמצב הזה גם הטבחים
לא מתייחסים ברצינות למעשי ידיהם.
הם מדפיסים בתפרים, באותיות לטיניות
כמובן, שמות של מאכלים מפוצצים שהעתיקו
מתפריט של מקום מפורסם אחר
בחוץ־לארץ, ובמטבח הם מבשלים משהו
אחר, לא חשוב מה. זכור עדיין אותו
מלצר במסעדה איטלקית מפוארת, שכאשר
היו מזמינים אצלו פעמיים רביולי, היה
ניגש למטבח וצועק :״פעמיים קרעפלאך!״
בימים אלה, החליט צעיר ישראלי, בעל
פרצוף עגול ושחום המסתיים בזקן מפיסטו
קצר, לשנות את פגי הדברים. כמוציא לאור
של השבוע בישראל, מדריך למקומות בידור
ושעשועים ובתי־אוכל, המודפס בשפה
האנגלית והמיועד בעיקר לתיירים, החלים
אברהם (כושי) לוי, להקים בית־דין נייד,
מורכב ממומחי־אכילה, שיבדוק את טעמם
של התבשילים ואת רמת הבישול במסעדות.
תפקיד בית־דין זה לא רק לבדוק
את הטעם, אלא גם להוציא פסקי־דין ולהעניק
למקומות האוכל השונים דרגות מקצועיות,
בהתעלמות גמורה מהדרגות שהוענקו
להם על־ידי משרד המסחר והתעשיה.
מסע צלב כהת;דבות. שלושת השופטים,
שלמען הצלחת המבצע, התלויה
באלמוניותם המוחלטת, אי־אפשר לפרסם את
שמותיהם האמיתיים, נבחרו בעמל רב ולאחר
כמה חודשי חיפוש מייגעים. הראשון שבהם,
שנכנה אותו בשם מר לוס, הוא ישראלי
מזוקן, שקיבל את חינוכו באירופה, ליד
מיטב הסירים המהבילים של המערב. השנייה,
הגברת סוזאן ברדוט, היא צרפתיה

שרות

ך111,

דן? אחד מתוך הדו״ח הדן כטיכ האוכל כמסעדה האיטלקית הקטנה,
כפי שנרשמה ככתב ידו של מד לוט. פסק הדין הסופי: שני מזלגות.

ךידיון ^
-1 1 -1 1 1

צעירה שעלתה ארצה לפני שנתיים כתיירת
ונשארה — לא בזכות המטבח הישראלי,
שלדבריה יכול להבריח אפילו פאקיר הודי,
אלא בגלל צעיר ישראלי שנישאה לו. איש
הצוזת השלישי, ירחמיאל קירשנבוים, הוא
בעל עסקים נודד, שצבר נסיון־חך רב במסעות
ארוכים על פני כדור הארץ.
כאבירים שיצאו למסע־צלב מודרני נגד
טעם המזון התפל בהתנדבות וללא שכר
ורק תמורת כסוי הוצאות הארוחות, נשבעו
השלושה לשמור על טוהר קיבתם. בשבועה
זו, שנערכה בצורת הסכם חתום, התחייבו
לשפוט באובייקטיביות בהתאם לתקנון מפורט;
בסודיות — ללא כל הודעה מוקדמת
במקומות בהם יסעדו; ובדייקנות — תוך
כתיבת דו״ח ונתינת נימוקים משכנעים לכל
מסקנה. לאחר השוואת הדו״חים ולאחר
בדיקה מפורטת של כל מאכל בהתאם ל־מירשם
המקורי שלו, המבוסס על סטנדרטים
בינלאומיים, יוענק למקום האוכל אחד
מתוך ארבעת הציונים:
1מזלג 2 ,מזלגות 3 ,מזלגות 1 ,כוכב.
כדי להבין את הדרישות שהציבו לעצמם
השופטים, צריך לציין שכבר מזלג אחד,
מעיד על מסעדה טובה. מה שלמטה מזה,
לא שווה סימן בכלל. שני מזלגות פרושו
טוב מאוד ושלושה זה מצויין. את הכוכבים
השאירו לא למסעדות הטובות סתם, אלא
למקומות בהם המזון יצא מגדר בישול
ונכנס לגדר אמנות ולזה מספיק בינתיים
כוכב אחד, שהלואי ותמצא לו גם כתפיה.
כאשר יצא השבוע צוות הטועמים למב־צעו
הראשון, נלווה אליו כתב העולם הזח,
שמעון צבר, שדיווח:
יצאינו למסעדה איטלקית קטנה, קרוב
לשפת הים בתל־אביב. בואנו לא עורר חשד.
רב המלצרים הניח תפריט כתוב בכתב יד
לפני כל אחד וחיכה להזמנה. שני שופטים
קמטו מיד את מצחם ושקעו לתוך נבכי
התפריט כשני מקובלים מצפת השקועים בספר
הזוהר. איש הצוות השלישי, ירחמיאל
קירשנבוים, לא התייחס לעניין כל כך
ברצינות וסיפר בדיחה על רגל קרושה,
אבל לא היה לו מי שיצחק, כי כל אחד
אחר היה עסוק בשלו. לאחר לבטים רבים
נבחרו כמה שפני נסיון: מרק מינאסטרוני
אילה מילאנאז, אפאסאקוא א־לה נאפוליטא־נח,
וסקאמפי ״קאפריציו״ ,בתור מנות רא
שונות;
סקאלופה א־לה נאפוליטאנה, סקא-
לופה א־לה מאסקוטה ואסובוקו, בתור
מנות עיקריות: ס!פ אינגלאז וג׳לאטו איטל־יאנו,
כמנות אחרונות.

לאוו הרהבה

במשך שעה אי־אפשר היה לשמוע קול
אנוש זולת רחש לסת לועסת ושן חורקת.
אפילו קול מיצמוץ שפתיים לא נשמע, פרט
לכמה יריות בודדות. מזל שהיו הפוגות

הלהבה מצד ימין איננה אש התמיד
או לפיד אולימפי, אלא פתילית
ספירט, עליה צריך המלצר להכין את יהקראפ סוזאט שהוא קינוח

בין המנות, שאז ניצל ירחמיאל קירשנבוים
את האתנחתא כדי להוסיף כמה בדיחות
ישנות על הראשונה.
לאחר שהכל עבר בשלום, נמלטנו חיש
מהר לבית־קפה קרוב, לסכם את התוצאות.
לכל אחד משלושת השופטים היתה דעה
אחרת והיתד, סכנה שנצטרך לחזור ולאכול
שם פעם שניה. כיודן שכך, החליטו
לחלק את המסקנות לשניים. חלק אחד
הוקדש לרמת השירות והשני לאוכל עצמו.
על החלק הראשון לא היו חלוקי דעות והוא
נחתם כדלקמן:
רגיל. זמן ההגשה מתקבל על הדעת. המגישים
חסרים עדיין עידון מקצועי המיועד
בדרך כלל להעניק לסועדים אופי אינטימי
והרגשת ייחוד. חדרי השרות אינם הולמים
מסעדה בעלת רמה גבוהה.
על החלק השני היו חילוקי דעות, כיוון
הציע להעניק לו שני מזלששופט
אחד
גות, אחד התעקש דווקא עד שלושה והשלישי
על מזלג אחד. מאחר שאי־אפשר
היה להגיע לכלל סיכום, החליטו לדחות את
ההכרעה ובינתיים לבדוק היטב את המיר־שמים
באנציקלופדיה הגאסטרונומית לה־רוס.
תוצאות הבדיקה היו מפתיעות. ה־סקאלופ
א־לה מאסקוטה, שהיה המירשם הראשון
על שולחן הניתוחים, נתגלה מיד
שנעשה בו פיחות. בעוד שבמקור חייב
היה המאכל להיות מורכב מאומצת בשר
השתייה ברוטב, המורכב מפרוסות של לבבות
חורשף מטוגנים היטב בחמאה, תפוחי
אדמה מוקצעים ומשופים בצורת ביצים
מאורכות ושחומות ופרוסות של כמהין,
עשו להם הטבחים עבודה קלה ועשו אותו
ללא כמהין. אילו ידע הטבח שיש דין ויש
דיין ושהעלמת הכמהין תעלה לו במזלג
אחד, בוזדאי שהיה חושב פעמיים. וזהו זה
שעליו אמרו חכמים: הפשע אינו משתלם.
המבצע השני נערך בשעות הערב, במסעדה
מפוארת בצפון. היתד, זו מסעדה יקרה
שאפילו מי שלא אוכל שם כלום, מוכרח
לשלם לירה בעד המפית. הפעם השתתפו
שני שופטים בלבד כי מספר הבדיחות קיר־שנבוים
היה עסוק וזה היה חבל. כי דודקא
כאן היה הרבה פנאי לבדיחות מפני ש־מסמר
הארוחה היו מי־קינוח־סעודה שאחד
המלצרים הניחם לעיני הסועדים על פתי-
לית־ספירט. לתוך סיר נחושת שהונח על
הלהבה, שפכו סוכר ומיץ תפוזים, ואחרי
שהכל רתח, טגנו בתוכם עלי בצק.
כמה מזלגות הרוויחה המסעדה ממבצע
הקראפ סוזאט אינני יודע, כי דחו את
ההחלטה. אך לפי ליקוק שפתי השופטים,
שעה שאכלו את המעדן, לא אתפלא אם
יעניקו לו סוף־סוף את הכוכב המקווה.

סעודה צרפתי ממשפחת הבלינצ׳ס. את הקראפ סוזאט מכינים ליד
השולחן ממש, כדי שיוגש לאורחים בעודו חם ורותח. בעל זקן
המפיסטו הקצר היושב מימין, הוא יוזם המפעל, אברהם (כושי) לוי.

י — 19

לו־ סו פי ה
(המשך מעמוד )17
הבטיח את תחושת הזהות העצמית שלה
ואישיותה פנתה לכיוון של פיזור תפקידים.
זוהי התפתחות המובילה בדרך כלל לעבריינות
ולפסיכוזה ממש. אם סופיה לא הגיעה
למצב כזה, הרי זה, אולי, בשל תחושת
אשמה כבדה שקיננה בה כל הזמן על
היותה ילדה בלתי חוקית וששימשה לה
כעין מעצור.
במצב זה של חוסר יכולת ליצור זהות
עצמית, התפתח בסופיה פחד מפני אבדן
האני במצבים המחייבים הפקרת־העצמי כמו
זיווג מיני, ידידות נפש ומאבק פיזי. כתוצאה
מהמנעות מחוויות אלה, הביא הפחד
מפני אבדן האני לתחושה עמוקה של בדידות
והסתגרות פנימית.
התפתחות זו, היא המסבירה מדוע אין
סופיה לורן הכוכבת מתנהגת כשאר הכוכב
ת. היא אינה יוצאת -לבלות, מסתגרת
בביתה ומעדיפה לצפות בטלביזיה. היא
מופיעה בפומבי רק כשברור לה שזה נחוץ
לקידום הקריירה שלה. אין לה ידידים קרובים
וגם לא חוזיות של התאהבות. אם
התאהבה בקרלו פונטי המפיק, שגילו כפליים
מגילה, הרי לא היה בהתאהבות זו
עניין מיני אלא נסיון למציאת אב, אותו
חיפשה כל חייה. בחברתו מצאה סופיה את
הבטחון שבהשתייכות.

זהות שאודה

ך* וסר היכולת ליצירת זהות עצמית,
} ן הוא שהביא את סופיה להזדהות כמעט
גמורה עם אמה, עד למצב שבו היא
ממשיכה את הקריירה של אמה, שלא הגיעה
מעולם אל תחילתה.
היתה זו האם שדחפה אותה, בהיותה
בת , 15 להופיע בשימלת־ערב אדירת מחשוף,
שנתפרה בחפזון על־ידי הסבתא והדודות,
בתחרות יופי לבחירת נסיכת־הים.
סופיה זכתה בפרס שני. כעבור שנה דחפה
אותה אמה לתחרות יופי נוספת — בחירת
מיס אלגנצה. משם עברה האם השאפתנית
עם שתי בנותיה לרומא, פנתה ישר לאולפני
צ׳ינוו צ׳יטה. סופיה הצליחה לקבל
שני תפקידים קטנים של סטטיסטית. אחד
מהם בקת־ואדיס, סרט הענקים של מטרו.
אחרי הצלחה יחסית ראשונית, החלה
תקופת שפל עבור סופיה. משך שנים
היתד, שרויה בדוחק כספי, כשהיא מעתיקה
את מקום מגוריה ממשכן עוני אחד למשנהו,
מנסה לקשור קשרים במועדוני־לילה
כדי להגיע לעולם הסרטים. גורלה התהפך
שוב, כאשר השתתפה ב־ 1950 בתחרות
יופי, בה השתתפו בזמנן צעירות שהפכו
לכוכבות ידועות של הבד האיטלקי, כמו
סילבאנה מנגאנו, סילבאנה פאמפניני וג׳ינה
לולובריג׳ידה. גם כאן זכתה סופיה בפרס
שני. אולם אותו ערב טמן בחובו
היכרות גורלית: היא הוצגה בפני קרלו
פינטי, שנתן לה מיד תפקיד קטן ב־סרסו,
התאהב בה ונשאר מאז צמוד אליה
כמפיק, כמאהב, כבעל (בנשואין במקסיקו,
אחרי שהכנסיה האיטלקית לא הכירה בגי־רושיו
מאשתו הראשונה) ושוב כמאהב
(אחרי שהכנסיה לא הכירה בנשואיו לסופיה,
האשימה אותו בביגמיה).

רינה יצחקוב עם מעריצים בצעדה
.״נחמדות לפחות נמתין״

אנשים
מכתב * ,ז כויו תומטבעות

מיהר קדמן לחת להם חצי מיל, שהיד,
מטבע עובר לסוחר באותם הימים. בתמורה
קיבל מהנערים שתי מטבעות שחוקות,
שנתגלו לו אחר כך במטבעות רומאיות
עתיקות, עם ראשו של טיטוס וחותמת
הלגיון העשירי שהחריב את ירושלים. שתי
מטבעות אלה היוו את היסוד לאוסף הגדול
כתב ג׳רוזלס פוסט, פול בהן,
הפך לשעה תמימה לכוכב טלביזיה, שעה
שניהל ויכוח עם עתיונאי סורי, עתונאי
עיראקי ושני עתונאים מארגנטינה על הבעיות
הפוליטיות האקטואליות בארגנטינה
ובסוריה. הדבר אירע, כאשר הוזמן כהן
להשתתף בתוכניתו של העתונאי הגרמני
ורנר הפר, המשודרת מדי יום ראשון בשבוע
ברדיו קלן.

אחד שלא למד לקח מהדוגמה המשכנעת
של ח״כ מפא״י הצמחוני, יושב־ראש
ועדת הכספים של הכנסת, ישראל גורי,
היה ח״כ ליברלי יזהר הררי. למרות
שלפני שבוע לגם גורי, בפעם הראשונה
מזה שנים רבות, משקה אלכוהולי —
לא הצליחו חבריו של הררי לשכנעו ללגום
כוסית. נזירותו של הררי, חבר ועדת החוץ
והבטחון, ממשקה היא כה חמורה, עד
שסרב אפילו להשתתף בלגימת בירה במסיבה
שנערכה לכבוד ביקורו בסניף מפ
לגתו
ברמת־גן מסתבר שמאסרו של
המזרחן, חבר קיבוץ שער־העמקים, אהרוג״
צ ׳יק כהן /הגביר את תעסוקתו של לוליטה, צלםופ קי די ם
נציב בתי־הסוהר, אריה ניר. כאשר
לטיפול מיוחד זכה אחד ממקבלי הפנים
ביקרו קרובי משפחתו של אהרונצ׳יק, של הצעדה, ראש עיריית רחובות יצחק
יחד עם ח״כ מפ״ם יעקב ריפתין אצל כ״ץ, מפי כתבי גלי צה״ל (במילואים)
ניר וביקשו רשות ביקור מיוחדת אצל
טו בי ה (יומן החדשות) סערונ תן (הכרך
האסיר, הצביע הנציב על ערימת המכתבים שלי) דונביץ. לאחר שדונביץ. תיאר בש־הגבוהה
על שולחנו, שאל את ריפתין: דור חי של התכנית הצבאית, את קהל
״תראה כמה מכתבים. מה זהי עליה לרגל?״ הנאספים בנוסח :״כל רחובות באה הנה —
״עליה לרגל או לא,״ ענה לו ד,ח״כ ב־ ד,לוליטות, המורה, הצלם ואפילו דן אל־בדיחות־דעת
,״אתה יכול להישאר שקט. מגור!״ הודיע לו סער שהוא רואה על
ועידת מפ״ם לא תתקיים כאן חוש בימת הכבוד ״טיפוס מעניין — ראש עיריית
הומור וכושר התרמה מקורי גילה השבוע רחובות — מר כ״ץ!״ הדו־שיח בין ראש
ראש עיריית אשקלון, אריה תג׳ר, כאשר העירייה וכתב קול ישראל התנהל בנוסח זה
חקרה אותו אחת מתושבות העיר על נכו — טוביה :״איך מקדמת רחובות את פני
נות השמועה בדבר חלקו הפיננסי במיון הצועדים?״ ראש העירייה :״בשמחתי המונים
אשקלון הגדול, המוקם בעיר. בו במקום ואמירה חגיגית מקבלת עירנו את פני ה־הציע
תג׳ר למכור לה כל זכות שיש ל גדנ״עים הצועדים טוביה :״הגדנ״ע
או לאשתו במלון, לתרום את סכום ה יבוא רק מחר, אדוני ראש העיר. ועכשיו,
קניה לאימשיל־פוליו. שמר המכר נערך אדוני ראש העירייה, האם גם עיריית רחובו
במקום, כשהקונה הלא־מאושרת שוקלת בות שלחה נציגים להשתתף בצעדה?״ כ״ץ:
מאספסופיה לפידו־סופיה 25 לירות טבין ותקילין תמורת רכישת ״מעיריית רחובות יצאו שני פקידים לייצג
הזכויות שאינן קיימות כיצד הניח את עירנו בכבוד!״ ״וכיצד מתגברים במשך*
יא החלה את הקריירה כשחקנית את היסוד למוזיאון למטבעות הנקרא על רדי העירייה על חסרונם של שני פקידים
שמו, שנפתח השבוע ליד מוזיאון הארץ, אלד?,״ שאל הכתב ,״הפקידים האחרים מגבי|
• עירום, שגופה וחזה החשוף (ראה סיפר מייסדו ליאו קדמן. קדמן, שביקר רים חיילים ובכוחות משותפים משלימים
שער) שימשו נקודות משיכה עיקריות. בקיסריה העתיקה לפני ארבעים שנה, ראה את החסר!״ נענה לטיפול אחר
היא חיסלה בזו אחר זו את כוכבות
הבד שם מספר נערים בדואים, שנראו לו כ־ בצעדה זכו שני שדרני גלי צה״ל הקבועים סילבאנה האיטלקי בנשקן שלהן — את
פועלים, ועסקן עמל כאיש נדבות. מקבצי אברהם מרון ודני ארל,ין, שעה ש-
פאמפאניני, המנגאנו והלולו, זכתה לתפקידים
חשובים יותר ורציניים יותר. תוך
עשר שנים, אחרי שיריבותיה כמעט ונשכחו,
הגיעה היא למעמד לו לא זכתה שום
כוכבת איטלקיה — הכרה בינלאומית,
מקום בצמרת האצולה האירופית, רכוש
של מיליונים והשבוע גם בשיא השיאים
— האוסקר. בת האספסופיה זכתה בעולם
• עורך־הדץ יוסף כן־מנשה :״ההיסטוריה של הכפיר, הדתית היא |
של פילו־סופיה*.
ההיסטוריה של ד,קואליציות הממשלתיות!״
אלא שלמרות השגיה ותהילתה אין היא
הסופר פנחס שדה, על מישדרי הרדיו :״אם מלאות השיחות, דא
יכולה לגאול את עצמה — סמל הנשיות
והא׳ ,אם גדושות תכניות, ד,ד,־הה׳ ,ואם שופעות תכניות הזמר, הו־הו׳ — מה 1
של שנות השישים היא אשד, בודדה ומסוי
נותר
למבקר, אם לא למלא את רשימתו ב׳אוי־אוי׳?״
גרת, המוצאת סיפוק באיסוף קטעי ה־
• מפקד צעדת ארבעת הימים, יהודה הררי :״אינני מתסזן ללכת !
עתונים אודות עצמה, המחזיקה ליד מיטתה
בצעדה הבאה. הרבה יותר נוח להתבונן בה מהיציע !׳׳
משקפת מגדלת, דרכה היא מתבוננת בנגטי־בים
של צילומי הפירסומת שלה, האוהבת
• מפקד חיל־אוויר, אלוף עזר ויצמן :״העין -כלי ישן, לכן המציאו !
לזלול ספגטי ואינה מוצאת׳ עניין בחברה
את הרדאר. גם הראש כלי משומש, לכן המציאו לו את המחשב האלקטרוני!״
או בבילויים. והפרדוכם הגדול ביותר ב•
השחקנית אילנה עדן, כשנדרשה לחזור לישראל לשרת בצבא :״אין !
סיפורה של סינדרלה המודרנית — סמל
לי חשק להיות סתם מספר. אני שונאת מדים ושונאת לומר, כן ,,המפקד!׳ אני !
המיניות והלהט הנשי של הקולנוע, היא
גם שונאת מלחמות!״
בחייה הפרטיים יצור אכול תסביכים ומחוס
בדורגלן הפועל חיפה, שלמה לוי, על התפרעותו ומעצרו :״מה |
סר יכולת למצוא אושר בכל הקשור למין.

יש? לפושקש מותר ולי אסור?״
• פילו — חובב.

פ סו קי ה שבו ע

ניסו למצוא ולראיין בכל מחיר את זקן
הצועדים, יוסף דורן. השעה היתד, מאוחרת
והשניים חיפשו אותו לשווא בכל מחנה בית־שמש,
כדי להקליטו במהירות ליומן הצעדה
שנועד להיות משודר כעבור זמן קצר.
לאחר חיפושים ממושכים׳ עלה בדעת אחד
הצועדים לחפש את דורן בבית־הכנסת. כשמיד,רו
השניים לאהל בית־הכנסת, תפסו ידיים
זקנות אבל איתנות בכתפיהם, ובעליהן הודיע
להם בשמחה :״טוב שבאתם, עכשיו
יהיה מניין!״ לא עזרו הסברים ושכנועים.
דורן סירב לצאת, עד אשר יתפללו השניים
תפילת מעריב. רק אחר כך הסכים הזקן
הדובר עברית לתת ראיון ביידיש לגלי
צה״ל. הסביר לקריינים המתקשים בלשון זו:
״אין א יידישע מעדינע — מדברים יידיש!״
הפתעה בלתי נעימה ציפתה במחנה
הצעדה לדובר משרד הדואר, דניאל מולד
(מנדלסון) ,שגויים להיות קצין אירוח של
הצעדה. במשך שעתיים ניסה דובר הדואר
להשיג שיחה טלפונית דחופה, כשהטלפת־אית
מסרבת בכל תוקף להעניק לו זכות
קדימה. לבסוף הטיח מולדאת השפופרת
על המזלג וקרא בזעם :״איזה מין שירות
טלפונים יש בארץ הזאת י לא כל
כך בנוח הרגיש אחד ממקבלי פניהם של
הצועדים בירושלים, סגן ראש עיריית ירושלים
הדתי, משה פורוש, כשכמה מקבוצות
הצועדים עברו על פני הבמה לקצב
הקריאה הברורה :״אי־פה יו־ם־לר?,אי־פה
יו־ס-לה ך למרות שהתרגלה כבר
ל תש ו מ חולב רחבה, הופתעה מלכת היופי
לשעבר, רינה יצחקוב (ראה תמונה) ,מההתעניינות
הרבה שעוררה אצל הצועדים.
״מה יש?״ שאלה כשהקיפוה גברים רבים,
״יש כאן המון נחמדות, לפחות כמוני!״

ש מ שיי הוט רו ז ־ ס טו ר
גם בחוץ־לארץ לא עוזבת רוחו של
המבקר הישראלי, חיים גמזו, את אנשי
האמנות הישראליים לנפשם. כאשר ביקרו
הפיזמונאי הישראלי, חיים חפר ואשתו
הצעירה רות בשוק של איסטנבול, גילה
חפר באחת מחנויות׳ השוק גלויה, הכתובה
בזו הלשון :״אני שולח לך אגדה של פסח
ומקווה שתשלח לי את אחד הדברים המעניינים
בחנותך.״ חתום: דר׳ חיים גמזו
אמן אחר שנתקל בגמזו, היה יגאל
תומרקין, שנשאל בשעת מסיבת עתו־נאים
בטוקיו לרגל פתיחת תערוכתו :״איזה
מין שגריר לענייני אמנות שלחתם לנו
לבינאלה הגרפית כאן? הרי הוא שונא
אמנות אגב, תומרקין התלהב מיפאן
ממבט ראשון. הסיבה: הדבר הראשון אותו
ראו עיניו על אדמת יפאן היה נזיר בודהיסטי,
שמחזיק בידו האחת שמשיית־נייר
ובידו השנייה רדיו טרנזיסטור מספר
הפתעות חיכו לשחקני תיאטרון זוית,
כאשר באו לתל־ירוחם להופיע בהצגת בית
במצב טוב של משה שמיר. מיד בהגיעם,
הודיע להם מרכז וועדת התרבות במקום,
שאם לא יסכימו להופיע בשתי הצגות
בערב אחד הוא לא יסכים שיופיעו בכלל,
כיון שהאולם בו יופיעו הוא קטן ולא
יקלוט את כל התושבים. רק לאחר שיכנוע
ממושך הסכים המרכז לדחות את ההצגה
השנייה למועד מאוחר יותר. בהפסקה נדהמו
השחקנים לראות שכל הקהל נעלם מהאולם.
הם חששו פן השתעמם הקהל והלך הביתה.
אך מיד לאחר ההפסקה חזר האולם והתמלא.
בתום ההצגה הסביר מרכז ועדת התרבות
לפנינה פרי, שתמהר, על ההיעלמות הכללית
:״אין אצלנו אף בייבי־סיטר וכולם
רצו הביתה לראות מה שלום הילדים
לידידיו של רפי לוי תהיה הזדמנות לנסות
ולשכנעו פעם נוספת לחזור לישראל.
רפי מנהל משא ומתן עם הקבוצה הדרום־
אפריקאית היילנד׳ס פארק בדבר חתימת
חוזה על משתק בשורותיה. בדרכו לארץ
החדשה מתכוון רפי לוי, באם יספיק לו
הזמן, לקפוץ לביקור קצר בישראל
פגישה לבבית נערכה השבוע במסדרונות
התיאטרון החיפאי בין הבמאית, חברת מש־מר־העמק,
שולמית בת־דורי, לבין השחקן
יוסף ברמץ (קורמן) .יוסי, שהתחיל
את הקריירה הבימתית שלו בהדרכתה
של בת־דורי בהצגת ים ובית בקאמרי, אמר
בסך הכל ארבע מלים באותה הצגה. כשראתה
אותו בתפקיד ראשי באנדורה, התגאתה
בהצלחתו, שראשיתה נבטה תחת ידיה.

ב די חתהש בו ע
סיפרו השבוע בחוגי הפועל תל־אביב:
מזכיר האגודה, מאיר מייברג, התלונן
בפני הכדורגלנים :״מה זה, הצטרפתם כולכם
לאליצור?״
״מה פתאום אליצור?״ שאלו השחקנים.
״אני רואה שהססקתם לשחק בשבת!״
חעולס הזה 12*4

ט עו ת --
לעולם צ 1ד?ן ת
שלוש שנים מאסר למוהל בנק
הפועלים בחדרה (על המשמר)
עזי בן־רוני, ניר־עוז
כנראה עבור ברית־מעילה.

ב ע ריכ ת לילי גלילי

אמש ניסו אלמונים לפרוץ את
הכסת של קופת־חולים לאומית
(הבוקר)
מרדכי דן, תל־אביב
בשביל להניח ראש בריא על מיטה
חולה.

מוזמנים משתתפים. אחד סן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזנח
בפרס עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזוכה
השבוע: הקורא האלמוני שלא השאיר כתובת.
לאחר הפסקה ארוכה שוב הגיע תורה
של הכותרת לקשקשת. תמר אביבי מ־אכזיב
מציעה (לקשקשת העליונה) את
הכותרת: הפועל המתאמץ להגיע
לסל המזונות. אורי צמח, שער הגולן;
צבי ירדני, חיפה; יחזקאל רום־
טוביץ תל־אביב מציעים: לוליין כ״

מז ה צו ח קי ם הי פ אני ם

קרקס שפיספס את הטרפציה.
זילנפרויד דב, תל־אביב: מירוץ כין
אם ועגלת תינוק כמורד הכרמל.
אחרון־אחרון חביב, אלמוני שלא
השאיר כתובת: מנורת רדיו ליישור
זרם חילופין מסוג פשוט,
כלי אלמנט פולט אלקטרונים.

ה חו ק ועונשו
מכתב זה, שנשלח למרכז מפא״י,
הגיע בטעות למערכת ה עו לםהכא
ואנו מפרסמים אותו כלשונו:
חברים יקרים. כחבר מפלגה נאמן,
כאב לבי כאשר קראתי את דברי הבלע
נגד ממשלתנו ומפלגתנו בקשר לאותו
חוק ישר וצודק, חוק לשון הרע. מאז
שהתבצרה בין חומותינו הצרה הצרורה
שקוראים לה עתונות צהובה ברור
לכולנו, שאלה שהתחילו להוציא רעה
את דיבת בנו המכובד של ראש ממשלתנו
היקר, לא ירתעו מלהמשיך ולהשמיץ
ולהלעיג על כל הטוב והישר אשר במח־ננו,
אלא אם כן נסגור את פיהם.
דא עקא, שהרבה מן המפלגות באופוזיציה,
ולבושתנו גם בין השותפים
שלנו בקואליציה, נלכדו בלשון החלקלקות
של אותם צפעונים ובזה הכריחו
אותנו להחזיר את החוק הזה, שהוא
אולי הישר והנבון ביותר מבין כל
החוקים שחוקקנו, לממשלה. נראה הדבר
כאילו נסתם הגולל בעניין זה.
אם לעצתי תשמעו, מצאו־נא איזה תקציב
קטן, נאמר, של חמישים או שבעים
אלף לירות, שאפשר יהיה לתיתו כסוב־סידיה
לאותם אנשי יאזור ומשמר־השב־עה
שאיבדו את חדריהם, על מנת שיגדלו
באותו מקום שפנים וארנבות. רצוי
להגדיל את התמיכה לאלה שהדירים
שלהם קרובים יותר לכביש ואפשר לראותם
מכל אוטובוס עובר. אחרי שתינתן
הסובסידיה ותוקמנה השפניות וה־ארנביות,
אין ספק שהמחנה הדתי יקים
קול צעקה גדול וידרוש בכנסת ובוועדו־תיה
להוציא חוק לאיסור חיות טמאות
אלה. אם יגיע הדבר לידי כך,
אין כל ספק שנוכל לעשות עיסקה
כשרה ותמורת חוק לאיסור גידול שפנים
וארנבות, נקבל את תמיכתם בחוק
לשון הרע.
בברכת אחים נאמנה, פרויקה ׳על־מים

עכשיו אני מצפה מכם לכותרות ל־קשקשת
הבאה (למסה).

״ ביג ץ ש תי דגוצן

-ר א נזיגזן!״

ז זה קר ה

מחזההש בו ע
טרגדיה במערכה אחת
מאת שמעון צבר
(סדר פסח בבית הממשלה. כל השרים
מסובים סביב על כריס ומחכים. עיני
כולם נשואות אל שר המסחר והתע־שיה,
המנהל מציץ מתחת לשולחן, מעל
השולחן, מתחת לכרים, בתוך ארון הבגדים
וכולי — ובסוף מתיאש)
שר המסחר והתעשיה (ביאוש):
אינני יכול למצוא את האפיקומן!
כולם ( :בהפתעה) מה, באמת?
שר המסחר והתעשיה: באמת
שאינני יכול למצוא אותו!
כולם: לא יכול להיות!

מזה צו ח קי ם ה אי ט ל קי ם

״ג&מן ידנו: את גר#י\ז די גוגב!״

שר המסחר והתעשיה:

האם

לקח מישהו מכם את האפיקומן?
כולם: אנחנו? מה פתאום?!
שר המסחר והתעשיה: אבל
מישהו מוכרח היה לקחת אותו! רק
לפני שעה שמתי אותו כאן, ועכשיו
איננו. לא ייתכן שנעלם סתם כך. מישהו
בטח סחב אותו.
(המסובים מסתכלים
איש ברעהו וכל
אחד מהם מניד
ראשו בשלילה)

שר המסחר ו-
התעשיה: אני
מוכן להבטיח כל
דבר שבעולם, ובלבד
שתחזירו לי את
האפיקומן!
(רחש־לחש מתחת
לשולחן, ומציץ משם
ג׳וני כהן)
ג׳וני כהן: אם אחזיר את האפיקומן,
מה תתן לי?
שר המסחר והתעשייה: אופניים!
ג׳וני
כהן: אופניים כבר יש לי.
אני רוצה שמונה מיליון לירות!
שד המסחר והתעשיה: השתגעת?!
שמונה מיליון בשביל אפיקומן?
ג׳וני כהן: לא רוצה, לא צריך.
שר המסחר והתעשיה: אולי
מיליון יספיק?
ג׳וני כהן: מה אני בעיניך, קבצן?
אמרתי שמונה מיליון — אז שמונה
מיליון!
שר המסחר והתעשיה: שני
מיליון!
ג׳וני כהן: אל תהיה חנווני קטן.
שמונה מיליון זה בכלל לא הרבה.
יכולתי לדרוש עשרים, יכולתי לדרוש
מאה, יכולתי לדרוש אפילו אלף מיליונים.
כל זמן שהאפיקומן אצלי, אין
לך ברירה. אתה מוכרח לשלם. אבל
אני מסתפק במועט. אני דורש רק
שמונה מיליונים.

שר המסחר והתעשיה בסדר.
אתן לך שמונה מיליון. איפה האפי־

קומו ז
ג׳וני כהן: קודם אני רוצה לראות
את הכסף.
שר המסחר והתעשיה: קודם
אני רוצה לראות את האפיקומן!
ג׳וני כהן: קודם
את הכסף!

שר המסחר ד

התעשיה: קודם
את האפיקומן!
ג׳וני כהן: קודם
את הכסף!

שר המסחר ד

ה תעשיה: בסדר,
קח את הכסף( .שולף
מכיסו עט וכותב

ג׳וני כהן: לא
מקבל צ׳קים. אצלי
זה פרינציפ. אני מקבל רק מזומן!
שר המסחר והתעשיה: שיהיה
מזומן( .קורא אדיו את השומר ומוסר
לו את הצ׳ק. השומר ׳הולך להביא את
הכסף. שר המסחר והתעשיה מנסה לשכנע
את ג׳וני שיתן בינתיים את האפיקומן,
כדי שאפשר ״היה להמשיך
בסדר. ג׳וני לא מסכים. סוף־סוף חוזר
השומר יעס הכסף. שר המסחר והתעשיה
מוסר לג׳וני את הכסף. ג׳וני סופר את
החבילה, רואה שהכל בסדר, נושא
את רגליו ובורח).
שר המסחר והתעשיה: היי,
היי! שכחת לתת את האפיקומן!
ג׳וני כהן( :מרחוק) סידרתי אותך.
האפיקומן לא אצלי! (נעלם מן האופק)
שר המסחר והתעשיה ( :אל הנוכחים)
נו, איפה הגבר שיש לו דם
להודות שהאפיקומן אצלו?
(מתחת לשולחן יוצא תעשיין. השומר
לא מחכה להוראות והולך על דעת עצמו
לבנק להביא את הכסף. המסך נופל)

בלה ודבר הבלע
(המשך מעמוד :8
הם חרפה לבעליהם, וכתם על המהפכה המצרית. הם מצטיינים בשקדנות עקרונית. פעמים
רבות בעבר שמו בפי מדינאים, שביקרו בקאהיר, דברים שלא אמרו מעולם, או סילפו את
נוסח דבריהם עד ללא הכר, מתוך הנחה כי לא יהיה נעים לאורח לפרסם הכחשה רשמית.
הכרזת בן־בלה על ״מאה אלף חיילים אלג׳יריים״ שיבואו לשחרר את ארץ־ישראל, בשעה
שאלג׳יריה עודנה עומדת בפני המיבחן הגורלי ביותר שלה, הם כה מגוחכים, עד כי
מותר לפקפק אם אמנם נאמרו.
אבל נניח, בהעדר עדות טובה יותר, כי הדברים אמנם נאמרו. אם כן, מדוע נאמרו?

ההסבר לכף נעוץ באישיותו הטראגית של מוחמר כן־כלה עצמו.
מבחינה מסויימת אפשר לומר כי בן־בלה הוא אברהם שטרן ש 7מלחמת־השיחרור.
בהיותו בן 28 בלבד יסד, ב־ ,1947 את המחתרת הצבאית הראשונה נגד הצרפתים במולדתו.
הוא, בן הסוחר האמיד ששירת בצבא הצרפתי בחזית איטליה בדרגת רב־סמל, השתתף
בעצמו בפעולות הראשונות. בסעולת־שוד נועזת במשרד־הדואר באוראן אף השיג את
הכסף הראשון למימון המרד.
מחתרת זו נשברה, ובן־בלה עצמו נכלא. ערב משפטו ברח, הקים את החעד המהפכני
לאחדות ולפעולה שהכין את המלחמה, חילק את אלג׳יריה לששה מחוזות־פיקוד (״וילאיאת״)
והקים את התנועה שנקראה לאחר מכן בשם פל״ן (״חזית השיחרור הלאומי״).
במשך שנתיים היה בן־בלה המנהיג העיקרי (אם כי ל א הבלעדי) של מלחמת־השיחרור.
ימים מעטים לפני מיבצע־סיני נחטף על־ידי המודיעין הצרפתי, בשעת טיסה ממארוקו
לתוניס. מאז, ועד לפני חודש, נסק בכלא.
במשך חמש שנות שביו התעצמה המהפכה והתגבשה. דור שלם של לוחמי־שיחרור עלה
בסולם הפיקוד. מאות הלוחמים היו לרבבות רבות. קמו מוסדות של מימשל ושל תיכנון,
מיפקדה צבאית מגובשת ומסועפת, שרות־חוץ ומנגנון־אספקה. אנשים חדשים, שלא
נימנו עם מנהיגי המרד בימיו הראשונים, עלו לגדולה, וזכו לתהילה.
בין אלה בולטים מי שהיה אלוף הפיקוד של מחוז העיר אלג׳יר, בן־יוסוף בן־חדה, ראש,
הממשלה הנוכחי, ומי שהיה אלוף־הפיקוד של מחוז אוראן, עבד אל־חאפד בוסוף, שהוא
כיום שר־הקשר*.

ההנהגה הנוכחית היא צוות מגובש. זוהי הנהגה קולקטיבית כמובן
הטוב כיותר של המלה. אין כה דיקטטור. חבריה למדו לשתף פעולה,
והוכיחו את עצמם כשנים הארובות של המאבק הקשה.

** ל כן מצא בן־בלה את עצמו, למחרת שיחרורו, במצב עגום. אין זה מצב חדש
2 0בדברי הימים של מלחמת־השיחרור. מנהיגים מהפכניים רבים מצאו את עצמם במצב
טראגי דומה.
הוא, היוזם הנועז של המרד, מצא את עצמו מיותר. המקומות בהנהגה היו תפוסים.
גישתו הפכה מיושנת. המנהיגים החדשים לא רק התחלקו בשלטון, אלא גם גיבשו בינתיים
לעצמם דעות ברורות על עתיד המהפכה האלג׳ירית. כאסיר בכלא, לא היה בן־בלה שותף
לגיבוש רעיוני זה.

מדוע נעלי

>ן ר 1ת וגסישות
קני

נעלי

״מרה״

המאבק הפנימי

סמל

״מרה״

להשיג:
תל-אביב: פומרנץ אלנבי, פאי, ג לז ר׳ ם דיזנגוף *

נתניה: גזית

חיפה: דן גבייאלי
ירושלים: פ ריי מן א ת ביין, קו מ פו ר ט, פ רי ד מן.

טבעי, איפוא, כי בן־כלה הופף במהירות לראש האופוזיציה. טבעי
גם כי הוא מבקש לעצמו כני־יכרית מבית ומבחוץ.

נראה כי בתוך הפל״ן הוא התקשר עם פרחאת עבאם, העסקן הקשיש, שהצטרף למרד
באיחור רב, ושהורחק על־ידי ההנהגה הנוכחית. מחוץ למחנה האלג׳ירי מצא בן־בלה
בן־ברית טבעי בנשיא רע״ם.

גמאל עבד אל־נאצר איבד מזמן את השפעתו על ההנהגה האלג׳ירית.
אין זה סוד כי מנהיגי הפל״ן מזלזלים בו, רואים בו אופורטוניסט
ההסר השקפת־עולם רצינית, ואף השמיעו דעתם זו כגלוי באזני זרים.

הם מבקשים להפוך את אלג׳יריה החופשית לחלק בפדרציה רופפת עם תוניס ומארוקו —
אך לא למחוז במדינה כל־ערבית אדירה שמרכזה בקאהיר.
על כן מיהר בן־בלה, עם שיחרורו, לנסוע לקאהיר, להתראות עם עבד אל־נאצר. יתכן
כי מסר בקאהיר את ההצהרה שפורסמה, או הצהרה דומה, תוך חיזורו אחרי נשיא רע״ם.

אם בן, הרי הכרזה בזאת חסרת כל ערד ממשי. אין היא מחייבת
את הנהגת הפל״ן, אלא להיפך -היא נמסרה תוך חתירה תחת
הנהגת הפל״ן.

אמנם, אין לשקוע באופטימיות חסרת־שהר. המאבק הסמוי בין בן־בלה לבין הנהגתו של
בן־חדה אינו סוף־פסוק. באופק מסתמנים מאבקים פנימיים הרבה יותר חשובים. לוחמי
השיחרור בתוך אלג׳יריה, מפקדי החטיבות והגדודים, לא אמרו עדיין את פסוקם. מאבקים
נוספים הם טבעיים ובלתי־נמנעים. איש אינו יכול לדעת איזו דעה תתגבש במאבקים אלה
לגבי שאלות רבות, לרבות שאלת היחסים עם ישראל.
מה יגידו מפקדי הלוחמים באוראן, שהרגישו על בשרם את שיתוף־הפעולה בין
האו־אה־אס והארגון הצבאי היהודי? מה יגידו קורבנות העינויים של הגנרל מאסי באלג׳יר?
האם יזכרו את מעשי ממשלת ישראל, או את כרוזי הוועד הי שראלי למען אלג׳יריח
החופשית? האם יקבלו את העמדה המתונה והצלולה של בן־חדה וחבריו, או יתבעו קו
קנאי וקיצוני יותר?

איש אינו יבול לדעת ביום את התשובות על שאלות אלה. אפשר
רק לקוות, ולהמשיך כפעולה לרכישת הלבבות. אנו, שתרמנו את
תרומתנו הצנועה והדלה מאד למלחמת־השיחרור, כוודאי לא נפסיק
להיאבק למען יצירת יהסי ידידות כין שתי המדינות ושתי האומות.
נעשה ככל יכולתנו כדי שמדינת ישראל לא תסבול מתוצאות השגיאות הנוראות של
ממשלתה ומפלגותיה.

הצביעות וההתחסדות

ולם לי אישית אין סבלנות לשמוע את זעקות־החמם של אותם המנהיגים והעסקה
* נים, שראו אתמול בגידה בפעולתנו, והמתלוננים כיום על כך שלא נשאה פרי רב
יותר.

אנא: שיתקו.

השבוע הזה מכל השבועות
שבכל השבועות הגרלת מפעל הפיס
מתקיימת ביום חמישי
והשבוע תתקיים כיום רביעי
כשעה .12.00
ננ:י1^-י^1

הזדרז פן תאחר!

לא הוכחתם במשך כל השנים האלה לא חוכמה, לא תבונה, לא ראיית הנולד, אף לא
פיקחות מדינית מינימאלית. יהא־נא לכם לפחות הכבוד־העצמי הדרוש כדי להודות בפני
עצמכם :״טעינו. המרנו על הסוס הלא־נכון. הסוס שלנו מת. הפסדנו, ועלינו לשלם את
מחיר שגיאתנו.״
מגעילה התחסדותם של שוללי־המוסר, התובעים לעצמם לפתע את הגנת המוסר.
מגעיל חוסר־הכבוד־העצמי של כסילים פוליטיים, הצועקים חמס כאשר מוגש להם חשבון
חטאיהם ושגיאותיהם.
אין שתי מידות של מוסר, ואין שתי מידות של צדק. אנחנו, אישר לחמנו למען החרות
והצדק באלג׳יריה, זכאים לתבוע כי אלג׳יריה החדשה תכבד את החרות והצדק בישראל.
אנו, שד,תקפנו את ממשלתנו שעה ששללה את זכות העם האלג׳ירי לעצמאות, זכותנו
למתוח ביקורת על דברי־הבלע של כל מנהיג אלג׳ירי שהוא, העלול לשלול את עצמאותה
של ישראל.

אך אותם שעשו במשק שבע שנים ארובות מעשי זימרי
יבואו עתה לדרוש את שכרו של פינחס.

* הכוונה לקשר בין הממשלה בתוניס לבין היחידות הלוחמות בשדה. תפקיד־מפתח זה
הקנה לבוסוף השפעה עצומה. בין השאר הוא שלם על כל ענייני המודיעין והרכש.
המיניסטריון שלו בתוניס הוא מרכז־הפצבים של הממשלה כולה.
העולס הזח 284ו

עולם הספרות

סי ^ו ר

עולם הספרות

עולם הספרות

״עולים ן!ל ירדן -,אמר מישהו בתור לאוטובוס .״מצרים מרכזת כו את היתר
לא שמע כי התינוק החל לבכות והשכנה סגרה את הרדיו) .אדם שלמד אתו פעם בכתה
אחת דקר לעברו אצבע צהובה וצייץ :״תהיה מלחמה — מה?״ הספר סיפר על חמש
חטיבות מלואים שהוצאו ממטותיהן והוא השעין את ראשו על מסעד הכסא וניסה
לדמות לעצמו כמה מהם היו עם נשותיהן ובאיזה מצב טרררררררר המשיכו להשתולל
ולהתהולל גלגלי הפלדה המשתרשרת.
משן אליו אתי השמיכה והתהפך על צדו השני
הקפיצים חרקו
ליל מנוחה!
האוטובוס היה ריק למחצה. בכיסו היה היתר חופשה עד שתיים בצהרים ואם לא יקרה
שום דבר מיוחד — יוכל להיות במחנה בזמן. עכביש טייל על מסעד הכסא והוא מעכו
באגודלו. ניסה להסתכל מבעד לחלון — וחזר בו מיד: מרוקן מכדי להנות מנוף, סיכם
לעצמו. האוטובוס נעצר — תחנה או סבוב — והעלה שלישיית כורדים או אפגניסטנים —
מעולם אי־אפשר לדעת. האשה, על כל פנים, היתד, מכוסה בשמלה שחורה משוכה על
חזה — לא משהו מיוחד. בן זוגה, יהודי בעל פנים ירוקות וזקנקן מדובלל תלש את
ילדו משיחה משולהבת עם הנהג ודחפו בגסות לפינה הרחוקה.
עפעפיו של האיש נעצמו
לפתע מזדעזעת המכונית! המוט המגולגל הולם כקורנס על מצחך; רצודים אדומים
ניתזים בערפילית הכתומה שלפניך, כאב צורם כמקדח מחרחר בכל אבריך ומגרש את
כל האשליות הנעימות.
לרגע אתה מוטרד מאוד — ולאחריו — שוב לאותו בוץ מתקתק ...ושוב אתה
מתנער תוך ידיעה מוחלטת בדבר העומד להתחולל ו שו ב...
מדוע אנו עושים זאת, מדוע!
כשנעור היה האוטובוס מפלס את דרכו בסמבטיון הבטון והמתכת של התחנה המרכזית.
הכל היה לח, מפוייח ומצחין. משהו ניסה למכור לו משהו. נתקל בזקן ושניהם קיללו.
עלה לאוטובוס לבאר־שבע ונתקל במבטו התמה של הנהג — כזה צוציק — וכבר חייל!
היתד, זו הרגשה מחליאה
האוטובוס יצא את העיר והחל במסעו דרומה
עמודי החשמל נחפזים
חתיכות מרקידות עכוזים
כפר שלם, בדונים, שתי עזים
מתחשק לאכול תפוזים.
שלוש בצהריים. קריאת צפור. אבן מלבינה בצדי דרכים. גמל זוקף את צווארו. ליד
אוהל שחור עומד ילד יחף ומשתין. חול
באר־שבע מתחה לקראתם את פרוזריה המאובקים כבתולה שציפתה כל חייה לרגע
הגדול. ילדים התחבטו ונתלו בבליטות כל זחל וג׳יס מתוכם הסתכלו פרצופים ענוגים
מלשמור על ארשת קשוחה.
צנחן עבר ונעליו היו יפות להחריד
כשהגיע למחנה, הסתבר לו ממלמולי ש.ג. מנומנם שגדוד חיל הרגלים שאליו השתייך,
זז כנראה דרומה. האפשרות היחידה היתד, לנסות להגיע בטרמס.
יותר למטה, קנה גרעינים, עתינים ומסרק. דחק את מכנסיו לתוך הגומיות, יישר את
כומתתו ופנה לכוון סבוב באר־שבע ניצנה.
משאית נעצרה ושוב היו באופק לא אופק. גבעות של חודר. משורים ושיחים. טנקים,
זחלים ושיב טנקים. עוצמה משתפכת גורפת הכל. סילונים משחיזים את גלגליהם על
מסלולי תעופה שצצו בן לילה. מלואים מתחפרים לצידי הכבישים. מסטינגים נוצצים
בשמש השוקעת.
״המק״ נעצר בהתנשפות. היה זה ממש נם שנמצא במכונית בן־אדם שאמר לו איפה
לרדת ועדיין זכור לו היטב כיצד נעשו קרסוליו חדודים חדודים שעה שנחבטו בקרקע
הנוקשה.
ממקום עמדתו על הדרך נראו רק כמה גדרות דלילות ורצועות רפויות של יוטה ששמשו
כנראה את בית־השמוש הגדודי. שביל רחב ותחוח מעופר ע״י גלגלי מכוניות הוביל
אותו במעלה הגבעה, צועד בצעדים מתונים רחבים, מצפה להזדקרות התרנים המחודדים
של האוהלים ...היריעות...
מה הולך פה!
במקום המראה המפוהק של מאהל הפלוגות והמפקדה הזדנקו לנוכח עיניו טורים ארוכים
ארוכים של תרמילי מלחמה דחוסים רכובים ע״י קסדות פלדה שהזכירו לו תמונות
מהמסדרים האינסופיים של פלוגות הסער. בין התרמילים והשממה התהלכו אנשים
רציניים עד לאימה ודיברו על מלחמה. בנות הגדוד מחותלות בשתיקה אפורה עמדו וחפרו
חפירה עמוקה. ניסה לגלות את הרב־סמל שלו ולהראות לו כי לא אחר על אף הכל,
וכשמצאו לבסוף מטופל בד,טענת כדורים, זכה רק לנהימה :״חתמת על נשק?״ ואמר ״לא!״
פטרול של שיגרה ליד אוהל המטבח. האוהל סגור ומכופתר. חמש ערמות מסביב —
חמשת טבחי הגדוד! מכולם נראה לי יחיא — גבוב מטושטש של תרמילים ושמיכות
שרק פדחתו החשופה פה ושם ברצי כסף — מסגירתהו. כובע הפלדה מונח במרחק זרת
ממנה — ואני הלא בצעתי דברים קשים מאלה.
ממקום משעני על יריעת האוהל אני עומד ותוהה כיצד התגלגל קשישא טוב לב זה
לצבא. יחיא שהיה מוסיף תמיד כף שניה למטסינג, מאכיל טירונים בדלת האחורית,
מאמין באלוהים — מה, לכל הרוחות, מחפש הוא בצבא.
נחרתו הטרופה של יחיא מבטיחה שלא תהיינה בעיות.
שלוש שלושים ושלוש. פוף ףף ף ענן חלבי מתאבך מנחירי ונבלע בקרה. בעוד שלוש
שעות ושלושים ושבע דקות יצא יחיא מתוך הערמה הטובה שלו ויראה את כובע הפלדה —
איננו! יחפש? — יחפש. יתרוצץ? — יתרוצץ. יקלל? — יקלל עד שיגיע למסקנה —
יתקרב אל הרב־סמל, יתנה בפניו צרותיו הרבות ויקבל הוראה :״להשלים לו״!

עולם ו׳ ספרו ת

ע ולם הספ רות

עולם הספרות

עולם הספרות

מיכאל בהד^/לין
ככל שאני מתקרב — חומקים הצעדים מתוכי. מהירות! מהירות! זהו !
נשבר כמו גמל. קת הרובה התלוי על כתפי נחבטת באדמה, מקפיצה את תפוח
הבריח הנוקש בצלעותי. הושטה מהירה של היד —

שלוש חמישים ושבע
הקור המסנוור מנקב את נעלי וממלא את הרווחים שביניהן במחטי קרח. כתפי רוחפות
מהצטמררות. קרררררררר ...עלי להשיג את הכובע! אוה! הנעליים חותכות כמו סכינים.
אצבע מציצה מהכיס, מושכת אחריה שלוש מחברותיה ומתיישבת על זרבוביתו של כובע

שמרתי והמלחמה התקרבה ולא רציתי להקלע לתוכה בלי כובע פלדה
הפלדה. המתכת לחה מטללי הלילה. עיניו העצובות של הקשישא מפלבלות אלי מתוך
קרע בשק השינה נתפשות הן בפלד הקר הנושק לאצבעותי וצונח באפם קול על הארץ.
משמרת שלישית — באים להחליפני!
עם שחר נארזו תרמילים אחרונים, רס״רים בהולים התרוצצו בין המכוניות והורידו
מריבצם נהגים מעפעפים. צעקות, חרפות ואבק. בקושי אנו מצליחים להתגלגל פנימה.
לאן? — איש אינו שואל — איש אינו יודע. תזוזה עצירה תזוזה עצירה. טור
ארוך של טנקים. נהגים מכוסים בזיעה ובגריז! נהגים שילחמו שעה שאנו נשלח מכתבים
נחמדים הביתה (לא לשכוח לצרף גם תצלום יפה: עוזי מכתן אל חבורת פדאינים מרימים
ידיים ומבע של פחד אידיוטי בעיניהם) .דרך של עפר. השיירה נעלמת בענני אבק מצמא.
ניצנה. נערה מרופדת חמוקיים צועדת לקראתנו כשעל ירכה מלבינה תערובת. לאחר ארוחת
הערב אגו מתכנסים במועדון ושומעים את השניה של ברהאמס.
אך בלילה בעודנו ישנים במיטותינו נקראו מכתן הגבעות הרחוקות שני פצוצים לבנים
מסנוורים ואנו קופצים נבעתים לתריסים ומשם בזנוק לסוכך בשמיכות.
אללי! אללי! אללי!

בבוקר אנו מקיצים במיתחם של צברים מכותר עד קצה האופק במרחבים אפרוריים של
קוצים ושיחים. השמים תכולים כחלום. נשר תלוי במרום. צונח ימעט, קופא על עמדו,
מרפה ונופל, צף וניתק, שוב
שוכבים, מתבטלים, אוכלים ומפהקים. מישהו החליט שצריך לחפור עמדות: הקרקע
רכה כחמאה ואנו חותכים בה כבעוגה.
יום השני; מאז הבוקר אי־אפשר לעצום עין. במרחק קטן להחציף מהאוהל עומדים
כל רובאי הגדוד ונספחיו ויורים באויר כמטורפים. איזה בזבוז של כדורים!
לרותי הפקידה החדשה יש כרס קטנה המשתפלת בצורה מגרה לתוך מכנסיה הקצרים

עולם ה ספרו ת

עולם הספרות

עולם ה ס פרו ת

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספרות

סוף סוף אנו נקלטים ביער אקליפטוסים עשן מדודים וסירים. אנשי מלואים במעילי רוח
עבים פוסעים וקולטים דייסתם החמה, מתישבים, מדברים.
הג׳יפ נעצר. הנהג וחברו קפצו, החליפו מלים וטפיחות, נגסו נגיסות ועד שאני יוצא
וחושב להצטרף הם קוראים לחזור — ומיד! הג׳יפ שנסגר ניתק בקפיצה פתאומית
והחול הניתז טופף על העשבים המצטמררים ברוח הערב.
גועה מחימר, ומזעם אני מתפרץ לכיוון אוהל הקשר, נתקל ביתד ונופל, הודף את
המחיצה והורס פנימה. תוכי יושב על ספה, רגליו מקופלות תחתיו ובפיו ינוקה מקטרת
לאחר דעיכת׳ טענותי המתנשפות הוא סוחט מציצה ארוכה ארוכה ו כן, הוא יראה
לסדר משהו.
כעבור שעד, או יותר אני מטפס ונופל עם מכשירי לתוך קומנדקר חשוך ממולא בזקנים.
יהיה אשר יהיה. לפתע אנו מוצאים את עצמנו במרכז פזורה ענקית של מכונות וטנקים
אם־איקסים על גבי אם־איקסים בכל אשר תפנה העין אם־איקסים. אומרים שזהו הטנק
המשובח בעולם ועם תותחים כאלה — הנצחון הוא בטוח כמו לחם — אבל איפה
מוצאים את אוף?
״אולי אתר, יודע איפה אוף?״
״אולי אתה יודע איפה קצין הקשור אוף? סגן אוף?״
״סלח לי אולי אתה
גיחוך קצרצר בחשכה
אוהל סיירים לששה איש. אור לוקס קלוש מסתנן מבין החרכים. לאהר הסוסים רבים
ראשי פנימה. חבורת אנשים שפופה על מפה טופוגרפית מחפשת דבר מה.
בשמץ בהלה אני מבחין בכמה עלי תאנה.
\ מה עושים? מה עושים?
לבסוף מצאתיו. גבר דהוי בעל פני צפור,
בן 40 ואולי אף .60 דרגות הסרן שעל
כתפותיו דחוקות ושחוקות להפליא; רק
עתה הבחנתי בהן.
״אה, אתה הקשר שלי,״ הוא פונה אלי
כאביר אל נושא כליו .״גש תתמקם שם.״
מעוצם הבטלה אני כורה לי שוחה ושעון
על שרשרת הטנק אני בוהה אל החשכה
המעובד, שדמויות מתעתעות מטאטאות ונבלעות
בה חליפות. הכל מסביבי הזוי, מעורפל
וצופן רז. הדאגות הפחדים התנדפו בעשן
עד כולי מרחף במתיקות איומה של
הולך לפגישה מסתורית מומה בכוחות עליונים.
מסביבי ישובים אנשים ,

(כמה קצינים חרשו שם כבר!) רגליה לבנות ממש בוהקות בשמש ולמרות שצורתן הכללית
נאה למדי כבר נכרים בהן סימני הנוון האכזר: פתיתים שמנוניים המבותרים פה ושם
בורידים תכלכלים.
צהרים. חייל אוכל אפונה. הרוח בין הצברים משירה כמה פקעים בשלים מדי. להתגלח
עכשיו או בערב? ליד מקלט הטרנזיסטור יושבת קבוצת חיילים ומשחקת שש בשששש
קול ישראל מירושלים! השעה אחת ושלושים ״שקט!״ והרי החדשות ועיקרן תחילה: כוחות
צנחנים ישראליים נחתו אמש בחצות במרכז האי סיני
תרועה אדירה פורצת מפינו נוגחת את יריעות המאהל ושוטפת את כל המרחבים
היבשים בפרץ של שעירים מכרכרים מגעגעים ומתלעלעים כמטורפים. על מקומי בחולות
אני כורע, מאמץ אל חיקי את החום הניגר ונואק מאימה ומגיל.
הנה קם הדבר ונהיה
קדימה לחג הדמים הגדול!
השמש גולש מערבה. סוף־סוף מתגלה מטוס זערער המשייט לתומו במרומים. הוא מצייר
ברישול אלגנטי שני פסים קמחיים דקיקים ומסתלק ללא שוב.
הרובאים שוב קורעים את האויר בטרטוריהם המחרישים.
השמש בולעת אדמת. בקול נהמה מתגרה פולחים את האויר שני המטוסים הראשונים
ובין החיילים שמתחת ניטשים חייכוחים סוערים בענין זהותם. השניים נחפזים עד מאוד
לכיוזן התעלה ואנו מנפנפים להם בכל לב עד שהם מתחמקים מעינינו ונספגים בתוך
האופק.
חושך. אינני זוכר אם הייתי ער רדום. שעה
של אשד, היה מתהלך ומגשש במאהל וקורא

לכנוס בקרבת המטבח.
— עוד ערב הווי — אני מתמרמר ומפהק
בקומי; מתפלא למספר המועט של הבאים
(כנראה התעצלו לקום) וממרפק ישיבה בתוככי
המעגל שבמרכזו הסתובב המג״ד,
״הגסה״ השמאלית שלו פרומה ושובל מכנ־סר,
משתרבב החוצה בצורה שעוררה חשק
עז לתקנה. לאחר שחדלו לחמוק צללים,
הניף המג״ד את ידו בזריקה, העביר את
משקלו לרגלו הקטנה, כחכך בגרונו ואמר:
״חיילים, המלחמה להסרת האיום על גבולות
הארץ החלה. הגדוד שלנו יתקוף מחר
עם שחר מטרות צבאיות באזור רפיח. אני
רוצה שיהיה ברור לכל אחד ו א חד...״
הבור אליו אני נכנס בקפיצה הוא מעין
חפירה עמוקה או באר ערבית מוזנחת בטוחה
עד מאוד על כל מלחמה שלא תבוא.
ומאחר שיש פה ענין של תזוזה וטירחה
וזרזיפי חול המעצבנים את השמיכות —
־ והם צעקו — הייתם צריכים
אינני מצטרף לחברי. אני קופץ ושרוע. רגלשמוע
איך הם צעקו
ליים תקועות בחלל. נחיריים פשוקים לירח.
מתאמץ להחדיר לתוכי את הזה שבעוד כרעם
אדיר מקפיצני משנתי. שלוש מאות
טנקים מונעים באחד. מתוך תופת של עשן
עשרים סבובים של מחוג אתפלש במרכז
המרכזים של המוות המתעופף וד,מתפוצץ,
לבן והתפוצצויות אני מייצב את המכשיר
שאקרע ואנשוך ואתלוש בבשרים אדומים
וצועק לתוך האפלה: פלמון כאן פלמון 13
וחמים. אפוצץ קרקפות ואמחה את המיץ
פלמון כאן פלמון 13 פלמון כאן פלמון 13
הניתז על פני וגושים של דמים יפערו לפלמון

עברי את עינם השפוכה ואולי לא
בבהלה אני אוסף את המכשיר, נאחז
אני לא אהיה מעורב אני רק אדבר,
באחרון הזחלים וממעך בפריצה את רגלי
אזהר, אתכופף ואזחל ואזי ננצח לתמיד, להיושבים
בו. הללו אפילו אינם טורחים
להסב את מבטם אולם אני מרכיב את האנתמיד!
טנה
הגבוהה ומתחיל לדבר; במכשיר ה־כך,
כך. מוטב כ ך רגע, הרי אנו נחמכופתר
שלפני רוחשים ועפים מברקים.
שבים כבר לאויב של ממש השייך אל הקרב
הכללי הגדול! אז מדוע אין הם יורים!
חטיבות לגדודים פקודים לעוצבות; אלופים
לגייסות — ואני — ממצמץ בעיני, מעביר
מדוע אינם זורקים איזו פצצה קטנה! מדוע
בפעם המאה את המחוג על שלושים ושלש
אינם מקימים רעש! מה זה פה!
פסיק שלש. ו
עם שחר הגיעו מכשירי הקשר החדשים.
מעניין לדעת איפה נמצא אוף
תוכי׳ קצין הקשר נראה ממש ילד בבלורית
ירח גדול כביציה טיפס ועלה על הגבעות
הפשתן ועיני הכנרת שלו. על שפוע תלולית
והחל מדגדג את השיחים בנוגהו החווריין.
מרופדת בעשב קמול ומרביץ את המחלקה,
לפי מיטב הרגשתי צריכים אנו להמצא,
שולף מכיסו פיסת נייר קמוטה ומתחיל
לפחות קילומטר בתוך שטח האוייב אך
להקריא את סדר הורדת הקשרים לפלוגות:
מאחר וזה קיפל את זנבו והסתלק — אין
לוי יוסף: מפקדה; עמוס ראובן: מסייעת;
זה מן הנמנע שהננו כבר יממש בשערי עזה.
כהן משה: פלוגה א׳ :עמוס מזרחי: פלוגה
הטור נעצר. במרחק מהדהדים קולות נפץ
בי; למה לי: עתודה; לא, טעות: עמום
עמומים. את מקומם אנו מגלים במהרה לפי
מזרחי: עתודה; למד, לי: פלוגה ב׳.
נצנוצי הפגזים.
אם כך, אני בכל זאת
״מפציצים את עזה״ ,מפטיר מישהו.
יוצא עם הרובאים.
״אניות בריטיות וצרפתיות מפציצות את
לאחר שעתיים של שטוט מבוהל מודיעים
הגעתי לכור כמפיצה. רגליים שו דעות כחלל. נחיריים כשורים ליר ח עזה״.
לי שלא — אינני יוצא עם פלוגה ב ;,מעתה
זרקור מהבהב בחשכה, משטח את האפלה
ואילך עלי להיות צמוד אל קצין הקשור אוף. מי זה אוף? איפה הוא מהי דרגתו? את מי בקטוניו הצהובים ומאיר קילומטרים רבים .״יש לחסלו״ ,אומר מישהו.
עליו לקשר? איש אינו מסוגל להשיב לשאלותי אלה — מה גם שאיני מתאמץ ביותר לדעת.
הפגזים מתנפצים בהמון. לרגע אני יחש שיהיה זה אנוכי מצידם להותיר לנו להכנם
הזמן מתגלגל, משתפך, מתמזמז — צריך להתחיל לחפש את קצין הקשור שלי. כבר לעיר הרוסה לגמרי.
יותר משעה אני מחפש את קצין הקשור שלי. נדמה לי שיש פד, המון אנשים, ידידים,
הזרקור נפח את נשמתו
חברים, מכונות וסתם עוקבים היודעים כל כך טוב את המוטל עליהם עד כי אינם
ההפגזה נמשכת כבר למעלה משעה. מישהו מודיע שלא עברנו את הגבול. לפתע מתעורר
מסוגלים להעלות בדעתם שישנו גם אדם שאינו מסוגל לגלות ולדעת איפה קצין הקשור הזרקור ומתחיל להצליף על החשכה ביהירות מתגרה.
שלו. בתחילה מנסים להקשיב, להדריך, לעשות מאמץ אך משפורצים לאוהלים חתומים
העסק מתחיל לשעמם
וד,ודפים יריעות בשנית, בשלישית ...מתחילים אנשים להיות אכזריים וצריך להסוג
אפם ארבע שלושים. שעת האפס עברה. המג״דים נראים מודאגים. נרגזים מכדי״לשבת
בחשאי, להטמין את הראש ולשתוק.
אנו יורדים ממושבינו ופוסעים אנה ואנה בעצבנות.
השמש נופלת פורשת. נותרו רק שמונה. אצבעות לנגיעת קו האופק; כמה שעות נותרו
ולפתע, כפרץ של יהלומים לוהטים החלו לטוס מחושך אל חושך מחרוזות של קליעים
עד לתחילת המלחמה?! קרוב לדמעות אני מתנגש בשמן משופם יודע הכל שבקול מדושן זוהרים. דולקים היו זה אחר זה כגחליליות מרשרשות קלושות מלפגוע אפילו בזבוב
מצורף לדחיפות עדינות וקשות הוא מטיח אותי לתוך ג׳יפ מלוטש, אומר כמה מילים אך מכות כהלם ביפעתן המפתיעה על פני שרציתי רק לעמוד ולחזות לעמוד ולצפות
לנהג ומסתלק.
כל עוד הנשמה והדם בעורקי.
זזנו. נאבק בטלטולים הפרועים של הג׳יפ, אני מייצב את המכשיר ומנסה להכנס אל
ומיד לאחר זאת החלו ליפול הפגזים
הרשת הגמדית.
שורקים היו כמו בסרטים ולפי חדות שריקתם ניתן היה לקבוע שהם הולכים וקרבים
המכשיר אינו פועל
ואנו מתקדמים לקראתם ומשסעים את השחר המפציע. שריקה חריפה נשרקה. נפיצה,
אני מהדק את המגעים, מרווה אותם ברוק, מטלטל ומכה, חורק שיניים ...לעזאזל!
תדהמה וצעקות :״חובש! חובש!״ ובהתפזר העשן או הערפל התגלו כמתוך החולות מאות
עתה אני מתקרב אל הדופן הפלסטית, מנסה לאתר לי מקום או מר חק...
היילי מלואים; תרמיליהם שמוטים על עורפם, חולצותיהם פרועות על גבם וראשיהם תחובים
ארורים!
בעפר בהכנעה מטומטמת.
נוסעים ונוסעים ונוסעים. חגים ומסתחררים על שדות וחולות, רשתות ומהמורות,
כל זה היד, כמו חלום מצועף ובלתי־ממשי עד כי לרגע נעור בי החשק לצחוק. הייתי
קשתות ועצים, סבובים ועפר, פערים ופחתים שהג׳יפ מדלג עליהם בבטחון סהרורי וממשיך. יושב על הזחל, מנסה להוציא משהו משיני ושואל את עצמי ללא הרף :״אתה פוחד?
״הפסיקו! הפסיקו! אני צריך את אוף, את או ף
אתה פוחד? אתה פוחד?״ וידעתי — תוך קורת רוח עצומה — שאין בי אפילו כשמץ;
״זה בסדר זה בסדר מה אתה מנדנד כל כך,״ רוטנים השניים וחוזרים לדבשותיהם.
הייתי מוגן וחסוי ובלתי פגיע כאלוהים. ידעתי בוודאות מוצקה כחומה שזה לא יקרה לי!

עול םהספ רו ת

עולם ה ס פרו ת

עולם הספ רו ת

עולם ה ספרו ת

הספרות

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספרות

ואז נשמעה שריקה איומה ופגז ענקי גדול כסלק בהמות התקרב התקרב וווש
נשטף כל הזחל בלהבה אדומה וכאילו חש בהתפלצותי הכמוסה סב בו ברגע על עקביו
וטס בדרדור שרשרות הישר למחסה צברים ועפר. וברגע ההוא נשמעה נהמה עמומה
ושניה לאחריה החלו רצים לעברנו עשרות׳ דחלילים מדשדשים ומועדים. רוביהם מקשקשים
על המימיות. איתים מתלבטים בין הרגליים ופניהם אפורות מאימה. אחד אחד הם
משתטחים מאחורי הסוללה, משליכים את נשקם לצדדים וטומנים את ראשם בין הכפותיים.
ובאותו רגע ידעתי בוודאות הברק את הרעם שהפסדנו את המלחמה. ראיתי את בני
כל הארץ הזו מתרוצצים כחפרפרות בין החולות. ראיתי דם, ראיתי הרס, ראיתי גמלים
בתל־אביב, גולה וסמטאות. הבנתי בבהירות איומה שכל זה היה רק מיקסם שעת חסד
קטנה בהסטוריה ועתה הוא הזמן להתעורר ולהרדף בחולות צהובים עד הברקת המאכלת
השחוטה לתמיד.
עדיין היינו שכובים. דבוקים לקרקע בלהיטות ומפרכסים בעוית בכל פעם שמשהו היה
חולף בטיפטוף על החולות. חייל מלואים אפור צדעיים היה מוטל לצדי; ראשו תחוב
בכובע הטמבל והיה מיבב על אשה ושלושה ילדים. הפגזים היו מתנפצים כמה מאות
מטרים לפנינו — משמע שאינם מטווחים אלינו כלל! הרמתי את פרצופי סנטימטר או
שניים וצעקתי בקול נרגש :״הי, ברנש, מה קרה לך?״
״למה אתה מחכה, קום תחפור עמדה לשנינו!״ נשמע קול מוכר.
״קודם כל עלי להקים את הקשר״ ,אני מסנן מבין שיני.
״עזוב את הקשר!״ הוא מפמבם מתוך החול ,״קח את האת ותתחיל לחפור!״
גופי המכווץ מהתרעדות מתמרד. איכשהו אני חולץ את האת ושרוע על בטני אני מעיף

עול םהספ רו ת

עול ם הספרות

של חולות ושממה — הדרך למוצב הכבוש.
אנו עוברים הלאה
הבורות מתחילים לעשן. פה ושם פזורים מקלעים, מימיות ותחמושת. באחת הבורות
יושב חייל, רגליו מקופלות תחתיו מבלי שידע אם מחוברות הן עדיין אם לאו.
אנו עוברים הלאה
השמש מתחילה ללהט. אוף פושטי את הסגין עם דרגות הסרן וכורכו לראשו. הרמנו
פגז. הוא נאה וחדש; מדוע לא התפוצץ? הרמנו נעל; משום מה היא כבדה מהרגיל —
הנעל אינה ריקה.
אנו עוברים הלאה
עתה מסתמן המוצב. נראים פרצופים מוכרים; גדר ועליה חייל, רגלו האחת מתדלולת,
נוגעת ואינה נוגעת באדמה.
פעם היה ח ״ ל
אבל כדור שרק
נועד הוא ב שבילו

אולי גם ב שבילי
פעם היה חייל
עכ שיו הוא מ ת

ליד כניסת המוצב יושבת קבוצת• חיילים ופוצחת קופסת אפונה.
אנו עוצרים
איזה בוקר נפלא! השמש מפזרת את צינת המדבר. התרמילים מלאים שלל. דודו מנסה
להחליף מקלע קרל גוסטב בחפיסה של תמונות זימה. על כורסת הספר, מול מראה ענקית,
יושב לופו הלץ ומתגלח בתער שלל. בכל הפקרות עליזה; יושבים בכורסאות, מעשנים
סיגריות ״הוליבוד״ ,אוכלים בולי־ביף, נוגסים בלבנים של חלבה ונהנים משני אורגנים

ולפתע, כפרץ של יהלומים לוהטים, החלו למום מחושך אל חושק מחרוזות של קליעים זוהרים. כגחליליות, קלושות מלפגוע אף כזבוב.
את החול לצדדים בתנופות פראיות. כל שריקה של פגז דוחקת אותי אל האדמה. חונקת
דבר מה בגרוני הדבר משתהה מתקשה ומשתחרר רק עם ההתפוצצות הגואלת.
השוחה גדלה במהירות; יש בה כבר עמדת שכיבה. שרירי כתפי — אבנים, אך אוף
מצווה להמשיך.
זיעה קרה מזדחלת בכל נקבוביות גופי. היבלות מתנפחות אך אוף מצוזה :״להמשיך!״
הגעתי לעמדת עמידה
״עכשיו אני מקים קשר״ ,אני אומר לו בקול מתגרה.
״קודם תרחיב את העמדה לשניים״ ,אומר הוא.
כעבור עשר דקות הוא זוחל ומתגלגל פנימה. מפיו ומגופו נודף ריח בלתי־נעים.
״מה עם הקשר?״ אני מוסיף ושואל.
״אין צורך, אין צורך״ ,הוא מפטיר בליאות.
פתחתי את המכשיר; הקולות הגואלים של הרשת הגדודית מציפים את השוחה.
״יש באפשרותך להתקשר אל החטיבה או אל כל גדוד שתרצה״ ,אני אומר בהידור.
באדישות הוא נוטל את השפופרת, מאזין רגע ושומטה בתנועה מהורהרת.
עתה נוטל אני את השפופרת ומנסה להכנס אל הרשת הגדודית. ישו הגדול! במקום
הקולות המדודים של תרגילי השדה פולט המכשיר בליל סמיך של מלמולים מסוכסכים
ומצועקים להחריד. הכל מדברים בעת ובעונה אחת, נכנסים איש לדברי רעהו ומחרישים
בצעקותיהם את היתר. קול זה נשמע לי מוכר; האם זהו כהן אברהם? צרור יריות
משתחל לדבריו האם יש להסיק מכך שנהרג?
עשבי המדבר הכחושים החלו לנער מעליהם טיפות סל. לפתע מתחילה להסתמן מכוון
דרום עננה, ועוד עננה ועוד עננה
״בזוקאים אלי!״ נשמע קול היסטרי. איש אינו בא.
״כל המקלענים אלי!״
לאחר הפוגה קצרה מתרוממים כמה חיילים ומתקרבים אל הצועק בקפיצות קרב.
העננות הולכות ומתגדלות, הולכות ומתרבעות
טנקים!
רגע! רגע! אל תתחילו! ת בינו ...אינני גבור; אינני אמיץ; אינני רוצה להרוג ערבים
(למען האמת אין לי דבר נגדם) .אינני יודע דבר על כל הכלים המסובכים והמפחידים
האלה וגם אילו ידעתי לא הייתי מסוגל להפעילם כי רעש מפחיד אותי עד מזזת. אני
מבולבל ומפוזר מאוד. אני לא רוצה לחטוף כדור בתחת ולמות כמו אידיוט, אני
מחרבן על כל המלחמה שלכם! אני מצפצף על כל המנהיגים שלכם. אני ...אני יודע
לרוץ. אני שלנו שלנו שלנו
״בחז! הורה! תנו להם בשיניים! תנו להם באבי־אביהם! דפקו דפקו להם את הנשמה!״
אנשי המלואים קופצים מחוריהם, מנערים מעליהם את החול ומחבקים את הג׳יפים
הפתוחים הגדושים צעירים בטוחים ועולזים המנערים מעליהם את הקשישים התמוהים
וממשיכים בטיסתם הקדימה!
לא עוברת שעה וכל הגבעות שלפנינו מתכסות ברמשים הענקיים החותרים ודורסים על
גדרות וחולות, מוצבים ועמדות, ערבים וגופות, אל הים הכחול, הכחול, הכחול.
ללא אומר ודברים אני נוטל אתי המכשיר. אוף מרים את תרמילו. לפנינו מישור אינסופי

עולם הספרות

עולם הספרות

העושים שמות בשיירת ערבושים. ליד מחסן הנשק מתקבצת חבורת ״הפייטרים״ ומעלה את
גירת האתמול באותה לא־איכפתיות מופגנת של זאבים וותיקים. לאחר היסוסים לא מעטים
אני מפלס לי מקום ומתיישב זבנק לוהט כמפוח מעיפני ממקומי מדדה על רגלי
האחת כתרנגול שחוט. רימון נפגעתי להתרחק! להתרחק!״
ידיים אמיצות מרימותני; מעגל חטוף של פרצופים ספק נפחדים, ספק מבודחים נערם
סביבי .״שום דבר, שום דבר, הפליט כדור, שיחק בקרל גוסטב והפליט כדור. שקט! איך
אתה מרגיש? תחזיק מעמד — האמבולנס תיכף יבוא.״
באמבולנס הגיע. על כפיים אני נישא פנימה, חולף כמו שכרון על חולות צהובים, קרע
ים ומחסומים. כתובות באנגלית וערבית ״רפיח״ .קסרקטין ענקי. מרפאה גדושת מכשירים
ומצוחצחים להחריד. רופא, כולו התרפסות וצרפתית חש לקראתנו :״ברחו, ברחו הכלבים.
היהוד טוב, טוב, טוב.״
אחיות מרחפות כמלאכים. זונחות את הפצוע המצרי הנקרע בכאביו וחשות אל אחורי
הפצועים. המזרק מחומם ומוכן. הזה משתכשך כמו ים. פניצילין, תחבושת סטרילית ומסירות
מדהימה — לדרך!
בית־חולים של שדה. אוהלים עצומים והמון פצועים וגונחים. שוב נושאים אותי
בשלושה. הפיכה על הגב, הדבקה, הטלאה — ולסעד.
קהל גדול של נערים, נערות וחברי משק מחכה לבואנו. מרוב מאמץ לשוות לעצמי
צליעה מרשימה אני חש כאבים בשדרה. הקהל נחצה לצדדים, ומפליג בין מבטי דחילו
וריחמו אני עושה את דרכי למיטה ונופל.
שוב הופכים על הבטן, מדביקים מטליאים מלטפים מחליקים. המון צוהל של
אחיות וחולים מתקבץ סביבי .״ספר, ספר מה נשמע שם. האם זה באמת כמו שמספרים
בעתונים וברדיו. ומשלנו אין בכלל הרוגים?״ מבלי להסס לרגע אני חופן מכיסי צרור
של מכתבים מצריים ומשליך אותם בפראות השמימה.
אהבה! אהבה! אהבה! זקן מקנח דמעה.
תל־השומר. להק של תלמידות גימנסיה צחורות כחסידות מרפרף סביבי. ידיים ורודות אך
תקיפות משכיבותני על אלונקה ומסיעותני על פני פרוזדורים חלוקים איצסבאות. לאחר
ציפיה ארוכה ארוכה גוחן אלי רופא חייכני ומסביר לי — שלא אין לי כדור בישבן
״אבל איך זה יתכן?״ אני ממלמל בבעתה ,״הרי כולם אמרו
״אמרו, אמרו,״ מתחייך הרופא .״על כל פנים, החלטנו, מסיבות נוהליות, להשאיירך
בינתיים במחלקתי המקרים הקשים.״
אחר צהרים וערב. מנומנם לצלילי וילאות כבדים אני מלקק שוקולד. המומיה הגדולה
והלבנה עם שני צנורות הזכוכית היא (כך מסבירים לי) שריונאי שחילץ חבר מטנק בוער.
עתה ניגשים להאכיל אותו דרך הצנור באפו.
אני מתהפך על צדי השני
רעש גדול מתפרץ, צעדים נרגשים ומלמול. הדלת נקרעת לרווחה ולחדר פורץ המון
רב וגבר צעיר מדושן בראשו. בידו הוא מחזיק מיקרופון, מרפרף במבטו על השוכבים,
חולף על פני המומיה ונתקע בי — אלי. כולם באים אלי! סוגרים עלי! לוחצים, חונקים,
אוי ר ...מיקרופון כראשו של נחש מתקדם, מתהדק מפתה וסוחט את כל המלים הטובות
היפית והמצופות.

עולמי הספרות

?גולם ה ס פרו ת

עולם הספרות

שיוו שד!7שוור 1011x1הועיש את נשמתו
של הסואגי-קומיסאו נמעונת ״דבר־ך
) יי ס שו ר ר; עורר דבר, הזדעזע. ובצו
1דק. כי לפניו היה מונח שיר בשם
״החמצה״ ,שכלל את השורות הנוראות הבאות:
״יכול
תי, כ מו בן, לקחת או תן אלי, לייבש
אותך /ליד תנור־חימום ח ש מלי, לייבש
אותך /בגוף־ החי מו ם שלי, להעניק לך /
אושר הדרגתי ומתוכנן

מהן דעותיו של חיים שורר בשדה השירה
— לא ידוע בדיוק. אך דבר אחד ברור
לגמרי: אין חיים שורר סבור, כי השירה
נוצרה, כדי שהמשורר ידמיין לעצמו, איך
הוא מטפל באהובתו בגוף־החימום הפרטי
שלו.
דבר זה לבדו הספיק, כדי להבעיר את

זה, כאשר פירסם אבידן, מעל עמודי
את השיר ״ניסויים בהיסטריה״ (שהנו, כמו
השיר ״החמצה״ ,חלק מספר־שיריו הרביעי•
״ שירי לחץ״ ,העומד להופיע בשבועות הקרובים).
באותו
שיר אמנם לא היו גופי־חימום
מיניים. אך לא חסרו בו שורות, שהרגיזו
את שורר השמרני — כמו, למשל, השורות
הבאות :
הארץ,

השאלה ה ח שובה /יותר, ה ח שובה
ביותר ,׳היא זו: האם אני, לפ תע דווקא בגו ף
/רא שון, בלי כל מקום לטעות, האם אני /
כבר פוחד, או עדיין פוחד, כבר /פוחד או
עדיין כבר /פוחד ך
חשוב מאוד, איפוא, ל שקוד על ה־

ש ורר
וחס שורר
חמתו של חיים שורר כמו בתנור חשמלי.
אך הזעם עלה לנקודת־הריתחה בגלל עובדה
נוספת: הגליון שהיה מונח לפני עורך דבר,
היה עמוד עתונו שלו. העמוד היה מוכן
להדפסה במדור הספרותי.
התבשיל גלש במהרה. ציווה שורר, בפנים
סמוקות: להוציא את דבר־התועבה מדבר.
וכך נעשה.

••תבן שחיים שורר היה נזעם קצת
7פחות, לולא הכיר היטב את בעל גוף־
החימום השירי: המשורר המזוקן דויד (ברזים
ע 1ו 3י שפתיים) אבידן, צבר בן .28
ני כבר קודם לכן ראה שורר חובה
לעצמו להתמודד עם המוזה של אבידן. היה

כתיבה. אסור /להחמיץ הזד מנויו ת. הנצח
את עצמך בעוד /מועד, בטרם מעידה. מחר
ת שתנה, מחר /יה״ה מאוחר. מחר /ת מיד
מאוחר.״

דויד אגידן
גוף־החימום הרגיז

כמו כל הקומיסארים התרבותיים בדמוק־ראטיות
עממיות — סולד חיים שורר משירה
מודרנית, כשם שהוא סולד מציוריו המודרניים
של יגאל תומרקין, שהדביק זוג מכנסי־עבודה
לאחת מיצירותיו.
על כן ישב שורר לשורר — והעלה מתחת
ידו את היצירה הבאה:

הענייןפ שו ט מאוד: כבר ברור /
שכבר יש לפחד, שכבר הם נראים /כבר
הם ניראים עירו מי ם וחיוורים /וכחו שים
וריקים ודלים־עלובים / ,ועוד מעם וכל
ילד ב חו צו ת יקרא / :הוי, בתור, הלא
עירום אתה! /רוץ, בחור, לתערוכה/ ,
שם, ב תוך ת מונ ה חדי שה־מרעי שה / ,תלוי
זוג מכנסי־עבודה / ,קפוץ לתוכם וכסה
ע צ מן! ״

דבר •,שקיבל את שירו של אבירן להדפסה.
הוא מיהר להריץ אל המשורר הנעלב גלו־יית־דואר
:״שירך היה סוב בעיני. המלצתי
עליו ומסרתי אותו לסידור. בכך, בעצם,
נגמר תפקידי. אין אני אחראי לשאר העניינים

לשאר העניינים אחראי הקומיסאר. ליתר
דיוק: הטראגי־קומיסאר.

• שלו שת ספריו הקודמים של דוד אבידן
הם :״ברזי ם ערופי שפתיים 1954״ ב עיו ת
אי שיו ת 1957ו״סיכו ם ביניי ם 1961

רק אדם אחד הרגיש שלא בנוח במלחמה
בין שורר והמשורר. היה זה עזרא זוסמן,
עורך החלק השירי במדור הספרותי של

* העורך עצמו הוא אברהם שאנן, ש־זו
ס מן הוא העזרא־כנגדו בכל הנוגע לטקסטים
מנוקדים.

החמצה /סאת חד אבירן
לגד אל סלולה ז ל 3י
אל הלולה מיטב הזה ז לגד
אל הלללה ממסתים הזה? עד מכ?ר מקרו?ה
ת?סעי מאה?סיעות !למודות. אסר־?ך
אצקן־ף אליך מך צוני ארע? ,אורות כבולים,
?לי צופר? ,לי כן נות
טובות? ,לי
אתותים.
בלער המתגהר הזה צומחים ולק קזמו;ה רמזוירים. משקים
??שם עצבני. משירים
לקלאת האדיב כו?צי־?שטך ה?שלים? .ש?נים
צפרי־בקר שקופות ומסיתות, מלינידים
את קצב הנורות. אך! מתולה, אך! ן זתולה קטנה, אי!
?כשפה קטנה וך טבה, טסה על שא?ל,ים אל סלונות גבהים, מעך??ת
לעל מתוק ו?בקש מתזזת לסככות צ?עונ*ות? ,מלמלת
סרוגים מקסימים בשפת־מנועים חרישית, זוכרת
את יום הפרעון.
ן כלתי 5 ,מי?ן, לקסת אותך אלי, ללבש אותך
ללד תנור־חמום סשמלי, ללבש אותך
?גוף־החמום שלי, להעניק לך
אשר הך ך!תי ו?ו!?גן ל?ל?ך?יו עד
הבקר, הבקר הבלתי־ נ?ן ע, עד ן ויסת
השמש מלצילה והבוטסת, מ?קל?ת
מעל ראשי הג?רים את עלומיהם סמלטפים. משער,
שנעלם יום אחד מראשיהם, נודד? .אלי?טעות,

אל מגשים? ,מי מהמלה? ,מו אן ד.ך ה
ל?אות, ל?אים אל ה?א 1ת. הן?גיסות אותו
?לאשים י?סש?עות, שלא ל?דו??בומיהן, אך הוא
שורט למרות אבל את?תפינו אלעננות? ,ל?ב החוצה, תיגע
ן כות מגילה עצמית, מזעיר
את ן 5י־פהלך ת, את בלח
מתמורות.
הגיע סימן להודות׳ שדרוש, דרוש?ך חיפות.
?קום נוס ודלתי־מפרע לצעק בו, דרוש
?קום לצעק וללבב בו, דרוש
?קום? .יגמלם
אנחנו??ר?תוך סטון ה הסך שה, ן עולים
סן דלים רומיים בהירים, אמושים?ימח?גד? ,צפים?ך ריכות
לאור ממסנור, לז?זום מצלול של
צלמת?עו??ת, לכאב ד׳סריף של ה?0ע סן ר
?מך?זי־המס מ?א?צים שלנו. לגד
אל הצקר? לגד
אל מבקר מ;?ש מזה? לגד
אל מבקר מגוללי מזה! עד הערב מקרוב
א?סע אלף?סיעות ס?רוו*1ות. אחר־?ך
מצטך פי אלי מך צונך מטוב? ,אורות?לאים וך חוקים,
עם כל מצופרים? ,צלדת?כן נות
?גנות?החלט ועם
אתותים מ?ך ים מך י, ששוב
לא אדע לפעגאם.

קולנוע
ישראל
ד פי שוברוהט
סרט תעודתי מיוחד במינו יוצג בעתיד
הקרוב בארץ, שלמרות שלא הוסרט או
יוצר בישראל, הוא נושא עליו חותם ישראלי
מובהק: יצר אותו הבמאי הישראלי
הצעיר רפאל (.חולות לוהטים״) נוסבאום

הסרט שכותרתו הזמנית היא ״מהצאר עד
סטאלין״ ,מורכב מצילומים אוטנטיים שנאספו
מארכיונים ואוספים משבע מדינות,
המתארים את לידת המהפכה הסובייטית,
החל מצילומי ראינוע שנעשו בידי הצאר
ניקולאי השני ב־ 1905 וכלה בצילומיו של
טרוצקי בראיון לפני מותו.
ב־ 1936 זכה יהודי אמריקאי בשם הדמן
אקסלבנך לתהילה כשיצר סרט תעודתי
בשם ״מהצאר ועד לנין״ .אותו יהודי
התמסר לתחביב של איסוף קטעי קולנוע
מההיסטוריה של ברית־המועצות. על חומר
זה, בתוספת של כ־ס/ס 40 חומר חדש יצר
רפי נוסבאום סרט חדש, המזכיר מבחינת
סגנונו את מיין קאמפף של ארוין לייזר.
הסרט שיוקרן לראשונה בפסטיבל בברלין,
נמנע מלנקוט עמדה ביחס למאורעות
המוצגים בו. הוא יוצג בישראל אחרי
שיוקלט בעברית הטקסט המלווה אותו.

סרטי
פ א חו סבמ קו 1שמה
שנים בלהבות (פאר, תל־אביב;
יצירתה

המועצות) היא

ה־ 70מ״מ ובמשחק צלילים מגוון ברשת
הרמקולים הסטריאופונית, הרי שתוכנו הוא
מלל מליצי, צורם אוזניים, מלווה ברגשנות
אינפנטילית.
קטבים נוגדים. כמו מירב הסרטים
הסובייטים שנוצרו אחרי סטאלין, עוסק גם
סרט זה בחוויה העמוקה ביותר שעברה על
העמים הסובייטיים בדורות האחרונים: מלחמת
העולם השניה. כשם שהמערבונים
הפכו למוטיב הקלאסי של הקולנוע האמריקאי׳
הפכה בקולנוע הרוסי מלחמת העולם
השניה לאפוס המגלם בתוכו את העבר
והעתיד של רוח האדם הסובייטי.
המלחמה משתקפת בשנים בלהבות דרך
תולדותיו של איבן אורליוק (ניקולאי וינג־רנובסקי)
,איכר אוקראיני צעיר, המתחיל
את הקריירה הצבאית שלו במשפט צבאי
על הריגת שני חבריו (.יריתי בהם כבפח־דנים
ובוגדים. אם לא הייתי יורה בהם,
הייתי צריך לירות בעצמי.״) משם הוא עובר
את כל קרבות החזית המזרחית, נפגע, נפצע
ונחבל בכל קרב, אך ממשיך לחיות בכוח
הרצון שלו עד לכיבוש ברלין.
מבחינה חזותית מדלג הסרט ללא הרף
מקוטב אל קוטב, מצילומי מלחמה המוניים
ולוהטים לאידיליות כפריות• שלוות, מתמונות
רצח מזוויעות לנופים מרגיעים, אך
מאחורי כל אלה חסרה הנשמה. במקומה בא
רק פתוס נדוש, בסגנון הסטאליניסטי הידוע.

ברית־

סוס
ש ה פן־ילח מו ר
השד מאריזונה (בן־יהוזה, תל-אביב;

רוה־רפאים,

צרפת) אינו שד, אלא סאטיר שמישטח תע־
בחיוכה כבשה את העולם
שיניה מקסימות
תודות ל•
משחת שיניים ש ל ״ תי א
בשפופרת עם הראש החדש
פרסום מלניק

שחקנים וינגרנובפקי וזגץ ב״שנים בלהכות״
רצח אחרי המוות

איהולים

רוחו של הבמאי האוקראיני אלכסנדר (טא־ראם
בולבה) דובז׳נקו אבי האסכולה הרומנטית
בקולנוע, שנפטר לפני שש שנים.
דובז׳נקו כתב את התסריט לסרט זה,
בנה את ספר הצילומים שלו ואף צייר חלק
מהסקיצות לסצינות הראשיות, אולם לא
הספיק להסריטו. אשתו במשך 25 שנה,
השחקנית לשעבר יוליד, סולנצבה, שהפכה
אחרי מות בעלה לבמאית, יצרה את הסרט
לפי תכניתו.
יתכן וסולנצבה היא אישיות אמנותית
בפני עצמה. יתכן ואילו היתד, מביימת את
הסרט לפי הרגשתה ותכונותיה, גם אם לא
היתד, מגיעה לרמתו של בעלה, היתד,
יוצרת יצירה שלמה, בעלת אופי משלה.
אלא שלמעשה לא היא ביימה את הסרט,
אלת הסרטים המוצגים ב שבוע זה במרי
אלא מין דיבוק שבתוכה. היא ניסתה ל־הארץ
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ביימו כפי שבעלה היה עושה זאת. סיפרה
• יוהאנה של המלאכים (ארמון־
היא על עבודתה בסרט :״ישבתי באחד מחדרי
האולפן והתבוננתי בכמה מצילומי דויד, תל־אביב) — כומר פולני נתקף בסכיהמבחן
של הסרט. לפתע שמעתי צעדים. זופרניה במאמציו לגרש דיבוק מעדת נזימישהו
נכנם ונעצר מאחורי. אותו מישהו רות. מסה פילוסופית קולנועית אודות ההצביע
בידו על התמונות ואמר, :זה טוב יחסים. בין אדם, אלוהים ושטן. צילומים
וכן גם זה אבל זה גרוע, זרקי זאת.׳ נפלאים.
$האמריקאית היפה (מקסים, תל־זה
היה דובז׳נקו
צורה ותוכן. התוצאה מעידה ברורות אביב) — מכונית פאר כסמל המעמד החבעל
אופן היצירה. רוח־הרפאים של היוצר רתי בקומדיה שנונה ומטורפת י של רוברט
מטיילת לא רק לאורך כל היצירה, אלא דארי.
ס מיניה (חן, ארושלים) — מחלוקת
דבקה גם בגיבוריה, הנראים כבובות שלא
מן העולם הזה, בני־אדם, שעם כל מאמ בין שני אנשי־צבא ישראליים בקרב סיני על
ציו של הסרט להציגם כשורשיים, צמחי היחס לבדואית פצועה ושני ילדיך״ סרט
אנוש של אדמה ולאום, הם מרחפים בחלל, מתח ופעולה. דינה דורון.
• אדי פלפון (אורנע, ירושלים) —
ללא כל אחיזה במציאות.
כך מתבטאת מגרעתו של סרט ענק סוב שחקן ביליארד וצייד פתאים מורד נגד תפיייטי
זה בניגוד משווע בין הצורה והתוכן. שת החיים האמריקאית של רדיפה אחרי הבעוד
שבאיכותו הצורתית הוא מתרומם עושר וההצלחה. פול ניומן, פייפר לורי
לשיאים טכניים ואסתטיים נדירים, המת וג׳קי גליסון, באחד הסרטים ההוליבודיים
בטאים בעיקר בניצול אפקטיבי של רוחב המצויינים של השנים האחרונות.
לוליו הוא המערב האמריקאי הפרוע. במה־תלה
זו, המתחילה כסאטירה, מופיע פר־ננדל
בתפקיד כפול. זה של בריון אלים,
המפיל חתיתו על עיירה שלמה, וזה של
תייר צרפתי פחדן ומטופש, שדמיונו לבריון
גורם לו צרות צרורות.
אלא שפרננדל, בעל פני־הסום, דומה
יותר בסרט זה לאתונו של בלעם. הוא בא
ללעוג למערבונים ונמצא מאוהב בהם. באיזה
מקום שהוא בסרט מתחיל פרננדל להתייחס
לעניין ברצינות, ובמקום ללעוג למערכון,
הוא שם ללעג רק את עצמו.

לחג

הפסח

מאחל

רהיטי אושינסקי
תל־אביב,

רחוב

הרצל

טלפון:

8 6797

מבחר הריהוט המודרני: מערכות סלון חדישות -
ספות מרהיבות עין -שירות נאה -מחירים נוחים- .

תדריך

וזעולס הזה 1284

המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש להו דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

דוגמות חדישות • ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

א. לו־נ ש טיין

בע מ

נוסד ב־1921
בתי־המסזזר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הככר)
בית־זזחרושת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ 2

מספר 1284

שנה 25

המחיר 65אגורה

י״ד ניסן ונשכ״ב18.4.1962 ,

בד תי־חוקית

לתהילה

עולמית