גליון 1288 מתאריך 16 במאי 1962

שנ ה 2 5

מספר

״ב אייר תשכ״ב16.5.1962 ,

המחיר 65אגור

כיצד פוערת המחתות
החוטפת ילדים מהוויה

שוות הבסחון שיתו עמה כשדה!

משטות ׳שואל נתנה רה חסות!

ישראל מגל?! ,הנער החמוץ?
•שגילוייו הסירו השכוע את הלוט מעל המחתרת

טוס

7*1101

לני 1יוד

בחודש שעבר סיפרתי לך על הקורא
אהרון שלימוב, בן ה־ ,28 ססודנט ישראל־יליד
הארץ ממוצא בוכרי, הלומד כיום
תיאולוגיה באוניברסיטה ניו־יורקית, והמתבונן
להיות רב. שלומוב, השוהה מזה שלוש
שנים בארצות־הירית, קרא את ספרו של
אורי אבנרי צלב וזקרס, ואת סידרת־המאמ־ריס
בשבועון זה ששימשה לו יסוד. הוא
פנה במכתב אישי לסר וינסטון צ׳רצ׳יל,

ההמראה

ב ב 7ן ר

סטודנט שלומוב
כדי לקבל ממנו תשובה להאשמה חמורה
הכלולה בספר: שהבריטים מנעו בכוונה את
הצלתם של יהודי אירופה, מחשש פן יתדפקו
הניצולים על שערי ארץ־ישראל (העולם
הזה .)1284

דרך אתו מז רומא ופריס
6ק05.4 •£0?0
09 •4513ח) 4
יחס {1חס?06

פנ ה ל סו כן הנסי עו ת שלך או
טלפן 1ו.ו.1א. תל-אביב, טל 67364

אפשר היה לקוזת כי סר וינסטון ימצא
לנכון לענות על מכתב אדיב ומפורט זה,
ולטהר את עצמו מן הכתם השחור ביותר
הרובץ על תקופת־כהונתו כראש ממשלת
בריטניה.
לעומת זאת, קיבל אהרון שלומוב את המכתב
הבא:
*. 0* 76:.מ,י/יז שס׳חץ 28,

4.5־ז0סא1.0

*7 1962.ז1!8תני5£11 ?6

!^,סמזסגלצ. תא ק1(68
מ8! 0מ?•1ת 1(613811 0£ 51 מס £מ111ת* ט1 81
.ת 1 6 1 1 6תטס? ת 1 0טסז ! ז 1ם 1 1 0 1138ג 1נ 1סתטת 0
0 1 {>0 8 5 1 1 1 6מ , 1 ( 1£1 1 1 1 3ת 6זו 6זז 6 1 , 110ת 6 £ת 1
0 6ם <16מ 6 8 {>0ת ז 1 0 0 0ת 1יג 1 6מ 1 0 6ם 3 1 0מ ^ 1
שקידיס1 תלמידים :
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל*

קצרנות

?{כרית ו/או אנגלית
(שני חודשיה פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.) 0 1 1 £ 0 0 ( -
המנהל: ה .בר־קמא (קמשינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדה .5
חיפה: בבית־הסשר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30
הצלחה מובטחת!

ת 61

ת 0י 1

9 ^ 6 5 1 1 0 0 5 .ת 6י 51מ 1 0 8״0 .

,ברליץ־

בית ספר בינ ל או מי לשפות

לימודים ונופש

.ן 6 1ת 0 6מ 3 5.1ת ט 0ד

״!618־1ס11,81., 86־!?

ב ר ליי ך ב אי רו פ ה

פרטים והרשמה
פאטרא סו כ נו ת נ סי עו ת בעיינו
ירושלים
י פו פנתרח ־ שטראוס
ט ל22186 .

המשרדהרא שי ת ל־ א בי ב
רח־ נחלתבג׳ ס י 6
ט ל 64 7 9 3 .־ 6 4 5 0 9

ח יפה

שער פלמר 3
ט ל 6 6 6 2 2 /2 9 7 5

טסגעצ 011־ 68 1

111 .

שתרגומו, בעברית:
מר שלומוב היקר,
אני כותבת בשם סר וינססון צ׳רצ׳יל
על־מנת להודות לן על מכתבך. אולם לצערי
אין לסר וינסנוון האפשרות להיכנס
לחליפת־מנתבים או לענות על שאלות.
בכבוד רב,
(—) מוניקה גראהאם,
מזכירה פרטית.

נכון הוא שמצב בריאותו של צ׳רצ׳יל
הזקן הוא לקוי מאוד. אך אין הוא לקוי
עד כדי כך שלא יוכל להגיב על עניין
שיפגע בשמו הטוב בהיסטוריה. לא נשאר
לנו אלא להסיק כי האיש שנשא באחריות
לעמדת בריטניה בימים הנוראים, האחראי
לכליאת יואל בראנד, להכשלת עיסקת אייב־מן,
לאי־פיצוץ מיתקני־ההשמדה ולהעלאת
חכים ובית־צורי לגרדום במצרים — אינו
מוכן ״להיכנס לחליפת מכתבים״ בעניינים
אלה.

פרסום יעל

העולם חז ה 4 288

מכתבים
או מוחמר -או עמוס :

היום, הרא׳טיז במאי, נוכחתי בהרצאה
שנתן דיפלומאם אלנ׳ירי צעיר בשם סוחמד
בבית-הספר?מחקר סוציאלי כנידיורה, בפני
קהל חופשי. הנושא היה — אלנ׳ידיה. הבחור
דיבר הרבה ואסר מעט, אד היה נצינה
של ארץ סשחחררת, וזה הספיק כדי ש־יאזינו
לו — סי בהתעניינות רצינית וסי
בהבנה.
לאחר הנאום בא תור הוויכוח החופשי.
בטובז ששמה של ישראל עלה לראש התור:
יהודים, ישראל, יהודים. הבחור היה נבוד
קטעה, אולי כפוף לאי־אלו טיגבלות, ולבז
היה דיפלוטאט׳ מאוד :״ישראל נגדנו״,
״הראתה באו״ם חוסר כל הבנה אלינו״,
ועוד ו עו ד ...הקהל הקשיב.
החלטתי לענות לו כדבר איש־טזרח אחד
אל רעהו. אסרתי לו: מוחמר, שים לבו
אינני מאמין בדיפלומטיה כגשר. אני מדבר
אליך כסאחב, וכאדם המאמין בחברות הגד
צרת על־ידי חינוך מכוון ונכון, עלירי
האנש׳ים הנכונים.
הוא נוכח בצידקת גישתי וענה לי: או
עמוס! ואללה שאתה צודק. מאמין אני
בישראל הפנימית, מאמי! אני שעמד יוכל
להיות שותף וחבר לעתיד, יש לנו הרבה
משותף.
מאז הוא כבר לא היה דיפלומאם — הוא
היה מוחמר.
עמוס פרלשטיין, ניו־יורק

כוס מכלום

...כתוב אמנם בר,נדה ״שפור חמתר
והעולם הזה ,)1285 אבל איפה כתוב שזה
חיבל והרם בנשמותינו? שאלחם איזה ילד
אם הוא זוכר פסוק זה? כבר ראיתי איד
עושים הר מעכבר, אבל רק בנליוו 1285
ראיתי איד עושים בו ם מכלום.
...המסקנה המתבקשת מז ״הנדון״ היא,
שההגדה חוברה על־ידי מנגנון החושד, בפקודה
ישירה מבינ׳י, פקודה עקיפה ממוישה
(דייז) לזכר יציאת־מצריים, ופקורה מזו״־
פת מפרס לזכר יציאת־לבון.
עודד סתית, ניו־יורק
כל המושגים ׳סמר אבנרי לוענ לחם, כמו
״שפוד חטתד״ ו״עם לבדד״ ,הם דווקא פרי
התקופה של עצמאות ישראל וחרותו. וכל
המושגים של עם־סנולה ועם־נבחר, שהם
מטרה לחיצי לעגם של הכנענים נגר יהדות
הגולה והעדה — כל אלה נוצרו לא על־ידי
היהודים בגולה, כי אם על־ירי נביאי
ישראל, ילידי הארץ וקנאיה.
וכר מופרכת הטענה שבעדה חסרת־מדינה
כאה התפילה במקום מדיניות.
עזרא יכין, ירושלים

הקנקן ומה שבתוכו

מסתבר שמלביש החתיכות (העולם הזה
)1287 לא רואה רק את הקנקן אלא נם
את מה שבתוכו — הוא בעל טעם מובחר
לא רק בלבוש הנשים אלא מיטיב לראות

בגרות? -ודאי!
אבל היכן ללמוד?

ב ריכ ת ש חי ה
״תל־אביב״
שפת הי ם מול ש ד רו ת ק רן ק*>מת

טלפץ 226598

עונ תהרחצה 1962
3בריכות
(מי־תהום של ים נקיים)
.מלתחות מרווחות. שמירת דברי ערך
.ביתן למצרכי ים. השכרת בגדי ים
• ביתן פינג־פונג • כסאותנוח
• שעורישחיה. מסעדה ובית קפה
.קיוסקים למשקאות קלים

דמי כניסה (כולל שרותי מלתחה):
70 אג׳
מבוגרים

נוער(גיל 50 )14—6אג׳
ילדים (גיל 30 )6—4אג׳

ילדים עד גיל 4בליווי הור ים

פטורים מתשלום•

בעניני פרסומת בבריכה — נא לפנות לפרסום אלף,
תל־אביב, ת .ד — 2431 .טלפון )16.00—8.30( 64944

״בחן — מכונים להשכלה״ נוסד
לפני מספר שנים על־ידי הסתדרות
הסטודנטים של האוניברסיטה של
תל־אביב והחל פעולתו בהכנת תלמי דים
לבחינות בגרות ולבחינות מוקדמות
בכתות ערב ושם לעצמו מטרה
להקל על התלמיד את בחינות הבגרות
ולהגביר את סכוייו להצליח בהן.
מטרד. זו הצליח ״בחך להשיג על־ידי
הקפדה על 3יסודות חשובים:
א. שיטתהלימוד — ה שעורים
במכון מנוהלים לפי
שיטות לימוד חדישות אשר
מטרתן העיקרית היא להבטיח
הצלחת מקסימלית במבחנים
על־ידי למוד אינטנסיבי בכתות
ולא ע״י רבוי עבודת בית.
ב. צוותהמורים — מו רים
אקדמאיים מנוסים מופק דים
על התקדמות התלמיד,
והצלחתו היא שאיפתם.
ג. תנאיםנוחים — ה תלמיד
ב״בחך נהנה מכתות
לימוד מרווחות, שעות לימוד
נוחות ותנאים כספיים המאפ שרים
גם לבעלי אמצעים מוג בלים
לגשת לבחינות הבגרות.
לאור ההצלחה הרבה בה עמדו
תלמידי כתות הערב של ״בחך בבחינות
הבגרות, החליטה ההנהלה
לפתוח מחלקה ללמודים בכתב, המאפשרת
גם לאלה אשר אינם יכולים
ללמוד בכתות, בגלל מקום מגורים
מרוחק או מחוסר זמן בשעות הלימוד,
להתכונן לבחינות בגרות בביתם ובזמנם
הפנוי.

!310 06* 9
0 10111י 83נ ס 1י *ו * א ! *ו
!947

בוכה

רעייה

נם את הלובשת• פניה של אילנה אשתו
מביישות את בובות־הראווה ושטות אותן
בצל. אני מאחל לזוג הצעיר שהתינוק יהיה
נאה כמותה וחרוץ כמותו.
נחמן שלזינגר, חיפה
השחאה בין הבובה ובין הרעייה — ראה
תמונה.

קירו בשר־עוף

...בימים אלה שקוע הציבור רובו ככולו
בבעיות כלכליות צורבות. אני משוכנע שאם
תיכנסו לבעיות אלה, תחטפו פה ושם שיחה
לבבית עם מנהלי מפעלים נרולים, המעסיקים
עובדים רבים שפרנסתם תלויה בלהטוטיו
והתלבטויותיו של לוי אשכול, תוכלו
לשמוע וללמוד הרבה. יתכן שהייתם יכולים
אז להציע דרך אהרת למדיניות הכלכלית
הנוכחית. מאמרים כאלה יכולים לעניין
ולשבות את לבו של כל עובד, פקיד, מתווך
ומנהל בארץ.
לרונמה: זה שנים מספר שאני עוסק בענף
העופות, בהכנתם לצורכי תעשייה וצריכה
קמעונית. מאז שהחלו להשתמש בבשר־עוף
ללא עצמות לצרכים שהזכרתי, התפתח ענף
זה לממדי ענק. והנה, מאז שפורסם עניין
הליברליזציה ביבוא — אני עומד־ ותוהה
מה הוא עלול לעולל לענף, כאשר אפשר
יהיה לייבא בשר־בקר במחיר מתחרה...
בגלל הקומבינציות של אשכול, איני
יודע עד היום מה מחירו הריאלי של קילוגרם
בשר־עוף המגודל בארץ, האם ענף
זה בכללו הזא טפילי בישראל או לא.
בצראוזי אליהו, קרית שמונה
לבי דואב עלי כשאני כותב מכתב זה.
אני בן 17 ותלמיד שביעית תיכון בנהריה.
אני בז למשפחה בת שש נפשות ואבי הוא
מפרנסה היחיד. אני אוהב ללמוד, אך היו
לי הרבה פיגורים בתשלום ואף נורשתי
במה פעמים מבית־הספר על כר, וזאת לם־
(הסשן בעמוד )4
העולם וזזו! 1255

ו מו ר ־ ־י ^גו ד ^ו
במצודת־זאב, בתל-אביב
רחוב המלך ג׳ורג׳ 38
התערוכה, המתקיימת במלאת 15 שנה לפריצת כלא עבו ע״י חיילי האצ״ל,
כוללת ממצאים מעכו העתיקה, דגמים ומוצגים דוקומנטריים מן ההווי המיוחד
של האסירים כמבצר עבו, מאז מעצרם של אסירי ירושלים האב ז׳כוטינסקי
בראשם, בשנת ,1920 עד פריצתו ע״י חיילי הארגון הצבאי הלאומי ועד צאת
הבריטים מהארץ.
דגם ענק, המופעל ע״י מערבת חשמלית, יראה את בל שלבי התכנון, הפריצה
והקרב של בלא עכו.

התערוכה פתוחה כבל יום משעה 9כבוקר עד 11 כערב.
הציבור והנוער מוזמנים לבקר.

מכתבים

במדינה

(המשך מעמוד )3

רות שהתנהגותי צוינה תמיד כטובה מאוד.
אד הפעם נגזרה נוידה שלא אוכל לעמוד
בה, ובוודאי אהיה מסולק בנללה מכית־הספר:
נהריה לא רק שהוכרזה לעיר, אלא
הפכה לעיר אריסמוקראטית, ותלמידי התיכון
חוייבו ללבוש תלבושת אחידה. על כולם
להוציא כ־ 20 לירות על מכנסיים וחולצה
תכולים־כחולים. והרי התלמיד צריך לפהות
שתי חליפות! ובי כיצר אובל לעמוד בהוצאה
נוספת ומיותרת זו? האם בגלל וה
עלי לעזוב את בית־הספר?
זמיר בן־דויה נהריה

זעקת הקרחים

מעניין הראות אם לכל חברי מערכת
העולם הזה יש בלורית שופעת. ואם יש —
אל יתהלל חוגר כמפתח,
נראה אתכם
בעוד עשרים שנה!
מה ההתעללות הזו
בקרחתו של פראנקי
(העולם הזה?)1287
מה הוא עשה לכם?
האם חשבם כיצד
יניבו אלפי הקוראים
הקרחים על כותרת
מעליבה כמו
״עלה, קרח!״?
מ. ר .זיבוצקי, ירושלים קרוב לוודאי כמו
הקרח המקורי:
.ויעל משם ביתי
אל והוא עלה בדרך
ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו.
ויאמרו לו: עלה קרח, עלה קרח! ויפן אח־ריו
ויראם ויקללם בשם אדוני. ותצאנה
שתים דובים מן היער, ותבקענה מהם ארב״
עיס ושני ילדים( .מלכים ב ,,פסוקים )24 , 23

שק עם חור

.כבר יותר ם 1600-ילדים נמצאים בציפורני
המי סיוני ם ...לאור המצב העגום
הזה חייבים המוסדות היהודיים לבוא לעזרת
הורים נזקקים אלה ולמנוע מהם
מלמסור את ילדיהם למיסיון. החוגים
הממשלתיים וכן כל המפלגות, לא רק הדתיות,
אינם רואים פעולות אלה בסבר
פנים יפות. אולם הם בדעה שקשה לעשות
את מה שעשו התורכים מייד אחרי חיסול
הסולטנים, כאשר גירשו את כל המיסיונים
הנוצרים ונימקו את זה בכד שהתורכים
הם עם מוסלמי ואינם סובלים בארצם שום
תעמולה יעל התנצרות.
הממשלה שלנו מפחדת מצעד כזה, מאחר
שזה עלול להזיק למפעלים הכספיים שלנו
בחוצלאריז, היות ומאחורי המיסיונים עומדות
צירויות ז רו ת ...אנו עושים את כל
המאמצים להגביר את העליה. אין אנו
יכולים לסבול שהעליה הזו תהיה שק עם
חור: מצד אחר אנו שופכים לתוכו את
הילדים ומצר שני הם נופלים לחיק המיס־יונים

דר׳ ש. גרינולה הליגה להצלת
ילדי ישראל מן השמד, ירושלים

העירום -לגרדום

אני ממשיד להתננד לעירום בעתונות.
למה? ככה. אמנם ההנאה בתמונות העירום
היא מבעית ובריאה — אך נם אכילה היא
טבעית, בריאה והכרחית. האם בגלל זה
נתהלד מן הבוקר עד הערב עם פיות
טלאים ונלעם בהתמדה כמו יתר מעלי־הנרה?
לכל פונקציה התנאים הנאותים והטתאי-
סיס לה. עתון צריד להיות גורם יומיומי
נאוטרלי. הוא מתלווה אל האדם בכל שעות
היום, במצבי רוח שונים ובסיטואציות מנוונות
— תמונות העירום הטבעיות והבריאות
אינן טבעיות והולמות בכל אחת מהן.
זאב לנדר, ירושלים

עכבר -היה גכר:

פ ר סז ם ד־ייעקב סו!

שטה

בדרום הפילופוניז, במקום שם נושקים גלי הים הכחולים את
חוף אולימפיק — מחכים לך ידידים שאינך מכירם עדיין. אלה
הם הנופשים בכפר הנופש המרהיב ״אולימפיק״.
19 ימים של בילוי עליז על חוף נהדר זה. בחברת צעירים וצעירות
מארצות שונהת באירופה — זוהי צורת הנופש האידיאלית! ספורט.
ריקודים, סיורים, אוכל טעים ו...היכרויות חדשות!
הרשמה באמצעות החברות :
״אוניברם״ בע״מ
רחוב רמב׳׳ם 17
תל־אביב

״אופיר״ בע׳׳מ
רחוב אלנבי 13
תל־אביב

״דפנה״ בע״מ
שד׳ רוטשילד 15
תל־אביב

מעודדים מן התגובה העולמית, ונחושים
בהחלטתנו לא לשקוט ולא לנוח כל עוד
זועק רם אחינו האכולים,
אנו פונים
בקול-קורא אל כל
עכבר באשר הוא

הצטרר למחתרת
הלוחמת! צא מהחור
שלד! זכור — אין
לר מה להפסיד זולת
פח־האשפה!
אם עכבר־שדה הינד
— התניים ל־חי״ש!

בן־עיר הינד
— מקומר בפלוגות
הסער!
העיקר, אל תקלקל
את הפירמה. כי עכ ספידוקוכסקונאל
בר אולי אינו אריה,
אבל הוא יורע להיות נבר!
ויחרתן ספידוקובסקונאל, מפקד מע״ל
(מחתרת עכברים לוחמת) ,אי־שם
נ. ב .כדי לבלבל את החתולים, ולהקל על
קוראי העולם הזה, בחרתי בשם מחתרת
יותר סימפטי. מעתה אחתום בשם. ספיפי״.

העכברים הללו יצאו כבר מהאו* .עכשיו
גם שלום כהן עשה ״קורא יקר״ על ספירת
העכברים (העולם הזה .)1285 אז הרגשתי
שזה באמת השיא.
אמנם התמונות של העכברונים הקטנים
הן משעשעות, אבל אם החתול יאכל את
העכבר ספידוקובסקונאל שירד למחתרת, ארגיש
הקלה רבה.
ל. ו .נמיר, פתח־תקווה

העם
דםו דו ל רי ם
במת־הכבוד של אורחי מיצעד צה״ל ביום
העצמאות היא ראי נאמן לדיוקן המדינה.
הרכב המוזמנים מעיד מי חשוב
ומי אינו חשוב.
חשובים: פקידי הממשלה, עסקני כל המפלגות,
ובעיקר תיירים — כי הם מכניסים
דולרים. חשובים פחות: נכי מלחמת־השיח־רור,
כי הם הכניסו לקופה רק טיפות של

לוח המחירים• לכן קיבלו נכי מלחמת
השיחרור בשבוע שעבר חוזר רשמי משוכפל
של אירגונם, שהסביר להם באדיבות מי
מהם יקבל כרטיס־הזמנה למיצעד, וכמה.
קובע החוזר, בין השאר:
.משותקים, עיוורים, קטועי שתי רגליים,
קטוע יד ורגל, קטועי שתי ידיים, ובעלי
נכות של ס ׳ לססו — כל אחד יקבל שתי
הזמנות.
.קטועי רגל אחת — יקבלו הזמנה אחת.״

המ שק
ס־ו־זורו ז ״ ל
שלושה חודשים אחרי שנולד, מת פיחות
הל״י. אשפי משרד האוצר, שליוו את לידתו
צורם־אוזניים, לא התפנו לבכותו.
ברעש
הם היו עסוקים בקריאה המסורתית :״הפיחות
מת — יחי מילודה החובה!״
מי שהכיר את שר האוצר לוי אשכול יכול
היה לנבא מראש, כי פיחות הל״י לא יצליח.
כי פיחות פירושו הורדת רמת־ר,מחייה. ייקור
החוץ מייקר את הייבוא, והלידה מטבע שבידי האזרח שוב אינה יכולה לקנות מה
שקנתה לפני הפיחות. כדי לבצעו בהצלחה,
דרושההחלטיות נוקשה מצד הממשלה;
דרושה נכונות לדחות כל פשרה עם קבו־צות־הלחץ
השונות, וכל כניעה לדרישות
השכבות שרמת־מחייתן תיפגע.
לוי אשכול הוא האיש האחרון בצמרת
המשמר היודע לעמוד על עקרונות בלתי־פופולאריים.
הוא ידוע כאיש הפשרה המתמדת
— אפילו אם בסופו של דבר אין
איש מרוצה מפשרותיו. חברו, שר המסחר
והתעשיה פנחס ספיר, אף התנגד לפיחות,
בהיותו משוכנע כי אשכול לא ידע לעמוד
בפני דרישת העובדים לקבל תוספת־יוקר
מלאה, ומול מקבלי הסובסידיות למיניהם,
שימשיכו לתבוע תשלומי־תמיכה לתוצרתם.
אשכול ביטל את ההתנגדות, בהטעימו
באופטימיות מדהימה כי הפיחות לא יגרום
כל זעזוע רציני, וכי אפשר יהיה לבצעו
בהצלחה, מבלי לפגוע קשות ברמת־החיים
בארץ.
אך עמדותיו של אשכול ניטשו בזו אחר
זו. הוא הסכים לשלם תוספת־יוקר, להבטיח
הגדלה של 100 מיליון ל״י בסובסידיות
לחקלאות, לשחרר את המשכנתאות מן
התלות בדולר.
גם היצואנים, שלכאורה נועדו להיות
הנהנים הראשונים מן הפיחות, לא היו
מרוצים. כי עוד לפני הפיחות קיבלו יותר
מ־ 1.8ל״י עבור דולר־הייצוא שלהם. האוצר
העניק להם פרמיות רשמיות על כל
דולר שהרוויחו בחו״ל, הרשה להם למכור
את סחורתם בשוק המקומי במחירים מופקעים,
כפיצוי על מחירי הייצוא שלהם. כך,
למעשה, קיבלו היצואנים ממילא מחיר של
שלוש ל״י או יותר עבור הדולר. פיחות
הל״י, והצהרת שר האוצר כי יופסקו הפרמיות,
איימו לפגוע בייצוא, במקום לעודדו.

לא סימפאטי. את מבת־המזזת
לפיחות נתנו השכירים. הם חשו את עצמם
מרומים בציניות גסה. מצד אחד הבטיח
שר האוצר כי עליית המחירים תהיה נמוכה
ביותר, וכי הקורבן הנדרש מהם יהיה
קטן וזמני. מצד שני האמירו המחירים
מדי יום, ועקומת האינדכס טיפסה בתלילות
מבהילה. על כן תבעו כי תקויים הבטחה
של תשלום תוספת־היוקר, איימו
לערער את שלטון מפא״י ברחוב אם לא
ייענו בחיוב.
ואז הועלתה ההצעה לגבות מן השכירים
מילתה חסכון־חובה, שיספוג כמעט לחלוטין
(ומבעלי הכנסות גבוהות אף למעלה
מכך) את תוספת־היוקר. היה זה צעד ידוע
לכל כלכלן בעולם, המוזכר תמיד כתחליף
בלתי־סימפטי לפיחות. שמו האורתודוכסי:
דפלאציה. פוליטיקאים מתחסדים מעדיפים
לקרוא לו דיסאינפלאציה.
מטרתו: להקטין את סכומי הכסף שבידי
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1288

** זה כמה חודשים מתכוון אני לכתוב מאמר זה.
! 3התאפקתי. איני יכול להוסיף ולהתאפק.
אמרו לי: לא כדאי לכתוב את הדברים. זה יכול להזיק.
זה עלול להשפיע על מישהו לרעה.

בלתי־מוסרי מעיקרו, שחוק זה עושה פלסתר
את כל מושגי הצדק והדמוקראטיה -מה
השוב לו אם אהרונצ׳יק נמצא אשם על פי
חוק זה בערכאה הראשונה או האחרונה?
האם ישנה הדבר את יחסו לאהרונצ׳יק?

שתיקתנו מתפרשת כהשלמה, יכול מישהו להשלות את
עצמו כי פרשת אהרון כהן תרד מסדר־היום, תישכח,
תיגנז.
זה לא יהיה כך.

בי תירוץ כזה, יש בו משום הברה מוסרית
בחוק זה -אותו אפשר להפעיל כבל רגע נגד
בל אחד מאתנו.

אנו, המכירים את אהרונצ׳יק מזה שנים רבות, מאמינים
בלב שלם שאינו מרגל ואינו בוגד — כפי שאנחנו מבינים
שתי מלים אלה. מאמינים אנחנו כי לא התכוזן, ולא
יכול היה להתכוון, לפגוע ביודעין במדינה, או לפגוע
בבטחונה.
אמנם, יכולה להיות שאלה: האם שגה או לא שגה
אהרונצ׳יק כאשר קיים מגע עם האדם שהוגדר כ״סוכן זר״?
האם עשה או לא עשה שטות? האם נהג או לא נהג במלוא
האחריות המפלגתית והתנועתית בפרשה זו?
על כך יכולות להיות דעות שונות, וכל אחד זכאי לדעה
משלו. אך על דבר אחד אין ויכוח, ולא יכול להיות שום
ויכוח :

ולם גם זה עניין מישני הוא, לעומת העיקר. דומני
^י&שאבטא את רוחו של אהרונצ׳יק עצמו אם אומר:

בל זה אינו נוגע לספרו של אהרונצ׳יק.
לא הספר הועמד למשפט. ועל כן אין קשר -
ואסורשיהיה קש ר -כין המשפט לבין
פירסום הספר.

אף בינתיים יושב אהרונצ׳יק כהן בכית
הסוהר, יום אחר יום, לילה אחר לילה. ויחד
עמו כלואים העקרונות שאנו מאמינים בהם,
מושגי־הצדק שהם קודש לנו.

פ*טר לטמטם אנשים במלים יפות. בייחוד כשהן
^ ל א טיניו ת, ופירושן אינו מובן.
כמה טוב להסתתר מאחורי מלה לאטינית! כמה קל להרגיע
בה את המצפון!

על כן אסור לדחות את המאבק הציבורי לחיסול החוק,
ואת המאבק הציבורי להגנת אהרונצ׳יק. ואסור שבעתיים
לתרץ דחייה כזאת בהמתנה לתוצאות העירעור.

גורלו של אהרון בהן האיש חשוב פחות

לספר יש רק שופט אחד ויחיד: ציבור הקוראים.

ומכל המלים הלאטיניות, אילו נוחות יותר
מן המלים ״סוב יודיצה״ ?
יש בהן כישוף מיוחד, בשתי מלים אלה. הפלט אותן
באמצע ויכוח לוהט — והוויכוח ישתתק. השב בהן
לפלוני הפונה אל מצפונך והמציק לשלוות־נפשך — והוא
ירפה. כי זה טבען של מלים לאטיניות.
על כן, אולי מוטב שנשתמש בתרגום העברי .״סוב יודי־צר,״
— הרי אין פירושו אלא :״תחת השופט״ .משמע:
העניין תלוי ועומד בדיון משפטי.
״תחת השופט״ — הודעה פשוטה, שאין בה כל כישוף
וכל מיסתורין. לעתים היא נכונה, לעתים אינה נכונה.
במידה שהיא נכונה, יש להתחשב בה, בגבולות ההגיון
וההגינות.

במידה שאינה נבונה, יש לקרוע אותה ביד
אלימה, בבל תירוץ אהר הבא לחפות על אונס
של עקרונות ועל הונאת המצפון.

ומרים לנו: פרשת אהרון כהן היא ״סוב יודיצה״.
\ £בית־המשפט העליון של מדינת ישראל טרם שמע את
העירעור, ועדיין לא נתן את פסק־דינו, שהוא סופי. העניין
נתון תחת ידי השופטים.
הבה נבדוק טענה זו בעיון.

מה הוא סוב יודיצה בפרשת אהרונצ׳יק?
אהרון כהן הועמד לדין על פי חוק מסויים — החוק
לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) תשי״ז — .1957
על פי חוק זה הורשע אהרון כהן, ונידון לעונש־מאסר
חמור ביותר.
ועל פסק־דין זה הוגש עירעור, התלוי ועומד עתה בדיון
משפטי.
השאלה העומדת בפני השופטים העליונים אינה: האם
אהרון כהן הנו מרגל, במובן המקובל בפי אדם נורמלי?
השאלה העומדת בפניהם היא רק זאת: האם אהרון כהן
אשם על פי חוק בטחון המדינה?

ורק שאלה זו לכדה היא סוב יודיצה -האם
אהרונצ׳יק הנו אשם על פי הפעי!? המסויים
הז ה של החוק המסויים הזה?
לגבי האיש אהרונצ׳יק, ולגבי כל מוקיריו, זוהי שאלה
חשובה מאוד. כי בה תלוי עתידו האישי — אם יחזור לחיק
משפחתו ומשקו, אם יבלה שנים ארוכות־ארוכות של חייו
כלוא בכלוב.

אולם מבחינה ציבורית אין לשאלה זו שום
חשיבות.

ך* י אותנו כלל אין זה מעניין אם אהרונצ׳יק כהן
^ אשם על פי חוק מסויים זה.

בי החוק הזה בולו מתועב בעינינו.

בעינינו זהו חוק־דיכוי, חוק רודני, חוק טוטאליטארי, אשר
לא יכירו מקומו בחברה של בני־חורין, במדינה הדוגלת
בזכויות־האדם.
בעינינו חובה קדושה היא ללחום לביטולו של חוק זה.
והמלחמה הזאת — אינה סוב יודיצה כלל וכלל. אין היא
נמצאת תחת השופט. מותר להגות בה, ולדבר עליה, ולפעול

ואת המלחמה הזאת אין לדחות עד אחרי העירעור
בפרשת אהרונצ׳יק. העירעור כלל אינו נוגע בה.

מי שמאמין בי חוק בטחון המדינה הוא

ן* ראתי את בתכ״היד של ספר זה. ורק כאשר
קראתיו, הבנתי מדוע כה חשוב לדויד בן־גוריון למנוע
את פירסומו לצמיתות, ומדוע חובה לאומית היא להביא
לפירסומו לאלתר.
אין זה ספר סנסציוני. פירסומו לא יביא לזיעזוע לאומי
ולא ימוטט את יסודות המישטר.
אהרונצ׳יק אינו עתונאי, המגלה מיסמך מרעיש. הוא
דומה יותר לתובע כללי במישפט היסטורי, המצרף בעיק־ביות
אכזרית מאות פרטים קטנים לכתב־אישום שלם
ומוחץ.
על גבי מאות רבות של עמודים, לוקט אהרונצ׳יק מאות
מיסמכים נשכחים, עשרות עדויות הקבורות בספרים גנוזים,
שפע לא־יתואר של עובדות היסטוריות בדוקות ומוכחות,
ממוסמכות בקפדנות עילאית.
חומר זה מוכיח כי מאז ימי הביל״ויים ועד ימינו אלה,
בכל שלב ושלב של ההתפתחות הרת־האסונות, היתד,
להנהגה הציונית הברירה בין מלחמה ושלום, בין השתלבות
במרחב לבין אוריינטציה על תורכים, גרמנים, בריטים,

אמריקאים וצרפתים.
זהו ספר ארוך, שלא קל לקראו. ספר. כזה אינו משנה
בין לילה את השקפת־העולם של ההמונים, שינקו את
התעמולה הרשמית עם חלב האם. השפעתו תהיה שונה —
ארוכת־טתח ומעמיקה.
הוא ישפיע בהכרח על כל פרשן רציני, על כל היסטוריון
שיבוא בעתיד לסכם את תולדות שני הדורות האחרונים —
שנות עלייתו ושלטונו של האיש דויד בן־גוריון וחבר
מרעיו.

אהרזן כהן: נזה מוגמז כר כף הנואזנייגז?
מאשר גורל היצירה לה הקדיש את השנים
האחרונות, ואשר בגללה העלה על עצמו את
זעם האחד בדורו -ספר ו .
כאשר אך נעצר אהרון כהן, נתעוררה השאלה מדוע
הופעל חוק קטלני זה (בו הרי אפשר לקטול את כולנו,
בכל רגע) חזקא נגדו, ודזזקא באותה שעה.
רבים, ואנוכי ביניהם, סברו כי הדבר קרה יען כי
מישהו היה מעוניין למנוע בכל מחיר את פרסום ספרו
האחרון של אהרונצ׳יק, שהגיע באותו זמן לשלב הסופי
של עריכתו.

הדבר הזה הצליח.
עברו מאז שלוש שנים וחצי. שלוששניםוחצי .
כל אותו זמן מונח הספר מוכן לדפוס. ספריית הפועלים,
ההוצאה המפ״מית שפירסמה את שלושת ספריו הקודמים
של אהרונצ׳יק, יכלה להוציאו לאור בכל רגע. הדבר היה
טבעי לגמרי, שהרי אותם שלושה ספרים, שטיפלו בדברי־ימי
הערבים, לא היו אלא הקדמה ומבוא לספר הרביעי,
הקובע העיקרי, המטפל ביחסי ישראל־ערב.
אולם הדבר לא קרה. מפ״ם מינתה ועדה של שלושה
עסקנים חשובים, שעברה על כתב־היד בזכוכית מגדלת,
ומצאה אותו כשר וכשיר. בכל זאת לא פורסם הספר עד
עצם היום הזה.

ספר זה יקטול ללא רחמים את האגדה ההיסטורית
אותה טיפח בן־גוריון בשקידה ובהצלחה.
ברגע
זה יש לבן־גוריון הזקן, בן ה־ ,75 רק עניין אחד
בחייו: להבטיח את מקומו בהיסטוריה. לכך מוקדשות
כמעט כל מחשבותיו, כל נאומיו, כל מעשיו. אין פלא שהוא
רואה בספר כזה אוייב ראשון במעלה העלול להכתים
את דמותו כפי שתצטייר בעיני ההיסטוריה.

על בן חובה עליונה היא לפרסם את הספר,
ומייד -למען האמת, למען חופש הביטוי
והמחשבה, למען עתידנו הלאומי.

^ רצוני להפנות מעל גבי שבועון זה כמה מלים
* 1לידידי במפ״ם. ר,לתאי ויקבלו אותם כרוחם.
לא אתערב ביחסים הפנימיים בצמרת מפ״ם. לא אתתכח
עם עסקן זה או אחר. אין זה תפקידי, הייתי רוצה לדבר
אל מפ״ם כולה, אל המנהיגים ואל חברי השורה.
מאז יומה הראשון של פרשת אהרונצ׳יק, חיה בלבי
הכרה אחת, שאני מאמין בה וחש בד, בבטחון איתן
מוחלט:

לא גורלו של אהרונצ׳יק מונח באן על בף
המאזניים, אלא נשמתה של מפ״ם.

כף השיג דויד כן־גורייון את מבוקשו. הבשורה
אשר בפי אהרונצ׳יק, ששום אדם אחר
כארץ אינו מסוגל להשמיעה -הושתקה.

מפלגה הבוגדת בעצמה, אחרים
התנתנות ושקיעה.
אי־פירסום ספרו של אהרונצ׳יק לאלתר — הרי זה בגידה
בעיקר.

68 בה נדבר בכנות גמורה, בגילזי־לב מוחלט, בצורה
| | ברורה ועניינית:

יש רגעים בחיי מפלגה -במו בחיי אדם -
באשר היא יבולה לרבוש או לאבד את נשמתה
לעולם. לדעתי הגיע רגע זה למפ״ם.

יבגדו

וסופה

או רי א בנ ר *

במדינה
(המשך מעמוד )4
הצרכן, לצמצם את יכולתו לקנות סחורות.
צימצום זה יגרום לתחרות בין היצרנים,
שייאלצו להוריד את מחיריהם. מיפעלים
בלתי־יעילים ייסגרו, היעילים יסתגלו לייצור
זול, שיוכל להתחרות עם מחירי חו״ל.
במקביל, באין כסף בידי הצרכן, יקטן
הביקוש לייבוא. יחד עם הגברת הייצוא,
יעזור הדבר להקטנת הגרעון במאזן תשלומי׳
חוץ (בשנה שעברה 422 :מיליון דולר).
אולם שיטה זו פירושה ירידה ממשית
ברמת־המחייה בארץ, שלגבי שכבות נרחבות
בעם, הינד, נמוכה בלאו־הכי. היא גם אינה
מבטיחה פתרון סופי לבעיות הכלכליות של
המדינה. כי גם אילו הסכימו האזרחים לסבול
שנתיים־שלוש, כדי לצמצם את הגרעון
המסחרי של המדינה, הרי בסוף תקופה זו
היו בוודאי דורשים כי תוחזר להם רמת־המחיה
הקודמת, כי שוב תשולם תוספת־יוקר
ריאלית ושוב יהיה בידם הכסף הדרוש
לקנות מה שקנו לפני הפיחות.
״ תוכנית חו מ ש ״ .שאיפה טבעית וחיונית
זו היתר, הורסת שוב את המיבנה
הכלכלי. שהרי שום דבר לא היה משתנה
במשק, מלבד הורדה זמנית של רמת־ד,מחייה
והמחירים, ומלבד סגירת מיפעלים בלתי־יעילים
וגרימת אבטלה.
הבראת המשק הלאומי כרוכה לא בהקפאה
זמנית של רמת־המחיה, או הורדתה, כי אם

מנהל ערד אליאב
חבל על החבל
בשינוי עצם מיבנהו של המשק הלאומי.
טפילים שאין להם זכות־קיום בתנאי השינוי
זה צריך להתבטא בחיסול ענפים
ארץ ועידוד ענפים אחרים, המתאימים יותר
לטבעה ולמקומה הגיאוגראפי של המדינה.
שינויים אלה אין עושים מן היום למחר.
אפשר לבצעם רק על פי תוכנית יסודית
רחבה, לאורך תקופה של חמש או שש
שנים לפחות. ואילו בישראל לא נרמז שום
רמז על קיומה של תוכנית יסודית כזאת.
לנאומו החגיגי. הפליט בידי בתמהון* :מהי
היה זה ערב יום העצמאות, כאשר קרא
אליו בידי כמה מנערי־הפלא הכלכליים של
לוי אשכול, שיספקו לו נתונים כלכליים
לנאומו החגיגי. הפיט בידי בתמהון* :מהי
אין תוכנית חומש?״
הכלכלנים הצעירים מיהרו להרגיע את
ראש הממשלה, הבטיחו כי תוךשבוע
יים יכינו תכנית־חומש להבראת המשק.
פיתוח חבלה חכר
עורב גדול נחת על ראש אחד הצוקים האדומים,
שניצבו בקיר תלול מעל ים המלח.
כעבור רגע הזדעזע הצוק ומתוכו פרצו
שמימה סלעים אדירים ועמוד עשן ואבק.
ברד אבנים קטנות התפזר למאות מטרים
סביב, וקול נפץ רועם יצא לטייל בואדיות
ובהרים. כך, בסוף שבוע שעבר, החלו
סוללי הדרכים של הקרן הקיימת פורצים
את הקטע האחרון — התלול בדרכי המדינה
— של הכביש ( 19.78ק״מן אשר יקשר את
העיר ערד עם סדום, יקצר בעשרות קילו

מטרים
את המרחקים לבאר־שבע, תל־אב־ב
וירושלים.
אולם התפוצצות אדירה זו (טונה וחצי
שדית) נבלעה על־ידי התפוצצות כבדה הרבה
יותר, שאירעה בתחילת אותו שבוע 14
קילומטר צפונית־מערבית מאותו צוק אדום:
במחנה הקידמי של ערד עצמה. היה זר,
כאשר החליט אריה (״ליובה״) אליאב (,)40
להתפטר מתפקידו כראש היחידה המנהלית
שליד משרד העבודה, עליה הוטל לתכנן
ולהקים את העיר לעתיד ערד ( 10000 נפש).
למרות ששר העבודה סירב לקבל את התפטרותו
של ליובה, נראה השבוע המחנה
הקדמי עזוב ושומם: יחד עם המנהל חזרו
צפונה גם 30 המהנדסים והאדריכלים.
דובדבן כעוגה. הפתיל הרועם שפיצ׳ז
את סבלנותו של הגבר הצנום והשקט היה
ארוך ואטי מזה שהעיף ד,שמימה את הצוק
האדום מעל לים. כפתור מנגנון הפיצוץ
נלחץ במשרד השיכון שבקריה. תאריך
ההפעלה: מיד לאחר הרכבת הקואליציה
הנוכחית. החבלן: שר הפיתוח והשיכון,
גיורא יוספטל. מטרת החבלה: העברת
היחידה המנהלית של ערד מידי משרד העבודה
לידי משרד הפיתוח או השיכון.
לא תמיד היתד, השתייכותה של היחידה
למשרד העבודה פסולה בעיני שר העבודה־לשעבר,
יוספטל. בזמנו אף התנגד בכל
תוקף לצירופי, של היחידה למשרד הפיתוח,
שטען כי פיתוח האזורים הצחיחים כערד,
הוא תפקידו הישיר. לאחר חלוקת העוגה
הקואליציונית החדשה, נשתנה המצב: פרוסת
העבודה נפלה לידי שר אחדות־העבודה יגאל
אלון, ואילו ייוספטל קיבל פרוסת הפיתוח
בתוספת קצפת של שיכון, אותה ליקק ברגע
האחרון מפרוסתו של יגאל, למרות צעקותיו•
על הדובדבן של חבל ערד, אשר
עדיין עיטר את עוגתו של אלון, לא נאמר
דבר. אך חיש מהר התברר כי יוספטל לטש
עין גם עליו.
כל חבלו ותיק יודע כי את הסלע יש
לפוצץ בנקודתו הסדוקה ביותר. נקודה כזו
נמצאה גם בועדה הבינמשרדית לענייני
ערד. ריב סמכויות. כל אחד ניפנף במשהו:
אלון בהסכם קואליציוני, יוספטל בתקציבי
שיכון ופיתוח. הכספים הדרושים לביצוע
עבודות פשוט לא הגיעו. לוח־ענק של תכניות
ומועדי ביצוען ׳״תשבץ״ ,כלשון
אנשי היחידה) ,התלוי על קיר משרדו של
ליובה במחנה הקדמי בערד, החל להשתבש.
שוב ושוב התריע כי בצורה כזו לא יוכל
לבצע את הגדולה במשימות שהוטלה אי־פעם
עליו* .הוא איים בהתפטרות.
ברעש המחלוקת לא שם איש לב לאיומיו
של ליובה. הדבר הגיע לשיאו כאשר השתרבבו
בפיתוח החבל החדש אינטרסים כלכליים:
כריית הפוספטים שנתגלו בואדי אפעה,
דרומית מזרחית לערד. ליובה מסר את
עבודת הסקר לחברת דשנים וחומרים כי־מ״ם׳
תוך תכנית להקים בסיוע חברה זו
קומבינאט כימי, המסוגל להעסיק 600 עובדים
(למעלה ממחצית עובדי התעשיה לשנתיים
הראשונות של העיר) .פקידי משרד
הפיתוח שלחו משטרה להפסיק את הכרייה,
בטענה כי השאלה מי יכרה את הפוספטים
— דשנים או חברת הפוספטים — עך ויך
נמצאת בבירור, וכי עד להכרעה יש להפסיק
כל עבודה.
השבוע הגשים ליובה את איומו, התפטר.
פעולת החבלה בחבל הצליחה.

נושת היעלמו של הידד ישראל ויניק שופכו
ך* בתיהם של עשר משפחות בישראל
שמורות תמונות קטנות ובלות של
עשרה ילדים קטנים וחייכנים. איש אייו
יודע היכן הם. מאז קום המדינה נעלמו
עשרה ילדים מבאר־שבע ועד קריית־שמונה.
עקבותיהם לא נמצאו עד היום.
אחד מאלה הוא כיום הילד המפורסם
ביותר במדינה — יוסל׳ה שוהמאכר. מה
אירע לאחרים? מה עלה בגורלם של יפה
מארי בת ד,־ ,7שנעלמה לפני חמש שנים
בבאר־שבע; של יוסף סבאטון בן ד,־7
מיפו; או של שמואל תנעמי בן השלוש
והצי ממושב צלפון?
תיקי המשטרה, שנשארו עדיין פתוחים,
העלו סברות שונות בקשר להעלמם: על־ידי
חיות־טרף, מתו מאפיסת כוחות או
ניספו בתחתית בורות, נפלו קרבן בידי
פושעי־מין. בכמה מקרים אף הועלתה אפשרות
שידם של מיסיונרים היתד, בחטיפה.
השבוע, ניתן היה לצרף פתרון אפשרי
נוסף לחידת התעלמויות: חטיפה בידי המיסיונרים
של הדת היהודית. ההתחקות
אחרי עקבותיו של יוסל׳ה שוחמאכר, גילתה
לראשונה את המצאותה של מחתרת מיסיונרית
יהודית פעילה מעין זו. כי השבוע,
כאשר התפרסמה פרשת הסתרתו של ילד
יהודי נוסף, נחשף הלוט מעל חלק מפעולותיה
ומהותה.

הילד איגגד
ך* כת אחת הופנו השבוע הזרקורים
^ ״ א ל ישראל ויינק 16 צעיר יפואי העובד
כחשמלאי מכונות וד,מתגורר עם משפחתו
בחורבה עלובה וצרה, המאכלסת
11 נפשות.
לפני שלוש שנים שימש ישראל ויניק
מוקד לפעולותיה של המחתרת הדתית, ב
ד,ומצאו
לו מקומות מסתור ומחבוא בכל
חלקי הארץ, הוזרמו כספים מקרן מיוחדת
כדי לממן פעולות אלה ואף נאמר לו כי
במקרה הצורך יועבר אל מחוץ לגבולות
הארץ.
מחתרת דיוק כמו יוסל׳ה שוחמאכר בשנתיים האחרונות.
על־מנת להעלימו ממשפחתו, גויס
צבא של מתנדבים שהעבירו ממקום למקום,

ההס תד רו ת
הו דעת ביו ל ־ ה די ן
הפתעה בלתי־נעימה ציפתה לשר־ד,עבודה
יגאל אלון, שעה שנכח בדיון הוועדה המרכזת
של ההסתדרות על העברת סמכויות
משרותיו׳,תעסוקה למשרד־העבודה. בישיבה
הסודית והסגורה, קרא חבר הוועדה הליברלי׳
הלל זיידל, קטעים מפרוטוקול הועידה
ד,ע׳ של ההסתדרות, שנערכה, בפתח־תקווה
לפני מספר שנים.
״אנחנו מתנגדים,״ קרא זיידל מהפרוטוקול׳
*ששר העבודה יעביר סמכויות משרות
התעסוקה למשרדו!״ ״אתה לא סומך עליי״
הפסיקה קריאת ביניים של שר העבודה
דאז, מרדכי נמיר, את התלהבותו של הנואם
האופוזיציוני .״עליך אני סומך,״ הבטיח
לו אותו נואם ,״אבל על שרי העבודה שיבואו
אחריך, עליהם אינני סומך!״
שמו של הנואם הנלהב — יגאל אלון.
* בימי ההגנה היה פעיל ברכש, לאחר
קום המדינה הקים את חבל לכיש בשיטת
ההתיישבות האזורית, שימש כמזכיר ראשון
של שגרירות ישראל במוסקבה.

117111

וווו

1 11

גו1בו• 11_1 1

לטענתו ה״ה ישראל ילד
עירני ופיקח שבחר בעצמו לא לחזור להוריו.

החף 1ישראל ויניק, סיפר בחקירת
המשטרה שמעליסיו הודיעו
לו שאס יתגלו עקבותיו, יועבר לאנגליה.

הפרשה החלה בגבעת־עליה, כאשר התדפק
ניטים חסידא, מורה בישיבת חסן־בק ביפו,
על דלת ביתה של משפחת ויניק, הציע לקבל
את ילדי המשפחה לחינוך במוסדות דתיים.
בדרך זו הגיע ישראל לבית־היתומים דיסקין
בירושלים ואחותו נמסרה לבית פליטות
דתי בבירה.
יום אחד, אחרי שבעלה — אביו החורג
של ישראל — עזב אותה והיגר לקנדה,
יצאה ויקטוריה ויניק לבקר את בנה במוסד
זיסקין. להפתעתה התברר לה כי בנה איננו
נמצא יותר במוסד. איש גם לא היה מוכן
להגיד לה היכן תוכל למצאו.
היא נתקפה בהיסטריה, הקימה שערורייה
והתעלפה. המשטרה נטלה אז עדויות
מפורטות מהאם וממדריכו האישי של ישראל,
דויד נחמן בלוי. אולם גם בעדותו
לא גילה המדריך היכן נמצא הילד.
במשך שנה עשתה ויקטוריה ויניק מאמצים
נואשים לגלות את עקבות בנה, לשווא.
למרות שתבעה באמצעות עורך־הדין אברהם
זימרון מן המוסד ומן המשטרה לגלות
את מקום הימצעות של הילד. אולם המשטרה
לא פעלה כלל בעניין זה. עורך־הדין
הופנה ממשרד למשרד, קיבל רק תשובות
מתחמקות בכל מקום והפסיק את טיפולו בפרשה.

73ויבייד? צרכ גי ה
ך * יהזהאחיו של ישראל, אלכם
י 1ויניק, שגילה אותו. הדבר היה מקרי
לחלוטין. אלכס הועסק אותה שעד, על־ידי
קבלן, בהקמת מבנים במושב קוממיות. באחד
הלילות, כשהיה בדרכו לצרכניה, עצר
קבוצה של שלושה נערים, שאל אותם לדרכו.
הוא האיר בפנסו על פניהם. קרן. האור
נפלה על פניו של אחיו.
פגישת האחים היתד, נרגשת. האח הבכור
שלא יכול היה לדבר במשך כמה דקות מרוב

אור הרש ער הארגון המסתוו׳

המערים את יוסדה שוחחנו
לו הכל. היתר, לו אפילו הזכות לקנות
במזנון הסמוך לישיבה על חשבון הדוד
העשיר, שאני לא יכול להגיד מיהו.
״אחרי שהוא נעלם מכפר־אתא, לא יכולנו
להתלונן במשטרה, מכיוון שהיא כבר חיפשה
אחריו שנה וחצי. ארגנו 20 בחורי ישיבה,
נתנו להם את תמונת הילד, והם התפזרו
בכל המוסדות כדי לחפש אותו. שכרנו
גם בלש פרטי והוא שגילה אותו לבסוף
בבית. אתרי שגילינו אותו, אמר לי הרב
מנדלסון: מוכרחים להפגש עם הילד. לקחתי
את הרב מנדלסון בטקסי ספיישל, על חשבוני,
ובאנו אליהם הביתה. הרב בכה וגם
הילד בכה. הרב אמר: אני רוצה שתחזור
לישיבה ואני מבטיח שיהיה לך אצלי עתיד
מזהיר.
״בסוף הסכימה האם למסור לנו את הילד.
הוא היה אצלי בבית ארבעה שבועות בירושלים.
הכנסתי אותו אחר־כך לישיבת פורת
יוסף ברחובות, שיוכל גם ללמוד מקצוע
בבית־ספר אורט. אחרי חודש קיבלתי מכתב
שהילד עזב. אז החלטתי לנתק אתו כל
מגע. העסק הזה כבר עלה לי באופן אישי
אלף לירות. אינני רוצה להכנס לפרטים,
אם בצדק או שלא בצדק החזקנו אותו.
אבל העלאת הפרשה עכשיו היא חוליה
במסכת הרדיפות של קוממיות. המשטרה
במצב מאוד מחורבן — היא מצאה בקוממיות
חוליה מאוד קטנה — שיוסל׳ה שות־מאכר
היה שם רק שבועיים — וקפצו על
קוממיות במציאה. וזה מה שכואב לי,
שהורסים את קוממיות.״

התרגשות, קנה לאחיו ממתקים, קבע עמו
פגישה למחרת בבוקר, על־מנת להזור עמו
יחד הביתה. אולם ישראל לא בא לפגישה.
הוא נעלם שוב. הפעם מקוממיות.
רק כעבור חצי שנה חזר הבן האבוד
לביתו שביפו, לבד, מרצונו הטוב. במשך
השנתיים שחלפו מאז לא גילה ישראל
ויניק לאיש את זהות האנשים שהעלימו
אותו מעיני משפחתו. המשטרה, לה נמסרה
בזמנו תלונה על העלמו, לא טיפלה בעניין.
למרות שבמהלך חקירת העלמו של יוסל׳ה
שוחמאכר ציינו החוקרים מדי פעם כי
ידועה להם פרשתו של ויניק, לא ננקטו
פעולות כלשהן.
רק כאשר התברר כי אפסה כל תקווה
למציאת יוסל׳ה, הוגשו תביעות משפטיות
נגד שניים מאלה שהיתר, להם יד בהסתרת
ישראל ויניק מהוריו: הרב בנימין מנדלסון,
רבה של קוממיות ודויד נחמן בלוי, מדריכו
של ויניק במוסד דיסקין, שהואשם בהעברתו
לקוממיות.
אז התגלו לראשונה פרטי החטיפה. התברר,
כי לפני העברתו של ויניק לקוממיות
נמסר לו שאביו התנצר ועזב את הארץ
ואמו — שאף היא עומדת להתנצר —
רוצה להעבירו לחינוך במיסיון. ישראל,
שקיבל בדיסקין חינוך דתי, שיתף פעולה
עם מעלימיו, נדד דרך ישיבת ויז׳ניץ בבני־ברק
למושב קוממיות, ומשם, אחרי שהתגלה
על־ידי אחיו לישיבה בכפר־אתא.
הוא חזר למשפחתו לא בגלל געגועים,
או משום שקץ בחינוך הדתי שקיבל: הוא
איחר לחזור ללימודים יחד עם שניים מחבריו,
אחר רחצה משותפת בים; כשראה
כיצד מעניש המורה את חבריו בהלקאה
בצינור גומי, נבהל וברח לביתו.
אולם מחנכיו הדתיים לא התייאשו מהצלת
נשמתו. הם הצליחו לשכנע את אמו
למסור את ישראל שוב לידיהם. הוא חזר
אמנם לקוממיות, אולם לא החזיק שם
מעמד יותר מאשר שבועות מספר. טעם

האם הם נחטבו?

עזרת שרות־חבמחון

ה ו 1ה הוא הרב מנחס מנדלסון, רבה של קוממיות, אשר דאג אישית להצפנתו
וחינוכו של הילד החטוף ישראל ויניק. השפעתו של הרב על תושבי 1411111111 המושב עצומה, ועל פי הוראותיו לא נרתעו, בעבר, אף משימוש בכוח נגד ממרי פיו.

זוהי האפשרות החדשה שצפה מאליה בינזים האחרונים,
עם גילוי פרשת הסתרתו של הילד ישראל
ויניק. בפרוס השנהה חמש־עשרה מאז קום המדינה ,׳הצטברו בארכיון המשטרה תש׳עה

החיים החילוניים אותם הספיק לטעום בתקופת
שהותו בבית, קסם לו עד מאוד.

״איכגי חוטף ילדים״
סי* איש, שלפי סיפורו של ויניק מילא

( | תפקיד מרכזי בהעלמתו ובהעברתו ממקום
למקום הוא דויד נחמן בלוי. בלוי
( ,)28 אב לשש ילדים, הוא כיום מנהל
בבית־הספר הדתי האזורי בזבדיאל.
.,אינני חוטף ילדים מהוריהם ברחוב, וגם
אם אמצא סתם ילדים ברחוב — לא אקח
אותם,״ הסביר בלוי השבוע .״אבל כאן
היה עניין מיוחד, עניין חינוכי. היתד, לי
משיכה מיוחדת לילד הזה. זה ילד עידני
ופיקח, שבא מבית בעל אווירה עכורה. ילד
מסכן.״
״בדיסקין שמרנו עליו יותר מאשר על
האחרים. שלחנו אותו לבית־ספר מודרני,
והוא היה מצטיין מבחינה משמעתית ובלימודים
ומשך את ליבות המדריכים.
״אני הייתי המדריך שלו לבידור בשעות
הערב. את האמא שלו לא הכרתי בכלל,

**כצע העלמתו של ישראל ויניק
* 4ן לא היה מבצע אישי של נחמן בלוי.
בלוי היה רק חוליה אחת בשרשרת גדולה
של עסקנים דתיים קנאיים, ששמו להם
כמטרה קדושה להגביר את העתודה של היהדות
החרדית על־ידי משיכת ילדים לחינוך
תורתי.

תיקי ילדים נעדרים, שעקבותיהם לא נצאו עד היום. לגבי רוב הנעדרים — ביניהם (מימין
לשמאל) :משה שמעון ( 3וחצי) ,ויסמן ברינה ( 4וחצי) ,יוסף סבאטון ( )7ויפה מארי 7
הועלו בזמנו הסברות הרגילות של מוות מאפיסת״כוחות, חיות־טרף, או רצת מידי פושעי־מין.

למרות ששמעתי עליה כל מיני שמועות.
יום אחד ירדתי לרחוב ופגשתי בסרסור
דירות. הוא סיפר לי שהזוג גולדנברג, אלת
ההורים של ישראל, איימו ביפו שאם לא
יתנו להם דירה יותר טובה, הם יתנצרו.
אז ועד ההצלהי, סידר להם דירה בירושלים,
באלפיים וחמש מאות לירות. אחרי שבועיים
הם מסרו את הדירה והאב היגר לקנדה.
הסרסור סיפר לי שהאמא עומדת לנסוע
בדרכים מסתוריות
אחריו. נכנסתי לדירה סמוכה ושם סיפרו
לי אותו הדבר. טלפנתי מיד לביתיפליטות,
יף הוא הגיע לקוממיות זד, כבר
שם היתד, אחותו של ישראל, ואמרו לי $ 1 / /עניין מסתורי,״ מספר בלוי, שלפני
שהילדה איננה והיא במיסיון נוטודאם ב־ 10 שנים נידון לשלוש שנות מאסר בעוון
מוסררה. הבנתי שגם לילד מצפה גורל דומה
הנחת פצצה בחצר משרד החינוך, אחרי
ולזה לא הייתי מוכן להסכים, אחרי שהש שהוחלט על העברת החינוך הדתי לרשות
קענו בו עבודה שנה והצי.
ממלכתית .״במשך 14 היום שחקרו אותי
״לקחתי את הילד ואמרתי לו: אביך נסע על זה במשטרה לא אמרתי מלה ולכן אני
ואמך עומדת להוציא אותך למיסיון,
תבחר לא מוכן גם לענות לעתונים על זה.
לך מה שאתה רוצה. הוא אמר לי אז שאינו
״אחרי שהילד התגלה בקוממיות על־ידי
רוצה להפגש עם אמו ורוצה לברוח. אמרנו
לו: אביך החורג הוא אדם לא הגון, אבל אחיו, הוא סיפר זאת לבעל האכסניה שלו
אמך, שהיא אשתו, מוכרחה ללכת אחריו. וביקש שיעזרו לו להימלט מפניו. ואז
העבירו אותו לכפר־אתא, שוב בדרך המים־
* ועד ׳העוסק בהצלת ילדים מן המיסיון. תורית שאינני מוכן לדבר עליה. שם היה
אתה לא מוכרח. והוא הבין.
״לפי החוק ילד יכול לבחור את דרכו
מגיל ,18 אבל ילד עירני יכול לבחור גם
קודם לכן. ישראל היה אז בן 12 וחצי, אבל
הוא היה עירני מאוד והוא בחר את הדרך.״

במסגרת
זו פועלות גם ועדות ההצלה
השונות, שמטרתן להציל ילדים יהודיים מידי
המיסיון.
המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה להלחם
באופן גלוי במיסיון, אולם פקידיה
ומוסדותיה תומכים בעקיפין באלה הלוחמים
בו. כך, למשל, מספק שרות הבטחון
לרשותם של אותם ״עסקנים״ מחתרתיים
מסתוריים ידיעות על פעולות המיסיון. בדרכים
אלה יכולים ה״עסקנים״ לדעת איזו
משפחה עומדת להתנצר, או באיזה מקום
מוסרת משפחה מסויימת את בניה ובנותיה
לחינוך.
גם המשטרה, אם כי לא באופן רשמי,
תמכה בעקיפין בפעולתם של עסקני המחתרת.
עובדה היא שתלונות על פעולותיהם
של אותם עסקני מחתרת לא זכו לטיפול
רציני. רק בעקבות הסערה שהתחוללה עקב
פרשת יוסל׳ה שוחמאכר, שונה היחס הרשמי
כלפי אנשי המחתרת הקנאית, המקבלת
את מימונה מקרנות מיסתוריות והפורשת
את שלוחותיה גם מחוץ לגבולות המדינה.

מכתבו הגדור הראשון שר החוקר, שהורשע בעבירה עד חוח בטחון המדינה

מביו חומות הכלא

ך נה חלפו עשרה שבועות ויותר מאז
| ) ליווני החברים לחיפה, בדרכי לכאן. גם
בבית פרק זמן כזה הוא משהו, על אחת
כמה וכמה בבית־כלא. יתר־על־כן, בבואי
לכאן ביקשו בעלי־נסיון לנחמני, כי הקושי
העיקרי הוא כאן בשבועות הראשונים, בשבוע־שבועיים
הראשונים, ואילו אחר־כך
מתרגלים, ואין השד נורא כפי שמתארים

ואומנם, הכניסה לבית־הכלא חודיה לא
קלה היא. מיד בהיכנסך, הנך מרגיש באוי־רה
המיוחדת אשר כאן: חומות בטון, שערי
ברזל, סריגים ובריחים ומנעולים על־כל
מידרך כף־רגל, ומפרוזדור הכניסה עד
לקצין־התורן, המקבל אותך לפנסיון זה;
כבר אתה עובר כמה שערי־ברזל, הנפתחים
תוך שתיקה על־ידי סוהר עם מפתחות־ענק

כשאתה מכיר, במשך הזמן, את הסוהרים,
והם מכירים אותך וניתן לך ללמוד לדעת
במקצת את האיש שמתחת למדים, הרי
לפניך אנשים כבכל מקום: טובי־לב וקשוחים,
נבונים וטפשונים, ידידי־אדם ואדישים
ואף שמחים־להרע, סימפאטיים ובלתי־סימ־פאטיים.
אך בפגישה הראשונה, כשהם חייבים
להיות מסוייגים כלפי הקליינט החדש,
הרושם הכללי שהם עושים עליך אינו מעד
דד ביותר.
אתה מתייצב לפני הקצין התורן, ומשחררים
אותך מכל חפץ מיותר: שעון, חגורה,
אולר ושאר חפצים אישיים פעוטים, שאתה
רגיל בהם כל חייך, כל שהבאת עמך, כולל
הבגדים שעליך, נלקח ממך ומוכנס לשק
בעל מספר, לשמירה במחסן בית־הסוהר.
מלבישים אותך בגדי אסיר (שמטבע הדברים
אינם עשויים בדיוק לפי מידתך,
כל־שכן לפי טעמך) .שאותיות גדולות שחורות
ב.ם. מקשטות אותם — למען תזכור
היטב כי בבית־סוהר אתה ולא, למשל, באופרה
או במקום דומה. אתה מקבל ספל
בקליט וכף־אלומיניום משומשים (מי יודע,
כמה אסורים השתמשו בהם לפניך) .כן
אתה רשאי לקחת עמך סדינים, פיג׳מה,
מגבת ומברשת־שיניים. מוליכים אותך לאחד
החדרים־התאים, מצביעים לך על מיטת ברזל
עם מזרון־קש דל ומשומש (על מזרוני
״גומאוויר״ כנראה עוד לא שמעו כ אן
כרית־קש שטוחה ומהודקת למראשותיים,
מראים לך בפינת החדר, מאחורי מחיצת־בד,
את ה״סידורים סניטריים״ וברז־מים. דלת
הברזל ננעלת על־ידי מנעול, החלון הצר
שבמעלה הקיר מסורג ומרושת שתי־וערב
— והיה בריא!
מחברך או חבריך לחדר אתה שומע עד־מהרה
על סדרים ונוהל, מה מותר ומה
אסור כאן (הרושם הראשון הוא כי הכל
אסור אמנם, בראותך אנשים החיים
כאן זה שנים ובכל זאת נראים כבני־אדם,
יכול אתה להבין כי הדברים שסיפרו לך,
לפחות חלקם, הם בבחינת הלכה, בעוד
שבפראקטיקה יש ודאי דרכים כיצד להסתדר
עם כל אותן תקנות ובכל זאת להישאר
בחיים; אלא שדבר זה כבר הינו בגדר מחשבה
וניתוח, ולכך אולי לא כל אחד מסוגל
בשעות ההלם הראשון.

מיוד בחצר
*\ ת ה יוצא לראשונה לחצר לטיול
הקצר שלפני ארוחת ערב. מפתחות־הענק
פותחים שערי התאים, ובמשך דקות
אחדות מלאה החצר הקטנה, המוקפת חומה
ותיל. כ־130־ 150 איש צריכים לחלוץ כאן
את עצמותיהם, לאחר שעות היום ולקראת
שעות הלילה בתאים הסגורים. חצר זו כל־כולה
x30 50 צעד, זמתרוצצים בה הלוך
1ושוב צעירים וקשישים, סעורי־מזג ו״מתים
למחצה״ ,אנשים אינטליגנטיים ופרימיטיביים,
שקטים ואוהבי־רעש, טרזנים ומרושלי־לבוש,
! יהודים וערבים. הכל מהלכים, רצים, משוחחים,
וכיוון שהרעש רב (יותר ׳מאשר לפע־
\ מים בשיחת־קיבוץ) ,יש המרימים קולם ומרבים
רעש.
האוכל כשלעצמו אינו רע (הזקוק לדיאטה
מקבלה לפי הוראות רופא בית־הסוהר),

מאז נסגרו מאחוריו שערי פית־הסוהר רמלה, נדם קולו של אהרון
כהן. בעמודים אלה מפרסם ״העולם הזה״ את המכהב הגדול
הראשון אשר שלח אהרונצ׳יק מכית־הסוהר, ובו הוא מתאר את
חוויותיו. על הצד הציבורי של פרשת אהרון בהן -ראה ״הנידון״.

--״א״ אהרון כהן --ומבחינת ערכו המזוני מספיק. אך אשר
להיגיינה ולאסטטיקה שוררים כאן מושגים
שונים לגמרי מאלה שאנו רגילים בהם. כ־אחד־מקרוב־בא
רשאי אתה, כמובן, להתחיל
בעיקום אף ובהפגנת סלידה אינטליגנטית
למראה ערמת מלח על השולחן, שהכל
טובלים בה אצבעותיהם, או למראה העברת
מזונות מכלי איש לכלי רעהו בלי
להשתמש בסכו׳׳ם (כל הסכו׳׳ם כאן —
כף בלבד, מטעמי בטחון, אם כי מתברר
שגם כף, כשמשחיזים את קצה, אפשר
לבצע בה פעולות רבות־רושם
אך אם עיניים בראשך זדם בעורקיך, הרי
הנך מוותר מראש על גינוני־המעבר. ממאכלים
למיניהם ״אשר אהבה נפשך״ עליך
להיגמל, ובריא יותר כי לא תחשוב עליהם,
או תחשוב כי סוף־סוף חיתה האנושות
אלפי שנים בלי שידעה ע 7משהו
כגון כוסית קפה תורכי, כוסית יין או
משהו חריף מזה, מיני תבשיל ומאפה
שיכולת ליהנות מהם לעיתים בבית, וכל
כיוצא־בזה.
האוכל כאן הוא צמחוני ביסודו, והסכנה
לקבל מחלת־סוכר בשל אכילת־בשר מופרזת
— מצומצמת ביותר. אך בדרך כלל
אין רעבים, וקצת פירות ודברי־מתיקה, שכמעט
כל אסיר מקבלם ממבקריו, משלימים
פחות או יותר את החסר (בגדר הסייגים

הכר, חוץ מקאדיזאק
ך* קנטינהשל בית־הסוהר אפשר לקבל
^ 3פעמים בחודש כל אשר תחפוץ נפשך,
ממבחר הסחורות המצויות בה: סוכר,
תה, חלוזה, וופלים ביסקוזיטים, סוכריות,
סיגריות — איש איש כמגיע לו תמורת
עבודתו, אם עובד הוא משהו כאן( .אני,
כעובד חדש, מקבל עד 50 סיגריות לשבוע.
בעלי דרגת־ותק גבוהה ביותר מקבלים עד
200 לשבוע) — או בגבול 5ל״י לחודש,
אם מקבל הוא רשיון מיוחד להעביר לקד

טינה על־חשבונו מפקדונו שהפקיד בבואו,
או ששולחים לו מבחוץ אל שלם בית־הסוהר.
4סיגריות
ליום מקבל כל אסיר מהנהלת
בית־הסוהר, ובכל ביקור — אחת לשבועיים
— רשאי הוא לקבל 4קופסות,
מסוג דגל (מינים משובחים יותר אסורים
בכניסה; בקנטינה ובחלוקה כאן — רק
אודם).
למה אני, שאיני מעשן, מרבה כל כך
לדבר על סיגריות? כי אלה משמשות כאן
מטבע יסודית לכל דבר, אם מצרכים או
חפצים ואם שירותים למיניהם: כיח־ן שאסור
כי יימצא אצל מישהו כסף (מה
שהבאת נלקח ונשמר במשרד בית הסוהר)
מתבצעים כל עסקי חילופין ושרותים למיניהם
בסיגריות.
חבילת־תה — 3קופסות אודם ( 1קופסת
דגל כמוה כ־} 1קופסות אודם) ,ביצה —
5סיגריות וכד׳ .רצונך לקבל בגדיך מן
המכבסה מגוהצים, צוזארון־חולצה מעומלן
וכיו״ב — אתה נותן למישהו מעובדי
המכבסה 1קופסות לשבוע, והוא ידאג
לך. הוא הדין בשרותים אחרים: מתפרה,
סנדלריה, מספרה וכיו״ב. כולם קיימים למען
האסיר, אך בסטנדרט אלמנטארי בלב

רוצה אתה במזרון חדש — מלחשים >ך
על אוזנך כי תמורת כך־וכך קופסות יכיל
אתה לקבלו. סוחרים כאן במצרכים המצויים
בשק״ם, גם כמובאים מבחוץ (על דברים
מוברחים אסור לי לכתוב, מכתבי
עובר צנזורה!) ,ואומרים כי מלבד קאי־י־לאק
או פרוזת קאראקול יכול אתה לקנות
כאן בסיגריות כמעט כל דבר.
בסיגריות גם משחקים: יש המשחקים
בחצר בית־הסוהר ״מישחק אוסטראלי״ (מספר
אנשים, העומדים מרחק מסויים מקיר,
זורקים כל אחד סיגריה וזה אשר שלו
מגיעה קרוב ביותר לקיר — נוטל את כל
הסיגריות שזרקו המשחקים) .ויש המשחקים
בחדרים בקלפים ומפסידים לעתים אף את
כותנתם אשר לעורם (שמעתי כבר על

מרזזיחי או מפסידי ״ 400 קופסות״ ואף
יותר מזה במהלך־של־מישחק).
על סיגריות מהמרים בטוטו־ספורט, ויש
כאן אפילו מיני אצילים״ ,שתמורת כך־
וכך סיגריות מביא להם מישהו אוכל לחדרם,
בלי שיטריחו עצמם לרדת אל חדר־האוכל,
לעמוד בתור וכר.

אוניברסיטה שלמה
••עריתי כפניפם אילה פירורי־הוזי
| § מ עול ם זה בו אני חי עתה. על פי
מועט זה תתארו לעצמכם את השאר.
החברה היא כאן מעניינת ביותר: כל
הפרשות הקרימינאליסטיות, שהופיעו בעתו־נות
מאז קום המדינה, ובעדדנותי הרבים
לא עקבתי אחריהן ולא התעניינתי בהן —
עתה ניתנת לי הזדמנות להימצא במחיצה
אחת עם גיבוריהן, ולשמוע מקרוב על
הפרשיות שלשמען אוזניים תצלינה!
בעייות רבות של החברה הישראלית —
בעייות קליטה, מיזוג גלויות, רוב ומיעוט
לאומי במדינה, בעייות משפחה, יחסי גברים
ונשים, הורים וילדים, טיפול בעניינים
סוציאליים למיניהם. בעייות שעל גבולות
הפסיכופאתולוגיה והסוציולוגיה, שאלות ה־מישטר,
המישפט, הטיפול בעבריינים לסוגיהם,
בעייות שיקום האסיר הפלילי־המק־צועי
וכו׳ וכו׳ — בשום מקום אחר שבמדינה
אין להבינן, ואף אין לראותן, כפי
שהן נראות כאן. אוניברסיטה שלמה היא
למזדמן לכאן, ועיניים ואוזנים ולב ומוח

כמו אוויר?נשימה
^*ני מרשה לעצמי להגיד -כפי
^ שאומרים אצלנו בשיחת־הקיבוץ כי
באומרי בשעתו לש.א( .שבא ״להכין אותי״
לקראת הזעזוע הצפוי לי כאן) כי ״אין לי
צורך להתכונן, ואין צורך להכין אותי״ —
ואכן, להפתעתם של אסירים ותיקים (כן,
גם כאן יש וותיקים וחד שים התאקלמתי״
כאן מהר מאד ובלי חבלי קליטה
מיוחדים.
אין אני בן־פינוקים• ״תנאי כלב״ ידענו
בחיינו די זהותר, ומבחינה חומרית ידענו
תנאים גרועים בהרבה מאלה אשר כאן.
ודאי לא תחשבו כי כאן בית־הבראה־ומר־גוע,
אך לא פעם אני תושב, כי אילו היו
לנו לפני שלושים שנה אוכל, לבוש ונעל,
עתון וספר, טיפול־רפואי ועוד, כפי שהם
בבית־הסוהר כאן — אולי עוד חברים רבים
היו עתה בקיבוץ, במקום להיות מה שהינם
כיום.
אלא שהקשיים כאן אינם חומריים או
טכניים. כלוב — אילו גם היה עשוי זהב
— הריהו כלוב. חרותו של אדם, כמוה
כאוויר הנשימה, אין מרגישים בחשיבותה
אלא בהינטלה ממך. במשמעות דבר פשוט
זה ששמו חרות־אדם, הנך מרגיש רק שעה
שהנך נעשה תלוי במישהו לא רק בענייני
יסוד כמו חופש־המגורים (כלומר איפה, למשל,
ברצונך לגור, ברמלה או בשער־העמ־קים?)
,בחירת העבודה, הקשרים החברתיים
וכד, אלא גם בכל אותן עשרות ואולי
מאות הזוטות התופסים חלק ניכר ביום־
יום של אדם; מה חפצים מותר לך להחזיק
בחדרך, מתי עליך לכבות את האור, כמת
מכתבים לחודש רשאי אתה לשלוח, כמה
פעמים בחודש, ובמשך כמה דקות, רשאי
אתה ליהנות מפגישה עם יקיריך וידידיד
— פגישה משני עברי הדוכן, כשסוהר בצדך
— מתי ולכמה ומן רשאי הנך לצאת
מחדרך וכו׳ וכו׳.
תופעה פסיכולוגית מעניינת היא: משנוט־לים
ממך את החופש נראה החופש שבחיים
הרגילים כחופשי יותר משהוא למעשה!
וכי אדם, שאינו אסיר, חופשי הוא לעשות
בכל עת ככל העולה על ליבו? וכי גם מחוץ
לבית־הסוהר אין אדם קשור לחובות ש־בשיגרה:
לקום בזמן מסויים, עבודה, חובות
הבית, החברה וכו׳?
כמה בני־אדם יושבים כל ימיהם בחדרם,
בבית־מלאבתם, או בחנותם, או צמודים ל־שולחן־עבודתם,
וכמעט שאינם יוצאים מ־

פתח ביתם? אך נסר,־נא לסגור אדם בחדרו
על מנעול ובריח, ואסור עליו את היציאה
מן התדר — תראה איזו עצבנות ואיזה
יצר־הליכה יתקוף אותו!

ערביי נוגה מנצרת
^נה הניע האביב, לפנות בוקר, ב

|טרם זריחה, מביאה הרוח הקלילה מבעד
לחלון המסורג ריח חריף של פריחות
למיניהן, בחוץ הכל מלבלב, מרהיב עין.
ייתכן ואילו חופשי לנפשך היית, וחסת
על הזמן שלצורך טיול קצר, והיית נשאר
ליד שולחן־העבודה. אך ביתן שעל כורחך
סגור אתה — גובר בך בעוז מיוחד הרצון
לצאת למרחב הטבע, לטייל בשדה ובגן ולהתבשם
ממראות האביב הנפלא של ארצנו.
בנגריה, בה אני עובד כעוזר למחסנאי
(המחסנאי הוא איש סגל הסוהרים) ,עובד
בחור צעיר מנצרת, כבן עשרים. יושב
הוא כאן כשפוט למאסר־עולם בשל רצח
שהיה מעורב בו איכשהו. בחור טוב,
שקט, לא טיפש, אך איזהתוגה חרישית
נסוכה על פניו! מתבונן אני כיצד עולה
הוא לא פעם על שולחן שליד חלון הפוגה
לכביש הראשי, העובר לא הרחק מבית־הסו־הר,
ובהצמידו עיניו אל ה״חוץ״ ,יכול
הוא לעמוד כך שעה ארוכה־ארוכה.
בעייות פסיכולוגיות מסוג זה רבות הן
בתנאי בית־הסוהר. עם כל החשיבות ש־בקשיים
הפיזיים למיניהם — לא בהם ה־מיבחן
המכריע. אם הדבר הזה נכון הוא,
הרי גם התגברות האסיר על מצוקותיו,
יותר משהיא מותנית בכוחות. הפיזיים לשאת
בחיים אלה, הרי היא מותנית בכוחותיו
הנפשיים־הרוחניים.
ואמנם אפשר לראות כאן אנשים גברתנים
מבחינה פיזית, והם טובלים מדכאון
נורא, מהלכים קודרים ומרי־נפש. ולעומת
זאת תראה אנשים חלשים למדי מבחינה פיזית
השולטים יפה ברוחם, מגלים אדיבות ואפילו
נדיבות־לב. אין לשכוח: היושבים כאן בצוותא
שונים מאד זה מזה במוצאם, בחינוכם,
בגילם, בתכונותיהם, בהשקפותיהם
ובנטיותיהם, ואין מכביד יותר מאשר
צוזתא כפויה על בני־אדם.
התקנות והנוהל של בית־הסוהר יש בהם
הרבה מן השיגרה, ולא מעט מן האבסורדיות,
שכן עשויים הם בשביל כלל האסירים,
וגם בשביל כלל הסוהרים. אין מפלים
בין אסיר לאסיר. כדי שלא יהיה
צורך לסמוך על הגינותו של פלוני מן
הסוהרים — עושים הכל, פשוט ביותר״,
כלומר שאף האסיר הגרוע ביותר ואף
הסוהר הלא־חכם ביותר ״יימצא בתוך המסגרת״
,והאחרים יהיו מיישרים את השורה
לפיהם. זהו מה שקרוי ״איזון כלפי
מטה״.

רעב או עוגות וקפד??
ף* כל מקום בו חיים בני־אדם, גם
חטיבה חברתית זו
פרובלמטיקה מיוחדת לה.

של בית־הסוהר

כיוון שזהו מוסד חברתי שלא תיתכן
מדינה בלעדיו, ימן הדין היה, לכאורה, ש־בעייותיו
תהיינה ידועות לא רק לשוכנים
בין כתלי הכלא. אך, למעשה, מה יודע הציבור
שבמדינה על בעייות אלה? מה ידעתי
אני עליהן, לפני בואי לכאן? — אפס!
אמנם, מספר האסורים שבמדינה נראה
קטן למדי: לפי מה שפורסם לא מזמן,
נמצאים בכל בתי־הסוהר הישראליים כ־1100
אסירים בסך־הכל (מהם עשרים וכמה אסירות
בלבד) ,כלומר בערך אחד לכל אלפיים
נפש במדינה. בהשוואה למדינות אחרות
זהו, כמדומני, קואופיציינט נמוך. אך ה־פרובלימאטיקה,
כידוע, אינה מותנית דווקא
בכמות.
מהי מהותו היסודית של בית־הסוהר,
מהם תפקידיו מבחינת הציבור — המדינה,
ומכאן — מה צריכה להיות הגישה כלפי
האסירים, המישטר שבבית־הסוהר, תכליתו
מבחינת עתיד היושבים בו וכו׳ — בעייות
הן שאינן תלויות במספר האסירים, כי אם
בהשקפה החברתית.
באחד הספרים על מצריים בשנות הארבעים
(חאפז עפיפי: בשולי המדיניות המצרית)
קראתי בשעתו הסבר, כי כדי שבית־הסוהר
לא ישמש אבן־שואבת לחסרי־כל, מן ההכרח
הוא שהתנאים בו יהיו כאלה שיהיה בהם
כדי להרתיע אף דלים שבדלים! מאידך, יש
ארצות (סקאנדינאביה, ארצות־הברית, שוויץ),
שבהן קיימים בתי־סוהר שיושביהם מחזיקים
בכיסם את מפתח חדרם, יש להם ראדיו
בחדר, יכולים הם להזמין מבחוץ אפילו
עוגות וקפה, ולבלות את התיקאנד בחברת
האשד. והילדים וכו׳.
בארצות הנאורות מתרחקים כיום מן התפיסה
ששררה פעם, כי תפקיד בית־הסוהר
הוא לענוש את העבריין (בבחינת ״עין תחת
עין, שן תחת שן״) ומתפשטת התפיסה שעיקר
תפקידו של בית־הסוהר — תוך
הענשת הפושע בשלילת חירותו — לתקן
את הפושע ולהחזירו למוטב. דבר זה מותנה
כמובן בחקר מעמיק של מניעי הפשע,
במיון קפדני של האסירים על יסוד בחינה
והסתכלות ממושכת, בהחזקתם סוגים־סוגים
לפי מהותם האנושית, גילם, דרגת תרבותם
ומוצאם החברתי וכו׳ וכו׳.
ומה בישראל? הרושם הוא כי מבחינת
בעייות־יסוד אלה, הקו המנחה בבית־הטוהר
הישראלי נמצא אי שם בין התפיסה של
המדינאי המצרי׳ השמרני הנ״ל לבין זו שבסוג
בתי־הסוהר הנ״ל בארצות סקאנדי־נאביה,
שוויץ וכד׳ .אי־שם — לאו דווקא
באמצע, ועדיין קשה לו לקבוע לאיזה קצה
של תפיסה קרוב יותר.

אסור לכפות
*•כתבי נתארך. אמנם, משזכה אחד
/ 3מאיתנו ליהנות מפנסיון זה — מן הדין
הוא שחברי הקיבוץ ידעו משהו על
חברה זו שעמה ״השתדכנו״.
במרוצת השנים כתבתי לקיבוץ מכתבים
מתריסר ארצות אירופה, ומחצי תריסר
ארצות המזרח התיכון. ההעלה מי מאיתנו
אי־פעם על דעתו שאכתוב מבית־סוהר ישראלי
(כאסור באשמת פגיעה בבטחון המדינה!)
אכן, המציאות עשירה היא מן
הדמיון הפאנטאסטי ביותר.
בהגיעי לנקודה זו במכתבי, עלי להפסיק.
כל עוד נמשך המישחק, יש לשמור על
כללי המשחק. אותה ״סוב יודיצה״ המצאה
מחוכמת היא, ממש כלשון המימרה הרוסית
:״גם מכים, גם לבכות לא נותנים״
ואני לא לבכות מתחשק לי, כי אם לזעוק
חמם! לא הקושי בישיבה כאן מכביד
עלי — קשיים יכול אני לשאת כמעט ללא•
גבול. לא פעם חשבתי בשנים אלו: מהי
מידת הימורים שלב אדם יכול לשאת בה
בלי להישבר? כנראה שמידה זו גדולה ממה
שאנו משערים.
אך כאמור, לא מידת הסבל היא המעיקה
עלי, כי אם מידת העוול, שאני מרגיש כי 8
נעשה לגבי( ,בעיקר: השימוש בנשק קטלני־דראקוני
שאין חוששים כלל להצהיר —
להתפאר: איש המואשם על ידנו על־פי חוק
זה, עוד לא יצא זכאי. אך בשל אותה
״סוב יודיצה״ מצווה אני לנשוך את בשרי׳
ולשתוק. שתיקה זו מכרסמת כתולעת — עד
עת מצוא.
הקצין התורן השאיר לי את האור בחדרי
הערב עד שעה מאוחרת למדי, אך
עתה עלי להודות לו ולשכב. כשאיני יכול
לישון, הריני מטייל ארוכות בשבילי שער־העמקים
ובחדרי החברים — מטייל ומהר־ ,

במדינה
עת 1נ 1ת
ה ל פי דשכבה
״קשה מאוד להסביר לילד בן שש, בכיתה
אל״ף, כי הרומאים קדמו לבריטים, וכי נס־חנוכה
קדם לנס יום־העצמאות,״ נאנחה מורה
צעירה.
בני השש נולדו בהיות מדינת ישראל בת
שמונה. אולם מה מצבם של בני ה־,17
תלמידי הכיתה השביעית בגימנסיות, שהיו
בני שלוש כאשר נולדה מדינת ישראל?
עתונאי אחד — כתב מעריב יוסף
(״טומי״) לפיד — עלה השנה, ערב יום־
העצמאות, לבדוק את הדבר. תוצאות מחקרו
היו מזעזעות למדי, והן היוו את הכתבה
הטובה ביותר בערימת־הנייר של יומוני ישראל
ערב החג.
הנציב העליון קאוקג׳י. לפיד בחן
86 תלמידי הכיתות העליונות של הגימנסיות
באיזור תל־אביב. לכולם הציג עשר
שאלות. התשובות היו מפתיעות:
• ״מי היה קאוקג׳י?״ רק 16 מבין ה־
86 ידעו משהו על מי שהיה מפקד צבא־השיחרור
הערבי. הרוב לא ענה כלל. אחד
סבר כי היה נציב עליון, אחד שהיה מפקד
הלגיון הערבי.
• ״האם שמעת על יצחק שדה?״ רק
48 מבין 86 ידעו מיהו. אך 72 ידעו מי
ארי בן־כנען. כי אכסודוס, ספר הקיטש
וסרט־הקיטש האמריקאיים שהציגו את מל־חמת־השיחרור
במערבון בנאלי, הם מקור־הידע
העיקרי של הנוער הישראלי לגבי
תקופה זו.
• ״מה היה כיס פאלוג׳ה?״ ל־ 69 מבין
ה־ 86 לא היה שום מושג. אחדים חשבו
שהיה זה קומץ הקיבוצים שנותקו בנגב.
המעטים שידעו על מלחמת־תש״ח, לא
למדו את הדבר בבית־הספר. המצטיין ביותר,
אבנר שנפלד 17 הגדיר את מקורות
ידיעתו :״אבי היה בהגנה. אחותי הגדולה
היתד, בפלמ״ח. שמעתי די סיפורים בבית,
אני מאזין לרדיו, ראיתי את בערבות הנגב
ואת אכסודוס, אני קורא עתונים, קראתי
חוברות של מערכות ואת שני הספרים של
אורי אבנרי.״
מקורותיו של מצטיין שני, ניסים לופו
( ,)16 יליד בולגריה :״אני מתעניין בתעופה,
ובגלל זה קראתי כמה ספרים על רכש, ואת
כן התגונן ישראל של מנחם תלמי, את
אכסודוס של לאון יורים, את בשדות פלשת,
ואת החבלן הטוב אלכם של שרגא גפני.״
כת דור האספרסו. מה תופס בראשי
התלמידים את מקומן של הידיעות? התשובה:
מליצות נבובות, הקלוטות ממאות
נאומים מטומטמים של עסקנים מפלגתיים
וממלכתיים. דוגמאות:
• אלה שפירא 16 אותה מגדיר לפיד
כ״נערה חריפה, בת דור האספרסו״ ,תלמידת
המגמה הסוציולוגית :״כאשר האנגלים עזבו
את הארץ וביג׳י הכריז במוזיאון תל־אביב
על העצמאות, פלשו שבע מדינות ערב, כמו
שאומרים, מצריים, ערב הסעודית, ירדן,
עיראק, סוריה, לבנון — עוד פעם, הרי
זה רק שש, אז למה אומרים שבע?* לא
חשוב — העיקר, שהם ניסו לפצל אותנו.
הכל היה נס. היה פער גדול, חייל ישראלי
היה שתה עשרה ערבים, קראתי שהיום
הוא שתה רק שלושה. זה היה נצחון של
רוח על בשר, שאי־אפשר לחזור עליו
הרבה פעמים, דבר כזה קורה כאשר העם
נלחם על חרותו, או שאין לו ברירה.״
מי אחראי לגיבוב המליצות, המטמטם את
נפש הנוער, תחת להקנות לו ידיעה על
העבר הקרוב? משיב לפיד: לפיתוכנית־הלימודים,
מוקדשים לתולדות מלחמת־תש״ח
רק ששה השבועות האחרונים של הכיתה
השביעית, כשכל תלמיד כבר מתכונן לבחי־נות־הבגרות
ואין דעתו פנויה לחומר חדש.
במקרים רבים אין המורה מגיע כלל לפרק
זה, מפאת פיגור שהל בלימוד פרקים קודמים
בראשית השנה.
גיבורי העורף. אלא שגם זו רק
(המשך בעמוד )10
* ״שבע צבאות ערב״ הם מליצה בלבד.
רק חמשת צבאות מצריים, ירדן, סוריה, לבנון
ועיראק פלשו. סעודיה ותימן שלחו רק
מחלקות סמליות. בגלל המאמץ העליון של
החברה העברית, לעומת אדישות החברה
הערבית •הגדולה, היה מספר החיילים משני
הצדדים כמעט שווה. לערבים היה, לעומת
זאת, יתרון ניכר בנשק חדיש־יחסית, בעיקר
בשלבים הראשונים.

חנפ שתך באירנפה הקו הצונת׳
מציע ל ך
הצעה בלע די ת:

9י מים בלב הים
3שבועות מכונית
באירופה
ה מ חי ר ־ 595 ליי
(כולל )$ 6 9 -
ועוד 178.-ליי מ סי ם

זהו 1ה!
פנה
לסוכן הנ סי עו ת שלך !
־1:!181^ 1^ 11
^ ^ x 1 0מ ס ^¥10

אתה מתבונן לבחינות?
קנה את הספר ״איך ללמוד״
ותופתע מהצלחתך. מורה אקדמאי
מנוסה מסביר שיטה חדשה ללימוד,
חסכונית ויעילה, פרי מחקר פדגוגי
מעמיק. ההקדמה: פרופ׳ פ. אולנדורף,
הטכניון חיפה.
״איך ללמוד״ — בכל החנויות.

ה 1139 הי שרא לי

לגדסיסה

שו זקורם רחדשת

השבוע נפתח

פרטים והרשמה :
12—10 בבוקר 7—5בערב
חיפה: רחוב ביאליק 17
תל-אביב: רחוב בלפור 6
ירושלים: רח׳ הלל ,6בסמטה

ת צ פי מ

במדינה

כל הזכויות יטסורות

(המשך מעמוד )9
תשובה חלקית. לפיד אינו עונה על השמלה
כזה? כיצד
האמיתית: כיצד נוצר מצב
אפשרית תוכנית־לימודיס כזאת, דודקא במדינה
שראשיה הם אלופי הבטחוניזם, ושבה
קיים פולחן שיטתי של ״מערכת הבטחון״?
התשובה האמיתית: פולחן־האישיות של
דויד בן־גוריון יכול לשגשג רק הודות ל-
טישטוש חלקם של כל שאר המנהיגים והמפקדים
של תש״ח. בעוד שכל זרקורי
הפירסום הרשמי הופנו לעבר מעשי בן־
גוריון. ניתן במתכוון לכל שאר הפרקים
להיעלם בחשיכה הגוברת.
אלופי הבטחוניזם, נערי־החצר של בן־
גוריון, החל בשמעון פרס וכלה בתדי קולק,
לא שירתו מעולם בצבא הלוחם. נער־החצר
היחיד שכיהן כמפקד בצד,״ל, משה דיין, לא
בלט במלהמת־תש״ח. ואילו כל המפקדים
המהוללים של המלחמה, משמעון אבידן
עד יגאל אלון, הם בלתי־רצויים בעיני
השלטון, או שנואים אישית על בן־גוריון
(כמו יצחק שדה המנוח) .הספרים העיקריים
על המלחמה, שיש להם ערן בר־קיימא,
נכתבו בידי אנשים שהשלטונות

• נסיעת דויד בן־גוריון לפינלנד מתפרשת על־ידי נציגי
הגוש הקומוניסטי כמחווה של פיוס כלפי ברית־המדעצות.
מאחר שפינלנד היא המדינה ׳וזלא־קומוניסטית היחידה באירופה המנהלת מדיניות
אוהדת לברית־המועצות. ,תהווה נסיעת בן־גוריון מעין סטיה מן הדרך המערבית
רמזים מסוג זה מצד הסובייטים, המוכנים להפשרה
האדוקה רצפה לריבוי

ו ו. מסויימת ביחסים בין שתי המדינות, כדי ליהחליש את התעמולה היהודית
האנמי־סובייטית בארצות־הברית. הסובייטים מקווים כי ההתקרבות האמריקאית
למצריים תשפיע אף היא על ישראל בדרן זו, ומאידך מעוניינים הסובייטים
בהתקרבות ישראלית, נדי לאיים על מצריים לבל תתקרב יתר על המידה
לוושינגטון. נסיעתו של מנהל משרד החוץ, חיים יחיל למוסקבה וליתר בירות
הגוש המזרחי, החודש, תשמש נקודת־אחיזה ראשוניה בכיוון זה.

• צמרת המדינה תעמוד בפני דילמה ביחסה לענייני אל־ג׳יריה.
בעוד שהקו הרשמי הוא כיוס להשמיץ את האו־אה־אס והפל״ן
במידה שונה וליצור מצב־רוח של פאניקה בין יהודי אלגייריה, מתוך תקווה
שכולם יהגרו ולפחות חלק מהם יעדיף את ישראל על צרפת, הרי בחוגים
מסויימים התעוררה לאחרונה התקורה שהאו־אה־אם יצליח להביא למלחמה
חדשה, שתסתיים בחלוקת אלגייריה. בעוד שהקו הראשון משתלב היטב בידידות
יעם מישטרו של דה־גול, הרי מצדדי הקו השני סבורים שמדינה אירופית

בו א בזדבווף אוגזו!״
נזיליסריסטית־קיצונית באלגייריה תהיה בת־ברית נאחנה ויעיליה יותר. הוויכוח ,4
יתעורר בחריפות יתרה אם יכבוש האו־אה־אס שטח רצוף ויבקש עזרה בפועל
מישראל, פורטוגל, ספרד, בלגיה ודרום־אפריקה.

(ומחלקת־ר,חינוך) מצווים להחרימם.
כך יכול היה להיווצר מצב, בו ענתה
התלמידה עדינה לוי 15 על השאלה:
.,מי יהיו גיבורי המלחמה?״ את התשובה:
״רזיאל, מנחם בגין, משה דיין, צור*.״

פרשת רומק

ס הסיכוי לקשירת יחסים דיפלומטיים בין ישראל וגרמניה

המערבית נחלש עוד יותר. כנס של שגרירי גרמניה בארצות המרחב,
שנערך לא מכבר, קבע כי אסור לקשור יחסים אלה, כי הדבר יביא להכרת
הערבים בגרמניה המזרחית. יחד עם זאת מתפארים הגרמנים כי הם היו הראשונים
שיעצו לאמריקה להתקרב למצריים, וכי וושינגטון קיבלה עתיק את הקו
הגרמני.

ס* <3וכ חדש

• המשכר החמור כאחדות־העבודה נמצא רק בתחילתו.
כמעט כל חוגי המפלגה רוגזים על שר התחבורה יצחק בן־אהרון, שנפל בפח
של מפא״י והכניס את המפלגה למבוי סתום. בן־אהרון, שהוא משתף־פעולה
מובהק של מנדא׳׳י, התפתה ליזום לראשונה את ריעיון מלווה־החובה, מבלי
להבין שהדבר ישמש תירוץ בידי מפא״י לשוד ונוספת־היוקר. עתה, כשאחדות־העבודה
רוצה לצאת נגד תוכנית זו, התערער מעמדו של בן־אהרון והוא נאלץ
להגיש את התפטרותו. הדבר יעורר מחדש את בל הויכוחים בקרב אחדות־העבודה
על עצם השתתפותה בממשלה ועל גישתה לתוכניות השונות לצימצוס
רמת־המחיה של ההמונים.

0קרן המטבע הבינלאומית עלולה לחדש את הלחץ על

ממשלת ישראל לפיחות שני של הלירה. הקרן דרשה מלכתחילה כי
ייקבע שער של כארבע ל״י לדולר, הסתפקה בשער נמוך יותר מתון אמונה
ביכולתו של שר האוצר לבצע את הפיחות באופן יעיל. עתה, משהתבדו תקוות
אלה, נשקפת הסכנה כי כבר בעתיד ׳הקרוב שוב לא יהיה השיער הנוכחי תואם
את המציאות הבינלאומית, ויהיה צורך בפיחות חדש.

השבוע הזר השם ״רומק״ לחדשות. הוא
הופיע כמאשימה של אישיות לא פחות
חשובה מאשר יעקב בר־אור, פרקליט מחוז
תל־אביב.
ראובן ו״רומק״) גרינברג, שלמד בילדותו
בישיבת סבו של בר־אור בפרנקפורט על־מיין,
פנה למשטרה שתחקור את פרקליט
המחוז, בקשר לשורה ארוכה של האשמות.
טען רומק 41 בתלונה שהעתקיה נשלחו
למבקר המדינה ולועדת חוק, חוקה ומשפט
של הכנסת:
בר־אור התראה כעורך־דין ישראלי עד
אפריל : 1962 קיבל תצהירים ללא הענקת
סמכות מהיועץ המשפטי, בניגוד לחוק
הפלילי; נתן הצהרות כוזבות למועצה המשפטית
ולרשויות מוסמכות אחרות, בזה
שבעת קבלת מתמחים הצהיר בכתב שהוא
עורך־דין ישראלי ורשאי להמחות העומדים
בבחינות למשפטים; נתן הצהרה כוזבת לשר
הסעד, בזה שבעת קבלת מישרת היועץ המשפטי
של משרד הסעד הצהיר שהינו עורך־
* רזיאל מת שש
בגין לא גויים לצה״ל.
צבי צור אמנם נחשב
אך לא היה אלא אחד
שמילאו את תפקידם

שנים לפני המלחמה.
דיין לא הצטיין בה.
במלחמה למג״ד טוב,
ממפקדי־גדודיס רבים
באמונה.

דין ישראלי, כדי לקבל את המישרה.
בעת הבחירות ללשכת עורכי־הדין, המשיך
רומק בתלונתו, ד,יטעה בר־אור את
של הלשכה, בזה שבא
ועדת הבחירות
לבחור מבלי ששמו יופיע בכרטיסיית עורכי־הדין,
השתמש במספר שהוענק בזמנו לאביו,
על מנת להצביע בבחירות .״כבר הישב אדם
במאסר על שהתראה כעורך־דין,״ סיים רו־מק
.״ואם בארזים נפלה שלהבת — מה
יגידו אזובי הקיר?״
במו בשיקאגו. לא היה זה מיקרה, כי
תלונה זו נשלחה דוזקא השבוע. כי אותו
בוקר עצמו יצא רומק מאולמו של השופט
המחוזי אליעזר מלחי בלב מרומם. זה
עתה זוכה על־ידי השופט מן ההאשמה בתיק
הסנסציוני, שהוגש נגדו לפני כשנתיים.
בתיק זה הואשם רומק על־ידי פרקליט
המחוז על חלקו כמתווך בעיסקת השגת
רשיונות־ייבוא עבור אחד משה יונגשטייז,
ממשרד המסחר והתעשיה. יונגשטיין, פושע
בעל עבר עשיר, לא רצה להמתין לסוף המועד
שנקבע להשגת הרשיונות, דרש את
כספו חזרה לאלתר. כאשר לא הוחזר לו
הכסף, למרות איומיו, יצא יונגשטיין למלחמה
ברומק. תוך כדי כך חטף את עבד
אל־סלאם אבו־גוש, עינה אותו בדירה תל־אביבית
ריקה (העולם הזה .)1169 הוא אף
פתח באש מטווח קצר על רומק, אך החטיאו.
היה
זה מחזה שנראה כאילו נלקח מתוך
סרט בלשי מימי הזוהר של שיקאגו.
מאותה דראמה צמחו שני משפטים: האחד
נגד רומק, והשני נגד יונגשטיין על עינויו
של אבו־גוש. על היריות לא הוגש שום
תיק, למרות ששלושה עדים זיהו את יוני
גשטיין ביורה, ושבעת מעצרו על־ידי המשטרה
נמצא ברשותו אקדח טעון.
טען עורך־הדין דן גרנדיר, פרקליטו של
רומק :״כל הפרשה היא נסיון נקמה של
המשטרה. יונגשטיין הוא רק סוכן פרובו־קאטור!״
כעבור
שבוע נפל גרנדיר עצמו קורבן
לפרובוקציה דומה. הוא הוזמן לשיחה עם
יונגשטיין ושותפו בבית־הכלא, ולמחרת
הצהירו השניים כי בא להשפיע עליהם בשמו
של רומק. גרנדיר לקה בהתקפה מרוב עוג־מת־נפש,
טען בבית־המשפט :״קיבלתי מכה
מתחת לחגורה מצד הפרקליטות,״ ביקש
לשחררו מן התיק מסיבות מחלה.
רומק הזמין את עורך־הדין הצעיר דן פוך
וייזל, שגם הוא המשיך לטעון כי כל העניין
אינו אלא פיברוק של המשטרה, הרוצה
להתנקם באויבה המושבע, רומק.
השבוע, לאחר מאבק משפטי של למעלה
משנתיים, נתן השופט מלחי את פסק־דינו:
רומק זכאי.
״עיסקה עם יונגשטיץ״ .אדם אחר
היה, מן הסתם, חוזר לביתו ולחוג חבריו
וחוגג את המאורע. אך לא רומק. משפט
זה היה רק סיבוב נוסף בהתגוששות שהחלה
לפני שמונה שנים, בינו לבין קציני
משטרת ירושלים. אותם קצינים עזבו מזמן
את שורות המשטרה, אך ההתגוששות שהחלה
בזמנם עברה בירושה למשטרת ישראל.
הוא
החליט ליזום סיבוב חדש. הפעם
אויבו לא היה דווקא קצין משטרה, כי אם
עוטה־גלימה: פרקליט המחוז המזוקן, יעקב
בר־אור. רומק ראה בו את האיש האחראי
להלבשת הפרובוקציה המשטרתית בלבוש
משפטי. הוא ראה בו את האיש האחראי
לביצוע העיסקה המשפטית עם יונגשטיין.
עוד לפני סיום משפטו החל אוסף ידיעות
נגד בר־אור. כאשר נודע לו כי בר־אור
לא היה עורך־דין רשום בספר עורכי־הדין
הישראליים, החליט לחקור הלאה. התוצאה
היתד — ,שיגור מכתבו השבוע
למשטרה. הוא גם פנה ללשכת עורכי־הדין,
דרש להשעות את בר־אור מתפקידו, עד
לגמר החקירה.
הוא אף ניגש לערוך חשבון עם יונגש־טיין
עצמו. בפניה אל בית־המשפט הגבוה
לצדק, ביקש צו־על־תנאי נגד היועץ המשפטי,
שר המשפטים, שר המשטרה, יונגש־טיין
ופרקליט המחוז, שיבואו וינמקו מדוע
לא יועמד יונגשטיין לדין באשמת נסיון
לרצח.
הצהיר רומק :״יונגשטיין ירה בי חמשה
כדורים מאקדח, במטרה לרצחני נפש. המשטרה
גבתה עדויות, שיש בהן הוכחות
ברורות כדי להרשיע את יונגשטיין בעבירה
של נסיון לרצח. הקצין קוטלר, ממטה משטרת
תל־אביב, מצא גם את התרמילים וה־קליעים
מכדורי אקדחו של משה יונגשטיין
ברחוב. הקצין הנ״ל, בעדותו לפני השופטת
(המשך בעמוד )14
חעולם חזח 1248

היהלומים הולם במעוז צור: סיפור המריבה בין מפקח היהלומים ומנהר משדד המשוד
מפעלי עיבוד יהלומים באיזורי פיתוח;
תפקיד שני — עזרה במחקר טכנולוגי לייעול
הענף ולבסוף — עזרה בהשגת חומר
גלם.
המפקח על היהלומים, יהודה דיבון, שנאלץ
אמנם להתפטר מתפקיד זה, נשאר
מנהל החברה הממשלתית. אך למרות הנסיון
המר שהיה להם עם דיבון, לא ראו בו
התעשיינים את עיקר הסכנה — חשדנותם
כלפי החברה היתר, נעוצה בראש ובראשונה
במיכאל צור, שהיה יושב ראש מועצת
המנהלים שלה, כלומר, הבום האמיתי על
כל מעשיה ופעולותיה.

פקיד כפיר

ףטשלבזה של היערכות הכוחות הגיע
!— יונה חצור למשרד המסחר והתעשיה.
חצור, שהיה שש שנים קצין הכנסת, הספיק
בתקופה זו לסיים את לימודי המשפטים
באוניברסיטה ואת ההתמחות, הוצג
במקרה לפני צור, שהציע לו מיד להיות
מפקח על היהלומים במשרדו.
קצין הכנסת, בעל השפם הגזוז ושערות
השיבה, החל את שירותו במדים שונים
בגיל עשרים, כשהפסיק את לימודיו בטכניון
והתגייס לצבא הבריטי. הוא עלה מ־טוראי
לדרגת קפטיין, היה קצין בכיר
בצה״ל. לאחר שנות שירותו בכנסת רצה
לפשוט סוף־סוף את המדים, להתחיל בקריירה
אזרחית. עתידו כעורך דין הוזנח לעת־עתה,

הפיתוח הטכנולוגי של הענף. הנסיון הראשון
לעזרה טכנולוגית נערך בתחום מלקחי
הליטוש, הנקראים בשפת המקצוע — דופים.
לאחר ששמעו כי מהנדס יהודי צרפתי בשם
פאול הלפרין המציא מלקחיים חצי־אוטו־מטיים
מסוג זה — מיהרו מומחי החברה
ומשרד המסחר והתעשיה להזמין את הממציא
לישראל, ערכו אתו חוזה לייצור
שבעת אלפי מלקחיים כאלה לתעשייה הישראלית.
בחוזה
לא היה, לכאורה, כל דופי לולא
הפרט הפעוט שבישראל כולה יש לכל
היותר שלושת אלפים וחמש מאות לוטשי
יהלומים. וגם אי־אפשר להכריח את כל
התעשיינים לקנות את המלקחיים, גם אם
היו מוכיחים בעליל שכדאי להם להחליף את
כל המלקחיים שברשותם, על אחת כמה
וכמה כשאין הם מתאימים לכל סוגי היהלומים
ולכל צורות העיבוד.
החוזה עם הלפרין נחתם בארוחה חגיגית
וברוב טקס, כששני החותמים המיועדים הם
מנהל החברה לפיתוח יהודה דיבון ומנהל
חטיבת סחר־חוץ שיקלר. ברקע האחרון
הודיע שיקלר על־ידי שליח שהוא חולה
ולא יוכל לחתום. רק כעבור למעלה משנה,
כאשר התפטר שיקלר ממשרד המסחר והתעשייה
בגלל חיכוכים עם צור, התברר
שכבר אז לא היה לבו שלם עם חלק מה־חוזים,
כולל חוזה זה.
כעבור זמן, כשהתברר שד,מלקחיים אינם
נחוצים במספר רב כל כך, התחמקו אנשי

הצור(במדי קצין הכנסת)
**כשיר הטלפון השחור צלצל בבית
/ 3יונה׳ חצור :״אנחנו עומדים לפרסם ב־עתון,״
שמע את קולו של אחד מעורכי
העתונים ,״שהיועץ המשפטי חוקר האשמות
נגדך. אתה נחשד על־ידו בקשרים בלתי־רשמיים
עם סינדיקאט היהלומים בלונדון
ובשפה יומיומית זה אימר ששיחדו אותך.
מה יש לך לענות על כך?״
האיש, שטרם הבין בדיוק מה רוצים ממנו,
הפטיר בכעס לשפופרת :״זו עלילה
זדונית!״
למחרת זעקו כותרות העתונים :״מי שהיה
המפקח על היהלומים בישראל, יונה
חצור, נחקר על־ידי היועץ המשפטי!״ אותה
שעה כבר נמצא האיש שגרם לכל המהומה
בארצות־הברית. המנהל הכללי של משרד
המסחר והתעשיה, מיכאל צור, דאג עוד
לפני נסיעתו להדליף לעתונים מסויימים
את הידיעה המרעישה על החקירה הפלילית׳
המתנהלת נגד אחד מעוזריו הבכירים לשעבר.
כך החלה, ללא שום התגרות מוקדמת
נראית לעין ולאחר תשעה שבועות של מלחמה
קרה, המלחמה לחיים ולמודת בין
המנהל הכללי מיכאל צור לבין עוזרו יונה
חצור.

צור איתן כסלע
ך* פתיל שפוצץ את חבית אבקת־ה־ן
| שריפה, בער זמן רב לפני שהד ההתפוצצות
הגיע לאוזני הציבור הרחב. תעשיית
היהלומים, שהיא ברובה המכריע תעשייה
פרטית, מייצאת מדי שנה 65 מיליוני
דולרים ומכניסה 20 אחוזים מסכום זה
כמטבע זר לאוצר. המאבק העז על השלטון
בענף זה נמשך כבר שנים אחדות, כשמצד
אחד עומדים רובם המכריע של תעשייני היהלומים
ומצד שני ניצב האיש האמביציוזי
ביותר במשרד המסחר והתעשייה: המנהל
הכללי שלו.
במשך שנים רבות לא הצליחו היהלומים
לחצוב בצור והוא נשאר איתן כסלע. הוא
לא הסתפק במעמדו כראש המשרד האחראי
על תעשיית היהלומים, כי מעמד זה נתון
בסכנה מסויימת. כי ברגע בו יוסר הפיקוח
על המטבע הזר יוסר גם הפיקוח על היהלומים
ותעשייה זו תישמט לגמרי משליטתו
של משרד המסחר והתעשיה.
כדי להקדים רפואה למכה, ולשמור על
שליטתו של תעשיית מפתח זו, דאג משרד
המסחר והתעשיה להקים חברה ממשלתית
לעידוד ענף תעשייה היהלומים. מאחר שהענף
אינו זקוק לעידוד ולתמיכה, יצרה
לעצמה החברה הממשלתית פונקציות חדשות.
התפקיד הראשון — עזרה בהקמת

והוא נכנס לפקח על היהלומים, כפקיד
בדרגה 2במשרד המסחר והתעשייה.
לאחר שלמד להכיר את כל פרטי הענף,
הכיר המפקח החדש בצידקת טענותיהם של
מפוקחיו, אנשי היהלומים, החל לתמוך במאבקם
בהברה הממשלתית. עמידתו של
חצור כנגד המנהל הכללי של משרדו, קבעה
למעשה את חיסול עתידו בתפקידו הממשלתי.
באופן
רשמי לא מקבלת החברה הממשלתית
לעידוד תעשיית היהלומים כל תקציב
ממשלתי. כדי לממן את פעולותיה עליה
לעסוק בעסקי יהלומים, ממש כמו כל תעשיין
יהלומים אחר. היהלומנים הפרטיים
ראו בכך תחרות בלתי הוגנת. כי החברה,
שתפקידה הראשי היה לעזור בהקמת מפעלי
עיבוד וליטוש באיזורי פיתוח, מסרה
את היהלומים הגלמיים שהיא ייבאה מחוץ־
לארץ למלטשות פרטיות בתל־אביב ונתניה.
לדברי בעלי המלטשות הפרטיות ניצלה החברה
הממשלתית את קשריה המיוחדים
כדי להציע מחירים נמוכים יותר ללקוחותיהם•
תוך תקופה קצרה, טענו תעשייני.
היהלומים, נשמטו מידיהם בחוץ־לארץ לקוחות
קבועים רבים. וכך, במקום להיות
מכשיר להקמת מלטשות באזורי פיתוח,
הפכה החברה הממשלתית למתחרה בתעשייה
הפרטית, בעוד שד,מלטשות המועטות שהוקמו
באיזורי פיתוח סבלו הפסדים ניכרים,
שעלו על כל רוזחיה של החברה.

מזקהייב שבורים בצור
כשלה גדולה ונזק רב עוד יותר
8 1נגרמה כאשר החלה החברה הממשלתית
וגורמים ממשלתיים בכלל להיכנס לתחום

היהלומים הראשונות בנתניה לאחר כיבוש
בלגיה במלחמת העולם השניה, קיבלו רוב
השנים את היהלומים הגלמיים דרך הסיני
דיקאט הלונדוני. עם שיחרור ארצות אפריקה,
החלו להופיע לפתע בשוק היהלומים
יהלומי המדינות החדשות, שיחד עם שיח־רורן
מהשיעבוד הזר השתחררו מניצול
חברות היהלומים של הסינדיקאט והחל
למכור את היהלומים בעצמם. אחת החברות
שפנתה למסחר עם אפריקה היתד, החברה
הממשלתית.

יהלום שורט כצור
ן* סינדיקאט, שלא היה מעוניין בהפסד
) 1לקוחות, פנה רשמית לישראל! .ועדה
מיוחדת קבעה, באישור משרדי המסחר
והאוצר, שיש להמשיך בעסקי היהלומים
באמצעות הסינדיקאט. אך לא איש כצור
יד,לוך בקטנות. שגעון הגדלות הכלכלי שלו
הניעו לחשוב שיצליח להתגבר על ה0ינ־דיקאט
באפריקה. שני אנשי סודו, מנהל
החברה הממשלתית בנימין לימור ועוזרו האישי
של צור, אליהו מעוז, שוגרו בחשאי
ליבשת השחורה, וחתמו שם על חוזה סודי.
בינתיים התפטר הצור, על רקע הסכסוכים
בין היהלומנים וצור, בהם לא הצליח
לשנות דבר. לסינדיקאט בלונדון נודע
בדרכים משלו על הפרת החוזה מצידה של
ישראל, והם באו בטענות חמורות למשרד
המסחר והתעשיה. באותו זמן נודע לספיר
וללוי אשכול שהתפטרותו של חצור אינה
נובעת רק, כפי שהצהיר, מרצונו לעבור
לקריירה פרטית אלא נעוצה במחלוקת עמוקה
בענייני כלכלה חיוניים.
חצור וצור הוזמנו לשיחה עם שרי האוצר
והמסחר. באותה ישיבה, שהתקיימה
חמישה שבועות לאחר התפטרותו של חצור,
הוטחו האשמות חמורות נגד צור. העובדה
היסודית, שהוכיחה כי צור, בניגוד לפיר־סומי
העתונות, לא דרש כלל מחצור להתפטר,
היתד, הצעתו של המנהל הכללי של
משרד המסחר והתעשייה לחצור המתפטר
לעבור לתפקיד כלכלי בכיר בחוץ־לארץ.
גם צור וגם חצור מתעטפים במסך של
שתיקה בכל מה שנוגע להאשמות או להב־חשתן.
פרקליטו של חצור, עורך־הדין שמואל
תמיר, מנהל את מלחמת הכותרות ב־עתונות.
אך היהלום הקשה ביותר שנזרק
בצור, התעופף השבוע, כאשר הודיע ארגון
תעשייני היהלומים בפומבי שהוא
מאמין בנקיון כפיו של חצור, אינו מוכן
לתת אימון בשום אשמה מההאשמות שהוטחו
כנגדו בעתונות.
ההודעה, שפירושה הבעת אי־אמון גלויה
למנהל הכללי של משרד המסחר וד,תעשיה,
שרטה בצור שריטה עמוקה.

צור מהתחייבויותיהם. התירוץ הרשמי היה:
על החוזה חתם רק דיבון ולכן הוא איננו
חוקי. בינתיים נהרס הלפרין לחלוטין מבחינה
כלכלית. גם המלקחיים נשברו על הצור
הקשה.

יוקרה אפריקאית
ך י* ויכוח בין צור וחצור לא היד. ויכוח

! 1אישי בין שני יריבים אישיים. פקידי
משרד המסחר וד,תעשיר, היודעים לספר רבות
על קולו הרועם של צור ברגעי ריתחה, לא
יכלו להיזכר ברגעים כאלה בין צור וחצור.
גם האמביציות של האיש ששטם את חברו
לתפקיד במשרד האוצר, דר׳ יעקוב ארנון,
לא כוונו לנמוך ממנו בדרגה. צור לטש
עיניו לכסא השר, ממנו היה מנהל את
ענייני המשרד כשפנחס ספיר שהה בחוץ־
לארץ.
המאבק בין חצור לצור היה, למעשה,
מאבק בין תעשייני היהלומים לצור. אך
הוא הפך לעניין של פרסטיג׳ה עבור צור,
כשהחל מנהל המשרד הממשלתי ללטוש את
עיניו למסחר היהלומים באפריקה המשתחררת.
מסחר
יהלומי הגלם בעולם מתנהל בדרך
כלל באמצעות ארגון המכירות של סינדיקאט
היהלומים הבינלאומי, היושב בלונדון. זהו
ארגון גג של רוב חברות מכרות היהלומים
באפריקה, שמטרתו לשמור על האינטרסים
הכלכליים שלהן, על־ידי ויסות כמות היהלומים
בשוק העולמי. כי יהלומים, בדיוק
כמו מטבע, כאשר ערכם יורד בבורסה העולמית
— יורדת גם מכירתם באחוזים
ניכרים.
תעשייני ישראל, שהקימו את מלטשות

מיכאל צור ונמס כלכל!)

המיצעד התגשם -תותי משמע: הגשמתו נשטפה בגשם

שטיפת כוח

מה מסתתר את המדינה יצחק בך צבי, הנשיא אמבה מגאבו!

גשם א משסים?

כסו בכל חגיגה המונית, נהרו
רבבות אל צפון תל־אביב, הת־רכזו
בעיקר סביב כיכר דיזנגוף. העיריה, למודת ׳הנסיון המר של

רבבות בכיכר

זה רוקד ריקוד
״יי״׳ ז ג 5לצלילי שיר הודי
חברית שהתקהלו מסביבו והנזריצוהו.
באקסטאזה ותיפוף

1או

קצוב

לה־לה

קראו החוגגים, בהי־תקלס
בחבורה דוה־זו.
הבנות העייפות, התיישבו יעל המדרכה.

פורים, הקפידה על גידור השטח סביב המזרקה. באחד הרחובות
הסמוכים הותקנה במת־בידור, אשר אמניה ניסו לשעשע ולהרקיד את
הקהל. אך במידה שהקהל יצא במחול, יעשה זאת ביוזמתו החופשית.

ך ך | 1ץ התקהלו כמה מאות חוגגים ליד קפה קליפורניה.
1 1 1 ^ 8 1 .1תיירת דוברת־אנגלית ועטורת־מדאליות סחפה
את הקהל בהתלהבותה. ליד השולחן ישבה ׳הכוכבת אילנה עדן.

| 111 11 נמכר בדוכנים, בעשר אגורות לכל כוסית.
| אבל הכוסיות היו כה קטנות, שאיש מבין

אלה שלגמו את היין לא יכול היה להתבשם מכוסית אחת.

** ליזד! ר ץ נופפה בסמל חג העצמאות תשכ״ב.
$0סמל־המתכת שחולק על־ידי הקרן הקיימת ליש
סמל גדול יותר, נוצץ יותר. והעיקר: קולני יותר
לחצוצרת הקארטון, שכל מי שרצה לעשות שמח בליל
ניגן בה צלילים הורגים.
עליזה בת ה־ 17 וחצי היתד. בוחרת לה אוזן מבין
שנדבקו סביבה, מתקרבת אליה מאחור, וטרו־טרו־טו
שבועיים היא צריכה להתגייס והערב היא מצפצפת ע

ך* מולה לריקוד יהודית אורנשטיין ניצבה על הג
1 1והתבוננה בכיכר דיזנגוף, ארבע קומות מתחתה,
הכיכר ניתזו מימיה הצבעוניים של מזרקה, במקום בו
מיגדל הבידור של ערב פורים האחרון.
זהו מקום־תצפית קבוע של יהודית. ממנו יכלה
מעגלי ההורה ובין הרים ובין סלעים טסה הרכבת

ך 1ך 1ךין *,חברות תנועת נוער אחזו זו !
] 1 1 1147 ! 14701 ביד, כדי לא ללכת לאיבוד בתוך 1
הן דהרו בשירה וריקודים, בעוברן מבמתיבידור אחת י

*1 ״״ 71ן. שרו העומדים במעגל, שנוצר באופן
לי ה
#י ספונטאני באחד הרחובות. זוג רוק־

דים, אשר נפגש תוך כדי מחול, מסתובב סביב המעגל.

1 111
החצוצרה

ננים י דאת השאלה אשר שואלים
יוסף נבע, ביג׳י, נשיא
*ל, כשהם סוקרים את השמיים.

כובע בלי מעיל

עם גבור הגשם, הובאו מטריות לגבירות שישבו
על במת הכבוד. פולה בך גוריון, שישבה מאחורי
בעלה, הפצירה בו שיחבוש כובע, אך ביג׳י סירב. לבסוף נכנע, חבש את הכובע.

רטוב ־ אבל-שמור

דיירי רחוב זה במרכז
תל־אביב הכינו מבעוד
לילה שורה של שרפרפים וכיסאות, לאורן החבל שנמתח לשמירה

תחת הפצרות פולה, הסכים ראש
׳הממשלה להתעטף במעיל עליון.
בהזדמנות הראשונה הסיר את המגבעת, נשאר לעמוד לכמה דקות במעיל.

מעיל בלי נובע

על הסדר. אך כאשר החל המיצעד, לא יכלו לשבת במקומותיהם
השמורים, כי הרחוב הפך לשלולית אחת גדולה של מי גשם.
לא נותר ׳להם אלא להידחק בין הקהל הרב שמילא את המדרכה.

ארבעה ימים כל שנה. והנה, בשביל יום
העצמאות, קבעו שיהיה מיצעד אחד של
צה״ל. אבל העם הבריא הזה הוסיף מיצעד
המוני שני לתוכנית.״
הוא התכוזן לצעידה שבוצעה ללא כל
צו מגבוה, על־ידי רבבות החוגגים שצעדו
מרצונם החופשי קילומטרים ארוכים ברחובות
תל־אביב, מבמת־בידור אחת לשניה,
מרחוב מואר־וסואן אחד לרחוב סואן־ומואר
אחר .״זה רק מראה שהעם עצמו אינו
יודע איך לשמוח באמת,״ הוסיף סרינץ,
״הוא מצפה שיספקו לו את השימהה —
והוא רץ קילומטרים לחפש אותה.״
כאן נאלץ להפסיק את הירהוריו הפילוסופיים
ולפנות לאשתו הרוטנת :״טוב,
טוב, יונה, נלך לראות מה יש ליד היכל
התרבות. פה באמת אין שום דבר.״

מחרת, כמובן, היה נושא אחד לשיחות:
הגשם. ירד או לא ירד? החזאי
אמר: יתכן. וזה יתכן. לא סתם, כי אם
בדיוק לפי לוח־הזמנים המדוקדק של צר,״ל.
חצי שעה לפני התחלת המיצעד, ירדו
הטיפות היאשונות.
ליד במת הכבוד לא הורגש כל־כן־ .אבל
בדרום העיר, ברחובות המרכז המסחרי,
היה חורף ממש. הרחובות המתמלאים מים
מדי גשם דמו גם הפעם לתעלות־זוטא של
וונציה. עד כדי כך, שמישהו הציע כי במקום
מטסי חיל האוויר שהגשם שיבשם,
ישוטו בסוף המיצעד כמה סירות של חיל
הים ברחובות העיר.

ההמון הצפוף .״מה אתם רוצים?״ ענתה
למכרים, שרטנו בבוז כי העם הזה אינו
יודע לשמוח .״אני דווקא חושבת שהוא
יודע לשמוח. הוא לא משתכר ואינו צריך
פורקן אירוטי כמו בקארנבאל של בראזיל.
זהו נוער בריא, וזוהי צורת התפרקותו.״

י* 0ישראל הוא עם בריא,״ התפעל
ג הסוחר אליהו פרינץ, שבא לתל־אביב
במיוחד מבאר־שבע ,״הוא אוהב לצעוד.״
היתד, לו גם תיאוריה שלמה לביסוס
קביעתו :״ראש הממשלה צועד כמה קילומטרים
כל יום. עשרת אלפים איש צועדים

ווו

״ ? 1 1 1 *1כן מחצצרת חנה סהן, עובדת
1י 11י * אופטיקה הרוצה להיות דוגמנית.
יתה האביזר הנפוץ ביותר בחגיגות העצמאות השנה,

/ 1 1111 *1י ן 11ך 1עם סיום המיצעד ביקשו ה־
11 1צופים להתפזר. אלפים אלה,
שחזו במיצעד בשכונת נוונטיפיורי, חיפשו קיצור־דרן. הדרן הקצרה

ביותר הובילה אל מעבר לואדי מוסררה. כדי להתגבר על זרם המים
הדלוחים, נעזרו צעירים אלה במוטות־עץ, הזכירו את טרזן. אחרים
התקינו גשרים נדארגזים וסלעים, סי״עו לזקנים ולילדים לעבור.

•—13 יי

במדינה
(המשן מעמוד סז)
לאה עוגן, הצהיר כי משה יונגשטיין ניסה
לרצוח אותי. תיק החקירה נגד יונגשטיין
הושלם ויונגשטיין הואשם על־ידי המשטרה
בנסיון לרצח. הומר ההוכחות שבו הועבר
על־ידי המשטרה לפרקליטות מחוז תל־אביב.
״ברם,
מר בר־אור הגיע לידי הסכם עם
משה יונגשטיין, שאם יעיד נגדי עדות
מרשיעה, לא יוגש משפט פלילי נגדו על
אשמת נסיון לרצח, וזאת לאחר שפעמיים
הוזמן משה יונגשטיין מבית־הכלא, לפני
מתן עדותו נגדי, לפגישות עם מר בר־אור.
ידוע לי וידוע גם למר בר־אור, כי משה
יונגשטיין הינו פושע מועד, שהורשע גם
בעדות־שקר בבית־המשפט המחוזי. ידוע לי
כי המועצה המשפטית ניהלה חקירה בעניין
עורך־דין גרנדיר, וכי תוך כדי חקירה זו
הודה מר אילן, עורך־דין מפרקליטות מחוז
תל־אביב, שתיק על נסיון לרצח לא יוגש
נגד משה יונגשטיין. חברי הועדה הזדעזעו
מהעובדה שמר בר־אור הסכים לוותר למשה
יונגשטיין על אשמה חמורה כנסיון לרצח,
בתמורה לעדות מרשיעה נגדי.״
סיים רומק את בקשתו :״אם יועמד יוג־גשטיין
לדין ויוכח כי ניסה לרצוח אותי,
אין ספק שכל בית־משפט יוכל להגיע למסקנה,
כי אידם המנסה להרוג מישהו —
בוודאי לא יירתע גם מהעיד עדות־שקר נגדו,
ובפרט כדי להימלט מעונש על מעשה
פשעו שלו.״

ה מי משל הצבאי
ד ג לי בבאר
הדגל אינו סמרטוט על מוט, אלא מכשיר
להלהבת ההמונים, טען בזמנו בנימין זאב
הרצל. השבוע התברר שלדגל יש גם שימושים
נוספים, שאפילו הרצל לא חלם עליהם.
במבצע בזק מאורגן ומתוכנן היטב על־ידי
מנגנון החושך והמימשל הצבאי, הביאי
מספר דגלים למעצר המוני של כל מתנגדי
מפא״י בכפר טירה שבמשולש.
המבצע החל בחצות ליל העצמאות, כאשר
בחוצות תל־אביב רקדו המונים. אותה שעה
נסעה מכונית משא אלמונית בדרכי העפר
של טירה, כשהיא עוצרת מדי פעם ליד
בנייני־ציבור מסויימים. עם בוקר הבחין
שמש המועצה המקומית כי דגלי המדינה
שנתלו על־ידו ביום הקודם — נעלמו. הוא
מיהר להזעיק את ראש המועצה. הלה שם
לב לעובדה התמוהה שהרגלים הוסרו רק
מעל לאותם בנייני־ציבור שמנהליהם היו
ידועים במתנגדי מפא״י. כך הוסר הדגל
מעל בניין המועצה, שראשה התנגד למפא״י,
בעוד שמבניין בית־הספר הסמוך, שמנהלו
הוא מתומכי מפא״י המועטים במקום, לא
הוסר הדגל כלל.
ראש המועצה מיהר לטלפן למשטרה,
הזמין אותה לבוא למקום עם גשש. לאחר
שהבטיחו לו לבוא כעבור דקות ספורות,
ישב הוא עצמו לשמור על עקבות המכונית
הטריים שנראו היטב בדרך העפר. כעבור
שעה טלפן ראש המועצה פעם שניה. כך גם
עשה פעם שלישית ורביעית. לאחר ארבע
שעות החל לרדת גשם, שטשטש לגמרי
את העקבות. כרבע שעה אחרי כן הופיעה
מכונית המשטרה ללא גשש.
אך נראתה הניידת בכפר, הופיעה לפתע
בתו של אחד מאנשי הכפר, ילדה כבת חמש,
סיפרה ששיחקה ליד הבאר הישנה וראתה
בתוכו דגל. כשהורד אחד הילדים לתחתית
הבאר בת 70 המטרים, גילה בתחתית
מספר דגלים קרועים. לאנשי הכפר
התמהים סיפרה הילדה שנשלחה על־ידי
אביה לשחק ליד הבור המסוכן.
הלוקת תפקידים. רשימת המעצרים
היתד מוכנה. עשרים הצעירים, שעל מעצרם
מיהר להודיע קוד־ישראל, כאילו חסרה
דווקא ידיעה זו לשמחת החג בישראל, טענו
שאינם יודעים כלל מה רוצים מהם.
אך הרשימה המלאה של המעצרים לא
התפרסמה. כי מלבד מעצרי המשטרה, שעצרה
כמה ילדים שנועדו להעיד כאילו
שיתפו פעולה עם מורידי הדגלים, ביצע
המימשל הצבאי מספר מעצרים פרטיים
משלו.
אך כשנודעו לאנשי הכפר שמות העצורים,
התברר שבין העצורים אדמיניסטרטיבית
על חילול הדגלים היו שלושה מורים ועורך-
דין אחד. חוץ מהם נעצרו בצורה זו גם
מזכיר מק״י בכפר ואחד מעוזריו.
כיוון שהמשטרה היתד מתקשה לטעון
שעורך־דין קשיש ומכובד טיפס על גג

בית־המועצד, כדי להוריד דגלים, נטל ה־מימשל
הצבאי מלאכה בזוייה זו על עצמי,
טען שהמורים הסיתו את הילדים לבצע
את חילול דגלי המדינה. כמו כן התברר,
שכל העצורים היו פעילים בהכנת רשימת
מורים ערביים עצמאיים — מתנגדי מפא׳׳י
— לועידת המורים הכללית.
כעבור שלושה ימים הבטיח המושל הצבאי,
זלמן מרט, שיטפל בשיחרור המורים
הפעילים ,״בתנאי שלא יפנו לעורכי־דין
קומוניסטיים״ .את עצורי המשטרה לא הבטיח
איש לשחרר מאשמה.
אך תושבי טירה ביטאו את השקפתם על
המעצרים בתמיכתם בהחלטת מועצת הכפר,
אשר החליטה להכריז על פרס בן חמש
מאות לירות למגלה מבצעם האמיתי של
הורדת הדגלים.
״אין דבר,״ נאנח אחד מזקני הכפר ,״אין
סכנה שנזכה לשלם את הפרס — הש.ב.
אינו אוהב להסגיר את עצמו!״

3ישה 0נהי 1שי 0וירדים -
?רות ־ דעת

הגונות

בקורתו שר גנון חנוק. אשו

1סי ע 1ת
מסעה מי ליונ ר•
״מעולם לא הוציאו כה מעטים סכומים
כה גדולים בזמן כה קצר,״ הפליט אחד
מקציני האניה מולדת. פארפראזה זו, כוונה
כלפי קבוצה של 550 ישראליים שתוך ביקור
של יומיים בקפריסין הוציאו סכום של לבע
מיליון ל״י בדולארים. ספק אם איזו שהיא
אנית מיליונרים הנמצאת בסיור תענוגות
סביב העולם, הוציאה אי־פעם סכום דומה
במקום כלשהוא.
550 הישראלים היו רחוקים מלהיות מיליונרים.
היו אלה פועלים, פקידים, ושאר
בני השכבות העממיות שהצטרפו לטיול יום
העצמאות המיוחד שאירגנה חברת הנסיעות
הישראלית אינטרנציונל. החברה החליטה
ליזום מסורת של טיולי ערב יום־העצמאות,
תוך כדי חגיגת החג עצמו בלב ים, אולי
מתוך ההנחה שרק בדרך זו ניתן להעריך
כראוי את משמעותו של החג. היא חכרה
את אנית התיירים הישראלית החדישה מולדת,
העמידה לרשות המטיילים את האפשרות
לבלות ולטייל במחיר עממי.
אלא שעד מהרה התברר שהמטיילים
לקחו ברצינות דווקא את הסיסמא ההיתולית
של החברה, שקראה :״סע במולדת
לקפריסין השכנה — שם תוכל לרדת ולבזבז
את כספך!״
קילו פירות מלאכותיים. רק זזה
האניה מרציף נמל חיפה, החלה הסתערות
כללית על החנות הפטורה ממכס של צי״ם
באניה.
״מה אתה מוכר?״
״מגהצים!״
״תן שלושה!״
״טרזיסטור סוני!״
״כמה?! תן שניים!״
עד אור הבוקר הזדנבו תורים ארוכים
ליד החנות כשתאי האניה מתמלאים בכלי
חשמל למיניהם, מטריות, צעצועים ושאר
חפצים שאיש לא ידע לשם מה נוצרו.
כמות הסיגריות הזרות שנמכרה באניה באותו
לילה היתד, גדולה פי שלוש מהכמות
שנמכרה בה במשך שתי ההפלגות האחרונות.
אולם
מה שהתרחש ביומיים הבאים בקפריסין
עצמה, לא יכלו סוחרי האי לאחל
לעצמם גם בחלומם היפה ביותר. כשהאניה
העוגנת בנמל פאמגוסטה משמשת להם כבסים,
זינקו הישראלים על חנויות האי,
רוקנו אותן כמעט לחלוטין כשהם תופסים
מכל הבא ביד, החל בבדים וכלה בצרכי
מזון. בין שאר המציאות שנקנו
במטבע זר: פרחים מלאכותיים, ביסקויטים,
מטריות ושמלות ישראליות מתוצרת תלוה,
שאחרי הסובסידיה נמכרות בקפריסין במחצית
מחירן בארץ.
סופר על אחד שנכנס לקנות סרדינים
בחנות וחזר עם מערכת כלי אוכל .״צריך
גם צלחת בשביל לאכול את הדג,״ אמר.
אחר ביקש ממוכר פירות מלאכותיים :״תן
לי קילו בננות מלאכותיות.״
אולם גם אחרי שמטענה של האניה גדל
בכמה טונות לא נרגעו הנוסעים. בדרך
חזרה לחיפה, במעט והתבטל נשף יום־
העצמאות כשהנוסעים העדיפו להסתער שוב
על חנות האניה ולד,וריקה משיירי הסחורות
שעוד נותרו בה.
״אשכול רואה שאין מנוס מאינפלאציה,
אז אם אינפלאציה שתהיה בקפריסין ולא
אצלנו,״ הסביר אחד הנוסעים את התופעה.

חסינות גפני ביקורת ציבורית
44 טוס מספר 4X 01 טס כבר כר
ן שלוש־עשרה שעות מעל לאוקיינוס האטלנטי.
עשרים ושבעת נוסעי המטוס שוח
חו ביניהם, קראו עתונים ושיחקו עם ארבעת
הילדים הקטנים שהיו בין הנוסעים. הם היו
מאושרים. כל אחד מהם הצליח לחסוך אלף
ושש מאות לירות -דמי כרטיס טיסה
מניו־יורק לישראל. איש מהם לא ידע מה
מתרחש אותה שעה בתא הטייס.
לפתע הציץ אחד הילדים באשנב הקטן,
הקבוע בדופן המטוס :״אמא, תראי,״ קרא׳
״רואים את הים!״
נעמי רובין, צעירה ישראלית שחזרה מחופשה
חצי-שנתית בארצות״הברית, הביטה,
ונזעקה בבהלה :״מה הולך פה?!״
המטוס היה בסך הכל כמאתיים מטרים
מעל לפני הים. כל הנוסעים נצמדו לחלונות
והשתתקו. מעל לרחש המנועים נשמע לפתע
ברמקול הפנימי קולו של טייס המטוס, הוגו
מרום :״אני רוצה להודיע לנוסעים!״ הי׳
דיע וחזר ,״אני רוצה להודיע לנוסעים!״
כעבור דקות ספורות היה ברור לכולם
שאירעה תקלה חמורה. הדלק אזל והמטוס
עומד לנחות נחיתת־אונס על הים. אחד
מאנשי הצתת יצא מתא הטייס והחל להסביר
לנוסעים כיצד להשתמש בסירות ההצלה
וחגורות ההצלה הצהובות. איש לא דיבר.
בדומיית חרדה הקישבו כולם להוראות,
חיכו לרגע בו ינחת המטוס על פני הים,
הרגע בו עלולים הם לשלם את המחיר
היקר ביותר תמורת הנסיעה הזולה.
המטוס הנמיך והתקרב יותר ויותר אל
פגי המים. האנשים הביטו בחלחלה אל
הגלים המתקרבים, כשארבע הנשים במ־טוס
נצמדות אל הילדים שטסו אתן. לפתע
הרים אחד הנוסעים, אזרח אמריקאי, את
ראשו והביט מבעד לחלון :״אדמה! אדמה!״
הרעידה הקריאה את הנוסעים ואנשי הצתת.
ברגע האחרון היפנה הטייס את חרטום
המטוס למעלה, הוביל אותו אל היבשה
המתקרבת. הוא שיגר קריאות ס־או־אס
דחופות לשדה־התעופה הקרוב של בורדו,
ביקש להנחותו למסלול הנחיתה, אליו קיווי׳
להגיע בשארית הדלק שנותרה לו בצינורות.
כשריחף המטוס מעל המסלול כבר היו
שניים ממנועיו כבויים. שני האחרים כבו
כשנגעו הגלגלים בקרקע. טיסת האימים
הגיעה לקיצה, עם טיפת הדלק האחרונה.

הפזיז ביותר בתולדות התעופה הישראלית
— מכון הבדק בלוד.
מטוס הסטרטוקרוזר נרכש בשנה האחרונה
בארצות־הברית כחלק
מהחזרת חובות של חברת תעופה אמריקאית
שפשטה את הרגל והיתד חייבת למכון
הבדק סכום דולרים ניכר. אנשי הבדק,
המחפשים תמיד עבודה, מיהרו לרכוש את
המטוס, החלו לשקוד על התקנתו.
מנהלי משרד הבטחון, שראו עד כמה
יכול מטוס מסוג זה להעסיק את מוסכי
הבדק הרעבים לעבודה, ילדו רעיון חדש:
הקמת !.ברה־בת,
שתעסוק בהובלות אוזיריות עבור גורמים
ממשלתיים.
הוגו מרום, טייס הניסויים הראשי של
החברה, נבחר להטים את המטוס הכבד
מארצות־הברית לישראל.
הרשלנות שגילתה את חוסר האחריות של
מכון הבדק — שהיה עלול לעלות בחייהם
של 27 גברים, נשים וילדים — היתה:
כי בתא הטייס לא היה בכלל נוזט מוסמך.

בחינה לכל טייס
** ל העובדה הזאת ניסו לחפות חש־

בוע כל הגורמים. אי־אפשר היה להשיג,
למעשה, שום ידיעה מוסמכת מכל גורם
ממשלתי. שהוא על ענייני תעופה יסודיים.
על השאלה העובדתית הפשוטה: האם היה

גלגלי החיפוי

רגע בו נגעו גלגלי מטוס הסטרטו־
^ ק רו ז ר בקרקע שדה־התעופה של בורדו,
החלו לפעול גלגלים אחרים — גלגלי ההשתקה
.״הדלק לא הספיק, למרות החישו־בים
שערכתי,״ הודיע טייס המטוס, הוגו
מרום. עתונאים צרפתיים זריזים כבר החלו
להעלות השערות על נסיון חבלה.
״תחנות התצפית המטואורולוגיות בדרך
מסרו לי. נתונים מוטעים,״ המשיך להצהיר
הטייס. דוברים רשמיים הודיעו שהטיסה
כולה נעשתה לפי הנחיית מכון הבדק היש־ראלי
וקיבלה את אישורו להטסת הנוסעים,
שהיו בחלקם אף מקורבים למכון. אך כל
ההצהרות וההודעות, שבאו להאשים גורמים
שונים בתקלה שאירעה, נועדו רק למטרה
אחת: להסיר את האחריות מעל הגורם
שתפקידו העיקרי הוא לשמור על בטיחותם
של המטוסים ושהיה האחראי הישיר למעשה

) 11111171 הוגו מרום, בפתח תא הטייס
של מטוס הסטרטוקרו־ו
ו 14
זר. ללא נסם, סינן הטייס את חיי נוסעיו.
נוזט במטוס, ענה דובר רשמי של משרד
הבטחון :״אי־אפשר לענות. העניין הוא
סוב-יודיצה.״
כי אינפורמציה כזאת — שהיתה צריכה
להיות גלויה לכל דורש — סיכנה את
יוקרתו של ילד הסיפוחים של משרד ה־בטחון.
מכון הבדק רצה לשמור בכל מחיר
על שמו הטוב ואפילו במחיר חיי 27
הנוסעים.
חוסר האחריות התחיל בכך שהוגו מרום
הורשה להטיס במטוס נוסעים־טרמסיסטים.

ז3960ץ ¥0הס 3ח שאאשי <
611ז 3קק 30 01001601 00 1׳3
13* 0161־!311311 *0 0 {}1€

—ו 1הו *זו 1דוו

ולא רק לאחר סיומה. כל טייס יודע שיש
נקודה, הנקראת בשפה המקצועית נקודת־אי־החזרה,
שהיא נקודה בה מגיעה כמות הדלק
למחצית המיכל. בנקודה זו על הטייס להחליט
אס יוכל להגיע ליעדו, או שהדלק לא
יספיק לו ועליו להגיע לנקודת מוצאו או
לנקודת־הנחיתה הקרובה ביותר.
אם אמנם היה מרום טייס כה מנוסה עד
שהורשה להטים מטוס כה כבד עם נוסעים
על האוקיינוס, וודאי שידע על קיומה של
נקודה זו, וללא ספק היתד, זו חובתו
להחזיר את המטוס לנקודת המוצא, במקרה
של צריכת דלק בלתי נורמלית.

כלי גורם מפקח

ז3ק 300$ז31(50
01מ

העולם הזדעזע

הודיעו בכותרות גדולות כל
עתוני העולם למשמע פרטי טיסת
מטוס האימה. גדול יומוני צרפת, פראנס סואר, מילא את כל עמודו
הראשון בסיפור נחיתתו מלווה בסידרת תצלומים. במהדורה השבי
להוגו
מרום יש רשיון טיסה. הטייס,
יליד צ׳כיה וחניך חיל־ר,תעופה, הישראלי,
שרת בחיל ר,אויר בצה״ל,
הוא הועבר להיות
טייס ניסויים מצטיין בבדק. כאחד מטייסי
המכון קיבל את הרשיון המיוחד, המסמיך
אותו להעביר כמעט כל מטוס מכל מקום
בעולם למקום אחר, ולנסות אותו בדרך. אך
רשיון זה, אין בו עדיין משום אבטחה
לחיי נוסעים — כשם שנהג קטנוע על
חבל בקירקס אינו האיש המתאים להיות
נהג אוטובוס.
טייסי מטוסי נוסעים, שהיו כולם אי־פעם
טייסים צבאיים, עוברים תקופת הכשרה
ארוכה לפני שהם מורשים להטים נוסעים.
יותר מכך — רשיון הטסת נוסעים

עית שלו (התמונה) עדיין נמסרה הידיעה בכותרות־ענק :״18
הנוסעים מניו־יורק לתל־אביב המריאו מחדש במטוס ׳האימה.״
היה בידיעה זו תיאור מזעזע של הטיסה. בתמונה מימין:
נעמי רובין, אחת הנוסעות, שסיפרה את סיפור מטום־האימים.

ענ הנופפת של מרום היתה, שנקו־
18/דות התצפית המטאורולוגיות בדרכו לא
סיפקו לו א.ת האינפורמציה המתאימה. גם
בנקודה זו הטעה הטייס את הציבור ׳ ,המכיר
את האוקיינוס האטלנטי מעל סיפון
אניה, מבעד לחלון המטוס או מקריאה בלבד.
תחנות
התצפית — שחלקן מיועד להנחות
את הנווטים בעזרת האותות האלחוטיים
אותם הן משדרות וחלקן האחר נועד למסור
אינפורמציה ותחזית מטיאורולוגית —
לא נועדו כלל לאזנו של הטייס הבלתי
מנוסה. את השידורים האלה קולט הנוזט,
המעביר את מסקנותיו לטייס הראשי או
לטייס המשנה.
קשה היה לקוות שבמטוס בעל צודת מסוג
זה יימצאו האנשים המתאימים לטיפול ב־בעייות
המורכבות של הטיסה מעל לאטלנ־טיק.
כי צוות המטוס, שנאסף כדי להוליך
את נוסעיו לישראל, הורכב מאנשים ״שהגיעה
להם״ טיסת־חינם. לפני המראתו של
המטוס משד־,־התעופה בניו־יורק הופתעו

מוגבל לסוג מסויים של מטוס. כאשר
היכנסו לאל׳על מטוסי בואינג ,720 הדומים
עד מאד לבואינג ,707 הוצרכו כל טייסי
ה־דסד הוותיקים לעבור הכשרה מתאימה
לפני שהורשו לנהוג ב־.720
אז נטלו לעצמם מנהלי
הבדק חרויות מסויימות. ההקלה העיקרית,
מלבד זו של הרשות להטיס נוסעים, היתד,
עלולה להיות קטלנית לטייס ולכל הנוסעים
האחרים.
מטוס־האימה יצא מניו־יורק ללא נווט.

נווט מעד לאטדנטיק
חכרת תעופה אזרחית המטיסה

*4/מטוסים כבדים מעל לאוקיינוס האטלנטי
אינה מרשה לעצמה לשלוח מטוס ללא
נווט. כשצימצמו בתקופת הסילון בחברות
גדולות בעולם את מספר אנשי הציזת, החליפו
החברות הגדולות את המהנדס התעו־פתי
שלהם בטייס נוסף. בחברת אל־על,
בגלל סיבות בטיחות, העבירו את כל
קציני האלחוט קורס ניוזט, יהפכו אותם
בכך לנוזטים. כי תפקידו של הנווט הוא
חיוני בכל מטוס העושה את דרכו מעל
לנתיב המסובך של האוקיינוס האטלנטי —
ובשום מקרה אין לוזתר עליו.
תפקידו העיקרי של הנווט הוא לקבוע
את הנתיב בו יעבור האווירון בדרכו למטרתו.
הוא מחשב את הדרך אותה עשו על
פי מהירות הטיסה, לפי הרוחותה נושבות,
כיוונן ומהירותו ולעתים לפי הכוכבים. הוא
מקבל את נתוני מזג־האוויר מתחנות התצפית
המטאורולוגית בדרך, והוא המתרגם
אותן לשפה הפשוטה והברורה של כיווני
הנסיעה וזמניה. טיסה ללא נודט, כמוה
כנהיגה בשטח מדברי פתוח ללא כל תוואי,
כשבידך מצפן בלבד. כל הזמן קיימת הסכנה
של היתקלות בשטח הררי בלתי עביר,
או בשטחי חולות נודדים, בהם יש סכנת
שקיעה. מקרה דומה לזד, אירע למטוסו
של הוגו מרום.
בגלל חסרונו של אדם שינחה את המטוס
וימסור לטייס על מקום הימצאו ועל המרחק
ליבשה, חישבו אנשי מטוס־האימה
את המרחק לפי הערכתם הכללית והתפלאו

שמחות לקראת טייס ׳הניסויים של מכון הבדק שתי בנותיו, יאשר
4 1 ^ 41״
באו לקדם את פני אביהן לאחר שקראו בעתונים על הסכנה הגדולה

שריחפה גם על ראשו שלו, בגלל רשלנותם של ׳האחראים במכון הבדק הישראלי.
להיווכח שאינם מגיעים כלל ליבשה. תמהונם
עתיד היה לגדול בהרבה, כשהתברר לאחר
הנחיתה שהמטוס הגיע לשדה־התעופה של
בורדו במקום לשדר,־התעופה לה־בורג׳ה
בפאריס, המרוחק משם כאלף קילומטרים.
מרחק זה הוא בדיוק המרחק לו מספיקה
כמות הדלק שחסרה בטנקים של הסטרטו־קרוזר.
טענתו
של מרום, שלא היה מספיק דלק,
נשמעת לכל טייס מתחיל או לכל חובב
בענייני תעופה, מגוחכת יותר מכל טענה
אחרת. לפי דבריו צרכו המנועים יותר מדי
דלק ורק על הקרקע, לאחר החנייה, הרגיש
בכך. טענה זו מוכיחה שנית את הצורך
בנווט, אך נשמעת אבסורדית בגלל העובדה
היסודית שכמות הדלק הנצרכת נקבעת
על־ידי מודד מיוחד במשך כל זמן הטיסה

מספר טייסים וותיקים מהשאלות אותן הציגו
אנשי צוות־ד,אוויר של המטוס, ושהיו
צריכות לכאורה להיות ברורות לכל טייס
אטלנטי מתחיל.
למרות בורותם זאת, למרות חוסר כל
תנאי בטיחות ראשוניים להסעת נוסעים,
ולו גם נוסעי־טרמפ, מעל לאוקיינוס האטלנטי,
ולמרות חוסר כל רשיון־טיסה
מתאים, העזו אנשי הבדק להטים את מטו־סם
רב־הנוסעים, לסכן את חייהם בצורה
שלא היה לה תקדים בתעופה האזרחית בישראל.
בכך הוכיחו פעם נוספת לא רק את
חוסר אחריותם, אלא בעיקר את העובדה
שהם עושים כיום בכל שטה, כולל השטח
האחראי של בדק מטוסים, כמעט כרצונם,
בלא שיהיה עליהם, למעשה, כל גורם מפקח
או אף מגביל.

.אמא!

מנשקת בת מאושרת את

אמה, שניצלה מהתרס־קווז
או מטביעה במטוס הממת המעופף.

יוסף בנ אי

א בנ ר חז קי הו

יוסף (״בומבה״) צור

פראנקי יושב במצעד כין קצינים וזוכה להתקהלות הצלמים*
אבן לא מאסו הבונים

ה אי שהקטן
עודד ת או מי

נתן כוגן

גילה אל מגור

שבוע 5הצלחה מהחדרת

קולנוע ״בן־יהודה״,
קולנוע ״מאי״ ,חיפה

קולנוע ״ ה בי ר ה ירושלים
פרסום פלד

התחנה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בכל יום שני וחמישי
בין השעות 6עד 8בערב,
בבית הבריאות שטראוס,
תל־אביב, רחוב בלפור .14

רק בנם ניצל סיורו של נשיא 1בון,
ליאץ מכה, בירושלים. ברגע האחרון,
כשהנשיא האורח כבר נכנם למכוניתו הפתוחה
של נשיא המדינה, יצחק בן־צכי,
התברר שחל בה קילקול. במהירות מכסימאלית
הוזעקה מכונית פתוחה אחרת, ואילו
מכונאי מיוחד הוצמד למכונית הנשיא, כדי
לתקן אותה עד יום העצמאות לשון
שנונה לא פחות מזו של בעלה, גילתה
השבוע מידה שלונסקי, אשתו של
המשורר חד הלשון אברהם שלונסקי.
כאשר ברכה את המשורר אלכסנדר פן
להחלמתו, וביקשה לנקש בידה על עץ, העיר
לה בעלה בחיוך :״את יכולה להקיש בראשך,
הוא ממילא מעץ.״ ״אתה צודק,״ לא
איבדה רעייתו את לשונה ,״זה מעץ־
הדעת רוב אורחי השגרירות הסובייטית
בחגיגות חמישים שנות פרבדוז, הופתעו
מהעברית הצחה של המזכיר השני בשגרירות,
אלכסנדר צזורלץ. לאלה שטרחו
לגלות את סוד בקיאותו המפתיעה,
גילה צ׳ורלין שהחל ללמוד עברית במוסקבה,
כתלמיד אצל רבה של מוסקבה, הרב
פרנקל, שלימדו נוסף לעברית גם תנ״ך
והיסטוריה עברית על הבדל מושגי
היופי המערביים והמזרח־אירופיים למדה
באותה מסיבה עתונאית ידיעות אחיונות,
סילבי קשת, כשהעירה בחיוך מסיים לציר
בולגריה ניקולה דנטשב, כי רזה
בזמן האחרון .״בארצות המערב ובישראל,״
הודה לה הציר ,״זה נשמע משום־מה כמחמאה!״
לאיזה תוצאות עלולות
להביא שאיפות מדוכאות יכלו ללמוד פסיכולוגים
חובבים בשעת ביקור במחלקת ההסברה
של שגרירות ארצות־הברית בישראל.
גילה ראש המחלקה, סטיפן בלדנ־צה,
העוסק בצילום כתחביב :״בנעורי שאפתי
להיות צלם מקצועי, אך אבי הכריח
אותי לגמור את האוניברסיטה — ולהצטרף
לסגל משרד החוץ של ארצי
שפע נחת מפופולאריותו שבע שר החינוך
והתרבות, אבא אכן, שעה שראה את
המוני הצלמים והתיירים ניצבים מול מושבו,
על בימת הכבוד של המיצעד, נחל
אכזבה כשהרגיש לפתע שהמצלמות כלל
אינן מרודנות אליו או אל אשתו סוזי,
אלא לאיש הקטן שנראה רק בקושי בין
הקצין והקצינה שישבו משני צדדיו. האיש
הקטן: פראנק סינאטרד! (ראה תמתח)
מאותה בימה, נעדר ראש העירייה
הצעיר לימים ולתפקיד מראשון לציון,
נועם לאונו* .במקומו ישב ראש העירייה
הקודם, שקיבל את הברטים עוד לפני
הדחתו על־ידי אנשי לאונר( ,העולם הזה
,)1286 ניצל אותו להופעה על בימת יום
העצמאות מתכנני חגיגות העצמאות
בתל־אביב, בראשות גרשון פורמן, שהפעילו
אלפי אנשים בארגון החגיגות, שכחו
לדאוג להזזת הבורג הקטן והמפסיק את
אוטומאט התאורה העירונית. וכך קרה שכל
האורות החגיגיים כבו בערב יום
העצמאות כבר בחצות הלילה. תקלה זו
הניעה כנראה את אנשי העירייה להזיז בורג
זה כעבור יומיים. במוצאי השבת שלאחריו
דלקו האורות החגיגיים עד לאחר חצות.

ציוד איש
אופנת התרומות לבתי־ספר חדרה, כנראה,
לישראל. לאחר שחניך גימנסיה הרצליה

! אנשים
תרם לבית־ספרו אגף שלם להתעמלות, זכר
גם חניך ביודהספר החקלאי בפרדס־חנה,
משה דלפינר, שעסק לפני שנים רבות
בעסקי משי וירד בינתיים מהארץ, את
חסדי נעוריו — תרם גם הוא להקמת
אגף להתעמלות ולחינוך גופני על שם
אהרון בידם, בבית-ספת עמום
אטינגר, איש קול־ישראל, גילה מקוריות
רבה בבחירת הציוד האישי, אותו לקח עמו
לרגל צאתו לנסיעה קצרה לקפריסין. עמים,
שהתכונן לבלות את שני ימי שהותו באי
ברחצה בתוף קירניה, לקח עמו מהארץ
— מצילה היחסים החמים שנוצרו
בין חברי להקת המחול הפיליפינית ב־א־ניהאן,
לבין ישראליים רבים, לא נשכחי
מלבם של הרקדנים. במכתבים שנועדו לסכם
את התנאים להופעתם בישראל זכרו הפיליפינים
גם את אנשי קיבוץ שפייט, אצלם
שיכן אותם האמרגן גיורא גודיק בבי־קורם
הראשון בארץ. לקראת ביקורם הקרוב
דרשו הרקדנים להקדיש הופעה מיו
חדת למארחיהם מאז. ואמנם תתקיים הופ־עת־הבכורה
של הפיליפינים בערב בואם
ארצה, באולם חדר־האוכל של הקיבוץ.
ההופעה — רק לחברי המשק להקת
ענבל, שיצאה לסיבוב הופעות באירופה,
זכתה להופעת בכורה חגיגית בפירנצה שבאיטליה.
אורח־הכבוד: ראש עירייתה לשעבר
של פירנצה, מארגן הקונגרסים הים״
תיכוניים, ג׳ורג׳ו לה־פירה למרות
שלא נהנה מהמופע שאורגן לו על־ידי
אנשי ההסתדרות, מצא פראנק סי״
נאטרד! דרך להעביר את הערכתו לזינד
רתה של הזמרת נחמה הנדל, שסיימה
את הערב. כבר למחרת הזמין פראנקי את
נחמה לארוחת־ערב חגיגית בחברתו, הציע
לה להקליט שירי־עם בחברת ההקלטה הפרטית
שלו בארצות־הברית. יחד עם זאת
הזמין את התוים של מנגינת באב־אל־ואד,
אותה ניגן באותה הזדמנות, שמואל גד
גול, כדי לעבדה לתזמורת.

המער כו ןהרטוב
ארץ חדשה ליצוא אמנותי נפתחה בפני
ישראל בעקבות הזמנתה של הרביעייה הקאמרית
התל־אביבית לסיבוב הופעות בהודו.
ההזמנה באה לאחר שאמרגן הודי
שמע במקרה ביפאן את סרט ההקלטות
ששלח לשם צ׳לן התזמורת, עוזי ויזל,

לקראת הופעתה הקרובה בארץ השמש העולה
בין הניצולים הרבים ממטוס
האימה של הבדק היה גם השחקן הצעיר
עודד קוטלר, שניצל את הטרמפ
הבלתי צפוי, חזר לפני סיום שנת
השתלמותו בארצות־הברית אל אשתו, תר*
צה אתר, שחזרה עוד לפני חודשים אחדים
ארצה. השניים, שזכו במילגות השתלמות
שניתנות רק למתי מעט ולאחר מאמצים
עצומים, לא ניצלו אותן, חזרו שניהם
לפני תום מועד המילגה. שובו הבלתי צפוי
של עודד איפשר לעודד אחר, עודד תאד
מי, לקבל חופשה לה הוא מצפה זמן רב.
מיד לאחר שיגמור למלא את תפקידו כתאומים
במחזה הזמנה לארמון, יסע תאומי
בעונה הבאה לחופשה בחוץ־לארץ
הגשם של יום העצמאות ליווה גם את
שחקני התיאטרון הקאמרי, שנסעו להופיע
באותו יום באמפיתיאטרון גורן יזרעאל
שבעמק. העננים איימו במשך רוב
הצגת במזל נשים, אך בעשר הדקות האחרונות
החל לרדת גשם של ממש. למרות
המטר נשאר הקהל במקומו עד סוף המערכון.
ולאות תודה מחאו שחקני המערכון
השני, זלמן לכידט וחנה מרון כפיים
לקהל. הרבה להריע לצופים אילי גור*
ליצקי, המופיע רוב הזמן כשהוא לבוש
מעיל־גשם ומחזיק מטריה: הוא היה כמעט
הנפש היבשה היחידה בשטח למרות
שאינו מבין את שפת השחקנים, ביקר
מחברו השווייצי של גנרל קרקיוז, לואי
גולי, פעמיים בהצגת מחזהו בישראל. הסיבה:
ביום ביקורו של המחזאי בהצגה לא
הופיעה גם אחת משתי הזמרות המופיעות
לסירוגין בקטעי השירה, נחמה הנדל
ואילנה רובינא, בגלל אי־הבנה והתחייבויות
קודמות שלהן. התוצאה: גולי ראה
את המחזה פעמיים, פעם שניה עם זימרה
מלכת המים הישראלית הראשונה,
יהודית מזרחי, מתגייסת בימים אלה
לשרות חובה בצה״ל, תיאלץ להפסיק לעת־עתה
כל קריירה אזרחית בה היא עוסקת
תשורה מיוחדת ליום העצמאות העניק
מועדון הלילה הירושלמי בכחוס לאורחיו.
מנהל המועדון, ראין ז אליאס,
חילק לבאים מעטפות מיוחדות הנושאות את
סמל המועדון, ועליהן בול יום העצמאות
מוחתם בחותמת דואר הנושאת סיסמה של
אימשי״ל־פוליו. כשנשאל ראיף אם הקשר
בין החותמת והמעטפה הוא מקרי, השיב:
״לגמרי לא. זהו צירוף של שני מוסדות
שכל מטרתם — הדאגה לבריאות הציבור.״
* מאחוריו: השר אבן טס אשתו ובתו.

פ7ווק> ה ש בו ע
• הרבבנימיןמנדלסץ, על מעצרו :״דברים אלה מוכיחים שאנו בגלות |
ומקרבים את ביאת המשיח!״
<•׳ אי ש ״ קו ליי שראל ״ ,יגאל לו סין :״כאשר האירופים צועקים0 3 • :
והאלג׳ירים מכריזים. :ן לא נשאר ליהודים אלא לזעוק״! 8 .0 .8 . :
• ה סו פרבנימין מי כלי :״מכתבו של בן־גוריון לועידת הסופרים גילה •
חוסר־טאקט, חוסר־ענודה, חוסר־הבנה וחוסר־הבחנה בענייני ספרות!״
@ העתונאיישעיהוא בי ע ם, על טקס הכרזת כפר־סבא לעיר :״מעיני !
כולם זלגו דמעות, בייחוד מעיני התושבים הותיקים והעולים החדשים!״
#ו ד ״ ר תי אודורג בי ר ץ, על חטיפת הילדים בידי הדתיים, :לפני כל רב !
יש לתלות את הפסוק הישן בנוסח חדש, :דע מאין הילד בא, לאן הוא הולך ולפני י
מי אתה עתיד ליתן דין־וחשבון!״

חפולם חזח 1288

פרנ ס ה של פלוריוגן
למחרת יום העצמאות פגשתי את חיים
אבוטבול, שביקש ממני שאחתום לו ערבות
על הלוואה של חמש מאות לירה.
ניוון שכל פעם אחרי יום העצמאות אני
חותם לאבוטבול ערבות על הלוואה של
חמש מאות לירה, ביקשתי סוף־סוף לרדת
לעומקה של המחזוריות הסדירה הזאת, ושאלתי
אותו מדוע אינו מבקש ממני ערבות
על הלוואה אחרי יום כיפור, או אחרי ט׳׳ו
בשבט — אלא תמיד אחרי יום העצמאות?
על זה ענה לי אבוטבול שכל השנה הוא
מרוויח ורק ביום העצמאות יש לו הפסד.
״זה התחיל,׳׳ כך אמר ,״עוד ביום העצמאות
השלישי, שאז, הפעם הראשונה בחיים
שלי, נכנס לי בראש שביום העצמאות אפשר
לעשות כסף. היה זה חבר אחד שלי,
שבשנה שלפני זה היה לו שכל וקנה המון
חומוס ועשה פלאפל על־יד המצעד וגמר
לו את כל הפלאפל במשך, אולי שתי שעות.
מאה לירות אולי הרוויח, הממזר הזה, בעבודה
של שתי שעות. אז אני אמרתי לעצמי
שמה אני טיפש ואין לי שכל? הרי
גם אני יכול לעשות כסף. וככה, ביום
העצמאות של אחרי זה, קניתי המון חומוס,
ביותר משלוש מאות לירות.
״אבל מה יוצא לי מזה שאין לי מזל?
יוצא לי שדודקא באותו היום יש חמסין
כזה שמייבש לכולם אתי הראש, ואף אחד
אין לו כוח לאכול פלאפל, וכולם רק שותים
גזוז. יותר מארבע מאות לירות אני הפסדתי.
״בשנה
של אחרי זה כבר היה לי שכל
וקניתי גזוז. הרבה גזוז. קניתי אוטו מלא
גזוז בשביל החמסין, למה, שבכל פעם ביום
העצמאות יש חמסין. אבל דווקא נופל לי
המזל הכי מחורבן, שביום העצמאות יורד
דווקא גשם, ואני נשאר דפוק על אוטו
מלא גזוז.
״בשנה שאחרי זה, אמרתי לעצמי: תראה
אבוטבול. פעם חמסין ופעם גשם. זה לא
דבר שאפשר לסמוך על זה. מה שאפשר
לסמוך, זה דגלים. כל הילדים קונים דגלים
וגם אנשים מבוגרים אפילו. הלכתי והזמנתי
עשרה אלף דגלים. למה עשרה אלף?
למה שרציתי ־׳החזיר את בל ההפסד שהיה
לי מקודם. עשרה אלף דגלים זה לא הרבה,
למה שבאים אולי חצי מיליון — כתוב
בעתון. עשיתי עשרה אלף דגלים, בעשרה
גרוש כל אחד. עשה חשבון כמה זה, ותראה.
יוצא לך אלף לירות? בדיוק אלף לירות.
כמה אתה חושב הפסדתי? חמש מאות
לירות הפסדתי. למה הפסדתי? למה שהעירייה
נתנה לילדים דגלים בלי כטף. כל
שנה לא נותנים לילדים כלום, דווקא רק
כאשר אבוטבול עושה דגלים — נותנים
לילדים מתנה בלי כסף. אבל כמו שאני
הפסדתי חמש מאות לירה, ככה הרוויח החבר
שלי חמש מאות לירה מגזוז ומיץ.
״ככה זה בכל שנה. זה כמו שד שנכנס
ליום העצמאות לעשות לי הפסד. שנה אחת
אני עושה מטריות מנייר, למה שהשמש
מכה בראש, וגם כובעים נגד מכת־שמש —

אז מה אתה חושב? יש רק עננים בשמים
ואף אחד לא קונה כובע. זה השנה אני
שוב פעם קניתי גזוז וטמפו וקולה ואתה
רואה מה היה? היה גשם. עכשיו בית־החרושת
לא רוצה לקבל חזרה את הבקבוקים
ויש לי שטר אצלו על חמש מאות
לירה. אני צריך מחר לשלם.״
״אם ככה,״ אני אומר לאבוטבול ,״מדוע
שלא תנוח ביום העצמאות?״
״אבל ממה אפרנס את האשד, והילדים?״
עונה אבוטבול ,״צריך לחיות ממשהו, לא?״

ביל להקים גלריה לתמונות. ברגע זה התעורר
השלטון מתרדמתו. זינק קדימה כחיה
פצועה שנפגעה במקום הרגיש ביותר —
בגאוזתה :״אנו, אנו שיכולנו לנפוליאון
ולצבא הצרפתי המהולל, האם אנו לא נוכל
לשני עלובים אלה שאחד מהם הוא בסך
הכל צייר והשנייה סמלת במשטרה —
לנחום ועמליה ארבל?״
אבל נחום ועמליה ארבל לא חשבו להכנע
כל כך מהר, ובייחוד לא עכשיו, כאשר כבר
הצליחו לתפוש בחלק קטן מן החומה.

מקיפה עבר היכול להיות בשינוי קטן
מאוד — סמל העתיד. כאן, בתוך החומות
הללו, היה שליט בשם אחמד אל־ג׳זאר, ש־היתר,
לו מערכת־בטחון חזקה מאוד, שהדפה
לא רק את צבאו של נפוליאון, אלא גם
את ראש יריביו הפוליטיים מגופם המצומק.
כאן, היה בית־סוהר שהפך לבית־משוגעים,
ובית״מרחץ שהפך למוזיאון.
חומת עכו היא לכן אתר היסטורי, הנמצא
אפילו בפיקוח כפול: גם של דוקטור
חירם, משמר המונומנטים הרשמי, וגם של

אם תסתכלו כפינה הימנית למעלה, תראו כיצד משקיפים כאי כית־הקפה בנון? ומזניחים את הרקדנית
כיוזן שהיו מעטים נגד רבים, ניסו גם

>ותר מוצלח מנפול>און

לבנות לעצמם סוס טרויאני: פנו אל לשכת
התיירות הממשלתית בבקשת הלוואה של

והמערכה על עכו החלה.
לו היו שואלים, או לפחות מתחשבים
בדעתו של נפוליאון, לא היו מתחילים
בהרפתקה אומללה זו. אבל כולנו מכירים
את הטיפוס של הישראלי המשוויץ, שאינו
מוכן להתחשב בשום דבר וביחוד לא בנסיון
היסטורי של אחרים.
והמערכה על עכו החלה. בהתחפשם לתיירים,
חדרו לתוך המבצר הבלתי־כניע ובנצלם
את גורם ההפתעה, כבשו את הבורג׳־
אל־סולטאן, שהיה מלוכלך ומלא טינופת.
ניקו את הליכלוך ופינו את הטינופת בש־

חמש־עשרה אלף לירות, אבל התחבולה נתגלתה
מהר והבקשה נענתה בשלילה מוחלטת.
במצב נואש זה, כאשר מצאו את עצמם
דחוקים ולחוצים מכל צד, פנו אל
נורמן לוריה מבית דולפין בשבי־ציון,
וכרתו עמו ברית. בעזרתו הפעילה הצליחו
להרחיב את ראש־הגשר הקטן ולהתפשט על
כל הפינה המזרחית־צפונית של החומה.
הצלחת הצרים עודדה את המחתרת בתוך
העיר, שהחלה להרים ראש. אחד מהם,
האדריכל אלישע גת, עבר אפילו למחנה
האוייב וחצב לו פתח למנהרה הסודית
שמתחת המצודה האנגלית, שדרכה אפשר
להסתנן לתוך השוק ולחדש את מלאי הירקות,
הבשר והקפה מדי יום ביומו.
תוך ניצול ההפוגה שנשתררה לאחר מכן,
הצלחתי, בסיכון רב, להסתנן למחנה הצרים.
ראש המטה הכללי, אראל׳ה לוי, הכניס אותי
דרך המנהרה החשוכה לתוך המצודה האנגלית
והראה לי בגאווה כיצד חשף — בשתי
ידיו ממש — את פתח המנהרה, שהיה מכוסה
במשך שנים בשכבה עבה של סחי.
מכאן הוביל אותי אל האכסדרה הצופה אל
החומות ואל מחסן אבני הבליסטראות,
והראה לי את המקום המיועד עליו יעמוד
תותח הברזל, המונח עכשיו בואדי.
מן האכסדרה מובילות מדרגות־אבן אל גג
החומה. כאן דרכו רגלי על סלע המחלוקת
הגדול. כי בשביל לבנות את מדרגות האבן,
הרסו אחד מכרכובי הגדר ועל זה הקימו
צעקות נוראות, כי בעיני רבים אין דומה
חומת עכו העתיקה לתקציב המדינה שכל
אחד יכול להכניס בו שינויים בכל זמן
שרק עולה הדבר בדעתו. חומת העיר העתיקה
זה דבר כמעט־קדוש. מפני שהיא

ככה מונח לו התותח החלוד בואדי, אכל לא להרבה זמן
כי מתכוננים להעלות אותו לאכסדרה של בית הקפה.

דוקטור בירן, מנהל אגף העתיקות. הם
לא מרשים לעשות עליה שום דבר חוץ
מלהקים על גבה בית־קפה.
אחרי שנחלצנו מכרכוב המחלוקת, עלינו
על הגג. לכל רוחב העין השתרע בית־הקפה,
שהקמתו נמצאת עכשיו בעיצומה. נוטעים
עצים ומותחים גדר ומקימים במה ובונים
מטבח. כולם מקח־ים שבעוד חודש תהיה
חנוכת־הבית ואפשר יהיה להראות אצבע
משולשת לכל המלשינים והמשטינים, שממילא
אין להם תקווה. ואם בכל זאת
יתעקשו, יורידו אותם במדרגות לולייניות
לתוך הבורג׳־אל־סולטאן. ויראו להם את
מוזיאון הצלבנים. במוזיאון זה מקווים המייסדים
ובעלי המניות של חברת חומות
עכו לשחזר את חיי היום־יום של הצלבנים,
שיסתובבו שם חופשים בשריונות פח, ישנו
על מיטות של עץ ויגאלו את הארץ מידי
הכופרים. מי שגם זה לא יעשה עליו רושם,
יורידו אותו בסולם חבלים לתוך המרתף,
ששימש בימים עברו מקום תחנה אחרון
לפושעים ומורדים בשלטון, ואחרי שירעיבו
אותו שם במשך שבועיים — יעלו אותו ישר
אל עמוד התליה, שגם אותו מקווים לשחזר
בדיוק, ולהעסיק לידו — במשכורת חדשית
מלאה — את תליינו של אייכמן.

הה ש מ צה הג דול הב עול ם
שמעתי מפי כמה חלוצים וותיקים שכאשר
היה א.ד.גורדון בדמיה והיה ממלא ארגזים
עם עגבניות בשביל תנובת, היה שם את
העגבניות הגדולות והיפות למעלה.

כה אמר טוסבראה>3ד>
ההגנה הטובה ביותר, היא התקפת־לב.

לפי דרישתהמעשנים
הוצאנו לשוק את

סילון ש טו ח ה
עתה תוכלו ליהנות
מפלה בסיבוב החמישי

מס־ל|| עגן לך - ,בקופסה הכחולה

מסיל | 1ששחה

-בקופסה הצהובה

שתיהן באריזה אמריקאית כפולה
ובאיכות מיוחדת במיכה
המחיר ללא שנוי 20 :סיג 37 .אג.

אנו קונים

ב צלו ם
הסרט קובע!

011:11111
5רח £ )7011 ^ 11 ווומז 3 5

3קא
ל צלו ם ב תנו ע ה וב תו ך
אול ם ״ 34

3קז
הסרס בעל הגרעין העדי! ״

ל הגדלו ת ״ 24

א&ק 16ח 0יוו 1פ610צ
לצלומים מוצלחים ״ 30
ל ה שיג בכל בת• מסחר
ל צ רני צי לו ם.

סו כני ם. א .ברני
תל־אביב, שד• רוט שילד5י

01916111

כדו רגל
נבחרת ב שפל

ביח״׳ו לסיגריות לוד

מצלמות ואביזריהן
במחירים טובים!
העתקות מסמכים
* במהירות נבו במקום)
* באיכות
* בסודיות
כל המצלם
מעשיר את חייו

ספ 1רט

טל 65421 .

6 1 1 9 .1 3 1 2

שערותיך נושרות*
הנך צפוי לקדחת*
הצטרף לאלפים שנוכחו ביעילותו של
אליקסיר מוצר של הביאוקופמטיקאי ד׳ר א. רובין

״ העו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם. דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מעולם לא נמצאה נבחרת הכדורגל הישראלית
במצב כה עלוב כשם שהיתר, השבוע׳
ערב משחקה נגד נבחרת תורכיה
באיסטנבול. יום לפני המשחק נראו 16הכדורגלנים
והמאמן הלאומי כאילו היו כבר
אחרי המשחק שהסתיים במפלה ניצחת.
היו סיבות רבות למשבר המוראלי שהתבטא
בדכאון כללי של השחקנים ובהתפרצויות
רוגז וכעם אצל המאמן. המכרעת שבהן
היתד. משחק המבחן האחרון שערכה
הנבחרת בשבוע שעבר, נגד מחזיקת הגביע
הצרפתי, מראן.
ההצגה העלובה שהציגה הנבחרת באותה
הזדמנות, היה בה כדי להביא לידי יא,־ש
לא רק את קהל הצופים, שבפעם הראשונה
בתולדות הנבחרת, קרא קריאות בוז מעליבות
כלפי השחקנים, אלא גם את הכדורגלנים
עצמם, שנוכחו שאין הם מסוגלים
להיות צוזת מלוכד ושבראשם עומד מאמן
מבולבל, עצבני, המנסה לחפות על חוסר־מעש
באימפרוביוציות של הרגע האחרון.
קפטן הנבחרת, נחום סטלמך, זכה במשחק
המבחן לקריאות בוז בנוסח :״סטלמך
הביתה!״ הוא• קיבל את הקריאות כפשוטן,
נשאר בבית שעה שחבריו יצאו למחנה האימונים.
שחקני הסגל, שיצאו באוטובוס
לחפשו, מצאוהו מטייל ברחובות פתח־תקוה
עם אשתו וילדיו, שיכנעוהו לבסוף להצטרף.
אין על מה ללחום. המשבר הפוקד
את הנבחרת אינו רק תוצאה של חילופי
המשמרות החלים בה. זהו בראש וראשונה
משבר של אימון. מאז הפסדיה המשפילים
האחרונים של הנבחרת במשחקיה נגד נבחרות
איטליה ואנגליה, לא נעשה דבר לשיפור
הרמה ולד,בראת הסגל.
הנבחרת התורכית, לעומת זאת, למרות
שלא תופיע בהרכבה המלא, בהעדרם של
שניים מטובי שחקניה, שנרכשו על־ידי קבוצות
איטלקיות, היא לאחרונה בכושר מעולה•
במשחקה האחרון היא נוצחה על־ידי
נבחרת הונגריה המעולה בתוצאה הזעומה .2:1
סיכום שני המיפגשים הקודמים בין ישראל
ותורכיה, שהתקיימו לפני 12 שגה,
מורה על יתרון ביחס השערים לזכות ישראל
בשעור של ,4:7אחרי שישראל ניצחה
בתל־אביב 1:5והפסידה באיסטנבול .3:2
נראה שהתורכים ינסו לנצל את משבר
הנבחרת הישראלית כדי לאזן את יחס השערים•
העובדה שהמשחק הוא ידידותי,
ופרט להישג של יוקרה אינו מקנה דבר
לקבוצה המנצחת — עומדת אף היא לזכותם
של התורכים.
כי ספק רב אם הישראלים ישתמשו בנשק
הלחימה, כשאין להם על מה להילחם,
מלבד על מניעת קריאות־בוז בבית.

ה ג בי עהחורג
רבע שעה אחרי שהחל משחק גמר הגביע
בירושלים בין מכבי חיפה למכבי תל-
אביב, הונפו כבר מעל בית־הנוכבי בהיפר,
דגלי הלאום וכתובת־ענק בישרה לאזרחי העיר
:״הגביע הוא שלנו.״ באמצעות קשר
טלפוני ישיר קיבלו אוהדי הקבוצה החיפאית
שנשארו בחיפה דיווח שוטף על מהלך
המשחק. אחרי שהתוצאה בדקר, ה־ 13 היתד,

0:3לטובת קבוצתם, ד,ירשו הם לעצמם להניף
את הכתובת שהוכנה מראש.
בתום המשחק בירושלים 2:5צבאו כבר
אלפים על בית־המכבי בחיפה. מברקי ברכה
וזרי פרחים החלו לזרום לבנין עוד לפני
שהספיקה הקבוצה לחזור מירושלים. אפילו
היריבה העירונית, הפועל חיפה, שלחה זר
ענק. רק אדם אחד התעלם מנצחון החיפאים:
ראש עירית חיפה, אבא חושי. חושי, שבזמנו
הטריח את עצמו לעלות לירושלים למשחק
ליגת־מקומות־ו־,עבודה, לא התפנה לחזות באחד
ממשחקי הגמר של קבוצת עירו ואף
לא טרח לברכה.
כאשר ביקשו אנשי מכבי חיפה לצרף את
גביע המדינה שזכו בו למצעד המחולות
שצעד בהיפר, בליל־ד,עצמאות, נענו בשלילה.
היה זד, בעל מכונית פרטית שקשר את הגביע
לגג מכוניתו, התגנב למסלול המחוללים
כשרבבות מריעים לגביע החורג.

אירגון
ה אי ששדאי בו א
המתאגרף שיעלה במחצית חודש יוני
לזירת האיגרוף באיצטדיון באסה ביפו,
כדי להתמודד עם המתאגרף היהודי־אלג׳ירי
אלפונז האלימי על תואר אלוף אירופה במשקל
קל, יזכה לפירסומת רעשנית עוד
לפני הקרב. יהיה זה האלוף האיטלקי
פירו רולו. אותר, שעה יזכרו רק מעטים
שרולו הגיע לבאסה רק במקרה, ושבעצם
היד, צריך להתייצב שם מתאגרף אחר: פייר
קוזמינם, האלוף הבלגי.
כאשר תוכנן קרב האליפות ביפו היה
קוזמינס צריך להתמודד עם האלימי על
התואר. עבורו היה זר, שיא הקריירה שלו.
אחרי 12 שנות פעילות מיגעת, אחרי שנים
של אכזבות מיאשות, עמד קוזמינס לעלות
על דרך המלך. הוא היה אלוף אירופה.
אם יצליח להגן על תארו בקרב נגד האלי־מי
היה זוכה בקרב עם הברזילאי אדר
ג׳ופרה על כתר אלוף העולם.
מעטים המתאגרפים בהיסטוריה שהגיעו
למעמד כזה בדרך כה קשה כמו קוזמינם.
באשר החל את הקריירה שלו כמתאגרף
מקצועי ניצח אמנם ב־ 37 הקרבות הראשונים.
אולם לאחר מכן עברו עליו שלוש
וחצי שנים בהן לא ניצח באף קרב אחד.
מתאגרפים אחרים היו עוזבים מזמן את
הענף במצב כזה. לא כן קוזמינם. בעקשנות
מפליאה המשיך להתאגרף עד שלפני שנתיים
חל מפנה ותוך זמן קצר הפך לאלוף
אירופה אחרי שניצח בנוקאוט את האלוף
הבריטי פרדי גילרוי בסבוב התשיעי.

שלום ישראל ...שלום אליפות:״

אולם לפני שיצא לקרב נגד האלימי ביפו,
היה על קוזמינס למלא התחייבות מוסרית
ולהגן על תארו פעם נוספת נגד האלוף
האיטלקי, רולו. כי בפעם הקודמת בה התמודד
קוזמינם עם דולו הוא זכה בנצחון
שלא התקבל על דעת אלה שחזו בקרב. רולו
הצליח להפילו שלוש פעמים לריצפה עד
מנין תשע. למרות זאת הוענק הנצחון
בלגי פי נקודות, והתואר נשאר שלו.
לא היה לו שום חוזה לקרב גומלין.
אך קוזמינס חש התחייבות מוסרית
כלפי רולו, יצא להתמודד עמו לפני שיצא
לישראל. בקרב שנערך לפני חודש בבריסל
הופל קוזמינס בסבוב החמישי על־ידי מהלומה
ישירה ולא הצליח לקום עד לסיום
הספירה. כשהקיפוזזו העתונאים בתום הקרב,
אמר קוזמינס :״שלום י שראל...
שלום אליפות ! ״
העולם הזה 1288

קולנוע
סרטים
רצחהאש ליו ת

פרטי בהחלט

(פאר, תל־אביב; צרפת)

מעלה את המסך מעל חייה הפרטיים בהחלט
של כוכבת קולנוע נערצת ונחשקת,
שהעתונות כולה רודפת אחריה וצופי הקולנוע
כולם משתגעים לדעת פרט נוסף מהנעשה
במטבחה, או בחדר המיטות שלה.
המסך עולה — ומתגלה שלכוכבת אין
בכלל חיים פרטיים, וכל חייה הם מנוסה
אחת גדולה, אבודה מראש, כדי לזכות
בכמה רגעים של פרטיות.
זהו סיפור שאין לו סיכוי למצוא חן
בעיני הקהל. לרובו הוא הורס את כל אשליותיו,
ומעטים הם הצופים המוכנים לשבת
בשלוזה באולם הקולנוע ולראות כיצד
מתמוטטת דמותו של עולם הזוהר, סצינה
אחר סצינה. לואי (הנאהבים) מאל, במאי
הסרט, לא טרח כלל להקל על הקהל את
יסודי הגסיסה של יצורי דמיונו שניזון
בשפע ממטעמי העתונות והפרסומת. הוא
מציג קטעי תמונות מחייה של הכוכבת בסגנון
קולנועי רפורטג׳י, ללא הסברים,
ללא קטעי קישור, ללא התחלה וללא סוף.
ברור שהקהל יוצא מאוכזב.
אבל הסרט הוא מצויץ.
עוד יותר מקסימה. בריג׳יט בארדו
משחקת את התפקיד הראשי, ובמידה רבה
של אמת ניתן לומר שהיא מ׳^חקת את
חייה. פרטי הקריירה הם שונים בחלקם.
הכוכבת שבסרט גדלה על חוף אגם ג׳נבה,
בורחת לפאריס עם להקת ריקוד, הופכת בין
ליל!־ .לכוכבת קולנוע נערצת, שההמון מוכן
לקרעה כדג מרוב הערצה, כמו את אליקי
במל־אביב.
הכוכבת מגלה שהיא הפכה עבד נרצע
למעמדה. היא מתחילה לנוס מצבא עתונאים
וצלמים, כדי לחפש מעט אושר פרטי בזרו־

עותיו של מתכנן תפאורות (מרצ׳לו מסטרו־יאני)
,המכין הצגה לפסטיבל בספילטו. האיש
מבטיח לה להגן עליה, והיא מגלה
שההגנה אינה אלא בריחה נוספת.
ב.ב. משחקת בסרט זד, את תפקידה הטוב
ביותר. היא אינה מתפשטת, אינה כובשת
את הקהל בחיוכיה התינוקיים ואינה מנענעת
בירכיה. היא מציגה את ב.ב. האדם
שמאחורי המסכה, את הכוכבת הנברוטית,
העצובה, המלנכולית, והיא מקסימה בצורר,
זו הרבה יותר מאשר ב.ב. הבובה.
אולם למרות שהסרט עוסק בב.ב. ואינו
מרפה ממנה לרגע, זהו אולי הסרט הראשון
בו מופיעה ב.ב. שיש בה גם הרבה חוץ
ממנה. צילומי הצבע הנפלאים, אוירת הבדידות
והיאוש שהצליח מאל להשרות על
יצירתו תוך הקבלה לטרגדיה תיאטרונית
קלאסית, עושים את הסרט ליותר מאשר
עוד סרט של ב.ב.
אם אמנם עומדת ב.ב. להגשים את החלטתה
לא להופיע יותר בסרטים אחרי
שהסריטה סרס זה — הרי סרט זד, מסביר
הכל.

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הכורה שכזאת (בן־יהודה, תל־אביב;
מאי, חיפה; הבירה, ירושלים) —

מתיחות והלצות, הרפתקות ובדיחות חושפות
את האנשים שמאחורי סיגנון הפלמ״ח
בסרטו של הבמאי זאב חבצלת. יוסף צור,
יוסף בנאי, גדעון זינגר.

מיני ה (ארמון־דויד, תל־אביב) —

התנגשות בין שני אנשי צבא ישראליים בבעיית
יחסם אל בדואית פצועה וילדיה.
סרט פעולה ומתח על רקע מבצע סיני.
דינה דורון.

עין השטן

תל־אביב) —

אינגמר ברגמן על נשואין, נאמנות ובגידה,
בקומדיה משעשעת, המתארת את דון ז׳ואן
העולה מגיהינום לחופשה בת יום.
• דיל אהבה אחד (אוריון, תל־אביב)
— פסקל פטי ורוג׳ר האנין נתקלים
באלף מכשולים בלילה אחד, בנסיונם לבגוד
בבני זוגם.

לא בובה — מלנכולית
העולם הזה 288ו

יק־נרז >י.ב׳ית.

נו שאנ דו ש ־ ט י פו לחפל
פרחיבר (הוד, תל־אביב; צרפת) הם
הפרחים הגדלים בשולי החיים. בשכונות
העוני, או בשיכונים החדישים שבפרברי
הערים, בערוגות של משפחות מעורערות
ובשמש יחסי אנוש מנופצים.
סרט שנועד להראות כיצד הופכים אנשים
צעירים לעבריינים צעירים. את קרקע צמיחתם
ואת סופה של הדרך בד, הם הולכים.
האמצעים הם פשוטים: סיפור תמים, פד,
ושם אף פיוטי, המספר את תולדות הכנו־פייה
של השכונה.
מהשעמום, מלחץ הבעיות בבית, בורחים
נערי השכונה אל חסות הכנופיה, המקנה
להם זהות משפחתית חדשה. מגניבות של
מד,־בכך הם מגיעים לגניבות מתוכננות
בהיקף גדול, ועד לתכנון שוד נועז. הם
עומדים על סף השואה האישית, אבל שרידי
רגשות האנוש מחזירים אותם לבסוף אל
המסלול התקין, ולוא גם עולה הדבר בחיי
אחד מהם.
~ הנ עלם הגדולדזהו ~סרט שאינו~מחדש
דבר. לא בסגנונו הקולנועי, לא בתוכנו, לא
במוסר ד,השכל שלו, ולא בהארה מיוחדת
של הבעייה. אפשר היה לסלוח על כך, לולא
יוצר על־ידי מוסל (בני טובים לאן?) קארנה,
מגדולי במאיר, של צרפת. לגביו יצירה מעין
זו היא כשלון מוחלט.
התסריט הוא תפל ומלאכותי. עצם הצבת
נערה יחידה, ולוא גם יפה, כמנהיגת ה־בגופייה,
נראה, מלאכותי. סצינות ד,בגופייה
— החל במבחן הכניסה וכלה בברית הדם
— הן בנאליות במ׳ידה כזו, שאפילו סרטי
העבריינות הצעירה ד,הוליבודיים לא יעזו
להציגן.
שגיאה אחרת של התסריט: אחת הדמויות
המרכזיות של העלילה, זו של הטיפוס
השלילי המובהק, נקטעת באמצעיתה, נעלמת
אי־שם באמצע הסרט, ללא הסבר כלשהו.
על אף הניצוצים הבודדים של פיוט קולנועי,
קשה להבין כיצד במאי כקארנה נטל
על עצמו ביום סרט חסר מעוף מעין זה,
וביצעהו בצורה בנאלית כל כך.

תדריך

ב.כ. ג״פרטי בהחלט״

ארדד בי

האמריקאית היפה

(מקסים, תל-

אביב; אוריון, חיפה) — המכונית כסמל
המעמד החברתי, בקומדיה מסורסת של
רוברט דארי.

.ג ־וני רג

כז פ 1 ? .ל

רז לגי ס
קדימהפקידות שנות •

לומדים היטב בביר,״ם

בן־יהודד ,74 .ת׳׳א, טל 220314 .

• אנגלית וצרפתית למבוגרים
ולתלמידי בתי־ספר( .שפה יומיומית
/דקדוק, סגנון ושיחה

• עברית, שיפור הכתיב, קורס״
פונדנציה, דקדוק, סגנון.

סהנהלת חשבונות לימוד
מרוכז בקורסי פדקר וערב, הכנה
לבחינות.
• כתיבה כמכונה עברית
בשיטה עיוורת.

קורסי ערב לפקידות, למבוגרים ולנוער

(בהנהלת חשבונות, מזכירות, קורספונדנציה וכתיבה במכונה)

התיעצות והרשמה 12—9 :לפנה״צ; 9—3בפרב

ת שב ץ העול הוד 1236 .
תשבץ וגז ווובר על ידי נשיגדבנזגן ^גבשודייגו.
מנעו גזגא גרפיקאי, אשד שעגגויג גזפגגיגג!
נועבגוגז, על כן וזגוריבג ר\ז2ן דיש אווון רגזוו־ביב
נזעניין. אך או 1גזאונזץ רוויבגד משבץ
אור נעיע אדרי שנעייע של פוודגנגוו.
וגזרי וזגווצאוז.
מאונך )1 :פיסיקאי
בעל פרם
נובל; )4מדינה בל־קאנית;
)10 ידיד;
)11 תרופה; )13פלא;
)14 צייד דנים;
)15 דרך פעולה קבועה,
אופן; )17 נבעה;
)19 ישז; )20
משופע; )22 מרינה
ערבית; )25 נמנע
לאכול; )26 קול הגלים;
)27 עריץ:
)30 אחווה; )32
כפול; )33 מלת שאלה;
)34 תואר הולנדי;
)36 תואר מזרחי;
)37 אמורטיזא-
ציה; )39 נקי; )41
תת־שר הבטחון; )42
עדין; )44 שח־רחוק;
)46 התכונן לפעו־לה;
)46 אבר ב ויו; 55
)50 סימן; )51 נשק;
)53 מוסד פיננסי;
)55 קרב; )57 מכשיר
עינויים; )58
מספיק; )59 מד־לחות; )60 מיטה צבאית.
מאוגד )1 :חוזה ידידות; )2פה האריה;
) 3טיפש; )5ישן; )6נז פרי;
)7קיר מים; )8משקה משבר; )9שליטה
עליונה; )12 נופל; )15 שיכבה המכסה רקמות
שריריות בנוה; )16 דיז, חוק; )18
הרוצח טאנטוורפז; )21 מהתל; )23 בתוכי:

)24 מלת זרוז; )26 חומר מפעיל למנוע;
)28 נוזל החיים; )29 מדינאי תוניטי; )31
פרח; )32 כלי עבודה לבנאי; )35 נופש;
)37 סופר עברי; )38 נהר בישראל; )40
יחידת חשמל; )41 נהר באיטליה; )43 אחי;
)45 מקלקל; )46 נע ונד; )47 דרך סלולה;
)49 שעווה; )52 היטל; )54 צינה; )56 נוסע
בסירה; )58 חי בסים.

במדינה
מ שפ ט
שי סהבדוקה

ו/אורן^אות()
( ,נ תווז ו 1ו • 3למוד ב 3ת 3

חו -ף וי ח

ור־,ו־וו־ורוו־: ,

דז ל ־י א רי ר.

ר י״ ח

הנהלת מפעל הפיס דנה במאזנו של המפעל לשנת 1961/62
שהסתכם בהכנסה ברוטו ממכירת כרטיסים בסך 38,530,000ל״י
(לעומת פחות מ־ 24 מיליון לירות בשנה שלפני כן) הגידול התבטא
ב 61 ההוצאות לארגון, הנהלה ופרסום מסתכמים ב־270/0י1
לעומת ס/ס 1,60 בשנה שלפני כן.
על סמך האומדן לשנה הקרובה, הוחלט להעמיד לצורך הקמת
בתי־ספר מכל הסוגים באמצעות הרשויות המקומיות סך של 12
מיליון לירות, נוסף ל־ 2ורבע מיליון לירות של משרד החינוך.
מלבד הסכום האחרון יוסיף משרד החינוך עוד סכום של 3מיליון
לירות בערך, לצרכי בניה אחרים ובעיקר להקמת בתי־ספר חקלאיים.
אגף השכון נותן גם הוא את חלקו בסך 3מיליון לירות להקמת
כתות באזורי פיתוח.
לסכומים הנ״ל יוסיפו הרשויות המקומיות עצמן סכום של 5
מיליון לירות בערך. בסכום הנ״ל ייבנו איפוא, בשנה זו, בניני
חינוך מכל הסוגים (פרט לחינוך גבוה) על סך של 25 מיליון לירות.
נוסף לסכום הנ״ל של 12 מיליון לירות, שהועמד לצורך בניית
בתי־ספר מכל הסוגים ע״י מפעל הפיס, יועמדו כספים לצורך
הקמת 25 מרפאות (בעיקר באזורי הספר) ,לגמר בתי־חולים שהם
בשלבי בנייה ועוד — ,סה״כ של 2וחצי מיליון לירות.
הנהלת מפעל הפיס מקוד איפוא, להוציא בשנה הקרובה סכום
של 15 מיליון לירות בקירוב, למטרות הנזכרות לעיל __

1? 0 0א^.מ 0 1 1 3

הקהל הרב צבא על קופת הקולנוע —
אולם היא היתד סגורה :״כל הכרטיסים
נמכרו.״ יוסף כהן לא היה מוכן לוותר
על הבילוי. הוא פנה לצדדים, חיפש
מישהו המוכן למכור לו זוג כרטיסים.
לפתע הבחין בשולי ההתקהלות באחד
הספסרים, כשהוא ניצב ומנסה להציע
את סחורתו. יוסף ניגש אליו .״זה יעלה
לך שתי לירות,״ אמר לו הספסר, והציג
שני כרטיסים במחיר לירה וחצי האחד.

הדסה גלוזר >מרבז) ותיזמורתה
סוצארם, עגלה וסוסה, טוויסט וכל נדרי
יוסף כבר ביקש לקנות אותם, כאשר
התקרבו לפתע אליהם שני שוטרים, שמו
ידם על הספסר .״אתה עצור על נסיון
למכור כרטיסים במחיר מופקע,״ הודיעו לו,
והחרימו זוג כרטיסים בודדים שנמצאו בכליו.
שניים־שניים. כשהובא הספסר לבית־המשפט,
התברר כי השוטרים לא שמעו,
למעשה, את דבריו, כשהציע את הכרטיסים,
והעדות היחידה שהיה לה משקל היתד
עדותו של יוסף, אשר לא יכול היה להסביר
בדיוק כיצד נוסחה ההצעה.
בפסק־דינו ציין השופט כי אין זה מתקבל
על הדעת שאדם שעיסוקו ספסרות־כרטיסים,
יחזיק בכיסו רק זוג כרטיסים
יחיד, זיכה את הנאשם.
כשיצא הספסר מאולם בית־המשפט, חיכה
לו ידידו בחוץ .״אחד. רואה,״ לחש לו
וטפח על שכמו ,״אמרתי לך שכדאי להשאיר
אותם אצלי ולעבוד שניים־שניים!״

ד רכי אד
הסאק סו פון ה צו ח ק

נורחיק קשקשים
.ע ם לנולין־
מטפח ומיפה
שערר

המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״נז

ביסים, לדברי המאסטרו הבלונדי הדסה
גלוזר, העולה החדשה שהגיעה לפני שנה
ממרכז אירופה.
היא לא רק מאסטרו. היא יכולה ליטול על
עצמה בבטחון תואר מוסיקאלי נוסף: הסאק־סופונית
היחידה בארץ. המחצרצת, המתופפת,
האקורדיוניסטית, המחללת, והמנגנת
על קלארינט. המקצוע הגברי, היא מגלה, לא
איים מעולם על נשיותה המובלטת בבלונד
על־טבעי, סילסול תמידי ורוד. הסאקסופון
גם לא הפריע לה להתחתן פעם. בזמן המלחמה
הוא אף הציל את חייה כשנאלצה
לנגן בו לפני הגרמנים.
הנשים העליזות. כל זה לא כלום ב
איש
לא התעלף עדיין מצלילי תזמורת-
הנשים הראשונה בארץ. אך ארבעת המנגנות
מלאות תקווה. העתיד לפניהן כי רק
לפני שנה נוסדה התזמורת בניצוחה של
המאסטרו הדסה גלוזר. מנגנות בה שלוש
אלמנות ופסנתרנית — נשואה.
הן מופיעות, כפי שמוסבר בדייקנות
בכרטיס־הביקור שלהן: בנשפי־חשק, נשפים
פרטיים, חתונות, בר־מצוות, בתי־הבראה,
מלונות, מחנה צבאי, בארים, בידור ,62
תוכניות המאורגנות על־ידי ההסתדרות.
הסאקסופוניסטית, הפסנתרנית, המתופפת
והאקורדיוניסטית חשות שעצם היותן תופעה
בודדת בארץ — מחייב אותן מאד. לכן, הן
מציינות, בחרו בזהירות רבה את הרפור־טואר
העשיר, כדי שיהיה לטעמו של הקהל
הישראלי. הוא כולל: וואלסים, טאנגו, עגלה
וסוטה, שוברט, קונטסה מאריצה, כל נידרי,
טוויסט, סוקרסוקו, מוצרט, להר וכמו־כן
בערבות הנגב. הקהל דורש תמיד

עיני הגברת הטמפראמנטלית, בת הארבעים־
פלוס, השולטת בטוויסט. היא גאה במיוחד
על אילן היוחסין שלה :״דודי חזן באמריקה.
בן דודי הוא הרב הצבאי של פיקוד
הדרום. קרוב אחר הוא ראש־עיר דתי. משפחתי
מורכבת מחסידי פוניבד: סבי היד
רב ואבי שוחט.״
היא משוכנעת שהיה שוחט אותה, לו
ידע עם מי• מבלה בתו הקטנה כל אחרי־הצהריים.
הוא היה מעדיף, תן הסתם,
שזה יהיה גבר, לא סאקסופון.
הדסה היתד, אטראקציה באקדמיה של בו־דאפשט,
כשהיא מעוררת דאגה בין מתחריה
הגבריים, בשל ריאות הברזל שלה. היא
היתד, סולנית ברדיו תינה ובוקארשט. מה
שמסביר לדעתה, מדוע בשום אופן לא
יכלה להפסיק את פעילותה המוסיקאלית
כשעלתה לארץ. פשוט חשה צורך פנימי.
הסיבה הלא חשובה לגמרי היתד, גם —
פרנסה. הדסה מנתחת את מצבה אז:
״באתי לכאן עם חבילת שמאטס, סאקסופון,
קלארינט, פיקולי, מיליון קילו סבלנות,
10 מיליון קילו הומור ומאה מיליון קילו
אופטימיות.״
עם כל המטען המגתן טסה לסוכנות, עברה
בחינה, הוכרה כאקדמאית, והעיקר —
קיבלה שיכון בנתניה. הדבר האחרון המריץ
אותה לתת מודעה בעתון, בה הזמינה את
כל הנשים המוסיקאליות בארץ להתאחד
וליצור תיזמורת ג׳ז של נשים .״הרגשתי
שאני מוכרחה לתרום משהו לממשלת ישראל
ולמדינה. התחלתי לחשוב מה כבר
יש. גיליתי שיש פרלון, ניילון, באנלון,
אורלון. למה שלא תהיה גם תזמורת נשים,
חשבתי בלבי?״
כך נוסדה תזמורת השמלות, סוננה ונותרה
על בסיס של רביעייה. אין לה עדיין
שם. אולם בתוכניתה של המנצחת האלמנה
להשתמש בשם המקורי, הנשים העליזות.
לאחרונה זכו המנגנות לחח־יה ששום
גבר לא היה זוכה לה: הן הופיעו בבני־ברק
לפני נשות אגודת ישראל, בנשף למען
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 1288

..חפש
את הה אשה חפש את האשד חפש את האשד חפש את ה אט ה חפש את האעה חפשא
חפש את

בי ת רו חשת רגינסלמסם

שנייה לאחר שעיכלנו

את המודעה

הצנועה בבית ציוני אמריקה — קורסים
לגברים?טיפוח החן — כבר ריחף לפנינו

חזון־אחרית־הימים הפרטי שלנו: שורת גברים
ארוכה — כל הידידים שלנו — בסטרץ׳
שחור, פוסעים אט־אט על קצה נעלי ריקוד,
כרכים עבים על הראש, מסכת ויטא־מינים
על הפרצוף האומלל, נקודת־חן בזווית
העין, הבטן מוכנסת, החזה מובלט, הידיים
לצדדים, בעוד גברת אתת, מין לאה פלטשר,
מנצחת עליהם בשוט עגלונים מרהיב־עין.
השורה האחרונה היתה, לצערנו, אוטופייה
בלבד. שום שוט. הרקדנית אירנה גסרי׳ משתמשת
במקל סימלי, או באצבע לאילוף החומר
הגלמי שלה — מנהלים, דיפלומאטים
מתחילים, דיילים, שוטרים ופקידים. הם
באים אליה לטפח את החן הבסיסי שלהם,
השרוי, לדבריה, במצב מחפיר ביותר.
״ג׳נטלמן זה כישרון מלידה. הצרה עם
הגברים בא ־ץ, שהם נולדו מפגרים,״ משוכנעת
אירנה, שנטלה על עצמה לפני שנתיים
לעזור לעלובי החיים הללו. היא טיפחה
מאז את החן ל־ 400 גברים. כולם, חסרי
הקסם האילזי בעבר, מייצגים כעת את ישראל
בכבוד, היא אומרת. בשגרירויות העולם,
בנתיבי־אוויר, בקומה החמישית ואצל נשותיהם,
שולחים לה מכתבי תודה.
תוכנית בית־החרושת לג׳נטלמנים שלה,
הנמשכת שלושה חודשים, כוללת הדרכות
מקסימאליות בקוסמטיקה, אופנה, היגיינה,
חיזור ונימוס. אימה, הממלאת את תפקיד
גיזלה בסרט אף נזלה למורננשט״ן, נראתה
מוגזמת כ מ דו ת רר״ג בנפעזיד: פיאר \2אררן, נזאגי רזף, איב נזן־רורן
מזועזעת במיוחד כאשר סקרה את מצבו הפיזי
של האינטלקטואל הישראלי הממוצע:
״הביטו, למשל, על העתונאים הממלאים את בית סוקולוב. הטיפוסים האלה סובלים כמו בשלב מתקדם. בסיום הקורס עוברים החניכים בחינה ומקבלים תעודה עם דרוג של
כולם בלי יוצא־מהכלל מיציבות של סמרטוט. בטן נשפכת, סאיירים של שומן מאחור, ציונים.
לוחצים ידיים בעמידת פיסוק ולובשים גרביים משובצות אחרי־הצהריים. אני מוכרחה
בפיתוח השארם הגברי תופסות מקום נכבד ההרצאות להיגיינה ויופי. מתי למרוט גבות,
להגיד שכל זה מעורר בי גועל־נפש.״
להוסיף שיניים, לגדל שפם, ולמי אסור לחייך. לדיפלומאטים הישראליים ממליצה אירנה
כצעד ראשון היא מאלצת את הדיפלומאטים והדיילים שלה לשלוף ידיים מהכיסים ולשכוח בחום לסגל את התיספורת הצרפתית. אם יש שערות. במקרר. של קרחת — עצתה היא
לנצח את עמידת הפיסוק המטומטמת :״שימו לב,״ היא מעירה ,״שכל דיפלומאם מזהיר לגלח גם את המסגרת המכערת. כבר ראינו את המפלגה הגדולה מתנדפת בבחירות הבאות,
הולך כשהוא משפשף בכל הכוח ברך בברן. גם אם נקרעות לו המכנסיים, הוא יכול הלוא אבל איתר הנוראה קילקלה לנו הכל:
להגיש חשבון־הוצאות.״
״אני לא מתכוונת לבן־גוריון. לאישיות כמוהו מותר הכל. גם להיות במסגרת. לעומת זאת
התלמיד בקורם אינו מקבל שום השכלה מסודרת באשר להתנהגות עם נשים, אם כי ישנם דיפלומאטים ישראליים רבים המתירים להם התנהגות בזוייה, כאילו היו איזה אישיות.
הפרינציפ המקורי השולט שם, מזהיר שהנקיון קודם לאהבה. ברשותה האדיבה מאוד של שמים רגליים על השולחן, לוגמים מרק ברעש, ועונבים עניבת כסף. בקורם של אני מלמדת
הנימוסאית אימה, בוגרת הקורסים לקראמיקה ודראמה בוזינה, הצלחנו גם להביא לפני שזה לא יפה.״
הקהל הרחב את התיאורייה הבלעדית׳ שלה על בעיית הריקוד בחברה האנושית.
עצתה הגדולה ביותר, לדעתה, עליה היא ממליצה בכנות לכל ג׳נטלמן ישראלי, היא:
ריקוד אינו רק מצב בו זורק הגבר את זרועותיו על גברת זרה ומאמץ אותה אל לבו להתרחץ לפחות פעם ביום. עם טאלק.
בלי שבעלה יירה בו. זה מצב הרבה יותר עמוק, היא חושבת, בו חשובה הגישה. הג׳נטלמן
עשינו סך־הכל. המצב הסופי נראה לנו כזה: הגבר יוצא מהקורס — ג׳נטלמן מושלם. הוא
המהוגן קרב אל הגברת ברגליים סגורות, קד קלות, שואל, אפשר להזמין אותך לרקוד?׳ חוזר לאשתו ומגלה בה את האמת הערומה ואז הוא מתחיל לבכר בלונדיות. אין לו ברירה.
וצועד אחריה למרכז האולם. חופם בידו השמאלית את הימנית שלה, כשהימנית שלו
א 1£ג 1׳1,3׳ א .0£
כי ] 25 סא 81,0
לופתת את גופה בצורה כזאת שאצבעותיו נוגעות בצד המותן שלה. בהחלט לא בגב. זו

גסות רוח. יש לה על זה סיפור מעורר מחשבה:
סז 7ו שר כלב
״פעם ערכתי שיעור בריקוד לתלמידים ולנשותיהם. אחרי הטאנגו הראשון ניגשה אלי
בילוי של רבע שעה בל״ג בעומר, בוועד הקהילה, הספיק לנו לוודא סופית, שזה
גברת אחת ואמרה לי, :במשך 15 שנות הנישואין שלנו רקדנו כשאצבעותיו של בעלי
על גבי. לא היתה לנו שום הנאה. היינו אדישים. הערב, כשאמרת לו לתפוס באצבעות את היום הנורא ביותר בחייהם של מאות גברים ישראליים. רימו אותם. את יוסי, דני, מיקי —
החברים הכי טובים שלנו. שמו להם שרשרת ומספר על הצוואר. והם נבחו לנו לחיים
צד המותן, התרגשתי בפעם הראשונה בחיי. זה המקום המדוייק, תודה רבה לך.״
גברים בני 20—60 לומדים אצל אימה שלהתגפף בקולנוע זה לא נימוסי. אפילו לא עצוב מעבר לעוגה, מתוך חליפת־אבל אלגנטית של מאצקין.
בעיניים מטושטשות מדמעות יכולנו להבחין ברמאיות הקטנות בשמלות הלבנות המושלהחזיק
לבחורה את הזרת ברחוב. ושההזדמנות היחידה לישראלי לגעת בבחורה ברחוב,
זה רק במעבר־חצייה. רק במרפק, כמובן. כשג׳נטלמן אמיתי מזמין נערה לביתו, למשל, אלות שלהן, חוגגות את הניצחון המביש: מושכות בשרשרת. חלמנו שאנו מובילים אותן
הוא צועד מדרגה אחת מאחוריה. לא לגמרי אחוריה. היא עלולה לחשוד שהוא מעוניין למדורה, לצלילי המארש של מנדלסון.
בשבוע הבא עוזב מטען גברים נוסף את מעמד ההומו־סאפיאנס. לנצח, כמובן. אלא אם
ברגליה, ולא באישיותה, ותפגע. רק בחושך הוא צועד הראשון, כדי שהיא לא תכנס לדלת
כן הם יהיו פעם ברי־מזל, או נואשים עד כדי להגיע לאלמנות.
של השכן.
אצל המחנכת איתר שומע ג׳נטלמן העתיד שלדרוש משהו מבחורה אחרי הערב הראשון,

יותר בשוט -יותר בריא
זה בניגוד לכל טיפוח החן. גם אם הארוחה היתד יקרה מאוד. הדיפלומאט, הדייל, והשוטר
בקורס, משננים מבוקר עד לילה כי חוסר נימוס משוזע הוא לנשק לנערה בפעם הראשונה
בכל זאת כמה הצעות מתקדמות לכלה: בפאריס אומרים: יותר פשוט — יותר בריא.
כמות האריג בשמלות החופה — מינימלית, הקודים נקיים, ארוכים, מתמשכים בצבעי לבן. סן־
לורן יצר כלה נועזת, נהדרת בפשטותה. סילק את הטול הקדוש ושם במקומו מטפחת־ראש
(ראה תמונה) .השמלה עשוייה פיקה רקום פרחים לבנים — עוד צעקה אחרונה.
מגי רוף האמינה שכבשה את העולם, כשהביאה לראשונה את שימלת הכלה הפירחונית־הרקומה.
ואכן בתור חלוק־בית למרות הטקס היא בסדר גמור (ראה תמונה) .קלאסי יותר
היה קארדן, הוא השתמש במשי אורגאנזה ויצר מותן גבוה ורחב (ראה תמונה) .בבוקר
הולכים לתופרת, מקצרים ויש שמלת נשף.

אירנוז גבורי וצנגצונויגז פרי יריוז: ג׳גבורגון זוז כמו רון גזדירוז

הוראות לאורחים

גברת לא טיפשה אחת, אמרה פעם :״אין לנו הרבה אורחים בביוב יתכן שזה משום
שאנו מנסים לתת להם להרגיש כמו בבית.״ היא נעזרה בהוראות הבאות׳ לאורחיה:
י* התכוננו להכין בעצמכם את ארוחת־הבוקר שלכם. לא נתעורר עד אז.
׳•* כל מחרוזת, או סיכה, הנשארת כאן כשאתם עוזבים — הולכת לאיבוד.
• י אל תשתמשו במטרייה שלנו. בטח תשכחו אותה באיזה מקום.
#ו אם תראו משהו כהה מתעופף סביב המיטה בלילה, אז זה רק עטלף.
• אל תאכילו בבקשה את הדגים.
אל תפתחו הרבה את הפריג׳ידר. הזרם לא בסדר.
+ברדיו שומעים רק את קול ישראל.
השבוע אנחנו לא אוכלים בשר.
ס אם המיטה שלכם תתמוטט באמצע הלילה, אל תדאגו. זה קרה מאות פעמים.

*שח ח פש אח האשה חמש־ את האשה חפש את האטה חפש את האטה חפש אה האשה חפש *

אחד היצואנים הגדולים בארץ למוצרי האופנה, ואשר
חליפותיו, שמלותיו ומעיליו מבוקשים בכל בתי האופנה
הגדולים בארץ, הלא היא חברת ג׳רקולי, מגיש תסקיר
קצר לקראת העונה החדשה, על דגמיה החדשים -

קישוטים פרחוניים) — כך שכל
גברת תשמח לרכוש בבית
האופנה שלה את הסריג המובחר
— הסריג של ג׳רקולי.

רבע מיליון
ג׳רקולי הוא אחד המפעלים
הראשונים והמעולים בארץ בענף
הג׳רסי• גילו של ג׳רקולי
כגיל המדינה — 14 שנה, והרוצה
לעקוב אחר התפתחות
המפעל ייכנס לכל בית אופנה
מובחר בארץ ויראה את דגמי
ג׳רקולי (ששלושה מהם מקשטים
עמוד זה) .וג׳רקולי, המקובל
כל כך על נשות ישראל,

עברה את רבע מיליון הדולר
( 287 אלף, ליתר דיוק) .עקב
גידול זה מובן שג׳רקולי עומד
לפני הרחבה גדולה ואז גם
יתחיל להשתמש בציוד חדיש
ביותר נופף.

במדיוה
(המשך מעמוד )20
ישיבת פוניבז׳ :״חבשנו כובעים כשניגנו,
והיינו נרגשות מאוד. היתד, לנו הצלחה
כבירה וגברת חנה אודנטליך, יושבת הראש,
הצטרפה אלינו בשירה יחד עם כל הנשים-.
הרפרטואר שלהן לא כלל בהזדמנות חגיגית
זו טוויסט.

ד ר כי חיים
ה תו רהעלרגלאחת
בית־הכנסת שבת־אחים שביפו לא היה
בית־תפילה רגיל. כי נוסף לתפקידו הרגיל,
הוא שימש זירת ריב ומדון בין שתי קבוצות
׳מתפללים.
למרות היותו שייך לבני עדה אחת, לא
הצליחו הללו מעולם להגיע לשלום־בית.
בעיקר רבו הסיכסוכים בעניין השלום דמי
חברות בבית־הכנסת. הדברים הגיעו עד
לכדי כך, שבאחד הימים נאלץ החוק להכנס
לעובי הקורה ובית־המשפט הוציא צו־מניעד.
זמני עד כמה מתפללים, האוסר עליהם
להבנס לבית־הכנסת.
להתפלל, לא לדיג. בין אלה שמצאו
עצמם ״מחוץ לתחום״ ,היה גם שמעון
פדידה 37 אלא שהוא לא היה מוכן
לוותר על התפילה, ובמיוחד לא על תפילת
בוקר בשבת. לכן לקח עמו בהשכמת אותה
שבת את גיסו, נכנס לבית־הכנסת בשעה
מוקדמת. מאחר ומקומו נלקח ממנו בינתיים
— בגלל אי־תשלום דמי־חבר — התיישב
שמעון במקום לא לו.
עד מהרה התחילו המתפללים לזרום
פנימה. ביניהם היה גם יחיאל אמויאל (,)36
חבר וועדת בית־הכנסת. הוא ניגש לשמעון,
ביקש ממנו לצאת החוצה, .אני באתי
לכאן להתפלל,״ השיב לו שמעון ,״אין לי
שום חשק לריב אתך.״
אולם יחיאל עמד בתוקף על דרישתו.
משסרב שמעון, תפסו בבגדיו, ההל גוררו
החוצה.
קורע ניירות כשבת. תוך כדי מאבק
הגיעו השניים למסדרון בית־הכנסת. ברגע
האחרון, לפני שמעדו רגליו, ניסה שמעון
להאחז בלוח־המודעות, קרע מעליו את הניירות
אגב נפילה.
״תראו את מי מכניסים לבית־הכנסת!״
קרא יחיאל, כשהוא רץ לעבר המתפללים.
״הוא קורע ניירות בשבת!״ המתפללים לא
טרחו לבדוק מה קרה. תחת זאת הזמינו
את המשטרה שעצרה את השניים, האשימה
אותם בקטטה במקום ציבורי.
בפני שופטת השלום הדסה בן־עיתו ניצבה
בעייה קשה. כל אחד מהנאשמים הביא
עמו את אנשי קבוצתו, למען יעידו לזכותו.
אהד מהם הביא עד־ראייה, זקן בן
שמונים, אשר בקושי הצליח לזהות את
היושבים על ספסל הנאשמים.
מופר תשכל. לאחר שמיעת העדויות,
החליטה השופטת להרשיע את שני הנאשמים
גם יחד, קנסה אותם בשבעים וחמש
לירות כל אחד .״אולי זה ילמד אתכם,״
אמרה למתפללי שבת־אחיס, שמילאו את
האולם ,״לנהוג במידת, שבת אחים גם

החי מוצרי ג־-רקולי מצטיינים בטיב
המעולה של האריגים, בביצוע
המשובח של העבודה,
ומעל לכל — בדוגמות חדישות
ומעניינות. תכנון המוצרים של
ג׳רקולי יסודי עד כדי כך שבשעת
קביעת הגזרה מקפידים
על כך לתכנן שגם בעת ישיבה
לא תתקמט השמלה או החליפה
ולא תאבד את הצורה, דבר
שכל גברת יודעת להעריכו.
המוצרים הבולטים של ג׳ר־קולי
הם חליפות דו־ או תלת־חלקיות,
שמלות ומעילים מצמר
טהור• לקראת העוגה החדשה,
למשל, הכין. ג׳רקולי
מבחר דוגמות רבגווניות ויפהפיות
— גם בהירות וגם מקושטות
בדקמת־יד — (במיוחד

מקובל גם בארצות חוץ רבות׳׳
מצליח במיוחד בארצות־הברית.
הוכחה חותכת לביקוש הבינלאומי
אחר ג׳רקולי: העלייה
הגדולה ביצוא שלו —
ג׳רקולי, שהוא יצואן מוסמך,
עלה מיצוא של 106 אלף דולר
לפני שלוש שנים ל־ 148 אלף
דולר ב־ 1960 ועבר בשנה ש־

שעת הסגירה: בתל־אביב, כלא !,נ־ווני
שני פקידי־עיריה, שנכנסו לחנותו כדי
לרשום לו דו״ח על אי־סגירה בזמן, כירב
לשחררם עד שיבטלו את הדו״ח כל
מספר מפסיד ז בירושלים, הציעו בעלי
דוכני־הגרלה לעוברים־ושבים לנסות את מזלם,
נוכחו לדעת כי להם לא. היה מזל,
כאשר הופיעה המשטרה ועצרה אותם באשמת
ניהול מישהקי־מזל חרות או
מכס: בחיפה, חזרו נוסעי האוניה מולדת
מהסתערות בת יומיים על חנויות המימכר
בקפריסין, התפלאו לראות כי פקידי המכס
לא שבתו ביום העצמאות אורות
הכרך: בתל־אביב, בשעה ששלטונות מהגר,־המאסר
סעשיהו ומאות שומרים עסקו
בחיפושים אחר אסיר נמלט, נתפס האסיר
על־ידי סוהר בחופשה, כשהוא מטייל לתומו
ברחוב דיזנגוף איתן נעמוד
במקומ נו: בתל־אביב, אחרי הנסיון של
התמוטטות הבמה בחגיגות פורים, מינה מנהל
מטה־ד,חגיגות כאחראים על במות הבידור
של יום העצמאות את אייזיק איתן
ואלתר נאמן יונתיכחגוויה מצנן:
באילת, התלוננו התושבים על
מגפת הגרדת, גילו כי הקרציות׳ שדבקו
בהם נפלטו מגופן של מאות יונים שקיננו
בתוך מצנני־האויר שהתקינו בתחילת הקיץ.
העולם הזה 1288

[ 101
זיוה רודן ודליה לביא במסעי הכבוש הפירסומיי באמריקה

דליה והיגואר
חיה, לא מכונית
ף** עוד הישראלים מתעסקים בכוכבים
כמו סינאטרה או אליקי, ריכזו האמריקאים
את התעניינותם בדליה וזיוה. למי
ששכח — העלמות לביא ורודן, היתדות
הבולטות ביותר שתקעה ישראל בשדה החתחתים
של הקולנוע העולמי.
כמעט בעת ובעונה אחת פירסמו שני

כתבי־עת אמריקאיים גדולים, השבועון לוק
והירחון פייג׳נט, רפורטאג׳ות מצולמות ומקיפות
אודות שתי הישראליות, העוסקות
עתה במסעי פירסומת לסרטיהן האחרונים.
הנה כך מוכרים לאמריקאים את סחורת
הזוהר הישראלי:
״ממה עשויה כוכבנית הוליבודית?״ שואל
פ״ג׳נט בכתבתו על זיווה רודן ,״אם תסתכלו
לימין, תראו את הסוכר ( 1.64 מטר
גובה) ואם לשמאל, את התבלין (19.2—34.5
— .)35.5אולם מה שעלול להשכח תוך כדי
עיון בתקווה הקולנועית זיווה רודן, הוא הסממן
הכוכבני החטוב ביותר — שרירי הרגליים.
אכן, יש צורך בזוג רגליים בריאות
כדי לשאת שחקנית שאפתנית על־פני המכשולים
בדרך לקריירה. ולזיווה יש זוג איתן
מאוד.
״זיווה היתד, בניו־יורק במסע פירסום לסרטו,
האחרון סמאר. היא זינקה לפגישות

תיכנון אסטראטגיות עם סוכנה, נפגשה עם
צוות האולפן וסעדה עם אנשי העתונות
״ב־ 72 השעות בהן שהתה בניו־יורק היא
צעדה לאורך חמישה מייל, החליפה שמלות
15 פעם, התקלחה שמונה טעמים, רואיינה
ב־ 12 ראיונות שונים, הופיעה ל־ 10 פגישות
עסקיות, ישנה בסך־הכל 18 שעות והעלתה
שתי יבלות (לא חשוב היכן) .בסופו של
המישתה עדיין יכלה זיווה לחייך למצלמה,
וניו־יורק ידעה שהיא היתד, בעיר.״

דפי השבועון ,״הייתי הרקדנית הגדולה ביותר
שם. רקדתי שלושה ימים ושלושה
לילות ללא הפסקה.״
״התלהבות החיים של דליה,״ מגלה עוד
העתון ,״מצאה כה חן בעיני הצרפתים, עד
כי הם טוענים: לביא — סה לח וי (לביא
אלה החיים) .דליה האקזוטית מושווית על־ידי
הצרפתים לבארדו שלהם והוכתרה בתואר,
פני הילדה עם גוף של אשה.׳ היא

כרית האמיצים
*•ליה היתד! הסנסציה של מסיבות
1 / /הטדסט בהוליבוד בחורף האחרון,״
מגלה לוק לקוראיו, בהציגו את דליה באחי
מריקודי הטויסט שלה (ראה תמונה) .״בפסטיבל
הקולנוע בריו,״ סיפרה דליה מעל

זיוה באמבטיה
סו פגישות — 2יבלות
עצמה מגדירה את עצמה כגזע חדש של
אשד, ישראלית, :אנחנו גבוהות יותר, זקופות,
ואיננו מפחדות מפני דבר.׳
להוכחת אימרה זו הפגינה דליה מעשה
של אומץ־לב. היא נטלה את היגואר (לא
המכונית) מגן־החיות שליד לוס־אנג׳לס, יצאה
לטייל עמו בחוצות. היגואר, שקיבל
אותה כידידה, ליזדה אותה בשקט, הניח לה
לגרד את אוזניו וללטפו, ואף הסכים לנשקה
וללקק את פניה לצורך הצילום.

חיוה
גם עושה
זיוה כמרוצה

דליה כטוויסט
הסממן החשוב ביותר — זוג רגליים מוצקות

חיים

מספר 1288

שנ ה 25

27 גנויס, זשיס וירדים
]יצוו בנס ממוות בטוח ברב האוק״1וס-
בגרר שרשות מעש׳ הזנחה וקרות־דעת נמכווהבדק

הוגו מרום
בתא הטייס
של מטוס האימי!