גליון 1289 מתאריך 23 במאי 1962

אין דבר מרגיז יותר לעתונאי מאשר
לעבוד קשה, להשלים סיפור — ובסוף
אינו מתפרסם. כך קרר, ערב יום העצמאות.
בחרנו בשמונה גברים ונשים שיסמלו את
דור העצמאות. שמונה סיפורים היו מוכנים
לדפוס. שבעה הודפסו. השמיני נגנז.
מדוע? כי מס׳ 8היה רופא, וברגע האח־רון
הוחלט שסיפור על רופא, בלוזית
תצלומיו בשעת עבודתו עם חוליו, נוגד
את האתיקה המקצועית. בייחוד כשהרופא
הוא פסיכיאטר.
סיפור מוכן. לזרוק אותו לסל, או להדפס
אותו כמו שהוא, אך ללא תצלומים
וללא שמות? •

ישראל-ארה״ב
יה־ ארצות סקנדינביה
אותו

מחיר-יותר

הנאה

הידעת כי תוכל להתעכב בשטוקהולם ההדורה, קופנהגן
הנפלאה ואוסלו היפה ללאפלתשלוםגוסף?
ההזדמנות לבקר את פלאי הצפון: שמש הצות לילה,
הפיורדים האגדתיים, ארץ הלפים ועוד ועוד -משולב
ב ה כנ ס ת

האורחים

ה ס קנדינבי ת

המסורתית.

לקבלת פרסים נוספים, פנה לסוכן הנסיעות שלך,
או טלפן למשרדי ס. א .ס.

תל־אביב, טלפון 57111

ירושלים, טלפון 23341

האיש שוכב על הספה, עיניו נעוצות
בתקרה והוא מדבר. כל חוויות הילדות, כל
מסתרי הנפש, כל המאוויים — אפילו הכמוסים
ביותר — נגללים ונפרשים כשטיח
פרסי ססגוני לפני אדם בעל ארשת קפואה,
היושב ומקשיב.
האיש שוכב על ספה ועיניו נעוצות בתקרה.
עיניים גדולות, בוהות. עיניים רכות,
סקרניות, הנטועות בפרצוף מעוגל ורך.
פרצוף מלא. זכרונות קופצים בתוך המוח
שבין העיניים. קופצים קדימה ואחורה
נו ל ד ...כן, נו ל ד ...זכרון מעומעם...
לא־זכרון

כ ן אי־שם בצפון, בין קו־האורך ־׳,18
״ ,22 וקו־הרוחב 52 הזכרונות קופצים
קדימה. מדלגים על מכשולי הזמן במהירות
של שיא ארצי לריצת 60 מנור משוכות
בית־ספר
תל־איביב

תנועת נוער. צופים. גמנסיה הרצליה 1946 .
רעם התותחים. המוזה משכימה לקום ומשתתקת.
קול
צעדים, קול טפיפות רגליים. א״ש יום
— א״ש לילה. הכשרה מגוייסת בדפנה.
גליל עליון. פלוגה 9פלמ״ח גדוד 3
יפתח.
פסיכואנאליזה? כן, אבל לא. האיש שוכב
על הספה ומדבר. הכל נראה כמו, אבל ה
נברוזה איננה. דוקטור שוכב על ספת
לימודים. כאן בית היוצר לזכרונות.
שניהם למדו יחד בבית־ספר עממי. הוא
והיא. יחד, אבל בכיתות מקבילות.
שניהם למדו יחד בבית־ספר תיכון. הוא
והיא. אבל, בכיתות מקבילות.
גורל שהפך להרגל.
גמנטיה הרצליה, שישית תיכון. הוא
תלמיד מגמד, חקלאית, שוכב חולה בצהבת.
היא: עולה וממפסת במדרגות אפורות וב־מצב־רוח
כחול אל התלמיד החולה בצהבת
כדי ללמד אותו ערבית, שלא יפגר ולא
יישאר שנתיים.
גדוד 3יפתח.
לילה משעמם בשמירה. כבר כמה ימים
שחופרים סליק וצריך לקיים שמירה. גשם
יורד וקור חודר לעצמות. הכל קפוא והה־לוץ
המגויים נרדם בצלו של עץ. הביקורת
עוברת דזדקא בלילה כזה. העבריין נתפס,
אבלי לא יודעים מה לעשות בו. מוכרחים
לתת עונש לדוגמה, אבל לא יודעים איזה.
עונש לדוגמה! אסיפת החברים גוזרת:
יציאה מאימונים ועבודת פרך.
י ריו ת ׳מפלחו ת את לב הלילה. ח שכ ת
העצמאות. האויר מתלהט. מחסור בכוח אדם.
הבל על כל טיפה. אוספים את הנחשלים
ואת האסירים ומקימים כיתת חירום. משפשפים
את כולם באימון מזורז ושולחים
ישר למלחמה: להתקיף את הכפר חסאס.
בחולצת עבודה בהירה, ישר מהמעדר ו־הטוריה,
יוצא --למלחמה. החולצה
הבהירה מבהיקה בחושך ומושכת אליה את
אש האויב. הכדורים ניתכים עליו.
פצוע בשתי ידיו נשלח הרופא בעתיד אל
בית־החולים שוויצר ומשם להחלים בביתו.
הגרעין המיותם נערך בינתיים להתקפה על
מצודת נבי־יושע. עולים, מתקיפים. קרב
אכזרי. איש אינו חוזר.
עם כיבוש צפת חוזר המחלים ליחידתו.
הכיתה כבר לא קיימת. הדווידקות עדיין לא
ההלידו. עם הגדוד, יורד לנגב, למבצע דני.
חוזר אחרי המבצע צפונה, לבית־שאן.
שביתת־נשק. הגרעין משתחרר ויוצא להתיישבות.
הצפיה
בכוכבים מעומקה של שוחה במרומי
משלט מעלה את זכר העתיד. עוד
בגדוד דנו בזה. היתר. שם גם ההזדמנות:
בעלה של טבחית הגדוד, חברת קיבוץ עין־
חרוד, הוא ימין חוזה בכוכבים. לא כוכבים
בדיוק קריאת כף יד גרפולוגיה.
היום כל אחד מכיר אותו: ישראל א דם
(אפור, כחול, צהוב, אדום!) אבל אז היה
אלמוני. עשה רק רושם על החברה. הגיש
לו את ידו. קוים, קמטים נקודות. אף

אחד אינו מאמין באמונות תפלות, אבל
הסימן ברור שיהיה רופא.
רופא? מה פתאום רופא? מסתייג. אימא
אדמה זקוקה לחקלאים, לא לאנשי רוח!
הפשרה — רופא בהמות.
זה לא הכל. זה רק מה שהחליט. האמה
היא״ שגם לקבוצה יש מה לומר. הנושא
צף ועולה באסיפת חברים :״לאשר חופשת
לימודים?״ כף המאזניים נוטה לכאן ולכאז
עד שיהודה דקל מבקש את רשות הדיבור
ואומר :״מד, אתם רוצים ממנו? וטרינר
מרוויח היום לא פחות מנהג אגו!״
שמעו דבר כזה והצביעו בעד. חופשי.
הלימודים אושרה.
.1950 הרבה בהמות, אבל את בית־ספר
לוטרינריות עדיין לא הקימו בישראל. נוסע
לאוניברסיטת פיזה באיטליה לומד שנה
ראשונה. עובד קשה. המשק לא שילח תמיכה,
ההורים בקושי. בנפשו פנימה מאבק,
לבטים: חקלאות — וטרינר — רופא
בסיום שנת הלימודים הראשונה עירק
מהמערכה, והשנה השניה כבר מוצאת אותו
בפאקולטה לרפואת בני־אום, באוניברסיטה
של סיינה. חסמת כף היד הכריעה.
.1953 רבע דוקטור וכבר מדבר איטלקית
בשטף. בירושלים נפתחה סוף־סוף הפא־קולטה
לרפואה, אבל רק מהכתה הרביעית.
שגרירויות ישראל בחוצלארץ מפעילות לחץ.
כל רבע דוקטור גויס בסיסמה: הפטריוטים
— לישראל! בין הראשונים. חוזר לגמור
את שלוש השנים שנשארו לו, בירושלים
העיניים עדיין נעוצות בתקרה. בדרך לתעודה
הנכספת, וכתנאי לכניסתו לאגודה
האנליטית, חייב גם דוקטור לעבור אנליזה.
הוא מדבר ומנתח. קרעי זכרונות
משתקפים בראי השנים המנופץ. קרני 1החוויות
והטראומות העוברות דרך הפריזמה
מתפרקות. כל צבעי הקשת מרצדים על הקיר
ממול. את האולטרה־סגול ואת האינ־פרה־אדוס
לא רואים עדיין, אבל גם הם
מיוצגים
חולפת שנה. במעבדה, מסתכל דרך המיקרוסקופ
ורואה חיידקים, חיידקים, אמבות׳
שוטטנים, סנדליות. מישהו העומד
מאחוריו צועק! ״בו״ החידקים נבהלים
ובורחים. הסטודנט מסתובב ומסתכל: לא
מאמין. מחייכת. מדריכה לזואולוגיה באוניברסיטה
העברית.
שניהם למדו יחד בביודספר עממי. יחד,
אבל בכיתות מקבילות.
שניהם למדו יחד בבית־ספר תיכון. יחד,
אבל בכיתות מקבילות.
שניהם לומדים יחד באוניברסימה. יהד,
אבל בכיתות מקבילות.
הרגל שהפך לגורל.
חזר למיקרוסקופ, אבל הפעם כבר הסתכלו
על החיידקים בארבע עיניים.
ההסתכלותי הכפולה לא קיצרה את שנות
הלימודים. עוד שלוש שנים עברו והסטאז/
עד שהדוקטור יצא מבית־החרושת מוכן
וראוי לשימוש. ושוב היה צריך לההליט.
הרופא הצעיר החליט להתמחות בפסיכי־אטריד״
אך בין הרצון ובין ההגשמה חצצו
עוד שנים אחדות: השתלמות כרופא פנימי
וגם שרות של שנה בישוב ספר.
שבוע לפני היציאה ערכו את החופה
לחבר! התגברו איך שהוא על ההרגל. בכיתות
מקבילות אמנם, אבל לפחות באותו
בית.
אחרי שנות הספר מתחילות׳ שנות התמחות
א׳ :רופא־בית בבית־החולים. גומרים.
מתהילה התמחות ב׳ :פסיכיאטריה. שנה
ראשונה לימודי יסוד, שנה שניה מוסד
סגור, שנה שלישית מוסד פתוח ישנה רביעית
נאורולוגיה.
בעמדו על השלב השלישי, סוקר דר׳
את תחתית הסולם. שלבים. שלבי עץ. הרבה
שלבים ורגלי הסולם מוצקות ועומדות
על קרקע בטוחה. בית. משפחה. ושני ילדים.
עוד מעם יקום מעל הספה. עוד מעם
ישב הוא על הכסא שליד הספה ובארשת
קפואה יקשיב ויטה אוזן לדברי אחרי-ן
ובאיזמל מנתחים יפצל אישיויות ויאחן

ובכן,
לסל?

היה כדאי

לזרוק

סיפור

כזה

העולם הדה 1289

מכתבים
חוטפי הילדים

הכתבה שלכם על חוטפי הילדים (העולם
הזה )1288 לא הדני׳שה אח ההבדל ביז
פעולות מיסיונריות לביו חינוד ילדים
בבתי־ספר שבהנהלת נזירות קתוליות.
צעקות הגעוואלד ההיסטריות והדבקת
תוו השמד ומכירת נפשות על משלוח הילדים
לבתי־ספר אלה, הם צביעות מכוונת
והס 1ת שחר. הציבור צריר להבי; שאי;
כל הבדל ביז בתי־ספר אלה לכל בתי־הספר
האחרים במדינה, פרט לכד שבוגריהם
מצויירים בידיעה טובה של שפה
זרה ובמטע; ניטוסים והתנהגות תרבותית.
שום פעולה של רכישת נפשות רכות לנצרות
אינה נעשית בי! כותלי מוסדות חינור
אהוד גלנדמן, ירושלים
אלה•
מה מתרחש כאן? אם נשלחת ילדה אחת
להתחנד במיסיון — טייר מסתבר שמשפחה
בת 10 נפשות אינה יכולה לחיות
בחדר אחד וכבדרר־פלא נמצאים הכספים
על מנת לרכוש עבורה דיור מתאים. אד
הוצאה הנפש הרכה מצפורני המיסיו; הנורא
והכל בא על מקומו בשלום. שום מוסד
לא נחלץ לעזור למשפחה.
אני נחרד לחשוב מה יהיה אם הדתיים
יצליחו לטנוע את המשר פעילותם של
המוסדות הקתוליים. באיזה אום; יצליחו
אז המשפחות הטרודות להסב את תשומת
ליו של הלב היהודי החם למצוקת;?
ח. רוזנברג, תל־אביב
יש לי הרושם שהתקיפות שמגלה המשטרה
נגד חוטפי יום־לה היא מתוכננת
והעתוי שלה אינו מקרי. הרי לפי נסיוננו
בעבר ידועות לנו היטב שיטותיו של המשטר.
אני רואה בזה הכנה לעיסקה חדשה
עם סוחרי הדת, כדי להשיג את תמיכתם
בהצעת השוד שיניח אשכול על שולחן
הכנסת.
איני יודע כמה פעמים מתכונן ביג׳י
ימכור את יוסר. פעם כנגר קיפוח חרויות
המיעוט הערבי והפעם, כנראה, כנגד זכויותיו
של כלל העם.
...מתי יקום הציבור ויגיד להם די?
כל עוד תימשד השאננות מגיע לו לאכול
אברהם כרמון, ח• פה קש בודאי מעניין אתכם המחזה שנתגלה לעיני
ברמת־נז, באחד מחלונות־הראווה של
חנויות לצעצועי ילדים. נו, באמת, אולי
הם ינידו?
אליעזר בוכני, גבעתיים
חלון־הראון ה שמשך את עינו של הקורא
אליעזר בוכני — ראה תמונה.

אחר, אפילו כשחרב חרה מונחת על צווארו,
את מקום הימצאו של יוסל׳ה.
נ.ב. נא לא לצלצל בין 2ל־ 4אחה״צ.
ר׳ שוחמכרובומיקול, החור השני
על־יד הרפת, מושב קוממיות

טעם וריה

כקורע ותיק של עתונכם, ידוע לי
שאתם מרבים להגן על החלש מפני חזק
ממנו. מתור אותה גישה, החלטתם כנראה
להקדיש מקום בעתונכם לטענותיה של
מחתרת העכברים בארץ, שיצאה ללחום
בחתולים, באשר הם.
רא עקא, שאין לנהוג
מידה שווה בכל
הנושאים. במקרה
רנן, שומה עליכם
להבהי! היטב
ביז טוב לרע. ב־מיקרה
זה, אין כל
ספק כי הרע הוא
העכבר. ואת למדוני
מורי ורבותי ב־פאקולטה
לרפואה,
וזאת למדתי בעצמי
מתור הפרקטיקה הארוכה
שלי במדעי
הטבע והרפואה.
הנה מה שכתב
דר׳ פלדרמאוס
לוספיוס הדגול על
העכבר :״העכבר הוא
חיה מאוסה, המובילה מחלות ומגיפות אל
תור קיבוצי מישכנם של בגי-ארם. הוא
אוכל מזון, ועל־ידי כד מרעיל את השיירים.
הוא נובר מתחת לאדמה, ועל־ידי
כר טומן את המגיפות בשורשי הצמחיה
עצמה.״
ואילו ארכי־פרכיאנוס, שחי כ־ 120 שנה
לאחר מכן, קבע :״העכבר הוא טפיל מנעיל
נורא, ולגמרי לא סימפאטי. ובכלל, כש־אניה
טובעת, הוא בורח ראשון, המנוול.
צריר להרוג אותו. פוי!״
על כן, חובה קרושה לי — ממש כשבועת
אסקולאפיוס — להרוג כל עכבר
הניקרה לדרכי. מעתה, אה אצא לצייד
מאורגן של עכברים. צריכים להרוג כל
עכבר!
אילו רק ידעתם כמה שהם טעימים לחד!
דר׳ ח. פלדרמאום, בית־החולים
האוניברסיטאי, בית הכרם

מר פתחה אשור בן שעבן

זכה בפרס הרא שון
בתחרות הנהג הזהיר — 1961

ט>סה לפריס וחזרה ב מ טו ס ״אולעיפיק׳
ההרשמה לתחרות נהג זהיר 1962
מסתיימת כ* 31 למאי

הרשם עוד דיי!!
מקומות ההרשמה:
¥בכל סניפי המועצה.
¥בכל תחנות ״דלק״ ,״סונול״
¥בכל בתי הדואר בארץ.

שימה ה רטובה

אני מסכים אחכם בהחלט שהמלקוש שירד
ביום העצמאות היה המאורע המרכזי
של החג הלאומי ההשוב ביותר במדינת
ישראל (העולם הזה .)1288
הצלם שלכם כיתת בוודאי את רגליו
זמן רב עד שהצליח לצלם קבוצות חוגגות
ערב החג. כל הכבוד לו. ראיתי פרצופים
עגומים וברחתי הביתה. אני התיאשתי.
נימרוד שטרקר, תל־אביב

חידת מלים

חלון־ראווה כרמת־גן
קול קורא

לבל העכבריםבאשר הם שם
הצפוייםלכליהבצפורניו של
טומטום בר האכזרי
הטורה

יאו.
לכל אלה שהחתול האכזר מאיים על
חייהם, הרינו מציעים מקלט ומפלט ב-
מושבנו, מושב קוממיות. זה שנים מספר,
מאז שרבנו היקר והקדוש רב בניטיז מנדל-
סון נטל אותנו תחת חסותו, אי! בל אויב
וצד יכול לחדור לתחומנו. לא רק חתולים
מפחדים מכבוד־ הרב, אלא אפילו המשטרה
אינה מעזה להיכנס בלי לבקש רשות
תחילה.
התנאי היחידי שעל כל עכבר לעמוד בו
(אם קיבל אצלנו מפלט! זה לא לגלות לאה
העולם הזה 1289

אנו ששה סטודנטים ישראליים בגרנובל
מחכים מדי שבוע בשבוע להעולם הזה
בקוצר רוח של פועל-דחק המחכה ליום
התשלומים. אולם הפעם ברצוני גם להגיב
על בעייה שאני חושב עליה כבר מזמן.
...כל היתרונות מדברים בער רעיון
הלטיניזציה של הכתב העברי (העולם הזה
.)1283 לפנינו דוגמה של עמים רבים,
ביניהם התורכים, הארמנים, הפינים, ואפילו
עטים עתיקי תרבות כמו הסינים,
שהחליפו את כתבם לכתב הלטיני הפשוט
והנוח.
אם אתם מצדדים ברעיון הלטיניזציה,
ראוי לכם להיות החלוצים בשטח זה,
כמו שהי-תם בשטחים רבים אחרים. כיצד?
פשוט מאד: הדפיסו כל שבוע איזה מרור
קטן בכתב הלטיני. הדבר יעורר את סקרנות
הקוראים, שיתייחסו אליו כאל חידת
מלים, ובזמן קצר תרכשו דעת־ציבור רבת
בעד הלטיגיזציה. מה דעתכם?
א. הייזמן, גרנובל, צרפת
? וו 1ת׳ 1ו 112 ׳21<1ותזי־זסך 63 גיב!)

לתשומת דב הנהגים !
המועצה הלאומית למניעת תאונות מכריזה בזד, על מפעל
מיוחד להגדלת מכפר המשתתפים בתחרות ״נהג זהיר״
ופונה לכל נהג הלוקח חלק בתחרות לתרום תרומה נוספת
למלחמה בתאונות ולגייס 10 נהגים נוספים, לתחרות . 1 96 2
לכל נהג שימציא למשרדנו (ת. ד 15018 .תל־אביב) שמותיהם
של 10 משתתפים חדשים, הנכונים להצטרף לתחרות, בצרוף
כתובותיהם ומספרי רשיונות הנהיגה, יוחזרו דמי ההברות

המדינה הנכה

הכתבה שהופיעה בסדור ״המדינה״ על
מחירון הדמים לבימת הכבוד של יום
העצמאות זיעזעה אותי ער היסוד. טעיתם
רק בכותרת הרשימה: צריך היה להיות
לא״דם ודולרים״ ,אלא ״לרגל העצמאות.״
נחום רבינוף, ירושלים
בושתי בפגי קטועי הרגל האלמוניים, אד
חרדתי לגורל המדינה שרק ארבע-עשרה
שנה אהרי ייסודה נמצאת עקודת־לב ו־עשוייה
להוציא בשלווה חוזרים כאלה.
ארו גולדמן, חיפה

רי 7#ד 3
בערב יום העצמאות בתל־אביב ראיתי
מענלי מחללים ערביים לצלילי חליל רועים
בכיכרות העיר — והשתלבו עם חברים
יהודיים בהורה סוערת. חשבתי שאקרא
על כד בעתונים. אולם לצערי הרב הובלטה
במקום זה ידיעה אחרת לנמרי. בכותרות
ראשיות הודיעו העתונים העבריים שיער־ביי
טירה קרעו את דגלי המדינה (העולם
הזה .)1288
...אסור לחשוב שמעשה זה נעשה על־ידי
אנשים לאומנים או שונאי מדינת ישראל.
אוי אדם נבון, המעוניין בפתרון
בעיית הטעוט הערבי, לא יגש לפתור אותה
על־ידי הורדת דגל המדינה וקריעתו.
אנו, ערביי ישראל, הננו אזרחי המדינה
ועלינו לעמוד בהתחייבות כלפי כבוד הדגל.
אנו, שקועים בתור בעייות שמזה
זמן רב מחכות לפתרונן. חלק! הגדול
תלוי ומותנה באמון ה ה דדי ...אל לאותם
הנופים המחכים למעשים כגון אלה לקבוע
שכל ערביי ישראל קיבלו את התקרית כשימחה
רבה...
סובחי נטור, קלנסואה

תושב יפו,

כמועצה לשנה זו.
__תוקף הסדר זה -עד יום 15.6.26

למועצה הלאומית למניעת תאונות

י״זגגוו*״^

כרימת
״העולם הזה״
הקוראים אשר טרם קיבלו
את כריכותיהם, לשנת 1961
ולשנים הקודמות, מתבקשים
לפנות ביום ראשון ושני ה קרובים,
ה־ 27ו־ 28 למאי, בין
השעות שש עד שמונה אחר־הצהרים,
למשרדי ״העולם ה זה״
ברחוב גליקסון ,8תל־אביב
(ליד ככר דיזנגוף) לשם
קבלת הכרכים.

חדש בנוף החוף...
לעונת הקיץ והרחצה, שמתחילה בימים אלה, מביא בית־החרושת
הידוע לבגדי־ים לגברות וגברים חידוש מעוין ביותר.
מלבד הדוגמאות החדשנת של בגדי־ים וביקיני, הופיע כחידוש
נאה לתלבושת חוף, מגבת רחצה מפרוטה, הנלבשת גם בצעיף להגנה
בפני קרני השמש הלוהטות.
טגבזת רחצה אלה של ״אלמקו״ בשלל צבעים יהוו השנה את
חידוש האופנה האחרון בחופי הרחצדו של ישראל.

במדינה
העם
ע לי ה וקוץ ב ה

״אין זה אמת שיהודי אלג׳יריה אינם באים
לישראל מפני שהם חוששים מפני הפלייה
עדתית!״ מכריז זלמן שרגאי, המנהל המזוקן
של מחלקת־העליד, הסובנותית.
יתכן שהוא שיכנע את עצמו ואת מאזיניו.
אך העובדה נשארה: יהודי אלג׳יריה
חוששים לבוא לישראל. רבים מהם מתכוננים
להגר, בסברם כי עמדת הקהילה היהודית
בימי מלחמת־השיחרור האלג׳ירית,
והזדהותה הקיצונית עם המחנה האירופי,
לא יאפשרו להם להשתלב באלג׳יריה החדשה.
אולם
רוכב המכריע של יהודים אלה מתכונן
להגר לצרפת. מדוע?
אחבה ושינאה. הגירה היא תמיד
תהליך קשה ומכאיב. נוח יותר להגר לארץ
ששפתה שגורה בפי המהגר. יהודי אל־ג׳יריה
דוברים צרפתית. והם בטוחים כי
ממשלת צרפת תעשה מאמצים גדולים למען
קליטת האירופים שייצאו מאלג׳יריה.
יתר על כן, בשנים האחרונות עודדה
ישראל עצמה את הנוער היהודי באלג׳יריה
להזדהות עם צרפת והצרפתים. הנוער, התומך
כיום באו־אה־אס, קשור בצרפת יותר
מאשר בישראל.
אלה סיבות חשובות. אך אין הן מספיקות
כשלעצמן. יש גם גורמים הפועלים
בכיוון הפוך. תושבי צרפת החלו מתעבים
את אחיהם החוזרים מאלג׳יריה, שרק 20
אחוז מהם הם צרפתים אמיתיים. את היהודים
הם אוהבים עוד פחדת.
מי שטר אשכנזי. הגורם העיקרי נוגע,
על כן, לאוזירה הציבורית של ישראל.
מה יחסו של ציבור זה לצפון־אפריקאים?
למרות כל ההכחשות הרשמיות, הטישטוש
וההסוואה, קיימת בארץ הפלייה מחפירה
לרעת הצפון־אפריקאים. הפלייה זו אינה
נחלת הממשלה בלבד. היא אחזה בחוגים
רחבים של הציבור. היא התבטאה ביחס
הציבור למאורעות ואדי־סאליב, ביחסים
שבינו לבינה, באלף־ואחת תופעות קטנות
אחרות. המישטר בישראל הנו, בעיקרו,
מישטר אשכנזי מובהק.
בפאריס ממלאים יהודים אלג׳יריים תפקידים
נכבדים ביותר, ולא עולה על דעת איש
להאמין שהם נחותים. אחדים מהם הפכו
עתונאים ידועי־שם ורבי־השפעה, אחרים
תופסים עמדות חשובות בחיי־הרוח. ואילו
בישראל, לא הגיע כמעט אף צפון־אפריקאי
אחד לעמדת־השפעה כלשהי.
אזרחים רבים במדינה דוגלים ברעיון העלייה
ההמונית, אך שומרים בלבם טינה
תת־הכרתית נגד העולים, בייחוד הצפון־
אפריקאים. אם רוצה המדינה לקלוט באמת
רבבות עולים מאלג׳יריה, היא תצטרך לשנות
יחס זה.
לא תהיה זאת הכרעה בדרג ממשלתי.
כל אזרח ישראלי יצטרך להחליט בפני
עצמו.

ראש הממשלה
פ־זמון חו ז ר

אנו נ!וני

מצלמות ואביזריהן
במחירים טובים!
העתקות מסמכים
* במהירות (בו במקוש
* באיכות
* בסודיות

כל המצלם מעשיר את חייו

13ט 1ברנר
חי פ ה,ד חי בהח לו ק 31

פקידים :
תלמידים :
סטודנטיס !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל*

קצינות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבו?)
ב״אולפן גרג 0 0 ( -פ,) 011
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גודדון .5
חיפה: בבית־הספר, במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת:

״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמיר,לה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

״עשרה סוסים לא יחזירו את דויד בן-
גוריון לשדה־בוקר!״ זוהי הדעה השוררת
זה מכבר בצמרת המדינה. בן־גוריון לא
יתפטר ממישרתו, כל עוד יש לו אפשרות
גופנית כלשהי לכהן בה.
מדוע? קודם כל, מפני שלמד לקח מ־פרישתו
הקודמת. אז, בשלהי , 1953 פרש
מסיבה תכסיסית. הוא האמין כי המדינה
לא תוכל להתקיים בלעדיו, וכי העם המיואש
יחזירו במהרה. אולם המדינה החזיקה
מעמד, העניינים התנהלו כסידרם,
והיתד. דרושה הקנונייה העכורה של פרשת־לבון
כדי להחזיר את בן־גוריון למעוזו.
אין לבן־גוריון כל חשק לחזור על נסיון
עגום זה.
יתר על כן, ספק אם פרישה תועיל לבן־
גוריון גם מבחינה בריאותית. אמנם ניכרים
סימני הגיל ( )75 בבן־גוריון, ולעיתים
נדמה כאילו שוב אינו שולט בעניינים. אולם
לדעת הרופאים, טובה המתיחות של
התפקיד מן הבטלה של הפרישה. איש כמו
בן־גוריון, שהיה פעיל כל ימי הייו, עלול
לאבד במהרה את כושרו הבריאותי, אם לא
יהיה לו מה לעשות.
איך יתכן כי הסיבה העיקרית היא אחרת.
בן־גוריון יודע לשנוא. הוא לא יפרוש
לעולם, מחשש פן תיפול הממשלה לידי
העסקנים השנואים עליו.
פרפ״סקופ. לכן נדהמו רבים בצמרת

מפא״י השבוע כאשר נודע כי ג׳ואיש אוב־זרבר
פירסם סקופ: שבן־גוריון רצה לאחרונה
לפרוש לשדה־בוקר, וויתר על כך
רק אחרי היסוסים רבים.
ג׳ואיש אונזרבר הוא יצור מוזר. עורכו
הוא ג׳ון קמחי, שאינו ידוע בשל דבקותו
הקנאית לאמת. מימונו בא מידי ההסתדרות
הציונית, הכפופה לנחום גולדמן. ואילו
ידיעותיו באות מפי שמעון פרס ושות׳.
השבועון היהודי הלונדוני הנו, למעשה,
בטאון גלוי של קבוצת נערי־החצר וצמרת
משרד־הבמחון.
מדוע היה פרס מעוניין להפיץ את הסיפור
על התפטרותו של בן־גוריון? הסביר
עסקן מפא״יי אחד, שאינו חובב אותו:
״אצה הדרך לפרס. אין לו זמן. כמו יורשים
רבים, אין לו סבלנות לחכות עד ליום
הירושה.״
היתד. זאת דעתם של רבים בצמרת מ־פא״י.
הם סברו כי הידיעה המפוקפקת הודלפה
על־ידי אנשי פרס, על־מנת להגביר
את הרושם כי פרס עומד בקרוב להיות
השלים הכל־יכול הבלעדי של מערכת־הבט־חון.
גם זו דרך לרכוש ידידים ולהצליח
בחברה הפוליטית של ישראל.
להרוס ע ד הייסוד. היתד. גם סברה
אחרת. היא נגעה לרוח רפאים ששמה פנחס
לבון.
לבון עומד להוציא דו־שבועון רעיוני
בשם מן־היסוד. הדבר לא היה מרעיש עולמות,
לולא יצרו לו אויביו פרסומת אדירה.
הניחושים של תגובת בן־גוריון מילא־את
העתונים, הפכו את הבטאון לנושא
מרתק.
לשווא יעצו כמד, מראשי מפא״י לעבור
על העניין לכדר־היום .״מה יש ללבון להגיד?
כל מה שהוא אומר, נאמר ביתר
חריפות על־ידי אחרים!״ טענו. מאיר (״מוריק״)
בראלי, אחד מדוברי קבוצת פרב־דיין,
אף כתב מאמר ארוך בדבר, האשים
את חסידי לבון בכך שהם מעתיקים את
רעיונות הפעולה השמית ומפ״ם.
אולם בן־גוריון שונא כיום את לבון
שינאת־מוות. הוא ראה בדדהשבועון אמצעי
אידיאלי להגשמת חלומו: להביא לגירוש׳
הרשמי של לבון ממפא״י, ולחסל בצורה זי
כל סיכוי של לבון להתחרות על הירושה
כשיירד הוא עצמו מן הבמה .״לבון יהיה
ליבנה שני, אחרי שנגרש אותו,״ הבטיחו
אנשי פרם.
על כן פקד בן־גוריון על פרס לגנוז את
תוכניתו להוציא שבועון משלו, בשותפות
עם ג׳ואיש אובזרבר. הסיסמה היתד. עתה:
מי שמוציא בטאון ״בדלני״ ,חותר תחת
המפלגה.
השמועות הדלופות על פרישת בן־גוריון
נועדו, לפי סברה זו, להכשיר את הקרקע
לסיבוב האחרון נגד לבון, כמו איומי־הפרישה
של בן־גוריון בשיא הפרשה. הן
באו להזהיר את עסקני מפא״י: אם לא
תגרשו את לבון ותהרסו אותו עד היסוד,
עלול בן־גוריון ללכת.

מפלגות
ד רו ש: ודע!
״אין ספק שרבים מאוד, שאינם הבר׳
אחדות־העבודה, יצטערו אף הם בכנות אם

יפרוש יצחק בן־אהרון מן התפקיד שמילא
במסירות ובכישרון
לא כל שר, המתפטר מן הממשלה, זוכה
לשבח כזה מעל עמודי דבר, בטאון הכפוף
למפלגה יריבה. אך שבח זה לא בא
במקרה: בעיני רבים, קרוב בן־אהרון ל־מפא״י
יותר מאשר לאגף השמאלי של
מפלגתו שלו.
כן לזקן. הדבר התבטא בעצם צורת
ההתפטרות. מפלגתו המופתעת ביקשה ממני
להשהות אותה לפחות לשבועיים, כדי לסיים
עד אז את הבירורים הפנימיים ולהודיע
את שמו של היורש יחד עם ההתפטרות
עצמה. בן־אהרון סירב בתוקף.
אולם כאשר באה אותה בקשה מפיו של
דויד בן־גוריון, מסיבות אחרות, הסכים בן-
אהרון. התפטרותו הרשמית נדחתה לשבועיים.
אחדות־העבודה
לא יכלה לנצל שהות
זו. לא היה לה מועמד טבעי ובעל־רצון
לכהונה הרמה.
קושי קטן. הסיבה לכך טמונה בעצם
השתתפות אחדות־העבודה בממשלה. מבחינת
רוח המפלגה, מסורתה והאידיאולוגיה
הרשמית שלה, השתתפות זו גובלת עם
שערוריה. שהרי מנוי וגמור עם ממשלה זו
(המשך בעמוד )7
העולם הזה 1289

בן־גוויון, גולדה ונוס עשו ד אחת נז
לחסל את מעמדו של דו־ גורו8ו. מדוע
״״״ אוד אבנר
טלפון צילצל במלון הסלד דויד. מישהו ביקש את מיסטר ג׳ונסון. השליח המיוחז
ן | של ועדת־הפיוס לארץ־ישראל הרים את השפופרת .״כאן ג׳ונסון. מי מדבר?״
בצד השני של הקו הציג את עצמו ישראלי בשם זאב כ״ץ. הוא ביקש לקבוע פגישה
עם מיסטר ג׳וזף ג׳ונסון.
ג׳ונסון לא היה מופתע. הפגישה נקבעה למחרת היום.
הוא לא יכול היה לדעת כי שיחה טלפונית סתמית זו תוליד סערה.

עצה של דר׳ גולדמן

ף! ידתד! של השיחה לוטה ערפל. ברור רק כי באחד הימים התקשר גורם אמריקאי
/בישראל עם מערכת כתב־העת ניו-אוטלוק (״השקפה חדשה״) בתל־אביב, הודיע לה כ׳
מר ג׳ונסון היה רוצה לקיים שיחה עם חבריה בביקורו הבא בארץ.
איך ידע ג׳ונסון על קיומו של כתביעת זד״ שתפוצתו אינה גדולה? הדבר הוא בגדר
ניחוש. יתכן כי באחת השיחות בין דר׳ נחום גולדמן לבין ג׳ונסון, הירצה הנשיא הציוני
בפני המתווך האמריקאי את השקפותיו בעניין יישוב בעיית פליטי פלסטין. יתכן כי
ג׳ונסון ענה לו :״אלה דעות מעניינות, אך האם יש מישהו בישראל עצמה, הדוגל בהן?״
גולדמן לא יכול היה להצביע על העולם הזה ועל אנשי הפעולה השמית, כי כל קשר
עמם כרוך בריב עם דויד בן־גוריון. ודר׳ נחום גולדמן אינו רוצה לריב עם דויד בן־גוריון.
אולם גולדמן יכול היה להצביע על גורם כמו ניראוטלוק. הוא עצמו דואג לא מעט
למימון כתביעת זה. יוזמי הבטאון, אנשי מפ׳׳ם, הצליחו לשתף בו חוג של ליברליב
כשרים, שמשקלם במערכת גבר לאחרונה
פעם, כשאך נולד ניו־אוטלוק, ראה משרד־החוץ הישראלי ברכה רבה בקיום כתב־עח
בשפה האנגלית, שיפגין לעיני העולם את אהבת־השלום של ישראל. בימים ההם השתתף
משרד־החוץ עצמו במימונו, ואף דאג להפצתו, תמורת התחייבות שכתב־העת לא ימתד
ביקורת על מדיניות־החוץ הרשמית של ישראל. הקורא קיבל את הרושם כי אהבת־השלוב
של כתב־העת משקפת את עמדת ישראל כולה, ובייחוד את עמדת ממשלתה.
המיפנה בא כאשר פירסם כתב־העת מאמר מתון מאוד של עסקן מפ״מי, שתמך בהחזרת

מספר צנוע של פליטים ערביים. גולדה מאיר ראתה בכך נעיצת סכין בגב מדיניותה. היא
ביטלה כל תמיכה נוספת בבטאון. כמה עסקנים, וביניהם יזהר הררי הליברלי, נטשו את
המערכת בטריקת־דלת. אולם כתב־העת נשאר עדיין כשר בעיקרו, וגולדמן יכול היר,
להמליץ עליו בפני המדינאי הזר, שבא לברר את הסיכויים ליישוב בעיית הפליטים.
על כל פנים, מיסטר ג׳ונסון החליט לשמוע מה בפי עורכי השבועון. הגורם האמריקאי
התקשר עמם מראש. ביום בואו של ג׳ונסון לירושלים הודיעו לכ״ץ היכן הוא נמצא
וכיצד להתקשר עמו. כאשר טילפן כ״ץ, נקבע כי ג׳ונסון ייפגש בירושלים עם שניים
מהעורכים: שמחה פלאפן, עסקן מפ״מי בשטח הערבי, ודר׳ (למדעי החברה) זאב כ״ץ,
חבר מערכת הארץ ועסקן הדור הצעיר במפלגה הליברלית. אולם כ״ץ התנה תנאי, שתהיה
זאת שיחה אישית, שלא לפירסום, בלתי־פורמלית ולא בשם גוף כלשהו, ובכלל זה המפלגה
הליברלית ומערכת ניויאוטלוק.

האח הגדור מאזין

ך* שיחה הטלפונית עם ג׳ונסון היתד, פרטית. לא היו לה עדים. ובכל זאת, בדרך
( | מסתורית ביותר, הקשיבה לה אוזן שלישית. אוזן שלישית זו גרמה לכך שתוכן
השיחה נודע, תוך שעתיים, לגברת גולדה מאיר, שרת־החוץ.
מאותו רגע החלו הטלפונים מצלצלים בקדחתנות בכל רחבי הארץ.
תחילה צילצל הטלפון אצל חבר־הכנסת ישראל ברזילי, מי שהיה שגריר ישראל בתרשה
ושר־הבריאות בממשלה הקודמת. גולדה מאיר סיפרה לו על תוכן השיחה ג׳ונסון־כ״ץ,
ותבעה כי המנהיג המפ״מי ישים קץ לתעלולים מחפירים אלה. אחרי ככלות הכל, לא יתכן
שכל ארחי־פרחי במדינה ינהל מדיניות־חוץ פרטית משלו וישמיע באוזני אישים זרים דעות
הנוגדות את דעת משרד־החוץ.
אולם ישראל ברזילי לא נולד אתמול. הוא מנוסה מאוד. לכן ענה לגולדה, בפליאה
תמימה :״מה זה נוגע למפ״ם? דר׳ כ״ץ בכלל אינו איש מפ״ם! הוא ליברלי. אין לי
כל השפעה עליו!״
כעבור שעה קלה צילצל הטלפון בביתו של כ״ץ עצמו. עסקן ליברלי מטויים רצה לדעת
אם יש אמת בשמועה כי הוא מפר את המרות הלאומית ועומד להיפגש עם השליח הזר.
כשענה כ״ץ בחיוב, יעץ לו העסקן בתוקף לבטל מיד את הפגישה, שמא יצמחו מכך
סיבוכים בלתי־נעימים. כ״ץ סירב.
מאותו רגע לא נח הטלפון בביתו אף לרגע. כמה עסקנים ליברליים התחרו ביניהם בדברי
שיכנוע. הם פנו אל מצפונו הלאומי של כ״ץ, אל רגש האחריות המפלגתי שלו, אל שכלו.
כ״ץ מצדו התקשר עם עסקנים אחרים, שטענו כי זכותו לקיים פגישה אישית כזאת,
כמו כל אזרח במדינה. הוא ענה לבסוף ש״ישקול״ את העניין מחדש. הוא המתין לשיחה
העיקרית.
כי למרות שכ״ץ הצטרף למפלגה הליברלית רק ערב הבחירות האחרונות, הוא יכול
היה לנחש מי ביקש את כל העסקנים לטלפן אליו, ומי האיש הממלא את שליחות משרד־החוץ
במפלגה הליברלית. ואמנם, הוא לא טעה.
עוד באותו ערב עמד כ״ץ מול גופו המוצק של חבר־הכנסת יזהר הררי.
הררי נחשב, לא במקרה, לקומיסאר של מפא״י בקרב המפלגה הליברלית. כמו יצחק
בן־אהרון באחדות־העבודה, ויעקוב חזן במפ״ם, הוא תומך מושבע בשיתוף־פעולה עם
מפא״י, ודוגל בעקרונות הבטחוניזם.
אלא שלהררי יש סיבה נוספת, ההופכת אותו לחסיד־שוטה של מדיניות־החוץ הרשמית.
במשך כמה שנים צורף כ״יועץ״ למשלחת ישראל בעצרת או״ם. תפקידם של ״יועצים״

כאלה, מבין חברי הכנסת, היה תמיד אפסי. אך המעמד העניק להם את ההרגשה המתוקה
שהם שותפים לסודות המדינה, להכרעות ולהחלטות. יתר על כן, הדבר הבטיח ל״יועצים״
בכל שנה נסיעה יפה על חשבון המדינה, ושהות במנהאטן הזוהרת במעמד רם.
מפא״י לא הסתפקה בכך. לא פעם ניתן להררי להבין כי בן־גוריון לא יתנגד לראותו
באחד הימים על כסא שר־החוץ. אחרי הבחירות האחרונות, כאשר שמעון פרס כמעט
הצליח לסלק את גולדה, וכאשר אשכול רצה ללכוד את הליברלים בקואליציה, אף היתד,
זאת, לרגע קט, אפשרות ממשית.
עורך־הדין הררי הוא אדם המרחיק ראות. לכן, כאשר טילפנה לו גולדה מאיר והביעה
באוזניו את הזדעזעותה ממעשיו של כ״ץ, ענה לה הררי, בבטחון עצמי נאה :״אין לך מה
לדאוג. אני אסדר את זה.״ אך לא רק עליו לחצו. משך כל אותו יום הופעל לחץ אדיר
מצד משרד־החוץ על כל הליברלים הקרובים למפא״י, מלווה באיומים שונים ומשונים.

משפט בגידה

ן• פגישה בין כ״ץ והררי היתד, קצרה ותכליתית. הררי, המושך את המפלגה לקראת
\ 1מפא״י, ידע שלא ישכנע במלים יפות את כ״ץ, המושך את המפלגה לקראת דר׳ גולדמן.
לכן עבר ישר לעניין.
״בעד דברים כאלה יש אפשרות להעמיד אדם למשפט על בגידה!״ אמר. ואכן, דר׳ ג׳ונסון
הוא בלי ספק ״סוכן זר״ ,אשר עצם המגע עמו מהודה ״ריגול חמור״ ודינו חמש־עשרה
שנות מאסר, אלא אם כן סבור השופט כי הסיבה סבירה.
הררי לא הסתפק בכך .״אין מקום במפלגה הליברלית לאנשים
המתנהגים כך!״ קרא. היה זה איום ברור לגרש את כ״ץ מן
המפלגה. וכדי שהדברים יהיו ברורים לגמרי, אמר הררי את
חמש המילים הקובעות :״אני אוסר עליך ללכת לפגישה!״
הררי הינו, אומנם, יושב־ראש סיעת הליברלים בכנסת ועוסק
בענייני מדיניות־החוץ, אולם אין לו סמכות לאסור משהו על
מישהו. כ״ץ ידע זאת. אך מאידך חשש לצאת למאבק מכריע על
דעות גולדמן בשלב הנוכחי, כשהמפלגה עדיין אינה מגובשת,
ותומכי הקו הגולדמני עדיין אינם מוכנים לקרב. על כן מסר את
העניין לידי נשיא המפלגה, פנחס רוזן. הלה פסק בצורה הראויה
למשפט שלמה: אמנם אין רע בפגישה, אך למען שלמות המפלגה
וטובתה, כדאי לוותר עליה.

כ״ץ קיבל עצה זו. הוא הודיע לשימחה פלאפן כי לא ישתתף
בפגישה עם ג׳ונסון, העלה בישיבת הוועדה המדינית של המפלגה
תביעה נמרצת לערוך בירור בעניין איומיו הפרועים של יזהר הררי. גם אנשים כמו
קול הביעו את הזדעזעותם מכך שהררי איים על כ״ץ במשפט בגידה. דו״ח על פרטי
העניין הועבר במהרה למשרדו של גולדמן.
נשאר שימחה פלאפן המפ״מי. הוא יכול היה ללכת לבדו לפגישה, להסביר למתווך
ועדת־הפיוס את עמדתו בעניין פתרון בעיית־הפליטים. הוא לא עשה זאת. מדוע? יתכן
כי שוחרי־השלום המפ״מים פוחדים מפני יעקוב חזן לא פחות מכפי שפוחדים שוחרי־השלום
הליברליים מפני הררי, וגורלו של אהרון כהן עודנו טרי בזכרון.
יתר על כן: למפ״ם כולה יש פחד נברוטי מפני ״בידוד״ .אין היא רוצה להיות מבודדת
בשום עניין. פגישה בהשתתפות עסקן ליברלי היא כשרה. פגישה בהשתתפות אנשי מפ״ם
בלבד עלולה להיות מסוכנת.
כך קיבל מיסטר ג׳ונסון הודעה כי האדונים כ״ץ ופלאפן נאלצים, לצערם הרב, לבטל
את הפגישה עמו, מסיבות טכניות.

עלבון אישי צורב

ך פרשה כולה לא היתד, חשובה במיוחד, לולא היתד, חלק ממאבק גדול הרבה יותר.
( | היא דמתה לחילופי-אש בין שתי כיתות־סיור, שנתקלו זו בזו בשטח־הפקר, ושהיו
שייכות לשני צבאות יריבים הנערכים לקרב.
הציבור הרחב הבחין במאבק זה לפני כמה שבועות, כאשר נודע במפתיע כי נציגי
ישראל באמריקה החליטו לבטל למעשה את דרכונו של יוסף (״ג׳ו״) גולן, עוזרו האישי
של דר׳ גולדמן ומנהל משרד־החוץ הפרטי שלו (העולם יחזה .0277 בכנסת הודיע שרד,פנים
כי לפי בקשת שרת־החוץ לא הוארך דרכונו של גולן וכי הדבר נבע מ״טעמי בטחון״.
היה זה עלבון אישי צורב לדר׳ גולדמן. אולם הוא לא יצא לקרב. כמו תמיד, העדיף
את השתדלנות. הוא לא ביקש להעביר את רוע הגזירה, אף לא ביקש התנצלות. הוא רק
ביקש — ואף השיג — את דחיית הגזירה לשנה אחת.
הענין הורד מסדר־היום של הכנסת, תוך הבטחה ששרת־החוץ תביא את טענותיה בפני
ועדת־החוץ־ור,בטחון, אך עד היום היא לא חלמה אפילו לקיים הבטחה זו. גולדמן שתק.
תגובתו זו של גולדמן נרשמה היטב בלישכתד, של גולדה מאיר. היא הסיקה מסקנה
נכונה: גולדמן לא יילחם. אפשר לקצץ בזו אחר זו את כל נוצות כנפיו.
השבוע אירעה תקרית חמורה הרבה יותר. שרודהחוץ הרימה את קולר, בממשלה,
תבעה להעניש את גולדמן על התערבותו הגסה בענייני־החוץ של המדינה. המקרה הנדון:
פגישה של גולדמן עם פיליפ טאלבוט, עוזר שר־החוץ האמריקאי. פגישה זו נתקיימה לפי
בקשתו של גולדמן עצמו, ונידונו בה, בין השאר, בעיית הפליטים ובעיית תוכנית־המים
של ישראל. כך קראה גולדה, לדבריה, בעתונות.
גולדה מאיר לא היתד, זקוקה לדו״ח ׳מפורט כדי לדעת מה דובר בשיחה זו. כי דעותיו
של גולדמן בשני הנושאים ידועות. הוא מאמין שאפשר לפתור את בעיית הפליטים על־ידי
החזרת חלק מהם לארץ, ותשלום פיצויים לשאר. ואילו בעניין מוביל־המים הארצי סבור
גולדמן שבן־גוריון, פרם, דיין ושות׳ גרמו בעצמם לכל הבעיות, על־ידי דיבורים פרובוקטיביים,
שהכריחו את הערבים לפעול. אילו ביצעה ישראל את העבודה בשקט, כך טוען
גולדמן, היו הערבים שותקים, וכל העניין היה עובר בשלום.
באוזני גולדה, דעות אלה הן בחזקת כפירה־בעיקר. וכשהן נאמרות
על־ידי נשיא ההסתדרות הציונית ונשיא הקונגרס היהודי העולמי,
בשיחה עם מדינאי זר, הרי זו חבלה כבטחון המדינה.
על כן תבעה מן הממשלה לשים קץ לתעלולי גולדמן.

זהב נגד זהב

ף* שינאה של גולדה לגולדמן הפכה זה מכבר לשם דבר.
3 1אשת־הזהב ואיש־הזהב אינם סובלים זה את זה. בשינאה
זו מעורב גם האיש השלישי ששמו מורכב מזהב — ג׳ו גולן
(לשעבר גולדין).
מצד גולדה, יש לשינאה זו מקור נשיי מובהק: היא אשה
קנאית. בעוד שנשים פחות חשובות מפעילות תכונה זו לגבי גולדה המתחרות על חסדי גבר, הרי גולדה מאיר מפעילה אותה בכל
הנוגע לבחיר־לבה, משרד־החוץ.
אין היא סובלת אדם המתיימר להתערב במדיניות־החוץ של ישראל. כאשר קורה הדבר,
היא מסוגלת לרדוף את העבריין בעקשנות נקמנית המתאימה לאל התנ״ך, שהוא אל קנא.
בגלל סיבה זו נמצאת גולדה במאבק מתמיד עם שמעון פרם, שהפקיע לעצמו את ניהול
הישראלית באמצעות המסחר בנשק, ענייני המחקר וחילופי הידיעות. אולם
המדיניות
את פרם אין גולדה יכולה להכריע. לכן הסתפקה, לאחרונה, בפתרון שגם הוא נשיי
מובהק: היא שומרת על הצורה החיצונית. שמעון פרם עושה ככל העולה על רוחו הפוריה,
אך משרד־החוץ מודיע שהדבר נעשה בשליחותו.
כלפי גולדמן המצב שונה. גולדה מאמינה שהיא מסוגלת לחסל את פעילותו הפוליטית
של האיש, המתייחס אליה בבוז גמור, כאילו לא היתד, אלא כתבנית של בן־גוריון.

אומנם, לא גולדה המציאה את הטענה כי רק משרד־החוץ רשאי לבוא במגע עם אישים
זרים ולשוחח עמם על ענייני המדינה. גם משה שרת, איש קנאי ויהיר, סבר כך. צמרת
משרד־החוץ, בהנהגת ראובן שילוח המנוח, ניסתה להפעיל טענה זו בכוח. אולם גולדה
עולה מבחינה זו על כל קודמיה.
הטענה עצמה נובעת משלושה מקורות שונים: רוח הגטו, רוח הסוכנות היהודית ורוח
המישטד הטוטאליטארי. עיקריה:
0בגטו סברו היהודים כי עליהם לכבס את כביסתם המלוכלכת בהסתר, רחוק מעיני
הגויים הערלים, אחרת יגביר הדבר את ה״רישעות״ (שנאת־היהודים) .יהיו חילוקי־הדעות
הפנימיים כאשר יהיו, כלפי הפריץ יש לקיים חזית מאוחדת של כל העדה. גבאי הקהילה
הם הדוברים היחידים, השתדלנים המוכרים בשם הכלל.
9הסוכנות היהודית נאלצה, בימי המנדט הבריטי, להיאבק קשה על סמכותה הבלעדית
לדבר בשם כל היישוב. כאשר שלחו האנגלים לארץ ועדת־חקירה מלכותית, היו מופיעות
בפניה משלחות שונות ומשונות, שייצגו נקודות־השקפה שונות ומנוגדות. אגודת־ישראל
הדתית, הרביזיוניסטים של ז׳בוטינסקי, אנשי ברית־שלום של הפרופסור מגנס, כולם כפרו
בסמכות ״המוסדות הלאומיים״ לדבר בשמם. המאבק על ״המרות הלאומית״ הפך בימים
ההם עניין של חיים או מוות בעיני דור שלם של עסקנים ציוניים, וביניהם עסקנית-
הפועלות גולדה מאירסון.
המישטר הטוטאליטארי — יהיה פאשיסטי אוקומוניסטי — בכלל אינו משלים

עם קיום נקודות־השקפה שונות. כל המשמיע דעה השונה מן העמדה הרשמית, הריהו בוגד
שפל, פושע שמקומו במחנה־ריכוז. רוב מנהיגי המדינה, שגדלו באירופה המזרחית ולא
הכירו מעולם מישטר דמוקראטי, מרגישים כך.
כל ההשפעות האלה התאחדו ברוחה של גולדה מאיר.

האיש שאינו לוחם

אשר הגיע העניין לדיון בממשלה, הציע משה שפירא הדתי לנקוט בדרך הוגנת.
^ 0קיים ״מוסד לתיאום״ ,שתפקידו הרשמי לתווך בין ממשלת ישראל וההסתדרות הציונית.
שפירא הציע להעביר את העניין למוסד זה.
לא במקרה הציע דווקא שפירא דרך זו. כי השר הדתי, שנאלץ בניגוד לרצונו לפעול
נגד ג׳ו גולן, לא רצה מעולם להרגיז את גולדמן. כי גולדמן חולש על זרם־הכספים
העצום המזין את רוב מפלגות ישראל, וגם את המחנה הדתי. בעיני שפירא היתד, כאן
הזדמנות של זהב לפייס את איש־הזהב, השולט על זרם־הזהב.
אולם הפעם צמחו לגולדה במפתיע בעלי־ברית חזקים. בן־גוריון עצמו נטל את העניין
לידיו. הוא תבע מן הממשלה להשפיל את גולדמן בפרהסיה, לשגר לסוכנות היהודית
מכתב רשמי שינזוף בו בפומבי. מכתב כזה יכול היה לחסל את יוקרתו של גולדמן
בעיני כל גורם בינלאומי רציני.
התרעם בן־גוריון: גולדמן מחבל באחדות האומה ובאינטרם של
בטחונה! הוא לא מסר אפילו דו״ח על פגישותיו!
ההצעה הובאה להצבעה. השותפים הקואליציוניים הצביעו נגד
(ואף דאגו לפרסם זאת בעתוניהם) .בקולות הרוב המפא״יי נתקבלה
הצעת ראש־הממשלה. המכתב היה אומנם סודי — אך נערי־החצר
מסרוהו מיד לעתונות המקומית והזרה, בצורה המוגזמת והמנופחת
ביותר. השאלה היתה: מדוע נקט בן־גוריון קו זה?
התשובה על כך נוגעת לעצם מקומו של נחום גולדמן בזירה
הישראלית הפנימית.
גולדמן מטיף כיום לתורה הנוגדת לחלוטין את הבטחוניזם
הרשמי של ממשלת ישראל. הוא טוען שאפשר להתקרב לברית״
המועצות, לנהל מדיניות ניטראלית, להבטיח את הפירה האטומי של גולדמן המרחב, לקרב את השלום עם הערבים.
הוא לא המציא דעות אלה. הן גובשו, זמן רב לפניו וביתר עיקביות, על־ידי העולם הזה,
לאחר מכן על־ידי הפעולה השמית ודו־השבועון אתגר, ולאחרונה על־ידי מספר גובר והולך
של חוגים אחרים. אולם לגולדמן נועד תפקיד חשוב בהפצתן. הוא קירב אותן לחוגים
בורגניים מכובדים, שלא היו מסתכנים בקבלת דעותיהן של קבוצות קיצוניות.
מבחינה זאת דמה גולדמן ללבון, שהחל באחרונה להביע דעות נגד הבטחוניזם.
כל זה מרגיז את בן־גוריון. אין הוא רוצה כי דעות אפיקורסיות, הנוגדות את כל דרך
חייו, יקבלו איצטלה של נכבדות.
אולם בן־גוריון ידע גם את הצד השני של המטבע: שגולדמן לא יילחם נגדו על דעותיו.
כמו משכילים רבים בעלי אינטלקט מזהיר, מרגיש גולדמן נחיתות לעומת איש המעשה.

גיבוש בוהות

! גדלדמן עצמו יש תיאוריה יפה מאוד להצדקת השתמטותו מן המאבק על דעותיו.
/תיאוריה זו אומרת, בערך, כדלהלן:
אין כל טעם להילחם על השלטון בישראל כל עוד בן־גוריון נמצא על הבמה. בן־גוריון
יחסל בנקל כל יריב. כניסה למאבק בשעה זו תסתיים רק בחיסולו של גולדמן עצמו,
ברצח שמו הטוב על־ידי מסע־השמצה פרוע. לכן יש להימנע לפי שער, מכל התנגשות.
בינתיים אין לעשות מאומה, פרט לכמה הכנות שקטות. בין השאר אפשר לגבש כלים
אחדים להפצת דעותיו של גולדמן. בכלים אלה ישותפו אנשי השמאל של מפ״ם, הקרוב
לדעת גולדמן בשטח הערבי והסובייטי; הקבוצה הליבראלית התומכת בדעותיו, וכמה
ידידים מסוגו של דר׳ ישעיהו פרדר, מנהל בל״ל. אולי אף יועמד לרשותם, בעזרת
הכסף של גולדמן, דו־שבועון רעיוני חדש, שיתחרה באתגר ובדו־השבועון שיוקם על־ידי
קבוצת לבון. הוא יפיץ את דעותיו של גולדמן, ישים את הדגש על הציונות, ולא יביע
שום דעה בענייני כלכלה וחברה. עורכו המעשי יהיה איש מפ״ם, אך הכסף יהיה בידי
כלכלן ימני. מכיוון שמנהיגי הליבראלים מתנגדים לסידור זה, יופעל לחץ על גולדמן שלא
יתן ידו ליוזמה זו.
אותה שעה ישתדל גולדמן למשוך את המפלגה הליברלית לצידו. חוץ מן הקבוצה
הקטנה של תומכיו, יש במפלגה אישים רבים הפוסחים על שתי הסעיפים אך המוכנים
לקבל חלק מדעותיו, כדי להבליט את ההבדל בינה לבין חרות. משה קול, יוסף ספיר ואף
יוסף סרלין הביעו לא פעם נכונות לשקול מחדש את קו המפלגה בענייני מדיניות־חוץ,
בניגוד להררי, רימלט והרביזיוניסטים הוותיקים במפלגה. אך הם יעשו זאת רק אם גולדמן
עצמו יבוא ארצה, יפסיק לשחק וייכנס לעניינים ברצינות.
כל אלה לא יהיו אלא פעולות־הכנה. רק כאשר יירד בן־גוריון מן הבמה, ייכנס גולדמן
למאבק ממש. גולדמן מאמין כי המדינה לא תסתפק לאורך ימים באנשים קטנים כמו
אשכול ופרם, אלא תתגעגע לאישיות בעלת שיעור־קומה שתעמוד בראשה. את התפקיד
הזה ׳מוכן גולדמן למלא, ללא צניעות מתחסדת.
אלא שרבים סבורים כי זוהי אוטופיה מוחלטת, כמו חלומותיו הדומים של פנחס לבון.
אמר השבוע פרשן מפוכח :״נוח מאוד לפתח תיאוריות המחייבות לא לעשות מאומה
כיום, ודוחות כל מאבק לתאריך בלתי־קבוע, התלוי בחסדי הקדוש-ברוך־הוא. בינתיים
נקבעות עובדות־כוח חדשות. המאבק על ירושת בן־גוריון התחיל מזמן, והוא עשוי להגיע
לכלל הכרעה סופית עוד בימי חייו. מי שרוצה לרשת מחר, חייב ללחום היום.״
נראה כי זאת גם דעתו של איש מעשי כמו שמעון פרס. הוא שיתף פעולה עם גולדה
מאיר, כדי להמריץ את בן־גוריון לסטור את לחיו של גולדמן. סטירת־לחי זו צילצלה
השבוע במדינה. קולה נשמע היטב בכל מקום שם עוקבים מומחים אחרי הנעשה בישראל.
גולדמן עצמו הגיב עליה בצורה מרוסנת. הוא הודיע שקיים את פגישותיו עם ג׳ונסון
וטאלבוט לפי בקשת שגרירות ישראל בוושינגטון, ובידיעתה. אחרי שהפך בדרך זו את
טענת הממשלה למהתלה, הודיע שיבוא השבוע ארצה לבירור העניין אישית.
השאלה היא: ראם הפעם יילחם?

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )4
להוריד את רמת־המחייה של
כתרומה למשק המדינה.
אולם אידיאולוגיה מכאן, ואינטרס מכאן.
אחדות־העבודה היא קודם כל מכשיר פו־ליטי
של הקיבוץ המאוחד, המעוניין מבחינה
כלכלית בקירבה לשלטון. העסקנים העירוניים
של המפלגה, השייכים לאגף השמאלי,
התנגדו תמיד להצטרפות.
הדבר החריף, כאשר יזם שר־האוצר את
מלוהדהחונה. במפלגה גברו הדעות למען
יציאה מן הקואליציה. רעיון המלודי, היה
הזדמנות מצויינת ליציאה מכובדת, על
סמך עקרון של הגנה על הפועל.
אלא שנתעורר קושי קטן. הקושי: היוזם
הרשמי של רעיון מלווה החובה היה דווקא
שר אחדות־העבודה, יגאל אלון. האיש
ששיכנע אותו ליזום את הדבר: שר אח־דות־העבודה,
יצחק בן־אהרון.
מי רוצה להיות שר? המפלגה, שמצאה
את עצמה במבוי טכסיסי סתום,
רגזה מאוד. בן־אהרון, המכיר בערך עצמו,
והמשוכנע כי יכול היה להיות שר־אוצר
טוב יותר מאשר לוי אשכול, הסיק את
המסקנה המכובדת, התפטר.
איש לא התלהב להיות יורשו. ישראל בר־יהודה״
שהצטיין בשעתו כשר־הפנים, בא
בחשבון כשר־העבודה, אך אלון לא היה
מוכן לעבור למשרד־התחבורה. ישראל גלילי,
שמעולם לא היה שר, אף שהוא האיש
החזק של אחדות־העבודה, לא התלהב גם
הפעם. משה כרמל וזאב צור מתנגדים שניהם
לעצם הישיבה בממשלה הזאת (ראה
תצפית).
תמיד מאשימים את עסקני ישראל שהם
נדבקים לכסא. הפעם ממתין הכסא לעסקן.
ההמונים,

כל רז לויו ת ׳טמירות

מי ישלם? הצעד הראשון נסתיים בניצחונו
האישי. כאשר הודיעה חברת צי״ס
שהיא מתעתדת לבנות 12 אוניות בהולנד,
מיהרה מספנות ישראל להודיע שהיא תקבל
חלק מהספינות. כ״ץ, שהתמרמר על שלא
שיתפו את חברתו בהסכם, טס להולנד,
חזר כשבידו חוזה לבניין שתיים מהאוניות.

כוונת החיסול לא ירדה מהפרק. אשכול,
שמינה את איש אמונו קלסמנטובסקי
לניהול החברה הממשלתית, היה זקוק לעשרים
מיליון לירות כדי לעשותה רנטבילית.
אפשרות אחרת היתה: המספנות
יבלעו את הימה. לכך התנגדו שני גורמים
פועליים: מצד אחד פועלי הימה ומצד
שני מועצת פועלי חיפה.
הפועלים התנגדו, מאחר שתנאי עבודתם
היו טובים לעין ערוך מאלה של עובדי
מספנוודישראל והם חששו שכל הזכויות
הנוספות יאבדו להם עם האיחוד. התנגדותה
של מועצת־פועלי־חיפה ביטאה, למעשה, את
התנגדות ההסתדרות הכללית, שלא ששה
לאבד עמדת כוח כלכלית זו.
אשכול לא ויתר, הציע שחברת העובדים,

ת צ פי

ס מערכת-הריגול המצרית בקפריסין מתרחבת והולכת,
אחרי שלא עלה בידי עבד אל־נאצר לשכנע בקיץ שעבר •את הבישוף מאקאריוס,
בשיחות סודיות, לנקוט קו אנטי־ישראלי, הצליח להשיג מהבישוף הסכמה לפיעולת
שירותי־המודיעין המצריים בקפריסין. שרותים אלה פועלים בעיקר נגד
הבסיסים הבריטיים, מרגלים כמעט בגלוי אחרי היחידות הבריטיות ומארגנים
הפגנות נגדן.

ס הסיכוי האחרון להחזרתו הקרובה של יופלה שדחמאכר

תלוי במאמציו של גדעון האוזנר בחוץ־לארץ. זוהי המטריה האמיתית,
והנסתרת, של נסיעת היועץ המשפט לארצות־הברית, שנועדה, כביכול,
למתן הרצאות. למעשה ניסה האוזנר לנהל משא־ומתן עם החוגים האדוקים
הקנאיים להבטחת חסינות לחוטפים במקרה שהילד יוחזר.

• יתכן כי אחדות־העבודה תצא מן המבוך של התפטרות
יצחק בך־אהרון על־ידי יציאה מן הקואליציה. השיטה, שכמה
מעסקני המפלגה דוגלים בה: הגשת תוכנית כלכלית שלמה ומקיפה, בת
עשרות סעיפים, מתוך הנחה שמפא״י תסרב לקבלה. המפלגה תתנה במקרה
זה את הסכמתה למלווה־חסכון בקבלת כל שאר הסעיפים, תביא להתנגשות
מכרעת.

• כשבועות הקרובים תעמוד הכנסת בסימן ההתנגשויות
היזומות בין חרות וכן־גוריון. אחרי שבן־גוריון העליב את בגין ברמזים
סתומים ,׳החליטה חרות לעבור להתקפה־נגדית, למרר את חייו של ראש־

ההסתדרות
מנ הלמחפש תוו סו ק ת
סדרני העבודה בכל הקיבוצים צמאים לידיים
עובדות. לגבי חבר קיבוץ אושה,
ודילי כ״ץ 54 המצב שונה: עבורו חיפשו
בשבוע האחרון עבודה. כי סידור העבודה
האמיתי של ווילי אינו נעשה בקיבוץ —
אלא במפא׳׳י, לה הצהיר אמונים ערב הבחירות
האחרונות, שעה שתקע סכין בגב
מפלגתו הפרוגרסיבית, עזב אותה בהפגנתיות,
הצהיר מעל דפי העתונים היומיים
שלא יצטרף למפלגה הליברלית.
התמורה המהירה גררה אחריה מינוי מפתה:
מנהל החברה ההסתדרותית הימה.
צו השעה
השבוע הסתבר שבתפקיד זה 7א ישאר ווילי
כ״ץ עוד זמן רב. הוא מחפש מישרה אחרת.
כי חברת הימה, אליה בא ודילי כדי להצילה הבעל הפורמלי של הימה, תקנה רבע ממפירוק,
עמדה השבוע בסכנת התחסלות. מניות מספנות־ישראל, תהפוך בכך לאחד
מבעלי החברה* החדשה שתקום בשעת איהצהרה
מתאימה. החברה לבניית או חוד עם הימה.
ניות׳ שהוקמה במפרץ חיפה עוד לפני
הצעה זו קסמה להסתדרות. השבוע התשנים
רבות, התמחתה בבניץ ספינות לא
גדולות, ששירתו את צי הדייג העברי וה קיימו במוסדותיה העליונים דיונים דחופים
ישראלי שנים רבות. כאשר הוקם נמל בשאלת עתיד החברה. תהיה צורת התמזגותה
הקישון, עברה חברת הימה לנמל, התכוננה של היסה במספנות־ישראל איזו שתהיה —
ווילי כ״ץ יצטרך לחפש לו, כנראה, עבודה
להרחיב את תחום עבודתה והיקפה.
חדשה.
אך לחברה ההסתדרותית השאפתנית קם
מתחרה רציני: בחסות שר־האוצר לוי אשכול,
הוקמה לפני שנים אחדות, חברת
מספנות ישראל, שגם היא התעתדה לכבוש
את שטח בניית הספינות והאוניות.
מאסר ביו העצמאות
בחסות ידידו, איש סולל־בונה לשעבר
*השבתי שאני מרגל בשביל ישראל!״
הלל דן, נכנס ודלי כ״ץ לפני כארבע שנים טען יהודי אמריקאי בבית־משפט גרמני.
לנהל אותה חברה, פרש עם ירידת קרנו התובע הגרמני הכחיש זאת — והוסיף שגם
של איש חסדו, כשהלה הסתכסך עם פנחס ריגול למען ישראל הוא בחזקת ריגול
לבון. ודלי המשופם וגבה־הקומה חזר ל למען מדינה אוייבת.
קיבוץ אושר״ אותו עזב שנתיים לפני כן.
האם השתמש בורגר בשם ישראל כדי
נבחר מייד לתפקיד מזכיר הקיבוץ, אולם
הצהרת הבחירות המפורסמת שלו עוררה להקל על עונשו? האם יעצו לו מפעיליו
הקומוניסטיים מראש להשתמש בטכסים
מורת רוח בין חבריו.
זה? או שמא התחפשו המפעילים הקומואך
האיש יליד רומניה, שהיה בזמנו ניסטיים עצמם כמרגלים ישראליים, כדי
חבר מפ״ם ואף הואשם בסטיות שמאלניות
לפתות יהודים אמריקאיים?
לפני שהפך פרוגרסיבי, לא נרתע גם המדווה
כתב ״העולם הזה״ בפעם
מפני המעבר למפלגה חדשה. כידיד
טוב של אלמוגי נהנה מתשומת לבם של גרמניה :
אנשי ההסתדרות בחיפה, כשחיפשו עבור
קרלסרוהה 9 ,במאי .1962 בית־המשפט
האיש הסימפטי והנמרץ תפקיד מעניין.
המחוזי בעיר, ביום־העצמאות הישראלי. שמבאותה
תקופה, לפני כשנה, החלה חברת חה גדולה במסדרונות בתי־המשפט, חיוך
מספנות ישראל, בה הושקעו 20 מיליוני רחב על פני השוטרים הגרמניים, לבושי ה־
(המשך בעמוד )8
לירות, לדרוך על יבלותיה של הימה. הסכסוך
בין האוצר וההסתדרות נסתיים ב*
הבעלים הנוכחיים :׳הממשלה, וחברת
הסכם, לפיו תבנה היסה ספינות הקטנות
מ־ 250 טונות. אך אשכול רצה לחסל את צי״ם — חמישים אחוז,כל אחת. אך מאחר
החברה ההסתדרותית וההסכם הופר על־ידי שההסתדרות שותפה גס בצי״ם בחמישים
מספנות ישראל. אז הוזעק ודילי לנהל מחדש אחוז, היא תהפוך לבעל הממשי של
החברה המשותפת.
את החברה.

ריגזל

העולם הזה 2*9ו

\זן א רנזפוג א\ז אווצעי־ן זוושרגם
הממשלה. הזדמנות קרובה: התקפות של חרות סל משרד ראש־הממשלה,
כאשר יעלה תקציב המשרד לדיון בכנסת.

• מפ״ם, מק״י והליברלים עשויים להסכים לדחיית הדיון
על הצעותיהם לתיקון חוק־כטחון־המדינה, עד אחרי עירעורו
של אהרון בהן. תנועת החרות, הפוסחת ׳עדיין על שני הסעיפים, תימנע
מהצבעה אס הדיון ייערך לפני כן, מתוך טעניה מוטעית כי הדבר הוא *סוב
יודיצת״ .שלוש המפלגות האחרות יסכימו לדחייה, בתנאי שחרות תתחייב
במקרה זה להצביע בעד שינוי החוק.

• החלה תחרות כין בל המפלגות על זבות־ראשונים בחקיקת
חוקה. בעוד הליברלים מטכסים עצה בעניין זה, עשויייח חרות להקדים
את כל
תקדים. שהוכנה במקרה

האחרים, להזדרז בהגשת הצעת־חוקה מלאה, דבר שעוד לא היה לו
מפא״י מצידה עלולה להתחכם, להוציא מן הגניזה הצעה ישנה,
בשעתו על־ידי היועץ המשפטי דאז חיים כהן, ולהעלותה ראשונה.
זה יתרכזו טכסיסי מפא״י בהשיה״ה, כדי למנוע קבלתה של חוקה.

ס אחרי שעות-הקיץ, יבוא תורה של החופשה השנתית.
אחרי שמפא״י החליטה לבטל את שעות־הקיץ של •הפקידים, היא תחליט בקרוב
לקבוע ״תקרה״ למכיסת החופשות השנתיות. ייקבע כי החופשה המכסימלית
תהיה בת 9ו יום, בעוד שכיום נהנים עובדי מדינה רבים, כגון רופאים-
מומחים ואחיות רבות, מחופשה של 26 יום בשנה.

• הושגה פשרה כין מפא־׳׳י לבין יגאל אלון, על מינוי
מנהל חדש לשרות התעסוקה, כמקומו של זלמן מילשטיין.
האיש: ישראל כרמי, איש מפא״י, הידוע כמתנגדו של מילשטיין מזה שנים.
תמורת זאת הורה מרכז מפא״י לאיש מפא״י אחר, היושב בסינהלת שירות
התעסוקה, עמנואל רון, להתפטר מהמינהלה. במקומו יכנס איש אחדות העבודה.
על־ידי פשרה זו מקווה שר־העבודה לרסן את מפא״י, שהשתמשה בעבר באופן
חופשי במנגנון המסועף של שירות התעסוקה ובאפשרויותיו •הכספיות,
לקניית בוחרים.

• הממשלה תנקוט צעדים לחיסול מקלטי הטלביזיה ב

ארץ; שמספרם כבר מגיע לאלפים, ושרבים מהם מוצבים במקומות ציבוריים.
הנימוק האמיתי: מכשירים אלה מסוגלים כיום לקלוט רק תחנות ערביות,
מקרבים את הציבור הישראלי לענייני ערב. הדרך המוצעת: הטלת מסים כה
גדולים על המקלטים, עד כי החזקתם תהייה בלתי־כדאית.

במדינה
הוצאת אלדד תל־אכיב
בהסכם עם

8£5$ק א£11801>£4
ח ס <1ח ס 1

מתכבדת להוציא לאור
בעברית ובאנגלית

הרומאן
המתוקה והמופלאה
מאת

עדוא בן־גריון

/£7£¥ו 5שאז
ע מי ך
5ע ס 1¥1.0£ס
ע נ 0 ^ 61 1ת

זעיס 0 811^-00111ס ס1
המהדורה העברית נמצאת למכירה
בכל חנויות הספרים המובחרות.
הפצה ראשית: סוכנות י. ברונפמן
רח׳ צ׳לנוב ,2ת״א, טל 64242 .
זגנ, 1מסזם עסזד 7116 £41511311
6נ111 1זוד 111,־ 1111311 0 1 1 3 5 1
3 1 8 1 ;.ז 1\ 1 3 5מ ס 16נ 31131ז 3 1

המנוי- קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

(המשך מעמוד )6
מדים הירוקים ונעולי המגפיים המבריקים.
לא. הם לא שמחים בשימחת יום־עצמאותנו.
אולם שמחתם קשורה בנו ישירות — כי
הסוחר הניו־יורקי הרולד נוח בורגר נידון
באותו בוקר לשלוש שנות מאסר.
בורגר ( )42 השתחרר מחיל־האוזיר האמרי
קאי באירופה במרס , 1960 בדרגת רב־סרן.
הוא השתלב מהר בחיי־המסחר והפך בניו־יורק
סוחר מצליח, המנהל את רוב עסקיו
באירופה המערבית, כולל שני חלקי גרמניה.
קצין־ריגול מזרח־גרמני, גינטר מנל (,)37
שברח לפני ששה חודשים למערב גרמניה,
הלשין עליו בפני שלטונות־הבטחון המערב־גרמניים,
שאסרוהו מייד. מנל האשים את
בורגר בכך, שריגל במשך תקופה ארוכה
עבור שרותי הריגול הקומוניסטיים במזרח
גרמניה. יש הטוענים כי גינטר מנל, שהיה
מגייס סוכנים בברלין, מתנקם מאז בואו
למערב בכל אותם אנשים, בני כל העמים,
אשר להם הציע להיות סוכניו ואשר סירבי
לעבוד בשבילו.
לפני חמישה חודשים נעצר בורגר והוחזק
בחקירות מתמידות. לא ידוע אם החקירות
נוהלו בהגינות ובג׳נטלמניות, או
אם נוהלו בשיטות הנושנות של הגסטאפו,
הידועות גם לחוקרי שירות־הבטח־ן המערב־גרמני
של היום. השאלה אף לא הועלתה.
הסניגור המוזר. עו״ד מרקס, לא-
יהודי, הופיע כסניגור. קשה לומר שמילא
את תפקידו כיאה. הוא בוודאי לא הגיע
לחריפותו ולעקשנותו של התובע מקם
וילנר, שהתעלה על עצמו במשפט בורגר.
ראיתי את וילנר כתובע במשפטים של
פושעי־מלחמה נאציים. זכורני כיצד התפלאתי
על חוסר השתדלותו וחולשתו כתובע
באותם משפטים. דומה כי הגרמני
וילנר ניסה במקרה בורגר לכפר על חטאו
כלפי בני־עמו, פושעי־המלחמה הנאציים,
עבורם דרש בזמנו ענשי־מאסר. לא הייתי
היחידי שהתפלא על וילנר — עלו עלי
העתונאים הגרמניים.
בורגר, שהיה האזרח האמריקאי הראשון
שהועמד לדין בעודן ריגול בפני בית־דין
מערב־גרמני, הפתיע את הכל בטענות ההגנה
שלו — טענות אותן ביטל בצחוק
גדול אפילו סניגורו, מרקס.
״ריגלתי עכור ישראל חשבתי
כי אני אוסף ידיעות עבור ישראל, מולדת
בני ע מי אמר בורגר בעדותו,
לאחר ששוכנע כי לא תעזורנה לו טענות
הכחשה מוחלטת — אפילו הוא חף־
מפשע.
הוא סיפר כי אמנם אסף ידיעות וסודות
צבאיים משני חלקי גרמניה ומסרם לאיש־האיש
שגייסאותו
הקשר שלו, שהיה גם
— אולם הלה הוכיח לו כי הוא עובד
למען שרותי המודיעין של מדינת־ישראל.
כאן קם הסניגור והפסיקו בתנועת־יד
של ביטול ובחיוך גועלי :״שטויות רבותי,
שטויות,״ אמר באירוניה ,״האיש הוא בעל
אינטליגנציה טבעית גבוהה, ואינו יודע מה
השימוש הנכון לה.״
״הסיפור על הריגול למען ישראל מגוחך,״
שבר הסניגור את קו ההגנה של
לקוחו ,״הרי ישראל לא תרגל כאן — כי
בלי עזרתה של ארצות־הברית ובלי הסיוע
הכלכלי של גרמניההמערבית לא יכולה
מדינה קטנה זאת להתקיים ובזה
התיישב לפתע על מקומו, כשהבעת־סיפוק
בלתי־מוגבלת על פניו חרושות הקמטים.
התובע אמר לי מאוחר יותר :״אילו באמת
היה מרגל עבור ישראל, לא היו
מחמירים כל־כך. היינו מגלים הבנה למעשהו,
שהרי אמונתו י הודי ת...״
האומנם? בבית־המשפט טען התובע :״זה
היינו הך אם הנאשם ריגל עבור ישראל
או הקומוניסטים. ישראל אינה שייכת למדינות
הברית האירופית, ולכן ריגול עבורה
הוא בריגול עבור כל מדינה אוייבת
וילנר פירט את סעיפי גליון האישום, תוך
דפיקות בלתי־פוסקות של אגרופו השמאלי
הקטן על שולחגו, עד שאב בית־המשפט התעצבן
:״אבקש מאדוני להפסיק את הדפיקות,
זה מעצבן או תי
שרושה יהודים .״בורגר שירת את
מזרח־גרמניה בשירות ריגול פנימי וחיצוני,״
אמר וילנר ,״הוא התענין בקרב אנשי הצבא
האמריקאי על מועדי תמרונים, בסיסי
טילים, השתלמות חיילים גרמניים ביחידות
האמריקאיות, מסכת־הגאז החדישה ביותר,
תוכנית האזעקה של יחידות־תותחנים ותוכנית
ישוב של משפחות החיילים האמריקאים
בגרמניה (לא ימן הנמנע כי
בורגר ידע את כל הפרטים האלה עוד
מהיותו רב־סרן בחיל האוויר האמריקאי).

תמונת סוכנות הידיעות הסינית

ס י 1

ז ^ 4ט י < 4 8 1 8 1

והכותרת שדה
— הפגנה קטנה ו?
הוא התכוון בכוונה תחילה להזיק לכוחות
הבטחון הגרמניים והאמריקאיים! אבקש
להענישו בכל חומרת הדין!״
תמוהה העובדה כי בורגר, אזרח אמריקאי,
רב־סרן בצבא ארצות־הברית, אשר
ריגל בקרב הצבא האמריקאי, הועמד לדין
בפני בית־משפם מחוזי גרמני טהור. העתו־נות
העלתה שאלה זאת, לא קיבלה תשובה
ולא ניסתה להשיב מעצמה. רק לפני חודש
ימים נידון יהודי אחר, סרן סמואל הופמן
מהצבא האמריקאי, החונה בברלין המערבית,
לשבע שנות מאסר, לאחר שנמצא
אשם במסירת ידיעות לסוכני. הקומוניזם.
גם הוא היה אחד מאנשי הסוכן גינטר
מנל, אשר הסגירו לאחר בריחתו למערב.
אולם הופמן נידון בפני בית־משפט צבאי
אמריקאי בהיידלברג. יהודי שלישי, חייל
אמריקאי צעיר בשם ג׳ון קליין, חזר עתה
לארצות־הברית מבלי שיועמד לדין. גינטר
מנל הזכירו בעדותו, כאיש שהיה צריך
לשמש כעוזרו של בורגר באיסוף ידיעות.
שעיר לעזאזל ץ מטורף ץ האם היה
נוח בורגר סוכן השירות החשאי הישראלי?
האם היה סוכן הקומוניזם? — או שמא
הוא מטורף, שחשב כי אם יודה בריגול
לטובת ישראל, יסלחו לו?
גזר־הדין של שלוש שנות מאסר ניתן
למעשה עבור פעילותו כמרגל, ולא עבור
פעילותו כמרגל קומוניסטי, ישראלי או
אחר. למרות שפסק־הדין קובע במפורש
כי בורגר היה מרגל קומוניסטי, אין הוא
משכנע. אין הוא משכנע גם את העתונות
הגרמנית והאמריקאית. נשארה הרגשה סתומה
שמשהו אינו חלק כאן. משהו נשאר
מוצל. האמת.
בקרב הקצונה האמריקאית כאן, מורגשת
מורת־רוח על שבית־דין גרמני נטל לעצמו
את הזכות לשפוט אזרח אמריקאי, עבור
ריגול בתוככי האמריקאים. קצין של חיל־הנחיתה
האמריקאי, סגן־אלוף רוי ראמיק,
אותו פגשתי בבון, אמר לי :״לדעתי נעשה
עוול לבורגר על־ידי העמדתו לדין בפני
ה״ג׳ריס״ (כינוי־גנאי בפי האמריקאים לגרמנים,
שנותר עוד ממלחמת־העולם האחרונה)
.אנו היינו חוקרים את הפרשה ביתר
יסודיות, ואם היינו מוצאים את בורגר
אשם, היה חוטף את המגיע לו. אם לאו —
היה הולך הביתה, אם כי יתכן והיה נשאר
תחת עין פקוחה.״ סא״ל ראמיק משמש
לעיתים קרובות כשופט בכיר בבתי־דין
צבאיים אמריקאיים.
רק דבר אחד ברור: בורגר איבד את
חירותו ביום העצמאות של ישראל.

תולדות
ע דו תחדשה
הטענה שעמדה במרכז פרשת קסטנר
היתד, זו: שדר׳ ישראל קסטנר עזר לנא
צים
והעלים מעיני יהודי הונגריה — ובמיוחד
מעיני יהודי העיר קלויזנבורג —
את הגורל הצפוי להם, תמורת הצלת קומץ
מייוחסים וקרובים. זאת היתד, דעתו של
השופט בנימין הלוי, וגם דעתו של אדולף
אייכמן, בשיחותיו עם העתונאי הנאצי וילם
זאסן.
״שטות גמורה!״ השיבו קסטנר עצמו וידידיו,
ביניהם יואל בראנד. טענתם: כל
יהודי הונגרי ידע היטב מה צפוי לו, ולא
היה כל צורך בהודעה מיוחדת.
בשבוע שעבר הושמעה טענה אשר סייעה
בידי אויבי קסטנר. למרבה הפליאה, היא
הועלתה דוזקא מעל עמודי דבר, עתון שהגן
על קסטנר עד הסוף המר.
החטא הרביעי. דבר לא דיבר על
קסטנר עצמו. הוא ייחד את דבריו לרב
יואל (״הרבי מסאטמאר״) טייטלבוים, שונא
הציונות וישראל.
הסאטמארי היה אחד הלא־ציונים המעטים
שזכו למקום ברכבת קסטנר, ושניצולו מן
הארובות של אושוויץ. אולם הוא היה
כפוי טובה: אך הגיע לניו־יורק, החל להשמיץ
שוב את, ישראל. בספר שהופיע לא
מכבר, קבע טייטלבוים את ההלכה כי כל
עזרה לישראל היא חטא בחזקת ״ייהרג ואל
יעבור״ ,כמו עבודה זרה, גילוי עריות
ושפיכת דמים. כי הציונות דוחה את ימי
המשיח, והיא אשמה, בין השאר, ברצח
ששה מליון יהודים.
זה היה יותר מדי גם לדבר. השבוע
השיב בהאשמה מוחצת :״יש ויש מה לספר
על התנהגותו של הסאטמארי בגיטו קלוי־זנבורג.
מאותו הזמן כאשר כבר ידע ששמו
כלול ברשימה (של נוסעי רכבת קסטנר,
שאייכמן נתן לה לנסוע לשווייץ) ,השמיע
הצהרות מרגיעות. אותם שלא היו ברשימה
ושפנו אליו, כלאיש קדוש, בבקשת עצה,
אם לנצל אפשרות לבריחה מהגיטו, הניא
אותם בעצמו מכל נסיון לכו.״
היתד, זאת בדיוק ההאשמה שהוטחה בפני
קסטנר עצמו. באיחור של שמונה שנים
הודה דבר כי יהודי קלויזנבורג אמנם לא
ידעו מה צפוי להם, ושאילו ידעו היו
יכולים לעשות רבות להצלת עצמם.

עתונות
ה מ גנ הקטנהמאד
התמונה, שהופיעה על שער העולם הזח
( ,)1282 משכה את תשומת־לב העתונאים
הזרים. היא הראתה קבוצה של שוטרים
מכים באלות בפועלים שהשתתפו בהפגנת
ועדי־הפעולה למען תשלום תוספת־היוקר.
השביתה הקיפה כמה אלפי פועלים, בעיקר
במחוז דן.
איש לא התעניין בה יותר מאשר עורכי
העולם הזיה 1289

רב שירד מישראל, ושהואשם בביגמיה, זכה לכינוי ״הרב הצבאי של הס״ס״

הרב ה1״או=נאצי

פן, גם זה יבול להיוון: רב יהודי, בעל פיכה וזקן, שהוא פעיל
בחוגים ניאו־נאציים, ושיריביו הדביקו לו את התואר ״הרב הצבאי של

הרב, אשר כיום מותו נבתב לו הספד־ענק בעתון הניאו־נאצי החשוב
ביותר כגרמניה, המגיע לשיאו בטענה בי היהודים הם שרצחוהו.
רב שמת כאותו יום בו פסק בית־משפט גרמני להחרים את הספר
של אשתו, מפני שזו טענה כי יהודי גרמניה שולטים שלטון של טרור
על האומה הגרמנית.
כל זה נראה בלתי־אפשרי. אבל זה קרה.
גיבור העלילה הוא אדם שחי בישראל, וש־הודיע
מעל עמודי עתון ניאו־נאצי כי הוא
חושב את עצמו לציוני נאמן.

הפילגש של הרב
וקטור איזאק (יצחק) גולדשטיין

1היה באמת רב צבאי. אמנם לא של
הס״ם, או של הוורמאכט ההיטלראי, אבל
של הצבא האוסטרי־הונגארי, במלחמת־ה־עולם
הראשונה.
זה בטוח. רוב העובדות האחרות הקשורות
בחייו המגוונים מוטל בספק חמור.
למשל: האם היה דר׳ גולדשטיין דוקטור?
הוא טען כי זכה בתואר באוניברסיטה
של קלאוזנבורג (קלה אותה
עיר אומללה בה פעלו גם דר׳ קסטנר
והרבי הסאטמארי (ראה במדינה) .אולם
האוניברסיטה הכחישה זאת.
או: האם היה הרב־הראשי גולדשטיין רב?
היו שהכחישו זאת, טענו כי לא הום מך
מעולם כרב, אלא להיפך: שעבר לנצרות
וחזר ליהדות.
או: מה מוצאו? טען הוא עצמו, בראיון
עם עתונאי ניאו־נאצי :״כל אבותי היו
רבנים אבי־אבותי, לפני 11 דורות,
היה הרבי מבכרך ...לפני 830 שנה חי
אבי־אבותי רש״י בשנת 1038 חי בפומ
פדיתא אבי־אבותי הרב חי גאון, שסמכותו
חלה על יהודי כל העולם משם מוביל
חוט מוצאי אל רבי יוחנן הסנדלר, אחד
מחכמי המישנה וממנו להלל הזקן
הוכחות? כמו לכל שאר טענותיו של
הרב יצחק גולדשטיין.
לעומת זאת, בטוחות כמה עובדות אחרות.
למשל: כי בימי מלחמת־העולם ברח
גולדשטיין מהונגריה לרומניה. לדבריו הרגו
הנאצים 46 מבני משפחתו, וגם את בתו בת
ה־ ,22 שהיתר, הרה. בשנת 1949 היגר עם
שני ילדיו לישראל. אשתו ובת אחרת נשארו
ברומניה, מפני שלא קיבלו אשרת-
יציאה.
אולם ישראל לא נעמה, כנראה, לרב השאפתני.
הוא ירד לצרפת, ושם החל לחיות
עם אשה אחרת — אף שלא היה גרוש.
בראשית 1957 הוצע לו תפקיר של רב
בברלין. בטופס־הקבלה טען כי פילגשו
היא אשתו, ואף ציין כי בנשואין אלד,
נולדה בת — יהודית . ,שנולדה בשנת זד 58
של אביה הפורה.
אלא שבינתיים הצליחה אשתו החוקית
להימלט מהונגריה, בעת המרד הגדול. היא
הגיעה לפאריס ונדהמה להיווכח כי בעלה
חי עם אחרת בברלין. אמנם, גולדשטיין
הצליח לבסוף להשיג גט ולשאת את
אשתו החדשה. אף הדבר הרגיז מאוד את
ראשי הקהילה, בה כיהן כרב.

אנושית. הסערה סביב גולדשטיין גילתה
כמה וכמה פגמים.
כך טען גולדשטיין כי מנהיגי הקהילה
היהודית בברלין השתמשו בכספים, שניתנו
להם על־ידי הממשלה הגרמנית להקמת
בית־כנסת, לשם הקמת כמה מועדונים,
מיסעדה מפוארת, באר ותיאטרון. החזקת
הבניין המהודר, המשמש רק כמה ימים
בשנה לתפילה, עולה, לדבריו, כ־ 50 אלף
ל״י לשנה.
מנהיגי הקהילה, מצדם, לא נשארו חייבים.
הם הגישו שבע תביעות פליליות נגד
הרב. בין השאר האשימוהו ברמאות, בזיוף
תעודות, בביגמיה ובנשיאת תואר־דוקטור
כוזב. אף אחת מן התביעות לא
הגיעה לשלב פסק־דין. נוסף לוה הם
פיטרו את גולדשטיין מתפקידו.
לגולדשטיין היתד, עזר־כנגדו, שגם היא
לא טמנה את ידה בצלחת. היא כתבה ספר,
המוקדש כולו לסבלותיו ועינוייו של בעלה
הקדוש. בין השאר האשימה את ראשי הקהילה
היהודית במעילה וברמאות, כינתה
אותם נוכלים ובני־בליעל. לשיא הגיעה
הגברת במשפט הבא:
״אני מוחה נגד מצב בו שולטים 22 אלף
יהודים, חצי־יהודים ורבע־יהודים — שרובם
נשים זקנות — שלטון של טרור,
מטעמי ביזנס, על אומה של 55 מיליונים.

על כך יש לי שונאים
הקהילה היהודית בגרמניה מונה 22 אלף
איש ואוכלוסיית מערב־גרמניה 55 מיליון.

גם היטדר 7א אשם
ך* פר כזה, בתוספת דברי ההשמצה
^ והגילויים של הרב גולדשטיין, מצאו
אוזן קשבת בפינה אחת של הבמה הגרמנית:
בפינה הימנית החשוכה, בה מתגבשים
הניו־נאצים.
אחד הבטאונים העיקריים של חוגים אלה
הוא עתון המתקרא עתון החיילים הגרמניים,
המקושט בצלב־ברזל צבאי. עתון זה נוהג
ללחום למען זכויות אנשי הס״ס לשעבר,
להתקיף את השילומים ואת ישראל, לשבח
את האו־אה־אס. כמו כל הניאו־נאצים
בגרמניה, הוא מעלה על נס את המלחמה
בקומוניזם ורומז כי אדולף היטלר היה
גאון הדור, שניסה לאחד את המערב במל־חמת־קודש
נגד הנחשול הבולשביקי.
בלב עורכו של בטאון מפואר זה עלה
רעיון גאוני: מדוע לא להשתמש ברב
יהודי מזוקן כדי להפיץ את שינאת־היד,ודים?
כך אפשר לדגול בעקרון הס״ס,
ובאותה שעה להכחיש בתוקף כל נטייה
לאנטי־שמיות. ואפילו את חוקי גרמניה,
שהפכו את התעמולה הגזענית לפשע פלילי,
קשה להפעיל נגד רב יהודי.
העורך הניאו־נאצי והרב היהודי מצאו
חיש מהר שפה משותפת. וכך זכתה
גרמניה למחזה מפתיע: לפני שנתיים, כאשר
גל ציורי צלב־הקרם הגיע לשיא סנסציוני,
יצא רב יהודי בעתון ניאו־נאצי,
להתקפת־מחץ על המנהיגים היהודיים, שהזהירו
בפני תחיית הנאציזם בגרמניה.
טען הרב, בראיון שנתן לעורך עתון
החיילים הגרמניים:

סזי 11־ מ 2 £־.נ 10־ן * א 0א נ1

#לא ניאו־נאצים ואנשי־הימין עמדו
מאחורי מגיפת ציור צלבי־הקרס, אלא קומוניסטים
ו״חוגים מסויימים המעוניינים
לערער את מעמד הממשלה הגרמנית ולפוצץ
את אחדות המערב״ .היה זה רמז ברור
כי היהודים עצמם ציירו את צלבי־הקרם.
• האם קיימת אנטי־שמיות בגרמניה?
״אבל חס ושלום! בדיוק להיפך! גם היטלו־לא
המציא את האנטי־שמיות!״
• ״הגרמנים אינם יפים מאתנו (היהודים)
,אבל גם לא יותר גרועים.״
לא מכבר שאלתי איש־ציבור חשוב
אם זה נכון שרק אדם נימול רשאי לנשום
בחופש בגרמניה
#ביחס לעמדת הממשלה הגרמנית כלפי
תביעות הארגונים היהודיים :״אתם (הגרמנים)
פחדנים! במלחמה הייתם גיבורים,
ואומץ־לבבכם היה ראוי להערצה. אך נראה
שכל האמיצים נפלו!״
6אסור להביא לדין תועמלנים נאציים.
״כל חודש, שבו כולאים טיפש אחד מפני
שהרים את זרועו בברכה נאצית, או מפני
שצייר צלב־קרס, מרעיל את האווירה בין
הגרמנים והיהודים.״
• חוצפה היא מצד עסקנים יהודיים
לדרוש את החלפת ההימנון הגרמני (״גרמניה
מעל לכל״ הימנון ששימש גם בימי
הנאצים) ,או להתנגד למתן פנסיות לקצינים
ולפקידים של הרייך השלישי.
#יש להעריץ את חיילי הרייך השלישי
(כולל חיילי הס״ם הקרבי) .״אני סבור
כי גישות רבות לחיילים הגרמניים במל-
חמת־העולם השניה הן מוטעות. הם לחמו
בגבורה, ואחרי המלחמה אין לרדוף
אותם.״
ולבסוף :״חוץ מזה אני גם ציוני בלב
ובנפש. אמנם, לא הכל במדינת ישראל
מוצא חן בעיני, אך היא מהודה בעיני
הגשמת כל געגועי, מאז היום בו עמדתי
על דעתי.״
בגלל פירסום ראיון זה התנפל יהודי בשם
ליאו בריל על גולדשטיין ברחוב בר־ליני,
הנחית עליו מכות־אגרוף וקרא לו
״בוגד!״ סטודנט יהודי בשם אלכסנדר ברנר
קרא לו ״בן זונה״ .אשתו של עסקן יהודי
אמרה שהוא ״יהודי מלוכלך״ ,שלתיצת״ידו
מגעילה.

״אחד משלנו״

• 1תבן בי זו התחלת הריב הגדול בין
י גולדשטיין לבין קבוצת־העסקנים הקטנה,
השולטת בקהילה היהודית בגרמניה.
היה זה ריב מר. בעיני הישראלי הממוצע,
.כל יהודי שחזר לחיות בגרמניה אחרי
רצח־המיליונים פגום מבחינה מוסרית ו־

העמוד הראשון של העתון הניאו-נאצי, המוקדש
כולו להספד. הכותרת אומרת :״הרב־הראשי גולדשטיין
מת — המוות אירע ביום מתן פסק־הדין — צוואתו של הקדוש, שמסר את נפשו
על מזבח ההתפייסות — הצדק ינצח״ .מתחת לתמונת הרב הופיעה הכותרת, בכתב ידו:
״נקמתי היא הסליחה״ .הכוונה להתפייסות בין היהודים, שרידי השואה, לבין הנאצים.

ין פלא שמותו של גולדשטיין משבץ־
\ * הלב, ביום בו ציודה בית־המשפט להחרים
את ספר אשתו, מצא הד נרגש בעתה
הניאו־נאצי. העורך הקדיש לו הספד
אישי, שהשתרע על כל העמוד הראשון.
הוא השווה את ״רצח״ גולדשטיין לרצח׳
גאנדי ורצח ברנאדוט, הבטיח כי זכרו של
גולדשטיין לא ימוש ״מלב האומה בת 100
המיליונים״ 100( .מיליון גרמנים היו קיימים
רק בדמיונו של היטלר ומרעיו, שכללו
במספר זה את תושבי הספר של כל המדינות
המקיפות את גרמניה).
״גולדשטיין מת למעננו הוא עמד
על ׳הצד שלנו של המיתרס. מותר לנו
לכנותו אחד משלנו ...הוא הפך אחד
מקדושינו, אף שאין לנו מחסור בקדושים...
״אנו נשבעים להיות ראויים לו. ללחום
למען אותו עניין עד נשימתנו האחרונה.
לאויביו נומר כי המלחמה לא נגמרה, שהיא
רק מתחילה. אפשר להרוג כל אחד
מאתנו, אך הצדק סופו לנצח. אומה
גדולה כשלנו יכולה לנחול מפלות, אך
היא תקום לתחייה — ברייך גרמני גדול,
ריבוני ומאוחד!״
כך הפך הרב יצחק גולדשטיין, לשעבר
מהונגריה, רומניה וישראל, לאחד הקדושים
של הרייך הרביעי.

סוכנות־ר,ידיעות הרשמית של סין העממית,
הסינהואה, המרגישה את עצמה אפוטרופסית
טבעית על כל מאבק של פועלים בעולם.
היא העתיקה את התמונה, שיגרה אותה
לא רק לאלפי העתונים בסין העממית, אלא
גם למאות מנוייה במרבית מדינות העולם,
שעליהם נמנים מערכות רבות של עתונים.
על גבי התמונה הופיעה כותרת סינית

ועל ,׳המדיניות הכלכלית החדשה׳ ב־ 9בפברואר.
״בתמונה:
פועלים שובתים לוחמים בשוטרים,
בקרב סוער שנערך בכביש הראשי
שבין תל־אביב לבין הפרבר רמת־גן.׳׳
מניין לקחה הסוכנות הסינית את המספר
100 אלף? על כך התלוצצו השבוע
עתונאים ישראליים :״הודיעו להם שהיתר,

שביתה קטנה בישראל. ישבו העורכים הסיניים
ושאלו את עצמם: מה זה שביתה
קטנה? אמר אחד, :זאת היתד, שביתה קטנה
מאד־מאד, אולי מיליון פועלים׳ .אמר שני:
,לא, ישראל היא ארץ קטנטונת. לבטח
שבתו רק חצי מיליון פועלים׳ .אבל נשאר
להם ספק. לכן נקבו במספר הכי קטן שיכלו
להעלות על דעתם.״

) 6016^ ) 11)0א 11א 08?11$ז 6
<*9 <*•1-ז דומי ייוסזי 104׳*•ם

^8 * 01 01** 4148י־*ריי

90 נסי

ביגמיה; זיוף, רמאות

העולם חזח 1289

׳ייס* 0* 021*4*0אס?

^1^ 101^1(691(0<**¥10111*18

הספד ניארנאצי

שהסבירה את תוכנה, יחד עם תרגום אנגלי.
קבעה הסוכנות:
״למעלה מ־ססז אלף פועלים ישראליים
קיימו ב־ 28 במארס שביתת־אזהרה של חצי
יום, בדרשם תשלום מיידי של תוספת־יוקר
מלאה. היתה זאת הפסקת־העבודה;
הארצית השניה, מאז הכריזה ממשלת בן״
גורייון נבל פיחות ערך הלירה הישראלית

במדינה
מנגנון
השליכו עו&ן •
טיבי גרוס חשב שהוא נוסע לפגישה
שיגרתית בירושלים. מנהל מוסד עוגן
לעבריינים צעירים היה רגיל לפגישות־שיגרה
מקצועיות במשרד הסעד בירושלים, ולא
היתד, לו כל סיבה לחשוב כי פגישה זו
תחרוג מן השיגרה.
הוא טעה. במשרד הסעד חיכו לו סגן
המנהל הכללי, והממונה על המעונות —
ובשורה בלתי־נעימה בפיהם .״יש האש־•
מות נגדך ונגד כמה מעובדי המוסד,״ נאמי
לו .״החלטנו לנהל חקירה.״
להזמנת טיבי גרוס לירושלים, דווקא ב־איתו
יום ובאותה שעה, היתד, מטרה שניה.
ראשי המשרד רצו שייעדר מן המוסד, בשעה
ששלושה שליחים מיוחדים מטעמם
יגיעו לשם. היו אלה חוקרים, שהחלו בודקים
מיסמכים, חשבונות ורישומים במשרד
המוסד.
כעבור שבוע הגיעו מכתבים מירושלים,
שהודיעו לטיבי ולארבעה מעובדי המוסד,
כי הושעו מעבודתם, עד לגמר החקירה.
אם הבית, אחת ד,מושעים, פרצה בבכי.
סגן המנהל גם הוא בין ד,מושעים נשאר
פעור־פה, ללא אפשרות להוציא הגה. מושעה
אחר, מדייר חינוכי במוסד, נתקף בזעם,
הודיע מייד כי הוא יפנה לעורך־
דין כדי לתבוע את עלבונו.
כעבור יומיים הופיע מנהל חדש במוסד,
ונראה היה כי הכל יעבור בשקט ובסדר
— עד לגמר החקירה.
תוצאות ראשונות. אך הכל לא עבר
בשקט ובסדר. אי־אפשר היה להוציא את
המנהל וארבעה עובדים מרכזיים מעבודתם,
מבלי שהדבר יורגש בכל פינות המוסד.
אי־אפשר היה גם למנוע ניחושים ושמועות
על הסיבה להרחקתם מן המוסד. ההשפעה
על 40 החניכים היתד, קשה.
עוד לפני שמישהו מן החוץ שמע דבר
על השעיית טיבי גרום וארבעת עובדיו,
אפשר היה לקרוא מעל דפי העתונים על
תוצאת הפעולה הזאת:
תיירת שבילתה על חוף הים, ליד המוסד׳
הותקפה על־ידי צעירים; היא התלוננה
על נסיון לאונס. הצרכניה בשכונת
גליל־ים, הסמוכה למוסד, נפרצה ונגנבה
מתוכה סחורה. צעירים מתפרעים הוצאו
מאולם הקולנוע בגליל־ים, לאחר שהפריעו
ליתר הצופים.
איש לא הזכיר בידיעות אלה את מוסד
עונו, אך הקשר בין מעשים אלה לבין
החלפתה הפתאומית של הנהלת המוסד היה
ברור לכל מי שהכיר את העניינים מקרוב.
לפתע גם חרג העניין מתחום ידיעתם המצומצמת
של ראשי משרד הסעד ואנשי
עוגן. ידיעה קטנה בידיעות אחרונות הודיעה
בקצרה, כי גרוס וארבעה עובדים אחרים
הושעו מתפקידם, וכי מתנהלת נגדם חקירה.
כעבור יומיים הופיעה ידיעה שניה,
גדולה הרבה יותר, ומעליה כותרת רועשת:
״ועדת־החקירה במוסד עוגן חוקרת טענות
תרבות רעה״ .בגוף הידיעה נאמר, כי ועדת־החקירה
בדקה את הטענה שאחד המדריכים
היה נוהג להביא יצאניות למוסד.
מה הא שמות! מה היה המצב לאמיתו?
הסביר איש הנהלת משרד הסעד:
״את התלונה על הבאת פרוצות לצריף-
מגורים של אחד המדריכים, קיבלנו ממדריך
שני. התעניינו בה רק לאחר שנאמר,
כי לאותו צריף הובאו חניכים, שנהנו מחסדי
הבחורות.״ אולם הסתבר כי להאשמה
זו לא היה סיוע. על כן, כאשר הוקמה
ועדת־חקירה, אף לא נכללה האשמה זו
בין הסעיפים שהוטל עליה לבדוק.
משנפלה ההאשמה ד,סנסציונית, לא נותרה
אלא האשמה רצינית אחת: אי־סדרים
ברישום התשלומים לילדים.
לטיבי גרוס עצמו לא היה כל קשר ישיר
עם תשלומים או עם ניהול חשבונות. הועלו
נגדו רק האשמות אלה:
• שהוא מסר את חולצותיו לגיהוץ במחסן
הבגדים של המוסד.
#׳ שהוא נתן חליפה לתיקון במתפרה
של המוסד.
6שאכל ארוחות בחדר־האוכל של המוסד׳
מבלי שאם הבית תחייב את חשבונו.
׳•< שהעסיק בגנו אחד מילדי המוסד,
ללא תשלום — דבר שגרום עצמו לא הסתירו
מעולם, בהטעימו כי דווקא פתיחת
ביתו בפני נער כזה, שיתופו בארוחות
עם ילדיו, ואף שיתופו בעבודות קלות של
הגן והבית היו אמצעי חינוכי, לקירוב הנער
אל העולם החיצוני.

שנגריית המוסד ביצעה עבודות עבור
דירתו הפרטית. טיבי חתם על ביצוע עבודות
אלה, לפני שהוציא את הדברים מן
הנגרייה, והם רשומים על שמו במלואם.
מי הדליף ! האשמות אלה נראות
פעוטות, ואין כמעט מוסד ציבורי בו לא
נעשו דברים כאלה. בכל זאת, לא ננקטה
בשום מיקרה דומה פעולה כה דראסטית,
ואיש לא דאג להביא את הדבר לידיעת
העתונות, בצורה כה מנופחת.
מדוע נעשה הדבר דווקא במקרהו של
טיבי גרוס, הג׳ינג׳י בעל השפם האדיר,
שבילה את שמונה השנים האחרונות בעוגן?
היו כאלה שטענו, כי מישהו בהנהלת משרד
הסעד החליט לערוך חשבון עם מנהל
עוגן, על כי מתח ביקורת פומבית. טענה
אחרת היתד״ כי הנהלת המשרד רצתה לחסל
את המוסד, או לשנותו, וכי טיבי לא
השתלב בתוכניות החדשות.
אולם איש צמרת המשרד הכחיש בתוקף
גירס,ת אלה. בפיו היה הסבר הרבה יותר

סופר בך־גוריון
״זאת זגנרצייה!״
פשוט :״החלטנו מראש לא לפרסם שום
דבר על המקרה. אבל אחד מעובדי המשרד
מסוכסך עם ההנהלה. הוא החליט להעמידה
במצב לא־נעים, והדליף את הידיעה.״
אכן, היה זה מצב בלתי־נעים להנהלת
המשרד, שלא ידעה כיצד לטשטש את
הרושם הקטלני הראשון של הידיעות. הוא
היה נעים הרבה פחות לטיבי גרוס, ששמי
נקשר במעשים נוראים — שעה שלא היו
נגדו אלא טענות זעירות, ללא כל יחם
לצעדים שננקטו נגדו.

דרכי אדם
י שראל ב מי טותפא רי ס
״אילו היינו חיים במדינה פטריארכלית,
הייתי מצווה עליך לגנוז את הספר. מכיוון
שאנו חיים במדינה דמוקרטית, אני רק
מבקש ממך לעשות זאת.״
מכתב זה, שכתב הסופר והחוקר עמנואל
בן־גוריון אל בנו בפאריס, בישר את התקרבותה
של סערה ספרותית חדשה, שעמדה
להתחולל באחת המשפחות המפורסמות
בישראל. הסיבה: עדוא בן־גוריון (,)24
בנו של עמנואל והרקדנית דבורה ברטונוב,
נכדם של הסופר יוסף ברדיצ׳בסקי והשחקן
יהושע ברטונוב, עמד לפרסם רומן.
כמו ספרה של בת משפחה ישראלית מכובדת
אחרת, יעל דיין, שחולל סערה לפני
שנתיים, עתיד היה גם ספרו של עדוא
לעורר מהומה דומה, לא כל כך בשל ערכיו
הספרותיים כמו בשל תוכנו וסיגנונו.
עדוא, שחקן להקת הנח״ל לשעבר, שהשתלם
במשך שלוש השנים האחרונות בפנטומימה
בפאריס, שלח את כתב היד של
הספר לפני פירסומו למשפחתו. כאנשי אמנות
רציניים היתד. לחוות־דעתם חשיבות
רבה בעיניו.
המשפחה הזדעזעה. הספר, שעלילתו עוסקת
בחיי המיטה של צעיר ישראלי בפאריס
ובאהבתו לצעירה גרמניה, הכיל תיאורים
נועזים ואלימים, שנראו בעיני רבים כ־פורנוגרפיים.
״גאון
או מטומטם״ .למרות דעתם
השלילית של בני־המששחה והסתייגותם ה׳

מפורשת, החליט עדוא להוציא את הספר
לאור. היפה והמופלאה הופיע השבוע בארץ
בעברית ובאנגלית ובבריטניה בתרגום האנגלי.
לדבריו של עדוא, שחזר לפני זמן
קצר לארץ כדי להוציא את ספרו, עומד
מפיק סרטים יווני ידוע להפיק לפיו סרט
בצרפת.
בינתיים הכין עדוא את עצמו לתגובות
שיבואו בעקבות הופעת הספר .״שמעתי
כבר דעות של אנשים שאומרים שכתבתי את
הספר על מנת להראות לצבור בכל מחיר
שאני חולני. זאת דגנרציה. זאת הוכחה
טובה מאוד שהצלחתי להגיד דברים, שהיתר,
נחוצה מידה גדולה של אומץ לב
כדי להגיד אותם. רק אומץ לב של גאון או
מטומטם יכול להביאו לומר את הדברים
שאני אומר אותם.״
עיירות אין ש ל 1ב ש לו מ י
שוטר ניצב בשבת האחרונה ליד באר
המים הישנה של עיירת־הסיתוח שלומי
שבגליל. הוא הופקד לשמור על גוויית
אלמוני, שנתגלתה בתחתית הבאר, ואשר
המשטרה ייחסה לה את זהותו של רוצח
זוג הישישים, לפני כשנה.
בערך בשעה ארבע אחרי הצהריים, רץ
אל השוטר ראש המועצה המקומית, דויד
תינו .״הגיעו אלי שמועות שאנשים מסו־יימים
ינסו להשתמש בכוח לפיצוץ אסיפת
המועצה, שנקבעה להערב,״ הודיע לו בהתרגשות
.״אני מבקש ממך להיות נוכח
במקום, או לפחות לבקש עזרה ממשטרת
נהריה.״
השוטר, תושב המקום אף הוא, הרגיע
את דנינו, הבטיח לו שהסדר לא יופר. אולם
ראש המועצה המבוהל לא נרגע. הוא הרגיש
כי אדי התסיסה שהצטברו בזמן האחרון
בין תושבי העיירה עומדים להתפוצץ.
מינוי של שוטי. העיירה שלומי, בת
אלפיים וחמש מאות תושבים, מורכבת ברובה
מעולי צפון־אפריקה. כאשר נוסדה
במתכונת עיירת־פיתוח בשנותיה הראשונות
של המדינה, נפרשה עליה חסותה של
המועצה האזורית סולם־צור. תושביה התגוררו
אז בעיקר בבתי הכפר הערבי שמעבד
לכביש, עברו בהדרגה למבנים החדשים.
לאחר הבחירות לכנסת הרביעית, החליט
משרד הפנים למנות בשלומי מועצה מקומית.
המינויים התבצעו על סמך תוצאות
הבחירות לכנסת שהתקבלו במקום. לפי כך
זכו תושבי שלומי למועצה ממונה, בה
שלטה קואליציה של המפלגה הדתית הלאומית
( )4עם חרות 2נגד האופוזיציה
של מפא״י (.)3
אולם השלווה והשלום היו הרחק משלומי.
כעבור זמן קצר בלבד נטש נציג מפא״י
באופוזיציה, אבי שגב, ששימש גם כמזכיר
ההסתדרות במקום, את תפקידו, עבר לגור
בנהריה. מייד לאחר מכן התברר לפתע למשרד
הפנים כי נציג מפא״יי אחר הוא,
למעשה, שוטר הגר במקום ואף מינויו
בוטל. כך נותרה הקואליציה של הדתיים
וחרות מול נציג מפא״יי בודד.
״הא לך, בוני!״ לכאורה היה זה
מצב אדיאלי עבור אנשי הקואליציה. אולם
הדברים התגלגלו בצורה הפוכה מזו שיכלו
לקודת לה. תרמה לכך התנהגותו השרירותית
של ראש המועצה, אשר בטח יותר
מדי בעצמו, סבר כי רסן השלטון נתון
לגמרי בידיו, נהג להעדיף את חברי מפלגתו
בענייני עבודה והטבות.
התנגשות ראשונה על רקע זה אירעה
לפני כשבעה חודשים. בין מינו לבין שני
נציגי חרות בקואליציה פרץ סבסוד חריף.
השניים, קלמן חדד ופרץ סלומון, טענו
כי בהסכם הקואליציוני הובטחו למפלגתם
שני תיקים. כשסרב דנינו למלא את ההסכם,
הגישו השניים את התפטרותם.
אז קרה דבר מוזר. חדד אמנם עזב את
הקואליציה, אך סלומון סרב לפרוש. הוא
חבש כיפה לראשו — דבר שלא עשה עד
כה — זכה לפתע למשרה של סגן יושב־ראש
המועצה. כשהציגו בפניו את המכתב,
הנושא את חתימתו, בו הוא מודיע על
התפטרותו, טען כי המכתב מזוייף.
היה ברור כי צעד זה לא יעבור בשקט.
במשך שבעה חודשים הצטברו אדי הזעם.
כאשר התכנסה ישיבת המועצה במוצאי-
שבת שעברה, ניכר היה כי דרוש רק ניצוץ
קטן כדי לפוצץ את מחסום ההבלגה.
הניצוץ ניצת עם העלאת הסעיף השני
(חסמן בעסוד 05

מה עשה מנהר לשם
פשרהיהלח שו ב, השבוע, כי תם־
קידו העיקרי של שירות התעסוקה
הוא לספק תעסוקה למשטרה. כי בראש
העמוד הראשון של מעריב היתר, מרוחה
הכותרת :״מנהל שירות התעסוקה ברמת-
גן הואשם בגניבת כספים!״ וזאת, חודשיים
בלבד אחרי שמנהל השירות כולו, זלמן
מילשטיין, נעצר על־ידי המשטרה כחשוד
בהוצאת כסף במירמה משירות התעסוקה
(העולם •הזה .)1283
במרכז התגלית החדשה עמד גבר חסון
וגבוה, בעל עיניים אפורות ומיבנה של
אתליט מקצועי: אברהם (״אברשה״) אהרוג-
סון, שלדברי הידיעה ״נעצר על־ידי משטרת
ישראל לפני כמה חודשים, בעקבות חקירה
ממושכת שנוהלה מספר שנים מעצרו,
חקירתו ושחרורו בערבות נעשו בסודיות
מרובה.״
בידי העתון היה מיסמך רשמי מרשים:
מכתב מאת אגף החקירות של המטה הארצי,
בו נאמר :״הנדון (אהרונסון) נאשם בגניבה
על־ידי פקיד. בשנת 1957 שימש הנדון
מנהל לשכת העבודה בבאר־שבע. בתאריך
20.1.57 קיבל המחאה ע״ם 2500ל״י. כסף
זה מיועד היה לתשלום מפרעות. בחלק
מכסף זה השתמש למטרות אחרות. ב־1500
ל״י נראה כי השתמש למטרות פרטיות.
בתאריך 13.2.62 נעצר, הואשם ושוחרר-.
מיסמך זה נראה למעריב כמצדיק פיצוץ
פרשה חדשה, אף מבלי לשאול את אהרוג־סון
עצמו מה יש לו לומר. אגב כך הוסיף
העתון כי ״הפרשה הושתקה״ ,אף השמיט
בגוף הכתבה מלה אחת מתוכן מכתב
המשטרה. כך שבמקום הפיסקה ״ב־1500
ל״י נראה כי השתמש למטרות פרטיות״,
נאמר בהחלטיות :״ב־ 1500ל״י השתמש
למטרות פרטיות.״

״ ה תי ק ג פג ר״
* * ודלפ ני הדפסת העתון, צילצל ה־ש•
טלפון במערכת מעריב. דיברו אל
שלום רוזנפלד, אחד העורכים, שר העבודה
יגאל אלון, ודובר משרדו, זלמן חן. אמר
השר :״אתם רשאים, כמובן, להדפיס מה
שאתם רוצים. אולם אין זה נכון שהיה כאן
טישטוש או נסיון של טישטוש מצד המשרד.״
ואילו
הדובר הסביר כי הפירסום יגרום
עוול לאדם, על לא חטא :״מכתב המשטרה .
מדבר אמנם על חקירת אהרונסון, אבל
לדברי המשטרה לא נמצאו כל הוכחות להאשמות
שהועלו נגדו, ולא נעשו כל
צעדים להמשך החקירה. תיקו של אהרוג•
סון נסגר ולא הועלתה כל דרישה להשעות
את האיש — כמקובל במקרים בהם
נאשם פקיד בעבירה.״
אהרונסון עצמו, שנשאל על־ידי כתב
זזעולס הזה מה יש לו לומר בעניין זה,
הסתפק בתשובה :״זר,ז עניין ישן, שכבר
נחקר ונבדק לפני חמש שנים. הפרשה
כולה כתובה במיסמכים של משרד העבודה.
תוכלו למצוא אותם שם.״

ציפוידלתהכ רז ל
* *ד! מ ר אי ם מיסמכים אלה? כתוב בהם
/ 3כי אברשה אהרונסון 43 יליד רוסיה,
שעלה ארצה בגיל , 13 נתקבל כמנהל לשכת
העבודה בבאר־שבע חודש ימים לפני פרוץ
מיבצע קדש. הוא הגיע לעבודתו מצוייד
בהמלצת מפעלי יס-המלח בסדום, שם עבד
שנתיים.
מה שאין המיסמכים מספרים, מוסיפים
עובדי הלשכה בבאר־שבע :״כשבא אברשה,
מצא את הלשכה במצב נורא. חלונות שבו־רים,
רהיטים הרוסים, קירות בלי צבע.״
במיבצע קדש נקרא אברשה לשירות ביחידת
השריון,
כתום חודשיים של שירות, חזר
לבאר־שבע. אחד מצעדיו הראשונים היה
לדרוש מן המשרד הראשי בתל־אביב לאשר
תקציב לשיפוץ הלשכה. אך האישור לא
ניתן. אהרונסון החליט לפעול על דעת
עצמו. הוא נתן הוראה בכתב למחלקת
התשלומים לשלם את 1500 הל״י לעבודות
השיפוץ, שנעשו על־ידי בעלי־מלאכר, מקומיים.
אהרונסון
עצמו לא יכול היה להוציא
כסף מן הקופה. גם על המחאות יכול
היה לחתום רק כחותם שני, אחרי מנהל
החשבונות. זהו נוהל קבוע בכל לשכות
העבודה, שבא למנוע הוצאה בלתי־כשרה של
כספים. כספים אלד, הגיעו, באותם הימים,

לירות? מה גירתה הקידה המשטרה?

העבודה נציק עד 2500

מי היה מעוניין, ב־ , 1962 למסור למשטרה
תלונה על נוהלים משרדיים פנימיים, שנחקרו
כבר ב־ 1957 על־ידי החשב הכללי של
משרד־העבודה?
מבחינה פורמלית, נכנסה המשטרה לפעולה
על־פי בקשת משרד העבודה. המשרד
בדק שמועות שהתגלגלו במשך שנים, ועל
אף שנראה כי אין בהן ממש, החליט בכל־זאת
להעבירן לטיפול משטרתי. על כן כעס
אלון, כאשר נודע לו כי מעריב מתכונן
להוקיע את ״טישטוש״ הפרשה.
הקצין שחקר את אהרונסון הודיעו, שאין
החקירה מתנהלת על כספים שנעלמו, כי
אם על אופן השימוש בכספי המשרד, בתקופה
מסויימת. וזאת בהתאם לתלונה שהגיעה
למשטרה. הוא שמע את הסברי אהרונסון,
שהשתרעו על חמישה דפים. לכשסיים, היה
ברור שלא הועלה שום חומר להאשמה
פלילית. אהרונסון חזר לרמת־גן, שכח את
כל הפרשה. הוא אפילו לא קיבל הודעה
על סגירת התיק. הדבר נודע לו רק השבוע,
מדבריו של דובר משרד העבודה, שמסר
על כך למעריב.

לסכומים ניכרים. מדי חודש היתד. הלשכה
משלמת כ־ 200 אלף ל״י עבור עבודות
יזומות, וכמיפרעות לעולים חדשים.
מתוך כספים אלה, היתה גם קופה שנקראה
קופת דמי־מחזור. בתקופה שבה
מדובר, היה בקופה זו סכום של כ־10
אלפים ל״י, ממנו היו משלמים מיפרעות
לפועלים, שניגבו אוטומאטית בעת תשלום
שכרם.
בתחילת ינואר, נתקבל מן המשרד הראשי
צ׳ק על סך 2500ל״י, שנועד להגדיל
את דמי־המחזור. אהרונסון ההליט להשתמש
בחלק מן הכסף לביצוע השיפוצים.
אגב, בין יתר העבודות שהורה לבצע,
היה ציפוי דלת־הברזל של הלשכה בלוחות
עץ, משני צדיה. עוד בראשית עבודתו,
דרש אהרונסון רשות להסיר את דלת הברזל,
להתקין במקומה דלת עץ. אך המשרד
הראשי דחה את הדרישה, בהסבירו
כי הדלת היא דלת סטנדרטית, המותקנת
בכל הלשכות, כדי להגן על העובדים מפני
ההתפרעויות של דורשי־עבודה. כאשר ביקר
המנהל הכללי של המשרד דאז, אלוף יוסף
אבידר בלשכת באר־שבע, התרשם דוזקא
לטובה מן הציפוי בעץ, שיבח את אהרוג-
סון על יוזמתו.
ביצוע העבודות על דעת מנהל הלשכה
היה חריגה ברורה מן הסמכות, תוך
שימוש בכספי השירות למטרות שלא נקבעו׳
בתקציב. על כן נקרא מנהל הלשכה
הדרומית לבירור במשרד הראשי בתל־אביב.
מנהל השירות, זלמן מילשטיין, נזף בעובד
החדש, הסביר כי להבא עליו לדבוק בקפדנות
בנוהלי העבודה הקבועים. העניין חוסל׳
כאשר הכניס המשרד הראשי לקופת
באר־שבע את 1500 הל״י, שהוצאו על השיפוצים,
ובצורה זו הושלם הסכום הכללי
של דמי המחזור, כפי שתוכנן מתחילה.

מי מעוניין?
* * ל פי הוראות התקשיר, חייבת המש־
^ טרה להודיע על כל חקירה המתנהלת
נגד עובד מדינה. במידה שבידה חומר מרשיע,
היא מודיעה על צורך הפסקת עבודתו
של האיש, כמו במיקרה של מילשטיין.
במיקרה של אהרונסון, לא באה הודעה
כזאת מהמשטרה, כי אם הודעה סתמית על
מעצרו וחקירתו.
כאשר התקשר היועץ המשפטי של משרד
העבודה עם המשטרה על מנת לברר את
תוצאות החקירה, נאמר לו כי ההאשמות
לא אומתו, וכי נראה מן החקירה שאין
בהן ממש.
אולם למחרת הפירסום במעריב, בצד
הודעת דובר משרד העבודה, התפרסמה
הודעה מטעם המשטרה, בה נאמר כי התיק
לא נסגר וכי החקירה נמשכת.
הוסיף דובר המשטרה :״משך חודשים
אחדים לא היתד, פעילות בתיק זה, כיוון

עזיה בדרגה
ךיכאר * שבע הצטבר ציבור של קשי־
—1שים. שלא היה מסוגל לשום עבודה, גם
לא במסגרת עבודות יזומות. במקביל, באותה
תקופה, נפתחו בארץ סניפים של
המשקם, חברה לשיקום קשישים של משרד

אבר ש ה וה^יק
העבודה. אהרונסון פנה מספר פעמים למשרד
הראשי של שירות התעסוקה, ביקש
הקצבה לפתיחת סניף המשקם בבאר־שבע.
הדבר הובטח לו, אך כספים לא קיבל.
תחת לחץ העיריה ומועצת הפועלים במקום,
הוא ניגש לפעולה גם בלי שקיבל
את התקציב. הוא אירגן קבוצה ראשונה
של שומרי־לילה בבניינים בלתי־גמורים,
הקים בית־מלאכה לריקמה עבור נשים אלמנות
ומפרנסות יחידות, ובית־מלאכה לטוויית
שטיחים. כדי לשלם את התשלום
הראשון למועסקים אלה, נתן הוראה בכתב
למחלקת התשלומים להשתמש בכספי דמי-
המחזור.
בעבור חודש־חודשיים הוזמן אהרונסון
אל הגזבר הראשי של משרד העבודה בקריה,
מנחם אסף, המכהן כיום כחשב
הכללי של המשרד. לאחר בירור ובדיקת
מיסמכים, קבע אסף, כי מבחינה נוהלית
לא נהג אהדונסון כשורה, אולם ״אני שמח
לומר לך שלא חסרים שום כספים.״ דברים
אלה אף נרשמו בפרטיכל של אותה ישיבה.
אהרונסון המשיך לכהן כמנהל לשכת
באר־שבע עוד שנה וחצי לאתר מכן, ולא
כפי שפורסם, כאילו הועבר מייד לאחר
מכן לרמת־גן, כתוצאה מפעולותיו הפרטיזניות.
לרמת־גן
הועבר, כי היה זה מקום מגוריו
מ־ , 1950 ובגלל קשיי־הקליטה של שני יל דיו בבאיר־שבע. למעשה, היתד, זו עליה
חשובה במעמד, שהתבטאה גם בתוספת משכורת
רצינית — מדרגה 6לדרגה 4ממ־
־זדשלתית.במרוצת הזמן, עם הנהגת שינוי במיבנה
׳״׳ שירות־ד,תעסוקה, התמנה אהרונסון מנהל
׳׳״מרחב• המרכז, הכולל את כפר־סבא, רעננה,
״י מגדיאל, פתח־תקוה, בני־ברק, רמודגן, רמ ל ה ולוד .־תחתיו פעלו תשע לשכות־עבודה

למבוגרים ושמונה לשכות לנוער, בהן
עבדו כ־ 120 איש. מדי חודש עברו בלשכות
אלה למעלה מ־ 1800 דורשי־עבודה.

דים עם הממונים

ף* ת פ קי דזה נמנה אהרונסון על צמרת
^ן ז משרד העבודה ושירות התעסוקה. הוא
חדל להיות רק פקיד הדואג לחלוקה יומיומית
של עבודה ושכר לנזקקים, הפך
להיות אדם שמתווה את פעילות הלשכות
באזורו ויעילותן. הוא היה צריך גם להציע
שינויים ותוכניות. עבודתו הביאה
אותו במגע ישיר עם מנהל שירות התעסוקה,
זלמן מילשטיין, ועם הפקידות הבכירה
של משרד העבודה.
לא תמיד נשארו יחסים אלה ידידותיים.
פקידי השירות אף יודעים לספר, כי המתיחות
בין אהרונסון לבין מילשטיין בשנה
האחרונה הגיעה לידי הפסקת כל מגע
אישי ביניהם. הוראות ודיווחים עברו מאיש
לרעהו — רק בכתב.
גורמי המתיחות לא היו אישיים. אהרונסון
וצה״ל.
הפעלתן הינותוצר של ההגנה
במלחמת העצמאות היה קצין החבלה של
חטיבת גבעתי, אליה הגיע מקרבות לאטרון.
מטבעו של אדם כזה, שהוא מכבד מפקדים
המוכיחים את עצמם כ״גברים״ .ואילו בשירות
התעסוקה, הרגיש כי הממונים עליו
אינם מכירים פנים־אל־פנים את בעיות דור־שי־העבודה
בלשכות.
הוא רב אתם על מיון דורשי־עבודה
מוגבלים. היתד, למשל, בעייה של העסקת
יוצאי בתי־חולים לחולי־נפש. במקרים רבים,
היה מתייצב האיש, כשבידו מכתב מבית־החולים,
האומר כי ריפויו תלוי בהעסקתו
המיידית; כדי שלא תיווצר אצלו ההרגשה כי
אין עבורו מקום בחברה התקינה. אהרונסון

דרש סמכות לכוון אנשים כאלה לסוג של
עבודות המבוצעות בתקציב המדינה, מבלי
להעבירם דרך ועדות־המיון הרגילות. טיפול
של ועדות אלה, בכל מקרה ומקרה, נמשך
בין חודש לשלושה חודשים, ולאהרונסון
לא היתד סבלנות לתהליכים אלה.
לא פעם נאלץ היה אהרונסון לתת על
אחריותו הוראות לעובדי הלשכה, שהיו
בניגוד להנחיות המשרד הראשי. על כך
ננזף לא פעם.
הוא דרש כי יוענק לעובדי הלשכות מעמד
של פקידים נדרשים בעלי אופנועים. בצורר,
זו ביקש להשיג ניידות מכסימאלית של
סורקי השטת לחיפוש מקורות תעסוקה.
מעמד זה היה מבטיח לכל עובד בעל־אופנוע
תשלום חודשי קבוע, שהוא קטן בהרבה
מדמי החזקת האופנועים של השירות. מיל־שטיין
התנגד לכך, מסיבות שהתבררו רק
לאחרונה, כאשר נעצר והמשטרה החלה
חוקרת את בעיות משק הרכב של הלשכות.
אהרונסון היה מתקומם לא פעם נגד
התערבותו של מילשטיין בעניינים מינהליים
של עובדים, הנתונים למרותו של אהרונסון.
כמנהל המרחב, למשל, היה ממליץ מדי
פעם על העלאות בדרגה, או שיבוץ בתפקידים
של עובדיו. מילשטיין היה מחליט
לעתים את ההיפך הגמור, מבלי לתת כל
הסברים לצעדיו. ההסבר היחיד שעלה על
הדעת, היו שיקוליו המפלגתיים של מיל־שטיין,
עסקן מפא״י מרכזי וראש הסניף
בבני־ברק.

חקירה משטרתית
ף** 13 בפברואר שעבר הוזמן למש־
—1טרת באר־שבע, שם נחקר על. הפעולות
הכספיות מלפני חמש שנים. הנעלם הגדול:

שאחד העדים העיקריים בפרשה זו היה
בחוץ־לארץ, וחזר לא מזמן. עכשיו ייחקר
העד על־ידי משטרת באר־שבע.״
מי היה מעוניין להעביר לעתונות דודקא
עתה את כל הפרשה, שנחקרה ונקברה פעמיים?
לכך
יכלו להיות כמה תשובות. כולן
קשורות בנעשה בשירות התעסוקה ובמשרד
העבודה, מאז החלו חקירות המשטרה נגד
זלמן מילשטיין.
סברה אחת היא, שמילשטיין רצה להסיט
מעצמו את זרקורי הפירסומים, בחר
באיש־ריבו אהרונסון כנושא טוב לתמרון-
הסחה. מאחר שהמשטרה שלחה למילשטיין
אחד משלושת ההעתקים של המכתב אותו
מצטט מעריב, קיבלה סברה זו יתר ביסוס
ותוקף.
סברה שניה היתה, שבגלל השינויים המתוכננים
על־ידי שר העבודה בשירות התעסוקה,
חששו כמה מבעלי התפקידים
החשובים במשרד הראשי מפני האפשרות
שדווקא אהרונסון יועלה עתה בדרגה, מעל
ראשיהם. השחרתו בפומבי נועדה, לפי
גירסה זו, לחסל את סיכוייו של אהרוג־סון.
כאשר
הגיע אהרונסון למשרדו, למחרת
הפירסום, היתד, השאלה הראשונה שנשאל:
״איך אתה מרגיש, אחרי כל הפירסום הזה?״
תשובתו
היתה :״אפילו מהודעות המשטרה,
ומפירסומי מעריב, ברור דבר אחד:
אומנם נחקרתי, אבל אף אחת מן השמועות
שהופצו נגדי לא אומתה. אני אפילו לא
שוחררתי בערבות. אם היה חשד כלשהו
נגדי — האם לא היתד, המשטרה דורשת להרחיק
אותי מתפקידי, או לכל הפחות
מתנגדת לשיחרורי, אלא אם. כן. תעשה זאת
בערבות?״

1:תיא מצליפה בו בשוטים ־ הוא משסה בה כלבים ־ היא חותנת את אבויו ־ הוא א

יש לא העז לקודת לכך. במשרד
החינוך לא חלם איש שאי־פעם יגיעו הדברים
עד לידי כך. אולם הדבר הפך לעובדה.
ספרים, שכל מטרתם היתר להקנות
לנוער הישראלי את תודעת השואה, הפכו
לרבי־מכר, בכמות שלא היה לה תקדים
בתולדות הספרות בארץ. הם נמכרו בעשרה,
עשרים ואף שלושים אלף טפסים. הם נחטפו
בקיוסקים ובחנויות הספרים. הם
הועברו מיד ליד וחלקם אפילו נמכר במחיר
מפולפל בשוק השחור. התלמידים
בלעו אותם בשעורי המתימטיקה במקום
לעיין בספרי החשבון ואפילו ויתרו למענם

המדובר בשורה ארוכה מאוד של ספרו־ני־כים,
אשר כבשו בשנה האחרונה את דוכני
התצוגה של מוכרי הספרים. הם כיסו
את אלפי ספרוני־הכיס המייובאים, האפילו
על חוברות הבלשים וספרי הטרזן למיניהם.
האופנה האחרונה בחומר הקריאה של הנוער
הישראלי: הסטל גי ס.
סטלג, המלה הגרמנית למחנה־שבויים,
הפכה תוך זמן קצר לחלק ממילון השפה
העברית. משמעותה היתד — ,ספרות של
תאורי סאדיזם מהסוג המזעזע ביותר, על
רקע האלימות והזוועות של המלחמה. רוב
הספרים נשאו עליהם בכותרות גדולות
את המלה עצמה. אולם גם ספרים בעלי
שמות פחות מעוררים, זכו לתואר סטלג.

קול ניחר מתאווה
ך* ימני הזיהוי

שער של חוברת
ע 111ךךןך
אמריקאית, מתו^
111 111

כה שואבים מחברי הסטלגים הישראליים
את השראתם. בחוברת זו נראה, כי אחרי
שבילו את מקורות הסאדיזם הנאצי, פנו
המחברים 1האמריקאים אל אוייב חדש —
הקובאים. בתמונה נראית חיילת קובאנית
מצבא קאסטרו, כשהיא מענה חייל אמריקאי.
על הליכה לקולנוע, או על רקודי הטוויסט.
מעולם לא היה הנוער הישראלי קרוב
כל כך לנושא השואה.
אולם ליד ושם לא היתה יד בדבר. להי־פך.
משטרת ישראל, החדורה בשאר ימות
השנה בערכים חינוכיים וציוניים, ראתה
חובה לעצמה לדכא תודעה יהודית זו בכל
האמצעים העומדים לרשותה.

של הסטלג הם פשוטים

^ ביותר.
זהו ספר־כיס בעטיפת קרטון צבעונית
עליה מתנוסס ציור בסיגנון אחיד: נערות
שופעות חזה ומגולות רגליים, בחולצות
תלושות כפתורים, המענות, הורגות או
מצליפות בגברים כבולים וחסרי־ישע ו/או
חיילים במדים נאציים, המתעללים בנשים
יפות בעלות חזות שופעים ומגולות רגליים,
עם חולצות תלושות כפתורים או בלי חולצות
בכלל.
סטלג קלאסי מתרחש תמיד במלחמת העולם
השניה. מקום ההתרחשות הוא מחנה
שבויים גרמני. וההתרחשות עצמה —
היא כבר נושא לתחרות פרועה בין סטלג
אחד למשנהו. למעשה מתרחש שם הב
בכל־מכל. החל מתיאורים אירוטיים צנועים
של יחסים פרברסיים וכלה בתיאורים ה־סאדיסטיים
המסלידים ביותר, שרק דמיון
חולני ומעוזת מסוגל להעלותם.
הנה סיפור לדוגמה. הוא נקרא שם
הסטלג האחרון, כתוב בידי אחד ג׳והן
מיטשם, שהופיע בהוצאת רנו בישראל.
גיבור העלילה הוא קפטיין ראלף קנר, מפקד
פלוגה רובאית בריטית, היושב במחנה
שבויים בריטיים בגרמניה ומתכנן בעזרת
חבריו בריחה מהמחנה.הגרמנים מגלים
זאת, נוקטים שיטה מיוחדת כדי להוציא
מפיו את סודות הבריחה:
...החייל הגרמני פתח לפניו את דלת
החדר ושב ונעלו מבחוץ אחרי שקנר נכנס
לתוכו, .הלו, קפטיין!׳ .קנר נדהם. הוא
נשאר עומד במקומו כאילו ריתקו אותו
במסמרים לריצפיה. פיו פעור מתמהון ומתד־המה
ועיניו נעוצות קדימה, אל המראה
שנגלה לפניו בחדר:
במרכז החדר, לבושה חצאית כחולה והדוקה
לגופה ומקטורן צבאי שהבליט את
שדיה הגדולים, עמדה קצינה גרמניה.
בחור כמוך, פאר היצירה הגברית,
נוצר. עבורי״ .ידיה החלו פורמות את כפתורי.
מקטורנה. הנא.חשפה את גופה העליון.
מסתבר שמאום לא לבשה מתחת ל־

מקטורנה, אפילו לא חזייה.
״ובכן, למה אתה מחכה?״ שאלה הקצינה
הגרמניה בקול ניחר ורוטט מתאווה:
״התפשט!״
״התפשט!״ חזרה הגרסניה על פקודתה
ומבלי להמתין יותר אף רגע, זינקה עליו
והחלה מפשיטה א ות ו

כריתת דבריהמין
ותו קפטיין קנר, שהקצינה ה־
^ גרמניה התאהבה בו, מצליח לברוח
ממחנה השבויים ולהצטרף לפרטיזנים. הקצינה
מכלה את זעמה בשבויים הנותרים:
״הזונה המופקרת ביותר היתה מסמיקה
לו שמעה אין שאוויר! התנהגה עם השבויים.
אכזריותה, כתגובה על הפגיעה שנפגעה
עם בריחתו של קנר, הגייעה לידי
כן שפעם אף קיצצה את אבר המין של
לויטננט אירי צעיר, אחרי שאילצה אותו
לשכב עמה
או דוגמה של מסדר, שערכה הקצינה
הגרמניה לשבויים הבריטיים:
״יתכן והצדק אתך הר קומנדאנט,״ אמרה
אווה ,״יתכן שהם אינם יודעים באמת
שאני אשה ולכן עלי להוכיח זאת.״ ותוך
כדי דברה פרמה בתנועות איטיות את כפתורי
מקטורנה ופתחה אותו בחשפה זוג
שדיים, תאווה לעיניים, ובחיוך עגבני על
פניה עברה מקצין בריטי אחד למשנהו
ודחפה לו את שדיה בתוך פניו ממש.
״הבט והיווכח שאשה אני, הבט!״
כמו בסטלג האחרון, כך גם בשורה ארוכה
של סטלגים קודמים הנושא הוא אחד:
עינויים של שבויים בריטים, אמריקאים
ויהודים בידי נאציות אכולות תשוקות. סוג
אחר של סטלגים עוסק בתיאורים הפוכים:
עינויין של אסירות יהודיות ואחרות בידי
קצינים נאציים. כמו למשל בתיאור הבא,
הלקוח מחוך יצירתו של אחד קיט רוקמן,
הנקראת בשם סטלג השדים והמתארת מחנה
של אסירות׳ ,המהווה, למעשה, בית־בושת
קציני הצבא הגרמני:
עבור
״כעבור רגע נפתחה הדלת לרווחה וסמלה
התפרצה לחדר. מראה היה מחריד. היא
היתה ערומה כמעט כליל, לבושה בתחתוניה
הבעת פלצות היתה שפוכה על
בלבד.
חזה, גבה ובטנה׳ ,היו חרושים
פניה.
סימנים ארוכים ואדומים של הצלפה. היא
נכנסה ברגליים כושלות, ומייד אחריה התפרץ
קולונל קלאוס. המחצית העליונה של
היתה חשופה. הוא החזיק בידו גופו חגורת עור קצרה ואש אכזרית התנוצצה
בעיניו. הוא הדביק את סטלה במרכז הוהנחית
!הצלפה נוספת על שדיה חדר הגלויים, כשהוא צוחק ושואג מרוב הנאה.״

פרשגות מעגייגת
ך* פרי הסטלגים, שנפוצו ברבבות
^ ופסים בכל רחבי הארץ, החלו לצייר

ס אותה בחברת ידידיו -זהו תוכן מבול הסברתי שעל בוניו מתחנו הדור הצעיר

תמונה היסטורית מסויימת ומוגדרת של
מלחמת העולם השניה. לפיהם הסתבר שכל
המלחמה לא נגרמה אלא בשל הנשים הגרמניות
חולות־המין שחשקו בגברי המערב,
הכריחו את הגברים הגרמניים להילחם ולכלוא
גברים במחנות שבויים, על מנת
שיוכלו לספק את תאוות הנשים הגרמניות.
הגרמנים עצמם לא לחמו אלא כדי
לצוד נשים בנות כל העמים, לאנסן ולהצליף
בהן. רדיפת היהודים, כך מסתבר
מתוך ספרים אלה, לא היתד, אלא חלק
מן המטרה המינית הגדולה.
כיצד נולד זרם ספרותי חולני זה וכיצד
זכה לתפוצה כה רבה?
על שערי הסטלגים מתנוססים שמות
מצלצלים כמו ג׳ו האגן, מייק באדן,
ויקטור בולדר, קים רוקמן והינריך דיסטל.
אולם מאחורי שמות אריים טהורים אלה
מסתתרים מחברים ישראליים, בעלי שמות
צבריים כמו אלי קידר, יוסף ספרא, מרדכי
רונן ואחרים.
למרות היותם מחבריהם של יצירות
הפאר רבות־המכר, לא הם שהמציאו את
הפטנט המקורי. מולדתם של הסטלגים היא
ארצות־הברית. בתחילת שנות החמישים
הבחינו הוצאות הספרים האמריקאיות כי
ספרי הבלשים של סופרים מפורסמים כמו
אגתה כריסטי וסטנלי גארדנר ירדו מראש
רשימת רבי־המכר ואת מקומם תפסו ספרים
של סופרים בלתי ידועים, שעסקו בתיאוי
חווייות המלחמה. ספרים אלה נחלקו לשני
סוגים: כאלה שתיארו את חוזייות הפרט
במלחמה וכאלה שעסקו בתיאורים של קרבות
ענק, הרג המוני ושרשרת ארוכה של
פשעי מלחמה.
עשר שנים אחרי תום המלחמה הורגשה
התעוררות המונית לחוש מחדש, ולוא רק
באמצעות ספר, את חוזייותיר. ואת מאורעותיה.

אופנה
זו הגיעה לישראל באיחור. כי עד
לפני כשלוש שנים לא היו ספרי־הכיס
פופולריים במדינה. אולם ברגע בו החלו
הוצאות שונות להוציא לשוק הישראלי
ספרי־כיס בעלי עטיפות פלאסטיות במתכונת
אסתטית נאה, חדר ספר־הכיס לתודעתו
של קונה הספרים הישראלי.

,רעב?כיפורים אלימים

ציור המופיע על ענויפתה
11 111 של חוברת אמריקאית ו־המקשט
סיפור על חיי בית־סוהר מסויים.

תעודת כשרות לסאדיזם

—ו! יז/יוויוי —^וז ייו
צלחתם של ספרי־הכיס המלחמתיים
} | הולידה גל של כתבי־עת בעלי שמות
גבריים והמיועדים לגברים, שהיו גדושים
סיפורי מלחמה מלתי צילומים וציורים,
אשר השלימו את החסר בדמיונו של הקורא.
לפתע
הסתבר למוציאי אותן חוברות,
שהם יכולים לכתוב את תיאורי המין הנועזים
ביותר, את מעשי הסאדיזם המזעזעים
ביותר, במידה ויתארו זאת כעדויות
אוטנטיות למעשי הזתעה של האוייבים הנאצים.
וכך
הוכשרו לדפוס תיאורי כל הפשעים
המיניים שבעולם וכל הסטיות האפשריות.
מה שנחשב עד כה לפורנוגרפיה, הפך
לכשר במידה והודבק לנאצי.

בניגוד לקורא האמריקאי, למשל, הזורק
את ספר־הכיס אחרי שקרא אותו, או מניח
אותו ברכבת התחתית לפני שסיימו וקונה
ספר חדש בדרכו חזרה הביתה, נוטה הקורא
הישראלי לשמור את ספר־הכים ולהכניסו
לספרייתו. בצורה זו קוראים בממוצע
בישראל כחמישה איש ספר־כיס אחד,
בעוד שבאמריקה הוא נקרא על־ידי אדם
אחד.
אולם לאחרונה הונהגה בארץ שיטת
כריכה בדבק פלסטי, בה מודבקים הדפים
אחד־אחד אל גב הכריכה. בצורה זו מתבלה
הספר אחרי שניים, שלושה קוראים.
שיטת כריכה זו הגבירה אתי המחזור של
ספרי־הכיס, הפכה את הוצאתם לעסק מסחרי
כדאי.

אותו ציור עצמו, כפי
שהוא מופיע על שער
ישראלי חדש בשם טוויסט.
העיבוד ספרוך כים

וצאות ייצור של ספר־כים בישראל
ן | נעות בין אלף לאלפיים ל״י, לפי טיב
הספר. בממוצע צריך מוציא־לאור למכור
כאלפיים ספרים כדי לכסות את הוצאות
הייצור. עד להופעת הסטלגים נמכרו ספרי־הכיס
הנפוצים ביותר בכארבעת אלפים
טפסים.
אולם לפני שנה וחצי הופיע הספר שחולל
את המהפכה. היה זה סטלג .13 הוא
נכתב בידי סופר ישראלי, במתכונת ספורי
המלחמה האמריקאיים. השם סטלג הודבק
לו רק במקרה, כדי ליצור אצל הקוראים
רושם כאילו המדובר בסטלג — 17 שמו
של סרט הוליבודי מפורסם.
לפתע התברר כי ספר זה שבר את השוק.
מהדורתו הראשונה נמכרה כליל. הודפסו
מהדורות חדשות וגם הן אזלו. תוך זמן
קצר נמכר הספר בלמעלה מעשרים אלף
טפסים.׳•
מה גרם להצלחה מסחררת ומפתיעה

קשה לענות על שאלה זו. הוא לא הצטיין
ברמה ספרותית וגם לא היה מיני
במיוחד. ספרי־מין טהורים וספורי מין של
סופרים קלאסיים לא זכו מעולם לעבור
את גבול חמשת אלפי הטפסים בשוק.
אולם נראה שהקהל הישראלי, כמו הקהל
האמריקאי, היה רעב לסיפורים אלימים,
מלוזים בתיאורי סאדיזם טבול ברוטב אירוסי.
הצלחתו
של סטלג 13 עוררה מייד את
שוק הספרים. סטלגים החלו לזרום לשוק
בסיטונות. תחילה הודבקו להם מספרים:
סטלג ,7סטלג ,217 סטלג .69 כשאזלו
המספרים, הודבקו להם שמות כמו: סטלג
השדים. הוצאה אחת החליטה להתחכם והוציאה
את הסטלג האחרון. באה הוצאה
שניה והוציאה סטלג סטלינגרד. כשנראה
היה שכל השמות אזלו, הוחזרו לשימוש
השמות הישנים, שכבר נוסו בהצלחה. בקרוב
יצא לאור ספרון בשם: חזרה לסטלג

ף פ דמיוגם הפורה ביותר של סופרי
^ הסטלגים בישראל לא היה מסוגל ליצור
יותר מאשר מספר מוגבל של עלילות על
רקע מחנות שבויים עם וריאציות על נושא
האורגיות ההדדיות. הפתרון נמצא. בשינוי
מקום ההתרחשות. אחרי שנוצל כל מלאי
הסאדיזם של הנאצים, נמצאו אוייבים אחרים
בדמות הסינים או הרוסים, וכך הועברו
הסטלגים אל מחוץ לגבולות גרמניה.
סטלג 7סיפר על מחנה שבויים לשבויים
אמריקאים בקוריאה, בו עורכים הסינים
שטיפת מוח לקורבנותיהם ו״מספקיס נשים
למצטיינים בקליטת החוטר.
— יצאניות סיניות?
— לא, נשים טיבטיות, שבעליהן נרצחו
על־ידי הסינים.״
אלא שגם במקרה זה נתלתה האשמה
בגרמנים — ״מחנה הנשים הוא פרי ׳המצאת
הגרמני העומד בראשו, השיב הקפטיין. עוד
בגרמניה הקימו חיות־אדם אלה סטלגים
רבים ועליהם הפקידו כשומרים את כל
הפושעים והסוטים שמצאו. גס נשים מטורפות
היו ניצבות כקצינות גרמניות.״
ססלג סטלינגרד מראה כיצד גמלו קצינות
רוסיות בצבא האדום לחיילים הנאציים
על העינויים שעונו החיילים הרוסים בידי
הקצינות הגרמניות.
״שתי בחורות בריאות בשר, הרקידו
במגלבים שבידיהן את השבוי הגרמני הצעיר.
ללא רחם הצליפו בו השתיים :־
״נאגייקות״ ,אחת מכל צד, כשעם כל הנפה
משמיעה ׳הנאגייקה קול שריקה חדה...״
הסיפור המרכזי בסטלג זה מתאר כיצד

־־יי׳י— !•דרו

ן ךן\ן |^*י 1של תמונת השער. התמונה הכללית לקוחה מתוך ציור אופייני
ג * 111181 1המופיע על עטיפותיהם של ספרונייכיס אמריקאיים. בתמונה נראים
חיילים ואזרחים צרפתים מכלים את חמתם בצרפתיות ששיתפו פיעולה עם האויב הגרמני.
אונסת קצינה רוסיה זקנה, כבת ,60 החברה
פאבלה צ׳ורניקייה, שבוי גרמני צעיר.
אולם מבול הסטלגים הביא את השוק לנקודת
רווייה. התברר שרק סטלג נועז ו

קולונול
שולץ (העולם הזה .)1276

תיאורים סאדיסטיים מיוחדים במינם,
כמו:

הסטלגים בעברית: הייתי כלבתו של ה־

של מחבר סטאדגים

המשטרה התעוררה
אשון הפטלגים, סטלג , 13 הכיל

״אני סאד״סט מטבעי!״

״כשעת אחת הגיחות, נתקל להק מטוסיו של
קפטיין מייק באדן במחסום א ש ...הוא הפיט
כתנועה נמרצת את מוט ההגאי וצרח לתוף המכשיר:
נמר אחד, להק אדיב מגיח מכיוון השמש.״
כף מתאר הספר ״סטלג ״13 את מייק באדן, האיש
הדמיוני אשר שמו מתנוסס עליו כמחברו. אולם
מייק באדן האמיתי שונה ממנו לחלוטין. הוא אינו
סרן ואינו טייס. ההכרות שלו עם תקופת מלחמת
העולס השניה, כה מתרחשת עלילת הספר, נעשתה
רק באמצעות ספרי לימוד. זהו אלי קירר (,)23
תל־אביכי, הניף כית־הספר ״שכח״ לשעבר.
רעיון לכתיבת סטלג ,13 הראשון בסידרת ספרי הסטלגים,
1 1נולד, לפני כשנה וחצי. ישבתי אז אצל המו״ל שלי — עבורו
כתבתי משר כמה חודשים את סידרת בוק ג׳ונס האמיתי —
ושוחחנו על עסקי ספרי־הכיס .״פוקט־בוק זה דבר שהולך היום
בשוק,״ הבעתי את דעתי ,״ויש לי רעיון להוציא איזושהי ספרות
רצינית במתכונת ספרי־הכיס.״
המו״ל התנגד .״היום ספרות זה עסק מסחרי,״ הסביר לי ,״הקהל
לא יקנה ספרות רצינית.״ נאלצתי, איפוא, להתפשר עם המציאות
ולנסות לכתוב משהו שכן ילך. כעבור זמן קצר הנחתי לפניו את
הספר הראשון שלי במתכונת הפוקט־בוק. שמו היה רוץ עד הסוף.
זה היה ספר שעלילתו נרקמה על רקע מלחמת קוריאה. היות
וקראתי הרבה על המזרח הרחוק, ואני גם סאדיסט מטבעי, יצרתי

...ה* א די בידר
סיפור הרפתקאות רומנטי עם חיילים ובחורות ושלבתי בו הרבה
פנטסיות ותאורים סאדיסטיים. על הספר חתמתי בשם: נם סאנד.
הבאתי אותו למו״ל וזה מצא חן בעיניו .״יש לי רעיון חדש ופתח בשבילך,״ אמר לי. הוא הוציא חוברת אמריקאית
אותה באמצע. היתד, שם תמונה גדולה של שתי בחורות מענות
שבוי .״בסיפור הזה,״ הסביר לי ,״מסופר על מחנה שבויים, שבו
ממלאות נשים את תפקידי השומרים. זה יכול להיות נושא טוב.״

מנגינה לכל ספר
^ ידששמעתי את העלילה, החלטתי שבתור גרעין לסיפור
זה משהו מקסים. אמנם הוא נתן לי את החוברת הביתה,
אבל לא עיינתי בה, היות ואני מושפע מאוד ממה שאני קורא
ואחר־כך קשה לי לכתוב משהו מקורי. זה כמו שאומרים לאדם:
אל תחלום על קופים לבנים, אז אחר־כך הוא דודקא חולם.
למען האמת ההתלהבות שלי לא היתה כל כך מבחינה מסחרית.
ראיתי בכתיבת הסיפור הזה מעין אתגר לעצמי, כדי לראות אם
אוכל לבנות עלילה מרתקת באמת. כי הדבר היה קשה. העלילה
מתרחשת במחנה שבויים סגור ובספר — שלא כמו בסרס —
קשה ליצור מתח־קריאה בתנאים כאלה. לכן הכנסתי בכל כמה
דפים קצת מין וסאדיזם וזה העלה את המתח.
הספר הזה, משום־מה הלך לי טוב מהתחלה. כשאני. יושב
לכתוב ספר, יש לי מנגינה בראש. זאת המנגינה של הספר,
שלפיה אני כותב. לפי המנגינה הזאת יוצא הספר שמח או עצוב,
סרקאסטי או לירי. לכן גם כשאני לוקח ספר של מישהו אחר, אני
מסוגל לדעת לפי הארבע שורות הראשונות אם הוא טוב. אני
מרגיש דשר את המנגינה שלו.
רכר נוסף שהצליח בספר הזה, הוא אווירת האוטנטיות שהצלחתי

להכניס בו. על מלחמת העולם השניה ידעתי הרבה גם מקודם,
אבל הדבר הפקחי ביותר מצידי היה להדביק את העלילה לתקופה
מסויימת במלחמה, התקופה כאשר הגרמנים נלחצו בנורמנדיה.
אז יכולתי לתרץ את העובדה שבמחנות השבויים שמרו נשים
בכך שהצבא הגרמני שלח את כל החיילים הזכרים לחזית.

כמו לחמניות

** שגמרתי את הספר הייתי מרוצה. זה היה בשבילי כמו
בחינת־גמר בטכניקה של כתיבה. מסרתי את כתב היד למו״ל,
ונסעתי לטיול לגרמניה. למרות שלא קיבלתי כל מכתבים מהארץ,
היה לי רגש שהספר הזה יצליח. כשנסעתי חזרה, שאלו אותי
עניתי, בצחוק, שאני סופר
ידידים על האוניהמה מקצועי.
וכתבתי ספר שנמכר כבר בשלוש מהדורות. באותו יום נכנסתי
לספריה של האוניה ונדהמתי. מצאתי שם את סטלג 13 במהדורה
שלישית. כשהגעתי לחיפה ראיתי שהוא יצא כבר במהדורה רביעית.
רק הגעתי לתל־אביב, התחילו להציף אותי בבקשות לכתוב עוד
סטלגים. לא היה כמעט מו״ל שלא התקשר והציע לי תשלום נכבד
עבור המשך הסידרה .״הסטלג הראשון נמכר כמו לחמניות,״ אמרו
לי ,״ואנחנו מוכרחים להמשיך.״ הם נתנו לי להבין, שאם אסרב
להמשיך לכתוב יאלצו לתת למישהו אחר לעשות זאת.
אבל אני סרבתי. אני לא אוהב שמאלצים אותי לכתוב בכוח.
כשהייתי בגרמניה, אספתי חומר לספר מסוג אחר לגמרי ולכן
החלטתי להתחיל בכתיבתו ולא להתפתות להצעות הסטלגים.
זה היה הספר הנה בא הקברן הטתוק. העלילה מספרת על חיי
הלילה של האמבורג ופרנקפורט ועל חיי היהודים בגרמניה. כל
הגיבורים המרכזיים הם אנשים אמיתיים וכל מה שקורה שם הם
מקרים שקרו לי ממש.
הייתי אז תחת הרושם החזק של אותן חוזיות. ישבתי בבית
וכתבתי את הספר. שיניתי את מנגינת העלילה ארבע פעמים,
עד שמצאתי את הניגון הנכון. המו״לים אמרו לי, אמנם, שזה לא
מה שהקהל רוצה. הקהל דורש מין, סאדיזם, פורנוגרפיה, בקיצור
— סטלג. אבל אני רציתי לנסות את כוחי גם בסוג ספרות רציני.

זח מה שהקהל רוצה
ויי* יום אני חושב שטעיתי במקצת בדרך הכתיבה של הספר.
( * למרות שהוא עדיין ספר טוב ואפילו ספר לירי.
כשגמרתי לכתוב אותו, עמדתי במצב מוזר. לא יכולתי לקבל
שום הצעת כתיבה לספר שלא בנוסח הסטלגים. הייתי אז גם
דחוק בכסף ולכן הסכמתי לכתוב עוד ספר כזה. בחרתי עלילה על
בית־סוהר של פושעים, הנהנים משעשועים עם נשים מופקדות.
כל הספר לא לקח לי יותר משבוע. אפילו לא בניתי את העלילה
מראש על טיוטה. פשוט לקחתי כוס קפה, הכנסתי נייר למכונה
וכתבתי עד הסוף. כשם לספר בחרתי את המלה טוויסט. זה שם
טוב, כי באנגלית פירושה הוא: פיתול, עירגול, וזה נותן ביטוי
טוב למצב בלתי נורמאלי. כמו שאני נוהג תמיד, לא חתמתי על
הספר בשמי, אלא בשם: ריצ׳ארד הומר.
גם טוויסט הלך טוב בשוק וקיבלתי עליו בערך חמש מאות
לירות, עם האחוזים. בעצם זה לא הוגן לפרסם כמה אני מקבל
עבור ספר, כי מו״לים אחרים, משלמים תדאי פחות.
בימים האחרונים הספקתי לכתוב ספר נוסף, שעומד לצאת כעת,
בשם נגד האינטרפול והחלטתי להפסיק בסוג הזה של הספרות.
כעת אני יושב על ספר מסוג אחר לגמרי. זה יהיה ספר על התי
הארץ, אבל מזווית מאוד לא רגילה, זווית דראסטית, שללא ספק
יזעזע את הקוראים. אבל אני כמעט בטוח שאם, חס וחלילה, הספר
הזד, לא ילך, אחיה מוכרח לשוב ולכתוב סטלגים. מה לעשות,
זה מה שהקהל רוצה. והוא משלם בשביל זה.

״אותו לילה אילצה אותם להזדווג יעסה
בבת אחת וכאשר הנסיון לא הצליח, הלקתה
אותם בטגלבוז ואילצה אותם לעשות
זאת אחד עם השני בעוד היא שרועה בצד,
מכעכעת בצחוק של קרח מצמרר ומאוננת.
אחר, השליכה את עצמה ביניהם, משכתי׳
ושורטת כחתול, מתחככת באבריהם ומזו*
קצף לבנבן.הם שקבו בשלושה, מפיח מתנודדים בקצב אינסופי, מחליפים מקומות
ואופנים ונוהקים ממעמקי גרונם בייסורים
ואפיסת כוחות ורסיסי דם ניתזים מביניהם
כמפלצת מרבת ראשים ומרבת רגליים,
פירפרה ותמה לגווע לפני מיליון
אשר ר שנים.״
או תיאור מעין זה:
״מרלין קירכר הושיטה את שקיק העור
וחלת הדבש לסאלי. היא קפצה קדימה,׳
טבלה את אצבעותיה בנטפי הדבש ומרחה
אותם על מבושיו של בישוף. ואז גחנת
סאלי ופתחה את השקיק והצמידה אותו׳
בבת אחת לחלציו. הוא ניסה להתנגד אולם
נבצר ממנו אפילו לזוז. רגע שררה דממה
וסאלי קשרה את השקיק במהירות מסביב
לירכיו. רק אז צעק.
הוא צעק במלוא גרונו ופניו התקמטו
בייסורים על־אנושיים כמסכה מחרידה ...
השקיק הכיל צרעות
אולם תיאורים אלה היו עדינים בהשוואה
למה שתואר בכלבתו של שולץ. הספר, שנועד
לתאר את ״פרצופם המפלצתי של
בני הגזע העליון כפי שרק אשת שסבלה
מידיהם את ההשפלות העמוקות ביותר
יכלה להכירם,״ הכיל שרשרת ארוכה של
תיאורים סאדיסטים ופורנוגרפיים מהסוג
הגרוע ביותר.
רק אז נכנסה המשטרה לפעולה. ספרי
כלבתו של שולץ הוחרמו מהקיוסקים, יחד
עם סטלג אחר בשם הקברן המתוק, כותביהם,
מדפיסיהם ומפיציהם הועמדו לדין.
הם הואשמו בהפצת חומר תועבה. טען
היועץ המשפטי בכתב האישום שלו :״ספרי
הכיס בשם הייתי כלבתו של הקולונל שולץ
והנה בא הקברן המתוק, הם חומר תועבה,
העשוי לגרום להשחתת המוסר.״
העונש המקסימאלי על עבירה כזו, לפי
פקודת החוק הפלילי, הוא מאסר של שלושה
חודשים או קנס של מאה ל״י, או
שני העונשים גם יחד.

עיצוב הנוער
*0עולת ההחרמה של המשטרה רק
* 5הגבירה את הביקוש לשני ספרוני־כיס
אלה. מוכרי ספרים שהצליחו להסתיר
את הטפסים שברשותם לפני בוא המשטרה,
מוכרים אותם מתחת לדלפק במחירים של
שלוש עד חמש ל״י.
בינתיים ניצל אחד המו״לים של הסטלגים
את הפופולריות הגדולה לה זכה שולץ,
הוציא לשוק ספר בעל שם דומה: פראולין
ש ולץ. על עטיפתו מתנוססת אותה תמונה
עצמה שהתנוססה על שולץ המקורי. מאחר
שהתמונה נלקחה מתוך כתב־עת אמריקאי,
אין עליה זכות־יוצרים.
למרות שאין בו שמץ מאותם סממנים
שאיפיינו את שולץ המקורי, זוכה הספר
לתפוצה רחבה, רק בזכות שמו.
לאחרונה נעשו אף נסיונות להחדיר
את הסטלגים לשוק הערבי בארץ. מישהו
הביא מחוץ־לארץ טפסים של ספרים מעין
אלה, שהודפסו בערבית בארצות־עיב. בארץ
נעשו מהם העתקים פוטוסטטיים והם מופצים
בהצלחה ברחוב הערבי.
מגיפת הסטלגים המשתוללת בישראל אינה
מגיפה מקומית. תשוקה מיוחדת זו הציפה
את ארצות אירופה, את ארצות־הברית ואת
ארצות־ערב. ספרים מסוג זה, ששטפו
את השוק, מעוררים את חמתה של גרמניה
המערבית, הרואה בכל אחד מהם פגיעה
בעם הגרמני.
עיקר קוראי הסטלגים הם בני הנוער,
בגילים שבעבר היו נוהגים לבלוע בצמא
סדרות ספרי טרזן, בוק ג׳ונס או בלשים.
משום כך אין לזלזל בתופעת הסטלגים
ואסור להתייחם אליה כאל אפיזודה בלתי
חשובה. אין ספק שלאופנה של ספרות
סאדיסטית יש השפעה ניכרת על עיצוב
עולמם הרוחני של בני הנוער הניזונים .
ממנה.

מה הן השפעותיה של ספרות
זו? מדוע היא זוכה לפופולריות
בה רכה? האם יש מן החיוב כקריאת
ספרים מסוג זה ז האם
צייד ואפשר להילחם בהם? התשובות
על שאלות אלה, בלוויית
הסבר פסיכולוגי של מומחה, כ־.
גליון הבא.

במדינה
(המשך מעמוד )10
בסדר היום: פיטור גובה המועצה. דנינו
טען כי הגובה, גיסים מגרה. מתרשל בתפקידו.
אך לעומתו טענו מרבית אנשי
המקום, כי הגובה — עושה מלאכתו באמונה.
כהרף עין קמה מהומה בחדר הישיבה.
שולחנות וכסאות עפו באוויר, התנפצו על
ראשו של ראש־המועצה. מישהו אף הטיל
לעברו מטיל ברזל, וקרא :״הא לך, בוגד!״
עד לבחירות הבאות. המשטרה ערכה
מעצרים והחשודים שוחררו בערבות.
אולם השלום עדיין רחוק משלומי. ראש
המועצה סגר את משרדיו, הודיע כי לא
יפתחם אלא לאחר שהתוקפים יועמדו לדין.
אך לרוב אנשי המקום לא הפריע הדבר
כלל .״אם הוא לא רוצה לפתוח,״ אמר
פועל דחק מקומי, שישב לנוח על המעדר
תחת עץ ,״שלא יפתח. יש לנו זמן עד
הבחירות הבאות.״
אמנות תיאטרון
אלתתנו דו לג סו ש!
זו אינה מודעה. זו קריאת אזעקה,
לרגל מחזור חדש שר הצגת
המחזה ״כגדי המלך׳ בתיאטרון
״הבימה״ .כותב השחקן אורי
זוהר:
רק השבוע ניתנה לי ההזדמנות לחזות
בהצגת בגדי המלך. את גל ההצגות הראשונות
החמצתי, ואילו ההצגה האחרונה
לפני זו שבה נוכחתי, הוצגה לפני למעלה
מחודשיים.
אני כותב דברים אלה בגלל העובדה המחרידה,
שהמאורע התיאטרלי החשוב ביותר
מזה שנים רבות, גוסס לעינינו.
קראתי לפחות ארבע־חמש ביקורות על

עתיקות
ר אע• בעלעדך
מינהג הוא במדינה, שכמה מראשי השלטון
מפקיעים לעצמם נכסים ארכיאולוגיים,
ממלאים בהם את בתיהם וגינותיהם, למען
עשיית רושם. איש לא התרשם יותר מאשר
הרשל האף, מומחה אמריקאי לתחבורה,
שהועסק במשלחת המיבצעים של ארצות־הברית
בישראל. הוא התרשם עד כדי כך,
שניסה ללכת בעקבות הדוגמות, גרם
לחיפושים עקשניים בחצרות כמה ארכיאולוגים
חובבים ידועים בישראל ולמשלוח
מברקים דחופים למרכז האינטרפול.
הגורם לכל המהומה הנראה היה ראש
קטן וחייכני, הנראה כראשו של נער קונדס,
שישב שנים רבות מתחת לאדמה על כתפיו
של אליל החקלאות הרומי, פיאון. אותו
פסל נחשף יחד עם הראש בסוף השנה
שעברה, על־ידי הארכיאולוג אברהם נגב,
בשטח עתיקות קיסריה. אך הראש נעלם
לפני שלושה חודשים.
אך מה שלא הצליחו לגלות ראשי כל החוקרים,
ביצעה עין המצלמה. ידיד אישי
של מומחה הסיוע הטכני האמריקאי הרשל
האף, רצה לגרום נחת לחברו, הביא יום
אחד לביתו בהרצליה, מצלמה, צילם את
בעל־הבית ואשתו על רקע קישוטי האבן המקוריים
שנמצאו בחצר הבית.
אלמוני עם ראש. התמונה התגלגלה
לידיו של חובב ארכיאולוגיה, שנדהם לגלות
בה את הראש הנעלם, מיהר לחקור
את בעל התמונה על מקום הצילום, מסר על
כך מייד למשטרה.
כאן התחילו הבעיות. הרשל האף (,)43
הוא אזרח ארצות־הברית, יליד מדינת אורגן.
המשטרה לא רצתה בסיבוכים בין־מדינתיים,
העבירה את העניין לשיקולו של דויד סימון,
המקשר של משרד ראש הממשלה עם משלחת
הסיוע הטכני של ארצות־הברית.
החזרת הראש בוצעה בשיטות חלם. כולם
טמנו ראשם בחול, כאילו לא ידעו דבר,
והאף החזיר את הראש למקומו, טילפן
למשטרת חדרה והודיע לה על כך. למחרת
הודיע מפקד גפת חדרה ש״אלמוני״ החזיר
את הראש.
סיום חגיגי. גם האמריקאים וגם הישראלים
לא היו מעוניינים בפירסומת. האמריקאים
פנו למשרד התחבורה, ביקשו
למנוע רעש, העבירו את האף בדחיפות למשלחת
הסיוע הטכני בתורכיה. דויד סימון,
המקשר הישראלי, הודה שניסו להשתיק
את העניין :״לא רצינו לקלקל את היחסים
עם האמריקאים, בייחוד מפני שחוזה הסיוע
מסתיים בטקס חגיגי ב־ 30 ביוני. לא רצוי
לגמור אותו מוקדם יותר, בצורה חגיגית
פחות.״
הישראלים אף סירבו לגלות את שמו
של המומחה׳ ,בטענם שלדבר הוא בגדר סוד,
הועמדו באור **,וכוז למדי כשקצין העתו־נות
של שגרירות ארצות־הברית נענה ללא
קושי לכל מי שביקש פרטים.
אדם נוסף שהתעטף במעטה של שתיקה
היתד, אשתו של האף, שמרבה ׳ענות לשאלותיו
של קצין העתונות האמריקאי. רק
לאחר נסיונות שיכנוע ממושכים העלתה
האשה טענות על העוול שנגרם להם, לדעתה,
שעה שפורסם כאילו הם גנבו את
הראש. לדבריה, מצאו את ראש הפסל על
הקרקע מחוץ לגדר שטח העתיקות בקיסריה,
לפני חמישה שבועות. לדברי המשטרה,
נעלם הראש לפני שלושה חודשים .״מה
היד, כל כך נוראי״ טענה האשד ,.״ראיתי
כבר ישראלים לוקחים דברים יותר חשובים,
ואיש לא אמר להם דבר. כל מה שאנחנו
עשינו, היה שטעינו וחשבנו את הראש
לחסר ערך וחשיבות!״

>**0בזוזז 18**4

שחקנים חלפי ונאמן ב״הזמנה
קנקן בלי תון
המחזה ועל ההצגה, אשר בהן ניסו המבקרים
האומללים לחפות במלים מסובכות
על חוסר רגישותם ומבוכתם בכל הנוגע
לתיאטרון. להוציא מקרה אחד או שניים
לכל היותר, לא שמעתי על מבקר כלשהו
שאמר את המשפט הפשוט :״על ברכי אני
מתחנן בפניכם — לכו וראו את בגדי
המלך׳.
במקום קינה. איני מבקר מקצועי,
תודה לאל, ואיני חייב להוכיח את בורותי
בניתוח משמעותו של מחזהו של ניסים
אלוני. איני מסוגל עדיין לרדת לעומקו.
אולם אילו הייתי מן המקוננים הקבועים
שלנו על דלותו של המחזה המקורי, על
התיאטרון המשעמם שלנו ועל המשחק החובבני
והבימוי הדל שאנו זוכים להם
מזה שנים, הייתי קם עכשיו וזועק בקול
גדול :״לכו לשמוע את אחד המחזות המעניינים
ביותר שהוצגו בארץ; לכו לחזות
בעבודת הבימוי הטובה ביותר מזה מזמן רב
מאוד; לכו לראות צוות שחקנים, המבצע
עבודה מבריקה; לכו לראות סוף־סוף תפאורת
תיאטרון אמיתית, במקום הקישוטים
היפים פחות או יותר שהורגלנו להם. בקיצור:
לכו לראות תיאטרון!״

אר מון ה קי ט ש
הזמנה לארמון (התיאטרון ׳הקאמרי;
מאת ז׳אן אנואי; בימוי — גיורא מנור)
הוא מחזה ראוה, מין קנקן מפואר שאין
בו תוך, שבו ממלאים גם השחקנים תפקיד
של תפאורות נעות — סמלים ומצבות לדמויות
קלאסיות מתוך אוצר התיאטרון.
זוהי קומדיה רומנטית ואופטימית, השייכת
לסדרה הורודה במחזותיו של אנואי,
שבה ברק מילולי מכסה על שדפון רעיוני
ותנועה דחוסה בהצסלבויות חברתיות מחפה
על העדר כל התרחשות.
חממה חברתית. ארמון הפאר של
אנואי אינו אלא חממה, מפוארת אמנם,
בה צומחים יצורים אנושיים בתנאים מלאכותיים
— שם הכסף ממלא את מקום

הרגש, ופעילות חברתית עקרה באה במקום
תוכן וענין בחיים.
זהו עולם המורכב מתארים במקום אנשים
ושבו הצביעות היא התכונה הנדרשת
ביותר. אלא שאנואי, בציירו את החממה
החברתית,כמעט ואינו משתמש במכחול
הסאטירה ובצבעים של ביקורת. כל כוונתו
היא לסבר את האוזן ולהשביע את העין
במין שעשוע קליל שיעורר גיחוכים ומעט
הזדהות עם אלה המנסים לנפץ את זגוגיות
החממה.
עלילתו המסובכת והשזורה שתי וערב
של המחזה מתרחשת בחממת ארמונה של
מאדאם דה מרמורם (מרים ברנשטין כהן),
עשירה ומשותקת הצמודה אל כסא גלגלים
ועורכת נשף למשפחתה וידידיה הכבודים.
מוקד ההתרגשות, שאנואי נזקק לתריסר
דמויות כדי לפתחו ושמעון
ישראלי רק לאחת — הם
צמד תאומים (עודד תאומי)
השונים זה מזה בתכונותיהם,
אך לגמרי לא בחיצוניותם.
האח
השחצן המאוהב בבתו
(אביב־ מרכס) של חייט
יהודי מקרקוב (מיכאל גור)
שהתעשר והפך בכח כספו
שליטה של החברה הצרפתית
הגבוהה, עורך מתיחה חברתית
כדי לפגוע באהובתו.
הוא מזמין לנשף זנזונת
פאריסאית (גילה אלמגור),
מציגה כקרובת משפחה, מנסה
להפכה למרכז הנשף,
כדי לפגוע בבת היהודי
העשיר.
אלא שהזנזונת באה בחברת
אמה (רחל מרכוס)
הטורפת את הקלפים, הופכת
את הקערה על פיה. הקומדיה
הופכת כמעט לטרגדיה,
אלא שהפי־אנד מיישר
את כל ההדורים, שולח כל
אשד, בדיוק לזרועות הגבר
שנועד לה.
יותר מדי זמן. מג־רעתו
הגדולה של המחזה
היא שאין שום מישור משותף
בין דמויות העלילה
והצופים. כל מה שקורה על
הבמה, כל כך לא איכפת
לארמון״
לאיש, עד שכעבור זמן קצר
זה מתחיל לייגע.
נשאר רק הברק החיצוני.
רודא ריילינגר, התפאורן מקיבוץ הזורע,
בנה תפאורה מרהיבה הגורפת מחיאות
כפיים עם עלות המסך. גיורא מנור, הבמאי
מקיבוץ משמר־העמק, עיצב את התפאורה
האנושית בצורה ראותנית לא פחות, אם כי
לעיתים יותר סטאטית מהתפאורה עצמה.
מפעלים אמני
למעןא מן
איש אינו יודע בברור מה הניע את מני
רנוב ( )42 לעזוב את ביתו שבלואיזיאנה,
ארצות־הברית, לוותר על הכנסה של קרוב
לאלף דולאר בחודש ולהגיע עם אשתו,
שלוש בנותיו ו מערכת התופים שלו,
לישראל.
הוא הגיע ארצה בערב פסח, בשנה שעברה,
קיבל מיד עבודה במועדון הלילה
השעות הקטנות שבצפת. כשנסגר המועדון
לקראת החורף, התקבל מני בזרועות פתוחות
במועדון עומר באיים שביפו.
לפני שבועות אחדים הבחינו מבקריו
הקבועים של המועדון בשינוי שחל בנופו
של מגרש החניה הסמוך. מכוניתו של מני
חדלה לעמוד שם. אמן־התופים בעל הזקן
הקצר והמטופח, שכב אותר, שעה, כמעט
חסר־הכרה, על מיטת בית־החולים, כשעור־קיו
סופגים את נטפי הגלוקוזה. ניתוח כיס
המרה גילה אצלו גם כיב־קיבה והוא נאלץ
לעבור כמה ניתוחים.
השבוע קמו ידידיו, החליטו לערוך עבורו
מופע אמנותי שכל הכנסותיו יהיו קודש
למימון הוצאת הטיפול הרפואי .״אנו מקווים,״
אמר יצחק שרז, בעל מועדון השעות
הקטנות, אשר לקח על עצמו את
אירגון המופע ,״כי ב־ 21 לחודש הבא,
כאשר תתקיים ההופעה, יוכל כבר מני
לרדת ממיטתו, להיות נוכח כאורח־כבוד
בתוכנית שאורגנה למענו.״

הו א ו הי א
אלפי נערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת חדוות
הצמיחה אצלם הופכת ל עינוי
התבגרות.
הרבה שמות קראו לאותם ״פצעי
בגרות׳ /אך בשפת המדע הם
נקראים ״אקנה״ (16ז ) 2\<:פצעים
אלו מתהווים דווקא בשנות חייגו
היפות ביותר. סיבתן פשוטה: תאי
עור צומחים במהירות, ותאי העור
המתים אינם נושרים אלא סותמים
את נקבוביות העור. מצד שני
הבלוטות שפעילותן גדולה מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מתהוות
נקודות שחורות ופצעים
מכוערים. מה עוד שפצעים אלו
עלולים להשאיר את סימנם ל תמיד.
הלנה
רובינשטיין׳ אשר הקדישה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאה את התכשי רים
הבדוקים • ,210 016:11 והביאו
רווחה למיליונים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראלים להנות
מנסיון בדוק זה ולהפטר מיסורי
פצעי ״אקנה״.
תכשיריה המרפאים של הלנה
רובינשטיין יאפשרו לך בכמה
שבועות קצרים לקבל עור טהור
מפצעים ונקי מרבבים, בריא ויפה.
והדרך פ שוטה...
. 1רחיצת הפנים ב־ 561-תג 210 016
בבוקר ובערב מטהרת את העור.
.2לרענן עור פניך ב־ זסזג\¥
0117 להורדת השו1,011011
מנים
וליצוב העור.
.3משחת • 210 016:11 משלימה את
הטיפול ומיועדת לרפוי העור.
.4ולשער ראשך 00ק 1זזגו 210 81
קשקשים הם אחד הגורמים
ל״אקנה״.
חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפצעי ״אקנה״ ושמירת העור
תשלח חינם לכל דורש במעטפה
סגורה וחלקה עם סימון אישי. נא
לפנות בכתב למחלקת פצעי עור,
מעבדות הלנה רובינשטיין, ת .ד.
מס׳ ,1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להת חיל
היום. כל הדרוש לך יימצא
בחנויות התמרוקים הרשאים למ כור
את מוצרי הלנה רובינשטיין.
שם ידעו גם ליעץ לך אישית.
הטיפול יעיל, קל ונוח. עור טהור
הוא לא רק יסוד למראה נעים
אלא גם להרגשה טובה.

11010X13,
11111(1X1816111

אנשים
מגע שיר
אחת הפעמים הנדירות בהן הודה ראש־הממשלה,
דויד כן״גוריון, כי מיפעל שלא
הוא עשה אותו היה מיפעל היסטורי:
הקמת ״גדוד נהגי הפרדות״ על־ידי יוסף
טרומפלדור, בראשית מלחמת העולם הראשונה.
בן־גוריון הודה שהדבר הוקם
למרות התנגדותו, והתנגדות יצחק בן*
צ בי אולם עוד השבוע חזר בן־גוריון
לרמת צניעותו הרגילה, צירף את עצמו
לשרשרת גדולי האומה בכל הדורות, קבע:
״תריי״ג מצוות ניתנו למשה. דויד העמידן
על אחת־עשרה, ישעיהו על שש, מיכה על
שלוש, ואני אעמידן על שתיים: לתאם חיינו
למשימות הדור ולשתף הציבור בידיעת
ענייני סדר־היום לשר־האוצר לוי
אשכול אין נחת מן התוכנית הכלכלית
החדשה. כשנאם השבוע על נושא זה, גילה
שאחד מדפי נאומו נעלם .״איפה הניירות?
איפה הניירות?״ קרא אשכול, ובלית־ברירה
המשיך את נאומו בעל־פה הגיעה
השעה לחסל את המינהג של הגשת כוסות
תה לפקידים!״ הכריז ח״כ משה שרת
בישיבת מרכז מפא״י. בדיוק באותו רגע
נפתחו הדלתות ומלצרי הבית הגישו כוסות
תה לנוכחים, הגישו את הכוס הראשונה
לשרת עצמו טכס מפואר והמוני
נערך השבוע בשדה־התעופה בלוד, בנוכחות
מנהלי בתי־חולים, ראשי מחלקות,
מנהלי לשבות ופקידים בכירים של משרד
הבריאות, לרגל צאתו של סגן שר הבריאות׳
יצחק רפאל, לועידת ארגון הבריאות
בג׳נבה 40 .הנוכחים בטקס היציאה
מחכים להוראה חדשה על טקס נוסף בלוד
בעוד ימים אחדים, לכבוד שובו של סגן
שר הבריאות, יצחק רפאל, מועידת ארגון
הבריאות בג׳נבה חוזר אחר, שכבר
נמצא בארץ, הוא חבר ועדת החוץ והבס-
חון, ח״כ ליברלי יזהר הררי, ששב
מחופשה באיטליה .״נו, ראית שם מישהו
חשוב?״ שאל אותו ראש מחלקת ההסברה
של המפלגה הליברלית, גדעון נאור.
״כן,״ ענה הררי ,״ראיתי את סופיה
לורן!״ ״כן, מתי?״ התלהב איש ההסברה
לקראת אופקי הפעילות החדשה .״בסרט שתי
נשים על מצבה האמיתי של תוכנית
החומש הכלכלית לפיתוח הארץ, שהופרחה
לראשונה על במת הכנסת השבוע, העידה
תשובתו של מנהל משרד הפיתוח, מנחם
כאדר. כאשר נשאל אחרי נאום בירושלים
אם קיים מגע עם מנהל רשות
התיכנון של תוכנית החומש, דויד כוכב,
השיב :״עם כוכב? כן, קיימתי מגע. רק
אתמול ראיתי אותו ואמרתי לו שלום!״
מירחה רבה טרח ראש מועצת
אשדוד, רוכרט חיים, לשכנע השבוע
משקיע הון מחוץ־לארץ מדוע כדאי להשקיע
דוזקא באשדוד, ערך אתו סיור ארוך בחוצות
העיירה. כשהבין ראש המועצה ש־החמסין
הכבד מצנן את התלהבותו של
המשקיע למקום, החל לשבח את אקלימו
הנוח, בציינו לפני המשקיע שמאז קמה
העיר לא מת עדיין איש מתושביה. בעוד
הוא מדבר, חצתה את הרחוב הלווייה עם
נשים וילדים מקוננים. רוברט חיים לא
איבד את עשתונותיו והסביר למשקיע:
״זוהי הלווייתו של הקברן שלנו. הוא
היה מחוסר פרנסה ומת מרעב
לשוזא השמיצו את ראש־העיריה המודח
של ראשון־לציון, אריה שפטל, כאילו
תפס את מקומו של ראש־העיריה הנוכחי,
נועם לאוגר, בבימת־הכבוד של יום־
העצמאות. שפטל אמנם בילה בנועם, אך
לא על חשבון היורש. הכרטיס נשלח לו
בתוקף היותו חבר הכנסת הראשונה.

פצצהמ כוונ ת
לולא עירנותו של עובד תחנת רכבת
בלוד, היו תושבי ירושלים עלולים לחזות
בכניסת רכבת גרמנית לעירם, עם שלטים

שמעון עדן כטוויסט עם אלה פיצג׳ראלד ועם ידידתו של אלן דילון
ריקוד חם
קפיצה תוך ריקוד על הבמה. מאחר ש־שאוליק
אינו מבוטח והשהייה בבית־חולים
עולה בארצות הברית כסף רב, אירגנו
בעלי המסעדות הישראליות תמר ותל־אביב,

אברהם אדבר ואריה ווקפנכאוב

עדן(משמאל) באציל בסרט גרמני
בצפון הקר
וכתובות נאציים טיפוסיים. היה זה כאשר

הסריט השבוע השחקן שמעון ישראלי

סצינה מסרם היחיד שלו, המרתף, בתחנת
הרכבת בלוד, כיסה לצורך זה את קירות
התחנה והקרונות בשלטים נאציים. נהג
הקטר לא הרגיש שהפועלים לא הספיקו
להוריד את השלטים, התחיל לנסוע לירושלים.
התקלה נמנעה הודות לפועל שהרגיש
בדבר במקרה, מיהר להחזיר את
הרכבת מסכנה חמורה ניצלו לפני
שבוע שחקני להקת עינבל, בעת הופעתם
בתיאטרון האומות בפאריס: דקות אחדות
לאחר שמנהלתם, שרה לוי״תנאי, אספה
את מלבושי הלהקה ויצאה עם חבריה
מהתיאטרון, נזרקה פצצה פלסטית לחדרי
ההלבשה שלהם. חברי הלהקה הביעו שתי
השערות: הזורק התבלבל בגלל צבע עורם
של רוב הרקדנים, חשב אותם לאלג׳ירים,
או שהפצצה לא היתר, מיועדת ללהקה אלא
לבניין התיאטרון לאחר שהפך לכוכב

פ סו קי ה שבו ע
* הח״ב הליברלי יוסן* ספיר :״הממשלה מלוזה
את הפיחות למנוחות עולמים ומקשקשת כבר בקופסה של
,צדקה תציל ממוות׳!״
• ח ״ ב חירות יוחנן באדר, על התפטרותו של
שר־התחבורה יצחק בן־אהרון :״איש בממשלה אינו מאמין
בתוכנית הכלכלית החדשה — חוץ מהשר בן־אהרון!״
עו ר ף ־ דין יו רםארידור :״יש שני דברים בטוחים
בעולם: המתת והמסים. אך שיעור התמותה אינו עולה
אחרי כל י ישיבה של הכנסת!״

סרטים אירופי, הופיע עד כה בארבעה
סרטים גרמניים וסרטי איטלקי אחד, פתח
נער השעשועים, שמעון עדן, עוד שני
בארים בברלין ומתעתד לפתוח באר נוסף
בעוד כחודש. בינתיים הצליח שמעון להפוך
את מועדוני־הלילה שלו למרכז הטוויסט
האירופי. לאחר שרקד את הריקוד המסעיר
עם אלה פיצג׳רלד וידידתו החדשה של
אלן דילון (ראה תמונות) ,יצא עדן לחופשה
קצרה בקאן כדי לבלות בדרום החם
את תקופת השנה הקרה בגרמניה.

ע ל בו ן איש
אירוע נדיר לישראלים הרבים היושבים
בניו־יורק אירע השבוע, כאשר כמעט כל
האמנים הישראליים במקום נחלצו לעזרת
אחד מחבריהם. היה זה כאשר שאוליק
נאמן, אחד מלהקת הסברס שנותרה מלהקת
נרמוזהוותיקה, שבר את רגלו ב
ראש
הממשלה דויד כן־גוריון, על הציוניסטים:
״הבחורות, בימינו, כמעט כולן צובעות את שפתותיהן בצבע,
אבל הן יודעות שהצבע האמיתי של שפתותיהן איננו צבע
הליפסטיק. הציונים חושבים שהצבע שלהם אמיתי.״
•< שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר, על פקידי
הממשלה :״הם באים לעבודה מרתחים ויוצאים ממנה צפופים!״
•י עתונאי ״חרות״ שלמה נקדימון :״יד-ושם הגיע
למצב בו הוא פושט יד ומבקש שם!״

את האומנים הישראליים לערב הופעות למען
נאמן. כל האומנים ואמרגניהם נענו.
היחידים שנמנע מהם בעל־כורחם להופיע,
הם חברי להקת איילון. ליאו פולד, שהלהקה
מופיעה במועדונו, סירב לשחררם
להופעה זו כל מי שמכיר את עדנה
שביט יצטרך כנראה להתאמץ מעתה מאד
אם וכאשר ייפגש אתה מחדש. עדנה הלומדת,
עובדת ומצליחה בטלביזיה, נכנסה
בימים אלה לבית־חולים פרטי. המטרה:
ניתוח פלסטי באף לאחר שהצליח
בתפקידיו הראשונים בדרום־אפריקה, הפך
דייל אל־על לשעבר, יוסי גרכר, לאישיות
פופולארית למדי שם. הוא הוזמן
להרצות בפני מועדון ספרותי מקומי על
התיאטרון בישראל וכן להופיע בתוכנית
רדיו בת 15 דקות על ישראל לאחר
מאמצים ממושכים הצליחה סוף־סוף צופיה
אלדובי, אשת צבי אלדוכי, שיצא לחטוף
את הגנראל הנאצי ליאון דגרל,
להיכנס בימים אלה לספרד, על מנת לבק-
את בעלה הכלוא. עד כה לא הצליח איש
ממקורבי אלדובי להיכנס לספרד וגם אשתו
קיבלה את האישור לימים ספורים בלבד
גל של ישראלים עומד לחזור ארצה
מארצות־הברית. לאחר שעודד קוטלר
כבר הגיע, מתעתדת אוהלה הלוי לבקר
בישראל בחודש הקרוב. היא מתכח־נת להופיע
באחד ממועדוני־הלילה בזימרה, עם
ליוזי עצמי של תוף וגיטרה. אוהלה, שהצליחה
מאד בהופעותיה בטלביזיה, מנהלת
משא ומתן עם המוטדון בצפת ועם
מועדון התיאטרון חוזרת אחרת היא
גאולה גיל, שהודיעה על כודנתה לבוא
עם בעלה דובי זלצר, בחודש הבא לישראל
גם אופירה ארז, צברית
56׳ ,עומדת לחזור ארצה בחודש יוני,
לאחר גמר לימודיה באוניברסיטת קולומביה
לעומת זאת לא תחזור, כנראה,
ארצה הזמרת יפה ירקוני, למרות הצהרותיה
החוזרות ונישנות. יפה נוסעת
בימים אלה לסיבוב הופעות בדרום־אמריקה,
כשבעלה שייקה ירקת/זימסמש כאמר־ז&תי
אומניות
גנה ומטפל בילדות . .
יהודיות, שלא היו עדיין בארץ, יובאו לכאן
על־ידי מנחם גולן, שהוא האמרגן שלהן.
הזוג ידוע כברי סיסטרם ויגיע ארצה גם
הוא לפי התוכנית בחודש הבא כאשר
ניסה השבוע מפיק הסרטים הנודע, סם
אנגל, לשאת את דברו במסיבה שנערכה
בעומר כייאם לכבוד הדודאים, לא עזרו לו
שמו והמליונים הרבים שמאחוריו. סם
השתוי — שהוצג על־ידי הממונה על
הסרט הישראלי, אשר הירשברג, וששמו
תורגם מיד על־ידי שאול ביבר
לשמואל מלאכי — נתן קולו בשיר בשעת
נאומו על הנימוסין, ירד מהבמה לאחר
שלא הצליח להשתיק את הקהל -המפריע.
הוא קילל את הנוכחים, יצא מהמקום תוך
הכרזה שכף רגלו לא תדרוך שנית במקום.
מג*ו>ם-חזה *•*1

עם אזרחים מוסריים — המאיימים עלי ב־חאראקירי.
ובמכנסיים האלה זה מאד נוח
לביצוע. אז חשופנה כבר את הטבור, בשם
אלויהים!

אשמה?״
בקיצור, הוא רוצה להשחיר פני ברבים.

?א?מטרת נישואין
הסטודנט לרפואה ( )1289/1חש חובה לאומית לרשום לי
את הדיאגנוזה האמיתות על מניפת תאומי רחובות. כותב
הוא :״הברירה בידך לקבלה או לא, על כל פנים, היא
נבחנה ואושרה אל־נכון על־ידי תלמידי הפאקולטת לרפואה
.¥1X110 ))11 וכזוהי האמת הפרוזאית:

״קודם כל הישראלית דווקא נשארה באפריקה. משם היא
הבריקה לבעלה, שחזר לרחובות, :החלב אזל נקודה לקחתי
מינקת כושית נקודה התאומים השחירו נקודה ׳.האב הנדהם
רץ לאמו, .זה טבעי מאוד,׳ ענתה לו, ,גס לי אזל
החלב כשנולדת. נתתי לך חלב פרה, ובאמת צמחו לך
קרניים.׳ ״
אני חושבת ישזה בהחלט נושא ראוי למחקר. הודיעו לי
אם יש לכם גירסה אחרת.
בסגנון מאקאברי ממשיך עוד רופא העתיד:
״אין בי שום רזיסטנציה לקבל מגימנאזיטטית תמונה.
של כל הגוף, כמובן. ואני נשבע לך שאין זה משוס
שנמאס לי להתחלק שנה שלמה באותה, גו,פה עם עוד ששה
סטודנטים. פשוט, אני מעדיף אחת בזרועותי מאשר ב־פורמאלין.
״ברור
שיהייחו׳ בוחר בך, רותי יקרה, אבל רק בפוסט
מורטס.״
של מי?

אתה ! !1
הפעם זה מכתבה של נשמה עדינה ( )1289/2ממשטרת
ישראל. ואם היא לא קראה לאחרונה את ליידי צ׳אטרליי,
אז אני כלבתו של שולץ.
״אודה לך באם תסכימי לפרסם מכתב זה במדורך. אני
יודעת שהוא מבולבל ומשונה במעט, אבל עצם כתיבתו יש
בו מכדי להרגיע את סערת רוחי. אולי נמאסו עלייך פניות
הקוראים מסוג זה, ועל זאת אתך הסליחה.
״אתה!
״אני פונה אליך האיש, כיוון שהוכחת שאדם הינך. כיוון
שחיפשתיך ביערות האינסופיים של בדידותי, שמעתי הד
קולך וכיתתי רגלי להגיע עדיך. אודה, טעיתי. לא פעם
הטעני הקול, ובכל פעם פניתי באפלה והעמקתי ביער,
תועה, עייפה׳ רועדת מקור, רעבה ...והנה קול צעדים
נשמע — אולי חיית טרף אורבת שם? אויה אלוהים, הן
לאיש לא הרעתי, מה צפוי לי שם בין הצללים?! פגשתיו.
היה זה שומר היער. לשאלתי השיב — ,ראיתי אותו!
שאל אודותייך, אמר כי לדרך יצא לחפשך, כי אהבך, כי
חסרת לו
״ואז קול צעדיו קרב. הפניתי ראשי, הוא קרא, :את שם,
עמדי, המתיני, דבר לי אליך.׳ עצרתי. אז ידו הושיט אלי
רועדת. אמר במלים שנחלצו מתוך גרון חרב — ,אותך!׳
ישבנו. סיפר על דרכים, על הרים, על יופי, על אמת. הוא
היה כנה ופשוט במהותו. הוא היה חמים, עדין נפש,
אנושי ומבין, ואני האמנתי בו. חייכתי. הושטתי ידי לקראתו
והשחר האיר אז בקרניו הראשונות.
״הוא היה האיש׳ כיוון שזיכיתיו באמונתי, כיוון שהוכיח
ייושרו ללא תעודת יושר, כיוון שהשכיל להעמיק בעמקי
הנשמה ולגלות כי אמנם קיים יופי בה.
אמרי, רותי! האם קיים עדיין יצור כזה בעולם? אם קיים,
אמרי לו גם, שאני בת — 23 חיפנית.״
אני רצה לקרוא למשטרה.

שמעתם על האחות שסידרה את החולה ולא הפריעה
למיטה?

ציור מוסשנז וכדורנד
תשובה מוחצת לכל אלה הטוענים כי מדור זה הוא
מוסד שידוכים, היא מודעתו של ( )1289/3מתל־אביב:
״אני בחור בן .27 אוהב סביבה שקטה ונוף טבעי, מוסיקה
קלאסית, ג׳ז, ציור מופשט וכדורגל. ודווקא חפץ אני
להתכתב עם בחור באותו הגיל שלי.״
למה?

כאן קובע האינטלרן ט!
הבינו, אין לה כל עניין בגיל, מין וכיוצא בזה. היא
חולמת רק על ההתכתבות לשמה. זה מפני שבשבילה קובע
האינטלקט בלבד, מישהו שהעט בשבילו היא יד שלישית,
כך בדיוק אומרת 1289/4המסיימת באיום :״הכותב אלי
מתחייב לשמור לתמיד על אלמוניותו.״
במלים אחרות: היא לא סתם אחת. היא סתם שקרנית.

חיים פרטיים של ב.ב ,.המוצגים כבר שבועיים בתל-אביב,
גרמו לכמה ממכרותי לעשות סדר בחיים הפרטיים שלהן.
הכניסו את המכונית למוסך, הוציאו את האופניים מהמחסן,
קלעו צמות והופיעו ברחוב בפה סתום בתפוח־עץ ענק.
עם כדורי השינה, אני מתארת לי, צפויים להן יותר קשיים.
בשביל תפוח־,עץ לא צריך רצפט.
זה נם המקום לשאול בצער תהומי, מה קרה? למה אני
לא רואה אף אחת מלבדי שהעזה להיכנס למכנסיים הארוכות
חושפות טבור, הנמצאות בחנויות כבר חודש?
דעו לכן: אין לי כל חשק למות לבד מות קדושים בקרב

אחד, המעוניין, דומני, לרשת אותי. על
גופתי המתה ,)1289/5( ,אתה שומע?
״עד כה חשתי לתומי, כי מדורך הוא פשוט מדור לשי-
דוכים, אך לשימחתי מסתבר שטעיתי. כעת יכול אני בלב
שקט לפנות אליך ולהציע דרכך את שורותי לצעירה נאה
וטמפראמנטית, עד ,25 לניצול עודף מרצנו. אבל במפורש
לא למטרת נישואין.
״להלן, מבחר הצעות להערות וכותרות, עבורך, רותי׳
לגבי מכתב זה:
״( )1מי אתה בכלל?
״( )2את מאמינה לו?
״( )3אני מאמינה לו.
״( )4נו, מדי את מחכה?!
״( )5באמת? הרי אתה מת להתחתן!
״נ.ב ,.אני מקווה שלא ניכווית מאותה פצצת פורים. כך
לפחות נראית תמונתך האחרונה במדור. או שמא הגלופה

גערת הע1ב\ט

הרשו נא לי להציג בפניכם את מספר 1289/8מדוע?
שיפטו בעצמכם:
״החלטתי לשלוח את תמונתי לא כדי להוכיח שיש לי
דם, אלא פשוט מחוסר סבלנות לחכות עד שיגיע תורו
של מכתבי להתפרסם במדורך. כפי שזכור לי, הבטחת פעם
שכל השולח תמונה — מכתבו יתפרסם מחוץ לתור.
ובכן — אנאו
״אגש ישר לעניין. אני רוצה להתכתב עם גבר צעיר
בגיל ,30-25 בלי התחייבות של הכרות אישית (אך עם
אפשרות כזאת) מכל צד. אין לי כלפיו כל דרישות מיוחדות.
אין כל הכרח שיהיה בעל קאדילאק או יגואר, או בן־
של־בעל־בית־חרושת — אולם אני מבטיחה שאם בכלל
ימצא חן בעיני, לא אזרוק בשל מגרעות פעזטות אלה את
מכתבו לסל. כמובן, רצוי שידע לקרוא ולכתוב עברית
ושימצא בי את, הנפש הקרובה׳ או, הניגוד המושך ,.לא
איכפת לי.
,״מה בקשך אלי? אני בת .22 התמונה פוטרת אותי

במשקפיים ובלעדיהם
אוף, מצייצת החיילת 1289/6החיים המשעממים האלה,
כמה שהם משעממים. טוב. אבל אין) לה חשק היום להתפלסף,
למרות שהיא אוהבת. פשוט, אין לה מצב־רוח, מפני
שהחברה אומרים שיש לה גוף א־לה בריג׳יט בארדו, וזה
נורא שהם כולם אומרים ולא האחד והיחיד, נער חלומותיה.
תצחקי, היא מסבירה לי, אבל בכל הרצינות שמשקפיים
מוסיפים סקס לגבר גבה־קומה. ואם הוא נוסף לזה עוד
אוהב נערה המתעניינת בכדורגל ובסוסים, אז היא לא
תאכזב אותו בכתב.
ואם כן, אז היא תרשה לו אפילו לראות פנים־אל־פנים
את ״גופי היפה ופני הבובה שלי, המכפרים על חופר
שכלי.״
אני אהיה האחרונה לנסות להפריך את הערתה האחרונה.

פליטון־פה בנשף מיליונרים :״אוה, סלח לי, שכחתי. כמה
קוראך נז לן?״

_ אפום עז באזוקה
האפוס הנוגה, המודפס על אחוריה של באזוקה, מעטפת
מאסטיק, שייך ל( .)1289/7הוא מנסה להאכיל אותי ב-
״מצאתי זאת מתגולל ברחובות תל־אביב׳״ וחושב שזה
יתקן את הרושם שלי עליו, או עליה. המספר אפילו לא
זיהה את מינו. אם אתה כל כך מתבייש, למה שלחת זאת?
לפניכם קטעים נבחרים:
״שמש עולה. הרקיע יורד,
ואני כה עצוב ו עזו ב...
אמרי לי ילדה, למה הלכת לי פתאום
אנשים כה רבים הולכים בדרכים
לכולם ידידים ורק לי כלבים,
אויה לי, אויה לי.״
כלבים אומללים, זה מד, שהמורה שלי לספרות היה אומר.

חיזק יובן ה1לדת

**11111י

מלכתוב מה אומרים עלי( .בעצם אינני יודעת, כי אומרים
זאת מאחורי גבי).
אני אוהבת( :א) שוקולד מריר( .ב) לטייל ברגל, או
בכל כלי תחבורה אחר( .ג) מוסיקה של שופן ושירי דת
כושיים( .ד) טיפוסים מסויימים מהנוף הדיזנגופי, שלא
אנקוב בשמם מטעמי צניעות (שלהט)( .ה) תיאטרון, באלט,
וסרטים של אינגמאר ברגמן( .ו) להתהלך יחפה, לשחות,
לשחק טניס, וגלידה( .ז) לרקוד ברחובות בערב יום
העצמאות( .ח) יסמין, לילן וציפורן( .ט) ספרים, בלשים
ופוליטיקה.
״יש לי עוד ״אהבות״ כהנה וכהנה, אך עלי להשאיר
מקום לרשימה שנייה — כי הרי לא פחות חשוב הוא
מה אני שונאת. ובכן :
״(א) את רוב התוכניות של קול־ישראל( .ב) צבע כתום
ופרחים בלי ריח( .ג) רומאנים של פרל בוק, מחזות של
טנסי ויליאמס וסרטים של אילייה קאזאן( .ד) בשר מגריל.
(ה) שירה עברית צעירה( .ו) טיפוסים דיזנגופיים מסויימיס,
שלא אנקוב בשמם מטעמים מובנים...
״זה כמובן לא הכל. אבל אני מוכרחה להתחשב בך.
אם כי את מקבלת משכורת כדי לקרוא מכתבים כמו זה.״
כן, אה? ׳

זד, מד, שקורה כשלאנשים אחרים יש יום הולדת. כך,
מכל מקום, אני משערת.
היא שרועה על המיטה, עטופה בייבי־דול מניילון שקוף,
שותה את קפה הבוקר שלה.
היא: מותק. אתה עדיין אוהב אותי כמו שאהבת לפני
שבע שנים?
הוא: אני אוהב אותך אפילו יותר, חבובה, מפני שאני
מכיר אותך יותר טוב.
היא: אבל אני נראית מבוגרת יותר, לא?
הוא: לא, בטח שלא. אפילו לא יום אחד מעל עשרים
ושלוש, למרות שכבר הגעת לעשרים ושבע.
היא: אוה, יוסי, אתה מתוק כל כך! אני בת שלושים
היום.
הוא 5לא יתכן! את נראית ממש במו ילדה.
הוא יוצא מהמקלחת לתרגילי הבוקר שלו. זה מעודד
אותו. מחזיק אותו צעיר, זריז ומוכשר להרוויח המון כסף
בשבילה. ולומר לה בשנה הבאה שהיא נראית כמו בת
עשרים ושתיים.
וזה מה שיקרה ביום ההולדת שלנו, אני מפחדת.
אני יושבת על המיטה, שותה תה דהוי־פושר, הנוטף עלי
ממש. אין לי אפילו פיג׳מה. קופסת אספירין מונחת על
שולחן־הטואלט, מפני שהיום האלרגיה שלי גרועה מתמיד.
גם חתיכת לימון, נגד בחילה.
אני: אתך, עדיין אוהב אותי כמו שאהבת לפני שבע
שנים?
הוא: אל תהיי טיפשה. זה אחרת עכשיו. התרגלנו אחד
לשני.
אני (מודאגת) :אתה חושב שאני נראית הרבה יותר
מבוגרת?
הוא: בת כמה את?
אני: אתה ניבזה לא לזכור אפילו דבר כזה. אני בת
שלושים. עשר שנים צעירה ממך. זה טוב שאתה מבוגר
ממני, מפני שאשה מזדקנת יותר מהר מגבר.
הוא (בלהט לא רגיל) :את צודקת בהחלט. תארי לך
אותי שוב בן שלושים, עומד להינשא לך כמו שאת נראית
עכשיו. זאת היתה יכולה להיות חודיה נוראה.
אני מושיטה יד קודחת לווג החדש שהגיע, טורפת דפים
בעצבנות, תרה אחרי הפירסומת המרעישה לקרם ההורמונים
החדיש, התגלית האחרונה.
הבעל יוצא. שחוח, מכרים, מקריח משהו. הוא עובד־יותר־מדי,
מרוויח־פחות־מדי, ועדיין סובל משיגעון גדלות
שהוא האיש המקסים ביותר בעולם.

ספרים
כתבי עת
כחב ־ האטה אי טי ביותר

מו א די
*** למה אשכנזי הוציא את ראשו
15/מתוך המים, קרא לעבר האנשים שהצטופפו
על חוף האגם הקטן בואדי:
״מצאתי אותם!״ הוא צלל מייד בחזרה,
העלה כעבור שניות אחדות גופת נער
צעיר. כעבור שלוש דקות חילץ מתוך הבוץ
הדביק של קרקע האגם גופה נערית
שנייה. רק אז יצא אשכנזי, לבוש גופיה
ומכנסי גומי בלתי־חדירים, מתוך המיים.
כאשר העיף מבט בשתי הגביות — נפל
מתעלף.

^ ״ אני ^ שו ק ד׳

**רבע עשרה שעות קודם לכן, בר
שעות אחר־הצהריים של יום חמסיני,

אל הבוץ

נשמרים כבאי רמלה, פתח־תקווח, בני־ברק ותל־אביב שלא ליפול
לתוך הבוץ הדביק של קרקעית האגם הקטן, כשהסמל האחראי
מגשש בעזרת מוט ארון, מנסה למצוא את הגוויות על הקרקעית שכבר נחשפה ממיים.

יד ביד

נשלח שלמה אשכנזי, כשהוא לבוש במכנסי
גומי בלתי חדירים וקשור בחבל, כדי שלא
ישקע גם הוא. מדי פעם ביקש אשכנזי קוניאק, לחימום גופו.

המציל התעלף

לאחר שהוציא את שתי הגוויות,
יצא אשכנזי לחוף, העיף מבט
בשתי הגופות הקטנות והקרות — ונפל מתעלף על הקרקע.
יצאו מבית־הספר ארבעה ילדים, תושבי
מעברת מהנר-,ישראל שליד שדה־התעופה
לוד. בלי לומר מלה לחבריהם לכיתה, מיהרו
הארבעה לפינת הסתר שלהם: אגם
מיים קטן, שנוצר בודאדי הסמוך לשדה־התעופה,
בו תיכננו להתרחץ ביום החם.׳
הארבעה פשטו את בגדיהם, ואמנון
מאיר ( )15 זינק למיים, רץ לכיוון מרכז
האגם. לפתע הרגיש שהוא דורך על קרקע
רכה ודביקה ומתחיל לשקוע בה .״הצילו!״
קרא לחבריו .״אני שוקע!״
יוסף דניאל ( )15 מיהר אחריו. כעבור
שניות אחדות החל לשקוע גם הוא. האחרים
פחדו להיכנס. הם זרקו קרש לחבריהם,
אך אלה לא הצליחו להיחלץ, המשיכו לשקוע
בבוץ הדביק. השניים שבחוץ רצו לכביש
המרוחק כשלוש מאות מטרים, עצרו
מכונית. יושבי המכונית מיהרו אל השלולית,
הנהג נסע למשטרה, הזעיק עזרה.
20 החיילים והאזרחים לא יכלו לעזור.
כאשר הגיעה למקום מכונית המשטרה,
הילדים מתחת המים.
היו כבר

2גוויות בבוץ

הדגע הבורא

אנשי מכבי־אש מוציאים את אמנון מאיר מהמייס. הגופות
נלקחו למכון הפתולוגי. הילדים שלא נכנסו למיים, סיפרו
להורי חבו
חבריהם שבניהם נאסרו על גניבת תפוזים. רק בבוקר נודעו להורים פרסי האסון.

ךמשך 12שעות שאבו ארבע מכו־
^ *ניו ת הכבאים 3500 מטרים מעוקבים
של מים.
כל אותו זמן שוטט שלמה אשכנזי באגם,
כשהוא צולל ומחפש אחרי הגופות, יוצא
מדי פעם להחליף כוח בחוף.
רק בשעה חמש לפנותבוקר החזיר הוואדי
את קורבנותיו.

יוכני, העוף הענקי מהאגדה, החשיך במעופו
את עין השמש, וכנפיו היו פרושות
מאופק אל אופק. אפילו ביצה שהטיל
יכלה, על פי מידרש ידוע של חז״ל, להשמיד
יערות מאופק אל אופק. יוכני, כתב״
העת לספרות בעריכת המשוררים נתן זך
ואורי ברנשטיין, הוא חוברת צנומה ודקה,
שכל גודל פיסי רחוק ממנה, על אף דיוקן
העוף האגדתי, המתנוסס על עטיפתה.
י׳ אך אם יונני מאכזב בהקפו, אין הוא
מאכזב בתוכנו. שני המשוררים־העורכים הצליחו
לגבש מעל דפי הביטאון רמה, שהושגה
רק לעיתים רחוקות בעתונות הספרותית
בארץ.
משה זור מפתח בהצלחה נושא מיתי־היסטורי
על־פי המשורר האנגלי קילרידג.,
כותב דור בשירו כנדאנאדו• בשנית:
״הגענו אל כסאנאדו כקבוע וכמתוכנן /
גמליינו טעונים לעייפה וצרור הכסף נוזוסן/
החומות היו עיי־מפולת. הארמונות נאכלו
באש / .גני הוורדים רמוסים. ציבור החללים
כבר בואש / .החאן הגדול דוקר על סף
הרמונו. פניו /שובשו במוות. היכרנוהו
על־פי לבושו ושהרוניו / .אן השמיים היו
כחולים כמי האגם המלאכותי /לפנרם.
(עתה עמדו אלה עכורים ונשחתים אף
לא הברכנו את גמלינו. סבונו לאחור/ .
משהו התנפץ על תחתית זיכרוננו ככד-
זכוכית שחור / .השמש קפחה על ראשינו
בצאתנו את השערים / .שתקנו שעה ארוכה.
אחר־כן נולדו הסיפורים.״
שיר זה, שהוא אחת היצירות היפות של
דור, מעיד על תכונה קובעת של יונני :
הניפוי והמיבחר.
עכשיו ככר כן. ואילו דויד אבידן
מביע בשירו עכשיו כבר כן נכונות מר־חיקת־לכת
להשתנות:
״הייתי׳ מוכן להשתנות עכשיו / .אין לי
סיבות לסרב עכשיו / .אין לי יותר טענות
עכשיו/.אינני חש כאב עכשיו / .הייתי מוכן
לנסות עכשיו /משהו בלתי־מוכר לי עכשיו
/ .הייתי מוכן לעשות עכשיו / ,שלא
יהיה קר לי עכשיו.״
טוביה ריבנר, המשורר בן־הקיבוץ׳ מיוצג
בפתח יוכני בשיר הגותי ארוך. יונתן רטוש,
אבי האסכולה הכנענית בשירה, העניק ל־יוכני
״זמר״ בשם מטה הרמטכ״ל, המפתח
אגדה צבאית־גברית על ״טירוני האלוהים״,
המושפעת במקצת מקיפלינג. כותב רטוש
בהקדמה לזמר :״טירונים במעלה מסולע,
אי־שם בארץ. המקום הזה היה מחסן בזלות
של אלוהים׳ וכשהוא מת, הביאו אותני,
הטירונים של לא־חשוב־מי־אי־שם־בארץ, לכאן,
לעשות טירונות; וכשמישהו מאתנו
רצה למות באמת־באמת, תקענו. לו כידון
קרוב קרוב למה־שמו שלו, ממש מתחת
לאת החפירה שלו, שלא יפגר.״
והפזמון החוזר בזמר הוא :״הם כידון,
הטירון / .עוד לגבר תיכון / .והרעם יכה
לפניך — /הי נחשל — ,הסמל! /הוי
חייל בן־אייל — /מטח הרמטכ״ל /באחוריו

״אני צעיר ויפת״ .המחזה הוא הסוג
הספרותי השני בחשיבותו בירכני. חדר ליד
הים, המערכון האוואנגרדיסטי של הסופר
הצעיר יוסף מונדי, שהוא כוח עולה בדראמה
הישראלית, מביך בזרותו, אך גם
מפתיע בכוח היחסי שלו.
רוח המערכון מודגמת בדברי יונתן, גיבור
חדר ליד הים אני צעיר ויפה,
יש בי אמנם יופי מכוער (׳ניגש לראי ו
בוחן את עצמו) ,יופי מכוער. אבל אני ני יפה בדרך משלי. אל תירדם, מריאן
כולם פוחדים מפני, כל העיר פוחדת מסנ$
ולא משרירי, אין לי שרירים, כולם פוחדי!
ממשהו אחר, יש בי אלף כוחות סוס, בקרוב
יתפוצץ הכל, הכל, הכל.״
בין נתן לנתן. בביקורת בולטת התקפתו
של נתן זך על לאה גולדברג ועל נתן
אלתרמן, תוך ניתוח שירו של המשורר ה־עברי־הסובייטי
חיים לנסקי.
מדור ביקורת ותגובות׳ משלים את כתב-
העת ומעניק לו חיות של במה מגיבה ונושמת
אוויר ספרותי דינאמי.
אך הצרה של יוכני, והפגם העיקרי שבו,
נובעים מקו־דמיון מסוכן נוסף לעוף האגדתי,
שעל שמו הוא קרוי. העוף הענקי
התגלה לעיני־אנוש הנדהמות רק פעם במאה
שנה. גם יוכני, על ארבעים עמודיו, מופיע
רק פעם לחצי שנה, ורציפותו מוטלת תמיד
בספק.

• כסאנאדו: בירת השליטים המונגולים.
ה עו לםהדה 1289

אחיו שר אלפונס הרימי. מחוסר סבורה בדימונה. מספר:

אחי

פתי ובעל בית־מלון ובית־קפה בפאריס.
משתכר סכומים המגיעים לרבבות ל״י עבור
,־,ופעה אחת בזירה הבינלאומית. אף־על־פי־כן
אין אחיו חי, המבוגר ממנו רק בשנתיים,
חושב אפילו לבקש ממנו כרטיס
הזמנה לתחרות לכשיבוא לישראל, למרות
מצבו הכלכלי הדחוק, .אצלנו לא מקובל
שאח מבוגר יבקש טובות מאח צעיר,״
הוא אומר.

השלם

*זה מספר שבועות, הפך חשמלאי
?3בניין מחוסר עבודה לגיבורה הבלתי
מוכתר של עיירת העולים הנגבית, דימונה.
חי חלימי 33 אב לארבעה ילדים, המתגורר
בשיכון נידח
בקצה העיירה, יושב
יום־יום כשהוא
לבוש בסרבל עבודה
בבית־הקפה שבמרכז,
זוכה למבטי
הערצה של שכניו,
המקשיבים לסיפוריו
בצמא.
כי בעוד חודש
ימים עומד להגיע
לישראל אחיו של
חי, אלפונס. הוא
יתמודד ביפו בקרב
איגרוף מקצועי על
תואר אלוף אירופה,
נגד האלוף האיטלקי פיירו רולו.
בעיניהם של עולי צפון־אפריקה, אלפונס
הוא מעין גיבור לאומי, המייצג את גאוותם
של יהודי אלג׳יריה.
האמת היא, שלמרות יהדותו, גאים כמעט
כל האלג׳יראים בצעיר היהודי מקונסטנטין,
שזכה כבר פעמיים בתואר אלוף העולם
במשקל תרנגול, לוחם עתה להשגת תואר
זה בשלישית.
אלפונס חאלימי, שהוא עתר, אזרח צר ספורט כדורגל

1רהלתחופתהכבוד
הכדורגל בו גברה
על משחק
נבחרת תורכיה על נבחרה ישראל
בתוצאה ,0:1כותב שייע
גלזר :

היה נדמה לי שחזרתי ליוגוסלביה, עשר
שנים אחורנית. כבוד, כבוד, כבוד. אז
השגנו תוצאה של
כבוד. הפסדנו .0:1
ג׳רי בית־הלוי המציא
את שיטת הבונקר
ועמדנו בבונקר
נגד אחת הנבחרות
הטובות של
אירופה, שארבעה מהשחקנים
שלה היו
בנבחרת אירופה0:1 .
זאת היתד, באמת
תוצאה של כבוד.
ומה היו התורכים אז?! אני זוכר איך
שהסטופר שלהם, בולנט, שכב על המגרש
י ודפק את הראש שלו באדמה, אחרי שהכי׳
:נסתי להם שני גולים והתוצאה היתד.0:2 ,
אומנם בסוף הם ניצחו ,2:3אבל אחרי
י׳ המשחק רץ כל הקהל אלי. חשבתי שהם
׳*׳רוצים להרוג אותי, אבל רק הרימו אות־על
הידיים.
חשבתי כבר שגמרנו עם השיטה הזאת
של הבונקרים, עד המשחק כאן באיסטנבול.
׳ פתאום ראיתי שד,מד,נדם החדש מאנדי לקח
את התוכניות של המהנדס הישן, ובנה
,העולז. חזה ; 289

קרבות בקרן רחוב

ן*ן י, שמצא תעסוקה זמנית בהפצת כרן
1טיסים בדימונה לתחרות אחיו, והסבור
כי מרבית תושבי העיירה ינהרו לתחרות

אלפונס חלינוי בקרב נגד בילי פיקוק, שהעלה אותו
0 8 ^1 *1 ^ 0 01111 בפעם הראשונה לגדולה. חלימי הופיע בקרב זה
1 1 1 .4 11 19 1 1
נגד האלוף האירופי במקרה, אחרי שמתחרהו, אלברם כהן מטוניס, חלה ברגע האחרון.

בצל המסגד

רחוב בקונסטננזין שבאלג׳יריה, והוא בן .14
ביפו, עלה ארצה רק לפני כשנה. הוא
עבד בעיירה קטנה ליד פאריס, עד שיום
אחד יעץ לו אחיו אלפונס :״יותר טוב שתיסע
לישראל, זאת הארץ שלנו.״
״אלפונם הוא הכי צעיר במשפחיה,״ מספר
חי בגאווה ,״וכנראה שכל הכוח של
המשפחה נכנס בידיים שלו.״ אם אמנם
את אותו בונקר עצמו, רק נגד נבחרת
חלשה יותר. כאב לי הלב על החברה.
הם עבדו קשה ונתנו את הנשמה על המגרש,
רק שבכדורגל צריך גם לתת גולים
ולא רק נשמה.
כשישבתי ביציע, אז לי, באופן אישי,
לא היה נעים. הרגשתי את עצמי כמו ב־איצטדיון
רמת־גן. מכל צד צעקו אלי:
גלזר! גלזר! אבל במשחק כזה כמו ששיחקה
הנבחרת, הייתי יותר רוצה שלא
יכירו אותי. אני לא יודע מה סיפרו לכם
ברדיו או בעתונים, אבל בחיי שכמעט כל
המשחק היה חצי־מגרש־להשכיר. החברה
שלנו עברו רק בקושי כמה פעמים את
האמצע.
עכשיו אני רק שואל את עצמי, בשביל
מה היתד, כל העבודה הזאת שהכנסנו בכדורגל
במשך כל כך הרבה שנים, אם
עכשיו שוב חוזרים לימים של הפסדים
בכבוד?!
בזמן הקצר שאני כאן אצל התורכים אני
מרגיש כמו מלך שחזר למדינה שלו אחרי
שהיה בגלות. לאן שאני הולך, אני פוגש

כן הדבר, הרי שזה כוח רב מאוד, שכן
משפחת חלימי מונה 17 אחים ואחיות. חי
הוא ר,־ 16 במניין, לפני אלפונס, הצעיר
בבנים.
״אבא היד, עובד בדואר, ואנחנו כולנו
למדנו בבית־הספר הצרפתי שבקונסטנטין,״
מספר חי .״אבל הלימודים לא היו בשביל
אלפונם. במלחמה, ב־ , 1942 כשגירשו את
כל היהודים מבית־הספר, הלכתי אני לעבודה
ואלפונם הלך לעשות בוקס.״
אלפונם החל את הקריירה הספורטאית
שלו במועדון הספורט נזוק, שהיד, מועדון
מוסלמי טהור. אולם את עיקר ההכשרה
רכש בקרבות רחוב .״היו אצלנו קרבות
על אלוף הרחוב,״ מספר חי. באחד מקרבות
הרחוב התמודד אלפונס, שהיה בן 13 בלבד,
עם אלוף הנוער של אלג׳יר שהיה בן
,18 הכריעו להפתעת כולם. אחד מאמרגני
האיגרוף חזה בקרב, הציע לאלפונס להתאמן
במועדונו .״תוך חודש־חודשיים אעשה ממך
אלוף,״ הבטיח לו.
אלא שקרבות הרחוב של אלפונס והת־כתשויותיו
עם הנערים המוסלמים לא מצאו
חן בעיני האב, שאיים לגרשו מהבית. אל-

פונס הקדים רפואה למכה, עזב את הבית,
התגורר במשך כחצי שנה במועדון האיגרוף
בו התאמן, כשהוא מתפרנס מעבודות בית
שונות. באותה תקופה החל לעסוק בשחיה,
זכה באליפות אלג׳יר לנוער, כשהוא בן
14 בלבד.
צרפתי אמיד, שהתגורר בוילה מפוארת
ליד העיר, החליט לאמץ אותו. האיש היה
חשוך ילדים .״אני אלמד אותך מקצוע
ואדאג לך כמתאגרף,״ הבטיח. ואמנם, אל־פונס
רכש מקצוע כחייט, נטש את השחיה
אחרי שהתברר לו כי ספורט זה עלול לפגוע
בכושרו כמתאגרף. במשך תשע שנים
בהן עסק באיגרוף כחובב, לפני שהפך
למקצועי, ניצת ב־ 181 מתוך 188 קרבותיו.
ב־ 153 קרבות זכה בנוקאוט, קבע בכך
שיא עולמי. במשך שנים רבות נפרדו
דרכיהם של חי ואלפונס. גם כשהיה אל-
פונס לאלוף העולם והשתכר כסף רב,
סרבו האחים לקבל תמיכה ממנו.
״יש לו עד היום הובי אחד,״ מגלה חי,
״וזה החייטות. את כל החליפות שלו הוא
חופר בעצמו. תראו, אפילו החליפה שיבוא
בה לארץ, זה עשה בידיים שלו בעצמו.״

אנשים שזוכרים את הימים הטובים שלי
מ־ .1950 היתר, הצעה שאני אופיע כאן בשורת
מישחקים עם קבוצה תורכית, כמו
שסטנלי מתיוס עשה אצלנו. אבל התברר
שהתורכים עסוקים. לקראת סיום הליגה הם
משחקים 3משחקי ליגה בשבוע ואין להם
זמן למשחקי ראווה. מד. איכפת לי?! הם
הפסידו, לא אני.

איכזבה ההצגה הקבוצתית. אחרי רבע שעה
של משחק מרהיב, התפוררה נבחרת הנוער
הישראלית ל־ 11 שחקנים אינדיבידואליים,
שכל אחד מהם עשה במגרש כרצונו. טעויות
טקטיות, כמו במשחק המסירות הקצרות
של החלוצים באגף הימני, חזרו ונשנו בהתמדה,
מבלי שימצא איש שיעיר לשחקנים
וישנה את שיטת משחקם.
בועת הסבון. האגדה על נבחרת הנוער
שהקים המאמן הלאומי גיולה מאנדי,
התבקעה לפתע כבועת סבון. הכדורגלנים
הצעירים, הצריכים לשמש עתודה לנבחרת
הלאומית הישראלית, הוכיחו כי הם צועדים
כבר עתה במסלול הלא־נכון של
אחיהם הבוגרים.
אם שחקן כמו המגן המוכשר ליאון בן
ר 17 יכול היה לגעור בצורה גסה בשופט
בינלאומי מבלי שהמאמן ינזוף בו או אפילו
יוציאו מהמשחק למרות הצטיינותו; אם
צעירים שזה עתה החלו להופיע יפני קהל
מפגינים משחק שחצני ואנוכי כאילו היו
וירטואוזים מוכרים — הרי חבל על כל
עבודה שמשקיע מאנדי בנבחרת כזו.

חבלו 1ר הז מו

אילו היה אברהם שפירא נוכח השבוע
באיצטדיון רמת־גן, אין ספק שהיה חוזר
על משפטו המפורסם :״זה נוער זה?!״
הופעת הבכורה של נבחרת הנוער הישראלית
נגד נבחרת הנוער של אנגליה גרמה
אכזבה לרבבות הצופים, שקית למצוא בנבחרת
הנוער נחמה על אכזבות הנבחרת
הבוגרת.
לא הכדורגלנים הישראלים איכזבו וגם
לא ההפסד, בשעור .1:3כבודדים התגלו
רבים מהם בכשרונות מבטיחים. רובם את
גילו עדיפות טכנית בשליטה בכדור על
הכדורגלנים האנגליים, שרובם מקצוענים.

מגיני ישראל מאחור, חלוץ אנגלי מתהפך, שני בועט, השוער קולט
״זה נוער זה?!״

תובנ>ת בלבלית חד ש ה
השבוע חגגנו את ל״ג בעומר. כל שנד,
אנו חוגגים את ל׳׳ג בעומר ומעולם לא
חשבנו שיש בחג הזה משהו מיוחד, משהו
סמלי. מוסר השכל מוסתר, שלא יסולא
בפז.
תראו איזה חג חסכוני זה ל״ג בעומר:
גם שורפים בו את אוייבינו, גם יורים בחץ
וקשת, גם משיאים זוגות צעירים, גם
מסתפרים. ואת כל זה מספיקים לעשות
בלי להפסיק את העבודה אפילו לרבע שעה.
די לנו אם נשווה אותו לראש השנה למשל,
שצריכים לבזבז בו שני ימי עבודה בשביל
דבר כה חסר ערך כמו מחילת עוונות,
שממילא כמעט אף אחד אינו מאמין בזה.
אינני חושב שזה מקרה שלא שמתי לב
למוסר השכל הגלום בל״ג בעומר. בשביל
מה הייתי צריך לשים אליו לב? מה היה
יוצא לי אילו שמתי לב? לכל היותר
הייתי מחליט להפריד את כל הפונקציות
שלו ולהעניק לכל אחת מהן יום חג משלה,
כדי שיהיו לנו עוד כמה ימים של בטלה
במשך השנה.
כמה שזה לא מקרה שלא שמתי לב עד
עכשיו ללקח של ל״ג בעומר. ככה זה גם
לא מקרה שכן שמתי לזה לב עכשיו. כבר
שבוע ימים שאני נתון כולי תחת רושם
נאומו האחרון של שר האוצר, בו אמר,
שכל תקוותנו וכל קיומנו, תלויים עכשיו
בהעלאת פריון עבודה, בחסכון לאומי ובמניעת
ביזבוז. תחת רושם זה התחלתי
לבדוק את כל הערכים המקודשים שלי
וככה זה יצא שגיליתי את ל״ג בעומר.
עכשיו, אחרי שגיליתי אותו, אני אומר
לעצמי כך: אם חג אחד יכול לאחד בתוכו
חמש מצוות ולא קורה לו על־ידי
כך שום דבר וגם התודעה היהודית נשארת
בחיים, אז למה שלא נאחד בצורה
זו עוד כמה וכמה חגים ועל־ידי כך נמנע
ביזבוז, נעלה את פריון העבודה ואולי גם
לא יהיה צורך במלווה חובה.
יש לנו שבעה ימים של חג סוכות ושבעה
ימים של פסח. מדוע שלא נרכיב
משניים אלה חג אחד, שבו יאכלו את המצות
בתוך סוכה ויעשו הקפות עם חרוסת,
מרור וזרוע נטויה? מדוע זה לא נשפוך את
היין של דצ״ך עד״ש באה״ב עם ניענוע
הלולב ונספר ביציאת מצריים כל הלילה
בשימחת בית־השואבה?
את ראש השנה נאחד עם הראשון לאפריל
ועם הסילבסטר ואז לא נצטרך לקום
למחרת בבוקר לעבודה עם הנגובר, אחרי
ליל־משתה פרוע. את חג החנוכה אפשר
יהיה לחוג יחד עם פורים, יום העצמאות
ותשעה באב, ובהזדמנות זו נוכל לקלל
בנשימה אחת׳ את היוונים, את הרומאים,

את אחשזזרוש, את האנגלים ואת הערבים.
במקום שלושה ימי צום — צום
גדליהו, תענית אסתר ויום כיפור — אפשר
יהיה לצום רק יום אחד וככה נחסוך לא
רק ימי עבודה, אלא גם בריאות.
יתכן מאוד שיהיו כאלה שירצו לצעוק
שזאת הצעה מהפכנית שאין לה תקדים.
אבל צעקה כזאת לא תהיה במקומה,
כי רק לפני ימים מספר היה לנו תקדים
כזה, כאשר חגגנו את האחד במאי ואת
יום השיאה ביום אחד ואף אחד לא פצה
פיו וציפצף.
עם כל היתרונות׳ שיש לשיטה זו מבחינה
לאומית ועד כמה שדבר זה ניתן לביצוע
באופן מעשי, אינני יכול להתעלם מחסרון
אחד קטן: בשום פנים אינני מצליח
לזוזג חג מתאים עם ט׳׳ו בשבט. חשבתי
בתחילה שאפשר יהיה לחוג אותו עם חג
השבועות, אבל זה לא מסתדר, מפני
שאי־אפשר באותו זמן גם לנטוע עצים
וגם לספור את העומר. ניסיתי לעשות
את זה כמה פעמים ובכל פעם התבלבלתי.
או שהעץ נשתל לי עקום, או שטעיתי בספירה.
יתכן מאוד שלא תהיה ברירה
אלא להשאיר את ט״ו בשבט כמו שהוא,
זכר לחורבן.

אינ דכס המהירות
כולנו מכירים את אינדכס־יוקר־המחיה,
את עליותיה וירידותיה של רמת־החיים ואפילו
את אינדכס שערי הבורסה בפירסומי
בנק אלרן. מה שאין אנו מכירים, זה איג
דכס מהירות הצדק, או במלים אחרות:
כמה זמן לוקח להזמין את המשטרה?
באופן תיאורטי, אין כאן שום אינדכס.
בהתאם לחוקה שאיננה ובהתאם לכל מיני
הוראות תקשי״ר שישנן, אבל אף אחד לא
ראה אותן, צריכה המשטרה להופיע מייד,
במהירות המכסימאלית, מינוס הזמן המת־בזבז
על חיוג, טעות במספר, הלו־הלו ומהירות
התגובה של ׳מערכת העצבים האוטונומית.
זה הכל, כמו שאמרנו כבר,
באופן תיאורטי. באופן מעשי זה תלוי בדבר
אחר: תלוי בשביל מה.
אם אתה, נניח, פקיד הסוכנות, ואתה
מרים את השפופרת בשביל להודיע למשטרה
שעולים ממושב עולים באו לעשות שביתת־שבת
במשרד, אז המשטרה תופיע במהירות
הבזק. אפילו בלי מינוס חיוג, טעות במספר,
הלו־הלו ובלי כל עיכוב במהירות
התגובה של מערכת העצבים הבלתי־תלויה.
בתנאים מסויימים אפשר להחיש
את בואה של המשטרה עוד יותר, אם מודיעים
לה שהקומוניסטים עורכים הפגנה ב
אינדבם
מהירות הצדק הוא פונקציה של שני סקטורים
כיכר דיזנגוף. במקרה כזה תמהר המשטרה
כל כך, שהיא תהיה שם שעה וחצי
לפני שקוראים לה, וזהו שיא של מהירות
לא רק לגבי מהירות משטרה, אלא אפילו
לגבי מהירות האור ( 300.000ק״מ בשניה).
תוצאות שונות לגמרי אפשר לקבל אם
מודיעים למשטרה שמומחה סיוע אמריקאי,
השוהה בישראל במסגרת משלחת הסיוע
הטכני, גנב את ראש הפסל מקיסריה. במקרה
הזה נוסעת המשטרה לאט־לאט ומקווה,
שעד שהיא תגיע אליו, ימות מומ

הסיוע מזיקנה, או יחזירוהו למולדתו
כדי לקבל פנסיה.
תוצאות דומות, אם כי לוטות במקצת בערפל,
אפשר לקבל לאחר שמודיעים למשטרה
שפקידה במשרד האוצר, או בנקים
מסויימים, שידעו מראש על הפיחות, ניצלו
את הידיעה כדי להתעשר. במקרים האלה
נוסעת הניידת מהר מאוד, אבל בחסות מסך
עשן כה סמיך, עד שאינה יכולה למצוא את
הדרך.
אני יודע מה שאתם חושבים, אבל בכוונה
אינני מזכיר כמה זמן לוקח למשטרה להגיע
כאשר מישהו מתלונן שחוגים דתיים
גנבו את הילד שלו בשביל להציל אותו
מהמיסיון, מפני שהמקום הזה נחוץ לי
בשביל לומר על המשטרה קצת זכות:
היא ממהרת מאוד (לא יותר מ־ 24 שעות)
להציב שוטר במושב קוממיות, כאשר הרב
מנדלסון מתלונן ששולחים לו בדואר מכתבי
איום.
אילו זה היה הכל עניין של מקרה ושל
פרוטקציה, אפשר היה להגיד שהמשטרה
איננה בסדר. אבל מי שבוחן את הדברים
מקרוב יותר ובעין בלתי משוחדת, יכול
לגלות בכולם חוקיות אובייקטיבית בלתי-
תלויה כמעט ברצונם הטוב או הרע של
בני האדם. חוקיות אובייקטיבית זו, שעוד
מעט אציג אותה לפניכם בצורת דיאג־ראמה
של פקטורים, משחררת את המשטרה
מכל אחריות ומטהרת אותה מכל רבב
לא הגנב אשם, אלא החור אשם.

כה אמר טו סברא הינ די
וכך שאל הילד הקטן את ארבעת הקושיות בסוכה נאה, כששאר המסובים עונים לו בנענועי ללוב.

הטימטום הוא המשך המדיניות בדרכים
אחרות.

קן ןן^^ן ן

קולנוע
סרטים
חשפנית רו צהבילד
אשה תמיד אשה (אוריון, תל־אביב;
צרפת) היא קומדיה בסגנון הגל החדשדש.
חבר השופטים בפסטיבל ברלין, שזיכה
אותה בשני פרסים, ציין במיוחד שקומדיה
זו שוברת את המסגרות של הקומדיה הקלאסית.
ואכן, היא שוברת, ועוד איך.
קודם כל היא מנפצת את הכלל שבקו־מדיד,
צריך לצחוק. אם מישהו צוחק כאן,
הרי זה לא הקהל, אלא הבמאי הצוחק לקהל.
ז׳אן לייק גודאר, שפרץ דרך לסגנון
חדש בקולנוע בסרטו הראשון עד כלות
הנשימה, התאמץ ליצור עוד סגנון חדש
גם בסרט זה. הסגנון החדש מתבטא בתמר
סל עלילד* צילומים מטושטשים ומקפצים
ברמה של חובבים ופסקול הנשמע כאילו
עבר עליו טרקטור.
ההשפעה היחידה של סגנון זה על הצופה
— באב ראש.
צחוק, צחוק, אכל ...מצלמת היד
של גודאר, המרבה בצילומי רחוב שהם
אוטנטיים, אך בשום פנים לא שייכים לעניין,
מתרכזת סביב דמותה של סטריפ־טיזאית
באפודה וגרביים אדומות. החשפנית
(אנה קארינה) החיה עם מוכר־ספרים ואופנן
חובב (ז׳אן קלוד בריאלי) ,מחליטה יום
אחד שהיא רוצה בילד.
מכשיר פלא מדעי שמספקת לה חברתה,
עוזר לה לקבוע כי׳ יום הפריון שלה היחיד
בשנה הל בדיוק ברגע בו היא רוצה
בילד. המעצור היחיד הוא שמאהבה, המתאמן
באופניו מסביב לשולחן, שימר את
כוחותיו למירוץ, אינו מסוגל להבין מדוע
יתחשק לפתע לנערה ילד.
״אני אכין לך ביציה במקום הצלי השרוף,״
מנסה אנג׳לה החשפנית לשכנעו,
״בתנאי אחד — עשה לי ילד!״ לשווא. שום
דבר לא עוזר.
כאן נחלץ לעזרה ידיד (ז׳אן פול בלמונדו)
המאוהב בה אף הוא. ההצעה שיהיה זה
הוא שיעשה לה את הילד מתקבלת כבדיחה.

המדיום הקולנועי שואב עדיין את עיקר
כוחו ממדיום האב העתיק — התיאטרון,
גם בדור בו הוא מרחיב את אמצעי הביטוי
שלו בממדי ענק. שום להטוטי׳ מצלמה,
היתוך או עריכה אינם יכולים עדיין
להתחרות ביסודות של דראמה אנושית כתובה
כהלכה ובכוח ביטוי של משחק משובח.
צימוק בשמש הוא תיאטרון מצולם.
לורין הנסברי, מחברת המחזה שהפך להיט
בברודביי, עיבדה אותו אמנם כתסריט קולנועי,
אולם פרט לצילומי חוץ בודדים הוא
נשאר בעיקרו מחזה תיאטרוני, המוגבל
במסגרת של זמן ומרחב.
זהו סיפורה של משפחה כושית בשי־קאגו.
משפחה שראשה היא סבתא בום
(קלאודיה מקניל) שהיגרה מהדרום, אשר
שני ילדיה משוחררים כבר מהדחפים לחירות
אישית וחייהם מונעים בכוח שאיפה
להצלחה חומרית וחברתית. הבן (סידני
פואטייה) ,נשוי ואב לילד, הוא נהג שכיר
אצל איש לבן, המחפש סיכוי לחרות כלכלית;
ואילו הבת, סטודנטית לרפואה,
מנסה להזדהות עם הכושים מאפריקה.
ככף! וכ עייו ת. יום אחד משתנה מסלול
חייה השיגרתי והצנוע של המשפחה.
סבתא בום זוכה בדמי ביטוח בסכום של
עשרת אלפים דולר — אוצר שיש בו כדי
לשנות את עתידם ואת סיכוייהם של כל
אהד מבני המשפחה. מה יעשה בכסף? סביב
ציר זה בנוי המחזה. למרות שעיסוקו בכושים
אין הוא דן בבעיית ההפליה הגזעית
אלא כבדרך אגב. הקונפליקט העיקרי
מתחולל בתוך המשפחה עצמה. זוהי התנגשות
אנושית היכולה להתרחש בכל משפחה,
לבנה או צהובה. הבן רוצה להשתמש
בכסף כהשקעה לסיכוי גדול יותר. הבת
רוצה להבטיח בו את לימודי הרפואה שלה.
האם והרעייה מנסות להפוך את הכסף
לקנין — רכוש שיקנה להן אחיזה בסביבה
רד ־ה. לבסוף מתחוור להם שמלחמתם על
הכסף עוזרת לקומם את כבודם העצמי.
מאחר שבביצוע צוות זה המחזה עצמו
הוא תיאטרון מצויין, מרתק ומסעיר, לא
נשאר לקולנוע אלא להרוס את תחושת

חדשות
׳018

-נו א•

מ שרדנו עבר. .

1962

ד״טנגיקה מתקדמת...

משרדנו בתל־אביב הועבר למעונו
החדש והמורחב ברח׳ השרון 8
(ליד התחנה המרכזית) מספד
הטלפון ההדש (1 :י!.:32:

״גומאויר־ -נו חיו ת
מו שלמת...
כבתי מלון חדשים רבים בארץ,
צויד גם מלון סמדאל, הנמצא.
בשלב בניה בחוף תל־אביב,
במוצרי ״גומאויר״ הן ברפוד
הרהוט והן בכל מזרוני המטות,
להבטחת נוחיות מושלמת
לאורח.

מנו ח ה הוגינ ה והרפיה
מחקרים מקיפים הוכיחו, כי
אנשים העובדים בלהץ מתמיד
ובקצב זמננו המודרני, נמצאים
במתח כמעט בלתי פוסק. המנוחה
על מזרון ״גומאויר״
משחררת את מתח השרירים
ומרפה את כל הגוף. שינה על
״גומא-ויר״ מרעננת את הכוחות

ינל מ ה תני ח מזרון
.גומאויר־?

בית חרושת ״גומאויר״ מגדיל
ומחדש את ציודו בקביעות.
לפני זמן קצר הפעלנו מכונת׳
חיתוך לתלות ״גומאויר״ בעובי
של מילימטרים ספורים.

׳!פול קל ביותר...
אין צורך לחבוט או לאורד
״גומאויר״ (לשם נקוי מאבק
וכו׳) .גמישותו של ״גוסאויר״
מושגת ע״י תלקניזציה חמה.
בתהליך הייצור משתמשים בחומרים
מיוחדים המרחיקים כל
סוגי חרקים.

ל ת שו מ ת לב מיו חדת ,.
החל מ־ 15.4.62 מצורפת לכל
קנית מוצר ״גומאייר״ ״תעודת
אשור״ שהנה ערובה לזהות
ואמיתיות.

כל אחד יודע בבר...

אין צורך להניח את מזרון
״גומאויר״ על גבי לוח עץ.
הנחת המזרון על גבי סרטי
פלדה ממותהים היטב, מתאימה
ביותר.

בב ר י

ארכיטקטים, נגרים, רפדים וסוחרי
רהיטים: כולם יודעים היטב
כי ישנם כל מיני• מוצרי גומי
לספות וכורסאות, רק מוצרי
״גומאויר״ האמיתיים מיוצרים
מלטקס מוקצף.
סבא פרסום צימס

ברמונדו וקאריגה ב״אשה תמיד אשה״
חבר מתנדב למיטה
אלא כמו כל בדיחה: צחוק, צחוק, אבל
כשמתברר לאופנן לזהוא עלול להפסיד
את זכות היוצרים, הוא ממהר להכנם לשותפות.
הילד יוולד רק בעוד תשעה חודשים,
ועד אז — מה שבטוח, בטוח.
״ קר לי כישכן״ .סביב נושא זה של
תעשיית ילד אהד סובבת העלילה חסרת
ההברקות, עם מטען של התחכמויות בימוי.
לפתע משתרר למשך שניות ארוכות חושך
על הבמה ומהמיטה נשמע רק קולה של
אנג׳לה :״קר לי בישבן!״ ברגע אחר, נעצרת
המצלמה ובמקום דיאלוג מופיעות על הבד
מלים ואותיות.
הגיבורים הם נחמדים, ובייחוד אנה קא־רינה.
אלא שגם הצופה הסבלני ביותר אינו
מוכן לחבר אנשים המשסים בו אפילו
כשזה נעשה באווירה נעימה. יתכן שאשר,
היא עדיין תמיד אשה, אבל דבר אחד בטוח:
סרט אינו תמיד סרט.

צימוק כשמש

תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא הוכחה חותכת לכך שהעזלס
הזה 12*9
תדריך אלה הסוטים הנזוצניס בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
חפורה שכזאת(בן־יהודה, תל-

אביב; ארנון, ירושלים; מאי, חיפה) —

האנשים שמאחורי סגנון הפלמ״ח, בסרטו
של הבמאי המנוח זאב חבצלת. יוסף
צור, יוסף בנאי וגדעון זינגר.

י צימוק כשמש

(מוגרבי, תל־אביב)

— ראה לעיל.

פרטי פחחלט

תי א טי-ן! ומציאות
(מוגרבי,

המציאות.
הבמה ולהגביראת אשליית
ביומו של דניאל פטרי עושה זאת בנאמנות.
יש גם מגרעות. העיבוד הקולנועי לא
הצליח לטשטש את החלוקה ד,תיאטרונית
למערכות, וקצב העלילה סובל מכך. אולם
אין בזה כדי ליטול מעוצמת החווייה שמעניק
ביצוע מצויין של מחזה משובה.

(פאר,

תל־אביב)

— עולם הבדידות והבריחה של כוכבת
נערצת — סיפורה של ב.ב. בביצועה ובמומו
הפיוטי והססגוני של לואי מאל.

י ׳ זץנוזז* י. בירג

.גזיבירג ;2ץ 0״׳ ע ל

שינויכתובת—
המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש להו דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

במדינה
פשעים
בשל כו ח־גברא

ת ש בץ העוד ה 1ה *2 6 9
יט\ 2ב גגגרנזן הגא גזראשון שגשוגז ר 1זצע\ז1ו והס־יע
3רר במנותו רגזצבורף רח־ץ־ג \2בגנג שר גזשבצניגג.
וזגא יריד גזר־אביב, שנגגבר בשמת \זבג\2ר כפק-יד
ובערב תתכונן רבח־ינות בגרות. ישגן ב בוומן שפתרון
תשבציב הוא עיבו2ן תועיר ביותר, כי ח־יפוש תריב
תשות תכרית אותו ררפרף בבפריב אשר א לעזרא
ות רא תית נוגע ב תב בער כר הון שבעורב.
םאוזז )1 :בע-
״ה (כתיב חסר);
)4צבא נרמגי במלחמת
העולם ה־;2
<10 קול נטור; )11
שאינו עבה; <13 מספיק;
)14 חתיכה;
)15 רפסודה; )17
מקווה מים )19 .שם
משפחתו של נשיא
קוריאה הדרומית לשעבר;
)20 שפע
שער; )22 מדינה
בצפוז אפריקה; )25
מטבע יפאני; )20
אביו של יהושע;
)27 מתנגדיו של
הילל; )30 קומפוזיטור
ידוע; )32 ספר
כריתות; )33 אשמדאי;
)34 ענד; )36
אריג; )37 מתקומם:
)30 אחד השופטים;
)41 כאב; )42 נהר
באפריקה; )44 פרה
הביצות; )40 אגדה
יוונית; )48 אלהים;
)51 ;404 )50 אליל; )53 דרום; )55 קובץ
נקודות; )57 הולד מהר; )58 לד; )59 לוחם
שוורים; )00 שוכב.
סאונד )1 :קודש הקודשים; )2סוג
אדמה; )3בית־חולים עירוני; )5מצב
צבירה; )6נהר בגרמניה; )7מחודשי
השנה; )8נור; )9אי בהודו המערבית;
)12 משתחווה; )15 הסבם; )10 צחוק; )18

מיבנה מדיני; )21 תל חרבות; )23 תואר
הולנדי; )24 רעל; <20 הלר; )28 להבה:
)29 טבור; )31 קבוצת כדורגל לאומית;
)32 עם; )35 חלק טספר )37 :מפעל המטפל
בעניין מסויים; )38 קיר; )40 חיה מייללת,
)41 מספיק; )43 מלת שייכות; )45 ראש•
)46 מטמון; )47 תעלה במצריים; )49 דמות
מפורסמת מאוטלו; )52 דר; )54 תבואה;
<56 אות; )58 בעל־היים איטי.

בחצר בית־ד,חולים לחולי־נפש בבת־ים
ישבו שתי נשים. הצעירה ביניהן, לבושה
מדי משטרה מתחת לחלוק הלבן, התבוננה
במבוגרת שישבה אדישה לכל הנעשה
סביבה. לפתע התנפלה עליה אחת החולות
שהסתובבו בחצר, כשהיא ממלמלת מלים
בלתי ברורות, החלה למשוך ולצבוט אותה
בחזה.
האשד, האדישה התעוררה. בצווחות אימים
מיהרה להיכנס לחדר הנוחיות שבפינת
החצר, שברה את החלון והחלה לחתוך
בשבר זכוכית את ורידי ידיה. השוטרת
הצעירה מיהרה אחריה, הצליחה אך בקושי
להתגבר עליה .״חבל שהוא לא הרג
אותי!״ צווחה האשת ,״לו טוב, רק אני
סובלת עכשיו!״
למחרת סיפרה האשה, חנה גרזיצקי,)36( ,
את תולדות חייה לרופאים שבדקו אותה.
כעבור שבוע נוסף, הוגשו מסקנותיהם ל־בית־המשפט:
היא יכולה לעמוד בדין. היא
יודעת להבחין בין טוב לרע ולא פעלה מתוך
דחף שאין לעצרו!״ האשמה: חנה
גרזיצקי הרגה את בעלה.
מי שווה יותר ז־ ״אני לא רציתי
לחיות אתו יותר,״ סיפרה חנה בעדותה במשטרה
,״אני רציתי שהוא יתן לי גט,
אבל הוא לא רצה להתגרש ממני. הבאתי
את אחי בשביל לדבר אתו. אחי בא ודיברנו
על הגם. רגע הוא הסכים לתת גט
ורגע הוא לא הסכים לתת גט. רק אני
דיברתי אתו ואחי לא התערב. אמרתי לו
בצחוק שאני רוצה עשרת אלפים לירות.
הוא אמר שאני לא שווה יותר מאלפיים
לירות.״
הויכוח על הגירושין התנהל שלושה חודשים
לאחר החתונה. היו אלה נישואיה השלישיים
של האשה.
חנה, ילידת רומניה, היתה בזמן המלחמה
בדרדזן, הכירה את בעלה הראשון
במחנות העקורים בגרמניה, נישאה לו וילה ,את בתה הראשונה.
בארץ התמכר הבעל לקלפים, והיא הודיעה
לו :״או אני, או הקלפים.״ הוא בחר
בקלפים. האשר, הלכה עם בתה לקבוץ,
התגרשה מבעלה, חזרה אליו כעבור זמן
קצר, חיתה עמו שנה שלמה לפני שעזב
אותה סופית.
בעלה השני היה קרוב משפחה של בעלה
הראשון. הוא היה אלמן ואב לשני ילדים
וחנה לא אהבה את ילדיו. היא התגרשה
ממנו אחרי חמישה חודשים. את הבעל השלישי,
הנרצח, הכירה חנה בעודה נשואה
עדיין לבעלה השני. מייד אחרי גרושיה השניים
ד,הליטה להתחתן עם השלישי, למרות
שהיה מבוגר ממנה ב־ 20 שנה.
סיכמו השופטים את עדותה של חנה על
חייה עם בעלה השלישי, כפי שנמסרה בדלתיים
סגורות :״מייד לאחר חתונתה התברר
לה כי הוא חסר כוח־גברא וגם סובל
בעצביו. ברצונו להוליד בן, היה מציק לנאשמת
בלילות בנסיונותיו לבוא עליה.
בסופו של דבר מתברר כי מאמציו נשאו
פרי והנאשמת הרתה ממנו והיתד, בזמן
המקרה בשבוע השישי או השביעי להריונה•
אך הבעל, שלא ידע על כך, המשיך
להציק לה והיא עברה לגור בנפרד ממנו,
בחדר של בתה הגדולה.
״הויכוח על נושא זה היד, רקע ומוצא
למד, שהתרחש.״
כד מ תי או שביץ. חנה לא יכלה לישון
בלילות. בעלה נמאס עליה והיא רצתה
להתגרש. אך הוא היה מכה ומקלל אותה
ולא הסכים לגט. היא אף התלוננה במשטרה
על המכות.
בליל המקרה עצמו, חזר בעלה מטבילתו
בים, מצא בביתו את האשד, ואת אחיה,
שהמתינו לו על מנת לשוחח אתו על
גירושין.
סיפרה חנה על מה שהתרחש באותו
הערב :״כשאחי הלך בסוף, אז הוא בא על
ידי, ונתן לי מכות בכל הגוף. אני הורדתי
את נעלי־הבית שלי ונתתי לו מכות איפה
שבא לי. הוא השפריץ דם והלך בכיוון
המרפסת. אחרי זה הלכתי לשבת ושתקתי.
התישבתי בחדר הסלון. הרדיו היה פתוח.
הנגינה נמשכה. לא התישבתי באופן מיוחד
לשמוע מוזיקה. המוזיקה לגמרי לא עניינה
אותי. בעלי יצא למרפסת ואני נשארתי בסלון.
״פתאום הוא בא עם חבל. זה היה חוט
שפגם פשוט שקושרים חבילות. יש במר
פסת
שק מלא חוטי שפגם. דם נזל מפניו.
לא הרגשתי טוב, כי הייתי בהריון. היו
לי כאבים בראש מהמכות שלו והרגשתי
בחילה. הוא בא מהמרפסת ואמר, :עכשיו
תפסתי את ההזדמנות ועכשיו אני אהרוג
אותך!׳
״הוא בא לסלון והתחיל לקלל ותפש
אותי בגרון. הוא היכר, אותי ברגליו ואמי
שיהרוג אותי. אמרתי לו לעזוב אותי.
כשראיתי את החבל בידיים שלו, הרגשתי
את עצמי כאילו שאני כרגע בא-ושביץ,
ואני רואה את כל המתים על ידי. הורדתי
את ד,נעלי בית שלי והתחלתי להרביץ לו.
הוא הפיל אותי על הספה והתחלנו להתגלגל
על הספה ולצעוק ולקלל. הוא כבר
ידע שאני הרה. היה סדין על הספה וכרית
לא היתר .,אין לי מושג כמד, מכות נתתי
לו. ראיתי את המוות לפני העיניים שלי,
כשהוא הרביץ וקילל אותי. הוא קרא
לי, נבלה׳ .ראיתי את פניו והם היו מלאים

״לא ראיתי שהוא כבר חלש ולא יכול
לצעוק יותר. הוא התחלק ונפל על הארת
ואני עליו. אז ראיתי שהוא כבר חלוש,
אבל הוא אמר, :אני אהרוג אותך.׳ ידעת־,
עכשיו או שאני אמות או שהוא ימות.
אז לקחתי את החבל וקשרתי על צווארו.
ראיתי רק מתים לפני העיניים שלי ואני
לא זוכרת כמה קשרים קשרתי. אינני יודעת
מדוע הוא לא התנגד. לא הרגשתי שהוא
חלש. הרגשתי בעצמי חלשה. פחדתי שיהרוג
אותי. לא ידעתי שהוא מת. אחרי
זה הייתי מטושטשת ויצאתי משם לחדר
האמבטיה.
״באמבטיה הקאתי את כל הגרון של־החוצה.
אחרי זה התרחצתי ־התקלחתי
כשהתרחצתי שמעתי דפיקות בדלת, אבל
לא היה לי מפתח. הסתכלתי וראיתי שוטרים
בדלת, לכן ניגשתי לבעלי והוצאתי
את המפתח מכיס חולצתו ופתחתי להם
אח הדלת.״
פסק־הדין חייב את חנה וגזר את דין
האם, שבתה השניה נולדה בכלא, לשבע
שנות מאסר.
השופטים הסתמכו כמעט רק על עדותה
של הנאשמת :״אמנם מסכימים אנו עם
טענת הסנגוריה,״ קבעו ,״כי אילו נס־ודימה
הפרשה העגומה הזאת במיתתו של
המנוח אך ורק כתוצאה מהמכות שקיבל
מהנאשמת או מהנפילה ולא היה מתווסף
עניין החניקה בחבל, היינו אף אנו גורסיס
כי בנסיבות המקרה היה כאן עניין של
התגוננות ותו לא. אולם מעשה החניקה,
שבא בשעה שכלו כוחותיו של ההרוג,
חרג מתחומי ההתגוננות והפך את התנהגות
הנאשמת למעשה הריגה.״
הזוי אהוב הציבור: ברמת־גן, תלה אחד
האזרחים בחלון הראווה של חנותו, לרגל
יום העצמאות, את תמונותיהם של שלושת
האנשים הנערצים עליו, דויד בן־גוריון,
יגאל ידין ו פריד אל־עמרש
יחי ההבדל הקטן: בתל־אביב, קנס
השופט יוסף בן־חנוך ב־ 50 לירות נערה
בת שממר,־עשרה, אשר ד,שתמסד, מהשרות
הצבאי בטענה שבתעודת הזהות שלה כתוב
כי היא בת שמונה בלבד רי פוי
ע ליי די עי סו ק: בקריית־חיים ביצע אחד
מתושבי המקום ארבעים התפרצויות וברח
חמש פעמים מבית־חולים לחולי־נפש על
מנת להוכיח כי הוא שפוי בדעתו ועקבי
בהחלטותיו, השיג את מטרתו שעה שנתפס
על־ידי המשטרה, שהוכיחה כי הוא
שפוי בדעתו ומסוגל לעמוד לדין
טלפץ שבור: בתל-אביב, לאחר שמנהל
הדואר המרכזי הרצה בפני כתב
מעריב, יגאל לב, על מעלותיו של הטלפון
הציבורי החדש, שלטענת הדואר אינו מתקלקל
בקלות, ירדו השניים כדי לחזות בפעולתו
של המכשיר, מצאו אותו מקולקל
ההזדמנות האחרונה: בקריית-
חיים, פנה עבריין צעיר שהשתחרר ממאסר
לקצין־ר,בילוש במטה המחוז שיעזור לו
לחזור למוטב, ניצל את העדרו של הקצין
מהחדר לכמה דקות על מנת לגנוב את
קופת התרומות של אילנשי״ל פוליו שעמדה
על השולחן חופש כלוא :
בבאר שבע, נאלץ שוטר מקומי לחפש בדחיפות
גיטרה, אחרי שאחד העצורים זוהה
כזמר מועדוני לילד״ לא יכל לעמוד בלחץ
חבריו לכלא, נאלץ להופיע בפניהם בתוכניתו
שכללה שירי־עם אמריקאים על נושא
החופש.
העולם הזה 289ו

הרפתקאתה שבוע:

כיצד גילה ס טנ לי א ת ליוינגסקוון
ב ע רי כ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד סן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזוכה
ה ט בו ע

הוא

הקורא:

עזי

בן־רוני,

ניר־עוז.

מזה צוחלוים הימאים באוניות ציים

״ אינ ךימר רנדצדא רךאי נד שרך? ״

כאשר יצא דוקטור דויד ליוינגסטון
לגלות את ניאסלאנד וטנגאניקה באפריקה
המזרחית ולא חזר, אף ;על פי
שכבר עברו כמה שנים יפות, רעש כל
העולם. שמו שלי החוקר והמסיונר המהולל
היה כה מפורסם ונערץ, שהעולם
הנאור לא יכול היה להשלים
עם העלמו. ככה זה יצא, שמר ג׳יימם
גורדון בנט, עורכו של ניו־יורק הרלד,
הזמין אליו את העתונאי המהולל הנרי
מורטון סטנלי ושלח אותו לגלות את
עקבותיו של דר׳ ליוינגסטון.
יצא סטנלי לאפריקה ונכנס ישר לתוך
הג׳ונגלים. הלך, הלך, הלך, עד
שהגיע לנהר. חצה את הנהר על רפסודה
מעץ ובאמצע הדרך בא קרוקודיל
(שבע מטר אורך) ורצה לטרוף אותו.
אבל סטנלי היה זריז ממנו ונמלט.
המשיך לשוטט בג׳ונגלים ולא כסה על
אף כפר כושי ובכל מקום שאל על
דוקטור ליוינגסטון, אבל אף אחד לא
ידע על מה הוא מדבר.
אחרי שגמר את כל הג׳ונגלים מבלי
לגלות את עקבותיו של המסיונר המהולל,
נכנס אל הסוואנה והיה חוקר
ודורש את כל הנקרים לו שם. אך איש
לא ידע דבר. כבה נמשכו החיפושים
שלוש שנים תמימות. מן הג׳ונגל הלך
לסוואנה ומד,סוואנה חזר לג׳ונגל ואני
כבר לא מזכיר את הביצות ואת החיות
הרעות וגם לא את היתושים הנוראים
והפרפרים אוכלי האדם.
יום אחד, בשעה שלוש אחר־הצהריים,
כאשר סטנלי כבר היד, מיואש לגמרי
ורצה לחזור בידיים ריקות (הוא כבר
רצה לחזור מזמן, אבל לא ידע את
הדרך) נפתחו פתאום השיחים וילד
קטן יצא משם. ניגש אל ססנלי ומשך
אותו בחולצה.
״היי, אתה, ילד ! עזוב את המכנסיים
המגוהצות שלי!״ צעק עליו סטנ־לי.
הילד נעלב והתחיל לבכות. סטנלי,
שהיה בעל לב רגיש ולא יכול היה
לדאות בכי של ילדים קטנים, ניסה להרגיע
אותו והציע לו סוכריה־מקל. הילד
לקח את הסוכריה והפסיק לבכות, ובעוד
הדמעות מתייבשות על לחיו, שאל:
״תגיד, דוד סטנלי, ד,אינך מחפש
במקרה את הדוקטור ליוינגסטון?״
סטנלי קפץ ממקומו כנשוך נחש:

גו עו ת

אתה יודע איפה הוא?״
״כל אחד יודע איפה הוא,״ ענה הילד.
״כל אחד יודע? הלוא כבר שלוש
שנים שאני מכתת את רגלי בג׳ונגלים
המחורבנים האלה, וכל י מי שאני פוגש
נשבע לפני שלא ראה פרצוף של אדם
לבן כבר אלפיים שנה. אמור מהר איפה
הוא!״
״איפה שכולם,״ ענה הילד.
״בקוממיות?״ שאל סטנלי.
״כמובן,״ ענה הילד.
ארז סטנלי מהר את חפציו וטס
ישר לקוממיות. ואיך שהוא נכנם למושב
והנה הוא רואה איש זקן, שזקן
לבן ושתי פיאות צחורות עוטרות אר.
פניו6 ות 511ז6נן , 1מ £310ת 1ע. 1.1־!מ״
שאל סטנלי ולא יסף.
״לא טעית!״ ענה האיש הזקן .״אני
שמח שסוף־סוף באו להציל אותי. כבר
התלוננתי כמה פעמים בפני השוטרים
שבאו לחקור בעניין הלחם שסיפקו מהמושב
לדירי החזירים של הקיבוצים,
אבל השוטרים רק משכו בכתפיהם ואמרו
שאינם יכולים לעשות דבר.״
לאחר ששכך גל ההתרגשות בשל
הפגישה הבלתי צפויה, סיפר דר׳ ליוינג־סטון
לסטנלי כיצד נחטף על־ידי אלמונים
והועבר למושב קוממיות כדי
להציל אותו מצפורני המיסיון. תיאר
לפניו בפרוטרוט כיצד אילצו אותו לגדל
פיאות וללמוד בישיבה ומי יודע מה
היה עולה בסופו, לולא הופיע המלך
המושיע — סטנלי.
אחרי ששפך את לבו בפני העתונאי,
ארז ליוינגסטון את חפציו והתכונן
לעזוב את המקום. אבל פתאום הופיעו
החסידים ולא נתנו לו ללכת ועד ש־סטנלי
הולך לחפש טלפון בשביל להזעיק
את המשטרה וכבר נעלם ליוינג־פסון
שוב, כי העבירו אותו, כשהוא
מוצנע בתוך עגלת חציר, לישיבה בכפר־אתא.
מאז
ועד היום, לא נתגלו יותר
עקבותיו של החוקר הגדול. רווחות
אמנם שמועות שהוא נפטר שנה לאחר
מכן באפריקה, אבל יש גם שמועות
שהוא זכה להיות תלמיד חכם
ועילוי, ויהיה בקרוב לרב בישראל.
אבל אין למצוא לשמועות הללו כל
אישור רשמי.

לעולם צודלות
והגבר הוציא מצית והדליק את הסיגריה
בעמו (הארץ)
אברהם בן־עזרא, קרית־חיים
לא יכול היה למצוא לו עם אחר?

להעסיק את הנעור במועדוני נוער
בצורה תרבותית (על החומה)
עזי בן־רוני, ניר־עוז
כדי שיעירו בנעירותיהם את השכנים

למכירה מכונית, לפנות בלי מת1זכ־חים
בין השעות ( 4—1מודעה

ארצות־הברית עומדת לשגל לויון
לחלל (קול־ישראל, הגל הקל)
עזי בן־רוני, ניר־עוז

במעריב)

באהבה ובמלחמה הכל מותר

את המתווכחים להשאיר בכנסת

י. ש .תל־אביב

״ו ב כן, אדד\ז וגז \זנדגדננ נדנדא 23 שדזדדרדנן ננר דז בי שדר?״
פריץ מאוריבר, בספר, חיוכו של נפטון, חיפה

סונר /סנג א/.*.
קבלה המשכורת צעדו עשר
על הדלפק הצר שבין הקופאי
שעמד בתור.
הפועל במצעד הפרוטות ופנה
בקול מאוכזב מאוד — ״זה
ביום פרוטות והפועל הציץ לקופאי הכל?״
״לא,״ אמר הקופאי — ״יש לך עוד
תלוש משכורת, אני מקודד, שהבאת
אתך מזוודה, כי התלוש גדול הפעם.״
״מזוודה לא הבאתי,״ ענה הפועל,
״אבל אשתי כאן ואנו נגלגל את זה הביתה.
אבל מה ששאלתי, לא שאלתי
על התלוש אלא על הפרוטות. האם זו
כל המשכורת שלי?״
״מיד אבדוק,״ אמר הקופאי.
הוציא את ספר החשבונות ובדק.
בדק, בדק ובסוף מצא ששכח לנכות
את הפרש המס שבין הביטוח הלאומי
וקרן פנסיה ומייד הוריד שתי פרוטות.
אסף הפועל את שמונה הפרוטות
הנותרות ואת גליל תלוש. המשכורת.

מצעד ה פרו טו ת
אבל הגליל היה כבד מאוד ולא יכול
היה להרים אותו. שלח, איפוא, את
אשתו אל החנות והיא קנתה בשתי
פרוטות מוט של מטאטא, השחילו את
גליל התלוש על המוט ונשאוהו.
כשהגיעו הביתה, הרגיש פתאום הפועל
שהוא• רעב .״אין דבר,״ אמרה
האשד״ ״בעוד כמה דקות יהיה האוכל
מוכן.״ בזריזות גדולה הורידה 14 מטר
נייר מהגליל והכניסה אותם לסיר מיים
עם קצת מלח. תוך דקות הגישה לבעלה
הרעב ספגאטי מתלוש המשכורת
ברוטב גריז שגרדה עם שפכטל מהאו־ברול.
״איזה
מזל שקבלת החודש תלוש
ארוך,״ אמרה האשה .״אם לא יבואו
אלינו הרבה אורחים, יספיק לנו התלוש
עד המשכורת הבאה.״
אחרי שאכלו שניהם ושבעו, אספו את
שש הפרוטות שנותרו מן המשכורת
והלכו יחד לבנק, להפקיד אותן בחשבון
עובר ושב, כיוון ששמעו ברדיו
שהחסכון הוא צוד השעה.

איפה אתם ואיפר, הדמיון הפורה?
כל מה שיכולתם לראות כאן (קשקשת
מצד ימין) זה רק ביקיני? ג׳ין מ;ס״

פילד בביקיני משחקת כדוריד
היא הצעתו של דויד אזולאי, גבעת־עליה;
חתיכה וחצי כלי ביקיני
אכל בתצלום ננטיב, היא הצעתו
של הקורא היקר
צבר, תל־אביב ועוד

והותיק,
ועוד.

יואב

הבודדים

שיצאו מהכלל, היו: א .פרידמן, מ
קבוצת
׳אלומות, שהציע: נשה פורים
של אמבות שהופיעו ללא תח פושות
ואיתן ביר מירושלים, שהציע:
מראה מקרוכ של גלנל שיניים.
עכשיו נראה אם יש לכם מחוץ לדמיון
פורה גם קצת דם. א־ם יש, נא לשלוח
אלי את הצעותיכם לכותרת לקשקשת
החדשה (בצד שמאל).