גליון 1290 מתאריך 30 במאי 1962

כ״ו אייר תשפ״ב30.5.1962 ,

כל מאמר, כתבה,רשימה או ידיעה בעתון מורכבים מבליט. לכן יש חשיבות רבה
למלה. בחירת המלה חשובה, לעיתים, יותר מתוכן הדברים,
גמאל עבד אל־גאצר יכול להיות ״הרודן המצרי״ או ״נשיא רעים״ .המושג הראש־׳
בא לתאר איייב ניצחי, היטלר ערבי. המושג השני בא לתאר את המנהיג המוכר ש מדינה
הנמצאת כיום ביחסי איבה עם ישראל, אך העשוייה באחד הימים לקיים עמי.
יחסים שונים לגמרי. בחירת המלה קובעת.
העולם הזר! רגיש מאוד למלים. לעיתים קרובות הוא ממציא בעצמו מלים חדשות,
כדי למלא חלל לשוני, המפריע להבעת רעיונותיו. במקרים אהרים הוא מאמץ לעצמו
מלים שנולדו במקומות אחרים.
שתי מלים כאלה משמשות לאחרונה נושא לפולמוס נירגש, המוכיח את חשיבותן,
עליהן הייתי רוצה, הפעם, לייחד את הדיבור.

לגברות ולגברים
מגבות רחצה
כלבוש נאה

ל.ס.קוב?\

בי צו עי? ם1 גישתו של אדם או גוף ציבורי, הרואים את העיקר במלאכת הביצוע,
תוך זילזול בעיצוב המחשבה המדריכה את הביצוע.
בטהוניזב, זי — גישתו של אדם או גוף ציבורי, ההופכים אה בטחון המדינה לקרז
לחפור בו.

שני המושגים נולדו מחוץ להעולם הזה. הראשון הומצא, כמדימני, על־ידי ישראל בר־יהודה,
איש אחדות־העבודה, בשיא פרשת־לבון. השני הומצא, באותה תקופה, על־יד•
המהנדס בנימין עומרי, מעל עמודי דו־השבועון אתגר. אילם העולם הזה עשה הרבה
להפצתם ברבים. הם הפכו לחלק בלתי־נפרד מסגנון העתון.
מסתבר כי מושגים אלה קנו להם אחיזה איתנה בציבור, ומפריעים מאוד לבעלי הגישות
האלה. כי הנה הם פתחו, לאחרונה, בהתקפה כללית נגד שני המושגים. וכאשר מסתערים
גדולי המדינה על מלים — יש ללמוד מכך כי המלים אינן כלים חסרי־ערן.

גם בן־גוריון וגם משה דיין נטלו את רשות־הדיבור רדי להתגונן מפני האשמה כי
נערי־החצר הם ״ביצועיססים״ .שניהם נקטו אותו טכסיס מהונם: הם ביקשו להפוך איי.
המושג למילת־שבח, תוך הרקתו מתוכנו.
בכנס הארצי של מזכירויות מפא״י לימד בן־גוריון זכות על הביצועיזב .״ביצוע איננו
דק מיבח! התנועה. הוא מגלב בקירבו רעיונות ממשיים. רל ביצוע יכול לממש אמיתות
.רעיוניות, ואני רואה את גדולת הדור בכושר ה בי צו ע ...צמידות לרעיון איננה הולכת
תמיד עם צמידות לביצוע.״

שבועיים לפני כן נתן משה דיין ראיון מיוחד לאהד מדיבריו, ששאל אותו, כמובן,
את השאלות איתן רצה להישאל. בין השאר:

הופיע חלק שני ואחרון
של הרומן המסעיר

.הוגו שר סוטר
0[)1א* 0זס סוקסמז
מאת הנרי מילר

הוצאת ״דשא״ ,ספרי כים.
המחיר — 1.20ל״י
(שני החלקים להשיג בכל דוכני העתונים)

״שאלה: כיצד אתה מגיב על הטענה שראשי ספא״י שקועים יתר על המידה ב,ביצועיזס .

עד שחרגו מיסודותיה האידיאולוגים של המפלגה?
״תשובה: אני עצמי, ביצועיסט׳ מושבע, והייתי רואה פגם גדול בכל קביעת דרך, שאי:
עמת הגשמה הלכה למעשה ושאינה מלווה, ביצועיזם׳ .אינני חושב ש״הביצועיזם׳ שאנו
עוסקים בו, על כל פנים זה שאני מעורב בו, מנותק מהשקפת־עולם

כאן הגענו, כמובן, לאבסורד בלשני. באותו הגיון יכול אדם, המואשם בגניבה, להתגונן
כך :״אני גנב מושבע. גניבה פירושה העברת רכוש מפלוני לאלמוני, בתנאי שפלוני מסכים
להעברה ומאשר אותה. איי כשלעצמי, כמובן, מקפיד לקבל מראש אישור בכתב מבעל
הרכוש, לפני שאני נוטל אותו לידי.״

כל המשתמש ברצינות במושג ״ביצועיזם״ מתכוון לדבר אהד מפורש: הפיכת כושר־הביצוע
לאליל, מבלי שהמבצע ישאל את עצמו מה מטרת הביצוע, ומה יהיו תוצאותיו.
אפשר לומר :״ביצועיסט הוא אדם שאין לו זמן לחשוב מה הוא עושה, מפני שהוא
עסוק בבניין הארץ.״
התיאור הקלאסי של הביצועיזם נכתב על־ידי עמום קינן לפני המש שנים בהעולם הזה
( ,)1011 זמן רב לפני שנולד המונח:
בחצר היה מוטל מת. אף אחד לא שם לב, ספני שבימינו אנשים עסוקים מאוד איך להרוג
את הזמן. אז ככה הוא יהיה מוטל, מעלה צחנה.
עבר שם איש אזזד וראה והחלים להודיע לדיירי הבית שבחצר של הבית המשותף מוטל
מת. אבל אף אחד לא שמע לו, מפני שהוא לא היה מוסמך להודיע על מקרי־מוות.
רק הזבובים ידעו את ודאמת, והתחילו להתקהל מסביב לגווייה, להקות־להקות. הם
הסתערו על הבית ועל יושביו בקול זימזום מחריד.
כאשר הניע האיש לקומה העליונה, מצא שם את כל בני המשפחה מתגוננים במזזבטים
גדולים בפני הזבובים. אז הוא נעמד בדלת ואסר :״תסלחו לי, אבל בחצר מונח מת.״
״לך מבאן ואל תפריע עכשיו!״ אמרו בני המשפחה, וחבטו איש איש בשבעה זבובים.
״אתה לא רואה שאנחנו עסוקים?״
״אבל בחצר מונח מת!״ אמר האיש .״רציתי להודיע לבם.״
״מה אתת שם עומד ומפספס,״ כעסה המשפחה ,״אולי תיקח מחבט ותעזור גנו להרוג
זבובים?״
״אבל בחצר אמר האיש, ולא יסף עוד. המשפחה תקעה בידו מחבט. אל שאננות
ואל פחד. בייחוד לא עמידה מנגד, ומוות לזבובים.
זככה הם ׳עומדים שם כולם ביחד, הורגים זבובים בקול ענות, ואם לא מתו, הרי הס
חיים עד עצם היום הזה.

הביצועיסט הוא האדם ההורג זבובים במקום לסלק את הגוויה. כל חלומו של הביצועיכס
הוא להחליף את המחבט בשיטה יעילה יותר. למשל בטי־אן־טי, או בפצצה אטומית.

שני דוברים אחרים של אותה קבוצה יצאו להתקפת־מחץ על המושג ״בטחוניזם״.
מוריק בראלי (המייחם את המונח בטעות לאנשי לבון) רואה בו דוגמה לתחמושת שמפפר
לבון לשבועון המסדים ולשאר מפיצי הדימוראליזציה במדינה. מי שמשתמש במילה
בטחוניזס״יכך מסתבר מדבריו, עוזר לאנשים הציניים, המנבאים רעידת־אדמה למדינה.
שמעון פרם, בראיון מוזמן שהעניק לאחד מדובריו, חוזר על מענה זו בדייקנות מפליאה,
״האידיאולוגיה הצינית שהתפתחה באחרונה בחוגים מסויימים בארץ, אשר קוראת לבטחון —
בטחוניזם

זהו, כמובן, סילוף גמור, ולא מחוכם ביותר. מי שמשתמש במושג ״בטחוניזם״ איני
מתכוון לבטחון — אלא להיפך, למנצלי שם הבטחון למטרות פרטיות או מפלגתיות.
״בטחוניסט״ הוא מי שמשתמש בנימוקי־בטחון מסולפים כדי לחסל יריב פוליטי (פרשת
לבון) ,להשתיק דעות בלתי־נעימות (אהרון כהן ונחום גולדמן) ,למנוע ויכוח ציבורי על
עניינים היוניים, לקדם קאריירה אישית, לטפח פולחן־אישיות, ועוד ועוד.
כל זה אינו ברור למר פרס. באותו ראיון הוא נשאל :״עתונות עויינת מייחסת למשרד־הבטחון
את המונח, במחוניזם׳ למטרות פוליטיות למשל, ניצול השפעתו טל משרד׳
הבטחון בהכרעות מדיניות תשובת פרס :״אין לו על מה להצטדק.״
הדאגה לבטחון המדינה מחד גיסא, והבטהוניזם מאידר גיסא, הם דבר והיפוכו. הגישה
הראשונה מבוססת על ראייה שקולה ומפוכחת של הסכנות הממשיות האורבות למדינה,
ועל עיצוב הכלים המתאימים להתגוננות — תוך חיפוש דרך לחיסול גורמי־הסכנה עצמב.
הבטחוניזם, לעומת זאת, מבקש ליצור היסטריה בטחונית, פאניקה מתמדת, תוך נבואות־מלחמה
וקריאות־אזעקה תדירות, כדי לקדם מגמות מסויימות בתוך המדינה עצמה.
אם כל האנשים הטובים האלה נאלצים להתגונן, להסביר ולהצטדק, הרי זה סימן טוב,
סימן הוא כי דעת־הקהל החופשית, באמצעות
העתונות החופשית, עודנה מפעילה כוח רב.
כוח זה אינו אלא כוחן של מלים — אותן
המלים אשר גם הביצועיסטים וגם הביטחוניס־סיס
בזים להן מעומק ליבם הרדוד.

העולם

הזה 190

מכתבים
עלילות ההטופיט

הנוצרים, כמובז) ,המספרות כי יהודים
חוטפים ילדים. כל מורי הדגישו בפני
(ובפני כל ילד יהודי בישראל) כי מעשה
החוטפים הקוזקים היה נורא וכי עלילות
הדם שקר היו.
והנה קורא אני עתה בעתוני ישראל
על יהודים החוטפים ילדים רכים מאמותיהם
(הפעם לא נוצרים).
במה טובים ה״קוזקים המודרניים״ של ריבונו
של עולם מן הקוזקים הקלסיים של
פטלורה ופרעות ת״ח ות״ט? האם בעובדה
שההם מכרו אלוהים כזה והללו מוכרים
אותו אלוהים באדרת אחרת? או אולי
בעובדה של״מודרניים״ נעשתה ברית מלה?
דומני שמנימוק אחרון זה נודפת צחנה
של ״אתה בחרתנו״ ותורת הנזע, שהביאה
בזמנו להשמדתם של ששה מליון נימולים.
אולי יאמר לי טי ממורי (או כל מורה
המלמד פרשיות אלה בביה״ם) ,מדוע עלי
להאמין למה שכותבים עתונים בישראל ולא
להאמין למה שאמרו הנוצרים בנושא זה
בימי הביניים?
...ובדרך אגב, גם לחילול הדגל הלאומי
אל תהיה איפה ואיפה. בזיון הדגל
הלאומי בטירה הערבית (העולם הזה )1288
חמור הוא ונפשע באותה מידה כבזיונו
ב טא השערים (ואולי אה פחות).
אמנון כהן, חיפה

ל״ג לרש

שלומוב הוא אופטימיסט באופיו ונוטה
לזכות את זולתו. למרות שהנו תלסיד ישיבה
אורטודוקסית הוא מסרב להכיר ביסוק
״יצר לב האדם רע מנעוריו״ ואולי נא!
הסיבה שפנה לצ׳רצ׳יל על מנת לשמוע מפיו
את האמת על פרשה כאובה זו.
יתר על כן. אם ציפו עורכי העתוו וש־לומוב
לתשובתו של צ׳רצ׳יל, מותר לי לקבוע
שהנכם נאיביים יתר על המרה.
וכי מה ברצונכם שיענה?
ברוך (״ברני״) גולדשמידם ברוקלין,
ניו-יורק, ארצות־הברית

הניע הזמז?למר דרד־ארץ?כנופיות
חוטפי הילדים המשתוללות (העולם הזה
,<1288 להבהיר להז
כי הציבור סולד ממעשי
הפשע ולשכנעו
כי נחושה החלטת
העם לא להרשות
הפיכת המדינה
למדינת מקלט
לחבורות נננסטרים,
הפועלות לפי דוגמות
ידועות נוסח
שיקאנו.
חקיקה נאותה —
הטלת עונש טאסר־עולם
על כל החוטף
קטין או המסייע ל־הסתרתו
— יכולה
לשפר את המצב האומלל
בשטח זה.
ניפו*
...הפושע עצמו
יוכל לעשות חשבודנפש בזמן הארוך שנעמיד
לרשותו. נורלו של יוסל׳ה שוחמכר
עלול להיות גורלו של כל אחד מילדי
ישראל, ואנו מצווים להבטיח להם בטחו!
מינימאלי
פאול ניפר, ברלין,
גרמניה המערבית
זאזיז׳ ^ ז ^ מ
עברו כבר שלוש שנים מאז נחטף יוס׳לה

ואיני יודע כיצד הוריו מסוגלים לשאת
1) 6 1 5 0 1 3 0
) ) 1 3 0 1 3 0 1 1 1 3 2 6 1 1 1289(, 1161111613.
1611 סטל״ג כעומד
גזרה זאת יש בארץ משטרה, יש
13161 1311116111 61 1131113)1 0 6 1131,111׳ 11׳ 1 , 1611
בולשת — שני מוסדות, שלדברי האחראים
לא במקרה הופיע הגליון האהרון של
51161 113031.
עליהם
ממלאים את תפקידם על הצד ה
11323*320 העולם הזה 1289 שהקדיש שלושה עמוx1
1)1211 1) 3 5 6 . 1 1 3 0)1־;1, 6 )13*311 111161 ׳<1211
טוב ביותר — אולם השאלה כיצד לא
דים למבול הסטלגים, בל״ג בעומר. מדורות
5116*3111 >׳1x 1 6 3 5 0 1 , 61)611 11111) 311)1111 1111 3113 הצליחו במשך שלוש שנים לגלות את עקבות
5111111 החג היו הרבה יותר יפות אילו לקח
0 1 6 )1 1 0 0 1
53101.
) 1131 ) 6131 11356 יוס׳לה וחוטפיו נותרה ללא טענה.
1 01111־ 1631 מישהו את כל ספרי הסטלג, ושרה אותם

1) 113103
חושבני שלקידום הענייו חייבים להרתם
1 113״ 1) 65116 3116206)10.1 1 0 1 6 1 631*)31131011011) 3 0ללא רחמים.

גורמים ציבוריים מתקדמים, כגוז: סופאולי
היה דברה משמש פורקן לכל היצ111
בתרומתו
6 1 0 5 1 1 1 3 1
01 0 01613016
(I שיעזרו מדענים,
שחקנים,
רים,
011010 1 061166 .ץ310 1; 16\ 1־> רים הסאריסטייס, שהסטלנים באים לספק
ובתמיכתו של העולם הזה.
אותם.
^ 1 150031 3 1 6 1 0 0 *5 8 6 0 0 1 6 1 6 1 5 01 1 0 *6 11( 1

בת־יס

אסתר מורגנשסרן, תל־אביב
6 1 113 ¥ 1 1 1 ¥
511611 11313031 ) 11. 8 3 1 0 3 1 ) 11 1110601
׳ 5116 *6 ) 51131 ¥ 6 *6 ) 51131 1 1 8 1 0 1 0 161151110¥61 1 0 6הסן
הכתבה עלהחוטפים מתקבל
הדבר היה משמש נושא לספר חדש, בשם
6 *1 0

רושם כי משפחת ויניק דוברת אמת ללא
) ) 3111 1026 1060)1
115111003

) 1 3 *31
סטל״ג בעומר, שעל עטיפתו ׳היתה נראית
רוסי ואילו דברי דויר בלוי וחבריו
מוטלים בספק. כנושאי הסיסמא ״ללא
1) 11610 11601 )1011.־( 1) 0 1 6חיילת נאצית עירומה למחצה, עומדת מעל

)< 110161,
11371 ) 1 1 >*1 0 את משוא פנים״ ,חובת עליכם להעמיד
לערימת עצים, כשילד יהודי נושא לפיד
הגירסות השונות באותו מעמד, עד אשר
ניגש להבעיר את הסדורה.
יובהר הענייז על-ידי
בית־הטשפם. המחתרת גול לגולדמן
...איז שום הצדקה לפעולת
אם סבור דר׳ נחום נולדם; (העולם הזה
הקנאית ויש לנקוט כל האמצעים כדי
דתיים )1289 כי הוא יוכל לשבת בחיבוק־ידיים, מדיניות ויצר רע
לבטלה. אר כל עוד מועברים ילדים
ואז בבוא היום אנחנו נקרא לו ונמסור
אני מתייחס לענין חילופי המכתבים המיסיוז מהאניות לקיבוצים חילוניים ואנשי
אחרים, אי! לו
מאד.את השלטון על צלחת — הוא מועד, שלומוב־צ׳רצ׳יל (העולם הזה .)1288 יש
מושכים לרשתם ילדים רבים
אפילו שארל דה־נול, שנקרא על-ידי העם לי הכבוד להמנות על תלמידי הישיבה
שום הצדקה למציאת שעיר לעזאזל בדמות
הצרפתי ברגע של משבר לחזור אל השל בה לומד שלוטוב.
דויד בלוי עטור הפ אות...
יעל ד,לוי, חיפה
קראתי את חילופי המכתבים בין שלומוב
טון, עמל קשה כדי להשיג זאת. ואני
מקווה שנולדמו אינו חושב את עצטו לדה־ וצ׳רצ׳יל שבאו בעקבות ספרו של אורי
בביה״ס העממי למדוני סיפור על
אבנרי ״צלב הקרם״ ,ונטנחי גם על אותם
ה״חטו -גול שני.
פיס״ ועל הקוזקים הרעים אשר נזלו ילחנן
גילאון, נתניה אנשים ששלוסוב העביר להם את הספר
דים רכים מאמותיהם והעבירום על דתם.
הזה לקריאה. לי נראר, שתנובתו של צ׳ר־אולי
לדה־גולדמן?
ועוד למדתי על עלילות דם בזויות (בפי
צ׳יל היתה צפויה מראש בתור שבזו.

רשימת ההספד לרווקים־ז״ל, אשר נפלו
הלל בשואת ל״ג בעומר (העולם הזה ,)1288
חיזקה אותי בהחלטתי הנחושה שעדיפים
חיי זאב על חיי כלב. בדי לעודד את שורות
הרווקים, ההולכות ומתדלדלות מל״ג
בעומר אחד למשנהו, הריני שולח לכם המחשה
ציורית של הצפוי לכל הנכנע בקרב.
יוסי עציוני, תל־אביב
חזון הכלולות עד כלות הנשימה, לפי
הקורא עציוני — ראה תמונה.

טעם המלחמה
נפלה לידי חוברת־הדרכה של מחתרת
העכברים. ביו השאר קראתי בה על טאקטיקה
מהפכנית במלחמודרחוב. אני מצטט:
״בראותד את האויב, אל תברח מפניו.
התייצב בגלוי לנגדו. ואז, מטבעו של חתול,
יתחיל לרדוף אחריד. אל תחכה עד שיטרוף
אותר, אלא פחח במנוסה מהירה. אל
תאבד את כאשר, כי החתול יאכל אותו.
׳סמור על קור־רוח ובצע נסינה מתוכננת,
כשהחתול רודף אחריד כל היפי. עליך
להובילו בצורה זו אל ד.־יז-החר1שת לנק־ניק,
טעימיאו* .שם כבר יטפל בו בעל-
העסק, לפי הסדר שיש לנו עטו. ההישג
שלד יהיה כפול: א) תחסל בזאת אויב
וצורר, ב) אם תחנה כסה רקוח עד שהחתול
יצא בצורת נקניק, תוכל לגנום מטנו
חתיכה.״
סופאפ מרדושנופסימן, חולון
אני חתולה פשוטה, שלא מבינה שום דבר
בפוליטיקה ובמלחמות. לבז לא אוכל להשתתף
בויכוח אם צדקו
העכברים, בהכריזם
מלחמה על בל
חתול באשר הוא חתול.
אני רוצח רק
להתייחם למכהבו של
דוקטור פלדרטאוס
המלומד (דעולם הזה
11289 ובאופז
מיוחד לפיסקה האח־ר*נה
של מכתבו :
״אילו רק ידעתם
במה שהם (העכברים)
טעימים ל־חיר!״

זה אני יבולה
לדבר — ועוד
מי מי
איד! כשאני מלי־אה
עכבר הביתה
זה יום חג אצל הקטנים. בייחוד אם אני
מנישה אותו אפוי, עם רוטב בשאטל לבז.
טטכתבו של הדוקטור המלומד, אני מבינה,
שתחביבו הוא הבישול. אם כו, אולי יש
לו איזה תפריט חדש שאינו ידוע לי?
מימי שפודימונה, חדרה

מי ש הו
ש הו א
משהו מעשן
£ 1 1 )1 1 0 1

2 .ק 1 1 0 0 1״ א* 7כ >עך ׳
הסיגריה סנט2£ 11ו0 $או<ו פילטר
המוגשת למעשן אנין ה ט עם־ ארוזה
בקופס תאל = מעךזסס & ק ^ -זמס
לפי דוגמת הסיגריות המפורסמות
בעולם.
אריזה חזקה זו ניחנת בפתיחה קלה
ושומרת על טעם וצורת הסיגריות
המעולות עד לאחרונה שבהן.
בדאי לך לעבוד לסנטור ־־
היא סיגריה מושלמת

במדינה

אד הקוראים

העם

בחודשים האחרונים חלו עליות
ניכרות בהוצאות היצור של ״ה עולם
הזה״ .נייר, דפוס, חומר־צי־לום,
צילומים ודלק הם רק סעי פים
מספר ברשימה של ההתיי־

ציוני דדך
ישראל נמצאת במצב של עליית שיא.
גרמו לכך כמה וכמה נסיבות. אין במדינה
ויכוח ציבורי על נסיבות אלה. אך דבר
אחד נעלה מעל לכל ספק: אין להן שום
קשר עם פעולת ההסתדרות הציונית.
אותה שעה נערך בישראל מחזה מסובך
של התכנסות הפרלמנט הציוני, הוא הוועד
הפועל. דיוניו ארוכים ומרשימים. בולט
בהם פרט אחד: אין להם השפעה על העליה.
הראייה: ההגירה היהודית הגדולה ביותר,
הנערכת עתה בעולם, היא מאלג׳יריה. היא
אינה באה לישראל, אלא לצרפת. לתנועה
הציונית יש אפשרות בלתי־מוגבלת להשפיע
על תהליך זה. התוצאה קרובה לאפס.
דומה שקשה לתאר הוכחה משכנעת יותר
לכך כי ההסתדרות הציונית כולה מיותרת.
נשיאה מושפל בפומבי, מנגנונה היקר
מתחרה עם מנגנון המדינה, על תקציבה
האדיר אין פיקוח דמוקראסי כלשהו,
עסקניה מבלים את עיקר זמנם בטיולים.
מדברים בישראל על ייעול וחסכון־חובה.
יתכן שכאן הנקודה להתחיל.

ציונות
מסכת ניג -שו ת

פרסום ד־י יעקבסו!

שערותיך נושרות?
הנך צפו• לקדחת?
הצטרף לאלפים שנוכחו ביעילותו של
א ל > ק ס > ר מוצר ש? הביאוקוסממיקאי ד״ר א. רובץ

.אינני נוקם ונוטר. אינני חושב על
שום תגובה. רק רשמתי זאת לפני,״ אמר
דר׳ נחום גולדמן. הוא לא היה היחיד
שרשם לפניו מה שקרה השבוע, באחד
הסכסוכים המוזרים ביותר שאירעו בארץ.
תחילה היה נידמה כי ידו של גולדמן
תהיה על העליונה. הוא חזר ארצה, שופע
בטחון עצמי, הפליט שנפגש עם מי שנפגש
רק לפי בקשת השגרירות הישראלית.
הרושם היה שגולדה המירשעת הפילה את
בן־גוריון התמים בפח, המריצה אותו ב־קלות־דעת
לגנות את פגישות גולדמן ללא
בדיקת העובדות. ואכן, משה שרת ושאר
אנשי מפא״י במוסדות הציוניים התייצבו
לימין גולדמן.
״ אלתפ רי עלי אלא שבהדרגה
השתנתה התמונה. כשהחל גולדמן מפרט
את טענותיו, במסיבת עתונאים גדולה,
נסתבר כי השגריר הישראלי בוושינגטון
לא ביקש אותו להיפגש עם עוזר שר־החוץ
האמריקאי, אלא שגולדמן הודיע
לשגריר על כוונתו זו. השגריר ביקש
לדחות את הפגישה ונסע לישראל. אז
התקשר גולדמן עם עובד נמוך יותר, בדרגת
ציר. הלה אמר לו, בערך. :טוב, אז
אם אתה כבר נפגש עמו, תגיד לו ש
זה הספיק לגולדמן כדי לראות בכך
״אישור״ .אך זה לא הספיק לגולדה.
התנודות התבטאו בהודעות קול ישראל.
תחילה הודיע, מפי הגבורה, כי ביג׳י רואה
את הענין כמחוסל, לאור הודעת גולדמן,
ואחר כך פירסם הכחשה.
שוב הובן בן־גוריון שלא כראוי. אמנם
הוא רואה את העניין כמחוסל — אך לא
לאור הודעת גולדמן, אלא לאור מכתבו
של משה שרת*.
גם זה לא הספיק. כעבור יום פנה בך
גוריון אל שרת בגסות די רבה, כשהלה
קרא קריאת־ביניים בעת נאום בן־גוריון.
״אל תפריע לי, שרת,״ אמר. הוא התכוון
לנאום — אך אפשר היה להבין אותו אחרת.
מצג המניות. מי הפסיד? ההפסד האמיתי
היה, בלי ספק, של גולדמן. גורמי־חוץ
משוחחים עם גולדמן מתוך שני נימוקים:
או שהם רואים בו דובר בלתי־רשמי
של המדינה, או שהם רואים בו אלטרנטיבה
עתידה ופוטנציאלית לקו הרשמי.
אחרי אירועי השבוע, הושמט הקרקע
מתחת לנימוק הראשון, והעיקרי. לעיני
העולם כולו הוכח כי גולדמן אינו מדבר
בשם המדינה, וכי ראשי המדינה בועטים
בו פומבית. ואילו הנימוק השני הוחלש
אף הוא: כי מניותיו של גולדמן ירדו.

דיעות
ה פו ערהמתבגר

.העולם הז ה * ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המויל: העולם הזה בע״מ.

אחרי כל ההמולה והפרסומת המוקדמת
שליוו את חבלי־הלידה של מן היסוד, ציפו
הקוראים כי בטאונה של קבוצת לבון יהיה
דו־שבועון תוקפני, שופע מתח ורוח־לחי־מה.
כאשר חטפו השבוע את הגליון הראשון,
נסתבר להם כי טעו.
״ שתקיפותו לא נבעה מעמדת שרת
או הליברלים, אלא מדרישת נציג מפ״ס.

בתנאים אלה שוב אין עתון
בלתי־תלוי יכול לקיים את שרותיו
בלא העלאה במחיר. על כן
נאלץ ״העולם הזה״ להעלות את
מחירו החל מן השבוע ל־ 75 אגורה
לגליון.
המנהלה בצורתו ובתוכנו, דומה מן היסוד יותר
להפועל הצעיר, השבועון המפא״יי הוותיק,
מאשר לבטאון רעיוני מודרני. יריבי לבון
במפא״י מיהרו להדביק לו את הכינוי
הפועל המתבגר.
נול!יי כ ושנור. שני הכותבים המרכזיים
בגליון — פנחס לבון ודן (״דינדוש״) הורוביץ
— הקדישו את עיקר דבריהם לזכות
הביקורת. הם תקפו במילים חריפות את
הכוחות המבקשים לבלום כל ביקורת במדינה.
אולם כאשר ניגשו בעלי מן היסוד
להשמיע את הביקורת אשר בפיהם, נסתבר
כי היא קלושה וחיוורת. הערותיהם הביקורתיות
יכלו להופיע בנקל גם מעל עמודי
דבר או הארץ. בין השאר:
על מדיניות־החוץ :״רצוי לישראל לצמצם
את תחומי החיכוך עם ארצות־ה־ב
רי ת ...מנקודת ראות זו יש לבחון, אולי,
גם את העיתוי של פעולות ישראליות להגנת
זכויות צודקות, כפעולת נוקיי ב
מסתבר כי העורכים אינם דוגלים בניסרא-
ליזם, ואין בפיהם ביקורת ממשית על
מדיניות הבטחון.
• על המדיניות המרזזבית :״נאצר הכריז
בפני עתונאים מלבנון שטרם הגיעה השעה
למלחמת־שמד נגד ישראל, כל זמן ש־הגייס
החמישי עדיין מצוי בעמדותיו בקרב
הערבים ומכאן, פתח למחשבה רבה״״
העורכים אינם מגלים אם כבר החלו במחשבו
זה, ולאן היא הובילה אותם.
על המדיניות הכלכלית :״צודקת התביעה
לביטול שעות־הקיץ העורכים
מתנגדים לקיצור שעות־העבודה של פועלי
הבנין. הסיכום :״דרושה, איסיא, מדיניות
כלכלית ברורה, למען ידעו מה תובעים
מן העובדים והמעבידים״ .אך העורכים אינם
אומרים מה צריכה להיות, לדעתם, מדיניות

• מל המדיניות הציונית; ״מתברר כי
תרומות היהודים למען ישראל במסגרת
המגבית אינן עומדות בהתאמה כלשהי
לצורכי הפעולה בארץ ...ולאפשרויות החומריות
של היהודים ברוב ארצות הרתחה.״
ובכן: יש להגביר את השנור.
• מל מדיניות הפנים :״מי שטוען ש־מישטרנו
אינו דמוקראטי — מעתת, בלי
ספק, את המציאות ואת העובדות. אך אין
להוציא מזה מסקנה, שהמישטר הדמוקרא־טי
במדינה, איננו זקוקים לתיקונים רציניים.״
הפתרון, לדברי פנחס לבון :״חינוך
עצמי וחינוך כללי.״
ניטראליות שלילית. גם בשאר השטחים
נוקטים העורכים סגנון פושר ופש־רני.
בשטח הבטחון תוקף מן היסוד במידה
שתה את אותם המבקשים למנוע כל
ביקורת, ואת אותם המשתמשים במונח-
הגנאי ״בסחוניזם״ (ראה איגרת העורך;.
בעניין אלג׳יריה הוא נוהג באותה ניטראליות
שלילית: הוא תוקף במידה שתה את
המזדהים עם האו־אה־אס ואת הוועד הישראלי
למען אלג׳יריה החופשית.
ברור כי קבוצת לבון אינה שוקדת על
גיבוש מסגרת רעיונית חדשה, אלא פוזלת
לזירה הפוליטית המעשית (ראה הנידון).
אין מקום. לפי הקו הכללי, נמצאת
הקבוצה כיום קרוב למקום בו עמדה סיעה
ב׳ בראשית שנות ה־ס*״ לפני הפילוג ב־מפא״י.
היא ימנית יותר מאחדות־העבודה.
אך כאשר כמה ממנהיגי אחדות־העבודה עצמה
מתגעגעים לחזור למפא״י, האם נותר
מקום לגורם נוסף בינה לבין הנהגת מפא״י?
קרוב לתדאי כי לבון נוקט בסגנונו הנוכחי
מתוך תקתה לרכוש את לבם של חברי
מפא״י בחוגי ההסתדרות וההתישבות ה־עובדת.
כמו נחום גולדמן ומשה שרת,
ממתין גם הוא, מן הסתם, לרגע בו יירד
בן־גוריון מן הבמה, כדי להשתתף במאבק
על הירושה. אך אפילו מבחינה זו, נראה
מן היסוד כמכשיר חיוזר יחסר־דם מדי.
העולס הזה 1290

ף זירת האיגרוף אירע לפני חודשיים מאורע טראגי.
^ המת אג ר ף בני פארט, בן ,25 מת כתוצאה מפגיעות
במוחו, שנגרמו לו בעת שנאבק עם אמיל גריפית על
אליפות העולם.
בסיבוב ה־ 12 של אותה תחרות קרה דבר מוזר. גריפית
דחק את פארט אל חבלי הזירה. שם הנחית עליו מלמטד,
מטר של מהלומות בראשו.
פארט היה נופל, בלי ספק, והדבר היה מציל את חייו.
אולם עוצמת המכות שבאו מלמטה לא הניחה לו ליפול.
המהלומות החזיקוהו בעמידה, עד שמוחו נפגע ללא
תקנה.

רק הקרובים לזירה ראו מה קורה. היושבים
בשורות האחרונות לא הבחינו בלל כי רק
המהלומות הקטלניות הן המחזיקות את פארט
על רגליו. הם התפעלו מכוח עמידתו.

אחרונה נידמה כי תחרות האיגרוף בין דויד
/בן־גוריון ופנחס לבון הגיעה למצב מעין זה.
לבון מגלה כוח־עמידה יפה. אך באיזו מידה נובעת
העמידה מכוחו שלו? לעיתים נידמה כי רק זעמו של
הזקן הנקמני, שאינו יכול להניח לפרשה למות, יוצר אווירה
ציבורית סביב לבון.
כך קרה לדו־ר,שבועון מן היסוד. אילו יצא בשקט, ככל
בטאון אחר, לא היה מעורר תשומת־לב רבה. אין בו
חידוש רב. וכל מה שנאמר בו כבר נאמר על־ידי אחרים
ביתר עיקביות וביתר התעמקות.

היה לבצע מהפכה קומוניסטית בימיו, ותיאודור הרצל לא
יכול היה להקים את מדינת היהודים בסוף המאה ד,־.19

זהו גורל טראגי. אך טראגי שבעתיים גורלו
של אדם שרגעו הגדול בא -ואין הוא חש
בכך, או שאין בו אומץ־הלב ובושר-ההחלטה
הדרושים בדי לממש את ההבטחה הצפונה

רגע כזה היה לאלופי הפלמ״ח בסתיו ,1948 כאשר הוכרע
המאבק על דמות צד,״ל והמדינה. הוא הוחמץ.

רגע בזה היה לפנחס לבון כשנת .1961
סיבות רבות — מהן הקשורות בו, מהן שאין לו כל קשר
אליהן — הצטרפו יחד כדי להפוך את פרשת־לבון לזעזוע
העמוק ביותר בתולדות המדינה, מאז פירוק הפלמ״ח.
זעזוע זה יצר כוחות אדירים, שפרצו באופן ספונטאני
ממעמקי התודעה של הציבור. לבון עצמו הופתע מעוצמת
התגובה. לפתע מצא את עצמו בראש מחנה עצום ורב,
שראה בו סמל של מאבק צודק, סמל של מלחמה בכוחות
אפלים, סמל של כל המאוויים למישטר דמוקראטי, קידמה
חברתית וזכויות האדם.
שנה לפני כן הכירו רק מעטים את פניו. שמו הציבורי

אולי לא חש בגדולתו. אולי לא עמד לו האומץ
בשעה המכרעת. הרגע חלף.

** ה יכול, מר, חייב היה פנחס לבון לעשות? מה היו
ההכרעות הגדולות שהוחמצו?
בפברואר 1961 החליט מרכז מפא״י, ברוב זעום ותחת
לחץ כביר, להדיחו מתפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות.
אולם לבון נבחר על־ידי המוני הפועלים, ורק אלה יכלו
לדרוש ממנו להחזיר את המנדאט. היה ברור לחלוטין כי
הרוב המכריע׳ של חברי ההסתדרות התנגד להדחה, בידעו
שפירושה חיסול סופי של עצמאות ההסתדרות.

חובתו של לבון היתה פשוטה וגדולה: לא
להתפטר.
במדור זה נאמר אז:
״היום יש להילחם — וקודם כל יעל ההסתדרות. דאת
הזירה החשובה ביותר, ובה אפשר לנצח.
•מי שמתחמק מכך, אינו מבין את חומרת הברירה.
שמאל מאוחד, שישלוט בהסתדרות, פירושו יהצלת הדמוק־ראטיה
הישראלית, פירושו החנקת הדיקטטורה בעודה
באיבה.
עתה היוזמה בידי לבון. אס יפקיר סיכוי מוחשי
זה, מתוך תקוות־שווא שעוד יוכל להיאבק על נפשה של
מפא״י, הרי יאבד את הרגע הגדול של חייו.
״האינטרס של הדמוקראט״ה הישראלית קורא היום אל
פנחס לבון: אל תתפטר! תילחם על השלטון בהסתדרות!*

החלטה נועזת של לבון היתה משנה את
המצב. היא היתה מחשמלת את נציגי מפא״י
בהסתדרות. די היה שששה מהם יצביעו בעד
לבון, בדי שייצא מנצח מן המערכה, בעל
הרוב המוחלט כהסתדרות.

אולם יריבי־ לבון במפא״י עטו על החוברת
כמוצאים שלל רב. נידמה להם בי הנה מצאו
את האמתלה המבורכת לגירוש לבון וקומץ
נאמניו מן המפלגה. על בן יצרו המולה
אדירה סביב החוכרת, והעניקו לה הילה מה פכנית
הרחוקה מאוד מתובנה ומצודתה.

הוא

הודות להמולה זו של נערי בן־גוריון, מופיע פנחס לבון
שוב על הבמה. שנה אחרי קבורת הפרשה שוב מתהלכת
רוחה בינינו.

ם לולא נבחר מחדש, היד, סירובו להתפטר
מרצונו משנה את האווירה. מהודה הכרזת מלחמה.
היה מכשיר את הקרקע למאבק הגדול השני — המאבק
הכנסת.

וחייבים אנחנו לשאול את עצמנו: האם
יש ממש כרוח זוז האם מייצג פנחס לבון
זברונות מן העבר, או כוח שיש לו עתיד ז

אסור היה ללכון להתחמק ממאבק זה. הבחירות
פרצו בגללו. פרשת-לכון היתה הנושא
היחיד במרכז מערכת-הכחירות. אולם מקומו
של השחקן הראשי, במרכז הבמה, נשאר ריק.

פרופסור מארטין כובר הסביר לי פעם כלל
( | מדיני, המגלם את אחד מלקחי חייו הארוכים ורביד,פעלים.
אפשר היה לסכם כלל זה, בסלאנג הישראלי החדש,
במלים :״הכל תלוי בטיב העיתוי.״
בובר הסביר זאת, בעצם, כך: להגשמת כל רעיון מדיני
גדול יש רגע מתאים משלו, רגע שבו כל הנתונים הפנימיים
והחיצוניים מוכנים לו. הוא לא יוכל להתגשם רגע
לפני כן, וגם לא רגע לאחר מכן. המגשים חייב לחוש
בבוא הרגע הגדול וללכדו — ובזה גאוניותו.
ואכן, המהפכה הבולשביקית לא יכלה להתגשם ב־, 1916
וספק אם יכלה להתגשם עוד ב־ . 1918 כי אז כבר השתנו
לגמרי הנתונים הבינלאומיים, ויתכן כי ברוסיה היה מתייצב
עד אז מישטר סוציאל־דמוקראטי. גדולתו של לנין היתד,
בכך שתפס את הרגע הנכון, שם את הכל על קלף אחד —
וניצח.
מדינת ישראל קמה אף היא ברגע גדול כזה. חמישים
שנה ציפתה לרגע זה. כמה שנים לפני כן עוד לא היד,
הדבר אפשרי. יתכן שאילו המתין היישוב עוד שנה־שנתיים,
שוב לא היה הדבר בר־ביצוע. אך באותם רגעים
גדולים, בסוף ,1947 התלכדו יחד, באורח פלא, מאה ואחד
נתונים שונים. ארצות־הברית וברית־ד,מועצות היו תמימות־דעים,
בפעם הראשונה והאחרונה. בריטניה היתה עייפה,
הערבים היו מפולגים, היישוב שפע מרץ ובטחון עצמי.
כל זה לא בא, כמובן, במקרה — אך גדולת הרגע היתה
בכך שכל התהליכים הבשילו בו יחד.

אין ספק שאפשר היה להקים רשימה גדולה של השמאל
— מלבון ועד מפ״ם — אילו רצה בכך לבון ברצינות. אין
ספק כי כל רשימה בראשות לבון היתה מעוררת התלהבות
המונית, ומחוללת בפעם הראשונה שינויים מרחיקי־לכת
בהרכב הכנסת.
אולם לבון נעדר. הוא לא התייצב לבחירות. הבחירות
הנחילו מפלה למפא״י ולבן־גוריון, אך הן לא עירערו
את שלטונם. אחרי ההתלהבות הגדולה באה הדמורליזציה.
אחדות־ד,עבודה בגדה, והדיקטטורה הבן־גוריונית התבצרה
בשלטון בעוצמה רבה יותר משד,יתד, לה אי־פעם.
ללבון היו הרבה הסברות והצדקות. כולן היו הגיוניות.
הוא אמר שאסור לפלג את מפא״י. שאפשר לכבשה מבפנים.
שיש לעודד את הכוחות הטובים בה.

זכותו של דויד כן־גוריון -וזכות זאת
תישמר לו בהיסטוריה, דזרן ש בל שאר מעשיו
היא בזאת שחש את גדולת הרגע החולף!וניצח על ניצולו.זה היה המיבחן של חייו,
והוא עמד בו.

*כול אדם גדול, מוכשר, חכם, צודק, לצפות כל חייו
7לרגע הגדול — והרגע אינו בא. אולי הקדים את דורו.
נבכי העתיד,
אולי השכיל במחשבתו לחדור עמוק אל
אך עתיד זה אינו מגיע בעודו בחייו. משה רבנו ראה את
הארץ מרחוק — ואליה לא בא. קארל מארכס לא יכול

פנווגד לבון: הכל תלוי בטיב העיתוי
לא היה טוב ביותר. עתה החלו לפתע ההמונים לכבד את
הופעתו ביומני־ד,קולנוע במחיאות־כפיים סוערות.
צעירים עמדו למענו מול אלות המישטרה. עסקנים ציניים
שכחו את האינטרסים האנוכיים שלהם, התעלו לרמה
שהפתיעה את עצמם. ואילו דויד בן־גוריון נידחק לפינה,
נעריו טבעו בים של קריאות־בוז, והזקן נאלץ לנקוט
טכסיסים נואשים ומשפילים של סחיטה.
אל נבוא לזלזל בחלקו של לבון עצמו בכל אלה. היו
לו באותה שנר, רגעים של גדולה אישית. תשובותיו
הצוננות להשמצות הבן־גוריוניות, כניסתו הדרמתית לישיבת
מרכז מפא״י באמצע נאום הזקן, התקפתו את הבוסים
של מערכת־הבטחון — כל אלה חייבו אומץ־לב רב.
אולם ממדי המאבק היו עד אין שיעור יותר רחבים.
כמה וכמה תהליכים הגיעו בימי הפרשה לשיאם:
סלידת הציבור מן הדיקטטורה הזוחלת, ההכרה כי מערכת־ר,בטחון
הפכה מדינר,־בתוך־מדינה, ההרגשה הכללית כיי
דרוש בדק־בית יסודי בענייני פנים וחוץ.

אולם בל אלה היו מלים, מלים, מלים. ושום
מלה אינה יכולה לכפר על העוון הגדול:
שהאיש לא התרומם לגודל הרגע החד-פעמי.
הרגע הגדול הוחמץ. לשום אדם אין רגע כזד, בא
פעמיים.

* * ל כן אינני מאמין כי יש חשיבות רבה להופעת מן תא
יסוד. הבטאון לא יחזיר את הגלגל אחורה. הוא רק
יחשוף את החולשה הרעיונית, שהביאה בשעתו למחדל
הגדול.
כי מחדל זה לא היה בזק מן הסתם, אילו עמד לבון
על יסוד רעיוני מוצק, אילו באמת חש שיש בפיו בשורה
גדולה חדשה.

אולם גם אם אין ללבון הרכה מה לומר -
זכותו לומר את זה. על בך לא יתכן שום
ויכוח. אם אמנם יעשה בן־גוריון נפיץ לכלום
את פיו, הוא ימצא בי מיטב הבוהות כארץ
יקומו בדי להגן על זכותו של האיש לדבר.

ואולי יותר מכל: הגעגועים למלה חדשה,
לבשורה חדשה, שיוציאו את המדינה מן
המבוי הסתום, שיפרצו לה דרך חדשה.

וזהו, אמנם, הפאראדוכס של לבון כיום: רק בן־גוריון
הנקמני יכול להחזיר לו את הילת הלוחם.

אולם לבון לא תפס את הרגע ככנפי בגדו.

* ״אל תתפטר!״ ,מדור הנידון, העולם הזה 8 , 1220
בפברואר . 1961

הגיע הרגע הגדול לשינוי כל הערכים. רק איש אחד
יכול היה להגשים את הפוטנציאל של רגע זה: פנחס לבון.

במדינה

כתא הזכוכית: הרגע האחרון
עד הסוף המר

משפט אייכם;
צלה מוו ת
צל המוות ריחף באולם בית־העם. מוות
כפול — המוות הקולקטיבי של יהודי אירופה,
והמוות האישי של אדולף אייכמן.
המוות חי עם אייכמן מן הרגע הראשון
בו דרכה רגלו על אדמת ישראל. הוא ידע
זאת, וניראה כאילו השלים עם כך. בימים
הראשונים סיפר בנחת כי צועניה ניבאה
לו שימות השנה. פעם הציע לתלות את
עצמו. ובכל זאת: המתת היה עדיין רחוק־רחוק.
משפטים ארוכים הפרידו בינו לבין
הרגע הנורא.
ולפתע — הנה המתת קרוב מאד. הנשיא
יצחק אולשן אמר, בקולו היבש, את 25
המילים הגורליות, הסופיות:
״לפיכך הוחלט לדחות את עירעורו של
המערער, הן לגבי ההרשעה והן לגבי העונש,
ולאשר את פסק־הדין וגזר־הדין ש ניתנו
על־ידי בית־המשפט המחוזי.״

אך נאמרה המילה האחרונה, וחמש הדמויות
השחורות קמו מכורסותיהן, פנו
שמאלה ויצאו מן החדר. אדולף אייכמן
נשאר עומד בתאו, זקוף, ללא־תנועה, שעד,
ארוכה. אז פנה אחורה, ונעלם בדלת.
בפעם האחרונה.
האיש שלא ״נשבר״ .מבטים רבים
היו נעוצים בו, באותו רגע, ובמשך כל
205 הדקות הקודמות, עת נקרא פסק־הדין.
אולם העין לא ראתה דבר. האיש ישב בלי
תנועה, ללא רגש כלשהו בפניו, כשעיניו

מופנות לעבר נשיא בית־המשפט, והוא
מקשיב לדברי פסק־הדין ככל שאר היושבים
באולם.
המצלמה החדה ראתה קצת יותר — תנו־עות־הפה,
תנועות־היד, הבעת העיניים. אולם
גם אלה היו רגילות. א-ייכמן של היום
האחרון היה כאייכמן של היום הראשון. לא
חל שום שינוי במראהו.
אוכזבו כל אלה שקית, בסתר ליבם, כי
אייכמן ״יישבר״ .שבאיזו נקודה תיעלם
המסיכה של פקיד־המתת, ותתגלה דמותו
של אדם — אדם כלשהו — פוחד, מתחרט,
היסטרי, חסר־ישע, או לפחות שחצן ומתפרץ.
תחילה קית לרגע חקירת השתי־וערב.
לאחר מכן, לרגע חקירתו בידי השופטים.
ולבסוף: לרגע השמעת האישור
הסופי של גזר־הדין.
אולם אייכמן נשאר אייכמן, וקרוב לתדאי
שיישאר אייכמן עד הסוף המי. אחר־ם
נשברו. גדולי הרייך השלישי התמוטטו ברובם
בעת משפט נירנברג, לקו בהתקפות
היסטריות, גינו את עצמם או את מנהיגם,
או חיפשו להם מיפלט אחרון בדתיות
פאתולוגית. לא כן אייכמן.
מיפלצת נייר ודם. האדם שמתחת
לפקיד־המתת לא נתגלה. האם יש בכך
גבורה כלשהי? שליטה עצמית מיוחדת־במינה?
או שמא אין בכלל אדם מתחת
לפקיד? ואולי מת האדם בשער, שהפקיד
הפך למיפלצת של נייר ודם?
אם נותרה לאייכמן אשלייה כלשהי, עד
הרגע האחרון, בדבר הגורל הצפוי לו, הרי
נמוגה בלי ספק לקראת הסוף, כאשר השמיע
השופט משה זילברג את פסוקי־הסיום
שעוררו הד בולט בלב השומעים:
״בהחליטנו לאשר את פסק־הדין וגזר־דינו
של המערער, ידטנו יפה יפה, מה דל
ומה חיוור יהיה גזר־מיתה זה, לעומת
מיליוני המיתות^המשונות שגזר הוא על
קרבנותיו. כשם שאין שם בשפת בני־אדם,
כדי לכנות בו מעשים כמעשי המערער, נ ך
גס אין ׳עונש בחוקי בני־אדס, שיהא הולם
בחומרתו את אשמת המערער.
״אך ידיעתנו כי כל מידה שתימדד למערער
לא תשווה, וכל שילם ועונש ש יוטל
עליו לא יספיק — ידיעה זו, אסור
לה שתניע אותנו דווקא להקל בעונשו של
זה. הן לא יתכן להעלות לגרדום, מכוח
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, את
מי שהרג מאה, ולשלח לחופשי, או לשים
במשמר ועוד לשמור מכל משמר, את מי
שהרג מיליונים!
״בקבעו, בשנת , 1950 את העונש המכסי מאלי
׳האמור בחוק הנ״ל, לא יכול היה
המחוקק הישראלי לתאר לעצמו פושע יותר
גדול מאדולף אייכמן, ואם אין רצוננו לעשות
פלסתר את רצונו של המחוקק, עלינו
להטיל על אייכמן את העונש המכסימאלי
שנקבע בסעיף ז של החוק, הוא: עונש
מיתה.
״גם העובדה כי המערער — על־ידי תחבולות
מנוסה, מחבואים, תעודות מזוייפות

דו״ ח סודי של שוות־הבטחון הגרמני מגלה

איי כמן -
גברים גרמניים! נשים גרמניות!
אחים!
כישראל עומד גרמני כפני בית־משפט יהודי. אספסוף יהודי מחוצף
מעז למרוח בבוץ את רוח־הגבורה ואת ההקרבה־העצמית של העם
הגרמני.
אדמת אירופה רוותה דם גברים גרמניים. אבותיכם ובניבם הם,
אשר את מורשתם מלכלכת היהדות ביום.
גרמניה גידלה את הריין• היהודוני כעזרת השילומים. עתה מנפים
היהודים להרוס את כבוד האומה הגרמנית בעיני העולם. אין הם
נרתעים מכל צביעות ומכל קנוניה. על בך מעידות ההתקפות על
אנשים במו אדולף אייבמן, שמילאו עד הסוף את חובתם למען גרמניה.
אחים גרמנים! הגיעה השעה לשים קץ לתעלולים יהודיים אלה.
הגיעה השעה שנזכיר לאספסוף היהודי היכן מקומו בהיסטוריה.
גרמניה היתה גדולה, והיא שוב תהיה גדולה. אל יאמין האספסוף
היהודי כי יובל לגרור גסרים גרמניים נוספים אל עמוד־הקלון, מכלי
שיבוא על עונשו.
על כן, למדו את היהודים לקח לפי השיטה הגרמנית.
עורי, גרמניה! התפגרי, יהודה!
כרוז זה היה אחד מיני רבים שנפוצו
בגרמניה, בשיא משפט אייכמן. מקורו לוטה
ערפל.
לדעת שרות הבטחון המערב־גרמני,
הודפס הכרוז דווקא על־ידי משרד־הבטחון
של גרמניה המזרחית, כדי להשחיר את פני
גרמניה המערבית. סוכני שרות־הבטחון ה־מזרח־גרמני
העבירוהו, לפי גירסה זו, לגרמניה
המערבית, פיזרוהו בתאי־טלפון ובמקומות
ציבוריים אחרים בכמה ערים.
תהיה האמת על כך כאשר תהיה —
דבר אחד ברור: למשפט אייכמן היתד.
השפעה רבה על התפתחות הניאו־נאציזם
בגרמניה, הן לחיוב והן לשלילה.
החודש הופץ בצמרת של גרמניה המערבית
דו״ח סודי, שטיפל בין השאר בהשפעה
זו. הדו״ח המשוכפל, שאחד מטפסיו הגיע
לידי העולם הזה, נושא את הכותרת :״משרד
הפנים — בון — סיכום הסיקור ופעו־לות־המגן
נגד נטיות ימניות־קיצוניות ואנטישמיות.1961

המחברים :״המשרד להגנת החוקה״ —
שרות הבטחון הממונה על ענייני פנים
בגרמניה.

טיפוח הריבוי הטבעי
*פאיטיזם הגרמני מורכב כיום מן
ן מספר רב של קבוצות זעירות, המתקוטטות
זו עם זו ואינן מסוגלות להתאחד.
הקבוצות קמות, מתפוררות וקמות מחדש.
כזה בדיוק היה מצבן גם ערב עלייתו של
אדולף היטלר.
ב־ 1961 מתו 29 ארגונים נאציים, ונולדו
28 ארגונים חדשים. בסוף השנה היו קיימים
בגרמניה 86 ארגונים ניאו־נאציים אנטישמיים,
שמספר חבריהם הגיע ל־.35,400
(מספר זה שוזה, באופן יחסי, ל־ 1500 איש
בישראל).
לדברי שרות הבטחון הגרמני ירד מספר

זכר הצליח להתחמק מן הגרדום שהייה
מוכן לו, בחברת חבריו, בנירנברג, אינה
יכולה לעמוד לו כאן, בתתו סוף־סוף את
הזין לפני בית־משפט ישראלי.״

ניקוי אולם ביודהמשפט כ״ביח; העם״
לקראת סוף הדרן

כמו שודד־ים. השעתיים הראשונות
של פסק־הדין לא עסקו במוות. המוות נשאר
אי־שם ברקע, במרומז. פסק־הדין עסק
בבעיות משפטיות משעממות־מרתקות.
בשום מקום לא סטו השופטים העליונים
מדעת השופטים הנמוכים יותר. אך היה
הבדל ניכר בהדגשה.
פסק־הדין המחוזי כלל, באחד מסעיפיו,
נימה אידיאולוגית חזקה. בבואו לנמק את
סמכות בית־המשפט הישראלי לשפוט את
הגרמני !שנחטף בארגנטינה, על פשעים
שביצע באירופה נגד אזרחי מדינות אירופיות,
לפני שבכלל נולדה מדינת ישראל,
הדגיש — בין השאר — את הטענה כי
ישראל היא מדינת היהודים, ועל כן נוגעים
לה במיוחד פשעים שבוצעו נגד יהודים.
טענה זו עוררה לא מעט ויכוח בעולם.

הניאו־נאצים
הפעילים במשך השנה ב־20
אלף. אולם בין הנותרים אירע תהליך של
רדיקליזציה. הקבוצות נעשו קיצוניות יותר.
מספר החברים הפעילים אינו משקף את
גודל השפעתם של חוגים אלה. אף שהניאו-
נאצים לא הצליחו להקים עתזן יומי, הם
מוציאים 46 כתבי־עת, בעלי תפוצה ממשית
של 160,300 טפסים. מספר זה שוזר, לתפוצה
של כ־ 6000 טפסים בישראל, שאינה
מבוטלת כלל. היא עלתה במשך השנה.
כל החוגים הניאו־נאציים דוגלים בכמה
רעיונות יסודיים. בין השאר:
שינאת הרפובליקה הפדראלית, ש־
״נכפתה על גרמניה על־ידי אוייביה״ ,וש־ראשיה
הם ״בוגדים ברייך״ .הרפובליקה
היא ״תופעה זמנית״.
• תורת הגזע. כולם מדברים על ״התחדשות
גזענית״ ,״טיפוח הריבוי הטבעי
המובחר על־ידי פריה ורביה של בעלי הדם
נושא־התרבות ונושא־המדינה״ ,וכו׳ .כולם
אנטי־שמיים.
0ניטראליזם בין מזרח ומערב, מלחמה
בקומוניזם ובאמריקניזם, חיפוש ״דרך שלישית״
המבוססת על ״סוציאליזם גרמני״ ו־
״רעיון הרייך״ .כמו היטלר עצמו, אין ההוגים
החדשים מגדירים לעולם את מהותו
של ״סוציאליזם״ לאומי זה.
<• רימום התקופה הנאצית, על־ידי ״החזות
האמת ההיסטורית״.

״ משפט איי כ מן -ס חי ט ה ״
ך * ני או ־ נ א צי ם בגרמניה עצמה, הפוחז
| דים מפני החוק נגד האנטי־שמיות,
נזהרו מאוד מלנקוט עמדה ברורה לטובת
אייכמן בימי המשפט. הם הסתפקו בפירסום
דו״חים שונים על פשעי־המלחמה של העמים
האחרים שבאו להצדיק בעקיפין את
פשעי הנאצים.
אולם הפאשיזם הבינלאומי ניצל את מש
פסק־הדין
העליון שם את הדגש בנקודה
אחרת, פשוטה הרבה יותר: שחובת כל
מדינה, חדשה או ישנה, היא להעמיד לדין
אנשים שפשעו נגד כלל האנושות. כל עוד
לא קיים בית־משפם פלילי בינלאומי, הרי
כל בית־משפט לאומי כאילו פועל במקומו,
כזרוע משפחת־העמים וכנציג כל מדינות־התרבות.
זה הכלל המטיל על כל מדינה
את החובה להעמיד לדין שודד־ים הנופל
לידיה, תהייה אזרחותו ואזרחות קורבנותיו
כאשר תהיה.
בכך קבעו השופטים שאין סתירה בין החוק
לעשיית דין בנאצים לבין החוק הבינלאומי.
כי זהו החוק הבינלאומי, הבלתי־כתוב,
כפי שהוא קיים ברגע זה, לפני קום
בית־משפט בינלאומי וכוח־מבצע בינלאומי.
החוק הבינלאומי נוצר? ,דעתם, כמו חוקי
ה״קומון לו״ האנגלי — לא על־ידי חקיקה
מפורשת של פרלמנט, אלא על־ידי מלאכת
השופטים עצמם, המרחיבים מדי פעם את
הנוהג, מגדירים פשעים חדשים וקובעים
להם עונשים חדשים.
העולם חזה ס ו

ביצר השפיע המשפם הגדול בירושלים על פעורות הפאשיסטים בגרמניה ובעולם

ו הני

רוגז על מקבלי פיצויים אישיים.״

450א ד גו גי םאג טי ־ ש מיי ם

פט אייכמן כדי לפאר בגלוי את התקופה
הנאצית. חומר־התעמולה של הארגונים הבינלאומיים
הציף את גרמניה. הוא הצדיק
את פעולות הנאצים נגד ״העם היהודי, גדול
פושעי־המלחמר. של כל הדורות״.
במרכז התעמולה עמדה הטענה כי מדינת
ישראל מנצלת את המשפט כדי ״לסחוט מגרמניה
מיליארדים נוספים של שילומים,
ולהשליך את אירופה לתוך תהום של תוהו־ובוהו
גזעי.״ חומר כזה הגיע לגרמניה
משבדיה, מבריטניה, מארצות־הברית, מ־רע״ם,
מספרד ומארגנטינה.
חוברת אחת, שהודפסה בקאהיר ושהו־פצה
בגרמניה, טענה כי ״משפט אייכמן בא

כדי לעזור למימון החימוש האטומי של ישראל
נגד מדינות ערב.״ משלוח אחד של
חוברות אלה הוחרם על־ידי המשטרה הגרמנית.
ימים
מעטים לפני משפט אייכמן הוקמה
בגרמניה מחתרת של ״גרמניה רבתי״ ,ש
אחת
ממטרותיה המוצהרות היתד ,״לעזור
לכל לוחמי־החרות בחוץ־לארץ נגד הציונות׳
הבולשביזם והשלטון הזר.״ בין השאר
התכוונה מחתרת זו, שכללה חמישה
חברים, לפוצץ בעת משפט־אייכמן את
מצבת־הזכרון לאסירי ברגן־בלזן. הקבוצה
כבר הספיקה לחלל בית־קברות יהודי.
בעת מאסרם של חברי קבוצה זו נמצאו
אצלם כמויות של נשק וחומר־נפץ. הם
נידונו לתקופות־מאסר ניכרות.

רוגז על מקבלי פיצויים

ני או ־ נ א ציז ם הגרמני הוא רק חלק
ן 9קטן מן האינטרנציונל הפאשיסטי. החוקים
הגרמניים נגד תעמולה ניאו־נאצית
מונעים את התפתחות האגף הגרמני, אך אין
מכשולים כאלה בפני הארגונים הנאציים
בארצות אחרות. הדו״ח הגרמני מזכיר 450
מפלגות, ארגונים ובטאונים אנטי־שמיים
וניאו־נאציים בעולם, המנסים לקיים מגע
עם הנאצים הגרמניים.
הארגונים העיקריים:

תנועת ״הסדר החדשהאירופי״
מרכזה בשזזייץ, ומניפה ״הלגיון האירופי
הצעיר״ .המטרה: פדרציה אירופית על בסים
אנטי־שמי ואנטי־דמוקראטי. הסניף הגרמני
של ארגון זה פירסם כרוז אנטי־שמי לכבוד
משפט אייכמן.
• ״התנועה הסוציאלית האירופית״ ,שמרכזה
בשבדיה. המטרה: פדרציה אירופית,
על בסיס מרותי וקורפורטיבי ,״לשם הגנה
על טוהר הגזע.״
0״התנועה לפעולה אזרחית״ שמרכזה
בבלגיה, וסניפר ,״אירופה הצעירה״ .המטרה:
הפיכת אירופה ל״רייך רביעי, בין המזרח
והמערב.״
0תנועת ״המעגל האירופי הצפוני״,
שמרכזה בבריטניה. המטרה: הגשמת הרעיונות
של אדולף היטלר.
0 :״ברית הצפון״ ,שמרכזה בשווייץ. המטרה
:״מלחמה ללא־רחם בקומוניזם, בקוס־מופוליטיות
ובכמורה בתחום הגזע הצפוני.״
״המפלגה הנאצית האמריקאית״ של
לינקולן רוקוול, שחומר־ד,תעמולה שלה נפוץ

בהרחבה בגרמניה.
0 :יחידים בארצות רבות, המפרסמים
חומר אנטי־שמי ומחדירים אותו לגרמניה.
בין השאר: הפרופסור פון־לארס בקאהיר,
סופרת הודית אחת׳,פרופסור שווייצי, ועוד.
0 :ארגוני המהגרים הפאשיסטיים מאירופה
המזרחית, המפרסמים חומר אנטי־שמי
בשפות רבות. ביניהם: אנשי צלב־החץ ההונגרי,
האוסטאשי הקרואטיים, ארגון רוסי
לאומני בשם רונד, ארגון אוקראיני בשם
או־או־אן.

עין פ קו ח ה

תקריות אנטי־שמיות וניאו־נאציות בגרמניה המערבית, לפי הדו״ח
הסודי של המשטרה הפוליטית הגרמנית. העקומה מגיעה לשיא ראשון
בראשית ,1960 באשר פשטה מגיפת ציורי צלבי־הקרס. שיא שני, קטן
יותר, אירע באפריל ,1961 נובח משפט אייכמן. העקומה מצויירת לפי
חודשי השנה (למטה) ומספר התקריות (משמאל) .השטח המקווקו
מראה את המעשים שבוצעו על־ידי מבוגרים. הקו העליון מראה
את בל המעשים של האוכלוסיה, כולל את מעשיהם של ילדים.

111 פי ה די,י.נרמה המצורפת לדו״ח,
/אירע בארבעת החודשים הראשונים של
1961 מקרה ניאו־נאצי אחד בכל יום. אך
ערב פתיחת משפט אייכמן עלתה העקומה
במידה רבה. רוב התקריות של תקופה זו
היו קשורות במישרין באייכמן. ואילו לאחר
המשפט חלה ירידה תלולה. בחודש דצמבר
אירעו רק שלושה מקרים.
המקרים הניאו־נאציים:
חילול בתי־קברות. במקרים אחדים
צוירו צלבי־קרס על המצבות. במקרים
אחרים הופלו מצבות, ולא ברור אם היתד,
לכך כוונה פוליטית.
׳ 6העלבת יהודים ואיום על חייהם. ב־
31 מקרים פנו נכבדים יהודיים למשטרה
והתלוננו כי אלמונים טילפנו להם, איימו
לרצחם או לשרוף את רכושם, כנקמה על
אייכמן. ב־ 100 מקרים ד,ועלבו יהודים בעת
קטטות אישיות, לרוב בהשפעת משקאות
חריפים.
9הפצת כרוזים: בסך הכל נתגלו 24
מקרים.
9׳ ליכלוך קירות, כנסיות ובתי־כנסת
בסיסמות נאציות, צלבי־קרס וסמלי ס״ס.
בסך הכל 156 מקרים. במקרה אחד נתפסה
נערה חולת־נפש בת , 18 שציירה צלבי־קרם
על מפת המזבח של כנסיה.
#הפרעות ציבוריות, כגון השמעת שירים
נאציים, נאומים אנטי־שמיים בבתי־מרזח,
לרוב בהשפעת אלכוהול.
מבין 303 העבריינים שנתפסו במשך
השנה 39 ,היו נשים 17 :היו ילדים; 59
נערים. כמחצית העבריינים היו בגיל 30
חלוקת המעשים לפי המניעים:
ומעלה.
״/״ 4מקרים פאתולוגיים ,״ 60/מעשים של
ילדים ,״ 180/מעשי פרחחות בלתי־פוליטיים,
״/״ 28 מעשים פוליטיים שבוצעו במצב של
התרגשות או שיכרות 440/0 ,מעשים פוליטיים
מתוך הכרה מלאה. בשנה שלפני כן,
בה אירע גל ציורי צלבי־הקרס, היה מספר
המעשים הי־בה יותר גדול, אך רובם היו
מעשי ילדות ופרתחות. ב־ 1961 בולטת העובדה
כי שלושה־רבעים מכל המעשים
נעשו על רקע פוליטי.
מעניין כי הדו״ח מגדיר את מניעי המעשים
שנעשי בהשפעת התרגשות ושיכרות
כך :״התמרמרות פוליטית, קינאה במתה־רים
מסחריים, סיכסוכים אישיים עם יהודים,

ן• תכןכי ירידת המקרים הנאציים אחרי !
משפט אייכמן נובעת מהשפעת המשפט
על דעת־הקהל הגרמנית. קובע הדו״ח:
״חשיבות רבה היתד, לשידורים ברדיו ובטלביזיה,
כגון הסידרה על הרייך השלישי
והדיווח על משפט אייכמן.״
בעוד הדו״ח מציין בסיפוק את קטנות
החוגים הנאציים ומעלה על נס את פעולות
הממשלה הגרמנית נגדם, הרי מצאו מחבריו
לנכון לסיימו בנימה של אזהרה:
״בכל זאת — אם תיוזצר מתיחות פנימית
ברפובליקה הפדרלית, או אם יורע המצב
הכלכלי, דבר שאינו בלתי־אפשרי, יכול
הדבר לחזק את המגמות הקיצוניות. הנסיון
הנורא מלמד כי על קרקע כזאת יכולים
לצמוח כוחות החותרים תחת קיום מדינת־החוק.
כדי שלא יישנה הדבר, אין מפסיקים
ברפובליקה הפדרלית אף לרגע את העיקוב
אחרי חוגים אלה.״

אולם אחרי שעתיים השתנה הכל. הקריאה
עברה לפיו של השופט משה זילברג. לפתע
נקרע המסך המשפטי, ושוב נתגלה — לשעה
אחת ואחרונה — המחזה הנורא של
ההשמדה הטוטאלית.
קטע זה של ססק־הדין נושא עליו את
חותמו האישי המובהק של זילברג, שהוא
בלשן וסופר בזכות עצמו. במשפטים פשוטים
אך חדורי־רגש, תוך הבלטת כמה מן
הפרשיות המזעזעות וו־,מאלפות ביותר, נגע
בבעייה המרכזית של הטענות: מה היה
אייכמן? פקיד קטן? קצין־תובלה שהתמחה
בלווזות־היסעים?
הגדרותיו של זילברג היו הקולעות ביותר
שנשמעו עד כה בעניין זה. אייכמן
היה פקיד. הוא לא יזם את ההשמדה. אבל
הוא היה — ונשאר — הממונה העליון על
כל ארגון ההשמדה, מפני שהצטיין בכשרונו.
ה״דיבוק״ אחו בו. בדרג כה גבוה של
הרייך השלישי, אי־אפשר היה להחזיק פקיד
הפועל מאונס, בניגוד למצפונו. במקום כזה
יכול היה להחזיק מעמד רק אדם שלבו
ונפשו מסורים לעניין.

קטעים אלה השלימו את פסק־הדין ה־קצר־יחסית
— מיסמך מזהיר מבחינה משפטית,
פשוט, קולע ללב כל עניין.
מתי? אלא שבשביל העתונאים המקומיים
— ובעיקר הזרים — היה בפסק־הדין
פחות עניין מאשר בשאלה: מתי?
עתונאי אנגלי אחד, אחד הזרים המעטים
שבאו מחו״ל בשביל פסק־הדין, אף גילה
שעורכיו הירשו לו לשהות בארץ ולחכות
לתלייה — בתנאי שזו תיערך תוך שבועיים.
בין
חבריו היו שהאמינו כי יזכה בהגשמת
חלומו. אך הרוב היה זהיר יותר.
ההערכה הממוצעת: הוצאה,־להורג תוך חודש
ימים, אחרי טיפול מזורז בבקשת־החנינה
שתוגש וקבלת תשובתו (השלילית,
ללא ספק) של הנשיא.
הזרים מקוזים כי השלטונות יתנו לפחות
לארבעה עתונאים — שני מקומיים ושני
זרים — להיות נוכחים ברגעו האחרון של
אדולף אייכמן. קרא עתונאי זר, על כוס
ויסקי בפינק :״הם צריכים לתת לנו. אחרת
יגידו שבכלל לא תלו את אייכמן, שנתנו

לו ללכת. הלא צריכים להיות עדים!״
שאלה נוספת, שאף היא הטרידה לא מעט
את דמיונם של העתונאים הזרים: מה ייעשה
בגופה?
העתונאי האנגלי המחכה לתלייה הביע
את דעתו הבטוחה :״ישרפו אותה ויפזרו
את האפר מעל פני הים.״ כשנאמר לו כי
הדתיים בוודאי יתנגדו לכך, חייך חיוך של
עליונות :״בדקתי, בדקתי את הכל! מותר
לשרוף גופה של נוצרי!״
בינתיים תגבר, בלי ספק, התנועה בעולם
למען מתן חנינה. קשה לראות על מה יוכל
נשיא המדינה לבסס חנינה כזו — אפילו לו
רצה להעניקה. לשון פסק־הדין של העירי
עור אינה משאירה כל נימוק או זכר של
נימוק, ואף אפשר להבינה כדרישה כמעט
מפורשת לבצע את גזר־הדין. בכל זאת כינס
הפרוס׳ מרטין בובר לא מכבר התייעצות
של אנשי רוח ישראליים, כדי להמריצם
לשגר במשותף בקשת חנינה לנשיא. קשה
להניח שהדבר יועיל.
אדולף אייכמן מתקרב אל סוף דרכו.

£אס^212115א £0א. ט 1509£ז,5£^ 1יזא^
י ״ 155£ .א ^/081)0ו
1959 - 1961ל
>אוז 5וז*ז*$א£ז2 £1ז*ז)

150

?6אנ£81<1.*31א£א2510
)1$£אא|£:¥0*1<014 אג£ 1א06£
א11£35110א50א£1
.א £ז * ז 0 £ 8אוא

£א״6£11£ 0ח 1X11:¥0זא(׳1

(02£55£5)# ,811- 61 הקאא£1011>44

1961

* 1966

1206

החשמל הוזל. כל עוד קרא השופט
אגרנט את החלק הזה של פסק־הדין, שנכתב
מן הסתם על־ידו (מאחר שפסק־הדין
הוא סד,־אחד, אין מגלים מי חיבר איזה
חלק) ,נשארה האווירה בבית־המשפט כמו
שהיתר, בעת שמיעת העירעור עצמו: יבשה,
עניינית.
ברית־המשפט המחוזי, ששמע את העדויות
המזעזעות, היתד, האווירה בהכרח
מחושמלת ברגשות. השופטים נהגו להת־בינן
שעה ארוכה בפני הנאשם. אישיותו
של א״־רמן עמדה במרכז. ואילו בבית־המשפט
העליון היה הכל שונה: שום
שופט לא העיף מעולם מבט כלשהו ב־אייכמן,
ואיש לא הזכירו אלא בתואר
״המערער״ .היה נידמה כאילו ייגמר המשפט
הגדול כולו בנימה יבשה זו.
האוזירה המיוחדת של פתיחת הישיבה
האחרונה, כאשר ותיקי המשפט התכוננו
להיפרד זה מזה כמו בסיום הכיתה השמינית
בגימנסיה, הפחיתה אף היא מן הרצינות
החגיגית. משפט רצח־המיליונים יכול
היה להיגמר כאחד המשפטים.
העולם הזה 1290

1* 1^ 11. 25.12.59ז1א.1

1959

במדינה

11101*0־^ 91

אחדות העבודה: המפלגו

עבודה
ה שעה ה קל ה

פרסום יעל
מעבר לים

בת־ים !
צמד הדודאים שערכו סיור הופ עות
מוצלח מעבר לים שבו ארצה
ומופיעים מעתה — בבת־ים. הב ונה
כמובן היא ל״ריביירה כפית״
בבת־ים, שמופעי הבידור שלה
מהוים אבן־שואבת למבקרים השו־הרים
שעתיים של הנאה.
הדודאים (בני וישראל) מזמרים
ממבחר שירי הארץ וחוצלארץ.
עונת הקיץ בריביירה כסית היא
בעיצומה׳ מלבד הדודאים מופי
עים
במשך השבוע גם שלישיית
גואליטרי בריקוד אקרובטי: כוכ בת
הלהקה היא העלמה טיטיאנה
המופיעה בריקודי סולו רוסיים ו־הונגריים
(ראה תמונה) .ומן הקלאסי
אל הקל — טיטיאנה מבצעת
גם היפוכי סלטה מסמרי שער.
אם כן, בידור נעים בריביירה
כסית.

״כנראה שהעבודה שלנו הכי קלה,״ הכריז
השבוע יעקב שמילוביץ, כשהגיע באחד
הבקרים לעבודתו. כל העובדים הביטו בו
בתמיהה .״הסתכלו בעצמכם,״ הצביע פועל
הבניין, בן ה־ ,52 על הקטע בעתון שהביא
פרטים מדיוני הכנסת .״עשר שנים אנחנו
לוחמים על שבע שעות עבודה בקיץ, אבל
עכשיו רק הפקידים קיבלו את זה.״
יעקב לא התבדח כלל. לו ולארבעים וחמשת
אלפי פועלי הבניין בישראל הקיץ
הוא הסיוט הגדול ביותר. מדי שנה מסמן
הקיץ את חידוש מאבקם הגדול נגד עסקניהם
המקצועיים ונגד הממשלה. מדי שנה
נדחית דרישתם להורדת שעות העבודה
בקיץ לשנה נוספת.
העבודה הגופנית המפרכת תחת קרני
השמש הלוהטות אוכלת את העוסקים בה,
ואחוז הנושרים, כבר מגיל צעיר הוא
גבוה. אלה מעדיפים להשתכר פחות במקצועות
קלים יותר: בתעשיה, בפקידות או
בניהול עבודה.
חסרים עשרה אחוז .״בעבודת הבניין
היתה תמיד נזילות רבה בעובדים,״
סיפר אריה לינדר, מזכיר פועלי הבניין
בתל־אביב .״בשנים האחרונות קטנה אמנם
הנזילות, אך גם מספר העובדים קטן באופן
יחסי. כיום, למשל, עובדים בתל־אביב יום־
יום שלושת אלפים עובדים ובכל יום חסרים
לעבודה כשלוש־מאות עובדים, כלומר עשרה
אחוזים.״
את המחסור הגדול בכוח אדם מנסים
למלא בשתי דרכים. אחת מהן היא הבאת
פועלים ערביים זולים מהמשולש. רובם
אינם מאורגנים בהסתדרות ומשכורתם מגיעה
רק לכמחצית ממשכורת חבריהם העברים•
הדרך השנייה היא גיוס עובדים צעירים
מיוצאי הצבא. לשם כך משתמשים בפיתוי
כספי. משכורתם של פועלי הבנייה
המתחילים היא גבוהה מזו של פועלי תעשייה
או כל ענף אחר. אך העבודה הקשה
והמפרכת אינה פיתוי רציני לצעיר שאפתני,
שאך זה השתחרר מהצבא. לכן ממהרים כל־כך
להסתלק מהבניין — מה גם שהמשכורת
המקסימאלית אינה כה גבוהה. משכורתי
של יעקב שמילוביץ, למשל — ,פועל בניין
סוג א׳ א׳ ,העובד 32 שנים במקצוע —
היא שבע־עשרה ל״י ליום, לפני הורדת המסים
למיניהם.
רכמטיזם ודדקת־פרקים. מאבקם
של שמילוביץ וחבריו אינה להורדת שעות
העבודה בלבד. כי אם כיום מקבל שמילו־ביץ
א>ת שבע עשרה הלירות תמורת שמונה
שעות עבודה, יקבל, אם יצליח מאבקו
להורדת שעה, את אותה משכורת תמורת
שבע שעות עבודה.
טענתם העיקרית של המתנגדים ליום
עבודה של שבע שעות בימות הקיץ היא,
שיש מחסור חמור בפועלי בניין בארץ. לכן,
משיבים הפועלים, יש להיטיב את תנאי־העבודה.
הטענה המעשית במקרה זה היא,
שרבים מפועלי הבנייה עובדים ממילא שעות
נוספות, מעבר לשמונה שעות העבודה הרשמיות.
יש לכך כמה סיבות. אחת מהן:
שהקבלנים הסובלים ממחסור בידיים עובדות
בכל הארץ, לוחצים על הפועלים לעבוד
שעות נוספות. הסיבה העיקרית: תלוש המשכורת
של שמילוביץ אינו. מרשה לו להסתפק
בשמונה שעות עבודה ׳בלבד, מכריח
אותו לעבוד תשע שעות מדי יום ביומו.
אם אמנם יעבוד שבע שעות, יוכל להסתפק
בשכר עבור השעה השמינית כתוספת שתבטיח
את קיומו.
אך לאן בכל זאת נעלמת משכורתו הגבוהה,
יחסית לפועלי התעשייה, של פועל הבניין?
״שכר דירה — 26 לירות,״ מונה
שמילוביץ ,״מסי עירייה — ,15 חשמל
ומים — עוד 18 לירות. שני הילדים שהולכים
לבית־הספר, אחד לתיכון; לנסוע לקרובים
בגבעתיים פעם בשבוע עולה שתי
לירות; ואוכל ובגדים וקולנוע פעם בשבוע
ועתון לפחות פעם ביום. הסוף הוא —
שבכל יום חמישי מחשבים איך לגמור את
השבוע.״
בדירתו של שמילוביץ יש פריג׳ידר (״הבת
הבכורה שלחה מארצות־הברית״) ומכשיר
רדיו.
מה בנוגע לחסכון בבנק?
״חסכון בבנק,״ מחייך שמילוביץ בביטול,
״החסכון שלי שצברתי במשך שנים, הם
רבמטיזם ודלקת־פרקים!״

מה הורה כאחדות־־העכודה? במשך השבועיים האחרונים דיברו עליה
יותר מאשר על בל מפלגה אחרת כארץ. אחד משריה, יצחק כד
אהרון, התפטר מהממשלה -והיו דרושות ישיבות אין־סוף ז כדי לאלץ
לכסוף! הכר אחר, ישראל בר־יהודה, להסכים להיות שר כמקומו. הוא
הסכים -אכל בלי חשק.
בכנסת התנגד חכר אחדות־העכודה יגאל אלון, שר־העבודה, להצעת
*מפלגות השמאל להקטין את מספר שעות־העכודה של פועלי־בניין
במשך חודשי הקיץ הקשים. ואילו כהסתדרות התנגדו נציגי אותה
מפלגה להצעת מפא״י להגדיל את שעות־העבודה של הפקידים,
כמשך אותה עונה.
חכר־המפלגה הפשוט -ועמו האזרח הרגיל -יכול היה רק לשאול
את עצמו: איזה משני הקווים מייצג את המפלגה? איזה נשמות
מתרוצצות בקרבה?
** וכדה יסודית אהת מטביעה את
חותמה על אחדות־העבודה: זוהי מפלגה
עירונית, המונהגת על־ידי תנועה קיבוצית.
במספרים יבשים: מתוך 66170 אזרחים שהצביעו
בעד אחדות־העבודה בבחירות לכנסת
הנוכחית, היו כ־ 10 אלפים חברי קיבוצים
וכשלושת אלפים אנשי מושבים. הרוב
המכריע של הקולות (למעלה מ־ 50 אלף) ניתן
בערים.

הרבה מזה של וזשצ׳ינה, הן במועצות ההסתדרות
והן בסולם־המנהיגות המפלגתי.

לאן נעלמו העירוניים?

^ י ן ככך פסול. שהרי ההתיישבות
העובדת סיפקה תמיד ליישוב הארץ־
ישראלי מנהיגים באחוז העולה בהרבה על
חלקה בכלל האוכלוסיה. אפשר היה לומר,

זאת השאלה ששאל מזכיר המפלגה, ישראל בר־יהודה, כאשר
נשאל אם הוא מסכים להתמנות כשר־התחבורה. בר־יהודה,
המתנגד למדיניות הכלכלית החדשה, דחה את ההצעה, אך לבסוף נכנע לרצון מפלגתו.
מוסדותיה של מפלגה דמוקראטית נבחרים
באורח דמוקראטי. כל סניף שולח מספר
נציגים למועצה הארצית, בהתאם לכוחו
היחסי. על כן, מתוך 300 חברי מועצת אח־דות־העבודה,
קרוב לשני שלישים הינם
עירוניים, והנותרים אנשי ההתיישבות העובדת.
אותו יחס קיים גם במרכז המפלגה,
בן 100 החברים.
לא כן במוסד הביצועי העיקרי של המפלגה,
המזכירות. שם נבחרים החברים בבחירות
אישיות, ולא כנציגי הסניפים. מתוך
16 חברי המזכירות, יש רוב מכריע של
אנשי הקיבוץ המאוחד. מנהיגיה האמיתיים
של המפלגה הם חברי קיבוצים: ישראל גלילי
(נען) ,ישראל בר־יהודה (יגור) ,יגאל
אלון (גינוסר) ,יצחק בן־אהרון (גבעת־חיים)
,משה כרמל (נעו) ,זאב צור (שדה־נחום)
.האיש מס׳ 1של המפלגה בהסתדרות,
חבר הועדה המרכזת יהושע וזשצ׳ינה,
הינו חבר קיבוץ אפק. המישנה שלו, משה
ארם העירוני, הינו בעל מישקל פחות ב־

במיקרה של אחדות־העבודה :״המנהיגות
הקיימת, שצמחה מן התנועה הקיבוצית,
הגיעה למעמדה הנוכחי הודות לעברה המפואר
ולנסיונה. גלילי היה מראשי ההגנה,
בר־יהודה היה ממניהי היסוד של
הקיבוץ המאוחד, זאב צור הינו אידיאולוג
התנועה הקיבוצית. במרוצת הזמן תצמח
מנהיגות כזו גם מקרב האגף העירוני של
המפלגה.״
אולם אחדות־העבודה של היום לא נוצרה
ערב הבחירות האחרונות, ולא מאתמול
נתמכת היא על־ידי רוב־קולות עירוני.
המפלגה כפי שהיא כיום הינה גילגול של
איחודים ופילוגים עם יתר תנועות ההתיישבות
ומפלגות הפועלים העירוניים. עוד
בראשית דרכה כמפלגה, הצטרפו אליה מנהיגים
של מחנה פועלים עירוני (פועלי ציון
שמאל) .לאן נעלמו מנהיגים אלה?
היום אפשר לראות רק אחד מהם בצמרת
המפלגה: ח״כ נחום ניר־רפלקס. ערב
הבחירות האחרונות היה צורך במאבק פני־

שאינה יודעת לאן רננות
מי ממושך, במוסדות העליונים. של המפלגה,
כדי להבטיח לו מקום ריאלי ברשימה
לכנסת.
כיצד חוסלה השפעתם של מנהיגי הפלג
העירוני? האם מפני שהיו בעלי כושר אישי
מוגבל יותר מחבריהם הקיבוצאים?

הקיבוץ משרם

*>ן*אלות אלה חשובות לא רק מבחינה
*/היסטורית. שהרי התהליך שפעל בעבר
פועל גם כיום. מאותן סיבות שירד משקלם
של המנהיגים העירוניים של שנות ה־,40
יתקשו מנהיגי הפועלים העירוניים של היום
להטביע את חותמם על אחדות־העבודה
של מחר. המפלגה תמשיך להיות מושתתת
על רוב עירוני ומונהגת על־ידי מנהיגות
קיבוצאית — אלא אם תיקרה מהפכה בתוך
המפלגה ומסביב לה.
כוחו של הקיבוץ המאוחד בתוך המפלגה
אינו טמון דווקא בקאליבר האישי של מנהיגיו.
יש לו גם מקור פרוזאי ביותר: הוא
המממן, למעשה, את המפלגה. הסניפים
העירוניים גובים אמנם סכומים כלשהם
מחבריהם, אך סכומים אלה מכסים בקושי
את הוצאות הסניפים. מרכז המפלגה, על
כ־ 300 פעיליה, יכול לקיים את עצמו הודות
לכסף שהוא מקבל מן הקיבוץ המאוחד.
כסף זה מועבר לו במקובץ, כדמי־

הוא כסאו של יצחק בן־
אהרון, שר־התחבורה. תמונה
זו צולמה בבית הנשיא בירושלים, בעת השבעת הממשלה,

הנסא שהתפנה

חבר של חברי המפלגה בקיבוצים.
ההסבר הפורמאלי: בקיבוצים אין סניפים
במובן העירוני, על כן אין גם הוצאות־אחזקה
של סניפים אלה. דמי־החבר, הנגבים
במרוכז מגזברות כל קיבוץ, מועברים לקופת
המפלגה. יוצא, שגם הפעילים העירוניים,
הרחוקים מבעייות הקיבוץ ומהוויו
היומיומי, מקבלים את משכורתם מכספי
הקיבוץ.

שבה פיעל בן־אהרון מתוך הרמוניה הדוקה עם שרי מפא״י, תמך
ללא הסתייגות בתוכנית הכלכלית החדשה, הגה את רעיון חסכון-
החובה. כשהסתייגה מפלגתו ממנ״ח, החליט השר לפרוש מתפקידו.

תמיכה זו מתבטאת לא רק בתשלום
קבוע זה. כל הוצאה מיוחדת של המפלגה,
שאינה בגדר תקציבה השוטף, ממומנת
בהכרח מכספי הקיבוץ. דבר זה מגביר
עוד יותר את כוח הקיבוץ בניהול
ענייני המפלגה. למשל: אם רוצה המפלגה
לשלוח שליח מיוחד לארץ מסויימת, לתפקיד
מיוחד. לא די שמזכירות המפלגה
תאשר את השליחות; היא גם צריכה למצוא

מפלגת־שלטון שתדכא את התביעות המעמדיות
של הפועלים.
לפלג הקיבוצאי היו חישובים אחרים. גם
לו היה ברור מהי אופיר, של מפא״י. אולם
הוא צידד בכניסה לממשלה, בהסבירו כי
בשבת המפלגה בקואליציה, תוכל לרסן
פעולות אנטי־פועליות. ואילו באופוזיציה,
תוכל רק לחרוק שן.
אך לא שיקול זה הוא שהכריע את הכף

בעל נווחו
לה מימון. העניין מובא, איפוא, לדיון
במזכירות הקיבוץ המאוחד. אם מזכירות
זו מסכימה לשליחות ולשליח — יתבצע
הדבר. אחרת — לא יצא לפועל.
יוצא, למעשה, שכל החלטה חשובה של
המפלגה, צריכה להתקבל תחילה במזכירות
הקיבוץ המאוחד. שם מכריעים אם ישראל
גלילי יסע לאו״ם, ואם תצטרף המפלגה
לממשלה או לא. ראשי המפלגה, שהם חלק
ממנהיגות הקיבוץ המאוחד, דואגים לאחר
מכן להביא את ההחלטות לפני מזכירות המפלגה,
ולהעברתן שם.

להצטרף או לא ז

.נן, איחס!,

שר־י
יי העבודה סבור כי יוכל לפעול ביתר יעילות בקרב מפא״י, וכי

כך ייקל המאבק. קרוב למצלמת: ישראל גלילי, מנהיגיה הפוליטי של אחדות־חעבודה.

אין כל פסול בכך — אלא אם
* /קיימים ניגודי־אינטרסים בין העירוניים
וחברי הקיבוצים. הסביר השבוע
אחד מחבריה הבולטים של ההנהגה העירונית
:״מוגזם לומר שיש ניגודי־אינטר־סים.
אבל אין ספק שיש נקודות־מוקד
שונות להתעניינות החברים העירוניים וחברי
הקיבוצים. עם כל הערכתי לבעיית
החקלאות, אני רגיש יותר לשאלת תוספת־היוקר.
ואיש ההתיישבות מתעניין יותר
בבעייות החקלאות, גם מבלי להתכחש לבעיית
תוספת־היוקר של הפועל העירוני.״
זוהי הגדרה נכונה, אם כי חלקית.
גם התנועה הקיבוצית וגם הפועלים העירוניים
הרשומים באחדות־העבודה< ,
אשר הצביעו בעדה, מגדירים את עצמם
כסוציאליסטים. מצע־הבחירות של המפלגה
הינו מצע פועלי סוציאליסטי מובהק. אולם
בתוך המסגרת הפועלית הכללית, רק החברים
העירוניים הינם פרולטריון במובו
המקובל של המלה. האינטרס היסודי המדריך
אותם הוא המאבק לתנאי־עבודה
טובים יותר, לשכר גבוה יותר.
ואילו התנועה הקיבוצית, המורכבת אף
היא מאנשי־עבודה, הינד, בעלת אינטרסים
כלכליים מגוונים. היא מורכבת לא רק מפועלים,
כי אם גם מנותני־עבודה, יצרנים,
בעלי הון (וחובות) .בחשבון הסופי, קשור
מצבו הכלכלי של החקלאי במצבו של הפועל
העירוני. אולם בבעיות היומיומיות
יש לכל אחד מהם מוקדי התעניינות שונים.
אינטרסים
אלה קובעים את הקו המפלגתי
לכל אורכו. כאשר צפה ועלתה השאלה אם
להצטרף לממשלה, אחרי הבחירות האחרונות,
פעלו האינטרסים השונים בכיוונים
שונים. העירוניים, ברובם, התנגדו לכך.
הם כבר ראו את מפא״י באורה החדש:

בעד ההצטרפות. קבע מצבו המשקי והחברתי
של הקיבוץ המאוחד. השותפות בממשלה
פירושה, במציאות של המשטר, שותפות
גם בטובות־ההנאה שיש ביכולתו של
המשטר לחלק. פירושה תקציבים ממלכתיים,
אוזן קשבת במשרדי הממשלה, חלוקת שליחים.

מסת
מכ״ח
ן 0ניסתאחדות ־ העכודה לממשלה
השליכה את המפלגה לתוך תהום של
מבוכה פנימית. אפילו אידיאליסטים ישרים
של התנועה הקיבוצית, שהאמינו בעקרון
״השותפות באחריות״ ,לא יכלו להתעלם
מן ההאשמה, כי המפלגה מכרה ׳ את בכורתה
הפועלית בנזיד העדשים של טובת
הקיבוץ המאוחד.
ההצטרפות לקואליציה, אחרי סערת פר-
שת־לבון, בה הוקיעה אחדות־ד,עבודה את
נטיותיו הדיקטטוריות של בן־גוריון, גרמה
אכזבה ומרירות. הסניפים העירוניים
שקעו באדישות עמוקה, כשרק המזכיר (לרוב
עובד בחצי־שכר) וכמה חברים בודדים
פוקדים את המקום ומתעניינים במעשי מפלגתם.
אחדות־ד,עבודה לא הצטיינה בקואליציה
בעמדה עצמאית כלשהי, נראתה
לעיני כל בגרורה ממושמעת של מפא״־.
התוזדה בכנות אחד הפעילים הצעירים של
הקיבוץ המאוחד :״לא היינו פירמה ברחוב,
ובפנים לא היה לנו ממי לשאוב מוסר.״
ואז באו הפיחות והמדיניות הכלכלית
החדשה. בתוך ההמולה הכללית, נבלעו
צעקותן הם של הקיבוצים נגד מכ״ח. היו
אלה צעקות חזקות. התנועה הקיבוצית,
המנהלת את רוב עסקיה בעזרת הלוואות מכל
הסוגים, מצאה את עצמה נפגעת קשות
מהפיחות. בן־לילה גדלו חובותיה פי־שלוש.ץ,
זאב צור, תת־שר החקלאית לשעבר ואח;
מהוגי־הדעות של הקיבוץ המאוחד, התייצב
בחריפות קיצונית נגד מכ״ח. אשכול
ניסה אמנם להרגיע כעבור זמן את הקיבוצים,
אך תחושת־העלבון־והפגיעה הספיקה
כבר להכות שרשים בהכרתו של כל קיבוצניק.
ישראל
בר־יהודה, מזכירה הקפדן והמסור
של המפלגה, התייצב אף הוא נגד
המדיניות הכלכלית החדשה. כי הוא ישב
במרכז־ד,עצבים של המפלגה, חש במישרין
את התמרמרות הפועלים, שהועברה אליו
באמצעות פעילי הסניפים. משה כרמל, שבתפקיד
עורך למרחב הצטיין באומץ מחשבת־
(חמשו בעמוד )15

תצפית׳

כל הזכויות מסורות

• עמום בן־גוריון, כנו של ראש־הממשלה המכהן כמפקד
משטרת מהוז תל־אביכ, יתמנה כקרוב לתפקיד דיפלומטי.

כפי

הנראה יחליף עמוס את ירוחם כהן בתפקידו כשגריר ישראל בליבריה.
• התנגשות קרובה יותר בחזית העבודה: גם לאחר אישור
ההחלטה לבטל את שעות־הקיץ של הפקידים, על־ידי הועד־הפועל של ההסתדרות,
תיתקל החלטה ז ו בהתנגדות חריפה. קיימים כל ׳הסיכויים כי ועדי־עובדיס
במקומות־עבודה גדולים יסרבו לקבל את מרות ההסתדרות בעניין זה, יורו
לפקידים לעבוד יום־עבודה קצר, כמקודם. החלטה זו, הנוגעת ל־ 80 אלף
פקידים המאורגנים בהסתדרות הפקידים, ול־ 40 אלף פקידי המנגנון הממשלתי,
כבר דחפה כמה ועדי־עובדים לגישושים ליצירת מגע בינייהם, לקראת פעולה
אנטי־הסתדרותית אפשרית.

• ייעשה נסיון להקים הסתדרות נפרדת של פועלי התעשיה,
בקרב ההסתדרות הכללית. צעד זה מכוון לשחרר את פועלי התעש-ה
מן התלות המוחלטת במסגרת הכלל־הסתדרותית, כדוגמת הסתדרות המורים,
לתת להם יותר חופש במאבקם על השכר. בעד הצעה זו יצביעו אחדות־העבודה,
מפ״ס ומק״י, ואולי גם הליבראלים. נגדה: מפא״י, בכל החריפות.

• כפעם הראשונה בתולדות הדיונים על תקציב המדינה
יגישו סיעות אופוזיציוניות הצעות ממשיות כיצד לצמצם את
התקציב. בעוד שמשרד האוצר עצמו יעלה הצעות לצימצומיס במשרדו
בסכום הפעוט של 400 אלף לירות, והמפלגה הליבראלית תציע לקצץ את כל

(המשך מעמוד )9
ורעיוני, התנגד אף הוא למדיניות של
אשכול. הוא אף לא החמיץ שום הזדמנות
להזכיר כי התנגד — ועודנו מתנגד —
לשותפות הנוכחית עם מפא״י.
יתר המנהיגים העדיפו, ברובם, לא לנקוט
עמדה נגד מכ״ח, ציפור־הנפש החדשה של
צמרת מפא״י. אחדים מתוף הזדהות עם
מדיניות זו, אחרים מתוך נסיון לפשר בין
תביעות אנשי־השורה לבין הכמיהה להמשך
השותפות הקואליציונית.

יוקר -גם בקיבוץ
ף • תנאים רגילים היתד, המפלגה עוב־

_ 1ר ת שלב זה ללא זעזועים מיוחדים.
אולם התנאים שנוצרו במדינה לאחר הפיחות
לא היו תנאים רגילים. מאות אלפי
שכירים, שנפגעו מעליית המחירים, החלו
מדברים על מאבק. במאות מיפעלים ברחבי
הארץ התקוממו ועדי־הפועלים נגד תכתיב
העסקנים המפא״יים והקימו וועדי פעולה.
ביניהם היו גם חברי אחדות־העבודה
ואוהדיה. הם מצאו את ביטויים באמצעות
המחלקה המקצועית של מרכז אחדות־העבו־דה.
משך שנים היתה זו מחלקה אפורה,

,אין דבר, גורדגון _ אגי בדגרגז רך!
התקציב, לפי שיקולי האוצר עצמו, ב־ 5אחוזים, תציע תנועת החרות קיצוצים
מפורטים במנגנון. הצעתה הראשונה תהיה לקצץ את מנגנון משרד־יהאוצר בסן
7־ 6מיליוני לירות.

>• צפה לבד שלא יוארו רחובות נוספיים, ותחול האטה
בקצב סלילת הכבישים הלא־סלולים, כרוב ערי הארץ. אחד
מצעדיו הקרובים של משרד־האוצר יהיה להכביד בצורה דרסטית על כל
תקציבי הפיתוח של הרשויות המקומיות. זאת יבצע האוצר, על־ידי מניעת
הלוואות ,׳הגבלת התחייבויות וצימצומי אשראי.

• ראשי משרד הבטחון יעשו נסיון נוסף לפגוע במעמד
הכתבים הצבאיים. הפעם לא יחזרו על הצעד אותו נקטו נגד כתבו
הצבאי של העולם הזה, אשר האמנתו בוטלה, אלא יעשו פעולות
הקלעים להדחת כתבים צבאיים שאינם סריס באופן עיוור למרותם.
העקיפים יופעלו על עורכי היעתונים, גם באמצעות קנסות וכן נגד
עצמם, על־ידי מתן הוראה לאנשי בטחון שלא ידברו עמם. שני
מאחורי הצעדים הכתבים הכתבים

המועמדים לטיפול זה: איש מעריב אורי דן, ואיש הארץ זאב שיף. במקומם
יבקשו ראשי משרד־הבטחן ן למנות כתבים הנתונים יותר למרותם.

• אין בל בטחון בי מפ״ם תוציא בקרוב את ספרו של
אהרון בהן. הידיעות בעניין זה שהופצו בעתונות אינן מוסמכות. מוסדות
מפ״ם טרם ׳החליטו בדבר, והנטייה היא עדיין להשהות פירסומו ככל האפשר.

• תחרות רצינית תקום תוך שנים מעטות למיפעל־הנחושת
של תמנע, במרחק 15 קילומטרים ממנו. בצד הירדני גילו
גיאולוגיס גרמניים חלק ממיכרות שלמה המלך, ובהן עפרות עם תכולת
נחושת של למעלה מאחוז אחד, הראויות לניצול מסחרי.

• הקרב הגדול הבא בחזית השבי ייערף בתחילת השנה
החדשה, עם התחלת המשא־ומתן כין נציגי הפועלים והמעבידים
על חידוש חוזי־השכר הקולקטיכיים. מנוי וגמור עם
הפועלים לדרוש העלאת שכרם היסודי, בייחוד לאור נסיונותיה של הממשלה
לעקר בצורות שונות את תוספת־היוקר. בקו הראשון של ׳המתנגדים לכל
העלאה יעמדו השרים הכלכליים של מפא״י.

בעלת חשיבות מישנית בלבד. לפתע הפכה
להיות נקודת־הקשר בין המפלגה לבין מחנה
גדול של פרולטריון תוסס.
היה ברור למפלגה, שהגיעה השעה להצדיק
את קיומה כמפלגה עירונית. רבים
ראו זכות־קיום לאחדות־ר,עבודה כמפלגה
עצמית לא בזכות גישתה לענייני חוץ ובטחון
(תיאורטית: קרובה למפ״ם, מעשית:
קרובה למפא״י) כי אם בשל מצעה החברתי,
להגנת הפועל. לא אחד הצביע בעדה,
בראותו בד ,״מפא״י בעלת הכרה מעמדית״.
פעיליד, העירוניים הבהירו היטב, שאם לא
תתייצב הפעם לצד הפועלים — שוב לא
תהיה לד, זכות־קיום כמפלגת פועלים.
הפועלים הממורמרים יפנו למפ״ם ולמק״י.
מכ״ח אף יצרה מצב בלתי־רגיל נוסף:
התנועה הקיבוצית התייצבה במלואה לצד
הפועל העירוני, נגד מכ״ח. הסבירה חברת-
קיבוץ השבוע :״כל חודש יש לנו הקצבה
של ארבע לירות, לדברי־מתיקה וקפה מהמחסן.
החודש, כשהלכתי לקבל את ד,מיצ־רכים
— נתנו לי הרבה פחות מהחודש הקודם.
גם קודם הבנתי מה פירוש עליית
האינדכס. אבל הפעם חשתי אותו, ויכולתי
להזדהות עם דרישת הפועל בעיר.״
על כן מילאו פעילי אחדות־ד,עבודה
תפקיד פעיל באירגון השביתות ההמוניות
נגד גזילת תוספת־היוקר, ובהכוונת ועדי־הפעולה
הנסערים. עד כדי כך הזדהתה
המפלגה עם תביעות הפועלים, שאף הושמעו
דיבורים על יציאה מן הממשלה.
ברגע בו נראה כי )אחדות העבודה
התגברה על התרוצצות הנשמות שבקרבה,
וכי גמרה אומר להתייצב לימין הפועלים
העירוניים גם במחיר יציאה מן
הממשלה, חלה תזוזה בכיח־ן ההפוך. ה־
(המשך בטנזוד )16
במדינה סטזדנטים
האש מו תנבח רו ת
״האדם שכתב את הסמרטוט הזה שיקום
ויגיד!״ צעק בועז פוקס בחלל האולם הגדול
של האוניברסיטה התל־אביבית. בועז,
המזכיר המשופם והנמוך של ועד אגודת
הסטודנטים, החזיק בידו כרוז מודפס, בו
הואשמו הוא וחבריו בהאשמות שונות.
״אני חוזר ואומר,״ עלה קולו של בועז
לאוקטבות הגבוהות ,״האיש שכתב את
הכרוז הזה, שיהיה לו דם לקום ולהודות
בכך!״
איש מחמישים הסטודנטים הנוכחים לא
קם ממקומו.
אך בועז לא ויתר. אחת לאחת מנד, את
ההאשמות, התגונן בפניהן והוסיף איום
משלו בסיומו של כל קטע :״האחראים
לפירסום כרוז זה — ייתבעו על כך לדין.״
חברי
הוועד האחרים ישבו בשקט. העיר
חבר אחר של הוועד, נתן ציפקס גבה הקומה׳
המסיים בשנה זו את לימודי המיקרוביולוגיה
:״מה הוא היה צריך לענות להם?
שיתן להם לדבר והכל היה עובר בשתיקה.״
כי האמת המרה של בועז לא היתר, כל
התגוננות לחלק מההאשמות שפורסמו על־ידי
מספר סטודנטים בלתי תלויים — הן
היו נכונות.
מכתב מסתורי. כאשר הוצגה רשימת
מועמדי ועד הסטודנטים לבחירות שלפני
שנה — בתקופת שיא פרשת לבון —
הוטעמה באחד העתונים העובדה המוזרה
שחלק ניכר ממומלצי רשימה זו, שקראה
לעצמה ״רשימה בלתי תלוייה״ ,היו חברי
מפא״י או מומלציה. המועמדים הכחישו
ידיעה זו.
למרות אי־תלית מוצהרת זו, הופיע ב־ג׳רוזלם
פוסט, לאחר הבחירות, מכתב בשם
מעד הסטודנטים התל־אביבי, בחתימת יושב
הראש הנבחר, בועז פוקס, לפיו מסתייג
הוועד מפעולות ארגון ׳הסטודנטים למען
הדימוקרטיוז, שהוקם באותם הימים. בועז
פוקס טען שהוא לא חתם על המכתב וכלל
לא שלחו.
הרוחות שקטו והרעד פעל שנה שלימה
ללא רעש ופירסומת, ועשה רבות לטובת
הסטודנטים. אך כשהתקרב מועד הבחירות
החדשות, טרחו מספר סטודנטים לעיין
ברשימת פעולותיו, גילו שם עובדות מעניינית.
ללא
מיברז. הגילויים המאלפים ביותר
היו, שלכל המשרות בשכר שנוצרו
בשנת פעולת הוועד, נבחרו אנשים ללא
מיכרז פומבי. עובדה מאלפת עוד יותר:
לכל ד,מישרות האלה נבחרו חברי ד,תעד
עצמם. כך, למשל, שירת יוסף קיוסו. חבר
מפא״י מוצהר ואיש התעה העובד במשרה
מלאה במחלקת החינוך התל־אביבית, בעבודה
נוספת בשכר בבית הסהר בוחן,
הומצא בחסות הסתדרות הסטודנטים התל־אביבית.

גם שימש יושב־ראש התאהדות ה־סטודנטים,
בועז פוקס, ביישב־ראש וכמז־כיר
כאחת. בועד הסטודנטים בא־ניברסיטר,
של ירושלים נהוג להציע מיכרז למשרת
המזכיר, שאינו נבחר ומקבל משכורת עבור
עבודתו.
החלטה על המדרגות. לפני הבחירות,
שעמדו לה,ערך השבוע, עמדה להתקיים
אסיפה כללית, בה יסוכמו פעולות
התעד. מאחר שמעולם לא הופיע לאסיפה
כללית כזו פורום מלא, קובע התקנון שיש
לקיים אספה שניה, אשר תתקיים לפחות
שבוע ימים אחרי האסיפה הראשונה, אשר
תהיה חוקית בכל מספר משתתפים שהוא.

הוועד הקיים קבע את האסיפה הראשונה
עשרה ימים לפני מועד הבחירות.
מנע בכך כל אפשרות לכנס אסיפה חוקית
בגלל מיעוט המשתתפים באסים :,דדא־שונה.
בנוכחות קומץ האנשים שהי• במקום,
התגונן פוקס בפני ההאשמות הכרוז —
חשב ששם קץ לעניין וטיהר את שמו הטוב
ולו רק בעיני הסטודנטים שנכחו באסיפה.
לכך
לא היו הסטודנטים מוכנים להסכים.
כשהתברר שחברי וזעדת הבחירות מונו, כניגוד
לתקנון, על־ידי ועד הסטודנטים ולא
על־ידי ועדת הביקורת, מחו על כך. חלק
מהם אף אירגן פטיציה לדחיית הבחירות,
דרש קיום אסיפה כללית חוקית ואפשרות
של הצגת מועמדים בהתאם למסקנות האסיפה.
בדיון קצר על מדרגות האוניבר־העויס
הזה 1250

מיטה, החליטו אנשי ועדת הביקורת לדחות
את הבחירות, לקיים במקומן עוד השבוע
אסיפה כללית, אשר תדון בכל אוסף ההאשמות.

הממשל
הצבאי
מוריד הדגל
״המשטרה! המשטרה באה לקחת אותי!״
זעק מחמוד סלים תוך כדי שנתו, בכפר
טירה שבמשולש. מאז שוחרר בערבות,
לפני שבוע, לא הירפה ממנו סיוט זה.
השבוע עליו להופיע בפני שופט השלום
בנתניה, כדי לעמוד בדין על אחת האשמות
המרעישות של השנה: הורדת דגלי
המדינה מבניינים ציבוריים בכפרו, ערב חג
העצמאות האחרון (העולם הזה .)1288
מחמוד סלים הוא בן .11
מלבדו יופיע כנאשם נער אחר מטירה,
בן .15 ילד שלישי יופיע כעד המדינה.
שלושתם הודו במשטרה כי הורידו את הדגלים׳
זרקום לתוך הבאר. אולם מאז שוחררו׳
חזרו באזני בני הכפר :״גם אתם הייתם
מודים אילו חקרו אתכם ככה.״
המטרות הושגו. נוסף להודאה, כללה
עדות אחד הילדים הודעה, כי שניים
מבני הכפר שילמו להם כסף לביצוע העבירה:
מזכיר מק״י במקום גאזי שביטה,
וצעיר אלים בשם עאדל סולטן. היו אלה שני
המבוגרים היחידים שהואשמו בכל הפרשה.
16 העצורים הנותרים, שנעצרו במצוד המוני
מלווה פרסום מחריש־אוזניים, שוחררו ללא
כל האשמה.
בני הכפר מלוכדים כמעט כאיש אחד
באמונה, כי המעשה לא היה אלא פרובוקציה,
שאורגנה על־ידי שליחי המושל הצבאי,
במטרה לעורר גל מחודש של זעם
נגד האוכלוסיה הערבית, ולעשות חשבון
עם כמד, ממתנגדי המימשל המושבעים.
עובדות רבות נותנות חיזוק של ממש לאמונה

מטרות ההאשמה כבר הושגו, יהיו תוצאות
המשפט אשר יהיו:
• הפירסום המודגש של חילול הדגלים,
בשיא חגיגות יום העצמאות, עורר זעם
ורחב נגד המיעוט הערבי.
י• כאשר הופיעו שני נערים מכפר טירה
בבית־ספר יעמל בפתח־תקוזה, עם התחדש
הלימודים אחרי יום העצמאות, יצאו
חבריהם־לכיתה העבריים מן החדר .״לא
נשב עם מחללי דגל המדינה!״ הודיעו.
היתד׳ דרושה התערבותו של המנהל, כדי
להסביר לתלמידים כי לא כל ערבי מטירה
אשם בפגיעה בדגל.
• ששה פועלים מבני הכפר, העובדים
מחוץ לכפר, פוטרו מעבודתם — ״כי אתם
מטירה!״
• בעל־צלמניה בכפר־סבא, שנהג בעבר
להציג תמונות לקוחותיו הערביים בחלון־
הראזזה, כדי למשוך לקוחות נוספים מכפר
טירה הסמוך, מיהר לסלק את התמונות
מחלונו, למחרת פירסום הידיעה על חילול
הדגלים בטירה.
הסביר מורה מבני הכפר, שהיה בין
העצורים :״עוד לא הוכח מי הוריד את
הדגלים, ובפקודת מי. אבל את משפטנו
כבר חרצו ברחוב העברי!״

מנעון
החרמהממשל תי ת
לא כל חברה בפיקוח ממשלתי יכולה
להרשות לעצמה להחרים חברה אחרת בפיקוח
ממשלתי. חברת החשמל, הנתונה
לפיקוח משרד הפיתוח, מרשה זאת לעצמה.
כל מי שטרח והביט בצידו השני של תלוש
תשלומי החשמל שנשלח על־ידי החברה לכל
צרכניה לפני חודש, התפלא בודאי לראות
שמרשימת הבנקים המורשים לקבל את
תשלומי חברת החשמל מחקו בדיו, בכתב
יד, את בנק הדואר.
אך רוב הצרכנים לא שם לב למחיקה
המאולתרת. לכן, הדפיסו החודש טפסים
חדשים, בהם לא מופיע כלל שמו של בנק
הדואר. ליתר בטחון צורף לכל טופס פתק
נייר צבעוני, בו מדגישים את העובדה שיש
לשלם אך ורק בבנקים הרשומים בצדו השני
של הטופס.
את חידת ההחרמה הסביר דובר משרד
הדואר, דניאל מולד :״אמנם זה אינו רגיל
ולא טוב שחברה ממשלתית תחרים חברה
ממשלתית אחרת. אבל חברת החשמל היא
חברה העובדת על רווחים ומקפידה על כל
פרוטה. כאשר העלינו לפני זמן לא רב את
תעריפי הדואר, העלינו כמובן גם את
תעריפי שירותי בנק הדואר. חברת החשמל
דרשה שלא נעלה לה את התעריף, אך לא
העולס חזה 1290

דוקטור ביג׳י
זהו שיר שהועכר מיד ליד כין הסטודנטים של
הטכניון, מייד עם היוודע החלטת הנהלת המוסד
להעניק לביג׳י תואר דוקטור לארכיטקטורה. שעה
שהדוקטור החדש עמד עטון ז-גלימה לצידו של
נשיא הטכניון כפועל, פרופסור דויד גינזכורג,
עמדו נגד עיני מאזיניו שורות השיר הזה,
שמחכריו האלמונים לא גילו כפומכי את זהותם.
תן מוירת ! תן מורת! ם$ווי בבראבורה!
הנה הגיע הרגע חהיקטורי!
מסלקים פה האר 3אך כי(ך יק) פטורה
לאחד?דורו הופך ל ...אחד בדווי
בנאי הפרישות, אדריכל?רשות
הופך פה היום לאיש לפה־תואר
דוקטוראטים כבר לש לו עכשיו בשלשות
יהיה נא דוגק 1ה לנוער!
בתפס( אסך גל — פה ילכו לפי קו!
ב?!תחו האנך — אנוכי הוא קאד.
במחוגה את אחוג הוא יקבע לפי צו,
ולבנה את ביוזנו לשר מן ן זיסוד״
כ;ר אמרו סזיל, זה אלפלים זן נות
פהן ם ׳קזכוחר עוד לב;
הבולס מפני דוקטוראט ה?בוד —
דוקטולאט הכבוד רודף אסריי
כי במקום ׳?אין אנשלם—
הקזתדל (גאמר) להיות איש
אך במקום קואין ענשים —
השתדל להיות ...עפקן־ביש.
ואקזר לתורה? זו אינה ;עלה
היא פשוט קך דום לבנות בו
יכולנו כמובן להיענות. התוצאה — הם
החרימו אותנו.״

מפעלים
ה ק רן המת קיי מ ת
גאוותו של דויד תדהר בכך, שאת מפעלו
הגדול עשה בכוחות עצמו, מבלי
להיות פקיד, ממונה או נבחר, המקבל
משכורת בסוף כל חודש. ואמנם, מפעל־חייו
— האנציקלופדיה של חלוצי הישוב
ובוניו — הוא המפעל הלאומי היחידי שהוא
גם מפעל פרטי.
תדהר לא רק אסף את החומר הנדיר והביאו
לדפוס. עד היום הזה הוא גם עושה
את כל העבודה המשרדית השיגרתית, ולא
פעם אורז בעצמו את הספרים למשלוח. דברים
אלה גוזלים ממנו זמן יקר — והעבודה
שלפניו עדיין מרובה.
עד כה הופיעו 11 כרכים של האנציקלופדיה.
בימים הקרובים יצא הכרך הי״ב,
מתוך 20 הכרכים המתוכננים.
השבוע, במלאת 65 שנד. לתדהר, החליטו
ידידיו לעזור לו בביצוע משימתו. ביוזמת
אחדים מהם, הוחלט על הקמת קרן ליהנזשכת
המפעל הגדול של דויד תדהר ,״לתת בידו
את האמצעים המספיקים לסיים בלי דאגה,
ובמרצו הידוע, את יצירת חייו.״
ידידו הוותיק, שר־המשטרד, בכור שיטרית,
פנה בכתב אל מכריהם המשותפים.
התשובות החלו מגיעות בקצב מעודד.
ראשון היה מכתבו של נשיא המדינה,
ידידו הוותיק של תדהר, שצירף המחאה
על סך 200ל״י וביטא את איחוליו להצלחת
המפעל.
אם אמנם ייענו כל מוקירי תדהר לפניה
זו, יוכל מעתה החוקר־הסופר להקדיש את
זמנו לכתיבה בלבד. את אריזת הספרים
ומשלוחם יוכל להשאיר לאחרים.

משפט
ע ל אנ שי ועונ שי
קהל מאות מילא את הרחבה שלפני קולנוע
מוגרבי. אולם בעוד שבכל ליל שבת
מורכב קהל זה בעיקר מאנשים המשוטטים
להנאתם, היתה, הפעם, לרובו של הקהל
מטרה ברורה. הכובעים השחורים והכיפות
הרקומות הבדילו בינם לבין האחרים. מט
(כשם
שגך מנלה — סדשה וגקליה —
הפקה ל ...גרדום לקנות בו)
במתימטיקה — נופסת הפלאים
היא: אני — ואפסי עוד. תהו,
פיסיקה גך דיגית — זהו סוד לפתאים,
אך אני (לאפסי) יודעהו
תנו לי רק גקדת משען —
ואהפוך את לבון על הראש!
ולקו מקביל להפך ג׳ו גולן
לעולם מכריו לא יפגוש.
אך ריכל, משפטן, פילוסוף — זה האיש!
אקדמלה שלמה פה צועדת!
העניקו לו תאר נוסף: אך כי־ביש!
היא !פשיך ליב^ה המולדת!

רתם: למנוע בכל מחיר את קיום הצגת
להקתו של פיטר פריי, על עכברים ואנשים,

שנקבעה לאותו ערב.
כרטיסים כאוויר. ימים מספר קודם
לכן קיבל מנהל הלהקה רשות מעיריית תל-
אביב, לערוך את ההצגה, בתנאי מפורש
אחד: אין למכור כרטיסים בקופה בערב
ההצגה.
אנשי הלהקה מילאו אחר ההוראה כלשונה•
הם אומנם לא פתחו את הקופה, אך
מכרו כרטיסים בחצר קפה נוגה הסמוך.
דבר זה עורר את חמת הציבור החרדי
הגדול שהתאסף במקום. ביניהם היה גם
יעקוב כהן 20 חייל צה״ל.
בתחילה עמד אף הוא בין המפגינים,
קרא קריאות גנאי לעבר מוכר הכרטיסים,
יצחק רחמים, שנאלץ להעתיק את מקומי
לחצר הסמוכה, לאחר שהקהל הסתער על
דוכנו. אולם משראה יעקוב כי הקריאות
אינן משפיעות ביותר, החליט לפעול ממש.
הוא נדחק בין המתקהלים, חטיף מידיו של
הקופאי את תיק הכרטיסים והכסף, החל
נמלט מהמקום.
הוא לא הצליח להתקדם יותר מכמה
מטרים, כאשר הקופאי תפסו בכתפו. במאמץ
נואש הרים יעקוב את ידו, הטיל
את התיק באויר, כשהכרטיסים נושרים ממנו
ומתפזרים על ראשי האנשים.
סכנה יותר חמורה. מייד הגיע שוטר,
אשר עצר את יעקוב ופקד עליו להלוות
אליו לתחנת המשטרה. רק בהתערבותו
של סגן ראש העיר, שנכח במקום, הסכים
השוטר לרשום את פרטיו של העצור ולשחררו,
תוך הבטחה שהלה יתייצב למחרת
לבדו במשטרה.
השבוע התייצב יעקוב בפני שופט השלום
התל־אביבי, ישראל זהר באשמת ״גניבה
מעל גופו של אדם.״
בא כוחו ניסה אמנם לטעון, כי על
השופט להתחשב בשולחו, שעשה מה שעשה
מתוך דחף ריגשי ולא על מנת לקחת את
הכסף לעצמו. אולם דעתו של השופט —
אשר הרשיע את יעקוב ושלח אותו לחודש
מאסר — היתד, הפוכה מזאת:
״לא ייתכן שא^רח, או איזה פלג בציבור,
יקה את החוק בידיו,״ קבע בפסק
דינו .״לכן אני רואה בעברתו של הנאשם
סכנה יותר גדולה מזו אילו גנב את הכסף

כדי להתעשר או להשביע את רעבונו.״

דרכי חיים
מ חי רההוכחה
נוסעי אוטובוס דן בקו 26 שלחו מבטים
תמהוניים לעבר יצחק מזרחי 53 אשר
עלה באחת התחנות שברחוב דיזנגוף בתל-
אביב, כשהוא נודף שיכר, מתנדנד על
רגליו ואינו מצליח למצוא משען להאחז
בו. אחד הנוסעים לחש לאשר, שישבה
לצדו :״גוי.״
הלחישה הגיעה לאוזניו של מזרחי, אש־נפגע
עד עמקי תודעתו היהודית, הפשיל
את מכנסיו והוכיח בעליל כי הוא יהודי
כשר. האוטובוס פנה למשטרה. מזרחי נעצר
והואשם בשכרות ובמעשה מגונה.
השופט רוזנפלד הבין לדידו של הנאשם,
קנס אותו ב־ 10ל״י בלבד.

דרכי אדם
מוסד ^׳וטל מנ׳
הוא היה אדם שלא הבינו אותו. אשתו
לא הבינה אותו ולכן נאלץ להכותה. בנו
הגדול לא הבין מדוע היכר. אביו את אמו
ולכן היכר, את אביו מנה אחת אפיים. גם
ברבנות לא הבינו בדיוק מדוע הוא רוצה
לקבל גט מאשתו ולכן נמשך משפט הגרו-
שין שלו כבר ארבע שנים.
לא כמו במזו־ה. באחד הימים נדמה
היה לברוך בירן — תושב גבעת רמב״ם
שליד תל־אביב — כי הנה הצליח למצוא
סוף־סוף מישהי שתבין אותו. הוא קרא
בעתון הגרמני ידיעות חדשות מודעה מוזרה.
אשד, אלמונית ביקשת להכיר ידיד
לחיים, אשר יהיה מוכן לחיות במחיצתה
ללא התחייבות נשואין. ברוך התיישב, כתב
את המכתב הבא:
״כעת קראתי את מודעתך בעתון. הנני
אקדמאי בן ,59 אבל בריא• בהחלט ונראה
צעיר מגילי. אינני מעשן׳ שותה, או משחק
קלפים (מלבד קצת בחברה) .בית נעים וחם
שוזה בעיני מעל לכל. הנני בעל דעה חופשית
וגלוי־לב ואיש אמונים (ג׳נטלמן)
ממדרגה ראשונה. נא למסור לי את כתוב-
(המשז בעמוד )14

הצגת בכזרו!

גלה. בת הגלים
**יפשעשרה אומללה.

עברה המשפחה לגור. האב החל לעבוד
כעורך העתון הפולני מביני קורייר,
גלה התחילה לגזור שחקנים, ויגאל, האח
הצעיר, לקרוע אותם. זה חשוב? היא שואלת
עכשיו, זה חשוב?
העבר בשביל הנערה השזופה, הוא כמו
העתיד עבורה: לשניהם היה אפאטית עד
אימה. בעולמה הפרטי והקטן תופס את
התפקיד הראשי רק ההווה הניצחי. לא המתוכנן,
המאורגן, כמו התלבושת האחידה
החומה שלה בבית־הספר. זה הוזה ׳מכל
הבא ליד. זה יכול ׳ להיות סרט, מסיבה,
בחינה, בחור חדש ׳ על שפת הים, ג׳ינט
חדשים. אבל עם זאת גלה אינה מנצלת׳
את המידרכה של דיזנגוף, אינה שותה
מצעדי פזמונים, מי־זאת־הלן־שפירא? היא
אינה מעכסת טוויסט, ואינה מספיק נלהבת
להשתגע למשהו או ממישהו. זה יצור הרחוק
מלהיות טיפשעשרה קלאסי. פחות
מדי מושחת, פחות מדי אכזרי. גלה מעולם
לא שמה רגל למישהו. היא פשוט נערת
מאי.

מה רוצים

ממנה.
רוקנו כבר עליה את מלאי ההשמצות שבעולם.
שהיא חסרת׳ בושה, אבחנה, מצפון,
אחריות ושכל. שהיא הורסת את
רגליה בבאלרינות, את עורה במייק־אפ זול,
את שערה המנופח בספריי, ואת עיניה חסרות
ההבעה ברומן זעיר. שמרכז עולמה
הרוחני עומד על חתיכי רוק וטוויסט,
ושהיא שטופת מצעדי פזמונים. שהיא מפלצת
בבלו ג׳ינס, וממסרה רעשנית בקולנוע.
ומה לא? לא נותנים לה מנוחה, לא מבינים
איותה, מכנים אותה — בהנאה מרושעת
— אינפאנטילית, פסיכית, מופרעת,
לא־נורמאלית, ומואילים לנחם אותה שזה
יעבור מהר, כמו כל אדמת או אבעבועות.
הנערה התמירה, אשר ביולי אשתקד היתה
בת , 17 איננה מיס טיפשעשרה בכבודה
ובעצמה. לה קוראים גלה לנגנס. בעוד
הגברת הראשונה מתרוצצת, מתפעלת, צווחת
ומשתדלת לאמת את ההשמצות עליה —
מתנהלים חייה של גלה באוזירה מיושבת
ובמסגרת של חיי נזירה. פחות מסעירים,
אפילו. היא שלוזה, קרירה, משוחררת, לגמרי
סותרת את התמונה המקובלת של הטי־פשעשרה
המטורפת.
היא יושבת בשביעית ריאלית, בגימנסיה
שלווה, בספסל ראשון .״אין לי שום אפשרות
להעתיק,״ היא מבקשת לציין, בנימת
התנצלות כנה. לזכותה לא נזקף שום פשע
תחת אף המורה. שום סידור. היא לא הטיפוס
לזה, אין לה דם, מאבחנת היא בהצלחה.
היא מצטערת שזה ככה.

הווה ניצדוי כבלו־ג׳ינם

הי א? אהתע? 5המהג שי ק ה

<|0 0כשמלחמת השיחרור היתה ב־
1 9 4 0עיצומה, היתה עדיין גלה בת
הארבע בביתה הארעי, בעיר לודז׳ שבפולין.

שה לדובב אותה. היא שונאת
1, /להביע את עצמה. הבעת הפנים שלה
\ קפואה משהו וזה מדגיש את אדישותה
החיצונית לסובב אותה. ההסתייגות
שלה מאנשים היא אמיתית. היא מפחדת.
אין לה מראות גדושים מילדותה. העדות
ההיסטורית הראשונה אודותיה זכורה לה
מגיל חמש. היא גרה אז בפולין, בבית
כזה, עם שער כזה, וכל מיני רהיטים
כאלה והכל. את דברי הימים הקדומים שלה
היא קלטה מאב׳שלה. בדרך מסיביר לפולין,
לפני תום המלחמה, בקרון בהמות, כשהרכבת
אינה נעצרת גם לשנייה, נשמעה
צווחתה הראשונה, שנבלעה בצפירה. היא
נולדה בעזרתו האדיבה מאוד של דוקטור
פריבם, היום דיקן הפאקולטה לרפואה
בירושלים.
״יש לך שיניים יפות.״
״סתם מלאות חורים,״ היא מוכרחה להוסיף.

״הרבה
היו רוצות להתחלף בשער החלק,
הבלונדי כמו שלך.״
״אני שונאת שער חלק. גועלי. אני מתה
שיהיו לי פעם גלים.״
עולמה הפרטי, המושחל תמיד בבלו
ג׳ינס וחולצת גבר רחבה, חש אינסטינקטיבית
להרוס כל מחמאה. היא אינה משתמשת
בשפתון. זה לא מתאים לה, היא חושבת.
הגבות אצלה מרוטות והיא מפדרת
את האף רק בערב, כשהיא יוצאת. עיניה
הירוקות זוכות לטיפול מרושל. לעיתים
רחוקות נוסף בהן קו־עיפרון קלוש. פעם
בשבוע היא פולשת למספרה, הפולטת אותה
עם גלגל חיצוני, ורגועה עד השבוע הבא.
לא מאמינים לה בכיתה שהיא אינה צובעת
אותו, וזה לא איכפת לה.
כשגלה היתה בת חמש וחצי, ניתנה לה
האפשרות לגור בבית־עולים עלוב, באבו־כביר,
בת שש וחצי ללמוד בכתה א׳ בחולון,
ובת שבע וחצי לעלות לכתה ב׳
של בית־הספר איילון ברמת־יצחק, לשם

מחשבות בעננים

ביותר את נערת מאי, תלמידת שביעית ריאלית.

מכבים בשמיים

ץ הו מאי הנמשך שנים־עשר חודשים על
1שפת־הים של פרישמן. שם היא היא עצמה
יותר מכל מקום אחר. כי עור ספוג אול־טרה־ויולט
+מלח +חול = גלה מרחוב
יהואש, מאחורי הסופרמארקט בבן־יהודה.
״אני אוהבת את הים, בלי סיבה. זה
ישמע מצחיק נורא אם אגיד שזה בגלל
המרחבים והאופק וכל המלים המפוצצות האלה.
בשבילי הים זה הרגל. כמו האוכל
שלי. הסברים מיותרים.״
וכך, ללא סיבה, החל הרומן שלה עם
הים לפני שלוש שנים. ההורים עברו מגבעתיים
לרחוב יהואש, גלה קיבלה סטיפנדיה
ונרשמה לשלווה. בבגד־הים הדו־חלקי
הראשון שלה לא נחשף הטבור כמו
בביקיני שלה היום. היא היתד, בת .14 יש
זמן. השמש היתד, אוייבתה הגדולה, הים
השונא האישי שלה. אולם החול תיווך
ביניהם. השמש חדלה לשרוף, היא שיזפה.
שאלה של השקפה בלבד. גלה נעשתה לאלופת
הראקטות הלא מוכתרת של שפת־הים
בתל-אביב.
ישר מבית־הספר היא רצה לים, לשעתיים,
יום־יום. היא הורגת שם את הזמן
בחורף, בסתיו, בקיץ. מה משנה? רק לא
לפני בחינה. בין הגלים שרועה גלה על
חסקה, היא יודעת ׳לחתור בעצמה. אבל
אלופת הראקטות אינה יודעת לשחות. היו
לה יותר מדי מורים.
עם נערת מאי מתחילים תמיד. נערי השרירים,
המבקרים הקבועים, והלא־קבועים

אינם אומרים משהו לגלה. הם רחוקים
מדי. היא מעדיפה כוכבים של
בשר ודם, אותם היא תולה בחדרה, מעל מיטתה. הם מחייכים מקרוב.

ך ! אבל לא עמוק מדי. כי נערת
שזופה מפחדת מהים. היא איו

11 1 לשחות, כי יותר סדי *מתנדבים״ תציעו לה את עזרתם

היא אינה אוהבת אותן. גלה משועממת שם.
,,אני לא יודעת לרקוד, רק טאנגו. ואני
רוצה לרקוד, ולא הולך לי, מפני שאני
מתביישת נורא. לפעמים אני מתה לטוויסט,
אבל אני לא מעיזה.״
זמנה החופשי גובל ברוטינה. יש לה
חברה אחת טובה, מרים, מהכיתה המקבילה,
לה היא מספרת הכל. הן נפגשות אחרי
השיעורים, אם אין בחינה. נערת מאי אלרגית
לדגירה, אולם לומדת חזק לפני בחינה.
תלמידה־די־בסדר, זו הגדרתה על עצמה.
גלה חייבת להיות בבית ב־סז בערב. בערבי
שישי ושבת היא יוצאת רק עם בנים. אז
מותר לה לחזור ב־ 1אחר חצות. כל יום
שישי חוזרת השאלה — מה עושים? הדבר
מסתיים כרגיל בקולנוע, הצגה שניה. הבנים
לקחו אותה עד עכשיו שלוש פעמים לכליף,
פעם לעומר כייאם, אבל היא לא מתה מזה.
יש משהו בהופעתה הבשלה, הפרועה,
הביטניקית, המפנה אחריה את הראשים ברחוב.
היא מטעה .״כשאני עוברת, יש
לאנשים רושם שאני חושבת את עצמי להכי
יפה בעולם. מעירים הערות ואומרים, תראו
איך היא צבועה .,אני לא סובלת כאלו.״

״אני צמה כיום כיפור״

של החוף. מתחילים במאטקות. זה מרתק,
מלא תנועה. היו לה כבר מספר מפגשים
עם הפארטנרים. הם מבוגרים ממנה. אוה,
לא, היא שונאת ילדים בגילה, אינה מסתדרת
אתם .״עם הבנים בכתה אני רק
מדברת על שיעורים.״ עדיין לא היה לה
חבר. היא לא נושקה עד גיל שבע־עשרה
וחצי. והיא מכירה באנאכרוניזם שלה. אבל
כשזה קרה פעם אחת, היא מודה, זה לא
היה מה שחשבה וקראה :״קראתי בספרים
שמתעלפים מזה. אני לא התעלפתי. לא
הייתי בעננים כמו שכתוב בתיאורים האלה.
אני דווקא עמדתי על הבאלרינות שלי.״
הלימודים אינם מסעירים במיוחד את
נערת מאי. אולי קצת המאתימאטיקה. יש
לה בזה שבע, בכתה הריאלית, המורכבת
משמונה בנות והשאר בנים. אלמנטים שעשו
את כיתתה למפריעה ביותר בכל הגימנסיה.
״תמיד הייתי ביישנית וחזקה במאתי־מאטיקה.
עכשיו אנחנו לומדים על סינוס,
קוסינוס וטאנגנם. אז פתאום התחילו לקרוא
לי טאנגנס. זה דומה ללאנגנס.״

תה בתואר ״הכיתה המפריעה ביותר בגימנסיה1

שמונה הבנות בשביעית ריאלית הן מיי
עוט בכיתה, שמרביתה בניס, ואשר זכי
גלה רוצה ללמוד ארכיטקטורה בטכניון.

מרות שהיא בג׳ינס, כך אומרת
/גלה, היא בטוחה שאינה מאפיינת את
הטיפשעשרה .״לא ניגנתי בחיים שלי בכלי.
אין לי טראנזיסטור ואני לא מתנועעת כשאני
שומעת ג׳ז.״ פעם היא חשבה שהיא שונאת
מבוגרים ואוהבת את מרלין מונרו.
היום היא שונה לדעתה. אינה פולטת ציח־קוקים,
אינה מפטפטת. מבקרת את עצמה
ואין לה אילוזיות לגבי בנים .״כולם אותו
הדבר. רוצים את כל הבנות.״
בחדרה מודבקות לקיר בארדו, מארינה
ודלאדי, סופיה לורן, הארי בלאפונטה, מי
בריט, ז׳אק שארייה ופאסקל פטי. לפתע
היא מוצפת רגשות אשמה .״זה עוד מגיל
.10 חבל לי לזרוק. אבי היה מקבל סינמונד
ולי חבל לזרוק תמונות יפות כאלה. אז
ככה זה נהיה התחביב שלי, לאסוף שחקנים
יפים. אני אוהבת דברים יפים, לא חשוב
אם זה גבר או אשה.״ את סיגנון סידור
השער שלה היא רכשה מאז ראתה את
מארינה ולאדי במכשפה. אומרים שהיא דומה
לה טיפ־טיפה. וגם למי בריט. השכנים
חושבים שאמ׳שלה נוצרייה ולה עצמה קוראים
שיקפה ברחוב ,״אף על פי שאני צמה
ביום כיפור,״ היא מכחישה את הרכילות.
עולמה הקטן והתמים אינו משופע בספרות
.״אני אגיד לך, פשוט אין לי זמן
לקרוא. הזמן היחיד זה במיטה, עד שאני
נרדמת.״ היא קוראת ספרים מעטים ביותר,
אלה הנראים לה מעניינים בארון הספרים
העמוס של המשפחה. היו זמנים שהיא
קראה בקביעות קולנוע, היום רק כשמזדמן
לה. לפעמים היא קוראת עתון ערב.
היא אינה הולכת לתיאטרון, או לאופרה.
רק פעם בשנה עם בית־הספר. האופנה החדשה
מיאשת אותה. מחוץ לבית־הספר —
לתלבושת האחידה — היא לובשת רק
שמלות צרות עם מחשוף ובאלרינה. הצבעים
שלה הם שחור, ירוק ולבן. על עקבים של
ששה סנטימטר היא מועדת.
תשוקתה הגדולה ביותר היא להיות דוגמנית.
אולם האמביציות האחרות שלה אינן
רציניות, היא חושבת, סתם חלומות נעימים
.״לפעמים אני רגשנית, לא בסרט או
דברים כאלה. אבל אם אני לא מצליחה
במשהו, זה נורא מעצבן אותי. בגלל זה
אני לא מעזה להיות דוגמנית מקצועית.
אולי לא אצליח. אז בינתיים אני לומדת
טיפוח חן אצל אירנה גיטרי, פעמיים בשבוע.
היא מכירה שלנו. וחוץ מזה, זה תמיד
טוב, גם אם לא אהיה דוגמנית.״

מושמע בשלווה, בקול של אדם המדבר על
יציאה לפנסייה עם פיצויים. בשבילה נישואין
זה דבר שאין להמנע ממנו, אולם אינו
מטריד אותה בכלל. כמו המוזת; למשל.
״צריך למות פעם. מה׳כפת מתי.״ היא הלוא
חיה עכשיו, בהווה הניצחי .״אני מקווה

למות בגיל ,70 אם יהיו לי חיים טובים.
אם לא, אז בגיל צעיר. ככה הם החיים.״
היא צוחקת.
״את לא מודאגת?״
היא מרימה את כתפה בלא־איכפתיות
אופיינית :״שום דבר לא משנה לי.״

צייד רמות פעם

ך לה היתה רוצה קלמוד ארכיטקט
טורה בטכניון. היא לא השבה הרבה
על זה. כי אולי היא תהיה רק דוגמנית,
ואולי לא. היא לא יודעת. בצבא יש לה
חשק להיות פקידה בעיר, כדי שתוכל
לבוא הביתה כל יום. נערת מאי אינה נערת
חלומות אופיינית לגילה. היא משתמשת
הראשים מסהובבים ברחוב בשכל הישר שלה, וישנו משהו אינדיווידואלי
בקור רוחה הבוגר. הפראקטי. שום
ן• ערת מאי, המנצחת על החוף, יושבת דבר בעולם לא הותיר בה רושם מסויים,
^ בצד, במסיבות. מבויישת, מבקשת מה אף אחד שחלף היא אינה משתוקקת במיוחד
אדמה, שתעשה טובה ותבלע אותה. היא לפגוש שוב.
ההפך הגמור מהרושם הלוהט, הססגוני
נישואים שייכים, לגביה, לעולם המבוגרים
שלה, המשתלט על החדר כשהיא נכנסת המוחלט :״או, כן, אני מקודד, שאתחתן
לשם .״הבנים חושבים ׳מי־יודע־מה, וזו פעם, בת ,24 עם בחור עשיר. יהיה לי
טעות.״ לחברה יש כל ששי מסיבות, אולם בן ובת. אני אוהבת חיים קלים.״ כל זה

הפכה מזה שלוש שנים לחלק מהנוף של חוף
ך _ ן | 1ן ך
1י 1411 הים. נשגלה הגמישה משחקת, עומד קהל מערי-
אולם גלה משחקת גם בחורף, יעל חוף שומם ממעריצים טרדנ״ם.

בסדינה
(המשך מעמוד ) 11

הסודה שהצילה

חולצה לבנה, נראה חלוץ טוטנהאם בובי סטית שבעט את הכזור

לפינה השמאלית של השער. חודורוב מזנק לכיוון הפוך בדיוק.
רחביה רוזנבאום (שמאל) צופה בכדור העושה דרכו לרשת. למזלה׳
של הקבוצה הישראלית פגע הכדור בקורה הנגדית והורחק משם.

ה תרנגולים הפכו לסרסניס

ף*יגשות של גאתה והתרו־
| ממות רוח פיעמו במשך
שעה קלה בחזותיהם של רבבות
הצופים באיצטדיון רמת־גן.
נבחרת הכדורגל הישראלית,
שביעת הכשלונות והביקורת,
סיימה את משחקה עם אחת
מקבוצות הכדורגל הטובות ביותר
בעולם, בהפכד של כבוד:
,1:2לאחר שאף הובילה כשעור
1:0במחצית הראשונה של המשחק.
״אם יכולנו להוביל עד למחצית ביתרון
של שער, אם היה על האנגלים להתאמץ

צפות להם במשחק ידידותי כזה,
בין נבחרת לאומית וקבוצת
מקצוענים מלוטשת.
היה זה קרב מוזר בין שתי
קבוצות שאף אחת מהן לא
שיחקה כדי לנצח. הישראלים
עלו בהרגשה שצריך להפסיד
כמה שפחות. שער היתרון הפתיע
גם אותם והם ציפו למבול
השערים של תרנגולי טוטנהאם

העלול להתחיל בכל רגע. כאשר פיתחו
החלוצים שורת התקפות, הן הושפעו מטאקטיקת
ההגנה, מיהרו לחזור אחורנית

1ץ 1 1 1ד היתה שיטת המשחק של הנבחרת הישראלית במשחקה נגד

[ 1 1 .1 1 0 1 1 2מחזיקת הגביע הבריטי. תמונה זו צולמה בשעת אחת
ההתקפות של חלוצי טוטנהאם. ברחבת השער נראים 7כדורגלנים ישראליים ו־ 3בריטים.

כל־כך כדי לזכות בנצחון, אם כדורגלנים
חובבים ובלתי מנוסים הצליחו לעמוד מול
כדורגלנים מקצוענים שרגליהם שוות מיליוני
ל״י — משמע, שבכל זאת יש משהו
בכדורגל הישראלי,״ אמרו האנשים לעצמם.
״סוף סוף יש לנו שוב נבחרת,״ שאג אחד.
״זהו הישג ששום קבוצה בעולם לא היתד,
מתביישת בו,״ הסביר שני.
היה נעים מאוד לאוהדי הכדורגל המושבעים
לחשוב כך ולהרגיש כך, אלא שמשום
מה לא היתר, כל התלהבות בדבריהם, שכן
בתוכם ידעו גם הם שהיתר, זו אשליה
גדולה.
למרות הנתונים הרבים שהיו״?משרק הנבחרת
נגד טוטניהאם להוות את מסמר משחקי
השנה בארץ, היה זה אחד המשחקים
הפושרים ביותר. אפילו שער היתרון שהבקיע
אברהם מנצ׳ל בדקה ה־ 13 של המשחק,
וגם העובדה שרבע שעה לפני שריקת הסיום
היתד, עדיין התוצאה תיקו, לא היה
בהם לכסות על העובדה שהמשחק היר,
נטול כל אותם סממנים שאפשר היה ל־י*

לפני שמיצו את אשפרויותיהם ליד השער.
מחזיקי הגביע הבריטי, שסמלם הוא התרנגול,
עלו למשחק לא מתוך הוסר רצון
לנצח אלא מתוך הרגשה שהנצחון יפול
ממילא לזכותם כך או אחרת, ולכן אין
טעם להתאמץ במיוחד או להפגין יכולת.
התרנגולים של טוטנהאם דמו יותר לסרטנים
אדומים, שלוקים בשמש הישראלית,
אחוזים עדיין בתנומת השלווה של
בריכת השחיר, בא כד יה, רוזים משקאות
חריפים ששתו לילה קודם עד שעה מאוחרת
במועדון לילה, ואפילו מעט מיוחמים
בשל שפע החתיכות שהקיפו אותם בהשתדלותם
האדיבה של ידידים ישראליים —
המשחק נראה להם כדבר האחרון בעולם
שיש לדאוג עבורו. במצב כזה יכולות תרנגולות
להטיל ביצים אך תרנגולים אינם
מסוגלים להתמודד בקרב רציני.
כך קרה שאותה נבחרת מחץ שבשורו־תיה
משחקים שחקני נבחרות האיים הבריטיים
לא הצליחו לאורך מחצית שלימה
לעבור כמעט פעם אחת את תחום ה־ 16 של
השער הישראלי, בעטו רק פעם בודדת לעברו.
אין זאת אומרת שהם לא שיחקו.
הם התאמצו, רצו והזיעו, אולם כל מי
שראה קבוצה זו עוד לפני מספר שבועות
במשחקי הליגה האנגלית, יכול היה להעיד
שלוא היו משחקים כך שם, לא היו מגיעים
לעולם לזכיה בגביע או למקום של
כבוד בטבלת הליגה.
אפאתיות פעלתנית זו היא שגרמה למתח
נמוך במשחק והיא שעוררה את האשליה
כאילו הנבחרת הישראלית עומדת ברמה
שתה כמעט לקבוצת הפאר האנגלית.
ערב המשחק הזהירו רבים כי הוא עלול
לגרום הלם מוראלי בל יתוקן לנבחרת.
הפסד בשיעור ניכר לטן טנוזאם, משחק בו
יקרקסו האנגלים כישראליים, עלול היד, להגביר
את המשבר. תוצאת הכבוד שהושגה,
והעובדה שטנטנהאס התאמצה כדי
לזכות בנצחון, הם מצב מסוכן לא פחות.
כי שגעון גדלות ורגש נחיתות הם למעשה
שתי קצוות של אותו מקל.

?1 ^ 1^ ^ 9 *1 ^18$ 081 רגע מסוכן ליד שער טוטנהאס. אברהם מנצ׳ל (מימין)
י 1 1 1 0 1 1 1 1סי 1 1 >* 1 1בועט לפינת השער הבריטי. בתוך השער נמצאים השוער
בראון והבלם בלנשפלאור, אולם המגן בייקך מצליח לעצור את הכדור לפני שהגיע לשיער.

תך, כדי שאוכל להתקשר אתך באופן סודי,
ולא כפי שנהוג במזרח, בחברת אנשים.״
כעבור כמה ימים קיבל ברוך — המתפרנס
ממתן שעורים פרטיים ומכנה עצמו
בשם ״מורה מדעי״ — מכתב תשובה. בשבת
בבוקר התלבש בהידור, התדפק על
דלת דירתה של האשד )52( ,בתל־אביב.
חישום מחמטי. האשה שפתחה בפניו
את הדלת היתד, נמוכת קומה ובעלת
מבנה גוף שלא הסגיר את גילה האמיתי.
השניים ישבו לשוחח ליד השולחן. הוא
ידע לדבר על כל נושא שבעולם, טען כי
סיים את לימודיו האקדמאים באחת האוניברסיטאות
האירופאיות, היה אף יד ימינו
של הנשיא ויצמן המנוח. הדבר עשה רושם
על בעלת הבית. אשר אך זמן קצר קודם
לכן נפטר בעלה השני, והשניים החלו חיים
יחד. ברוך נטש את דירתו ואת משפחתו,
העביר את חפציו לדירתה .״אנחנו נעשה
נסיון לחיות יחד שנד״״ אמרה לו האשד״
״ואם לא נצליח, נפרד איש לדרכו.״
כך החלו חייהם המשותפים של השניים.
ברוך, שהמשיך לתת שעורים פרטיים בשעות
אחרהצהריים, ערך קניות בשעות הבוקר
ושותפתו לחיים עסקה במקצועה בתופרת.
במשך הזמן אף שילם ברוך כמה
מחובותיה, קנה גם כירת גז ודוד חשמלי
עבורה.
אולם כעבור כמה חדשים התברר לה שזה
לא זה. ברוך התגלה לה כאדם שקשת
להתפשר עמו והעומד תמיד על כך שהצדק
אתו. אך יותר משקשה היה להתפשר
עמו — קשה היה לה לד,פטר ממנו .״אני
השקעתי כסף בדירה,״ הטיח בפניה ,״ואם
את רוצה לגרש אותי, את צריכה להחזיר
לי חצי הכסף.״
המתמטיקאי לא התעצל, ישב וחישב את
הוצאותיו, מצא כי עליה להחזיר לו 650
לירות. הוא הודיע לה כי לא יעזוב את
ביתה עד שלא תשלם את המגיע.
הוצאת שס*ר?ן. בלית ברירה גייסה
האשד, את ידידיה, אספה את הסכום המבוקש.
אולם כשחזר ברוך לביתו, ישב שנית
ליד השולחן, חישב ומצא כי היא חייבת
לו, בעצם 600 ,לירות ושלוש־עשרד, אגורות
נוספות. הפריטים עבורם מגיע לו הסכום:
עין לדלת, מנעול, תשלום עבור עיר־עור
למס־הכנסה, מודעות פרסומת עבורה,
ארבעה תשלומי גז, שני תשלומי חשמל, מים,
תרופות ודמי דואר למכתבים ששלח עבורה.
הוא הודיע לה כי הוא מוכן לוותר
על 13 האגורות, הזהיר אותר, כי אם לא
תשלם לו את היתרה, יודיע למשטרה כי
היא מנהלת בביתה, כביכול, בית־בושת.
בזה הגדיש את הסאה. האשד, פנתה ל־עורך־הדין
דר׳ אדנסט הילינגר, הגישי. נגד
ברוך משפט על הוצאת שם־רע. כתגובה
על כך הגיש ברוך תביעה משלו, ביקש
את בית־המשפט להכריח אותה לשלם את
חובו.
מדימוסר. אחת השאלות שביקש שופט
השלום ישראל אוסטרר — בפניו מתבררת
תביעת התשלום — לברר בדיוק:
מדוע, בעצם, נפרדו השניים. השיב ברוך:
״היא היתה נוהגת להתרחץ בים בבקיני.
אני לא מבין איך אשד, בגילה יכולה ללבוש
בקיני. זה בניגוד למוסר שלי.״
החי רוח פרצים נ בירושלים, נידון למאסר
חמש שנים אזרח בשם פרץ, שביצע פריצות
ברחוב הפורצים שהחיינו
והגיענו: בקוממיות, טען הרב מנדלסון
כי אינו ממנה עורך־דין לקראת משפטו הקרוב׳
מאחר והוא מאמין כי ״עד אז יבוא
המשיח והוא יהיה בעזרי דורס,
דורס דדורסיו: באשקלון, הודיע נאשם
כי לא יוכל להופיע בבית־המשפט לשמיעת
גזר־דינו באשמת דריסת הולך רגל, הואיל
ובינתיים נדרס הוא עצמו והוא מאושפז
בבית־ד,חולים קול ׳קורא: ברמת־גן,
הסגירה תושבת המקום כנופיית פורצים שניסתה
לשדוד חנות למכשירי רדיו, לאחר
שהתעוררה מרעש המנוע של מכוניתם, באמצעותו
ניסו לחפות על קול ניפוץ חלון
הראווה פ ר טי ם חי נ ם: בתל־אביב,
הופתע ספסר כאשר שלושה צעירים, שביקשו
לקנות ממנו כרטיסים, הודיעו לו
כי הם שוטרים, הופתע עוד יותר כאשר
עצרה אותם המשטדד״ שגילתה לו כי השלושה,
הם שוטרים מדומים, שרצו להחרים
את ברסיסיו במירמה.
העולם הזח 90ג1

כפה יראה המעיין של עבדת אחרי שיעכור את כל שלבי השיפורים ולפגי שהסייד יגמור לסייד את המצוק כצ
ולעשות ממנו לנדסק״פ, כמו שראה נציג
המחלקה הזאת בזמן ביקורו האחרון ב־מה
ש ב טו ח -ב טו ח
יאלסטון־פארק באמריקה. במרץ שאין כאם
שום דבר אינו יכול לעמוד במ דוגמתו בשום מחלקה אחרת בממשלה, הביקום
אחד, מדינת־ישראל לא כל שכן. או פועלים שעקרו את כל עצי האשל, הסוף
לפי מה שראיתי השבוע, הולכת ארצנו ושאר הירקות ופרט לפס צר, לאורך הומשתפרת,
ואפילו בלי הרף. כמעט אין אפיק, השאירו אחריהם רק אדמה חרוכה,
עובר יום ללא שיפור חדש ואל תחשבו לפי מיטב השיטות של האו־א־אס. בתוך השכל
השיפורים האלה באים. מעצמם. שום אדמה החרוכה הזאת חפרו בורות ולתוך
דבר לא בא מעצמו, תמיד יש איזה כוח הבורות הכניסו שתילים של עצי־אשל ועוד
יוזם, או כוח דוחף, או מה שנקרא ב שתילים.
בינתיים, עד שהשתילים יגדלו ויהיו לאידיש
בשם קטליזטור.
השיפור הכי גדול שראיתי השבוע, הוא עצים, הכניסו קצת שיפורים גם למעיין.
השיפור שחל במקום מאום אחד, שנקרא הבריכה הטבעית מתחת למפל המיים, ש־פעם
בשם עין־עבדה והיום נקרא בשם עין־ היתה די גדולה בשביל התרבותם של יתועבדת,
על שם שם היין שמייצרים בראשון -שים, חיפושיות מיים ושפיריות, לא נראתה
לציון. מקום מאוס ומכוער זה שוכן אי גדולה למדי בשביל תעשיית התיירות. לכן
שם בנגב, לא רחוק משדה־בוקר, ליד ה־ הוסיפו לה עוד בריכה אחת, גדולה יותר,
מידרשה המפוארת שהקימה מפא״י להנצחת שנבנתה באמנות כזו, שלא רואים בכלל
דמותו של ראש־הממשלה. זהו מין מעיין שזאת בריכה מלאכותית. מי שלא יודע את
קטן, לחוץ ודחוק בין שני צוקים תלולים, הסוד, לא יכול להאמין שאת הבריכה הזו
שהגישה אליו מובילה בג׳ונגל פראי של עשו בני אדם בעשר אצבעות. את הבריכה
אשלים, קני־סוף ושאר ירקות, שסתמו את המורחבת מילאו במיים שהביאו בטנקרים
הדרך ובקושי הותירו שביל צר למטיילים. מבאר־שבע ולשם יביאו דגי־זהב.
גם זה קוריוז ישראלי טיפוסי, שהמטיילים
אם כבר הזכרתי את דגי־הזהב שעומדים
אין להם כבר לאן ללכת, אלא דווקא לחור להכניס לשם בקרוב, אסור לי לשכוח גם
נידח זה, שאין בו כלום מלבד מעיין, צמ את שאר התוכניות. אף־על־פי שהמקום כבר
חיה עבותה וקצת קופסות שימורים רי משופר מאוד עכשיו, אין זאת אלא התקות,
שהשאירו אחריהם מטיילים קודמים. חלה. מעין שלב א׳ .לפי התוכניות של
הגיחוך בולט מאוד לעין, כשמשווים את שלב ב׳ שעומדים להתחיל בהם מייד אחרי
הגועל־נפש הזה אל ההרים הקרחים והיפים שיגמרו להכניס את פחי הזבל החדשים המסביב,
שהשמש יוקדת על גבם בלהט ברא תקועים בתוך האדמה, עומדים לשתול גם
שית ולובנם מסנוור את העיניים.
פרחים ודשא ולהכניס לתוך הבריכה הגדולה
כל זה היה כאמור, פעם. פעם, זאת כמה סירות להשכרה וסקי־מיים. את המצוק
אומרת עד לפני כמה שבועות, עד אשי• עצמו עומדים לסייד בצבע תכלת עדין ויש
החליטה המחלקה לשיפור נוף הארץ לקחת כבר צבעי אחד, שנסע לחוץ־לארץ לקנות
את העניינים בידיים — לשפר את הנוף שם מברשת גדולה.

אחרי שיכניסו את דגי־הזהב ואת הסירות
ויסיידו את המצוק, יתלו עליו תמונה
גדולה במסגרת ויביאו כסאות־נוח ובגדיים
להשכרה וגם מקפצה לאטלטים. בעניין
המיזרקה הצבעונית, שעומדים להכניס לבריכה
הטבעית הקטנה יש קצת חילוקי
דעות: חלק מפקידי המחלקה לשיפור נוף
הארץ דורשים שצבעי המזרקה יהיו תכלת־לבן
עם מגן־דויד באמצע וחלק אחר טוען
שצריך לעשות צבעים כמו בדגל האמריקאי,
מפני שהוליירים היהודים מארצות־הברית
סולדים מאזרחות כפולה.

מזלו של ספר עברי
אם נשארה בי עדיין אמונה בעתידו של
הספר העברי, אז זה לא בגלל ההנחה של
השלושים אחוז ואפילו לא בגלל ההשמצות
שאגודת הסופרים העברים משמיצה את
אגודת המולי״ם ואגודת המולי״ם משמיצה
את אגודת הסופרים העברים. אם נשארה
בי עדיין אמונה בעתידו של הספר העברי,
אז זה אך ורק בזכותו של ספר
שירים קטן ששמו — אביון לפני הניצה —
שאפילו לא ראה עדיין אור.
הסיפור על ספר השירים הקטן מתחיל
בזה, שלמחזאי נסים אלוני ולצייר יופל
ברגנר יש ידיד משותף ורזה בשם ישראל
הר, שכולם קוראים לו הג׳ינג׳י. יום אחד,
כאשר פתח נסים אלוני את הרבעון הספרותי
קשת, בשביל לראות אם מגיע לו
שכר סופרים, נתקל בשיר קטן, שהיה
חתום בשם ישראלי, הר והיתד, שם הערה
ובהערה היה כתוב, ששיר זה הוא אחד
מתוך מחזור של 27 שירים.

מיד מיהר נסים אל יוסל ואמר לו :״מה
דעתך על זה שהג׳ינג׳י כותב שירים?״
״טוב מאוד!״ אמר יוסל ברגנר ,״וכמה
שירים בבר כתב?״
״לפי מה שכתוב בהערה,״ אמר אלוני,
״כתב כבר עשרים ושבעה שירים.״
״אם כך,״ אמר יוסל ,״נצטרך להוציא לו
את השירים לאור.״
״בסדר,״ ענה אלוני ,״אבל בתנאי שתעשה
לו גם את הרישומים!״
הלכו השניים אל הג׳ינג׳י ובקשו ממנו
את השירים, אבל הג׳ינג׳י לא רצה לתת,
מפני שעוד שני מול״ים עמדו אצלו בתור.
אז התחילו לאיים עליו, שאם לא יתן להם
את השירים שלו, לא ירשו לו לגרור אותם
הביתה בשעות המאוחרות של הלילה.
נוכח איום זה לא היתד, לג׳ינג׳י ברירה
אלא להכנע לסחיטה.
ככה נכנס אל מתחת למכבש הדפוס ספר
השירים אביון לפני הניצה ובו לא 27
שירים אלא ,37 בהתאם גמור לדברי הפתגם,
האומר ש״אם נותנים לכלב אצבע —
הוא רוצה את כל היד״ .חוץ מהשירים,
קבורים• באותו ספר גם חמישה רישומים
של ברגנר ויותר מאלף לירות כסף מזומן,
שאף אחד לא מקווה לקבל אותם בחזרה,
מפני שאפילו אם ימכרו את הספר ב־30
אחוז הנחה ובשבוע הספר העברי, לא יקנה
אותו איש, מחוץ לחובבי שירה. ואלה כידוע,
גורשו כבר מזמן משורות מפא״י.

כה אמר טו סברא הינ די
אשד, יפה היא תמיד אשד, יפה אפילו
כשהיא מכוערת.

שרכעל כו ר חו

תשבץ העוד הוה 1290
דורית שבזז היא בת וזווש־עשרה גוזצי,
לותרת בגעזוס־יה ״דביר״ ברתת־גן ווזוי־כת
תנועת הצופים בעירה. בין הכות
שעורים להליכה לתנועה, היא נוצאה גם
ותן די והותר לוזבר את התשבץ הוה.
םאוזז )1 :שם
ערות גדולים כרויה
)4 .קיסר רומי.
)1גבוה )11 .יחי־ת
חשמל )13 .לירה
עראלית )14 .לא
ולה )15 .סישחק
זל (כתיב הסר).
)1רטוב )19 .שוט
)20 .יציקה, הלמה
)22 .טי! הטיה
)25 .עיר נהנים.
)5חובשים אותה

בית־הננסת.
בועתי )30 .הקים
שנה )32 .מספיק.
)5רקבוז)34 .
ואר הולנדי)36 .
התפעלות.
יאת
)5יקים )39 .נע טדי ליל שישי.
י) מיז אבז)42 .
:יז את הבצק)44 .
זוד כימי מקבוצת הנדירות מתכות
:לי סורי) )46 .כי־יי
)48 .עיר גרו־
; בהולנד )50 .מלת צער )51 .אלת חיי
!:שפחה במיתולוגיה היוונית )53 .ראשי
:ות של מדריד ספורט )55 .משוטט)57 .
זוכו )58 .עומד ליפול )59 .שלמות.
׳) בהמת עבודה.
מאונך )1 :ז! מכלב השעשועים)2 .
•קווה מים גדול )3 .צועד )5 .מנעול.
ראשי תבות של .,בית יעקוב לכו ונלכה״.
אי בו היתה מושבה יהורית־מצרית.
מיז פרח )9 .התאחדות יצרנים)12 .
ת ב־א״ב )15 .סביבה, מקום מגורים.
) עיר חשובה בליבריה )18 .תרופה

(יהמשד מעמוד )10
נשמה השניה התעוררה מתרדמתה, החלה
בועטת בביתן השני.
הבועטים: שני שרי אחדות־העבודה בממשלה,
יצחק בן־אהרון ויגאל אלון. גישתם
למדיניות הכלכלית החדשה היתה שונה
מגישתם המתמרמרת של אנשי־השורה.
בן־אהרון, במיוחד, היה משוכנע בצורך
להנהיג מכ״ח — ואולי אף קיצונית וחמורה
מזו שהותתתה על־ידי אשכול. חבריו־למפלגה
הבחינו יותר מפעם במורת־הרוח
של בן־אהרון לגבי הצורה בה ביצע אשכול
את תוכניתו .״הוא בטוח שהוא מסוגל
לבצע זאת יותר טוב,״ היתד, הדעה במפלגה.
אולם הבדלי־הגישה למכ״ח היו רק סימפטום
של משהו עמוק הרבה יותר. משהו
זה, הוא השאלה הגדולה ביותר המרחפת
בחלל של אחדות־העבודה: האם צריכה המפלגה
להתאחד עם מפא״י? לשני השרים,
שתמכו במכ״ח, היתד, גם תשובה ברורה
לשאלה זו. שניהם האמינו שכן.
בן־אהרון, שהצטיין בעבר כמזכירה היעיל
של מועצת פועלי תל־אביב, איש־ביצוע
נמרץ שהוא גם בעל תפיסה נוקבת,
רכש לעצמו ידידים רבים בין שרי מפא״י.
בן־גוריון אף אמר לו פעם :״אתה השר
הטוב ביותר שהיה אי־פעם בממשלה.״
בן־אהרון האמין בכנותו של ביג׳י בעת
שאמר לו זאת. אילו היתד. אחדות־העבודה
חלק ממפא״י (כפי שהיתר, פעם, בתור סיעה
ב׳) ,וחבריה בממשלה לא היו מוגבלים
לתפקידי־מישנה של שותף קואליציוני קטי,
יכול היה בן־אהרון למלא תפקיד חשוב יותר
משר־ר,תחבורה. למשל: שר־האוצר.
גם יגאל אלון לא הסתיר את אמונתו, כי
רצוי איחוד עם מפא״י. הוא הציע איחוד־גג
של מפא״י, אחדות־ד,עבודה ומפ״ם. אולם
באין נכונות מצד מפ״ם להסדר כזה,
רצוי בינתיים, לדעתו, איחוד של מפלגתו
ומפא״י בלבד. אף הוא יכול לחלום על
תפקיד רם יותר, בתוך מפא״י — מפלגת
האפשרויות הבלתי־מוגבלות — מאשר בקרב
אחדות־העבודה הקטנה. שם יוכל
להתמודד עם צעירים אחרים, כמו פרס
ודיין, על הפרס הגדול: ירושת ביג׳י.
אולם דעותיהם של שני השרים, על הצורך
באיחוד עם מפא״י, לא הובאו לכלל
דיון רשמי במוסדות המפלגה. דאג לכך
ישראל גלילי, האיש הפיקח של אחדות־העבודה.
חשבון מפוכח מראה, כי הצעת
הצטרפות למפא״י יכולה לזכות בכ־60
אחוז מקולות החברים. אך פירושה יהיה
פיצול המפלגה מהקיבוץ המאוחד.

קרש-הצלה?אשכול

ננד המלריה )21 .הב )23 .נהר בסלובקיה
הנופל לדנובה )24 .קול חוזר )26 .חפר.
)28 גבוה )29 .אחת מערי יפאז)31 .
שמו הנוסך של האל ברהמה )32 .חומר
הנוצר בנוך הדבורה )35 .עמוד מיים)37 .
ראשי תבות של המכון המדעי היהודי בוילנה
)38 .חלק מהתלמוד )40 .קרם)41 .
מתנה )43 .ששת סדרי משנה )45 .עונשז.
)46 שם מתאמנים ביריות רובה )47 .אחת
ממידות השטח לקרקע )49 .מחיצה)52 .
זקן )54 .רעל )56 .שם המשפחה של השחקנית
סנדרה )58 .קול הפרה.

ך יז ד הו ת שני השרים עם מכ״ח
| 1באה לידי ביטוי ברגע הקשה ביותר
של לוי אשכול, בעת שעמד מול התקפה
מרוכזת, על כי הציע לעקר את תוספת-
היוקר. ברגע זה הושיט לו אלון קרש-
הצלה, המצאתו של חברו בן־אהרון: במקום
עיקור התוספת — גביית חסכון חובה.
עסקני אחדות־העבודה הסבירו אמנם, כי
במצע המפלגה מצוי סעיף מפורש, הדורש
חסכון חובה. אולם גם הסבר זה לא יכול
היה להסתיר את מבוכת המפלגה, נוכה
הצעת אלון, אותה הציע ללא התייעצות
מוקדמת. המפלגה החלה מחפשת דרכי-
נסיגה, מבלי להתכחש במפורש להצעת
נציגיה בממשלה. היא מצאה מוצא מחוכם,
בהתנותה את ביצוע חסכון־החובה בחצי-
תריסר תנאים שתכליתם, כדברי אחד מ־עסקניה
:״לדפוק את הקאפיטליסטים ו בר
קרה, שלמרות שאושרה תוכנית חס־כון־חובה
בועדת השרים הכלכליים, לא
הוחלט עדיין על הביצוע. שר־האוצר פשוט
אינו יכול לקבל את התנאים שהעמידה
אחדות־העבודה. בן־אהרון הגיש את התפטרותו,
בהסבירו כי התנהגות המפלגה היתה
עבורו מכה מהממת. כל הפצרות חבריו
לחזור בו לא הועילו.
שבועיים ימים חיפשה המפלגה מועמד
שיסכים לרשת את בן־אהרון. אך המנהיגות
התפלגה בין אנשים שהתנגדו למכ״ח, ובין
אלה שרצו להישאר ניטראליים בשלב זה.
הצטרפות לממשלה נראתה להם כהזדהות
ציבורית עם מדיניות מפא״י. לבסוף נאלצה
לכפות את התפקיד על מזכירה, ישראל
בר־יהודה .״זהו עודל ציבורי ואישי!״ קרא
המזכיר בן ד,־ ,67 לפני שנכנע להחלטה.
מעתה ייצגו את אחדות־העבודה בממשלה,
שרים המייצגים שני קווים נפרדים במפלג־תם:
אלון, הדוגל באיחוד עם מפא״י; ובר־יהודה,
האיש שהאמין יותר מכל אחר כי
אחדות־ד,עבודה חייבת להישאר עצמאית.
איזה משני קווים אלה ינצח — אין איש
יודע. אף לא מנהיגי אחדות־העמדה עצמה.

ידידות אישית

חברת ידידו פייר, מלצר בקרלטון, המכיר
אישית את החדרנית של רומי שניידר.

ך* ד שלא ביקרתי בפסטיבל בקאן,
£0היה כל תצלום של ישראלי בחברת
שחקני־קולנוע מסחרר את ראשי הנבוב.
מראה כתבו המיוחד של איזה שבועון-
קולנוע, בחברת כוכב־בד, היה מעביר בי
צמרמורת של התפעלות וצריבה של קינאה
מלחשת.
תראו תראו, הייתי אומר לעצמי ולידידי
האחרים, תראו איך שהולך לו לדגנראט הזה•
הלא רק לפני שבוע ראו אותו עם
ג׳ינה לולובריג׳ידה, והנה הוא כבר מסתובב
עם רומי שניידר. מי הכיר לה את
המטומטם הזה? מה פתאום היא מצטלמת
אתו? מה הוא לוחש לה, הטיפש הזה?
ואיזה חיוך מלאכותי — גועל נפש, בחיי!
וחוץ מזה, איפה הצדק? אני נרקב כאן
בפרובינציה האומללה הזו עם שחקנים
בינעירוניים כמו אורי זוהר ויונה עטרי
והוא האידיוט הזה, החנפן הנקלה הזה,
חלוש המח הזה, הוא מתלחש עם מרינה
ודלאדי! הוא משוחח באופן חופשי עם
אלאן דילון ודראן ביטי. הוא מצטלם עם
נו, מה שמר, זאת? נו, זאת ששיחקה
את האחות המבוגרת בסרט הצרפתי ההוא?
מה שמו? הסרט הזה שבו הוא מכניס
אותה בסוף לארון נו הבלונדית
הזאת היא שיחקה גם בריפיפי
טוב. לא חשוב. אז הוא מצטלם אתה ועם
מי שהוא רק רוצה ואני צריך להסתפק
בצלומים מקריים עם גילה אלמגור וש־מוליק
סגל. איפה הצדק? מה יש? לא
מגיע לי? לא הייתי חבר קיבוץ במשך
חצי שנה פחות חודשיים? לא הייתי בין
ראשוני הפורצים לסיני מיד לאחר שהוא
נכבש על־ידי צה״ל? למה, אני שואל, לא
מגיע לי להצטלם עם מרינה וזלאדי ול־התלחש
עם ז׳אן מורו?

הכל מפוברק
^*איוולת הנוראה שבקנאתי התבררה
0 1לי כבר ביום הראשון לבקורי בסס-

טיבאל הסרטים בקאן. מסתבר שכל נוד
יכול להצטלם עם מי שהוא רק רוצה.
מסתבר ש״כתבנו המיוחד״ הוא כלל וכלל
לא ידידה הטוב של סופיה לורן, אף כי
בצלומים הוא נראה מופיע לצידה מחייך
מאוזן ערלה למשנה ומסתבר ש״שליחנו
המיוחד״ אינו נמנה עם אנשי סודו של
קירק דוגלס, אף כי ראינו אותו מתלחש
עם הכוכב הבריא.
מה היא, איפוא, האמת מאחורי כל פרשי
1הגלומים האינטימיים האלה, המתפרסמים
מדי שבוע בעתוני הקולנוע ובשבו־עונים
הישראליים? האמת, רבותי, היא מרה.
האמת, ידידי, היא איומה: זה הכל מווייף.
זה הכל מפוברק. הידידות, כביכול, בין
הכתבים הישראלים ובין כוכבות הבד,
לא הייתה ולא נבראה. צריך לדעת להדחק
— זה הכל.
כל עתונאי יכול במשך יומיים לאסוף

מאת

דן בן־ א מו ץ
בקאן אלבום תמונות עם נבחרי הבד,
בתנאי שצלם עומד לרשותו. כל כוכב מוכן
להצטלם אתך באיזה פוזה שתבקש ממנו
ובלבד שלא תקמט לו את החליפה. כל
מה שעליך לעשות הוא פשוט לגשת לשחקן
או השחקנית ופשוט להגיד שאתה מבקש
להצטלם אתם בשביל לשלוח את התצלום
לעתון שלך.
הוא יחייך ויתחבק אתך והיא תסכים
אפילו שתנשק לה על לחיה. זה חלק מתפקידם
של השחקנים בפסטיבאלים האלה.
הם צריכים לחייך ולהצטלם עם כל אידיוט,
כדי שצלומיהם יופיעו בעתונים רבים ככל
האפשר וכדי ששמם ימשיך לפרוח ביערות
העד של אפריקה, במדבריות אסיה ובבתי־הקפה
של רחוב דיזנגוף.
אינך חייב אפילו להיות עתונאי לשם
כך. אתה סתם יכול לנסוע לקאן כתייר
ולהגיד שאתה מייצג את השבועון הנפוץ

בדור לעבודה

על רקע הנוף המקסים של פס־טיבאל
הסרטים בקאן שט דן
בן־אמוץ, כשהוא אדיש לגמרי למראות הנגלים לעיניו .״ההצגה

גנט משו1ומם

לעשות הוא להצמד לשחקנים ולא לעזוב
אותם לרגע. בכניסה ל״ארמון הסרט״ מחכים
כבר המוני צלמים. אם תדחק אל
הכוכבים ותחייך בטבעיות, תופיע תמונתך
בעתוני העולם ואם תרצה תוכל למחרת
לקבל את התמונה תמורת 500 פראנק באחד
מדוכני הצלמים הפרטיים, שכל פרנסתם
היא על מטומטמים שכמוך.

״אס אין לך ברירה אחרת, אתח
גר במלון. אם יש לך — אתח
גר אצלה.״ דן בחברת זוג ברירות, כשההחלטה עודנה מנסרת.

היומית היתה נהדרת, אבל אני ממש הרוג.
הרבה סרטים ושחקני ם. השחקניות לא נתנו לי מנוחה וכל אחת
רצתה לספר לי את סודותיה האינטימיים.״ הכל הונצח בצילומים.

זוהי, רבותי, האמת על הצלומים האק־ זד, וזה בבמויו של זה ולפי התסריט
סקלוסיביים של העתונאים הישראלים עם של ההוא ואני משחקת את התפקיד ההוא
כוכבי הבד. זה הכל בלוף אחד גדול. אל שהותאם באופן מיוחד בשבילי״ .״ככה?
תאמינו למה שעיניכם רואות. הם אינם זה מעניין מאד, באמת,״ או משהו דומה
מכירים את השחקנים והשחקנים אינם מכי לזה.
רים אותם. השיחות האינטימיות הנערכות
כמובן שהמקרה שלי הוא שונה במקביניהם
אינן חורגות מגבולות ״מה את
עושה עכשיו אני עושה סרט עם צת• אני לא צריך הייתי להדחק בין השחקנים
כדי להצטלם. רוב השחקנים פשוט
ביקשו להצטלם בחברתי. אינני יודע למה.
אולי זה ענין של אופי או סתם קסם אישי.
בכל אופן, כל שחקן שפגשתי בפסטיבל
מיד רצה להצטלם אתי ולהיות ידיד שלי.
השחקניות לא נתנו לי מנוחה. כל אחת
רצה לספר לי את הסודות האינטימיים שלה.
במשך יומיים־שלושה התפתחה בינינו ידידות
כל כך חזקה, שעד היום אני עוד זוכר
את שמות המשפחה שלהן. התמונות המתפרסמות
כאן צולמו כמובן ללא ידיעתי,
ואפשר להגיד שמבחינה מסויימת אלה הן
ממש חטיבות חיים והודי של פסטיבאל הסרטים
בקאן. כמובן שאגי לא עושה מזה
עניין גדול. כל עתונאי אחר היה ודאי
ממהר למסור צלומים כאלה לאיזה שבועון
נפוץ, כדי שכל הארץ תדע כמה הוא
הצליח בחוץ־לארץ, כמה הוא פופולארי,
כמה שחקנים הוא מכיר וכד. אני לא מסוגל
לזה! זה עניין של טבע. ביקשו ממני
לכתוב את האמת — כתבתי. דרשו ממני
צלומים — אמרתי אני מצטער מאד. חיי
הפרטיים אינם צריכים לעניין איש. רק אחרי
לחץ וענויים במרתפי הזורעה של מערכת
העולם הזה הסכמתי לפרסם את הצלומים
הפרטיים האלה, בתנאי שאיש לא ידע
דן בן־אמוץ מסתכל בערגיח ל לעולם שמסרתי אותם מרצוני הטוב. וזאת
עבר מארינה ולאדי (משמאל) ל״ הובטח לי חגיגית
נראה אם הם
בפניו את רצונה להצטרף לקיבוץ בישראל.
בהבטחתם.

הבוז רנטבלים
אחר שהיא הביעה

סינימה בלאש או סינילוקשן. אתה גם לא
חייב לייצג שום עתון ואיש לא דורש
ממך לבקש רשות להצטלם עם שחקן
קולנוע. אתה פשוט יכול לגשת לאלאן
דילון ולהתחבק אתו. הוא יבין אותך ויחייך
אוטומטית. אתה יכול לגשת לאניטה אק־ברג
וללחוש לה באוזן שהסרט שלה מצא
חן בעיניך. אם הצלם שלך ער, והמצלמה
שלו דרוכה ובמצלמה יש פילם — תהייה
התוצאה סנסציונית :״מה אתם אומרים על
יוסי? ראית אותו מתלחש עם אניטה אק־ברג?
הולך לו. הולך לו קלף משוגע לממזר
הזה.״

חיים פרטיים

ץ ה לא אסון גם אם אין לך צלם
| אישי משלך. מספיק שתלך אחרי הצלמים
או אחרי הכוכבים. את הכוכבים אתה
יכול למצוא בכל מסיבות הקוקטייל הנערכות
בקאן פעמיים ביום. אם אינך מוזמן
למסיבות — תוכל למצוא אותם ערב ערב
באולם ההמתנה של מלון קרלטון, כמחצית
השעה לפני ההצגה השניה. כל מה שעליך

0 ״1 ^/1״אני מחליף חיוכים עם השחקנ
11י 171ח
11 דאן מורו. מימין מנסה הבמאי ז
טול ליטבק להידחק לתמונה. הנודניק משמאל, הוא קרייריסט נלוז

סקופ שדג׳

העתונאי הישראלי הראשון (בחולצת
פסים) שהצליח להצטלם עם רופא אליל
אפריקאי אוטנטי, המופיע בתפקיד קטן בסרט הצרפתי ״קונגה־יו״.

קולנוע
סרטים
הכלבגללח לי פ ה
הפרשה בממשלה

(פאר, תל-אביב;

פולין) היא סאטירה המוכיחה שאם אצל
הצרפתים, כפי שמוכיחה הקומדיה האנזרי־קאית
היפה, יש צורך במכונית פאר כדי
לזכות במעמד חברתי ובקרבתם של ראשי
השלטון, הרי אצל הפולנים די בסמוקינג
ובחולצה לבנה ונקיה.
זוהי סאטירה פוליטית חריפה, דבר בלתי
מקובל בא-רצות הקומוניסטיות. אולם אל
דאגה: הסאטירה מכוונת נגד המשטר ששלט
בפולין לפני המלחמה. כך שאת מקום ה־
זה להה
מציע
לו את משרת ראש־הממשלה.
כבר יותר מדי, לכך אין הקבצן מוכן
הסכים. הוא מנסה לברוח, נלכד בידי
משטרה החשאית, המובילה אותו אל
בלתי ידוע.
חכרהמטומטמת. ההודי החברתי המתואר
בסאטירה זו הוא דיוקן מדוייק של
דמות החברה הפולנית הורשאית בשנים
שקדמו למלחמת העולם השניה. ניתנה
וטמטומה של חברה זו, גסותם ובורותם
של שליטיה, אשר הביאו להתמוטטותה
המהירה של פולין, משמשים מטרה לחיצי
הלעג בסרט.
הסרט שהוא חסר ברק, מתבסס כולו על
משחקו של אדולף דימשה, קומיקאי תרבותי,
מאופק ובעל כושר הבעה רב.

רווק ז ה חו ק
שלטון ככל מהיר

תל-אביב;

ארצות־הברית) הוא סרט שקשה לדעת אם
הוא מנסה לטעון שמערכת השיפוט האמריקאית
מושחתת כמעט כמו הפוליטיקאים,
או שהפוליטיקאים מושחתים כמו אנשי החוק.
על כל פנים שחיתות לא הסרה בשני
התחומים. ואם בפוליטיקה אין חוק, הרי
בחוק יש הרבה מאוד פוליטיקה.
חבל רק שדברים כה נכונים נאמרים בצורה
כל כך לא משכנעת. אפרם צימבליסט,
שהוא לכל הדיעות דמות של קאובוי מובהק
או בן־טובים שיצא לתרבות, ממלא תפקיד
של שופט. כאשר מובא בפניו משפט רצח
בו נאשם בנו של מושל המדינה לשעבר
ברצח אשתו, הוא מתלבט באיזה צד לצדד.
בצד התביעה בה מופיע חברו למפלגה ו־מועמדה
לבחירות, או לצד ההגנה המבטיחה
לו העלאה בדרגה.
אבל גם שופט הוא רק בשר ודם ומה
שקובע לגביו הוא יחסו לאהובתו לשעבר
(אנג׳י דיקנסון) אשתו של המתחרה־המשחד
בהווה (דון אמש).
הענינים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים
והם מסתבכים עוד יותר במהלך העלילה
כאשר מתברר שהרוצח אינו רוצח,
התובע הטוב אינו ידיד כל כך טוב והיריב
הרע הוא בעצם מלאך, רגע אחד לפני שהוא
מחזיר את נשמתו לאלוהים. בקיצור —
כל התכונות ההופכות דרמה למלודרמה
ונושא רציני לקוריוז פילמאי.

גרוטאותקמות דתדו־ה
פזימדני האהכה (המרכז,

תל־אביב;

הפאמפניני ב״פעמוני האהבה״
השתוללות המין והתשוקה

אקטואליות, שהיא כה חיונית לסאטירה,
תופסת הפרספקטיבה ההיסטורית.
הנשיא א מי: חרה: הסרט מבוסס
על ספר ידוע, שתורגם גם לעברית, ניקודם
דיזמה עולה בדרגה. זהו סיפורו של קבצן,
מוקיון ומטומטם (אדולף דימשה) שכל
חלומו לקבל עבודה כמנגן מנדולינה ב־מועדון־לילה.
בעזרת חליפת הערב היחידה
שברשותו הוא מחזר על הפתחים: ,זרק מכל
מקום.
במקרה הוא נקלע למסיבה דיפלומטית,
גוער בגסות באחד משרי הממשלה שהפיל
את צלחתו. מיד מבקשים כולם את קרבתו.
המוקיון שאינו יכול להוציא מלה מפיו
הופך למרכז החברה, שרים וראשי צבא
נדחקים אליו ונערות הזוהר משתעשעות כחברתו.
תוך
זמן קצר מציל ניקודם דיזמה את
הממשלה ממשבר, מתמנה לנשיא הבנק
הממלכתי. הוא מרכז בידיו כוח ושלטון
והארץ כולה צוהלת לבורותו והתנהגותו
הגסה, אפילו כשהוא מטיח בפומבי, בזירת
האיגרוף, את המלה: חרה! (פילסודסקי היה
ידוע במנהגו להשתמש בפומבי בביטוי זה).
לבסוף כורעת כל הארץ לרגליו והנשיא

מקסיקו) מצלצלים מעל גבי לוחות המודעות
בשיא של יומרה :״אלימות ברוטאלית
— השתוללות המין והתשוקה — מלכודת
הקסמים של תאווה לוהטת — בסרט הסנסציוני
ביותר של כל הזמנים.״
לצורך הסנסציה הוצאה מהמוזיאון סיל־באנה
פאמפניני, מי שהיתר, מלכת המי•
האיטלקי בעשור הקודם. במחשוף ענק,
הנושר מעת לעת, היא משגעת כפר דייגים
מקסיקאי שלט. את האלימות הברוטאלית
מייצג פרננדו ארמנדיז. הוא קוטע זרועות
בגרזן, מנפץ גולגולות באבנים ומנסה
לספק את העלמה פאמפניני. אז פורצת
השתוללת מין ותשוקה, בה מאבדת סיל־באנה
את חזייתה, אך לא את כבודה. ואז
היא משתוקקת לשמוע את פעמוני החתונה.
לרוע המזל יש לסילבאנה אחות שאינה
אלא ז׳אן דארק של הכפר (אנה לואיזה
פלופו) .פרננדו האכזרי מנסה לחלל גם
את קדושתה וסופו שהוא מקבל סכין בגב.
למרות שפע זה של יצרים, פעילות מינית
ופלילית ותהיה של גרוטאות קולנועיות,
אין הסרט מפריע לשקוע בשינה
עמוקה.

ניצז מסבירה הפסיכולוגיה את הלהיטות אחו

ד אחד
ח סי סאדיס
ו פר קטן, מכורך בכריכת עור מהודרת,
הוא אחו החפצים השמורים ביותר
בין פקידיו ועובדיו של מוסד צבורי
נדול וידוע בארץ. באותו מוסד קיים תור
של עובדים לקבלת הספר. הוא עובר מיד
ליד מחדרו של המנהל הראשי עד לאחרון
יערי השליחויות. הספר המבוקש הנשמר
:קפדנות ובזהירות כה רבה, אינו אלא
ספרון כיס, שהוחרם ונאסר להפצה על־ידי
המשטרה — הייתי כלבתו של הקולונל
שולץ.

בעוד שספרון זה הוא כיום בלתי ניתן
להשגה, מלאים דוכני מוכרי הספרים באלפי
טפסים של ספר אחר, אף הוא בהוצאת
כיס, שזכה לפירסומת לא פחותה:
חרגו של סרטן להנרי מילר. והנה זה פלא:
ספרו של הסופר שהודבק לו תו של פורי
נוגרף, אשר ספריו אסורים בהפצה במדינות
רבות, אינו זוכה לתפוצה גדולה יותר
מאשר ספרוני כיס אחרים למרות שהוא
מכיל כמות לא מבוטלת של תיאורי מין
ואירוטיקה.
תופעה זו, שיש בה כדי להסביר את
התפשטות מגיפת הסטלגים בישראל, מעידה
על כך שלא התוכן הוא הקובע כאן אלא
הצורה.

הפי־אנד ככל מחיר
** די להכין כיצד קרה ששורה של ספי
רים הכתובים ברמה נמוכה והמכילים
תיאורי זוועה מינית הצליחו לעניין שכבות
כה רחבות של מבוגרים ונוער, חשוב לנתח
קודם את תפקידה והשפעתה של הספרות
בחייו הנפשיים של האדם, בן התקופה
המודרנית.
תפקידה של האמנות, שהספרות היא חלק
ממנה, לעזור לאדם להבחין ולהבין את
עולמו. האדם הוא בריר, היודעת הכל. ואין
זה משנה אם הוא בן שנתיים וחצי או בן

ששים, אם הוא חי כיום או לפני אלפיים
שנה. תמיד הוא יודע הכל. לכל שאלה
יש לו תשובה. הוא מוכרח לדעת. כי אי־הידיעה
יוצרת אצלו חרדה הן ביחס לסביבה
והן ביחס לעתידו.
את עולמו מנסה האדם לחקור בצורה
מדעית. אולם את אותם הדברים שאינו
מסוגל לנתח ולפרט לגורמים על מנת למצוא
סיבות והסברים, הוא מנסה לארגן ולהסביר
באמצעות האמנות. כל אמנות היא
תפיסה כוללת הנותנת תמונה חד־משמעית
לסבך של תופעות שונות. האמנות מסבירה
לא על־ידי פירוק אלא על־ידי איחוד.
כך למשל מוסיקה מודרנית הבנויה מדי־סוננסים
מבטאת את החיים המודרניים —
את קולות הטבע שהתמזגו עם הצלילים
המיכניים. כך קולטת המוסיקה המודרנית,
מארגנת ומסבירה לאדם את עולם הצלילים
בו הוא חי.
לספרות יש תפקיד דומה. היא צריכה
למלא את אותם החללים בעולם האדם שאיין
להם הסבר על־ידי ניתוח אלא בתיאור כולל,
כמו קשרים בינאישיים, מאבק של שאיפות,
התנגשות בין ערכים למעצורים, תוהו ו־בור,ו
ברצונותיו של האדם למצוא את
עצמו.
כך קרה שדוסטויבסקי הצליח להסביר
על בסיס פסיכולוגי מערכת שלימה של יחסים
בין בני־אדם הרבה לפני פרויד, וסופרים
שלא ידעו דבר על ר,אדיפוס הצליחו
לבטא את הדרמה הנצחית של התנגשות הבנים
והאבות.
תפקידה של הספרות הוא איפוא לבטא,
להגדיר ולהסביר את המציאות. מכיווון שאין
מציאות אחידה, אין גם ספרות אחידה.
וכשם שיש מציאות מבוגרת ובלתי־מבוגרת
כך ישנה גם ספרות מבוגרת ואמיתית וספרות
אשלייתית, הנקראת בשם ספרות
זולה.
בעוד שהספרות הטובה מנסה להסביר
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
׳ ׳9חכויהשכזאת (בן־יהודה, תל־אביב)
— האדם מאחורי סגנון השויץ של

הפלמ״ח בסרטו של זאב חבצלת. יוסף צור,
יוסף בנאי וגדעון זינגר.

צ מו ל, כשמש (מוגרבי, תל־אביב)

— התנגשות אינטרסים במשפחה כושית דלה
הזוכה לפתע באוצר. סידני פואטייה.

האמריקאית היפה

(מקסים, תל-

אביב; אוריון, חיפה) — המכונית כסמל
המעמד החברתי בקומדיה מטורפת ומשעשעת
של רוברט דארי הצרפתי.

׳ >9יוהאנה של המלאכים

(אורה,

חיפה) — כומר פולני הופך לרוצח בנסיו־נו
להציל להקת נזירות מדיבוק של תשוקות
אנוש שדבק בהם. יחסי אדם, אלוהים
ושטן בסרט בעל צילומים נפלאים.

מחתות המין

ציור אופייני של סטלג — שילוב של מין ואלימות. בתמונה
נראות צעירות נאציות במכנסיים קצרים וסכינים שלופות
המענות חיילים אמריקאיים בתוקף שייכותן למחתרת נאצית אחר מלחמת העולם השניה.

ספרות הסאדיזם המיני
מציאות של מעשים והיסטוריה או מציאות
פנימית על דחפיה, שאיפותיה ופחדיה,
הרי הספרות הבלתי־מבוגרת היא ספרות
של הספקה מידית — של כח ללא גבול,
של הצלחה מהירה, של חוסר התחשבות
במציאות, של הפי־אנד בכל מחיר ובכל
תנאי.

) 0׳) 0 *-1<1׳ 9 1>100<1105* 1009*0׳*י יי* 9090 04ז>-8<?׳11 זזח* 11*0

אאמאא £16א? 01ס ג

10 יז 0י ת

חזק כמו אריה, פחדן פמו עכבר
מי ליוני ם כלתי־ספורים של אנשים
בעולם חושבים בצורה בלתי מאורגנת,
ומספקים את רגשות הקיפוח שלהם באמצעות
חלומות בהקיץ. האדם החולם בהקיץ
שהוא חזק כמו אריה או קל כמו צבי,
חולם בלילה שבעצם הוא בורח כמו עכבר.
הוא זקוק לכן למשהו שיהיה בין החלומות
בהקיץ שלו לבין ביעותי הלילה. הוא מחפש
אחרי משהו שיוכל להזדהות עמו ואייו
להוט אחרי תיאורי ספרות מבוגרים, בהם
יוכל לראות שגם אחרים חיים בדיספרו־פורציה
איומה כמוהו.
משום כך מעדיפים אותם אנשים ספרות
של פתרונות מהירים, ספרות שבד. כל
קיפוח מקבל פיצוי מיידי. הם מזדהים עם
הגבורים באותה ספרות ותוך כדי הזדהות
הם מוצאים פתרונות מהירים להרגשות
הנחיתות שלהם ולפחדיהם השונים והמגוונים.
ניקח
לדוגמא את אותו פקיד קטן במשרד
שאיחר לעבודה וקיבל נזיפה חמורה
מהבוס שלו. אחר־כך, במשך היום, זכה
לפקודות ולהערות מצד הממונים עליו, או
ניצב בפני בעיה שלא ידע כיצד להתגבר
עליה. הוא משתוקק נורא לסטור לבוס על
לחיו, ולבעוט בישבני נותני הפקודות. אבל
הוא אינו יכול לעשות זאת. אפשרויותיו
מוגבלות.
אולם בערב, כאשר יטול לידו ספר בלשי
בו מתואר הגיבור כדמות עשויה ללא חת,
המגיבה על כל עלבון במכת אגרוף, וה־מפענחת
בנקל כל תעלומה, הרי תחושת
ההזדהות שלו עם הגיבור תהיה לגביו
פיצוי על רגשות הקיפוח שלו, על ההגבלות
שמגבילה אותו המציאות.

כלי קשר למציאות
לספרות זו של פתרונות מהירים יש
,*1זרם מיוחד הנקרא ספרות מינית. אותה
ספרות, המכונה בשם הספרות הפורנוגרפית,
היא בעצם ספרות אנטי־מינית. זוהי
ספרות המביאה לידי ביטוי את כל המעצורים
חסרי התוכן בהם נגועה החברה של
היום.
למין יש משמעות, במין יש אינסוף של
רגשות — אולם ספרות זו אינה עוסקת
בהרגשות ובמשמעויות אלא בטכניקות שהן
ברובן פרי דמיון עקר של אנשים מחוסרי
נסיון מיני.
אותה ספרות, שאנשי המוסר נוהגים
לכנותה בשם פורנוגרפית, זו הספרות ש־הנרי
מילר כותב למשל, היא נסיון כנה
להסביר אמת מסויימת הקשורה בהוזי מיני.
בעוד שהספרות האנטי־מינית היא זו בה
יש תיאורים טכניים המחוסרים כל התיח־סות
של הכותב או הקורא לתכננה במקום
לבטא הרגשות היא מבטאת את המעצורים
שאינם מאפשרים לאדם לחוש ולהרגיש,
ותחת זה הוא מפצה את עצמו בדמיונות
אינפנטליים.
אלה העוסקים בספרות זו, קוראים וכותבים
כאחד, דים מוכי מעצורים הזקוקים
לדמיון המחוסר כל קשר עם המציאות
כדי לבטא את תהום הקיפוח בה הם עצמם
חיים.
ד׳;ך״ >יי^ל, תיאור לדוגמא הלקוח מתוך

; >1ן;ומ ״׳חי•

סביבי

״״דיג ״ילדה. נשכו וגיטקז את 3יממות,
מדמו נ עז׳7 ,ו 7זזי ח א 77 אבריהם י ני
נ עם גבר שלישי׳ ב עם_ י *;.

ז מ 0₪א £18 אז 8 1$ואז

סטאדג אייכמן

שער אופייני של חוברת־סטאלג
אמריקאי, המתעטף באיצטלה של
גילויים על ״פשעי מלחמה״ .תמונת השער: אייכמן בתמונה מזויי־פת•
,המראה אותה במדי גנרל של הצבא הגרמני, טס •עימור צלב־

האבירים. הכותרת :״סיפור מלכת המין של מחנות הריכוז —
קראו לה פרויליין עינויים״ ,״האפוס שלא־ייאמן של אומן־הרצח
המגואל־בדם, אדולף אייכמן״ ,ועוד. שער זה הועתק בעתון ניאו־נאצי
שהכתירו :״הטתה פרועה נגד גרמניה בארצות־הברית״.

שים הנזקקים לו אין הקשר עם המציאות ביולוגית. בנינו הביולוגי של האדם בנוי
כך, כמו של יצור חי אחר, שהוא דורש
ממלא תפקיד חשוב.
לקיחה של חיי יצורים אחרים, כדי שיוכל

פרחים מותר לקטו?,להמשיך לחיות. כל מה שחי, חי על חשבון

לאדם החי בתרבות נאסר לבטא דחף זד,
ך*ם טלגים הכניסו גוון נוסף לספן
| רו ת המינית — מנה בלתי מבוטלת בצורה לא ממיינת. עדיין מותר לו לקטוך
של תיאורי עינויים משולבים בתיאורי מין, פרחים, לתלוש פירות מעץ או לצאת לציד
שקשה לדעת אם הם סאדיסטיים או מאזו־ אם יש לו רשיון לכך. אולם להרוג אנשים
אחרים זה אסור לו, אלא אם כן נעשה הכיסטיים
מטבעם.
דבר בשם אידיאלים פוליטיים אחרי שהוכרז
תיאור לדוגמא הלקוח מתוך ססאלג 3ו
מצב בו ההריגה מותרת — מלחמה.
למייק באדן:
ברטה פון שולץ חייכה פתאום, היא התבמחזור
החיים של אדם רגיל יש רק
קרבה אליהם, כחושה וגרומה כשלד נפלץ, תקופות בודדות בו הוא יכול לספק את
גבוהה לפחות בשלושה אינטש מסימונס דחף התוקפנות הביולוגי שלו. אם הוא
וארבעה מקפרסון. היא פשטה את כפפו־ מגביר את מספר התקופות האלה הוא ייקרא
תיה?השליכה אותן לאחור• .הושיטה את פושע ואז יירדף על־ידי אחרים שמקצועם
קת מגלבה וננסה במבושיו של מקפרסון הוא לבטא דחף זה בצורה ממויינת —
הלוהט נאייל מיוחם. מקפרסון ילל מתוך המשטרה.
הנאה כאשר קת המגלב חיככה את מבושיו
כך שלאדם הרגיל נשאר עודף עצום של
וסימונוז רטן מקנאה ונע קדימה היא דחף שאפשר לקרוא לו הגנה על חייו,
השתעשעה עמס בחדר שעה ארוכה והתי־־ תוקפנות, או כפייה להרוג ולרצוח. כאשר
להם לרדוף אחריה ולהמיר את מלבושיה נוצר גרוי המעורר את הדחף, מנסה האדם
חלקים חלקים לאחר מכן כבו שט הרגיל להילחם בו. התגברות זו על
בשלושה. היא הדגימה לפניהם את חפצה הדחף מביאה לכך שהוא מבטא עצמו בצולהם
עינגו ־אותה, מצייצים כעכברושים שעי־ רות מעודנות — כמו עתונאות על כל
ן יע הכווכיס ע? גנויז/ו של צלופח מרטט.״ סוגיה, התעסקות בחוק — כשהשופטים
מוצאים את הסיפוק בפסקי הדין ועורכי־רן,ו
הסאדיזס?סטיד,
של דחף אורגני טבעי הדין בהתקפת העדים, התעסקויות פולי־
,,אדיזם ו 7,א
ד ^ ,ז ל,0לן ק כל המפריע להשגת מטרה טיות שונות, דכילות יומיומית שהיא הרי

השם במקום הריגת האיש, ובצורה הכי
יפה — תחרויות ספורטיביות.

סאדיזם בהצדקה שר זעזוע
ן*ש וטכניקות העידון של דחף התוקפנות
מכזיבות, ואז אין הדחף בא אל
סיפוקו. אז נוצרת סטיד. שהיא תוצאת
המאבק בין הרצון לביטוי הדחף ובין המעצור.
סטיה זו מובילה לכיוון של סיפוק
מהכאבה לאחר.
רק יצורים מתורבתים, כלומר כאלה הנאבקים
נגד הדחף הפנימי, עלולים לפתח
טכניקות שונות של קבלת סיפוק מהכאבה
לאחר, ללא כל צורך נראה לעין. לא תמיד*
ההכאבה היא פיזית. נטיות סאדיסטיות
מוצאות ביטוי באינסוף של צורות אחרות
כמו הכאבה נפשית, רוחנית, חוקית או
מוסרית. מכיון שהסאדיזם אינו נמנה על
התכונות הגלויות של בני־האדם הוא מופיע
בדרך כלל מתחת למסיכה של הכרח
חברתי.
אם בהיסטוריה הוא מצא ביטוי במאורעות
כמו השלכת נוצרים לאריות, או עינוי
במרתפי האינקויזיציה, הרי הוא מופיע
נס כיוס במשמר, של תיניל למשמעת,
למשל.
לפעמים פורץ הסאדיזם דווקא בזמן ש
(המשך נססוד

אנשים
מיץ ו ד מו ק ר טי ה
קינאה מיקצועית התקנאה השבוע אשת
ראש־ד,ממשלה, פו ל ה כן־גו ריון, בפועלי
קרית־הפלדה. כאשר ביקרה שם משפחת
בן־גוריון, התעניינה פולה במשכורתו של
פועל במקום. כששמעה שהיא מגיעה ל־
20־ 25 לירות ליום, הודיעה מיד שהיא
רוצה להתקבל כפועלת במפעל ראש־הממשלה
עצמו עסק השבוע, מלבד בקבלת
תואר אדריכל, בענייני ממשלתו, שעה שניסה
לשכנע במשך שעה ומחצה את שר אחדות־העבודה,
י צו־ ק בן ־ א ה רון, לחזור בו
מהתפטרותו. בעיקר הציע לו להתבודד זמנית
במקום כמו שדה־בוקר, בו יוכל להתפרק
מהמתח של המאבק הפוליטי
קריאתו של יושב־ראש הנהלת הסוכנות,
משהשרת, להפסיק את שתיית התה
בשעה עשר, נשאה פרי כבר השבוע, כאשר
למשתתפי ישיבה במרכז החקלאי הוגשו,
במקום כוסות התה הרגילות, מיץ גזר,
מיץ תפוזים ורסק גזר. לאחר לגימת המיץ
ואכילת דייסת־הגזר, החל דיון ממושך על

השבוע, בשעת סיור בגליל, הרגיש לפתע
השגריר בחסרונה של המלווה הנאמנה. רק
כאשר חזר כעבור זמן לא רב למקום, ראה
איך אנשיה מסיימים החלפת אחד מגלגליה
וממהרים לצאת מחדש בעקבותיו
על קשרים אחרים של איש ברית־המועצות
^סיפר השבוע חבר כפר יהושוע, יעקב
מוצ׳ניק, כאשר פירסם בעלון מושבו
סידרת מכתבים של סטיפן טיטוב, אבי
הקוסמונאוט גרמן טיטוב. טיטוב האב,
החי בכפר במערב סיביר, מחליף עם מוצ׳ניק
אינפורמציה על בעיות חקלאיות, והתפלא
מאוד לשמוע שבישראל יש יהודים העובדים
בחקלאות לאחר שבימי חג הפסח
נאלץ נציב בתי־הסוהר, אריה ניב, לקבוע
שני מועדים ליבקורים אצל אהרון כהן,
בגלל מספר המבקרים הרב, זכה השבוע
הנציב לזרם חדש של בקשות ביקור. נוסף
על כך התירו שלטוונת בית־הסוהר לאהרוג־צ׳יק
לקבל מכתבים בלי הגבלה, בגלל
זרם המכתבים הרב הזורם אליו. יש ימים
שיותר ממחצית המכתבים המחולקים לאסי־

עמיקם גורביץ (ממושקף) מנהיג אה ההורה כ״עומר כייאם״
חלוציות
ניסה להכניס חלוציות, סחף אחריו חלק
מהרוקדים למעגל ההורה. היחידים שישבו
שקטים היו חניכתו של אנגל מסיפורה של
רות, השחקנית אילנה עדן וחברה המחזאי,
נסים אלוני (ראה תמונות).

דו־ קרב ומ שקה
פרט סודי בלתי־ידוע על פרנק סינט־רה
נתגלה בעת שהותו בישראל. מסתבר

נסים אלוני עם אילנה עדן
הנושא: האם לשתות תהי חיי םגכתי ,
מזכיר איחוד־הקיבוצים־והקבוצות, שיגר פתק
למזכיר המרכז החקלאי :״אני מוחה נמרצות
נגד הנסיון להטיל עלינו בכוח שתיית מיץ
במקום תה. בשם הדמוקרטיה אנו תובעים
להשאיר לחברים את חופש הבחירה.״ אחרי
מספר פתקים מחברים נוספים נאלץ המזכיר
להיכנע, הודיע שכל המעוניין יוכל לקבל,
נוסף על מיץ הגזר, גם כוס תה בטכס
חלוקת פרס ישראל לפני שבועיים ישב
אזרח־הכבוד החדש של ירושלים, הסופר
ש מו א ל יו סףע גנון, ליד מנהל משרד
החינוך והתרבות, דזנוד רי נו ת, אמר
לו :״כבר הגיע זמן שאקבל שוב פרס.״
ענה לו רינות :״קיבלת. במישאל שערכנו
בקרב תלמידי בתי־הספר הוברר כי אתה
הסופר במקום השני, הנקרא על־ידי הנוער.״
״ובמקום הראשון, אם כן,״ השיב לו
עגנון ,״יכול היה לזכות רק משה רבנו.״
״לא,״ ענתה רינות ,״במקום הראשון היה
משה שמיר.״ ״הוא אשר אמרתי,״ לא התבלבל
עגנון ,״משה למרות שסוף־
סוף קיבל לידיו תיק של ממש, לא מוכן
השר ללא תיק וממלא מקומו של שר הפיתוח
והשיכון, יו סףאל מו גי, לוותר
על מקומו ליד פתח חדרו של ראש הממשלה.
כאשר ערך אלמוגי השבוע ביקור
במשרדי הפיתוח והשיכון, הודיע לראשי
הלשכות שהוא עומד לרשותם במשרד ראש
הממשלה, אך לא יימצא באחד המשרדים.

טווי סטו הוו־ה
על קשריו ההדוקים לישראל סיפר שגריר
ברית־המועצות, מי כאלכודרוג. ביחוד,
מען, הדוקים קשריו עם מכונית מסתורית
שמלחיה אותו, לדבריו, בכל טיוליו בארץ.

כי לפרנקי יש זוג רגליים בלתי תואמות,
שאחת מהן קצרה מרעותה. ערב עזבו את
הארץ שלח את אחד מעוזריו לחנות הספורט
של יוסף מרימוכיץ׳ ,על מנת לרכוש
עבורו ׳נעלי ספורט. אחרי שהסתבר לשליח
המצווה שלא ניתן לקנות זוג המורכב
משתי נעליים בעלי מידות שונות, רכש עבור
פתקי שני זוגות — אחד מספר 42 ואחד
43 כשהופיעה להקת החמאם לפני
כמה ימים בחיפה, נכנסה עם תחילת ההצגה
לאולם אשר, אחת, ניגשה עד לבמה
ונשענה עליה במרפקיה כשגבה אל קהל
הצופים. הקהל הממורמר ניסה לסלקה
בצעקות וההצגה הופסקה והתחדשה חליפות•
אולם כל המאמצים להזיז את האשד,
ממקומה עלו בתוהו, ולבסוף התברר שזאת
חולת־רוח ידועה בעיר. אז הפסיק אורי
זוהר את הופעתו, ניגש ולחש משהו על
אוזנה. היא עזבה מיד את האולם. רק אחרי
ההצגה גילה אורי את סוד השפעתו :״אמרתי
לה: תראי, חוץ משנינו כולם כאן לא
נורמליים, תחכי לי בחוץ, על־יד האוטו,
ואנחנו כבר נסדר את העניינים בינינו״

דפנה דן עם אייבי נתן
..,בקצב הטוויסט

רים מגיעים לידי האסיר היחיד הזה
הצעה לפתרון בעיית השרות במילואים
הציע סרן במילואים וכתב טטריב, יגאל
לב, באוזני אלוף פיקוד המרכז, יוסף
גבע, שעד, שזה נכח בתרגיל אנשי מילואים,
חישב יגאל :״אם יקחו אלף מהאנשים
מתוך אילה שלקחו השבוע למילואים וישלחו
אותם לעבוד חודש ימים בכותנה, יוכל כל
אחד מהם להרוויח 10 לירות ליום 300 ,
לירות לחודש. הכפל את זה באלף, ואפשר
בכסף זה לשכור חיילים טובים
כאשר צילצל השבוע הטלפון בדירתו של
חיים טופול, היה על הקו מחבר חבורה
שכזו, ישראל (״פוצ׳ו״) ויפלו־ ,שהודיע
שהוא עומד לבוא בעוד כמה דקות. הדקות
נוצלו על־ידי בעל הדירה להחלפת שמו על
הדלת בשם צ׳צ׳יק. חיים נסגר במטבח,
וכאשר צילצל פעמון־הדלת, פתח אורח,
שהיה במקרה במקום, ופוצ׳ו שאל אותו
איפה חיים .״חיים?״ התפלא הפותח ,״איזה
חיים?״ ״חיים טזפול,״ השיב פוצ׳ו המבול

.״אתה לא רואה שכאן גר צ׳צ׳יק ולא
טופול?״ שאל אותו האיש ברוגזה, וסגר
בפניו את הדלת .״כנראה שהתבלבלתי בבית,״
מילמל פוצ׳ו לעצמו, ירד לרחוב,
החל עובר אותו לכל אורכו, כשהוא מחפש
את הבית המוכר לו. בינתיים החזירו חיים
ואורחו את הפתק האמיתי, והתבוננו ב־פוצ׳ו,
המסתובב ברחוב. אחרי שעה ארוכה
אזר הטופר עוז בנפשו וטיפס שנית לאותו
בית עצמו, כשהוא מצלצל בדירת טופול:
״מקרה משונה קרה לי היום,״ סיפר למארחו
,״עליתי בדיוק בבית כזה וצילצלתי
בדיוק בדלת כזאת. הייתי כל כך בטוח שזו
הדירה שלך, עד שלא שמתי לב שעל הדלת
היה כתוב שם של מישהו אחר
לאחר שהעליבו וגרשו את מפיק הסרטים
ד,הוליבודי, סם אנגל, גרמו בכך שיסרב
להשקיע כמה מאות אלפי לירות בהקמת
אולפני הסרטה בישראל, פרצו כל משתתפי
המסיבה שנערכה לכבוד הדודאים בעומר
כייאם במחול טוזיסט סוער. עמיקם גורכיץ

אלים אחד, בשם כונטאס. אחרי תחילת
הופעותיה של הלהקה בישראל, התברר
כי שמו נשמט בטעות מהתכנית. בונטאם
תפם מאחורי הקלעים את איש יחסי״הצבור
הישראלי של הלהקה, שמואל שי, והודיע
לו :״דע לך שאני נסיך! אני הנציג היחידי
של השבט שלי בלהקה. אינני יודע מה יש
לך או לגיורא גודיק נגד השבט שלי,
אבל אני רואה בהשמטת שמי מהתכנית
פגיעה מכוונת בשבט. תחליטו ביניכם מי
יתמודד אתי ותבחרו איזה כלי נשק שאתם
רוצים — על דבר כזה אפשר לכפר רק
בדם!״ שי הנפחד היה חיוור לגמרי, ולשונו
דבקה לחכו. למזלו הבחין באותו רגע כיצד
קורץ הנסיך לאחד מחברי הלהקה, הנין את
המתיחה, החליט להמשיך בה .״לדו־קרב לא
נצא אתך, אבל אם העניין כה חמור, אני
מוכן להיות מעכשיו העבד שלך.״ הנסיך
בונטאס שלח את עבדו להביא לו כוסית

קוניאק.

פ סו קי ה שבוע
• ח ״ כמפ ״ םיעקםריפהין :״נוצר אצלנו משטר פיאודלי _ לכל ׳!יר
יש פרוטקטור במשרד ממשלתי אחר!״
• הנ ״ ל :״לממשלה הזו אין ראש ממשלה — כי תפקידו של ראש הממשלה
לא לעסוק בחידונים היסטוריים, אלא לתאם פעולות משרדיו!״
• ה ח ״ פ הליבדלי, יהודה שעדי נ ״מספר מעיפי התוכנית הכלכלית איוו
ח״י אלא חט״א — בשני המקרים, שמונה־עשר.״
• ח ״ כהמפד ״ ל, מי כאל חזני :״לא בשיר אתן קולי _ כיום ״ ם ..י
ולא דמעה תזיל עיני ביוחנן באדר, אלא כמנהג יהודים אפתח ברברי ולדר״ י׳
• ח ״ בהמפד ״ ל, ישראלכן ־ מ אי ר :״אילי הייני פועלים כהנו ^
>? ם כולנו יל כהנחיות
הרמב״ם, לא היה צורך בדיון על הפיחות!״

בדיחתהש בו ע

סיפר השבוע ח״כ מק׳׳י נזשוו
״אבי התניעה

הסיציאל-דמיקדאסית

מ״ הגת * נויימז ־
יזר־ *חיי אן זו מפ * *ום מ״יר במין־

2יים

הבית־/אמני ה הי״ כ׳ ^ו ״ הר א ל׳ ייש?,
כסיים אצל
היה בסדר.״

אם זה עורר
ישמרנית, אולי זח

מחי*

העיים הזה *90ו

סאדיסטי

(המשך מעמוד )19
האדם יכול לנער את חצנו ממנו, כאילן
ההכאבה נגרמת שלא באשמתו והיא א״״,
מעוניין בה בעצם. כך קרה שאחרי שחלפו׳׳
כמה שנים מאז תום מלחמת העולם השניה׳ ^
שהיו דרושות כדי לדחות ולדחוק את •
זעזועי המלחמה, חזרה תקופה זו למצי
אות בראי העקום של ספרות הסטלגים.
ספרות זו נותנת לכל קורא אפשרות להזדהות
עם המלחמה ועלילותיו־ ,כמו בחלום
בהקיץ. בהצדקה של זעזוע מהמעשים המתוארים
באימה כה נוראה מבטא בעצם כל
קורא את הנטיות הסאדיססיות הנמצאות
בנפשו של כל אדם תרבותי•

הבעל מרביץ בשוט

ך 1אחר שהעולם נרגע מהפשעים יי־
/בלתי־נתפשים של מלחמת. העולם השלד״
התעוררו קבוצות גדולות באנושות
שאינן מוכנות לוותר על נטילת חלק בדב־רים
שאירעו והרוצות אף להתנסות בדמיונם
בחוויית נוראות מאלה שארעו באמת. על־ידי
כך נותנות קבוצות אלה ביטוי לדחפים
הסאדיטטיים והמאזוכיסטיים, תוך כדי ;.ד
דהות עם גיבורי הסטלגים האומללים, הדי־עניה
בידי נשים פרועות מין או עם א־יים
הגיבירים המענים ומתעללים בנשים לא־ד
ספור.
זוהי הזדמנות שלאדם הרגיל החי ח־ים
אפורים קשה לזזתר עליה. לכן נדפסים
הטסלג־ם ונמכרים במיליונים בכל רחכי
העולם.
עתה מופיע היסוד של ערבוב המין עם
הסאדיזם. ערבוב של מין עם תוקפנות
הוא נסיון יומיומי של כל אדם מודרני.
כדי להבחין כמה קרוב הדחף המיני לדחף
התוקפני, מספיק להתבונן בצורות החיזור
של צעירים בהן מתחלפת תוקפנות הדדית
בהתפיסות, צעירים שיבחינו ברחוב בצעירה
המוצאת חן בעיניהם עשויים להפעיל
כלפיה טכניקות של תוקפנות כמו קריאות
לעג וצחוק.
המטרות של רצונותינו החזקים בעתי־יוצרים
בנו הרגשה של קיפוח אם אין אני
יכולים להשיגם. קיפוח מולע תוקפנות.
תוקפנות עצורה מולידה נסעת סאדיסטיות
והתוצאה — רעד של סיפוק וזוזעה מסביב
לתמונה שבה מין ותוקפנות מבוטאים בבת
אחת.
הנה, למשל, תמונת השער האחורי. זוג
(נשוי) זה, הוא כיום אחד האטרקציות המפורסמות
ביותר במועדוני הלילה של או פה.
האשה היא חשפנית רגילה. אולם היא
זוכה להצלחה יוצאת מגדר הרגיל משום
שבילה מסיר מעליה את בגדיה בדצ־פית
שוט. דנאתם של הצופים היא רבה מאלי;
הצופים בחשפנית המתפשטת סתם. הדחף
שנולי בהם למראה האשד, הערומה שאינם
יכולים להשיגה, מוליד תוקפנות המקבלת
סיפוקה למראה הבעל המצליף בה.

חיילות ח״ן בסמל מיני
ף שראלים תמימים אינם מבינים בדרך
בלל מדוע מתעניינים אורחים זרים המבקרים
בישראל דווקא בחיילות. הם, הישראלים,
מגיבים בחיוך למראה כתבות על
ישראל בעתונים זרים בהם שמים תמיד את
הדגש על תמונה של חיילת ישראלית במדים,
בדרך כלל חמושה. מזלזלים גם
בכוכבות הקולנוע הישראליות שיצאו ל־שוזקי
העולם ולמדו שהדרך המהירה ביותר
להתפרסם, היא באמצעות כלי נשק וסיפור
על שירות בצה׳׳ל.
המשיכה הגדולה הקיימת י־גבי דרות
החיילת הישראלית המזויינת בעוז־ או
ברובה, איני־ ,ציונית או הומנית. זוהי משיכה
לסיפוק הנגרם למראה שילוב של מין
עם תוקפנות.
המעניין הוא שלגרמנים, אותם מאשימים
בסטלגים בניצול חיילות לעינויי שבוי־פ,
לא היו חיילות בכלל מלבד בכמה שירותי
עזר קטנים.
אולם לגבי קוראי הסטלגים אין זד, משנה
אם היו חיילות או לא היו חיילית בס.ס,.
כל זמז שהופעתן בסיפור עוזרת לדם לר,ז הות ער גיבורי העלילה.
הסטלג עצמו אינו מגיפה שיש להתגונן
נגדה בכל האמצעים. הוא רק סימפטום המבטא
את נטיותיהם של ציבורים גדולים
של אנשים טובים החיים חיים טובים בכל
מקום בעולם. אולם אם הוא עצמו אינו
סכנה, הרי הסכנה האמיתית מביעה את
עצמה דרכו — כי הסטלג והלהיטות ההמונית
אליו מעידים מהי האנושות כיום ומי.
ד •א התרבות שהיא חיה בה.
העולם הזה 1290

מה חדש בעולם הרפואה ־

דע לרזות
מאת: ד״ר גליקמן

עונת הקיץ בבר עומדת בשער ועכשיו הוא
הימן המתאים כיותר להתחיל להפטר מעוד?,
המשקל שנצטבר ככישד החורף. בי אין לכם
עונה קשה יותר לסובלים מעודף משקל מאשר
.הקיץ, היות ובעונה זו, חריפות יותר התגובות
הפיזיולוגיות אצל הסוכליס מהשמנה יתרה. בימינו,
ההרזיה אינה יותר כגדר בעיה, ואינה
גורמת סכל כלשהו אם היא מבוצעת כדרך
מדעית.
בעית ההרזיה היוותה מאז
ומתמיד את אחת הבעיות הקשות
שעמדו בפני הרופאים,
ואשר מצאו את פתרונן באמצעות
דיאטות קשות ומסורבלות,
שנצטיינו באי־נוחיותן.
נסיון
בן שנים, הביא לפיתוחן
של שיטות הרזיה
חדישות, שאינן דומות כלל
לשיטות שהיו נהוגות בעבר
הלא רחוק. הדיאטה ״תפוח
עץ ליום״ ,כבר נעלמה מהאופנה,
והרופאים מרשים עתה
לעצמם להמליץ על דיאטות
מדעיות דוגמת ״ביסקול״ ללא
כל פיקפוק.
ובכן, כיצד להוריד את המשקל
ב־ 1962 ללא חשש לבריאות?
הנה! ראשית כל,
יש ללמוד את הסיבות המביאות
לעודף משקל. בדרך־
כלל, ב־ 9מתוך 10 מקרים,
נגרם עודף המשקל בגלל הפרזה
בכמות האוכל, או בגלל
תזונה בלתי מאוזנת.

מדוע מפריזים

אכילה, בליעת המזון ללא לעיסה
מספקת, אכילת מליחים
בכמות מופרזת ללא פרופור־ציה,
אכילת מזונות רבי קלוריות
וכיו״ב.

כיצד להמנע מכך?
ראשית, יש ללעוס ביסודיות
כל מזון הבא לפה. במסעדה
אל תזמינו את המאכלים
המחניפים לבן/ת זוג־כם
ובבית, אל תכינו ארו־חותיכם
כיד המקרה, אלא
תכננו אותן מראש.

ע׳׳ם לא להשתטות
בדיאטות מסוכנות, יש
להמנע מהשיטות המיושנות
כגון:
• לאכול ללא מלח?
דיאטה זו בלתי נעימה ומסוכנת
כאחת, היא מחלישה
את הגוף ומותרת לימים ספד
רים בלבד תחת פיקוח רפואי.

• לאכול אורז
מבושל במים?

דיאטה זו גורמת לאותן ד,
באכילה?
התשובה המקובלת היא, כי תקלות שהזכרנו בקשר לדיאמקורה
של הפרזה זו בגור טה. ללא מלח.
מים פסיכולוגיים. אך זהו
רק • לאכול סירותכלבד?
צד אחד של המטבע. הפרזה
דיאטה זו גורמת ברוב ת־באכילה
נגרמת גם מתוך הרגל
קלוקל שנשתרש מתקו מקרים לגירויים במעיים ובפת
הילדות, וגם מפאת הנוהג מערכת העיכול הכללית.
לאכול בבית ״כיד המלך״ ,כ • לאכול צנימים
פיצוי על ״הצרות״ היומבמקום
לחם?
יומיות.
שטותעממית ! היות 1 תזונה
היא מה וצנימים במשקל שודד. ללחם,
בלתי מאוזנת?
מספקים יותר קלוריות ולכן
אכילת מזונות חלבוניים, פח־ גם משמינים. להיפך, אפשר
מימניים או שמנוניים ללא חש לאכול לחם (רק טרי) ,אבל
בון, שתיד, מופרזת בשעת ה בהגבלה.

לאכול רק ירקות? משקל כדי —1ג !1/ק״ג לשיטה
זו מסובכת הרבה יו שבוע בלבד ולא יותר.
תר ממה שנראה ממבט ראשון
כיצד לבצע
היות ויש צורך להרכיב את
דיאטה כזו?
התפריט באופן מדעי ממש,
קבעו, מראש את מספר הע״מ
לספק לגוף את חומרי
המזון החיוניים לשמירת ה קילוגרמים שברצונכם לרדת,
והחל מהיום הראשון לדיאטה
בריאות.
עם ״ביסקול״ ,התחילו לד,שקל
מדי יום ביומו( ,יש לה־
• לוותר על ארוחה
שקל תמיד באותם המאזניים).
אהת כיום?
ברגע שהגעתם למשקלכם האם
ש תי הארוחות נורמלי, עברו לדיאטה פחות
הנוספותתהיינהמ חריפה (פעם או פעמיים ביום
אוזנות באופן מדעי, יש ״ביסקול״ והשאר לאכול כרלהניח
שתצליחו לצמצם את גיל) .או ד,עזרו בשיטת התזוכמות
הקלוריות היומית, אך נה דלת הקלוריות.
לדיאטה שכזו דרוש רצון ברזל
+אופי. כן, יש לזכור גם
מה זאת תזונה
לא לזלול את הארוחה הבאר,
דלת-קלוריות?
אחרי הצום תוך שניות ספוובכן,
שיטה זו מבוססת על
רות.
מאכלים המספקים פחות קלוריות
לגוף. אל תבהלו, אין
• לנהוג לפי שיטת
אנו מתכוונים לענות אותכם
״פמינגטץ״?
במזון לא משביע. המזונות
דיאטה זו מענינת על א־ף דלי הקלוריות טעימים לא
הפרדוכס שבה. דיאטה זו בנו פחות מכל מזון אחר. שפטו
יה על אכילת בשר וחמאה בעצמכם: בשר: כבד, לב,
בלבד (ללא שום פחמימנים) .לשון, צלעות, סטקים אפויים
למען דיאטה כזו דרושות כל וכר. דגים: דגי ים (מכל היות
חזקות במיוחד. הפרינציפ סוגים) וקרפיונים. פירות :
פשוט: מאחר והאדם מאבד את מישמישים, אגנם, דובדבנים,
התיאבון לאחר תקופה קצרה תות שדה, מלון, תפוחי זהב,
של דיאטה שכזו, הרי ברור תפוחי עץ, אשכוליות, שזישהוא
כמעט ויפסיק לאכול פים, ענבים וכר. ירקות: אסוכך
יקבל מינימום של קלו פרגוס׳ חצילים, סלק, גזר,
ריות. מכאן ברור שדיאטה זו כרוב, מלפפונים, קשואים,
הינה מסוכנת באם היא אינה תרד, שעועית ירוקה, צנון,
מבוצעת תחת פיקוח רפואי צנונית, עגבניות וכר. אפשר
מתאים ולתקופה קצרה מאוד. לאכול גם ביצים מבושלות,
אך אין לאכול דגים מלוחים,
ובכן -מה לעשות? סלמון, דג טונה, תפוחי אדיש
לאמץ את שיטת הדיאטה מה, אפונה וכן דברי מאפה
המוצקת, שנודעה רק לאזרו־ וקונדיטוריה. אפשר לאכול
נר״ ואשר עונד, היא על כל גבינות רזות וכל מאכל, משהדרישות
ומופצת בהצלחה ב קד׳ או מאפה המומתקים עם
כל רחבי תבל. בישראל הוחל ״סוכרזית״.
לאחרונה בייצור דיאטה מוצהמסחרי
כיצד לבשל באופן
קת כוו, תחת השם
דל-קלורי?
״ביסקול״ .אם תקפידו בנאמנות
על דיאטה מוצקת דוגמת
עם מעט שומנים והרבה
״ביסקול״ ,תרדו במשקלכם ב מים, רצוי לבשל בסיר להץ,
אופן אורגני. התנאי העיקרי או לאפות בתנור. להשתמש
בדיאטות להרזיה הוא לא לר בתבלינים עדינים, בצל מרוסק
זות יותר מ־ 1׳/2—1ק״ג ל ומיץ לימון. שיטה זו מנעימה
שבוע• דיאטה עם ״ביסקול״ את המאכלים ומורידה את התוכננה
כך, שהיא תוריד מה ערך הקלורי.

ביסקול
ה א רו חהב בי ס קוי טשמש קלד ת פ חי ת!
צמד ביסקויטים של ביסקול עם כוס משקה כלשהו(ממותק בסוכרזית) הם ארוחתך השלמה. ביסקול הוא
הדיאטה המהפכנית המבוססת על אכילה ממש. לכן, כבר התחילו רבבות גברים ונשים גם בדיאטה עם
ביסקול. דיאטה עם ביסקול משביעה בהחלט. חסכונית, נוחה לטלטול, מספקת לגוף את כל חומרי המזון
שהוא זקוק להם, שומרת על החיוניות והבריאות ומורידה מהמשקל כדי 1!/2ק״ג לשבוע בצורה קלה
ותוך הרגשת שובע מלאה.

הצטרפו גם אתם עוד היום לרבבות חסידי ביסקול
להשיג בחנויות מכולת ובבתי מרקחת, בשלושה מעמים: וניל, קפה ושוקולד. בקרוב גס בטעם גבינה.

אכול

ביטקול

יד כיכר דיזנגוף, ממול לתיקבלת
כריכות
אטרון ״אוהל״) נותרו עדיין
מספר כרכי ״העולם הזה״ ־ש
״העולם הזה״
נמסרו בשעתו על־ידי הקורבמשרדי
״העולם הזה״ ,תל־ אים לכריכה.
הקוראים, בעלי הכרכים האביב,
רחוב גליקסון .( 8עלי

פחות

תשקול

אלה, מתבקשים לבוא ולקבלם
ביום שני הקרוב, הרביעי ליוני,
בין השעות שש עד
שמונה בערב.
הקוראים אשר אין באפשרותם
לבוא אישית לשם קב

כרכיהם, מתבקשים להודיע
על כך למנהלת ״העולם
הזה״ ,שתשמח להעביר את
הכרכים אליהם במשלוח של
דואר החבילות.

המנהלה

אמנות

מפעלי בידור בע״ס. שבועון ״לאשר״
יריד המזרח הבינלאומי 1962

כתות ערב אקסטרניות מיוחדות

מי הי אהי פה בנשעזף

יא״ר

מבטיח ענין במשך הלמוד
והצלחה מקסימלית בסיומו

טרם החלטתך הסופית בוא להוז־עץ
בנו ערב, ערב, בין 6—8
במשרדנו רח׳ ז׳בוטינסקי ,23
בית שני מפינת דיזנגוף.

ההתיעצות רצויה
ואינה מחייבת

בפס טי ב ל

הלמוד עפ״י שיטת

\ אהבהממבטו־ א שון

על כך תוכל להחליט לאחר שתחזה

בגדז ת ־-
ומולזרמזת

בי שראל
בהשתתפות

מונו ת היוני הבינלאומיות

תל־אכיב :
״גני יריד המזרח״ מוצ״ש 9,6

בחירת מלכת היופי ,1562 בחירת
נערת ישראל והכתרתן על־ידי 5
מלכות היופי של העולם ותכנית
אמנותית בשיתוף עם תי א, תמרוקי־ישראל.

ירושלים
:״אדיסון״
יום ד ,

6.6בחירת מלכת הבירה
אפנה של מלבות היופי
לתצוגת העולמיות.
כל ההכנסות קודש למוסדות הילדים
של ארגון נשים ליברליות.

באר־־שבע :״קרן״
יום ו׳ 8.6תצוגת אופנה של 5
מלכות העולם ומצעד יפהפיות ישראל
תכנית אמנותית 3דד £ 8 ? 0ז>4 1
בל ההכנסות קודש למוסדות הילדים
של ארגון נשים ליברליות.

*•כייי ם 1
ת ל מי די ם :
ס טו דנ ט ;
הרשתי עוד היום ל קיי םחחדעי־

החלה מכירת הכרטיסים
תל־אביב :״כנף״ ,״שרותרון״ ,״רוקוקו״ ,״רדיו״אוניון״ ,ו-לאך׳
ירושלים: ש .כהנא
באר־שבע: קופת קולנוע ״קרן״
קצרנות קברית ו/אז אנגלית
(עני חודשים, פעמיים 3עגו?ן

!:״״ולסן ג רג-
המנהל ! ח, בר־ק״זא }קמסינטקי;
ת ל ־ א בי ג: רחוב גירדון 2
רי מ ח: בבית־הספר ״במלה*
ייווב ממרידי לויז 30

אכסנת בגדי ההורה
קלה ובטוחה
״עש בבגדי הצמר כל עקרת
בית חוששת מאפשרות זו. למעשה
אכסנת הבגדים כה פשוטה: דברי סרי־גד,
ובגדי צמר יש לרחוץ בקצף הרך
והעדין של טקסטיל שמפי, כדי להרחיק
אבק וכתמים.
את דברי הצמר הנקיים והיבשים
מניחים במזוודה או בארון ובין כל
שכבה יש לפזר נפטלין. ע״י טפול זד,
נשמרים כל דברי הצמר במצב טוב
ונראים כחדשים גם אחרי שנים רבות.
עוד עצה נוספת: שמיכות צמר ואור־לון
מתכבסות נפלא בטקסטיל שמפו !

ו!1ינון ען 1ו8כסו1ד]ש

ת ד׳ ^ בי ב ו 1ז בי 1 3ו 6
חי פהדת׳ וניא*1יזהד 1

י רו פ\ די םרת /ה6 *181

פ ד טינז 1ה דו!ומה:

— --111,11

בתחרות

זכו במ קל טי ה ר דיו שניי ד ר שולחי האריזות ה רי קו ת:
נ כע תיי פ
:חנה הירש
רה׳ ל״ה, ד
:הרטד, לאופר
כפרמרד כי
נ הרי ה
יהודית רוזנפלד
רה׳ ויצמן 71
:ב. רחמני, ירושלים עמק רפאים 14
:גילה שסקל דרוכות נוה ויצמן
המקלטים נ שלחו לב תי הזוכים: בקרוב ת ח רויו ת נוספות.
ו&סציג פ52 יפה 88880מ )8£$3סחג^ )3055 זדל 6882311 .,
נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובנרות
למועדים דצמבר ,1962
מאי .1963

1012גביקי • 7־ 5ג ״ נ ד ! י ספרי לימוד בהוצאת בית הספר

דחף

מחול

באיאניהאן

נית) הוא רומן בהמשכים• בני הזוג מורכבים
מהקהל הישראלי מצד אחד וקבוצה
של 40 צעירות וצעירים פיליפיניים מצד
מלי. כשנפגשו לראשונה לפני שנתיים, לא
ידע צד אחד דבר על משנהו. אבל זאת
היתד. אהבה ממבט ראשון. הקשר שנוצר
בין המחוללים הפיליפיניים לבין הצופיב
הישראליים היה הרבה מעבר להתיחסות
הרגילה הנוצרת בהופעות כאלה״ תשואות
ההתלהבות בהן התקבלה הלהקה בכל מקום,
בטאו לא רק תודה על הופעת מחול מוש־למת
מבחינת ההוויות האסתטיות שהיא
מעניקה, אלא גם על קשר נפשי שנוצר
תוך כדי כך.
עתה, משחזרה להקת הסמודנסים הפי-
ליסיניים ארצה באותה תכנית אך עם צוות
מורחב, התלקחה האהבה הישנה בכל עוזה.
יופיה החיצוני של הלהקה, המתבטא במחר
לליה יפי־התואר ובתלבושותיהם הססנו־ניות,
מזגה המיוחד הניכר בשובבות העלומים
יחד עם עומק ההבעה, פשטות ההגשה
עם הטכניקה המקצועית המלוטשת — כל
אלד, הסעירו מחדש את האוהבים.
בגידה מוצדקת. מבחינה מסויימת
זו אהבה אסורה. שכן הקהל הישראלי נשוי
רשמית לרקודי העם הישראליים. אולם אם
הוא מוכן לבגוד כד, בקלות ולאהוב בהערצה
את הזרה, יש לכך משמעות עמוקה.
כי הרקדנים הפיליפיניים, שאינם רקדנים
מקצועיים ומקבלים עבור הופעותיהם רק
אש״ל ודמי כים, מפגינים את אותו סוג
של פולקלור לאומי מושרש שכה חסר
בישראל, ושהקהל המקומי כגראה כר, כמד,
אליו.
למדינת 7000 האיים, שבניה נמנים על
שלושה גזעים (מאלאיים, אינדונזים ופיג־מיים)
ושש דתות, מדברים בחמש שפות
ראשיות• כשלשפתם הרשמית (הטאגאלוג)
כמאה דיאלקטים שונים, היו בעיות ביצירת
פולקלור לאומי לא פחות מאשר לישראל.
למרות זאת לא ניסו למצוא את הפתרון
ביצירת רקודי רועים מקוריים או מחולות
דייגים מלאכותיים.
הם השאירו את כל ההשפעות שנשארו
בעמם עם חילופי הכובשים עד שזכו לעצמאות׳
שנתיים לפני מדינת ישראל. יחד
עם נעימות ספרדיות מובהקות הם משמיעים
גם ניגונים בעלי אופי סלאבי או מוסלמי.
בריקודים הם אמם מנסים להתחכם
ורוקדים גם וולט וטאנגו. אלא שההשפעות
הזרות בתנועה, במזג, בקצב ובלחן, נט־מעות
באופי המיוחד של עם זה והופכות
למשהו אחר.
על כן אין זה פלא שבקטעי ההדרן של
הופעותיה, כאשר מגישה הלהקה הפיליפינית
מחרוזת קצרה של שירים עבריים
כמו: הבה נגילה, הבאנו שלום עליכם וקול
דודי, בביצוע פשוט, שקט ותרבותי,
מקבל אותם הקהל כשיריים חדשים, שלא
שמע אותם מעולם.

רדי!

(להקת

המחול

הפיליפ־־

ה קו להקל
״בוקר סוב לידידתנו עקרת הבית, לשומר
נפשנו הנהג ולקרותו בבית־ד,חולים.
בוקר טוב לכולכם!״ בוקר בוקר מעבירים
אלפי אזרחים ישראליים את מחוג המקלט
לגל הקל של קול ישראל. כל יומיים, בשעה
שמונה ושלוש דקות, חוזר ונשמע על גלים
אלה הקול המתנגן והמלטף, הקול ד,נשיי
הפופולארי ביותר בישראל, קולה של רבקה
מיכאלי.
אותה שעה סיימה הצעירה הנמוכה והעדינה
שמאחורי הקול האינטימי שעד, שלימה
של בחירת תקליטים ומיונם, של הכנת
סיסמות פירסומת וקטעי אילתורים. אותה
שעה מתחילה ההתמודדות היונדיומית שיי
עם האוייב הגדול של כל הקריינים —
המיקרופון .״אתה מוכרח להיות תמיד
מחודד,״ מסבירה רבקה ,״האתגר חריף ביותר
והביקורת חריפה לא פחות ומיידית.
מוכרחים לשמור על הרמה במשך כל
הזמן.״
מסורת משפחתית. ההתמודדות הראשונה
של רבקה מיכאלי עם המיקרופון
אירעה כשרבקל׳ה היתד, בכיתה ו׳ .״הייתי
בנבחרת הכתה,״ סיפרה ,״והלכנו כולנו
יחד לאולפן לחידון חי. השאלה הראשונה
הע:לס הזה 1250

היתה, :מי האפיפיור כיום?׳ אני עניה-
ראשונה בצעקה לתוך המיקרופון, :הוזתי־קן!׳
אחר כך שתקתי כל השידור.״
אך הכשלון הפעוט לא העכיר על האמביציה
שנשארה טבועה בילדה מאז ועד
היום. סייעה קצת גם ההיסטוריה המשפחתית:
האב היה קריין חדשות יחד עם
צבי (הארי) זינדר בקולנוע אדיסוך בירושלים
לפני שלושים שנה. האם ממשיכה
עד היום לדבר לתוך המיקרופון, לאחרונה
כמתורגמנית־סימולטנית באוזניות של משפט
אייכמן.
כיום כבר זורמים גלי אתר בעורקיה
של רבקה. המיקרופון כבר הפך לאחד מאבריה.
ילדה
מופרעת. רבקה מיכאלי רצחה
מגיל צעיר להיות שחקנית. אך ירושלים
היתד, תמיד דיר ללא תיאטרון ולילדים
היה רק רקום אחד לנסות את מזלם —
אולפן הילדים של קול ישראל.
בעזרת קשרים אישיים של אמה מצליחה
רבקה להתקבל לאולפן. כעבור זמן קצר
היא הופכת למשתתפת קבועה בתכניות
הנוער. היום הגדול הוא כמובן היום בו
היא משתתפת לראשונה בתכניות למבוגרים.

היתד, גם הפעם הראשונה בה קיבלתי
כסף,״ סיפרה רבקה ,״זו היתה סידרת תב־

שדרגית מיכאלי
אתר בדם
ניות בה השתתף עמיקם גורביץ ואני הייתי
הילדה הקטנה וד,מופרעת. פעם לא רציתי
לאכול מרק. פעם סירבתי להכין את שיעורי
הפסנתר שלי ותמיד הרבצתי לאחי הקטן.
עמיקם לימד את ההורים איך לחנך חבר׳ה
כמוני. אבל אני, גם אחרי השידורים, לא
רציתי להכין את שיעורי הפסנתר, ושנאתי
לאכול מרק. באשר למכות, אחי
היה גדול ממני ואני הייתי זו שספגה
אותן.״
אחרי בית־הספר — גלי־צה׳׳ל. אחרי הצבא
— קול־ישראל. התיאטרון קרץ לרגע
יותר. אינטרמצו קל עם הבמה במועדון
התיאטרון בחיפה אך הרדיו אינו מניח לה.
״התגעגעתי אליו ולא יכולתי להמשיך
ליל הבמה בלי הרדיו. בשידור אתה משקיע
את כל האישיות שלך, היא מבצבצת מכל
מלה שאתה אומר ואילו בתיאטרון אתה
חייב להיכנס בכל פעם לעור של מישהו
אחר ולהישאר בו הרבה זמן בלי גיוזן
ובלי שינוי.״
הסיסמה החביבה. מתפקיד של קריי נית
סתם, הפכה רבקה להיות עורכת תכניות,
כשהיא מתרכזת בתחום הבידור. תכניות
הבוקר פתחו אפקים חדשים של הגשה
אישית, בגלל חופש הדיבור של הקריינים,
הבחירה האישית של החומר המוגש,
והאפשרויות הרבות של השמעת סיסמות
פירסומת .״הצרה כמובן,״ מוסיפה רבקה,
״שמוכרחים לאמר אותן.״
מחוץ לשעות האולפן נשאר התחביב הקבוע:
התיאטרון. לעיתים היא קופצת לבר־סורנזנזללו
לשיר, וממתינה להקמת תיאטרון
בירושלים. ובשעות העבודה: פיזמונים ו־סיסמות.
״הסיסמה
האהובה עלי ביותר — ,השעה
תשע שלושים ואחת לפי שעון בוק לאומי
לישראל׳ .הסיבה: כעבור חצי שעד, אני
הילכת הביתה.׳״
העולם הזה

החדה מכירת הכרטיסים להופעת

פיט
צ׳סטר
בומבו

להקת ה טווי ס ט —
המכירה במשרדי הכרטיסים -פרטים בלוח המודעות
פרסום מלניק