גליון 1291 מתאריך 6 ביוני 1962

סיץ ת-צב כ1962 ,

וגעי האחרונים
אדולף א מ

דבריו של דר׳ מיכה אבינור, המדען
החיפאי המציע להנהיג כתיב לאטיני חדש
פרי המצאתו, שהתפרסמו במדור זד( .העולם
הזח )1284 עוררו עניין רב. לאחרונה
החל הוויכוח עובר גם למדור המכתבים,
!1111)1? £
ח 1*1111,חסחג 1411111 01(1
ומסתבר כי לקוראים רבים יש דיעות מר-

חיקות־לכת בעניין זה.
x 3 2 1 11613־ז 3 0 3 7 0 7 * 3 6 * 3 * 3 1 118, 3 3 1 8 6 2׳ 00 .113 3 3 0 0 0 0 1 113 111:37 113 3 1
לפיכך פנינו אל הדוקטור עצמו וביקשנו
ממנו להסביר לנו את נימוקיו בלשונו
* x 0 1 7 0 1 , 2 3 7 1 -0 732311ש 3 * 0 5 0 3 1 1 1 0 1 3 0 0 3 0 1 5 1ט31111ן! ש ט 1ד 11 6
ובכתיבו. הנו מפרסמים בזה את מאמרו
.־! סלי 1 1 5 5 * 0 2 8 1 5 1 1 0 3טסטט 6 1 113 * 1 1 7 016113011 * 3 4־ 0 3 8 0 1 3 7 3 * 11 113 6 1
הקצר — בתוספת ״תרגומו״ לכתיב ה*
.ט x 0 1 7 1 0 3 1 0 7 * 113 ,7 3 0 3 1 * 113 6 1ס 111 1ף ף 1ע * 3 0 0 1ט 0 1 0 1־030110 1 1 5 5 * 0 11 6 1
אשורי, שיאפשר לקוראים לעמוד ביתר
קלות על חידושיו של אבינור.
x 3 3 :ף 1 0 0461-011110 01301( 1 * 3 0 3ס 0סטף * 6 1 0 0 3 * 6 7 1 1 3 6 1 1 * 7 2 1 1 3 0 0 0 ? 3 1

! 1 1 3 0 2 3 7 3 1 113 3 3 1 6 1 - 1 ( 6 1 .

3ף 3 * 7 3 0 1 * 1 3 7 1 3 1 1 0 1 3 3׳ )1)311 1 8 1 3 1 )1
מוקדמת הצעתם של כמה קוראים, המבקשים
לפרסם מדי שבוע את אחד ממדויי
העתון בכתיב לאטיני. אך העולם הזה

ט 1303ס

כותב דר׳ אבינור:

קשיי הבעת השפה בעזרת הכתב תאשורי
הנוכחי הם רבים וקשים. כמה מיג־רעות,
גראפיות וטכניות, חברו יחד במסורת
! 0 x 3 0 0 6 1( 0 6 0 ״1 1 17011

הכתיב שלנו, עד ששום תיקון חלקי לא
ש x3)1 * 1ן x 0 1 1 1117011 1 0 0 0 3 ? 0 0 1 3 * <1 3 . 3 1 1 3ש * 1 1 7 3 1 7 0 4 3 * 03)1.)13*1 1 6
יפתור את הבעייה. דרוש תיקין רציני
2 0 3 1 0 0 0 6 1 -6 1 * 3 1 3 0 0 3 * 3 * 3 1 011706 1 3 )110)100 1 3 * 1 7 0 1 . 1 6 7 0 1 * 3 0 7
ועמוק. שיקולים טכניים של העברת הכתיב
באמצעי־תיקשורת מודרניים מצביעים רק
4 0 3 1 0 3 0 1 0 1 3 0 1 4 0 3 0 1 0ט 6 0 1 3 3 3 0 1 1 7 0 1 1 1 1 7 3 4 , 1 1 0 0 0 0 1 0 3 * 1 3י 11ס [ 3ש 1ס
על פתרון יעיל אחד: הרחבת הא1ף־בית.
* 4 7 0 1 - )1171-11. * 1 3 3 3 1 1 , 80 0 6 0 1 3 4 3 7 3 0 1 1 6 x 0 3 2 ? 1 0 0 * 1 0 3 0 7 1 2 0 0 6 1 1 3
מעבר לכתב לאטיני דווקא ודרש בגלל
סיבות שונות, והעיקרית היא חשיבותו של
1 1 3 8 3 1 3 1 3ש * 0 1 03500,ס 4 1 5 4 * 5 1 0 6 0 3 2 6 0 1 0 3 3 1 7 4 3 0 0 0
הכתב הלאטיני בסימבוליקה המדעית. הצע0
4 0 1 1 6 0 6 1 * 7 3 0 2 3 1 ? 1 0 6 0 1 2 6 1 3 0 1 6 0 2 6 1 5 1 • 1 ,1 1 * 3 0 1 0 0 3 8 6 1 * 3 1 3 4 3 7 3 0
תי לכתיבת העברית באותיות לאטייניות,
3 1 3 0 4 0 1 1 6 0 6 1 * 1 3 * 1 3 3 3 1 1 . 1 4 0 .3 0 3 1־ * 3 4 1 6 7 4 6 1 0 3 0 0 3 * 0 1 1 6 7 0 1 3 3 3 1
שאני מכנה בשם עברית מדעית, מכוונת כך
)[ 1 7 0 1 1 * 1 3 8 3 1 1
)1 1 7 0 1 1 ?1 3 4 4 3 * 11
ותפתור את בעיית כתיבת ידע מדעי וטכני
בעברית, בצורה פשוטה וקלה. יחד עם זאת
? 0־143 0 3 0 1 1

שומרת ההצעה על מיבנה הידקדוק העברי.
1 ,6 X 3 8 8 0 1 6 1 1 3 0 0 6 2 6 0
? 1* * 3 8 3 0 1 6 1 1 3 0 6 2 6
היות ואני משתמש ב־ 33 אותיות בלבד,
14110007 03301.
1 ?10007 03301.
במקום למעלה מ־ 40 סימנים הנדרשים
עבור עברית קלאסית, גורר הדבר בהכרח
7־ 1 0 7 0 1־ ? 0 3 x 1 0 1 3 x 3 1 1 0 0 0 0 3 1 1 1
־? 0 3 2 1 0 1 1 3 2 3 1 1 0 0 0 0 3 1 1 1 0 701
כישוט מסויים של הדיקדוק.
1 1 1 1 3 1 1 1 2 •* 0 0 6 1 1
1 3 1 1 3 1 1 1 0 6 1
פישוט כזה נראה לי דרוש מכל מק! ם.
ש? 3 0 0 0 .* 1 1 * 1 0 7 3 0 6 7 0 3 4 4 3 * 3 6 7 0 1 1 1 1 x 3 0 0 6 0 1 0 1 3 * 1 3 7 1 3 1 3 1 1 0 1
ובשפה המדוברת כבר חל פישוט זת באופן
חלקי. לפעמים מגיע הדבר עד ־,בדל משמ1
0 70 2 1
x 3 4 . 1 (1 3 0 1 0 3ש 1 6 1 3 2 2 6 7 * 1 1 0 1 3 1״ 1 0 1 6 1 6 1 1 1 * 1-13443 1117011 6 1
עות בין ׳תשרי־ ,המדוברת והקלאסית.
ט ש 0 0 1־ £ 3 0 8 1 1ש 6 1 7 0 0 7 0 0 ,ט 1117011־ 4 1 7 0 6 7 0 3 4 4 3 * 6 1 1 3 - 3 1ן 03<1 0 3
(להלן שלוש דוגמות של שינויים ריק־
־ 0 3 0 1 * 1 0 7 1 1117011 ? 1 3 4 4 3 * 1 1 1 0 0 0 3 0 4 * 7 7 6 5 6 1(1 0 3 3 1 6 1־ 6 1 1 0 7 * 1 0 3 0
דוקיים, במשפטים :״מה פה ומי פה?״,
״לכסות את הנזק בפיצוי נאות״ ו״פרחים
נ) 1 1 1 0־ 0 0 0 3 0 1 1 0 3 6 1 6 1 * 8.1 113 4 3 * 3 1 1 1 1 0 1 0 0 0 4 , 3 1ט * 11130 . 0 3 1 6 3 1 1 7
בחלון מוסיפים יופי לפני הבית״).
.ס * 6 1 3ף ט 1 111 0 4 0 1 0 3 4 8 1 0 2 0 3 1 * 3 3 0ט 0ף 1 1 1 7 0 1 1 113443 * 1 1 1 5 6 1 0 * 0 1ט
ברור כי בענייני מדע אין להתחמק
x137 111061 * 850 0303:ט 01031 1*043 *3 16*7, 01
מהכתב הלאטיני ובשטח זה יעילותה של
עברית מדעית בולטת במיוחד. אולם לא
ט X1 4037* 0 3 ? 8 0ש 012032ט * 1 7 30 0רק דברי מדע אלא אף עברית של יומ?
X31 5/ 67X 16*6037א 3 1 30 3060 61 303* 3 6 1
יום, וגם ספרות ושירה אפשר לכתוב
בעברית מדעית בצורה מדוייקת. שירה אי־ט
3433031,דיי *£7x3 33031160 043031 04
אפשר לכתוב בצורה מתקבלת על הדעת
? ט 26761 34400 7 301ט *01700 114037 6761
בלי ניקוד, אפילו בכתיב מלא. אולם בס
ט 67037*3207 *01 107 313034,ט 16081
עברית מדעית אין כל קושי. הנני מדגים
זאת כאן בקטע משירת יהודה הלוי, ש!
x4037ט *16030 06 710)1 31001* 0301 67031
נכתב לפני כ־ 850 שנה:
ט !13 *137 *3 131101, *15131 *41010 03x37 10160, 0805521 1 *3001
לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב —
16160 *301323 *31 401001 *3 8313 *3 01??31[3231 **3 33060. 1315*1 *3
אין אטעמה את אשר אוכל ואיך אערב?
*23710 01333 1 *3*101 *31 *3 *137 6[ *3 *3£3 *3 0046001[ 0611300. *130
איכה אשלם נדרי ואסרי, בעוד
ציון בחבל אדום ואני בחבל !ערב?
[X31 1 5003 36160 26 1 33230 0 1330? *3 ׳400 *3 1046*3 *4.43110 6ט70 1
יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו
3 *67461 *610 ״3 3 0 0 3 0 1 3 ״ 1 ״3 0 6 1
יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב!
ט 3ס 11*70 1300 0067 * 13710 1 8313 33231ש *01 *3 *21001 00137מ 60
הכתב הלאטיני, בגלל היותו רחב יותר,
מסוגל לענות ביתר הצלחה על דרישות
,ש [ 1300 01167 6310ט *3 030037 *3 00x321. 113113 16 13710* 0067 0130
*15121 הכזבים
1321003 ילקוט
המתפתחת 3בארץ.
השפה
) 3731 1343* 061 *3

**13 1111* 137

ניסה להעלות על הכתב את השפר, המודרנית
שלנו. אולם מי יוכל לקרוא ספר
זד, לאחר שיסוף הדור היודע את ההבדל
מוכן להעמיד את עמודיו לרשות הוויכח המחשבה, הוויכוח וליבון הבעיות הכרוכות
בין ״אסומניה״ ו״סמל״י
מכל הבחינות מוטב שיהיו לנו שני על נושא זה — שאת חשיבותו יודעים בפתרון של ממש.
כתבים לשפה אחת מאשר המצב הנוכחי. העתונאים יותר טיב מכל בעלי המקצועות
עתה יש לנו שתי שפות ואותם שני כת האחרים בארץ. שהרי בכל שבוע גוזל ה־וויכוח
על הכתיב ה״נכון״ של מלה מסו-
בים, אבל ידה של העברית על התחתונה
יימת — כמו למשל המלה ״מילה״ (סדיחד
בגלל כתב בלתי־יעיל.
— מלה, סליחה — מילר ),חלק ניכר מישי

כאן דבריו של אבינור. לדעתנו עוד בת המערכת.
ט 3 0 1 1 111 2 3 0 1 7 0 1 0ן<ף 113 * 1ט

ס0ט 3307

סירייניס בכל
רחב• העולס
אחת ועתנז:

קנס

היא ח 0ובו! שבסיגריות האנזרען איות
דרוש

סיגריות

פרסום יעל

יעוץ

חינו!
ינתן לכל אשה על ידי מדריכה
מוסמכת של ״אלפא״
חב׳ לקוסמטיקה. המדריכה
המוסמכת של ״אלפא״ תע מוד
לרשות הגברות הנכב דות
ליעוץ קוסמטי חינם
בחדש יוני 1962׳ כדלקמן:
חיפה רחוכות
ביום ב׳,4.6 ,
מרקוביץ שרה.

ראשון לציון
בימים ב׳ ,18.6 , 11.6 ,בפרפו־מריה
״מסקוט״.

מגדל אשקלון
ביום ב׳ ,25.6 ,בפרפומריה
מרקוביץ, רה׳ הרצל.
ירושלים בימי ג׳ בפרפומריה ״אסתר״,
רח׳ בן־יהודה .2

תל־אביב
בימי ה׳ בפרפומריר ,״סיגל׳׳,
רח׳ אבן־גבירול .144

! ,סססט 3 * 0 1 1 * 8 1 0 113)1 1 3 1 1 0 1 113 1 3 7 * 113 6 1

113 0 3 4 ) 1 3 * 1 1 . 1 1 3 0 0 3 * 3 1 7 1 * 1 1 7 3 1 1117011 1( 3 0 1 1 7 0 1 1 3 1 1 0 1 7 0 1 ,

מכתבים

בימים א׳ — פרפומריה אוני־ברסל,
רח׳ הרצל 3
בפרפומריה

בוודאי עוד יעבור דמן רב עד שדעת
הקהל תהיה בשלה לשינוי קיצוני. אך עד
אז, בוודאי יכולה העתונות לעזור במלאכת

יישר־בוח

בעד הגנתכם האמיצה על אהרונצ׳יק
כה! מיום העצרו עד היום הזה — יישר
כוחכם!
גם תביעתכם לפירסום החלק הרביעי של
ספרו — (העולם הזה )1288 שהוא נולת
הכותרת של מפעלו המדעי וסיכום פעולתו
הציבורית רבת השנים — היא נכונה,
צודקת ובאה בעתה.
יוסף תלמי, בית־אלפא

חוק ומצפון

כתבתי למשרד האוצר כי כפציפיהט אינני
טוב! לשלם מסים לממשלה, אשר משתמשת
בהם לשם החזקת צבא; וכי יען כי
כן, מבקש אני לפטרני מתשלום מס־נסיעות,
למען אוכל לעזוב את הארץ.
מר דויד בר־חיים, ממינהל ההכנסות, ענה:
״לא נוכל להענות לבקשתד לפטור ממס
נסיעות חוץ. מם נסיעות חוץ מוטל לפי
חוק, וכפי שידוע לד חל החוק על כל
תושבי המדינה, ללא הבחנה בדבר דעותיו
הפוליטיות או המוסריות של התושב. על
כן, כשם שחלות עליד הזכויות המוענקות
לכל אזרחי המרינה, חלות עליד נם החובות
ובכלל זה חשלום מם נסיעות חוץ.

״אגב, יורשה לי להעיר תשומת לבד, כי
המסים הנגבים אינם משמשים אד ורק
לצרכי בטחון, אלא נם לצרכי חינוד, סעד,
בריאות וכיו״ב. מטרות אלה קרוב לודאי
מזדהות עם דעותיר האישיות״.
אינני מטיל ספק ביושרו של מר בז־חיים,
אולם הוא שוגה מבחינה הגיונית
ומוסרית. קיום חוק ממשלתי אינו מוכיח
את תוקפו המוסרי; ואם אדם מרגיש (טען
ננדי) כי חוק מסויים נונד את עקרונותיו
המוסריים או הדתיים וכי הוא רע מיסודו,
יש לו הזכות המוסרית המלאה לא למלא
אותו• אם מחר היתה הכנסת מחוקקת כי
כל ארם חייב לרצוח את אביו, יכול היה
כל פקיד ממשלתי לטעון :״לא נוכל להענות
לבקשתר לפטור טרציחת אביר. רצח האב
מוטל על פי חוק וכו׳.
השתמשתי בהגזמה זאת, על מנת להבליט
את הטעות שבטענה הממשלתית. על־ידי שאין
האוצר פוטרני טסכדנסיעות, הוא
מחייבני להישאר בארץ ולהמשיר לשתף
פעולה עם הממשלה, אשר לרעתי אין לה
זכות קיום בצורתה הנוכחית — מכיוון שכד
כתוב בחוק. החוק אינו קדוש. יש לכבד
את החוק רק אם אין הוא סותר את תפישת
עולמנו הדתית או המוסרית. חוקים
אשר דורשים מז האזרח לתרום למאמץ מל
חמתי
(אשר הוא בעיניו פשע חמור) —
יש לו הזכות המלאה להפר אותם מטעמי
מצפון
אי לכד הנני חוור ומבקש משר האוצר
לפטרני ממם נסיעות חוץ על כרמים האניה
אשר אני מבקש לקנות מידי חברת אניות
זרה (תורכית) .אם הוא אינו מוכן להקציב
לי מטבע זר לרכישת הברטים — אוכל
למצוא סטודנט זר שישמח להקציב לי משלו.
החלטתי
לחוות את דעתי בעניין זה מעל
רפי העולם הזה, למרות שהיא נוגדת את
השקפת העתון מבחינה מסוייטת, כי מסופ־קני
אם עתונים אחרים יאותו לפרסמה.
אבנר פלק, קריה האוניברסיטה, ירושלים

ידיו לא שפכו את הדיו הזה

לא היה זה הונן לפרסם את שמי בין
מחברי הסטלנים (העולם הזה .)1289 לא
עסקתי ואינני עוסק בספרות מסוג זה.
יוסף ספרא, תל־אביב

הכל על בל טיפה
— מכריז הקריין של קול ישראל מדי
בוקר, לפני החדשות.
לטי שעובר בקטע הכביש שבין כיכר־עי־העולם
הזה 1281

לית למשרד הרישוי התל־אביבי, כואב הלב
למראה המיים הרבים הנשפכים מן הממטרה
באי, באמצעיתו של הכביש. עשרות קובים,
זורמים לכל רוחב הדרר ומזיקים נם לכביש
עצמו.
האם אי־אפשר להשקות את הירק באי בידיים,
על־ידי צינור, ולחפור את הנזק
הכפול?
מ. ברזניק, פתח־ תקווה

רווח נקי
בקראי את הכתבות על הסטלגים (העולם
הזה 90־ )1289 נתקלתי פעמים אחדות בשם
״הייתי כלבתו של הקולונל שולץ״.
הבינותי שהכתב קרא את הספר ואולי אף
נמצאים בידכם טפסים אחדים. אני מוכז
לשלם בשביל הספר הזה את מחיר השוק —
5לירות.
אני מצרף בול של 12 אגורות, ובמקרה
של תשובה חיובית, אשלח לכם בדאר החוזי
את הכסה ואתם תשלחו לי את הספר.
רמי ברומברגר, חיפה
הקורא ברומברגר יואיל לפנות לקולונל
שולץ, או למאלף הכלבים הקרוב ביותר
לביתו.

גדה מכה גדים
אכז ״נלה בת הנלי!1״ (העולם הזה <1290
סיימה את בית־הספר העממי איילון, אבל
זה לא ברמת־יצחק, כמו שכתבתם, אלא
בנחלת־יצחק, בשטח המריבה ביז נבע-
תיים לעירית תל-
אביב. ובזמן שגלה
ואני למדנו שם,
התנהלו הלימודים תחת בבית־הספר
פיקוח מחלקות ה-
חינור של גבעתיים
ויעל תל־אביב נאחד.
היא
היתה תלמידה
נחמדה. אנחנו
למדנו בכיתות
מקבילות וסיימנו במחוור
העשור. נם
לי היו בעיות מקבילות
לבעיות של
גלה ושמחתי שהעולם
הזה מביז אותנו.
יצחק
פריבילסקי,
תל־אביב
...אני, מתפלא
מאד על גלה —
בחורה כזאת עם
דגשי נחיתות? אם
היא מסיקה על־יסוד
נסיונה האישי
ש״כל הבנים
אותו דבר, רוצים
את כל הבנות,״ אז
אני לא מביז את
ההניוז שלה. סוף־
כל־סוף לא כל הבנות
נראות כמותה
ומה אנחנו אשמים
אם יש לה דווקא
צורה כזאת שפתאום
לכל החברה יש חשק
לשחק ברקטות?
יצחק כהן, רמלה

גדה

אף פעם לא היה
ויכוח שהחתיכות הנחמדות ביותר שוכנות
ייחופי עיר הכרמל. כחיפאי אמיתי יכולתי
להצהיר על כד בשבועה אפילו בחצות הלילה.
עכשיו אני כבר לא מתערב. אם גלה
אופיינית לנימפות התל־אביביות, אז אני
מוכן לשכוח לבנות חיפה את חסד נעורי.
עזרא חלפי, חיפה
כאם לבת טיפשעשרה, קראתי בענייז רב
את הכתבה על גלה. לנו, לבני הדוד הקודם,
קשה להשתחרר מז ההרגשה שלדור הבנים
פורחות ציפורים בראש. אי! להם מטרה,
איז להם אידיאלים. אני בגילה של גלה
ושל בתי לא חלטתי על מספרה, שהיתה
לגבינו בבחינת טאבו, וניבורי לא היו
כוכבי קולנוע.
מצד שני, האם לא מוכיח אוחו הדור
עצמו שהצלחנו להנשים את מה שנאבקנו
למענו? — נוער נורמלי, בריא, חסר תסביכים
ובעל תחושת מציאות מפוכחת. כי הרי
גלה יכלה להיות נימנזיסטית צרפתיה,
שוודית או אמריקאית. והאם לא לכד שאפנו?
חנה
פיקרסקי, ירושלים
איזה פלא / ,איזה פלא / ,שעוד יש
גלות כאלה

ח. זלצקי, תל־אביב

אז היא בלונדית ושזופה ומראה את מה
שיש לה בין חלקי הביקיני. אז היא רק
אוהבת סייס באמבטיה. אז אין לה טרנזיסטור
והיא מתה לרקוד טוויסט. אבל היא
יכולה להרשות לעצמה, כי היא נילתה ש־צריך
למות פע .8אי מה, אני שואל אתכם,
אז מה?
נימרוד שוהם, באד-שבע

ביצועיזם לאן?
בסיפוק רב קראתי את ״קורא יקר״
(העולם הזה )1290 המסביר את המושגים
״ביטחוניזם״ ו״ביצועיזם״ והמרגיש בצדק
את כוחם של המלה והרעיון מול פולחן
ביצוע לשמו. אפשר להוסיף עוד הרבה
לנושא ז הן כרגע אסתפק בהערה אחת:
זה עתה היינו כולנו עדים, לאן עלול
העולם הזה 1291

להביא ״ביצועיזם״ .הלא טיפוס של ״ביצו-
עיסט״ מובהק, קלאסי — הוא אדולף
א״כמז!
דר׳ אלכסנדר זק, תל־אביב

האמיצים אינם מתעלפים

הכבאי אשר הוכיח אומץ־לב הראוי לשבח
מכל הבחינות בעניין הוצאת גופות הנערים
(העולם הזה ,)1289
הוא דויד אשכנזי
מרמלה (ולא שלפה
אשכנזי) .הוא משרת
באיגוד לשירותי
כבאות ״איילוז״
וקשה להביז מה
מצאתם להקטין את
השגיו ומסירותו לתפקידו,
בכתבכם כי
האיש נפל מתעלף.
הנכון הוא כי דויד
אשכנזי היה שקוע
עד למעלה ממותניו
בבוץ סמיך, לאחר
שנשאבו הטיים, ובמאמץ
עליון חיטט
בוו הריסה בבוץ אשכנזי לגילוי הגופות וביוצא!
משם, ישב על שפת הוואדי לנוח,
אד לא התעלף.
ח. שלו, מפקד איגוד ערים לשרותי
כבאות ״איילון״ ,לוד

כתם לאטיני

לשאלתכם ״מה דעתם הקוראים האחרים?״
(העולם הזה — )1290 לא ב־א׳ ,רבתי!
...מבחינה כמותית ואחוזית, יותר סטודנטים
אמריקאיים שוגים באיות נכון של
מלה באנגלית מאשר סטודנטים ישראליים
במלה עברית. איני מאמין שישראלי, הלומד
במיכללה כלשהי, מסוגל לשנות בכתיב
העברי. אך אם תשאלו מורה במיכללה אמריקאית,
הוא יאמר לכם: סטודנט אמריקאי
אינו מסוגל לאיית!
...נכוז שעלינו להכיר בעובדה שיש
קושי מסויים בביטוי מונחים טכניים ומדעיים
בכתב העברי. אולם אין זה קושי
שאי־אפשר להתגבר עליו. והאיום :״בלי
כתב לטיני נמשיד לייצר בארץ מוצרים
הימיים ורפואיים בלועזית בלבד,״ רק מוכית
שאין כל רצון לבטא שטות אלה בעברית.
מה עוד שאצל חלק ניכר מאנשי המדע בארץ
אין העברית שפת אם, ולכו מובנת
העדפתם את הלטינית.
מצערת רק העובדה שסטודנטים ישראליים
בצרפת לא חשבו על עיסוק טוב יותר
(ועיסוקים לא חסרים בצרפת) מאשר לחשוב
על סרום הכתב העברי ופיענוחו לאחר מכן
מלטינית.
...מי אנו שניקח דוגמה טהתורכים,
הארמנים או הפינים? מה תשובתם לעומת
תשובתנו? ואם הסינים החליפו את הכתב,
הרי התמזל מזלנו שהעברית מכילה רק 22
אותיות ולא אלפי סימנים כמו בסינית,
ומה שהיה הכרחי אצלם, אינו מחוייב המציאות
אצלנו.
יופיו של הכתב, הדיקרוק והתחביר הם
חלק בלתי נפרד מיופיה ועושר ביטויה של
השפה העברית. שפה היא אחד הגורמים המייחדים
והמאחדים אומה. בל נפגע ב״חו־דנו.
אל לנו לחשוב על שינוי הכתב העברי!
גד שטרובל, צ״קגו
ארצות־הברית

113׳11511 1,1)110 !13 9)31־,\ 11 93013 031
!, 113־)3־151ד 1 )<01־1 100!11111111110 932(:1111־1¥1
101 31 !>1270)11 913111301, 91011)010־0160391
31131111. 1^)1!>3101 90, 1)60101)30,יל !>1220)9
101 93 991011110־ 5961 59061 93 9900131־91201
? 31011)3)6 913)211101 7,1

,ת1ת 3ן ז 8 6

ארוחת אנש> עסקמז
...אולי עם לקרז־ז חשוב, או עם חכר
למקצוע ...סיימת עסקה חשוכה ליד
שולחן האוכל.
...וכעת המשקה: אציל, טהור, מתמזג
ומשלים כל ארוחה -תירוש תפוחים
תפיס -משקה מיוחד כמינו.
הפעם שתה את ה מוב חר...

ריי ן

תוצרת

היודע לחיות שותה^ס״דר

ארגון נשים ליברליות/המרכו
מתכב די ם ל הודיע על

תצוגות

אופנה

ב ח סו ת ה שגרירות ה צרפ תי ת בי שר אל

ובהשתתפות:

ז ) 13ת0 )1

אהבה ברוטב שאמד

כשהורדתי את העטיפה מן הדג, נתקלתי
במכתבה ובתמונתה של מימי שפודימונה
החררתית >העולם
הזה ,)1290 וכפי
שאומרים הדיירים
מלמעלה — היתה
זו אהבה ממבט ראשון.
הנני
להציג עצמי
בפניה: גובהי 20
ם״ם, אורכי 72ם״מ
־+־ 30ס״ם זנב,
צבעי שחור עם כתמים
אפורים־לבנים
אלגנטיים. חברי, בייחוד
דרקון קורם־
פונדנציה ונם אחותי
קורטיזנה הנאווה,
אומרים שאני
יפה־חתול. נם הגבמימי

שניירלם: מקו־מה
א׳ משתגעת אחרי, רק שאף פעם היא
לא יכולה להשיג אותי.
כיום הנני בן שנה וחצי ואהיה מוכן
לחכות עד שדור הילדים הנוכחי של מימי
יגדל וייצא למרחב, ואז אצטרף אליה.
בתור התחלה אני מעוניין להתכתב אתה
על קולנוע (מימי, ראית את ״חתול על גג
פח לוהט סרט סצויין, לרעתי) ,על
זימרה (יש לי קול מצויין, ביהוד בלילה,
הם יוצאים למירפסות ומריעים לי) ,כמוכן
אשמח להחליף רעות על הפולמוס ביז
החתולים והעכברים, אשר מתנהל עתה בכל
עוזו.
אפאש קומבינציה, השוק
הסיטונאי, תל־אביב
...חייתי רוצה לדעת למחזור בוגרים
של איזה ביודספר מתכוונים באמת כל
אותם מכתבי העכברים. לי נרמה שזה בוגרי
״כדורי״ ,האם זה נכח?
מ. צ ,.תל־אביב

צרפתית

מלכת היופי העולמית.££א£710א1£11א!?11551
ומלכות היופי עיל צרפת,
עו1ויצריה, בלגיה ופריו
שתדגמנה ממיטב הדגמים של בתי האופנה הפריזאיים

ס011£8 • 11. 011113 • 1. 0 . £055£££.

בה שתתפות חברות ישראליות
ויצרני אופנה ישראליים

ה ת צו ג ה

האח רונ הוהמ עניינ ת

ביו ת ר

— 7.6.62 רי ביי רהכפיתכת ־י ם 8.30 ,בערב, בהשתתפות להקת
בלט אקרובטי — ריקודים לצלילי תזמורת ג׳ז ״מוני רוני״.
ש רו ת מ״ כ סי ת־״ ,די ז נ גו ף
כרטיסים להשיג: בתל־אביב ,״במה״ ,בן־יהודד ; 50 .״לאן״ ,פסג׳ דיזנגוף;
״נסית״ ,דיזנגוף.
כל ההכנסות תוקדשנה למוסדות ילדים ס אירגון פרסום אבני
״ה עול ם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785 ודד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם. דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במדינה העם הורס והמבוד

פרסום ר ו • 11 קבסזן

״המצב נואש, אבל אינו רציני!״
אימרר, זו של צרפתי שנון יכולה היתר,
לשמש כותרת לידיעה שנתאשרה השבוע:
בשנת 1961 הגיע הגרעון במאזן המסחרי
של ישראל ל־ 402 מיליון דולר. במלים פשוטות:
ישראל צרכה במשך השנה 1206
מיליון ל״י יותר מכפי שד,רתיחה.
סכום זד, שתה ליותר ממחצית התקציב
הלאומי.
מבחינת ד,עליה, לא היתד 1961 ,שנת־שיא.
מבחינה בטחונית, היתד, זאת שנד. שקטה
מאין כמוה. הגרעון — הגדול ביותר בתולדות
ישראל — מוכיח דבר שנטען לא
פעם: שהחור בחבית הכלכלית אינו נובע
לא מצרכי העלייה ולא מצרכי ד,בטחון, אלא
מן המדיניות הכלכלית המטורפת של ממשלת
ישראל ב־ 14 השנים האחרונות.
מספרים חזקים. איך התכסה הגר־עוין?
כרגיל — על־ידי מענקים, שילומים,
מגביות, תרומות, ר,לתאו ת ושאר מוצרי
תעשיית־השנור.
משמע: כל נפש בישראל קיבלה בשנת
1961 בממוצע מתנה בסך 200 דולר, שהם
600ל״י. משפחה ממוצעת, בת ארבע נפשות,
קיבלה בממוצע מתנה של 2400ל״י׳
שהם 200ל״י לחודש. אכן, מספרים מד־הימים!

מובן שהמספר הממוצע אינו מספר ממשי.
ערבי בטייבה, עולה חדש בלוד, משפחה
ותיקה בשכונת התקתה קיבלה בהרבה פחות
— בעוד אחרים מתעשרים בקצב מהיר,
הודות לקשריהם עם השלטון.
המספרים הפשוטים מוכיחים כי הצעות
התרופה של האוצר הישראלי — החל בפיחות
הכושל, וכלה בחסכון־חובה —
מגוחכות לחלוטין. במקרה הטוב ביותר,
דומות הן לגלולות אספרין הניתנות לפצוע
אנוש. במקרה הרע ביותר הן מחמירות
את מצב הפצוע^ אם לא תקום בישראל
הנהגה רצינית, בעלת תנופה ומעוף, המוכנה
להעמיד את המשק הלאומי כולו על
בסיס חדש לחלוטין, ילך הגרעון ויגבר —
כמו עד עכשיו.
המצב חמור — אך אינו רציני. כי כל
עוד זורם הכסף הזר לארץ, אין איש מודאג
במיוחד. להיפך — אותם הקרובים לאפיק
הזרם, המפקיעים לעצמם חלק הרבה יותר
גדול מן החלק המגיע לשכבות הרחוקות,
אף מאושרים במצב זה. גם הם מבינים שיבוא
יום הגשת החשבון — אך הם מקווים
שעד אז יספיקו להסתדר.
כפי שאמר דור צרפתי, במצב דומה :״אחרינו
— המבול!״

הממשלה
כ בו ד השר
כלל הוא בנוהלי הטכס: אדם המגיע או
החוזר מחו״ל, באים לקבלו בני דרגתו ובעלי
דרגה נמוכה מדרגתו. אין נשיא מקבל
את פניו של ראש־ממשלה, ואין ראש־ממ־שלה
מקבל פניו של שר.
השבוע חזר סגן שר־הבטחון, שמעון
פרס, מטיול סביב כדור־הארץ, שעיקר מטרתו
היתד, להרחיקו מישראל ביום־ד,עצמאות.
בשדר,־התעופה קיבל את פניו ראש־המטה־הכללי,
רב־אלוף צבי צור, ובזאת נקבע
מחדש מה יחסי־הדרגה בין סגן־השר והי־רמטכ״ל.
אך לאפתעה אמיתית גרם השר
היחידי שהופיע במקום: השר יוסף אלמוגי.
אלמוגי עדיין אינו בקי בכללי הטכס. בתמימותו
סבר כי סגן־שר־הבטחוז כבר עולה
בדרגתו על חבר רגיל בממשלה.

ו. ח .רוברט מציג:

ארגונים
דונדון פסטיבל

מה זה ד הו מ״?

בלט

תל־אביב ״היכל התרבות״

^ >מ>ם בלבד

15.6 ,14.6 ,1>.6 ,12.6

החלה מכירת הכרטיסים כמשרדים :
״רדיו־אוניון״ ,דיזנגוף , 116״רוקוקו״ ,״כנף״ ,״לאן״ ,״במד,״ ,רמת־גן:

רכניץ

וועד ציבורי חדש התווסף לפני שבוע
לשורת הוועדים בישראל: וועד לעזרה ל־דהתזיי.
הוא הוקם בעקבות פנייתו של
שגריר דהומיי בישראל, זאן באפטיסס מו־קיי,
לממשלת־ישראל, לבוא לעזרה לניפגעי
הרעב בארצו. חברי הוועד פנו בימים אלה
לאזרחים ולמוסדות להיענות בתרומות לרכישת
מזונות ורפואות.
הוועד כולל 14 חברי־כנסת מכל הסיעות
* להשוואה: הגרעון ׳המסחרי של ברא־זיל
הגיע בשנה שעברה ל־ 69 מיליון דולר,
דבר שהוגדר כ״חסור ביותר״ וגרם לאז־עקה
כללית. בראזיל גדולה מישראל פי ,425
ומספר אוכלוסייתה גדול פי .28

ואישי־ציבור.

מה יודעים חכרי הוועד למען
דהומיי עד דהומיי? אגב שיחה
על פעולות הוועד שאלה כתכת
״העולם הזה״ את 14 האישים מה
הם יודעים על דהומיי. התוצאות:
>•< ח ״ס מאיר ארגוב, יושב־ראש
הוועד למען דהומיי :״ברגע
לי הרבה מפני שד,דוקומנטים
במשרדי. על זיכרוני איני
כי אם אומר לך עכשיו מד,
או מספר התושבים, זה יכול
פך ממנה שכתוב אצלי. חבל
למשרד, אולי מחר?״

זה לא ידוע
נמצאים כרגע
יכול לסמוך,
שטח המדינה
להתברר ההי־שלא
צילצלת

ח ״כ ד״ר אריה אלטמן הודה
שדד,ומיי לא העסיקה אותו במיוחד עד
עתה, לכן מקור השם דה ומיי אינו אומר לו
משהו. הוא. אף לא שמע על שם הנשיא
שביקר אשתקד בישראל .״אבל אני זוכר ש־דהומיי
נמצאת באפריקה באיזשהו מקום.
ידוע לי שיש לה כאן שגריר, שכחתי שמו.״
•י ח״כ משה כרמל ידע לאמר כי
בדד,ומיי מתים ברגע זה אנשים מרעב.
״שאר הפרטים כתובים באנציקלופדיה.״
9ח ״כ דכי שלמה לורנץ התנצל
על אי־בקיאותו בדמוגראפיה ובגיאוגראפיה
של המקום. אולם הוסיף פרט קולינארי:
״איני חושב שיש שם קאניבאלים.״
•< ה״כ ישראל כרזילי קבל מרות,
כשנשאל מיהו שגריר ישראל בדהומיי:
״אוי, איזה שאלות קשות שואלים אותי!״
הוא משוכנע ששמה של בירת דהומיי
כתוב בכל ספר .״אבל מחר אמסור לך את
כל הפרטים. צלצלי בשעות הצהריים.״
ס ח״כ אחמד זאהר, היה היחידי
גלוי־הלב :״אני לא יודע כלום על דד,ומיי,
זד. דבר חדש בשבילי. אבל בוועד אמרו לי
שזה מקום באפריקה החדשה, ושר,אנשים
שם מאוד עניים, וידידי ישראל.״
•י מרדכי איש״שלום, ראש עירית
ירושלים, ענה בקול בטוח מאוד. בהתחלה:
״בירת דד,ומיי בוודאי רגע רגע
אחד לא! שכ ח תי ...אבל לנשיא שביקר
אצלנו לפני שנד. קוראים יאמיוגו. כל זד.
אפילו רשום אצלי.״ אבל בהודעה על הקמת
הוועד כתוב כי שם הנשיא: מאגה.
• י יהודית שמחוני מנהלת המחלקה
המדינית של ההסתדרות, לאתר שנשאלה
מהי בירת דד,ומיי :״אני לא יכולה לדבר
על זה בטלפון.״
•י׳ סייף אדידין זועכי, ראש עיריית
נצרת הודיע :״אני מצטער מאוד, באמת
שלא אוכל לעזור לך — אבל אני פשוט לא
יודע מתי התחילו היחסים הדיפלומאטיים
עם דהומיי. דהומיי באפריקה, לא?״
*ו מרדכי סורקים, ראש עיריית
כפר־סבא :״זו הפעם הראשונה שאני שומע
על היזעד הזה ושאני חבר בו. לא הודיעו
לי על זה, ולא שלחו לי שום הודעה.
תודה רבה לך שהודעת לי.״
• ח״כ יעקוב גרינכרג לא יכול
היד, להחליט על מיקומה של דהומיי —
מערב או מזרח אפריקה? אחרי שיקולים
ארוכים־משהו, בחר ״בצד המערבי, אולם
השאיר לו דרך נסיגה :״נידמה לי. דווקא
ברגע זה פרח מזכרוני מתי החלו היחסים
הדיפלומאטיים עם דהומיי. באמת, פשוט
שכחתי, באמת.״
אכרהםק לי ד, בעל מפעל ארגמן,
מראשי התאחדות בעלי־התעשייה, מהנדס
כימאי :״מובן ששמעתי פעם על מדינה
דהומיי, אבל מה זה נוגע לי? אני מתפלא
מזר, שאת פונה אלי. אני שומע ממך
בפעם הראשונה שאני חבר הרעד, ואני
אסיר תודה לך.״
ח ״ככייד עוזי א ל ושמע מופתע
מאוד, כשנשאל, בין היתר, מתי החלו
האירופים להתיישב לראשונה כרד,ומיי :״מה
זאת אומרת מתי? זה הלא כל־כך ברור.
באותה תקופה שהתחילו להתיישב באפריקה.
מזמן. אני מציע לך לפנות ליושב־ראש
הוועד, ח״ב ארגוב, הוא ידע את כל
הפרטים. מקור השם דהומיי, כן, ידוע
לי. חכי רגע, תיכף אביט באנציקלופדיה.״
דהומיי היא אחת מארבעת מדינות ההסכמה׳
לשעבר מושבות צרפתיות שקיבלו
לאחרונה את עצמאותן. היא שוכנת על
החוף המערבי של אפריקה, בחופו הצפוני
של מפרץ גיניאה. היא גובלת בניגריה במזרח
וטוגו במערב. שיטחה גדול פי למעלה
מחמש משיטחה של מדינת ישראל. ואוכ לוסייתה
קטנה פי אחד וחצי.
מבחינה כלכלית דהומיי היא ארץ חקל־אית־טרופית
מובהקת.
עיר הבירה: פורטו נובו. נשיא הרפובליקה:
מאגא היבר.
העולם הזה 1291

הרגש ואפיסת־התחושות לא התרגשות,
ולא צהלה; לא סיפוק, ולא חמלה. אף לא
צביטה קלה בלב. לא כ ל ום .״
אולי לא ידע זאת העתונאי. אך בסרבו
לשמוח ולצהול למראה המוות, קיים מצווה
הטבועה עמוק בתחושה ההומאנית העברית
:״בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו
אל יגל לבך.״
וזו התוכחה ששם ההומאניסט העברי
בפי אלוהיו, על צהלת מלאכי־השרת בטבוע
צבא־פרעה :״מעשי ידי טובעים בים, ואתם
אומרים שירח לפני!״
העם לא צהל ולא שמח בשעה שנפל
אדולף אייכמן אל מותו.

ם מוכרח היה המעשה להיעשות
— טוב שנעשה מייד, במהירות, מבלי
להשאיר שרידים.
כי מה היה נורא יותר מאשר העיסוק
הזה שעסקה ׳מדינה שלמה בהריגתו של
אדם? הלהיטות הזאת, בה עסקו העתונים
השכם והערב בפרטי הפרטים של תיכנון
ההוצאה־להורג? העניין הזה, בו קראו
מאות האלפים — גם נשים, גם ילדים —
את הסיפורים שתיארו ושפיארו את הטכניקה
של ההמתה הממלכתית?

בזה נצחונו של העם. על כף
גאוותנו.

י! א אבוש גם אני: ככל שהתקרב מועד
/ההריגה הממלכתית, כן גברה המועקה
בלבי.
אני מתנגד לעונש־המיתה — בכל מחיר,
בכל הנסיבות. אני מאמין כי אין אדם זכאי

המוות שלט כנו בימים אלה -
וטוב שנסתיימה ממשלתו.
אפילו כשהמדובר במותו של קצין־המיב־צעים
של המוות.

ף 6מבוכה מבוישת אמרה לי ידידה:
* 1״אתה יודע? אני לא יודעת למה, אבל
איכשהו אני ריחמתי עליו.״
אבסורד מוחלט. איך אפשר לרחם על
האיש שלא ריחם על ששה מיליונים? איש
שמילא תפקיד מרכזי בביצוע גדול הפשעים
של ההיסטוריה התרבותית? איש שקרע
ילדים רכים מידי הוריהם ושלחם אל זוועות
אושוויץ? שטילטל זקנים, נכים וחולים דרך
יבשת שלמה אל תאי־הגאזים?

וככל זאת:

הבנתי ללבה של ידידה זו.
ושמחתי על דבריה.

כי היה בהם, באורח מסתורי,
נצהון קטן של כל הטוב, כל היפה,
כל האנושי עלי אדמות.

ך* י ככל השנתיים האלה, בהן שהה
אדולף אייכמן על אדמתנו, חשתי במאבק
הסמוי שהתנהל אי־שם, במקום שם
נחתך גורל המין האנושי.
איני מתכוזן למאבק המשפטי, שתוצאותיו
היו כה בטוחות מראש. גם לא למאבקים
הזולים, המדומים, של חקירות שתי־וערב
ולהטוטי־פרסומת, לעיני הטלביזיה.

רוחנית, את הבאנאליות המבעיתה של כל
מחשבותיו ודבריו. אך זילזול זה לא היה
במקומו.
כי אייכמן היה אדם חזק. הוא לא
נשבר — במשך כל השנתיים בהם היה
בודד לחלוטין במדינה אוייבת, מנותק מן
העולם וממשפחתו, ללא תקווה של ממש
לחייו, ללא אידיאולוגיה חיה, ללא גיבוי
של תנועה קיימת, שריד של משטר שכבי
שקע בתהומות ההיסטוריה.

הוא לא נשבר אפילו מול פני
חכל־התלייה. הוא שלט כעצמו.
הוא אמר את אשר רצה לומר.
הוא חייך. הוא הלך אל מותו כ־אומץ־לב.

הוא לא היה נציג קטן ומבוטל

של ממלכת־השחור. הוא היד, נציג חזק.
חזק הרבה יותר מרוב מנהיגיו, מייסדי
הנאציזם והוגי דעותיו, שמתו בנירנברג
בקול יבבה. ועל כן היתד, סכנה כי ינצח
אותנו, אפילו במותו.
אולם הוא לא ניצח. אנשים קטנים, שלא
איבדו צלם אנוש ולא את מידת הרחמים
אף מול גדול פישעי הדור — הם ניצחו
אותו.

ניצחה אותו נערה ישראלית שלא
התביישה להודות ברחמיה.
ניצח אותו אותו עתונאי, שמשפחתו נרצחה
כולה, שנכח בתלייה ושרשם :״בטוח
הייתי שבשעה שהוא יפח את נשנזתו —
אני אצחק, והדמעות יירדו על לחיי. והנה,
תחת נל אלה — הריקנות הזאת, חדלו!־

אלא למאבק המהותי, המכריע,
כין כל אשר ייצג אדולף אייכמי,
לבין כל אשר אנו מקווים ומצווים
לייצג.
דתות רבות יצרו מיתוס של מאבק עליון
בין טוב ורע, בין אלוהים ושטן, המלחמה
של בני־אור בבני החושך, שהיא המלחמה
בין חיים לבין מתת.
בימינו עברה מלחמה זו מן המיתום אל
המציאות — והרי זו המלחמה האיומה
בין האליל הטוטאליטארי, תורת המדינה
הקדושה, לבין ההומאניזם, תורת האדם
החופשי. זאת החזית, וזאת מלחמת חיינו.
ההתמודדות בין האומה העברית לבין
אדולף אייכמן, ממאי 1960 עד מאי , 1962
היתה חלק ממערכה זו.

**ייכמן היה נציג העקרון הטוטאלית
! טארי, נציג המדינה הכל־יכולה, המשוחררת
מכבלי המוסר והרחמים.
במיקרה היה גרמני, במיקרה נאצי, ב־מיקרה
אנטי־שמי. במקום אחר, בנסיבות
אחרות, יכול היה להיות משרתו של מישטר
רודני אחר, פקיד־ביצוע של קנאות רצחנית
אחרת. כי זה היה עיקרו: היותו
פקיד מצטיין, נוקשה, חסר־רחמים, של
המדינה הטוטאליטארית.
אמר זאת רוברט סרבאציוס עצמו, עת
פתח את פרשת־ההגנה במילים :״במשפט
זה עומדים שני עולמות זה למולו של
ז ה מעמקים מכאן, ורום גבהים מכאן.
ואין עולם הקיסרים יודע דמע.״
אייכמן שייך לעולם הקיסרים המודרניים.

המדינה -הרי זה אנחנו, נשים
וגברים וילדים. דמותנו -דמות
המדינה, ודמות המדינה -דמותנו.
איני רוצה שתהיה זאת
דמות של מוציאה־להורג. לא בעיני
הזולת, ובייחוד לא כעיני
עצמנו.
במקרהו של אדולף אייכמן, גנזתי רגש
זה בלבי. לא שיכלתי בשואה הורים
ואחים, לא עברתי עצמי את מדורי הזוועה,
לא הייתי בפלאניטד, של אושוזיץ.
אמרתי לעצמי: כל קריאה למניעת ההוצאה־להורג
צריכה לבוא מבין הקרבנות. להם,
ואולי רק להם, הזכות לכך.
ואחרי הכל: אין מקרהו של אייכמן דומה
לכל מקרה אחר. הוא חד־סעמי בהיסטוריה.
קצין־המיבצעים של רצח־ד,מיליונים אינו
פושע, במובן המקובל של המלה. הפושע
שייך לחברה. משמיד־העמים מוציא את
עצמו אל מחוץ לתחום האנושות.

על בן שתקתי -אך המועקה
נשארה כלבי. עודני מרגיש כה.

ך * כה ונחליט, כל עוד זכר המעשה
| | רענן בלבנו: יישאר־נא אדולף אייכמן
והאחרון בתולדות
התלוי הראשון
מדינת־ישראל.

אייכמן היה רק אחד -אין שני

הממונים עליו — הלכו לעולמם. הקטנים
ממנו — אין מקומם בצידו. נסיבות חטיפתו
של אייכמן היו כאלה, ששוב אין
להעלות על הדעת כי נאצי חשוב שני
יגיע לישראל חי.
מדינת־ישראל ביטלה את עונש־המוזת על
פשעים פליליים. אך היא הותירה עונש זה
— שריד אומלל זה מתקופות אפילות —
בשני חוקים: חוק עשיית־הדין בנאצים
וחוק בטחון המדינה.
בשני המיקרים אין הוא דרוש באמת:
ביטולו לא יגדיל את מספר הנאצים, ולא
את מיספר הבוגדים בעת מלחמה.

הכה ונבטל את עונש־המיתה גם
בשני חוקים אלה. בל יהיו עוד
תליינים וחדרי-גרדום על אדמתנו.
ולא תהי למוות ממשלה -לעולם

הוא היה נציגו הגדול.
תחילה המעטנו בהערכת דמותו. ראינו
את ההופעה האפורה, את הריקנות ה
ליטול
חיי זולתו, אלא בהגנה עצמית. אני
סולד מן הרעיון כי במדינה זו — מדינתי
שלי! — ישנם עתה חדר־גרדום ותלייניס.
ויותר מכל אני סולד מן המחשבה כי הריגתו
של אדם — ויהיה פושע נתעב —
הופכת טכס ממלכתי, מתוכנן ימחייטב.

גזגף 1זררך

יהיה זה נצחוננו הפנימי, נצחוננו הסופי,
על אדולף אייכמן ועולמו.

שלמי בן ה־ 34 למשרד הסעד, שיקבלו
כיועץ המשפטי של המשרד.
יעקב ברויאר — שעם כניסתו לשירות
המדינה שינה את שמו לבר־אור — היה
בן טובים. הוא נכנם למנגנון המדינה כפי
שנכנסו מאות בני מיוחסים אחרים: דרך חלון
הקשרים המשפחתיים. השם ברויאר היה
מספיק כדי לפתוח חלון זה לרווחה בפניו.
אביו, דר׳ יצחק ברויאר, נשא אחד השמות
המפוארים ש /היהדות החרדית. עוד
בצעירותו, בפרנקפורט, התבלט כבעל מוח
חריף והוגד,־דעות מעמיק. הוא פירסם ספרים
ומאמרים עיוניים, בהם הטיף ל״עם
התורה המאורגן״ — התפיסה האנטי־ציונית
של יעוד העם היהודי, המונחת ביסוד האי
דיאולוגיה
של אגודת־ישראל.
מע;ל שלא הושלם
ב־ ,1936 שלוש שנים לאחר עלות היטלר
לשלטון, עלה דר׳ ברויאר עם משפחתו הן
-לימודים נמשכו חמש שנים. כתום
ענפה (שלושה בנים, שתי בנות) לירושלים.
! ; תקופה זו קיבל הסטודנט תעודת־סיום.
כדוקטור למשפטים, חניך אוניברסיטות מאר־ על סמך תעודה זו רשאי היה לפנות למובורג,
שטראסבורג וברלין, וכעורך המדור עצה המשפטית, שתאשר לו תקופת התמהמשפטי
באנציקלופדיה של ברוקהאוז, לא חות אצל עורך־דין וותיק, לפי בחירתו,
היה לו קושי בבחירת מקצועו בארץ. הוא משך תקופה של שנתיים. כתום שנתיים
עבר את בחינות עורכי־הדין הזרים, נרשם אלה, בהן חייב היד, המתמחה להיות מועסק
בפנקס עורכי־הדין (רשיון ,)931 הצטרף בעבודות משפטיות — לא פקידותיות —
למשרד עורך־הדין הירושלמי הוותיק יוסף נדרש לעמוד בבחינות מטעם המועצה הפראנק.
משפטית.
רק אם עבר בחינות אלה, נרשם
יצחק ברויאר היה דמות מוכרת בין כתלי בפינקם עורכי־הדין וקיבל רשיון כעורך״
בתי־המשפט ומחוצה להם. על אף היותו דין ארץ־ישראלי (ולאחר מכן, ישראלי).
רב ובן רבנים, היה מופיע בבית־המשפט
יעקב בר־אור לא השלים את המעגל.
גלוי־ראש. רק כאשר היה צריך לצטט פסוק הוא סיים רק ארבע מתוך חמש שנות המן
התנ״ך, היה הגבר בעל הזקנקן הג׳ינג׳י לימודים בכיתות למשפט, לא קיבל כל דיפשל
ימי־החהך, במשפט אייכמן. בתמונה זו נראה יעקב וההליכה הנוקשה מוציא כיפה מכיסו, מכסה לומה מבית־הספר. ללא דיפלומה זו לא
בר־אור, שצורף לשורת ׳התביעה במשפט הגדול, חוקר את ראשו, מצטט את הפסוק, מחזיר את יכול היה לעבור את שלב ההתמחות.
הכיפה למקומה.
עד־תבייעה. ברקע נראה אדולף אייכמן. כשהוקרא פסק־הדין, נעדר בר־אור מן האולם.
מאוחר יותר, טען כי אכן עבר ש/ב זה,
כעסקן־ציבור היה ידוע כאחד ממייסדי
במשרד עורך־הדין פראנק. ואכן, עבד בר־אגודת־ישראל,
וכנשיא הסתדרות פועלי אגו־ אור הצעיר במשרד זה — אך כפקיד, לא
דת־ישראל. הופעתו הציבורית האחרונה כמתמחה.
פשרלהת חי ל את הסיפור כך: ראש המועמדים. אך לגבי פרקליט המדינה היתה היתר, בפני ועדת החקירה האנגלו־אמריקאית
פקודת עורכי־הדין משנת , 1938 הקובעת
המדור המרכזי לעיקוב ובילוש של זו האבן הראשונה שמקרה מתוך חומת לענייני ארץ־ישראל, בשנת .1946 על אף את הנוהל הנ״ל לגבי הכשרתו ורישומו
משטרת תל־אביב, סגן־ניצב שלום ירקוני,
מעמדו הרם — אבן שנועדה לגרור אחריה חילוקי־הדעות העקרוניים בין תנועתו לבין של עורך דין שלמד בארץ, קובעת גם מה
ועמו שניים מקציניו הבכירים, צילצלו ב את החומה כולה במפולת מהממת.
התנועה הציונית, יצר אתה חזית מאוחדת, יעשה עורך־דין שלמד בחו״ד. עליו להציג
דלת דירתו של יעקב בר־אור, פרקליט
אף הכריז כי להגנת הצדק חייבית המעצמות את הדיפלומה האוניברסיטאית, וכן תעודה

מחוז תל־אביב. השעה היתד שמונה ב••גו
להל הי ו ת גם התחלה אחרת לסי להשתמש בכוח. בחודש אוגוסט של אותה או עדות כי התמחה במשך שנתיים במשרד
׳ פור זה: מסדרונות בית־המשפט המחוזי שנה, נפטר.
בוקר, וזה עתה יצאו חמשת ילדיו של
של עורך־דין. נוסף לזאת, הוא צריך להוחברו־למשלחת
בפני ועדת החקירה היה כיח כי אכן עסק במקצוע זה בהו״ ./רק
בר־אור לבית-ספרם.
בתל־אביב המו כרגיל שוטרים, פרקליטים
בפינת־האוכל שבדירה, סעד הפרקליט ובעלי־דין. ביניהם היה ראובן (״רומק״) הרב איצ׳ה־מאיר לוין — מי שנועד להת אז רשאי הוא לעבור בחינה מיוחדת לעורכי
המזוקן את ארוחת־הבוקר שלו .״נחכה עד גרינברג. הוא היד, מלא טינה נגד פרקליט מנות כעבור תקופה קצרה לש* הסעד ולא דין זרים, המקנה לו את הזכות להיכלל
המחוז, ע /כי כרת הסכם עם הפושע משה שר את קבלתו של בן־ידידו המנוח כיועץ בפינקס עורכי־הדין, השמור בבית־המשפט
שתסיים את הארוחה,״ ,הודיע ירקוני.
העליון.
השניים הכירו זה את זה מכבר. לא פעם יונגשטיין, שיעיד עדות מרשיעה נגד רומק. המשפטי של משרדו.
יוצא, אייפוא, שגם אם גירסתו של בר־

ביקר הקצין במשרדו של הפרקליט. אלא ״תמורת עדות שקר,״ גילה רומק /כל מכ7מד!
7א?מרז אור, כי סיים את לימודיו בלונדון, היתה
שהפעם לא בא להתייעץ עמו על עניין ריו ,״הבטיח בר־אור ליונגשטייו שלא יגיש
נכונה, לא יכול היד, להיחשב כעורך־דין
משפטי, גם לא לקבל ממנו הנחיות על נגדו תביעה על נסיון לרצוח אותי!״
•• עקב, בנו הבכור של יצחק ברויאר, בישראל. שהרי לא עבר את הבחינה לעורכי
ימולו בפרוזדור, הופיע לפתע אחד מפרקהשלמת
חקירה נגד חשוד. בבוקר של יום
׳ צעד בדרכי אביו, אליו הוא גם דומה דין זרים.
ראשון זה, בא אליו לא כעמית־לעבודה — ליטי המחוז של תל-אביב .״אני הולך לד
פוק
את הבוס שלך!״ הכריז רומק באוזניו. מבחינה חיצונית.
אלא כדי לעצור אותו ולהובילו לבית־מי
הוא מי5
״אני מתכוון להגיש תלונה נגדו למועצה
את חינוכו המסורתי קיבל בישיבת סבו
המשפט.
המשפטית, שעשר, עיסקה עם פושע והתנהג המפורסמת בפרנקפורט (חניך של אותה ישי
ן • בר אחד ברור: כאשר חור בר^
פשרגם להתחיל את הסיפור בצורה בניגוד לאתיקה המקצועית של עורך־דין!״ בה: רומק גרינברג) .דבר זה וודאי. וודאית
ן אור מאנגליה, ב־ ,1950 והתקבל כיועץ
הפרקליט חייך .״אתה יכול רק לנשק גם העובדה, כי המשך חינוכו התורני
\ £אחרת, דראמטית לא פחות: עופרה,
משפטי של משרד הסעד, גא היה עורך־דין.
הפקידה הזמנית של הסתדרות עורכי־הדין לו,״ השיב לרומק באידיש ,״אין למוע היד, בישיבת חברון הירושלמית.
מה שאין איש זר יכול לקבוע ברגע בכך, לא היתד, כל עבירה על החוק.
בתל־אביב, עברה ביסודיות שיגרתית על צה המשפטית שום סמכות עליו. הוא לא
רשימת המועמדים לבחירות לישכת עורכי־ עורך־דין בכלל!״
החוק אמנם מחייב כל הרוצה לייצג אנזה
בוודאות, היא השכלתו החילונית של
רומק חזר ושקע במהלך משפטו, אך ב בר־אור. גירסה אחת, שפורסמה בהבוקר שים בפני בתי־משפט, להיות עורך־דין
הדין. היא היתד, חדשה בעבודתה, ואף כי
למדה משפטים בבית־הספר לכלכלה ומשפט, מוחו קיננה ההודעה המשונה: שפרקליט על סמך ראיון עם בר־אור, בעת צירופו מוסמך. אולם נציגי התביעה אינם חייבים
לתביעה במשפט אייכמן, אומרת, כי למד ב־ להיות משפטנים; מספיק שיקבלו כתב־לא
הכירה את שמות כל המשפטנים המ המחוז כלל אינו עורך־דין. ד,יתכן?
הידיעה לא הניחה לו. הוא האמין שמצא בית־ספר תיכון אנגלי. דבר שאינו מתקבל סמכות מטעם היועץ המשפטי להופיע בשמו
כובדים שהיו מועמדים בבחירות אלה.
היא הגיעה למועמד השמיני ברשימת בה את המנוף להתנקם בפרקליט המחוז.
איגוד המשפטנים עובדי המדינה. היה כתוב כאיש מודיעין של לח״י, החל אוסף עובשם:
יעקב בר־אור, רשיון מם׳ .931 היא דות. הוא חזר אחורה על עקבות בר־אור
פתחה את פינקס עורכי־הדין, בו רשום כל במשך השנים, צירף פרט לפרט, עובדה אחת
עורך־דין במדינת ישראל. אילו היתד, הצעי לשניה, עד שהיתה בידו רשימה ארוכה. ברה
החיפנית פקידה וזתיקה בהסתדרות יום בו זוכה מן האשמה שיוחסה לו על־עורכי־הדין,
לא היתד, טורחת לבדוק את ידי בר־אור בתיק של משר, יונגשטיין,
נכונות הפרטים. שהרי היתד, יודעת, כי הגיש תלונה למשטרה, למבקר המדינה וליעקב
בר־אור אינו סתם משפטן, אלא פרק משרד המשפטים, כי סגן־פרקליט המחוז
ליט המחוז בכבודו ובעצמו. ואצל פרקליט התראה כעורך־דין, הוציא מהמדינה כסף
המחוז, אין להניח שיהיה פרט כלשהו ש בטענות־שווא, היה אחראי להתמחותם של
עורכי־דין מבלי להיות מוסמך לכך —
אינו כשורה.
אך הפקידה הירוקה לא קיבלה שום פרט ועוד האשמות דומות.
כמובן־מאליו. היא חיפשה את מספר 931
האיש, שבמשך שנתיים ישב על ספסל
בפינקס עורכי־הדין, גילתה אי־התאמה ב הנאשמים, הפך לפתע את הקערה על פיה,
רישום. במקום יעקב בר־אור, היד, כתיב הצביע לעבר התובע וקרא בקול רם :״אני
כי מחזיק אותו רשיון הינו יצחק ברויאר. מאשים א־תך!״
שוב: פקידה וותיקה ומנוסה יותר היתד,

יודעת כי שם־משפחתו של פרקליט המדינה,
אבא בצמרת
לפני שעובר, היה ברויאר. אבל עופרה לא
ידעה זאת. היא רק רשמה סימן גדול ליד
** לאחת מן האפיזודות הללו יכלה
שמו של בר־אור, והעבירה את העניין ללשמש
פתיחה מרתקת. שהרי היא מסמזכיר
ההסתדרות. היא ביקשה ממנו לברר פרת על איש מפורסם ורם, שעולמו התמומה
בדיוק אינו כשורה כאן: האם יעקב טט בן־לילה על ראשו. מה עוד, שמתחת
בר־אור מסר בטעות את מספר הרשיון של לטראגדיה האישית הסתתרה עלילה פנטסיצחק
ברויאר — ואם כן, מהו מספר־ טית, שלא נפלה במאומה מעלילות הקפטן
הרשיון הנכון שלוי איו שמא רצה יעקב בר־ מקופניק האגדי, ומעלילות דר׳ ישראל בר
אור להטעות במתכוזן את מזכירות עורכי־ הישראלי.
הדין ולהתקשט ברשיון לא לו?
הסיפור את לספר גם בעצם,
אפשר,
של השפלה ציבורית. בתמונה, נראה פרקליט
באותה בדיקה שיגרתית נמצאו עשרות הגדול הזה בצורה פשוטה ושקטה: מן
המחוז המזוקן וחבוש המגבעת, כשהרא ממהר
פרטים הטעונים בדיקה נוספת, ברשימות ההתחלה. מאותו יום בו פנה הגבר הירואחרי
סניגורו, טורן־הדין אריה רוזנבלום, אל בית־המשפט, כדי שישוחרר בערבות.
על הדעת, מאחר שבר־אור חי בגרמניה
עד היותו בן ,20 ואז עלה ארצה.
עובדה אחרת הנוגעת לחינוכו לוטה אף
היא בערפל: בר־אור עזב את הארץ ב־, 1948
חזר אליה ב־ . 1950 לדבריו, ניצל שנתיים
אלד, ללימוד משפטים באנגליה. מה אמת
בטענה זו?
פרט אחד הוברר על־ידי חקירה רשמית:
שיעקב בר־אור למד במשך ארבע שנים בכיתות
למשפט בירושלים. באוניברסיטה העברית
לא היתד, פאקולטד, למשפטים בימי
המנדט. הכיתות למשפט, בהן התנהלו הלימודים
בערבים, היו בית־הספר היחידי
משפטים בארץ.
ללימוד

מאיגוא ומא־

-ל ביו א וומיקתא

— 8י6 8

בפני בתי־המשפט. כך יכולים להופיע סמלי
משטרה כתובעים ללא תואר משפטי.
מה בכל זאת לא היה בסדר עם בר־איר,
כאשר קיבל את תפקידו המשפטי הראשון?
טען השבוע סגן־ניצב שלום ירקוני, בעת
שביקש לעצור את בר־אור;, :בין השנים
1948־ 1962 התחזה כעורך־דין וכעי, כעורך־
דין, למרות שלא הוסמך לכך.״
על פי השמועה, כתב בר־אור בטופס קב־לת־העבודה
במשרד הסעד, במקום המתעד
לציון המקצוע :״עורך־דין״ .מקורביו ד,כ־הישו
זאת נמרצות :״הוא לא כתב בשום
מקום שהוא עורך־דין!״
קיימים מקומות רבים, בהם נכתב ליד
שמו של יעקב בר־אור, כי הואי עורך־דין.

מקום אחד, למשל, הוא ספר מי הוא מי,
המופיע מדי שנה באנגלית בישראל. בניגוד
ליתר האישים המוזכרים בספר זה, הסתפק
בר־אור בכמה שורות קצרות של ביאוג־ראפיה.
אולם בתוך שורות אבה כתוב, בפירוש,
כי הוא עורך־דין. אמנם פ!רם מו
הדברים על־ידי עורכי הספר, אך נהוג הוא
שהתוכן מחובר על־ידי האיש עצמו, ומדי
שנה מעבירים לו העורכים את הכתוב, כדי
שיכניס בו שינויים הרצויים קו. כן־ שהדברים
המתפרסמים הינם, למעשה, דברי
נושאם.
בכל המהדורות שהזכירו איותו, הופיעה
המלה ״עורך־דין״ ,מבלי שיבקש להוציאה.

השירות הצבאי

שאלת השאלה: מדוע היה בר־אור
(* מעוניין כל־כך להתמנות כיועץ משפטי?
מדוע לא היתד, לו הסבלנות להשלים את
השלבים האחרונים שחסרו לו כדי להיות
עורך־דין מוסמך? מד, בער לו?
ה! א לא קיבל את מישרתו רק מפני שחיפש
פרנסה. בנו של דר׳ יצחק ברויאר
יכול היה למצוא פרנסה מכובדת בהרבה
מקומות אחרים. מעמד היועץ המשפטי נועד
לספק לו משהו אחר, פרט למשכורת.
המשהו הנכסף: שיחרור משירות צבאי.
בתחילת המצור על ירושלים, היה בר״
אור בן ,32 אב לשלושה ילדים. לא היו
אז תקנות ברורות מי חייב שירות קרבי
ומי לא. כמו רבים מבני העיר, יצא גם
הוא לשמירה בשכונות אחוזות־המלחמה.
אולם משהשתלט הסדר על התוהו־ובוהו
של ראשית המדינה, וגברים בני־גילו נקראו
לשירות סדיר של שנתיים, עשה בר־אור
מד, שבני־טובים רבים עשו באותם הימים.
הוא מצא ג׳וב נושוריין. כלומר: תפקיד
חיוני במנגנון המדינה, שהבטיח קו שיחרור
משירות צבאי.
אילו היה סתם פקיד במשרד של עורכי־דין,
או אפילו במשרד הסעד, לא יכול
היה להשתחרר מחובת השירות הסדיר.
אולם איזה קצין גיוס ידרוש לקחת יועץ
משפטי של משרד ממשלתי כדי להפכו
טוראי פשוט יועץ משפטי זה נושא
גם תואר אקדמאי מכובד, המחזק את זכותו
להמשיך ולשבת במשרד האזרחי השליו
— הרי זד, משובח.

שקר מוליד פשע

*** אותו רגע, שוב לא היתד, לו שליטה
!**/על גורלו. חייו, מעמדו ואושרו הונחו
על חודו של שקר קטן. אילו העמיד פני
אוהב־מוסיקה, קמשל, קא היה הדבר משנה
לאיש. אוקם עורך־דין הוא אקדמאי, ולאקד־מאי
בשירות המדינה מגיע תשלום מיוחד
עבור תוארו.
איש לא טען נגד בר־אור כי עשה מה

שעשה למען הכסף. אבל הוא לא יכול היה
לסרב לקבל את הכסף, מבלי שהשקר יתגלה.
וברגע שקיבל את הכסף, כדברי ההאשמה
המשטרתית, נעשה חשוד בעבירה על
סעיף 301 מפקודת החוק הפלילי: הרצאת
בסף בטענות שווא. עונש מכסימאלי: חמש
שנות מאסר.
את הסוד המכרסם הזה נשא בלבו שנה
אחרי שנה. הוא עלה בסולם הקאריירה,
הועבר על־ידי בן־עירו, היועץ המשפטי חיים
כהן, ממשרד הסעד לתפקיד סגן פרקליט המדינה.

1956 פרש פרקליט מח ז תל־אביב,
אוריאל גורני, מתפקידו, נכנס לעבוד במשרד
;•:ביו המנוח. שני סגניו, אליעזר לייב־

סון הוותיק, וראובן ויינברג הצעיר ממנו,
התחרו על הירושה. אך לפתע הודיע חיים
כהן: המישרה תינתן לכוכב העולה, איש־חסותו
יעקב בר־אור. כמעט פרץ מרד בין
פרקליטי מחוז תל־אביב. הם אפילו הודיעו
לחיים כהן שלא ישתפו פעולה עם הבוס
החדש שהושם מעליהם. אך חיים כהן ויעקב
בר־אור התעלמו מן האיומים.
ביום חילופי המישמרות, התכנסו כל
פרקליטי מחוז תל־אביב באולם ד,ספריה של
משרדם. על כוסיות משקה וכריכים, הציג
חיים כהן לפניהם את פרקליט המחוז החדש
.״אני מקווה שרוח־הצוות ושיתוף-
הפעולה, שהיו קיימים עד כה, ימשיכו
לשרור גם להבא,״ אמר.
בר־אור הבהיל היטב, מן הרגע הראשון,
כי הוא הבוס. כראש התביעה במחוז, היה
עליו לפקח על חלוקת העבודה בין הפרקליטים,
להנחות אותם בהכנת התיקים. לשם
כך היד, עליו להוכיח ידע מקצועי מעולה.
והנה, הסתבר כי האיש שלא סיים את
לימודי המשפטים שלו, היה משפטן מושלם.

תיקון השקר הקטן
1ודא הפקידה עופרה מהסתדרות
/עורכי־הדין, שנתקלה במספר 931ה־בלתי־מתאים,
היה בר־אור מכהן מן הסתם
עד היום כפרקליט המחוז החשוב ביותר
בארץ. הוא היה מתיישב במקומו הקבוע
ביום מתן פסק־הדין הסופי במשפט איייכ־מן,
וחבריו־למקצוע היו ממשיכים לראות
בו מועמד רציני לתפקיד פרקליט המדינה.
עובדה שאינה ידועה ברבים, מצביעה על
מעמדו בעולם המשפטנים בארץ: פעמיים
הציע לו שר המשפטים הקודם, פנחס רוזן,
להיות שופט מחוזי. פעמיים דחה בר־אור
את הצעה. רק הוא ידע מדוע: כי שופט
מחוזי יכול להיות רק מי שכבר הינו
עורך־דין מוסמך.
כאשר התקרבו הבחירות ללישכת עורכי־הדין,
בסוף השנה שעברה, לא שש בר־אור
להציג את מועמדותו .־ושוב: מפני שידע
כי אינו עורך־דין. אולם עורכי־הרשימה
הבעד־מפא״יית רצו שאדם כד, חשוב יפאר
את רשימתם, והוא לא יכול היה להתנגד
לכך, מבלי לגלות את הסיבה האמיתית או
מבלי לעורר נגדו את כעסם של ראשי
המחלקה האקדמאית בועד־הפועל.
כך נלכד בר־אור שנית במסכת השקר
הקטן•
מזכירות הסתדרות עורכי־הדין הסתפקה
י בכך ששמו נמחק מרשימת המועמדים. אילו
היה הדבר תלוי רק בה, יתכן שהיה מסתיים
בכך. אלא שהדבר נודע למספר עסקנים
של ההסתדרות. הם מיהרו להעבירו
לידיעת ראשי מפלגותיהם ולמספר עורכי
עתונים.
אפשר לתאר את חרדתו של הפרקליט
הכל־יכול באותם ימים, כשכל בוקר יכול

היה להביא עמו גילוי חרפתו ברבים. אך
הדבר עבר בשקט. ואז החליט בר־אור לתקן
את השקר הקטן. על פי הוראות החוק
מ־ , 1938 יכול היד, נשיא בית־המשפט העליון
לרשום עורך־דין בפינקם עורכי־הדין
גם מבלי שמילא את התנאים הרגילים, בתנאי
ששר־המשפטים ימליץ על כך.
בר־אור פנה לשר־ר,משפטים דוב יוסף,
הצהיר בפניו כי סיים את לימודי המשפטים
בלונדון. הוא ביקש כי ישוחרר מן
הצורך לעמוד בבחינות של עורכי־דין זרים,
ולהסמיך אותו כעורך־דין ישראלי. על סמך
הצהרות אלה, ועל סמך תעודות שהציג
לפניו בר־אור, נאות נשיא בית־המשפט העליון,
יצחק אולשן, לבקשה. הוא עשה
זאת בימים האחרונים לפני כניסת חוק
לישכת עורכי־הדין לתוקפו. חוק זה מבטל
את סמכותו של נשיא בית־המשפט העליון
להסמיך להבאי עורך־דין בצורה זו.
יעקב בר־אור נהיה, סוף־סוף, עורך־דין
— אבל על סמך תעודות כוזבות.

,,לא התחשבבילדי ; ״
?*.הד מאלה ששמעו כי בר־אור לא
היה עורך־דין, היה רומק. לבו היה
מלא מרירות נגד פרקליט המחוז, שתבע
אותו במשפט אחרי משפט, ואשר נשבע
להושיבו מאחורי סורגי הכלא .״הוא לא
התחשב בילדי ובמשפחתי כאשר עצר אותי
על לא עוול בכפי!״ התרעם ,״מדוע אחוס
אני עליו?״
היה אדם נוסף שלא אהב את פרקליט
המחוז: עורך־הדין דן גרנדיר, שהגן על
רומק בשלב הראשון •של משפטו. גרנדיר
לא ידע גבול בהגנתו על לקוחו. הוא הפריע
לנסי, נות המשטרה לשבור. את רומק
על־ידי חידוש בלתי־פוסק של מעצרו. לבסוף
נעשה נגדו אחד המעשים המכוערים
ביותר במקצועו: הוכנו נגדו עדויות של
שני פושעים, כאילו רצה להשפיע על עדותם
לטובת רומק.
על סמך עדויות אלה הובא למשפט, נעצר
והוגשה נגדו תלונה למועצה המשפטית.
גרנדיר הטיל את האחריות המלאה לצעד
קיצוני זה על פרקליט המהוז. גם לאחר
שהחליטה המועצה המשפטית לזכות אותו
מן האשמה, לא שכח עורך־הדין הרגיש
את חלקו של בר־אור בפרשה.
רומק החל מחבר תזכירים ותלונות. עד
שלפתע נקרא להופיע בפני פקד בנימין
זיגל, ראש מיפלג ההונאות במטה מחוז
תל־אביב. שם נגבתה ממנו עדות, על סמך
חוזר־ההאשמד, ששיגר קודם לכן. פרשת
בר־אור לבשה צורת תיק־חקידה משטרתי.

ה טו רהש מו רכיותר
1181* 1*— 11,111:ורדו1וו 1י י* *5511י
ץאותו רג ע, לא ירדה הפרשה מעל
^ /דפי העתונים. הצטיינו בעיקר סופרי
שני הצהרונים לענייני המשטרה .,״בר־אור
לא למד משפטים — אמר היועץ
המשפטי!״ קראה כותרת אחת .״בר־אור
ייעצר ביום א׳!״ ניבא בוודאות הצהרון
המתחרה.
היה זה טיפול כפי שרק מחוז תל־אביב
יכול לתת לאדם שאין הוא חפץ
ביוקרו. כי בניצוחו האישי של עמום בן־
גוריון ושלום ירקוני, הושלמה, מכונת־פירסום
אדירה, אותה הם יכולים להפעיל
כרצונם.
כבר הושמעו בעבר האשמות לא פחות
חמורות נגד יחזקאל סהר, למשל. אך מטה
מחוז תל־אביב לא יצא מגידרו להוכיח
שהוא פושע. ואילו כאן עשו מפקדי המחוז
הכל כדי להציג את בר־איור, בעל
מעמד ציבורי רם מאד כשלעצמו, כאויב
הציבור מס׳ .1
מדוע? האם רק על סמך האשמותיו של
רומק — אויבה הוותיק של צמרת המשטרה?
אמנם,
לולא תלונתו של רומק, לא היתד,
המשטרה מוצאת עילה לפעולה. אבל קרו
מקרים רבים בעבר, שגם לאחר שניתנה
עילה לפעולה, מיזמזה המשטרה את התלונה,
ולא פעלה בה — או לא במרץ כזה.
אם־כן, מניין הלהיטות של עמוס ויר־קוני
להשחיר את פני בר־אור עוד לפני
שהיה משפט?
התשובה היא אחד הסודות השמורים
ביותר של משטרת תל־אביב. היא נוגעת
למשפט שורת המתנדבים, שנתן מכה נוראית,
לצמרת המושחתת, שעמדה בראש משטרת
ישראל בשנים ההן.

פ גי שהבכית
חתמטענותיו העיקריות של עמוס
בן־גוריון, בהגישו מישפט־דיבה נגד
(המשך בעמוד )14

התפתחות התעשיה והבניה בארץ גורמת
לדרישה הולכת וגדלה לשרטטים. שרטט
משתכר טוב יותר, נהנה מתנאי עבודה
שי ט ת
נוחים ומתקדם בעבודתו.
הלמודים החדישה שלנו מאפשרת
למוד שרטוט מכונות, בנין או רהיטים
בפחות זמן וביסודיות.
פרטים והרשמה בכל סניפי

קורבן רוזן ואשתו
אבן לא מאסו הבונים

המכון הישראלי
להכשרת טכנאים

במדינה

בשעות 12—10 בבקר 5—8 ,בערב
חיפה, רחוב ביאליק 17
תל־אביב, רחוב בלפור 6
ירושלים, רח׳ הלל ,6בסמטה.

נ 1ע1ון
סעד פרטי
דחף

״הסבון ללא סבון״
למשק הבית, אמיתי
רק באריזה עס ה חתול
במגפיים.
״סינטבוך חסכוני
ויעיל פי שלושה מ כל
סבון רגיל.

מנהל משרד הסעד, דר׳ משה אריה קורץ,
רצה לנסוע באורח דחוף לצרפת. זה עתה
הגיעה אליו ידיעה מפאריס, כי אחיו, יעקב
(״יאנק״) קורץ, הסתבר עם השלטונות הצרפתיים.

קורץ, עסקן ציבורי וותיק, לא היה
רגיל להוציא מכספו הטוב על נסיעות ל־חו׳׳ל*
.הוא החליט למצוא לעצמו שליחות
לאומית לצרפת, שתאפשר לו לטפל בעניינו
המשפחתי על חשבון מוסדות ציבוריים המוחזקים
בכספי האומה.
אולם קשה לזמן בן־לילה ועידה בינלאומית
לבעיות סעד בפאריס, אפילו כשהדבר
דוחק למנהל הכללי. ולמשרד הסעד כשלעצמו,
קשה להצדיק נסיעה לחו׳׳ל, כשכל
תפקידו לטפל במקרים סוציאליים בפנים
גבולות הארץ, ואין זה מעניינו לטפל בהם
טרם הגיעם ארצה.
קורץ, שקורץ מחומר ציוני וותיק, פנה
אל אחד מחבריו למפלגה הדתית־לאומית
בראשות מחלקת העליה של הסוכנות היהודית.
מיד קיבל את הסכמתו של זה, כי
הנסיעה תמומן על־ידי הסוכנות. שהרי אין
להכחיש, כי קיימת עתה בעולם הגירה יהודית
רצינית. חלק ניכר מיהודים אלה —
בעיקר יהודי אלג׳יריה — פונה לצרפת.
אם יהודים אלד, יעלו לישראל, יהוד בלי
ספק בעייה נכבדה של עזרה סוציאלית ופעולות
סעד שונות. משמע: הם יהיו בעתיד,
במידה ויעלו ארצה, הלק מציבור
לקוחותיו הרחב.
מי ימצא דופי בחריצותו של פקיד ציבורי,
שאינו מחכה עד שהבעיה לפניו תתייצב
בכל דחיקותה, אלא יוצא לצרפת לקדם
את פניה, לבדוק את מקורותיה וללמוד
אותה מקרוב?
כך בדיוק עשה משה אריה קורץ, מבלי
להוציא פרוטה מכיסו לצרכי נסיעתו לאירופה.

אסונות

נינ
סי ־יי

תמורת כל 6עטיפות ״סינטבון״,
שתשלחנה למפיצי סינטבון, הגדוד
העברי ,28ת״א, תקבלו בדואר,
מסחטת ילדים נאהוצבעונית .

5״5׳ 7/״/1׳1962

ג 3י ״ א 3י ב וגו חוואי) —

ע״י גשר הירקון

המקוםה אי די א לי ב עי ר

ערב ערב
ריקודים מטבח מזרחי
תזמורת מעולה

שרות אוטובוסים 28 — 24 — 25 :

שכול בשבו־!
אשה פרועת־שיער ולבוש רצה בליל שבת
האחרון בשעה אחת וחצי בלילה במושבה
הגרמנית בירושלים, כשהיא זועקת ללילה
ולרחובות השוממים :״אם יש אלוהים בשמיים
— שיבוא עכשיו!״
אך היא לא נושעה.
מונית בודדת שעברה ברחוב אספה את
אוטיליה רוזן לתוכה. שכניה לבית, שנכנסו
אתה למונית, ניסו להרגיע את האשה
הצוזחת :״הוא בסדר גמור אוטי,״ אמרו
לה ,״אין לך מה לדאוג!״ אותה שעה היתה
גוזייתו הקוד, של ליאון רוזן, בעלה
* חסכון אחר של קורץ שהתגלה השבוע:
בגלל לחץ שר הסעד, דר׳ יוסף
בורג, נכללה דירת־וזפאר של קורץ בסס־גרת
ההקלות לשיכון עטנזי, והוא ייהנה
מהנחה ניכרת על הצמדת המשכנתא שלו,
בסך 12 אלף ל״י, וזאת על אף שהדירה,
שגודלה כ־ססו מ״ר, גדולה ביהרבה מן הגבול
שנקבע לדירות הזכאיות להנחות מסוג

של אוטיליה, מוטלת בחדר המתים של בית־החולים
זיו הירושלמי. שכניה של אוטיליה
לא העזו לבשר לה את בשורת האיוב,
השאירו זאת לנשותיהם. כשהגיעה המונית
לביתה, צעקה האשד, לכיוון הישיבה שממול
:״רוצחים, מה עשיתם לבעלי?!״ מכיוזן
הישיבה לא נשמע אף הגה.
אכן כשמשה. חצי שעה לפני כן,
בשעה אחת בלילה, התכונן ליאה רוזן
לשכב לישון. ליאון 59 יליד יאסי ש
ברומניה, עבד כנהג משאית הלחם של
המאפייה האזורית בבית־שמש, השבים כוקי
בוקר לעבודתו בשלוש, רצה לנוח לפחות
בשבת.
מכיוון ישיבת אהל שמעון, שממול לביתו,
נשמעו קולות עמומים של שירה
חסידית, שלא הניחה לו להירדם. על מה
שאירע לאחר מכן, סיפרה שכנתו של ליאון,
עליזה נדב :״שמענו שירה מהישיבה ו שמענו
את הצעדים של ל־און כש־רד במדרגות.
אחר כך יצא מישהו מהישיבה
ושמענו קולות והתקוטטית. ליאון עלה
בחזרה למעלה ואז התחילה הפצצה של
אבנים על הבניין. בחורי הישיבה זי־קו אבני
חומה ממש, שלקחו מהבניין שבונים להם
על־יד הישיבה הישנה.
״כשזרקו אבנים, ליאון נ ־ י עלה למעלה
ואנחנו חשבנו שהכל נגמר. שבנה
אחת, שלא שמעה שזורקים אבנים, יצאה
החוצה והדליקה את האור. האבן פגעה בשמשה
של המרפסת וזו נשברה.
״בינתיים באה אלינו אוטיליה וסיפרה
שליאון מרגיש רע מהריב שהיה לו.
לקחנו אותו למרפסת והוא אמר שהיו השמאלית
כואבת לו מאד. פחדנו ללכת לקרוא
לרופא, בגלל האבנים שזרקו תבהורים
שעמדו למטה ושרו בכוונה עם אבנים
בידיים לראות אם מישהו יורד. בסיף
הכנסנו את ליאון לחדר שלו ואמרנו לו
לנוח.
״איך שיצאנו, שמענו צעקות נוראות של
אשתו. מיהרתי להיכנס ומצאתי אותו מקיא
ונופל אחורנית על המיטה. בעלי רץ לקרוא
למונית והם, הגברים, נסעו לבית־חולים.
אשתו רצה אחרי המונית, אבל היה מאוח־מדי.
בבית־החולים הוא כבר היה מת.״
לא צועקים ,,שאכעס״ .ההתרגשות
הציבורית הקיפה מייד את כל השכונה.
כל חבריו יוצאי רומניה של הגבר הגבוה
והחביב נסערו על בחורי הישיבה, ואוירת
לינץ׳ השתררה במקום.
בחורי הישיבה עצמם הסתובבו דוממים,
כשהם מעיפים עין מדי פעם לקומה השניה
של הבניין השכן, לדירתו של רוזן. הם לא
חשו עצמם אשמים במותו של האיש. לדבריהם
אף לא ידו אבן אחת בכל אותו
ערב. סיפר אחד מבחורי הישיבה :״חזרנו
מהרבי והשתדלנו בכוונה ללכת בשקט, כדי
לא להפריע לשכנים. ירדנו למרתף, שהוא
חדר האוכל, סגרנו את החלונות ואת הדלתות
וחמישה בחורים מאתנו שרו בשקט
לגמרי. פתאום שמענו אבן גדולה על הדלת.
יצאתי החוצה וראיתי את ליאון רוזן
מתחבא מאחורי הגדר. כשראה אותי זרק
עלי אבנים. הרמתי רגליים וברחתי. אחר
כך הוא עלה הביתה ואנחנו עמדנו קצת
בחוץ עד שהסתלקנו. אנחנו לא מסוג הבחורים
שצועקים ״שאבעס״ או מפריעים לחופשיים.
אבל רוזן שנא אותנו. הוא פגש
אותי פעם ברחוב ואמר לי, :או שאני
אהרוג מישהו מכם, או שאתם תהרגו
אותי!״
הוא נהרג.
העולם הזה 1291

התינוקת מתה ונקבוה

המשטרה לא ירעה איפה
ך* מוות בא לחלץ בצנצנת של דבש,
( 1אמרו כולם. בבלוקון, הניצב במרכז
המושב ועליו מתנוסס שלט הצרכניה, נש־מטה
צנצנת של דבש מעל האיצטבה. היא
התנפצה אל הדוכן ורסיסי הזכוכית הדביקים
התגלגלו אל תוך שק הסולת שעמד
בקרבת מקום. הואטו חכמון, מנהל ה־צרכניה,
שהיה עסוק אותה שעה בסיפוק
בקשותיהן של נשות הכפר, גרף את שיירי
הזכוכית מעל הדוכן והמשיך במכירה.
כאשר גילו ראשונות הנשים את שיברי
הזכוכית המתוקים בתוך דייסות הסולת
שבסיריהן, מיהרו לצרכניה. עתה הבחין
מנהל הצרכניה בטעותו, הרחיק את שק

מכונית 11 משמשת חנות ניידת לכפו חלץ ־ כי בצרכניה מכרו זכוכית

הקבר שנעל
הסולת ולא הוסיף למכור מתוכו. אלא
שאותה שעה התבשלו כבר שיברי זכוכית
בקדרות רבות של נשות הכפר, שלא ידעו
על המצאותם.

סיבת המוות הפתאומי .״זה מלאך המוות
בא ולקח אותה, לא הזכוכית!״ אמרו בני
הזוג בבטחון.
עמרם בורה עטף את תינוקתו בשמיכה,
העמים אותה על עגלה ויצא לחלקת שדהו,

הגובלת בבית־ר,קברות הקטן של המושב,
שם חפר בור, הטמין את הגווייה וכיסה
איותה. הוא חזר לעבודתו כאילו לא אירע
דבר. החיים בבית משפחת עמרם נמשכו
כרגיל. ילדה מתה, ירחם השם. בשנה הבאה

קבורה מסתורית

**ויד אחר״כך מתה נועה בורה, תינו־קת
בת תשעה חודשים. היא חלתה פתאום,
הקיאה דם, נשמה בכבדות ועד
שהספיקו להזעיק אליה רופא — גוועה.
המוות לא היה אורח נדיר בבית משפחת
בורה, שבקצה המושב. שבעה בנים ובנות
ילדה לו אשתו מאז הגיעו לארץ מתימן,
במבצע מרבד־הקסמים. שניים מהם הוציאו
את נשמתם עוד טרם מלאה להם שנה.
עתה פקד גורל דומה גם את נועה.
עמרם בורה ואשתו לא התרגשו. כיהודים
חרדים לא חשבו כי ייתכן והמוות נגרם
על־ידי זכוכית שבסולת, אפילו כששכניהם
רמזו להם כי זאת עלולה היתד, להיות

מעבר .״אנחנו לא ממשרד הבריאות, סתם
עתונאים.״ השומר קם על רגליו :״יש
מחלת פה וטלפיים, תיכף תכנסו.״ שלח
בקרבת מקום שיזליף חומר
ילד שעמד
חיטוי על גלגל אחד של המכונית.
הגברים בשדות. אלד, שנותרו בחצרות
בתיהם מתייחסים בחשדנות לכל זר, אינם
מעזים לפצות פה .״לא יודעים אדוני,
תשאל בוועד!״ אף לא אהד מהם היה במקום
בשעה שבאו פקידי משרד הבריאות, אף לא
אחד מהם שמע או ראה דבר .״זה לא
עניין שלנו.״ אבל כששואלים :״ומה יהיה
כשיבואו עם המשטרה להוציא את הגופה
של נועה עמרם מהקבר?״ הם נדלקים :״זד,
לא ניתן. נלך כולנו לבית־הסוהר ולא ניתן
להוציא מהקבר. זד, נגד התורה!״
אזרח בעל חוש ריח מסחרי מאשקלון
ניצל את המצב. העמיס על מכונית משא
שק סוכר, שק סולת, בננות ובקבוקי מיץ,
עובר מבית לבית ומוכר סחורות במחיר
מופקע.

גרעין חמניה

בח נמצאו שברי
יד ו \ ךךן |
זכוכית בשק הסולת.

הצרכניה נעולה זה שבוע ימים, והתושבים
נאלצים לכתת רגליהם למושב סמוך לקניות.
יהיה ילד חדש .״אדוני נתן, אדוני לקח ויהי
שם אדוני מבורך.״

המשטרה לא התערבה

** אשר הגיעו הדברים לידיעת אנ־
^ שי משרד הבריאות באשקלון, מיהרו
לצרכניה שבחלץ, מצאו את שק סולת הזכוכית.
הצרכנית נסגרה. בלוויית נציג המכון
הפאתולוגי יצאו אנשי משרד הבריאות
לביתו של בורה עמרם, כדי לאתר את
מקום הקבורה של התינוקת, לוודא אם
לא שבר זכוכית הוא שגרם למותה.
עמרם בורה, ששהה שלוש שנים במוסד
לחולי־נפש, הרים גרזן על פקידי משרד
הבריאות, סרב בתוקף להתיר להם להוציא
את גוויית ילדתו .״הדת לא מרשה להוציא
מת מהקבר!״ צעק. פקידי משרד הבריאות
ביקשו את עזרת המשטרה. המשטרה סירבה,
בטענה כי אין זה מחובתה לעסוק
בעניינים שהם בתחום משרד הבריאות.
כשחזרו פקידי משרד הבריאות שנית לכפר,
נתקלו כבר בהמון רב, חמוש אלות,
שרגם אותם באבנים והניסם מהמקום.
במשך שבוע ימים שקטה חלץ. הצרכניה
נשארה סגורה. תושבי המקום רכשו את
מצרכיהם בצרכניית מושב תלמים הסמוכה.

מדווח כהב ״העולם הזה״ על
אופיו של הישוב, שהצליח להגים
את נציגי החוק בישראל:

ר 1 1 1ר * 1 1ה משפחת בורה, שבתה נועה, בת תשעה ה־ד1
1 1 1 1 1 1 1 1
| | חדשים, נפטרה בנסיבות מסתוריות, נקברה
1111.11157111
על־ידי אביה. בתמונה: האם, הסבתא והאחיות. המשפחה רואה במותה אצבע אלוהים.

חוט תיל דוקרני היה מתוח בשער המושב.
שומר מנומנם, שלעס בפיו עלי
נענה ירוקים, סימן בידו לאות כי אין

ך אמצע השבוע חלתה תינוקת נוספת
בחלץ. החלה להקיא דם, הובלה בדחיפות
לבית־החולים. עתה היה זה חיוני
שבעתיים להיווכח אם אמנם רשלנות פושעת
של איש הצרכניה היא הגורמת לשרשרת
אסונות אצל תינוקות המושב, או
שאך מקרה הוא.
אנשי חלץ, הממשיכים לחיות במושגים
בהם חיו אבותיהם בתימן, לא התעניינו
בכך ביותר .״בתורה כתוב שאסור להוציא
מת מן הקבר!״ וזהו זה. אסור. כאשר
ביקש השבוע מנהל בית־ד,חולים באשקלון
משופט השלום המקומי לתת צו לפתוח
את קיברה של נועד, בורה, טען מפקח אלי
סטרוגו :״המשטרה לא הצליחה לאתר את
מקום קבורת הילדה, כיוון שהתושבים
סירבו לסייע לה בכך.״
אולם עד מהרה התברר למשטרה, בלחץ
דעת הקהל והמוסדות העליונים, כי כניעה
זו תהודה מכת־פרסטיג׳ה מוחצת, אחת בשרשרת
המכות שירדו לאחרונה על המשטרה
בהתנגשויותיה עם ציבור חרדי ו־מוסת.
היא החילטה לפעול.
המבצע אורגן כקטע מסרט־מתח. ביום
ראשון בלילה עברו שוטרים על פתחי התושבים,
הודיעו לכל אחד כי באם יארגנו
התנגדות לפתיחת הקבר, הרי ש״יש מספיק
מקום בבית־הסוהר לכל תושבי חלץ.״
למחרת, כאשר בבית־המשפט המחוזי בירושלים
התנהל הדיון בערעור על החלטת
שופט השלום באשקלון שהורה לפתוח את
הקבר, פרצו בדהרה מכוניות המשטרה למושב
ובחסות כ־ 40 שוטרים נפתח הקבר
והגופה הועברה למכון הפאתולוגי.
רק אחרי הצהריים, כאשר נודע כי השופט
המחוזי קיבל את העירעור וציווה
שלא לפתוח את הקבר, הוחזרה הגופה
למקומה. בינתיים כבר הספיק המכון הפא־תולוגי
לבדוק את הגופה, גילה את העובדה
המדהימה: התינוקת לא מתה בגלל
שברי הזכוכית. היא נחנקה מגרעין המניה
שנתקע בגרונה.

תצפית

במדינה

כ 5הזכויות שמורות

מפא״י עומדת להעמיד את אחדות־העבודה לפ:י הברירה
ללכת בתלם או לעבור לאופוזיציה. המיבחנים יהיו שלוטה, בסדר זה:
(א) קבלת קו מפא״י בעניין תוספת־היוקר( ,ב) דחיית הבחירות להסתדרות,
החייבות להתקיים בשנה הבאה( .ג) ויתור על דרישות שכר לקראת חידוש
ההסכמים הקולקטיבייס, בסוף השנה והארכת ׳ההם כמים הקיימים בשנה נוספת.
הדבר עדיין לא הוכרע באחדות־העבודה — אם כי גוברות בה הנטיות להתפשר
עם מפא״י. לעומת זאת מקווה מפ״ם כי אחדות־העבודה תתקרב אליה.

הסיכסוך כין הסתדרות המהנדסים הכפופה להסתדרות
הכללית, לבין מוסדות ההסתדרות הכללית, יתעורר מחדש.
הסתדרות המהנדסים רוצה להעלות מיד מחדש את התביעות להעלאת שבר
ולהטבת התנאים, לאור ההתייקרויות, בעוד שהוועדה המרכזת תנסה לדחות
את המשא־והמתן עם המהנדסים בעזרת תכסיסי השהייה שונים. גם נציגי
מפא״י בין המהנדסים, הנמצאים במיעוט במוסדותיהם, יחבלו בפעולות מזכי-
רותם, בכן שייעדרו מכל הישיבות ויודיעו שההחלטות לא יחייבו אותם כלל.
למרות כל הלחץ שיופעל, מתכוונת מזכירות המחנדסיס להתכנס לעקוף את
החלטת הוועדה המרכזת, בעזרת ההודעה שפגישתם היא אסיפה־חברית בלתי-
מחייבת.

$התנהגותם של נציגי מפא״י, בשעה שהם נמצאים כאופוזיציה,
תעורר את נציגי כל המפלגות להגיב על כך בצורה

יחסי חוץ
0ד אחת קמ׳׳א וקמ״א
קהיליה, נ׳ — רפובליקה שאי־אפשר לקרוא
לה בשם רפובליקה.
אילו היה משרד־החוץ מפרסם מילון משלו,
היתר, מופיעה בו הגדרה כזאת. בינתיים
נוהג המשרד על־פיה.
המלה ״קהיליה״ אינה מופיעה במילון של
יהודה גור. גם לורנס מארוזיק, ראש המחלקה
העברית בספריית הקונגרס האמריקאי,
שטרח לחבר מילון מיוחד ל״עברית
דיכלומטית״ ,לא כלל בו מלה זו. הוא תירגם
את המלה האנגלית ״ריפאבליק״ במלה
העברית ״רפובליקה״.
יתכן שגם משרד־החוץ היה מסתפק בכך.
ולראייה: נהוג לקרוא לגרמניה המערבית
בשם ״הרפובליקה הפדרלית״.
אך לעיתים מתעוררות בעיות, ביהוד
כשהמדובר בראשי־תיבות. כשקמה הרפובליקה
הערבית המאוחדת, לא יכול היה מש־רד־החוץ
להשלים עם הנוטריקון רע״ם,
שנראה מכובד מדי. על כן קבע משרד־ההוץ

״אני רוצה

לשמור על

הרבה,״ ביקש,
משמעת מים.״
בינתיים התאוששה האם, אשתו של פועל
נקיון בעירית חיפה, שגרר, בבית שברחוב
צידון , 11 בהדר הכרמל, ומיהרה לביתר,ספר
כדי להזעיק לעזרתה את המנהל. בשער
8.45 ,הרימה מזכירת בית־הספר את
שפופרת הטלפון, חייגה למשטרה. המרוץ
נגד הזמן החל.
הודעה כקול ישראל. המטיילים,
לעומת זאת, גמרו את ארוחתם בניחותא
ויצאו לסייר בעתיקותיה של עכו.
את מזכירת בית־הספר אחז יאוש. הטלפון
של משטרת חיפה היד, תפוס במשך
כ־ 5דקות, שנראו ארוכות מאוד. היא יצאה
עם אמו של אריה לרחוב, עצרה מונית ותוך
דקות מספר הגיעו השתיים לתחנה. בשעה
9.00 החלה המשטרה לפעול. קול־ישראל
נתבקש לשדר בגל־הקל הודעות לילד,
לבל ישתה מן המיץ המורעל. כן
נשלחו ניידות לכל האזור, כדי לאתר את
המשאית שהסיעה את התלמידים.
אריה וחבריו המשיכו במסעם כשלבם
טוב עליהם. אחד הילדים פתח רדיו־טרנזיס־טור
וכיוונו לגל־הקל, אך שירת הנערים
החרישה את קול הקריינית, ששידרה את
קריאת־ד,אזעקה אחר אריה, וד,טרנזיסטור
נסגר. הטיול הגיע לקבוץ לוחמי־הגיטאות
והנערים החלו לסייר בטוזיאון־השואה.
בשעה 9.30 היתד, משטרת חיפה אובדת
עצות. המשאית טרם נמצאה. העצבנות
גברה וניידות נוספות נשלחו להשתתף בצייד
אחר אריה ומימיית המיץ שלו.
הנהגשמע. אותה שעה הגיע אוטובוס
תיירים ללוחמי־הגיטאות. הנהג, ששמע
את ההודעה בקול־ישראל, התעניין אם בין
הנערים נמצא אריה רביץ. להפתעתו התייצב
לפניו נער נמוך־קומה, לבוש בגדי
חאקי ומימיה תלויה לו על צידו. הנהג מיה
ר לקחתו לבית־חולים מלב״ן בנהריה.
ב־ 10.15 נשמה אמו של אריה לרווחה.
מבית־ד,חולים הודיעו לה כי הנער נבדק
ונמצא בריא ושלם. לפנות ערב שב אריה
הביתה .״יש לי מזל,״ אמר לאמו ,״הכל
בזכות משמעת המיץ ששמרתי עליה.״
מחץ גבינה ודעת

גזי יתגלה בגר?
ח רי פ ה. לאחר שקצין מחוז הנגב גינה את התנהגות נציגי מפא״י באפקים,
שסירבו להשתתף במועצה המקומית בגלל היותם באופוזיציה, יגנו כל המפלגות,
חוץ ממפא״י, את התנהגות נציגי מפלגת השלטון בהסתדרות המהנדסים,
שהודיעו שיפעלו בניגוד להחלטות מזכירותם.

• ייתכן פי ג׳ו גולן יועמד כראש מכון אפרו־אסיאתי הדש,
שיוקם ביוזמת הדר׳ גולדמן. מאחר שגולן שוב לא יוכל לפעול בחוץ־
לארץ, אחרי ביטול דרכונו, תרוכז פעולת זו בארץ. המכון החדש, שיקיים
קשרים עם כמה נשיאים וגורמים אפריקאיים, יעורר מחדש את חימת משרד
החוץ, עלול להביא להתלקחות חדשה של סיבסון גולדה—גולדמן.

• איומי פיטורי־הייעול יועלה מחדש, כגלל מרד הפקידים
המתנגדים להחלטת ההסתדרות לא להנהיג שעות קייץ
השנה. שרי מפא״י, שיעלו את ההצעה, ינסו להפעיל בעזרתה לחץ מוסווה
וגלוי נגד פעילי המפלגות האופוזיציוניות במנגנון הממשלתי ואף נגד חברי
מפא״י עצמם, הפעילים נגד החלטת ההסתדרות. לחץ זה יניע פעילים רבים
בהסתדרות הפקידים לדרוש במקום ייעול מפלגתי, שנועד לשחרר את המנגנון
מפקידים המתנגדים למדיניות הממשלה, ייעול אמיתי שייערן על־ידי מומחים
אוביקטיביים, ללא פיקוחו של שר מפא״י כאחראי ראשי,

• מרירותם הרכה של אנשי עדות המזרח, כגלל בחירתו
של יצחק קורן לסגן שר־האוצר, לא תביא גם הפעם לשום
תוצאותמ עי טיו ת. ביחוד ממורמרים אנשיו של ישראל ישעיהו, הטוענים
שההבטחות שניתנו להם בזמנו בקשר למינויים ממשלתיים, לא תולאו. לעומת
זאת יזכו בנראה למילוי דרישות נוספות אנשי תנועת המושבים, הטוענים
שקורן לא נבחר כנציגם אלא כאיש אשכול, ואילו הם דורשים הבטחות
ממשיות בתחום משרד החקלאות.

• ייעשה נסיון רציני לסיים את פרשת כר־אור ללא
משפט. משרד־המשפטים ממורמר על הצורה בה טיפלה משטרת תל־אביב
בפרשה זו, ומאחר שההחלטה הסופית על עריכת משפט היא ביד המשרד,
לא מן הנמנע כי ייעשה נסיון למנוע את עריכתו. מכל מקום, שמעו הדי
הפרשה גם בכנסת, מאחר שכמה ח״כים גילו התעניינות בהתפתחותה.

כי שם המדינה הוא הקהיליה הערבית המאוחדת,
וראשי־תיבותיו קע״ם.
השבוע, ערב ביקור נשיא הרפובליקה
.המרכז־אפריקאית, נתעוררה בעיה הפוכה.
ראשי־התיבות רמ״א נראו. כלתי־מכובדים
די־צורכם, כי אין זה מן הראוי לקרוא
לאזרחי מדינה ידידותית בשם רמ״אים *.על
כן נקבע כי שם המדינה הוא הקהיליה
המרכו־אפריקאית — קמ״א.

דר כי חיים
משמעת !1יץ
ידה של אלה רביץ קפאה באוויר. היד השניה
החניקה זעקה שעמדה לד,מלט מפיה.
לבה החל להלום בקצב שגעוני. היא גילתה
את המשפך, בו השתמשה לשפיכת רעל
עכברים — ושהיה עדיין מכוסה שכבה עבה
של החומר הקטלני. השעה היתה 8.30בבוקרו
של יום החמישי האחרון. שעה קלה
לפני כן מזג בנה אריה ( )12 את תוכן הבקבוק
למימיה שלו, לפני שיצא לטיול
הכתתי. האם מיהרה למזוג מים לכוס דרך
אותו משפך ולשתותם, כדי לבחון את הצפוי
לבנה, כאשר ישתה מן המיץ. היא
נתקפה בצמרמורת, החלה להקיא, נאלצה
לשכב במיטתה כדי לד,רגע.
אותה שעה סיימו אריה וחבריו את ארוחת
הבוקר על שפת ימה של עכו. לקינוח
לגם אריה שתי לגימות מד,מימיה ׳ואף
כיבד את חברו, צבי קורטמן .״אל תשתה
* בשעה שדר׳ משה סנה נשא את התואר
רמ״א (ראש־המיפקדה־י־זארצית) של
ההגנה, נשאל פעם בזדון מה לשון הרבים
של תוארו. השיב סנה :״יש רק רמ״א
אחדו״

הסופר הצרפתי ג׳ורג׳ דיר,מל יצא לפני
שנים מספר מלא אכזבה מביקורו בישראל.
״במקום הזה אין גבינות!״ הזדעזע עמוקות
אזרח המדינה, בה צורכת כל נפש 11.6
ק״ג גבינה בשנה, תוך אמונה כי 0 *651: 16
*מנזר 119111;61• 16נ< ;1 £?111ג1ן< 13£6מ0י£1
האזרח הישראלי אינו מוסמך אפילו לחלוק
על אמת וו — משום שגם יין אינו שותה.
לקראת חג השבועות — חג מאכלי החלב
— יצאו השבוע יצרני החלב בארץ
ונציגי הממשלה המודאגים, למסע־צלב: ללמד
את הישראלי לאכול גבינה. חודש
יוני הוכרז רשמית כחודש הגבינה. במים־
גרת חודש החינוך, אורגנה תצוגה של שמונים
גבינות 33 :גבינות לבנות 14 ,גבינות
צאן 20 ,גבינות מותכות ו־ 13 קשות.
מטרת התצוגה אינה רק מטע הישגים
של התוצרת המקומית. תפקידה העיקרי
הוא: שיפור הטעם. ששים מומחים מהממשלה,
מחנויות למימכר גבינות וקבוצות
של עשרים וחמישה איש מבני העדות השונות
ישתתפו בעוד שבוע במיבצע טעימת
גבינה זו. הנקודות לחלוקת הפרסים ינתנו
לפי טעם הגבינה, ריחה, צורתה וגוונה.
חורים שוזייציים. במאבק על כבוד
הגבינה הישראלית בארץ, נעשו לאחרונה
נסיונות רציניים ליצוא, על־ידי 18 בתי־החרושת
לגבינה בישראל. לארצות־הברית,
יצרנית הגבינה הגדולה בעולם, נשלחה מכאן
גבינת רוקפור. ניתח את התופעה הזאת
צבי גולומביק, מנהל אגף החלב בתנובה
:״אני לא חושב שזה מוזר שישראל
מייצאת לארצות־הברית. סיפרו לי שדניה
מייצאת גבינה לאנגליה ואנגליה לדניה, ושתיהן
מרוצות מזה. למה? אלף: שתיהן
מקבלות חזיזים מזה. בית: בדרך בין אנגליה
ודניה הגבינה נעשית מסריחה יותר.
ואז היא הלא טעימה יותר.״
אל הישראלי, האוכל 7.2ק״ג גבינה,
רכה בעיקר, בשנה, הופנתה בימים אלה
בקשתה הנואשת של מועצת החלב :״אכול
גבינה! יכול להיות שלא הגענו לחורים
השווייציים, אבל זה הלא יש לנו בתקציב.״
* ״זאת הגבינה הגורמת ליין לפצוח בשירה,״
— אימרה צרפתית ידועה.
חעויס חזח 1291

גם אלגייו היא אוץ־ישואד -סבוו. או הנשק הסודי חסו

הצבעהבר\ ד ״

ד 0ך 1 1 0גס היא הולכת. גברת
| \ 11 ^ 1 / 1 1מארסו, בת ,84 אלמנתו
של פקיד ממשלתי. בצרפת לא מחכה לה
איש. בניה נפלו במלחמת־העולם הראשונה.
ץ מן קצר לפני מהפכת אוקטובר הציע
1מישהו ברוסיה לערוך הצבעה אם להמשיך
במלחמה נגד הגרמנים אם לאו. אז
הזכיר לנין את המוני החיילים שערקו מידי
יום ימן החזית, והפליט אימרה גדולה:
״הם מצביעים ברגליים!״
אותה אימרה חלה, השבוע, על מיליון
האירופים באלג׳יריה. הם הצביעו ברגליהם.
הם נטשו את אדמת אלג׳יריה בזרם מתגבר,
מילאו את נמל־הים ונמלי־התעופה. הים־
טריית־הבריחה פשטה כמחלה מדבקת, ר,דבירה
כל מכשול — כגון האיסור המפורש
של מחתרת האו־אה־אס.
היתה זאת התחלת הסוף באלג׳יריה —
וסימן־דרך במדיניות׳ ישראל.

נד, הצרפתית, חדל זה מכבר מלהיות קבו־צת־מיעוט,
כגון לח״י, או אפילו אצ״ל,
בימי המנדט. למהרת הסכם אוזיאן התברר
כי האי״אה־אס שולט, למעשה, על כל ה־אוכלוסיד,
האירופית באלג׳יריה. מבחינה זו
אפשר היה להשוותו לארגון ההגנה בימי
היישוב.
השוואה זו לא היתד, מיקרית, וראשי
האו־אה־אם עצמם הירבו להשתמש בה. כי
הם קיוז שהאו־אה־אס עתיד ללכת בעיקבות
ההגנה, שהפכה ברבות הימים לצד,״ל, שהקימה
את מדינת ישראל העצמאית בחלק
מארץ־ישראל, שלחמה ברוב הערבי שהיה
קיים אז בארץ, ושקבעה את הגבול הסופי
לפי יחסי־ד,כוחות הממשיים בשדה־הקרב.
ואומנם, בשבועות האחרונים שוב לא
נראה הדבר כרעיון מטורף. האוכלוסייה האירופית
כולה נשארה נאמנה לאו־אה־אס,
מילאה את פקודותיו ונתנה גיבוי למעשיו.
האו־אה־אם הטיל מסים, שלח צווי־גיוס,
העניק (או סירב להעניק) היתרי־יציאה. הכל
כמו בארץ־ישראל, ערב קום המדינה.
כתוצאה מכך עלה בידי האו־אה־אס לשתק
לחלוטין את מנגנון־המימשל באלג׳יריה. הממשלה
הזמנית, שקמה לסי הסכם אוויאן,
בראשות מוסלמי מתון, היתה חסרת כל
כוח ביצוע. היא היתד, בבירתה הזמנית כמו
בבווינגראד. בכמה מיקרים סירבו הטלפו־ניסטיות
לקשר את חברי הממשלה עם השרים
בפאריס, במקרים אחרים הקשיבו לשיחות
ואף ניתקו אותן באמצע, כשתוכנן
לא מצא חן בעיניהן.
לוחמי האו־אה־אס קטלו מידי יום עשרות
מוסלמים ברחוב הפתוח. מבין אלפי הרוצחים,
רק קומץ נתפס, רק אחד נידון למתת,
ואף איש אחד לא הוצא להורג. נשים
אירופיות חלפו על־פני הגתיות שהיו מוטלות
ברחוב, הניחו לילדיהן לירוק עליהן.
מי שהפר את מרות האו־אה־אס, סירב
לשלם מיסים או ביקש להגר, נורה ונהרג.

ישראר שגיד; במערב

*} צב זה הפיח תקוות מסויימות גם ב־
//לב כמה ממעצבי המדיניות הישראלית,
ובייחוד בחוגי שמעון פרם.
שוב קמה התקווה: שמא לא תקום אלג׳י־ריר,
עצמאית ושלמה? שמא לא יקום הצבא
הצרפתי נגד האוכלוסיה האירופית? שמא
יכריזו האירופים על מדינה עצמאית.
האם שמונה מיליון מוסלמים, רובם איכרים
נחשלים, יוכלו להדביר מיליון אירופים,
בעלי רמה טכנית גבוהה? האם לא

שתי צעירות אירופיות, תושבות אלג׳יריה, אשר נסחפו
בזרם הבריחה הכללי. הך הגייעו עד לגדר־התיל המקיפה את
הנמל, כאשר נסגר השער, והרמקול הודיע :״אין אוניה נוספת יעד יום ד׳ בבוקר!״

המייואשות

תקום אלג׳יריה אירופית הזקה, לאורך
רצועת־החוף, שתהיה מעין ישראל שנייה,
בת־ברית טבעית לישראל הראשונה?
.לא מקרה הוא כי תקוות אלה התחזקו
דווקא בחוגי פרס — חוגים הרחוקים ביותר
מן העבר החלוצי, מרוח הפלמ״ח ומרוח
החטיבות הקרביות של תש״ח. כי כל חוג
אחר היה מבין שיש הבדל מהותי, מכריע,
בין מיליון האירופים באלג׳יריד, לבין 600
אלף העברים בארץ־ישראל של תש״ח.

פגייה סודית לישראל

**שרד־החדן הישראלי היה הראשון
שהסיק את המסקנה מן התופעה הטראגית.
שרת־החוץ עשתה מעשה בלתי־רגיל
— מעל עמודי עתון זר פנתה אל אזרחים
זרים, בדרישה להישמע להוראות ממשלה
זרה. בראיון מיוחד, שנתנה לכתב העתון
הצרפתי הליברלי לה סונר, קראה ליהודי
אלג׳יריה לפעול למען קיום הסכם אוויאן.
היתד, זאת, בפעם הראשונה, דרישה ברורה
של ממשלת ישראל מיהודי אלג׳יריה
לנטוש את שורות האו־אה־אם, לפנות עורף
למחתרת פאשיסטית זו.
מה המריץ את גולדה לעשות זאתי אין
ספק שהיא נענתה לפנייה סודית של ממשלת
צרפת, שביקשה לשים קץ לעמדתה
הפוסחת־על־שני־ד,סעיפים של ממשלת ישראל.
באלג׳יריה היו רוב היהודים משוכנעים,
עד השבוע, כי ישראל תומכת באו־אד,־אס
לפחות מבחינה מוסרית.
שאלה אחרת היא: מדוע נענתה גולדה
לדרישה צרפתית זו? התשובה: כי השבוע
הגיעה ממשלת ישראל לכלל מסקנה כי
מלחמת האו־אה־אם אבודה.

רגל בורחת; רגל גפשנזת

צה״ל אלג׳ירי?

*^פשר היה לחשוב שממשלת ישר־
\ £א ל תגיע למסקנה זו כבר ברגע שנחתם
הסכם אוויאן. אולם מדינאי ירושלים
לא היו היחידים שפיקפקו בעתיד הסכם זה.
רבים בעולם סברו כי ההסכם בין ממשלת
צרפת וממשלת אלג׳יריה החופשית^ נעשה
בלי בעל־הבית האמיתי.
האו־אה־אס, שהוקם על־ידי קבוצות פא־שיסטיות
קטנות וחוגים מצומצמים בקצר

האירופים האלג׳יריים אינם כוח מבוטל.
זוהי אוכלוסיה דינאמית מאוד, השופעת
כוח־חיים, בעלת סגנון משלה, הקשורה בארצה.
אופייה שונה מאופי הצרפתים (רק
רבע ממנה הוא ממוצא צרפתי אמיתי) .יש
בה ״צברים״ דור רביעי.
אולם בניגוד ליישוב העברי בארץ, לא
הרגישו האירופים האלג׳יריים את עצמם
מעולם כאומהחדשהונפרדת. כאומה
אלג׳ירית־אירופית. גא1זתם היתד, על
היותם צרפתים, חלק בלתי־נפרד מן האומה
הצרפתית המפוארת. עד לפני זמן קצר היתד,
סיסמת־הקרב שלהם ״אינטגראסיון״ — היינו,
השתלבות אלג׳יריה כולה בצרפת.
רגילים לומר כי לבני הישוב העברי בתש״
ח ״לא היתד, ברירה״ .הנשק הסודי
שלהם היד ,״אין ברירה״ ,ועל כן החזיקו
מעמד גם כשהמצב נראה מייואש. אולם אין
זה נכון: אילו הרגישו את עצמם כיהודים
סתם, חלק מן היהדות העולמית, יכלו להגר
לברוקלין או לבואנוס־איירם.
אולם רוב בני היישוב הרגישו כי הם
אומה חדשה, שאין לה חיים מחוץ לארץ־
ישראל. על כן לחמו עד הסוף, ולא הגרו.
זה היה המיבחן האמיתי. השבוע הסתבר
סופית כי האירופים של אלג׳יריה לא יעמדו
במיבחן זה. להם יש ברירה. הם החלו להצביע
ברגליהם, לברוח בהמוניהם.
אם יימשך קצב הבריחה הנוכחי, לא יישאר
שם אף אירופי אחד בעוד חצי שנה.

מבט אחרון

אל עבר חוף אלג׳יריה — הארץ אשר בה נולדו וגדלו,
ואותה הם אוהבים. משפחה אירופית טיפוסית אוסרת שלום
למולדתה. האב והאם מורים, האם הס אשמים בשואה, שהביאו האירופים על עצמם?

צבעת הרגליים היא ששיכנעה את
1 1האו־אה־אס כי המערכה אבודה, וכי
הגיעה השעה לפתוח במו״מ ישיר עם הפל״ן.
גם כיום אין האוכלוסיד, האירופית מפירה
את מרות האו־אה־אס בהכרה. אולם הבריחה
עצמה היא הפרה של מרות זו. אי־אפשר
להילחם באווירה של בריחה המונית,
כשם שאי־אפשר לבנות מיבצר על גבעה
של חול נודד.
כשכל פרט עושר, את חשבונו, מבקש
בטחון מעבר לים — חסל סדר המערכה.
כך, בהצביעם ברגליהם, מכריעים האירופים
את גורל המאבק — וסותמים תוך כדי
כך את הגולל על מדיניות ישראלית שפשטה
את הרגל.

שתי דקות לפני חצות קבע ו!פא כלא ומלה :״אדולף אייכמן
הערב בחצר בית־הסוהר, הוכנסו ללינת־לילה
בתאיהם באותה שיגרה שקטה של כל
ימות השנה
גם אייכמן אכל את פרוסות הלחם, הגבינה
הלבנה והזיתים הירוקים כבכל ערב. אולפני
שנרדם, נפתחה דלת תאו. בפתח התייצב
נציב שרות בתי־הסוהר, אריה ניר.
אייכמן קם על רגליו .״נשיא המדינה דחה
את בקשת החנינה שלך,״ ה דיע ניר. אייכמן
הגיב להודעה יבשה זו במלה אחת בלבד:
״יאווהל (כן)!״
אחר כך הודיעו כי הגיעו עבורו שני מכתבים
מאחיו. כרגיל נמסרים מכתבים כאלה
בעת חלוקת הדואר היומית. אייכמן הבין
כי בבוא שעה זו, למחרת היום, שוב לא
יהיה בחיים כדי להבל את המכתבים. ניר
לא אמר לו דבר על כך, אך אייכמן ניחש
כי סופו קרב. הוא ביקש לקבל את שני
המכתבים עוד באותו לילה.
״האם אתה רוצה דבר נוסף?״ שאל אותו
אריה ניר.
״כן, בבקשה, יין.״
סוהר הביא לו את שני המכתבים ובקבוק
יין אדום. הסורג נסגר ואייכמן שקע במכתביו,
ביין האדום ובזכרונות של 56
שנות חייו.
מבעד לדלת, עקבו אחריו זוג עיניים
עירניות. שלטונות בית־הסוהר לא רצו
להסתכן בחזרה על מה שעשה הרמן גרינג,
ערב תלייתו המיועדת בנירנברג. גרינג, מסב
של הרייך הנאצי, בלע סם בתאו, התחמק
על־ידי כך מחבל התליין.

משני צדדיו. התהלוכה הקטנה צעדה לאורך
מסדרון קצר, עד לחדרי־ד,מגורים של המשמר
המיוחד, שהופקד על אייכמן, מאז הועבר
לכלא זה. כל חדרי אותה הקומה נבנו
במיוחד לכליאת אייכמן.
בחדר המפקד־התורן של המשמר המתינו
לו ניר ושני קציני המשטרה, פקד מיכאל
גולדמן ומפקח־ראשון דויד פרנקו. הם שמרו
עליו בבית־יהעס, בעת מתן גזר־הדין,
ועתה חתמו על טופס ההוצזנה־להורג, כי
זיהו את המובא ק תלייה כאותו אדולף אייכ־מן
שנידון למוות.
אחר־כך ניתנה הפקודה :״קדימה!״ ושני
הסוהרים הובילו את אייכמן הלאה, אל
החדר הסמוך.
שם עמד הגרדום — הראשון שהוקם במדינת
ישראל.

רו ט ט ...מ חיי ך...
ן* סוהרים הצן ןיד* את אייכמן שלוש
1 1פסיעות בתוך החדר, עד למרכזו. שם
נחצב בור מרובע בתוך ריצפת הבטון, ומעליו
הותקנו שתי דלתות עץ. אייכמן הועמד
במרכז הריבוע.
הכל התנהל במהירות, ללא מלים. רק
אייכמן דיבר. הוא מיצמץ בעיניו קצרות־הרואי,
שנותרו עתה ללא משקפיים, בחן את
החדר. מולו עמדה שורה קטנה של נציגי
העולם הגדול: שני עתונאים ישראליים,
נציג לישכת העתונות הממשלתית, הכומר
האל ושני עתונאי חוץ. האחד, סופר רויי־טרס,
אריה וולנשטיין, נבחר על־ידי חבריי

מספרים על מה שראו
העתונות הישראלית,
אחת אחרי־חצות. על פניהם ניכרת עדיין התרשומתב

עדי הראייה

סוהרי רמלה עמדו על כך שאייכמן לא
ירמה את התליין.

״א 3י מוכן למות״

א״כמן מתרחץ
ך־י מ כו גהכחדר ־ החדשות של לשכת
1 1העתונות הממשלתית תיקתקה את ה־ביוליטין
היומי, של יום ו 30 /ביוני:
ידיעה מס( — 6 ,ירושלים) :מנהל שירות
השידור, מר חנון גבתון, יצא לבריסל לעצרת
השנתית של איגוד השידור האירופי.
בהעדרו ימליא את מקומו סגנו, ד״ר ישעיהו
שפירא.
ידיעה מס 7תל־אביב) :לאחר ביצדע
גזר־הדין על אדולף אייכמן, נשרפה גופתו.
׳האפר הועלה על סיפון ספינת משמר חופים
של משטרת ישראל, אשר הפליגה אל
מחוץ למי החופים של ישראל, שם פוזר
האפר בשעה 4.35 בבוקר. בדרן דומה נהגו
בגופות פושעי־המלחמה הנאציים שהוצאו
להורג בפקודת בית־הדין הבינלאומי בנירג־ברג.
צוואתו של אדולף אייכמן כוללת בקשה
לשרוף את גופתו.
ידיעה מס 8תל־אביב) :חששות
להתעוררות קשיים נוספים בהמשך ייצו־א
הביצים הביע סגן המניהל הכללי במשרד־החקלאות

כך, בין ידיעה על חילופי־שיגרר, במנגנון
הממשלתי, לבין ידיעה על צרותיו של ענף
הלול, אמדה ממשלת ישראל את מלחה האחרונה
על אובר־שטורמבן־פירר (סגן־אלוף)
ס״ס, אדולף בן אדולף אייכמן.

״יאווה? 1״
• 60 סו ףכאכחטף. האזרח הישראלי
$ 1עדיין התווכח עם שכנו :״יתלו או לא
יתלו אותו?״ לפניו עוד היו מונהות כותרות
הצהרונים, שעסקו בנבואה כי הנשיא
ידחה את בקשת החנינה של הנאצי. גם
אסירי בלא רמלה, שסעדו את ארוחת־הערב
שלהם בשעה שש, לא תיארו לעצמם כי
אסיר הקומה השלישית יומת עוד באותו
לילד״ הם סיימו את ארוחתם ואת טיול־

ך • סורג נפתח שנית ב 11.30-בלילה.
ן | אם היה דרוש לאייכמן אישור, כי אכן
אלה הם רגעיו האחרונים בחיים, הוא ניתן
לו על־ידי הופעת שני מבקריו. היו אלה הכומר
הפרוטסטנטי הקאנאדי, וזיליאם האל,
ואשתו, שהגיעו מירושלים. על־פי הסדר,
מיוחד עם שרות בתי־הסוהר, הותר לכומר
ולרעייתו — שתירגמה מאנגלית לעברית
— לבקר את אייכמן פעם ביום, עד להוצאתו
להורג. עתה, משראה אותם מבקרים
אותו בפעם השניה באותו יום, ידע אייכמן
את האמת המלאה.
בעת התבודדותו, משך שלוש השעות האחרונות,
שינן כנראה את הצורה שבה יתנהג
לפני המוות .״אתם נראים עצובים,״
אמר לזוג האל, כמארח מושלם.
״כן,״ השיבו ,״אנחנו עצובים.״
״אני לא,״ ענה.
שוב נסגרה הדלת, והכומר ניסה להכין
את אייכמן לרגע בו יופיע בפני בוראו.
הוא דיבר אתו על הצורך לפתוח את לבו
לאלוהים ולבקש מחילה מישו הרחמן. אך
אייכמן דחה את פניית הכומר. הוא אפילי
לא רצה לקרוא פסוקים מן הברית החדשה.
״אין הכנסיה יכולה לעשות מאומה עבורי,״
השיב ,״אני שליו בנפשי, ומוכן למות. ה־מיזת
בשבילי יהיה פורקן. אני משוכנע שמצאתי
את האמונה הנכונה, לא אמונת-
הסרק של הכנסיה.״
כאשר המשיך הכומר וביקש ממנו כי
לפחות יבטא את שם ישו, השיב אייכמן בנימה
של נזיפה :״אנא, אל תפריעו לי באמונתי!״

״קדימה!״

ץדל לחצות שוב נפתחה דלת תאו
של אייכמן. הוא התבונן בשני הסוהרים
והודיע :״אני מוכן.״
ראשון יצא מן התא הכומר האל. אחריו
צעד אייכמן, בין שני הסוהרים שתמכו גו

אהד מחוך שישה מיליון־בשדה אושוויץ שו
כתבי־החוץ, לייצגם. השני, פרידריך קיס־טנמייר,
שיצא שלישי ברשימת הנבחרים,
מונה לתפקיד זה על־ידי דויד לנדור, מנהל
לישכת העתונות. כי היה חשוב שדווקא גרמני
לא־יהודי, נציג סוכנות־ידיעות גרמנית,
יהיה נוכח בשעת עשיית הדין.
לאורך הקיר, מימינו של אייכמן, ניצבו
קציני המשטרה, מינהל המחוז ושרות בתי-
הסוהר — נציגי מדינת ישראל, שבאו להשקיף
על ביצוע גזר־הדין.
משראה אייכמן כי יש מי שירשום את

דבריו האחרונים, החל משמיע את האימרות
ששינן לעצמו לקראת רגע זה. כל אחד
מן המשפטים יכול היה לשמש אימרת־סיום
הירואית, במיטב סיפורי הדראמה על
הוצאות־להורג.
״תחי גרמניה, תחי ארגנטינה, תחי אוס־טריה,
שלוש המדינות שהייתי קשור אליהו
ביותר ושלא אשכחן!״ אמר כששני סוהרים
קושרים את קרסוליו זה לזה בתחבושות
ארוכות.
״היה עלי לציית לחוקי המלחמה ולדגל:

אני מוב
תות ב|
נלפתו 6
התלונן| ,
עליו בא
מעל״?
חדר. סו״
את טבעו
״מצאח|
כלשהו 1. .
ל חייך[..

עתונאי ישראל במעמד תלייתו של אייכמן.

״ פער!״

חדר־הגרדום בכלא רמלה. השניים, שנבחרו לייצג את
פייטו בפני חבריהס־למקצוע, בפגישה דחופה בשעה
זעמוקה מן המחזה שזה רק עתה חזו בו במו עיניהם.

חדהפו ״ ריה נטל שקיק שתור —
המסכה בה נוהגים לכסות סני נידונים
למיתה, ברגע האחרון .״האם אתה רוצה ת
זה?״ שאל.
״לא, אינני בריר א־תה,״ השיב אייבמן
— הכל לפי מיטב ההפגנתיות של גבורה־נוכח־המיזח.
ובפנותו לעבר שומעיו, הצהיר
בנימה של ג׳נטלנזן :״ובכן, רבותי, עוד
מעט נתראה כולנו. זהו גורל האדם.״
הסוהר הידק בחוזקה את עניבת־ההנק.
״מוכן!״ נשמעה ההודעה מפי הסוהר האחראי,
אחרי שאייכמן כבר עמד כפות וענוב
בעניבת־החנק מתחת לגרדום.
מבעד לשמיכה הכהה, שהסתירה את ו
פינה השמאלית של החדר, ניכר רישרו
קל. שם ישב הסוהר שהופקד על הפעלת
מנוף הפתיחה של דלתות־הגרדום.
״פעל!״ ניתנה הפקודה על־ידי אחד הסוהרים,
שכמו יתר חבריו בחדך לא נשא
כל סימן, דרגה או היכר. הכומר לחש בלי
הרף :״ישו, ישו, קרא לישו.״
ושוב משפט־אתרון :״האמנתי באלוהים
בחיי, וכמאמין באלוהים אני מת!״
טראח!
דלתות־העץ הקטנות נפתחו כלפי מטה.
אייכמן צנח כמו אבן כבדה דרך החור שנפער
לפתע תחת רגליו.
נפילה של מטר או מטר־וחצי — והחבל
התמתח. בשניה זו נשברה מפרקתו של האיש
שאירגן את השמדתם של מיליונים

כב יהודי אלמוני שניתנה בעת עבודת הפרו
!״ הוסיף, שעה שהסוהרים קשרו את ברכיו בעבו־חזקות.
אחר המשיך ואמר, בעת שזרועותיו
אחורי גבו :״אבל רבותי, אינני יכול לעמוד כך.״
כאילו כדי להראות שאין דבר חמור יותר שהעיק
תו רגע.
״ שו הצטלבו שני מוטות ברזל, שנקבעו בקירות הר
משך את החבל שהיה תלוי במרכז הקורה, שיחרר
,־החנק והשחיל את ראשו של אייכמן לחובה.
את עצמי רושם מלים נרגשות כמו: חיוור רוטט
.מתנדנד ...מעודה פניו אבל משתדל בכל כוחו
־ כתב לאחר מכן אחד העתונאים שנבחרו לייצג את

יהודים, ודאג להעברתם המהירה למשרפות.
החבל התנער פעמיים־שלוש, ואחר כך
קפא כמעט. פירפורי התלוי נסתיימו מהר
מאוד. שתי דקות לפני חצות, על־פי הודעת
רופא בית־הסוהר שהמתין בחדר שמתחת
לחדר הגרדום, מת אדולף אייכמן.

אמונה מבולבלת

ך* רכה שטויות נאמרו בימים האח!
| רונים, בעתונים ואך ברדיו, על סירובו

של אייכמן ״להכיר בישו״ ,ועל שימושו
במלה הגרמנית 1£נ 1טמ 01;<:51 מאמין באלוהים)
.ניסו לראות בכך וידוי נאצי.
הרייך השלישי ראה בעין רעה את קיומן
של כל הכנסיות המאורגנות. היו לכך כמה
סיבות. הפילוסופים שהיו חביבים על היט־לר,
ובעיקר פרידריך ניטצ׳ה, טענו כי
הנצרות השחיתה את הגזע העליון והעמיסה
עליו את ״מוסר הרחמים״ היהודי. קשה
היה להכחיש כי ישו היה יהודי (למרות
שכמה מאבות תורת־הגזע ניסו לטעון כי
היה גוי שנזדמן לגליל, הוא גליל־ר,גויים).
נוסף לזה שונא המישטר הסוטאליטארי מטבעו
כל ארגון עצמאי, כמו הכנסיה, המפריע
לסגידת האזרח למדינה.
על כן עודד המישטר הנאצי את אנשיו
לפרוש מן הכנסיות. נסיון להקים ״כנסיה
גרמנית״ לא עלה יפה. חזון החזרת הדת
האלילית המקורית לגרמניה טבע בצחוק.
נשארה השאלה: איך יגדירו הנאצים את
עצמם בשאלונים? אי־אפשר היד, לכתוב:
״דת נאצית״ .גם אי־אפשר היה לכתוב
״כופר באלוהים״ או ״אתיאיסט״ ,כי מושגים
אלה היו מזוהים בגרמניה עם הקומוניסטים,
הסוציאליסטים והבונים־החופשיים,
שנרדפו על־ידי המישטר.
הפתרון נמצא במונח ריק מתוכן — ״מאמין
באלוהים״ .הוא היה כשר מכל הבחינות,
כי לא הוגדר מעולם, ולא חייב למאומה.
אייכמן עצמו פרש מן הכנסיה והגדיר
את עצמו כך, אחרי שהפך פקיד בס״ס,
למרות שמשפחת אשתו היתה דתית, ואביו
שלו אף היה בעל־תפקיד מכובד בכנסיה
הפרוטסטנטית.
מאחר שלמונח זה לא היה כל תוכן חיובי,
אף לא נאצי, לא היתה משמעות רבה
לדבריו של אייכמן, לפני מותו, כי הוא
״מאמין באלוהים״ .לא היה זה וידוי נאצי.
קרוב לוודאי כי ביקש, פשוט, לומר כי הוא
מאמין במעורפל באלוהים כלשהו, מבלי
להזדהות עם דת מסויימת. את אותה הגישה
ביטא כמה פעמים בעדויותיו ובודידוייו השונים,
אותם כתב על אדמת ישראל אחרי
חטיפתו. שם גיבב דברי־הבל על ״כוח
קוסמי״ וכיוצא בזה, שבוזדאי לא היו נאציים
במהותם.

מול חוף תר .*-ב
** ל פי תקגות ההוצאה־להורג, שנות^
רו מימי האנגלים, יש להשאיר את

התלוי במשך שעה שלמה על החבל, ורק
לאחר מכן להורידו ולמסור את גווייתו לבני
המשפחה. תיקון מיוחד שהוכנס על־ידי
שר המשטרה להוראה זו, ושפורסם רק באותו
יום, התיר לנציב בתי־הסוהר לעשות
בגוויה כרצונו.
רצונו של אריה ניר, שפעל בשם ממשלת
ישראל, היה, כי הגוויה תישרף והאפר
יפוזר בלב ים. אייכמן עצמו ביקש בצוואתו
כי גופתו תישרף, וכי חלק מאפרו
יינתן לבני־משפחתו והיתר יובא לקבורה
בגרמניה. אך ממשלת ישראל לא רצתה
לאפשר הקמת מצבות־זיכרון או אנדרטת־קדושים
ניאו־נאציים, לאיש שבגלל חריצותו
המעוותת נשרפו ששה מיליון יהודים מבלי
להשאיר שריד וזכר.
הגוויה הורדה מחבל התליה, נעטפה בשמיכה
והובלה בחשכת־לילה אל מחוץ
לבית־הסוהר הדומם. בכבישים עמדו משמרות
מזויינים של משמר הגבול ושל משטרה.
אפילו למכוניות משטרה לא נתנו לעבור,
אלא אם אותתו באות מוסכם. ה־סטיישן
המשטרתי ובו הגוויה, נסע במהירות
בערפל הכבד, למבואותיה המזרחיים
של רמלה. שם התנשאה ארובת־ענק של
בית־חרושת נשר למלט.
הגוויה הוכנסה לאחד הכבשנים העצומים,
בהם נשרפות האבנים ההופכות למלט. שעתיים
תמימות היו דרושות כדי להפוך את
הגוויה לאפר. כי עצמות בן־אדם הן אחד
החומרים הקשים ביותר לשריפה. אחר־כך
נאסף האפר לתוך כד אלומיניום קטן, שנמסר
לידי אריה ניר.
החבורה שוב עלתה על מכוניות המשטרה,
דהרה מערבה לכיוון נמל יפו. שם
המתינה להם סירת־משטרה, שפקודה מיוחדת
הביאה אותה שעה קודם לכן מחיפה
למעגן היפואי. החבורה הקטנה עלתה על
סיפון הסירה, וניתנה הוראה להפליג ללב־ים.
רק אז הבינו הספנים־השוטרים מה היתד,
מטרת הפלגתם.
במרחק שמונה קילומטרים מחוף תל־אביב
האיטר, הסירה במקצת את מהירותה.
ניר פתח את הכד, התכופף מעל ירכתי הסירה.
הרוח נשאה את גרגירי האפר. ליד
ניר מילמל הכומר האל חרישית. תפילת־אשכבה?
כעבור
דקות תיקתקה המכונה בחדר־החדשות
של לישכת־העתונות הממשלתית:
ידיעה מס 7תל־אביב) :לאחר ביצוע
גזר־דין המוות טל אדולף אייכמן האפר
פוזר בשעה 4.35 בבוקר...״

—י* — ב ר אוד בחושך.
(׳המשך מעמוד )7

הרי לפניך
מ שמנת ׳־פדי לביתך

שורת המתנדבים, ב־ ,1956 היתר״ כי אין
זה נכון שנסגר תיק פלילי, בו היה חשוד
ידידו ישעיהו (״שייקר,״) ירקוני.
שניים מנתבעי השורה נפגשו עם בר־אור
בדירה פרסית בתל־אביב. שם, בשיחה סודית,
גילה להם כי על מעטפת תיק־החקירה
של אירס״ו היה רשום שמו של שייקח
ירקוני, כאחד החשודים. התיק עצמו כלל
ראיות שחייבו המשך החקירה. העטיפה, גילה
בר־אור, הוחלפה, לקראית המשפט, ובמקומה
הושמה מעטפה שלא הזכירה את שם
ירקוני.
אנשי השוריה מסרו על שיחה זו לפרקליטם
שמואל תמיר, וזה התקשר עם בר־אור,
בבקשו להבהיר את העניין עמו. בר־אור
הזמינו אליו הביתה. הוא לא ידע כי
אחרי תמיר עקבו אז בלשי משטרה. על
כן הגיעה מיד הידיעה על הפגישה לעמוס,
וזר, התקשר עם חיים כהן. בר־אור הוזמן
לשיחה דחופה, לא הכחיש כי אמנם שוחח
עם תמיר על תיק אירס״ו.
במאמץ נואש למנוע מהשורה את ניצול
הידיעות הללו להגנתה, הכריזו חיים כהן
וצמרת המשטרה כי תיק אירס׳׳ו חסוי
מסיבות בטחוניות. היתר, דרושה מערכה
משפטית נפרדת כדי לאלצם לגלות את
תוכנו, ולעזור בכך לזיכוים הסופי של
אנשי השורה. תוך כדי כך הוצג שייקר,
ירקוני כחשוד בעבירה פלילית, המפקח
הכללי הסתבך בעדות־שקר והוגדר כ״טר־גדיה״
על־ידי השופטים. עמוס בן־גוריון
לא שכח. זאת לפרקליט המחוז.

חלליו של כספי

משמנת ״פז״ רב-שימושית זו מיועדת
לשמן כל חפצי הבית, כגון:
מכונות תפירה, צירי דלתות וחלונות
גלגלי מיטות, עגלות ילדים,
אופניים ועוד.
כמו כן, מיועדת משמנת ״פז״ לכלי נשק,
מכשירי ספורט, צעצועים,
מכונות כתיבה, וכד/
שמן ״פז״ ״הנדי אויל״ מונע חלודה וקל
לנקותו מידים או בגדים בעזרת סבון
ומים בלבד.
שמן ״פז״ ׳ הנדי אויל־ ( הנ קראב חו ץ
611א ) 5הו א הי חידי ה מקורי בארץ. 011 למכירה בכל תחנות ״פז״ ובחנויות
לחמרי-בנין, כלי-עבודה וצבעים.

ף• משך שש השנים שעברו מאז,
ניטה בר־אור לא פעם להוכיח• לעמוס
כי לא התכוון להרע לו במזיד. לשם כך
שיתף פעולה עם המשטרה בעיסקות משפטיות
עם או נגד חשודים. במקרים מסויימים
הסכים לנהל תביעות נגד אנשים חפים
מפשע, אף כי היה ברור לגמרי כי כל
ההאשמות מפוברקות.
אך לכל היותר הצליח להשיג שלום מזו־יין
עם עמוס. לפני ארבע שנים הוכנס
שינוי חשוב לחוק תיקון סדרי הדין הפלילי.
נקבע שם, כי רק פרקליט המחוז
יכול להחליט אם יש לפתות בהליכים משפטיים
בתיק מסויים, ואם יהיה זה לטובת
הציבור לנהל משפט נגד אדם שהמשטרה
מאשימה אותו בעבירה כלשהי. לא פעם
התנגדה המשטרה להחלטתו של בר־אור
לסגור תיק מסויים, עירערה על כך בפני
היועץ המשפטי. בר־אור, שבטחונו האישי
התבסס והלך, לא נכנע לכל דרישה. נוצרה
התנגשות עקרונית בין סמכויות הפרקליט
לבין שאיפת עמוס להכתיב את רצונו.
המחזה של כנופיות שיקאגו, הנלחמות
זו בזו לאור השמש, חזר שוב — כשהלוחמים
כאן הן שתי זרועותיו של המנגנון
המופקד על שמירת החוק במחוז תל־אביב.
ואז צצה שנית פרשת משפט המתנדבים.
אחרי מתן פסק־הדין בעירעורם, לפני שנה
וחצי, הגישה שורת ׳המתנדבים בקשה לפרקליט
המדינה ולמשטרה, שיחקרו את
חלקו של עורך־הדין מיכה כספי, פרקליטו
של עמום, בנסיבות שגרמו למתן עדות־שקר
על־ידי יחזקאל סהר.
פרקליט המדינה החזיק את התיק במשך
תשעה חודשים, הודיע לבסוף כי העבירות
שהם מבקשים לחקרן נתיישנו. אנשי השורה
לא נואשו, ניסחו לפני כחודשיים את תלונתם
מחדש, בצורה שה,האשמות נעשו חמורות
יותר, ולא חל עליהן עדיין חוק ההתיישנות.
הפעם, לפי בקשת פרקליט המדינה,
הגישו את התלונה לבר־אור. זה הורה
למשטרה לפתוח בחקירה.
לא היה דבר שיעורר יותר את מורת-
רוחו של עמום. הוא מיהר להודיע לבר־אור
כי המשטרה חקרה ולא מצאה כל
עילה לפעולה נגד כספי. כספי עצמו, שנשאל
על כך השבוע על־ידי כתב העולם
הזה, ענה בתמהון :״מה? היתד, חקירה?
אפילו לא שמעתי על כך!״
בר־אור לא קיבל את תשובת המשטרה.
הוא הורה לה להמשיך בחקירה, העביר
את התיק לפרקליט המדינה בירושלים. שם
הוא מונח ,״עד שיבוא תורו לטיפול״.
עתה, כאשר רואים אנשי משרד המשפטים
את פעולת המשטרה נגד בר־אור בהתנגשות
במשרד המשפטים כולו, יתכן כי
תיק זה יזכה לטיפול מזורז.
חעולם חזח ! 91י

ד * עיי/

סעות --
ל עו ל ם צו דקת

סכום זה לא מספיק למשפחה בת
1נפשות (ידיעות אחרונות)
אברהם בן־עזרא קרית חיים
הכל באשמת הפיחות.

אשתו של אשתו של חיים (ידיעות
אחרונות)
אברהם בן־עזרא, קריית־חייס
המשולש הנצחי.
החדשה

התענית הקלוקלת
קהיר בעברית)
שבתא ירושלמי, תל־אביב
יהללן זר, ולא פין.
מתנדבים חדשים בהבל ערד
(במחנה)
עוזי בן־רוני, ניר־עוז
הולך ההבל אחרי הדלי.

ערלות. כנראה שלא נשארו בין קוראי,
אלא כאלה שמיץ עגבניות נוזל בעורקיהם
במקום פלסמה. מכל ההצעות לכותרת
לקשקשת האחרונה למעלה) לא
ראויות לדפוס יותר משלוש: מטע,

ובו אשכול קרח עם שתי בננות
ואשכול קרח עם בננה
אחת, ששלח יואב צבר, תל־אביב;
פגישה כין קרנף! חד־קרני ו־קרנן?
דו־קרני כשמש הלוהטת
של אפריקה, ששלחה מריס לוי,
רסת־גן וזוג סירות פפואפיות נתקל
כפירה מלנזית באמצע ה־אוקינוס
השקט, ששלח יותם בר אמת השבוע

זילי,
תל־אביב.
אם זה יימשך כך, לא תהיה לי ברירה,
אלא למצוא את הכותרת לקשקשת
בעצמי ...אך לעת עתה ניתן לכם עוד
שאנס אחד (למטה) ואחרי זה או־או.

המחירים ל א יתייקרו
רי ה :

מ חז ה ה שבוע

מז לשלדג

(חדר רופא בקופת־חולים. דפיקה בדלת,
נכנס דג).

הדג ז לא אדוני. זאת לא היתה
פסולת רדיו־אקטיבית. אני בטוח בזה.
בדקתי את האפר היטב במונה־גייגר
שנחת לי, ולא היתה בזה אפילו טים־
טיפה של רדיו־אקטיביות.

:הרי אתמול כאבה לך

הרופא: אפר, אתה אומר? וזה
גרם לך לכאבי בטן? אני מתפלא מאוד.
זה כואב חזק?

הרופא

:שוב אתה כאן?

הדג (נאנח) :כאב בטן!

הרופא

ו שור ת חייו
באמצענפסקה...
תיתי לה, למשטרה, על שפתאום התעוררה
משנת־החורף שלה והחלה לרדו
ף בחרי־אף את הפרקליט החרוץ ב־יותר
שלנו. מה סוף־סוף חטא ופשע
האיש הזה, שכה מתעללים בו? האם
איחר לבוא לעבודה? לא. האם מסר אינפורמציה
פנימית להעולס הזה? לא.
האם הצביע בעד מפ״ם בבחירות? לא.
האם תמך בפנחס לבון? לא. אז מה
רוצים ממנו?
זד, שהתראה כעורך־דין בתואנות־שווא,
וזה שרימה את בית־הדין ואת
קופת־התגמולין של משרד־המשפטים,
האם זה מספיק בשביל לרדת לחייו?
אילו היו נותנים לו קצת זמן, אין כל
ספק שהיה ממלא את כל מה שהחסיר,
מפני שהיה איש מוכשר מאוד, וללא
ספק היה עולה בדרגה כעבור זמן קצר,
והופך לפרקליט־המדינה, ואחרי זה היד,
עולה בודאי והופך שר־המשפטים, ובתור
שר־משפטים היה מצטיין כל״כך שהיה
יורש את מקומו של שמעון פרס בתור
ראש־ממשלה, ואז ללא ספק היו מכתירים
אותו כדוקטור־כבוד למשפטים, מטעם
האוניברסיטה העברית בירושלים וישיבה
יוניברסיטי בניו־יורק, והכל היה
בא על מקומו בשלום.
עכשיו מה עשו? לקחו בן־אדם ישר
והפכו אותו לפושע, והכל בגלל מה?
בגלל זה שאין לו בכלל סבלנות לחכות
קצת.
בכבוד רב, ובתודח מראש

ראובן כן אכולעפיח גרינברג

מלבד מחי
משקאות
קלים חשמל נייר עופות דפוס
תריסי אזבסט
ועוד

השכר לא יעלה

סו נ ר 90 /א א!

(קול

הבטן?!
הדג הרופא ז מה? שוב בלעת פסולת?
:גם היום.

כמה פעמים אני צריך להזהיר אותך, שלא
תשתה מיים עם פסולת רדיואקטיבית?!
הרי בשביל זה קיבלת מאתנו
מונה־גייגר!

מלבד שכר ה :
הזרים רופאים מהנדסים פקידים בכירים
שליחי מברקה
ועוד

הרווחים לא יעלו מלבו רווחי ה: תעשיינים יבואנים סוחרים מתווכים ספסרים בנקים
ועוד

הדג: לא כל־כך כואב, כמו.הומה.
כל הבטן משתפכת, כאילו גלגלי רכבת
בבטני. השד יודע מה זה יכול להיות.
הרופא: באמת, השד יודע מה זה
יכול להיות.

המסים לא יעלו

מלבד מסי ה :
סיטונאים מיים שרותים אגרת חינוך
מלווי, חובה עינוגים ועוד

מזה צוחקים האמריקאים

תנאים סוציאליים לא יפגעו
מלבד :
שעות עבודה יתארכו
חופשה שנתית תקוצץ
ימי מחלה יתמעטו
פיצויי פיטורין יוקפאו
ועוד

תוספת היוקר תשולם במועדה

החישוב יעשה רק פעם בשנה ועוד

אינדכס היוקר ירד

אלא אם כן :
יעלה ועוד

רמת החיים תעלה אך:
השכורים יהיקו את החגורה.

ועוד איך.

אנשים
התנדבות !גמולה

הוא והיא
אלפי נערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה׳ שעה שתקופת חדוות
הצמיחה אצלם הופכת ל עינוי
התבגרות.
הרבה שמות קראו לאותם ״פצעי
בגרות״ ,אך בשפת המדע הם
נקראים ״אקנה 016 פצעים
אלו מתהווים דווקא בשנות חייגו
היפות ביותר. סיבתן פשוטה: תאי
עור צומחים במהירות, ותאי העור
המתים אינם נושרים אלא סותמים
את נקבוביות העור. מצד שני
הבלוטות שפעילותן גדולה מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מת הוות
נקודות שחורות ופצעים
מכוערים. מה עוד שפצעים אלו
עלולים להשאיר את סימנם ל תמיד.
הלנה
רובינשטיין׳ אשר הקדישה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאה את התכשי רים
הבדוקים • ,210 016:11 והביאו
רווחה למיליונים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראלים להנות
מגסיון בדוק זה ולהפטר מיסורי
פצעי ״אקנה״.
תכשיריה המרפאים של הלנה
רובינשטיין יאפשרו לך בכמה
שבועות קצרים לקבל עור טהור
מפצעים ונקי מרבבים, בריא ויפה.
והדרך פ שוטה...
. 1רחיצת הפנים ב 56!-מג 210 016
בבוקר ובערב מטהרת את העור.
.2לרענן עור פניך ב־ • 1:61ג \ ¥
2011011מ 2117 31<1להורדת השו מנים
וליצוב העור.
.3משחת • 210 01631 משלימה את
הטיפול ומיועדת לרפוי העור.
.4ולשער ראשך >00ן210 8113111
קשקשים הם אחד הגורמים
ל״אקנה״.
חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפצעי ״אקנה״ ושמירת העור
תשלח חינם לכל דורש במעטפה
סגורה וחלקה עם סימון אישי. נא
לפנות בכתב למחלקת פצעי עור,
מעבדות הלנה רובינשטיין, ת .ד.
מס׳ ,1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא
בחנויות התמרוקים הרשאים למ כור
את מוצרי הלנה רובינשטיין.
שם ידעו גם ליעץ לך אישית.
הטיפול יעיל׳ קל וטח. עור טהור
הוא לא רק יסוד למראה נעים
אלא גם להרגשה טובה.

כאשר מסר שגריר ישראל בארצות־הב־רית,
אברהםהד מן, דין־וחשבון על
מעשיו בוושינגטון, שילב את המלה ״פיס־פס״
בסקירה המדינית שלו .״מה זה פיס־פס?״
שאל ראש הממשלה בריתחה את השגריר.
הרמן נדם, שקל אם נוזף בו רוי ד
כךגו רי ו ן על השימוש במלה, או שבאמת
אין הוא מבין את פירושה .״מהי״ תמהה
שרת החוץ, גו לדהמ אי ר ,״לא שיחקת
אף פעם בכדור עם הנכדים שלן, והם לא
צעקו לך בשימחה לאיד, סבא, פיספסתו״
אך ביג׳י לא התפייס אפילו נוכח פניהם
המחייכים של כל השרים וטען בתקיפות
שאינו מכיר במלה זו, באשר מקורה אינו
עברי. כבר למחרת מיהר שר הסעד, ד ל׳
י!שן^ 8ולג, לשלוח לראש־הממשלה עבודת
מחקר שלימה, בה הכשיר את ״פיספם״
הוכיח כי היא נמצאת כמה וכמה פעמים
במישנה ובתלמוד בוקר אחד לפני
כשבועיים התפלאו הפקידים הבכירים של
האוצר לגלות פנים חדשות בלשכת־השר.
״האם זה מבקר המדינה?״ שאלו את המנהל
הכללי .״לא,״ ענה להם ברורות יעקב
ארנון? ״זה סתם חבר כנסת, שהתנדב לעזור.״
״מה, לחברי כנסת כבר אין מה לעשות?״
התפלאו הפקידים. רק כעבור שבוע
פוענחה התעלומה, כאשר מונה הח״כ המתנדב,
יצחק קורן? לתפקיד סגן שר־האו־צר
במשך שעות ארוכות ניסה כינוס
מורים ליברלים לנתח אית הסיבות העמוקות
והנסתרות למשבר בקרב הנוער ובחינוך הישראלי
בדרך כלל, קלע למטרה ח״כ
א לי מלך רי מלט? שהסביר :״מה הפלא
שיש משבר בחינוך, כאשר כל תלמידה
שאינה מצליחה לעלות מהכיתה השישית
לשביעית בבית־ספר תיכון, נשלחת על־ידי
מוריה באופן אוטומאטי לסמינר למורות!״
לקבלת פנים עויינת זכה
השבוע כתב יומן החדשות, יו סי ש רי ד,
כשבא לראיין את יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית,
משהשרת, עם כינוס הועד הפועל
הציוני .״מרבית השאלות פתח יוסי
ושוסע מיד :״אולי תגיד רוב ה שאלות...״
״רוב השאלות״ ,המשיך יוסי להסביר בנימוס
,״נוגעות למושג הוועד הפועל הציוני
— יחסי ההסתדרות הציונית וממשלת ישראל
— דברי דר׳ נחום גולדמן אתה
רוצה להכשיל אותי!״ התפרץ שרת לתוך
דבריו ,״אתה רוצה לעשות ממני שקרן!״
יוסי הנדהם ניסה להסביר שאין לו כל
כוונות כאלו ושאלותיו מסתמכות על ביול־טין
הסוכנות שבידו. שרת חטף את הביו־לטין
מידי איש קול־ישראד, זרק אותו לארץ
והמשיך ברוגז :״אני לא אחראי לזה, אני
לא אחראי לפקידים שלי.״ שרת המשיך
לצעוק ויוסי שנואש מלהרגיעו עזב את החדר
לאחר שהתנצל לפני איש שיחו:
״אני לא מסוגל להקליט אותך
״הבעיה הבינלאומית הקשה ביותר אשר
עמדה בפנינו השבוע,״ סיפר מנהל יריד
המזרזז, יצחק רול? ״היתה, מה להשיב
למכתב שהתקבל ממרכז אירגון הירידים
באירופה, ושהזהיר אותנו מפני עריכת
יריד בחודש אוגוסט. סיבת האזהרה:
לפי תקנון הירידים אסור לשתי מדינות
שכנות לערוך ירידים בעת ובעונה אחת.
המקום בו נערך היריד המקביל: דמשק!״

ד 3בנוף
לראשונות בלעדית בייצור הסרט הישראלי
טען השבוע בחוג ידידים המשורר
אלכסנדר פן. המשורר פן סיפר כיצד

דליה לכיא וז׳אן פרנקו פיזנטיני
ממה כדאי להתנזר?
הגיע ארצה ב־ , 1927 עם מצלמת ראינוע
לאחר שלמד אמנות זו במוסקבה, ואף
הקים חברת סרטים ראשונה בשם חברת
הסרטים הפלסטינאית. הוא התייאש מהאמנות
השמינית כעבור זמן קצר, מכר את
החברה יחד עם מצלמת הראינוע שלו, לנתן
אכסלרוד? שהקים ברכוש החדש
את חברת יומן כרמל איש קולנוע
אחר, מבקר הקולנוע של דבר, זאב רס־נון!
,הוזמן השבוע להרצות על־ידי מועדון
רוטרי בהרצליה. כאשר לוזה על־ידי נשיא־המועדון,
דד, רודולף ז קורף, למקומו,
לחש לו הנשיא :״איפה הכיפה שלך?״ ״כיפה?״
תמה רב־נוף ,״מה פתאום כיפה?״
״איזה רב הולך בלי כיפה?״ הגיע תורו
של קורף לתמוה. הסתבר שאנשי רוטרי
בהרצליה היו משוכנעים שהם עומדים לשמוע
הרצאה מפיו של רב בשם נוף, הנושא
הרצאות נגד הקולנוע מטעם המפלגה הדתית
לאומית מיכאל ארנון מתייחס
בכובד ראש לכהונתו החדשה כשגריר ישראל
בגאנה. במסיבה שנערכה השבוע אצל
שגריר גאנה בישראל, כדיאקו פוקו,
הסתודד ארנון שעה ארוכה עם אשתו של
השגריר אמד! פוקד. המטרה: שיעור מרוכז
בתורת הריקוד הגאנאי הידוע, ההיי־לייף
כיצד מחדירים תודעת כדורגל ואהבת
המישחק לשמו, גילה השבוע דר׳
להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל־אביב,
יעקב יעכץ בתכנית החדשה של טלילה
בן־זפאי ומשה כן־אפרים בגלי-צה״ל.
יעקב, שהוא חובב כדורגל ולוקח עמו את
שני בניו הקטנים למשחק כל שבוע, סיפר
בגאווה שכל תלמידיו הפכו מזמן לחסידי
המישחק .״ביחוד,״ הדגיש ,״הם אוהבים
משחקים בינלאומיים, כי ביום של מישחק
בינלאומי אני מבטל את כל ההרצאות שלי
והולך למגרש לשחקני התיאטרון
׳הקאמרי החוזים יום־יום כאחוזי דיבוק בעבודתו
של הבמאי הדני סם כייזיקוי!
על המחזה גליליאו של ברטולד ברכט, היתד,
הזדמנות לראות אחד שאיכפת לו באמת.
היה זה כאשר ניסה הבמאי להסביר לשחקן
צעיר, דני ליטאי, כיצד לבצע סצינה
מסויימת. מאחר שהשניים נזקקים למתרגם,

פ7זוק> השבוע
• ח״כ חירות מנחם בגין :״ירוזח למדינה וייטב לאומה, תרד השינאה
ויעלה הכבוד, תיעלם הנקמנות ותקום יריבות הוגנת, יורחק הסילוף ותישגה
האמת, יפחת הפירוד ותעמיק האחדות, תודבר הצביעות ותעלה הכנות, יושם
קץ לחנופה וחירות המחשבה תבוא במקומה — ביום בו מנהיגה של מפא״י,
המכהן כראש ממשלה, יצא לפנסיה!״
• הנ״ל :״לא לרשות כל מפלגה יש לחץ כלכלי ואדמיניסטרטיבי של
אלמוני ואלמוגי ופלמוני וגם שלמוני!״
• ח״כ ליברלי יוסך ספיר :״יש יתרון למדברים בסוף הויכוח
הכלכלי — ספסלים ריקים לא קוראים קריאות ביניים!״
• ח״ב אגודת ישראל שלמה לורנץ :״אם לא צעקו עדיין אחרי
ראש הממשלה, איפה יוסלה?׳ זה רק משום שאין לו זקן ופיאות!״

שחקנית הקולנוע דליה לביא:

11616113, 11111(111816111

סרטים תנ״כיים — בסדום ועטורה ובהרקולס!״

״כבר סירבתי להשתתף בשני |

לא הבין דני בדיוק את הנדרש ממני. כשראה
זאת הבמאי, פרץ בבכי והסתלק מהבמה.
למחרת סיפר שלא עצם עין בלילה,
כי ראה באי־ההבנה של דני כשלון שלו,
הירד,ר אף בהפסקת הבימוי הבמאי
האנגלי ג ׳ ץ גסנר? המסייר ביסים אלה
בארץ, התלהב מתיאטרון זוית, הבטיח אף
לנסות לסדר לשחקן התיאטרון ש מו א ל
עצמץ סטיפנדיה בחוץ־לארץ, לאחר שחזה
בהצגת בית במצב טוב. כאשר הוזמן
הבמאי האנגלי ללחוץ את ידי ,-שחקנים
בתום ההצגה, השיב בחיוך :״למה לא?
סוף־סוף זה איננו ריצ׳ארד השני של שקס־פיר
— בסך הכל משתתפים פה שלושה
שחקנים במחמאה תיאטרינית נכספת
זכה שחקן החושיסטן וכוכב הצגת אנדורה,
יו סי כ ר מון. כאשר החליט התיאטרון החיפאי
להזמין את במאי הקרנפיט. לו*
כרטפוסטק לביים הצגה נוספת, הודיע
הבמאי שהוא מוכן לבוא לחיפה לביים
את המלט, בתנאי שיוסי כרמון יהיה המלט.

פחד• לילה
הקריקטוריסט רענן לוריא הוכיח השבוע
שכוחו בידיו לא רק בציור. אחרי
ששמע כי המרקיז דאן פרנקו פיזני
טיני? ידידה של דליה לביא? שהגיע
יחד עמה לביקור של חודש בארץ, הוא
אחד מאלופי רומא ב״הורדת ידיים״ על
גבי שולחן, ישב רענן להתמודד עמו. ז׳אן
פרנקו הוא אמנם כחוש לאין שיעור מרענן,
אולם שמו הולך לפניו כמי שהצליח להוריד
את ידו של סטיב ריסס — מר
עולם, שהפך לשחקן קולנוע. לכן נטו רוב
ההימורים שנערכו על־ידי הצופים בתחרות
לטובתו של האיטלקי. המניות של הגברים
ברומא הועמדו בסכנה חמורה כשרענן הצליח
להוריד את יד המרקיז תוך שניה
אחת דליה לביא נחלצה להגן על כבוד
המשפחה, פתחה בתחרות דומה עם כוכבת
הקולנוע הישראלית החדשה, יונה לוי.
המאבק בין השתיים היה סוער יותר, נמשך
כדקה של־מה שבסופה הצליחה יונה לגבור
על דליה. אך אם בשטח זה נכשלה דליה,
היא חגגה את נצחונה בשטח אחר. מאז
החלה ידידותה עם דאן פרנקו, ויתר האציל
הרומאי הצעיר, שהיה מפורסם בהוללותו,
על שתית משקאות חריפים. כאשר טעם
כוסית יין בבואו לישראל, הסתחרר לגמרי
לג׳וקי ארקין ממשיך ללכת באר־צות־הברית.
הוא אימץ לו חתולה למזל
ומסתבר שזה עוזר. לאחר הצלחתו במחזה
המוסיקלי חלב ודבש, הוא הצליח בבחינות
ונבחר לתפקיד הליצן במחזה המוסיקלי
החדש, בקרניבל, על פי הסיפור של הסרט
לילי מסתבר, שלא הנוף המרהיב של
אכזיב לאור הירח גרם לקטימטמור נדודי
שינה והניע אותה לתכנן דגמי אופנה
חדשים. קטי, שנשארה ללון באכסניה של
אלי אביבי, סיפרה שנבהלה מפרפרי הלילה
החומים, לא נרדמה בגללם :״לוי
אשכול לא מפחיד אותי,״ הצהירה ,״אבל
מהג׳וקים החומים, עם האנטנות הארוכות,
אני מפחדת!״
חעולס חזח 1291

דה־בראצ׳ה. השם ויולה־דה־בראצ׳ה עלול
אולי להטעות, כי אין זו אלא אותה ויולה־סתם
אליה התכוונתי. קיימות אומנם עוד
שתי ויולות אחרות — ויולה־דה־גאמבה ו־ויולה־דה־אנזורה
— אך גם כלים אלה עליזים
מדי. רוב היצירות המוסיקאליות העצובות
שנכתבו למטרות אבל — של באך,
הנדל, גונו וסולו — כולן מתאימות ל־זיולה־דה־בראצ׳ה
ומוזילות בקלות דמעות־שליש.
למרות
כל המעלות שמניתי לעיל בוי
ולה דה בראצ׳ה בכלל ובמוסיקה לאזכרות
בפרט וביצירות המיוחדות שכותב ד,נרי
סולו בכלל שבפרט, מפליאה מאוד העובדה
שמכלל תושבי חיפה הנפטרים מדי
שנה וזה מספר לא מבוטל כלל וכלל, לא
מזמינים את הפרופסור ליותר משמונה עד
תשע אזכרות, ומתוך זה, פעם אחת לקריית
חיים. יתכן שהסיבה נעוצה במחיר הגבוה
של 50 לירות להופעה (שני מספרים בני 5
עד 7דקות בסך־הכל) ויתכן שהסיבה נעוצה

י הוד הגליל
אחרי כל המאות מיליונים שהוציאו המדינה,
הממשלה, משרד הבטחון והמשטרה
על יהוד הגליל, ואני לא מונה בכסף
הזה את הפרוטות שקיבל ג׳ימי לוי כדמי־כיס,
יצאתי לגליל בשביל לבדוק באיזו
מידה הצמיח הכסף הזה פירות.
הגעתי לנצרת, וכמובן שהלכתי לבקר את
השוק הנצרתי, מפני ששם אפשר להשיג
קנקנים לקפה ופינג׳נים, ועוד כל מיני
מציאות מהסוג הזה.
איך שאני מגיע לשוק והנה אני שומע
מישהו צועק יאללה! יאללה! כיון שכבר
ארבע־עשרה שנה לא שמעתי את יאללה!
יאללה! פניתי למקור הקול וגיליתי זוג
רוכלים חדש, בעל ואשה.
ניגשתי לראות את הזוג החדש הזה,
ומה עיני רואות? סוף־סוף, אחרי אלפיים
שנה, התיישבו שני יהודים בשוק הערבי

דן? מח־יד הפרטיטורה לאזכרות, שחיבר פרוס׳ הנחי סולו

מארשאבל לסול*
אם תשאלו אותי איפה יותר כדאי לחיות,
אגיד לכם שבתל־אביב, אבל אם תשאלי
אותי איפה כדאי יותר למות, אז אגיד
לכם שבחיפה. אל תהשבו שאני אומר את
זה מפני שבחיפה כבר קבורים בחיים כמה
וכמה סופרים ועתונאים וכדאי לבן־אדם
מת להיות בחברה טובה, אלא מפני ששם

מוסיקה לאזכרות
9דו פ.ר* .י

וזנ די

סו לז

עיוגד 1ופ׳גת הנ מי אן הר•הכרמל*וויי**,.

מנגן

בויולה דה בדאצה
* 88* 010ס *01,ד\

ת כ ני ת מ יו חדתל אז כ רו ת

״לפיז $1919

ברטים הביקור שחיים טופול קיבל
יש לי יותר סיכויים שאזכה לשמוע מוסיקה
יפה בזמן האזכרה שלי.
התענוג שלי כנפטר לשמוע מוסיקה יפה,
לא מגיע לי כזכות מיוחדת בגלל זה שאני
מכיר אישית את חיים טופול, המכיר אישית
את ראש העיר. לא. בחיפה אין הפליה
ותענוג זה יכול ליפול בחלקו של כל
בר־מינן, בלי הבדל מין, גזע, צבע והשקפה
פוליטית ובלבד שידע את הכתובת הנכונה.
האיש שאליו צריכים לפנות, הוא הפרופסור
הנרי סולו, שכרטיס הביקור שלו

מופיע בתחתית הטור הזה. זהו פרופסור
בגיל העמידה, שאף־על־פי שהוא חדש בארץ
והעברית עדיין אינה שגורה בפיו,
יש לו נסיון רב גם בהלחנה וגם בנגינה
של מוסיקה לאזכרות עוד מחוץ־לארץ, שם
היו מזמינים אותו אנשים גדולים וחשובים,
שיכלו להרשות לעצמם לא רק מוסיקה
לאזכרות על ויולה־דה־בראצ׳ה, אלא אפילו
על עוגב, עם מקהלה ואפילו עם סוליס־טים.
אלה
היו ימים טובים. אזכרות מפוארות
עם עוגב וסוליסטים, מקוננות שכירות
המוזילות נהרי דמע לתוך מטפחות תחרים
וכומר קאתולי או לותרני, המנצח על הטכס.
בארץ אין קאתולים או לותרנים ובמידה
שיש, אינם מזמינים מוסיקה לאזכרות.
פה יש יהודים, שאם כי מזמינים
מוסיקה לאזכרות, אינם רואים בכל מקרה
של מוות מסיבות טבעיות מאורע חשוב כל
כך ומסתפקים בשני קטעי נגינה קצרים
בלבד.
כאשר שאלתי את פרופסור הנרי סולו
— ששמו הקודם היה סולומאניאנו —
מדוע הוא מתעקש דווקא לנגן את המוסיקה
לאזכרות שלו על ויולה-דה־בראצ׳ה
ולא על ויולה סתם, אקורדיון או חליל, ענה
לי שנגינה במסיבות אבל זה לא דבר כלבו
פשוט, כמו שבן־אדם סתם יכול לחשוב.
במסיבות אבל אי־אפשר לנגן סתם מוסיקה,
אלא רק מוסיקה כבדה ולא כל כלי מתאים
למוסיקה כבדה. פסנתר, אקורדיון, חליל
או אפילו חצוצרה, הם כלים טובים, אבל
עליזים יותר מדי, דבר שלא עושה רושם
טוב על האבלים. באזכרות צריך לנגן את
המוסיקה הכי כבדה, על הכלים הכי עצובים,
המשרים על השומעים תוגה חרישית.
רק שני כלים מתאימים לזה: צ׳לו וויולה־

בצד שמאל אפשר לראות את זוג הרוכלים שהצליח ליהד את שוק נצרת
במתחרה אחד שישנו בחיפה ושגם הוא
מנגן מוסיקה לאזכרות.
למרות שיש עוד אחד המנגן מוסיקה לאזכרות,
אין פרופסור הנרי סולו חושש
ממתחרים. וחוץ מזה, אין הוא נזקק עכשיו
למוסיקה כמו שנזקק לה בזמן הראשון
לשהותו בארץ, מפני שבינתיים עבר
לפעילות מוסיקלית אחרת. הוא הקים תזמורת
קאמרית בשם הר־הכרנזל, איתר, הוא
מופיע כמנצח וכן הוא מופיע כסוליסט עם
תזמורת־חיפה ומדי פעם בפעם גם נותן שיעורים
פרטיים לויולה ולכינור. במצב הזה
לא איכפת לו בכלל שמישהו אחר חוטף
ממנו את ההלוזייה.

של נצרת ומוכרים שם קונפקציה, כשכל
אוצר המלים בערבית אינו כולל יותר מ־יאללה!
יאללה! ו־כויס־כרס!
ניגשתי אל הרוכלים החדשים ואיחלתי
להם מזל טוב והצלחה, אך השניים לא
הבינו אותי, מפני שלא הספיקו ללמוד עברית,
כי בסך הכל הם עולים חדשים,
חודשיים בארץ.

כהאמד גוו סברא הי נ די
אין דבר העומד בפני הרצון לשכב.

למדה שנתיים אדריכלות לפני שמיס
פאריס
פנתה לדוגמנות. גם היא עצמה אינה
מאמינה שזה ימשך הרבה והחליטה להיות מורה להתעמלות.
ר* ואו כעי*יד חידון. לא תנכ״י, היסטורי, צבאי, או
^ מ תי מ א טי. חידון יופי. את השאלות ישאלו הפעם לא
נשיא המדינה, עמוס חכם, שמואל רוזן או שרגא פרידמן.
הכבוד ניתן הפעם אכסקלוסיבית לעתונאייות ישראליות.
הנשאלות הן חמש מלכות יופי: של שוויץ, צרפת, פאריס,
בלגיה ואינטרניישיונאל, שנחתו לפני ארבעה ימים בישראל,
להציג כאן את יצירותיה של מאדאם גרה — התופרת
של סילבאנה מאנגאנו.
המקום: חדר־ההלבשה של מלוי שרתון. קהל: אין.
מינימום. לעיתים,
המעמד: אינטימי. הנבחנות לבושות

מינימום־מינוס :
( )1מה דעתך על ישראל?
( )2את מנקה את הפנים בחלב פנים לפניהשיגה?
ומאיזו תוצרת?
היית
( )5יש לן חבר קבוע? כמה ילדים אתרוצה?
רוצה שיהיו מלכות יופי?
( )4האס את שומרת דייאטה?
(צ) מי מהקומפחיטורים אהוב ׳עליך ביותר?
( )6מה דעתך על הגבר הישראלי?
( )7איזה ספרים קראת בזמן האחרון?
( )8את מקדישה הרבה זמן לאיפור?
( )9קראת את הספר של יעל דיין?
התשובות לא יובאו כאן. וזאת מתוך הנחה שכל אדם
נורמאלי קרא או שמע אותן, עשרים פעם לפחות, מפיה
הכתום של מלכת היופי הארגנטינית, ההולנדית, הדוגמניות
של שוברט, מיס אירופה וכל האימפורט המלכותי השופע
שהציף את המדינה.
לקוראים שהיו צעירים או עייפים מכדי לקרוא אז את
התשובות, ניתנות תשע תשובות החידון בסוף רשימה זו.

ף* ריג׳יט, איכט, סטאני, אליאן, וקארולין, חמש
^*המלכות המרואיינות, עשו־ רושם צייתני׳ ביותר כשהופנו
אליהן השאלות המזהירות. הן נהגו בנימוס ראוי
להערצה, כמו בראיון הראשון בחייהן, יש לשער, ולא נתנו
להרגיש שבלעו רצפט מבחיל כזה גם ביפאן, סינגאפור,

בת ה־ , 19 ערכה תצוגות אופנה בלבנון,
מיס צרפת לפני סיורה במזרח הרחוק. מוצאה ממשפחת
אצילים צרפתים עתיקה, לא נתן בה סימנים מיוחדים.
סאייגון, פנומפן, בנקוק וכלכותה — נתיב סיורן לפני
הגיען לתל־אביב.
תהא זו בגידה נפשעת באמת, אם נאמר שהמשלוח
המלכותי הבין־לאומי החדש החיש את דפיקות הלב שלנו.
הוא נעשה אדיש. לא כל כך בגלל בינוניות ד,חומר, כמו
בגלל האינפלאציה במישלוחים. אפילו החדרנית הקטנה ב־אוויייה
חדלה ללטוש עיני־עגל.
המגע הראשון של שגרירות היופי עם ישראל לא דיה
מלהיב. המטוס, שהיה בדרכו מראנגון ללוד, נאלץ להמשיך
בטיסתו בשל הערפל הכבד ולנחות באנקארה בחמש
לפנות בוקר. גם ההזדמנות הנדירה לבלות במחיצתו של
סגן שר־הביטחון, שמעון פרס — שהיה באותו מטוס —
הוחמצה כליל על ידן. הן לא ידעו. גם הוא לא. וכך,
בשעה עשר בבוקר, ירדו בלוד חמש מלכות עלובות, אחר
טיסה של 27 שעות.
לקארולין נפלו הריסים, לאיבט נמחקה הגבה הימנית,
אליאן מתה לישון ומתסרוקתה של סטאני יצא כל האוויר.
במלון כבר המתינה להן, דרוכה, להקת נשים ליבראליות־מרכז
צמאות דם, שהחלו לרדוף אחריהן בקופסות נעליים,
כובעים ובגדי־חוף־בוקר־וקוקטייל. גם חדרי הנוחיות לא
בלמו את האמוק שלהן.
באותו אחרי־הצהריים כבר המתינו לנופשי נהרייה ששים
השמלות המגוהצות של מאדאם גרה וחמש הדוגמניות
הסחוטות. את צווארה של סטאני ואן־בר, שבאביב החולף
היה תלוי עליו השלט ״מיס אינטרניישיונאל 1961״ ,עקצה
דבורה מקומית. מיס צרפת לא זכרה שלמסלול יש גם
סוף, וצעדה סהרורית לעומק זרועות הקהל. אף לאחד
מהצופים לא היתר, באותו רגע התנגדות כלשהי להמחיש
את ברית ידידות צרפת־ישראל. ובריג׳יט ברזר דה־לנורין
אמרה בשם צרפת 61-01״

זו ק־ארדלין הן
סקס בשק בלגית בשינזלת
§ קוקטייל שחורה של מאדאם גרה.

ן*ך ון י 1111 הוא אחד המוטיבים שי
י ״ חזרו בתצוגה בשרתון.
מלכת שווייץ יצוקה בשימלת־ערב לבנה.

״נשק אותו

ך י• חתיכההג דו ל ה בצוות היא מיס בלגיה 170 ,גיבה,
( | אינצ׳ והצי ריסים ו־ 90 חזה. היא מוסרת הצהרות
בקול אלט איטי, המתיימר, ולעיתים גם מצליח, להישמע
סקסי. שירבוב שפתיים אצלה זה יותר מטבע שני. זה
מבעי כמעט. רק פיית זהב באורך של מטר חסרה בטריטוריה
שלה, כדי להשלים את דמותה המהוקצעת של ליידי .1 ,
קארולין הבלגית בת ה־ , 19 שנולדה בקונגו למושל מחוז
סטנליוויל, עיפעפה בעצלתיים בריסים היפאניים :״לא. קשה
\ 1ן*| 1עדה שבורה לא ממעה ממיס לומר שאני מאוהבת ברגע זה. אבל ביפאן היתה לי
* י ^ עולם להופיע בבגד-ים. הזדמנות לחדש את לקסיקון האהבה שלי. היפאנים לימדו
התחבושת קצרה תשואות סוערות. אותי להגיד, איני אוהב אותך.׳ גברים מוזרים, רציניים כל

שהשתרעו חמש ׳המלכות על ספות מכוני־היופי בתל־אביב, לא היה מראן מלכותי לפני ברחבה שלפני מלון אווייה, מול סקרנים מתגודדים, מיהרו כל
ביותר.
מלכות היום י העולמיות לכסות במטפחות ובסשקפייס את המראה־הבלתי־גמור שלהן.
כך. לא הייתי משווה אותם לאמריקאים המגוחכים. קיסו
שיטה ביפאנית זה, נשק אותי.׳ אני חושבת שזה נשמע
חמוד.״ קארולין, הלהוטה אחרי בודהיזם ושחייה,
עזבה לצערה את קונגו מוקדם מדי, לפני המהומות, עובדה
שגזלה ממנה חווייות מרעישות. הצהרתה האחרונה היתה
פוליטית, והיא נוסחה בזהירות דיפלומטית ראוייה להערכה:
״אני חושבת שהמלחמה במולדתי היא מגוחכת ביותר. את
דעותי הפוליטיות האחרות, אני שומרת לעצמי.״ היא גמרה
וקיפלה את הריסים.

שהקוסמטיקה עשתה את שלה, יכלו הדוגמניות ללכת במצפון רוגע להופעת
עך ןך ו
הגאלה בשרתון. הראשים האדומים והבלונדייס הטריים המתינו מלאי גאווה

מקצועית בחדר ההלבשה של המלון, כשתם ממלאים את עצמם בומן הפנוי בטמפו.

המאמינים לה. תקוותה הגדולה היא ללדת המון ילדים
ולהתחתן .״סליחה, להיפך.״
מיס צרפת בת ה־ 19 אינה גרועה ממנה. אולם במהדורה
שאטנית שטופה אדום. היו לה חיים קשים במזרח הרחוק,
שהותירו בה המון נמשים מודגשים. בריז׳יט בת האצילים
מבריטאן אינה תופסת איך אפשר להיות יפאנית, לישון על
הריצפה ולצבוע את העיניים לפני ראי המגיע עד הברכיים.

על ילדים וחתונה

! 11 1ז 1וווו *ורו 1— 1...י

**וים פרים הרימה את שלה. הכחול בתוך עיניה
* )5אמיתי. גם העצב. זה הכל. השאר עלה לה אפילו הרבה
כסף. איבט שכחה את מידותיה. יש לה ללא ספק סיבות
טובות מאד לזה. מה רוצים ממנה? היא הלא לא מעוניינת
בדוגמנות מאז החליטה להיות מורה להתעמלות לפני המון
זמן. עוד כשלמדה ארכיטקטורה באקול דה בוז־אר.
איבט מעריכה את גילה ב־ 21 שנים וישנם כמה אנשים

כן יש לי חבר. הכרנו במסיבה של החבר ׳הקודם
שלי, לפני שלושה חודשים, וכולם אומרים שהוא
נורא דומה לבלמונדו. קוראים לו פייר. אולי
נתחתן, אבל זה לא בטוח יעוד. מפני שפייר רוצה
שאפסיק להסתובב בעולם ולהיות דוגמנית. הוא
רוצה שאני אהיה על־ידו כל הזמן ואבשל בשבילו.
נורא אוהב ספאגטי. אבל חבל לי לוותר על
הקאריירה שלי, כך שזה לא בטוח. אני נורא אוהבת
ילדים. גם פייר .״היו לי שישה. ואני לא אתן
לאף אחת להיות מלכת יופי. מספיק אחת במשפחה.
אני לא צודקת?
מי? אני?
באך, וזה שכתב את השיר דייאנה, מה־שמו?
אני חושבת שהוא נורא מושך.
המון.
אני לא מתאפרת כמעט. את הריסים שלי קניתי
ביפאן. נורא בזול.
כן, נידמה לי שכן. הייתי רוצה לפגוש אותו.

ד עי ך1ני אמור נא לי, היש עוד כמוני יפה בתבל? —
י** י *י לא ברור מה עניה הראי לאיבט — מיס
פאריס. זה גם לא איכפת לה באופן מיוחד. גם לנו לא.
רק בשביל המקדשים היפים נורא של פנומפן בקאמבודיה
היא מוכנה לסלוח לכל המזרח הרחוק.
אין לה דעה על ד,־או.אה.אס .״מי יתחשב בי?״
היא נעשית חביבה יותר כשנושא שיחתה הוא ארוסה
בן ה־ .31 היא תהיה אשתו, מהרהרת עמוקות מאדמואזל
דה לנורין. בינתיים חוסך הארוס כסף במעבדה לשיניים
תותבות, ובריז׳יט גרה לבד בחדרה הקטן בפריס.
״ביום יש לי עיניים ירוקות. בלילה אפורות,״ נותנת
סקירה עצמית מים 88־56־ — 91 מלכת שוויץ. היא נגד
נישואין. היא רוצה להיות דוגמנית ראשית של דיור, למשל.
אפשר אפילו של קארדן.
אליאן מורט ברחה מג׳נבה לפני שנה ואין בדעתה להראות
את פניה שם בעתיד הקרוב. משעמם. מוטב לה, היא
אומרת בגדלות־רוח, להרוויח 30 דולאר מתצוגה בודדת
בחודש, ולהיות בפרים, מאשר לפהק עם 200 דולאר על
שפת אגם ג׳נבה.

דג ממולא ליבראלי
*?ים עולם חיוורת. היא נולדה באינדונזיה לאם
1*1יהודיה־הונגריה. דבר זה המריץ אותה לדרוש בתוקף
מנשים ליברליות לספק לה געפילטע פיש ביום שישי בערב.
מזלה היא ששברה צלע אחת באמבטייה בבאנקוק. כשהיא
הופיעה על המסלול בתל־אביב בבגד־יד, ממנו בלטה תחבושת,
קיבל אותה הקהל כמו ז׳אן דארק לפחות. החשד
הנורא מזדחל בנו ברגע זה הוא שמים אינטרניישיונאל תשתמש
בתחבושת עוד הרבה זמן אחרי שהצלע תבריא.

התשובות :
|¥יך ןךך\ין ן קרולין היא ה״מיס סקס״ שבלהקת ה־
*י יופי. זה לא רק הריסים בני שני הסנטימטרים.
היא מצטיינת גם במידות אחרות, שאי־אפשר לקנות.

( )1אני מלאה מאוד התפעלות מקצב החיים.
• פשוט קשה לי לתאר איך שכבשתם כל כך הרבה
שממה. אולי אני אפילו אכתוב ספר על זה.
( )2כן, בטח.

כללית. חדרה במלון הפריסאי קרוב יותר
לבית דיור. קרסוליה אינם דקים אמנם, אבל מותר לקוות.

א>ך!ר
(רר±1א// 6ת

1 1 6 2

ונ״א, י ח׳ דיזנגוף 185
(ע״י קולבע ״ארם ון־דוד״)

חג השבועות
התחלת הקיץ והחופשות •
הנצח את ימי־החג, החפש
והטיולים, בעזרת מצלמה
חדישה מפוטו ברנר • מבחר
מצלמות גדול, סרטים שחור
לבן וצבעוניים • כל המצלם
מעשיר

חייו
ספרים ביקורת
ארבעה מ •ודע>־
4פנים בספרות העברית בת
י&ינו (סאת דן מירון, הוצאת שוקן).
המבקר דן מירון אינו׳ על אף גילו הצעיר
} ,)29 פנים חדשות. כבר בספרו על הזז,
ובמסות שלו בכתבי־עת, ביצר לעצמו מירון
מעמד מכובד בתחום הביקורת העברית.
היובש הלמדני שלו אינו מסווה לבינוניות
מנופחת, כפי שקורה לא־פעם בחוגים אקא־דמאיים.
הצורה הרצינית משמשת במאמרי
מירון ביטוי הולם לתוכן רציני.
לכן לא־מעטים מבין הקוראים של הספרות
העברית ציפו להופעת מחקרו החדש,
שירחיב את יריעת־יצירתו מעבר לספרו
הראשון על הזז (אם לא לזכור את קובץ־
שיריו יוצא־הדופן, שהיה חטאת הנעורים
שלו).
4פנים דן בשיריהם של אלתרמן ורטוש
ובפרוזה של יזהר ושמיר. אך, למעשה,
הכינוי ״ 4פנים״ מטעה במקצת. לפחות
פני משה שמיר משתקפים בראי של מירון
רק רגע חטוף, והתמונה המתקבלת מהם
אינה מחמיאה כלל. בעמודים המעטים המוקדשים
לשמיר, בולט יחם של זילזול
מצד מירון. ממילא אין גם כל יחס בץ
יכולת ההעמקה של המבקר ובין הרדידות,
המתגלה אצל הסופר, שהוא כותב עליו.
כמורד עיר היונה. שלושת הפנים
האחרים של המחקר — מאלתרמן ועד
יזהר — רציניים ומעניינים הרבה יותר.
מירון רואה את אלתרמן כאחד המשוררים
החשובים ביותר, שעיצבו את פני
הספרות העברית החדישה. במרכז יצירתו
מועמדים שירי כוכבים בחוץ ושמחת עניים,
שבהם בולטים בתים כ״כל עוד אור בחלון
והדרך שקופה היא /מתייך יבואו אותך
להכיר /ויישבו דוממים ושחורי משקפיים,
/בלי צחוק ובלי רעש לאורך הקיר״ או
״ותאמר השמחה: לא, כי בא משחיתך/ ,
לא, כי בא לך יום אחרון / ,לא פקדתי
ביתך, לא דרכתי גיתך / ,רק אלך עם
נושאי־הארון.״
ואילו בעיר היונה רואה מירון ירידה
תלולה ביכולתו של אלתרמן, המשועבדת
עתה כולה לדפוסי האידיאולוגיה הציונית
החילונית. כדבריו ,״עיר היונה אינה אלא
המשך של הטור השביעי. היא מפתחת בעקיבות
את ההנחות הפנימיות שבשירי הטור
ומנסה לחלצן מן הטריביאליות שבהז־דקקות
למאורע התכוף על־מנת להכתי־ן
בכתר הרצינות של הסיכום ההיסטיר־ז־טי
הנכבד קשה גם לא לחוש ש־אלתרמן
מפליג (בעיר היונה) אל מחוץ
לתחומי כישרונו הפיוטי. נתן אלתרמן
הגיע, כנראה, לתקופה שבה אין הוא יכול
ל!זתר על המשיח והדגלים...״
הבודד הגאה. אם לגבי שירי אלתרמן
מסכם מירון — אולי רק ביתר עמקות —
את הראייה הביקורתית הרגילה, הרווחת
בספרות הישראלית, מחולל הוא מיפנה חד
בגישה לשירת יונתן רטוש. לפני מירון
הסתפקו המבקרים בדרך־כלל בדיבורים שיג״
רתיים על הכנעניות של רטוש, על ה־
״קמאיות״ שלו ועל היופי האסתטי המזוקק
ורוזי־המיניות של חופה שחורה. בצד השגות
כלליות אלו, הנכונות למדי בפני עצמן,
נותר מירון בידי הקורא מפתחות ממשיים
להבנת הדמות הבודדת והגאה, הניצבת במרכז
יצירת המשורר.
מירון מדבר על ״הכרזתו הגאה והטראגית
של האדם החי בעולם עזוב זה של
גרמים שמימיים צונחים וכבים, ואין לו
אדון וריבון״ — הכרזה המגולמת בדברי
המשורר :״לא אב ולא ריבון! אני ריבון
ואב / ,דורך במתי־עב, קובע מזלות! /
— אברך ויתגדל וגוש אפל צנח /
תוך נפוצות זיקים לנהר־די־נור כבה.״
הצבר במספר. החטיבה האחרונה העיקרית
בספר מעלה לפני הקורא את יצירת
ס. יזהר מאפרים חוזר לאספסת עד ימי
צקלג. מירון מבליט הן את סגולותיו המעולות
של יזהר כמספר, הן את המיגב־לות
ההכרתיות והאינטלקטואליות של הגי־בור
שלו.
בעוד שהסיפור היזהרי הוא עדין, מורכב
ורב־אפשרויות בסיגנונו ובאופן הראייה
שלו, נשאר הגיבור היזהרי תמיד על אותו
דרג־תודעה.
מירון פותח את עיונו ביצירת יזהר במלים
:״עובדה רבת משמעות היא: יצירותיו
של ס. יזהר — ההישג הוודאי והמעניין
ביותר (אם לא ההישג הוודאי יה־

מעניין היחיד) ,שהושג עד כה ביצירתם
של המספרים בני הארץ — היא (וצ״ל,
כנראה ,״הן״) חטיבת סיפור, שניתן לתארה
כמוגבלת וכמצומצמת בטיבה.״
מיגבלה זו של הגיבור הצברי העדין
ופשוט״ההליכות, שנותן ׳ למנהיגיו ״לחשוב
בעדו״ ,אינה מונעת את מירון מלחקור בפירוט
את גילגולי הגיבורים היזהריים במשך
עשרים וחמש שנות יצירה, תוך חי-
שוף הריקמה הפנימית של נפשם והלו־מותיהם.
מקור הבעל
המתנכר
ס טי ר ה (מאת עטאללה מנצור) יופיע בעברית
רק בעוד חודשים מספר. המקור
הערבי יצא לשוק החודש.
״אני מוכן להישבע שכתבת סיפור אהבה
על צעיר ערבי ובחורה יהודיה,״ אומרים
לעטאללה מנצור חבריו, על ממירה. כי לפי
ההגיון, אפשר היה לצפות ממנו, שבכותבו
רומן יספר פרק מתוך עלילת חייו שלו.
חיים שהחלו לפני 28 שנים בכפר ג׳יש
(,גוש חלב) הגלילי, נמשכו בבית־הספר היסודי
במקום, ומשם בבית־הספר התיכון

סופר מנצור
מה קרה בכרם?
בכפר מוכתארה שבלבנון בימי מלחמת
תש״ח. הוא חזר ארצה — כמסתנן —
ויצא לקיבוץ שער־העמקים עם הקבוצה
הראשונה של ערבים שניסתה מפ״ם לארגן.
עטאללה
הצטרף לקיבוץ לא מתוך מניעים
אידיאולוגיים, כי אם מחוסר ברירה, עקב
פטירת אמו ונישואי אביו מחדש. במשך
שנה עבד בבניין ולמד עברית, לאחר־מכן
מורה לעברית בכפרו. תלמידותיו :״הכיתה
הראשונה בהיסטוריה של ג׳יש, של
בנות ערביות שבאו בערב למועדון ללמוד
עברית מרצונן הטוב.״
יום אחד ישב עטאללה משועמם במסעדה
שליד כביש סאסא. שיר סנטימנטלי ברדיו
הזכיר לו ידידה שהכיר בזמן שהותו בקיבוץ,
והוא החליט לכתוב לה מכתב. הוא
ביקש נייר מבעל המסעדה אך זה לא נתן
את הנייר עד שעטאללה נשבע כי הוא מתכוון
לכתוב לבן־גוריון.
עטאללה, שגדל כנער נוצרי דתי, לא ידע
כיצד יצא מן השבועה. לכן כתב מכתב
לבן־גוריון. התוצאה: הזמנה לביקור בשדה־בוקר,
ופגישה ראשונה אחרי קום המדינה
של ערבי עם דויד בן־גוריון. אבל פגישה
זו יצרה בעייה קטנה למדריך הצעיר בנוער
העובד: משה מוסינזון איש קיבוץ נען,
שערך את במעלה, סירב אפילו לקרוא את
דבריו על הפגישה עם בן־גוריון .״אם
כתבת טובות, זה ירגיז את אנשי אחדות
העבודה. אם רעות, תרגיז את אנשי מפא״י,״
אמר. הוא הציע לעטאללה לפרסם את דבריו
במקום אחר.

עטאללה, בדומה לכל בני הנוער הערבי
בארץ, הכיר רק עתון אחד המוכן לפרסם
הכל. הוא הגיע עם רשימתו אל העולם הזה.
אחרי פירסום הרשימה (הראשונה שקיבל
תמורתה תשלום) החל עטאללה מנצור, ש־פירסם
קודם לכן בעל המשמר ובבמעלה,
לחשוב על קריירה עתונאית. בשנת 1957
נתקבל ככתב העולם הזה ובסוף 1958 עבר
להארץ.
ארוחה בפירנצה. את הרעיון לכתיבת
סמירה קיבל מנצור בפירנצה, בועידה
לתרבות ים־תיכונית .״בארוחודערב חגיגית
הזדמן לי לשבת ליד שולחן אחד עם צלאח
סתיתיה, נציגו של העתון ל׳אווינט הלבנוני.
הוא ניסה לדבר אלי בצרפתית, עניתי
לו בערבית, ואמרתי לו את שמי וכי אני
מישראל. הוא נשאר אדיב, עד ששמע כי
אני ערבי. תחילה סבר כי אני מספר לו
בדיחה, אחר כך עבר להשערה כי אני
יהודי שעלה מארץ ערבית. כשהזכרתי לו
כי ישנם ערבים בישראל, אמר, :לא ערבים,
יש בוגדים בערבים!״׳
תחילה רצה עטאללה לכתוב ספר סניגוריה
על ערביי פלסטין שנשארו בישראל. אבל
הוא חשט כי יעבוד לשווא, וכי לא ימצא
לו מוציא־לאור. הוא החליט לגסות כוחו
בספרות יפה, על אף שהיה מצוייד בנסיון
מועט (שני סיפורים קצרים שהתפרסמו בקשת
ובהארץ).
הרומן מספר על נער רועים, הרואה את
בת כפרו סמירה מתפרעת עם שכנה, עלי,
בכרמים. בראות זוג בני ה־ 12 את הנער
הרועה ריאד, הם נפרדים בחפזון מעורר־חשד.
ריאד אינו יודע אם המגע האינטימי
נעשה בהסכמת הנערה, או שהנער התנפל
עליה. אבל עצם העובדה שריאד ראה את
הנערה במצב חשוד, יוצר ביניהם יחסים שונים
מיחסם אל כל אדם אחר בכפר.
ידידו של ריאד, המבחין במבטי חברו,
מיעץ לאביו, בבוא העת, לחתן את בנו עם
סמירה. אבי ריאד מקבל את העצה וכופר,
על בנו נישואים עם הנערה. ריאד אינו
יכול להתנגד, על אף חשדותיו כי לא יהיה
הגבר הראשון בחיי אשתו. ריאד וסמירה
מתחתנים.
כעבור כמה ימים, מנסה הגבר לפזר את
חשדותיו. סמירה מגלה לו כי היתד, יוצאת
עם עלי לכרם לאכול ענבים. הבעל הנפגע
עוזב את מיטת אשתו, חוזר לעבודתו בחיפה,
בה משתוללים הקרבות. כעבור זמן-
מה מנסה ריאד לעזוב את חיפה ולהימלט
מפני סכנת המלחמה, אבל אחד מבני כפרו,
הרוצה להיות מוכר על־ידי הועד הערבי
המנהל את הקרבות נגד היהודים, אוסר
עליו זאת.
ריאד, שביתו ומשפחתו אינם בחיפה, מסתכסך
עם הועד הערבי, ובאותו ערב נכבשת
חיפה על־ידי כוחות עבריים. ריאד
בורח עם הבורחים.
סטירה גשארה. יום אחד בא בך
הכפר, שניסה לארגן את הכוחות הערביים
בחיפה, כדי לחזור על פעולתו בכפר. תושבי
הכפר אינם ששים לקבל את מרותו,
והוא מגלה כי אסר את ריאד, על שהעז
להתנגד לו. סמירד, שומעת זאת ומפילה.
בני הכפר נחלקים לשני מחנות יריבים,
ואז כובשים הישראליים גם את הכפר
ויוצרים גבול בין הבעל, היושב בבית־סוהר
לבנוני, לבין אשתו שהפכה לאזרחית ישראלית.
בעבודתה
במסיק זיתים בקיבוץ, היא
רואה את הדסה מתנשקת בפומבי עם חיים,
פוגשת לאחר מכן את שרה, המרצה בפניה
על זכויות ד,אשר, על גופה. סמירד, מסרבת
לשמוע על חופש זה, דוחה את הרעיון
שהיא רשאית לבגוד בבעלה הנעדר. היא
חוזרת הביתה, שומעת מפי מסתננים כי
בעלה יצא מבית־הסוהר והתחתן בפעם
שניה .״אלי,״ היא מייבבת בכאב ,״איזה
פשע עשיתי? למה זנח אותי?״
סמירה, לדברי מנצור, הינה הערבים שנשארו
בישראל. ריאד מסמל את הפליטים
שנכנעו לחולשתם, התחברו עם ערביי הארצות
השכנות והתחתנו עמם. ערביי ישראל,
שנשארו בביתם, מנודים ונלחצים למצב של
יאוש, בו אינם יודעים מה פשע עשו.
״איני בטוח שכל קוראי יבינו את הרמזים
שלי,״ אומר עטאללה ,״אבל לא איכפת
לי אם יבינו שאני רק קורא למחשבה על
זכות ראשה על גופה. החברה הערבית לא
תוכל להתקדם כשמחציתה אינה, למעשה,
יותר ממעבדות ליצור ילדים. גם אם לא
יבינו הכל, ישאר הרומן טוב כי מחשבה
רציונאלית בתחום אחד מביאה למחשבות
בתחומים אחרים. אנו זקוקים מאד לזאת.״
העולם הזה 1291

קולנוע סרטים התאווה וד!.קמת
זר דופק בדלת >גת, תל־אביב; דנמרק)
ומאחורי הדלת ניצבת אשד* הוא נודד
אלמוני, גבר בגיל העמידה, הבורת מרוד-
פים בלתי מוגדרים, מחפש מסתור מסערה
בבית בודד. היא, אלמנה המתבודדת על
חוף הים, נושאת את זכר בעלה שנהרג
במלחמה, חיה על זכרונותיה וכאבה.
האיש (סרבן לרדורף־ריי) ממתין לאוטובוס.
השניים נשארים אימונים זה לזה, אדישים.
לפתע הם נדלקים. דחפיהם ותשוקותיהם
משכיחים את העבר, ובעודם זרים
עדיין, הם מוצאים זה את זו. ואז, בשיאו
של מישגל, רגע לפני, מגלה האשה על
זרועו של הגבר את אות קין — סימן ה־

השטן את חולשת הבשרים של הכומר ל־יפהפיה
בלונדית וקרה (מילין דימונג׳ו) כדי
שהלה ימכור לו את נשמתו.
הסיום הוא תיקו: כל אחד הורג את השני
ונשאר צודק וגיבור. עלילה תמימה זו,
המבויימת באיטיות מרדימה, וששחקניה
משתעממים עוד יותר מהצופה, לא היתר,
ראויה לציון כלשהו לולא העובדה שהיא
מעמידה באור מגוחך ומוזר את הכנסיה
הקתולית. למעשה, לפי שמו של הסרט,
ניתן להניח שזה היה הרעיון המרכזי של
הסרט, ששמו במקור הוא: הזמר, לא השיר!
מה עושה את השיר, מנגינתו או הזמר
השר אותה? שואלים את עצמם הכומר והשטן
גם יחד, המתכוננים בעצם לשאול: מה
העיקר באמונה, עקרונותיה או האנשים
המתנהגים לפיה?
אי־יכולתו ש. הכומר לחיות לפי עקרו־

פקידים !
תלמידים :
סטודנטים ׳
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל•

מה חד ש
ב לו חהז מני ם
לוח הזמנים החדש אשר נכנס
לתוקפו במוצאי שבת זו ()2.6.62
כולל חידוש׳ ותוספת שירותים:

70 רכבות (במקום )56
מדי יום המכילות 32,000
מקומות ישיבה.

קשר טוב יותר לבא>-
שבע ולירושלים מתל־אביב
ומחיפה, כולל שרות משולב
3 ,פעמים ביום מבאר
שבע לחיפה, ו־ 6כעמים
ביום מירושלים לחיפה.
תובפת הקווים,
אקספרס).

רבבות
(בעיקר

בטיחות,
!0נוחות ,
מהירות,

לוח זמנים אפשר להשיג בכל
תחנות הרכבת ואצל הסוכנים.
שלך ,

רכבת ישראל
שחקנים פדרשפיל ולרדורף־ריי ב״זר דופק בדלת״
לא רק בזלת
מוכיח לה כי גבר זה אינו אלא משתף פעולה
עם הנאצים, שעינה והרג את בעלה לוחם
המחתרת.
היא יורה בו.
לא יפים. זהו סרט על
לא צעי,
נקמה. כל משמעותו של מושג זה מתקפלת
אולי ברגע אחד בסרט, בשיאה של
סצינת המשגל, כאשר הבעת התאוזה והסיפוק
הקרב על פני האשה הופכת לזוועת
כאב חייתית. הנקמה משחררת את האשה,
אולם אינה פותרת דבר. ולמרות שאין בה
פתרון ואולי גם לא הגיון, היא צורך נפשי.
סרטו של יוהן יעקובסון מצליח להגיש
מקסימום של אלימות ואירוטיות בעדנה
רבה, כמעט פיוטית. העלילה עצמה אינה
משכנעת ביותר. המקריות המתוכננת ש־בפגישת
הקרבן והרוצח, אי־נקיטת העמדה
ביחס לבעייה המתעוררת, הן מגרעות הפוגמות
בשלימות האמנותית. אולם על
אלד, מחפה המשחק.
לכל אורכו משחקים רק שני אנשים. הם
אינם צעירים, אינם׳ יפים, אינם מבריקים,
ועם זאת הם מרתקים במשחק קולנועי
מעולה.

הקאובוי׳ וטל הקב״ה
השטן והאמונה (חן, תל-אביב; בר׳-
טרה) הוא מערבון דתי, שגיבוריו הם הקאובויים
של הקדוש־ברוך־הוא. לפיכך, נושא
המריבה ביניהם אינו עדר בקר אלא
עדר בני־אדב.
הקרב הגדול ניטש בעיירה מקסיקאית נידחת,
שבתיה לבנים יותר מנשמות תושביה.
את אלוהים מייצג הפעם ג׳ון מילס (אביה
של היילי) ,שמתחת למדי הכומר שלו חבויים
שרירים ותשוקות כמו אצל כל מוצ׳צ׳ו
הגון. מולו ניצב השטן בכבודו ובעצמו,
דירק בוגארד במכנסי עור מבריקים ובכ־פפות
שחורות, המעוררים את השאלה אם
השטן זה הומוסכסואליזם או רצח.
מסיבה סתומה, שיצרני הסרט לא מצאוה
די חשובה כדי להציגה בפני הקהל, רוצה
השטן לגרש את הכומר מהעיירה. הוא רודה
בתושביה וסוחט מהם מסים. כשלא הולך
לו לקטול את הכומר, הוא פשוט רוצח
אזרחים לפי סדר האלף־בית, מתוך ההנחה
המוטעית שאולי זה ישפיע על הכומר.
והגשמ תו. בשלב מסויים מצליח
הכומר לגבור על השטן ולגרשו מהעיר,
מכניסו חזרה לביתו כדי להחזירו
בתשובה. אלא שבהזדמנות הראשונה מנצל
העזלס הזה ו129

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמש*נ0קי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה נ בבית־הספר *במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלח ה

מובטחת;

• וויניעמו.סד•//

בכל רכבות

ובתמיד_ :

קצרנות עברית ו/או אנגלית

17111 חסויק 19
01316111

62 1 9 / 3 / 2

התחנה לייעוץ
בבעיות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בין השעות 6עד 8בערב,
בבית הבריאות שטראום,
תל־אביב, רחוב בלפור .14

נות אמונתו מוכיחה שהזמר הוא החשוב,
לא המנגינה, מעמידה אותו בדרגה אחת עם
השטן ומקנה לשניהם את אותו הסוף.

הטרנטה מרחפת באוו׳ו־
דו עטור 1ו!-פוזר (ארמון־דויד, תל־אביב;
ארצות־וזברית) .טלפון אינו מכשיר
מצחיק. אבק מכשיר טלפון במאהל של
אינדיאנים לפני מאה שנה עשוי להעלות
חיוך. גם ברובה, למשל, אין שום דבר
מצחיק. אבל אם בתמונה של לגיון רומאי,
הנלחם בחניתות וחרבות בשבט ברברי, היה
מופיע רומאי חמוש רובה, היתד, זו קריקטורה.
וולט דיסני הפיק קומדיה המבוססת על
סיפור מדע דמיוני, לפי ד,עקרון הזה, שכל
קידמה טכנולוגית אינה אלא בדיחה, כשהיא
מופיעה בטרם זמנה. זהו סיפור אודות
פרופים! ר במכללה אמריקאית, הממציא
חומר המסוגל להשתחרר מכח משיכת האדמה.
לפני שהוא מביא את אמצאתו לידיעת
האנושות, הוא משתמש בה שימוקטנים
בחיי יום־יום. שים מבונית־טרנטה המרחפת באוויר, גנגסטר
שאינו מסוגל להשתחרר מתג! ער, מתמדת
קפיצות באוויר, גולם הרוקד כאלוף של הרקדנים וע הכל — שחקני כדורסל נמוכים,
המקפצים בזריזות מעל יריביהם הענקים
ומנצחים במשחק — אלה הן כל
אלה הנעזרים בהמצאתו של אותו פרופיסור
מפוזר, ד,ש,כח לבוא לחתונתו.
חולשתו של הסרט בכך, שהיסוד הקומי
שבו אינו בעלילה ואף לא במשחק, אלא
הוא ויזואלי בלבד ומותנה בתעלולי המצלמה
ובתחבולות הצילום.

לרגל יום הולדתו ה״ 65 של
דו דתדהר

עם תחילת עונת הרחצה
מגישה לך החנות האלגנטית
להלבשת גברים ויקטור מתל-
אביב, רחוב בן־יהודה ( 6על־יד
מוגרבי) מבחר עשיר ומודרני של
בגדי־ים בצורת סליפ, שורט,
מסטרץ /ניילון או לטקם~ וכן
חליפות לים (חולצה ומכנסיים)
מרהיבות עין, חולצות בדוגמות
ספורט, מכנסיים קיציים מטרילין,
לבנים לקיץ, גופיות ותחתוני רשת.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
<$ה בו רהשכזאת (בן־יהודה, תל-
אביב) — האנשים מאחורי סגנון השוויץ של
הפלמ״ח. יוסף צור, יוסף בנאי וגדעון
זינגר, בסרטו של הבמאי המנוח, זאב
חבצלת.
• צי מו קבשמש (מוגרבי, תל־אביב)
— התנגשות דורות ודעות במשפחה כושית
עניה בשיקאגו, הזוכה יום אחד באוצר.
סידני פואטיה. סרט־תיאטרון מצויין.
•,האמריקאית היפה (מקסים, תל•
אביב; אורלי, חיפה) — מכונית פאר כסמל
המעמד החברתי, בקומדיה צרפתית.

הצעה מיוחדת לקוראי ״העולם הזה״
הספר ״בשירות המולדת״
— משך השבועיים הקרובים —
בהנחה של ס /ס 50 ממחירו הרגיל
לפנות: דוד תדהר,
תא״ ,נחלת בנימין , 18 טל 62831

הפירמה בראון את בילר
(מתל־אביב, רח׳ נחלת־בנימין ,43
טלפון )64005 מזמינה אתכם לבקר
בחנות. לרשותכם לעונת הקיץ
מבחר עשיר של בדי־קיץ מתוצרת
הארץ ותוצרת־חוץ לגברים ולגב רות.
בדי בראון את בילר
מבטיחים לכם נוחיות מלאה והלי כה
נאה. למבקרים שירות מעולה
ומחירים מיוחדים.

במדינה
דרכי חיים
קבחט לגירועוץ

ישראל -ארה ״ ב

דרד ארצות סקנדינביה
אותו

מחיר-יותר

הנאה

הידעת כי תוכל להתעכב בשטוקהולם ההדורה, קופנהגן
הנפלאה ואוסלו היפה ללאכלתשלוםנוסף?
ההזדמנות לבקר את פלאי הצפון: שמש חצות לילה,
הפיורדים האגדתיים, ארץ הלפים ועוד ועוד -משולב
בהכנסת האורחים הסקנדינבית המסורתית.
לקבלת

פ ר סי ם

נו ס פי ם,

פנ ה

ל סו כן

הנ סי עו ת

גסלך,

או סלפן למשרדי ס. א .ם.

תל־אביב, טלפון 57111

ירושלים, טלפון 23341

בדלת דירת קרקע קטנה, מוקפת גינה, היה
תלוי שלט ״הדירה למסירה״ .יוסף באודי
( )31 ביקש לעזוב את ביתו שברחוב
העצמאות בכפר אתא. כי יוסף, עובד
בחברת חשמל, שהמציא במשך 13 שנותיו
בארץ כמה פטנטים ליעול עבודה — ביניהם
אחד רשום — אינו מסוגל לפתור את תשבץ
חייו שלו. לזה קיים, לדעתו, רק
פיתרון אחד: להתחיל בחיים חדשים.
רק ההריון יעזור. כשעלה יוסף
מעירק לא ידע מלה עברית. לפי בקשתו
נשלח לעבוד בחברת עולים מאירופה. הוא
קיווה בדרך זו ללמוד עברית. אך התוצאה
היתה: הוא למד אידיש.
כעבור זמן־מה עזב את המקום, התגייס
למשמר הגבול. כשהשתחרר ממנו, גוייס
לצבא. הוא הכיר שם נערה, התכונן לשאתה
לאשה. אולם הוריו התנגדו. הם
הועידו לו את בת אחותה של אמו, לחצו
עליו להתחתן אתה .״אתה יודע שאבא
חולה לב, ואם תסרב הוא יכול למות,״
התחננה בפניו אחותו ,״תתחתן איתר, ולמחרת
תוכל לבקש גט.״
יוסף נכנע. הוא לקח את כלתו המיועדת,
נעמי, בא בברית הנשואין. אולם השער
לחיי הנשואין היה עבורו גם פתח לצרות
חדשות. חודש לאחר נשואיו החלה אשתו
מתלוננת על כאבים בידיה. תוך כמה ימים
כמעט ולא יכלה להזיז את ידה הימנית.
הוא מיהר לקחתה לרופא, שקבע כי היא
סובלת מדלקת עצבים כללית.
יוסף פנה לרופאים נוספים .״אם היא
תיכנס להריון,״ יעץ לו אחד מהם ,״יש
לה סכויים להבריא.״ יוסף ניסה גם אי.
הפטנט הזה, אולם חודש לאחר הלידה
השתתק גופה של נעמי כמעט כ^יל. הוא
נאלץ למכור את בית־הקפה שרכש, בינתיים
ולהקדיש את זמנו לטיפול באשתו ובבית.
הבעל אימפוטנט. באחד הימים, כאשר
ביקר בקופת־החולים המקומית לקבלת
תרופות עבור אשתו, נקשרה שיחה בינו
לבין צעירה חיננית, שישבה על הספסל
ממול. להפתעתו גילה כי אף היא ילידת
עירק, וקרוביו התאכסנו זמן מה בבית
הוריה שבארץ מולדתם. השניים שמחו על
הגילוי, הרגישו כמו ידידים ותיקים. יוסף
החליט כי זוהי הנערה עבורו.
במשך השבועות הבאים התברר כי גם
הדסה ( )23 לא זכתה לאושר רב בחייה.
היא נישאה לנהג משאית בבית־שאן, נוכחה
לאחר נשואיה כי בעלה הוא, בעצם, אימפוטנט.
כאשר עברו שמונה חודשים והיא
לא הרתה, שאלו הוריה מה הסיבה .״אני
לא יודעת איך נכנסים להריון,״ גימגמה.
ההורים הנדהמים מיהרו לקחת את בתם
חזרה הביתה, הגישו בשמה תביעת גרושי־.
בעלה לא השלים עם זאת. הוא טען כי
הוא גבר בריא, ניסה להוכיח זאת בכך
שהיה מתפרץ לביתה של אשתו, מכה אותה
ושובר רהיטים. לבסוף נמאס הדבר לבני המשפחה
והם העתיקו דירתם לכפר־אתא.
כאן התרחשה הפגישה המקרית בין הדסה
ליוסף והם החליטו להינשא. אולם ההפי־אנד
המקווה בושש לבוא. אשתו של יוסף
— אשר סודרה, בינתיים, על־ידי לשכת

הסעד בבית פרטי לטיפול — סרבה לקבל
גט ואילו בעלה של הדסה, ענצטווה על־ידי
בית־הדין הרבני להיבדק בבית־החולים,
הציג לפני הדיינים אישור של רופא פרטי
— שאינו דורש הצגת תעודת זהות בעת
הביקור — שקבע כי הוא גבר בריא בהחלט.
הפתרון — כנצרות. בדירתם הקטנה
שבכפר־אתא, היו השבוע בגי הזוג— .
שבינתיים נולדה להם בת — על סף ה־יאוש
.״אין לנו ברירה״ אמר יוסף, נצר
למשפחה מכובדת, שעליה נמנה גם שופט
השלום מבאר־שבע אליהו נאוזי ,״משפחת
נאזדי לא רגילה להרכין ראש, אלא רק
לאחר המוות. אבל אני מצאתי פטנט. החלטנו
לעבור לדת הנוצרית ואז נוכל להיפטר
מבית־הדין הרבני, להתחתן.״
חינזך תמר 1ר למדאבים
פעמון בית־הספר המקצועי גוונטיפיורי
שבתל־אביב בישר את הפסקת הצהריים. כעבור
שניות גלשו התלמידים אל הרחוב.
סמוך למדרכה, לאורך טורי המכוניות
החונות, צעד אותה שעה שמעון קליינברט,
מפקח מדחנים של עירית תל־אביב, רשם
דו״חות לנהגים שזמן חנייתם עבר.
סטירה לפקח. לתלמידי בית־הספר
היה שמעון חלק מן הנוף המוכר. הם
נהגו להתקהל סביבו, להקניטו בשל הדו״חות
שרשם. אולם במקרה זה לא היה לשמעון
מצב־רוח לויכוחי־סרק. כשראה את התלמידים,
דרש מהם בתוקף להתפזר .״זה
מקום ציבורי!״ קרא לעומתו אליהו ג׳ורג׳י
( ,)17״אני לא אזוז מפה עד שלא תפסיק
לרשום ראפורטים לנהגים המסכנים האלה!״
הפעם לא יכול היד. שמעון להתאפק.
״אמרתי לך שתפסיק לבלבל את המות!״
צעק .״ותסתלק מכאן, חתיכת ח
על עלבון כזה, בנוכחות בני הכתה, קשה
לעבור בשתיקה. אליהו לא חשב פעמיים.
הוא הרים את ידו, הנחית סטירה מצלצלת
על פניו של הפקח, שהעיפה את כובעו.
כעבור דקות ספורות הגיעה למקום ניידת
המשטרה, אותה הזמין שמעון, עצרה את
אליהו באשמת ״תקיפת עובד ציבור בשל
מעשה שעשה, במלאו את חובתו המוטלת
על פי החוק.״
אשמת המורים. כאשר הובא השבוע
אליהו בפני שופט השלום שלמה רוזנפלד,
טען בא־כוחו שאין להאשים את שולחו על
פי סעיף זה, הואיל והוא תקף את הפקח
בגלל מילת־הגנאי ולא בגלל כתיבת הדו״חות.
השופט קיבל, אמנם, טענה זו, אך החליט
להרשיע את הנאשם על פי סעיף קל
יותר של ״תקיפה סתם״ .כתב הוא בגזר
דינו, בו הטיל על אליהו חודש מאסר על
תנאי ו־ 25 לירות קנס:
״זוהי התוצאה של מעשי קונדס של
תלמידים אשר מוריהם לא השכילו לחנכם
שלא להתערב בעניינים לא להם. הנאשם
תלמיד תיכון— רחוק מלהיות מחונך.״
חיוה אהבה אסורה
מכונית המטיילים, שנכנסה למושב אל־סמוך
רואי,
ליד סבעון, נעצרה בחריקה

הדסה ויוסף ;אווי ובתם
סיבות ההריון

העולם הזה 1291

ב ש פו פרת עם

הראש החדש
נות יותר ־־ יפה יותר -היגייגי יותר

תיא

לרגל חגהש בו עו ת
תתקיים ההגרלה 23/62
של מפעל הפיס
ביום ה׳ 7.6.62
בשעה 12.00 בצהרים.
המכירה תיפסק

מפעל ה פיס

חובם־טבע שורקי ו״דוכי״
צרות האהבה

לצריף שבשערי המושב. הנוסעים לא האמינו
למראה עיניהם. המחזה שראו הדביר
להם, משום־מה, את חזון־אחרית־הימים.
בחצר הצריף, ליד מלונת עץ, סעדו לבם
בצוותא: כלב זאב שחור ודוב סורי חום.
כשסיימו את ארוחתם, יצא בעל הבית
מהצריף ופתח את השרשרת שריתקה את
הדוב למלונתו, .הופ, דובי!״ קרא אליו.
כפתו ביד אדוניו, והשניים צעדו לצריף.
״הם הולכים כמו שני ידידים ותיקים!״
הפליט אחד הצופים בתדהמה.
בית־חוליס לחיות. היתר, זו ההגדרה
המדוייקת ביותר. כי למשה שורקי (,)38
צבר יליד ירושלים, לא היו מעולם ידידים
טובים יותר מבעלי החיים, .כדי לאהוב
בעלי חיים,״ הוא אומר ,״זה צריך להיות
בדם. אתה צריך להיות מוכן לחלק אתם
את פרוסת הלחם האחרונה שלך. אחרת
אינך נחשב לחובב־חי.״
עוד בבית־הספר העממי שמה מורתו לטבע
לב לנטיתו של משה, השתדלה להקנות
לו את כל שידעה על בעלי־החייט למיניהם.
כשגמר את לימודיו העממיים, היה הנער
משוכנע כי יוכל להקדיש את זמנו לאהבתו•
אולם הזמנים חרצו אחרת. פרצה מלחמת
העולם השניה. משה גויים לצבא הבריטי.
וזמן קצר לאחר שיחרורו שב והתגייס
לשורות הלוחמים במלחמת העצמאות.
כשחזר
לבסוף, שבע קרבות, הביתה,
נשא אחת מבנות המושב לאשה, השתקע
בצריף שבחצר בית הוריו. אולם הם לא
ראו בעין יפה את עיסוקיו של יוצא חלציהם
.״הבית מסריח מבעלי־חיים ונבלות
שהוא מביא הביתה,״ טענו בבית־המשפט,
הוציאו נגדו צו פנוי (העולם הזח .)10119
משד, לקח את אשתו ושני בניו שנוליו
בינתיים, עבר לגור בצריף העץ שבגב: ל
המושב. עד מהרה רכש לו ידידים רבים
בעלי תחביב דומה, הפו אדם ידוע ומוכר
ברחבי הצפון. אנשים שהיו מוצאים בעלי-
חיים פצועים היו מביאים אותם לצריפו של
משה, ששימש להם כבית־חולים.
שרות של דוה. בינתיים הגיע שמעי
של האיש המוזר עד לגן הביולוגי של
חיפה ומשה — האיש שתושבי המושב
עצמו התרחקו מחברתו בטענה ש״מי שחי
עם חיות, לא צריך חברת בני אדם״ —
העולם הזה 1291

בשעות

הפך יועץ לענייני בעלי־חיים של הגן. הוא
אף קיבל תעודת כבוד של מפקח־ציד באזור
הצפון, עבד זמן מה כמפקח בשמורת
החולה.
אולם הצרות האמיתיות עם שכניו החלו
ביום בו החליט משה לגדל דוב בביתו.
היה זה גור דובים סורי בן כמה חודשים,
שנולד בגן הביולוגי בחיפה ואשר משה
קיבל על עצמו לנסות לאלפו. תוך חודש
כבר ידע הדוב לעמוד על רגליו האחוריות,
לטפס על סולם, לגלגל חבית ולשבת. הוא
הפך אטרקציה ושעשוע לילדי הסביבה.
היחידים שדעתם לא היתר, נוחה מכך היו
שכניו של משה וביחוד. שכנו הקרוב ביותר.
הוא טען כי הדוב מקלקל את גינתו׳,,אף
התלונן על כך באחד הימים במשטרה. משה
הוזמן לתחנה, נתבקש להחזיר את הדוב
לגן הביולוגי .״אם תחזיר אותו תוך
שבוע, לא נעשה מזה בעיות,״ הבטיחו לי.
חובב החי _נ -שרכש את הדוב תמורת
חיות אחרות שנתן לגן — לא רצה בעיות.
הוא התקשר עם קירקס הרדיו הצרפתי,
מכר להם את גור טיפוחיו ב־ 500 לירות.
חייתכר 0יגנת. השבוע התברר כי
המשטרה לא עמדה בהבטחתה. משה נתבע
למשפט, הואשם ב״החזקת חיית בר מוגנת
ללא רשיון״.
״מעניין איך הם יכולים להאשים אותי על
כך?״ אמר האיש, אשר לא החמיץ בחייו
אפילו סרט אחד בו מופיעות חיות .״ליזי
החוק אסור לצוד חיות מוגנות בארץ. אבל
אין בארץ דובים. אז איך יכולים להאשים
אותי בציד חיה שאיננה בארץ?״

הווי
ב ע לי הנפי ון: בנצרת, הועמד לדין
שלמון דרעי באשמת השתוללות וניפוץ
חלונות בלשכת המס, טען להגנתו כי הוותיקים
יעצו לו ש״זו הדרך היחידה להשגת
כסף תורת היחסיות: בחיפה,
ביקשה אשך״ שכלבה נשך עובר אורח, כי
השופט יפסוק לה עונש קטן מאחר ו״גם
הכלב קטן ללא מעצורים: ב־קריית־חיים,
התרגז תלמיד בבית־הספר לנהיגה
על שנכשל במבחן, הוציא מכיסו
סכין, דקר את הבוחן ואת מורד, הנהיגה
שחש לעזרתו.

תשבץ העוד ה?ה 1291
נוי נוכגו שנודד לפני 1946 ימר לנרנג! ילר
וזנוור דוז 7כי כך נראו! בשנו! 1946 נחזבר
הוזשבץ וזנוונם לפניכם; וזנזנניר ננל ו!נוונו!ו
וו כי היא הבוובה ביוהר שיש לו. הוא כווזב
כי והו תשבצו הראשון ולתנוזו 2ן ל לפווזרו.
מאווז )1 -.עיר
קיים צרפתית)4 . המהפכה ממנהיגי
הצרפתית )10 .מקום
גידול פרחים.
)11 קיבוץ בגליל
העליוז )13 .מטר
לילה )14 .כלי זיז.
)15 קניה ומכירה.
)17 שם משפחתו
של ממציא מכוגת
הקיטור )19 .חלק
חתיכה )20 .ריקוד
ישראלי )22 .עיר
בדרום ארצות־הברית.
)25 עבורו)26 .
שטת אדמה)27 .
כלי עבורה)30 .
קיבוץ בעמק הירח.
)32 של שניים)33 .
אביוז )34 .קריאת
הפרה )36 .נוטה.
)37 צייר ספרדי
(כתיב חסר))39 .
בצרפת.
מוזיאון
)41 נם )42 .איבר
בנוף )44 .מפלגה
באנגליה (כתיב חסר) )46 .מוצא, שורש.
)48 רטוב )50 .מלת קריאה )51 .קיבוץ על
שפת הכינרת )53 .זרק אבז )55 .מסמר.
)57 אמתחת )58 .נבעה )59 .חוטר אורגני
שרקב )60 .גברת באיטלקית.
מאונר )1 :קיבוץ בננב )2 .מטבע יפני.
)3אסתר )5 .יחידת מידה של הספק חש־מלי
)6 .שקר (בסלנג) )7 .מתכת קלה)8 .
לבנה )9 .״הבת״ וחוטר המופק בים המלח.
)12 תיבת )15 ...מקום רם ונבוה)18 .

מחלה מידבקת )21 .גהר באפריקה)23 .
מלת שאלה )24 .מערכת בטלה לועזית)26 .
הוד, הדר )28 .מצבה )29 .טרנדיה של
שקספיר )31 .שמו הפרטי של עורר התוכנית
״נוף ארצנו״ בקול־ישראל )32 .עץ
תמר )35 .מסמר )37 .חופשה )38 .הר געש
(כתיב חסר) )40 .אל )41 .של שניים)43 .
בתוכו )45 .תעול )46 .מדורה )47 .עיר
בישראל 49 .אופייני לפיל )52 .להבה, שלהבת
)54 .תז )56 .מלת צער )58 .הב.

מספר ,1291

שגה 25

׳ פיון תשכ״ב6.6.1962 ,

המחיר 7 5אגור. ה

\ידו״ם
בלעדיים על מלחמת
הכנופיות
בצ מר ת