גליון 1292 מתאריך 13 ביוני 1962

ח״כ חנן רובין, איש מפ״ם, מצטיין בתכונה
שאינה רגילה בכנסת: התמדה. הוא
מבליט אותה בפרשה שיש לנו קשר אליה:
היחס המחפיר של הממשלה אל חי חסידוף,
פקיד משרד־המשפטים, שהורשע בכך שמסר
חומר להעולם ׳הזה, על מנת לשים לאל
קנונייה חשוכה של קציני־משטרה מסויימים
נגד בית־המשפט.
בשעתו הגיש רובין שאילתו־״ בה שאל
מדוע זכה יחזקאל סהר, המפקודהכללי־לש־עבר
שהורשע בשבועת־שקר, למענק מידי
הממשלה לניהול משפטו, בעוד שאותו
מענק נמנע מחי חסידוף, שתרם תרומה
נכבדה להרשעת סהר. תשובת שר־המשפטים
היתד, סתמית וחמקנית.

117ו> 7ן \7
רוקדי ם כולם לצלילי הפטיפון האידיאלי

השבוע הגיש ח״כ רובין שאילתה
נוספת באותו עניין וזו לשוגה

אל: שר־המשפטים.
מאת: חבר הכנסת דר׳ חנן רובין.
בהמשך לשאילתה מיום 26.10.61 אל שר־המשפטים,
מר פנחס רוזן, ותשובת כב׳
השר שניתנה ביום 2.11.61 מעל במת הכנסת,
ושנגעו להקצבת סכום של 5000
לירות למר יחזקאל סהר למימון הגנתו
בתהליך משפטי נגדו על עדות־שקר, ובקשר
עם הסירוב של משרד־המשפטים להשתתף
בהוצאות הגנתו של מר חסידוף, אבקש
לענות לי מעל במת הכנסת:
( ) 1האם הוראת המנהל הכללי של מש־רד־המשפטים
מיום 8.5.56 אינה קובעת,
שהשתתפות בהוצאות ההגנה במשפטים פליליים
נגד עובדי המדינה יכולה להינתן על־ידי
המשרד הנוגע בדבר ורק בשני תנאים:
(א) שהעבירה בוצעה על־ידי עובד המדינה
תוך מילוי תפקידו וכן (ב) שהיא בוצעה
ב״תום לב״ז
)2האם נכון הוא, כי הוראת המנהל
הכללי מיום ,8.5.56 שהופנתה למנהלים הכלליים
של כל משרדי הממשלה, אינה קובעת
שלעובד המדינה שנאשם בעבירה תוך
מילוי תפקידו צריכה להיות ד*,גד, סבירה?
( )3האם נכון הוא, שמשרד־המשפטים
המליץ על מתן ההשתתפות בהוצאות ההגנה
המשפטית של מר יחזקאל סהר בסך
5000ל״י, אף כי אין להגיד, שעדות שקר
במשפט אזרחי היא עבירה תוך מילוי תפקיד,
בו בזמן שהעבירה אשר עליה נשפם
מר חסידוף היא עבירה שבוצעה תוך מילוי
תפקידו?
( )4האם נכון הוא, שהמנהל הכללי
של משרד המשפטים דהה את פניתו של
בא־כוחו של מר חסידוף להשתתפות בהוצאות
הגנתו בהנמקה, שאין לו הגנה
סבירה, ושעשה מה שעשה ביודעין ובמת־כתן,
בו בזמן ששיקולים אלה לפי הוראות
המנהל הכללי מיום 8.5.56 אינם משמשים־
נימוקים לדחיית בקשה?
( )5האם מנימוקי הסירוב למר חסידוף
כמפורטים בשאלה הקודמת יש להסיק את
המסקנה, שבניגוד למר חסידוף היתד, למר
יחזקאל סהר הגנה סבירה, וכן שלא
מסר עדות השקר ביודעין ובמתכתן?
( )6מה הטעם הענייני להפלי״ה בין מר
סהר ומר חסידוף מבחינת ההשתתפות
בהוצאות הד,מד,ז
עד כאן לשון השאילתה. מעניין אם
לשר־ר,משפטים החדש יש גישה אחרת לפרשה
עכורה זו מאשר לקודמו.

זה מכבר הפך העולם הזה מכשיר לקיום
הקשר בין יודעי־עברית בעולם כולו. לא
כולם ישראלים, ואף לא יהודים. במדור המכתבים
תוכל למצוא דרישת־שלום מסטודנט
יהודי רוסי, אך משעשע יותר מכתבו של
הקורא משה ציון מטהראן. הוא מדבר
דתקא על כוהן של מלים לועזיות בעברית:
״התווכחתי עם בחור מאד רציני. מדי
פעם זרק מלה לועזית שאת משמעותה לא
הבינותי. פעם אמר, :מבחינה אסתטית׳
ובו׳ .עניתי לו: מבחינה אסתטית אתה
צודק. אבל מבחינה גשניזציונית אינך צודק.
הוא ענה כי גשניזציה היא שלב מאוחר
יותר. וכדי להוכיח לי את טענתו, נתן הסבר
ארוך למלה זו. עד שגיליתי לו, כי
גשניז, בפרסית, פירושה פטרוזיליה.״
גשניז, ליתר דיוק, היא הקוסברה, בת-
דודה של הפטרוזיליה, בה משתמשים כתבלין
בתבשילים מזרחיים.

העולם הזה 1292

מכתבים
אם תר צו..

לאחר שבז־גוריוז זכה לתואר אדריכל
כבוד, יש להצטער כי לא ניתז עתה
להכתיר את דר, בנימי
ז זאב חרצל בתואר
איצטננין —
סוף־סוף היה הוא
הוזה המדינה ויע
לו נם זקז מתאים.
מקסים גילן,
ת ל ־ א בי ב

0 4 .8 8 7 1 ( 121,
£ 8 .£11 0 1 1 1 1 3 7 3 0 1 1 3 3ג
11360-67171 811613011601
0 0 1 6 0 1 3 0־* 16 1 ( 0 0 1 0
) 11301201
1122011
1 2 8 9 1 2 3 )1 6 0 1 1 3 6 ט11 200116
3 0 1 1 2 5ץ 16
51101
3 0 6 3־ 31׳ 112 31 1סי )1 0־ 1נו 611׳7
)0165076016
101011601 , 0011236 5110111 ט11 01051101312
1(0 5 1 8 0 0 1 1
1130161701 ( 31

דר׳ ביג׳י

2161011010.
113 00161
111,• 511631001
011022101
1( 0 0 1 0 236 51101 113011 ) 7 3 3 , 1760110 ) 7101 1117721: 0 1 3 )3
־ 6 0 1 110 2 0 : 0 1 2 3116 0 0 1 6ע 7 2 6 0 0 1 3 3110 01311 0556
1( 01 ^ 1^ 0 ) 11
0 1 (6 0 1 1 0 1 0 1 0 0 1
51161

335 6׳0011012

20317101 ,

3173 0 0 ) 11, 3 ) 6 0 1׳ 2 2
011601 70011017101 .

10 1.1^ 116,־ז\ל

עברי, כתוב עברית :

...שינוי כתב טרצה לא בוצע עדייז בשום
מקום. עד עתה הונשם הדבר בארצות
• בעלות טישטרים טוטליטאריים, תור שימוש
בלחץ וכפיה, כפי שזה נעשה בתורכיה,
ובברית־הטועצות לגבי העטים התורכו־טטרים.
כטו-כן הוא הוצא-לפועל בארצות

ידיד אמת ומועיל לכל בהתאם לאפשרויותי.
בטה יכול אני לתרום לכס׳
אדוארד לייט, מוסקבה,
ברית־המועצות

שעות נוספות, מ תיז

לטיקרא הכתבה על שעת העבודה העלה
כביכול (העולם הזה ,)1290 אשר עסקה בסוגיית
שעות עבודה מקוצרות בקייץ לפועלי
בניין ולפקירים, ניזכרתי בבעיית שעות
העבודה הפיקטיביות.
כידוע, מקבלת הפקידות הממשלתית הבכירה,
תוספת גלובלית במסווה של שעות
נוספות, נם כשאינם עובדים בהן, ואפילו
עבור אותם הימים בהם לא עבדו שעות
רנילות.
עתה, טשנוספו לפקידים אלה בחודשי ה־סייץ
כ־ 20 שעות עבודה רנילות, מן הראוי
לשקול מחדש אם בכר לא ירד מהם העומס
של אותו שעות נוספות.
בימים של תוכניות כלכליות לשעת מצוקה,
ם! הראוי לדרוש אוי מהבכירים תרו־ם
ת־ם ה למאמץ. הלא כן?
ב. אליעזר, גבעתיים

א רו ח ת אנש> ע7זק>ם

נסיכת המיים מתאמכטת

בתשיעי למאי, יום העצמאות, נולדה לי
בת בשם אליי! בראוו.
אני שולחת לכם תמונה, שנעשתה כשהנעתי
הביתה עם הילדה, בפתח הבית.
רות פליישר (בראון) (פלד),
אוהיו, ארצות־הברית
הקוראה רות בראון, לשעבר פלד, לשעבר
פל״שר, מלכת המייס — 1960 ראה
תמונה.

...אולי עם לקוח חשוב, או עם חבר
למקצוע ...סיימת עסקה חשוכה ליד
שולחן האובל.
...ובעת המשקה: אציל, טהור, מתמזג
ומשלים בל ארוחה -תירוש תפוחים
תסים -משקה מיוחד כמינו.

סיאו־מיאו

אנו עוקבים בנשימה עצורה אחר מלחמת
מחתרת העכברים בגזע החתולים. אנו

הפעם שתה את ה מוב חר...

דין

תוצרת

היודע לחיות ש 1ת ה סיידר נאות

רוכב אופנוע !

הקוראה כראון, בתה ואמה
שהיו נתונות לשלטונו של מעצמות קולוניאליות,
כמו בטלאיה ובאינדונסיה.
לעומת זאת משתמשים רוב עמי אסיה בכתבם
המקורי ואינם מגלים בינתיים כל
;מיה לרעיון הלטיניזציה, פרט לסין. אפילו
בברית־המועצות לא הגיע רעיון זה
לכלל ביצוע במקרה של הארמנים והנרוזים,
שהם בעלי מסורת תרבותית מושרשת ועתיקת
יומיז.
חיים שטיין, ירושלים

באוהלי קידר

בגליוז העולם הזה ( )1289 הופיעה כתבה.
על הח״ם שכללה כינויים ותיאורים
שליליים, שאינם נכונים. אני מקווה שהדברים
לא נעשו בזדון, וכי נפלה כאן
טעות מצערת. אני, על כל פנים, נפנעתי
מקטעים מסוייטים בכתבה זו, ואודה לכם
יעל בירור העניין ותגובה מתאימה.
אליהו קירר, תל־אביב
העולם הזה מצטער על ׳אי־היהבנה שנפלה
בכתבה הנ-ל.

הלו מוסקבה :
מזרם! לי מדי פעם בפעם לקרוא את
העולם הזה ובכל פעם הוא מעורר בי
ענייו רב. בדומה לאדם מאושר ומלא תקוות
בפונשו ביריד חדש, שותף להרבה
השקפות דומות, כד גם אני שמחתי מאור
בפוגשי בעתוגכם, אשר עורר בי הערצה
כלפי יוצריו האמיצים והנאים באהבת
המולדת שלהם, היוצאים תמיד באופו
עקרוני (אם בי לא תמיד ברוחי ובהתאם
להשקפותי) נגד הרע שבעולם.
בימינו חייב בל בעל רצון טוב לחפש
את המשותף בין בני־האדם, ולא את
המבדיל ביניהם. פטריוט טוב ואוהב האדם
הוא זה הרוצה בטובת כלל האנושות.
בכד הוא עושה גם את השירות הטוב
כיותר לעסו שלו.
הרשוני לאחל לכם התפתחות טובה, התגברות
על המיכשולים של היום וטהר,
הניצבים בדרככם ...הנני מאחל לכם
שינשוג לסעז הרחבת תרומתכם להתפתחותו
ההיסטורית של אוורכם — דבר, אשר בלי
ספק, יתרום נם לקידום ולהבנה ביז האנושות
כולה.
אני סטודנט לשפות ורות. ב! ,23 נשוי
ואב לילד. אני סתעגיי! בהיסטוריה של
עטי אסיה ואפריקה במיוחד וברצוני להיות
,העולם הזה 1292

מתפלאים מאד על החתולים, שלא למדו שום
דבר מן ההיסטוריה. הנה, שיראו מה קרה
לאריה הבריטי. נלחם נלחם, עד שגירשו
אותו מכל המושבות שלו. ברגע שעם שוחר־חופש
מתקומם — יבולה להיות רק תוצאה
אהת: נצחוז הצדק.
אנו שולחים חבילת נבינה לטנבית הקיץ
•על המחתרת.
ברכה ל. בטלה, מחלבת תנובה
דובר המטאטא הכללי מוסר:
מזה חודשים אחדים חוזרים ונשנים מקרים
של התנפלויות מזויינות בלתי־חוקיות
על חתולים מכוחות הבטחוו. מעשים אלה,
המבוצעים בירי אלמנטים פליליים מתור העכבאוכלוסיית רים,
מסכנים את
שלום הציבור ורכושו,
ועל כז הוחלט
לנקוט ננדם באמצעים
הבטחוניים החמורים
ביותר.
כל עכבר השייד
למחתרת — יירה
ו יי א כל.
כל המסתיר עכבר
מחתרת, או מגיש
לו סעד כלשהו —
דינו כדיו עכבר
מחתרת. ויחרתו העכבר
ספידוקובסקונל, המנסטור
כונה,
ספיפי״ ,העומד
בראש המחתרת
הנפשעת, מוכרז בזה כפושע מבוקש, וכל
מי שיביא להסגרתו יקבל פרם.
המטאטא הכללי מיינה היום את חתול־מישנה
נסטור שרמוט כמושל צבאי ומפקד
כוחות הבטחה, הממו נה על מטה מיבצע
״עכברוש״.
דובר המטאטא הכללי, הקריה
...דעו לכם רוצחים 1כשם שטאו־מאו
לא הצליחו בקניה, כן לא יצליחו הטיאו־מיאו
בארצנו!
סוביטו קרדומבלוני, מחנה
אימונים, אי־שם
אולי אינני מעודכנת דיי, אד פעם אחת
לתמיד הייתי רוצה לדעת מה כל העניינים
על עכברים ועל חתולים? על מה רוצים
לרמוז?
מ. פאר, חיפה

הרגלי אינו מוגן די הצורך -
אל ת שכנו שלא לצורך.

במעבר החצייה כבד את
זכויות הילד הרגל

המועצה הלאומית למניעת תאונות

במדין ה

העם
י רי דתהמזרח

הגמל המעופף הוא סמל נאה. אך היו
ימים כאשר היה יותר מזה. הוא סימל רעיון
חיובי עמוק. יריד המזרח היה ביטוי מוחשי
של רעיון זה.
הגמל הוא סמל המזרח. הכנפיים מסמלות
את השאיפה להמריא ולהגביה עוף. הגמל
המעופף ביטא את תקוות היישוב העברי
בארץ־ישראל לשמש גשר בין המזרח העתיק
והטכניקה של המערב — לעורר את
המזרח מתרדמתו, להחדיר בו דינאמיזם,
תנופה ומעוף.
יריד המזרח המקורי נועד לעזור במימוש
רעיון זה. באותם הימים לא היה היישוב
העברי אי מנותק בים עויין. גבולות הארץ
היו פתוחים לרווחה, סחורות היישוב
חדרו לכל פינות המרחב, נמכרו בקאהיר,
בדמשק וכבגדאד. סוהרים מצריים ולבנוניים
לא התביישו לבוא לתל־אביב, לראות את
היריד ולקשור קשרים מסחריים.
יריד כדי מזרח. מאז זרמו מים רבים
בירקון, בין מיגרשי יריד המזרח האחרון
ומיגרשי יריד המזרח החדש, שנפתח השבוע
(ראה עמוד .)15 במשך תקופה קצרה
הגיע הרעיון המזרחי לביצוע ממשי. כאשר
הטילו הגרמנים והאיטלקים מצור על המרחב,
בימי מלחמת־העולם השניה, קמה
בקאהיר ועדה בריטית לאירגון כלכלה מרחבית.
ועדה זו איחדה את משק כל ארצות
המרחב, ובכללן ארץ־ישראל, הפכה אותו
יחידה א׳חת. היו אלה ימי פריחה כלכלית
ליישוב העברי — ופריחה זו יצרה את הבסיס
המשקי לעצמאותו.
למחרת היום פרצה מלחמה־החלוקה. הערבים
הטילו מצור כלכלי ומדיני על מדינת־ישראל
החדשה. הרעיון המזרחי שקע בארץ.
יריד המזרח החדש מדגים מציאות חדשה
זו: יש בו יריד, אך אין בו זכר למזרח.
מכל דגלי המרחב, מתנוסס בשערי היריד
רק דגל אחד: הדגל האדום של תורכיה, בעל
הסהרון והכוכב הבודד.
הגמל המעופף הוא סמל השייך לעבר —
ואולי לעתיד. סמל ההווה הוא המיסטר —
מטום־הקרב שנולד במערב.
נסיעות ניידו תבטחונית

פרסזם ד־י יעקבסון

פקידיה !
תלמידים !
סטודנטים 1
הרשמי עוד היום לקודם החדש ל׳

קצרנ 1ת

קכדית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן נ ר 0 8 2 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמשינסקי)
תליאכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר, במעלה*,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

פונפחת!

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, ת״ינ
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע*מ.

מעולם לא היה בטחון ישראל בה נייד
כמו השבוע. היתד, לו משיכה פתאומית
— אך מובנת — לעיר האורות, פאריס.
מר בטחון בכבודו ובעצמו, סגן שר*
הבטחון שמעון פרם, הרגיש במשיכה זו.
הוא נסע לפאריס.
באותו מועד עצמו תקפה משיכה זו את
מם׳ ( 2או מס׳ — 3הדבר לא הוברר)
במערכת הבטהון. הרמטכ״ל, רב־אלוף צבי
צור, נסע לביקור קצרצר לפאריס. הכריז
הדובר: הביקור הוא פרטי.
גם זה לא הספיק. מנהל משרד־ד,בטחון,
אשר בן־נתן, הרגיש בקדחת־ד,נסיעה. הוא
עלה על המטוס הראשון לרומא.
וכאשר בטחון־ההווה נוסע — מה יעשה
בטחון־העבר? שר־החקלאות משה דיין, רמט־נזכר
בפאריס ונפגע.
כ״ל מיבצע סיני
הוא מיהר לעלות למטוס, נסע לצרפת ולכמה
ארצות אירופיות אחרות. המטרה המוצהרת:
לפגוש כמה ידידים מימים עברו.
לכל הנסיעות המיקריות האלה אין, כמובן,
כל סיבה מדינית או במחונית. הכריז
שמעון פרם עצמו :״לא חל שום שינוי
ביחסי ישראל־צרפת. כל הבעיות מתיישבות
באופן ידידותי.״
היתד, זאת הפעם הראשונה שמישהו שמע
מפי פרס כי יש בכלל בעיות.

ראש הממשלה
מניו ת צ מו דו תלדולר
המסחר במניות ד,פך להיות צורה נפוצה
של השקעת כספים בישראל. אם עד כה
עסקו בכך רק סוחרים ממולחים, הוכיח
הפיחות כי העיסוק במניות עלול להיות
דרך בטוחה לשמור על ערך הכסף. עובדה
זו היתד, ידועה גם לפני הפיחות, ומשפחות
רבות החלו לעסוק בסוג זה של מסחר.
בין המשפחות שהחלו בכך היתד. גם משפחת
דויד בן־גוריון. ב־ 19 לחודש ינואר,
20 ימים לפני הפיחות, נכנס לסניף הבנק
לחרושת ומסחר, ברחוב אלנבי בתל־אביב,
אדם שהודיע כי הוא רוצה לקנות מניות.
הוא הזמין מניות מסוגים אחדים, אך את
עינה של הפקידה צדה במיוחד הזמנתו

פולה כן־גוריון (במשפט אייכמן)
עינה של פקיחה
ל־50ד מניות של חברת הולליס ההולנדית
להשקעות. לכאורה לא היה שום דבר
מיוחד בהזמנה. מניות אלה ערכן האמיתי
הוא 10 לירות שטרלינג. כלומר, לפני הפיחות
ערכן היה שבעים לירות ישראליות
כל אחת.
שתי חתימות יקרות. המיוחד ב-
הזמנותיו של האיש האלמוני היה, שהוא
ביקש לרשום את הקניה על שמה של הגברת
פולה בן־גוריון. פולה בן־גוריון לא עסקה
עד אז בקניית מניות בסניף זד, של הבנק,
והשמועה עשתה לה כנפיים בכל המחלקות.
כאשר שילם האלמוני את מחיר הקנייה,
שכלל גם את חמשת אלפי הלירות עבור
מניות ההוללים צמודות־המטבע־הזר, הניח
על שולחן הפקידה במחלקת ניירות הערך
צרור צ׳קים ביניהם אהד של בנק ישראל
לפקודת דויד בן־גוריון.
בצדו האחורי של הצ׳ק, זה מעל זה,
התנוססו חתימותיהם של פולה בן־גוריון
ודויד בן־גוריון. הוא עבר מיד ליד בין
פקידי הבנק, כשאחד הפקידים, אספן חתימות,
הצטער בקול :״חבל שאין לי סכום
כזה. הייתי מחליף את הצ׳ק, ומוסיף אותו
לאוסף!״
פקיד אחר של המחלקה היה ריאלי יותר.
מיד בשומעו את ההזמנה, טילפן לחבריו,
יעץ להם להשקיע כל סכום שבידיהם במניות
הצמודות לדולר.
כעבור פחות משלושה שבועות, ב־ 9בפברואר,
הודיע שר האוצר על הפיחות.
הפקיד וידידיו הרוויחו סכום ניכר.

מדיניזת
מהאמר וטאנדרל•*
הידיעה מניו־יורק היתה מזעזעת ממש.
נציג הפל״ן שם אמר, לדברי הידיעה, כי
מאות יהודים אלג׳יריים יוצאו להורג ברגע
שאלג׳יריה תזכה לעצמאותה. לפי קול
ישראל, ששידר את הדבר כידיעה מרכזית,
אמר כי ״שש מאות הם מספר קטן.״
המפליא הוא כי דברים אלה יצאו, לפי
הידיעה, דווקא מפיו של עבד אל־קאדר שאג־דרליי.
כי קשה לתאר אדם מתון יותר מאיש
זה, בעל החיוך הניצחי, שעשה רבות
לקיום הקשרים בין הפל״ן וגופים יהודיים
וישראליים. אם אמר הוא כי יוצאו להורג
לפחות 601 יהודים אלג׳יריים, מד, יגיד
איש כמו מוחמד בן־בלה?
אלא שכל הידיעה היתד, מצוצה מן האצבע
— אותה אצבע הבוחשת בקדירת
התעמולה הציונית.
חומר למען השנור. שאנדרליי רואיין
בתחנת־שידור אמריקאית. עתונאי האו״ם
אוהבים את שאנדרליי, מרבים לראיין אותו.
כי שאנדרליי הוא מדינאי צנוע ושקט, הידוע
כדוגל בקשרים הדוקים בין אלג׳יריה
החופשית וצרפת. במשך שנים קיים מגע
עם הקונגרס היהודי העולמי באמצעות ג׳ו
גולן, ובקונגרס הים־תיכוני האחרון בפירנצה
אף היה הדמות המרכזית. במרוצת
השנים קיים שיחות ארוכות וגלויות עם
נציגי הוזעד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית,
ואף הסתמך על פרסומיו.
באותו ראיון, נשאל שאנדרליי אם ממשלת
אלג׳יריה החופשית תעמיד, כאשר
תגיע לשלטון, את רוצחי האו־אה־אס למשפט
על מעשיהם. התשובה היתה מובנת
(הסשן בעמוד <6
העולס הזה 1292

ההאחור אגאטומגיה ונול קאריידה

ישהו לקח השבוע תצלום של משפט אייכמן. הוא צייר צלב על פניו של האיש
!)היושב משמאל — אדולף אייכמן הצטרף אל אדוניו בגיהינום. אחר־כך צייר צלב על
פניו של האיש מימין — יעקב בר־אור נעצר ונאשם בעבירות שונות ומשונות. לבכוף
צייר טימן־שאלה על פניו של האיש באמצע. גדעון האוזנר עומד להתפטר.
ראשיתו של סימן־שאלה זה ברגע בו הורכבה הקואליציה הממשלתית הנוכחית. פנחס
רוזן הליברלי נשאר בחוץ. דוב יוסף תפס את מקומו כשר־המשפטים. קרוב לוודאי כי
כבר באותו יום החלו חששות מסויימים מכרסמים בלבו של האוזנר. כי הקאריירות של
שני האנשים כבר נפגשו פעם, בימי המצור על ירושלים. אז היה דוב יוסף המושל הצבאי
של העיר, ושלט בה ביד ברזל. גדעון האוזנר היה רב־סרן קטן, התובע הצבאי של מחוז
ירושלים. האוזנר הכיר היטב את יוסף ואת שיטותיו.
אם נשאר לו ספק, הרי סולק במהרה. ימים מעטים אחרי כניסת דוב יוסף לתפקידו החדש

אודי אבנר

גדעון האוזנר בן ה־44
היד. מס׳ 8ברשימת המועמדים.
המפלגה זכתה לשישה
מנדאטים. עורך־הדין
השקדני יכול היה לקוות שאם
יתמיד במאמציו יצליח,
סוף־סוף, להיכנס לכנסת —
אם לו לכנסת החמישית,
אזי לפחות לכנסת השישית,
לפי כל התחזיות הבדוקות.

בעיותיו שד מס 8 ,
ך* מיפנה׳ הראשון בא כמעט ב־

( )אקראי. שבועות מעטים אחרי הבחירות
נפטר השופט העליון זלמן
נסע היועץ המשפטי לערוך אצלו ביקור־נימוסין. השיחה היתד, קצרה וחותכת, וסיפורה חשין. התפנה מקום בבית־המשפט הנפוץ
במהרה בחוגי המשפטנים בארץ. לפי סיפור זה, התנהל דו־השיח, בערך כדלהלן:
עליון. עובדה זו גוללה אבן כבדה מהאוזנר:
נהוג כי במשרד־ד,משפטים יש שני אדונים — השר והיועץ המשפטי. אני ליבה של צמרת מפא״י.
מקודד, כי גם להבא נעבוד בשיתוף־פעולה הדוק.
כי צמרת זו שברה את ראשה, מזה
יום!? נ אדוני, במשרד שאני עומד בראשו יש רק שליט אחד. וזה השר.
שנתיים, איך להיפטר מחיים כהן, היועץ
מאותו רגע היד, ברור כי הקאריירה של גדעון האוזנר עומדת לפני מיפנה, שייכנס
המשפטי שלה. כהן היה אומנם משרת
לתוקפו בשעה שאדולף אייכמן ישיב את נשמתו לבוראו.
נאמן של המישטר, אך חסר לו נל

חוש פוליטי. פעם אחרי פעם הכנים
נשמה ללא מנוח
את הממשלה לבוץ סמיך — אם על־ידי
הגשת תביעות משפטיות בלתי־שקולות
ך* קאריירה של גדעון האוזנר עד כה מהודה סיפור מרתק. אפשר היה לכתוב עליה
| 1רומאן, מסוג הרומאנים שכתב אמיל זולה כדי להדגים באיש אחד את מהותו של (משפט קסטנר) ,אם בהשמעת נאומים
מישטר שלם. כי הקאריירה של גדעון האוזנר מאפיינת את המישטר בו גדל וצמח במהירות בעלי גוון טוטאליטארי, אם בפירסום
מסחררת.
הצעות לחיסול חופש הע תונות באי*׳י•
בעיני הממשלה הפך מיטרד.
הסיפור מתחיל כך:
היה היד, עורך־דין ירושלמי. הוא לא נמנה עם המבריקים ביותר במקצועו, אך עשה את
אי־אפשר היה לפטר אדם נאמן ומבריק כמו חיים כהן. גם לא נמצאה לו מישרה
עבודתו בשקידה ובחריצות. הוא היה עורך־דין בינוני, מן הסוג שאין הקהל הרחב שומע דיפלומטית רמה שתתאים לשיעור קומתו. אך כשנפטר השין, נמצא הפתרון. חיים כהן,
לעולם על קיומם, כי עיסוקם בחוזים ובשהוא
משפטן מזהיר לכל הדיעות, הפך שופט עליון. תפקיד היועץ המשפטי התפנה.
ענייני מסחר.
השר הפרוגרסיבי רצה, כמובן, למנות יועץ פרוגרסיבי — כי זו דרכו של איש מפלגה,
האיש היה צעיר למדי — אך הוא לא נראפילו
דוגל הוא בפה מלא ובקול רם בדה־פוליטיזציה של המנגנון הממשלתי. רוזן הציע
אה כך. כי האוזנר הוא אחד מאותם אנשים
למועמד מפלגתו, גדעון האוזנר, את תפקיד היועץ המשפטי.
שקדניים, הנראים מבוגרים גם בעודם נערים.
אבל האוזנר לא השתוקק להיות סתם יועץ משפטי. הוא שאף למישרה מכובדת יותר.
ואז צצה הצעה מעניינת.
הגם שעלה מפולין בהיותו בן 12 בלבד,
היתד. זאת עונה של סגני־שרים. שמעון פרם הפך זה עתה סגן־שר־ד,בטחון. עמי אסף
והספיק ללמוד בגימנסיה הרצל־ה ובאונילר־היה
סגן־שר־החינוך. ישראל בן־מאיר הפך סגן־שר־הפנים. למה לא יהיה לפרוגרסיבים,
סיטר, העברית (מדעי־רוח, פילוסופיה, היסנוסף
על השר הערירי שלהם, גם סגן־שר לתפארת?
טוריה) לפני שעבר לבית־הספר למשפטים,
האוזנר התר לכבוד זה בכל כוחו. אולי סבר כי קצרה הקפיצה מכסא סגן־השר לכורסת
לא דבק בו הסגינון הצברי. הוא נשאר,
איכשהו, חוצלארצי.
השר, ביחוד כשהשר עצמו הגיע לגיל .73 מן הסתם התכונן להפקיע לעצמו את הסמכויות
שהיו עד כה בידי היועץ המשפטי. בדרכו עמד רק מכשול קטן: בעוד שכל אדם יכול
בשיקדתו הרגילה בנה לעצמו פראקטיקה
טובה, אך לא היה לו סיפוק. אומנם נשא
להיות שר בישראל, הרי רק חבר־הכנסת יכול להיות סגן־שר. כך קובע החוק. גדעון
האוזנר לא היה חבר־הכנסת.
אשד, נחמדה, הוליד בן ובת, אבל נפשו
השאפתנית לא נתנה לו מנוח. נראה היה
המכשול נראה קטן. למפלגה היו ששה מנדאטים. האוזנר היה מס׳ 8ברשימה. פנחס
בתור שר לא היה זקוק לה.נשאר רק
לו כי עתידו בשדה המשפטים אינו מזהיר רוזן יכול היה להתפטר מכהונת חבר־הכנסת, כי
פרט אחרון: כדי להכניס את מם׳ 8לכנסת, היהעל מס׳ 7לוותר על זכותו.
די צורכו.
ואז נתברר כי שום דבר אינו עומד בפני הרצון — זולת עסקן ספרדי עקשני. מס׳ 7
מה עושה במדינת ישראל אדם המבקש
היה ברוך עוזיאל, נציג עדות־המזרח ברשימה. עוזיאל, יליד סאלוניקי, לא הבין מדוע
להחיש את הקאריירה שלו? הוא הופך לעליו
לפנות את מקומו ליליד פולין. המפלגה רוצה בטגן־שר, בעל השכלה משפטית?
עסקן. ואומנם, עורך־הדין האוזנר הפך עסקן
מובהק. הוא צבר תוארים ציבוריים בבקשה — רצה המיקרה שגם ברוך עוזיאל הוא עורך־דין.
בקיצור: עוזיאל סירב להתפטר. האוזנר לא יכול היה להגיע למישרה הרמה של סגן־השר.
רבים ומגוונים. בין השאר הפך סגן נשיא
האגודה לידידות ישראל־אמריקה, סגן־נשיא בלבו קילל את גורלו — ולא יכול היה לנחש כי זה מזלו הפנטסטי. אילו הפך סגן־שר־המשפטים
באפריל ,1960 היה מאבד את עולמו ביום אחד.
אגודת עורכי־הדין הירושלמיים, ויושב־ראש
אבל הוא לא ידע זאת עדיין.
סניף המפלגה הפרוגרסיבית בירושלים.
התואר האחרון היה, כמובן, הקובע. ה
עסקן
רואה מציאה
דרך אל הקאריירה מובילה בישראל דרך
מפלגה. ולעתים יכולה מפלגה קטנה לתת
ך * יי ם כ הן התפטר ב־ 19 באפריל .1960 ,מאחר שנמשך המשא־והמתן עם עוזיאל
יותר מאשר מפלגה גדולה — כי מספר הן
\ והאוזנר, נטל פנחס רוזן את כהונת היועץ המשפטי באופן זמני לעצמו. אך לפתע,
מועמדים קטן יותר.
באחד ביולי, נתבשר הציבור כי מר גדעון האוזנר ניאות לקבל על עצמו את מישרת
כך עלה האומר בעיקביות ובשיטתיות
בסולם המפלגתי. הוא היועץ המשפטי לממשלת ישראל.
מה קרה באותם 72 הימים? מה יכול היה לשנות את דעתו של אדם שקול כמו האוזנר?
הלך לאסיפות. הוא ישב
בישיבות. הוא נאם נאושום
דבר, פרט לעניין פעוט: ב־ 23 במאי נחת בישראל המטוס שהוביל את אדולף
מים. השכר לא איחד אייכמן. כעבור שעות מעטות הודיע ראש־ד,ממשלה כי הצורר הנאצי יועמד בפני בית־לבוא:
הוא נבחר להנמשפט
ישראלי.
הלת המפלגה. כאשר בא
כל עורך־דין בישראל היה מקריב ברצון חמש שנים של חייו כדי להופיע כתובע במשפט
ב־ 1959 מועד הבחירות זה. מן הרגע הראשון היה ברור כי התובע יהפוך גיבור לאומי ודמות בינלאומית, שיזכה
לכנסת הרביעית, כבר לפירסום עולמי חסר־תקדים. היתר, זאת הזדמנות שרק אדם בר־מזל זוכה לה, וגם הוא רק
פעם אחת בחייו.
הגיע לו מקום ברשימת
המועמדים. אומנם לא
בזכות פעילותו המפלגתית האפורה היה עורך־הדין גדעון האוזנר באותה שעה מועמד
מקום ריאלי, אך מקום
לתפקיד היועץ המשפטי. מבלי לחשוב פעמיים, עט על המציאה. היועץ המשפטי ממנה
יפה, שהעיד על הת את התובע. ואם יש לו דיעה טובה על עצמו, מדוע לא ימנה את עצמו?
קדמותו במערך המפלגתי.
אדם מסוג אחר, פחות שאפתני ופחות בוטח בעצמו, היה אולי אומר לעצמו :״זהו

האוזנר׳ האם הוא יתפוש־?

דוב יוסף: האם הוא י11 יף?

משפט היסטורי — אחד בדורו. כל ילד יכול להביא להרשעת אייכמן, שהרי בתיקי
נירנברג מונחים מאות רבות של מיסמכים, שדי בכל אחד מהם כדי לתלותו. אך לא זו
מטרת המשפט. התפקיד האמיתי הוא לזעזע את מצפון האנושות, לחשוף את שורשי
חדש. על כן, הבה
נאציזם, לגייס בעולם את הכוחות הרוחניים שימנעו עליית נאציזם
נרכיב צוזת מיוחד לניהול משפט מיוחד זה — מיטב עורכי־הדין של ישראל, מיטב
מיטב הכוחות בכל השטחים הנוגעים לעניין!״
המומחים לנאציזם,
אך האומר אינו איש כזה. הוא ראה לפניו מציאה — והוא חטף אותה. הוא פשוט
הפקיע את כל המשפט לעצמו — למרות שמעולם לא ניהל אף משפט פלילי חשוב מן
הסוג הרגיל. כעוזריו מינה שני פקידים, שסרו למרותו — יעקוב בר־אור וגבריאל בך.

שאינו יודע לשאור

**שפט אייכמן היה חודיה גדולה. הוא החדיר את תודעת השואה לנוער הישראלי.
^/הוא הזכיר לעולם את זוועות הנאצים. הוא הביא לתליית אייכמן עצמו.
אך הוא לא השיג אף אחת מן המטרות האמיתיות שלו. גרוע מזה — מנהלי התביעה
אף לא ראו מטרות אלה.
המשפט הגדול לא הוסיף אף פרט אחד לידיעת ההיסטוריה של הרייך השלישי. אייכמן
עצמו לא גילה מאומה. הסוהר שהפעיל את הגרדום ברמלה, השמיד במחי־יד את אוצר־הידיעות
החד־פעמי שנשאר חבוי בראשו של מנהל מיבצע ההשמדה.
המשפט לא הביא לשום שינוי ביחס העולם אל תופעת הנאציזם. הוא רק הרגיע את
מצפונו, כי ״הנה סילקו היהודים את חשבונם עם הנאצים.״ ולראייה: בעצם הימים בהם
הגיע המשפט לשיאו, חזרו הנאצים הוותיקים בהמוניהם לצמרת הממשלה הגרמנית.
ואילו אייכמן עצמו הרתיח, איכשהו, מכל העניין. בליכתו אל מותו בקומה זקופה,
החזיר לעצמו ולאדוניו מידה של פרסטיג׳ה עגומה ומסוכנת.
מדוע נסתיים המשפט הגדול בצורה זו? היו לכך הרבה סיבות. כתב־האישום נוסח ללא
מעוף ודמיון, כך שאפשר היה להעלות במשפט רק דברים שנגעו במישרין לתפקידו של
אייכמן עצמו. המון העתונאים הזרים, שצבאו על המשפט בימיו הראשונים, קבעו אחרי זמן
קצר כי הוא מתחיל ״לשעמם״ ,ועזבו. חקירת השתי־וערב של אייכמן, שהיתר, צריכה
להיות שיא המשפט, נכשלה לגמרי והיתר, חסרת עניין• .כי להאוזנר, שהתעקש לנהל את
החקירה בעצמו ולבדו, אין כל נסיון במלאכה מיוחדת זו.
והעיקר: האוזנר עצמו לא הבין את המיבנה הפנימי של הרייך השלישי, וגם לא התעניין

העסקן המפלגתי האפור הפך, בתוקף נסיבות שלא היו פרי ידו, הודות להצטלבות של
מיקרים, למשהו על־אנושי.
דעתו של האוזנר על עצמו התגלתה מאז באירועים רבים. בולט ביניהם האחרון, הגובל
עם המגוחך.
ימים מעטים לפני סוף משפט אייכמן והוצאתו להורג, הוזמן האוזנר להרצות למען
מנגנון־השנור בארצות־הברית. הזמנה זו היתד, שיגרתית: כל גיבור לאומי, החל במשה
דיין וכלה ביעל דיין, החל ברמטכ״ל וכלה במלכת היופי, זוכה להזמנה זו. אולם האוזנר
סטה מן הנוהל. הוא דאג כי דבר הנסיעה וההופעה יוחזק בסוד כמום — כדי לשמור על
חייו מפני מזימות כוחות־השחור בעולם.
בחוזרו מן הנסיעה, מסר לעתונאים סיפורים על ביקורו ההיסטורי בבית הלבן — שארך
כרבע שעה. ברבע שעה זה הספיק הרבה: הוא ״אכל ארוחת־צהריים אינטימית עם הנשיא״,
ש״גילה התעניינות עמוקה במשפט אייכמן״ ,וש״תבע ממנו להמציא לו פרטים על
המשפט״ .אחיו של הנשיא נתן לו במתנה ספר, כך שהאוזנר נאלץ לכבדו במשלוח שי
משלו — נאום התביעה שלו.
כל זה נמסר ברצינות גמורה, כפגישה היסטורית בין שתי דמויות עולמיות. יתכן כי
האוזנר לא ידע כי הנשיא האמריקאי נאלץ לקבל מאות רבות של מבקרים כאלה מדי
שבוע, לפי בקשת קבוצות־הלחץ העדתיות של מפלגתו והשגרירויות הזרות, וכי הוא מגלה
את אותה ״התעניינות עמוקה״ בכל אורח — יהיה זואולוג יפאני או מלכת־הספאגטי של
השכונה האיטלקית בניו־יורק.

סיכה ככאלון נפוח

ותו ביקור היסטורי בארצות־הברית חשוב מבחינה אחרת: האוזנר נאם בפני קהל־התורמים
היהודי נאום בו גילה את השקפותיו המדיניות. הוא אמר כי עבד אל־נאצר
הוא היטלר שני, המבקש ״להשלים את מלאכת היטלר הראשון על־ידי השמדת שארית
הפליטה״.
דברים אלה תמוהים כשהם באים מפי התובע במשפט אייכמן. הם מוכיחים שאחרי שנתיים
של עיסוק מרוכז בנאציזם, עדיין אין לו המושג הקלוש ביותר על מהותה של תופעה זו.
אפילו מומחה שיטחי לא היה מעז להשוות את הגזענות המטורפת של היטלר, משמיד
המיעוטים, בשינאה לאומית (ולוא גם הקיצונית ביותר) שמקורה במלחמה בין מדינות.
באותה מידה אפשר להשוות חייל קרבי לרוצח־אמוק.
אך הדברים מעניינים גם מבחינה אחרת. כי הם מעידים כי העסקן הליברלי לשעבר, שהפך
יועץ משפטי לממשלת בן־גוריון, אימץ לעצמו את הסגנון הקיצוני ביותר של בן־גוריון
ונערי־החצר. דבר זה אינו.מקרי.
האוזנר פרש מן המפלגה הפרוגרסיבית ברגע שהתמנה ליועץ המשפטי. הדבר לא היה
צעד פורמלי בלבד: האתנר היטיב יוד,בין כי מאותו רגע קשורים סיכויי הקאריירה
הממשלתית שלו בגורמים השובים יותר ממפלגתו הקטנה.
המיבחן המכריע בא במהרה, בדמותו של ארכיבר צעיר, תמים והגון בשם חי חסידוף.
הצעיר גילה בתיקי המישרד חליפת־מכתבים סודית, בה התרעם האוזנר על כי קציני־מישטרה
מסויימים מחבלים במשפט נגד יחזקאל סהר. חסידוף סיכן את הקאריירה שלו כדי
להביא את הדברים לידיעת הציבור. הפירסום שפך על האוזנר אור חיובי ביותר.
אך תגובתו של האומר היתד, אכזרית. אולי חשש שמא יחשדו בו כי הוא פועל נגד
עמום בן־גוריון, ושמא יעורר הדבר את זעם אביו. כדי להציל את הקאריירה של עצמו
רדף את חסידוף בחימה שפוכה — רדיפה טוטאלית, שלא נסתיימה עד היום (ראית איגרת
לקוראים) .הוא לא הסתפק בנזיפה, איו אף בפיטורין. בכוונה תחילה יצא להרוס את חייו
של הצעיר האידיאליסטי, שאיש לא פיקפק במניעיו הטהורים.
פרשה קטנה — אך אופיינית.
מכאן היה רק צעד קטן אל פעולות חשוכות יותר. האומר, האיש שתבע לדין את
הנאציזם בשם ששה המיליונים, אחראי לעיבוד הסופי של הצעת חוק לשון הרע, שגדולי
העתונאים בעולם הגדירוה בפומבי כהצעה ניאו־נאצית, טוטאליטארית ופאשיסטית. היה ברור
כי הליברל־לשעבר מוכן לכל שרות כדי למצוא חן בעיני אדוניו החדשים. ואילו האדונים
עצמם סברו, בצדק, כי ליברל־לשעבר, העושה את מלאכתם, נוח בתפקיד זה יותר מאיש־מפא״י
גלוי שיעורר חשדות. נערי־החצר קיבלו, למעשה, את האוזנר תחת חסותם.
ואז בא מיפנה חדש: משרד־המשפטים זכה לשר חדש. גדעון האוזנר ניתקל באדם האחד
במדינה שאינו יודע חוכמות, ושאינו מעריך את הממדים העל־אנושיים של הדמות
ההאוזנרית: דוב יוסף. כמו נער הנועץ סיכה בבאלון נפוח, כן הוציא יוסף את האוזיר
מפולחן האישיות של היועץ המשפטי.

שלושה דיקטטורים קטנים

קרה מכאן ומכאן?

האוזנר (משמאל) ,פרש מן המפלגה הפרוגרסיבית
עם כניסתו לתפקיד, אך אינו זוסה עדיין
לתמיכה מאורגנת של נזפא״י. תונזניו העיקריים כיום הם בן־גוריון ונערי חצרו.

בו. כיליד פולין, ראה את כל תפקידו בהצגת טבל הקורבנות. השאלות התשובות באמת —
כיצד השתלט הנאציזם על אומת תרבות? כיצד אפשר היה לבצע השמדה טוטאלית באמצעים
ממלכתיים? מהם הגורמים הפנימיים שקיימו את הרייך והפעילוהו? — כלל לא הועלו, או
שהועלו דווקא על־ידי הפרקליט הגרמני המאסיבי, בעל העבר המפוקפק.

גיבור סינתטי

מלחמה כין יוסף לבין האומר אינה רק התנגשות אישית בין שני עורכי־דין,
| | שהם טיפוסים אנושיים הפוכים. בייסודה מונחת בעייה חוקית חשובה ביותר.
החוק המנדטורי שימש בסיס לדיקטטורה של הנציב העליון. בדיקטטורה זו היו שלושה
דיקטטורים קטנים יותר, שנהנו מעצמאות רבה: המפקח הכללי של המשטרה, התובע הכללי
והמנהל הכללי של הדואר. שלושתם היו, כמובן, בריטיים.
מדינת ישראל אימצה לעצמה, עם קומה, אח כל חוקי הדיקטטורה הבריטית, אך כיסתה
אותם בצעיף של דמוקראטיה פורמלית. לכן קיימים בישראל שר־משטרה, שר־משפטים
ושר־דואר — אך שלושתם הם, פחות או יותר, בובות ללא סמכויות. הסמכויות נישארו
בידי שלושת ד,״כלליים״ :המפקח הכללי (תמיד איש מפא״י) ,המנהל הכללי של הדואר.
(תמיד איש מפא״י) ,והתובע הכללי, הנקרא עתה בתואר ״היועץ המשפטי״ (תמיד איש
המסור לחלוטין למפא״י).
זהו, כמובן, מצב החותר תחת כל תפיסה דמוקראטית. כתב העולם הזה ( 171ו);
ביום התפטרותו של חיים כהן :״על חוגי המשפטנים הנאורים להעלות עתה את הדרישה:
לבטל את סמכויותיו המיוחדות של היועץ המשפטי, להטילם על שר־המשפטים, האחראי
בפני הכנסת.״ כי כיום שורר, למעשל, מצב בו נמצאות סמכויות עצומות בידי פקיד
ממונה שאינו אחראיי בפני שום מוסד נבחר, והעושה ככל העולה על רוחו — או על רוח
אדוניו האמיתיים.

״סמכויות רכות וחשוכות״

^ ולס הכשלון המהותי של המשפט עניין רק את המומחים המעטים, ואלה לא
\ £ראו טעם להרחיב על כך את הדיבור. לגבי הקאריירה האישית של גדעון האוזנר לא
היה זה כשלון כלל וכלל. להיפך: היה זה נצחון מזהיר.
התקופה החדשה, תקופת אמצעי־ר,תקשורת ההמוניים, יוצרת גיבורים סינתטיים. קחו
אדם אפור ובינוני, העמידוהו במרכז אירוע סנסציוני, כוונו אליו את מצלמות הטלביזיה
העולמית משך מאות שעות, הקדישו לו אלפי כותרות שמנות — והרי נוצר גיבור
מודרני, נושא להערצה המונית.
יותר מכל מושפע, כמובן, הגיבור עצמו. שום אדם בינוני אינו יכול לעמוד במרכז
פרסומת עולמית עצומה ומתמדת, כשכל מילה הנפלטת מפיו הופכת ידיעה סנסציונית —
מבלי להתנפח. בימי משפט אייכמן אפשר היה לראות תהליך זה פועל לגבי האוזנר,
תוך הסתכלות יומיומית בעין בלתי־מזויינת.
הרגע המכריע בא שעה קלה לפני שפתח בנאום התביעה. ברגע האחרון ממש עלה על
דעתו המשפט הגדול בדבר ״ששה מיליון מאשימים״ שהוא משמש להם כפה. הוא רשם
את המשפט בראש הטכסט המוכן שהיה עמו. הרדיו שידר אותו במאות אלפי בתים.
מאותו רגע חדל גדעון האוזנר מלהיות בן־תמותה רגיל. הוא החל רואה את עצמו
כדמות היסטורית, שליחם המיוחד של המיליונים, מיופה־הכוח של ההשגחה העליונה.

*** אוזנו״ עצמו דאג לפרט סמכויות אלה בהתפארות רבד, בשנתון הנזנושלתי של שנת
| ! תשכ״א, הראשון בו הופיע שמו בתפקיד היועץ המשפטי. נאמר שם, ישר מפי הגבורה:
״ההצעה שהועלתה• בדבר ביטול מישרה עצמאית זו (של היועץ המשפטי) או קיצוץ
בסמכויותיה, נדחתה לחלוטין על־ידי הממשלה אשר מינתה את עורך־הדין גדעון האוזנר
לתפקיד זה.
״בתוקף תפקידו ריכז וכיוון היועץ־המשפטי־לממשלה את הכנת החומר לעבודת החקיקה
הסדירה של הכנסת, והביא בפני הממשלה תעדת־השרים־לענייני־חקיקה הצעות־חוק רבות.
״סמכויות רבות וחשובות הפקיד המחוקק בידיו של היועץ־המשפטי־לממשלה, ואלו
פזורות בחוקים שונים.
״היועץ המשפטי עומד בראש התביעה הכללית.
״היועץ המשפטי הוסמך לבקש הסרת חסינותו של חבר־כנסת לגבי אשמה פלילית
מסויימת, בין אם עבר אותה בזמן היותו חבר־כנסת או לפני שהיה לחבר־כנסת, וכן
הוא רשאי להעמיד לדין פלילי כל שופט וכל דיין.
״ישנן עבירות שאין להתחיל בבירורן בבית־משפט בטרם ניתנה לכך הסכמת היועץ
(המשך בעמוד )14

• דבר שהמריץ את העתונאים להפיץ את ההלצה המרושעת כי ״האחנר דומה לבן
הרביעי שבהגדה: שאינו יודע לשאול״.

• עד אז היה העולם הזה היחיד שהעלה דרישה זו. השבועון חזר עליה במשך שנים
רבות, מאז נתגלו לראשונה מגמותיו של חיים כהן בכהונה זו.

במדינה
(המשך מעמוד )4
מאליה :״כן!״ כי רוצחים אלה הרגו, מאז
חתימת הסכם אוויאן, אלפי גברים, נשים
וילדים מוסלמים חפים מכל פשע, ללא
אבחנה וללא מטרה.
ואז שאל עתונאי שאלה מעניינת :״האם
יועמדו למשפט גם יהודים?״ לאותו עתונא•
היתר״ מן הסתם, מטרה בשאלה זו. המנגנון
הציוני, המבקש להמריץ את יהודי
אלג׳יריה להגר בהמוניהם (מתון תקוזה שיעלו
לישראל) ,מעוניין בידיעות מבהילות.
עוד יותר מעוניין בהן מנגנון־השנור היהודי
בארצות־הברית, הזקוק בכל שנה לסנסציית
מרעישות.
הארגון הצכאי. שאנדרליי הוא אדם
כן. לכן ענה את התשובה הנכונה: יועמדו
למשפט כל רוצחי האו־אה־אס, ובכללם אותם
שהם ממוצא יהודי.
הוא לא הסתפק בכך. לפני חצי שנה, בשיחה
עם עורך העולם הזה, העלה שאנדר־ליי
לראשונה את בעיית הארגון הצבאי היהודי
באוראן שהוקם, לדבריו, על־ידי
שליחים מישראל. ארגון זה הפך חלק בלתי־נפרד
של האו־אה־אס, והוא שהפך את אוראן
לאחד ממוקדי הרציחות החמורים ביותר
בארץ כולה (העולם הזה .)1269
באותה שיחה, וגם בשיחות עם נציגי
הקונגרס היהודי העולמי, הודיע שאנדרליי
כי הפל״ן מוכן להניח כי הצטרפות הארגון
היהודי לאו־אה־אם באה במקרה, אחרי
שכמה ממפקדיו עלו לישראל והפיקוח עליי
נשמט מידי הציונים. היה זה הסבר שאים־
שר למוסדות היה־ דיים נסיגה בכבוד.
ואמנם, דר׳ גולדמן הבין את הרמז, החל
מפעיל לחץ רב על ממשלת ישראל בעניין
זה. אולם ההתערבות לא הועילה: הארג ן
הצבאי היהודי נשאר נושא־כליה של המחתרת
הפאשיסטית הרצחנית.
השבוע הסיק שאנדרליי את המסקנות.
בראיון הניו־יורקי גילה, בפעם הראשונה,
כי ארגון צבאי יהודי משתף פעולה עם
האו־אה־אם, ורמז שהאחראים לו יועמדו
בבוא היום לדין.
אייבמנים רבים. עד כאן אין הידיעה
כוזבת. אך בהמשך חל שיבוש מאלף,
וכנראה זדוני.
כאשר נשאל שאנדרליי כמה מרוצחי ה־או־אה־אס
יועמדו, לדעתו, לדין, אמר כי
קשה להעריך זאת מראש. תוך כדי ניחושים
שאל המראיין אם מספר של 600 מתקבל
על הדעת. הביע שאנדרליי את דעתו: זה
מספר קטן, אם לוקחים בחשבון כי הצרפתים
הוציאו להורג 50 אלף מבני עמם ששיתפו
פעולה עם הנאצים.
כל הקטע הזה של הראיון לא נגע כלל
ליהודים — דובר בו על כל אנשי האו־אה־אם,
בני כל הלאומים והעדות. אך על־ידי
עריכה זריזה הצליחו כמה עתונים בישראל,
ובראשם קול ישראל, להעביר את הרושם
כי המדובר בלמעלה מ־ 600 יהודים. משמע:
יהודי אלג׳יריה עומדים בפני מירחץ־דמים,
ומוטב להם להסתלק בעוד מועד.
כל זה קרה ׳באותו שבוע בו הפיץ הפל״
,באלג׳יריה כרוזים מיוחדים אל ה־אדכלוסיה
היהודית, קרא להם לנטוש את
האו־אה־אס (״הכולל בשורותיו אייכמניש
רבים!״) ולהטות שכם בבניין אלג׳יריה
החופשית.

בי ת־ התה
שלירח או גו ס ט
תעלומה מוזרה העסיקה השבוע את חובבי
ההומור הפוליטי בישראל: מתי קיים
דר׳ נחום גולדמן מגע עם הפל״ן?
מגע זה מרגיז את משרד־החוץ, בין השאר׳
מפני שהוא נוגד את המגמה הרשמית
— לשכנע את יהודי אלג׳יריה ש־צפוייה
להם שואה, וכי מוטב להם להסתלק
מייד (ראה לעיל) .דר׳ גולדמן עמל
על זכותו לקיים מגע זה, מכיוון שהנושא
הוא עניין יהודי מקומי, שאינו נוגע לישראל•
אך תוך כדי כך נקט כמה טכסיסים
מוזרים ביותר.
הודיע גולדמן: הוא פתח בפעם הראשונה
במגע זה בינואר , 1962 וזה רק אחרי שהשר
הצרפתי לענייני אלג׳יריה, ז׳וקס,
יעץ לו לעשות זאת. משמע שגולדמן פעל,
למעשה, על פי הנחייה צרפתית.
אחרי כמה ימים נתפרסם כי המתווך
היה מרדכי אורן, אסיר פראג לשעבר, שלא
פעל כנציג מפ״ם (שלא עשתה שום פעולה
למען אלג׳יריה החופשית) ,אלא בשם הקונגרס
העולמי. אורן הכין, לדבריו, את
פגישת גולדמן עם הפל״ן.
העולם הזה 1292

כל הזכויות שמורות

טישטוש כמקום הגנה. כל זה היה
טוב ויפה, לולא פירסם העולם הזה () 1285
את הדו״ח הרשמי של נציג הפל״ן על פגישתו
הראשונה עם גולדמן. דו״ח זה קובע
כי הפגישה התקיימה בשווייץ, באוגוסט
.1961
גם זה נוגע רק לגולדמן אישית, לא לקונגרס
היהודי העולמי. כי הקונגרס קיים
מגע עם הפל״ן במשך שנים ארוכות. נציג
הפל״ן השתתף כמה פעמים בקונגרסים
הים־תיכוניים בפירנצה, שמזכירם הוא נציג
הקונגרס היהודי, ושהקונגרס היהודי מממן
אותם. ב־ 1958 עזב חלק מן המשלחת הצרפתית
את הקונגרס בגלל השתתפות אנשי
הפל״ן.
לא היה כל פסול במגעים אלה. להיפך,
הם יכלו לשאת פרי חשוב, אילו רצתה בכך
ממשלת ישראל. מוזר רק שדר׳ גולדמן
מנסה להעלים ולטשטשם, תחת להגן בקומה
זקופה על מעשיו.

תצפית

• פליטים מתים עשויים למלא תפקיד בהתמקחות על
גורל פליטי ערם. ממשלת ישראל תנקוט בקו מחוכם חדש, המזכיר את
הנשמות המתות של גוגול. מאחר שהמומחים הישראליים סבורים כי מספר
הפליטים מנופח, בגלל אי־הודעה על פטירות, עשוייה ממשלת ישראל להודיע
לג׳וזף ג׳ונסון שהיא מוכנה לקלוט את כ? הפליטים שמעל למספר מסויים —
מתון הנחה שהמדובר בפליטים שמתו מזמן.

• ממשלת ישראל מתכוננת למערכה קשה גם על הרכוש
הערכי הנטוש, במושב הקרום של עצרת האו״ם, כעוד שלושה
חו ד שי ם. לקראת האפשרות שהערבים יצליחו להעביר החלמה על מינוי
אפוטרופוס זר על רכוש זה, נתן משרד החוץ הוראה להכין בדחיפות רשימה
של רכוש הקהילות היהודיות שניטש בארצות יערב, כדי להגיש תביעה נגרית
משלה, למינוי אפוטרופוס בינלאומי.
• פרשת ג׳ו גולן תקבל ממדים בינלאומיים, עם כניסת אישים
בינלאומיים ממדרגה ראשונה למערכה. ג׳ורג׳ ו לה־פירה, ראש עירית פירנצה
לשעבר ואחד מחשובי האישים באיטליה, דואה בפרשה עלבון אישי, עשוי
להפעיל לחץ רב על שגרירות ישראל. כמוהו יעשו אישים אחרים הקשורים
בקונגרס האפריקאי שיוזם גולן — ביניהם נשיא סנגאל ואולי נם פיאר מנרס־פראנס.
העניין ׳עלול להביא נזק עצום למשרד־יהחוץ, ביחוד ברחבי אפריקה.

ר כי לו ח מ חו סנ ת

• תוכנית כלכלית העשויה להתבצע: הוצאת רכבת ישראל
ממשרד התחבורה והפיכתה לרשות עצמאית. על־ידי כך יחדל תקציב הממשלה
לכסות את גרעונותיה והיא תצטרך לכסותם כמו כל עסק מסחרי פרטי.

״משפחת ויניק היתד, משפחה הרוסה מבחינה
מוסרית שמקצועה — סחטנות!״ ״ה־

זזג הביגץ גריגד גזשב״ב
חטוף (ישראל דיניק) ומשפחתו ידועים היטב
למשטרה!״
שני משפטים אלה, שהשמיע יח״כ אגודת
ישראל שלמה לורנץ בהזדמנויות שונות,
היו עלולות לשמש למשפחה עילה לתביעה
על הוצאת דיבה, אלמלא נאמרו על־ידי
הח״ב מעל במת הכנסת. השבוע ניסה ישראל
ויניק, הנער שבחטיפתו מואשם הרב
מנדלסון, לברר את האשמותיו של לורנץ
בבית־המשפט.
הוא פנה אליו במכתב פומבי:
״אני החתום מטה, הוגדרתי על־ידך בכנסת
כלקוח המשטרה אני ומשפחתי( .אני
מניח שהנך מתכוון לאמי, מאחר ואבי נפטר
כשהייתי תינוק) .המשטרה מכחישה את
דבריך.
״אתה פרסמת את דבריך בהודעה על
עמוד שלם בשני עתונים יומיים, דבר שעלה
לך ולמפלגתך אלפי לירות. באם לך האומץ
לשאת באחריות דבריך מבלי להסתתר
מאחורי חסינותו, הנך מתבקש לחזור
על אותם הדברים שאמרת בכנסת אודותי
ואודות אמי, במכתב אל מערכת העתון
בו התפרסמה הודעתי זו מבלי שתוסיף
שאלה דבריך בכנסת. בזה אתה תוכיח
שאינך מפחד להיות הנתבע לדין על הוצאת
דיבה.
״היש צורך להוסיף לך הפסוק מ״ויקרא״
״אל תלך רכיל בעמך״? או שמא הנך
חושב שאתה משוחרר מכיבודה של מצווה

״אני טוען שאתה השמצת אותי. וותר
על חסינותך וקבל עליך דין בתי־המשפט
של המדינה, אשר בבית המחוקקים שלה
אתה יושב.״
ישראל ויניק, תל־אביב

• השוטרים עשויים לקבל העלאת שכר. לאחר גל ההתפטרויות,
המרוקן מזה שלוש שנים את שורות המשטרה, מתגבשת הצעה להעניק לשוטרים
תנאי עבודה ושכר טובים יותר. מלבד תוספת משכורת, יזכו לתשלום עבור
שעות נוספות, פנסיה והטבות שונות.

• המיליונר האנגלי אייזיק וולפסון יעסוק גם בחיפושי
נפט כארץ. אחרי שבמשך חודשים ניהלה חברת לפידות לחיפושי־נפט
משא-ומתן עם חברת השיווק דלק, היא עומדת לחתום על הסכם עם חברת
השיווק פז, השייכת לוולפסון.

• הכנסת עומדת להוציא עוד עז מין החדר. הצעת חוק
הבטיחות, שנועדה להעניק לשרי הפנים והמשטרה סמכויות דיקטטוריות לאסור
אסיפות פומביות בארץ, באיצטלה של דאגה לבטחון המשתתפים, תצומצם
כנראה באופן דרסטי. הסמכות תוגבל לאסיפות תחת כיפת השמיים בלבד,
מתוך הנחה שבטיחות האולמות הסגורים מוסדרת ממילא על־ידי חוקים קיימים.

• תעלה הדרישה להסדיר באופן חוקי את בעיית עידכון
פנקסי הבוחרים לרשויות המקומיות והחזקתם. מאחר שבאשדוד
ובירוחס הצליחו ועדי הבחירות המקומיות לחבל בהכנת הפנקס ולמנוע בדרך
זו את קיומן של בחירות מקומיות במועדן, תועלה בעייה זו בכנסת.

• החזית הפועלת להחזרת יוסל׳ה עשויה לקבל בימים
ה ק רו בי םעתודה נו ספת. בעקבות הוועד להחזרת יוסל׳ה ניסו בעבר
לקום וועדים דומים מקרב תלמידי בתי־תספר התיכוניים, אולם דעכו מחוסר
כוח מארגן. השבוע הוקם וועד תלמידי תיכוניים מתל־אביב וסביבתה, אירגן
פעולת ׳הסברה והתנדבות נרחבת בין תלמידי השביעיות והשמיניות. פעולותיו —
בין השאר: ערב־מודאה למען החזרת יוסל׳ה, שייערך ביום השישי הקרוב
באולם קולנוע מקסים בתל־אביב — עשויות להוסיף מימד־כוח רציני לחזית
המתגבשת נגד חטיפות הילדים.

• בקרוב תוכל להדליק גפרורים שייוצרו מעץ מקומי. חברת

נור ׳עורכת נסיונות לייצר את הגפרורים מעצי צפצפה שגודלו בארץ. כן יחולו
שינויים בצורתה המקובלת של הקופסה. כתוצאה מכך עשוי מחיר הגפרורים
לרדת.

במדינה

הטחיסט -ריקוד המאפיין

את תקופת החלל
אין כיום מועדון תרבותי, ואף האקסקלוסיבי
ביותר, מארצות־הברית, אנגליה ועד קצווי
אוסטרליה, שלא קיים שם חוג של רוקדי ה־טויסט.

בארצנו נראו לאחרונה ד,נצנים הראשונים,
ונראה שהטויסט הולך וכובש את הנוער שלנו,
ואף את המבוגרים.
כנציגים מובהקים של רקוד המחצית השניה
של המאה, הגיעה אלינו ישר מן ה״כח־רת״
להקת פיט־צ׳פטר־כומפו, להופעות ראווה
בארצנו. עד מהרה נתברר שהקהל הישראלי
״גילה״ את הטויסט כשהוא הי ומחיה על ה־הבמה
(איזה הבדל עצום מהאזנת טויסט מתקליט!)
,והחל מקבל את פני הלהקה בהתלהבית
גדולה — עדות להצלחת אורחינו המתלהבים
והמלהיבים.
כאשר הוזמנו פיט־צ׳סטר־כומבו לישראל,
הוזהרו — הקהל הישראלי אדיש למקצבים
סוערים, אך ה״טויסטרים״ הצעירים לא נבהלו.
״מי ששומע את צלילינו — בעל כרחו יתלהב.״
נראה כי להבטחתם יש יסוד.
כל האולמות בתל־אביב, מסרבים להשכיר
מקומם ללהקה מחשש שבירת הכסאות, וחובבי
הטויסט המושבעים שלנו נאלצים לכתת
רגליהם להופעות מחוץ לעיר( .בבית ציוני
אמריקה בתל־אביב נמכרו כל הכרטיסים !האמרגנים
נאלצו להחזיר את הכסף).
למשל, הערב , 12.6 ,מופיעה הלהקה בקולנוע
״רון״ ברשל״צ (שכון המזרח) ובלילה במועדון
״מקסים״ ביפו. מחר , 13.6 ,בקולנוע ״אסתר׳׳
באשקלון, יום ה׳ ,14.6 ,בקולנוע ״סביון״ בבתים,
ובלילה שוב במועדון ״מקסים״ ביפי.
ביום ו׳ בערב , 15.6 ,בקולנוע ״אילון״ ברמלה,
ובלילה קופצים הטויסטרים לחיפה להופעה
חגיגית לפתיחת ריביירת חוף־הכרמל בחיפה.
למחרת, במוצ״ש 17.6 ,בלילה, ב״מקסים פו.
כל ההופעות הרגילות בשעה 8.30 בערב.

יחסים מרחבים
א ר צנו הקט 1טו 1ת
מהי הבדיחה האחרונה המתהלכת עתי.
בכל רחבי המרחב על יחסי ישראל־ערב?
סיפר השבוע דון פרץ, כתב אמריקאי
שהתמחה בבעיית הפליטים, המבקר עתה
בארץ אחרי סיור בארצות המרחב ושמע
שם את ההלצה:
״ילדה ישראלית שואלת את אמה: מה
רוצים הערבים מאתנו? יש להם המון
מדינות — מצריים, ירדן, סוריה, לבנון,
עיראק, סעודיה, תימן, לוב, תוניס, ומא־רוקו.
ולנו יש רק ישראל הקטנטונת
וארצות־הברית.״

תעופה
על כנ פי! די ס

מסעדה
בתוךתח 1ת 1 3
מול ה סי ט ה ליריד המזרח, נפתח לרשות הקהל

הנהלת אל־על עומדת בפני בעייה חמורה:
אין לה מספיק קברניטים. רבים מבין טייסיה
סבורים, כי ניתן לפתור את הבעייה
על־ידי מתן אפשרות למספר קצינים־ראשו־נים
לגשת למיבחני קברניטים. אך המנהלים
סבורים אחרת: רק גיוס קברניטים זרים
יציל את החברה, יאפשר לה להפעיל במלואו
את לוח־הזמנים של הקיץ.
אין זו הפעם הראשונה שאל־על החליטה
שהיא זקוקה למושיעים היקרים מחו״ל.
בפעם האחרונה היה זה לפני כשנתיים.
מפקח הטיסה של החברה שכר ארבעה
קברניטים זרים, שיטלו בידיהם את הפיקוד
על מטוסי הבריטניה. לשם כך היה
צורך להעבירם קורם התמחות במטוס זה.
כתום הקורם, שעלה לחברה רבבות ל״י,
נפסלו שניים מן הקברניטים הזרים כבלתי־מתאימים.
שלישי התחרט על כל העסק
וחזר לארצו. הרביעי הופקד על מטוס.
באחת הטיסות, בפיקוחו של הטייס הראשי
של אל־על, הקברניט צבי טוהר, היה הקברניט
הזר צריך לנחות בציריך שבשווייץ.
פעמיים ניסה לבצע את הנחיתה ונכשל.
טוהר התרתח .״אתה מפוטר!״ צעק עליו
בו במקום ונטל לידיו את ההגה.
הפעם מתכוננת אל־על להביא ארבעה
קברניטים של חברת בואינג, המכירים
היטב את המטוס החדש. אלא שהטייסים
הישראליים חוששים, כי גם אלה לא יפתרו
את הבעייה. שהרי קברניטים אלה הם
טייסי־ניסוי מעולים, אך הידיעות המיבצ־עיות
הדרושות לקברניט קוד חסרות להם.
שוב יהיה צורך בהדרכה של כמה חודשים,
עד שיוכשרו לתפקידם.
עד או יחלוף הקיץ, מבלי שהקברניטים
מחו״ל יעזרו באופן ממשי בביצוע לוח־הזמנים
העמוס של העונה הבוערת.

דימונה
כסאות מו סי ק לי׳

קפה ו מסעדה

ל\ופז

מגיש:

• אוכל מו בחר־ ע ״יסבח ממדרגה רא שונה • גלידה מכל המינים
• עוגות עבודה עצמית
• אוכל מזרחי צלוי על א ש
• מחירים נו חי ם־ ש רו ת אדיב
• משק או ת חריפים, ח מי ם וקרי ם
מרפסת ענקית אורירית

מגרש חניה נרחב חנם

דכלאדוחה שפריץ (יין וסודה) חנם
פרסום או־ק׳

איך לעשות עסקים וקריירה פוליטית ולהצליח
בשניהם? בשאלה קשה זו התלבטו
השבוע שני עסקנים בכירים בעיירת הפיתוח
דימונה: שמעון גנם ומשה פרנקל. בעיירת
פיתוח אחד הפתרונות הקלים לשאלה כזו
הוא: הצטרף למפא״י. אך דרך זו היתה כבר
חסומה בפני שני חברי המועצה המקומית
בעיר האטום הישראלית, גנם היה נציג מפלגת
אחה״ע במועצה, ופרנקל נציג חירות.
בדימונה, קצב ההתפתחות הוא מן המהירים
ביותר בארץ. סייעה להתפתחותה, בין
השאר, הנהלת מפעל ים המלח כשהחליטה
לחסל את מחנה העבודה שלה ולהעביר את
תושביו לדימונה.
בין הבאים היה גם מנהל עבודה צעיר,
( ,)39 יליד מרוקו, ארמן לרדו. הוא היה
חבר המפלגה הנכונה, מוכשר, חלק־לשון
ונעים־הליכות.
נימוקים אלה הכריעו לפני שנתיים, כאשר
דנו אנשי מפא״י את מי להעמיד בראש
רשימתם לבחירות הראשונות בדימונה.
רשימתו של לרדו זכתה אמנם במספר
הקולות הגדול ביותר, אך מתוך אחד־עשר
חברי המועצה קיבלה מפא״י ארבעה בלבד.
זה לא הרתיע את לרדו. מועמד אחד לקואליציה
היה נציג מפ״ם במקום, שהסכים
מיד להקים קואליציה פועלית. לגבי האדם
הנוסף שיכריע בשאלת השלטון במועצה,
נציג אחדות העבודה, היתד, קיימת שאלת
המחיר בלבד.
אנשי סניף אחדות־העבודה בבאר־שבע
התנגדו בכל תוקף שנציגם, שמעון גנם,
יצטרף לקואליציה עם לרדו. גנם מצא כתמן
פשוט: פרישה מאחדות־העבודה והקמת
הטולס הזה 1292

סיעה עצמאית. הוא מונה ליו״ר ועדת הסעד
המקומית.
אך לא איש כלרדו, שהיה בארץ מאז מלחמת
העצמאות והבקי בכל תהפוכות הפוליטיקה,
יסמוך על קולו של איש כגנם.
בסמוך לפרישת גנם ממפלגתו, פרש גס
נציג חירות במועצה המקומית, משה פרנקל,
הקים גם הוא סיעה עצמאית. פרישה זו לא
היתה תמוהה, אלמלא פרט מעניין: פרנקל
הוא גיסו של לרדו. הוא מונה יו״ר ועדת
המכרזים.
שני חברי הקואליציה לא הזניחו שום
הזדמנות בשטח אחר של הפעילות החברתית:
עולם העסקים. שמעון גנם, יושב־ראש
ועדת הסעד, הקים שותפות מסחרית עס
גיס אחר של ראש המועצה המקומית,
קנה במרכז המסחרי של העיר חנות, אשר
היתד, מיועדת למקרה סעד ונמכרה לו במחיר
זול מהרגיל. נוסף לכך קיבל ליד־ו,
יחד עם שותפו, שהוא גם פקיד במחלקת
הסעד, את מסעדת הפועלים בבית חרושת
כיתן המקומי.
למרבה הפלא, מיד לאחר שהשניים קיבלי
לידם את המסעדה, החלו שתיים מנשות

• א* שערך גיעיד,

• אס אהה הושעו סקרוזח

ת11ןסאתה הז 7ה1ו״ ״ 1ת ״דיך
נסה את ״אליקסיר על חשבוני
מבצע ״אליקסיר״ החל מ־ 10.6.62 ועד 22.6.62
״מבצע אליקסיר״ בא כדי לאפשר לך ולרבים במור לנסות עד כטה
השימוש ב״אליקסיר״ מתאים לך במאמץ לפעול נגד נשירת שיער
ראשך ונגד התפשטות הקרחת.
ההצלחה הנרחבת של ״אליקסיר״ לשיער הוכיחה כי — כמעט כל אדם
שידע להתגבר על היסוסיו והתחיל להשתמש ב״אליקסיר״ נוכח ביעילות
החומר, המשיך להשתמש בו ועזר לשיער ראשו.
כיום ב־ ,1962 ביטלו כבר הנסיון והתקדמות המדע הרבה דיעות קדומות.
הוכח כי האדם בימינו יכול להתגבר על קשיים וליקויים שונים ורבים אשר
דורות רבים נחשבו לגזירת הגורל.

ראש עיריה לרדד
הגילגו ל

ה ש לי שי

המנהלים הבכירים של בית־החרושת לעיוד
במחלקת הסעד העירונית.
חד וחלק. השותף הקואליציוני והגיס
השני של לרדו, פורש חירות משה פרנקל,
פעל רבות בתוקף תפקידו כיושב־ראש
ועדח־המכרזים. הזוכה במכרז העירייה לעבודת
חשמל בבית־הספר המקומי היה:
משה פרנקל.
באחת מישיבות המועצה המקומית, טען
מנהל בית־הספר שפרנקל קיבל את התשלום
עוד בטרם הסתיימה העבודה. נימק
ראש המועצה המקומית, לרדו :״הוא י א
גמר בסך־הכל שתי מנורות!״
לטענה שנייה, שפרנקל לא קיים את
תנאי המכרז, קיבל סכום גבוה יותר מזה
שנקב המהנדס שהכין את התוכנית, ענה
לרדו :״הוא תיקן את התוכניות של המהנדס
והכניס חוסים טובים יותר, יכן
הגיע לו יותר כסף!״
אותה הגברת. אך הקומץ לא השביע
את העסקנים הקואליציוניים. הם תבעו עוד
ועוד ולרדו לא יכול היה לתת. אז יא
הגילגול השלישי של השנים. גנם הסתבהך
ראשון, הודח ביוזמת מפא״י מכל תפקידיו.
שותפו המסחרי, פקיד מחלקת הסעד העירונית
וגיס ראש המועצה, לא הודח.
גם הגיס השני של לרדו, משה פרנקל,
לא הודח מתפקידיו, כי לא נמצא בו כל
פגם. אך השניים חיפשו השבוע גב פוליטי
חדש לטפס עליו. בישיבת מועצה הודיעו
שהם חדלים מלהיות סיעות עצמאיות ,־,ופרים
לנציגי המפלגה הליברלית במועצה המקומית
דימונה.
אנשי מרכז המפלגה הליברלית עדיין לא
;אישרו גילגול חדש זה.
העולם הזח 1292

מבצע ״אליקסיר״ מתחיל ב* 10.6.1962 ומסתיים ב־ .22.6.1962 כל
הקונה בקבוק ״אליקסיר״ בימי המבצע זכאי להשתמש בו לתקופת
נפיץ ואס משום מה יחליט להפסיק את השימוש יוכל להחזיר את
הבקבוק עם הדפדפת המצורפת אליו ויקבל את כספו בחזרה.
ההחזרה היא אך ורק לאותו מוכר שממנו נקנה הבקבוק.
לטובתך, דרוש את הדפדפת ודע לנזר! תוכל לצפות נו״אליקסיר׳׳.

באיחולי הצלחה
שלך בברכה
ד״ר א. רובין ביאוקוסמטיקאי
בקש ״אליקסיר״ בבית מרקחת או בפרפונוריה

מי לא מכיר את האחים נימרוד,
מרחוב דיזנגוף 185 ואת מפעלם.
המפעל הוקם לפני שלשה דורות ע״י
נימרוד הסבא, והנכדים ממשיכים
במסורת.
נסיון רב רכשו לעצמם האחים
נימרוד בשטח ייצור הסנדלים, ונסיון
זה לא נשאר חבוי ביניהם. הם מעני קים
את הטוב, היפה והאלגנטי לכל
אדם הקונה זוג סנדלים בבית־מסחרם.
שמנו לב לזוג סנדלים אשר בע ליהם
קוראים לו ״ספוטניק״ ומתב רר,
שהעקב העשוי חומר קל במיוחד,
מחובר אל הסוליה פנימה וחודר דרך
הסוליה השניה החוצה — ועל כך
גאוותם של האחים נימרוד. הסנדל
״ספוטניק״ מיוצר במיוחד לנשים
אלה אשר רוצות לטייל על עקב.

וכאן הושגו שחי המטרות גם יחד,
ואלגנטי הגברת נועלת סנדל אוורירי ואלגנטי
— על עקב.
וקל להכיר באשה הנועלת את סנדלי
״נימרוד״ .הסנדלים כאילו משלי מים
את הרגל, מוסיפים חן, יופי
וגנדרנות מסויימת.
השרות מהיר ואדיב. יש כאן הרגשה
טובה. מטפלים בך וניכר, שהאחים
נימרוד ועובדיהם רוצים להיטיב
עמך, רוצים לתת לך את ההולם או תך
ביותר, את היפה ביותר ואת
האלגנטי ביותר. כאן הינך בטוחה
שתמורת הלירות הספורות ששילמת,
קבלת תמורה מלאה. ואין זה פלא
שאנשים רבים באים גם מחוץ לעיר
לקנות את סנדלי נימרוד, הידועים זה
שנים בטיבם ובאופיים. האימרה
הנשמעת בפי כל עובדי המקום :
״סנדלי נימרוד — מיזוג אויר לרג ליך״
,היא נכונה ומוצדקת.

עונת הרחצה הגיע ה...
ולפני לכתך לשפת הים או
לבריכה, אל נא תשכחי להשתמש
בדיסקרטן, המשחה הנהדרת
לסילוק שערות מיותרות.
דיסקרטן, תוצרת קליאו, הוא
יסודי יותר, נעים יותר, ריחני
יותר.

המנוי - קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

ה 6י ו ^ י /0

פלתורס

רב גדול נטוש ברגע זה במדינה. כותבים עליו ב־עתונים
— אך רק מתי מעט יודעים על קיומו. כי
*הידיעות הקצרות המתפרסמות אומרות רק, שגורמים
ציבוריים דורשים מהממשלה שתקים מועצה עצמאית לנמל
חיפה. תביעה מנגנונית של מה־בכך? סיכסוך בירוקראטי
מאוס?
רחוק מאוד מזה. מאחורי השורות הסתמיות מסתתר
מאבק על השלטון בחיפה. בהעלותו את הדרישה הבירוק־ראטית
הקטנה, נלחם מישטר חופי הכרך בחיפה על חייו.
כי נמל חיפה הוא מעוזם של מפא״י ושל אבא חושי. שם
מרוכז כוח אדיר של סדרנים ואנשי־אגרוף, של ג׳ובניקים
קנויים ושל קרנות סודיות למימון מיבצעי בחירות או
הפחדה. שם לב לבה של חושיסטאן.
היריב המאיים על הקונסטלאציה הבלתי־קדושה הוא מצב־א
בעל־וזתק: רב־אלוף חיים לסקוב. צבאו: רשות הנמלים
בישראל.

הבומים גשמו לרווחה

ף* עוות הנמלים אינה המצאה ישראלית. היא קיימת
בארצות רבות, ותפקידה לנהל כעסק מסחרי שירות
בעל חשיבות לאומית. עד לפני שנה היו נמלי ישראל
שייכים למשרד התחבורה. מינהלה טכנית פיקחה על ד,תיפ־עול,
תקציב המדינה נשא באחריות להוצאות. אחד הראשונים
שהעלו את הרעיון למסור את ניהול הנמלים לידי
רשות ממלכתית, שלא תינוק מתקציב המדינה אלא תנהל
את הנמלים כעסק מסחרי עצמאי, היה שר התחבורה יצחק
בן־אהרון.
אך בן־אהרון היה איש אחדות־העבודה. הבוסים של חיפה
התריעו, כי כל התוכנית לא באה אלא כדי להשליט איש
אחדות־העבודה על הנמלים, ולהשמיט מידי מפא״י את אחד
ממקורות הכוח החשובים שלה, הוא נמל חיפה. על בן
הוכנס סעיף בחוק המוצע, שקבע כי הממשלה תהיה
רשאית, לאחר התייעצות עם רשות הנמלים, להקים גם
מועצת־נמל מקומית, לכל אחד מנמליה.
בראש הרשות הועמד רב־אלוף לסקוב, שזה עתה עזב את
לישכת הרמט״ל. כסגנו התמנה ראש אגף הספנות במשרד
התחבורה, שאול בר־זאב. בר־זאב — ועמו גם השר בך
אהרון — האמינו כי לסקוב ישמש רק שלט חיצוני לפירמה
החדשה, וכי בר־זאב הוא שינהל למעשה את העניינים.
הם טעו. לא רק שלסקוב התכוון ברצינות לנהל את
הרשות, אלא שתוך תקופה קצרה נאלץ בר־זאב להתפטר
ולחזור למשרד התחבורה. השניים פשוט לא יכלו לעבוד
יחד. כי בר־זאב גדל במנגנון העסקנים המפלגתיים, היה
רגיל לנהל עניינים על־ידי פתקים והבטחות שאינן הבטחות,
ואילו לסקוב הוא איש המינהל היבש והמתוכנן. משהסתלק
הקומיסאר־המיועד של אחדות־העבודה, נשמו הבוסים של
חיפה לרווחה. הופרו פחדם מפני התערבות של מפלגה
יריבה.

דבר זה מחייב, בין השאר, כי לפני שיוצא סכום כלשהו
על פיתוח, חייבת רשות הנמלים להחליט היכן כדאי יותר
להשקיע את הסכום הזה. ולא חשוב אם הכסף בא דוזקא
מהכנסותיו של נמל אחר.
ביצוע יעיל של הנחיות אלה חייב את רשות הנמלים
להכיר מקרוב את נמליה. אנשי הרשות החלו מבקרים תכופות
בחיפה, ללמוד אית שיטות העבודה, להציע תיקונים
ונוהלים חדשים. הם החלו להיכנס יותר ויותר לעובי
הקורה. ואז נדלק אור ירוק במשרד הבוסים .״האיש הזד״״
אמרו ,״רוצה לדעת יותר מדי. צריך לסלק אותו.״

בעיות 7א נעי מות

ך * יתה להם סיבה טובה לומר זאת. כי במשך החוד!
! שים המעטים שבהם פעלה הרשות החדשה בשטח,
צפו ועלו כמה בעיות לא נעימות.
בעיית ביתן הנוסעים: כל נוסע הרוצה לעזוב
את ישראל או להגיע אליה בים, עובר דרך נמל חיפה.
בשנה האחרונה הסתכמה תנועה זו ב־ 140 אלף נוסעים.
לרשותם עומד מחסן גדול של פח, חסר כל נוחיות או

9בעיית מחלקת המיכון והסטטיסטיקה:
מחלקה זו מעבדת את כל הנתונים הסטטיסטיים על הסחורות
העוברות דרך נמל היפה, על כוח־האדם, התיפעול,
הכספים. היא מצויירת במכונות אי.בי.אס. חדישות ומעסיקה
15 פקידים. מאחר שחומר סטטיסטי הוא חשוב מאוד לניהול
עסק כלכלי, היתר, גם רשות הנמלים זקוקה למחלקה כזו.
היא ערכה בדיקה ומצאה כי המחלקה החיפאית אינה
מנוצלת במלוא־תפוקתה. היא החליטה, איפוא, שהמחלקה
תבצע גם את עבודות השרות, וגם עבודות הנמלים הקטנים
יותר, המבוצעות בעבודת־ידיים, בצורה פרימיטיבית ויקרה.
מנהל נמל חיפה התנגד לכך, מתוך חשש ליצור תקדים של
הוצאת מחלקה מסמכותו והעברתה למרות הרשות המרכזית.
הוא נכנע רק לאחר שהרשות עמדה על כך בתוקף. העבודות
מבוצעות עתה על־ידי המחלקה, ללא תוספת עובדים או
ציוד.
$בעייתמישמרהנמל: מלבד המשטרה והמכס,
פועל בנמל חיפה גם מישמר מיוחד, המונה 150 איש.
זוהי מעמסה תקציבית רצינית, שהרשות היתה נפטרת ממי.ד,
ברצון. בייחוד, שאת תפקידי המישמר אפשר לחלק בנקל
בין השוטרים והמוכסים. גם המשטרה וגם המכס מוכנים
ליטול על עצמם תפקידים אלה, אולם חסר להם בוח־אדם
והם עובדים בתקן לא מלא. העברת אנשי המישמר לתקן
המשטרה והמכס — ולתקציבם — יהיה אחד הצעדים
הבאים שהרשות עשוייה לדרוש ממינהלת הנמל. אולם היא
בוודאי תיתקל בהתנגדות — כי פירוש הדבר: הוצאת צבא
פרטי של 150 איש מפיקוחם של הבוסים המחזיקים את
נמל חיפה בידיהם.

• הנמל השישי במדינה, תל־אביב, שייך לחברה עצמאית
— אוצר מפעלי ים — בה שותפות הממשלה ועירית
תל־אביב. בקרוב צריכה הממשלה להעביר את מניותיה לידי
רשות הנמלים, שתרכוש בצורח זו רוב בהנהלת האוצר.

מסיבה בכורה עם י>בא חושי

אור אדום גדלק

לא שהסכנה לא חלפה. להיפך: היא רק החלה
מתגבשת, ובצורה ששום מפלגה יריבה לא היתד,
מעזה לגבשה. חיים לסקוב, שמימיו לא עסק בפוליטיקה,
ואשר הקפיד להתרחק מכל הזדהות מפלגתית, לא קרא תגר
דווקא על האספקט המפלגתי של שלטון הבוסים בנמל
חיפה. מסקנות מקצועיות טהורות, אליהן הגיע בתוקף
תפקידו, הן שהפכו אותו לאוייב הבוטים של חופי הברד
— כמעט בעל כורחו.
ניהול רשות הנמלים הינו, בראש וראשונה, תפקיד
כלכלי טהור. לסקוב 43 שהשקיע את מיטב שנות חייו
כדי להשתלם בענייני צבא, ניגש לתפקידו הכלכלי באותה
יסודיות עצמה. במשך שלושה חודשים אחרי שקיבל את
המינוי, שקד על ספרי־לימוד ויצא לסיורים מקצועיים
בעולם. רק אז מינה את קומץ עוזריו הראשונים. אלה,
מצידם, למדו את משימתם היטב במשך מספר חודשים,
לפני ששכרו את האנשים הדרושים לביצוע העבודה. כיום,
בהיותו כבר בשלבי התארגנות אחרונים, מונה סגל
רשות הנמלים 40 עובדים בלבד, שנבחרו לפי מיכרזים
מתוך 400 מועמדים.
מטה זה חולש על ארבעה נמלים (חיפה, הקישון, יפו
ואילת) ומפקח על בניית נמל חמישי — נמל אשדוד•.
בנמלים אלה מועסקים אלפיים עובדים של רשות הנמלים
ועוד אלפיים פועלים של החברות הקבלניות, המבצעות
את עבודות הטעינה והפריקה בנמלים.
הקו־המנחה של לסקוב היה, שכל נמלי הארץ חייבים
להיות מנוהלים כיחידה אחת, כשנמל אחד משלים את
משנהו. אם יסתבר שהניהול הנפרד, שהיה נהוג מקודם,
יצר כפילויות וניפוח — יש לחסלם על־ידי ניהול מרכזי
מאוחד. על פי החוק, הונהג השנה תקציב אחיד לנמלים.
בצורה זו חייב נמל בעל עודף הכנסות לכסות את גרעונותיו
של נמל מפסיד.

מיליון ל״י.
חלק מההתייקרות נבע מקשיים טכניים. הסתבר, למשל,
כי בקרקעית הים מצויה כמות גדולה יותר של סלע־ם
מאשר ציפו לה מראש. אולם עיקר ההתייקרות נבע
מהחלטתו של המנהל להרחיב את מסגרת העבודה — מבלי
להתייעץ על כך עם הממונים עליו, ומבלי לקבל אישור
מראש. העיקר שהעבודה תבוצע — האוצר כבר ישלם.
היה זה בדיוק סוג הדברים שחיים לסקוב אינו אוהב.
עבודת ההרחבה נועדה להגדיל את יכולת־הקליטה של
הנמל בחצי מיליון טון לשנה. אילו הוחלט על השקעת
12 מיליון הל״י על־ידי גורם מרכזי, יתכן שהיה מסתבר,
כי אפשר להשיג אותה תוספת על־ידי השקעה קטנה יותר,
בנמל הקישון, למשל.
לבסוף הושגה פשרה, אחרי התערבות השגריר הצרפתי
ומשרד החוץ, והתוספת שולמה לדנקירקואז. ועדת חקירה
שהקים שר התחבורה קבעה, כי מינהלת נמל חיפה חרגה
ממסגרת סמכותה והורתה לבצע עבודות מבלי לקבל אישור
תקציבי לכך. היה ברור, כי להבא, כשעינה של רשות
הנמלים תהיה פקוחה, לא תוכל מינהלת נמל חיפה להרשות
לעצמה התנהגות כזו.

רסקוב

מסייר בנמל חיפה, בחברת שר התחבורה
יצחק בן־אהרון (במרכז) .מימין: מנהל הנמל,
עמוס לנזמן, שרכש את נסיונו עוד בנמל של ביירות.

שירותים נאותים. על כן, בפיקוחה של מינהלת הנמל,
עובדה תוכנית גראנדיוזית לביתן־נוסעים חדש. הביתן
המפואר, מצופה השיש, היה צריך לעלות שבעה מיליון

ברגע האחרון, ממש לפני שהוחל בביצוע התוכנית,
התערבה רשות הנמלים. בעזים עברו, כשאוצר המדינה
כיסה כל גדעון — או הירשה להעלות את התעריפים עבור
הטיפול בסחורות ובנוסעים — לא היה איכפת לאיש כמה
יעלה הביתן. אך בתנאים של ניהול עסקי, כל מיליון נעשה
חשוב. לכן רצתה הרשות לדעת, אם אי־אפשר להסתפק
במיבנה צנוע יותר, ויעיל לא פחות. לאחר בדיקה, הסתבי־כי
אפשר לחסוך שניים או שלושה מיליון.
יותר מזה: רשות הנמלים רצתה לבדוק מן היסוד, אם
אמנם מוצדקת הקמת ביתן זה בחיפה, בשלב זה. שמא
יכולים הנוסעים להמשיך להשתמש במיתקנים הקיימים,
והכסף יושקע בהרחבת האפשרות לטפל במשלוחי ההדר
בנמל הקישון, או בהקדמת שלבי־הבנייה של נמל אשדוד?
בייחוד שבתנאי המשק הלאומי, קיימת עדיפות לפיתוח
נמל אילת והקישון, על הקמת ביתן נוסעים. התוכנית
נידחתה, למורת רוחם של אנשי נמל חיפה.
בעיית הארכת הרצין? המרכזי: עוד לפני
מספר שנים נחתם חוזה בין משרד התחבורה ומינהלת
נמל חיפה, לבין החברה הקבלנית הצרפתית דנקירקואז.
הסכום שנקבע: ששה וחצי מיליון ל״י. העבודה נמשכה
והתארכה, כשהקבלן מקבל מדי פעם הוראות ממנהל
הרשות לשנות את תוכניות העבודה, להעמיק יותר את
קרקעית הים. שינויים אלה, בצירוף לעליות־שכר ולפיחות,
יגדילו, בסופו של דבר, את ההשקעה ברציף זה ל־12

** וכמות מעטות אלה נוגעות אמנם רק לעניינים
! פנימיים של ניהול הנמל. אולם אם הרשות החדשה
התערבה בהם, אפשר היה לצפות בבטחון כי יבוא יום בי
תתערב בעניינים החמורים יותר, עליהם שומרים הבוסים
הפוליטיים של חיפה כעל בבת עינם.
על כן הועלתה התביעה להפעיל את סעיף־הבטחון בחוק,
לדרוש שתוקם מועצה עצמאית לנמל חיפה. אמנם גם אז
יהיה הנמל נתון במסגרת הכללית של רשות הנמלים. אולם
מנהלו — שיהיה כפוף למועצה המקומית ולמועצה
הארצית — יוכל תמיד להתחמק מפיקוח הדוק מדי. הוא
יוכל תמיד לדחות ביצוע הוראה של הרשות המרכזית,
בטענה כי עליו להביאה תחילה לאישור המועצה המקומית.
מועצה זו תוכל להשהות עד בלי די את הטיפול בהוראת
שאיינה נראית לה. מועצה זו תוכל גם להגן על המנהל
מפני חקירות ובדיקות של הרשות.
לסקוב התנגד לדרישה זו .״רשות הנמלים קיימת פחות
משנה אחת,״ הסביר ,״היא עדיין בשלב של לימוד ומחקרים.
הוספת גוף מינהלי כדרג־ביניים בין הרשות לבין נמל
כלשהו, רק תסרבל את פעולתנו.״
הסביר לעומתו ראש עיריית חיפה, אבא חושי, במסיבת־עתונאים
סגורה, שזומנה במשרדו לפני שבוע, ושתוכנה
לא נועד לפירסום :״אני רואה חזות קשה מאוד לחיפה,
לאחר שיקום נמל אשדוד.״ הנמל הדרומי ימשוך אליו
חלק גדול מן הפעילות הכלכלית, שממנה חיה העיר חיפה,
טען. הקמת מועצה נפרדת לנמל חיפה תדרבן אותו לשיפורים
ולייעול.
״מה מנע שיפורים וייעול עד עכשיו בנמל חיפה?״ שאל
עתונאי.
״אני מתפלא על חוסר־הלויאליות של עתונאי מחיפה,
המסוגל לשאול שאלה כזאת,״ השיב חושי.
הצעתו המעשית: שכל נמל ינוהל על־ידי מועצה עצמאית,
כעסק נפרד. בין נמלים אלה אף תונהג התחרות חופשית,
כשכל נמל מנסה למשוך אליו לקוחות על־ידי מתן שירותים
טובים יותר, במחירים נמוכים יותר .״זה קיים בארצות
רבות,״ קבע.
אמנם, קיים הדבר בארצות רבות. בצרפת, למשל, שם
מתחרה מארסייל בהאבר. אולם צרפת אינה ישראל. זוהי
ארץ גדולה, שבפני כל איזור מאיזוריה עומדות בעיות
מיוחדות של ייבוא וייצוא. בארץ אין חלוקה כזאת. המשק

נמל חינה: מקוו הנוח, הנסך והשלטון שד חוש׳ ואלמו!׳ ,עדו הם נאנקים בנוי על ריכוז, כשכל איזור מייצא ומייבא כל דבר —
פרט לאילת, הקרובה למירבצי המינראלים.
הנמלים גם אינם יכולים להתחרות במחירים. כי התעריפים
אינם נקבעים על־פי היצע וביקוש, אלא על פי מדיניות
המחירים של הממשלה. תעריף הטענת פוספאטים, למשל,
נמוך ממה שהיה צריך להיות לפי תחשיב מסחרי. אולם
נמל אשדוד, למשל, לא יוכל לדרוש מחיר גבוה יותר, רי
העלאת מחירים תייקר את המוצר מעל למחיר השוק
העולמי. הטיפול ברכיבות טונות של סחורה זו רק יגרום
הפסדים לנמל. מי יכסה הפסדים אלה, אם לא הקופה
המשותפת של כל הנמלים?

הפתעה כתא מפא״י
יל 1היתה זו בעייה משקית־מינהלית בלבד, יתכן
שהיתר, נחתכת בדיון ענייני שקט. אלא שבדרישותיי
המינהליות־משקיות עורר חיים לסקוב קן־צרעות של
אינטרסים מפלגתיים. על כן גויים נגדו כל הכוח שהבוסים
החיפאים יכולים לגייסו. בראש המערכה התייצבו אבא
חושי והשר בלי תיק, יוסף אלמוגי. שניהם עלו לגדולה
הודות לשליטתם במועצת הפועלים של חיפה, והודות לכוח
הגלום בנמל חיפה. גם היום יכולים הם להתייצב כראשי
נסיכות נפרדת בתוך מפא״י רק הודות לכוח זה. הוצאת
הנמל מתחום שלטונם הבלעדי, תכרות את הענף שעליו הם
יושבים.
שניים אלה מהווים כוח לא מבוטל. במצב הפנימי המסוכסך
של מפא״י, כשהכרעות כלכליות ופוליטיות גדולות
מתקבלות על־פי פשרות ובריתות בין קבוצות־לחץ שונות,
יכול אלמוגי להבטיח את תמיכתו בלוי אשכול, למשל,
בעניין של דחיית תוספת־היוקר — תמורת הסכמתו של
אשכול כי תוקם מועצה נפרדת לנמל חיפה.
מזכיר מפא״י בחיפה, מצידו, פנה לשר התחבורה שיעלה
את הבעיה לדיון בממשלה. ואילו תא מפא״י בין עובדי
הנמל ניגש לארגן את המוני הפועלים עצמם למען המועצה
העצמאית. פעילי התא כונסו לפגישה סודית בנמל —
ודודקא שם ציפתה לבוסים אכזבה בלתי־נעימה. בזה ארר
זה קמו פועלים ואמרו כי אינם רואים כל צורך כמועצה
עצמאית, וכי רשות הנמלים נראית להם כפועלת דודקא
לטובתם.
כי עם התחלת פעולתה של הרשות נוצר מצב מיוחד
במינו בחיפה. עד אז היו העובדים תלויים תלות מוחלטת
בחסדי הבוסים שלהם. כל דבר שרצו, היו צריכים לקבלו
כטובה, כפרס על הוכחת נאמנותם. והנה עתה יכלו לקבל
דברים אלה מן השרות, ללא תנאים כאלה. בפעם הראשונה,
למשל, מתנהל עתה משא־ומתן לחתימת הסכם־עבודה כולל
עם עובדי נמל חיפה, במסגרת רשת הנמלים כולה. כאשר
הוחלט על הפיחות, התלבטו עובדים רבים בפני בעיות
כספיות חמורות. קרן עובדי הנמל לא יכלה להושיע. אז
הורה לסקוב להעמיד לרשות הקרן הלוזאה, שתעזור לעובדים
להיחלץ ממצוקתם. עזרה כזאת היו העובדים רגילים
לקבל רק בתככים, וכאשר רצו הבוסים לקנותם.
גם מעמדו האישי של לסקוב בין עובדי הנמל עזר
להטות את לשון־המאזניים לטובתו. הוא הירבה להיפגש
עם ועדי עובדים, התעניין בבעיותיהם, זכה ליחס של
כבוד והערכה.

ואחזקה. בעולם נהוג כי קבלנים של שירותי נמל יבצעו
את עבודתם באחת משתי דרכים: או שהם קובעים בעצמם
את התעריפים וגובים אותם ישירות מן הלקוחות; או
שהם עובדים על פי שיטת קוסט־פלוס. הם מחשבים את
הוצאותיהם, מוסיפים את האחוז המוסכם, ולפי זה קובעים
את התעריפים. מינהלת הנמל גובה את התעריפים, משלמת
בסוף השנה את חשבון הקבלן.
בחיפה נהוגה השיטה השניה. אלא שמעולם לא הצליח
איש לבדוק את חשבונות שירותי נמל מאוחדים. אין
איש יודע כמה באמת עולה לחברה זו להטעין טון של
טקסטיל או חימיקלים. היא קובעת סכום, מוסיפה עליו
את אחוזי־הריוזח המוסכמים, ומינהלת הנמל חייבת לגבות
את הסכום מהלקוח ולשלמו לחברה. מה כולל מחיר זה?
זהו סודה הגדול של חושיסטאן, והוא מופקד בידי ׳<דס
שרק מעטים שמעו עליו: יצחק אלטוביה, מנהל חברת
שרותי נמל מאוחדים והבוס האמיתי של נמל חיפה.
כשהלקוח משלם — הכסף אינו בעייה אצל אלטובית.
הוא רוצה לשלם משכורת כפולה לאחד מעובדיו? איש לא
יאמר לו לא. היא ממילא תוכנם לחישוב הקוסט־פלוס.
הוא רוצה לשלם שכר מלא לאנשי האגרוף של אבא חוש־,
ולרשום אותם כסוזארים, או פקידים, או מכונאים סוג א׳׳?
גם זה אפשר. הוא רוצה להפריש 50 אלף לירות לקרן־
הבחירות של אבא חושי? אין קל מזה. האזרח הקונה
תרופה בבית־המרקחת ישלם את חלקו בתרומה זו, אחרי
שכוסתה על־ידי היבואן שהכניס את סחורתו דרך נמל חיפה.
אלטוביה רוצה לקנות עסקן עדתי, הגורם צרות לאבא
חושי בשכונות? אפשר לתת לו צ׳ק בלי קושי. היצואן
השולח מעילי־גשם לאמריקה ישלם אתי הכסף. זה מייקר
אח התוצרת הישראלית ומגביל את אפשרות הייצוא? מה חבל!
ואם יאיים מישהו להפריע, או להלשין — לא חסרים
ביריונים־בשכר שיסתמו לו את הפה. הכל לפי השיטות
הבדוקות שפותחו ושופצו על־ידי הגאנגסטרים של חופי
הכרך נידיורק. אין גם גבול לדרישותיה הכספיות של
החברה. כי היא יודעת שהלקוח חייב לשלם — או
עם קום רשות הנמלים, למשל, הגישה החברה חשבין
על הכסף המגיע לה ״לכיסוי ההפסדים״ .משרד התחבורה
שילם לה 500 אלף לירות לכיסוי הפסדים אלה, שאיש לא
בדק את טיבם, וכרזרבה לעתיד — בתנאי שלא תביא
בדרישות חדשות. החברה קיבלה את הכסף, דורשת עתה
תוספת. יש לה הוצאות, הרי.

נא להכיר: הבוס הגדוד

ץ נ*יה הוא מקור״הכוח, שחושי ואלמוגי חרדים לו
^זכל־כך? על מה יוצאים הם למערכה?
האינטרס שלהם הוא גם אחד הנעלמים הגדולים של
חיפה. קוראים לו שירותי נמל מאוחדים, זוהי חברה
קבלנית, העוסקת בכל העבודה המעשית של טעינה ופריקה
בשטח הנמל. אין שום חוזה בינה לבין מינהלת הנמל, אולם
איש לא יעז לפגוע בזכיון הבלעדי שלה על ביצוע עבודות
אלה. החברה, כפי שהיא כיום, הוקמה רק לאחר יסוד
המדינה. קודם לכן בוצעו רוב עבודות הסווארות בידי
פועלים ערביים. קבוצות של פועלי־נמל עבריים כבשו
לעצמן בכוח זכות־עבודה בנמל, יצרו את אגדות הסאלד
ניקאים של אבא חושי. לאחר בריחת הערבים ב־1948
התאחדו הקבוצות העבריות הקטנות, הקימו את חברת
שירותי נמל מאוחדים, בשותפות עם הון פרטי (יצחק רוקח,
מהמועצה לפרי הדר) והסתדרותי (סולל בונה).
החברה מעסיקה כיום כ־ 1200 פועלים. במינהלת הנמל
עובדים 800 איש, האחראים לפקידות, אחסנה, שמידה

צמד השליטים שלחושיסטן,
1י 11511ל 1 1
בעת ביקור בנמל. אלמוגי
\ 111/1 71
11111
(ימין) צועד כבעל־בית, עם קציני משטרה ואבא חושי(שמאל).

מה יקרה אם לא ישלמו? אפשר ללמוד משהו על כך,
מן השביתה הקטנה שפרצה בנמל, בחורף זה. כשלושים
פועלים דרשו תוספת של לירה אחת ליום, עבור ביצוע
עבודה מסויימח. אלטוביה, שביקש להוכיח כמה קרובה
לליבו טובת הלקוח, וכמה הוא משתדל לצמצם את ההוצאות,
דחה את דרישת הפועלים. אלה הכריזו שביתה.
היה זה בשיא עונת ייצוא ההדרים. האוניות התבטלו בנמל
ומחוצה לו, המחסנים התמלאו, קרונות הפרי עמדו על
הפסים, ובאין אפשרות לשלוח פרי לנמל הופסקה עבודת-
הקטיף של 6000 פועלי הפרדסים. ארץ סקנדינבית, שחתמה
על חוזה לקניית פרי־הדר ב־ססז אלף דולר, הודיעה שאם
לא תקבל את הפרי מיד, תבטל את החוזה.

הספגה: תר!יעת מפץ בגב

דאי מאוד לזכור דוגמה זו. כי רשות הנמלים אינה
מתכוונת רק להתגונן בפני הדרישה החיפאית, שתוקם
מועצה עצמאית. במסיבת עתונאים, שערך לפני שבועות
אחדים, הצהיר לסקוב ברורות, שהוא מתכוון להכריח את
שדנתי נמל מאוחדים לחתום על חוזה עבודה עם הרשות.
הוא לא פירש את התוצאות האפשריות. אולם הן ברורות
לגמרי. אין להניח שלסקוב יתנגד להמשכת העבודה הקבלנית
על פי שיטת הקוסט־פלוס, אולם הוא ידרוש לראות
את ספרי החשבונות. הוא ירצה לראות ממה מורכב ה־קוסט.
כי אחת ממטרותיו המוצהרות של לסקוב, עליה הודיע
באותה מסיבה, היא להקל על ביצוע תוכניות הממשלה
לעודד את הייצוא. הקטנת תעריפי הנמלים במידת האפשר,
היא צעד יסודי בכיתן זה. אם הקטנה זו פירושה מלחמה
עם החברה הקבלנית — לא יתחמק לסקוב מן המערכה.
הוא כבר הוכיח זאת בעבר, כחייל.
אלא שהפעם ייאלץ ללחום בתנאים אחרים לגמרי. במלחמה
מסוג זה, מסוכנת הרבה יותר תקיעת הסכין בגב
מן המהלומה הגלויה בחזית. לסקוב עשוי ללחום על היעד
שנקבע לו — הבראה משקית — אך אלה שקבעו את
היעד, עשויים באותה קלות למכור אותו, בשל שיקולים
מפלגתיים. מה עוד, שאלטוביה יכול לנופף באיום של
השבתת הנמל, אשר דרכו עוברים 80 אחוז ממטעני הייצוא
והייבוא של הארץ.

לא מלחמת פרסטיג׳ה

( 4תבן שלסקיב פתח מוקדם מדי במערכה. יתכן כי
7גילוי כוונותיו הסופיות להנהיג סדר וייעול הבהיל את
הבוסים של חיפה בטרם היה לסקוב מוכן להתמודדות
מכרעת. אולם איין לו עתה ברירה: הבוסים פתחו במערכה,
והוא חייב ללחום — לא על אינטרסים אישיים ולא על
פרסטיג׳ה, כי אם על תפיסה יסודית, האומרת שאין להפקיר
את הנמלים לידי הנהלות מקומיות צרות־אופק, היכולות
להחניק בתחומיהן את זרם הסחר.
כבר בשנה הבאה יווצר מצב חמור בנמלים, כאשר יגדל
ייצוא ההדרים ב־ 50 אחוז, מ־ 8,5מיליון תיבות ל־ 12 מיליין.
משלוחי הפוספטים והאשלג גדלים אף הם מדי שנה.
תוכנית הפיתוח של הנמלים לשלוש השנים הבאות —
אם רוצים להדביק את קצב הסחר — תסתכם ב־סדז
מיליון ל״י. תוכנית זאת, ותוכנית לשנים שלאחר מכן,
יכולה לבצע רק רשות מרכזית, מחוך שיקולים כלל־ארציים.
מועצת
רשות הנמלים, שהתכנסה השבוע לדון בבקשה
החיפאית, לא סיכמה עדיין את הויכוח. ששת המנהלים
הכלליים (אוצר, מסחר ותעשיה, פיתוח, חקלאות, פנים
ועבודה) ,ונציגי המועצה לשיווק פרי־הדר, התאחדות בעלי
התעשיה, האיגודים המקצועיים והספנות היו מאוחדים
בדעתם, כי הפיכת נמל חיפה לאי עצמאי לא תתרום לעניין
פיתוח הנמלים בארץ. אך העניין לא תם בכך: צפויה
עדיין ההכרעה בממשלה.
שם יכולים הבוסים של חיפה לזכות בנצחון. יהיה זה
נצחון שירוקן את רשות הנמלים החדשה מתוכנה, יחייב
בוודאי את לסקוב להסיק מסקנות. אך לא זה העיקר. העיקר
הוא, שנצחון הבוסים החיפאיים עשוי להוציא ממסלולו את
פיתוחם המתוכנן של הנמלים, דודקא בשעה שהוא מתחיל
להתקדם. הכשלת תוכניות אלה תתבטא במחסנים הנחנק־ם
מרוב סחורה, בפרי הנרקב על העצים, במיפעלים שאינם
יכולים לקבל גלמים כסדרם או לייצא סחורה במועדים
שנתחייבו בהם.
כי הנמלים הם צוזאר־הבקבוק של הכלכלה הלאומית.
סתום אותו בפקק — ונסתם הגולל על הכלכלה כולה.

מזרחי הפר למזור-אר יהודית נשארה יהודית! כעבור אר1

שלח מלכתך ע

1מלכת הסיק 1958

** ספר 14 לא באה להאבק. היא
1פשוט באה לקחת את הכתר שלה.
זאת ידעו השופטים, הקהל, ושש־עשרה
מתחרות מדוכדכות בראשית הערב. כך
קרה שטקס בחירת מלכת היופי ,62 שהתקיים
במוצאי־שבת באמפיתיאטרון של -ר ד
המזרח מטעם שבועון לאשה, היה גמור
עוד טרם התחיל.
לא בשביל השופטים. לפניהם עמדה
משימה מפרכת של בחירת סגניות. היופי
שצעד, ישב, עשה להם עיניים, סבל מסבי־זופרנייה
ללא תקנה. חלקי גוף יפים היי
מפוזרים בביזבוז משווע על שש־עשרה
מועמדות ממוספרות, שבסך־הכל היוו מחורה
מאכזבת.
עינוייה של מספר , 14 יהודית מזרחי,
נמשכו עד אחת אחרי חצות — כשצוות השופטים
גמר להתלבט בבחירת סגניותיה.
רק אז הואילו להרשות למיס אינטר־ניישיונאל,
לשים לה את הכתר על הראש.

היה באותו ערב רכושן הבלעדי של 1 חמש הדוגמניות האורחות: הבעת עונג
מתגנבת אל פניהן למראיה מועמדת בעלת יופי מפוקפק.

וב עורג

יהודית גשארה יהודית

ף* מוצאי״שבת האחרון אישרו מחדש
!״ שופ טי ם מקצועיים את בחירתה הראשונה.
יופייה של יהודית אינו חושני. מה

ופי ארצי

שמושך בה את העין, הוא שילוב ההופעה
הקרירה, האצילית והגאה עם תמימות ילדותית
משהו. עיניים חומות ענקיות במסגרת
שיער בצבע הדבש. ערב עלייתה בשניה
למלכות, היא נאבקה קשות עיי
המספר 13 דוזקא .״זה מספר המזל שלי.
גם במלכת המים היד. לי .13״ אך התברר
כי יופיה ניצח את המזל.
כי היה זה מספר 14 שתלו המארגנים
על בגד־הים שלה. שמה העברי הכשר הוחלף
משום־מה ל־מזור. אך יהודית נשארה
יהודית. אדיבה, שקטה, מנומסת. ללא שמץ
מהשחצנות האופיינית לבנות גילה. היא
עמדה מעל המועמדות האחרות במיליוני
דרגות. זו אכזריות, הודה אחד השופטים,
להעמיד שש־עשרה נערות לידה. אך זה
מקל עלינו, השופטים; כך נעשית הבחירה
קלה יותר — טען חברו.
והן לא היו חביבות במיוחד כלפיה.
כשיהודית חייכה, התנשקה, התחבקה לפני
עדשות הצלמים וקהל מעריצים שהתפרץ
לבמה, וכשזרי הפרחים איימו לחנוק את
מלכת ישראל ,62 התנהל מסע השמצות
קטלני ומשוכלל בחדר ההלבשה הקטן, שמאחורי
הבמה המאוכלסת.
״לנו אין אבא עשיר, לכן זו בכלל לא
חוכמה.״
״ממתי בוחרים אצלנו מלכת יופי מחומצנת?״
״טיפשה
כמו קיר, היא עברה אקסטרניס
כמו שאני עברתי.״
״בשביל מה בכלל הביאו אותנו לכאן,
אם החליטו מראש לבחור בה?״
״יהודית בעצמה אמרה לי שהבטיחו לה
להיות מלכה, אם תגיש את המועמדות

איפה יוס׳לו

הסתערות הראשונה של הקהל על
עשרה המועמדות האחרות בתחרות סיזיפית זי !
לה ללא התראה מוקדמת, לצלילי תזמורת רומאן מ!
״את מפוטרת,״ הודיע ברורות למועמדת שצעדה כ
רורית בעיניים עצומות.
״נס שנתנו לך לעלות,״ התריס צופה אחד בפני

צמוד חזק לריצפה ופחות זוהר הפגינו המועמדות הישראליות.
עשר שעות לפני הבחירה עדיין שלט על
הראשים השאטן הטבעי. על הבמה כבר שלט האדום על כל גווניו.

על שלושים וארבע רגליים עשה את הרונדלים מעל צוות
שופטים, רובו גברים, שישבו לרגלי הבמה. הובילו את מספר
— 1הרגליים הקצרות ביותר — השייכות לסגנית מלכת ירושלים, חיה לב 55 ,ו גובה.

מעגל הקסמים

המלכה בת השמונה־עשרה וחצי נשאה את
המתכת המוכספת בשלווה אולימפית. שום
דמעות. יהודית עשתה רושם מובהק של
מלכה מיקצועית. את הוותק שלה רכשה
לפני ארבע שנים, כשנבחרה למלכת המייס
הראשונה של העולם הדה. היא היתה אז
בת ארבע־עשרה וחצי והמועמדת הצעייה
ביותר. הקהל בחר בה ללא מתווכים, אהב
אותה מהרגע הראשון שיצאה אל המסלול.
היו אלה בחירות דימוקרטיות למופת. הצופים
השתתפו בפועל בבחירה, הטילי
את פתקי הבוחר אל הקלפי רק אחרי ששוכנעו
כבטחון כי שיפוטם מוצדק הוא
ומבוסס.

שלה.״ כאלה היו מעט מן התגובות של המועמז
שום מלה נגד יופייה לא הוטחה, עם כל הרצון ה
של חמש־עשרה המובסות הקטנות.

בת 114 תצי

שנים, הפכה מלכת היופי של שואל

פני המים!
נות חמורות נגד השופטים .״האמת היא
שרימו אותי. אחד השופטים, זר, מתל־אביב,
הבטיח לי אישית תואר נערת ישראל. לא
הייתי ניגשת לו ידעתי שאהיה סגנית מלכת
חיפה. מה יגידו התלמידים שלי? איך אוב־להביט
להם בפרצוף עכשיו?״ המורה־הח־י־לת
היתה מלאת זעם. הקהל היד. אסיר תודה
לה. היא היתד, אובייקט נוח לצחוק
בריא.

החברתית עוד כשסיירה כמלכת המיים באירופה.
המלכה
בת ה־ 14 היתר, אורחת כבוד בעשרות
מסיבות קוקטייל ברומא, פאריס,
ווינה, אתונה וקונסטאנטינופול, לכולן באה,
ניראתה וניצחה. היה לה אפילו הכבוד להימצא
שתי דקות בזרועותיו הצעירות של
אליין דילון המחייך, באולפני בולון בפאריס.
ג׳ראר פיליפ ז״ל הציע לה חוזה
שמן.

ראש עיריית עיר האורות הצליח ־׳הומעריצים
מרחדק
ציא את המשפט הבא, כשניפגשו ב־קאבינט
שלו:
ושכי הספסלים הרחוקים אהדו את
״את נראית כמו יפהפיה יוונית, אולם 1להעלמה זוהרה גיל. הגובה, הרגליים, העינייך
הן תנ״כיות.״
שיער השחור. כשסילקו סופית את מספר
האיטלקים אינם סובלים כלל ממעצורים 12 ,משורת המועמדות — תמהו מלבדה —
אולם מעצורי המכוניות פעלו יפה עד מעריציה הרחוקים שמילאו את האוויר ב־להפליא
ברומא, כאשר יהודית טיילה אז צריחות־פרא :״שתיים־עשרר״ שתים־עשרה.״

מלכת היופי 962ו
מרקו תורג׳מן הצליח ללקט סביבו מספר
אזרחים ולהשמיע להם שזוהרה גיל היא
בחורה נחמדה מאוד.
בחדר ההלבשה הקטן ארזה זוהרה בת
ה־ , 18 ילידת בולגריה, את שמלת הנשף
שלה, הידקה את שפתיה הצרות לפס בלתי־נראה
כמעט, וציינה לעצמה שהחיים קשית
הם. אחרי השרות בצבא היא רוצה להיות
דוגמנית, תלמד שפות. אולי.
רק נורית נאמן — נערת ישראל —
היתה מרוצה. הזבנית החיפאית ירוקת העיניים
דיברה שוטפת כשהיא מאמצת את
שרביט המלוכה לחזה:
״סתם מכוערת כמוני. הכניסו לי לראש
פתאום שאני יפה. אני פשוט לא מאמינה.
בכלל, אין לי כל מושג איך אני צריכה
להתנהג בתור נערת ישראל. זה תפקיד
חשוב מאוד לדעתי, אבל אומרים שמתרגלים
לזה. אני מקווה שלא אאכזב את
המדינה.״

ה | 81ל י 111״ ההמדךןחיח המנצחת, כוללת, מימין לשמאל: נורית נאמן —
! 1ש /י** י נערת ישראל, יהודית מזרחי — מלכת היופי טל
ישראל — 62 מלכת המיים הראשונה של העולם הזה, ואילנה פורת — סעית מלכת היופי.
ברחובות העיר. היא בגרה הרבה מאז.
עכשיו היא שולטת באנגלית, צרפתית,
ספרדית. פעם היא ראתה את עתידה על
מסך הקולנוע .״היום — לא,״ היא אומרת.
״השתניתי.״ היא היתה רוצה למצוא עבודה,
בה ינוצלו כראוי השפות השגורית
בפיה, אלא אם כן תבחר למיס יוניברס.
״מגדת עתידות אמרה לי, שבשנת 1962
תבחר ישראלית למלכת העולם,״ חולמת
יהודית מזרחי. מותר לה.

;!ועמדת אורה נס, מלכת איזור חיפה בת 20 השנה..
״איפה יוסל׳ה?״ צווח יהודי בעל הכרה, כשהוכתרה
מלכת ירושליים. מישהו הציע לו לפנות למיס עולם.
אמרות הכנף פרחו מכל עבר:
״זה מוצר בלי פיניש.״
״טוב שבאתי. עכשיו אני יודע להעריך את אשתי.״
״מה זה? מצעד מלכות יופי או מצעד הפרוטות?״
״בידור ,62״ כונתה אחת בשם דבורה מלר מנתנייה.
השש־עשרה חזרו לבסיסן מאחורי הבמה מנוקבות
כדורים, אחרי טבילת האש הראשונה. בחוץ, טבל אותר,
שעה במיים קהל רב, שניסה לעבור את גדר האמפיתיאטרון.
היו
צינורות מיים ברזרבה.

מלכת העודס?
יהודיתלאתעשה בושות בחוץ־לארץ,״
הבטיחה האם הצעירה והיפה. יש לה רשות
מלאה לומר זאת. ני יהודית קיבלה את הכשרתה

שש־עשרה אכזבות

ף״ אחת אחרי חצות. יצאו מהאמס׳־
2״ תיאטרון שש עשרה מטעני אכזב־ת.
כולן — מזוודות של אי צדק. מיניאטורה
— חיה לב 155 ניסתה להיות מקי־רית.
נידמה לה שהצליחה :״בכלל לא
רציתי להגיש את המועמדות. ידעתי שאיו
לי סיכויים ושאני בכלל לא יפה במיוחד.
אבל המליצו עלי כל מיני חברים. עשיתי
להם טובה וניגשתי. סגנית מלכת ירושלים
זה גם משהו, לא? בייחוד שאני תל־אביבית
אופינית.״
היפהפיה הנרדמת שושנה גורי שריחפה
על המסלול בעיניים עצומות העזה לפקוח
אותן בחוץ :״צריך להתריע על העוול שנעשה
כאן,״ נאמה סטודנטית שנה שנייה
באוניברסיטה של תל־אביב ,״פרוטקצייה,
ושוחד — גיליתי. אני לא מדברת על
עצמי. אבל האחרות שמסביבי; לא הגיע
להן תואר?״
שושנה, המתעתדת ללמד מקרא וספרות
בתיכון, זנחה בשאט־נפש את קאריירת היופי.
זה לא אינטליגנטי.
ל־92־55־ 92 מחיפה, יפה דרור, היו תלו־

יהודית מזרחי, סחוטה אבל מאושרת, נשענת
על הגברת מזרחי, אמה הצעירה מאד
והיפה מאד — המתחרה היחידה הרצינית
ביותר שלה. טדי לחיטה, מנהל מלון אוויח,
ניגש אליהן :״איפה הסבתא? אני רוצה
להכיר גם אותה!״

ה ה אוזג ר
(המשך בעמוד )6
המשפטי. כך הדבר כאשר מובא לדין
פקיד ממשלתי בפני בית־משפט שלים,
או כאשר נידונה עבירה לפי פקודת העיתונות•
,עבירה על פי חוק לתיקון דיני עונשין
(בטחון המדינה) תשי״ד , 1957 עבירות
הסתה למרד, עבירות בקשר להגרלות, הפצת
מטבע מטושטשת.
״סמכות חשובה, המסורה לשיקול־דעתו
הבלעדי של היועץ־המשפטי־לממשלה, היא
יכולתו לעכב הליכים משפטיים, כל עוד
בירורם תלוי ועומד בפני בית־המשפט.
373 בקשות לעיכוב פעולות הוגשו השנה...
22 עררים הוגשו השנה ליועץ המשפטי על
סירובו של פרקליט המחוז להעמיד לדין
אדם שנחשד בביצוע פשע, בהתאם לסמכותו
לפי החוק לתיקון סדרי־הדין הפלילי

״היועץ המשפטי לממשלה מייצג את המדינה
בכל הליך משפטי שהיא צד לו, או
כשנראה לו כי איזו זכות של הממשלה
נפגעה או עלולה להיפגע. הוא מייצג גורים
ציבוריים ופקידי ציבור.
״בתוקף תפקידו מכהן היועץ המשפטי
*ממשלה כיושב־ראש המועצה המשפטית.״
במציאות של ישראל, אלה סמכויות עצומות
— שכולן כבר הופעלו נגד אויבי
המישטר. לגבי כולן, אין לשר־המשפטים
שום סמכות שהיא, זולת אחת — להצדיק
בפני הכנסת את מעשי היועץ המשפטי,
שאין לו מרות עליו.

שרות דוב

ץ* ל זה היה טוב ויפה, כל עוד היה
^ תפקיד שר־המשפטים בידי פנחס רוזן,
שהסתפק בהחלט בסממנים החיצוניים של
שלטון וכבוד.
דוב יוסף קורץ מחומר אחר. הוא טיפוס
מושלם של מושל צבאי, הדורש משמעת
מוחלטת מכל הכפופים לו. לפי תפיסתו,
צריך השר לתת פקודות למנהל הכללי
של משרד־המשפטים, ועל המנהל הכללי
לתת פקודות ליועץ המשפטי. מנוי וגמו־עמו
להפוך את היועץ המשפטי לפקיד,
המשועבד לשר הנבחר.
מובן מאליו שמעמד כזה אינו נאה למי
שהיה עוד זה עתה סגנו של הקדוש־ברוך-
הוא במישפט ההיסטורי נגד הצורר. האוזנד
איים בהתפטרות והדבר הודלף לעתונות.
הידיעה עוררה אי־רצון רב בחוגי נערי־החצר
של בן־גוריון. האוזנר נתגלה כמכשיר
מושלם לביצוע מזימותיהם. מנוי וגמור
עמם להשתמש ביוקרה שרכש כמשפט
אייכמן כדי להעביר את החוקים הדרושים
לביצור שלטונם, כמו חוק לשון הרע.
הם שיכנעו את בן־גוריון ששרותו של דוב
יוסף הוא באמת שרות דוב למישטר —
ושיש להציל את האוזנר.
וכך התערב בן־גוריון, עיכב את התפטרות
האוזנר והפעיל לחץ על דוב יוסף
להשאירו בתפיקדו.
תירוצים אינם חסרים. מה יגיד העולם
אם יסולק ״תובע אייכמן?״ האם לא יזדעזע
היקום?
זוהי מערכה מעניינת. מצד אחד — שר
מפא״יי מובהק, התובע לעצמו את הסמכות
לשלוט במשרדו. מצד שני — שליטי מפא״י
האמיתיים, נערי בן־גוריון, המגינים על
פקיד ליבראלי־כביכול ותובעים להשאיר בידיו
את הסמכויות.
לדוב יוסף אין עורף מפלגתי מאורגן. יש
לו רק תכונה אחת, שהאנגלים קוראים לה
ע11־16£1מ ,1היושר הפנימי. הוא רגיל ללחום
על דעותיו.
בן־גוריון יחתור, כמובן, ל״פשרה״ —
פשרה שתשאיר על כנה את האוזנר, כמכשיר
יעיל וחסר־מעצורים, כשהוא אסיר־תודה
לאחד־בדורו ומוכן לעשות את מלאכתו
בכל מחיר.

השלב הבא

^ י ן לדעת עדיין איך יוכרע הקרב.
\ 4דוב יוסף הוא אגוז קשה לפיצוח,
ולא קל יהיה להכריעו.
יתכן, איפוא, כי כהונתו של האוזנר, שהחלה
עם משפט אייכמן, תסתיים עמו. אולם
אין האוזנר־שלפני־כן דומה להאוזנר־שלא־חר־מכן.
הוא לא יחזור להיות עורך־דיי
בינוני, הידוע בחוגים מצומצמים בלבד.
עתה הוא יביא עמו, לפרקטיקה הפרטית,
הון עצום — בצורת פרסומת לאומית ובינלאומית,
השידה הרבה מיליונים.
הקאריירה המופלאה של העסקן הליברל־לשעבר
מוכנה לשלב הבא.
• פקודה מנדנוורית המאפשרת לסגיר כל
עתון.

ספורט כדורגל
אי ךנפלו גי בו רי ם

מצבת ישראל כן־יעקב שומבר
תיקון בלילה
במדינה המשק
החוט* חנ קו אתהמ טוויו ת

ובתשלומים. לכן, למרות ירידת המחירים
הכללית של חוטי הכותנה בעולם מ־104
סנט לקילו חוטים לפני שנה, עד ל־ 95 סנט
השנה, היו מוכנים היצרנים הישראליים
למכור במחיר נמוך יותר, ולו רק לשם
השגת הון חוזר להמשך הייצור.
התרופה אחרה? לפני פחות משנה
חשבו היצרנים שיוכלו לנשום לרודחה. שוק
חדש נפתח בפניהם — ארצות־הברית. שם
צורכים חוטים מסויימים המיוצרים בישראל.
ההזמנות החלו לזרום אך אותו השיק
נפתח גם בפני הונג־קונג, שאיימה להציפו
בסחורות זולות, להרוס את תעשיית החוטים
האמריקאית. לכן הקפיאה ארצות־הברית
את היבוא, העמידה אותו על הכמות
של השנה שעברה — 500 טונות, בעוד
שכיום יש כבר הזמנות ל־ 3000 טון.
כדי להתגבר על משבר עודפי החוטים,
מעודד כיום משרד המסחר והתעשיה את
תעשיית האריגה בכל האמצעים. בצד זד,
מנסים לארגן שיווק מאורגן של חוטי
כותנה, כך שבל מטודייה תטווה רק מוג
אחד של חוטים, דבר שיוזיל את הייצור.
בינתיים, עד שיבריאו את ענף הטקסטיל,
עלולים הטוויה והיצור החקלאי להתמוטט.

הארץ געשה השבוע כשנודע שארצות־הברית
הקפיאה את יבוא חוטי הכותנה
מישראל. נתקבל הרושם שבגלל הקפאה לו
עומד להישבר מטה לחמן של חמשת אלפי
משפחות. אך האמת היתר״ שהקפאה דו
היתד, רק הקש ששבר את גב הגמל.
כבר לפני למעלה מחודש הושבתה מט־וויה
המייצרת עשירית מהייצור הכללי במדינה.
יתר המטויות עברו לייצור חלקי.
מה מקור המשבר, מהן סיבותיו וכיצד
הוא פרץ?
התיבנון עמד על הראש. למשבר
הטזזיה שתי סיבות עיקריות:
•! ענף ייצור הכותנה הוקם על ראשו
במקום על רגליו.
• יצרני חוטי הכותנה סובלים ממחסור
בהון חוזר.
ענף הטקסטיל נועד לבסס את כלכלת
אזורי הפיתוח על תעשייה זו. בעזרתו רצו
דרכי אדם
לפתור את בעיית חוסר העבודה בעיירות
העולים ולמצוא גידולים למתיישבי המוש המלההאחרונה
בים החדשים. מהרגע הראשון בנו תעשייה
אריג בד שחור כיסה את המצבה הגדולה
זו על הייצוא. אך הטעות היסודית, שהעמידה
תעשייה זו על הראש, נעשתה בכך בבית־ד,קברות בקרית־שאול. ידידיו ומוקי-
שבחרו בדרך הקלה: הקימו את תעשיית ריו של השחקן האידי, ישראל שומכר, באו,
במלאות יום השנה למותו, לטקס גילוי
הטוויה לפני שביססו ענף אריגה, והרחיבו
המצבה על קברו. אולם ברגע בו נחשף
אותה להיקף כזה שבשום אופן לא יכול
הלוט, נדמו כל הנוכחים. במאונך לגליל
היה להיקלט בשוק המקומי.
שיש כהה, עליו נחרתו תאריכי לידתו ושום
מדינה בעלת רמת חיים גבוהה
מותו של השחקן, ניצב לוח שיש נוסף,
יחסית, אינה יכולה להתחרות בייצור העליו
התנוססו אותיות מתכת גדולות:
חוטים הזולים של הונג־קונג. לכן בכל ״ישראל שומכר נשמד.״
העולים מתכננים את ענף הטקסטיל כך,
שומכר ( )60 מת מסרטן. למרות שהוא לא
שהחוטים המקומיים מופנים לייצור, לענף ידע זאת עד יום מותו, האמין כי הוא רק
האריגה — ואילו ליצוא מייעדים את ה חולה לב, קבעו הרופאים מראש את אורך
מוצר המוגמר — הבדים. גם בישראל היו חייו. משום כך נראתה הכתובת ״נשמד״
תוכניות להרחיב ברבות הימים את תע שפרושה למעשה הוא ״נרצח״ ,מוזרה ובלשיית
האריגה והתפירה, אך בינתיים נופח תי מובנת. היא עוררה גל של התרגשות
ענף הטוזיה לממדים חולניים.
בין הנוכחים. כמד, מהם ניסו למצוא בכך
הצרכן המקומי משלם. התיכנון ה רמז לריב בנו לבין שותפו שמעון דז׳יגן.
מקורי לענף הטודיה היה רבע מיליון פל אחרים, שהכירו את אשתו, הבינו כי ה־כים,
שיכסו את גידול הכותנה הגלמית ב כוזנה היא, כנראה, לרופאים שטיפלו בו.
ארץ, בתוספת כמות יבוא קטנה של כותנה אמרה הגברת שומכר :״אם מישהו נפגע
כזו. תוך פחות משנה גדל התכנון עד אישית מהמלה, נשמד, זהו סימן שקלעתי
ל־ 370 אלף פלכים. מתוך 20 אלף טון של למטרה.״
חוטים המיוצרים בארץ נצרכים 9000 טון.
לא ישאיר, לא כפף. אולם המעניין
היתר נועד ליצוא.
בפרשה הוא, כיצד הגיעה המלה נשמד
כאן התגלה המשבר בכל חומרתו. הערך אל המצבה. לפי תקנות הקבורה של ההמוסף
של חוטים הוא נמוך ביותר, בסך־ חברה קדישא, חייב כל מקים מצבה להגיש
הכל 20 אחוזים. המכס על חוטים, בכל את התכנית והכתובת לאישור. ברור שארץ
אליה מייצאים, הוא 20 אחוזים מה הכתובת נשמד לא היתה מקבלת את המחיר
הכולל, דבר המייקר את החוטים אישור. גם עושה המצבות, אצלו הזמינה
בהרבה על החוטים המקומיים כמעט בכל הגברת שומכר את המצבה המפוארת, סרב
ארץ בעולם. כדי להתחרות בחוטי חוץ־ להכין את המלה. למרות הפצרותיה של
לארץ, צריך היה להוזיל את מחיר החוטים
מלאכתהדחההאיש

הגברת שומכר,
המקומיים וזאת על־ידי ייקורם בארץ. כך מצבה, הקים אותה רק ביום חמישי הקרה
שפחות מחמישים אחוז של ייצור היו אחרון. למחרת גילה כי אלמוני הוסיף את
צריכים לכסות את יצוא היתרה. לכן הגיע המלה נשמד מתחת לשם ישראל שומכר.
מחיר הדולר של כותנה המיוצרת בארץ ל־כאשר
רצה החוצב להסיר את המלה,
5,5לירות. בלומר, גם אחרי הפיחות היה
לא תשלם
שלהשחקן כי
דולר אלמנתו
הפסד של שתיים וחצי לירות לכלאיימה
ייצור, שכוסה מכיסו של הצרכן, אשר לו את יתרת החוב וכי תתאבד. בלית־שילם
מחיר גבוה עבור הכותנה המקומית. ברירה כיסה האיש את המצבה באריג שחור.
אולם אחרי גילוי הלוט, קרוב לוודאי שנוספה
בעייה פרטית של בעלי המטוויות
והיא הגורם השני למשבר: לא היה להם החברה קדישא תסיר את ד,נשמד. לפי תנאי
החוזה, רשאית החברה, בכל מקרה של
הון חוזר.
שינוי מהתכנית המוסכמת, להרוס את
הם הסתבכו בכספי ריבית־שחורה, נאלצו
להמשיך וללוזת כדי לעמוד בהתחייבויות המצבה על חשבון הבעלים.

שני משחקי כדורגל, שיערכו ביום רביעי
השבוע באיצטדיונים שבסנטיאגו ובוינה
דאל מאר שבצ׳ילי, ישאירו את אוהדי
הכדורגל בעולם מתוחים ודרוכים במשך
שעות רבות, עד שיודעו התוצאות הסופיות
שיקבעו מי תהיינה שתי הנבחרות שתעלנה
למשחקי גמר גביע העולם.
בניחושים מוקדמים הצטברו רוב הסיכויים
לזכותן של ברזיל ויוגוסלביה. אולם
מנחשי צ׳ילי למודי האכזבות נוכחו כבר
שלא כדאי להניח את ההימורים דדדקא על
הסוסים הבטוחים. שתי יריבותיהם של ה־פייבוריטיות
בחצי הגמר, הנבחרות האלמוניות
כמעט של צ׳ילי וצ׳כיה, שאיש 5א
היה מוכן בתחילת התחרויות להמר עליהן
אפילו עד רבע הגמר, עשויות להפתיע.
פרט מאלף: במשחקים אלה בהן העמידו
מדינות שלימות את יוקרתם על: עלי
כדורגלניהם, בהם הומצאו תחבולות משונות
כדי לזכות בנצחון, עליהם הוצאו
מיליונים של דולרים כדי להבטיח נצחו־נות,
עשויה האליפות להיחרץ על ידי הטלת
מטבע. אם בתום המועד החוקי של המשחקים
לא תושג הכרעה, תקבע הקבוצה
שתעלה למשחק הגמר על ידי הטלת מטבע.
כמו ב״כאסה״ .ערב משחקי חצי
הגמר הראה סיכום ראשון של משחקי
צ׳ילי על מאזן שלילי ביותר, הן מבחינת
רמת הכדורגל שהוצגה בתחרויות האליפות,
הן מבחינת ההגינות הספורטאית, ומה שחשוב
ביותר למארגנים — מבחינת ההכנסות
והתעניינות הקהל. ריחוקה של צ׳ילי
והעובדה שכל המשחקים מועברים מיד
במכשירי טלביזיה לכל קצוי־תבל, גרמו
לכך שבשלבים המוקדמים של התחרויות
ביקרו בם ך הכל 378.094 צופים ב־ 24 התחרויות,
ממוצע של קצת למעלה מ־ 15 אלף
צופים למשחק, מספר שתחרות ליגה לאומית
בישראל מסוגלת לרכז באיצטדיון באטה.
ההכנסות הסתכמו בחצי מיליון לייות
שטרלינג בלבד.
אולם את הפתעת המיפגש של הכדורגל
העולמי היוותה ירידתם של הגדולים. שתי
הנבחרות המקצועניות המובהקות ביותר
של אירופה, ששווי כדורגלניהם הוא הגבוה
ביותר — ספרד ואיטליה, נחלו כשלונות
מחפירים, לא הצליחו לטפס אפילו לשלב
רבע הגמר. ואילו הפייבוריטיות של הגמר
כברית־המועצות, הונגריה, גרמניה או אנגליה
נוצחו במשחקי הרבע.
במיוחד צורבים היו ד,כשלמות לשתי
נבחרות, זו של בריטניה וזו של רוסיה.
האנגלים הציגו רמת משחק שלא הלמה
כלל את נבחרת מולדת הכדורגל. בכל
משחקי האליפות הציגו רק משחק א זד
ראוי לשמו, נגד ארגנטינה, היו נוראים
במשחקיהם נגד הונגריה בולגריה וברזיל.
יותר מדי מרכסיזם. הרוסים היו
בטוחים מבחינה מדעית שיגיעו למשחק
הגמר. מחשב אלקטרוני מיוחד לתוכו
הכניסו מומחים את כל הנתונים הקבוצתיים
והאישיים של הנבחרות והשחקנים המופיעים
בצ׳ילי, את לקחי ותוצאות המשחקים
האחרונים של כל קבוצה, אמר לרוסים כי
מבחינת החישוב הקר סיכוייהם עדיפים
להגיע לגמר. אולם נראה שהמחשב הסתמך
יתר על המידה על תודעת המרכסיזם של
הכדורגלנים הסובייטיים ופחות על כושר
עמידתם.
מחוץ להפתעות של האליפות, צ׳ילי ו־צ׳כיה,
הלהיבה רק קבוצה אחת את צופי
המשחקים ואת אוהדי הכדורגל בכל רחבי
העולם — ברזיל. אלופי העולם בכדורגל
של , 1958 ששמונה מהשחקנים שכבשו את
האליפות בשטוקהולם עדיין משחקים בשורותיהם,
הוכיחו כי הם הנבחרת המהייה,
המבריקה והמוחצת ביותר הקיימת כיום
בעולם. למרות ששמונה משחקניה עברו
כבר את גיל ה־ ,30 הם הצליחו להלהיב
בנצחונותיהט את הקהל עד כדי כך שבתקופת
האליפות נמסר בברזיל על 13 איש
שמתו משבץ הלב תוך כדי האזנה ברדיו
למשחקי הנבחרת הברזילאית.
אם תצליח ברזיל לגבור בחצי הגמר על
נבחרתה של צ׳ילי, ששחקניה הם מתאבדים
נוכח התלהבותו המטורפת של הקהל הביתי
שלהם שאינו פוסק מלצרוח ב־ 90 הדקות
של המשחק, קרוב לודאי שהיא תזכה באליפות
שנית, תהיה יריבתה יוגוסלביה או
צ׳כיה.
חעולס חזח 292י

היריד אינו מראה הרבה ־ אך זה תענוג להסתובב בו

גו־ילדי
לגדולים
^ריד המזרח של תל־אביב החדשה הוא
גן־ילדים נחמד לגדולים. יש המון צעצועים•
ושלושים מדינות משחקות בנידמה לי.
ארצות־הברית מחלקת ארטיק קר בחינם
ומרק עדשים וסוייה. ישר מהנשיא אייזנ־האור,
אומרת הדיילת החמודה בחיוך נבון.

רים מכל מיני צבעים, אחד על השני
מתחת לו, שאפשר להבחין במהותם רק
אחרי עיון מעמיק. אבל זה לא נהו׳ז
למבקר ׳ הישראלי. מי בכלל קונה תוצרת
הארץ? מלחים זה כלב?
האבסטראקט הנהדר של משרד הפיתוח

קורא לכל נסש־יהודי־הומייה, הנמלטת ממנו
מיד, ברגע שמתגלה לפניה תוכן דיאגדמי
וחינוכי מאוד אודות העם היושב בציון.
בודדת בשטח.
אבל זו תופעה

שטראוס ופאלאפד

מר נויאו

ארבע שעות התגודד
0 1 1 /1 1 1 1 8 1קהל אלפים בשבת
אחר־יהצהרייס ברחבה שלפני יריד המזרח. השערים היו נעולים.

}״ *ירד כלל יש שם אוויר צח למדי.
ולצלילי שטרא־ס וריח פאלאפל, או פא־אמירת
עיסקית מבטיחה.
לאפל ושטראוס.
אחרי הארטיק, מציע היריד הרין־לאומי,
שהצליח להבקיע את רשת החרם הערבי,
רכבת שדים חביבה. או אמיר. יש אפילו
טמפו בבקבוקים בשלושים אגורות א־זד,
עצים ירוקים בצירי שבילים של 15ק״מ,
וספסלים מעץ אפילו. באגם, השחור בלילה,
צפים ברבורים לבנים ובקפה של פדרמן
מוכרים משקאות במחיר מיוחד. כפול.
בשבילים תועות ילדות המוכרות מצפנים,
מעטפות ומזכרות עם סמל הגמל המעופף.
אורות הביתנים הישראלים מנצנצים ב״לפתות!״
״אמא, אני נחנקת!״ •הדהדו הקולות. מעברו השני של מרחק. אורות יפים. כדאי פעם לבקר שם.
אשנב הקופה נראה סגן ראש העיר, אבריהם בויאר, היושב כשגבו היום לא. היום זה יריד, חבל לבזבז אותו.
אל הקהל, אחרי שצעד קילומטרים לפקח על קדושתה של השבת. הולכים לאמריקה לקחת עוד ארטיק.

מבעד לווטרינר, נשקפים כלי האוכל המוזהבים
של הבית הלבן, בתוספת ידע אמרי קאי,
המסביר בצרפתית לנייטב הישראלי
כי ביום השלישי בינואר, אלף תשע מאית
שישים ושתיים, בשעות הצהריים, אכל
הנשיא ג׳ון קנדי 6־1נן1-־61ז\ 10111־.? 0351-811
311<;313 £(0151068 §311£ז? 633 3 13 £61168־ 1בתור שתי מנות ראשונות ו־ ? 61118-
116 1101156ו׳1׳\\ 3 560ז £011 כמנה אחרונה.
בביתן הפיליפיני האקזוטי יכול כל ילד
טוב לתרום אישית לפיתוח הסחר בין שהי
המדינות ולקנות מטפחת אף בשמונים אגורות.
או חרוזים מגרעינים, שבלולים משלוש
עד עשר לירות. בראזיל מעדיפה
להתבלט בצילומי נוף אוטנטיים. בעוד הביתן
הפיני מעניין מאוד, בארבע קירות
חשופים מכל. מסתורי משהו הוא הביתן
החבשי האוהד, המציג זנבות סוסים לבנים
לגירוש זבובים, וספר תהילים עתיק בשפה
הטיגריסית. אפילו שר האוצר הסכים בנאומו
בערב הפתיחה, כי תצוגות אלה הן
״מיפגן הישגיהן של הוותיקות במדינות
התעשייה בעולם ויהיה בו משום מפגש
חילופי סחורות וידע למדינות המשתתפות.״

נפש הומיה

**י לן אוסטריה, בלגיה ואנגליה לא
! תפסו את העניינים ברצינות כמו שצריך.
כמו היראס־אי, למשל. אוסטריה,
היסודית עד הסוף, הביאה מכונות כבדות.
בלגיה המגושמת הרעידה את ביתנה הגד: ל
בחרושת מרעישה. ואנגליה המקצועית כל־כך,
הופיעה עם שואבי־אבק וטלביזיות.
אבל כבר במלתחת הילדים הסמוכה של
באנק דיסקונט יכול, כל אחד לעשות עוגות
מחול ולנסוע על אופניים של שלושה גלגלים.
לא רחוק משם נטוע הסופרמארקט
של ההסתדרות, המעלה לפני שלושים וארבע
מדינות את הידע במשחת שיניים שמן,
קרם ידיים טנוגיה ומגפיים. ועוד המון דב־

היא רכבת־האוויר נראה ים ה־
*1 7 1 ^ 11 *11 11 ¥ 1 ^1
אורות של יריד המזרח הבין׳
י& ייין

לאומי .62 מימין נראה חלק ממבנהו המעניין של משרד הפיתוח.

הגביעים במרכז שייכים לפינת היין של כרמל מזרחי. למעלה
מוצפים בשלל אורות הניאון ביתני האומות. באותו מקום
פועל גם מכשיר הטלביזיה של אמקור, האוסף סביבו צופים רבים.

זה קורה במשפחות הטונות ביותר: ספר
לאנוס אותך ולפנק אותך להכות אותך...
הלאה אין פחד מהריון אין שים
הרגשת חובה ושום חובת התנצלות ..
אתה יכול להירדם תיכף אחרי שאתה מגיע ..
אוי אני שתוי ...אין לך שום תסביכי
חוסר־גברא
...נסה עוד היום בביתך או במל
מקום אחר שיטה בטוחה אחריות
לתמיד
__וכשאתה מאונן בקביעות, אתה מבטיח
לעצמך קור רוח והגיון בריא ובו־תי
אני שתיתי אבל הגיוני צלול אני
יודע זאת!! אני יודע זאת היה זה
נאום יורם על גבעת הפסנתרים

אהבה במו תחתוניה
ץ ה נשמע אולי כפארודיה על הש ן
דורים המסחריים של הגל־הקל. באוזני
אחרים זה מצלצל כמו פורנוגרפיה. אבל
דח־קא מלה זו, האחרונה, מזעזעת את הסופר
הצעיר במשקפיים י הכהים, שהגיע
ארצה עם הספר, אחרי שלוש שנות שהותו
בפאריס :״אפשר לומר שזו פורנוגרפיה.
אני אומר לא! זה משהו שמיליון אנשים
ניסו לומר בדרכים תרבותיות לפני ולא
הצליחו!״
אבל לפני שמגיעים לסופר, כדאי להתעכב
קצת על היצירה. עדוא, בנם היחיד של הסופר
עמנואל בן־גריון והרקדנית דבורה
ברטונוב, מילא ברומן הראשון שלו כמעט
אחרי כל דרישות סבו הגדול. הסבא דרש
״תיאורים עזים, אהבת נשים, שעשועי אצילים,
שחוק הוללות, מלחמת ביניים וכל
הדברים היפים ההם,״ וכל הדברים היפים
האלה מופיעים בספר.
זהו סיפור על אחד, יורם, צעיר תל־אביבי
מוכה אהבה לצעירה שנקטפה בסרטן,
המטביע את יגונו בפאריס, בקפצו ב־

* * איוי5ן ד 1ו רומנים בחיי ישראל? קלס־
״ )3תר פני הספרות דומה לקלסתר פני
האומה, ותנאי החיים, שאנו בני ישראל
נתונים בהם, מונעים את הדרוש לרומנים
גדולים, הסהרה והפרישות, ההסתפקות ויראת
החטא הממלאים חיי היהודי על־פי
התלמוד, לא יתנו מקום לתיאורים ועזים,
לאהבת נשים, לשעשועי אצילים, לשחוק והוללות
ולמלחמת הביניים, וכל הדברים
ההם אשר אם יסובבו ויסוכסכו זה בזה
ירבו ביניהם המעקשים והנפתולים אז תיקשר
ותסבך יד הסופר האמן את החבל הזה
ברוב אונים, ואחר כך יתיר את האגודה לפי
חכמת הנפש ותכונת הרוחות.״

אני משתין עליך בקשת. את מצטמצמת
בשבילי לעוד אחת. עוד מסגרת
נאה לרחם מהנה. אני מזריע נקבות וזורק
אותן בקצב של אלף לשעה והעובדה שאת
עוד לא בחוץ היא רק בגלל שכבר לא אכפת
לי כלום ושהעובדה שאת די טובה ל־צרכי
ייצוג מחפה על העובדה שאת מנוסה
במיטה כמו שאני מנוסה בלצקת צמיגים
אבל אס כבר מדברים על צמיגים אז את
כביש לא רע. אני מקווה שעכשיו תפסת
הכל — עכשיו את יכולה לעשות מה שאת
רוצה, להשאר פה-ולמצוץ לי או סתם להתנדף

מרחק של שני דורות מפריד בין שני

קטעי ספרות אלה. לכאורה לא יכול להיות
כל קשר ביניהם. אבל הקשר קיים, יהוא
הדוק יותר מאשר ניתן לנחש. אם הקטע
הראשון אינו אלא פרי עטו של מיכה
יוסף ברדיצ׳בסקי (על הפרק — צורך
ויכולת בספרותנו היפה. ורשה, תר״ס —
)1899 מחשובי סופרי ההשכלה, בר הפלו״
גתא של אחד־העם, שיצירותיו בשדה הביקורת
והספרות משמשים עד היום הומר
לימודים בבתי־הספר, הרי הקטע השני ש •יך
לנכדו, עדוא בן־גריון, שזה עתה הצטרף
למסורת הספרותית של המשפחה ועושה
את מה שהסבא חשב לבלתי־אפשרי, כשהו־ציא
את רומן הביכורים שלו: המתוקה
והמופלאת.
אך כנראה יצטרך עדוא להמתין מעט עד
שיכללו את ספרו בתוכנית הלימודים של
משרד החינוך, למרות שמבחינת תפיסת ה־עולם
שלו אינו רחוק ביותר מסבו. סבא
דרש שינוי כל הערכים, טען שרק שלילת
היהדות תאפשר את הגאולה מן הגלות,
ניסה לחשוף את היצרים החושניים־גשמי-ים
שבאדם היהודי. עדוא בן ה־ ,23 מגודל בלו״
רית ומרכיב משקפיים כהים, הנראה ־קומתו
הכחושה כטיפוס בוהמי מובהק, עושה בעצם
את אותו הדבר. רק במלים אחרות ובסיגנון
שונה:

הרומן הישראלי־גרמני מגיע אל קיצו,
כשיורם נרצח על־ידי הצנחן הצרפתי מאל-
ג׳יר ואורסולה מתה משברון לב.

לא כנוסה הסטלגים

ג• ברי להמתין לביקורות ולשיפוט
^*/הקוראים עשתה המתוקה והמופלאה
של עדוא• בן־גריון, מה ששום ספר ישראלי
אחר, להוציא אולי את ספרה של יעל
דיין, לא זכה לו. הוא הופיע בארץ בעברית
ובאנגלית בעת ובעונה אחת. התרגום האנגלי
הופיע אותה שעה בלונדון, ובפי עדיא
היו תוכניות מסחררות על הסרטה קרובה
של יצירתו, עד שמצא לנכון להדפיס על
עטיפת הספר את תמונתה של אייבי ניקול־סון,
דוגמנית אמריקאית ידועה בפאריס, לה
הציע, לדבריו, למלא את התפקיד הנשי
הראשי בסרט.
סופרים טובים וותיקים ודאי מתקנאים בסתר
לבם בצעיר הדינמי, תמהים להרכבו
של מתקון ההצלחה, או פוסלים אותו בבוז
מתחסד. אולם השאלה היסודית היא אחרה:
מה מביא צעיר ישראלי, בן לאחת ממשפחות
האצולה התרבותית של ישראל,
לידי כתיבת ספר ממין זה ולפרסומו? שכן
תוך כדי קריאה מסתבר, שאין כאן עניין
בבחור שהחליט להמשיך את המסורת המשפחתית
ולהיות סופר בכל מחיר, או
ברודף בצע נוסח הסטלגים, שמטרתו היחידה
היא רק למכור כמה שיותר. הוא איני
נטול כשרון ואפילו בקטעים שכשרון זה
אינו מתבלט, הוא נשמע כנה לפחות.
אז מה קרה כאן בעצם?

תסריט לז׳ול דאשץ

הכי בריא לאונן

יני רו צ ה לגלות לכם את סוד ה.א!
:חיים ...ידידים רומאים נערות טלפון
וסתם זונות מפריז ...הקשיבו אלי! מרו
סוד החיים? מהו הפתרון האחד והכולל לבעיות
המנסרות במוחכם הטו אלי את
תנוכי אזניכס, דגנרטיס שכמותכם...
העיקר מהו סוד החיים? מהו סוד
החיים ...סוד החיים הוא שהכי טוב והכי
בריא לאונן הו הו הו כן כן לאונן
זהו סוד החיים ...אתם שומעים?
זה המפתח למנעול האושר ומה הם ה־
;וזדונות? מה הם היתרונות קודם כל
אתה לבד בחדר, ובכל זאת אתה שוכב עם
אשה כלומר אתה לא תלוי באף אווה ..
אתה יכול לשכב עם איזו אשה שאתה רוצה׳
וכמה פעמים שאתה רוצה לא איכפת
לך אם היא מגיעה או לא אתה
עושה אתה במיטה מה שאתה רוצה . .
מרביץ לה קורע לה את הבגדים שורט אותה
..הכל מותר — אפילו לתקוע לה
מכות רצח או ההיפך — היא ״־ולה

אורסולה, צעירה גרמניה, אותה הכיר באמבטיה
והקשורה לצנחן באלג׳יר.
הוא עצמו אינו מוצא שום דבר מיוחד
בעובדה שהוא ישראלי והיא גרמניה, שום
דבר שיפרידם או שיקשר אותם במיוחד.
אך חברו מסביר לו את פשר ההתקשרות
החזקה לגרמניה:
״בוא אני אגיד לך מה מוצא חן בעיניך
אצל הצהובה הדאת! לא שהיא חתיכה, או
שהיא יפה, או שהיא שכבה אתך, לא זה!
מה שמוצא חן בעיניך אצלה, זה שהיא
גרמניה! אתה שומע אותי! גרמניה! ושאלוהים
נתן לך את ההזדמנות לדפוק גרמניה!
יש לך הנאה מזה שאתה יכול לזר-
גג נאצית קטנה! זהו זה! וספורים על אהבה
ועל מצבי רוח ויעוד כזה מין זבל — את
זה תמכור לסבתא שלך ולא לי.״

עשו נרי אש?

עוד לפני שהסרט,
שעדוא
מתכוון להפיק לפי ספרו, נכנס לשלבי ביצוע,
מצא שחקנית — אייבי ניקולסון( ,למעלה
מימין וראה שער) דוגמנית אמריקאית.

עזרת חבר אמריקאי עשיר ממיטה למיטה,
מבלי לברור במעמד, גזע ודת, וכמעט
שאמרנו במין. הוא בולע סמים, משתכר עד
לקיא, טובע באורגיות, אך יותר ממה שהוא
עושה הוא מדבר. הפרברסיות הגדולה
שלו אינה מתבטאת במעשים, אלא במחשבות
ובדיבורים, כשכל תורת החיים שלו
מסתכמת במשפטים הבאים:
״אהבה זה כמו פריחה על העור, זה
עובר מהר.״
״אהבה זה כמו תחתונים ותחתונים צריך
להחליף כל פעם זהו זה.״
בין ההחלפות מוצא יורם על עצמו את

* 1עדוא ״עצטד^״שהוא״ילברלד^חבע
/וסימפטי בניגוד לחזותו הקדורנית, יש
הסבר משלו. אנה סוקולוב — אצלה למד
מחול אחרי שסיים את שרותו הצבאי בלהקת
הנח״ל — הזמינה אותו אליה, ל־ארצות־הברית.
כיוזן שלא הצליח לקבל ויזה
בארץ, יצא עדוא לפאריס, בתקווה ששם
ייקל לו לקבל את האשרה.
שם קרה לו מה שקורה לכל אחד בפאריס.
הוא התאהב, נשאר בעיר, הלך ללמ־ד
בבית־הספר לפנטומימה של ז׳אק ליקוק. כמקרה
למדה עמו בכתה בתו של ז׳ול ורק
בימי חול) דאסין.
״יצאנו יחד,״ מסביר עדוא ,״אני מאז
ומתמיד רציתי להיות במאי. סיפרתי ל־דאסין
שיש לי רעיון לתסריט. הוא אמר
לי שלא אספר מעשיות. אם אני רוצה
לכתוב, שאכתוב. ביקש שאתן לו תקציר
על ששה עמודים. הלכתי וכתבתי את התסריט.
הספר הזה מבוסס על התסריט שכתבתי.
״כשזה
היה מוכן, הוא הזמין אותי אייי
למלון. הוא הזמין את מלינה מרקורי, את
בתו ועוד שחקנית יוזניה. ישבנו יחד סיפרתי
להם את התסריט. אחר־כך ישבנו
כמה שעות ודיברנו על זה. הם הזדעזעו,
אבל התלהבו. אז העלה דאסין רעיון, שאכתוב
ספר מבוסס על התסריט וקישד
אותי עם המפיק היווני ניקום פאפאטקיס.״

על תעלולי אהבים

| 71 ) 1 * 1113¥371ן 1111ך 1ל עדוא בן־גריון בחברת סבו מצד אמו, השחקן יהושע
5 | 411.11 0 1 1 1 1 ! 111/111 ברטונוב. ברטונוב, כשאר בני המשפחה, הזדעוע
למקרא ספרו של הנכד. עדוא עמד על דעתו לפרסס את הספר, למרות בקשות אביו לגנזו.

אולם לעדוא לא היה עדיין בזה אישור
שאמנם ספרו הוא בר־ערך. כתיבת הספר
ארכה כשנתיים, כשבינתיים הוא לומד פנטומימה,
מופיע בניצב בסרטים כמו האמת
של קלוזו ומשמש מורד,־דרך לתיירים במרכז
אונסקו בפאריס. היה נחוץ לו אישור
סופי, מוסמך, שאומנם לא עסך עד כה בשטויות.

חיים ולא סופגניית
החליט לפנות אל דוריאן לי פאר־
\ £ק ר, מנהלת סוכנות דוגמניות ידועה בפאריס,
שהיא אחותה של כוכבת הקולנוע

ההוליבודית סוזי פארקר. למה פנה דווקא
אליה?
״לא יודע, אצלי מעולם הדברים אינם
נעשים עם סיבות.״
אבל היתד, סיבה לכך. עדוא פשוט ראה
יום אחד בפראנס־סואר את תמונתה של
דוריאן לי וזה קרה לו .״פשוט התאהבתי
בה. הייתי אז בחופשה בארץ. כתבתי לה
מכתב, שאני סופר ישראלי, שרומן שלי
עומד להתפרסם בקרוב ושאני מעוניין לתת
לה אותו לקריאה. לא חיכיתי לתשובה.
באתי לפאריס, צילצלתי אליה וקבעתי ׳!גישה
למחרת.
״כאשר נכנסתי למשרדה פנימה, לא
ידעתי מה לעשות. לפני עמד יצור אלוהי.

נתתי לה את הספר ואמרתי שעומדים לעשות
בקרוב מזה סרט ושאני מעוניין שהיא
תופיע בו. היא אמרה לי, :הסרטים היחידים
שעשיתי, זה רק משום שהבמאים שלהם
היו ידידי, ,.אז אנו צריכים להיות ידידים!,
אמרתי לה.
״ביקשתי שתקרא את הספר, .אגמור אותו
בלילה. צלצל לי מחר.׳ אמרה לי. למחרת,
כשצילצלתי, אמרה לי שקראה את הספר
והיא חושבת שזה נהדר.״
דוריאן לי קישרה את עדוא עם ידידה,
סוכן ספרים ידוע, שהציג אותו הלאה דל-
אה והלאה. עדוא התעודד .״זה שאנשים
כמו דוריאן לי, שהיתר, נשואה כבר חמש
פעמים ויש לה חמישה ילדים מכל בעל
בערך, היתר, מסוגלת להתלהב מספר כזר״
זאת בשבילי הוכחה טובה מאוד שהצלחתי
להגיד דברים, שהיתה דרושה מידה של

אומץ להגיד אותם.״
אלא שמשום מה לא התלהבו הוצאות
הספרים באירופה, שעדוא התדפק על דלתותיהן׳
להוציא את הספר לאור. הוצאות
ספרים ידועות דחו אותו, אבל בנימוס. ויק-
טור גולאנץ, למשל, כתב לו :״אולי איי
טומטום, אבל אינני שייך לדור הזה כנראה.״
עדוא
קיבל את הדחיות ברוח טובה. הוא
הבין. מה הבין? ״לכולם אמרתי שזה ספר,
שנכתב מתוך העזה ואינני מוכן להיית
מצונזר ונערך. כל אלה שדחו ציינו לשבח,
דברים קטנים, אבל חשובים. מצד שני התנגדי
לסמלים. למשל לתיאור שתיארתי את
מגדל אייפל, כאילו היה זונה שזופה, הניצבת
בפישוק רגליים. אמרו: לא יכולת
למצוא דימוי אחר?! אם הייתי כותב כפר
על סופגניות, כולם היו מקבלים את זה.
אבל מכיוון שאני כותב על החיים _ את
זה לא מוכנים לקבל. אינני יכול לסב־ל
את סיגנונות הכתיבה של גושפנקא ופתשגי.
אלה מלים יפות, אך יחד עמן חייבות לבוא
מלים כמו לזרגג או חשקונים — כי זאת
השפה המדוברת.״

הסכרים נפרצו

כל אפשר לראות את הדברים ים
קצת אחרת. אפשר לראות את עדוא
כצבר תל־אביבי הגדל במשפחת אמנים יסו-
פג לתוכו יחד עם חלב אמו יחס מיוחד
לתרבות ואמנות. מצד אחד קיים האב,
עמנואל בן־גריון, סופר וחוקר עדין נפש,
יליד גרמניה וחניך אוניברסיטת ברלין שכל
חייו הוקדשו להוצאת עזבון אביו הסופר.
ומצד שני האם, דבורה ברטונוב, רקדנית
ומימיקאית, בתו של השחקן יהושע ברטונוב.
זוג ההורים, שניהם סמל אצילות הנפש.
בבית נזהרים שלא להשמיע דבר ניבול פה,
מקפידים על נימוסים טובים ועל הליכות
צנועות. ובאווירה כזו גדל עדוא, בן יהיד
שמילדות מוטלת עליו המעמסה להוכיח את
עצמו ראוי למשפחה היוצרת יחד עם המעצורים
לביטוי חפשי של עצמו כילד וכנער.
את נטל ההוכחה הוא נושא בכבוד. בן
17 הוא מתרגם כבר מחזות לפי הזמנת
האהל, וכעבור זמן כבר מפרסם אברהם
שלונסקי כאורלוגין את תרגומו להעורב
של אדגר אלן פו. בצבא הוא מוכיח את
יכולתו כשחקן בלהקת הנח״ל, וכשהוא
משתחרר הוא מתגלה כרקדן בלהקה שמכינה
אנה סוקולוב.
באותה תקופה נשברים המעצורים שהוצבו
בבית. עדוא מופיע כפזרן, חסר כל
יחם לכסף, אוהב חיים ובילויים, מרבה
לשתות. ולהשתמש בגלולות מרפא.
ואז בפאריז, כאשר ניתנת לו ההצדקה
לכתוב, הוא שובר את כל הסכרים, שופך
על הנייר את המטען שהצטבר בו במשך
שנים. אלא שלמרות יסודות כשרונו וכנותו,
הוא חסר עדיין את הכלים המתאימים להבעה
עצמית של מה שהוא רוצה להגיד.

תמונה נוספת של אייבי ניקולסון, לה הציע עדוא, לדבריו,
להופיע בסרט שיופק: לפי ספרו. לפני זמן
קצר הסתבכה אייבי בשערוריה, כאשר יצאה בחברת אנתוני פרקינס, ניסתה לחתוך את עורקיה.

מציאה בוחוב

תרבות בתי־המדון
ך* א 9ככלל הוא רוצה להגיד משהו?

| 1״כתבתי את הספר כי היו לי דברים

השעו להצלחה ־ב־

רומן הביכורים שלו, מצפה עדוא בן־גריזן,
שספרו ישמש לו קרש קפיצה לעולם
הסרטים .׳האמנס יצליח הספר לעזור לו?!
להגיד. דברים שהיו מבוססים בעיקרם על
בסיס אוטוביאוגרפי אבל לא אמרתי אורם
בצורה כזאת. שמעתי אנשים שהסבירו לי
את הספר שלי והסכמתי איתם — שיש בו
חיפוש אחרי האהבה הגדולה — לה גראנד
אמור.
״כשאני חושב על זה אז הדברים מצטמצמים
אצלי לשני נושאים: דת ואהבה. אינני
יודע אם יש משהו שמעניין אותי
מבחינה חברתית. אבל אני מרגיש כעס
וזעם נגד הדת, נגד כל אותן דיעות קדומות
הקשורות בדת והשפעתן על החיים ובראש
וראשונה על האהבה. ניקח למשל את
תרבות בתי־המלון, אם בית־מלון לא מרשה
להביא בחורה בלילה להדר, הרי זו השפעה
של הדת.
״אני לא ביטניק. אני שונא ביטניקים,
למרות שאחד מהם הוא חבר שלי. אני
לא כזה שבא ואומר שהעולם תלוי על
בלימה. מה שרציתי להראות בספר הזה זה
פשוט את דופק החיים של קבוצה גדולת
מאוד של אנשים צעירים בכל רחבי העולם
בלי הבדלי דת ולאום.״
זהו זה. או כמו שאומר יורם בספרו של
עדוא :״זהו זה, הוא הראה לה עכשיו.
ויחד עס זאת רצה לפרוץ בצעקה, צעקה
אחת גזולה שתיגמר רק עם שתי הריאות
שלו יצאו מתון עצמן ויזחלו על גחונן.
צעקה כזו שתרעיד את כל העולם, שיקראו
לרופא, לעשרות, למאות רופאים, שיבואו
ויצילו אותו מעצמו, כי הוא אומר דברים
שבעצם הוא לא מתכוון לומר וחושב
על דברים שאסור לחשוב עליהם ועושה
דברים שבעצם הוא לא רוצה לעשות ונל
תאי המות שלו זו ערבובייה אחת גדולה

איך אמר ברדיצ׳בסקי הזקן :״קלסתר פני
הספרות דומה לקלסתר פני האומה.״

1X1111^ 111ו 0י

* * הדחף את משה עטייה? איזה שד
/ 2נכנ 0בו במוצאי־שבת האחרונה?
זאת השאלה הגדולה ששואלים במיגדל־אשקלון.
כיצד יכול היה אי להיכנם לחדר־השינה
של ששת ילדיו, ללטפם ואחר־כך
לחתוך את ורידיהם בסכין גילוח?
קשה לתאר את ההתרגשות ההיסטרית
שהשתררה בכיכר הקטנה, במרכז מיגדל
הישנה, סמוך לחצות: צריחות־גברים, יללות־נשים,
יבבה דקה של ילדים שותתי־דם.
מוניות, אמבולנסים, משטרה. גברים חסונים
ברחו מבית־הדמים, כי לא יכלו לראות
ילדים מתבוססים בדמם. איש מבוגר, שכבר
הספיק לראות מלחמות והרוגים, נתקף
היסטריה, היכר, באגרופיו על ראשו, עד
שחברו נאלץ לסטור לו כדי לנערו מההלם.
וכל זה, מפני שרוח רעה השתלטה על
נפשו של משה עטייה 48 בעל טחנת קפה.

״הילדים מתים:״
ך* יפר נעים יוסף, בעל הקיוטק ב־
^ מרכז הכיכר, התושב הראשון שידע

110׳ ילדם מוסלים במיטה ננית-חולים ברחובות -אונסה הספים הה״סוו ננאבים -הרוע 1יסה אביהם רוצחס?

ליל הבלהות באשקלון

משה עטייה שוכב על מיטה בבית־חולים. שננה קלה
1״ לפני בן, בהיותו חבוש בבית־הכלא של אשקלון, סיפר
לו אחד היעצורים כי בנו הצעיר, שגם אותו ניסה •האב עטייה
כי קרה משהו נורא בבית עטייה :״ראיתי
את הרצל, בנו הגדול של עטייה, רץ אלי
בפיג׳מה. הוא החזיק את ידו הימנית בתוך
ידו השמאלית — וכולו מכוסה דם.״
השעה היתה 11 ורבע, ועל המדרכה נסבו
לקוחותיו של נעים. זעקתו של הרצל ניפצה
את שלוות מוצאי־השבת .״מישהו דקר אותי!״
קרא בבהלה ,״הוא הולך לדקור את

הבכורה רחל, אחות ב־

* 1 / 1בית־חולים. לפני שאביה
עשה את מעשה הפשע, שלחה לקולנוע.

לרצוח, מת מפצעיו. האב נתקף חרזה נוכח התוצאות של
מעשיו הטיח ראשו בקיר הכלא, עד שנגרמו לו שברים בגולגולת.
הוא הובל מיד לבית־החולים, נחבש והוחזר לאתר מכן לכלא.

האחים שלי!״
למראה הדם הזורם מן החתך העמוק
בורידו של הנער, תלש נעים את חולצתו
ורצה לקרוע אותה כדי לחבוש את הפצע.
אולם הוא נזכר בתחבושות שהחזיק במקום,
ובקורס העזרה־הראשונה שעבר ב־מגן־דויד
אדום, חבש כהלכה את זרוע הנער,
כדי לחסום את זרימת הדם. אחר־כך
פנה בריצה לעבר בית עטייה, המרוחק מספר
מטרים בלבד .״היזהר!״ קרא לו אחד המסובים
,״אולי זה מסתנן? תיזהר שלא יפתיע
אותך פתאום!״
נעים 28 חטף בקבוק בירה ריק מהדלפק
והמשיך במרוצתו .״אם זה מסתנן,״
אמר לעצמו ,״אשבור את הבקבוק ואשתמש
בו כנשק.״
בפתח הבית הערבי הישן מצא את משה
עטייה מקיא, וריח של אקונומיקה נודף
ממנו .״נעים,״ אמר ,״היכנס. הילדים כבר
כולם מתים.״
הילדים לא היו מתים, אבל ביד־ימינו של
כל אחד מהם היו כמה חתכים עמוקים,
שניתקו את הורידים עד העצם. הם כבר
הספיקו לאבד כמות ניכרת של דם, ולולא
הופעתו של נעים עם התחבושות, ספק רב
אם היו נשארים בחיים. גם כך היה הכרח
להעבירם במהירות המכסימאלית לעירוי־דם
בבית־החולים.
נעים נשא את הילדים בזרועותיו החוצה.
״הבחורים שלי, שנכנסו אתי לבית, יצאו
מהר החוצה. הם לא יכלו לראות את הדם,״
סיפר.
האב עמד כל אותה עת בסימטה הקטנה,
ראה את ילדיו מובלים אחד־אחד החוצה.
״הם מתו כולם,״ מילמל בלי הרף. לבסוף,
כאשר החלו שני גברים מובילים אותו לביתן
תחנת המשטרה, צעק :״תנו לי למות!

אני רוצה לעבור את הגבול! אני רוצה
למות!״

מם־הכנסה

ן ^ להשעק בו אחרי משה עטייה ב־חודש
האחרון ידעו כי מתחוללת סערה
בנפשו .״הוא היה קם באמצע הלילה, פותח
דלתות ומסתובב בבית,״ סיפרה אשתו רינה

העסק הנווה

בקול חנוק .״הייתי הולכת אחריו לכל
מקום. פחדתי שיעשה משהו נורא לעצמו.״
פעמיים ניסה להתאבד. פעם איים ברית־חה
:״אשפוך נפט על כל הבית ואשרוף
אויתי!״ בפעם הראשונה בחייהם המשותפים
החל מכה אית אשתו.
סיפר אלפונסו חג׳אג׳ ,בעל אטליז סמוך,
וכמו עטייה יוצא טריפולי :״הוא הלך כמו
משוגע. לא ידע מה לעשות. כל השנים
דיה בא אלי וקונה בשר בשביל המשפחה,
בלי לדאוג למחיר. אבל בזמן האחרון היה
נכנם אלי, שואל כמה עולה קילו בשר.
הייתי אומר לו. הוא היה אומר, :זה יקר
מדי. תוריד את המחיר.׳ אני הייתי אומר
לו: זה המחיר. והוא• היה אומר, :זה יקר
מדי ,,והיה הולך בלי לקנות.״
לאחר המעשה נפוצה שמועה, כי העיקה
על עטייה דרישה של מס־הכנסה, שישלם
סכום גבוה מאדה אולם פקיד מס־הכנסה
מיהר להכחיש זאת .״ידענו שהוא אב לשבעה
ילדים וגר בבית ישן. התיק שלו
היה מת בשבילנו.״
אם כן, מה העיק על משה עטייה?

מעמד מיוחד

ך* תשובה מקפלת בתוכה את התי
| 1העיירות הקטנות של ישראל, כפי שיושביה
התתיקים אינם מכירים אותו. בהתי
זה הרגיש עטייה את עצמו כמלך, בעל
מעמד מיוחד משלו. הוא היה בעל טחנת
הקפה היחידה בעיר. היו אמנם מכולות
לרוב, שמכרו קפה טחון בשקיקים, אבל
אם מישהו רצה קפה ״אמיתי״ ,טרי וחם,

של משה עטייה, במרכז העיר נזיגדל. עטייה הצטלם בחנותו
בחברת אשתו רינה, כשכל חזותו אומרת גאווה יעל מעמדו.
מן הרגע שנפתחה חנות־טחינה מתחרה נפגע קשות, אף כי המשיך להתפרנס בכבוד מחנותו.

היתד. לו רק כתובת אחת במיגדל: חנותו
היפה והמסודרת של משה עטייה.
מעל לחנות התנוסס שלט גדול :״קליית
קפה וטחינתו מרים — במנות וחופשי.״
ללמד כי חנות ותיקה זו, עוד מן הימים
בהם היו מחלקים קפה במנות.
את החנות קרא על שם בתו הצעירה
( .)8״יפה כמו בריג׳יט בארדו,״ סיפר אל־פנסו
החסון .״ישנה במיטה שלה, עם דם.
אני רואה אותה! אני מת כשאני חושב על
זה! עיניים — כל אחת ככה. השער —
ככה, יורד עד הכתף.״
עטייד, היה בעל בעמיו, אישיות מוכרת
בעיירת העולים. מיגדל, ש־ 30 אלף תושביה
הינם ברובם מעולי צפון־אפריקה ועיראק
(עם מיעוט מרומניה) ,לא רק טחנה את
הקפה התורכי שלה אצל משה עטייה, אלא
ידעה שהוא רחב־לב, נותן לעניים ותומך
בבית־הכנסת. הוא גם היה וותיק — 13
שנה בארץ — והוותק בעיר־עולים הוא
מודד חברתי חשוב.
כאשר הגיע למיגדל, עם אשתו ושלו־שת
ילדיו, היתד, העיר נתונה עדיין תחת
שלטון צבאי. הוא פלש לבית ערבי גדול,
שחמשת חדריו בנויים מסביב לחצר פנימית
מרוצפת. סיפר מזכיר העיר לשעבר, העתוג־אי
דויד אפל :״שלחתי אליו חיילים לומר
לו שלא נרשה לו להישאר בבית. שהוא
יקבל שיכון בהתאם לגודל משפחתו.״
למחרת הופיע עטייה בדירתו של אפל.
היתד, שם רק אשתו. הוא הטיל לפניה
צרור של שטרות. היא דחפה את הכסף
חזרה לידיו ומיהרה לספר לבעלה על הביקור
.״בשביל דברים כאלה יושבים אצלנו
בבית־הסוהר,״ אמר מזכיר העיר לעולה החדש,
שהיה רגיל בארצו לקנות בשוחד
הסכמת כל פקיד. לבסוף נשאר הבית בבעלותו,
ועמו גם החנות הקטנה, בה הקים
את נגרייתו.
שבע שנים היה נגר, עד שהחליט לפתוח
את טחנת־הקפה. היתד, בה, כמובן, תוספת
הכנסה. אך חשובה הרבה יותר היתד,
תוספת־המעמד שהיא העניקה לו. כי נגרים
היו לרוב במיגדל — אבל קולה וטוחן קפד,
היה רק אחד.

החדש פתח שכנו, אליהו שושנה, חנות ל־מימכר
כתניות ותבלינים. בחלק האחורי
של החנות ניצבו שש מכונות־טחינה חדישות
ומבריקות. ולא זו בלבד, אלא שהיד, מוכן
לטחון במחירים זולים יותר ממחירי עטייה,
עטייה הכיר היטב את מתחרהו. שושנה
( ,)60 בא ממרוקו, זמן רב אחרי שעטייה
כבר התבסס במיגדל. הוא עלה ארצה עם
אשתו מרים לפני שש וחצי שנים. אבל
שלושת בניהם הגדולים הקדימו אותם,
נמנו עם המתנדבים הראשונים ממרוקו.
אחד מהם אף נהרג בפעולה, כחייל צר,״ל
במלחמת העצמאות.
אליהו כבש לו פינה בשוק הפתוח הישן
של מיגדל, היה מוכר את סחורתו
מתוך צריפון רעוע. כאשר היה צריך לטחון
משהו, היה פונה לטחנה היחידה בעיר, זו
של שכנו עטייה. עד שיום אחד פרץ ביניהם
וויכוח .״הבאתי לו שק של פילפל
אדום בשביל לטחון,״ סיפר שושנה הגבוה
והמצומק .״הוא אמר לי שרוצה שבעים
וחמישה גרוש בשביל קילו. אמרתי לו,
למה זה? כל הזמן אני משלם לך 30 גמש.
אני מוכר את הפילפל הטחון ב־ 75 גרוש
קילו. אבל הוא אמר, :ככה זה. זה המחיר.
שאני רוצה.׳ אז אני אמרתי לו: אני רואה
שעסק לא רע להיות בעל־טחנה.״
כאשר הקימה העיריה את השוק החדש
וחיסלה את השוק הפתוח, רכש שושנה
חנות חדשה. כאב שכול פנה למשרד הבט־חון,
זכה להלוואה שתאפשר לו לבצע את
תוכניתו הסודית: לרכוש טחנות שישחררו
אותו מן התלות במשה עטייה. וכך, מפני
שמצא את מחיריו של עטייה מפולפלים,
נטל ממנו שושנה את הבכורה והייחוס.

ע טייי ה יו צארמזחטה

* * שךחמשתה חו ד שי ם שעברו מ-
/ 3אז, לא חדל עטייה לדבר על הפגיעה
הנוראה .״הוא הרס אותי! הוא גזל את
פרנסתי! לא יהיה לי מה לתת לילדי לאכול!״
היה מקונן.
אשתו הרגיעה אותו. שהרי עוד היתד, הפרנסה
מצוייר, בשפע מן העסק המבוסם,
ומיגדל יכולה לספק עבודה גם לשתי טחזפתע:
מתחרה
נות. אבל עטייה לא יכול היה לסלוח למת*
8פת?{ נמוג הייחוד ונעלם. המעמד חרה. שהרי לא יכול היה לגלות שיותר
/הבלעדי נפגע. ימשח עטייה חדל להיות מכיסו — נפגעה גאוותו. הבריות היו מן
טוחן הקפה היחידי בעיירה. בשוק העירוני הסתם צוחקות לו. על כן בכה בלבו על
הייחוד שנעלם, וכלפי חוץ דיבר על הפגיעה
במקור פרנסתו.
הוא החליט להשיב מלחמה שערה, רכש
מן העיריה חנות בשוק במחירה המלא:
4500ל״י. משנודע לו כי שושנה קיבל
חנות כפולה, תמורת תוספת של 1800ל״י
— כמיקרה סעד — פנה גם הוא למחלקת
הסעד .״אני זקוק לאלף לירות בשביל לקנות
את החלק השני של החנות,״ סיפר .״אתם
מוכרחים לתת — או שאתאבד! בלי החנות
החדשה לא תהיה לי פרנסה.״
כשערכה המשטרה חיפוש בביתו, לאחר
ליל־ד,בלהות, מצאה שם 5000ל״י במזומן,.
מנהלת המחלקה הבינה כי לפניה מקרה
נפשי יותר מאשר כלכלי. שהרי עטייה גייס
בלי קושי את מחיר החנות החדשה, ועוד
נשאר בעל בית גדול וחנות משגשגת.
״בסדר,״ השיבה ,״תקבל את ההלוואה. תביא
רק שני ערבים.״ ברגע זה שינה עטייה את
דעתו: הוא וויתר על הרעיון לפתוח חנית
מתחרה בשוק. האם הבין כי אין בכוחה של
התחרות זו להחזיר לו את ייחודו?

קץזעיגויהג דו ל

מוטממן ^ אליהו שושנה, פח־
| | 1 1 1 1 1 /1 1 1נותו נראתה בעיני
משה עטייה כאיום על פרנסתו ומעמדו.

ך * י כ או נ ו הגיע לממדים כאלה, ששוב
1אי־אפשר היה להתעלם יממנו. בהתערבות
המחלקה לעזרה סוציאלית, אמר לו
רופא קופת־חולים כי עליו ללכת לבדיקות
אצל פסיכיאטר. הוא דיבר כל כך על התאבדות
והריגה, שאלה חששו כי אמנם
ינסה לבצע את זממו. מכרים סיפרו לאליהו
שושנה, שעטייה נשבע להרוג אותו.
ביום ראשון האחרון נקבע מועד הבדיקה
הפסיכיאטרית. אך משה עטייה החליט שלא
ילך. מכיוון ששוב לא ראה טעם בחיים,
ושיכנע את עצמו כי לא יתכן עוד קיום
לילדיו, החליט לשים קץ לעינוי הגדול.
כפי שנהג לעשות מדי שבוע, קנה כרטיסים
לקולנוע: לעצמו ולילדים הקטנים
להצגה ראשונה, לאשתו ולבתו הבכורה
רחל, המשרתת כאחות־חיילת, לשנייה.
לפני צאת השתיים להצגה, הכין בעצמו
תה לכל המשפחה. אחר־כך השכיב את
ששת הילדים הנותרים לישון. הפעם היה
מלא־אהבה וגילויי חיבה יותר מתמיד. הוא
נישק כל אחד מהם — וכעבור שעה נטל
את סכין־הגילוח לשים קץ לחייהם.
קולנוע כוכבים
מ חי רהשלכוכבת
עובדי בית־המשפט המחוזי בתל־אב־ב
מצפים בכליון עיניים ליום שישי הקריב.
כי לא בכל יום הם זוכים לראות כוכבת
קולנוע בינלאומית באולם בית־המשפט וב־מסדרונותיו.
הכוכבת לד, מצפים הפעם היא
דליה לביא, שתצטרך להופיע ולנמק מדיע
על בית־המשפט לבטל את צו העיכוב
הזמני, שהוצא כדי למנוע את יציאתה מהארץ.
הצו
הוצא לפני שבוע, בעקבות תביעת
פיצויים על סכום של 60 אלף לירות, שהגיש
מפיק הסרטים רפי (חולות לוהטים)
נוסבאום נגד דליה.
ראשיתה של הפרשה לפני שלוש שנים,
כשדליה לוינבוק היתר, עדיין צעירה בלתי
ידועה משבי־ציון, שלמדה במוסד הנוער
בכפר הדסים. היא לא חלמה עדיין על
קאריירה של כוכבת בינלאומית, הסכימה
להופיע בחולות לוהטים תמורת 1500ל״־,
בחמישה תשלומים. מאחר שהיתה אז קטינה,
חתמה אמה בשמה על החוזה. בין
השאר כלל החוזה סעיף, לפיו על דליה
להופיע תוך ארבע שנים בעוד שני סרטים
שתפיק חברתו של נוסבאום, תמורת 1725
ל״י בסרט הראשון וכאלפיים ל״י בשני.
בעת שנחתם חוזה זה, לא חלמה דליה
שתקבל סכומים של רבבות דולרים תמורת
הופעתה בסרט. משום כך, כאשר דרש ממנה
נוסבאום לקיים את התחייבותה ולהופיע בסרט
בשם הנפט׳ אותו הוא מתכונן להפיק
בארץ, לא עמדה בהתחייבותה.
פירסום ויופי. טען נוסבאום באמצעות
עורכי־הדין צבי יפר, ואהרון כהן, בכתב
התביעה שלו: בעת שנחתם החוזה היתד,
דליה בת ,16 חסרת כל נסיון וידע בתורת
המשחק, בקולנוע ובנימוסים חברתיים. על
אף חסרונות אלה, ולאור יופייה וכשרונה,
החליטה החברה להסתכן ולהטיל על הנתבעת
את התפקיד הראשי בחולות לוהטים.
וזאת מתוך חישוב מוקדם, שעם גבור
יכולתה עשויה המשיבה להוות נכם •קר
לחברה.
נוסבאום מעריך את מסע הפירסום, שערך
לדליה, בסכום של 20 אלף דולר בחו״ל
ו־ 10 אלפים ל״י בארץ.
אולם את הפיצויים תובע נוסבאום בשל
סירובה של דליה להופיע בסרט הנפנו:
״בגלל אופיו של הסרט, הדורש בתפק־ד
הראשי שחקנית ישראלית, הועמדה החברה
בפני הברירה לחזור על התהליך היקר והבלתי
בטוח של גלוי ופיתוח כשרון צעיר
אחר, דבר המסתכם בהוצאות של 25 אלף
ל״י, או להעסיק שחקנית ישראלית שכבר
התפרסמה (כמו חיה הררית) דבר המסתכם
ב־ 40 אלף ל״י. משום כך נגרם לחברה
הפסד רווח צפוי, בסכום של כ־ 60 אלף
לירות.״

סרטים
להש תי ןעדהנשק
החיים יתחילו מחר (חן, תל־אביב;
ברית־המועצות) נראה ממבט ראשון כעוד
סרט־רוסי־על־ד,מלחמה. אבל אחרי ההסתייגות
הראשונה של ״מה הם עוד יכולים
לחדש בנושא זה?!״ באה ההפתעה הגדולה.
זהו הסרט הרוסי הראשון על השלום.
בלי סיסמות, בלי דפוסים רעיוניים, ללא
הירואיזם ופאתטיזם, ועם הרבה חום אנושי
ועין מצלמה רגישה עד מאוד, מגיש הסרט
סיפור מתח נוגע ללב ומשכנע במוסר
ד,ד,שכל שלו.
זה סיפור על משאית, המזכיר את שבר
האימה של קלוזו. אלא שבמקום מטען ה־דינמיט,
טעונה המשאית מטען דינמיט אנושי:
נהג רוסי חיוני וגדוש עליצות, קצין
זוטר שזה עתה סיים את בית־הספר לקצונה,
טוראי מגושם שד,תחרש ונאלם כתוצאה
מהלם וגרמניה צעירה, הנמצאת בחודשי
הריונה האחרונים.
בד תינוק הוא אדם. העלילה מתרחשת
על סף הכיבוש הסופי של גרמניה.
המקום: החזית הגרמנית. ובין קודי החזית
דוהרת המכונית, כדי להביא את החייל
מוכה ההלם ור,גרמניה ההרה אל בית־החו־לים.
תוך כדי מסע התלאות והאימים, נרקמת
מסכת יחסים נפלאה ועדינה בין הרוסים
לגרמניה, שאין להם לשון משותפת
עמה, כשכולם מוכנים להקריב את חייהם
למען מטרה שאין קדושה ממנה: לידתו
של אדם חדש.

שחקנים ניומן ונייט
נעורים יפים
אחת התמונות המזעזעות בסרט היא,
כאשר נקלעת המכונית לתוך קבוצת פליטים
יהודיים, שזה עתה שוחררו ממחנות הריכוז.
כשהם שומעים על ד,גרמניה ההרה ועל
מבצע הצלתה הם נרתעים: זד, לא ילד
חדש! זה גרמני חדש! אולם כעבור רגע הם
נחלצים כולם להוציא את המכונה מהבוץ,
לוחצים בחמימות את ידה של היולדת.
כאשר יוצא לבסוף התינוק לאוויר העולם,
על רקע בית־חולים צבאי סובייטי, מסמל
מעשהו הראשון את רעיון הסרט: הוא
משתין על הנשק.
זהו סרט נפלא, שבו האחוזה אינה מוצגת
כמצוזת אנשים מלומדה, או כפולחן, אלא
כמעשה היום יום של אנשים פשוטים
וכנים.

הרעבלשל טו ן
מה יפים הנעורים (אסתד, תל-אביב;
ארצות־הבר־ת) היא יצירה עדינה בד,ש,־ואה
ליצירותיו האחרות של טנסי ויליאמס. אף
על פי שיש בה תפקיד לג׳יגולו אחד ול־נימפומנית,
הרי בכל השאר היא משוחררת
משיגרת ד,פרברסיות המינית והטירוף
הנפשי, המהווים את המוטיבים העיקריים
ביצירתו של ויליאמס.
במחזה זה, שנכתב מחדש, ובכשרון, עבור
הקולנוע בידי הבמאי ריצ׳יארד ברוקס, מנתח
ויליאמס במקביל שתי תופעות אמריקאיות
טיפוסיות — הכוכב והפוליטיקאי.
הוא מנסה להוכיח כי שניהם אינם אלא
פרי רעב חסר מעצורים לשלטון, הנובע
מאופי סאדיסטי. השלטון, המביא לכך שאחרים
יהיו תלויים בהם, הוא המספק את
נטיותיהם הסאדיסטיות.
ג׳יגולו וכת הפוליטיקאי. אלכסנ-
דרה דל לאגו (ג׳רלדין פייג׳) ,לשעבר פצצת
מין וכיום כוכבת מזדקנת, אכולת אלכוהול
וסמים, מייצגת את הכוכבת כהתגלמות
הניוזן האנושי. הפוליטיקאי, הבום של המדינה,
המתגאה בצדקנותו ובפשטותו, אינו
אלא גנגסטר אלים, הנעזר בכנופיות טרוד
ובין השאר הוא גם נואף מקצועי.
שתי דמויות מקבילות אלה הם גיבורי
העלילה, אולם בסרט מושם הדגש דווקא על
שתי הדמויות הנוספות המקשרות ביניהם:
בתו של הפוליטיקאי (שירלי נייט) והג׳י־גולו
של הכוכבת (פול ניומן) נאהבים שהאב
האימתני מרחיקם זה מזה בשיטות
טרור.
ברוקס הצליח לתרגם את המחזה לשפד,
קולנועית חיה ורוטטת, יצר סרט שאם כי
אינו מתעלה לרמה אמנותית מיוחדת במינה,
הוא אמיץ בביקורתו, מרתק בתוכנו ומעורר
בקצבו ובשיאי המשחק שבו.

אנשים
ש לו ש ה כנ רי

כבס ודבש!

דקרון, טרילין, טטרולץ
כולל כיסים, בטנה
וחוטים מותאמים
לכביסה בין לילה -
ללא כל צורך בנחוץ.

למדי מקצוע:

המבטיח רחחים טובים
שהנך יכולה לעבוד בבית
שרצוי גם בעיר וגם ביפי.
העוזר לך ולעתידו.

ק וסמט יקה
הרצאות רופאים.
• פרקטיקה.
שיטות חדישות ביותר של
קוסמטיקה.
תעודה (דיפלומה) לסיום.

בי ״ם ומכון
לקוסמטיקה

ב־ יהודה ,52 תל־אביב
טל 222773

את העשור לקיום שדר,־בוקר חגג הבר
המשק, ראש הממשלה, דויד בן־מריון,
בגילוי זכרונותיו מן התקופה הידועה כיום
בתור תקופת־עסקי־הביש. בעוד אשר לפני
שמונה וחצי שנים הציג בן־גוריון את הליכתו
לשדה־בוקר כמעשה הירואי של פוליטיקאי
היודע מתי ללכת ובוחר לו נווה
פרישות להגות בו, כמעט ולא היו שומעים
לטענות מתנגדיו, שירידה זו לשדר,־ביקר
נעשית צורך עליה חדשה לכם ראש־ה&נד
שלה, ולא באה אלא לעשות רושם ילכרור
כתרים נוספים. בזכרונותיו, בערב העשיר
במשק, אישר ראש־הממשלה כי אכן פרים
בזמנו מן הממשלה, אחרי שקבע את צרכי
הבטחון לתקופת העדרותו מתוך כוונה ברורה
לחזור אחרי שנתיים לראשות הממשלה
לתחרות משעשעת זכו חברי הועד
הפועל הציוני, באחת הישיבות האחרונית.
לאחר שהתווכחו מרות על צירופה של י׳נו־עת
החירות להנהלת הסוכנות, מיהרו נשיא
הקונגרס היהודי העולמי, דר׳ נחרה
גולדמן, וראש מחלקת האירגון של הסוכנות,
מתנגדו העיקש של גולדמן לצירוף
חירות, צבי לוריא, אל הטלפין,
הנמצא מאחורי קלעי הבמה של מושב הוועד
הפועל. כל אחד מהם רצה להגיע ראשון
אל הטלפון ומה עוד ששניהם רצו לשוחח
עם אותו אדם עצמו — היועץ המשפטי
לענייני הועד הפועל, פנחס רוזן. אמנם
גולדמן זכה במירוץ, אך בסיומו של הויכוח
ניצח לוריא, כאשר פסק רוזן שצירוף חירות
יהיה בלתי חוקי נרגז למדי
היה השבוע דיקן הפקולטה למדעי הרוח
בירושלים, ההיסטוריון, פרופסור יהושע
פראוואר, שעה ששמע שמתכנני בית־הקפה
על חומות עכו מסתמכים כאילו על
הסכמתו ותמיכתו בתוכנית שיחזור החומות.
הפרופסור, הרואה בתכנית זו משגר,
ופגיעה חמורה בנוף הטבעי של העיר, הודיע
ברבים שהוא רואה את השמועה על
תמיכתו בתכנית כמהתלה. א-מר פראוואי:
,,אני מבין שאחרי שהם הודיעו שאני תימך
בהם, הם יפנו אלי כדי לקבל את מתכוני
הדגים של הצלבנים, כדי להכין כדוגמתם
בבית־הקפה שלהם מודאג מאוד היה
השבוע כתב דבר בירושלים, דן (״דינדוש״)
הורוביץ, שהוא גם חבר מערכת מן
היסוד. סיבת הדאגה: שובו הקרוב של
חגי אשד, המשתייך ליונייטד פרס, וד־עומד
בפני סיום שליחותו באירופה. דינדוש
טילפן למערכת דבר בתל־אביב, כדי לברר
אם אפשר יהיה להעסיק את אשד בתל־אביב,
הסביר :״יש לנו מספיק קומיסאריס
ואיננו זקוקים פה לקומיסאיר נוסף
על בעיות תפריט, שהטרידו את כל המבקרים
הישראליים בקהילייה המרכז־אפריק־אית
(קמ״א) ,סיפר שגריר ישראל באותה
ארץ, אפרים בן חיי ,8שעה שאירח
את נשיא קמ״א דוד דאקו, על שולחן
קיבוצו בית־אורן. בן־חיים הוא צמחוני
אדוק, ולכן טרח לפנות לפני כל ארוחה
רשמית אל המארחים וביקש מהם להכין
עבורו רק מאבלים צמחוניים. הדבר חיר
ונשנה בסעודות אצל כל חברי הממשלה
וכן בביקוריו אצל מושלי המחוזות השינים.
מאחר שלאפריקאים כבר גונבה השמועה
שליהודים יש מנהגי אכילה משונים, הסיקו
כולם, שכל הישראלים הם צמחונים ואינם
נוגעים במאכלי בשר. במשך כל שנת 1961
בלעו המבקרים הישראליים הרשמיים בפליאה
ובדממה דיפלומטית את ארוחות־הירק
שהוגשו להם. נוהג זה בוטל רק בעת ביקורו
של איש משרד הבטחון, ישראל כן*
חשל, במקום. בן־חשל התפלא לראות שרק
לו ולבן־חיים מגישים ארוחת־ירק, בעוד
שאר המסובים נהנים מארוחת בשר
דשנה. כאשר תהה, שלא כקודמיו, לריבת
האפלייה, התפלאו מארחיו :״הרי אתם, הישראליים,
אינכם אוכלים בשר בשום פנים
ואופן?״ רק לאחר הבהרת הטעות הושבו
אורחיה הישראליים של קמ״א לסיר־הבשר
כבוד מיוחד נפל בחלקו של מפקד
חיל האוויר הישראלי, אלוף עזר ויצמן,
שהוזמן להיות נוכח בהזנקתו של טייס
החלל האמריקאי סקוט קארפנטאר, חזר
מלא התפעלות מכל אשר ראה בכף קאנא־ווראל
ברחוב ריבולי הפאריסאי נערכה
בימים אלה פגישה מפתיעה של נגני
הכינור היהודיים העולמיים, הרוסי דויד
אויסטראך והאמריקאי יהודי מנו־חין,
שאף לא ידעו האחד על מציאותו של
רעהו בעיר האורות. בסמוך לקבצן מנגן,
(ראה תמונה) נסבה שיחתם על הנושא האהוב
עליהם: מוסיקה וכינורות. השניים לא

אויפטראך, ממחין וקכצן
הכינור השלישי זוכה
שכחו להעניק נדבה לכנר השלישי.

עדודו הסמורית
תקריות גבול מעסיקות את שגרירויות
ישראל לא רק ביחסי ישראל־ערב. כאשי
נודע לשגריר ישראל באוסטרליה, משה
יובל, שהנציגות הדיפלומטית של גרמניה־המערבית
עומדת להשתכן בבניין הסמוך
לבניין השגרירות הישראלית, פנה השגריר
למשרד החוץ האוסטרלי, ביקש להקים שטח
הפקר בין שתי השגרירויות. הבקשה התקבלה
בעיות דיור אישיות עומדות
השבוע בפני השגריר הראשון של נורבגיה
בישראל, אולאך טלפסן. השגריר, המעיד
על עצמו שהוא תולעת ספרים מובהקת,
מחכה בקוצר רוח שיסיימו את בניית
חוילתו, כדי להביא לשם את ספרייתו הממתינה
לו בהמבורג, אליה הגיעה ממקום
כהונתו הקודם בפולין. את זמנו החפשי
מבלה השגריר בינתיים אצל ידידים .״אולם,״
התוודה השבוע ,״ידידי הטובים ביותר
הם הספרים לאחר שהכחיש
את הסיפורים, לפיהם מכר כאילו
את מצלמת הראינוע הראשונה בארץ לאיש
יומן כרמל, בעוד שלאמיתו של דבר
נתן לו אותה במתנה, סיפר השבוע המשורר
אלכסנדר פן על אחד מנסיונותיו
הראשונים בתחום אמנות זו. בימי חוסר
העבודה הגדול בארץ, נטל פן את אחד
מאנשיו והציבו לפני חנות גדושה מעדנים,
ברחוב הרצל התל־אביבי. על האיש היה
להתעלף מרעב. עוברים ושבים, שראו אותו
מתמוטט, מיהרו להזמין אמבולנס. אך שי־טר,
שעבר במקום, הבחין בפן המצלם את
האיש המתעלף מהקומה השנייה של אחד
הבתים הסמוכים. הסצינה המבויימת דם־
תיימה בבית־טוהר אמיתי. האשמה: הסתה
בולשביסטית שבועות ספורים בלבד
לאחר שפסל עורך דבר, חיים שורד,
את שירו של המשורר המזוקן דויד אבי־דן
,׳ההחמצה( ,העולם הזה ,)1284 נצטזז
סדרי בית־הדפוס של היומון לסדר שיד
זה שנית. הפעם לא היתד, לשורר כל
שליטה על החומר: ספר שיריו החדש של
אבידן, שירי לחץ, המופיע השבוע והכולל
את השיר הפסול, נדפס, ללא כל קשר
עם התקרית, באותו דפוס עצמו בו פוזר

בזמנו לפי הוראת הקומיסאר הפתעה
צפויה לשופטי בית־הדין של ההתאחדות
לכדורגל, העתידים לדון בעירעורם של אנשי
הפועל פתח־תקווה, על שפסקו להם
מישחק חוזר עם קבוצת בני־יהודה, בעיק-
בות הפסקת המישחק בין שתי הקבוצות
במיגרש הפתח־תקוואי לפני כמה חדשים.
אוהדי פתח־תקוזה גייסו לעזרתם שני עדים
אובייקטיביים שנמצאו בשעת התקרית ביציע.
השניים: דר׳ ומרצה להיסטוריה באוניברסיטה
התל־אביבית יעקב יע3ץ
ושחקן הקאמרי, תלמידו של יעבץ, אי לי
גורליצקי — חובבי כדורגל מושבעים.

הי שרא לי תהרעבה
אנשי משרד החוץ, שדאגו למלחיו של
נשיא קמ״א, דויד דאקז, ודאי תמהו
למראה הכלב שהגיע עם הפמליה לשדה
התעופה, אך כדיפלומטים ממושמעים לא
שאלו שאלות, העלו את הכלב עם כל הכבודה
לבית המלון בו התאכסן הנשיא.
חריצות זו גרמה לליל התרוצצות לכוכב
להקת הפסטיבל על הקרת, דיק פריים,
שהגיעה להופעה ביריד המזרח, באותו זמן
עצמו בו שהה נשיא קמ״א בשדה התעופח.
רק בשעות הבוקר המאוחרות מצא דיק
את כלבו האבוד הפיזמונאי דירי
מנוסי, הנודד המושבע, החליט שוב ל־התאחרר.
לאחר תקופת עבודה מאומצת,
הכין פזמונים חדשים לשש הופעות דרשות,
יצא דידי בחודש הקרוב לחופשת
קייץ קצרה בארצות־הברית ויכוח
מעניין ביותר היה לסגנית מלכת היופי
של ישראל, לשנת 1962 אילנה פורת,
לפני היבחרה. אילנה שהיתר, בפורים מלכת
הודו וכוש, טסה כאורחת חברת התעופה
היומית ליחן, שם חיזרו אחריה, מרחוק,
שני צעירים אלמונים. יום אחד, שעה שהיתר,
במסעדה, הרימו השניים כוסית וקד זו
לעברה :״לחיי מצריים!״ אילנה, שרצתה להעמידם
על טעותם, החזירה להם :״לחיי
ישראל!״ הצעירים קרבו אליה ובאו בטענות
על שהיא יושבת וזוללת, שעה שאלפי
ישראלים גחעים, לפי תיאור העתוניס
המצריים, ברעב .״תסתכלו עלי,״ הצביעה
אילנה על עצמה ,״האם אני נראית רעבה?״

פ סו קי ה ש בו ע

ח״ב מפא״י זלמן ארן

:״מפא״י הפכה למפלגת נבחרים רבים ובהירים

מועטים!״

ח״כ מפא״י אברהם הרצפלד,

לבן־גוריון :״גם אם אתה שר ועומד

בראש מלכות, אל תאמין בעצמך!״
9ח״ב ליברלי יוסף ספיר, על מחירי המלונות :״המלונות הגדולים
נותנים את טון המחירים. יש שרתון, יהיה הילטון ודן ודאי ישתנה לדנטון!״
$ראש מינהל המקרקעים, יוסף וייץ :״צרת המדינה היא הפקיד.
הוא ישן במנוחה, הולך לסינמה וגורם אי־סדרים!״
@ עלץ שדה״בוקר, על גילגולי שם המקום :״בראשית היד, שדה בוקר.
בחורף היה לשדה בו־קר. כשעזבו, שדה בחור. כשהיה גרעון בתקציב — שדה
בו־חור. וכשבא ביג׳י הפו לשדה ביקור.״

העולם הזה 1292

תעלומה
הרב 8גיווה 7

הרי לפניך
משמנת ״פדי לביתך

בחצר הבית בשבון־ראשונים שברמת־השרון,
מסתובבים ארבעה ילדים עזובים.
אביהם, העובד כפועל בניין׳ יוצא׳ מן הבית
לעבודתו, או לביקורים תכופים בקו־ת־חולים.
גם אמם אינה משגיחה עליהם
כי שרה כרמלי, נטלה בערב פסח הא
את בנה הקטן, מרדכי 5נעלמה מן
הבית מבלי להשאיר עיקבות.
משכורת ומצוות. כשנשאה שרר,
( )33 לבעלה יעקוב כרמלי ( )35 בפרס, הי־תה
בת שבע־עשרה. כעבור כמה שנים מלן
ארצה, התגוררו בירושלים. אולם החיכוכים
בין בני הזוג גברו מיום ליום. שרה ביקשה
לגור ליד קרוביה שברמת־השרון. למצו
שלום בית, הסכים בעלה להחליף את מקוש
מגוריהם. הוא המשיך לעבוד בבניין ואשתו
במשק בית אצל רב בבני־ברק.
עד מהרה התברר ליעקוב כי נוסף למש־כורת,
דואג מעבידה גם לנשמתה היתירה,
מפטם אותה בעצות ודיני שמירת מיצדיי
היא החלה להקניט את בעלוז על אויה־׳
חייו הלא־דתי ועל חוסר המוסר שביחסיהם
המשפחתיים האינטימיים. נ־שראתה כי הדבר
לא עוזר, קמה באחד הבקרים, לקחה את
קטון הבנים׳ ולא חזרה עוד לביתה.
שיחזיר את אשתי. השבוע, לאחד
שחיפושי המשטרה השיגרתיים לא נשא|
בל פרי, פנה יעקוב ביאושי אל עורך־הדיו
צבי לידסקי, שיגר באמצעותו מכתב נרגש
למפקח הכללי של משטרת ישראל .״אשתי
הכירה את הרב ולפי דברו הציע לה
לברוח מהבית,״ כתב, בין השאר, בנוהגו
בשם הרב• ״אייו לי אפשרות אחרת אלא

לחשוד ברב הנ״ל.״
ליעקוב לא איכפת באיזו צורה תוחזר
אליי אשתו .״אני רוצה רק שמי שיש לו
עוזרת בבית,״ אמר ,״יברר אם זאת אשתי
ואם כן — שיחזיר לי אותה. אני מבטיח
שלא אתבע אותו למשפט.״

פשעים
א ר מוני בשדרה
״פושע מין מטיל אימתי על קריית־חיים׳״
אמרה הידיעה שהגיעה למדור ה-
ב לוש של מחוז חיפה. היא התבססה
על שתי תלונות -של בחורה צעירה
ושל אשה מתושבות הקריה _ והידו יסוך
להאמין שנשים נוטפות, שנפלו קורבן ל-
אותו פושע, העדיפו להסתיר את חרפתן.
בשתי התלונות דובר על גבר צעיר, ש-
התנפל על קורבנותיו בדרך החולית, סמוך
למעברה. הוא הגיח מתוך האפילה, היכה
את קורבנו והפיל אותה על האדמה. אחר־כך
כבש את פניה בחול, שלא תוכל לצעוק,
הזהירה שאם תזעק — יהרגנה.
כשהאשה מעולפת־למחצה מן המכה ומן
הפחד, הוביל אותה בזרועותיו אל בין
עצי החורשה הסמוכה. שם הפשיט אותר,
ערומה, התפשט גם הוא — והפליג בשיחה
ארוכה ומבולבלת על עצמו ועל בעיותיו.
הוא סיפר שהוא מסגר מעולה, חיווה את
דעתו על סוגי נשים שהכיר. כל אותו זמן
היה מתבונן מקרוב באשה הערומה, אך לא
היה מסוגל לבוא עמה במגע.
הפתיון .״מוכרחים לתפוס אותו,״ קבע
ראש מדור הבילוש, פקד קארל זינגר, עם
היוזדע פרטי המעשים. כי אמנם לא נגרמה
חבלה רצינית לנשים, אבל היתה סכנה כי
באחת ההתנפלויות עשויה אחת הקורבנות
לצרוח או להתנגד לתוקפה — ואז עלול
היה האיש להגשים את איומו ולרוצחה.
במקרים כאלה, כאשר ברורה שיטת-
הפעולה של האיש המבוקש, נתונה מאליה
גם שיטת־הפעולה המשטרתית. הוחלט --
הציב לו מארב במקום־הפעולה הרגיל שלו.
כדי לתפוס אותו בשעת־מעשה, הוחלט ל־הציב
שם פתיון, שימשוך אותו אל תיר 1 המלכודת.
וכך, בלילה של יום שלישי האחרוו,
צעדה צעירה יפה בדרך החולית, לפנישה
עם הבלתי־נודע. היתה זו אחת מבנות המקום,
אשר רק יום קודם לכן הסכימה
להצעתו של זינגר לשמש פתיון.
מדוע בחר בה ולא בשוטרת? כי היד,
סיכוי שהגבר המבוקש יכיר את שוטר-ת
חיפה; וברגע שהיה מתעורר בלבו חשד
כלשהו, היה מתרחק לבלי־שוב מן המקוש.
ואילו בת־המקום, העוברת שם לבדה, לא
היתה מעוררת כל חשד.
יריות כחשיכה. הבחורה התקדמה
בחולות, כשהיא מתאמצת להיראות מבעית
(המשך בעמוד )22
העולם הזה

1292

משמנת ״פז״ רב־שימושית זו מיועדת
לשמו כל חפצי הבית, כגון:
מכונות תפירה, צירי דלתות וחלונות
גלגלי מיטות, עגלות ילדים,
אופניים ועוד.
כמו כן, מיועדת משמנת ״פז״ לכלי נשק,
מכשירי ספורט, צעצועים,
מכונות כתיבה, וכד׳.
שמן ״פז״ ״הנדי אויל״ מונע חלודה וקל
לנקותו מידים או בגדים בעזרת סבון
ומים בלבד.

שמן ־־פד־ ״הגדי אויל׳ (הנקרא בחוץ
)5^611 הוא היחידי המקורי בארץ. 011 למכירה בכל תחנות ״פז״ ובחנויות
לחמרי־בנין, כלי־עבודר, וצבעים.

במדינה

׳ ^ נבזחיזהב • יא שבו ליו ת

11ייו

תשבץ העוד הזה 4292
כותב לנו יואל וודנר בן השבט־עשרה וחצי: איני יודע
מה הניע אותי לחבר תשבץ, אולי תמונתה של ירדנה
עיני, מחברת תשבץ , 1285 השרתה עלי את המוזה.
אמנם איני בוש למפר, שאת שעורי האלגברה והאנגלית
היקדשתי ללימוד נימרץ ואילו את התשבץ חיברתי בפסח.
אף־על־פי־כן תקוותי כי אינו נופל מתשבצה של ירדנה.
םאוזז )1 :רטנה
י נ החדש של
האו־אה־אם )4 .נשפט
בישראל באשמת
קשרים עם סוכן
מרינה זרה)10 .
אות אנגלית)11 .
יחידת השמל)13 .
סידרה, מערבת מלאה
(טאננלית))14 .
הופיע פתאום)15 .
השערה, שיקול 117 .
ירביץ )19 .חברת
נפט )20 .סופו של
בעל חיים )22 .יהיה
צהוב )25 .מזמר.
)26 דמות, צורה.
)27 סנהינ האו־א־אם
לשעבר)30 .
קול הטייס )32 .העיר.
השניה שנבב־שה
על־ידי בני ישראל
בדרכם לארץ.
)33 מפני ש
)34 ישוב בצפו; הארץ
)30 .מקווה
מיים רבים)37 .
שטו הפרטי של מחבר ״המרד על הקי־ן״.
)39 נחל ליד ים המלח )41 .גרם לכוויית.
)42 סוגאדמה )44 .מדינאי אלנ׳ירי)46 .
מבי! את סוסו לרכיבה )48 .כלי עינויים.
)50 בתוכו )51 .כלי רכב סיני (בתיב חסר).
)53 נוזל מהטא )55 .קול חוזר )57 .שד.
0 )58 ונ, מין )59 .מתכת ששימשה בבניין
בית־המקדש (כתיב חסר) )60 .אלוף אירופה
באינרוף משקל תרננול.
פאונד <1 :הגדול באיי מריאנה)2 .
שמו של נשיא קוריאההדרומית לשעבר.
עוף המסמל שלום )5 .מפקד טחנה

אושוויץ )6 .תחבושת 7 .אמר ד׳)8 .
תז )9 .נחל הנשפד לנחל באר־שבע)12 .

עבודת הטייח .15 .פתרו! בעייה )10 .נראית
לפעמים סביב לירח )18 .בהם תוקעים
ידיים )21 .משקה חריף (בראשי־תיבות).
)24 מתנזר מאוכל )24 .אל )20 .חברת
אוניות ישראלית )28 .אבל )29 .מקום בו
חנו בני ישראל לאחר יציאת מצריים)31 .
בהם שומרים כספים, בסדר הפור )32 .נעים.
)35 מלת זרוז )37 חשב )38 .התעייף.
)40 משמש,לתמיכה )41 .חסוי טשטש)43 .
מרח )45 .מבריק )46 .משמש את עובדי
השידור )47 .ראש ממשלה צרפתי לשעבר.
)49 די! וחשבו! (ראשי תיבות) )52 .השתחווה
)54 .קצה הבגד )56 .עלוב <58 .לא
ביוקר (בלי האות האמצעית).

(המשך מענווד )21
ככל האפשר. לפתע שמעה ־זיל מאחוריה:
״חברה, נפל -לך משהו.״
הנטיה הטבעית הראשונה היתד, לבמה.
היא התגברה עליה, פנתה לאחור .״מה
איבדתי?״ שאלה, תוך בסידן להבחין בפני
הגבר הצעיר שעמד מולה. האיש מיהר
להתכופף, כאילו להרים את החפץ שנפל-
הבחורה התקרבה אליו, הוא המשיך להסתיר
את פניו.
לפתע, בתנועה חדה ניטה להלום בראשה
ולהפיל אותה ארצה. אולם היא היתד,
מוכנה לזאת. היא סטתה הצידה ובאותו
רגע הגיחו דמויות שחורות סביב ־1מקום.
״עצור!״ קראה אחת מהן ,״משטרה!״
הגבר הצעיר לא איבד את עשתונותיו,
פתח בריצה מהירה אל תוך השדרה. השוטרים
רדפו אחריו .״עצור! נירה בך!״ ירא״׳.
הוא רק המשיך לרוץ. מטח יריות פילח את
האוויר, אך הדמות הבורחת חמקה בחשיבה.
קרוב לשעתיים נמשכה הרדיפה. ד,בחיר,
שהכיר היטב את הסביבה, הוביל את רודפיו
במחול־שדים בין צריפי המעברה, בשדרה
ובחולות. לרגע אחד נראתה דחותו
בבירור, מול השוטרים. אחד מהם כיזז־ן אז
אקדחו אל רגליו וירה. הקליע פגע בכף
רגלו הימנית, אך הוא לא נעצר לרגע.
לבסוף נעלם לגמרי. המארב הגדול הסתיים
בלא־כלום.
מה דחף אותו ז המזל שיחק רכל
זאת לקארל זינגר ולשוטריו. ידיעה טלפונית
קצרה מבית־חולים מזב״ס בחיפה, מסרה
על גבר צעיר, שהובא לשם על־ידי
אמו, כשקליע של אקדח ברגלו.
היה זה האלמוני מן השדרה — והוא
היה מוכן לדבר. הסתבר כי אחרי שהצליח
לחמוק מרשת השוטרים, הגיע לביתו ב־קריית־חיים
.״קיבלתי כדור בשעת צייה״
סיפר לאמו. זו החליטה שיש לנסוע מייד
לבית־חולים.
מה שראו השוטרים שבאו לבית־ר,חולים
היד, מפתיע: לא גבר דוחה, כי אם בחור
יפה־תואר וחסון, שבחורות רבות היו
נענות ברצון לחיזוריו. הוא גדל בפתח־תקוזה,
עבר עם אמו לקריית־חיים לאחר
שהוריו התגרשו. השתכר יפה כמסגר ומכל
הבחינות נראה כטיפוס של צבר בריא
וחינני.
אלא שתסביכים עמוקים הפריעו לו ביחסיו
עם בחורות — עד שלבסוף לא יכול
היה לגשת אליהן אלא בחשיבה, באלימית.
ומה עם נערת־הפתיון? זהותה תישמר
בסוד. היא אפילו לא תוזמן להעיד בבית־המשפטי.

דרכי
חיים
סולל (ל א) בונת
אשה בודדת נפרדה משיירת האנשים
שצעדה בשביל הראשי של בית־ד,קברות בקריית
שאול, פנתה לשביל צדדי. בידי
אילנה מרטון ( )32 היה פתק משוכפל,
מהסוג הניתן לקרובים ובו רשום
בדיוק איזור הקבר של הנפטר. היא פסעה
לאורך השורד, הנקובה, הגיעה עד למקום
שצויין בפתק. כשבחנה את השטח, נדהמה.
חלקת הקבר אותה חיפשה, האחרונה בשורת
המצבות, היתד, צחיחה וחלקה, מכוסת
קוצים שיבשו.
״הרי פד, קבור אדם!״ אמרה לקברן שניצב
בסמוך ,״ואם אין שום סימן או
מצבה, הרי עלולים לקבור כאן בטעות
עוד מישהו!״
״את צודקת בהחלט,״ השיב לה האיש,
״אני עצמי לא ידעתי שיש כאן עוד קבר.״
מוות מידי מסתננים. אילנה ־־,יתה
מזועזעת. העובדה שעל קברו של יואל
מרושי אין כל מצבה נתגלתה לה רק עתה,
עשר שנים לאחר מותו, שעה שבאה במקרה
ללוזת את חברתה לעבודה שנפטרה.
עשר שנים קודם לכן היה יואל בן־
בית בביתה של אילנה. הוא עלה ארצה
מהונגריה עם תום מלחמת העולם השניה,
כשהוא משאיר אחריו אם זקנה וזכר אביו
שנהרג במחנה הריכוז. אילנה, יוצאת הונגריה
אף היא, שהגיעה לארץ עם בעלה
שנה לפניו, הביאה אותו בחוג מכריה, עזרה
לו להסתדר בימיו הראשונים בישראל.
כשסיים יואל את שרותו הצבאי, התייצב
בבית ידידיו .״החלטתי לרדת לעבוד בתמנע,״
אמר ,״שמעתי שמרוויחים שם טוב
ואוכל לחיות חיים עצמאיים.״ הוא נפרד
ממיטיבתו, התקבל לעבודה כשומר במפעלי
נזחצבי־ישראל, שהיו אז בבעלות סולל־בונה.
אולם הוא לא הספיק לעבוד שם •ותר
משלושה חודשים. באחד הלילות נתקלה

קבוצת השומרים במסתננים ובחילופי היריות
נהרגו יואל וארבעה מחבריו.
ל פ חו תמצבה. כנפש הקרובה לו ביותר,
נמסרו חפציו האישיים של יואל
לידידתו אילנה. אולם את הפיצויים הכספיים
היא סירבה לקבל .״יש לו אם
זקנה בהונגריה,״ אמרה ,״ייתכן והיא תבוא
ארצה, תתנו לד, אז את הכסף.״ הנהלת
סולל־בונת הבטיחה מצידה בעל־פה לשלם
לאילנה את הסכום בכל עת שתבקש.
בינתיים חלפו השנים והתברר כי אמו
של יואל לא תבוא ארצה. אילנה גמרה
בלבה לוותר על הכסף. עד אותו יום בו
גילתה את קברו של יואל. אז החליטה
שמן הראוי לנצל את סכום הפצויים לשם
הקמת מצבה על הקבר.
בבטחון רב פנתה להנהלת סולל־בונה,
ביקשה להקים את המצבה מסכום הפי
ל,ורבן
מרושי
המת הבא — בנתב
צויים שהובטח לה. אולם כאן נתקלה ב־סרוב
.״באת מאוחר,״ אמרו לה ,״כבר עברי
עשר שנים.״ היא הזכירה את ההבטחה
שקיבלה, אולם ללא הועיל .״בפעם הבאה,
כשימות לך מישהו — תבקשי הבטחה בכתב,״
היתד, התשובה.
רק כקשה אחת. רק השבוע, לאחר
שאילנה כיתתה את רגליה לאורך כל
מסדרונות הנהלת החברה, איימה בהקמת
שערוריה ובפרסום בעתונות, התדפק דל
דלת דירתה קצין הסעד של סולל־בונח,
הודיע לה כי החברה הסכימה להקים את
המצבה המבוקשת. היתר, לו, לנציג ההברה
המגלגלת מליוני לירות בשנה, רק בקשה
אחת :״בחברת־קדישא נרשום את הבקשה
על שמך, כי אם ידעו שסדלל־בונה מממן
את העסק, זה יעלה לנו עוד כמה מאית
לירות.״

החי
עז רכנג דו ו בתל־אביב, התנפלה אשד.
בגידופים ובמכות על שוטר, שהוליך את
בעלה למעצר בבית־המשפט, ניסתר, לשחרר
אותה בכוח, הושמה במעצר יחד עמו
גומה, גומה: בתל־אביב, נרדם
סוחר בשוק הסיטונאי לצלילי טרנזיסטור,
לא הרגיש כיצד שילשל אלמוני מוט עם
קרם דרך החלון ודג את המקלט מעל
השולחן רצץ כוער: בירושלים,
הובאה רחל שושני בפני בית־המשפט באשמת
הצתת תיבת־דואר, טענה כי עשתה
זאת מתוך רצון לשבת בבית־הסוהר, הודתה
לשופטת שפסקה לה שישה חדשי מאסר
מלפפאמיפץ: בתל־אביב, החליטה
חוליה של אנשי־מכס לבדוק את סלו של
אחד הלקוחות המוכרים שצעד לתומו ברחוב,
גילתה מתחת לשכבת הירקות טרנזיסטורים
ומאות ראשי־פטיסון. הפרד ומשול:
בתל־אביב, תקף שוטר אהד שוטר
שני שחסם את הדרך למכוניתו, פתח ב־תיגרר,
ברחוב, אילץ שוטר שלישי להפריד
ביניהם הפריגידית: בתל־אביב,
קנס שופט מחוזי ב־ 200 לירות, מתקן
פריג׳ידרים, שהתחמם יתר על המידה, נישק
אשד, נשואה שלכיתה הוזמן על מנת
לתקן את הפריבידר.
העולם הזה 1292

ספרים

תרגום
מטפי סי קהב מי ט ה
חוגוי של סרטו, חלל, כ׳

העולס הזה 1292

נספר -כיס,

תירגמה שולה עפרוני, הוצאת דשא) מעלה
בלב הקורא שאלה פסיכולוגית מעניינת:
מדוע עוסקות רק בחורות בתירגום דבריו
של אבי הספרות הפורנוגרפית החדישה?
ל,מתרגמת של חלק זה, בניגוד למתרגמת
החלק הראשון, יודעת אנגלית, אף אינה
נרתעת מלקרוא לילד בשמו. וילדיו של
הנרי מילר — שמותיהם אינם מופיעים
בשום מילון מהוגן.
בכל זאת, אין מילר העברי במילר האנגלי.
אולי אין שפת־עבר מתאימה עדיין ל־שפת־אבר.
ההומור המיוחד של מילר אובד
אי־שם בדרך התרגום. הציניות השנונה
הופכת לגסות, הפורנוגרפיה המבר־קד
נעשית פורנוגרפיה קהה. בקטעים מסויימים
של התרגום בולט השימוש בלשון הווה, עד
כי נדמה כאילו אלה קטעים של דאמון
ראניון — וקשה לתאר סופר רחוק יותר
ממילר.
כמו לרוב המתרגמים העבריים, אין ל־מתרגמת
זו אוזן לדו־שיח. בפי זונה פארי־סאית
היא שמה את המשפטים הבאים:
״הו, אלי תואיל לקחת אותי לבית־קפה.
גשם ניתך, ואין לי כסף לשבת במקום
כלשהו. תסלח לי, אדוני הטוב, אבל יש
לך הבעת־פנים חברותית כל־כך אולי
תוכל להעניק לי עצה הוא אלי, דבר
נורא הוא להיוותר ללא כסף
מה שד,יצאנית אמרה היה, כמובן :״הוי,
אולי תיקח אותי לאיזה בית־קפה! יורד
גשם, ואין לי כסף לשבת בשום מקום.
תסלח לי, אבל אתה נראה אדם טוב. אולי
תוכל לתת לי עצה! הוי, זה נורא להישאר
בלי כסף!״
אופטימיסט מייואש. החלק השני,
עוד יותר מן הראשון, מלמד על השקפת־עולמו
של מילר הצעיר, בין שתי מלחמות־העולם.
מי שיתפתה — למראה, תמונת־העירום
של רנואר על השער, והמלים ״הרי
לך ספר מזוהם שראוי לקראו״ על השער
האחורי — להאמין כי ימצא בספר תיאורי־מישגל
מגרים, יתאכזב שוב.
מילר הוא סופר הייאוש, סופר עידו־האטום
לפני שהומצאה פצצת־האטום. אולם
הוא גם אמריקאי — וככל אמריקאי אמיתי,
אופטימי מטבעו ושופע חיים. הוא אופטימיסט
מייואש, או פסימיסט צוחק. אפשר
היד, לסכם את השקפת־עולמו במלים :״אכול
ושגול — כי מחר תיפול!״
מישגליו אינם מקור לשמחה או להנאה.
הם גשר בין יאוש ליאוש .״לפנות שחר,
ביום חג־המולד, חזרנו עם שתי כושיות.
היינו כולנו עייפים כל־בך שזחלנו לישון
בבגד-נו. זו שלי, שדמתה כל הערב לנמרה
גמישה מוכנד,־לזינוק, נרדמה לחלוטין שעה
שטיפסתי עליה. במשך זמן־מה עבדתי מעליה
כאחד המטפל בגופתה של טבועה
הזקוקה להנשמה מלאכותית: לבסוף התייאשתי
וצנחתי תחתי, ישן מניד,־וביה.״
מים קדושים ותותחים. מי שמעוניין
במטפיסיקה של מילר יותר מאשר ב־מיטה־פיסיקד,
שלו, יכול למצוא בספר זה
כמה פנינים:
@ על האנושות המאורגנת :״פעם חשבתי
שלהיות אנושי הנהו השיא הרם ביותר
אליו יכול בן־אדם להגיע. אולם עכשיו אני
רואה שהדבר נועד?הרום אותי כליל. כיום
אני גאה באומרי שהנני בלתי־אנושי. שאיני
משתייך לבני־אדם או לממשלות, שאין לי
כל עניין בגזעים ובעקרונות. אין לי דבר
אל המנגנון החורק של המין האנושי.״
: 9על התרבות הקלאסית :״יש משהו
מגונה בנוכלות רוחנית זו, המתירה לאיזה
אידיוט להתיז מים קדושים כדי לברך
תותח־ענק, אוניית־קרב או חומר־נפץ. כל
אדם שמילא את כרסו בקלאסיקונים —
הריהו אוייב המין האנושי.״ אכן, אני־מאמין
אמריקאי מובהק.
ס על צורת העולם בן־ימינו :״מה פירושו
של החרה הזה? גברים ונשים באים
יחדיו כלהקות־עיטים על נבילה מצחינה,
להזדווג ולהיפרד שוב. עיטים הנופלים מן
השמים כאבנים כבדות. ציפורניים ומקורות
טורפים — זה כל מה שהננו! מנגנון־מעיים
ענקי, מצוייר בחוטם רגיש לבשר־פגר.
קדימה! קדימה ללא רחמים, ללא צער, ללא
אהבה, ללא סליחה. אל תבקש ואל תיתן
דבר! עוד אוניית־קרב, עוד אידי־רעל, עוד
חומר־נפץ־מרסק! עוד חיידקים! עוד מכשירי
הפצצה! עוד ועוד מהללו — עד שכל
העסק יתנפץ לרסיסים, וכדור־הארץ איתו.״

בקרו בביתן הבירה ביריד ה מז ר ח
ותזכו בפר סי ם ל שותי הבירה
המבקרים בביתן מקבלים עלוני הפתעה נושאי פרסים.
בכל יום א׳ זוכים 7מספרים, בארגז בירה כ״א.
בפרסים למבקרי השבוע שעבר זכו המספרים דלקמן:
102595 • 112776 * 111212 • 105492 * 100219 * 100705 * 109135

נסה מזלך ה שבוע!
הזוכים מתבקשים לפנות למשרד ״חשבי״ ,רח׳ בן־עטר , 19 תל־אביב,
לא יאוחר מיום .31.7.62

>ש 1יות הצמא ־ אין נמו בירה

אויבי

הנוער

מחלות המין
(מהדורה שנייה)
פרטים והרשמה

מאת חד״ר מרדכי זיידמן

פאטרא סוכנו ת נסיעו ת בע־מ
י רו ש לי ם
ר ח ־י פז פנ תרח ־ שטר אי ס
סל 22186 .

המשרדהרא שי: ת ל ־ א בי ב
רח נחלת בני מין ( 6
סל ( 6479־ 64509

ח יפה
שער פלמר צ

6662277975

מספר 1292

י״א פיון תשב״ב13.6.1962 ,

המהיר 75אגורה

ספר באנגליה ובישראל -סרט בצרפת -יצירת הסופר בן־גויון

ת עלול• ה אהב השל
•שואל•
32 אחט