גליון 1293 מתאריך 20 ביוני 1962

מספר 1293

המחיר 75 אגורח

בחו 33 תיבצו חוב
חנדרסו! הנאשם בהסתרת
יוסדה

תפקידו של העולם הדה הוא לתאר מאורעות
ולפרשם. לא פעם עליו לתאר מאורעות
שמקורם בהעולם הזה עצמו — מאורעות
שנזרעו בעבר הקרוב או הרחוק ב־עמודיו.
כמה מאורעות כאלה אירעו השבוע
— כמו בכל שבוע.
בשוזייץ הודיע האו״ם כי ממשלת ישראל
תרמה תרומה למען פליטי אלג׳יריה המוסלמים,
החוזרים למולדתם. זהו מעשה יפה
— ואנו מברכים עליו בלב שלם. זהו גם
מעשה נבון.
היה זה העולם הזה ( )1285 שהעלה, לראשונה,
את התביעה לנצל את פניית יד
או״ם בעניין זה, כדי לעשות מחווה של
התפייסות כלפי לוחמי־השיחרור האלג׳יריים.
לא יצרנו אשליות. לא אמרנו כי מעשה חד־פעמי
כזה יסלק את מישקע המרירות שהצטבר
במרוצת השנים, כתוצאה מפעולות
ממשלת ישראל נגד מלחמת־השיחרור. אך
שינויים היסטוריים הם תוצאה של הרבה־הרבה
מעשים קטנים — וזהו מעשה קטן
לדוגמה.
חבל רק שהממשלה לא מצאה עוז בנפשה
לעשות מעשה נועז קצת יותר, והסתפקה
בתרומת כמה אלפי דולרים. לכסף אין

כנסת, כמו נשיא המדינה ומבקר המדינה.
אולם גם ריפטין אינו מציע זאת. הוא
משאיר את בחירת היועץ בידי הממשלה (אם
כי הוא מציע שהמינוי יהיה טעון איסור
ועדת הכנסת) .היינו: בידי הרוב בממשלה.
היינו: בידי מפא״י. היינו: בידי נערי־החצר
של דויד בן־גוריון.
מעולם לא נתמנה במדינה יועץ משפטי
שלא מתוך שיקול פוליטי־מפלגתי. האוזני־עצמו
נתמנה על־ידי שר פרוגרסיבי, מפני
שהיה עסקן פרוגרסיבי. הוא לא יכול היה
להתמנות לולא ידעו עוזריו של בן־גוריין
כי זהו איש שהם יכולים לסמוך עליו.
מי שסבור כי גדעון האוזנר הוא גאון
הדור — יפעל־נא למען בחירתו לשר־ד,משפטים.
גם לא איכפת לגו אם בכלל יבוטל
תואר •שר המשפטים״ ,ואת מקומו בממשלה
יתפוס אדם הקרוי •היועץ המשפטי״,
כמו ״התובע הכללי״ בארצות־הברית ובבריטניה.
אך המצב המעשי הקיים, שהוא שריד
מתקופת הדיקטטורה של השלטון הזר, יש
לבטלו. אמרנו זאת לפני עשר שנים —
ואם יהיה צורך, נחזור על כך שוב ושוב.

לא רק בעיות ורעיונות מתחילים את

יהודית מזרחי וידיד (בעת סיורה ביוון מטעם ״העולם הזה״)

ד 1ב3ך

פיו! ס ד
פפידיס י
תלמידים :
סטודנטים !
תרשמו עוד היום לקורס החדש ל*

קצו־נו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג,) 0111:00 ( -
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
תל״אביב: רחוב גורמן .5
חיפה: בבית־הספר, במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

• העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ריח — וגם אין כתובת. אילו נשלחו, במקום
הדולרים, כמה אלפי אוהלים מתוצרת
ישראל, היה הדבר מועיל יותר. כל פליט
היה יודע מניין בא האוהל — כי אפשר היה
לרשום על כל אוהל את שם המדינה.
לא במקרה הכתרנו את הצעתנו בכותרת
״מה טובו אוהליך, יעקוב!״

הוויכוח על סמכויות היועץ המשפטי לממשלה
נזרע אף הוא בעמודי העולם הזה.
במשך שנים היינו היחידים במדינה שתבעו
להעביר את סמכויות היועץ לשר־ד,משפטינו
היה דרוש זמן רב עד שרעיון זה נבט במוחות
המשפטנים — ועתה הוא קוצר קציר
סנסציוני.
נושא הוויכוח הוא פשוט בתכלית: האם
מותר להשאיר בידי פקיד ממונה, שאינו
כפוף לשום ביקורת דמוקראטית, סמכויות
עצומות? ומאידך — האם יש טעם בקיים
שר, הנבחר באופן דמוקראטי והכפוף לביקורת
הכנסת, מבלי שתהא בידו סמכות?
תמהני על כמה אנשי־ציבור חריפי־מ!ח,
בעלי כוונות טובות, שאינם רוצים לראית
את דבעייה כך. דם שוגים באשליות.
כך הגיש עתה חבר־הכנסת יעקוב ריפטין,
איש מפ״ם, אחד המוחות הטובים ביותר
בכנסת, הצעת־חוק שמגמתה לחזק עוד
יותר את מעמד היועץ המשפטי. קו המחשבה
שלו הוא כדלהלן: בידי היועץ סמכויית
עצומות. הוא יכול לתבוע למשפט כל אזרח,
ולהפסיק כל משפט נגד אזרח. סמכויות
אלה יכולות לשמש נשק אדיר לרדיפת
יריבים פוליטיים (ומי יודע זאת כמונו!).
על כן אסור שהיועץ יהיה כפוף לשר פוליטי,
והוא חייב אזיות בלתי־תלוי לגמרי.
זה רעיון יפה מאוד — אילו היה מציאותי.
במלים אחרות: אילו יכול היה להיות
בארץ יועץ משפטי בלתי־תלוי, שאינו מתמנה
מתוך שיקולים מפלגתיים. אילו היה
היועץ המשפטי נבחר, לפחות, על־ידי ה־

דרכם מעל עמודי העולם הזה — הובר
חל גם על דמויות ציבוריות רבות. ובכללן:
היפות ביותר.
זיוה רודן, החוזרת השבוע לעמודים אלה,
החלה את הקאריירה שלה בשער העולם
הזה לפני 11 שנה, כשעוד היתד, זיוה
בלכמן. אחריה באו יפהפיות רבות —
ביניהן מלכות־היופי המצטיינות. בשבוע שעבר
שמחנו על בחירת יהודית מזרחי,
מלכת־המים הראשונה שלנו, למלכת־היופי.
הקאריירה של יהודית החלה, כאשר החליט
העולם הזה בפעם הראשונה לערוך
תחרות על התואר ״מלכת המים״ .מאחר
שהיתר, כוזנד, לשתף בה רק נערות בעלית
רמה, הבולטות בשפת הים הודות ליופיין
ולאישיותן, יצאו חוליות העולם חזה לחופי
הארץ כדי לחפש נערות מתאימות.
באחד הימים ראה כתב העולם הזה נערה
צעירה, בעלת ביקיני נועז ויופי קלאסי,
בבריכת־ד,שחייה בתל-אביב. הוא ניגש אליה,
הציע לה להציג את מועמדותה. לתדהמתו
הגמורה היא השיבה שהיא רק בת 14 וחצי,
והציעה לו לפנות אל הוריה. כך עשה.
היתד, דרושה פעולת שיכנוע ניכרת, כדי
שההורים השמרניים יתירו לבתם להשתתף
בתחרות. היתד, דרושה הבטחה שאם יבחור
הקהל ביהודית, והיא תישלח למסע־של־רצון־טוב
ברחבי אירופה, יוכל האב להתלוות
אליה. ואכן, הוא נכח בפגישותיה,
בין השאר עם ג׳ראר פילים ואלן דילון.
מסתבר כי אופי ההורים לא השתנה מאז.
הם נשארו שמרניים, דואגים לחינוך בתם.
למרות שיהודית התבגרה מאז, תתלווה אליה
אמה במסעה, בו תתחרה על תואר מלכת

העולם הזה 1293

ולט ^ #פממם בסך נו צ ל
^ 1ס מ 1 0 0 0 .-ליי
״ ת לו ה מו ד ל ״ מז מינ האתכם
תצוגתה.
בביתן
לבקר
חידושיאופנתקיץ <(62ג שמלות
חליפות, מעילים ממבחר בדי העונה
אסמז 0 £ $

אסמס ^ ם

£1א * ו 4

א ס חו א ס $1£ -וזז *6 - 8ק£מ ^ 01€ 0
יו דג מו ב פניכ סבת צוג ת שקופיות מ ת מד ת.
כל מבקר בבי תננו יקבלכר גו י ס
ה מ קנ ה לו זכותלהשתתףבהגרלת
המחאות, קנ>ה
לקניית מוצרי ״תלוה מודל־ בחנויות
אופנהמובחרותברחבי הארץ.

נן סנז׳ >ן דנז ורעננות(!ידמה
בתצוגת. ת ל 1ה

מזדל ״ י רי דהמזרח, ני ת ן 3 2

<*£1ונוי 1ו 00א 1

מכתבים
ככה,

נסרי 7זהב
ל עול ם
לא תותר עלי!

תוכח שאין צורך ל 7ן מת סכיגי גלוח
מובר חי ם ומזויפים מארצות ערב

איז לי כל אשליה בדבר הסיכויים הריאליים
להגשמת הכתב הלטיני בעתיד הקרוב.
אר הואיל ועוררתם בעייה זו ופתחתם
בויכוח בנידוז, רוצה או* אני להביא את
נימוקי בעד 611£ג11 101 זזו:1
...״עברית מדעית״ ,שהוצעה על־ידי דר׳
אבינור (העולם הזה ,)1283 יש לראות בה
שיפור מה, כי צמצום מספר האותיות עד
ל־ 33 מהווה הישג חשוב, אך מבחינת ה־עיקביות
אפשר לחלוק על שיטה זו, כי
תור קביעת כתב פונטי אפשר להסתפק ב־25
אותיות בלבד ( 22 לטיניות 3 ,רוסיות)
בתוספת של שני סימנים. כלומר, אפשר
להניע הז ליותר צימצום וה! להקלה מכסי־מאלית.
כתיב
פונטי זה מבוסם על שני עקרונות־יסוד:

כל הנה — ביז אות, ביז תנועה —
מסומז תמיר באותה אות, ורק באות
אחת (פרט לדיפטונגים, עי* ,ע״ ,ע3
במקום
ע-)0לפיכד, יש לכתוב
1 1350 100111 ולא ,1 1)35501 וכו׳.
(ב) כל אות מסמנת תמיד אר ורק אותו
הנה (לא 0£1ע אלא .)(011
באופן זה, בהתאמה לשפה המדוברת, איז
הבדל בכתב בין ״טביעה״ ל״תביעה״ ,ביז
״קול״ ל״כל״ ,״שריקה״ ל״סריקה״ וכו׳ .אד
אפשר להבחין במבטא בין ״אושר״ ל״עושר״,
ביז ״אח״ ל״אר״ ,ולהרגיש בספציפיות של
ה־ע׳ וה־ח׳ לפי המבטא הספרדי (עקב
סימון מתאים).
כתיב פונטי זה אמנם לקוי מבחינה מרעית
דיקדוקית. נם בהצעת דר׳ אבינור,
האות ״ז״ מסמנת הן ט׳ (טוב) והן ת׳
01ז 31ע) .לעומת זאת, יתרונו של הכתיב
הפונטי המוצע — בפשטותו העיקבית, ודומני
שזהו העיקר.
אינג׳ א. גורן, תל־אביב
זה זמן רב שלא היה ויכוח כה שטותי,
טפשי ואווילי גם יחד כויכוח על המרת
הכתיב הנוכחי בכתב הלטיני. תמהני על
המערכת שנתפסה לרוח חולפת זו ומקדישה
לה מקום רב, שעה שאפשר היה לנצל את
השטח לתמונה אנושית ונאה יותר של
רבקה מיכאלי, במקום זו האיומה למראה
(העולם הזה ,)1290 או של מלכת היופי
הפריסאית מקרוב, או לפרסם עוד כתבה
מעניינת.
מה יעשו המצדדים ברעיון שטות זה
באותיות ח׳ — ע׳ על מנת שיבוטאו בצורה
הנכונה, כפי שהן נשמעות מפי יוצאי
ארצות־המזרח? לפי איזה סימן יבחינו בין
כ׳ רפויה לדגושה? האמנם תיכתב ״מוכיחים״
בצורה המגוחכת 1מ !!101011110111 או המלה
״ככה 1)31)3
ואם להחליף* את הכתב הנוכחי, האשורי,
ללטיני — אז למה לא להחליפו בכתב
העברי העתיק, הקדמון, שהלטינית היא
אחד מנילנוליו המאוחרים?
משה חנוכה, ירושלים
קצת מזה וקצת מזה: תמונתה של רבקה
מיכאלי בין מלכות יופי — ראה תמונה,

יופי וקופסוודשימורים
במשד חול המועד של פסח, קיימה החברה
להגנת הטבע, בשיתוף עם אכסניית הנוער
בעין־גדי, סמינר להכרת הסביבה.
במשד שבוע הסמינר למדנו הרבה על עברה
ההיסטורי והפרהיסטורי של עיו־נדי וסבי־

״טופז״ מקום מרגוע לתושבי תל־אביב
לא תמיד אפשר לנסוע להנפש
בבית הבראה. מחמת העסקים המעכבים
או מסיבות משפחתיות
שונות אין כל אפשרות לבצע
חופשת קיץ. ואם כבר יוצאים, הרי
לרוב רק לעשרה ימים או לשבועיים.
וכאשר חוזרים העירה שוב
חם, ושוב מחניק ואין אויר לנשימה.
תל־אביב התברכה בימים אלה
במקום נופש משלה: קפה ומסעדה
״טופז״ שנפתח בימים אלה ממול
לכניסה ליריד המזרח, מאפשר לכל

הרוצים, להחליף את מזג האויר
המחניק והחם באויר קריר וצונן
משיב נפש.
המרפסת המשקיפה על פני שדות
מוריקים משרה הרגשה שהנך
במרחק רב מהעיר ההומה והסואנת.
השקט שבטבע משפיע לטובה ומרגיע
מאד. המטבח המשובח שבמסעדה
״טופז״ מהנה ומשביע והשרות
אדיב ביותר.
נשאר לנו רק לברך את בעלי
מנהל קפה ומסעדה ״טופז״ ,מר המקום :״עלו והצליחו״.
גורדון, הוא גם המנהל של קפה
״אקסודוס״ בתל־אביב, ובטוחים אנו
שהוא יהפוך את המקום למקום
חופש ונופש תוך בדי הנאה מהמאכלים
המצוינים המוגשים שם במחירים
זולים ביותר. מינהג שאינו
מקובל בארץ, סיגל המקום לעצמו,
והוא: להגיש כוס שפריץ חנם
לסועדים.

מיכארי כין המלכות
בתה, ועל העבודה הארכיאולוגית הנעשית
במקום. הכרנו חלק גדול מהצימחיה ובעלי
החיים האופייניים. ניצול הזמן היה מכסימאלי,
הודות למאמצים שהשקיעו המדריכים,
אנשי האכסנייה. כל המשתתפים היו
מלאי התפעלות מן הסיורים המאלפים והמעניינים
ומן ההדרכה הטובה. אבל פרט
להערכה למדריכים, העושים את מלאכתם
בתנאים קשים ביותר, הרי האכסנייה עצמה,
הנאלצת לקיים את עצמה מבחינה כספית,
נמצאת במצב קשה. ולמרות ערכה החינוכי
הרב, אין היא מקבלת תמיכה ממשית.
זהו מקום מבודד, שכביש הנישה אליו
אינו כביש. הצריפים, ששימשו קודם את
משק עין־גדי, הם ישנים ואינם מתאימים
בשום אופן לאקלים במקום. האכסנייה מקיימת
מיטבח, למרות שאין אפילו מקרר.
המוזיאון נם הוא בצריף, המשמש נם
אולם להרצאות. וחלק גדול טן המוצגים
שצריכים להיות מוצגים בו, אין להם
כנראה מקום. ישנה תוכנית להעביר את
האכסנייה, כולל המוזיאון, לניבעה צפונית
יותר, לבנות מוזיאון שיתאים לסביבה ול־מוצגים.
אבל תוכנית כזו דורשת כסף רב,
ולעת־עתה רק חלק ממנו ישנו.
נוסף לתנאים האובייקטיביים, נוכחנו נם
שלא כל המטיילים הרבים טתייחסים כראוי
העולם הזה *129

תירגולת־קרם שלב א׳
למקום ולטאטצי האנשים העובדים באכם־
נייה ובסביבה. למרות העבודה הרבה שהושקעה
בשבילים, בנטיעות, בנקוי השטח,
מרשים לעצמם אנשים ללבלר את הסביבה
בקופסות שימורים, ניירות וכר. עובדי ה־אכסנייה
משתדלים להשניח על הנקיוז,
אבל יש אנשים המזלזלים בהם בגסות.
אלה רק מקצת מ! הקשיים בהם נתקלים
העובדים באכסנייה, שהם מעטים ביחס
לעבודה הנעשית על ידם.
כתבתי כדי לעורר את רעת הציבור והנוגעים
בדבר לתת תמיכה למפעל חינוכי
ותרבותי זה ולהקל לפחות במעט על
אנשיו. כל מי שרוצה להיווכח בחשיבות
המפעל, כדאי שיעשה זאת במקום.
י. א .שנידרמן, קרית־חיים

חתול ועכבר
הייתי עד למחזה מזעזע; כנראה פעולה
קרבית של מחתרת העכברים ננר החתולים.
ישנתי שנת־ישרים, כשפתאום התעוררתי.
יללות נוראות הוציאו אוחי מתרדמתי המתוקה.
רצתי למרפסת, לראות מי זה
מילל כד. בחצר ראיתי ארבעה חתולים,
המקיפים שני עכברים קטנים ומיסכנים
החתולים השתעשעו עם העכברים. נתנו להם
להתרוצץ — וכשהיה נידמה שיצליחו להימלט׳
נתנו להם מכה מהממת על הראש.
ממש סאדיסטים.
אני מביז שיכולה להתנהל מלחמה. אבל
גם אז, יש חוקים. והלא ידוע בכל צבאות
העולם, שאסור להתעלל באסיר. ברגע שהחתולים
האלה ראו את שני העכברים,
יכלו להרוג אותם. אבל מישחק כזה של
חתול ועכבר? להתעלל בהם, אחרי שתפסו
אותם? איפה אמנת ג׳נבה? זרקתי עליהם
כיסא והם הסתלקו. נם העכברים.
דויד נורד, ירושלים
אנחנו שלושה חתולים צעירים, המשרתים
ביחידת הקומנדו המפורסמת ״חתולי שם-
עוז״ .אנחנו אמנם עכברי־חזית אמיתיים,
אבל מדי פעם מזדמנים גם העירה, לבילוי
חופשה קצרה. אנחנו מעוניינים להכיר
איזה חתלתולות נחמדות. מה בנוגע?
מיאו, מיאוצ׳יק, מיאוקי, ד .צ00 .
שלושת המיאוקיטרים, ראה תמונה.

סילח
הנ מהשלמה
שנבל ו ני גוי ה
שטוחות -קופ ס א צהובה
עגולות -קופ ס א כחולה
אריזה א מ רי ק אי ת כפולה

20 סיגריות >7אגורות

דוגמות חדישות • ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

גילוי אמריקה
איז אומה אלנ׳ירית ואיז דמוקרטיה בארץ
מוסלמית ...אלג׳יריה המוסלמית הנה
אויבה הטבעי של ישראל. עם עצמאותה לא
תדע כיצד להתפטר מחייליה, אלא בחזית
״פלסטיז״ .זו הדרד הקלה ביותר לחיסול
מטרד פנימי ומאבקי סיעות נוגדות.
זכותם של האירופים לאלג׳יריה הנה זכות
קיומם והיותם שם, והשמצת ה״קולוניא-
ליזם״ מתאימה לגביהם בדיוק כפי שהיא
מתאימה לגבי האמריקאים של היום. גירוש
האירופים מאלנ׳יריה יצדיק את החורת
הערבים למכה, נקוי אמריקה מתושביה הלבנים
והשחורים כאחד, וכז הלאה.
חנה שמורק, ירושלים

ב.גאי<א. דוינ ש ט״ן3ע*
נוסד ב־1921
בתי־הטסזזר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הכבר)
בית־החרושת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מס׳ 2

הודאת בעל־דין

אחרי שניגבתי את התוספות הציוריות
של שמעון צבר מעל תמונת עידעבדת
ב״קוצו של צבר״ על יופי שלא הולר ברגל
(העולם הזה ,)1290 נוכחתי לדעת ששמעון
נשאר צלם לא רע.
אשמח מאד לקבל את הצילומים שהוא
צילם בסיור שלו (ביניהם זה שהופיע בכתבה)
,כיוון שכידוע לכם עבדכם הנאמן
אחראי לכל מה שהתרחש שם...
יהושע כרף, שדה־בוקר

ב בו ק ר, אחהצובערב

מצפון ומוות

כל הכבוד ל״הנידו!״ של אורי אבנרי
״ולא תהיה למוות ממשלה״ (העולם הזה
.)1291 פאר יצירתו ומצפונו
אאורורה שבע, ירושלים

הכצעקתכם1

מתפלא אני על נישתכם לענייני ספורט.
אני חושב שלא תמיד שייע גלזר הוא
נותן הטון. אחרת איד אפשר להבין שידעתם
למתוח ביקורת קטלנית על ההפסד
של נבחרת הנוער בכדורגל במשחק הראשון
נגד אנגליה (העולם הזה )1289 ולא
ידעתם להבליט את ניצחונות אותה ה־ניבחרת
במישחקי הנביע בהולנד?
א. קראום, נתניה
העולם הזה 1293

בקורסי קיץ !
עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים

/ה׳ע /ליק

//1בכ 71?7בי1•/3ד7

ת״א, נחלת בנימין ,2טל — 56347 .פתח־תקוה, מונטיפיורי 4

* * עשהכר, מנחם־מנדל קלמנוביץ׳ מפשמישל. חיים
ותלמיד־חכם, שהיו לו שלושה בנים: אברמ׳לה, שמו־ליק
ובר׳לה.
ראו השלושה את השחיתות, הריקבון והדיכוי של
מישטר הצאר ניקולאי, ומרדו — איש־איש כדרכו. שלוש
דרכים היו פתוחות לפניהם, וכל אחד הלך בדרך אחרת.
אברמ׳לה החליט לשחרר את רוסיה הגדולה מעול ה־שיעבוד
והניצול. הוא הצטרף למחתרת הבולשביקית.
שמוליק לא נמשך אל אידיאולוגיות. הוא סמך רק על
עצמו. לכן אמר שלום לאביו הזקן, נסע להמבורג ועלה
שם על אונייה עמוסת־מהגרים, שהביאה אותו לעולם החדש.
בר׳לה קרא את טולסטוי ואת הרצל. הרעיון הציוני
נסך בו אמונה וגאתה. גם הוא אמר שלום לאביו הזקן —
אך הוא נסע דרומה. מטריאסט הפליג בספינה רעועה אל
אחת הפינות של הממלכה העותומאנית, במזרח הים התיכון.

שלשה אחים
עולמות.

-שלושה גורלות, שלושה

**כרמ׳לה היה בין לוחמי המהפכה, הצטרף לגתרדיה
^ האדומה, השתתף במלחמת־האזרחים הגדולה עד לנצחון
הסופי. אבראשה מנדלוביץ׳ קאלינין (כך נקרא עתה) עלה
בסולם המפלגה, היה מזכיר הסובייט המחוזי, מוהר באחד
הטיהורים, נשלח לסיביר וחזר. בנו, איתאן קאלינין, מנהל

נושא זד״ נאמרו בו כמה דברים נוקבים, והרבה שטויות.
היוזמים דאגו, כמובן, שלא להזמין את אותם הוגי־הדעות
המוכנים לנפץ את האלילים שאבד עליהם הכלח.

למעשה אין בל צורך בדו־שיח, או ברב
שיח, ואפילו בחד־שיח. המצב העובדתי ברור
למדי, ולא דרוש אלא אומץ־הלב לנסח את
המצב בהווייתו -למרות שהדבר יזיק לאינטרסים
מבוצרים ואידיאולוגיות מיושנות.

יבכו יכולים להיות בטוחים לגבי מצבו של טובאריץ׳
קאלינין. הוא מעורפל במקצת.
החברה הסובייטית היא חברה מונוליטית סגורה. קשר.
מאד לעמוד על טיב התהליכים המתרחשים בה. אין קאלינין
יכול לשוחח עמנו שיחה ישירה וכנה, לו גם רצה בכך.
יתר־על־כן, לא קולינם ולא מנוף מוכנים לשיחה כזאת.
כאמריקאי נאמן, סבור קולינס שחובתו היא לתרום את
תרומתו למלחמה הקרה, ולממן תעמולה עולמית נגד
האנטי־שמיות של ממשלת הסובייטים. ואילו מנוף, הנמצא
בריב פוליטי מתמיד עם ארץ המועצות, מוכן תמיד לעזור
לתעמולה זו, גם כשהיא צודקת, גם כשאינה צודקת.
מה, בכל זאת, מרגיש קאלינין עצמו?
אל נשכח: הוא היחיד מבין שלושת האחים שנשאר

שייך לאומה האמריקאית. הוא מזהה את
עצמו, בלהט ובקנאות, על כל דבר אמריקאי.
ציונים ותיקים, הזוכרים את אירופה, יכולים לגחך
למקרא פסוקים אלה .״כבר שמענו על זה,״ יגידו ,״גם
יהודי גרמניה חשבו פעם כך. עד שבא היטלר.״
אולם יש הבדל מהותי בין האומה האמריקאית, לבין
כל אומה מאומות אירופה הישנה. מי שאינו מבין זאת, או
אינו רוצה להבין זאת, פשוט אינו בן־שיחה רציני.
וזה ההבדל: הלאומיות האירופית הקלאסית היתד, מבוססת
על שותפות של מוצא, של תרבות, של שטח, של לשון,
ולרוב גם של דת. מכאן שהיהודים והצוענים, שמוצאם
ותרבותם היו שונים, היו תמיד גוף זר. נסבלים במיקרה
הטוב ביותר, נשרפים במקרה הרע ביותר.
האומה האמריקאית המודרנית היא שותפת פוליטית —
שותפות של נאמנות לארץ, לחוקר, וללשון. בתוך שותפות
זו יש עשרות קבוצות־מוצא שונות, שאיש אינו דורש
מהן להיטמע, להתכחש למוצאן, למסורותיהן המייוחדות או
לדתותיהן. יש ״אמריקאים־מאה־אחוזים־לבנים־פרוטסטנטיים״
(היינו בעיקר אנגלדסאכסיים) ,אמריקאים־אירים (כמו הנשיא
הנוכחי) ,אמריקאים־איטלקים, אמריקאים־יהודים, אמרי־קאים־כושים,
ועוד ועוד ועוד.
בהדרגה יעבור הדגש מקבוצת־המוצא לקבוצת־דת, שהיא
אותה הגברת בשינוי האדרת.

מי שמטיף כארצות-הכרית לאי־סובלנות
בלפי קכוצת-מוצא אחרת, הריהו בוגד כדרך•
החיים האמריקאית, חותר תחת עצם שלומה
ושלמותה של האומה. ישנם כאלה. זהו מיעוט
מבוטל, ויש להניח בי לעולם לא יהיה רוב.

אבן נואם באנגלית אוכגזפגרד־יגז
עתה קבוצת־מפעלים גדולה באלמה־אטה.
שמוליק שיגשג בעולם החדש. הוא פתח חנות קטנה
בפילדלפיה, במדינת פנסילבאניה. בהדרגה התרחב העסק,
עד שהפך לשרשרת אדירה של חנויות כל־בו. באמצע הדרך
שינה את שמו לסם קולינס. בנו הבכור, ארוזין ס. קולינם,
עלה במלחמת־העולם לדרגת סרן בחיל־הנחיתה, וכיום הוא
נשיא חברת קולינס סטורס, סגן יושב־ראש המגבית היהודית
המאוחדת בפנסילבאניה ואחד מעמודי־התווך של הקהילה.
בר׳לה הצטרף, עם בואו ארצה, לתנועת הפועלים, עבד
בפרדסי פתח־תקח־ה ובכביש צמח. יחד עם אליהו גולומב
השתתף בעיצוב ארגון ההגנה, ואין איש מן הוותיקים
שאינו מכיר את דובי קלמנוביץ׳ .עם קום המדינה החליף
את שמו, ולפי הצעתו של החבר בן־גוריון עצמו נמל את
השם דוב מנוף. בשמו זה הוא מופיע תדיר במדור ״הכלל
והפרט״ של היומונים — כי מר דוב מנוף, ממנהלי
סולל־בונה, נוסע תכופות בענייני משרדו לחו״ל. ואילו
הדור הצעיר מכיר יותר את בנו המפורסם, אל״מ עמום
(״מוסקה״) מנוף, גיבור רפיח.

בל זה אגדה, במובן. אולם אגדה מציאותית.
משפחת מנחם־מנדל דומה לרבבות משפחות
באירופה המזרחית כראשית המאה.
מיליונים היגרו לארצות־הברית. מיליונים אחרים נשארו
באירופה — שרדו בברית־המועצות, או הושמדו בפולין.
ורק חלק קטן הגיעו לארץ־ישראל, הקימו את מדינת־ישראל.

ך* אלינין, קולינס ומנוף - ,שלושה בני־דודים -
מה הקשר ביניהם כיום? מה משותף להם ומה מפריד
•ביניהם? האם הם אומה אחת, או שלוש אומות? האם
הם שייכים ליחידה אחת מבחינה מדינית, תרבותית, דתית?
השבוע התקיימה בארץ תצוגת־ראוזד, פסבדו־אינטלקטו־אלית,
שהתיימרה להיות ״דו־שיח״ ישראלי־אמריקאי על

בשגזוזפי דרוזשיח־ :בל גזי אבד הכלן ז7

באירופה הישנה, מולדת האנטי־שמיות ההמונית. אין ספק
ששרידי אנטי־שמיות זו עודם קיימים, אך איננו יודעים
מה כוחם, ואם דבקו בענפים מסויימים של המימשל.
ברור שיש יסודות בקרב יהדות ברית־המועצות שאינם
׳מאושרים במולדתם, ושהיו רוצים לבוא לישראל. אולי
זה מיעוט קטן, אולי מיעוט גדול יותר. איננו יודעים.
אולם לא בכך העיקר. העיקר הוא: מה טבור איוואן
קאלינין, אזרח סובייטי בעל הכרה, איש הצמרת ובנו של
קומוניסט לוחם? אני מנחש שעמדתו היא כדלהלן:

קאלינין שייך לאומה הסובייטית. הוא מתגאה
בהישגיה בביכוש החלל, מאמין בי ברבות
הימים תדביר את ארצות־הברית כמירוץ
הבלבלי, ובעת מלחמה ישפוך את דמו למען
כרית-המועצות -מרצון, ולא מאונס.
אולם איוואן אינו יכול לשכוח (אפילו רצה בכך) שמוצאו
יהודי. הדבר רשום בניירותיו. שכניו לדירה ועמיתיו
בעבודה זוכרים זאת. על כן מרגיש איוואן זיקה סתומה
לגורל היהודים באשר הם, והשם ישראל קרוב ללבו —
למרות שהוא יודע כי ״החוגים השליטים״ בישראל מנהלים
מדיניות פסולה, אימפריאליסטית, מיליטאריסטית, וכו׳.

הממשלה הסובייטית מבירה כזיקה זו -
וחוששת מפניה. משום בך היא מרחיקה יהודים
מעמדות שהן פגיעות לריגול, מנסה לבורר
את השגרירות הישראלית ולחבל בבל מגע
אחר. אך אין הדבר משנה את העובדות.

** ין בל ניחוש לגבי מצבו ודעתו של מיסטר ארוזין
ס. קולינם. אין הוא חייב להטריח את עצמו לירושלים
כדי שנעמוד על טיבם. הם ברורים לכל ד,מעוניין באמת.

ארווין קולינם הוא אמריקאי לכל דבר. הוא

•י ארווין קולינס יש בעיות של הפלייה. לפי המח־
/קר האחרון, אין הוא יכול להתקבל כחבר ב־ 72 אחוזים
מן המועדונים הקיימים בארצות־הברית. אין הוא יכול
להשיג חדר בלפחות 22 אחוזים מבתי־המלון. אין הוא
יכול לגור בשיכונים רבים, או לקבל עבודה במפעלים לא־מעטים.
אולם גם קולינס עצמו לא יחלום להכניס כושי או
איטלקי למועדונו שלו, שכולו יהודי.
החברה האמריקאית הפלוראליסטית (היינו: הרב־צורתית)
מעודדת את קולינס להתעניין בבני־מוצאו בארצות־אחרות.
כי כך עושים גם כל שאר האמריקאים — האירים,
האיטלקים, הפולנים, הגרמנים, הסינים, ד,שבדים, האנגלו־סאכסים,
ולאחרונה אף הכושים. הקמת מדינת־ישראל
שימחה אותו, כי הדבר העלה את גאח־תו והישודה את מעמדו
לזה של שאר הקבוצות העדתיות.
לכן תורם קולינם ביד נדיבה למען המדינה. לפחות פעם
אחת בחייו יבקר בה, ויצטלם בחברת נשיא המדינה. הוא
ימנע בעד עתונו לפרסם מלה רעה על ישראל, ויכריח
את נציגו בקונגרס לנאום למענה בוויכוח המדיני.

אולם קולינס אינו ישראלי. הוא לא יחלום
להשתקע בארץ, או לשלוח את בניו להשתקע
כאן. אם תצטרף ישראל לגוש הקומוניסטי,
הוא יחרים אותה. אם יכבוש הצבא הסובייטי
את ישראל במלחמה הבאה, יפציץ אותה. אם
תימנה ישראל על אויבות אמריקה במלחמה,
יתגייס לצבא האמריקאי -אך יבקש מן
הסתם, כי ישלחו אותו לחזית אחרת.

* את המציאות. אולי נעים לעמוס מנוף להתעלם
| ממנה, ולהעמיד פנים כאילו קיימת ״אומה יהודית״ ,שישראל
היא מרכזה ואשר כל יהודי העולם נאמנים לה.

זו אגדה. זו אגדה מסוכנת -כי היא יבולה
להשביח מלבו של עמום מנוף את עובדות חייו.
ישראל יכולה לקוות לעזרת יהודי העולם״ לידידותם
ולעליית אחדים מהם. אולם היא יכולה לסמוך רק על עצמה.

רק בניה ישפבו למענה את דמם בעת צרה.
רק בניה ישלמו לה מסים. רק כניה קושרים
את גורלם כגורלה, לחיים או למוות.
זוהי האומה הישראלית, העברית, אשר עמוס מנוף שייך
אליה — האומה היחידה שהוא חבר בה.
יש לעמום זיקה טבעית לכל יהודי העולם, ולכל יהודי
העולם יש זיקה טבעית לעמום ולמדינתו. אך זיקה אינה
יוצרת אומה. אומה היא הרבה יותר מזה.

קאלינין, קולינם ומנוף -זו מציאותם.
משפחה אחת, מוצא אחד -אך שלוש אומות.
מי יתן ולא תחלש הזיקה
ובין בני־בניהם. מי יתן ולא
בזה. מי יתן וירגישו בלבם
כפי שמרגישים ביניהם אנגלים,

ההדדית ביניהם, בין בניהם
ייאלצו לעולם להילחם זה
תמיד סולידריות הדדית —
אוסטרלים וניו־זילנדים.

ומי יתן ולא נשגה באשלייות.

במדינה
העם
ק א פו בלבל
הטענה המבעיתה ביותר בפי הניאו־נאצים
היא זו: שהנאצים לא השמידו מעולם אלא
קומץ קטן של יהודים. שישה מיליון קורבנות
השואה נהרגו בידי היהודים עצמם.
זהו סילוף שטני של אמת פשוטה: הנאצים
העסיקו יהודים בהריגת יהודים. זקני
הגטאות ערכו את רשימת המועמדים־לגי־רוש,
משטרת־הגטו היהודית ריכזה אותם
למען הנאצים, במחנות־ההשמדה הופעלו
מיתקני הגאזים והכיבשנים על־ידי הקומנדו־המיוחד
היהודי, בעוד ששמירת המישטר
והסדר היתה בידי הקאפו* היהודיים.
הודות לסידור זה, יכלו הנאצים לבצע את
״הפיתרון הסופי״ של הבעייה היהודית בכוחות
קטנטנים.
ניתוק מג?{ .לפי דברי דויד בן־גוריון,
אין גרמניה החדשה דומה לגרמניה הנאצית.
אך נידמה כי למדה ממנה כמה וכמה שיטות.
השבוע
נמסר כי הגרמנים המציאו שוב
המצאה מקורית: הם מבקשים למסור את
הפתרון הסופי של בעיית הפיצויים ליהודים
בידי היהודים עצמם.
לפי ההצעה, ישלמו הגרמנים לאוסף של
עסקנים יהודיים — הקרוי בשם המצלצל
״ועידת התביעות היהודיות״ — סכום עגול
עצום, לסידור סופי של כל תביעות היהודים
כלפי גרמניה. הסכום המוצע — כמיליארד
דולר — נועד לחסל סופית את
תביעות היהודים בכל השטחים שנכבשו
על־ידי הנאצים.
העוקץ: עם תשלום זה מבקשים הגרמנים
לנתק כל מגע נוסף עם היהודים. על
הארגון היהודי יהיה לברר בעצמו את תביעות
היהודים, לחלק ביניהם את הכסף
כראות עיניו.
כסף וככוד. אם תתקבל הצעה זו,
יהפוך ארגון יהודי לקאפו כלכלי.
מרירות כל היהודים, שלא יבואו על סיפוקם,
תופנה כלפיו. הסיכסוכים הבלתי־נס־נעים,
טענות הקיפוח, חילוקי־הדעות הצפויים
— כל אלה יהיו להבא בין יהודים ליהודים,
לא בין גרמנים ויהודים. פקידים
יהודיים יצטרכו לריב את ריבם של העושקים
הנאציים. הגרמנים יוכלו לעמוד מן
הצד ולצחוק בנחת.
אופייני הדבר לרוח ישראל בשנת 1962
שהצעה זו פורסמה בה כבשורת־נצחון.
משרד־האוצר, המקווה לשים את ידו על
חלק ניכר מסכום זה, היה משפשף את
ידיו — אלמלא היו ידיו שקועות בכיסי
האזרח.
כי לרבים בצמרת המדינה נדמה כי הכסף
עונה על הכל — ואילו הכבוד שוב אינו
עונה על מאומה.

יחסים מרחביים
מגן *שראד
בשביל האזרח הישראלי הממוצע, הניזון
מקול ישראל ומהצהרונים ,״הרודן המצרי״
הוא האוייב מם׳ 1של ישראל. מחשבותיו
של הרודן מוקדשות, השכם והערב, למטרה
אחת ויחידה: להשמיד את ישראל.
על כן היתה זאת הפתעה כאשר נשמע
השבוע קולו של מנהיג ערבי חשוב, שהטיח
בפני גמאל עבד אל־נאצר את האישום
ההפוך: שהוא ימגן על ישראל.
מי מריכה. האשמות מסוג זה אינן
נדירות במלחמת־ההתחרות בין המנהיגים
הערביים היריבים. החידוש היה במיהות המאשים
ובמקור ידיעותיו.
אכראם חוראני, מנהיג מפלגת אל־בעת
(״התחייה״) הסורית, היה הכוח העיקרי שדחף
לקראת איחוד סוריה ומצריים. על כן
הפך סגנו של עבד אל־נאצר, דמות מרכזית
במדינת־האיחוד. עד שהתנגש עם מגמות
הדיקטטורה האישית של נשיא רע״ם ורב
עמו, היה מצוי בכל ענייני השלטון.
טען חוראני השבוע: עבד אל־נאצר שיאף
מזה שנים לחלוקה סדירה של מי הירדן
בין ישראל והערבים. ב־ 1953 הודיע על
הסכמתו לתוכנית־המים של ג׳ונסון **,ורק
בלחץ ממשלות ערב האחרות נסוג מעמדה
* קאפו — קיצור של קאספ״פוליציי,
מישטרון־המחנה.
**עובדה זו מוסמכת. זמן קצר לפני
עסק־׳הביש הידוע, הודיעו עתוני ישראל כי
ממשלת קאהיר הודיעה במסיבת־עתונאים
על הסכמתה העקרונית לתוכנית.
העולם הז ה 1295

הצדעה לאסיר
זליגמן (מימין) מחזיר הצדעה,

מצדיע יאחד מפקידי המטה ׳הארצי של המשטרה לעברו
של האסיר מקט זליגמן, הצועד בבוקר לעבודתו.
נראה בתצלום כשהוא מוריד את זרועו שהורמה למצח.

זו. גם כיום מחבל עבד אל־נאצר בכל נסיין
להקים חזית ערבית משותפת למלחמה יעילה
בתוכנית־המים של ישראל.
גם טענה זו יש לה על מה לסמוך. כי
בעוד שישראל תתחיל תוך שנתיים לשאוב
את מי הירדן לנגב, הודיע עבד אל־נאצר
בנאומיו האחרונים שיש לדחות את המלחמה
בציונים עד אחרי מיגור הריאקציה הערבית
והשגת איחוד עמי ערב — דחייה של שנים
רבות.
קינאת כופרים. הוזיכוח הטיל אור
על שאלה נושנה — האם מוטב, מבחינת
האינטרס הישראלי, כי הערבים יריבו ביניהם,
או שישרור ביניהם השלום?
איחוד הערבים יחזק, בלי ספק, את הכוח
הערבי, עשוי לטמון בחובו סכנה מוחשית
למדינה. אך הריב ביניהם טומן בחובו סכנה
אחרת — כל מנהיג מאשים את יריביו
בהזנחת שיחדור פלסטין מעול הציונים.
ויכוח זה מכריח את כל המנהיגים להיות
קיצוניים ככל האפשר, לכפור בכל הסדר של
שלום.
בינתיים לא ענה נשיא רע״ם לחוראני —
ואי־תשובה זו היא סימן של כוח. נראה
כי עבד אל־נאצר עדיין אינו סבור כי עליו
להשתתף בהתחרות זו.
הווו !׳ היהוד ״ ם
בעוד שנשיא רע״ם התאפק מלהחריף את
המתיחות בין ארצו ובין ישראל (ראח לעיל)
,נטל את רשות הדיבור בחזית אחרת.
בעתון לונדוני חשוב הכחיש אישית את
ההאשמה כאילו הוא ״אנטי־שמי״.
הטענה כאילו הדיקטטור הקאהירי הוא
שונא־יהודים מושבע, הועלתה לא פעם על־ידי
מנגנון התעמולה הישראלי והציוני, בעיקר
בארצות־הברית. אך קשה היה להוכיחה.
כי ידוע שעוד בימי מלחמת־תש״ח,
כשכבר היה רב־סרן וראש מחתרת, קשר
יחסי ידידות עם ירוחם כהן, שלישו של
יגאל אלון, שניהל עמו משא־ומתן ממושך
על פינוי גופות מכים פאלוג׳ה. יחסי ידידית
אלה נמשכו זמן מה גם אחרי שהקצין
הצעיר כבר הגיע לשלטון בקאהיר. בספרו
הפילוסופיה של המהפכה, מסתמך עבד אל־נאצר
באחד המקומות על דברי ירוחם, שהוא
כיום שגריר ישראל בגאנה.
נרותשכת. הטענה קיבלה מהלכים
חדשים כאשר פורסם ספרו של רוברט סנט־ג׳ון,
הבוס, שהוא מעין ביוגראפיה של עבד
אל־נאצר. סנט־ג׳ון, חסיד מושבע של ישראל,
שכתב ביוגראפיה נלהבת על בן־גוריון,
פירסם פרטים פיקנטיים של ילדותו של
נשיא רע״ם.
סיפר הסופר המזוקן, שאינו מוסמך ביותר:
אביו של עבד אל־נאצר, שהיה מנהל
סניף־דואר, גר תקופה ארוכה בשכונה יהודית,
לרגל עבודתו. גמאל גדל בסביבה זו.
הוא היה רגיל לשכנותם של יהודים משחר
ימיו.
סנט־ג׳ון אינו טוען כי גמאל שנא את
שכניו, אך הוא מספר את הסיפור הבא:
״כאשר ירד ליל שבת, והחל יומם הקדוש
של היהודים, היו דיירי הבית מבקשים לעיתים
קרובות את גמאל ואת (ידידו) מחמוד
להדליק למענם את ה או ר ...מחמוד היה
נענה לבקשתם, אך גמאל סירב בדרך כלל.
״,מדוע אינך עושה זאת למענם?׳ היה
מחמוד שואל.

״,מדוע שאעשה זאתי׳ היתה תמיד תשובתו
של גמאל.
״חוץ מזה, הם חיו בשלום עם שכניהם,
שני נערים מוסלמיים אלה ברחוב של חנוז־נים
יהודיים, בבית שבו היו הם והדוד האליל
היחידים שלא חגגו את השבת.״
גמאל עבד אל־נאצר הכחיש השבוע סיפור
זה נמרצות. טען הוא, מעל עמודי העתון
הבריטי: עד היום הוא מקיים יחסים ידידותיים
עם שכניו היהודיים דאז.

מ שט רה
שוויון 133׳ ה חו ק
בוקר בוקר, בשעה שבע וחצי בדיוק,
נכנסים כמה עשרות פקידים, במדי ׳משטרה
וללא מדים, לבניין המטה הארצי של משטרת
ישראל בתל־אביב. ביניהם בולט גבר
ממושקף ומקריח, הצועד תמיד במרץ רב
אל פתח הבניין, מחייך ללא הרף, מנופף
לשלום לכל הבאים, כדרך שבעל־בית מברך
את אורחיו.
הוא יוצא מביתו שבשדרות רוטשילד,
בדייקנות של שעון, כל בוקר ב־ .7.15בדרך
כלל הוא נוטל מונית לנסיעה מיוחדת
עד לבניין המטה הארצי, במרחק כמה מאות
׳מטרים. לפעמים, כשאינו עייף ביותר, הוא
צועד ברגל.
בבניין המטה יושב האיש באוזירה השקטה
והתרבותית של אולם הספרייה, קורא,
משוחח עם העובדים והנכנסים, יורד למזנון
לסעוד את לבו. בשעה שלוש וחצי אחרי
הצהריים, ולפעמים גם יותר מוקדם, הוא
חוזר לביתו בתום יום עבודה.
איש זה הוא אסיר שנשפט בעוון העלמת
הכנסות וניהול ספרים כוזבים, ונדון על־כך
לחודשיים מאסר — עורך־הדין מקם זליג־מן.
אחרי שח״כ חרות מנחם בגין התערב
למענו אישית, השתמש שר המשפטים בסמכותו
לגבי השפוטים לתקופות מאסר קצרות,
התיר לזליגמן לרצות את עונשו ב־עבודת־חוץ.
העבודה, לפי הסברו של דובר
המשטרה: תרגום ספרות מקצועית בספריית
המטה הארצי.
כתב ׳העולם הזה, שביקר השבוע בספרייה
כדי לעמוד על טיב עבודת־החוץ של האסיר
זליגמן, מצא אותו שקוע בקריאת הספר
המרתק בלש התעופה.
שני סוגים. איש לא רצה ברעתו של
זליגמן, שיש לו זכויות מתקופת המאבק.
אולם צורה זו של ריצוי העונש העלתה
בלב רבים דאגה סתומה: האם אין פירוש
הדבר שאזרחי ישראל אינם שוזים בעיני
החוק? האם אין הדבר יוצר שני סוגי אזרחים:
חסרי החסות, הנשלחים לבתי־הסוהר
כפושעים (ואף מצליחים להתאבד שם —
ראה להלן) — ואזרחים מיוחסים, שגם עם
היותם שפוטים למאסר על־ידי השופטים, אין
מאסרם אלא פיקציה?

למאסר יומי

האומר ״משטרת ישראל — המטה הארצי.״

צי1נ 1ת
דו־ שיח בשמש
״להסיר אי־הבנות ולנפץ דמויות מסולפות,
שנצטיירו בעיני שני הצדדים!״ —
כך הגדיר הרב דר׳ יואכים פרינץ, נשיא
הקונגרס היהודי האמריקאי בן ה־ ,60 את
מטרת ״דו־השיח״ שנתקיים השבוע בירוש־
(הסשן בעמוד )8

ריצוי העונש 2
בלש התעופה שעה שצילמו כתב העולם הזה.

תצפית,

במדינה

כ? הזכויות שמורות

#יחסים חדשים כין הממשלה האלג׳ירית ודר׳ נחום
גולדמן יקומו על רקע בלבלי: גולדמן הבטיח לאלג׳ירים לקשר אותם
עם בנקים יהודיים באמריקה, ולהעניק להם את עזרת המוסדות היהודיים
להקמת רשת בתי־ספר מקצויעיים, ובשטחים אחרים.
9ההר יבוא אל מוחמד: מנהיגי הליברלים יסעו לאמריקה, כדי
להיפגש עם גולדמן ולשכנע אותו להצטרף למפלגתם. שום שיחה רצינית על
נושא זה ליא התקיימה בעת שהותו של גולדמן בארץ.

9חכר ת היהלומים של ממשלת ישראל תקבל מונופול
מוחלט על ייצוא היהלומים הגולמיים של הקהיליה המרכז
אפריקאית, כתנאים של שותפות של 50 אחוז מן הרווחים
ושיחרור ממיסי קמ״א. החברה הממשלתית, שהוקמה תחילה לשם עידוד

(המשך מעמוד )7
לים (ראה הנידון) 300 .חברי האירגון, אחד
מרבים המתחרים על חסדי יהודי אמריקה,
ביקשו דו־לשוחח עם עמיתים ישראליים. הכל
קיוו כי שמש ההבנה והידידות תאיר
את המיפגש.
משתתפי דדה,שיח ישבו סביב שולחנות
קטנים, לרגלי שורת דגלים ישראליים ואט־ריקאיים.
הם ציפו לשני הפותחים: פרינץ,
מי שהיד, בעבר ראש הקהילה היהודית של
ברלין בראשית ימי הנאיצים, ואבא אבן- .
׳* אין לסמוך ״׳.ש ש* הנקודות העיקריות
בנאומו של פרינץ לא הפתיעו ביותר.
טען הרב הברליני־ד,אמריקאי :
@ צעירי היהודים באמריקה מזדהים פחות
ופחות עם ישראל.
9בעוד עשר שנים לא יוכלו מנהיגי
ישראל לסמוך על יהודי אמריקה במידה בה

הרי נדהמו הישראלים — כולם ציונים
טובים וכשרים — מדברי אמריקאי אחד,
שביטא את דעת רוב חבריו. קבע סטאנלי
לאואל, סגן נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי,
בנאום שזיעזע את הישראלים:
״דו־שיח זה יביא נזק עצום, אם ישאיר
בלב הישראלים את הרושם כאילו יש סיכוי
כלשהו שתבוא אי־פעם עלייה יהודית מ־ארצות־הברית
דור זה, והדור הבא,
והדורות שיבואו אחריו, הם חלק בלתי־נפרד
מן הנסיון הגדול של הדמוקראטיה
האמריקאית. אתם מביאים לנו נזק רב כאשר
מנהיגיכם ממריצים בנו לעלות לישראל
לא כיהודים, אלא כקבוצה, כעם.
״מעשה זה מצדכם יוצר בכל רחבי אמריקה
את הרושם שאנו, יהודי אמריקה, יש
לנו נאמנות כפולה, מעין לאומיות כפולה.
אין זה נכון. לאומיותנו היא אמריקאית,
נאמנותנו היא לארצות־הברית. אין לנו שום
כפילות של רגשות בשטח זה.
״הייתי רוצר, שהדבר יהיה ברור כשמש.
על כן אתן לכם דוגמה שאי־אפשר שלא
להבינה. הדבר הוא בגדר היפותזה, הוא
רחוק מלהיות וודאי, אך הוא מעורר את
המחשבה.
״ובכן: אם תנטוש ישראל בעתיד, מסיבות
של מדיניותה הפנימית, את מחנה הדמוק־ראטיות
המערביות ותצטרף לגוש הסובייטי
בחלוקה העולמית הקיימת עתה — תרד אז
תמיכת יהודי אמריקה בישראל עד כדי ולק
זעיר מן התמיכה הניתנת כיום.
אי לו הייתם מבינים אותנו, הייתם
יודעים כי אנו רואים באמריקה את ארצנו
שלנו, ארץ שבה אנו מתגאים ללא גבול —
כשם שאתם גאיים בארצכם, ישראל.״
הטעם הטוב. אחרי הנאום גילה לאואל
באוזני כתב ישראלי כי מחק קטע אחד מנאומו.
בקטע זה התכונן לומר שאם תפרוץ
אי־פעם מלחמה בין ארצות־הברית וישראל,
יילחמו יהודי אמריקה בשורות הצבא האמריקאי.
זר, נכון לגמרי,״ הוסיף לאואל,
״איך חשבתי שאולי אין זה מן הטעם הטוב
להגיד זאת, במעמד זה.״

דלת• סגורות

״וזהרך, בבואך א2־ מירכו גזפא׳׳י, אגזור ר\ז כי ראיון אזתנז
ההעויכינו רכובה כאך כפי שציוהזה הגזפרגה!״
תעשיית־היהלומים בעיירות־הפיתוח בארץ, תחסל את כל פעולתה בשטח זה,
כדי להתמסר לעסקים החדשים.

• חברי אצ״ל ולח״י לשעבר בשרות המדינה יקפלו תוספת
ותק, כמו חברי ההגנה.
ס משרד־הבטחון ייענה?׳דרישה לפקח בצורה יעילה יותר
על עיפקותיו. בין השאר, יבטל את המינהג למסוד הזמנות ללא מיכרזים.
ס יתכן שתקום מועצה ציבורית עליונה לענייני הספרה.
כדי לייעל את פעולות ההסברה ולמנוע כפילות, ישותפו במועצה זו באי־כוח
של המוסדות העוסקים בהסברה, וכן מומחים לשטחי הפירסומת.

• כמפא״י יועלו האשמות נגד יום!ז אלמוגי, כאילו חיבל
בכוונה כביטול שעות־הקיץ בחיפה, כדי להתנקם בלוי אשכול, שלא
נתן לו את הסמכויות שרצה. הדעה היא, שמרד הפקידים בחושיסטאן לא היה
אפשרי אילו הופעל נגדו מלוא הלחץ של חושי־אלמוני.

9אזרחים ישראליים, שייתקעו בחוץ־לארץ ללא כסה

בכיסם, יזכו כעתיד לטיפול רשמי ושיטתי. יעובד נוהל מיוחד
למטרה זו, שינחה יאת עובדי הנציגויות בחו״ל.

ס רישום התלמידים באיזורי הפיתוח עשוי לעכור מידי
משרד־החינוך ליד המועצה האזורית. דבר זה עשוי להביא למניעת
תקלות רבות, אן מאידן ישעבד את הרישום למיקוח קואליציוני מקומי.

אם אתה פקיד המדינה, ומקווה לקבל שיכון מוזל, אתה

עלול להתאכזב. יתכן מאוד כי בעתיד ייקבע כלל שרק שמאי המדינה יכול
לקבוע את מחיר השיכונים לפקידי המדינה, ושקביעתו תהיה סופית.

• משרד־הפנים ינקוט אמצעים לחיסול אי־הדיוקים הבלתי־ספורים
בכרטסת רישום־־התושבים. תעלה הצעה לאפשר לכל אזרח
לשלוח בדואר תיקוני פרטים, יחד עם פנקס הזהות, אל משרד־יחפנים, אשר יחזיר
את הפנקס בדואר. כן עשוי המשרד להיעזר במוסדות ציבוריים אחרים, בגון
הדואר, חברת־החשמל, קופת־חוליס והרשויות המקומיות, על מנת לקבל מהם
•אוטומאטית כל שינוי כתובת. הכוונה היא, בעיקר, לייעל את פינקס הבוחרים.
9בניין מפואר נוס?,יוקם בירושלים. אחרי סיום דו-השיח
הישראלי־אמריקאי, הבטיח ראש־הממשלה אישית להעניק לקונגרס הייחודי
__קר, ליד מלון המלך דויד, כדי להקים שם מרכז לאירגון
זה, כהפגנה נוספת להתרחקותו של בן־גוריון מן ההסתדרות הציונית.

הם סומכים עליהם כיום.
בארצות־הברית ישנה אנטי־שמיות,
אך היא חלשה מדי מכדי שתבריח את היהודים
לישראל.
׳ 9הסכנה האמיתית הרובצת על יהדות
אמריקה היא פנימית — התרוקנות מתוכן
יהודי.
9הפרדת הדת מן המדינה היא׳ לטובת
היהודים, גם כשהם מד,וזים מיעוט (בארצות־הברית)
וגם כשהם מהווים רוב (בישראל).
9יהודי אמריקה מאוכזבים מכן שכל
ענייני היהדות בישראל מסורים למנהיגות
הדתית, תחת שזו תעסוק בענייניה שלה.
״המליצות היו יפות״ .כל זה לא
היד, מרעיש. ופחות מרעיש היה אבא אבן.
שר־ו־,חינוך י, שהכין את נאומו עוד לפני
ששמע את נאומו של פרינץ, לא היה על
כן מסוגל להשיב לו. נאומו היד, מגולח,
מצוחצח ורך כנואם עצמו — מחרוזת
של מלים אנגליות נפלאות, במיבטא אוב־ספורדי
מרהיב, שנאמרו בבטחון של תלמיד־מצטיין,
היודע מראש כי יקבל ציון גבוה
עבור חיבורו. היה זה החלק האמנותי של
הערב.
דבריו של אבן לא יכלו להפתיע איש
בישראל, כי הוא חזר כדרכו על דברים
הנלמדים בכיתה א׳ בארץ. אולם תגובת
המאזינים האמריקאיים היתד, שונה לגמרי.
השיב אחד האמריקאיים, בנאומו :״הקשבתי
בתדהמה לדברי אבא אבן. המליצות
היו מנוסחות יפה, אך הן ביטאו הנחות־יסוד
אשר יהודי אמריקה לא יבינו ולא
יקבלו או תן ...למרות הכחשתו, ולמרות
ריבוי־המלל שלו טוען אבן כי היהדות זהה
עם ישראל, שהיהדות זהה עם לאומיות.
לא נקבל הנחה זו!״
״אנו אמריקאים: אם נדהמו האמריקאים
מדברי הציונים השולטים בישראל,

עוד לפני שנפתח הפה הראשון בדו־ה־שיח,
היה ברור לכל כי מטרתו האמיתית
שונה מזו שהוצהרה רשמית: לבן־גוריון
היתר, זו הזדמנות יוצאת מן הכלל להפגין
איבה לדר׳ נחום גולדמן, ואילו לפרינץ
היתד, זו הזדמנות להעלות את קרנו של
ארגונו הקטן על־ידי קבלת גושפנקה ישראלית
רשמית.
שד נורא כל״כך. פיקפוק בכנות רצונם
של האמריקאים לגלות את ישראל היה
עולה וגובר עוד יותר, אילו ידעו משתתפי
דו־השיח והעתונאים שכיסו את המאורע,
כי עוד לפני הפתיחה הוסר מטדר־יומו
נושא מרכזי: שאלת המימשל הצבאי ומצב
המיעוט הערבי בישראל.
הסביר סיד אפלבאום, מנהל המחלקה ה־אנגלו־סאכסית
של מרכז ההסברה, כי אין
זה רצוי לעורר את הנושא בפומבי.
״מדוע?״ שאל שד פולייר, האיש החזק
וקצר־הרוח של הקונגרס, אשר הכין נאום
לוהט על הנושא. הנימוק היה ידוע :״מבחינה
בטחונית.״
שד לא שוכנע, אך פרינץ ורוב אנשיו
הכריעו בצורה דמוקראטית־אמריקאית: הם
היו רוב, והם קיבלו דברי הסבר. שד
פולייר, פרקליט ותיק, הלוחם זה שנים על
זכויותיהם של פורטו־ריקאים וכושים
בניו־יורק, לא נסוג, אם כי נאלץ להסתפק
בפשרה: הובטח לו כי הוויכוח על הנושא
המעניין אותו יתקיים — אך בדלתיים
סגורות.
ואמנם, כאשר נסגרו דלתות בנייני האו-
נזה הירושלמיים, נפתחו דלתות דירתו של
תדי קולק. שם, על כוסיות ויסקי וקוניאק,
נפגשו שוב מנהיגי הקונגרס ופקידים בכירים
של משרד ראשיה,ממשלה ומשרד־החוץ.
אספירין לחולה. את ההתקפה האמריקאית
העיקרית ניהל שד. הוא התקיף את
תדי קרלק ואת שמואל דיבון, מנהל המחלקה
לעניינים ערביים של משרד־החוץ, חזר
על אישר לא יכול היה לומר בנעילת דו־השיח
הפתוח :״אם לא תשנו את יחסכם
למיעוט הערבי, תעמוד עמדתכם המוסרית
בסימן שאלה!״
טען תדי קולק :״עלינו להוריד את החום
של השאלה עד למינימום, ולהחזיק אותה
במינימום.״
שד :״השאלה היא לא כיצד להוריד את
החום, אלא כיצד לרפא את החולה!״ הוא
סירב לקבל את כל גלולות האספירין ש־העולם
הזה 1293

הוצעו לו, עמד על שלו זמן רב לאחר ש־פרינץ
ואחרים הנידו בראשיהם לדברי קולק
ודיבון.

איז ה חו ק קו ב ע?
כל המשפט עמד ונפל עם עדות אחת:
עדותו של נהג מושב קוממיות לשעבר,
יצחק קוגלר. הוא העיד, כי במוצאי ט״ו
בשבט 1960 הסיע את הרב בנימין מנדלסין
ואת דולל של יוסל׳ה, שלוט שטארקם מ־קוממיות.
לישיבת חזון איש בבני־ברק.
שט 1,העיד, נערכה אסיפת גדולי התורה.
באסיפה זו, בה נכח גם הוא, הוחלט שיש
?הציל ילדים משמד, אפילו על־ידי חטיפה.
אתר־כך הכניס שט״רקס ילד עטוף בשמי כה
לתוך המילים, שחזר לקוממיות. ילד
זה, לדברי קוגלר, היה יוסל׳ה שוחמכר.
לאחר מכן ראה אותו פעמיים משחק עט
ילדי זלמן קוט, תושב קוממיות.
תפקידה הראשון של ההגנה היה להזים
עדות זו. לרשותו של עורך־הדין שמואל
תמיר עמדו אמצעים רבים. שהרי לא רק
הרב מנדלסון ושלושה מתושבי הכפר היו
נאשמים. תנועה שלמה היתד, מעורבת. והיא
גייסה את אנשיה, מיסמכיה והשפעתה
להתגונן בבית־המשפט המחוזי בירושלים.
עדיו של תמיר לא הסתפקו בהזמת פרטים
מתוך עדותו של קוגלר. הם ציירו
תמונה שונה לחלוטין. לכל אחד מהם היה
אליבי מושלם, שחיפה גם על הרב, והוכיח
כי באותו ערב של ט״ו בשבט, לא עזב
איש מהם את המושב.
״אני אחראי;״ הרב לא עלה לדוכן
העדים, הסתפק בהקראת הצהרה ממקום
ישיבתו. בצורה זו מנע מהתביעה אפשרות
לחקרו חקירת שתי־וערב ; אולם להצהרה
מסוג זה, בדרך כלל, מישקל קטן יותר
בעיני השופטים מאשר לעדות של ממש.
בדיבור קפדני, כשהוא מתאמץ להתגבר
על מיבטאו האשכנזי, וכשמדי פעם ניגרות
דמעות מעיניו, קרא :״כל אותו סיפור אינו
אלא עלילה נוראה. ואוי לי ששמעתיה יוצאת
מפיו של יהודי, לאחר שנשבע באלוקים!״
לעומת זאת היה מוכן להודות במלוא
אחריותו על פרשת החטיפה השניה, בה
הואשם .״ידעתי שהילד (ישראל ויניק) הובא
לקוממיות, כדי להצילו מצפורני המיסיון...
טיפלתי בו ועשיתי כל מה שביכולתי כדי
שחס ושלום לא תיגזל הנפש הזאת מישראל
לנוכרים לא בשגגה, אלא בכוונה
מלאה ובלב שלם עשיתי והתכוונתי לעשות.״
המדינה והדת. לפי קצב ניהול המשפט,
לא יאחר פסק־הדין לצאת לאור.
אולם גם לאחר שנשיא בית־המשפט המחוזי,
בנימין הלוי, ושני חבריו המלומדים,
השופט משה כהן ואבינועם עדן, יקבעו אם
לדעתם אשמים ארבעת אנשי קוממיות בחטיפות
או לא, עוד תעסיק הצהרתו של
הרב מנדלסון את תושבי המדינה.
כי בהצהרה זו קבע :״אני מקווה שהמצווה
שעשיתי אינה בניגוד לחוקי מדינת
ישראל. אבל אם מצווה קדושה זו היא
בניגוד ללשון חוק המדינה, ואם לפיו
אסור לרב בישראל להציל ילד, העומד בפני
סכנת הסגרה אל צפורני המיסיון — כי
אז, בשימחה בלבי, אני מוכן לקבל עלי
כל ייסורים על שקיימתי את מיצוות התורה,
שקיבלנו מסיני.״
כי זוהי המנייה העקרונית שמאחורי פרשת
יוסל׳ה שוחמכר וכל פרשות החטיפות:
באיזו מידה חייב ציבור זה או אחר מתושבי
המדינה לציית לחוקיה, גם אם חוקי
תורתו ומסורתו מורים לו אחרת?

בתי סוהר
סגר. קור הבכלא?
שני אזרחים עברו השבוע, במהירות מהממת,
מן הכרוניקה המשטרתית לעולם האמת.
האחד בכלא רמלה, השני לאחר
מעצר קצר בכלא ג׳למי.
כאשר הובא משה עטייה לפני שופט השלום
באשקלון על חיתוך ורידי ילדיו
הישנים (העולם הזה ,)1292 היה ראשו חבוש
בתחבושת לבנה גדולה. כי בלילה הקודם,
בשומעו שאחד מבניו מת בבית־החולים,
הטיח את ראשו בקיר של תא המעצר,
ניסה להתאבד. הוא נלקח לביודהחולים
המקומי, ניצל ממוות.
עוד בערב המעשה, בהיותו משוכנע כי
הצליח לרצוח את בניו, ניסה להתאבד
על־ידי בליעת אקונומיקה וחיתוך ורידיו
בסכין־גילוח. הוא נכשל בנסיון זה.
כאשר הובא לכלא רמלה, להמתין לעריכת
משפטו, ידעו סוהריו על שני נסיונות
העולם הזח 1293

ההתאבדות. כעבור יום ניסה בשלישית —
והפעם הצליח. הוא התיר את התחבושת
מעל ראשו, תלה את עצמו בתא הכלא.
על אף היותו שם, תחת הסתכלות רפואית,
לא הרגיש איש במעשהו בזמן, ולא הושמד,
עליו שום שמירה שתמנע נסיון התאבדות
חדש.
ליל יטורים. המיקרה השני היה חמור
עוד יותר. הוא נגע לצעיר מקריית־ביאליק,
שנורה על־ידי המשטרה, כאשר זו ארבה
לו בחשיכה בציפייה שיתנפל על בחורה.
הבחור נפצע בכף רגלו הימנית, נמלט מהמשטרה
והגיע לביתו. שם סיפר לאמו כי
נורה בטעות על־ידי אלמונים (העולם הזח
)1292 וביקש ממנה מלקחיים להוציא את
הקליע מרגלו. האם שיכנעה אותו להיכנס
לבית־החולים, וכך הגיע לידי המשטרה.
הטיפול בפצעו היה שיגרתי ובלתי־מסובך.
לפני הניתוח אמר לאחות, כי כבר קיבל
לא מזמן זריקה נגד טטאנוס, ולכן לא
ניתנה לו זריקה כזו. בגמר הטיפול הוכנסה
רגלו בגבס ולמחרת נלקח להוצאת
פקודת־מעצר בבית־המשפט. מאחר שהודה
מרצון במעשיו, לא היד, למשטרת חיפה
מה לעשות עמו אלא להכניסו לג׳למי, עד
להתחלת המשפט.
מה שקרה לאחר מכן מעורר שאלה חמורה
על סדרי־ד,פיקוח בבית־הכלא. כי כבר
למחרת הרגיש הצעיר ברע. מצבו הלך
והחמיר, אך שום טיפול לא ניתן לו. ימים
אלה חתמו את גורלו. כאשר הועבר לביתר,חולים
רמב״ם, כעבור מספר ימים, לבר
היה מאוחר מדי. הוא עבר ליל יסורים —
ועם שחר מת. על פי התיאור שנמסר ל־עתונים,
נעשה חתך בגרונו, כדי לאפשר
לו לנשום .״הוא מת מהרעלת דם,״ נאמר.
אולם הסימנים המועטים שנמסרו העידו,
כי לא היתד, זו הרעלת דם, אלא כנראה
טטאנוס. מחלה זו מצטיינת בייסורים הנוראים
בהם היא תוקפת את קורבנה. בשלבים
האחרונים מתעוזתים שרירי הגרון וה־לסתות,
והחולה מתקשה לנשום. על כן היה
צורך, כנראה, לפתוח פתח בוושת .״אם אין
נותנים טיפול יעיל תוך שלושת או ארבעת
הימים הראשונים,״ קובעים ספרי הרפואה
,״מגיע אחוז התמותה לכדי 80
אחוז ויותר.״
קיים חשש רציני, כי הצעיר מקריית־ביאליק
נפל קורבן להזנחה, בהיותו בבית־הסוהר.
על כן דורשים הוריו כי תיערך
חקירה משפטית בנסיבות מותו.

״ אלי צור״
מרצפות

מפעלי

איזור התעשיה החדש (קרית אריה) ,פתח־תקוה,
טלפון 911865

שמחים להודיע שבקרוב יתחילו
בייצור בלוקים בדרך היעילה
והחדישה ביותר באמצעות המכונות
המייצרות את התוצרת המגוונת
בשיטה המונית וחסכונית

מפעלי ח ר סינ ה בע־מ
רמת -ה ש רון
אריח קיר מתוצר,ה מפעלי חרסינה כע״ט
טיבו משובח, ברקו נאה וצבעו מרהיב־עין
המנהל הכללי:

נ. בן־צור
המשרד:

תל־אביב, רח׳ לילינבלום 33 טל 55711 .

וק עו סוף השבוע

ה מ שק
יהלומי )ודומים
ביקורו של שגריר ברית־המועצות בישראל,
מיכאיל בודרוב, אצל שרת החוץ
גולדה מאיר, לא היה שיגרתי .״אנחנו
מעוניינים בביקורה של משלחת יהלומנים
סובייטיים בישראל,״ הפתיע השגריר את
השרה. היא מיהרה להתלהב, הבטיחה לשגריר
אירוח מאורגן ורשמי למשלחת.
כאשר סיפרה על כך, כעבור פחות משבוע,
בישיבת הממשלה, התנפל עליה
שר־המסחר־וד,תעשייה פנחס ספיר בכעס
רב :״מה פתאום להסכים לביקור כזה?״
הוא ראה בכך הזדמנות לריגול תעשייתי,
הודיע שאינו מוכן לבנות במו ידיו מתחרה
לתעשיית היהלומים הישראלית.
גולדה לא יכלה לסגת. היהלומנים הרוסיים
עמדו להגיע תוך פחות משבוע, וספיר
התנגד בכל תוקף לקיים את הבטחותיה
של גולדה.
שני ראשי התאחדות תעשייני היהלומים
זומנו להתייעצות אל שרת החוץ ואל שר
המסחר והתעשייה הזועם. לאחר דיון ממושך
הוחלט לא לדחות את המשלחת, לקבלה
כאורחת תעשייני היהלומים בלבד. אך ההחלטה
העיקרית נגעה לתוכנית הסיורים.
במקום להראות להם את מפעלי היהלומים
ולגלות טפח מן הידע הרב שנצטבר, הוחלט
להוביל אותם לסיורים ממושכים בנגב,
להראות להם את המפעל הציוני המתחדש.
לימודים תיאורטיים. מאחר שד,יהלומנים
היו המארחים הרשמיים, הוטל על
מנהל התאחדות היהלומנים, חיים דניאלי,
להסביר לאנשיו את דרך הטיפול המקורית
במשלחת התעשייתית. דניאלי ( )54 שלא היה
מימיו יהלומן מקצועי, הגיע להתאחדית
לאחר שעזב את קיבוץ תל־יצחק, רצה להעביר
את העניין בשקט ובהסכמה כללית.
אך בישיבת מרכז היהלומנים שדן בעניין,
נשמעו לפתע קולות מתנגדים להצעה שהביא
דניאלי :״רוסיה ארץ מספיק גדולה
שתצליח להשיג את כל הידע הגדול הזה
גם בלעדינו,״ התרגז אחד התעשיינים ,״אכל
אנחנו נפסיד מראש כל קשר עם התעשייה
(המשך בעמוד )12

אם שערך נושר
אם הנף חושש מקרחת

נסה את ״אליקסיר׳ על חשבוני...
רק עד סוף השבוע תוכל לקנות אליקסיר לשיער
לנסיון ובאם תרצה להפסיק, תוכל להחזירו
ולקבל את מלוא בספך כחזרה
פנה עוד היום לבית מרקחת או לפרפומריה

,ברליץ־ ביתספרבינלאומילשפות

לימודים ונופש

ברלייך באירופה
פרטים והרשמה

פאסרא סו כנו ת נ סי עו ת בע׳־מ
ירושלים
רח־יפופנתרח־שטדאוס
טל 22186 .

המשרד הראשי: תלאביב
רח־ נחלת בנימיו (6
טל 6479( .־64509

ח יפה
שער פלמר>
טל 66622/2975

בעוו המשפט שעו, בילה ואש מעונת ״העולם הזה״ שלושה ימים ודלות בכפ*

ב תוככי קוממיות

קוממיות: מושב עובדים של אגודת ישראל בקירבת
כביש אשקלון־פלוגות 5 ,ק״מ מזרחית לנגבה. נוסד ב־ 960ו
בקירבת הכפר חתא, עליידי אנשי גח״ל משוחררי צה״ל.
שטח מעובד 3000 :דונם. בין חתא וכרתיה, הכפר הסמוך,
פרצה חטיבת גבעתי באחד ממבצעיה המפוארים את קווי
המצרים במלחמת הקוממיות.
כך כתוב במדריכים ובספרי־ר,ישובים של המדינה. אבל
אילו חובר ערך חדש על מושב זה, על פי הרוח של יוני
962נ, היה מופיע משהו כזה:
קוממיות: המושב הדתי בו הסתירו את יוסל׳ה שוח־מכר
אחרי שנחטף מהוריו, ובו החזיקו גם את ישראל
ויניק, אחרי שהוצא מבית־היתומים דיסקין בירושלים.
את קוממיות הראשונה הכרתי עוד מימי הכיבוש. אל
קוממיות השניה יצאתי כאדם היוצא לארץ לא־נודעת. כאילו
התכוננתי לבקר אצל שבט זולו, ולא במושב עובדים.

אין ער מי לשמור

ךציגה חו ק בחש את הסוכר בתוך כוס התה שלו.
( נסים בן־סימון, השוטר התורן בקוממיות, הכיר את
חבריו לחדר. כבר יצא לו לשמור יותר מפעם אחת בכפר,
מאז החלו מגיעים הנה מכתבי־איום מאנשים שאיימו לנקום
ברב המקומי את ניקמת יוסל׳ה החטוף. אבל עכשיו נמצא
הרב מנדלסון בירושלים, לצרכי משפטו, ולשוטר בן־סימון
אין על מי לשמור במיוחד.
הצעיר הממושקף שישב לידו הציע לי כוס תה .״שמי
רפאל במר,״ הציג את עצמו בעברית צברית רהוטה ,״אתה
יכול לקרוא לי רפי.״
רפי הוא יליד ירושלים, המכהן כמורה בבית־הספר חזון
יחזקאל הסמוך של אגודת ישראל. יחד עם השוטר ועוד שני
מורים ירושלמיים הוא מתגורר בבית העזוב, בכניסה לקוממיות.
מדי יום ששי בצהריים הוא נוסע הביתה, כדי
לשוב ביום ראשון. מנהל בית־הספר אינו אחר מאשר דויד
נחמן בלאו, מורהו של ישראל ויניק לשעבר — האיש
הידוע כיום בארץ כחוטפו של ויניק.
כאן, בבית זה, אבלה את שלושת הימים הבאים.

״יהוד /דבר אידיש :״

ך * עפרון נע בשקידה איטית .״5״ רשמה היד הילדון
| תית על גבי המחברת, ואחר שוב־ושוב את הספרה ,5
בשורה ארוכה. המורה, רפי, התבונן במלאכת תלמידו
הקטן .״זה בסדר,״ אמר ,״אבל כתוב יותר צפוף!״
מוטל הקטן, בעל הראש הבלונדי המגולח והפיאות
החלקות הארוכות, נשען אל הקיר. הילד בן השבע־וחצי
היה רחוק מאוד ממציאות החדר העלוב.
והלא, מרחק כמה מאות מטרים בלבד, מתנוסס בתפארת
מוסד חינוכי שלם .״חזון יחזקאל שייך לאגודת ישראל,״
פניתי לרפי ,״מדוע אין ילדי קוממיות לומדים בו?״
המורה הסביר: בבוקר לומדים הילדים תלמוד תורה
בחדר. רק אחרי הצהריים לומדים הם לימודי־חול אצל
מורים מתנדבים.״
״מדוע בכל זאת אינם לומדים בחזון יחזקאל?״ הקשיתי.
״כי הם אשכנזים,״ השיב המורה.
״והילדים האחרים הלומדים בחזון יחזקאל7״
״הם מארוקאים, תימנים, כורדים מארבעת המושבים

גדודי הטעו

הרב נזנדלסון, בבית־חנושפם בירושלים,
לפניו הוא עומד לדין על חלקו בפרשות
11 31 111
חמיפתם של יוסל׳ה שוחמכר וישראל וינק, והסתרתם.
הדתיים בסביבה.״
״ואיפה כתוב שאסור לאשכנזים ללמוד עם מארוקאים,
תימנים וכורדים?״ שאלתי בתמהון.
״לא כתוב בשום מקום,״ הודה רפי ,״רק שההורים של
קוממיות אינם רוצים שהם ילמדו בעברית אלא באידיש.״

ש דו כ הן
כפי שהסביר לי אחד המתיישבים מאוחר יותר :״אנחנו
כאן בגלות. לא הגיע עוד הזמן להשתמש בלשון הקודש,
אלא לצרכי לימוד הקודש.״

7א מקבליס כס!; מאשה
*עב נסעתי באוטובוס. התחיל ויכוח. יוסלה־
^ //ג ש מו סלה. אחד הנוסעים אמר לי, :במקום להתפלל כל
היום בישיבה — לך לצבא!׳ מה הוא יודע? ראה לפניו

הס ילדים אלה, הלומדים בשיעורי אחרי־הצחרים. על אף
שבקירבת מקום נמצא בית־ספר דתי משוכלל, מעדיפים אבות
קוממיות לשלוח את ילדיהם ללמוד בחדרים עלובים, כי אינם רוצים שבניהם ילמדו בעברית.

בשדות נעיר

בחור ישיבה טיפוסי, עם זקן ומעיל שחור. הוצאתי את
פינקס החייל שלי ואמרתי לו: גם בחורי ישיבה מתגייסים.״
המדבר היה אברך־משי למהדרין: זקן שחור, פיאות עבות
מסולסלות, שיער ראשו מגולח. אך במקום הקפטן השחור
המבריק לבש בגדי־עבודה מסורבלים. הוא אינו תושב
קוממיות, אלא נמצא שם כחייל הנח״ל.
לא קל היה לארגן יחידה כזו. ראשי הישיבות ראו בצה״ל
מוקד של שחיתות ציונית, ובתוקף מיקוח קואליציוני אף
הבטיחו שיחרור כל בחורי־ישיבה משירות חובה בצבא.
והנה התארגנה קבוצה של בחורי־ישיבה, שמרצונה הטוב
— ומלווה ברכת הרבי מוויז׳ניץ — התגייסה לצבא.
הסביר אברהם פוקסמן, ממארגני הגרעין :״למדתי
בישיבה. אבל לא חשבתי להמשיך כל חיי בישיבה. חשבתי
על חתונה, על הקמת בית. לא רציתי להסתפק בהקצבה של
120 לירות מהכולל. חשבתי לגמור את לימודי ולמצוא
עבודה. אבל עבודה אי־אפשר לקבל בלי פנקס יוצא־צבא.
לא רציתי לרמות ולהביא תעודה תורתו אמונתו, כאילו
אני ממשיך ללמוד בישיבה. אז בא הרעיון לארגן גרעין
חרדי מחמיר־במצוות.״
פוקסמן שיכנע את הרבי מוזיז׳ניץ, שכר ג׳יפ ויצא עם
מספר חברים לתור את הישיבות הגדולות למצוא מתנדבים.
הצבא הסכים להקים את יחידת הנח״ל הראשונה של בחורי־ישיבה.
הם יצאו לסידרת אימונים במושב עמיעוז בנגב.
הכל התנהל על טהרת הכשרות. כאשר שלח המטה חיילת
שתשלם להם את משכורתם, סירבו לקבל כסף מידי אשה.
כיום הם יושבים בקוממיות, עובדים במלטשת־יהלומים
שהקים חתנו של הרבי מוויזניץ׳ .מדי בוקר, לפני התחלת
העבודה, הם מייחדים שעה ללימוד תורה. אחרי־העבודה:
עוד שעה וחצי של תורה. אין הם יכולים לנסוע הביתה
בלי תעודודחופשה צבאית.
״אז אפשר לומר שאתם הקומנדו של הקדוש־ברוך־הוא,״
״לא רק אנחנו. כל איש ואיש בקוממיות אפשר לקרוא רו
כך,״ השיב אחד הצעירים.

״אין שידיד!״

ך* פיקה בדלת חדרי העירה אותי .״סלח לי שאני
ן מפריע לך,״ אמר הגבר הצעיר שנכנס. הוא היה לביש
בגדי שבת, זקנו היה מסורק ועל ראשו נח כובע שחור.
זכרתי אותו מביקורי אצל ״הקומנדו של הקדוש־ברוך
הוא״ .ניכר היה עליו שהוא מבקש לשוחח ביתר חופשיית
מאשר יכול היה בחברת הקבוצה כולה.
״אל תחשוב שהיה קל להגיע למצב הזה,״ פתח ,״שאנחנו
ברוך השם כבר מסודרים ומצפים ביום ראשון לבוא המחזור
השלישי לגרעין שלנו. עברו עלינו ימים קשים מאוד.״
קשיי אימונים מפרכים? או הסתגלות לעבודה גופנית,
אחרי 18 שנות לימוד תורה?
״כמובן, גם זה היה קשה. אבל זה לא היה הכי קשה.
הכביד הרבה יותר יחסם של הרבנים אלינו. אנחנו היינו
בוגדים בעיניהם. הכשרנו את השרץ. היינו בחורי־ישיבה
יראי־שמים, שלמדו על ברכי רבנים אלה — והנה כאילו
עברנו למחנה האויב. הם סירבו לשלוח לנו שוחט, סירבו
לספק לנו כל שירות רוחני שהוא. פשוט הטילו עלינו חרם.
״אם שמת לב, כל חברי הנח״ל כאן חזקים. מדוע? כי
הרבנים אסרו כל שידוך אתנו. הבחורות שלנו מתחנכות
על העקרון שטוב להתחתן רק עם בחור־ישיבה. ברגע

שלושה מאנשי גרעין הנח״ל ׳הראשון שהוקם על־ידי בחורי
ישיבה. הגרעין, שסיים את אימוניו הצבאיים, עובר את
תקופת השירות שלו בקוממיות. הקמת הגרעין היתה למורת רוחם של הרבנים.

בו הוסתוו יוסדה ווי]יק
ציפיתי לשמוע מפיו עברית קשה של אוקראיני. הוא
דיבר עברית של בן־הארץ. רק במאמץ הצלחתי לזהותו
כאותו בחור נמרץ, שרכב על אופניו בשעות הבוקר. היה
זה צבי אייזן, מורה בבית־הספר חזון יחזקאל, חסיד גור
שקודם לכן היה איש קיבוץ יגור.
הוא חיכה לי בצאתי מן התפילה .״שמת בוודאי לב
לפסוק בתפילה, האומר: יהוה עוד לעמו יתן, יוזוה יברן
את עמו בשלום,״ פתח. ומזה הקיש, כי אין דבר יקר יותר
מאשר השלום בתוך העם. הוא הפליג בהרצאה מרתקת
על כיבוש ירושלים בידי הרומאים וע; דיכוי מרד בד״
כוכבא .״לולא הפירוד שהיה בעם, לא היו הרומאים מנצחים.״
ומן העבר הגיע להווה :״אתה עתונאי. אתה נימנה על
מעצבי דעת־הקהל. מוטלת עליך החובה לעשות למען
השכנת שלום בקרב העם. כי בלי שלום פנימי, לא תעמוד
המדינה הזאת. אם לא יתאחה הקרע הזה, יוכלו ההיסטוריונים
של מחר לכתוב, כי שנה זו היתה שנת־המיפנה
שהובילה לחורבן מדינת ישראל. כי בשנה זו נזרע זרע
הפירוד — זרע החורבן!״ זרע פרשת יוסל׳ה שוחמכר.

דרוזי לשכת

ץ* י שקרא את מנדלה מוכר ספרים, ימצא במקום
)4מכרים ותיקים. רחובות המושב הם רחובות העיירה
שלו, וחברי המושב, הטובלים מדי בוקר במיקוזה הרעוע,
אינם נבדלים במאומה מן היהודים שכה היטיב לתאר. ישנו
דוויד, המחלק את הבוטנים אחרי גמר לימוד הגמרא בליל
שבת בבית־הכנסת, וכולם מחייכים כשהם מדברים אליו.
ומעל לכל: ישנו הרבי הדגול, האיש שביתו גדול מכל בית
אחר במושב ושכולם באים אליו בעת מריבה או שמחה.
בימים אלה הוא עסוק במשפטו בירושלים, ואין איש בקוממיות
שאינו נאנח :״אך, כשהרבי פה, זה הרבה יותר
יש גם הלא־יהודי העובד בשבת. עד שבאתי לקוממיות
חשבתי על נכבד זה כעל ״הגוי לשבת״ .אבל סאבר פורנו
מדליית אל־כרמל מתנגד לתואר זה. וזאת ידעתי מילדות:
הערבים התנגדו למלה ״גוי״ ,בראותם בה גנאי. על כן
אקרא לסאבר, בן ה־ ,24״הדרוזי לשבת״ .מוטל עליו
תפקיד אחד בלבד: לחלוב את הפרות בשבת. הוא עושה
זאת יחד עם שני עוזריו הצעירים, אף הם בני דליית אל־כרמל,
תמורת 60 אגורות לחליבה. בכפר כ־ 120 פרות,
ואין כמעט רפת שאין בה מכונת חליבה חשמלית.
שעה שהכפר שרוי כולו באפילה של ערב־שבת, עוברים

מישחק

מוטל פריילין, משתעשע עם הפרדה בחצר
משק אביו. שום דבר אינו מבדילו בכן
מבן־מושב אחר, פרם לפיאותיו ולציציות הטלית הקטנה.

חבר מושב בתוך בית הכנסת, עטוף
טלית ותפילין. חברי המושב מתפללים
שלוש פעמים ביום, שומרים מצוות קשות כמו שנת שמיטה.

תפילה

שיצאנו — כבר לא היינו טובים לשידוך. רק אחד מאתנו
התארס. המפקד שלנו, שבא למסיבת האירוסין כאן, אמד
עליו, :הוא משול לנחשון בן־עמינדב. הוא הצליח ראשון
להבקיע חומת ההתנגדות הזאת.׳ ובאמת, הצליח יפה. לא
סתם שידוך, אלא עם בת הרב מקלאוזבורג, מנתניה.
״אבל היה קשה מאוד להגיע למצב הזה. כי עוד בהיותנו
בעמיעוז הוציאו עלינו שאנחנו כבר התקלקלנו ובגדנו.
כשהיה אחד מאתנו נוסע לחופשה בבני־ברק, למשל, היו
הילדים רצים אחריו וקוראים, :בוגד! בוגד!,
״אחר־כך התחילו לרנן שראו בחורים משלנו הולכים
לקולנוע. ואפילו אמרו שראו אותם עם בחורות, לא־עליגו.
זה דבר חמור מאוד. זה יכול היד, להרוס את שמנו, חם־
ושלום. ערכנו בירור, והגענו למסקנה שלא כל הבחורים
התאימו לנו ושמרו על רמה נאותה. הוצאנו אותם מהגרעין.
״אבל גם אז לא התבטל החרם עלינו. היינו במצב
איום. עד שכבר חשבנו לעבור לאיזו יחידה רגילה, לנח״ל
מוצנח וגמרנו. בדיוק ערב הבחירות, באו אלינו שליחים
מפועלי אגודתישראל והציעו לנו לעבור למושב שלהם.
שם כבר יטפלו בנו ויתייחסו אלינו כהלכה. השמועה
הגיעה גם למרכז אגודת ישראל. מיד שלחו לנו שליחים,
שאמרו שאם נעבור לפועלי אגודת־ישראל זאת תהיה
פגיעה קשה בתנועתנו, ושהם מוכנים לעשות הכל להצלחתנו.
ואז הציעו לנו לעבור לקוממיות, המושב היחידי
של אגודת ישראל.׳׳

פורנו וחבריו מרפת לרפת, מדליקים את האור, חולבים
את הפרות ולוקחים את החלב למחלבה. הם אינם עושים
זאת בשכר, כי אסור ליהודי להעסיק אדם בשבת. נמצא
סידור, לפיו קונה פורנו את הפרות בערב שבת, מוכר
אותן במוצאי־שבת. התמורה: מחיר החלב שהוא חולב.
כיצד הגיע לקוממיות? ״זה היה לפני תשע שנים. בא
יהודי לכפר שלנו ושאל אם יש נער שיודע לחלוב. קיבלתי
את העבודה ואני מרוצה מאד ממנה. הם מכבדים את הדת
שלי ואני מכבד את הדת שלהם. לפעמים, כשמתהפכת
פתיליה אצל מישהו באמצע הלילה ואסור לו לגעת באש,
הוא רץ להעיר אותי. אני לא אומר שום דבר והולך
לכבות את הדליקה.״
פורנו מעבד על חשבונו 40 דונם ירקות שהשכיר לו
המושב. אבל אין המושב מרשה לו לעבד את חלקתו
בשבתות, שהרי אפילו הוא חייב לכבד את היום השביעי.

לפפו? וגם רדחופ

הקוזאק מיגור

*•פעם הראשונה כחיי ישבתי בבית־כנסת אשכנזי.
—4בתי־הכנסת הספרדיים שהכרתי עד כה היו שקטים,
מסודרים. התפילה התנהלה בהם במיסגרת ברורה וממושמעת.
ואילו כאן! נדמה לי שנקלעתי לתוך שבט פראי.
קריאות של כאב ואכסטזה פילחו את האוויר. כל אחד עשה
משהו אחר. לא יכולתי בשום אופן לדעת באיזה חלק מן
התפילה הם אוחזים — ואם אמנם אוחזים הם כולם באותו
חלק. על הסידור היה כתוב ״נוסח ספרד״ ,אך מיבטא
המתפללים והחזן היה קשה עד שלא ניתן להבינו.
עד שפצח החזן בשיר לנה דודי לקראת כלה. בניגוד
לתפילה הספרדית שהכרתי, המתובלת מזמורים ושיר־ם
רבים, היה זה השיר הראשון ששמעתי בתפילה זו של
ערב־שבת. המתפללים האינדיבידואליסטים הפכו כהרף־עין
למקהלה אדירה. מנגינה יפה להפליא מילאה את חלל בית־הכנסת
הצנוע. תפסתי את עצמי מתנדנד עם המנגינה, כאילי
הייתי חסיד בן־חסיד מוריטבסק. שכני חייכו לעברי. קוזאק
אחד, בעל זקן ג׳ינג׳י ל:וד,ט וכובע פרודה שחור, שמעיל
שחור מבריק ירד עד לקהסוליו, לחש לי :״עלה בי רעיון.
ארצה לשוחח אתך עליו <1חרי התפילה.״

נציג החוק

השוטר נסים בן־סימון, תושב
קדיית־גת, בא מהווי שונה לננז־די:
רבאט שבמרוקו. עליו לשמור על שלום הרב מנדלסון.

• קנו הלכן בלט למרחקים, בין שורות שיחי הכותנה
ן הירוקים. הוא כבר ותיק בארץ — 24 שנה. נגר לפי
מקצועו. לפני שש שנים בא להשתקע בקוממיות. עוד
מימיו הראשונים בארץ נמשך אל עבודת האדמה, אך לא
מצא כפר בו יכול היה גם להגשים את האידיאל החליצי
שלו וגם לקיים את מצוות דתו. קיבוצי הפועל המזרחי?
מושבי פועלי אגודת־ישראל? לא מספיק אדוקים בשבילו!
כן, הוא יודע שיוסל׳ה היה כאן במושב. בשעת מעשה
לא ידע. אבל אחר־כך, כשהעניין התפרסם בעתונים.
״אני מוכן להודות שהעניין הזה לא בסדר, שלא החזירו
את הילד לאמו. גם כאן תמצא הרבה שיגידו לך זאת.
אבל פרשת ישראל ויניק? הרי פשוט העלילו עלינו עלילה.
לקחו רב ועושים ממנו — מה, פושע? ולא רק רב —
אלא ציבור שלם.
״אנחנו כאן בגלות. כשם שבחוץ־לארץ ידעו היהודים
שעליהם לסביל עלילות־דם של הנוצרים, כך אנחנו כאן
רואים שעלינו לסבול עלילות־דם של החופשיים. ידענו
לעמוד בכך אלפיים שנה בחוץ־לארץ — נעמוד בכך גם
כאן. אמונתנו מחייבת אותנו לכך. כי לא רק לעולם הזה
אנו דואגים. חרדים אנו הרבה יותר לחלקנו בעולם הבא.
למענו אנו מוכנים לסבול, וגם ללחום.״
זאת הסיבה מדוע אין תושבי קוממיות איכרים ככל
האיכרים. דבקותם הקיצונית בצידקתם ובצידקת אמונתם
מפיחה בהם רוח־הקרבה קנאית, עד שכל אחד מהם רואה
את עצמו כנושא־הדגל של הדת, וכל אחד מהם מוכן
להיפקד כחייל בחיל הקומנדו של הקדוש־ברוך־הוא. יתכן
שבזה הוא מקשה על עצמו את חיי העולם הזה — אבל
זהו, לגביו, המפתח לחיי העולם הבא.

17 וס

במדינה

לפריס

ההמראה

בבקר

(המסך נזעכדוד )9
הענקית שתקום כעת בברית־המועצות!״
״זה בושה וחרפה,״ הודיע אחר ,״אם כל
מה שנראה להם יהיו הנגב, המשרדים ובתי־השימוש
במפעלים!״
אך רוב רובם של התעשיינים קיבל את
גישת ספיר־דניאלי, הסתמך על דוגמה דומה
של יהלומני בלגיה, שהשתמטו מלהראות
למשלחת מרוסיה את סודות המקצוע.
בינתיים, כנראה, נודע דבר הגישה החדשה
לסובייטים. המשלחת לא הגיעה
במועד לשדה־התעופה בלוד, מבלי שנמסרה
הודעה מוקדמת על השנוי. גם כאשר
הגיעה השבוע המשלחת, באיחור של חודש
ימים, חלו בה שינויים רציניים. במקום
משלחת של למעלה מחצי תריסר מומחי
יהלומים רוסיים, שהתכוזנו לשבת בארץ
זמן־מה, בבתי־חרושת שונים, להשתלם באחד
מענפי תעשיית היהלומים, באה רק
משלחת מצומצמת של שלושה טכנאים,
שינסו, כנראה, להעיף מבט בידע הישראלי
בין טבילה באילת לשתיית תה בבניין הקרמלין
של ההסתדרות.

הכנס ת
שיעור כאהב<ה

דרך אתונהורומאלניויורקוצ ׳ יקגו
5 01-006ט

פגהל סו כן הנסיעות שלך או
טלפן וו . 11.א. תל־אביב, טל 67364 .

61?108•6813
חס 660606

המנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
אוחו בהקדם.

ן*םגומיא־ו ג מ די עלק פיז בי בו׳
גזמ3יי טוב יו ת ר ־ בריא יותר מכל מזרון גומי אחר!

גאה להציג ה מז רון
לרגל חג העשור
של קיו מו.
ה מזרון ה ממזג אתכל \
ה מ עלו ת של מזרוני
קפיץ מ שובחים ל

ושל מזרוני

קצן</גומי

גם יחד•

כל מבקר בביתן ס פי ביריד המזרח
(ביתן )32 מקבל חינם תלוש להגרלת

פרסים

יקרי

ערך

א ת מפי לר או ת
ובפר ס לזכות!

״תמיד שאפתי להגיע לכנסת,״ התוודתה
השבוע העתונאית סילבי קשת.
היא הגיעה — אך לא בגודל טבעי
( 1.60 מטר) כי אם ארוזה בתוך תיקו הכשר
של ח״ב מפד״ל אהרן יעקב גרינברג .״ידיד
שאין להטיל ספק במהימנותו אמר לי ששמע
שידור בקול ישראל איך לרכוש פילגשים,״
התרעם, תוך כדי ויכוח על תקציב
משרד ראש הממשלה.
כאשר ביקש הח״ם שומר־המצוות לגעת
מקרוב יותר באהבה האסורה, הודיעו יו
מקול ישראל, כי הסרט עליו הוקלט השידור,
נמחק. הוא ביקש עתה לדעת, אם
לשם כך מוציאים כסף של הציבור.
חץ מקשת. השידור שגירה את חמתו
של גרינברג ( )62 היה חלק מסידרה של
סילבי קשת בתוכנית האשה, על תולדית
החיזור מתקופת היוונים ועד פרנסואז
סאגאן.
לא היתד, זו הרצאה בכובד ראש, בנוסח
״כיצד לרכוש פילגשים ולהצליח בחדר המיטות״
,כי אם שיחה קלילה ואלגנטית,
מקושטת בהומור. בקולה האינטימי קבלה
סילבי :״אנו נוהמת להיאנח על כל רומן
של המאה ה־ 19 שאנו קוראות, ולומר שפסה
תקופת האבירות והרומנטיקה. גברים
שוב אינם מתאבדים, או לפחות מתרוש־שים,
בגללנו. נשים אינן מתות מאהבה
נכזבת או געגועים. כפפות שוב אינן מוטחות
בפני גברים כאתגר לדו־קרב על פגיעה
— ולו גם הקטנה ביותר — בכבודה של
גברת. טרובאדורים אינם שרים מתחת ל־חלונותינו,
ואבירים אינם יוצאים למלחמה
ומתים כששמנו על שפתותיהם. בסיכום:
החיים שלנו הם משעממים, נטולי רומנטיקה.״
סילבי, שחרחורת וירוקת־עין( ,״אני אוהבת
שיציצו לי על האינטלקט, ולא על
המחשוף״) לא סמכה דווקא על נסיונה האישי
המוגבל* ,אלא הלכה למקורות. כאחד
המקורות הקלאסיים נראה לה, כמובן, המשורר
הרומאי אובידיוס, מחבר אמנות
האהבה.
מה שהח״ב רצה לשמוע ביתר פירוט היו
עצותיו האלמותיות של הרומאי המנוח —
חציו של קופידון, כפי שנורו מן הקשת.
פירשה סילבי, ברוח אובידיוס:
הספורט העליז ע ל המאהב
להתיידד עם הבעל, משום שזה יפלם לו
את הנתיב ללבה ולחדר מישכבה של אשתו.
הזמן הטוב ביותר להזר בלהט אחר אשד,
המתנגדת לחיזורך, הוא כאשר היא נוכחת
באי־נאמנותו של הבעל. היא תעניק אזי
את חסדיה למחזר, מתוך נקמה. על המחזר
להעביר תחילה את שיפחתה של האשה
לצידו, כדי שזו תוכל להסית אותה להיות
בלתי־נאמנה לבעלה.
״האהבה, עליה כותב אובידיום, איננה
התשוקה הבוערת, או אהבת נעורים, או
אהבה בנישואין. זוהי רדיפה אחר אשת
הרע, הנעשית כספורט, אולם ללא חוקים
ספורטיביים. זהו ספורט בלתי־מוסרי, עליז,
ולעולם לא יותר מאשר ספורט.
״רוב העצות באמנות האהבה הן אקטואליות
עד היום, והן מצוטטות עד היום
* נש ואין בגיל , 18 מס מפקד מחלקיה
בגדודה, שהסתיימו השבוע, לאחר 13 שנים.
חעולם הזה 1293

בספרי־נימוסין, ספרי־מין ולעתים אף במודעות
פירסום. אובידיוס מרחיב את הדיבור
על ההיגיינה הנשית: על האשד, ללמוד
לחייך מבלי לחשוף שיניים שהשחירו
על גבר לשאוף ליופי מרושל כלשהו, אך
אל לו לתת לרשלנות להשתלט על ציפורני
ידיו, למשל. כאשר הוא מתנשק, אל לו
לשרוט את לחי פילגשו בלחייו הבלתי־מגולחות.
עליו גם להיזהר שלא לפרוע את
תסרוקתה אשד, בעלת חזה גדול מתבקשת
לכרוך אותו בתחבושות לו חצו ת...
אין סבלנות לגבר. סילבי, ששידוריה
בלטו בשנינותם בים הפיטפוטים והמתווכחים
המשעממים של התוכנית לאשה,
הופתעה מתשומת־הלב הפרלמנטרית .״תנוח
דעתו של חבר־הכנסת הנכבד,״ חייכה ,״אין
כל סכנה שישראלים יעשו כמו הרומאים.
אין להם סבלנות.״

אסונות
כהל חי!

בורות סופגים באדמה חולית יש לבנות
בשיטת הרגל. כלומר, הנחת בלוק אחר
בלוק. זאת יודע כל פועל מתחיל במקצוע.
לכן, כאשר ירד ליאון זייצמן ( )36 באותו
בוקר על מנת להשלים את שתי השורות
האחרונות בבור הספיגה שבשכון משכנות
בנתניה, היה ברור לו — על סמך נסיונו
— כי עליו לעבוד בשיטה זו.
הוא קיבל את הבלוקים שהורדו לו משפת
הבור והחל בעבודתו. לפתע שמע

מתלוננת ר,הלני
זה שייך למקצוע
רעש. קיר הבור בגובה של שבעה מטרים
החל מתמוטט עליו .״זרוק לי חבל!״ הספיק
לצעוק באימה, אך עולמו חשך —
הבלוקים והחול כיסוהו.
אחד התעלף, אחד נקבר. כשהת־רגל
למצבו החדש, הבחין כי הוא לחוץ
בין שברי הבלוקים, מבלי יכולתי להזיז את
גופו. קטע קיר שמאחוריו נשאר שלם, מנע
את המשך המפולת, איפשר לו לנשום את
האוויר שנותר בחללים שבין הבלוקים.
הפועל שלמעלה הוכה בהלם, התעלף על
שפת הבור. בתחתית הבור החל ליא,־ן
עושה את חשבון־הנפש, מתוך ביטחון
מוחלט שבא קיצו.
בינתיים חשו למקום אנשים רבים, העבירו
את הפועל המתעלף לבית־החולים
והחלו במרוץ־זמן שגעוני לחשיפת הקבור.
בשעה ארבע, בעוד העבודה נמשכת, אפסו
התקוות לחלץ את ליאון בעודו בחיים.
נהג משאית, שקיבל בלוקים, נשלח להודיע
לאשתו את דבר האסון.
האשד, הגיעה למקום מיד עם הוודע לה
דבר האסון. בצעקות־שכול פרצה לה דרך
בין המתקהלים, הוחזרה לביתה על־ידי
המשטרה כשהיא מעולפת.
רק אחרי שמונה שעות הגיע מחפר־כח.
החל חופר כדי לחלץ את הגוויה,
העולם הזה 1293

בשעה שתים־עשרה ושלושים אחר חצות,
כמה שעות לאחר שהמחפר הפסיק את פעולתו
והמצילים המשיכו את העבודה באיתים
מחשש פגיעה בקבור, הגיע אחד הפועלים
לבלוקים האחרונים ותחב ידו על מנת לגשש
בחלל שביניהם. לפתע הרגיש יד הלוחצת
את ידו .״אני חי! תמשיכו!״ קרא
הקול מבטן האדמה.
חי מתוף הבור. הפועל הוכה בהלם
של אושר .״הוא חי, חברה!״ קרא לסובבים
אותו, שהחלו עובדים בקצב שגעוני. כעבור
כמה דקות כבר נחשפה מחצית גופו
של ליאון. ממש על סף איבוד הכרתו,
מחוסר אוויר לנשימה. בשעה אחת הוצא
המת־החי מן הבור, לקול תשואותיהם של
הנוכחים, החוזים בפלא האדם שהיה קבור
15 שעות בבטן האדמה ויצא שלם.
על מיטת בית־החולים בילינסון, אליו
הובא ליאון, כשהוא סובל משריטות קלות
בלבד, החליט כי לא יחזור לכריית הבורות.
אך לא מפחד המקרה, חלילה .״הסיבה
פשוטה יותר,״ הסביר ,״בנתניה מתקינים
בשנה הבאה רשת תעלות־ביוב, ופשוט לא
יצטרכו יותר בורות ספיגה.״

עתזנות
ס לי ד ת בי ת ־ המשבט
הפרשה החלה ליד תא טלפון ציבורי,
שברחוב אלנבי בתל־אביב. רחל קי,לני (,)21
סיימה את שיחתה עם אחד מידידיה, קבעה
עמו לצאת לקולנוע. כשיצאה מהתא, נתקלה
בצעיר שהמתין לתורו. היא לא הכירה
אותו, אך איכשהו נקשרה ביניהם שיחה.
״שמי יורם אילן,״ הציג עצמו בפניה.
הוא סיפר לה כי הוא עובד כמכונאי
קולנוע, הציע לה לצאת יחד לבלות .״אולם
קודם עלי להחליף חולצה אצל חבר, לא
רחוק מכאן,״ אמר לרחל, שהסכימה לבלוי.
בושם להרמת החזה. הידיד אליו
הביא אילן את ידידתו החדשה, היה מנוח
קומורוב, בנו של גרשון קומורוב, בעל
השבועונים קולנוע ועולס האשה. מנוח,
המועסק כצלם בשבועוני אביו, מתגורר
לבדו בדירה קטנה, מעוטרת צילומי דוגמניות
ומלכות יופי.
יורם הציג את רחל בפני ידידו, הגדיר
אותה כ״בחורתו לחיים.״ הוא הסביר לה
את עיסוקו של מניח, סיפר לה כי הוא
צלם־עתונאי. רחל בחנה את התמונות מסביב
בהתפעלות, שאלה את מנוח אם יוכל
לצלם אף אותה.
״בודאי,״ השיב מנוח בהתלהבות. הוא
הבטיח לרחל כי תמונתה אף תופיע על
שער אחד מעתוני אביו. הכל תלוי, כמובן,
באיזו מידה תאות לשתף עמו פעולה.
רחל, שאושפזה זמן מה במוסד לחולי־נפש
בשל הפרעות נפשיות, היתה מלאת
התפעמות מפגישה עם איש כת גדול. היא
היתר, נכונה לכל. לפי הוראתו של מנוח
התפשטה, הניחה לו למדוד את ממדי גופה.
אולם משהתכופף מנוח למדוד את היקף
ירכיה, הרגישה פתאום כי הצלם איבד
את חוש המידה, החל לגלית עניין בחלקים
אינטימיים בגופה. היא נרתעה ממנו, ביקשה
כי יפסיק .״מה יש,״ הרגיע אותה
מנוח ,״זה שייך למקצוע.״ לאחר מכן נטל
בקבוק בושם לאחר־הגילוח החל מעסה את
חזה העירום, בטענה כי בידו נוזל מיוחד,
המגביה את החזה.
אחר־כך העמידה מול מצלמה ללא סרט,
עשר, עצמו מצלם. הואנפרד ממנה בהבטחה
לה,פגש להמשד העבודה בסוח השבוע.
תלונה ומשפנו. ייתכן כי רחל התמימה
היתה ממשיכה לבקר בביתו של
מניח, אלמלא סיפרה את ד,מיקרה לאחד
מידידיה. הלה הבין כי המעשים שנעשו
בידידתו מהווים עבירה פלילית.
הוא פנה למנוח, ביקש להחזיר לו את
סרט המצלמה. משסרב, ליווה את רחל
לתחנת המשטרה, שם הגישה תלונה נגד
הצלם הנלהב (העולה הזה .)1235 ,1235
השבוע נסתיים משפטו של מנוח. מתוך
חמישה פרטי האשום שהוגשו נגדו —
שניים על מעשה מגונה בתרמית, שניים
על מעשה מגינה בנערה בידעו שהיא שוטה
ואחד על מעשה מגונה ללא כוח, שלא
בהסכמה — הורשע בשנייב בלבד, שניהם
על מעשה מגונה בתרמית.
״אין צורך להרחיב את הדיבור על סלידת
בית־המשפט ממעשהו של הנאשם,״
כתב השופט עזריאל גרשוניבגזר־דיני,
לידות קנם
בו הטיל על הנאשם 1200
ושישה חדשי מאסר־על־תנאי .״שומה על
בתי־המשפט ללמד צעירים מסוגו של הנאשם
כי בנות ישראל איין הפקר וכי
אסור להם לנצל בחורה חלשה בשכלה כדי 9 לספק את תאוותם.״

מכירת ספרים כתשלומים
ללא רכית, בכל חנויות הספרים
המובחרות כארץ, באמצעות
״מפעלי תרבות ואמנות כע״מ״.
ארלוז ׳ ורוב ,1 2 6ת ל ־ אביב
בין

הספרים:
קאסוטו 16 ,כרכים
גורדון 13 ,כרכים
צ׳רצ׳יל 10 ,כרכים
עברי של אבן־שושן

תנ״ך
תנ״ך כתבי מלון
האנציקלופדיה העברית,
אנציקלופדיה ״מעין״
אנציקלופדיה ״מכלל״
אנציקלופדיה ״יזרעאל״
כתבי קודש ועוד ספרים רבים.

7.50

ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש
ל״י לחודש

הקונה מקבל את כל הספרים לאחר החתימה.
דרוש פרוספקט בכל חנויות הספרים המובחרות בארץ.

״מפעלי תרבות ואמנות בע״מ״
הם הסוכנים הבלעדיים למכירת
ספרים כתשלומים כיריד המזרח.
שורק—אביטל

ינתן לכל אשה על ידי
ריכה מוסמכת של ״אלפא״
חב׳ לקוסמטיקה. המדריכה
המוסמכת של ״אלפא״ תעמוד
לרשות הגברות הנכב דות
ליעוץ קוסמטי חינ ם
בחדש יוני 1962׳ כדלקמן:
חיפה

בימים
א׳ — פרפומריה אוני־ברסל,
רח׳ הרצל 3

מנדל אשקלון
ביום ב׳ ,25.6 ,בפרפומריה
מרקוביץ, רח׳ הרצל.
ירושלים בימי ג׳ בפרפומריה ״אסתר״,
רח׳ בן־יהודה .2

תל־אכיב
בימי ה׳ בפרפומריד ,״סיגל״,
רח׳ אבן־גבירול . 144

במדינה
א ש קלון
דו חרעהבאה !
בשכונת שמשון באשקלון לא מתקרבים
לבית מספר . 135/10 כאשר מוכרחים לעבור
לידו מעיפים מבט על הבניין המפויית
ויורקים לכל עבר.
כשעזיזה שמעון, דיירת הבית, מוכרחה
לעלות לדירתה, היא ממלמלת השבעה ״נגד
הג׳ינים״ .בנה, בן ה־ ,21 אינו עולה הביתה
דרך המדרגות. הוא הציב סולם מאחורי
הבניין, נכנס דרך החלון. השכנים אינם
מעיזים להיכנס הביתה לבדם אחרי החשיכה.
רוחה של דרה יוסף, בת ה־ ,31 שנשרפה
לפני שבוע בדירתה, בקומה השניה של
הבית, מרחפת על כל השכונה.
בחוצות אשקלון קוראת כרזה ענקית של
הרבנות הראשית לעצרת תשובה ותפילה:

שורן? אשתו אפרים יום?,
נוי אכל דגים?
״מעשים איומים ומזעזעים נעשו בעירנו
— קול דמי אם אומללה ודמי ילדים פצועים
זועק מאדמת הקודש של ארצנו. בלב קרוע
אנחנו קוראים בזה לבל תושבי העיר: היזהרו
מאש התאווה נהקנאה נשנאת חינם!״
בעיר העתיקה פוגשים אנשים זה את
זה בברכת :״ברוך מתיה המתים״.
תושבים מיואשים מאיימים על העוברת
הסוציאלית המטפלת בהם :״אני אעשה לעצמי
מה שעשו עסייה ואפריים יוסף!״
אנשים הרוצים לנסוע לאשקלון דוחים
את נסיעתם ואת אלה המעזים לנסוע, מזהירים
לבל ישוטטו ברחובות בלילה.
רוח רעה מרחפת על עיר הקיים הדרומית,
הרוח הרעה של הרצח המשפחתי.
היא חדרה לאשקלון עם משה עטייה.
מוכר הקפה שניסה לרצוח את בניו הפעוטים
(העולם חזה )1292 העביר צמרמורת
אפילו בגוזם של הקשוחים בין תושבי
אשקלון, וקנה אחיזה בלב אחדים מהם.
במשך השבוע שחלף בין נסיון הרצח של
עטייה ועד להתאבדותו בכלא רמלה, ניסו
ארבעה אנשים להתאבד באשקלון. אחד
מהם, אפרים יוסף, החליט לרצוח את אשתו.
דחק־של־דחק. תושבי שכונת שמשון
יוצאי ארצות המזרח, שעברו לשיכון

החדש רק לפני שלוש שנים מהליפטים הקטנים
של מעברת מגדל אשקלון, הכירז רק
גילגול אחד בחייו של אפרים יוסף (.)42
הם הכירו את אפרים השיכור והצועק, המאיים
והמגרש, מחוסר העבודה והמיקרה
הסוציאלי. אך אפרים לא היה תמיד כזה.
כשעלה מעיראק, לאחר קום המדינה, היה
אפרים פועל־בניין, עבד שנים אחדות בכיבוי
סיד בבניינים החדשים של אשקלון.
בעבודה זו נפגעו עיניו והוא הפך מחוסר
עבודה. כפועל בניין שילם אפרים כל השנים
את התחיבויותיו לקרן הביטוח לפועלי בניין.
הוא נפגע בעבודה ולכן היה זכאי
לתמיכה מהקרן. אך האיש הפשוט לא
הבין שהתמיכה מגיעה לו בזכות ולא בחסד.
סירב לחיות ממה שראה כנידבת־יד.
אנשי הסתדרות פועלי הבניין ניצלו את
העניין. הם הציעו לו לקבל סכום חד
פעמי, להפוך לעצמאי. אפרים, שלא הבין
שהסכום אותו יקבל לא יספיק להבטחת
קיומו, הסכים ולקח את הסכום המוצע.
תוך זמן קצר בוזבז הכסף ואפרים, כמקרה
סוציאלי, זכה רק בעבודות־רחק. הכסף
לא השביע את המשפחה בת שמונה
הנפשות. האב שם עינו בכוס והאם חלתה
במחלת עצבים.
,,כמו האיש ממגדל.״ חיי המשפחה
השבורה הפכו לסיוט. שתייה, מחלות ורעב
לוו בצעקות איומות, מכות ואיומי־אלימות.
שלושה חודשים לפני מועד הרצח, ניגשה
נעמי, בתו הבכירה בת ה־ 18 של אפרים,
למשטרה, התלוננה כי אביה מאיים לרצוח
את אמה. השוטר לקח את הנערה בניידת
לביתה, אך כשלא מצא את האב בבית,
הסתלק. אפרים חזר בחצות ברוח פייסנית
והמקרה נשכח.
שבוע ימים לפני הרצח רב עם אשתו,
רדף אחריה עם סכין שלופה. האשד ברחה
לחצר, הרימה אבן וזרקה בו .״היא הרגה
אותי!״ צודח הבעל. איש לא ניגש להושיט
לו עזרה, בעצמו עטף את מצחו במטפחת.
ביום ראשון בערב, לאחר שנודע על
נסיון הרצח של עטייה, שלח אפריים את
בתו בת ה־ ,11 חיה, למכולת. כשחזרה,
חסרו מהעודף עשר אגורות :״אני אעשה
לכם כמו האיש במיגדל,״ איים עליה האב,
״אבל הוא לא עשה את זה טוב ואני
אעשה את זה טוב!״ הבת ברחה מהבית.
למחרת בבוקר שוב שלח האב את הבת
למכולת :״הביאי לי פו! נפט!״ הורה לה.
במקום ללכת לבית־הספר, הלכה חיה למכולת.
כשחזרה, שלח אותה האב לשחק
בחצר. בבית נשארו שלושה: האב; האם
ששכבה חלושה במיטה, לאחר שסרבה לאכול
במשך שבוע ימים את האוכל הדל
שהיה בבית, התעקשה לדרוש רק בשד
עוף; והבת הקטנה, רימון, בת ה־.5
על מה שקרה בדירה, באותה שעת בוקר,
סיפרה רימון הקטנה לשכנתם עזיזה :״אבא
התחיל להרביץ לאמא, אבל אמא אפילו לא
בכתה, כי לא היה לה כוח. אחרי כן אבא
לקח אותה ושם אותה על הרצפה ושם
עליה כל מיני בגדים. אחר כך הוא לקח
נפט ושפך עליה ואמר לי לצאת החוצה.״
בנה הגדול ובתה בת ה־ 15 של עזיזה
שמעו קול בכי מחדר המדרגות. הם יצאו
החוצה וראו את רימון הקטנה מתיפחת
ליד חור המנעול, ממנו הסתלסל עשן דק.
הבן הגדול התנפל על הדלת, שבר אותה
בכתפו. אפרים יצא מולו חרוך כולו, משתעל
ומנסה לרדת במדרגות. הוא מעד, נפל
ונשאר שוכב בתחתיתן. הבן והבת מיהרו
פנימה, ראו ערימת בגדים עשנה במרכז
החדר. הבת נחפזה למטבח, נטלה דלי מים
ושפכה על הערימה הדולקת. זרם המים
הסיט את הבגדים ונגד עיניהם הנבעתות
נתגלו פניה החרוכים של דרה יוסף.
מחאה אינפנטילית. למחרת הרצח-
בשריפה טילפנו עשרות תושבים לבית־המשפט.
בכל העיר נפוצה השמועה שמזכיר
בית־המשפט תלה את עצמו. המזכיר
עצמו ענה לכל השואלים והרגיע אותם. אך
היה יסוד לשמועה. אחד מפקידי בית־המשפט,
חולה עצבים, ניסה להתאבל. כעבור
יום ניסתה אשה נוספת לאבד עצמה
לדעת בשתיית חומר חיטוי חריף. תושבי
העיר ניתקפו בהלה, מיהרו לחטוף כל בוקר
את העתון, לחפש בידיים רועדד־ת: מה
קרה הלילה באשקלון?
מה קרה באמת באשקלון?
הסבירו פסיכולוגים את תופעת ההתאבדויות
והרצח בשרשרת :״הרצון להרוג
טבוע עמוק בתת־הכרתו של האדם. הוא
נשאר כשריד מן התקופה בה היה האדם
(המשך בעמוד )22

זיוה שפיר כפי שהופיעה בסידרת תמונות העירום שלה, אשר
יי* התפרסמה לפני ארבע שנים בכתב העת האמריקאי הנפוץ סקאמפ.
תמ!נות אלה של זיוה בהעולם הזה עוררו בזמנן סערה בכל ׳רחבי הארץ.

| 1ך 1| 1י | תמונתה
י מחודש יוז
תמונה מהסידרה שצו

ן -קו ל רעש גדול התפוצצו
^ ,פצצה נוספת בסידרת הניסו
טומיים של כוכבות הקולנוע
— אותה פצצה עצמה שפתחו
זיווה רודן מתפשטת שוב.
הכל התחיל שעה שירחון גברי
בשם מן (גברים) ,שעמודיו מב
במחמדי הנערות שאין להי**ו
הקדיש שלושה עמודים שלמ*ם
ממאמר המערכת לקאריירה ההול
זיוה רודן. בחלק מהתמונות של
כתבה הופיעה זיוה בלבושה. ו!
השני — בלי בושה.
יתכן שעצם העובדה דיתה ע
רעש. שכן גופה החשוף של
תגלית חדשה לקוראי העתונות
הברית ובישראל. אלא שכמו נ
הנוצרים באמריקה, הגיע גם כה

נצצה בירחון אמויסאי -סנסציה בשבועון

מתי צולמה חמוש? 11

זו היא השאלה שהתשובה עליה
תוכיח אם זיוה הצטלמה לאחרונה
בפעם נוספת כשהיא עירומה לחלוטין. תמונה זו, והתמונה למעלה, שייכות

לכאורה לסידרת תמ,
נראית כתסרוקת אש
לפני שנים מספר ,

לישראל ורווק* בדרך הישרה ביותר —
זיוה עצמה שלחה אותו. וכאן החלה ההתרגשות.
שכן
עדיין זכורה היתר. לכולם פרשת
תמונות העירום הראשונות של זיוה, שהסעירו
את הארץ לפני ארבע שנים. אז
שככה הסערה אחרי שזיוד. הסבירה את הפרשה.
היא טענה אז שהצילומים נעשו
בתקופה הראשונה שלה בהוליבוד, כאמצעי
הכרחי לפירסום ולחדירה לעולם הסרטים,
ושמלבד זאת אלה הן תמונות עירום אמנו־תיות
מובהקות, שאין להתבייש בהן.
הכל ייחסו זאת לשגיאות הילדות של
כוכבנית מתחילה.
והנה לפתע, כשדוד, נמצאת בשיאו של
מסע פירסום לסרטה האחרון, סאמאר,
כשהיא זוכה לפירסומת רבתי גם ללא תמונות
עירום, מופיעות תמונות עירום חדשות
שלה.

אין חדש תחת המצלמה
ין עלא, איפוא, שאחד משבועתי

הבידור קפץ מיד על המציאה, פירסם
חלק מהתמונות החדשות בצירוף כותרות
מגנות.
״זיוה חוזרת לעירום!״ אמרה כותרת אחת,
כשלצידה מופיעה הפרשנות :״לא הכל
שפיר עם רודן.״
״מסתבר שחלק מעבודתה של זיוה הינד,
הופעה בתצלומי עירום נוספים, שפורסמי
בעתון האמריקאי מן,״ כתב עולם הקולנוע,
״העתון יצא לאור בחודש מאי זה ועל כן
קשה יהיה לזיוה לטעון כי אלה תצלומים
ישנים!״
לרגע אחד היה זד, גילוי מדהים. אף כי
זכותה של זיוה להצטלם ככל העולה על

ה 1ךחהאי׳ החח 11111*1תמונה שפורסמה עתה לראשונה בכתב העת האמריקאי
ייוי -יי וי *י 11י י ״ 1,מן, מוכיחה כי היא לקוחת ללא ספק מהסידרה אשר
צולמה לפני ארבע שנים. ההוכחה: תסרוקתה המיוחדת של זיוה רודן בתמונה הישנה(למטה).

לאחרונה

ס האנא־שראלי־ת
בסיורה:
אמרי־אי
1ים
כי^ם

לוד הל־ודית

את ה־לו
בחלק
רת ללא
וד, אינו
בארצית־הדבריס
•העת
וזן

עראלי-אולם זיוה וודו דא התעוטרת נעם נוספת-למרות וגבול
רוחה, לבושה או עירומה, ולפרסם את
עצמה בכל צורה הנראית לה, נראו צילומי
העירום החדשים כמשהו שקשה לתת לו
הסבר הגיוני. אם היה אפשר להסביר את
צילומי העירום הראשונים, לפני ארבע
שנים, בכוח הפירסום, הרי כרגע אין עוד
לזיוה כל צורך בפירסום כזה. מאז היא
קיבלה תפקידים הולכים וגדלים, זכתה
לאחרונה לתפקיד ראשי, ונהנתה מפרסומת
רחבה כאשר טענו העתונים כאילו היא הגורם
לגירושים בין כוכבי הוליבוד ג׳ורג׳
מונטגומרי ודימה שור.
מה, איפוא, אירע כאן?
עיון קצר בתמונות החדשות מוכיח, כי
הפעם לא היתד, זו זיוה שנזקקה לעזרת
העתון, אלא העתון הוא שנזקק לעזרת הפרסום
של זיוה. התברר למעלה מכל ספק,
כי רוב רובן של תמונות העירום שפורסמו
החודש אינן אלא אותן תמונות העירום שפורסמו
לפני ארבע שנים בכתב עת אמריקאי
דומה, בשם סקאמפ.
אחת התמונות מופיעה בשני הפירסומים
גם יחד, ואילו בתמונות האחרות נמצאים
סימני היכר המעידים שכל התמונות, החדשות
והישנות, צולמו על־ידי אותו צלם
באותו פרק זמן.
כאשר מצלם צלם באולפנו אובייקט מסו־יים,
הוא מנסה מספר אינסופי של תנוחות
וקומפוזיציות. הוא מצלם מספר תמו
16223836

נות
הגדול פי כמה מתוך זה הדרוש לו,
מתוך הנחה מוקדמת שככל שירבה לצלם,
כן תגדל כמות התמונות הטובות שברשותו.

ערך העירום עזה
ך* ף, כנראה, קרה גם עם אותו צלם
שצילם את זיוה לפני ארבע שנים.
זיוה ביקרה באולפן, צולמה שם מספר רב
של תמונות עירום בתנוחות שונות. הטובות
מבין אותן תמונות נבחרו אז לפיר־סום,
נמכרו לכתב־העת סקאמפ. יתר התמונות
נשארו בארכיונו של הצלם וספק
אם היו זוכות אי־פעם לפירסום.
אולם רצה המזל וזיוה רודן עלתה לאחרונה
שוב לחדשות בעקב שערוריית
הגירושים של ג׳ורג׳ מונטגומרי ודימה
שור. בעקבות מאורע זה, שזכה לפירסום
גדול בכל עתוני הרכילות של ארצות־הברית,
עלה ערך תמונותיה של זיוה, וב־יחוד
אותן תמונות שלא היו תמונות
פירסומת שיגרתיות הנמצאות בידי כל ה־עתונים.
נראה
שאותו צלם שצילם בזמנו את
תמונות העירום של זיוה נזכר במציאה
התמונות לכתב־עת
שבמחסנו, מכר את
אחר, המפרסם בעיקר תמונות עירום. ל־פירסום
כזה אין צורך לקבל את הסכמתה
(המשך בעמוד )16

עליו יושבת זיוה, בתמונה
החדשה, הוא אותו שולחן
עליו היא שוכבת בתמונה הישנה (למעלה).

השולחן

1־ 311לאה 3ז־ 3ה ו ₪ 0
(הנושך מעמוד 5ו)
של זיוה, שכן התמונות ה; רכושו של
הצלם.
כך, מתוך לקט של תמונות מתוך סרטים
בהם הופיעה, הופיעו גם תמונות העירום
הישנות של זיוה כשהן מלתת בתמונות
נוספות שצולמו באותה סידרה ולא פורסמו.
אולם מעניינת לא פחות מהתמונות היא
הכתבה המאלפת המלווה אותן. כותב המן:
״הרודן המפורסם ביותר במאה הנוכחית,
עד לאחרונה היה פסל צרפתי, ששמו מא יית
קצת אחרת. שמו היה רודין וגולת זכותו
הגדולה לנצחיות היה פסל של גבר גדול
וערום, היושב שקוע במחשבות עגומות על
גורל העולם והידוע בשם ההוגה.
אבל השנים האחרונות ראו אותו מותגר
ומוכנע, כשהוא ניצול רק במוזיאונים נידחים
בודדים, בידי פרופסור ישראלי למתמטיקה
בשם רודן, אישר (בעזרתה של אשתו
האהובה ממוצא לטיני, כפי שאומרים) יצר
את העירום הנשי המחוטב והעסיסי, המוצג
בעמודים אלה והידוע בעולם מיוה.
הרודן האפיל בהרבה על הרודין בפופולריות
עולמית, הודות לעובדה שהאחרון
מציע רק מעט יותר מאשר מבט מאובן,
בעוד שהראשון מספק סיבות טובות להביט
— עליה, כמובן. זכותה הנוכחית לפרסים
באה כתוצאה מההתפתחות הידועה לשימצה
של הפירוד ג׳ורג׳ מונטגומרי — דיינה שור.
זיוה היא ״האשה האחרת״ במקרה זה. אבל
כאן אנו סוטים מסיפורנו.
הרודן היותר פופולרי שוקל אמנם שני
טון טובים פחות ממתחרהו המאובן, אולם
ליטרות בשר אלה שובצו בצורה כה מענגת
בתוך הדגם של 35־20־.35
המידות מעוררות השריקה, מושלמית,
שלא כמקובל אצל שחקניות יפות, על־ידי
נתונים מרשימים לא פחות בשטחי הדרמה
וההשכלה. אלה כוללים שלוש שנות לימוד
באוניברסיטה בהיסטוריה ובאמנויות, את
היכולת לשוחח בצורה שוטפת בחצי תריסר
שפות מודרניות, וחברות רבת ערך בתיאטרון
הבלט הישראלי, ובתיאטרון הבימה.״

חובה?חיות מר תקת!
* יוה הגה, בקיצור, ובדימוי פיסולי,״
ממשיך העתון האמריקאי ,״אישיות מעוגלת
היטב ולא סתם דיוקן חזה. אילו
היתד. יוצאת חלציהם של האדונים גילברט
וסוליבאן ולא של הזוג רודן, אפשר היה
ללא ספק להחיל עליה את אימרתם המפורסמת
:״פרדוכס, פרדוכס, פרדוכס מקורי
ביותר.״
״כיון שלזיוה יש קריירה מספיק מבולבלת
כדי לגרום לפותר תשבצים מקצועי לצווח
בקול מלים של בית־מרקחת, וביוגרפיה כה
ססגונית שתורת היחסיות של איינשטין
נראית לעומתה כסיפרות לשעת הנופש.״
כאן מתאר העתון באריכות את פרטי
הקריירה של זיוה ודרכה בהוליבוד, עד
לגירושי מונטגומרי־שור.
״לאור האירועים האחרונים, מתקבל הרושם
שאין צידוק רב להאשמות שהוטחו
כלפי נערה נחמדה וכשרונית זו, כאילו
היא הורסת משפחות. אולם האשמות אילה
הושמעו מאז שהיא הגיעה לראשונה, ומן
הסתם הן יוסיפו להשמע בפי נשים קנאיית
ובעלים חלשי אופי, עד אשר היא תאבד
את יופיה וקסמה.
״אין זאת חמדתה מעלת־החום בלבד, המהפנטת
את המין הגברי. יש מסביבה
הילה של חדוות חיים, חסרת כל מעצורים
ושובה לב. לאחרונה, למשל, כאשר עבדה
בסרט, דרשה ממנה אחת הסצינות לרוץ
בביקיני דרך מים שהגיעו עד הברכיים. היא
רצה, מעדה והשתטהה על הקרקעית. כאשר
התרוממה פלטה מיס, והחלק העליון של
הביקיני היה חסר. הצלמים הנוקשים פערו
את עיניהם בתדהמה לנוכח הקסמים החשופים,
בעוד אחרים הסמיקו עד לשרשי חזם.
זיוה תרה בשלוות נפש בתוך המים הצלולים,
עד שמצאה את הבגד, קראה לנערת
המלתחה שלה לתקן את הלולאה, לבשה
אותו, ואז היא רצה את יתרת הסצינה
כאילו כלום לא קרה.
״השקפתה על החיים והאהבה היא ש־
,אישה צריבה להיות מרתקת בעיני גבר —
בשביל זה היא קיימת,׳ והיא עצמה הינד,
עליזה וחסרת מעצורים, כמו ארוחת־הבוקר
החביבה עליה (שמפניה ותפוזים).
״גישה רעננה זו, בתוספת גופה היפה,
בתוספת שכלה המאומן היטב, בתוספת
כושר המשחק שלה, בתוספת כשרון הרי־קוד
— נו, יכולים אתם להבין מדוע נמסים
הגברים, מדוע מעלות הנשים עשן, ומדוע
,ויוה זיוה׳ היא קריאת הקרב לחובבי
יופי באשר הם.״

בתורה

אנשים
טלפוןושע שו עי
גם כאישר אינו מתגרה באופן טוטאלי
באנשי חירות, לא מוותר ראש הממשלה
על עקיצות. בשעה שח״כ חירות, יוסף
שופמן, נימק הסתייגות להצעת תקציב
משרד ראש הממשלה, לאחר שהסתייגות
דומה נומקה על־ידי ח״כ מפ״ם חנן רד
כיה התקיף ח״כ חירות את דויד כן
גוריון אישית בנקודות אחדות. ראש הממשלה
לא נשאר חייב וקרא לעבר הה״כ
המתקיף :״חנן רובין היה הרבה יותר
משעשע ממך!״ מיד התרומם ממקומו ח״כ
חירות מנחם כגין, קרא לעבר יושב־הראש
:״האם היה זד, ביטוי פרלמנטרי?״
״אין דבר,״ הרגיע אותו איש סיעתו,
שופמן ,״הוא משעשע את כולנו פעמים
כה רבות, עד שמותר לנו לשעשע אותו
פעם אחת התלהבות ראשונים הפגינה
רעיית הנשיא, רחל ינאית כן*
צבי, כשביקרה לאחרונה בנמל אשדוד.
התלהבותה הגיעה לשיא כה גדול עד שמיהרה
לטלפון הקרוב הזמינה שיחת חוץ
דחופה לבית הנשיא, קראה לבעלה לטלפון,
הצהירה בפניו חגיגית :״אני נמצאת בנמל
אשדוד והנני מוקסמת מהרוח היהודית ומכוחה
הבונה מה רמתם של מורי
ישראל? 1תשובה עיניינית נתן לכך ראש
הסתדרות המורים המפא״יי שלום לוין,
כשסרב להיענות לבקשת נציג מק״י ולקבוע
את האות יוד כסימן רשימתים :״אי־אפשר
לקבוע את האות י׳ ,כי לרשימה אחרת כבר
נקבעה האות ו׳ והמורים עלולים להתבלבל!״
כשאיחלו לו הצלחה בתפקיד
החדש כפרקליט מחוז תל־אביב, נזכר צכי
בר״כ״ב, במשפטו הראשון עוד מימי
הבריטים. בר־ניב הגן אז על זוג צעירים,
שנאשמו בהדפסת כרוזי ההגנה. כשהובאו
השניים בפני שופט השלום הבריטי, ביקש
בר־ניב להעביר את הדיון לבית־המשפט

המחוזי, שם שפטו גם שופטים יהודים.
כאשר הגיע העניין לבית־המשפט המחוזי,
הופתע בר־ניב למצוא את אותו שופט
בריטי עצמו, ממנו ביקש את ההעברה:
״לא הצלחת,״ חייך הלה ,״בינתיים עליתי
בדרגה כמינהגו בכל ארץ בה
שהה בביקורו באירופה, מיהר מזכיר המפלגה
הליברלית, יצחק ארצי, להתקשר
גם באוסטריה עם אנשי המפלגה
הליברלית במקום, לקבוע פגישה. רק
מסיבה מיקרית בבית השגריר הישראלי
מנעה ממנו פגישה בלתי נעימה. במקרה
נודע לו שם, שהאדרת הליברלית מכסה
את כתפיהם של פעילי הניאו־פאשיסטים
בארץ זו כאשר נשאל השבוע ראש
מינהל מקרקעי ישראל, יוסף וייץ, מה
גודל השטח השייך למינהל בערים, השיב:
״מינהל מקרקעי ישראל טרם הצליח לקבוע
זאת החל מחצות הלילה, במשך כל
השבוע האחרון, צילצלו הטלפונים כמעט
בלי הפסק בדירתו של סגן ראש עיריית
תל־אביב, אכי ה ס כוייאי. אם כי רוב
המצלצלים לא שכחו להזכיר לסגן את
ישיבתו בפתח תערוכת יריד הנזזרח במו־צאי־השבת
(העולם הזה )1292 רצו כולם
לדעת בראש וראשונה מפיו של ראש מחלקת
המים, מתי יזרמו מים בבתיהם
נכדתו בת שנתיים וחצי של אליעזר
ליבנה גורמת נחת לסבה .״מה אומר אברהם
שפירא?״ שואל הסב .״אתם נוער
אתם? אתם מצייצת הפעוטה.
״תעשי בן־גוריון,״ מבקש ליבנה. הנכדה
מתכופפת ליד הקיר ועומדת על ראשה
גם במשרתו החדשה כאחד ממנהלי חברת
השקעות של בנק דיסקונט לא שבע המפקח
הכללי לשעבר של המשטרה, יחזקאל
סהר, רוב נחת. השבוע התפטר ממשרתו
וחזר לעסקי המשפחה.

שו ט רי ו גנ בי
חברי הקורטוריון של מוזיאון תל־אביב
התלבטו רבות בשאלה כיצד לערוך מסיבת
פרידה למנהל היוצא של המוזיאון, משה

פ7זוק> ה שבו ע

0הפרופסור ארנסט סימון, בדדהשיח הישראלי־אמריקאי :״בן־גוריון
רוצה שישראל תהיה אור לגויים. בינתיים אין ישראל אפילו אור לישראלים.״
• הפרופסור שמואל הוגו ברגמן, על משפט אייכמן :״זרם עמלק ניצח
בעמנו. ניתנה לנו הזדמנות להפסיק את ריקוד המוות, ולא ניצלנו אותו.״
• שלמה גינוסר :״אסור להגדיר את ישראל כמיקלט. מי רוצה לחיות
במיקלט, במקום בדירתו?״
<• ח״ב מפאי״י אברהם הרצפלד :״אם בן־גוריון ישלח אותי להתיישבות,
אלך לכל מקום — אפילו לירח!״
ח״ב מפ״ם חנן רובין :״חסכון זה שהממשלה מכנה אותו, חסכון
חובה׳ ,ספק אם זה חסכון. נשארת רק החובה.״
נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי ד״ר יואכים פרינץ :״יש
בארצות־הברית 5,5מיליון יהודים. היו יכולים להיות הרבה יותר — לולא
הטלביזיה.״

קניו ק, מבלי להזמין אליה את המנהל החדש,
דר׳ חיי ם ג מזו, בשל טיב היחסים
השורר בין השניים• הפתרון נמצא בעי־כוב
המסיבה עד יציאת גמזו לחו״ל. חברי
הקורטוריון, שד,ירבו לריב עם קניוק בתקופת
כהונתו, הרבו לפזר לו שבחים
במסיבה, כמחווה כבוד אף צרפו את
קניוק לקורטוריון באותה הזדמנות
סיפר קניוק, שיזם וניהל את הקונצרטים
הקאמריים במוזיאון, על קונצרט אחד, ש־נערך
בתקופת הקרבות שקדמה להקמת
המדינה. חילופי היריות נערכו אז בקרבת
המוזיאון, בעת שבתוכו נערך קונצרט.
״טילפן אלי י חו דהנ די סי, מזכיר העיר,״
סיפר קניוק ,״ואמר, :למען השם, אל
תתן לאנשים לצאת.׳ אז הקהל שמע בפעם
נוספת את אותו הקונצרט, עד שאפשר
היה לצאת החוצה מעריצה נוספת
רכשה גי להאלמ גו ר ביריד המזרח כאשר
התחילה לשוחח עם אפריקאית חיננית.
״את שחקנית,״ התפעלה הנערה ,״גם אני
רוצה להיות שחקנית.״ ״הדבר אינו קשה,״
הבטיחה גילה לצעירה ,״כל מד, שאת צריכה
בכדי לשחק — זהו כישרון
בהצגת החיסול של תל־אביב ׳הקטנה במועדון
החמאם, השתתפו גם מחברי התוכנית
באורח פעיל בהצגה. כך, למשל, הופיע
באחת הסצינות חיי םחפר, לבוש רובש־קה,
כששרוול אחד משתלשל ריק .״שלום
אדון טרומפלדור,״ בירך אותו אורי זוהר.
״החיים בתל־אביב משעממים,״ השיב חיים,
״אני חוזר לתל־חי לפני כתיבת פזמון
על הווי בתי־המשפט בישראל רצה ע מו ס
אטינגר להתרשם אישית מהווי זה, ביקש
מכתב מעריב, יגאל לס, להדריך
אותו במקום. יגאל הכניס אותו לאולם המשפטים,
הושיב אותו על הספסל מאחוריו.
על ספסל זה ישבו, מלבד אטינגר, כל
החשודים שהמשטרה ביקשה להוציא נגדם
פקודת מעצר. כאשר הסתיימו כל הבקשות
והשופט יצא, קמו כל יושבי הספסל והשוטרים
כיוונו אותם לאחד הצדדים. עמום,
שחש עצמו חף מפשע, פנה לכיוון ההפוך.
״הי, לאן אתה הולך?״ עצרה אותו ידו
ד,גברתנית של אחד השוטרים .״אני לא
מהם,״ נבהל עמוס והצביע על יגאל לב,
״אני באתי אתו, תשאלו אותו.״ השוטר
פנה במבטי שואל אל יגאל, שהתמם ויעשה
עצמו כלא מכיר את עמום .״יאללה,״ הפסיק
השוטר את העצור הטירון ,״בוא אתי
ותפסיק לעשות חוכמות!״ רק על סף האולם,
נכמרו רחמי יגאל ששיחרר את חברו.

הו מו ר אגג ל•
הסיכסוך הטראגי על קברו של הקומיקן
האידי, ישראל שומכר, חוסל השבוע.
אלמנתו הסכימה להסיר מעל המצבה את
המלה ״נשמד״ ,בה ניסתה לרמוז בי שומ־כר
בן ה־ ,53 שנטפר כתוצאה ממחלת־כלייות
אשר אובחנה באיחור, נפל קורבן
לשותפיו ולרופאיו כאשר תקפוהו
ידידיו של דירי מנוסי, על כי חיבר
שיר־הלל לבן־גוריון, נסתבר כי רביעיית
מועדון התיאטרון שינתה מלה אחת בטכסט
המקורי, ובזאת נתנה לשיר אופי אחר
לגמרי. במקור נאמר :״הזקן כן כן /
הזקן מירושלים /מעין־גב השקיף לגבול.
/לא היה שם כלוט /לא היה, היו רק
מיס /ועכשיו שם יש תגמול.״ רמז זה
לפעולת־נוקייב תוקן על־ידי הבמאי והזמרים
כלהלן :״לא היה שם א ו ״ ם /לא
היה, היו רק מים בהצגתו החדשה
שר שמעון ישראלי לתוך מיקרופון
החבוי בכיס חולצתו, המשדר את קולו
באופן אלחוטי לרמקול. משום־מה השמיע
הרמקול הפרעות רבות, בדומה להפרעות
האטמוספיריות ברדיו. אחרי אחת ההצגות
ניגש אליו אריק לביא, שראה בעייה
דומה בארצות־הברית, הסביר לו את הסיבה:
בגדיו של ישראלי מכוסים חלקיקי־מתכת,
המפריעים לשידור. מייד הסיר ישראלי
את כל הקישוטים, חיסל את ההפרעות
לא רק דן בן־אמוץ גילה שאיז
קל מאשר להצטלם עם כוכבת קולנוע
(העולם הזה .)1290 בכתבה מצולמת גדולה,
מתארים כתבי השבועון האמריקאי המצוייר
לייף וצלמיו את קשיי י הפירסומת
של ד,כוכבות בפסטיבל קאן השנה. אחת התמונות
המרכזיות בכתבה: תמונתו של
דן בן־אמוץ בסירת המירוץ עם כוכבנית
מתחילה בביקיני בל מכריה וידידיה
של גילדה ממיניק (לשעבר: דורן),
הוזמנו השבוע למסיבה שנערכה בביתה
של גילדה, לרגל מאורע חגיגי, שצויין
על־ידה בהזמנה בשפה האנגלית :״אתם
מוזמנים לחגוג את מלאת שמונה שנים
לבואי לישראל ואת יום הולדתי ה־ .21 צר
לי שבני בן ה־ 18 ייעדר מהמסיבה.״
חעולס חזה 1293

ספורט
איגרוף
ו שנ אתרדעך כגלוהו?

רולו חובט בשק -
לא לראות ...

קופץ על חבללא להתידד

שבוע לפני תחילת הקרב על אליפות אירופה
באיגרוף במשקל תרנגול, יכלו חובבי
האיגרוף הנלהבים לחזות מקרוב בשני
המתחרים, להעריך את סיכוייהם לזכות בתואר.
פיירו
רולו, האלוף הנוכחי בן ה־,35
נראה אדיש לתוצאות הקרב וחדור בטחון
עצמי רב. מלבד טיולי שחרית קצרים ברחובות
תל־אביב, לגימת כמויות גדולות של
מיץ תפוזים, ואימון אינטנסיבי במשך שעה
ביום עם יריב האימונים האנגלי שלו, לא
עשה רולו דבר. עד ליום התחרות הוא
צריך להוסיף כמה מאות גרמים למשקלו,
על מנת להגיע למשקל המינימום של 53
קילו ו־ 524 גרם, הנדרש ממתאגרפי משקל
תרנגול.
אלפונס חאלימי, הטוען לכתר בן ה־,31
צריך להוריד כקילוגרם ממשקלו לאותה המטרה
עצמה. לעומת רולו, שאינו מתאמן
בבוקר בטענה שאוירה הלח של תל־אביב
מזיק לריאותיו, עוסק חאלימי מדי בוקר,
בגן העצמאות, באימון גופני נמרץ, שאינו
כולל איגרוף. הוא מתרגל כל שריר בגופי,
מבצע תרגילים הנראים לעיתים בלהטוטי
קירקם, אחרי הצהריים הוא עולה שוב לזירה׳
לאימונים עם יריב האימונים הצרפתי
שלו.
הקרב הקובע. חאלימי עצבני וקצר
רוח, גוער לעיתים קרובות ביריבו ובחבריו•
בעוד שבאימוני הזירה אין פיירו רולו
מגלה את מלוא כוחו, מתאמן חאלימי במלוא
המרץ, חובט ביריב האימונים בחמת
זעם.
השוני שבהתנהגות שני היריבים אינו
נובע רק מאופיים השונה. כי לגבי חאלימי
יש משמעות רבה לתוצאות קרב האליפות.
אמר הוא לאמרגנו, ג׳ק פולומונם :״לקחתי
כבר הרבה אליפויות בחיי, אם איכפת לי
הקרב וזזה, הרי זה רק בגלל היהודים שיש
כאן.״
אולם לא זה הנימוק הקובע. חאלימי לא
התמודד אף פעם על תואר אלוף אירופה.
בעלייתו המסחררת דילג על שלב זה, קפץ
ישר לתחרות על תואר אלוף העולם במשקל
תרנגול, בו החזיק בשנים 59־ 1957 וב־
.1960 אם יפסיד חאלימי את הקרב נגד
רולו, הוא ירד בכמה דרגות בבת אחת,

ומתאמן בזירה
לשנוא —

העולם הז ה 1293

וכדי להתמודד פעם נוספת על תואר אלוף
אירופה יהיה עליו לנצח קודם כעשרים
מתאגרפים אחרים הטוענים לכתר. נוסף לכך
לא יוכל עוד לדרוש את השכר שהיא
מקבל עבור קרב איגרוף אחד שלו — כעשרת
אלפים דולר.
כלי טובות, בבקשה. מה הם הסיכויים
של כל אחד מהם?
חאלימי יופיע בקרב קהל, שרובו ככולו
אוהד אותו ורוצה בנצחונו. אולם זהו יתרון
קל ערך. שכן בשעת הקרב עצמו אין המתאגרפים
שומעים כלל את קריאות העידוד,
ואין להן השפעה על יכולתם וכושרם.
גורם פסיכולוגי נוסף לזכותו של חאלי־מי,
הוא אמונתו שלא רק כוחו בלבד יושיעו
בזירה, אלא גם אלוהים. ככל שמתקרב
מועד הקרב הוא נעשה דתי ומאמין יותר.
בשבת האחרונה נסע להתפלל בבית־הכנסת
במלון אכדיה, תרם סכום כסף לברכת ״מי
שברך״ .ערב הקרב הוא עומד להתפלל תפילה
מיוחדת בבית־הכנסת הגדול.
רולו, לעומתו, חדור בטחון עצמי רב
בכוחו וביציבותה ב־ 20 שנותיו בזירה, לא
נפל רולו, ולו גם פעם אחת אל הקרשים.
הוא נמצא בכושר פנטסטי, מכותיו ניתכות
ברציפות מהירה, כאילו היה מכונה. כמוהו
כחאלימי, שניהם ידועים בכושרם הטכני,
ברוח הלחימה שלהם יובמכותיהם העזות,
ביחוד לאזור הבטן.
מתנות בלי נשים. מאז הגיע לישראל
הספיק חאלימי להקיא מנת דגים שקיבל,
מכין לעצמו מאז, בחדרו שבמלון
שרתון, סלט ענקי. הוא רכש ערימה של
חולצות תימניות רקומות, כמה צלחות בצלאל
ומתנות אחרות, בשוזי של אלף ל״י, לידידיו
בצרפת. בנערות, המנסות לחפש את
קירבתו, אין הוא מגלה עניין. עליו ועל
רולו חל איסור מגע עם נשים 70 יום
לפני הקרב על האליפות, כדי שהמרץ המצטבר
בהם יוצא בשעת הקרב.
זוהי גם הסיבה שמאז הגיעו לישראל אין
רולו וחאלימי נפגשים זה עם זה, משוחחים
או מבלים יחד. כשהופגשו לצורך צילום,
מיהרו להפנות את גבם זה לזה, מבלי
להחליף מלה. הם גרים מרוחקים זה מזה,
ושומעים רק רעות איש על רעהו. כי כאשר
עומדים לעלות על הזירה ולהקדיש את כל
הכוחות כדי להלום ביריב ולהכריעו בקרב
גורלי — לא כדאי להיות ידידו של היריב,
או להרגיש כלפיו רגש כלשהו מלבד שיד

חאלימי חובט באוויר
לא לשמוע טו בו ת...

-רץ בגן העצמאות

לא לדבר

ומתאמן כזירה
כדי לנצח

הנ א ה של מ ה...
...אחרי ההצגה —
בבית הקפה
או עם ארוחה טובה
שתה את האציל במשקאות
תירוש תפוחים תסים:

ג׳יץ פונדה ולורנס הרביי כ״מעץ הפגישות״
היצאניות עסקו באמנות
קולנוע סרטים
גו ל ם הו פ ך בן ־ אדם
האושר הגנוב (ארמון־דויד, תל־אביב;
צרפת) הוא שיעור בתורת היחסיות. הערך
היחסי הפעם הוא המלחמה. זוהי בדיוק
אותה מלחמת עולם שניר״ שמאות סרטים
הוקדשו למאורעותיה, זוועותיה, השפעותיה
על אנשים וגורלות. והנה בא רומן קטן ועדין
זה ומציג את המלחמה כגורם של
אושר. והכוונה אינה לסיפוק החיילים בשעות
הרג או נצחון, כי אם לאושרו של
אזרח קטן בתחום הצר של חיי משפחה,
החולף ברגע בו מגיע השלום.
זהו סיפורו של איכר שתיין (בורוביל),
המוחזק בגדר הטמבל של הכפר, גבר פוחח
והולל, בור וחסר־נימוסים. יום אחד מוטלת
עליו המשימה להעביר לטולוז, עיר שהיתר,
בתחילת המלחמה בשטח משטר וישי, אשה
פאריסאית עם שני ילדיה. האשד( ,מישל
מורגן) היא אשתו של מנתח צרפתי מפורסם,
שנשלח למחנה ריכוז נאצי.
גבר ואשד! .בורוביל מבצע את המשימה,
מביא את האשד, למקום מבטחים. אולם
אין הוא יכול לחזור לכפרו. מראה האשד,
העדינה וחסרת האונים מעורר את האביר
שבו, והוא נשאר לידה, כדי לעזור לה
להתאקלם במקום החדש.
השבוע הופך לחודש, החודש לשנה. הגבר
המחוספס מפרנס את משפחתו החדשה,
משחק עם הילדים, מבדר את האשה. מנותקים
מכל העולם, כשחברתם היחידה היא
משפחת פליטים יהודיים הגרה בשכנות.
המלחמה אינה אלא צרור ידיעות ברדיו.
בורוביל מתאהב במורגן. היא אינה מבינה
זאת, אינה מאמינה שיצור כמותו מסוגל
לאהוב כגבר. רק כאשר הוא מתפרץ בקנאה
למראה יחסה לשבוי אמריקאי המוחבא
לילה אחד בדירתם, היא מבינה את האיש.
האושר
נמשך כל זמן המלחמה. אולם
מה יקרה כאשר מגיע השלום? התחזור ה־אשה
אל הבעל?! או שמא תהיה נאמנה
להרפתקת המלחמה שלה?!
בורוביל ומורגן מבצעים את תפקידיהם
בקסם רב, אולם אינם מתעלים לדרגת משחקם
הרגילה. הסיבה פשוטה: עלילת הסרט
היא עלילה של התפתחויות חיצוניות בלבד,
נוגעת רק בקצה המזלג בהתפתחות
הפנימית.

יצאניות, הביתה !
מעון הפגישות (מוגרבי, תל-אביב;
ארצות־הברית) אינו אלא בית־בושת מהודר
בניו־אורליאנס של שנות השלושים. אלא
שלמרות שהדבר ברור לכל, נזהר הסרט
שלא להזכיר את הכינוי המפורש, מסודר,
אותו במידת האפשר כמועדון סולידי ואינטימי.
למקום
כזה מגיע בוקר יהודי !מטקסס,
בשם דוב לינקהורן (לורנם הרביי) ,ששמו,
התנהגותו וידענותו בתנ״ך מעידים על
יהדותו, אלא שהסרט נזהר מלהזכיר את השם
המפורש. הקאובוי היהודי, הנזהר שלא
לגעת בצעירה מסעירה גם כשזו מנסה לא

נוס
אותו, נקלע למקום בחיפושיו אחר
אהובתו לשעבר, משוררת, פסלת ופילוסופית
מתחילה (קפוצ׳ין).
שלווה ככי ת תשוקות. הבוקר הישר
מנסה להחזיר את אהובתו למוטב,
להוציאה מבית־הבושת, מתפלא להתקל בהתנגדותם
של בעלי המקום, שבראשם עומד
מוצג מוזיאוני הוליבודי, כמו ברברה
(סליחה, מעות במספר) סטנביק.
למרות נושאו המסעיר והמבטיח, מתנהל
הסרט כולו על מים שלודים, ששום גלי
התרגשות אינם מצליחים להסעירם. הכל
נעשה לאט ובנחת, כשבין לקוח ללקוח
עוסקות היצאניות באמנות.
כמלודרמה המגוחכת הזו של אדוארד
(כפירי אריות) דימיטדיק יש רק מעלה אחת
— הופעתה של ג׳יין פונדה, בתו של השחקן
הותיק ד,נרי פונדה, בתפקיד נערת
הטרמפ, ההופכת ליצאנית, מזרימה מעט
רעננות למדבר ד,שממון.

ב עז דחהשם
בשורה משמחת הובאה השבוע לידיעתם
של קוראי ספרות הסטאלגים בישראל! .מודעות
מאירות עיניים בישרו להם, כי בשלושה
בתי קולנוע בשלושת הערים הגדולות
יוצג בעת ובעונה אחת הסרט
סטאלג . 13
ססאלג 13 היה הראשון בין ספרי ה־סטאלג
בישראל, נכתב למעשה על־ידי צעיר
ישראלי בשם אליהו קידר. כיצד הגיעה
איפוא, היצירה, חזית הסאדיזם המיני אל
הבד?
קוראי הסטאלגים עלולים להתאכזב לכ־שיראו
את הסרט. זהו סרט מלחמתי רגיל
בשם הפקוד המשורין בהשתתפות השחקנים
הוזארד קיל וטינה לואיז. הוא מבטיח
אמנם להראות :״גיד,נום על גלגלים —
בחורים עם דם — בסיפור המזעזע על
מלחמת השריון״ ,אך כל קשר בינו לבין
דסטאלגים הוא מקרי בהחלט.
נראה שמפיצי הסרטים החליטו להשתמש
בפופולריות של ספרות הסטאלגים, להדביק
את שמותיהם מעוררי האסוציאציות
על סרטיהם.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
! • זר דופק כדלת (גת, תל-אביב)
— מה עושה אשד, המגלה באהובה את
רוצח בעלה? סרט דני אירוטי. משחק
מצויין.
י• מה יפים הנעורים (אסתר, תלאביב)
— הופעה מלהיבה של ג׳רלדין פייג׳,
בסרט המבוסס על מחזהו של טנסי ויל־יאמס
אודות תעלולי כוכבת נימפומנית ובום
פוליטי. פול ניומן.
• הכורה שכזאת (בן־יהודה, תל-
אביב) — האנשים שמאחורי סיגנון הפלמ״ח
בסרטו של זאב חבצלת המנוח. יוסף צור,
יוסף בנאי וגדעון זינגר.
• מיניה (אורה, חיפה) — יחסם של
שני אנשי צה״ל אל בדואית פצועה וילדיה,
על רקע מבצע סיני. דינה דורון.

יוהאנה של המלאכים (ארנון,
ירושלים) — יחסי אלוהים, אדם ושטן בסרט
פולני פילוסופי, בו מנסה כומר להציל
עדת נזירות מטירוף מיני. צילומים נפלאים.
העולם הזה 1293

״תשמחי ודאי לשמוע ני את — כן, את!
— הצלחת בשידוך. כאות תודה על נישואי,
באמצעות מדורך, שולח אני לן בגלי צה״ל
את השיר ״אהובי חזור אלי״ ,מפי דוריס
דיי, ללא כוונות. פשוט חשבתי שאת אנינת-
טעם, וזו הזמרת היחידה שיודעת לשיר.
אנו — אשתי ואני — מודים לך מקרב לב.
וכן התינוק שבדרך. ויתכן שיהיתה כאן יד
הגורל.״
סרבתי להאמין שאני באמת מעוללת דברים
כאלה. אחרי כל סיסמותי האנטי־משפח־תיות,
במאבקי על חופש הפרט, אודה ואת־וודה
שמכתבם של אורי ואורה מרמת־אביב
היה עבורי חוויה מזעזעת. עד אנה ירדת,
רותי?
ואם כבר זו אשמתי, מדוע לא הוזמנתי
לחתונה? זה יפה?

רווקה כביום היוולדה
״לאחר מריבה קצרה ומסכמת ביום שישי
האחרון, לחצנו אני והחבר שלי ידיים, בת-
נועה של ״הייה שלום, היי שלום״ ,ובהבעה
של גמירת נצח.
זהו .״הוא הלך, ואני עליתי במדרגות,
רווקה כביום היוולדי.״ כך התחילה הטרגדיה
של החיילת ( )1293/1בת ד,־.20
״בוקר יום המחר היה נהדר. חברה שלי
באה לקרוא לי במכונה של האח שלה. האביב
קרא לנו, ונסענו ונסענו. במוצאי-
שבת נשארתי בבית, אבל לא הרגשתי גלמודה
במיוחד. היה מאוד נעים, חמים ואינטימי
לשתות תה עם ההורים, לשוחח עם
אבא על הקומוניזם העולמי, לעזור לאח
לפתור בעייה בגיאומטריה, ולסרוג עשרה
סנטימטר. אבל פתאום זה נמאס לי ויצאתי
החוצה.
״התחשק לי פתאום להפסיק להיות פש־טנית,
כמעט כתבתי ריקנית, ולצאת עם
בחורים יפים לשם ריקודים ונשיקות בחח״
המדרגות. זה בא לי פתאום נורא, ולא היה
מנוסח טוב, אבל הבנתי שיש לי חשק פתאומי
להתבגר. נהדר לדעת בדיוק מה אני
רוצה, וזו הרגשה חביבה להרגיש שהדמות
האידיאלית משתנה מן הקצה אל הקצה...״
לא נעים לי להגיד, אבל כולם אומרים
לה שהיא יפה. היא עצמה חושבת שהיא רק
נחמדה. מי שיכתוב לה, צריך להיות מבוגר
ומשכיל, ההופעה החיצונית לא משנה
לה, כי היא מתכוונת בעיקר להתכתבות
ממש, העומדת על פסים אפלטוניים.
אמור את האמת: אתה באמת מתכוון לענות

דיזנגוף, מישהו הלביש לה על הראש דלי
עם כמה מיליוני מולקולות של חמצן.
״אני כשלעצמי מוכן לסלוח לאותה נערה׳
מובן אם תשלח לי איזה מכתב או
לפחות את כתובתה. באופן כללי אשמח
להתקשר (במכתבים) אל נערה זו או
אחרת, הדומה בתיאורים ובדרישות ל-
.1289/8״

ב ת 18 משועממת
לא יתכן )1293/3( .היא בת ,18 וכבר
נראים לה החיים משעממים וחד־גוניים.
רצוי שהוא יהיר, גבוה. בן 25־.23

מעשה נורא שהיה
יש לי סיפור נורא מקורי בשבילכם.
פעם היה נער בן 17 וחצי (,)1293/4
שכל חבריו אמרו עליו שהוא די חתיך.
היתד, לו צרה אחת: לא היתד, לו חברה. לא
סלונית ולא נוער. לכן רצה להתכתב עם
נערה נחמדה בגיל , 16 ולא גבוהה במיוחד,
ובלי חבר. ושתגור בתל־אביב או הסביבה.
הוא עצמו היה נער באמת בלתי־רגיל. הוא
אהב לקרוא ספרים, להאזין לרדיו, לאם־ף
בולים, מטבעות, סמלים, לטייל ולשחות.
אבל למרות זאת הוא לא חשב שיש בו
כשרונות מיוחדים, שאין בנערים אחרים.

פעם, חצי שנה לפני שהתגייס לצכא,
התחשק לו להתכתב עם נערה שקטה, בלי
חבר. אבל הוא היה חסר־אמונה. הוא דרש
תמונה כבר במכתב הראשון, וציין בסוגריים
— ״לא הכרחי״.
בהזדמנות אחרת אספר לכם סיפור על
בחורה אחת אומללה, שהיתר, צריכה לקרוא
ולענות על כל מיני מכתבים מהסוג הזה,
ובקצב של מאות בשבוע. אם היא לא
תמות עד אז.

שירה עברית צעידה
קונים?
״הננו שלוש בנות /בנות ! 16 שנות /
שלהכיר בנים רוצות /ובעזרתם חברה
לבנות 18 18 יהיה גילם /ותל־אביב
מקום מגורם /נקווה שההיענות תהיה רבה
/כך שנוכל להקים חברה.
המשוררת.)1293/5( :

עוד בחור נחמד, המתעלל בצורה הבאה
בנערותיו החדשות. הוא שואל בקול רב־רושם
:״אני יכול לפגוש אותך בכניסה של
דן, בשמונה וחצי?״
היא מגמגמת בהתרגשות שזה מקום
נהדר, ואז היא שומעת ממנו :״בטח, זח
קרוב נורא לקולנוע פאריס.״

לא איבפת לו
משהו סימפאטי. הוא ( )1293/6תושב אילת,
עוסק בדייג, משתעמם בעונת־הקיץ,
מחפש בת שאינה צריכה לענות אלא על
דרישות מינימאליות של חן. הגיל לא
חשוב, כי גם לו לא איכפת שהוא בן .22

לניסים באלי, מרחוב ראשונים ,3אור־יהודה:

גפדות
השבוע
הפעם יש הרבה ברשת הגרביים. מכל הסוגים. צרפתיות וגרמניות — קיקי, דנים, הלן,
פולט, קארולין, מארי־לואיז, אניק, מוניק. הן בנות עשריס־מינוס, וקצת גם פלוס, ונערות
להקת־הקרח, השוהה עתה במגרשי יריד המזרח. הן רוקדות טוויסט וקאן־קאן על הקרח,
וכפי שאפשר לראות — הן אינן סובלות במיוחד במינום־אפם. תשמעו סיפור;
״עוד מגיל ארבע נמשכתי אל הקרח .׳הורי התנגדו בהתחלה, אבל לא היתה להם ברירה
וקנו לי סקטים. למדתי באלט קלאסי והופעתי באופרה הממלכתית ובסרטי־פרסומת חשובים.

אני לא מבינה — אם אני כל כך לא
אהודה עליך, אתה שונא אותי אפילו, אז
מה, לעזאזל, אתה מבקש את עזרתי? רק
כדי להוכיח לך ,)1293/7( ,את גדלות לבי,
אפרסם את המקרה האבוד שלך.
״ובכן, ביום חששי (זה שאחרי החג השני
של פסח) נסעה בסביבות השעה שתים־עשיד,
בצהרים, באוטובוס קו 5בתל־אביב נערה
לבושה חולצה וחצאית לבנות, בעלת שיער
שחור, מסורק במגדל גבוה, ועיניים שחורות,
שישבה בספסל האחרון — מול תא
הכרטיסן — ושוחחה עם חברה שעמדה.
״לפי דבריה (צר לי אם האזנתי לשיחה
שלא היתד, מיועדת לי, אך למעשה קשה לך
שלא לשמוע שיחות באוטובוס תל־אביבי,
ומה עוד כשאתה מתעניין באחד או אחת
המשוחחים) ,ובכן — לפי דבריה היא אחות
או לומדת מקצוע זה, כנראה בבית־חולים
גדול בסביבות תל־אביב.
״בין השאר התלוננה על שמעסיקים איותה
במשמרת־לילה יותר מאשר את חברותיה
למחלקה. תוך כדי שיחה החליפה מבטים
עם זוג משקפי־שמש, שהיו מורכבות על
ברנש גבוה, לבוש מכנסי־חקי וחולצה
תכלת משובצת, שנשען על החלון האחורי
של האוטובוס — ממש מולה. אם יש בה
די רוח ספורטיבית כדי להתקשר עם בעל
משקפי־השמש — עליה לפנות אליך.
״רצוי שתצרף את תמונתה, כדי לאפשר
לי לראות אם זוהי זו. זה אמצעי זהירות
מפני מותחים למיניהם, עליהם נימניתי גם
אני פעם, אם גם לא באמצעות מדורך.״
וזהו, לצערי, חבר קיבוץ בנגב.

תלמידה תל־אביבית גילתה, סוף־סוף, מדוע
שדד רובין הוד את כספם של העשירים
בלבד.
לא יהיה.
לעניים פשוט

עדיין מחפשת

בכל שבוע ישנה כבר אחת הדואגת לפייט
בצורה מפחידה את המדור. זו התל־אביבית
1293/8בת כמה את?
״שוב אני כאן, רותי, כן, שו ב...
״העולם ניראה גדול כל־כך, ועם זאת
מצומק וריק כל כך עד לאימה
״דומה כי לעולם לא אחדל מחיפושי
אני שלא! משום שאיני
״לא! יודעת
כי אכן אבד ובכל
יכולה להאמין
זאת ...כן, רותי, אני עדיין מחפ שת...
את האמונה, שדומה כי אבדה זה מכבר...
את האהבה לטוב, משום שהוא טוב
את אהבת האדם על שום היותו אדם. יציר
כפיו של אל כל יכול את הכוח המניע
או תנו ...את הדבר הגורם לליבותינו לרטוט
באושר, למראה פרח בלב המדבר
ועוד בלה־בלה־בלה.

רוצה להתכתב עם נער ערבי? נסי, אי־פוא״
לעשות זאת עם 1293/9הטוען כמו
כל בני גילו התל־אביביים, שאם תכתבי לו
תקבלי ממנו פרוט שלם על אישיותו. הוא
מכפר־יסיף, בן 20 אביבים, הוא אומר, בוגר
תיכון, ותחביבו הוא קריאת ספרים. אם את
לומדת בתיכון, ובגיל 20־ , 18 הוא ישמח.

דרי שר חמצן

מבטים כמשקפי־שמש

במו תר־אביבי

הגיע הזמן לכתוב משהו לבבי לנערות
ממושקפות.
אל יאוש. אני מכירה מישהו שיוצא ר ק
עס מרכיבות משקפיים. לאחר ה־ ;11111115
הראשון הוא נושף על הזגוגיות שלהן, עד
שהן מתערפלות.
כך הוא חוסך כסף למשקה נוסף.

״אש, יא רותי, מה שלומך?״ כאילו שבאמת
איכפת לו. טוב, נניח ל()1293/2
לגמור:
״בארץ הייתי רגיל לקרוא את העזלם הזה
באופן קבוע למחצה. למען האמת, תמיד
דילגתי על המדור של רותי. גם עתה, כשאני
נמצא בארצות־הברית, איני מאמין בכל
מאת האחוזים. בשנתיים האחרונות הפכה
קריאת העיתונים הישראליים למין מסורת
בין החברה הישראליים כאן. כמעט כל אחד
מאיתנו מקבל עיתון זה או אחר. לאחר
קריאת העיתונים אנו מחליפים אותם כך
שבעת השלמת הסיבוב, הרי שכולנו מעודכנים
בכל הנעשה בארץ.
לאחר סיום הבחינות (לפני שבוע) הגיעו
לידי כמה גליונות העולם הזה שלא יכולתי
לקרוא בשבועות שקדמו לבחינות. משום
מה, כאשר אני קורא את העיתונים, איני
מדלג על אף שורה. הנה גם המדור של
רותי, למרות שאיני מחסידיו. אין זה משנה
את העובדה שראיתי בגיליון העולם הזה
( 0 289 תמונתה של נערה נאה ומסכנה.
מדוע מסכנה? כפי הנראה, כאשר חצתה את

מה פתאום לילי? שמי רותי ומוטב לי
למות מאשר להיקרא בשמה של הקנאית
הזאת. אני מחכה להתנצלות.

מ1נ!ל\ג בדימגוף

בזמני הפנוי הייתי מזכירה. לפני ארבע שנים הצטרפתי ללהקת־הקרח, ומאז סובבתי את
כל העולם כמעט. פעם, באחד המספרים, עפתי לתוך הקהל וכמעט נהרגתי, אבל למחרת
הופעתי, והקהל לא האמין. הקרח הוא החיים שלי. לעולם לא אנטוש אותו.״
זוהי הביוגרפיה המסעירה והאישית מאוד של קיקי, דנים, הלן, פולט, קארולין, מארי־לואיז,
אניק ומוניק. אפשר למצוא אותן בביקיני, בכל יום, על שפת־הים בהרצליה או בתל-
אביב. הן נענות בשימחה לכל פנייה בצרפתית או בגרמנית. זה ילך גם בעברית, נידמה לי.
אס אתם דווקא מעוניינים, השלוש בתמונה הן אניק מפארים, קיקי מפארים והלן מברלין.

6 — 6 — 6 — 63 תסלחי לי רגע אחד,
אני רואה שאת הולכת לבד. בשעה כזאת.
אפשר להצטרף? אני מקוזה שלא איכפת לך
שאני הולך על ידך. אל תלכי כל־כך מהר.
דרך אגב, תסלחי לי, החולצה שלך יוצאת
קצת החוצה מאחורנית. לא שזה איכפת לי,
אבל זה לא יפה. זה מקלקל את הגוף היפה
שלך, בחיי. מעשנת? תגידי משהו. למה את
לא עונה? דוגמנית או משהו כזה? נידמה
לי שראיתי אותך באיזה מקום. אין לך,
במיקרו־ ,חברה שקוראים לה שוש? יש לך
שפתיים כאלה יפות, לא יכול להיות שאת
אילמת. זה חבל באמת, בחיי. תעני, נו.
את גם חרשת? עם עיניים יפות כאלה!
׳סתכלי אלי, רגע. לא אעשה לך כלום. תגידי
מילה אחת רק, ואני הולך. טיפוס, את!
עשיתי לך משהו? למה את לא עונה לי?
ניראית קצת כועסת. אם זה בגללי, אז אני
כבר מסתלק. אז איך אני אדע, אם את לא
עונה, אה? חכי רגע, מה את ממהרת?
תגידי מילה אחת, נו! זה לא הרבה! מה
את בורחת? זונה!״

חלק מדיירי חבית שליד קולנוע צפון בתל־אביב, שהשתמשו
בוכות שמקנה להם התאגדותם באגודה שיתופית כדי למנוע
כניסת דיירים מעדות המורח לבית. מימין נראה שלמה סלונימסקי, בעל בית־חרושת

האשכנזים

סתר כהן, צעירה ילידת הארץ מה
מוצא תימני, העובדת כפקידה במשרדי
מס־ההכנסה בתל־אביב, ישבה נדהמת בקולנוע
מוגרבי. על הבד הוקרנה דראמה
מסעירה. היה זה בסרט האמריקאי צימר׳
בשמש.

סופר בו על משפחה כושית, אשר השקיעה
את כל דמי הביסוח אותם קיבלת
אחרי שאבי המשפחה נהרג בתאונת עבודה,
כדי לקנות בית חדש ומרווח, עליו חלמו
במשך דורות. אלא שלרוע המזל נרכש הבית
באזור מהודר, בו אין לכושים דריסת
בית. אנשי הרובע הלבנים החליטו למנוע
בכל מחיר את חדירת הצבעוניים לאזורם,
שלחו את נציגם לשכנע את המשפחה הכושית
למכור את הבית תמורת חזח הגון.
הקהל באולם היה נרגש. דוגמה כה בולטת
של הפליה גזעית במדינה שהיא סמל
הדמוקראטיה המערבית, דיברה אל לב כולם.
כל צופה הזדהה עם מאבקה של המשפחה
הכושית.
״דבר כזה לא יכול לקרות אצלנו,״ אמדו
הצופים בלבם. אלא שלאסתר כהן נראה
היה כאילו עלילת הסרט אינה מתרחשת
אי־שם בשיקאגו, אצל משפחה כושית אלמונית.
נדמה היה לה כי היא רואה על
הבד את עלילת משפחתה שלה, המתרחשת
בשכונת מגורים נאה בצפונד, של העיר
העברית הראשונה — תל־אביב.

הכפן! לא קונה
*0ה אי ר ע בשכונת רסקו בתל־אביב, בן
רחוב דה־האז ,7מול קולנוע צפון.
קבוצה של דיירים ״לבנים״ ממשפחות אשכנזיות
התארגנה כדי למנוע בכל מחיר חדירת
״שחורים״ מבני עדות המזרח לבית
מגוריהם.
אין זה מקרה יוצא דופן. אזרחים רבים
מבני עדות המזרח נתקלים ביחס של הסתייגות
ודחיה כאשר הם באים לגור באזורי
מגורים אשכנזיים מובהקים. אלא שבריב
המקרים אין הדיירים יכולים לעשות דבר
כדי למנוע כניסת הדיירים הבלתי־רצויים
להם. יחסם השלילי יכול להתבטא בחוסר
יחסי שכנות תקינים, או בסכסוכים תמידיים,
אולם לא יותר מזה.
אלא שבידי דייריו האשכנזיים של הבית
ברחוב דה־האז 7בתל־אביב היה נשק חוקי,
בעזרתו יכלו למנוע כניסת דיירים שאינם
לפי רוחם לבניינם — כי בית זר, אינו בית
משותף רגיל, כרוב הבתים בערי הארץ.
זהו בית שדייריו מאוגדים באגודה שיתופית
לשיכון.
האגודה, המכונה בשם מעונות יהלומים
א׳ — אגודה שיתופית לשיכון בתל־אביב
בע״מ, הוקמה בשנת , 1946 על מנת ל
המציא
שיכון מתאים לעובדי מלטשות היהלומים.
הבית הארוך, בעל שלוש הכניסות,
הכיל 23 דירות, שדייריהם י־-יי חברים
באגודה.
מבחינת החוק זו היא אגודה שהתארגנה
במסגרת החוק הקואופרטיבי. כל הדירות
שייכות באופן רשמי לאגודה כולה, ולפי
החוק רק היא רשאית להחכיר אותן לדיירים
חדשים, הבאים במקום דיירים שעזבו.
צורת התארגנות זו, הפוטרת את הדיירים
מתשלום מס שבח מקרקעים בשעת
קניית הדירה או מכירתה, מקנה לועד הנבחר
של האגודה את הזכות לאשר או לפסול
באופן החלטתי את המועמד החדש לרכישת
הדירה, בלא שיצטרך בכלל לנמק את החלטתו.
ברור
שאגודה כזו אינה אלא פיקציה.
שכן הדייר החדש רוכש דירה כזו כמו כל
דירה אחרת, חייב לשלם את מחירה המלא
לדייר היוצא. אולם באופן רשמי אין הוא
משלם עבור הדירה, אלא עבור הזכות
להיות חבר באגודה השיתופית.
במשך השנים שחלפו מיום הקמת הבית,
התחלפו בו דיירים רבים, בקצב של שמונה
משפחות לשנה. אולם גרעין הוזחיקים, שנשאר
לדור בבית מאז הקמתו, החזיק את
השלטון במשך כל השנים בממלכת הבית
המשותף.
קבע החודש חוקר מיוחד מטעם רשם
האגודות השיתופיות, המפקח בין השאר
גם על פעולות האגודות השיתופיות לשכון
:״יש כאן מקרה ברור של אפליה גזעית.
חברי האגודה האשכנזיים, וביניהם
חברי הועד, פחדו שהם עלולים במשך
הזמן להיטמע בין יוצאי עדות אחרות,
ולכן לא היו מעוניינים בקבלת חברים חדשים,
שמוצאם מהעדה התימנית.״

לאיטריות בשכונת התקווה, מראשי המתנגדים לדיירים התימנים. במרכז נראית
אשר ניסה לצלמה.

משמאל, נראה הדייר זילביגר מסתיר את פניו מעדשת המצלמה.

השאר, הציג אותם בעל הדירה בפני משה
בן־יהודה, חבר ועד האגודה, פקיד בכיר
במשרד החקלאות, שלא התנגד למסירת הדירה
למועמדים הצעירים.
העיסקד, בוצעה. אולם עוד לפני שהזוג
כהן הספיק לעבור לדירה החדשה, הופיע
בעל הדירה הקודם בביתם, הודיע להם:
״לא רוצים לקבל אתכם לבית.״ כאשר ביקשו
השניים הסבר לסירוב, השיב האיש:
״זה מפני שאתם תימנים.״
אהרון כהן לא היה מוכן להשלים עם
אפלייד, עדתית כה מעליבה. כמו הצעיר
הכושי בצינזוק בשמש, החליט לעמוד על
זכותו לבחור לו את מקום מגוריו כרצונו.
הוא פנה אל הועד, איים כי יעורר
שערוריה ציבורית אם לא יתן לו להכנס
לדירה.
חברי הועד הודיעו לו, שאם ברצונו לה־כנם
לדירה, עליו להביא המלצות ממקים
עבודתו וממקום עבודת אשתו, ורק אחר-
כך יודיעו לו על החלטתם. כהן הביא את
ההמלצות המבוקשות. למרות זאת דחה הועד
את בקשתו להכנם לדירה שרכש. הסבירו
אחר־כך חברי הועד :״נודע לנו שהוא
טיפוס שלילי.״
אהרון כהן ראה בכך עלבון אישי צורב.
הוא החל להתרוצץ במשרדי ממשלה שונים.
לבסוף: ,למרות התנגדותו הנמרצת של
שלמה סלונימסקי, בעל בית־חרושת לאיט־ריוח
בשכונת־ר,תקווה, שהיה ראש המתנגדים
לחדירת התימנים לבית, הצליח להבקיע
את חומת הדעות הקדומות של הדיירים
האשכנזיים, נכנס לדירה.
אלא שמאז לא יכול היה לשכוח לשכניו
את יחסם כלפיו, והפרשה הותירה משקע
מרירות בלב הזוג הצעיר.

?א רוצים תימגים

האיבה במחתרת

ץ והי לשון הדו״ח היבשה. מאחוריה
| מסתרת דראמה אנושית מסעירה, המשקפת
את המתיחות הבינעדתית השוררת
בישראל, שהגיעה לידי ביטוי קיצוני גם
בין אזרחים ותיקים ומכובדים בשכונה צפון
תל־אביבית שלווה.
הכל התחיל שעה שהמדינה כולה היתד,
שטופה בגלי הפטריוטיזם, שגאה לאחר
מבצע סיני, לפני שש שנים. אסתר ואהרון
כהן, זוג צעירים ממוצא תימני, שנישאו זה
עתה, החליטו לרכוש דירה בצפון תל־אביב.
אהרון, שעלה מתימן לפני 20 שנה, ד,־ה
עד אז אורג בבית־חרושת אתא, ותושב
כפר־אתא.
הם קראו מודעה בעתון, לפיה הוצעה
דירה למכירה, ברחוב דד,־האז ,7הם ביקרו
בה והסכימו עם בעליה על רכישתה. בין

*ספ שר היה להניח, אולי, שפרשת
\ 4אד,רון כהן היא מקרה בודד, או שנגרמה
כתוצאה מאי־הבנה, אולם לא עבר זמן
והמציאות מפחד, על פני הנחה אופטימית

שנה אחת בלבד אחרי שכהן נכנס לבניין.
רכש אדם בשם מרדכי טוכפלד, פקיד משרד
הבטחון ממוצא רומני, דירה באותו בית
לפני שנפגש עם חברי הועד, שהיו צריכים
לאשר את כניסתו לאגודה, יעץ לו ידיד,
שהכיר את העניינים בבית :״אל תציג את
אשתך בפני חברי הועד, ישנה סכנה שלא
יאשרו אותך.״ כי אשתו של מרדכי טוב־פלד
היא תימניה.
טוכפלד שמע בעצת הידיד. רק אחרי שנכנס
לדירה נודע לאנשי הבית כי עוד
תימניה נמצאת בקרבם.

אשתו

של שלמה סלונימסקי, עם שוטרים אשר הוזעקו כדי לסלק את צלם העולם הזה,

שתי משפחות תימניות היו כבר יותר
מדי בשביל הדיירים המיוחסים. אולם התברר
שהגורל הכין להם הפתעות מרות
שבעתיים. כמו להכעיס נדבקו אזרחים מעדות
המזרח לבית ברחוב דר,־האז ,7כאילו
היה זה בית המגורים היחיד בתל־אביב.
כמעט בכל פעם שהתפנתה דירה בבניין, היו
הקופצים עליה בני העדה התימנית דווקא.
כדי שלא יאשימו אותם באפליה גזעית,
הגו עסקני הציבור שבחבורת הדיירים רעיון
גואל. הם בחרו באהרון כהן לתפקיד
יושב־ראש ועד האגודה השיתופית, תפקיד
שהוא ייצוגי בלבד.
באותה תקופה רכשו עוד שתי משפחות
דירות בבניין. האחת היתה משפחת שוחט
העיראקית, והשניה משפחת מהלל התימנית.
כאשר הגישו בקשות להתקבל לאגודה, דחה
אותן הועד ברוב קולות, הוציא בביתר,משפט
צווי־מניעה, שימנעו משתי משסחית
אלה את הכניסה לדירות שרכשו במיטב
כספן.
רק אחרי שאהרון כהן איים כי יתן פרסום
פומבי לפרשה, ביטל הועד את צוי
המניעה והמשפחות נכנסו לדירותיהן. אולם
הותיקים לא היו מוכנים להשלים עם אתגר
הגורל .״יהיו לנו עוד צרות אתם!״ הכריז
משה בן־יהודה, פקיד משרד החקלאות בהתאפקות.
בעל בית־ד,חרושת לאיטריות, סלו־נימסקי,
היה פחות מנומס :״תסתלקו מפה!
עזבו את הבית!״ קרא לעברן של המשפחות
הבלתי רצויות.
יחסם של השכנים הותיקים פגע קשית
בשתי המשפחות המזרחיות. הן החליטו
למכור את הדירות, לעבור למקום אחר.
היה זה שוב אהרון כהן שעצר בעדם:
״אתם נלחמתם בשביל הארץ הזאת בדיוק
כמוהם! תלחמו גם עכשיו ותשארו!״ שוחט,
שהוא ״רק עיראקי!״ התקבל לבסוף לאגודה.
ואילו מהלל התימני לא התקבל, מקבל
זה ארבע שנים מכתבים מעורך־הדין של
האגודה, התובע ממנו לעזוב את דירתו תור
14 יום.

דדבכגים שמרו ב תו רד ת
ף • כרי הו ע ד מסבירים כי לא קיבלו
1 1את מהלל לאגודה, משום שלא הגיש
בקשה פורמלית. אולם טרם הספיקו הדיירים
האשכנזים המכובדים של הבית המיוחס
ברחוב דה־האז, להתאושש מכניסתן
של שתי המשפחות ה״צבעוניות״ לבנין,
וסערה חדשה עמדה בפתחי דלתותיהם.
הפעם היתד, זו חדירה מחתרתית. דייר
תימני פלש לדירה שרכש, בשעה שתיים
אחר חצות בלילה. וזאת, למרות שהדיירים

הציבו שמירה קפדנית, התחלפו בתורנות
כדי למנוע את כניסתו.
הפולש לדירה, אותר, קנה בכסף מלא
היה מרדכי ערוסי, מכונאי מעליות בנחוש־תן,
שחזר משליחות החברה בליבריה.
למרות שועד האגודה הוציא צו מניעה
נגד כניסתו לדירה, נוכחה השומרת התח;־
נית, אשתו של איש צבא הקבע, כי ערוסי
חדר לדירה באישון הלילה. היא הפעילה
את הסיסמה :״פולשים בלילה!״ הזעיקה את
כל הדיירים האשכנזיים. השכנים הזועמים
הקיפו את ערוסי .״כאן זה לא ואדי שא־ליב!״
קרא לעברו סלונימסקי ,״אנחנו לא
רוצים פרנקים!״ צעקו אחרים, המשטרה
שהוזעקה למקום, חילצה את ערוסי, פילסה
לו את הדרך לדירתו.

שכן דובר גרמנית
ך* ודש לאחר פרשת ערוסי, ציפתה ל!
! אצולה הלבנה של רהוב דה־האז התרגשות
נוספת. בנימין גד, סוהר נעליים
ממוצא מזרחי, רכש דירה בבית המריבה.
האישור לקניית הדירה ניתן לו על־ידי
הועד. אחרי שהבטיח שאין הוא מתכונן
לגור בה, רוכש אותה רק כדי להבטיח
את ערך כספו מחשש לפיחות.
כעבור מספר חודשים החליט בנימין גד,
הגר ברחוב בן־יהודה, למכור את הדירה.
הוא פירסם מודעה בעתון, תלה על דלת
הדירה הודעה, המפנה את המעוניינים ברכישתה
לכתובת מגוריו, הוסיף בשוליה
למעוניינים לראות תחילה את הדירה :״המפתח
נמצא אצל סלונימסקי.״
סלונימסקי לא הסתפק במפתח, הסיר את
ההודעה המקורית, תלה במקומה פתק אחי:
״בדבר קניה נא לפנות ממול!״ בין האנשים
שהתעניינו בקניית דירה זו היתד, גם מזל
כהן, עוזרת לגננת במחלקת החינוך של
עיריית תל־אביב.
מזל כהן התימניה גרה, עם אביה הזקן
והחולה, בדירה הנמצאת בקומה רביעית,
בבית בשיכון בבלי. כדי להקל על אב־ה
בן ד,־ ,96 החליטה לרכוש דירה בקומה נמוכה
יותר. הדירה ברחוב דד,־האז התאימה
בדיוק לדרישותיה.
אולם כאשר פנתה מזל לסלונימסקי, ביקשה
לראות את הדירה, נדחתה בגסות על־ידי
אשתו. מזל כהן, שלא יכלה לדעת את
כתובתו של בעל הדירה, החליטה בעצת
המושבה התימנית שכבר ישבה בבנין, לנקוט
דרך עורמה. היא שלחה אל משפחת
סלונימסקי ידיד ממוצא בולגרי, המדבר
גרמנית רהוטה.
הגברת סלונימסקי קיבלה את פני האיש

זהו הבית בתל־אביב שדייריו האשכנזים
מנסים ומנוע בכר מתיו כניסת תימנים
בחיוך רחב, מסרה לו את כתובתו של
בנימין גד, בציינה בפניו :״סוף סוף יהיה
לי שכן שיבין את שפתי, תלך מהר, לפני
שיבואו התימנים.״
כך הצליחה מזל לקבל את כתובתו של
בעל הדירה, רכשה אותה ממנו בסכום של
18,5אלף ל״י. אולם ועד האגודה לא השלים
עם ״עורמת התימנים״ .לבקשתם, הוציא
בית־המשפט צו מניעה, האוסר את
כניסתה של מזל כהן לדירה. כתוצאה מכך
נאלצת מזל להתגורר עד היום בדירה שכורה
של חדר אחד עם אביה הזקן. הדירה
שקנתה ברחוב דה־האז, עומדת ריקה.

הדו״ח של המבקר
*• עשה זה של אשבנזי הבית הגביר
^ ; א ת המתיחות בינם לבין הדיירים התימניים•
מריבות מלתת קללות ודברי עלבין,

בהן לקחו הנשים והילדים חלק פעיל, הפכו
לשיגרה של יום יום. היי המשפחות התימניות
בבית הפכו לסיוט. צעקות ״תימנים!
פרנקים! הסתלקו מכאן!״ הוטחו כלפיהם
מכל עבר.
כתוצאה מכך התארגנו התימנים, החליטו
לא לשלם יותר מיסים לועד האגודה ולא
להכיר בו כנציגם. הם הקימו להם ועד
משלהם, קראו לו: ועד כניסה ב׳ .נוסף
לזאת נשלח מכתב למשרד ראש הממשלה,
בו פורטה פרשת סבלם, שהסתיים בקריאה;
״אל תפקיר אותנו בידיהם!״ המכתב זכר,
לתשובה שיגרתית, חתומה על־ידי יצחק
נבון, מזכירו של ראש הממשלה :1״עניינכם
נמצא בטיפול.״
כצעד אחרון החליטו התימנים לפנית
אל רשם האגודות השיתופיות במשרד העבודה.
בעקבות מכתב זה מונה חוקר
מיוחד לחקירת הפרשה. החוקר, אברהם שי־
ל אהרון, הדייר התיוזני הראשון שפרץ את
ך מ1
ההסגר האשכנזי. כהן נבחר כיו״ר ועד ה׳

אגודה, התפוטר אתרי שהתברר שתפקידו ייצוגי בלבד.

עווס

1מרדכי, מדדים את בתו. ערוסי, נאלץ לפלוש
באישון לילה לדירה אשר קנה, אחרי שהשכנים
האשכנזים העמידו משמרות במטרה למנ!ע ממנו כניסה אליה.

שני, עשה עבודה יסודית. הוא כינס את
דיירי הבית לשבע ישיבות, קרא מיסמכים,
גבר, עדויות, עיין בספרים ולבסוף הכין
דו״ח מדהים ומזעזע:
״לא שוכנעתי מעדותם של חברי ועד
ההנהלה שיש להם איזה שהוא חשד בנוגע
למיהמנותם ויושרם של המועמדים. חברי
הועד טענו רק שישנם יחסי כוחות באגודה,
שאי־אפשר להפר אותם. כל אחד היה מתרשם
תיכף מעדות כזו, שמוצאם העדתי של
המועמדים הוא הגורם לאי קבלתם.
״אילו הבית היה רשום לפי חוק בתים
משותפים, האם יכול מישהו לבוא ולטעון
שפלוני רשאי לרכוש דירה בבית כזה ו־שאלמוני
לא במציאות הישראלי,;,
הקולטת עליה מגלויות שדנות ומשתדלת
למזג עדות יוצאות ארצות שונות, אין
אפשרות אחרת מאשר להשתדל לגור בכפי״13׳
אחת עם אנשים שממבט ראשון ה נראים
לא רצויים בתוך אותה מסגרת.
מ ס קנ תי הסופית בנקודה זו היא,
שבמקרה הנדון כן היתד, משום מה אפליה
גזעית.״
המליץ מחבר הדו״ח בפני רשם האגודות
השיתופיות, בין השאר:
״לאחר שד,דיירים החדשים יגישו בקשות
להתקבל כחברים באגודה, עליה לדון בבקשות
אלה רק לגופו של עניין, מבלי יתת
שום יסוד לאיזו שהיא טעות בנוגע לאפ־לייה

״אם לא תבוצע המלצה זו תוך 30 יום
מיום הגשת הדו״ח, יש לפרק את האגודה.״

דווקא אוהבים
אהתנגדנו לדיירים החדשים בגלל
/ 8היותם תימנים,״ טענו אנשי ועד ה־אגידי׳
בפני כתב העולם הזה, כשדיתבקשו
להגיב על הדו״ח .״אנחנו דווקא אוהבים
תימנים,״ אמר הדייר זילביגר ,״אבל התימנים
האלה הם בעלי עבר מפוקפק ושלילי.״
״התימנים האלה קיבלו בטחון עצמי מופרז
בעקבות ההצהרות של בן־גוריון על שר
תימני,״ הוסיף דייר אחר.
שלמה סלונימסקי חשף את מספר מחנה
הריכוז המקועקע על זרועו, טען כי יש לו
חברים תימנים רבים ,״כמה מהם לחמו
אתי בקרב הפרטיזנים.״
הסבר מיוחד למסקנותיו של המבקר מטעם
רשם האגודות השיתופיות היה לדייר
משה בן־יהודה :״שושני עצמו הוא בן
לעדה מזרחית ויש לו רגשי נחיתות, על
כן נהג במשוא פנים ושינה את העובדות
כדי לדפוק את האשכנזים.״
גישה מעין זו של דייריו האשכנזים של
הבית ברחוב דר,־ד,אז 7אינה חדשה. היא
מתגלה מפעם לפעם בשטחי חיים שונים
אולם המיוחד במקרה זה הוא
במדינה.
שהפעם נעזרים בעלי דעות גזעניות בחוק
לפעול ולהסתתר
הרשמי,המאפשר להם
מאחוריו.
רק כאשר יבוטל החוק המאפשר לדיירי
בית משותף להתארגן כאגודה שיתופית, ולהחליט
מי רשאי לגור בשכנותם ומי לא,
לא יוכלו הדעות הגזעניות להגיע לידי
להביא ליצירת שכונות מיוחסות,
ביצוע,
הנקיות מ״צבעוניים.״

משפחת מהלל בדירתה בבית המרי־בה.
עד היום הם אינם מוכרים כדיי/
11111
רים חוקיים, מקבלים, מכתבי התראה שעליהם לעזוב.

במדינה
(המשן *עמוד )14
חיה, שהיתר. צריכה להרוג כדי להתקיים.
בדרך כלל משתחררים דחפים כאלה בתקופת
הילדות, אך לא כולם מצליחים
להשתחרר מכך בגיל זה. אצל אחדים נשארים
דחפים חזקים להרוג. יש שנתפסים
לתחביבים, כמו צייד. אחרים מבצעים רצח.
״במקרים של רצח במשפחה יש גם
מוטיב נוסף. הוא בא לבטא מחאה נגד
החברה. זוהי מחאה במושגים אינפנטיליים.
בכל המקרים של רציחות משפחה אפשר
לראות את השתחררות הרצון להרוג, ומי
כיוזן שלא יכלו להרוג אחרים, הפנו את
התוקפנות כלפי עצמם, וכלפי משפחתם,
מתוך רצון ללמד את החברה לקח. אנשים
כאלה זקוקים לדחיפה כדי להוציאם משיווי
המשקל המעורער. כל מקרה של רצח
או התאבדות משפחתית מספיק לכך.״
אייכמן והדגים. היה לפסיכולוגים
על מה להסתמך. שרשרת של התאבדויות
ורציחות משפחתיות אירעה בארץ לפגי
כשנתיים.
רצח גצלר (העולם הזה ,)1123 הרצח
המשפחתי בחיפה (העולם הזה )1163 והתאבדות
משפחת שר מרמות־השבים (העולם
הזה ,)1164 שבאו די בתכיפות, והבהלה
שנתעוררה בעקבותם עדיין זכורה לכולם.
אך פסיכוזה זו לא היתד, ידועה כנראה
למשרד הבריאות. באשקלון, בת 27 אלף
התושבים, שששת אלפים מהם נזקקים לטיפול
הלשכה הסוציאלית, אין פסיכיאטור
ממשלתי. האחראי לבריאותם הנפשית של
תושבי אשקלון, הפסיכיאטור של מחוז
הדרום, יושב בירושלים,
הבידור היחיד במקום הוא הקולנוע.
לרוב התושבים אין אלא בית־הכנסת, החצר
והאמונות הטפלות. הסבירה אחת
משכנותיו של אפרים יוסף את מקוד
הרצח וההתאבדויות הרבות :״הם שרפו
את אייכמן וזרקו אותו לים. הדגים אבלו
אותו והאפר בא לגוף של האנשים
מהדגים האלה. הוא עשה אותם. רעים)״

הרי לפניך
מ שמנת ״פד לביתך

מ שפט
החטא וווו 1שו

משמנת ״פז״ רב־שימושית זו מיועדת
לשמן כל חפצי הבית, כגון:
מכונות תפירה, צירי דלתות וחלונות
גלגלי מיטות, עגלות ילדים,
אופניים ועוד.
כמו כן, מיועדת משמנת ״פז״ לכלי נשק,
מכשירי ספורט, צעצועים,
מכונות כתיבה, וכד׳.
שמן ״פז״ ״הנדי אויל״ מונע חלודה וקל
לנקותו מידים או בגדים בעזרת סבון
ומים בלבד.
שמן ״פד־ ״הנדי אויל־ (הנקרא בחוץ
£11א )5הוא היחידי המקורי בארץ. 011 למכירה בכל תחנות ״פז״ ובחנויות
לחמרי־בנין, כלי־עבודה וצבעים.

שולמית דויד ואליהו נקש היו בני־דודים
רחוקים. הם התגוררו אמנם בבתים נפרדים
ברמת־גן, הואיל ושולמית גרה עם הוריה
ואליהו עם רעייתו, אך הדבר לא הפריע
לשולמית לבקר בביתו של אליהו לעתים
תכופות ביותר.
אשתו של אליהו לא התנגדה לכך שבת
משפחתה תבקר בביתם, אך היא לא ידעה
כי שולמית ואליהו היו קצת יותר מקרובי
משפחה.
מה שבטוח -בטוח. היחסים בין
השניים התחילו זמן קצר לאחר נשואיו של
אליהו .״אני לא מרוצה מנשואי,״ אמר לבת
דודתו .״אני מאוהב בך. החלטתי להתגרש
ונתחתן שנינו.״
היו אלה דברי אהבה שלא נפלו 7ל
אוזן אטומה. כי שולמית נתנה מזמן עינה
בבן־דודה הרחוק, בילתה עמו לא פעם
בצוותא. שעה שאליהו היה פנוי מעבודתו,
היה אף בא לקחתה מבית־הספר לתפירה
יד־חנה, בו למדה.
שולמית החלה לעבוד כתופרת, וכצעד
ראשון לחיים משותפים הציע לה אליהו
להעביר את חסכונותיה בבנק לחשבונו
הפרטי .״אני מוכרח לשלם לאשתי את דמי
הכתובה,״ הסביר לה ,״לכן מוטב שהכסף
יהיה על שמי, כדי שאוכל בהזדמנות הראשונה
להוציאו.״
שולמית לא התנגדה. מאחר וסברה כי
בקרוב יהיה כיס אחד לשניהם, הוציאה
את אלפיים הלירות שחסכה, העבירה אותן
לחשבונו של אליהו.
אולם עם שינוי מקומם של חסכונותיה,
נשתנה גם יחסו של אליהו אליה. הוא החל
משתמט מן הפגישות, דחה את שאלותיה
על מועד גרושיו המתוכנן. שולמית הבמה
כי נפלה בפח. היא דרשה את כספה חזרה,
ניתקלה בסרוב. בלית ברירה פנתה לעורך־
דין, הגישה תביעה משפטית נגד בן־דודה
החמסן.
מוסד המשפחה. שולמית בטחה כי
כספה יוחזר לה, אולם השופט המחוזי
יצחק שילה, בפניו התבררה בקשתה, סבר
אחרת. כתב הוא בפסק דינו:
״ברור כי העדה הוכיחה כי מסרה את
2000 הלירות, אך התביעה נובעת מעילה
בלתי חוקית. ההסכם בינה לבין הנתבע
נוגד את הסדר הציבורי וחותר תחת אשיות
מוסד המשפחה. לכן הוא בלתי־חוקי, ובקשתה
נדחית.״
העולם הזה 1293

ב ע רי כ ת לילי גלילי

מה חד שבמדע

מוזמנים משתתפים. אחד מן חנזשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זח, יזנח
בפרס עשר לירות, שיוענק מזי שבוס. הזוכה

כאשר פורסמו לראשונה הפרטים על
היסוד החדש שהתגלה על־ידי המדענים
הישראליים בבור האטומי, פנינו אל סופרנו
המדעי, שיסביר את התגלית החדשה,
בלשון פופולרית ככל האפשר,
לקוראינו המטומטמים.

השבוע בפרס הוא הקורא גבריאל כץ, ת־׳א.

להלן הסכר המומחה :
היסוד החדש, שהתגלה בכור האטומי
על־ידי מדענים ישראליים, ואשר נקרא
בפיהם בשם מדיניות, על שם ראש
משרד־הבטחון, שמימן את העבודה המדעית
לגילוי היסוד החדש, מורכב מגרעין
יסודי הדומה במהותו לפרוטון,
והנו בעל מטען חשמלי חיובי בשם גול
(׳ 1ס .) 6 ^ .צמוד אל הגול, נמצא אנטי-
פרוטון הקרוי בשם דה 1>£שמטענו
החשמלי שלילי לגמרי, ועל־ידי כך מבטלים
השניים (דה־גול) זה את מטענו של
זה. נוסף על הדו! השלילי, נתגלה עוד
דה אחד, שלילי אף הוא, הנמצא מצידו
השני של הפרוטון גול, ועל־ידי הצירוף
של דה־גול וגול־דה, נמצא מטענו הכללי
של הגרעין שלילי לגמרי, תופעה
בלתי־ידועה עד כה במדע (ראה ציור
מספר .)1
הפתעות היסוד החדש לא נפסקו בזה.
עד מהרה התגלה שהגרעין של היסוד
החדש נתקף באופן קבוע על־ידי
נויטרון הנקרא בשם דמן (זו 11ל,) 1(1\1
שסבורים שמוצאו מן הקרניים הקוסמיות
האופפות את האטמוספירה ה־עויינת.
הנויטרון, שמהירותו היא 600
קילומטר בשעה, פגע בגרעין. התנגשות
זו גרמה לכך, שהאנטי־פרוסון דה הועף
ממקומו, והוחלף על־ידי החלקיק
החדש גול־דמן (ציור .)2מן ההתנגשות
הזאת נוצר חלקיק חדש, הנויטרינו, שסימנו
המוסכם הוא ן 1(1בעל אנרגיה
השווה ל־ 14 כוחות סוס (ראח

מז הצוחקיםהסקולזיס

סוף־סוף אפשר להבדיל בין בעלי־דם
לבין בעלי מיץ העגבניות, ואלה הם,
לפי הסדר, שולחי הכותרות לקשקשת
מלפני שבועיים (למעלה) :אמנון יחיאלי,
רנות־גן, שהציע -ריצפת המם־
פרה (מבט מלמעלה) :מרדכי
דן, תל׳אביב -אפרו של אייבמו

בין גלי הים (גם כן מבט מל־מעלה);
אפרים ריגל,
אפרו של אייבמן בין גלי הים
>מבט מלמטה;); מ. נ ,.כפר־סבא —
צלחת מרק שהגיש מלצר שאיננו
משתמש ב״אליקסיר״.
ירושלים —

עכשיו הגיע הזמן להציע כותרות ל-
קשקשת החדשה (למטה) ,כדי לתת
שאנס גם לאותם שלא הספיקו.

ציור .)3

מצבו של היסוד החדש הוא כרגע
בלתי־ברור ביותר, כיוון שבל החלקיקים
הללו, ששווי־המשקל שלהם התערער
כתוצאה מהפגיעה של הנויטרון, נמצאים
בתנועה מתמדת ומנסים לפגוע זה
בזה. עד עתה נרשמו, על־ידי מכשירי
המכון, ההתנגשויות הבאות: גול־דה
פגעה בגול־דמן (ציור )4לפחות שלוש
פעמים, ועל־ידי כך הורחק הגול־ן מן
המרכז, והוא מקיף עכשיו את הגרעין
במסלול רחוק יותר. מה שמפתיע את
המדענים ביותר, היא העובדה המוזרה
והמיסחורית, שעל אף הקלקולציות המתמטיות
המבוססות על תורת הקוואנטים,
המצביעות על כך שהנוימרינו
צריך היה מזמן להינתק מגרעין המדיניות
ולהעביר תוך כדי כך את המטען
האנרגי שלו לגול־דה, עדיין ממשיך
הוא להתקיים ולהקיף את הגרעין, אם
כי ממרחק גדול יותר.
דובר הכור האטומי, שמסר את הפרטים,
גילה את דעתו שהמבוכה תתברר,
כפי הנראה, תוך שבועות מספר,
אחרי שיעברו עוד פעם על הקלקולציות,
באמצעות המוח האלקטרוני.
הדובר הוסיף, שהמדענים יתבססו בחישוביהם
הנוספים על עקרון אי־הוזד-
אות, שהוא עקרון יסודי בפיסיקה הגרעינית,
החל, בין השאר, גם על היסוד
החדש — מדיניות.

ט עו ת
לעולם צודלות
השלטון קוזק לסמל (מעריב)
עוזי בן־רוני, ניר־עוז
והקוזק זקוק לשלטון.

הגב׳ פולה בן־גוריון קיבלה ביום
ה׳ אחה״צ בביתה בתל־אביב את
מר ריסטו בולנקו, מיופי,־כוח פינלנד
בישראל, וערייתו( .הארץ)
גבריאל כץ, תל־אביב
באישור שר הטכס?

דרוש מנהל בודה המנוסה בעבודות
סטנדרטיות ואדמיניסטרטיביות( .הבומרדכי
דן, תל־אביב

כדי שיעמיד את כולם על הראש.

20 אלף נרקומנים, רובם בחיל ה־טפש־עשרה,
נמצאים בניו־יורק( .חיהניר,
גולדברג, רמת־ישראל
רות)
אל סיגריות המאריחואנה — אש!

מחזה השבוע

מג עי ם בינל או מיינז

(חדר קבלת הפנים בבית האומות המאו־חדות
בניו־יורק. נציגי אומות שונות,
שגרירים, משקיפים, צירים ואורחים חשו־בים
מסתובבים אנה ואנה. נכנם שגריר
מדינת ישראל).
השגריר ( :לנציג ברית־המועצות) שלום!
נציג בריה״ם( :לא עונה. מפנה את
הגב ומתרחק)
השגריר( :לנציג הודו) שלום!
נציג הודו( :לא עונה. מפנה את ז גב
ומתרחק)
השגריר ( :לראש משלחת מאלי) ערב

טוב!

ראש משלחת מאלי:

טונה.

מפנה את הגב ומתרחק)

השגריר ( :לציר פרס בארה״ב) ערב
טוב ומבורך!

ציר פרם

( :לא עונה. מפנה את חגב

ומתרחק)
השגריר ( :למשקיף גרמניה המערבית)
שלום רב (מוריד את הכובע).
משקין? גרמניה( :לא עונה, אבל

קורץ בעין, כדי לרנוה שהוא מקבל את

מחזה במערכה אחתמאתיואבצבר

הברכה, אבל אינו יכול לענות בגלל נוכ־חותם
של שגרירי ארצות־ערב).
השגריר ( :ללה־פירה, ראש עירית
פלורנץ) ערב טוב אדוני.
לה־פירה ( :רוצה לומר לו שלום,
אבל בדיוק ברגע זח נכנס ג׳ו גולן, ולה־פירה
ממהר לגשת אליו) מה שלומך, ג׳ו?
(עוד לפני שג׳ו מספיק לענות לו, מפנה
משקיף אלג׳יריה החופשית את ראשו ורואה
את ג׳ו גולן. ממהר אליו)

משקיף אלג׳יריה: הלו, ג׳ו, לא
ראיתי אותך נכנס. מתי הגעת?

ג׳ו גולן( :מברך את לה־פירה, טופח
למשקיף אלג׳יריה על חזהו. ברגע זה,
ניגשים אליו — נציג ברית־המועצות, נציג
הודן, ראש משלחת מאלי, ציר פרס, מש קיף
גרמניה והרבה אחרים. כולם מברכים
אותו לבואו, טופחים על כתפו ומציעים לו
סיגרים. ברגע זה נכנס ראש משלחת יש ראל).

ש ג רי ר ( :לראש משלחת ישראל) מה
אתה אומר לזה?
ראש המשלחת ( :לשגריר ישראל)

גועל נפש!

שגריר ישראל

(לראש

המשלחת)

הוא ישלם בעד זה ביוקר!

ראש המ שלחת:

(לשגריר

ישראל)

אני לא תופס מה הם מצאו בו!
השגריר ( :לראש המשלחת) תאר לעצמך
שכולם אומרים לו שלום!
ראש המ שלחת( :ל שגריח אם לא
הייתי רואה, לא הייתי מאמין.
השגריר ( :לראש המשלחת) צריך להפסיק
את זה, ומייד! (מתכוננים לצאת)
(ברגע זה נכנס לאולם ראש משלחת סין
הלאומנית. רואה את נציגי ישראל מתקרב
אליהם)
שגריר סין הלאומנית ( :לנציגי
ישראל) שלום, מה נשמע?

שגריר ישראל ( :לראש המשלחת)

לך דבר אתו. אני מוכרח לחזור ולחבר
דו״ח. לא אתן לצוציק הזה לעשות מאתנו
צחוק! (יוצא)
(ראש משלחת ישראל ניגש ומחבק את
שגריר סין הלאומנית, והמסך יורד).

סוף

ממר1ת.פרסיס
גזולה

במדינה
מ שפט
הבתה חו רגת
הסיפור, אותו הביאה התביעה בפני בית־המשפט,
היה מזעזע. גבר כבן ,35 יליד
הודו ותושב אחד השיכונים שבמזרח לוד,
נאשם בקיום יחסים עם בתו החורגת (העולם
הזה .)1238
כשנעצר האיש לפני חודשים אחדים, גבתה
ממנו המשטרה עדות, האשימה איתו
ב״בעילת ילדה שהיא פחות מבת ט״ז.״ י,יה
זה על סמך הודאתו במשטרה, בה הודה
באשמה. אולם כשהובא בפני בית־המשפט
המחוזי, כבר עמדו לצידו עורך־הדין הרחובותי
משה חזן והפרקליט התל־אביבי
אשר קינג, הכחישו נמרצות את ההאשמה.
היתה להם, לסיכום, טענה עיקרית אחת,
אך רבת־משקל .״הנאשם הואשם בבעילת
קטינה,״ טענו בפני השופטים יעקוב גביזון,
מיכאל הרפזי ומקם צ׳רנובילסקי ,״אולם
לילדה אין תעודת־זהות או תעודת־לידה
שיעידו רשמית על גילה, ואילו היא הע־דה
בשבועה כי הינד, בת שמונה־עשרה.״
בעייההרת ־ סי כו פי ם. התובעים נלחצו
אל הקיר. לא היה כמעט ספק כי האיש
אשם, אולם לנוכח טענה משפטית יי,
קשה היה לפסוק את הדין .״אם כך,״ טענה
התביעה ,״אנו מחליפים את הסעיף בסעיף
האומר, :כל הבועל שלא כחוק נערה
שלא נישאה לאיש, והיא בת למעלה מט״ז
ולמטה מכ״א, והינה יוצאת חלציה של
א ש תו ...יאשם בפשע ויהיה צפוי לחמש
שנות מאסר׳.״
אחרי התייעצות קצרה, נאלצו השופטים
לאכזב את התביעה: משך כל המשפט לא
הובאה כל הוכחה כי הנערה אומנם רתכה.
הנאשם זוכה מחמת הספק.
הנערה ילדה בינתיים לאביה־בעלה דת.
כעת היא נמצאת בחודש השישי להריונה
השני מאביר חלומותיה.

.טק ס טיל שמפו״ חיוג״ לטפול בצמד,
במ שי ובכל האריגים העדינים. לרגל
יובלה ׳ 2 5של ״טקסטיל ש מפד
מכריז ילד. טקס טי ל שמפו־ על תחרות
פרסי ם גדולה, בה תוכלו לזכות

ב־ 500פרסיםנהדרים .
ה שתתפי ג ם את, תפקידך אינו קשה.

דרושה לנו סיסמה...
שלחו לנו סיסמת פרסום קצרה
ל״טקסטיל״ שמפו״ (לא יותר מ־8
מילים) בצרוף הסמל ״טקסטיל שמפו״
(בעברית) ,אותו יש לגזור מתוך 4
קופסאות ענק, או מ־ 8קטנות או מ־12
שקיות טכסטיל שמפו. ואלו הפרסים:

קומפלט — שמלה ומעיל

של חברת אילקה, ב שווי
של — 250.ל״י.
חליפה של חב׳ אילקה, 2 בשווי של — 120.ל״י.
שמלה של חברת איל-

קח, בשווי — 100.ל״י.
בגד ים לסטקם, דיוה

אקסקלוסיב, בשווי של
— 35.ל״י כ״א.
15—10 בגד ים סטרץ /דיור,
אקסקלוסיב, בשווי של
— 30.ל״י כ״א.
25—16 חולצה של חב׳ אילקה.
3 50—26 זוגות גרבי פרלון
ללא תפר.
2 150—51 זוגות גרבי פרלון
ללא תפר.
וכמו כן 350 פרסי עידוד
ממוצרי חברת נורית.
דימונה גוף יפ המאד

את הסיסנוח יש לשלוח לחברת נורית,
תל־אביב, רחוב הגדוד העברי ,28 מד
תאריך .16.8.62 נא לכתוב את השם
והכתובת באופן ברור ולהוסיף את מספר ״
הבגד והגרב. חלוקת הפרסים תתקיים
ב־ 2לספטמבר במשרדי החברה ע״י
ועדה, בראשות עו״ד בדט. החלטת
׳הועדה אינה ניתנת לשינוי. הסיסמאות
אשר תבחרנה תעבורנה לרשות חברת
נורית בע״מ.

תוצרת נקה תוצרת איכות • המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ

מנוי שנ תי עבור ״העולם הזה״
כארץ ולכד ארצות
תבל, בדאר רגיל:
30ל״י
בדאר אויר:

• לקפריסין
• לכל ארצות אירופה
(כולל תורכיה) ,פרס
ומושבת הכתר עדן 45

• לדרוס אפריקה, חבש,
ליבריה 1 ,יגריה, רו־דמיה,
גאנה, בורמה, אריתריאה סיאם,
והפיליפינים

• לארצות־הברית, קנ דה,
קובה ומקסיקו 65
• לארצות דרוס־ אמריקה

הטלפון
בבניין המועצה המקומית בדימונה
צילצל. השעה היתד. שבע בערב, ותמרה
צובלי 21 מזכירתו של ראש־העיר, התכוננה
ללכת הביתה .״את לבדך במשרד?״
נשמע קולו של מזכיר העיר, ראובן פרץ,
בשפופרת.
״כן. מה יש?״
״אני רוצה לדבר אתך,״ הודיע המזכיר
לפקידה ,״תבואי אלי הביתה בשער, שמונה.״
תמרה, פקידה ממושמעת וצייתנית, התייצבה
בפתח בית המזכיר בשעה היעודה .״או,
טוב שבאת!״ קידם את פניה המזכיר הממושקף
והמזוקן, שהוא כבן .30״היכנסי
הביתה. מיד אחזור.״
שאיפותגסתרות. כעבור דקות מספר
חזר המזכיר והחל הדו־שיח המשעשע. לפי
גירסת הפקידה, הוא התנהל כדלהלן:
״האם הציעו לך פעם לצייר אותך?״ שאל
המזכיר את הצעירה עדינת־הגוף.
״מה זה פה?״ השיבה הצעירה ,״תצוגת
אופנה או עבודה נוספת?״
״אגיד לך את האמת,״ התודדה הפקיד
על שאיפותיו הנסתרות ,״אני מעוניין לצייר
אותך.״
״מה פתאום?״ נדהמה הצעירה לשמע הגילוי
האמנותי.
״אמנם לא אמרו לך את זה,״ הבהיר ה־אמן־החובב
לתמרה, החיילת המשוחררת,
״אבל יש לך גוף יפה מאוד. בואי אתי, אני
רוצה לראות את הגוף שלך.״
מה עושה נערה הגונה המקבלת הצעה
מגונה? היא מתגוננת. תמרה לא הסכימה
להפצרות ולמשיכות המזכיר, סירבה להציג
בפניו את מכמני גופה.
״נו, מילא,״ ויתר ראובן ,״אם את לא
רוצה, אז לא צריך!״ הוא עשה עוד נסיון
ללכת עם תמרה לסרט באותו ערב, אך
הנערה ברחה ממנו הביתה.
א ין מהלפחד. למחרת היום חששה
תמרה להעביר מכתבים לחדרו של מזכיר
העיר .״מה קרה לך?״ שאלה אותה חברתה
לעבודה. תמרה סיפרה לה. כעבור שעות
אחדות נכנסה תמרה לראיון אצל ראש
המועצה המקומית דימונה, ארמון לרדו.
״לא נורא,״ הרגיע ראש־העיר האבהי, בן
ה־ ,39 את הנערה הנראית כבת ,17״ממילא
הוא צריך לעבור מפה בעוד זמן־מה, ואין
לך מה לפחד.״
הנערה המשיכה לפחוד, וראובן המשיך
להיות מזכיר העיר. כל העיר ידעה את הסיפור,
פרט לאביה של תמרה.
העולם הזה 1293

להמשיך לבוא לעבודה כרגיל .״אי־אפשר
לפטר אותך בלי החלטת המועצה המקומית,״
הסביר לה ,״וגם אז נחוץ האישור שלנו.״
תמרה חזרה לעבודה, מכתב הפיטורין היה
כלא־היה, אך אביה של תמרה, יליד הארץ
וזתיק ההגנה, נעלב עד עומק נשמתו .״מה
זה, עושים לי מסחרה?״ אמר לעצמו ,״אהרון
צובלי כבר לא יודע מה זה פלילי?״
הוא לקח את תמרה לבניין המשטרה,
הורה לה להיכנס לבדה, להעיד בשבועה
על כל אשר קרה. על סמך עדות זו דרש
בכל תוקף לפתוח בחקירה.
תשורה מפאריס. בינתיים חזר ראש־העיריה
מצרפת, הודיע שתמרה תפוטר למרות
הכל ״ברגע שתימצא לה מחליפה.״
אולם הפרשה לא גרמה לאבדן חוש ההומור
של ראש־העיריה. עוד בפאריס שלח
תשורות לפקידיו הבכירים. לראובן פרץ
שלח גלוייה עם ציור־עירום.
תזלדות דיבה בסולת

מתלוננת צובלי
הכל למען ציור עירום
זה לא פלילי. ערב אחד הופיע ראובן
פרץ בביתו של אהרון צובלי, אביר. של
תמרה. הוא בא בחברת מכר משותף, קרא
לאב החוצה. כשראה שהאב יוצא אליו
ומברכו לשלום, הבין העד שהדבר עדיין לא
ידוע לו. .תראה,״ פנה ראובן אל האב,
.בעיר הולכות שמועות כאילו אני מתעסק
עם בתך. אני רוצה שתבוא אתי הביתה,
ותאמר לאשתי שכל זה לא נכון. לי היא
לא רוצה להאמין!״
האב קרא לבתו, לשאול אותה לפשר
המעשיר״ אך המזכיר הקדים אותו :״זה
נכון שאני אנסתי אותך?״ צעק לעברה.
הנערה, שפחדה מנחת זרועו של האב, הסמיקה,
צעקה :״לא!״ וברחה הביתה.
האב הלך לבית המזכיר, הרגיע את
אשתו, סיים בקבוק ויסקי וחזר הביתה.
אך הוא עצמו לא נרגע לגמרי. למחרת
קרא לחברה של בתו, שאל אותה מה האמת
בשמועות .״נשבעתי לתמרה לא לספר
לך,״ הודתה החברה ,״אבל אם אתה שואל,
אני אספר לך.״ וסיפרה.
כבר באותו ערב לקח האב את בתו ל־תחנת־המשטרה,
להתאונן רשמית .״זה לא
מעשה פלילי,״ הסביר לו השוטר. וצובלי,
שבעצמו היה שנים רבות שוטר־תנועה
בירושלים, הלך הביתה.
מה זה, מסחרה? אך הגשת התלונה
במשטרה נודעה מהר מאד בבניין המועצה.
באותם הימים, לפני כשלושה חודשים, שהה
לרדו בפאריס, כחבר משלחת של ראשי
עיריות. כשבועיים אחרי שנסע, קיבלה לפתע
תמרה הודעת פיטורין. הנערה הלכה בוכייה
לאביה, וזה הרגיע אותה, יעץ לה לפנות
לועד העובדים.
מזכיר ועד העובדים לא ידע על הפיטורין,
הסביר לתמרה שאינם חוקיים ושעליה

במשך שבוע ימים היה חיים חכמון
מלאך־המוזת של חלץ. מנהל הצרכניה נזכר
בכל העתונים כאדם שמכר את הסולת, שהביאה
למותה של התינוקת נועה בורה.
במשך אותו שבוע הושעה חיים מעבודתו
והואשם בכל עתוני הארץ. רק אחרי שבוע
ימים התגלה שנעמי מתה מאכילת גרעין
המניה נהעולם הזה .)1291
בכפר חלץ היה חכמון ידוע כבר זמן
רב כסוכנו של מלאך־המחית. שנה לפני
מקרה הסולת התלוננו שני תושבי הכפר
על חכמון במשטרה. הם סיפרו שקנו אצלו
בקבוק מיץ־ענבים, ובמיץ היה רעל. הצר־כניה
נסגרה. המשטרה ומשרד־הבריאות
בדקו את כל בקבוקי המיץ, אך לא נמצא
בהם כל דבר פסול. אולם בעיני מאשימיו
— בני אחת משתי החמולות במושב —
המשיך חכמון להיות אוייב נפשם.
זכוכית בקרטון. ריב הסולת פרץ
יומיים. לפני מותה של נועה הפעוטה.
החמולה של אוייבי חכמון באה לצרכניה,
דרשה ממנו לגרש את עוזרו, שנתקבל
לעבודה דרך ארגון הקניות של הצרכניות
בנגב, ולא מונה מאנשי שלומם בכפר.
חכמון התנגד ואנשי הכפר התנפלו על
העוזר, זרקו עליו שקיות קמח וסוכר, תקפו
אותו במקל והפכו את המקום. בקבוקים
שבורים התגלגלו על הריצפה, וצינצנת
דבש מזכוכית היתד. שבורה בתוך הסולת.
״אספתי את כל שברי הזכוכית, וגם את הסולת
שהיתר. לידם, בתוך קרטון,״ סיפר
חכמון ,״כדי לרשום אותם ברשימת הסחורה
המקולקלת, ומהסולת לא מכרתי
בכלל לאנשי הכפר. כעבור שני לילות החל
להסתובב מלאך־המוות בתוך מושב חלץ,
ונועה בורה מתה.״
כבר בחצות הלילה טילפנו אנשי החמולה,
שהשתוללה בצרכניה, למשטרה ולמשרד
הבריאות. לאחר מכן הסתובבו מבית
לבית ואספו את הסולת. כשהגיעה הסולת
למשטרה, היו בה שברי זכוכית. חכ-
מון טען ששברי הזכוכית נמצאו רק בסולת
שנאספה בבתי החמולה האוייבת.
הבדיקה הרפואית הוכיחה שנועה בורה
לא מתה מזכוכית בסולת, אלא מגרעין
המניה. ארגון הקניות הציע לו לחזור
לעבודתו בצרכניה. אך האיש הקשיש (,)52
שנסע יום־יום מביתו באשקלון לחלץ ונשאר
שם עד 11 בלילה, סירב לחזור למקום
כפוי־התודה. הוא נשאר מחוסר־עבודה.
תחת זאת איים השבוע להגיש נגד
אוייביו בכפר תביעה על הוצאת דיבר. יעל
הפסד מקום־העבודה.

החי

מנהל צרכניה חכמץ
הכל נדי לגרש

העולם הזה 1295

דרום־מערכון: בחבל לכיש, דרשו
בוקרים ממושב שדה־חמד מחמישה בוקרים
מחוות־מרשד. להסתלק משטחי המרעה, התנפלו
עליהם כאשר סרבו לעשות זאת,
הניסו אותם ואת עדריהם בפלצורים
אסור זאת בריקודים: בירושלים,
התאספו בחורי ישיבה לפני קולנוע אדיסון,
כדי למנוע מכירת כרטיסים לפני צאת
השבת, פתחו בריקודים לפני קופת הקולנוע,
אילצו את הקהל לחכות עד צאת ה־הכוכבים
ראש בריא במיטה
חולה ז כירושלים, צילצל אלמוני לדירת
אחת התושבות, הודיע לה כי בעלה נילקח
לבית־החולים ועליה למהר אליו, ניצל את
העדרה מן הדירה כדי לבצע גניבה
לגניבה יש גלגלים: בכפר־ענה, גילתה
חוליית משטרה חמישה גלגלי ג׳יפ גנובים
חבויים בין שיחים, הלכה בעיקבות הגנבים,
גילתה בביתם סחורות רבות שנגנבו ממקומות
שונים קודם לכן.

ת ש בץ העול ה!ה <293
״בגזשך השגה גזאגזרגגגז כגזגגבג גרא גזיגז יגב בג רא
פתרתי תשבץ, גאגז בגכגה נגבגרגזי כבקיירה בהגג־תררגת.
רתרגת התנגנגהן ה ה1״ר, גרתדגת שתיית־התה
הרצגפה, נגתד ננגר פנאי רח־יבגר תשבץ וה.״
שנזה ש2־ פגתרת התשבץ הנגגנגז רפניכנו אינג ניתן
רפידבגנז, נזס־יבגת נגגבנגת. רכן אין תגזגנה, רצננרנג.
םאוזז )1 :מרכז
הממשלה הובייטית
)4מיצר בחצי האי
הבלקני )10 .זז)11 .
מזוז הפלא בטדבר.
)13 כלי אוכל)14 .
מדביקים אותו על
מעטפה )15 .אופרה
מפורסמת )17 .מששל
תחווה)19

שניים )20 .שניתז
לאוצר המקדש)22 .
חלק ברדיו לקליטת
נלים )25 .עיר כוהנים
)26 .משקל נקי.
)27 קניה ומכירה.
)30 משדר )32 .מלת
שייכות )33 .ישז.
)34 תואר הולנדי.
עיר עתיקה.

)37 רציה )39 .דיכאון
)41 .עדה)42 .
קוסם )44 .נעש)46 .
אליל )48 .מיסתור
משמש )50 .מלת
זרוז )51 .חשב)53 .
נו ח )55 .ענז. ז )5
אריג )58 .קיים )59 .מרינה באפריקה.
)60 נשיא ארצוודהברית.
סאונד )1 :מדינה באפריקה)2 .
ידיד )3 .תעלה המקשרת ביז אנגליה
וצרפת )5 .צעיר )6 .מום )7 .מרכז)3 .
אחד היסודות )9 .מחזה סוחט דמעות.
)12 מלת זרוז )15 .צייה )16 .ברית צפוז
אטלנטית )18 .חומר נפץ )21 .בית ה־

צפור )24 .56 )23 .שקם )26 .בי טוי.
)28 יופי )29 .בעל פרם נובל לשלום,
חיה )32.בעל לאשה שהפכה נציב

מלח )35 .בבקשה )37 .אריח )38 .התערבות•
)40 קרם )41 .אמתחת )43 .תנועת
המיים )45 .עם דובר שפה זרה )46 .קדם.
)47 שעורו שחור )49 .פלצור )52 .מורה.
)54 מודד )58 .בתוכי )58 .מצבה).

אממת
מחול
דו־קיו ם ב שיו 1מו

הו א ו הי א
אלפי גערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת
חדוות הצמיחה אצלם הופכת לעינוי
התבגרות.
הרבה שמות קראו לאותם ״פצעי
בגרות״ ,אך בשפת המדע הם
נקראים ״אקנה 0116 פצעים
אלו מתהווים דווקא בשנות חיינו
היפות ביותר. סיבתן פשוטה* תאי
עור צומחים במהירות, ותאי העור
המתים אינם נושרים אלא סותמים
את נקבוביות העור. מצד שגי
הבלוטות שפעילותן גדולה מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום ועל־ידי כך
מתהוות נקודות שחורות ופצעים
מכוערים. מה עוד שפצעים אלו
עלולים להשאיר סימנם לתמיד.
הלנה רובינשטיין׳ אשר הקדישה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר שנים במעבדותיה
עד שהמציאה את התכשירים
הבדוקים • ,210 01631 והביאו
רווחה למיליונים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נער ונערה ישראלים ליהנות
מנסיון בדוק זה ולהפטר מיסורי
פצעי ״אקנה״.
תכשיריה המרפאים של הלנה
רובינשטיין יאפשרו לך בכמה
שבועות קצרים לקבל עור טהור
מפצעים ונקי מרבבים, בריא ויפה.
והדרך פשוטה
.1רחיצת הפנים ב־•210 016311561
בבוקר ובערב מטהרת את העור.
.2לרענן עור פניך ב־61ז \ ¥3
1,117 81011 202011 להורדת
השומנים וליצוב העור.
3משחת ־ 210 01631 משלימה את
הטיפול ומיועדת לרפוי העור.
.4ולשער ראשך ססגן 210 3113.111
קשקשים הם אחד הגורמים
ל״אקנה״.
חוברת הסבר מיוחדת על מלחמה
בפצעי ״אקנה״ ושמירת העור
תשלח חינם לכל דורש במעטפה
סגורה וחלקה עם סימון אישי. נא
לפנות בכתב למחלקת פצעי עור,
מעבדות הלנה רובינשטיין, ת .ד.
מם׳ ,1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא בחנויות
התמרוקים הרשאים למכור את
מוצרי הלנה רובינשטיין. שם ידעו
גם ליעץ לך אישית. הטיפול יעיל,
קל ונוח. עור טהור הוא לא רק
יסוד למראה נעים אלא גם
להרגשה טובה.
1 1 6 1 6 1 1 £ 1 11111(111816111

לונדון פסטיבל בלט ממחיש את האפשרויות
של דו־הקיום בשלום, לפחות בשטח
האמנות, בין שני הגושים. זהו תיאט־רון־בלט
מערבי מובהק, שיצירותיו הראשיות
(נערת השלג ואגם הברבוריס) נוצרו
בידי הכוריאוגראף הסובייטי ולאדימיר בור־מייסטר,
כשגם יצירות משניות, כמו הסול״
פידים, הב בעלי כוריאוגראפיה רוסית טיפוסית.
דו־קיום
כזה הוא אולי חשוב ויפה, אבל
חסר׳חיים. הכוריאוגראפיה הסובייטית נושאת
אופי דומה לזה של הבלט הרוסי הקיסרי.
היא שמה את הדגש על שיאים של
יכולת טכנית, על חשבון ההבעה. הדיוק,
השיכלול והמשמעת, שהם המטרה העיקרית
של בלט זה, מביאים לכך שהוא הופך לשעשוע
חזותי בלבד, כשמישתק בפורמצ־יות
קרות וחסרות־חיים בא במקום תוכן
ממשי וכושר־ביטוי מימי.
אין ספק שברשות הל ונדון פסטיבל בלט
צוות של רקדנים ובלרינות המסוגל להדהים
ולרתק בכושר הביצוע הטכני שלו. כוכבים
כג׳ון גילפין, מרילין בור, אירנה בורובסקה
וקליר סומבר, עדיין קוצרים תשואות־הת־פעלות.
אולם נראה שחלפו הימים בהם
מיכניזם אנושי, ואפילו הוא מושלם, עשוי
לספק את דמיונו של הצופה כחומר גלם
לייצור חוויות.
התזמורת הסימפונית של חיפה, המלווה
את הבאלט, ממלאת את מה שמחסירה ה־כוריאוגראפיד,
בתחום הדמיון — היא מזכירה
בהחלט תזמורת של מכבי־אש.

זימרה
אלל פני המהבכה
הוא היה בן שלוש כשעזב את עיר־הנפט
באקו, על חופו של הים הכספי, ועלה לארץ־
ישראל 43 .שנים לאחר־מכן עדיין מתנגנים
בקולו צלילי הנקישה של מאות בארות־הנפט,
הדי ההרים והמרחבים שספג בילדותו.
הוא עומד זקוף, ללא נוע, ידיו שלובות,
ורק שפמו הג׳ינג׳י, שרירי לסתו וורידי רקתו
מתנועעים. קולו העמוק, קול הבס, רועם
בטונים צלולים ומהדהדים. אם נפלו
תומת יריחו — לקול צלילים כאלה קרסו.
אילקה רווה — הוא הלל רבינוביץ — שר
שירים רוסיים.
תווים גנוזים. בצעירותו רצה להיות
זמר־אופרה. משך ארבע שנים למד פיתוח־קול
אצל מורה רוסית זקנה. ההיים רצו
אחרת. הלל רווה, חבר קיבוץ רמת־יוחנן,
חייל בצבא הבריטי, נכה קטוע־רגל, פקיד
בעירית תל־אביב, ואחר־כך חלילן וזמר
שירי־עם ישראליים, נאלץ לנצור כל אותן
שנים את החלום בלבו. הוא שמר אותו יחד
;עם עמודי־תווים ישנים של שירים רוסיים.
לא היו אלה השירים של תקופת המהפכה,
שמנגינותיהם שרתו אחר־כך פיזמונים ישראליים.
היו אלה אותם המכונים ״השירים
הקלאסיים״ .האחרון שבהם חובר לפני חמישים
שנה. מאז גם לא שרו אותם, מלבד
באופרות.
למרות ששורשיהם של שירים אלה שקועים
עמוק בתולדותיו של העם הרוסי,
אפשר לשייכם לחמשת הגדולים של האסכולה
הלאומית, הידועים בשם ״החמישיה
הרוסית״ .החמישיה (ציזאר קואי, בלקירייב,
רימסקי־קורסקוב, בורודין ומוסורגסקי) החדירו
ליצירותיהם את רוח השיר והמחול
הרוסי העממי. ניקולאי רימסקי־קורסקוב
עצמו השלים אוסף של מאה שירי־עם רוסיים,
מוסורגסקי שילבם לאופרה בוריס גו־דונוב,
ואילו בורודין לנסיך איגור.
לדיבור יש מנגינה. אז נולד סוג
חדש של לחן — הרצ׳יטטב המלודי, מנגינה
המעוצבת לפי נטיות קול הדיבור. משום
כך לא יוכל שום זמר איטלקי׳ ולוא גם
הטוב ביותר, לשיר שיר רוסי קלאסי כראוי.
עולם
הצלילים של המוסיקה הרוסית הוא
קהה, דבר הקשור במבנה האופי הרוסי.
זוהי אולי גם הסיבה שהקומפוזיטורים הרוסיים
ד,״רבו לכתוב מנגינות לקול בם, וב־הכירם
את יכולת הקול, מיצו את כל האפשרויות
הטמונות בו.
העובדה שאילקה הוא דובר רוסית מילדות,
ושהוא בעל קול בס עמוק, עושה אותו
למבצע אידיאלי של השירים הרוסיים

זמר אילקה
תחת שפם ג׳ינג׳י, חלום ילדות
הקלאסיים. בסוף החודש הוא עומד לערוך
קונצרט־יחיד ראשון של שירים אלה.
הוא שר את השיר הטטרי מתוך הנמיך
איגור, את שירת הוויקינגים של רימסקי־קורסקוב,
באלאדה על נאפוליאון וחייליו,
הקמים לתחיה מתחת לשלגי רוסיה, פרי
עטו של מיכאל גלינקא, המורה הרוחני של
״החמישיה הרוסית״ ,והוא שר את היוח־גייס
(״משוך״) המפורסם, אותו ביצע של־יאפין
הגדול.
לפעמים נראים השירים כמו דיקלומים,
מיקצביהם בלתי־רגילים, ההרמוניות שלהם
מסורסות, אך הם בעלי עוצמה וביטוי רב.
בקולו של אילקה, שהכין את הקונצרט
שלו בעזרתו של חנן וינטרניץ, יש עדיין
משהו מחוספס. הוא אינו מלוטש עד הסוף.
אולם דווקא פרט זה עושה את קולו נעים
לאוזן, ואת שירתו לטבעית וכנה, למרות
מיקצועיותה.

תיאטרון
מתמ שנה ה ת כני ת? !
רחם ושעשועים (תיאטרון היחיד של
שמעון ישראלי) הוא מונולוג ארוך של מוקי
הגדול, ליצן הקירקס, שמיקי הלוליינית,
אהובת לבבו, ברחה עם בן־זוגה להופעה,
סבסטיאן. מוקי הגדול בוכה כמו ילד קטן
על העולם המצחיק שבו הוא חי, וכשנגמר
לו מלאי הכאבים על אהבתו הנכזבת, הוא
בוכה בשורת מונולוגים קטנים יותר את
כאבה של האנושות כולה.
הקו המחשבתי של פילוסופיה בפרוטה זו

שחקן ישראלי
במקום איטריות — דייסה

הוא צריך תמיד לצחוק, שלא יראו
מתי אתה בוכה צריך תמיד למרוח בלבן
את הפנים שלא יראו מתי אתה מחוויר

תחנ ת רדיו כפרח. מוקי הגדול אומר
בין השאר :״משנה מקום מת׳ זה משנה?״
אותה שאלה אפשר לשאול לגבי שמעון
ישראלי :״משנה תכנית מה זה משנה?״ כי
במרכזו של תיאטרון־היחיד עומד השחקן,
שכל כמה שישתנה החומר המושם בפיו,
הוא לא ישתנה, ושמעון ישראלי הוא אותו
אמן בידור בשתי תוכניותיו הקודמות,
למרות המיקרופון האולטרה־מודרני בו הוא
משתמש ולמרות התמליל שכתב ניסים (בגדי
המלך) אלוני.
המיקרופון היפאני בו משתמש שמעון
הוא תחנת אלחוט זעירה שנועדה ליצור
את הרושם כאילו אין הוא משתמש במיקרופון.
בפרח שעל חולצתו מוסתר מיקרופון
זעיר ממנו יוצאים חוטים לסוללה המותקנת
בכיס מכנסיו האחורי. מכשיר זה
שולח גלי רדיו לתחנת קליטה מאחורי-
הקלעים המעבירה את הקול לרמקול. אלא
שהצרה במכשיר זה, שהוא מחייב את שמעון
לשיר כשפיו נטוי כל הזמן לכיוון המיקרופון,
מגביל אותו בהעוויות פנים. הפרעות
קוליות שונות, שינויי טון, מפריעים
במיוחד בשעת השירה.
ארליך כמקום רכינוביץ. באשר לתוכנית
עצמה, עשה ניסים אלוני עבודה
מרושלת וגרועה. לרגע נדמה כאילו צבר
בתוכנית זו את כל השאריות שנותרו לו
מבגדי־המלך. אפילו ביטויים אופייניים לו
באותה הצגה חוזרים על עצמם כאן:
״שמגגה ג׳נטלמן רייט?!״ רק שבמקום
ה״איטריות״ יש כאן ״דייסה״ ובמקום
רבינוביץ, השם שנועד לתמצת את
הגיחוך שבמין האנושי, מופיע כאן ארליך.
את דמותו של המוקיון, סמל הטראגי־קומיות,
בנה אלוני רק על הצד הטראגי,
את העלילה נטש באמצע ובכתיבת הבדיחות
שכח שמטרתן, בין השאר, היא גם לעורר
צחוק. הפיזמונים הבודדים שבתוכנית חסרים
כנראה את נתוני השלאגרים שהיו בפיד
מונים בתוכניותיו הקודמות.
למזלו של שמעון חל עליו הכלל :״משנה
תוכנית, מה זה משנה?!״

בידור
אג ד ה -או בהמה?
הגמל המעופף (מועדון הרביעית, יריד
המזרח) היא התוכנית עליה רוכבים הארבעה
שהיו ידועים כרביעיית מועדון התיאטרון,
בדרכם לעצמאות כלכלית. אלא שלרוע
המזל זהו גמל ללא כנפיים של דמיון, כשרון
או השראה. גמל עם כנפיים הוא בעל-
חי אגדתי. גמל בלי כנפיים הוא, כהגדרת
המילון :״בהמה מעלת־גירה וטמאה.״
קל להאשים את רוע המזל. במקרה זה,
האשמה היא בחוסר יכולת השיפוט של אותם
האחראים לברירת החומר ולהרכבת התוכנית.
הרביעיה עצמה (גדעון זינגר, יעקב
בן־סירא, שמעון בר וראובן שפר) הוכיחה
כבר בעבר כי, בהתבססה על חומר ראוי
לשמו, היא להקת־הבידור הסאטירית מס׳
1של ישראל. אולם בתוכניתה הנוכחית,
מאבדת הרביעיה את כל האשראי החיובי
שצברה במשך שנים.
נידונים למאסר עולם. זוהי תוכנית
המורכבת מכתריסר פיזמונים וממערכון אחד,
ששום נושא מרכזי או צורת־הגשה אחידה
אינם מקשרים ביניהם. הפיזמונים (של נעמי
שמר, דידי מנוסי ואורי סלע) המושמעים,
הם ברובם משעממים, מסורבלים
וחסרי־פואנטה, אבל לעומת זאת המערכון
(של שרגא פרידמן) ,הלועג בהומור של
קצבים לחלקה של המישטרה בפרשת יוסל׳ה
שוחמאכר׳ הוא דבילי.
מלבד הקוואדטט של מוסיקה קאמרית של
נעמי שמר, והפיזמון חצי ל״י של דירי—
סלע, עומדת התוכנית כולה ברמה של להקת
בית־הסוהר המרכזי ברמלה, דבר המסביר,
אולי, מדוע נראים אנשי־הרביעיה על
הבמה בנידונים למאסר־עולם.
לשיא של חוסר־טעם מגיעה הרביעיה
שעד, שהיא מקדישה חלק ניכר מתוכניתה
ללעג תפל וזול על חשבונם של דן בן-
אמוץ וחיים חפר, על שהרוויחו כספים מהצגת
היה היו זמנים. פרט לעובדה שזוהי
יריקה לבאר ממנה שתתה הרביעית וגם
רוותה׳ אפשר לשער לרגע שהרביעיה עצמה
מופיעה שלא־על־מנת־לקבל־פרם.
נראה שאוירת היריד השפיעה על הרבי־עיה,
הביאה אותם למחשבה שביריד אפשר
למכור כל סחורה, אפילו זולה ופגומה. אין
חוק נגד זה.
העולם הזה 1293

/ל ויצר של יצלו!^ /ו*:ו יעיל ^בל*>*/יצ 1סי^׳צבר^קלצו עול1

ה סו ס שלא נגמר
עד שהרופאים רבים ביניהם אם להגדיר
את העישון כתרופה או כמחלה, וכבר מסתובב
לו יעקב לוי, המכונה סמבו, עם חתיכת
עץ בין השמיים וטוען (בין היתר) ,שאין
תרופה יותר סובה נגד העישון מלעי־סת
חתיכת ענף מעץ הסום.
אנחנו אמנם מכירים את הסום בתור בהמה,
אבל כבר הגיע הזמן שנכיר גם סוס
מעולם הצומח. יש חומר לעיסה שצבעו
שחור כצבע הזפת וטעמו כטעם גרב משמשת
וקוראים לו, איש איננו יודע מדיע,
בשם סוס. כיזזן שאת חומר הלעיסה הזה
מפיקים מעץ, קוראים גם לעץ בשם עץ
הסום, וזהו הדבר שגילה סמבו שהוא טוב
כרפואה נגד העישון.
לאחר הנסיון הדב־שנתי שיש לחברה האנושית
בכל ממי תרופות נגד נשירת שערות,
נגד הוספה במשקל ונגד הזיקנה, יא
הסתפקתי בהבטחת הן־צדק וביקשתי מסמבי
שיראה גם הוכחד -אינני יכול להמליץ לפני
הקוראים על תרופה, כשאין לי בטחון מלא
שאמנם אין בה ממש.
״מגוחך לתת לך הוכחה חותכת, כאשר
אתה רואה אותי עומד לפניך,״ אמר סמבי.
הוציא את הענף הלעוס מבין שיניו והמשיך
:״כמו שאתה רואה אותי, אני כבר
שבוע ימים לא מעשן ולא איכפת לי בכלל.
ברגע שלקחתי את חתיכת הסום הזו כין
השיניים והתחלתי ללעוס אותה, אני כבר
לא יכול לנגוע יותר בסיגריה. מתי שאני
לוקח סיגריה לפה זה מעורר בי בחילה.
״אתה אל תסתכל עלי ככה. אני יודע
שאתה צוחק מפני ולא מאמין, אבל אדה
לא מכיר אותי. אותי אי־אפשר לתפוס בבלוף.
שבוע ימים לא נגעתי בסיגריה ואני
לא רוצה לעשן. רק׳הדם שלי נמשך עוד
לניקוטין. זו הצרה, שבסיגריה יש דבר
כזה, שזה כמו סם. כשהדם מתרגל לזה,
קשה לו להפסיק. אבל אני לא רוצה בכלל
לעשן. הסוס הזה גמל אותי לגמרי מהעישון,
אחרי שהגעתי לשלוש קופסות ליום.
עכשיו אני מרגיש מצויין, רק עצבני קצת.
לא מפני שהסיגריה חסרה לי, זה בכלל לא
חסר לי. מה שחסר לי, זה רק ההרגל
הזה, שהייתי רגיל לשחק בקופסה: לפתוח,
לסגור, להוציא גפרורים, להדליק
ולהחזיר חזרה לכיס.
״אם אתה לא מאמין לי, נסה להציע לי
סיגריה ותראה שאני לא לוקח. מאז שהתחלתי
ללעוס את הסום אני לא: מתעניין
יותר בסיגריות ואני גם לא חושב על זה
כל היום כמו אחרים שהפסיקו לעשן. זה
שאני עצבני, זה לא מהסיגריות שחסרות לי
אלא מהדם, שדורש את הניקוטין, שהתרגל
אליו ולא מקבל. כל שאר התרופות נגד
העישון שאתה קורא עליהן בעתונים, לא
שוות שום דבר. אתה יכול לסמוך עלי
כבר אלף פעמים שניסיתי להפסיק
בזה.
לעשן ואף פעם לא הצלחתי. הכל כבי•
ניסיתי ולא עזר. כל היום הייתי חושב רק
על סיגריות וסיגריות וסיגריות. היום אני
לא חושב ואם אני כבר לוקח סיגריה לפת,
אני זורק אותה מיד. זה שאני משוגע מעצבנות,
אל תשים לזה לב. אין לזה שום
קשר לסיגריות, שמזה אני כבר לגמרי נגמלתי.
אם הייתי לוקח עכשיו סיגריה, אז
אולי זה היה מספק את הניקוטין של הדם,
אתה רואה? אני בכלל לא רוצה אבל לעשן.״
אחרי שסמבו שיכנע אותי במשך שלוש
שעות רצופות שהסוס הוא תרופת פלא נגד
עישון וחוץ מזה שהוא עצבני מפני שהדם
שלו רעב לניקוטין, אין לו כל חשק
לסיגריות, הלך להביא גם לי חתיכת סוס.
אחרי שחזר למחרת עם חתיכת הסום, המשיך
לשכנע אותי שאין לו כל חשק לעשי
ושהוא נגמל מזה לגמרי. למחרת בא שוב
לבקר אותי, בשביל לראות כיצד השפיע
עלי הסוס ובאותה הזדמנות גם שיכנע
אותי שנגמל מן העישון.
ככה הוא בא ומופיע אצלי סמבו זה, יום
יום. פעם הוא בא בבוקר ופעם הוא בא
בערב ותמיד נעוץ ענף סוס בין שיניו

ותמיד עצבני בגלל הניקוטין שחסר לדם,
אבל אף פעם איננו עצבני לעשן, מפני שנגמל
מזה לגמרי.
מכיחץ שמאז הופעתו הראשונה של סמבי
עברו כבר יותר משבועיים והוא ממשיך
להופיע אצלי יום יום, ולספר לי עד כמה
נגמל מהעישון וזה לא מפריע לו יותר,
אני מחפש עכשיו תרופה נגד הסום.

צי>ד> גולגלות
מסיבות שעוד אעמוד עליהן להלן, זקוק
הייתי לגולגולת. גולגולת פשוטה, סולידית,
עם או בלי לסת תחתונה, אבל שתהיה במצב
טוב.
יצאתי י לחפש גולגולת, והופתעתי מייד
לראות שבארץ הזאת, המלאה פגרים מכל
מיני מינים ומכל מיני תקופות, אי־אפשר
להשיג גולגולת. כל מי שפניתי אליו, שלח
אותי לחנות אחת, הנמצאת ברחוב אלנבי
מול הפסג׳ של סולל בונה, ששם מוכרים
חלקים של גוף האדם.
באתי לחנות וביקשתי גולגולת. הציעו
לי גולגולת מפלסטיק עם צירים בלתי חלי־דים
מנירוסטה. אבל דרשו עבורה מחיר
כזה, שבימים שלפני הפיחות יכולתי לקנית
בעד אותו הכסף שלד שלם. אולי אפילו
עם ארון מתים חינם. דחיתי לכו את ההצעה
והמשכתי לחפש גולגולת אמיתית. לא

הזה, שזה בסך־הכל שבע לירות, הוא רוצה
לקבל חזרה.
הכסף לא איכפת לי, אבל קשה לי עדיין
להתרגל לרעיון שמוח של בן־אדם הוא בית
קיבול נאה למנורת שולחן. על זה צחק
הסוחר ואמר שאני מאכזב אותו, מפני
שציפה מאחד כמוני שיהיה לו יותר
חוש הומור ויהיה פחות סנטימנטאלי. תשובה
דומה קיבלתי קצת יותר מאוחר, כשסירבתי
לקנות גולגולת צבועה בצבעי גואש
עם מקטרת נעוצה לה בין השיניים.
עשיתי מאמץ עליון ופניתי לחבר אחד,
פקיד באיזו מחלקה ממשלתית, שעשיתי לו
פעם סובה. תחילה ניסה להתחמק, ואמר,
שאחרי הצרות שעשו לחי חסידוף, אי־אפשר
להוציא שום דבר מהממשלה בלי אישור
הממונים. אחר־כך התרכך והסכים לראית
אולי נשאר משהו במשרד הפיתוח, או
במחלקת העתיקות הממשלתית. שלושה שבועות
לא ראיתי אותו, עד שיום אחד
הופיע עם חבילה עטופה בנייר והוציא ממנה
גולגולת עם חור באמצע המצח. כשראיתי
את זה, נהיה לי רע ואמרתי לו שיקח את
זה מהר בחזרה, מפני שאני כבר לא רוצה
יותר גולגולת.
כמה ימים אחרי זה, כשויתרתי כבר על
כל עניין הגולגולת, מופיע אצלי מקסים
גילן ושואל אותי אם אני מחפש גולגולת.
אמרתי לו שכבר ויתרתי על הרעיון, אבל
אם יש לו משהו, אפשר לדבר. על זה אמר,

הפילוסוף שידו האחת נשענת על גלובוס ומדפק השגיח על גולגולת
יכולתי להאמין שבמשך ארבע־עשרה שנה
של מדיניות בטחונית לא נשאר באיזה
מקום עודף של גולגולות שאין להן אפוטרופוס.
כעבור
חודשיים מספר נשא החיפוש פרי
ואחד בא והציע לי גולגולת, במחיר של
חמש־עשרה לירות, פלוס הוצאות. שאלתי
אותו מה זה פלוס הוצאות? אמר לי, שרק
לפני שבועיים הכניס לתוך הגולגולת צינור
נחושת עם אהיל ומנורה ואת הכסף

שלו עצמו אין, אבל המשורר חלפי יש
לו גולגולת, והוא רוצה להיפטר ממנה מה
שיותר מהר.
הלכתי אל חלפי ואמרתי לו, שמקסים
שלח אותי באותו עניין. נתן בי המשורר
מבט עגום ואמר שבאמת יש לו גולגולת,
שהיה רוצה למסור אותה, אבל קודם הוא
צריך לדעת בשביל מה אני צריך את זה.
אם לא היה שואל, יתכן שלא הייתי
אומר לו. כיוון ששאל, סיפרתי לו שאני

עזל צ^ו>.//ו:

עומד להיות פילוסוף וכמו לכל הפילוסו־פים,
נחוצה גם לי גולגולת, על זה ענה
המשורר, שהוא לא יודע 8ט יתן לי אותה
מפני שכבר פנו אליו כמד, אנשים והוא לא
נתן להם כיוון שרצו לעשות ממנה צחוק,
וגולגולת של בן־אדם זה ל 8דבר שעושים
ממנה צחוק.
כיודן שאני לא מתכונן לעשות ממנה צחוק
וכל מה שאמרתי, אמרתי ברצינות, הלכתי
והבאתי לו כמה רפרודוקציות של ציורי
פילוסופים מימים עברו זתראיתי לו, שכל
הפילוסופים מצויירים כשד,ט נשענים ביד
שמאל על גלובוס, שעליו ציור גרמי השמיים,
ובמרפק יד ימין נשענים על גולגולת
בלי לסת תחתונה ובידיהם יש אפילו
כאלה שעל כתפם עומדת תנשמת.
כשראה המשורר את הציורית נתן לי את
הגולגולת במתנה, ומה שחסר לי עכשיו,
זה רק גלובוס עם גרמי השמיים ותנשמת.
אבל
בלי חור באמצע המצח ובלי מקטרת
בין השיניים!

חייםחדש ׳ ס בזו ל
עם נסיונותיה החדשים של הנהגת ההסתדרות
לבטל את שעון הקיץ ועם האיום
המשמש ובא• של מלזזה החובה, החל מהראשון
ביולי, מתעוררת שוב השאלה הנצחית:
האם כדאי לבן־אדס לעבוד שמונה
שעות ביום?
אם תשאלו אותי, אז אגיד לכם שלא.
לפחות כל זמן שקיימת האפשרות להתעשר
ולפתוח עסק. יש לנו כאן מזל שאנחנו
נמצאים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
ומי שרוצה להתעשר, פתוחות׳ לפניו כמה
וכמה דרכים, שהטובה ביותר מביניהן והזולה
ביותר, היא פתיחת עסק בשתיים
וחצי לירות.
אני יודע שהרבה יגידו, שלפתוח עסק
בשתיים וחצי לירות זה לא קונץ, מפני
שידוע שכסף מביא כסף. הקונץ הוא לפתוח
עסק בלי כסף בכלל, כמו למשל רוקפלר,
שהתחיל את הקריירה שלו מציחצוח נעלים
או דובינר, ממכירת יו־יו. כל זה נכון
אמנם, אבל איני יכול לעשות נגד זה דבר,
מפני שאין לי דרך כזו. מה שאני יודע
הוא: שצריך שניים וחצי לירות בשביל
להתחיל עסקים במדינת־ישראל. כסף זה לא
נחוץ כל כך בתור השקעת הון או הון
חוזר, אלא שזהו המחיר הנמוך ביותר
שבו אפשר להשיג שלט בן שתי מלים :
״תיכף אשוב״.
א-ם יש לבן־אדם שתיים וחצי לירות,
לשלם בעד שלט כזה, שיו&ין אותו מיד,
ויתלה אותו על איזו שהיא דלת, יחד עם
פנקס קטן ועיפרון. אחרי שעה וחצי יוכל
לחזור ולהסתכל במה שכתוב בפנקס יאני
מבטיח לו שב־ 99 מתוך 100 מקרים, כבר
תהיה לו פרנסה בשפע. אני בעצמי ניסיתי,
ותליתי את התיכף אשוב הזה על דלת
ברחוב מלצ׳ט. כשחזרתי אחרי שעה וחצי,
מצאתי שם את הרשימה הבאה:
דחוף מאוד נא לבוא לרחוב נחמני
47 קומה ג, מצד ימין בשביל לתקן את
הפקקים. אני לא יכולה לגחץ וכל הבית
עומד על הראש.
אני לא יודע מיה אתה, אבל אם אתה
אינסטלטור, אז תבוא דחוף מאוד לבלפור
.11 התקלקל פאקונג של חברז של הנויים
וכל החיים זורמים בדירה.
שלום דוקטור. הילד שלי בלע מלכודת
לעכברים. אני לא יודעת מה לעשות. תבוא
דחוף מאוד, אולי סכנת נפשות.
10 פעמים הבטחת ולא באת. כמה פעטים
אני צריך לרוץ אחריך? אט לא תבוא תיכף
ומייד לא אשלם לך את הכסף
כבר הייתי כמה פעמים ולא מצאתי אותך.
תשאיר פתק איפה אתה — צפורה.

כה אמר טולזבראהעד*
אין אדם מקנא בבנו, בתלמידו ובמי
שפשט את הרגל.

שנה 25

מספד 1293

י״ח סיץ

תשכ״ב.

המחיר 7 5אגורה

204641962

11111

לדי. י׳

האם!יוה התפשטה שוב?