גליון 1294 מתאריך 27 ביוני 1962

שנה 25

כ״ה סייד תשכ״ב27.6.1962 ,

המחיה ־ 75

אגורה

מסורת היא בהעולס הזח לתת לאדם,
המותקף בעמודיו, זכות בלתי־מוגבלת להגן
על עצמו. יתכן שמר גדעון האוזנר,
כפקיד־מדינה בכיר, אינו יכול להשתמש
בזכות זו כדי להשיב למאמרו של העורף
הראשי ״אנאסומיה של קאריירה״ (העולם
הזה ,0292 אך במקומו נטל את רשות־הדיבור
עורך־הדין הוותיק (מאז ) 1941
שלמה פוגל (.)48

נסה 7זהב
ל עו ל ם

כותם הקורא פוגל, כין השאר:

לא תותר עליו

תוכ ח שאיו צורך ללונות סכיגי גלוח
מובר חים ו מזויפיס מארצות ערב
בבוקר. אחה ״צ ובערב

הנגב!! הי שרתי

ל גו 3י!! ה
ש י 19שית

בקורס קיץ
עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
ת״א, נחלת בנימין ,2טל — 56347 .פתת־תקוה, מונטיפיורי 4

*קידים !
תלמידים !
סטודנטים .
תרשמו עוד היום לקורס החדש ל׳

כ־ 27 ליוני
נפתח קורם חדש

עברית ו/או אנגלית

פרטים והרשמה :
בקר , 10—12 ערב 5—7

קצרנגת

ושני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג* ( 0 0פמ )0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה׳׳,
רחוב שמריהו לוין .30

חצלחח

חיפה: רחוב ביאליק 17
תל־אביב: רח׳ בלפור 6
ירושלים: רח׳ יפו , 33
בית יואל

קראתי בעיון רב — וחזרתי וקראתי —
גם הפעם, מאמרך בעניין היועץ המשפטי
מר גדעון האומר. המאמר הנו מבריק כרגיל
בכשרון־הכתיבה העתונאי היחיד במינו.
ברם, לגופו של הנושא — לוקה המאמר
באי־דיוקיס בחומר, ושימת דגש על דברים
מעבר לכל צידוק אובייקטיבי, ומסקנות,
שהן לפחות נחפזות.
הנני פרקליט פרסי ותיק בארץ, ואיני
מקיים כל קשרים מיוחדים עם היועץ המשפטי
לממשלה דהעונה; בפרט — לא
מיום התמנותו לתפקידו הרם, ואינני מצפה
לכל טובת־הנאה ממנו.
את מר האומר הכרתי אישית לפני כעשר
שנים בקשר למשפט אזרחי מסויים, קשה,
אשר מרשי הפסידו בביודהמשפט בתל־אביב
בכל השלבים. התעורר צורך להעמיד
לשם הטפול בבית־המשפט העליון עורך־
דין ירושלמי מצטיין.
מרשי, אדם פיקח ומעורב בבריות, חקר
ודרש. בחירתו כפרקליט מצטיין לעניינים
אזרחיים, היא לא אחר מאשר עורך ד,דין
גדעון האוזנר.
נראה, איפוא, כי הדיבור בעניץ :״פרקליט
אפור־ — ו״בינוני״ ,אינו במקומו.
אמנם, לא חיפש האומר אור זרקורים
במשפטים הפליליים הגדולים הראוזתיים,
כיי סח לי לא פעם, כי אין לו עניין
למשפטים ליליים, ומעדיף המשפט האזרחי,
המאפשר התעמקות
בבעיות המשפטיות
— לשמן.
מכאן — אי־דיוק
נוסף במאמרך. לפי
מיטב ידיעתי לא
היה האומר כלל
״מן הסוג שאין הקהל
הרחב שומע
לעולם על קיומם,
כי עיסוקם בחוזים
ובענייני מסחר״ ,כפי
שיש אמנם רבים
כאלה, ודווקא ״העושים

אלא פרקליט העושה חיל במשפט אזרחי.
ואשר לטענה, כי לעולם לא הופיע האח־נר
במשפט פלילי רציני, נראה לי כי
מוסר החומר עבורך, לא הביא כנראה לידיעתך,
הופעותיו של האומר כעורך־דין
ההגנה, במשפטים של אנשי־ההגנה בזמנו,
הנאשמים בהחזקת נשק וכיוצא באלה,
בפני בית־המשפט הצבאי הבריטי. שמו של
האומר נודע לי לראשונה דוזקא כעורך־
דין צעיר מצליח של ההגנה, במשפטים,
מהם רציניים. ואם גם בעבודתו הפרטית
העדיף, כאמור, את הפרקטיקה האזרחית,
אין כלל להגיד, כי השטח הפלילי היה
זר לו, וכי היה בו נטול־נסיון כליל.
נראה לי גם כי הושם דגש רב מדי על
פעילותו המפלגתית בעבר. לרבים פעילות
מפלגתית שאפתנית בהרבה. ידוע גם כי
זמן לא רב לפני התמנותו לתפקידו הנוכחי,
הוצעה לו מישרה רמה של פרקליט
המדינה — והוא סירב. נראה לי כי הסיבה
היתר, בהתנגדותו לתפקיד פקידותי, בגלל
נטייתו האינדיבידואליסטית, וסלידתו מקבלת
מרות. כאן אולי המפתח לאי־ההבנד.
הטבעית בינו לבין מטיל מרות מובהק
כדב יוסף.
הגשת הוק לשון הרע לכנסת ודאי לא
הוסיפה להילתו של האומר, אך נראה ש־ראיית־ר,עניינים
מושפעת מזוזית־הראייה. הרי
גם מר רוזן, אפילו אחרי יציאתו מהממשלה,
המשיך לתמוך בחוק כרצוי וצודק.
ברור, כי שניהם טועים, אך מכאן
ועד ההתקפה הכללית על אישיותו ועברו —
הדרך רחוקה כרחוק מזרח ממערב.

עד כאן דברי הקורא פוגל. נידמה שמאורעות
השבוע בבית־המשפט הירושלמ־מטילים
אור עונה למדי על כשרונותיו
ותכונותיו של מר האומר.

מובטחת!
העולם הזה 1294

כתבים
הזהרו מן הצבועים

טוב לדעת שקיים טיעוט בקרב בני-הישי-
כות, שאינו מנצל את זכותו (שאינה ניתנת
לם טודנסים בבתי־ספר גבוהים) להשתחרר
משרוח צבאי עשב ליסודים ומשרת
בצה״ל (העולם הזה .)1293
עם זאת, איז להפריז בערד המעשה. צעירים
אלה — ,בניגוד לרוב בני־הישיבות,
המשתמטים ממילוי חובותיהם למדינה —
ממלאים את חובתם כמו כל אזרח אחר ...
מצאתי ענייז בתנובת ראשי אנו״י ל-
מתנייטים אלה ...לא יכולתי שלא להיזכר
ברברי אלכסנדר ינאי לאחותו :״היזהרי
לא מז הפרושים ולא מז הצדוהים, אלא
מז הצבועים״.
חיים שטיין, תל־אביב

שאם אני רוצה את הכסף, שאביא את התיק
ער הארבעה-עשר לחודש זה.
במה ימים לפני זה הלכתי לביטוח הלאומי.
ביקשתי את התיק, כדי להביא אותו
למשרד האוצר בעצאי, בלי להפסיד זטן.
אבל הייתי צריר לקבל אישור ממשרד האוצר
באני מוסמר לקבל אישית את התיק
ולהביא אותו אליהם. כשבאתי למשרד האוצר,
אטד לי הפקיד :״איז לר מה להביא
את התיק, מפני שבין כה וכה הטנהל
חולה ואין מי שיחתום לד בשביל הכסף.״
אני רוצה לשאול, אם כר: איזה מיז
משרד זה, שאם המנהל חולה אז איז מישהו
שממלא את המקום שלו? ככה מתעללים
באנשים? ואם הוא, חס וחלילה, יהיה חולה
שנה, אז אני אצטרר לחכות שנה עד שאקבל
את הכסף?
ג׳ורג׳ קליין, תליאביב

ברגע הראשון, כשלשחתי ליד את העולם
הזה 1293 היה נידמה לי שעל השער

הכו דנו ייך־יין

קובה פי! קוממיות סי!

בכתבה שלכם על יריד המזרח (העולם
הזה )1292 פורסמה תמונה יפה ביותר של
היריד בלילה, ובמרבזד נביעי־ענק מוארים.
ציינתם כי זוהי ״פינת הייז של כרמל
ביתז ״מבוז הייז המזרחי.״למעשה,
זהו
ישראלי,״ שבו משתתפים כל יצרני הייז
החשובים של ישראל, והפועל במשותף עם
הממשלה לשיפור הייז ולעידוד יצואו.
א. גלבלום, א .גלבלום ושות׳
יחסי־ציבור, תל-אביב

חסינות ז

קובה *

קוממיות

תמונתו של צ׳ה גווארה, המנהיג הקובאי
הנודע. הדמיון ממש מפתיע. פידל קאסטרו
בוודאי היה מרגיש את עצמו במושב קו־טסיות
כמו בבית.
עמי שפירא, צפת
את הדימיון בין ׳הקומנדו של קובה והקומנדו
של הקב׳׳ה — ראה תמונות.

המנהל חולה
לפני כמה שבועות קיבלה אשתי, הסובלת
מסביזופרניה והמאושפזת בבית-החולים ב־באר־יעקב,
נכות של 100 אחוז, לפי בדיקה
רפואית. הביטוח הלאומי נתז לה את האחוז
הזה למשר שנתיים. אבל משרד האוצר
הגיש עירעור, לא. על נובה הנכות,
אלא על הזמן, שלפי טענתו הוא ארור מדי.
אחרי שהם הפסידו את העירעור, אמרו לי,

* צ׳ה גווארה, מנהיג הכלכלה במישמרו
של קאסטרו.

אני עובד מרעי בטכוז וייצמז, שהניע
ארצה במסגרת משלוה עכברי־הניסויים לחקר
הסרטז. ביום חמישי שיעבר יצאתי מן המעברה
לטיול קצר ברחובות, כשלפתע נקלעתי
בתור קרב-איטים בין עכברים וחתולים
מבני המקום. ניסיתי לחוור ביז הצדדים,
ואמרתי להם ב לא נאה כד לנהוג
שהרי בני אותה ארץ הם. אבל לא הועיל.
ניסיתי אזי למלט את נפשי, אר העכברים
נטפלו אלי בקריאות ״בוגח גייס חמישי!״
ואילו החתולים — ראו בי סתם עכבר. בקושי
מילטתי את נפשי בשלום.
עתה ברצוני לשאול: האם כד ינהגו בלפי
תייר זר? האם לשם כד באתי מאמריקה?
אני אזרה ארצוח־הברית ועליהם לכבד את
הררכוז שלי, אחרת אכתוב לנציגי בקונגרס!
או.קיי.דוק
,.רחובות
נודה לכם אם תואילו לפרסם את ההודעה
הבאה, מטעם לישבת המפקד נסטור שרטוט:
״עם התפשט תנועת המרי של העכברים,
לא נותרה ברירה בידי המטאטא הכללי אלא
לאחוז. בכל האמצעים הדרושים לדיכוי המרד.
על בז החליט המטאטא הכללי כי כל
חתול שמלאו לו ט״ז חודשים חייב בשירות
צבאי סדיר. ועליו להתייצב באחת מלשכות
הגיוס שרשימת! מובאת להלז. כל המפר
צו זה, יועמד למשפט. על החתום: נסטור
שרטוט, פטפ״ם״.

אני מצרף נם תמונה של
טבס-ההשבעה של המחזור
הראשוז של קורם ט.כ,.
שהתקיים בבסיס הדרכה ראשי.
דובר
המטאטא הכללי, צ״ת
טכס השבעת מפקדי־ה־כיתות
של צ״ח — צבא
חתולים — ראה תמונה.

נער החודש

אני מתכבד להציג את
מועמדותי בתור ״נער החודש״
בעתונבם. אני מצ־טיי!
בכל אותז התבונות בהו
מצטיינת גלה, נערת מאי
(העולם הזה .)1290 נם אני
כל יום בים, אצלי בחדר
תלויה כבר שנתיים תמונה
של דיאנה ורפי, אני בז
18 ומתגייס בעוד חצי שנה,
נולדתי בארץ ולומר בשמינית
תיכון.
מה עוד? כן, אני שואף
להתחתז עם מיליונרית. כמו
כן אני מעונ״ז ביישוב הנגב,
רק שעדייז איני יודע
איד להסתדר עם החום והאבק.
דויד
דקל, תל־אביב

מק וצו ומדכשו

נהניתי מאד השבוע מכל
שלושת הקטעים ב״קוצו של
צבר״ (העולם הזה .)1293
אתה, צבר, טוב אתה. ובדי
לשלם לד מעט על השבוז ההנאה,
אלמד אותר משהו
שאין אני יודע בעצמי:
סוס, ונדמה לי שבעברית כותבים שוש,
הוא שיח הנדל פה. החומר שמפיקים ממנו
ידוע נם בשם לאקריץ (או ליקוריס) ,והיו
סוכרים אותו בבתי־מרקחת, וזה טוב מאד
בשביל להשתיק תינוקות. ואת המשקה הנעשה
מחומר זה היו מוכרים ברחובות יפו
וירושלים ושאר ערי הלבאנט, והמוכרים
היו מקשקשים בקעריות נחושת וצועקים סי־אום
סו־אום, ויוצקים את המשקה מעבר לכתף.
מידד
שיף, תל־אביב

הגדרה יחסית

העולם הזה ( )1289 פירסם רשימה על
עדוא בז־נריוז, בנו של בעלה של רבודה
ברטונוב, בקשר להופעת סיפרו, המתאר אהבתו
לגרמניה בפאריס.
יש להצטער על כר, שכתבכם לא דייק
באיות שם המשפחה של עדוא — שהוא
בז־נריוז ולא בז־נוריון, כפי שנתפרסם
באותה בתבה.
כמו־כז עלי לצ״ז שאיז לי בן המכריז

קובסת ״*ו*-׳7עך״
הזכיחה את עצמה באריזה המתאימה ביזתר לשמירה ער טעם וצורת הסיגריות עד לאחרונה נטבהן.
בכל תנאי האקלים. ס נ טו ר
כדאי גם לך לעבור

לסנ טו ר ־

?! הנ א

משה!

פילטר $12£

0א !<1־ הסיגריה המעזלה בקופסה המעולה.

היא סיגריה מושלמת.

טכס השבעה של צ״ח
על עצמו, בדברי הכתבה, שהוא ״או נאוז
או מטומטם״ .וזאת לא רק מפני שאין לי
בז כזה, אלא שאין לי עדייז בכלל בז,
וזאת מהסיבה הפשוטה שאינני נשוי.
בנלל ההבדל באיתוי שם המשפחה, שלא
הקפדתם עליו, עלולה הכתבה להטעות את
קהל הקוראים.
דומני כי איני צריד להציג את עצטי,
כיווז שעבודותי כעתונאי וסופר־חוקר ידועות
ומוכרות היטב מעל דפי ״דבר״,
״במחנה״ ,בטאון חיל־האוויר ועוד וביחוד
מתור ספרי שהופיעו — שני כרבי ״תולדות
התעופה בעולם״ ,אשר זכו גם בפרס דוב
הוז (הברד השני יופיע בקרוב) ,פ״הלאה
לשמש״ ו״אנשי תעופה מפורסמים״.
בז נאמר באותה כתבה, כי הסקנדל פרץ
באחת המשפחות המפורסמות בארץ. אם כי
הנדרה כזו הנה, כמובז, יחסית, יורשה לי
לצייז, כי למשפחתו של ערוא איז כל קשר
למשפחת דויד בז־נוריוז, אשר עליה אני
משתייר•
בדרד־כלל, איז הבז ונם לא האב של
(המשן בעמוד )4

מכתבים
ל חותנ״־נר׳

שוני׳

תגלו את פרצופו

שוטו שמיים! מה הולד פה, במדינה זאת,
שכל כד הייתי גאה להימנות על אזרחיה?
אנשים מהוגנים אזרחי
תל־אביב ממוצעים,
שבודאי מלמדים
את ילדיהם שהיהודים
באו לבנות
להם מולדת בי קנויים
היפלו אותם
לרעה — מדגימים
יום יום בבית־הם־
ריבה (העולם הזה
)1293 כיצד נראית
אפלייה גזעית הלכה
למעשה.
אין פלא שאזרחים
טהוננים כאלה
למיניהם שונאים את עוד העולם הזה. כל זילכיגר העולם הזה חי לא
תהיה להם ממשלה.
המשיכו להסיר את הלוט מעוכרי המוסר
ומוצצי הלשד.
מה שנפלא ממני הוא, כיצד נתתם ל
טחחסד הזה. זילבינר, להסתתר מאחורי
התיק המשרדי? מדוע לא יוקע פרצופו
לפני עמוד הקלון הציבורי?
נימרוד גולדנברג, חיפ ה
הפנים שמאחורי התיק של הדייר זי לבינ ר

— ראה תמונה.

לתור כארץ ולא לרגל

אנו, שלושה הצעירים הערבים שנתפסו
בקיבוץ עיז־גב ליד טבריה ביום שני,6.12 ,
רוצים שהקוראים ידעו שלא היו לנו מצלמות
ולא צילמנו מקום כלשהו. היו לנו
נלויות של עין־נב ושל מקומות אחרים,
אתן קנינו בקיבוץ עצמו.
אמנם היו לנו רשיונות, אבל לא לשטח
סגור זה אנחנו לא ידענו זאת. חשבנו
שעם הרשיונות שהיו בידינו אנו רשאים
לנסוע לכל מקום בארץ.
עכשיו אנחנו משוחררים בערבות.
אנחנו מוחים ננד הידיעות שהופיעו
בעתונות בקשר למעצרנו, ואשר הפכו אותנו
ממטיילים לטרנלים אנו בטוחים שידיעות
כוזבות אלה מפרידות בין היהודים
לערבים.
סעיד מחמד, מחמד יוסף גמעה,
פריד צאלח בלעום, טייבה

ראש ללכיאוה היופי

שערותיך נושרות?
הנך צבו לקדחת?׳
הצטרף לאלפים שנוכחו ביעילותו של
אליקסיר מוצר של הביאוקוססטיקאי ד״ר א. רובין

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

העם

(המשך מענווד )3

המשפחה, אשר עליה התייחסה רשימתכם,
נוהגים לחתום את שם משפחתם כפי ש־ניכתב
על־ירכם. גם אם מצאתם לנכון לכתוב
ככתיב מלא, מן הראוי היה להוסיף,
בהתאם לכד, את האות יוד בחלק הראשון
של שם משפחתו של עדוא, כדי למנוע
טעות.
שמחתי להיווכח כי שגיאה זו תוקנה
ברשימה השניה (בליון ,)1262 אד עדיין
נותר מקום לטעות, כפי שנוכחתי בפניות
של מכרים אלי.
עמנואל בן־גוריון, תל-אביב
עדוא, כ מו כל בני מ שפחת ברדיצ׳בסקי,
כותב את שמו ״ בן־ג ריו ך׳ (בן — מתחרז
עם מין, ג ריון מתחרז עם אורין) .אביו,
עמנואל בן־ג ריון, אינו זהה עם הקורא
עמנואל בן־גו ריון.

פרסו ד־ דיעקב סו!

במדינה

כל הכבוד לאריה קרן שגילה נערה כה
יפה, שהפכה למלכה כפולה (העולם הזה
)1292 ונקווה למשולשת — אם תיבחר למים
עולם. הלואי!
אולם רק עתה נתברר,
שיהודית מזרחי
היתה בסד־הכל
בת 14 וחצי כשנב־חרה
למלכת־המים.
המעניין הוא, ש־בהעולם
הזה מלפשנים
ארבע

)1077 צויין גילה
של יהודית, מתחת
לתמונתה היפה, כבת
16 וחצי.
אם כד, ניתז לשער
שהבלונדית המקסימה
הצליחה להערים
עליכם, ועל
ירושלמי
בן אפשר לומר שיהודית
אינה רק
יפהפיה, כי אם גם פיקחית.
מה דעתכם?
שבתאי ירושלמי, תל־אביב
חיזבית.

שפה ונשמה

נסיתי להתאפק סחטתי, שעורר בי הרעיון
של הכתב הלטיני. שוטו שמיים! מודרניסטים.
כתב לטיני. זוהי בנידה, לדעתי. כז,
במובן הכי רחב של המלה.
כשקבלתי את בליון העולם הזה, בו
פורסם מכתבו של אחד, יצחק קוטר (,)1280
מורה של העולים, הופתעתי. אבוי לנו אם
יש מבין המורים בישראל שחושבים לנכון
והניוגי להחליף הכתב העברי בלטיני.
מה למתייהרים לננוע בשפה העתיקה
שלנו?
האטת היא שקשה היה לי לפענח את
הכתב של הקורא קוטר. אני יודע לקרוא
כתב לטיני די טוב. ובכל זאת.
...אני חונכתי על מהרת הלשון העברית
עוד בהיותי ילד במרוקו. קשה לי,
ממש כואב לי, לשמוע רעיונות כאלה. אם
יש ועד לשון, או אקדמיה ללשון העברית
— שתוכיח, את קיומה על־ידי העברת
רוע הנזירה. אנא, אל תנעו בשפה, היא
הנשמה של העם!
א. אביטל, פאריס, צרפת

רצח ארץ

יש אדם הקונה את עולמו ברגע אחד.
החודש עשה זאת חבר־הכנסת יזהר סמי־לנסקי.
במשך
שנים תמהו חסידיו של ״ם. יזהר*
מה מעשיו בכנסת. לא נראה כי שיעור־קומתו
הספרותית של בעל חירבת חיזעה
מוסיף משהו לגודלו כחבר־הכנסת. להיפך:
לעיתים נידמה כי פעולתו של ח״כ מפא״י
סמילנסקי מנמיכה את שיעור־קומתו ־,־
ספרותית.
אולם החודש גאל יזהר את נפשו. בנאום
קצר, שהיה כולו קריאת־כאב של צבר
רחובותי, סופר, מחנך, בנו של הומאניסם
דגול ואיש־ציבור, הרטיט לרגע את הלבבות
האטומים.
הנושא: רצח הארץ.
מלון במקום מולדת. יזהר נטל את
רשות הדיבור בדיון על תקציב משרד ראש־הממשלה,
הממונה על נוף הארץ. דבריו
חדרו ללב ההווייה הלאומית.
הרי זו ארץ כד, קטנה, שדי ב־שתיים־שלוש
שגיאות גסות, והארץ נגמרח.
עד שאנו נותנים דעתנו, כבר לקח
מישהו ו,פיתח׳ איזור מסויים — פתח
והשמד, הכה ופצע. עד שבאים להוסיף
פינת־נוי אחת, בא מתכנן או בעל־גוף
אחר, ומשחית את יסוד הארץ במחי־יד,
חבל ארץ, ר,ר שלם, מעיין או יער, ואין
מה לדבר על צמחים וחיות־בר. בהשחתה
כה גורלית, שלא רק שקשה לתקן, אלא
שתיקון כזה רק ירבה קילקול.
אי־אפשר לאדם בלי שיישאר לו
מרחב בלתי־מתוקן בידי אדם. אי־אפשר להתקיים
במקום שהכל אורגן ותוכנן עד
גמירתו, עד מחיקת הודייתו הראשונה, הטבעית,
האורגאנית.
ארץ נושבת, בלי פרחי־בר, מחנק
בה. ארץ שאין בה משב־רוח פתוח, בלתי־מופרע,
תהייה מלון ולא מולדת.
וחורף־חורף הולכים ומושמדים פר־חי־בר
בארץ, ביד גפה ורחבה. לאיארכו
הימים וכלנית ורקפת ונרקיס, מן הרגילים
והנפוצים והאופייניים ביותר בארץ —
ייעלמו, ויישארו רק כמוצגי־מוזיאון. כמה
מיני איריס כבר נשמדו. צבעוני־הגבעות
מושמד והולך.
עץ בן שבעים שנה שנכרת — לא
יוכל לבוא במקומו שום מיבנה מועיל
חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ
כזה, עוקר שורשי אדם. אין שום בניין
או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפסום
עבות, שיקמה ישנה, חורש אלונים. הם
שורשי אדם. בניין תוכל להקים כאן או
שם. ולעץ בן מאה אין תמורה.״
אין צפת שניה. הוסיף יזהר בכתב־האישום:

לא תמיד חכרון־כיס כאן. לעיתים
חסרון־דמיון כאן, או חסרון־לב. לא קבצנות
בממון, אלא קבצנות באנושיות, תלישות
מעפר הארץ.
כלום רק מקבצנות נטלו והשחיתו
בקוביות של כיעור חלק מפניה של צפת?
כלום יש עוד צפת אחרת? או הר־מירון
שני? כלום יש שני הרי הכרמל בארץ,
שאפשר לקחת אחד מהם ולתיתו הפקר
לכל קונה קרקעות המשלם במזומנים, או
לכל מתכנן עשוק־חוכמה, ולעשות מטבע
כליל־ייחוד שכונות מכוערות או ארמונות
פרטיים?
איך ייראה קו האופק שבתחומיי
חי האדם? מה רואה אדם כשהוא פותה
בבוקר את חלונו? איך נושבת רוח הים על
פניו? מד, מישקל הירוק במערכת הבית?
מד, תחושת חרותו לנוע ולקלוט כחפצו
במגע ראשוני ובלתי־אמצעי? לאן יוכל
/ד,יפלט כשחיי העיר הסגורה ייכלו בו כל
חלקה סובה?
״ובקצרה: מה מוט /על מדריכי העם
לעשות, כשאיכפת להם שיהיו בני־הארץ
אוהבים את ארצם?״

מדיניזת
אותהגברתב שינוי אדרת
״שרת החוץ נזציער, ידידות לאלג׳יריה!״
קרא צהרון אחד .״שרת החוץ: נשמח לכונן
יחסים עם אלג׳יריה העצמאית!״ דיווח הצד,רון
השני .״שרת החוץ הביעה את תקוותה
שאלג׳יריה העצמאית לא תצמרף ל־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1294

•י־* תמוטטות התביעה נגד הרב מנדלסון הביאה
( | שמחה וששון לחוגים הדתיים. חסידים רקדו ברחובות
ומוסדות מפלגתיים התמוגגו מנחת. בשכונות הדתי; ת
בירכו הבריות איש את רעהו בברכת ״מזל טוב״.
עסקני־דת רמי־מעלה הביעו את התקווה כי הזמת
״העלילה״ תסלק את שינאת־האחינב הנהלת המפלגה
הדתית־הלאומית שיגרה לרב מנדלסון מיברק נלהב, בו
קבעה כי ״נתגלגלה זכות גדולה על ידו לסכל את
ההסתה וההשמצה נגד היהדות הדתית.״

״עלילה?״ ״השתה?״ ״השמצה?״

האש ״העלילו״ על היהדות הדתית כי היא חטפה ילד?
האם ״העלילו״ על שטרקם הזקן שהסתיר את יוס׳לה
שוחמאכר מעיני הוריו?
האם ״העלילו״ על המושב קוממיות כי הילד החטוף,
מוכה הגורל, הוחזק שם?
בעצם, מדוע לא נמשיך בדרך־מחשבה זו:

בהצלת נפש אחת מידם, הרוח השלווה והבט חון
בלבי, ואני מקווה שזכות זו תעמוד לי.״

מקננים

כדאי לקרוא משפטים אלה פעמי־ם ושלוש. וכדאי להרהר
בעדותו של ח״ס אגודת־ישראל, שלמה לורנץ, שהעיד כי
״אמנם בנוגע למיסיון הבעתי את דעתי שיש לעשות הכל
למען הצלת ילדים, אולם בקשר לירידה לרוסיה אין דעתי
כך. אף שזה דבר חמור, איין הוא מצדיק חטיפ ה.״

כמלים אחרות: הצלת ילד מן המיסיון
ח טי פ ה.
מ צדי ק ה

**שפט מ״דלסון הביא נזק עצום למדינה. הוא נסך
1 3בטחון בלב הציבור הדתי הקיצוני, וחיזק את ידי
חוטפי־הילדים של מחר. אולם הפסד זה ייצא בשכר, אם
יעזור לאזרחי ישראל להבין את כל עומק המשמעות
הגורלית הטמונה בפסוקים המעטים שהובאו לעיל. פירושם:

בצד החינוך הממלכתי האמיתי, שתלמידיו לומדים לכבד
את החוק, מקיימת המדינה בכספה את החינוך הדתי
ה״ממלכתי* ואת החינוך הדתי ה״עצמאי״ ,שתלמידיהם
מתחנכים לקראת ההכרה כי ההלכה עומדת מעל לחוק.
כך נזרע זרע הפורענות. דור האבות התפשר, איך
שהוא, כי הדתיים והחילוניים נולדו באותו גטו, והבינו
איש את שפת רעהו. ואילו הבנים, הגדלים בישראל בשני
עולמות שונים, ושאלה גם אלה מחוננים בתקיפות צברית,
עלולים באחד הימים להתנגש במלחמת־אחים נוראה.
החילוניים עודם משלים את עצמם כי קיימת פשרה, או
לפחות הפוגה. אולם זוהי פשרה חד־צדדית, והפוגה חד־צדדית.

על כל פנים, מבקשים דוברי הדתיים לפתותנו.

ל נא נתפתה לרגע לתעמולה כוזבת זו המב־
\ ! קשת לערער את צלילות דעתנו. שום דבר בפרשת
יוסל׳ה שוחמאכר לא השתנה השבוע. נצעק זאת בחוצות
ונקרא זאת מן הגגות :
הילד איננו !
הילד אי נ נו !

כי בעוד ההילוניים מטיפים לסובלנות הדדית,
נמצא המחנה הדתי מזה י״ג שנים
באופנסיבה מתמדת, ומתקדם צעד אחרי צעד.

ך• אם אפשר לעצור את ההידרדרות לקראת מלחמת
הילד
איננו!
שום דבר לא קרה בירושלים, זולת אחד: תביעה
משפטית מגוחכת, שהוכנה על־ידי קציני־מישטרה חסרי־כשרון
ושהוגשה על־ידי יועץ־משפטי מתנפח וחסר־אחריות
— התמוטטה כבניין־קלפים.
אך בית־המשפט, שנאלץ לזכות את הרב מנדלסון מפני
שהתביעה לא השכילה להביא נגדו אף שמץ של הוכחה
משכנעת, לא הסתפק בכך. הוא קבע בפירוש כי יוסל׳ה
אמנם הוסתר בקוממיות בניגוד להוראת בית־המשפט העליון,
וכי הרב מנדלסון ידע על כך ולא עשה מאומה כדי שהילד
יוחזר להוריו.

״אני מקווה שהמצווה שע שיתי אינה בניגוד לחוקי
מדינת־ישראל. אבל אם מצווה קדושה זו היא בניגוד לל שון
חוק־ה מדינה — כי אז בשינוחה בלבי אני מוכן לקבל עלי
כל יסורים, על שקיימתי מצוות התורה, שקיבלנו בסיני.
זו הי מסורת היהדות. כ ן נהגו א בו תינו ואבות־אבותינו, ועל
כן קיד שו שס שמיים ברבים.
י תכן כי אלמלא הייתי עושה להצלת ילד מסכנת
ה מי סיון, לא הייתי יו שב על ספסל הנאשמים באולם זה,
אולם בוודאי היו תובעי ם ממני בבית־דין של מעלה על
שמעלתי בתפקידי כרב וכ מור ה הוראה. אס זכיתי, ואני
הרב הרא שון בארץ־ישראל המובא לדין על שנתתי חלקי

החינוך הממלכתי האחיד הנו, כיום, פיקציה
גמורה.

כקיצור: הכה נלמד מאותו שר־ים תורכי
מפורסם, שיצא לככוש את האי מאלטה, לא
מצא אותו וקכע כדו״ח שלו לשולטאן :
״מאלטה יוק!״ -מאלטה איננה.

כהצהרה זו לא הודה, כמוכן, כשום מעשה -
אד קבע כאורח חד־משמעי כי הוא מוכן
לעשות כל מעשה כלתי־חוקי הנוכע מהכרתו
הדתית :

כין שתי תפיסות אלה לא תיתכן פשרה
אמיתית. הדוגל כאחת מהן, הייב לשלול
את השנייה מעיקרה.

אם כן, הבה נשכין שלום. נסלק את שינאת״האתים.
נשים קץ להסתה ולהשמצה. נסכים כואו כי אין ילד
כזה, וממילא לא נחטף, ולא הוסתר, ולא הוברח
לחוץ־לארץ, ולא הוחזק בתנאים בלתי־אנושייס, בידי כת
חשוכה, החייה עדיין בימי־הביניים.

במשפט איחד זה חדר בית־המשפט אל לב־לבה של פרשת
יוסל׳ה כולה.

*54י זאת האמת היסודית: הרב מנדלסון, וכל המחנה
^ שהוא שייך אליו, מצפצפים על ״חובתם האזרחית
כלפי המדינה״ .בכך אין הם שונים בהרבה מנטורי־קרתא.
ההבדל הוא, שנטורי־קרתא אינם מכירים כלל בקיומה של
מדינת־ישראל, בעוד שהרב מנדלסין ושית׳ מכירים במדינת־ישראל
הכרה־על־תנאי — על תנאי שהמדינה לא תפריע
להם לכפות את אורח־הייהם על אזרחיה.
בשיא המשפט קרא הרב מנדלסון הצהרה, שנוסחה בזהירות
רבה, ושעברה בלי ספק ביקורת קפדנית של פרקליטו.

נקבעים על־ידי הרוב.
העדה הדתית רוצה במדינה המבוססת על חוק שניתן
בסיני, ושאין בידי אדם לשנותו.
התפיסה הראשונה היא דמוקראטית, והיא
מסמיכה את ניבחרי העם לשנות את החוק בכל עת, לפי
השקפת־העולם המתפתחת של הרוב, תוך סובלנות כלפי
מיעוטים שומרי־חוק.
התפיסה השניה היא טוטאליטארית, והיא
מבקשת להטיל את הדיקטטורה של הקדוש־ברוך־הוא, באמצעות
רבניו, על הרוב ועל המיעוט כאהד.

^ ש המאמינים כי ״הזמן יעשה אית שלו״ ,וכי ברבות
הימים תצטמצם התהום בין שני המחנות. זוהי אשלייה
מסוכנת. האמת הפוכה.
בראשית ימי המדינה בגד דויד בן־גוריון בעקרון
החינוך הממלכתי ומכר את האינטרס הלאומי העליון
תמורת נזיד־העדשים של תמיכת המפלגות הדתיות.

שמא עצם קיומו של יופל׳ה שוחמאבר לא
היה אלא פרי דמיונם של מסיתים ומשמיצים?
אולי הזוג שוחמאכר, ברוב זדונו, המציא את
כל הסיפור? אולי לא היה קיים מעולם ילד
כשם יוסל׳ה שוחמאבר?

בית-המשפט הכריז, כי ״התנהגות זו של
הנאשם מהווה הפרה המורה של חוכתו האזרחית
כלפי המדינה וכלפי הורי הילד!״

אלוהים.
האומה העברית

החדשה רוצה במדינה, שחוקיה

ר׳ הוררסון: ובכר ואה, איפה יוסדה?
הציבור הדתי הקיצוני אינו מכיר כחוקי
המדינה, ורואה כהפרתם מצווה קדושה. כמידה
שחוקים אלה סותרים את אמונותיו.
הציבור הדתי הקיצוני אינו מכיר בכית•
המשפט של המדינה, כמידה שיש סתירה כינו
לבין ״בית דין של מעלה״
עקרונות אלה אינם חלים על פרשת יוסל׳ה בלבד, ולא
על בעיית המיסיון בלבד.
לפי חוק המדינה, רשאי כל זוג הורים להעניק לבניו
כל חינוך הנראה לו, כולל חינוך בבית־ספר נוצרי. לפי
חוק הדת, חייבים הדתיים להפר כל חוק כדי להבטיח לכל
ילד בישראל (ולא רק לבניהם שלהם עצמם!) חינוך יהודי
דתי.
אולם חינוך הילדים הוא רק אחד מאלף שטחים, בהם
מתנגשים חוק המדינה וחוק הדת.

הם מתנגשים לאורך כל חזיתות החיים
הלאומיים -ומי שמנסה להעלים עובדה פשוטה
זו, עושה שקר בנפשו ושקר כנפש
המדינה.
•י כותו ההיסטורית של יוסל׳ה
( שנקנתה במחיר האכזרי של יסוריו
זאת: הוא מכריח אותנו להכיר בעובדה
בארץ שני מחנות, אשר התהום ביניהם

שוחמאכר, הזכות
והרס נפשו, היא
כי הנה מתגבשים
מתרחבת והולכת.

י ! אחים? אני מטיל בכך ספק חמור. אדישות החילוניים
אשמה לא פחות מתוקפנות הדתיים.
אילו היה הציבור החילוני קם היום ומפעיל את מלוא
כוחו העצום, היתד, התקדמות הדתיים נבלמת, ואפשר
היה לשמור על סטאטוס־קוד. אולם הכפייה הדתית עדיין
לא הגיעה לממדים המעוררים את הרוב החילוני להתנגדות
של ממש.
על כן תימשך התקפת הדתיים. אין היא יכולה להיעצר.
התחרות בין הפלגים הדתיים השונים תכריח את כולם,
ובכללם גם הפלג המתון־כביכול, להעלות את דרישותיהם
ללא הרף. גם למנהיגים הרואים את הנולד, והמבינים שזו
דרך הרת־שואה, אין ברירה אלא להשתתף במירוץ.
הודות לחינוך הדתי, לריבוי הטבעי ולעלייה, נמצא
המחנה הדתי בתהליך של גידול דמוגראפי מתמיד, בשיעור
של 1עד 20/0בין בחירות לבחירות. מציאות זו מגבירה
את הלחץ.
כך, בהכרח של תהליך עקיב ובלתי־נמנע, מתקרבת המדינה
באיטיות אך בבטחון לקראת נקודת־ההתפוצצות, כאשר
הלחץ הדתי והכפייה הדתית יוללדו את התגובה הנגדית
המוחצת.

יקרה הדבר באשר יקרה, בעור שנתיים
או בעוד חמש שנים -ההתפוצצות תהיה
נוראה, והיא עלולה בנקל להגיע לשפיכות
דמים.

ריאת״הקרב ״איפה יוסל׳ה?״ היא אות־אזהרה רא־
\ /שון, רמז ראשון לבאות. בפרשת־יוסל׳ה הצליחו הדתיים
1בפעם הראשונה לעורר נגד עצמם שינאה עממית
אמיתית. כל מי שנותן להם יד בפרשה זו, מקבל על
עצמו אחריות נוראה.
סובלנות המישטרה ופחדנות קציניה, בראשיתה של
הפרשה, החמירו אית התוצאות שבעתיים. יתכן שגם זה
אחד הלקחים החשובים ביותר של הפרשה: מי שאינו קם
להגן על מדינת־החוק הדמוקראטית ברגע הראשון של
פגיעה בה, כשהדבר עוד אפשרי ללא הפעלת אמצעים חמורים,
סופו שייאלץ להגן עליה בתנאים קשים יותר ללא־שיעיר,
תוך נקיטת שיטות חריפות יותר לאין־ערוך.

מצד אחד מתגבשת אומה, הרוצה בחוק
יום פסק־הדין כמשפט מנדלסון היה יום
האדם. מולה מתכצרת עדה, המאמינה כחוק חג לדתיים. חג זה עלול לעלות להם ביוקר.

תצפית

במדינה

כל רזבויות שמורות

• פנחס לפון וחבריו יוצאו ממפא״י. כן יסתיים למעשה השריד
האחרון של ׳הפרשה. לבון עצמו ימשיך להוציא את בטאונו מן היסוד, ובכך
תצטמצם פעילותו הפוליטית בעתיד הנראה לעין. בשיחות פרטיות מודה עתה
גם לבון ששגה מישנה היסטורי כאשר הסכים להתפטר מתפקידו כמוכיר
ההסתדרות.

• קרוס לוודאי שעוד השנה יהיה פיחות חדש, והלידה
תועמד על רפע דולר. שר האוצר הגיע לכלל מסקנה שהיתה זו טעות
חמורה לדחות את הצעת קרן המטבע ׳הבינלאומית, שדרשה מלכתחילה לקבוע
שער של ארבע לירות לדולר, ולהיעתר ללחץ עסקני מפא״י שפחדו כי צעד
דרסטי כזה יגרום לבהלה. כבר עתה קיים שער של ארבע ל״י לדולר ומעלה
בענפים שונים של המשק, בהסוואות שונות.
• יופלה לא יוחזר מרצון. הסיבה אינה נעוצה בסירוב הממשלה
להצהיר בגלוי על נכונותה להעניק חנינה לחוטפים. הילד (אם עודו בחיים)
נמצא בידי חוגים קנאייס, השונאים את הדתיים הלאומיים, וגס אינם אוהדים את
אגודת ישראל הישראלית, הנחשבת בעיניהם כסוכנת ציונית. יעל כן מעוניינים
--חונים אלה לגרום מאקסימוס של
צרות למפלגות הדתיות בארץ. לעומת
זאת, יאשימו המפלגות הדתיות
את בן־גוריון שהוא מונע
בזדון הסבם להחזרת הילד, כדי
להחזיק -את פרשת יוסלח כשוט
מעל הח״ביס הדתיים. בן־גוריון
עצמו יורה למוסדות הבטחון להגביר
את המאמצים לגילוי יוסלה בחו״ל.

(.המשך מעמוד )4
מעגל השיטנה והאיבה של עמי ערב!״
בישר קול ישראל.
הקורא והמאזין רתמים יכול היה להתפתות
להאמין, לרגע, כי גולדה מאיר הצטרפה,
באיחור, לוועד הישראלי למען אל־׳
ג׳יריה החופשית, אחרי שלחמה בו במשך
שנים. אולם זוהי טעות. גולדה רק פתחה
באחד ממסעי־ההטעייה המחוכמים ביותר
בימי כהונתה. הגברת שינתה, פשוט, את
האדרת.
כי גולדה לא הביעה חרטה, או אף צער,
על מעשי ממשלתה במשך שבע שנים,
בהן (א) תמכה ללא סייג במדכאיים הצרפתיים;
(ב) הקימה ארגונים צבאיים שהפכו
הלק מהאו־אה־אס; (ג) נאמה נגד חרות
אלג׳יריה והצביעה נגדה בכל הצבעה ב־או״ם>
,ד) הסיתה את יהודי אלג׳יריה נגד
הפל״ן ולבסוף קראה להם לברוח בהמו־

בית משפט חשניוס
האגףה אז ר חי

• תוצאה צפוייה נוספה
של פרשת יופלה: הצעה
ציבורית לתקן את החוק
פרפר חטיפת ילדים. היחמים

לה הצעה להעביר את הפיצויים
למעשה לדפוסים של ביטוח־־חוסר־עבודה.
השיטה: המעסיק לא ישלם
את הפיצויים לעובד, אלא לקין
ציבורית, וזו תשלם אותם לעובד
רק במיקרה שיוכיח שהוא מחוסר
עבודה מאונס וזקוק לכסף למחייתו

בר־אור (במגבעת) כעת שיחרורו בערבות*
האס יופעל הש״ב?

• רבים מפין יהודי אל־ג׳יריה
שפרחו לאחרונה לי
צרפת — יחזרו לאלג׳יריה, ובזאת תתבזה התקווה של מוסדות העליה

לשכנעם לעלות לישראל. מניהיג מוסמך של יהודי אלג׳יריה, שביקר לאחרונה
בארץ הסביר למוסדות כי רוב היהודים שברחו עשו זאת מחשש פן תפרוצנה
תגרות ותופיעות של אי־סדר מסוכן בימים הראשונים להכרזת העצמאות, אך
מקווים שהסדר יחזור על כנו תוך סמה שבועות, עם התבססות מוסדות השלטון
של הפל״ן. היהודים, כמו רבים מהצרפתים, מקווים לחזור אז לבתיהם, בהם
נשאר בדרן כלל נציג של המשפחה. הכרזת שרת״החוץ השבוע עשוייה אף היא
להשפיע בכיוון זה.

• משפטו של פרקליט מחוז תל־אכיב, יעקב בר־אור ייערף
בנראה תוף תקופת פגרת בתי־־המשפט, או מיד לאחריה.
בפני ביתידין משמעתי, הוא יובא
שיודה בכל האשמות שיובאו נגדו.
בהאשמות. במקרה שבית־המשפט
שיזכה בחנינה, יעזוב לאחר זאת

את הארץ.

• שינויים עתידים להתבצע בפרקליטות מחוז תל־אפיב.
ביעוד שעד כה ריכז בידו פרקליט־המחוז את כל ענייני המחוז, תחולק
המישרה הפעם לשניים. קיימת תוכנית לפיה יתמנה סגן פרקליט המחוז,
אליעזר לייבסון, לפרקליט המחוז, ירכז בידיו את התביעות של העיר תל־אביב
עצמה, בעוד שסגנית הפרקליט, ויקטוריה כהן ׳ ,תטפל בתיקי שאר

ניהם בניגוד לרצון הפל״ן; (ה) יעצה לנשיא
דה־גול לחלק את אלג׳יריה ולהקים בה מדינה
אירופית; ו־(ו< ביטלה את דרכונו של
ג׳ו גולן באשמה שקיים מגע עם הפל״ן.
גולדה לא הביעה צער. היא פשוט תבעה
מן הפל״ן המנצח להתעלם מכל אלה ולהכיר
בישראל, בניגוד לרצון שאר מדינות
ערב — בלי כל תמורה שהיא, זולת מלים
מתחסדות מפי הממשלה האחראית למעשים.
״לא נקבל את זה״ .גולדה ידעה,
כמובן, כי אלה מלים מן השפה אל החוץ,
ללא כל שחר מדיני.
לפני חצי שנה אמר נציג הפל״ן בניו־יורק,
עבד אל־קאדר שנדרליי, לעורך ה עולם
הזה:
״אהיה גלוי־לב אתך. אי־אפשר לחסל
מישקע זה (של מרירות נגד ממשלת־יש־ראל)
במחי־יד. אפילו תבוא היום ממשלת
ישראל ותגיד לנו, :החלטנו לשנות את
עמדתנו, מהיום נצביע בעדכם,׳ לא נקבל
את זה. נגיד לה, :שבע שנים, שעה שנשפך
דמם של רבבות בני אלג׳יריה, נעצתם סכין
בגבנו. עכשיו, כשאנו עומדים על סף ה־נצחון,
איננו רוצים את עזרתכם׳ .יהיר,
דרוש זמן ממושך, אולי כמה שנים, לפני

ערי המחוז.
* מימין: פרקליטו, אריה רוזנבלוס. משמאל:
סקרנים.

גולדה קראה הודעה זו. אין ספק שקיבלה
דיווח דומה מפי ג׳ו גולן, באמצעות דר׳
גולדמן.
ארבע כוונות. אם כן, מה רצתה גולדה
להשיג בהכרזה מפוצצת זו? היו לה
כמה כוונות ברורות:
@ לשכנע שוב את הציבור בארץ כי
ממשלת ישראל רוצה תמיד בשלום עם
הערבים, בעוד שהערבים אינם מוכנים
לכך.
ס לשכנע את העולם בכוונות הטובות
של ישראל.
עמי אפריקה הלשכנע
בכך את
כושית, מתוך תקווה שאלה אינם יודעים
מי התחיל ב״מעגל השיטנה והאיבה״ ביחסי
ישראל־אלג׳יריה.
י • לשכנע את משרד־החוץ הצרפתי כי
אין אמת בטענתו העקשנית שממשלת ישראל
עדיין מדריכה את הארגון הצבאי היהודי
באוראן, ר,שייר לאו־אה־אס המקומי
— הפלג היחיד של האו־אה־אס הממשיך
עדיין במלחמה נגד עצמאות אלג׳יריה.
ברור לגמרי כי הפל״ן לא יענה כלל
על ההכרזה. כפי שאמר, בשעתו, אחד מראשיו
:״אנחנו יודעים להבחין בין העם
הישראלי לבין ממשלת ישראל הנוכחית.״
כל עוד תכהן בישראל ממשלה בראשות
דויד בן־גוריון, לא היו יחסים רשמיים עם
אלג׳יריה.

ב ו— אור ובני חושך

• השלב הפא כצימצום
אמצעי התשלום בשוק :
הקפאת פיצויי פיטורין. תע
בניגוד
לידיעות על העמדתו של בר־אור
לדין בפני בית־משפט מחוזי, וקרוב לודאי
בחקירתו במשטרה מסר בריאור הודאה
ימצא את בר־אור אשם, קיימת אפשרות

.) 1269

מישטרה

יציעו לנסח מחדש את החוק הקיים,
להפוך לפשע כל פעולה שמגמתה
להסתיר ילד מהוריו, או למנוע את
החזרתו, ובכלל זה אי־הודעה למשטרה
על מקום הימצאו של ילד
מוסתר. העונש המכסימלי שיידרש:
מאסר עולם. לפי חוק כזה אפשר
היה להרשיע השבוע את הרב מנדל־סון.,בעוד
שלפי החוק הקיים פגע
רק ב״חובתו האזרחית״.

השוטפת. בכן יימנע מעובד ל
השתמש בכספי הפיצויים לשס נסי־עה
לחוץ־לארץ, קניית בגדים וכו׳,
ומאידך יחוסל הפיתוי ליעובדים ל״
הביא לפיטוריהם לשם הנאה מיידית
מן הפיצויים.

שיחסינו יבואו על תיקונם״ (העולם הזה

חוץ מחבורת ״יונייטד (שמעון) פרס״,
אין בארץ מכונת־תעמולה משוכללת יותר
מזו של ״יונייטד עמוס״ — שרות־העתוג־אים
של עמום בן־גוריון. על הראשונה
מנצח עוזרו של פרס, נחמן קרני. על השניה
מנצח עוזרו של עמוס ונושא־כליו,
שלום ירקוני.
הפרינציפ הוא פשוט לגמרי. לכל עתון
יש כתב לענייני משטרה, שפרנסתו תלוייד,
באספקת ידיעות על פעולות המשטרה ל־עתונו.
את הידיעות הוא יכול לקבל רק
מן המשטרה עצמה. על כן קיים הסכם אילם
בין משטרת תל־אביב לבין כתבי העתונים:
הכתבים מקבלים ידיעות, והם משלמים
תמורתן על־ידי פירסום כל החומר שעמום
בן־גוריון מעוניין בפירסומו.
בימים כתיקונם, תפקיד ״יונייטד עמום״
הוא לפאר את עמוס ואת ירקוני, להוכיח
שהם מוכשרים עד אין שיעור יותר ממפקדי
המשטרה בשאיר המחוזות. לצורך זה
נוהגים שליחי עמוס לספק לעתונים חומר
סנסציוני על כל חשוד הנעצר במחוז תל־אביב,
לנפח אית מעשיו ולהפכו לאוייב־ציבור
מסוכן — כך שהחשוד מושמץ ללא תקנה
עוד לפני הגיעו למשפט.
אולם בשעות־חירום יש למנגנון תפקיד
נוסף: להשמיץ את יריביו הפרטיים של
עמום. תחילה היו אלד, העולם הזה ו־שורת־ה,מתנדבים,
אך מאז התרחב המעגל.
לאחרונה עלה על הכוונת של עמום יעקוב
בר־אור, פרקליט מחוז תל־אביב (חעולם
הזה .)1291 התנהגותו של בר־אור בימי
משפט עמום נשארה שמורה בלבו של עמום
כחשבון בלתי־מסולק.
סוד גלוי. אלא שהפעם הגדיש עמוס
את הסאה. בפעם הראשונה הופנתה תשומת־לב
הציבור ליחסי־ר,ציבור המוזרים של
משטרת מחוז תל־אביב.
בר־אור לא הובא לשופט בחשאי לשם
שיחרורו בערבות — כפי שהובא, בשעתו,
יחזקאל סהר, ששיקר למען עמוס. נרמז
מראש למשטרה כי השופטים אינם רוצים
בשום פירסום מיותר, ואף נקבעה שעה
מיוחדת, בלתי־רגילה, לשמיעה. אולם המשטרה
דאגה להזעיק את העתונאים.
משום כך לא חיכו העתונאים והצלמים
במקום הרגיל — ביודהמשפט — ובשער,
הרגילה. הם באו לביתו של בר־אור עצמו,
בשעה שנקבעה להובלתו. יחד עם זה קיבלו
חומר מנופח, שנועד לחסל את בר־אור
עוד לפני המשפט. ההחלטה לאסרו פורסנז־,
ברבים מראים — דבר חסר־תקדים.
תמימותמתח &י ת. עובדות אילה הסעירו
רבים מבין המשפטנים ואנשי־ד,ציבור.
כי בר־אור הוא אדם סימפאטי מאוד, שאין
לו אוייבים מחוץ לעמוס. העבירות המיוחסות
לו הן אמנם המורות, אך לא היה
בהן כדי לפגוע באיש.
אולם מגיני בר־אור הסתערו על המשטרה
מן הכיודן הבלתי־נכון. כאשר האשימו את
העולם הזה 1294

אחרי שערוריית משפט מנדלסון 1 ,שאו רק תפקיד אחד להאוזנו: להתפטר י

ך * ק א ריי ר ד! ש ל חיי ם כ הן כיועץ משפטי חוסלה
} | על־ידי השופט בנימין הלוי.
בקייץ 1955 קבע הלוי במשפט גרינוזאלד כי ד״ר ישראל
קסטנר ״מכר את נשמתו לשטן״ .חיים כהן היה אחראי
להגשת המשפט נגד גרינוואלד, שגרם, נזק בל־ישוער
לממשלה. עברו חמש שנים עד להרחקתו של כהן מתפקידו
— אך היה ברור שהדבר בלתי־נמנע.
הקאריירה של גדעון האוזנר כיועץ משפטי חוסלה על־ידי
השופט בנימין הלוי. השבוע קבר את המשפט נגד
הרב מנדלסון. האוזנר היה אחראי להגשת משפט זה.
הוא אישית החליט להגישו. שר־המשפטים התנגד לכך,
אן אין לשר־המשפטים הסמכות לתת הוראות ליועץ
המשפטי בעניין כזה. ההחלטה היתה בסמכותו הבלעדית
של היועץ.
כך, בצורה בלתי־צפוייה למדי, הוכיח משפט מנדלסון
באופן חותן עד כמה אבסורדי המצב הנוכחי בצמרת
משרד־המשפטים.

התפוצצות -ברגע הנכון

ף ט מרכז הוויכוח הציבורי בין גדעון האוזנר ודוב
^ יוסף עומדת השאלה: האם יש להשאיר בידי היועץ
המשפטי את הסמכות הבלעדית להחליט על הגשת תביעה
פלילית — או להעביר סמכות זו לידי השרי
בארצות יבשת אירופה אין כל שאלה כזאת: חובת
התביעה היא להגיש משפט בכל מיקרה שיש, לדעתה,
הוכחות מספיקות נגד הנאשם. אולם לפי השיטה הבריטית,
הנהוגה בארץ, אין המדינה חייבת להגיש משפט בכל
מקרה. נוסף על השיקול ״האם יש הוכחות מספיקות?״
עליה לשקול :״האם האינטרס הציבורי מחייב הגשת
תביעה כזאת?״
השאלה הראשונה היא משפטית טהורה. השאלה השניה
היא ציבורית, ולעתים פוליטית.
היועץ המשפטי טוען כי משתי הבחינות גם יחד הוא
עדיף על שר־המשפטים הנבחר, שהנו איש פוליטי. חזקה
על היועץ המשפטי שהוא מיטיב להבין במשפטים, וחזקה
עליו שיהיה בלתי־תלוי בשיקולים מפלגתיים.
לרוע מזלו של היועץ, התפוצץ משפט מנדלסון בדיוק
ברגע שוזיכוח זה הגיע לשיאו. הוא הוכיח כי משתי
הבחינות גם יחד אין היועץ המשפטי מסוגל לשאת
באחריות.

רנד?עמוד עריה

*קף בחינה משפטית; היתר, הגשת התביעה נגד הרב
1* 4מנדלסון שערורייה .״איך הוא יכול היה להגיש תביעה
כזאת?״ תמהו השבוע עשרות פרקליטים מנוסים .״לא היה
צורך בעורך־דין מבריק כדי להרוס אותה. כל סטודנט
למשפטים היה מסוגל לכך!״
ואומנם — על תביעה זו חלה אימרה משפטית אנגלית
נושנה:
״לא היה לה רגל לעמוד עליה.״
התביעה כולה היתד, בנוייה על עד אחד ויחיד. עד זה
נתן עוד לפני המשפט עדויות שונות, שסתרו זו את זו.
עדויות אלה היו ידועות, כמובן, גם לצד השני. גם במקרה
הטוב ביותר לא היה שופט נורמלי מעז להרשיע אדם על
פי עדותו של עד כזה.
אך לא די בכך. הבדיקה השיטחית ביותר היתר, מספקת
כדי לעורר ספק לגבי כוח־השיכנוע של עדות זו. למשל:
קוגלר טען כי הביא את מנדלסון לאסיפה בה דיברו שני
חברי־כנסת, בנוכחות מאתיים איש. אולם התביעה לא
הצליחה להביא אפילו עד אחד מכל המאתיים האלה, כדי
לסייע לעדות קוגלר. לעומת זאת היה קל להגנה להביא
המשטרה בכך שהביאה את בר־אור לשופט
בפומבי ובצורה משפילה, ושערכו חיפוש
במשרדו, ענו דוברי עמוס בתמימות מתחסדת
:״מה יש? מדוע לא? מדוע בר־אור
מייוחס יותר מכל ,,שוד אחר? בעיני המשטרה,
כל האזרחים שווים!״ לכאורה נראית
טענה זאת כצודקת.
על נימה זו חזר גם יוסף נחמיאם, שתפקידו
בפרשה היה אומ; ,במיוחד, כי
לנחמיאס אין שום השפעה על עמוס, והיחסים
האישיים בין השניים מתוחים מאיד.
למעשה קיימות בארץ שתי משטרות: משטרת
ישראל, בראשות נחמיאס, ומשטרת
תל־אביב, בראשות עמוס. לא פעם עונה
עמוס לנחמיאס בגסות בשיחות טלפוניות.
התקפה מן העורף. השבוע גילה
ח״כ חרות יוסף שופמן כיוון הדש להסתערות
על עמוס. הוא תקף אותו בעורף
החשוף.
אמר שופמן בכנסת :״ביום הששי הופיע
עתון־ערב, ובאותיות גדולות בעמוד הראהעולם
הזה 1294

הוכחות לכך שהח״כים הופיעו באותו ערב במקום אחר.
גרוע מזה: קוגלר הוא איש דתי. אביו מולידו נמצא
במושב קוממיות. לקוגלר עצמו יש קופת־שרצים ישנה
באותו מושב. גם סמל־משטרה מתחיל לא היה בונה תביעה
נגד מנהיגי קוממיות על עדותו של עד זה.
חלק מן האשמה רובץ, כמובן, על המשטרה. התנהגותה
בכל פרשת יוסל׳ה מהוזה שערורייה בפני עצמה. תחילה
פחדה מפני הדתיים, החמיצה את ההזדמנות למצוא את
יוסל׳ה כשעוד נמצא בארץ, טמנה את ידה בצלחת ואף
הביאה בזיון חסר־תקדים על עצמה, כשביקשה מבית־המשפט,
העליון לשחרר אותה מצו הביאס־קורפום (״הבו את
הגוף״) .כבר אז זכתה לנזיפה חמורה מפי השופטים
העליונים.
לאחר מכן, כשפרשת יוסל׳ה החלה משלהבת את זעם
הציבור החילוני, עברה המשטרה לקיצוניות הפוכה. מצפונה
הרע דחף אותה למעשים בלתי־שקולים. לא זה בלבד שלא
יכלה למצוא את יוסל׳ה (והיה צורך להעביר את החקירה
לידי מוסד אחר) ,אלא שלא יכלה גם להכין תיק משפטי
כראוי.
אלא שלא המשטרה החליטה להגיש את התיק למשפט.
זאת היתד, הכרעתו הבלעדית של האוזנר. הורי יוסל׳ר,
עצמם ביקשוהו לעכב את ההגשה, כדי לחזק תחילה את
חומר־הראיות. אולם האוזנר, המזלזל בכל חוות־דעת זולת
זו של עצמו, החליט כפי שהחליט.

שריס התנגדו
** בחינה ציבורית, היתד, ההחלטה קלת־דעת עוד
יותר. שום אדם בעל חוש ציבורי לא היה מקבלה
על עצמו.
שני שרים — שר־ר,משפטים ושר־הדתות — התחננו בפני

שון התבשרנו: ביום הראשון ייעצר מר
יעקוב בר־אור. אם עתון קיבל סקופ כזה
ופירסם אותו — זו זכותו, וכל ׳ הכבוד
יזריזותו תעתונאית. אב; אינני סבור שזו
היתד, ידיעה רגילה. אף פעם אין מודיעים
שעומדים לעצור, שמא יברח העבריין, כשיידע
שעומדים לעצרו.
״ידיעה קונקרטית כזאת יכולה לבוא רק
ממקור אחד, ומקור זד, הוא המשטרה.
מלבד המשטרה אף אחד לא ידע שהוא
ייעצר ביום ראשון, וגם במשטרה אין ספק
שמספר מצומצם של אנשים ידע על כך...
רק קצינים בכירים יגלו לדעת על כך.
״לשריד,משטרה ידוע החוק ל תי קון דיני־עונ
שין (בטחון המדינה) ,אשר בסעיף 27
(א) ו־(ב) מטפל בסודות רשמיים וגילויים.
בסעיף ( 27א) אנו קוראים, :עובד ציבור
שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה
אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה
מוסמך לקבלה, דינו מאסר שלוש שנים.׳
בסעיף קטן (ב) נאמר, :עובד הציבור ש
האוזנר
להימנע מהגשת המשפט. שניהם אנשי־ציבור
מנוסים. שניהם הבינו את הצפוי אם תיכשל התביעה:
הדבר יחזק את ידי הדתיים הקיצוניים ביותר (שהם אויביו
בנפש של שר־הדתות המפד״לי) וימריץ אותם למעשים
מחפירים עוד יותר.
השבוע טענו דובריו של האוזנר, בגימגום, כי ״אי־הגשת
התביעה היתד, גורמת להד ציבורי שלילי עוד יותר.״ הסבר
זה מלמד הרבה על אופיו של האוזנר. יש בו משום
הודאה גלויה כי ההחלטה באה מטעמים ציבוריים־פוליטיים,
והוכחה ברורה כי להאוזנר חסר חוש ציבורי־פוליט•
כמו לקודמו.
מבחינה ציבורית היתד, ההתמוטטות הבלתי־נמנעת של
התביעה גרועה עד אין שיעור מן הנזק שהיה כרוך באי־הגשתה.

הפתרון:
התפטרות1
ך* שבוע הקימה הממשלה סוף־סוף יעדה של

| 1שלושה משפטנים, כדי לחוות דעה בעניין העקרוני
השנוי במחלוקת בין האוזנר ויוסף. היה זה טכסיס מחוכם
מבחינה פוליטית — אך לא היה בכך צורך אמיתי.
השאלות ברורות לכל בר־דעת, גם בלי הדרכת משפטנים.
אם עוד חסרה הוכחה כלשהי לנכונות דעתו של דוב
יוסף, הרי היא זו: כלפי הכנסת, שר־המשפטים הוא האחראי
להגשת המשפט. תפקידו להגן על החלטה וו — למרות
שהוא עצמו התנגד לה בתוקף, ושלא היתד, לו כל אפשרות
למנוע את הדבר. כל 120 חברי הכנסת יודעים זאת היטב.
האומר, אין כל
ואילו נגד האחראי האמיתי, גדעון
סנקציה. אפשר רק לפטרו מתפקידו — דבר שהוא כמעט
בלתי־אפשרי במדינת־ישראל.
אותו להתפטר
האפשרות האחרת היחידה: להכריח
מרצונו הטוב, כדי למנוע מן המדינה בזיונות נוספים.

התרשל בשמירת ידיעה שהגיעה אליו בתוקף
תפקידו, או שעשה מעשה שיש בו
כדי לסכן בטחונה של ידיעה כאמור, דינו
מאסר שנה אחת.׳
״אני רוצה לבקש שהמשטרה תערוך חקי־רה
מי עבר את העבירה על פי סעיפים
אלה.״
תקדים ל ה. שופמן אינו מתכוון
להסתפק בנאומו בכנסת. מנוי וגמור עמו
לחזור על התקפתו בוועדה, ללחוץ לפתיחת
חקירה ממשית.
יש לכך תקדים בולט: על פי אותם
הסעיפים עצמם נידון למאסר חי חסידוף,
ארכיבר משרד־המשפמים, שמסר להעולס
הזה מכתבים של היועץ המשפטי נגד עמוס
בן־גוריון וידידיו בעניין סהר.
החקירה נגד חסידוף לא נוהלה, בשעתו,
על־ידי המשטרה, אלא על־ידי שרות־הבטחון,
האחראי לשמירת סודות המדינה. אם יצליח
שופמן, יצטרך הש״ב לפתוח בחקירה נגד

עמום בן־גוריון, שלום ירקוני ושות׳.
סטודנטים תלמיד הדמוקדאטיה
מדי שנד, יוצאים סטודנטים רבים לחוץ־
לארץ במיסגרת הילופי־הסטודנטים של
איסט׳׳א, הארגון הבינלאומי הממונה על
כך. כדי לזכות בדכד, חייב המועמד לחתום
על ״כתב התחייבות״.
בראש הטופס המשוכפל מתנוסס שם
״אגודת הסטודנטים בטכניון — מכון טכנולוגי
לישראל״ .אולם תוכנו נושא את
החותם של מוסד ישראלי אחר לגמרי.
מתחייב הסטודנט היוצא, בין השאר:
״להשתתף בהרצאת־ההסברה ליוצאים ל־חו״ל,
שייערכו מטעם הטכניון בשיתוף עם
משרד־החוץ, ה סוכנו ת וכו במקרה שלא
אשתתף, אדרש להופיע אישית במקום
(המשך ב ע מו ד ) 10

*130

האם שיקר העד יצחק קוגלו? האם הוא שיקר כשאמו ששיקר? האם הוא שיקו

השקר:

ף* כל כתי״הכנפת ברחבי המדינה נערכה בשבת האחרונה מגבית מיוחדת. גבאים
!,-התרימו את קהל המתפללים לקרן למען ההגנה על יצחק קוגלר — אותו יצחק קוגלר
ששבועיים קודם לכן הושמץ ונודה על־ידי אותם הגבאים, באותם בתי־הכנסת. כי לפני
שבועיים היה יצחק קוגלר עד ראשי של התביעה, במשפט היועץ המשפטי נגד הרב
בנימין מנדלסון ושלושה תושבים אחרים של מושב קוממיות. עתה, בתפנית מהפכנית,
גרם קוגלר עצמו לזיכויים הסנסציוני של ארבעת הנאשמים.
עיקר עדותו של קוגלר ( )27 היה מוקדש לתיאור הסעתו של יוסל׳ה שוחמכר החטוף,
מבני־ברק לקוממיות. לדברי קוגלר, נסע עם הרב ועוד כמה מאנשי קוממיות לכולל חזון
איש בבני־ברק. שם נערכה אסיפה, בה הטיפו גדולי הדת להצלת ילדים מן המיסיון. אחר-
כך הוכנס יוסל׳ה למכונית הוויליס של קוממיות, וקוגלר הסיע את כל החבורה, כולל
דודו של יוסל׳ה, שלום שטרקס, לקוממיות.
שמונה שעות ניסה הסניגור שמואל תמיר לקעקע את העדות, אר העד לא נשבר.
בשיחה טלפונית לאחד ממכריו בתל־אביב, באותו יום, קבל תמיר :״זה עד קשה מאד
לחקירה!״
והנה, כשהמשפט עמד כבר לפני סיומו, שעה שנשיא בית־המשפט המחוזי בנימין הלוי
והשופטים משה כהן ואבינועם עדן התכנסו כדי לשמוע את נאומי הסיכום של שני
הצדדים, מסר התובע עזרא הדיה (מתחרז עם מאלאיה) הודעה שהביאה את המשפט
לקיצו הדרמתי•, .קוגלר מסר לי הודעה,״ אמר הפרקליט ,״כי בעדותו בפני בית־המשפט —

מתי

בפרטי־פרטים את סיפור הסעתו של יוסל׳ה למושב. עדות זו, כפי שטען השבוע אצל
הדיה, היתד, עדות־שקר. בשיחה עם קרובים, אחרי המיפנה הדרמתי בבית־המשפט, הסביר
מה דחף אותו לשקר. זהו סיפורו:

סיפורו של קוגלר
ך* זרתי לתא שלי והתחלתי לחשוב. שלושה ימים כבר הייתי במעצר, ולא היה
| | לי מה לקרוא. וחוץ מזה, רק עכשיו היתד, אצלי אשתי. היא ראתה אותי עייף ולא
מגולח ואמרה לי :״אם אתה יודע משהו, תספר להם. אסור לפחד מהאמת.״
ישבתי בתא והשבתי, איך שכל הזמן שאל אותי החוקר אם היתה נסיעה באוטו משא.
הם חזרו ואמרו ״אוטו־מ׳שא, אתה מאד, אחוז הובלת חסידים לבני־ברק באוטו־משא.״ ניסיתי
להיזכר באיזה שהיא נסיעה ובאמת נזכרתי בנסיעה כזאת, אבל לא זכרתי את התאריך.
נסעו הרב, פוזנר, זיגלשטיין, רפפורט, פרוך, קנובלוביץ וציגלר. נסענו לחזון איש, לאיזו
שהיא אסיפה. לא זכרתי בדיוק, יתכן שזה היה בעניין שנת שמיטה.
הייתי מבוהל. ראיתי את אשתי, איך שהיתה חיוורת ועייפה. נשכבתי בתא שלי
ועלה לי משהו בדמיון, כאילו היתר, באמת נסיעה וכאילו לקחתי את הילד. אז עוד
לא חשבתי על הרב לורנץ ועל איצ׳ה מאיר לוין. עלה בדמיוני, כאילו בחזרה לקוממיות
ראיתי איזה ילד. זה נמשך בערך שעתיים. אוזר־כך צילצלתי לחוקרים בירושלים,
כדי להגיד להם שנזכרתי בנסיעה.
הם הגיעו בערך ב־ 11 בלילה. קודם מר
גאייר לבד, אחר־בך הסמל טישלר, ואמרו:
״תספר מה היה.״
אמרתי שנזכרתי שהיתר, איזה נסיעה
לבני־ברק, והקצין אמר :״נו, נו, נו.״ אמרתי
לו שבחורה מבני־ברק, נדמה לי שנסע
אתנו בן־אדם עם ילד. הם אמרו שזר,
לא מספיק. רצו לדעת איזה אסיפה, איך
זה היה.
לקחו אותי לבני־ברק. הראיתי להם את
המקום ששם היתד, האסיפה. שאלו איפה
הילד היה. אמרתי להם בסימטה חשוכה.
הייתי מבוהל ומבולבל, ורציתי כבר לצאת
משם. אז אמרתי להם על הסימטה החשוכה.
הסתובבנו עוד קצת בבני־ברק ואחר כך
נסענו לירושלים. הגענו בערך בארבע וחצי
או חמש בבוקר — ורק אז התחילו לקחת
ממני עדות בכתב.

החוקרים היו מבסוטים

ם* ם רצו לדעה פרטים על אותה אסי־
| 1פה: מי נאם, מה דיברו. עניתי שאני
לא זוכר. אז אמרו :״איך יכול להיות שאתי׳
לא זוכר? הרי נסעת אתם ואתה מוכרח
לזכור לפחות קצת ממה שהיה שם.״ אז
אמרתי להם שהיה שם איצ׳ה מאיר לוין
ושלמה לורנץ, ואולי הרבי מסלונים. ובאמת׳
הייתי פעם באיזו אסיפה ששם דיבר
לורנץ. אני כבר לא זוכר מה דיבר בדיוק,
אבל בטח לא על הצלת ילדים.
את השמות לורנץ ואיצ׳ה מאיר לוין הד
כרתי בעצמי. אך הם רצו לדעת עוד שמות;

הרב מייזלס יא היה שם? והרב הזה והרב ההוא? ומה בכל זאת אמרו? אמרתי להם
שאני לא השתתפתי ממש באסיפה, אבל הייתי עולה ויורד מהאוטו .״אבל משהו
בכל זאת שמעת,״ אמרו לי ,״חלק מנאום, משהו! לא יכול להיות שמדברים על הצלה
ודברים כאלה, ואתה לא הלכת לשמוע. תגיד — מי דיבר על הצלת ילדים? אתה רוצה
שכל דבר נוציא ממך בצבת?״

הרב מנדלסון(באמצע. מרים ידו) יוצא מבית המשפט כשווסידיו מנסים ל₪ע צילום
שיקר ! על כן,״ המשיך הדיה, לקול תרועות החסידים שמילאו את האולם ,״הריני מבקש
מבית־המשכט לזכות את הנאשמים״.
לכן ערכו הדתיים את המגבית המיוחדת בשבת למען קוגלר. כי לתפניתו החדה היתה
גם תוצאה בלתי־נעימה: השופט הלוי ציווה על המשטרה לעצור את העד, להעמידו למשפט
על מתן עדות שקר. סעיף זה הוא• היחידי בחוק, המעניק לשופט ממכות לצוות על עצירת
אדם והעמדתו לדין, וצוו זה מחייב את המשטרה. קוגלר נעצר בביתו בבאר־יעקב, הואשם
במתן עדות שקר.

כסן ל? ע״גויים?

ך* יתה זו, לכל הפחות, התפתחות מפליאה. אלא שהפליאה לא הסתיימה בבית־המשפט.
} | הפרשה התחילה להיות מעניינת ומעוררת סקרנות עוד יותר, דווקא לאחר שנראה כי
הדראמה של משפט קוממיות הסתיימה. כי ברגע שקם עזרא הדיה ואמר ״העד שלי שיקר,״
התעוררה שורד, אינסופית של שאלות מתמיהות. המרתקת שביניהן: מתי שיקר קוגלר:
כאשר העיד בבית־המשפט — או כאשר אמר להדיה ששיקר בבית המשפט?
כך או כך, היתד, התשובה בעלת משמעות חמורה. כי אם שיקר בבית־המשפט — משמע
שהמשטרה והתביעה ניצלו עדות־שקר כדי להעמיד לדין רב ושלושה אזרחים. מניין
הבטחון, במיקרה זה, שהמשטרה עצמה — בלהיטותה אחר פעולת־ראווה בפרשת יוסל׳ד— ,
לא ביימה את כל העדות, הכניסה אותה לתוך פיו של קוגלר, כדי להטעות ביודעין את
בית־המשפט?
אם, לעומת זאת, דיבר אמת בבית־המשפט, ודווקא בפני הדיה שיקר — מה דחף אותו
לשקר זה? אט תמיר לא הצליח למוטט אותו בחקירד,־נגדית חסרת־רחמים, מה שבר אותו
אחרי שכבר סיים את מתן העדות? או שמא לא נשבר, אלא נקנה? ואם כן, מי מסוגל
לקנות או לשבור עד ראשי במשפט כה חשוב?
המרתק בפרשה זו, הוא שלשתי גירסות אלה יש בסיס איתן בשורה שלמה של עובדות.
אפשר להתחיל בהנחה הראשונה: שעדותו בבית־המשפט היתר, עדות־שקר. נשאלת השאלה:
מדוע שיקר? האם תמורת כסף? או שמא עונה במשטרה?
לא זה ולא זה. קוגלר לא נקנה בכסף על־ידי המשטרה, וידוע כי לא הוכה על־ידה
בעת שנחקר. מדוע בכל זאת שיקר? האם שנא את הרב מנדלסון ואת שלושת הנאשמים
האחרים? השיב קוגלר עצמו :״לא שנאתי את הרב, ולא היה לי שום חשבון אתו. להיפך.
גם נגד שלושת האחרים לא היה לי שום דבר.״
פעמיים מסר עדות במשטרה, ופעמיים הכחיש כל ידיעה על יוסל׳ה או העברתו
לקוממיות. בעדות השלישית, שנגבתה אחרי חצות במשטרת בית־שמש, החל לפתע לספר

עד אז לא אמרתי שום דבר על הצלת ילדים. רק אמרתי שבבית־הכנסת ראיתי מודעה
על הצלת ילדים. אבל כשהם אמרו הצלת ילדים — אמרתי הצלת ילדים. בעצם דיברו
באסיפה על שמיטה. היה ויכוח על שנת שמיטה והיו כאלה שאמרו שכדאי לצאת לחוץ-
לארץ. אבל הרב מנדלסון אמר שדווקא כדאי להישאר בארץ. אחרי השנת שמיטה היתד,
עוד אסיפה, אבל לא הקשבתי. הייתי מוביל אנשים הרבה פעמים לאסיפות. אבל באף
אחת מהאסיפות לא דיברו על הצלת ילדים. רק פעם אחת, בבני־ברק, הזכירו משהו׳
על המיסיון באחת האסיפות.
החוקרים המשיכו לחקור אותי וללחוץ. ראיתי שאני מוכרח להגיד משהו. אז אמרתי
שהרבי סלונים דיבר על הצלת ילדים ואפילו נתן פסוקים מהתורה. ידעתי שזה לא
נכון, אבל רציתי כבר להיפטר מכל החקירה ומהשוסרים. פשוט רציתי לישון.
עכשיו הם באמת היו מבסוטים. אמרתי להם שבנסיעה הוא פנה אחורה ואמר לשאר
הנוסעים שיש איזה עניין עם הורים שרוצים לרדת לרוסיה ולקחת אתם את הילד שלהם.
״נו, נו, אתה רואה שאתה זוכר?״ אמרו לי החוקרים. ואחר־כך שאלו :״הם לא
הזכירו את השם יוסל׳ה?״ אמרתי להם שאני לא זוכר. אז המשיכו לשאול ולשאול
אחר כך התחילו לשאול אותי על הסימטה החשוכה, ואיך הכניסו את הילד לאוטו.
אמרתי להם איך שפוזנר יצא מהאוטו וצעק :״נו, רב מאיר, א׳שוקל!״ אמרתי את
המלה באידיש, כי ידעתי שזה יישמע יותר נכון. העיקר — לגמור וללכת לישון. אפילו
אמרתי להם כמה פעמים שאני עייף ורוצה לישון. אבל הם ענו :״מה אתה חושב? שאנחנו
לא עייפים?״
רק בשבע בבוקר בערך גמרו אתי.

״לא תצא מגיהינום!״
** ד כאן סיפורו של קוגלר, כפי שסיפר אותו השבוע. זהו תיאור כמעט קלאסי
ש* של שטיפת־מוח. על־ידי שאלות מכוונות, כשהאיש תשוש ובמצב נפשי מעורער,
הובילו אותו לספר סיפור־בדינא בלי שישתמשו נגדו בכוח או אף לצודת עליו לשקר.
פשוט פעלו בדרך של סוגסטיה, עד שהמוח העייף והמבולבל אימץ לעצמו את סברת

כאשד אמר ששיקר ־ כשאמו ששיקר?

המשטרה — מה עוד שהמשטרה נראתה כה בוטחת בעצמה ובידיעותיה. זהו ההסבר
הפסיכולוגי לרקימת עדות־השקר.
אחרי ששוחרר ממעצרו, המשיכה המשטרה לשמור אתו קשר הדוק. פעמיים פנה אליה
ואמר שאינו רוצה לעמוד בעדותו. כשנראה שהוא יחמוק מידי המשטרה, נעצר שוב למספר
שעות, כאזהרה. ערב המשפט שכב בבית־החולים. הופיע הסמל טישלר, ואחרי ששוחח ע,ם
הרופאים, נתנו לו כדורים כדי שיוכל לעמוד במאמץ הנסיעה. בירושלים הוכנס
קוגלר לבית־מלון, תחת השם משה כהן — הכל כדי שלא תהיה אפשרות שיושפע מן החוץ
ויחוור בו מן העדות שנרקמה במשטרה.
אלא שזוהי רק גירסה אחת. קיימת גם הגירסה שכנגד: שדווקא עדותו במשטרה
ובב־ת־המשפט היתד, אמת. לפי איתר, גירסה, דווקא הסיפור שהמציא עתה, ושצוטט
לעיל בהרחבה, הוא פאבריקציה כוזבת.
על מה יכלה הנחה זו להישען? בראש וראשונה על התנהגותו של קוגלר במשפט. הוא
היה עקבי בעדותו, והיה ברור לגמרי, בעת שנתן את העדות, כי היה משוכנע בנכונות
דבריו. כאשר שאלו אותו לאחר מכן, בשתי הזדמנויות שונות, חברי קוממיות מה סיפר
בבית־המשפט, ענה בכנות ברורה :״סיפרתי רק את האמת.״ ואכן, האמין יצחק קוגלר,
כי הוא מדבר אמת.
מדוע שינה את דעתו? ההסבר האחד אומר: מאז מסר את עדותו לא שקטה רוחו של
קוגלר. חלומות־בלהה מבעיתים הפכו את לילותיו לגיהינום. הוא ראה את הרב מנדלסון
בחלומו, מוקיעו ושואל :״מדוע ר,לשנת עלינו?״
זוהי נקודה מעניינת: הרב־המוקיע־בחלום לא שאל,, :מדוע שיקרת״ ,כי אם :״מדוע
ד,לשנת?״ כלומר: גם בחלומות אלה, היתד, תת־הכרתו של קוגלר משוכנעת כי חשף את
האמת בעדותו.
כאשר לא יכלה אשתו לראות יותר את ייסורי בעלה, פנתה לעורך־הדין תמיר. זה, מתוך
חמלה על בעלה, הפנה אותה לפסיכולוג הממשלתי במחוז תל־אביב. ואז, תוך כרי טיפול
רפואי, יצא המרצע מן השק וקוגלר הודה כי עדותו במשטרה היתד, שקר.
זהו ההסבר ״הרשמי״ ,כפי שמציירים אותו עתונאים לאחר שיחה עם תמיר. אבל הוא
עדיין אינו יכול להתקבל כהסבר מלא ושלם.
מתרוצצות על פני השטח שאלות רבות שהסבר זה אינו עונה עליהן. למשל: באיזו
מידה הופעל לחץ חברתי, מוסרי או דתי על קוגלר, אחרי שנתן את עד תו?
ידוע כי הוריו של קיגלר, ואחיו הגדול משה, גרים בקוממיות. הם הבהירו לו היטב
כי עדותו החמורה פגעה לא רק ברב ובשלושת התושבים, אלא בכפר כולו _ כולל
הוריו הזקנים ואחיו הבכור. יותר מזה: בכל מחנה היהדות החרדית.
מסף לנידוי המשפחתי, היה גם מסע החרם והר,פחדה הדתי .״איך העללת על רב
בישראל?״ אמרו לו ,״אין חטא נורא מזה!״ הוקיע אותו ישראל שדמי, מנהל מוסד שדה
חסד של אגודת ישראל :״לעולם לא תצא מגיהינום!״ עבור גבר דתי, ההובש כיכר, לראשו
ואשר גדל מאז ילדותו בהונגריה במשפחה דתית קיצונית, אין אלה איומי־סרק. שהרי
עוד מילדות הוחדרה בו ההכרה שחיי העולם הזה אינם יכולים להיות שקולים כנגד חיי
העולם הבא. והנה איימו עליו, כי על־ידי עדותו אבד חלקו בעולם הבא.
מכל עבר החלו לוחשים, משדלים, מצווים, מאיימים על יצחק קוגלר, הג׳ינג׳י העגלגל
והנוח, שיחזור בו מעדותו; שיכריז כי היתה זו עדות־שקר. אפילו בחלומותיו לא
נדמו הקולות.

_ ער ס פת הפסיכולוג

ני מ בהיותי נתון ללחץ נפשי כבד, וכשחושיו מתבלבלים והולכים, לא חדל קוגלר
ב ל היו ת גבר פיקח כשלעצמו. מה יהיה אם יבטל את עדותו, רצה לדעת. הרי יואשם
במתן עדות־שקר בשבועה. מיד ניתנה לו ההבטחה :״נדאג לך. לא יפקירו אותך.״

חיוךואןזוווןז נסוך על שפתיו של קוגלר. מה מסתיר החיוך: מבוכה׳ נפשית? בטחון
* עצמי? בבת־אחת קפץ מן האל מוניות של מדריך לנהגות, לזרקורי דיי

פירמום של ד מו ת מרכזית בדראמה לאומית. הוא נראה מו כן למערכה ה מ שפטי ת הצפויה לו.
אשתו, מרגלית, דינמית ונבונה הרבה יותר מבעלה, נטלה את העניינים לידיה. האשד,
ילידת טריפולי, המצפה בקרוב לילדה הראשון, היא אשר סיכמה את הדברים עם תמיר.
היא ידעה כי תוך חמש השנים האחרונות ניסה בעלה פעמיים להתאבד, חששה עתה לשלומו.
כללי האתיקה המקצועית אסרו בפירוש על עורך־הדין לבוא במגע עם עד הצד שכנגד,
ללא הסכמת היועץ המשפטי. על כן לא יכול היד, תמיר לעשות דבר ישירות עם יצחק
קוגלר, הכל נעשה באמצעות מרגלית. כמה משפטנים ראו גם בהתנהגות זו נושא לוויכוח,
אך אין שום סעיף האוסר זאת מפורשות.
ברגע שהופיעה אצלו מרגלית קוגלר, ידע תמיר במה דברים אמורים. היד, ברור גם,
כי הודאה בעדות־שקר תסיים את המשפט׳ בזבנג סנסציוני גדול, לא תשאיר שום ספק
גם בלב הספקנים המושבעים ביותר. הסניגור, שבראיון שנתן לאחר מכן השווה את
הגנתו על אנשי קוממיות עם משפטים כמו משפט גרינוולד־קסטנר ומשפט עמוס־בן־גוריון־
שורת המתנדבים, יכול היה לבקש החזרתו של קוגלר לדוכן העדים, לחקירה חוזרת. אולם
זהו ההליך ארוך, שהיה אילי מסבך אנשים וחושף דברים בלתי־רצויים. על כן יעץ לשלוח
את קוגלר לפסיכולוג. הוא לא עשה זאת מתוך שאיפה מופשטת לריפויו הנפשי של
קוגלר, ואין זה גם תפקידו של פרקליט. תפיקדו, כסניגור־בשכר של הרב ואנשי כפרו,
היד, להשיג זיכוי שולחיו. זאת המחשבה שהדריכה אותו כאשר הרים את הטלפון
וצילצל למכרו, הפסיכולוג הממשלתי בתל־אביב, ד״ר אברהם נדד.
איש המדע היה מוכן להיענות לפניית הפרקליט, אם כי הסביר שלפי כללי האתיקה
הרפואית ״גם אט יתוודה לפני שהעיד לשקר לא אעיד על כך, גם אם ישלחו אותי לכלא.״
כלומר: הוא לא יגלה לבית־משפט או לחוקרי המשטרה את תוכן וידויו של הפאציינט,
אבל לפרקליט של הצד שכנגד, יהיה מוכן לגלות.
קוגלר הוסע לתל־אביב במכוניתו של ישראל שדמי, ובמשך יומיים שכב על ספת
הפסיכולוג. הדוקטור לא ביקש אמנם להוציא ממנו וידוי, אלא רק ליישר את סיבוכיו
הנפשיים במה שנוגע לערכים ״שקר״ ו״אמת״ .כתום הטיפול המזורז צילצל חזרה לתמיד:
״קוגלר היה אצלי ודיבר הוא זקוק לחסינות.״
כלומר: צריך להבטיח שאם ימסור הודעה ששיקר בבית־המשפט, לא ייאלץ לשלם
עבור כך ביוקר. וזה הרי בדיוק מה שד,יבטח לקוגלר לפני שהסכים לנסוע לפסיכולוג.
כצעד ראשון שלח תמיר את קוגלר אל ידידו מימי האצ״ל, עורך־הדין אליהו לנקין
הירושלמי. שם מכר קוגלר הודעה ארוכה, בת 14 סעיפים, בה הצהיר כי שיקר בבית־המשפט.
רק לאחר ככן פנה עם הפסיכולוג ליועץ המשפטי, שיבטל את המשפט.
על פי הנחייתי, הופיעו קוגלר ואשתו במשרדו של הדיה, שם מסר הבעל הודעה נוספו
על מתן עדות־שקר.

לחפות ולטשטש?

כאב דאש

מעיק על יצחק קוגלר. זה עתה הז מין כוס משקה בקיוסק תל־יאביבי,
ד בינ תיי ס מחזיק הוא את ראשו בידו. לידו: א שתו מרגלית, בבגדי
הריון. הא שח הנמרצת ה ש פי ע ה על בעלה ללכת לפסיכולוג, עליו המליץ עורך־הדין תמיר.

ן י 6ידיעה הראשונה שהתפרסמה בהארץ על זיכויים של נאשמי קוממיות, נאמו
^ ב פי רו ש כי תמיר נטל על עצמו להגן חינם על קוגלר, במשפט שהשופט הלוי ציחיד
(המשך בעמוד 18

במדינה
(המשך

מעמוד )7

שייקבע, על־מנת לקבל את ההסברה לפני
יציאתי לחו״./״
,,כל דכרהעלול אולם משרד־החוץ
וההסתדרות הציונית אינם סומכים על
הסברה זו בלבד. על הסטודנט להתחייב
כמה התחייבויות נוספות:
להימנע מכל דבר העלול לפגיע
בשמה הטוב של מדינת ישראל.
״להתקשר עם הנציגות הישראלית עם
בואי לארץ הכשרתי.
״לא לעשות שום צעד בעל משמעות צי־בורית־מדינית
כלשהי, ללא בירור מוקדם
וללא הסכמה מצד הנציגות הרשמית של
מדינת־ישראל בארץ שהותי.״
כך מובטח, כי הסטודנט היוצא לא ישמיע
בחו״ל דיעות הנוגדות את הקו הרשמי של
ממשלת ישראל, לא יפעל למען מפלגה או
גוף שאינם מוצאים חן בעיני השגריר,
ולא ישלח חומר לעתוניט ישראליים שאינם
מקובלים על משרד־החוץ.
מישטר מ*׳ים. איך מובטח הדבר
למעשה? על כך מלמד סעיף : 11
״הנני מפקיד בידי אגודת הסטודנטים בטכניון
שטר־חוב על סך 300ל ״ י על
מנת שזו האחרונה תוכל לגבותו ממני בכל
מיקרה שייראה ליו״ר אגודת הסטודנטים,
ולפי שיקול דעתו הבלעדי, שאני הפרתי
את אחד התנאים שקיבלתי על עצמי.״
הטופס אינו מבהיר ממי מקבל היו״ר
את הנחיותיו. אך ברוי־ דבר אחד: פסק־דינו
דומה לפסק־דין בית־המשפט העליון. אין
עליו עירעור.
חבל שתלמידי הטכניון אינם לומדים את
מדעי־המדינה. אחרת היו יודעים באיזה
מדינות שולט מישטד הדומה לזה המשתקף
בטופס זה.

המישטר
מ קו בצמרת
החוג של צעירי ביג׳י הוא סגור ומסוגר,
אליו הצליחו לחדור נערי־החצר רק לאחר
מאמצים ממושכים. על כן, ברגע שמופיע
על הבמה מועמד חדש לחוג זה, רואים

בו יתר הצעירים מתחרה מסוכן, שיש לחסלו
במהירות.
כך קרה לא מזמן. העלילה התרחשה בצמרת
המנגנון השלטוני. איש־מנגנון צעיר
ונמרץ, שבעבר הוכיה את נאמנותו ואת
כושרו המעולה כביצועיסט מאסכולת ״זבנג
וגמרנו!״ של משה דיין, זכה יותר ויותר
לתשומת־ליבו האבהית של דויד בן־גוריון.
לאחר שבמשך תקופה רבה נראה כאילו לא
יעלה לעולם אל הצמרת, הבטיח לו ביג׳י
תפקיד ממלכתי חדש. תפקיד זה היה מבטיח
לו תוך שנה־שנתיים קפיצה אל הצמרת.
בהיותו גבר צעיר ( )35.היה הופך
מיד מועמד טבעי להימנות על חוג היורשים
הצעירים של דויד בן־גוריון.
דבר זה לא מצא חן בעיקר בעיני שמעז
פרס, הרואה את עצמו כיורשו הבלעדי
של ביג׳י. על כן היה ברור שאותו צעיר
עלה על כוונת חורש המזימות הראשי, ברגעי
שהוצעד קדימה על־ידי בן־גוריון.
דעות חדשות. ההזדמנות לחסלו לא
איחרה לבוא. היה זה זמן קצר לפני שעמד
להיכנס לתפקידו הרם החדש, ואחרי
שהמחזיק בתפקיד כבר נפרד מעובדיו והתכונן
לעבור לתפקיד אחר. ואז השתתף
הצעיר באסיפה פנימית, בה נגעו בבעיות
של מדיניות ישראל במרחב. להפתעת כולם,
התגלה הצעיר האקטיביסט כבעל דעות חדשות.
הוא הטיף, לא פחות ולא יותר,
מאשר למאמצים עליונים כדי למנוע מלחמה
עם הערבים, וכדי למצוא שפה משותפת
להשכנת שלום במרחב.
היתד, זו עילה מצויינת. שהרי לא יתכן
למסור מקום בצמרת המשטר בישראל
לאדם המטיף לדעות כאלה — והמאמין בהן.
האסיפה נערכה בשעות הערב המוקדמות.
כבר למחרת בבוקר נקרא הצעיר אל הממונה
עליו, וזה אמר לו כי אחרי מה
שדיבר לא יוכל לקבל את התפקיד שהובטח
לו. הוצע לו ג׳וב ייצוג חסר־ערך, אך
הוא דחה אותו. וכך, מזה למעלה מחודשיים,
יושב האיש בדירתו באחת משכונות־הוזילות
של תל־אביב, מקבל משכורתו כעובד
מדינה, ואינו עושה דבר.
הוא מחכה לראות אם דויד בן־גוריון
ימשיך להתעניין בו, או שבזאת התחסל
סופית סיכויו למקום בצמרת.
הממשלה העניין המסו ״
שני שרים הוזמנו השבוע באורח דחוף
אל דויד בן־גוריון. היו אלה שרי אחדות־העבודה,
ישראל בר־יהודד. ויגאל אלין. נושא
השיחה כבר הועלה קודם לכן בישיבת
הממשלה, וגם ועדת־החוץ־והבטחון התעניינה

דויד בן־גוריון, שהיה מעורב בו מקרוב,
ביקש להסירו מסדר היום. אך מאחר שכל
שר בממשלה קיבל תזכיר מפורט על העניין,
היתה דרושה סידרה של פגישות,
כמו זו שקיים עם אלון ובר־יהודה, כדי
לשכנעם.
תוכן השיחה לא ניתן לפירסום. אולם
למונחים הציבוריים של מדינת ישראל נתווסף
מונח חדש :״העניין המסדים״ .במדינה
בה לא ניתן שום הסבר רשמי ל״עסק
הביש״ ,ל״בכייה לדורות״ ולעוד מושגים
עממיים אחרים, היה זה אך טבעי ששוב
תתחולל סערה מאחורי מושג חדש זה.

צבא!
ה אלו ף

יורש פרס
מי חורש?

היריות שהתחדשו השבוע על גבול סוריה
משכו שוב את המבטים צפונה. אמנם לא
הגיע המצב עדיין לממדים חמורים כמו
ערב פעולת נוקייב — אך ברגע שעפים
כדורים בחזית, אין לדעת לאן יגיעו.
במרכז חזית זו עומדים חיילים אלמונים,
אשר לא תמיד ניתן להכירם מקרוב ולנתח
את יכולתם ואת כושרם. על כן חייב הציבור
להסתפק, ברוב המקרים, להתבונן
בנציגם של חיילים אלה, ששוב אין אישיותו
והישגיו לוטים בערפל בטחוני.
לגבי חזית הצפון, הרי זה אלוף הפיקוד,
אלוף מאיר זורע.
החייל המקצועי. בעצם, קוראים לו
זארו. החל ברמטכ״ל וכלה בטוראיו ובחבריו
למשק מעגן מיכאל. כך קראו לו גם
בילדותו, עת למד בבית־הספר אליאנס בחיפה,
ומאוחר יותר בבית־הספר הריאלי
על הכרמל.
זארו, שהוריו נקלעו ברומניה, בדרכם
מאוקראינה לארץ־ישראל, נולד באותה ארץ-

אדון? זורע
מי קוצר?

מעבר. הוא הגיע ארצה עם משפחתו, בהיותו
בגיל שנתיים.
הוא היה צבר ככל הצברים סביבו. רק
כאשר נכנם לריאלי הפך להיות צבר מסוג
מסויים מאוד: הצבר הלוחם. הוא הטיפוס
הקרוב ביותר לחייל מקצועי שצמח בארץ
הזאת.
בית־הספר הריאלי היה כבר אז חממה
של מפקדי ההגנה, ושלושה מרמטכ״לי
צה״ל הם חניכיו. בן 16 היה זארו כבר
מפקד פלוגת תלמידים. מפקדו הישיר: בוגר
הריאלי בשם חיים לסקוב.
הצייר. גורל השניים נשאר קשור מאז.
יחד התגייסו לצבא הבריטי במלחמת־העולם
השניה, יחד היו קצינים, יחד נימנו על
עשרת הקצינים היהודיים הראשונים של
הבריגאדה. בוגר אחר של מחזור קורס
הקצינים הבריטי: סגן־מישנה שופע־חיים
בשם אברהם יפה מקיבוץ תל־עמל.
כעבור 16 שנים נועד יפה (שזה עתה
סיים את תפקידו כאלוף פיקוד הדרום של
צד,״ל) להחליף את זארו בתפקיד ראש
מחלקת הדרכה במטה הכללי.
כאשר הסתיימו הקרבות באירופה, נכונה׳
לזארו פעילות בלתי־רשמית מטעם ההגנה
— שוב בחברת חיים לסקוב ובפיקודו.
הוא נימנה על חבורת .,הציידים״ ,אשר חיסלו
נאצים מבוקשים שפשעו נגד היהודים.
עוד שלב אחד עבר זארו בצבא הבריטי,
לפני ששוחרר בדרגת סרן. שער, שיחידתו
חנתה בבלגיה, לפני שובה ארצה, נשלח
לקורס קציני־חבלה של חיל ההנדסה באנגליה.
בעל
הצלב הצבאי. זארו חזר ארצה
ב־ ,1945 הצטרף לקיבוצו. את הכשרתו החקלאית
קיבל עוד כנער, בגניגר ובכינרת,
ועד היום הזה הינו חבר קיבוץ שלא ניתק
את קשריו עם משקו, בו מתגוררת משפחתו,
אלא שגם בקיבוץ לא ניתן לו לעסוק
רק בחקלאות. עבודתו העיקרית היתד, לנהל
מיפעל חשאי של התע״ש בקיבוץ.
חייו האזרחיים נמשכו פחות משנתיים.
בפרוס מלחמת העצמאות נקרא שוב לשירות
פעיל בהגנה, הפעם כמדריך קורס מפקדי־כיתות.
בפרוץ הקרנות הועבר לירושלים,
כמפקד גדוד בי ת־חו רון, שלחם על הקסטל,
בפרוזדור, בשער הגיא. המג״ד בעל הצלב
הצבאי הבריטי* והחינוך האנגלי, הוכיח
את עצמו כפייטר צבר במיטב המסורת ה־פלמחאית.

אנת הצטיינות שהוענק לו על גילוי
גבורה, בעת סיור אלים לאורך הקווים הגרמניים
באיטליח.

ושוב ניסה לחזור אל משקו, אלא שגם
הפעם אופשר לו הדבר לשנה אחת בלבד.
ב־ 1951 נקרא מחדש לצבא, נשלח לקורס
בבית־הספר הבריטי לפיקוד ומטה ׳ בקמ־ברלי.
כעבור שנה חזר ארצה, כדי לעמוד
בראש מחלקת ההדרכה של המטכ״ל.
שנתיים כיהן בתפקיד זה ואחר־כך פשט
את מדיו. הוא עוד הספיק לצאת לקורס
מרכזי משק, מטעם קיבוצו, לפני שנקרא
פעם נוספת לצבא. הפעם — לפני מיבצע
סיני. האיש שקרא לו היה ידידו־מפקדו הוותיק:
אלוף חיים לסקוב, שזה עתר, חזר
מלימודיו באנגליה וקיבל לידיו את הפיקוד
ער גייסות השריון, שהתארגנו מחדש.
כסגנו של לסקוב פיקד על המאמץ הצפוני
בכיבוש ציר רפיח־אל־עריש־קנטרה,
בכיוון לתעלת סואץ. לפני תום המיבצע,
כאשר נהרג אלוף אסף שמחוני, מינה חיים
לסקוב לתפקיד אלוף פיקוד הדרום —
וסגנו מאיר זורע תפך להיות מפקד גייסות
השריון.
הצועד בראש. לסקוב עלה הלאה
בדרגה, עד לתפקיד הרם ביותר: ראש המטה
הכללי. סגנו וראש אג״ם (אגף המטה) היד,
האלוף צבי צור. אלא שצור לא נשאר זמן
רב בתפקיד זה. לסקוב ביטל את תפקיד
סגן הרמטכ״ל, מסר את התפקיד השני —
ראש אג״ם — לידי זארו, שהוכר בכך כ־יד־ימינו
של הרמטכ״ל. היו כאלה שאף
ניבאו לו את כתפיות הרמטכ״ל, באחד הימים.
כיום,
בגיל ,39 נימנה זארו עם הקצינים
הוותיקים והמנוסים של צה״ל. הוא מנוסה
לא רק כאיש מטה, אלא כמפקד שדה אמיץ.
הוא גם נחון בכושר מנהיגות למופת,.
כאשר היד, צורך לסלול כביש ליד תל
אל־קאדי בצפון, למשל, ממש על גבול
בכוח,
והסורים איימו שיפריעו
סוריה,
רוכזו דחפורים וטראקטורים לרוב לביצוע
העבודה. בהינתן האות להתחיל בעבודה,
צעד גבר בודד לפני הדחפור הראשון, אל
בין הצמחיה הסבוכה. אילו ניתכה עליהם
אש — היה נפגע ראשון.
היה זה אלוף הפיקוד מאיר זורע.
הוא ימשיך לתפוס את המקום הראשון
בחזיתו — עד אשר שוב יגברו הדחפים
לחזור אל המחרשה בקיבוץ.
שיכון שבי תהדה־ לו ק ם
שביתה מוזרה נערכה השבוע בצפון תל-
אביב. ליד משרדי הברת נווה לשיכון נעצרו
מכוניות פרטיות, ומתוכן יצאו משמרות
השובתים. כמו כל ציבור פרוליטארי, ההעולם
הזח 1294

עורך שביתה, חסמו גם שובתים אלה את
הכניסה למשרד, לא הניחו לאיש לעבוד.
דרישתם: שחברת נווה, ממנה רכשו דירות
לפני כשנתיים, תקל עליהם את מעמסת
המשכנתא שתפחה עם הפיתות. בדרישה
דומה יצאו להפגין רבבות דיירי השיכונים
העממיים בארץ, למחרת הפיחות,
זכו להיענות חלקית של שר האוצר. אך
משתכני נווה לא נכללו באותו הסדר,
היפה רק לגבי דירות צנועות. כי דיר־ת
נווה לא הוגדרו מעולם על־ידי איש כצנו־עות.
בשיכון
זה, ברחוב אפשטיין בצפון תל־אביב,
גרים 156 דיירים 104 .מהם סילקו
את משכנתאותיהם לפני הפיחות, לא קיבלו
כל משכנתא, או השלימו בשקט עס הצורך
לפרוע את חובותיהם בתשלומים גבוהים
יותר. יתר 52 המשתכנים •צאו לשבות.
הדיירים. בראשם עמד התעשיין יואכיי
דרויאנוב, שרכש דירה ב־ 40 אלף ל״י,
בהמלצת חברת נווה קיבל מהבנק האפותי־קאי
משכנתא של 10 אלפים ל״י. ערך הדירה
כיום 75 :אלף ל״י.
שני שובתים אחרים לדוגמה: חיים פרידמן,
סוחר לאריגים בסיטונות, שרכש לפני
שנתיים וחצי דירה בת ארבעה חדרים, ב־37
אלף ל״י. על פי אותו הסדר, קיבל משכנתא
של 12 אלף ל״י לשמונה שנים. אריה
מאירי, סגן נציב מס־הכנסה, שרכש דירה
ב־ 37 אלף ל״י, זכר, למשכנתא של 10 אלפים

העדיפה בלונדים, הצהירה השבוע, בביתה
בחולון. הפרידה בין שני הילדים נמשכה
שנה, פרק זמן שאיפשר לו לשלוח לה 150
מכתבים ותלתל בלונדי אחד. כשחזר לישראל׳
לנעמי, בימים אלה, ונטש את משפחתו
באנגליה, היה זה לצמיתות. המטען הדל שלו
כלק רק את חפציו האישיים ושני זוגות
אופני מירוץ.
ג׳רמי, אחד ממצטייני תחרויות מירוץ האופניים
באנגליה, החליט לקחת בידיים את
רוכבי האופניים בישראל .״אני מקווה שבאו־לימפיאדה
הבאה, ישראל כבר תעמוד במקום
האחרון.״
לנעמי לא איכפת שלג׳רמי אין פרוטה בכים•
״כסף זה לא הכל, וחוץ מזה הינו
אינג׳ינר ואוהב אותי.״ בתמימות מלאת
תקווה כבר בחרו את ביתם העתיד: על שפת
הכינרת, או בתמנע. מועד החתונה נדחה לשנה,
כשנעמי תסיים את הלימודים.
אך כבר עתה מאיים צל כבד על אושרם.
טמון בו ה״ 06מ61-6ץ? 61;11;6 )11£בין הרומן
של גילדה וזה של ג׳רמי.
הוא מסרב להתג־יר .״אני לא מבין. אם
אני רוצה להתחתן, מדוע אני צריך להמיר

למצטופפים סביב האולפן עצמו, היתה
חוויה נוספת. קיר האולפן הקדמי נבנה
במיוחד מזכוכית, א״פשר לקהל לחזות כיצד
מבצעים תשעה אנשי הצוות את עבודת ההסרטה.
חישוב
מוטעה. השאלה היחידה עליה
לא ניתן למצוא תשלב זה תשובה מדוייקת,
היתה: מה תהיינה ההוצאות הכספיות של
השידורים. לאת יותן לקבוע בבירור רק עם
סיום התערוכה, בעת החישוב הסופי .״אולם
כבר כעת ברור,״ קובע טל ,״כי אלה שחישבו
את הוצאות התיפעול של תחנת טלביזיה
בארץ על סמך חישובים של תחנות גדולות
בעולם — עשו טעות חמורה. ניתן, לדעתי,

טענתם של משתכנים אלה פשוטה: מדוע
יופלו לרעה, לעומת אזרחים אחרים, שזכו
להקלות בתשלום משכנתאותיהם? האם חוק
הפיחות אינו חייב לחול על כל אזרחי
המדינה, ללא הבדל?
האובייקטיבי. האיש האומלל ביותר
בכל הפרשה הוא מנהל נווה, צבי אורבוך.
הוא פשוט לא הבין מדוע יצבאו המשתכנים
דווקא על משרדי .״שישבתו ליד משרד
האוצר, או ליד חבנק האפותיקאי,״ נאנח,
״מה הם יוצים מנווה? הם מפריעים לקונים
להיכנס!״
אך הבנק לא היה מוכן לקבל את דרישות
השובתים. כי עליו להחזיר את סכומי
המשכנתא למשקיעים זרים, בשער החדש
של הדולר — והוא דרש את פרעון המשכנתאות
לפי אותו שער .״יש לכם השפעה
על הבנק,״ טענו השובתים, בהפנותם את
דרישתם אל נווה ,״לחצו עליו!״ ׳
אורבוך ניסה לפשר בין השניים, אך ללא
הצלחה. לבסוף הזעיק את המשטרה, שתשמור
עליו מפני השובתים .״נווה אינה יכולה
לעשות דבר בשבילם,״ הצהיר ,״החברה
שלנו קיבלה דולרים מאמריקה. הפיחות עלה
לנו שלושה מיליון ל״י. מה הם רוצים?
שנפסיד עוד יותר?״
את דעתו על השביתה דה־לוקס הביע
פרקליט הגר באותו שיכון :״אין שום
סיבה מדוע לא ישלמו המשתכנים את הפרשי
הפיחות. הם התחייבו לכך במפורש
בחוזה. חוץ מזה, ערך הדירות עלה כאן
ב־60־ 70 אחוזים.״
נקל היה לו להיות אובייקטיבי. כי בחודש
ינואר, למחרת הצהרתו של שר האוצר
שלא יהיה פיחות, מיהר לסלק את המשכנתא
שלו, לפי השער הישן.
דת פרשיות אהבותיה הסוערות של רקדנית הקרח
האנגלית גילדה דורן, מילאו שטח גדול
בעתונות הישראלית, שהחלה להתעניין בהן
לפני שמונה שנים, כשגילדה הבלונדית התגיירה,
נישאה לבחור ישראלי, ממנו התגרשה
לפני כשנה. השבוע תרמה משפחתה האנגלית
רומן אהבה חדש במתכונת דומה.
גיבור הפעם הוא ג׳רמי בטלר, בן ה־ ,24 בן־
דודה של גילדה. הצעיר האנגלי היפהפה
בחר בנערה הישראלית נעמי רוזנברג בת
*׳׳/2ד 1מחולון, כשותפתו לחיים.
פירקו הראשון של הרומן החל בדיוק
לפני שנה, כשטוראי ראשון בטלר, מחיל
האוזיר הבריטי בפרס, החליט לבלות את
חופשת שלושת הימים שלו בישראל, אצל
קרובתו גילדה, בקרית־אונו.
באוטובוס מרמת־גן לתל־אביב החל קופידון
במלאכתו .״נסעתי לשחות בגלי־ניל,״
סיפר השבוע רומיאו בטלר ,״פתאום נכנסה
נעמי ואחיה והתישבו לצידי. זו היתה אהבה
ממבט ראשון. היא היתה כל כך מתוקה.
אמרתי לעצמי שאני מוכרח להכיר אותה.
פניתי אליה ושאלתי אותה איך מגיעים
לבריכה. כך התחלתי איתה.״
נעמי השחרחורת, בת ה־ 16 וחצי, ילידת
רומניה ותלמידת בית־הספר ללבוראנטים,
ריחפה אז מאושר חודש חמים. היא תמיד
העולם הזח ! 294

ארוס באטלר
לא רוצה ני תו ח

להפעיל בארץ תחנה, בסכום הנופל בהרבה
מהמיליונים שדובר עליהם.״
חינוך שיעור לדוגמא
ארוסה רוזנברג
לא רוצה לח שוב

את דתי? בעצם, לא איכפת לי להיות יהודי.
אבל אני לא רוצה ניתוח.״
נעמי וג׳רמי גם אינם יכולים לטוס לקפריסין,
לערוך נישואים אזרחיים. כי על
נעמי, שטרם שרתה בצד,״ל אסורה היציאה
מהארץ.
אולם התלמידה הקטנה אינה רוצה לחשוב
על זה עכשיו .״יש לנו עוד שנה שלמה. זה
המון זמן. למה שנקלקל לנו הכל כבר מעכשיו?״

עסקים

ביז־ ה
מכונית מיוחדת חיכתה בנמל התעופה
לוד לנחיתתו של המטוס, שהגיע מלונדון
בשעה ארבע. נהג המכונית קיבל את החבילה
המיועדת, יצא במהירות לכיוון משרד ה־פירסום
של מל־אריאלי בתל־אביב.
במשרד נפתחה החבילה ומתוכה הוצא סרט
קולנוע, שהכיל את החדשות האחרונות.
תוך שעה תורגמו דברי הקריין. עשרים וארבע
שעות לאחר התרחשות המאורעות
שצולמו על הסרט, יכלו כבר מבקרי תערוכת
יריד המזרח לצפות בהם מעל מסך הטלביזיה
שבביתן אמקור.
סקר צופים. מה הן האפשרויות הטמונות
בהפעלת מכשירי טלביזיה בארץ? מה
הן ההוצאות הממשיות הכרוכות בשידור
תוכניות באלה, ומה תהא השפעתן על המאזינים?
אלה היו השאלות עליהן ביקש איש
הפירסום הוותיק, אליהו טל, לקבל תשובה,
כאשר הקים — בשיתוף פעולה עם מפעל׳
אמקור — את אולפן הטלביזיה בתערוכה.
במלאת שלושה שבועות להפעלת האולפן,
יכול היה טל לקבל המונה, פחות או יותר
ברורה, של המצב. סקר צופים שנערך מדי
ערב ליד שנים־עשר המקלטים הפזורים בפינות
התערוכה, הראה, כי הקהל המגוון
שהצטופף מולם, צפד, בהנאה מרובה בתוכניות
האמנותיות ובשידורי הפירסומת כאחד.

נכלאה רחל בבית־השימוש הצר, כשהיא
זועקת מכאבים, כדי שלא תוכל להפריע
בשיחה, וכדי שלא ייראו הכוויות שעל
פניה וגופה.
למרות שבעלה יושב בכלא, מחכה למשפטו,
מגלה נזימה פעילות נרחבת. היא
מתכוננת להתנצר עם כל משפחתה, להגר
לארץ בה יניחו לבעלה לתנך את בתו בשיטותיו
המיוחדות.

ב1ענ}1
ב עי טהלמעלה
שופט התעבורה דויד ורדי ( )45 היה מוכר
משכבר לרוב עורכי־הדין שהופיעו בפניו.
הם הכירו אותו מתקופת עבודתו כראש המדור
הכלכלי של משכרת ישראל והיכרות
זו לא השאירה אצלם זכרונות נעימים.
כאשר מונה רב־הפקד נמוך־הקומה ובעל
השיער המאפיר, לפני למעלה משלוש שנים,
למישרה הזמנית של שופט תעבורה, קיוד
רובם שהוא ישכח את דרך התנהגותו כקצין
משטרה בכיר, ידע לנהוג בהתאם לדרישות
כהונתו החדשה ורמתה. אך דעה זו נשארה
דעתם הפרטית של עורכי־הדין. השופט ורדי
נשאר, משום מה, בעורו של קצין המשטרה
ורדי, ועורכי־הדין חשו זאת על בשרם. אך
כדרך עורכי־דין בשופטים — שתקו.
אך גם להבלגה של עורכי־דין יש גבול.
כאשר טען אחד מהם לפני כחצי־שנה, לפני
ורדי ברחובות, הטיח השופט בפניו :״אם
אתה טוען מה שאתה אומר כאן עכשיו —
אתה משקר!״
התאמה לתפקיד. הפרקליט הטוען
נדהם. לרגע חשב שלא היטיב לשמוע. למען
מנוע טעות פנה לורדי :״אם אדוני השופט
חושב שאני משקר, אבקש מכבודו לרשום
זאת בפרוטוקול.״ הוא קיזזה שוודי יבין
כי שגה, יתנצל ויחסל את התקרית.
ורדי לא הבין. הוא רשם את הביטוי בפרוטוקול
ועורך־־,דין מיהר להגיש תלונה
בפני ועדת מינוי שופטים.
כאשר הגיע תורו של ורדי לקבל את
המינוי הקבוע, לאחר שלוש שנים כשופט
זמני, לא אישרה ועדת המינויים את קביעתו.
לפני חודש פרש ורדי מעבודתו כשופט.
אך האיש שנמצא בלתי מתאים למשרת שופט
לא הלך לפרקטיקה כרטית. הוא חזר למשטרה.
תפקידו החדש, אליו נכנם השבוע:
ראש מדור הפיקוח על אגף החקירות הפליליות
במטה הארצי של המשטרה.

קהל רב, חלקו הגדול תלמידי בית־הספר
העממי שהיו בדרכם ללימודיהם, התאסף
בבוקר סביב ביתם של יוסף ונזימה לוי,
בטירת־הכרמל. לעיניו התרחש מחזה אימים. האטרקציההקטלנית
חמישה ימים שכבה שרה אברהמוב ()43
יוסף לוי 38 בעל חנות־מכולת, עמד
על מרפסת ביתו הפונה לרחוב, כשהוא ׳לו בבתי־ד,חולים דונולו ותל־השומר. היא היתד,
פת בידו האחת את בתו רחל, בת ה־ ללא הכרה משך כל הזמן, נפטרה לבסוף.
אחת־עשרה, וביד הפנויה חותם בבשרה בני משפחתה, יוצאי אפגניסטן, לא הסכימו
לבצע ניתוח שלאחר המוזת בגוזייתה מטעמי
כוויות איומות בסכין ארוכה ומלובנת.
דת, והיא נקברה כשתעלומר, אופפת את ניסתה רחל קרעה את האוויר בזעקותיה,
סיבות מותה.
להימלט מהסכין האדומה — אך ללא הועיל- .
הנחש שגאשה. בסוף השבוע שעבר
האב הספיק להשחית את לחיה הימנית,
לגרום לה כוויות חמורות בידיה וברגליה. נסעה שרה לבקר עם משפחתה ביריד המורתה
של רחל, נעמי שרף, שהיתר, עדת־ מזרח. לאחר שעברו בביתני התערוכה, החליטו
לגשת ללונה פארק, נכנסו לביתן
ראיה אף היא, מיהרה לטלפן למשטרה,
חילצה את תלמידתה מידי האב המשתולל, שהכריז על אטרקציה מיוחדת: אשד,־נחש.
היה זה ביתן קטן בו יכלו המבקרים,
לקחה אותה למרפאה הסמוכה לשם הגשת
תמורת חצי לירה, לחזות באשה שחצי גופר,
עזרה ראשונה.
״גנבת! מושחתת:״ כעסו של לוי התחתון נראה כזנב נחש. האשד, הינה, למעשה,
נורמאלית לחלוטין. יש לה זוג
גאה עוד בערב הקודם. נזימה, אשתו, חזרה
מאסיפת הורים בבית״הספר של רחל, שם רגליים רגילות והיא סועדת את ליבה בכל
נמסר לה כי בתה תצטרך לעבור בשנה יום במסעדת קליפורניה שבתל־אביב. לאחרונה
אף הוחלפה הקודמת באשה חדשה,
הבאה לבית־ספר
האבהית מיוחד.לוי נפגעה מהעוב נאד, יותר. החלק הנחשי, הנראה כטבעי,
גאוותו
דה שבתו תלמד ב״בית־ספר למפגרים״ ,הותאם לרגליה באומנות רבה, עד שרבים
והוא ניגש להכותה. אולם תחנוני אשתו אינם מבחינים בלל בחיבור.
על שרה אברהמוב עשה הדבר רושם עז
ובכייתה של רחל הניאוהו מלכלות בה
ביותר. כשחזרו הביתה, לא פסקה מלדבר
את זעמו.
למחרת בבוקר ביקשה נזימה מבתה לק על ״ד,אשד,־ד,נחש המסכנה״ ו״כיצד יכולים
נות פיתות לארוחת־הבוקר. רחל לקחה אנשים רעי־לב לעשות רווחים ממומים של
כסף מארנקו של אביה, בתוספת עשר בני־אדם.״
אגורות לקניית ארטיק.
למחרת איבדה שרה את הכרתה וזיכרונה.
לוי תפס את בתו בקלקלתה. חמתו עלתה היא לא יכלה לזהות אפילו את בני משבו
להשחית. הוא ניגש לאיטו למטבח, ליבן
פחתה, המשיכה למלמל דברים סתומים אוסכין
ארוכה, עד שהאדימה כליל. בקריאות דות האשד, שבלונה־פארק.
״מפגרת! גנבה! מושחתת!״ הוציא את רחל
דלקת המוח ז כאשר נפטרה השבוע
למרפסת.
בבית־ד,חולים תל־השומר, לא התירו קרוביה
אהבה נוצרית. בפקודת השופט אל־ לנתחה .״הרופאים מסרו לנו כי היא מתה
פרד בך נעצר לוי ל־ 15 יום. אולם כוס מדלקת המוח,״ אמר אחיה ,״המחלה היתד,
התרעלה של רחל לא מלאה. נזימה המ כבר בשלבים מתקדמים וזה היה רק מקרה
שיכה בקו החינוכי של בעלה גם בהיותו שהיא ביקרה אותו ערב בתערוכה. אך
חבוש בכלא.
ייתכן מאוד שהדבר השפיע עליה בצורה
הילדה לא קיבלה שום טיפול רפואי כה חריפה, דבר שגרם להחרפת מצבה.״
נוסף. נאסר עליה ללכת לבית־הספר, ותחת
בינתיים פנו מנהלי התערוכה לאמרגני
זאת שלחוה לעבוד בחנות המכולת, כ הקרקס, ביקשו לסלק את האטרקציה הזבנית.
כשבא כתב לשוחח עם המשפחה, מזעזעת.

תעלומות

11^1111^1
במדינה דרכי אדם תה1דם חמש שיים הגיש יעקב מזרחי ( )24 תה
בבית־משפט השלום בתל־אביב. גם ביום
השישי האחרון היה שם, אלא שלא עם
כוס תה. הוא עמד על דוכן לנאשמים.
לפי כתב האישום נטפל יעקוב לסרן צה״ל
בדרכה לביתה, שבצפון תל־אביב. לאחר
עיקוב ממושך אחריה הצליח יעקוב למצוא
את הרגע המתאים, בו לא היו אנשים
ברחוב, להיצמד אליה, ולהציע לה הצעות
מגונות. הקצינה הגיבה בפעולת תגמול
מהירה, סטרה לו על שתי לחייו והבריחה
אותו. אך מוחה הצבאי המשיך לפעול.
היא איבחנה במהירות שני פרטים חשובים
אצל הכוח התוקף. רזונו הבלתי רגיל והאות
שי״ן, אותה היה מבטא באריכות.
מההשעה? לאחר שבועות מספר, כאשר
היתד, הסרן בדרכה לסרט בקולנוע
מוגרבי, הבחינה פתאום בתוקף. כדי לוודא
את זהותו פנתה אליו, שאלה לשעה. התשובה
:״שבע וחמישה בשי״ן מתגלגלת.
היא הזעיקה ניידת משטרה, שלאחר רדיפה
קצרה הצליחה לעצור את יעקוב. הוא
זוהה גם כתוקף קטינה בת סי, ימים מספר
לאחר המקרה עם הקצינה.
שופט השלום, חיים שטיינברג, הרשיע
איתי בשני המקרים, המשיך לקרוא בקול
מינוטוני את גזר־הדין.
מבלי שאיש באולם הבחין בכך, שלף
מזרחי סכין גילוח מכיס חולצתו, חתך את
גרונו לרוחבו. פקיד בית־המשפט הבחין
לפתע בשלולית דם גדולה לרגלי הנאשם.
קפץ לעברו במהירות, תפס בווריד השסוע.
במכונית משטרה הובל מורחי לבית־החולים
איכילוב. השופט דתה את ביצוע
גזר־הדין לחודש, למען יוכל יעקוב לרצות
את שלושת חודשי מאסרו בריא ושלם.

דרכי חיים
אשה לי מי נו ראים
חנות הצילום במרכז נתניה פירנסה את
יצחק שטיגליץ ואת אמו הזקנה בכבוד.
מדי פעם גם הוזמן לצלם ארועים שונים.
באחד הימים צילם טקס חגיגי בבית־החלוצות
שבעיר, הבטיח להכין את התמונות
עד סוף אותו שבוע.
במועד שנקבע נכנסה לחנותו אחת מ־דיירות
הבית, ביקשה לקבל את התצלומים.
בין השניים נקשרה שיחה שבעקבותיה התפתחה
ידידות עמוקה. יצחק החל מבקר את
רוזה בקביעות בבית־החלוצית, מקום שם
התגוררה משך שנה מ*5ז עלותה ארצה.
המשפחה התנגדה. באחד הימים
פנה אליה יצחק בהצעה .״בואי תגורי בביתי,״
אמר לה ,״את תטפלי באמי החולה
ואני אדאג לכל מחסורך.״ רוזה הסכימה.
שנים אחדות חיו יצחק ורוזה כבעל
ואשה לכל דבר. היא דאגה לאמו, עזרה לו
גם בעבודת החנות. אולם קרוביו של יצחק
ראו את ההסדר בעין רעה. למרות שרוזה
הציגה את עצמה בכל מקום כ״גברת שטי־גליץ״
ואף יצחק נהג להציגה כך, ידעו כל
מכריהם בעיר הקטנה, כי השניים אינם
נשואים כחוק.
המפנה בחיי הזוג חל מיד לאחר מות
אמו של יצחק. בני משפחתו הגבירו לחצם
עליו, דרשו שיגרש את רוזה מביתו.
קדושי מי־ אה. לבסוף, משתכפו המריבות
והחיים המשותפים הפכו סיוט, פנתה
רוזה לעורך־דין, הגישה נגד יצחק — לו
הרתה פעמים מספר והפילה את ולדותיה
— תביעה לשלם מזונות .״אני ובעלי נשואים,״
כתבה ,״הוא קידשני בקדושי ביאה.״
כהוכחה צרפה רוזה כמה תמונות שצולמו
על־ידי יצחק בשעת חייהם המשותפים.
השופט המחוזי, יצחק שילה, בפניו התבררה
התביעה, לא מיהר לפסוק, העביר
את התיק לבית־הדין הרבני כדי שזה יקבע
קודם את טיב הנש־אין, מאחר ויצחק טען
כי יחסיו עם התובעת היו לסיפוק היצר
בלבד ולא לקידושין.
״דבר אחד לא ברור לי,״ תהה השופט,
״אם באמת לא ראית בה אשה חוקית,
מדוע רשמת אותה על שמך בקופת־חולים
ואפילו במס־ההבנסה?״
יצחק היסס מעם .״כל העניו התחיל ב־בית־הכנסת,״
הסביר לבסוף ,״הייתי צריך
להזמין לה מקום לימים הנוראים. אז איך
אני ארשום אותה בבית־כנסת? כאהובה?
הייתי מוכרח לרשום אותה כאשתי!״

בת 4
• *י ך מתהילים ללכת?״
שואל צנחן שזוף. שואל זקן כושל.

שואלת לוליטה תוססת. שואלים גדולים
וקטנים דיילת קטנה עם צמה של זהב.
הפלורוסנט זורם בעורקי היריד, כבה, ניר־לק,
מסנוור, מצית את הצמה, כבה, ומיט־ען
חדש, זד, עתה ניפרק מהאוטובוס,
כבר שואל :״איך מתחילים ללכת?״
הדיילת הקטנה פותרת בעיות־נצח כאלה
בלי בעייות. שלושים בשעה. אולי חמישים.
לא איכפת לה לגמרי שככה נידצחות שמונה
שעות שלה כל יום, מארבע עד שתיים־
עשרה. להיפך. טוב לה. הרבה יותר טוב
מאשר להרוג אותן ליד מכינת כתיבה.
אפילו ה־ §ו 1111מ> 81ן £66י שלה איני
מזוייף. הוא• אומר בחביבות, שאחת, זהבה
קימחי, בת ,23 שומרת אמונים למין האנושי.
שהיא אופטימית. שהיא מעולם לא
העזה לחשוב כי בני־אדם גרועים מחיות.
היא אוהבת אותם, אפילו.
״אפשר לדעת איך קוראים לך?״ שואל
טיפוס מקווה.
״לא עיסקך״ ,אינו קיים במילון השי־

מלכת הנשך

ב ת דו
מ שי שלה. לפעמים היא מוסרת באדיבות
את שמה. לפעמים היא אינה שומעת, באדיבות.

בבית קוראים לה היאנס — היא נכי.
זה שייך לעמוד הראשון בהיסטוריה שלה,
וזה הסיפור הנורא והרגיל, על משפחה,
ונאצים, וזוועות. על שלושה הודשי נדודים
בהרים בבולגריה, עם יצור גוסס בן הצי

המראת האקזוטי של זהבה קימחי מבטיח ליה מראש, תמיד,
ובכל נוקום, תשומת־לב מקסימאלית. היא חברותית, עליזה
ורקדנית טובה. בתמונה נראית זהבה בפוזה אופיינית בריקוד עט דודה בחתונת אחותה.

שנה, על אוניה שכמעט טובעת, ועל
שישה חודשים בסרפנד. הסבתא נדרה נדר
עוד בהרים. ובדרום תל־אביב, ברחוב הקונגרס,
היא קיימה אותו. המשפחה החלה
לקרוא לזהבה: היא־נס.

ידיד זה לא סטריפטיז
ףעד ״ יוני היא״ מה שקוראים, ילדה
טובה. היא מאורגנת, מתוכננת, צייתנית,
שומרת סדר וחוק. לעיתים עד אבסורד,
עד שמתקבל הרושם המוזר שהיא
פש ט נהנית לחוש עצמה חנוקה בעניבה
עבה של פקודות. זהבה היתד, סמלת מצטיינת
במודיעין. עכשיו היא דיילת מצטיינת.
זוהי נעור, שנולדה למדים, לא חשוב איזה*
צבע, שמקומה במחנה מקבלי המרות.
כמה בחורות ישראליות מוכנות להוציא
מהפד, את שלוש המלים ״אהבתי את המדים!״
ולד,שבע שזה נכון?
זהבה כן .״אני לא מתכוננת לעשות
כאן רושם על מישהו. אני באמת אהבתי
אותם. דאגתי להם. בכלל, כל דבר שקיים
— אני שומרת עליו. נורא מרגיז אותי,
כשאני רואה שאחר מזלזל בחפץ של מישהו
אחר.״
וכך, בעקשנות לוהטת כזאת של חייל
נאמן, היא מגהצת כל יום את מדי היריד
שלה בצבע הטורקיז וכפתורי הזהב. באותו
להט היא נושאת אותן על גופה המיניאטורי
ומאיימת על גברים המשמיצים חליפה
מתרחבת זו, המתוכננת על־ידי קאטי מט־מור
:״שלא תגידו מלה רעה עליה. נכון,
היא לא הדוקה, אז מה?״ מי שרוצה
חתיכות, שילך למועדון. יריד זה לא
סטריפטיז. זה אולי מה שזהבה אחרת,
פחות פורמאלית, טבעית יותר, היתד, עונה.
לא זהבה הדיילת.
מזמן היא חדלה לתמוה מדוע ראשים
מסתובבים אחריה. היא מבינה אותם. כב
בגיל חמש־עשרה השלימה היאנס סופית
עם רעיון הבלהות שצפוי לה, גורל אשה>
יפה. אולי זה שקר מגושם לומר שיש לה
התנגדות מיוחדת למנה יומית של מחטאות,
אבל הן גם לא עוש ת עליה רושם, עכשיו,
בגיל עשרים ושלוש. גם ארוחת־הבוקר
שלה אינה מותירה בד, רשמים מיוחדים.
מאד היא עדיין
כמו כל אשד, יפה
רווקה, ללא מחזר קבוע,בעוד אחותה הצעירה
ממנה, נשואה. יש לה וליונה לוי
גיס משותף. שנה בלבד, ולכן היא מקדמת
עדיין בברכה הימהומים מלאי התפעלות
כמו :״משפחתי, אה?!״ השמש $ינה ידידתו
האישית ביותר של עורה הצח להפליא.
גם לא של שיער הדבש העבות שלה,
שרק פעמיים במשך 23 שנים נגעו בו מספריים.
עיני
הדבש שלה הן רומן בפני עצמו.
מתוך דיסקרטיות ועצלות גם יחד היא

ט1ל זהבה
חת על המספר המדוייק של הרומנים שהן היו הנאשם
נשי בהם. מותר לשער שרק קומתה הזעירה הצילה
ה מציפורני הנאדקיסיזם.

הסמכה באיזור המסוכן
יפהה בי, הן האמריקאי?״ חוקר גבר אומלל, שנק־
_לע במקרה לסביבתה.
יא מצביעה בהדרת כבוד, בציפורן כסף, על הביתן.
א, לי את הולכת לשם במקרה?״
ייא נועצת בו מבט תמים, דבשי, הממלא את תפקידו
נה. הנודניק אומר תודה רבה ומתנדף לכיוז; ההפוך
:יתן האמריקאי.
זין לה, לנערת כפתורי הזהב, אמביציה אחת גדולה. יש
המון מיניאטוריות, כמו: להיות דיילת טובה, לעלות

מהיריד לאל־על, לראות שוב את אירופה,
לגלף עוד צעצוע מעץ, לסרוג סתדר בשלוש
שעות במכונת־היד שלה, לגלות מודל ל־שימלה
חדשה, לא לאבד היום שוב סיכת
ראש, לחפוף ביום ראשון את הראש ולסדר,
להיות בעלת חנות לתכשירי יופי,
להיות נשואה וללדת ילדים בהתחשבות
באפשרויות הכספיות.
״סליחה, איפה הביתן המצרי?״ רוצה
לדעת גבר על עקבים־שלושה־ס״מ, וצווארון
פתוח עד הקורקבן. בסבלנות בלתי
ניסבלה היא עונה לו אפוא. למה אין
פרס ע׳ .סבלנות? הוא הגיע לה עוד
כשהיתה בעממי אליאנס התלמידה הצייתנית
והחרוצה ביותר, הספורטאית הטובה
במכבי, ואחר־כך גאוות בית־הספר למסחר
ולפקידות. היא נושאת בתואר מנהלת־השבונות־עצמאית
עוד מגיל .17 בגיל 16
היא תירגמה לקצרנות בארבע ימים את
חסמבה באיזור -זמסוכן. ובגיל 15 היתה
הכתבנית המאדאתונית, עטורת הניצחון של
כל המוסד .״אצלי לא שמעו את ודקת •ק
המכונה, שמעו רק שאני מעבירה שטף של
שורות.״
המגירות שלה בבית הוריה עמוסות
מזכרות ילדות, צעצועים קטנים, שמאטעס
פיצפונים, הכל ארוז במשטר וסרט מגוהץ.
תכשירי הקוסמטיקה, הפודריות, המסרק —
סטריליים. שום בוס לא יכול לחלום על
מזכירה/פקידה מושלמת יותר. צרפתית,
ספרדית, אנגלית שגורות בפיה כמו עברית׳
והיא אינה עוברת על 15 סיגריות
_ ליום. קשה לקרוא __לה פטפטנית.
לפני חודש החליטה היאנס י להפסי?~~עם
כל זה. היא חושבת שהוכיחה את עצמה
ממפיק במקצועה. עכשיו האגו שלה רוצה
לרחף באוויר, במדי דיילת.

אם היא מדברת עברית .״דו
ליש?״

״למה לך להתאמץ? דבר עברית.״
״איך מגיעים ל מו ע דון התיאטרון?״
הם מקבלים את כל האינפורמציה.
״אולי את מצטרפת?״
זהבה מוזיר. ואומרת בפעם אחרת.
ביריד המזרח, בעונה זו, ביוני,
החזיר המצוי. הוא ניגש, מתפלש,
דיילת זהבה:
״איפה ביתן ההסתדרות?״ היא מראה
ואז שואל החזיר:
״מה רואים שם, בעצם?״
כשהיא מציעה לו להודכח בעצמו, ה א
נועץ בה מבט חזירי הודר, ישר לעיניים,
מחריש רגע בשביל רושם, ואחר מודיע
בקול־נפגע־מאד, המאפיין את החזיר המצוי
בעונה זו :״את לא נראית לי כזאת

בהתחלה.״
ואז, כשמתקרבת לבוצת אנשים, הוא תופס
פוזה ונוחר בביטחון עצמי כזה, שרק

חזיר מסוגל להמציא :״אז כמו שקבענו,
בובה, אצלי, בשעה אהת. צ׳אוו!״
קשה להיות נערת יוני.

איד סידרו אותה
ין ד 2ר המרגיז אותה יותר מלהיות
עם עצמה לבד .״אני שונאת להיות
לבד ברחוב.״ בבית לא איכפת לה כמיוחד.
אבל לצעוד ברחובות הומים, או בתיאטרון,
א־ בק־נצרט, כשההמון האנושי מתחלק
לזוג, היא• מפחדת לחיית הפרט. משום כך,
אולי, ה א אירגנה לה גדוד של ידידים.
״יש לי המון.״ הגדוד דואג כל שבוע
למסיבה, פעמיים בחודש לקולנוע — ״רק
קומדיות. טרגדיות מצחיקות אותי.״ זהבה
מבקרת הרבה בהצגית וקונצרטים. היא
אינה מתחשבת בב־קירת כתובה, היא אומרת,
מפני שיש לה משלה.
גברת־סדר — 161ד — 01 אינה עושה
כלל רושם של משופעת לרוב ברגשות
עמוקים, או תהומיים במיוחד. היא שלווה,
קרירה לפעמים. לחשוד בה שהיא מסוגלת
לשינאת מוות, או איהבה עיוורת וכל מה
שקשור בסופרלטיבים ריגשיים אחרים, תהיה
טיפשות מזהירה.
זהבה ניצבת מול ביתן הפיליפינים ומקבלת
בחביבות את העונש על חטא יופייה.
״תסלחי לי, איפה הביתן הפיליפיני?״
שואלת הפעם חבורת היילים, כשמבטם החכם
נעוץ אותו רגע בביתן הפיליפיני.
הפאטנט מוכר לה מכל הזוויות האפשריות,
אבל היא חברותית; היא חונכה שנה
אצל הדודה שלה בפאריס, והיא משתדלת
לא• לאכזב את חבירת הגברברים. היא נוגעת
ממש בקיר הביתן השוכן הצי מטר
מולה, ואומרת באדיבות אמיתית :״כאן,
בבקשה.״
״תי דה רבה לך,״ הם עונים באושר.
איך סידרו אותה.
אחרי ישראל, אומרת זהבה, ואחרי צרפת,
היא אוהבת את ספרד. ברכבת מאל־
.חאסיראס למאדריד, לפני שנה בדיוק, ניסה
לעגוב עליה מאטאדור אמיתי. הנסיון הנעים
נעשה מסוכן עבורה, כשנודע לו שאובייקט
אהבתו באה מהטרה סאנטה. סאנטה היאנס,
הוא התפלל לפניה בקרון הרכבת, אנא,
בואי לקורידה. אזרוק לך את הכובע. ומאז
היא מתה על ספרד.

החזיר המצוי

בת 23

רימת גברים חדשה מראה את עצמר
ולא בלי הערכה עצמית בשטח .״מעניין

מלכת היריד
מכולן.

היא

מבינה

אותם.

גם כאן בולטת זהבה כאחת הדיילות היפות ביותר. היא
אינה מתלוננת על המבקרים המעסיקים דווקא או ת ה יותר
זהבה, הפקידה עד עכ שיו, שואפת להיו ת דיילת־אוויר.

; סיעה

ההבדל 1

5מ או רגני ם

החלמ־065.ו

לפנ> סמרת ההר שמה: ן•11
נותרו עוד כמה מקומות ל 1 הגזרנדי הנויור
טיולי ם
איטליה שויצריה צרפת לוקסמבורג

(אנגליה)
35 יום
ההפלגה 31.7.62 :

2נייורינז

1450ל״י

עפרדיינז 8

36 יום • הפלגה 19.7.62

ספרד1

צרפת 1
שויצ ייה |

ספרד -צרפת 25 -יום |
הפלגה 1065 9.9.62 :ל״י

בויור נופש גזזופש 1
איטליה אוסטריה שויצריה צרפת
33 יום
הפלגה5.8.62 :

— 1560.ל״י

בויור נננזנוי \2צר

איטליה י
שויצריה 1
צרפת 0

22 יום 1
הפלגה 1065 29.7.62 :ל״י

רה׳ נחלת בנימין 75
טל 67551-65781 .ת״א |
81 9 1
פרסום צימט

במדינה

ספורט

משפט

איגרוף
הה צג ה הגדול ה

;מ־מרח כ ב 1ד
דוכן חפירות בחנות שברחוב כן יהודה
בתל־אביב, היה עמום כל טוב. אהרון
מילנר 47 אזרח ארצות־הברית, הושיט
ידו ובחר לו ארבעה מישמשים מתוך הארגז
,״כמה זה עולה?״ שאל את המוכר
בא-נגלית.
האמריקאים הללו. החנווני המזוקן
לא הבין את השאלה, אך מישהו התנדב ׳לתרגם
לו .״תסביר לו שאני מוכר רק רבע
קילו,״ ביקש מהמתרגם לומר לקונה. אולם
אהרון התעקש. הוא ביקש לקנות רק ארבעה
מישמשים ולא יותר.
״אם כך, אז אני לא מעוניין למכור לך
בכלל,״ פסק החנווני והוסיף לעבר קהל
הלקוחות :״תראו את האמריקאים האלה,
אין להם כסף לקנות קילו מישמש.״
הוא חשב כי האמריקאי לא הבין את
דבריו. אך הוא טעה. כי אהרון, השוהה
בארץ כבר 1מספר שנים ומתפרנס מעבודתו
כזמר־עם, הבין מעט עברית. כששמע את
ההערה הפוגעת, הרים ידו החופנת את
ארבעה המישמשים, מרח אותם על פרצופו
הנדהם של המוכר.
מאה גרם מישמש. רק כעבור יומיים
שיחררה המשטרה את אהרון, לאחר שהאשימה
אותו בתקיפה. כשנשאל על־ידי השופט,
אליו הובא לשיחרור בערבות, מדוע
עשה זאת, השיב :״לא היה איכפת לי
שסרב למכור לי. אבל אני לא מוכן למכור
את הכבוד של אזרח אמריקאי עבור מאה
גרם מישמש.״

נזער
פו־ מהוה חו צ ה
נער בן 17 עמד כל הלילה ליד גדר בית־החולים
בעפולה ובכה .״אלוהים,״ קרא לעצמו
ואל הבניינים המוארים של בית־החולים
מעבר לגדר ,״אלוהים, תעשה שלא
יהיה לו שום דבר!״
בשעה שלוש בבוקר פנה הצעיר לביתו
שבעפולה התחתית. כאשר הגיע הביתה
בשעה ארבע, בקע אור מחלונות הוילה
הקטנה של הוריו, ליד תחנת הרכבת הישנה.
בפנים ישבו אמו, אביו ושני שוטרים.
הוא
ארז את חפציו במזוזדה ויצא עם
לובשי המדים. בבוקר הוא היה כבר בדרכו
לכפר העבודה בכלא תל־מונד, אחרי
חופשה של חצי שנה.
האופניים נעלמו. הנער הבלונדי,
יפה־התואר, עלה ארצה עם הוריו לפני
פחות מחמש שנים, התישב אתם בכפר
המורה, ליד עפולה. הוריו היו מצאי דופן
בסביבה החברתית של עולי צפון אפריקה.
אמו היפה, המדברת רק רוסית, מגמגמת
רק בקושי מספר מלים בעברית.
הנער היה מפגר, רב עם כל ילדי השכנים
והיה מכה אותם. התלונות נגדו נערמו
מדי יום. פעם נעלב זוג אופניים לאחד
מילדי המקים. הם נמצאו כעבור כמה ימים
במחבוא של הנער הבלונדי. בהסכמת ההורים
הוא הועבר לכפר העבודה לנוער
בתל־מונד, בילה שם שלוש שנים. לפני
חצי שנה חזר משם, כשכל תוספת השכלתו
מסתכמת בידיעה נרחבת של השפה הערבית,
נוסף לשפה העברית, הפולנית והרוסית,
אותן ידע עוד לפני׳ היכנסו למוסד
הסגור.
לחם וטלביזיה. הוא החל לבלות את
יומו בתחנת המיניות של אביו, במרכז
עפולה, ושם גם פגש לראשונה את מרדכי
שלומוביץ 11 הצנום והחביב.
מרדכי היה בן למשפחה מסובכת. שנים
רבות היה בן יחיד להוריו המזדקנים. כאשר
נולד להם בן זקונים לפני כשנה, תקפה
קנאה את מרדכי׳ והוא החל להיעדר יותר
ויותר מביתו.
הנער שעזב זה עתה את המוסד הסגור
ליד כלא תל־מונד והילד עם הרגשות הקיפוח,
שיצא זה עתה לרחוב, מצאו שפה
משותפת איש עם אחיו, למרות הבדלי
הגיל. גם אמו הסימפטית של הנער חיבבה
את מרדכי, היתה מזמינה אותו לבלות בביתם
המרוזח, לחזות בתוכניות הטלביזיה
הסורית, ולעיתים קרובות היתד, אף מכבדת
אותו בסעודת ערבית.
כדור בחזה. לפני כשלושה שבועות
נתקף מרדכי רעב. הוא התעצל לחזור

איש בישראל לא העלה אי־פעם בדעתו
שרבבות אזרחים, ביניהם כאלה הרחוקים
מחיי הספורט, יתעניינו בהתלהבות כה רבה
בתוצאותיו של קרב איגרוף אחד. אלפים
רבים מהם שילמו סכומים שהגיעו עד 20
ל״י הכרטיס עבור הזכות לחזות בקרב זה
— קרב חאלימי־רולו על אליפות אירופה.
ברור שלא רק המאורע הספורטאי כשלעצמו,
שהוא מאורע ראשון בקנה־מידה
בינלאומי מסוג זה הנערך בישראל, הוא
ששילה,ב את הקהל. ההצגה עצמה — זירת
האיגרוף הענקית מוארת הזרקורים באיצ־טדיון
החדש, האווירה המיוחדת, התזמורת
ושאר גינוני הטקס — כל אלה הוסיפו
למשיכה.
אולם זכותו הגדולה של ג׳ק סולומונס,
אמרגן האיגרוף היהודי׳ מבריטניה, שאירגן
ביוזמתו את הקרב בישראל, היא, שהוא
הוכיח שניתן לעניין את הקהל בישראל אף
במאורע ספורטאי דוחה, כאיגרוף, במידה
שמגישים לו מופעים ברמה ובאירגון נאותים.
כדורגל וטמיר־ת
מפוקפקת
״אתם גומרים לי את קבוצת הגדנ״ע
שלי ואת כל נבחרת ישראל בעתיד!״ הטיח
כתב מעריב ומאמן קבוצת הגדנ״ע עודד
עמי פוטלר, בפני שני עסקני נבחרת הנוער,
קורבן שלומוכיץ*
שהיתר, לפני חודש בהולאנד. שני העסקבגלל
24 אגורות?
נים לא התרגשו מדבריו. יצחק בן־בסט,
עסקן מכבי יפו, היה עסוק כבר אותה
לצריף הוריו, ביקש מחברו הלוואה של 60 שעה באריזת חפציו לנסיעה לבולגריה;
אגורות לקניית פלאפל. החבר נתן.
ואילו יהודה ליליאן, רכז הכדירגל של
במשך השבועיים שלאחר מכן הזכיר ה הפועל, שהיה גיזבר הנסיעה, לא העז
נער למרדכי את חובו. בתחילת השבוע להתערב. הנערים, שיצאו ברובם בפעם הראשונה
בחייהם במסגרת נבחרת ארצית
שעבר החזיר מרדכי 36 אגורות.
בכדורגל, לא התרגשו אף הם מהצעקות.
״איפה שאר הכסף?״ התעניין הנושה.
בשד,ותם הקצרה בחוץ־לארץ הספיקו לשמוע
״אחזיר לך בעוד שבוע,״ השיב מרדכי. הרבה צעקות.
״טוב,״ הפכים הנער ,״אז במקום זה בוא
טון. משכנע. הצעקות הראשונות נשלעזור
לי לעבוד בגינה של הורי ולהוציא מעו מיד בערב הראשון של הנבחרת באת
הקוצים.״
ד,ולאנה כשהודיעו לנערים שעליהם לישון
״מה פתאום?״ התקומם מרדכי. השניים לבדם בבתי יהודים מארחים, הודיע משה
ליאון שהוא אינו מוכן לישון לבדו אצל
התקוטטו ואף החליפו מהלומות.
״טוב,״ נרגע לבסוף הנער, שהכסף מעו אנשים זרים. בתחילה ניסה בן־בסט ללם
לא היווה בעייה בחייו .״בוא אלי שכנע אותו בשקט, אך משלא הועיל הדבר,
החל לצעוק. ליאון נבהל, אך התעקש. להביתה
ונשחק.״
בסוף ויתרו לליאון. אך לבן־בסט נדמה
השניים נכנסו לבית הריק והנער ניגש היד, שהצעקות השפיעו במשהו. מאותו רגע
לארון, הוציא משם את אקדחו של אביו, הפכה הצעקה לטון הדיבור הרגיל שלו.
המוחזק ברשיון :״תראה איזה יופי!״ הנערים התרגלו במהירות, החלו לצעוק
אמר למרדכי, כשהוא מכוון את האקדח ל חזרה.
עברו.
המשבר חל כבר בערב השני לשהותם
״ואז,״ סיפר מרדכי ,״שמעתי טראח, במקום. הנהלת המשלחת לא אירגנה כל
ראיתי אש ונפלתי.״
תוכנית מרוכזת לנערים, הסתפקה בכך שהיורה
גרר את חברו החוצה, עוברי אוי־ח
הודיעה שתערוך ביקורת בבתים בהם מתנטלו
את הפצוע, שהכדור פילח את חזהו גוררים הנערים, בשעה 10 בלילה.
ויצא החוצה, הובילוהו לבית־החולים. הבשעת
הביקורת לא נמצאו רוב הנערים
פצע לא היה קשה וכעבור שבוע הסתובב במיטותיהם. מיד נסעו שני ראשי המשלחת
כבר מרדכי בחוץ.
לערוך מארב ברחוב החלונות של העיר, האך
חברו המבוגר ממנו, חזר בינתיים ידוע יותר בשם רחוב הזונות. הם תפסו
פנימה, אל מחנה העבודה לנוער שליד תל־ קבוצה מהנערים שטיילה במקום. בין הנעמונד.
רים
בני ד,־ 17 נפתחה חקירה מי הוביל
את הקבוצה למקום המפוקפק.
הועלתה הצעה לשלוח את מרדכי שפיג־ד
בראחר: בחיפה, הגישה מורה בק לר, שנראה בעיני בן־בסט כאחראי לטיול,
חזרה הביתה. העונש בוטל, אך האיום
שה לגירושין מבעלה, בעל אטליז, טענה
שאין היא יכולה לחיות עמו מאז החל למ המשיך לרחף מעל הנערים. רחוב החלונות
כור בשר־חזיר באטליזו עו ג ה, הפך לנושא מרכזי בשיחת אנשי ההנהלה.
עו ג ה, עו ג ה: באשקלון, נכנסה אשה הם ר,ירבו כל כך להזהיר ולאסור על הנעלמאפיה
על מנת למסור עוגות, נלכדה רים את ההליכה לשם, עד שאפילו אותם
כאשר הפועלים שכחוה בפנים, נעלו עליה שלא חשבו כלל ללכת, מצאו את עצמם
חייבים לבקר במקום, כדי לשמור על
את המאפיה בי ל בו ל רו ח: במעוז-
יוקרתם.
ציון, כשהופיעו המוזמנים לחתונה בשעה
לבסוף לא טמן גם בן־בסט עצמו את
שצויינד, בהזמנה, הופתעו לשמוע כי החופה
כבר נערכה שעות מספר קודם, כדי ידו בצלחת. כאשר הודיע מאנדי לפני ה־לבלבל
את הרוח הרעה שגרמה, כמד, ימים מישחקים המכריעים לשחקנים, שאם ינצחו
קודם לכן, לחתן תושב המקום להימלט את ראפיד ואת טוטנהאס יקבלו חופש למהחופה
שעות אחדות לפני קיומה טייל בכל העיר, פרט לרחוב החלונות, התח
ד שו תהס פו ר ט: בתל-אביב, פרץ וי להב בן־בסט, שלא הבין כראוי את דברי
כוח קולני בין שני אוהדי קבוצות־כדורגל המאמן והפליט, ספק ברצינות ספק בצחוק:
שונות, הסתיים שעה שאחד המחוזכחיס ״אם תקחו את הגביע, אני עצמי אוביל
ניפץ על ראש רעהו ׳מקלט טרנזיסטור אתכם לרחוב החלונות!״
הוא כמובן לא הוביל אותם לשם, אך
השכלה כדיה״מיל: בחולון, התרעם
תלמיד על מורתו, שנתנה לו ציון נמוך רושם המלים נחרת.
הסביר עמי פולטר את סיבת כעסו:
בשל אי־דיוקים בחיבורו על מעמד הר־סיני,
טען להצדקתו כי העובדות שהביא הן ״מקודם השחקנים שלי אפילו לא חשבו
בצורה כזאת על בילוי עם בחורות.
״בדיוק כפי שתוארו בסרט עשרת הדיבעכשיו,
כשחזר שחקן הקבוצה שלי מהנברות״.
חרת
הלאומית עם סיפורים כאלה, לא אובל
לשמור עליהם בשום אופן!״
* מסתכל בפצע.

החי

העולם הזח 1294

זה אינו לקוח מספר אימים-

זה קוה בישראל בי 1962

^ רבעהגכ רי ם חסונים ומזוקנים תפסו אותו בידיהם,
שמונה ידיים גרומות סחבו אותו, הטילו אותו על
הספסל.
בחדר הקטן והחשוך, שחלונותיו מסורגי ברזל ורשת
היו רהיטי עץ מועטים. כיור בפינה .״אני לא עשיתי את
זה, אני לא עשיתי את זה!״ זעק באימה הגוף שפירפר
על הספסל.
ארבעת הגברים התבוננו זה בזה. אחד מהם נתן את
האות. השלושה התנפלו עליו, אחזו בו בחוזקה. הרביעי
נטל מקל לא גדול והצליף בעדינות בגוף הכפות. לתירגולת.
לפי רמז ממנו, התיר אחד מהשלושה את כפתורי מכנסיי
של המוכה והפשיל אותם. בעל המקל החל להרביץ בחמת
זעם על העכוז המגולה, כשהוא מפטיר עס כל מכה ומכה:
״מאיפה זהי ממי לקחת את ז ה ממי גנבת את

מבעד לרשת החלונות הצרים של החדר הציצו עשרות
עיניים מבוהלות. בין שאלה ושאלה ציפצפה רק נשימתו
הכבדה של המכה המתייגע וזעקותיו של המוכה :״אני
לא גנבתי את ז ה אני לא לקחתי את זה! . 1״
לפתע עצר המצליף. המקל היה שבור. הוא ניגש לארון
הקטן בפינת החדר והוציא מקל נוסף. הצלפה — זעקה.
שאלה — הצלפה — זעקה. וחוזר חלילה. המקל השני
נשבר. הפעם לא הוצא מקל נוסף מהארון. מתחתיו היה
מוכן מקל חירום, עבה יותר. המכות נמשכו.
לבסוף נתעייף המצליף. משחרים את עיניו, נעלמו כל
העיניים המציצות מבעד -לחרכים כלא היו .״תרים את
המכנסיים,״ הפטיר אחד הגברים אל הגוף המיילל.
קורבנם נשתפל מהספסל, כשהוא עוצר בקושי בעד יבבותיו.
״לך לחדר ותפסיק לילל,״ המשיך הגבר המזוקן,
״ותשתדל לא ליפול עוד פעם בידינו!״
זה לא היה קטע מספר סטלגים חדש. ההצלפות לא ניתכו
במרתפי העינויים של הגסטאפו והמקלות לא נשברו על
גופו של פושע חסון ונוקשה. המוכר, היה נוח קרומהמר,
בן 8וחצי. ארבעת המלקים היו ארבעה ממורי תלמוד־תורה
של החינוך הישן.
בכל בית־ספר אחר היו הורי הילד המוכה פונים למשטרה.
מחלקת החינוך, האחראית על החינוך היסודי במדינה,
היתד, מתערבת בעניין. אך תלמוד־תורה של החינוך הישן
אינו דומה לשום בית־טפר יסודי אחר במדינה. הוא שונה
אפילו מבתי־הספר של החינוך העצמאי של אגודת ישראל.
זהו בית־ספר עממי ללא פיקוח מרכזי, ואיש הישר בעיניו
יעשה.

״מצאתי אותה.״
״ואני אומר שגנבת אותה מאביך!״ הצהיר המנהל הצהרה
חינוכית לילד הקטן.
״לא נכון.״ נרעד הילד ,״מצאתי אותה על־יד העץ, כל
החברים ראו!״
״תיכף ניווכח,״ ד,זעים המנהל פניו ,״יש לי שיטות
משלי לכך!״
הוא קרא לשלושת המורים האחרים והארבעה לקחו את
נוח לחדר המורים, השכיבו אותו על הספסל. הפגינו על
בשרו את שיטתם החינוכית בשלושה מקלות רצופים.

שי ט ה חינו כי ת
ףוחק רו טהמר נשרך הביתה כל עוד עכוזו בו, לפני
1סיום הלימודים. אמו קידמה את פניו בתמיהה :
״מה פתאום חזרת הביתה כל כך מוקדם?״ שאלה אותו

המונה

נוח קרוטהמר ( 8וחצי) ,לפני שמורו־מכהו
מרדכי בוימל סגר את הדלת.
נוח חזר ללמוד, כשהוריו הסכימו לבטל את התלונה במשטרה.
באידיש, המדוברת בבית המסורתי בשכונת מורריס בטבריה.
הנער היפנה אליה את גבו — התשובה מספיקה. לאם
היה ברור כי הנער סרח. כשחזר האב מהעבודה, הרשיע
גם הוא את בנו הקטן. כי הצדיקים המזוקנים והמלומדים
בוודאי שלא יכולים לטעות. היהודים היפים הללו —
בעלי מצפון המשי — דברם שוקל יותר מעכוזו ד,מכחיל
והרזה של בן השמונה. הבעייה היחידה שהעסיקה את
האב היתר״ כיצד לשכנע את המורים לקבל את נוח בחזרה
לתלמוד־התורה.
דודו של נוח, שביקר אצלם באותו ערב, סבר אחרת.
הוא נטל את הילד בידו, ולמרות התנגדותו החלושה של

מכוח
ב חדר
המודים

! 7ך ה 5111 חיים וייס, השתתף במיבצע החינוכי.
\ | וייס, שהיה במחנות בפולין וברוסיה,
11^ / 4
הודיע שאינו מפחד ממשפט, חתם על הזמנת המשטרה.

האב, לקח אותו ישר לתחנת המשטרה בטבריה. הוא הפשיל
את מכנסי הנער, הציג את המראה לסמל המשטרה. סיפר
מאוחר יותר אחד החוקרים, שנמצא אותה שעה במקום:
״היה זה מחזה מזעזע. גופו של הילד היה כחוש וחלקו
התחתון היה מלא סימני חבטות כחולים לאורכו ולרוחבו.״
למה התנפלו ארבעה גברים גברתניים, ומגודלי זקן
וחובשי כיפות, על נוח הקטן?
הכל בגלל לירה אחת. כשיצאו ילדי תלמוד־התורה
להפסקה קצרה, רצו לשחק על מדרכת הרחוב הסמוך בקרעי
קופסות הסיגריות, בהן הם משחקים כבקלפים. נוח
רץ עם בני כיתתו אל העץ, שעל המדרכה ליד הישיבה,
מיהר לתפוס מקום סמוך לגזע. לתדהמתו הרבה. גילה
בתוך חריץ העץ לירה ישראלית מקופלת. הוא מיהר
להרים אותה ולהכריז :״בלי שותף!״ הכניס אותה לכיסו.
אחד מחבריו התקנא בו, מיהר לספר למורה כיתתו של
נוח, מרדכי בוימל, שלנוח יש לירה. הלה סיפר על כך
למנהל, והמנהל הזמין את נוח אליו .״מאיפה הלירה?״ שאלו.

שום דבר גורא

ך 1מרות שהוגשה נגדם תלונה, המשיכו כל
/ארבעת המחנכים בעבודתם כרגיל. הם באים בוקר
בוקר לתלמוד־התורה, מלמדים שמונים ילדים מגיל שבע
ועד גיל שנים־עשר, לימודי קודש וחול, עד שעה ארבע
אחרי־הצהרים.
לתוכנית הלימודים של תלמוד־התורה לא אחראי איש
מאנשי רשתות החינוך המרכזיים בארץ. העירייה אינה
אחראית להם, והחינוך העצמאי של אגודת ישראל רוחץ
מהם את ידיו. הם מתחנכים לקראת לימודיהם העתידים
בישיבת יסוד תורה ונידבות־יד של היהדות הדתית היא
המקיימת אותם. סיפר אחד מעסקני הרבנות הראשית
בטבריה על סוג חינוך זה, הנקרא החינוך הישן :״אגודת
ישראל אינה מוכנה לקבל בכל מקום פיקוח על תוכנית
הלימודים. לכן, בנוסף לרשת החינוך העצמאי, היא מקיימת
תלמודי־תורה כאלה. בירושלים יש עשרים, בבני־ברק יש
היא המקום היחיד שם
כמה ובטבריה יש אחד. טבריה
לומדים גם אשכנזים וגם ספרדים, ולכן רק בטבריה מלמדים
בעברית ולא ביידיש. תלמוד־התורה הטברייני הזה קיים כבר
40 שנה, אבל אף פעם לא היה סביבו רעש כזה.״
עסקן על עניין המכות, השיב :״הילד
כשנשאל אותו
אמר שמצא את הכסף, לאחראים שלו היתד, דעה אחרת.
הם רק רצו להוציא ממנו את האמת, קודם בדיבורים
ואחר־כך קיבל גם קצת על האחוריים.
״אולי הוא קיבל קצת יותר ממה שהיה מגיע לו,
על המקום שנועדלכך, ושום
אבל הרי הוא קיבל את זה
דבר נורא לא קרה.״
גם מחנכי תלמוד־תורה הדגולים היו משוכנעים ששום
דבר לא קרה. כדי להבטיח את זה, הלכו לביתו של אבי
הילד, ביקשו ממנו ללכת למשטרה, לבטל את התלונה.
האב, הרוצה להחזיר את בנו ללימודים, הסכים והלך.
אך הסכמת האב לא הספיקה. את התלונה הגיש הדוד
ולא האב ולכן, למרבה הפתעתם של מורי תלמוד־תורה,
הופיע השבוע שוטר במקום, הוציא מהכתר, בה ישב נוח
את מורו, מרדכי בוימל, הגיש לו הזמנה לבית־המשפט.
האשמה :״גרימת חבלה חמורה בגופו של אדם אחר.״

אמנות
תיאטרון
הח המת
הביידרה (תיאטרון ודאופרמה) הוא
נסיון ישראלי להחזיר לחיים יצור בידורי
שגווע ונקבר בשעה טובה, ושאף הספיק
להישכח, להוציא אולי בלבותיהם של בני
תקופתו, ששנות חייהם כשנות המאה הסב.
האופרטה
היא אופרה קלה, בה מושם
הדגש על עלילה מבדחת (וגרוטסקית עלפי
רוב) ,דיאלוגים שנונים, פאר התלבושות
והתפאורה, וכמות זמריות־המקהלה ונערות־הבאלט.
למוסיקה עצמה יש רק תפקיד
משני, בצורת השירים והריקודים המשתלבים
ביצירה. במהותה ובסיגנונה, זוהי
יצירה המאפיינת את ההווי של הממלכה
האוסטרו־הונגרית ואת רוחה, בה פרחה
האופרטה בראשית המאה.
צורת בידור ראוזתנית זו לא נעלמה
כליל. היא שינתה צורות וסיגנונות ונמצאת
ביסודה של המיוסיקל, שהיא איפרטד,

ד,עקרון שהנצחון במירוץ אינו תלוי בטיב
הרוכבים, אלא יטיב הסוסים.
הארבעה, סטודנטים לכלכלה, פילוסופיה
ומשפטים, שלולא חליפות־הערב השחורות
שלהם היו נראים בדיוק כמו להקה צבאית
ישראלית, קפצו על הסוסים המצליחים —
פיזמוני השלאגרים החדישים, המצליחים
בעולם המערבי, ושבעולם המזרחי אוהבים
אותם, כנראה, לא פחות.
הם שרים שירים במקצבי הטוזיסט והצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה,
הקאליפסו והרוק. אפילו השירים
היוגוסלביים המעטים שהם משלבים בתוכניתם
עשויים במתכונת ר,שלאגרים המערביים.

לג ל ח מי שי. אולם סוסים טובים
בלבד אינם מגיעים לקו הגמר. הארבעה אינם
זמרים גדולים. הם חביבים, מלאי־חיות,
מתורבתים ובעלי חוש הומור. ואלה הופכים
את הופעתם לבידור מצויין.
חבל רק שבתוקף נשואיו של אחד מהם
לגברת יוגוסלבית צעירה, בשם תרזה קסו־ביה,
המתיימרת להיות זמרת, נאלצים ה

בוקר יום השישי שמעו דיירי ה־בית
שבשדרות הנשיא 70 בחיפה, כיצד
ניטרקת בחוזקה דלת דירתה של משפחת
הורנשטיין, בקומה השניה. ליפא הורנשטיין
( ,)47 דילג במרוצה במורד המדרגות, יצא
לרחוב הראשי, המוביל לכיוון מרכז הכרמל.
כעבור דקות אחדות שוב נשמע קול צעדים
יורדים במדרגות. אשתו ריצ׳י ()40
טפפה על עקביה הגבוהים, ירדה לעבר ה־מיגרש
הקוצני, המשתרע ממערב לבית. האשד,
השחרחורת ודקת־הגו, הנראית צעירה
מכפי גילה, פתחה את דלת מכונית ה־פונטיאק
מספר 684־ 81 שחנתה במגרש, נכנסה
פנימה והתניעה אותה. המכונית ליבנת־הגג
הסתובבה ועלתה אף היא בכביש המוביל
למרכז הכרמל.
מקץ דקות אחדות שבה המכונית למגרש.
ריצ׳י נעלה את הדלת ועלתה חזרה לדירתה.
כל זאת ארע סמוך לשעה 8.30
בבוקר. שעתיים לאחר מכן, בשעה , 10.30
צילצל הטלפון בדירתה. ריצ׳י הרימה את
השפופרת .״מדברים מהמשטרה,״ אמר הקול
הגברי מעברו השני של הקו׳ ״את
מתבקשת לגשת למטה המחוז.״
כאשר הגיעה לשם, הופנתה ריצ׳י למחלקת
החקירות .״תצטרכי להישאר פה עד
החקירה נגדך,״ הסבירו לה .״את לגמר נאשמת בנסיון לגרום למות בעלך, על־ידי
דריסתו במכוניתך.״
באותן דקות
מד,קרה במרומי הכרמל
גורליות? האומנם ניסתה ריצ׳י לשים בדרך
זו קץ לחייה המשותפים עם ליפא הורני
שטיין?

דרישת שלום ארוכה

ארבעת האיילונס
אותה הת שלובת, ב שינוי הכתוב ת

אשר תוכנה, מקצביד והמוסיקה שלה מתאימים
יותר לרוח התקופה המודרנית.
לבלמ ^) מהד ׳ 3ה. הביידרה, יצירתו
של המלחין היהודי הוינאי אברהם אמריך
קלמן, אינה נמנית עם הפנינים של תקופת
האופרטה. היסוד הקומי שבה קלוש למדי.
היא מספרת על מהרג׳ה הודי (שמעיד,
אשכנזי) ,המנסה לרכוש את לבה של
זמרת אופרטה פאריסאית (אולי שוקן),
המופיעה בתפקיד הביידרה — זמרת ורקדנית
במקדשי בודהה בהודו.
מלכתחילה ברור שהאמצעים, שנועדו להחזיר
את המת לחיים, אין בהם כדי לאפשר
לו אף לנשום. התזמורת דלה מדי,
התפאורה שדופה, מקהלה כמעט שאין. כמה
מן השחקנים הם, אולי, זמרים טובים, אבל
קומיקאים ובדרנים, מהסוג שדורשת אופ־רטה,
ודאי שאינם.
הערב־רב של הזמרים, שנלקטו להצגת
הביידרה, אינו מהווה עדיין להקה. וביומו
האיטי והכבד של ביטוש דוידוב מאריך
ללא צורך את יסורי הסתגלותם זה לזה.
מי ומיא. מי שיהיה בו הכוח לחזות
בהצגה עד סופה, והמדובר בעיקר בבני
דור האופרטה, יוכל ליהנות פה ושם
מכמה רגעי התעלות שלה. אלה הם רגעי
הופעות של להקת־הבלט הקטנה אך ה־מצויינת
של מיא ארבסובה, בה מתבלטת
בייחוד הרקדנית האקרובטית מרים פסקלסקי.
בין השחקנים מצליחים חיים פולני,
מרדכי בן־שחר ורות שרון לבדר ולהצחיק,
ובין הזמרים כדאי לשמוע את אולי שוקן
בלבד.
אם קבוצה כה גדולה של שחקנים וזמרים
רוצה באמת לעשות משהו, ודווקא בשטח
הקומדיה המוסיקלית, מוטב שיבחרו בסוג
של הצגות ההולמות יותר את רוח התקופה
והמדברות אל לב בניה.

בידור
סו ס ודו עבו
ארבעת הממיט

(ריביירה־כסית)

ארבעה סטודנטים יוגוסלבים, שתפסו את

צופים לקלקל את הנאתם השלמה ולשמוע
גם אותה.

מאחורי הקלעים
הלילה יורד בצרפח ־ ת
רביעיית זמר חדשה נולדה לישראל
בארצות־הברית. שמה: ארבעת האיילונס.
למרות שהם מופיעים בתלבושת בוקרים
(ראה תמונה) ,מסתבר שזו א־תה הגברת
בשינוי אדרת — להקת איילון. הלהקה מופיעה
במועדון צברה של ליאו פולד בניו־יורק,
שם היא ־זוכה להצלחה למעלה מן
המצופה. ההוכחה: בעוד שתחילה יצאו ה־איילונים
לזמן מוגבל, הביאו עתה כולם
לארצות־הברית את משפחותיהם, ועומדים
להישאר שם לפחות עוד שנה. בתום שנת
החוזה הם עומדים להופיע במיאמי־ביץ׳,
ולערוך סיור ברחבי ארצות־הברית
אגב, השיר ,,פאטימה״ ,אותו שרה
הלהקה, פרי עטם של דידי מנוסי ויחיאל
מוהר, עומד להיות שלאגר. הוא תורגם
לאנגלית, ונבחר לתקליט־השבוע של העתון
דיילי מירור. שיר אחר של מנוסי —
מיניה — צפוי אף הוא להצלחה. למרות
שהסרט טרם הוצג באירופה, מפיצים שם
כבר את התקליט צמד הדודאים,
שהחל להופיע לאחרונה במועדון עומר
כייאם ביפו, מציג תוכנית חדשה — המורכבת
משירים עבריים חדשים ומשירי־עם
המושרים בשפת המקור. ביניהם: שיר
אמריקאי, שיר פארגוואי ורד הלילה בצרפתית
1קהל שי א בהופעות הבידור
בארץ הצליחה לרכז להקת ד,באלט הפיליפיני
בהאיניהאן. במשך שלושת השבועות
בהן שוהה הלהקה בארץ, חזו בהופעותיה
103 אלף איש פסא לבל הופעה,
זהו הנזק הנגרם על ידי נגני להקת הטוויסט,
פיט צ׳סטר קונזבו, המופיעה בארץ.
הכסא, המורם באקסטזה על ידי
פסנתרן הלהקה, נזרק על ידו ומתנפץ על
הבמה בכל פעם שהלהקה מנגנת את
השיר האשה האיומה.

:־ 11 1111י —111
יפא הורגשטיין, יליד רוסיה, הגיע
ארצה לראשונה מיד לאחר מלחמת ה־שיחרור,
לאחר שכבר הספיק להיות שנים
אחדות באנגליה, לקבל אזרחות בריטית. בארץ
לא מצא בהתחלה עבודה, לכן החליט
לנצל את קולו הערב, החל מופיע כזמר
אופרה•
כעבור שלוש שנים הכיר בת זוג והשניים
נישאו בטכס חגיגי. ליפא מיהר לארוז את
חפציהם, נסע עם אשתו לאפריקה הדרומית.
אולם כעבור שלוש שנים חזר ארצה. חיי
נשואיו לא התנהלו כאשר ציפה והוא התגרש.
עצוב ונכד,־רוח נטש גם את האופרה,
עבר לקיבוץ בית־אלפא, שם קיבל מישרה
כמורה לאנגלית ולמוסיקה. למרות שהיה
בקיבוץ, רחוק מהמרכזים העירוניים, לא
זנח את קשריו עם אנשי המוסיקה בארץ,
המשיך לקיים מגע הדוק עם אנשי מקצועו.
כאשר נזדמן יום אחד לתל־אביב, זכר כי
הבטיח לאחת מידידותיו, פסנתרנית במקצועה,
לדרוש בשלום ידידתה, שהתגוררה
במרכז העיר. הוא איתר את הכתובת, לחץ
על פעמון הדלת.
האשד, שפתחה בפניו את דלת־דירתה,
היתד, ריצ׳י. היא היתר, אז זמן קצר לאחר
גרושיה מבעלה הראשון, עבדה בפסנתר־נית
בליווי רקדנים ובמתן שעורי פסנתר.
ליפא מסר לה את דרישת השלום. באותו
ערב נשאר ללון בדירתה.

פיזמון חוזר

ך• יה דרוש זמן קצר בלבד כדי ש{
1ליפא וריצ׳י יבואו בברית הנשואים.
אולם לשם כך היה עליהם לנסוע ללונדון,
כי ליפא היה כהן וריצ׳י גרושה. בלונדון
נישאו השניים בטקס אזרחי וריצ׳י, ילידת
ווינה, שהגיעה ארצה עם עליית הנוער, זכתה
באזרחות בריטית.
ירח הדבש השני של ליפא היה דומה לזה
שערך עם אשתו הראשונה. השניים עלו על
הראשון שיצא מלונדון, נחתו בהמטוס
דרום
אפריקה. .ייתכן שדווקא משום כך
המשיכו הדברים להתגלגל ממש כפי שהתגלגלו
בנשואיו הראשונים. כאשר חזרו ליפא
וריצ׳י ארצה, לפני כשנה וחצי, פחות מארבע
שנים מיום כלולותיהם, הפכו חייהם
בצוותא שרשרת של סיכסוכים ומריבות.
הם התחילו בדירה התל־אביבית, בה התגוררו
משך זמן קצר לאחר שובם, נמשכו
בדירה המרווחתשעל הכרמל.
בתחילה לא נשאו החיכוכים הד קולני.

המה. ה מסוגלת היתה לרצוח בעלה בדריסה?

ריצ׳י, שעבדה עם צוות ההסרטה של אף
מלה למורגנשטיין, לא היתד, כמעט בבית.
אולם לפני חודשים אחדים, פרשה היא מעבודתה,
וליפא הפסיק את עבודתו בחברת
השיכון דניה .,לשניים היה זמן פנוי למכביר
והשכנים שבבית הדו־קומתי התרגלו
לשמוע את קולות המריבה מדי יום ביומו.
הם היו משתתקים רק בשעה שהיו מזדמנים
אורחים לדירתה של משפחת הורג־שטיין.
כך קרה גם ביום החמישי שלפני
שבועיים, כאשר אירחה ריצ׳י בביתר, את
הזמרת הישראלית זימרה ארנת. זימרה,
ידידתה הוותיקה של ריצ׳י, הגיעה לחיפה
לרגל הופעה, שעמדה להתקיים למחרת היום.
השתיים ישבו יחד כל אותו ערב ו־ריצ׳י
האזינה לזמ״רותיה של זימרה.
כרגיל בעת יחסים מתוחים בין בעל לאשתו,
הציעה ריצ׳י סמוך לחצות את 1ד^_
מיטות בחדרים נפרדים והשלושה שכנ^*
לישון. למחרת, דקות מספר לאחר שהזמרת
נפרדה ממארחיה, כבר יכלו השכנים 1
לשמוע את הפיזמון החוזר, הבוקע מדירת
ההורנשסיינים.

ה מ בוגי תזאגעצרה
089מ רי ב * החלה, כרגיל, בעניין של מה)
1בכך, הפכה לדואט קולני. ליפא, שה־ |
וויכוח נמאס עליו, נעל את חדרו, הניח
לריצ׳י להטיח אגרופיה בדלת .״נמאס לי
לחיות אתך!״ צעקה האשה, כשהיא רותחת ״
מכעס .״קח את הדברים שלך ותסתלק מן
הבית הזה. אני לא רוצה לראות אותך
יותר.״
כשנרגעה מעט, פתח הבעל את הדלת,
לבש את מכנסיו ומבלי לאכול ולהתגלח

עבירת תנועה כשוטה ־ מה קדה באמת באותו רגע גורד במרומי הכרמל*

היפנה עורף לאשתו ויצא מהבית, כשהוא
טורק אחריו את הדלת בחוזקה.
לגבי מה שקרה לאחר־מכן, קיימות, כבכל
מיקרה דומה, שת״ גירסות. מתוך עדותו
של הבעל במשטרה, מתקבלת התמונה הבאה:
לאחר
שעזב את אשתו בדירה, ירד ליפא
למטה והחליט לגשת למרכז הכרמל• הוא
לא לקח את מכוניתו, העדיף ללכת ברגל
את מרחק עשר הדקות. כאשר הגיע למרכז,
נעצר ליד תחנת המוצא של הכר מלי ת וחכך
ן 4בדעתו מה עליו לעשות קודם: להתגלח,
י או לאכול ארוחת־בוקר.
כאיכר עמד כך על שפת המדרכה, הבחין
לפתע במכוניתו, נהוגה בידי אשתו, המתקרבת
אליו במעלה הכביש. הוא היה
בטוח כי אשתו התחרטה על הדברים שהטיחה
נגדו תוך ריתחה, והיא באה עתה
להחזירו הביתה. לכן, ירד מהמדרכה והתכונן
שהמכונית תעצר לידו.
לחרדתו הבחין לפתע כי המכונית הגבירה
את מהירותה ושמה פניה ישר אליו.
הוא ניתר ממקומו ונימלט בבהלה לתוך
הקפה שבתחנת הכרמלית. המכונית עשתה
סיבוב מלא לרוחב הכביש וכשהיא חוצה
את הקו הלבן, בניגוד לכל כללי התנועה,
נעלמה חזרה בכיוון ממנה באה.
ליפא היה נרגש מאוד. הוא צנח על
כסא בבית־הקפה, הזמין כוס קפה על מנת
להרגע. לאחר מכן נכנס למספרה, התגלח,
וירד לתחנת המשטרה שבעיר התחתית. שם
ביקש למסור הודעה. הוא סיפר על מה
שהתרחש, טען כי אשתו ניסתה לרצוח
אותו.

״אני אסדר אותן׳״
ף ירסתה של ריצ׳י היתה, כאמור, שונה
^ לגמרי. מסבירה המורה למוסיקה את
שיחזורה־היא על המיקרה:
דקות מספר לאחר שהבעל יצא, לקחה
^ ^ ת המכונית, החליטה לערוך בד, כמה
^ ^!ניו ת בסופרמארקט שבמרכז. כשהגיעה לשם,
ראתה לפתע את בעלה עומד בצד הכביש.

נקודת
המחלוקת״;;״
ה שיחזור, שנעשה על

גבי ה ת מונ ה, על־ידי

בניגוד למה שהוא קיווה, לא סלחה
לו כלל. להיפך, היא התקרבה אליו בנסיעה
איטית, התריסה לעומתו דרך החלון,
אגב נסיעה :״מדוע לא לקחת את המזוודות
עם כל החפצים שלך?״ משלא ענה לה,
סובבה את המכונית ומבלי לבצע את הקניות
המתוכננות, הזרה הביתה.
לדבריה, צילצל הטלפון בדירתם כעבור

מוצא הכרמלית.

מערכת העולם הזה,

מראה בבירור היכן עמד הבעל ו מ היכן תגיעה המכונית. הקו המרוסק
מס מן את שתי הגירסות לגבי מסלול המכונית. לטענת הבעל,
נמלט הוא מפחד ה מכונית ל תון בי ת הקפה (ברקע משמאל).

כמה רגעים. מן הצד השני דיבר בעלה.
הוא הסכים להסתלק מן הבית, בתנאי שהיא
תסכים להחזיר לו את המכונית. ריצ׳י
סרבה.
״אם כך,״ אמר לה ,״תראי איך שאסדר
אותך. רצית לנסוע לחוץ־לארץ ללמוד עריכת
סרטים — אני כבר אסדר עם המשטרה
שלא תסעי!״

אותה שעה, היא טוענת, התייחסה לכל העניין
בצחוק. אולם אין לשער שמצב רוחה
היה היתולי במיוחד כאשר שעתיים אחר-
כך ישבה לפני הקצין במחלקת החקירות
המשטרתית, אשר האשים אותה ב״עבירה
על סעיף 222 לפקודת החוק הפלילי,״ סעיף
הפוסק מאסר עולם ל״כל אדם המנסה באופן
בלתי־חוקי לגרום למיתתו של אדם
אחר.״

אינה מסוכנת לאיסז
ך א היה פה כל נסיון לרצח!״ טענה
/בפני החוקר ,״לכל היותר תוכלו
להאשים אותי בעבירת תנועה, על כי חציתי
פס לבן.״ אולם המשטרה לא נשתכנעה.
עוד באותו יום נלקחה ריצ׳י לבית־הסוהר
ג׳למה, בילתה את השבת בחברת פרוצות
ועברייניות אחרות.
ביום הראשון לא נעתר אף שופט־השלום
אלפרד בך לבקשתה להשתחרר, האריך את
פקודת המעצר שלה ב־ 15 יום נוספים.
רק ביום שלישי הצליחה ריצ׳י להשתחרר
בערבות כספית. בעלה גילה רוחב־לב,
ביקש מעורך־דינו, אליהו תוסיה כהן, להצטרף
לבקשת פרקליטה של אשתו, אליעזר
טויסטר, ואף חתם עבורה על ערבות בסך
1500 לירות .״היא אינה מהווה סכנה לאיש
מלבדי,״ הסביר לנשיא בית־המשפט
המחוזי, יעקוב אזולאי, בפניו הוגש העיר־עור
על החלטת המעצר של שופט השלום.
״ואני אגור בתל־אביב עד שנסדר את עניין
הגט.״

קלות דעת?

1 1 1הוא ליפא הורנ שטיין (שנואל) .ב שנים שי שב בארץ,
# 1 11 התפרנס ליפא כזמר אופרה, מורה למוסיקה, וסוחר
מגרשים. כאן הוא נראה עם חו תנו, כ שבאו לשחרר את ריצ׳י בערבות.

היא ריצ׳י הורנ שטיין, פסנתרנית, ילידת אוסטריה.
11 £ 1 / 1\ 11 ריצ׳י נישאה לבעלה ליפא לאחר גרו שיה מבעלה
הרא שון. ברקע, ת מונ ת דיוקנה שצוירה על־ידי הצייר יהודה ב קון.

ן ף 0ש 13ע ניסו בני הזוג לחפות בחיוך על
| 1מה שאירע .״זו היתר! קלות־דעת מצד
בעלי,״ אמרה ריצ׳י .״הוא חשב להבהיל
אותי במלה, משטרה׳ ובסוף הוא נבהל בעצמו
מהתוצאה. אני מקווה שכעת הוא
מבין שעשה שטות.״
המשטרה עצמה לא החליטה עדיין לאיזו
גירסה להאמין. בינתיים עומד תיקה של
ריצ׳י פתוח, עד להחלטת התביעה או בית־המשפט.

ה שקר

(המשך מעמוד )9

לערוך לו. אבל תמיר ידע, מן הסתם, כי
סעיף 9ג מתקנות האתיקה המקצועית של
עורכי־הדין אומר :״עורך־דין אשר פעל
בעניין מסויים בשביל צד אחד לא יפעל
לאחר מכן בשביל הצד שכנגד באותו עניין
או בכל הליך הנובע מאותו עניין.״ על כן,
גם אם הובטחה לקוגלר אותה חסינות שביקש
הפסיכולוג, או עזרה משפטית מכל
סוג שהוא, לא יכול היה תמיר להגיש את
העזרה הזאת. הוא העביר את הלקוח הלוהט
לידי עורך־הדין אריה מרינסקי.
מרינסקי, פרקליט חד וחריף, היה עד
לפני שלושה חודשים שותפו ויד־ימינו של
תמיר. הוא עזב אותו ופתח משרד עצמאי
משלו בתל־אביב. העברת הטיפול בקוגלר
דווקא למרינסקי עוררה טענות חדשות בפי
אותם אנשים שהאמינו בגירסה השניה של
פרשת קוגלר — היינו: אלה הסבורים כי
דיבר אמת בבית־המשפט ושיקר בפני הדיה.
הם טענו, כי תמיר העביר את התיק ל־מרינסקי
בראש וראשונה כדי להבטיח שגילויים
אשר אינם רצויים להמיר, בעניין
שינוי דעתו של קוגל,־ ,לא יצאו לאור. אך
מרינסקי עצמו הצהיר כי רואה את עצמו
כשליחו של יצחק קוגלר בלבד.
על כן, כאשר פנה למשטרת ירושלים
והשיג את הסכמתה לשחרר את קוגלר בערבות,
שקל שלוש אפשרויות של טענות
הגנה:
ס שבבית־המשפט אמר קוגלר את האמת
— ואז לא יהיה מנוס אלא לגלות
מי השפיע עליו לחזור מן העדות. אפשרות
זו נראתה לו כתיאורטית בלבד, לאור שלל
הראיות ופסק־הדין של שלושת השופטים,
שקבע כי קוגלר שיקר — וזאת ללא קשר
עם הודאתו הדראמטית.
#שנאלץ על־ידי אמצעי שיכנוע לא־אורתודוכסיים
של המשטרה, לבנות סיפור
דמיוני. אגודת־ישראל, המממנת את ההגנה
על קוגלר, מעוניינת לא רק להוכיח כי
אנשי קוממיות היו חפים מפשע, אלא שהמשטרה
העלילה עלילת דם. מרינסקי, שכבר
בעבר הוכיח כי אינו מתחשב במיוחד
ברגשות המשטרה, לא יהסס לתקוף אותה
באופן קיצוני במקרה זה.
• שלא היה במצב נפשי תקין, כאשר
מסר את עדותו במשטרה. הטענה העיקרית:
שטיפת־המוח שעשתה לו המשטרה החלישה
את יכולת־האבחנה שלו, עד כי החל
מאמין כי הגירסה שהוכנסה בפיו על־ידי
המשטרה היתד, אמת לאמיתה, ולכן אין
להאשימו במתן עדות־שקר ביודעין.

ידיד המזרח הוא בינלאומי, לכן לא תורשה הארכתו,
שעריויסגדובי 5ב י 1ל י.
אל תדחה ביקודר לימים האחרונים,
י מי העומסוהצניפות .
בקר בידיד בנחת כעת עם משפחתו וידידיר.

הגרלת מפעל הפי ס
ת ת קיי םהש בו ע
ב״יריד המזרח״
:י פים שיציגו כרטיסיהם, ביום ההגרלה בין השעות
בקופת התערוכה, ייהנו מהנחה של 30 אגורות
ממחיר כרטיס הכניסה ליריד.
ררטיסים אחרונים, ביום ההגרלה, בכניסה וב שטח

127

התכשיר הי עי ל
להרחקת
יתושיםוזבובים

בויד יברח!

ב לי דסוסובלירשתות .
שפופרת 1*86ל״י 5
להשיג בכל בתי־המרקחת י־ל

המודיע שהכשיל

^ יימתג 0סברה שלישית, לגבי ה־
\ /פרשה כולה. על פי סברה זו, היה
אמנם חלק של אמת בעדותו של קוגלר
במשטרה — ודווקא החלק החשוב, על
העברת יוסלד, לקוממיות. אילו בנתה המשטרה
את התיק של עדות חלקית זו. ,־
גייסה עדויות נוספות, יתכן שהיתר, מגיער,
לאן־שהוא בפרשת מסלה.
אולם, לפי גירסה זו, לא הסתפקה המשטרה
בעדות שקוגלר מסר. היה בידיה
חומר נוסף, שנמסר על־ידי מודיע סודי.
אינפורמציה עירבה את חברי הכנסת לו־רנץ
ואיצ׳ה מאיר לוין בפרשה, קבעה כי
השתתפו באסיפה בכולל חזון איש בבני־ברק.
דבר זה לא יתכן, שהרי גם לורנץ,
גם לוין אינם מעזים להיכנס לכולל חזון
איש של נטורי־קרתא, שם הם נחשבים לכופרים.
אם אמנם נמסרה אינפורמציה זו
למשטרה, היתד, כוזנתה אך ורק להכשילה
— כשם שכל מודיעי המשטרה בריכוזים
החרדיים הכשילו אותה על־ידי מעשים או
מחדל בפרשת יוסלה.
פסק־הדין במשפט קוממיות לא היה סוף־
פסוק בפרשה זו. חיגים שונים במדינה מעלים
את הדרישה כי תוקם ועדת חקירה
פרלמנטרית, אשר תבדוק את חלקם של
כל הנוגעים בפרשה — המשטרה, הפרקליטות,
עורכי־הדין, פעילי אגודת־ישראל —
ולא רק כדי להתיר את פקעת החוטים ש־נכרכה
סביב יצחק קוגלר.
את גורלו האישי של קוגלר יצטרך לחתוך
בית־המשפט. אין הדבר נוח לכמה
וכמה אנשים: המשטרה, הפרקליטות, קוגלר
עצמו ואלה שהשפיעו על קוגלר לתת את
עדויותיו הסותרות. אולם דבר אחד ברור:
אחת משתי העדויות היא עדות־שקר —
וחשוב שבית־המשפט יקבע מתי, בדיוק,
שיקר קוגלר.
שהרי פרשה זו אינה עניין סגור בפני
עצמו, אלא חלק מן הפרשה הגדולה יותר
של העלמת יוסלה שוהמבר. פתרון תעלומת
קוגלר עשוי לעזור לפתרון תעלומת
יוסלה.
העולם הזה 1294

. .חפש את ה אי ש ה ...חפש את האעה חפש את האשה חפש את האשה חפש את האשה חפש

בשביל יצרני הנעליים באיטליה הסתיימה
גם שנת .63 מאות נעליים הוזרמו בשבוע
שעבר לארמון פודסטה בבולוניה — לתצוגה
הלאומית של אביב וסתו .1963 ריחפו
שם מילים כמו — מהפכה, טירוף, שיגעון,
מהן נותרה לבסוף, כמו תמיד, נעל נורמאלית,
שמרנית, מסורבלת אפילו. לגיזרת
נעל 63 הוצמד השם — קו מט (שביט) .י
לקומם פנים מאורכות וחוד של ציפורן
מעוגלת — בנעל על עקב. מקור הברווז מאפיין
את הנעל הספורטיבית השטוחה.
התצוגה הלאומית באיטליה בישרה סולם
צבעים חדש לגמרי: החרדל־צהוב. הכחול־פלדה,
האדום־חום.
הגיזרה הפתוחה בצדדים תאפיין גם בשנה
הבאה את נעלי הערב כלהלן:

נעל המכונה נעל רוכב האופניים תתפוס
את מקום הסירה הספורטיבית החלקה. הנעל
נרכסת בשרוך ותפורה מבד ועור, או
משני עורות בצבעים נוגדים:

המוקאסינים בסיגנון הקאובוי חדרו לאופנה
הגבוהה הפאריזאית כבר אשתקד,
ויש כבר סיכויים רציניים לראות אותם
בתל־אביב בעוד שנתיים:

את הרעיון המהפכני היחידי של העונה
הבאה תייצג נעל שלושת רבעים על עקב:

פרט לבאלרינה עם מקור הברווז:

תלך השנה הבאלרינח הדומה לספינה:

יצירות הסנדלרים האיטלקיים בתצוגה
הלאומית לא עוררו התפעלות מיוחדת בקרב
המבקרים הזרים, בעיקר הצרפתים, שהם
המתחרים היחידים של איטליה בתיכנון
נעליים. הללו כינו את האיטלקים בשם
ההיתולי: סנדלרי הרוקוקו. כי האיטלקים
לא הביאו לעולם קו חדש, הם רק קישטו
את הישן. או צבעו אותו. מזה עונות רבות
לא בוזבזו על נעלים כל כך הרבה מטרים
של סרטים, עניבות־ענק, אבזמים בגודל
פרסה כמעט, קישוטי מתכת הדומים לאצ־דעות,
ואבנים נוצצות.
המצב הגיע לאבסורד: הקישוטים עולים

פי כמה מהנעל עצמה. המצב הזה אופייני
בעיקר לנעלי הנשף בגיזרת הסנדל.
האשד. תמשיך לצעוד בעונה הבאה על
גובה העקב של אשתקד. בערב — מקסימום•
בבוקר — 2ס״מ. השינוי האופטימי
היחידי שיחול בעקב הוא בחימר. את
מקום עקבי הברזל הגבוהים, הנשברים
פעמיים בחודש, יתפוס עקב כסף חזק.

_צימע 0א־ ד ח פן ־ גו ריון
ץהעתה יצא לאור בארצות הברית ה!
׳ג — 131-8611 0001<61,סיפרה החדש של
המזונאית הישראלית לילייאן קורנפלד. ליל־ייאן,
בוגרת הפאקולטה לתזונה של אוניברסיטת
קולו מביה, החלה את האפופאה ה־
!!אסטרונומית לפני ארבעים שנה, כשזנחה
את מקצועה הקודם: מורה לזימרה והתעמלות•
היא יכולה להצביע עכשיו בגאווה על
שורת ספרים, פרי עטה ותרומתה למטבח
הישראלי: מה ואיך לבשל בז מן מלחמה,
מה אבשל ב מנו ת צנע, מה אב של, אני
מב שלת, המטבח המ שובח, הדב ש במאכל
ובמ שקה, חמי שים מנות של לאקרדה, ועוד

עשרות חוברות.
סיפרה האחרון, שיצא ב־ 15 אלף טפסים,
בכריכה מהודרת, במחיר חמישה וחצי דו־לאר
הטופס, כולל 1000 תפריטים של 75
עדות בארץ. ללילייאן יש דעה בלתי משוחדת
על יצירתה האחרונה :״אני חושבת
שזה יותר מסתם ספר בישול. הוא ממלא
תפקיד לאומי גדול. אלף: שומר על מנהגי
העדות. בית: מפרסם את ישראל בין הגויים•
הוא שווה יותר מאלף מאמרים ונאומים
ציוניים ששום אשה נוצריה לא תשים
לב אליהם. ספר בישול תמיד יגיע למטבח
שלה.״
את ההקדמה ל מטבח הי שראלי, כתב בעלה
של לילייאן, חוקר המקרא גאליהו קורנפלד.
״ביקשתי ממנו שידגיש בה את ההיסטוריה
של העם היהודי מתקופת ההשכלה וה־ביל״ויים
ועד מרבד הקסמים. כדי שגם הגויים
והטבחים בעולם ידעו על הנס שקרה
לנו.״
המזונאית הזדעזעה ביותר כשנשאלה אם
גם היא חושבת שהמטבח הישראלי הוא
מקרה אבוד :״זה לא נכון. אני לא מסכימה
שהאוכל שלנו הוא הכי גרוע בעולם. זה
רק הבישול הגרוע במסעדות. בסיורים
שלי נוכחתי לדעת שיש אוכל מצויין בבתים
פרטיים ובתי מלון גדולים. אני
בטוחה שיש לנו את כל היסודות להיות
המטבח הכי טוב בעולם, כי לקחנו הכל
מן הגויים.
״רק שני דברים הורסים את המטבח הלאומי
שלנו: בצל מטוגן ופאלאפל. הטבחים
אצלנו חושבים שבלעדיו אי אפשר
להכין אוכל טוב. אני חושבת שהוא רק
גורם לצרבת. גם עם הפאלאפל מגזימים.
בחוץ־לארץ חושבים בטעות שזה המאכל
הלאומי שלנו. הוא לכל היותר מכביד על
העיכול שלנו.״
״למה את מנבאת עתיד לאומי?״
״לחציל. בקרוב יהיה המאכל הלאומי
שלנו מבוסס רק על הירק הזה. גם בספר
שלי נתתי דוגמאות על האפשרויות הבלתי־מוגבלות
של שילוב החציל בחיי היום־יום
שלנו. כבר היום מותר לי להצביע בבטחון
על רצפט צברי במאה אחוז: חציל ב־מאיונז.״
חלומה
של לילייאן, ילידת קנדה, הוא
לתרגם את סיפרה לעברית ולשלוח במו
ידיה טופס לנשיא המדינה ולראש הממשלה
ואשתו .״כשהתרוצצתי בבתי המלון אחרי
תפריטים, היה לי מזל להעתיק את הספציאליטה
של אישים ידועים. גיליתי שהמאכל
האהוב ביותר על בן־גוריון הוא הצימעס
של מלון השרון ,,מכינים זאת מכוס מים,
חצי כוס מיץ תפוזים, חצי כוס יץ אדום,
שלוש כפות חמאה או מרגארינה, שלושה
רבעי ק״ג גזר חתוך לקוביות. מבשלים את
כל המצרכים יחד פרט לגזר במשך 10
דקות. מוסיפים לתערובת את הגזר ומאיירים
עד שמתרכך.
״לפולה, אשתו, מצאתי שיש סימפאטיה
מיוחדת לעוגת שוקולד מעורבת בלבנייה

בן־צבי, הנשיא, מעדיף רולדת חצילים של
מלון רחת אביב. מאכל טעים מאד המורכב
מכבד עוף מגולגל בפרוסות חציל ומוגש
ברוטב הולנדי עם אורז ושקדים.״
לתל־אביב, עירה, הקדישה המזונאית ב־סיפרה
מירשם המורכב מחצאי ביצים קשות
מכוסות לבנייה מעורבבת במאיונז ו0אפ־ריקה.
למירשם
היא קראה: ביצי תל־אביב.

אשהב־ 240 לי רו ת
ף־* ר חו ה דיז נ גו ף 217 ייפתח בשבוע
!״*הבא מוסד הומאני חדש, אשר יתנוסס
תחת השם העברי: בית־ספר לאשה, ובצרפתית
.£0016 46 1181111:1611 מטרתו הפדגוגית
של המוסד היא ללמד, במחיר 240 לירות,
את המקצוע: אשה. כי בניגוד לתיאוריה
הפאטאליסטית המקובלת, סבורה הנהלת

בית־הספר — הקוסמטיקאית עליזה עולש
והדוגמנית הצרפתיה לשעבר נדיה ברון
— שאשה, כמו מסגר, זה מקצוע נילמד.
בכל גיל ורוחב.
ההנהלה, עליזה־נדיה, המייצגת גם את
צוות המורים, התכוונה לתפקידה הגדול לא
יותר משנתיים. בפרק זמן זה הצליחה
עליזה לא להעלות יותר את משקלה, וכן
לאקץ את המשורר רפאל אליעז לתת שם
למוסד שלה. הוא בחר בעלידיה, אחת הקומפוזיציות
של שמותיהן הפרטיים. ההצעה
נדידה — נדחתה.
לפי שיטת עלידיח הרעננה, אין אשר,
מקצועית הייבת לזכור אם ישו נולד לפני
או אחרי ספירת הנוצרים. להיפך, היא
הרבה יותר נשית כשהיא בורה משהו. בתוכנית
הלימודים, הנמשכת חודשיים בארבעים
שעות, מושם הדגש רק על ששת הנושאים
הבאים: תנועה, נימוס, לבוש, טיפול
עצמי, איפור ועבודה מעשית. פעמיים
בשבוע.
בשיעורי תנועה תלמד כל גברת השואפת,
מסיבה זו או אחרת, להיות גם אשה,
מהי העמידה הנכונה, כשהיא בשימלה
צרה/רחבה/בגד־ים/מכנסיים. כיצד לשבת
על כסא/שרפרף/כורסה/על הארץ/בבגד צר
/רחב/במכנסיים. בשיעור ני מוס תורה נדיר,
סידור פרחים, ארוחת־חמש, ומסיבה פרטית.
בעוד שבשיעורי לבוש תקבל הגברת הוראות
מפורטות סביב הבעייה: התאמת תכ שיט
לנסיבות.

רירייאן וזנווג^יוו

בקולה האפאטי הבטיחה עליזה כי, כמו
בכל בית־ספר מקצועי מהוגן, לא יחנקו גם
כאן את הנטיות הטבעיות של התלמידה.
יהיה חינוך לפי מגמות שונות. דוגמנית,
דוגמנית־צילום, דיילת, אשה כללית, ילדה,
אשה 40 פלוס.
למעוניינות ינתנו גם שיעורים פרטיים
בהחלט, במחיר שווה לכל נפש — 10־12
לירות לשעה.
רק לגברים הכניסה אסורה. נדיה, אם
לבן בן 18 וחניכת דיור ובאלאנסיאגה ובית־הספר
לדוגמניות של לוקי — הביעה התנגדות
חריפה לקורסים שמטרם לחנך גבר.
שהבחורה שלו תחנך אותו.
נידמה היה לנו ששמענו כבר פעם את
הפיזמון הנ״ל. מגרונה המטופח של לאה
פלטשר. אירנה גיטרי. קולט בלישר. טיפוח
החן של ויצ״ו הצעירה, של מועצת־הפוע־לות.
נדיר. תיקנה מיד את הטעות הגסה:
״יש הבדל עקרוני בינינו. אני נגד ספרים
על הראש. חוץ מזה, שמי נדיה.״

.חפ ש את ה אע ה חפשי אח האשה .,.חפש את ה אי צ ה ...חפש *תהאטה חפ ש את הא שה הפד״ -י -ר־׳^ן ה.

א 1שי

ספרים

מצו״ן ו טו ב
תשובה כהלכה השיבר, פודה כן־גוריון

שירה

לבעלה ביריד־המזרח שעה שהתקיף בסיורו
כמעט כל תעשיין או מציג בשאלה :״למה
אתה לא יורד לנגב?״ ״מה אתר רוצה
מהם?״ שאלה אותו סולד״ .גם לנו יש
בנים נחמדים מאד ואף אחד מהם לא יורד
לנגב!״ אשת ראש הממשלה לא שכחה את
ילדיה גם בהמשך הסיור. כאשר סרב ראש
הממשלה לקבל את הסיגריות הפרסיות שהוצעו
לו בביתן הפרסי, נטלה אותן פולה,
בהבהירה :״זה בשביל עמוס!״ כאשר שאל
בן־גוריון את המארח הפרסי כיצד אומרים
בפרסית ״תודה״ ,הפסיקה אותו פויה:
״בקושי אתה יודע עברית ואתה ריצה
ללמוד פרסית?״ כשיצאו מהביתן פגשה
פולה את כתבת דבר חוה גובר[ ושאלה
אותה :״מה את עושה פד באתי לכתוב,״
ענתה הכתבת .״לכתוב?״ צחקה פולה,
״להצטלם באת שמח למדי נראה
ממלא מקום שר השיכון והפיתוח, יו&ף
אלמוגי, במזנון הכנסת .״מה שלומך?״
שאלו השבוע סגן יושב־ראש הכנסת החי־רותי,
אדיה בן־אליעזר .״מצויין,״ השיב
השר ,״אפילו מצויין וטוב!״ ״מה ד,שימחה
הזאת?״ התפלא בן־אליעזר. אלמוגי לא
התמהמה להשיב :״מצויין שאגי שו, וטוב

שאיני מזכיר המפלגה עכשיו!״ _
השבוע הוכיח שר האוצר, לוי אשכול,
את עצמאותו, כאשר הופיע בטלביזיה,
למרות שראש הממשלה מחרים אותה. הדבר
היה כאשר ביקר השר ביריד יזמזרח, ניצל
את אמצעי ד,פירס,ם הנוח כדי מאום לבאי
היריד על חשיבות החסבין להצלחת
התוכנית הכלכלית. יותר מאוחר ווזה אשכול
בתוכנית רביעיית ה מועדון במקום,
שליגלגה על פיחות הלירה, שאל בהיתול
את מלויו :״התוכנית הזאת הוכנה במיוחד
בשבילי, או שהם מופיעים עמה ערב־ערב?״
כאשר חזר השבוע שר
החקלאות, משה דיין, מאירופה, היתר,
אחת משאלותיו הראשונות :״האם מילאו
את ההוראה, לפיה אסור ליותר מארבעה
פקידי משרד ממשלתי להיות בשדה
התעופה?״ ״הפעם לא מילאנו את ההוראה,״
השיב המנהל הכללי של משרד ה־החקלאות,
אריאל עמיער ,״יש בשדה
הרבה יותר מארבעה פקידי משרד־החק־לאות,
אך הם לא באו לקבל את פניך,
אלא למנוע הכנסת מחלת הפה והטלפיים!״
אחת הישראליות הראשונות הראשונות
שקיבלו את פני נשיא ליבריה ויליאם
טאבמאן, היתר, הזמרת נחמה הנדל.
נחמה ד,וטסה על־ידי חברת צי״ם לונציה,
כדי לעלות שם על תיאולור הרצל, להנעים
לאורח בנעימותיה את ההפלגה. לפופולאריות
הרבה ביותר זכה השיר פני מועדות
לארץ כנען, אותו נתבקשה נחמה לשיר
שש פעמים רצופות. כשהגיעה ר,אניד לחיפה,
נמסרה לנחמה מעטפה סגורה, בר, היה
הטיפ של אנשי ליבריה. נחמה העבי־־ה את
המעטפה, על כל תוכנה, לעזרה סוציאלית.

עו מדודא ־ ?
חוש מסחרי מפותח גילה הכומר הפרוטסטנטי,
ויליאם הול, שהיה בזמנו מבקרו
הקבוע של אדולף אייכמן בכלא. לפני
שהמריא השבוע לארצות־הברית, כדי למכור
את ספרו על שיחותיו בכלא, נשאל הול
על־ידי אחד מכתבי החוץ הירושלמיים על
השקפותיו המוסריות־דתיות של אייבמל.
״האם עלי לתת את זה שוב בחינם, או
שאתה משלם לי משהו?״ שאל הכומר.
הכתב אמר שעתונו מוכן לשלם מחיר
מתקבל על הדעת בעד אינפורמציה וביקש
מהול לנקוב בסכום,, ,אלף חמש מאות
דולר,״ ענה הכומר ללא היסוס
אגב, אחת הבעייות שהעסיקו את חוקרי
משטרת ישראל שקראו את המכתבים שנשלחו
לאייכמן לכלא, היתה: מה פשר
חידות־השחמת, שנשלחו אליו על יד־ נאצים
מדרום־אמריקה ושכולן מסתיימות משום־
מה בתוצאת פט. רק בלשן ספרדי יכול
היה לפתור את החידה. פט בספרדית
פירושה גם ״תלוי״ ,וכנראה שידידי אייכמן
דאגו להבהיר לו מה רצונם שיעשה בעצמו
כיצד לא לקום לכבוד השופטים
שעה שאלה נכנסים לאולם המשפט, אך יחד
עם זאת לא לבזות את בית־הדין? בצורה
מקורית פתר את הבעייה הרב בנימין
מנדלסץ, בעת משפטו בירושלים: כאשר
ראה הרב את פקיד בית־המשפט מתקרב
למקומו לפני דוכן השופטים, מיהר לקום
ולשוחח עם אחד היושבים באולם וכך
נמצא עומד בשעת כניסת השופטים, מבלי

מ ש הו בשבילמ־ע^הו
שירי לחץ (נדאת דויד אבירן, הוצאת
אלף, תל־אביב) הם, בלי ספק, תופעה מנד
תיעד, אפילו בעיני קהל־הקוראים הקבוע
של המשורר הצעיר ( )28 והמזוקן.
לאחר שבשלושת קבציו הקודמים (ברזים
ערופי שפתיים, ב עיו ת אי שיו ת וסיכו ם בי״.
ניים) בלט בצירו של נתן זך כאחד מחשובי

המשוררים המודרניסטיים של הדור הצעיי,
הוא מפתיע עתה בפנייתו לצורות פיוטיות
חדשות, ובעיקר בהצלחתו בתחום הפואמה
ומערכת־השירים המורכבת.
לוליטוו;.1-דוליונוח .,פואמות, הנושאות
שמות מופשטים ומתגרים כאחד, כאהבה

וגטא
טיבי ת

וקריאה

בקפה,

מוסיקה

ספרדית בחורף ולולי טה, הן, למעשה, החלק
החשוב של שירי לחץ.
באחת החטיבות הכבדות בפואמה לוליטה
קובע אבירן ש״ ה עייפו ת היא זכות־היתר
של העירים. כל האוואנגארד /המיני .־ם
את תנו מ ת הצוהרים. הידיים מונ חו ת לשני
צירי הגוף גוליבר / ,גוליבר. גשם
ורוד /מחלחל בו לפתע ללא הפוגו ת.
חזאים מהימנים / ,מצויירים בגלגלי־הצלה
שקופים, שוחים ב מ הי רו ת לאורכו ולרוחבו.
עוד מעט /יגיע אליו יהיס, הים הגדול.
מיפלצות אגד תיו ת /תעלינה ממנו בשאג,ת
עיקשות

הקורא נתון כאן בשטף אסוציאציות, ה־

גילה אלמגור ויעקב אגמון
בו ל מו ס של נסיעות

לקום לכבודם במיוחד על התקופה
בה הואשם בסלון־קומוניזם סיפר השבוע
אורי קיסרי, שעה שהעלה זיכרונות מירידי
המזרח הקודמים. ביריד 1932 השתתפה
גם ברית־ד,מועצות. קיסרי ביקר
בביתנה, התרשם מטוב טעמו, רשם בספר
המבקרים :״חזק, רוסיה!״ במשך שבועות
אחדים לאחר מכן, זרמו מברקים ומכתבים
למערכת דואר היום בה עבד, בהם שאלו
השולחים כיצד העז לכתוב בפומבי ברכה
לרוסיה הסובייטית ולעודד בכך את התעמולה
הקומוניסטית. הדברים הגיעו עד
כדי כך, שבגליון הארץ של אותה תקופה
התפרסם מאמר בשם :״הטרקלין־קומוניזם
של אורי קיסרי ראש מחלקת ההסברה
של השגרירות האמריקאית בישראל,
פטיפן באלדאנצה, המסיים את
תפקידו בישראל נעלב מאד השביע במסיבה
שנערכה לכבודו על־ידי הנספח
לעתונות של השגרירדת, ג ׳יימס מאלך
פארלאנר. אהד האורחים הישראלים התלוצץ
והאשים את באלואנצה שהיא בודה
מישראל .״חם והלילה,״ נבי־י ראש מחלקת
ההסברה ,״אני פשוט חלוץ ולכן ביקשתי
העברה לקונגו, שהיא ארץ צעירה יותר
וזקוקה יותר לעורה״.

נו סעובא
התיאטרון הקאמרי עומד בסימן בולמוס

של נסיעות. המנהל לשעבר, יעקב אגמון?
המתמחה עתה בבריטניה, תפס טרמפ
אווירי וחזר לביקור קצר בארץ. השחקן
אילי גורליצקי עומד לצאת בקרוב לנסיעת
השתלמות משלו. ואילו אשתו, גילה
אלמגור, תסע כנראה להשתלמות ל־ניו־יורק,
שם תזכה למילגת לימודים מיוחדת
לגמרי בשקט הצליח מנהלו של

תיאטרון החמאם, אברהם (״פשנל״) דשא,
לחטוף את יוסי ברמץ (קורט!) מהתיאטרון
החיפאי, לחתום אתו חוזה להופעה
בהצגת נחטוף אותו ב שקט בחנדאם
בלי כל תשלום הופיע השבוע אורי
זוהר בגלי צה״ל, בתוכנית השבועית
הערב של טלילה בן־זכאי ומשה כן־
אפריים. אורי, שלא התכונן להופעה,
אילתר בו במקום תוכנית כבק שתך למאזינים,
נדרש, בין השאר, לספר בדיחות על
כדורגל .״אני מוכרח לספר לך ע־ רדי!,ת
השבוע בכדורגל,״ הודיע מעל גלי הא זר
למבקש הבדיחות ,״השבוע, כאשד שיחקנו
בקבוצת הכדורגל של כסית נגד אגד נתניה,
הכניס ראש הקבוצה שלנו, החבר הטוב
שלי פשנל, שני גולים לנתניה. וזאת, אני
מוכרח להגיד לך, היא בדיחת השבוע!״
אנשי להקת הבלט הפיליפיני מתכיונים
להגיב במלוא החמימות על האירוח הישראלי.
לקראת יציאתם את הארץ נחרו
ועדת ביצוע, בראשות מנד,לתם ל •קיציר!
קפילג, שרתכנן עד לפרטי הפרטים את
מסיבת הפרידה הפנימית שלהם ממארחיהם
מכתב מלא סימני שאלה הגיע השבוע
להנהלת קול ישראל מלאה פ 1רת ויורם
רונן, שיצאו להשתלמות בקורם רדיו
בבוסטון .״מה פתאום שלחו אותנו לקורס
הזד״״ התפלאו השניים ,״הרי הוא מיועד
רק לארצות נחשלות אחד המתעניינים
בתחרות האיגרוף של חלימי ורולו,
הנערכת השבוע, היה שחקן התיאטרון
הקאמרי, אברהם כן־יוסך. לחברים, שתהו
לפשר ההתעניינות המוזרה, גילה בן־
יוסף שבנעוריו למד באנגליה הנדסה והת־אגרף.
הוא היה בזמנו יריב האימונים של
אלוף בלגיה .״אין כל סתירה בין לימודי
ההנדסה והאיגרוף,״ הסביר ,״באנגליה נקרא
האיגרוף — הספורט האציל!״

פ סו קי ה שבו ע
@ מבקרהמ די נהדר׳ יצחקנבנצאל, על דו״ח המבקר :״זד, איננו
מחזור שמתפללים בו, יוצאים ידי חובה ומחזירים אותו לארון הספרים!״
9ה ״ כמפא ״ י ע קי באגוכרין :״צריך לצקת עופרת רותחת בגרונו
של מי שהציע את ההגדרה הפשוטה של פיטורי ייעול!״
9ח ״ כחירוה יו ח נן באדר :״אנחנו חיים בתקופה של במקום, והצעת
חוק חסכון החובה היא חלק מהבימקומדיה. על פניה — צביעות: בתוכה —
ציניות, ובשיטתה — לא צדק, אלא ביצועיזם!״
$הנ ״ ל :״כל מה שנשאר מהתוכנית הכלכלית, זה רק הגבלת שעות קייץ
לפקידים, כדי שישתו כוס תה אחת יותר.״
9ה ״ ב ה לי ב ר לי ם אי דו בכהן :״הממשלה עורכת ניסויים גרעוניים
בכיסיו של האזרח!״
$ה ציי רמרד 3יארדץ :״אינני יודע מה זד. להיות אמן יהודי.״

ת בע את כל תשומת־ליבו החווייתית והשכלית.
ואילו בפיזמון־חוזר הזמנה להצגה
יו מי ת מועבר הוא לתחום הקסם של קצב
מהיר וסוחף :״לוליטה גדוליתה / ,לבוא
היום? /עוד לא קנית /לי סרט ארוס/ .
עוד לא בני ת /לי וילה שחורה / .לוליטה
גדוליתה / ,מה קרה? /מדוע לפתע/ ,
ללא אות מוקדם /מי שהי מתה על שפת״
הים? /מי שהי מתה /בווילה שחורה/ .
לפתע, לפתע / ,תבוא מישטרה / .לוליטה
גדוליתה, מי זו פתאום /ב שקט החליטה /
ב שנינו לנקום? /לוליטה גדוליתה / ,אקנה
לן היום /סרט, לוליטה / ,שחור־אדום.״

המעברים מד,פשטה הגותית לפיזמון המהיר,
ממש כמו תנודות ודימויים בתוך
החטיבות הכבדות עצמן, מייצגים ומאפיינים
את ההרכב המיוחד־במינו של שירת אבירן,
שהיא מזיגה חדפעמית של פרוזאיות קיצונית
ומיסטיקה פרטית.
בני־אלים במכוניות. אבירן מסוגל
לאהד בשלמות אחת שורות מתגרות כ־
״אירופה מזדקנת / .בל תקוותה /ב אגן
הים ה תיכון, הגל החדש, המי שגל /החדש,
הקייץ ה א רון והלא־מוותר, האיטלקים /
הכהים והקטנים, שכוב שים את אמריקה במיטות
צרות, לאחר /יום עבודה ספרן*
ושורות פיוטיות כ״ מיג ב עו ת שחורו ת /ועיניים
תכולו ת מלאו ד ם גארסיה לור־קה
/ה שקיף ממירפס ת רחוקה במי ש־קפת־שדה
רפובליקאנית. לא טוב, לא טוב/ ,
העיר בעצב, צריך ל שנות מייד את צבע
המים, א ת כנפי העורבים, את תקנות ה חירום.
מטלית אדומ ה /כיסתה לרגע את
העולם, את הצווחות, את העיניים ה עיי פות /
שנעצמו תחתיה.״

אחדות זו בין צדדים פיוטיים ואנטי-
פיוטיים, הסותרים לכאורה אלה את אלה,
מושגת בשירי לחץ על־ידי מתח המיתולוגיה
הפרטית. אבירן — יותר מכל משורר
אחר בארץ — מייחס לעצמו כעין כוח־קסם
מאגי, שבזכותו גם הפעולה הארצית ביותר
יכולה לקבל גזזן מיסטי.
העליונות של השירה על המציאות אינה
מתבטאת לגביו בניתוקה מרחוב הרמזורים
ומקומות החנייה. המשורר הוא מעין בך
אלים מודרני, הנע במהירות על־פני העיר
במכוניתו הפרטית, והמפיל תדהמה על כל
התחום בין ביתן וקאליפורניה. רוח ההפשטה
והדימוי שלו מקנה לו, כביכול, זכויות
מיוחדות, אכסטריטוריאליות, גם בענייני
לוליטות ו״הצגה יומית״.
אך לעומת יצירות אלה, מעוררים
הסתייגויות מסויימות, מבחינת גיבושם,
מחזורי־השירים ״כחול זקן״ ,״קימה מאוחרת״
ו״שירי לחץ״ עצמם, שעל שמם
קרוי הקובץ. אבירן נסחף במחזורים אלה
אחרי מיתוס של עצמו על עצמו, מבלי
שיהיה לו בכל מקרה כיסוי רוחני מלא.
אך גם ב מ חזו ר האחרון בולט בקסמו השיר
״ כן או ל א״ :״צבע העיניים אינו
קובע /את ההצלחה אצל נשים /ולא המטבע
/ולא המלבו שים /את ההצלחה
אצל נשים צבע השיער אינו קובע /
את היכולת האמיתית להג שים /ולא הטובע
/ולא הנוא שים /א ת היכולת ה א
מי תית להגשים / /ובעצם תלוי מתי*.

העולם הזה 1294

בו אחיושליחיאל
הלכתי לפני כמה ימים ברחוב, והנה בא מולי בן אחיו
של יחיאל. איש מגודל נגבר רציני, מסגר סוג א׳ א׳ ,העובד
באחת ה מ סנריו ת הקטנות, במרכז ודלובלסקי. לעיתים קרובו ת
אנחנו נפג שים כך ברחוב וכ מו בכל ׳הפגישות הקוד מות,
נעצרנו גם הפעם ל שיחה קצרה:

אני: שלום!
הוא: שמע, טוב שפגשתי אותך. אני כבר כמד. ימים
מחפש עצה מאינטליגנם! אני בכזה מצב, שאני כבד לא

אותו בכלל. אני אתו בסדר גמור, בעבודה אנחנו כמו שני
חברים. אבל אם אני בא אליו בעניין כסף, או חופש, או
תנאים סוציאליים, אז הוא לא רוצה לשמוע .״לך להסתדרות,״
הוא אומר לי ,״אני יש לי עסק רק אתם.״ אתה
לא מכיר אותו, אדון שמעון.
אני: אם ככה, אז איי באמת לא יודע מה להגיד לך.
הוא: לא כל כך פשוט להיות פועל, תאמין לי.

ה פו ס ט־ רסט אנ ט שלא נדרש
קפה כסית מפורסם לא רק בזכותו של חצקל והאמנים
המתגודדים סביב קליפורניה, אלא גם ובזמן האחרון בעיקר,
בגלל תיבת הדואר שלו. כל מי שאין לו כתובת או כל
סי שיש לו כתובת, אבל לא רוצה שתהיה לו, מפנה את
דורשי טובתו אל תיבת העזרה הראשונה, התלויה מעל
לטלפון, שהיא תיבת הדואר הפופולארית ביותר, הע־מדת
בהצלחה בתחרות עם מחלקת הפוסט־רסטנם של הדואר
המרכזי ועם שרות המכתבים של האמריקאן־אכספרס.
מדי פעם בפעם, עולה תיבת המכתבים על גדותיה,
מפני שיש כאלה שאינם באים לקחת את המכתבים שלהם.
ביטן שאחד המלצרים ביקש ממני לסלק את כל המכתבים
והפתקים הישנים, כדי לפנות מקום לחדשים, החלטתי
לפנות אל בעלי המכתבים שלא נדרשו, כדי שיבואו ויקחו
את המכתבים שלהם. ביטן שקשה לבן־אדם להחליט אם
המכתבים חשובים לו במידה מספקת עד כדי להטריח
את עצמם לבוא ולקחת אותם מידי, החלטתי לפרסם כמר.
מהם.
המכתב העתיק ביותר, המונח בתיבת העזרה־ד,ראשונה
מאז , 1951 הוא מכתב לאברהם כילף, שנשלח אליו מרחובות
ובו פתק קטן כתוב בעפרון:
סוף־סוף הצלחתי להיפטר נזשרח. אס תראה אזוזה
במקרה ברחוב, ספר לה שיש לי אשה עם ילד בפתח־תקווה.
אולי זה יעזור. חו ץ נחיה, הכל בסדר.

נוסף על מכתב זה, נשארה עוד גלויה אחת מאותה שנה,
שנשלחה אל יואל בין מאיטליה, שתצלומי( .בלי הבול
שמישהו הספיק בינתיים לסחוב) ניתן בעמוד הזה, למטה.
הבאה אחריה בתור היא שוב גלויה, שנשלחה לראובן לוי
מתל־אביב, יום :29.4.52

כבודו חייב לי סן — 10.ל״י מכו סו ת שקיבלת ממני.
אבק שן ל שלוח לי את ה סן הנ׳׳ל ללא דחוי נוסף, אחרת

הגלויה שנשלחה לראובן לוי מכרגר בשנת .52
כיטן שקצר המצע מהשתרע, נצטמצם בסטטיסטיקה:
במשך עשרת השנים האחרונות, לא נדרשו מתיבת המכתבים
של כסית 42 מכתבים, גלויות ופתקים. מה כתוב
במכתבים הסגורים אינני יודע, כי לא פתחתי אותם. מה
ששייך לגלויות, אפשר לציין ש־ 28 אחוז מהן דנות בענייני
צ׳קים ללא כיסוי וחובות שלא שולמו! 12 אחוז דנות

יודע מה לעשות. אולי אתה נותן לי עצה איך אני יורד
בשתי דרגות ומקבל פחות משכורת?
אני: השתגעת? אני במקומך הייתי שמח שיש לי
מקצוע ויכול לפרנס בכבוד אשד. ושני ילדים. אתה יש
לך אלף־אלף במקצוע, אז מה אתה מבלבל את המוח? רק
תקבל מזר. פחות כסף.
היא: זה בדיוק מד. שאני רוצה!
אני: מה יצא לך מזה?
הו א: אתה לא עשית חשבון, אני עשיתי. אני מקבל
עכשיו משכורת, שכבר לא נשאר לי ממה לחיות. מסים
לשלם — יותר! קופת־חולים — יותר! חשמל — יותר!
מה הם חושבים, שאני חמור?
אני: אבל אם תקבל פחות אז ישאר לך פחות!
הוא: זה מר. שאתה חושב. אני דווקא עשיתי חשבון
ויוצא לי יותר. אם אני מצליח לרדת שתי דרגות פחות,
יש לי פחות משלוש מאות לירות לחודש ברוטו ואז אני
מקבל פיצויים התייקרות ופיצויים בשביל היוקר של הלחם
ורק שבע לירות מס־הכנסה והחצי ממד, שמשלם עכשיו
לקופת־חולים. גם מלטה־הובה לא משלם.
הרהרתי קצת בדבריו של בן אחיו של יחיאל וראיתי
שיש בז ה מ שהו, על כן ה מ שכתי:

אני: אם ככה, אז אתה לא חושב ששלוש מאות
לירות זה יותר מדי?
הו א: למה יותר מדי?
אני: היום זה אולי מספיק בשביל לחיות. אבל אם
הכל יעלה במחיר כמו שזה עולה עכשיו, אז אולי ההסתדרות
תעשה ככה, שפיצויי ההתייקרות יקבלו רק כאלה
שמרוויחים פחות ממאתיים לירות לחודש? מד, תעשה אז?
הוא: זה באמת קשה מאוד. על זה, אדון שמעון, על
זה בכלל לא חשבתי. אם אני הולך היום, ומבקש לעשות
לי בחינה חדשה במקצוע ולהוריד לי שתי דרגות, אז אני
לא יכול לבוא בעוד חודש ולבקש עוד פעם לעשות לי
טובה. ההסתדרות זה דבר קשה מאוד. אתה בא פעם
ראשונה וצריך טובה מהם, אולי עושים. אם אני לא צועק
ולא מכה על השולחן, אז הם אולי מתחשבים. זה סוף־סוף
ההסתדרות של הפועל. אבל אם אני בא עוד פעם ועוד
פעם ובכל פעם אני בא לבקש, זה לא טוב.
אני: למד. לך ללכת אל ההסתדרות? אני חושב שבעל־הבית
שלך ישמח אם תבקש ממנו לשלם לך פחות כסף.
הוא: אתה מדבר ככה, זה סימן שאתה לא מכיר

הגלויה שהגיעה ל״פסית״ מאיטליה עכור יואל בין שלא בא לקחת אותה עד היום הזה.
אאלץ, בלית ברירה, להגיש
שיגרום להוצאות מיות רות.

נג דן

תביעה

מ שפטית, דבר

בכבוד רב,

ברגר

אחרי זה יש הפסקה קצרה של שנתיים, ורק בשנת
1954 חוזרות ומופיעות הגלויות שאיש לא בא לדרוש
אותן. גלויה אחת, שנשלחה על־ידי יוסף דוניעץ לירוחם
דביר, זו לשונה:
מר דביר היקר. כ שהיית אצלי בפעם האחרונה, נתת לי
ציק בלי ת א רין, בלי ח תי מ ה ובלי שרשמת את סכום הכסף.
אבקשך להיכנס ולהסדיר את הדבר, אחרת אאלץ לנקוט דוניעץ באמצעים.

בחתיכות, נשים וכד׳! 35 אחוז בפגישות שלא־התקיימו־מסיבות־בלתי־צפויות־מראש
והשאר — שונות. בין השונות
ראוי לציון מכתב אחד בעניין עצמות שבורות ושני
מכתבים בעניין צליחת הכינרת.
מי שמרגיש שאיזה שהוא מכתב או גלויה מן המוזכרים
לעיל מופנה אליו ויש לו עניין לקבלו, שיפנה לחתום מטה,
בשעות העבודה המקובלות.

כה אמר טו סברא הינ די
הצניעות זה המשך המיניות באמצעים אחרים.

קולמע סרטים מין שחור
הצעד הנועז

הנ א ה עולמה...
...אחרי ההצגה —
בבית הקפה
או עם ארוחה טובה
שתה את האציל במשקאות
תירוש תפוחים תסיס:

(פאר, תל־אביב; ארצות־

הברית) הוא צעדו של צעיר כושי, בעת
המשבר הפסיכולוגי השיגרתי בגיל ההתבגרות:
הוא בורח מהפית.
אמנם לא לתמיד וגם לא כל כך רחוק,
בסך־הכל בריחה לחצי לילה לרובע סמוך,
בו הוא מבלה את הערב בשתיית ויסקי
ובירה בחברת זונות כושיות. אולם צעד
נועז כזה מצד צעיר כושי הספיק ליצירת
מחזה עליו מתבסס הסרט.
הסרט מצליח לומר כי בעיות המין של
צעיר כושי בגיל ההתבגרות הן כבעיות
צעיר לבן. אבל אם רצה לומר שהפליית
תוצאה של
הכושים היאבמידה ניכרת
רגשי הנחיתות שלהם עצמם — הרי הוא
אומר זאת בצורה מאוד לא משכנעת.
האפלייה לא מפלה. הפעם אין המדובר
בכושי עני ונרדף, אלא בבן למשפחה
מכובדת ומבוססת, הנזרק מבית־הספר
בשל סכסוך עם מורתו. מפחד תגובת האב
בורח הצעיר (ג׳וני נאש) ,מתחבר לזונות
(״אף פעם לא ראיתי זונה
אמיתית — תרשו לי לשאול
אתכן כמה שאלות״),
נשדד על־ידי פרוצה בלה
וחוזר הביתה. בבית מתחילות
בעיות המין מחדש.
הוא מנסה לפתור אותן בעזרת
העוזרת, אבל האמא,
שאינה מבינה, מפטרת אותה
מיד.
למרות שפע אירועים מיניים
אלה ועוד הופעה מלהיבה
אחת של זקנה כושית
פטפטנית, זהו סרט רדוד,
חסר מתח והתפתחות. הזכרת
בעיית ההפלייה הגזעית
אינה עושה אותו לחשוב
או למעניין.

״אבל הייתי רוצה לנסות ולקרוא אותו
שוב בעוד מספר שנים.׳׳ אגב, ברעש
שליווה את הצגת הבכורה של הסרט,
לא שם איש נזר,נוכחים את לבו לוולאדימיר
נאבוקוב עצמו, שכתב גם את התסריט
לסרט, בטענו :״ידעתי שאם לא אכתוב
את התסריט, יכתוב אותו מישהו אחר,
וידעתי גם שבמקרה כזה יהיה הסרט,
במקרה הטוב ביותר, בליל של התנגשויות
ופרשנויות הקומיקאי כוס הופ
הוא השחקן הראשון בתולדות ארצות־הברית
שזכה במדליית־הזהב של הקונגרס
האמריקאי, הודות להופעות החינם שלו
בפני חיילי אדצות־הברית בכל קצווי תבל.
שני אנשי־הבידור היחידים שזכו במדליה
כזו לפניו, היו ג׳ורג׳ כהן ואירוינג ברלין,
הודות לשיריהם הפטריוטיים
פשיטת רגל הוכרזה לראשונה על־ידי
שחקן הוליבודי. מיקי רוני 41 שמאז
החל להופיע בסרטים — לפני 27 שנים —
הרוויח בהופעותיו כ־ 15 מיליון דולר, ביקש
להכריזו כפושט־רגל, בטענה שחובותיו
מסתכמים ב־ 484,914 דולר ואילו רכושו
מסתכם ב־ 500 דולר בלבד, וזאת למרות
שאשתו (החמישית) רכשה לאחרונה מעיל
של פרוות־נמר בשווי של 4,300 דולר. לרב־

שטן עלקטנוע
ג׳ פי ק ה (הוד,
איטליה־צרפת) היא מיילדת
אמריקאית על קטנוע( ,אנ־ג׳י
דיקנסון) בהופיעה בסביבה
השמרנית הפוריטנית
בתלבושות מעוררות הרהורי
חטא. הגברים לוטשים
עיניים, הנשים מתקנאות,
נזכרות בליזיסטרטה ומחליטות
לשבות — לא לתת
לבעלים, כדי לא ללדת ולהכריח
את המיילדת להסתלק
במהירות מן הכפר.
כמה זמן נמשכת השביתה? זה לא ידוע.
מה שברור הוא, שמספר מסירות השביתה
מספיק בהחלט כדי לתת למיילדת תעסוקה
מלאה. בין לידה ללידה עוסקת ג׳סיקה
בויכוחים עם הכומר המזמר (מוריס שבאל־ייר
,),בנוסטאלגיה עם מגדל הפרחים הישיש
ובפלירט עם המרקיז המקומי.
הצרה רק שמכל זה עדיין לא מתארגן
סרט. ז׳אן נגולסקו התכודן להפיק מעלילה
זו קומדיה רומנטית על רקע נופים מרהיבים
ונשים מרהיבות לא פחות. מה שהתקבל
הוא יצור אנמי, חיוור וחסר לחלוחית.
הסצינות השונות אינן נדבקות זו לזו,
טיפוסים מופיעים ונעלמים ללא סיבה ומטרה,
וכשיש כבר נושא מבטיח, כמו
שביתת הנשים, הוא נעזב לנפשו באמצע..
באנרכיה קולנועית גמורה זו אפילו מורים
שבאלייה אינו מצליח להרטיט כדרכו, לבבות
רגשניים, שלא לדבר על אנג׳י דיקנסון
— בובה של קפיצים וכריות.
תל־אביב;

ת שבץ ה עול הוה <294
תשבץ חז תגבר צל ירי רב״בו גזיכגול אלגש,
אי־ שם בצת״ל. מתב נזיכאל בן תתשב־עשרת
:״לתדריך ולאתן היייליב אין חז דבר
של תה בכך, ובחייבור תשבצים תצאתי דרך
נאותה להרגצת צצבי״
מאוזן )1 :עו־
?ם; )4כסף אנני:י;

סס־יר;

מושחז; )13ר״ת של
משטרה נאצית; )14
מרד; )15 שם של
חברת ביטוח; )17
אויב; )10 בוז? בעורקים;
120 אחד היסודות;
)2 2 .חזון;
)25 המזון במדבר;
)20 תבנית ברזל להקשה;
)27 אלילת
יופי 0שגרה;
)32 קריאה; )33קריאת
כאב; 1,34
קיים; )30 מנעול;
<37 פליט ) 30 .טכסים
(בענה))41 :
משורר מתקופת ההשכלה;
)42 זר; ) 44
תא חברתי ראש,־
ני; )46 רועה; )48
כלי קיבול, לנוזל;
)50 גבע; )51 פרי;
53 מתכת; )55 מזל:
<57 רשע; )58 קיים:
)50 בירת ישראל; )00 שקט.
סאונד ) 1 :ללא הורים )2 :צינה;
)3מאגר; )5מנש; )0חברת שיכון; )7
מקווה מים; )8בושם; )0בית־ספר תיכון;
).12 משבטי ישראל; )15 אירנון צבא׳
של המדינה בדרר; )10 קומפוזיטור)18 :
תשוקה )21 :ישן; )23 אחד מהמשפחה;
)24 כז; )20 צוות עובדים <28 :מסמר;

כוכבים
לאלה, לו לי ט ה!

)20 מוכר סחורתו לחנויות )31 :כלי תעבורה
סיני; )32 רצח; )35 מזמר; )37
בעיצומו של דבר; )38 מצטיין בגדולה;
)40 מים רבים; )41 גיל החופה; )43 בלבד;
)45 שוט (כתיב חסר); )46 נע ונר; )47
מרינה באירופה; )40 כינוי ליליד הארץ:
)52 שודד; ץ )54 פקודה; )55 צבור אבנים;
<56 מספיק; )58 להט.

הצגת הבכורה המסקרנת ביותר
של השנה נערכה לפני שבוע בניו־יורק.
היתה זו הצגת הבכורה של הסרט לוליטה,
לפי יצירתו של ולאדימיר נאבוקוב. .
כוכבת הסרט, סוזאן (סיו) ליון, המשחקת
את לוליטה לצידם של ג׳ימס מסון (הומברם
הומברט) ופיטר סלרס, קיבלה היתר 1מיוחד
לחזות בסרט, האסור לצעירים, למרות
שהיא בת 14 בלבד. סיו, הנראית בסרט
כבת ,17 נשאלה לדעתה על הספר -״מצאתי
שחלקים ממנו קשים מאוד להבנה,״ אמרה,
בהתנצלה על שטרם סיימה את קריאתו,

אנג׳י דיקנפון כ״ג׳סיקה״
קפיצים וכריו ת

רי מיקי, הגורמים להתרוששותו הם: הפסדים
במירוצים, אי־תשלום מסים, ודמי מזונות,
שעליו לשלם לשלוש מנשותיו הקודמות
ולילדיהן.
תדריך אלה הסרטים ׳הנווצגים ב שבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה טסלי ץ לראותם:
• זר דופק כדלת (גת, תל־אביב)

— מה קורה כשאשר, בודדה מתאהבת ברוצח
כעלה. תרגיל לשני שחקנים מצויינים,
בסרט דני מרתק.

חפורה שבזאת

(בן־יהודח,

אביב) — האנשים שמאחורי סיגנון הפל־מ״ח,
בסרטו של זאב חבצלת׳ המנוח. יוסף
צור, יוסי בנאי, גדעון זינגר.

האמריקאית היפר

(מקסים, תל•

אביב; הבירה, ירושלים) — מכונית פאר,
כסמל המעמד החברתי, בקומדיה צרפתית
משעשעת ומטורפת של רוברט דארי.

צ לי לי

תהילה (חן, ירושלים)

אלק גינס וג׳ון מילם בסרט נפלא על התנגשות
בין שני קציני צבא סקוטיים על
רקע אישי.

יוהאנה של המלאכים (ארנון,
ירושלים) — מחקר קולנועי על יחסי אלוהים,
אדם ושטן. כומר, המנסה להציל עדת
נזירות מטירוף, הופך לרוצח. צילומים
מצויינים.

מראה מעל הגשר

(אורלי, חי

— טרגדיה של סודאר איטלקי בנמל
ניו־יורק, המביא הרס על עצמו ועל משפחתו
בשל אהבתו הבלתי מודעת לבת אחיו.
לפי מחזה של ארתור מילר. ראף ואלונה.
העולם הזה 294ו

ו 8ן § ל?| 11ב סו סלל

י של -ס ס סז ל״י
חידושיאופנתקיץ $62ו, שמלות
חליפות, מעילים ממבחר בדי ה עונ ה

א - 065180אסוס ^ ס £1 -א * 8
אסחווס £ -ז$וזז*0 08606 - 6ו /*4 6
יו דג מו ב פני כסבת צוג ת שקופיות מ ת מד ת.
כלמבקר בבי תננו יקבלכרטיס
ה מ קנ ה לו זכותלהשתתףבהגרלת

המחאות

קניה

לקניית מוצרי ״תלוה מודל״ בחנויות
אופנהמובחרותברחבי הארץ.

( ! ס מי > ןדסזרעננזת >ןיד 0ה

בתצוגת ״תלווז מודל־ יריד המזרח, ביתו 32
הסולם הזח 1293