גליון 1296 מתאריך 11 ביולי 1962

ספר 1296

ויין

ט, תמוז תשר״ב11.7.1962 ,

מחיר 75אגודות

סובלן: כך בוצעה החרפה
389

המון העתונאים והצלמים, שהתאסף ביום
הרביעי האחרון ננמל־התעופה ל!־ בוי
לקבל את פניו של יוסלה שוחמאכר, המה
לראות את המכונית הירוקה של העולם הזה,
נהוגה בידי שלום כהן, עוברת את
מחסומי־המשטרה הקפדניים שעצרו את כ שאר
המכוניות, וחודרת ישר אל מסלול
הנחיתה, לפי בקשת פרקליט משפחת שוח־מאכר.
תמיהתם
של העתונאים גברה בסיום מכי־בת־העתונאי
הקצרה שנערכה בנמל־התעו־פה,
כשנכנסו אמו של יוסלה ואחותי למכונית
העולם הזה כדי לחזור בה הביתה.
למחרת היום התלוצץ הצופה כי שלושה
כיהנים קיבלו את פני יוסלה: חיר־הכנסת
מנחם כהן, יושב־ראש הוועד להחזרת יוס־לה;
עורך־הדין שלמה כהן־צידון; ושלום
כהן, ראש מערכת העולם הזה.

תמיהת העתונאים, שהיתר, מלוזה התמרמרות
מסויימת על כי העולם הזה כאילו
חוטף את משפחת שוחמאכר, היתר, תמוהה
במקצת. כי רוב אותם העתונאים, שתבעו
השבוע את חלקם ביוסלה, נעדרו בהחלט
בראשית המאבק, כשהדבר היה כרוך בכינין
ציבורי.
משפחת שוחמאכר זכרה השבוע כי ל־העולם
הזה היד, חלק נכבד — ולעיתים
כמעט מכריע — בהפיכת פרשת יוסלה מ־
״טרגדיה אישית״ לשערוריה ציבורית.
היה זה לפני למעלה משנתיים וחצי, כאשר
ביקש פרקליטה הקודם של המשפחה
להיפגש עמי, והירצה לפני ארוכות את
נסיבות המיקרו־ .,בסיום הפגישה הבטחתי
כי מערכת זו תעמוד לימין המשפחה במאבקה,
ללא שום היסום או רתיעה, יהיו
היריבים אשר יהיו. נידמה לי שעמדנו
בהבטחה זו בכבוד.
העולם הזה היה העתון היחיד שהעז
לצאת בגלוי, ובפה מלא, נגד מישטרת
ישראל, כאשר זו הגישה לבית־המשפט העליון
את הבקשה המחפירה לשחררה מן
החובר, לבצע את צו ההאביאס־קורפוס. בית־המשפט
הצטרף, לאחר מכן, בחריפות רבה
לעמדתנו.
היה זד, העולם הזה שגינה את אזלת־יד

פעולת איגוף

עש כל הכבוד שאני רוחש להעולם
הנני עומד מופתע מבורותכם וחוסר־כנותכם,
כפי שנתנלו במאטרכס על מאיר זורע (העולם
הזה .)1294 כתבתם כי אנ״ם פירושו
אגו־ המטה. לא היו דברים מעולם. אנ״ם
פירושו אנה מיבצעים, שהוא באמת האגף!
החשוב ביותר כמטכ״ל, ומכאז נם ההנחה
הנכונה שכל הנושא בתפקיד של ראש אנ,ז
זה הוא רפטכ״ל בפוטנציה.
ג. יורם, ירושלים
הכבוד שהקורא יורם רוחש, במקומו מונח.
כאשר היה המטה הכללי של צה״ל בנוי
על פי המתכונת הבריטית, היה בו גם אגף
מיבצעים, שראטי־תיבותיו היו אג״ם. מאז
שונה הרכב המטכ״ל, ואג״ס הוא אגף המטה
הכללי, הכולל בתוכו את מחלקת ה־מיבצעים
של הממה הכללי. כיום אין אג ף
מיבצעים במטכ״ל.
הז ה,

לפני הנסיעה
אל תשכחו
טקסטיל שמפו,
החיוני לטפול
בכל האריגים
העדינים.

תוצרת ״נקה״ — תוצרת איכות
אספו אריזות ״טקסטיל שמפו״
והשתתפו בתחרותפרסים .

פלתורס

מי מעיינות כברי ישווקו
ע״י חברת ״טמפו״ בבקבוקים
המים המינרליים של מעיינות כברי, הנובעים ליד משק כברי אשר בגליל
המערבי, ומרווים בכל שנה את צמאונם של אלפי מטיילים, ירוו מעתה את
צמאונה של הארץ כולה. בזאת תדביק ישראל את פיגורה אחר ארצות אירופה,
בשטח השתיה הקלה. באירופה עצמה, משמשים המים המינרליים, מזה
זמן רב, כמשקה עממי זול ומרווה. המים המינרליים תפסו באירופה את
מקומו של הבקבוק־הסיפון, אשר מחירו לאחר הניקוי, לפני כל מילוי
מחדש גבוה למדי (בכל העולם לא מרשים למלא סיפונים שנית, אלא לאחר
ניקויהבקבוק ־ הסיסון, שלא כפי שנעשה בישראל) ,ואת מקום
מי הבארות, אשר הקהל האירופי מסכים בקושי להתרחץ בהם.
בארצנו, אשר נחונה במתת אלוהי כמי כברי, ממשיכים אנו לרוות את
צמאוננו במי ברו, שאיש אינו יודע את מקורם. ובסיפונים. אין זה נסיון
ראשון לשתק בארץ את מי מעיינות כברי בבקבוקים. עוד בזמן המנדט,
עמד אנגלי בשם 8זי 1א 8 ? 1על תכונות המים וניסה לשתקם בכל המזרח
התיכון¥׳8 .זלתי 8 ? 11 הקים בית חרושת מיוחד למילוי מי כברי
ושתקם בארץ ובכל ארצות המזרח התיכון. אולם קץ ימי המנדט היה גם
הקץ לנסיונו.
את מי המעיינות תפיק חברת ״מעיינות כברי״ בע״מ, המורכבת משותפות
של קיבוץ כברי, אשר בשטחו נמצא המעיין וחברת ״טמפו״ ,אשר גם
תשתק את המשקה החדש. המים שיעמדו תחת פיקוח מעבדתי מתמיד,
יחתמו בבקבוקים כשהם צלולים וזכים, ממש כברגע צאתם מהמעיין, וללא
כל התערבות יד אדם. המים יהיו חפשיים לחלוטין מחמרי טעם וצבע, וכל
חומר זר לא יתערב בהם. חברת ״טמפו״ מקווה, כי מי כברי יתפסו בזכות
טעמם המשובח, צלילותם וזכותם, את המקום אותם תופסים בצרפת
׳׳י1011ז \ .בבליגה 8 ובשוייץ 0£11א 1ימע.1

. ..הבעיה המעסיקה אותי, מעסיקה רבים
בני נילי בישראל. אנו נכנסים בניל צעיר
לעבודה, כדי לרכוש מקצוע ואף לפרנס את
עצמנו ויעזור לטש־פחותינו.
אכל כשמגיע
זמננו להתגייס
לצבא, אנו מקבלים
הודעות פיטורין. אנו
הולכים לצבא מלאי
מרירות, כשהמחשבה
המעסיקה אותנו ביותר
היא: מה אעשה
לכשאשתחרר?
בכל ארץ טישתד־לים
כי החייל ישרת
חוד הרנשה כי איז
הוא מיותר בחברה
העובדת וכי מקום־
עבודתו שמור לו עד
לשובו.
במקרים רבים נית- טוקר קלתי בעובדה כי
נותני העבודה הפרטיים מבינים לרוחו של
הטתניים ומבטיחים לו כי מקום עבודתו
ישמר לו. לא בז במוסדות ציבור ובתוכם
ההסתדרות. הם משתמשים בכל הנימוקים
כדי לשלוח את הצעיר לצבא, כשהוא מלא
ענטודנפש ולא יודע מה יעשה כשישתהרר.
אמנון סוקר, רמת־הרר

הקוזקים •מד קוממיות

פעם דיברו על ״הקוזק הנינזל״ — הקוזק
השודד, המאשים את האחרים בשוד.
לאחרונה פשט מינהג זה יקרב הקוזקים
של הקדוש־ברוד־הוא. בעזרת מכונת תעמולה
אדירה, מומחים ליחסי־ציבור (וטימטום התביעה
הכללית) ,הם מעוררים רעים עצום,
כאילו רודפים אותם, מעלילים עליהם ומדכאים
אותם, רחמנא ליצלז.
העולם הזה 1296

אידה שוחמאבר (באמצע) במכוניתו של שלום כהן(ימין)
המישטרה באותם ימים כאשר זו לא טרחה
ברצינות לגלות את יוסלה, כנראה בשל
החשש מפני תוצאות קואליציוניות. במשך
שנתיים וחצי קיימנו מגע הדוק עם המשפחה
ועם פרקליטה. מדי פעם, כאשר היה
דיים חשש כי התעניינות הציבור עלולה
לפוג, חזר העולם הזה והפיח בפרשת מסלה
מתח חדש. כמה פעמים הופיע הפרשה
על שערינו, ועוד ימים מעטים לפני החזרת
מסלה איימו עלינו עסקני אגודת־ישראל
בתביעת־דיבה מפולפלת, בשל עמדתנו
התקיפה במשפט קוממיות.
אם הפך השם יופלה למושג ציבורי, אם
היו המוני תלמידים מוכנים להתגייס לפעולה
למען הילד החטוף, אם נאלצו המפלגות
לשנות את עמדתן המקורית העויינת ולאמץ
לעצמן את עניין מסלה — הרי יש ל־העולם
הזה חלק ניכבד בכך.
על חלק זה גאוותנו. שכרנו היה בעצם
הופעתו של מסלה על כבש המטוס ׳,בפניו

הקורנות ובאושר האם. למען מאבקים כאלה
קייס העולם הזה. ובהם כוחו המיוחד.

פרשת מסלה לא נגמרה, כמובן. היא
תיגמר רק ביום בו יובא אחרון החוטפים
ואחרון השותפים־לפשע בפני שופטיו.
אולם כבר עתה אפשר לצרף את הסיסמה
״איפה מסלה?״ לרשימת הסיסמות הלאומיות,
שהסעירו את הארץ ב־ 14 השנים
האחרונות, שנולדו מעל עמודי העולם הזה
או שהעולם הזה עזר להפכן לקריאות־קרב
לאומיות, כגון :״מדוע פורק הפלמ״ח?״,
״דופקים את השחורים״ ו״מי נתן את ה^
הוראה?״

1 כאגלי טל המרעננים פרח צמא, כן ירוה
את צמאון עורך בלחות מזי׳(עמס
5x1:1
נה. כמה טיפות על פניך וצוארך ישמטו
מטקה טל חן ונעורים לעורך.
באקלימנו הטתמטי ב -עעפס 5x1:1בוקר
וערב, כיסוד לאיפור ולטמירח על רבות
עורך ורעננות מראיך.

11181;6111נ11ן11616113, 11
סכתבים יכול מישהו לשכות כי במשד 13 שנות
ליום המדינה, הדתיים הם ההופכים את
חיינו לגיהינום. הם אשמים באלפי טרנד־יות
של זונות, שאינם יכולים להינשא או
להתגרש בגלל חוקים חשוכים של ימי־הביניים.
הם מונעים ממאות אלפים את הבידור
בערבי שבתות ואת הנופש הררוש
לבריאותם בשבתות. ועוד ירם נטויה.
אני תמה על כל טי שנותו ירו לאנשי
הכפייה הדתית במלאכה בזוייה זו.
יורם קור, רמת־גז

מיטה משונה

...אינני יודעת אם ההצעה האנררוגנית
של שילוב השפה העברית עם הכתב הלטיני
היא הגיונית וברת־ביצוע. כשם שמסופקתני
למצוא שור עם יונה במיטה אחת. אלא אם
ב! תיהפר המיטה למיתה.
אביבה אשרוב, פתח־תקוות

הכיפה והראש

תמהני על התמונה של מר שמואל תמיר,
החובש כיפה, שפירסמתם (העולם הזה
.)1295 האם לא הוספתם את הכיפה ברי-
טוש?
לפני שבוע קראתי בעתו! אחר — ידיעות
אחרונות — כתבה מפי מר תמיר עצמו,
ושם נאמר כי ״דחה בתקיפות הפצרותיהם
של יועצים שונים לחבוש כיסה לראשו״
באמרי ״אינני מוכן להעמיד פנים,״
מאחר שהוא רחוק מה׳טקפת הדתיים.
מי כאז סוטה מן האטת?
חיים יערי, תל-אביב
לא המצלמה. תצלומו של עורך־הדין תסיר
באולם בית־המשפט, כשהוא חובש כיפה:

לא קורס, לא בם?,

נ י רשמתיי בבי־ ־הספר הריאל י הת יבוז דתל־אביב,
ברחוב מונסיפיורי ד, לקורס ין•
מכונאות ו שילמתיי רמי הרשמה בסד של אר־בעים
לירות.
חיכיתי חורש וחצי וביוון שלא הוד יעי
לי דבר, פניתי למנהל. הוא צחק ואמר:
חביבי, הקורס התחיל
כבר, למדו כבר
בשני שיעורים. שאלתי
מדוע לא קיבלתי
הזמנה לבוא.
המנהל ענה לי: השנתי
שתבוא לבד.
על כל פנים, הום־ם
שאצטרף לקורס הקיים.
למדתי
את החומר
שההמצתי, אולם ביום
המיועד להם־
שד הלימוד, נפצעתי
בתאונת עבודה בידי.
התייצבתי לפני
המנהל והסברתי לו
את ענייו דה*\יעה
ושאזדקק לטיפול ב־מיער
זמז ממישר.
סוכם שיאפשרולי ללמוד בקורם הבא.
התייצבתי לפני המנהל בתאריד שנקבע
לי, אולם הוא דחה אותי בלר ושוב. הדבר
חזר ונשנה פעמים רבות.
הסברתי למנהל שאני דורש שיאפשרו לי
ללמוד בקורם מיקצועי כזה או אחר, ולא —
שיחזירו לי את ארבעים הלירות ששילמתי
כדמי הרשמה.
המנהל אומר שהוא לא יכול להחזיר לי
ועל בז אי:
את הכסף וקורס הדש איז
בידו לעזור לי.
הכיצד, האם החוק אומר בד?
מחמד מסאלחה, כפר דבוריה

בבוקר, אחה״צ ובערב

ב ק! ר סי קיץ
עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי״ס יסודיים ותיבוניים
ת״א, נחלת בנימין ,2טל — 56347 .פתח־תקוה, מונטיפיורי 4

ראש יפה לשועלים

בקורא הטבבד ומעריך את העולם הזה
ושיודע לבטח כי עורכיו המוכשרים מכבדים
אותו לא פחות, אני תמה על תוכן הכתבה
אודות בחירת מלכת היופי, אשר ללא
חתימה אישית עליה, נראית כמבטאת את
דעתו הרשמית של העתוז.
איש לא הופתע לקרוא, כי הפייבוריטית
של העולם הזה היא אותה הנערה שהייתה
יכולה למלא בגאווה את לבות מנליה מלפני
שנים, אך דומה שקצת הגזמתם בהפחתת
ערכז של המועמדות האחרות ...
לא לכבודכם הדבר ולא לכבודה של יהודית
היפה, אשר במקום לשימה ראש ללבי-
אות, שמתם אותה ראש לשועלות.
יורם דנית, תל ־אביב

טלפון שבור

תמיר ומנדלפון בכית־המשפט
ה עול ם הזה 1296

...ה יה נדמה לי שמשחו לא כשורה כשבני
חזר מהג: והודיע בנימת ניצחון :״אבא,
׳תה יורע? תלו את דיים אייכמז ביאליק!״
גיסים יעקובי, ירושלים

ע כז ל

וזוהר

הדרך לזוהר אינה סוגה בשושנים ועבודת הדוגמנית היא לעתים
קשה ומפרכת ; היא כרוכה בטרחה רבה. עד שהצלם מצליח
להנציח את המודלים לפי רצונו, מדגימים ומדגימים בלי הרף.

כאן בתמונה אנו רואים כמה דוגמניות המזזנפשזת
באחת מהפסקות הצילום ואוגרות כוח להמשך עבודתן.
—!׳1111׳ ׳ 11

—תי —1

במדינה

כ? הזכויות מסורות

• אין בטחון •מהמצב בגיזרת ירושלים לא יחמיר.

מנוי וגמור

עם ישראל לזזבסיח לעצמה שליטה מתמדת לאורן
הגבול, כתוצאה מהריגת תועי־זרן ישראליים שהתקרבו לעמדות
הירדניות. אף שירדן אינה מעוניינת בהחמרת המצב, יתכן ני במצב המתוח 1 4
הנוכחי, בו יכולה בל תקרית קטנה להוביל להתפוצצות, תישמט השלימה

מידי 1הגופים האחראיים.

• חילופי גברי יחולו בסוף השנה בראש אחד השרותים >( 3ן החשובים במדינה.
• למרות כל ההכחשות, קרוב לודאי כי דויד בן־גוריון

עומד להיפגש עם הקאנצלר אדנואר. אדנואר זקוק לפגישה זו
בתעודת־הכשר דראמתית לקראת השתתפות הצבא הגרמני בנוח־המחץ האסונזי
הצרפתי — צעד שיעורר חששות נבזים בארצות־הברית ובעולם. מן הצד 1 £ 11 הישראלי נעשות ההבנות כך, שאפשר יהיה לתאר את הפגישה כמיפגש מיקרי
בין שני האישים, אי־שם בדרכו של נן־גוריון לסקאנדינביה (בדומה להסוואה
שניתנה לפגישה הקודמת, בארצות־הברית).

• חוגים מפלגתיים?1וקחים כחשבון את האפשרות, כי
הממשלה תיפול תוך השבועות הקרובים. השמועות בעניין זה הן \ ן

אחד הגורמים העיקריים לאי־יציכות הממשלה הוא התנג־
העם העלבון הצורב
יוסלה חזר הביתה. שני חיילים נפלו
בחילופי־יריות בירושלים. ממשלת אלג׳י־ריר,
חזרה למולדת, בתום מלחמת־השיחרור
האכזרית ביותר של המאה העשרים, והת־פלגה.
הקאנצלר הגרמני נפגש עם נשיא
צרפת ושם קץ למלחמה בת אלף שנים.
אולם במדינת ישראל היה רק נושא
אחד לשיחות: פרשת סובלן.
ברור, נזעם ורם. שום מאורע מאז
קום המדינה לא עורר תגובה כד, נמרצת,
אחידה וקיצונית בלב ההמונים.
היתד, זאת תגובה שלא הכירה מעצורים
מפלגתיים או רעיוניים. איש־מפא״י מדגניה
והיועץ המשפטי הראשון של הממשלה ביטאו
אותה כמו ח״כ מק״י ואוהדי חרות.
קוראים דתיים המטירו על העתונים מכתבים
נזעמים, משובצים פסוקים ואמרות חז״ל,
וקוראים חילוניים גינו בשם ערכי המוסר
הליברלי את השר הדתי שחתם על צו הגירוש.
איש
לא יזם התפרצות זו, ואיש לא הנהיג
אותה. העתונים, שהתייחסו לפרשה, באדי־

זכות המיקלט המדיני, אחד מעיקרי הליברליזם
ד,הומאניסטי, אשר דורות של יהודים
באירופה היו חלוציו ולוחמיו.
כדק של חלחלה. אך יותר מכל, היתר.
הפרשה כברק שהאיר, במכה אחת, את המצב
האמיתי במדינה, החבוי בזמן אחר
באפלה עמוקה של שקרים מוסכמים.
כי זה עיקר הפרשה:
זקן הנמצא על סף שגעון־הגדלות, שלקה
בהתקפת היסטריה (ללא שום סיבה נראית
לעין) ,עשה במדינה כבתוך שלו. הוא הפר
את כל החוקים, בעט במערכת המשפט, רמס
את הממשלה וירק על הכנסת.
שרי המדינה נהגו כחבורת ילדים נפחדים
בנוכחות מורה שאיבד את השליטה על
עצמו. שרותי המדינה נהגו כחבורת גאנגס־טרים,
הפועלת על פי צוזי הבום מטיל־המורא.
חברת־התעופה הלאומית, המתיימרת
להיות חברה מסחרית, נהגה כספינת שודדי־ים.
וכל
זה קרה לעיני העם והעולם. הכנסת
היתד, חסרת־אונים, ולא הצליחה אף להביא
את העניין לדיון סדיר. היה צורך להגיש
הצעות של א-אמון. השר האחראי, וחברי־כנסת
שהצביעו בוועדות בעד השתקת הפרשה,
הקפידו להדליף לעתונות שהם עושים
זאת בניגיד למצפונם — כאילו לא הוסיף
הדבר חטא על פשע וחרפה על תועבה.
בכל מדינה אחרת היתד, הממשלה נופלת
למחרת היום, נוכח התפרצות הזעם הציבורי.
שרים וה״כים היו מתפטרים כדי להציל
את כבודם האישי.
בישראל — לא כלום.
דיפלומטים מזועזעים. אי-אפשר היה
השבוע להעריך את הנזק התהומי שנגרם
על־ידי פרשת סובלן.
שנים ארוכות של חינוך הנוער אבדו
ביום אחד.
אמון הקהל בממשלתו ובמוסדותיו ה־דמוקראטיים
התמוטט כבניין־קלפים.
יוקרת המדינה בארצות התרבות צללה
לנקודת האפס. הדיפלומטים המערביים בישראל
— ובראשם דוזקא האמריקאיים — היו
הראשונים שהסתייגו בפירוש ובאוזני כל
בר־שיחה מן הנעשה. הם היו מזועזעים
יותר מכל אדם אחר בארץ.
אך יתכן שכל ההפסדים העצומים האלה
יצאו בשכר איחד: האמת יצאה לאור. ביולי
1962 שוב לא יכול היה להיות ויכוח על
המצב העובדתי: ישראל אינה כיום מדינת״
חוק, והדמוקראטיה שבה אינה אלא הסוואה
צינית לנוחיות השלטון.
האזרח הישראלי, הרוצה במדינת־חוק וב־מישטר
דמוקראטי, יצטרך להילחם למען
הקמתם.

יחסים מרחביים
קולונל שוראק׳

״הלוואי ו\זיתה לי כואגזי״
דותו של השר שפירא לאחת התוכניות החשובות ביותר של
בן־גוריון .׳הוא אף הזהיר כי יתכן שלא יצביע בעד הקצבת הכטף הדרוש
למימושה.

• ה״ב מפא״י כיור אזניה עשוי לבוא במקומו של שלוב
לוין, כמזכיר הכללי של הסתדרות המורים.
• מסתמן סיכמו! -חדש בין הליבראלים לבין משרד־החוץ.
העילה: רצון הליבראלים להתקשר עם מפלגות אפריקאיות, הניראות להם
בליבראליות. גולדה מאיר, שתקפה את ג׳ג גולן ספני שהתקשר עם מנהיגים
אפריקאיים, רואה בעין זועמת את תוכנית הליבראלים לשגר לאפריקה שליחים
מפלגתיים לשם יצירת קשרים.

• סנסציה ספרותית עולמית תפרוץ אם תגשים יעל דיין
את איומה לפנות לעתונות העולמית ולתבוע את עלבון ספרה #ז
הראשון, שתי פנים למראה. יעל פנתה למועצה לביקורת מחזות וסרטים •
וביקשה לאשר את ספרה כיסוד לסרט ישראלי הזכאי לתמיכה. יושב־ראש

המועצה, אשר הירשברג, זחה את הבקשה, בטענה שהתסריט מסלף את
דמותה של האשה היהודיה.

• משרד השיכץ של אלמוגי עומד להיכנס לסיכסיד חריף
עם משרד הפנים של שפירא, כקשר עם ההגדרה מחדש של
הסמכות לתכנן שיכונים. סמכות זו, הקשורה בתקציבים של מיליונים
רבים, נמצאת לפי חוק ישן בידי משרד הפנים, אך מפא״י משתדלת להפקיעה.

• יוצע חוק שיחייב את הרשויות המקומיות להציב מצילים
בחופי הרחצה שבתחומיהן, תחת להסתפק בשלטים ״סכנה,
אין מציל, הרחצה אסורה״ .תהיה זאת אחת התוצאות של גל הטביעות.
• יחודשו ההתקפות על חוק חסכון חובה. בהצעת החוק יש סעיף
המבטל למעשה את כל הדירוגים המפורטים של תשלום המס החדש, והמאפשר
לשר־האוצר לקבוע תשלומים בהתאם לתקנות משלו, ולגבות מס זה גם כאשר
לפי הסעיפים הקודמים לא צריך לשלם מס.

שות, נאלצו בעל־כורחם לשנות את עמדתם
תחת מטר התגובות והמכתבים. המפלגות
התעוררו במאוחר, ונישארו בחזקת גרורות
של דעת־הקהל.
הפעם — אולי בפעם הראשונה — דיבר
האזרח הישראלי בתור שכזה, וקולו היה
ברור, נזעם ורם.
פגיעה כפול חמש. מה גרם לאחידות
מופלאה זו? מה גרם לספונטניות
העילאית של התגובה?
יתכן שהסוד היה טמון בעובדה שבפרשת
סובלן התאחדו כל הנימות של הנשמה הלאומית,
על מקורותיהן השונים והמשונים.
הפרשה פגעה ברגש עמוק ביותר של
סולידריות יהודית, אחת הירושות היפות
של הגטו, בו נתן כל יהודי ללא מחשבה
שניה מחסה ליהודי שני, שנרדף על צוואר.
הפרשה פגעה באחת הנימות העמוקות
של הדת היהודית. הפסוק המצוטט ביותר
השבוע היה מספר דברים, פרק כ״ג :״לא
תסגיר עבד אל אדוניו, אשר יינצל אליך
מעם אדוניו. עמך יישב בקרבך, במקום אשר
יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו.״
הפרשה פגעה בגאווה הלאומית היסודית
של בן הארץ, שנוכח לדעת כי עצמאות
מדינתו אינה אלא פיקציה, וכי ממשלתו
נוהגת כסוכנת זרה.
הפרשה פגעה במושגי היסוד של מדינת־חוק.
העלבון נעשה צורב שבעתיים כאשר
זכה סובלן כמעט אוטומטית לצו האביאס־קורפוס
בבריטניה, וגירושו משם נמנע
כדבר מובן מאליו.
הפרשה פגעה במסורת המקודשת של

״מדוע הצטרפתי לאו־אה־אס? ובכן, הסיבות
לכך הן שתיים.
״ראשית, משום שזה היה האמצעי היחיד
הקהילה:
להגן על חיי משפחתיועל חיי
ושנית, משום שמדינת ישראל תמכה בכך.
כן, מפקדי האו־אה־אם באוראן סיפרו לנו
על פגישה שנערכה בין הגנראלים סאלאן
וז׳והו לבין קולונל שוראקי, שבא במיוחד
מישראל, כדי לסלק כל נגע אנטישמי מהארגון
הצבאי החשאי.
״לאחר הפגישה, טענו המפקדים, יצא
קולונל שוראקי משוכנע, כי האו־אה־אם
אינו ארגון פאשיסטי, ועל כן על היהודים
להצטרף לשורותיו. האמנו בכך והצטרפנו.״
סיפור זה, מפי מורה יהודי בעיר אוראן
שבאלג׳יריה, לא פורסם בדו־ר,שבועון אתגר,
מפי חבר הזועד הישראלי למען אלג׳יריה
חזפשית, שטען כל העת כי הארגון הצבאי
היהודי באוראן הנהו, בהשראה ישראלית,
חיל־המחץ של האו־אה־אס.
התיאור הופיע השבוע במעריב, אחד המתנגדים
החריפים ביותר של הפל״ן בישראל.
וכתב אותו לא אחר מאשר שמואל שגב —
הכתב הנאמן ביותר על מנגנון־החושך,
ראש המשרתים של האו־אה־אם בעתונות
הישראלית.
אלא שבימים האחרונים קרה משהו לכל
ידידי האו־אה־אס בעתונות הישראלית. הם
נסעו לאלג׳יריה, גילו את הפל״ן, התחרו
ביניהם בתיאורים נלהבים של החזית המוסלמית
הלאומית.
פרובוקציה באוראן. המשך תיאורו
של שגב, מפי המורה היהודי, אישר לחלו־ט-־ן
את כל הטענות שהושמעו בחוגי הוועד
הישראלי על הפרובוקאציות באוראן:
״הכל התחיל בראש השנה, לפני כשנתיים,
(המשך בעמוד )11
ה עול ם הז ה 1296

ך יי 6חרפה הצורכת של פרשת סובלן,
| | וסערת הרגשות סביב פרשת יוסלה,
השכיחו במקצת את הפרשה שהגיעה לשיאה
לפני שבועיים, ושזכתה לכינוי המחתרתי
״העניין המסויים״.

וזה הכל. כי העניין המסוייס
הוא, כשטח שלו, המור לא פהות
מאשר שאר הפרשות.
למרבד, הצער, אי־אפשר להרבות מלים
על פרשה זו מעל עמודיו של עתון. כמו
עסק־הביש המפורסם שלא פורסם, ושאר
עסקי־הביש, הוא מכוסה בצעיף ההשתקה.
מצב זה נוח מאוד לעסקני־הביש. אך
דומני כי לנו, החרדים לבטח,־ן המדינה,
אסור להסתפק בכך. אפילו אין אפשרות
לדבר על העניין המסויים לגופו ולפרטיו,
מותר לנו להרהר כמה הירהורים על מצבה
הכללי של ״מערכת ר,בטחון״ בשעה זו.

** רשת העניין המסויים אינה הפר-
שה היחידה שאירעה לאחרונה באחוזו־תיו
הפרטיות של מר דויד בן־גוריון. הפרשות
מתרבות והולכות שם.
לפני שבועיים סיפר העולם הזה את פרשת
הגבר הצעיר שגדל ועלה בממלכה זו,
ניינה על מקורביו האישיים של מר בן־
גוריון ונועד לגדולות. הוא
הביע, בחוגים סגורים, דעות שליליות
י דעות כנות, הנובעות מן הסתם מנסיונוהמקצועי והמדיני המיוחד, שאין שני לו.
והנה, תחת לברך את האיש על כנותו
על תר! מתו להעמקת המחשבה, חוסל הגבר
הצעיר במפר, אחת. נאמר לו ׳כי איש
בעל דעות כאלה לא יכירנו מק מו בשום
עמדה בעלת אחריות לאומית.
אפשר היה להרבות בטיפורים מעין אלה.
סבורני שאין בכך צורך או תועלת. די לנו
בציון ההכרה, המתפשטת כיום בחוג מתרחב
והילך:

כל עיסוקיו ותפקידיו הקבועים. די לנו
למנות את העיקריים שבהם:
ראש ממשלת ישראל.
ראש הקואליציה הממשלתית.
ראש מפלגת פועלי ארץ־ישראל.
שר חידוני התנ״ך.
יועץ מיוחד (בלתי־רצוי) לנשיא דה־גול.
מורה לבודהיזם, ליוגה ולאפלטון.
מקבל פני כל נשיאי כושיסטאן.
נואם, כותב מאמרים ונותן ראיונות מקצועי.
בעל־בית
ומארח בשלושה מעונות נפרדים.
מנהל פרשות למיניהן.

האם אין היא זכאית וזקוקה ל־שר־בטחון
מלא, שלא יעסוק כשום
דכר אחר אלא כענייני ה־כטחון
המקצועיים, כיחסי-אדם השוררים
כצמרת מערכת־הכטחון,
כבחירת האנשים הגבונים ובגיבוש
השיטות הנכונות?

•ך* קיסר הוא זקן. אפשר לומר זאת
| | בחיבה (״אמור כן לזקן או בנימה
אובייקטיבית. האיש מתקרב לשנת־חייו הצד
(כן ירבו) .בגיל כזה אין לדרוש מ־

תי המלים הקובעות במשפט ה־אחרון
הן :״ ביןהשאר ״ .כדאי
להרהר בהן שעה קלה.
האסכולה הבטחוניסטית, אשר מר בן־גור־יון
עומד בראשה, טוענת כי אין בעולם
כולו מדינה אשר בעייתה הבטחונית חמורה
כשלנו. אני כשלעצמי כופר בכך. גם
ארצות־הברית וגם ברית־המועצות צפויות
בכל רגע להשמדה פיסית טוטאלית תוך
דקות מעטות — וסכנה כזו עדיין אינה
צפויה לישראל. אולם הבה נתעלם לרגע
מדעתנו הפרטית, ונאמץ לעצמנו אית דעתו
הרשמית של המישטר הקיים.
ובכן: אין בעולם כולו מדינה אחת הנתונה
במכנה נוראה במו ישראל. האוייב
האכזר זומם לכלותנו. בכל רגע הוא עלול
לשסות בנו את חילותיו הפרועים. כל הארץ
חזית, כל העם צבא. רק כוננות עילאית,
רצופה ומתמדת יש בה כדי לשמור על
עצם קיומנו.
משמע: אין במדינה כולה אדם חשוב
משר־ר,בטחון.

ואגי שואל, בכל התמימות: ה ־
אט ככלל יש לנו שר בטה

** ר כן־ג, דיון יושב על כסאות רבים,
רוקד על חתונות רבות, וידו בכל
מכל כל. עמוד זה אינו מסוגל להכיל את

ואילו הכוס של מערכת הכטחון
הוא האדם היחיד כמדינה המסוגל,
על־ידי החלטה הרפתקנית או
צלתי-שקולה אחת, להכיא להור־כנה
הפיסי של מדינת ישראל.
כיום מקבל פרס, על דעת עצמו, ההלמות
רבות, מהן בעלות השפעה מכרעת
על עצם קיומו הגופני של כל אזרח במדינה.
הוא יבול לעשות זאת בשקט, מפני
שהמוני האזרחים סבורים, בתמימותם, כי
ההחלטות מתקבלות על־ידי מר דויד ב;־
גוריון, הנהנה עדיין מאימון רב בשכבות
רהבות.

האם היו אזרחים אלה מתייחסים
להחלטות אלה כשוויון־נפש
כזה, עד כדי השלמה עם חוסר כל
ויכוח ציצורי עליהן, אילו ידעו מי
המחליט האמיתי?

לו היה מר בן־גוריון מתפטר היום
> £מתפקידו כשר־הבטחון, ומצטמצם בתפקיד
ראש־הממשלה, מה היה קורה?
אל יגיד איש: אין אדם אתר לתפקיד זה.
כי מר בן־גוריון אינו בן־אלמוות (לפחות
לא מבחינה גופנית) ,ובמוקדם או במאוחו
יהיה צורך למצוא לו מחליפים בכל תפקידיו.
הזים
היו העם, הכנסת, הקואליציה או
מזכירות מפא״י ברורים במר שמעון פרם
לתפקיד ער־הבטחון הרשמי?

משהו רקוב כממלכת בן־גוריון.
היהסיט האישיים כה עכורים.
מקורביו וכני־־טיפוחיו אינם יכו־ל
יט לקוות לא לצדק ולא ליחס
הוגן. חוקי הג׳ונגל השתלטו על
הממלכה, ומשחיתים כה את הסדר
ואת העכורה הפוריה.

ומאחר שמר בן־גוריון היו, בין השוו,־,
גם שר־הבטח ן של ישראל, יש בתופעה זו
כדי להדאיגנו דאגה עמוקה.

ויכוח על מעשיהם ומחדליהם. אולם אין
זה ההבדל היחיד, או העיקרי, בינם לבין
הבום של מערכת הבטחון.
מדינת ישראל תוסיף להתקיים גם אם
מנהל הדואר יוציא את הטלפון מכל דירה,
ויתקין במקומו מכשיד־האזנה. היועץ המשפטי
יכול להחליט הרבה החלטות רעות,
אך אף אחת מהן לא תביא כלייה על המדינה.

הדכר
נתון כספק. גם כמפא״י
כפי שהיא סיום, מפלגה חסרת•
אונים ומוסר, יתקוממו רכים נגד
ממידת גורל המרינה כידי צעיר
מסויים זה.

בן־גוריון בכננו נשינו *:רנז\ז יש 2ץ פנאי?
היסטוריון ראשי של עירן בן־גוריון.
שר־הבטחון.
ראש מנגנוני־החושך.
מנהל בלעדי של מדיניות־החוץ.
מחליט בלעדי בכל עניין חשוב (אייכמן,
סובלן, שוחמאכר ובו׳).

כל אהד מן התפקידים האלה
היה מעסיק לכדו את מלוא מרצו
ותשומת-לכו של כן־תמותה נורמלי
-ולא כגיל ,75 אלא כניל .57

64ל יולי! ט קיפד, אחד מגאוני כל ה־דורות,
נאמר שהוא היה מסוגל לעסוק
בשבע מלאכות בעת ובעונה אחת.
אולם קיסר הגדול היה בוש ונכלם למראה
יורשו הגדול, המסוגל לעסוק בעשרות
רבות של מלאכות בעת ובעונה אתת. אכן,
דוידוט קיסר אינו רק האחד בדורו, אלא
האחד בכל הדורות.

השאלה היא: כמה אחוזים ממרצו
ומזמנו מפוגל זקן־בן־ 75 זה
להקדיש לענייני הכטחון? חמישה׳
אחוזים? עשרה אחוזים?
עשרים וחמישה אחוזים?
השאלה השניה: האםזהמספיק?
השאלה השלישית: האם מדינה, הסובלת
— לדברי מר בן־גוריו[־ עצמו — מן ה־בעייה
הבטחונית החמורה ביותר בעולם,
יכולה להסתפק בשר־בטחון־לשעות־הפנאי?

אדם ערנות מתמדת, התייחסות ישירה ו־בלתי־אמצעית
לעובדות ולאנשים.

כל המצוי כנעשה כיום כממלכת
כן־נוריון, יודע כי ״הזקן״ איכר
מזמן את הקשר הישיר עם ה־דכרים.
הוא
יושב לו במרומי כס־המלוכה, נש־איש־אמונו
הנוכחי, מר שמעון פרס, לוהש
לא יזנו אינפורמציה מסוננת ומכוונו לקראת
ההחלטות הרצויות לו.
יבוא אדם ויטען:! :ין רע בכך. מר פרם
הוא המנהל את ענייני הבטח,ין. אין שר־בטחון
אמיתי, אבל יש סגן־שר־בטחון, המקדיש
את כל זמנו ומרצו לשטח זה, ולמעשה
זה היינו ר,ד.

אין טעות חמורה מזו.
כי שיטה זו פירושה שבשטח הבטחין —
החשוב שבשטחי הזויים של המדינה —
השתלט מצב ששרר עד כה רק בשטחי הדואר׳
המשפטים והמשטרה. השר האחראי
בפני הכנסת והעם הוא בובה, בעוד הסמכויות
המעשיות נתונות בידי אדם שאינו
אחראי בפני איש, והמחוסן על כן
מפני כל ביקורת ציבורית יעילה.
ו 190 כוסים של הדואר, המשטרה והתבי־
/עה הכללית אין צנזורה, המונעת כל
* לידו :״הודית שנחזונית, הנועדת בו
בקול רם מפני שהוא מפריע.

א לם אפילו היה מר בן־גוריון מכריח
את מפלגתו הנכנעת למסור תפקיד זה בירי
מר כרס — היה הדבר טוב יותר מאשר
המצב הנוכחי. דעתי האישית על רמתו הרוחנית,
כושרו האינטלקטואלי, מידת אחריותו
וטיב השקפותיו של מר פרם ידועה,
ופטור איני מלחזור עליה. אך לדעתי מוטב
אפילו שמר פרם יהיה שר־בטחון גלוי —
גלוי לעיני העם והכנסת — מאשר שר־בטחון
סמוי, פטור מכל אחריות, כשהוא
מתחבא מאחורי גרו הרחב של האליל הזקן.
כי מר פרם לא יחזיק מעמו זמן רב
כשר־בטחון רשמי.

! דינת ישראל זקוקה לשר־בטחון —
שר אחראי, שקול, הפנוי מבל עיסוק
אחר והנהנה מאימון העם והכנסת. ויפר.
שער, אחת קודם.
בפני כל מדינה מפותחת,
עומדות, בימינו, החלטות
מסויימות שלא היו גורליות כמוהן בחמישים
השנים האחרונות. חיוני הוא ששר
אחראי יביא• לפני המוסדות והציבור את כל
השיקולים בעד ונגד.
לא פחות חשובות מן הבעיות הענייניות
הן הבעיות האישיות. ב־ 14 השנים הקצרות
של קיומו, כבר זכה צה״ל לשישה, רמט־כ״לים,
שהתחלפו בקצב המסחרר של אחד
לשנתיים וחצי, עם כל השינויים וההחלטות
הכרוכים בכך.

כל אלה אינן כעיות לשעות־הפנאי
של מישהו. דרוש שר־כטחון.

נו ש ה

סו ב לו: ה קנוני ה

הקא פו
ך•* ידי?ן ה החשוכה כיותר של השבוע הוצנעה בתחתית העמודים של היומונים.
> 1היא הגיעה מניו־יורק, יומיים אחרי שדר׳ רוברט סובלן הוסגר בלוד לאמריקאים.
תוכנה: ארצות־הברית אישרה הלודאה בסך 39 מיליון דולר ( 117 מיליון לירות ישראליות)
לפיתוח ישראל, בתנאים מצויינים: ריבית של שלושת־רבעי אחוז, שהפרעון יתחיל רק בעוד
חמש שנים, ויסתיים בתום 25 שנה.
איש מראשי המדינה לא קישר ידיעה זו עם פרשת סובלן. להיפך, כאילו בער הכובע על
ראשיהם, מיהרו להכריז כי אין כל קשר בין שתי הידיעות — עוד לפני שמישהו הספיק
לטעון זאת.
בשביל הציבור הרחב, היתד, ידיעה זו רק טיפה אחרונה בכוס התרעלה. רגשי הבחילה,
שהקיפו את כל החוגים, עברו על גדותיהם.

הצעקות של כף גוריון
מעט מדי יום נודעו פרטים נוספים על הפרשה, שהגדילו את החרפה והעמיקו את
הסלידה. חלק מהם פורסם בעתונים, חלק עבר מפה לפה, בשיחות האינסופיות
על הפרשה בציבור.

אחהמ דינ ה

שזיוננ ע ה

ה מ עו ב ף
טיסת־החרפה, כל עוד היא מסעירה את הציבור, וגילויים חדשים יכולים לגרום למשבר.

יש לא ידע את הדראמה המשפטית והמשפחתית, שהתנהלה בשעות הגורליות
^ בישראל, מרגע חנייתו של מטום־החרפה בלונדון, לפני שנודע שהוצא שם צוו האביאס־קורפוס,
שהעניק לסובלן ימים יקרים.
כמה וכמה עורכי־דין ועתונאים, שהפרשה הטרידה את מנוחת מצפונם, החלו פועלים
בארץ איש־איש בנפרד. תוך כדי כך נוצר ביניהם מגע, כשכל אחד החל מתייעץ עם רעהו.
בלב אחד העתונאים עלה הרעיון כי סובלן, כל עוד הוא נמצא רשמית ברשות אל על
בלונדון, לא יצא עדיין מתחום השיפוט הישראלי. אחרי התייעצות עם כמה עורכי־דין,
שאישרו כי יש בסיס כלשהו לטענה זו, התקשר העתונאי עם פרקליטו של סובלן, דר׳
אנקוריון, כדי לשכנע אותו לפנות לבית־המשפם הגבוה לצדק בירושלים.
אנקוריון, שכבר נמתחה עליו ביקורת אותה שעה, וששר־הפנים האשימו שלא נקט
באמצעים שעמדו לרשותו בעוד מועד, לא נענה ליוזמה ברצון טוב. בין העתונאי
והפרקליט התפתח דין־ודברים חריף ביותר. לבסוף הציע העתונאי לאנקוריון להעביר
את יפוי־הכוח שלו לפרקליט אחר, שיהיה מוכן לפעול מיד.
אנקוריון, איש מפא״י ועסקן האגודה לידידות ישראל־אמריקה, סירב בתקיפות. כך
נוצר מצב שמנע מעורכי־הדין אפשרות חוקית כלשהי לפעול.
נותר מוצא אחד: למצוא בן־משפחה של סובלן, שיתן יפוי־כוח חדש לעורך־דין אחר.
עורך־הדין מרדכי שטיין טילפן, לפי הצעת כתב העולם הזה, למשפחת סובולביץ בתל־אביב.
יצחק סובולביץ, פקיד בבנק החקלאות, הוא בן־דודו של סובלן.
המשפחה היתד, שרויה אותה עת במצב־רוח נפחד ביותר. האשד, סירבה להחליט, עד בוא
הבעל. היא אמרה ששאר הקרובים פוחדים עוד יותר, אך הבטיחה, לבסוף, לטלפן כשיגיע
הבעל. היא לא עשתה זאת.
הפחד שאחז במשפחת סובולביץ היה אופייני למצב־הרוח שהשתרר במדינה. הוא
התאים יותר לנתינים של מישטר טוטאליטארי, החוששים להרגיז את המשטרה החשאית,
מאשר לאזרחי ישראל.
בשיחת פנים אל פנים עם האיש והאשה, שעיניהם היו נפוחות מבכי, ואחרי שהאיש
עצמו הסתתר בחדר־ד,מיטות, הסכימה האשד, למסור שם של קרוב אחר, ברמת־הדר.
גם זה לא הועיל.
בינתיים טילפנו עורכי־הדין לאנקוריון, ביקשו ממנו אף הם שיפעל ויגיש בקשה לצו־על־תנאי.
עתה אמר אנקוריון שהוא שוקל בעניין, רמז שלדעתו כדאי לחכות עד שיעלה
העניין בכנסת.
בכל זאת הועילה ההתערבות. למחרת הגיש אנקוריון, סוף־סוף, בקשה לצו־על־תנאי,
לפי הרעיון שהעלה באוזניו חבר מערכת העולם הזהו לצוות על אל על להחזיר את סובלן
לארץ. הבקשה נדחתה בו ביום, בנימוק שהאיש שוב אינו נמצא בתחום השיפוט הישראלי.
אנקוריון לא הגיש בקשה לצודת על שר־הפנים להעניק לסובלן אשרת־עולה.

1 1 1 1 1 1 1מובל דר׳ רוברט סובלן מבית־החולים בו
^ 1 1 1 1 1 1 *1

| 1 1שחיה אחרי שניסה להתאבד במטוס אל־על,

אל כלא בריקסטון הלונדוני, שם ישהה עד שבית־המשפט הבריטי ידון בצו ההביאס־קורפוס.
תחילה נודע כיצד שיכנע ראש־הממשלה את שר־הפנים לחתום על צו־הגירוש, שהיה
למעשה צו־הסגרה. עדי־שמיעה סיפרו כי שמעו צעקות חסרות־תקדים מחדרו של בן־גוריון,
שנמשכו למעלה משעה. הצועק: ראש־ר,ממשלה.
פרט אחר הבהיר נקודה סתומה: מדוע עלה סובלן מרצון על המטוס שנועד להובילו
לניו־יורק, ושבו כבר ישב סוכן הבולשת האמריקאית הפדרלית, מק־שין? סיפרו עדי־ראייה:
סובלן כלל לא עלה מרצון, אלא נגרר בכוח, אחרי שהוכה מכות־רצח ונפצע. המכות
החלו עוד בתאו, כשסירב סובלן לצאת, אחרי שהודיעו לו על צו־הגירוש.
החבלות שנגרמו לו בעת הטיפול האלים הן המסבירות פרט נוסף: מדוע גילתה לפתע
ממשלת ישראל יחם של אח רחמן, צירפה לנסיעה את רופא־המשטרה, דר׳ שמשון גוטליב.
הטענה הרשמית, כאילו בא הדבר בגלל מחלתו האנושה של סובלן, היא מגוחכת, מאחר
שאין כל טיפול בסרטן־הדם או בסימפטומים שלו. האמת: הרופא נועד לטפל בחבלות
שנגרמו לסובלן בעת ההכאה, למנוע תוצאות חמורות לבריאותו.
אותו רופא, שנבחר בגלל היותו נאמן במיוחד על המשטרה ומנגנון־החושך, קבע בלונדון,
אחרי נסיון־ההתאבדות, כי סובלן יכול להמשיך מייד בנסיעה לארצות־הברית. רק
התערבותם של הרופאים הבריטיים, שהוזעקו אל סובלן, מנעה את העברתו המיידית.
גם קברניט המטוס הכריז באוזני עתונאים בריטיים שהוא מוכן להעביר מייד את סובלן
שותת־הדם לאמריקה.
מדוע בכלל הסכים אותו קברניט, שמואל שמיר, לקחת את סובלן ואת מלתיו־עוצריו
מאתונה לניו־יורק? כל קברניט זכאי לסרב להעלות למטוסו נוסעים מסויימים, כגון שיכור
או עצור, אם לדעתו מסכן הנוסע את שלום הנוסעים האחרים ואת שלום המטוס. לפי
שמועה שהתהלכה השבוע בארץ, התנגדו שאר אנשי הצוות של מטוס אל על, שנחכר
על־ידי נשות המזרחי מארצות־הברית, לקחת את סובלן. הם ביקשו לשכנע את הקברניט
להפעיל זכות וטו זו. אולם שמיר דחה את בקשת צוותו — ולפי אותה שמועה, נקטה
חברת אל על אמצעי־תגמול נגד הצוות.
בינתיים לא חזרו אנשי הצתת לישראל — כנראה כדי למנוע בעדם מלספר פרטים על

המש 9ח ה: פחד ודמעו,.־*

ל 8י תקדים אייכמן

חד הצדדים המכוערים ביותר של הפרשה כולה היתד, התנהגותה של חברת אל על,
שהיא לכאורה חברה מסחרית רגילה, אם כי בבעלות ציבורית. היא נהגה כאילו היא
זרוע מבצעת של מנגנון־החושך.
אותן השיטות שהופעלו בחטיפת אייכמן למטרות רצויות אך בלתי־חוקיות, הופעלו
עתה למטרות מבחילות. אם פעלה ממשלת ישראל כולה כמו חבורת גבאים נפחדים בגטו,
הרי מילאה אל על תפיד של קאפו מעופף.
האנגלים, שהגיבו במשך כל השבוע בבוז גלוי על ההתנהגות הישראלית, לא שכחו
את אל על. כתב בי־בי־ם י הלונדוני פנה לאל על, שאל אם החברה מוכנה להטיס את סובלן
מלונדון לכל מקום שיחפוץ. ענה דובר החברה, בהודעה מבישה, באוזני הקהל הבריטי:
״יש לו כרטיס לניו־יורק. נטיס אותו רק לשם.״
הוסיף הכתב הבריטי לשאול, באירוניה בולטת :״אולי מוכן מי שקנה את הכרטיס
הזה להחליפו בכרטיס אחר?״
מובן מאליו כי סובלן, כמו כל נוסע רגיל, רשאי להחליף את כרטיסו בכל רגע, או
לקנות כרטיס לכל יעד אחר, כולל ישראל, מבלי שהחברה תהיה רשאית לסרב לו.
התעקשותה של אל על להוביל את סובלן בכל מחיר דווקא לניו־יורק, לידי הבולשת
האמריקאית, מוציאה אותה משטח התעופה האזרחית, הופכת אותה לאגף של מנגנוני־החושך
הישראליים.

מצפון עובר רסוחר

גומה כיותר היתה עמדתו של השר חיים משה שפירא. כל אדם במדינה ידע כי
שפירא היד. מכשיר חסר־ישע בידי בן־גוריון בפרשה זו. מכיוון שלא התפטר, היה
נאלץ להגן על הצו שנשא את חתימתו.
בחוגי מפלגתו טען שפירא כי היתד. צפויה שואה למדינה אילו נתנה מחסה לסובלן. הוא
סיפר כי ברית־המועצות שלחה את סובלן בכוונה לישראל, כדי לסכסך בינה ובין ארצות־הברית,
ועוד סיפורים כגון אלה.
הוא האשים את הפרקליט — למרות שהפרקליט לא יכול היה להתקשר כלל עם מרשו,
שהוחזק על־ידי המשטרה מאחורי מסך־ברזל. הוא האשים את המשטרה — ברמזו שזו לא
נהגה כשורה (״המשטרה פנתה אלי, ואני חתמתי על פקודת הגירוש. היה זה מעניינה של
המשטרה לטפל בעניינים הפורמליים הוא האשים את בן־גוריון — שהפעיל עליו
לחץ (״היו ואריאציות על תקיפות הביצוע
אותה שעה טען השר כי מתן מיקלט לסובלן היה מושך לישראל פושעים פליליים מכל
העולם (״מיקרה זה ישמש הרתעה לכל מיני עבריינים מאחר שאיש לא טען אף לרגע
כי סובלן הוא פושע פלילי, אין לכך כל יסוד. שפירא התקרב יותר לאמת בטענה
המתרפסת :״היה עלינו לחץ מצד יהדות אמריקה טובת המדינה וטובת היהודים דרשו
כי מדינת ישראל לא תיהפך למקום מיקלם לסובלן.״
היינו: כסף אמריקאי ופחד יהודי.
אומללים עוד יותר היו אנשי אחדות העבודה. תחילה נמסר כאילו שר אחדות־העבודה,
ישראל בר־יהודה, דרש לעכב את הגירוש. אולם בישיבת הממשלה השבוע, הסתפק גם
בר־יהודה בשלוש שאילתות חסרות־ערך. ואילו ח״כ אחדות־העבודה הזקן והמכובד,
נחום ניר, יושב־ראש הכנסת של ״קואליצית ניר״ ,הצביע נגד העלאת העניין בכנסת,
בהכריזו :״אני מצביע בתור נציג הסיעה.״ היינו: הכרזה כי הוא מצביע נגד מצפונו.

הסחיטה הגראכדיוזית

ולם גם שרי אחדות־ר,עבודה לא היו יותר אומללים משאר חברי הממשלה. כאשר
1 1התכנסה הממשלה ביום הראשון, והיה ברור כי• פרשת סובלן, המסעירה את הארץ

^ 3**11
.5>$2ג 3,

**10* 34

ק *1^1<111

?4010 $

ממס* ץ*4.א*־ד $מיג** י? ^ 1 1

848 - 01.0־* 19-1
101ז;ן 1־011
, 01188 מ?י26 מס מ8 1ק 0ז<1

8*815־*6׳.6 )50ל<זי ־1 86 1ן מ-0נ;1-ח 93מ1ס־זת
860186116116), *00 5* 5111886<1
395*<1מ *59 מס 41**6מ8* <808*0 #8**8* ,

ממגמ>>מי* ^זי^-ס ץ1י2זמ
4ן>>מז0י*צ

ז״?411

,צו:זמ*^1

*^1ן*)ע0מז< ס 1 ז&גן גי.

יו״ שי מיג

מומגמ^*09

יז1

מוגמ** 1.מ*

זוו־צמ ז

! 1 5עג4מ5עמו

מגי*

^*גזי-־ןמי
מ4ג>?מ מ

^ג־וו!ו ,
מז4

)א>?8מזמממוגן׳ג**5־1

דגיג;,

זנ^ג-זסייגגגמ

ן ו 1ו * 9

1!6דזזל 5 £ 0

<50 זג:גו 0ס £^ 8ו

ע 1!1מ 8 £8ז>11ז8

?<\08 3ג8י^ )1 ?!1*1ז־31

מאג א**ט **06 9
4111<:£ 7 11010׳14
?45615 2׳מס ^ה!ממג1־ג

6 3 ) 116 01 1116

^ 1)110<1ז1111

801>1€11

0 6 0 1־€ 0 011

*11111100

ג ׳1141
ממה ^ י61מ מי
100׳ז 65 ^ 31 )0י מ;5ה מ 62
100ג ל מי <1 15 מני מ״מזמז
^׳י מז
,5׳זי;-ל 5*1׳4408־?

י 8מ ומ*י<״מ 8״* ^י *לי<4

1 0 1:111

י <ג>11ג 8־ע??יו ו.יו>>מ׳3מ58

7׳8,־ )4־מי^ 8ל

)דסהמג!

?111711361
? סיזיפזו <; 0ת 0.1ס! ל 15ע*י,־.ג;ו
*ס)8.״ מממז?*1ממ ^.גיז״<>,ל 1י
* סלו זיאמי 15
6681101ץ4!)1£ז6, $

א 81£ז* 0 8 6זז 11.לין
);;1 ,יג 81 זן 405־ ?וג ל 4ד י־ לי <י ׳< 6
95)10 18 ץ ק 1108513* 1ץ3׳8ו4

סי זי ){ 0) 10011360113,ח1ץ- > 4מ־ו.40*31 6־מ-מ׳<:למיל* ׳4״מ
י מיל־וס סי סד׳ סי $ליענ> 5ן>*6
95110 3 ?31,10 11*1)8יהוו) !
<׳ 111ל3 1ל ל *. 1:מול 8צ<)
!35) 010)1).ז08ו!זו) 10 3 1.001(00 3׳<0י<08 רגה?ל?4יז־יד״<50ן׳>אל

( 5( 16 110110 11111(6)* !115 גל 1
מ 6ל 5ס; ז 11161.ז מי מי | 11*3 ^ 1
1116.־׳מי
1 * 0ע ג / 5ע^ 1ז סזיו ״ ג מ ת 1 ?3141 001

8#ז8־1ג}1ן ן-$ז1^ 3ג־,ז6$ז?מ{ז*^ ץ3מ115 £3^ 803 זז^8?801ז>3י ^מ!מב8זמ * ?08 0*1?-זז£5

סול

סויתמדווי׳ס

יג ל

ץ גוז^?4י/
מסלי. יולי 10 !9<;0 3 5מ10ז5<0ז^ /זזממ 1ו ׳ >14מ1־0מ מי>* 4מ .,ממל? י *4ל?ל •י? .עזמל׳׳י־מ י

0 <5׳.הי 4מ?לל 0454 >8.לי 3.13 1

היה יום שני, השני בחודש, בו תפסו עניינים הקשורים ביהודים
ובישראל את הכותרות הראשיות בעתוני העולם. בתמונה1 :העמוד
הראשון של דיילי מייל הלונדוני, עם הכותרת הראשית: הדרמה של המרגל בטיסה לי־.213

בעוד שמשמאל מתוארת פרשת סובלן, עוסקת הכותרת במרכז, מעל התמונה, בקרב שנערך
בכיכר טרפלגר ׳הלונדונית, בעת הפגנת המפלגה הנאצית הבריטית. בתמונה נראה שוטר
נושא את אחת הפצועות ממקום ההפגנה. בטור הימני מובא סיפורו של יוסלה שותמאכר.

כולה, תהפוך לנושא העיקרי, נקט בן־גוריון שיטה, המעידה על הבוז העמוק שהוא רוחש
לשרים. על דעת עצמו, מבלי שהדבר עמד אף על סדר־היום, הזמין את הממונה על
שרותי־הבטחון בדי שירצה על פרשת יוסלה שוחמאכר ויגזול את מרבית זמן הישיבה.
אולם הופעת הממונה לא שימשה מטרה זו בלבד. היא היתד, חלק מתימרון־הסחיטה
הגראנדיוזי של בן־גוריון, אמן הסחיטה: רמז ברור לדתיים שאם יתנגדו לו בהמשך
פרשת סובלן, יפעיל נגדם את המשטרה ואת שרותי־הבטחון בפרשת יוסלה.
בראשית השבוע הדליף בן־גוריון לעתונות כי הוא עומד לעכב את כל ההליכים
המשפטיים בפרשת יופלה. לפתע שינה את דעתו, הורה לפתוח בחקירה, לאסור רבנים ועוד.
הרמז הברור: הענשת חוטפי יופלה או אי־הענשתם הפכה מכשיר של סחיטה.

דר׳ סובלן היה יוצא בראשונה מרשותה של משטרת ישראל בשדה־התעופה בארצות־הברית,
במקום הנתון לרשותם ולשמירתם של פקידי מחלקת־ההגירה ושל המשטרה האמריקאית.״
9הוצאת סובלן ״שלא כחוק מהמעצר לפי צו של שופט־שלום״ היא ״מעשה יותר
חמור מבחינת העונש הפלילי מעבירת דר׳ סובלן על חוק הכניסה לישראל.״
׳ 9חוק־השבות חל בפירוש על סובלן, כי ״העובדה שדר׳ סובלן הוא יהודי, יש לה
ערך משפטי מכריע בכל המערכה ...החוק לא שאל כיצד בא היהודי לישראל, אם בדרכון
כשר או פסול, אים בשמו או בשם אחיו. הקובע הוא שבא לישראל וביקש אשרת־עולה.״
העובדה שסובלן הוחזק במעצר אינקומוניקאדו (ללא מגע עם העולם) ועל כן לא יכול
היה לבקש אשרת־עולה, ולא ניתן לו להיפגש אף עם פרקליטו, נוגדת את החוק.
9תיקון חוק־השבות, המאפשר לשר־הפנים לסרב להעניק אשרת־עולה לאדם בעל עבר
פלילי, אינו חל על סובלן .״אדם שעבר בחו״ל עבירה פוליטית מובהקת, אינו בעל עבר פלילי.״
בחוות־דעת מזהירה זו כלול רמז, שהיה יכול לתת ביורן חדש לפרשה כולה. קבע
עורך־הדין שפירא: גם כיום, באנגליה, יכול סובלן לבקש אשרת־עולה, ואין שר־הפנים
רשאי לסרב לבקשה זו. אם יעשה זאת השר, יכול סובלן לפנות מיד לבית־המשפט הגבוה
לצדק בירושלים, ולתבוע אשרת־עו׳-ה, שתהפוך אותו אוטומטית לאזרח ישראלי בבואו הנה.
פרקליטו של סובלן עדיין לא עשה זאת. מדוע?
יכול להיות שסובלן עצמו התייאש ממדינת ישראל, אותה ראה, בלי ספק, באור אידיאלי,
כמו יהודים רבים בגולה. שני מיליון אזרחי המדינה היו השבוע שותפים ליאוש זה.
כתב אחד מהם, יהושע מנוח, איש דגניה ותיק, מאנשי־המצפון המובהקים במפא״י:
״אני מרגיש את עצמי מגורש יחד עם דר׳ סובלן.״

יום הירד

פמה חוקים הופרו ד

ך* מה חוקים הפרד, ממשלת ישראל במשך שבוע וחצי? חוות־דעת מזהירה על כך מסר
היועץ המשפטי הראשון של ממשלת ישראל, עסקן מפא״י וח״ב לשעבר יעקב שמשון
שפירא. קבע שפירא:
• חוק־ההסגרה הישראלי אוסר על הממשלה בפירוש להסגיר אדם אלא על פי הסכם־
הסגרה קיים. החוק ״נותן בטחון מוחלט״ כי ״לא יוסגר אדם שלא לפי חוק ההסגרה, וכי לא
יוסגר למדינה שאין לה הסכם־הסגרה עם ישראל.״ לארצות־הברית אין הסכם כזה עם ישראל.
• גם אילו היה קיים הסכם הסגרה עם ארצות־הברית, אי־אפשר היה להסגיר לה את
סובלן. כי מבחינה משפטית ריגול הוא ״עבירה בעלת אופי פוליטי מובהק לגבי
מסירת סודות ארצו למדינה זרה עויינת
אין כל חילוקי־דעות. ריגול הוא אחת הצורות
של בגידה במלכות, ועבירה זו היא
עבירה פוליטית בה״א הידיעה.״
עבירות פוליטיות הוצאו בחוק־ההסגרה
ת*ך ה לאל! השלטונות היו 5סך ר
בפירוש מכל אפשרות של הסגרה. שר־אל
ך$ן ה! המענק לא לפסק.
המשפטים פנחס רוזן, שהגיש את הצעת
חוק־ההסגרד, לכנסת (בשם הממשלה שבשוב
להודי אן־צות־הברית יו5לו (?לי־ 3ך ר!)
ראשה עמד דויד בן־גוריון, ובה כיהן גם
לישון 1י^קט?אך צי, ק!ל?זי?זטר ג׳ק.
השר שפירא) קבע בעת הדיון בפירוש כי
לא יוסגר שום אדם המואשם בעבירות מהשלטונות
— תודה לאל! — היו?סדר.
סוג ״העבירות הכלולות אצלנו בהצעת החוק
של תיקון דיני עונשין (עברות נגד
הכל ך פק חלק, קולס ופשוט.
המדינה כל המרגלים בישראל נידונו
ואם היתד, קצת־הסאבדות -אז מה הרעש?
על פי חוק זה.
9סובלן לא גורש מן הארץ, לפי
הן הוא ממילא אויט־טוט־טוט עימד למות!
טענתה המתחסדת של הממשלה, אלא הוס גר
לאמריקאים. העברתו לידי סוכן אף־בי־
״הלהוך ים הוכיחו שוב קזהם?סדר!׳
איי, מק־שין, בלוד, היתד, הסגרה במובן
ה?ך יז פקיד?בוה?עיך לת ניו־יון־ק.
החוק .״העברת הפושע מידי משטרת המדינה
לידי משטרת המדינה המאשימה״ היא
מאה־האלף שה?ם יד — אתם תך ויחו,
הסגרה במובן החוק הבינלאומי.
כי לא ניגע בתך רות; גם לא ב^נוך ק.
גם לולא נכח שוטר אמריקאי בלוד, הרי
״שילוחו של סובלן, בלוויית שוטר ישראלי
השלטונות היו — זקן שוטה! — בסדר.
במטוס הטס לארצות־הברית, היה הסגרה, כי

דן אלמ גו ר :

* נאשר נשיאל רוזן, בוויכוח על זזוק־ההסגרה,
אם היה החוק מונע את הסגרת
הזוג רוזנברג, מרגלי־האטום האמריקאיים,
ענה :״במצפון שקנו הייתי מניח את ההחלטה
לבתי־המשפט.״ את זה בדיוק לא עשתה
ממשלת ישראל לגבי סובלן, המואשם
בריגול פחות חמור.

תראה, דוקטור, גםזהיעבור !

לשוא ען ץת בססרי חוק ומשפט.
זקן אחר פסק ״החוצה אז גמך נו!
(ואם הך נוחת יום — זה רק בגלל...שבת!)
כי פה כל־זזוק???ל באפן אוטוממי
אם הו א פוסק! ״חלאה אלינו לא נכניס!

ן שב לו שם, ועוד 3ן3ז סך סיפיקמים?!״
(!זבל קזאי־אפשר לומר גם ״ציוניסט!״)
סס כינ ים שלנו, דוקטור, הם אל־חלד.
השאר ד׳סליד מזמן. תקתוק, טו־ך ן ארור!
ם די, ת?סיק! בושה, ן קן בו^ה כמו. ילד!
( אנחנו ארץ נייקלליסמית, זה ברורז!)
השלטונות היו 1ים ךר, זה ידוע.
מלי התלבטות, מקפון־שמצפון. ן־מם הוא קר.
רק לא לסשוב! כק לא לרן שוב! אם הבצוע
דפק היטב — אז זדי׳ בעצם, ן,עקר!
אין ן מן לוזשוב! אין ן מן אפילו לכותרת -
עדיף לקתוב קהילוון, סוף־סוף .״נמפש״.
אח, איזו הן ימנות לכתוב קצת על ה.הברא״.
(קריצה) אי, הבך א־הבך א? ,קרים מפז!
השלטונות — ה״הבך א כמו תמיד, בסך ר.
הם שוב היכיחו שאותם אין לסדר.
סך טן־הדם עובד מהר? שמענו, דוקטור;
אבל ה״חברא׳ (בך אבו!) מהירים יותר!

§ 1מ! 1יי

הוא• חבש את רגלו, התלבש, נכנם יעמל
רב אל מכוניתו של וזאגנר, ובחברת עורף־
הדין שלמה כהן־צידון נסע ללוד. הידיעה
הראשונה שבה נתבשר שם היתה, כי
חותנו, נחמן שטארקס הזקן, הגיע מיד עם
שיחרורו מבית־הכלא ברמלה, כדי לראות
את נכדו, יוסלה, בנמל־התעופה.
אלטר שוחמכר החוויר .״לא מספיק עשר,
לנו צרות?״ הפליט בכעס ,״איזו חוצפה
יש לו לבוא עכשיו לכאן!׳ שיעזוב את
הילד בשקט!״ הוא הרים את מקל־ההליכה
שלו בחימה.
״אם ייתקל בו עכשיו,״ אמר הפרקליט,
״לא יוכל להתאפק ותהיה שערוריה.״ על
כן הוסע אלטר שוחמכר דרך כניסה צדדית
אל מסלול הנחיתה, ושם ניתן לו להמתין

הפנים נחו!! הם 3נ יוסדה ואמו, במטוס שהחניה דאוץ שמגנה ש טו

־*כפן, הוא חזר. ילד יפה, בעל עין
נים גדולות ולחיים תפוחות, שפיאותיו
החלקות הופשלו מאחורי אוזניו. הוא ירד
בכבש המחלקה הראשונה רק אחרי שכל

יתר הנוסעים יצאו מן המטוס. זרקורים,
הבזקות, טירטור מסרטות, ניפנוף ידיים.
מאחוריו ניצבה אישה זוהרת מאושר, עד
כי רק בקושי אפשר היד. לזהותה כאידה

ן 41ך אלטר שוחמכר שוכב במיטה בבית משה וואננר (שמאל) .מימינו: עורך־הד־ן
כיהן־צידון. הרופא אסר על אלסר לקום, אן ברגע האחרון לא התאפק האב,
נסע ללוד לראות את בנו החוזר, לאחר שלא ראהו זה למעלה משנתיים ימים.

ש,־המכה האם העצובה שסובבה בכל קצות
הארץ ודרישה קורעת־לב בפיה :״החזירו
לי את בני! החזירו את יוסלה!״ עתה נוצצו
עיניה, שפתיה היו משוחות באודם —
אפילו הליכתה השתנתה.
בצד, על המסלול, עמו גבר בעל תוי־פנים
רכים, אוחז בידו זר פרחים גדול.
בידו השניה נשען על מקל־הליכה. מעטים
ידעו איזה מאמץ נדרש מאלטר שוחמכר
לעמוד כך ולחכות שבנו יופיע בפתח המטוס.

1ןןף נחמן שטארקס, חובש הכיפה הלבנה, על מרפסת־התצפית בבניין נסל התעו־
. £ 1 4 1 1פה בלוד. לפני שעה קלה בלבד שוחרר מכלא רמלה, שט הוחזק עד להחזרתו)
של יוסלה שוחמכר. הקהל מסביב נראיה עויין ושמח למפלתו של הסב הישיש והקנאי.

אותו יום אסר עליו הרופא במפורש לעזוב
את מיטתו. שעתיים לפני מועד נחיתת
המטוס עוד הודיע שוחמכר כי לא יצא
לנמל התעופה. מארחו, בעל מפעל נ׳רקולי
משה וואגנר, אצלו עובד שוחמכר, צידד
בהחלטה זו. כי מאז החלה פרשת חטיפתו
של יוסלה הלך אלטר שוחמכר מדחי אל
דחי, עד כי נפל עתה למישכב. כאשר שמע
את קול בנו המוקלט, בשידור קול ישראל,
פרץ בבכי ולא יכול היה להתגבר על ה־רעדה
שאחזה בו .״אינני אחראי למה שיקרה
אם יקום ממיטתו,״ פסק הרופא למחרת.

האב לא יכול היה להישאר במיטה.

לבנו. הסב עלה לקומה השניה, לצפות מן
המרפסת לעבר השמיים שיביאו אליו את
נכדו.

עלפון על המסלול
^ופלה ירד אל תוך זרועותיה של חבורה
נרגשת. היו שם משה וזאגנר, כהן־
צידון, ח״כ מנחם כהן, שקיבל ראשון את
הידיעה כי יוסלה נתגלה על־ידי הש״ב,

ן ך | 1ך יוסלה נושך אגודל, למשמע שא־ם
י | לה של עתונאי. בתחילה לא רצה
לפצות פה, נעתר רק לאתר התערבות אמו.

שארות ותשובות

בחדר צדדי שהועמד לרשותם
על־ידי המשטרה התבנ־סו
העתונאיס לראיין את יוסלה שוחמכר. הילד, לבוש בכותונת
ושנתן גיבוי מתמיד לוועד הציבורי למען
החזרת יופלה. על מרפסת התצפית הצטופפו
מאות אנשים, שקראו בלי הפסק :״יוסלה!
יוסלה!״
שטארקס הזקן, שגם היא צעק בתחילה:
״יוסלה! יוסלה!״ נחלץ מבין הקהל הנרגש
ומיהר לקימת הקרקע .״תנו לי לראות את
יוסלה!״ ביקש מהשוטרים ששמרו על הכניסה
למסלול. אך משמר השוטרים דחה
אותו.
אפשר היה לומר לו שאין לו זכות, אחרי
שהוא עצמו עורר את כל הטראגדיה בקנאותו
העיוורת. אפשר היה לומר לו שיחכה
כמה ימים, עד שיתגבר הילד על התרגשות
שובו ארצה. השוטרים ענו לו תשובה פשוטה
הרבה יותר: הוא לא קיבל רשיון בעוד
מועד, לכן אין להתיר לו רשות כניסה
למסלול.
הזקן נפל מעולף, כפי שעשה לא פעם
בבית־המשפט העליון. אך השוטרים לא וויתרו•
כמה בחורי־ישיבה הרימו את הסב הזקן
והרחיקו אותו.

״סטופ: זה הרד!״

ך־־ינתייס התגסה יוסלד, בחווייה חד־
^ 4שה: מסיבת־העתונאים הראשונה שלו.
כשהוא מסונוור מאורות הצלמים, הושב ליד
שולחן ארוך באולם הנוסעים היוצאים. שם

המשובצת, מחזיק את אצבעו בפיו שיעה שהעתונאים מתווכחים עס
עורן־הדין כהן־צידון (ממושקף, מימין) .הוא טען כי הראיון לבש
צורת חקירת שתי־וערב המזיקה לילד. משמאל לילד, מרים יד: אביו.

מתב״ש

יוסלה כובש חיוך ביישני,
לאחר שענה על
שאלת עתונאי אס ברצונו לראות את סבו.

המטירו עליו שאלות. תחילה לא יכול היה
להוציא הגה מפיו. רק לאחר הפצרות,
ניתן היה לעתונאים להבין את תשובותיו
של הילד.
מסיבת־העתונאים ארכה דקות אחדות בלבד,
אך המתח היה רב. העת־נאים העיפו
לעברו שאילות מתגרות :״איפה אתה רוצה
ללמוד?״ ״האם אתה רוצה לראות את הסבא
שלך?״
כאשר ענה בחיוב לשאלה זו, התערב
אביו ושיסע אותו בדבריו:
״לא! הוא לא יראה אותו!״
לבסוף קרא כהן־צידון :״סטופ! זה הכל!״
ובפנותו לקצין המשטרה ביקש :״אבקש
ממך להפסיק את המסיבה ולאפשר לילד

לצאת.״

הוא הסביר לאחר מכן :״זו כבר היתה
חקירת שתי־וערב. הילד היה מבולבל מכל
מה שקרה, והנה באו לבלבלו ולהפחיד
אותו עוד יותר!״
בליווי המשטרה יצאה משפחת שוחמכר
החוצה, נכנסה אל תוך מכוניותיהם של
ח״כ מנחם כהן ושל העולם הזה, שהמתינו
להם על המסלול.
המשטרה כיוונה אותן אל יציאה צדדית,
ומשם דהרו המכוניות לכיוון חולון, עיר
מגורי המשפחה.
אך מרוץ השדים סביב כרשת יוסלה רק
החל.

גשמו כבוד

ח״ב מפא״י מנחם כהן, מראשי הועד הציבורי להחזרת יונד
לה, מובילו בידו, לאחר הפסקת מסיבת העוזונאים. כיהן לא
חסך זמן, מרץ וכסף במשך חורשים ארוכים, גאה על חלקו במערכה שנסתיימה בהצלחה.

בשיוסלה נכנס למסלול חייו החומל׳

מחול השדי
כבר התח
ף יצוצות הזעם עפו לכל הכיוונים.
^ הממונה על שירותי הבטחון הופיע במפתיע
בפני הממשלה, חוליית שוטרים מוגברת
חדרה לתוך מאה שערים והחרימה
ארון שלם של מיסמכים בישיבה של נטורי
קרתא, שני רבנים נעצרו בבני־ברק והובלו
לחקירה בירושלים, הממונה על שרותי ה־בטחון
הופיע בפני עורכי העתונים והוקיע
את מחתרת הקנאים, שחטפה את מסלה
ומתנכרת למדינה.
מכל הפעילות הקדחתנית הזאת השתמע
דבר חשוב אחד: שמנוי וגמור עם השלטונות
לחקור את פרשת יוסלה עד תום, להעמיד
לדין כל מי שהיה לו יד וחלק במעשה
התועבה .״ננקטו וננקטים עתה צעדים לחקירת
כל המעורבים בפרשה,״ הודיע הממונה.
לפי
הערכתו ידעו על פרטי החטיפה כ־20
איש בישראל ובחו״ל. הכוח המניע מאחורי
כל הפרשה היו חוגי הקנאים של נטורי-
קרתא בירושלים וחצר הרבי מסאטמאר,
יואל טייטלבאום, בניו־יורק.

חגיגה 7 -א?חינם

ף א היה כל חידוש מרעיש בגילויים
/אלה, כי בחלקם הגדול הספיקו כבר
להתפרסם לפני כן. אולם היתד, בהם, בכל

אחות רחמנית

חומר מרשיע נגד כל מי שנטל חלק בחטיפת
הילד, וכי לא נתקבלה שום החלטה
בדבר חנינה או ביטול הליכים משפטיים.
בצורה זו הושאר פתח נרחב לסחטנות
מתמדת: המשטרה תאסוף את החומר, דויד
בן־גוריון יחזיקו בידו כשוט מעל למפלגות
הדתיות.

1פתע השתנה הכד. נשכחו הדברים
/על חנינה, נשכחו ההתחסדויות על מניעת
מלחמת־אחים. מדוע? האם הש דויד
בן־גוריון כי אזרחים רבים תבעו את גילוי
האמת כולה והעמדת הפושעים לדין?
לא. הוא פשוט מצא את עצמו במצב,
שהיה נאלץ לנופף בשוט המשפטים וד,מעצרים,
כדי לאלץ את השותפים הדתיים
להישמע לו.
שני משברים, שצצו זד, אחר זה, עירערו
את הכנעתם של הדתיים לרצון ראש־הממ־שלה.
פרשת בני ישראל (ראה עמודים
15־ )14 איימה לעורר נגדו זעם המוני על
כי מכר את ענייני הנישואין לידי הדתיים.
הוא ידע כי היהודים הקיצוניים הרתיעו את
שר הדתות המפד״לי, זרח זורהפטיג, מלנקוט
צעדים דראסטיים להתרת נשואי בני ישראל
לאלתר. על כן החליט לנופף מולו

זינה שוחמכר חובשת את
זרועו של אחיה, לאתר
שנסרט תוך כדי משחק. בפגישתם בניו־יורק, נתקפה בהלם.

זאת, הפתעה רבה. כי פחות. משבוע לפני
כן, כאשר אך אושרה הידיעה כי הילד שנמצא
בבית החלבן זנוויל גרטנר מוזיליאמס־בורג
הוא יוסלה החטיף, רווחה דעה כללית
שלא יינקטו שום צעדים נגד החוטפים. אף
הודלפה הודעה רשמית־כמעט מטעם ראש הממשלה,
בה הצהיר כי יש לשכוח את כל
העניין .״לא הסכמתי לתנאים שהועמדו לפני
החזרת הילד,״ אמר ביג׳י ,״אולם לאחר
שמצאנו בעצמנו הילד, אני סבור כי יש
להעניק חנינה.״
כדי להקל את בליעת הגלולה על־ידי
הציבור, נאמר כי המדובר בסך־הכל בששה
אנשים שידעו היכן מוחזק יוסלה החטוף.
והאם כדאי לפתוח מלחמת־אחים
בגלל ששה חסרי־מצפון?
לא היה צורך להיות גאון בעניינים מדיניים
כדי להבין שר,חנינה לא הובטחה חינם.
הדתיים שילמו תמורה מלאה, או התחייבו
לשלם בהזדמנות שתיראה מתאימה לדויד
בן־גוריון. מאידך, הודיע היועץ המשפטי,
כי המשטרה והפרקליטות ממשיכות לאסוף

כדור פיגג־פדנג

71 ^ 181 ? 1 1יוסלה ואחד מילדי השכנים בחולון, במחזה
11 רגיל בחיי ילדים. כבר סן היום הראשון
לשובו הביתה יצא יוסלח לשחק עם ילדי השיכון, בטבעיות חסרת־מעצורים של ילד בריא.
המחשבה שאנשים אשר
מתועב חייבים לתת עליו
מילאו שליחות של ראש
חקו נגד הפרטנר הדתי.
נשק להכנעת היריב.

ביצעו פשע כה
את הדין. הם רק
הממשלה, במשהם
סיפקו בידו

אידה 7א הכריזה

ך* ראשונים שצעקו חמם היו, כמון
| בן, הדתיים המאורגנים .״עוד לא היתד,

שאח!

יוסלה התגלה כשחקן שחמת בקי. בשעת ביקור בבית
שכנים, ראה מישחק על השולחן, התיישב להתמודד עס
אחד מבני המשפחה. גם בניו־יורק בילה חלק מזמנו במישחק זה עם שומרו.

איומים רציניים יותר, כדי שיווכח כי מוטב
להסתבך עם הקנאים של מאד, שערים ובני־ברק,
מאשר עם דויד בן־גוריון, מחזיק
תיקי החוטפים.
הפרשה השניה היתד, חמורה עוד יותר:
פרשת גירושו של רוברט סובלן מהארץ
(ראה עמודים 7־ .)6אחרי שחתם על צו־הגירוש,
החל שר־הפנים המפד״לי, משה
חיים שפירא, לגלות נקיפות מצפון ולהשמיע
הצטדקויות מגומגמות. הניפנוף בתיק
החוטפים, והאיום לפתוח במערכת מעצרים
ומשפטים נגד יהודים חרדים, נועד להחזיר
את השר אל מסילת הישרים של צייתנות
בכל.
וכך, תוך ימים ספורים מיום בואו ארצה,
הפך יוסלה שוחמאכר כדור פינג־פונג
על שולחן הקנוניות המפלגתיות.
כאשר ירדו אנשי המשטרה מירושלים
לבני־ברק ועצרו שני רבנים צעירים על
חלקם בפרשת החטיפה, לא היתד, זו רק
רדיפה אחר האמת ועשיית הצדק. את השוטרים
ואנשי הש״ב לא הדריכה דוקא

השמצה שיטתית כזאת של היהדות,״ רטנו.
״עוד לא קרה שהממונה על שרותי הבטחון
יפרסם בפומבי שיטות־פעולה בארץ וב־חוץ־לארץ
— רק כדי להטיח האשמות וחשדות
נגד ציבור הדתיים כולו, כאילו
סירב לשתף פעולה עם השלטונות לגילוי
יוסלה.״
אחר־כך הוסיפו :״אלה המשמיצים את המדינה
הם קנאים קיצוניים, שעשו זאת בגלוי
ולאור היום, במשך שנים רבות. לא
היה צורך בש״ב כדי לגלות עובדות אלה.״
אלא שגם זעם הדתיים היה מסוייג. הם
ידעו, כי בסופו של דבר יגיעו לידי פשרה,
וכי העיסקה הראשונה שעשו עם דויד בן־
גוריון תקויים: הם יעשו כרצונו, והוא
יצווה על ביטול כל ההליכים המשפטיים
נגד חוטפי יוסלה.
אפשרות זו היתד, נהירה היטב, כבר מן
הרגע הראשון. עוד בהיות אידה שוחמכר
בניו־יורק, שידר קול ישראל ידיעה, כאילו
הודיעה כי אינה מעוניינת בשום הליכים
משפטיים, וכי היא רק רוצה בחיסול מהיר

של הפרשה. דבר זה לא היה ולא נברא.
״אני לא הכרזתי זאת,״ הודיעה האם, מיד
עם שובה ארצה. להיפך: היא היתר, מעוג־יינת
מאוד להביא את חוטפי ילדה למשפט.
היא אפילו הביאה אתה רשימה של עורכי-
דין בניו־יורק, כדי שתוכל לבחור, יחד עם
פרקליטה הישראלי, באחד מהם, שינהל את
התביעה נגד זנוויל גרטנר וכל מי שהשתתף
בהחזקת הילד וחטיפתו בארצות־הב־רית.

כפן! להכראה

ך*הן*צידץ עיין באפשרות של הגשת
*./תביעה אזרחית לפיצויים. כי אחרי שהתעורר
החשד שדויד בן־גוריון רוצה למכור
את פרשת יופלה לדתיים, לא נותרה
כל דרך אחרת למשפחה לדרוש את צידקה.
על פי החוק, רק התביעה הכללית רשאית
להגיש תביעה פלילית׳ ,ואין איש פרטי
יכול לפנות לערכאות בקובלנה פלילית פרטית
— אפילו אם בוצע נגדו פשע חמור
והמשטרה סירבה להתערב מטעמי פרוטקציה.
היתד,
סיבה נוספת שדחפה את משפחת
שוהמכר להחלטתה להגיש תביעה אזרחית
נגד החוטפים׳ .חטיפת יוסלה זיעזעה את
אושיות המשפחה. האב חלה מן ההתרגשות
והסבל, ואין הוא מסוגל לעבוד עבודה
מלאה. רק הודות ליחסיו הטובים עם בעל
ג׳רקולי, עובד הוא שם באותם הימים שמצב
בריאותו מאפשר לו זאת, על בסיס
של שכר יומי.
האם עובדת במעבדת צילומים. אך ר,דאגת
המכרסמת לשלום בנה מוטטה אותה כליל,
עד שבקושי יכלה לדאוג לביתה. על סבל
זה, מחייב החוק תשלום פיצוי נאות.
היו גם הצרכים המיידיים שנתעוררו מיד
עם החזרתו של יופלה. למשפחה לא היה
אפילו הכסף הדרוש לצאת לבית־הבראה
מחוץ לעיר, שם תוכל להסתתר מעיני הסקרנים
והטרדנים, ושם יוכל הילד להתאקלם
בנחת במשפחתו.
גם הוועד הציבורי, עם כל רצונו הטוב,
לא יכול היה להושיע. כבר עתה הוא נמצא
בגדעון כספי כבד, עקב הפעולות הציבוריות
שאירגן. אמר ח״כ מנחם כהן :״כבר
הוצאו 300 אלף לירות על חיפוש הילד —
יימצאו גם כמה מאות הלירות הדרושות
להוציא את המשפחה לבית־הבראה.״ הוא
היה אופטימי מדי. המשפחה נשארה בדירתה,
כשיוסלה נדבק בפחד תהומי איל אמו,
עד שלא יכלה לצאת לעבודה.

מציעים כפף

מען האמת, הוצעו סכומים ניכרים
למשפחת שוחמכר. אך נכנסה אידה
שוחמכר אל תוך מכונית העולם הזה בנמל־התעופה,
החל מירוץ שדים של יתר העתו־נאים
אחריה. המכונית הועמדה לרשות המשפחה
ברגע האחרון, כאשר הסתבר לכהן־
צידון כי אין לו מכונית שתסיע את הפמליה
הביתה. כתבים נרגזים פירשו זאת
כהוכחה להסכם שניכרת בינו לבין העולם

בבית הוריו בחולון
הזה, שהסיפור הבלעדי של יוסלה שוחמכר
יפורסם בעתון זה. על כן קפץ רוגזם, והם
לא יכלו להתאפק בכתבותיהם מדקירות אישיות
בלתי־הומות כלפיו.
אולם זה היה כאין וכאפס לעומת מה
שהתחולל בבית וואגנר. יחד עם המשפחה,
הגיעה לשם שיירה שלמה של עתונאים ו־צלמים.
רובם הסתפק בהצגת מספר שאלות
ובהנצחת כמה צילומים משפחתיים. אבל
שניים נשארו שתולים שם עד השעות ה־קטנות
של הלילה. היו אלה נציגי ידיעות
אחרונות ומעריב. כל אחד מהם הציע
סכומים פנטסטיים להבטחת זכות הפירסום
הבלעדי של סיפור יוסלה.
הם עיבדו כל מי שנראה בעל השפעה:
זזאגנר, אלטר שוחמכר, אשתו, מנחם כהן,
כהן־צידון. אחד מהם אף העיז לאיים על
הפרקליט :״אם ילך הסיפור להעולם הזה —
נהרוס אותך!״
אידה ואלטר שוחמכר, אשר עוד לפני
שפורסמה הידיעה הראשונה על מציאת הילד
הסכימו עקרונית שיש לתת את הסיפור
להעולס הזה, בשל עמדתו העיקבית לימינם
משך כל הפרשה, היו עתה מבולבלים. הם
פחדו שאם יתנו אומנם את הסיפור לעתון
אהד בלבד — יעוררו נגדם חמת כל יתר
העתונים. נוסף לזאת, הפציצו אותם ה־צהרונים
בהצעות כספיות שלא הושמעו
כמותן בקשר לשום סיפור בעתונות הישראלית
עד כה. מעריב הציע 4000 לי״ .ידיעות
אחרונות היה מוכן להוסיף מיד עוד
אלף ל״י. אילו הראתה המשפחה עניין של
ממש, היה מטפס המחיר עד 10,000ל״י.
אחרי 48 שעות החליטה המשפחה לא למכור
סיפור לאיש, ביודעה שכל צעד כזה
יעורר נגדה את העתונים שירגישו מקופחים.

שיא הציניות
1א נותר למשפחה אלא לחשוב על /הגשת התביעה האזרחית. עוד לפני שנקטה
צעדים ממשיים כלשהם, התקשר עם
כהן־צידון פרקליט ירושלמי ידוע, שהסכים
לערוך נסיון של תיווך. המשפחה דרשה
סכום שיבטיח את צרכי הילד ושיקומו.
אלא שסיכויי הפשרה נראו קלושים. לשיא
הציניות הגיע זנוויל גרטנר בוזיליאמס־בורג
:״לתבוע ממני פיצויים?״ התרתח באוזני
עתונאים ,״להיפך: הם צריכים לשלם
לי עבור החזקת בנם בביתי!״

* ! ף הילד, הנראה כתלמיד־ישיבה
נחבא־אל־הנליס, התגלה כספורטאי
שובב, הצטרף לנזישחק כדורגל בשיכון.

במדינה
(המשן מעמוד )4
כאשר המוסלמים דקרו למוות מתפלל יהודי.
כתגובה על כך התארגנו כמה צעירים והעלינו
באש שתי חנויות ערביות, היצבנו
מחסומים בכניסה לאיזור היהודי ואסרנו
על הערבים לבוא בינינו.
״מובן, שזה הוליד מתיחות ותגובות-
שרשרת, שלא תמיד מצאו ביטויין במעשי-
הרג, אך הרסו לאט־לאט את הגשרים בין
העדות. המתיחות גדלה והלכה
מפקדי האו־אה־אס בעיר הגבירו לחצם
על הקהילה היהודית. רבים מביניהם
הזכירו את תפקידם במבצע־סואץ, שסייע
בעקיפין לנצחון הישראלי המהיר בסיני;
אחרים טענו, כי הם מיודדים עם קצינים
ישראליים ולבסוף, הופץ הסיפור על ביקורו
של, קולונל שוראקי׳ — מומחה ישראלי
ללוחמת־גרילה, שנולד במארוקו ושבא לשמש
קצין־קשר עם מפקדת האו־אה־אס.״
כשאמר שגב לבר־שיחו שאין קצין בכיר
בצר,״ל בשם זה, וכי כל הסיפור לא הומצא,
אלא כדי לשכנע את היהודים להצטרף לאו־אה־אס
— הוא לא האמין. עיניו נצצו,
אגרופיו נקמצו והיא הלם בחוזקה על
ירכו:
״לא יתכן. אנשים ראוהו כאן, אני עצמי
לא ראיתיו — אך היו רבים שטענו כי
ראוהו. מכל מקום, עליו הצביעו הצרפתים,
כי הינו, קולונל שוראקי׳ .מפקדי האו־אה־אס
לא נתנו לגשת אליו בטענה, כי הוא
מסרב להיפגש עם יהודי־המקום. אך כשעזב,
אמרו לנו במפורש, כי הוא חייב את הצטרפותנו
לאו־אה־אס. האמנו בכך, ועדיין
אנו מאמינים.״
עתונות שני מישורי
ויכוח _השבוע, במרכז מפא״י:
׳ משה׳ דיין הנד, כתוב בדבר כי
השרים זקוקים למכוניות כדי להתרוצץ בין
תל־אביב וירושלים ושדה התעופה. רק שני
עתונים מסוגלים לכתוב בסגנון זה: העולם
הזה ודבר. העולם הזה משום שהוא יודע
מה הוא עושה ודבר משום שאינו יודע
מה הוא עושה.״
(דברים אלה עוררו התרגשות באולם ומזכיר
מפא״י, ראובן ברקת, ביקש מדיין
להסתייג מהפסוק האחרון).
דיין :״טוב. אני מוכן לאמור שדבר
עושה אף הוא ביודעין...״
ישראל גורי :״אתה מעמיד את שני
העתונים על אותו מישור?״
דיין :״לא. אני מעמיד אותם על שני
מישורים נפרדים. האחד עושה ביודעין, והאחד
אינו יודע מה הוא עושה.״
יהודה גופזהדף :״תיקח את דבריך
בחזרה. האם לך אין פליטות־פר?,״
דיין :״לא היתד, זאת פליכת־פה. ובכלל,
על ידי כך שלוקחים דברים בחזרה, אי־אפשר
לברר דברים.״

בגילגולים אחרים נולדו גם סיפורים שכמה
עסקנים, כאילו, גנבו אוטובוסים ומכרו
אותם.
במשך שבועות מספר תססו מאות חברי
הקואופרטיב סביב מסע הלחישות. היה
ברור שהן לא נולדו באוויר. הם היו חלק
מהקרב על השלטון בדן, המתנהל בין
ותיקי הקואופרטיב המאוגדים בסיעת נאמני
דן לבין הצעירים.
בבחירות האחרונות, שנערכו בפברואר
השנה, נחל מזור כשלון חרוץ. ארבע קבו־צות
אופוזיציוניות התאגדו לסיעה אחת
למפנה, הצליחו להחדיר למועצת הקואופרטיב
23 חברים, לעומת 8נאמני מזור.
שניים מחברי המזכירות הקודמת לא נבחרו
כלל, חזרו להיות נהגים על הקו.
אולם כעבור זמן קצר הפך מזור את
תבוסתו לנצחון. הוא הצליח להפריד בין
סיעות האופוזיציה, הצליח להכניס את
כל שמונת אנשיו במועצה להנהלה, המונה
15 חברים. גם במזכירות, המונה חמישה
חברים, היה לו רוב.
אחורה פנה. מתנגדיו של מזור לא
היו מוכנים להשלים עם כך שהארוחה
נחטפה ממש מתוך פיותיהם. הם טענו כי
הצליחו לאסוף הוכחות לאשמת חברי המיג־הלה
הקודמת, מאנשי מזור, ונגד מזור עצמו.
נוכח האשמות אלה הודיע מזור כי הוא
מתפטר מתפקידו, עד שוועדת חקירה תברר
את נכונותן. אולם שעה שהוא עצמו נעצר
בתחנה, המשיכו הגלגלים לנוע. ארבעה
מראשי הטוענים נגד מזור, דויד אסא,
יוסף תמרי, יצחק הוז ויוסף הורוביץ
נקראו לחקירה במשטרה. שם נחקרו באיזו
דרך הגיעו לידם מסמכי החברה, המשמשים
בידם כאילו להוכחת טענותיהם.
האוטובוס, שנועד לדרום את מזור, דרס
בינתיים את נהגיו.
דפואה ארונטית או ילד?

לשוזא ניסו הרופאים בעיראק מולדתה
לרפא את סעידה עמבר מעקרותה. היא
היתד. אז, לפני עשרים שנה, צעירה וכבר
נואשת כשהגיע לאוזניה שמעו של פרופסור
ברנהרד צונדק, הגניקולוג הידוע׳.
סעידה לא היססה אף לרגע. בלווית אחיה
הרופא נסעה לירושלים, נותחה על־ידי הפרופסור.
האשה חזרה לבגדד — עקרה.
סעידה לא וויתרה על שאיפתה להיות אם.
בעקשנות ללא־ליאות המשיכה במאבקה האמיץ
וחסר התוחלת כמעט, גם כשהשתקעה
בישראל, במושב גן־דרום. צעדה הבא היה
גם הוא בכיוון לירושלים, שוב לפרופסור
צונדק. הפרופסור המפורסם ניסה להניאה
מניתוח נוסף, חיווה דעתו שהדבר יגרום
לה סיבוכים. סעידה לא נרגעה. היא שמחה
כשרופא נשים ירושלמי, בשם דוקטור לזר
שטארק, עורר מחדש את תקוותה האימהית.

שסארק ניתח את סעידה בבית־החו־לים
שערי צדק הירושלמי. תחבורה חודשיים שהתה סעידה בבית־החולים עקב אוטובוס תשוקה ושמה
סיבוכים שלאחר הניתוח, בשחייה בסכנה,
והיא מקבלת עירויי דם רבים.
״לא לעלות יותר!״ היא קריאה שהפכה
מי השאיר? האשה שחזרה לגן־דרום
לסימן היכר לנהגי דן. בדרך כלל היא
מכוזנת כלפי הנוסעים. השבוע נמצאו ב לא היתד, אותה סעידה האיתנה והבריאה
קואופרטיב התל־אביבי לתחבורה נהגים, ש־ שעזבה אותו חודשיים לפני כן. היתה זו
הטיחוה נגד האיש החוק של החברה — אשה חלושה וידודת משקל. היא ישבה באריה
מזור.
ביתה לא יותר משבועיים, כשהיא מטלטלת
לכאורה אין אריה מזור (מג׳ר) אלא אחד משם ישר לבית־חולים נוסף: הדסה. ארבע
מחמשת חברי המזכירות הנבחרים המנהלים שנים נמשכו יסוריה של הרוצה להיות אם.
את הקואופרטיב, מחזיק בידו את תיקי התקפות בלתי פוסקות של כאבים עזים
הכספים והחוץ. למעשה מוכתר הגבר ה ללא סיבה גלויה התישו לחלוטין את גופה
חייכני, יליד פולין ובן ה־ ,44כ״בוס״ ה ורוחה. סעידה, כבר בת ה־ ,40 שקעה בבלתי
רשמי של אחד הקואופרטיבים הגדו דיכאון מר. חדלה לבצע גם את עבודות
משק הבית הקטנות ביותר בכוחות עצמה,
לים בארץ.
דבר שאילץ את בעלה החקלאי להעסיק את מנהל הוא שנים תריסר חצי מזה שכיר במשק.
ענייני הכספים של דן, מבלי שאיש יחלוק
בית־החולים קפלן ברחובות היה חדש בעל
כך שהוא עושה זאת בידע ובכשרון.
אולם לאחרונה נדמה היה כי האוטובוסים תור. בין כתליו הצליחה לבסוף הרפואה
של דן נוסעים לא בעזרת דלק, אלא ב לגלות את תעלומת הכאבים הבלתי פוסקים
עזרת שמועות. במרכז השמועות ניצבה של סעידה: היתה זו אלונטית גדולה, ששלו
הרופאים מחלל ביטנה.
דמותו של מזור.
סעידה הגישה מיד תביעת נזיקין בסך
אווירה מורעלת. מזור עצמו, כך
נמסר מפה לאוזן, אשם רק בניפוח הוצ עשרים ושתיים אלף לירות בקירוב, באמצאות
ובחריגה מסמכות. אנשים אחרים הוא עות פרקליטה עורך־הדין אריה רוזנבלום,
שמו במעשי שחיתות על חשבון כספי ה נגד מנתחה האחרון דוקטור שטארק ונגד
קואופרטיב. על אחד נמסר כי רכש פרדס בית החולים שערי־צדק בירושלים, בו נעבכספי
מעילה. סופר על מכירת מיכלית רך הניתוח.
הנתבעים מכחישים את האשמה המיוחסת
בסכום של 50 אלף ל״י, בעוד שבספרי
(המשך בעמוד )14
החברה הופיע סכום של 30 אלף בלבד.

קרב עז נטוש ברגע זה במדינה. יש בו גילויים של עוז־נפש ותעוזה עילאית, וגם של
פחדנות ושל השתמטות. במרכזו עומד הטבור.
המאבק החל כאשר פתחו בנות ישראל את שבועוני־האופנה הזרים, ומצאו בו. יצירה
חדשה של האופנה העולמית: אופנת הקורקבן. היינו: אופנה של מכנסיים, המשאירה אית
הטבור ואת סביבתו הקרובה גלויים לעין השמש והאדם, מאחר שהחולצה הצנועה מסתפקת
בכיסוי החזה.
בנות ישראל, וביחוד בנות צפון תל־אביב, הסתערו על המכנסיים בהתלהבות רוננת.
מאות ניקנו תוך זמן קצר. אולם כאשר הגיע תורן ללבוש אותם, התעורר בהן (ובהוריה!)
הפורימאניזם הישראלי בכל עוצמתו ואימתו.
לכן נהגו הבנות כאנשי חלם בשעתם: הן לבשו, אומנם, את מכנסי־הביקיני, מך לא עם
החולצה הקצרה המיועדת להם, אלא עם חולצה ארוכה, המכסה לבטח את כל איזור הטבור.
ומאז הן ממשיכות לסבול, להזיע ולהתענות כתמול־שילשום, מתוך ידיעה גאה שצניעותן
נשמרה בעליל.
וזה חבל. אופנת־הטבור נראית כמתאימה במיוחד לאקלים הישראלי בימי הקייץ. בהשאירה
את איזור המתוניים פתוח לאוויר ולרוח, היא נוחה והיגיינית הרבה יותר מכל אופנה
פוריטאגית. על גופה של צעירה יפת־גוף, היא גם אסטתית להפליא. ואשר לצניעות — מי
קבע כי הטבור הנשי צנוע פחות מאשר הקרסולים או המרפקים, הכתפיים והגב, שגילויים
גרם בשעתו להתרגשות פוריטאנית איומה, ועודנו מחריד גם כיום את חוטפי יוסלה?
אין ספק שאילו החלו מאה צעירות נועזות לאמץ לעצמן את אופנת־הטבור, היו הבריות
מתרגלות אליה במהרה, כמו לכל התקדמות אחרת של המוסר הציבורי. אולם עדיין לא
נמצאה פלוגת־מחץ כזאת. צעירות רבות לובשות את המכנסיים המקוצרים־מלמעלה בהחבא,
בסתר ביתן — אן חוששות לצאת עמם לרחוב, ואפילו לטיילת שעל שפת־הים. מספר
חלוצות החולצות הקצרצרות פעוט ביותר.
השבוע התנדבה כתבת העולם הזה, זיווה יריב, להסתכן ולהתהלך ברחובות תל־אביב
כשהיא לבושה לפי האיפנה החדשה, כדי לבחון את הגבת הציבור. בעמודים אלה מתפרסם
הדו״ח שלה על מיבצע נועז זה, הסיבוב הראשון של הקרב הגדול על מקומו של הטבור
החשוף בהברה הישראלית החדשה — הקרב בין אתיקה (מזוייפת) לבין אסתטיקה (אמיתית).

הנאה שקטה

הצטיירה על פניו של עובר־אורח
ברחוב דיזנגוף למראה
האופנה החדשה .״זה יפה מאד,״ אמר ,״אך לבתי לא ארשה.״

הסנמה

נגה. הקורקבן

מאת

זיוה יריב

הקנרקבן
י־י נ״ויו־ו־ומסויימת תהא זו אי־נאמנות
,לאמת אם אומר שיצאתי אותו ב! קר
חדורה אש־קרב, שרה בלהט — למות או
לכבוש את הקורקבן! יעדים מפוארים יותר
לא ע־ררו בי את רוח הלוחמה. נולדתי
פאציפיסטית. וחוץ מסרטי מלחמה אני אלרגית
לכל דבר הקשור בה ובגילויים מוזרים
של אומץ עילאי. מאותה סיבה אף

זנחתי את הרעיון המיליטאריסטי למשוח
צבעי מלחמה על הקורקבן שלי.
בעצם גם לא התנדבתי למיבצע זה. בחרו
בי. קשה לומר שהדבר החמיא לי במיוחד.
בהרו בי להיות גברת נחשון משום שהייתי
האפשרות היחידה. מובן שהיו גם
העורך הראשי, ראש המערכת, הכתב הראשי
וכל השאר. כולם ברנשים בריאים

ובעלי טבור טבעי. אבל הם הלכו אז ללוד,
ללוות את סובלן ולקבל את יוסלה,
והיו עסוקים.
וכן, בשעה שתיים־עשרה־אפס־אפס, ללא
מורא וללא משוא פנים, הכרזתי רשמית על
קרב הקורקבן. אני מתכוונת — חשפתי
אותו לעיני האוייב — האזרח. אלנבי היה
המוצב. הסיבוב הראשו; החל. מאות ראשים
הסתובבו.
הרחוב הסתובב לאחור. הבתים הסתובבו.
המכוניות לא יכלו, מפני שהיה שם שוטר־תנועה,
שעשה את מלאכתו נאמנה — בשניות
בהן לא הסתובב לבחון את הקורקבן.
הסתובבו
כל הגילים. המינים. המעמדות.
המפלגות. כל זיקית היתד, מרגישה מצויין
במרחב. מעולם לא העזתי לחשוב שטבור
קטן כזה יכול לעמוד, מלבד במרכז גופי,
גם במרכז העולם. הטיול היומי הזה ברחובות
תל־אביב החזיר אותי אגוצנטרית.
אני מתכוננת לתבוע פיצויים מהמערכת.
הקרב לא היה אכזר, או נואש. יתכן שזה
היה ההמסין, אבל בסקירתי הביולוגית
ברחובות תל־אביב לא ניתקלתי בחיות־טרף
דורסניות, לשימחתי הרבה. היו אומנם ניסיונות
מצור. ניסיונות סרק, ליתר דיוק.
עובדה היא, ששום מערכת שיניים לא ניני-
עצה בעקב אכילס שלי — הקורקבן.
הייתי חיילת? ,וחמת, קדושה, ז׳אן ד׳ארק,
אמלינה פאנקהורס, קיראו לזה מה שתרצו,
אבל לרגע לא חשדתי בעצמי שאני מסוגלת
למות ברעב וצמא בשביל הרעיון. לקחתי
חופשת־קרב קצרה, הקפה היה ממול. המלצר
היה אדיב, חייך לקורקבן שלי בנימוס
כשהציב את האספרסו על השולחן.
הוא רגיל לכל מיני לקוחות. לאחר רגע
שאל אותו, בקול סימפאטי, אם הוא רוצה
להזמין עוד משהו. ביקשתי סנדוזיץ׳.

הנאה והעונה מצט

ט 5ידת האש הראשונה

תמיהה

אמרה ארשת פניו של סוחר שטיחים. אחרי הירהור מעמיק הגי־ע לסם־
קנה שזה למעלה מהשגתו, ושאל את הגברת המייצגת את הטבור•.
,תסלחי לי יעל השאלה, גברתי, אבל אולי אפשר לדעת מה זה בעצם?״ מה אפשר לענותי

1יי1 2 -

^ דצסיהקפה מצאו עיסוק חדש: אני.
סליחה, טעות, הטבור. בעצם, אולי, אני.
חלק מהם, הגברים, הביטו בי/בו אסירי־תודה
משום־מד, לאחר שזנח אותם הזעזוע
הראשון. המינים האחרים ששהו שם קיבלו
את האמת הערומה בקרירות מאיימת.
שתיתי אספרסו בבדידות מזהירה. לפתע
התקרב לקראתי מקרב המחנה־ד,מאיים דבר
לבוש שימלה, עקבים בינוניים, שלושים־
פלוס. מחשוף השימלה לפנים ומאחור היד,
זהה, אני מתכוונת, עמוק. הוא לא הגיע
עד הקורקבן, וזה היה היתרון שלה עלי,

סקרנות

גלו״ה צפה בעי
ים .״תביטי איך
שהסתיים בדרן כלל ב״איך את לא

לטובת הרעיון הביעה
חבורת פקידים ליד קפה
לפניהם לא ריגש אותם כלל.

התפעלות 8יקצ!( 1י ת = =

הים .״חבל שכל הבחורות לא ׳הולכות ככה, זה בריא,״ אמרו.

ד י ^ עניינית עורך צעיר, המזכיר פקיד־שומה בתפקיד. בבקשה—90 :ר.90—5

8 1 8 1 11׳הוא היה יאחד הבודדים ששמר את הסקרנות לעצמו. אולם רק עד הפינה.
כרוב בני מינו, שמר לעצמו את הזכות למדוד את האובייקט עוד מספר פעמים רב.

1על פניהם של שני יושבי בית־הקכהובדיזנגור

שחזרה מרחצה בכן
התחיל המשפט
ת ערומה ברחוב?״

היא חשבה, והרשתה לעצמה להפגין על
פרצופה הבעה של שאט־נפש. אפילו עשרה
חתולים דרוסים לא היו מצליחים לסחוס
ממנה שפע גועל־נפש, כמו עצמי ובשרי
הקטן.
״יפה מאד, יפה מאד. תתביישי לך!״
פלטה.
היא אומנם לא ירקה, אבל שפתיה הסתדרו
למצב הכן. נסוגותי. לא היה איכפת
לי באותו רגע לוותר על המוצב הזה.
הייתי מ ־כנה לחנוק על המקום את ד,כוכי
בנית המטומטמת שהמציאה לפני שנתיים
בסן־טדופד, את הקורקבן ר,ארור.
הרחוב כמעט ומחק את הדיכאון שלי.
היא היה מלא תמיהה, סקרנות, התפעלות,
אס תרשו לי להתבטא. מגברים, כמובן.
הנשים שמרו אמונים לטכסים שהיה מתחיל
בזעזוע ומסתיים בשאט־נפש.
לצלם שליווה אותי ניתנה הזדמנות לערוך
סטאטיסטיקה סוציולוגית מאלפת. בסיכום
שלו כתוב, כי פועלי בניין, נהגים,
מ כרי עתונים, חיילים, בחורים עד גיל עשרים
וילדות עד גיל עשר מביטים ישירות
על הקורקבן מהרגע שהוא נגלה לעיניהם.
הצלם מאשר שזה מבט חודר, מעמיק ונבון
של חוקר טבע. גברים מגיל עשרים
עד חמישים, פקידים, אמנים, מתעלמים ימן

^ £11 *1 ^1 1 1 1מוחצת ארעה בפינת דיזנגוף־פרישמן. צבא אזרחים ותיירים צר על הטבור.
י 1 התיירים שלפו מצלמות, בטוחים שהם מנציחים סצנה של סרט ישראלי. בשבילם
היתה אופנת הקורקבן דבר מובן נואליו. התגובה הסולדת ביותר באיה מצד המין הנשי, שלושים . +

האובייקט. הם נועצים מבט מהורהר ישיר
במרחבי הרחוב, וממשיכים ללכת במהירות
אדישה. ברגע שהם מתראים שהקור־קבן
נמצא מטר מאחוריהם, הם מסובבים
את ראשם בתפנית חדה. במצב זה הם
שרויים בדרך כלל מששים שניות עד
מאתיים וארבעים, או עד שהאופק בולע
אותי באכזריות.

רצח לאור היום
ך* ר הו 2סינ פקר, פינת אלנבי, בשעה
^ שלו ש־ע שרה ושתי דקות לפי שעון
בנק דייקונט התלוי למעלה בפינה, אירע
רצח, כמעט.
גם הפעם לבשה הרוצחת הפוטנציאלית
שימלה. בידיה ניתלו שני סלי ענק. מעמסת
חמישים השנים שלה לא מנעה בעדה לחצות
את הכביש, לעבור לטריטוריה שלי
ולחסום בפני את הדרך.
״דו יו אנדרסטנד פרנץ׳ אור אינגליש?״
היא נשמה מהר, נירגשת מאד ובזתיות שפתיה
הצטבר רוק.
אנשים נאספו .״למה את לא שואלת אם
היא יודעת עברית?״ שאל פקיד בן שלושים.
(המשך
בעמוד )20

התשוווח

טיילת.

יופי. יופי.

שומר קשיש1 ,
מפתיעה למספר שנותיו, גילה טומר
שישב מנומנם קודם לכן, ל ד מלון ב־ 1
נכדה שליו״ 1
לדה. בחיי! חבל שאת בגיל של הנכדה

•י— 13י

1וו

במדינה

העדה המנודה, הגורמת משבר ממשלתי

(המשך מעמוד )11
להם, כאילו הם השאירו בה את התחבושת־הספוגית.
בית־המשפט
המחוזי בירושלים יצטרך
עתה להחליט מי באמת שכח אלונטית
בביטנה של סעידה.

דרכי חיים
דוור דופק בדלת!
חלוקת מכתבים בשעות הלילה המאוחרות
איננה, לבל הדעות, עבודה נעימה. אך זו
היתד, המשמרת של ששון עזורי ( )27ולכן
היה עליו לנסוע על אופניו ולחלק
את המכתבים הרשומים־אכספרס שבתיקו,
לפי כתובותיהם.
אחד היה מיועד לירוחם ורדימון (,)65
בעל קולנוע אלנבי בתל־אביב. עזורי הגיע
לביתו, שברחוב שלמה המלך ,87 עלה
במדרגות.
פראים שכמותכם. הוא לחץ על
פעמון הדירה ומאחר וזה לא פעל דפק על
הדלת. השעה היתד, תשע ושלושים.
בתוך הדירה שכב אותה שעה ורדימון
עצמו כשראשו נתון בארגז חימום מיוחד.
הוא ניתק את פעמון הדירה כדי למנוע
הטרדות, ומקלט הרדיו שהיה פתוח, הבליע
את קול הדפיקה. רק לאחר שהדוור הגביר
את הקשותיו, קם ורדימון בזעף וניגש
לדלת. מפחד פורצים, שביקרו בעבר בדירתו,
פתח את הדלת אך כאורך שרשרת
הבטחון הקבועה בה.
כשראה את החזר, גבר זעמו .״איך אתם
דופקים בדלת, פראים שכמותכם?!״ הטיח
בפניו .״אתם לא יודעים שבדירה שלי לא
מצלצלים? אם יש מכתבים בשבילי —
תמסור אותם לפי הכתובת של קולנוע
אלנבי.׳׳
הדוור הנדהם התנצל, הסביר לבעל הבית
הכעוס כי אין אפשרות למסור מכתב שלא
למען הרשום עליו. בכעס רב חטף ורדי־מון
את המכתב ואת הקבלה מידיו של
עזורי.
מען השולח, שהיה רשום על גב המכתב,
שבד את גבול כעסו. הוא היה משוכנע
כי המכתב מאשתו, שרייתה אותו זמן ב־חוץ־לארץ,
גילה, לעומת זאת, כי היה זה
מכתב ממשרד־האוצר. הוא הדף את הדלת,
סגר אותה בכוח על אצבע יד ימינו של
הדוור.
עלבון כולל. עזורי חיכה כחמש דקות
ומשלא קיבל מבעל־הבית את הקבלה החתומה,
דפק על הדלת שנית .״אני אגיש
נגדך תלונה,״ צעק עליו ורדימון ומסר
לו את הקבלה .״בשעה כזאת לא מוסרים
מכתבים ולא דופקים ככה בדלת, פראים
שכמותכם!״
משראה עזורי במה הדברים אמורים,
החליט להקדים רפואה למכה. הוא ניגש
מיד לתחנת המשטרה הסמוכה, והתלונן
על היחס העויין והפגיעה הגופנית להם
זכה תוך כדי עבודתו.
לאחר שמיעת העדויות החליט שופט השלום
חיים נחמני להרשיע את הנאשם,
קנס את ורדימון בחמישים לירות על העלבת
עובד ציבור.
״לא היה איכפת לי כל כך אם היה קורא
לי, פרא׳ באופן אישי,״ אמר המתלונן עזורי
לאחר מכן ,״אבל הוא העליב את כל עובדי
הדואר.״

דרכי אדם
המס רות שנצטדבו

פסי חייהם של מז ה יעקובסון ( )44 וגדעון
ריזנפלד, נצטלבו אצל מכר משותף.
רוזה היתד, אז גרושה ואם לילד וגדעון
אמנם חי עדיין עם אשתו ובתו הגדולה,
אך יחסיהם היו מעורערים ביותר.
למען האמת נתנה רוזה את עיניה תחילה
דוזקא בידיד המשותף, אולם מהרגע בו
פגשה את גדעון היה ברור לשניהם כי
מעתה ידהרו חייהם על מסילה משותפת.
מחשש עינא בישא. גדעון, העובד
כפקיד במחלקת הסטטיסטיקה של אגד,
סיפר למזה על צרותיו, הבטיח לה כי
יבקש מאשתו לקבל גט, על־מנת שיוכל לעד
אז, החליטו השניים,
; שאתה לאשה.
עליהם לקנות דירה, בה יוכלולחיות בי־
משותף בכל עת שירצו.
באותו זמן קיבל גדעון פיצויים אישיים
מגרמניה.
(המשך בעמוד )21

אפארטה״ד

ב מדינ תישראל
לכם שווץ לחץ על הדק מצלמתה
החובבים שלו — ולפני שידע מה
בדיוק קורה לו, מצא את עצמו במוקד של
שעלה ארצה
סערה ציבורית. מסגר י
לפני עשר שנים מפינסק, פולין, רצה בסך־
הכל לצלם יפר,פיה מתרחצת, ליד מפל הסחנה.
אחר־כך ניגש אליה וביקש את כתובתה,
כדי שיוכל לשלוח את הצילום .״שמי
רחל סלומון,״ השיבה היפהפיה השחרחורת
,״אני גרה ביוקנעם.״
הסתבר שהשניים גרו במשך שש שנים
במרחק שני רחובות זה מזו, מבלי שייפגשו.
משנפגשו, החליטו לפצות את

המעולה זכה למוניטין מסחרי נרחב, עד
שבמרוצת הזמן החלו מזהים את בני ישראל
עם המוצר שלהם, קראו להם ״שאנוזאר
טליס״ — אנשי־השמן של שבת.
כמו כל כת של מהגרים — ובייחוד המהגרים
היהודיים מאז ראשית התפוצה —
היו בני ישראל מתבדלים קיצוניים. בן־העדה
שהתחתן עם בת המקום נודה. עד שבמרוצת
הזמן נוצרו שתי קבוצות של יוצאי המהגרים
הראשונים :״שחורים״ ו״לבנים״ .לא
היד, זה עניין של צבע העור, אלא מי שהתחתן
עם נוכריה נקרא שחור — אפילו
אם נוכריה זו היתה אנגליה. זקני העדה
דאגו לכך, שאם רצה ״שחור״ לשאת
״לבנה״ כשרה, היה עליו תחילה להתגייר.
על מצבות העדה ליד בומביי חרותים
השמות בעברית — אותה עברית שבאה עם
שבע המשפחות הראשונות. דויד, אחי ה־רמב״ם,
שמע על העדה, נסע לבקרה. הוא
הביא להם את דפוסי המינהגים היהודיים

לנו כי במשך כל הדורות האלה לא התערבבו
בני ישראל עם בני המקום, נשאו
נוכריות או השיאו את בנותיהם לנוכרים
— ובזאת הולידו ממזרים?״
על. כן הוטל איסור מטעם הרבנות על
נישואי בני ישראל עם יתר היהודים.

היאודיב בגי איסראיד
ך* יימת גירסה אחרת, שאין לה ולא
כלום עם הפיקפוקים הדתיים על טוהר
י הגזע. על פי גירסה זו, מקור צרתם
של אלכם שווץ ורחל סלומון, ושל עשרות
זוגות אחרים בישראל, נעוץ בשאיפה סנובית
מוזרה.
בראשית הכיבוש הבריטי בהודו התבססה
והלכה שם קהילה יהודית ענפה, בעיקר
בבומביי וכלכלתה, רובה ככולה מיוצאי
בגדאד. שלא כמו אנשי השמן של שבת,
באו יהודים אלה עם מקצוע בידם: המסחר
והבנקאות. במהרה כבשו לעצמם מעמד כלכלי
איתן כשיכבת־ביניים בכלכלה ההודית.
דבר אחד העיק על העילית המסחרית
הזאת. הם יכלו להיות מיליונרים, אולם בעיני
השליטים האנגלים נשארו נייטיבס.

רב־סרן קולאטקאר חיילים עצמם על הזמן שאבד. הם התראו מדי יום
ואלכם ( )23 הפך להיות בן־בית אצל משפחת
סלומון.
לפני חודשיים החליטו להתחתן, ניגשו
לרב המושבה, יצחק מאיר חרל״ם. הרב
הצעיר ( )35 נענה ברצון לפנייה, קבע תאריך
לעריכת הטכס. ואז, לפתע, התנפץ חלומם
של רחל ואלכס. חרל״פ שאל את הכלה
בת ה־ 18 אם איננה, במיקרה, מעדת בני
ישראל .״כן,״ השיבה בטבעיות תמימה —
ובזה התבטלה החתונה.
כי שוב לא היו רחל סלומון ואלכס שודץ
אוהבים צעירים, בגיל החוקי לנשואין, הכמהים
להיות כבעל ואשה. העובדה שהורי
הבחורה היו בני עדה מסויימת, שללה מן
הזוג את זכותם הראשונית לאושר.
מדוע?

אגדת השבטים האבודים

־1־1 1111 1111־ 1 11־11־ 1ווו
ין היסטוריה כתובה של עדת בני
ישראל, במובן המקובל של המלה. תולדות
העדה ומסורתה נמסרו מאב לבן משך
אלפיים שנה. מסורת זו מספרת על ספינת
מהגרים עבריים, שבאו בימי הבית הראשון
מארץ הקודש אל מול חוף בומביי שבהודו.
ר,אוניה נטרפה בסערה, ורק שבעה זוגות
ניצלו והגיעו בחוסר־כל. הם התיישבו על
הקרקע כחקלאים. מאחר שהשתמשו בשמן
טהור להדלקת נר שבת, נאלצו לייצר את
השמן בעצמם, בבתי בד משלהם. השמן

רב־ארוף זווילקאר
מתוך אגדת השבטים האבודים
כפי שהתגבשו בגולה המיצרית ובארץ־
ישראל. אולם את עיקרי מינה,גי הדת —
אלה הכתובים בתנ״ך — ידעו ממילא.
העדה הצטיינה בתכונה בלתי־יהודית: בניה
היו חקלאים ואנשי־מקצוע, רבים מהם
שירתו בצבאות הודו, במלחמותיה השונות
(ראה תמונות) .בכל בומביי, עסקו רק שתי
משפחות בני ישראל במסחר.
בסך הכל: סיפור הנשמע כאגדה על אחד
השבטים האבודים. על כן קפצה התנועה
הציונית על עדה זו כעל מציאה גדולה.
שליחים שהגיעו להודו שיכנעו את בני
ישראל כי עתה, משהוקמה המדינה וניבנה
בית שלישי, עליהם לחזור לכור מחצבתם
בארץ אבותיהם. שבעת אלפים מהם קיבלו
את הבשורה בשימחה, ארזו את חפציהם
ועלו לישראל. כעשרת אלפים נותרו בהודו.
העולים מהודו יכלו להתמזג עם יתר העדות,
באותו תהליך איטי וכאוב אומנם,
המאפיין את קליטת העליות בישראל —
לולא הפסוק הקטן שעמד בעוכריהם. פסוק
זה אומר: לא יתחתן ממזר בבת ישראל.
היקשו הרבנים, בעלי המונופול המוחלט
על נישואין וגירושין במדינת ישראל :״מניין

רב־סרן חצקלג׳י ישראל
במלחמות הודו השונות
אמנם לא היו שחורים, ולא התערבבו עם
ההודים הרגילים, אבל מינהגיהם ודתם זהים
היו לאלה של עדת בני ישראל. והלא איש
לא טען כי בני ישראל אינם נייטיבס הודיים
מדורי־דורות.
על כן החלו ראשי הבגדאדים מקפידים
על הפרדה גמורה בינם לבין בני ישראל,
לאמור לאנגלים :״ראו — איננו כמוהם.
הם נייטיבס. שחורים. אנחנו יהודים כמו
היהודים שיש לנו בלונדון ובפאריס. אנחנו ן לבנים.״
מכתב שנשלח מכלכתה ב־ 1843 אל רבני
בגדאד. מלמד הרבה על המבוכה שנוצרה
במצב זה. כתבו הגבירים יחזקאל יאודה
יעקב ושבעה מחבריו :״זה היום כמה שנים
שבא למחנינו מן בומבאי איש ואשתו ו־

דעתם. אלה התכנסו בביתו של נסים, הת־וזבחו,
החליטו לבסוף למנות וועדת חקירה
בת ארבעה רבנים, שתגבה׳ עדות מפי בני
העדה.

הקנאים מתערגים

הרב הסרבן חר?״פ
כולם הסכימו: זו שערוריה
בניו מהיאודים הידועים במקומותם בני
איסראיל, וזה האיש מיום שידענוהו עד
היום הזה הוא וביתו כולם מתנהגים כמונו
כמשפט הרבנים, שומרים כל מצוות ונזהרים
מכל מה שאסרו ז״ל ואינם מפילים דבר
מדבריהם ז״ל. גם ׳הולידו בנים בתוכינו
ומלנו אותם כבנינו, ובגדלם למדו אותם
ת״ת עם בנינו והם היום כמונו בלי הפרש
כלל, ואנחנו תמיד קוראים להם בספר
תורה כהלכה גוברין יהודאין. והן עתה גדלו
בניהן והגיעו לפרק הנשואין ומבקשים ל־הנשא
לבנות ישראל. ונפשינו לשאול הגיעה,
אם נוכל לתת להם מבנותינו ונקח מבנו־תם

״?קיים מקרא שכתוב.״

ן אשונים השיבו חכמי הספרדים ב!
צפת אחר שחקרנו ודרשנו ממעלת
הרב העצום משד״ר מעיר הקודש ירושלים
תובב״א כמוהר״א אברהם חיים עבו הי״ו,
שלפי דעתו האנשים האלה אלו הן הגולים
מזמן בית ראשון, ולפי רבות השנים נטמעו
בין האומות, יען היו מעורבים עם
גויי הארץ עובדי אלילים. וראייה לדבר, כי
כאשר הלך קולומבו לערי הודו ופגע בקוצ ץ, מצא אנשים הרבה הנקראים בני
ישראל ומינהג אבותיהם בידיהם. באיזה
פרטים דומים לעם בני ישראל, אפילו
ספר תורה לא היה להם. ושלח והודיע
לאמשטרדם ושלחו להם ספרי תורה והגיעו
לידם סמוך לשמחת תורה ועשו שמחה
גדולה ואחר שלכד מלכות בריטנייא
את בומביי ונעשה ישוב מעם בני ישראל,
התחילו להדריך את האנשים האלה לחסות
תחת כנפי השכינה.
הננו מבארים דעתנו באר היטב,
שהאנשים האלה כל הבא לחסות תחת כנפי
השכינה ומקבל עליו באמונה שלמה תורה
שבכתב ותורה שבעל פה, ועושים ככל אשר
אנחנו עושים היום, בוודאי אסור לרחקם ולגרום
להם בזיון, שע״י כך יחזרו לסורם.
חס וחלילה לכם מעשות זאת, אלא אדרבה,
מצרה רבה לקרבם. אשרי אנוש יעשה זאת
ואדם יחזיק בה.״
חכמי האשכנזים בצפת הסכימו לדברי
חבריהם הספרדים — ״דברים המוצקים
הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים, לקרב
את המרוחקים כאשר צירנו ה׳ אלוהינו,
לקיים מקרא שכתוב: ובאו האובדים מארץ
אשור והנידחים מארץ כנען.״
ליתר תוקף, צירפו גם חכמי טבריה את
חרת־דעתם המנומקת, כי בני ישראל השומרים
על כל מינהגי היהדות — יש
להתייחם אליהם כיהודים בכל דבר.

״אסור?התח תן בהמ 1״
יתה זו מכה קשה לשאיפות הסנובה
( 1בהודו. שהרי רבנים מארץ הקודש
קבעו בפירוש: אין הבדל בינם לבין בני
ישראל השחומים. הם לא השלימו עם קביעה
זו, פנו שוב אל הרבנים בבגדאד. הפעם
שמו את הדגש על הנקודה הרגישה: שאלת
הטוהר הגזעי.
כתבו נכבדי בומביי לחכמי בגדאד, במכתב
מ־ : 1914״יש עם אהד פה בערי הודו
ושמם בני ישראל, והם מתנהגים כמו ישראל.
דהיינו: תפילתם וימים טובים וכל
שאר דברים, ואף קידושיהם קידושים, והחתן
אומר לכלה הרי את מקודשת לי בטבעת
זו כדת משה וישראל, שני פעמים
בפני שני עדים כשרים. אבל אין להם לא
גירושים ולא חליצה ולא יבום. דהיינו
כשיעזוב האיש את אשתו אומר הרי את
לעצמך ואני לעצמי, או ילכו בערכאות של

הגויים ויאמר להם השופט כל אחד ילך
לעצמו. והיא תלך ותינשא לאחר. וגם
היבמה תינשא לזר בלא חליצת היבם. וכל
מה שיוכיחום חכמים לא יקבלו מהם, ויאמרו
כך מינהג אבותנו מימי קדם. וכבר
עתה בזמננו נישאו שלוש יבמות לזרים
בלא חליצת יבמיהם והולידו בנים ובנות.
מה משפט הילדים שנולדו מן היבמות שנישאו
לזרים בלא חליצת היבם? ומה הוא
להתחתן בהם, דהיינו, ניתן את בנותינו
לבניהם ובנותיהם לבנינו?״
הפעם הגיעה התשובה שהניחה את דעת
הגבירים בבומביי. כתבו רבני בגדאד :״בני
ישראל הנמצאים בערי הודו דין קראים אית
להו ואסור להתחתן בהם.״ הוסיפו רבני
בית־הדין בירושלים,, :אסור להתחתן בהם
ואיסורם איסור עולם עד שיבוא הגואל

הגבירים הבגדאדיים יכלו לנופף בפסק
ההלכתי, שקבע בבירור כי יש לקיים
אפרטהייד מוחלט בינם לבין הנייטיבס,
שהתיימרו להיות גם הם בני העם הנבחר.

האסור

-מותר

ץ ה היה ב־14ע ,1כאשר היה העולם
! מחולק עדיין חלוקה ברורה בין שכבות
וגזעים. הדבר השתנה מאז. לגבי יהודי
הודו, השתנה ב־ ,1947 כאשר הסתלק ה־ראג׳
האנגלי והודו הפכה למדינה עצמאית.
האדונים הלבנים החלו עוזבים בהמוניהם.
אלה שנשארו נעשו זרים נסבלים, שרכושם
ומעמדם היה צפוי לפגיייה בידי המעמדות
ההודיים החדשים, שטופחו על־ידי השלטון
העצמאי.
אולם אם האנגלים יכלו לחזור לאנגליה
— לאן יחזרו היהודים ממוצא עיראקי?
אמנם היו נתינים בריטיים, אבל מי יתייחס
אליהם באנגליה כאל אנגלים? מוטב,
איפוא, להישאר בהודו, כהודים. לשם כך
היה צריך לבטל את ההפרדה שהם עצמם
הקפידו לטפחה. עתה היו חייבים להזדהות
עם אותם נייטיבס בזויים. כצעד ראשון היה
צורך לבטל את האיסור הישן, שהבדיל
בינם לבין בני ישראל. הם השיגו את
מבוקשם, באותה קלות בה השיגו בשעתו
את ההיפך.
שוב פנו אל הרבנים, שחלק מהם כבר
הספיק לעלות למדינת ישראל החדשה, לחצי
עליהם שיבטלו את האיסור. הבעייה היתד,
עדיין בבחינת בעייה הילכתית מופשטת,
לגבי רבני ישראל, כי טרם החלה עליית
בני ישראל לארץ. ואז פסק הרב הראשי
המנוח בן־ציון מאיר חי עוזיאל, ב־: 1954
״בני ישראל הם חוטר מגזע עם ישראל ואין
לדונם כקראים שפרקו מעליהם עול תורה
ומצודת ...אותן המשפחות ששמרו עניין
המקווה ולא היה ביניהם ענייני גט או
חליצה, מצווה לקבלם בקהל ישראל ולקרבם
על־ידי כך לתורת ישראל.״
יורשו, הרב יצחק נסים, ירש את הבעייה
הבוערת של נישואי העולים החדשים בני
ישראל. הוא כבר היה מסוכסך עם המפלגות
הדתיות, ובעיני הדתיים הקיצוניים נראה
כבוגד. הוא החליט להראות את עצמו באור
חיובי לקהל הרחב. הוא ידע גם כי הנשיא
וראש הממשלה מעוניינים לפתור את ה־בעייה
לפני שתגרום נזק רציני לשמה של
ישראל בהודו ובעולם.
לפני שנה בדיוק, בתיודכו של עורך מעריב
אריה דיסנצ׳יק, נפגשו נציגי בני ישראל
עם הרב נסים, וזה הבטיח להם כי העניין
יסודר בקרוב לשביעות רצונם. אבל הוא
ידע שהוא משחק בחומר־נפץ. על כן
העביר את הבעייה לכמה רבנים, שיחוד את

ן •-שאלה העיקרית בחקירה זו היתד,
| 1שאלת הממזרות. העיד נשיא העדה בישראל,
מהנדס בדק אשר קולט :״גירושין
היו מעט מאוד אצלנו. אולי מקרה
של אחד מאלף, וזה לפי הנוהג ההודי, ש־אשה
נישאת רק פעם אחת בחייה. גרושה
לא יכלה להתחתן יותר. רווק לא יקח לא
אלמנה ולא גרושה. כך היה המינהג בהודו.
על פי רוב התחתן עם בתולה, גם אם היה
אלמן או גרוש. גם אם היה מקרה שאיש
מבני ישראל פנה לבית־המשפט הבריטי
בעניין נישואין, החזירו אותו אלינו, כי
הם לא התערבו בדיני הנישואין שלנו. אם
קרה מיקרה שאשר, גרושה התחתנה שנית,
לא היה זה אלא אחרי קום המדינה, שאז
החלו להתנהג אצלנו לפי הנוהג של ישראל.״
הוסיף
שמשון שמשון, מזכיר העדה, עובד
הספריה הלאומית בירושלים :״אשת דודי
נתאלמנה כשהיתה בת .20 היא לא התחתנה
יותר.״
כאשר נאסף כל החומר, כינס הרב נסים
את מועצת הרבנות הראשית לישיבה מכרעת.
המחמירים שבין חברי המועצה ידעו
מה תהיה ההחלטה הסופית, נעדרו מן הישיבה.
ההחלטה שנתקבלה:
• לא התעורר ספק לגבי יהדותם של
בני ישראל, ומתקופה קדומה מוחזקים הם
ומיוחסים לזרע ישראל.
• אין כל יסוד לאיסור נישואים של
בני ישראל. יש להשיא אותם, לאחר שהרבנים
רושמי־הנישואין יערכו בירורים על
פי הנחיות שתוציא הרבנות הראשית.
אפשר היה לצפות כי הפרשה העגומה
תבוא בכך לידי 5,סיומה. אלא שעתה כבד
חדלה להיות רק בעייה חברתית או הלכתית,
הפכה כדור מישהק בין הפלגים הדתיים
המתחרים. אך פורסמו החלטות
ישיבת הרבנות הראשית, התכנסו עשרות
רבנים וראשי ישיבות בכולל חזון איש
בבני ברק, פירסמו החלטה הדוחה בכל
תוקף את החלטת הרבנית (״הרופפים״) ,שנתקבלה
בלחץ הציבור החילוני (״הכופרים״)
.״הננו דורשים מהם לחזור ממעשה
זה ולא לגרום חם ושלום לקרע שאינו
מתאחה!״ קרא הכרוז. רבנים, שתמכו בהחלטת
הרבנות הראשית, חזרו בהם בבהלה.
כאשר
הוציא הרב נסים את ההנחיות
לרבנים, לפיהן מותר להשיא בני ישראל,
הכנים בהן הסתייגות חמקנית. מותר לרב
להשיאם, רק לאחר שבדק וחקר ״אם האם
ואם האם של המבקש או המבקשת מעדת

בני ישראל, ולמעלה עד כפה שאפשר,
היתד, יהודיה או ממשפחות שנתערבו בהם,
שאינם בני־ברית או גרים.״
מול הנחיות אלה עוד ניצבו הוראות מנוגדות
של הקנאים הקיצוניים. הוראות אלה
אמרו: אסור לחתן בני ישראל — תהיה
החלטת הרבנות הראשית כאשר תהיה.

פהד מזעם ההמון

ס* ך, ביי שו ם אחרי יישוב בארץ, נוצרו
^ טראגדיות של זוגות צעירים, שהרבנים
המקומיים סירבו להשיאם. ביוקנעם התדפקו
אלכם שוזץ ורחל סלומון על דלתות כל
המוסדות, פנו לחברי כנסת, לראש הממשלה,
לרב הראשי. כולם הסכימו כי התנהגות
הרב חרל״פ היא שערוריד — ,אך
הרב עמד בסירובו.
באילת התנסו שדה דרוקס וחיים תורג מן באותה עוגמה חסרת־אונים, מול הסרבנות
החשוכה. הרב האילתי, משה הדיה,
התעלם מהוראתו של הרב הראשי, עד שזה
נאלץ לבסוף לשלוח לאילת את רבה של
דימונה, שהסכים לקבל את הנחיית הרבנות
הראשית. הפרשה הגיעה עד לשולחן הממשלה,
ולחץ כבד הופעל על הדתיים.
בראש וראשונה היה זה דויד בן־גוריון
שלחץ לחסל את הפרשה. כי היא הדגימה
בצורה המבעיתה ביותר את הקנוניה שהוא
עצמו עשה עם הדתיים, כאישר הסכים למכור
להם את הזכות הבלעדית לפסוק בענייני
נישואין וגירושין במדינה. כל זמן
שלא התעוררו שערוריות חמורות בקשר
לכך, דייה האזרח הרגיל מוכן להשלים עם
המצב. אך ברגע שזוג אחרי זוג נשלך
לשאול של ייאוש ובזיון, אי־אפשר היה
למנוע התעוררות עממית נרחבת נגד החוק
המשפיל והמושחת של הנשואין הדתיים
במדינה.
אי־אפשר היה גם לטשטש את העובדה
כי חוק זה הוא אחד התשלומים שמפא״י
שילמה לדתיים, לקנייתם כקוזיזלינגים נרצעים.
על כן הופעל עליהם הלחץ, עד כי
שר הדתות המפד״לי זרח ודרהפטינג השמיע
רמזים, כי רבנים סרבניים יפוטרו ממשרותיהם
הממלכתיות. כתוצאה, נסתמנה השבוע
פשרה כלשהי, לפיה יכלו הזוגות הבודדים
לבוא בכל זאת בברית נישואין.
אלא שספק אם פשרה זו תפתור לאורך
ימים את הבעייה היסודית: הדרישה הגוברת
להנהגת נישואים אזרחיים.

רחל סלומון וא?כם שווץ
הזכות הראשונית לאושר

קולנוע סרטים פוגרום בסי!
לא ינום השטן (תל־-אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) נועד להסביר לאמריקאים
מדוע עליהם לשמור טינה ואיבה קיצונית
כל כן־ כלפי סין העממית. הסיבה — הסינים
האדומים הם אנטי־דתיי-ם בכלל ואנטי־נ־צ־רים
בפרט. במדינה כארצות־הברית- ,בה יש
לכנסיה השפעה כמעט כמו לרב מנדלסון
בקוממיות, ז הי סיבה מספיקה בהחלט.
לצורך זה מציג הסרט פוגרום קטן, שעורכים
קומוניסטים סיניים במיסיון קתולי,
תוך כדי כיבוש הארץ מידי צבאו של
צ׳אן־קיי־שאק. את ארצות־הברית מייצגים
במיסיון זה שני כמרים. אחד זקן (קליפטון
ווב) ואחד צעיר (ויליאים הולדן) ,המתווכחים
ומתנגשים לאורכו של הסרט עם׳קצין סיני
צעיר, שחונך במיסיון לכמורה.
נסיונות השימוע שלהם וגילויי האחוזה
הנוצרית אינם עושים רושם רב על הקומוניסט
הצעיר. אולם כאשר מגיע לכפר קו־מיסאר
רוסי, ההורג את הוריו, שולח את
הכמרים לעינויים ואותו עצמו לסיביר, מרים
הסיני את רגליו, את משפחתו ואת שני ה
עיניים
ופשוקת שפתיים נאישמת על־ידי
המשטרה ברצח בעלה.
את העובדה שהיא יכולה עדיין להשכיר
חדרים ואינה שוכנת כבוד בבית־ה־סוהר,
יש ליחס לכך שסקוטלאנד־יארד טרם
הצליח למצוא את גוויית היעל, שנרצח בלי
כל ספק, כפי שמעידים כל הסימנים.
ו 13.זו ל טו כ ה. מר למון החביב הפך
מימחה לעסקי דירות ולמד מה ניתן לעשות
בהן, מאז קצר תהילה עולמית כמוקיון
אנושי בחדירה של ויילר, ומסתער בכל המרץ
המצוי בדיפלומט אמריקאי על בעלת
הבית שלו. שעה שהבוס שלו בשגרירות
(פרד אסטייר) טורח להבהיר לו את התיס־בוכת
הפלילית אליה נקלע, הופך המאהב
לבלש, יוצא למסע, שלא ברור אם בסופו
ימצא את גוויית הבעל או שימצאו את
גווייתו שלו.
ריצ׳ארד קזזין, במאי קומדיות ותיק, שהינו
במקרה ידידה האחרון של הגברת
נובק, הצליח לשלב איכשהו שני יסודות
מנוגדים, שאינם הולכים בדרך כלל יחד —
מתח וצחוק. סוד ההצלחה טמון בג׳ק למון.
בעוד הסרט מתנהל כסרט מתח בלשי רגיל,
מספק למון — שאינו רק קומיקאי גאוני

עציו הגעשדה אלישע(ינץ)
הסריט סרט איווט׳ על רקע
ניוון הדור הצעיד ביועראל

למון ונוכאק כ״כעלת הכית המוזרה״
איפה גוויית הבעל?

הילחם בעוד מועד
בהשתלטות
הקרחת

לראשונה בארץ
כל כלי הנגינה והתקליטים
בחודשי הקייץ יולי—אוגוסט

כמהירים נמוכים גינצבורג אלנבי ,48 תל־אביב

כמרים ובורח להונג־קונג. מוסר השכל:
אם האמריקאים אינם מסוגלים לשחרר את
סין מהקומוניזם יעשו זאת הרוסים בעצמם.
ש לי חלדברמ צוו ה • .לתעמולה קולנועית
חסרת טעם והגיון זו יש גם סרח
עודף, בצורת רומן אהבים מקורי, בו משחקת
סינית קטנה (פרנס נויאן) את התפקיד
הראשי. לנוכח חיזוריה אחרי הכומר הצעיר
משחק ויליאם הולדן את תפקיד הבתולה
הביישנית החוזרת ואומרת ״לא! לא!״ ומגר־שת
את הפיתוי מחדר המיטות שלה. הולדן
מתעלם מנויאן בדיוק כמו שארצות־הברית
׳מתעלמת מסין־העממית.
מאחר שככומר קתולי אין הולדן יכול
לבגוד ביעודו ולעשות לסינית הקטנה מה
שיש ברצונו לעשות לה, עושה זאת הקצין
הסיני במקומו, אם כי לא בהסכמת כל הצדדים.
כך, למרות הפראזולוגיה של הסרט,
הוא מוכיח שבכל זאת יתכן שיתוף פעולה
כלשהו בין הכנסיה והקומוניסטים.
בתנאים כאלה, כשאפילו נופי הסרט נראים
כמצויירים ביד חובב ובצבעים מקושקשים,
מיותר לבוא בטרוניות על רמת המשחק.
השטן, אולי, איננו נם. אבל הקהל —

הגווייה והגוף
בעלת הכית המוזרה מזוגרבי, תל-
אביב; ־ארצות־וזברית) הוא ספק בדיחה
מותחת ספק חידה׳ מבדחת. אך אין ספק
שהוא מבדח ומרתק כאחד.
זהו סיפור בלשי, שאינו חדל מלהציב
בפני הצופה סימני שאלה. ועוד טרם מוצאת
תעלומה אחת את פתרונה, כבר צצה באופק
תעלומה אחרת. כל העסק מתחיל, שעה
שפקיד שגרירות ארצות־הברית בלונדון (ג׳ק
למון) שוכר דירה אצל חתיכה אמריקאית
מסעירה (קים נובק) ,מבלי לדעת שהוא
מסכן בכך את מעמדו הדיפלומטי ואולי גם
הפיזיולוגי. שכן אותה בלונדית מעורפלת

אלא גם סימפטי — את היסוד הקומי, המורכב
ממצבים מבדחים, אימרות מבריקות
(״אני מבוגר מדי מכדי להיות נשיא ארצות־הברית״)
ומימיקה מקסימה.
למרות שהסרט כולו, פרט לכמה תמונות־נוף
לתדוניות, הוסרט בקליפורניה, הוא נושא
:־!יו את החותם המובהק של מקום התרחש
ת העלילה — בריטניה. אווירה אנגלית
מאופקת זו ובן קצב ההתרחשויות המהיר
הופכים את הפרט למוצר בידורי נעים
ותרבותי.
קיט נובק אמנם צורמת את הבד בחוסר
יכולת ההבעה שלה, אך מפיון ששמה
מתנוסס גם בתור מתכננת התלבשות לשחקנית
נובק, אי־אפשר שלא עשתה משהו.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בעדי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
בערת הכית המוזרה (מוגרבי
תל־אביב) — ראה לעיל.
זר ! 1בר[ בררת (גת, תל-אביב)
— מה קורה כשאלמנה בודדה מגלה באיש
שנועד להצילה מכדידותה את רוצח בעלה?
משחק מעולה בסרט דני בעל מתח.
$מה יפים הנעורים (אסתר, תל-
אביב) — הרקב והשחיתות שמאחורי שני
סמלי החברה האמריקאית — הכוכבת וה־פוליטיקאי.
לפי מחזהו של טנסי ויליאמס.
ג׳רלדין פייג׳.
האמריקאית היפה (מקסים, תל-
אביב; הבירה, ירושלים) — מכונית פאר
כסגולה לרכישת ידידים והצלחה בהברה,
בקומדיה צרפתית משעשעת של רוברט
דארי.
סיניה (חיפה, חיפה) — התנגשות
בין שני קציני צבא ישראליים בשאלת
יחסם לבדואית שבויה וילדיה, על רקע
מבצע סיני. דינה דורון.

ף עד ההורים של הקולנוע הישראלי
י התעשר השבוע בחבר חדש. הוא נבדל
משאר ההורים בפרט אחד, לפחות. בעוד
שאלה מרעישים עולמות לפני שהוכיחו את
כו״־הגברא שלהם, בא החבר החדש עם ילד
מוכן — סרט ישראלי חדש בתכלית. נא
לשים לב, לא רעיון לסרט. או תוכנית
;הסרטת סרט — אלא סרט מוכן, משוחק,
מבויים ומצולם. צריך רק לפתח.
ההורה החדש היא חברת סרטי אלישע
בע״מ. הילד המוגמר, איתו הוא מביא כהוכחה
לאבד,ותו, הוא סרט בשם בדרכי
אלן. איש, פרט לאלה שעשו אותו, לא
שמע עליו עד לרגע זה. שום מסיבת עתו־נאים
לא כ נסה, שום תמיכה ממלכתית לא
גוייסה, הלידה עברה אכילו מבלי שהיולדת
תצעק בציריה.
במשרד קטן ומצוחצח בקפדנות, בצפוו
תל־אביב, משרדה החדש של חברת סרטי
אלישע, יושב האב המאושר, אברהם אלישע,
מנהל החברה, המפיק, היצרן והבמאי
של בדרכי אלד, כשהוא מוקף בתמונותיהם
של כוכבי סרטו החדש.
תעודת זהות? בבקשה.
עד לפני ארבעה חודשים אפשר היה
לראותו במדים של קצין משטרת ישראל.
הבמאי הצעיר ( )29 אינו אלא מי שהיה
הממונה על התביעה הכללית במשטרת נפת
עכו. הוא יליד לבנון, שעלה בגיל 12לארץ,
היה בקיבוץ הזורע, נפצע בתקופת
מלחמת העצמאות כשעבד בביצורים בגליל
המערבי, התגייס לפני 12 שנים למשטרה
כשוטר פשוט, היה שוטו־ מצטיין בקורס

שלו, עלד. לדרגת סמל׳ קצץ — עד שהגיע
לקולנוע.

הסטודגט?רפואה כתב

^ יך מגי;{ מפקח־מישנה במשטרת יש־ראל
ליצור סרט? מספר אלישע עצמו
על הקריירה הקולנועית שלו:
״בהשפעתם של שופטים ועורכי־דין הלסת,
ללמוד משפטים בבית־הספר הגבוה למשפט
ולכלכלה בחיפה, עד שלבסוף נוכחתי
שזה לא זה. הקולנוע משך אותי יותר. מספר
שנים הייתי חבר במועדון הסרט הטוב
בחיפה. אהבתי את הקולנוע מבחינת האמנות
שבעניין. כאשר התגבשה אצלי ואצל
עוד מספר חברים התוכנית להסריט סרט
ישראלי חדש, עברתי להתבוננות בכל הסרטה
שנעשתה בארץ. נפגשתי עם במא-ים
ושחקנים גס מהארץ וגם מחוץ־לארץ. השתלטתי
בשני קורסים בכתב בתורת המיש־חק
והבימוי מטעם בית־הספר הגבוה לאמנות
ולקולנוע בפאריס, התעמקתי בספרות
מיקצועית והלכתי לחזות בכל מופע אמנות
.,ואחרי נסיון מעשי בהפקת סרט
עלילתי וסרטון טלביזיה על חידון התנ״ך,
הרגשתי את עצמי מוכן לקחת עלי את
האחריות להפיק ולביים סרט משלי.״
סטודנט לרפואה מהאוניברסיטה בירושלים
סיפק את הסיפור. מודעה קטנה בעתו־נות
לפני כתשעה חודשים סיפקה את המועמדים
לשחק. כולם, פרט לאחד, נשלחו
1^ 1 11 זו היא אחת מסצינות העירום שצולמו לצייר. אברהם אלישע אינו חושש מהתערבות הצנזורה בשל סצינות מגעים חורה הביתה והשחקנים גוייסו דרך נראית בתמונה
ישראלי. בסרט לראשונה

אלה :״אין עירום ישראלי,,׳ הוא טוען ,״אס מותר להציג סצינות
אישיים והיכרויות.
השחקנית ורדה אברהם כשהיא יושבת בעירום, משמשת כדוגמנית
עירום בסרטים זרים, מותר להציגן גם בסרטים המיוצרים בישראל.״
כסף היה, אבל לא הרבה. אברהם אלישע
החליט להשקיע בסרט את כל כספו — 20
״הסיפור הוא על צעירה חולת שחפת
״אבל גבי לא מוזתר. למרות שהוא יודע
״באחד הימים, כשהם נמצאים בפיקניק
אלף לירות. זה הספיק לו בדיוק להסרטת במצב מסוכן, הבורחת מבית־החולים והו שהיא פרוצה, הוא מוצא בה אישיות מענ על שפת־הים, מגלה אחת מהנוכחות צלקת
25 דקות. לקח את מה שצילם, הזמין ידי פכת להיות זונה מרצונה הטוב. תפקיד זה יינת ומנסה לחפש אותה ולהחזיר אותה של ניתוח אצל ליאורה. ליאורה בורחת
דים ומכרים לבית־קולנוע והקרין בפניהם. משחקת ליאורה רונן, חיפאית בת ,22 פקי־ אליו. ידידיו מנסים להרחיק אותו ממנה, אל גבי, שהיה בתוך הים. הים סוער מאוד־בו
במקום נמצא מי שהשקיע עוד 25 אלף דת־בנק במקצועה, עם כשרון ופוטוגניות אבל לשווא.
מאוד, וזה, אגב, קטע מאוד משכנע. היא

״בדרכי אלר״-למיטה

לירות .״אחרי זה כבר לא היתר, בעייד,
להשיג את השאר,״ טוען אלישע .״עוד
ארבעה משקיעים הציעו את כספם ומפיץ
מרטיט אחד אפילו הביא הצעה לקופרודוק־ציה
עם בעל הון איטלקי. בטך־הכל עלתה
לידת הסרט בין 100ל־ !20 אלף לירות.
כאשר הגיעו הדברים עד לירי כך, התפטר
מפקח־מישנה אברהם אלישע מן המשטרה.
כי משטרה זאת משטרה, ומצלמה זאת מצלמה.

טובעת
וגבי ניצל בקי־שי מן הגלים.״

ג 5לישראלים מותר

זונה אידיאולוגית

פ שיו מ גי ע תורו של הרך הנולד.
^ 7מעיד הנחתום עצמו על עיסתו:
״זהו סיפור החורג מכל מסגרת ישראלית.
יש בו יסודות אוניברסליים. הוא יכול
להתרהש בכל מקום בעולם ובכל תקופה.
ישנה בו התבנית הכללית, היכולה להיות
מובנת בכל מקום.

המתאנות

מ הי ם

הירושימה

הסרט, המזכירה סצינה מהירושימד, אהובתי.

א ח רי

ש אי בדה

* 4י ש חו ש ב שבזר, נגמר הסרט, אייו
1* 4אלא• טועה :״גבי מתאושש ומתחיל לזעוק.
יש לו דיאלוג עם הגלים, המסמלים
את אלוהים. הגלים משיבים לו רק בכוח
עוצמתם, כאילו אין תשובה.״
גם זה לא הטוף :״אחרי שהוא מתאושש,
הוא הולך לבדו לאורך שפת־הים, כשהוא
מלא דכאון ומהרהר בגורלו. לפתע הוא
(המשך בעמוד )20

אביבה נלוסקה בסצינה
בה היא נמשית

עצמה

לדעת

ב ט בי ע ה.

יוצאים מגדר הרגיל.
״בסרט היא מתמסרת לכל מי שהיא נתקלת
בו. לא בשביל הכסף. היא אינה
חפצה בתשלום. האידיאל שלה הוא רק להדביק
ככל שתוכל יותר אנשים במחלה.
האידיאל — לנקום בחברה האנושית, שכל
אחד לגביה הוא נציגה• .
ליאורה מתמסרת לכל אחד ואינה בוחלת
באיש. עד שהיא פוגשת צעיר בשם גבי.
את גבי משחק בסרט זאב פלג, שגילה
כשרון נדיר מאוד והוא גם יפה־תואר. אס
אינני טועה, אני חושב שהוא השחקן היפה
ביותר בארץ. הוא גבר בן ,30 עולה מרומניה,
ששיחק כבר בתיאטרון של ג׳ורג׳
ואל. המנוח.
״ליאורה פוגשת אותו על שפת־הים. הוא
נמשך אחריה כמו כל גבר אחר. אבל כשהיא
שוכבת אתו, היא מרגישה שהוא
משהו מיוחד. היא רואה שהוא לא כל כך
רץ לשכב אתה ומוכן לדבר אתה קצת ומבחינה
חברתית, הוא מוכן לשמש לד,
ידיד. זה כבר מפריע לתוכניות שלה. היא
רואה פתאום יצור אנושי, שיכול להיות
טוב, ואז היא בורחת ממנו, מפחד פן יסיר
אותה מן הדרך שהיתוותד, לעצמה. היא
מתמסרת לאחרים כדי לשכוח אותו.

ליאורה רונן, כוכבת הסרט, בסצינה בה היא מתמסרת לגבר
זקן כדי להדביקו. בשחפת, זהו. רק אחד הגבריט עמם
משחקת באהבה לאורכו של׳ הסרט, לפני שהיא פוגשת בגבי, הצעיר היפה, מתאהבת בו.
ג 5מ

@£0111§3
לתושבי תל־אביב

נו ב

י תו מו קו מכלר

מרח

להשיג בכל בתי המרקתת

מערכת ״אתגר״ מוכנה לשלוח מרצים

לחוגיב ית
שייערכו ביוזמת הקוראים. לצורך זה יענו להזמנות חברי־המערכת —

נתן ילין מור
גבריאל מוקד
בנימין עמדי

אורי אבנרי
ד״ר יעקב ירדור
כועז עפרון

זזג ק

כל קבוצת של לפחות 25 קוראים, המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
אחד מהם, מתבקשת להודיע על כך למערכת, ת״ד ,3006 תל־אביב,
לפחות שלושה שבועות מראש, לציין את שם המרצה הרצוי לה ואת
הנושיא המבוקש, וכן לצרף המחאה בסך 50ל״י לקרן ״אתגר״.

ווננינח
תר־^ביב דמ־ב1י 3וד
.חיפה?0וזי׳ גי אויי ק ד!

י־רוע\לים רח׳ יפו ,33 בית יואל

כיתות מיוחדות לבוגרי ט׳ ,יי, י״א

ס ר טי טוהרשמה :
110-12 בוקר*5-7בוגר,נ

ספרי לימוד כהוצאת כית־הספר

ש תי. ה מ כגניו ת שחנכו בשבת שעבר האתהת דן סדה
הציבורית ל בי ת־ ה חו לי ם ־־הדסה׳־ בירושלים,׳ ,ה סי עו
אתה נו סעיםמ חו מו ת ימי הביניים ׳שר אל מצי או ת
ההוה -וברכתנו שלו ח ה לחלוצי הנאבקים על זכויות
;האזרח בבירה.

בפי^ דתית ק״אה < 1ת
רל׳^ ח!>1רת 141ג6יח*:
נמשיך לאפ שר בקור? חולים בשב תו ת!
להאבק להנהגת נשואים אזרחיים!

נ מ שי ך

לדרוש אתהפרדתהדתמהמ דינ ה!

נ מ שי ך

שיחה גלויית־לב ניהל שר האוצר לוי
אשכול עם המנהל הכללי של משרד השיכון
דויד מנה ועם המנהל הכללי של
משרד הפיתוח מנחם באדר, כאשר הודיע
להם בזמנו על מינויו של השר יוסף
אלמוגי לממלא מקום שר השיכון והפיתוח
.״עליכם למלא את כל הוראותיו של
השר המחליף,״ הסביר אשכול למנהלים,
״בדיוק כאילו הוא היה השר הממונה עצמו.״
לאחר שהבהיר להם את חובותיהם
כלפי השר החדש, הוסיף, לאחר הירהור,
כהערה פרטית :״אבל אם תהיה לו החלטה |
בלתי־ד,גיתית, אתם יכולים לא למלא את
הוראתו באחד מדיוני הועדה המדי
נית של מפא״י הוחלט להגביל את הדוברים
לחמש דקות, בגלל השעה המאוחרת.
כל הנואמים קיצרו בלשונם, ואילו החבר
אשכול האריך הרבה מעבר לחמש הדקות
המוקצבות, הופסק על־ידי יושב־הראש. אשכול,
שלא נכח שעה שהוחלט על ההגבלה,
התרעם, אך היושב־ראש הצהיר בתקיפות:
״כולם דיברו רק חמש דקות ולכל אחד
הזמן הזה הספיק כדי להביע את דעתו וכך
יהיה גם לך.״ ״אם כך,״ מצא אשכול מוצא,
״לי יש גם דעה הפוכה וגם עבורה אני
זכאי לחמש דקות פריטים פיקנטיים
מתפריטו של נשיא המדינה, יצחק כן
צבי, עמדו לאחרונה על סדר־יומו של המרכז
החקלאי. היה זה כאשר ח״כ אבר*
ה 0הרצפלד זימן לישיבה את המומחה

ס תו ת חדשות
בוקר וערב
למועדים דצמבר ,1962 מאי 1963

תינחערגואנססתים

להלחם נגד הכפיה. ה ד תי ת !

הלינה למניעת כפיה דתית

מות כפודה

נפתחות

נמשיך

התכשיר היעיל
להרחקת יתושים
וזבובים כלי ריסוס
ו_1לי רשתות
שפופרת 1*86ל״י
מי דיברח!

אנ שים

תל־אביב -ת.ד :21116 .ירו שלים -ת.ד :200 .חיפה -ת. ך4224 .
נהר ׳ ה -ת ד ;168 .באר שבע -ת. ד :73 .ע ב עוו --ת. ד127 .

קורבן סירוטה
מקזעקעת

והמטיף לגידול סוייה בישראל, אליהו |
נכות .״אני מכין חביתה בלי ביצים,״ ;
גילה נבות לאנשי המרכז החקלאי ,״קציצות
בלי בשר, סלט בלי ירקות וגעפילטע פיש
בלי דגים — והכל רק מסוייה.״ בעיקר
גאה נבות במיבצע השיכנוע שלו בביתר,נשיא,
כאשר ציווה בן־צבי להכניס לתם־
ריטו היומי את מזון הסוייה, לאחר ש־נבות
עצמו הכין עבורו ארוחת סוייה לדוגמה
מחלוקת רבת שנים סיים השבוע
מנהל רשות מקרקעי ישראל, יוסף
וייץ, שעה שסיכם באופן סופי, לדעתו,
את הויכוח על גודל המדינה. בויכוח פחזז,
וייץ עצמו, שעה שקבע בספרו המאבק ערי
האדמה, כי שטח המדינה הו 20,456 קילומטרים
מרובעים. מבקר המדינה חלק, לפני
חמש שנים, על דעתו, קבע את גודל המדינה
ל־ 20,350 קילומטרים בלבד. שנה
מאוחר יותר התערב השנתון הסטטיסטי בויכוח,
הגדיל את שטח ישראל לכדי 20,594
קילומטרים, אך כבר כעבור שנתיים, בשנת
,1961 קבע אותו שנתון שהשטח אינו אלא
20,255 קילומטרים בלבד. יוסף וייץ אישר
השבוע גירסד, אחרונה זו, קבע אותה כ־
״גודלה האמיתי של ישראל בן אחר
של משפחת וייץ, ר?ן נן וייץ, עסק גם
הוא השבוע בבעיות הארץ ממש, כאשג,
נלכד על־ידי שישים מפגינים מהשפלה, לא
הצליח להתחמק מהם, נאלץ להתיישב אתם
על הארץ בחדר המדרגות של משרדו, לבטל
את ישיבת מחלקת ההתיישבות של ה־וז
עול ס הז ח 1296

שנה דמארי ליפול קורבן לטוויסט. באחת
ההופעות האחרונות שלה שרה שושנה
את. הבה נגילה בקצב הטוויסט, כשהיא מזמרת,
מרקדת ומרקידה את הקהל על מושביו
לאחר שהצליחה להתגבר על
הבעיות הקטנות של תשלום הקנס על התאונה
שאירעה לה, יצאו אכיכה גור
ובעלה יצחק שילה השבוע לארצות־הברית.
לפני נסיעתו עוד ניסה שילד, להשיג
את אישורו של ראש עיריית חיפה,
אבא חושי, להקמת מוסד תיאטרוני מיוחד
במינו, שיהיה משהו בין. תיאטרון ניסיוני.
קטן למועדון־לילה. לאחר שלעת עתה לא
הצליח בכך, יצא שילה לחוץ־לארץ, השאיר
בדירה שנקנתה לו על־ידי ה תיא טרון
החיפאי דיירים בשכירות לאחר שהתרגז
על שלא קיבל את התפקיד בו חשק
במחזה גלילאו של ברכט, עזב בזמנו את
הקאמרי, הסתובב שלושה חודשים בניסיונות
נפל להקים תיאטרון ניסיוני שיציג את
ביבר הזכוכי ת, התייאש השבוע השחקן
עודד קוטל ר מניסיונות פרטיזניים, חזר
למסגרת המאורגנת של התיאטרון הקאמרי,
גם בלי שקיבל את התפקיד בו רצה
לאחר שהיה עוזרו של זאב חבצלת המנוח
בתוכנית הבידור של תערוכת הקיבוץ, חזר
השבוע הבמאי אהרון שמי, איש בית-
אלפא, לאמפיתיאטרון התערוכה. הפעם הביא
אתו את להקת רקדני הקיבוצים, היוצאים
בעוד זמן מה לפסטיבל בהלסינקי. שמי
חשש שהקיבוצים לא יניחו לחבריהם להופיע
לאחר הפסטיבל, יקראו להם לחזור
הביתה לעבודה — מיהר להופיע עמם במספר
הופעות־הרצה לפני הנסיעה
במצב לא נעים העמיד כני אמדורסקי
את חברו לצמד הדודאים, ישראל גוריון,
באיחד משידורי הטלביזיה האחרונים ביריד
דיילת פרוף
המזרח. בתום תוכניתם, שאל קריין התחנה,
מזועזע ת
משה טימור, אם יש בקהל נערה ה־סוכנות,
אותה הוא מנהל, עד שיגמור לדון מעוניינת לבקש שיר נוסף מהדודאים, לעשות
עמם, אגב כך, הכרה. כעבור כמה
עם המפגינים בכל טענותיהם.
דקות נכנסה לאולפן צעירה ולחצה בבטחון

רב את ידיהם של השניים .״את מכירה
בלי עין הרע
אותם עוד מקודם?״ שאל אותה טימור ,״בכיצד
לזכות במחיאות כפיים סוערות גי וודאי׳״ השיבה הנערה .״מניין?״ התפלא
לה השבוע שר החקלאות, משה דיין, טימור .״מהתקליטים,״ השיבה הנערה ,״וחוץ
בישיבת מרכז מפא״י. את הפטנט מצא שעה מזה הייתי חברה של אחד מהם!״ באותו
שקיים ערב עיון יחד עם ח״כ 0סמילנ־ רגע זז בני הצידה והכריז :״שלי לא! יש
סקי) יזהר, באחד מסניפי מפא״י בדרום.
פה אולי עוד מישהו מהדודאיס
ההקשבה לדברי השניים היתד, דרוכה, אך יהודית מזרחי, מלכת היופי של ישראל,
מחיאות הכפיים היו קלושות למדי .״לאחר העומדת בפני תחרות בחירת מיס תבל, כתשיזהר
דיבר,״ סיפר דיין ,״קם אחד הבחו ביי השבוע לידידה בארץ, כי לדעתה יריברים
ואמר לו, :אתה דיברת אלינו במליצות תה הרצינית ביותר לתואר היא מלכת הואני
גם שמעתי שאתה סופר או משהו יופי הלבנונית נראה שהטסת סובלן
כזה. לי אין מליצות, אבל כואב לי.׳ אחרי זיעזעה קשות את דיילת המטוס שהטיסו להקדמה
זו פתח הבחור בהתקפה קשה על בריטניה. הוא גרם לה, לכל הפחות, לרווח
אשכול וספיר, זכה לתשואות סוערות.״ של שש שנים. כאשר נשאלה הדיילת, הדה
בדימיון ביולוגי נתברך עתונאי חיכ
רו ך, בת ה־ ,28 על־ידי עתונאים בריפאי,
בשעת סיור ביריד ׳המזרח, כאשר ראה טיים לגילה, השיבה 22 :לאחר שלפתע
ליד דגמי העצים המוצבים בביתן הסתתרה זמן מה, סירבה להצטלם ולהופיע
הפיליפיני, שני עסקנים פוליטיים :״הביטו,״ בציבור, הסכימה לבסוף קורבן מקעקעי צלב
הצביע העתונאי ,״תראו את הלימה הקרם הארגנטינאים, גראסיאלה סירו־
(אליעזר) ליד האורן (מרדכי טה, בלחץ המוסדות היהודיים הארגנטיכמנהגו
מדי שנה, חגג השבוע שגריר נאים׳ להופיע בציבור ולהוקיע את הודעת
גאנה בישראל, כאדיאקו פוקו, חגיגה ראש הבולשת המקומית כאילו היתד, חטיפ־כפולה.
החג הכפול חל כל שנה בתאריך תה מעשה פרובוקציה של הקומוניסטים.
יום הכרזת העצמאות הגאנאי בו נולדה גם

בתו של השגריר, הנקראת גם היא גאנה
בסיום חופשת המולדת שלו בישראל,
נשאל יוסף אכידר, שגריר ישראל באר בדיחת השבוע
גנטינה, כיצד התרשם מהארץ, לאחר היעדלדברי
הצלם אריה קרן, כל פרשת
רות של שנתיים .״ראיתי את הארץ בלי גירושו של דר׳ סובלן מקורה באי־הבנה
עין רעה,״ השיב השגריר .״מהיכן סיגלת פשוטה. גרם לאי־ההבנה שמו של שופטלך
את סיגנון האמונות הטפלות?״ התפלאו ה,שלום גרשוני, שהוציא את פקודת־המעצר
ידידיו .״לא אמונות טפלות,״ הבהיר אבי־ נגד סובלן.
דר ,״ראיתי את הארץ בעין טובה!״
כאשר באד, המשטרה למקום מעצרו של

סובלן, נבהל הלה והחל קורא ״גרשוני!
־ 31מרחב:־
גרשוני!״
לפני שהגיעה ארצה לחופשה, הספיקה שואז
גרשוהו.

פ 7זוק >

בויול גז פ ר די

טיול נוגזוזי 2ן צר

36 יום כולל

ספרד -צרפת
שויצריה

22 יום כולל

איטליה -שויצריה
-צרפת

(רק לבעלידרכוןאישי )

הפלגה= 19.7.62 :
— 1385.ל״י

הפלגה= 29.7.62 :
— 1065.ל״י

טיול נופש וווופש

טיו ל לספרדי לצר

איטליה -אוסטריה
שויצריה -צרפת

25 יום כולל

33 יום כולל

ספרד

הפלגה= 5.8.62 :
— 1560.ל״י

צרפת

הפלגה= 9.9.62 :
— 1065.ל״י

ליוון ורורונו עם ביקור בלפרים־ין
17 ימי נופש מושלם כולל 5סיורים מודרכים — 675.ל״י
לוז רי ל פ ריגזין
מ־ 8ועד 13 יום בבתי מלון סוג א׳ כולל סיורים

נצל את ההזדמנות והרשם מיד אצל
חברנסיעות בע׳יכז
ת ״ א, רח׳ נחלת־בנימין 75

טלפון .67551 ,65781

ה ש בו ע

• רכיאלוף צכי צור :״כולנו מושפעים מרחוב דיזנגוף, אבל שום בעייה
:רצינית לא נפתרת ברחוב זה!״
• עסקן מפא״י שלמה גרודזינסקי :״אם השבת יכלה לחכות עד שדר׳

:סובלן יגורש מהארץ כדת וכדין — כלום לא יכול היה משרד־החוץ האמריקאי
י לחכות עוד כמה ימים?״
• פרוס, ישעיהו לייכוכיץ, על גירושו של סובלן :״זוהי התנהגות

< אופיינית של פילגש מוחזקת כלפי מי שמחזיק בה.״
• חכר מרכז מפא״י פרץ נטר, על המצב במפלגתו :״מנהיג למנהיג

י זאב!״
• ראש עיריית כפר־סכא, מרדכי סורקים :״בדבר עובדים שונאי

! מפא״י ולגיון הזרים.״
• ח״ב אחדות־העכודה נחום ניר, סזיכוח על הטיפול בבני ישראל:

! ״היש לנו גזע טהור אחרי מה שעשו לנו חיילי חמלניצקי?״
• אהרון מגיד, ראש החכרה קדישא כתל־אכיכ, אחרי ביקור

! ביריד המזרח; ״מאתיים דונאם כאלה היו פותרים לי את כל הבעיות!״

העגלם הז ה 1296

לפני סגירת
ההרשמה -
לטיולים מאורגנים

ארדובי ^

ידץ נרז ל י. בית.
.ג־ ד בי חג מ פ ״ ע

״בדרכי אלך״

הקרבעלר; ?11־ קכן
(המשך מ ע מוד ) 13

״אין לי מה לשאול,״ להטה היא ,״בחורה
יהודיה לא היתד, הולכת עם בטן בחוץ.״
אחרי התייעצות של שניה עם עצמה ואחרי
שניזכרה, מסתבר, שהצרפתית השימושית
שלה מסתכמת במלה מאדאם, פנתה
אלי באנגלית לא פחות מושלמת.
״ויי דו יו גו לאייק דיס?״ היא דחפה
אצבע לטבור שלי .״אין יזראל, נו ליילן
דיס!״ ושוב מילאה את חלל הקורקבן
אצבע זרה. בתור צופה מן הצד ניסיתי
להגן על כבודו, בעזרת הסל הענק —
שיריון שלא שכחתי לקחת למיקרה של
התקפת פתע מוחצת. הרפלקס ההגנתי הזה
קרב אותה, משום־מה, למצב היסטרי
ולפרצופי.
״יו גו טו ג׳ייל! יו גו טו פריזון
ניגבתי בנימוס את פני.
אזרח חביב השתדל להגן על כבוד העיר
תל־אביב. יתכן שהיה גם־רוח משהו
כשאמר לה :״גברת, אם את היית בגילה,
ועם גוף כזה, היית מרימה גם את החצאית.״
היא
היתד, בטראנס של עוז מתגבר ותעצומות
נפש וקידוש הבורא, מצב שלמזלו,
לא הניח לה לשמוע הערות של
אחרים.
״פוליס! פוליס! פוליס!״ זעקה. היא רצה
שוטר, דומני, שיאסור את הקורלחפש
קבן
שלי. נימלטתי יחד אתו.

הלו, בובה!
ך* חוב דיזנכון? היה עירני ביותר. היו
1התנפלויות, אבל פחות מוחצות. חשתי

עצמי אישיות מלכותית כשנוכחתי שמזדנב
מאחורי שובל ארוך של ילדים וגברים מכל
הגילים. לקבוצת תיירים אמריקאיים
היה נידמה שכל זה שייך לסצנה של סרט
ישראלי. הם שלפו מצלמות, לייקה, מינוקס,
מצלמת־הסרטה, והנציחו את המעמד. הכנתי
עיפרון לאוטוגראפים כששמעתי את קריאות
ההתפעלות הראשונות שלהם:
688! 31-6ת \ ¥1134 3 663341401 304״
״? 6־ 3 53131 טסע אמרתי בצניעות ¥ 6 3
״יגוסע ! 1 401)1גזסזע ״ 1 401)1צרחה תיירת
באוזני בעלה. ביזבזו כל כך הרבה
פילם, למה שאהייה מיפלצת מרושעת? אפילו
חתמתי למישהו על כרטיס הביקור שלו.
למה לא?
״סליחה,״ פנה בחור ישראלי שחרחר,
״אני מחברת?!רן־קידרון. אני רואה שאת
עושה צילומי פירסומת עם הצלם שעל־ידך.
אני מציע לך לפנות לקרן־קידרון, אם
את רוצה משהו ממשי. אפשר לקבל את
הכתובת שלך?״
נפיגשתי פנים־אל־פנים גם עם תופעות
אחרות מכל הגילים. דקות וגסות. אבל זה
לא חדש למישהו. הן נהגו במכוניות, צעדו
לצדי כטפילים, קרצו, חייכו, והעלו גרה
עם מאסטיק באזוקוז :״הלו, בובה!״ ״אפשר
להסיע אותך?״ ״פססססססט איך מגיעים
לקולנוע אופיר?״ שאלו את מיסטר
קורקבני שלי. אי אפשר לעבור ברחוב?
עדיין אינני יודעת אם ניצחתי או נו־צחתי
בקרב על הקורקבן. אבל זה גם לא
איכפת לי. בשבוע הבא אשלח בכל זאת
את המזכיר שלי לספור כמה קורקבנים
חדשים ליבלבו ברחוב.
סליחה, איפה הדפנה?

הנ שי א ב בי תן א ר טי ה ל
נשיא המדינה ורעייתו בהדרכת מנהל היריד, מר יצחק רול(ימין) בביתני היריד.
הנשיא ופמלייתו גילו עניין רב בביתן ארטיק־קרטיב, שייצג את שני בתי־החרושת
המשוכללים והגדולים ביותר בארץ לייצור שלגונים וגלידות. מפעלי
ארטיק־קרטיב, שהם מן החדישים בענף בעולם כולו, הוקמו על־ידי בעלי־הון

(המשך מעמוד ) 17

מרגיש שזורקים, חול על גבו. הוא מטה
את ראשו ומבחין איך שילדים משליכים
חול על ילד אחד. והילד, הדומה במקרה
לשחקן הראשי, צועק, :אתם לא תצר־חו!׳
והקול כאילו מדבר מגרונו של הגיבור.
אבל גבי רק מחייך ויוצא ממסגרת התמונה.״
הסרט
אינו מספר רק את סיפורה של
ליאורה. בתחילתו מופיעה הקדמה, בה מספרת
משוררת צעירה, הנמצאת גם היא
בבית־החולים לחולי־שחפת, את סיפורן של
שתי צעירות, ליאורה ואביבה.
״אביבה זו,״ מסביר אלישע ,״בגלל אכזבה
באהבה, הנראית, אולי, כאכזבה קלה
לאור האכזבות שיש בימינו, מחליטה להתאבד.
היא עשתה זאת בסכנת נפש ממש.
וכך, בעוד שהאחת מתאבדת, מחליטה השניה
לזרוע מוות.״
סרטו של אברהם אלישע השיג שיא בתעשיית
הסרטים הישראלית לא רק בכך
שייצורו נשמר בסוד כמוס עד השלמתו.
הוא יכול להתפאר בהישג נוסף: זהו סרט
ישראלי ראשון שיש בו תמונות עירום
וסצינות של יחסים אינטימיים.
אברהם אלישע אינו חושש מתגובת הצנזורה
הישראלית. אומר הוא :״הצנזור הישראלי
אינו מוסמך לקבוע מה מותר ימה
אסור להראות בסרט ישראלי. הוא מוסמך
לקבוע רק מה מותר ומה אסור להראות
לקהל בכלל. אם הוא פוסק שמותר לראות
עירום בסרטים צרפתיים או סצינות מסויי־מות
בסרטים דניים, הרי שההגיון והיושר
מחייבים שהוא חייב להרשות דברים דומים,

או זהים, גם בסרט ישראלי.״

אישיות כפולה בעירום

צין המשטרה לשעבר אינו חושש
| /גם מביקורת על העירום בסרטו.
״יש להבדיל בין שני סוגי עירום —
חיובי ושלילי. העירום החיובי בקולנוע
מתפתח מתוך טבעיות ספונטאנית בעלילה
ונמצא בתוך מסגרת אסתטית. העירום השלילי
אינו אלא קרדום לחפור בו בידי
יצרני הסרטים. ניקח, למשל, את הסרט חג
ספרדי עם דליה לביא בתמונות העירום המפורסמות
שלה. שם העירום הוא כפוי,
כאילו רצו להכניס אותו בכוח לסרט. ואילו
אצלי מופיעה בחורה עירומה עם פנים
מעניינים מאוד. כל אדם שיראה אותה,
יאמר לאשתו שהיא מסמלת את טוהר הנעורים.
ככה זה. בנוגע לעירום יש להרבה
אנשים אישיות כפולה. הם מוכנים ליהנות
מעירום יפה, אך יסתייגו בפני זרים.״
עוד בטרם הוצג התינוק הראשון, שנולד
על מסך רחב, בפני הציבור, מתכנן אברהם
אלישע ילדים נוספים. הוא עומד להקים
צוות קבוע של שחקנים ליד חברתו .״מ־12
השחקנים של הסרט ינופו כמחצית. נוסיף
עוד כמה שחקנים ונאגד אותם בקבוצה שתקבל
שיעורי משחק, תרגילים והופעות בין
של החברה ובין בסרטים אחרים. הם יפי־תואר
וכשרוניים וזה מבטיח רבות לעתיד.״
לאלישע כל הסיבות להיות בטוח. ולמה
לא? אם איש מועצת הסרט הישראלי, שבא
לחזות בקטעים מתוך הסרט, אמר לו בסיום
ההקרנה :״זה מזכיר לי את הירושימה
מון אמור!״

יהודיים מבלגיה בשותפות עם היצרנים המקומיים הגדולים. ארטיק־קרטיב,
שהפך בארץ לסמל הגלידה והשלגון המובחרים, בתהליכים המשוכללים וב־היגיינה
המכסימלית, משווק גם את המוצרים הידועים רולדה, קסטה, קסטה
לוקס וגלידה פירות. אגב, מן הראוי לציץ כי מפעלי ארטיק־קרטיב, המעסיקים
650 עובדים, הקימו את אחד המפעלים הראשונים בחולות בת־ים ובכך
נתנו דחיפה רבה לפיתוח אזור תעשייה רב־עוצמה ומעש בבת־ים וסביבתה.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14

רוזה בחרה דירה ברחוב יודפת 4בתל־אביב
וגדעון שילם מחירה. אולם היתד, בפניו
בעייה רצינית: על שם מי לרשום את
הדירה? הוא לא רצה לרשום אותה על שמו
מחשש עינא בישא של אשתו, העלולה לטעון
כי הוא בעל דירה בעמיו ולהגדיל את
תביעותיה הכספיות. כמו כן חשש גדעון
ממס־ההכנסה. לכן החליט לרשום את הדירה
על שמה של רוזה — דבר שיראה
גם כמחווה אמון מצידו — תוך הבטחה
כי תחזירגה לו ברגע שיבקש .״לעולם לא
אשכח את האמון שאתה נותן בי,״ אמרה
לו, כאשר מסר לידה את מפתחות הדירה.
כך חיו השניים שנה שלמה כשגדעון לא
מצליח להשיג את הגט המיוחל. הסחבת
הוציאה את רוזה משלוותה והיא היתד, מוצאה
סיבות הדשות לבקרים למריבות של
יום יום. רכבת האושר המשותפת, החלה
להיטלטל מסוכנות.
פסים לכית״המשפט. כעבור שבועות
ספורים הגיעו לתחנה שאורותיה אותתו
שואה קרובה.
עוד לפני שנכנסו לדירה, סיפר גדעון ל־ידידתו
כי יש לו תחביב מעניין: בניית
רכבות חשמליות מיניאטוריות. לכן ביקש
להתקין במרפסת הדירה החדשה שולחן
מיוחד להפעלת הרכבת. את רוזה לא עניין
הדבר במיוחד, אך היא הסכימה.
באחד הימים, כאשר חזרה מעבודתה,
מצאה את גדעון בדירה, כשהוא שוקד על
התקנת שולחן רכבות, שתפס כמעט את כל
החדר. היא לא אמרה מלה. אולם למחרת,
כאשר יצא גדעון את הבית, החליפה את
מנעול הדלת, מנעה מגדעון לד,כנס.
גדעון ניסה אומנם לפרוץ לדירה, אולם
לאחר שרוזה סילקה אותו משם בעזרת
המשטרה, היסה גדעון את הפסים, הריץ את
רכבת הסיכסוך המשותף ישר לבית־המשפט.
הוא האשים את רוזד, בהפרת הבטחתה, תבע
ממנה להחזיר לו את כל מתנותיו, כולל
הדירה.
פסים נפרדים. אך גם השופט המחוז־לא
יכו? היה לעזור לו. הדירה רשומה על
שמה של רוזה ואין איש שיוכל להוציאה
משם. הוא הסביר לגדעון כי ההסכם שנעשה
בינו לבין רוזה היה בלתי חוקי מראש,
לכן דחה את התביעה, יעץ לגדעיז י־לרוזה
להמשיך את חייהם על פסים נפרדיס.

הזקן והטלפון
במשך שנתיים כירסמה דאגה סתומה, גוברת
והולכת, בלב הדיירים בבית הישן, בן
שלוש הקומות, ברחוב יבנה ,2תל־אביב.
הם ידעו כי משהו מוזר ומפחיד מתרחש
בדירה הימנית שבקונזה השלישית.
תריסי הדירה היו מוגפים. קולות עמומים
העידו כי יש דיירים בדירה. אולם מזה
שנתיים לא נראה אדם חיי נכנם או יוצא
מבעד לדלת. ואילו מבחוץ היה תלוי הפתק
הבא:
לתשומת לב לכל גי ע נין בדבזוי ן
רצויי ם״ן!
בק ור ים מכל סו ג שהם
נא לא לדפדנן דלא לצלצל, כי כל
נמ יד ןבניגוד לודקשת דזנ״ל מפריה
במצב בר י א ות י ב או פן גרוע ב יו חדן
היו שניסו להתעלם מן הפתק. הם עלו
וצילצלו בדלת. אולם לא נענו. ואילו אותם
שהתעקשו והוסיפו לצלצל, זכו מבפנים
למטר קללות.
הדלת נישארה מוגפת.
התעלומה לא נפתרה. בדאגתם, החלו
הדיירים עוקבים אחרי הנעשה. הם גילו
אדם העולה במדרגות אחת לשבוע, כשהוא
נושא סל של מיצרכים. אולם הוא לא פתח
את הדלת. הוא הניח את הסל בחדר־המד־רגות.
מאוחר בלילה נשמעה הריקה קלה.
הדייר המיסתורי• שלח עין בוחנת בחדר־המדרגות
החשור, הוציא את ידו והכניס את
הסל בחופזה פנימה.
הבלשים החובבים בבית התעניינו איך
משתלם שכר־הדירה. השכר משולם בדייקנות
מופתית. בכל ראשון לחודש, מאוחר בלילה,
משחיל הדייר המיסתורי מעטפה עם כסף
מבעד לדלת דירתו. למחרת היום אוספת
בעלת־הבית את המעטפה.
ה השבץ ופרעונו. הדיירים חששו בי
הדייר הקודם, אריה בורנשטיין, נטש את
הדירה ומסרה לדמויות אפלות. אך הם
טעו: הדייר הוא גם כיום אריה בורנשטיין
( ,)75 אלא שחל בו שינוי מאז הכירוהו
חבריו לבית כאיש רגיל ונוח לבריות.
בכל אשם מכשיר הטלפון, שעמד מאז
ומתמיד במרכז חייו של אריה בורנשטיין.
ה עול ם הז ה 1296

הוא נהג לשבת לידו שעות רבות, לנהל
שיחות ארוכות עם ידידיו. מרבית עסקיו
היו נעשים באמצעות המכשיר השחור ובעזרתו
גם היה מזמין את ידידיו למסיבות
רעשניות, שנמשכו עד השעות הקטנות של
הבוקר.
בורנשטיין אף הורד, לאשתו להציב את
הטלפון על השולחן הגדול שעמד במרכז
חדר האורחים, ולשמור שלא יהיה עליו
אפילו גרגיר אבק אחד.
לפני כשנתיים הגישה לו הנהלת הדואר
חשבון טלפון, שנראה מופרז בעיניו. הוא
סרב לשלם. כעבור זמן קצר נותק הטלפון.
בורנשטיין הרגיש כאילו כרתו את יד ימינו.
הוא פגה במכתב למנהל הדואר, בו ביקש
להעביר את רוע הגזירה. כאשר הודיעי
לו כי יהיה עליו לשלם את דמי חידוש
הקשר, עלתה חמתו עד להשחית והוא החליט
להילחם עד הסוף.
זקן עד המותניים. הזקן, אשר איש
אינו יודע מד, הם עסקיו וממד, הוא מתפרנס,
החל מריץ מכתבים לראש הממשלה
ולשר האוצר, אותם, לדבריו, הוא מכיר
אישית ועזר להם להגיע לתפקידיהם הרמים.
כאשר לא קיבל תשובה, נפגע
קשות.
הוא החליט שבלי הטלפון אין טעם לחייו.
כיוזן שהקו נותק — הסתגר עם אשתו
בבית וניתק כליל כל מגע עם המין
האנושי.
הדירה כולד, מזכירה מערת שדים. אשתו
החולנית לא יכולה לשקוד על נקיונר, ובמשך
השנתיים הצטברו בה תלי תילים של
אבק ואשפה. חשכה שוררת בכל. התריסים
מוגפים תמיד וריח עובש חריף מולך בכיפה.
בורנשטיין
ואשתו נראים כרותות רפאים.
שניהם מגודלי שער ולבורנשטיין זקן לבן
וסמיך היורד עד למותניו.
הניתוק הסופי. השבוע החליט בורנשטיין
על צעד נוסף וסופי במלחמת ה־חורמה
שלו. הוא מאיים, שאם לא יחדשו
לו את קו הטלפון תוך חודש, הוא ינפץ
את מכשיר הטלפון המנותק לרסיסים, ו־יתאבד.

״באלן־
שו מ ר
על רעננותך
השתמשי כ״באק סטיק״
או ב ״ אקסופאק ״

במשך כל הקיץ
ללא כתמי זיעה
״ א ק סוב א ק״ מונ ע
זיעה מופרזת

1x0

״אקסו באק״ כבקבוק
התזה, נוח במיוחד כ־שמוש.
אינו מזיק לעור
ולבנה. להשיג כבתי־מ
רקחת וכפרפומריות.
המ9יצים היחידים :

חברת נורית ב ע ״ ט
פרסום או קי
דת איך לשמור ער הש 3ת
״שאבעם! שאבעס!״ יכולה להיות קריאת־קרב
טובה מאוד עבור אברכי־ישיבות המסתערים
על מכוניות בירושלים א*ו בבני־ברק.
מד, שחסר בה במקצת, הוא היסוד
המשכנע, ביחוד לגבי עולים חדשים, שאינם
נוהגים עדיין ברכב משלהם ולא רק בשבתות.
למסקנה זו הגיעה גם חברת נזזהירי
השבת הירושלמית. כיאות לחברה הפועלת
בדור המודרניזם, מוציאה החברה זו השנה
השישית עתון, בעזרתו היא מנסה להחדיר
את תודעת השבת בכל בית־ישראל — קול
השבת.

קול השבת מביא לקוראיו חדשות טריות:
י באשקלון קרו מקרים איומים בימים
האחרונים. איש אהד, אחרי שיצא מהקולנוע,
רצה להרוג את ששת ילדיו, שרק
בדרך נס ניצלו, ולמחרתו קרה שאיש אחד
שרף את אשתו. הרבנים באשקלון חושבים
לערוך יום תפילה מיוחד. אבל בעיקר צריכים
להחזיר את הקהל למוטב שלא יחללו
את השבת, שלא יאכלו נבלות וטרפות, שיזהרו
בטהרת המשפחה ובעיקר בחינוך הבנים,
שיהיה על טהרת הקודש. ואם יהיה
יראת אלוהים במקום, יהיה הכל בסדר.
פוגרום. בליל ש״ק, פ׳ במדבר, התנפלו
שלושים בריונים אחרי חצות הלילה
על שיכון ויז׳ניץ׳ בבני־ברק ברגימת אבנים
ושברו הרבה שמשות וצעקו בקול רם:
״איפה יוסל׳הז״
#מצב הדת באילת קשה מאוד, מצב
השבת ירוד מאוד. כדאי שיהודי אילת,
אשר נשארו עוד נאמנים לתורת משד, ולעם
ישראל — יטכסו עצה מה לעשות
להרחיק המורים הטרפים. מלבד
חדשות השבת, עוסק קול השבת במתן
עצות שימושיות ואקטואליות בענייני שמירת
שבת. הנה׳ למשל, הסבר מאיר עינים:
״ישנם כאלה, שרואים אחד מעשן בשבת
ברחוב, אומרים לו, :לך בבית לעשן ולא
ברחוב,׳ או שאומרים, לך למוסקבה לחלל
את השבת.׳
.,אנו מעירים: אע״פ שכוונתם רצויה,
אבל אנו אומרים להם, :חכמים ד,זהרו בדבריכם,׳
כמו שאסור לעשן ברחוב — כך
אסור לעשן בבית וכמו שאסור לחלל את
השבת בירושלם, כך אסור לחלל את ה־
(המשך בענווד )22

מ גון ישדאלי•
להכשרת טכנאים
החודש נפתחים
קורסים חדשים
ס שרטוט

,0 *11*1

1111111
!111

י1זינס
מכונות בנין
רהיטים

ט כנ או ת מ כונו ת
טכנאותב מן
אלקט רו מקה
טל תזי ה

פרטים והרשמה :

בקר , 12—10 :ערב7—5 :
תל־אכיב: רח׳ בלפור 6
חיפה: רחוב גיאליק 17
ירושלים: רחוב יפו ,33
בית יואל

״ה עו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת׳׳א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במרינה
; המטך מעמוד ) 21

שבת במוסקבה או בכל בדור הארץ.״
דוגמה אחרת:
״פחות שוטרים יותר עבריינים — תחת
כותרת זו יצאה המשטרה ורוצה להוכיח,
כי רבוי הפושעים הוא על־ידי שאין מספיק
שוטרים. אבל אוי ואבוי יהיה לדור הצעיר
אם יצטרך לחכות שהשוטרים ישגיחו על
פעולותיהם ועל חינוכם. אם באמת רוצים
שהדור הצעיר לא יוציא מתוכו שודדים
ורוצחים וכו׳ — רק עצה אחת ויחידה
ישנה — להרחיק את כל המורים מחללי
השבת ואוכלי נבלות וטרפות, שלא יהיו
בין מורי הילדים.״
בד אחדאצלר בו. מדור מאלף לא
פחות של עתרן מזהירי השבת היא מדור
המכתבים /מערכת. שואל הקורא חיים ארי־כא
במדור זה :״רציתי לשאול, בעברי בדרך
אגב שמעתי את הזמרים ברדיו, שמוציאים
שם שמיים לבטלה ועוד חוזרים
איזה פעמים על השם, וכידוע גדול העוון
של הזכרת שם שמיים לבטלה, וצריכים

הנ אהשלמה...

לתקז•״

...אחרי ההצגה -
בבית הקפה
או עם ארוחה טובה
שתה את האציל במשקאות
תירוש תפוחים תסים:

תשבץה עו ד הז ה 1296
תשבץ שז שובר שר־ידי שגי שבשרגשיש ישרארייש,
ששווזיש שתת בבררין. וזששיש שט־יריש שר שצשש,
כי תש צבריש, שראו אגר שגרש רפגי כנושריש שגה,
גתג רא. יצירתש הששגתשת גזגכישת רגג שגב, כי
בששש כ תיב ת תשבציש, בגגביש השגייש שן תאשר.
םאוזן )1 :ם נ1
מנהיג האו־אה־אם ל־שעבר;
)4ראש >0
צמה; )10 מידת חע•
מל )11 :קיים; )13
שמא; ) 14 זכות ביטול
החלטה ; )13
דרר חיים מקובלת;
)17 קרם; )19 נהו•
באפריקה; )20 חרק
מזיק; )22 ליקוט;
)23 ימן במוסיקה;
)20 ננס; )27 משקה;
) 30 אגרף; )32
חי במיים; )33 מלת
נהי; )34 מתקוטט;
130 זקז; )37 מיישר
הבגדים לאחר
כביסה; )30 מזכיר
האו״ט; ) 41 דמות
שקספיריה; )42 תואר
הולנדי; )44
מספר אנשים לצורר
תפילה; )40 אחת
המפלגות בארץ; ) 48
תרופה; )30 עף;
)51 מגדולי משוררי
גרמניה; )53 חומר הימי מסוכן; )55 גבוה;
)57 בירה אירופית; )58 נום; )59 מנהיג
מערבי קשיש; )00 משורר יהודי בן גרמניה.

אונו ) 1 :סופר צרפתי, סניגור ל-
דרייפום; )2מידת חשטל; )3שוכנת על הדנובה
)5 :מוט; )0אלילת היופי; )7ציווי;
, )8זכות ביטול החלטה; 19 מדינה באירופה;
)12ב! הכבשה; ) 15 הקדמה; )10 שמו
הפרטי של מנהיג ערכי; ) 18 מנהרות אי-

לא שימח ביותר את ישראל. הוא התנפל
על רחל, קרע בחמת זעם את הפתק, בטענה
כי היא שיחדה את הרופא כדי להשיג
מידיו את האישור. לאהר מכן עזבה לנפשה
ונעלם.
פעמים רבות ניסתה רחל — שבנתיים
ילדה בן — להגיע להסכם פשרה עם
ישראל, אך הוא התחמק. לבסוף התקשרה
עם עורך־דין, הגישה נגדו תביעת־פיצויים
על הפרת הבטחת נשואים.
בפני השופט המחוזי יצחק שילה, טען
ישראל כי מעולם לא הבטיח לדי נישיאין,
ניסה אך לתאר את התובעת כנערה מופ־

עונה המערכת :״אע״פ שיש לנו הרבה
חשבונות עם הרדיו וביחוד בשאלת חילול
שבת, שהוא בעצמו מחלל את השבת וגם
גורם חילול שבת להשומעים — אבל מה
שאפשר לתקן צריו לתקן.״
ומעירה המערכת לכלל הקוראים :״ישנם
שואלים לנו שאלות בעיניינים השנויים במחלוקת
בין הרבנים —־לשאלות כאלה אין
אנו נזקקים. כל׳ אחד יכול לשאול אצל
הרב שלו וכהוראתו יעשה.״
נ עו רי םכתוהו. אברהם היים ברנשטיין,
העורך הראשי של העתון קול השבת,
מסביר במאמר מה הוא המצב האידיאלי,
אליו שאופים נזזהירי השבת להגיע.
כותב הוא על מצב שמירת השבת בפתח־תקווה:
״פתח־תקזזה
העומדת על נפשה, נתרבו
בה פורקי העול, שרוצים להפכה לעיר
מופקרת, שאת הכל אפשר לעשות בה
פתח־תקוזה זו נלחמת היום על קיום השבת
מידי אלה שרוצים לעקור ממנה את השבת
ולהפכה למין, לנינגרד׳ או, סטלינגרד׳.
אנו מעתיקים פה את התקנות בדבר
השבת ויו״ט. וכדאי שראשי העיר
כיום יתחשבו עם דעת המיסדים הראשונים;
בערב שבת ויום טוב אחר חצות
יורם נם גבוה על מקום ג בו ה ...וגם
יתקע בשופר לאות שישבתו העם ממלאכתם
בשדה וכל מי שיתמהמה יותר משתי
שעות אחרי הרמת הנם, וככה יעשה שלוש
פעמים — ענוש יענש.
<׳ גם אסור לנו לטייל יותר מדי ולב•6
לות
זמן בדברים בטלים בשבת על הרב
להשגיח ולהעמיד שומרים ושוטרים
בכל עבר ופינה שישגיחו על בני הנעורים
שלא יבלו זמנם בתוהו, ומלבד השומרים
והשוטרים מוטל על כל אחד ואחד מאתנו
להשגיח על הדבר הזה.״
משפט יציאה ־ דק ד1שואין

רופה; )21 ראשי תבות; )23 אבר בגופנו;
)24 לועי; )20 ספר; )28 שורת נקודות סמוכות;
)29 דמות מרכזית בפילוסופיה של ניצ׳ה;
)31 קורבן לרצח פוליטי )32 :״למד בשק־דנות״
— בלשון הצברים; )35 הגיע; )37
מנצח נודע בארצות־הכרית; )38 סירנה; )40
ישן; ) 41 מזכיר האו״ם לשעבר; )43 טלה
בקשה; )45 מולדתי (הפור); )48 סטיפנדיה;
) 47 נביא; )49 נפל־התחלק; )52 כינוי
לאלוהים; )54 מתארה ללילה )50 :קול הפרה;
)58 נמצא בפה.

כל ידידיהם של רחל יפת ( )20 וישראל
ואנה ( )21 מרחובות ידעו כי הם עומדים
להתחתן בקרוב. גם אמה האלמנה וגם כל
אחיד, של רחל לא פיקפקו בכך. כי ישראל
הצהיר בפניהם חגיגית על כוונתו לשאתה.
תוצאות האחבח. ידידותם של השניים
החלה כשרחל היתר, עדיין בבית-
הספר העממי. היא עמדה אז יום אחד ליד
קיוסק הפלאפל, כשהבחינה בצעיר המלווה
אותר, במבטו. השניים החלו לשוחח ומשנפרדו
מסרה לו רחל את כתובתה.
מאותו יום באו לביתה מכרים רבים,
סיפרו לה כי הצעיר עמו שוחחה מבקש
להיפגש עמה שנית. רהל נסעה שוב לאותו
הקיוסק, חיכתה לישראל, שעסק בחלוקת
פיתות לדוכני הפלאפל.
כך החלו השניים יוצאים ומבלים כמעט
מדי ערב. במשך השנים התפתחו היחסים
ביניהם, הפכו לאינטימיים ביותר. כאשר
התגייס ישראל לצבא, היה מעדיף לבלות
את חופשותיו בביתה של רחל כמקים
בביתו שלו .״למה לי ללכת הביתה?״ היה
אומר לה ,״אני אוהב אותך יותר מאמי!״
תוצאות אהבתם לא אחרו לבוא. יום
אחד גילתה רחל כי היא בהריון. ישראל
לא האמין. הוא דרש ממנה לגשת מיד לרופא
נשים, שיאשר את חשדה. בלווי
ידידה פנתה רחל לרופא, קיבלה ממנו אישור
כי היא נמצאת בחודש השני להריונה.
צי)17״וים מר*שיעים. האישור הרפואי

מוצג מס׳ 1
חצי עירום או —

מוצג מם׳ 2
— רטוש אנזנותי?

קרת, בהציגו תמונות חצי עירום שלה,
שצולמו על־ידי ״הצלם מרחובות״ (העולם
הזח .)1251 רחל טענה, לעומת זאת, כי
הצטלמה לבושה, אך הצלם ריטש את הי
תמונה. התמונות הפכו מוצגים במשפט
(ראה תמונות).
לאחר שמיעת העדויות, שיצרו תמונה
מלאה על החיי המשפחות המעורבות בפרשה,

קבע

השופט

בפסק־דינו:

מי שייט לו ידיעה על אנשים כמותם
ושל סביבתם, אדנו יכול לתאר לעצמו
,יציאה׳ אחרת פרט לצורך נשואים.״ הוא
קיבל את בקשתה של רחל, הטיל על ישראל
תשלום 2500 לירות פיצויים.

החי
מעשה גבר: בבית־חרות, התנגד תרנגול
לקבל זריקה, התפתל, הדף בכוח את
המזרק, הריק את מלוא הזריקה לתוך זרועו
של הלולן אבות א כ רו כ, ב ר :
בתל־אביב, התפרצו ילדים לבית משפחה
בהעדרה, זללו מכל הבא ליד, איימו על
השכנים כי ישרפו את דירותיהם אם יקראו
למשטרה, טענו כי הס עושים ואת
כיוון שבעל הדירה סרב להרשות לבנו
להתרועע עמם האדם השלישי :
בטבריה, התערבו שני אנשים על עשר לירות,
כי יטילו אדם שלישי למימי הכינרת,
נתבעו על־ידו לדין תורה, חויבו בתשלום
100 לירות נוספות לאילנשי״ל־פוליו
עשה זאת כעצמך: בדוברת, ירד טרק-
טוריסט לבדוק את רכבו, שכח לכבות את
המנוע, גרם לכך שהטדקטור עלה עליו
ופצעו מטכע קשה וכבדה: ב-
תל־אביב, התפרצו גנבים למערכת ג׳רוסלס
פוסט, גנבו למעלה משלושת אלפים לירות,
יחד עם הכספת, שמשקלה 300 קילו.
ה עול ם הז ה 1296

יורם נוטמור סיפר השבוע, שכששאל את רובן, דני (,)3
מה הוא רוצה להיות כשיגדל, ענה :״לבן״ (מתחרז עם
זבן).
חוכמה גדולה, עם אמא כזאת.

איגגו בעייה חברתית

(:)1296/1
״שלום לך באשר את שם! בכתבי אליך, נישללים ממני
כלי נשקי והריני ניצב לפניך בודד ומבויש. חפצתי לשמוע
את צחוקך המלבב, לראותך שזופת שמש, מחייכת. רואה
אני אותך בדימיוני מחייכת חיוך סלחני. אכן כך יאר, לי.
״הנני בעייה כלכלית ההולכת ונסתרת. אך אינני בעייה
חברתית. מאחר ועברתי לפני זמן את גיל השרות הצבאי,
אשמח אם גם את עוברת עתה תקופה זאת. את מכתבייך
אקבל ברצון ואוכל להשיב על כל נושא שהוא. דבר אחד
אבקש, כי תהיי תל־אביבית, נערה נבונה וחיננית, המתעניינת
בכל השטחים.״
בייאוש מר הוא מסיים:
״ולו גם סטודנטית.״

סיגימה בא?אש

סליחה, אולי אתם במקרה נחמדים וגם אוספים חתימות,
בולים וגלויות? וגם אוהבים חיות־בית, ומוסיקה, וסוסים
וסינימה־באלאש, וריקודים ותקליטים וספורט? אז תכתבו
בכתב נקי ומסודר למרי, בת החמש־עשרה, ילידת שוודיה.
בשוודית, בגרמנית, או באנגלית. ושתהיו גם נחמדים, תזכרו.
מגיל 17־ .14 בנים ובנות. לא משנה.
•\ 301ו § £1861¥ת16 ? 61-35011, 2*1. ? 1־1(1183 ^ £21

מותר לחודיד?

רצויה תמונה.
כמו־כן מודיעים השניים, החותמים בכבוד רב ובריגשי
הוקרה, כי עיסוקם הוא לימוד בשמינית, בתיכון בוקר.
( ) 1296/2הם דתיים ,״שזה עתה מלאו לנו שמונה־עשרה
אביבים.״ יפה מאד. מותר לי להוריד את הכובע לכבודכם?

נמאס לי לשמוע את הדיאלוג הבא:
״את באה או לא?״
״כמה פעמים בשעה האחרונה אמרתי לך שאני עוד רגע
גומרת?״

פארקינסון?
הוא ישמח לשמוע את דעותיהם של
אחרים, המעוניינים ומושפעים בדומה לו
מטופרי -מופת אלה, משום שהוא בטוח שמה
שעשו ודלטר ורוסו לקראת 1789 ומארקס
לקראת , 1917 עשו שניים אלה למען המהפכה
הבאה, ר״ל. הוא היה אפילו שולח לי
תמונה משעשעת, אילו היתה לו, אבל לשלוח
את זו של עצמו יהיה יותר מדי באנאלי,
חושב הוא.

הוא הגבר המשעמם ביותר שהיכרתי. הוא משעמם אותי
גס כשהוא מדבר אודותי.

אנגלי להחריד

קודם כל הוא מתפתל כנחש, חולק לי פה ושם מחמאה,
מודיע שפעמים רבות נהנה לקרוא את העקיצות שלי,
ושבעצם יש לנו הרבה מהמשותף. גם הוא לא מפחד מעקי-
צות וציני לשמו. מיד תיוזכחו איזה .״הייתי מודה לך מאוד
באם תפרסמי את מכתבי ללא קומנטס.״
מכל זה תוכלו ללמוד ש( )1296/7הוא סטודנט לסוציולוגיה
וכלכלה בירושלים. אבל אין זאת אומרת, הוא מתנצל,
שהוא נוהג לדבר כל היום על נתונים סטאטיסטיים.
הוא בן ,24 ומדגיש כי בנתינותו ובמהותו הוא בריטי,
ואפילו אנגלי להחריד, ואל תגידי שזה לא אומר כלום. הוא
מסוגל למצוא עניין בכל נושא מחוץ לכדורגל, רפואה
ומוסיקה מודרנית. הנושאים החביבים עליו במיוחד הם:
מוסיקה קלאסית, ספורט, ספרות ושירה וכן שורה ארוכה
של נושאים אחרים, אך הוא פשוט צנוע מכדי לפרטם.
מה עוד יכולה נערה לדרוש? זאת אומרת, אם היא
מחבבת סטודנטים ירושלמיים. הוא, מכל מקום, מעוניין
להתכתב דווקא עם בחור בן גילו.

אדקיי, נניח לרגע שקרחת היא כן סימן לגבריות. אבל
מה זה עוזר אם היא גוזלת מהבחור את ההזדמנות להוכיח
זאת?!

מספר : 1289/5כתובתך אבדה. נא לשלחה שנית.

סודות המחר
( ,)1296/8קחו לתשומת לב, הן שתי סימינאריסטיות
בנות 17 וחצי, שיום אחד עוד תהיינה מורות ולא נוכל
לעשות שום דבר בנידון. הן אינן חסרות הצלחה, חלילה.
ברוך השם, דווקא יש להן המון, מנסות להסביר השתיים.
עובדה, במלבס הן נחשבות לחתיכות. אבל מה? הן החליטו

(מחת רע1בוט

אביר חלומותיה

דע לך ש( )1296/3מתכודנת ברצינו]! נוראה לכל מלה שהיא
כותבת:
״שוכבת אני במיטתי, ומצפה למלאך השינה, שישאני עמו
לעולם החלומות.
״ובינתיים ...מהרהרת אני בך, אביר חלומותי, מדוע כה
רחוק הנך? ובוששת לבוא?!
״וכולי מלאת כיסופים אליך.
״ולפתע, עולה בבואתך וניצבת לנגד עיני. ואני רואה
אותך, מושיט לי את ידך לשלום למחייך חיוך של אושר.
,זה אתה?׳ אני קוראת בהתרגשות, ,תרתי אחריך זה זמן
רב. והנד, סוף־סוף הופעת כפי שביקשתיך׳ — דתי, או
לפחות מסורתי ומבית דתי, בגיל 30־ 26 שנה, אקדמאי, בעל
הבנה ספרותית.
״על השולחן מונחת הטיוטה של סיפור, שזה עתה סיימתי
לחברו.
״סיפור חדש? אתה מעיף בי מבט שבע רצון. מהרדיו
בוקעת לה מעינה חרישית. על השולחן מהביל הקפה בספלים,
ואנו יושבים זה ליד זו ואני קוראת באוזניך
סיפורים קצרים וארוכים, מפרי עטי, אשר זכו לביקורת
טובה מצד הפרופסור אצלו למדתי.
״וכך יושבים אנו ושקועים בעולם אחר, המוסיקה ברדיו
מתחלפת, אבל אין אנו שמים לב לתמורות. השמש שוקעת
ומשאירה אחריה עולם אפלולי ובודד, אולם לנו ולכל האהבים,
אין העולם אפלולי.
״ראה, אלפי כוכבים זורחים.״
אשמתך, חבר. אף אחד לא אמר לך לקרוא עד הסוף.

מסבן

יצור אומלל. ושלא תחשבו שהוא ( )1296/4.סתם אחד.
עוד בהיותו בן 16 וחצי בדיוק, מת להכיר איזה נערה
נחמדה. אף אחת לא ענתה לו, משום מה. בגיל שמונה־עשרה
ניסה שוב, ולא קיבל שום תשובה, משום מה. כיום
הינו בן 19 אביבים ומקווה, משום מה, שמישהי תשים לב
אליו.

מי דוצח?

אם למישהו יש לומר ל( )1296/5משהו, בבקשה. יש לה
המון לענות.

יותר מדי באנא?י

לא מבינה על מי רוצה לעשות רושם ( )1296/6מיקנעם.
אז מה אם קראת את מרד הנפילים של איין ראנד, ואת

פשוט להתכתב. בתנאי. ששני הבחורים יהיו גבוהים ובעלי
מראה מעודד. כיצד נראות? אל תהיו תמימים: אחת בלונדית,
השניה שאטנית. מקוות לא להתאכזב.

יאן היתה תינוקת כשפרצה המלחמה בעיר מולדתה האנוי,
שבהודו־סין. בת ארבע נותרה יתומה בביקתה מופצצת. רופא
צרפתי אסף אותה גוועת ונתן לה הורים חדשים. קאת־רין
לארן, הלא היא יאן, הגיעה בת־שבע עם המשפחה המאמצת
לפאריס.
עכשיו היא פאריסאית לבל דבר. בת ,21 דיילת קרקע נ־אינדין
אייר־ליינס, מעריצה של קאמי, בחרה קאתרין היפה
והאקזוטית לבלות בישראל את חופשתה השנתית. היא שמעה
עליה המון ממכרים והתאהבה בה. חושבת שיש משהו
משותף בין הודו־סינית קטנה ויהודים.
היא תמיד לבד, ומביטים עליה כמו על חיה נדירה. אבל
היא רגילה. השבוע אפילו היתה באילת ובקיבוץ בגליל
ונדמה לה שהחיילות נראות דווקא טוב. היא שזופה ועליזה,
אבל נפגעת כשכולם מנסים לשכנע אותה להישאר כאן,
מפני שבטן חים שהיא מלהקת הבאלט הפיליפיני.

בעלי השני
אס יש דבר שאני שונאת לעשותו — זה לענות לשואלים
מה יהיה אתי. כאילו שזה באמת איכפת להם. השבוע גזלתי
את עצמי מהעולם לרבע שעה וחיפשתי תשובה, בכל זאת.
בבקשה. רציתם, לא?
אנשא. אל דאגה. בעלי הראשון יהיה יותר מדי טוב
בשבילי. לא מעניין. חבל כאן על המקום. בפעם אחרת.
הבא אחריו יהיה חיה רעה, אני מקודח. רע לב, אכזר.
הוא לא יבקש ממני, כמו בעלי הראשון, להיות בן־אדם.
הוא יאלץ אותי. החיה הזאת תשתה יותר מדי, תעשן יותר
מדי, תבגוד יותר מדי. יהיו לנו מריבות נוראות. הוא לעולם
לא יהיה צודק. גם אני לא. הוא יצעק עלי ואני אחוש
עצמי חופשיה לצרוח ולירוק בחזרה ללא מעצורים.
בעלי השני יהיה חסר תקנה. הוא יהיה הסופרמן. אני
אקרא את ניטשה והוא יחזיק בשוט, שאקנה לו ליום הולדתו.
יהיה לו אוסף לימי־חול וחגים, לקיץ ולחורף, למצב־רוח
אופטימי או פסימי.
הוא יהיה עצלן, בדיוק כמוני. הקובייה תחליט בשבילנו
מי ילך היום לקנות עוד וויסקי. מובן שהוא ילך תמיד,
מפני שהוא לא ישפיל את עצמו כמוני להיות רמאי־קוביה
קטנוני. הוא יהיה רמאי גדול. כל בוקר נישאר מאוחר במיטה׳
ולא אחוש שום נקיפת מצפון. אצלנו במילון לא
יהיה קיים מושג דקדנטי כזה. החיה שאנשא לד — .לא
תדע להסמיק. בצהריים נקום ונתחיל לריב באיזה רוטב
נבשל היום את השכן, או הידיד, ומי יכין את הארוחה.
לבסוף נלך לקיוסק הקרוב ונקנה סנדוויצ׳ים.
נקרא יחד את עתוני הבוקר כשניפגש לפנות בוקר בחדר
המיטות שלנו. נהיה, מה שאומרים, זוג מהשמיים, או מה
שהימאי היה אומר: תהיה לו אשה בכל נמל, ולה גבר
בכל אוניה. זה לא יהיה שיא הדיוק, כמובן. כי בעלי לא
ירגיש גרוע יותר בירושלים מאשר בחיפה. נשים תרדופנה.
אחריו. הוא יהיה הגבר שאין לעמוד בפניו. מקסים, יסד.־
תואר, שזוף, מטר שמונים וחמש גובה. הוא לא יגדל שפם
או זקן או פרוזה על החזה. יהיה לו שם עברי קצר, לא
החלטתי עדיין איזה. לא יחייך, לא ידבר, לא ימלמל כמה
שהוא אוהב.
הוא יתאכזר אל נשותיו, אנן גם יפתה אותן בשביל השעשוע.
הן תשעממנה אותו מיד, ללא ספק. ואז יזנק מהר
אלי. יש לשער שלא אהיה אז בבית, והוא ימתין לי ככלב
נאמן עד שאחזור מהטיול שלי. אהובותיו המושלכות תסבולנה
יסורי גיהינום. ברבות הימים אף תהיינה בשלות
לכתוב דוקטורט על נושא ההתאבדות. הקסם של בעלי
יזקין אותן ביום אחד — בעשרים שנה. אבל אהיה אדיבה
כלפיהן, ארגיע אותן ואעלה על פני ארשת רחמים מכסימאלית
שביכולתי לייצר. אחשוב, למשל, על הקמט החדש
ליד העין שלי. ואז סיבלן והעונג שלי יהיו מושלמים.
שום גבר, לעומת זאת, לא יעיז לעשות צעד אחד לקראתי
בנוכחות בעלי. אם יעיז, זה יהיה חבל. אני מתעלפת כשאני
רואה טיפת דם אחת.
כשארצה להרגיז אותו, אדבר על בעלי הראשון, כמה
נחמד הוא היה, כמה צודק. גבר .״לא כמוך,״ אומר לו.
אברח ממנו לעיתים קרובות. הוא יבוא תמיד אחרי,
יכריח אותי לשוב אליו. מובן שאחזור בעצמי גם אם לא
יבוא, אולם אז אשתולל בזעם אין־אונים.
אינני בטוחה עדיין כיצד ירוזיח את דמי המחייה שלנו.
אולם בוודאי יהיה עשיר. נצא לחוץ־לארץ לעיתים קרובות
מאד ונכריח חפצים. וויסקי וריסים מלאכותיים. אחד הדברים
שתמיד שאפתי לעשות. בעלי הראשון, האזרח הפחדן־
הנאמן, התנגד לזה, יביט עלי כמו נץ, יהיה עצבני כאילו
הסתרתי הרואין בפודריה שלי. בעלי מספר שתיים, לעומת
זאת, יכעס מאד אם אתגלה בנמל. הוא יכין את השום.
כל ידידי, אשר ישתתפו קודם בצערו של בעלי הראשון,
ישתתפו אחר־כך, כשאשיג את בעלי השני, בצערי שלי.
אם הן נשים, הן תתמהנה מדוע גבר נאה, מושך, עצום
כזה, בחר להתחתן דווקא אתי, המיפלצת.
אחרי הירהור קל, נידמה לי שהצדק איתן. מדוע להינשא
ולהרוס אהבה טהורה? החלטתי, אני לא מתחתנת.

1ן 1