גליון 1297 מתאריך 18 ביולי 1962

כשדאית, בגליון האחרון של העולם הזה
1296 את התצלומים של יוסלה שוחמא־כר
בביתו ובגינתו, אולי תמהת כיצד
אפשר היה להנציח את הילד בטבעיות כה
רבה. הסיבה נעוצה לא רק באיפיו של הילד,
שהוא פיקח ועליז, אלא גם באופי היחסים
שנרקמו חיש מהר בינו לבין צלם
המערכת, יעקב אגור.
אגור, שהוא עצמו א-ב לילד המבוגר מ־יוסלה
בשלוש שנים, גילה במהרה כי
יוסלה הוא חובב־צילום, המשתמש בגאווה
במצלמת אמו (מדגם זורקה .)4אידה שוח־מאכר
לא בלבד שהיא מעבדנית־צילום, אלא
גם צלמת מקצועית.
כשרק ראה יופלה את מצלמתו של אגור
(מדגם רוליפלקס) ,התעוררה סקרנותו המקצועית.
הוא ביקש את המצלמה. ברשותו
של אגור, הנציח בה את אחותו, זינה. הנה
התמונה הראשונה, פרי ידו של יופלה,
הרואה אור בעתונות העולמית:

את שכנותיו, שעקבו אחרי הנעשה ממרי
כפתן בהנאה מרובה:

אג ר עצמו לא שם לב כי בינתיים צילם
יופלה גם אותו במצלמת וזעילס הזה, כש־אגור
מחזיק במצלמתו של יופלה ומצלם
את יופלה כשהוא מצלם. התצלום מטושטש
במקצת, כי יופלה מיהר, כדי לתפוס את
אגור בפוזה הנכונה. הנה התצלום:
בינתיים החל אגור לתת ליוסלה שיעור,
ווינה הביאה את המצלמה המשפחתית. בעוד
יוסלה מתחיל לצלם את שכניו, חבריו
בשכונה ואת הנוף, הנציח אותו אגור
בתמונה הבאה:

£ס^11 מס.ג 1להגנת הידיים
* טפטפת לחסכון כשמוש
* פקוח רפואי קבוע
* מיפל פלסטי 3 -חודשים חינם !

התכשיר המודרני לנקוי כלים
כל אדם בארץ תוהה, מן הסתם, איך
מסתגל יופלה למצבו החדש. לפי שעה נראה
כאילו החששות, שכירסמו בלב רבים,
היו מיגזמות.
עד כמה שאפשר לדון אחרי הסתכלות של
ימים מעטים, אין הילד שונה מילדים אחרים
במיגרש המישחקים, בבית וברחוב.

יוו ץ דזי ת

התחבושת על זרועו הושמה ליוסלה רגע
לפני־כן ־על־ידי אחותו.
התצלום שצילם יוסלה באותו רגע מראה
מכתבים חרפת סובדן

בקידסי קיץ
עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
ת״א, נחלת בנימין ,2טל — 56347 .פתח־תקוה, מונטיפיורי 4

יש לברד אתכם על כל מה שפירסמתם
בפרשת סובלן (העולם הזה .)1205 עמדתכם,
במיקרה זה, מעידה על אומץ לב אזרחי,
תחושה לכבוד לאומי ואנושי, תבונה מדינית
— וכשרון עתונאי.
...גי רו שו של סובל! חרפה הוא, הרפה
וכתם; זאת הרגישו היטב המוני אזרחים,
ועוד יותר אלה, אשר כמוני, פולדים ממיש־מרים
יכל ברית־המועצות.
אתם ידעתם לבטא את רינשי הזעם של
האזרח הממוצע, יהיו אשר יהיו השקפתו
המדינית, רמת השכלתו, ארץ מוצאו, עדתו,
מינו או נילו.
תודה!
מרים טל, ירושלים

...מדוע נחפזו להוציאו מן הארץ ומסרוהו
לאמריקאים בגלל שיקולים חומריים?
הלא ״גונב איש ומכרו — מות יומת?״
זהו המעשה המזעזע והטרגי ביותר שנעשה
על־ידי השלטונות מאז קום המרינה.
האיז מצפונם נוקפם? הלא ״קול דמי אחיד
זועקים אליד!״
זהו מעיסה שאיז לו כפרה!
עדנה קורן, ירושלים
אבקשכם לפרסם את נוסח המכתב ששלחתי
לכבוד דר׳ שמעוז אנרנט, ממלא מקום נשיא
בית־המשפט העליוז:
״בימים טרופים, שבהם עושים השלטונות
מעשים ללא מחשבה תהילה ...יוריסה גם
לי — לאזרח הפשוט — לשאול: מה ראה
בית־המשפט האננלי להיענות לבקשת הביאם־
העולם הזח 1297

קורפוס׳ של דר סובלו, על אן! הצהרת ה־שלטונות
הבריטיים שהם רואים את דר׳
סובלן כנוסע במעבר, וכי אינו קיים בכלל
מהבחינה החוקית — וזאת במדינה שבידוע
אינה מנדידה עצמה כמדינה יהודית, ולב,
לא ח? עלית חוק השבות (ומסופקני אם
בניסתו לבריטניה צויינה אפיקו בצורה רשמית)
,בעור שישראל תהיה מדינה יהודית
מוצהרת, וקיים בה חוק השבות, אשר חל
גם על דר׳ סובלן, אשר הודיע בפירוש על
רצונו לבלות אצלנו את שארית ימיו —
סרבה להענות לבקשה כזו?
מודה אני שהתמיהה היא יותר על המשפט
הישראלי מאשר על המשפט האנגלי,
הגורם, כנראה, שרינול הוא עבירה פוליטית
מובהקת, והעבריין זכאי למיקלט מדיני,
ושהקיום הפיסי הוא חשוב לפחות
כמו הקיום על הנייר הרשמי. וכל זאת בלי
התוספת היהודית!
...הטענה כאילו מיסמכיו המזוייפים
גרמו לאיבוד זכותו למיקלט מדיני אצלנו
— היא פורמלית גרידא. משום שקשה לעלות
על הרעת, בסיקרה זה, בריחה באמצעות
מיסמכים שאינם מזוייפים. לכן, אם
איננו רוצים לעשות את הזכות האנושית
למיקלט פוליטי פלסתר, וריקה מכל תוכו,
כי אז עלינו להתעלם במקצת מהסרכה על
הניירות, יעז כי סוף־סהז נועדה היא להערים
על השלטונות האמריקאיים ולא עלינו,
וכי בלעדיה הבריחה לא היתה מתגשמת.
...למרות הזעזוע שנחלתי, הריני מאמין
עדייו בצידקת המשפט הישראלי, ורוצה
להאמין שפרשת סובלו היתה רק מקרה
ולא תמרור בדרך המשפט הישראלי.
יעקב אלדר, תל־אביב
לעתים רחוקות מזדהה אנ עם מאמריו של
אורי אבנרי המופיעם במדור ״הנידון׳׳.
השבוע, אד כי לא היזדהיתי עם המשל
והנימשל, עם הסיגנוז ועם חלק מן המסקנות,
הרי הזדהיתי הזדהות שלמת עם זעמי
כס על הרפת גרושו של סובלן.
פועולם של הא־זוים הנ 1_:ים ממשרדי
החוץ, הפנים והמשפטים, לא היה אלא פשרה
שקופה עם המצפון.
כל אום רעל מושג מיויטלי במשמעות
המושג ..מדיות חוק״ ,התקומם נגד צורה
זו של הסדרת עניינים — החופזת ובהסתר,
כגנבים בלילה. זרותו המלאה של סובלו
היתה לפנות לבנ׳׳ץ ולערער על צו נרושו
ובן לנקוט כל האמצעים המשפטיים אותם
נקט יואניכיצ׳י בשעתו.
...בארצוה־הברית ורוש נחפז כזה לא
יתכן כלל, ואיל• ממשלח ארצוה־הברית, במקומה
של ממשלת ישראל, לא היתר פועלת
כר, ולו גם המדובר במדינה ידידותית
כישראל.
א. באר, תל־אביב

דיבה שר ל״בדיה
שתי פיסקות הפתיחה של הכתבה שלכם,
שהופיעה תחת הכותרת ״גטו ממלכתי״ ברביעי
ביולי השתא (העולם הזה ,)1205
יצאו בהאשמות חמורות נגד הנשיא טאבמן
והרפובליקה של ליבריה* אי לכד, מוחה
בואה השגרירות הליברלית נגד התקפה
בלתי־מוסמות, כלתי־מב ססת ובלתי־ידידו־תית
זי ויו בעת דורשת התנצלות והכחשה
של האמור בבתיה הנ״ל, בגליו; הקרוב של עתוירח העתקות של ככתב זה אני שולח למשרד
החרו הישראלי, ירושלים; וכן למשרד
החוץ של ד־פיכייקה ־ייכרית. מונרוייה.
;אי. יאני, שגריר ליבריה בישראל,
תל־אביב

ל מ כי ר ה,
גברתי ה>קרה!
יש לך סיכוי רב להיראות בקרוב על שפת הים עם תיק כרית (כר־תיק)
עשוי פלסטיק, בצבעים מרהיבים והמתנפח ללא מאמץ לכרית נאה ונעימה.

כר־תיר, אינו למכירה ! אף תוכלי להשיגו באמצעות תעודת זכיה הנמצאת
כהלל, מאריזות ״ריפידפ״.
״ריפ־רפ״ היא סוג מהפכני של גלידה, בטעם חדש ובמראה חדש ומצליחים
לייצרה רק המפעלים המשוכללים ביותר בעולם, שגם ״ארטיק״ נמנה עליהם.

מעתה תוכלי להגיש ליאורחיך ביכור נפלא, זול במחיר ומשובח בטיב,
מוכן להגשה.

כזדב יילעיס למטרה

...מז מז רציתי לכתוב אי־אלה מלים
לשבחו של העתוז. אד כנראה שהזמן כאז,
בניו־יורק, מוגבל מאוד. כל רגע מהחיים
מחושב מראש.
...עתונכם מניע כל שבוע כמו שעון
ממש. המאסרים — מא׳ ועד ת׳ — משובחים
מדברי העורר ועד תמונות העירום.
הסקופים שפירסמתם בשבועות האחרונים
קולעים כולם למטרה.
כה לחי לכם בהטשד התגליות.
משה עוזיאל, ברוקלין,
ארצות־הברית

נחקר אד לא נחקר׳־

בכתבה הנושאת את הכותרת ״תשוקה
ושמה אוטובוס (העולם הזה ,)1296 אודות
פרשת השמועות בקואופרטיב ״דן״ ,ניזכר
שמי ב״אחד מראשי הטוענים נגד מזור״,
שנעצרו לחקירה במשטרה. כתבכם, האחראי
לאותה כתבה, יסכים עמי בודאי, שפירסום
כזה אינו מוסיה לי כבוד, מה עוד שהוא
מופרד מיסודו.
האמת היא הפוכה בתכלית מהדברים שפורסמו
באותה הכתבה. אני משמש כמזכיר
ההנהלה וועדת החקירה שמונתה כדי לחקור
את טענות המאשימים שנחקרו, ונמנעתי ער
עתה להביע את דעתי בנדון. בביתי נמצאו
מיסמכי הועדה, כי שם היה מקומם ואיש
— בין אם במישטרה ביו אם באנודה —
לא טעו שלא היו צריכים להמצא שם. המשפט
בכתבתכם הנ״ל, המזכיר את שמי בין
אלה שנחקרו ״כיצד הניעו המיסטכים לידיהם״
— איו לו, איפוא, כל שחר.
יצחק עוז (הוז) תל־אביב
מה שאינו משנה את 1העובדה, שמר עוז,
רושם הפרוטוקולים של הנהלת ״דו״ ,״כן
נחקר על־ידי המישטרה בקשר למיססכיס
שבידו, אס כי לא על הדרך בת הגיעו
לידיו.

חדש בנוף החוף...
לעונת הקיץ והרחצה, הביא בית־החרושת הידוע לבגדי־יס לגברות
וגברים חידוש מענין ביותר.
מלבד הדוגמאות החדשות של בגדי־ים וביקיני, הופיע כחידוש נאה
לתלבושת חוף, מגבת רחצה מפרוטה. הנלבשת גם בצעיף להגנה בפני
קרני השמש הלוהטות.
מגבות רחצה אלה של ״אלמקו״ בשלל צבעים מהווים השנה את חידוש
האופנה האחרת בחופי הרחצה של ישראל.

אויבי

העולם הזה 1297

הנוער

מחלות המין

חתול ועכבר

...מ־לחמת החתול והעכבר, המתנהלת
הצי שנה במדור מכתבים, צמחה מרשימתו
של שמעון צבר ״מכת המחזורים הגדולים
והקטנים״ (העולם הזה ,)1271 ומצאתי לנכון
להתעמק בה, כדי למצוא את קצהו של
החוט.
האם המדובר באלגוריה של מצב המיעוטים
בארץ? כד התרשמתי בתחילה. אחר־כר
נטיתי להאמין כי המדובר במחתרת הדתית,
אולם עתה, שוב איני בטוח במאומה ...
צבי בר־שירה, גבעתיים

חלי ס 1ת חו 19ן
שווייס • #ו ח 9״> 4

(מהדורה שנ״יה)

מנקה ומרענן
את עור הפנים
תוך זמן קצר!

מאת הד״ר מרדכי זיידסן

ת צ * 9ונ:

במדינה

כ? הזכויות שמורות

• צפה לכד שכל פרשת לבץ, ובעיקר
יתעוררו מחדש ככל חומרתם. יגרום לכך
בפרשה כעל כורחו, והטוען בי חייו נהרסו
• תנועודהחרות תעשה צעדים נוספים

העסק הכיש -
אדם שהשתרבב
בשל כף.
לקראת מפא״י.

העם
כתר הבז־ון
אין אדם בישראל השונא את הקומוניסטים
יותר מדוקטור הרצל רוזנבלום, עורר
ידיעות אחרונות. לעיתים נדמה כי שיגאה
זו הפכה התוכן העיקרי של חייו.
כאשר אך הגיע רוברט סובלן לישראל,
מיהר רוזנבלום לתקוף אותו בחריפות ובקיצוניות.
הממשלה יכלה לקוות כי לפחות
הוא ישבח אותה על פעולתה המהירה.
אולם השבוע שלח דווקא רוזנבלום דו״ח
על פרשת סובלן — מלונדון. הכותרת:
״אין אף אדם בלונדון שלא יגנה את
צורת גירושו של סובלן מישראל״.
פתח רוזנבלום בדבריו :״במשך השבוע
שאני בלונדון, למדתי ללא צל של ספק כי
הצירה בה אנחנו גירשנו את סובלן נתקבלה
ב,פוי׳ גדול על־ידי כל אלה, שאתם
נפגשתי.״
אומרי־הפוי היו אנגלים, יהודים אנגליים
וישראלים כאחד. האנגלים אמרו שישראל
הוכיחה שאינה מדינה דמוקראטית, היהודים
האנגליים אמרו כי הם מבכרים שופט
בריטי על שופט ישראלי, והישראלים אמרו
שהם מתביישים ברדינתם.
הכריחה מן הסירחון. כך, שבועיים
אחרי מעשה־הנבלה, הוא הוסיף להסריח
לשמיים (ראה דיהלן).
לשווא ניסו כל המעורבים להתרחק מט
עמדתה
המוזרה של סיעת חרות בכנסת, שלא הביעה אי־אסון למפא״י בעניין
סובלן, לא נבעה רק מחששותיו של מנחם בגין, המתכונן לנסוע לייבשת
אמריקה בדי לערוך שם מגבית. המטרה העיקרית היתה לעשות מחתה בתשובה
להצהרת הת״ב ׳הספא״יי דויד הנהן שתבע לא מכבר בפומבי להביא את חרות
בחשבון כשותפת אפשרית לקואליציה. נמה מנהיגים בחרות סבורים, כי אחרי
ירידתו של בן־גוריון סן הבמה תיתכן התקשרות ב״ן חרות לבין יורשיו.

• על אך רצונם של דויד כן־גוריון והדתיים, לא תחוסל

פרשת יופלה שוחמכר. לאור רמזיו של ראש הממשלה, כי לא יהיו
הליכים משפטיים, תצא המשפחה להתקפת־נגד משלה. כבר השבוע יפנה פרקליט
המשפחה, עורן־הדין כהן־צידון, אל אחד מאלה שיהסתירו את יוסלה בבני־ברק,
ידרוש סמנו פיצוי ההורים, או עמידה לדין, בתביעה אזרחית.

• קיימת גם אפשרות של פעולה משפטית נרחבת יותר,
במידה שתביעת ההורים לא תבוא על סיפוקה. הם מעיינים
בפניה אל השלטונות המשפסיים בצרפת, אנגליה וארצות־הברית, שיפתחו
בהליכים פליליים נגד תושבי ארצות אלה, שהיו מעורבים בביצוע הפשע
החמור של חטיפת ילד. שמות אנשים אלה ידועים להורים מפי יופלה.

• אור מלא יוטל על בל פרשת יופלה שוחמכר, כאשר
יפרסם כעתיד הקרוב הפרקליט כהן־צידון את ספרו על
הפרשה. הספר, שייקרא האמת, כל האמת ורק האמת על פרשת יופלה,
יכלול את כל המיסמכים והתיאורים של מה שנעשה מאחורי הקלטים.

לקברניטי מדיניות־החוץ הישראלית לא
היה הכשרון לקשור קשרים עם אלג׳יריה
חפש דקות לפגי שתים־עשרד״ עוד בשעה
שתים־עשרה לחמו בה בכל כוחותיהם, זמן
רב אחרי שצרפת עצמה סיימה למעשה את
המלחמה.
אבל חמש דקות אחרי שתים־עשרה התעוררו
הקברניטים פתאום ונוכחו לדעת כי
ספינת מדיניות־החוץ שלהם טובעת. על
כן עשו כמה פעולות מהפכניות. מעל במת־הכנסת
פנתה שרת־החוץ לאלג׳יריה החופשית
והציעה לה ידידות ועזרה. כעבור
כמה ימים, כלאחר יד, הודיע משרד־החוץ
שהוא ״מכיר״ בעצמאות אלג׳יריה.
פרובוקציה. כל בר־דעת הבין כי
הפגנות אלה לא ישפרו את המצב —
אלא להיפך, ייראו בעיני המנהיגים האל־ג׳ירים
כפרובוקציה, שמטרתה לסכסך ברגע
העדין ביותר בינם לבין מדינות ערב, וגם
בינם לבין עצמם.
לא קדם להפגנות שום משא־ומתן סודי,
כמקובל בין מדינות. להיפך, המשא־והמתן
היחיד, באמצעות ג׳ו גולן, נותק ברעש
גדול. ואילו דובר הממשלה האלג׳ירית
הודיע מראש לעורך העולם הזה, שדיבר
עמו בשם הוועד הישראלי למען אלג׳יריה
החופשית, כי אחרי כל מה שעשו לה נציגי
ישראל, לא תוכל ההנהגה האלג׳ירית
לקשור קשרים עם ממשלת ישראל בעתיד
הקרוב.
השבוע קיימה ממשלת אלג׳יריה את
התראתה. במסיבת־עתונאים הודיע מוחמד
יאזיד, שר־ההסברה האלג׳ירי, כי אלג׳יריה
החופשית אינה מכירה בישראל.
עפר כעיניים. לשם מה, אם כן, באו
פעלולי משרד־החוץ? רמז על כך התפרסם
השבוע מפי משרד־החוץ עצמו, בצורת
הודעה לציבור שהופיעה בעתונים, כמקובל,
תחת הכותרת ״מאת כתבנו המדיני״ .,
אמר הדובר :״הצהרה ז( לא גרמה לאפ־תעה
רבה במשרד־החוץ בירושלים, שכן
היה ברור, כבר בשעת מסירת הודעתה של
שרת־החוץ בכנסת, שבמידה ונערכו מגעים
טרומיים בשאלת הקמת יחסים — הם
נכשלו. ואילולא כן, אפשר היה להקים
יחסים, בלי להקדים לכך הצהרות פומביות,
כפי שנעשה עם רוב המדינות ה־אפריקאיות
החדשות.״
היה זה אישור מפורש לטענת העולם
הזח (295ז) ,כי הצהרת שרת־החוץ לא
באה אלא לזרוק עפר בעיני הבריות, לטשטש
את הכשלון התהומי שלה בעניין אלג׳יריה,
וליצור במאוחר אליבי לעצמה. כי בעיני
בורים נוצר הרושם כי ״ישראל הציעה
ידידות, והאלג׳ירים סירבו.״
תחבולה צינית, אך מחוכמת למדי.

שת הצהרות

רא בר הרזזמי רב ת יח־יגז א שם 7
• מיד לאחר הבחירות להסתדרות המהנדסים עשוייה
להתחדש המערכה על הוצאת המהנדסים מתחת לפיקוחו
של האיגוד לעוכד האקדמאי, ולהקמת ארגון נפרד, הכפוף ז
אף ורק למרות הוועדה המרכזת של ההסתדרות. כל מערכת
הבחירות, שתתנהל בצל שביתת המהנדסים האחרונה, אותה הכשיל בסופו של
דבר נציג מפא׳־י ליפא בס, תתקיים על העקרון של עצמאותה היחסית של
הסתדרות המהנדסים.

• תקדים מהפכני עשוי להיווצר, כאשר יסוכמו הדיונים
כין מזכירות הקיבוץ המאוחד וחברי קיכדן קדמה בנגב,
המפרקים את קיבוצם. מזכירות ׳הקיבוץ המאוחד תקבל, כנראה, את
דר״שות החברים, לשלם להם פיצויים בשעת עזיבתם את היבוץ.

• הם יכסון• כין מחלקת ההתיישבות של הסוכנות לכין
מקימי הכל ערד עלול להחרין? .מנהל החבל, יצחק פונדק, תובע בכל
תוקף להחיש את ישוב האזור ולהקים בו מייד יישובים חקלאיים. אנשי
הסוכנות טוענים, שיש לבדוק א ס בכלל קיימים התנאים היסודיים ליישוב
חקלאי ומאיזה סוג.

• כעייה נוספת העומדת עתה על הפרק כחכל, ושלא
תעכור, כנראה, ללא מאבק ציבורי, היא שאלת העברתם
של הבדווים כאיזור. בדווים אלה גורשו לחבל ערד מכל רחבי הנגב, סאז
קום המדינה. התוכנית החדשה: להעבירם לשטח שומם עוד ״ותר, באיזו
מדבר יהודה, סמוך לסדום

יישובי הגליל יתנגדו לתוכנית המוצעת, ליישוב נל האיזור במספר יישובים
חדשים, בגלל קשיי מים וקרקע, מהם סובלים כל יישובי האיזור. מאבקם לא 11
יועיל, וכתחליף על הנזק״ם יזכו כנראה בתמיכה כספית נוספת.

קור הסירחון. הודיעו מנחלי משרד־הפנים:
״רמזנו״ לפרקליטו של סובלן שאנחנו עומדים
לגרשו. אכן, מדינה מוזרה, שנציגיה
״רומזים״ לפרקליטים, ואינם מעזים להגיד
מלים מפורשות, פן יבולע להם.
הודיע שר־הפנים רשמית, בישיבת הממשלה
(אחרי שקיבל לכך הסכמה מראש
מאת ראש־הממשלה) :הוא ביקש מן ה־מישטרה
להודיע מראש לסובלן על גירושו,
והוא לא ידע כי האיש נמסר בלוד לידי
סוכן הבולשת האמריקאית.
היה זה תירוץ אומלל, כי שר־הפנים ידע,
בלי ספק, כי האיש יובל לניו־יורק.
דו״ח מאמריקה. אלא שלא היה כל
ערך ממשי להכחשות ולהתכחשויות. העובדה
המרכזית נשארה על כנה: הלחץ
המאוחד של כל אזרחי המדינה, של כל
העתונות החופשית, ושל חלק ניכר מן
הכנסת לא יכלו להזיז את הממשלה, להכריחה
לתקן את מעשה־הנבלה.
וכאילו כל זה אינו מספיק, בא השבוע
הביזיון המשמש כתר לכל הפרשה: ישראלים
שחזרו מארצות־הברית דיווחו ששם
עוררה ההסגרה הבלתי־חוקית בחילה כללית,
אצל יהודים ולא־יהודים כאחד. אפילו
העתונות האמריקאית תיארה אותה בבוז
צורב.

יחסי מרחביים
5דקותאחד• עו תי ם ־ עשרה
לשקר זמן רגליים. גם לא לפעלולים
מדיניים, שמטרתם היחידה היא להונות את
הבריות.

החדשה המכרעת של השבוע בשטח ה־אלג׳ירי
לא היתד. סירובה של ממשלת
אלג׳יריה להכיר בישראל, שהיה צפוי מראש
(ראה לעיל) ,אלא הצורה בה נעשה
הדבר. שני הפלגים היריבים בהנהגת ה־פל״ן
נקטו בקו מתון עד להפליא.
מוחמד יאזיד, דובר ממשלת בן־יוסוף
בן־חדה בעיר אלג׳יר, הכריז שממשלתו
״נוקטת כלפי ישראל עמדה כמו שאר
מדינות־ערב — אין היא מכירה בה.״ עצם
הניסוח בא לרמז כי הדבר נעשה מתוך
סולידאריות עם עמי־ערב האחרים, ולא
מתוך נימוק אלג׳ירי מקורי.
המשך הוויכוח היה חשוב ביותר:
עתוגאי :״האם פירוש הדבר כי אל־ג׳יריה
היא במצב מלחמה עם ישראל?״
יאזיד :״איננו מכירים בישראל.״
בלשון פחות דיפלומטית: אין אלג׳יריה
רוצה להכריז שהיא במצב מלחמה עם
ישראל. מבחינה זאת היא נוקטת עמדה
כמו תוניס (המקיימת עדיין קשרי דואר
עם ישראל) ומארוקו (הנותנת ליהודיה
לצאת) ,ולא כמו שכנותיה של ישראל.
צבר אלג׳ירי. יתכן שחשובה יותר
ברגע זה עמדתו של מוחמד בן־בלה, מנהיג
הפלג היריב של הפל״ן.
למעשה אין בן־בלה קיצוני בשום עניין
יותר מאשר בן־חדה. הוא צעיר שאפתן,
(המשך בעמוד )6
• כל הכתבות המופיעות בעתונות היומית
תחת כותרת זו אינן אלא ציטוט
מילולי של דובר משרד־החוץ, במיקרים
שמשרד־החוץ אינו מעוניין כי הדברים
״פורסמו בגלוי בשמו.
העולם הזה 1297

מאת אורי א בנ רי
*** תי ידיעות על דויד בן־גוריון הופיע
י עו, השבוע, בשני עמודים שונים של
אותו עתון. למראית עין היו רחוקות זו
מזו כרחוק מזרח ממערב.
האחת מסרה על מכתב, שכתב מיד בן־
גוריון בשעתו לרב יהודה לייב מיימון
המנוח. וזו לשונו:
״הריני שולח לן בזאת רשימת סמי־שינה,
שאני משתמש בהם, ולדעתי יועילו
גם לד (אין בהם כל נזק גופני).
״לומינאל, מדינאל, אדלין, פורודורמול,
ורונאל, סומניוויאל, קונטינאל.
״למען ׳השיגם בבית־מרקחת, יש לקבל
פתקא מרופא. טוב להחליף ולקחת כל יום
בשבוע מין אחר.״
הידיעה השניה נגעה בדיונים על חילופי-
גברי מכריעים בצמרת המדינה וההסתדרות.
היא גילתה ששלושה מנערי־חצר מתקוטטים
ביניהם על כסא שר־החוץ, שקיים מאבק
נואש על מישרת מנהל משרד־החוץ, שמבקשים
לערוף את כל ראשי ההסתדרות,
ועוד ועוד.

לכאורה אין קשר כין שתי ה ידיעות.
אך למעשה הן קשורות
כקשר הדוק ואמיץ.

לשתיהן — ולמאה 1מאורעות אחרים
שאירעו השבוע במדינת ישראל — יש
מכנה משותף אחד, פשוט ומכריע:

מצכו הגופני והנפשי של דויד
כן־גוריון.

יפורים מוזרים מתהלכים ברגע זה
^ בצמרת המדינה. גיבורם הוא ראש־הממשלה
הישיש, המתקרב לגיל .76
סיפור מס׳ : 1בסיורו ביריד־המזרח פנה בן־גוריון במפתיע אל ראש עיריית תל־אביב,
׳ואמר לו :״שמע, נמיר, לפני כמה זמן היתד, חתונה בשדה־בוקר. האבא של הכלה לא בא.
הוא גר בתל־אביב. תברר העניין, בבקשה.״
הנוכחים הנבוכים לא פצו פה, לא שאלו אם בכלל ידועים לראש הממשלה שמו
וכתובתו של האב, וגם לא מה זה עיסקו של ראש העיר.
סיפור מס׳ :2פקיד בכיר בא אל ראש־ד,ממשלה בעניין חשוב. בן־גוריון לא שעה
לדבריו, אלא פנה אליו במישאלה משלו :״צריכים להקים איים מאלומיניום בים, מול
חוף הארץ. זה דרוש לקליטת העולים. תברר מה אומר החוק הבינלאומי בעניין זה!״
הפקיד הנדהם שתק. לא עלה על דעתו לשאול אם כל הצדדים האחרים של התוכנית
הפנטסטית כבר סודרו, ולא נשאר אלא לטפל בצד החוקי הפורמלי.

קיימים סיפורים כאלה למככיר. כולם כאחד מוכיחים כי מצכ-רוחו
של ראש־הממשלה שוכ אינו יציכ כיותר.
יש ימים בהם הוא נוהג כמימים ימימה, במרץ ובעירנות של תקופת שיאו. בימים
אחרים הוא שקוע כל כולו בהזיות, חי לו בעולם של *חזון״ וחלומות, שאינם קשורים
במציאות כלשהי. ויש ימים בהם תמהים גם נערי חצרו המקורבים ביותר אם אמנם
הוא מסוגל עדיין לשאת באחריות לגורל המדינה.
פרשת סובלן גילתה בפעם הראשונה לציבור הרחב את המצב האמיתי בכל חומרתו.

התנהגות זו. הזקן פטר אותו בתנועת־יד של ביטול :״תן להם ל ש חק...״
זה לא קרה בברית־ד,מועצות, בימיו האחרונים של סטאלין. זה לא קרה בימים האחרונים
של הרייך השלישי, כאשר הפירה החולה במחלת־פארקינסון, ביקש, על סף הקבר, להרוס
את שרידי ההגינות האנושית בקורפוס־ד,קצונה שלו.

זה קרה כישראל, פקייץ .1962

ל רקע זה יש להבין את ההתרוצצות הנוכחית על תפקידים וכסאות בצמרת מפא״י.
^ הכל משתתפים בה, ויד הכל בכל. היות ולכולם ברור כי זו ההזדמנות האחרונה להתבסם
ולהתבצר עוד בימי שלטונו של הזקן.

כלשון אחרת קוראים לתופעה זו: פאניקה של פגירת-השער.
מי הדליף את השמועה האחרונה על שידוד־המערכותבממשלה? האם הדליף
ראובן ברקת? האם הדליף אותה מישהו הרוצה להזיק לברקת? או שמא הדליף
ברקת מתוך כוונה שיחשבו שהדליף אותה מישהו הרוצה להזיק לברקת?
אותה אותה

זהו טוטו־הדלפות, מישחק־החכרה החדש כיותר כצמרת המדינה.
מפקדי מישמר־החצר מבקשים לתפוס עמדות כל עוד שולט הקיסר הזקן. מישרה
אחת עומדת ריקה — זו של מפקד ההסתדרות. כלומר, יושב שם מישהו — אחד ששמו
אהרון בקר — אבל זה לא חשוב. אין לו
כוח. אפשר לזרוק אותו לכלבים, או לממשלה,
או לעזאזל.
למי למסור את המישרה? לגולדה, כמובן.
היא כבר החזיקה בה פעם. בראש ההסתדרות
דרוש גבר, והרי על גולדה אומרים שהיא
הגבר היחיד בממשלה. ובעיקר: אם
ישלחו את גולדה, תתפנה מישרה טובה
מאד — מישרת שר־החוץ.
במדינת־ישראל, שר־החוץ הוא בובה. אין
הוא אלא מעין מזכיר־מדיני לראש־הממשלה,

שבועיים אחרי המעשה שוב לא נותר ספק כי ראש־הממשלה איבד את השליטה על
עצמו, וכי פעל בהתקפה של היסטריה אישית, שלא היתד, לה שום סיבה סבירה.

איש הנוהג כפי שנהג דויד כן־גוריון כפרשה זו, כוודאי שאין לומר
עליו שהוא אחראי לגמרי למעשיו.
החרדה שאחזה בציבור נוכח פרשה זו מוצדקת, על כן, גם מבחינה זו. בפעם הראשונה
הבין גם האיש האחרון ברחוב כי בראש המדינה עומד אדם זקן, הנושא מזה שלושים שנים
רצופות בעול של מתיחות מתמדת, שמצב־בריאותו הגופני נשמר. בסוד כמוס, ושיציבותו
הנפשית מוטלת בספק חמור.

,,הזקן״ חדל להיות כינוי של חיכה גרידא, הפך לציון של עוכדה
פשוטה.

*ן כיכתו הקרוכה של ראש־הממשלר, מכירה מצב זה היטב מזה זמן־מה. הכרה זו
^ היא הגורמת לתופעות של התפוררות והתנוונות, שקשה לתארן.
פרשן מפוכח מסביר את המצב כדלהלן:
״תאר לך איכר זקן ועשיר, השוכב על ערש דווי, ושהכל יודעים כי ימיו ספורים.
כל בניו ובנותיו באו מארבע הרוחות ומתקבצים סביב מיטתו של העריץ הזקן, שהכרתו
מתבהרת ומיטשטשת חליפות. כל אחד פוחד להרגיז אותו, פן ימחוק אותו הזקן מן
הצוזאד, עוד ברגע האחרון. כל אחד מתחנף, מתרפס, מחניף לזקן, נענה לכל קאפריזה
שלו, ומנסה באותו זמן להבשיל את זולתו. כל אחד מן הבנים מוכן להלשין על כל
האחרים, להשמיצם, לעורר נגדם את חמת הזקן. והכל מחכים לסוף. זה סיוט.״

משהו כדומה לזה קורה, כרגע זה, כצמרת המדינה. על כל צעד ושעל
אפשר להיתקל כתופעות של רקכון, כוגדנות הדדית ושפלות.
הסיפור המזעזע ביותר, ואולי הטיפוסי ביותר, נוגע לאותו צעיר מנערי־החצר, שהחל
עולה לגדולה, שחבריו ועמיתיו קמו עליו לחסלו. לא רק המעשר. עצמו מבחיל, אלא
גם שיטזת־ד,ביצוע, האופייניות לביצועיסטים. בביתו הפרטי של האיש הותקנו מכשירי־האזנה.
חבריו הקרובים ביותר נשלחו אליו כדי לדובבו, על־מנת שישמיע דברי־ביקורת
על מדיניות הזקן. לאחר מכן נקרא לבירור. כשהכחיש את הכל, השמיעו בפני האיש
הנדהם את שיחותיו המוקלטות.
בזה לא נסתיים העניין. הגבר הנרעש פנה ישר אל דויד בן־גוריון והתלונן בפניו על

המנהל בעצמו ולבדו את מדיניות־החוץ (אם אפשר לקרוא לזה מדיניות־חוץ).

כך זה היום. אכל מחר, כאשר כן־גוריון לא יעמוד כראש הממשלה?
אם יעמוד כראשה אדם שאין לו שום מושג כעניינים מדיניים, כמו
לוי אשכול? כי אז שר־החוץ יהיה פתאום איש השום.
אם כן, מי יהיה שר־החוץ? שמעון פרם היד, רוצה, אבל גולדה לא תזוז לעולם
ממקומה, אם קיימת סכנה שיריבה הצעיר והיד,יד יבוא במקומה.
גם משה דיין רוצה. ולא רק מהיום: עוד לפני שהיה לרמטכ״ל, שם עינו בתפקיד זה.
לפני שנים רבות אף החל מופיע במסיבות פנימיות של סגל משרד־החוץ, כאילו היה יורש־עצר
מוסכם. אבל דיין אינו חזק די צורכו. פרם הצליח להרחיקו מבן־גוריון.
נישאר אבא אבן. מדוע אבא אבן? הוא יודע לדבר אנגלית אוכספורדית. הוא גם יודע
לנאום — נאומים ארוכים, עם מאכסימום של מליצות יפות ומינימום של מחשבה.
בשיחותיו עם דז׳ילאס סיפר סטאלין על שיטה מדינית עתיקה :״פעם, כשלא היו
מלכים יכוילים להגיע לכלל הסכם ביניהם על שלל מסויים, נותנים היו את השטחים
השנויים־במחלוקת לשליט המקומי החלש ביותר שלהם, כדי שיוכלו לחטפם ממנו לאחר
זמן, באיזה רגע של כושר.״

אכא אכן הוא החלש כיותר. אפשר למסור לו את משרד-החוץ, לזמן

במדינה

מה. כאשר יוכרע המאבק בין היורשים, יקה המנצח את השלל חזרה.

^ 4בלאם אבן יהיה שר־החוץ, ללא עורף רציני, חשוב מי יהיה מנהל משרד־החוץ.
ץ ) כי במצב כזה יכולה דווקא עמדה זאת להיות חשובה למדי. פתאום נזכרו נערי־החצר
שקיים אחד אהוד אבריאל.
פעם היה אבריאל נער־החצר מס׳ . 1הוא עמד להיות לראש כל מנגנוני־החושך, והיה
מנהל משרדי האוצר וראש־הממשלה. הוא אף הציע לבן־גוריון להקים דיקטטורה צבאית.
לפתע קרה משהו. דיין דחק אותו הצידה, כפי שפרס דחק — לאחר מכן — את דיין
הצידה (וכפי שפרס חושש, כיום, שמישהו אחר ידחוק אותו הצידה ברגע האחרון).
אבריאל נשלח לסיביר — סליחה, לאפריקה — ומאז הוא קיים אי־שם בשוליים. כיום
הוא אחד מסגני מנהל משרד־החוץ, תפקיד של מה־בכך. אך הנה צץ הרעיון: מדוע לא
להעלותו לדרגת מנהל משרד־החוץ, מעין מוקש־זמן מתחת למושבו של אבא אבן
(כשם שהזקן עצמו שם פעם את דיין ופרם במוקשים מתחת למושבו של שר־הבטחון
החדש דאז, פנחס לבון)?
ובאותו זמן דואגים אחרים להרחיק את נער־דחצר העיקרי של שמעון פרס, כדי לערער
את עמדתו שלו בביתו, בעוד הוא שוקד לערער את עמדתם של אחרים.
העיקר לעשות את זה מהר, כל עוד אפשר לכוון את הקיסר הזקן — אם אפשר, מייד
אחרי שישוב מסקנדינאביה, או חודש־חודשיים לאחר מכן.

כי איש אינו יודע מה יילד יום. הזקן יכול ללקוח בהתקפת־זעם
ולשלוח אח בל החבורה לעזאזל, או להקי!? אח עצמו בשומרים חדשים,
או ליצור פרשה חדשה שתמוטט אח המישטר בולו.
או: בריאותו יכולה להתערער באופן מכריע, עד כי אי־אפשר יהיה לו להמשיך
בתפקידו אף להלכה. ומי יודע״ — אולי הוא עשוי להחליט, ברגע האחרון, לפרוש
מרצונו, כפי שמדליפים כמה מנערי־החצר מזה כמה שבועות?

• 10 ימדומי האלים — בעיני האגדה זהו מחזה מרהיב, נושא מתאים לאופירה של
\ ואגנר. אך דימדומי האל הזד, אינם מחזה מרהיב כלל וכלל.
אין זד, נעים לראות את ההתרוצצות הזאת של אנשים קטנטנים, שטיפסו על גבו של
הזקן השוקע, החורשים מזימות והמתכננים קנוניות זה כנגד זה, בשעה שגורל המדינה
מונח על כף המאזניים כמעט בכל שטחי החיים.

אולם ההחפוררח האישית של הצמרת אינה חופעה העומדת בפני
עצמה. יש לראות אותה על רקע ההתפוררות של המישטר כולו -
תופעה החורגת בהרבה מעבר לכל קנוניה אישית.
מוקד ההתרוצצות אינו בממשלה. המוקד הוא בהעברת גולדה מאיר להסתדרות.
האינטריגות השונות והמשונות אינן אלא תופעות־לוואי. ואילו שיגורה של גולדה הוא
בבחינת תופעה מרכזית: הגרעיון המוצק של תוכנית חילופי הגברי.
כי לשם מה משגרים את גולדה אל ההסתדרות?

כדי ״לרסן״ את ההסתדרות ,״להשתלט עליה״ ,״להטיל עליה מרות״.
אילו אמר מישהו, לפני שלושים שנה, שעל מפא״י לשלוח ״אדם חזק״ אל צמרת
ההסתדרות כדי ״להטיל מרות״ — היה הדבר נישמע כבדיחה תפלה. כי מפא״י
הי ת ד, צמרת ההסתדרות. היא עמדה בראש ציבור הפועלים. הי א הנהיגה אותו.
המלחמה שלה היתד. כלפי חוץ — מלחמה ב״בועזים״ ,ב״בורגנים״ ,באנשי ה״ריאקציה״.
ואמנם — במלחמה זו גדלה מפא״י, ובמלחמה זו הצליחה. במשך שני דורות
השתפרו תנאי־העבודה של העובדים ללא הפסק וללא הפוגה. כל מה שהושג — הפך
מיד למובן־מאליו. תנאי־ה,עבודה לא יכלו לרדת לעולם — כשם שהשמש אינה
יכולה להיסוג בשמיים ממערב למזרח.
כתפי הפועלים. וכיום?
כזה היה המישטרבימי עלייתו זשיגשוגו. הוא נישא על
כיום אין למפא״י שום צורך להילחם ב״בועזים״ (מי בכלל זוכר כיום מה זה?),
או ב״בורגנים״ או ב״ריאקציה״ .יש לה רק מלחמה אחת — המלחמה בפועלים.

אין היא עומדת כמיד ההסתדרות ולוחצת בחוץ -היא עומדת
מחוץ להסתדרות ולוחמת בפנים .
ובפעם הראשונה אחרי דור קורה בארץ דבר, ששוב אינו קורה בימינו בשום
מדינה קאפיטליסטית — תנאי־העבודה של הפועלים החלו יורדים .
צימצום שעות־הקייץ — כלומר, הגדלת מספר שעות־ד,עבודה ללא הגדלת שכר —
היה עניין קטן־יחסית — אך 1לו׳א היה אופייני ׳וסימלי. בולט בו חץ־ה,כיוון.
תחילה הגדלת שעות־העבודה. לאחר מכן ״עיקור״ תוספת־היוקר — כלומר, הקטנת
השכר הריאלי. לאחר מכן — ביטול תוספת־היוקר בכלל. לאחר מכן — ביטול
פיצויי־הפיטורין. לאחר מכן — צימצום החופשה השנתית.
זהו תהליך שאין מנוס ממנו. המישטר, שניכשל בהקמת משק לאומי בריא, ושהקים
במקומו משק־חמס טפילי להנאת מנהיגיו בני־טיפוחיו — הריהו מוכרח להקפיא
את רמת־ד,מחייה, ולאחר מכן להורידה.

וכד הוא ניתקל, בזה אחר זה, ככל סימני־־הדרד של ימי נעוריו
והצלחותיו -אך כדיר הפוכה.

די לדכא את ההסתדרות, כדי לשבור אותה, כדי לרצוח את שרידי הנשמה
הפועלית ששרדו בד, מימי תנועת־העבודד. הלוחמת — יש צורך בקומיסאר.

קומיסאר המוכן לכל.

המוכן לשבור ביד חזקה כל נסיון למרד, לדרוס ברגל גאתה כל זיק של עצמאות.
שאינו בוחל מפני מאומה — לא מפני איומים בהרעבה, ולא מפני ביצוע האיומים.
מי היד. מוכן ומסוגל לקבל על עצמו תפקיד כזה?

גם זה אופייני למצב הנוכחי במפא״י: לא שרדו מועמדים רבים
לתפקיד כזה.
אי־אפשר לשלוח להסתדרות את הביצועיסטים, אותם נערי־חצר מדופלמים שאין
להם אפילו זיקה פורמלית לתנועת־הפועלים, כמו פרס, דיין ואבן. גם אי־אפשר
לשלוח — עדיין — קלגס ברוטאלי כמו אלמוגי, מחשש פן יבעיר תבערה ששוב
אי־אפשר יהיה לכבותה. אי־אפשר לשלוח את אשכול וספיר, מבלי להסתכן בהתמוטטות
החזית בגזרות אחרות. אי־אפשר לשלוח את המחוסלים, שרת ולבון, כי במפא״י
אין תחיית המתים.

נישארה רק גולדה. אשה קנאית, יהירה, המוכנה לשבור ולדרום -
אך שיש לה בכל זאת עבר הסתדרותי, ומשהו מן התהילה הדהוייה
של מפא״י הקודמת.
אמנם, גם נערי־החצר יודעים כי הדבר ישנה את מערכות מלחמת־הירושה. בראש
ההסתדרות תהווה גולדה דוכסית חזקה, שלא תיפול בכוחה מדוכס־הבטחון פרס
ומדוכס־ד,כלכלה אשכול. יהיה צורך להתחשב בד, במאבק־של־מחר.
אולם יחד עם זה תסולק גולדה מן הממשלה, אפשר יהיה להשתלט על משרד־החוץ,
כך שנערי־החצר באים גם הם על סיפוקם.

** ך משתלבת התפוררות הצמרת עם התנוזנות המישטר, כמו בפרשת לבון.
ואכן: המצב הנוכחי הוא ההמשך הישיר של הפרשה הגדולה.
בשעת ההדחה חיסלו נערי־החצר את לבון מבחינה אישית, ותוך כדי כך שברו
סוסית את עצמאות ההסתדרות, שמצאה לה ביטוי (מיקרי למדי) בדמות המזכיר
הכללי שהודח. עתה יבוא הצעד הבא: התגברות נערי־החצר בממשלה, והפיכת
ההסתדרות למחנה־ריכוז.

אבן, סיום טראגי לשלטונו של הקיסר, שהוא עצמו עלה לגדולה
כטריבון תנועת־הפועלים, ובמזכיר ההסתדרות הלוחמת.

= ׳ 16 5 5 5״=! 555 555155ו״ו 1ד 5 5 5 5 5 11:

(המשך מעמוד )4
דינאמי, ללא השקפת־עולם ברורה, הסומך
יותר על קסמו האישי ועל כשרונו ה־אופורטוניסטי,
מאשר על דעות מגובשות.
מבחינה זו הוא דומה לסוג מסויים של
עסקנים צבריים בישראל.
אולם אחרי שנכנס בריב עם בן־חדה,
נאלץ בן־בלה להגדיר את עצמו בצורה
שתמשוך אליו את כל היסודות הבלתי־מרוצים
בפל״ן. כך, תוך כדי הצטברות
מיקרית של כוחות שאין להם מצע משותף
אמיתי, נדהף בן־בלה לקראת עמדה קיצונית
נגד הקו של אתיאן, בעד התרחקות
מפאריס ובעד התקרבות לקאהיר.
בשבוע שעבר נתן בן־בלה ראיון מפורט
לכתב של עתונים בריטיים וצרפתיים. הראיון,
שהתפרסם בין השאר בל׳אכספרס
הפאריסאי, כולל קטע חשוב הנוגע במישרין
לישראל, כדלהלן:
הכתב :״מאז שיחרורך מן המאסר,
הנאום היחיד שנאמת אינו נוגע למצע מהפכני,
אלא לעובדה שכולכם ערבים, ושאינך
אוהב את ישראל.״ (היה זה רמז ברור
להצהרה שיוחסה לו, בדבר משלוח 100
אלף המתנדבים האלג׳יריים למלחמה בישראל).
כן־כלה
(בזעם לוהט) :״זה הכל שקרים!
כל עברי הפוליטי מוכיח שאני אוייב
מושבע של הגזענות. יש יהודים בקרב
ידידי הטובים ביותר, והיו יהודים בין הסניגורים
שהגנו עלי. לעולם לא אשכח את
אשר עשו למען המהפכה. לעולם לא ארשה
הפלייר, גזענית במולדתי.
״כאשר אמרתי כי הננו, ערבים, ערבים,
ערבים!׳ ,זה היה בתוניס, והיה לזה תוכן
פוליטי מדוייק. רציתי להדגיש כי העולם
הערבי הוא ניטראליסטי. לגבי דידי, המושג
ערבי אינו מושג גזעי. פירושו מוסר מסו־יים,
הומאניזם מסויים, שמעולם לא פנה
נגד איש.״
הוסיף הכתב :״לאחר מכן הכחיש מר
בן־בלה שוב, ברגש רב, את הצהרתו המפורסמת
בעניין ישראל.״
אי־הברה, אי־פעולה. השבוע לא
היה ברור מי ינצח: בן־חדה או בן־בלה.
השלטון האמיתי לא היה בידי איש משניהם,
אלא בידי ששת אלופי הפיקוד של
צבא־המחתרת, שכל אחד מהם הפך שליט
במחוזו. רק הם יוכלו להחליט אם למסור
את הממשלה המרכזית בידי קבוצת בן־
בלה, או לקבוצת בן־חדד״ או לשתי הקבוצות
גם יחד, או בכלל לידי גורם שלישי
חדש.
אך תהיה התוצאה כאשר תהיה, שתי
ההכרזות מלמדות מה יהיה הקו של אלג׳יריה
בעתיד הנראה לעין: אי־הכרד, בישראל,
הצטרפות פורמאלית לעמדתן של מדינות־ערב,
אי־נקיטת כל פעולה שהיא נגד ישראל.

תרצה ישראל לשנות עמדה זו, תצטרך
לפעול בכיוון זה בסבלנות, בהתמדה,
ובעיקר — בשקט. ברור לגמרי כי לא
יוכלו לעשות זאת אותם האנשים אשר
מנהיגי מלחמת־השיחרור האלג׳ירי מזהים
אותם אישית עם הפעולות המחפירות ביותר
נגדם בימי המאבק.

הכנ ס ת
ה ח ״ כי םמאחד ״ לי שון
על אף ניגודי האידיאולוגיה, המוצא והאופי
השונים, מהווים צמד הח״כים —
יוחנן באדר החרותי 61 יוצא פולין וחניך
אוניברסיטת וורשה, וחנן רובין ה־מפ״מי
54 יליד גרמניה וחניך אוני-
ברסיטות ברלין וג׳נבה — סיעה בפני עצמה
בוועדת הכספים של הכנסת.
וועדת הכספים היא צומת עצבים רגיש
ביותר לכל המתרחש במדינה. הדבר בולט
במיוחד בימים אלה, בהם נערך הדיון על
התקציב.
סיעת שני הח״כים היא אחד הגורמים
הבולטים, המכניסים חיים לדיונים הפיסקא־ליים
המשעממים. השניים, בעלי עבר פרלמנטרי
ונסיון בתכססנות פוליטית, הופכים
וועדה זו לזירה של מאבק פרלמנטרי אמיתי,
הנדיר כל כך בכנסת, האמונה על
אצבע קואליציונית ממושמעת.
אופי גרמני הגון. מרגע שירד עניינו
של סובלן ימעל סדר יומה של הכנסת ברוב
הקואליציוני הרגיל, היד. ברור לחלוטין שהזירה
פנויה לועדת הכספים, כששני ה־

לודרים הראשיים יהיו חברי הכנסת רובין
ובאדר.
ואמנם, השניים פתחו מייד במאבק. למרות
החלטת מפלגתו, שהחליטה להימנע
מהצבעת אי־האמון בפרשת סובלן, ושנתקבלה
בהתנגדותו הנמרצת, נחלץ באדר,
יחד עם רובין, בכל המרץ למערכה המשותפת.
שניהם
הציעו למחוק מתקציב משרד הפנים
את תקציבי מנהל משרד הפנים והיועץ
המשפטי של המשרד. בהתאם לאופיו
הגרמני ההגון, וכדי להרבות מהומה פוליטית,
דרש רובין לשמוע את שני הצדדים
בפרשת הגירוש — עורך־הדין אנקוריון ושר
הפנים שפירא.
באדר תמך בו ורובין דרש להצביע מייד,
כי באותה ישיבה היה בוועדה רוב לאופוזיציה.
ישראל גורי, היו״ר המפא״יי, עיכב
את ההצבעה, דרש לדחותה. זה היה ביום
שני, לפני שבוע. הוחלט לדחות את ההצבעה.
מוקדם
מדי בבוקר. עם התכנס הוועדה
למחרת היום, בשעה שמונה בבור,
דרש רובין להצביע מייד. בישיבה נוכחו

כן־בלה ובן־חדה
לפעלול אין רגליים
אותה שעה ארבע נציגי הקואליציה וישראל
גורי המפא׳׳יי בלבד *.גורי טען שאי־אפשר
להצביע כל כך מוקדם בבוקר ורובין
הסכים להמתין. כעבור חצי שעה בדיוק
חזר רובין ודרש הצבעה. דחיה נוספת לא
הושגה. ברוב של שבעה נגד שישה הוחלט
להזמין את עורך־הדין אנקוריון לישיבת
ועדת הכספים.
בישיבה שלמחרת שאל רובין אם אני
קוריון כבר הוזמן. להפתעתו הרבה, השיב
לו מזכיר הוועדה :״לא״ .גורי, היו״ר נימק:
ההזמנה לא נשלחה, כי חברי מפא״י בוועדה
דרשו דיון חוזר.
באדר ורובין רגזו, טענו שדיון חוזר או
לא דיון חוזר, ההחלטה יש לבצע. ולא —
אפשר יהיה לבטל, למעשה, כל החלטה בדרישה
לדיון חוזר. הם דרשו להזמין את
אנקוריון מייד, ובאם יחליטו אחרת בדיון
חוזר, תבוטל ההזמנה. גורי דחה את
הטענות ואת הדיון החוזר כאחד, מאחר
שרצה למהר ולסיים עוד באותו היום את
הדיון בחוק נזילווה חסכון חובה (ראה
?הלן) ,כדי לאפשר את גביית ד,מילתה החל
מחודש יולי.
באותו הערב שוב ניסו באדר ורובין ל*
בועדה 19 חברים. מפא״י — שמונה;
אחדה״ע — אחד; מפד״ל — שניים; אגו״י
— אחד; חרות — שלושה; ליברלים —
שניים; מפ״ם — שניים.
העולם חזה 1297

ך* סיפור דמבוק* כיותר במדינת ישראל ברגע זה הוא סיפורו של יוסלר,
ן 1שוחמכר. ידועים אמנם פרטים כלליים על הדרו בה הוברח מן הארץ, וידועים
שמות מעטים של המעורבים בפרשה. אך הפרטים המלאים לא פורסמו עד כה.
הם ידועים, בראש וראשונה, לילד עצמו. אולם הוא סירב לומר מלה על כל
הפרשה לעתונאים שהטרידו אותו. הסיפור ידוע גם לש״ב, שאחד מאנשיו חקר את
יוסלה במשך יממה שלמה, בהיותו עדיין בבית הקונסוליה בניו־יורק. סוכן זה, שנילווה
אל הילד, אמו ואחותו במטוס שהחזירם ארצה, ביקר מאז שלוש פעמים בבית
שוחמכר בחולון. כל ועם הצליח להוציא מספר סרטים נוספים מפי יוסלה.

פרסים אלה לא נמפרו ליירסו ן ןל*ידי הש״כ, כאשר פתח לפני
שבתן במדרכת ההפחדה נגד הדתיים. הם נרשמו כתיקי החקירה,
ולדברי דויד כך נוריון -לא יפורסמו כנראה לעולם ולא ישמשו
חומר להגשת משפטים פליליים נגד המעורבים בפרשה.
אי־אפשר עדיין לגלות את התמונה בשלמותה, אולם בעמוד זדי מטיל העולם הזה
אור על כמה מן הפרטים הסנסציוניים, הגנוזים בתיקי החקירה.

היכן למד ערבית?

ף* רט אחד פותח פתח חדש לגמרי למחשבה. והוא: שיוסלה שוחמכר, בן העולים
^ מרוסיה, שחונך על מהרת האידיש בבית סבו ובבית הוריו, יודע ערבית. הוא
אף שר שיר ערבי, שהפתיע את שומעיו. הוא גם מבחין בין כמה מאכלים ערביים.
מניין בא לו ידע זה! האם שהה במשך השנתיים האחרונות בארץ ערבית, או
בתוך עדה דוברת־ערביתז האמנם יש אמת כלשהי בשמועה, כי חוטפיו העבירוהו
למשך תקופת־מה למארוקו!
יוסלה עצמו לא רצה לתת תשובה מלאה לשאלות אלד״ רק לאחר שנשאל שוב
ושוב, הסכים לגלות כמה פרטים.

הוא למד ערבית מחברים צפון־אפריקאיים, אשר כמוהו למדו
בישיבת פיבלן, לא הרחק מפאריס.
יומה בקשר לשמועות על מארוקוז

השיב יופלה :״אחרי שהייתי הרבה זמן בצרפת, אמרו לי יום
אחד, שרוצים להעכיר אותי למארוקו. שם יש הרבה יהודים דתיים,
ושם יטפלו כי טוב. אבל אני לא רציתי. בכיתי וצעקתי, וחיכיתי
את הראש כריצפה. אמרתי שאני לא רוצה ללכת לארץ של ערבים ! ״
מחזיקי הילד נבהלו מהתפרצותו. מסע ההרפתקות שעבר עליו חידד את חושיו,
עד כי הבחין בכל המתרחש סביבו, גם כאשר מחזיקיו ניסו להסתיר דבר ממנו.

כף קלט, כי בהשתבש תוכנית העברתו למארוקו, החליטו לשגר
אחד מהם ללונדון, שישאל את פי יצחק דוטב, מה לעשות עם
הילד. יזה החליט כי יש להעכירו לארצות־חברית.

ך • גילוייו, שפך יוסלה אור גם על התקופה הראשונה של תחילת הפרשה, כאשר
^ עוד הוחזק בידי סבו. היתד. זו התקופה שכבר ציווה בית־המשפם על הסב
להחזיר את הילד, ועל המשטרה למצוא אותו ולהביאו לבית־המשפט.
מדי פעם היתד. המשטרה עורכת חיפוש שיגרתי, ובעצלתיים, באחת הישיבות
בעיר. הילד היה אמנם מבוקש על־ידי החוק, אך הדבר לא הפריע לו ללמוד בשלווה
בחדר סמוך לבית סבו במאה שערים. מדי ערב היה חוזר הביתה, אוכל ארוחת ערב —
ועוזב מיד את הדירה. סבו הסביר לו כי הוגש נגדו ונגד הסבתא משפט, וכי עליהם
ללכת כל ערב לבית־המשפט. על כן עליו להישאר עד הבוקר אצל אחת השכנות.

תחנתו הבאה היתה לוצרן, שווייץ, בישיבה של הרב משה סולד
ביצ׳יק .״אני זוכר מספר הבית .20 -אם אנוח קצת, אוכל גם
לזכור את שם הרחוב״.
קראו לו שם מנחם כהן, והרב התייחס אליו כאל בן המשפחה.

ג׳ינג׳י קלאווסה

ך ץ חנתו הראשונה מחוץ לירושלים היתד, ישיבת חב״ד בראשון־לציון. הוא
| 1נשאר שם שלושה־ארבעה חודשים. בחגים היו סבו ודודו, שלום שטארקס, באים
לקחתו לירושלים.

בהיותו בכני־ברק הופיע אוריאל כן־דויד, כנה של הגיורת רות
בן־דויד. הוא צבע את שערותיו (״ג׳ינג׳י קלאווסה״) ,צילם אותו,
להכנת תמונת דרכון .״היו לי שערות ארוכות, כמו של ילדה. כיי
חרבה זמן לא סיפרו אותי״.

ר דוז ^ ד עוי כו ^ צ £־

מי היא• שכנה זו, שהסתירה אותו מפני החוק! יוסלה אינו זוכר את שמד״ •אבל
אם תקחו אותי למאה שערים, אני יכול להצביע על הבית ולהכיר אותה.״
כאשר תכפו החיפושים, החליט הסב, בהשפעת ידידו פרוסיה, הרב אברהם מייזיש,
להרחיק את הילד מהבית ולהחביאו.
פרט אחד נשאר חרות בזכרונו של יוסלה, מאותם הימים: דודו, שלום שטארקס,
שתוי, מכה בשולחן וצועק :״לא אתן להם לקחת אותו! אשמור עליו כל הלילה!״

כיצד הובא לקוממיות, אין יוסלה זוכר — או מוכן עדיין לספר :״לא עטפו אותי
בשמיכה ולא במעיל!״ חזר והצהיר .״אולי ישנתי, ולא הרגשתי בכל הנסיעה.״
קוט אמר להכין את
לעומת זאת, זוכר הוא היטב כיצד הוצא מקוממיות .״זלמן
הטנדר. אני זוכר שישב אתי אחד עם קסקט. בדרך נכנסו שניים שחורים, ספרדים,
שלא יודעים אידיש.״
מקום מחבואו הבא היה בני־ברק. לא תמיד באותו בית, אלא ממקום אחד למישנהו.
שם שהוא זוכר היטב: שמו של ארי שכטר .״משם לקחו אותי לשוחגי׳ ,ומהשוחט
חזרה לשכטר. אני לא זוכר את שמו של השוחט.״

ביום ההברחה הופיעה הגיורת. הוא הולבש בבגדי ילדה, הוסע עמה ללוד. הוא
ידע שמבריחים אותו, האמין כי בזאת מבקשים רק להציל אותו מן הנצרות.

היה זה צעד־הזהירות היחידי שננקט, והוא הספיק. כי הסב ידע
שהמשטרה מופיעה בביתו רק בערכים, ומשלא היתה מוצאת את
יופלה, היתה פונה לדרכה, לקול צחוקם של תושבי השכונה. וכל
אותה עת ישן הילד שנת ישרים, תחת אפה של המשטרה.

׳וסלהבב

11163024
לה לצאת לאוו

העלות את עניין סובלן, כדי לעכב את
חוק החסכון. גורי התנגד, כמובן, אך הצמד
נושע הפעם מכיודן בלתי צפוי לחלוטין.
ח״כ המפלגה הדתית־לאומית מיכאל חזני
התמרמר על שמפא״י דוחה את הדיון בחקירת
עורך־הדין המאשים את שפירא במעשים
שלא כשורה, מעליבה בכך את שר
מפלגתו. חזני הצטרף לאופוזיציה, הצביע
יחד אתר. בעד דיון מיידי בהזמנת אנקור־יון,
סייע בכך לדחיית גביית חסכון חובה
בחודש ימים.
כרטים ביקור. הדיון היד, חם. ישראל
קרגמן ממפא״י טען שההצבעה נערכה
בשעה מוקדמת מן הרגיל בועדה, והקואליציה
הופתעה מהעתוי הבלתי רגיל. יצחק
גולן הליברלי השיב לו שזה עניינה של
העולם הזה 1287

הקואליציה לשמור על רוב שלה, שעה שהרוב
הוא כד, מצומצם. רובין מצדו הציע
בעוקצנות להסתפק מעתה ואילך בשיגור
כרטיסי ביקור לישיבות, במקום להשתתף
בהן אישית. ברוב קואליציוני בוטלה ההזמנה.

טלפוני ישיר. למעלה משעה עמד
שר־הפנים למחרת היום בחקירת שתי־וערב
של עורך-הדין המפ״מי רובין ודר׳ למשפטים
באדר. הוא התחמק מכל השאלות על
בלש ם.ב.אי. מק־שיין ועל אי־מסירת ההודעה
על הגרוש, לפרקליטו של סובלן.
בלית־ברירה האזין לעקיצות שני הח״כים,
שהציעו למחוק את תקציב היועץ המשפטי
ממשרד הפנים, כי ממילא איש אינו מתייעץ
אתו ועצתו אינה דרושה. אחר הציעו

לפעמים, כאשר היה שובב מדי, גער בו הרב. יום אחד הבהיל את אשת הרב.
היה
״שני אנשים יודעים מי אני באמת,״ סיפר לה, מתוך רוחקונדסית. בשבילו
כל העניין הרפתקה משעשעת .״זה לא עניין שלי,״ השיבה הרבנית ,״אני לא מתעסקת
בזה. ספר זאת לרב.״
כעבור ימים ספורים, הועבר למו שבצרפת.

נמאס לו

ך* נידיורק, תחנתו האחרונה, אמרה לו רות בן־דויד להציג את עצמו כילד מארגנטינה,
^ולק רו א לה אמא. הוא סירב, קרא לה רק דווה.

היא גם אמרה לו שהכוונה האמיתית היא להעבירו לקנדה, כי
כניו־יורק מסוכן להחזיקו.
העניין התחיל אז להימאס כבר עליו. יותר ויותר דיבר על אמו. מדי פעם היה
מסרב לשתף פעולה עם מחזיקיו. אם בכל זאת נשמע להם בדברים החשובים, היה
זה, כדבריו ״מפני שלא רציתי להיות נוצרי.״
על כן, כאשר הוחזר לאמו, והשתכנע כי שיקרו לו כאשר אמרו לו שירדה לרוסיה
והתנצרה, הותרו חרצובות לשונו, והוא החל מגלה טיפין־טיפין את פרטי חטיפתו.

פרטים העשויים עוד לעורר סערה, כאשר יוודעו במלואם.
למחוק את תקציב משרד הפנים, כי שעה
שהוא דן על ענייני משרדו, אינו יודע מה
עושה באותה עת השר שלו. הם הציעו
להוריד לירה אחת מתקציב מינהל המחוז
בגלל רשלנותו, ובגלל העובדה שמק־שיין
שהה בארץ עם נשק, מבלי שמינהל המחוז
— הממונה על רשיונות נשק — יידע על
כך. לבסוף הציעו גם להוריד לירה אחת
מתקציב מירשם התושבים, על כי בלי ידיעתו
שהה מק־שיין בארץ ללא אשרת מעבר,
או אשרת תייר.
אך את עיקר העוקץ, שהצליח להוציא מן
הכלים את כל חברי מפא״י והדתיים בוועדה,
שמרו רובין ובאדר לישיבה שנערכה
למחרת.
רובין הציע להוסיף אלף לירות לתקציב

משרד הפנים ״לשיפור אמצעי הקשר בין
שר הפנים לבין משרדו.״ באדר הציע להוסיף
אלפיים לירות ״להתקנת קו טלפוני
ישיר בין דירת שר־הפנים לבין משרדו,
לצורך הודעות מיוחדות.״

קרבנם־ג ה
הקרב על מילווה חסכון חובה היה קרב
נסיגה והשעיר״ גם הפעם ניהלו אותו אנשי
מפא״י בוועדת הכספים בעיקר נגד סיעת
באדר־רובין, שהתאחרה גם הפעם בגלל
אינטרסים שונים וגרמה לדחיית קבלת החוק
למספר ימים נוספים.
נציגי משרד האוצר, שנכחו בישיבות,
עשו ככל שיכלו כדי לשכנע את חברי
(המשך בעמוד ) 10

אלה וק אחוות מאלפי אנטנות הטלביזיה שער גגות ישראל

ך * ויד כן*גוריוו יכול להמשיך יולהת־
1עקש בהתנגדותו לטלביזיה בישראל,
שוב אין התעקשות זו משנה דבר. הטלביזיה
בישראל היא עובדה קיימת.
באלפי בתים, בכל קצות הארץ, פועלים
מדי יום מכשירי קליטה טלביזיונים. בעשרות
בתי־קפה, מסעדות ומקומות בידור
אחרים הותקנו מכשירים כאלה להנאתם
של המבקרים. עשרות טכנאי אלקטרוניקה
כבר מוציאים פרנסתם מהתקנת מכשירי

על הגגות בישראל, משגשגים עתה אילנות
חדשים, גבוהים ומבריקים מן השאר. אלה
הן אנטנות הטלביזיה, עשויות האלומיניום,
הדומות לשלד עצמות דג חסר ראש. נוף
הגגות של חיפה, למשל, אינו שונה מנוף
הגגות של כל עיר אירופית ממוצעת בה
פועלת הטלביזיה.
לפי הערכה זהירה ושקולה, פועלים כבר
כיום חמשת אלפים מקלטי טלביזיה בישראל
— חמשת אלפים מסכים קטנים, ה־

טלביזיה ותיקונם. אורח חייהם של רבבות
אזרחים ישראליים מושפע כבר כיום, אם
כי במידה מועטת יחסית, ממנהגי האזנתם
וצפייתם בטלביזיה.
די לעבור כיום ברחובות תל־אביב, חיפה
או ירושלים, להרים את הראש אל גגות
הבתים, כדי להיווכח כיצד הצליחה כבר
הטלביזיה לשנות אפילו את הנופים העירוניים.
ביער אנטנות הרדיו המתנוססים

מרתקים אליהם מדי יום רבבות צופים.

חינוך שד מחר

אחרי המכונית -טלביזיה
** וד לפני שנתיים שלוש היתד. קלי-
טת שידור טלביזיה בישראל בבחינת׳
סנסציה, שהעתונים הקדישו לה מסגרת
נאימה. גילו עובדה זו העולים מאירופה
־< .שהביאו עמם את מקלטי הטל־

זאסוסים בגיל שנתיים ושלוש בישראל מרותקים כבר
היום פל־ידי שידורי הטלביזיה של התמנות הערביות.
השאלה היא, האם יהפון מדיום זה אמצעי חיונוכי בישראל או סבשיק בידור זול וקלוקלד

ביזיה שלהם. כמה מהם, שלא ידעו שבישראל
אין תחנת שידור טלביזיונית,
התקינו את המכשירים, ניסו לקלוט תמונות.
להפתעתם קלטו שידורים מתחנות הטלביזיה
הפועלות בארצות־ערב. אם כי טווח
השידור של משדר טלביזיה הוא 150 קילומטר
בירוב, הצליחו לקלוט בישראל תמונות
מתחנות המרוחקות פי כמה מטווח זה.
תחילה ניצלו את הגילוי אזרחי המדינה
הערביים. הטלביזיה פתחה להם אשנב וקשר
חי למתרחש בארצות ערב השכנות. מכשירים
רבים הותקנו בבתי־קפה בכפרי המשולש
ובערי הגליל הערביות, הפכו מוקד משיכה
לקהל. אלא שתוך זמן קצר גאתה ההתעניינות
זחרגה מהתחום של המיעוט הערבי
בלבד.
ניתן לחלק כיום את בעלי מכשירי הטלביזיה
לכמה קבוצות:
• העולים מהארצות הערביות, המהווים
כיום ללא ספק רוב בעלי מקלטי הטלביזיה
בארץ. להם מספקת הטלביזיה את
מה שאין העתונות והרדיו בישראל מסוגלים
לספק.
• חובבי אלקטרוניקה מושבעים, המתעסקים
בטלביזיה כתחביב והכנה למקצוע
בעתיד.
• משפחות בעלות אמצעים מקרב ותיקי
הארץ. בחוגים רבים, בעיקר בצפון תל-
אביב, הפכה הטלביזיה לסמל מעמד חברתי,
כשם שבעבר היתד, מכונית הפאר. משפחות
רבות רוכשות מכשירים, למרות שאינן
מבינות ערבית, רק משום ש״לשכנים יש
כבר מכשיר כזה.״
• עולים חדשים, בעיקר מארצות
אירופה.

דמות אימתנית מתון 1141171ח סירטון מצוייר אודות

פופיי המלח, אחד מסידרה של סירטונים
אמריקאיים, המוצגים בתחנות ביירות וקהיר.

גה רואים

״ראיתי בקפריסין...״
תקנת מקלט טלביזיה אינה הוצאה
| | זולה כל כך. לפני הפיחות ניתן היה
להתקין בישראל מכשיר טלביזיה חדיש במחיר
ממוצע של ב־ 800ל׳׳י. זה היה מחיר
המכשירים שהובאו על־ידי עולים חדשים,

או שנקנו בקפריסין והוטל עליהם מכס
גבוה.
כיום, הן בגלל הביקוש המוגבר, הן
בגלל הפיחות והן בשל המסים הגבוהים
המוטלים על המכשירים המובאים ארצה,
עולה התקנת מכשיר טלביזיה מאלפיים
לירות ומעלה. למרות עובדה זו ולמרות
שהממשלה אינה מוציאה רשיונות ליבוא
מכשירי טלביזיה, ממשיכים הם לזרום ארצה
בקצב של עשרות לשבוע, נמכרים גם
בחנויות הרדיו במרכזי הערים. בהמבורג
שבגרמניה, למשל, הקים יורד ישראלי עסק
מפותח, המבוסס בעיקרו על הספקת מכשירי
טלביזיה משומשים לישראל. מכשיר כזה
מסופק לישראל במחיר של 75 דולר, כולל
ההובלה והאנטנה.
דויד כהן 36 יליד הארץ, עובד כנהג
בבנק דיסקונט, אב לשני ילדים, הגר בכיכר
מלכי ישראל בתל־אביב, הוא בעל
מקלט טלביזיה מזה חדשים מספר. מספר
הוא :״שמעתי מחברים שהם מצליחים לקלוט
שידורי טלביזיה מסוריה וממצריים.
אני עצמי איני יודע ערבית ולא התעניינתי
בזה. אבל יצאתי עם שחקני הכדורסל של
הבנק לקפריסין, ראיתי שם מכשיר טלביזיה
בחנות, נזכרתי שאפשר לקלוט בארץ והחלטתי
לקנות. זה עלה לי שם 70 שטרלינג
ושילמתי על זה אלף לירות מכם.״
מסביר ראובן שפר, איש רב״עיית טוע־דון
התיאטרון, שהוא צופה טלביזיה מושבע
מזה חצי שנה :״ככה זה, צריך להת־דם
בחיים. אבל המטרה העיקרית שבגללה
רכשתי מכשיר היא העובדה שאני תמיד
בהופעות, אף פעם לא בבית. מכיוון שיש
לי בבית אשה, חשבתי שהטלביזיה תהיה
עבורה פיצוי. ראיתי על גג אחד אנטנה
בודדה ועליתי לשאול מה העניינים. ראיתי
מה קולטים ורצתי לקנות מכשיר.״
אלגרה הדוש, אם לחמישה ילדים, שעלתה
ממצריים לפני 13 שנד״ אשתו של

]סיתות

כך תראה הטלביזיה הישראלית.
צילום זה לקוח
מתון הטלביזיה הניסיונית של חברת
אמרון, שהותקנה בגניו של יריד המזרח.

71ד 7 1קריינית הגל הצרפתי של
111111 111 הטלביזיה הלבנונית. תחנה
זו היא היחידה מתחנות המרחב העומדת
על רמה אירופית ומוגשת בטוב מעם.

1 4 1 1 *1 0

נבחרות ברזיל
צופה בישראל

תמונה מתון משתק גמר ה־גביע
העולמי בכדורגל בין
וצ׳כיה, כפי שנקלטה טל־ידי
משידור של תחנת מצרית.

צלם רחוב, שרכש מכשיר טלביזיה לדירתו
שברחוב עזרא בתל־אביב, אומרת :״אני
יודעת למה קנינו טלביזיה?! ראינו אנשים

סמל שד מחנכהאז למה לא לקנות מכשיר טלביזיה? !״

גיידזת, קהיר ומקסיהו

ניכר בקהיר. נאומיו מועברים ברשת הטלביזיה
המצרית במלואם במשך שעות רבות.

בישראלי

בידור

תמונה מתוך סרט ערבי על

סרטים אלה מוצגים בקביעות סרטים אמריקאיים
וצרפתיים בתחנות הערביזת השונות.

יבות אחרות לגמרי הביאו את יובל
ליפשיץ 29 צבר המתגורר בגבעתיים
והנשוי לקריינית קול־ישראל עופרה סמואל,
אל הטלביזיה.
יובל הוא טכנאי רדיו במקצועו. מהיום
בו שמע כי מישהו בחיפה הצליח לקלוט
שידור טלביזיה מביירות, החל להתעניין
במדיום החדש. הוא רכש מכשיר טלביזיה
מקולקל, פירק אותו במטרה ללמוד את מבנהו•
הוא הצליח להרכיבו ולהפעילו, מכר
אותו ורכש מכשיר חדש.
כשעמד יובל בפני רכישת דירה, רכש
בכוונה תחילה דירה גבוהה בגבעתיים, כדי
שיוכל לקלוט מאקסימום של שידורים. תוך
שנתיים של לימודים והתעסקות בטלביזיה,
בהן עבר גם קורם לטכנאי טלביזיה שהועבר
בארץ על־ידי אורט, הפך יובל לאחד
המומחים למדיום החדש בישראל. מקלט הטלביזיה
שלו קולט בבהירות מאכסימאלית
שידורים מתחנות ביירות וקהיר, כשלפעמים
הוא אף מצליח לקלוט שידורים מאיטליה׳
ברית־המועצות, הונגריה ורומניה.
אחד הלקוחות שלו הצליח אפילו לקלוט
שידור טלביזיה ממקסיקו.
מסביר יובל את פשר התופעה של קליטת
שידורים מרוחקים בישראל :״גלי הטלביזיה,
בניגוד לגלי הרדיו, הם גלים ישרים, המועברים
לתחום של קו ראיה בלבד, שהטח־ח
שלו קצר יחסית. גלי הטלביזיה הנקלטים
בארץ אינם גלים ישירים. אלה הם גלים
הנתקלים בשכבות של אויר ואבק, המשמשות
כעין רפלקטורים המחזירים את הגלים
אלינו.״
רוב בעלי מקלטי הטלביזיה בארץ נוהגים
להאזין לתחנות קהיר וביירות. הטלביזיה
המצרית משדרת בארבעה ערוצים, ששלושה
מהם מקבילים ואחד הוא ערוץ נפרד, המעביר
שידורי סרטים אמריקאיים על פי
רוב. בלבנון פועלות שלוש תחנות נפרדות.

המובהקים האלה נוהגים להתכנס מדי יום שישי בביתו
ה ח ״ 1111
1ש 1ןךךן
14 11111111 של האמרגן אברהם (״פשנל״) דשא (קיצוני׳ מימין),
. 1 .1 1 1 1
לחזות בתחרויות כדורגל, המשודרות במשך שעתיים בטלביזיה המצרית. בין הצופים הקבועים
ניתן לראות את שחקן הקאמרי אורי לוי, אורי זוהר ואיש רביעייית מועדון התיאטרון
ראובן שפר, שאף •הוא, כרבים אחרים בארץ, רכש לו מקלם טלביזיה, צופה בו תדירות.
הם ראו שהם נורא ציביליזח ונורא מודרגים.״
מספר
ראובן שפר :״בדרך כלל הרמה
של השידורים המצריים היא אינפנטילית.
אבל יומני החדשות שלהם הם פנטסטיים.
בשביל הילדים יש תוכניות של מיקי מאוס
ויש סרטי בידור באנגלית. הכי אני מב

ועד לפרר ז׳אק. אני לא יודע אם תהיה
אצלנו טלביזיה, אם נוכל להגיע לרמה שלהם.
תעמולה גלויה יש מעט מאוד.
״הילדים לא נלהבים במיוחד מזה, בעיקר
משום שאינם מבינים את השפה, אבל אותי
זה מעסיק מאוד. מה שמעניין בזה הוא,
שאתה מתחיל להכיר את שכניך, מתחיל

נבו באו

האחת משדרת בערבית, שניה בצרפתית,
ותחנה שלישית — השייכת לבעל הון אמריקאי
— משדרת תוכנית מעורבת באנגלית,
צרפתית וערבית. ניתן גם לקלוט את
הטלביזיה הסורית, אלא שרמתה נמוכה ו־תוכניותיה
משעממות.

סוס מהגל הצרפתי של ביירות. שם אתה
רואה מה שאתה רוצה, מקונצרט הכי משו־

ללמוד ולראות את הערבים באור אחר ל(המשך
בעמוד )14
גמרי.

ויכוחים פומביים סמצרייס

מאותות

זהו מתקן •הקליטה
הבריטי, באמצעותו
נקלטו שידורי הטלביזיה שהועברו מארצות־הברית
בעזרת הטלסטאר בשידור לבנוני.

| ׳ 1ל 1ן ל 1 1י ריקודים מזרחיים בסל-
ביזיה המצרית. קטעי ה^#1
פולקלור
מקרבים את •הצופים הישראליים
להווי ארצות המרחב, מנפצים דעות קדומות.
קונים והסתכלנו אצל הטלביזיה שאצל אחי.
ראינו שזה יפה, ואמרנו — כדאי. היום
משלמים בעד דירה הרבה אלפים לירות,

**ה ניתן לקלוט במקלטי הטלביזיה
!*/בישראל, ובאיזו צורה משפיעים השידורים
על חייהם ודעותיהם של בעלי המכשירים?
דויד
כהן, למשל, מאוכזב מאוד מהמכשיר
שרכש. טוען הוא :״אני מצטער שהבאתי
אותו. יש.כאן המון שטויות, מנגינות
ערביות ארוכות, ריקודי בטן והמון
תעמולה. אפילו בתוכנית של ילדים רואים
איך שהילדים מתחילים פתאום לרקוד עם
תמונה של נאצר. את הדעות שלי על
הערבים זה לא שינה בכלל. ערבי נשאר
ערבי. רואים תוכנית יפה ובאמצע התוכנית
רואים איך שד,קריין מעשן וזורק את
האפר על הריצפה.״
הוסיפה אשתו, דבורה כהן :״כל העסק
לא כדאי. הילדים לא הולכים מוקדם לישון,
רוצים לשמוע ולראות״ יושבים עד שתיים
בלילה ולמחרת לא יכולים לקום. תמיד
יש אורחים ושכנים שבאים לראות ויש
המון בילבול מוח.״
דעתה של לולה לנציאנו, אם לארבעה
ילדים, אשתו של בעל שורת מסעדות
מזרחיות בתל־אביב, היא אחרת. אומרת
לולה, שעלתה ממצריים לפני 14 שנה:
״יש להם במצרים המון תוכניות מעניינות.
יש הצגות בשביל ילדים קטנים, תצוגות
אופנה, מראים איך לבשל ואיך לעשות
קוסמטיקה. הילדים שלי ראו את התמונות,
לא חשבו שהערבים כל כך מתקדמים. קודם
הם חשבו שערבים זה ערבים. עכשיו

וווו׳ משפחתי

משפחתו של נהג בנק דיסקונט, דויד כהן, צופה בשידור
במקלם הטלביזיה המותקן בדירתה. תמונה מעין זו אופ־יינית
כיום לצורת הבילוי של אלפי משפחות בישראל, המצטופפות סביב המכשיר המבריק.

ד״ר ישעיהו פורדר, יו״ר מועצת המנהלים של בנק לאומי
לישראל, שחגג בימים אלה את יובלו הששים, סוקר בצורה
קולעת את חשיבותם של שירותי הבנק וקובע כי מעל לכל.:

הבנק הוא משרתו של הציבור
מערכת הבנקאות ליוותה את ה משק
היהודי בארץ כמעט מראשית
צעדיו. התחיל בכך, לפני 60 שנה,
בנק לאומי, שהיה ידוע קודם בשם
״בנק אנגלו פלשתינה״ ,אשר החל
את פעולתו בארץ בשנת 1903 כא שר
מספר היהודים כאן היה אפסי
והפעילות הכלכלית מצומצמת ביותר.
אין לתאר את התפתחות החקלאות,
התעשיה, הבניה, התחבורה הפנימית
והבינלאומית, המסחר ושאר ענפי ה משק
ללא עזרתם המקיפה של ה בנקים,
אשר התבטאה במתן אשראי
להון חוזר, במימון השקעות, במתן
שרותיט בנקאיים למיניהם.
השקעות היסוד להקמת המפעלים
גויסו בחלקם על־ידי המוסדות הצבו־ריים
ומאז הקמת המדינה על־ידי
הממשלה וכן על־ידי משקיעים פר טיים
בארץ ובחוץ־לארץ. הבנקים ו חברות
העזר שלהם היטו גם הם
שכם לפעולה זו ושימשו הן כמבצ עים
של הלוואות הפיתוח והן כמקור
לממון נוסף מתוך הונם העצמי ו כספי
אמיסיות של אגרות־חוב ש הפיצו
בציבור.

רבות במידה הרבה יותר גדולה מאשר
אצלנו.
אפשר לומר שבארץ ניתנים שירו תים
רבים על־ידי הבנקים ללקוחו תיהם
למרות ההפסד הברור הנגרם
לבנק עקב מתן השירות, כאשר ה עמלה
איננה מכסה את ההוצאות ה רבות
הנגרמות באותו זמן לבנק.
טענות רבות נשמעו ביחס למספר
סניפי הבנקים בארץ. אינני מעיז לומר
שההתחרות הקיימת בשטח זה —
והיא בריאה בתור שכזו — לא הבי אה
אותנו להגזמה באזורים מסויימים.
הענין הוסדר בינתיים בחוק ופתיחת
סניף בנק אפשרית רק ברשיון הניתן
על־ידי בנק ישראל, אשר יבחן כל
בקשה על־פי קריטריונים קבועים מ־

כל המאמצים
משהוקמו המפעלים והחלו בייצור
נתקלו מיד בבעיית ההון החוזר ו פנו
אל הבנקים כאל המקור הטבעי
והמובן מאליו לגיוס האשראי הדרוש
להם. הבנקים מצדם עשו, עושים ו יעשו
את כל המאמצים על־מנת ל הקל
על היצרנים את מצוקת האש ראי.
אם הצלחתם בשטח זה איננה
שלימה בכל המקרים או איננה ב מלוא
ההיקף הנדרש, הרי לא נעשה
הדבר מחמת קשיחותם של הבנקאים
וסרובם לפעול מתוך מעוף, אלא
מחמת קשיים אוביקטיביים הנובעים
ממצבו הכללי של המשק המחייבים
את הגבלת האשראי וגורמים כמובן
״אי־נוחיות״ מסויימת לנזקקים לו.
הבנקים במקרה זה הינם אך מכשיר
לביצוע המדיניות הכלכלית של ה ממשלה
ושל בנק ישראל ואין הם
יכולים לפעול בניגוד לה.

שם טוב
פונקציה חשובה נוספת היא יצירת
קשרים עם בנקים ומשקיעים במדי נות
חוץ. פונקציה זו היא בעלת
חשיבות ראשונה במעלה במדינת־ישראל,
אשר בה קשרי החוץ המסח ריים
מהווים ויהוו תמיד אחד היסו דות
החשובים של המשק.
הבנקים בארץ, ובראשם בנק לאו מי,
בגלל רמתם הגבוהה ומוסריותם,
רכשו לעצמם שם טוב והם ידועים
היטב בעולם הפיננסים הבינלאומי.
לעתים קרובות מקבלים אנשי עסק
בחוץ־לארץ דעה על המשק והמדינה
מתוך מגעם עם הבנקאות שלה, ויש
לכן הכרח לשמור בקפדנות על היח סים
הטובים שרכשנו בחוץ־לארץ.

תופעה חיובית
טוענים כי הבנקים בארץ מגזימים
בתביעתם לרבית ועמלות, וכי על
ידי כך הם מעלים למעשה במידה
ניכרת את שער הרבית. עמלות קיימות
בבנקים בכל העולם ובמדינות

במדינה
(המשך מעמוד )7

הוועדה להעביר את החוק בהקדם. אך אנשי
האופוזיציה לא נשתכנעו, ניצלו כהלכה את
הכנת החוק הרשלנית, שנתנה פתח לשורה
שלמה של שאלות ובעייות.
המערכה נוהלה השבוע בשתי חזיתות,
כשר,חזית השניה היתד, חזית דיוני סובלן:
ככל שהתארכו דיונים אלד״ נדחתה העברת
החוק (ראה לעיל) .כשהגיע עניין המלווה
סוף סוף לדיון, ירה יוחנן באדר את הפגז
הראשון:
״האם הקיבוצים ישלמו?״ שאל את נציגי
האוצר.
״כן,״ ענו לו.
״מדוע זה אינו כתוב בחוק?״ התעקש
באדר.
״זה אינו כתוב,״ ענו הנציגים הנבוכים,
״אבל הם ישלמו.״
מי ישוחרר ץ באדר לא הסתפק בתשובה
מעין זו, דרש להכניס סעיף מתאים
בחוק.
עכשיו הגיע חורו של רובין להתערב:
״מה עם חברות כלכליות?״ התעניין ,״מדוע
אין סעיף בחוק ביחס אליהן?״
דווקא משאלה זו פחדו אנשי ד,אוצר. הם
לא היו מעוניינים לחייב חברות בחסכון־
חובה, כי הוא נועד לספוג כספים העתידים
לצאת לשוק לקניית דברי צריכה. אך
מסיבה הברורה רק לאשכול עצמו, פחדה
הקואליציה להצביע בפומבי בעד שיחרור
חברות כלכליות מתשלום חסכון־חובה.
לכן חלה שוב השעייה בדיוני וועדת הכספים,
עד שוועדת הכנסת תחליט אם
הצעותיהם של רובין ובאדר נוגעות לחוק
עצמו, או שהן עניין חדש, שאין להעלותו
במסגרת זו. ועדת הכנסת החליטה שקבוצים
נוגעים לחוק, אך לא חברות כלכליות.
אך רובין לא ויתר. השבוע טמן מוקש
נוסף בנתיב החוק. הוא ניסח סעיף הסתייגות
חדש, המחייב חברות כלכליות בעלות
מניות לשלם את המילודד, באותו לשון
בדיוק בה נוסח הסעיף המחייב את הקיבוצים
:״כל חבר וחברה של חברת מניות,
ישלם חמישה אחוז מהרווח הבלתי מחולק
של החברה*.

חינוך
עננדס יגקד־ו 13־ 1 x 0
ד־׳׳ר פורדר
ראש. אבל כדאי שהצבור יידע שהתופעה
של רבוי סניפים הינה חיו בית
והכרחית בארצנו (והיא תופעה
כללית היום בעולם) .רבוי האוכלוסיה
ופיזורה מצד אחד ושכלול שרותי הבנקים
מצד שני מחייבים פתיחת סני פים
רבים.

תפקיד חינוכי
קשה לתאר את הסבל ואי־הנוחות
אשר היו נגרמים לאובלוסיה — מאות
אלפי המפקידים המנהלים חשבונות
בבנקים, אלפי היצרנים׳ הסוחרים ו אחרים
הפונים לבנקים לקבלת אש ראי,
היבואנים והיצואנים הפותחים
אשראים דוקומנטאריים ההכרחיים ל פעולתם
וכל האחרים הנזקקים ל שרותיהם
הרב־גוניים של הבנקים —
אילו הבנקים היו מרכזים את כל
פעולתם במשרד אחד או אפילו ב שנים,
שלושה משרדים באיזור כמו
תל־אביב־יפו למשל.
עלי לציין שבנקים רבים ממלאים
על־ידי פתיחת סניפים באזורי הפי תוח
ובערי העולים לא רק חובה
של שרות פיננסי משוכלל, אלא גם
תפקיד חינוכי חיוני, להרגיל את ה עולים
להשתמש בשרותי הבנקים ב מקום
להטמין את כספם במקומות־סתר.
ועוד
כדאי לציין כי פעולתם ה מוצלחת
של הבנקים בהגברת החסכון
במדינה ובהפצת נידות ערך בקרב
הצבור אופשרה רק הודות לקיומה
של רשת סניפים בכל רחבי הארץ.

בשנים האחרונות יצאו המורים היסודיים
מכליהם רק כאשר העניין נגע למשכורתם.
אריה סימון 45 המפקח על החינוך באיזו!
-הדרום, השוכן דרך־קבע בבאר־שבע,
יצא מכליו בגלל עניין שונה לגמרי. הוא
גרר אחריו את כל מערכת החינוך הישראלי.
לא כבוד כלבד. סימון, איש השומר־הצעיר
לשעבר וחבר מפא״י מזה שנים מספר,
הוא מחנך ולוחם וזתיק, שניהל בעבר
את בית־הספר היסודי בבן־שמן, והיה אחראי
על הגנת כפר הנוער בזמן המצור ב־מלחמת׳־העצמאות.
האיש,
שחניכיו בבך שמן פחדו אפילו מפני
הד קולו העמוק (.״אריה ישאג — פי
לא יירא לא התכוון לשלוס בחינוך הדרומי
רק להלכה. מיום בואו למקום, לפני
שש שנים, ראה את עיקר תפקידו בהתאמת
החינוך הישראלי, השבלוני והחד־גוני ל *ד
גרת ד,פרובלמטית של קליפת עלייה.
לאחר שנים אחדות, בהן השקיע את עיקר
מירצו בשטח האירגוני, החליט סימון
לבדוק גם את ההישגים החינוכיים בקרב
תלמידי באר־שבע. על־פי פנייתו אישר משרד
החינוך עריכת מחקר מיוחד בין תלמידי
כיתות ו׳ ב־סז בתי־ספר יסודיים בעיר,
מהם ארבעה ממלכתיים־דתיים, שישה
ממלכתיים־כלליים.
רק אחד ידע. המיבחן היה סטאנדרטי
ויסודי. הוא התחלק לשניים: מיבחן יכולת
קריאת חומר כתוב בעברית והבנתו ובבחינת
כושר חישוב בארבע פעולות החשבון
היסודיות. התוצאות היו מדהימות.
אפילו בהתחשב בעובדה שרוב הנבחנים היו
מבני העלייה החדשה מאפריקה.
מתוך 502 נבחנים, הבינו רק 20 את כל
החומר שקראו 204 .הבינו ממחצית עד
ל־ 90 אחוזים מהחומר הנקרא; 200 הבינו
את מחצית החומר ו־ 78 לא הבינו גם זה.
בחשבון היו התוצאות מחרידות עוד יותר:
רק תלמיד אחד ידע את השימוש והביצוע
של ארבע פעולות החשבון; 16 ידעו
90־ 80 אחוזים; 89 ידעו 80־ 60 אחוזים;
207 ידעו בין עשרים לשישים אחוזים של
החומר, ו־ 190 תלמידים מבין 502 הנבחנים
לא הבינו ולא ידעו את פעולות החשבון
הבסיסיות.

קצוץ־הראש. כשהגיעו תוצאות המחקר,
היתר, כבר בידי אריה סימון תוכנית
פעולה מוכנה. הוא ידע שבקצב לימודים
כזה וברמתם לא יוכל כמעט איש מבוגרי
בתי־הספר היסודיים בבאר־שבע להגיע אי־פעם
לבית־הספר התיכון. הוא גם הבין שעם
מורי בתי־הספר היסודיים במקום ובתוכנית
הלימודים הארצית של בתי ספר
אלה, לא יצליח להזיז דבר. בידו היתה
תוכנית מהפכנית.
הוא הציע לקצץ את ראשם של כל בתי־הספר
היסודיים בהם נערכו המבחנים. ה
אורחת
איגאלה
מותר רק במוננדון
כיתות אומנם ישארו כמקודם, אך תוכנית
הלימודים בשלושה מיקצועות תשונה: עברית,
חשבון ואנגלית.
בעוד שבמיקצועות אחרים ימשיכו ללמד
מורי היסודי, ילמדו טיקצועות עיקריים מורים
תיכוניים, בקבוצות שיחולקו לפי רמת
התלמידים, וישתדלו לקדם אותם לקראת
בית־הססר התיכון.
הצטעצעות חתוכית״ טורי בתיה־ספר
התיכוניים קידמו בברכה את התוכנית.
ד,ט לוחמים כבר שנים לביטול המעבר החריף
מבית־הספר היסודי לתיכון, מעבר
הגורם למשבר אצל רוב התלמידים. פזה
שנים דוחקיפ מורי בתי־הספר היסודיים את
ההצעה להקים מעץ בית־ספר סרום־תיכוני
בשתי הכיתות האחרונות של בית־הספד
היסודי, אשר יאחד בקירבו את המקצועיות
התיכונית עט חהצפעצעות הסלחנית וזד
אפהית של חפחנכי בביודחספר היסודי.
הפורים היסודיים חוששים שתוכנית כמ
ת תביא להעלאת הרמה הפיקצועית הנדרשת
יתרחק את רגליהם לכיתות היסודיות
הראשונות בלבד, בגלל רמת הליטר
דים הנמוכה של הסמינארים למורים בארץ.
אך אריה סימון אינו אדם הפוחד ממלחמה.
כאשר הביא השבוע את סרטי תוכניתו
בפני ועדת החינוך של הכנסת, בירכו
אותו כל החברים על יוזמתו וח״כ אברהם
דרורי איחל לו בסיום הישיבה :״אני מבין
שבאת מקרן בן־שמן ואתה מקווה לעשות
ענבים. אנחנו כולנו מאחלים לך שלא תעשה
באושים!״

בטחו!
ע בו דהעבדית
במשך מחצית השנה האחרונה חשבו עובדי
בית־החרושת לסריגה תעשייתית 7ספ
ליד כיכר עלית, ברמת־גן, כי הם מייצרים
חגור־קרב ואביזיריו בשביל צבאות נאט״ו.
הפועלים עבדו שלוש מישמרות ביממה.
דחיפות הביצוע נומקה במצב המתוח בין
שני הגושים, המחייב את צבאות נאט״ו לכוננות
קרבית מלאה.
בשבועות האחרונים החלו ׳לבקר בביתר,חרושת
מומחים זרים, אשר מילאו את
חלל האוויר בהוראות בשפה הגרמנית. בין
הפועלים היו כאלה שתפרו חגור ומדים לצבא
הגרמני בתקופת גרמניה הנאצית (מניהעולם
חזה *297

הם, בלבוב, במפעלי דאוו) ,וההוראות בגרמנית
הפכו את עבודתם לסיוט.
הם החלו לחקור למי מיועד המשלוח.
הסתבר שהם ובתי־החרושת ניתן דימונה,
א.ב.ג. ומיפעל בסביבות הרצליה עובדים
בשביל הצבא המערב־גרמני.

מדווח כתם ״העולם הזה״ שנשלח
דכית־החרושת :

הדבר הראשון שצד את עיני היו ערמות
גבוהות של חגור־קרב בצבע ירוק זית, הנמצא
בשימוש בצבאות מערב־גרמניה. לידן
היו רכונים עשרות פועלים, שעבדו בשקידה,
בשיטת הסרט הנע.
כיוונתי את המצלמה, כשלפתע צצו לפני
שני גברתנים, האחד גבוה, שערותיו משוחות
בשמן, והשני בעל קרחת. הקרח כיסה
בידו את עדשת המצלמה וניסה לחטפה.
לאחר מאבק קצר, שהתפתח בינינו, נשארה
המצלמה בידי.
השניים שלפו תעודות, הראו שהם אנשי
שרות־הבטחון. הם דרשו ממני להזדהות.
לאחר עיון מדוקדק בתעודות הזהות וה־עתונאי
שלי, דרשו ממני להסתלק, בהכריזם
על בית־החרושת כשטח בטחוני סגור.
נותרה לי עוד דרך אחת — הכניסה האחורית,
אשר עליה, משום מה, לא הפקיד
ד,ש.ב. שומרים. נכנסתי ישירות לחדרו של
מנהל המפעל. בחדר, הנמצא בקומה השניה,
עמד המנהל, כשהוא משקיף למטה על
עבודת החופרים. הוא סרב לומר לי מה
שמו, אף זאת מטעמי בטחון, כנראה.
לאחר שהזדהיתי, מיהר לקרוא לצמד ידידיו
הוותיקים, אשר בכוחות משותפים הצליחו
להוציא אותי מן החדר. לפרידה אף
לא שכחו להבטיח לי נאמנה, כי אם אחזור
בשלישית ,״ישברו לי את הפרצוף.״
בדרך צאתי ניסיתי לדבר עם מספר עובדים
שהתקבצו סביבי. עוד לפני שהספיקו
לפצות את הפה, גער בהם הקרח, ציווה
עליהם לחזור לעבודה.
הפעם היו השניים חכמים יותר. הם ליוד
אותי אחר כבוד עד תחנת האוטובוס, הנמצאת
הרחק מן המפעל, והמתינו עד שנעלם
האוטובוס מעיניהם.

כפר קאסם
פי ר פו ר• פרפור
הג׳יפ של משמר הגבול נעצר ומתוכו
קפצו חובשי הכומתות הירוקות. הם מיהרו
לעברה של דמות שהתנועעה בקרבת הגבול.
היה זה צעיר ערבי, כבן .15
״מה אתה עושה כאן?״ נשאל הנער.
״אני מכפר קאסם,״ השיב סמעיל סלים פרפור,
אולם כשנתבקש להראות תעודת זהות,
השיב להם :״אני עוד צעיר, אין לי תעודה,
אבל קחו אותי לכפר ושם יגידו לכם.״
במקום תשובה הומטרו מכות על הנער,
כדי לשכנעו להתוודות לזהותו האמיתית.
כשהובל סמעיל אחר־כך לביודהחולים, התברר
כי אכן הוא תושב הכפר. התברר גם,
שנגרמה לו חבלה חמורה בעמוד־השידרה.
לא כדאי. אביו הזקן של סמעיל החליט
לתבוע פיצויים ממשמר הגבול על החבלות
שנגרמו לבנו, באמצעות עורך־דין. אולם
כשנודע הדבר לנכבדי הכפר, שיגרו אליו

משלחות .״לא כדאי לעשות משפט מדבר
כזה,״ אמרו לו .״לא צריך לעשות רושם
כאילו קרה עוד פעם משהו בכפר־קאסם.״
בלחצם, ואחרי שהבטיחו לו כי לבנו תוסדר
עבודה קלה שתהלום את מצבו הבריאותי,
הסכים האב לוותר על התביעה.
בינתיים חזר סמעיל פרפור לביתו. לעבודה
אינו יכול לצאת ואת העבודה שהובטחה
לו לא קיבל. אולם הוא אינו מעז
להתאונן. הוא יודע כי יכול היהלהיות
הרבה יותר גרוע. כי כשהיה סמעיל בן
תשע, נהרגה אמו, במה שמכונה כיום
״הטרגדיה של כפר־קאסם.״

אכזיב
גי רו ש מ גן ־ העדן
צעירה צרפתיה הסתובבה השבוע בארץ,
ולא ידעה אם תוכל לשוב לארצה או לא.
שמה מאריאן אינאלה, והיא סטודנטית פארי־סאית
בת ,23 שהגיעה במסגרת הטיולים הקבוצתיים
של מועדון הים התיכון באכזיב.
היא שילמה כ־ 1100ל״י עבור בילוי של
של שבועיים במועדון, ודמי־טיסה מפאריס
וחזרה. אולם עוד בפאריס הודיעה למשרדי
המועדון, כי תרצה אולי להאריך את
שהותה בארץ. בשבוע הראשון באכזיב
גילתה, כי חלה טעות ברישום מועד טיס־תה
בחזרה. היא פנתה לאחראית על סידורי
הנסיעה במועדון, וזו מחקה אותה מרשימת
הנוסעים של אותו תאריך.
מאריאן לא קבעה מועד חדש לטיסה,
מאחר שלא ידעה מתי בדיוק תרצה לשוב
לפאריס .״אינני יכולה להבטיח לך מקום־
טיסה בשבועות הקרובים,״ הודיעה הפקידה,
״אבל בוודאי יהיה מקום פנוי עד סוף העונה.״
מכל
מקום, הוסבר לה, שמורה לה זכות
הטיסה בחזרה, עד סוף ספטמבר.
נ״/קוס שמור למחר. כתום שבועיים
החליטה מאריאן חומת־השיער, כי היא
רוצה להישאר עוד בישראל, חיפשה מקום
זול יותר מן המועדון הצרפתי הסגור.
מכרים ישראליים סיפרו לה על אכסנייתו
של אלי גביבי, בחלק הדרומי של כפר
אכזיב.
מאריאן ארזה את חפציה, עברה להתגורר
באכסנייתו של אביבי.
לפתע נקראה אל מנהל המועדון הצרפתי.
״שמרנו לן־ מקום במטוס של מחר,׳ ,הודיעה
,״אם לא תטוסי, אינני מבטיח לך
שתוכלי לחזור אתנו.״
היא לא רצתה לנסוע למחרת. המנהל,
אבנר, ניסה לשכנעה :״המקום שאת נמצאת
בו עכשיו הוא מקום מפוקפק. המשטרה
עורכת שם חקירות כל הזמן. תהיי מעורבת
בעניינים לא נעימים. אני מייעץ לך
שתטוסי מחר.״
המשטרה מתערבת. עוד באותו יום
שבת הופיע ג׳יפ של משטרת נהריה .״הראי
לי את דרכונו,״ ביקש הקצין. הוא בחן
את האשרה הישראלית הטבועה בו, שאמרה
כי מותר לה לשהות שלושה חודשים
בישראל, כתיירת .״האשרה הזאת טובה רק
אם את נשארת בממועדון הים התיכון,״
פסק לבסוף הקצין .״עליך לעזוב מייד את
הארץ, או לקבל ויזה חדשה בעכו.״
היא הבטיחה לנסוע למחרת לעכו, להסדרת
האשרה הדרושה. אך הקצין חזר מאוחר
בלילה, לאחר שהירהר בהחלטתו, הודיעה,
כי בעצם, אין צורך שתיסע לעכו.
האשרה שבידה טובה לכל מקום בישראל.
פקיד המועדון הופיע אצלה, ניסה משך
שעה שלמה לשכנעה שתיסע — או שתחתום
על מכתב שהיא מוותרת על זכותה
לטוס בחזרה במטוס של המועדון .״המשטרה
תעשה לך צרות,״ הבטיח, כאילו מנהל
מועדון היס-התיכדן מחזיק את משטרת ישראל
בכיסו. מאריאן עמדה בסירובה.
למחרת המריא המטוס לפאריס. מאריאן
נסעה לחיפה, אל עורך־הדין בן־עמי גורביץ.
היא רצתה לדעת, איזו זכות יש למועדון
היס־התיכון להשתמש בכרטיס־הטיסה שלה
כדי לנהל מלחמה באלי אביבי, על כי מקומו
משך אורחים שבאו מצרפת?

•וסלה עלינו •

מתגרשת אברמוביץ
אסור בגלל הכינויים
העולם חזח 1297

כשניגשו בשבוע שעבר תמי ויוסף אברמוביץ
לרבנות לקבל גט, לא תארו לעצמם
שיהיה עליהם להמשיך ולחיות כמר ומרת
אברמוביץ.
תמי 23 צעירה מלבלבת ואזרחית־קבע
בקו שבין קליפורניה וכסית בתל־אביב, יחד
עם אחותה התאומה רינה, נישאה לפני כשנה
למתופף התזמורת של מלון דן, יוסי
אברמוביץ.
לאחר שנה של חיים משותפים, החליט
הזוג כי הנסיון החברתי נכשל. עיקר ה
בעלת
מועדון ארכל
רצוי — על החורבות
קרע היה בגלל החברה בה מסתובבת האשד,
הצעירה, שלא נשאה חן בעיני הבעל.
השניים החליטו להיפרד כידידים טובים
ובשקט.
תוכיח שאתה — אתה. פרשת גירושיהם
הינד, מהדורה מחודשת של שירו
של יל״ג, קוצו של יוד, המספר את תלאותיה
של בת־שוע העגונה, אשר זכתה סוף־
סוף לקבל את הגט המיוחל מעבר לים. אד
בת־שוע היפה אינה זוכה להשתחרר מכבלי
עגינותה. רב העיירה אינו יודע להחליט
אם יש צורך באות יוד בשם הלל,
הבעל, אם לאו. על קוצו של יוד מתנפץ
אושרה של בת־שוע.
תלמידי התיכון, המחייכים לתלאותיה ורואים
בהן זכות של ימים חשוכים שחלפו
ואינם, יחייכו פחות להיוזכח שהסיפור חוזר
ומתרחש במהדורות מודרניות. כך אירע
לבני הזוג אברמוביץ. לאחר שנסתיימי־,
סידרת השאלות שהוצגו לתמי, פנו הרבנים
ליוסף. שאלתם הראשונה היתה :״האם
יש לך כינויים נוספים על שמך המקורי?״
בתמימותו השיב יוסף, כי יש חברים המכנים
אותו גם בשם יוסי.
הצהרה זו הפכה את הקערה על פיה.
״באם קוראים לך גם יוסי,״ אמרו לו
הרבנים ,״מאין לנו שאתה לא יוסקה, יו־סיניו
ועוד?״
יוסף נאלץ לדחות את הגירושין. לפגישה
הבאה עם בית־הדין הרבני לגירושין יצטרך
להביא עדים המכירים אותו ואת אשתו,
אשר יעידו בשבועה שהוא אינו יוסקה
או יוסלה, אלא בעלה האמיתי של תמי.

ע כ1
!תורו פלאסטילע סו
השבוע נפתח ״מועדון חומות
עפו״ ,מועדון הלירה הראשון כעכו,
בבעלות הצייר לחום ארבל,
אשתו, סמלת המשטרה לשעבר,
עמליה, ונורמאן לוריא, מבעלי
״בית דולפין״ .על המקום מדווחת
כתבת ״העולם הזה ,״:
היו ילדים טובים, תבלעו את הבננה, ותשמעו
סיפור יפה.
יום אחד, לפני שלוש שנים, השמש זרחה
׳והיה נורא נחמד ולא היה כלום. פתאום
קפץ משוגע אחד וצעק מצאתי־מצאתי.
תיכף רץ לכל החברים שלו בממשלה וסיפר
להם שמצא עיר חדשה בישראל, שקוראים
לה עכו. בהתחלה אפילו לא
האמינו לו. אבל הוא הוכיח להם בגלויות
דואר צבעוניות אופסט על גבי נייר.
״טיפש,״ הם אמרו לו ,״למה לא מצאת
קודם?״ והלכו מייד לבדוק את המצב ולראות
מה לעשות בנידון.
בנו בעכו משרד, הביאו אדריכלים, היסטוריונים
וקצת ארכיאולוגים. עשו סקר
גדול וימצאו דבר נורא — שבעכו יש
יותר מדי עתיקות. אי־אפשר להשאיר את
המקום כמו שהוא, הם אמרו, קצת התחשבות
בתיירים. האתרים נמצאים במצב יותר
מדי טוב וזה משעמם, ולא מעשי, ואין
מה לאכול ואיפה לרקוד. צריך לקרוא להון
הפרטי, שיהרוס כמה מהם.
אף אחד לא קרא לצייר נחום ארבל, לאשתו
עמליה ולמיליונר הדרום־אפריקאי מ־שבי־ציון,
נורמאן לוריא. אבל הם היו חלו

,באו מייד וחכרו את המקום, והקימו
את חברת חומות עכו בע״נז. הם היו אנשים
נחמדים מאד וידעו שרק עכו הרוסה יפה
תמצא חן בעיני התיירים. וזה חשוב מאד
לקופת המדינה.
בבוקר לקחו פועלים וניגשו בשימחה להרוס
את המיגדל הצלבני בורג׳ אסולטאן
׳והחאן א־שוורדה.
לעשות מעכו בן־אדם. זה לא היה
קשה במיוחד, ולאט־לאט התחילה החומה
של מסדרי אבירי המאה ה־ 13 לקבל צורה
אלגנטית של אבירי מיסדר הקאבארטים של
המאה ה־.20
בכל זאת לא היתה הממשלה מרוצה מהם,
מפני שהם הרסו את המקום לא בסיגנון
שהיא רצתה. הם למשל, עשו חור בחומה
ובנו את מועדון־הלילה במגדל הצלבני,
במקום על גג החאן, כמו שהממשלה רצתה.
בנו חדרי נוחיות יפים על החומה ולא
מתחתיה. הוסיפו ריצפת בטון במקום ריצפת
אבן חדשה. ובכלל לא היו עיקביים
באופן מייוחד, אף על פי שהמטרה היתד.
רצוייה: לעשות את המקום יפה.
השינויים הקטנים האלו גרמו קצת ל־סיכסוכים
ולהשמצות איומות. אבל עכו זה
מקום נעים בכל המובנים. אנשים התחילו
למות מקינאה כשראו איך הארבלים ולוריא
הורסים, ומפתחים יפה את ענף התיירות.
למה הם כן ואנחנו לא? מיד בא ישראלי
מצרפת, צבי אמיתי שמו, במאי סרטים אחד,
שאמר ,״גם אני רוצה. אני יהודי, לא?״ הוא
העדיף להרוס ולתקן ד!זקא את המקום העתיק
על־יד המסעדה של אבו כריסטו.
חומות עכו בע״מ התחילו לצעוק עליו
חמס. רק לנו מגיע להרוס את עכו, צעקו,
היינו הראשונים במקום וזה הרעיון שלנו,
כמעט. עוד הם צועקי&י־ על אמיתי, פתאום
בא עוד אחד וטען שגם זכותו לעשות
מעכו בן־אדם. שמו היה יצחק שילה, שתקן
התיאטרון החיפני.
היה מזל שדווקא במקרה הזה הממשלה
רצתה להיות פיר, עשתה מיכרז על השטח
שליד המסעדה, והשלישי זכה, בעצם, מפני
שהיה לו מיליונר אמריקאי. פתאום בא
אבו כריסטו עצמו והעז לתבוע זכות ראשונים
:״זה השטח שלי. במשך שנים אני
משתמש במפרץ הז,ה מה פתאום אתה
נדחף לי? שילה אמר לו לפנות בתלונות
לממשלה. זה שקבעה, לא? לאבו כריסטו
לא היה ראש לתלונות. בלילה התפרץ
לשטח המגודר של שילה, העמיד שם שולחנות
וכסאות, והוציא בבוקר צו מניעה.
כך הוקפאה תוכנית ההריסה הנפלאה של
אתר נוסף בעכו לזמן בלתי ׳מוגבל.
חגורת צניעות כקיץ. אבל כמובן
לא של מיגדל בורג׳ אסולטן. החלוצים
לוריא—ארבל יודעים לעשות עסק. יום
בהיר אחד, לפני שבועיים, פתחו בהרצה של
מועדון חונוות ׳עכו, ברחוב סאלח א״דין,
הביאו תזמורת, ניאון, טבח מבית דולפין,
הביאו את ורדה, שולה וצפרירה וארל׳ה
מכסית, ועוד במה תושבים של דיזנגוף,
שהיו גרים בדרך־כלל בבית הארבלים מ־9
בערב עד הבוקר. קאטי מטמור תפרה,
כמובן, למארחות שמלות שק בז .,וזהו.
הארבלים וויתרו, לעת עתה, על הלבשת
המארחות בבגדי צלבנים, כמו שהיה בתכנית.
אולי מפני שבקיץ זה די חם ואכזרי
לחגור חגורות צניעות. אבל במרתף המיב־
(המשך בעמוד : 15

חיפשנו את
החטחון מאת

כתבי 1יו1ח*־ר 1ח,ו^ ,

ביום הראשון בשבוע, אחת לארבעה שבועות, נצמדים רבכות
רכות של מאזינים למקלטיהם. באותו יום הם מוותרים על בילויים,
מבטלים את הישיבות ומניחים אן? לילדיהם לאחר לישון.
בל אותם אנשים מאזינים במשך שעה ורבע לתוכנית המשודרת,
כשהם ניתקים מדי פעם להפוגות קלות, בדי לעלעל בקדחתנות כערימת
ספרים. אותה שעה בוקע מן המקלטים קולו של יצחק (״צחי״) שמעוני
בתוכנית הפופולרית כיותר כישראל -״מחפשים את המטמון!״

מ 7] 1ך ח מורה לחקלאות, המשתלמת בנויך רשה על־שס
**י 1י* רופין, נבחנת על־ידי יצחק שמעוני, הבודק רמת
ידיעות בתולדות הארץ. ידיעותיה עלו על אלה של הגברים.

] 3 ״1111ך 1ן| | 1מצביע השעון הניבט אל היושבים באולפן. מבעד לחלון האטום
לקולות, רואים את הטכנאי היושב בחדר הפיקוח. למעלה בוערת

המנורה האדומה, המסמנת את העובדה שהאולפן נמצא באוויר. צחי עצמו היה עסוק
מדיו בכדי להביט בשעון ומזכירתו דאגה כל כסה דקות להורות לו על הזמן העובר.

באולפן סמנו משודרת התוכנית. המקום התגלה ומירה (מימין) מתבוננת אל
^ ׳ 111
״ י י• ״ נ /י נ ״ שאינו נראה בתמונה, לראות כמה זמן נותר. מולה צחי וביניהם מזכירתו
על השולחן, מימין, המכשיר המכיל את מנורת האיתות ומערכת העברות, בעזרתם יכולים היושבינ
לשמוע דרך האוזניות את קולותיהם של נקדי וחיים יבין, המעבירים אליהם הנחיות ותשובות

״ערב טוב. לבידורכם ולהנאתכם אנו מגישים
לכם הערב בשידור חי מאולפן הגל
הקל בירושלים, מנקודת שידור־חוץ אישם,
וממוקד קשר מיוחד, את מישחק הרדיו
מחפשים את המטמון. לרשותנו 68
דקות של רדיו לגילוי מחבואו של המטמון,
או אם תרצו — לגילוייה של פרשה
אחת מן ההיסטוריה של הארץ. היום יש
לנו מטמונאית. לפי כללי התוכנית חטפנו
אותה היום בשעה 4.30 אחר״הצהריים, ישר
מן העבודה. ואלה התלאות המוצאות אותנו
היום: חיפשנו מטמונאית בין הדיילות ב״
לוד
— ומצאנו שהן י פו ת...
״בשעה שמונה בבוקר,״ סיכם אתי נק-
דימון (״נקדי״) רוגל ,״תבוא לירושלים, ומשם
תצא עם צחי לחפש מטמונאי!״
״בשביל מה לבוא כל־כך מוקדם?״ הקשיתי
,״הרי בכל מקום שנבוא יתנפלו
עלינו עשרות אנשים שירצו להשתתף בתוכנית
כדי לזכות בפרס אלף לירות! ׳מספיק
אם נתחיל לחפש בצהריים! ״
״או־הו!״ השיב נקדי ,״עוד תראה, עוד
תראה!״
.באתי ביום ראשון בשמונה בבוקר לראות.

התשובות
מגיעות

אחת מ־ 18 הטלפונאיות שקיבלו
את תשובות המאזינים. מאחורי
הטלפונאית נראה אחד הרצים, המציץ בנכתב כדי להעבירו לנקדי.

11מליעה מרכזת וועדת
לרכז את נל 1

לאחר מכך על הכורסה, כשהיד

מרידהךך 1יי ח למכור או לא לסכור? מהסס נקדי
1״י־ י 11י ״ תוך כדי עיון באחת התשובות. לנקדי
אסור בהחלט לסכור לפותר החידח תשובה בלתי נכונה.
הסו אחת

ות של קיבוץ נחשון מיהרה
מדים הבאים בחשבון, התיישבה
זרת בהנאה את הנעשה והנשמע.

הנבחרת

מירה מנחשון הובאה לחדר סגור בירושלים.
לאחר שמשה אלחדף, מסר את ׳המעטפה הסגורה
לידי צחי, נסגרנו בחדר ומירה התלבטה בפתרון החידה (משמאל).

מכונית הגל הקל של גבי דורון, מנהל
שירותי הפירסומת, כבר עמדה וחיכתה.
יצאנו מירושלים.
התחנה הראשונה — לוד .״אין עוד
טלביזיה,״ נימק צחי את בחירת מקום־
החיפוש הפעם ,״אבל אם העולם הזה כבר
מצלם, אז שהמטמונאית תהיה לפחות
יפה!״
חדר ההמתנה של נמל־התעופה היה מלא
וצפוף. ניגשנו ישר לדוכן החברה הממשלתית
לתיירות, מאחוריו ניבטו שלושה
פרצופים חינניים של דיילות צעירות. עלינו
לקומה השניה, אל האחראית.
צחי היה בטוח בהצלחה .״אני כשלעצמי
כבר בחרתי במטמונאית,״ הודיע לי. הוא
התכוון לקיצונית משמאל.
האחראית היתר, סימפטית מאוד :״אנחנו
נבחר דיילת כמועמדת לתחרות, ונודיע לכם
עליה תוך שבוע.״
״אבל אנחנו חייבים לקחתה אותה אתנו
עוד היום,״ הבהיר לה צחי בסבלנות.
הדיילת המאושרת היתד, עדנה ברכה.
היא סיימה את קורס הדיילות לפני חודשים
אחדים. קורם לידיעת הארץ? — 10
שעות במסגרת קורס הדיילות.

ברכה 7בט 7ה

עדנה ברכה, היפר,פיה השחרחורת, רוצה
עד מאוד להשתתף בתחרות. אבל
הנימוס מחייב לסרב. בתחילה היא מסרבת,
עד לשאלה הראשונה של צחי שנועדה לבחון
את ידיעותיה של עדנה בתולדות הארץ.
אז מתחיל כבר צחי לסרב.
שאלה ראשונה :״מי היו ראשי העיריה
של תל־אביב?״
עדנה( :בהבעת בטחון) ״בלוך שתיקה
ארוכה) ב לו ף שתיקה ארוכה.:״
דממה בת דקה וחצי. האחראית מחליפה
צבעים על הכסא. צחי נבוך.
צחי( :מנסח לעזור) ״מי היה ראש העירייה
הראשון של תל־אביב?״
השתיקה נמשכת.
עדנה :״ידעתי, אבל שכחתי!״

מתגלה ליובל 11 בחצר ביתו הוטמן
המטמון. יובל לא הולך היערב לישון, כי
ארבעה שבועות הוא מאזין לתוכנית המטמון ברדיו.

שאלה שניה :״מי היו הנציבים העליונים
הבריטיים?״
עדנה( :׳הבטחון העצמי חוזר) ״הרברט
סמואל שתיקה ארוכה).
האחראית כבר עברה את כל הצבעים וחזרה
לצבעה הראשון. צחי מרים את הטלפון,
מחייג לאורי דביר ׳מאגד, המשמש
בעיתות־הפנאי מדרי! ידיעת־הארץ בקורסים
לדיילות — אולי הוא מכיר דיילת שגם
יודעת?
אורי מסביר לצחי שדיילות לא יכולות לדעת
הרבה, כי אינן לומדות על זה בקורס.
עדנה נעלמה בינתיים לכמה דקות. כשהיא
חוזרת, היא מבשרת לצחי :״אם אתה רוצה
לנסות עוד דיילת, אין לך מה לנסות כאן.
שאלתי את החברות שלי את אותן השאלות,
ואף אחת לא ידעה אפילו על בלוך!״

הסטוריה משוחזרת
סרנו משם למדרשה על שם רופין
— וגילינו כי החקלאות בידיים נאמנות...״
בסיבוב בית־ליד שוכנת המדרשה ללימודים
חקלאיים — התחנה השניה בנתיב חי־פושינו.
השעה כבר ,11 ועד שעה חמש
עלינו להיות בירושלים, סגורים בבתי־המלון
עם הנבחר המאושר.
קבלת־הפנים במזכירות היתד, חמה ולבבית•
לאחר המתנה של חצי שעה עד ארו־

חת־צהריים התאספו כעשרה מורי חקלאות,
שנמצאו במקום בהשתלמות. כל אחד היה
מוכן לזכות באלף לירות — רק שיבחרו
בו. צחי מוכן, אבל בתנאי :״מי היו הנציבים
הבריטיים בארץ־ישראל?״
״בווין!״ מודיע המורה הראשון.
צחי ממהר לשחרר אותו.
מראשי עיריית תל־אביב זכרו כולם את
דיזנגוף ונמיר. אחדים גם את לבנון, ואחד
את רוקח. איש לא זכר את בלוף.

מונטיפיוריי״ התעניין

״מי היה משה
צחי.
״הוגה־דעות יהודי גרמני,״ מכר אחד
המורים לצחי. הפילנטרופ היהודי־האנגלי,
שבנה את השכונה העברית הראשונה מחוץ
לחומות ירושלים, התהפך בקברו.
השארנו את החקלאות בידיים הנאמנות,
ונסענו לחפש עובדי מדינה ידענים בבית־ההבראה
של עובדי המדינה, ליד כפר
ויתקין. היתד, שעת ארוחת־צהריים, והמזכירה
הציעה לצחי לעמוד בחדר האוכל, כרוכל
בשוק, ולשאול מי רוצה להשתתף.
״...היינו נימוסיים ונסענו הלאה...״

המטמון התגרה

הרגע הגדול של גילוי קופת הברזל על־ידי צבי שיינמן.
צבי (בגופייה ליד חיים יבין עם האזניות) הגיע למקום
דקה לפני סיום הזמן המוקצב, זיכה את מירה ב־ 746 לירות ואת עצמו ב־ 30 לירות.

חדש בארץ

השעה כבר .2.30 צחי מזיע כהוגן. גבי
דורון מגיש לו סיגריות, אחת אחרי השניה.
(כמובן של דובק, בעלת התוכנית).
המצב מתחיל להיות דחוק.
שני מורי־דרך של מוניות תיירים, נפסלו
בגלל מיעוט ידיעותיהם, ובגלל צורת דיהאחד
מתנצל :״אני עוד
בורם הלקוייה.
חדש בארץ.״ הוא עלה רק בשנת .1946
אנחנו שוב בכביש ירושלים.
מחליטים על נסיון אחרון — או קיבוץ
הראל או קיבוץ נחשון, הסמוכים לכביש.
נחשון ופנימה.
הפור נפל על
גיוס קצר של מועמדים, הבחינות פוסלות
אחדים, עד שלבסוף נמצאת המועמדת: מירה
מאיר נחטפת ישר מחדרה ובאה אתנו.
ו זה כתב החידה: עם רבים מבאי
יום גימל לימדתי ידי לאחוז במעדר בנחלת
מו״נ. גם הייתי בין הראשונים אשר ערכו
שורותיהם בתוכנית יתרו, ואשר נשבעו
תחת התאנה, לחיים ולמוות בארצנו׳.
״האינג׳ינר העושה טטעס תומכי עובדי־האדמת
וחרושת־המעשה מבטיח להמון
אותנו, למען תהית לפועל נחלת כרס, וגס
אני אחפוץ להיות עם האחים. על כן,
טמנתי לי קצת נאפוליונים, שקיבצתי על
יד מעמלי, בחצר ביתו של ראש מצביא לנו.״
,זה כל כתב החידה. נקדי, האם אתת
שומע אותי?״
נקדימון רוגל ויצחק שמעוני הם הוריה
הרוחניים והמעשיים של התוכנית. לפני
כשנה נסעו השניים לאירופה, לעבור בתח־נות־הרדיו
השונות ולחפש תוכניות בידור
חדשות לשידורי הגל הקל.
(המשך בעמוד )22

88הטלביזיה 0001
(׳המשך מעמוד )9
״אתה רואה למשל את המצרים בונים
מפעלים ומפתחים את ארצם. לא פעם יש
בטלביזיה המצרית שעות של ויכוחים
פומביים ואתה רואה שיש שם אנשים שיש
להם זכות לעמוד ולצעוק את דעותיהם בטלביזיה
כמה שהם רוצים. כל הזמן באים
ואומרים לי שבמצריים יש דיקטטורה ואין
חופש דיבור. פתאום אני רואה ויכוחים
גלויים כאלה על המסך. ואת זה רואים
בכל רחבי מצריים.״
״הטלביזיה היא מכשיר מצויץ ללמוד
שפות,״ סבור יובל ליפשיץ .״בתחנות ביירות
וקהיר יש שעורים קבועים באנגלית,
צרפתית וגרמנית. בשעור לגרמנית רואים
את פראו איזולדה מלמדת גרמנית לעלי כש־מוסטאפה
הוא המנחה. אני, למשל, לומד
בשיעורים אלה ערבית.
״יש בתוכניות אלה הרבה פחות פירסו־מת
מאשר בגל הקל של קול־ישראל, אבל
הפירסומת היא אינפנטילית. למשל, פירטו־מת
למשחת שיניים — רואים תלמיד עומד
ליד המורה ומטה את ראשו ממנו, משום
שמפיו של המורה נודף ריח רע. המורה
רץ לצחצח את שיניו ואז התלמיד מנשק
אותו.
״מנסיוני אני יודע שהרבה מאוד אנשים
היו קונים מכשירי. טלביזיה, אולם בגלל
הילדים הם אינם קונים, מחשש פן זה
ישפיע עליהם לרעה, וישבש את החיים הסדירים
בבית.״

הטלביזיה כבר כאן

ך 5ו 6

6 0י ס 5( 1 9 6
א ס 0 5 ( 1ז ס

ין ספק שהשפעתם של שידורי התח־נות
הערביות על דעותיהם של אזרחים
ישראליים רבים, כדוגמת הגברת לוציאנו
או ראובן שפר, היתר אחת הסיבות שהניעו
את הממשלה להילחם בכל האמצעים
שברשותה נגד הצפת הארץ במכשירי טלביזיה.
חברות
האלקטרוניקה הישראליות, המייצרות
מכשירי רדיו, כדוגמת מפעלי אמרדן,
בן־גל או שניידר, עשו בחודשים האחרונים
את כל הסידורים כדי שיוכלו להתחיל
בייצורם של מכשירי טלביזיה ובהפצתם
בישראל.
החברות התקשרו עם מפעלי יצור מכשירי
טלביזיה בחו״ל, חתמו על הסכמים,
רכשו ידע והחלו בייצור מקלטי טלביזיה
בארץ. דגמים ראשונים אף הוצגו בתצוגות
יריד המזרח.
אלא שלפתע השתנתה מדיניות הממשלה
ומשרד המסחר והתעשיה מסרב עתה להעניק
לחברות רשיונות להבאת חלקים ולייצר
מקלטי טלביזיה לשימושו של הקהל
הרחב.
הסביר שלמד, בנצלוביץ, מנהל הייצור
במפעלי אמרון :״יש לנו כל הציוד והידע,
הרכבנו מקלטי טלביזיה, הצגנו אותם
ביריד ואנחנו מוכנים לייצור. אלא שהממשלה
אינה מתירה. הנימוק הרשמי הוא,
שאין תחנת שידור בארץ. וזה מובן: האינה
מעוניינת שאזרחי ישראל ממשלה יאזינו לשידורי חוץ ובייחוד לתחנות הערביות.״
לפני
שלושה חודשים אף הוציא שר
הדואר תקנות מיוחדות, המחייבות את בעלי
מקלטיהטלביזיה להוציא רשיונות, ואוסרות
עליהם לספר לאדם שלישי את אשר
הם מצליחים לקלוט במקלטיהם.
קרוב לוזדאי שבעתיד ינקטו צעדים נוספים
על מנת להגביל את ההאזנה לטלביזיה,
כמו מסים ומכסים גבוהים.
אלא שקשה להניח שאמצעים אלה יוכלו
לשמש סכר ראוי לשמו לגל הגואה של
הטלביזיה בישראל. שילוחם של לודיני הטלביזיה
לחלל והסיכויים הברורים שבעתיד
הקרוב אפשר יהיה לקלוט בישראל
שידורים ברורים מארצות־הברית ואירופה,
יגבירו ללא ספק בממדים ניכרים את
שורות רוכשי המקלטים ואת קהל החוזים
בשידורים.
השפעות ראשוניות של הטלביזיה נתנו
כבר אותותיהן בבעלי המקלטים. רובם מבכרים
עתה לבלות יותר בבית מאשר לצאת
לבלות בחוץ, בקולנוע או במועדון לילה.
ילדיהם מפסיקים אמנם להתרוצץ ברחובות,
אולם ׳מתעצלים בהכנת שיעורים. בילויים
חברתיים אופיינים לחברה ישראלית, כמו
משחקי קלפים או ריקודים סלוניים, נדחקים
והולכים על-ידי הבילוי החדש: צפיה
בשידור טלביזיה.
רוצים או לא רוצים — הטלביזיה כבר
כאן.
העולם חזה 1297

ספורט
אתלטיקה קלה
קורם 3*11ל 1סוי1
נוסחת הפלא להתעוררות אתלטית ולהשגת
הישגים ושיאים באתלטיקה קלה נתגלתה
השבוע מחדש — נסיעות לחוץ־לארץ.
ענף ספורט רדום ומסגר בישראל כמו האתלטיקה
הקלה גילה בשבועות האחרונים
ניצנים של שיגשוג והתקדמות.
שוב התברר כי כאשר מאחורי חוט המטרה
של הרצים יש לא רק ידיעה קטנה
בעתון אלא גם כרטיס נסיעה להתמודדות
בינלאומית בחוץ־לארץ, מגיע אליו הרץ
יותר מהר, הקופץ לגובה מתאמץ להגיע
אל הרף ביודעו שקפיצה זו עשוייה להביאו
עד לג׳אקארטה או לפחות עד אנקרה.
ניצחונם המוחלט של אתלטי ישראל בהתחרות
הבינלאומית שנערכה השבוע עם
אתלטי תורכיה באנקרה ההוכחה לכך.
מיקדמח לג׳אקארטה. בשני ימי התחרויות,
בחום לוהט של 34 מעלות כשכמה
מהספורטאים הישראליים סובלים מחום
וממיחושים, הצליחו הישראלים לכבוש
חמשת אלפים צופים תורכיים בסערה.
פרט לצופים, כבשו הישראלים גם 14 מקומות
ראשונים מתוך 19 המיפגשים שנערכו,
ושברו שלושה שיאים ישראליים.
יאיר פנטילט, שהגיע רביעי בריצת 1500
מטר, אחרי שלושה רצים תורכיים, הצליח
בכל זאת לשבור את השיא שהוא עצמו
הציב באולימפיאדת רומא, קבע שיא הדש —
3:58.6דקות. חנה צדיק שברה את שיאה
בריצת 800 מטר לנשים ואילו רביעיית הרצים
הישראליים קבעה שיא חדש במירוץ
שליחים 400x4מטר.
ברור שאין ללמוד מהישגם המצויין של
הישראלים באנקרה על סיכוייהם במישחקי
אליפות אסיה בג׳אקארטה. עד כה הצליחו
חמישה אתלטים (פנטילט, גרודז׳ינובסקי,
גלעד, ניצני וזוהר) ואתלטית אחת (מרים
סידרנסקי) לעבור את דרישות הסיווג של
ג׳אקארטה. אולם מה שמעודד יותר היא
רוח הלחימה והשאפתנות הספורטאית שבאה
לידי גילוי מפתיע בתורכיה.

במדינה
(המשך מעמוד )11
צר, היכן שיציגו מערכונים מימי הביניים,
תהיה חובה להופיע בתלבושת מלאה. גם
עמליה הבלונדית וחטובת הגוד ובעלה חשבו
בהתחלה להציב טרובאדורים ליד השולחנות,
למעלה על הגג, שישירו שירים צלבניים
בין קטעי הטוזיסט. אבל ודיתרו על הרעיון
החמוד עד להודעה חדשה, משום מה. בצד
השני של החומה פתחו גלריה. גם הצייר
ארבל ואשתו יופיעו ביצירות משלהם. ל־מראשותי
החומה, מצד הים, יוקמו בתג־לוס
למתרחצים. ישכירו סירות לסקי ותהיה
רחבת ריקודים על סיפון אניד, שעלתה על
שרטון. בצד אחר יקימו מרכז לאמנים.
אמנים בחופשה או בעבודה.
אין מה לדבר שחברת חומות עכו עשתה
דבר יפה וחלוצי. סוף סוף העזה לסלק
מהנוף את קו החומה האופייני המשעמם
של העיר הצלבנית היחידה שנותרה בשלמותה.
נמאס כבר, לכל הדעות, לראות
אותה כזאת שמונה מאות שנה. אבל בהחלט
רצוי לעשות עוד כמה שינויים קטנים, כדי
שהמצב יהיה אידיאלי, ומתאים למדינה מת־

של פסנתרן
לא הפריעה
אחריו אשד
סרב לגלות
סטודנטים שידית טטלגים
בירושלים רווחת האימרה כי יש שני
סוגי תלמידים באוניברסיטה: סטודנטים וחברי
מפאי״ .את ההבדל בין השניים הגדיר
לאחרונה בטאון התאחדות הסטודנטים פי־האתון.
״לאחרונה
חדרה התרבות אפילו לתא הסטודנטים
של מפא״י. וזה כבר מעניין,״
כותב פי־האתון.
״לתא נכבד זה יש בטאון הנקרא רמזור.
פרפורי מדור השירה בבטאון זה קובעים
ברכה לעצמם. באהדה אנו מלווים את ההעזה
האקספרימנטלית המאפיינת את המדור. גם
הצלחנו לגלות נוסחה: איך להדפיס שיר
ברמזור — בלי הרבה קשיים ומאמץ.
למשל, יש ספר שכתב איש בשם טולס־טוי
והנקרא אנה קרנ״נה. סופר עברי בשם
דב קמחי עשה מן הספר תמצית עלילתית,
בעזרת תרגום פרים נבחרים מהספר של
אותו טולסטוי. לוקחים את הספר הזה,
פותחים אותו סתם, לא חשוב היכן. ל
הלהקה,
ברייאן קנט 23 לתמר
העובדה כי ביל ( )22 השאיר
באנגליה ושני ילדים. ברייאן
את מצבו המשפחתי.

כריחה כחצות. שתי הבנות החליטו
לעשות צעד נועז. בחשכת לילה ארזה כל
אחת מהן מזוודה קטנה, דחסה לתוכה מספר
דברי לבוש. השתיים נפגשו בדיוק בחצות
בפתח הבית בו גרה להקת הטוויסט, ברחוב
הירקון .297 המשפחות המופתעות
חיפשו במשך יומיים את הבנות האבודות.
בראשם של הורי תמר עלה הרעיון שמא
מתגוררת בתם עם חברי להקת הטוויסט, עליה
הירבתה לספר להם. הם איתרו את הכתובת,
מצאו את הבת בדירה, במצב לא נעים.
האב הזועם חטף מספריים, שהיו מונחות
על שולחן סמוך ובתנועות חטופות גזר
את שער בתו, עליו היתה כל גאוותה.
״עכשיו,״ צעק ,״בוודאי לא יתעסק אתך
הגוי יותר.״ תמר ההמומה נגררה בכוח
לביתה והוטל עליה מאסר־בית.
למחרת הגיע גם אביה של רוקי לדירת
הטוויסט. הלהקה הופיעה באותו ערב בגב־

כדזרסל
ה א לו קי ם
שום צילום או הסבר לא יוכלו לתאר
נאמנה את אשר התרחש בליל שבת האחרון
על מגרש הכדורסל הצר והמוזנח של מכבי
תל־אביב. רק הקלטה של קולות הצופים,
שחזו במשחק קובע האליפות בין מכבי
תל־אביב להפועל חיפה, תוכל לעשות זאת.
כאלף חובבים שביניהם היה ייצוג מכובד
לנערות זוהר בשמלות הדורות, נדחסו
לפינות המגרש, הקימו במשך שעה וחצי
רעש וצווחה שאפילו 60 אלף צוסים באיצ־טדיון
רמת־גן, לא יצליחו לעשות כמוהו.
כאשר החלו כדורסלני מכבי את המשחק
בקצב רצחני, העלו מיד את קולות הקהל
לאוקטבות הגבוהות. כשהמאזן הראה עשר
נקודות למכבי — כבר צרח הקהל אחוז
האקסטזה :״מ־כ־ב־י ! מ-כ־ב־י !* 12 נקודות
והקהל שואג, :מאה! מאה!* כעבור
חמש דקות, כשהתוצאה היתד 18:4 ,למכבי,
יצא הקהל, ברובו חסידי מכבי, מדעתו.
מחיאות כפיים קצובות, צעקות ״לא לתת!״
ו״עוד אחד!״ שיגעו בייחוד את כדורסלני
הפועל חיפה ואת מאמנם אברהם שניאור.
הקהל והשופטים. אלא שהפתיחה הרצחנית
רצחה את כדורסלני מכבי עצמם.
דקות נשארו סחוטי כוחות,
אחרי חמש
הירפו את הקצב, הניחו ליריביהם להתאושש,
להשוות את מאזן הסלים, אף להשיג יתרון.
הפעם השתמש הקהל בקולותיו כאשר
החיפאים עמדו לקלוע לסל קליעות עונשין.
לפני כל קליעה כזו בקעו שריקות
וצווחות אימים, שגדוד שלם של יולדות
אחוזות צירים לא היה מתבייש בהן.
התמרמר כדורסלן הפועל חיפה, אברהם
המו, בהפסקה :״מה יש? האליפות צריכה
תמיד להיות בתל־אביבז!״ הרגיע אותו
חברו לקבוצה, מזרחי, שלא שותף במשחק
מחמת פציעה :״אין דבר, גם ככה אנחנו
מנצחים אותם!״
בסיום, כשהתל־אביבים זכו באליפות הליגה
בכדורסל, בנצחם בתוצאה ,63:55
היה ברור שהחיפאים אינם כועסים עליהם,
אלא על הקהל והשופטים. שכן המכות היחידות
שהיו על המגרש היו בין חמו לבין
אחד הצופים. ואילו בנדרסקי הטיח לפני
הסיום את הכדור בגבו של השופט שאלתי-
אל, עשה תנועה, המכונה ״תנועה מזרחית״,
לעברו של הקהל.
העולם הזה 1297

כרייאן קנט (ימין) ורוקי מור

תמר שטיינכרג וכיל קרומפטון
לאהבה — רגליים רוקדות

קדמת. להרוס על באמת את כל עכו, לא
רק החומות. לחרוש אותה, ואחר־כך לבנות
שם עיר חדשה לגמרי. ולקרוא לה תל־אביב,
או בת־ים, לא משנה.

אס 1נ 1ת
מ אוו ה ב טר ד־ינ ה
משלחת נציגי משרדי החוץ, החקלאות והעבודה,
שיצאה לפני כשבועיים לסרדיניה,
לא היתה זוכה, כרגיל, לכיסוי נרחב ב־עתונות
ולא היתד, מגיעה לידיעתו של האזרח
ברחוב. אולם השבוע דיברו בד, הכל.
הסיבה שהוציאה את המשלחת מאלמוניותה
והעלתה אותה לכותרות היתה פציעתה של
אחת מחברותיה, אשת שר החקלאות, רות
דיין.
לאחר שלושה ימי סיורים, הגיעה המכונית
בר, השתמשו חברי המשלחת, פיאס
,600 לכפר נאורו. בין נוסעיה היתד. גם
גברת דיין 41 מנהלת משכית, שנסעה
לראות שם את תעשיית־הבית המפותחת.
באחת הפניות החדות איבד חבר המשלחת,
שנהג במכונית, אורי קפלן, את השליטה
על ההגה, והפיאט התהפך. רות נם־
צעד״ הוטסה ארצה משנתברר כי ומצבה
חמור.
בבדיקה ראשונית הסתבר כי יש לה שני
שברים בקרסול ובעקב רגלה השמאלית.
למרות שהשברים נותחו בהצלחה, אפפה
ארשת דאגה את פני צזזת הרופאים.
הדבר שהדאיג את הרופאים היו הכאבים
החזקים בגבה, שלא איפשרו לה להניע את
הגוף. הם חששו לשבר בחוט השידרה,
הגורר אחריו שיתוק מוחלט.
כאשר החלה אתמול הפצועה להתנועע,
נשמו הרופאים ובני המשפחה לרווחה. שכניה
בצהלה, מכריה וידידיה הרבים, שמחו
יחד עמם.

משל עמד .123 בוחרים איזה משפט, לא
חשוב. למשל ״הסוסים המכוסים זיעה, המיוגעים
מן המרוץ האחרון, הורחקו מן
המקום ע״י נערי האורודת, ואחד אחר אחד
הופיעו הסוסים החדשים לתחרות שהיתר,
צריכה להתחיל אותה שעה״ .נותנים איזה
כותרת, לא חשוב. למשל ״דור הולך״.
מנקדים ומחלקים לשורות קצרות, סתם,
כדי שיהיה כתוב כמו שיר. שולחים לרם־
זזר. רמזור מדפיס. ראה, למשל הדוגמה
הנ״ל ברמזור מספר ,6אדר תשכ״ב.
מאחר שטולסטוי היה סופר גדול, שכתב
ספרים גדולים, הרי שאין סוף לאפשרויות,
וחוץ מזר, היו עוד סופדים. למד,
לא לנסות לעשות שיר רמזורי מאיזה
מטלג?*

נ 1ע ר
טווי סטהחתונה
אולם קולנוע נוגה בגבעתיים היה מלא
מפה לפה. היה זה בעת הופעתה הראשונה
של להקת הטוויסט האנגלית, המבקרת
עתה בארץ. בשיא ההופעה, כאשר
הקהל השתולל ורקד לקצב הטוויסט, ביקש
מנהל הלהקה, ביל קרומפטון, מבנות מתנדבות
לעלות על הבמה, לרקוד עם בחוריו
את הריקוד הסוער.
להפתעתו עלו שתי בנות צעירות וחינניות.
אחת שחורה והאחרת בלונדית. היו
אלד, תמר שטיינברג ( )17 מרמת־יצחק ורוקי
מור ( )16 מגבעתיים. השתיים השתלבו יפה
במיקצב, זכו להערצת הקהל וחברי הלהקה,
נתבקשו בו במקום להמשיך ולהופיע אתם.
אך הקשר בין הנערות לאנגלים לא הצטמצם
במסגרת הטוויסט בלבד. בין תמר
למנהל הלהקה התפתח רומן סוער. רוקי,
שלא רצתה לפגר, הצליחה לרכוש את לבו

עת־אולגה. האב לא התעצל, הזעיק את
אחיו ובמכוניתו מיהרו השניים למקום ההופעה.
הם הגיעו דקות מועטות לפני שרוקי
עלתה על הבמה, כדי לבצע את חלקה
בתוכנית.
האב, המזועזע מהאווירה התרבותית של
המקום, ברח כל עוד נפשו בו מן האולם,
כדי לא לראות בחרפת בתו. הדוד, לעומת
זאת, תפס את רוקי, החל להכותה מכות
נמרצות לעיני הקהל המשולהב. זעקותיה
אילצו את הטוזיסטרים להפסיק את התוכנית
עד שיירגעו הרוחות. רוקי פחדה, סר-
בה לצאת את האולם. הדוד לא היסס, הזמין
את המישטרה, כדי שתעזור לו לחלץ
את בת אחיו מ״קן הפריצות.״
הדוור לא בא. אפשר היה לחשוב שבזה
נגמרה הפרשה. אולם ביל התאהב בתפקיד
המאהב הרומאנטי. הוא הופיע בדירת
הורי תמר, כשבידו זר פרחים ענק,
הבטיח להתגרש מאשתו ולשאת את בתם.
ההורים זרקו אותו מן הבית, אולם תמר
האוהבת האמינה לו בכל לבה. ביל עזב את
הלהקה וחזר ללונדון. במשך חודש העדרו
לא רק שתמר לא קיבלה את הבשורה המיוחלת
על גרושיו, אלא אף לא מכתב.
ברייאן, לעומת זאת, היה כנד, הרבה יותר
עם רוקי. הוא הודיע לה שאינו רוצה
לד,תסבך בצרות נוספות ולכן עליו לעזבה.
בינתיים הוא מתנחם בזרועותיהן של נערות
אחרות ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.
לפעמים זה אחרת. לשתי הבנות לא
נותר אלא להשתתף בשימחתה של שושנה
זדאזנה, שנישאה החודש לבחיר לבה, טומי
שו, מתופף הלהקה ד,אינדונזית המשוגעים הזרים
(העולם הזה ,)1271 אותו פגשה בנסיבות
דומות בעת ביקור הלהקה בארץ.
״חבל שלא רקדנו עם האינדונזים,״ אמדה
תמר ,״כפי הנראה הם יותר נאמנים,״

במדינה
דרכי אדם
מלחמה בל ת ע דינ ה
במשך רוב שעות היום ובמרבית ימי
השבוע, נעול הצריף הקטן שבשכונת־נור־דיר,
בתל־אביב על בריח וחלונותיו חסרי־השמשות
חסומים בלוחות עץ ובקרעי בד.
רק לעיתים רחוקות זוכים דיירי הסביבה
לראות את בעלת הבית, עדינה סברדליק
( ,)59 בביתה. כי דקות ספורות לאחר הופעתה
היא נאלצת לברוח משם תחת ברד
האבנים שמיידים ילדי הסביבה בצריפה.
אכניס ואשפה. יחסית עדינה אינה
וותיקה בשכונה. היא גרה בה בסך־הכל
12 שנה. כאשר החלה חברת משמות־נח־דיה
לנהל משא־ומתן עם התושבים על פינוי
הצריפים, סירבה לקבל את הסכום שהוצע
לה, או את הדירה בת שני החדרים תמורת
צריפה .״יש לי שלושה חדרים בצריף,״
טענה ,״ואני מוכנה לקבל רק דירה דומה.״
אילו היה המדובר בצריפי תושבים אחרים,
לא היה, אולי, איכפת לבלנים — אך
צריפה של עדינה עמד בדיוק בקו הבניין
הנבנה. הם ניסו להוציאה בדרך משפטית
ומשלא הצליחו, נאלצו לוזתר על דירה

מרוחקת כמאה וחמישים מטר מן המקום
בו נתגלתה פריצה. בשלושה שטרות, בני
חצי־לירה כל אחה שנמצאו בין 130 הלירות
שבכיסו, נתגלו אומנם סימני סיכה —
אשר קורבן הפריצה טען שתקע ב־ 250הלירות
שניגנבו ממנו — אולם אליהו הציג
קבלה, שאישרה כי הוציא סכום דומה מן
הבנק יום קודם לכן.
יחד עם זאת נמצא לידו זוג נעליים. לאחר
חקירה התברר כי הן שייכות לזאקי
שם־טוב. זאקי, פורץ בעל עבר עשיר, נעצר
אף הוא מיד בביתו.
כעבור כמה שבועות, כשהובאו השניים
להארכת פקודת מעצר, הצליח פרקליטו של
אליהו, עורך־הדין צבי לידסקי, לשחרר את
מרשו בערבות. התביעה עירערה בפני בית־הדין
העליון, ואליהו נעצר שוב.
הבקשה נתמלאה. לידסקי ביקש מייד
חקירה מוקדמת, הצליח לשכנע את השופט
המחוזי, אליעזר מלחי, לשחרר שוב את
מרשו. אולם התביעה עדיין לא ודיתרה.
לגביה היה אליהו — שנידון לפני עשר
שנים למוות על השתתפות ברצח ומסק־דינו
הוחלף למאסר עולם עד שזכה לחנינה
לפני שלוש שנים — אוייב הציבור.

1 חשוד גולדכרג (ימין) ושני צללים
בבית־הסוהר — טוב יותר.

מיוןנ 7נ 1ו1זנ 3ן

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת• ה
. 136 מען מברקי: עולמפרס. דפוס משה שהם בע*מ, ת״א,
פץ . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. דימו״ל: העולם הזה בע*כ3

אחת בבניין שהקימו, אשר פינת גג־צריפד.
של עדינה הפריעה להשלמתה.
אולם מאז ועד היום לא מוצאת עדינה
מרגוע בביתה. הצדדים המעוניינים דאגו
להסית את תושבי שני הבניינים הגדולים
נגדה, החלו למרר את חייה. ערמות הליב־לוך
שנאספו מגג הבניין נשפכו על גג
צריפה, שהתפרק תחת העומס והילדים ידו
בו אבנים, ניפצו את כל שימשותיה.
רק מזל אחד. לאחרונה היתד, עדינה
במצב שלאחר יאוש. מכונת ביטון, שהופעלה
ליד חלונה, מנעד, ממנה אפילו רגע
בודד של מנוחה. גם מכתביה לראש העיר
נשארו ללא מענה.
״יש לי רק מזל אחד,״ אמרה השבוע.
״התחרשתי באוזן אחת ולכן אני ישנה
בלילה על האוזן הבריאה וכך אני לא שומעת
כלום. אבל ראש העיר איננו עיוזר,
איך הוא לא רואה שמתעללים באשה חלשה?״

מי שט ר ה
מי שרוק הצללים
איש אחד זכאי היה השבוע לכנות עצמו,
ובצדק ,״האיש בעל שתי הצלליות״ .מן הרגע
בו עבר את סף ביתו, דבקו אחריו שני
בלשי מישטרה, בעיקוב גלוי ובלתי־פוסק.
כשהלך לשפת־הים, ירדו עמו השניים להתרחץ.
כשהלך לקולנוע, קנו מייד זוג כרטי
סים במושבים שלידו. עלה על אוטובוס או
מונית, זינקו השניים לתוך מכונית ד,סטיישן
שנסעה לאורך המדרכה, ירדו ממנה רק כאשר
ירד הוא מרכבו.
כי מישטרת תל־אביב החליטה, שאליהו
גולדברג ( )33 מד,וזה סכנה לציבור. לכן, על
אף צו השיחרור בערבות שהעניק לו שופט
בית־המשפט המחוזי, החליטו כי יש לשמור
על צעדיו בשבע עיניים.
בס!? וזוג נעריים. כשנעצר אליהו לפני
כמה חודשים באשמת התפרצות, היו
נגדו הוכחות מעטות. הוא נעצר בחצר ה

נשיא
בית־המשפט המחוזי, מרדכי קנת,
לא הזדרז לשמוע את העירעור החדש שהגישה
התביעה והמשטרה החליטה בינתיים
להפעיל משחק־עצבים על גולדברג. בלשיה
ליווהו לכל מקום. בלילה התדפקו מדי שעה
על דלתו, העירו את אשתו ואת בנו הקטן.
ביום הראשון האחרון, היום בו היד,
צריך להישמע עירעור התביעה, היה כבר
אליהו סחוט לחלוטין .״כבר יותר טוב שיכניסו
אותי לבית־סוהר,״ אמר ,״שם אוכל
לפחות לישון בשקט.״
פסק־הדין הגשים את שאיפתו. השופט
קיבל את עירעור התביעה, שלח את אליהו
לבית־הסוהר עד גמר משפטו.
הווי הצינורות המקוכלים: בתל־אביב,
נעצר צעיר שנהג לזחול דרך צינור הביוב
של מלון שרתון הנשפך לים, לגנוב את
בגדי המתרחצים שהונחו בקצהו
״זה השער לה בפתח״תקווה,
תלתה חברת קדישא המקומית על דלת
משרדה שלט :״ברוכים הבאים
השתלמות ככתם: בירושלים, נעצר
תושב המקום, שהצליח לסחוט בכתב כס־פים
מאזרח אמריקאי בטענה כיי הוא חולה,
ושנתגלה, עם בואו של התייר ארצה, כאדם
בריא בהחלט מן הפח אל הפחת:
בראש־העין, נקנסו כמה מתושבי
המקום, שהפגינו על אי־הרקת האשפה מ־חצרותיהם,
בכך ששפכו את תוכן פחי-
הזבל שלהם על מדרגות בניין המועצה
דקירות מצפון: בבאר־שבע,
הובאה אשד, למשפט על שדקרה את בתה
בבקבוק ובמזלג בערב נשואיה, טענה כי
עשתה זאת משום ש״בתי לא הזמינה אותי
לחתונתה השטן שבאשה :
בנצרת, התלהב צעיר למראה תמונתה של
בריז׳יט בארדו, שנתלתה על בניין הקולנוע
בעיר, קפץ במהירות מהאוטובוס על מנת
לקנות כרטיס לסרט, לא נזהר ונפגע על־ידי
ג׳ים
העולם חזה 1297

בבית השופט בשעת טקס סיום
קורס טייס השבוע, עברו קציני בטחון של
חיל־האויר בקהל והזהירו את הנוכחים לבל
יצלמו. רק ילד קטן אחד הפר את ההוראה
וצילם. הקצינים התקרבו אליו, תפסו אותו
בידו וביקשו ממנו להוביל אותם לאמו או
לאביו. הם הובלו הישר לאביו, מפקיד חיל
האוויר, אלוף עזר וייצמן יום
לאחר שפורסם איומה של יעל דיין לפנות
לדעת הקהל העולמית אם לא יאושר
סרטה פנים חדשות במראה כסרט ישראלי
(העולם ׳הזה ,)1296 קיבלה יעל אישור בכתב׳
המודיע כי הסרט אושר כסרט ישראלי
שלא כמו בשנים הקודמות, היתר,
השנה מסיבת יום הבסטילה הצרפתת מועטת
משתתפים באופן יחסי. המוזמנים שחגגו
השנה את החג הצרפתי הלאומי ב־חווילתו
של השגריר, ג׳אן בורדאייה,
ברווחה, נזכרו במסיבות הדחוסות הקודמות.
באחת מהן, שנערכה עוד על־ידי פייר
דילכר, ר,ירשה לעצמו השגריר האוסטרי
דאז, דר׳ קארל רארטל, להופיע בחליפת
ערב, כשעל רגלו האחת נעל לכה
אלגנטית ואילו על רגלו השניה סנדל
תנ״כי. הגורם לתינעולת משונה זו היתר,
כמובן, פציעה ברגלו, אך הצפיפות היתה
כה רבה, עד שאיש ממש לא הרגיש בה.

אהבהי שגה
אחוזי אימה ניצבו השבוע עשרות אנשים
בפיתחו של אחד מאולמות בית ציוני אמריקה
בתל־אביב. הם נזעקו למקום לאחר
ששמעו קול יריד. מהאולם, גילו בו לתדלוליטה
המתם
אדם כבול באזיקים, אוחז בידו
שבע השנים הטובות
אקדח עשן, המכוון לאיש משטרה במדים
הכאוב :״אתה רואה,״ קבלו ,״אנחנו איננו העומד מולו. כאשר הסתובב העצור אל
יכולים אפילו לשבות.״ ״אם כך,״ התחמק קהל הסקרנים, ברחו משם כולם כצוזחות
המבקר מלהכנס לבעייה העדינה ,״אני מביו אימים. רק בקושי רב הצליח הבמאי, משה
כי המשטרה היא הגוף היחידי במדינה עמיאל, לשכנע את הנוכחים שזהו קטע
שאין לו נשק להגנתו הסבר ממחזהו הבלשי של התיאטרון ה־גו, העורך
סףק טן
גיאוגרפי, שעדיין לא נרשם בספר, מקב חזרות בבניין קול ישן יחזור השבוע
לים החל מהשבוע כל נוסעי אל־על המגי לבמה הישראלית, עם פתיחתו של מועדון־
לאחר שהאזין שלוש שעות לדיוני ועי עים ארצה. כאשר מתקרב המטוס, מכריזה הלילה החתול העצבני בגינת־הוואי בתל־דת
המורים, החליט ראש הממשלה, דויד הדיילת :״אנו קרבים ללוד, נמל התעופה אביב. מתי צדיקריו, ששרה את שידי
כן־גוריון, לצרף עיסוק נוסף לרשימת של ירושלים — בירת ישראל, ותל־אביב לורקד, במחזה ירמה בתיאטרון ׳הקאמרי;
עיסוקיו: מורה למורים. הוא עלה על ה — העיר הגדולה בישראל!״ עד כה היה ושהגיעו. ארצה לביקור קצר מחבש, שם
במה, גילה שהיה בראשית ימיו בארץ הנמל בלוד מוגדר כתל־אביבי בלבד, אך היא עושה עם בעלה, הסכימה להופיע במורד.
במשך חודש תמים, והחל להרצות לפני שבועות אחדים חזר מרדכי איש״ מועדון בתוכניות ימי שישי. חוץ ממנה
את דעותיו על המיקצוע. מיד בתחילת שלום, ראש עיריית ירושלים, במטום אל־ יופיעו שם כל החברים. של המנהל
דבריו זכה למקלחת צוננים: כאשר הזכיר על, נפגע בגלל קיפוח עירו, תבע במפגיע על אף הפירסום העולמי לו זכתה בתפקידה
ביג׳י בדבריו ״שישה ארצות״ ,געש ה־ מהנהלת אל־על לשנות את ההגדרה לטובת בסרט לוליטה, ממשיכה סיו ליון (ראה
1א*למ ותיקן לו במקהלה :״שש ארצות.״ הבירה. הוסכם על פשרה, בנוסח המוכרז תמונה) לנהל אורח חיים כמקודם. השינוי
היחידי: השבוע, כשחתמה על חוזה לשבע
המורד. חייך והמשיך לנאום הנוסעים כיום.
שהמריאו השבוע יחד עם שר האוצר,
שנים עם חברה הוליבודית, החלה להזמין
לוי אשכול, מלוד, גיחכו בסלחנות, כ
לביתה
מורד, ללימוד שפות זרות
שיאו את מזכירתו של השר, מאירה בל-
חוש מפותח לביקורת עצמית גילתה הזמרת
של תפוח וו!ץ
קינד, מוציאה מארנקה שני שטרות
עליזה קאשי, כאשר האזינה השבוע
חמישה דולר, תוחבת אותן לידי האיש
מותו של המלחין עמנואל זמיר השרה לקולה, אותו הקליטה בביתה בשעת אימוני
החולש על מערך המיליונים של תקציב אבל כבד גם על השופט׳ אליהו נאווי זימרה .״כשאני שומעת את הקול הזה,״
המדינה .״קח, קח,״ הפצירה המזכירה ב מבאר־שבע, שהכירו מאחת מפגישות ה העירה בבדיחות לחברותיה ,״אני מחליטה
שי׳ ״הרי אין לך בכלל כסף ובדרך תצט־ מחול והזמר אותן אירגן זמיר בשעתו. להפסיק לשיר ישראלים שיגיעו
רך ודאי קצת להוצאות קטנות באחד המיפגשים, שנערך לפני שנים אח לניו יורק יחפשו לשווא את הזמר אברהם
בלחץ קשה נתון היה השבוע מבקר ה דות בראשון־לציון, ניגן עמנואל זמיר וילקומירסקי. הסיבה: וילקומירסקי כימדיני•
דר׳ יצחק נכנצאד, שעה ש -בחליל ונאודי רקד לצליליו. למחרת בבוקר סה את קרחתו המבריקה בפיאה נכרית
ביקר במיתקני משטרת ישראל ובבסיסיה. נסע זמיר במיוחד לבאר־שבע, להישפט על שחורה, ששוזיה, לדעת מומחים — 1000
מלוזיו חזרו והעלו את בעיית שכר השוט עבירת תנועה קודמת בשל נסיעה במהירות דולר מלכת המים זיוה בינדר
רים הנמוך, שהוא גורם לא מבוטל בגל מופרזת. לאחר שנקנס על־ידי שופט התע הפכה להיות דוגמנית מבוקשת בארצות־ההתפטרויות
מן המשטרה. שעה שישבו בורה (באותם הימים) אליהו נאווי, ב־ 50 הברית. לאחר אישור מבעלה, החלה זיוה
לסכם את הביקור, חזרו הקצינים לנושא לירות, יצא זמיר לאכול ארוחת־צהרים לעסוק בעבודה האהובה עליה.

אנשים

פסוקי השבוע

• הכתב דן הורוביץ, בתגובה על טענת דיין כי אינו
מתאים לתפקיד הכתב הפרלמנטארי של הכנסת :״מה שנאמד
עלי, בא בכוזנה להראות כי יש דין ויש דיין.״

• ״קול־ישראל״ כתוכנית ״פינת המשק״ :״לא

על פרשת סובלן:

על הלחם לבדו יחיה האדם בישראל — אלא על לחם עם
סובסידיה.״

• דדהשכועון ״אתגר״ ,במאמר ראשי על אותו
עניין :״אם אין שרי אחדות־העבודה רוצים למלא תפקיד
של עלה־תאנה לכסות בו את ערוות מפא״י — שיתפטרו
מן הממשלה, ואז ינדב מר משה שפירא את כיפתו הדתית
לתפקיד הנעלה.״

• מנהל ״אל־על״ ,האלוף אפריים בן־ארצי:

״הממשלה סיבלנה את החוק!״

• השחקן שמעון ישראלי,

על אותו נושא :״השל
טונות
גילו חוסר סובלנות.״

• דר־ תיאודור גבירץ, על אותו נושא, ועל
המיסחר במשפטים בעניין יוסלה :״הרי החדשות — ועיקרן
בחילה.״
י• עורף ״הבוקר״ גבריאל צפרוני, על נאומו של
משה דיין, שטען כי דבק דומה להעולם הזה :״דבר. והיפוכו!״

• איש מערכת ״דבר״ ,דויד זכאי,

אלי7ן סיר
של הביוקוסטטיקאי
ד ״ ד א. רוביז

אותו פסוק :״מה לא שמעתי בימי נעורי בשוק הדגים במינסק?״

• ראשהממשלהדויד בן ־ גו ריון, בתשובר. ל-
קריאת־ביניים בכנסת על הבלשים שליוו את סובלן במטוס־הגירוש
:״כנראה לכם יש בלשים. לי אין!״

• ח״כ מפ״ם מרדכי בנטוב,

הילחם בעוד מועד
בהשתלטות
הקרחת

בתגובה על

״במטוס ובאשה הערך יורד לא רק בגלל השימוש, אלא גם
בגלל הגיל.״

הודעה משמחת...
כל הסובלים מפצעי בגרות
ועור פנים פגום ישמחו לשמוע
שהקרם הנהדר פ־ 14 ניתן שוב
להשיג בבתי־מרקחת בכל רח בי
הארץ. פ־ 14 מנקה ומרענן
את עור הפנים תוך זמן קצר.
פנו עוד היום לבית־המרקחת
הקרוב__ .

סיכום דיוני המועצה הציבורית לתרבות

ואמנות :״הדבר הראשון שמבקר ספרותי חייב לדעת, הוא
לקרוא את הספר שהוא מבקר אותו.״

• נציג חירות בעיריית תל־אביב, אברהם
שכטרמן, על התייבשות הירקון, הצפוייה בסוף הקייץ:
״במקום להעביר את הירקון לנגב, הם העבירו את הנגב
לירקון.״
• שדרן ״קול ישראל״ ,חיים יכין :״קיימים שני
שירותי אינפורמציה במדינה: הש״ב (שירות בטחון) והש״ם
(שבועון מסויים).״

ד /לאביב

בן י הו ד ה 4 9
הסולם הזר! 1297

לא כל אחד יודע היכן חוו השנהב

היא איננה בבחינת צפור הכלואה בכלוב.
היא אשת חברה מעודנת וקפריזית, האוהבת
מותרות, מתלבשת אצל דיור ועושה
את שערה באחד הסלונים האקסקלוסיביים
של פאריס — קריטה.
היא אוהבת שהלבים ופרוות, שונאת ללבוש
שחור, ונוהגת במכונית לאנצ׳יה איטלקית
.״במסיבות רשמיות היא מתפתלת בחוסר
סבלנות כשמעמדה מונע בעדה מלרקוד
טוויסט,״ ציין השבועון האמריקאי
טייס.
כאשר נשאלה בתום נשף העצמאות של
חוף השנהב, לדעתה על ראש הממשלה
הצרפתי דאז, מישל דברה, השיבה :״הוא
נחמד, אבל אינו רוקד צ׳ה־צ׳ד, החצ י
והישודתה אותו עם מדינאי אחר שנכח בנשף.
לרוע
המזל קשר, יהיה לשמוע מפיה הערכות
על כושר הריקוד של דויד בן־גוריון
או משה דיין. במסיבות הממלכתיות בישראל
פשוט אין נוהגים לרקוד.
בדרך מחיפה לירושלים, כשחנתה פמלייתו
של נשיא חוף השנהב למנוחת צהריים
במלון אויה, הציע מנהל המלון, תדי
לויטה, לאשת הנשיא להתרענן בבריכת
ד,שחיה של המלון. לרשותה הבלעדית, כמובן.
שוב, לרוע המזל, של הצלמים בעיקר,
היה הזמן קצר ובגד־הים הושאר במזוודה.
מרי טרז היפהפיה, שהגיע לישראל ב
חליפה
צהובה, כשכובע לבן לראשה, נתגלתה
לראשונה בכל הדרה בארוחת הערב
הממלכתית, שערך לכבודם נשיא המדינה,
במלון המלך דויד בירושלים.
בשימלה לבנה ארוכה, כשעגילי יהלומים
נוצצים לאזניה, ניצבה היא בצד בעלה הנשיא,
לחצה את ידיהם של 150 המוזמנים
— אנשי הסגל הדיפלומטי, פקידי ממשלה,
שרים וכל ודמי הוא מי של ישראל.
א. ד .גורדון היה מתהפך בקיברו לו
ראה את המחזה. ותיקי דגניה וסג׳רה, מנהיגי
תנועת הפועלים, נראו בדיוק כמו אנשי
300 משפחות האצולה הצרפתית —
ז׳אקטים לבנים, עניבות פרפר שחורות ושמלות
ערב ארוכות לנשים. כולם ניצבים
בשורה ארוכה. ראש־הטקם, אברהם גלבוע,
מציג כל אחד בפני הנשיא ורעייתו 150 .
לחיצות ידיים 150 .חיוכים. מרי טרז מסתכלת
על כפפתה הלבנה. אחרי 150 לחיצות
ידיים היא הפכה אפורה, משום מה.

הכפפה שלא הדרמה

מט 9תפריט היה מורכב ממרק זך עם
1 1כופתאות, דג ים זהבהב כמנה ראשונה
ונתחי עגל צלוי בתוספת אורז דק, גזר
מזוגג פטריות ומלפפונים וינגרט כמנה
עיקרית. לקינוח הוגשו תפוחי־עץ אפויים
עם קציפת יין, עוגיות וטפלון קפה.
אלא שהמיוחד בארוחות ממלכתיות אינו

1 ״11111941 £ 1 ! 111 9ד 111011 בקבלת הפנים בנמל חיפה, ניצב הנשיא
הופואה בואני דום לצד שרת־החוץ, בעת
6 8 1 1 5 1 x 18 !,;1 0 1 118
0181 5
׳השמעת ההימנונים, כשמאחוריו מציצה רעייתו היפהפיה, הנושאת זר שהוגש לה עם בואה.
ג* שיאים וראשי ממשלות מגיעים
*4לישראל בקצב המדביק אפילו את קצב
המכות שניתכו על איוב. עוד זה מסייר
בגליל וזה כבר מגיע לנמל חיפה. במשרד

החוץ מבלבלים את נאומי הפרידה עם
נאומי קבלת הפנים, הדיפלומטים מספיקים
בקושי למסור את חליפות הערב שלהם
לגיהוץ ונגני תזמורת צה״ל אינם מספיקים
ללמוד את תוי ההימנונים כה מהר.
על עבודה אין מה לדבר בכלל. כי דד
בעייה היחידה העומדת בפני אנשי משרד
החוץ כיום היא — איך להחליף תלבושות
במהירות מקסימאלית, כדי להספיק לקפוץ
ממאורע למאורע. את השיא השיג ללא ספק
אהוד אבריאל, סגן מנהל משרד החוץ.
״פיתחתי לי שיטה של החלפת בגדים,״
סיפר .״הצלחתי להגיע להחלפת חליפה תוך
ארבע דקות.״ שתי נקודות.
אין פלא, איפוא, שלנשיא המדינה, בן
ה־ ,78 לא מתר עוד כוח לנסוע חדשים
לבקרים לחיפה, או ללוד, לקבל פני האורחים
הכבודים. את פני נשיא חוף
השנהב הוסואה בואני, שהגיע השבוע לישראל,
קיבלו לכן במבואות ירושלים, כשהילדים
שחיכו לו לאורך המדרכות קוראים
בקצב :״הופה־היי, הו־פו״אה!״
טקסים ממלכתיים הם מאורעות משעממים.
הם חוזרים על עצמם כמו הבטחות
שר האוצר שלא להעלות את המסים. אותם
המוזמנים, אותם משמרות הכבוד, אותם הנאומים.
רק ההימנונים והדגלים משתנים.
אבל הפעם זה היה אחרת. היה משהו חדש
ובלתי רגיל, שהזרים חיים בשיגרת הטקס.
היתד, זו אשר, יפה — הגברת מרי טרז
הופואה בואני, אשת נשיא חוף השנהב,
אחת היפות ביותר בין נשות שליטי מדינות
ולכן — אחת היפות בנשות העולם.

אהבה וקריירח

נושאי הנובע
ונושא

שעה שהנשיאים
עומדים
על הבמה, מחזיקים שליש״הם את כובעיהם.

*53־ רי טרז ,31 ,גבוהת הקומה ובעלת
101 הפנים השחומים (סבתה היתר, לבנה),
היתד, אחת מששת ילדיו של קצין מכם
בחוף השנהב. אביה שלחה לצרפת לבית־ספר
תיכון. שם, לפני שש שנים, פגש בה
פליקס הופואה בואני. הוא היד, מוכן לסכן
את הקריירה שלו ולעורר שערוריה, נתן
גט לאשתו ונשא את מרי טרז, הצעירה
ממנו ב־ 25 שנה.

ךךי 18811 מרי מרז הופואה בואני, אשת נשיא חוף השנהב, מובילת
| 110 \ 1 *1 181111111 שיירת אורחים לבית השגרירות, אותו חנך בעלה. מאחוריה:
נשיא ישראל ורעייתו (מימין) .משמאל: ביג׳י וגולדה, השולחים בה מבטים נלהבים.

וני אינו יודע כי שם ישנה היפה בנשיאות?
התפריט, כי אם סדר הישיבה ליד השולחנות.
עד שמצליח אדם לתפוס ליד מי הוא
יושב, לחפש את זוגתו בקצה הרחוק של
שולחן אחר, ולהחליף כמה מלות נימוס
עם שכניו, נגמרת הארוחה.
במסיבות כאלה אפשר לראות את משה

דיין (בחליפה שחורה) צוחק לבדיחות של
משה שרת (במעיל עליון לבן) ,שהושב
למולו. אפשר לראות כיצד שגריר ישראל
בחוף השנהב, שלמד, הילל, שולח מרחוק
מבטי אושר ושביעות רצון למראה הגברת
בן־צבי, המשוחחת בעירנות עם פליקם

0 8 ״ 11 בתחילת הערב בראש השולחן. דויד בן־גוריון והגברת הופואה בואני יושבים
1 1 | 11 זרים זה לזו. ביג׳י מביט בעצב בקהל שלפניו, בעוד עיני הנשיאה נוצצות.
לאחר מכן הביטה כיצד סוחט ביג׳י את הלימון בידיו, בעוד היא עושה זאת בעזרת סכו״ם.

111ס 1118131 6אשת נשיא חוף השנהב בשימלת נשף לבנה־ארוכה, כשבידה
השמאלית צעיף תכלת, מקבלת את פני האורחים במלון המלך 1111 11811
דויד. משמאל נראית שרת החוץ, גולדה מאיר, ומימין רעיית הנשיא, רחל בן־צבי.

? 1 1 1 1 1 1 0ראש הממשלה מנטה לנהל שיחה בצרפתית בעלת מיבטא רוסי עם אשת
111111 1101 נשיא חוף השנהב. הנשיאה השאירה חלק ניכר מהארוחה מבלי לגיעת בה,
כנראה מטעמי דיאטה. כשנפלה כפפתה, היסם ביג׳י אם להרימה, העדיף להימנע מכך.

הופואר, בואני, או את קדיש לוז, איש דגניה
עטור המדליות, מביט בעצב כיצד שורת
המלצרים נעה רק לפי פקודת הצ׳ף.
למרי טרז אוהבת החיים לא היתד, זו
סעודה משעשעת ביותר. בראש השולחן,
כשמצידה האחד הנשיא בן־צבי ומצידה השני
דויד בן־גוריון, נאלצה הנשיאה היפה
להעביר את זמנה בקריאה חוזרת של התפריט.
היא העיפה חיוכים רחבים לעברו
של ביג׳י, שמצא את עצמו סוחט את הלימון
על דג הים הזהבהב באצבעותיו,
בעוד שהיא עושה זאת בעזרת הסכו״ם.
כאשר נפלה לרגע ארצה כפפתה הלבנה

נשיאת חוף השנהב חושפת טור שיניים נהדרות, בחייכה לעבר הקרואים
היושבים ליד ׳השולחנות שלפניה. היא ענדה עגילי יהלום וצמיד ענקי׳ משובץ
יהלומים אף הוא. התנהגותה המצוחצחת וללא־דופי של הנש״אה העידה על חינוכה הטוב.

מעל לראש

חיוו

הארוכה, היא המתינה מעט, ראתה כיצר
מתלבט ראש הממשלה אם להרים את הכפפה
עבורה או לא, הרימה אותה לבסוף
בעצמה. עם הנשיא בן־צבי הסתפקה מרי
טרז בהחלפת מבטים בלבד.
שעה שבעלה הנשיא ואנשי פמלייתו החליפו
שיחות נימוסין עם שכניהם לשולחן,
דיברו על מזג האוזיר, על הנסיעה בים,
ועל פירושה של ברכת השתיה העברית —
״לחיים שלחה הנשיאה דיפהפיה מבטים
מאוכזבים אל השולחנות הארוכים. דבר
אחד היה ברור: טוויסט לא ירקדו כאן
הערב.

,בעוד ראש הממשלה עסוק בקריאת התפריט, מנהלת אשת נשיא
חוף השנהב שיחה ערה עם ידידתה, היושבת מעברו השני של
ראש הממשלה, הגברת ארנסט בוקה. משמאל נראה נשיא המדינה, יצחק בן־צבי.

ספרים
תרמם
ה צ אר ה א דו ם

ב בי ת נותרו רק אלה״
אולם בשווקים תמצאו עתה
שפ ע

אפ רם קים
הפרי הטעים, העסיסי והמהנה
לארוחה ולאירוח

תננבה

מים מינרליים המקובלים בעולם

עתהגם בי שראל!
״מי כברי״ הם מים מינרליים
המופקים ישר ממעיינות ״כגרי״
אשר בגליל המערבי. צלולים וזכים,
ממש כברגע צאתם מהמעיין.
חתומים.
בבקבוקים

•פיחות עם סטאלין >מאת מילובאן
דז׳ילאס, תירגם אהרון אמיר, הוצאת עם
הספר) .שליח של צבא־פרטיזנים קטן, קנאי
ופוריטאני, שבא מעבר להרי חושך של
בוסניה, מובא סוף־סוף אל גאון הדור,
שמש כל העמים. בחיל וברעדה הוא מציג
את עצמו בשמו ובתוארו. המארח, שתמונתו
קורנת ממיליוני קירות, מציג את עצמו
גם הוא :״סטאלין״.
בצורה מבדחת זו החל דו־השיח המוזר
המונצח בספר זה — דו־השיח בין הענק
הגרוד, לבין היוגוסלאבי הבינוני מאד־מאד.
דז׳ילאס הוא אדם אמיץ מאד, ישר מאד.
אבל הוא גם אגוצנטרי מאד, מאוהב מאד
בעצמו, חסר מאד חוש הומור, ומשוכנע
מאד בעליונותו התרבותית (שאינה משתקפת
בספר) .לא כל אדם מסוגל להקדיש
עמודים שלמים לאידיאליזם של עצמו, להתפעל
בכל עמוד מחדש מבנות עצמו ומיושרו.
אלא שדז׳ילאס מחפה על כל אלה בכשרון
נדיר: השילוב המושלם של רכילאי והוגה־דעות.
הוא מסוגל לערבב יחד תיאורי־הוזי
מרתקים, קטעי רכילות והברקות פילוסופיות.
התוצאה: לא ספר גדול, אך מעניין.
זקן וגערי־דוצרו. דז׳ילאם דומה במקצת
לבלעם. הוא מקלל את סטאלין —
אך תוך כדי כך הוא מעלה את דמותו
לשיאים חדשים. הוא מזכיר לבני , 1952
קצרי־הזכרון, כי יוסף וויסאריונוביץ דז׳ו־גאשווילי,
המכונה סטאלין (,איש הפלדה״),
שינה את פני העולם יותר מכל אדם אחר
במאה ד,־.20
בבואו למוסקבה באמצע המלחמה הנוראה,
קיזזה הפרטיזן היוגוסלאבי, קומוניסט
ותיק וקנאי, למצוא סבא טוב־לב,
הכואב את כאב כל העשוקים והבונד, עולם
שכולו טוב. תחת זאת מצא לפניו את
אחרון הצארים הגדולים של רוסיה, יורשם
הגאוני של איוזאן האיום ופיוטר הגדול.
האכזבה היתד, נוראה — אך דז׳ילאס יכול
להאשים בכך רק את הנאיביות של עצמו,
הנראית לו כסגולה יקרה.
,קומתו היחד. נמוכה מאוד, ומבנה־גופו
גמלוני. פלג־גופו העליון היד, קצר וצר,
ואילו רגליו וזרועותיו ארוכות מדי. זרועו
השמאלית וכתפו השמאלית נראו קשויות
למדי. כרסו היתד, מגודלת ושערו קלוש, אף
כי גולגלתו לא היתד. קירחת לגמרי. פניו
היו לבנים, סמוקי לחיים. שיניו היו שחורות,
לא־תואמות, נטויות פנימה. אפילו
שפמו לא היה עבות או עשוי.״
פרש קוזאקי, שניקלע לחצרו של איוואן
האיום, לא יכול היד, להזדעזע יותר ממנהגי
חייו של המנהיג הקומוניסטי. את עבודתו
העיקרית עשה סטאלין ב״ארוחות
ערב״ ,שהחלו בשעה עשר בלילה ונמשכו
ללא הפסקה עד עלות השחר, תוך בליעת
כמויות אדירות של וודקה ומיני בשר.
בארוחות אלד. הסתובב הזקן הציני בחוג
נערי־חצרו המתרפסים, עדת ביצועים־
טים חסרי־אישיות. תוך דילוג מנושא לנושא,
אגב השמעת בדיחות גסות ואכזריות*
,הוכרע גורלם של עמים, חוסלו
הנהגות קומוניסטיות, נשלחו מיליונים למוות,
הופקרו מהפכות.
עמים על לוח השחמת. ההחלטות
שהוחלטו בצורה כזאת היו אף הן אכזריות,
ציניות, ולעיתים נפשעות. אך טבוע בהן
חותם של גאון מדיני.
סטאלין ראי, מראש את הסכנה הטמונה
בגיבוש מרכזים קומוניסטיים שאינם כפופים
לשלטון מוסקבה, ועל כן לא נקף
אצבע למען נצחון הקומוניזם בסין, ביוגוסלביה
ובאלבאניה. הוא חזה מראש את
עלייתה מחדש של גרמניה, ועל כן החליט
לשעבד את חלקה המזרחי, ויהי מה. עוד
בטרם נסתיימה מלחמת העולם השנייה, כבר
תיכנן מלחמת העולם השלישית, נגד בני־בריתו
באותה עת.
מד, היד, הקומוניזם בעיני סטאלין? מכשיר
שלטוני להרחבת האימפריה הרוסית
— או מטרה נישגבת, אשר למענה קיימת
האימפריה? דז׳ילאם אינו יודע לענות על
כך, ומתקבל הרושם כי שתי הגירסות נכו*
בדיחה סטאלינית אופיינית, :אחד מאנשינו
ה״ה מוביל קבוצה גדולה של שבויים
גרמניים, ובדרך הרג את כולם חוץ
מאחד. כשהגיע לתעודתו שאלו אותו היכן
כל האחרים, .אני פשוט ביצעתי את פקודתו
של סטאלין,׳ אמר, ,להרוג את כולם עד
האיש האחרון — וזח האיש האחרון.׳

סטאלין מלן בשר ווודקה
נות — כמו הציונות של מנהיגי ישראל.
בעיני סטאלין, לא היו המדינות אלא
שטחים גיאוגרפיים, והעמים לא היו אלא
כלים על לוח שחמת. הוא היה מנותק
לחלוטין גם מעמו שלו, ובז לתרבויות
ולמוסר. בבדיחה גסה אהת פטר את המקרים
בהם אנסו חייליו את נשות אירופה
ורצחו אותן אחר־מעשד״ שעה שהריק את
בקבוקי הוודקה, ניספו מיליונים במחנות״
המאסר הבלתי־אנושיים באזור הארקטי.
בשיטות אכזריות אלד, הניח את היסוד
לרוסיה החדשה, ארץ הספוטניקים וטיל*־
מימן, שהגיעה בשעת מותו עד לסף
שלטון־העולם.
אסיר כטיטוסלאכיה. דז׳ילאם ניסח
את הספר בזהירות רבה. אין בו מלה רעה
אחת על טיטו אף שדמותו, כפי שהיא
מצטיירת בעמודים אלה, היא דמותו של
פוליטיקאי קר, החסר חום אנושי.
הוא משתדל לכתוב טובות גם על
כרושצ׳וב, אך מוסיף כי כרושצ׳וב אמר
לו שסטאלין הזהירו מראש מפני הפלישה
הנאצית. הדבר סותר לחלוטין את טענות
כרושצ׳וב בקונגרס המפלגה — ועל כן
פגע בו ביותר למרות כל התשבחות, המהולות
בבוז, על ההומור העממי שלו.
דז׳ילאם גם מוסיף שכרושצ׳וב לא הסתייג
במאומה ממעשי אדונו, כל עוד היד. בחיים.
מד, הנחיל לדז׳ילאם את פסק־הדין של
תשע שנות מאסר בטיטוסלאביה הקומוניסטית?
קרוב לוודאי שהיתה זאת השאלה
אותה הוא מציג בסוף הספר: כיצד יכול
היה איש כמו סטאלין, אשר ״יאתה לו התפארת
של גדול הפושעים בהיסטוריה״,
ואשר בו ״חוברו יחד חום ר־הד,גיון הפלילי
של אליגולה עם עידונו של בורג׳ד, ועם
אכזריותו של איזזאן האיום״ ,להשתלט ב־מישטר
שיצא לגאול את האנושות?
המישטר או השוטר? האסיר מ-
בלגראד מאשים את המישטר, יותר מאשר
את השוטר הראשי .״אין שום איש יכול
לגזול את החירות מזולתו בלי שיאבד את
שלו.״ סטאלין הפך למד, שהפך, לא רק
באשמת סגולותיו שלו, אלא קודם כל
באשמת הביורוקראטיד, הסובייטית, שהעלתה
אותו לשלטון, ושהפכה לאחר מכן לקורבן
העיקרי שלו. חיסול פולחן סטאלין,
בלי חיסול הסיבות שהולידו אותו, אינו
מבטיח שלא יקום סטאלין חדש.
״ישותו האפלה של סטאלין מוסיפה לרחף
על ברית־המועצות,״ מסכם דז׳ילאס.
יורשיו ״מצויים בהם אותם יסודות דפוסים
ושיטות שבכוחם הוא פעל.״
דז׳ילאס לא כתב את המלה האחרונה על
סטאלין — אך הוא הוסיף כמה קזזים
לדמותו של האיש שהיד, מסוגל ״להשמיד
תשע עשיריות מן הגזע האנושי על־מנת
,להנחיל אושר׳ לעשירית האחת.״
חבל שהמתרגם כופה על התיאור העתוג־אי
השוטף את סיגנונו המנופה והמסורבל,
המכריח את הקורא לא פעם לעצור באמצע
המשפט ולחזור על תחילתו. הספר שורץ
פ׳אשיסטים, פ׳דרציות, פ׳ינים מארץ פ׳ינלנד
ויצורים דומים, יצירי הפוריטאניזם הלשוני
של אהרון אמיר.
העולם חזה 1297

ק 1לנוע סרטי ואריציה מרתקת ונד עויעמו
היו ר שי ם (הוד, תל־אביב, איטליה) חוזר
אל הנושא הנדוש ביותר בקולנוע בשנים
האחרונות — דמותו של הדור הצעיר.
זהו סרט שחושף, מבקר, לועג,
מנתח ומרחם, כמו סידרה ארוכה של סרטים
הוליבודיים, צרפתיים, בריטיים או
איטלקיים.
הדברים ידועים, אין מה לחדש פרט
לצורת האמירה. ופרנצ׳סקו מסאלי, במאי
הסרט האיטלקי, אומר את הדברים כך, שמעניין
ומאלף לשמוע אותם פעם נוספת.
נושא הביקורת היא חבורת בני־סובים,
בעיירה קטנה שבמרכז איטליה. כמו חבריהם
ברומא, הם חיים בדולצ׳ה ויטה —
מכוניות מירוץ מפוארות, אורגיות ונשפיות,
החלפות במיטות. הסימפטומים רגילים: שיע־מום,
חוסר מטרה, עודף כסף והעדר הת־יחסות
רגשית כלשהי.
אבל אם זה סרט של שיעמום, מגיש
מסאלי את השיעמום בצורה מרתקת.
הריין כלחיץ לנשיאין. הדמויות העיקריות
בחבורה הן רוזנת בת שלושים פלוס
(בטסי בלייר) ,צמד בני תעשיינים (ג׳ראר
בליין ואנטואנלה לואלדי) ועוד מרקיז או
משהו כזה, אבל שחצן (תומס מיליאן).
הסרט עוסק במסכת היחסים הפנימיים
בין החבורה לבין עצמה ובינה לבין יתר
אנשי העיירה. נקודת המוקד היא צירופה
של ליכלוכית יפה (קלאודיה קורדינלה)
להברה הגבוהה, שם היא מקבלת מעמד,
פלוס הריון מחוץ לנשואין.
כל התסבוכות מוצאות לבסוף את פתרונן.
אולם איזה פתרון הוא זה? כל אחד

מהפכה

בשיטת הכביסה!
בי ח׳־ ר ״ קריסטל ׳ •
גאה להציג בפני הצבור
אתמ כונ תהכ בי ס ה

(עמנואלה ריבה) ואם לבת, מתראה בשם
בדוי ואינו אלא עריק, שברח מיחידתו הצרפתית
במלחמת העולם.
כ? י פרינציפים. עבירה שכזאת מזכה
את מבצעה בקבלת פנים על־ידי כיתת
יורים. אלא לא זה מדאיג את ואלונה.
מטרידה אותו העובדה, שהידועה בצבור
שלו החליטה, עם מאסרו, לנתק כל קשר
עמו. בלית ברירה הולם ואלונה בסוהר אחד
או שניים, בורח מהכלא, כשכל מטרתו
לראות את הכובסת שלו, ולו רק לרגעים
ספורים.
המשטרה, כפי שמסבירים בסרט, אינה
מבינה תשוקות כאלה. היא מעמידה שוטרים
ובלשים, רודפת אחרי הבורח. אבל לו לא
איכפת, הכל שווה במחיר ההצצה המשפחתית.
ידידים
לשעבר מנסים לעזור לו, להבריחו.
ידידה ישנה (אנני ג׳ירארדו) אפילו
מציעה לו את עצמה, במיטה. רגע אחד
מהסס הגבר הגדול. הוא הרי אינו אוהב
אותה. אבל, כך מסתבר, כשבורחים מהכלא
אין מקפידים על פרינציפים. הוא עוצם
את העיניים ו את ההמשך מראה הסרט.
מלודרמה קטנה זו, שבויימה בידי לסלו
בנדק, סובלת מעודף מטען של רצינות ו־

.,קריסטל־לוקס״
זאת הפעם הראשונה בארץ
מכונת כביסה עם אגיטיטור
113101״ שיטת כביס ה הטובה
ביותר בעולם עם כל השכלולים
האפשריים. נו חיו ת מכסי
מלית • ערבות לשנים רבות
של עבודה תקינ ה • מתוכנן
ומבוצע ברמה בין־לאומית.

ק רי ס נ ני ־ לנחח
פרסום או־קי

שינוי כתובת -
המנוי המשנ ה את כתגתו, מחבקש לה ו־דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, בדי למנוע עיכובים במשלוח.

קורדינלח ולואלדי כ״היורשים״
סענזז־ +הריון
בוחר בדרך שאינו שלם עמה, נכנע לדפוסי
החיים שמורישים לו הוריו וחברתו ומתחיל
בייצור מחודש של יצורים נברוטיים ואומללים.
יפה
ודי. עלילתו של הסרט אינה מסעירה
במיוחד. גם סנסציות חזותיות מהסוג
של הדולצ׳ה ויטה לא מצויות בו. אולם
מצוי בו משהו שמזה זמן רב קשה למצוא
בסרטים איטלקיים — אוזידה.
קצבו האיטי והמתמשך של הסרט, צילומיו
הרכים והחפים מצליחים להעלות על
הבד אווירה אוטנטית, כמעט ריאליסטית,
של הווי עיירה איטלקית.
קלאודיה קורדינלה, תשובת האיטלקים
לב.ב ,.היא יפה באותה מידה שהיא חסרת
הבעה. מה שמחמירה היא משלימים בעיקר
בטסי בלייר ותומאס מיליאן, ובכמות שדיה
להעניק לצופה הרגשה של מטען חוויות
עם סיום הסרט.

ל ר או תאתה קו בםת־! ל מו ת
כקשה לחנינה >חן, תל-אביב; צרפת)
מציג את שחקן המלודרמות האיטלקי, ראף
ואלונה, בדמות בה הופיע במחזהו המצולם
של ארתור מילר, מראה מעל הגשר. ואלונה
נראה כאילו קפץ מבימת הצילומים של
סרטו הקודם לא רק מבלי להחליף בגדים
—הוא מופיע באותם מכנסי עור ומעיל
הסוזארים המבריק — אלא אפילו מבלי
להתקלח.
מי שהיה מהגר איטלקי בניו־יורק הוא
עתה מהגר איטלקי בצרפת, דבר, כך מסביר
הסרט, שאינו משנה את מעמדו החברתי
15 .שנים אחרי תום המלחמה, מתברר
שהפועל האיטלקי, החי עם כובסת אלמנה
העולם הזה 1297

חשיבות יתר. אפילו יש בה פה ושם
קסעים עשויים בטעם, כנים ונוגעים ללב,
קשה להתייחס אליהם כאל כאלה, בשל
מישחקו המנופח של ואלונה.
אבל מי שאוהב טרגדיות, עשוי להזיל
דמעה ולצטט את חיים חפר :״ככה זה,
בעולם — אין אמון בבני־אדם

ת ד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
בעלת הכית המוזרה (מוגרבי,
תל-אביב) — קומדיה בלשית, בה מנסה
קים נובק להפחיד, בעוד ג׳ק למון מצליח
להצחיק.
זר דופק כדלת (גת, תל-אביב) —
מה קורה כשאלמנה בודדה מגלה כי הגבר
שנועד לגאול אותה, אינו אלא רוצח בעלה?
משחק מעולה בסרט מתח דני.

ש תיי ם...

הופ,

עבר נו (ירון, תל־אביב; אורה, חיפה) —
בילי ו״ילדר מעמיד פנים שהוא לועג
לקומוניסטים, צוחק למעשה לאמריקאים,
בקומדיה המתרחשת בברלין החצויה. ג׳ימס
קגני.
סעודה כטיפאני (אורלי, חיפה)
— אודרי הפבורן בתפקיד המקסים של
נערת הטלפון, המנתקת עצמה מהמציאות
ומתבצרת בעולם הזיות ורדרד.
0חלילה (רון, חיפה) — דעיכת האהבה
בזוג אינטלקטואלי, על רע ניתנה
של החברה המודרנית. ז׳אן מורו, מרצ׳לו
מאסטרויאני ומוניקה ויפי בסרטו של טיב־אל־אנג׳לו
אנטוניוני.

(הנושך נוענזוד ) 13

הנאה שלמה...
...אחרי ההצגה—.
בבית הקפה
או עם ארוחה טובה
שתה את האציל במשקאות
תירוש תפוחים תסים:

זוי ן

תיצדת

בתחנת אירופה מספר אחד (מונטד, קארלו)
גילו את המטמון.
התוכנית מבי מסת על כתב־חידה, שנכתב,
כביבול, על־ידי אדם אלמוני. נתונים כל
הפרטים העשויים להוביל למקום מסויים —
חצר או הדר, בית או רהיט מסויים, בתוכם
הוטמן באותו יום, בתיבה מיוחדת מטמון
השוות אלף לירות — בצורת פתק.
מאחר שהחידה קשה, רשאי המטמונאי ל־להיעזר
בידע ציבור המאזינים. המטמונאי,
לאחר שקרא ועיין בכתב החידה במשך
שעתיים, בחדר סגור בבית מלון, מציג
למאזינים שאלות הנוגעות לפרטי כתב-
החידה. המאזינים מטלפנים את התשובה
לקול־ישראל בירושלים, ונוקבים המחיר
אשר תמורתו הט מ! כנים למכור את התשובה
למטמ נאי. הלה חייב להחליט אם ברצונו
לקנות — או לאו.
דמי הקניה יורדים מאלף הלירות של המטמון.
כאשר מאתר האיש ליד המירופון
את מקום מחבוא המטמין, הוא פונה אל
המאזינים, הקרובים ביותר למקום למטמון,
מבקשם להגיע מהר אל המקום ולמצאו.
רק מאזין שטילפן, הציע את עצמו תמורת
מכוס מסויים, ואשר הצעתו נתקבלה על־ידי
המטמונאי, רשאי לצאת למקום המטמין
ולחפש אותו במקום המאותר, לאחר
שהזדהה בפני שומרי המטויון.
חיים ,׳האם אתה קיים, ש — ם•
״ערב טוב צחי, ערב טוב למירה, ערב
טוב לנזאזיניס. אני קיים, ואני שם כרגיל,
יו שב ומסתכל בירח .׳הדבר ה מיוחד הפעם
למקום המט מון — כ מו בן שלא אגלה דברים
בעלי ערך — הוא שבעצם אין שוס דבר
מיוחד, לפחות כלפי חוץ, ב שטח בו אנו
נמצאים. כאשר עצרנו את ה מכוני ת, היום
אחר־הצהריים, הביט עלינו הטכנאי ב ת מי ה ה
רבה — זה המקנס? נבכן זהנ ׳המקום!״
עליו חיים יבין הוא שומר המטמון.
להגיע במשך היום, מבלי שירגישו בו או
יכירו אותו, למקים המטמון. כאשר התייצבתי
אני, הכתב השני שהוצב על־ידי
מערכת העולם הזה לכיסוי התוכנית, התחל־יחד
עם חיים במסע הסתתרות והסחה, כדי
להגיע למקים המטמון ללא כל עיקוב או
אפשרות זיהוי כלשהי.

היוד ע ל חיו ת שו ת ה סיי דרנ או ת

תשבץ העוד הזה 1297
רפי דגיבגש ( )16 הגן־יבגה הגא תרגזיד
הכיהה השישיה. ההחביב: בין היהר,
פהרגן ג/אג ח־י־בגד השבציב.ההשבץ שרפ־גיבח
גודד באחר השישגריב ההששההיגג
ביגהר בגיהגשיה (גשח ההגרה החדיחה).

מאוזן )1 :חו־שיסטאז;
)2ראש
העיר הראשון של
חל־אביב )10 :כיום
״פז״; )11 גבעה;
<13 גר; )14 ללא
תועלת; )15 הורג
נפש; )17 גיל הצבא;
)19 מספינן;
)20 שלם, משוכלל;
)22 אכסניה; )25
קיים; )26 משבטי
ישראל; )27 ערבוב
(הפור); )30 אדם;
)32 סימן; )33 מלת
בקשה; )34 זז; )36
כלי עינויים; )37
חלק בתערובת; )39
ישראלי; )41 מין
יי״ש; )42 בעל דם
קר; )44 כלי קיבול
צר; )46 האח; )49
קיר; )50 בת קול;
)51 נשגב 53 :מוצל מאש ; )55
הולנדית; )57 מסולם הקולות;
קדוטת
)59 ;306 )58 קבוץ בצפון הנגב; 160 טטרכי־בי
המיים.
סאונד )1 :אפל; )2מנעול בטחון;
)3ליגלוג; )5אנדרטה; )6פוספור; )7לא
ערי!; )8פרח; )9מדינה באסיה; )12 בדחן;
<15 התחלה; )16 פעולה משטרתית לגילוי;
)18 מצפון; <21 כסר ישראלי; )23 אות

״תפסו את
התקרית הראשונה אירעה בתחנת האוטובוסים
של אגד בירושלים. נהג משיפם
קפץ לפתע ממקום מושבו, זנח את נוסעיו,
ורץ לעבר המשרד, כשהוא מנופף במנקב
הכרטיסים שבידו .״אני רוצה חצי יום
הופש,״ התנשם בפני מנהל העבודה שלו,
״מעכשיו עד מחר בבוקר .״
״י:ד, כל כך דחוף לך פתאום?״ התפלא
מנהל העבודה.
הנהג הסתובב והצביע על חיים :״זהו
חיים יבין מקול ישראל,״ הסביר למנהל,
״הוא נוסע כעת להחביא את המטמון. אני
רוצה לנסוע אחריו.״
המנהל לא אישר זזת החופשה. הנהג ניגש
לקופאי, ניסה לברר לאן קנה חיים כרטיס.
״הוא לא אמר לי לאן,״ איכזב אותו הקופאי
,״פשוט ביקש כרטיס בלירה ושמונים.״
הוא
לא ידע כי מארגני התוכנית דאגו
לסתום גם פירצת פוריות אפשרית כזאת.
אך ירמו מהאוטובוס בבית־דגון, וחצינו
את הכביש הסואן הופיעה ממול, מכיוון
תל־אביב, מכונית ריאד אדומה, נהוגה בידי
נהג קר־; וממושקף. הוא האיטי לידנו, איפ־שר
לנו לזנק למכונית אגב נסיעה איטית,
להי־ילט, על־ידי כך, מע־קבים אפשריים.
המכונית הכילה, מלבד אביזרי ציוד
טכני, גם שלושה אנשי צוות נוספים: מהנדס
האולפנים מתל־אביב אוטו וילקר; הטכנאי
אמנון רוברמן, שתפקידו להפעיל את
הקשר בין מקים המטמון והאולפן בתל־אביב,
ואחד מעובדי קול ישראל, שתפקידי
למתוח את קו הטלפון מהעמוד עד למקום
המטמון ממש.

עצם מעצמיו

עכשיו מירה, מה ׳הבנת עד עכ שיו?
י שבנו ב מ לון שעתיים, היח לך שעתיים ז מן
לעיין בכתב, לח שוב עליו, לחבר לך את
השאלות הרא שונות. מה ה מסקנות הראשונות
שלך ומה השאלה הרא שונה שלך

הניצחון; )24 מחבר שתי נקודות; )26 עיר
בישראל; )28 אותו אכלו אבותינו במדבר;
)29 סוחר; )31 המראה; )32 מה שאין
לאלמוני; )35 חזר; )37 צמח קוצני; )38
לא מצוי; )40 מורה; )41 מלת ברירה;
)43 מזל; )45 איזולציה; )46 שרפרף; )47
זבול; )49 כלי קבול למיים; )52 קיטור;
)54 נוזל החיים; )56 נביאים, כתובים; )58
מבני נח.

בשעה חמש ורבע הגיעה מירה לבית־המלון
אור־גיל בירושלים. נסגרנו שלושתנו
בחדר, לאחר שאחד מעובדי קול־ישראל
הביא את החידה החתומה בשתי מעטפות.
והמשחק הגדול החל.
מירח׳ ילידת תל־אביב, חברת קיבוץ
נחשון מיום היווסדו לפני 12 שנים, עוסקת

בהיסטוריה של הארץ רק כתחביב צדדי.
״בזמן המועט שיש לי לקריאה,״ היא
מודה ,״אני קוראת ספרים אחרים ולאו
דווקא היסטוריה ישראלית.״
עיקר זמנה מוקדש לטיפול בתינוקות
של קיבוץ נחשון, ולמילוי תפקידים שמטיל
עליה הקיבוץ. כך, למשל, היתר, במשך
שנה וחצי מזכירת הקיבוץ. בתקיפה
אחרת היתד, מרכזת ועדת התרבות שלו
או מרכזת ועדת החברים במקום. היא
מאזינה תמיד למחפשים את המטמון. נש־נסגרנו
במלון, שקעה כליל בפיענוח רזי החידה.
צחי ואני ציאנו למרפסת לעיין בה.
צחי 35 הממלא מקום מנהלת התוכנית
של ק ל ישראל, לאה פורת, השוהה כיום
בהשתלמות בארצות־הברית, דיבר לראשונה
לתוך המיקרופון בגיל .13 הקשר בין השניים
נפסק לזמן מה כאשר למד צחי
מתמטיקד,־פיזיקה, באוניברסיטה, אך מלחמת
השיחרור קטעה את לימודי• ואחריה חזר
לרדיו. תוך זמן קצר הפך לעורך התוכניות
הפופולאריות ביותר.
תוכניות כמו ה חידון ה מו סיקלי, שלושה
בסירה אחת, אשרי ה מ אזין הן רק שלוש
ממבחר התוכניות החביבות עליו. כל השלוש
שבקו חיים מכבר .״אנחנו הרגנו
אותן בעצמנו,״ מודה צחי ,״אבל אני
מעדיף לשמוע אנשים אומרים, הבל שהתוכנית
התבטלה,׳ מאשר אנשים מתלוננים
,אוף, התוכנית המשעממת הזאת׳!״
לאחר שמירה קראה את החידה, מתחיל
צחי להדריכה :״השאלות העיקריות הן, :מי
זה? מתי זה? איפה זהי׳ אין שום הכרח
שמחבר החידה יהיה גם האישיות עליה
מדובר. את צריכה להכין לך את הקו ואת
השאלות בעזרתן תמצא־ את המטמון.״
השאלה הראשונה שלי,״ מכריזה
מירד, אל המיקרופון ,״מהי תוכנית יתרו
ומי הם האנשים העומדים מאחוריה?״
צחי :״אני מבקש מ המ אזיניס, היודעים
לענות על השאלה, לצלצל אלינו. ועכ שיו,
נקדי, האס ר שמת את השאלה לפניך

במרכז התיקשורת עדיין שקט 25 .אנשים
עומדים הבן ליד מכשירי הטלפון וסביבם,
דרוכים לצילצול הראשון. נקדי המשופם
ועגול הפנים, יושב לפני המיקרופון הפתוח
וחוזר על השאלה.
כל חידד, וחידה היא עצם מעצמיו של
נקדי. חודשימים הוא הרד, אותה, חיבר
אותה, ניסח ושינה וחזר וניסח, עיין בעשרות
ספרים ומקורות עד שהגיע לנוסח
הסופי של ד,הידד״
״אל החידה הנוכחית הגעתי תוף כדי
הכנת החידה הקודמת,״ מספר נקדי ,״קראתי
שלפי הערכות שונות הארגון עליו מסופר
בחידה הוא אביה הרוחני של כל התארגנות
מזויינת שלאחריו, כולל ארגון בר־גיורא,
שקדם להשומר״.
לפני שידור החידה הראשונה פחדו נקדי
וצחי שלא יגיעו תשובות במספר מספיק.
מספר התשובות הנכונות הפתיע את המארגנים.
בתוכנית הנוכחית, העשירית במספר,
טילפנו 365 מאזינים, ראיתם שטרחו
והצליחו להשיג את אחד מ־ 18 תקוים העומדים
לרשות התוכנית ב־ 70 דקות השידור.
לצורך התוכנית הוקמה מערכת קשר
מיוחדת, עם מרכזיה לכל הקוים, שחולקו
על פני כל הארץ.
לא היה צורך לשדל מתנדבים לרישום
התשובות בטופס מיוחד, שיימסר לנקרי בידי
רצים. כל עובדי קול־ישראל ועובדותיו
נזעקו לדגל. החל בקריינים ועורכי תוכניות
כאסתר סופר, וכלה בעובדים טכניים
.כמו היועצת המשפטית של התחנה ומזכירות
למיניהן.
נקדימון רוגל 37.שהיה אחראי לתוכניות
הסיקיר בקול ישראל לפני שהפז־ למנהל
ההדרכה והביצוע, מרכז את כל ארגון התוכנית
והוא גם הקריין המוכר למטמונאי
את התשובות המגיעות.

מוקש כדרכים

נקדי :״עד כה נאספו בידי שלוש ת שובות.
אחת מאת מהנדס, המסתמך על ה זיכרון.
שניייה מס ת מכת על ספר, מפקיד
מבאר־שבע ושלי שי ת ...
״מירח :״ ה ת שוב ה ה שנייה מעניינת או תי!״
נקדי :״ו ב כן מירה, את קנית את היאינ־פורמציה
של בן־ ציון בארי, ה מס ת מך על
ברסלבסקי הידעת את הארץ, ב מ חיר 10
לירות או תן הוא תורם לאילנשיל פוליו.
הוא מספר כי תוכני ת יתרו היא תוכני תו
של יהודי מו מר ושל פאול פרידמן, יליד
ברלין, ליתניח יסוד למדינה יהודית בארץ
מדיין העתיקה.״

בכל חדרי הטלפוניסטיות מוצבים טרנזיסטורים.
גי* דורון, עייף לאחר יום החי־העולם
הזה 1297

פושים אחר המטמונאית, צמוד גם הוא
לטרנזיטטור .״היא עלתה על מוקש,״ הוא
מחייך אלי.
החידה מנוסחת כך, שנתונים בה פרטים
המזכירים פרשיות אחרות מההיסטוריה העברית
הקצרה, ועלולות לבלבל את היוצרות.
כך ע שויה תוכנית מדין להתחלף ב תוכנית
יתרו, שעליה ולא על תוכנית מדיין
מדובר בחידה.
נקדי מחייך, גבי מחייך, צחי ודאי מחייך
לעצמו בלב. רק מירה אינה יכולה לחייך.
היא אינה מצליחה לגלות עדיין את הקשר.
״האס יש משהו אחר?״ היא מפצירה בנקדי.
א־ן משהו אהר. הטלפונים כמעט שאינם
מצלצלים. מירד, מפנה את שאלתה השניה:
״לאיזו קי צת אנשים או אגודה היתה
סיממה, :לחיים ולמוות׳ בארצנו?״
סוף־סוף מתהילים הטלפונים לצלצל. הרצים
רצים בכל המרץ במיסדרון המוביל
לחדרו של נקדי. הטלפוניסטיות ממלאות
טופס אחר טופס. כל התשובות דומות
ואחידות. נקדי מוכר למירה תשובה בעד
עשר אגורות :״הסיסמה היתה של אגודת
1השומר!״ כל התשובות האחרות זהות.
כולן בלתי נכונית. מירד, כמעט ועלתה על
מוקש נוסף. הציל אותה יחיעם, בנו בן
ד,־ 11 של רענן וייץ, שנזכר שקרא לפני
חצי שנה באנציקלופדיה לנוער על אגודה,
שסיסמתה־ היתד, ,לחיים ולמודת בארצנו׳.
תמורת 10 לירות שנתרמת לפי עצת אייו•
לקרן הקיימת, מכפר יחיעם על פ׳ .דאנציק־לוסדיה,
שסמילנסקי מתאר ייסוד הסתדרות
חשאית, על בסים של ארגון צבאי, שנוסדה
לפי תוכנית יתרו לפי התנ״ך, ושחבריה
נשבעו, :לחיים ולמודת בארצנו!׳״
ההתרגשות גוברת והולכת. מירד, עלתה
על דרך ד,וילך, אך בינתיים עברו 38 דקות
יקרות. נותרו לה רק 32 דקות ועוד יש
למצוא את שם מצביא האגודה החשאית,
שבחצרו הוטמן המטמון, ואת החצר עצמה.
בדרך למקום עצמו, טמון מוקש נוסף.

״זה עניין בטחוני של הש.ב — .מוטב ש־תסתלקו.
מכאן!״

חמש־עשרה דקות לפני סיום התוכנית
גילה תלמיד מבאר־שבע למירה, שאייזנברג
גר גם בנס־ציונה, במרתף של אדם בשם
לרר. חיים יבין אישר. עכשיו לא נותר
אלא למצוא את הכתובת המרוייקת של
המרתף.
הדעות על המקום היו חלוקות. הוצעו שתי
כתובות שונות ולשתיהן נמצאים מיד מתנדבים,
המוכנים תמורת סכום כסף מסויים
להגיע למקום. אך חיים יבין טוען שהכתובות
שנמסרו אינן מדוייקות ומירר, מבקשת
כתובות נוספות והצעות נוטפות. ארבע
דקות לפני כיום התוכנית מטלפן צבי
שיינמן מנס־ציונה. הוא מזכיר כתובת
חדשה, שלא צויינה עד כה: בית בדרך למושב
בית־עובד. מירח שולחת אותו לשם

תמורת שלושים לירות.
1 .1 1 1

של קול ישראל.

הגדול, שווה הערך ל־ 746 הלירות, מתנת חברת הסיגריו ת דובק הממ מנ ת את
ה תוכני ת, נמסר למידה מאיר על־ידי גבי דו רון, מנהל שרותי הפיר סו מ ת
מירה מחייכת לאחר שעה ועשר דקות מתח ומאמץ שיכלי לפני ה מיק רופון.

מצביא האגודה, אהרון אייזנברג, התגורר
בכמה וכמר, מקומית והחיפוש הגדול מתחיל
20 דקות לפני סיום התוכנית.
לירות לפי

נקדי :״יש לי ת שוב ה ב־סו
הספר ר,עליה השניה. קונה?״

נקדי :״ אייזנב רג גר ב ר חובו ת!״
צחי :״את רשאית, לפי חו קי התוכנית,
להציג שאלה לחיים יבין.״
מירד :,״חיים יבין, האם אתה נמצא ברחובות?!״
חיים
:״אז מה אס אנחנו מ רחובו ת לא
מידה, אני לא ב ר חו בו ת!״
מירה :״נקדי, יש לן ת שובו ת אחרות?״
נקדי :״כן. של תלמיד, בעד חמ ש לירות,

לפי האנציקלופדיה!״
מירה :״ קונ ה!״
נקדי :״ אייזנב רג חי ברא שון־לציון, היה
סתת!״
מירד :,״חיינו, האס אתה ברא שון־לציון?״
חיים :״אני לא בר א שון־לציון!״
מירח :״ז ה מתחיל להיות מעניין!״

אותה שעה עמדנו, חיים ואני, בחצר בה
הוטמן המטמון. הבית היה עזוב עד לפני
שלוש שנים שעה שהתיישבה בו משפחת
ביסטריץ. יובל 11 בן המשפחה, ידע את
ההיסטוריה של הבית — המורח סיפרה
עליו בבית־הספר. אנחנו היינו, כאמור, בחצר,
בעוד הטכנאים משכו לשם את הקו
וסילקו את הסקרנים המועטים באזהרה:

צחי :״צבי שיינמן! הצטייד בתעוד ה וצא
למקום. נותרו ת רק ארבע דקות. חיים, חכה
גם לצבי שיינמן. נותרו שלוש דקות. מתחיל
המרוץ נגד הז מן.״

דקה לפני תום המועד הגיע צבי שיינמן
למקום המטמון. הוא לא התמהמה, הגיש
לחיים תעודת זהות פזורת דפים וחיים
האיר עליה בפנסו .״זה עתה הגיע אלינו
השליה,״ ב־שר למירה מאיר, אשר ציפתה
למציאת המטמון, נ־מנו נותרו לה 746
לירית, לאחר נכוי מחיר התשובות השונות.
חיים בדק את התעודה :״בסדר,״ אישר,
״זהו אמנם צבי שיינמן!״ החצר התמלאה
בינתיים אנשיר, שהגיעו אליה לאחר שגילו
את המכונית והלכו בעקבות חוט הטלפון
שנמתח מהעמוד. כשקהל סקרנים ענק נוהר
אחרינו, הוביל חיים את שליח המממונאית
אל קופת הברזל, ביקש ממנו לפתוח אותה,.
צבי כתה 5:ת הקופח, הוציא מתיבה את•
הפתק וקרא :״ו ה רי המט מון לפניך!״

הוא משפר זי הוי לאריג מופלא וחדיש — דקרון 64
ראה מה שחליפה מ ״ דקרון ״ עם צמר נו תנת לך :
הופעה נאהב חליפ ת מ הודר ת — עמידה בפני ק מ טי ם,
אינ המתרחבת ואינ ה מתבווצת בכבישה, שומרת על
צורתה ו איכו ת ה לאורך י מי ם.
מכנשיים ומעיל מ״ דקלון 64 מאריג עדין ומעולה,
חז קוח סכוני, הני תנים לכבישה ב ק לו ת וללבוש ללא גיהוץ.
״ דקלון ״ 64 עם צמר — תשלובת מופל אההמת אי מ ה
ביותר לתנאי האק לי ם בארץ .״ לקלון 64 הרך
ביותר מכל סיבי הפוליאשטר.

למכירה
בסניפי

בתל־אביב, חיפה וירושלים
ה חנויו ת ה מוב חרו ת לבגדי גברים

הוא השם המסחרי הרשום לסיב הפוליאסטר של דופונט .״דקרון״ ,״אורלון״ ו״דופונס״ הם שמות מסחרים רשומים של חברת דופונט דר, נמורס. שימוש בלתי חוקי בשמות זזנ״ל יגרור אחריו תביעות משפטייות.

ט״ז תמוז תשכ״ב18.7.1962 ,

רכבות שראדיס
חוזי ב כד ׳ 1
בטלביזיה הערבית!