גליון 1298 מתאריך 25 ביולי 1962

המהיר 75אגורות

שישה אנשים נפגשו בשבועות האחרונים
באלג׳יריה, וקבעו את גורל המדינה.
מי הם?
לדעת כל העיתונות בארץ, הם מפקדי המחוזות
הצבאיים. לדעת העולם הזה (ראה
עמודים 9־ ,)8הם אלופי הפיקוד.
אולי הגיעה השעה להטיל אור על אחד
ההבדלים העיקריים בין שפת העולם הזה
לבין שפת שאר עיתוני הארץ וקול ישראל.
ששת הגברים האלג׳יריים הם דוגמה לכך.

הבט ק די מ ה בלי זעם
לפני כשנת יי ם זעזע מחזה של צעיר אלמוני
א ת אנג לי ה.
״ הבטאחורה בזעם״ היהשםהמחזה .
הז עםהש חו ר נשפך על ה עו ל ם הי שן
ומהש הו רי ש לדורנו.
הז עםהש חו ר רצה, על־ידי עצם השתפכותו
ממעמ קי ם —
להביאאתהגאולה לדור ה מ בו לבל של י מינו.
הרבה ״צ עירי ם זו ע מי ם ״ קמובעק בו תהמחזה .
אבלה״גל החדש ״ הזה חלף־עבר,
והרב ה לא הו תי ר _
מ שו םהש לי לההג מו רהשהיתה בו.
הסתבר שגם ה דו ר הצעיר רו צהב חיו בהח יי ם, בהנאהמהם .
יו תרמשהואמ עונין להביטאחורה בזע ם
הואמ עונין להביטקדימהב חיו ך!
ול אבמקרהזהו דור ה מ כוני ת.
לאר בי ם בו שיוכלו לז כו תבפרס על הנושא:
״כיצד להנותמהחיים בלי מ כוני ת״ ?
לעומתזאת ,״כיצד להנותמהחייםעםמ כוני ת ״
איננה בכלל שאלה.
בי שראלתו כי חבדיקהרפואיתש דו פקאדם העוב ר ליד
ה ״ לארק ״ יגבר ע ם נו חמבטו עלי ה.
סגנון קוויההמאורכיםוהמקומרים ,
צ ב עי ההמעוד ני ם, הנוחיותהרומזת לו מבפ ני ם
גלגל ההגה, ממלאיםאותוגאווה :
הואגאהש״כלי״ בעל שם בינלאומי כז ה
מיו צרב או רחכה מו שלם בארץ •
הוא יוד עשה צי בו רהרחב של בעלי ה ״ לארק ״ שבע־רצון ממנה ,
והואישמחלהצטרףלמשפחת בעלי־ה״לארק״.

ד בימ-הוצאה-לאור
מעוניין ב

א -לצלום בתנועה ובתוך אולם ״34
3ק ז -הסרט בעל הגרעין העדי! להגדלות 240
116ו 0׳ו $610011 לצלומים מוצלחים ״30
ל ה שי גבכלבת• מסחר לצרב* צי לו ם.

יצירות מקור
בפרוזה
את החומר — מודפס במכונת־

3רוו £ 13011 1*11 ררזררז 3 5

סזכנ׳ ם :
א. ברנר, ת־א, שד׳ רוטשילד . 15 טל 65421 .

כתיבה או בכתב־יד ברור —
יש לשלוח לכתובת:
ת. ד ,20233 .תל־אביב

המישחק המשעשע בתרגום תוארים זרים
נובע, לעיתים, מסנוביזם מטופש גרידא.
כך אתה יכול לקרוא בכמה וכמה עיתונים
על המימשל החדש בארצות־הברית, ואולי
לתמוה אם לא התחוללה שם מהפכה כלשהי
בשעות הלילה. אך אם תמשיך בקריאה,
תגיע לכלל מסקנה שהכוונה אינה אלא לממשלה
החדשה של מר קנדי.
עצם המונח המימשל החדש מקורו ב־שגיאת־תרגום
פשוטה. המונח האנגלי אד־מיניסטריישן
אינו מימשל, אלא מינהל (בעברית
החדישה, מימש ל הוא צורת השלטון,
כמו המיזזשל הצבאי) .סנובים שרופים יכולים
לדבר, על כן, על המינהל של מר קנדי.
אולם לשם מה? מה איכפת לנו אם האמריקאים,
בניגוד לאנגלים (ולישראלים),
קוראים לממשלתם בשם מינהל? מערכת
העולם הזה מקווה כי אתה לא תחשוב
אותה לאוסף של בורים ועמי־ארץ, אם
נמשיך לדבר על ממשלת ארצות־הברית, ונתעלם
מן המימשל ומן המ״נהל גם יחד.

בצלונו הסרט קוב ע!

העולם הזה נוהג על־פי כלל פשוט בתכלית.
כל תפקיד או מושג הקיימים במדינת ישראל,
הרי הגדרתם הישראלית חלה גם על
בעל הם בחו״ל.
גם בישראל ישנם ״מפקדים של מחוזות
צבאיים״ .הם קרויים ״אלופי הפיקוד״ .אם
כן, מדוע לא נקרא בתואר זה גם את בעלי
אותו התפקיד בכל מדינה אחרת בעולם?
מדוע נבלבל את מוחך באלף ואחד תוארים
אחרים, על־ידי תרגום מילולי ושרירותי
של תוארים זרים?
למשל, ישנו בישראל אדם (אולי שמעת
עליו לעיתים מעל עמודי עיתון זר ),הנושא
בתואר שר הבטחון. יתכן שהוא אחד בדורו
— אך תפקידו אינו כזה. בכל מדינה
בעולם ישגו אדם הנושא באותו תפקיד בדיוק.
בארץ אחת הוא קרוי מיניסטר ההגנה,
בשניה המזכיר לענייני מלחמה, בשלישית
מיניסטר המלחמה. בפי העולם הזה
מלם, ללא יוצא מן הכלל, שרי בטחון.
יתכן שמר בן־גוריון ייעלב אם הוא ימצא
שהוא אחד מרבים בדורו, אך דומני שיסלח
לנו פגיעה זו, למען פיש.ט השפה.
התרגום השרירותי של מושגים זרים
מגיע, לעיתים, לשיאים של גיחוך. כך יש
כתבים שאינם מסתפקים בהגדרת מר דין
ראסק כמיניסטר החוץ והמקפידים לקראו
בשם מזכיר המדינה. הקורא התמים יכול
לשאול את עצמו: מה זה מזכיר המדינה?
מה תפקידו? מה הוא מזכיר, ולמי?
התואר סקרטארי אוף סטייט הוא, כמובן,
תוצאה מיקרית של נסיבות מקומיות, שאינן
חשובות לקורא הישראלי. די לקורא
זה בציון העובדה שמר ראסק עושה ב־וזשינגטון
מה שהגברת מאיר עושה (או
היתד, צריכה לעשות) בירושלים. במלים
פשוטות: הוא שר־יתחוץ של ארצות־הברית.

יש לעניין גם צד רעיוני, הגורם למחשבה.
בני פלונסק ופשמישל, מינסק ומונקאץ׳,
הקובעים עדיין במידה רבה את הסימון
בחיי הציבור, לא התרגלו לעובדה כי מדינת
ישראל היא מדינה ככל המדינות, ולא
יצור מיוחד־במינו של הייחוד היה די.
בעיניהם, חילול הקודש הוא לקרוא למיניסטר
גויי בשם שר, או לקצין גוויי
(ר״ל!) בשם אלוף. לבם מתפלץ בקירבם
בקוראים, בעמודי השבועון המסויים, על
רב־אלוף חואן חימנז או (גרוע עוד יותר)
על אלוף אחמד עבד אל־קאדר.
העולם הזה סבור אחרת. על כן תוכל
לקרוא בעתון זה על דיוניהם של אלופי־הפיקוד
של צבא־יהשיחרור האלג׳ירי, בקשר
עם הסיכסוך שפרץ בין שרי הממשלה הזמנית
באלג׳יר לבין אלוף־מישנה בומדיאן,
הרמטכ״ל המודח, אשר יש אומרים כי הוא
נהנה מתמיכת נשיא רע״ם, סגן־אלוף עבד
אל־נאצר.

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

העולם הזה 1298

מכתבים
קידמה בבוסטון

מדור ״אנשים״ (העולם הזה )1294 מייחם
לנו דברים על הסמינר הבינלאומי לקומוני־קציה,
הנערד באוניברסיטת ברנדיים, כאילו
הוא מיוער לארצות
נחשלות ולפיכד איננו
מרוצים מרמתו.
ולא הוא. בסמינר
משתתפים נציגים
של תחנות שידור
(רדיו וטלביזיה)
המייצגים 10
מדינות, ביניהז בריטניה,
שבדיה, איטליה,
יפאן, אוסטרליה
ויוגוסלביה —
שאיז לייחס להן את
התואר ״נחשלות״ ;
ואילו נציגי שרוחי
השידור של ניגריה,
גאנה, קניה, רודזיה פורת הדרומית, נ׳מייקה,
קפריסין, תאילנד ו־הפיליפינים
הם מעמודי התווד של שרותיהם
וחלקם לפחות פיתחו שריתי שידור
בעליעוצמה ורמה ניכרות.
אשר לסמינר עצמו — הרי הוא מסור
בידיהם של מיטב הכוחות המקצועיים וה־אקדמיים
בארצות־הברית. השתתפות בסמינר
מעולה זה הינה הזדמנות נדירה ואנו מקמבין
חברינו לעבודה
ווים שנם אחרים
יובלו ליהנות מהשתלמות מקצועית ברמה
כזאת.
לאד, פורת, יורם רונן,
בוסטון, ארצות־הברית

עידוד לחוד -ביקורת לחדד

ליריעה על יעל דיין, שפנתה אל המועצה
לביקורת מחזות וסרטים וביקשה לאשר את
ספרה כיסוד לסרט ישראלי וכי יו״ר המועצה,
אשר הירשברג, דחה את הבקשה ובו׳
(העולם הזה — )1298 עלינו להעיר, כי
מן הראוי שמערכת עתונכם תדע להבדיל
בין המועצה לביקורת סרטים ומחזות לבין
הוועדה לעידוד הסרט הישראלי.
כמו־כן מן הראוי שתדעו, כי יו״ר המועצה
לביקורת סרטים ומחזות כיום הוא מר
ל. נרי.
ח. קרניאל, מזכיר,
המועצה לביקורת סרטים
ומחזות, משרז־הפניס, י־ם

כהן חתולי

אני נשבע בהן צדק שחתלתולתי (קו־קוו)
לא עשתה זאת!
לא הלשינה, לא בנדה ולא סיזנה אפילו

ב 7נ ע 1ל ק דיו ־
ג׳וקי וידידה
עכברון קטון אחד, שלא לדבר שאין היא
רוצה להיות זנב לשועלים ...מי אווווו...
ג׳וקי ארקין, ניו־״ורק, ארצות־הברית
ג׳וקי עם קו־קוו• ידידתו — ראה תמונה.

על אלג׳יריה -בגלוי

מכתבו הגלוי של אורי אבגרי לשרת•
החוץ (העולם הזה )1295 חושד את מדיניות
בת־היענה של שלטון זה.
...קשה להאשים בזה את שרת־החוץ, כי
ידוע שאין היא הקובעת בעניינים אלה,
אלא השליט היחיד במדינה ונערי חצרו.
מ. נחשון, נתניה
כמעט ואין כל סיכוי לכינון קשרים בין
ישראל ואלנ׳יריה בזמן הקרוב, נוכח עמדתה
של ממשלת ישראל כלפי תנועת השיח־רור
האלג׳ירית. הסיכויים לא היו רבים
יותר אף אם היתה ישראל מושיטה עזרה
פעילה לפל״ן. ההיסטוריה מלמדת כי מדינות
רבות מעדיפות לשכוח את תמיכתן של
מדינות אחרות בעבר לנוכח האינטרסים
שלהן בהווה.
האינטרס של ישראל, במשד שמונה השנים
האחרונות, חייב תמיכה בצרפת, אף
כי לא היה כל צורר להגזים בהפגנת ידידות
ולנקוט עמדה קיצונית יותר מזו של
צרפת עצמה ...
חיים שטיין, וזל־אביב
טענתם בחומרה ננד שרת החוץ, על שאינה
עקיבה בהצהרותיה וכן טענתם נגד
גירוש המרגל היהודי.
עלי להעמידכם על עובדות מספר:
ראשית, אין לאורי אבנרי ולעוד כמה
מחברי המערכת כל מושג מהי דיפלומטיה
וכיצד ניתן לנהלה. מה שאבנרי מחפש
הוא, טוהר אוטופיפטי, שלא יכול להתגשם
בממשלה כלשהי בעולם הזה.
טוהר מעיז זה יכול להתנשם רק בעולם
הבא, ומן הראוי, באמת, לשנות את שמו
של שבועונכם ל״העולם הבא
מנחם ורם, תל-אביב
העולם הזה 1298

ספרדי

התנ׳׳ך
ב ת מונו ת

שלל

מפעל ״י די ע 1ח־א ח רן נ 1ו1״
הסוכנות הראשית — יחודה ווייס כע״מ
לאחרהה צל ח ה בארה״ב ובארץ
וברשות ה הו צאה ״סאן״ ,ניו-יורק

״ספורי התנ״ד

דתמונות׳ ־

צבעים

כריכה אלבומית
מנוקד

נירנקול עץ
מחיר

פרסומת

$5י 2ן ל־י בל ב ד

להשיג בחנויות הספרים,
ההפצה

הראשית :

מפעלי תרבות ואמנות
ת״א, רחוב ארלוזורוב 126
טלפון ,228904ת, ד16078 .

״ויחלום יוסף חלום״

טו7ד

מכתבים

7104

לפריס

ההמראה

דרך אתונהורומאלניויורק

וציקגו

הגאסטרונומית אמרה כן

תודח מקרב לב על
מאמרכם הנאה במדור
״חפש את האיבה״
(העולם הזה
.)1294
ליליאן קורנפלד,
תל־אביב

סובלן וחוקה
צורת גרושו של
סובלו לא תישכח
(העולם הזה 1)1295
הנה לנו מדינת־חוק!
נרוש מיידי,
מבלי לתת לסנינורו
להרצות את טענוקורגפלד
תיו.
אל חתן המערכת
שמשרד דפנים
וממשלת ישראל יזלזלו בשלטונו של החוק!
אומנם יקרה לי ממשלתנו, אבל האמת
והצדק יקרים לי יותר.
נוני כהן, תל־אביב
ועל הרפת סובלו נאמר:
הוי האוסר לרע טוב ולטוב רע, שמים
חושד לאור ואור לחושד שמים! (ישעיהו)
...במדינת החוק שלנו אי! חוקה. לכו
מסורים כל עני יני המדינה, במעשיים בעלך
רוניים, בידיו של רוב רגיל בכנסת.
מר בדנוריוז טוען, שאין לנו צורך בחוקה
כתובה; גם אנגליה מתקיימת בלי
חוקה כתובה. מספיקים לה סעיפים שונים,
הפזורים בעשרות ספרי־חוק ותקדימים של
המשפט המקובל.
אי! הוכחה טובה יותר מפרשת כובל!
להראות איזו סכנה נובעת מהקשת מדינת
ישראל למדינה האנגלית.
יצחק בר־כוכב^ ירושלים
כשגורש דר׳ סובל! בכוח ם! הארץ, קם
בז־נוריוז ומנמק זאת באוזני נבחרי העם
בכד, שאין חוק שימסור ענייז כזה לבית־המשפט.
במלים
אחרות — הרשות המבצעת עקפה
את הרשות השופטת, עקב מחרלה של הרשות
המחוקקת.
בז־נוריוז, הטשפטז מקושטא, טועז שזוהי
מדינת חוק, שבה מכתיב החוק לבית־הטש־פט
מה יעשה ומה לא יעשה. אולם אותו
בז־נוריוז הוא האחראי לכד שבמדינת ישראל
אי! חוקה כתובה, או כל חוקה שהיא.
הוא האחראי לכד שאיז חוק שיסדיר
וינדיר את זכויותיהם של מבקשי מיקלט
פוליטי בארץ.
התנגדותו העקבית, בתור ראש המפלגה
הגדולה ביותר וראש הקואליציה בבית־המחוקקים
מיום קום המדינה עד היום (בהפסקה
זעומה) ,היא שגרמה לכר שאי! לנו
היום חוקה כתובה ומפורטת, שבה היתה
נמצאת נם התרופה לבעיית סובלן.
ראש הממשלה לא הצליח לתלות את גרושו
של סובלז בחוק כלשהו. נם הסעיר בחיק
השבות, המתיר לשר־הפנים לסרב להע־ניק
אשרת עולה ליהודי בעל עבר פלילי,
אינו הל על עבירות מסוג העבירות שדר׳
סובלז הורשע בהז.
הנימוק הסביר היחיד המשתמע מדברי
ראש הממשלה בכנסת, הוא לא קיומו של
חוק, אלא אי־קיומו של חוק.
...ההיסטוריה לא תרומם את ראשי המדינה,
נבחרית ומחוקקיה כניבוריהז של
פרשיות מכוערות. את מקוטם בהיסטוריה
ובלב העם יתפסו רק בסתז חוקה פורמלית
נוקשה
א. נאמן, בת־ים

הדור אשר לא ידע

מה פירוש המלה ״סיזו!״ (העולם הזה
?)1290
ש. פ ,.פרדס יחנה
סיוון פירושה: עונה, ומשתמשים במילה
במובן ״עונה שבה מותר הצייד.״ כינוי זה
ניחן בהגנה לתקופה בה ניצודו חברי ה־אצ״ל
על־ידי חברייה, בפיקוד יו״ר הנהלת
הסוכנות היהודית (מר דויד בן־גוריון).

המנוי- קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

ארבעה אוחזין

ח סטן=
דירה +פרסים

אלף

לי רו ת

ני ר סי ם
בהגרלת הפרסים הקרובה,
שתיערך בחודש אוגוסט, זכאים
להשתתף, בהתאם לתקנות
המפעל, כל החוסכים אשר
יחסכו 1000ל״י לפחות, ע־ה־
.31.7.62 יוגרלו בה פרסים
כספיים בני 1000ל״י500 ,
ל״י 300 ,ל״י ועוד.
פרטים בלשכות ההרשמה

נ1ופ 11ל
החסמו לבני!

קני דיפי־־דפ עול ״ארטיק״
וזכי בכד־תיק
כר־תילי - ,הוא תיק נהדר לים המתנפח גם לכרית
נאה ונעימה.
ריפ־רפ — גלידה ביתית מסוג מהפכני׳ כיבוד נפלא,
שכמוהו לא טעמת בישראל.
תעודת זניח לכר־תיק נמצאת בחלק נואריזות ריפ־ר.3
להשיג בחנות או בקיוסק מובחר.

התגלית שלכם, שהשם טלביזיה נגיר מ־
״טל־ביזיה״ ,על שם אליהו טל, בעל סוכנות
פירסום ישראלית (העולם הזה ,<1:׳94 היא
בלי ספק תנלית מקורית,
בעלת ערד
היסטורי עולמי.
אף על פי כן, ל־מע!
הדיוק המדעי,
כטובז, כדאי לצייז
שלא מר טל ״הקים
את האולפז בשיתוף
,אסקור׳,״ אלא ״אמי
קור״ הקימה אותו
בשיתוף עם משרדי
טל־אריאלי ־ נלבלום.
״אסקור״ כבר הפעילה
טלביזיה במעגל
סגור בהזדמנות
קודמת (תערוכת תל־אביב)
ולה בלבד גללגלוט זכות ראשונים ב־ענייז

הפעם, כמובז, הורחב הניסיון במידה גדולה
מבחינת הניוון הרב בתוכניות, החיות
והפילמאיות; או נוסף לדינמיות הרבה של
מר טל, כמפיק וכמנהל התחנה, תרמו משהו
נם העורר הכללי של התוכניות, כותב הטורים
הללו, והבמאי, שתרם מניסיונו וכשרונו
להצלחת הנסיוז, מר היי קילוס.
אריה גלבלום, תל־אביב
תודה לקורא גלבלום על הרביזיה של הטלביזיה.
דבר״ הקילוס, שנישאו על גלי־גל־בלום,
מומנו על־ידי מקור־אמקור.
העולם הזה 298ו

*** רלוק הולמס, אלרי קודין, דויד תידהר ושאר גאוני
14/הבילוש של כל הדורות אינם מגיעים לקרסוליו של
אותו איש־מיסתורין כל־יכול, ששמו מהלך אימים במדינת
ישראל:

צאו וראו מה הצליח איש זה לחולל ולעולל,
ולבדו, ללא עזרת איש:
הוא ניחש מראש שממשלת ישראל תנהג כעדת סמרטוטים
נפחדת, ותגרש את רוברט סובלן לית דין ולית דיין.
הוא ניבא את המועד המדוייק של הגירוש, את המקום
ואת המטוס — למרות שהיה זה מטוס מיוחד, שלא
הופיע בשום לוח־טיסות, ושנשלח לאתונה רק למטרה זו.
הוא הצליח להגיע לישראל ולהסתנן לתוכה, ללא אשרת־כניסה,
מבלי לעבור שום ביקורת של שוטרים ומוכסים.
הוא שהה בארץ במשך 12 שעות רצופות באורח בלתי־חוקי,
מבלי שידע על כך איש מבין אלפי אנשי המישטרה,
הש״ב ושאר המנגנונים המצוזים על ענייני הריגול־הנגדי.
הוא חדר לשדה־התעופה ולמסלול־ההמראה מבלי להיעצר
על־ידי איש מבין עשרות השוטרים ואנשי הש״ב שעסקו
אותה שעה בגירוש סובלן.
הוא התגנב לתוך המטוס עצמו — אף שלא היד, זה
מטוס מן המניין, המלא נוסעים בעלי־כרטיסים, אלא מטוס
ריק לגמרי, בו נמצאו רק סובלן עצמו, ורופא־המישטרה.
הוא נטש מטוס זה באתונה, מבלי שאיש הרגיש בכך,
ועלה למטוס השני של אל־על, שהמתין שם לסובלן, כדי
להובילו לניו־יורק.

שיתו,ה*פעולה ישיר בין מנגנו״החושד האמריקאי
לבין מנגנון-החושף הישראלי.
כתוצאה משיתוף־פעולה זה, ניתן לסוכן חשאי של מדינר,
זרה לנוע חופשית בישראל ולבצע בה פעולות בלתי־חוקיות.
ועל כך נודע לראש־ד,ממשלה, האחראי במישרין למנגנוני־החושך,
מתוך העתונות בלבד.

מצב עובדתי זה -שראשהממשלה
עצמוהודיעעליו -מעורר שאלות

על כן הפעיל מישהו לחץ מיידי ונמרץ
על ראש-הממשלה, עד בי זה היה היסטרי.
על כן נהגה ממשלת ישראל בפרשה זו כפי שלא העזה
לטפל עד כה בשום פרשה אחרת.

על בן הופיע מק-שין בישראל.
ועל כן הפכה ישראל נושא לרחמים ולבוז בעולם כולו.
ורק דרך אגב יצויין שמשום־מה מילא מנגנון־החושך
תפקיד מרכזי בכל הפרשות הגדולות של השנים האחרונות
— הן לטובה, הן לרעה. הוא חטף את אייכמן. הוא אסר
והרשיע את ישראל בר ואת אהרון כהן. הוא טיפל
ב״אדם השלישי״ ,ובצורה זו גרם לפיצוץ פרשת־לבון. הוא
גילה את יוסלה. ועתה — פרשת סובלן.

אם בן, מה פתרון התעלומה?
הכתבים הישראליים בוושינגטון מדוזחים פד,־אחד כי איש
אינו מבין שם מה פשר הוויכוח על מק־שין בישראל —
מאחר שבכל פרשת הסגרתו של סובלן היה קיים שיתוף־
פעולה הדוק בין ממשלות ארצות־הברית וישראל.

רשימה נכבדה. יש כה בדי לעורר למחשבה.

^ אחד מסיפוריו תיאר הרמאן ווק מלחמה דמיונית
^ בין שתי מדינות על הירח. לאחת משתי המעצמות
הוא קרא, גם במקור האנגלי, בשם העברי ״לא־מדינה״.
נזכרתי בשם זה לפני כמה ימים, בקוראי את מאמרו של
אחד מאומרי־ההן של המישטר, שהצדיק את הסגרת סובלן
בהביאו טענה מוחצת אחת ,1 - 3 1 8 0 1 1 :היינו* :אינטרס
המדינה״.

ונשאלת השאלה: מי היה משתף־הפעולה
בישראל?

שר־הפנים מצהיר חגיגית שלא ידע על קיומו של מק־שין.
ומי יקום ויגיד ששר־הפנים, החובש כיפה והמתפלל
שלוש פעמים ביום, הוא שקרן?

על בן בא מר,־שין -האיש שהפך סמל חי
של בל הנבלה, החרפה וההשפלה של המישטר
השולט בישראל. ואן? בי הנבלה, החרפה וההשפלה
של מישטר זה היו מסריחים לשמיים
(תרתי משמע) גם בלי הופעתו של מק־שין,
איננו יכולים להתייחם אליה כקלות-ראש.

*** הרי אם לא שיקר מר דויד בן־גוריון בצורה שפלה,
\1/פחדנית וזדונית, אין כל מנוס מעובדות אלה:

כלי ידיעת ראש־הממשלה ושר-הבטחץ, נוצר

ראש־הממשלה בן ד,־ ,75 שאינו שומע דבר זולת משק
כנפי ההיסטוריה?
האיש המכריז בפומבי, ללא בושה, כי לא היה לו מושג
כיצד בוצע מעשר,־ד,נבלה הנורא ביותר בתולדות המדינה —
אף שהוא פקד על כך?

>• שנה שאלה שניה, המקבלת משמעות חדשה לאור
1מציאות זו:
מדוע בכלל הוסגר סובלן בצורר, נחפזת, בלתי־חוקית,
בזוייה ושפלה זו?
כולנו יודעים: בגלל התקפה היסטרית של ראש־ר,ממשלה.
אך מה גרם להתקפה זוז הרי לא הופעל עדיין שום
לחץ רציני, לא מצד ממשלת ארצות־הברית ואף לא מצד
יהודי־הגטו האמריקאיים?

בריחתו של סובלן היוותה בזיון מיקצועי לאף־בי־איי.
בניגוד לש״ב שלנו, אין מנגנון־החושך האמריקאי מוגן
מפני ביקורת על־ידי שום צנזורה, קנוניות־של־עורכים או
תחבולות אחרות. בריחת סובלן היתר, עלולה לגרום לסערה
של ביקורת ציבורית על ראשי האף־בי־איי, וסערה זו אמנם
החלה כבר להתבשל בעתונות. רק החזרתו המיידית של
סובלן יכלה להחניק ביקורת זו באיבה.
על כן הפעיל מנגנון־החושך האמריקאי לחץ מיידי ונמרץ
על מישהו בישראל.

אפן -אודיסיאה מופלאה ומפליאה!

אפשר להאמין לשני אישים נכבדים אלה מבלי לשגות
בתמימות יתרה. די היה להעמיס את סובלן בכוח למטוס
ריק של אל־על, להעבירו לאתונה, ולפנות לו תא־מאסר
במטוס שני של אל-עד שנמצא בדרכו לניו־יורק — והרי זו
הסגרה מלאה ושלמה. סובלן לא יכול היה לברוח. הקאפו
המעופף היה עושה את שלו, גם בלי עזרה מן החוץ.
הופעתו של מק־שין הגיבור לא היתד, דרושה כלל.
האיש נשלח על־ידי הבולשת האמריקאית רק מפאת איד,אמון
שלה ביעילות הקאפו. אולי חששו האמריקאים (ללא
כל צדק, כמובן) שמא יתעורר זיק של מצפון יהודי
ואנושי אצל אחד מאנשי הש״ב, המישטרה ואל־על שעסקו
במלאכה בזוייה זו.

איזו ערוכה קיימת שלא יווצר מצב כזה
בישראל? מי מהווה ערובה בזאת?

ישנה תשובה סבירה אחת: הלחץ הופעל
מצד מנגנון־החושד האמריקאי.

היא ראוייה להיות מונצחת בסרט הוליבודי מסעיר,
כשפול ניומן משחק את התפקיד הראשי (חבל שגארי קופר
כבר מת) .באים בחשבון כמה שמות אפשריים :״מק־שין
נגד שין־בית״ ,או. הסוכן איקס־ 13 במאורת היהודים״.
כדי לספק אח ״תשוקת היצרים הלוהטת״ ואת ״פרשת
האהבה המרעידה את מיתרי הלב״ ,אפשר להראות כיצד
נקרע מק־שין הגדול בין אהבתו הסוערת והעדינה לדיילת
אל על (קים נובאק?) לבין מילוי תפקידו מסמר־השיער
ורצוף האלימות המזעזעת.

** ה אעשה ומאז גיל 7חדלתי להאמין ברואה־ואינו־נראה,
ובשאר אנשים־עליונים של ספרי־ילדים.
אולי אני אדם חסר־אמונה, ציני וספקני מדי — אך אני
מתעקש להאמין כי מיסטר מק־שין אינו אלא בן־תמותה
רגיל, המצוייד בכשרונות רגילים ומיגבלות רגילות.

ראש־הממשלה מניח את ידו על לוח לבו
ומבריז בי לא היה לו מושג על פעליו ועלילותיו
של מק־שין. ומי יגיד בי ראש־הממשלה -
האיש המייצג את כולנו -משקר בזדון?

שהמנגנון — המכלכל את מעשיו בסתר, השולט על
קרנות סודיות בלתי־מוגבלות, הפועל תמיד בשטח־הפקר
שבשולי החוק, החולש על תיקיות סודיות ואינטימיות
המטילות חתתן על אישי־ציבור רבים — יהפוך לגולם
ויקום על בעליו.

ראש הווהשלה: הוא לא ירע כלתן
הנוגעות לעצם מהותה של מדינת-ישראל בכלל,
ולפעילותו של מנגנון־החושך בפרט:
בין

שני

מנגנוני־החושך?

מהו גבול שיתוף־ד,פעולה
איזה שטחים הוא מקיף?
האם בכלל יתכן ״שיתוף פעולה״ בין מנגנון־חושך אדיר
כמו זה של ארצות־הברית, לבין מנגנון־החושך של מדינה
קטנטנה — או שמא מהווה שיתוף־פעולה בהכרח מצב
של תלות, עד כדי הפיכת הקטן סניף של הגדול?

האם יש תוכן כלשהו למושג ״עצמאות
לאומית״ במצב זה של השתלבות מנגנון•
ההושף המקומי בשרותים חשאיים זרים?
ואולי חשוב מכל:

האם יש לראש-הממשלה ושר־הבטחון בכלל
שליטה של ממש על מנגנון החושד?
ואם אין לו, כפי שהוא טוען בעצמו בפרשה זו, למי יש?
שמא אין בכלל לשום אדם שליטה ופיקוח על מנגנון זה?

ל מדינה זקוקה למנגנון־חושך, ועל כן עומדת כל
^ מדינה בפני בעייד, חמורה ועדינה: כיצד לפקח עליו?
כי ללא פיקוח כזה, קיימת תמיד (ובכל מדינה) הסכנת

מאת

אולם בינתיים ראינו כיצד נוהגת מדינה .
ככל יום אנו קוראים ידיעות על השתלשלות
התהליך המישפטי של פרשת סובלן בבריטניה.
ובל ידיעה היא דקירה בלבנו.
שמענו את דברי הפרקליט הבריטי בבית־המשפט הבריטי:
״האיש נמצא בארצנו, ועל כן הוא נהנה מהגנת חוקינו!״
שהרי מה זאת מדינה — אם לא חוק? ואיזה ״אינטרס
המדינה״ הוא זה המוביל להריסת החוק — היינו, להריסת
המדינה?

אם ישנו אינטרס בזה, הרי זה אינטרס של
לא־מדינה -מעין ׳1׳ו?1׳-£ז> 0זי 3מס 1ו.\1801מ.
כי רק לא־מדינה יכולה היתר, לשמש מרחב־פעולד, לאיש
כמו מק־שין, ורק לא־מדינד, יכולה לסבול — ולוא אף
ליום אחד! — ממשלה המפירה את חוקיה, המתכחשת
למעשי עצמה והמבזה את עצמה יום־יום ושעה־שעה על־ידי
מבול של שקרים, סילופים והכרזות אוויליות.

ורק לא-מדינה יכולה להסכים לכף ששרים
אלה, שביצעו זה עתה מעשה זה -יהפכו
את עצמם לוועדת־חקירה, בדי לחקור את
המעשים של עצמם.
שהרי לפי אותו הגיון אפשר להטיל על ועדה מעורבת
של רוצחים, גנבים וסוחרי־סמים לחקור את בעית שמירת־החוק
במדינה.

אור* אבנר*

ת צ פי ת

במדינה

כ? הזכויות שסורוח

• המו החדש אשר ינחה את מדיניות הממשלה כעניינים
כלכליים: הפיכת ישראל למדינת־סעד מסוג מסויים. בניגוד לקי
הקודם, לפיו ניסתה הממשלה לשמור ככל האפשר על רמת מחירים נמוכה של
מיצרכים, תוך מת! סובסידיות גדולות, לא תמנע הממשלה מעתה ׳עליית מחירים
בכל השטחים. המטרה: ייצוב מחירי השוק המקומי עם מתירי השוק העולמי.
בעלי־האמצעים ובעלי ההכנסות הגבוהות והבינוניות ייאלצו להוציא יותר על
מחייתם. יחד עם זאת יגדל מספר התושבים אשר שכרם לא יספיק לצדכיהם.
לתושבים אלה תוענק תמיכת־סעד בקנה־מידח החורג בהרבה מן הנהוג כיום.
הדוגמה הבולטת הראשונה, שתוכנם לתוקפה החודש: העלאת מחירי הלחם,
ומתן פיצוי כספי לבעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות. הצעדים הבאים :
סידור כרטיסיה מרכזית של סקרי־הסעד החדשים, ומתן כרטיס ם ייזזד לכלי
משפחה כזאת. על סמך כרטיס זה תהיה המשפחה זכאית לקבל באמצעות
:שכות הסעד מיצרכים מוזלים בהרבה, שיעזרו לח לאזן את תקציבה צינור
אחר להעברת תמיכות־הסעד: תשלומים מיוחדים של הביטוח הלאומי, על־פי
החלטות הממשלה, כל אימת שיוחלט על גל התייקרות חדש.

• עם הפיכת חלק גדול יותר של האוכלוסיה לאזרחים
נתמכים, נועד תפקיד חדש למדד יוקר־המחיה. מצד אחד תעשה
מפא״׳י מאמץ מרוכ ז להפריז בין תשלומי השכר לבין תנודות המדד, אם על
ידי ביטול הנוהל הקיים, אם על־ידי הכנסת שינויים בשכר פעם לשנה או יותר,
העם טיל גו רדט־ל
יולי

: 19 )51 ישראל שיגרה טיל בשם

שביט .2
יולי : 1962 מצריים שיגרה טיל, הודיעה
שהוא שני במספר.
יולי : 1961 ממשלת ישראל לא הודיעה
מה קרה לשביט .1
יולי : 1962 ממשלת מצריים לא פירטו,
את פרטי שיגור הטיל הראשון שלה.
יולי : 1961 יריבי דויד בן־גוריון טענו
כי הטיל שער לצורכי תעמולה פנימית, כדי
למנוע כשלון בבחירות שנערכו כעבור
חודש, מפאת פרשת־לבון.
יולי : 1962 דוברים ישראליים טענו כי
הטיל המצרי שוגר לצורכי תעמולה פנימית,
כדי להעלות את יוקרתו של עבד אל־נאצר
אחרי מפלותיו השונות, לקראת יום המהפכה.
יולי
: 1961 שום עתונאי בלתי־תלוי
לא הורשה להיות נוכח בשיגור הטיל הישראלי.
יולי
: 1962 שום עתונאי בלתי־תלוי

ש ית וף פעורה
במקום פעם בחצי־שנה כיום. לעומת זאת, יוצמדו למדד יוקר־המחיה תשלומי-
הסעד, כולל מחיר המיצרכים המוזלים שיחולקו לנצרכים.

• יתכן כי עוד השכוע תוגש תכיעה אזרחית ראשונה,
נגד המעורבים בחטיפת יופלה שוחמכר. כבר עתה ידועים להורי
הילד ולפרקליטם שמות רוב האנשים שסייעו לחטיפה. אך התביעה הראשונה
תוגש, כנראה, נגד סוחר מבני־ברק, שבביתו התאכסן הילד, ואשר נתן לגיורת
רות בן־זויד את הכסף הדרוש למיסתה ולהטסת יוסלה לשוויי? התביעו׳ לא
תוגש, רק במיקרה שהאיש יסכים להתפשר עם ההורים ולשלם להם פיצוי,
מחוץ לבית־המשפט.

• גם הליגה למלחמה בכפיה דתית תתערב כפרשת י, סלה.

היא תעודד פניית אזרחים רבים ככל האפשר אל ראש הממשלה, בקריאה שלא
ייכנע ללחץ הדתיים אלא יצווה על העמדת כל המעורבים למשפט פליל .

• שייקה ירקוני, שעזב את הארץ על־פי רמז מעמום כן־
גוריוו, כדי לא לעמוד כחקירה ומשפט כפרשת ״אירסו, לא
ישוב ארצה בקרוב, כפי שתיכנן תחילה. שליח מיוחד, שיצא מטעם
עמוס בן־גודיון לחו״ל, שיכנע את ירקוני, כי בדאי לו להמתין שם עוד שנה,
עד אשר יחול חוק ׳ההתיישנות על המעשים המיוחסים לו בתיק זה. בצורה זו,
יכול לחזור ארצה עם משפחתו, מבלי להסתכן במשפט ומבלי לגרור איתו
לתוך שערוריה ציבורית את ידיד־נעוריו עמוס בן־גוריון. לאחרונה היה ירקוני
מוכן דווקא לשוב ארצה ולשאת באחריות למעשיו, לאחר ששהייתו הממושכת
בחו״ל עלתה לו הון תועפות.

• מופעל לחץ בכד על פרקליטות המדינה למשוך את ידה
מחקירת התלונה שהוגשה על־ידי שורת המתנדבים, על
הצורה בה טיפלו עורך־הדין מיכאל כספי, עמום בן־גוריון
ושלום ירקוני כצד המשפטי של התביעה נגד השורה. אם לא
תיכנע הפרקליטות, עשויים לעלות גילויים מרעישים.

לא הורשה
המצרי.

להיות

נובח

בשיגור

באמת שיגר את הטיל הראשון. אך למעשה
אין זה חשוב ביותר. העובדה החשובה
היא כי ממשלת ישראל לא נקטה
שום יוזמה כדי למנוע את תחרות־הטילים
— וממילא גם לא ידוע מה היתד, עמדת
ממשלת קאהיר, אילו ננקטה בשקט יוזמה
כזאת.
מתוך תחרות של יוקרה, מתוך שיקולים
בטחוניים שטחיים שאיש לא שקל אותם
עד הסוף, ללא ויכוח ציבורי כלשהו, תוך
שיתוף־פעולה מופתי בין שתי הממשלות
הבטחוניסטיות ד,אויבות, נכפתה על המרחב
התחרות המסכנת את חייהם של מיליונים.
זהו הלקח האמיתי של התחלת עידן־הטי־לים
במרחב. הוא מעורר שאלה חשובה עוד
הרבה יותר: מה נעשה כיום כדי למנוע,
בעוד מועד, את התחלת עידן־האטום?

בטח תיז ם
צעד נוסף

״הממשלה החליטה על הקמת מכללה
לבטחון לאומי!׳׳ הודיע הדובר.
למראית־עין היתד, זאת ידיעה רצוייה.
בכל מדינה חשוב להנחיל לחוגים גדולים
את הבנת החוקים היסודיים של תורודהמל־חמה,
כדי להקנות לציבור הרחב אפשרות
למתוח בי>ן ורת יעילה ואחראית על מערכת־ר,בטחון.
אולם
ניתוח פרטי ההצעה הוכיח כי המטרה
שונה לגמרי.
9חודשי הריון. ה״מיכללה״ תערוך
קורסים בני תשעה חודשים, שיינתנו לקצינים
ולפקידים אשר ייבחרו על־ידי השלטון
בלבד — היינו, אנשי־אמונו של שר״הבטחון
וסגנו.
במיכללה הבטחונית אין זכר ללימוד תו־רת־ר,מלחמה,
ההיסטוריה של המלחמות,
או לכל נושא אחר המקנה ידע מדעי,
מדוייק ואובייקטיבי, בעל רמה אקדמאית.
אם כן, איזה וולד יח־לד בתשעת חודשי
ההריון הלימודי? לפי ההודעה, יקיף הקורם
ששה נושאים, בעלי אופי אידיאולוגי־תעמו־לתי
גרידא :״העם היהודי, האיזור, שאלות
מדיניות, מדינת ישראל ומוסדותיה, העוצמה
הבטחונית, כלכלת המדינה.״
שפה משותפת -ל מיז ההודעה
אף לא הסתירה את המטרה האמיתית:
״מוסד ליצירת הדוקטרינה הצבאית ההולמת
ביותר את צורכי ישראל מבחינה בטחונית
ופוליטית.״
במלים אחרות: הקניית האידיאולוגיה ה־כיתתית־מפלגחית
של הקבוצה ד,בטחונים־
טית, הקובעת ״דוקטרינה״ זו לבדה, לפקידיה
ולקציניה המובחרים של מדינת־ישראל,
על חשבון משלם־המיסים. כדברי
ההודעה הרשמית :״יצירת שפה משותפת
לגבי ענייני ד,בטחון הלאומי בין כל הנושאים
בעול ד,בטחון בישראל.״
פתיחת המיכללד, תהיה צעד נוסף בדרכו
של הבטחוניזם הישראלי לקראת גיבוש מפי
הטיל לגתי־ארגוני, יצירת מדינר,־בתוך-מדינה

סנסציה — לשם מה? אפשר לד,מ־שיך
בהשוואות. הן חסרות־חשיבות לעומת
העובדה המחרידה: המרחב נכנס סופית
לעידן הטילים.
נוכח המרחקים הקטנטנים בין מרכזי ה־כוח
הישראלי והערבי, ברור עתה כי כל
מלחמה עתידה בין ישראל
וארצות־ערב תהיה כרוכה באסונות נוראים
— אפילו לא יהיו הטילים מצויידים בראשי״
נפץ אטומיים.
האזרח הישראלי יכול היה לשאול את
עצמו אם ממשלת ישראל לא תרמה תרומה
חשובה לדירבון תהליך זה. כאשר שוגר
הטיל הישראלי, בתרועה אדירה של פרסומת
סנסציונית ומבהילה, ובנוכחות שלושת איי
שי־הבטחון הרשמיים המרכזיים (בן־גוריון,
פרם והרמטכ״ל) — הוכרח השלים המצרי
למעשה לזרז את ייצור הטילים שלו, הן
מטעמי בטחון, הן מטעמי יוקרה.
מדוע היה צורך בפרסומת רעשנית זו?
עד היום לא ניתן לכך כל הסבר סביר,
זולת נימוק־הבחירות.
בשעתו טענו דוברי הבטחוניזם, כי שיגור
הטיל היה דרוש נוכח הידיעות כי מצריים
עומדת בכל רגע לשגר פומבית טיל משלה.
לא ברור במה היתד, ישראל ניזוקה, אילו
היתד, האשמה בשיגור הטיל הראשון במרחב
רובצת על שכמה של מצריים. אך
עובדה היא שהטיל הפומבי הראשון שוגר
במצריים רק כעבור שנה שלמה.
שיתוף־פעולה. עד היום לא ברור מי

הפרט המצער ביותר: בהקמת מוסד זה,
שאין כדוגמתו בשום מדינה דמוקראטית
בעולם כולו, תשותף האוניברסיטה העברית.
יהיה זה שלב מעציב נוסף בפרברסיה
של חיי־הרוח במדינה — תהליך שכונה
ברייך השלישי בשם 0ך11; 1ל\1ג 8 ):11מ. £1,01):

מ פ לג חז
הרב הנ מ הר
הסוד השמור ביותר השבוע בחוגי הצמרת
נגע לפעימות הלב של אדם אחד,
ששכב בבית־החולים: אהרון בקר, המזכיר
הכללי של ההסתדרות, לקה בהתקפת־לב
חמורה.
אי־אפשר היה שלא לראות בכך תוצאה
מן ההתרגשות הרבה שפקדה את בקר,
כאשר נודע לו, מפי העתונות, כי ראשי
מפא״י דנים מאחורי גבוי בהדחתו.
איש מבין חורשי־ד,מזימות לא רצה
שיאשימוהו ברצח. על כן נהגה מפא״י כולה
כאדם שנתקף מוסר־כליות. הצמרת התכנסה,
הביעה תמיכה והערכה לבקר. לצביעות אף
נוסף השקר: בהודעה נאמר כאילו נערכו
כל השיחות על חלופי־הגברי בראשות
ההסתדרות לפי בקשתו של בקר עצמו.
חידון בלשי. מאחר שבקר עצמו עלה
לגדולה על גודיתו הפוליטית של מורו
ורבו, פנחס לבון, לא היתד, לו סיבה רבד.
להתלונן. בימי הפרשה אמנם התייצב, באורח
רשמי, לצד לבון — אך הדבר לא

העולם הזה 1298

הפריע לו לתפוס מייד את הכסא, ממנו
הופל לבון בכוח גס, בניגוד לרצונם המגובש
של אזרחי המדינה וחברי ההסתדרות.

תגובת לבו של בקר היתד, עובדה
פוליטית רבת־חשיבות. היא נתנה למתנגדי
החילופין את השהות ואת הפאתום המוסרי
לגבש חזית נגדית. בלית ברירה היה צורך
לדחות את כל העניין, לפחות לכמה
חודשים.
כל זה בא באשמת ההדלפה המקורית.
רבים במפא״י עסקו השבוע בחידון בלשי:
מי הדליף?
האינטרס של דיין. כל בלש נוהג
לשאול את עצמו, במקרה של הרצח: מי
המרוויח מן המעשה? למי היתד, עילה?
מחשבה זו הובילה לשני כיוזנים. היה
ברור מראש כי ההדלפה תכשיל את התוכנית
— כך שהמדליף היה בלי ספק אדם
שהיה מעוניין בהבשלה. מאחר שעיקר התוכנית
היה לשגר את גולדה להסתדרות,
ואת אבא אבן למשרד־החוץ, קרוב לוודאי
כי הדליף את הידיעה אדם שלא היה
מעוניין באחד משני השיגורים האלה.
מי מעוניין למנוע את מינוי אבא אבן
לשר־החוץ? התשובה הבולטת: משה דיין,
שנפשו צמאה למישרה זו מזה שנים, אך
שאין לו סיכוי לקבלה לפי שעה. לדיין
היתד״ איפוא, עילה להדלפה. אך עילה זו
נופלת מעילתו של אדם אחר.
דג שואף למים. מי מעוניין שגולדה
מאיר לא תקבל לידיה את תיק המזכיר
הכללי של ההסתדרות? התשובה היתד.
ברורה כשמש: יוסף אלמוגי.
אלמוגי רוצה להיות מזכיר ההסתדרות.
הדבר אינו בגדר סוד. בעוד שבממשלה
מרגיש אלמוגי את עצמו כמו דג ביבשה,
הרי ההסתדרות היא הים שלו. בהסתדרות
גדל ועלה לגדולה. הברוטאליות הטבעית
שלו, המפריעה לו בממשלה, תהתה לגביו
יתרון גדול בהסתדרות. כי שם שורר סגנון
שאינו דיפלומטי ומעודן, אלא גס ומוחץ.
אולם כמעט כל סיעות מפא״י — ובכללן
סיעת נערי־החצר — פוחדת מפני הפיכת
אלמוגי לבוס הכל־יכול של ההסתדרות.
הדבר יערער לחלוטין את מאזן־הכוחות
הקיים בצמרת לקראת מלחמת־הירושה. על
כן הסכימו הכל להכניס את ד,קלגס הגדול
לתוך מיטת־הסדום הקטנה של משרד־ממשל־תי
צדדי, כגון משרדה,שיכון.
אלמוגי יודע כי הישארותו של בקר
בראש ההסתדרות תחמיר את מצבה של
מפא״י בחזית חיונית זו. הוא מקתה כי
בגבור האסון לא יהיה מנוס משיגורו של
בעל־אגרוף־ברזל למקום זה — בתנאי שהמקום
לא ייתפס בינתיים על־ידי גולדה.
על כן היתר, לאלמוגי עילה מצויינת להדליף
את התוכנית הגולדאית, להחניקה
בעודה באיבה.
אגרוף הברזל. מי שסבר כך, קיבל
השבוע חיזוק נוסף. כי לפתע פירסם הארץ
מאמר־הערצה ארוך לכבוד אלמוגי, אשר
רק אלמוגי עצמו יכול היה להנחותו ולהדריכו.
הארץ,
שהפך את עצמו זה מכבר לנציג
הגלוי היחיד של האינטרס המעמדי הבורגני
במדינה, רוצה בהכנעת ההסתדרות באגרוף־

אהרון בקר התקפודלב העולם הזח 1298

נו ס ־ופצצת האטום
פשר לומר

נשק, שאינו תוצאה של הסדר־שלום כולל,
הוא רעיון אבסורדי.
על כן, לקשור מטרד, כלשהי בפירוק־נשק
כזה, פירושו למעשה לשלול את המטרה.
לא פעם עשתה זאת ברית־ד,מועצות, כאשר
השתמטה מדיון על פירוז אטומי יעיל,
בטענה שיש קודם כל לפרק את כל הנשק
השיגרתי בעולם.
עמדה כזאת יכולה להיראות הגיונית ל־מראית־עין.
אך אין היא כך למעשה. יש
הבדל מהותי בין נשק קונבנציונלי, שיגרתי,
לבין נשק גרעיני. בתנאים הקיימים במרחב,
אין שום נשק שיגרתי יכול להביא להשמדת
ישראל בזמן קצר — ובתנאים הפוליטיים
העולמיים של 1962 כמעט ואין כל אפשרות
לנהל מלחמה ארוכה. אולם נשק אטומי יכול
להביא להשמדת כל ארץ מארצות־המרחב
— כולל ישראל — תוך דקות מעטות.

:הכל תלוי — במונח

הרצוי.
השבוע הודיע אדווין איתן, כתב יזיעות
אחרונות בפאריס :״סגן שר הבטחון, מר
שמעון פרס, נועד אחמול בפאריס עם השר
הצרפתי לענייני פיתוח נשק גרעיני, מר
גאסטון פאלבסקי, ועם שר־ההגנה הצרפתי,
מר פיאר מסמר, עמו הוא דן, בעניינים
הנוגעים למיניסטריון שלו׳.״
הוסיף איתן :״מר פרס, שאמר בעצמו כי
הוא שבע־רצון מן הפגישות, הלך לשיחותיו
אלה בלוויית ראשה החדש של משלחת
משרדו־,בטחון בפאריס, אלוף מרדכי לימון.״
למחרת היום הסתייג מר פרס מן המינוח.
בתשובה לשאלת כתב, אמר כי ״למעשה
לא דייקו העתונים, שכתבו כי כאילו
נפגשתי בצרפת עם השר הצרפתי לפיתוח
כלי־נשק גרעיניים. בצרפת אין שר כזה.
נפגשתי עם השר הצרפתי לענייני מדע, מר
פלבסקי.״ מדוע? כי ״השר הוא ידיד ותיק
של ישראל, וערכתי אצלו ביקור היכרות.״
תחי הידידות.

פירוז אטומי במרחב
^ ניסת המרחב לעידן־הטילים, בעיק־בות
שיגור שביט 2בישראל והטיל
ששולח במצריים, מעוררת בחריפות יתרה
את הבעייה שנידונה בחודשים האחרונים
בחרדה גוברת והולכת בחוגים רציניים:
פירוז המרחב מנשק אטומי.
תנועה ישראלית, הדוגלת בסיסמה זו, זכתה
לתשומת־לב רבה בעולם. השבוע הודיע
ניו־יורק טיימם שוב על פניית פרופסורים
ישראליים למפא״י בעניין זה, לא
שכח להוסיף כי לתנועה זו שייך גם הפרופסור
מארטין בובר, איש־הרוח מס׳ 1
של ישראל.
יום לפני שילוח הטיל המצרי טען ידידו
האישי של עבד אל־נאצר, חסנן חייקל, ב־אל־אהראם,
כי ישראל עוסקת — בשיתוף
עם צרפת — במחקר אטומי בנגב. דבריו
של חייקל היו מנוסחים בזהירות, על־מנת
שלא להבהיל את דעת־הקהל המצרית. אולם
עתון לבנוני בלתי־מצונזר הרחיק לכת: הוא
טען השבוע בפירוש כי ישראל מפתחת
פצצה אטומית.

השמדה תוף דקות
ל רק?{ זה מעניינים דבריו של שמ־
^ עון פרם, בוזיכוח ציבורי שניהל השבוע
בקיבוץ המפ״מי גן־שמואל. דבריו,
ששודרו בהבלטה גם בקול ישראל:
״•אי־אפשר לדון בפירוז האזור מנשק

יהא דיון אחראי!
*/ץ ענתו של פרם, כאילו אין טעם
בנשק ״שאין במרחב״ ,מופרכת מיסודה.
שהרי כל מטרתו של דיון כזה היא
למנוע את הכנסתו או ייצורו של נשק
אטומי במרחב, בעוד מועד, תוך פיקוח
יעיל.
דווקה השבוע, כאשר חנך עבד אל־נאצר
את הטיל המצרי, המסוגל (לפי טענתו)
להגיע תוך דקות מעטות לכל מטרה בתוך
ישראל, הסתייג השליט המצרי בפירוש מנשק
אטומי. הוא אמר כי הטיל אינו מיועד
להובלת ראשי־נפץ אטומיים, כי מצריים
מתנגדת לכך.
שמעון פרס
פיסקה זו יכולה להתפרש כהזמנה למשא־
״אי־אפשר ל דון
ומתן בינלאומי לפירוז אטומי של המרחב,
למשל, באמצעות האו״ם. תשובתו ד,שגילית
גרעיני שאין בו, שעה שהצד השני אינו המוחלטת של שמעון פרס למחרת היום —
ללא דיון ציבורי, פרלמנטרי או ממשלתי —
מוכן להתפרק מהנשק שיש לו׳.
במלים אחרות: ישראל אינה מוכנה לדון היא סימן מדאיג.
איש אינו טוען שיש לקשור את עתיד
בפירוז אטומי, אלא על פירוק־נשק כללי
ישראל להכרזות סתמיות של שליט זה או
ומוחלט במרחב.
אין זו תיזה חדשה. בנאומה העקרוני ה אחר, או שיש ודאות שאומנם הסירה האחרון
בכנסת, הרחיבה גולדה מאיר את אטומי של המרחב אפשרי למעשה. אולם
הדיבור על שני יעדים של מדיניות־החוץ אזרחי ישראל, שקיומם הגופני מונח על
הישראלית( :א) פירוז העולם כולו מנשק כף המאזניים, בוודאי יכולים לדרוש כי ייעשה
מאמץ מרוכז לברר את האפשרויות,
אטומי, ו(ב) פירוק־נשק כללי במרחב.
כי ממשלת ישראל תיזום בשטח זד, מדיהשרה
השאירה בפירוש חלל ריק בין ניות חיובית וגלוייה, וכי תגייס את שתי
שני היעדים. היא לא הזכירה יעד סביר המעצמות הגדולות, הרוצות שתיהן בפירוז
שלישי, הנמצא בין שניהם: פירוז המרחב האטומי של המרחב.
בלבד מנשק אטומי.
ובעיקר: אזרחי ישראל יכולים לדרוש כי
הדרישה לפירוק־נשק כללי במרחב היא, נושא זה, החשוב שבכלי הנושאים הנוגעים
במצב הנתון, אוטופית. במרחב קיים סיכסוך לגורל המדינה, יהפוך סוף־סוף למוקד של
חמור בין ישראל והמדינות הערביות, וגם ויכוח אחראי, מפוכח וחופשי, תחת להיות
בין המדינות הערביות לבין עצמן. הערבים אחוזתם הפרטית של כמה צעירים, שלא
טוענים למצב של לוחמה עם ישראל. פירוק הוכיחו בעבר רגש־אחריות או שיקול־דעת.

עליו להיות מוכן לשבת ימים ולילות עם
ברזל. הוא סבור כי אלמוגי הוא האיש
הנכון לבטל את תוספת־היוקר, להאריך את ועדי עובדים ולרדת לכל תא ׳מקצועי.
...ולזה עדיף, אולי, גבר במלוא כוחו.
שעות־ד,עבודה, לצמצם את הזכויות הסוציאליות
ולהקפיא את השכר, תוך דריסת כל איש לא יכחיש שמבחינה אובייקטיבית
ניחן אלמוגי בתכונות המתאימות לתפקיד
התנגדות ללא רחמים.
״מאז נכנס לממשלה, נכונו לאלמוגי זה.״
האכזבות הגדולות ביותר בדרכו הציבואיום
שקוף. מדוע לא נמסר תפקיד
רי ת ...אותם המכירים אותו היטב סבו זה לאלמוגי, לדעתו? השר־בלי־תיק אינו
רים, שיוסף אלמוגי מאוכזב מן השיגרה, נרתע כאן מללכת בדרך שאר חבריו, לאליה
הוטל ואשר אותה הוא חושב ל השמיץ את מפלגתו ואת ראשיה:
״אבל מאחורי הנימוקים האלה מבצבצים
ארעית בלבד.
אלמוגי התנגד למחשבה שמקומו צללים שהם כיום חלק של ההווי במפא״י:
בממשלה יהיה רק פיצוי על הישגיו במפ־ החשש מפני המחר, אחרי שילך בן־גוריון
וייפתח המאבק על הירושה.
קגה, ולא תפקיד ממשי.״
״אלמוגי כמנהיג ההסתדרות עשוי להתקלפים
גלויים. מכל האכזבות, נוראה
ביותר זו הנוגעת להסתדרות. וכאן מגלה בצר בתפקידו ולעשותו לאט־לאט לבלתי־תלוי
במפלגה. הויכוח שנפתח על־ידי לבון
המאמר לראשונה את הקלפים:
״האכזבה השלישית שנכונה לאלמוגי באה על היחסים בין המדינה וההסתדרות עשוי
בימים האחרונים, בגבור הדיונים בצמרת להיות ביום מן הימים לוויכוח על ניגוד
מפא״י על עתיד הנהגת ההסתדרות. איש האינטרסים בין הפועל לבין מפלגת פועלי
הפעולה המקצועית המנוסה, המעורה בין ארץ־ישראל.
״בצמרת מפא״י יודעים שלו היד, יוסף
הפועלים, היודע־לדבר אתם בלשונם, שעלה
לתפקיד שר חסר־תפקיד, נראה בעיני רבים אלמוגי מתמנה למזכיר הכללי של ההסתדמועמד
מתאים לתפקיד המרכזי בהסתדרות רות, היה תוך זמן קצר נעשה לאישיות
מספר שלוש במדינה. הם אינם מוכנים
העובדים.
״דמות מהדרג הראשון במפא״י, כגב׳ להרשות זאת לאדם בן ,52 שלא בא עם
מאיר, מסוגלת אולי, אם תהיה מנהיגת ה העליה השניה או השלישית, ולא מילא תפהסתדרות,
להקרין מתכונותיה האינטלק קידים מיניסטרליים בעלי חשיבות ממדרגה
טואליות והמוסריות, אבל מנהיג ההסתדרות ראשונה.״
אחרי עקיצה שקופה זו, המבטלת במחי-
במצב בו היא נמצאת כיום, צריך להיות
מצוייד בעצבי ברזל ובסבלנות ללא גבול. יד את כל ותיקי המפלגה מדויד בן־גוריון

ועד גולדה מאיר, בא האיום הסופי, השקוף
אף הוא:
אם לא יקבל אלמוגי בקרוב תפקיד שיספק
אותו ,״צפויה העמקה של משבר אלמוגי
בצמרת, למרות השקט הסטואי והנשימה
הארוכה שמגלה מי שהיה לפני שנד, מזכיר
מועצת פועלי חיפה.״
במלים אחרות: יוסף אלמוגי מוכן לצאת
למלחמה, כדי לכבוש לעצמו מקום מרכזי
בצמרת.

בטחון
ה סו ד הנור א
האישים, שהתכנסו בשבוע שעבר בבית
גולומב בתל־אביב, הוזמנו לשיחה רצינית.
היו אלד, אנשים המקורבים לבעייות בטחון,
אם באופן פעיל (כמו דויד בן־גוריון ושמעון
פרס) ואם מתוך זיקת העבר (כמו
משה דיין וישראל גלילי).
תוכן הדברים שהושמעו לא ניתן לפיר־סוס,
שהרי נאמרו דברים לעצם מהותו של
המצב הבטחוני בארץ. היתד, סיבה נוספת
לשמירת הסודיות. כי הדברים שנאמרו בפי
באי הפגישה היו שונים מאלה שהם רגילים
להשמיעם בציבור.
כך, למשל, חיווה משה דיין את דעתו,
כי לא תהיה מלחמה עם הערבים בעתיד
הקרוב. קבע דיין: עבד אל־נאצר פנה ל־
(המשך בעמוד )8

במדינה
(המשך מעמוד )7
בעייותיו הכלכליות והחברתיות, והוא עסוק
מכדי לפתוח במלחמה נגד ישראל. במשך
10־ 15 השנים הבאות, על כל פנים, אין
סכנה של מלחמה כזאת.
דעה דומה הביע גם שמעון פרס, ואילו
דויד בן־גוריון היה אף הוא סבור כי אין
נשקפת סכנת־מלחמה קרובה לישראל. הוא
רק הביע את דאגתו, ממה שנראה לו
כצימצום הפער הנוכחי בין ישראל ומצרים,
בכל הנוגע לרמתם האיכותית של המצרים.
מאחר שהדברים נאמרו שלא לשם פיר־סוס,
ראו כל האדונים הללו את עצמם
חופשיים לצאת מן הפגישה ולהכריז את

אשכנזיה ברונשטיץ
״יש הרבה בחורים מוכים —

מארוקאי דהן
— ולא רק אשכנזים*
הכרזותיהם הרגילות, כי צפויה סכנת־מלחמה
בכל רגע וכי האויב זומם לכלותנו
מחר, או בהזדמנות הקרובה ביותר.

עתונות
ס קו ם דרן־ חו״ל
לא כל יום אפשר לראות עתונאי ישראלי
משכנע מישהו למסור את הסקופ
שבידו — דווקא לעתון זר. זה בדיוק מה
שקורה מזה כמה ימים בחולון, שם שידל
נציג אחד הצהרונים את אמו של יופלה
שוחמכר, שתמכור את סיפור בנה לעתון
בחוץ לארץ.
מאחורי נסיון זה הסתתר אחד הסיפורים
המוזרים של העתונות העברית. תחילתו ב־מחול־השדים
שהתפתח סביב יוסלה, בליל
שובו ארצה. שליחי שני הצהרונים התחרו
ביניהם על השגת סיפורו האישי של הילד
(העולם הזה .)1296 מעריב התחיל בהצעה

של אלפיים ל״י. ידיעות אחרונות הקפיץ
את המחיר ל־ 4000ל״י, ואלפים נוספים
ריחפו עוד באוויר.
למחרת נמשך מחול־השדים, כששליחי שני
הצהרונים אינם משים מביתו של משה ודאג־נר,
שם התאכסנה משפחת שוחמכר. לאנחות
המשפחה שיניחו לה בשקט, הועלתה ההצעה
ששני המתחרים יחדלו ממאמציהם. לפי
הצעת ח״ב מנחם כהן התקשרו בעל ידיעות
אחרונות נוח מוזם ועורך מעריב אריה
דיסנצ׳יק, קבעו פגישה למחרת היום בבית
אגודת העתונאים בתל־אביב.
הסבם בין מתחרים. באי בית סוקו־לוב
הופתעו לראות את שני המתחרים
יושבים יחד, כשמזכירה מנסחת הסכם. היה
לכך תקדים. כאשר הוצעו זכרונות אנטוני
אידן לפירסום, לפני כשנתיים, קפצו עליהם
שני הצהרונים. ההתחרות העיוורת, ומלחמת
הפרסטיג׳ה, הקפיצה את המחיר ל־ 10 אלפי
ל״י — מחיר שלא היתד, לו שום הצדקה
מבחינה עסקית. אז נדברו השניים לבל
לחזור על התחרות מטורפת זו.
ההסכם שנוסח בבית סוקולוב, בפרשת
שוחמכר, קבע כי שני הצהרונים מתחייבים
לא להשיג או לפרסם את סיפורו המלא
של יוסלה, כפי שהילד עצמו יספרו, לפני
היות יוסלה בר־מיצוזה. השניים אף כללו
בהסכם זה את מעריב לנוער ואת לאשה,
שבועונו של מוזס. אם יפר אחד הצדדים
את ההסכם, ישלם קנס גבוה.
כך יכלה משפחת שוחמכר לנשום סוף־
סוף להדחה. עד אשר עלה הרעיון, שאם
יפורסם הסיפור תחילה בעתון זר, אי־אפשר
יהיה לדרוש שעתון ישראלי לא יעתיקו. אם
עתון זה יסדר את מכירת הסיפור לעתון
הזר, ידע כמובן מראש את תיכן הסיפור
מראש ומועד פרסומו, יוכל לתרגמו לעברית
לפני כל יתר העתונות הישראלית.

עדו ת
מיכ שוד וכדדד ל או שר
נהריה היא עיר הזוגות הצעירים. מקום
הנופש המפורסם ביותר של ישראל לאוהבים
בירח הדבש. באווירה הרומנטית של
חוף הים הזהוב בעיר הצפונית, נרקמה
הידידות העמוקה בין צפורה ברונשטין
( ,)18 לבין אלברט דהן 19 חייל בחיל״
הים. אלא שספק רב אם יוכלו השניים
לבלות אי־פעם את ירח הדבש שלהם בעיר
בה נפגשו.
בחבל מהמרפסת. זו היתד, אהבה
ממבט ראשון. דש החלו לצאת יחד, התגברו
גם על המרחק הגאוגרפי שהפריד בין
מקום מגוריה של ציפורה, בחיפה, לבין
ביתו של אלברט, בגבעת־טרומפלדור שעל
גבול נהריה.
אולם מכשול אחר העיב על אשרם המשותף
ואיים להרסו. אלברט הוא בן העדה
המרוקאית. הוריה של ציפורה סרבו
בכל תוקף לקבלו בצל קורתם.
כבר מלכתחילה חששה ציפורה לספר
להוריה על ידידה, אך מאותו יום בו
נתגלתה להם זהותו, הפכו חייה לגיהנום.
מדי יום ביומו היתר, זוכה למנת גידופים
וצעקות ומשנוכחו הוריה כי הדבר אינו
עוזר בהרבה, נעלו אותה בבית מדי עזבם
את הדירה.
אבל גם דלת נעולה לא יכלה להפריד
את ציפורה מאלברט. היא קשרה חבל לעמוד
המרפסת שבקומה השניה, היתד, מחליקה
בו למטה כשהיא פוצעת את כפות ידיה.
התמונות הושמדו. ההורים, חדורי
השינאה העדתית, עמדו בסרבנותם. הם
רדפו אחרי הבת עד לביתו של ידידה, הקימו
במקום שערוריה .״ממילא אין לך
כסף להתחתן,״ צעק האב ר,נרגז כלפי אל־ברט,
כשהוא מכה את בתו לעיניו ,״וממני
לא תקבל גרוש!״
כשהגיע מועד גיוסה של ציפורה, קיוותה
כי זה יהיה צעד לקראת הפתרון, ושהוריה
יתרגלו לראות בה אדם עצמאי המסוגל
לבחור את דרכו בעצמו. התקודה נתבדתה.
כשחזרה לחופשה נוכחה לדעת כי הוריה
ניצלו את העדרה, קרעו לגזרים את תמונותיה
המשותפות עם אלברט ואת כל מכתביו.
השבוע היתד, ציפורה קרובה ליאוש. היא
עמדה במצב בו עומדים זוגות לא מעטים:
לבחור בחבר או בהורים. היא החליטה
לבחור בחבר .״נכון,״ אמרה ״שההורים
דואגים תמיד שיהיה טוב לילדיהם, אולם
לפעמים חורגת דאגתם מעבר לגבול הרצוי.
עליהם לדעת כי כשם שיש הרבה בחורים
אשכנזים טובים, כן יש גם כאלה מבין
עדות המזרח.״

1**8 1 1£ 6018*11.

מ!<8 0811ז1!6€6
-888* 6מ58

ך ט ך 1 \ 11 אלוף־הסישנה המורד (ימין) ,שפוטך ברגע האחרון מתפקידו נרנזטכ״ל,
\ | 1הוא המתנגד החריף ביותר של בן־חדה. מאסר אנשיו של בוסדיאן על־

ידי אלופ״־יהפיקוד בתוך אלג׳יריה, גרם למאורעות שהביאו את הפל׳׳ן לסף מלחמת־אחים.

••שכנו, מאוחר בלילה,

בבית־קפה קטן בפאריס — שניים ׳מראשי מחתרת הפל״ן

בצרפת ואנכי.
היה זה בימי השיא של המאבק. בחוץ נשמעו, מדי פעם, קולות־הצופר המקוטעים של
מכוניות־מישטרד, דוהרות. קולות אלה, מעורבים בצחוקם של עוברים־ושבים, שימשו
מוסיקת־רקע לשיחה.
כבר ביררנו את הנושא העיקרי של הפגישה — צורכי המאבק, אפשרות הוועד הישראלי
למען אלג׳יריה החופשית, ומישאלותיו — והשיחה החלה מתגלגלת לה, כמעט מעצמה, אל
העתיד. מה יקרה כאשר תשיג מלחמת־השיחרור את נצחונה? איזה כוחות ישלטו באלג׳יריה?
מה תהיה מגמתם?
יום הנצחון נראה אז רחוק מאד — אם כי שלושתנו האמנו, בלב שלם, כי בוא יבוא.
שני בני-שיחי, שיכלו בכל רגע להיאסר ולהימסר למרתפי־ד,עינויים, דיברו בצורה עניינית
ומפוכחת.
״איש אינו יכול לדעת מראש כבטחון גמור מי יעמוד בראש השלטון אחרי הנצחון,״
השיב אהד מהם .״אל תשכח — הממשלה הזמנית נמצאת מחוץ לאלג׳יריה. היא מייצגת את

אוד אבנר

המהפכה, אך אין לה קשר יומיומי ישיר עם הלוחמים. הצבא הלוחם בתוך אלג׳יריה,
המקריב את כל הקרבנות — הוא יקבע בבוא היום את דמות המדינה.״
נזכרתי השבוע במלים אלה, בקראי על ששת אלופי הפיקוד של צבא־השיחרור, שנתכנסו
כדי לקבוע את הרכב המוסדות הממלכתיים וד,מפלגתיים שישלטו באלג׳יריה.

ששה בגי*ב?י״ש 0

ך י• דיווח היומיומי על הנעשה כיום באלג׳יריה לוקה בבורות נוראה. בורות זו אינה
( | רק נחלת העתונות הישראלית, שאין לה אף מושג קלוש על מה היא מדברת, אלא גם
של רוב עתוני העולם וסוכנויות־הידיעות הגדולות.
כל אלה נטפלים לשמות הגדולים — מוחמד בן־בלה, בן־יוסוף בן־חדה, פרחאת עבאם,
ובו׳ — מבלי להבין כי השמות הידועים אינם, דווקא, השמות החשובים. ואולי דודקא
לאנשים החשובים־באמת אין כלל שמוח.
צריכים להכיר את רוח הפל״ן, את מבנהו, את פעולתו בימי המאבק, כדי לתפוס את
הנעשה בתוך־תוכו בשעה זו. בלי ידיעה זו, בלי ידיעת האנשים, בלי ידיעת רוח התנועה,
מסתלפת התמונה בהכרח, עד ללא הכר.
עובדה מם׳ : 1הממשלה הזמנית בתוניס לא היתה מעולם בעלת מרות של ממש (כמו,
לדוגמה, הנהלת הסוכנות היהודית לגבי ארגון ההגנה) .היא היתד, הנציגה הפוליטית בלבד.
,־,וטל עליה לנהל את המשא־והמתן, לקשור את הקשרים הבינלאומיים, לכרות את ההסכמים.
איש לא כפר בסמכותה זו.
אולם הממשלה היתד״ ונשארה ,״ארגון חיצוני״ של המהפכה. הקשרים עמה היו
מסובכים ומסוכנים. על המפקדים המקומיים בכל וילאיה (מחוז פיקוד) היה להחליט את
ההחלטות המיידיות, שקבעו את גורל המאבק. בכל מחוז נוצרה והתגבשה צמרת פיקודית
בעלת רוח מסויימת, שהושפעה מתנאי המקום.
לא פעם היה על קציני הפיקודים ליישב חילוקי־דעות בינם לבין עצמם. מפקדי הוזילאיה
מס׳ ( 3אזור קאביליה) התלוננו לא פעם כי הווילאיה מס׳ ( 1אורם) הפקיעה לעצמה חלק
גדול מדי ממשלוחי הנשק שעברו במחוז זה, בדרכם מתונים אל יחידות צבא־השיחרור.
בעניינים כאלה, המתעוררים בכל מאבק, לא יכלה הממשלה בתוניס לעזור בהרבה, אף
שרבים מחבריה באו בעצמם מן הפיקודים השונים.
הפרלמנט של הפל״ן היה תלוש עוד יותר. מובן מאליו שלא יכול היה להיבחר בבחירות
של ממש. גרעין הפרלמנט בחר בעצמו בחבריו, מעת לעת. כל עוד היתה המדינה בידי
המשעבד הזר, היה הפרלמנט חשוב כגורם סמלי (כמו הקונגרס הציוני לפני קום המדינה).
אך קשה לדרוש ממפקדי הכוחות הלוחמים, החשים בפעימת לבה של המהפכה, שיראו ביום
:פרלמנט זה מוסד המייצג באמת את העם האלג׳ירי הלוחם.
אלופי הפיקוד אינם, על כן, דמויות צדדיות שנקראו — בלית ברירה — לתוזך בין
הכוחות העיקריים. להיפך: האלופים הם הכוחות העיקריים, אשר הפוליטיקאים היריבים
מתחרים על תמיכתם.
כל המאבק הנוכחי מקורו, למעשה, בהתרחות זו.

רזיאל שטרן ואלג׳יריה
ין כמעט תנועת־שיחרור או תנועה מהפכנית שלא עברה שלב של מלחמת־אחים
\ £למחרת נצחונה. לוחמי ד,שיחדור האיריים הרגו איש את רעהו. לנין קטל את ימאי
קרונשטאט, חלוציה של המהפכה, וסטאלין רצח את כל צמרתה. במירחץ־הדמים של ד,־30
ביוני ,1934 ,טבחו הנאצים זה את זה.
המכניזם של מאבק סטנדרטי זה הוא, לרוב, כדלהלן: ביום הנצחון מוצאים מנהיגים
מסויימים את עצמם מחוץ לעמדות־השלטון, שנתפסו על־ידי חברידש. אותם הרואים את

מה קורה באלגייויה? מי לוחם במי -ולמה? אילו כוחות סמויים פעילים?

״גיבור יחיד: העם!״
עצמם מקופחים מדברים על ״המשך המהפכה״ ,מושכים אליהם את היסודות הקיצוניים
והבלתי־מרוצים, ומאשימים את השליטים החדשים ב״בגידה במהפכה״ .במאבק זה ניתן
למהפכה להכריע אם היא רוצה להיעצר בנקודה זו, או להאבק על יעדים נוספים.
גם מלחמת־השיחרור העברית רצופה כולה מלחמות־אחים: הסיזון הנורא, פרשת
אלטלינה המגואלת־בדם, כליאת ראשי לח״י אחרי רצח ברנדוט, ופירוק הפלמ״ח.
בעודי נער הייתי עד למלחמת־אחים כזאת, ונדהמתי לנובח עוצמת השינאה והמרירות
האופיינית דווקא למאבק מסוג זה. כוזנתי לפילוג שחל בשנת 1940 בשורות הארגון
הצבאי הלאומי בין דויד רזיאל (״בח״) ואברהם שטרן (״יאיר״).
רזיאל ושטרן עבדו יחד, סבלו יחד, בנו יחד ארגון מחתרתי מפואר. והנה, לפתע,
התפוצץ הכל. רזיאל טען כי שטרן הוא הרפתקן מטורף, המוכן לתת את ידו להיטלר. שטרן
טען כי רזיאל הוא בוגד, סוכן הבולשת הבריטית״.עד היום טוענים מנהיגי לח״י כי אנשי
רזיאל מסרו את אנשי שטרן לידי הבולשת.
הפילוג לבש עד מהרה צורה של קרע רעיוני עמוק ואמיתי. אך אין שום חומר
המוכיח כי אותו קרע, בצורתו וו, אמנם היה קיים לפני הפילוג. לא מכבר אמר לי
איש, שהיה מקורב לרזיאל :״מכיוון שז׳בוטינסקי תמך ברזיאל, נאלץ שטרן לדגול
בהינתקות הארגון מן המפלגה הרביזיוניסטית. אילו תמך ז׳בוטינסקי בשטרן נגד רזיאל,
יתכן והיה נוצר מצב הפוך. אני עצמי סבור כי לפני הפילוג סבר דודקא שטרן כי
הארגון זקוק לעורף פוליטי מאורגן, בעוד שרזיאל כפר בדעה זו ודגל בעצמאות הארגון.״
היסטוריונים מסויימים טוענים כי גם הקרע הרעיוני בין סטאלין וטרוצקי היה מיקרי
למדי. אילו ניצח טרוצקי את סטאלין, יתכן כי טרוצקי היה הופך חסיד ״הסוציאליזם
בארץ אחת״ ,ויתכן כי סטאלין היה הופך נביא המהפכה העולמית לאלתר.
כל הדוגמות האלה חשובות כדי להבין את הנעשה, ברגע זה, בצמרת הפל״ן. וגם כדי
לשים לב לפרט מכריע אחד: בניגוד לרוב מלחמות־האחים שהזכרתי, לא נשפכה עד כה
אף לא טיפת דם אחת במאבק הפנימי האלג׳ירי.
לא עצם מאבק־האחים מפתיע, אלא מתינותו היחסית, ההתאפקות הרבה של כל הצדדים
המעורבים בו. גם זוהי עדות לבגרות הרבה — הנדירה — של תנועת־השיחרור האלג׳ירית.

בודיאן? נגד בן־כלה

** עטים יודעים כי היו גם בעבר מהפכות חשובות בצמרת הפל״ן. אלא שאז לא
0עמד עדיין הפל״ן במרכז החדשות, ועל כן לא זכו מאורעות אלה לסיקור עולמי.
המהפכה האלג׳ירית היתה פרי יוזמתם של תשעה צעירים, שיסדו במארס 1954 את
ההנהגה הראשית (״הוועדה המהפכנית״) .ערב המהפכה, חזרו ששה מחברי ״מועדון התשעה״
מקאהיר לאלג׳יריה, הקימו ששה מחוזות־פיקוד והפכו את עצמם ״מנהיגי הפנים״ .שלושת
הנותרים נשארו בקאהיר כדי להשיג שם כסף ונשק, והפכו ״מנהיגי החוץ״.
הרכב שתי הקבוצות חשוב .״בחוץ״ נשארו מוחמד בן־בלה ומוחמד חידר, חבר הפרלמנט
הצרפתי לשעבר, שהוא גם עתה התומך העיקרי של בן־בלה .״בפנים״ היו מוחמד בודיאף
וכרים בלקאסם, כיום שני החברים העיקרים של ממשלת בן־חדה.
במשך כל שנת 1954 נפגשו ששת ״מנהיגי הפנים״ במחתרת, הפכו הנהגה מגובשת
ומאוחדת. ב־ 10 באוקטובר 1954 נפגשו בפעם האחרונה, ובפגישה זו קבעו את תאריך
פרוץ המרד — האחד בנובמבר , 1954 שעה .01.00 מנהיגי־החוץ, ובראשם בן־בלה, לא
היו שותפים להחלטה מעשית זו.
ככל שהתפתחה מלחמת־השיחרור, ירדה חשיבותם של ״מנהיגי החוץ״ ,ובראשם בן־בלה,
למרות שגם בודיאף עבר לנציגות־החוץ. כוכבים חדשים דרכו בשמי המאבק, תבעו לעצמם
את הזכות להנהיגו. הכוכב המזהיר ביותר היה אדריכל ההפיכה־הפנימית הבאה: ראמדאן
אבאן, פקיד עירייה שהפך מהפכן מקצועי.

עלייתו ומותו שר אבאן

לובשת סודר ירוק־לבן,
נאמה ג׳מילה בופאשה,

להנחית מכת־מוות על מישטרו של גמאל עבד אל נאצר *.כדאי לציין כי הצרפתים מעולם
לא הבינו מה קורה באמת באלג׳יריה, והנחילו את הערכותיהם המגוחכות גם לממשלת
ישראל.
השלטון האמיתי במחנה האלג׳ירי היה נתון, עתה, בידי אבאן, כרים, בן־חדה וחבריהם.
יתכן שכבר אז היה הדבר מביא להתנגשות גלוייה עם בן־בלה — לולא מנעו זאת דודקא
הצרפתים.
שבועות מעטים אחרי ועידת־סומאן, ולפני שהנוסח המלא של החלטותיה אף נודע לבך
בלה, קרה מעשה של שוד־אוויר שהדהים את העולם. הש״ב הצרפתי הצליח לחטוף את כל
ארבעת ״מנהיגי החוץ״ שעה שטסו, כאורחי מלך מארוקו, לתוניס. הארבעה נכלאו עד סוף
המאבק. מלבד בן־בלה נמנו עם הארבעה גם יריבו המושבע, בודיאף, וכן חידר ואאיט אחמד.
* פאראדוכס היסטורי: ועידת סומאן, שתוצאותיה הביאו להידוק היחסים בין צרפת
וממשלת ישראל, קיבלה החלטה פרו־יהודית תקיפה, קראה ליהודים להצטרף למלחמת־השיחרור
והבטיחה להם שווי־זכויות מוחלט באלג׳יריה החופשית.

*£באן היה ראש המטה של אלוף־הפיקוד בקאביליה (בלקאסם כרים) .הוא היה איש
\ £ההלכה, טרוריסט מזהיר ודיפלומט מפלגתי. הוא משך לפל״ן כמה מן העסקנים
הקשישים בעלי־השם, כגון פרחאת עבאס,
כדי להרחיב את בסים המהפכה.
המיפנה בא כאשר יזם אבאן ועידה של
כל ראשי מלחמת־השיחרור, ועמד על כך
שתתקיים — בפעם הראשונה — על אדמת
אלג׳יריה עצמה. בן־בלה ושאר מנהיגי־החוץ
לא יכלו כלל להשתתף, כי ברגע
האחרון ממש שינה אבאן את מקום הכינוס
,״מטעמי בטחון״.
הכינוס היה היסטורי. בתוך אלג׳יריה,
בצריף עזוב בעמק סומאן, תחת עיני המדכאים
ממש, התכנסו באוגוסט 1956כ־
250 מנהיגים ומפקדים. הם החליטו לכונן
״ועדת ביצוע ותיאום״ ,שתהווה את ההנהגה
העליונה של המלחמה. ועדה זו כללה
חמישה חברים: שלושה אלופי־פיקוד (ביניהם
כרים) ,אבאן ונציג אחד של הסתדרות
העובדים.
למעשה היתה זאת הפיכה נגד בך בלה׳
וחבריו בקאהיר. הוחלט כי ״נציגות־החוץ״
תהיה האחראית בפני ״כוחות הפנים״.
לא פחות חשובה היתד, החלטה שנייה:
הוטל על הח־עדה לקבוע את מקום מיפ־קדתה
בעיר אלג׳יר. הדבר העניק עמדת״
מפתח לאלוף־הפיקוד של עיר זו (״המחוז
הפיקודי העצמאי של העיר אלג׳יר״) .שמו
היה בן־חדה.
התוצאות של ועידת סומאן היו חשובות
בכמה וכמה שטחים. מלחמת־השיחרור הוחרפה,
והחל ״הקרב על אלג׳יר״ ,מיבצע אכזרי
מעין כמוהו של טרור וטרור־נגדי שנמשך
שנה שלמה, ואשר בו ניספו אלפים
ועונו רבבות במרתפי־העינויים. החרפה זו
גרמה, בין השאר, למיבצע־קדש. כי הצרצעיר,
מחייך ובוטח בעצמו (במרכז) ,במסע
פתים, שסברו בטעות גמורה כי יוזמה זו
הנצחונות שלו במערב אלג׳יריה, אזור מולדתו,
יצאה מקאהיר (בעוד המציאות היתד, בדיוק
הפוכה!) החליטו להשתמש בישראל כדי כשהוא מוקף אלפי חיילים מריעים, שבאו עמו מן המחנות במארוקו.

בן־בלה

הן פניה של חיילת ח״ן של צבא־השיחרור, אחות שיצאה מתת
בפעם הראשונה סן המחתרת. כרוב חיילי צבא־השיחרור, היא
כצבעי הדגל שמעל ראשה. תמונה זו צולמה במיפקד חגיגי, בו
הגיבורה האגדתית, שעינוי״ה בידי הצרפתים הסעירו את העולם.

לידו (בחליפה הבהירה) תומכו העיקרי מזה שנים, מוחמד חידר.
המערכה של בן־חדה נגד בן־בלה מתנהלת תחת שתי סיסמאות
שכוונתן ברורה :״גיבור, יחיד — העם״ ו״בוז לפולחן האישיות!״

גיבור דו־ד־העם
(המשך מעמוד )9
כך נשארה ההנהגה החדשה ללא מתחרה
פעיל. אך אותה שעה נאלצה לצאת מאל־ג׳יריה,
לעבור לתוניס, הפכה שם גרעין
״הממשלה הזמנית״ העתידה.
בינתיים פרץ גם בה מאבק סמוי. אבאן
המזהיר מרד בהנהגה הקולקטיבית, ביקש
לכונן שלטון־יחיד. הוא נהרג בנסיבות
מסתוריות.
לפי הגירסה האלג׳ירית הרשמית, נפצע
אבאן בקרבות ליד הגבול, הצליח להגיע
פצוע עד לתוניס, ושם מת. ואילו הצרפתים
טענו כבר אז כי אבאן חוסל על־ידי ההנהגה
עצמה, כדי להבטיח את המשך המנהיגות
הקיבוצית.

שלוש שאלות גורליות
ך* כל שנות המאכל, חזר מישנה או-
*£״תו התהליך: מדי פעם נאלצה ההנהגה
המוכרת לעבור לחוץ־לארץ. שם התרחקה,
מכוחות־הפנים, והדבר הביא ליצירת שיכבה
חדשה של מנהיגים פנימיים. שיכבה זו
נטלה לידיה את ההנהגה, נאלצה אף היא
לעבור לחוץ־לארץ וחוזר חלילה.
כך קרה לבן־בלה. כך קרה לאחר מכן
לבודיאף. וכך קרה גם להנהגה החדשה
שנבחרה בוועידת סומאן.
הנהגה זו הקימה את הממשלה הזמנית,
ושמה בראשה את 1פרחאת עבאם, רוקח
מתון ומכובד, שהתנגד תחילה למלחמת־השיחרור
והצטרף רק כעבור זמן. לעבאם
לא היו שום שרשים אמיתיים בצבא־השיח־רור.
בבוא היום פוטר מתפקידו, ובמקומו
בא בן־חדה, אלוף־הפיקוד־לשעבר. יד ימינו
היה בלקאסם כרים, גם הוא אלוף-
פיקוד־לשעבר (שנתן לנו את הדחיפה הישירה
להקמת הוועד הישראלי לנדען אל־ג׳יריה
החופשית).
זאת היתה הצמרת הרשמית שניהלה את
המשא־והמתן הסופי עם צרפת, ושחתמה
על הסכם אוויאן. אותה שעה כבר היתד,
גם היא מרוחקת מכוחות־הפנים, ומן ה־שיכבה
החדשה של אלופי־הפיקוד.
כאשר התכוננה לחזור לאלג׳יריה החופשית
ביום העצמאות, עמדה בפני שלוש
בעיות גורליות: מה יהיה יחס אלופי
הפיקוד? מה יהיה יחס יחידות צבא־השיח־רור
בתוניס ובמארוקו? מה יהיה יחס המנהיגים
המשתחררים מן הכלא הצרפתי?

זמנית לשים קץ להתקפה, להציל את המשא־והמתן.
פעם
אחרת ניסה במודיאן לעלות על
תוניס, לאסור את חברי הממשלה הזמנית.
נציג של הממשלה יצא לקראת היחידות, הצליח
לשכנען באמצע הדרך לחזור לבסיסיהן.
כך, כאשר בא יום הנצחון, כבר היה
קיים סיכסוך עמוק בין הממשלה הזמנית
לבין המטכ״ל וצבא־החוץ, שמספרו הגיע
לכמה רבבות.
בינתיים ישבו בן־בלה ובודיאף במאסר
בצרפת, ומרירותם ההדדית גברה והלכה.
קשה לתאר שני גברים שונים יותר.
שניהם צעירים, שניהם יפי־תואר. אך בעוד
בן־בלה הוא אדם מלהיב, מקסים
ושטחי, הרי בודיאף הוא איש־המחשבה,
מתעמק ומכונס בעצמו. בן־בלה סומך על
כשרונו לשכנע בני־אדם, אינו טורח לכונן
לעצמו מיבנה מחשבתי. בודיאף סומך על
כשרונו לגבש מחשבה צלולה, אינו סורח
למצוא חן בעיני אנשים,
הישיבה בצוותא לא קירבה את שני
האישים, אלא להיפך. בודיאף תמך במשא-
ומתן עם צרפת, שהוביל להסכם אודיאן.
בן־בלה רגז על כי בן־חדה לא היתנה את
עצם פתיחת המשא־והמתן בשיחרורו מן
המאסר. הכרזת שביתת־הרעב שלו ודתה,
במידה מסויימת, מכוונת גם למחות נגד
ממשלת הפל״ן, שהשלימה עם המאסר עד
להשגת ההסכם.
על כן, כאשר שוחררו לבסוף בן־בלה
ובודיאף, נפרדו דרכיהם מייד — מבחינה
גיאוגרפית ומבחינה פוליטית כאחת. בן-
בלה אץ מייד לקאהיר ולשאר בירות המרחב,
כדי לזכות שם בהפגנות של הערצה.
בודיאף הצטרף אל חברי הממשלה הזמנית•
יחד עם בלקאסם כרים היכנן
מיבצע נועז.
בודיאף הבין כי ההכרעה המעשית תהיה
נתונה בידי אלופי־הפיקוד שבתוך אלג׳יריה.
על כן, עוד לפני שהגיע יום העצמאות,
חזר בשקם לאלג׳יריה, בחברתו של כרים.
למראית־עין היתה המטרה לנהל משא־ומתן
עם האו־אה־אס. אך למעשה נדדו בודיאף
וכרים מפיקוד לפיקוד, נאמו בפני קציני
המחתרת, יצרו חזית פוליטית מגובשת. בסיום
המסע, כבר היתר, אהדת ארבעה מבין

אזוף דמישגה שש?קרב
ייבא־ה שיחרור התחלק, במרוצת ה־
£זמן, לשני חלקים נפרדים. פירצה זו
קראה לפלגם.
הצבא המחתרתי בתוך אלג׳יריה היה
תערובת של הפלמ״ח, האצ״ל ולת״י —
בחלקו מחתרת עירונית, בחלקו צבא פרטיזני.
אך תוך כדי מאבק הועברו יחידות
רבות אל מעבר לגבול, לתוניס ולמארוקו,
כדי לעבור שם אימון מרוכז, המתאים יותר
לצבא סדיר.
כאשר הקימו הצרפתים גדרי־תיל מחושמלות
ומוגנות לאורך הגבולות, נסתבר כי
יחידות אלה שוב אינן יכולות לחזור לארצן
ולהשתתף במאבק, אלא אחרי קרבות
סדירים קשים, מול אוייב בעל ציוד עדיף,
כוחות אוויר ושריון.
הממשלה הזמנית בתוניס, מצידה, לא
היתד, מעוניינת בשיבת יחידות אלה לאל-
ג׳יריה. היא שמרה אותן בנכר, על מנת
שייכנסו לאלג׳יריה אחרי הנצחון, יבטיחו
בה שלטון יציב.
כך קם, בתריסרי מחנות לאורך הגבולות,
צבא מאומן, ממושמע — ומובטל. הוא
לבש יותר ויותר צביון של צבא סדיר,
בעל רוח שונה מזו של היחידות בתוך
אלגייריה עצמה (בדומה לוויכוח בין רוח
הפלמ״ח לבין רוח היחידות הארצישראליות
בצבא הבריטי).
המטכ׳׳ל, שהוקם בתוניס ליד הממשלה
הזמנית, ייצג למעשה רק את יחידות־החוץ.
לא היה בכוחו להנהיג, באופן יעיל, את
היחידות הלוחמות בתוך המדינה עצמה,
או להטיל מרות על אלופי הפיקוד. בראש
המטכ״ל עמד, בשלב הסופי, אלוף־מישנה
בומדיאן.
האבטלה־מאונס של צבא־החוץ גרמה לתוצאות
נפשיות חמורות. הוא רצה להשתתף
במאבק. הוא חשש כי הצבא הפנימי
עטור הנצחונות, ידחוק, בבוא היום, את
הצבא החיצוני הצידה. קיצוניותם של בומדי-
אן וחבריו גברה במשך הזמן, והם התנגדו
לקו הפוליטי של ממשלת בן־חדה.
כך קרה שבשלב הקריטי ביותר של ה־משא־והמתן
עם צרפת פתח בומדיאן, לפתע,
בהתקפה פרובוקטיבית על גדר־התיל של
הגבול. רק בקושי הצליחה הממשלה ה־

ששת אלופי־הפיקוד מובטחת לממשלה הזמנית.
כן התייצב לימינה פיקוד המחתרת
של הפל״ן בצרפת עצמה.
רק במאוחר הבין בומדיאן מה קורה. הוא
מיהר לשלוח את קציני המטכ״ל שלו אל
הפיקודים, כדי לנסות למשוך אותם לצידו.
השליחים האלה נאסרו, הושלכו לכלא בעודן
״חתירה* נגד אלופי־הפיקוד. אחד
מהם, ששוחרר השבוע, טען שהוחזק כל
העת באזיקים.
זאת היתד, נקודת־המיפנה. לפי דרישת
אלופי־ד־,פיקודי, הדיח בן־חדה את הרמטב״ל
ואת קציניו העיקריים. היה נידמה כאילו
האופוזיציה הושמדה באיבה.
אולם חשבון זה נעשה בלי בן־בלה.

בר איש מר־נפש

*ווו ( ו יוו נ
^*ין שוב דכי משותף בין בן־בלה
^ו בו מ די אן. להיפך, לפי כל הדעות
קרוב בומדיאן, מבחינה רעיונית, דווקא ל־בודיאף.
אולם עתה מצאו השניים שיש להם
מצע משותף: השינאה האישית לבן־תדה,
לבודיאף ולכרים.
בן־בלה הבין כי לא יעלה בידו להנהיג
את המדינה החדשה, אם לא יפיל בעוד
מועד את ״ההנהגה הקולקטיבית״ שהשתלטה
עליה. על כן אימץ לעצמו את עניין ה־רמטכ״ל
המודח. הוא יצא באופן הפגנתי
מתונים ערב יום־העצמאות, סרב לחזור לאל־ג׳יריה
המשוחררת בחברת חברי הממשלה.
אולי קיווה לזכות באהדת גמאל עבד אל-
נאצר. אולם השליט המצרי, העסוק בענייני
ארצו, נעשה זהיר יותר מכפי שהיה פעם.
לפני שנים תמך במנהיג אופוזיציוני בתוניס,
וגרם על־ידי כך לניתוק יחסיו עם חביב
בורגיבה. עתה החליט עבד אל־נאצר להישאר
ניטראלי, לראות איך יפול דבר. הוא
הציע רק ״תיוזך״ .איש לא היה מעוניין —
כי איש מבין מנהיגי אלג׳יריה, אינו מעריך
במיוחד את הנשיא המצרי.
חברי הממשלה לא הפסידו זמן. ביום העצמאות
חזרו לאלג׳יריה, זכו להפגנות אדירות
של הערצה, גיבשו את יחסיהם עם
ארבעת אלופי־הפיקוד הקרובים להם, ציירו
על רבבות קירות׳ את הסיסמות :״רק גיבור
אחד — העם!״ ו״הלאה פולחן האישיות!״
בן־חדה עצמו גינה את בן־בלה כדמגוג,
כפאשיסט וכצמא־שלטון.
בינתיים עבר בן־בלה למארוקו, גיבש
מאחוריו את גדודי צבא־החוץ שחנו שם.
היא נכנס לאלג׳יריה ממערב, התבסס במחוז
מולדתו, הגיע משם לאוראן. גם הוא זכה
להפגנות אדירות של הערצה — כי ההמון
האלג׳ירי שמח כל־כך על עצמאותו החדשה,
עד כי סיכסוכי הגדולים ניראו לו כעניין
של מה־בכך.
באוראן קיבץ בן־בלה סביבו את כל היסודות
העויינים לממשלת בן־חדה, תהיה
מגמתם כאשר תהיה. בא בומדיאן הקיצוני
וד,ממורמר. בא פרחאת עבאם המתון, שהודח
בשעתו על־ידי בן־חדה, וד,ממורמר
גם הוא. שני אלופי־הפיקוד שלא התייצבו
לימין בן־חדה, גילו אהדה לבן־בלה.

אף טיפה שד דס
^ודם במידה מסויימת

המנהיג האמיתי של הנוח־ך

* י | נה הלוחם בבן־בלה, בנאום
בפני המון ותיקי הפל״ן באחת מערי השדה.

היו כל ה-

\*סיכסוכים האלה כקצף על פני המים.
כי שתי הסיעות הממשלתיות — הן זו
של בן־חדה, ר,ן זו של בן־בלה — היו
רחוקות מן השלטון הממשי.
אילו חזרה הממשלה מן הנכר, שלמה
ומגובשת, יתכן והיתר, יכולה ליטול לידיד,
את השלטון גם למעשה. אולם פילוגה מנע
זאת סופית.
השלטון האמיתי נישאר מפוצל בין ששת
אלופי־הפיקוד, שכל אחד מהם הפך שלים
מוחלט באזורו שלו. כל אחד מהם הוציא
באזורו הוראות ופקודות, הטיל מסים, שמר
על הסדר, דאג לשיקום ראשוני. וכולם יחד
יחליטו סופית איך להרכיב את המוסד שנועד
להיות מרכז הכוח במדינה החדשה:
הלישכה המדינית של מפלגת הפל״ן. מאחר
שלאיש אין עדיפות־כוח מכרעת, יתכן מאד
שתיווצר פשרה זמנית.
בכל התמונה הזאת, הנראית כה מסובכת
ומבולבלת, יש כמה קודים ברורים, וחיוביים
ביותר. אף טיפה של דם לא נשפכה. אף
אחד מן הצדדים היריבים לא ביקש עזרה
מגורמי־חוץ. כולם מכירים בפירוש בהסכם
אוויאן ובזכויות ד,מעוטים. כל אחד מנע,
בשטח הנתון לשלטונו, תופעות של ביזה
ואלימות.
וו־,קוריוז העיקרי: כל אחת משתי הסיעות
טוענת שהיא ניסחה את המצע הרעיוני של
הפל״ן, שאושר פד,־אחד בישיבה האחרונה
של הפרלמנט־בגולה, והדוגל בדמוקרטיה,
בסוציאליזם וברפורמה חקלאית.
במדינה יחסים מרח ביי ם
לי דתה של מצצה
אחת התעלומות הסתומות ביותר של
השנה האחרונה אפפה את ההכרזה המפורסמת,
שיוחסה למוחמד בן־בלד״ בדבר מיש־לוח
מאה אלף מתנדבים אלג׳יריים לשיח־רור
פלסטין. עד היום לא ניתן פתרון סביר
ומלא לחידה זו.
גם ממשלת הפל״ן וגם בן־בלד, עצמו
הכחישו את הדברים בחריפות, בן־בלה
הוסיף להכחישה גם אחרי שהכריז על מרד
בממשלת בן־חדה (ראה עמודים 10־— :8
אך הוא לא הסביר כיצד נולדה הידיעה
המרעישה.
השבוע ניתן סוף־סוף ההסבר האמיתי,
מפי אדם שהוא בר־סמכא מאין כמוהו.
המפענח: סימון מאלי, עתונאי יהודי־מצרי,
שפעל במשך שנים כעתונאי מצרי ראשי במרכז
האו״ם, ושיש לו קשרים רבים והדו־קים
בקאהיר. לאחרונה החל מאלי כותב
בשביל עתונים תוניסיים, בעוד אשתו עובדת
כמזכירת המשלחת של הפל״ן ליד האו״ם•
״אפילו גניך בשבועות האחרונים
פירסם מאלי, מעל עמודי שבועון תוני־סי,
סידרת־מאמרים רבת־חשיבות על הנעשה
במצריים. בסידרה זו, שתומצתה השבוע
בדו״השבועון אתנר, נגע בדרך־אגב גם
בלידת ״הצהרת בן־בלה״.

כותב מאלי:

לבקשת השלטונות המצריים, הסכים בן־
בלה, בעת ביקורו הראשון במצריים, להעניק
ראיון לסוכנות־הידיעות הרשמית של המדינה.
מסיבות
מובנות למדי, נשלח אליו עורך
פלסטיני צעיר, שעורר מיד את בעיית פלסטין.
במלים מעטות הסביר בן־בלה את
העמדה, שהפל״ן — בבירוריו הפנימיים —
לא חדל מלהגן עליה במשך שנים; עמדה
הדומה לזו של מדינות צפון־אפריקה ושל
כסה ממדינות־ערב, אבל לא לזו של רע״ם.
״אנו סבורים, הסביר בן־בלה ,״כי זה
עניינו של העם הפלסטיני בעצמו לארגן את
מאבקו, ולאחר מכן לבקש את תמיכתם של
אחיו הערבים. אבל לקוות שמדינות־ערב
ישלחו את צבאותיהן לישראל כדי, לשחרר׳
את פלסטין, הרי פירושו של דבר להתעלם
מן המציאות הבינלאומית של ימינו.״
ובן־בלה הוסיף:
״ואפילו נניח, שאלג׳יריד, תשלח לכם
100,000 חיילים; הסבורים אתם שעל־ידי
כך תיפתר הבעייה? בהחלט — לא!״
אחרי התיעצויות עם ״שירותים מוסמכים״
״ערך״ העורך את הראיון, וסירס אותו בצורה
הידועה.
אם ניתן להאמין לאנשי סביבתו של עבד
אל־נאצר, הרי שראש המדינה המצרית רגז
על עוזריו משנודע לו דבר התקרית.

מדע
ת הו דהדלאהד
התהודה הבינלאומית של פרשת־סובלן
ומחול־השדים מחריש־האוזניים׳ בצמרתה של
מפא״י בלעו בשבוע שעבר מאורע שקט,
שהתרחש בשלווה אקדמאית צרופה בבניין־
הכימיה של האוניברסיטה העברית בירושלים:
הכינוס הבינלאומי הראשון לתהודה
פאראמגנטית.
הסיבה שהפכה את המאורע השקט לחשוב
ושונה מקונגרסים רבים אחרים הנערכים
מדי פעם באולמותיה המפוארים
של האוניברסיטה הירושלמית היתה נעוצה
לא במספר המשתפים הרב ( 150 איש מ־13
מדינות) ,אלא בכך שמשמעותו האמיתית
היתה לא פחות מדינית מאשר מדעית טהורה.

לא לשווא שלחה ברית־המועצות צוזת
של שלושה מדענים בעלי שם עולמי לכינוס
מסוג זה, למרות שהוא נערך במדינה אליה
אין רוסיה נוהגת לשלוח את נציגיה. ולא
לשווא שלחו ארצות־הברית, בריטניה וצרפת
את גדולי המומחים שלהן בפיסיקה
גרעינית, אשר אחדים מהם הינם קציני
חיל־הים, חיל־ד,אוויר וקציני נאס״ו בכירים.
ולא לשוזא נפגשו באולם הכימיה מדעני
גרמניה המערבית והמזרחית כאחד.
מדוע אבד הקשר? נושא הדיונים
של הכינוס היה לכאורה אותו מדע צעיר —
תגליתו של פיסיקאי רוסי, זבויסקי, שגילה
(בשנת )1944 את תופעת ״התהודה הפארא־מגנטית״
,שהפכה לבסיס למחקר העוסק
בכמות אנרגיה של יונים פאראמגנטיים בהעולם
הזה 1290

גבישים, ותגובותיהם בטמפרטורות נמוכות, .
התגלית עשתה לה כנפיים בעולם כולו,
העסיקה פיסיקאים משני הגושים במחקר
דינאמי ופורה. אחדים מתוצאותיו:
• לידת הראדאר והתפתחותו.
• אפשרות לבדוק נזקי־קרינה מחומרים
ראדיו־אקטיביים.
• בדיקת תאים כימיים בגוף האדם,
דבר העשוי לשחק תפקיד חשוב בריפוי
סרטן.
ס אפשרות שידור לטווח ארוך מאד,
וקבלת תשובה מאותו מרחק (למשל, שידור
גלי־ראדאר ממעבדה אמריקאית לכוכב־הלכת
נוגה, וקבלת תשובה לשידור זה).
להישג אחרון זה היתה משמעות בט־חונית
מובהקת: היא איפשרה להבחין ולגלות
טילים מייד לאחר שיגורם, וכן לעקוב
אחר לוויינים. פרופסור זאב (תהודה פארא־מגנטית
בגופים מוצקים) לב, מומחה ישראלי
במדע זה ומארגן הכינוס, אף הביע
דעה, כי אילו היו האמריקאים משתמשים
במכשיר־קשר המבוסס על תהודה פארא־מגנטית,
לא היו מאבדים את הקשר עם
איש־החלל קארפנטר בעת מסעו( .דעה זו
אומנם נשללה על־ידי ראש־המשלחת הרוסית,
פרופסור אלכסנדר אלכסייביץ׳ מננקוב, בשיחה
עם כתב העולם הזה :״אפשר להב־סיח
קשר תקין גם בדרך יותר פשוטה.
אנחנו, למשל, לא איבדנו קשר עם טייסי־החלל

עם זאת היה ברור כי גם לרוסים היה

התפלא קורניאנקו, השמנמן והחייכני:
״כשטיילנו בכפר ערבי וצילמנו, חשבו אותנו
לתיירים אמריקאיים. אבל כשאמרנו
שאנחנו רוסים, לא ידעו מה זה רוסיה. וגם
לא ידעו מי זה כרושצ׳וב הייתכן?״
קורניאנקו, שחיין מעולה, לא בא על סיפוקו
המלא• :הזהירו אותי שלא אשחה
למרחק כי שם יש כרישים.״
בנעילת הקונגרס, בסוף השבוע, לא יכול
היה איש לגבש דעה — מה היו תוצאותיו
המדעיות. הכל הסתפקו בקביעה כי הושמעו
דברים מעניינים, שטרם פורסמו.
איש לא יכול היה גם לומר אם יפורסמו
דברים אלה אי־פעם.

נו תן א ח ריו ת!

לכן תקנה __

טרנזיסטור
זת מלאדבלהח ליזי ם ת מי דבמל אי

ד ר כי חיי
בי ברה חיות

א. לופט ומפעלי בידור בע״מ

הדראמה של דיירי בית מספר ,15 ברחוב
ש״ץ בתל־אביב, החלה מאז השתקע מול
חלונם רופא־חיות, דוקטור אליעזר קלמנט.
אולם המצב לא היה חמור במיוחד עד לפני
עשר שנים. הודטרינאר היה אז רופא צנוע,
שחוג הפאציינטים שלו כלל לא יותר מכלבים
וסוסים.
הסיוט של השכנים הגיע עד משבר, לאחר
שהדוקטור החליט לא להסתפק עוד בייעודו
כרופא חולים. הוא פתח במרפאה שלו
גם מספרה לכלבים. אשתו, שקיבלה על
עצמה את תפקיד הספרית, השתמשה ב־

גם החלש ביתושים אינו ירא
מאנ שים

1 £ 1לו 0ו ־ ד 1ז מ £־ דאו

.ו /4ץ ו־1־ £.6ץ

אך אם קרם •קומפלר״
על עורך תמרח
גם הנועז בהם יברח.
קומפלר מוצר איכו ת של ״טבע״

פקידים !
תלמידים : סטודנטים1 מרשמו עוד היום לקורס החדש ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ( ססעמס ) .
המנהל: ח .בר־קמא (קספינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר •במעלה״,
רחוב שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת!

מננקוב (ימין) וידיד*
מרוסית לאנגלית, במיבטא צרפתי.
עדיין מה ללמוד מן המערב: שלושת ה מספריים רק בפעמים הראשונות. אולם רמת
פרופסורים הסובייטיים, מננקוב, ליאוניד השירות ללקוחות עלתה, כשרכש הווטרי־סרגייביץ׳
קורניאנקו, וגיאורגי חוצ׳שודילי, נאר שתי מכונות גיזוז חשמליות.
לא החמיצו אף הרצאה אחת, ישבו בצוותא
דוליטל מרחוב ש׳׳ץ. תור ארוך
ורשמו בשקידה את רשימותיהם, השתתפו של לקוחות ובעליהם החל להזדנב מחצרו
באופן פעיל ביותר בדיונים, כאשר את של הרופא, משבע בבוקר עד הצהריים.
דברי מננקוב תירגם מרוסית לאנגלית המכונות הרעישו את הסביבה, התמזגו ב(במיבטא
צרפתי) אחד מראשי המועצה ה מקהלת הכלבים ההיסטרית.
אטומית הצרפתית, יהודי מאודיסה, אנטולי
כלבים דרוסים, גוססים, ממליטים, מר־איזראלביץ׳
אברגם. את הרצאתו שלו הק ביעים הובאו למקום בכל שעות היממה.
ריא מננקוב באנגלית, מן הכתב.
הטלפון לא חדל מלצלצל גם בשעות הקטנות
מי זה כרושצ׳וב? אולם, כבכל של הלילה. לדוקטור קלמנט לא נותרה
קונגרס בעל משמעות מדינית־בטחונית, גם ברירה, אלא להרחיב את המוסד שלו.
בקונגרס זה לא נשמעו הדיונים העיקריים
צעדו ההומני הבא היה להקים פנסיון
בפומבי, מעל לבמה, אלא בשיחות פרטיות, לכלבים, שבעליהם בחוץ־לארץ. בנקודה זו
בהפסקות בין ההרצאות, בקבלות־פנים וב־ סרבו שכניו לשתוק. בלב דואב הוא נאלץ
באנקטים, שם נראו המדענים עומדים זוגות־ לבטל את הפנסיון. לפני שנה וחצי אף
זוגות או בחוג קטן, משוחחים בשפה ה התקין מיזוג אוויר בבית־החולים שלו,
זרה לכל בעל־תמותה פשוט — שפת ה לאחר שהדיירים ממול פנו בתלונה למחדיפלומטיה
של המאה העשרים.
לקת התברואה בעיריה על הריחות והרעש
כאן אפשר היה לראות את מננקוב משוחח הנודפים משם. הדבר ׳לא שינה במשהו את
בחיוך מקסים (״אני שומע אנגלית, אך אוזירת המקום. השכנים ממשיכים בהגשת
אינני מדבר שפה זו כל־כך טוב עם התלונות והעיריה ממשיכה לדחות אותן,
מכם סברדלוב, היועץ המדעי של חיל־ בטענה כי מרפאת הכלבים בה עובד הרופא
האוויר האמריקאי, או פרופסור נירנברג, נמצאת במצב סניטארי נאות. אשר לנביחת
מדענו הראשי של נאט״ו, מסתודד עם הכלבים, הרי רעש מעין זה אינו מהווה
מדען ממזרח גרמניה. צילצולי הפעמון, מיפגע ציבורי, במובן החוק.
אשר קרא לצירים לחזור אל אולם ההרדוליטל־קלמנט
ממשך במפעלו — והשכצאות,
נשמעו כמיותרים לחלוטין.
נים — להריח.
היו אומנם מאורעות בהם לא נראו הרוסים:
טיולים מאורגנים של צירי־הכינוס
עם נשותיהם. המדענים׳ הרוסיים העדיפו
לסייר במכוניתה הפרטית של החברה ה־ ״ שר לעניין
רוסית־הפלשתינאית הירושלמית, בהדרכת
בעולם הכנופיות של נערי מונטודידאו,
מומחים סובייטיים לידיעת־הארץ. הם הגיעו
עד לחיפה, ביקרו בטכניון, סיירו בכפר ה בירת אורוגואי, היה רנה (״במרדו״) רדליק
ערבי פרדים. שם נתקלקלה מכוניתם, וה ( )19 טיפוס מוכר. הוא לא ידע עולם אחר.
צירים ניצלו את ההפוגה לרחצה בימה של עוד בגיל עשר, כאשר נפרדו הוריו העשי־
(המשך בעמוד <19
קיסריה.

מ שפט

* זבויסקי עצמו לא המשיך לפתח את
תגליתו, נעלם סן הבמה המדעית.
העולם הזה 1298

* איש
סברדלוב.

חיל־האוויר

האמריקאי,

מכס

ה מזינה ״ל
יום יום כ־ 5אחה״צ וכ־8.45
מוצ״ש כ־.15ד 9.30 -
תכנית מרהיבה, עשירה,
ומגוונת של /2י 2שעות
באהל ענק מקורר ומאוורר

ב תו ם כל ה צג ההפתעה !
כרטיסים במשרדים:
•כנף״• ,רוקוקו״ ,״לאן״ ,ושאר המשרדים
וכן בקופות האהל ב״ככר
המדינה״.

מערכת ״אתגר״ מוכנה לשלוח מרצים

לח וג י בית
שייערכו ביוזמת הקוראיס. לצורך זה ייענו להזמנות חברי־המערכת —

אורי אגנרי
ד״ר יעקב ירדור
בועז עכרון

נתן ילין מור
גבריאל מוקד
בנימין עמדי

כל קבוצה של לפחות 25 קוראים1 ,המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
מהם, מתבקשת ליהודיע על כך לנדערכת, ת״ד ,3006 תל־אביב,
לפחות שלושה שבועות מראש, לציין את שם המרצה הרצוי לח ואת
הנושא המבוקש, וכן לצרף המחאה בסך 50ל״י לקח ״אתגר״.

להדחקה שער בלעי לזמי

7שלעל 7י :-לעלי * 7 .י
ביג 21 דן 1גליפי גדל

כתבת הו נו בסרוג תרווה בלעדית את נשיאת חוו השנהב בתצוגת אוננו
ך • יום שלישי ערך מכון היצוא היש*
ראלי תצוגת אופנה בשרתון לכבוד
נשיאת חוף השנהב. מאדאם פליקס הופואה
בואני, עטופה ביצירת באלמן משיפון לבן,
סימנה אז באצילות בפינקם ההזמנות שלה:
להזמין סוגה אדומה ממשכית, פרטה אהת
ושימלת ערב אצל גדעון.
מאדאם הזמינה עבורה למחרת, בשעה
שלוש אחר־הצהריים, תצוגה פרטית בחדר-
הנשיאים המהודר שלה במלון דן. היא ביקשה
לראות מקרוב, לחוש, זאת־אומרת לגעת,
בדגמים בהם בחרה בערב הקודם.
בשלוש ורבע בדיוק התיישבה מרי טרז
היפה בכורסה, וניגשה ברעבון־מה לעבודתה
השיגרתית מזה שנים: לבחור. שבוע
תמים חלף מאז הגיעה לישראל, ויש להבינה.

כמה שייראה הדבר ארצי, מצויירת
הוד רוממותה במה שנקרא בעברית פשוטה
— חזה־מותן־ירכיים, להם היא נוהגת להקדיש,
ובצדק, חלק נכבד מזמנה וממרצה.

יי פסקה גברת בואני, ברגע שהופיעה לפניה ה״לא
ש ח| ךךן -ןןןןןקן״ ב קשח בחיוך אדיב מרי טרז הו
ו״*• פואה בואני, עת הוצג בפניה מעיל יי

דוגמנית מארן בשימלת ערב ארוכה, יצירתו
פרטה שחור, שניתפר בישראל. הנשיאה סולדת מכל צבע נהה. של גדעון אוברזון בן ה־ .19 היא הזמינה שמלה קצרה בדגם זהה.

ארוך מדי!

תצוגה

היתה תגובתה של הנשיאה למראה שימלת
משכית. קשה היה להעלים ממנה ני השים־
| לה אינה תפורה לפי מידת הדוגמנית. מימין: כתבת העולם הזה.

ן.גדולה מר!״

׳ 1 1 0 1לדי 1ריחך איבחנה הגברת האלגנטית ביותר
באפריקה, לאחר שמיששה את

יי ייני 1/1
פרוות החורפן של נוילנדר וגילתה שהתפרים בולטים יותר, מדי.

בחדר מהודר במי
אים ואורחים רס
דוגמנית הגרמניה, מארן, את מבחר האופנה ׳הישרא

האפריקאית והגומניה

צידה, לא נלהבת במיוחד מ־ הרעיון המבטיח
לה להשקיף על מוצרי טקסטיל בשעה
הקרובה.

דומיית מורת
ך* שקט ששרר בחדר היה חגיגי מדי.
1 1דומיית מוות, בעצם. לא כל כך מפני
קדושת המעמד, כמו מן הפחד האישי של
כל אחד מן הנוכחים שמא יפליט שטויות
ועוד בצרפתית ברורה. באוויר הידהדה
עדיין מאמש שאלתה הדבילית של אחת,
שחשה חובה לאומית לשאול את המאדאם
לאחר התצוגה מה דעתה על תורת ה־הגזע
ומה יש לעשות בנידון. ההיסטריה
שתקפה באותו רגע את הממונה על הטכס,
אברהם גלבוע, עדיין ריחפה מול

כוסית שנעו־כה לה מסעם. משכיח״

ואם אינה מלבישה את ה־96־65־ 92הומים
שלה דווקא אצל דיור. עושים לה
צרות. מסרבים לתפור לה לפי ה־
׳לים שהיא עצמה מתכננת ומאלצים או־ללבוש
רק את דגמי הבית. לא, אומרת
! ברצינות כנה, אין היא שייכת חלילה
ג השומר אמונים לבית־אופנה אחד. היא
זינה אצל כולם. הסימפטיה האחרונה
באלמן. טעמה מעודן, סופיסטיקיינוד,
* אינה מנסה להכחיש במשהו את עוב־תה
זוללת שמלות ונלהבת לאופנה

:ולה, מעבר למנש המלא אפרסקים, עני
תפוחים, שלא שינו את תנוחתם עד
התצוגה, ישבו על ספת־קיר שבע
יות אילמות, שבאו לחזות במאדאם ה־
בתצוגה. מלתתה ומלתה ממשרד־החוץ
ראלי, מאירה גרא ממשכית, הדיור ה־
׳אלי — גדעון אוברזון בן ה־ ,19 שתיים
וכון לייצוא וכתבת העולם הזה. בתה
רגת והחיננית ישבה בכורסה ל

אחד מן המוזמנים לתצוגת האופנה
הפרטית.
לפעמים, אומנם, נשמעו לחישות, אבל
המצב הכללי אישר שהסייג לחוכמה שתיקה
— שולט על כל אחד. האורחים הירבו
לבטא את עצמם, כלומר, לנזוף כל אחד
באחר, בתנועות ידיים. פה ושם גוייסו העיניים.
לא מעט מבטי אשמה התרוצצו בחדר
ודרסו אחד את השני, כשאחד הנוכחים
היה מזיז עצמו בקול, משתעל, מדגיש
עצמו למעלה מן המותר. אף לא אחד ניסה
להעיז לחשוב שהתפוחים על השולחן יכולים
להימצא במיקרה גם בפיו. קולה התוסס
של מרי טרז היה הקול האנושי היחיד
שנשמע בחדר הדומם והקפוא, עת
הפגינה הדוגמנית הגרמניה, מארן, בחיוך
בלונדי את האופנה הישראלית. היא היתה
היחידה בחדר שהתרכזה עמוקות בשמלות,
שבכלל התבוננה בהן. אבל הרושם המוזר
היה, שגם היא לא נהנתה לשמוע את עצמה.
המשפטים המעטים שהיא פלטה היו מור־של
הדגמים ערכה הגברת הראשונה יעת נערכה בפניה בחדרה ש במלון
דן, תצוגת אופנה פרטית של מוצרים ישראליים. בתמונה היא
בוחנת חליפת חורפן. יושבת מימינה — בת בעלה, נשיא חוף השנהב. בהערותיה על
המוצגים השונים, הוכיחה הנשיאה בקיאות נדירה ומעם טוב באופנת פאריס החדישה.

בדיקה יסודית

כבים משתיים עד שלוש מלים, וניצלו את
מ־נימום התחביר הצרפתי. היא מיששה את
מרבית הדגמים, והיתה עניינית בצורה מוגזמת
משהו.
״קטנה מדי,״ הודיעה כשמארן נשאה על
עצמה סוגה של משכית בגוון קוראל, מספר
.40 הגברת נוהגת, כידוע, להזמין רק .42
חולצה רחבה שחורה של משכית, שתאמה
את מידתה, הצליחה להעלות חיוך מאושר
על שפתיה .״יפה, לא?״ היא פנתה לבתה
החורגת.
מאדאם ידעה לתפוס באלפית השנייה את
הפגם הלא־נראה־כמעט בכל דגם שהוצג לפניה.
היא היתד, אבספרט בלמצוא חסרונות.
אבל יחד עם זאת היתה מבקרת מצודדת.
השגיאה הנוראה ביותר ה׳בחנה בחיוך
משוחרר, בעליזות אפילו.

אריג ישראלי בגווני פסטל עבור חמש מערכות
לבוש, אותן תתפור כשתגיע לפאריס.
״אין בחוף השנהב הוט קוטיר,״ הסבירה
את בגידתה הגלויה בתופרות של ארצה,
״יש בקושי קונפקציד, זעירה.״
בתצוגתה הפרטית ביקשה בעיניים רעבות
למדוד חולצה שהורה, המתאימה למכנסיים
שחורים אותם השאירה בחוף השנהב. רק
דקה, זה לא יקח הרבה זמן. אבל המלווה
הישראלית שלה לא נתנה לה רשות. היא
הזכירה לה שאין זמן. שבסרפנד עיקבו
בגללה, מזה רבע שעה, טכס סיום קורם
טירוניות. למלווה היה נדמה, משום מה,
שזה חשוב יותר בשביל מרי טרז מאשר
שמלה חדשה.

צבא או שמלה?

דן, הסיועד לנשי־מעלה,
הדגימה הלפני
נשיאת חוף

ך*י איטה האלגנטית ביותר של אפרי!
0קה, ואחת הראשונות בעולם, בזר, לאיפור.
היא מוותרת גם על שפתון. אבל
לא על גרבי ניילון בגוזן הקפה בחום
הלוהט של שלוש אחר־הצהריים. היא מקפידה
על אנטי־פרמננט ומישחת ציפורניים
בלאק ורוד, בנעלי־בית על עקב רוקי,
בשימלה צהובה־חומה, פשוטה, בעגילי
זהב, באצעדת חרוזים קיבלה את האורחים.
קשה היה לחשוד בה אותו רגע כי שמעה
אי פעם על מלה בשם טוויסט.
״נחמד. אבל אני לא לובשת שמלות
ארוכות כאלה,״ העירה לגדעון, כשחלפה
לפניה שמלת־הערב הנהדרת שלו, בעלת
מחשוף־הגב העמוק. הגאון הקטן, יורשה
בחיים של לולד, בר, קיבל בשלווה מאופקת
את הזמנתה עבור שמלה קצרה בדוגמה
זהה מלמה בתכלת־זהב — תוצרת חוץ.
רגע קודם, היא עצמה לא התאפקה מלהעיר
בהתפעלות לבת בעלה :״את רואה את הילד
הזה? ה א חייט.״
גברת בואני זנחה את החלטתה הקודמת
לרכוש פרווה בישראל. יש בה יותר מדי
תפרים, לדעתה. לעומת זאת, שיכנעה סוהשנהב.
שעה תמימה נמשכה התצוגה הפרטית. מרי מרז, הנוהגת להזמין פית את בתה, בנה, ורופא הבית שלה
את מלתחתה אצל דיור ובאלמן,בחרה טונה וחולצה מתוצרת משכית ושים״ לרכוש חולצות ישראליות רקומות. המללת־ערב
של גדעון. בתמונה מודגמת מערכת־ערב בהשגחת מאירה גרא. תחה שלה עצמה תפחה בעשרות מטרים

ע ף יו* 1ךיונךןה מוכנה הנשיאה ליטול
י י *, 0 ,על עצמה, מאשר לוותר
על שימלה הנראית לה קטנה ממידתה.

דרח מיוחד ער האינטריגות,מסע האיומים

גלילאו גליליי (כמרכז) כין הפמרים המחופשים*
האינקוויזיציה מביאה להתכחשות
אמ1ות תיאטרון
מד ע מ!לחברה
גלילאו (התיאטרון הקאמרי; מאת בר־טולד
ברכט; בימוי — סס בייסקוב; תפאורה
— ארנון אור) הוא משא ענק הנראה
בתחילה כבד מדי לשכמו של תיאטרון ישראלי
כלשהו ברמתו כיום. בהצגתו של המחזה
בתיאטרון הקאמרי התרחש מה שמתרחש
בדרך כלל אצל בני־אנוש בתנאי־לחץ
— הם מבצעים את הבלתי ניתן לביצוע
בתנאים רגילים. תחת למחוץ ולמעוך את
הצוזת שעמד להרימו, כפי שניתן היה לשער
לפי הערכת הנתונים מראש, נטע ה־מיטען
הדראמתי הכביר של ברטולד ברכט
בשחקני הקאמרי כוחות חדשים.
גלילאו בתיאטרון הקאמרי היא הצגה
נאדרת ביטוי, מרהיבה בחזיונות החייאת
הבמה שלה ומרוממת מבחינת עצם החוזייה
הראשונית של תיאטרון המעונקת לצופה.
מהפכת התפיסות. ברטולד ברכם
כתב את מחזהו זה רב ההיקף והכמות
בשנות גלותו בארצות־הברית בשלהי מל־חמת־העולם
השניה. לכאורה זהו מחזה
היסטורי שבמרכזו ניצבים דמות ובעייה.
הדמות: דמותו של איש־מדע גאוני, בלתי־מקובל
על אנשי דורו, שחולל במחצית הראשונה
של המאה ה־ 17 מהפכה בכל התפיסה
המקובלת על הקוסמוס בכך שהוכיח
אתי תורתו של קופרניקוס, לפיה
סובב כדור־הארץ סביב השמש, ולא להיפך.
לגבי הדעת האנושית באותה תקופה, לא
היתד, זו תגלית מדעית בלבד, שכן ההודאה
בנכונותה מיתה כרוכה בשינוי יסודי של
תפיסת האדם ומערכות החיים. הקביעה ש־כדור־הארץ
אינו מרכז היקום והאדם אינו
נזר הבריאה עמדה למוטט את יסודות הפילוסופיה,
הדת והמישטר החברתי.
ההתנגשות העצומה הזו בין שאיפתו ה־בלתי־עצורה
של האדם לחקור, לדעת ולהבין,
לבין סרובו להינתק מאמונותיו, דעותיו
וידיעותיו המקנות לו את הרגשת ה־בטחון
— זו היא הבעייה המרכזית, לכאורה,
במחזהו של ברכט.
משימה לצופים. אולם ספק אם
ברכט היה כותב את מחזהו זה רק כדי
להוכיח את צידקתו של גליליי במאבק עם
בני דורו. למעשה יש במחזהו אין־סוף של
התנגשויות ובעיות מתעוררות, ההופכות
את דמותו של גלילאו גליליי לאקטואלית
ביותר גם בדור האטום.
אם ד,קידמה האנושית מיועדת להגביר
את אושרו של האדם, כלום רשאית היא
לעשות זאת על חשבון שלילת אושרם של
בני־דורו של הממציא? האם אין המדע הופך
למטרה בפני עצמה לעוסקים בו כשהוא
מאבד את היסוד האנושי שבו? מה
היחס בין אישיותו של אדם לבין חשיבות
תגליתו לגבי הערכתו הכללית? באיזו
מידה רשאי מישטר להתגונן על קיומו גם
באמצעים של דיכוי חופש האדם והמחשבה?
אופיין ומספרן של הבעיות מעיד על טיבו
של המחזה. אין זה תיאטרון של הזדהות,
אלא תיאטרון של ביקורת. זהו תיאטרון,
בו הצופה, יחד עם המחבר, הבמאי והשחקנים
עומדים מן הצד ומנסים להשקיף

בצורה אובייקטיבית על הגיבורים והדברים.
החווייה התיאטרונית נוצרת כאן רק בהפעלתו
המלאה של הצופה תוך כדי מהלך
ההצגה. זוהי משימה נכבדה למדי לא רק
לתיאטרון אלא גם לקהל הצופים הישראלי,
שאינו רגיל ואינו אמון על תיאטרון כזה.
מיניסים ליצירה. סם בייסקוב, הבמאי
היהודי־דני, צייר התפאורה ארנון אדר
ויוצרת התלבושות ריטה קליין, עשו את
המכסימום כדי להקל לצופה הישראלי את
המלאכה. בייסקוב קיצר את המחזה כמעט
עד לחצי, השאיר רק תמונות הכרחיות לרציפות
ההתנגשות ולקביעת דמותו של
גליליי. ארנון אדר יצר במה פונקציונלית
עד כדי כך שהיא איננה עומדת לעולם בזכות
עצמה, מקבלת צורה בכל אחת מ־פינותיה
ומשטחיה רק כשהשחקנים והתאורה
הם עליה.
פשטותן של התלבושות, מכוונת אף היא
לאותה מטרה — לתת לצופה את המינימום
הדרוש על מנת לשתפו באורח פעיל ביצירת
התמונה והדראמה.
כלי הזדהות. אותה סיבה עצמה מציגה
את גיבור העלילה, גלילאו גליליי (זלמן
לביוש) ,בצורה שהצופה עצמו חייב להחליט
אם לגנותו או לשבחו. על כל פנים,
להזדהות עמו אינו יכול.
גאון המדע מוצג גם כנוכל. הוא מרמה
את בני פדואה, מוכר להם טלסקופ שהומצא
בהולנד, כפרי המצאתו, מאחר שהוא
זקוק לכסף. התרמית היא לשם המדע. אבל
לשם המדע אין גליליי מוכן להקריב את
חייו, ורק למראה מכשירי האינקוויזיציה
הוא חוזר בו מכל תגליותיו בפומבי. הוא
אוהב חיים, זולל וסובא, אולם מאידך הוא
מאמלל את חיי בתו וירג׳יניה (גילה אל־מגור)
,מאלצה להקריב את חייה לאותו
מדע שהוא עצמו מסרב להקריב את חייו.
התרוממות כללית. לא פחות מהצלחתו
של בייסקוב להגיש את מחזהו של
ברכט בצורה נוחה לעיכולו של הצופה הישראלי,
גדולה הצלחתו בכך שהצליח לסחוט
משחקני הקאמרי דברים שלא רק הקהל,
אלא ספק אם אף הם עצמם, ידעו
שהם קיימים בהם.
זלמן לביוש נושא את גליליי על כתפיו
בצורה מזהירה. אולם מפתיעים בעיקר
כמה שחקני משנה. גילה אלמגור, ילדת
השעשועים של מחזות הקאמרי, מתעלה
לרמת משחק נדירה בהתפתחותה מבתו ה־צעירה־שובבר,־מטופשת
של גליליי עד לדאגת
הבתולה הזקנה המקריבה את חייה לשמירת
אביה העיוור למחצה. שחקן אפור
כמו נתן כוגן מצליח בתפקיד הפילוסוף,
בהופעה של כעשר דקות, ולהטביע את
רישומו לכל הערב. דמות נשכחת כאריה
קסבינר ממש מבריק באפיזודה קצרה בתפקיד
הקרדינל הזקן מאוד.
אילי גורליצקי בתפקיד לודביקו, מייצג
הריאקציה החברתית! אברהם חלפי בדמות
הנזיר הגוץ, הכופר בכנסיה והופך תלמידו
של גליליי ויוסף ידין בשתי הדמויות שהוא
משחק על הבמה — הקארדינל האיד
קוויזיטור וזמר הבאלאדות — מצרפים הישגים
ניכרים לגלריית הדמויות בקאריירה שלהם.
צפיה בהצגת גליל-או בקאמרי היא עבודה.
עבודה קשה, אבל משתלמת.
• מימין לשמאל: יהודה פוקס, זלמן
לביוש, אברהם בן־יוסף.

* 6ילצול כדלת. השעה היתד, תשע בערב, והרחוב שבמרכז תל־אביב היד, אחוז
0ברגעי״ההכנה האחרונים לפני תנומתו הבורגנית. אשה פתחה את הדלת .״שלום,
מנחם בבית?״ שאל המבקר.
״מנחם!״ קראה האשד, מעבר לכתפה, אל תוך הדירה ,״רוצים אותך׳.
מנחם הופיע: גבר בן ,43 לבוש מכנסיים קצרים וגופיה. המבקר הציג את עצמו:
פעיל סניף מפא״י בצפון תל-אביב. מנחם ראה אותו פעם־פעמיים באסיפות, בימי
הבחירות. כי גם הוא חבר מפא״י רשום, משלם מס־חבר. האורח בא לשכנעו כי
יפסיק את שביתתו, ויחזור למחרת בבוקר לעבודתו הרגילה, בחברת החשמל.
״אינני יכול,״ השיב מנחם.
״אבל השביתה הזאת הוכרזה בניגוד לדעת ההסתדרות,״ אמר המבקר ,״והיא פוגעת
במעמד המפלגה.״
מנחם התעקש :״השביתה היא לא נגד ההסתדרות ולא נגד המפלגה. אין שום
ואני אחד הפועלים. לא אהיה
החליטו לשבות, כולם מפלגה מאחוריה.הפועלים
מפר־שביתה, אחרי 20 שנה שאני פועל בארץ הזאת!״
המבקר לחץ. שידוליו תובלו באיומים גלויים :״אם אינך נשמע להוראות המפלגה,
נסיק מסקנות. תישא באחריות.״
איומים כאלה. פינקס־ד,מפלגה היה עבורו,משך
פעם היה מנחם נרעד למשמע
שנים ארוכות, סמל מעמדי — וגם תעודת־ביטוח נגד כל רעה. עתה איים עליו מבקרו
כי יישלל ממנו הפינקס האדום — והוא לא נכנע. כי אימת מפא״י שוב איננה מה
שהיתר״ בקרב עובדי חברת החשמל, מנתניה עד אילת.
למחרת בבוקר יצא מנחם לרחוב החשמל. הוא לא נכנם כמינהגו דרך שער הברזל
הגדול של חברת החשמל, אלא המשיך הלאה. באותו רחוב, מרחק בתים אחדים,
שוכנים משרדי ועד העובדים של חברת החשמל. הוא פנה לאחד מחברי הועד, סיפר
לו על הביקור הלילי הבלתי־נעים, למד כי פועלים אחרים דיווחו על עשרות ביקורים
דומים של שליחי מפא״י.
תוצאת הביקורים והלחץ: רק 12 פועלים, מתוך 2300 עובדי המחוז, הופיעו לעבודה,
על אף הכרזת השביתה. משראו כי הם מיעוט כה אפסי, התביישו מתואר־הגנאי של
מפירי־שביתה, חזרו לבתיהם. השביתה היתד, מלאה*.

מפא״י לא שכחה
**דו?ן פרצה השביתה 1אפילו אזרחים אינטליגנטיים, אשר קראו כל מלה
1 3שנדפסה על השביתה בעתונים, התקשו להשיב בבירור על שאלה זו. הרושם הכללי
היה, כי נוצרה פקעת של דרישות, שאיפות, השמצות, חבלות, איומים, סחבת ומזימות
נסתרות, שאי־אפשר היה עוד להבחין בין ראשה לבין סופה. בתוך התוהו־ובוהו הכללי,
ששמו יחסי־העבודה בחברת־החשמל, פרצה שביתה תמוהה ומתמיהה זו.
הסבר מסובך זה נכון. אבל מתחת לתסבוכת, אפשר גם למצוא תשובה פשוטה וקצרה:
השביתה פרצה מפני שהועד, העומד בראש עובדי חברת החשמל במחוז הדרום,
אינו מוצא חן בעיני מפא״י. ועד זה נבחר כועד על־מפלגתי, לפני שמונה חודשים,
אחרי שטיטא את הוועד הקודם, שהיה מורכב על טהרת העסקנים המפא״יים.
נצחון ״נאמני הציבור״ בחברת החשמל היה אחת הסנסציות הגדולות בחיי תנועות
הפועלים בארץ. זמן רב לפני שראתה המדינה את התארגנות שביתות המחאה ההמוניות
של הפיחות, נולדו בחברת החשמל ועדי־ד,פעולה הראשונים, שנועדו למוטט את שלטון
מפא״י במיפעל הגדול ביותר במדינה. הפועלים המתמרדים העזו לקום נגד הבוסים
המפלגתיים, להמרות את פי המפלגה הכל־יכולה וההסתדרות עצמה — ולהכניע את
שתיהן בבחירות חופשיות.
היה זה תקדים מסוכן למפא״י. ואמש, כעבור זמן קצר בלבד, חזר המצב מישנה
במיפעל גדול שני. פועלי יובל גד, ליד אשקלון, התארגנו אף הם בועדי־פעולה נגד
הבוסים המפא״יים, סילקו אותם והקימו ועד עצמאי משלהם.
התדהמה הציבורית נבלעה במהרה בתוך התדהמה הגדולה יותר של תוצאות
הבחירות לכנסת, ושל סיומה הטראגי־קומי של פרשת לבון. אבל בתוככי מפא״י לא
נשכח הלקח. כל אימת שהוזכר שם ועד עובדי חברת החשמל בתל־אביב, נדלק אור
אדום. הוועד החדש עצמו היה סבור, בתמימות עילאית, כי נשכח העבר וכי אפשר
להושיט יד ג׳נטלמנית לשלום. הנבחרים החדשים אף עשו מחווה של רצון־טוב כלפי
מפא״י, הסכימו כי במזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל תקבל מפא״י מספר
נציגים גדול מכפי שמגיע לה. הוועד הדרומי אף מינה כאחד מנציגיו במזכירות
הארצית את צבי יפאן, עסקן מפא״י וותיק בחברת החשמל.
אבל מפא״י לא סלחה. היא חיכתה להזדמנות לחסל את היצור החצוף.

המיוחסים,
ן• כעייה היסודית העומדת מאחורי השביתה בחברת החשמל היא בעייה של
( 1תוספת תשלום לעובדים. אולם לא בעייה פשוטה, כי אם בעייה משולשת, שעברה
לודעד החדש בירושה מן הוועד הקודם. יחד אתת עבר גם מישקע עמוק של מרירות
ורגשי־קיפוח, בקרב חלק ניכר מן העובדים.
בראש הוועד הקודם עמד האיש החזק של מפא״י במחוז הדרום, אליעזר שפירא•*.
* מתוך כ־ 4500 עובדי חברת החשמל, מועסקים 2700 במחוז הדרום. מתוך אלה,
נתן ועד העובדים היתר מיוחד ל־ 400 פועלים להמשיך בעבודתם, כדי לא להפריע
להספקת החשמל.
** האיש החזק של מחוז הצפון: יעקב חושי, אחיו של ראש עירית חיפה ואחד
משלושת נציגי העובדים (מתוך שבעה) בהנהלת חברת החשמל.

והמיליונים שהופעלו 1גד 2700 שבדים שהכריזו שביתה
אנשים שהיו נאמנים לו אישית בכל
הפנימיות במפא״י. תמורת זאת חילק
נוחים. בכמה מקרים, אף יצר עבורם
להטבות לא אמרו דבר, אבל שמרו

הוא היה בום טיפוסי: דאג לאסוף סביבו רק
התמודדות בקרב ציבור העובדים או במלחמות
להם הנאות ביד רחבה: העלאות בדרגה, ג׳ובים
ג׳ובים בדרגות־שכר גבוהות. אלה שלא זכו
טינה בלבם.
ועד עובדי חברת החשמל היה תמיד ועד חזק, בעל שליטה כמעט מוחלטת בגורל
החברה ובנוהלי־העבודה שלה. כאשר הולאמה החברה, ובהשראת שר־האוצר לוי
אשכול ניתנה לעובדים ב־ 1957 נציגות במועצת מנהלי החברה, עלה עוד יותר כוחו
של הוזעד. מה עוד, שהיה זה תמיד ועד מפא״יי, שנהנה מגיבוי המפלגה בהסתדרות
ובמשרדים הכלכליים.
עוד בימים. שחברת החשמל היתה מיבצר של ההגנה, ומפקדים קיבלו משכורת מבלי
לעבוד למעשה, היו עובדי חברת החשמל ידועים כמיוחסים בין עובדי היישוב העברי.
גם לאחר שמיפעלים אחרים החלו משלמים משכורות גבוהות יותר, המשיכה להלך
בארץ האמונה כי ועד עובדי חברת החשמל הבטיח לעובדיו תנאים שאין דוגמתם
בשום מקום־עבודה אחר.
לפני שלוש שנים, לאחר לחץ ׳מצד ועד העובדים, נקבע לראשונה לוח־דרגות בחברה.
נעשה ניתוח עיסוקים, לפיו נקבע כי עיסוק מסויים, מן הדין שיזכה את העוסק בו
בדרגה מסויימת. על פי לוח זה נקבעו דרגות העובדים. אולם היה ברור, גם להנהלה
וגם לודעד, כי שיבוץ ראשוני זה נתון לשינויים שיוכתבו על־ידי הנסיון המעשי של
העבודה. שני הצדדים שמרו לעצמם אתי הזכות, בעת חתימת ההסכם, לדרוש שינויים
בלוח־הדרגות, כתום שנתיים.

ידי אנשי שפירא. מכל מקום, הניצוץ הראשון
ניתז במחלקת עובדי הרשת. אלה
הם ״הגברים״ של החברה. הם העילית העובדת
של חברת החשמל, והם לא היו
מוכנים בשום פנים להשלים עם מצב העניינים
הקיים. מתוכם צמח ועד־הפעולה
הראשון — שהיה גם הקצר הראשון ברשת
של ועד העובדים שכיהן עד אותה תקופה.
במהירות מסחררת החלו מתפוצצים הפקקים בלוח־החשמל. מחלקה אחרי מחלקה
הקימה ועד־פעולה, ואלה כפרו בסמכות הוזעד הקיים לייצגם. לשיא הגיעו, כאשר
כינסו אסיפה בבית ציונ״ אמריקה. השתתפו בה למעלה מ־ 1300 עובדים, שהריעו
לוזעדי־הפעולה כנציגיהם האמיתיים. שעה שהשלטון ואמצעי־הלחץ היו עדיין בידי
הוועד המפא״יי, חתמו כ־ 70 אחוז מהעובדים על פטיציה לעריכת בחירות חדשות, מאחר
ששוב אינם רואים בוועד הקיים נציגות שהם נותנים בה אמון.
תחת לחץ זה עשה הוועד מאמץ לשכך את זעם העובדים, השיג מהחברה הישג
נוסף — הפעם לבעלי הדרגות הנמוכות. לכל דרגה ניתנה תוספת של 20־ 40ל״י.
אולם, שלא כמו לבעלי הדרגות הגבוהות, לא ניתנה התוספת באורח רטרואקטיבי. כך,
שהתוספת לא סיפקה את דרישת העובדים: הם הודיעו כי אינם מקבלים את ההסדר
הזה, המשיכו לדרוש כי ההעלאה תחול מ־ , 1958 לא מ־ . 1961 הם פנו אפילו לירוחם׳
משל, ראש המחלקה לאיגוד מקצועי בוועד הפועל, דרשו את התערבותו. הוא דחה

מיליון לירות לכפירים
תום השנתיים ניגשו שני הצדדים
לתיקון הדרגות. כאן עשה שפירא צעד
שנועד להוריש אחד מכאבי־הראש הגדולים
לוזעד הנוכחי. במקום לדון בתיקונים עקרוניים,
דנו בשינויים אישיים. כלומר: במקום
לקבוע, כי כל רתך העוסק בעבודה
מסויימת חייב לקבל דרגה ה׳ או ו :,וכל
נהג טנדר חייב להיות בדרגה ד׳ — דרש
הוועד מן ההנהלה כי הרתך שלמה ירקוני,
למשל, זכאי לדרגה ו׳ ,והנהג עזרא כהן
צריך לקבל דרגה ה׳.
מטבע אופיו של הוועד, נפתח פתח רחב
להעדפות. מי שהיה מקורב לשפירא ולאנשי
שלומו, זכה להעלאה בדרגה. נוצרו מצבים,
בהם זכה עובד חדש להעלאה בדרגה, ואילו
חברו־לסדנא״ שמילא אותה עבודה עצמה,
והיה בעל וותק ימומחיות רבים משלו באותה
עבודה, לא קיבל העלאה.
כאשר נחתם ההסכם הסופי בין הוועד
לבין ההנהלה, ונקבע בו סולם הדרגות החדשות,
גרם לתסיסה אדירה בקרב העובדים.
אלה שחשו את עצמם מקופחים פנו
לתעד, ביקשו הסכר. הם זכו בתשובות
מעורפלות. כשפנו להנהלה — ענתה זו כי
הדרגות נקבעו בהסכם עם התעד. הוגשו
500 מכתבי־עירעור להסתדרות, שהקימה
ועדה מיוחדת לבדיקתם.
התעד רשם לזכותו הישג חשוב נוסף.
הוא הצליח להשיג תוספת־שכר לבעלי שלוש

בפנים: מטה השביתה

מיוחדת עם פרוץ שביתת־האזהרה. השולחן יעמוס בקבוקים, החדר

דחום עשן סיגריות ומלא מתיחות. זה עתה נמסרו לחברי הוועד
מלוא ׳הפרטים של איומי העסקנים המפא״ייס בהסתדרות, כי חברי
הוועד יסולקו מן ההסתדרות, אס לא יבטלו את שביתת האזהרה.

אותם, בטענה כי אינו יכול להתערב נגד הסכם שהושג בין ועד העובדים הנבחר לבין
הנהלת החברה .״אם תהיו ועד נבחר,״ השיב ,״אתערב לצידכם.״
כך, תוך התנגדות ועדי־הפעולה, חתם התעד, בראשות אליעזר שפירא, על הסבם,
בעל תוקף עד סוף .1963
היה זה זמן קצר בלבד לפני ששפירא והתעד המפא״יי הובסו בבחירות על־ידי
ועדי־הפעולה. התעד החדשלא חדל מהצהיר, כי אינו מכיר בעובדה המוגמרת, וכי
לשפירא לא היתה הזכות לחתום על חוזה לשנתיים נוספות, שעד, שהעובדים התנגדו
לו ושעה שהוא עמד בעיצומה של מערכת בחירות.

מסעהס כייני םהארוכות
שאנשי 1111ך 1 1־| הם באו מוקדם בבוקר, בשיעה שהס רגילים לצאת ל־
^ ך 1^ 11
עבודה, כשהוועד התכנס לישיבתו המיוחדת, ניצבו ליד
11 >1111111 ) 11104
החלון הפתוח של חדר הישיבות, עקבו בעירנות אחר מהלן הדיונים הסוער, בו תלוי גורלם.
הדרגות הגבוהות של עובדי החברה, עם תשלום רטרואקטיבי מתחילת .1958 הסכום
הכולל: מיליון ל״י, שהתחלק בין 200 עובדים בכירים. בעלי הדרגות הנמוכות, שעוד
לא התאוששו מהתמרמרותם על הצורה בה בוצעו שינויי הדרגות, התמלאו עתה חימר,
כפולה ומכופלת. הם לא הבינו מדוע יזכו הבכירים בהעלאת״שכר רטרואקטיבית —
ובעלי הדרגות הנמוכות לא יזכו למענק דומה.
כך נולד כאב־הראש השני מתוך שלושת כאבי־הראש, שנועדו לעבור בירושת לתעד
הנוכחי: דרישת בעלי הדרגות א׳—ז׳ לתשלום תוספת־שכר רטרואקטיבית, מ״.1958

הקצר הראשץ
ך* שה לקבוע כרגע מה גרם להתלקחות: העדפת עובדים אחדים על פני אחרים,
׳ ץ| קיפוח בעלי הדרגות הנמוכות, או החטיפה הבלתי־מוסתית של ג׳ובים ודרגות על״

ך * וו עדהחדש מונה 15 חברים: שלושה חברי אחדות־העבודה, שניים ממפ״ם,
| 1והיתר ״נאמני הציבור״ — מהם חבר אחד של תא מפא״י. אחרי הבחירות נערכה׳
פגישה חגיגית בין הוועד לבין הנהלת החברה. הוועד החדשה הבטיח שלא יתעלם
מן הבעייות המשקיות הכלליות של החברה, וכי יעשה כל שביכולתו שהעבודה
היומיומית תנוהל ללא הפרעות, תוך הנהגת ייעול, חסכון בשעות־נוססות, ותיקונים׳
הכרחיים במיבנה כוח־העבודה.
אלא שהנהלת חברת החשמל, עם כל היותה גוף של מיפעל ממלכתי, היא מכשיך
בידי מפא״י. תבוסת המפלגה בבחירות, ושאיפת־הנקמר. שלד״ הכתיבו את התנהגות
מועצת המנהלים מאחורי הקלעים, ללא התחשבות בגורמים כלכליים או מקצועיים.
כך שהחיכוכים, אותם קיוד חברי הודעד החדש למנוע, פרצו בכל עבר .״הרגשנו שחסר
רצון־טוב מצד ההנהלה,״ התלונן השבוע אחד מחברי הוזעד.
מה עוד, שלוועד החדש היו חשבונות ארוכים עם הוועד הישן. נפתח מה שתואר
על־ידי אויביהם כ״מסע הסכינים הארוכות״ .הוועד החל בודק בדקדקנות את הג־ובים
פעם שנראה לו כי ג׳ובמסויים מחוסר הצדקה — תבעו
שפירא לקחו לעצמם, וכל
לחסלו ולהעביר את האיש לעבודה ממשית. הנפגעים, שליטי הסדר הישן, רצו בבהלה
אל מפלגתם — ואל פשע העלבון הפוליטי נוסף חטא הפגיעות בבעלי־החזקה.
כמנגינת־רקע נשמעה כל אותו זמן תביעתו המשולשת של הוועד, כמעט מן היום
הראשון לבחירתו. שהרי על רקע המאבק למימוש תביעות אלה נבחר. התביעות:
• עריכת ניתוח־עסקים חדש, וקביעת לוח־דרגות מותאם למציאות, ולא כפי שעשה
הוזעד הקודם, על בסיס של התחשבות אישית.
• תיקון דרגותיהם של אותם עובדים שקופחו על־ידי הוועד הקודם, בעת השיבוץ
הכללי.
• תשלום תוספת־שבר רטרואקטיבית לעובדי דרגות א׳־ז׳ ,במקביל לתוספות שניתנו
ל־ 200 בעלי הדרגוו 5הגבוהות.
תביעות אלה, לאחר גילגול של שמונה חודשים, הביאו השבוע להכרזת השביתה.

שגי מי ריון ׳ +וי כו ח

ך • נו הלקובע, כי על הוועד להפנות את דרישותיו להנהלת החברה. זו דחתה אותן.
( | אז פנה הוועד להסתדרות — שהיא, למעשה, הגוף הקובע בענייני חברת החשמל.
(חמשו בעמוד <18

*>£0י8883¥

!חשפנית ממועדון ״הסוס המשוגע־ בפאריס,־כוכבת הסרט ״לילות העולם־ מוכיחה כי־

־ייל

ף 8ילות העולם כבשו את תל־אביב.
/ככה, בשקט, בלי תרועות חצוצרות ומחקרים
סוציולוגיים הפכו לילות תל־אביב
ללילות העולם.
הכוונה איננה לסרט המוצג בקולנוע תל־אביבי,
בו מגישים לצופים מנות של בידור
מובחר מתוכניות מועדוני־לילה מפורסמים
בעולם. אזרחי תל־אביב שוב אינם
נזקקים לתיווכו של הצלולויד כדי להתבדר
כדרך תושבי פאריס, לונדון או רומא. הם
יכולים לקבל את הסחורה מיד ראשונה.
הנה, בסרט לילות העולם, מופיעה חשפנית
תמירת גוף, אחת מנערות מועדון
החשפנות הפאריסאי המובחר — קרייזי
הורם, הסוס המשוגע. אבל לשם מה ללכת
לסרט, אם אפשר לראות את אותה הגברת
מתפשטת בדיזנגוף־פינת־פרישמן, למטה.
זו רק דוגמה אתת מיני רבות. מדי חודש
זורמים ארצה עשרות אמני בידור קליל
זרים מכל קצוות העולם. שמה של תל־אביב
הפך אצל אמרגני העולם לשם העובר
לסוחר, בדיוק כמו כל בירה אירופית
כשרה. רקדנים, זמריות, בדרנים וחשפניות
מבכרים לבוא לתל־אביב לא רק בשל נימוקים
ציוניים — פשוט הופעה במועדון־
לילה תל־אביבי היא כיום עסק משתלם לא
פחות מאשר במועדון־לילה בהמבורג. לפעמים
אפילו יותר.
אלה הם הסממנים של מהפכה שקטה
שהתחוללה בשנים האחרונות בחיי הלילה
של תל־אביב, החיים המתחילים בדרך כלל
אחרי שהמסעדות סוגרות את דלתותיהן
ובתי־הקולנוע פולטים את קהל ההצגות.

הלילה הותיקים של העיר. הקהל שמילא
אותם לא היה אותו הקהל של שותי שמפניה
וזוללי סטיקים בחליפות כהות ליד
השולחנות, או נהגי מוניות ליד הבר. אנשי
שכבות עממיות ונוער הפכו לנתינים קבועים
בממלכת הלילה. גם המחירים לא היו

ח?י 7ה שלאחד חצות

** וד לפני ארבע חמש שנים היה בילוי
^ במועדון־לילה בתל־אביב נחשב לפטנט
הבלעדי של עשירים מופלגים, רווקים עצובים
או פושעים מועדים. אנשים הגונים
היו מדירים את רגליהם ממפתני המועדונים
,׳מציצים לתוכם רק לעיתים נדירות.
מצב זה הוא שהביא לגל החדש של מוע־דוני־לילה
— סידרה של מועדונים, שבעליהם
ניסו להעניק לקהל בידור תרבותי
יותר ואווירה סולידית ונעימה יותר, שצצו
כמו פטריות אחרי הגשם. כמרכז
הנביטה העיקרי שימשה יפו, כשהשטח הגדול
שלה הופך למרכז בידור לילי.
התוצאה: הקהל התל־אביבי החל להתחנך
להמשיך את חיי הלילה גם אחרי שעת
החצות. תקופה מסויימת קשה היה למצוא
מקום במועדון־לילה מבלי להזמינו מראש.
ספורט הנדידה ממועדון למועדון בערב
אחד הפך לתופעה נפוצה. וכך, מבלי שאיש
יתן את דעתו על זה במיוחד, הפך
הבילוי במועדון־לילה למצרך עממי.
השפעה זו ניכרת היטב גם על מועדוני-

מריס מיכחון הפינית

יוצאי דופן. זוג יכול היה לבלות ערב
במועדון־לילה, אם הסתפק בשתיית כוסית
משקה חריף אחת, בסכום של כ־ 10ל׳׳י,
מחיר שהוא רק כפול ממחיר כרטיס זוגי
לקולנוע.
ככל שהתרבו המועדונים, גבר ביניהם הקרב
על כיסו של הלקוח. בעלי המועדונים
נאלצו להציג תוכניות מובחרות, להביא אמ־נים
משובחים, תזמורות ריקוד טובות כדי
למשוך את הקהל.
תוך כדי מירוץ זה הפכו מועדוני־הלילה
לבמות בידור, המגישות תוכניות
ורייטי מובחרות, בהן מופיעים כוכבים
בינלאומיים מפורסמים.
אלא שתוך כדי המירוץ נפלו גם חללים.
שני מועדוני־לילה בעלי אופי ישראלי,
מועדון התיאטרון והחמאם היפואי, נאלצו
לסגור את שעריהם לתקופת הקיץ, כשאמניהם
עורכים בהם הופעות באופן בלתי
סדיר. שני מועדונים אחרים סובלים מחוסר
קהל ומופעלים בהפסדים כספיים ניכרים.

ידי אמנים מפורסמים, כסאשה דיסטל למשל.
יחד
מהווים השניים צמד בידור מושלם.
מריה מסוגלת לשלהב ולרתק את קהל
מאזיניה בתוכנית בת שעה, כשקולה, יום־
יה, כשרון משחקה ומזגה הסוער הופכים
את הופעתה לחודיה בלתי נשכחת.
מריה מקבלת עבור הופעתה באדריה
מחירים ברמה אירופאית — 100 דולר לערב•
אולם למרות הצלחתה לאהצליחו
בעלי המקום להתגבר במשך שבועות רבים
על הגרעון בניהול העסק.
לפתע התהפך הגלגל. הקהל ההל זורם
למרתפי הפם ג, בדיזנגוף. מדי ערב נדחסים
במקום מאות אנשים, רובם בעמידה. רבים
אחרים חוזרים כלעומת שבאו מחוסר מקוב,
גם כשהעלו בעלי המקום את מחיר המשקה
הראשון ל־ 10ל״י לאיש, לא מנע הדבר את
הנהירה ההמונית למועדון. כיום שוב אין
העסק עובד בגרעון.
מה גרם לשינוי הפתאומי?
תרופת הקסם — הסטריפטיז!

מריה נושמת ג׳ז

־^־ סיד

**ח הן הפיכות להצלחתו המסחרית
^ ןאו לכשלונו של מועדון־לילה בתל-
אביבז אין ספק שהדבר נעוץ בטיב התוכנית
ובאופיה.
התחנה הראשונה במסע על פני לילות
תל־אביב היא מועדון אדריה, בקרן דיזנגוף־
פרישמן. אדריה, השייך לבעלי קפה איטליה
שמעליו, נפתח כמועדון סולידי ותרבותי,
שהגיש מתחילת קיומו תוכניות ברמה
גבוהה.
אולם בחודשים האחרונים הסתבר כי
העסק אינו מכניס ביותר. בשל מיעוט מבקרים
מצד אחד וההוצאות הגבוהות על
התוכנית מצד שני, הפסידו בעלי המקום
בממוצע סכום של כ־ 20 אלף לירות לחודש.
לאחרונה אף נפוצו שמועות על מכירת
המקום על־ידי בעליו.
למעלה מחודש מופיעה ככוכבת התוכנית
במועדון־לילה זה זמרת צרפתית יוצאת
מגדר הרגיל — מריה וינסנט. מריה ה עצב: הסטריפטיז מושך קהל יותר מהאמנות.
בלונדית ומליאת החיות נחשבת כיום לאחת
הזמרות המבטיחות ביותר של צרפת. היא באריס, ומנבאים לה עתיד של אדית פיאף
מופיעה במפורסמים שבמועדוני־הלילה של שניה. מלווה אותה ליד הפסנתר ידידה,

שרום דן, עצבות!

עירוס אליתיגע־ב׳י

מריה וינסנט, הזמרת הצרפתיה המסעירה,
המפיחה שימחת־חייס בשומעיה, ברגע של
בכמה תנועות עשתה הפינית יותר מהצרפתיה.
מורים ואנדר, המדורג במקום השלישי ב־פסנתרני
הג׳ז של צרפת. הוא מבוקש על־

**תח ת למזללות הראבינלי והקרב
1*2בוואריה של דיזנגוף, זוללים עתה האנשים
בשר קפוא וסימטרי עד ;׳אימה,
טבול בעיניים כחולות — מרים מיכלזון.
זוהי מנת בזק, לפתן הנאכל תוך שבע
דקות בדיוק. כי בדקה השמינית חדלה
מרים לייצג חתיכת בשר. היא כבר לבושה
והקאניבאלים פוסקים מלהתעניין בה.
מרים בת ה־ ,21 מצליחה לסחוף אחריה
את הרחוב גם כשהיא עטופה במכנסי כותנה
וחולצה רחבה, ולהוליכו אפילו שולל.
היא נראית לו אז מוסרית יותר מכל המריות
הקדושות החולפות בו באותו רגע.
לאור הים, ברחוב, היא לובשת מדי פרח
אל־תיגע־בי, תמימה וזכה.
הנסיבות לא אילצו אותה להתפשט, כמו
שיכולות להתגאות רוב חברותיה למקצוע.
משפחתה, שבדרום פינלאנד, לא הלכה
מעולם לישון רעבה. אביה מקבל קיצבה
ממשלתית, אחרי שיצא לפנסיה. לה נתנו
(המשך בעמוד )20

־גימה את נקודות המשיכה ששיזו לחלוטין את המאזן המסחרי שד

מכתח שמל
(המשן מעמוך

קולנוע

החל מישחק פינג־פונג, כשנציגי הוועד משמשים כדור על שולחן הדיונים. הוועד הפועל
הפנה אותם לשרים הכלכליים. אלה שמעו את בקשתם, החליטו להקים ועדר. עליונה,
מורכבת מנציגי משרדי האוצר והפיתוח, חברת החשמל וההסתדרות. ריכז את דיוניה:
מנהל משרד הפיתוח, מנחם באדר המפ״מי, ששרד מימי כהונתו של מרדכי בנטוב.
נציגי הוועד הטעימו, שעם כל הבנתם לקשיי החברה להפריש סכומים גדולים, הרי
קיימות תביעות מסויימות אשר בלעדיהן לא יתכן ניהול עבודה סדירה. הוועדה קיבלה
שתיים מתוך שלוש התביעות: קביעת דרגות חדשות, ותיקון דרגות המקופחים. את
התביעה השלישית דחתה, בהודיעה כי אינה מוכנה אף לדון בה, מאחר וההסתדרות
אינה תומכת בה. נימוק ההסתדרות: עניין זה הוסדר בהסכם שנחתם על־ידי הועד הקודם.
הוועדה המליצה על תשלום סכום כולל של שני מיליון ל״י: מיליון־וחצי לתיקון
הורגות לכל עובדי החברה לשנים 62־ , 1961 וחצי־מיליון לתיקון הקיפוחים במחוז הדרום.
בשלב זה היה הוועד מוכן להשלים עם פסק זה — אלא שההסתדרות היא שדחתה
אותו. הבוסים המפא״יים בוועד הפועל לא השלימו עם כך, שהומת למאבקו של ועד
מחוז הדרום ייקבע במפורש סכום של חצי־מיליון ל״י למקופחי מחוז זה. הדבר היה
מוסיף ליוקרת הוועד, מוכיח לפועלים בכל המיפעלים, כי ועד שאינו נתון לשליטת
מפא״י מסוגל להשיג הטבות לעובדיו, בעוד שוועד מפא״יי טהור, השולט במחוז
הצפון, לא השיג דבר.
״אם יש קיפוחים,״ פסק הוועד הפועל ,״יש בכל הארץ. לא רק בדרום.״ לאמיתו של
דבר, היה המצב שונה במקצת: כי בצפון לא היתד, שכבר. כה רחבה של מקופחים. שם
מנוהלים כל ענייני העובדים כעסק סגור, בו שותפים כולם, תחת כנפיו של יעקב חושי.
היתרה ועד הדרום :״אם יתקבלו מסקנות הוועדה העליונה בכללותן, נקבל אותן גם
אנחנו. אחרת — נעלה מחדש את דרישתנו השלישית, לתשלום רטרואקטיבי.״

פגישה ככית-קפה

ץ שלום רטרואקטיבי ל־2500
1 1מסתכם בסכום ענק: שבעה וחצי
החשמל כי הפיחות — ועליית מחיר
הבין הוועד כי דרישה לתשלום שבעה
על כן הוריד את תביעתו לתשלום
כלומר: שניים וחצי מיליון ל״י.
כעבור זמן הפחית אף מדרישה זו. במקום תשלום שנה מלאה — כולל משכורת
חודש , 13 הפרשים על תשלום שעות־נוספות והסבות אחרות — דרש תשלום משכורת
12 חודשים, ללא תוספות׳.הסכום 1.4 :מיליון ל״י.
שוב קפא העניין. הוועד, שהיה מוכן לפשרות, ידע כי יש גבול אשר ממנו לא יוכל
לסגת. כי תביעות אלה היו עצם הצדקת קיומו. על כן, כאשר הגיע לנקודת־קיפאון,
החליט לנקוט פעולה: הוא הורה על שביתת שעות־נוספות. ביום השביתה צילצל
הטלפון במשרד הוועד. על הקו היה אוריאל אופק, האחראי לעובדי דלק וחשמל במחלקה
לאיגוד מקצועי של הוועד הפועל. הוא רצה להיפגש עם נציגי הוועד בבית־קפה תל־אביבי.
הציע אופק בפגישה: הסכום הכללי יועלה ל־ 2.3מיליון ל״י 1.3 .מיליון ל״י לתיקוני
דירוג, ומיליון ל״י ל״פיצוי״ העובדים עם כל יתר תביעותיהם. העיקר — שלא תוזכר
המלה ״רטרואקטיבי״ .נציגי הוועד ראו בהצעה זו בסיס רציני לחיסול התביעות. הם
נפרדו מאופק בשעה 11 בבוקר, בהודיעם כי יכנסו מייד את מליאת הוועד, יתנו את
תשובתם הסופית בשתיים אחרי־הצהריים.
הוועד כונס, אך לפני שיכול היה לדון בהצעה, טילפן אופק עצמו וביקש להסביר את
הצעתו לוועד. הוא הופיע, חזר על ההצעה, ותוך כדי בקשת סליחה — הכנים כמה
תיקונים. פירושם המעשי: הצעת־הפשרה בוטלה. הקיפאון חזר !לקדמותו.

עובדי הדרגות הנמוכות במחוז הדרום היה
מיליון ל״י בקירוב. בימים בהם הודיעה חברת
הדלק — יגרום להפסדים של 25 מיליון ל״י,
וחצי מיליון ל״י, רק תעורר את חמת הציבור.
רטרואקטיבי עבור שנה אחת, במקום שלוש.
סרטים הגז ענו תכדחף
היא היתד! כת ( 13 תכלת, תל־אביב;
מקסיקו—ארצות־הברית) הוא סרטו של גאון
הקולנוע הספרדי הגולה לואי בונואל, שסרטיו
הטובים אינם מגיעים משום מה
ארצה. סרט זה אינו נמנה על יצירות־המופת
של בונואל, אולם למרות זאת הוא
נושא עליו את חותמו האישי המתבלט בכל
סצינה ובכל צילום.
זהו מעין תרגיל בבחינת מהותה של
השנאה הגזעית. בו מנסה בונואל להוכיח
כי הגזענות אינה רק תוצאה של דעות
קדומות או פרי חינוך, שלא לדבר שאינה
מסקנת הגיונו של האדם. זוהי תופעה המתפרצת
ממעמקי הנפש, תוצאה של דחפים
ביולוגיים שאין להם ריסון.
להפוך את המזרון. אל אי בודד
בקרבת החוף הדרומי של ארצות־הברית
מגיע כושי נמלט (ברני המילטון) בסירה
קטנה. הכושי, נגן בתזמורת ג׳ז, נאלץ להימלט
מלינץ׳ אחרי שנחשד באונס לבנה.
על האי, המשמש כשמורת צייד, רק
שתי נפשות: שומר השמורה (זכרי סקוט)
ויחפנית בת ( 13 קיי מיסמאן) נכדתו של
הפועל הזקן שנפטר באותו יום.
שני טיפוסים אלה ועוד כומר צעיר ונהג

עשויות לחרוץ לשבט או לחסד את גורל
הקופה של הסרט. יש בכוחן לגרום להצלחת
יצירות אמנות בלתי פופולריות ולפע־עמים
גם להביא לכשלונן של יצירות
קלוקלות.
אולם קשה לדעת באיזו מידה משפיעה
הביקורת על אנשי הקולנוע עצמם, יצרנים,
במאים ושחקנים. ירחון הקולנוע הבריטי
פילם אנד פילמינג הציג בפני שורה
ארוכה של אנשי קולנוע את השאלה:
האם אתה מושפע ביצירתך באיזו דרך
שהיא על־ידי קריאת ביקורות?
הנה מספר תשובות :
9אלל, כינס, שחל,ן :״בשעה שהמבקרים
כותבים אודותיה המלאכה כבר
נשלמה. אני יכול רק להסמיק מהנאה למקרא
שבחיהם או לחשוב שהם טועים
פחות או יותר מכל הבחינות. אינני מקדיש
להם מחשבה בשעה שאני עובד, משום
שאני מוצא שאני יכול לעבוד רק להנאתי.״
• איליה קאזאן, במאי :״הביקורות
מעולם לא השפיעו עלי. איני מאמין
שיש בכוחן לעשות זאת.״
• דוד ניבן, שחל,ן :״מבקר אחד
או שניים שאני מכבד ביותר יכולים בודאי
להשפיע על עבודתי.״
• אוטו פרמיננ׳ר, במאי :״לדעתי
כותבים המבקרים רק למען קוראיהם
ולמען העתונים שמעסיקים אותם. לכן הם

גיום־פתע כחצות

**!ה קרה ז׳ מדוע נחסמה מחדש דלת ההסכם? איש לא יכול היה להביא הוכחה
מפורשת׳ לכך, אולם סימנים רבים הצביעו לעבר אדם אחד: יוסף אלמוגי. באותה
תקופה בערך נכנם לתפקידו, כממלא מקום שר הפיתוח החולה, גיורא יוספטל. חברת
החשמל היא אחד ממפעלי משרד הפיתוח, לכן היה אלמוגי רשאי להתערב בסיכסוך.
היתד, לו גם סיבה נוספת, הקשורה במאבקו של אלמוגי בתוך צמרת מפלגתו.
אלמוגי קנה לעצמו שם כאיש היד הקשה. אם אינו כול לקנות ועד פועלים בטובות —
הוא שובר אותו. הוא משוכנע שזוהי בדיוק התכונה החסרה כיום להנהגת ההסתדרות.
התמרדויות ועדי־הפעולה וועדי העובדים במרות ההסתדרות נראות לו כסרטן ממאיר
בגוף ההסתדרות. הוא, יוסף אלמוגי, יכול לתקן את המצב. הוא, אלמוגי ממועצת
פועלי חיפה, יכול להשתלט על הוועדים המרדניים ולהשליט שוב את מרות ההסתדרות.
אולם עליו, קודם לכן, לשכנע את ראשי מפא״י, כי אמנם מתאים הוא לתפקיד זה. ן הוא החליט להדגים בפניהם את יכולתו. לדוגמה בחר את ועד עובדי החשמל.
חברי הוועד המופתעים החלו מריצים מכתבים לוועד הפועל, אך ללא תוצאה. לבסוף;
החליטו לנקוט צעד ממשי נוסף, הכריזו על שביתת־אזהרה של 24 שעות. השביתה
ניתקה סופית כל מגע.
הוחלט על שביתה שניה, של 48 שעות. הפעם זז משהו. ברגע האחרון ממש הוזעקו
נציגי הוועד לישיבה דחופה במשרדו של ירוחם משל, בבניין הוועד הפועל. היד זה
במוצאי־שבת האחרונה, ערב פרוץ השביתה.
שני נציגי תל־אביב מצאו אצל משל, מלבד חברי המזכירות הארצית, גם שורה ארוכה
של עסקנים ממפא״י. אנשי הדרום הודיעו כי השביתה תקויים. היתר החליטו, כי יש
לדחות את השביתה. שני נציגי הדרום סירבו להכיר בפורום זה כישיבת המזכירות,
נמנעו מהצבעה. בעקשנות חזרו על החלטתם: תהיה שביתה.
משל דרש לכנס מייד את הוועד כולו במשרדו. החל גיוס פתע, ובחצות התכנסו
11 מבין חברי הוועד. הם לא ידעו, כי בינתיים שידר קול־ישראל, בשם משל, הודעה כי
ההסתדרות אינה מכירה בוועד, וכי היא דורשת מעובדי חברת החשמל לא לשבות.
בין חצות לשעה חמש בבוקר עשו נציגי הוזעד מאמץ עליון להגיע לפשרה. הם
כבר היו מוכנים להסתפק בסכום שנקב משל. הם אפילו וויתרו על מונח־הדגל של
רטרואקטיביות. על תנאי אחד לא היו מוכנים לוותר: כי הסכום ישמש לכיסוי כל שלוש
התביעות שהועלו מלכתחילה.
משל התעקש: הכסף ישמש רק לשינוי דרגות ותיקון קיפוחים. הוועד עמד על שלו.
הוא ידע שאם יחולק הכסף רק לכיסוי שתי תביעות אלה, יימצאו עוברים שלא יקבלו
דבר. לכן הציעו: פועל שיקבל תוספת על פי אחד משני סעיפים אלד״ לא יקבל
תשלום נוסף. היתר יקבלו פיצוי כלשהו — לו גם קטן ביותר. הם אפילו הציעו
כי פיצוי זה יינתן להם בצורת מיפרעה, שתנוכה ממשכורתם כאשר ייחתם הסכם .1963
משל דחה את כל ההצעות. האינטרס של מפא״י שוב לא נגע לחסכון סכום כלשהו
לחברת החשמל. למפא״י היה חשוב, כי בסוף ההסדר יישארו במחוז הדרום עובדים
מאוכזבים מן הוועד החדש, שלא הצליח להשיג עבורם דבר מכל הבטחותיו.
חשבון מפא״י היה שקוף: התמרמרות זו תגרור אחריה פעולת־שרשרת דומה לזו
שהפילה את הוועד הקודם, תביא בסופו של דבר לסילוק הוועד הנוכחי, מתוך מחשבת
שמא בכל זאת כדאי יותר לבחור ועד מפא״יי חדש.
כאשר חזרו הפועלים לעבודתם, בתום שביתת 48 השעות, לא היה ברור עדיין מה
תהיה תוצאת המיקוח הארוך. אולם דבר אחד היד ברור: המאבק אינו נוגע ללירות
ואגודות* הוא גם אינו נוגע לשאלה שהועלתה בכנסת, אם שיתוף העובדים בהנהלת
החברה רצוי או שלילי! אף לא לשאלה אם אמנם מוצדקות תביעות הפועלים לתוספת.
זהו מאבק על דבר אחד ויחידי: החלטתה של מפא״י להוריד את קרנו של ועד
בלתי־מפא״יי, להביא לחיסולו על־ידי בוחריו המאוכזבים, ולהוכיח לכל ציבור העובדים
במדינה כי לא כדאי להתקומם נגד ועד של בוסים, אשר המפלגה מינתה אותם.
על כן היו כל הסיכויים, כי המאבק יתמשך ויחריף.

זבדי סקוט וקיי מיסמאן ב״היא היתה כ ת 13״
אונס בלי רגשות
סירת־מנוע, הבאים לאי כדי לקחת את ה־היתומה
לבית־מחסה, מייצגים ביחסם לכושי
הנמלט את כל מד שבונואל רוצה לומר
על הגזענות.
הם אינם מרבים לדבר. שני הגברים
המחוספסים וחסרי התרבות רודפים את
הכושי ככלבי־ציד אחר ארנבת. הם אינם
מרגישים כלפיו שום רגש, אפילו לא
שנאה. משהו בדמם מכריחם לעשות זאת,
כשם שהנמיה טורפת את התרנגולת בלול,
באחת הסצינות האכזריות של הסרט.
הכומר, נציג התרבות, מסמל את הגישה
הסובלנית. אולם גם הוא, בבואו לשכב על
המיטה ששכב בה הכושי, מבקש להפוך
את המזרון.
מסחר חכרתי. בונואל אינו מחפש
את הדרמה הפסיכולוגית, אינו מתימר להציג
מניעים להתנהגות גבוריו. הוא מספר
סיפור של עובדות, ללא פרשנות. הפרשנות
היחידה שבסרט הם סצינות החיות המזויעות
המשובצות לאורך העלילה.
וכך, ממש כמו תמונת גוזית הארנבת שעורה
מוסר מעליה בסרט, מסיר בונואל
את עורם של נציגי האנושות, מציגם כפי
שהוא חושב שהם באמת — חיות.

דיעו ת
ערבה של בי קו ר ת
לביקורת הקולנועית יש השפעה ניכרת
בקביעת יחסו של הקהל כלפי הסרטים
שהוא הולך לחזות בהם. על כך אין עוד
מחלוקת. דיעותיהם של מבקרי הקולנוע

כפופים רק לשיפוט קוראיהם או העורכים
שלהם. כיצרן סרטים אינני חושב שהמבקרים
חייבים לי משהו. לכן אינני מתאונן
לעולם על ציונים גרועים ואינני מודד להם
על טובים.״
• פיטר סדרם, שחקן :״אני מושפע
בהחלט על־ידי אלה היודעים את מלאכתם׳
אבל לא על ידי אלד. העושים הון
מביקורת וטובלים את הנושא בנסיונם להיות
מצחיקים או פולמסנים.״
• פדריקו פליני, במאי :״לעולם
איני קורא ביקורת גרועה. זה כמו לשים
מראה עקומה בביתך. ביקורות טובות מעניקות
לי כוח. אני מבקר לקרוא ביקורות
של מבקרים שהיה להם זמן להתעמק בעבודתי
ואינם חייבים לכתוב את דעתם מיד
אחרי שראו את הסרט.״
• ג׳ון הסטון, כמאי :״כן, אני
מושפע. ביקורת רגישה עזרה להעלות אותי
על הדרך כשאני סוטר. ממנה.״
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
׳• 1היא היתה כת ( 13 תכלת, תלאביב)
— ראה לעיל.
• ה יו רשת (הוד, תל־אביב) — כיצד
נכנעים בניה של חברה חופשית לעול
דעות קדומות ומוסכמות חברתיות, הורסים
במו ידיהם את אושרם. סרט אתירה מצויין
אודות החיים המתוקים של בני הטובים
בעיירה איטלקית. בטסי בליר, תומאם מילי־אן,
קלאודיה קורדינלה.
העולם הזה 1298

במדינה
(המשן מעמוד )11
רים, יצא רנה לרחוב, הצטרף לכנופיות ה־פירחחים
שהטילו חתיתם על פרברי העיר.
גם בית מגורים קבוע לא היה לו, והוא
הסתובב ׳ממלון אחד לשני. כשכספו היה
אוזל, היה חוזר לבית אביו, מאלצו באיומים
לתת לו סכום נוסף. כעבור שנים
אחדות, כשגדל מעם, אסף לו ארבע פרוצות
רחוב, ניהל את עסקיהן והתפרנס מרווחיהן•
משנה
שם ומשחק מזר. לפני למעלה
משנה, כאשר הקרקע בעיר מולדתו
החלה בוערת תחת רגליו, ומשטרת העיר
היתד, בעקבותיו, נזכר לפתע רנה כי הוא
בעצם, יהודי. על ישראל שמע רבות ולכן
החליט כי האניה הקרובה תקחנו לארץ
הרחוקה. לפני ההפלגה עוד הספיק לתכנן
עבור חבריו מיבצע שדידת חנות כל־בו
גדולה. ולאחר שהבטיחו לו לשמור את
חלקו ברווחי השוד, אם יצליח, יצא בדרכו
לארץ.
בישראל שינה שמו לעוזי, שם פעמיו
לקיבוץ אור־הנר, שם מתגוררת אחותו זה
ארבע שנים. אך חיי הקיבוץ לא היו לרוחו.
הוא נטש את המקום ועבר לתל־אביב. בתחנה
המרכזית, בין מוכרי התירס והסטי־קים
ומנהלי משחקי ה״שבע־פי־שלוש״ ,מצא
אנשים כלבבו, התידד עימם. בימים שהיה
לו חשק לעבוד, היה מוכר סטיקים, כשנמאס
לו, היה מסתובב באפס מעשה. באחד
הימים נתפס ליד קולנוע מרכז באשמת
מכירת כרטיסי קולנוע במחירים מופקעים.
הוא נעצר.
דרגות דשוטרים. כשהובא בפני שופטת
השלום הדסה בן־עיתו, היה ברור לאנשי
התביעה כי בפניהם צעיר ממולח,
שהספיק לקלוט במשך ארבעת חודשי שהותו
בתל־אביב את כל הדרוש לאנשים מסוגו.
הוא חקר את השוטר שעצרו שתי־וערב,
גרם לכך שכל קהל הנוכחים געה
מצחוק למבוכתו שיד איש החוק. באש הצולבת
של השאלות, הודה השוטר כי כשפנה
אליו הנאשם במסדרון, לפני תחילת המשפט,
בשאלה מדוע עליו לשבת לחינם
כבר שבוע שלם בבית־סוהר, השיב כי הוא
מקבל עבור זה תוספת דרגה.
קהל הנוכחים לא היה היחידי שרנה זכה
לאמונו. גם שופטת השלום הנכבדה האמינה
לו, זיכתה אותו מכל אשמה. היא אף
דאגה לציין בפסק דינה את חריפותו הרבה
של הנאשם והכשרון בו ניהל את חקירתו
של השוטר.
כשיצא רנה מבית המשפט, לא היה אדם
מאושר ממנו .״עכשיו קיבלתי מכתב מ־מונטודידאו
שהשוד שתיכננתי הצליח,״ סיפר
לשוטר שליווה אותו למטה .״לכן אני חוזר
לקבל את הכסף. אבל עד אז החלטתי
שאחפש לי פרנסה חדשה. למה לי?מכור
כרטיסים בשביל לתת לשוטרים לעלות בדרגה?
מהיום והלאה אני אמכור להם ישר
דרגות!״
רי הי
כאן קבור הכלב: באשקלון, תבע
תושב המקום 1500 לירות פצויים מהעיריה,
אשר פקחיה המיתו ברעל את כלבו המאולף,
שלושה שעורים לפני שאומן שלא לקבל
מזון מזרים מן הפח אל הפחד :
בשדרות, נאלץ בעל, שהוכה על־ידי אשתו,
לברוח לתחנת־המשטרה שבמקום, מצא אותה
סגורה, פרץ את הדלת כדי להסתתר
מאשתו שרדפה אחריו, הואשם בפריצה
ובגרימת נזק כשמו כן הוא:
בפתח־תקזזה, נהג רודולף בלש להתפרץ בלילה
לבתי־חרושת, להעתיק תרשימים ולגנוב
חלקי מכונות, נעצר על־ידי המשטרה
בפריצתו האחרונה, לאחר שכבר הספיק להבי?
לו מכונה לייצור צינורות מחלקים
ותרשימים שגנב נקמה מפוצצת :
בבאר־שבע, טען בעל מחצבה כי הוא סובל
מיחס עויין מצד השלטונות, פוצץ ביאושו
את מחצבתו, נעצר והואשם בשימוש בלתי־חוקי
בחומר נפץ לילה טוב :
בבית־ליד, ישן בעל מקשת אבטיחים בחל״
קתו, התעורר בבוקר, נדהם לראות כי
גנבים הריקו את שתיים וחצי טונות האבטיחים
שגדלו בה אש אש מדורה:
בגניגר, יצאו ילדי המקום ליער
בלפור על־מנת לחגוג בקומזיץ, ערכו מדורות
אפו בהן פיתוח, יוגרמו לדליקה ששרפה
200 מעצי היער.
העולם הזה 1298

הופואה כואני(מתרחץ עירום כים־המלח) ומצילים*
יחסים אישיים —

אנשים
הנ שיא הוא ערום
עקב ביקורו של נשיא חוף השנהב,
פליקם הופואה־כואני, בישראל, מתהדקים
הקשרים בין שתי המדינות במובן
המלא של המלה. אנשי פמלייתו של הנשיא
עושים זאת בצורה אינטנסיבית מאוד. שר
הטקס הצעיר ( )27 של נשיא חוף השנהב,
ז׳ורז׳ אוני, המעיד על עצמו שהוא רגשני
מאוד, הספיק כבר להציע נשואין לחיילת
ישראלית, ארזה טיר, עמה בילה ב־מועדון־הלילה
צברה ובמועדון של מלון
דן. הוא אף הבטיח לשלוח לה כרטיס
טיסה לחוף השנהב. ארזה דחתה בינתיים
את ההצעה באדיבות ...גישה ישירה לא
פחות הראה הנשיא עצמו, שעה שערך
סיור בסביבת ים־המלח. ליד עין־בוקק הביע
הנשיא את רצונו להתרחץ בים. כיוון שבקבוצת
המסיירים לא היו נשים, התפשט
הנשיא, נכנס ערום למים כשמלויו נכנסים
אחריו בתחתונים. הנשיא השתעשע, כשהוא
צף על פני המים הכבדים. לפתע שטפו מי
מלח את עיניו, הוא שקע במים ומלויו
מיהרו לעברו ומשוהו ה חו צ ה ...באותו
סיור, בדרך לסדום, עלה נשיא חוף השנהב
על מכונית הלוזי של צר,״ל, שליוותה את
השיירה. סגן־משנה צעיר הציע לנשיא את
תת־המקלע עוזי שברשותו, על־מנת שיצט־לם
עמו. פליקס הופואה בואני דחה את
ההצעה בחיוך :״אני איש שלום,״ אמר בסרבו
לקבל את העוזי אם כבר עוסקים
בנשיאים: נשיא ליבריה, ויליאם טאכמן,
שאחרי ביקורו בישראל יצא לביקור רשמי
בלונדון, הספיק בעשרת ימי שהותו שם
להוציא קרוב ל־ 20 אלף לירות שטרלינג,
שהם כ־ 170 אלף לירות ישראליות. מחצית
הסכום הוצאה על קניית מכונית רולס
רויס חדישה והיתרה לבגדים ורהיטים.

יפה אבלק פו א ה
צעדת היחפנים — זהו הספורט החדש,
הנמצא עכשיו בחיתוליו בארץ. מבצע רא-
שיז במסגרת ספורט זה בוצע השבוע,
כאשר שלושה צעירים ערכו צעדה מחיפה
לתל־אביב, של 130 קילומטר לאורך חוף
הים. השלושה היו דוגמנית הצילום הצעירה
דליה בן־עמי, צלם העתונות גיורא
רוכמן וסטודנט הטכניון בחיפה, יורם
זאגר. הצעדה נמשכה יומיים וחצי. ב־סופה
השאירה הדוגמנית את שני מלוויה

הופואה כואני מסרכ לקחת את ה״עוזי״
— קשרים 1הדוקים
הגברים מאחוריה, כשהם משתרכים בקושי
על יבלות ושלפוחיות. היא עצמה
הגיעה ללא כל יבלת המשורר, ה־עתונאי
והמחזאי בנימין (על קפה הפוך)
גלאי, שברשימותיו תקף לא פעם את
עירית חיפה, את אבא הושי ואת החושי־טרון
העירוני, נקנה על־ידי מטרות התקפותיו.
הוא התמנה בשבועות האחרונים לדובר
עירית חיפה, או, כפי שהוא מכנה
את תפקידו, ל״יועץ לענייני עתונות בעירית
חיפה.״ מכריו של גלאי מצפים עתה
שהחושיטרון יעלה בקרוב על במתו אחד
ממחזותיו של גלאי, שלא התקבלו להצגה
בתיאטרונים אחרים הסבר עובדתי
לכשלונה של מלכת היופי הישראלית,
יהודית מזרחי, בתחרות על בחירת
מיס תבל, שם לא זכתה בשום תואר
למרות כל התצפיות המוקדמות, הגיעה השבוע
ארצה מפיו של עד ראיה. מסר האיש:
חבר השופטים חילק את הנקודות לפי
יופי, כושר דיבור והופעה. לדעת כל הנוכחים
היתה יהודית היפה מבין המועמדות,
אולם בשעת ההופעה היא רעדה מהתרגשות
ומפחד. נאומה, למרות הסיגנון הנמלץ,
היה קפוא לחלוטין. שעה שהיתר, צריכה להופיע
בבגד־ים היא לא יכלה לצעוד ומעדה
פעמיים. היא נראתה ונשמעה ילדותית מדי.
לדעת כמה מהשופטים מוטב היה לו חיכתה

פ סו קי ה שבו ע
• הצייר מירון סימה, על שרשרת פרשיות־הביש בישראל, :׳הנקודות |

הבהירות היחידות בחושך הזה, הן רק פני הנשיאים האפריקאיים המבקרים פה.״
• סגן שר הבטחון שמעון פרס, בנאום שנשא בקיבוץ גן־שמואל! :
״אנחנו בעד פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. אבל איך אפשר לפרז איזור מנשק ]
שאין בו? !״
• שרת החוץ גולדה מאיר :״אינני פמיניסטית — וכמה מידידי אפילו !
כועסים עלי בגלל זה.״
• הרסי מלוכאכיץ׳ על תנועת החרות :״דווקא האופי של מפלגה זו מקל |
ומסייע לקבלת סדר חיים דתי, כיוון שאחד מיסודותיו היא המשמעת, קבלת פקודות !
מבלי להרהר אחריהן.״
• דידי מנוסי :״מדינת ישראל אינה אוכלת את יושביה. היא רק מכרסמת !
אותם.״
• ראובן דפני, מנהל רשות הספורט במשרד החינוך :״אין עוד אף שטח !
בישראל, פרט לכדורגל, בו מייצג את המדינה אדם בעל עבר פלילי.״

יהודית עוד שנתיים לפני שהיתר, ניגשת
לתחרות, כי אז היו סיכוייה לזכות בתואר
כמעט וודאיים. אולם בין מארגני התחרות
נשמעו לחישות, שהמוסד האמריקאי אינו
יכול להרשות לעצמו להעניק לישראלית
את התואר, כדי לא לפגוע בנציגות ארצות
ערב לפי ידיעה אשר הגיע השבוע
ארצה, נישאה הזמרת הישראלית אסתר
טובי, השוהה בארצות־הברית, למלחין
והזמר האמריקאי המפורסם, מורט שומאן
שהופיע בעת ביקורו בארץ בעומר־כ״אם.

ה סנ ס צי ה היא ויקה
הפתעת העונה בתיאטרון הישראלי: הבימה
עומדת להעלות מחזה של אחד משחקניה
-שלמה בר־שכיט. המחזה, בשם
דירה ליהשניר, יבויים על־ידי ישראל
בקר, אך בר־שביט עצמו לא ישחק בו.
את הרעיון למחזה נטל בר־שביט ממחזה
אנגלי, ולפני שכתב אותו רכש את הזכויות
לעבדו למחזה ישראלי מקורי. הסביר שלמה
:״חיפשתי רעיון מקורי, אבל כל
הרעיונות נוצלו כבר. לקחתי את התנ״ך
וגם שם אל נשאר שום דבר. אהרון מגד
לקח את סיפור בראשית. משה שמיר
את מגילת רות. אז לא נותרה לי ברירה,
אלא לפנות לאנגלים הבמאי הצעיר
גדעון שמר, שחזר לא מכבר מביקור
בחו״ל, ביים מחזה קצר, המוצג במיסגרת
התוכנית החדשה של תיאטרון זוית. שמר
משחק בעצמו אחד התפקידים מלה עברית
גדולה התנוססה השבוע במדור המודעות
של כתב־העת האמריקאי המכובד,
ניו־יורקר. המלה: סנסציוני. היא הופיעה
מעל מודעה באנגלית של חברת התקליטים
אפיק, בה התנוססה תמונתה של הזמרת
הישראלית ריקה זראי. אחרי המלה
העברית בא הסבר באנגלית: פירוש המלה
הוא סנסציוני. השפה היא עברית. האמנית
היא ריקה זראי, הזמרת הישראלית היוצאת
מהכלל. השירים הם חמים, בעלי עוצמה
ושורשיים. אבל המלה היא באמת — סנסציוני.״

חשים לעזרתו: מינויו קצין ישראלי,
משמאל שר־הטקס של חוף־השנהב, ז׳ורז׳
אוני.

ס די רו תתל ־ אביבי
(הסשן מעמוד 07
חינוך נורמאלי, רשמו אותה אפילו לשעורי
באלט, לכמה חודשים.
היא הגיעה בדיוק עד לדרגת רקדנית
בתיאטרון המקומי בעיירתה. בת 18 כבר
החלה לצעוד לבדה, למה שנראה לה ה־עולם
הגדול — הלסינקי. ועם רגליים כמו
שלה, לא היתד הצעידה קשה במיוחד.
בחברת להקת באלט גרמנית סיירה מרים
בדנמרק, עד שיום אחד הלכה אחת מרגליה
החטובות לאיבוד. היא נשברה. קשה להיות
סולנית עם רגל מתוקנת, מה גם כשגבירתה
מצויידת במינימום של אמביציה.
הפינית הקרה הגיעה עד לפאריס, והחלה
לצעוד על במת מועדון־לילה זעיר.
תפקידה דרש ממנה לעמוד יחד עם האחרות
ללא תנועה על הבמה, לרגע אחד. היא
מילאה את התפקיד באמונה, בצורה שסיפקה
את עצלותה הכרונית.

עונת הרחצה...
בגד־הים היפה ביותר אינו עוזר כאשר שערות גוף
מיותרות יוצרות רושם בלתי נעים. כאן עוזר רק
דיםקרטן, תכשיר הפלא להרחקת שערות מיו תרות.
דימקרטן, תוצרת קליאו.

הסוס ה&שוגק עדיף

מי שיער המיוצרים
בהתאמה לאקלים ארצנו.
מזינים את עור ראשך
בתמרים המחזקים שרשים
ומסלקים קשקשים,
וזאת תוך חפיפה נעימה
המעניקה לך
ניקיון ברק והופעה...

במחיר 7 5אגורות

א לי ק סיו?

בשניסוגים * :לשיער יב שובינוני * לשיערשמן
וניסי ו ן מחקר שנות פרי איכ ות , מוצר רובין

הביאוקוסמטיקאי ׳ ד* ר

רתת כמו מבונה
פתן הכשרים של מרים מייכלזון
/אינו המנה היחידה בארוחת הבידור
הלילית באדריה. במקום מוצגת תוכנית,

...טוף לוזפיפת שערותיך

1תכונת העצלות היתר השפעה לא
/מעטה על שיקול דעתה של הגברת
מייכלזון, כשהיה עליה לבחור בין דוגמנות
לחשפנות כמיקצוע. החשפנות, כמובן, היתד.
נעדפת. היא ביכרה שבע דקות בעירום,
על שמונה שעות עטופת בגדים.
היא מבקשת להזכיר, שבכל זאת חטאה
במקצת והופיעה כדוגמנית צילום בעתוני
אופנה פאריסאים. זה נמשך עד שהחלה
לעבוד באחד המכובדים שבין מ!עדוני
החשפנות בפאריס — קרייזי הורס.
היא התפשטה אז לראשונה ולדבריה לא
השפיע עליה הדבר הזה. בעצם אולי כן.
רמת החיים שלה עלתה, לדעתה. מסתבר
שהיו כמה אנשים ששמו לב לקרחון המושלם
בסוס המשוגע והציעו לה תפקידים
זעירים בלילות העולם ולילות אמריקה.
היא אף הוזמנה לשחק בתפקיד גדול, כך
היא אומרת, בסרט יווני, אשר יופק עוד
השנה על־ידי הבמאי היווני סטאברופולוס.
האקלים המקומי בישראל אינו משפיע
עליה רבות. להיפך. נדמה כי קרירותה
ממזגת את האוזיך בשכנותה. באדישות פינית
היא מוסרת, שלא איכפת לה שיש
אנשים המעריצים את גופה, וזה אחרי
שגילתה כי לא תרויח דבר מהערצה זו.
״אין לי הצעות נשואין רבות כמו שחושבים.
אני מבינה גם מדוע. מי רוצה ל־הנשא
לנערה כמוני?!״
בין באי אדריה יש בכל זאת כאלה שהיו
מוכנים. הם לא יודעים כי בפאריס,
למרות נימת האפטיות שבקולה, מחכה לה
דבר שהיא מכנה ארוס. הארוס האחרון.
לפעמים היא מהרהרת בקול על קריירה
של שחקנית. היא עצמה מכירה בענווה, ש־קומדי
פראנסיז אינו בשבילה. אבל הקולנוע
כן. נכון, היא מגלה, הכשרון אינו
הטבע או ההרגל שלה, אבל לעומת זאת
היא דומה לאנט ודאדים. זה כמו ירושה
מדוד עשיר. עובדה, אפילו רוג׳ה ואדים
היה נחמד אליה, כשפגשה אותו בפאריס.
תמורת שבע דקות של מין, בהן מופיעה
מרים מייכלזון בפני באי אדריה, כשהיא
עירומה תחילה, לובשת בתנועות חן את
בגדיה התחתונים, מסירה אותם ומסתלקת,
היא גובה את הסכום הזעיר של 50 דולר,
המספיקים בקושי למלא את מחסורה.
זוהי, אולי, גם הסיבה שהיא מוכנה לכל
דבר בעולם פרט לדבר אחד — להצטלם
עירומה. זהו פשוט השכר הנוסף שלה —
להסתכל בצופים בה כשהיא מתפשטת.

תאום חג המודד

התאומים הכושיים המופיעים באדריה. השניים
הופיעו במספר סרטים, בין השאר גם
בדרום פסיפיק. הס חלק משפע הבדרנים
הבינלאומיים הממלאים את סועדתי־יהלילה.
הנמשכת כשעתיים, כמעט כאורכה של תוכנית
רביו בתיאטרון. שתי רקדניות אקרר
בטיות מהונגריה מהוות את המנה הראשונה
ולאחריהן מופיע צמד תאומים כושיים, די־כריסטמס
סווינס, בתוכנית שירה וריקוד
בעלי אופי כושי אוטנטי.
אבל המנה העיקרית נשארת בכל זאת
הזמרת מריה וינסנט. היא עמדה כבר לעזוב
את הארץ. החוזה שלה תם. ילדה בת
שש, פרי נשואיה לערבי לבנוני, עמו התגוררה
במשך ארבע שנים בביירות, חיכתה
לה בפאריס. אלא שהקהל שנמשך ל־אדריה
לשמע מופע החשפנות גילה את
מריה. ימי ששמע אותה, שוב לא ישלח את
ידידיו לראות את החשפנית באדריה, אלא
לשמוע את הזמרת המופיעה שם. היא האריכה
את החוזה לכמה שבועות.
״אני נערה מסכנה ומאושרת,״ מספרת הזמרת,
ילידת קורסיקה: ,יל עצמה .״אני
מאושרת משום שאלוהים היה טוב עמי
ונתן לי קול לשיר ולב להרגיש. אני מסכנה
מפני שאני תלוייה במצבי־רוח. מצב-
רוחי עולה ויורד לעיתים תכופות. האנשים
שמסביבי אינם מאושרים. אני מחפשת אחרי
השלמות, בשירה ובאנשים. ככה זה. אני
רוצה לרזות, אבל אני רוצה גם לאכול. אני
אוכלת ומאבדת את השליטה בעצבי. יש לי
צרות כמו לכל אחד. סוף־סוף אני אנושית.
אינני יכולה לחיות אם איני מאוהבת. אני
מוכרחה כל הזמן לתת כמו מכונה, כמו
בית־חרושת לקוקה־קולה. אבל אין ברירה.
גם כשאני עצובה אני מוכרחה לשיר ולגרום
לאנשים שירגישו וישמחו.״
על שותפתה לתוכנית, מרים מייכלוון,
היא מסתכלת מגבוה. מדי פעם היא שולחת
לעברה מבטי קינאה נשית. קשה לה להודות
שהיא חייבת, שלא באשמתה, חלק מהצלחתה
לפינית התמירה. כי בלילות תל־אביב,
שהפכו ללילות העולם — רק הסטריפטיז
הוא הקובע.

ב שבו ע הבא:
המשך הסיור בממלכת מועדוני
הלילה של תל־אביב.
כתבה מצולמת בלעדית אודות
חשפנית הנחשים —
ג׳ולי מנדז, נצר למשפחת
אנוסים פורטוגזים, הנערה
הלבנה היחידה המחוללת
כששלושה נחשי פתן מתפתלים
על גופה העירום.

פרסום דחף

העולם הזה 1298

ף! פני שלוש שנים שמעו עליו רק
/מעטים. עכשיו מזכירים את שמו בשידורי
החדשות, בעיתונים, בכנסת, בבתי-
המשפט, במטה המשטרה, בישיבות וברחוב.
זהו פרקליט משפחת שוחמכר — האיש שנעץ
את שיניו בשערוריה הגדולה של חטיפת
יוסלה ולא הירפה עד שהוחזר הילד
להוריו.
איזה אדם הוא? מה זהותו, מלבד זו של
״פרקליט משפחת שוחמכר״י
יש האומרים :״כהן־צידון? סתם סקאג־דאליסט.
מחפש פירסומת. לולא הרעש שהקים
— היתד, הפרשה נגמרת בשלום
מזמן.״
אחרים אומרים :״עורך־דין רגיל, שב־מיקרה
הזדמן לו תיק בעל עניין ציבורי.״
עוד אחרים אומרים :״שיחק לו המזל,
הממזר!״
ואילו הורי הילד עצמם מכריזים בכל לב:
״רק הוא הציל לנו את הילד. לולא כהן־
צידון, היתד, הפרשה כולה נקברת מזמן והילד
לא היה חוזר אלינו לעולם.״ כאשר
נאמר להם כי ראש הממשלה רוצה להזמינם
אליו, ענו :״גם את כהן־צידון, אנו מבקשים
שיזמין.״

הערכה כנדוש
וי שנם לל אספק משפטנים מלומדים
ממנו במדינה. ישנם גם לוחמים נועזים
ממנו בעניינים ציבוריים, אך ספק אם מישהו
מכל אלה יכול לעלות בעקשנותו על
שלמה כהן־צידון, בן ד,־.39
כל חייו היו עקשנות אחת גדולה. מן היום
בו נפטר אביו, הסוחר הזעיר, בגיל ,39
והשאיר אחריו אשד, ושבעה ילדים, היה
שלמה צריך לנעוץ את שיניו ביעדים שהציב
לעצמו, ולא להרפות. שלמה, השני
מבין ד,שבער״• ידע שאם רצונו להגיע לאן־
שהוא, עליו ללמוד. אבל כיתום, בן למשפחה
לא־עשירה, לא קל היד, לו ללמוד באלכסנדריה
שבמצריים.
המאבק להשכלה היה מלוזה מאבק מר גם
לפרנסה. לפני התחלת הלימודים היה מחפש
בשוק הפישפשים ספרי־לימוד ישנים, ועם
התחלת הלימודים היה מוכר אותם לתלמידים
בריוזח קל, עד שהוכר בין חבריו
כמומחה לסיפרי־לימוד משומשים. כאשר
היה מתעורר ויכוח בין תלמידים, אים יש
לשלם עבור ספר משומש מחיר של ספר
מיד־שניה או מיד־שלישית, היה שלמה הצנום
מכהן כמעריך רשמי. שכר־טירחה על
כל ספר: גרוש מצרי אחד.
בחופשות היה עובד, ורק הודזת לסטיפנ־

מרבני אלכסנדריה. באחד משיעורי הגמרא
למדו את מסכת הנזיקין בבא קמא .״מה
זה מעניין אותנו ד,שור והבור והאש?״
שאל את מורהו .״אם פעם תהיה לנו מדינה
משלנו, תוכלו להשתמש בזה בבית־המשפם
שלנו,״ השיב הרב.
דברים אלד, הב או את המיפנה, בחייו. בו
במקום גמלה בו ההחלטה. מעתה ידע מה
הוא רוצה להיות בחיים: עורך־דין. החליט,
ומיהר להירשם לשיעורי ערב בבית־הספר
למשפטים.
להיטותו אחרי לימודים חילוניים ותור־תיים
משכה אליו את תשומת לב גבירי הקהילה
העשירה. כאשר נפטר מנהל בית־ספר
דללה פרגולה של הקהילה, פנה ועד
בית־הספר לכהן־צידון שיבוא במקומו.
הוא התפטר מעבודתו בחברת המיכרות
הגדולה, הפך במהרה את בית־הספר למוקד
של פעולה ציונית אינטנסיבית. כי נוסף
לכל עיסוקיו, היה שלמה ציוני נלהב, פעיל
בהסתדרות הציונית. על אף שנולד במצריים,
לא היתד, משפחתו מצרית, אלא
לבנונית .״מקורנו בצידון שבלבנון,״ סיפר,
״ולכן לא חדלנו לראות את עצמנו כתושבי
ארץ־כנען במשך דורות. היה ברור כי ב
פחות
תלמידיו, שעלו אף הם לישראל. כאשר
נפתחה שנת הלימודים החדשה, נשאר
בית־הספר דללה פרגולה סגור — המוסד
היהודי הראשון שחוסל במרוצת יציאת־מצריים
החדשה.
זיל

כהתחלה: טראגדיה

ף 1מוהרא שון של כהן־צידון בישראל
׳ היה יום טראגי. ה א הגיע לנמל חיפה
עם אשתו לאה, בתם הבכורה מרגלית (כיום
מזכירתו הראשית) ובנם הפעוט בן
ששת החודשים. הטיפול במכס נסחב שעות
שלמות, וכל אותו זמן עמדה לאה עם
תינוקה בשמש הל הטת, על הרציף הפתוח.
כאשר הובילו אותם לעת ערב למחנה־המעבר
בשער־העליה, הרגיש התינוק ברע.
הוא הועבר לבית־חולים רוטשילד, עוד באותו
לולה הודיעו להם כי בנם מת ממכת־שמש.
רבבות עולים אחרים, שנקלעו למצב
ד; מה, שמטו את ידיהם ביאוש, שקעו לתוך
ביצה של חוסר־מעש וניוון.
הגבר בן ד,־ 26 לא היה מוכן לעבור עד
תום את נתיב היסורים של העולים החדשים
דאו. הוא לא רצה להתנוון שנים ארוכות

דיסקונט, או באל־על, או במשרד הבטחון,
שם הועסק כפקיד זמני.
אחרי הצהריים עסק בתירגומים או בעבודות
מקריות, ובערב למד בפקולטה למשפטים,
בבית־הספר למשפט ולכלכלה. כי הוא
לא ויתר על שאיפתו להיות עורך־דיז•
אחרי השיעורים היה עובד כסבל, מעמיד
במקומותיהם את הספסלים בכיתות ביתד,ספר
התיכון בהן שכנה אז האוניברסיטה.
בחצות היה נשכב לישון .״אילו היו עוד
כמה שעות ביממה,״ נהג אז להתבדח,
״הייתי מוצא לי עוד עבודה צדדית.״•
אחד המאמרים בהם נתקל, תוך עבודתו
השוטפת, היה מאמר מאת אליעזר ליבנה
בבטרס, בו מתח ביקורת חמורה על ה,עליה
מצפון־אפריקה. כהן־צידון הריץ מכתב־מח־אה,
הוזמן לשיחר, עם ליבנה. פגישה זו
פתחה לפניו את שער הכתיבה י העסקנות
הציבורית. הוא הושפע מרעיונותיו של ה־אנפן
טריבל של מפא״י, הצטרף למפלגה.
מוצאו היתווה את ביתן הפעילות המפלגתית
שלו, ועד מהרד, זכה בין עמיתיו העסקנים
בכינוי ״מלך הדר יוסף״ ,כשם שמנחם
כהן נקרא ״מלך השכונות״ .הוא גם החל
כותב מאמרים בבטרם על עניינים מרחביים,
הגיע תוך כדי כך לקונפליקט ברור עם
האידיאולוגיה המפא״יית. לבסוף יאה את
עצמו נאלץ לעזוב את המפלגה, כי לא
יכול היה להשלים עם מדיניותה המרחבית
ועם יחסה אל בעיות עדות המזרח .״מכיוון
שאינני רוצה לנהוג לפי הנוהג של אחד
בלב ואחד בפה, הריני חופשי להסיק מסקנות,״
כתב במכתב ההתפטרות.

״רצח הסופריה״

ך־י יום הגדול בא לפג שבע שנים.
1יכהן־צידון סיים את שנת ההתמחות במשרד
עורכי־הדין בן־חרוץ ומקוב, התייצב
בבית־המשפט המחוזי להופעת הבכורה.
אין זה דבר קל לעורך־דין חדש להתחיל
במקצוע. ביחוד עודך־דין כמו כהן־צידון,
שמן היום הראשון של קבלת רשיונו החליט
להיות עצמאי ולפתוח משרד משלו.
עזרו לו עורכי־הדין אצלם התמחה, שהעבירו
לו מספר לקוחות. תוך חודש הפך
משרדו למעין לישכת סעד.
בין לקוחותיו הראשונים היו שכניו־לשע־בר
מהדר־יוסף, שזכרו את החבר שלמה,
שנהג לכתוב מכתבי־תלונה עבורם ולצעוד
עמם בהפגנות על שלא סודר חשמל בשכונה.
משפטו
הגדול הראשון של כהן־צידון
זכה להתפרסם כמשפט ״רצח הסוכריה״.
רוכל־ממתקים ממעברת יד־המעביר הואשם

עקשן כמו בולדוג
דיה הצליח לעבור לבית־ספר תיכון. תלמידי
הגימנסיה היו ברובם בני עשירים מצריים
או אירופיים. רק שלמה היה בן־עניים. כדי
להגיע ללימודים היה הולך מוי בוקר שישה
קילומטרים ברגל — כי לא היו לו דמי־נסיעה
בחשמלית. מקור לפרנסה צדדית באותם
הימים היה כשרונו לחבר חרוזים
בצרפתית .״הייתי כותב שירי אהבה בשביל
חברי, שישלחו אותם לאהובותיהם.
שיר של חמש שורות, לפי אותיות שם האהובה
— עלה כרטיס קולנוע.״
הוא היה עוזר לחבריו בבחינות במתימטיקה,
תחת אפו של המפקח, שלא רצה
להכשיל את בני־העשירים. על כל בחינה:
ששה או שבעה גרוש. בגיל 18 התחיל
לעבוד כפקיד.

אחד הימים, תשוב המשפחה כולד, לארץ־
ישראל.״
זהו מקור השם ״צידון״ שצירף לשם
״כהן״ עם עלותו ארצה.

קניה בדם

** ט פרוץ מלחמת העצמאות בישראל,
^ נקרא כהן־צידון אל הקונסול הלבנוני
באלכסנדריה, שהזהירו מפני המשך עבודתו
הציונית.
המנהל הזר לבית־ספרו, החזיק מעמד עד
לסיום שנת הלימודים, כשהוא תחת פיקוח
משמרתי. פעמיים נקרא לחקירה ופעם אף
נעצר. לפני הפגרה כינס את הורי התלמידים׳
נשא בפניהם נאום נרגש, בו האיץ
בהם לעלות עם משפחותיהם לישראל .״אני
עצמי עולה ארצה בעוד שבועיים־שלושה.״
אז כבר קשר אותו אל ארץ־ישראל קשר
ממשי יותר מן האידיאולוגיה הציונית־צידו־נית.
אחיו הצעיר משה, שנסע עם צעירים
מצריים רבים ב־ 1946 לישראל והצטרף ל־אצ״ל,
גויים לאחר מכן לחטיבת גבעתי,
נהרג בקרב על משטרת עיראק סודידאן. המשפחה,
שקנתה לה אחיזה בדם במרינה
החדשה, עקרה את שורשיה ועברה כולה
לישראל.
הדוגמה האישית שיכנעה את רוב מש־

טחן מעיר צידון

וב בני הנוער היהודי באלכסנדריה
1היו מפסיקים את מאמציהם החינוכיים
בשלב זה. אך לא כהן־צידון. הוא שאף
ליותר מזאת. הוא נרשם לבית־הספר הגבוה
למסחר ולכלכלה, וכבן למשפחה מסורתית,
למד באותו זמן בישיבה, אותה ניהל אחד
* הבכור משרת כסמל בלשכת הקצין
לתפקידים מיוחדים במשטרת חיפה.

קלסתר

קלסתר

קלסתר

קלסתר

במעברה. על כן השקיע את כל הכסף שהביא
עמו ממצריים ברכישת דירה בשיכון
העולים בהדר־יוסף, ליד תל־אביב. עד לגמר
הבנייה, שוכן בצריף במעברת יד־ר,מעביר.
אך גם הבית הראשון של המשפחה בישראל
היה רווי טראגדיה. היה זד, בית
יצוק מבטון _כולו, שבחודשי הקיץ להט
ובחורף שררה בו צינה. בנה החדש של
משפחת העולים, שאך מלאו לו ששה חודשים,
לקה בדלקת ונפטר גם הוא.
עבודה לא חסרה לכהן־צידון. הוא שלט
בשפות עברית, ערבית, אנגלית, צרכתית,
היה מורה מנוסה ומנהל־חשבונות מוסמך.
כל עבודה שנזדמנה לו — קיבל. לא היתר,
עבודה מתחת לכבודו: פועל בניין, מתרגם,
פקיד־דחק בשכר יומי. בערבים היה נותן
הרצאות בבית־הספר לפקידות של ההסתדרות,
תמורת 700 פרוטה להרצאה. במקביל,
נרשם לשיעורי הערב של האוניברסיטה,
למד גיאוגרפיה של הארץ והשתלם בסיגנון
עבר־ ,תמורת 100 פרוטות להרצאה.
עבודתו הקבועה הראשונה והממושכת ביותר
היתד, בסוכנות תל־אביבית, אשר, בין
השאר, סיפקה לשגרירויות הזרות סקירה
יומית של העיתונות הישראלית. כהן־צידון
היד, קם בארבע בבוקר, נוסע לתל־אביב,
ומהמש עד שבע היה עורך את הסקירה
בצרפתית. בין שבע לשמונה היה יושב
בבית־קפה, ובשמונה היה מתייצב בבנק

ק לסתר

ק לסתר

בחניקת ילד שהרגיזו. סיפר הנאשם :״לחצתי,
לחצתי, לחצתי, עד שיצאה נשמתו.״
כהן־צידון, שמונה על־ידי נשיא בית־ה־משפט
להגן על לקוחו, לא קיבל כסף
עבור כך. לד,יפו: אפשר היה לראותו מביא
כריכים מביתו עבור הלקוח ד,ערירי. טענתו
של הסינגור: לא האיש רצח, כי אם אלה
שהכניסו אדם מופרע כמוהו למעברה, בה
שורצים ילדים ללא ספריה או מ עדון, ואשר
שעשועם היחיד הוא היטפלות לאדם
המופרע .״ההזנחה והניוזן במעברה זו הם
האשמים!״ קרא.
״מניין לאדוני המומחיות הזאת?״ שאל
אחד השופטים בספקנות.
״הפרקליט המתייצב לפני בית־ד,משפטי
הזה,״ השיב כהן־צידון ,״היה׳ תושב אותה
מעברה.״ ההאשמה הוחלפה להריגה.
כבר מתחילת טיפולו בעולים חדשים ובבעיותיהם
השונות, פיתח כהן־צידון שיטה
של מלחמה משפטית־ציבורית, שהגיעה
לשיאה בפרשת שוחמכר. הוא לא הסתפק
בייצוג לקוחותיו בפני השופטים, אלא עזר
להם במלחמה ציבורית על זכויותיהם. כאשר
פנו אליו תושבי קריית־גת ואשדוד,
(המשך בעמוד )*22
* עבודה צדדית באותם הימים (:)1950
השתתפות במדור במרחב של העולם הזה.

1סתר

ה לסהר

—ן ףי

קלסתר

(המשך מעמוד )19
למשל, שיבטיח להם אינטרסים מסויימים
מן השלטונית, הקים עבורם ועד ציבורי
שכינס מסיבות עתינאים ופנה לדעת־הקהל
ולאנשי־ציבור.
הוא ייצג את עולי מצריים בתביעתם (30
מיליון ל״י) מממשלת ישראל, שתוכר זכותם
לקזז את ערך רכושם מערך הרכוש
המצרי בישראל, לכשיושג הסדר סופי עם
מצריים. הממשלה התנגדה בתחילה, נכנעה
לבסוף.
שמו היה קשור בפרשת היפהפיה מלבנון,
ובפרשת גירושיו של ח״ב חיים יהודה. ויחד
עם זאת, התמסר לפעילות ציבורית ענפה
בקרב עדות המזרח. הוא יסד תנוער.
בשם האיחוד הלאומי, הוציא כתב־עת בשם
המזרח החדש, שדגל בשיתוף־פעולה בין
העדות, תיך כדי הבטחת זכויות עדות־המזרח
והעלאת רמתן.
בבחירות לכנסת הרביעית הופיע בראש
רשימת־יחיד (ס״ר) ,אסף 2700 קולות. מכה
זו שמה קץ לתקוותיו העצמאיות בקרב
עדות המזרח. אולם היא לא גמלה אותו
מן *הפוליטיקה. כאשר הוקם הכוח השלישי
סביב נחום גולדמן, היה כהן־צידון אחד
מיוזמיו, הצטרף רשמית למפלגה הליבראלית
עם היווסדה. הוא נמנה על 70 חותמי
אמנת ייסוד המפלגה יחד עם גולדמן, רוזן,
ספיר וקול. משך זמן מה קיזזה שייכלל
ברשימת המפלגה לכנסת, אולם משהציעו לו
מקום בלתי־ריאלי, דתה את ההצעה, החל
מתבלט כמרדן בקרב המפלגה. נקודת־החי־כוך
העיקרית בינו לבין ההנהגה: דעותיו
העקביות בעד השתלבות ישראל במרחב,
ותביעתו להנהגת בחירות אזוריות — שהיו
מחסלות, לדעתו, מנהיגים תתיקים רבים
במפלגה.

״אמכור את ביתי!״

תשבץ העוד הזה 1296
זאגז הגא דזז\2א רא רוצה, אז נזה?
אברהגז דגני הגן רייה זזייגז שזהר אה פרבויז האישיים־
בהזר. אפירז ההזנה 2־א שרזז.
מאוזן )1 :גבאי;
)4רשימת
המחזות המיועדים
להצגה; )10 עני;
)11 ולד שנולד טרם
זמנו; )13 זקן; )14
ההר עליו מת משה;
)15 לסידור השער;
)17 דחוק; )19 קנה
שבולת; )20 אסוח
ידיעות אצל אויב;
)22 הר געש; )25
גבוה; )28 ממזונות
ישראל במדבר)27 :
מהמדינות החרשות
באפריקה; )30 לח;
)32 שניים; )33
רקבו!; )34 מידת
חשמל; )36 שאינו
טוב; )37 טור; )39
רובע בלונדון; )41
סלע; )42 תור; )44
חיה ממשפחת הצבאים;
)46 מחלת סוכר;
)48 סמל הניצחון;
)50 תבלין מזרחי;
)51 אחת מעשר
המכות; )53 בוץ; )55 מערב; )57 בלי
יוצא מן הכלל; )58 ערמת אבנים)59 :
רעל המצוי בטבק; )00 תרומה מרצון טוב.
מאונו )1 :חרק בעל כנפיים צבעוניות;
)2אחת מאותיות א־ב; )3מקום ישיבה;
>־) קו; )6תרמיל; )7תואר הולנדי; )8
חול דק; )9זה שאמר :״נבצר מאתנו להישיר
מבט בשמש וכן במוות״; )12 נוכרי
שהתייהד )15 :משומד; )10 משמש לתליית

בגדים; )18 מנהל בית־ספר גבוה; )21 דר;
)23 מתלה; )24 מלת זרוז; )26 אציל;
)28 נוסף על זה; )29 גדול סופרי ״הצעירים
הזועמים״; )31 נפלה בגלל סוס; )32
קרום דק בעין; )35 תאריד ידוע בחודש
שבט; )37 אוייב; )38 חלק בתלמוד; )40
בת קול; )41 פקודה; )43 דנן; )45 מושל;
)46 הכובש את יצרו; )47 שבח; )49 נוי;
)52 שאינו קשה; )54 בנד אבל ביטי קרם;
)56 מלת שאלה )58 נו.

ך • רשת שוחמגר נכנסה לחייו של
* 5כהן־צידון במיקרה. משה וואגנר, בעל
ג׳רקולי ומעבידו של אלטר שוחמכר, פנה
אל בן־דודו יצחק ארצי, מזכיר המפלגה
הליבראלית. הוא סיפר לו כי אלטר התעלף,
כאשר יעץ לו פרקליטו לשכוח את כל העניין,
וכי אין כל סיכוי לפעולה משפטית
או אחרת נגד חוטפי הילד. וואגנר רצה לדעת
אם יכול ארצי להמליץ בפניו על עורך-
דין חדש, שיסכים לקבל את המשך הטיפול.
ארצי היפנה אותו לכהן־צידון, שהיה פעיל
אותה שעה בהופעות בחירות מטעם המפלגה.
אילו היה זה תיק של עריכת חוזה
מסחרי שמן, לא היה שולח אותו מן הסתם
לסהן־צידון, .אבל אם אתה רוצה באלאגא־ניסט
שאינו פוחד משערוריות — לך לכהן־
צידון,׳* יעץ.
וזאגנר הופיע במשרד הפרקליט, בלוויית
הזוג שוחמכר .״אין לי כסף,״ אמר .״אבל
אני מוכן למכור את הבית שלי ולשלם
לך. רק תעשה משהו להחזיר את הילד!״
״אין צורך למכור את הבית *,השיב,
״אני אחזיר לך את יוסלה בלי שתשלם
פרוטה!״ הבסית.
התיק המשפטי שעבר לידי כהן־צידון
היד, במצב שלאחר ייאוש. משך למעלה משנה
נוהלו בו פעולות משפטיות. בית-
המשפט העליון הוציא פקודת הביאנו קורפוס,
שחייבה את המשטרה למצוא את הילד.
גם הסב, נחמן שסארקס, נצטווה להחזיר
את הילד להוריו. משלא עשה זאת — הוכנס
לבית־הסוהר, על בזיון בית־המשפט.
פרקליטו, עמנואל מק, השיג עבורו חופשה
לשלושה חודשים, כדי לאפשר לו לחפש
את הילד, ומפני שהוא חולה. כאשר
הופיעה משפחת שוחמכר במשרדו של כהן־
צידון, נותרו אך יומיים לגמר שלושת החודשים
האלה, והצדדים הוזמנו לאותו מועד
לישיבה של בית־המשפט העליון. בישיבה
זו התעתד מק להודיע כי הסב ניסה למצוא
את הילד אך לא הצליח, ומאחר שהוא
חולה, יש לשחררו לצמיתות מבית־הסוהר.
כל הסיכויים היו כי בזאת ייסגר תיק
שוחמכר — והילד איננו.
עד אור הבוקר ישבו ההורים אצל כהן־
צידון. כאשר הופיעו בבית־המשפט, לא האמין
איש כי יצליחו למנוע סגירת התיק.

פיתוי השוטרים
ן** כר אחד ביקש כהן־צידון להשיג בי
א תה ישיבה: לדחות את סגירת התיק.
על כן, מיד עם פתיחת הישיבה, הגיש הצהרה
ארוכה מאת אידה שוחמאכר, שסיפרה
את השתלשלות המיקרה ואשר קבעה כי יש
אפשרות למצוא את הילד — אם אומנם
ישתף הסב פעולה. היא טענה כי הוא לא

ניסה למצ א את הילד, וכי אינו חולה כלל.
קבל פרקליטו של שטארקס, בעליונות:
״הלא גמרנו את המשפט, והאדון הזה רוצה
להתחיל את הכל מחדש!״
״כבוד השופטים,״ השיב כהן־צידון, כשעיניו
אומר! ת תחינה מאחורי משקפיו ,״אני
יודע שזה בלתי־רגיל. אבל גם המיקרה הוא
בלתי־רגיל. מדובר כאן בילד שנלקח מהוריו.״
השופטים התייעצו ביניהם, ולאחר
דיון ממושך בין הפרקליטים הסכימו לקבל
את התצהיר. הם לא רצו שבתיק כזה ייאמר,
שלא ניתנו להורים כל האפשרויות המשפטיות
לקבל הזרה את בנם.
עתה היה על מק להגיש תצהיר נגדי ולחקור
את אידה שוחמכר על תצהירה.
הוא ביקש חמש דקות פנאי לעשות זאת.
״יהיה צורך בכמה שעות, אני חושב,״ ענה
אחד השופטים ,״יש כאן הרבה חומר!״
בהפסקה יצא כהן־צידון אל המסדרון.
ישבו שם שני שוטרים שליוו את שטארקס
הזקן, ושבמשך שהותו מחוץ לבית־הסוהר
עקבו אחריו ושמרו עליו. כהן־צידון ידע,
שאם, למרות כל כללי ההגיון, יסכימו השופטים
להמשיך את הדיון בתיק ולא יסגרו
אותו מיד, יהיה זקוק לעדותם של
שוטרים אלה. בבוקר ניסה לקבל אישור
למתן עדות זו ממטה המחוז, אך בקשתו
נדחתה. כיצד להבטיח בכל זאת שיעידו,
במיקרה שיהיה זקוק להם? הוא פיתה
אותם :״מה אתם יושבים בחוץ? היכנסו
פנימה, תשמעו פצצות. יעופו סנסציות
כאן.״ השוטרים התפתו ונכנסו לאולם.

טובל, רץ, רוקד

ך • כמר ההפסקה, קם מק להשיב על
4תצהיר אידה שוחמכר. אך לפני שהספיק
לדבר, קפץ כהן־צידון :״כבוד בית־המשפט,
יש לי טענה טרומית!״
השופטים הביטו בו בקוצר־רוח :״עוד
לא גמרנו עם טענות טרומיות?״
״זאת האחרונה,״ ענה כהן־צידון, והמשיך:
״נמצאים בבית־המשפט אנשים אשר יכולים

ביום הגצחון יגד״״:

דם של אלתר ואידה שוחנזכר, ויוסלה בתווך.

לעזור למצוא את הילד. אבקש לקרוא להם
להעיד.״
מיד התנגד לכך מק — ובצדק. כי אין
זה מקובל שצד יזמין עדים לבית־המשפט
הגבוה לצדק. שם יכולים לחקור רק את
מגישי התצהירים של שני הצדדים.
שוב התחנן כהן־צידון בפני השופטים:
״רבותי, תנו שאנסה לאשר, האומללה הזאת•
אל תחסמו בפניה את האפשרות הקטנה
ביותר לראות שוב את פרי־בטנה.״
שלושת השופטים העירו כל הזמן כי הדבר
מנוגד לכל כללי הפרוצדורה, אך
לבסוף, מתוך רחמנות, הסכימו לערוך התייעצות
ביניהם אם להרשות לכהן־צידון
לקרוא לעדיו .״בינתיים,״ ציווה בית־המש־פס
,״אסור לאיש לעזוב את בית־הימשפט.״
אחר־כך פנה לכהן־צידון :״מה שמות העדים
האלה?״
״הסמל אליעזר טישלר והשוטר צבי קיר־שנבוים,״
השיב.
בית־המשפט ציווה על שני השוטרים
המופתעים לעזוב את האולם, ולחכות במסדרון
עד אשר יוחלט אם עליהם להעיד
או לא. אם כן — עליהם להופיע כעדים,
בפקודת בית־המשפט.
שוב עוכיחו השופטים ליבראליות רבה,
החליטו להרשות מתן עדות. הסמל טיש־העולם
הזח 1298

לר• עלה על דוכן העדים .״האם נחמן
שטארקם התפלל מדי יום בבית־הכנטת?״
שאל כהן־צידון.

״האם טבל במיקויה לפני שהלך להתפלל?״

״יום־יום, גם בימי החורף הקרים ביותר?״

״אתה אדם בריא?״

״מה יקרה לך אש תטבול בחורף?״
״הייתי.מקבל דלקת ריאות.״
״האם שטארקס לקה בדלקת ריאות, או
חלה בצורה כלשהי?״ ״לא*.
״מי רץ מהר יותר — אתה או הוא?״
״כמד, פעמים התחמק ממני, והייתי צריך
להתאמץ מאוד כדי לרוץ ולהשיגו.״
״מה היה עושה אחרי התפילה?״
״רוקד.״
היתה זו, לכל הדעות, התנהגות של אדם
בריא, לא אדם המט למות כל רגע, כפי
שתואר שטארקס הזקן על־ידי פרקליטו.

התיק ג 5ת 0מחדש
* !8לה השוטר קירשנבאום. הוא נשאל
על המאמצים שעשה הזקן למצוא את
הילד .״כמה פעמים עשה נסיון כזה?״
״רק פעם אחת, בשבת האחרונה.״
״מה עשה?״
״הוא עשה עיכוב בקריאת ספר־תורה
בריח־הכניזת, ואמר בהול נ־־וי: מי שיודע

לשאלות כהן־צידון .״אבקש לעצרו על בזיון
בית־המשפט!״ ביקש הפרקליט.
״הסבר לו שעליו לענות,״ פנה בית־המש־פט
למק ,״עם עורך־הדין הזה לא ילך לו

החקירה החלה :״אם אביא לך ברגע זה
את הילד,״ שאל כהן־צידון ,״האם תחזיר
אותו לאמו?״
״בוודאי,״ השיב הזקן.
כהן־צידון המשיך לחקור אותו בשאלות
מישניות, עד שלבסוף שאלו כלאחר־יד:
״מה דעתך על בתך?״
״מופקרת!״ הפטיר הזקן.
״ועל חתנך?״

״האם תתן ילד כשר, עילוי יודע־תורה,
לידי מופקרת ונבל?״
״חס וחלילה!״ נזעק הזקן.
״רבותי,״ פנה כהן־צידון לשופטים ,״הנה
התשובה האמיתית.״
השופטים דחו את המשך המפשט לשמיעת
סיכומי שני הצדדים. אך כהן־צידון
שוב הפריע לתוכנית זו. הוא מיהר לבקש
צו הביאס קורפוס נגד הרב ויינשטיין ועוזרו,
הרב אליהו רוזן. נימוקו: הרב
ויינשטיין הוא שפנה אל אב בית-הדין
החרדי, המנוח צבי פסח פראנק, סיפר לו
כי הורי הילד יוסלה מתכוונים לרדת לרוסיה
ולקחת עמם את בנם. על כן ביקש
ממנו פסק־דין הקובע, כי אין להחזיר את
הילד להוריו. הרב פראנק עשה כמבוקשו,
מבלי לשמוע אפילו עד אחד.

הנ א ה של מ ה...
...אחרי ההצגה -
בבית הקפה
או עם ארוחה טובה
שתה את האציל במשקאות
תירוש תפוחים תסיס:

הרב שקרן

1 ^ 1 0 *1ן * ל כהן־צידון עומד ליד יו־
1 8סלה, במסיבת־העתונאים
בנמל־התעופה, מיד לאחר החזרתו של הילד.
איפה יוסלה, יתן לי אותו׳.״
״זה היה רציני?״
״לא. כולם צחקו.״
״האם לזד, ייקרא אדם חולה?״ פנה כהן־
צידון לשופטים ,״האם לזה ייקרא שמילא
אחר צו בית־המשפט׳ לחפש את הילך— ,
ולא מצאו?״
עם עד, ת כזאת לא יכול היה מק להשלים.
הוא החליט לפתוח בהתקפה נגדית,
קרא לאידה שוחמכר, כדי לחקרה על ה׳
תצר, ר שהגישה. התיק נפתח מחדש.
בהצהרתה, כתבה אידה כי הרב יצחק
ויינשטיין ממאה שערים, ידידו. של שטאר־קם,
כתב לה גלויה, בה הודיע שאפשר
לשלוח לה תמונה של יוסלה, אבל לא את
הילד עצמו. חקר מק :״הלא דבר זה היה
ידוע לך מקודם — מדוע רק עכשיו ד,יצ־הרת
עליוז*
״מפני שאיימתי בשעתו על ויינשטיין
שארביץ לו,״ השיבה אידה באידיש ,״ועורך
הדין הקודם שלי אמר לי, שאם אספר על
הגלויה, יתגלה שאיימתי עליו וזה יסבך
אותי במשפט. אבל עכשיו יעץ לי עורך־
הדין כהן־צידון לספר על הפרשה, והוא
יקבל על עצמו את האחריות אם יתבעו
אותי למשפט על שאיימתי על ויינשטיין.״
חקירתו של מק לא העלתה דבר חדש.
ואז ביקש כהן־צידון לחקור את שטארקס
הזקן, על התצהיר שהגיש פרקליטו כנגד
תצהיר אידה.

״חם הטרום 1״
טארקס הזל ],היה אגוז קשה. הוא
}£ /ישב על רגליים שלובות, סירב לענות
* שטיפל בתיק זה מן ההתחלה והועלה
לדרגת קצין, עם מציאת יוסלה בניו־יורק.
העולם הזה 1298

*יינשטיין ורוזן הופיעו למחרת בו
בית־המשפט. חקירת ויינשטיין על־ידי
כהן־צידון נמשכה ארבע שעות. בשיאה
שאל הפרקליט :״כאשר סיפרת לרב פראנק,
כי ההורים רוצים לרדת לרוסיה — האם
דרשת וחקרתה לפני כן אם האשמה זו
נכונה?״
״לא חקרתי,״ ענה ויינשטיין.
״האם זה לא פשע? להעליל עלילה כוו
מבלי לבדוק את אמיתותה?״
״אני מבקש סליחה,״ השיב הרב ,״אני
משתף עכשיו פעולה עם המשטרה למצוא
*׳ת הילד. פניתי אפילו לשטארקס שיחזיר
את הילד והוא לא רוצה.״
כאן לא יכלו אפילו השופטים להתאפק.
״אתה יודע מה עוללת?״ הטיח בפניו אחד
מהם ,״אתה שקרן! פושע!״
כהן־צידון ידע כי השיג נצחון. נותר
עוד לחקור את הרב רוזן. הוא החליט
לוותר על החקירה, אף הביע את נכונותו
לשלם את כל ההוצאות הכרוכות בהזמנתו
לבית־המשפט. כי ידע שאם יעלהו לחקירה,
יספיק מק, שפעל כיועצו, לתקן את הרושם
העז של שבירת הרב ויינשטיין.
״תימרון קלאסי,״ הפליט עורך־דין שישב
באולם.
בזאת ניצח כהן־צידון במלחמה המשפטית
שנראתה, קודם לכן, אבודה לחלוטין. קבעו
השופטים בפסק־דינם: להחזיר את נחמן
שטארקס לבית־הס הר, ולהשאירו שם עד
שיוחזר יוסלה שוחמכר.

תוצרת

היוד ע ל חיו ת שו ת ה 7ח*דר נ או ת

אנו קונים
מצלמות ואביזריהן
ומשלמים מחירים טובים.
העתקת מסמכים
.במהירות (בו במקום)
.בסודיות
.באיכות
יעוץ והדרכה חנם.

חינ!ה,דחוב הבחלודק נ ד
פונונ

ת* שדרה סו יק 19
201316111

6 2 19 ! 3 /

עקשנות ש? בולדוג
עברהשכה. כהן־צימן מצא
נ*ן את עצמ תחת אש צולבת של עסקנים
דתיים ושל בטאוניהש. כותבי מאמרים דרשו
כי יישלל ממנו רשיונו כעורך־דין. ביריונים
אלמוניים טילפנו לביתו בחצות :״נרצח
״אותך!״ והפגיעה הנוראה ביותר :״פרנק
פארח!״
אשתו התחננה בפניו :״אלה מטורפים.
הם ירצחו אותך. חשוב על הילדים שלנו!״
הוא התעקש. שעות שלמות התווכח עמה,
עד ששיכנעה כי לא ביריונים אלה, אלא
נציגי הדת .״יהרסו אותי? יגזלו את פרנסתי?״
השיב ״אתחיל מחדש כפועל כבישים

האיש, שמימיו לא היה לו זמן לתחביבים,
המשיך עד הסוף. הקים ועד ציבורי,
גייס אנשי־ציבור ותלמידים, עורר את דעת־הקהל
והעתונות, ערך אסיפות־מחאה וכטיצ־יות.
הוא פשוט לא הניח למצפון הציב רי
להירדם ולהשלים עם התועבה. בעקשנותו
של בולדוג אשר נעץ את שיניו בגנב, סירב
להרפות מן הפרשה — על אף הבעיטות,
הקללות, האיומים.
שלמה כהן־צידון לא מצא את יוסלה. אך
בעקשנותו אילץ את המדינה למצוא אותו
ולהחזירו להוריו.

^ינוי כתובת -
המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש דהו־דיע
על כך למחלקת המנדים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

בבוקר. אחה״צ !בערב

בקורסי קיץ
עברית, אנגלית, צרפתית גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי״ם יסודיים ותיפוניים
ת״א, נחלת בנימין ,2סל — 56347 .פתח־תקוה, סונטיסיורי 4