גליון 1299 מתאריך 1 באוגוסט 1962

מספר 1299

שנה 25

א׳ אב תשכ״ב1.8.1962 ,

המחיר 75אגורות

דיפלומטים מכל הגושים. התערבבו בקבלת פנים חגיגית

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ה ש & ס הו ה

האורח רם־המעלה ביותר היה הוד מעלתו, הציר האוסטרלי, ג׳ון מיל מק־מילן. הוא נראה
בתמונה זו כשהוא משוחח עם פצצת הערב — הרקדנית והכוכבת־לעתיד יונה לוי:

ראש המערכת:
שלום כרוז
עורך משנה: דובאיווו נתב ראשי:
אלי תבור

חסוציא לאור: ה פו ל ס הזח במ״ם.
רחוב ג לי ק סון , 8תל־אביב, סל 85 .־67־,22
וה ד . 136 .מען לסברק־ס :״סול מפ ר ם״.
דפוס נושה חס בע״נז, ת״א, סל,3113* .
חזזפגח: דוד סופל ו בניו, יזל־אביב.
חנופרכת איננח אח ראי ת ל תו כן ח סו דיז ת.

העתון

הנקרא

צלם המערכת: יעלבאנור אורי לילי יוסוי
אבנר

עורך כיתוב:
אבשלום קורו
צייר המערכת:
י קי

חברי המערכת:
אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
ולילי, רויד הורוביץ, רותי ורד,
אבו־חמרי, ויוה יריב, איביבוז סטו,
סרי, שבופוו צבר, עמום קינו,

ביותר

במדינה

בחודשים האחרונים נאלצים עורכי הסולם הזה להקדיש חלק ניכר מזמנם לשיחות עם
כמעט כל הדיפלומטים המוזמנים הופיעו, ואף הביאו עמם חברים נוספים משגרירויותיהם.
מומחים, כתבים ודיפלומטים זרים, המבקשים לעמוד על מהות העתון, מגמותיו ועמדותיו.
אולם שניים ביקשו מראש סליחה על אי־בואם — מסיבות שונות לגמרי.
הציר של קובה, מר ריקארדו סוביראנה אי־לובו, עזב את הארץ יומיים לפני המסיבה.
נספחי העתונות, שתפקידם לדודח לממשלותיהם על העתונים החשובים ועל שאר הגורמים
במכתב לבבי במייוחד הביע את איחוליו לעתון, שתמך במאבקה של קובה מן היום
המעצבים את דעת־הקהל המקומית, מתעניינים זה מכבר בהעולם הזה. התעניינות זו גברה
הראשון :״אנו מאחלים לכם הצלחה בעבודתכם העתידה, ומקווים שעוד תחגגו את
מאז הצעת חוק לשו! הרע, אשר לדעת הכל היתד, מכוונת נגד שבועון זה. השבועון ה־יובל
ה־ססז שלכם!״
מסויים הוזכר בפי עתונאים בינלאומיים חשובים, והניספחים הרגישו צורך לקבל איג־בנימה
שונה התנצל המזכיר הראשון של השגרירות הליברית, מר ג׳יימם סטיבנס,
סורמציד, מוסמכת יותר על העולם הזה מאשר ההשמצות השיגרתיות, אותן הם שומעים מפי
שנפגע מכמה הערות גלויות־לב על ארצו בהעולם הזה. כתב הוא :״אני מודה לכם על
דוברים רשמיים.
מאחר שהשיחות עם מבקשי־אינפורמציה החלו גוזלים זמן רב מדי, החליטה המערכת הזמנתכם ...לאור מאמרכם המשמיץ על ארצי, אני מצטער שעלי לדחות את ההזמנה.״
אין זו הפעם הראשונה שדיפלומטים מערביים וקומוניססיים נפגשים במסיבה אחת.
לעשות מעשה שהוא חסר־תקדים לגביה: לערוך קבלודפנים חגיגית. ההזדמנות הנאותה:
ורשמית.
הדבר קורה, לעיתים — אך תמיד במיסגרת מסיבה נוקשה
מלאת 25 שנים להיווסד העולם הזה (בשמו המקורי 9 :בערב) .החודש קיבלו ניספחי־על
כן הפכה מסיבה זו למשהו מייוחד. בני כל הגושים יכלו לשוחח איש עם רעהו
העתונות בכל השגרירויות את ההזמנה הבאה:
ברצינות, להתלוצץ ולהתבדח כאוות־נפשם. תמונה אופיינית — ג׳יימס מק־פארלאנד, ניספח
העתונות של ארצות־הברית (ימין) ,בשיחה ערה וממושכת עם ואסילי א. אבדיינקו, המזכיר
הראשון (והאיש מס׳ )2בשגרירות ברית־המועצות :

הזמנית דומות (בעברית) נשלחו גם למספר מצומצם של ידידי העתון.
מועדון המפתח נבחר על־ידי המערכת אחרי שיקול רב. לא רצינו במסיבה שיגרתית
במלון מפואר, מן הסוג שכל הדיפלומטים בארץ מבקרים בו תריסר פעמים בשבוע. רצינו
באווירה אינטימית יותר, במקום נעים וסגור, בעל רמה גבוהה.
ואכן — הדיפלומטים, שרבים מהם ביקרו במקום בפעם הראשונה — הוקסמו מן המועדון.
״זו המסיבה היפה ביותר שנכהתי בה מאז בואי לישראל,״ אמר ניסכח מערבי לכתבת של
צהרון ישראלי.
לא רק המקום תרם להצלחה, אלא גם ההרכב: במועדון התערבבו, באופן בלתי־פירמלי
לגמרי, אמריקאים ורוסים, אנגלים ויוגוסלבים, דרום־אמריקאים ! מזרח־אסיאתים. הם שוחחו
זה עם זה, עם עורכי ׳העולם הזה ועם עורכי עתונים אחרים, שכיבדו אותנו בנוכחותם.
הנה פינה אחת של המועדון בעת המסיבה:

הופעתו של מק־פארלאנד יחד עם שני נציגים אחרים של השגרירות האמריקאית, גרמה
לסיפוק מיוחד במסיבה — וזה בגלל מיקרה שאין השגרירות האמריקאית אשמה בו.
כמה שעות לפני המסיבה פירסם מעריב, במיסגרת מיוחדת ובהבלטה רבה, ידיעה
המתיימרת לצטט דו״ח של מוסד אמריקאי. בדו״ח זד. נאמר, כביכול, כי העולם הזה הוא
עתון קומוניסטי.
הפירט, ם — בצורה זו ובמועד זה — לא היה, לדעת רבים, מיקרי. לכמה מאנשי מעריב
יש שינאה ביולוגית תורשתית כלפי מערכת העולם הזה. שינאה זו התחדשה כאשר פירסם
העולם הזיה, לפני שבועיים, את העובדה שמר שלום רוזנפלד, מעורכי מעריב, שהוא קרוב־משפחה
של הדר׳ רוברט סובלן, הוא שמסר
אותו לידי המישטרה והתחיל, בזאת,
בתהליך שהסתיים בהסגרתו לאמריקאים.
פירסום הידיעה נראה, איפוא, כנסיון
מכודן להכשיל את קבלת־הפנים, להפחיד
את הדיפלומטים המערביים. חשד זה נתחזק
כאשר עורך מעריב, שהוזמן למסיבה,
לא הופיע. אי־הופעה אחרת עוררה תשומת-
לב: אורי קיסרי, מייסד העולם הוה (ולכ אורה,
חתן המסיבה) ,השייך כיום למעריב,
לא העז להופיע, ואף לא התנצל.
כאשר הופיעו האמריקאים במסיבה לכבוד
העולם הזה, החלו כמה מן הנוכחים ל עקוץ
אותם בקשר עם הידיעה. אולם נציגי
הדוד סאם לא איבדו את שלוותם. הם הסתייגו
מכל העניין בחריפות ואמרו שאיך
להם כל מושג עליו( .בינתיים פנתה מע רכת
העולם הדה אל מיופה,־הכוח האמריקאי
בתביעה רשמית לבירור, והודיעה למערכת
מעריב שיש בדעתה לתבעה בעוון הוצאת
דיבה, אם לא תבוא התנצלות שלמה).
העולם הזה 1299

נ״מועדון המנתח* במלאת 25 שזה ל״קעולם הזח׳
מק־פארלאנד התייחס לעניין כאל בדיחה. בתמונה זו הוא ניראה כשהוא מתלוצץ עם שלום
כהן (מימין) ועם עורך חרות, אייזיק רמבה (שמאל):

אולם לא רק נציגי הגושים הופיעו. בלטו לא פחות נציגי הניטראלים. למטה, בתמונה
מימין, שניים מהם: האיש הגבוה ביותר במסיבה, מר רישארד וזטאבה, ניספח השגרירות
האוסטרית, בוויכוח (על השוק האירופי?) עם מזכיר השגרירות השבדית, האנס אנדרסן.
מתחרהו של ווטאבה בגובה הוא איש בעל שם רומנטי מאד: מר רומיאו פרנאנדז,
מזכיר שלישי (ויחיד) בשגרירות הפיליפינית, הנראה בתמונה משמאל עם כתבת
העולם הזה, זיוה יריב. הנציג הפיליפיני יפה־התואר עשה רושם רב על הגברות.

רק ידידים ישראליים מעטים הוזמנו לקבלת־פנים זו, שנועדה לדיפלומטים. חברי׳
הכנסת שביניהם התנצלו — כי באותה שעה ממש התקיים בכנסת דיון חשוב: ההצבעה
על תקציב משרד־הדואר והדיון על תקציב משרד־העבודה.
שאר המוזמנים כיבדו אותנו בנוכחותם. בתמונה זו נראה שלום כהן מתלוצץ עם
עורך ׳ד״עות אחרונות, נוח מוזס, כשביניהם חוצצים מזכיר אגודת העתונאים, משה רון,
ועורך אתגר, נתן ילין־מור.

ילין־מור בולט גם בתמונה הבאה, שיש בה עוקץ: ניספח העתונות בשגרירות הצרפתית,
מר איב ברנאר, לוחץ את ידו של אורי אבנרי, ממייסדי הוועד הישראלי למען אלג׳יריה
החופשית, כשלידם (משמאל) שני חברים חשובים אחרים של הוועד — ילין־מור ודר׳
יעקוב ירדור. אכן, דוגמה נאה לכך שדעות פוליטיות שונות אינן צריכות להפריע
ליחס תרבותי. ומי חדור תרבות כמו הצרפתים?

גם האנגלים בלטו במקום — הניספחת דורים גארטון וראש המועצה הבריטית, רובין
טוזייט, שהפיצו סביבם את החן הבריטי המאופק האופייני.
בתמונה הבאה נראית התייעצות סיעתית של הגוש הקומוניסטי: אבדיינקו (נראה
מאחור) משוחח עם אלכסנדר צ׳ורלין, המזכיר הסובייטי השני, ואיון קובאץ /ניספח
העתונות בצירות הרומנית.
צ׳ורלין עורר תשומת־לב כללית, בשל דיבורו העברי השוטף, הטהור מכל מיבטא
זר. הוא למד את השפה במוסד מוסקבאי, יחד עם היסטוריה יהודית ותלמוד.

דבר אחד ציער את חברי המערכת: הצבע הלבן שלט יותר מדי בקבלת־הפנים.
הפרידה הרשמית מנשיא חוף השנהב בנמל חיפה, שהתקיימה כמה שעות בלבד לפני
המסיבה, עייפה כמה מן האפריקאים יותר מדי.
את המצב הצילו ברגע האחרון ממש שני אפריקאים מגאנה ומחוף השנהב, שהספיקו
לדהור מחיפה לירושלים, להחליף בגדים ולדהור ׳משם למסיבה בתל־אביב. הם הגיעו
אחרי שרוב המוזמנים כבר עזבו. מר ז׳וזף דאנקן, מזכין ראשון בשגרירות חוף
השנהב נראה בתמונה (שני משמאל) משוחח עם העורכים וחברות המערכת :

כפי שצויין בהזמנות, נועדה קבלת־הפנים להימשך שעתיים בדיוק, עד שעה 8בערב.
אולם האוזירה הנעימה, המקום המושך, הכיבוד המוצלח והחברה הטובה עשו את שלהם:
רוב האורחים נשארו גם אחרי המועד, והאחרונים שביניהם עוד היו במקום עד קרוב
לחצות, השתתפו בריקודים, כולל טוויסט (הוי, היכן היתד, נשיאת השנהב?!).
ולאחרונה — מלת תודה לאשר, שאירגנה את המעמד ושניצחה עליו בכישרונה החברתי
הרגיל — חברת המערכת, אביבה סטן.

העו 0 :1הוה
העול מזק ימו

מכתבים
האזנה וראיה
ברצוני להודות למערכת ולצוות כתבי ה־עולם
הזה, אשר נתנו ״כיסוי״ לתוכניתנו
״מחפשים את הסט-
מוז״ (העולם הזה
.)1207
אי: לי כל ספק,
שהצורה הסימפטית
בה נינשו הכתבים
לעבודתם, הביצוע היעיל,
ועושר התצלומים
נתנו למאזינים
תמונה יפה מז
המתרחש מאחורי הקלעים,
ואני בטוח
שכתבה זאת תרמת
הנאה נוספת לכל
טאזינינו, האוהדים
תוכנית זו.
גבריאל דורון,
׳דורון
המנהל י כללי,
שרותי פרסומת בשידור בט״מ, חל־אביב

שרים ורע״מים 1
אורי אבנרי עשה שרות יפה, במדור
״קורא יקר״ ,להבהרת המושגים המעורפלים
שפשטו במדינתנו (העולם הזה .)1208
תמיד התרנזתי על כפילות זו בשימוש
במלים שונות לתיאור דברים שווים, או
מקבילים, בישראל ובמדינות אחרות. הרגשתי
תמיד את הסכנה שבכפילות זו, ב־טישטוש
זה של מושגים ז הו גילוי
״גטואיסטי״ מובהק ומקור להתפתחות נטו־איסטית
בעתיד.
דר׳ אלכסנדר זק, תליאביב
אני מסכים עם דעתו של העורר, כי יש
לומר בעברית שר ולא מיניסטר, אבל לפי
אותו ההגיוז יש נם לומר קע״ם ולא רע״ם.
כלומר, יש להעדיף קהיליה על רפובליקה.
רפובליקה בלטינית פירושה ״דבר ציבורי״
,והתרגום הקרוב ביותר יהיה קהיליה.
אומנם רע״ם הוא שם מפוצץ מאוד, אבל
אם לתרגם מונחים זרים לעברית — אז
בעקביות.
אלי מעיין, באר־שבע

בית־המשפט זיכה
בעחונכם הנכבד נתתם פירסום רחב לפרשת
״מאיר וניצה״ (העולם הזה )1274
ולאו דווקא ברוח אוהדת ביותר לחתום
מטה.
בימים אלה ניתז פסק־הדיז של בית-
המשפט, לפיו זוכיתי מכל אשמה. ההגינות
האלמנטארית דורשת, איפוא, כי תתנו לכד
בעתינכם, לפחות, אותו פירסום שנתתם ב־שעתז
לעלילות שהטיחה נגדי המתלוננת.
אלווה כי יהיה לכם האומץ האורחי הדרוש
למעשה זה.
אמיל ששון, תל־אביב

גניזת האיפדאם
טוענים שמדינת ישראל זאת טדינה דמו־קראטית,
מושתתת על עקרונות אי-האפליה
ושוויון זכויות האזרחים.
אני פונה לכל המוסדות המוסמכים ומבקש
מהם להראות, לפחות מבחינה פורמלית,
שיש יסוד לטענה זו.
באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה
למשפטים, לומר מספר בלתי מבוטל
של סטידנטים ערריים. טבעי הדבר שתלמי-
דים אלה רוצים ללמוד משפט מוסלמי, ולו
נם כמקצוע, בחירה. כי הרי כל עורד-דיז
בארץ, ועורד־דיז ערבי בפרט, נצרד אליו
לא פחות מהמשפט העברי.
שלטונות הפקולטה מבטיחים הבטחות ודוחים
אותנו בלד ושוב.
ולא זו בלבד• נם בבית־הספר התיכוז הערבי,
בו כל הייייייידים הם ״יביים לא
לומדים על האיסלאם כלל וכלל. במקומו
לומדים פרסים נבחרים מהתורה. לא בנידם
אני יוצא, אבל כאזרח מדינת ישראל הדמו
קראטית, הדוגלת בחופש הדת והמצהירה
על שוויה זכויות ל או ר חי ה הערביים, רצוני
שילמדו גם יסודות דתם הם.
מוחמר מסארווה, ירושלים
פ ר סו ם ד־י־ יעקב סון

מה את יודעת על האפרסק?
#ארץ סין היא מולדת האפרסק — הפרי הטעים והעסיסי. יון היתה הארץ
הראשונה באירופה אליה הובא האפרסק, ועם גלוי אמריקה התגלגל הפרי לידיהם
של שבטי האינדיאנים באמצעות הספרדים.
#האפרסק הנו אחד מעצי הפרי שחשיבותם הולכת וגדלה אצלנו. פוריותו
המרובה וטיב טעמו עשויים להפכו לפרי עממי ומקובל בשווקים המקומיים.
#פרי האפרסק מיועד לאכילה חיה, לריבות, שימורים, ייבוש והקפאה.
9בצאתך לקנות אפרסקים למאכל בחרי בפרי הגדול, הצהוב, עם לחי אדומה.
קני את הפרי בעודו מוצק ; אז הוא עסיסי וטעים להפליא.
>£בבואך הביתה אל תכניסי את הפרי למקרר — ידוע שאחזקת אפרסקים
בקירור זמן ממושך פוגמת בטעמם.
9עונת הבשלת האפרסק על זניו השונים חלה בין החדשים מאי לספטמבר.
נצלי עכשיו את הפרי כשהוא בשיא עונתו: טעים, עסיסי ודקורטיבי.

בעת מכד, שילדים שאינם יודעים עברית,
חסרי כל ממעז תרבותי, מבקרים רק שנה
אחת בנז־הילדים ואחר־כד לומדים בביתות
צפופות ודחוסות, בהז המורה אינו יכול
להקדיש לכל תלמיד למעלה מדקה אחת בממוצע
ליום?
קל מאוד לתלות את האשמה במורים ונם
זול יותר. לבז אי! פלא ששר החינוך מתלהב
מהריפורמת המוצעת...
מורה, ראשוך לציון

קוצו יסד ניקוד

מכיווז שאני טעריד את נטייתכם לאמת
ולצדק ומוקיר את גישתכם הרצינית לסי גנוז
העברי, מרשה אני לעצמי להעיר את תשומת
לבכם, בי מצאתי שניאות ניקוד רבות
בשירו של דז אלמנור ,״תראה, דוקטור, גם
זה יעבור!״ (העולם הזה .)1296
בטור קטן אחד — זה באמת יותר מדי!
יצחק סלע, תל־אביב

להשיא ולהסיע

בישיבת המרכז הארצי של הליגה למניעת
כפייה דתית בישראל, שהתקיימה השבוע ב־תל־אביב,
הוחלט כדלהלז:
( )1לפנות לשר התחבורה בבקשה להעניק
ילינה רשיוז לקו אוטובוס, אשר ישרת
את הקהל בשבתות, מכיכר פאריס בירושלים
לבית־החולים הדסה בעיז־כרם( .העולם הזה
5־)129
הבקשה הוגשה, הואיל והוברר לנו, אחרי
ההסעות שקיימנו, כי זהו שרות היוני
לתושבים ובי איז כל סכנה בטהונית למשתמשים
בו. עד לתושבת שר התחבורה —
נדחה המשר ההסעות.
( )2לפנות לקהל הרהב בקריאה לחתום
על עצומה לכנסת בענייז נישואים אזרחיים.
( )8להביע באופו נמרץ את דעת הלינה.
כי איז פתרון אחר לבעיית בני־ישראל
מאשר הנהגת חוק נישואים אזרחיים, אשר
יבטיח את קיומם של הנישואים הדתיים
של בני־ישראל בהתאם למנהגיהם. הליגה
סבורה, בי כל הצעה או דרישה אחרת נידונות
לבשלוז חרוץ. הצעות אלה כופות,
למעשה, על הרבנים להשיא את בני-ישראל
בניגוד למצפונם ומעשה זה הינו בפייה
דתית, והוא מנוגד לחופש המצפון אשר
הליגה דוגלת בו.
יורם ברנע, מזכיר הליגה למניעת
כפייה דתית בישראל, תל־אביב

הלילות הללו:
היא ממש משנעת! אבל טשום־מה קשה
לי להלביש בדמיוני את חמודותיה של
מרים מיבלזוז (העולם הזה .)1298 להגיד
שהיא מצליחה להוליד שולל את הגברים
כשהיא לבושה, זו בורות גמורה — אני
מתערב אתכם שכל נבר מפשיט אותה ממילא
בעיני רוחו.
נחמן לוינסון, חיפה
מה הפלא שפורטות כל כד מאוזנות חוללו
רפורמה במאוז מועדוז־הלילה?
צלילה גולדנברג, ירושלים
לא איכפת לי, בעצם, אבל תחליטו אחת
ולתמיד: או שאתם דונלים בפוריטניזם או
בכנעניזם — רק אל תחזיקו במקל בשני
קצותיו, זה מעייף.
אי-אפשר לטבור את העולם הזה דרד השער
האחורי בעזרת יפהפיות בלבוש חווה,
לאמץ את ידי זיווה רודז, לצאת לטסע־צלב
לטיהור העירום — מצד אחד, ומצד שני
לגרום ש״מרים (הסטריפ-טיזאית) מצליחה
לסחוף אחריה את הרחוב גם כשהיא עטופ
ה ...ולהוליכו אפילו שולל. היא נראית
לו אז מוסרית יותר מכל המריות הקדושות
החולפות בו באותו רגע

ריבונו של עילם! לתרנגול יש קורק!
נם לתרנגולת, אבל לבז־אדם יש טבור, ו
לחווה, אפילו כשהיא נלחמת על זכותה י
שור אותי לעיני העולם (העולם ה
1)1290
חיה א ,.רמת־גן
נזה חטא ריבונו של עולם? הוא ברא את
שניהם.

על היסודיים — היסודיות

בקשר עם הכתבה שלכם על הגילויים ב-
ענייז רמת הלימוד היסודי בבאר־שבע (ה-
עולם היה ,)1297 ברצוני להעיר שנתקלתי
מפעם לפעם בגישה תמוהה מצדכם אל ציבור
המורים היסודיים.
האם נישה זו מוצדקת? האם שלחתם ב-
משר כל השנים הללו כתבים, שיבדקו מ-
קרוה את עבודת המורים ברל מקום, וב־עיקר
בישובי העולים? או אולי איז החינור
היסודי ומדינה ראוי לחשיייח־לב ממיז זה
ואפשר לפטרו במחי-עט מחוכם אחד?
...נבוז, ישנם מורים בלתי מוסמכים, שגייסו
בזמז העליה הנדולה, אד רובם לומדים׳
משלימים את החסר ועובדים במסירות
רבה.
הבאתם לידיעת הציבור את הריפורמה
המוצעת לבתי־הספר היסודיים, אד לא מסרתם
את הסיבות להתנגדות המורים, שדנו
בענייז זה רבות בוועידת המורים האחרונה
והציעו הצעות שכנגד.
הרי מנוהו לתקז גנו של בית בעל יסוד
רעוע! אולי רמת הלימודים הירודה נו
מיפלזון
-עם ובלי
אותן המריות מגלות כמעט אותם הטפ־חיים
עצמם (להבדיל!) על שפת הים. אד
לא זה מענייז. העיקר: ממתי אתם גורסים
שיש סתירה בלשה• בין מוסר לביז עירום?
רפי רבינוביץ, ת;-אביב
סתם מענייז לדעת אם הצלם שלכם הקדיש
צילום אחד לפחות למרים הלבושה?
רינה כהן, תל-אביב
החשפנית בשעות הפנאי ובעבודה — ראה
תמונה.
העולם הזח 1299

יי א, אץזה מחזה נעים, אין זה
/מראה המרהיב את העין. קשה לתאר
מראה פחות מלבב.

מישטר זקן ומתנוון פושט אה
כל איצטלותיו, כזו אחר זו. שיכ-
עת צעיפיו הרעיוניים נושרים ממנו.
והריהו נישאר כמערומיו, ככל
כיעורו הדוחה.
זוהי הצגה של סטרים־טיז. אך זו העומדת
על הבמה, לעיני הציבור ולעיני העולם
כולו, אינה כוכבת צעירה, מושכת ומרתקת.
דומה היא יותר לנפקנית מזדקנת, עלובה
ומעוררת־רחמים. כל מי ששרד בו זיק של
תחושה אסתטית, גובר בו הרצון להפנות
את הראש הצידה, למען לא יעלה בו הקבס.

אולם אפור לנו להפנות את ה ראש.
חייכים אנו להסתכל ולראות.
כי המשטר המגלה את ערוותו
לפנינו -הוא השולט כמדינתנו
שלנו.

•*יום הקמת המדינה חתמו עסקני*
—1המפלגות על גליון־נייר שזכה לתואר
המפואר ״מגילת העצמאות״.
מגילה זו — כך נאמר לנו — מגלמת
את כל האידיאלים הרמים אשר למענם הוקמה
המדינה. אלה עשרת הדיברות של ה־מישטר
— כל תוכנו הרעיוני, יעודו, עילת
קיומו ושלטונו.
אכן — אידיאלים רמים .״פיתוח הארץ
לטובת כ ל תושביה״ ,״יסודות החירות,
הצדק והשלום״ ,״שוויון־זכויות חברתי ומדיני
גמור״ ,״בלי הבדל דת, גזע ומין״,
״חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות״,
״לבני העם הערבי — אזרחות מלאה ושווה״,
ועוד ועוד.
לא נחזור ונשחית מלים על מיסמך זה.
כבר עשינו זאת די והותר. העובדות ידועות
— יותר מדי ידועות.
מנסחי המגילה ורוב חותמיה לא חלמו
אפילו לרגע אחד לקיים את עקרונותיה.
הם לא נתנו לה תוקף של חוקה. כל
כוונתם היתד. לגנוב את דעת הגויים ולספק
חומר־גלם למכונות־התעמולה.
מגילת־העצמאות הפכה קישוט לקירות
משרדים אשר פעולתם היומיומית מפרה את
עקרונותיה השכם והערב. מבחינה משפטית,
אין היא שווה את הנייר והדיו שבוזבזו
להדפסתה. עורך־דין תמים, שירהיב עוז
בלבו אף להזכיר את המגילה בבית־המשפט
הגבוה לצדק, מסתכן בקבלת נזיפה חמורה
מפי כבוד הנשיא.

מגילת העצמאות היא המגילה
הגנוזה האחרוגה כתולדות ישראל.
למדינה אין חוקה. אין ערובה לשום
חרות אזרחית. הכל מותר לממשלה ולצבא־הרובוטים
שלה בכנסת, המחוייבים — על
פי חוק! — להצביע בעד כל הצעותיה.

דמוקרטיה, חרות, שוויץ, אחווה
כל הצעיפים האלה נשרו מזמן.לא נשאר אלא הצעיף האחד,
האחרון: קיכוץ גלויות. חוק ה-
שכות.

זוהי עילת־הקיום האחרונה של המישטר.
למענה — כך טוענים דובריו — הוא קיים.
אם גם חוק־השבות יתגלה כקליפה ריקה,
כהסוואה צינית — מה יישאר למישטר זה?
איזה תוכן? איזה יעוד? איזו זכות־קיום?

זוהי החשיכות האמיתית, העמד
קה כיותר, של פרשת סוכלן,
מעכר לכל הכעייות האישיות והאנושיות
הכרוכות כה. היא מה ווה
את המיכחן העיקרי, העליון
האם קיים חוק-השכות?

**עטים החוקים כעולם המצטיינים
)!3בקיצור עילאי כמו חוק־השבות, המורכב
מכמה פסוקים בלבד. ומעמים הסעיפים
שיש בהם הוד מעורר־יראה כמו הסעיף

הראשון שלו. הוא מורכב מחמש מלים
בלבד :

שת סובלן, והכריחה אותנו להתעמק קצת
יותר בניסוחו המדוייק של חוק זה.

יהודי זכאי לעלות

ואז נתכרר כי חוק־השכות הקיים,
כמוהו כמגילת-העצמאות,
הוא מיסמך של גניכת־הדעת. יסודו
כשקר. אין הוא אומר את
אשר הוא מתיימר לומר.

ארצה ״.
הדגש הוא על המלה הראשונה: כ ל יהודי.
הדגש הוא על הפרט: לא ״כל היהודים״
,אלא ״כל יהודי״.
המדובר אינו ביהודים סימפאטיים, ביהודים
רצויים, שכל מדינה רוצה בהם.

אילו רצה אלכרט איינשטיין
לעלות לישראל, לא היה זקוק ל-
חוק־השכות. לחוק כזה זקוק רק
יהודי שאינו רצוי.
כבר אמר יעקוב שמשון שפירא, בחוזת־דעתו
המזהירה על הסגרת סובלן ,:אין שום
צורך בערובות חוקיות למען אנשים אשר
דעת הממשלה נוחה מהם. הבטחת חופש־הביטוי
בחוקה של ארצות נאורות לא
באה למען אנשים המבטאים דעות הנוחות

כי אחרי הסעיף הראשון, מרהיב־העץ,
ניסחו המנסחים הערמומיים סעיף שני,
העושה פלסתר את הסעיף הראשון, לאמור:
״העליה תהיה על פי אשרת־עולה. אשרת־עולה
תינתן לכל יהודי שהביע רצונו להשתקע
בישראל, חוץ אם נוכח שר־יקעליח
(כיום: שר־הפנים) שהמבקש (ז) פועל נגד
העם היהודי, או ( )2עלול לסכן את בריאות
או בטחון המדינה.״
וכעבור ארבע שנים הוסיף המחוקק הערמומי
תנאי שלישי :״או ( )3בעל עבר
פלילי, העלול לסכן את שלום הציבור.״

באשר הוא יהודי.״
אולם — וכאן קבור הכלב:
״זכות ז ו כרוכה בחובה: לא לנצל
חוק השבות למטרה העלולה להזיק לקיבוץ
גלויות.״

ומה זה קיכוץ־גלויות? כמוכן:
כסף.
״קיבוץ גלויות אינו אפשרי בלי השתתפות
יהודי חו״ל בפיתוח הארץ המאפשרת
(את) קליטת העולים.״

כמלים פשוטות יותר: כל יהודי
זכאי לעלות ארצה, על פי חוק
השכות, כתנאי שהדכר לא ירגיז
את התורמים של המגכית היהודית
המאוחדת ככרוקלץ וככרונר

וראש־הממשלה, ברוב אדיבותו, טורח אף
להסביר לנו את הדבר בפרוטרוט:
״אין לממשלה או לכנסת שום שליטה,
״שירה או עקיפה, על יהודי התפוצות.
השתתפותם בפיתוח המשק הישראלי ובהכשרתו
לקלוט המוני עולים היא פרי
הכרה מוסרית יהודית, והכרה זו תתערער
אם ישראל תיהפך למיקלט של רמאים ונוכלים

הנה נאמר הדכר כמפורש: אין
אמת כחמש המלים ״כל יהודי
זכאי לעלות ארצה״ .המצכ האמיתי
הוא :״שום יהודי אינו זכאי
לעלות ארצה -אלא אם כן אין
הדכר מרגיז את יהודי התפוצות.״

חוק־השבות מת.

ך • יהודי-העולם יש, איפוא, זכות/ויטו
על עליתו של כל יהודי. נשאלת
השאלה: מי הם ״יהודי התפוצות״?
מר בן־גוריון בוודאי אינו מתכוזן ל־
2,345,000 יהודי ברית־ד,מועצות. לאלד( ,ול־ממשלתם)
אין זבות־ויטו על ריעליח, כי
אינם תורמים כסף. גם אין הכוונה ליהודי
תוניס והונגריה, או לבני־ישראל בהודו.

רגברבג פגפרן ברגגדגן: גפ גזצגגיף וז&זזדגן גפר
לרוב, והרצויות לממשלה. שהרי אלה אינם
זקוקים כלל לערובות. היא באה למען דעות
המרגיזות את הרוב, השנואות על הממשלה,
הנראות בעיני דעת־הקהל כדברי בגידה.
הוא הדין לגבי חוק־השבות. אין צורך
בחוק כזה כדי לאפשר עלייה המונית לארץ
— כי כל הזרמים בישראל, מן הפא־שיסטים
ועד אנשי הפעולה השמית (אולי
להוציא את מק״י ונטירי־קרתא) דוגלים
בעליה המונית.

החוק -אם אמנם יש לו תוכן
כלשהו -דרוש רק לאותם אשר
הממשלה אינה רוצה כהם, העלולים
לגרום צרות פוליטיות או
כעייות ציכוריות.

* ם החוגים שהתנגדו -ועודם מת-
לנג די ם — לחוק־השבות, מודים שיש בו
שלמות פנימית, השקפת־עולם ומוסר שכולם
מיקשה אחת.
כי זה תוכנו האמיתי של החוק (ושוב:
אם בכלל יש לו תוכן) :שכל יהודי בעולם
הוא אזרח־בכוח במדינה, שמדינה זו שייכת
לכל יהודי ויהודי בעולם.
מישהו — דומני שהיה זה זאב ז׳בו־טינסקי
— אמר שלא תקום מדינה עברית
עד אשר יהיו לנו גנבים עבריים ויצאניות
עבריות. התפיסה היסודית של חוק־השבות
מרחיקה לכת.

תוכנה האמיתי הוא: כל גנב
יהודי כעולם זכאי לשכת בבית-
סוהר ישראלי, כל מצורע יהודי
כעולם זכאי לשכב ככית-חולים
ישראלי.
כך, על כל פנים, סברנו. עד שבאה פר־

כלומר: שר-הפנים, על פי שיקולו
החופשי והשרירותי, זכאי להחליט
אם פלוני הנו ״כעל עכר
פלילי״ ,או ״עלול לסכן את בטחון
המדינה״ ,או ״עלול לסכן את
שלום הציבור״.
פעם אמר ראש־עיריה אנטי־שמי בווינה:
״אני מחליט מיהו יהודי ומי לא.״ כיום
נוצר מצב חוקי המתיר לממשלה — ולממשלה
בלבד! — להחליט מיהו יהודי
הזכאי לעלות ארצה. לבית־המשפט אין,
למעשה, שום סמכות בנידון, ומסופקני
אם יימצא אי־פעם שופט שיטען כי החוק
מסמיך אותו להתערב בשיקול השר.

הנה כי כן
בו תז איזה
תוכן מוסרי?
נייר הלועגת

מה זה חוק־השערף יש לוז איזו
מהו -זולת פיסת•
לרש?

* * ר דויד כן־גוריון הרגיש, בערמו-
מיו תו.הרגילה, שהנה מתגלה לציבור
תהום רעיונית. על כן הוא מיהר לכסות
אותה בכמה גליונות של נייר־עתון. השבוע
פירסם, מעל עמודי דבר, מאמר ארוך,
שנועד להטליא טלאי על קרעי החוק ולמצוא
צידוק מוסרי למעשה־הנבלה של הסגרת

סובלן.
תחילה משלם ראש־ר,ממשלה מם־שפתיים
לעקרון שהופר על־ידו זה עתה:
״אין (ישראל) מדינה יהודית רק באשר
ה״הודים הם רוב תושביה. זוהי מדינה יהודית
ליהודים באשר הם, לכל ״הודי הרוצה
שלא
בה, וזהו מובנו של חוק־השבות .
המדינה מקנה ליהודי חוץ־לארץ זכות להתיישב
במדינה, אלא זכות זו טבוטה בו

הכוונה היא, כפירוש, ליהודים
התורמים כסף. היינו: יהודי אר־צות־הכרית.
כעלי המאה הם כעלי
הדעה כענייני חוק־השכות.
אולם יהודי אמריקה אינם מאורגנים באופן
דמוקראטי. אין ארגון אחד המייצג את
כולם. אין להם פרלמנט. אי־אפשר לקיים
ביניהם מישאל־עם. מי מכריע בשמם?
דברי ראש־הממשלד, אינם משאירים כל
ספק בדבר: יכריעו עסקני המגבית היהודית
המאוחדת. משמע: חבורה של עסקני־קהילות,
מהם. רבים שאינם. אלא רודפי בצע
וכבוד, מקבלי שכר והנאות, מטיילי־חינם־
על־חשבון־הקהילות, שאיש לא מינה אותם
ואיש לא בחר בהם.

אם יגידו אלה שעלייתו של פלד
ני ״תערער את ההכרה״ של
תורמי המגכית — תיאסר עלייתו.
זהו חוק השכות תשכ״כ.1962-

** ל מי חל ויטו זה? האמנם רק על
? ג אותם אשר ראש־הממשלה — זה מלך
המשמיצים — מכנה אותם ״רמאים ונוכלים״?
ימה
יקרה אם תרשה מחר ממשלת ברית-
המועצות את עלייתם של 100 אלף חברי
המפלגה הקומוניסטית וחניכי הקומסוסול,
ואם ממשלת ארצות־הברית תכריז שעולים
אלה הם סוכנים ומרגלים סובייטיים? האם
לא יפעילו יהודי־המגבית ודיטו כלפיהם?
מה יקרה אם יחליט מנהיג קומוניסטי
מודח באחת הארצות — למשל מאתיאם
ראקועזי מהונגריה — לעלות לישראל? מה
תו,יה התגובה בארצות־הברית?
ולמה יהיה הוויטו מוגבל לעלייה? מה
יקרה אם יחליט באחד הימים נשיא אמריקאי
כי האינטרס החיוני של ארצות־הברית
מחייב את החזרתם של מאתיים אלף
(המשך בעמוד )20

תצפית

במדינה

כ? הזכויות שסורוח

• קיימים סיכויים כי נשיא גיניאה, סקו מורא, אחד מראשי
המחנה הלאומי האמירני באפריקה, יבקר בישראל ביקור זי!
הובטח והוכן בחשאי, אולם בימים האחרונים החל משרד !החוץ חושש שטורא
מהסם.

• לא מן הנמנע, שדויד בן־גוריון ייפגש, כעת סיורו הקרום
באירופה, עס הקאנצלר הגרמני במסווה של שתדלנות למען
קבלת ישראל לשוק האירופי המשותף. אדנאואר מעוניין בפגישה
זו, נד״ לקבל תעודת־הכשר נוספת מישראל, ערב הוויכוח על החימוש האטומי
של נאט״ו, כולל גרמניה המערבית. בן־גוריון חשש להיענות לבקשה זו גלויות,
מחוסר תירוץ מתאים.

• הרקע הסמוי להתרוצצות ולתוכניות־החילופיס כביב
צמרת ההסתדרות: הכרתם של צעירי ביג׳י, ני מפא״י ׳עשויה לאבר את
שליטתה בהסתדרות, בבחירות הקרובות. תוכנית ׳הצעירים: לרוקן את ההסתדרות
מתוכנה, להעביר את תלות הסוני הפועלים והמיפעלים הכלכליים מהוועד
הפועל אל הממשלה. בצורה זו, גם אם תהפוך מפא״י מיעוט בקרב ההסתדרות,
לא תאבד את שליטתה במנגנון המדינה, בהתיישבות ובכלכלה.

• מתנגדיהם העיקריים: לוי אשכול וגולדה מאיר, המעונ
יינים לשמור על ההסתדרות ככוח חזק, שיוכל לנקוט עמדה
מכרעת נגד צעירי ביג׳י כפרוץ מלחמת הירושה.
• לא מן הנמנע, נוכח פחד זה, כי מפא״י תנצל את הרוב
שלה בהסתדרות, בדי לדחות את הבחירות. אחת המחשבות,
העם מות* של אד
ראש הממשלה דיבר על המלחמה הבאה,
הבלתי־נמנעת. מאבקו הנואש של סובלן
הוסיף להסעיר את הלבבות. אך גל־החום,
שהתיש את כוחות האזרחים, היפנה את
תשומת־לבם למתנת־השמיים העיקרית של
מולדתם: הים.
אולם הים הפך מלכודת־מודת. בשבת האחרונה
ניספו שישה איש ואשד, בטביעה.
אסור — והכרחי. במידה מסויימת,
משקף הים את בעייות ישראל, כפי שמימיו
משקפים את פני אזרחיה.
ככל שגוברת העליה, כן גוברת הצפיפות
במדינה. המוני האזרחים, שהקנוניות המפלגתיות
העכורות של הממשלה גזלו
מהם כל בילוי אחר בשבת, נוהרים אל
החופים. המבול האנושי עובר על גדות
חופי־הרחצה הרשמיים, מגיע כיום לכל קטע
של החוף.
השלטונות הממלכתיים והמקומיים, המשלמים
מס־שפתיים לעלייה, אינם מתכננים
את פתרון הבעייות הנובעות ממנה. לא

אם, למטה, לא יכלו לראות את האיש
האחרון.
אחרי דקות יקרות של תדהמה, רץ בן־
לווייתי למטה, במורד התלול — דרך ארוכה
לאורך החוף, עד שמצא שוטר רכוב על
סוס, והסב את תשומת־לבם של עוברים־
ושבים. איש מהם, למטה, לא יכול היה לראות
את הגוף שצף על המים, ללא תנועה.
הם החלו מתרוצצים, מתווכחים ותוהים.
לבסוף, בייאושם, הביטו אלי. אני, בראש
הצוק, הפניתי את תשומת־לבם, בתנועות
ידיים, אל המקום הנכון. הם נכנסו למים
ומשו את האיש החוצה.
הוא היה מת.
כל זה נמשך זמן רב. הבינותי שנוכחתי,
ממש במו עיני, במותו של אדם. זיעזעה
אותי במיוחד המחשבה כי חיים אלה אפשר
היה להציל בנקל, אילו במקום זה, ההומה
מתרחצים, הוצב מציל בעמדת־תצפית בראש
הצוק (משם הוא משקיף על קילומטרים
של חוף) כשהוא קשור בטלפון־שדה עם
המצילים הקבועים במקומם למטה. יתכן
שסירת־מנוע ניידת, שגם היא אינה יקרה,
יכולה היתד, להציל חיים רבים בכל חוף
כזה.
למחרת קראתי בעתון כי במקום נמצאו
בגדים של אדם וספר־קריאה — עם שם
מחוק ומטושטש. הטובע האלמוני.

הממשלה
מ• ה ד לי ף *

יבודגף אך

יגורך ף?

המדאיגה אותה במיוחד: החלטתו הנחושה של פנחס לבון להציג רשימה נפרדת
משלו, אשר בוודאי תוריד מכוחה של מפא״י.

• כמעט קרוב לוודאי, כי לא יהיה פיחות נוסף כעתיד
הנראה לעין. אשכול מודה עתה בכישלון הפיחות הקודם, יטיל את האשם
על השוק ׳האירופי; יטען כי רימה את ישראל בהבטיחו לה שוקי־יצוא, אם
שער־החליפין שלה יה״ה ריאלי.
• צפויה עליה בממדי האבטלה בארץ. הגורם העיקרי: גל
פיטורים במנגנון המדינה. בעיקר יפוטרו עובדים מבוגרים, מכל המשרדים
הממשלתיים.

• אל תופתע, אם תשמע בקרוב על כוונות במפא״י לחוקק
חוקים נגד שכיתות, וקביעת בוררות־חובה כסיכסוכי־עבודה.

צעד זה מיועד לקדם את פני השביתות ותביעות־השבר, הצפו״ות עם החמרת
המצב הכלכלי.

• הצעת־חוק אחרת, עליה עשוי אתה לשמוע כקרוב:
׳הצעה ני הביטוח הלאומי ישלם גם דמי־אבטלה למובטלים.
• מזל הדתיים נמצא בסימן עליה. תמורת הבטחתם לתמוך ב-
מפא״י בכל תוכניותיה הכלכליות, תזכה המפלגה הדתית לאומית בשת״ נקודות־מפתח
במנגנון הדתי־ממלכתי: אחד ממועמדיה יזנה בכהונת הרב הראשי לישראל,
שני בכהונת רב ראשי של תל־אביב.
• נצחון דתי נוסף הצפוי בחודשים הקרובים: חקיקת חוק
שבת ארצי, שיאסור כל תחבורה ציבורית או פרטית בכל רחבי המדינה, פרט
לחיפה .׳הצעת־חוק מפורטת נמצאת כבר עתה בהכנה.

• עורך־דין ידוע נוסף עומד להיתבע לדץ כעוון העלמה
ג דו ל ה של מ פ ״ הכנטה. האיש, מגדולי העוסקים ברישומים בטאבו, משמש
עתה נושא לחקירה שיטתית, ספריו עוקלו וחוליות מחלקת החקירות של מס־ההכנסה
עוברות מלקוח ללקוח, כדי לוודא את השכר ששילמו לו. המיבצע הוא
חלק מפעולה מקיפה לגלות עברייני־מס מבין הרופאים, המשפטנים, העתונאים
ובעלי יתר המקצועות החופשיים.

איכפת להם מה קורה במקומות שם מוצבים
שלטים המזהירים :״הרחצה אסורה״ .גם
לא איכפת להם שאין לאזרחים העייפים שום
ברירה אלא להתרחץ בחופים אלה. החופים
המותרים, שם מוצבים מצילים, פשוט אינם
מספיקים.
כך נתפסים האזרחים במלכודות המוות —
זרמים תת־מימיים, בורות בלתי־צפויים בתחתית
הים, מערבולות. הים קוטל אזרחים
רבים יותר מכל אוייב חיצוני.
השבוג השחורה. מעט דמיון, חוש־אחריות
וכושר־אירגון, היו יכולים לפתור
את הבעייה, להציל את החיים. על כך מעידה
עדותה של עדה, שראתה במיקרה את
מותו של הישראלי האלמוני — אחד מששת
הטובעים של השבת השחורה האחרונה.

מספרת העדה:
עמדתי בראש הצוק שבין מלון השרון
וסידנא־עלי, ונהניתי מן הנוף, כשמשכה את
תשומת־לבי קבוצה של מתרחצים בים, לא
הרחק מן החוף, שנופפו בידיהם וצעקו.
תחילה סברתי כי הם משחקים — בייחוד
כשראיתי כי עובריפ-ושבים בחוף, למרגלות
הצוק, אינם שמים לבם. אך לפתע חדר
להכרתי כי המתרחצים אינם מתקרבים אל
החוף, על אף נסיונותיהם.
התווכחתי עם בן־לוויתי אם אמנם טובעים
המתרחצים או לאו, כשראינו שכמה מן האנשים
על החוף ניבנסו בכל זאת למים,
החלו מושים את המתרחצים החוצה.
לתדהמתנו נישאר איש אחד בים, כשראשו
מבצבץ, עולה ושוקע חליפות, כשההפסקות
בין עליה אחת לשניה הולכות וגדלות.
בינתיים התפזרו המצילים־המתנדבים, ב־סוברם
כי מלאכתם הושלמה. במקום הימצ־

מזכירת הממשלה, יעל עוזאי, תיארה גם
את הישיבה של השבוע האחרון בנימת ה־שיעמום
הנאותה לכל מזכיר ממשלה. אפילו
בדוזחה לעתונאים על הסקירה שמסר
הממונה על שירותי הבטחון אודות פרשת
יוסלה שוחמכר, ציינה: לא היה שום ויכוח,
לא היה שום דבר מעניין.
בכל זאת, ידעו עתוני המחרת לספר על
סערת־רוחות בממשלה, בעת אותה סקירה.
השרים הדתיים, נמסר מפי מקור מהימן,
רגשו ורגזו, והממונה על שרותי הבטחון
הטיח בפני שר הפנים הדתי :״לכם היה
חלק בפרשה!״
על כן, כאשר התכנסה הממשלה לפגישתה
השבועית הבאה, היתר, תרומת השרים
הדתיים הצעד. לסדר היום: לגלות ולהעניש
שרים, המדליפים לעתונות ידיעות על הנעשה
בישיבות הממשלה. הם ידעו, כמובן,
כי המדליף במיקוד, זד, היד, שר של אח־דות־ר,עבודה,
כשם שידעו כי במקרים אתרים
הדליפו חומר שרי מפא״י והדתיים
באותה שימחה.
ביג׳י הסביר להם כי הצעתם אינה מעשית
.״לפעמים מדליפים ידיעות ממקורות
המקורבים אלי ביותר, ואינני יכול לעשות
דבר נגד זה,״ סיפר.
שר הדתות זרח ורהפטיג התעקש. הוא
דרש להפעיל את שירותי הביון .״אם ש״ב
יכול היה לגלות את יוסלה,״ התרים,
״הוא מסוגל גם לגלות את המדליפים!״
ההצעה, כמובן, לא התקבלה על דעת
חבריו. שהרי לא כדאי להטריח את הש״ב
בפיענוח סודות גלויים.

פרשת אירס״ו
ה תי ק 91ת ח
תשע שנים התגלגל השם אירס״ו בין
חוקרים ושוטרים. תשע שנים נשמעו תביעות
בציבור, להעמיד לדין את האנשים
המעורבים בתיק זה.
השם אירס״ו מורכב מראשי־התיבות הלועזיים
של ארגון יהודי לפיצויים, דרכו
העבירה ממשלת גרמניה המערבית כספי
קהילות יהודיות שהושמדו על־ידי הנאצים.
בחלק מכסף זה בוצעה עיסקר, מפוקפקת,
באמצעות ארבעה אזרחים ישראליים: נציגי
איגוד המלונאים אמיל בראון ואברהם דרז־נר,
ושני אנשי־כספים בשם אריה פילץ
וישעיהו (״שייקר,״) ירקוני.
העיסקה: הארבעה קנו בגרמניה סחורות
עבור ארגון המלונאים, קיבלו מהספקים
חשבונות מנופחים. שייקר, הציג חשבונות
אלה ללקוחות בארץ, הוסיף דמי הובלה
וביטוח, ו־ 10 אחוז דמי־עמלה עבור מימון
העיסקה. היקף העיסקה: מיליון מארקים
שהם כרבע מיליון דולר.
השם הרביעי. כאשר יצאה משלחת
הקניות של שייקר, ושות׳ לגרמניה, הזמינו
המלונאים מומחה לקרמיקה, תושב חיפה
בשם פנחס זיידמן. הוא הכיר את החרש־
(המשך בעמוד סו)
העולם הזה 1299

גירויים תושים ער אישיותו, אישות! והושעת! של האיש הווו ש א שות עורה

האמת על ובדן

* וכל ורמאי״ — קרא לו ראש ממשלת־ישראל,
ש אין לו מושג על פרטי פרשתו.
״אדם חף מפשע!״ קרא חבר מרכז מפא״י, דר׳ ארי
אנקוריון.
״אני מאמין שישראל תקבל אותי עכשיו, אחרי שהעובדות
על משפטי נודעו ברבים!״ כתב סובלן עצמו, בבקשו
השבוע רשמית אשרת־עולה לישראל.
מיהו רוברט סובלן? במה. הואשם, ועל מה הורשע?
מד, האמת על פעולתו ואופיו? האם יש לו באמת ״עבר
פלילי״ ,העלול לסכן את המדינה?
בשביל מאות אלפי אזרחי ישראל, שפרשה זו הסעירה
את מצפונם יותר מכל פרשה אחרת מאז קום המדינה,
היו אלה שאלות מכריעות, בשעה שהמאבק על חיי סובלן
נכנס לסיבוב האחרון.
אולם בישראל ידועים רק פרטים מעטים. בעוד שעתוני
בריטניה — היהודיים והלא־יהודיים — הקדישו מאמרים
מפורטים (ואובייקטיביים להפליא) לעברו של האיש הנמצא פינכת בכלא בריקסטון, שתקועתוני ישראל, מלחכי
השלטון.
העובדות אינן סודיות. הן כלולות בדו״חות של המישפט
האמריקאי, בטענות פרקליטיו, בעדות שמסר סובלן במישטרת
ישראל (בשפה הצרפתית) ובהצהרה האישית שהגיש לשופטים
הבריטיים.
שום דבר בפרטים אלה אינו מצדיק את הכינוי בו מנסה
דויד בן־גוריון לחפות על המעשה המביש ביותר של
שלטונו.

דוכאו שר טדי קודק
^ ברגמכטשיטחי ישנם כמה פרטים, המעוררים
^ ספקות לגבי הגירסה הרשמית — האמריקאית והיש,
ראלית
כאחת.
פרט ראשון: שלוש שנים אחרי מאסר אחיו בעוון ריגול,
היה סובלן חופשי לגמרי לצאת מארצות־הברית. הוא לא
עשה זאת. בלי כל ספק היה בטוח כי שום סכנה אינה
צפוייה לו.
פרט שני: כאשר ברח סובלן מארצות־הברית, לא שם את
פעמיו למוסקבה, ל1זרשד, או להאבאנה. בדרכו לישראל יכול
היה לעזוב את מטוס אל-על בתחנת־ביניים, לעלות על מטוס
קומוניסטי. הוא לא עשה זאת.
בלי ספק משך אותו משהו לישראל. משמע, כי במשבר
עליון זה של חייו, התגבר בו הרגש היהודי על כל רגש
אחר.
פרט שלישי: גם בעבר לא היה סובלן מרוחק מחוגים
יהודיים. אחת העובדות הכמוסות ביותר של הפרשה: במשך
שנים היה סובלן רופא השגרירות הישראלית באמריקה.
הוא טיפל בשגריר אברהם הרמן, בטדי קולק ובמספר רב
של ישראלים שנזדמנו לאמריקה (כגון אשת־החברד, התל־אביבית,
תמר רפופורט, שנישאה לא מכבר לאדריכל יצחק
ישר).
כל זה אינו מעיד על אופיו של קומוניסט מושבע, איש
חסדו של לאברנטי בריה, מרגל מקצועי שנתפס בקלקלתו.
פרטי משפט־הריגול מעוררים ספקות חמורים עוד יותר.

אח מופרע וזא־יוצרח

** ו ב לן הו א בן העיירה הליטאית וילקובישקי. עורך־
0הדין אנקוריון, שגדל באותה עיירה, מכיר אותו משם
היטב, כצעיר מבריק ובולט, אז היד, שמו ראובן. אנקוריון
ואשתו גם זוכרים את אחיו, יעקוב, שהיד, ידוע כבר אז
כאדם מופרע, לא־יוצלח לכל דבר. הדבר לא הפליא אותם:
כל אדם בעיירה ידע כי במשפחת סובולוביץ רבו מיקרים
של מחלת־רוח, וכי כמה מבני המשפחה התאבדו במצב של
טירוף.
כצעירים יהודים רבים, היה סובלן קומוניסט בנעוריו.
ב־ 1928 נטש את המפלגה, הפך טרוצקיסט. ב־ 1932 נטש גם
פלג זה. במלחמת־האזרחים הספרדית התגייס לצבא הופוב־ליקאי,
שירת בו כרופא צבאי.
המשפחה היתד, ציונית, וסובלן עצמו בא עם אביו
ארצה, קנה כאן רכוש ורכש כאן רשיון לפעול כרופא.
מסתבר כי רצה כבר אז להישאר כאן, אולם אביו הכריח
אותו לחזור עמו לליטא — הארץ שהפכה חיש מהר למל־כודת־מוות
ליהודיה.
ב״ 1940 בא המיפנה. הגרמנים כבשו את פולין, הרוסים
תפסו את ליטא, המלחמה בין שתי המעצמות הסתמנה
באופק, ואיימה להביא כליה על היהודים.
יעקוב סובולוביץ עבד במוסקבה, בעתון של מהגרים
גרמניים. יום אחד בא אל אחיו ראובן, אמר לו שקיבל
רשות מן הרוסים להגר עם כל המשפחה. ראובן־רוברט,
שהכיר את אחיו, לא רצה בכך. לדבריו, התנגד לכל
התוכנית. אולם יעקוב שיכנע את המשפחה, וכך נטשה
המשפחה כולה — 15 נפש — את ליטא. היא עברה את כל
רחבי ברית־המועצות, הגיעה לסין, הפליגה משם לסך
פראנציסקו. בידיד, היו — לדברי האף־בי־איי — דרכונים
מזוייפים, עם ויזות של האיטי.
מה הוטל על יעקוב סובלן? תפקיד מוגדר, שהתאים מאד
לעברם של שני האחים: לדוזח לשרות החשאי הסובייטי על
מעשי הטרוצקיסטים, בייחוד בקרב המהגרים הגרמניים

על פי עובדה יחידה זו הורשע סובלן ונידון למאסר־עולם.

עדות של חולה־רוח

פרקליט אני,ודיון
האם תהיה הסגרה שניה?
בארצות־הברית. כי הטרוצקיסטים חיבלו אז במאמץ־
המלחמה, והרוסים ראו בהם את אויבם הפנימי העיקרי.
יעקוב — שקרא עתה לעצמו בשם ז׳ק סובל — נאסר
בינואר . 1957 יחד עם אשתו וידיד הואשם בחמשה אישומ
י של ריגול. הם הסכימו להודות באחד מהם, נידונו
לתקופות־מאסר של חמש־וחצי ושבע־וחצי שנה.
בכל התקופה הזאת, לא הטריד שום איש או מוסד את
רוברט סובלן.

בדיה בכבודו ובעצמו

** ל, בעבור שנים החליט האף־בי־איי לפנות נגד
| רוברט, שהמשיך לעבוד כדרכו כרופא־פנימי וכפסיכי־אטר־קבוצתי.
מה קרה?
דבר פשוט מאד: אחיו, יעקוב, מסר עדות נגדו.
פעמיים כונס חבר־מושבעים כדי להחליט (לפי הנוהל
האמריקאי) אם יש מקום להעמיד את רוברט סובלן לדין.
פעמיים נתקבלה החלטה שלילית. אולם האף־בי־איי לא
ויתר. בפעם השלישית נמצאו מושבעים שענו בחיוב. רק
אז אפשר היד, להגיש משפט — וגם אז נישאר סובלן
חופשי, בערבות קטנה.
הופעל עליו לחץ אדיר להודות במשהו. אחיו יעקוב
הפציץ את אחותו במכתבים — חמשה מכתבים בחמשה
ימים רצופים — בהם השביע אותה להכריח את רוברט
להודות. מדוע היה יעקוב זקוק לכך? האם הובטח לו
משהו? האם פעל במצב של מחלת־נפש? הדבר לא נתגלה
עדיין — אך המכתבים נמסרו לפרקליטו של סובלן. אחד
מהם, החשוב ביותר, נעלם מן התיק בצורה מסתורית.
למרות הלחץ האדיר, ההבטחות והאיומים, סירב סובלן
להודות במאומה. הוא ידע היטב כי כיום אין אדם,
הנאשם בריגול למען הקומוניסטים, יכול לקוות למשפט
הוגן בארצות־הברית, מפאת האווירה ההיסטרית הכללית
סביב נושא זה (בדומה לנאשמים בריגול למען האמריקאים
בברית־ו־,מועצות) .התביעה נאלצה להוכיח את טענותיה.
סובלן לא הואשם בריגול עצמו, אלא באישום מחוכם
יותר — ״קשירת קשר לריגול״ .לדברי התביעה, הוא קשר
קשר זה עם 18 איש, ביניהם ראש שרות־הבטחון הסובייטי,
לאברנטי בריר, בכבודו ובעצמו. טענה זו לבדה מעידה על
האופי הסנסציוני שניתן מראש למשפט, בו היו מעורבות
הקאריירות הפוליטיות של התובע והשופטים.
התביעה כלל לא ניסתה להוכיח שסובלן מסר אינפור־מציה
כלשהי לסובייטים. מבחינת החוק, היתד, חייבת להוכיח
רק ״מעשה״ מסויים אחד כראייה ל״קשר״ .מעשה זה
היה עצם בואו של סובלן, יחד עם אחיו, לסן־פראנציסקו.

נשיא כית־המשפט העליון אולשן
האם יכול המשפט להושיע?

ף• מעט הכל היה תלוי בעדותו של ז׳ק סובל. פרקליטו
של סובלן שאל אותו באיזה פעולות מסויימות של
ריגול עסק סובלן, בייחוד לגבי בטחון המדינה. כל השאלות
האלה נשארו ללא מענה. קרא העד סובל :״אם בטחון
המדינה מורכב מפצצות אטום ומימן ומשאר סוגי־הנשק
החדיש של מדינה זו, אתה רחוק מאד מן האמת. מעולם
לא עסקתי בדברים כאלה!״
כך קבע יעקוב סובל — ראש הרשת, כביכול — כי כל
״הריגול״ שלו היה מורכב מדיווח על חוגי מהגרים,
טרוצקיסטים וכדומה.
כדי לחזק את התביעה הרופפת, הובאה להעיד אחת
יואנה בקר, בתו של מנהיג קומוניסטי גרמני, שהיתה
מזכירתו של סובלן בימי המלחמה, כאשר עסק סובלן
בעבודות תרגום (לפני שהורשה לפעול כרופא באמריקה).
היא מסרה לסובלן ״סודות של שרות־המודיעין
לדבריה,
האמריקאי״.
אולם ארבעה עדים, כולם חברי השרות באותה עת,
סתרו את עדותה בצורה חריפה ביותר. האיש אשר עמו
היא קיימה, כביכול, קשרים בשרות־ה,מודיעין, לא הובא
אפילו להעיד.
הכל נשאר תלוי, איפוא, בעדותו הזדונית של האח. רק
במאוחר עוררו פרקליטיו של סובלן עובדה סנסציונית:
שיעקוב סובל מסר את עדותו בהיותו במוסד לחולי־רוח,
וכי ניסה שם להתאבד. גם כיום נמצא יעקוב במוסד כזה.
מבחינה רפואית, הוא חולד,־רוח ״פסיכוטי״.
על סמך עובדה זו הגישו הפרקליטים עירעור. הוא נדחה
מפאת טענה טכנית: לדעת השופטים, לא עוררו הפרקליטים
עניין זה בשלב הנכון של המשפט, לא דרשו להביא לבית־המשפט
בעוד מועד את תיקו הרפואי של העד המטורף.
אך סובלן שוחרר שוב בערבות (הפעם גדולה) ,עד לשמיעת
בקשותיו לרביזיה (שנידחו).
על בסיס רופף זה נידון סובלן למאסר־עולם — דבר
שלא יתואר אף בישראל, שגם בה קיימת היסטריה מכויימת
בענייני ריגול, ושבה קיים חוק דראקוני למען ״בטחון
המדינה״ .קרוב לוודאי בי בבית־משפט ישראלי — ובוזדאי
בבית־משפט בריטי — היה יוצא רוברט סובלן זכאי.
על סמך מה הכריז ראש הממשלה כי האיש הוא ״נובל
ורמאי״?

סובלן נפצע עוד בישראל:
>> 6שופט הבריטי, שאינו דומה לדויד בן־גוריון, קבע:
1 1״אין זה מעניין אותנו אם סובלן אשם או חף־מפשע
מבחינת המשפט האמריקאי.״ לעומת זאת התעניין מאד
בפרטי הגירוש מישראל. הדברים פורסמו בהרחבה בטייטס
ובשאר העתונים הבריטיים, הצטרפו לתעודת־חרפה העלולה
לחסל את שארית הכבוד לחוק הישראלי בעולם.
בפני השופטים עמדה בעייה משפטית פשוטה־לכאורה:
האם הורשה סובלן להיכנס לבריטניה, ונמצא בד, על כו
כחוק?
טען הפרקליט: אמנם לא רצו השלטונות לתת לו להיכנס,
אך מפאת מצבו הבריאותי התירו לו להיכנס — ואין הם
יכולים לבטל היתר זה במאוחר, באופן שרירותי. הכוזנה
אינה קובעת, אלא המצב העובדתי .״כל עוד הוא בארצנו,
הוא נהנה מהגנת חוקינו, ותמורת זאת הוא חייב נאמנות

לא נאמר לו הדבר בשעה שהורד מן המטוס, כי הפקיד
חששי לחייי וסברו שאינו מסוגל להביו את דבריהו
אך הדבר נמסר לו לאחר מכן, כשהתאושש.
לכן שימשו פרטי בואו של סובלן נושא לבירור
והדו״ח המשפטי היבש אינו מסתיר כי היה זר, נושא מביי
קובע הדו״ח המשפטי שפורסם בטיימס :״באחד ביר
הורחקסובלו בכוח מישראל ונלקח לאתונה במטוס שנחג
לשם בי במיוחד. יחד עמו נמצא דר׳ גוטליב, רופא ישרא?
שוטר אמריקאי בשם מק־שין ומספר רב של אנשים אחרי
שתפקידם היחיד היה להבטיח את סילוקו מישראל ״

מי היו אנשים אלה?
הדו״ח אינו מזכיר פרט סנסציוני, שנודע השבוע: ן
קבלת הודעת הגירוש הטיח סובלן את ראשו בכותל, נס;
ב ופן חמור. מטרתו היתר, למנוע את האפשרות 1
הטסתו. בכל זאת הועבר אל המטוס, כשראשו חבו
בתחבושת גדולה, במכונית־סטיישן סגורה בעלת מיסו

הוסיף הדו״ח שפורסם בטיימס, העתון המכובד ביוו
בעולם :״באתונה הועבר למטוס סדיר של אל־על, שד,
בדרכו לארצות־הברית, דרך לונדון. שעה אחרי המר:
המטוס מא תונה, הוא פצע את עצמו בסכין. מטרתו היחי
היתד, ליצור הכרח להורידו בלונדון.
״ 15 דקות לפני הגיע המטוס ללונדון, ביקש סוב
מדר׳ גוטליב לסדר אמבולנס שימתין לו. תחילה אמר ז
גוטליב שאינו יכול לעשות כן, אולם סובלן חשף את ב5
והראה לו את מידת איבוד־הדם. אז הלך דר׳ גוטליב
(סוף בעטוד 1

על הנעשה בתוכני המוסוות לעבריינים צעירים בישואל

מוניות-על חשבון האזרח

ך * שנההגיעו יותר נערים וילדים למשטרה ולמעצר, מאשר בשנים קודמות. הם
1 1ביצעו יותר פריצות, יותר גניבות, יותר פגיעות במוסר. בשנה הבאה יגדל מספרם
עוד יותר.
משטרת תל־אביב לבדה מטפלת מדי חודש ב־ 250 עבריינים צעירים. אפשר לראותם
מובאים, עדרים־עדרים, אל בתי־המשפט המיוחדים לנוער. השופטים חסרי־אונים. הנערים
עדיין, ברובם, מתחת לגיל בו אפשר לשלוח אותם לבית־סוהר. שני שופטי הנוער,
שדרכם עוברים למעלה מ־ 9000 נערים כאלה מדי שנה (מתוך 12 אלף הנעצרים על־ידי
המשטרה) ,יכולים רק להוציא צוזי־חסות. כלומר: לצוות כי הנער או הנערה יימצאו,
למשך תקופה מסויימת — משלושה חודשים ועד שלוש שנים — במעון חסות.
השופטים יודעים, כבר ברגע הוצאת הצווים, כי לרוב אין זו אלא תרופה של
אחיזת עיניים. פעם אחר פעם חוזרים אליהם להישפט נערים ונערות, שכבר הוחזקו
תקופה כלשהי במעון כזה. גרוע מזה: מובאים אליהם בקביעות נערים ונערות,
שכבר הוצא נגדם צוו חסות — ולא הוכנסו כלל למעון. הצוד פשוט לא כובד.
טוען משרד הסעד, שבפיקוחו נמצאים מעונות החסות :״אין מספיק מקומות לקלוט
את כל הנערים השפוטים.״ כמה מראשי המשרד אף מוכנים להטיל חלק מן האשמה
על השופטים, על כי הם נוטים להוציא צוזי־חסות בקלות יתרה. כל מיקרה —
צוד חסות, גם אם אין צורך בכך.
השופטים, מצידם, שולחים את הנער לחסות, רק אחרי שהשתכנעו כי אם ישאירו
אותו בחוץ, יהווה הנער סכנה לעצמו ולחברה. לעתים, מטפל שופט־נוער שנים
ארוכות בנער מסויים, המובא אליו מדי פעם על־ידי שירות המיבחן או המשטרה. הוא
מזהיר אותו, מנסה להשפיע עליו — ורק כאשר ברור לו כי אסור להשאירו יותר
בשכונתו, במשפחתו או בקרב הכנופיה שאליה נידבק — הוא מגיע למסקנה להרחיקו
משם.
צוד־החסות אינו פותר את הבעייה. השופטים גם יודעים, כי לא תמיד יוצא הנער
מן המעון טוב יותר מאשר ניכנס אליו. המעונות — כמו בתי־הסוהר למבוגרים —
מאגדים בתוכם מקרים קשים, אשר השפעתם עלולה להיות הרסנית על הנער,
הנשלח, לכאורה, כדי שיינצל מהשפעה רעה בחוץ.

מה?ודה במוסדות?

ך ורל 0של ילדים מסוג זה, הנשארים במעגל חייהם הרגילים, מוביל אותם,
^ בסופו של דבר, להסתבכות גוברת והולכת עם החברה ועם החוק. באין טיפול
מתאים יגיעו, כך אפשר לקבוע באופן תיאורטי, אל עולם הפשע.

אמנם מהדהדות באזני הציבור הרחב הצהרותיהם המרגיעות של קציני המשטרה,
כי לשמחתם — על אף הגידול המבהיל במספר מקרי פשע הנעשים על־ידי. נערים
ונערות — אין עדיין סימנים של עולם־פשע מאורגן של נוער. לא התגבשה עדיין,
לדבריהם, התופעה הממאירה של ניו־יורק, לונדון וברלץ, בהן משתוללות כנופיות

נערים־פושעים.
אולם די בקריאה חטופה של העתונות היומית, כדי להיווכח שתמונה מרגיעה זו
מסולפת. מדובר ללא הרף על כנופיות צעירים שהתפרצו לבתי־ספר, גנבו מכוניות או
קטנועים, ניטפלו לעוברות ושבות ברחוב, גנבו חפצים וכספים של מתרחצים על שפת
הים. טרם התארגנו למיבצעי פשע חמורים של שוד מזויין או רצח, אבל גם בניו־יורק
ובשיקאגו לא החלו כנופיות הנערים את הקריירה הפלילית בפשעים חמורים.
גם שם היתד, ההתחלה עניין של ספורט וסחיבה קטנה.
מדאיג במיוחד גיל הנערים המשתייכים לכנופיות אלה בארץ. הגיל הממוצע של
הנער העבריין הנתפס יורד בהתמדה. אם לפני חמש שנים היו אלה גילאי 15־, 17
ירד היום הגיל הממוצע ל־15־. 12
השאלה שתועלה בסידרת מאמרים זו לא תהיה: מה דוחף נערים אלה אל הפשע?
העולם הזה כבר הקדיש לכך סידרת מאמרים, תחת השם ״הגברברים״ (העולם הזח
1162 והלאה) .השאלה שתועלה עתה היא: מה קורה לנערים אלה, אחרי שנדונו? מה
עושים למענם — ואתם — במוסדות משרד הסעד, ומה קרה להם לאחר שהם יוצאים
ממוסדות אלד״

״חזור ל5שע 1״

ף• דאי להתחיל ברגע־המיפנה בחיי נער כזה. זה עתה אמר השופט :״אני מצטער
מאד. נתתי לך כבר הרבה שאנסים ושוחחנו על זה. האמנתי לך, והנה אתה שוב
עברת עבירה נוספת. לא עמדת בהבטחותיו• אני נאלץ לשלוח אותך למוסד ממשלתי.״
הוא ממלא את הטופס הקבוע של צת־החסות, אשר לפי החוק ממלא את מקום צוז־המעצר
לגבי צעיר מתחת לגיל , 16 או צעירה מתחת לגיל .18
הנער נכנס לאולם בית־המשפם עם הוריו. לכאורה צריך הוא לצאת בלעדיהם,
בפיקוחו של נציג רשות החסות לנוער. אלא שברובם המכריע של המקרים אין מי
שיקבל את הנער לידיו ברגע זה. במקום זה אומר לו קצין המיבחן התורן :״לך
הביתה. תקבל הודעה לאיזה מוסד ומתי תלך.״
במקרים כאלה ,״לך הביתה!״ פירושו :״לך חזרה לכנופיה, לרחוב, לפשע!״ לא

מוסד ״מסילה״ :השער פתוח. הנערים השבוטים יוצאים לבלות עם יצאניות. לגנוב מכוניות. לשחק בקרנים
אבל מה עם הנערים והנערות האחרים, אלה שהחברה — באמצעות משרד הסעד
ומוסדותיו — עושים למען הצלתם מגורל זה? מה קורה להם, החל מן הרגע בו
מעביר אותם השופט מרשות הוריהם אל רשות הטיפול הממלכתי?
באיזו מידה הותקנו מוסדות אלד, לתקן את אורח־חייהם של הנערים והנערות?
באיזו מידה הוכשר סגל עובדיהם לתפקיד זה? באיזו מידה עומדים לרשותם האמצעים
החומריים והחינוכיים למילוי תפקיד חיוני זה? באיזו מידה מסוגלים המדריכים
עצמם, באופן אישי, לשמש כור־מחצבה חדש לנערים ונערות שהחלו סוטים מדרך הישר?
מדי פעם התפרסמה כתבה על מוסד זה או אחר. כבר נערכו ביקורים במוסד צופיה
לנערות סוטות, במוסד עוגן לעבריינים צעירים, במוסד נעורים לנערים קשי־חינוך.
נמצאו נקודות אור שהובלטו היטב על־ידי הנהלות המוסדות; נמצאו גם נקודות
ביקורת. אולם מה התמונה הכוללת? מהי דמותה של רשות חסות לנוער — אותה מחלקה
במשרד הסעד, אשר לרשותה עומד תקציב של 2.6מיליון ל״י, והמחזיקה כ־1200
נערים ונערות ב־ 11 מוסדות ממשלתיים או נתמכים?
אין זו שאלה הנוגעת לביקורת־חשבונות או מינהל, מן הסוג שמבקר המדינה מטפל
השיגרתיות. זוהי שאלה, שאינה נוגעת רק לניצול יעיל של כספי
בה בבדיקותיו
משלם המיסים — אם הם מנוצלים למטרה שלשמה הוקצבו או לא. זוהי שאלה העשויה
לקבוע את דמותה של החברה הישראלית. גם אין זו שאלה הנוגעת רק למשפחות
בריכוזי העוני. היא נוגעת לבתים הבורגניים הטובים ביותר של צפון תל־אביב ושל
רחביה הירושלמית. היא נוגעת, למען הדיוק, למשפחה אחת מתוך כל 33 משפחות
בארץ.
הנערים המזוקקים לטיפול זה באים מכל שורות החברה הישראלית. בשנים האחרונות,
על אף העליה במספר העבריינים הצעירים, דווקא יורד אחוז בני עדות המזרח בין
עבריינים אלה וגדל אחוז ״הלבנים״ המסודרים.

לידת ה35 ופיומ

ך • אעוכר כמעט יום, מבלי שתרד מהלומה פתאומית על בית בישראל, כאשר
/לומדים •ההורים הנדהמים, שבנם המחונך והמתוק נתפס בידי המשטרה כאשר גנב נוספה,
או ניסה להתפרץ לחנות על מנת לגנוב משקאות חריפים וסיגריות לצורכי קומזיץ.

פעם, עוד לפני שמספיקים להודיע לנער היכן עליו להתייצב, הוא נתפס כבר בעבירה
חדשה, מובא שוב לפני השופט, וזה רק יכול להביע את תרעומתו על כך שהנער לא
הוכנס למוסד בעוד מועד.
שירות המיבחן, אשר עובדיו עקבו אחרי הנער מהיותו בן תשע, כאשר הסתבך
עם החוק בפעם הראשונה, שולח עתה את צו־החסות לרשות חסות לנוער, במשרד
הסעד בירושלים. צעד ראשון המוטל על גוף זה הוא לבדוק על פי התיקים והדו״חים
של מנהל בית־הספר, העובדת הסוציאלית וקצין המיבחן, מיהו הלקוח החדש. בשפה
המקצועית של הרשות: צריך לערוך מיון והסתכלות.
אם החוליה המייוחדת, הממונה על כך במשרד, אינה יכולה לקבוע מה לעשות עם
הנער, על פי חומר זה בלבד, קיים לצורך זה מוסד מיוחד. זהו מוסד מסילה בירושלים,
שהוא מעון ״להסתכלות ואבחנה בחניכים, לפני קביעת הועדה ומעון מתאים״.

תקופרדמעבר ארוכה
>) כאורה, נועד מוסד זה לאכסן נערים לתקופת־מעברשל יום אחד עד חודשיים.
/זאת כדי לעמוד על טיבם, התנהגותם, השכלתם ומצבם הנפשי. מה יכולתם
להיקלט בקבוצה, ובאיזה מין קבוצה. מה יכולתם ללמוד מקצוע — ואיזה.
המיון, ומתוך לימוד
כתום תקופת־ההסתכלות צריך המוסד להגיש דו״ח לחוליית
חומר זה צריכה החוליה להמליץ בפני רחל הוטנר, הממונה על המעונות, לאן לשלוח
את הצעיר או הצעירה המוחזק זמנית במסילה.
מה המצב הלכה למעשה?
במוסד מסילה יושבים 64 נערים, הנתונים לטיפולם של 25 מחנכים, מטפלים
ועובדים. לפי תקציב משרד הסעד, יעלה מוסד זה, השנה, כ־ 205 אלף ל״י (מתוך
כשלושה מיליון ל״י לכלל המעונות) .אחזקת נער, במשך שנה שלמה, עולה 3433ל״י.
מה נעשה שם? בדיקה שיגרתית גילתה, כי חלק ניכר מן החוסים במעון זה אינו
יושב שם תחת הסתכלות לתקופת־מעבר קצרה — כי אם כחוסי־קבע כמעט. יש
כאלה היושבים שם למשך כל תקופת החסות שלהם, של שנה או שנתיים. בשנה שעברה,
למשל, עברו את המוסד 132 נערים 12 .סיימו בו את תקופת־החסות שלרש ושוחררו.

120 הועברו למעונות אחרים. מכיוון שתפוסת המעון היא של 64 נערים, משמע כי
המחזור הממוצע היה של חצי ישנה לכל נער ונער, וזאת במקום חוושיים ימים לכל
היותר.
ובר זה פסול משתי סיבות :
@ העמסת נערים אלה, לתקופות ארוכות, על המוסד, שוב איגד, משאירה מקום
במסילה לקלוט נערים אחרים להסתכלות, לתקופות קצרות. המקומות מוגבלים, והם
תפוסים על־ידי יושבי־הקבע.
יושבי־הקבע אינם זוכים להישלח למוסדות המתאימים להם. תחת זאת הם
יושבים במוסד שלא צוייד ולא הוכשר לטיפול ממושך בבעייות היסודיות של הנער.
הם חיים עד שנתיים, בתנאים של טיפול ארעי.
כאשר עוזב הנער את מסילה, אפשר רק לומר עליו כי שהה שם. הוא לא קיבל
הרגלי עבודה, לאניתנה לו
טיפול פדאגוגי מתאים, לא למד מקצוע, לא רכש
הכשרה חברתית שתכין אותו לשוב לחיי החברה בחוץ.

ביליארד וקלפים

מוסד ״מסילה״ נשלחים גם נערים קשים. כלומר, נערים שנדונו על פשעים
€חמורים: התפרצויות, כייסות חוזרת, שוטטות המראה על התנזזנות, סירסור
לזנות, הומוסקסואליות, שימוש בסמים משכרים. נערים אלה, ברור שחייבים להגיע
למוסד בעל משמעת ויכולת־טיפול רציניים, במהירות האפשרית.
תפקידו של מוסד מסילה לקבוע, מהר ככל האפשר, מי צריך לעבור למוסד המתאים
של רשות חסות לנוער — ומי אינו שפוי בדעתו, או סובל מפגיעות נפשיות דמורות
הדורשות טיפול קליני. אפילו הפסיכולוג של המוסד, איש האוניברסיטה העברית,
דר׳ כהן־רז, חסר אונים במצב זה. נערים מופרעים וחולים נשארים במוסד.
לומר: מה בעצם משנה באיזה מוסד יושב הנער הסוטה או המופרע? גם אפשר הוא נמצא תחת השגחת רופאים ומחנכים, ומורחק מן החברה. במסילה זוהי אשליה. מוסד מסילה פרוץ ופתוח לחלוטין. לכאורה צריכה להיות שם גם
.״הסתכלות סגורה״ — כלומר, של אותם נערים שנדונו על מקרים קשים במיוחד.
אך הדבר קיים על גבי הנייר בלבד. כל נער במסי׳לה חופשי לצאת מן המוסד ולחזור אליו.
התלונן מפקד מיפלג הנוער במשטרת ירושלים, מפקח ארבל :״נערי מסילה מוסיפים
לנו כאב־ראש גדול. לא מספיק לנו הפושעים הצעירים של ירושלים עצמה — שמסילה
צריכה עוד להזרים אלינו פושעים שהובאו לשם מכל הארץ?״
אפשר לראות את הנערים יוצאים לבילוי בעיר, כי אין במוסד דבר שירתק אותם
מרצון, או יחזיק אותם שם בכוח. הם הולכים לראות סרט, משחקים ביליארד במרתף
שברחוב המלך ג׳ורג׳ .הם אוספים כמה נערים ירושלמיים למישחק קלפים, או לבילוי
עם נערות־ההפקר שלהם. לכל הבילויים האלה, הם זקוקים לכסף. חלק מהם אפשר
למצוא, בשעות הלילה המאוחרת, פורקים ארגזים בשוק הסיטונאי ובשוק מחנה־יהודה,
תמורת לירות אחדות. אחרים מעדיפים את הדרכים הקלות יותר — אותן דרכים
שבגללן נשלחו למסילה, כצעד ראשון של ריפוי.
כאשר שכן המוסד בלב העיר, היו הנערים חוזרים לישון בו לאחר בילוי לילה.
ריח ־ המוווחזי חרזלווזד 11חוה 1־11111*1
עתה, מששוכן במבואות העיר, בהר־אירה׳ ואיז אליו תחבורדי עירונית זולד׳ בשעייז > 11דרי ״ 1ררחח
בנ ש ע
הלילה המאוחרות, לנים הנערים בעיר -לעתים קרובות על המדרכות ובגנים ציבוריים 1121-1-1 1 1.111 £ 6 .ב 11וומשבם * .עבמועדעשק
ואם כבר לנו שם לילה, נוטים הם להאריך את שהותם, עד שהם נתפסים בידי המשטרה.
אלא שלא כל האשם בסיבות האובייקטיביות. גם בתנאים הנתונים של חוסר תקציב,
אם יש לנערים מזל, מזדמנים הם בעיר באותו ערב שבו נמצא שם אחד מחבריהם,
ריחוק המוסדות ואופי העבודה בהם, ניתן היה לעשות הרבה יותר מכפי שנעשה
שייקרא כאן ״מורדוך״ .זהו נער בן 11 בלבד, תושב קבוע של המוסד. כאשר נפסקת
כיום. כי לא רק תנאים קשים שוררים בשטח זה. שוררת גם אנדרלמוסיה ונעשות
התחבורה הוא גונב מכונית, מסיע את חבריו עד למבואות המוסד. שם הם נוטשים
שגיאות רצופות, שלא תוקנו גם כאשר הובאו לידיעת האחראים. לא אחת קרה,
יוצאת
את המכונית,נכנסים לישון במוסד. כאשרמודיע בעל המכונית על הגניבה,
שמחנכים טובים, אשר דווקא האתגר שבפעולה זו משך אותם, עזבו את עבודתם בעוגמת־משטרת
ירושלים מיד לחפש אותה ליד המוסד, לפני שהיא מחליטה להתחקות אחר
נפש ובמרירות. הם דימו לעצמם פואימה פדאגוגית ישראלית, נוסח יצירתו הגדולה
פושעים גדולים יותר.
של ויקטור מקארנקו הרוסי. הם ראו את עצמם ממלאים תפקיד חלוצי בחינוך המיוחד,

בהצלת ילדים מפשע. להפתעתם — נשברו. לא הנערים הקשים הם ששברו אותם. אדרבא,
גרעין מורע?
הצלחות קטנות פה ושם עם הנערים דווקא עודדו אותם מדריכים בייעודם הקשה. בכל
זאת נאלצו לברוח.
— ידור, איפוא, שמוסד מסילה אינו ממלא את התפקיד שלמענו הוא קיים. זהו
מה הבריח אותם?
כשלון חמור במיוחד — כי מסילה היא נקודת־מוקד בכל מערכת המעונות והטיפול

בנערים. אם נקודת־המוקד אינה ממלאה את תפקידה — הרי שהיא פוגעת לא רק
אלא משבשת את כל מערכת הטיפול בנערים אלה.
ביעוד עצמה,
חוטפים את הטובים
אם מסילה אינה משמשת באמת מוקד למיון ולהסתכלות — פירוש הדבר, שנערים
נשלחים לטיפול יקר וממושך, מבלי שעברו תחילה מיון כלשהו ומבלי שהמוסד
^ פשר לצאת מתוך ההנחה, כי מוסד לעבריינים צעירים משול ליחידה צבאית,
המקבל אותם ידע מי הם, מה הם ומה מימצאי ההסתכלות. כך אפשר למצוא במוסדות —
הנלחמת בחזית העבריינות הצעירה. התורה הצבאית קובעת, כי על מנת שהחייל
שנועדו לטיפול חינוכי — נערים ונערות, הזקוקים למוסדות של חולי־נפש, חולי־מין
יצליח בתפקידו, יש להבטיח לו מספר תנאים מסויימים. יש לאמנו ולציידו בנשק, יש
או נרקומאנים.
להעמיד לרשותו מינהלה יעילה — ומעל לכל: למנות מעליו מפקדים בעלי כושר
מה מסוגלים מוסדות אלה לעשות לנערים כאלה? וחשוב וחמור הרבה יותר: מה
מנהיגות, היודעים מה יעדם במלחמה.
מסוגלים נערים אלה לעולל למוסדות שאינם מתאימים להם? מה השפעתם על אותם
איזה מתנאים אלה קיימים במוסדות לנוער עבריין?
ראשית כל: בשטח אימונו והכשרתו של סגל העובדים. המורה, המדריך המקצועי,
נערים במוסדות אלה, שבאמת זקוקים רק לטיפול חינוכי קל?
או המחנך הממוצע, המציע את שירותו למשרד הסעד הוא — לרוב — איש מדרגה
ניתן ללמוד על כך מתלונות המנהלים, המסיחים כי הנערים הנשלחים להם ללא
שניה או שלישית. ישנם בארץ, ללא ספק, מחנכים ומדריכים מעולים. הם עברו
אבחנה ומיון הם גרעיני רעל, המעכירים את המוסד כולו והשמים לאל כל הטיפול
בהצטיינות סמינרים ואוניברסיטאות, התמחו בעבודה סדירה או בהשתלמויות מיוחדות
שהמחנכים יכולים לתת לחוסים. כי השפעתו של נרקומאן אחד, למשל, על הנערים
בחו״ל. על אנשים כאלה קיימת התחרות קשה.
במוסד כזה, גדולה פי אלף — לחרם ולרעה — מהשפעתם של חמישה מדריכים,
בראש וראשונה רוצה לחטוף אותם משרד החינוך. הוא יכול להציע להם עבודה
את סטיות חניכיהם. ההרס שהומוסקסואל מושבע אחד יכול לזרוע
המנסים לתקן
מינהלית או עבודת תיכנון נוחה, הנותנת סיפוק שבמעשה ומאפשרת לאיש לקבוע
בחברה הסגורה של נערים אלה, לא יתוקן על־ידי עשרות שנות־טיפול.
הלכות בשטח המעניין אותו. הוא יכול גם להציע לו עבודה חינוכית בבית־ספר או
התפרקותו של מוסד מסילה מטילה, למעשה, בספק את ערכו של הטיפול בכל יתר
במוסד מפותח ומסודר. בעבודה זו פתוחות לפניו, באופן אוטומטי ושיגרתי, אפשרויות
עשרת המוסדות, המוחזקים בכסף רב, ובזיעה, ואשר בהם תולה הציבור תיקווה
להתקדם בדרגה ולהתפתח ביכולתו המקצועית. קיימים קורסים קבועים, הוא יכול לצאת
לתיקון המצב הנורא שבו מידרדר והולך הנוער.
להשתלמויות, לשאוף לדרגת מפקח.

מוסד אחר המתחרה על המורה או המחנך המוכשר, היא עליית הנופר. היא מציאה
בורחים מחפואמה הפדאנוגית
לו עבודה בסביבה נעימה, עם נערים נורמאליים. למחנך במוסד זה יש הרגשת סיפוק,
שהוא שותף למיפעל אשר כולם מעריכים אותו ואוהדים אותו. מבקרים שם תיירים
ך* נערים מגיעים, בסופו של עניין, לאחד המוסדות. כיצד נראה מוסד זה? מה מחו״ל, מחנכים מכל קצות תבל, גדולי האומה והעולם. המחנך של עליית הנופר הוא
| | מיבנהו? מי מטפל שם בנער? מהי צורת הטיפול? האם הוכשר הסגל לתת טיפול חלק מיחידה גדולה ומפוארת.
כזה? האם ברור לו מה הוא צריך לעשות עם הנער? האם בכלל קיימות הוראות
גם העיריות והרשויות המקומיות מתחרות על המחנכים הטובים. הן יכולות להציע
טיפול ברורות? האם יש מי שמפקח על חינוך זה — אם בכלל הוא ניתן?
להם עבודה ברשת החינוך העירונית או ברשת מועדוני הנוער. זוהי כבר עבודה היכולה
מתוך הדו״חות והמיסמכים של משרד הסעד, משתקפת תמונה מסודרת ויפה,
לספק גם מחנכים ומדריכים שאינם מוכנים להסתפק בשיגרה נוחה ונעימה. במועדונים
ממלכתיים אלה, כי
האומרת כולה יעילות, בהירות והישגים. מסתבר ממיסמכים
אלה ניתן למדריך ולמחנך להבליט את עצמו גם כמנהיג: בפעולות ספורט וחברה. הוא
הבעייה הוכנסה לתוך מיסגרת מינהלית שוטפת, ונער הנכנס בצד אחד של המכונה,
נתקל שם בנערים מתלבטים, המביטים עליו בהערצה ומצפים ממנו שיעזור להם
עובר את כל השלבים המסומנים היטב, עד הגיעו אל קצה הטיפול, ומשם הוא
בפתרון בעייותיהם.
יוצא מתוקן תיאורטית, ומוכן לחיים חדשים.
כאשר כל המוסדות המכובדים האלה — ואתם מוסדות שונים של ויצ״ו והדסה,
התיאוריה אמנם יפה: נער המסתבך עם החוק אינו נשלח לבית־משפט רגיל, כי
והפנימיות הצבאיות — גמרו לקחת את חלקם משמנת הכוח המקצועי, נותרים רק
— וזאת,בהתחשב עם רגישותו ועם מצבו הנפשי. יותר
אם לבית־משפט לנוער
שיירים, הבאים בחשבון לעבודה במוסדות לעבריינים צעירים.
מזה: כאשר הוא נידון, אין הוא נשלח לבית־סוהר, כי אם למוסד מייוחד, המתמחה
ישנם במוסדות אלה, ללא ספק, עובדים בעלי יכולת מיקצועית ובעלי תחושה עמוקה
בטיפול בבני גילו. הוא אפילו אינו נקרא אסיר, או עצור, כי אם ״חוסה״ — ואינו
של התמסרות לאידיאל. הם מוכנים ל!זתר על מקום מגורים נוח, על תחבורה סדירה,
נשלח לכלא, אלא למעון חסות. בסך הכל: גישה הומנית, חינוכית, לפי מיטב חורת
על מעמד חברתי מצוחצח — ולהקדיש את עצמם לעבודה הקשה במוסד של משרד
הפסיכולוגיה והפדאגוגיה המתקדמת.
הסעד. אולם אלה, לפי כל הדעות, הם מיעוט כמעט־מבוטל.
אילו התאימה המציאות לתמונה האדמיניסטראטיבית היפה — יתכן כי מספר
אם כן, מגיעים המדריכים והמחנכים, שלא נקלטו במוסדות אחרים, ומקבלים לידיהם
הנערים העבריינים לא. היה מטפס בתלילות מדי שנה ולא היה מגיע, בשנה האחרונה,
את הטיפול בנוער הקשה ביותר במדינה מבחינה חינוכית. מה עושה משרד הסעד כדי לאמן
ל־ .12511 נערים שהיו עוברים את הטיפול, היו חוזרים לחברה עם סיכויים גדולים
מדריכים אלה, כיצד מכשירים אותם לתפקידם המיוחד?
שלא ייכשלו שוב בפשע ויוחזרו למעצר.
אולם המציאות שונה וקשה. חלק מן האשמה בגורמים אובייקטיביים: לחץ תקציבי,
בשבוע הבא :״מלך״ משתלט על
אופיר הקשה במיוחד של עבודה זו, משיכת בעלי־כשרונות ובעלי־מקצוע לענפים
חבריו כמוסד, ומתמרד נגד המישטר
אחרים של החינוך, ריחוק המוסדות ממקומות היישוב המרכזיים.

במדינה
(המשך מעמוד )6
ליטו של עמוס, מיכאל כספי. אולם כאשר
תנים הגדולים בגרמניה, עוד מלפני המל־ ניגשו סניגורי השורה לחקור אותו על
תמה, ובעיקר מהתקופה בה שימש כיהודי אותו תיק — הודיע לפתע המפכ״ל כי
יחיד במנגנון סחר־החוץ הנאצי, בזכות תוכן התיק חסוי, וכי גילוי חלק כלשהו
מומחיותו.
מתוכנו יסכן את בטחון המדינה.
במינכן הודיעו חברי המשלחת לזיידמן,
תוך כדי מהלך המשפט הגדול, פנתה
ששוב אין צורך בעצותיו או בתיוזכו. ב ד,סניגוריה לבית־המשפט העליון, בבקשה
פגישה מיקרית עם יצרן גרמני בשם לוטאם, שיצווה על פתיחת התיק.בפסק־הדין שבעל
בית־חרושת פלקנהאמר, נתגלה לזיידמן הוציא, שבר בית־המשפט העליון הלכה קדוכי
הקונים הישראליים מקבלים חשבונות שה ביחס לתיקים חסויים. קבעו השופטים:
מנופחים מן הספק הגרמני. כולו נרעש, לא די שהממונה יכריז כי התיק חסוי.
פנה למשרד הסוכנות היהודית במינכן, חייב לעשות זאת, בכל מיקרה ומיקרה,
סיפר על תגליתו. איש לא התרגש.
השר הנוגע לעניין. ואז יקה השופט את
הוא חזר ארצה, פנה עם סיפורו למשמרת התיק ללישכתו, יחליט בעצמו אם אמנם
חיפה. נפתח תיק שיגרתי — אותו תיק יש להכריז עליו כחסוי.
אירס״ו שנועד להרעיש את המדינה כולה.
שלושת שופטי השורה לקחו את התיק
נגבו עדויות ראשונות, אולם בכל המק ללישכתם, החליטו לחשוף את חלק הארי
רים, דובר על שלושה מעורבים בלבד: של תיק אירס״ו.
בדאון, דרזנר ופילץ.
אז, בעצם, ידעו כבר אנשי השורה מה
התיק עבר לידי הקצין אוטו ליף ,׳מהתוכנו
של התיק. כי אחרי עדות סהר, נפגמחלקה
הכלכלית במטה הארצי. בשלב מסו־ שו עם פרקליט מחוז תל־אביב, יעקב
יים, היו שני קציני משטרה צריכים לנסוע בר־אור. בפגישה סודית זו גילה להב בר־לאירופה,
בתפקיד. ליף הטיל עליהם לערוך אור את תוכן התיק (העולם הזה .)1291
ביקור גם במינכן, לחפש חומר הקשור כאשר נקרא להעיד על אותם הדברים, מדינת היהודים ה טו בי ם
בתיק אירס״ו. הוא אף סידר את נסיעתו הודיע לפתע כי תוכן שיחתו חסוי ואינו
פרדוכס: אילו היד. יהודי עולה ארצה
של זיידמן, מטעם המשטרה.
יכול לחזור עליו בבית־המשפט. כי בינ ויורד ממנה לפני אישור חוק אזרחות
לוטאס סירב לתת עדות רשמית. אולם תיים׳ הודיעו בלשי עמוס בן־גוריון לבוס 1952 אך היה נמלך בדעתו אחרי אישורו,
הוא הסכים להראות את פנקסי״החשבונות שלהם, כי בר־אור נפגש עם אנשי השורה. היה מן הסתם חייב לבקש אשרת כניסה
שלו, בהם נרשם כי החזיר את הפרשי־ בר־אור נשאל על כך, לא הכחיש. עמוס אל מדינת ישראל (למרות חוק השבות, ההמחירים
לקונים הישראליים. בפעם הרא פנה לחיים כהן, וזה ציווה טלפונית לבר־ מקנה לכל יהודי זכות לעלות ארצה) ואילו
שונה הוזכר השם הרביעי: שמו של שייקר,
ירקוני.
ידידו של עמוס. מאותו רגע הוקפא
התיק. ליף, שהכיר את ירקוני ממספר פגישות
במסיבות בביתו של עמוס בן־גוריון,
החליט כי אינו יכול להמשיך בחקירה, כל
עוד לא גבה עדות מהגרמני לוטאס.
לוטאס הודיע בפירוש כי אינו רוצה ייהעיד,
והקשרים עם גרמניה׳ באותן השנים טרם
הגיעו לשלב של שיתוף־פעולה הדוק בגביית
עדויות.
ליף לא חקר את ירקוני, או איש משלושת
שותפיו לעיסקה — גם לא כאשר
הורה זאת היועץ המשפטי חיים כהן, במפורש.
פשוט לא עניינו אותו. למען
הדיוק, דיבר ליף עם ירקוני על העניין. היה
זה כאשר שייקר, בא לבקרו בביתו באחד
הלילות. ליף — כך סיפר מאוחר יותר
בבית־המשפט -ך אמר לו שיבוא אליו במטה
הארצי. שייקה בא אליו, סיפר לו את גירסתו
המלאה .״האם רשמת את דבריו בתיקי״
נשאל ליף.
״לא,״ השיב ,״דבריו נאמרו!)• 11116001ז*0
— לא באופן רשמי.״
בקיץ 1955 הופיעה חוברת צנועה של
חשוד שייקח ירקוני ועמוס בן־־גוריון
שורת המתנדבים, שנשאה את הכותרת
מדוע לקבור את בר־אור?
״סכנה אורבת מבפנים״ .עמוס מצא בה
עילה להגיש משפט דיבה נגד השורה, אור לבל לגלות בעדותו את תוכן התיק שר הפנים היה זכאי לסרב לתת לו אשרה
בטענו כאילו משתמע מדברי החוברת, ש או את תוכן שיחתו.
זו ואף לגרשו מן הארץ אם עלה שלא
האמנם יחזור? גם בית־המשפט ה כחוק — במקרה והיה לאותו אדם עבר
הוא הקצין הגבוה אשר גרם לסגירת תיק
מחוזי וגם בית־המשפט העליון, שדן בעיר־ פלילי.
אירס״ו, בו היה מעורב ידידו שייקה.
הבלשים אחרי הפרקליט. מובן עור, קבעו כי יש לחקור את פרשת אירס״ו.
במצב טוב בהרבה היד, נמצא אותו יהודי,
מובן כי במשפט זה עמד תיק אירס״ו ב לשר המשטרה לא נותרה ברירה, אלא אילו עלה ארצה לאחר שחוק האזרחות
מרכז החקירות. ראשון עדי ההגנה, ה להודיע בכנסת כי הורה על חידוש החקירה. קיבל את תוקפו: הוא יכול היה לעזוב את
מפקח הכללי יחזקאל סהר, הניח את התיק נאסף חומר חדש, שהועבר לפרקליטות.
הארץ, לפשוע ככל העולה על רוחו בכל
לפניו, עילעל בו בעת שנחקר על־ידי פרקקשה
לקבוע מה קדם למה: אם שינאתו רחבי העולם ולאחר מכן זכאי היה לחזור
לישראל, מבלי לבקש אישור כלשהו.
פרדוכס זה נתגלה בשבוע שעבר, כאשר
דחו שלושה שופטים עליונים, יצחק אולשן,
משה לנדוי ואליהו מאני, את בקשת לייב
פארקש להכיר בו כאזרח ישראלי, על סמך
העובדה כי עלה ארצה ושהה בה, לדבריו,
במשך חצי שנה בזמן המנדט.
עיקר הקרב המשפטי היה נטוש בין
שני פרקליטיו של פרקש, יצחק ברא״ז
המזוקן ושמואל מינצר פרוע הבלורית, לבין
סגן פרקליט המדינה הצעיר והנמרץ, צבי
טרלו, על אותו סעיף 14־ג של חוק האזרהאומר
כי ״יהודי אשר עלה ארצה
חות׳
אף לפני קום המדינה ועזב אותה, לא
פסק להיות ישראלי — אלא אם כן השתקע
בחו״ל.״ לכאורה היווה המבקש דוגמה
מובהקת ללשון החוק היבשה. כי הרי לא
זו בלבד שלא השתקע בשום ארץ בעולם,
נדד באופן עיקבי ממדינה למדינה, אלא מרצונו הוא, או מרצונם של שלטונות אותן
מדינות.
של עמום לבר־אור וחששו כי בר־אור מתכוון
להעמיד את מואשמי אירס״ו למשפט
הם שדחפוהו לחסל את בר־אור מבחינה
ציבורית על״ידי מעצר משפיל; או שמעצרו
המשפיל של בר־אור הוא אשר דחף
את עמיתיו בפרקליטות המחוז לטפל ברצינות
בתיק אירס״ו, ולהמליץ השבוע בפני
שר המשפטים להעמיד למשפט את ארבעת
המעורבים.
בינתיים כבר הספיק שייקה להסתלק מהארץ
עם משפחתו, לאחר שהוזהר על־ידי
עמום כי צפויה לו סכנת משפט. השבוע
הידד,דה בחלל הציבור הכרזתו של סגן־ניצב
יחזקאל קרתי, ראש המחלקה הפלילית, כ־כאשר
נשאל כיצד זה התירה המשטרה
לשייקה ירקוני לעזוב את גבולות הארץ,
בשער, שמתנהלת נגדו חקירה משטרתית.
״ניתנה הבטחה שהוא יחזור ארצה ברגע
שיתבקש לעשות זאת,״ הכריז אז הקצין.
השאלה שנשאלה השבוע היתד :,האמנם?

חוק

״זה אבסורד!״ טען טרלו ,״המבקש עלה
אמנם ארצה, אך עזב אותה, לא קיים כל
קשרים עמה, ועתה לפתע הגיע הנה בשם
בדוי, לאחר ששלטונות של מדינות רבות
התחקו על עקבותיו. מדינת ישראל לא
נוסדה לשם קליטת עליה מעין זו.״
היהודי הנודד. הוא ביקש בתוקף לדחות
את בקשית פרקש, אך הצהיר (לאחר

התייעצות קצרה עם סגן מנהל משרד הפנים,
יוסף גולדין -,שנכח גם הוא באולם),
כי השלטונות לא יפריעו לפרקש לצאת את
הארץ לכל מדינה אליה יצליח לקבל אשרת
כניסה — במשך חודשיים מתאריך החלטת
בית־המשפט.
היתד, זו פשרה אשר נראתה כנראה גם
לפרקליטיו של פרקש. עם זאת ביקשו
ברא״ז ומינצר, כי פרקש ישוחרר בערבות
עד לאותו תאריך בו יצטרך לעזוב את
הארץ — בתנאי מפורש ששיחרור זה יבוטל
במקרה ויעשה פרקש או יתכנן כל מעשה
העלול להיות סכנה לשלום הציבור. אך
טרלו לא ויתר גם פה, התנגד חריפות,
עמד על כך שפרקש ישאר במעצר.
שלושת השופטים אימצו לכל אורך החזית
את טענותיו של סגן פרקליט המדינה
השמנמן והממושקף, דחו את בקשת פרקש,
החזירוהו לכלא.
״לא איכפת לי העונש המחכה לי בצרפת
במקרה ויגרשוני _לשם,״ אמר פרקש לכתב
העולם הזה ,״אך מה יהיה אתי אחר כך?
אשב בבית־הסוהר שנה־שנתיים, ואחר כך
יגרשו אותי הצרפתים למדינה אחרת וזו
תגרש אותי הלאה, ואיש לא יתן לי מקלט.
האם גורלי להיות היהודי הנודד, עד שאמות
על גבול כלשהו? וזאת כאשר יש
מדינת היהודים!״
לאחר הירהור קצר הוסיף בחיוך ערמומי־עוקצני
:״אגב, האם במדינת ישראל יושבים
רק יהודים טובים וישרים?״ הוא היד,
מוכן לשאול שאלות נוספות (בעברית צחה),
אך השוטרים ביקשוהו להיכנס לתחנת משטרת
ירושלים, שם חיכתה לו מכונית
שהעבירתו צפונה, לכלא ג׳לאמה.

התיישבות
תרבות עם ש ר שי ם
לגבי דורות של מפקדים בהגנה ובצה״ל
מהודה השם ג׳וערה את מה שוסט פוינט
מהווה לגבי דורות של קציני חיל רגלים
בצבא ארצות־הברית. גבעת הטרשים בהרי
מנשה, שמאז ימי קדם שימשה כמוצב
עורפי למבצר מגידו, השוכן בפתח עמק
יזרעאל, הפכה מאז 1937 לבסיס הכשרה
בטחוני מרכזי של הישוב, בו נערכו עשרות
קורסים למפקדי הגנה, פלמ״ח וצה״ל.
אותה שנה התנחל במקום, במסגרת מבצע
ישובי חומה ומגדל, קיבוץ השומר־הצעיר
עין־השופט* .בית אבנים דו־קומתי, שנבנה
במקום עוד בימי התורכים ונשאר
עומד במרומי ג׳וערה עד היום, הפך למבנה
סמלי, כמו החאן של חדרה, או
האריה של תל־חי.
השבוע, כאשר חגגו חברי קיבוץ עין־
השופט את מחצית היובל לייסוד קיבוצם,
יכלו להצביע בגאזזה על שלל השגים,
נוסף למסורת הבטחונית הארוכה ולעובדה
שהיה זה הקיבוץ הראשון בארץ שנוסד
על־ידי גרעין של חלוצים מארצות־הברית.
כי עין השופט, שהיוותה את נקודת הישוב
העברית הראשונה באזור, היא אולי הקיבוץ
העשיר ביותר בנכסי רוח ותרבות.
אמנים ואספרסו. לרשות 610 הנפשות
החיות במקום עומד אולם תיאטרון
וקונצרטים המכיל אלף מקומות, והמאפשר
לקיבוץ לארח בביתו אותם מופעי
בידור ואמנות שנוהגים להופיע רק בערים
הגדולות. מוזיאון מקומי עשיר, שאחד מ־מקימיו
הוא שמעון (״גבעתי״) אבידן, חבר
הקיבוץ, מכיל שפע של ממצאים ארכיאולוגיים,
שנמצאו באזור.
לקראת חגיגות מחצית היובל, חנך הקיבוץ
בריכת שחיה אולימפית, בית־הנצחה
לזכר חברי הקבוץ הנעדרים, בית־מוסיקה
לקונצרטים קאמריים ולרסיטלים, ומועדון
אספרסו, בדוגמת אלה הנפוצים עתה בקיבוצים.
שלושה ציירים, שאחד מהם,
אלי פרידברג, נהרג לפני תשע שנים, ציירו
בקיבוץ שפע של יצירות, עד שעין־השופט
יכולה להציג עתה תערוכה מכובדת של
צייריה. מלחין מוכשר (יזהר ירון) ואמנית
קרמיקה ידועה, שעלתה מאנגליה (ג׳ץ
מאייר) משלימים את גלריית האמנים.
עובדה סטטיסטית אחת יכולה לומר יותר
מכל על אפיו ומהותו של הקיבוץ: מ־134
החברים שעלו לג׳וערה לפני 25 שנה, חיים
כיום במקום 105 חברים.
* על שם השופט העל״ון האמריקאי היהודי
לואי ברנדיים, שנמנה על חסידי הקיבוץ.
העולם
הזח 1299

בשטחי מטעים וכרמים פעלו הפרשים, כשסוסיהס מעניקים להם
יתרון של מהירות ואפשרות לסקור את השטח מגבוה. בחישוב
נוח האדם המצוי לשם סריקה וחיפוש, שקול כל פרש כזה לקבוצה של עשרה רגלים.

ילדי גבעת ברנר ,׳המתנפשיס בירושלים, התאכזבו קשות
משבוטל סיורם המקווה במתקני משטרה, שנשארו ריקים ביום
החיפושים אחר הילד. הם לא ויתרו על הרעיון, הצטרפו לשוטרים בשדה בחיפושים.

רחי״ ,צבי בהר, אשר אירגן את הכוחות
האזרחיים, תושבי הכפר, העמיד אותם לרשות
המשטרה. תושב אחר, מוטקה סופר,
אירגן ״תהלוכת לפידים״ ,פיזר אותה בואדי
— להקל על החיפוש בחושך. כוחות
אחרים ערכו חיפושים מדוקדקים בכל בתי
הכפר, ואילו חוליית שוטרים ירושלמיים

תצחקו ממני. מי ישלח אווירון לחפש אחר
יחזקאל?״ ורק לאחר שנחת ההליקופטר
לא הרחק מביתו, האמין האב כי אכן
גוייס כל זה למען מצוא את בנו.
״תוכנית הפעולה היהת פשוטה ותכליתית,״
הסביר לכתב העולם הזה פקד ברייטג־פלד
:״חילקנו את השטחים לחלקות, כך
שלא השארנו אף סנטימטר מרובע שלא
יהיה מכוסה על־ידי שני אנשים. החלטנו
לזרוק לשטח מכסימום אנשים, כדי שהפעולה
תהיה בטוחה עד כמה שאפשר.
לכן קיבלנו ברצון כל מתנדב, כאותם 35
נערים ונערות מקיבוץ גבעת־ברנר, אשר
באו לטיול לירושלים, שמעו על המיקרה
והצטרפו אלינו.״
המצב הלך והחמיר. שטחים עצומים של
מטעים וכרמי זית נסרקו, והילד איננו.
״היינו על סף יאוש,״ המשיך וסיפר פקד
ברייטנפלד ,״כשלפתע, מהצד הצפוני־מערבי
של הכפר, נשמעו שריקות ארוכות — אחת,
שניה, שלישית. ומיד לאחר מכן הידהד
רעם קולות במטעים, :הילד נמצא!׳ ,הילד
נמצא!׳ הכל זרמו אל מקום השריקות.״

ש רי ט ה עד הברך־
ן(ן ווווו^ז —וווו —זז*ו<י 5יך* ני הםהמאוב קי ם של סמל שני מר־
£ 4דכי שטאובר ( )2524 וציון לוי ()4999
זהרו מחיוכים מאוזן לאוזן: הם היו הראשונים
שמצאו את הילד. סיפרו השניים:
״ראינו משהו כחול מתחת לעץ זית, ושמענו
בכי צרוד. ידענו: זהו זה. רצנו אליו.
הוא ישב מתחת לעץ ובכה. שרקנו. זה
הכל.״
זה לא היה הכל. יחזקאל זכה מייד לסיבוב
ארוך בניידת המשטרה.
הניידת פנתה להדסה בעין־כרם. שם קיבל
הפעוט כוס חלב ועוגת שמרים. תוצאות
הטיול הלילי — שריטה על הברך.
בדרך הביתה נרדם הילד ולא שמע כיצד
הודיע קול צרוד מן המקלט :״גד אחד,
גד אחד. כאן גד שניים. במוצררה 41/53
נעלם ילד. עבור

₪דת המתנדבים

רכב •שואל

** שרות הודעות על היעלמות ילדים
> 2מתקבלות כל יום בכל תחנות המשטרה
בארץ, כשרוב רובן מתבררות באזעקות־שוזא.
לכן לא התרגשו קציני נפת ירושלים
במיוחד כאשר נתקבלה, בשבוע שעבר, הודעה
:״יחזקאל בסוס 3 ,וחצי, נעלם מביתו
בכפר בית־זית, שליד ירושלים.״ באופן

כשדבריו נבלעים תוך בכיו :״אלה כולם
באו לחפש את בני. אלה כולם עוזרים לי
למצוא את יחזקאל אולם הכרת התודה
שלו הגיעה לשיאה כאשר בשמי בית־זית
הופיע הליקופטר צבאי. משה בסוס סירב
להאמין כי גם זה בשביל יחזקאל :״לא,
אל תעשו צחוק ממני עכשיו. בבקשה, אל

כלב למטה והליקופטו מעל -כן־ הם חיפשו שם עולל

לד הלך לאיבוד

שיגרתי הועברה ההודעה למפקד הנפה,
סגן־ניצב צבי רודץ ולסגנו, פקד היינץ
ברייטנפלד, אשר זה עתה גמרו את עבודתם,
עמדו לעזוב את משרדם. באופן שיגרתי
נשלחה חוליית חוקרים לכפר, כדי
לגבות את הפרטים הראשוניים להמשך החקירה,
אם אומנם תידרש .״אל תשכחו
לחפש מתחת למיטה של התינוק,״ צחק
ברייטנפלד בעקבות החוקרים, שיצאו מיד
אל בית־זית. הוא זכר את המקרים הרבים
בהם ישן התינוק שנת ישרים מתחת למיטתו,
בעוד כוחות משטרה ואזרחים סרקו
שטחים בקדחתנות.
גם בבית־זית נראו הדברים שיגרתיים:
במרכז קבוצת שכנים, שנהרו אל הבית הקטן,
ליד ואדי, עמדה אשה ותלשה את
שערותיה, זעקה בקול דק של אילמת־חרשת.
לידה עמד גבר צנום, אובד עצות.
מה לעשות: להרגיע את אשתו? לרוץ לחפש?
אך איך מרגיעים, היכן מחפשים? —
זאת לא ידע.
לא קל היה גם להבין איך, כיצד והיכן
נראה הילד לאחרונה. היה ברור כי השומר
הדרוזי הביא אותו על סוסו מחלקת המטעים
של אביו בואדי עד לביתו והשאיר
אותו לבד, כדי שיחכה להוריו, אשר עוד
עבדו בקטיף במטעיהם. אחר כך בא סיפור
אחר. הילד נראה בשביל היורד למטעים,
אך ילד אחר החזיר אותו לביתו ושוב
השאיר אותו לבדו. ומאז נעלמו עקבותיו.

תקוות שווא

י^ ת העקבות לא יכול היה למצוא
אפילו כלב גישוש ותיק (שמו מהודה
סוד משטרתי ושמור במטה המחוז) ,הרגיל
להתחקות אחר עקבות בכל השבילים של
הרי ירושלים. הוא רק הביט בנאספים, הצטדק
בעיניים אשמות: יותר מדי עקבות,
יותר מדי אנשים, יותר מדי ריחות. רוחו
התרוממה במקצת כאשר נתנו לו להריח
מטפחת שנמצאה בשביל בו הלך ילד. אוזניו
הזדקפו והוא הוביל את החוקרים ישר לבעליה
של המטפחת, הגר בקצהו המזרחי
של הכפר. הילד נעלם.
משהגיע כוח משטרתי של כ־ 50 איש
מבית־שמש, היה ברור כי המצב רציני וכי
יש לארגן פעולה מהירה, אינטנסיבית, ב־קנה־מידה
גדול. התגבשו שני מטות: אחד
נפתי, בירושלים, אשר עמד בקשר תמידי
עם המטה הקדמי בבית־זית, בפיקודם של
פקד ברייטנפלד ומפקח יעקב נודלמן, מפקד
נפת בית־שמש. לא נעדר גם ״ניספח אז־

ד ר 1\ 14הידד מתחת לעץ, על מראסה מעובדת. במשך הלילה מבר יחזקאל
שלושה וחצי קילומטרים, ירד אל ואדי וטיפס על סלעים. משי

הגיעו אליו שני השוטרים שמצאוהו, היה צרוד מבכי ותשוש כוחות ממה שעבר עליו.
נשלחה אף למקום מגורי דודתו של הילד,
ברחוב גאולה בירושלים: שמא?
סמוך לחצות נשמעו שלוש שריקות ארוכות.
הכל רצו אל המטה הקדמי: היה זה
סימן שהילד נמצא. אך הוא טרם נמצא.
הסימן ניתן כדי לכנס את השוטרים, לשלוח
אותם לנוח, כדי להמשיך את החיפושים
עם עלות השחר. ממילא לא היו סיכויים
סבירים למצוא את הילד בחושך, בתוך סבך
המטעים וחורשות הזית שבמדרוני ההר.
חוליה אחת נשארה בכפר, ירתה מדי פעם
בפעם רקיטות תאורה לכל הכיוונים, כדי
להבהיל את התנים ולגרשם מן המקום.

פרשים ומתנדבים

—סס וי— ווי
•י* מצב לא התבהר גם עם עלות הו
| שחר. למקום הגיע אומנם מפקד המחוז
הדרומי, ניצב משנה שאול רוזוליו בלוויית
סגנו, ניצב משנה דויד עופר, אשר שידר
התראות מוקדמות למפקדי נפות באר־שבע,
רמלה, רחובות ופתח־חקוזה להימצא במצב
הכן לקראת שיגור תיגבורות למחפשים.
תיגבורת של 70 שוטרים מנפת ירושלים
הצטרפה לכוחות בית־שמש בשדה. עתה
נראו במטעים של בית־זית כ־ 140 כובעים
לבנים ועוד 200 כובעי טמבל כחולים וחאקי
ובלוריות גלויות של אנשי הכפר.
מילמל משה בסוס, אבי הילד הנעדר,

יחזקאל נרדם בזרועות׳יו של המפקח יעקב נודלמן, מפקד
שמש, אשר בפיקודו נערן החיפוש אחר הילד. נודלמן
חיה מתנגד אף הוא לחטוף תנוסה קלה אחרי לילה של נדודי שינה שעבר על

המוצא הישד

( —)2מול עבוד העירום חידשה השבוע הצנזורה

ותוצרת

תוצרת הארץ

תנזר אלקיים, שעלתה ארצה מס עליית הנרער לפני שש טניס ממרוקו, היא
כיום החשפנית הישראלית היחידה בישראל. עס סיימה את לימודיה במוסד
נוזה־הדסה, הגיעה לחשפנות לאחר שהיתה מארחת במן עדון לילה. כאן היא נראית במועדון צברה.
תמי מופיעה גס בריקוד אירוסי עס בן־זוגה, הרקדן מיקו, אתו היא מתכוננת לקראת סיבוב בחו״ל.

* *י שרוצה לראות סטריפטיז בארץ —
שירוץ מהר. קיומו של הענף בסכנה.
אחרי הפסקה של שנתיים־שלוש, חידשה הצנזורה
השבוע את מלחמתה בחשפניות.
בעלי מועדוני־הלילה, המציגים את מערומי
הנערות, קיבלו השבוע הודעה בשם שר־הפנים
משה שפירא, שעליהם להפסיק מיד
את הופעות העירום.
אומנם המועצה לביקורת סרמים ומחזות
לא הוציאה מעולם רשיונות להופעת חשפניות,
אולם היא התעלמה לאחרונה מהפרת
החוק. עכשיו, כשגמרו עם סובלן, הגיע
תורן של הסטריפטיזאיות.
אין מה לדאוג. לא תהיינה הפגנות, גם
לא שביתות. הסתדרות העובדים לא תתערב
בעניין וותיקי העליה השניה לא יזעקו
חמם :״עבודה עברית!״ המיקצוע היחיד
בישראל עליו השתלט כליל כוח אדם —
או, ליתר דיוק, כוח חודה — מיובא מהחוץ,
הוא החשפנות.
הסיבה לכך איננה נעוצה, חלילה, בסרובו
של הקהל הישראלי לחזות בתוצרת הארץ
המופשטת. פשוט אין מועמדות. ישראל
סיפקה עד כה רק דגם אחד — תמי אל־קיים.
היא חשפנית שחרחורת, ילידת מרוקו,
שעלתה לפני שש שנים לארץ. מזה ארבע
שנים היא נושאת את הכתר הבלעדי של
מלכת החשפניות הישראליות. יריבתה היחידה
לתואר, אליזבם קנופקה, העולה הבלונדית
מפולין, היגרה בינתיים מן הארץ.
אולם בעלי מועדוני־הלילה של תל־אביב
אינם מוכנים להמתין עד שתמי תגיע אליהם
במיסגרת הסיבוב השנתי שלה בין המועדונים.
הסטריפטיז הפך חלק בלתי נפרד
מתוכניות מועדוני־הלילה התל־אביביים.
כשמצלצלים למועדון־לילה כדי להזמין מ
ג׳וליה
מנדן, אנגליה תושבת לונדון, המופיעה במועדוני־הלילה המפ
ביותר, הגיעה לארץ אחרי הופעה בסרט 1האנגל״ המפקח, שהרקע לעלילו
ישראל. לפני שהיא מופיעה עם נחשיה! ,עורכת ג׳וליה הופעת חשפנות. למרות שלרבים מבי
פיס נראה הנחש כסמל מיני, טוענת ג׳וליח שיחסה אליו הוא כ״חס אדם לכלב או לחתול

סתורת יבוא

קום, השאלה הראשונה, בדרך כלל, היא:
״יש סטריפטיז?״ אם אין, מבקשים סליחה,
״נבוא בפעם אחרת.״
לכן מוכנים היום בעלי מועדוני־הלילה
לשלם כל מחיר תמורת סטדיפטיזאית. הם
משלמים את דמי נסיעתה מאירופה לישראל.
הם מחזיקים אותה על חשבונם בחדר
שכור או במלון. הם משלמים לה משכורת,
הנעה מ־ 30 עד ל־ 50 דולר ליום. זה הרבה
כסף, אך זה משתלם. הקהל מוכן לשלם
בעד הוזיסקי שלו חמש לירות יותר אם
יש חשפנית בתוכנית.

איפה לשים את האריה?

ןיאשה לוין, בעל מועדון־הלילה התל־אביבי
הוותיק חינגא באר, היה חלוץ המאבק
למען סטריפטיז עברי. הוא נתן ל־חלוצות
החשפנות המקומית להתפשט במועדון
שלו. זה לא היה עסק פשוט. לפני
שלוש שנים זה היה כרוך בסיכון, לא
פחות מאשר לגדל מרימונד במקום מאני־מייקר.
בלילות
היו ניידות משטרה פושטות על
המועדונים. שוטרים במדים היו עטים על
החשפניות מתחת לזרקורים. פקודות־מעצר
ומשפטים היו רק חלק ממסע־הצלב שניהל
הפוריטניזם הישראלי נגד חילול קודש זה.
יאשה שילם את הקנסות, אבל לא נואש.
השופטים שפטו, השוטרים פשטו והחשם־
ניות התפשטו.
״סטריפטיז זה כבר לא סחורה,״ אומר
יאשר. לוין .״כל אחד מביא, מבלי לבדוק
את טיב הסחורה. אז הייתי מוכרח להביא
משהו מיוחד — סטריפטיז עם נחשים. זד.
משהו יוצא מן הכלל, אפילו כשהיא מת־

עוו ך ה עי ה

בדרך כלל היא
ג׳וליה מאכילה

ג׳וליה שוכבת על הבמה במועדון חינגא באר, כשהיא אוחזת
בידיה שני נחשי פתן. על רגלה מתפתל נחש שלישי.
מופיעה רק מס נחש אחד, כשהנחשיס מתחלפים מדי ערב.
את נחשיה במו ידיה, מספקת ליהס עכברים לבנים לאכילה.

איךן טיקך, תמ אל

מותה.
אירופית יותר משפע
מאז החלה להתפשט בפו

ל מלחמתה בססוינט!,
עליה בתור
שהיא עושה
גם סטריס־אריה.
אבל

פשטת, אף אחד לא מסתכל
אשה. מסתכלים רק על האקט
עם הנחשים. עכשיו הציעו לי
טיזאית, שעושה סטריפטיז עם
איפה אני אשים את האריה?״
ג׳וליה מנת, דקת גו ובעלת רעמת שיער
שחור ומבריק, היא המלה האחרונה בהופעות
החשפנות התל־אביבית. היא מופיעה
בפני הקהל בחינגא באר לצלילי מוסיקה
מזרחית, לבושה בתלבושת אקזוטית, כשבידיה
סל נצרים גדול.
תחילה היא עורכת תצוגת חשפנות, נשארת
בסלים קצרצר בלבד. ואז באה ההפתעה:
היא שולפת מתוך הסל נחש פתן
גדול, אוחזת אותו בידה, מתפתלת לצלילי
המוסיקה ומניחה את הנחש על גופה. הנחש,
שהוא אחד המסוכנים בעם הנחשים,
משתף עמה פעולה, כאילו נברא לתכלית
זו. הוא מתנועע כמעט כמוה, נענה לליטופיה
ומסתכן אפילו עד כדי כך, שהוא
מוכן להכניס את ראשו לתוך פיה.

נחש שאוהב טלביזיה
זים זיא
צו־יים.

.׳ 1 עושה הגברת
להבס/<,
מנדז רושם מסתורי מאוד. מקרוב,
לבושה, ובלי נחשים, היא מתגלית כעלמה
עדינה ונעימה מאוד, שאיננה מסוגלת להבין
מה מוזר בהתעסקותה בנחשי פתן.
כשהיא מבחינה במקקים, או בעכב־שים,
היא פורצת בזעקות היסטריה ועולה על
הכסא הסמוך. אבל נחשים? מה מפחיד
בהם?! ״כמו שאחרים מחבבים כלבים, כך
אני מחבבת נחשים,״ היא אומרת.
האהבה לנחשים התחילה אצלה מוקדם
מאוד, היא נזכרת. כילדה היא בילתה את
רוב זמנה בגן־החיות הלונדוני. משום־מה
התעניינה דווקא בנחשים ובתמסחים. היתה
עומדת שעות, כשפניה נעוצות בזגוגית
תא הנחשים. שומר התא הפך לידידה הטוב.
הוא הירשה לה לגשת ולשחק עם
הנחשים, שארסם ניטל מהם.
בת 14 כבר היה לה נחש פרסי משלה,
אותו קיבלה במתנה. העלמה מנדז מספרת,
שהיא בת לאב אנגלי ואם הודית, ולפי
מסורת משפחתית זורם בעורקיה דם של
משפחת אנוסים מפורטוגל. בדירתה הלונדונית
שוכנת מושבה שלמה של נחשים.
לכל אחד מהם יש אפילו שם .״לולו,״ היא
אומרת ,״זה האהוב עלי ביותר. הוא אוהב
שאקח אותו על־ידי כשאני מתבוננת בטלביזיה,
ואלטף אותו מתחת לראש.
״זעם — הוא נחש פראי ומתרגש במהירות
רבה. הוא אוהב את חום גופי, ובדרך
כלל אני מסתובבת עמו בבית, כשהוא
מתפתל סביב למותני. לפעמים אני פותחת
את הדלת לצילצול הפעמון ומתפלאת לתד־

ה 1ח 1[1] 1י ח חלוצת הסטריפטיז בישראל היא תמי אלקייס. עולה
י י נ חדשה מפולין, שהחלה בהופעות חשפנות בישראל
לפני תמי, היגרה מהארץ. תמי תצא בקרוב למסע הופעות באיטליה.

פנות, נהנית מהופעתה לא פחות מהצופים.

סצינה מקפיאת דם בריקוד הנחשים של
ג׳וליה, הנושאת על כתפה פתן באורך
שני מטרים, בריקוד מזרחי ,,הדורש לעיתים גס שימוש בכוח רב.

גאדנח חששיס

׳ ה דן ללא שקיקי הארס, אין הפתניס
״ י, מסוגלים להכיש. ג׳ולית מקריבה
אותם לפניה, מנשקת ומגפפת אותם.

העובדה שהעלמה מנדז לוקחת בכל ערב
אל פיה ראש של נחש פתן, אינה עוזרת
לה ביותר למצוא גברים שיעזו לנשקה.
״הגברים מתנהגים אלי כאל משהי שונה,״
היא מודה .״קשה לרכוש ידידים עס מקצוע
כזד״ אבל בדירתי בלונדון יש לי שולחן ן
בצורת ארגז, שם אני מטמינה את נחשי
כשבאים אלי אורחים. הם אינם מבחינים
אז בשום דבר.״
ריקודי נחשים מבוצעים בעיקר בהודו ובארצות
המזרח הרחוק. ג׳וליה היא, אולי,
האשד, הלבנה היחידה העוסקת במיקצוע זה.
היא אולי המוסמכת ביותר לחוזת את דעתה
בשאלה: האם מסוגל נחש לפתות
אשה, כאותו נחש שפיתה את חווה?
ג׳וליה אינה ממהרת להשיב. היא מהרהרת,
ולבסוף מנסחת תשובה דיפלומטית:
״נחש יכול לפתות אשה, במידה שיש לה
נסיה להיות מפותה על־ידי נחש.״
״איזה מקצועות מחפשים להם הגויים!״
אומרים צופים, הנדהמים למראה ריקודי העירום
הנחשיים של ג׳וליה מנדז. מאין
להם לדעת כי בבית־המלון שלה היא רשומה
בשם: יונה גרי?

המת האורחים. אני פשוטי שוכחת שהנחש
נמצא עלי.״
נוסף לנחשיה החיים, מכוסה ג׳וליה מנדז
בנחשים לרוב. שעון הזהב שלה עשוי
צורת נחש, טבעתה היא נחשית, נעליה
עשויות עור נחש וכן גם תיקה׳.
מפעם לפעם היא מופיעה בסרטים עם
נחשיה. יש לה נחש פתן מיוחד, באורך
של כחמישה מטרים, אותו היא משכירה
להופעות בסרטים. היא רק מדריכה אותו.
היא עצמה מופיעה עם נחשיה הקטנים
יותר. רק לאחרונה סיימה הופעה בסרט
המפקח, שיוצג בקרוב בארץ, המספר את
תולדותיה של צעירה יהודיה, המנסה לעלות
לישראל.

חווה והנחש

ם בלבוש המינימלי, בו היא נשארת בתום התפש־ות
שהיא מופיעה בארץ מזה ארבע שנים, תמי היא
היפהפיות הזרות המיובאות פתה לארץ.
עשתה תמי ניתוח פלאסטי באפה, לומדת מחול.

*וידוע היא מופיעה בעירום עם נחשיה?
ו )₪לכך יש כמה סיבות. ראשית, היא
החלה את הקאריירה שלה כחשפנית בלי
נחשים. לכאורה, יכלה לוותר על חשפנות
כשהחלה להופיע אתם, אולם על בגדים
קשה לראות את תנועת הנחשים. לפעמים
הם גם מסתבכים בחלקי הלבוש ואז קשר,
מאוד לשלוף אותם .״אני רוקדת ריקודים
מזרחיים, אני מניעה שרירים המניעים את
הנחשים, ועם לבוש אי־אפשר להבחין ב

לישיה שני נחשים ונערה אחת.
ג׳וליה מזהה את נחשיה לפי
אופיים, נוהגת להדביק להט שמות־חיבה.

מול זרם החשפניות הזרות. למיחידה
רות שהיא מושכת קהל לא פחות
מהן, מקבלת תמי תשלום נמוך יחסית.

8 ₪ 3 3 8 8ו סו בלו —ווווויוווווי*!
(המשך מעמוד )7
קברניט המטוס מסתבר כי הקברניט ביקש
עזרה רפואית באמצעות האלחוט הרופא
הבריטי ציודה להורידו מן המטוס.״
היינו: לא המלווים גילו את פצעיו של
סובלן, אלא סובלן גילה להם.
התנהגותו של הרופא המישטרתי הישראלי,
שקבע כי סובלן יכול להמשיך בדרך
אל ההסגרה — בעוד שלדעת הרופא הבריטי
נשקפה סכנה לחייו — היא מוזרה.
שאלה היא אם היא תואמת את האתיקה של
מקצוע הרפואה, ואת שבועת היפוקראטם,
שכל רופא חייב בה.
התחמקותו העלובה של גוטליב לאחר מכן׳
בהעמידו פנים כאילו נסע לחופשה,
לביקור קרובים — רק מחמירה את הצל
הכבד האופף את התנהגותו.

שאדה שר מצפון

.בעתתה שי א
הנם־יטעים ! עסיסי
הגישיבנל הזת־ג?נ 1מ.

שני ס ״ ת מנ ה

מ בון ישרא לי
להג שו ת טבבאינז
נפתחות כתות מיוחדות
לבוגרי ט /י׳ ,י״א,
שרטוט מכונות כנין רהיטים

טכנאות מכונות
טכנאות בני! אלקטרוניקה טלויזיה
פרטים והרשמה:
בוקר ,12—10 ערב 7—5
תל־אביב: רח׳ אלנבי 76
חיפה: רחוב ביאליק 17
ירושלים: רה׳ יפו ,33
בית יואל

ו /לאביג

בן ייהודה

** וד יותר מזעזעת היא עדותו של
^ הקצין הבריטי שנכנס למטוס, כפי שפורסמה
בדו״ת המישפטי של טיימס :״מצאתי
את סובלן שוכב, חיוזר וחסר־כוחות,
בתא סגור בוילונות, מכוסה בשמיכות. אמריקאי
אחד בשם מק־שין, שעמד מחוץ לתא,
טען כי דר׳ סובלן הוא האסיר שלו.
״הערת הפרקליט: מצב מעניין במטוס
ישראלי בנמל־התעופה של לונדון!״
כאשר החליטו השופטים הבריטיים כי
אין סובלן זכאי להתהלך חופשי בבריטניה,
כי לא הותר לו להיכנס לארץ זו באופן
רשמי, העמידו את שר־הפנים הבריטי בפני
בעייה קשה ביותר: האם לשלחו לארצות־הברית?
האם להחזירו לישראל? האם לתת
לו לנסוע לכל אשר יחפוץ?
שר־הפנים, שהוא חדש לגמרי בתפקידו,
נמצא במצב קשה. כי בעניין זה שוררת
אחידות דעות בין הימין והשמאל בבריטניה:
שניהם מתנגדים לכל מעשה שיעורר
רושם כאילו בריטניה הגדולה היא גרורה
של ארצות־הברית.
הבריקו פרקליטיו הלונדוניים של סובלן
לאנקוריון בתל־אביב :״יש חשיבות רבה
לעמדת ממשלת ישראל.״ על כן פתח אני
קוריון בפעולה קדחתנית.
באופן רשמי ביקש אשרת עולה. אחרי
הסירוב הרשמי, אין ספק שיגיש בקשה
לצו־על־תנאי לבית־המשפט הגבוה לצדק, על
אף המצב המישפטי הקשה (ראה הנידון).
יצחק אולשן וחבריו יעמדו בפני שאלה
חמורה — שאלה של מצפון, לא פחות
מאשר שאלה של חוק.
אולם אותה שעה פעל אנקוריון למען
פתרון־ביניים. בין השאר: להורות לאל־על
להביא את סובלן לישראל, מבלי לתת לו
היתר להיכנס לארץ. במיקרה זה אפשר
יהיה להחזיקו במלון אוויה, או במלון
נמל־התעופה, כשם שהוא מוחזק כיום בכלא
הלונדוני, המיוחד לאנשים שאינם נמצאים
רשמית בבריטניה.
אם יותר לסובלן לשהות כך במשך חודשיים,
אפשר יהיה לסיים כאן את ההליכים
המשפטיים ללא חיפזון, ובינתיים לאפשר לאיש
לחפש לו ארץ־מיקלט אחרת. בצורה
זו תתבטל ההסגרה המבישה.
החלטת ממשלת ישראל — היינו, החלטת
דויד בן־גוריון — היתד. שלילית. אולם
׳גם ממשלה זו אינה רוצה להסתבך עוד
יותר, לבזות את עצמה עוד יותר בעיני
אזרחיה והעולם. על כן נרמז שחברת אל־על
תסרב לקבל את סובלן בלונדון (בעוד
שעד כה דמתה אל־על לחיה שטרפה נלקח
ממנה, והמחכה להסגירו בכוח).
אם חברת אל־על תסרב בכלל לקבל את
סובלן, לא תצטרך ישראל להחליט אם להחזירו
לישראל או להסגירו — הפעם בגלוי,
ללא כל הסוואה — לאמריקאים. ב־מיקרה
זה יצטרכו האנגלים להחליט בעצמם
אם להכריח את ישראל לקבלו, או לתת
לאיש לנסוע לאן שיחפוץ* (כפי שתובעים
חברי פרלמנט, שאירגנו משלחת לשר) ,או
לגרשו למדינה שהוא אזרח בה — אי־צות־הברית.
סובלן עצמו הצהיר השבוע כי
הוא ״חסר אזרחות״.
רק דבר אחד ברור: החזרתו של סובלן
לישראל יכולה להציל — ולו במיקצת —
את שמה הטוב של המדינה, שהושפל עד
עפר, כפי שלא הושפל מעולם. סובלן החולה
׳הביע את הרצון להקדיש את שארית
ימיו — לכל היותר כמה חודשים — לטיפול
בעבריינים צעירים בישראל.
* בידי סובלן יש סכום גדול של כסף,
המספיק למימון נסיעתו. כסף זה נלקח
ממנו בישראל, הוחזק במטוס בידי הדר׳
גוטליב. בלונדון רצה גוטליב להחזיר כסף
זה לסובלך, אן הלה סירב לקבלו מידיו.

הצגת במרה
ף ערת החודש היא נערת החופש. היא
§־* נערת החופש הגדול — במשמעות הכפולה
של המושג.
אלה שפירא, תלמידה בחופשה: עיניים
חומות גדולות ועמוקות; בחינה בדיקדוק;
בריכת השחיר. של מלון אכדיה; שיער
ארוך, שחור וחלק כמו פועלת בחדרה, עליה
שניה; המון ספרי בלשים, אלרי קוזין בעיקר;
חיוך קונדסי בזוויות הפה ובאישונים.

כאן, כשנמאס לה לריב עם ההורים, להכות
את האח מיכאל בן ה־ ,14 היא סוגרת
את עצמה, עם תקליטי המוסיקה שלה (״התחלתי
לשמוע מוסיקה מגיל _ 10צ׳יי-
קובסקי, היידן, מוסיקה שכל מי שלא קיבל
חינוך מוסיקלי יכול לתפוס״) ,רישומי הפחם
והספרים (״כל מה שבא ליד. אוהבת
לקרוא. מחלה• משפחתית אצלנו. תמיד אני
רואה את ההורים קוראים, יושבים עם
קטינה רטרו

אלה שפירא, תלמידה של חופש — לא
כרעיון מדיני, אלא כצורך אישי: מכנסי
ג׳ינס; מלים, המון מלים זורמות בשטף,
בהגיון, אך ללא רחמים; מחשבה מהירה
כברק; שיער פרוע, קו של עפרון שחור
מעל העפעפיים; המון מרי בשיחה יומיומית
עם ההורים; תמיד בתחנה להרפתקה; נסיו־נות
נואשים לקרוא, לחזור ולקרוא, לא
להבין ולנסות שוב את ביקורת התבונה
הטהורה של קאנט, טוויסט בעומר כ״אס,
חופשת סוף־שבוע בעין־הוד — קפיצה לילית
למועדון חומות ׳עכו; לא לעשות מה
שמצפים; להכיר אנשים חדשים, מעניינים
והרבה.
פעם אחת כבר חדלה להיות קטינה, אלה
שפירא — עוד מעט .17 כשעברה את ה־.16
חוק חדש החזיר אותה לתחום הזה, עשה
ממנה קטינה רטרואקטיבית.
על סף ה־ 17 לא מצפים ממנה שתהיה
כזאת. איך אומר אבא תלמידה —
ראשה חייב להיות בלימודים. אורח חייה
חייב להתאים לאורח חייו של אדם לומד.
זה צריך להשתקף בהגבלה בהוצאות, בהכנת
השעורים, בתילבושת, בהתנהגות, בבחירת
מקומות הבידור — הכל חייב להלום
את אופיה של בת ,17 שסיימה את הכתה
השביעית, תיכון אליאנס.״
איך היינו אנחנו כשהיינו בני !?17 האם
היום מתבגרים מוקדם יותר, מהר יותר?!

כוכב קולנוע בלונדי
ף ערה ע 0פצעי בגרות על הפנים
* רוקדת במסיבה. הבחורים מתרחקים. היא
נוטלת ביד תכשיר קסמים והפצעים נעלמים.
היא מאושרת. מסתלק העצב מהעיניים
ועכשיו היא רוקדת את הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה בחדווה.

סרטון פרסומת. אלה עשתה אותו כחלק
מתעסוקת החופש. חודש קודם עשתה
סרט טלביזיה. גרמני. עם כובע טמבל כחול,
חולצה כחולה עם שרוך אדום, מכנסיים
קצרים וסנדלים, היא ייצגה חברת קיבוץ
ארז. עורכת הכרה לזוג תיירים גרמניים
שבאו במטוס — אחד מהם הרדי קריגר
כוכב הקולנוע — עם הארץ. מתחילים בקליפורניה.
היא מנסה להסביר, לא בסרט
כמובן, שחברות קיבוץ לא באות לקליפורניה,
אפילו כשהן כבר בעיר. לא עזר.
אמה, מזכירה בהתאחדות בעלי תעשיה,
התנגדה כמו שאם צריכה להתנגד, כשכוכב
קולנוע גרמני ובלונדי מציע לבתה תפקיד
ראשי בסרט. אבא, מהנדס קירור עצמאי,
כעס ורגז ״זה יוציא לך את הלימודים
מהראש,״ אמר, ובצדק. אלה התעקשה.
למחרת חתמו על חוזה.
להרדי קריגר צעקו ״נאצי!״ ברחוב .״זה
פגע בו נורא. יומיים הסתובב עצבני ומדוכדך.
כולם היו מוכנים לרצוח אותו נפש.
אני לא. אם האנשים מספיק נבזיים לקבל
כסף מגרמניה, שילמדו לשתוק. אפילו אם
מישהו לא מוצא חן בעיניהם. זהו!״
בבית הדו־קומתי, בשיכון הקצינים בצפון
תל־אביב, היא ביצרה לה משלט פרטי
שלה. הדלת מקושקשת בכתובות :״נא
לדפוק בדלת במידה ויש צורך מייוחד
בכניסה.״ ״תכמיס, נבלים ואוהדי (לפתות)
אבא שטן מתקבלים בסבר פניס יפות״.
הקירות נושאים עליהם רישומי פחם.
דמויות פסלים אפריקאיים. שופנהאואר מייו־צג
במימרה :״להשתוקק לחיי נצח, כרושו
להשתוקק לקיומה הנצחי של שגיאה גדולה.״
מעליו מתנוסס תרגום של פיתגם
גרמני :״אנו מתחילים למות מייד עם לידתנו.״
בין הפטיפון, בקבוקי ויסקי המשמשים
בפמוטים, ושורות הספרים, מונחת גולגולת.
מישהו, שהביא לה אותה, אמר שמצא
אותה בנחל חבר. עכשיו דולקת בתוכה מנורה.

ספר.
גם אני מתחילה. אחי רואה שאני
קוראת כל היום וקורא גם הוא. ככה למדתי
לקרוא. כל ספרות שהיא. מסוגלת להנות
מנון־פיקטשון, ספרי מחקר, גיאוגרפיה וכלכלה,
אוהבת יומן מסע יותר מרומן.״)

״אני כובה רק מכעס״
** ונולוג.
״מי שתרם הכי הרבה להתפתחות האינטלקטואלית
שלי, זה אבי. תופעה נדירה.
הוא מבקר את הציורים שלי, מראה איך
לחלק שטח, פרופורציות, צבע. תמיד מתעניין,
:מה את קוראה?׳ התווכח על ספרות,
בא לראות שעורי באלט, לקח אותי לקונצרטים,
הסביר על הכלים ומבנה התזמורת.
״אבא היה מייג׳ור בצבא הבריטי. נלחם
באיטליה. היה באיטליה כשנולדתי. כשחזר,
הייתי ילדה מגודלת. אני זוכרת את עצמי
מגיל שנתיים. הבית שגרנו בו במלחמת
העצמאות, ברחוב גאולה, בקומה הרביעית,
השמיכות על החלונות, האפלה, הריצות
למקלט. אפילו את צבע החלוק שהיה לי.
אמא אומרת שהייתי נורא אגואיסטית. תמיד
רציתי שתיקח אותי על הידיים, מהקומה
הרביעית למקלט.

אלה שפירא בברכה
משטר קפדני

גערת י1לי
דים. אני תמיד הייתי אחד הבנים. הייתי
באה רכובה על מטאטא וצועקת. נורא
רציתי אז להיות בלונדית עם שיער ארוך
עד הריצפה ועיניים כחולות עמוקות. אחר-
כך היינו משחקים בשודדים ופירטים והכל.
תמיד הייתי בן. נורא אוהבת לשחק בנים.
נורא רציתי להיות בן. בכיתי למה אני
לא ילד. לא רציתי ללבוש חצאית, תמיד
במכנסיים. השתתפתי בכל משחקי הבנים.
טיפוס על עצים, רוגטקות, דודם, אחר־כך
חסמבה.
״בבית הייתי נתונה כל הזמן במשטר
קפדני. כשרציתי ללכת לצופים, בכתה ה׳,
התנגדו לזה בבית. הייתי הולכת לישון
תמיד ב־ .8לא עלה בדעתי כלל שאפשר
ללכת לישון יותר מאוחר. פעם, בכתר, ז׳,
הרשו לי לשחק יותר מאוחר, קצת אחרי

בחברה שלו, המבוגרת, אבל היתה לי מנטליות
אחרת. ברגע שזה נגמר, חזרתי לחברה
צעירה.״

כוח ונימוסי שולחן

^#לה שפירא, ילדה פרובלמטית, אימת
המורים, אשד, קטנה בתלבושת אחידה
של בית־ספר תיכון, אבל תלמידה מצויינת.
חוץ מדיקדוק .״לא אשמה. המורים אשמים.
לא למדתי דיקדוק בחיים. היה להם שאנס
להכניס לי את זה לראש. חוץ מזה, התעודה
שלי היא בסדר גמור. לא יותר רעה
משלד,רבה אחרים.״

אקטיבית
״אחר־כך באה המלחמה. אבא היה מג״ד,
נדמה לי שבגבעתי. לא יודעת. לא היה
בבית. הרבה לא ראינו אותו. אחר־כך עברנו
לגור בשיכון הקצינים. הייתי אז בת ארבע.
לידינו היה שדה ענקי, אפילו בריכות
השקאה ופרדס ערבי. את רוב הזמן היינו
מבלים בשדה, או הולכים לקטוף תותים, אצל
הזקנה ד,ערביה.
״הקפיטניס האמיצים היה הסרט הראשון
שראיתי. בגיל שמונה. היה הסרט הראשון

,8ראיתי אז
בקייץ. הייתי
״מכתה ח׳
צופי הקהילה.

בפעם הראשונה את השקיעה
מאושרת.
עד הששית הייתי ב־צ־פים.
הדרכתי ואהבתי את זה נורא,
בחכרה ליטוש סופי
צרת השכונה, מפני שאינה מתנהגת כפי
שמצפים שנערה בגילה תתנהג( ,״אני חיה
במסגרת שאינה מתאימה לאופיי״) .נערה,
שלחופש כשלעצמו אין שום מובן לגביה,
אבל היא מרגישה חופשיה לבחור לעצמה
דרכי ביטוי והתנהגות. שאפתנית באופן
קיצוני (״הרבה שאיפות, בהרבה כיוונים, שלכולם
מכנה משותף אחד גדול — רכישת
עמדה רצינית מבחינה של כסף, כוח והשפעה.״)

היא רוצה להיות? לא יודעת? בכל־אופן,
התוכניות לא יושפעו על־ידי אף
אחד. עדיין אין תוכניות יציבות. הן משתנות
בהתאם לתחומי ההתעניינות המשתנים.
תחום אחד של עניין — קולנוע. או עתו־נאות.
לא חשוב .״אבל כל עבודה שאעשה
חייבת לתת סיפוק, אחרת לא אחזיק מעמד
יותר מיומיים.״ בינתיים חשוב לגביה לא
מי אומר, אלא מה הוא אומר, כך היא
אומרת. ספר שנורא השפיע עליה היו הפואמות
הקטנות של בודלייר. שנה שלמה
התפעלה מבלי לשים לב לשם. קראה לו
בולדייר. לא טרחה אפילו לזכור .״לא ידעתי
מי זה — רק אחר־כך גילה אבא את הספר
ואמר, :זה השם וזה האיש׳ .אז קראתי
את פרחי הרע.״
אלה זו עוברת עתה ליטוש אחרון לקראת
הפרידה ממעמד של קטינה. עושים לח זאת
בקורס לטיפוח החן והיופי. מלמדים אותה
כיצד להיות דמות כפי שרצתה להיות, אבל
לא ידעה איך. משלימים את נימוסי השולחן
שלה, מורים לה מה ללבוש, מתי ואיך.
מסתתים, מקציעים, מבריקים — עד שתתאים
למסגרת הרצויה.
מה ישאר אחרי כל זה מנערת החופש
הגדול?
כרחוב תחנה להרפתקה

בדיד לגימנסיה
אימת המורים
והאחרון שבכיתי בו. מאז אני בוכה רק
מכעס. לא כעם ממש. אלא כשאני כועסת
ויודעת שאיני יכולה לשנות את הדבר שמכעיס.
מאזלת יד. זה קורה לעיתים קרובות.
זה הרגש היחידי שלא יכולה להשתלט
עליו. אני כעסנית מטבעי. מתפרצת הרבה.
על דברים קטנים. יכול להיות שטויות,
כמו ספר שמונעים ממני לקרוא, חולצה
שמונעים ממני להחליף. זה יכול להיות
גם אי־צדק שנעשה לי, אפילו כשאני יודעת
שאני הבאתי למצב זה.
״זכרון חשוב: בכתה ג׳ שיחקנו באבא
ואמא. אחר־כך בנסיכה שבויה ואבירים הבאים
רכובים על סוסים וכמובן גם שוד־

אולי מפני שהד,דרכה נתנה לי שליטה בבני-
אדם. אבל לא השתלבתי בחברה. זאת לא
הפעם הראשונה. גם בבית־הספר העממי
הייתי מאוד לא אהודה. ישבתי בצד, לא
הופעתי לפגישות כתה, בחלקו מפני שזה
לא התאפשר לי מבחינת הבית. הייתי נתונה
למצבי רוח. לא היו לי חברות בבית־הספר.
באופן יוצא מן הכלל היתר, חברה אחת.
היא היתד, עילוי. אחרי זמן קצר הסתכסכנו
על הרקע מי יגיד ומי יקבע.
״בצופים לא נהניתי מריקודים. לא הייתי
מסוגלת לשיר. פרצתי הרבה מיסגרות, גם
בהופעה. לא היה שום דבר קיצוני, שום
דבר שיש בו כדי לפגוע. הבנות דרשו
שאעוף מד,שיכבה. לפני שוועדת החברים
עמדה להתכנס ולהחליט בעניין, אמרתי:
,שלום, רבותי.׳ אבל זאת היתד, זריקה.
אני לא הייתי עוזבת.
״הלכתי אז עם מדריך בצופים, שהיה
גם מרכז הקן. הוא היה מבוגר ממני
בשלוש שנים. הייתי הבת הראשונה שהיה
לה חבר מבוגר בשיכבה. הוא היה בא
לקחת אותי מהפעולות עם מכונית. יצאתי

עם הארדי קריגד על קטנוע
נבזי רק לקחת כסף

ספרים
מקור
צברב די מו ס

שנו 22/7

עד י1ס 22/8

רובדה א״י לאוגוומובילים בע׳ימ-תל־אביב • זזיפה • ירושלים
חפיפ ת ראש
שכמוה סרס נסית.״

להרחקת

המשחה המפורסמת
לק ה צ פו רניים
מופץ ביותר מ 40-ארצות תבל •
עכשיו גם בארץ • הלואן — אינו
מכיל אצטון, מונע צריבה והצהבת
הצפורן ובית הצפורן • קל לשמוש • אינו מתיבש
תוצרת מפעלי

.ס ז׳ ע 1 8 0 £ 0 £׳ג 11ס ז 1*.המפיץ

בישראל :

לילית

מי שיער המיוצרים
בהתאמה לאקלים
ארצנו, מזינים את
עור ראשן בחומרים
המחזקים שרשים ומסלקים
קשקשים
וזאת תוך חפיפה
נעימה המעניקה לך
נקיון, ברק והופעה.

א לי ק סי ר 2
ב ק1רס קיץ

בקבוקון ב״ 75 אגורות, בשני סוגים:

עברית, אנגליות צרפתיות גרמנית ועוד
כתות מיוחדות לתלמידי בתי׳׳ם יסודיים ותיכוניים

לשיער יבש ובינוני * לשיער שמן

ת״א, נחלת בנימין ,2טל — 56347 .פתח־תקוד״ מונטיפיזרי

מוצר איכות פרי שנות מחקה ונסיון
של הביאוקוסמסיקאי ד-ר א. רובין

לכחכ מי ם (מאת חנוך ברטוב, ספריית
פועלים 0 962 ,הוא אחד הבינוניים ביותר
שבין מספרי ״דור הפלמ״ח״ ,מאשר את
הכלל הידוע בסוג מסויים של הסיפורת
העברית: אם אין לך כישרון ואין לך מה
לומר, כתוב משהו על קיבוץ, ומשהו על
עוללות מלחמת־העצמאות, ופנה בעזרת ה־פרוטקציה
של אחת מ״מפלגות הפועלים״
לבית־הוצאתה.
אם הרומאן או הסיפורים לא יודפסו על־ידי
ספריית פועלים, יפורסמו על ידי הקיבוץ
המאוחד. ואם לא יאיר למספר דור
הפלמ״ח המזל אצל הוצאות־הספרים של
מפ״ם ואחדות־העבודה, יטה לו אולי חסד
עם עובד.
כל ההוצאות האלה היו מוכנות לממן
כל ספר — ובלבד שיוכיח כי למפלגה יש
דור המשך, וכי לזקני ספרותה גדל דור של
תלמידים. בתמורה דרשו רק את המשולש
הניצחי: גיבור פלמ״האי, בת קיבוץ והמצפון
של תנועת העבודה.
מחיר זול, לכל הריעות. ביהוד למי שלא
היה בידו המטבע היקר של הכישרון האמיתי.
קול
המשוריין הכריטי. ספרות
״צברית״ שלמה חיה מנושאי־הגעגועים לימי
התש״ח, ימי הקיבוץ והפלמ״ח —
ימים שבהם משפטים כ״ברחוב הארוך נשמע
קולו של המשוריין הבריטי״ או ״החבלנים
יצאו לעבר הבית״ (המצויים בשפע
בכתיבת ברטוב בצד תיאורי קיבוץ) נתקבלו
בתרועות מצד הביקורת. בינתיים נשתנו
הזמנים. המציאות הישראלית המודרנית,
המורכבת, תובעת לעצמה מבע חדש בפרוזה.

סופרי תש״ח מסוג שמיר, ברטוב,
האחים מגד לא הצליחו להינתק מהלך־רוח
התקופה שרוממה ושגידלה אותם. הם היו
ונשארו חניכי תנועת־נוער ציונית־חלוצית
בדימוס. שעה שאהרן מגד מנסה לחקות
את קאפקא — הרי זה קאפקא ישראלי
זעיר, במיכנסי־חאקי קצרים וחולצה כחולה
עם שרוך אדום או לבן. שעה ששמיר מנסה
את כוחו במחזה ״בעייתי״ ומחוכם —
רואים מתחת למעטה האכזיסטנציאליסטי את
משה השמן וטוב־הלב מתנועת־נוער, הזולל
בכל פה תרנגולת או אבטיח בקומזיץ.
מיגבלות
אלה, שבמידת־מה פגעו גם ב־כישרון
מובהק כס. יזהר, המצוי משכמו
ומעלה מעל למגר או לשמיר, הופכות
כתיבה כמו זו של חנוך ברטוב למהתלה
לא־נעימה.
סיכומים פשטניים. בסיפור לב חכמים,
שעל שמו נקרא הקובץ, והמזכיר,
למעשה, מערכון־הוזי, אומר ברטוב :״ואולם
סיכומים פשטניים אלה, שבני־אדם נוטים
לסכם את זולתם, מפני שצריכים סוף־סוף
לאיזה סיכום ולדעת עם מי יש להם עסק,
לא נתקבלו מעולם על דעת צבי.״ הם לא
נתקבלו, אולי, עד דעת צבי. אבל, לצערו
של הקורא, נתקבלו בהחלט על דעת מ מספר
עצמו.
כל ספרו מורכב מסיכומים פשטניים אלה,
הכתובים בלשון דלילה עד־להפליא כגון
״אלפרד חזר הביתה. וזאת הפעם היתד,
תגובתם של החברים משונה אפילו מהתנהגות
גופו של אלפרד.״ או ״למה אתם
מחכים, חבלנים? תזיזו את התחת.״ משפט
סתמי ושטוח רודף משפט סתמי ושטוח.
אבל כל תיאור שטוח וסתמי טוב מ״חוכ־מות״
ברטוביות מסוג ״בכל שאנו מוסיפים
שנים, מזכיר לנו כל אדם אדם אחר,״ שהמחבר
מפזר בנדיבות.
הממשיך כעד־כורחו. לב חכמים
נימנה על אסכולת הריאליזם הקטן והשדוף,
במיצויו הגרוע ביותר. סיפורים מסוג דובריו
האדם או סביב מקרה הטבעת מעוררים
את הרושם הלאינעים, שברטוב כותב
מתוך אינרציה, בלית־ברירה. הוא ראה עצמו
פעם בחזקת סופר, על רקע קוניונקטורה
מסויימת של ״סיפורי הפלמ״ח״ ו״סום־
רי המפלגה״ ברוח הז׳דאנוביזם ז״ל, ועכשיו
קשה לו, כמו לרבים אחרים, לחדול
מכך.
ספר מסוג לב חכמים מהווה, משום כך,
יותר בעייה חברתית מאשר ספרותית. זו
בעיית דור סופרים, שצמח על ברכי המפלגות
הציוניות, הודות לטיפוח החומרי המכודן
והפירסומת של המנגנון שלהן, החש
עכשיו שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
מקרה ברטוב בולט כאן במיוחד רק משום
שהוא הפחות מוכשר ביניהם.
העזלס חזה 1299

במדינה
׳זרד ,
ארבעה שיצאו
ארבעה יורדים מישראל, ויהודי צרפתי
אחד, נידונו השבוע למאסר בעודן שוד
מזוייו בגרמניה.

על המישפט, שהיכה גלים בגרמניה
המערבית, מדווח כתב ״העולם
הזה״ מאולם כית־הדין:

״איזה מזל יש לכם! לנו, העתונאים הגרמניים,
אסור לכתוב כאן את האמת
אמר לי השבוע כתב של צהרון פרנקפורטי.
״החרייאתים האלה הורסים לנו פה את
הכל!״ צעק כלפי השבוע שלום קלמן, יורד
ישראלי ובעל באר קטן בפרנקפורט.
סרט בלשים מעולה. לפני ששה
חודשים בוצע בעיר הגרמנית דיסלדורף שוד
מזויין. במידה מסויימת יכול היה להיות
רומנטי, לולא גילתה המשטרה הגרמנית
זריזות בת־שניות. הקורבן: חנוודהתכשיטים
היקרה והגדולה ביותר בעיר, היא חנות
קרן השוכנת בבניין אולם המלוכה (אולם
קונצרטים מפואר) במרכז העיר.
באחד מימי נובמבר נעצרה לפני החנות
מכונית פז׳ו .404 היתד, זו שעת צהריים,
והחנויות עמדו להיסגר למשך ההפסקה.

אותנו. עשה את עבודתך, והנח לשטויות.״
התובע הסמיק מכעס ועלבון, אולם השופט
השתיקו. כבר בחלק הראשון הורד
מן הפרק נסיון התביעה להאשים את הארבעה
בניסיון לרצח, ונשארה (חוץ מאשמת
נשיאת־נשק־ללא־רשיון) האשמה: שוד
מזויין.
טעם מר. ביום החמישי 12 ,ביולי,
ניתן גזר־הדין, אחרי פסק־הדין בו נמצאו
ארבעת הצעירים אשמים בשוד מזויין ונשיאת
נשק שלא כחוק, והחמישי, בעל
באר אלישע, מיכאל שומק, נמצא אשם בסיוע
על־ידי נתינת מיקלט לשודדים.
שומק, שעזב את ישראל לפני שלוש
שנים, נידון למאסר 21 חודש.
מר יותר הוא גורלם של הארבעה. הישראלי
הממושקף גבריאל רייך ( )33 והיהודי
הצרפתי קלוד מרגריטה ( )32 נידונו לשמונה
שנות מאסר. הישראלי יעקב כהן ()31
והישראלי ז׳אן־שרל ברוך ( )30 נידונו לשבע
שנות מאסר.
סיפר לי העתונאי הגרמני, פריץ נידרגר:
״בית־המשפט נתן הוראה לעתונות לכתוב
כי הם נתיני צרפת (לאחד באמת יש דרכון
צרפתי ולכולם רק מכונית בעלת מספר
צרפתי) .אילו כתבתי, למשל, כי כולם יהודים,
ואפילו ישראליים, הייתי נענש בערך

קני רי פדרבשד ״ארטיק״
ו 1כי בכר -תיק
בר־וגיק -הוא תיק נהדר לים המתנפח גם לכרית
נאה ונעימה.
ריפ־רפ -גלידה ביתית מסוג מהפכני, מוכנה להגשה,
כיבוד נפלא, שכמוהו לא טעמת בישראל.
תעודת זנ״ה לכר־תיק נמצאת בחלק מאריזות ך יפ־רפ.
להש״ג בחנות או בקיוסק מובחר.

בנין מכונת בבימה בשיטה וברמה שעוד טרם נבנתה כארץ, יחד עם
שיטת בכיסה חדשה, הידועה בעולם בתור השיטה הטובה והמעולה
כיותר, תכנים מהפכה כהרגלי הכביסה כארץ:
שודדים רייך, מרגריטה, בהן וכדוד
בסן הכל 30 :שנות מאסר.
אפילו קונה אחד לא נראה מבעד לחלונות־הראווה
הנהדרים.
מהמכונית יצאו ארבעה גברים לבושים
היטב, עטופים מעילים חורפיים נפוחים
משהו. הם פנו במהירות לתוך החנות.
עובדי חנות התכשיטים, גברים ונשים

• צעירות, הרימו ידיים. מתחת למעילי הי
חורף הציצו קנים של נשק אוטומאטי.
הכל נעשה במהירות, כבסרט בלשי מעולה.
שניים עמדו על המשמר. אחד שמר
< עם טומי׳גאן על העובדים. השני שמר על
הנעשה בחוץ, כשבידו שנזייסר גרמני ישן
ומאיים. השניים האחרים, שהיו מזויינים
בקאראבינות אמריקאיות, אספו את הכל:
יהלומים, זהב ואת כל תוכנן של הקופות
הגדולות. שניים מן הגברים הורו לעובדים
לא להפנות את הראש אחריהם תוך חמש
דקות. כי ממול מכודן אליהם מיקלע. במהירות
נכנסו לפז׳ו שלהם ונעלמו.
ארבעה מיליון. אולם רנאטה פתקה
ראתה את המכונית. היא שמה לב למספר
הצרפתי ולצבע המכונית: כחול כהה.
המשטרה של דיסלדורף, הידועה במשטרה
הטובה ביותר בגרמניה, גייסה את
כל כוחותיה לסיורים.
שתי ניידות מסוג פולקסוואגן עברו באיטיות
לפני באר אלישע. מיכאל שומק
( ,)51 בעל הבאר, נעלם פנימה במהירות.
סמל הבולשת ראה את הפז׳ו לפני הבאר,
הפליט :״איזה חוסר זהירות מצידם
המשטרה התפרצה פנימה ולכדה חמישה
אנשים שנמצאו שם: בעל הבאר, שומק,
ואתו ארבעה גברים צעירים, שמתחת ל־מעילי־החורף
שלהם נמצאו תת־מקלעים. השלל
היה ארוז בשלוש מזוזדות חזקות,
^ שעמ דו מתחת לשולחנות. שחיי השלל: אר־
^ בעה מיליון מארק מערב־גרמניים.
י ״ללא כוונה לרצוח״ .השבוע התקיים
המשפט. ישבתי באולם הגדול, המצוייד
מיקרופונים ורמקולים להקלת הדיונים.
שלושה שופטים נשואי־פנים ישבו בדין.
למעלה מעשרים שוטרים, במדים ובלעדיהם,
כולם נושאי תת־מיקלעים, הקיפו את האולם
מבפנים.
לא ניתן לקהל להיכנס. אני עצמי נכנסתי
רק בזכות המלצה בכתב, שהבאתי מלשכת־העתונות
הממשלתית בבון.
חמישתם ישבו בשקט. מפליאה היתד, הבעת
פניהם האמיצה.
צעק התובע של דיסלדורף, זומר :״מי
שלח אתכם? מי הבום העומד מאחוריכם?״
השיב אחד הנאשמים, צעיר ממושקף, בעל
פנים אינטליגנטיות ומיבטא זר :״מה אתה
רוצה? אנו עומדים למשפט, אתה תובע
העולם הזה 1299

ב־ 10 שנות מאסר. לכן, זה מזלכם — ששלנו
אוסר כיום כל כתיבה נגד החוק יהודים, ומעניש על כך בעונשי מאסר.
״כמובן יש הצדקה לכך, שנינו יודעים
מה יהיה בגרמניה אם היו כותבים את
זהותם של הפושעים האלה. אבל לי יש
מכל העסק — כיצד לומר? טעם מר.״
עוד יקרה אסון. נרגז יותר היה השלום
קלמן, יורד מישראל, שצעק:
צעיר
״בגלל כמה פושעים כאלה, המלכלכים לשאר
היהודים כאן את השם, עלול עוד
לקרות לנו אסון
למה הם יושבים שם?

משפט
״סור חדדש כו ר
חמישים לירות לחודש, עבור חדר שכור
במרכז תל־אביב, איננו, לכל הדעות, מחיר
גבוה. כך חשב גם אברהם שגב 27 כאשר
שכר חדר בדירתה של דורה קורנ־בלום
73 הוא הכניס לשם את מיטלטליו
המעטים, קיודד, כי יוכל למצוא מנוחה בחדרו
הקטן.
אולם תוך השבועות הראשונים התברר
לו, כי אפילו חמישים לירות הם מחיר יקר
מדי במחיצתה של בעלת הבית הזקנה.
חשמל עודה כסף. עינה היתד, צרה
בכל אשר עשה הדייר. כאשר חזר לישון
בערב והיה מדליק את החשמל על מנת
לקרוא מעט במיטה, היתד, הזקנה מושיטה
ידה אל תוך החדר ומכבה את האור .״אצל
הערבים גם היית קורא עתון?״ היתד, מטיחה
כלפי אברהם, בן עדה מזרחית .״החשמל
עולה כסף, ואתה מבזבז אותו!״
בשעות היום מטילה עליו הגבלה נוספת.
היא לא התירה לו לפתוח את התריסים,
״השמש מקלקלת את הרהיטים,״ רטנה.
עד שבאחד הימים קרה המיקרה שהוביל
את השניים לבית־המשפט.
מארב מאחורי הקיר. השעי. היתד,
סמוך לשמונה בערב ואברהם נכנס לחדר׳
האמבטיה על־מנת למשוח את פניו בקרם
לאחר הגילוח, בטרם יצא לבלות. הוא לא
הספיק לסחוט את שפופרת הקרם, כשלפתע
כבה האור. אברהם ידע מי עשה זאת, הושיט
ידו אל המפסק שמחוץ לחדר.
לרגע זה חיכתה בעלת־הבית הזקנה, שארבה
לקורבנה מאחורי הקיר. היא הרימה
מקל קטן שהיה בידה, חבטה בידו של
אברהם. אולם טרם הספיקה להחזירו, תפס
הצעיר אינסטינקטיבית במקל, משך אותו
(המשך בעמוד )22

קריסטל לוקס 63
לאחר רכישת ידע אמריקאי עבר מפעל קריסטל לשיטת כביסה עם אגיטיטור שהיא דו״
כיודנית. מונעת הסתבכות הכבסים אחד בשני ויצירת גוש אחד, ומאפשרת שמירה מקסימלית
על הכבסים וכביסה נקיה ללא כל צורך בשימוש בחמרים חריפים המזיקים לכבסים ולידיים.
שכלולים שהוכנסו במכונה, כגון: מחזור (צירקולציד ).תמידית של המים תוך סינון מתמיד,
משאיר את המים נקיים למשך 6־ 5כביסות ללא כל צורך בהחלפתם. היכולת לכבס ובאותו
הזמן לשטוף ולסחוט, נותן את האפשרות לקבל 25ק״ג כבסים מוכנים תוך שעה אחת
ללא מאמץ כל שהוא.
כפתורי הפעלה ויתר האביזרים מסודרים בצורה, שתהליך הכביסה נעשה ללא מאמץ
ובמקסימום של נוחיות. יבוש צנטריפוגלי במספר סיבובים גבוה (האופיני למכונה זו)
גורם, שהכבסים מוצאים כמעט יבשים.
חידוש נוסף בשירות בית־חרושת קריסטל: בזמן קניית מכונת קריסטל לוקס 63 מקבל
הקונה סל כבסים, מלקחיים, כיסוי למכונה, הובלה עד לבית והדגמה על־ידי נציג בית־החרושת
בבית הקונה. כמו כן, מקבל הקונה השגחה ושרות אינדיבידואלי.
שם קריסטל ידוע בכל רחבי הארץ, ועדים לכך אלפי המיקסרים קריסטל מיקס שנמכרו
והמשרתים את קוניהם באמונה רבה. לאחרונה נוסף בלנדר אשר צורתו החיצונית והחומר
המעולה ממנו הוא עשוי, מוסיף חן רב ותועלת רבה למשתמשים בו. וכעת עובדים על
חלקים נוספים כגון: חלק לטחינת בשר וחלק נוסף לטחינת קפה. בקרוב יוצאו שני
החלקים הנוספים האלה למכירה.

...ובבל ־ 1 1 x 1

29110

ספנרט
אתלטיקה קלה
ה 9י1יש הו ארך
אתלטי ישראל כולם דמו השבוע לאותו
רץ למרחקים קצרים המאמץ את כל רצונו
וכוחותיו להגיע אל חוט הסיום. שני מטרים
לפני חוט הגמר, כשהוא אוסף את
שארית כוחותיו לפיניש, באים מארגני התחרות
ומרחיקים ממנו את החוט בעשרה
מטרים נוספים.
זה מצב מאוד לא נעים. הוא יכול לגרום
לאחד משני המקרים: או שהרץ יפול מאפיסת
כוחות לפני הגמר או שיעשה את המאמץ
הנוסף, שהוא מלכתחילה למעלה מכוחותיו.

בדיוק היה המצב באתלטיקה הישראלית
ערב הנסיעה למשחקי אליפות־אסיה
בג׳אקארטה. כאשר התאספו ביום שישי ובשבת
האחרונה בחירי האתלטים הישראליים
באיצטדיון המכביה למיבחן אחרון, שהיה
צריך לקבוע מי ייכלל בסגל הלאומי, עדיין
היה קו המטרה רשימת הישגי הסיווג של
מארגני המשחקים באינדונזיה. לפי רשימה
זו היה ברור שמספר לא מבוטל של אתלטים
ישראלים עובר את דרישות המינימום
ויוכל להיכלל בתחרויות־הגמר.
אולם רשימה מעודכנת של הישגי אתלטי
אסיה, שהגיעה לישראל, הבהירה לרבים,
כי גם אם יוכלו להגיע לתחרויות־הגמר,
הרי זכיה באחד משלושת המקומות
הראשונים במקצוע כלשהו רחוקה עדיין.
לא ההישגים קכעו. לפי הדירוג האסיאתי
של שיאי הארצות המשתתפות בתחרויות
ג׳אקארטה, יש רק לשלושה ספורטאים
ישראליים סיבה טובה לנסיעה. אורי
זוהר הוא עדיין בעל ההישג הטוב ביותר
באסיה בהדיפת כדור־ברזל, כשהוא מוביל
בשיאו 15ס״מ לפני היפאני, השני אחריו
בדירוג. אולם הדברים אמורים רק אם יצליח
לחזור בג׳אקארטה על השיא של 15.86
מטר. בתחרויות יום שישי האחרון הוא
הדף את הכדור למרחק 15.47 מטר בלבד,
המשאירו עדיין באופן תיאורטי כבעל סיכוי
לתפוס מקום שני.
גם גדעון אריאל, ששיא זריקת הדיסקוס
שלו ( 48.80 מטר) הוא שני בדירוג האסיאתי,
חייב לחזור ולהגיע לשיאו כדי להיות
בעל סיכוי לזכות באחד משלושת המקומות
הראשונים.
המקצוע השלישי בו יש לישראל פתחון־
מ־ ,היא ריצת 200 מטר נשים, בו משתוה
מרים סידרנסקי לבעלת השיא הפיליפינית.
אולם למרות המצב החדש לא יכלו אנשי
ועדת האתלטיקה־הקלה בהתאחדות לספורט
להכריע מי יסע לג׳אקארטה. שעות רבות
נמשכו דיונים סוערים עד שלבסוף הוחלט
לשלוח 10 אתלטים, למרות שהועד האולימפי
הקציב לאתלטים רק 6מקומות במשלחת
הישראלית.
כרגיל, לא היה הגורם לכך הישגיהם של
האתלטים אלא חוסר היכולת להגיע לפשרה
בין נציגי מכבי והפועל.

מינן־ נז מו ת ק
כדורסל מהר, אך ב לי הבתר
תיאבונם הגדול של אוהדי הספורט הישראלים
לנצחונות בינלאומיים קופח השבוע
בצורה קשה. זמן קצר לפני שעמדו
לבלוע ארוחת אליפות מכובדת, נחטפה
הארוחה מפיותיהם. חובבי הספורט היוגוסלביים
יאכלו אותה במקומם.
היה זה טורניר הכדורסל הים־תיכוני שנערך
בתורכיה, בו עמדה נבחרת תל־אביב,
שהיוותה למעשה את נבחרת ישראל, על
סף זכיה באליפות הטורניר. הישראלים
גילו עליונות מוחלטת על פני שחקני נבחרות
איסטנבול, אנקרה ואתונה, אותן ניצחו
יום אחר יום. אולם במשחק הרביעי
והקובע, נגד הנבחרת הבלגראדית, בשורותיה
מופיע רק שחקן בינלאומי אחד של
יוגוסלביה, הובסו הישראלים בצורה מח פירה
אחרי שהובילו בהפסקה ביתרון של
10 נקודות.
המרגיז בהשמטת כתר האליפות היה בכך
שהישראלים לא הפסידוהו משום שלא
היו הקבוצה הטובה בטורניר, אלא מפני
שבמשחקם האחרון היו עייפים וסחוטים.
מישהו בישראל, שחשש פן יבלו הכדור־סלנים
בתורכיה יום או יומיים מיותרים,
ציתה שמשחקי הנבחרת התל־אביבית יערכו
ברציפות יום אחר יום כדי שיוכלו לחזור.
מהר ארצה. הם חזרו, אבל בלי הכתר.

ס ע שי ש

ממידיט!
תלמידים ! סטודנטים1 מרעטו עוד היום לקורס החדש לי

ק צרנו ת

עכרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.) 0 8 £ 0 0 ( -
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורמן .5
חיפה: בבית־הספר. במעלה״,
רחוב שמריהו לוין • 3

חגלחחםוכטחת1
אנשים דומן ס ס התל*׳!
המזכיר הביא את טיוטת הנאום שהכין,
לממלא מקום שר השיכון יוסף אלמוגי.
אלמוגי נטל את הטיוטא סקר אותה במהירות.
עיניו רצו על פני השורות עד שנתקל
במלה בדיעבד* .מחוק את המלה
הזאת,״ ציווה קצרות, בפסקנות על מזכירו
,״אף אחד לא יאמין שאני חשבתי
עליה בעצמי פולה כן־גוריון
סקרה את האורחים שבאו לטקס הפרידה,
אשר ערך נשיא חוף השנהב פליקם הד
פואה בואני בגינת שגרירות הוף השנהב
בירושלים. בין השאר נקרתה בדרכה
יעל גלכוע, בתו של הממונה על הטקס
במשרד החוץ אכרהם (״אברשה״) גל״
כוע. היא היתד, לבושה בשמלה קייצית
לבנה, עם מחשוף גדול, שתלתה על כתפיה
בשתי כתפיות דקות. פולה הסתכלה רגע
ואחר הגיבה בזעם :״מה זה, השתגעת?!
למה באת בקומביניזון שר החקלאות
משה דיין הפתיע מאוד את חברי
הסגל הדיפלומטי בישראל, בטקס נטיעת
יער על שם נשיא חוף השנהב, שנערך
לפני שהאורח עזב את הארץ. הדיפלימטים
האורחים באו בחליפות כהות ובכובעים
שחורים נוקשים, סבלו קשה מהחום המעיק.
דיין הגיע בחולצה לבנה, כשלראשו
כובע טמבל מקומט. הוא חייך בזוית פיו:
״מוטב להיות בכובע טמבל, מאשר להיראות
כטמבל בתלבושת שונה לגמרי
הופיע דיין במלון שרתוך, לפגישה שקויימה
בסוד גדול. איש סודו היה צייר השערים
של השבועון האמריקאי סיים, כורים
שליאפין, שהכין ציור שער של דיין.
שני ישראלים חשובים אחרים, ששימשו
נושא לציוריו של שליאפין, באו אף הם
לפגשו במיוחד במלון שרתון — דויד כף
גוריון וגולדה מאיר מכרים מצאו
השבוע את ח״כ חרות, יוחנן כאדר,
במצב מאוד עדין — כשהוא משוחח בידידות
עם ח״כ מק״י משח סנה .״מה
זד היתד, השאלה הגדולה. באדר
לא התבלבל, גילה כי כאשר נבחר לראשונה
לכנסת, ניצב מושבו ליד מושבה של
ח״כ מק״י אסתר וילנסקה .״בהתחלה
שררה בינינו מתיחות,״ סיפר באדר ,״היא
היתד, מקדיח־ ,את עפעפיה כל פעם שמבטיד.
נתקלו בי.״ אלא שכעבור זמן קצר התפתחו
בין השניים יחסי ידידות כאלה, עד שח״ב
וילנסקה מצאה לנכון להראות לבאדר, מדי
פעם, את תמונות ילדיה. המכרים, ששמעו
את הסיפור, העירו לבאדר בחיוך :״זד, לא
יציל אותך מתליה על עמוד החשמל, כשיתפסו
הקומוניסטים את השלטון.״ חייך
הח״ב החרותי :״קיימת משום הנאה פרבר-
סית בניהול רומן עם התליין!״

א טד איש׳ בהחלט
השמחה הגדולה ביותר שררה השבוע בחגיגת
בר־ד,מצודה, שנערכה לכבודו של
יעקב דוד הכהן, בנם של עורך השבועון
הדתי פנים אל פנים, שמואל הכהך
אכידור ואשתו רות. מאות האורחים,
שבאו לחגוג את המאורע עם בעל השמחה,
ייצגו את כל הזרמים בישראל. החל מהרב
יוסף שינכרגר, שר־החוץ של נטורי
קרתא, וכלה ביצחק נכון, מזכירו של
ראש הממשלה. את המתנה המקורית ביותר
הביא אורח, ששמו נשמר בסוד, שהביא
לחתן בר־המצווה את הקאפיטל של
קארל מרכס. בעוד שסגן שר הבריאות,
יצחק רפאל נתן לבר־המצוזד, שטרות

! פ סו קי ה ש בו ע
* העתונאי עמנואל פרת, על

צו הגירוש שהוצא נגד לייב פארקש:

0סגן שר־הכטחון שמעון

פרם, בתגובה להצהרתו של ג׳מאל
עבד אל־נאצר, כי הטיל המצרי מסוגל
להגיע דרומית ללבנון :״זה נכון שישראל
נמצאת דרומית ללבנון, כשם
שהיא נמצאת צפונית למצריים. אנחנו
יודעים שהבעייה של ישראל שוכנת
דרומית לישראל כשם שמצריים מתכוננת
תמיד להיות דרומית ללבנון.״

• שר־הדואר אליהו ששון,

על המשרד שהוא עומד בראשו :״השגי

העולם הזה 1299

זוג תוכים גמדיים בכלוב נהדר
עתנו כשי מיוחד
לכל הרוכש תריזז בעוגת החופש הגדול
החל מ־י־ח תמוז תשכ״ב ()20.7-1962

תויזז -ה תרי ס המו שלם

בעל מנגנון ההפעלה הסגור. הניתן להזזה ולסיבוב בכל מצב
והמיוצד ממתכות בלתי-מחלידות.

ת רי ז ז -ה מר פסת המושלמת

מרפסת עם
ומעתה, עם כלוב התוכים שירכז סביבו
את מעייניהם של הצעירים בבני משפחתן־־
משה דיין כטקס נטיעת יער הופואה־בואני

הבית המו שלם עםתדיז !

טוב טמבל מטמבל
כסף בשעור ח״י פעמים ח״י, התלוצצו
האורחים על אחד מפקידי הסוכנות, שהביא
לנער אטלס .״זה לא אטלס,״ אמרו,
״אלה הרישומים האישיים של השליחויות
שלך באותה מסיבה נכח גם ח״כ
פועלי אגודת ישראל, יעקבכ ״ ץ אדום
הזקן, שציין, כי לא בא כח״כ אלא כחסיד
סטרטין, כת שעליה נמנה גם שמואל אבי־דור.
אשר, חילונית, שהופיעה בשמלה הדורה,
הבחינה לפתע כיצד הח״כ סוקר
אותה בהנאה. הסביר הח״כ למראה מבוכתה
:״חוץ מזה שאני דתי, חבר־כנסת
זחבר מועצת עירית חיפה — אני גם בן־
אדם האורח המפתיע ביותר באותה
חגיגה היד, יצחק שוויג, ישיש המתקרב
לגיל מאה, שהיה גבאי אצל סבו של שמואל
הכהן, מי שהיה אב״ד של עדות החסידים
בירושלים, הרב אכרה מ שור. הוא
שמע במקרה על חגיגת בר־ד,מצודה הופיע
ובא, אחרי שלא פגש בשמואל אבידור
מזה 35 שנה .״רציתי לראות איך אתר,
נראה,״ אמר ,״בפעם האחרונה שאני זוכר
אותך, זה היה כשהיית שובר כל שבוע
צעצועים במאה לירות הסופר היהודי
האמריקאי המפורסם, ח ר מן מ ק, שהגיע
לישראל כדי להקנות לילדיו מעט חינוך
יהודי־ישראלי, מתפלל באופן קבוע בבית־

משרדי ראויים בהחלט,
דעתי, רק לתהילה ולשבח.״

לפי

עניות

9שר־העבודה יגאל אלון, ב־תגובה
לביקורת, שנמתחה עליו בכנסת,
על השימוש במונח ״תלויים״
לגבי בני משפחה המוחזקים על־ידי
המפרנס :״במדינה שאין בה פסקי־דין
מוות המלה, תלוי׳ אינה מעוררת אסוציאציות.״

6ראש
הממשלה דויד בן־
גוריון, על עצמו :״אני לא הייתי

אף פעם אדם מעשי. תמיד הייתי אדם
שראשו בעננים.״
• העתונאי הנריק רחמן, על
השמועות על הדחתו של מזכיר ההם־
תדרות, אהרון בקר :״רוצים לשלחו
לשדה בקר.״

העולם הזה 1299

הכנסת הגדול של צפון תל־אביב, ברחוב
דיזנגוף. בשבת האחרונה, עת עלה לתורה,
תרם 90 לירות לבית־הכנסת, שעד, שאשתו
הגיורת התפללה בעזרת הנשים. הסופר, השוהה
במלון שרתון מבקר גם בשעורי הגמרא
השבועיים בבית־הכנסת ומשתתף בהם
באופן פעיל ג׳ון מיל מקמילן,
השגריר האוסטרלי בישראל, בונד, מזה
מספר חודשים וילה מפוארת בהרצליה, שהיא
פרי תיכנונו האישי. אולם השגריר
הפופולארי לא יזכה לגור בה. הוא קיבל
העברה למשרה פוליטית במשרד החוץ האוסטרלי.

בהזמנות
נא לפנות לבל סוכני תריזו -תעשית תריסי אסבסט בע׳־מ,
המשרד הראשי: דח־ פרופי שור 7טל• 42193ת־א

רק העדין ביותר מתאים
לשיער הרגיש של הילד

התרד הקסום
דליה לביא תופיע בסרטה הבא, ש־יוסרט
בהוליבוד, לצדו של אלכים פרס־לי.
עבור הופעתה בסרטי זה תקבל דליה
משכורת שיא בקריירה שלד, עד כד— ,
60 אלף דולר. בינתיים פירסם אחד העתו־נים
האיטלקיים את המירשם, אותו נתן
בעלה לעתיד לבוא של דליה, ז׳אן פראג*
קו פיצ׳ נטיני, לאחד מידידיו, בעזרתו
הוא משיג את הקסם שאין נשים יכולות
לעמוד בפניו. המירשם: הרבה תרד חי וקצת
מאוד מאכלים אחרים צלם העתונות
לשעבר ובעל מועדון־הלילד, הטברייני מינוס
206 לשעבר, מקסים סלומון, היגר
לאילת. הוא רכש לו שם דירה מרווחת
ומאווררת, סירת מירוץ מהירה, מתכוון
לבלות במקום חופשה ארוכה ללא התעסקות
מקצועית, עד שיתם הכסף שקיבל
עבור מכירת מועדונו הסופר והעתו־נאי
חנוך ברטוב כתב קומדיה על הדיפלומטים
הישראלים בגולה — שתוצג
בתיאטרון זוטא — בשם סע הביתה, יונתן
כאשר התבקש ברטוב לכתוב את ה־ביאוגרפיה
שלו לקראת ההצגה, רשם :״לא
נולד בניו־יורק, בתעודת הלידה שלו כתוב:
הדסה, תל־אביב. עבר הרבה בתי־ספר, אבל
גורש רק מאחד, ליטש יהלומים, ריתך
פחים, שירת בבריגדה ובצד,״ל, השלים חוק
לימודים באוניברסיטה, סיים קיבוץ. רוב
העתיד עוד לפניו אגב, כאשר נשאל
שחקן תיאטרון זוטא, מאיר ינאי, כיצד
אירע שמחזהו של נתן שחם, מחיר הקרן,
זכה להיות מוצג 200 פעם בזוטא, השיב:
״פשוט, אנו רוצים לראות איך זה ילך.״

ב ! 7ח
המפיצים: חב׳ נורית בע״נז

0 0הנידון ^ 0 0
(הסשן מעמוד )5
פליטים ערביים, כדי להציל את המרחב
כולו מזרועות הקומוניזם?

מו צ ר ויגו מיני, ת זו נתיוב על תכונותמ חיו ת!
לנופול ב תו פ עו תשב הז ד קנו תוב עיו ת תזונ תיו ת.

אין סוף לאפשרויות. המשמעות
האמיתית של דברי ראש־הממשלה
היא, כי יש ליהודי ארצות־הכרית,
באמצעות עסקני המגבית, זבות
ויטו על פל ענייני המדינה, עד לעניין
הקדוש כיותר: עניין השבות.

**רוע? מפני שיהודי ארצות־הברית —

1 3כך אומר ראש־ד,ממשלה — עוזרים
בכספם לקלוט עולים. האומנם?
האמנם מוקדשים כספי המגביות כולם —
ואף בעיקרם — לקליטת עליה?
לא דובים ולא יער.

תרומות היהודים, כמו בל ארבע
מיליארד הדולרים שזרמו מאז קום
המדינה מהוץ־לארץ לכיסי ממשלת
ישראל, מוקדשים בעיקרם למימון
המישטר הקיים כמדינה.
בשנים בהן לא היתה שום עליה, לא
הצטמק ד,גדעון במאזן המיסחרי של המדינה.
להיפך — הוא גדל משנה לשנה, עם עליה
ובלי עליה. הכסף היהודי מוקדש לכיסוי
גדעון זד — ,גדעון שמהותו בעצם קיום
המישטר, באופיו הטפילי היסודי, בחובתו
לספק הנאות חומריות לרבבות מתומכיו,
למנגנוני מפלגותיו, לשכבות שלמות של
החברה המקיימת אותו.
המישטר הזד, קיים כולו אך ורק הודות
ליכולתו לחלק את זרם הכסף האדיר הזורם
לארץ, ושמקורו בחלקו — היהודים בחו״ל.
כאשר בא המישטר הזה לחסל את חוק־השבות,
כדי לפייס את יהודי־הגיטו התורמים
למגבית — אל יתעטף באיצסלה של
קיבוץ־גלויות וקליסת־עולים. זוהי איצטלת
המלו העירום שבאגדה. אין היא קיימת.

(שם מסחרי רשום בינלאומי)

הנו מוצר מקורי, שהוכן לאחר מחקר ממושך
ע׳־י ד״ר אנה אסלן וצוות העובדים במכון לחקר
חליי ה הזד קנו ת על שם. ד׳־ר ס. י .פרהוך בבוקרשט.
היצואנים

הבלעדיים:

ז־ מ ס קן עווו עו ח ס
בוקרשט,

ייאמר הדבר בפירוש: המשטר
הזה קורע את חוק־השכות, את
הבגד המוסרי האחרון ששרד על
גופו, בדי להבטיח את זרם הכסף
הדרוש לעצם קיומו ושלטונו.

רומניה.

11ס 11נ 111ק 11 110י^! 10 ,

6 16.06.37ת 0ן 1ק 1616

,^618x . 215

מה נישאר -זולת תאוות־השילטון
הגסה, זולת התשוקה ה עירומה
להמשיך• בהנאות החומריות
ששלטון זה מקנה לבעליו?

המיכללה הישראלית
לעתונות, פר סו ם וי ח סי צבור

נפתחה ההרשמה
לקראת שנה הלימודי תשבייג
פרטים והרשמה: כל יום בין השעות
10.00-12.00 לפנה״צ 5—7 ,אחה״צ
תל-אביב, רח׳ אלנבי 76
דחף
הטיפול בציפורניים
נעשה גם אצלנו בצורה ה נכונה
מאז שניתן להשיג
את מסיר לק הציפורניים
המפורסם הלואן. הלואן
מסיר כל לק מייד, אינו
נמרח ואינו מתייבש, מונע
צריבה וקלקול הציפורן ו־בית־הציפורן,
והוא נקי ל חלוטין
מאציטון. הלואן ב שפופרת
הוא מוצר של ד״ר
וורמביק בע״מ, ומשווק ב יותר
מארבעים ארצות.

א די חף מפשע...

10111011118׳ (0 ^ 1183

הצגת בכורה ארצית
השבוע

בקולנוע ״מרכז״

בת״א

מה נישאר — זולת מישטר שקיים מפני
שהוא קיים, שכל האידיאלים שלו התרוקנו
מתוכנם והפכו סיסמות כוזבות.
מר בן־גוריון עצמו סיפק לנו במאמרו,
בעל כורחו ושלא ביודעין, תמונה מרתקת
של מהות המישטר הזה. הוא קובע:
״אין בישראל הססנות לבתי־הסשפט, כזו
שיש לבתי־משפם אמריק-איים — לבטל תוקפו
של חוק שנתקבל בקונגרס 1האמריקאי...
מפני שלדעתם הוא מתנגד לחוקה*.
כי בישראל — הודות למר בן־גוריון —
אין חוקה. לכך הוא דאג.
״כמו כן אין בסמכות בתי־הסשפם לבטל
(את) סמכותה של הממשלה, או של אחד
השרים, שהוענק לה על־ידי החוק. ואין הממשלה
זקוקה לאישור בתי־המשפט לפעולות
1הניתנות לסמכותה, לרבות התקנת
תקנות בעניינים הממוריס לסמכותה, אלא
אם הדבר הזה נאמר בחוק׳.

תל־אביב, רח׳ אלנבי 76

אדי קונסטנטין

* הו סופו של הסטריס־טיז הרעיוני.
ן שום בגד לא נותר, שום תוכן מוסרי,
שום יעוד, שום זכות־קיום.

כתובת למברקים: בימימפורט, בוקרשט.

״סרטי הטוב ביותר״

משמע: במדינה זו איו עיר ל־בתי־המשפט.
יש ערף רק למט
שלה, הפועלת עין פי ״החוק״.
מה זה ״החוק״? החוק הוא רצונו של
רוב הכנסת.
ומי זה רוב הכנסת? רוב הכנסת מורכב
מן העסקנים של המפלגות המחלקות ביניהן
את השלל העצום הזורם מחו״ל.
מי חולש על זרם ההון, ועל חלוקתו?
הממשלה הכפופה לאיש אחד — מר דויד
בן־גוריון.

זהו, אם כן, מעגל-קסמים. היהודים
תורמים לממשלה. הממשלה
מחלקת את הכסף למפא״י
ולשאר המפלגות. המפלגות מקיימות
ככסף זה את המנגנונים ואת
הפעולות המבטיחות להן את הקד
לות לכנסת. הכנסת הזאת מחד
קקת את החוקים הנותנים שילטון
בלעדי לממשלה. והממשלה היא
שיפחה לאיש זקן אחד.

זהו המישטר במערומיו, בכל כיעורו
וניתנו — אחרי שנשר ממנו האחרון ש־בשיבעת
צעיסיו הרעיוניים.
העולם חזה 1299

קולנוע

ההרגמ חי ה
קיץ לוהט (תן, תל־אביב; איטליה) שייך
לאופנת סרטי 1943 המקובלת עתה בקולנוע
האיטלקי. חודשי המשבר בשנה זו, בהם
נפל השלטון הפאשיסטי עד שהושב על כנו
בעזרת כידוני הצבא הגרמני — השאירו
כנראה צלקת עמוקה בנשמתם של איטלקים
חושבים רבים.
תקופת משבר זו משמשת רקע לרומן-
אהבים הנרקם על חופה של עיירת הקיים
האיטלקית רימיני, בחוף האדריאטי. בנו של
מנהיג הפאשיססים במקום (ז׳אן לואי טרינ־טיניאן)
מתאהב באלמנה מבוגרת ממנו ואם
לילד (אלאונורה רוסי דראגו) ,זונח בעטיה
את נערתו בת גילו (ז׳אקלין סאסאר).
האהבה בין השניים, העשויה לפי מיטב
כללי המלודרמתיות האיטלקית, סובלת מן
השמרנות החברתית ומכללי המוסר הנוקשים
לא פחות מאשר מהמלחמה. וזה אולי
הדבר העיקרי שיש לסרט וליוצרו לומר.
מלבד דבר זה סובל הסרט מאנמיה וחוסר
תכלית, כשכמה תמונות הרג המוני מצויי־נות
מחיות את העלילה.

סרטים
ראה 1103 ,ובררו
פנים רכוה לאהבה (אסתר, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא סרט של ניפוץ אלילים.
בראש וראשונה הוא מנתץ לרסיסים את
הדמות שהפכה לאידיאל החיים של דור שלם
של אמריקאים צעירים — דמותו של הצעיר
האלים, הגברי, נטול הרגשות, הבז
לעולם ולחיים, שהפרעותיו השכליות והנפשיות
הן מקור גאווה ורגשי עליונות.
זוהי הדמות של בן־הדור מוכה הילדות
הקשה, שהתנגשויותיו עם בני הדור הקודם
משמשות לו מקור הצדקה לסטיות מיניות,
לחוסר אינטליגנציה, למרד גלוי במוסכמות
החברה והתרבות.
הוליבוד הצמיחה יער שלם של כוכבים
כתוצאה מפולחן זה. מג׳יימס דין -ומרלון
בראנדו ועד לפול ניומן ודארן ביטי, כולם
גילמו בצורה מודעת או תת־הכרתית את
האידיאל הגברי החדש. זה גם מה שדרשו
מהם.
מצב זה מוכרח היה להביא לריאקציה
חריפה אפילו בקולנוע. הוליבוד גילתה בג.רות
בשאיפשרה למספר יוצרים רציניים
לנפץ את האלילים אותם בנתה בעצמה
במשך שנים ארוכות. אדי פלסו! היה נציג
מצויין של זרם זה. פנים רבות לאהבה
הוא נסיון רציני נוסף ומעורר כבוד.
נקמת ילדות קשה. זהו סיפורו של
אליל. גביר צעיר (ודארן ביטי) ויפה תואר,
שהעולם מונח לרגליו. הרחק מהבית, בבטלה
תמידית, הוא יכול להשיג את כל
מה שיחפוץ. נשים מבוגרות קוטפות אותו
כפרי בשל ומשלמות את המחיר.
יש לו כל ההצדקה להיות כזה. מוצאו
מבית מטורף לחלוטין. האב (קארל מאלדן)
סלון־קומוניסט שתוי והוזה. האם (אנג׳לה
לנסבורי) דמות מובהקת של המום האמריקאית,
האשה השתלטנית, שהפכה את החברה
האמריקאית לחברה מטריארכלית.
אכול שנאת אם, ההופכת אצלו לשנאת
תדריך ביטי והינט כ״פנים רכות לאהבה״
נגד פולחן הפסיכים
נשים כללית, נודד הגבר מבלי שיוכל
להתקשר למקום כלשהו, או להתייחס לבן־
אדם ברגש איזה שהוא. תגובותיו האלימות
לנסיונות הנשים להשתלט עליו מביאות אותו
מדי פעם אל מעבר לסורגים.
עולב של פסיכים. האח הצעיר(בראג־דון
דה ויילד) מעריץ את הבכור הערצה
עיוורת, רוצה להידמות לו בכל מחיר.
מופרע ואכול תסביכים כאחיו, הוא זורח
מאושר כאשר הבכור מעניק לו הרגשה של
שוזה־ערך. אולם טרגדיהבמשפחה עוזרת
לו לפקוח את עיניו.
אל הבית מגיעה קרובה עשירה (אוד,
מריה סיינט) .למרות הבדלי הגילים הניכרים
ביניהם, מתאהב בה האח הצעיר. אולם
כאשר חוזר האח הבכור והנערה נופלת
לרגליו ככל השאר, הוא נכנע ונסוג.

ביטי אינו מסוגל להחזיק מעמד. ברגע
בו הוא צריך להתקשר ולשאת באחריות
הוא מתחמק, ממיט שואה על נערתו. אז
נפקחות עיני האח הצעיר. הוא לא יהיה
עוד כאחיו.
ג׳ון פרנקהיימר, שביים את הסרט לפי
ספרו של ג׳יימס ליאו הרליהי, הצליח
להעלות על הבד דרמה מרתקת. חסרונו
הגדול של הסרט הוא בהעדרו של טיפוס
נורמלי אחד, אפילו כל אשד, המופיעה
בו היא שטופת זימה ושוכרת גברים. כל
טיפוס נושא מאחוריו קופת שרצים שלמה.
אפילו האח הצעיר, המסמל את תקוות העתיד,
מופרע בדרכו שלו באופן קייצוני.
או שמא נועדה דווקא הגזמה קיצונית זו
ללמד, שגם בעולם של פסיכים יש עוד
מקום לבני־אדם?!

אלה הסרטים הנווצגיס במזבוע זה בפרי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ס בעלת הכית המוזרה (מוגרבי,
תל־אביב) — קומדיה בלשית אמריקאית,
בסיגנון בריטי, בה מחפשים את גוזית
בעלה של קים נובאק ומוצאים את כשרונו
הקומי של ג׳ק למון.
• זר דופק כדלת (גת, תל־אביב) -
מר, קורה כשאלמנה גלמודה מגלה, כי
האיש שנועד לגאלה משיממונה אינו אלא
רוצח בעלה. משחק מעולה בסרט מתח דני.
• פרטי כהחלט (מירון, חיפה; -
כוכבת קולנוע בורחת מהערצת המונים ומעצמה׳
בסרט טראגי אודות המפורסמים.
בריג׳יט בארדו, בסרט מצויין של ל! אי
מאל.
@ הלילה (רון, חיפה) — שקיעת
האהבה של זוג אינטלקטואלי, על רקע
גיוונה של החברה המודרנית. סרטו של
מיכאל אנג׳לו אנטוניוני.

בלי עין הרע...

גדל כאן דור בריא על
שמש, ויטמיניםו
שמן״אקסטרה״—

| ה ש מן הנמבי־ ביו חרבמדעה |

עץ דזיוג
ח. לייבוביץ ובניו בע״ר

העולם הזה 1299

במדינה
(המשך מעמוד )17
מידי הזקנה, שאיבדה את שיווי משקלה ונפלה.
קשה
להטיל אשמה. כג׳נטלמן מאופק,
הרים אותה אברהם, הושיבה על כסא
ולאחר שביקש מאהת השכנות לעזור לה,
יצא את הבית.
כעבור כמה ימים הוזמן אברהם למשפט.
האשמה: תקיפו־ ,וגרימת חבלה גופנית. אך
לאחר ששופטת השלום, הדסה בן־עתו,
שמעה את סיפורו, קבעה בפסק־דינה:
״אני מאמינה לטענותיו של הנאשם על
הקשיים שגרמה לו בעלת־הבית. במקרה כזה
קשה להטיל עליו כל אשמה שהיא ולפיכך
אני מזכה אותו.״

דרכי אדם
איש המרתם ,

בק>/ן זז/ניקד
תמקד

תה דסועק>
תשבץ העוד הז ה 1299
גדגגגן היכל הגא גזדדיך גדנ״נו בבת־י־גזפר תימניים
הגא חיי.בד אה ההעגבץ הגה באגגד הנגרבי גזגפש
הג השגהיה, גגזגנג הלהגגגיף פרבגיגג נגל נגאהג.
םאוזן )1 :יסוד
חיטי סתכתי; )4
יצירות עטטיות; )10
טסטר; )11 קוספו־זימור
גרמני; )13
עיר במצריים העתיקה;
)14 אחר החושים;
)15 סערה;
)17 טירת יובש;
)19 חוקי האמונה
ומצוותיה; )20 נעל
חיים ממשפחת הכלבים;
)22 ביצור תת
קרקעי; )26 ;15 )25
מקום שרשים בו את
התבואה; )27 הכניע,
כבש; )30 שובע,
שפע; )32 שיירה
של אוניות; )33
ברח; )34 מרובה;
)36 הקצין שחקר
את אייכטז במשטרה;
)37 צמח בר
ממשפחת הקטניות;
)39 מלקחיים לאחיזת
נזרי עצים; )41
קיבוץ בעמק יזרעאל;
)42 ארג; )44 שפה הודו־אירופית;
)46 יסור חיטי; )48 מצבת זיכרון)50 :
זה (בארמית); )51 אשת יצחק; )53 ציד
דגים )55 :מלת שלילה; )57 סייר; )58
נוכרי שהתייהד )59 :חומר סלעי מינרלי;
)60 ארנון מחתרתי בתקופת הבריטים.
טאונר ; )1נטול תקווה )2 :האות האחרונה;
)3כמוש; )5קריאת צער; )6אדם
בעל עור לבז; )7שתיקה, לחש; )8חבר
נבחרים )9מוסד חינוכי בעמק יזרעאל;
)12 כלי לאכילה; )15 סטולנזל; )16 חלק
ממלה )18 :פים; )21 יחידת השמל)38 :

עיר תורכית בתור נבולות ארמניה ההיסטורית;
)24 לא טוב; )26 טחנה צבא; )28
ילד להוריו; )29 אי באוקיינוס האטלנטי;
)31 נסיכות היסטורית, חלק מרומניה; )32
חומר המשמש לצביעה; )35 ילדה להוריה;
)87 קודש הקודשים; )38 בירת קובה; )40
קריאת שמחה או תמהו!; )41 משבטי ישראל;
)43 לא עבה; )45 נבוד, מתבייש; )46
מצורה בירושלים, שבה היה צבא רוסי:
)47 זהר; )49 נוזל לכתיבה; )52 טירת
נוזלים קרוסה )54 :חל; )36 יבשה מוקפת
מים; )58 טקום גידול עצים ופרחים.

משום מה, נוטים לקשור את שמו עם
מרתפים .״איזי ממרתף האורגיות״ קראו
לו זמן• רב, על שם אולפן־הפיסול שלו
ברמת־גן. קראו לו גם ״איזי ממרתף ה־ביטניקים״
,על שום שבמרתפו נהגה להתאסף
מדי ערב חבורה מזוקנת וססגונית —
לשוחח, לשתות, לרקוד ולהתעלס (העולם
הזה .)1175 קראו לו אפילו סתם ״איזי
מרתף״.
מאז חל שינוי באיכלוסי המרתף. עוד
אפשר לראות שם זוגות מתחבקים, נערה
המפנה פני יסורים, גוף נשי מעורטל מתפתל
באפלה. אלא שכולם קפואים ; אלה
הם הפסלים שיצר איזי משך שנים. הוא
היה יוצר פסל — ומניח אותו בפינה. עד
שלבסוף התמלא המרתף פסלים, ולא נותר
מקום לאורחיו של איזי — ואף לא לאיזי
עצמו.
הוא עבר למרתף חדש, בתל־אביב.
מאמריקה ומהוואי. מרתפו החדש
לא זכה להתעניינות עתונאית. אולם הוא
המשיך להיות נקודת־מוקד בחייה של בו־הימה
מסויימת. ביטניקים באו ישר מאמריקה,
מאנגליה ומהזזאי, כשבידיהם כתובתו
של איזי. הם התאכסנו אצלו — אוסף רב
של גזעים, צבעים ומינים.
שמות שעוררו תמיהה וזרות בחברה המהוגנת,
היו שם בני־בית — או בני־מרתף,
ליתר דיוק. כל אותו זמן, המשיך איזי
לצקת את דמויות אורחיו במתכת ובאבן.
עד שגם כאן החל מצטמצם המקום שעמד
לרשות החיים, התמלא אורחים מאובנים.
איזי אינו חבר אגודת הציירים והפסלים.
כאשר התחיל לפסל את הדמויות הראשונות
שלו, אף לא חלם על קריירה אמנותית,
ושיבוא יום בו יפארו פסליו בתי אספנים
באמריקה, צרפת וגרמניה.
היה זה לפני 13 שנים. איזי בן־יעקב
(יצחק רוזנבלום) היה אז נכה מלחמת העצמאות,
ששוקם על־יד״ משרד ד,בטחון, בעיר
העולים רמלה, כשותף בקולנוע מקומי. העבודה
פירנסה אותו, אך לא סיפקה אותו.
זעקת הכא .5היו אלה ימים קודרים.
איזי גר בתוך שיכון עולים חדשים, אשר
הווי חייהם היה המחסור, האבטלה, הרעב
והדוחק. שביתות וצעקות ״לחם ועבודה״
ניסרו בחלל. פניהם המעוותים של ילדים
ואמהות־הרות ניבטו אליו מכל עבר.
באחד הימים גילה בית־מלאכה עזוב של
כדרים ערביים. הוא חיטט בין השיירים,
אסף חומר. אצבעותיו עיסו את החימר הרב.
אט־אט לבש החימר תוזים. הופיעו
פנים של בני־אדם: פנים שעיניהם קרועות
מכאב, פיותיהם פעורים בזעקות סבל. כל
מסיכה היתה חלום זוועות, בה היו טבועים
הייאוש של הסביבה, והשתתפותו של
האמן הנכה בכאב שמסביב.
מכרים שהזדמנו לביתו באותה תקופה
ביקשו לרכוש את יצירותיו, והם שהפצירו
בו לעזוב את רמלה ולהתמסר לפיסול.
הספינקס והתרנגול. אוסף הפסלים
במרתפי איזי מגוון. אפשר עדיין למצוא
שם כמה מן המסכות הראשונות, מלאות
הכאב המר. יש גם יצירות־חדווה: יוהאנה
— פסל הנערה היושבת בשלוזה בודהיסטית־כמעט.
או ראש הספינקס. איזי נהג לקרוא
לו ״הראש״ וחבריו משוכנעים, כי פעם
אהב את דוגמנית הראש הזד״ פענדים שבר
את הדגם, כי הבחורה העדיפה, במקום
לשבת כדוגמניתו — לשכב עם אחרים.
התרנגול אומר כולו גבריות ואון חיצוני,
אך הפוטנציה שלו מצומקת ועלובה. פסל
זה יצר איזי בחמת־זעם, לאחר שהתאכזב
מאיש־במה ידוע, וגילה שמתחת לחיצוניותו
הגברית מסתתרת קטנוניות סזזתית.

איזי אינו שייך לשום אסכולה באמנות.
פסליו אינם אבסטראקטיים, גם לא ריאליסטיים
.״עצם הביצוע,״ אומר איזי (,)42
״הוא ריאליסטי. התוכן: סוריאליסטי.״
הערומים והמתים. איזי מתחיל את
פסליו על הנייר. הוא רושם את הנושא,
מעביר אותו לחימר. מן החימר המוגמר
הוא יוצק את התבניות, ובתוך התבניות
תערובת של שיש או אבן כתושים, מלט
וצבע אוקסיד. יש גם עבודות אותן חצב
ישר בחומר המוצק.
אפשר להבחין בהם את מצבי־הרוח המשתנים
של יוצרם. אם המסכות הראשונות
היו מושפעות מבעיותיה של מעברת רמלה,
מושפעות יצירותיו המאוחרות יותר מבעיות
רחבות יותר של התקופה — וכל השפעה
הכתיבה טכניקה משלה.
השבוע זנח איזי את האיזמל והפטיש,
נטל לידיו מכחול וצבע. הוא היה עסוק
בצביעת הבסיסים, עליהם היו יצירותיו מוצבות
מן הרגע הראשון שהחל לעבוד עלי־

איזי ויצירות
אורגיה קפואה במרתף
הן. בעוד שבוע יעביר את כל תושבי מרתפיו
אל גלריית צ׳מרינסקי בתל־אביב. שם
תינתן הזדמנות לקהל, שלא ביקר מימיו
במרתפי איזי, לפגוש לראשונה את הספינקס
והתרנגול, טיבדיה ויווזאנה, הערומים
והמתים שיוצגו בתערוכת־היחיד הראשונה
של איזי.

החי
דייגעל ״ מי מי: בכפר־ויתקין, החל
תושב המקום מוכר דגים חיים לדייגים
חסרי־מזל, שלא הצליחו לדוג בנחל אלכסנדר,
ומתביישים לחזור לביתם בידיים
ריקות מעקרתהכית: בחיפה,
פנתה אשה אל בית־הדין הרבני, שיאלץ את
בעלה לעבור עמה לדירה אחרת, בטענה כי
חמתה עושה עבורה את עבודות הבית, מונעת
ממנה את ההרגשה הנפלאה של עקרת־ש
רו תעצמי: באשקלון,

הובא תושב המקום בפני בית־המשפט באשמת
פריצה ללשכת הסעד וגניבת 40 לירות,
מען שזו קיצבת הסעד שלו, אותה
סירבו לתת לו אי ״ אפשר: בחיפר״
לאחר שמלחי צי״ם תבעו תוספת סיכון בעברם
ליד האי פורמוזה, החליטה הנהלת
החברה להאריך את הנסיעה והוצאותיה,
לעקוף את האי ,־בלבד שלא לשלם תוססת
שכר הגנהפאסיכית: בתל־אביב,
גרם חשמלאי לקצר במערכת ההזעקה, הפעיל
בכך את צופרי העיר, לא הצליח להחריד
משלוזתם את העוברים ושבים, שהמשיכו
לנוע ברחובות כאילו לא קורה דבר.
הגזל וחץ!

מ 12

ארבע, ומחפש נערה נחמדה להתכתביית ויותר.
מסיב! ת שונות הוא לא מצאה עד
כה. תודות לכך הוא יודע היום לנגן על
כינור ולדבר על ספרות יפה. הוא גם סטודנט
במקצועות ריאליים, שנה שניה, וצמא
לתרגילים בכתב. ואת?

רצת שפל

תמהני ממה מווהר נהג המונית שלי (שהוא ר1וק נזאוז),
אשר ליד ההגה שלו צמוד שלט גדול ומאיר עיניים בעברית
ובאנגלית, מעומר בתצלום של תינוק מתחטא, שלידו כתוב:
״הזהר! זכור אותי

בל עוד הוא גבר

לא איכפת ל( )1/1299 מה שאתה אוהב ומה שאתה י
אוהב, ולמה, כל עוד אתה גבר. אבל איכפת לה שתענה
לה. היא סטודנטית בת 24 וזה אולי מסביר הכל.

?א שיעמוס ודא ידח
אני לא רוצה להתערב, אבל ( )2/1299 יקבלו בטח יותר
מחמישה מכתבים:
״אם אין ברצוננו כי מכתב זה יידפס בגליון העשרת־אלפים
של העולם הזה, עלינו לעשות אחד משני אלה: לכתוב
מכתב מבריק עם מקוריות תוססת, שזור בתריסר
הלצות מקומיות, כך שתוכלי למצוא בו פורקן ליצרך ה־סאדיסטי,
או לכתוב את הנ״ל בסיגנון דפקסיבי, :סהר עולה
בשיפולי רקיע ואלף כוכבים נוצצים לידו. יושבת אני
ומצפה לאהובי שגובהו 183ם״מ, משקלו 70ק״ג והוא
אינו נובר באפו במסיבות חברתיות.׳
״אנו שניים. פעם למדנו באוניברסיטה והיינו לתפארת
הורינו ומורינו. בסופו של דבר כמעט נחנקנו. הפכנו את
חסכונותינו הדלים ל־ 150 דולר ויצאנו לשוטט בדרכים.
רא־נו את העולם שבין ניו־יורק ולוס־אנג׳לס, ניו־אורליאנס
ודטרויט על גגה של רכבת משא, עובדים בכל אשר יימצא,
וישנים מרבית הזמן תחת כיפת השמיים. אחר שוטטנו בין
ליסבון ואוסלו ואיננו חושבים בי קיימת עיר בירה שלא
הצגנו בפניה את כשרוגותינו המאולתרים כמלצרים, כסבלים,
כשומרי־סף וכמי יודע מה עוד.
״בסופו של דבר חזרנו אל הבית ואל האוניברסיטה.
חברינו הישנים אינם ועם המעטים שישנם שוב אין לנו
שפה משותפת. אנו רוצים לפגוש בשתי בנות־זוג נאות
ופיקחות, ששוב אינן מוצאות מוסר־השכל בסיפורי, זה קרה
ל בעתונות נשים, שאינן צועקות זו לזו משני צידי
הכביש ושאינן לועסות מסטיק ועושות ממנו בלונים. קשה
לנו להבטיח לאלה את הירח, אך אנו ערבים כי גם לרגע
לא ישתעממו בחברתנו.״

הדבר המקורי ביותר במכתבה של (1299־
)8/הופיע בסיומו :״על עצמי לא אספר כלום, כיוון שלא
כדאי לכם לשמוע.״ נכון, היא צודקת. אם אתה מתעקש,
בכל זאת, תשתדל להיות ״קיבוצניק מהצפון, אוהב פוליטיקה
וספרות, עם קצת שכל בראש.״ אל תהיה מודאג. היא
לא תבחין שאין לך בכלל.

עליי ת ה ונפיל ת ה של

>ן ליאו9א0רה
באמת, למה לכם להתאמץ וללמוד היסטוריה ולקבל
מספיק בקושי, כשאפשר לעשות זאת בקלות פס ויל קאפי,
המוסר את העובדות בדייקנות חביבה כל כך?
לשיעור הראשון:

קליאופסרה ד,־ ,7מלכת מצריים, היתה בתו של תלמי הנו.
שמה של אמה אינו ידוע וזה בכלל לא חשוב, מפני
שאחת עם טיפת שכל לא היתד, מטרידה עצמה בשביל
תלמי זה.
הוא נקרא תלמי המחלל, מפני שכל היום היד, יושב
ומחלל בחליל. המצרים סילקו אותו מהמדינה, אבל כמובן
שהוא בא בחזרה. הוא מת בשנת 51 לפני הספירה והשאיר
את מצריים לקליאופאטרה ולאחיה בן ד 10 תלמי ו 14
קליאופאטרה ותלמי ד,־ 14 היו תמיד רבים וכנראה שלא
הלך לה עם המדינאים הנכונים( .הבוס של מצריים היה
פלטיניום, סרים) .קליאופטרה הודחה מחצי כיסא מלכותה
ונימלסה לסוריה להציל את חייה. היא היתד, אז בת עשרים
ואחת ומאוד לא־מאושרת. היא הרגישה שהיא לא מגיעה
לשום דבר.
ואז הגיע יוליוס קיסר, גדול הרומאים, למצריים, לרגלי
עסקים, וקליאופטרה חזרה לראותו בעניין כמה דברים. היא

נטרת וזעבזס

הוא?א יבוז יותר

אס־או־אס יום־יומי בהחלט. הוא כבר לא יכול יותר
בלעדיה — בת ד,־23־ , 19 חוש הומור והופעה, המוכנה
להיפגש, א,זרי תקופה מסויימת. הוא מאיים עלי בהזמנה
אם הכל יסתדר. אני מקוזה, חבובה, שיש לך מספיק חוש
הומור, שלא להתייחם ל( )3/1299 ברצינות.

חכרה זרה, עוייכת

אולי זו במיקרה את, שלפנייך יוכל ( )4/1299 לפתוח את
סגור לבו, שאתך יוכל להשתחרר מן המתח, מהעמדת־הפנים
ומהשקר היום־יומיים? רבות הוא שאל וביקש את
האמיתי, את הנבון, ותמיד באו האכזבה והייאוש והתמיהה,
המציאות האפירה, הקשה, הראייה האמיתית, הטעויות והשקדים,
הרכילות והביקורת של החברה הזרה והעויינת.
אם זו את, מגיע לך. הוא, מכל מקום, עומד על סף ה־שיחרור,
גבוה ושחרחר, והוא לא רוצה אותך, הוא רוצה
את מהותך. יש בעיות?

משיאים ברבר

(:)5/1299
״אנו זוג נשוי עם ילד. בעלי בן 28 ואני בת .23 גרים
בגבעתיים ומעוגיינים להכיר זוגות נשואים מסביבתנו וב־גילנו,
המתחבטים אף הם בבעיית חוסר חברה, על־מנת
ליצור חברה מתאימה. רצוי שתהיינה תכונות ותחביבים
משותפים. לכן אנו מבקשים מאלה שיענו על מכתבנו לתאר
את תחביבם ומקצועם, וכדומה.״

התיבות מוצלחות

ההומור הזד, מתחיל יותר ויותר לדכא אותי. והכל ביום
אחד. זה לא יותר מדי? אז שלוש הבנות ( )6/1299 גם
נורא רוצות להכיר שלושה בנים שיש להם דבר שהיום לא
אזכיר את שמו, כי להן הוא די חסר. החיים נורא משעממים
אותן והן שיגרתיות וסתם. יש לי הרגשה שתשארנה
עוד הרבה זמן כאלה. כן, אז שהבנים יהיו בגיל 16־18
וחתיכים, תלמידי תיכון, אף־על־פי שדווקא לא חסר להן
בשטח זה. אבל מה? הן רוצות להקים חברה נעימה לבילוי
ערבי שישי ויציאה לטיולים. למה? מפני שהן כבי־ מזמן
לא מתלהבות מהתנועות החלוציות, כך שעזבו אותן. אבל
שתדעו שהן גם לא סלוניות, רק סתם משועממות עד מוות
ומקוות להכיר חתיכים תל־אביביים מוצלחים בכל השטחים
והמובנים. באמת שלא נעים לי, אבל הן לא מבקשות
תמונה.

בודד מני? ארב(!

זה זמן רב שהוא בודד, כותב 7/1299 בערך מגיל

ממממ זה טוב, זה ג׳ני. ג׳ני לב בת ה־ ,22 דוגמנית
צילום. אני שומעת אתכם, דומני, נאנקים .״עוד אחת?״ —
טעות. כי ג׳ני שונה. היא מ־וחדת במינה. היא בלנדד. לפני
שמכרה את חיוכה לבן־השיניים לתעשיית הפירסומת, למדה
רפואת שיניים באדינבורג .׳היא אך התחילה וכבר קרא לה
צה״ל לחזור לתל־אביב. השירות הוציא אותה פקידה־קצר־נית־מתרגמת.
האם נשארה רופיאת השיניים היחידה במש פחה,
אולם לג׳ני חיכה יעוד גדול יותר: דוגמנות. היא לא
היתר, מעוניינת במיוחד לאכול ביסקול ופח!ת לשקול. היא
העדיפה להקסים רק את צלמי ׳הפירסום. כי בקייץ העיקר —
תה וויסוצקי קר. ומסתבר שזו היתה אהבה מלחיצה ראשונה
על יהדק הלאייקה. התוצאות לא היו נגסיביות כלל.
ג׳ני נתגלתה כפרצוף פוטוגני מספר אחד.
תגידו את האמת — אתם עוד מתפלאים מדוע גאיוס
הופואה בואני בן ה־ ,25 בן נשיא חוף השנהב, ביקש גם
ממנה את היד?

אגב, ג׳ני לא ענתה לו אסקוט סובה יותר, פעימה יותר.
לא נעים, בכל זאת.

הובלה אליו על גבי כר וכסת ובילתה את שארית הלילה
כשהיא מספרת לו על הטיול שלה. אז הוא שם אותר,
בחזרה על כיסא המלכות עם תלמי ר,־ ,15 אחד האחים הצעירים
שלה. תלמי ד,־ 14 הוטבע איכשהו. גם תלמי ד,־15
לא חי זמן רב. קליאופאטרד, הרעילה אותו, אבל לא יפה
שתהיו נגדה, מפני שהנימוס המלכותי מחייב להרעיל בני
משפחה רבים ככל היותר. קליאופאטרה לא הרעילה את
אחותה, ארסיניאה. היה לד. מישהו אחר שיעשה זאת.
קיסר היד, בן חמישים וארבע, לעומת העשרים ואחת
של קליאופאטרה, אבל הוא היה עדיין רודף שמלות —
צנום, גרמי וקטן. הוא שהר, במצריים מראשית אוקטובר
עד סוף יוני וסידר עניינים מדיניים. זה היה בן, והם קראו
לו קיסריון, או קיסר־זוטא, כך שקליאופאטרה יכלה לראות
עצמה כמעט כמאורסת לו — קיסר יכול היה לשאת אותה,
אבל היתד. לו אשד, בבית. תמיד יש משהו.
כמו אלכסנדר הגדול, אותו הוא מאוד העריץ, האמין
קיסר באל, היות של עצמו. הוא גם היה קרח כשהכיר את
קליאופאטרה, אפור כמו עכברוש בצדעים. הוא נראה נשוא־פנים.
היו לו גם התקפות, מדי פעם.
בין מפעליו יכול להיזכר ספר אודות הטבח שערך בצרפת,
וההריסה הטוטאלית של הספריה באלכסנדריה, שניצתה
מניצוצות אש, כשהוא שרף כמה אוניות בנמל. הוא
נירצח בבית הסינאט, על־ידי כמה מחבריו הטובים ביותר,
בעת ביקורה של קליאופאטרה ברומא, בשנת 44 לפני הספירה.
היא עזבה את העיר בחיפזון( .ג׳יימס אנטוני פרוד
מחזיק בדעה. שכל הסיפור של קיסר וקליאופאטרה הוא
המצאה של תקופה מאוחרת. שכחתי איך הוא מסביר את
הבן שלהם).
כעביר שלוש שנים פגשה קליאופאטרה במארק אנסוני,
שמן אחד עם זקן. הם קיוד לכבוש את אסיה ולמשול על
כל העולם, כמו שהיא וקיסר תיכננו לעשות( .אני מטיל
ספק בעובדה שקליאופאטרה המיסה פנינה בשווי שלושה
מיליון לירות בחומץ, ושתתה זאת כדי לעשות רושם על
אגטוני. וזה מסיבה אחת: פנינים אינן נמסות בחומץ).
כל העיניין ביניהם היה בעיקרו הסכם עיסקי. קליאו־פאטרה
ניזקקה למשענת שתחזיק את כסאה, ולאנטוגי היה
תמיד מה לעשות במז, מנים. הרכילות, אתם יכולים להיות
בטוחים, ניפחה עניין זה בלי סיף. אנסוני וקליאופאטרד,
אפילו לא יכלו להביא תאומים לעולם, מבלי לגרום לכל
מיני דיבורים( .אנטוני וקליאופאטרה נישאו בחשאי, כש־התאומים
היו רק בני ארבע).
אם כי לא היה גאון, ניראה אנטוני לקליאופאטרה בך
ליזייה חמוד. אף אחד לא ידע מה יהיה צעדו הבא, וגם
לא הוא. אהדתם לאותו סוג של בידור עזרה הרבה. הם
היו מתחפשים בבגדים ישנים ורצים ברחובות בלילד״
דופקים על דלתות ושוברים חלונות וצוחקים נורא מהכל.
פעם, כשהם הלכו לדוג, קשרה קליאופאטרה מליח מעושן
לחכה של אנטוני, והם כמעט מתו מצחוק. מה יש? זד. היד,
בטח נורא מצחיק. בכלל הם נוצרו אחד בשביל השני.
(כשאנטוני היה נשוי לפלאביה, הוא היה מזנק מאחורי
רהיט וצועק ״בוווווו!״).
זמן קצר לאחר הולדת התאומים, הלך אנטוני לאיזשהו
מקום כדי לנחול שם תבוסה, ושהה שם שלוש שנים.
פלאביה, אשתו השלישית, מתה בדיוק אז, והוא התחתן עם
אוקטאביה, אחותו למחצה של אוקטאביאן, אחד מהחברה
שלו בטריאומביראט. ואז הוא בא בחזרה לקליאו. הוא נש־בי
שוב. ומד. שיותר, הוא התחתן אתה, בלי להטריד עצמו
להודיע לאוקסאביה, ונשאר אתה עד סוף ימיו והלאה. היה
להם תינוק אחר ולפעמים אנטוני גם היה מנסה לכבוש את
אסיד״ אבל קל לדבר מאשר לעשות. לעיתים תכופות היה
אנטוני מניח את מרפקו הימני על ברכו השמאלית ואוחז
את סנטרו בידו. כלום לא יצא מזה.
כשהוא נכנם לשנות החמישים שלו, הוא נעשה יותר
שמן, עצלן ושתוי, וקליאו חשבה שאולי כל זה היה טעות
נוראה. גם לרומאים נמאסו הרפתקות באלכסנדריה. וזד, לא
לקח הרבה זמן עד שאוקטאביאן, בן האח שפעם הוגלה
ואומץ על־ידי יוליוס קיסר, הביס את אנטוני באקטיום.
אחדים אומרים שקליאו החישה את הסוף של אנטוני בזד,
שמסרה א תו לאוקטאביאן, זנחה אותו בקרב ושלחה לו
הודעה מזוייפת שגרמה לו לאבד עצמו לדעת. לא חשוב
מה קרה. היא רק ניסתה להסתדר( .הסיסמה של אנטוני
היתה ״הכל למען האהבה.״ רואים מה שקרה?)
היא היתה עלולה להתפשר עם אוקטאביאן אחרי זה, אבל
הדרך הזאת פשוט לא נראתה לו. אוקטאביאן היה בחור
גועלי, בעל עיני־דג, תחתוני צמר ארוכים ורמה מוסרית
גבוהה. הוא רצה לקחת את קליאיפאטרד, לרומא, ולהציג
אותה כשבויה. על כן נמאס לה הכל, והיא התאבדה בגיל
שלושים ותשע( .לא יכולתי למצוא הרבה בעניין תנחש.
מצטער ).היא היתד. המלכה האחרונה של מצריים, שנהפכה
לחלק מהרעיון המשעמם של אוקטאביאן — האימפריה היומית•
(לאוקטאביאן היד, דחליל של קליאופטרה, שנישא
בתהלוכת הניצחון שלו, עם פתן סינטטי צמוד אליו. איש
נחמד!)
בקליאופאטרה קינאו רבים, בגלל הקאריירה רבת־החטאים
שלה, כמו שמסופר בשירים ובסיפורים. אבל אין כל הוכחד,
לכך שאי־פעם החזיקה ידיים למישהו אחר פרט ליוליום
הזקן הרזה, ומארק הזקן הטיפש. אם אתם עדיין מאמינים
שחייה היו אורגייה אחת ארוכה של תענוגות אהבים, זו
הזכות שלכם. הדעות חלוקות אודות צורתה, אפילו צבע
שערה ואורך אפה. אני אומר שהיא היתד, שחרחורת מרשימה׳
ושאפה היה בהחלט׳ בסדר גמור. היא. בוזדאי מעולם
לא הפחידה מישהו כשד,יתד, מאופרת מעט.
אוקטאביאן, כמו שחוזר,רתם, נעשה השליט אוגוסטוס
ונחשב בדרך כלל לאחת הדמויות העיקריות בהיסטוריה.
היו לו גם בעיות קשות עם תולעת ד,קרץ. והוא חשש
לטבול באמבטיה, פן יחמיר הדבר את מצבו.
אולי מוטב שלא השתגע אחרי קליאופאטרה. היו לד, די
צרות בחיים גם בלי זה.

מספר 1299

שנ ה 2 5

א׳ אב תשכ״ג1.8.1962 ,

המחיר 75אגורות

<לילות תל־^ביב