גליון 1300 מתאריך 8 באוגוסט 1962

*זו 7 6 8 5ואעםמ * 7מ * א

סעבדה לשונית אלקטדזגית
ץ 1וסזגסס 0ג 4 0 £ 1ט 0א 1 4

בח י נ ות

כנ יסה

ומיון

יום ג׳ ,ה־ 14 לאוגוסט 1962
תל־אביב: רח־ אבן גבירול 66־68
טל 232056 .
חוג ה סו ס חי ס

באר שבע: בית רסקו דרך הנשיאים
להזדמנות מיוחדת
שתו משקד, מיוחד
אציל, טהור ומשלים
כל ארוחה
תירוש תפוחים
תסים

י 7ץ נרז >י. ב\ ד ג
.ג ־ז בי ת.

ס פ ״ ע ל

העיס

במוצאי־שבת, בשעה ,7הודיע?ולישראל
ברבים כי הממשלה ציוותה על
חברת אל־על להחזיר את סובלן לישראל,
אם יועלה האיש על מסוסה בכוח.
כעבור כמה דקות, צילצל הטלפון במערכת
— ומאותו רגע שוב לא חדל
לצלצל. במשך כל הערב הוצפה המערכת
ברכות טלפוניות מפי ידידים וקוראים. הם
ברכונו על הידיעה, כאילו היה העולם
הזה חתן השימחה. לכל אלה — תודה.

לכל עתון יש רמה מוסרית משלו —
ורמה זו היא הקובעת את מישקלו הסגולי.
בראשית פרשת סובלן גילה העולם הדה
פרט שהדהים רבים. הוא ענה על השאלה:
כיצד נודע למנגנון־החושך דבר הימצאו
של סובלן בישראל?
התשובה: סובלן קשור, בקשרי־משפחה
רחוקים, לשלום רוזנפלד, האיש מס׳ 2
במעריב. באמצעות הקרובים, עמם התקשר
סובלן בבואו ארצה נודע הדבר לרוזנפלד.
עזרתו של רוזנפלד תמוהה במיקצת.
מעריב נחפז לפרסם את הידיעה, מבלי
להודיע על כך לסובלן עצמו. ועוד לפני
שהעתון יצא ממכבש הדפוס, נחפזו שני
עורכי מעריב — אריה דיסנצ׳יק ושלום
רוזנפלד — למטה הארצי של המישטרה,
מסרו ליוסף נחמיאס את מקום הימצאו
של סובלן. מכונת־ר,הסגרה החלה לפעול.
גילוי זה של ׳העולם הזה לא מצא חן
בעיני עורכי מעריב. כעבור שבועיים פירס־מו
ידיעה מרעישה, במיסגרת מיוחדת׳ ובהבלטה
רבה: שרות ההסברה של ארצות־הברית,
שהוא מוסד ממשלתי אמריקאי,
פירסם רשימה של פרסומים קומוניסטיים
במרחב, כלל ברשימה את העולם הזה.
שום עתון אחר בארץ לא פירסם ידיעה
זו, מפאת תוכנה הכוזב.
העולם הזה פנה מייד אל פרקליטו,
שתבע ממעריב לפרסם תיקון, אחרת תוגש
נגדו תביעה על הוצאת־דיבה. אותה שעה
פנתה המערכת אל השגרירות האמריקאית
בישראל, ביקשה לברר את העניין.
תוצאות הבירור פורסמו השבוע. מעריב
נאלץ לפרסם את המכתב הבא של מר
ג׳ורג׳ מאן, המנהל החדש של שירות האינפורמציה
של ארצות־הברית, שהוא עצמו
עתונאי ולוחם ותיק למען חופש
העתונות:
״ב־ 25 ביולי פירסס עתוננם מאמר, המתאר
את הפעילות הקומוניסטית במזרח
התיכון ב־ו , 196 על יסוד עובדות שקיבל
סופרכם מסוכנות האינפורמציה של ארצות־הברית
בוואשינגטון. הידיעה היתה מבוססת,
אלא שלמרבה הצער סמכה הסוכנות על
מקור מטעה, וכללה את שמו של השבועון
התל־אביבי העולם הזה ברשימת עתונים
קומוניסטיים.
״לאחר שנמסר לסוכנות על ידי שירות
האינפורמציה של •ארצות־הברית בתל־אב״ב
שאין שוס חיזוק לסיווג זה, הוציאה הסוכנות
בוואשינגטון סיד את הרשימה מן
המחזור והביעה את צערה, ביחוד שהיא
תומכת מלוא התמיכה בעקרון של עתונות
חופשית ללא פיקוח, וכיוון שהיא חותרת
בכל עת לדיוק ולנאמנות גמורים.
״השגרירות האמריקאית מצטערת על שהעולם
הזה סווג שלא כהלכה. וכי נגרם
למעריב שלא בכחנה לחזור על דברים
מוטעים.״
עמדת השגרירות האמריקאית, זריזותה
והגינותה, ראויות לציון, והן תואמות את
מיטב המסורת של חופש־העתונות האמריקאית.
לא כן התנהגותם של עורכי מעריב.
הם לא פירסמו תיקון זה בהבלטה ובמסגרת,
כמו את ההשמצה המקורית. תחת זאת הסתירו
אותה, ככל האפשר, אי־שם במדור
המכתבים שלה, מתחת למכתב שנשא את
הכותרת החשובה :״מה נקרא חצי חדר?״

״כי מזרח הוא מזרח, מערב — מערב /
היפגש לא ייפגשו לעולם...״
כך כתב רודיארד קיפלינג. לרבים נידמה
כי הוא הדין לגבי שני שערי העולם הזה.
הראשון מוקדש תמיד לעניין ציבורי־מדיני
מרכזי, השני — לרוב לנושא קל .״היפגש
לא ייפגשו לעולם...״
אולם הנה קרה הדבר. ותוך כדי כך הוכח
שוב כי החיים הם יחידה אהת, וכי אין
שני נושאים בעולם שאין ביניהם קשר.
בשבוע שעבר התנוסס על השער הקידמי
של השבועון המסויים דיוקנו של דר׳ רו־ברם
סובלן. בשתי כתבות גדולות הנהיג
העולם הזה, זה השבוע החמישי, את המאבק
הציבורי הגדול נגד חרפת ההסגרה.
על השער האחורי התנוססה תמונתה של
חשפנית, אמנית סטריס־טיז במועדון־לילה
תל־אביבי. קשה היה לתאר נושא רחוק יו

מפרשת הסגרתו של דר׳ רובדט סובלן.
אך 48 שעות אחרי הופעת הגליון נוצר
הקשר בין שני הנושאים. הוא התגלם בדמותו
הברוטאלית של קלגס מישטרתי:
שלום ירקוני.
היה זה ירקוני שניצח על מעצרו של
סובלן ועל הסגרתו. הוא דאג להנציח את
עצמו בעת המעצר בתמונותשל שוויץ.
והוא דאג שלא להצטלם בעת הגירוש, כאשר
סובלן, שנפצע בינתיים קשה, נגרר
בכוח אל מק־שין הממתין.
אותן השיטות עצמן הופעלו על־ידי אותו
איש עצמו — שלום ירקוני — בעת מעצרן
הגס של אמניות הסטריפ־טיז השבוע. ההתעלמות
מכל גינונים
של תרבות ונימוס,
השימוש בכוח הזרוע
נגד אשה, דריסת
הזכויות החוקיות,
הסלאנג הגס
של קוזק — כל
התכונות האלה של
ירקוני הופגנו במלואן
(ראה עמודים
12־.)13
האם הקשר מיקרי?
או שמא אין ירקוני הוא מיקרי כלל וכלל?
שמא מגלם שלום ירקוני את הכלל
הנושן: כאשר מתחיל מנגנון להשתמש
בשיטות ברבריות כלפי זרים, סופו
להשתמש בהן נגד אזרחים? שמא הוא מוכית
כי ההגנה על זכויות של הופעות
סטריפ־טיז — אס מתאימות הן לטעמנו
ואם לא — אינה פחות חשובה מאשר ההגנה
על כל זכות אזרחית אחרת?
יש עוד קשר בין שני שערים אלה —
לא אישי, כי אם פוליטי.
בפרשת סובלן הוכרח השר הדתי לשרת
את קנוניית־הזדון של קבוצת נערי־החצר.
מנגנון־החושך הישראלי תבע לספק את
דרישותיו של מנגנון־החושך האמייקאי.
בן־גוריון הפעיל את השוט — ושר־הפנים
נאלץ לשים את חתימת ידו הדתית תחת
מעשה הנבלה.
שרות זה היה ראוי לתודה. דיכוי הסטריפ טיז הוא הצד השני של המטבע.
הפעם הופעלו הקלגסים כדי לספק את
הצרכים הפוליטיים של שר־הפנים הדתי.
כללי הביצועיזם — גסות־הרוח, האלימות,
הפתאומיות, השחצנות — הועמדו לרשות
שר־הפנים. הכאת הנשים היתד. התשלום
עבור הכאת הפליט החולה־אנוש. צורכי המוסר
הדתי באו על סיפוקם.

שני השערים לא היו קשורים רק זה בזה
— הם היו קשורים גם במאורעות אחרים
שהתחוללו באותו שבוע, ושהעולם הזת
עמד במרכזם.
מדוע גילה שלום ירקוני חריצות כה רבה
חזקא השבוע? יש לכך סיבה: כי השבוע
השיב שר־המישטרה על שאילתה של ח״כ
מפ״ם חנן רובין שנגעה לירקוני אישית.
ביום הדחת לבון התנפל ירקוני, בעודו
לבוש בגדים אזרחיים, על צלם העולם הזה
לפני בניין אוהל (בו התקיימה ישיבת ההדחה)
,היכר, אותו וניסה להוציא מידו את
מצלמתו. על פעולה בלתי־חוקית זו גונה
בבית־המשפט — והשבוע הודיע שר־המיש־סרה
שגם הוא נזף בו.
באותו שבוע ממש הודיעה פרקליטות המחוז
כי המליצה על הגשת תביעה פלילית
נגד שותפי פרשת אירס״ו, ובראשם ידידו
של עמוס בן־גוריון. היתד. זו מכה חמורה
לעמוס. כי תיק אירס״ו עמד במרכז מסע־הגילויים
של העולם הזה נגדו לפני שש
שנים, ולאחר מכן במרכז משפטו ביש-
המזל נגד שורת־הנזתנדבים.
בשבוע כזה היה עמוס זקוק למיבצע
מרעיש שיסיח את הדעת מן הידיעה — וה־מיבצע
המפואר נגד נערות הסטריס־טיז הו כיח
שאומנם הוא גבר אמיץ ונועז.
אגב: מי היה נושא־כליו העיקרי של
עמוס בפרשה זו, המנצח על המכונה האדירה
שהוקמה כדי להגן עליו? הפלא ופלא:
שוטר בלתי־ידוע כשם שלום ירקוני, שעשה
מאז קאריירה מסחררת.
כך מתחברים כל החוטים. אי־אפשר להפריד
בין שטחים שונים של החיים. שני
צידי המטבע, ושני שערי העולם הזה, ירדו
לעולם יחדיו, סנובים יכולים לעקם את
אפם המעודן — אין הם מגלים אלא את
תלישותם מן החיים.

׳ ה עו לםהזה 1 3 0 0

ם כחביכן

כוסים הלוף וחזור
בטרור מכתבים (העולם הזה )1295 הופיע
מכתבו של הסטודנט זאב פרנבר, בענייו
תשלום מם נסיעות שחל על סטודנטים ישראליים.
כיוון
שאני עצמי
מתעתד לבוא בקרוב
ארצה, פניתי בעניי:
אל המדור הקונסולרי
של המשלחת הישראלית
בקלז, וביקשתי
תשובה לשאלות
הבאות:
האם נכון כי עלי
לשלם בארץ מם־
נסיעות על כרטיס
שקניתי בחו״ל, במטבע

היכן ולמי עלי
לשלם מם זה?
על פי איזה חוק
הייב אני לשלם מם
על כרטיס שניקנה
בחו״ל, במטבע זר, מאת חברת ספנות זרה?
פירסום תשובתו של מר מאיר איילוז,
ראש המדור הקונסולרי, בהעולם הזה, יהיה
בו ודאי משום ענייז למינויים הרבים ב־חו״ל,
שבוודאי לא כולם יודעים על תקנה
מוזרה זו.
להלן עיקר התשובה שקיבלתי:
...ל פי חוק מם נסיעות חוץ, הייב כל
אזרח ישראלי בתשלום מס נסיעות חוץ.
,.אזרח ישראלי, שיושב בחו״ל וקונה כרטיס
הלור וחזור במטבע זר, חייב בתשלום
מם נסיעות חוץ עבור הכרטיס שלא השתמש
בו, כלומר, בעד הכרטיס חזור מישראל.
״סטודנטים ישראליים, שלומדים בחו״ל,
חייבים אף הם בתשלום מם נסיעות חוץ,
גם אם קנו את הכרטיס בחו״ל במטבע זר,
כמוזכר לעיל, אלא שהם נהנים מהנחה בסר
— 70.לירות מהסכום הכולל של המם
הקצוב. לשם קבלת ההנחה הנ״ל, מציידים
נציגי ישראל בחו״ל את הסטידנט באישור
מיוחד, שאתו על הסטודנט לפנות בישראל
אל משרד המכס והבלו, באחד המקומות ה•
סצויינים באותו אישור.״
עד כאן דברי המכתב.
מיכאל נתן, המבורג, גרמניה

הכוז! לחיים! -והא מצע
...אנחנו מלווים את העולם הזה מתחי•
לתו ולא פעם היה לנו רצון להפסיק לקרוא
אותו בגלל תמונות החשפנות והרכילויות
המופיעות בו, אבל כל מאמר של אורי
אבנרי ושל שלום כהן מחזיר אותנו. הוא
תמיד מבטא מה שרצינו להניד — יהיה זה
בעניין כפר־קאסנב אלג׳יריח או דר׳ סובלן.
הם תמיד כל כר הגיוניים והגונים בדעותיהם
ומוצאים תמיד את המלים הנכונות.
בינתיים עברנו בבר את גיל הקורא המובהק
של העולם ה:ה (בי 20 :ל־ ,40 כפי
שאורי אבנרי אומר) ,אבל, ברשותו, נטשיד
לקרוא אותו.
אני נאה על דעותיו של אורי אבנרי
ושל המערכת, על התנגדותם לכל שנאה
נזעית ועדתית, על מלחמתם העקבית בכל

השנים האלה על דעותיהם הבלתי מקובלות.
אני מאחלת להעולם הזה שימשיד ללחום
ולא יאכזב אותנו גם בעתיד.
מרגוט דץ, תל־אביב
למען האטת עתונכם הוא המעניי: ביותר
במדינה. ובדבר אחד הוא עולה לאי: ערוך
על כל העתונים האחרים, והוא במתז כותרות
למכתבים, כתבות ומאמרים, ומק-שיז־בית
עדי. אולם, לדעתי, ישנז בו נקודות
שליליות, שברובן הנן חיוביות מנקודת־טבט
אחרת. אד האם אין דרר ביניים?
...עם כל הרגש הפטריוטי שלכם, צר לי
לומר שאתם מרפים את ידי העם ובעיקר
את ידי הנוער. ידוע שהשלטון משחית את
אלה שנמצאים בו זמן רב ואינני סבור שבמדינות
אחרות אין שחיתות — אולם תלוי
מאיזו נקודת מבט מסתכלים עליה. אתם
יודעים שהאוכלוסיה אדישה — נסו לעורר
אותה בשעת הבחירות ולא לשפוד ארם על
השלטו: במשד כל השנה.
יצחק ליבר, ירושלים
...אנחנו מחכים לעתו: בקוצר רוח. כל
יום שישי, בו מביא הדואר את הנליו: החרש׳
הוא יום העולם הזה. כשבעלי ואני
נוטרים לקרוא, יש כבר תור ארור של ישראלים,
שבולעים כל מלה ומלה.
כשנמצאים בחוץ־לארץ רואים את הדברים
מזווית אחרת ומבינים יותר על מה אתם
נלחמים.
ושוב תורה — מכולנו.
רחל ליבוביץ (אולמן) ,לונדון, אנגליה

נגד שיקול־הדעת

...צרב לבי כאשר קראתי שראש הממשלה
כינה את דוברט סובל: בשם נוכל
ורמאי. לאחר שקראתי את טענותיו של
עורר־הדיז אנקוריוז, חבר מפלגתו של ראש
הממשלה (העולם הזה ,)1299 הוברר לי ולו
רק מתור העובדה שרוברט סובל: לא נשא
רגליו וברח מארצות־הברית מיד לאחר משפט
אחיו יעקב, כי סובל: אינו ראוי ל-
כינוייו המשפילים של ראש הממשלה.
בענייני גירוש מהארץ קובע החוק שלא
די שהאדם, מטנו שולל שר הפנים את זכויותיו
לפי חוק השבות, יהא בעל עבר
פלילי, אלא גם ״יהא טסוכז למדינה ול־בטחונה.״
אבל בית־המשפט הגבוה לצדק
אינו חפץ אפילו להיכנס לדיון ולבדוק
אם אדם מסויים מהווה סכנה למדינה ול־בטחונה,
אלא קובע ששיקול דעתו של השר
הנו ״הנחת החוק על פי החוק״.
חייבים אתם במלחמת איתנים למען הצעת
חוק ואישורו בכנסת, כי בכל מקרה של
שיקול דעתה של הרשות המבצעת, יוכל
בית־המשפט העליון לבקר, לברר וללבן, אם
שיקול דעת זה הנו נכון, הגיוני וצודק.
יצחק א. דגני, נוושבח כנרת

המים הנשואה
בעתונכם (העולם הזה )1299 אתם מוציאים
דיבה על הגברת אסתר וילנסקה, ב־כתבתכם
במרור ״אנשים״ שהיא הראתה,
כביכול, לח״ב חרות יוחג: באדר את תמונות
ילדיה.
עד כמה שאני יודע, גב׳ וילנסקה היא
רווקה. בכל אופז, העתונות האנגלית מכנה

אותה בקביעות מים ולא מיסיס. היזהרו
מפני משפט דיבה.
א. הר־זהב, חיפה
הטעות •היא של העתונות האנגלית. ח״כ
מק״י אסתר וילנסקה נשואה לעורך האחראי
של קול־העם, צבי בריטשטיין, והיא אם
לבן ולבת.

8.0.8.מקובה
במשד שלושת השנים האחרונות התפתחה
התרבות הקובנית במידה ניכרת, הרבה
יותר מאשר בתקופות הקודמות של מישטר
קולוניאלי וקולוניאלי למחצה.
עובדה זו, יחד עם העניין הרב שמגלים
בני עמנו בכל הקשור לפעילות תרבותית,
נרמה לדרישה רבה לכלים אמנותיים וספרותיים
— כגון ספרות זרה, תווים והוטרי
עבודה לציירים ופסלים. באותה שעה הטילו
אוייבי קובה הסגר על היבוא שלה, אשר
נרם קשיים רבים לאומני קובה בהשגת האמצעים
הדרושים לעבודת היצירה שלהם.
במצב זה, ומתוך אמונה עמוקה כי נימוקים
אלה יובנו היטב על-ידי עמיתינו
בכל רחבי העולם, פונים אנו, האומנים והסופרים
הקובגיים, לסולידריות הבינלאומית
ומבקשים עזרה בהשגת הכלים והחומרים
האלמנטריים ביותר.
קובה מבקשת ספרים, תווים, חומרים לציירים
ולפסלים והיא מקווה שבני-אדם
חופשיים בכל העולם יענו בחיוב לפנייתה
זו, שנעשתה בהשראת פעילות האנוש הנעלה
ביותר.
ניקולאס גילאן, נשיא איגוד הסופרים
והאומנים של קובה, הבאנה, קובה

ויזיה לקויה
תיד כדי קריאה בכתבה שלכם על הטלביזיה
(העולם הזה ,)1297 הבחנתי בפניהם
המוכרות של יול ברינר וקרל מלרו. מה
נדהמתי כשנתברר לי, שכתבכם ציין מתחת

דמימרי מיאו במוסקבה
יורק (ג׳וקי ארקיז) לעשות פלסחר מה:־ צדקו אני עצמי נפלתי ברישאח הבוגדנית של
קו קווו בסילחמת העולם השניה, בעת פעילותי
בסטלג .13 באותה עת שימשה היא
סוכנת כפולה בשרות בנות־הברית.
הבוז למשתפי הפעולה, סוכני האימפריאליזם!
מרשל
דמיסרי פון מיאו,
בית־הספר לביו! ופו״ס,
מחנה מירפסות הקרמלין,
מוסקבה.
מרשל דמיטרי במרחבים מושלגים — ראה
תמונה.

הקנקן ותוכנו
״הנידון״ הסטריפטיזאי (העולם הזה
)1299 היה מצוייז. אבל נידמה לי שאין
להשוות את שני סוגי החשפנות: בחורה
המתפשטת מסמרטוט אחרי סמרטוט, מופיעה,
בסופו של דבר, ביופיה ובחינה הטבעי:
ואילו שילטון הפושט מעליו ב:ה
אחר זה את עקרונותיו וסיסמוחיו הטוס־דיים,
הדמוקרטיים וההומאניים, ונישאר ב
סופו של דבר בעירומו הביצועיסטי, השיד
ביתי היעיל — זה מחזה אחר לג מ רי...
דר׳ אלכסנדר זק, תל אביב

ידועה ולא בחוק?

שפר-מדדן ולוי־כרינר
לתמונה כי המדובר בישראלים אורי לוי
וראובן שפר.
האם לא נפלה כאן טעות?
מלכה שרצר, גבעתיים
לא. מבט שני בשפר־מלדן ולוי־ברינר —
ראה תמונה.

המלחמה הקרה

...שיפסיק אותו הולד על שתיים בניד

במדור ״במדינה״ (העולם הזה )1294 פורסמה
כתבה תחת הכותרת ״אשה לימים הנוראים״
בה סופר על רוזה שטיגליץ מנתניה,
הידועה בציבור של יצחק שטינליץ,
שבעלה מאם בה, גרים אותה מביתו, לאחר
שנים ממושכות של חיים בצוותא.
מה עם כל החוקים שחוקקה הכנסת ושבאו
לדאוג לכאורה לנשים כמותה. האם
אי: כל הגנה לידועה בציבור והיא נתונה
כליל לשרירותו של הגבר? מה תעשה אשה
כמו רוזה זו, שאיו לה משפחה בארץ והיא
הקדישה את מיטב ׳שנותיה לטיפול מסור
בגבר הזה ובאמו? היתכז שבמדינת ישראל
יהיה נבר כזה ר׳שאי לנשל אותה מהבית
ולהשליך אותה בחוסר כל ככלי שאי: חפץ

ח. כ ,.נתניה

וגנוו ת־ מנ טו לומ צוינ ת

פילטר 12£א£1

תוצרת

העולםהזה 1500

דו־בק

ערבות

לטיב

במרינה

ש תי צ פ רי ם ב 7ן נ׳ האחת
במבצע מיוחד במינו החלה בימים אלו חברת ״תריזז״ המייצרת תריסים
נעים לסגירת מרפסות, בהודיעה כי תעניק לכל אחד מלקוחותיה שי — זוג
תוכים גמדיים.
השי הבלתי־רגיל מכוון לשתף בשמחת הרכישה גם את הילדים שבמשפחה,
שהינם צעירים מכדי להעריך כערכה את התוספת החשובה לדירה שמעניק
התרים המשובח מתוצרת ״תריזז״ המאפשר להפוך את המרפסת לחדר נוסף,
מוצל, קריר ונוח — מבלי לחסום את האיוורור לדירה כולה.
התגובות הנלהבות של הזריזים המקדימים׳ שכבר הספיקו לרכוש את התרים
עם השי — מעידות על הצלחת המבצע. יותר מכל אמצעי אחר הצליחו
התוכיים הצבעוניים לקשר את הילדים אל המרפסת הסגורה, להסירם מן
הרחוב ולהחזיר לבית את אוירתו הביתית.

...סוף לוזפיפת עועוותיף.

מי שיער המיוצרים
בהתאמה לאקלים ארצנו.
מזינים את עור ראשך
בחמרים המחזקים שרשים
ומסלקים קשקשים,
וזאת תוך חפיפה נעימה
המעניקה לך
ני קיון ברק והופעה...

עד,בות בסלע
ההווה היה מסעיר למדי — מיפנה דרמטי
בפרשת סובלן, כשלון נסיון ההתקשרות
עם השוק האירופי המשותף, שיגור טיל
במדינה ערבית נוספת וכניסת המרחב כולו
למירוץ־חימוש, שסימלו גולגולת־המוות.
אך מה הן כל הבעיות האלה לעומת הנצח?
כן שאלו את עצמם השבוע כמד,
מדענים, שניתקלו במיקרה בתגלית מהפכנית
ביותר, ששפכה אור חדש לגמרי על
עברה, בן מיליוני השנים, של ארץ־ישראל.
בחצר משפחת שורצואלד. כאשר
התפזרו מאות השוטרים ותושבי בית־זית
בכרמים, במטעים ובמשקים של כפרב, בחיפושיהם
אחר הילד יחזקאל בסוס (העולם
יחזה ,)1299 לא ידעו כי ימצאו משהו העתיד
לחולל סערה בין כותלי המחלקה לגיאוגרפיה
של האוניברסיטה העברית.
התגלית: שורה ארוכה של יותר מ־20
עקבות בסלע חלק, הנמצא בחצר הסלעית
של משפחת שורצואלד, מאחורי הסילו.
המחפשים אהר הילד עברו על פניהם
באדישות, כי לא היו אלד, עקבות רגלי
פעוט, אלא רגלי חיה טרום־היסטורית ענקית
— כפי הנראה דינוזאורוס — אשר
עקבותיה טרם נתגלו בארץ. משמעות התגלית:
התגלותה של תקופת־ביניים (בת
כמה מיליונים שנים) ,אשר עליה לא היה
ידוע ולא כלום עד לשבוע האחרון.
דימיון ביום חום. לכן היה פרופסור
משה אבנימלך, פליאונטולוג ישראלי בעל
שם בינלאומי, ספקני לא במעט כאשר הגיע
אליו הסטודנט לגיאוגרפיה ותושב בית־זית,
מרדכי (״מוסקה־ ),סופר, וסיפר לו על העקבות
בסלע. הפרופסור ייחס את התגלית
לחום הגבוה, המשפיע על דימיונם של אנשים.
אך מוסקה התעקש, הצליח לשכנע
את הפרופסור לגשת עמו לבית־זית, לבדוק
בעצמו את התגלית.
בחצרו של שורצואלד נשתנו פניו של
הפרופסור. הוא נעשה רציני ומרוכז. שעה
ארוכה בדק את הסימנים בסלע, מדד איתם,
מדד את המרחק בין סימן לסימן, ולבסוף
פנה אל תלמידו :״ממממממ, זה מעניין. זד,
מעניין מאוד.״
בכל הדרך חזרה לירושלים, היה הפרופסור
שקוע במחשבות, עד כי התנגש במכונית
אחרת בכניסה לעיר.
היה לפרופסור על מה לחשוב. כי העקבות
שנתגלו בבית־זית סתרו את כל התיאוריה
כאילו לא היה המרחב אלא קרקעית
של ים, אשר התייבש בהדרגה. העקבות
אמרו משהו העלול לבטל את כל
ספרי הלימוד בגיאולוגיה של המרחב: הם
מוכיחים כי היתה פה פעם תקיפת ביניים,
כאשר פני־הים ירדו, ואז הופיעו הדינוזאורים.
רק אחר־כך שוב עלו פני־הים ביותר
מ״ 200 ממר, עד לפסגות ירושלים.
היכן השלד? משפחת שורצואלד איננה
שמחה כל כך מן התגלית המרעישה
המביאה לחצרה אנשי מדע וסקרנים. סיפרה
שרה שורצואלד, לכתב העולם הזה,
העתונאי היחיד שידע על התגלית המרעישה:
״אנחנו יודעים על העקבות האלה כבר
10 שנים, אך לא חשבנו שזה חשוב.
״בעצב, אנחנו בעצמנו גילינו אותם. כי
לפני־כן היה ההר מגיע עד לביתנו. רצינו
להרחיב קצת את החלקה שלנו. הוצאנו
אבנים, ניקינו את השטח — עד שהגענו
לסלע החלק הזה. ואז ראינו את העקבות.
לולא אנחנו, היו קבורים עוד מיליון שנה.
בעצם חשבנו קודם כי היו אלה סימני־

מושקה כעקבות הדינוזאורום
לפני שהים הגיע לירושלים

חץ, המראים את הכיוון. חשבנו שהרומאים
עשו זאת. כך שהבת הקטנה אפילו פחדה
שהרומאים יבואו בלילה. אבל עכשיו מתברר
כי זד, עקבות של חיה. אז למה יש
לה רק שלוש אצבעות?״
שרה שורצואלד איננה נטולת הונן ר:
היא מקווה כי הפרופסורים ימשיכו לחפש
את שלדי החיות הטרום־היסטוריות, יביאו
בולדוזר, ימשיכו עוד קצת להרחיב את
חצרם.
הכנסת שאלות בד• תשובות
בכל בתי־הנבחרים הדמוקראטייס בעולם,
אין תקנון המגביל את חופש הדיבור וה־
(׳המשך בעמוד !6

ב מ חי ר 7 5אגו רו ת

ב שני סו גי ם * :ל שי עריבשובינוני * ל שי ערש מן
וניסיון
מחקר
ש נ ות
פרי
איכות ,
מוצר
רובין

דיר
הביאוקוסמטיקאי של פרסום דחף

דינוזאורים אחרי שהארץ עלתה מן הים
העולםהזה 1300

פו ףהשנה תסתיים תקופת־כהונתו השניה של נשיא
^ ה מ דינ ה, יצחק בן־צבי.
בעיני רבים, בחירתו של הנשיא הנוכחי לתקופת־בה־נה
שלישית היא דבר מובן מאליו.

יורשה לי, בשורות הכאות, להביע את הת•
נגדותי לכך.

_ ני מצטער שעלי• לפתוח בוויכוח גלוי זה דווקא

! 1בשער, שמר בן־צבי שוהה בחו״ל, בשליחות המדינה.
איש לא יקנא בנשיא על שליחות זו. האקלים האפריקאי
חם, הנסיעות מייגעות, ואין דבר משעמם יותר מאשר
ביקורים ממלכתיים מסוג זה, כשלאיש אין מה לומר, כל
ההכרזות הן מליצות ריקות וכל שיחה היא בחזקת עינוי.
אין ספק שהנשיא ממלא שליחות זו כמיטב יכולתו.
על כך מגיעה לו תודת הציבור.
אולם תפקיד הנשיא הוא תפקיד פוליטי, והוא כפוף
לוויכוח פוליטי. על כן אסור ששיקולים אישיים ימנעו
בעדנו מלנתח את הבעייה בדעה צלולה.

אני מסבים שמר כן־צכי הוא אדם הגון,
העושה את מלאכתו במיטב הכנתו. דעתי היא
שיש לסיים עתה את כהונתו.
ףלףל
*יי* שיקול הראשון כלל אינו קשור באישיותו של

הוזכרו כוויכוח. המפלגות השונות הציעו מועמדים שונים.
נוצר קפאון גמור, שנשבר רק כאשר הודיע דר׳ משה
סנה בשם מפ״ם, כי מפלגתו תצביע בעד מועמד מפא״י.

מר כן־צכי ניבחר, איפוא, באיש מפא״י.

וכדה זי כשלעצמה מעוררת שאלה נוקבת, שיש
^ להעלותה בכל פעם מחדש, ללא ליאות:
האם בריא הוא שמפלגה, שזכתה בקושי רב
לשליש מקולות הבוחרים, מחזיקה בידיה באופן
בלעדי את בל התפקידים החשובים במדינה,
ללא יוצא מן הכלל?

חברי מפלגת־מיעוט מובהקת זו מכהנים, ברגע זה,
בתפקידי־המפתח הבאים:
9נשיא המדינה.
יושב־ראש הכנסת.
9ראש־הממשלה.
0כל השרים החשובים בממשלה — ובכללם שר־הבטחון,
שר־האוצר ושר־החוץ.
9נשיא בית־המשפט העליון.

לא נימנה על נאמני בן־גוריון. הוא בא למפזי״י מן
הפועל הצעיר, בעוד שבן־גוריון (ובן־צבי) באו אליה
מאתדות־העבודה. פעמים רבות השכיל שפרינצק ללכד
סביבו את הרוב במפא״י ולבלום את עלייתו של בן־גוריון
לשלטון־יחיד. על כן לא יכול היה להיות נשיא במדינה
בה קיים שלטון־יחיד זה.
כדי למנוע את בחירת שפרינצק, העלה בן־גוריון את
רעיון־הסרק של בחירת אלברט איינשטיין לתפקיד זה.
אחרי שהתפוצצה בועת־סבון זו, העלה בן־גוריון את
מועמדות בן־צבי. היה זה תמרון בן־גוריוני טיפוסי.

גם זאת אין לשכוח ביום.

ף ש הבאים ואומרים . :נכון, הוא ניבחר מפני
שהיה איש מפא״י ואיש בן־גוריון. אך הוא הפך נשיא
בלתי־מפלגתי, ובתור שכזה יש לבחור בו מחדש.״
זה כמעט נכון — אך לא לגמרי.

באותם המיקרים המעטים בהם יבול היה
הנשיא להשפיע על מאבקים מפלגתיים, אמנם
עשה זאת. כבל פעם היתה זאת התערבות

ן ) הנשיא הנוכחי. זהו שיקול עקרוני.
יש האומרים :״אין זה נעים לפטר נשיא ולבחור באחר
במקומו. יש בכך משום הבעת אי־אמון, שמר בן־צבי
ביזדאי אינו ראוי לה. לכן יש לבחור בו בפעם נוספת.״

אם נקבל הלך־מחשבה זה, הרי פירוש הדבר
כי בחירת נשיא המדינה היא לכל החיים.

עלינו להניח כי כל נשיאי ישראל יהיו אנשים
והגונים. על כן לא תהיה לעולם שום סיבה
להחליפם בתום תקופות־כהונתם. אם נקבל את
כי ההחלפה אינה תהליך נורמלי, הרי יהיה נשיא
דומה לשופט, שלא ניתן לפטרו לעולם.
טובים אישית ההנחה המדינה

לא לכך התכוון המחוקק, כאשר קבע תקופת־כהונה
של חמש שנים. שבן אחרת יבול היה
לקבוע מראש בי בל נשיא יכהן כתפקידו
עד יום מותו.
שיא ניצחי אינו יכול להזיק, כמובן, כמו ראש־

ממשלה ניצחי. כי סמכויות הנשיא מוגבלות, ואין
הוא יכול ליהפך, בימים כתיקונם, לסכנה ציבורית —
כמו ראש־הממשלה הדוגל בסיסמה ״מכסא משחרר רק
המוות.״

אולם גם כתפקידו המוגדר, המצומצם, יכול
נשיא נצחי להביא נזק לא מועט.
די להזכיר את הנשיא האחרון של הרפובליקה הוזיי־מארית
בגרמניה. המרשל פאול פון־הינדנבורג נבחר, תחילה,
לתפקיד ייצוגי גרידא. לכל הדעות היה טיפש מופלג,
קישוט נאה וחלול. אולם אחרי שקנה לו אחיזת־קבע
במישרתו, ותחת לחץ המאורעות, גדלה השפעתו לאין־
שיעור. לבסוף מילא תפקיד מכריע בהעלאתו לשלטון של
אדם שהוא עצמו בז לו מעומק נפשו: אדולף הימלר.
יתכן שזה מיקרה חד־פעמי, ושאין להסיק ממנו מסקנות
כלליות מדי. בכל זאת, זוהי אתראה. על כן מקפידות
כל הרפובליקות המערביות להחליף את נשיאיהן לעיתים
תכופות. איטליה מחליפה את נשיאיה כל כמה שנים, וכך
עשתה גם צרפת, עד לדיקטטורה הגוליסטית. בארצותי
הברית, בה הנשיא הוא גם ראש־הממשלה, אין נשיא יכול
להבחר בפעם השלישית.

שתי תקופות בהונה, המצטרפות יחד לעשר
שנים תמימות, הן פרק-זמן מתאים לנשיא
אחד. מן הראוי היה לקבוע זאת חוקית על*
ידי חקיקת סעיף המונע בעד נשיא להיבחר
לתקופת־כהונה שלישית.

ד כאן ערכנו את הדיון על מישור בלתי־מפלגתי
ע ובלתי־אישי. מכאן ואילך נצטרך להקדיש מעט תשומת־לב
לצדדים מוחשיים יותר.

מר יצחק בן־צכי לא נבחר לתפקידו באדם
בלתי־מפלגתי. להיפך: עם כל סגולותיו האישיות,
הרי היתה בחירתו מפלגתית מובהקת.

הנשיא הראשון של מדינת־ישראל לא היה איש מפא״י —
אף כי שיתף פעולה עם מפא״י שנים רבות. חיים וייצמן
ניבחר בשל חלקו במאבק הציוני בתקופה קודמת.
אולם אחרי מותו, היה מנוי וגמור עם מפא״י לשים
את ידה על כס הנשיאות. היא עשתה זאת בגלוי, וללא
כל טישטוש או הסוואה.
הבחירה עצמה התקיימה, בשנת ,1952 באווירה מפלגתית
מתוחה. תכונותיו האישיות של מר. בן־צבי כמעט ולא

הנשיא וו־נוייוזו נוגו נשיא סווגו בבו־אואוויר: הגון, אהגה -ואיש גזפא״י
9המזכיר הכללי של ההסתדרות.
0הרמטכ״ל, המפקח הכללי של המשטרה, הממונה על
שמתי הבטחון וראשי כל שרותי־הגטחון.
0כל השגרירים החשובים.
9ראשי כל העיריות החשובות.
!0מנהל קול־ישדאל.

גם לולא היו סימנים אחרים כלשהם להתמוטטות
הדמוקרטיה בישראל, הרי ריכוז אדיר
זה של עוצמה ציבורית כידי מפלגה אחת, די
בו בדי להוכיח שחסרים כארץ הנתונים ההכרחיים
לקיום חרויות דמוקראטיות.

שהרי אין המדובר במפלגה המתחלפת מדי פעם בשלטון,
כמו בארצות־הברית או בבריטניה. מפא״י נמצאת בשלטון
מזה שלושים שנה, והיא תוסיף להישאר בשלטון כל עוד
קיים המישטר הנוכחי מבחינה רעיונית, כלכלית ופוליטית.
בפעם האחרונה פירטנו רשימה זו, במדור זה, ערב
בחירת מבקר־המדינה. כתוצאה מכך התאחדו מפלגות־הרוב
ובחרו במבקר השייך אמנם לקואליציה הנוכחית, אך לא
למפא״י.
אותו שיקול עצמו חייב להביא, עתה, לבחירת נשיא
שאינו חבר מפא״י.

ס גבי מר כן־צבי, מצטרף לשיקול זה גורם נוסף.
/כי מר בן־צבי אינו רק איש מפא״י נאמן. הוא איש
סיעה מסויימת מאד בתוך מפא״י.
בכל חייו הציבוריים היה מר בן־צבי מעין לוויין לכוכב־הלכת
הבן־גוריוני. מלפני מלחמת־העולם הראשונה, ועד
עצם הימים האלה, הוא קשור באופן אישי בראש־הממשלה
הנוכחי. כמוהו למד בקושטא, גלה לארצות־הברית, הצטרף
לגדודים ולכל הגילגולים המפלגתיים, ועמו כתב גם ספר.

עובדה זו השפיעה באופן מכריע על בחירתו.

עם פטירתו של חיים וייצמן, היה זה כמעט מובן
מאליו שיבוא במקומו יושם־ראש הכנסת (וממלא מקום
הנשיא) דאז, יוסף שפרינצק. אולם שפרינצק לא ניבחר.
אומרים כי הפגיעה שנפגע אז השפיעה במידה רבה על
מצב בריאותו, והחישה את סופו.
שפרינצק היה גם הוא איש מפא״י מובהק — אך הוא

גלוייה למען מפא״י בבדל ולמען ביג׳י בפרט.
פעם עשה זאת בשיא פרשת־לבון, כאשר ניסה למנוע
בחירות חדשות. אחרי שהבחירות הנחילו מפלה למפא״י,
התערב הנשיא (עד כמה שהיה יכול) כדי להכשיל את
התוכנית להקים קואליציה־של־ניר. אפשר להוסיף לרשימה
זו — אך היא מספיקה.
איני מזכיר זאת כדי להטיל ספק כלשהו בהגינותו של
הנשיא. אין ספק שפעל לפי מיטב הבנתו ומצפונו. בשני
המקרים לא חרג באופן בולט מתפקידו. אולם אסור לשכוח
זאת: ברגעי־משבר מפלגתיים פעל לפי אינטרס מפלגתו.
כיום עדיין אין זו תכונה מסוכנת, כי כל עוד נמצא
בן־גוריון ליד ההגה אין לקוות לשום משבר ממשלתי
אמיתי. אך מה יהיה מחר?
מחר תתלקח מלחמת־הירושה, תתחיל התרוצצות הסיעות
בתוך מפא״י, והיא תצטרך להתמודד עם גורמים אחרים
מבלי שתוכל להתחבא מאחורי גבו של בן־גוריון. אז תוכל
להיות לנשיא המדינה השפעה מרחיקת־לכת על המאורעות
ברגעים מכריעים. כי הוא יחליט על מי להטיל את
התפקיד של הרכבת הממשלה — על איזו מפלגה, וגם
על איזה איש מסויים בתוך המפלגה.

בשנת ,1962 חייב שיקול זה לעמוד לנגד
עיני בל 120 חברי הכנסת שיבחרו כנשיא.

**ר יצחק בן־צבי זכה, בצדק, לאהדה ציבורית רבה.
**) ידוע שלא נשא את עיניו לכס הנשיאות, ויש להניח

כי יפליט אנחה של הקלה אם יינתן לו, בשנת ה־ 77 לחייו,
לחזור לחיים פרטיים ולמחקרים האהובים עליו. הוקרת
הציבור תלווה אותו. מי צריך לבוא במקומו?

קודם בל ומעל לבל: לא איש מפא־״י.

מסופקני אם נכון הוא לבחור בעסקן מפלגתי אחר.
אפילו לא יוכלו חברי־הכנסת להתעלות עד כדי בחירת
אישיות בינלאומית נעלה בעלת שם עולמי, כמו הפרופסור
מארטין בובר, הרי עוד שרדו בישראל אישים מכובדים,
בלתי־מפלגתיים, הנהנים מאמון כללי.

אין טעם להתלחש על הצעה זאת מאחורי
הקלעים. הריני מעלה אותה רשמית על פדר

היום.

תצפית

במדינה

כ? הזכויות ׳מסורות

0צפויה הרחבה כקשרים המסחריים עם כריודהמועצות.

אף ני אין חוזה סחר רשמי, ולכאורה נפסקו הקשרים המסחריים בין שתי
המדינות עם פרוץ מיבצע סיגי, מגיעות לישראל סחורות רוסיות. הסחורות
מגיעות ארצה מפולין או ממדינות מזרח־אירופיות אחרות, ומוגדרות בפולניות,
הונגריות ונו ,,אך מקורן רוסי.

$ישראל תעשה מאמץ להבקיע את הומת השוק האירופי

ה מ שו ת ף. קו־ההתקפה: מדינות אירופה חייבות לפתוח את שוקיהן לתוצרת
הישראלית — לא מתוך סיבות כלכליות, אלא בגלל החוב המוסרי שהן חייבות

לניצולי השואה. יטענו דוברי ישראל: דחיקת רגליה של ישראל תעמיד את
כלכלתה בפני סכנת שואה, ותהיה בה משום המשכת פעולות ההשמדה ה
נאציות של גרמניה ההיטלראית. לצורך זה יגוייסו שופרות וגופים יהודיים
ברחבי העולם.
9הערכת האוצר לגבי מיבנה המשק הישראלי: נם אם תזכה
ישראל ליחס מיוחד מצד מדינות השוק האירופי, יהיה צורך לסגור כמחצית
מיפעלי־הייצור הישראליים, שלא יוכלו להתחרות, אף בתנאי־מכם שווים, עם
המיפעליס האירופיים.

ס בבר עתה, לפני התחלת פגרת הכנסת, ברור לגמרי בי
הכנסת תתבקש להתכנס למושב מיוחד, בזמן הפגרה. היחמה
תצא, כנראה, מצד תנועת החרות, אשר הצלחת המסע הפארלמנטרי בפרשת
סובלן שודדה אותה במחשבתה כי ניתן לרסן את הממשלה בכנסת, גם עם

(המשך מעמוד 14
זמן המוקצב לו, כמו תקנון הכנסת של
ישראל. קיימים פארלמנטים, בהם אין כל
הגבלה של זמן. באחרים, ניתנת בידי האופוזיציה
הזכות לקבוע את סדרי הדיון
בנושאים החשובים. בבית־הנבחרים הבריטי,
למשל, האופוזיציה היא המחליטה מהו
סדר הדיון על התקציב. זכותו של הרוב
להפסיק את הדיון רק אחרי 23 ימים של
ויכוח.
ברוב בתי־הנבחרים מהודה השאילתה כלי
פארלמנטרי חשוב בידי האופוזיציה, ושעות־השאילתה
מתפתחות לדו־שיח שוטף ונוקב
בין השר לבין הנבחרים. בישראל, יש להגיש
שאילתה בכתב, ורק כעבור שלושה
שבועות חייב השר להשיב עליה. לא תמיד
מקפיד השר על שמירת מועד זה — ולאחרונה
אף החלו כמה שרים לזלזל בעצם
חובתם לתת תשובה.
בזה אחר זה, קמו שרים והתחמקו בצורה
מעליבה ממתן תשובה. ראשון היה
שר החקלאות, משה דיין, שנתבקש על־ידי
ח״כ חרות נחום לוין וח״כ מפ״ם יוסוף
כמיס להשיב על שאילתות ענייניות הנוגעות
למשרדו. תשובת דיין: חלק מן הנתונים
המבוקשים אינו תחת ידו! נוסף לזאת

2־ב1ג\ שיגרגז גזט\.במו ב\־יר
או: גגד באח־יגז נפרה ט 1ר\זבת
מיעוט קולות האופוזיציה. קיימת גם אפשרות כי הבקשה לכנס את הכנסת
בפגרה תבוא מצד מפ״ם.

• התפתחות מדאיגה, שאינך עשוי לשמוע עליה הצהרות
רשמיות: הגידול בממדי הירידה מן הארץ.

מדאיג במיוחד הוא

הרכב היורדים, שברובם הגדול הינם ותיקים, שעלו ארצה מיד אחרי מלחמת
העולם השניה והמוציאים אתם עתה את רכושם ומענקי הפיצויים שלהם. הוטל
על גורמים ממשלתיים לערוך, זו הפעם הראשונה, סקר רשמי שיקבע באיזו
מידה פוגעת ירידה זו בפוטנציאל הכלכלי של המדינה.

• פרשת שייקה ירקוני עשויה לקבל מיפנה חדש, אם
אומנם תתברר אמיתות הידיעה, כי שייקה ביקר בארץ
בהחבא, לפני שבועות מספר. לפי ידיעה זו מסתבר, כי לשייקה
גונב ממקורות רשמיים כי עומדיים להעמידו לדין, והוא מיהר להגיע בהסתר,
על־מנת לחסל כמה עניינים.

• עשויה לפרוץ שערוריה ציבורית, עם סיום חקירות המשטרה
במה שהתרחש בקואופרטיב התחבורה ״דך. תוך כדי
חקירותיה באמיתות השמועות שכוונו כלפי הנהלת החברה, גילתה המשטרה
גילויים מפתיעים בכיוונים אחרים לגמרי.

• דר׳ רענן וייץ, מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
היהודית, עשוי להתמנות כפרופסור באוניברסיטה העברית
כירושלים. יתכן שתוקם פקולטה מיוחדת למענו, ליד. הפקולטה לחקלאות
שתהיה מיועדת לסיוע למדינות נחשלות.

• פרשת הריסת בית־הקברות המוסלמי כצפון תל־אביב
טרם הסתיימה. בשבוע שעבר הגיעו, אומנם, נציגי העדה המוסלמית של
יפו להסכם עם רשות־הפיתוח, לפיו יתירו לה להרוס את מרבית הקברות
ולאסוף את העצמות לחלקה קטנה וסגורה. אך בינתיים התארגנו כמה מאות
מבני העדה, החליטו להעמיד עורך־דין, כדי לצאת במערכה משפטית לביטול
ההסכם.

יכולים המבקשים לפנות לפקידי משרד החקלאות,
לקבל מהם את האינפורמציה .״בעד
תשובה כזאת בפארלמנט הבריטי,״ התרתח
בקול רם ח״כ אופוזיציוני ,״היתה
נופלת הממשלה!״
השאילתה השניה הוגשה על־ידי ח״ב
חרות בנימין ארדיטי, והיא נגעה לנעשה
במוסדות של משרד הסעד. השיב השר:
אלה שאלות רפואיות וסוציאליות, ויש לשמור
עליהן בסוד. תשובה חמקנית ופוגעת,
מאחר שהח״ב לא ביקש פרטים אישיים על
חניך זה או אחר, אלא חומר טטטיטטי מן
הסוג שמשרד הסעד סיפק לעתונאים.
זירת־הקרב האחרונה. כאשר קובעת
נשיאות הכנסת את סדר היום, היא
מחלקת את הזמן בקמצנות עילאית, לדיון
חשוב אין מקצים, לרוב, יותר משלוש־ארבע
שעות. הסיעות הגדולות, המקבלות
הקצבת־זמן לפי מספר חבריהן, יכולות
לשאת שני נאומים מקיפים. סיעות קטנות
חייבות להסתפק בעשר או חמש־עשרה דקות.
התירוץ הניצחי: אין זמן. וזאת, למרות
שבחודשי החורף, בהם צריכה להיעשות
לכאורה העבודה העיקרית של הכנסת, מתבטלות
ישיבות רבות, מחוסר הצעות ממשלתיות
לדיון.
מרחב־המחיה היחיד שנותר לתמרונים
פארלמנטריים הן ועדות הכנסת השונות.
שם אין הגבלת־זמן, וכל עוד לא נשמעו
כל ההסתייגויות וכל ההצעות, אי־אפשר
להפעיל את מכבש ההצבעות של הקואליציה.
הדיונים נערכים אומנם בחדרים סגורים,
הרחק מעיני הקהל, אולם רק שם

ניתנת לסיעות האופוזיציה ההרגשה שיש
ביכולתן לעשות דבר־מה.
פרשת סובלן היפנתה לפתע את זרקור
העניין הציבורי אל הנעשה בוועדות אלה.
מרכז ההתעניינות: דיוניה של ועדת הכספים,
השניה בחשיבותה (הראשונה: ועדת
חוץ ובטחון) בין ועדות הכנסת. נציגי האופוזיציה,
שפיותיהם נבלמו במליאת הכנסת,
כאשר הועלתה שם פרשת הסגרתו
של סובלן, התחפרו היטב בטעות הכספים.
הם ניהלו קרב שוטף עם שרי הממשלה,
שהופיעו בפני הוועדה.
הגילויים המרעישים ביותר באו מתשובותיו
של שר־הפנים, משה חיים שפירא. אחריו
הופיע שר המשטרה, במיסגרת הדיון
על תקציב משרדו. בכל אחת מהזדמנויות
אלה, הפכה ועדת הכספים לזירת־קרב פאר־למנטרית,
בה נאלצו השרים לחשוף את
ערוות הממשלה בפרשה המבישה.
השאלות. בשבוע שעבר הופיע שר נוסף
בפני הוועדה. היה זה ישראל בר־יהודה,
שר התחבורה, שבמסגרת תקציבו מוקצבים
מיליונים לחברת אל על ולאגף התעופה
האזרחית. על פי תקנון הכנסת (סעיף 13ב)
״רשאית הוועדה לדרוש מאת השר הנוגע
בדבר הסברה וידיעות בעניין שנמסר לדיונה,
והשר חייב בעצמו או על־ידי נציגו
למסור את ההסברה או הידיעות המבוקשות.״
הוצגו
שאלות. אף אחת מהן לא נפסלה
על־ידי יו״ר הוועדה, איש מפא״י ישראל
גורי, כאינה נוגעת לעניין. ביניהן:
• כיצד הוכנסו נוסעים (סובלן ושוט־ריו)
,מחזיקי כרטיסי־טיסה רגילים, למטוס
חכור, בניגוד לאמנת חברות־הטיסה הבינלאומית,
הקובעת תשלום קנס על הפרה
זו של האמנה?
ס חניית מטוס־הגירוש של אל על, באתונה,
היתד. חניה שלא מן המניין. כמה
עלתה להברה הישראלית?
• מכיוון שמטוס זה היה, למעשה, ריק
פרט לחבורת סובלן — כמה עלתה טיסה
זו למשלם המיסים?
• מי קנה את שלושת הכרטיסים עבור
סובלן, מק־שין ורופא המשטרה?
• מניין ידע מק״שין באיזו טיסה יוטס
סובלן?
• כיצד ידע לרכוש כרטיס במטוס
אתונה־ניו־יורק דווקא למושב הסמוך לזה
של סובלן?
• האם מותר היה לו לשאת נשק במטוס?

מה ההיגיון המסחרי בכך, שבאותו
יום יצאו שלושה מטוסים שונים של אל
על לאתונה?
• האם הוכנס סובלן בכוח למטוס הראשון
בלוד, ולמטוס השני באתונה?
מטרת השואלים: לקבוע בבירור כי לא
היה כאן גירוש, כי אם הסגרה.
בגיןמברך. כל זה היה בגדר הנוהג
הפארלמנטרי הקבוע. מה שעשה בר־יהודה
חרג ממסגרת זו. הוא הודיע כי לא
יענה על רוב השאלות — מאחר והן בסמכותה
של ועדת־החקירה הממשלתית, שהוקמה
במיוחד לחקור נושא זה.
ח״כ מפ״ם חנן רובין, שיחד עם ח״כ
יוחנן באדר החרותי הצטיין בפרשה זו כ־תכסיסן
פארלמנטרי מבריק, הציע לדחות
את המשך הדיון בתקציב משרד התחבורה,
עד אשר יוכל השר לתת את התשובות
המבוקשות. הוא זכה מיד לנזיפה נרגזת
מאנשי מפא״י — כי פירוש הדבר היה
שיתוק משרד התחבורה למעשה.
התנהגותו של בר־יהודה עוררה רוגז
חריף. אחרי התחמקויות שר החקלאות ושר
הסעד ממתן תשובות לשאילתות, נראה היה
כי בר־יהודה קובע תקדים לקיצוץ סמכויות
ועדות הכנסת. איש אחד החליט להביא את
העניין עד לשלב העליון של מחאה פאר־למנטרית:
דר׳ באדר החליט בו במקום להציע
אי־אמון בממשלה.
השעה היתר 11 .בבוקר. על־פי התקנון,
יש להגיש הצעות מסוג זד. עד שעד,12 ,
ואז יש להעלותן בדיון במליאת הכנסת
ביום שלאחר מכן. היה זה יום שלישי! אם
לא תועלה ההצעה ביום רביעי, יהיה צורך
לדחותה בשבוע שלם, עד לחידוש ישיבות
הכנסת. באדר כינס בדחיפות את סיעת
חרות, העלה לפניה את הצעתו.
יש הסבורים, כי אילו נכח שם ראש הסיעה,
מנחם בגין, יתכן שלא היתד. מתקבלת
הצעת באדר, מאחר שבגין נחשב
למתון. אולם באדר עצמו סיפר :״במיקרה,
שוחח מזכיר הסיעה עם מנחם בגין באותו
יום. היה זה בגין שטילפן מציריך, בעניין
אחר לגמרי. מזכיר הסיעה אמר לו ש־ה
עו ל ם הז הסס גו

המצב הגיע לאבסורד טוטאלי: כר ממשלה רוצה שהשנייה תסגיר אח שברו

עסב בי ש עולמי

^ סודי סודות כינסה גולדה מאיר, ביום החמישי האחרון, את עורכי העתונים היומיים•
^ אחרי שהשביעה את כולם לשמור על הסוד עד נשימתם האחרונה, סיפרה להם על
החלטה כמוסה שנתקבלה באותו יום, בהתייעצות בלתי־רשמית של כמה שרים: להורות
לאל-על שתסרב לקבל לידיה את דר׳ רוברט סובלן בלונדון. אם יועלה סובלן בכוח למטוס
של אל על, יחזיר אותו קברניט המטוס לישראל.
כמו תמיד, כשאחד מגדולי המדינה מכנס את עורכי העתונים בסוד, היתד, גם לפגישה
זו מטרה פשוטה: למנוע את הפירסום. גולדה תבעה להעלים את הידיעה, כדי למנוע
התחדדות היחסים עם לונדון. היא מסרה לעורכים כי סובלן עלול להגיע לארץ כמעט
בכל רגע.
העורכים הנאמנים השתיקו את הידיעה, כמו תמיד. אולם כעבור
יומיים, במוצאי־שבת, הבינה גם הממשלה שאין עוד טעם להעלימה.
עתונאי לונדון אינם דומים לעורכים בתל־אביב, והם גילו את
הסוד חיש מהר.

הקואליציה הגדולה

ך * י די ע ה חי שמלה את הארץ יותר מכל ידיעה בשנה האח(
| רונה. כל מאזין תפס את משמעותה: הממשלה חזרה בה
לחלוטין מהחלטתה להסגיר את סובלן, נכנעה כניעה ללא־תנאי
בפני דעת־הקהל הנסערת.
היה זה אישור מפואר לכך כי גם במדינת ישראל, בתנאים של
, 1962 אין השלטון יכול להתעלם מרצון האומה. ההחלטה להסגיר את
סובלן היתד, החלטתו של איש אחד: דויד בן־גוריון. אולם התנועה
הציבורית האדירה, ששברה את ההחלטה, היתד. מורכבת מכוחות רבים, ביניהם:
• ,כוחה של העתונות, בהנהגת עתון חופשי שאי־אפשר להשתיקו או לשחדו.
• פעולת־גרילה עקשנית בכנסת, בניצוחם המזהיר של הדוקטורים — ח״כ חרות יוחנן
באדר וח״כ מפ״ם חנן רובין (ראה במדינה) ,שזכו לתואר הכולל: הבאדרובין.
• שותפי הקואליציה, ובראשם שר אתדות־ד,עבודה ישראל בר־יהודה, שאומנם השלימו
עם מעשר,־הנבלה שנעשה, אך תבעו, כתנאי לכך, את סילוק ידי ישראל מהשלמת ההסגרה.
היתד, לכך חשיבות מיוחדת בפרשה זו, מאחר שחברת אל על כפופה, במיקרה, למשרדו
של בר־יהודה.
• התעוררותם של אנשי־מצפון ואנשי־משפט במפא״י עצמה, ביניהם היועץ־ר,משפטי
לשעבר, יעקוב־שמשון שפירא, פרקליטו של סובלן דר׳ ארי אנקוריון, ורבים אחרים.
ס ובעיקר: ההתעוררות הספונטאנית של דעת־הקהל עצמה, שהקדימה את המערכה
ונתנה לה את הדחיפה הריגשית העצומה.
היתד, זו אותה הקואליציה הגדולה שהפילה את הממשלה בשיא פרשת־לבון, ושד,כריחה
את הממשלה לחזור בה מהצעת חוק לשון הרע.

״שפת־אשסתות נאצית״

** רסה מי פנה עוד נמשך בעולם כולו מסע־ד,הסברה למען סובלן, שפגע קשות
^ בשמה של ישראל. בעתוני השמאל החופשי בתריסר ארצות הופיע גילוי־דעת של כמה
אנשי־רוח אמריקאיים, שתבעו מבריטניה להעניק מיקלט מדיני לסובלן. אחרי פירוט
תמציתי של פרטי מישפט סובלן (העולם הזה )1299 קבע הכרוז:
,סובלן בחר לטוס לישראל, מדינה שהוקמה כנזיקלט ליהודים נרדפים. אולם הניו־יורק
טיימם ציטט דובר ישראלי שאמר ני, ממשלת ישראל חוששת פן ישראל תהפוך מיקלט
לנוכלים יהודיים.׳
,אנו טוענים כי מפסוק זה נודף ריח שפת־אשפתות של גרמניה הנאצית. היהודים
המעטים־יחסית, שנמלטו מן השואה הנוראה, בה ניספו שישה מיליון יהודים בגרמניה
הנאצית, הוגדרו ׳על־ידי הריין השלישי תמיד כ,נוכלים יהודיים׳ .לאחר מכן, כאשר הם
פרצו בגבורה את המצור הבריטי, יישבו את הארץ והקריבו את חייהם למען הקמת
ישראל, היו גס הס, מבחינה טכנית, ,בלתי־חוקיים׳ ,בד״וק כמו דר׳ סובלן.
״ממשלת ישראל, לא זה בלבד שפעלה בחיפזון מביש — הרי אפילו לאייכמן ניתנו כמת
חודשים בבית־המשפט! — אלא שהפרה את כל החוקים, ובכלל זה גם חוקיה שלה עצמה!״

אחרי פירוט כל מעשיה הבלתי־חוקיים של ממשלת ישראל, פנו החותמים — ביניהם
כמה יהודים חשובים — אל העם הבריטי בתביעה להוכיח את
עליונותו המוסרית, להעניק לסובלן מיקלט.
אולם החותמים, כמו רבים אחרים, לא הבינו כראוי את מצבה
האמיתי של בריטניה. אומנם, בניגוד לממשלת ישראל, מכבדת
בריטניה את חוקיה ואת בתי־המשפט שלה, והיא נתנה לסובלן
אפשרות מלאה למצות את ההליכים המשפטיים — שהיו חסרי־סיכוי
מלכתחילה. אך ממשלת בריטניה לא יכלה לתת לאיש
מיקלט.
כי ממשלה זו תלויה כל כולה ברצונה הטוב של ממשלת
וושינגטון. היא שותפת לסודות האטומיים האמריקאיים, סומכת על
אמריקה שתכריח את האירופים לקבלה לשוק המשותף שלהם.
היא לא רצתה להרגיז את מנגנון־החושך האמריקאי ואת הקונגרס.
כך הועמד שר־הפנים הבריטי ב״צב קשה. הוא ידע שעליו להסגיר
את סובלן לאמריקאים, אך לפי החוק הבריטי, אסור לו לעשות
כן. הוא גם לא רצה לתת פיתחון־פה לאופוזיציה, בשעה שממשלת
השמרנים נמצאת במצב הירוד ביותר שלה מזה עשר שנים.
על כן מצא השר, הנרי ברוק, פתרון גאוני: שישראל תעשה את המלאכה הבזוייה.
חשבונו היה פשוט למדי: ממשלת ישראל העלתה את סובלן על מטוס, מסרה אותו לידי
בלש אמריקאי ושלחה אותו לניו־יורק. רק במיקרד — ,בגלל טכסיסו הנואש של סובלן
הגשתי הצעה לאי-אמון בממשלה. בגין
הביע שביעות״רצון ושלח לי ברכה שאצליח

בהופעתי.״
היתד, זו הופעה בלתי־רגילד :,כל סיעות
האופוזיציה, ללא יוצא מן הכלל, תמכו ב־הצעה
החרותית. לכל סיעה היו נימוקים
משלה, אך את כולן הדריכה דאגה אחת:
שהתנהגות בר־יהודד, עשויה לפגום פגם
חמור בהליכים הפארלמנטריים, ובזכויות
האופוזיציה.
התוצאה היתד, בלתי־נמנעת — כפי שניבא
אותה באדר בראשית דבריו 58 :ידיים
ה עו לםהזה 1300

קואליציוניות הורמו, כנגד 40 נציגי האופוזיציה.

יחסי
חוץ
שכד והפסד
קונגו (כראזאוויל) ז גדולה פי 15
מישראל. אוכלוסיה — פחות ממחצית אוכלוסיית
ישראל. יודעים קרוא וכתוב 15 :
אחוז. בוגרי אוניברסיטאות: פחות מ־20
איש. עדיין ישנן תופעות של אכילת־אדם.

עצמו — הופסקה הטיסה בלונדון. על כן, אם יוחזר סובלן לידי הקאפו המעופף שלו,
יימסר לכולאיו בניו־יורק.
ממשלת הוד מלכותה רגילה לעסוק עם ממשלות רציניות, הפועלות על פי החלטות,
והמחליטות על פי שיקול יסודי. אין היא רגילה למדינות הכסופות לשלטונו של זקן
היסטרי, המחליט בהתרגשות רגעית החלטות המובילות לעסקי־ביש, והנאלץ למחרת היום
לשנות את החלטותיו. כי זהו הייחוד של ישראל.
חוץ מזה לא קיבלה הממשלה הבריטית דיוזח מתאים מישראל. היא לא הבינה את
כוחם האמיתי של הגורמים שקמו נגד מעשה הנבלה, ואת עוצמת התגובה הציבורית,
שהפכה הסגרה גלוייה לבלתי־אפשרית. על־כן כאשר קם שר־הפנים הבריטי והודיע כי
בריטניה תצוזה על אל־על להוביל את סובלן לניו־יורק, הכנים את עצמו לעסק־ביש משלו.

פ קו דהלמשרתת
ך * ממשלההבריטית הופתעה לגמרי מן התגובה. בירושלים ובלונדון הוגשה לה
| 1מחאה רשמית מטעם ממשלת ישראל. שגרירה של בריטניה בישראל הגיש מחאה
נגדית. הודעות נרגזות עפו הלוך וחזור. תוך כדי כך נדחה המועד שנקבע לאל על
לביצוע המעשה הנלוז, מיום ראשון ליום חמישי בשבוע.
כוזנת ממשלת ישראל היתה הפוכה בדיוק מזו של ממשלת בריטניה: גם היא רצתה כי
סובלן יוסגר לארצות־הברית — אך היא רצתה שהמלאכה הבזויה תיעשה על־ידי הבריטים.
בשיחות פנימיות הגדירו חברי הממשלה את עמדתם, בערך כך :״אנחנו ביזינו את עצמנו
די והותר. הסגרנו את האיש ללא משפט. אולם האנגלים רצו להעמיד פני ג׳נטלמנים. הם
נתנו לו לפתוח בהליכים משפטיים, ובזאת השפילו את ישראל. עכשיו הגיע הזמן שהם
יבזו קצת את עצמם!״
חוץ מזה הרגיזה נוסחת הודעתו של שר־דפנים את ממשלת ישראל במיוחד, ובצדק. לשר
הבריטי היתד. הזכות לדרוש מאל על להוציא את האיש, שהיא הביאה אותו לאנגליה. אך
לא היתד. לו שום סמכות לצוות על אל יעל לאן להביא אותו. כיוון הטיסה המקורית לא
שינה את המצב במאומה. כי להלכה, יכלה ממשלת ישראל לצוות על קברניט המטוס,
דקה לפני נחיתתו בניו־יורק, לחזור על עקבותיו ולהחזיר את סובלן לישראל.
לכן היתד, ההודעה הבריטית עלבון צורב. היה זה כאילו אמר השר הבריטי לממשלת
ישראל :״את משרתת אמריקאית. קחי את האיש והביאי אותו לאדונך!״

סיגג ־ סוגג בראשאדם
^ מצגזה, היתד, ההודעה הישראלית טכסים מחוכם מאוד. היא החזירה את כדור
—1הפינג־פונג — ראשו של סובלן — לידי הבריטים.
היה זה כאילו אמרה ממשלת ישראל ללונדון :״אם תחזירו לנו את סובלן, אנחנו נצטרך
למסור אותו לצ׳כוסלובקיה. דעו לכם כי מסירתו לישראל, כמוהר.
כגזילתו מן האמריקאים. אם תעשו זאת, אחרי אזהרתנו המפורשת,
איך תראו בעיני האמריקאים?״
המטרה לא היתה, איפוא, לקבל את סובלן בחזרה — אלא להיפך,
להכריח את הבריטים למצוא דרך אחרת להסגרתו לידי מנגנון-
החושך האמריקאי•.
אם כי היה בה משום נצחון מוסרי לכוחות־האור בישראל, לא
היתד, עמדה זו של ממשלת־ישראל מוסרית ביסודה .,למעשה הודתה
הממשלה כי צורת־הגירוש היתד, הסגרה מובהקת, וכי הסגרה זו
היתד, בלתי־חוקית ובלתי־מוסרית.
אך אם מודד, הממשלה שעשתה עוול לסובלן ולחוק הישראלי, לא
די בכך שתסרב להשלים את המלאכה. ההגינות וההיגיון מחייבים
כי הממשלה תסיק את המסקנה ההגונה הנובעת מהוראתה שלה —
ותשתדל להחזיר את המצב לקדמותו, לפני שנעשה העודל.
במלים אחרות: על ממשלת ישראל לדרוש בפירוש את החזרת
סובלן למטוס אל על, על־מנת שהאיש יוחזר לישראל וייהנה כאן מן הזכויות המשפטיות
שנגזלו ממנו בכוח הזרוע בצורה שפלה ושרירותית.

״הבאנו סובלן אליכם

ך* אשרהגיעההש כון ן מלחמת־ר,עצבים לונדון־ירושלים לשיאה, לא היה ברור כל
^ עיקר איך תסתיים.
רק דבר אחד ברור: הפרשה הפכה לעסק־ביש, ששום אדם אחראי בלונדון ובירושלים
לא ידע עוד איך לצאת ממנו. כולם יחד היו תקועים בבוץ עמוק — וכל צעד נוסף רק
הכנים אותם לביצה עמוקה יותר. המצב כולו היה בחזקת אבסורד טוטאלי.
למען הבריאות הציבורית של ישראל, יכול להיות לפרשה רק סיום מוצלח אחד: החזרתי
סובלן לישראל, עריכת מאבק משפטי על זכותו לקבל אשרה על־פי חוס השבות, ואם יפסיד
בו — הענקת הזכות לסובלן לצאת את הארץ בכל דרך ולכל כיוזן שיחפוץ.
רבים קיוו השבוע כי אומנם יזכו לראות את מראהו של סובלן, כשהוא יורד מן המטוס
בלוד — מראה שיהווה אישור סופי לניצחון הצדק והחוק. ליצנים אף הכינו הימנון למאורע
:״הבאנו סובלן אליכם אולם הסיכויים לכך אינם טובים.
• לפי כל הסימנים, אין ממשלת ארצות־הברית עצמה מעוניינת במיוחד בהחזרת סובלן,
והיא לא הפעילה עד כה שוס לחץ בנידון. הלחץ בא מצד שני מנגנוני־החושך האמריקאיים:
הסי־איי־אי( .המוסד המרכזי לביון, המקביל למוסד הישראלי) והאף־בי־איי (הבולשת הפדרלית,
שחלק ממנה מקביל לשין־בית הישראלי) .שני המוסדות האלה רגישים לעניין זה במיוחד,
אולי מפניי שמשפטו של סובלן היה מפוקפק ביותר, ומפני שבריחתו היוותה לגביהם
כישלון מיקצועי מביש.

מישטר של מפלגה אחת, ללא אופוזיציה.
שלטון־יחיד של האב פולברט יולו, כומר
קאתולי בעל אשה וילדים, ידידו הטוב ביותר
של מדאיס צ׳ומבה. הכנסה ממוצעת
לנפש 10 :ל״י לחודש.
הקהיליה המרכז־אסריקאית: גדולה
פי 25 מישראל. אוכלוסיה — כשני־שלישים
מאוכלוסיית ישראל. יודעים קרוא
וכתוב 8 :אחוזים. בוגרי אוניברסיטאות:
10 איש. הבירה, באנגי, היא העיר היחידה.
מישטר של מפלגה אחת. הכנסה ממוצעת

לנפש 10 :ל״י לחודש.

תיאור פשוט זד, של שתי המדינות ה־אפריקאיות
הראשונות, בהן ביקר נשיא
המדינה בסיורו הנוכחי, מצביע על האור
והצל של המדיניות הישראלית ביבשת השחורה.
ישראל
השכילה להתקשר בהקדם עם מספר
ניכר של מדינות, המוכנות לתמוך בד.
בגלוי. יש לדבר זד, מישקל באו״ם, כי
לכל מדינה יש קול שווה בעצרת, והקולות
(תמשך בעמוד. סו)

;׳מי*הזגה נשמת זד
אמ*ד־.יז גהמלגן?
^׳!נדיגזם ׳-ממ 8ק .
י8דימ ע***ד׳. 8

המונים מתוחצים בחונים גסוננים־או האם יש להם ברירה?

**•גי מיבצעים רבי־רושם בוצעו
][/בשבת האחרונה לאורך חופי־הים הקרובים
לתל־אביב. שניהם באו כתגובה על
ההתעוררות הכללית שהציפה את המדינה
בימים האחרונים, אחרי שהגל הגואה של
מיקרי הטביעה הזעיק את התודעה הציבורית.
שני
המיבצעים היו פעולות־סרק, שנועדו
להונאת הציבור ולהרגעתו, יותר
מאשר למלחמה במוות הרטוב.

בכוונה. כי כל החוף הזה זרוע סלעים,
היוצרים זרמים תת־מימיים (ראה מיסגרת).
אין שם מצילים, כי אין אנו רוצים שיתרחצו

כך נוצר מעגל־קסמים, ההופך למעגל המוות.
בשבוע שעבר טבעו בקטע זה שלושה
אנשים.

״מיבצע ציפצוף״

**יבצע שני זכה אף הוא לפירסומת
/ 3רבתי, כולל הודעות רבות־רושם ברדיו.
הוא הופעל על־ידי עיריית הרצליה, שבשטח
שלה רבו מיספר הטביעות (ראה מיניגרת).
מדרום חוף אכדיה ועד לחורבות אפו־לוניה,
משתרעת רצועה של כארבעה קילומטרים.
בכל המרחב העצום הזה, בו
מתרחצים אלפים ללא־ספור, מצויים רק שני
קטעים צרים תחת פיקוח מצילים. כל
האלפים האחרים שמים את נפשם בכפם.
חלקם מתרחצים בגושי־אדם ספונטאניים,
ללא פיקוח, וחלקם בקבוצות קטנטנות, לכל
אורך הקשת הגדולה.

איך לעמוד בגזירה?

*ס ליקוי היסודי בתפיסה הקיימת ה
״מיבצע
קינאה״

•עלי מכוניות תל־אביביים, שניסו
,לרדת לים כדרכם מדי שבוע, נתקלו
בשרשרת צפופה של שוטרים רוכבי־אופנוע,
שחסמו בפניהם את כל החופים.
במרוצת הזמן התחלקו החופים, באופן
ספונטאני וללא החלטה מלמעלה, לתחומים
של רגלים ותחומים של בעלי־מכוניות. כך,
למשל, נוצר מצב בו כל החוף ממלון
אכדיה צפונה שמור להמון הולכי־הרגל, בעוד
ששפת־הים שמדרום לאנדיח שמורה
לבעלי מכוניות מכל הסוגים (ממכוניות־פאר
ועד לטנדרים ישנים) ,היורדים בכביש־הזיפזיף
עד לחול ומתפרשים לאורך החוף.
הם לא הפריעו לאיש, לא גרמו מעולם
לשום תאונה.
נוחיותם של בעלי־המכוניות, היכולים
לשאת עמם אוהלים וציוד־פיקניק משפחתי
כבד, עוררה באופן טיבעי את קינאתם של
האחרים. השבוע פתחה מישטרת תל־אביב
ב״מיבצע קינאה״ .עמום בן־גוריון, הזקוק
שוב באופן חיוני למיבצעים שיקנו לו
אהדה ציבורית כלשהי אחרי בזיונותיו האחרונים,
ערך גיוס כללי למטרה זו. וכך
בשבת האחרונה, תעו מאות מכוניות לאורך
הכבישים והשבילים הסמוכים לחוף, ברוחות
רפאים. בשום מקום לא יכלו להבקיע למחוז
חפצם. היה זה נצחון למישטרת עמוס.
מי שראה את השוטרים, יכול היד,
להתרשם מן המיבצע האדיר, שבא כאילו
כתשובה לחרדת הציבור נוכח ריבוי מיספר
הטובעים. אלא שכמו כל מיבצעי־הפירסומת
של עמוס בן־גוריון, לא היה למיבצע שום
קשר לבעייה האמיתית. השפעתו על בעיית
הטביעות היתר״ פשוטו במשמעו, חסרת
כל ערך ממשי.

עצמו. אני משוגע ללכת להתרחץ בים עם
אלפי אנשים מזיעים?!״ טען לעומתו יוחנן
אברמוביץ :״אני תמיד מתרחץ בקטעים
אסורים. כאן יותר נוח לי וחוץ מזה אני
אציל את עצמי אם אטבע. אף אחד לא
צריך לדאוג לי.״
אלה, וחבריהם המתרחצים במקומות האסורים,
הם המועמדים של היום או של
המחר לטביעה מפאת חוסר מקום בשטחי
הרחצה הקיימים.
על כן מחפשים ההמונים מקומות רחצה
נוספים. דוגמה בולטת: מצפון למלון ׳השי
ח׳ עד לחורבות אפולוניה, קיים חוף
המשמש מוצא טבעי לאלפי התושבים של
שכונות סידנא־עלי ונוף־ים, וכן לאלפים
נוספים הבאים במכוניות מתל־אביב והמהנים
את רכבם בראש הצוק שליד ה־מיסגד
היפה.
לכל האלפים האלה אין שום סידורי-
הצלה.
הסביר השבוע מציל חוף השרון, אלחנן
(״טרזן״) טביב, אחיו של הסופר :״זה

מחוסר חופי רחצה מתאימים, הופכים הקטעים
שבפיקוח לעיסת אדם, מבריחים
מאות מתרחצים לקטעי חוף שוממים, ללא השגחה. המציל הינו חסר אונים כלפי מתרחצים
מסוג זה, מאחר ולמעשה אין בידיו כל סמכות ממשית לנקוט באמצעים נגד העבריינים.

המציל־ את מי הוא מבהיל*
מה לעשות במצב זה? עיריית הרצליה
מצאה את הפתרון המושלם: היא גייסה
ג׳יפ רעוע אחד, שנסע לאורך קילומטרים
אלה, כשעליו מתנוסס שלט :״הרחצה בשטח
זה אסורה בהחלט — העבריינים
ייענשו כחוק!״ בג׳ים ישבו נהג, פקח
ומציל, אשר נעצרו מדי פעם ליד ריכוזי
המתרחצים בקטעים האסורים, שרקו להם
לצאת החוצה. אולם המתרחצים שרקו להם
בחזרה. הם אומנם יצאו החוצה, אולם מיד
לאחר שהג׳ים זז — נכנסו חזרה למים.
בין המוזהרים: ח״כ מפא״י מנחם בהן,
מלך הפרברים, שגם הוא, כמו בוחריו,
נימלט לחוף זה מחוסר כל ברירה, הקים
לו אוהל־בד בצל אחד הצוקים השוממים.
אילו הצטופפו כל האלפים האלה בקטע הצר
שמול מיגדל־ההצלה, היו נחנקים.

מרק־הבשד הזוועתי
יבצע הראווה המטופש של עיריית
הרצליה מסמל, למעשה, את כל הבעייה.

הקטעים הצרים בחוף ימה של הארץ,
הנמצאים תחת פיקוח, אינם מספיקים אלא
לחלק קטן מן האוכלוסייה המבקשת להתרחץ.
בכמה מן הקטעים האלה — כמו,
למשל, בחוף השרון ואנדיוז, קיימים סידורים
נאים. אולם אילו התרכזו שם המוני
המתרחצים, היה המקום הופך לגיהינום
ממש, מרק־בשר סמיך הודעתי, שהיה פוגע
בעצבי הנופשים ובבריאותם, תחת להביא
להם התפרקות ומנוחה. הצפיפות הרבה
מעודדת אף פעולות בריונות של נערים,
הנטפלים לנערות, גורמים להן, לא אחת,
לנטוש את התוף ולחפש מיפלט בחופים
שוממים ומסוכנים.
תשובותיהם של כמה מתרחצים במקומות
אסורים, מאפיינות את כל השאר.
״צפוף לי עם כולם,״ טענה יונה סידרסקי
( )16 הפתח־תקוואית .״בחוף הריק הרבה
יותר נוח. אני תמיד הולכת לכאן עם
חברותי.״
אטילה בכור מבני־ברק, הפליט קללה
והוסיף :״מה יש, כל אחד מת בשביל

( | המתבטא במיבצע הג׳יפ: תחת לספק להמונים
חופי־רחצר, מתאימים, עם מצילים,
מבזבזים האחראים את מרצם המועט על
מיבצעים למניעת רחצה במקומות האסורים.
למיבצעים אלה אין שמץ סיכוי להצלחה,
ואין הם באים אלא להרגעת מצפון היוזמים.
תפיסה
זו דומה לתפיסתה של מישטרת
תל־אביב לגבי בעיית החנייה. תחת להפעיל
את דמיונה הדל לשם מציאת פתרון אמיתי,
על־ידי יצירת אלפי מקומות חנייה חדשים,
היא שולחת את שוטריה לרשום דו״חים
לנהגים אשר אין להם כל ברירה אלא
להחנות את רכבם במקומות האסורים. הדבר
מזרים הכנסות ניכרות לממשלה ומספק
תעסוקה וסיפוק לשוטרים ולקציניהם
— אך המצב הולך ורע מחודש לחודש.
הוא הדין לגבי הטביעות. כל תפיסה
השמה לה למטרה למנוע בעד הקהל מלהתרחץ
במקומות אסורים, תחת להתבסס
על הרצון לספק לו מקומות מותרים מספיקים
— סופה להרבות את מקרי־המודת.
כי הציבור פשוט אינו יכול לעמוד בגזירה.
ככל שרבה העליה וגדלה האוכלוסיה, כן
מחריפה הסכנה.

דדושח: רשות אדצירג !
** ה, אם כן, אפשר לעשות? לפני

( )0ה״מה״ ,בא ה״מי״.
למעשה אין בארץ שום אדם או מוסד,
האחראים לפתרון הבעייה.
בכל מקום אחראית הרשות העירונית
או המקומית. אם היא בסדר, היא מספקת
סידורים מסויימים, בקטעים צרים. אך אין
בכוחה להגיע לפתרון כולל, כלשהו, אפילו
בשטח שלה. ומדוע, בעצם, תדאג עיריית
הרצליה, למשל, לרבבות המתרחצים הבאים
מתחום עירייה אחרת, תל־אביב־יפו, או
פתח־תקווה?
המצילים המקצועיים, החדורים רצון טוב
והמצטיינים בנסיון רב במקצועם, דואגים,
באופן טבעי, לקטעים הצרים המסורים
לפיקוחם שלהם. אין לדרוש מהם תפיסה
כוללת. יתר על כן: ידם קצרה מלהושיע
אפילו בתחומם הצר. לפני 30 שנה היו
לתל־אביב הקטנה, בת 40 אלף התושבים,
18 מצילים בשטח שבין גבול יפו ושפך
הירקון. כיום יש לתל־אביב הגדולה, שגדלה
כמעט פי , 10 בשטח הנרחב שמגב־

530

נגדוע ה טובעים?
יש מיקרי טכיעה שאין למנעם. אולם אה רוכס המכריע
של המיקרים ניתן היה למנוע -אילו היה לציבור המתרחצים
לפחות מושג קלוש כיותר על גורמי האסונות וצורות
ההצלה. בעמוד זה מגיש ״העולם הזה״ תשובות על
השאלות העיקריות, בפי שנוסחו בעזרת המציל הוותיק,
שמאי (״טופסי״) קונציפולסקי:

כארבעה אחוזים מכלל הטביעות הם ׳מקרים שאין לאיש שליטה עליהם, כגון: שבץ־לב
או התקפת כליות, האוחזים בשחיין בהיותו במים.

9מה עריו לעשות כשהינך חש שאתה שם? 1
קודם כל לא לאבד את העשתונות. אם אתה מרגיש שנכנסת לתוך זרימה תת־מימית,
הפסק לחתור, חסוך כוחותיו ותן לזרם לסחוף אותך חזרה. אחר כך פנה ימינה או
שמאלה, וחזור לחוף מכיוון אחר.

9איכה שבעים?
99 אחוז ממיקרי הטביעה מתארעים במקום בו אין פיקוח מצילים. כל מיקרי הטביעה
מתרחשים במרחק של לא יותר מ־ 150 מטר מהחוף.
במשך שניים־עשר החודשים של השנה שעברה. ארעי לאורז־־ חופי הארץ 46 מיקרי
טביעה. השנה, במשך שבעה חודשים בלבה נרשמו בתיקי המשטרה בדיוק אותו מספר
טביעות — .46 במחלקת המ.מ( .מיתות משונות) שבמטה הארצי, נרשמה הסטטיסטיקה
האכזרית כלהלן: תל־אביב והסביבה — 12 טבועים; נגב — ;8רחובות ; 2פתח־תקודה
ונתניה — ;6חיפה 6חדרה 1עכו — !6כנרת — .5

0גי שנע?
שחיינים טובים אינם טובעים ואותם שאינם יודעים לשהות אינם טובעים. טובעים
שחיינים בינוניים וגרועים. לאלה חסרות התכונות המאפיינות שחיין טוב, כגון: הערכה
נכונה של כוחותיו, הכרת תנאי הים ובו׳.

0גת׳ שבעים?
הטביעות מרובות בחודשים יולי ואוגוסט. זהו הזמן בו מפשירים שלגי ההרים באפריקה
ומימיהם נשפכים לנילוס העולה על גדותיו. כתוצאה מכך סוער הים. זו בדיוק העונה
בה דוזקא מספר המתרחצים הוא רב ביותר.

0גוום גורמי הסניעח?
הגורם העיקרי הוא כניסה לזרם חת־מימי. לאורך חופי הארץ, במרחק של כמאה עד
הגלים, המתנפצים אל
מאה וחמישים מטר בערך, קיימת שרשרת סלעים תת־מימית.
החוף, חוזרים אל תוך הים, ובעקפם את הסלעים הם יוצרים זרמים הנעים בכוח בתוך
ערוצים. מעל פני המים כמעט ואי־אפשר לאדם בלתי מנוסה להכיר בזרימה. הוא מרגיש
בה רק שעה שהוא ניקלע לתוכה, ומבחין שאף־על־פי שהוא חותר במרץ לכיוון החוף,
אין הוא מתקדם במאומה.
כך מתחילה הטביעה. השוחה מאבד אט־אט את כוחותיו ויחד עם זאת גם את עשתונותיו.
הוא מתחיל לבלוע מים, וסופו שהוא צולל וטובע.
צורה פחות שכיחה של טביעה, אם כי גם היא ׳מתרחשת לעיתים מזומנות, היא
הטביעה ההמונית. אנשים המבחינים בטובע, מנסים להגיע אליו בכוחות עצמם, ולבסוף
מוצאים עצמם בסכנת טביעה. כאשר מגיע המציל, המבחין אף הוא בטביעה משטח הפיקוח,
קופצים על החסקה שלו כל אותם שחשו לעזרת הטובע ועליו לבזבז זמן יקר כדי
להביאם לחוף. לרוב, עד שהוא חוזר, כבר צולל הטובע מתחת לפני המיט.
סכנת טביעה קיימת גם בימי חמסין, כשהים חלק ומפתה אפילו שחיינים מתחילים
לנסות כוחם בשחיה למרחקים. אותם שחיינים מרוצים תחילה מן העובדה כי הם מתקדמים
במהירות ללב ים. הם לא יודעים כי באותו הזמן הם נעזרים ברוח מזרחית, אותה רוח
המונעת מהם אחר כך לחזור לכיוזן החוף.
מערבולות המסתובבות בחרוט ומושכות את הנקלע לתוכן פנימה, כמעט ואינן בנמצא
בחופי הארץ. אם הן מתרחשות, הרי זה במרחק רב מהחוף ומסכנות במיוחד רק
מרחיקי־שחוח. מערבולות מסוג זה נמצאות לפעמים מול חופי הכרמל. הרוחות הבאות
מכיוזן הים מתנגשות עם הרוחות הפורצות מן הגיאיות שבין הרכסים, גורמות לתנועה
סיבובית במיים.
עת־עליה ועד תל־ברוך — 16 מצילים !
ברור לגמרי כי שום רשות מקומית
אינה יכולה לארגן באופן יסודי את הרחצה
של שני מיליון תושבי ישראל — כשם
ששום מועצה מקומית אינה יכולה לפתור
את בעייות תאונות־הדרכים.

הות, ניידות של סירות־מנוע הקשורות באלחוט
עם המצילים על החוף״).
הרשות תדאג להדרכת מספר מספיק

!ל 1ח 11 ״1111 1ך ןי ך בידי אנשי העזרה הראשונה נישא הטובע כתריאל שווארץ מכפר
״ ״ נ י י ״ י חב״ד, אשר מבע בימה של תל־ברוך לאחר שאחז אותו השבץ.
מקרי שבץ, התקפות כליות, התכווצויות שרירים וכו׳ מהווים כארבעה אחוזים ממקרי הטביעה.
אלה הם מקרים שאין לאיש שליטה עליהם, אינם נובעים מהזנחה או מרשלנות.
שחיינים רבים ניסו לחתור בכל כוחותיהם נגד הזרם ורק כאשר התעייפו, לא הרגישו
כיצד הזרם עצמו הוציאם מתחומו ושוב יכלו לחזור לחוף.
במיקרה של כניסה למערבולת מסתובבת, יש לצלול מטה ולצאת דרך קודקודה או
הדופן שלה.

0גת עליו לעשות באשו אתה דואה שבע?
במקום שיש מציל: הזעק את המציל. אם אתה נמצא במים, נסה לעשות זאת באמצעות
האנשים סביבך. אל תעורר פאניקה ובשום אופן אל תארגן פלוגת־הצלה פרטית. בחוף
שין בו מציל: אם סוכת ההצלה אינה רחוקה, רוץ וקרא למציל, במקרה שאינך שחיין טוב.
באם יש ברשותך חבל, תן למישהו להחזיקו בחוף ושהה אל כיוון הטובע.

של מצילים, לא רק לאוכלוסייה הנוכחית,
אלא גם לאוכלוסייה הצפוייה בשנים הקרובות(
.כיום יש בכל הארץ, בסך־הכל,

על כן מציע כזה ה״עולם הזה״:

0להקים רשות ארצית לענייני הרחצה
וההצלה, שתתייחס אל כל החוף של מדינת
ישראל כאל יחידה אחת.
0רשות זו תקדיש את עיקר מחשבתה
לתיכנון הרחצה של כ ל אזרחי ישראל,
הנוכחית והעתידה, על־ידי פתיחת עשרות
חופים חדשים, עם כבישי־גישה נוחים,
במקומות בהם אין סכנה לרחצה, כדי
להסיח את ההמונים מן החופים המסוכנים.
@ רשות זו תארגן את מערכת־ההצלה
בצורה ארצית, תפעיל אמצעי־הצלה חדשים,
המתאימים לשטחים נרחבים (כגון: רשת
אלחוט בין המצילים, נקודות־תצפית גבו*
לדוגמה: אם תגלה סירת־מנוע טובע
במקום בו אין מציל, היא תעלה אותו לסירה
(או תזרוק לו גלגל הצלה הקשור לסירה)
,תביא אותו מול המציל הקרוב
ביותר הקשור עמה באלחוט, אשר יצא
לקראתם בחסקה שלו כדי להביא את הטובע
לחוף.

1( ^ 1 *511ף ך 1ןןןה אמצעי שנתגלה כ״מיבצע ראווה״ חסר תועלת, נוסה על־ידי עירית
יי ייי יי י 1י הרצליה. ג׳יפ נושא שלט ״׳הרחצה אסורה״ ,עבר לאורך החופים
שללא השגחה, הנמצאים בשטח שיפוט העיריה, ונהגו הוציא את המתרחצים מן המים.
כשהתרחק הג׳יפ מספר מטרים, חזרו המתרחצים לים, המשיכו ברחצה כאילו לא אירע דבר.

80 מצילי־ים!) למצילים יש לשלם שכר
מתאים, שיפטור אותם מן הצורך להרוזיח
כסף בהשכרת חסקות וכדומה (כיום מקבל
מציל 1.58ל״י לשעה).
0הרשות תכין הצעת־הוק להסדר כל
ענייני ההצלה, כולל סמכויות־שיטור מפורשות
למציל, הזכות לעצור עבריינים ולהשתמש
בכוח בשעת־הצורך( .סמכות כזאת
יש, למשל, לקונדוקטורים ברכבת).
״זהו התנאי הראשוני לפיקוח יעיל על
מתרחצים,״ טוען המציל ״טופסי״ ,בעל
שלושים שנות ותק .״אומנם קיים בחוק
הפלילי סעיף המתיר לאדם להשתמש בכוח
סביר נגד אדם שני כדי להצילו מסכנה,
אך המשטרה לא מכירה בכך בשעה שאנחנו
מנסים למנוע אדם מלטבוע. לגביהם זוהי
תקיפה פשוטה.״
ס הרשות תדאג למערכת־הסברה יעילה,
שתחדיר לתודעת האזרחים את כללי הזהירות
היסודיים, תסביר להם את הסכנות
הצפויות וכד. כמו המועצה למניעת תאונות,
היא תשתמש לצורך זה בבית־הספר,
ברדיו, בעתונות וכדומה.
0הרשות תדאג לתיאום כל המוסדות
הנוגעים בדבר, כגון המישטרה, שתחת
לעסוק במיבצעי־ראוזה, תוריד את שוטריה
אל חוף־הים עצמו, בו יוכלו להפעיל את
סמכויותיהם לשם שמירת הבטיחות והסדר
הציבורי.

במדינה
(המשך מעמוד )7
האפריקאיים מונעים את בידודה הגלוי של
ישראל.
אולם המישקל האמיתי של המדינות האלה
פעוט. כולן כאחת אינן אלא מושבות
צרפתיות, שקיבלו סממנים חיצוניים של
עצמאות. כדי למנוע מלחמות־שיחרור אכזריות׳
דוגמת אלג׳יריה ואנגולה, השכיל הנשיא
דה־גול בשעתו להעניק להן בחיפזון
עצמאות פורמאלית. המצב האמיתי: דיקטטורות
של שליטים מקומיים, התלויים בתמיכה
צרפתית.
שליטים אלה זקוקים ליוקרה. תמורת
תמיכתם בישראל, זוכים שליטים אלה ליוקרה
אישית. ברוב המדינות, יצחק ב; ־צבי
הוא המדינאי הלבן הראשון המבקר בהן.
שמה הטוב של ישראל משמש, איפוא, לחיזוק
מעמדם של השליטים המתנכרים ל־תנועת־השיחרור
האפריקאית.
לעומת זאת אין הנשיא יכול לבקר במדינות
כמו גאנה, גיניאה ומאלי. גם במדינות
אלה שולטות דיקטטורות, אולם
שליטיהן אינם בובות של מעצמות זרות,
והם רוכבים על גל העתיד של הלאומיות
השחורה, שעתידה לנצח בכל רחבי היבשת.
ביקור הנשיא הנו, איפוא, אקט מדיני
שרב שכרו בטווח קצר. אולם אין בו תרומה
של ממש לבעיות החשובות יותר של
ישראל — שהן כולן בעלות סזזח ארוך.

הממשלה

חותן אכו־נוש עם כנו ונאולה כהן, ורקדנית בטן כעת החנינה
הנכד ישא יהודיה

בשמו, תירצה זאת בביזבוז שהיה נהוג עד
כד, בלחם.
דת כרוז השבוע
הודבק השבוע ברחובות בני־ברק:

במעט בדיחה
הדבר מצלצל כבדיחה — אך הוא רחוק
מלהיות כזאת.
שר־הפיתוח בפועל, יוסף אלמוגי, הודיע
לממשלה הודעה בלתי־נעימה. מבקר־המדינה
קבע כי הנוהג הקיים של חברת החשמל,
לגבות מן הלקוחות ״פקודות״ עבור חיבורם
לרשת, נוגד את הזיכיון של החברה, ואינו
חוקי.
ממשלת ישראל דואגת לחוק. לכן היא
הטילה על כמה מחבריה להסיק את המסקנה
— לתקן את הזכיון ואת החוק.
המשק מחיר הלחם
שר המסחר והתעשייה אמר שהוא מופתע•
פקידיו איימו להפעיל את חוק הקרטלים•
פקחים יצאו ״לצלם את המצב״ ברחבי
הארץ. ובינתיים — שילם האזרח את
המחיר החדש של הלחם.
לא היה זה מחיר אחיד. בבאר־שבע דרשו
החנוונים 37 אגורות עבור כיכר של לחם
שחור; ביתר חלקי הארץ קבעו מחיר של
33־ 34 אגורות. העקרון החדש, שהופעל עם
ביסול הסובסידיה ללחם: המחירים ייקבעו
חוו התחרות חופשית בין האופים. אולם
קשה היה לראות סימני התחרות; המחירים
נקבעו על־ידי תחשיב של המאפיות הגדולות׳
האופים הקטנים אימצו לעצמם את
המחירונים. העליה הממוצעת: מעל ל־ססז
אחוז, בניגוד לתחזית משרד המסחר והתע־שיה,
שחזה עליה של סד אחוז.
אין מרמים את הבפז!י. הפגיעה הקשה
ביותר היתר, באלה הזקוקים ביותר
לסעד כלכלי. משפחות קטנות צרכו כמות
קסנה מכדי שהעליה במחיר הלחם תשפיע
על תקציבן. הפיצוי הממשלתי לאותן משפחות
כיסה, פחות או יותר, את ההוצאה
המוגדלת. משפחות מבוססות, העסוקות ממילא
בשמירה על דיאטת־הרזייה, לא נפגעי
מעליית המחירים.
נפגעו השכבות העניות והמשפחות מרו־בות־הילדים,
שם הלחם הוא יסוד התפריט.
עד כה היה זול, ואפשר היה למלא את
בטן הילדים גם משכר של פועל־דחק או
עוזרת־בית. צריכת־הלחם במשפחות אלה,
בעיקר בין עדות המזרח, הגיעה ל־350
גרם ליום בממוצע. המחיר עלה משתיים־
וחצי ל״י לחודש לנפש, עד לחמש ל״י
ויותר. הפיצוי הממשלתי המכסימלי: לירה
וחצי. גם ההתחכמות הממשלתית, של הקטנת
הכיכרות, לא יכלה לרמות את הבטן,
שדרשה את מלוא מנתה היומית.
המענק הממשלתי נראה כלעג לרש. מש־פחה
ממוצעת בת ארבע נפשות, שהוציאה,
לפי סקר רשמי 10.7 ,ל״י לחודש על לחם,
ועוד 3.3ל״י על קמחים, תוציא עתה 12
ל״י נוספות. הפיצוי הממשלתי: ארבע ל״י
בלבד.
היה זה הצעד החריף ביותר שעשתה הממשלה,
מאז החלה במדיניות הכלכלית החדשה•
אולם כדרכה, לא העזה לקרוא לילד

בצער רב זביגון קו ד ר אנו מו די עי ם
היו ת ו הר בהגב רי םלא יו ד עי ם או
מ תביי שי םלע שו תקשרעםגב רו ת
זחברותיגז קזבלו מזה חרפתרעב
עבנ תנו הו ר או ת לחברותינו לא לצאת
לרחוב כי אםבמ כנ סי ם או ח שוף גוף
או בלי שרבילים ־ לאותהיכר
ועתה אתה הגבר צריו אתה רק לשאול מאלו
האת חבירה באר\ון

אנשי האיגוד את חברות הספנות כי יפתחו
בשביתה חלקית, אם לא יאותו להיכנס עמם
למו״מ ישיר.
טכסיס מחוכם. חברות הספנות, שנחרדו
קצת, עשו ניסיון נוסף לדחוק את
הקץ, נקטו טכסים מחוכם. הם השיבו לאיגוד
כי הן נכונות לפתוח במו״מ, אך
ביקשו לדון בסעיפים השנויים במחלוקת
לפי סדר משונה ביותר: תחילה בסעיפים
הפחות חשובים — כמו הבראה, כלכלה,
בגדי״עבודה וותק.
המישחק, אף כי ברור הוא לכל, נערך.
נציגי הצדדים החלו במו״מ אשר כל תכליתו
מצטמצמת ברווח זמן — הזמן הדרוש
לעבודתה של הוועדה, שנתמנתה על־ידי האיגוד
המיקצועי.

חגיגות

ואם כן -הכל יסתדר
המשפחה המתאנלת

ארגון הזונות בע׳־מ

כר הבוסר -
במו־׳מו פוסל __
בשאלה חשובה ׳נתקלו הימאים, בנסיונם
לשפר את תנאי־עבודתם הירודים עם חידוש
חוזה העבודה: את מי מייצגת, בעצם, ההסתדרות?
כאשר
העלו נציגי הימאים את תביעותיהם
בפני ציס, זכו לתגובה מיידית וקצרה:
״אין כסף!״ ציס מיהרה לצאת בהודעות כי
תביעות הימאים פירושן גידול הוצאותיה
בשמונה מיליון ל״י, וכי תביעות הימאים
בסעיפים השונים מסתכמות ב־ 40 אחוז.
מעביד ונציג העובדים. צים הפתיעה
את הימאים, בקבעה כי אין החברה
הלאומית נכונה כלל להיכנס למו״מ ישיר
עם איגודם, הצביעה על הוועד הפועל של
ההסתדרות ככתובת היחידה למו״מ. התוצאה
לא איחרה לבוא. ביוזמת ההסתדרות
הוקמה ועדה, עליה הוטל לבחון את מצבם
של הימאים.
חברת ציס, כמו חברות הספנות האחרות
בארץ, קיבלו את הוועדה בסיפוק רב. ההרכב
כשלעצמו הספיק כדי להרגיעם: אין
בוועדה זו זכר לאיש איגוד הימאים. כלכולי,
נציגי הממשלה וההסתדרות — שתיהן
השותפות העיקריות לחברת צים .
משד,תרעמו הימאים על הרכב זה, זכו
לתשובה חמקנית בנוסח ״ההסתדרות עומדת
מאחורי תביעותיכם, אך עלינו לבחון
אם חברות הספנות מסוגלות לשלם מבלי
שהדבר יהווה סכנה לעצם קיומן.״
הכריזו השבוע דוברי איגוד הימאים ב־מסיבת־עתונאים
בחיפה :״אין אנו מתחייבים
לקבל עלינו מסקנות הוועדה. זו אינה יכולה
לבוא תחת מו״מ ישיר. אם יגיעו דברים
למצב בו אין אנו צד למו״מ, נפרק את
האיגוד.״
בהפגינם את אי־אמונם בוועדה, הזהירו

אחוות לוחמי חוגגת
דיירי אזור החנויות שבמרכז יד־אליהו
בתל־אביב ירדו מבתיהם בבהלה ובסקרנות.
״מה קרה כאן?״ שאלו את עשרות האנשים,
שהתקהלו על הכביש ליד כמה כלי רכב.
״אלה הם חברי הלח״י לשעבר,״ הסביר
להם מישהו.
לפני חמש־עשרה שנה לא חלם איש מהם
לעמוד כך ברחוב, באופן גלוי. אז הם היו
חברי מחתרת. אולם בערב יום החמישי
האחרון, התכנסו מאה וחמישים מהם שנית,
יצאו להשתתף בשימחתו של אחד מחבריהם
הבלתי נשכחים: שיך יוסוף איו־גוש,
שערך את טקס חתונת בנו ובתו.
לא אפיזודה חולפת. יוסוף אבו-גוש
הוא סמל כפול. הוא מגלם את דמות הערבי
הישראלי החדש, המסוגל לבנות את
המדינה עם אחיו היהודים כתף אל כתף —
ואת דמותו של הלוחם הערבי, שכל חטאו
היה בכך שעזר לצד הלא נכון.
כי יוסוף אבו־גוש היד, חבר לח״י. הוא
סייע לארגון ברכש, החביא את חבריו ואת
נשקו בכפרו, שעל כביש ירושלים.
אולם עם קום המדינה לא נמצא יותר מי
שיכיר בגודל מעשיו. הוא ואנשי כפרו
נפלו קורבז לפרובוקציות מצד הוגים מעוני
יינים בשלטון, הוגלו וחלק מאדמותיהם
הופקע. היחידים שזכרו לו טובה היו חבריו
לארגון. והם באו לחגוג עמו.
״מי שרוצה לראות בשיתוף הפעולה של
ימים עברו אפיזודה חולפת,״ אמרה קריינית
הלח״י לשעבר, גאולה כהן, כאשר מסרה
ליוסוף את ספר הלח״י כשי ,״יעמוד נדהם
מול העובדה, כי הידידות וההכרה כי דו־קיום
בצוותא בין יהודים וערבים אפשרי,
עדיין קיים בלבותינו.״
מינהגים מיושנים. באותו ומן בו
חגגו הקרואים על הגג, ונהנו מריקודיה
של רקדנית־בטן שהגיעה במיוחד מעכו, ישבו
שתי הכלות בחדר סגור. המינהג הערבי
אוסר עליהן להראות בחברת בעליהן
העתידים עד לטקס הדתי, בו מקדש אותן
הקאדי לבחירי לבן.
אולם גם בעיני החתן, בנו של יוסוף,
סאביט 19 נראו מינהגים אלה מיושנים
למדי.
״כשיגדלו הילדים שלי,״ אמר סאביט, הנושא
לאשר, את בת דודתו, בשעה שאחיה
נושא את אחותו ,״אני כבר אתן להם

לבחור בדרך המודרנית שהם ירצו ללכת
בה. אני עצמי עמדתי להתחתן עם בחורה
יהודיה מירושלים, אבל היות ועוד כשהיינו
קטנים קבעו שאני וארוסתי נאוזל ( )17 נתחתן,
לא רציתי לצער את ההורים והסכמתי.
״בכל
זאת, אם הילדים שלי יבקשו ממני
עצה, אגיד להם שכדאי להם להתחתן רק
עם יהודיות.״

ירושלים
מן הכמר אד העיר
שלא כבדרך כלל, נתקבלה ההצעה במועצת
עיריית ירושלים פד,־אחד: לספח
22,000 דונם אדמה לתחום־שיפוטד, של ה״
עירייה (עתה 37,000 דונם) ,לשם תיכנון
פיתוח העיר לטווח ארוך.
התוכנית חוללה סערה. ביחוד התנגדו
לה המשקים אותם ביקשה עיריית ירושלים
לבלוע: בית־זית, צובה, בית־נקופה, אבן־
ספיר ואורה. הם לא עמדו לבדם: הצטרפו
אליהם הנהלת הדסה, אשר בניינה עומד
עתה מחוץ לתחום שיפוטה של ירושלים,
ואישים שונים, שטענו כי תוכנית זו לא
תועיל לעיר, ורק תהרוס את העורף החקלאי
שלה.
דיוניה של ד,תעדה הבינמישרדית (בראשות
הממונה על המחוז) היו פוערים וממושכים,
העדים שהופיעו בפניה נתקלו
באש צולבת של חקירות שתי־וערב חריפות
ומייגעות.
הראש חושב מראש. נימק את עמדתן
ראש עיריית ירושלים, מרדכי איש־שלום,
יוזם ההצעה :״שלא יבואו אחר־כך
ויאמרו: איזה ראש ע־ר היה זה שלא חשב
מראש?״ והוסיף ,״הרי בכל העולם מורגשת
נטייה להקים שכונות־גנים, בעלות
משקי־עזר, סביב העיר. קחו למשל את
פתח־תקודה!״
לשאלות מוחשיות יותר התקשה איש־שלום
להשיב: לא, אין בעירייה ועדה חקלאית
אשר תבטיח כי המיסים מכרם־ענבים
או ממטע־אפרסקים לא יושקעו, למשל, בביוב
במאה שערים. הוא לא יכול היה גם
לנקוב באמצעים בהם יוכל להרשות לפתח
לולים, האסורים בשטח עירוני לפי החוק.
עוד יותר קשה היה לו לומר מאיזה תקציב
יחזיק את הכביש ירושלים־בית־נקופה,
הנהנה עתה ממעמד של כביש בינעירוני,
והיונק את תקציב אחזקתו ממע״ץ. הוא
סירב גם להפריך את חששותיהם של אנשי
הכפרים, כי לא יפתח את ד,תעשיה במקום
החקלאות באיזורם.
סכגה להר. בניגוד לראש עיריית ירושלים,
היו נימוקיו של יושב־ראש המועצה
האזורית (הרי יהודה ,),יעקב הוכמן, קצרים
ומגובשים :״אסור להקטין את שטח שיפוטה
של המועצה האזורית, כי בל הקטנה
במספר הישובים פוגעת בכולם. ובעיקר —
אסור להפקיר ישובים חקלאיים לגוף עירוני,
אשר אין לו אינטרסים חקלאיים, אלא
להפך — יש לו אינטרסים המנוגדים תכלית
ניגוד לאינטרסים חקלאיים.״
ד,ייעדה העבירה את דו״ח פעולותיה ל־שר־הפנים,
משה חיים שפירא, כדי שיכריע
בשאלה: האומנם קיים ניגוד אינטרסים בין
עיר לבין כפר, והאינטרס של מי עדיף?
בשבוע שעבר ניסה השר להגיע לידי פש־

(המשך בעמוד )14

׳ ה עו לםהזחססגז

אלה אינן תמשת מסרט יש! -ה! צולמו השבוע בבריטניה
הקרס חוזר!

*ג• קלות ניתכו על ראשים. אבנים
התעופפו. קבוצה קטנה של גברים, ש־הצטופפה
סביב נואם, נופצה ופוזרה בידי
יריביהם הנזעמים, שעלו עליהם בהרבה
במספר. לשוזא ניסו שוטרים גבוהי־קפדה
להגן על המותקפים.
עוד אסיפה נאצית אחת פוזרה בלונדון.

אתכם, אתם אבודים.
יוסף גבלס, תלמידו הנאמן של היטלר,
הרחיק לכת. כשהגיע לברלין וקיבל לידיו
את הפיקוד על הנאצים בעיר זו, מנו
פיקודיו כמה תריסרים בעיר המיליונים.
איש לא שם לב אליו. מעשיו עוררו, לכל
היותר, צחוק של זילזול.
אז נקט גבלס שיטה בדוקה. הוא קבע
אספת־עם בלב שכונת־הפועלים של ברלין,
מעוזם של הקומוניסטים. כשהגיעו לשם אנשיו,
במדים הנאציים, התנפל עליהם המון
נזעם. עשרות נפצעו. למחרת היום הודיעו
על כך כל עתוני גרמניה באותיות של
קידוש לבנה. מאותו רגע לא צחק עוד א-־ש
מגבלס. אחרי שזכתה בפירסומת, בקורבנות
ובקדושים, החלה מפלגתו כובשת את
העיר.
הנאצים הבריטיים מונים כיום כמה עשרות.
על כן קבעו אסיפות־עם פרובוקטיביות
בלב לונדון. יהודים, אנשי־שמאל ויריבים
אחרים נענו להתגרות, פוצצו את
האסיפות. כיום אין הנאצים יכולים עוד
להתלונן על חוסר־פירסום — הם מהוזים
נושא מרכזי בכל עתוני בריטניה.
הטכסיס הישן הצליח שוב.

יורשיו של לורד האדהאד
ך ט< נאצים האנגלים היו תמיד מפול?
• גים. מנהיגם הידוע ביותר, סר אוס־ואלד
מוסלי, נחשב בעינן רבים מהם לאיש
מתון מדי. אין הוא אנטי־שמי די
צורכו. על כן פרשו עוד לפני מלחמת
העולם השניה קבוצות קיצוניות יותר ממפלגתו.
אחד מן הפורשים היה הצעיר שזכה
לאחר מכן לפירסום עולמי בשם .,לורד
האו־האו״ — הקריין הבריטי המזהיר של
הרדיו הנאצי, שניתלה אחרי המלחמה כבוגד.
גם עתה אין המצב שונה. התנועה
כולה, המונה כמה עשרות איש, מפולגת
לכמה קבוצות. כל אחת מהן מבקשת לגבור
על האחרות בכשרונה לעורר המולה, למשוך
פירסומת, להיראות חשובה. לצורך זה
מכנסות כולן ״כינוסים בינלאומיים״ —
מיפגשים עם קבוצות נאציות דומות מגרמניה
המערבית, שווייץ, שבדיה, איטליה,
בלגיה, אירלנד, ארצות־הברית ודרום־אמרי־קד״
תופעה
זו מעוררת בבריטניה ויכוח נוקב.
סלע המחלוקת: האם מותר לסתום לנאצים
את הפה?
שתי הטענות, המתנגשות ברגע זה בכל
רחבי העתונות הבריטית:
• חובה היא להשתיקם בכוח החוק.
כי הנאצים, המטיפים לשינאת יהודים וכושים,
זורעים את זרע הפורענות, גורמים
לאלימות. לא ייתכן כי הם, השוללים את
הדמוקרטיה מעיקרה, ינצלו את אותה דמו־קראטיה
כדי להגן על עצמם. כך עשה
היטלר בהצלחה — והצלחתו עלתה לאנושות
בעשרות מיליונים של קורבנות.
• חובה היא לתת׳ להס לדבר. חופש־

צולמו תמונות אלה במועדו! נאצי. על הקיר: ארנולד לין, ממייסדי
הנאציזם הבריטי. על שרוולו — סרט הדומה לדגל הבריטי,
עס צלב־קרס. הנאצים בתמונה לובשים מדים נאציים מסורתיים, אן במקום צלב־הקרס
הם עונדים על שרוולם את סמל אירגו! האו־אה־אס, בו תמכה ישראל עד הזמ! האחרו!.

בלב לונדון

הדיבור ניבחן בזכותם של הבזויים והשנואים
ביותר להרים את קולם. אם ייסתם פי
הנאצים, שהכל שונאים אותם, ייסתם מחר
פי הקומוניסטים, שהרוב שונא אותם —
ולבסוף תסתום הממשלה את פי האופוזיציה,
המהווה מיעוט גדול. חוץ מזה —
הנאצים הם כה מעטים, עד כי אין כל טעם
להילחם בהם ברצינות. אין להם שום סיכוי
להצליח.
לשתי הטענות יש יסוד רב מאוד של
צדק, ולכל אחת מהן יש חסידים הגונים
ועיקביים, ביניהם גדולי אנשי־הרוח של
בריטניה. עצם הוויכוח מוסיף, בינתיים,
פירסומת לנאצים.
לגבי האזרח הישראלי, מעוררת תחיית
הנאציזם בבריטניה, דווקא בשנת , 1962

מחשבות מכאיבות. כי בשנת 1962 נתלה
אדולף אייכמן.
תחילתו של משפט אייכמן היתר. לעורר
את מצפון העולם, לחזור ולהזכיר לו את
הזוועות הנוראות. והנה, שבועות מעטים
בלבד אחרי הוצאת שר־הטבח להורג, נמצא
הנאציזם בקו עלייה בחלקים רבים בעולם.
בכל רחבי דרום־אמריקה הוא הופך מכשיר
בידי הימין השולט. בריוניו מתעללים
באין מפריע ביהודים, והשבוע פירסמו
עתונים הגונים בגואטמלה מאמרים נאציים
ארסיים נגד היהודים.
אם כן, האם משפט אייכמן מילא את
תפקידו? או שמא התנהל על פי קו מוטעה,
שסיפק את אזרחי ישראל — אך מעורר
בעולם תוצאות הפוכות מן המקזזת?
מנהיג הנאצים
הבלגיים, ליאו! דגרל, השיא החודש את
בתו. בחתונה הופיע במדיו הנאציים, מקו
שט באותות רבים, ביניהם צלב־הברזל של
הצבא הגרמני, וצלב־הקרם. הישראלי צבי
אלדובי יושב עדיין בכלא ספרדי, טל נסיונו
שנכשל, לחטוף את ליאון דגרל לפני שנה.

חתושבמאדויד

ואיש לא שמח על כך יותר מאשר הנאצים
עצמם.

דם מושן• פירסום
ך• נאציזם הוא, מעל לכל, טכניקה

י • פוליטית. טכניקה זו, כפי שנוסחה בפירוש
בספרו של אדולף היטלר, קובעת:
אם אתם מעטים, עליכם למשוך תשומת־לב.
אין לכך דרך טובה יותר מאשר קרבות־רחוב,
עם פצועים. שום עתון לא יעבור על
קרבות כאלה בשתיקה. כשיפסיקו להתקיף

אימונים לקוב רחוב

נערכים על־ידי צעירים
נאציים במועדו! לונדוני,
ליד תמונתו של רודולף הס, סגנו של הפירר, שצנח באמצע המל
חמה
בבריטניה, בנסיו! מטורף לפשר בי! היטלר והיאנגליס. פרט
תמונתו של הס, המנהיג הנאצי האתרו! היושב עדיי! בכלא,
במועדו! גס תמונתו של אדולף היטלר וגיבורים נאציים אחר

! *י מי

ת ל ־ אביב 3־אם הן ׳מרוח רהתנשט בפומבי, זזו ׳מדות

צי דהמחשבות
בבידור מתערטל. שום כוח לא הופעל כדי
להכריח אנשים לבוא לחזות בהן. איש לא
קבע עדיין כי יש בהופעות אלה משום
השחתת המוסר. אבל די היה שהצנזור של
משרד הפנים הדתי יאסור הופעות אלה,
משום שלא נערכו לפי תנאי הרשיון שהוצא
להן, כדי שמשטרת תל־אביב תצא למלחמת
קודש בשצף קצף.
מישהו עשוי אולי לחשוב, שאם יש
צורך להפסיק הופעה של חשפנית די לשלוח
שוטרת למועדון בו היא מופיעה, כדי
שתתרה בה, או תזמינה לתחנת המשטרה.
אותו מישהו ודאי אינו מכיר את חדודת
העבודה של משטרת תל־אביב. כאן אין
מבצעים קטנים. כאן אין הבדל בין פיזור
הפגנה לפני מרכז מפא״י, שוד של בנק
להצלת היוקרה, או מעצר של חשפנית.
ראש הבולשת, סגן ניצב שלום ירקוני,
מפקד המדור המרכזי לבילוש ועיקוב, גויס
בכבודו ובעצמו למבצע הגדול. אחרי תיכנון
קפדני ומדוייק יצא בראש גדוד של קצינים
ושוטרים למלחמת חורמה.
עוד לפני שצבאו של עמוס הגיע לשדה
המערכה, הצטמצם מערך האוייב עד למחציתו•
שתי חשפניות נסוגו לגמרי. תמי
אלקיים ממועדון צברה ומרים מיכלזון מ־אדריה
הפסיקו את הופעתן עד לקבלת
הרשיון המתאים. כך נותר לירקוני לרכז
את כוחותיו בשתי מטרות בלבד — ג׳וליה
מנדז, שהופיעה עם נחשיה בחינגא־בר ו־שוגר
קנדי הכושית, שהופיע בכליף ביפו.

ולקחת קבלות לפני שהחלה ההופעה. ואז
הגיעה שעת האפס. אל הבמה יצאה גלדיס
מיי, המכונה שוגר קנדי, כושית אמריקאית
חטובת גוף, בוגרת בית־ספר לאחיות רחמניות.
היא הופיעה לבושה בביקיני זעיר,
אליו היו מחוברים ששה בלונים צבעוניים,
כמינהגה מדי ערב.
עד לפני ארבע שנים היתד שוגר קנדי,
תושבת ניו־יורק בת ה־ ,24 רקדנית שהופיעה
בלהקות, במחזות מוסיקליים. אולם
אחרי שנה של הופעה נמאס לה להיות חלק
מעדר והיא החליטה לעשות ״משהו משלה״.
האפשרות הפשוטה ביותר להראות משהו
משלה, היתד, החשפנות. כי לשוגר, העובדת
גם כדוגמנית צילום, יש משהו משלה להראות.
תחילה הופיעה בסטריפטיז הסוכריה
על מקל, שהיקנה לה את שמה הבימתי. היא
הופיעה על הבמה, כשעל גופה קשורות
סוכריות־מקל אותן חילקה לצופים אגב עיר־טול.
אבל המיספר הזה לא הלך. היא הפכה
לחשפנית בלונים, למרות שהיא עצמה מתנגדת
לתואר חשפנית .״אני רקדנית, לא חשפנית.
גם בדרכוני רשום: המקצוע רקדנית.״

שתיה על חשבון המדינה
*** עה שניירות משטרה בפיקודו של

ה 1ך ך | ה | 9ך | ח היא גלדים מיי, המכונה בשם שוגר קנדי (סוכריה מתוקה) ,רקדנית
״•יי * 1יי שהופיעה בתלבושת מינימום במועדון כליף ביפו, זכתה לטעום
מנחת ידם של קציני משטרת תל־אביב, שהתנהגו כלפיה בברוטאליות, בשל הופעת סטריפטיז.
^*שטרת מחוז תל־אביב של עמוס בן־
}*)גוריון הוצגה לעיתים תכופות מדי במערומיה.
זאת אולי הסיבה מדוע אין
היא אוהבת סטריפטיז. השבוע גייסה משמרתו
של עמוס לא רק את מבחר קציניה

ושוטריה אלא גם את תכונותיה הנקלות
ביותר, כגסות וברוטאליות, כדי להוכיח זאת.
סכנה איומה ריחפה על בטחון הציבור
ומוסרו. בארבעה מועדוני־לילה בתל־אביב
ניסו ארבע חשפניות לבדר את מי שחפץ

14/הקצין יונה סירקים המתינו מחוץ למועדון
כליף לפקודת ההסתערות, חדר חיל
חלוץ בבגדים אזרחיים לתוך המועדון עצמו.
מספר קצינים וסמלים תפסו מקומות ליד
השולחנות, כמו אורחים רגילים. שלום ירקוני
עצמו לא יכול היה למנוע ממשפחתו
את ההנאה שבציפיה בניצחונו, הביא למועדון
את אשתו ואת בנו, כבן .15 אין צורך
לרחם עליו במיוחד, שכן ההוצאה לא תכביד
על תקציבו החודשי. לפני שהחל בפעולה,
דאג לקחת קבלה על הסכום של 47ל״י.
המדינה, תודה לאל, מכסה הוצאות אישיות
כאלה. כמוהו, כן שאר הקצינים שנכחו
במקום, דאגו כולם לשלם את חשבונותיהם

שוגר קנדי כפי שעלתה על הבמה
שהשוטרים הסתערו עליה. היא עטו
בלונים, עליהם כתוב שמה, אותם היא מחלקת לקהל הנ

רגע ל3ני
1אהו אהובת הקהל

שוגר קנדי מסירה את חזייתה לפני
שהיא יוצאת במחול סוער. הופעתה
של 1הכושית היפהפיה שימשה מוקד משיכה עיקרי לקהל.

חפויית ראש ובוכייה מובלת שוגר קנדי בידי סמל
משטרה לבית־משפט השלום בתל־אביב, לשם שיחרורה
בערבות, כשהיא זוכה למבסי בוז משפילים מצד רוב הנוכחים במקום.

נושא לבוז

טענה זו אינה רחוקה מן האמת. שוגר מופיעה
כמעט עירומה. אל הביקיני השקוף שלה מחוברים ש ש״
נים הנושאים את שמה. לצלילי התזמורת היא מחלקת 1
בלונים בין יושבי השולחנות הקדמיים. ברגע שמסתיימת
הבלונים, מסירה שוגר את החלק העליון של הביקיני
מבצעת מחול סוער על הבמה.
אולם בליל יום חמישי האחרון, ליל הפשיטה של
וקלגסיו, לא הספיקה שוגר קנדי לבצע את הופעתה. הי
עלתה על הבמה, כשלפתע זינק אחד הקצינים לעברה, ציו
התיזמורת להפסיק את הנגינה. התיזמורת, שחשבה כי
אינו אלא אורח שתוי שהתבלבלה עליו דעתו, המשיכה לג,
תפש הקצין את שוגר קנדי בידה, שלף תעודת שוטר וו
את התיזמורת.
״מי כאן בעל המקום?״ צרח הקצין לעיני הקהל הנדה
חזה בסצינה שהזכירה לו סרטים על משטרות מסויימו׳ל!
לוי, בעליו של מועדון כליף, ניגש אל הקצין, מבוהל
הוא הוקף מיד בחולית שוטרים בבגדים אזרחיים, שתו
בזרועותיו ולעיני כל הקהל משכו אותו ואת שוגר קנ
חשופה לחדרי ההלבשה, בצורה ברוטאלית וגסה במיוח

דישון עם זוגות! נסק מפקד הבולשת
שוטרים ושוטרת אחת. הם ציוו עלי להתלבש
ולבוא עמם. לקחתי את הסל עם
הנחשים והלכתי ׳לחדר ההלבשה, כשהשוטרת
מלווה אותי כל הזמן, שמא אברח.
״שאלתי אותה, :למה, למה?! מה עשיתי?!׳
פשוט לא הבנתי מדוע אני צריכה
ללכת למשטרה. אז גם לא ידעתי שהמשטרה
כאן לא מרשה הופעות סטריפטיז. אבל
גם זה לא חשוב. כי אינני נערת סטריפטיז.
אני מופיעה עם בגדים.
״בבריכת השחיר, בתל־אביב ראיתי נשים
עם מינימום של בד עליהן ואף אחד לא
אמר להן מלה. מישהו אסר אותן?! מישהו
זרק אותן למרתף?!
״יחד עם בעל המועדון לקחו אותי לתחנת
המשטרה, שם פגשתי את שוגר קנדי.״

״זרקו אותנו למרתף״
ן < ן 1ו > <ןון וויו ! 11 ווו ו 1ח!ן ןזו 0ו
*ץ 0היה נדמה שהשערוריה הסתיימה

ךיון ון ק ך ששוחררה ממעצרה נראית
הרקדנית־החשפנית

מובלת בידי שוטר. לאחר ששוחררה, מענה:
אפילו לא ׳הבנתי שמביאים אותי לפני שופט.
באותו רגע התפרצו לרחבת הגג של
המועדון חוליות שוטרים נוספות, שהמתינו
בחוץ. הם חיכו עד שהרקדנית תתלבש,
הובילו אותה ואת בעלי המועדון לתחנת
המשטרה בצפון תל־אביב.
אותה שעה פעלה חוליה מוגברת אחרת
של המשטרה בחינגא־בר. על מה שאירע
שם סיפרה ג׳וליה מנדז :״כשהגיע המספר
שלי, היו הצופים מתוחים כמו בכל ערב.
יצאתי אל הבמה, כרעתי על ברכי והושטתי
את ידי לסל, כדי להוציא מתוכו
את הנחש. לפתע הפסיקה התיזמורת לנגן.
ברגע הראשון לא הבנתי מה קרה. פתאום
התקרבו אלי לא פחות מאשר ארבעה

ברגע בו הובאו החשפניות לתחנת המשטרה,
הנד, היא רק החלה שם. בשעה
שתיים אחר־חצות, כשצבא השוטרים והקצינים
מקיף את שתי החשפניות שהופרדו
מבעלי המועדונים, פרץ הקרב הגדול.
סיפרה שוגר קנדי :״העמידו אותנו כשעה
בחצר המשטרה ואף אחד לא דיבר אתנו.
שאלתי באנגלית, :מה קורה? מה חושבים
לעשות לנו?!׳ אבל אף אחד לא ענה. הם
אמרו שאינם מבינים אנגלית. דרשתי בתוקף
שיקשרו אותי עם הקונסול האמריקאי,
אבל השוטרים רק גיחכו לי בפנים.
הם ציוו עלי להוריד את תכשיטי, לא
ידעתי למה אני צריכה לעשות זאת. אז
הסתערו עלי ארבע שוטרים ושוטרת תפסו
אותי בידי, חבטו בי ובכוח הסירו מעלי
את התכשיטים והטבעות. צווחתי מרוב
כאב וזעם.
״אחר־כך הם ציוד עלי להכנס לתא הכלא.
שוב דרשתי שיתנו לי לטלפן לקונסול.
במקום זה התנפל עלי הקצין (שזוהר, אחר־כך
כשלום ירקוני) ,דחף אותי בחזי בברוטאליות
אל תוך התא.״
סיפרה ג׳וליה מנדז על אותה התרחשות:
״שוגר קנדי נראתה נורא. היא בכתה וצעקה
כל הזמן. ראיתי כיצד התנפלו עליה
וממש קרעו את העגילים מעל אזניה ומשכו
בפראות את הטבעות מעל אצבעותיה. כאשר
ניסתה להתנגד ומילאה את בית־הסוהר בצרחות
נוראות, סיבבו לה את הידיים לאחור
בכוח והסירו את שאר התכשיטים.
״זרקו אותנו למרתף. היא נכנסה ראשונה
ותפסה את המיטה הפנויה היחידה שהיתר,
שם. לי שמו מזרון.
״הנשים המפוקפקות שישבו בכלא לא
הוציאו מלה. הן עשו רושם מפחיד, ודאי

ג׳וליה מנדז, היא יונה גרי, בשיעת הופעתה
עם נחשיה בחינגא באר. בערב בו נעצרה
לבשה ג׳וליה ביקיני רחב, נעצרה למרות זאת על־ידי׳ 5שוטרים,

לטי המעצר

לא פחות מאתנו. הן הביטו עלינו כאילו
רצחנו לפני חמש דקות תריסר אנשים.״
״אחר־כך נודע לי שהחבר שלי, מרילין,
טילפן בשלוש בלילה לשגרירות הבריטית.
הם ביקשו ממנו שיתקשר כעבור כמד,
דקות שוב. כשהתקשר הודיעו לו שהמשטרה
מסרה להם שכבר שיחררו אותי. אותה
שעה הייתי בתא הכלא. המשטרה פשוט לא
היססה לשקר לשגרירות.״
ידידים של בעלי המועדונים והנערות העצורים
נזעקו לעזרה. אחד מהם הציע להפקיד
במקום ערבות בסך של 20 אלף ל״י, על־מנת
שישחררו את הנערות, אולם קציני
המשטרה סירבו. גם בקשה להניח להן
לישון בבית־מלון בלוזי שוטרים נדחתה.
עורך־דין ניסה לברר עם סגן ניצב
ירקוני את אפשרות השיחרור, זכה בתשובה
הבאה מפי ראש הבולשת, שלא
ידע לדבר אנגלית עם העצורות :״אם הן
יודעות להתפשט בפני קהל — הן יכולות
לישון עם זונות.״
חיים לוי, בעל כליף ניסה להסביר לשוטרים
כי ביום שבת הוא עומד לערוך
חגיגת בת־מצודה לבתו הבכורה ועליו להשתחרר
כדי להכין את המסיבה. הקצינים
אטמו אוזניים. החשפניות ובעלי המועדונים
הוחזקו במעצר עד לשעת צהריים מאוחרת
ביום שישי, מבלי שיחקרו אותם, או ינסו
לברר אצלם דבר. רק אז הובאו בפני שופט,
ששיחרר אותם בערבות של אלף ל״י.
אמרה ג׳וליה מנדז :״זו הפעם הראשונה
שנטפלו אלי בצורה כה גסה ומשפילה,
כאילו לא הייתי בן־אדם. אני מלאת
בושה. אני נורא מצטערת שדווקא בישראל
היה דבר כזה מוכרח לקרות לי.״
שוגר קנדי אף לא היססה להתלונן אצל
הקונסול האמריקאי על היחס והטיפול לו
זכתה במשטרה.
חוסר חוש הפרופורציה של משטרת עמוס
בן־גוריון יכול להיות אולי נושא טוב
להתבדחות, לולא היו בו כמה סממנים
המאפיינים אינקביזיציה בציד מכשפות. יכול
אדם להתייחס לסטריפטיז לפי הבנתו וטעמו,
אולם אין זה משנה את העובדה
שאשה, אפילו היא עוסקת בחשפנות, נשארת
אשה. התייחסות אל חשפנית כאילו
היתד, רוצח משתולל, יכולה להעיד רק
על חולניות נפשית חמורה.
עוד יותר חמור מהתנהגותם הברוטאלית
של השוטרים הוא הצד הציבורי של התופעה.
אפשר לזלזל בציד מכשפות משום
שהמדובר בחשפניות. אולם המלה צייד היא
הקובעת. מי שעסק אתמול בציד מכשפות,
עוסק היום בציד אלוהים במחזה בראשית
בהבימה, יעסוק מחר בציד כל גלוי של
חופש הופעה, ביטוי ומהשבה.

המומה ודומעת חזרה חשפנית הנחשים
האנגליה מהמעצר אל זרועות ידידתה
הגבר .״אם ירשו לי להמשיך, אשאר כאן עוד 4חודשים,״ אמרה.

חזרה וזן הכלא

במדינה
מעמוד ) 10

(המשך

רה, הסכים לספח לתחום שיפוטה של
ירושלים את שני מרכזי האבטלה ומקרי־הסעד:
מבשרת־ירושלים ומעוז־ציון בקסטל.
אך איש־שלום לא ויתר על המשקים העשירים,
שוב פנה אל שר־הפנים בדרישה לספח
גם אותם. עתה יצטרך השר לתת פסק־דין
סופי, אשר יקבע את גורל חקלאות ההר.

דרכי אדם
אהבה ורצח במישקל
על לוח־המודעות בבית ציוני
בישרה החודש כרזה באותיות מאירות־עיניים
:״הופעת בכורה עולמית של המחזה
מועדון הנשמות מאת מתיה איסמעילי.״
שישה־עשר שחקנים מאופרים ונירגשים המתינו
בערב ההופעה לעליית המסך. הוא לא
עלה אותו ערב. גם לא לאחריו. הצגת
הבכורה העולמית של מועדון הנשמות בוטלה,
משום שהאולם היה ריק. שלושים האזרחים
שקנו כרטיסים החזירו אותם.
קוקטייל תיאטרוני. פניו האופטימיים
של במאי איסמעילי ( )37 אינם מעלים צל
של חשד שרק לפני חודש בוטלה הצגת
הבכורה העולמית של מחזהו. לא תל־אביב,
גם רמלה תהיה טובה, ובשלווה אולימפית
העביר את מטהו לרמלה. שם ישלו
קהל מעריצים. הקהל שלו. כי כנען הוא
תיאטרון מזרחי, שעד לפני זמן קצר דיבר
אמריקה,

מתים בשאול ומחליפות רשמים וחוזיות על
מאהבת משותפת, שרצחה אותם. אהבה,
בגידה ורצח נימכרים בהצגה במישקל, יחד
עם מוסר־השכל מיוחד של הבמאי, :׳אתה
אשם אם אשתך בוגדת בך. נסה לתקן את
עצמך.״ איסמעילי מכנה את המחזה כ־פארסה,־מילודראמטית־קומית.
סיבוב
באפריקה. שנים־עשר שחקנים
ערביים מרמלה וארבעה עבריים ממלאים
את כל התפקידים בכנען. כולם צעירים
עובדים, המקדישים את זמנם הפנוי ללהקה.
הלנה, תופרת ערביה, הכינה את התלבושות,
בעוד מישל לורנזו בן ד,־ ,24 יליד
הארץ, אחראי לעיטור המוסיקאי. מישל
משמש גנן קבוע בבית־ד,קברות הצבאי הבריטי
ברמלה. זהדי בירה, קבלן־צבעי
ערבי מסולל בונה, נטל על כתפיו, נוסף
להיותו בעל משפחה, את תפקיד המפיק
והיצרן. האחרים הם צורף, חשמלאי, חרט,
פקיד, מסגר, מזכיר מושב מצליח.
בימים אלה שקוע במאי־מחזאי־שחקן איס־מעילי
בכתיבת יצירה תיאטרלית חדשה, שתתאר,
לדבריו, באור חדש מהאור״החדש הרגיל
את בעיות הערבים בישראל. הוא תוהה
אם הממשלה תעזור לשקם את מפעלו החשוב•
אם זה יקרה, הוא חשב כבר על
סיבוב הופעות באפריקה, בו תדגים הלהקה
לפני אפריקה המתעוררת את השותפות העזה
בין ערבים ועברים במדינת ישראל,
בשפה האנגלית. איסמעילי כבר החליט שד,רפרטואר
באפריקה יכלול מחזה מיצרי.
אשתו הבולגריה הצעירה, המורה זימרה
בלוד, ממלאה במועדון הנשמות את התפקיד
הנשי היחיד: המאהבת המוכשרת־הרו־צחת־חסרת־הלב.
איסמעילי ממלא את התפקיד
הגברי הראשי. צערו הגדול ביותר
כל עת שנותיו בתיאטרון הוא, שאינו יכול
לשבת בין הצופים ולהתבונן בעצמו.

תמונת העירום הראשונה של מרילין מונרו בשנת , 1948 אחרי
71^ 0 0 7 1 7 1
שפוטרה מחברות פוקס וקולומביה, שם קיבלה תפקידים זעירים
1 1 /1 1 1 1 1 1 ( 1
בסרטים. היא קיבלה 50 דולר עבור צילומי׳ העירום שהופיעו על גבי לוחות שנה.
חינוך פיצדים מצפוני*

מחזאי־במאי־שחקן איסמעילי
מתים מספרים על אהבה

ערבית בלבד. כיום הוא התיאטרון הערבי
הראשון המדבר עברית.
התיאטרון של איסמעילי אינו מוצר חדש.
הלהקה, בהרכב אחר, אבל עם אותו במאי,
היתד, עורכת כבר לפני 12 שנה סיבובים
בארץ, בריכוזי עולים מעדות המזרח וערבים.
הרפרטואר שלה כלל מחזות הודיים, מצריים
ויצירותיו האישיות מאוד של הבמאי
עצמו, המעיד בענווה כי בגיל תשע כתב
את מחזהו הראשון.
מאז כתב איסמעילי לא פחות מ־ 40 מחזות,
אותם הוא יודע להגדיר כמיזוג של
קומדיות, דרמות, פארסות ומילודראמות.
בגיל 16 היתר, לו להקה פרטית בקאהיר.
היו לו, לדבריו, בגיל מאוחר יותר, גם
מגעים אישיים על רקע אומנותי עם המלך
פארוק. מתי איסמעילי היה פעיל ביותר
בתיאטרון המיצרי ואיש עסוק מאוד. אולם
הוא מצא שפע של זמן כשהיה עליו להתגרש
ארבע פעמים, להשאיר בבירות העולם
שבעה צאצאים, ולהינשא בחמישית בישראל,
לנערה בת עשרים מינוס.
איסמעילי התקבל למחלקה הערבית של
קול ישראל, שם הוא כותב וקורא את
עצמו גם היום. הוא לא התכוזן לזנוח את
התיאטרון ושנה אחר בואו לארץ פעלה
כבר הלהקה שלו — כנען. חברי הלהקה —
עברים וערבים — סובבו בעפולה, נצרת,
יפו וירושלים, והעלו קומדיות מיצריות בעיקר,
על נושאים אנושיים כלליים, לפי
תיאור הבמאי איסמעילי. רישחקן הראשי
היה — איסמעילי.
את מועדון הנשמות כתב במו ידיו עוד
במצריים. במחזה נפגשות נשמות גברים

הדברים שהוטחו מפיו של הנואם הצעיר,
היו בוטים ונוקבים. איש מבין הקהל הרב,
שמילא את קפה אימפריאל בנתניה, בכנס
היסוד של המפלגה־הספרדית־ד,לאומית בבחירות
האחרונות, לא יכול היה לפרש
את דבריו של מיכאל עטיה ( )28 לשתי
פנים .״קיימת אפלייה!״ קרא לקהל שומעיו,
״בכל שטחי החיים. לעולם לא יהיה מיזוג
גלויות! זו אשליה!״
נאום הפיטורין. המאזינים הקשיבו
לצעיר הזועם בדומיה. הם ידעו כי עטיה,
יליד טריפולי, מדבר על סמך נסיונו האישי.
הוא חש את האפליה על בשרו, כאשר
הגיע לפני ארבע־עשרה שנה למעירת בית-
ליד, התרוצץ ממושכות לקבל עבודה, לאחי
שהשתלם באמצעיו המועטים בהוראה.
ייתכן שאילו ידע עטיה מראש כי נאומו
זה עשוי לנשלו מעבודתו, לא ד,־ר מעז
לשאתו. אך הדבר קרה. למחרת פתח עטיה
את העתון, גילה בו כתבה על נאומו.
אדם נוסף שקרא את אותה הכתבה, רצו־פת־הציטטות
מתוך הנאום, היה נחום מנדל-
זון, מנהל מוסד נווה־הדסה, המוחזק על־ידי
הסוכנות, בו הועסק עטיה כמורה לטבע.
בעיני המנהל לא מצא חן נאומו של המורה
הצעיר והוא שיגר אליו מכתב חריף .״נדמה
לנו, כי במשך שלוש שנות עבודתך
במוסדנו,״ נאמר בו בין השאר ,״לא יכולת
להצביע על אפלייה כלפיך, או כלפי חניכים
ספרדים ובני עדותהמזרח.״
כעבור חצי שנה, בה הרגיש עטיה כי
היחסים בינו לבין מנהלו מעכייים מיום
ליום, קיבל מכתב פיטורים .״לא היה לי
שום דבר נגדו,״ אמר המנהל לאחר מכן,
״פשוט לא יכולתי לחיות אתו בידידות.״
סעיף המריבה. משך חודשים אחדים
עוד ניסה המורה הצעיר לבוא בדברים עם
הסתדרות המורים, קיווה להגיע דרכה להסכם
פשרה עם המנהל, או לפחות לקבל
עבודה חדשה, אך מאומד, לא השיג.
הדבר שהגדיש את כעסו ארע שעה שבא
לחתום על הצהרת וויתור תביעות וקבלת
הפיצויים עבור שנות עבודתו. באחד מ־סעיפי
ההצהרה נאמר, כי ״בכתב זה יהיה
למונח הסוכנות פרוש הכולל גם את עובדיה
לרבות כל העובדים בשמה או
מטעמה.״ לסעיף זה לא יכול היה עטיה
להסכים. הוא היה מוכן, לצורך קבלת הפיצויים,
לוותר לסוכנות על נישולו ממקום
(המשך בעמוד )22

* ה הי ההרבה יותר מסתם כרוניקה
} בעתון. זה היה אפילו מחוץ לגבולות
התדהמה של סנסציה. לגבי האנשים, אפילו
אינם צופי קולנוע מושבעים, לא היתד, זו
רק עוד דעיכה של כוכב.
עת נפלה מרילין, שדודת סמי השינה
החריפים, בדירתה ההוליבודית — לא ליוותה
אותה תחושת ההלם והפחד, המתעוררת
כשמתחוור שגם אלים סופם למות. מותה
של הגיורת, שהפכה סמל הקהות השיכלית
והמיניות חסרת המין של האשד, האמריקאית,
צבט צביטה חזקה בלב. כזו ד,ניצ־בטת
שעה שנודע שהשכן מהדלת ממול
נדרס על־ידי מכונית, השאיר שני יתומים.
כמו ההרגשה ד,מתפעמת אל מול נערה בת
,17 הנטרפת על־ידי סרטן.
נורמה ג׳יין בייקר, שאיש לא הביר אותה
אלא כמרילין מונרו, מ.מ ,.אפילו הביאה
על עצמה במו ידיה את כליונה, נשארה
בתודעה כקורבן. אילו ליז האלוהית היתד,
עושה זאת, יתכן שהיו אומרים :״זד,
בדיוק מה שהיה עליה לעשות.״ היו שמחים
לאיד, אולי. את ב.ב. היו ׳מנסים
להבין. מרילין המתה קיבלה את הרחמים
ואת המרירות נגד הגורל אותו נשאה על
גבה כל חייה.

לא נעים להודות. אולי בפעם הראשונה
האמנו לה כשאמרה זאת. אולי משום שזה
היה מסוג הדברים שהיה מתאים לד, להגיד.
הרבה יותר מהדברים שאמרה כהתגלמות
הטימטום הנשי, בגברים מעדיפים בלונדיות
או ב אין להינשא למיליונר, או אפילו ב־הנסיך
הישן, לצידו של לורנס אוליבייה.
ברגע זה שכחנו גם את מה שענתה לשאלה:
במה את ישנה בלילה, בכותונת
או בפיז׳מה?
לא היה שום לעג לרש כאשר ניכנסה
לטיפול פסיכיאטרי. אולי בפעם הראשונה,
לא היתד, משמעות שיגרתית נלעגת לזיווג

כוכבת ופסיכיאמר
* ו כ רי םוד אי את הרגע, אחד הרגעים
! הבודדים שמרילין שעל הבד דיברה גם
אל הלב. חוזרים שיע שנים אחורנית, אל
האולם החשוך. המודעות בחוץ הכריזו על
תשוקת השנה השביעית. זוכרים את תום
יואל חרום הפנים, האומר בנימה שלא
יודעים אם לבכות או לצחוק :״בלי חוכמות
— אף חתיכה לא רוצה בי בדעה
צלולה. היא רוצה את גרגורי פק
ואז מרילין. בשפתיים שאינן ניפשקות
דיין לצורך המיבטא, בקול עמוק, שמתנגנת
בו בדידות ועצב :״מאין לך לדעת מה
רוצה חתיכה? אתה חושב שכל חתיכה היא
אפס. אתה חושב שנערה הולכת למסיבה
ומוצאת שם חתיך — נתח בשר בחזיית־פסים
מטורזנת, המדדה סביב בצעדי נמר,
והנועץ בה מבט שאומר, אני כל כך נאה
שאינך יכולה לעמוד בפני,׳ וכאילו הוא
מצפה שהיא תשתטח אפיים לרגליו. טוב,
אז היא לא משתטחת.
״אבל יש עוד בחור בחדר. אי־שם בפינה.
קצת עצבני ונחבא אל הכלים וקצת
מזיע מהתרגשות ...בתחילה את פשוט
מתעלמת ממנו. ואז פתאום את חשה שהוא
טוב־לב ועדין ומודאג במקצת ושהוא יהיה
טוב אליך, ונחמד, וזה שמסעיר באמת

תואר כוכב קולנוע עם תואר הפסיכיאטר.
הפסיכיאטריה לא נראתה כאן סנוביזם, משום
מה, אלא עזרה ראשונה.

חנק ואונס בילדות
)9מה הרחמים? מפני שלמרילין נר/אתה
הכוכבות כגזירת הגורל. היא נולדה
בכוכבים, ביוני של ,1926 בבית־חולים
של לוס אנג׳לס. אבל לא כוכב שבת. אפי־

וי ״משהו מוכרח להתרחש!״ -היה סרטה האחרון. הוא לא הוסרט, אך גשהו התרחש

לו לא כוכב לכת. מין שביט קטן, שמרגע
שרואים אותו, הוא מתחיל ליפול.
ממזרת. אמר, היתד, חתיכה אדומת־שיער,
בשנות העשרים שלה, שלזכותה ניזקפו
כבר שני ילדים. אביהם היה איש תעשיית
הסרטים. יום אחד, כשאמה עדיין נשאה
אותה ברחמה, ה־א מצאה בבית פתק במקום
גבר :״לקחתי את הילדים, לא תראי
אותם לעולם.״
לידתה של נורמה ג׳יין בייקר הביאה על
אמה מספר התמוטטויות עצבים, שלא היו
תופעה הסרת תקדים במשפחה. סבה וסבתה
של נורמה־מרילין מתו בבית חולי־רוח.
היא היתד, עדיין ילדה נורמלית כשנמ־סרה
לטיפול למשפחה אחרת. אכל רק עד
גיל שנתיים. בעודה חיה, התעקשה לזכור
שבגיל זה סבלה מהלם חמור. היה זה
כששכן מופרע ניטה לחנוק אותה בכר וכמעט
שהצליח.
אבל זאת היתה רק ההתחלה. עוד טרם
מלאו לה חמש, נאלצה לעשות ספונג׳ה,
לשטוף כלים, להתפלל בכל הזדמנות ולהישבע
חזור והישבע שלעולם לא תשתה
שיכר, לא תעשן ולא תקלל. כשניסתה אז
לרקוד, לשיר או לשחק את דימיונות הילדות
שלה, הוסבר לד, כי דברים אלה הם
חטא. אך הזיכרון הנורא ביותר מאותה
תקופה, נישאר מגיל שש, בעת שנאנסה
על־ידי גבר מבוגר ,״ידיד משפחה,״ סיפרה.
רגשות
אשמה החלו להציק לה. היא שמעה
קולות מתרוצצים בראשה בלילה, וכבר
החלה לתכנן איבוד עצמה לדעת, דבר שלא
ניסתה אותו לראשונה אלא עשר שנים
יותר מאוחר. הפסיכולוגים יכלו להסביר
זאת בכך שהאני שלה, כתוצאה מאותו
אונס, חש בניקלותו של האורגאניזם, שאף
להשמידו.
המשפחה שגידלה אותה ראתה בגילויים
אלה סימני שיגעון .״צריך להשגיח,״ אמרו
,״זה עניין משפחתי.״ אז הועברה למשפחה
אחרת. אלא שהמעבר היה קיצוני
מדי. כל בני המשפחה היו ניצבים בסרטים,
וביום הראשון לבואה לבית החדש
ניתנו לה למישחק בקבוקי ויסקי.
היא היתד, בת שמונה כאשר אמה אוש־

סבל ודכאון, שמוטטו אותה, והביאוה לקץ.
פזה שנית בבית־חולי־רוח ממשלתי, שם
נשארה עד שעלה כוכבה של מרילין, והיא
הבטיחה לה טיפול במוסד פרטי.

3ם הסוודר הכחול

* לדותקשה הוא תירוץ נדוש מדי, בו
נוהגים לתרץ יותר מדי תופעות והפרעות.
נורמה־ג׳יין בייקר לא נזקקה מעולם
לתירוץ כזה. פשוט — לא היתד, לה ילדות.

כשאושפזה האם ואיש לא שילם את דמי
החזקתה, היא נשלחה לבית־יתומים. בת
11 נמסרה לאפוטרופסותה של אחת מידידות
אמה. בחמש השנים הבאות נדדה

בת 17

נזרילין אחרי פרידתה נו
בעלה הראשון לו נישאו
בגיל .16 אז גם עשתה נסיון התאבדות

היתד״ בעצם, אשמה בכך. היא אחרה ולא
הופיעה בכלל לצילומים.
אבל הם היו צריכים לדעת את אופיה
של מרילין. כבר אז, בימים הראשונים, הפי

•הצלחה

00 זוהרת בשיא תפארתה
£ 0בתמונה מתון סרט השלה
תשוקת השנה השביעית.

ממשפחה למשפחה. בסך־הכל פרשו עליה כו איחוריה לאגדה הוליבודית. פעם אחרה
את חסותן תריסר משפחות.
מסוס משום שנעצרה למרוח עוד שיכבת
הדבר קרה לה במפתיע יום אחד, כשהיא שפתון על השפתיים. אחרי שאיחרה פעם
בת־מצוזה. היא לקחה בהשאלה סוודר כחול חצי שעה לקבלת־פנים המונית שנערכה
מחברה. כאשר נכנסה לכתה, התחילו ה לכבודה, נעלמה מיד עם בואה למשך הנערים
לצרוח ולהאנק והטילו את עצמם שעה הבאה בחדרי הנוחיות. אפילו לניתוח
על ר,ריצפה. בהפסקה התקבצו סביבה ומאז התוספתן שלה איחרה בשעתיים. הצרה היאותו
יום היו תריסר זוגות אופניים תקו תד״ שאיש לא הראה לה שנפגע מכך. כאעים
בחצר ביתה .״בפעם הראשונה בחיי שר רק הפעילה את חיוכה, היה הממתי;׳
שמו אנשים לב אלי,״ התפעלה ,״התפללתי שוכח את שעות הציפיה הממושכות .״זאת
שלא יעזבו אותי.״
לא אני שמאחרת,״ נהגה להצטדק .״האחרים
היא עשתה הכל. צבעה את שפתותיה
פשוט ממהרים מדי.״
ואת עיניה. גימגומה התחיל להעלם. היא
ההצלחה הראשונה באה, כאשר חברת
התחילה לכתוב שירה. א-בל זה לא נמשך
קולומביה ביטלה את החוזה שחתמה עמה.
הרבה. בהשפעת אפוטרופסד, נישאה בגיל
היא צולמה אז בעירום לראשונה. התמונות
,16 לגבר שלא אהבה. הוא היה מבוגר מנמכרו
ללוח של חברה מסחרית. במפתיע
מנה בחמש שנים. אז עשתה את נסיון מכרה החברה שישה מיליון טפכים מלוח
ההתאבדות הרציני שלה. אחרי שנה של זה, אבל רובם נימכרו אחרי שמרילין כבר
חיים משותפים יצא הבעל לצי סוחר. נור היתד, מפורסמת.
מה עבדה כצבעית במפעל מלחמתי. עד להעירום
לא הפריע. להיפך. היא זכתה בשנת
1946 אפילו לא התגרשו כחוק.
תפקיד משני פעוט בסרטו של ג׳ון הסטון,
השכלה,
מוכת ריגשי נחיתות, ללא כל
ג׳ונגל האספלט. היא היתד, הצלחה מדהיתרבות
או מיקצוע כלשהו, יצאה נורמה
ג׳יין לחיים. אבל היא היתד, כבר מחוסנת. מה. הסטודיו הוצף מכתבי מעריצים ששאלו
צלם, שהבחין בה במפעל הצביעה, הביא מי האלמונית.
מה שקרה אחר־כך כבר שייך להיסטוריה
אותה למכון לטיפוח החן והיופי, שהפיק
דוגמניות. תוך זמן קצר הפכה נורמה ל של הקולנוע. הממזרת המופרעת הפכה לדוגמנית
המועסקת ביותר בהוליבוד. ב אלילה, כבשה את אמריקה במימרות, כמו:
״המין הוא חלק מהטבע. אני בעד הטבע.״
חודש פיארו תמונותיה חמישה שערי שבועונים.
היה זד, רק טבעי שציידי חברות היא נישאה לשחקן ד,בייסבול המפורסם, ג׳ו
הסרטים ישימו עליה עין. היא זכתה מיד דימג׳יו, התגרשה ממנו אחרי תשעה חודשי
לחוזה בחברת פוקס, בשכר של 125 דולר נישואים. התגיירה, נישאה לארתור מילר,
לשבוע. המשפט שהיה עליה לומר בסרטה שהפך אותה לאינטלקטואלית. סמל הטימ־הראשון
היה :״הלו!״ גם את זה חתכו ב טום הנשי האמריקאי התגלה כעמוס פיקחות
עריכה הסופית. אבל שערי הוליבוד כבר חיים. אפילו אחרי שהחגרשה מהמחזאי היהודי.
אבל דמותה נשארה כפי שהצטיירה
היו פתוחים בפניה.
בתחילה. אפילו כישלונות סרטיה האחרונים

לא טישטשו דמות זאת. כי בניגוד לבובות
דמה לא האפי־אנד ך
הבדולח הזוהרות של הוליבוד, נשארה מרי;

ף* וקס המאה העשרים גרמה למרי לין אנושית גם בשיא זוהרה.
**״ לין את מפח הנפש האחרון בחייה, כשהמשהו
שהיה חייב להתרחש לא התרחש
נטלה ממנה לפני חודשיים את התפקיד הבסרט.
הוא התרחש במציאות. ולמרות שראשי
בסרט משהו חייב להתרחש. מרילין
לפי כל הסימנים הוא היה חייב להתרחש

כך, הואי בא כהפתעה. למרילין היה מגיע
סוף יפה יותר, משהו בנוסח הסוף הד,ולי־בודי,
שעיר הסרטים יודעת להדביק כה
יכה גם לדברים הנוראים ביותר.

חשו

עבור

נזרילין (למעלה ולמטר ),ב־תמונותיה
האחרונות שנעשו
הסרט משהו חייב להתרחש.

חב׳ .קל־

במשר די

ספרים

יעזרו לך ל ב חו ר

מ קו ם נופ שמת אי ם
מ קו מו ת

הז מנ ת

לכל ב תי ההבראהב אר ץ

ללא ת שלו ם נוסף

כ .1א בל לאן?

ת״א. יח• גורדוו 28

טד 222042 .

אדוין לופט ומפעלי בידור בע״מ מציגים:

ה בי לוי של ה עונ ה
ב״ככר המדינה״ ת״א

תקופה קצרה בלבד
תכנית מלאה, עשירה וססגונית
של * 2!/שעות עם שלל תלבושות
וצבעים 50 .אמנים ואלופי עולם.
יום יום כ־ 5אחה״צ וכ* 8.45 בערב
כמוצ״ש כ־9.30 - 7.15

3161111ו 71 ב ״ בחסוךבמים !
תדמם אפריקה בדואט
היבשת השחורה הקיצה השבוע פעמיים,
לגבי הקורא הישראלי. היא התעוררה מ־שנתה
התרבותית בשני מפעלים ספרותיים,
הנושאים את השם הזהה — אפריקה המתעוררת.
ההתעוררות
הכפולה נועדה למלא חלל
ריק, האופייני לבן העולם המערבי הלבן
בכל מה שנוגע לתרבות אפריקה ואמנותה.
כי בתודעתו של האזרח הממוצע — אצלו
היתד, אפריקה קשורה פעם בג׳ונגלים ו־כיום,
אולי, בנשיאים שחורים ורעיותיהם
היפהפיות — מצטמצמת ידיעת התרבות
האפריקאית בהכרה קלושה עם כמה פסלוני
ז׳וז׳ו.
למרות שמותיהם הזהים ומטרתם האחידה,
שונים שני מפעלי אפריקה המתעוררת בצורת
ובאיכותם האמנותית, אך כל אחד
מהם בנפרד הוא מיבצע חשוב בשדה יי׳
מו״לות.
אפריקה המתעוררת (בהוצאת ה״
מכון לתרבות אפריקה ואסיה; בעריכת מ״כ״
אל נוי) הוא פירסום המותאם לאופנה ה־אחרונה
במו״לות הבינלאומית. זהו מה שנוהגים
לקרוא לא״ספר — תשלובת מהודרת
של אלבום תמונות, המודפסות על
נייר כרום; סיפורים המודפסים על גליונות
קרטון חום מחוספס, ושירים שמלותיהם
מודפסות באותיות מצויירות, בתוספת אימי
רות־שפר, קטעי עתונות ומאמרים פובליציסטיים.
אנתולוגיה
אלבומית זו לא נועדה להיות
רק נכס ראוזתי. יש בה משום קריעת צוהר
רחב לעולם חדש ובלתי מוכר, שכן היא
מגישה יחד עם הנושא גם את הרקע לצמיחתו.
הנה,
לדוגמה, שירו של המשורר הגאנאי
פרנסים פרקם, שמי אפריקה, בתרגומה של
דליה הרץ :״תן לי נשמות שחורות/ ,
הנח להן להיות שחורות /או חום של
שוקולד /או עשיה אותן בצבע האבק — /
מאובקות / ,חומות יותר מחול / .אך אם
אתה יכול /עשה אותן, בבקשה, שחורות
/שחורות.
ותן לי תופים; /נניח יהיו שלושה /

או ארבעה /ופשה אותם שחורים
מזוהמים ושחורים; /מעץ /ועור כבשים
שיבש / ,אן אס תסכים /עשה שיהיו
רועמים /רועמים...
ההתרשמות החווייתית ׳משיר כזד, אינה
יכולה להיות ישירה. הקורא המערבי אינו
יכול לקבלו כערך בפני עצמו, כשהוא
תלוש ממסגרתו המנטאלית, המחשבתית,

הזרד, לו.
ברור ששום ספר אינו יכול להקנות
מסגרת כזו, אולם כאשר שיר כזה מוגש
על רקע נוף של תמונות הווי חיים אפרי־קאי,
של צילומי פסלים וחיות ג׳ונגל, של
אגדה הוסנטוטית עתיקה מחד ומכתב למדור
ההיכרויות בעתון היוהנסבורגי אפיי־קה,
נעשית משמעותו קרובה למקור ומובנת
יותר.
האדם קרון* הצבע. יצירת נוף שכזה
היא יצירה סובייקטיבית, התלויה ב־טעמו
האישי והבנתו של העורך. מבלי ל׳
דעת את המבחר שעמד בפני עורכו של
הלא־ספר אפריקה המתעוררת, הרי הוא ניחן
בחוש מועיל אחד לפחות — לקרב את
הקורא והרואה אל האדם השחור.
יותר משיש בלא־ספר יצירות מיתולוגיות־מיסטיות,
יש בו יצירות המוכיחות ללא
תוכחה, שאדם, יהיה לבן או שחור, יחיד,
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב או בג׳ונגל ב־חוף
השנהב, המו אותה תרכובת אנושית
עצמה.
מכתב ממדור הלבבות הבודדים בעתון
אפריקה: תקפה אותי עוגמת נפש, הו, ועוד
איך, אחותי! אני בת ,22מ״הטיפוסיס החמים״
וכולי מוכנה ומזומנה לאחד שירצה
בי כרעיה, בלי שאלות ומענות מיותר״ם.
על הבחור להיות בן 23ל־ 30ו — והבה,
הבה, מתי הפגישה? פלורנס.
צברית מפרדס־חנה היתה כותבת מכתב
כזה לרותי בפחות גילוי־לב, אך עם אותן
הכוזנות.
או, לדוגמה, אימרות מסוג:
• שא אשה המיטיבה לבשל — אס תישא
אשח יפה, תשאר רעב.
• אם אינך יודע לרקוד, אתה אומר:
הטאם־טאם קולו פגום!
• יש אנשים המשולים לדלעת — יפים
מבחוץ וחלולים מבפנים.
׳ ה עו לםחזה 1300

הנוסח שונה, אך אורח המחשבה הוא
אותו אורח מחשבה מוכר של אלה האומרים:

שקר החן והבל היופי, אשה יראת
ה׳ היא תתהלל.
• אם אינך יודע לרקוד אתה אומר: ה־ר״צפה
חלקה.
• אל תסתכל בקנקן — אלא במה שיש

אפריקה המתעוררת (מבחר שירים
בהוצאת עקד; ליקט ותירגם שמשון ענבל;
ציירה צילה מנוסי) מציג משוררים אפרי
קאים,
שכל אחד מהם מייצג מדינה אחרת,
החל ממשורר עצור באנגולה, אגוססינו
נסו (״אמי — /האמהות השחורות שילדיהן
נסתלקו מעמן — /למדתיני לקמת/,
אמי, נן יחלת, דוממת / ,בעתות מצו־

״כושית״ של צילה מנוסי
אסוציאצייה, לא אינפורמציה

מי לובש את המכנסיים
בבית?

אל תכריח אותנו לומר זאת כאן.
אבל קח את אשתך אתך בלכתך
לקנות זוג מכנסים או חליפה.
במיוחד כשהמדובר במכנסים או
חליפות מ־דקרון * 64 עם צמר.
חזקות וחסכוניות, נעימות ללבוש,
אינן מאבדות צורתן ואיכותן. לא
מתרחבות ולא מתכווצות בכביסה,
עמידות בפני קמטים והקפל תמיד
במקום. ניתנות לכביסה בקלות
וללבוש ללא גהוץ.

קה וכלה במשורר ניגרי, גבריאל
אוקארה (״היה שירי באוזנייך /כמכונית /

מכנסים, חליפה או חצאית מ -״דקרון״ 64 עם
צמר — מתאימים במיוחד לתנאי האקלים
בארץ .״דקרון״ — 64 הרך ביותר מכל סיבי
הפוליאסטר. בהזדמנות זו תציע לאשתך לקנות
עבורה אריג לחצאית מ -״דקרון״ 64 עם צמר.
אולי זה יעזור.

הנעצרת בשאון; /ולמשמעו — /צחקת,
צחקת וצחקת

ספר זה, שהוצא בעזרת משרד החוץ הישראלי
ונלקח על־ידי נשיא המדינה כשי
לנשיאי מדינות אפריקה, לוקט ותורגם על־ידי
איש משרד החוץ. לא קשה להרגיש שההיקף
הייצוגי הועדף כאן על הרמה, ובעוד
שהדגש הושם על תוכנם האידיאי של
השירים, הוזנחה כאן צורתם השירתית
המיוחדת.
הזנחה זו ניכרת אם משוזים את שירו
של ביראנו דיוס, איש סנגל, אבות, כפי
שהוא מופיע בתרגומים שונים בשני קבצי
אפריקה המתעוררת.

בתרקומו של שמשון ענבל מופיע הבית
הראשון כך :״אזנך כרה לדברים, ליצורים
׳הנח! /הסכת ושמע לרחש האש / ,שמע
קול־המים / .ברוח שמע /יבבת־האילנות,
/זו נשימת אבות א בו תינו

ואילו בתרגומה של דליה הרץ, בלא־ספר
:״הקשב אל העצם ״ותר מאשר אל
החי / .הקשב לקולה של האש / ,הקשב
לקולם של המים / .ברוח הקשב לבכיו
של העץ /הלא היא נשמת א בו תינו

את הרקע לשירים מספקים בקובץ זה
ציוריה המצויינים של צילה מנוסי. הציורים,
העשויים בשיטה גראפית מיוחדת,
ונראים בחיתוכי עץ, יש בהם יותר אווירה
מאשר תיאור, יותר אסוציאציה מאשר אינפורמציה,
ומסיבה זו הם עדיפים, אולי,
על נוף לוואי של תמונות וליקוט קטעי
עתונות.
שני ספרי אפריקה המתעוררת, אפילו אין
בהם מפתח להבנת עולמו האומנותי של
האדם האפריקאי, הם בבחינת נחל, שאם
כי הוא דליל מים, ניתן באמצעותו לצאת
אל הים.
העולםהזה 1300

למכירה בכל סניפי

בתל־אביב, חיפה וירושלים

* דקרון הוא השם המסחרי הרשום לסיב הפוליאסטר של דו־פונט .״דקרון״ ,״אורלוך ו״דו־פונט׳׳ הם
שמות מסחריים רשומים של חברת דו־פמט דה נמורם. שימוש בלתי חוקי בשמות הנ״ל יגרור
אחריו תביעות משפטיות.

ט ב 1י ב11
ני ת 1ת 11ק ד 1ער1
7אכםטו 1י ם
תל-אביב
רחזב בלשר 6
חיפה

י1,1 ׳ 1 411

נפת חי ם קו ר סי םחד שי ם

בגרות ומוקדמות
כיתות מיוחדות לבוגרי י׳ ,י״א, י״ב
ירושלים ספרי לימוד בהוצאת בית הספר

רחוב יפו ,33 בית יואל
דחף

אמנות מפעלים מצעד כוכב* וסולקדור
הפסטיבל השני למוסיקה ולז־רמה, שייפתח
בישראל בעוד שבוע, יעמוד בסימן הופעותיהם
של אומנים בעלי שם עולם. הקומפוזיטור
איגור סטראמינסקי, הפסנתרן
האמריקאי ואן קלייבורן, השחקן הבריטי
סר ג׳ון גילגוד, התיאטרון הימני לדרמה
ותזמורת אי־סחיצ׳י האיטלקית, הם רק הנוצצים
במבחר הכוכבים שיופיעו במשך
חודש ימים בפני הקהל הישראלי.
הופעותיהם של אמנים אלה יהיו בבחינת
חודיה חד־פעמית. אולם חשיבות מיוחדת
נודעת דמקא למופע ישראלי, שיפתח את
הפסטיבל. תהיה זו מעין קבלת־פנים, בה
תגיש ישראל את הלחם, המלח והיין של
תרבותה לנציגי התרבות העולמית.
דקה ליפני המוות. לפני שנה, כאשר
נערך לראשונה פסטיבל העדות מכל קצות
הארץ, הוא הימה לאורחיו תגלית מרעישה.
להקות של יוצאי בוכארה והרי האטלס,
נגנים מקוצ׳ין ומחוללים מקורדיסטאן, מופעים
של בני לוב ותימן, של דרוזים וצ׳ר־קסים,
של להקות צבריות וחסידיות — ניק
ו לרבים בפעם הראשונה כי קיים בארץ
הזו — המחוסרת לכאורה כל פולקלור
מקורי — אוצר בלום של פולקלור מגוון
בזמר, מחול, לבוש ונגינה.
שולמית בת־דורי, הבמאית ממשמר־העמק,
ילידת ורשה ואחותו של ח״ב מפ״ם מרדכי
בנטוב, עשתה במשך שנים פעולת הצלה
מפליאה. היא הצילה את הפולקלור דקה
לפני הממת. כי יוצאי העדות השונות, ש־הביאו
את הפולקלור מארצות מוצאם הוד
לו להתכחש ולהתנכר לו. גילויו והצגתו
של הפולקלור ברבים, עשו להצלתו, שכן
לאט לאט החלו בני העדות השונות להתגאות
בו, ובעקבות הפסטיבל הראשון נוצרה
דרישה מתמדת למופעים אלה.
״זהו נסיון להזריק לתרבות הארץ מחומר
אמיתי, שאין בו זיוף. זהו מיבצע שנועד
להראות לארץ מה יש לה,״ אמרה השבוע
שולמית, שהכינה את פסטיבל העדות השני.
שילובו של המופע במסגרת כסטיבל
בינלאומי והפיכתו למוסד של קבע, עשויים
לתרום להחדרת התודעה של פולקלור לאומי.

התחנה לייעוץ
בבעיות מין ונישואין פתוחה בימים שגי וחמישי
בין השעות 6עד 8בערב,
בבית הבריאות שטראום,
תל־אביב, רחוב בלפור .14

בידנר

שטוף את הפה

יו ם יו ם
עם היארובו
מונע דלקות חניכיים וגרון
חסכוני ומרענן

טבע

המנוי- קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם,

להשיג בכל
בתי־המרקחת

מערכת ״אתגרי סוכנה לשלוח מרצים

לחוגיב ית
שייערכו ביוזמת הקוראים. לצזרן זה ייענו להזמנות חברי־המערכת —

אורי אבנרי
ד״ר יעקב ירדור
בועז עברון

נתן ילין מור
גבריאל מוקד
בנימין עטרי

כל קבוצה של לפחות 25 קוראים, המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
מהם, מתבקשת להודיע על כך למערכת, תיד ,3006 תל־אביב,
לפחות שלושה שבועות מראש, לציין את שם המרצה הרצוי לח ואת
הנושא המבוקש, וכן לצרף המחאה בסך 60ל״י לקרן ״אתגר׳.

ש ע שו עי ם צווני
באוגוסט הלוהט, כשהתיאטרונים עוסקים
בסיכום העונה החולפת, כשהמשטרה מעלימה
את החשפניות מתוך מועדוני־הלילה,
הבדרנים מחו״ל ממתינים לחודשים קרירים
יותר, ובתי־הקולנוע מציגים את שאריות
סרטי השנה, לא נותרו למתבדר הישראלי
אפשרויות רבות לבריחה מן החום.
אפשרות אחת, נפוצה ביותר, היא כמובן
קומזיץ על שפת הים, לאור הירח. מלבדה
קיימות עוד מספר אטרקציות קייציות, הזוכות
לאחרונה לנהירה המונית.
• אמרגנים זריזים נזכרו בקיומו של
קפה גן־הוואי, על גדות הירקון, שהפסיק
להפיץ ריחות. במקום הוקם מועדון של
יום שישי, בשם החתול העצבני. הוא
מספק צלילים לריקוד ותוכנית חלטורות,
המתחלפת בכל שבוע. החל מהשבוע ההוצף
המקום. בעליו, שקיוו בראשון
אופטימיות
ל־ 300 מבקרים לערב, נאלצו
לטפל באלפים מדי יום שישי.
• חצקל איש־כסית מציג מול גלי בתים,
בריביירה הרחבה, תופעה מקורית —
רקדניות לבושות. רביעיית רקדניות תימניות
צעירות, בתלבושת פרופה עד לסנטר,
לקהל שהתרגל לעירום כשיא הנראית
סקס.
רביעיית זמר יוונית ושלישיה הונגרית,
המשמיעה נעימות במשור ובבלונים,
משלימים את התוכנית.
לפני שיופיעו במקום הימנית אליקי וה־מצריה־הצרפתיה
דלידה, עמדה להופיע גם
אחת החשפניות המפורסמות בעולם — ריסה
קאדילק. נוכח שינוי מדיניות הסטריפטיז,
מוטלת הופעתה בספק.
• הבידור הקריר ביותר הוא פסטיבל
הקרח הצרפתי, המחליק בכיכר המדינה ב־תל־אביב.
הפסטיבל, שהופיע תחילה ביריד
המזרח, הרכיב תוכנית חדשה, הביא תיג־בורת
של רקדני קרח נוספים ומכונות־הקירור
שלו מצננות לא רק את ריצפת
הקרח, אלא גם את חלל האוהל הענק.
בדעת אמרגני פסטיבל הקרח ״להשאיר את
האוהל ומיתקניו באופן קבוע בישראל, על־מנת
להחדיר את תודעת ההחלקה על הקרח
לקהל הישראלי.
אנשים מתמוטרים ומס תכ ל!׳
בפתיחת המועצה החקלאית, נשא יושב־ראש
המרכז החקלאי, יצחק שפירא,
נאום, בו הספיד את חברי המועצה שנפטרו
מאז מושב המועצה הקודם. הנאום,
שחולק לעתונאים לפני שנישא, סיים את
ההספדים בפסוק :״ואחרון אחרון חביב,
נפטר אליהו קראוזה, מנהל בית־הספר
החקלאי במקמה־ישראל.״ העתונאים מיהרו
להעיר את תשומת־לבו של שפירא לפגם
האטטתי שבנוסח, והוא השמיטו מן הנאום
האורחים הממלכתיים מאפריקה,
המגיעים בשיירות לביקורים בישראל, התאוננו
תמיד על אפרוריות הטקסים וקבלות־הפנים
הנערכות לכבודם. שכן בישראל אין
נהוג לרקוד לצלילי תזמורת בתום הטקס.
אולם נשיא מדינת ישראל, יצחק כן־צבי
ופמלייתו, יצטרכו להשתתף בנשפי ריקודים
בכל מדינה בה הם מבקרים, למרות שהזוג
הישראלי מספר 1אינו רוקד. במסיבת
המחולות הראשונה, שנערכה לכבוד הנשיא
בקונגו הצרפתית על־ידי מארחו, הנשיא
האב פולכר יול! ,פתחו הנוכחים במחול
צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה סוער, כשהרקדן המצטיין היה
שגריר ישראל בקונגו, ירחמיאל ירון.
בשלב מאוחר יותר, הזמינו המארחות הכושיות
את הישראלים הביישנים למחול,
ביניהם שלישו של הנשיא, אלוף־משנה
יוסף כרמל ובעליו של הצהרון ידיעות
אחרונות, נחמתם תקלה חמורה
אירעה לבנימין אריאל, כתב קול-ישראל,
הנילוזה אל הנשיא בסיורו באפריקה. מכשיר
ההקלטה שלקח עמו ניזוק קשה. מאוכזב
ונירגז, נאלץ בנימין לשלוח מיברקים במקום
שידורים חיים, מאחר שבמקומות הסיור
לא היתד. שום אפשרות לתקן את המכשיר
נשמע השבוע בכנסת, בעת
הוזיכוח על תקציב משרד התחבורה: אם*
תר רזיאל־נאור, ח״ב חרות, לח״ב
מפא״י עקיבא גוכרין :״אני חושבת
שאתה מעליב את הכנסת!״ גוברין :״מותר
לך לחשוב!״ רזיאל־נאור :״אני חושבת שאתה
מעליב את הכנסת!״ גוברין :״תחשבי!״
נשמע גם־כן בכנסת: ח״ב
מפ״ם מרדכי כנטוב 5 אינני מבין
מה היה על בר־יהודה להסתבלן קריאה
:״מה זה להסתבלן?״ בנטוב :״מי שיצר
את המושג מתפוטר צריף לדעת גם מה זה
להסתבלן השגריר האוסטרי בישראל,
דר׳ ולמר פינפיב, אינו רק עורך
דין במיקצועו, אלא גם חוקר העוסק בשטחים
מיוחדים. הוא חיבר כבר מספר
ספרים בשדה ההיסטוריה של החוק. לאחרונה
ערך מחקר על מינהג גאולת הדם באלבניה.
עתה הוא מתכונן להמשיך את המחקר
בקרב הבדואים בישראל ולערוך הש־וואה
בין מינהגי שני העמים. מיפעל נוסף
אותו מתכנן השגריר הקאתולי: הוצאת
תנ׳׳ך ערוך ומקוצר וכתוב בצורה פופולארית
— מעין סיפורי המקרא, על־מנת
לקרב את בני הנוער הקאתולי אל ספר־הספרים.

מכירה
כ ללי ת בניו —ורון
משה קניוק, מנהלו לשעבר של מוזיאון
תל־אביב, חזר השבוע מסיור בהולנד,
כשהוא מביא עמו מתנת־סרידה למוזיאון בו
שירת עשרות בשנים — תערוכה של 120
יצירות מקוריות של הצייר וינסנט ואן גוך.
אולם מתנה וקוץ בה: המוזיאון התל־אביבי,
שאילץ את קניוק להתפטר לפני שהגיעה
שעתו לצאת לפנסיה, לא יקבל את התערו־

העולםהזה 1300

ה*וירה

הו כרת
הא /3״•9

למבוגרים־ מרפסת קרירה ומוצלה
בתריסי ת ריזז המ שובחים.
ליל די ם-זוג תוכים גמדיים,
מקור של ענין והנאה.

נוח מוזס דיום ן 5כרמל (מרכז) בבראזאוויל
צ׳ה צ׳ה לבייש נים

כה לרשותו הבלעדית, אלא היא תועבר. גם
למוזיאון החיפאי, שקניוק עומד להתמנות
כיועצו האמנותי אגב, בנו של משה
קניוק, הסופר והמבקר יורם קניוק, עומד
ללכת בדרכי אביו. הוא התמנה למנהלה
של גלריית הציור שתיפתח באולמי מועדון
החמאם. תהיה זו גלריה בעלת אופי מיוחד
במינו. היא תהיה פתוחה ׳משעות הבוקר
ולרשות המבקרים יעמדו משעה זו באר ז־מסעדה
ומארחות נאות־מראה לפי
ביקוריהם המסחריים של אישים ישראליים
בניו־יורק בתקופה האחרונה, נדמה כי מחצית
המדינה עומדת עתה למכירה כללית.
השחקן יצחק שילה, העמל עתה קשה
בניו־יורק על־מנת לקבל תפקיד, מחפש משקיעים
לתוכנית פיתוח חומת עכו, שלפי
דבריו שייכת כולה לו. ראש עירית צפת,
אברהם הכהן, מנסה למכור למשקיעים
גני שעשועים, בריכת־שחיה ומועדוני־לילה
בעירו, ואילו יצחק קדישזץ, הנמצא
עדיין בישראל, מחפש קונים למועדוני התיאטרון
בתל־אביב ובחיפה בשיחה
טלפונית מיוחדת ממיאמי ביץ׳ לתל־אביב,
גילתה השבוע מלכת היופי הישראלית,
יהודית מזרחי, פרט סנסציוני נוסף על
השערוריה בעת בחירת מיס תבל. סיפרה
יהודית :״אחרי שהשופטים סיימו את דיוניהם,
יצא הקריין והכריז, :וכעת אני גאה
להציג בפניכם את מיס יוניברס — מיס
ישראל.׳ הקהל כולו קם על רגליו והריע
ואני קמתי על רגלי, כשפתאום הוא צעק
לתוך המיקרופון, :סליחה, חלה טעות —
מיס יונ״ברס היא מיס ארגנטינה.׳ העתונ־אים
שנכחו במקום הצטרפו למחאה הכללית,
הציבו מיד על שולחנם שלט ענק — מיס
ישראל — מיס יוניברס מסיבת דרך־
צלחה נערכה השבוע על־ידי שתל״ם (אגודה
למען ילדים משותקים מלידה) לכבוד
ג׳יימס מק־פאדלאנד, נספח העתונות
בשגרירות ארצות־הברית, היוצא לחופשת־מולדת.
מק־פארלאנד הוא הרוח החיה בפעולות
האגודה וכהמישית מתקציבה יש
לזקוף לתרומותיו ולפעילותו מיקרה
מוזר אירע לזמרת אסתר רייכשטאט,
שזכתה להצלחה גדולה בפסטיבל לשירי־עם
• משה אישון, כתב הצופה, ן:
במסגרת התוכנית מלווה מלכיה בגלי !;:
צה״ל :״נתבשרנו בשורה משמחת
מעתה תשותף הרבנות הצבאית במח־ !
קר האטומי, דבר שיהיה לטובת הרבנים 1
מזה והמדענים מזה.״

אהרון שלומוב, יושב־ראש הנוער
העברי בארצות־הברית, בתשובה להצ־הרתו
של מנהיג התנועה הנאצית ב־ארצות־הברית,
לינקולן רוקוול, שיש ל־בער
את היהדות מארצות־הברית :״לך
לעזאזל. שם לא תמצא יהודים!״

• יושב־ראש הכנסת קדיש
ל ה, בקריאת־ביניים בעת נאומו של 11
ח״ב אגודת ישראל, שלמה לורנץ :״אין | |
לי אפשרות להיכנס לתוך דבריך, אבל !!:
אני מזהיר אותך שאתה עומד להגיד ! 1
דברים שאין להם שחר.״

העולםהזה 1300

בעיר הקייט הפולנית צופוט. במשך כמה
לילות לאחר ההופעה, בה זכתה במקום השני,
חיכתה לה בפתח המלון אשה עטופת
פרווה. הימצאותה התמידית של האשה ה־מיסתורית,
שלא העזה לגשת אל אסתר,
עוררה את חשדותיה. יום אחד קיבלה הזמרת
זר־פרחים ענק ועל הפתק המצורף
אליו היה כתוב :״קרובת משפחה״ .רק כשנזדמנה
אסתר יום אחד לחנות תכשיטים
מקומית, התברר הקשר בין שתי התעלומות.
האשה המיסתורית, אותה פגשה שם,
התנפלה עליה בחיבוקים ובנשיקות. התברר
כי שמה כשם הזמרת: רייכשטאט. היא עמדה
בפתח המלון עד ששוכנעה שפניה של
אסתר דומים לפני בתה, שאבדה במחנות
ההשמדה. מאז הפכו הזמרת ובעלה לאורחים
קבועים בבית אותה אשה, גם לאחר
שאסתר הסבירה לידידתה החדשה שרייב־שטאט
הוא שם משפחתה, רק מאז נישואיה.

הבא שמחה למ שפחה כולה -עם תדיזז
רכו ש ה חו ד ש תריזז לדיר ת ך
ותקבל שי: זוג תו כי ם בכלוב נהדר
בהזמנות נ א לפנות לכל סוכני:
תריזז— תע שית תריסי אסבסס בע־־מ
המשרד הראשי: רח׳ פרופ׳ שור ,7סל 4219? .ת־־א.

לאכול או להיאכל -
זאת השאלה
רוח הנזיוסיקלס נחה על הישראלים, אך
רק בגולה. אחרי עמום קינן ויוחנן
זראי, שחיברו מיוסיקל על נושא ישראלי
בפאריס, החל גם יכאד מוסינזון לכתוב
מחזה מוסיקלי בניו־יורק. הנושא של יגאל
הוא קיבוץ דייגים. יש לו גם כבר שם
מקורי: החלוצים. לדבריו הגיעה אליו ההשראה
באופן מיקרי בהחלט. היה זה אחרי
שאיזה יצרן פנה אליו בקשר לאיזה
ספר, שעובד לאיזה מחזה. תוך כדי שיחה
שאל היצרן, ברוב תמימותו, אם יגאל מסוגל
לכתוב מיוסיקל תוך 60 יום. הוא לא
שמע עדיין על חסמבה. יגאל הניף גבה אחת
למעלה והשיב, לדבריו :״את בערבות הנגב
עשיתי תוך עשרה ימים, את קזבלך תוך
שבועיים — 60 יום לנדוסיקל זה יותר
מדי בשבילי.״ יגאל, ההולך בניו־יורק נעול
בסנדלים ולובש מיכנסי חאקי קצרים גם
לפגישות החשובות ביותר, מספר כי את
המוסיקה למחזה יכתוב המלחין פיליפס
ספריננר משפחת ארקין הצעירה
עומדת לערוך כינוס־משפחתי־זוטא בישראל.
ג׳וקי ארקין מבטל בימים אלה כמה
התחייבויות קודמות, כדי שיוכל להגיע לארץ
בחודש הבא. לפי התוכנית הוא יצטרף
אל מורו, שייקח אופיר, לסיבוב
באירופה ובדרום־אפריקה. ישנם סיכויים כי
למסע זה תצורף גם זיווה רודן, שאף
היא היתד בשעתה בלהקתו של שייקה. באותו
זמן תגיע לארץ גם אחותו של ג׳וקי,
מי שהיתר פעם אחת מנערות הזוהר של
ישראל -גליה ארקין־כהן אגב,
עד אז מטרידות את שייקר, אופיר בעיות
אחרות. לאחרונה התרבו התופעות שאמר־גנים,
העורכים הופעות בידור, כוללים את
שמו של שייקר במודעות, מבלי לשאול את
פיו או מבלי שיהיה להם עמו קשר כלשהו.
בערב ההופעה הם מודיעים בצער כי שייקר,
לא יוכל להופיע, מציגים במקומו אמן
אחר. שייקה עומד עתה להגיש תביעת־נזיקין
נגד האמרגן איצ׳קו רחמימוב,
שהודיע השבוע על הופעתו, כביכול, כ־שער־ד,נגב.

נפתחות
כתות חדשות
כיתות מיוחדות לבוגרי ט׳ ,י׳ ,י״ א

שרטוט מכונות
שרטוט בנ י ן
ארכיטקטורה
(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

טכנאותמכונ ות
טכנאות בניו
פרטים והרשמה:
12— 10ב בו ק ר 7— 5 ,בערב

ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

פקידים!
תלמידים1

ספוודגמיוע!
תרשמו עוד היום לקודם חחדעלי
קצרמת הגישי ריפ־ ר פ עוד
היום, לבני־ביתך ול־אורחיך.
גלידה מסוג
מהפכני בטעם נפלא
נהדר, ובמראה להגשה.
מוכנה

סו ר סי ת•

עברית ו/או אנגלית
(שגי חודשים, סעמייס בשכול)
ב״אולפן נרנ* ( 00 ממ•)0
המנהל: מ .בר־קפא (קפסינסקי)
תל״אביב: רחוב גירדון 3
איפת: בביח־הספר ׳־במעלה•
רחוב שמריהו לוין 38

חפש את האשה חפש את האשה חפש את

במאה שעברה היתד, ז׳ורז׳ סאנה שלבשה מכנסיים,
עישנה סיגארים. היא אף לא התנגדה לפנייה ״מר סאנד״.
מארילין־אן ווטון, שהגיעה השבוע לישראל, אפילו עומדת
על כך. דרישה קלה יחסית. מכל מקום, יותר מאשר לוא
דרשה לקרוא לה — גברת. כי מאריל׳ץ היא אשה מלידה
וגבר מהרגל. וניראה שהיא מאוד מרוצה מההסדר הזה.
עם תספורתה הגברית, העניבה^ ללא דופי, החליפה האלגנטית
והמכנסיים המגוהצים היא *מצליחה בהחלט לשכנע את
את הרחוב שהיא דנדי אמיתי, לא מזוייף. פניה חלקים,
אבל זה קורה במשפחות הטובות ביותר.
התייר/ת הבלונדי/ת האנגלי/ת בן/ת ה־ 27 התכוונה לבלות
חופשה רוגעת בתל־אביב בחברת ידידתה החשפנית
מחנ״גא־באר, ג׳ולי מנדם והנחשים שלה (ראה עמודים 2ובו)
.אולם כבר בלוד פסעה את הצעד הראשון שלה ברגל
שמאלית מאוד. הדרכון, בו צויין׳ברורות העלנזיה מארילין־
אן ווטון, הסגיר אותה .״זה אתה?״ היתד, תגובתו החשדנית
והטבעית של שוטר שדה התעופה, כשבעל הדרכון,
לבוש החליפה הגברית, עמד לפניו. גאוותה הגברית של
מארילין נפגעה קשות. אילו היתה יכולה אותו רגע להפוך
את השוטר למקק ולרמוס אותו אחר־כך ברגליה, היתד.
מבצעת ברצון את שתי הפעולות יחד.
״באנגליה לא היו מעזים להעליב אותי בצורה כזאת.
לחשוד בי שאני אשד!,״ מחתה כעבור יומיים, כשהיא מחזיקה
בדבקות את ידה של ג׳ולי החשפנית, על הספה,
בחדרם המשותף ברחוב הירקון.
״נכון, באנגליה לא מעליבים ככה,״ הדהדה אחריה ג׳ולי,
שרק לפני שעה שוחררה מהכלא, לאחר שהמשטרה דאגה
שתבלה בו את הלילה החולף. היא הספיקה בשעה הזאת
לנקות את פניה מן האיפור,־ מצב שהדגיש אף אדום
ועיניים דומעות. שערותיה היו פרועות. היא לא נראתה
מקסימה במיוחד.
״באנגליה גם לא היו כולאים את ג׳ולי בבית־הסוהר,״
כעסה מארילין, כשהיא מציתה סיגריה בתנועה גברית
אופיינית. היא עשתה רושם של יצור ממורמר ביותר ,״ג׳ולי
היא בחורה טובה.״
״נכון, בחיים שלי לא הייתי בבית־הסוהר,״ מחתה ג׳ולי
דמעה אמיתית ונקייה מאיפור, כשהיא משעינה ראש פרוע
על הכתו הרחבה של מארילין .״מארק לא ישן בגללי כל
הלילה.״
״סליחה, מי זה?״ נאלצנו לקטוע את הדו־שיח החביב.
מארילין הואילה להודיע שזה היא. מארילין כתוב רק
בדרכון. החוק אוסר לשנות את השם, היא עדיין לא החליפה
רשמית את מינה. דה אוכל אותה, מפני שזה מזכיר לה
את חטאה הנורא — היוולדה כבת. פרט לשדות־תעופה,
היא בדרך־כלל שקועה עמוק מעל לראשה הגזוז במנטאליות
של זכר. היא מילאה תפקידי גבר בתיאטרונים ובמועדוני־לילה.
יש לה אצבעות זהובות מניקוטין.
״אבל גמרתי עם השו ביזנס,״ אמרה מארק ,״אני רוצה
לנהל מעכשיו חיים שקטים כמו כל גבר, נורמאלי.״
״נכון. מגיעים לנו חיים שקטים, לא?״ הנחשן ית. ,ג׳ולי,
השתדלה בקפדנות שלא להעיז להוציא שורה מדורית
מפיה. היא היתר, עקבית בלהיות חסרת ישע מול האקטיביות
התוקפנית של גברת מארק, הטאף גאיי. מארק היא
אטרקציה מספר אחד בכל מועדון־לילה, אם לסווג את
שתיהן למופעים. היא אחד מאותם יצורים אנושיים המעוררים
את הציבור לסנסציות, בלי לספק לו מזון מרובה.
ג׳ולי הזדעזעה נוראות למשמע הרעיון, המחפיר לדעתה,
לראות את מארק בשימלה .״הוא יראה מגוחך. הוא יראה

האשה חפט את האשה חפט את האשה ח פ

מארילין

גזמן־היופי הגזוררגי 17 :בגוכשיריב הרחשיבו רגויפור בגוף
מגוחך גם אם אקרא לו מארילין, כשהוא בבגדי גבר. כל
מלצר שישמע אותי מזמינה אספרסו לגברת מארילין ווטון,
יחשוב שהשתגעתי.״
לפני אלפיים שמונה מאות שנה כתבה סאפפו אודה ל־יקירותיה.
בתוכניתה של מארילין לכתוב רומן לג׳ולי.
״ג׳ולי תהיה הגיבורה. אני חושב שהיא בחורה לא רגילה.
העלילה תיסוב על חייה, הנחשים, מסעותיה והופעותיה
במועדוני־הלילה. הביקור שלה בישראל יתפוס חלק מן
הספר. לכן באתי לכאן, לספוג את האטמוספרה. בקרוב
אקח. את ג׳ולי לנצרת ולירושלים, נדבר עם התושבים. אני
בטוח שזה יהיה כסס סלר. הוא יהיה מלווה בתמונות
אוטנטיות שלה ושל הנחשים: .זה יקח לי שישה חודשים.״
מארק הסכימה בכל לב שלספר על קורות חייה יש יותר
סיכויים להגיע לדרגת רב־מכר. אבל היא חושבת שעדיין
מוקדם מדי בשבילה לכתוב וידוי•.
״הוא עצום, לא?״ לא התאפקה החשפנית ג׳ולי.
״תשתקי. כבר, טוב?״ נשמע קולה הגברי של מארק.
הבעת הפנים חזיית הערצה של ג׳ולי הודיעה כאילו ברגע
זה היא קיבלה את המחמאה הגדולה בתבל.
בחוץ הירהרנו ארוכות במצב והגענו למסקנה שלמארק
אין כל זכות מוסרית להתלונן. הוא נהנה מזכויות אשד,
בזה שהוא פטור מגילוח. יחד עם זאת היא מאושרת מכל
גבר אחר, בכך שהיא פטורה מלשאת אשה.

עינויים אורנזרה-מודרניים

שום אינקביזיציה בעורם לא יכלה ליצור חדר־

בארירין־נואר \2רפבי חירף וזזזשפניגז

מתמרמר

עינויים משוכלל ומבעית יותר מאשך סלון יופי אנג״
לי, הנראה בתמונה. שבער-,עשר מכשירי עינויים חדישים
מאיימים על כל הרוצה, משום מה, לסלק בטן,ולהגדיל חזה.
המכשירים ניתנים גם להשכרה לבית, כל אחד בנפרד.
במחיר כמה מאות לירות יכולה כל אחת להרגיש את כל
17 הטיפולים במשך עשרות שעות על. עצמה ובשרה, אם
היא תישאר בחיים, כמובן עד ד,סיפרה האחרונה. זה כדאי?
משמאל מופעל על שערות הלקוחה מסרק חשמלי, המוגדר
כבעל תדירות גבוהה, המעסה את איזור הגולגולת ב־שאמפו
ואהר־כך בקרם. באותה הזדמנות חגיגית משזפת
אותה מנורה׳ מספר .2משקפי. הגנה נחוצות. על. הפנים
מתיזה. אז מכונה מספר 3ספריי. מיוחד, לטיהור וניקוי
ולהמרצת עור הפנים. טיפול מספר 4היא ממנת התעמלות
פאסיבית המומלצת להורדת ד,בטן/ירכיים/שוקיים.
ברגעי ולהרזייה הגדולים האלה של, חלקי ־.הגוף. התחתונים,
דוחפת הלקוחה את פניה למכונת אדים וחום, מספר
,5המנקה היטב עור. שמן. ממנת התופת מספר 6מעסה
חזק כל אינץ׳ מיותר בגוף, במטרה לסלק אותו. היופיינים
מבקשים לשכנע שמספר 6מגדיל את השפעת מסג׳ הידיים
הניתן מיד אחר־כך. שלא לד;ר שהוא מזרז את מחזור
הדם ועוזר לך להרגע, בעיקר ׳אם אח מאמינה בו. מכשיר

שוויצי, בעל חמישה חלקים חשובים במיוחד, הוא מספר .7
לפחות אחד מהם מוצמד לחיזוק החזה.
בשביל הרזיית נקודות תורפה מקומיות בגוף יצרו את
המתקן החשמלי .8לא חשוב שהוא ממלא אותו תפקיד
כמו .6עם ההבדל הקטן: תחבושות ממריצות מונחות על
השריר המסויים ועוזרות לעיסוי המכונה 9 .היא מכונת
גילוח חשמלית, המוכרת מאוד לכל גברת. היא מותאמת
לכל שקע ונוחה לנסיעות. אפשר להשיג אותה בצבעים.
אבל רגע. עוד מכשיר חשמלי למסג׳ כללי ולהחיות
מקומיות, הפועל בעזרת תנודות. הפעם בצורת ספה, אותר,
מייצג מספר .10 מספר 11 הוא כובע־מסרק־מייבש המיועד
לסידור שיער לאחר. חפיפה, או קצוות שיער רטובות.
י באותו סלון ישנו גם דבר הנקרא מנורת אייפרא־אדום.
זו מספר 12 והיא מומלצת לשימוש לפי רצפט של;רופא.
תפקידה להכפיל את השפעת הקרמים על הפרצוף ,׳.גליל
13 הוא מקבוצת הטיפולים עשי־זאת־בעצמך. הוא מרופף
שרירים מתוחים. גליל 14 אינו שונה מקודמו בצורתו
החיצונית בהרבה. בתפקידו, כן. הוא ׳משקם שרירים מדולדלים
בעונות הדיאטה. מספר 15 שונה ממכשיר העיסוי
מספר 8בשם בלבד. לשיזוף נוסף ישנה גם מנורת האול־טרה־וואיולט,
אם הקודמת, מספר ,2לא הספיקה.
17 שזזה את סולם. מעסה.רגליים עייפות׳ ,מגביר את מחזור
הדם ומכשיר אותן שוב לצעדה על עשרה סנטימטר
גובה. מה שאני שואלת הוא — מתי הוא. ייראה כאן?

מחרה?אומי•;

הגיאו־את
;כנסת לחנות בדיזנגוף, אלנבי, הרצל
גראפיה לא חשובה כאן, המחלה היא טוטאלית, מבקשת
מכנסיים.
מודדת, נחוץ תיקון, מתקנים על המקום; ,את משלמת
תוספת, המכנסיים שלך .״הם י מתכווצים, ,בכבי&הז״ את
שואלת מתוך הרגל, כמו להגיד שלום ל׳פניי־שאת יוצאת
מהחנות .״אצלי הכל באחריות,״ נשבע הזבן תמיר, עם היד
על הלב ,״יתכווצו, תביאי בחזרה, אני מחליף לחדשות.״
אחרי הכביסה הראשונה מתקצר כל מיכנס בהחל משני
סנטימטרים. אחרי כמה כביסות מסתפר שיש לך.כבר בארון
מכנסי שלושת־רבעי, מכוערות, דבוקות כמו עור לגוף
הלא־כל־כך מושלם שלך. את מתרגזת. עושה׳ רעש בבית.
רימו אותך. אחר־כך את משלימה עם קיום המכנסיים-סמר-
מוטים. לא לוקח לך הרבה זמן, ואת קונה זוג חד.ש, באה־ריות־בכביסה־אין־מה־לדבר.
משונה
שאף פעם לא עלה במוחה הזעיר של־ מישהי שאפשר
גם לזרוק לזבן בפנים את המכנסיים.המכווצות שלו,
לבקש ממנו זוג חדש, כפי שהבטיח. טיפול המוני. ויעיל
כזה בזבן רק יאלץ את בתי י העסק להואיל ;לבבם, בעצמם
את אריג המכנסיים עוד לפני התפירה.
היה לך אומץ לחשוף את הקורקבן, נראד, אותך כאן.

קולנוע
י שראל
אבן־גבול 3ד.דסינק•
סרט ישראלי חדש זכה השבוע לפירסומת
בינלאומית. הוא הוקרן מספר פעמים בפני
משתתפי פסטיבל הנוער הדמוקרטי, שנערך
בהלסינקי, פינלנד.
למעשה לא היה זה סרט במובן המלא
של המלה. גבול ל פנין הוא סירטון קצר,
באורך של 18 דקות, שבייצורו הושקעו
כ־ 20 אלף ל״י. אין בו שתקני! מיקצועיים
ואין בו תפאורות, אך יש בו עלילה
מבויימת.
אי־שם על הגבול, גבול של גדר תיל
המפרידה בין ישראל למדינה ערבית, נפגשים
במיקח־ ,שני ילדים. נער ערבי בן
, 13 המחפש אחרי טלה שאבד לעדרו, וילדה
ישראלית בת שמונה, המנסה לתפוס צב,
מגיעים לשטח ההפקר. לגבי שניהם אין כל
משמעות לגבול או להיותם בני עמים אויבים.
הם בראש וראשונה ילדים, המחפשים
חברה, הרפתקה ושעשוע.
הם משחקים בצב, אוכלים בציזתא גרגרי
פטל, חופרים תעלה כדי להזרים את מימיו
של ואדי קטן אל מבלאר״ שבה כלאו את

הסרט, קירוב הצופים הישראליים דודקא לרעיון
השלום הישראלי־ערבי, יוכל להתגשם
רק אם יוצג בפני הקהל הרחב. לרוע המזל
לא קל להציג סירטון באורך זה בישראל,
אם לא נוצר על־ידי טינהל ההסברה. כי שום
בית קולנוע אינו מוכן לתת תוספת שרות,
אפילו זאת תמסר לו חינם.
עד שיזכה הסרט להצגה כזו, הוא ממלא
בינתיים יעוד אחר — הוא יהווה עדות בהלסינקי
ובתחנות הטלביזיה בהן יוקרן,
כי ישנם בישראל צעירים העושים למען השלום.
סרטים מוד
טבע ואדם
החץ והחליל (זטיר, וזל־אביב; שבדיה)
הם שני סמליו של שבט הודי קדמון —
המוריד .,שבט זה. שמספר אנשיו הוא ב־סך־הכל
כ־ 25 אלף נפש, חי במרכזם של
הג׳ונגלים בהודו.
שבט המוריד, נמצא על סף התרבות. הוא
בא אומנם במגע עם בני התרבות, עומד
עמם בקשרים מסחריים, אולם הוא שומר
על בדידות כמעט מוחלטת, חי לפי אורחי
חיים עתיקים, שנישמרו רבבות בשנים.
כמה מאת

עצותל קי ץ

הלנה

רובינשטיין

הלנה רובינשטיין שהקדישה את חייה ללימוד בעיות טפוח העור והיופי,
מגישה בזה לנשי ישראל מספר עצות מיוחדות לטיפול בעור בחודשי הקיץ.
הכלל הראשון לכל טפול יופי הוא נקיון. במיוחד בקיץ חייב עורך להיות
נקי מאבק, לכלוך ושיירי איפור. הניקוי צריך להיות לעומק: הקדישי לו
כמה דקות ביום — זה כדאי. לנקיון השתמשי ב־ ! 0103050ק .000 עורך
ינשום לרווחה והרגשתך תהיה טהורה יותר ונעימה יותר.
בקיץ עורך מאבד מלחותו, על כן חייבת את להרוות צמאונו. כאגלי טל
המרעננים פרח צמא כן ירווה ז*\צ<ס 3100 את עורך בלחות מזינה. כמד.
טיפות ערב ובוקר על פניך וצוארך ישמשו משקה של חן ונעורים לעורך.
^ 31<10 06 מרענן ונותן הרגשת צעירות.
אם עור פניך יבש במיוחד ונראה צפיד ומחוספס השתמשי ב ,1111110 ¥11:1110
שמן מיוחד המוסיף חיות ורכות לעורך. השתמשי בו בחסכוניות לפני
השינה. העבירי אותו בקלות על פני צוארך ופניך. העור יספוג את הדרוש
לו במנות קטנות. אל תשאירי שכבת שומן על עורך.
ארצנו ברוכת שמש. אור השמש חזק ומסנוור. רצוי שתרכיבי משקפי שמש
כשאת יוצאת לרחוב בשעות היום, היות ומצמוץ העינים גורם להתהוות
קמטים קטנים ומזקינים בסביבות עיניך. תכשיר מיוחד לחסול קמטים אלה
הוא המשחה 60131ק 1 8ס 0 0 ! 03ץ . £
הרבי בשינה: אין כשינה לרעננות עיניך ולמנוחת הגוף. רטיות (קומפר סים)
יוסיפו להרגעת עיניך. השתמשי בכמה טפות של 2x1:1-311 31:נ110! 1
על צמר גפן. הניחי לכמה דקות על עיניך ומיד תרגישי כאילו פגה עיפותן.
בימי הקיץ החמים חשוב להרבות בשתית נוזלים, במיוחד מים. הזיעה היא
כעין ממזג אויר לגוף. הזיעה גורמת לכתמים בבגדיך ולריח לא נעים. על
כן לאחר כל מקלחת השתמשי ב־ ץ! ס 2011 הדיאודורנט החסכוני ביותר.
כדורית בפיית הבקבוק תעביר כמות קטנה ומדויקת של נוזל נפלא זה.
אחרי מקלחת נעים להשתמש ב־ 0001:11־ 81ץ 20 )1אשר יתן לגופך ולידיך
את אותה ההרגשה הענוגה והרכה 80100111 .ז> 60<1הוא תכשיר תפנוקים,
אך כל אשה רשאית לפינוק קטן.

מאיר רופא ונוגה ניסמן כ״גבול לפניך״
איפה מוצאים ואדי?

הטלה. אולם האידיליה איגד, נמשכת זמן
רב. משני הצדדים מזנקים אליהם המבוגרים,
נוטלים את הילדים בזרועותיהם, חובטים
בהם ונושאים אותם כל אחד לצד אחר של
הגבול.
סימבוליות תמימה. אין זה סרט
מרקיע שתקים באמת האמנותית שבו, הוא
תמים במקצת וילדותי, לא רק משום שגיבוריו
הם ילדים. סמליו פשטניים יתר על
המידה ושיאו, שעה ששני הילדים מפילים
את אבן הגבול על־מנת להזרים מים לטלה,
מלאכותי בסימבוליות הסכמטית שלו.
אולם, למרות מגרעותיו, זהו סיט נחשוני.
הוא לא הופק למטרות מסחריות.
יוצריו, המפיק והתסריטאי הצעיר עמוס
מוקדי ( )30 והבמאי האמריקאי צ׳ארלם ביימן
גריפית 31 עשו אותו כמכשיר לשרות
המטרה הנעלה של השלום.
אין זה פשוט לייצר סירטון מעין זה
באורח עצמאי, ולו גם מהבחינה הטכנית
בלבד. תחילה ניצבה בעיית המימון. הכספים
הושגו על־ידי חוג ניו אוטלוק המקורב ל־מפ״ם
ועל־ידי אולפני הסרטה, שאמו של
עמום מ קרי, הגברת מרגוט קלאוזנר, עו־מדת
בראשם.
בחירת מקום הצילומים, שהיה צריך
להיות ואדי פראי, היוותה אף היא בעייה.
שכן התברר שרוב הוזאדיות שהובאו בחשבון
למטרה זו תורבתו, אוכלסו במיב־נים
ובצינורות. לא פחות חמורה היתד,
בעיית מציאת שני ילדים לתפקידים הראשיים.
תחילה נבחר נער ערבי בן ,10
מכפר מאסר. אחרי יום צילומים אחד, הופעל
לחץ על הורי הילד והם סרבו להתיר ליו
להשתתף בסרט.
שני הילדים, המגלמים את התפקידים הראשיים
בסרט, הם נוגה ניסמן, בת קיבוץ
עין־דור ומאיר רופא, בן למשפחה עיראקית,
מקיבוץ מרחביה.
על אף הקשיים, יצרו המפיקים סיפור
רענן, ללא י מרות. הצילומים נאים, ושמשון
כהן השלים אותם בחיבור המוסיקה
המלווה.
אפיל* לא בחינם. ייעודו האמיתי של
ה עו לםהזה 1300

האושר והקידמד! .ארנה סאקסדורף
השבדי הלך עם מצלמה אל בני המוריד,
וישב בתוכם. הוא ביים, צילם, וערך סרט
מיוחד במינו, שאינו רק תעודה קולנועית
מפוארת אודות שריד של תקופה קדומה,
אלא גם יצירה דרמטית, בעלת משמעות
פילוסופית עמוקה.
זהו סיפורו של גבר מבני המוריד״ שנודד,
על־ידי שבטו, משום שנשא בת שבט
אחר. פרשת חייה של משפחה זו הינד,
מאבק רצוף אחד נגד החברה — בני השבט,
ונגד כוחות הטבע — המיוצגים על־ידי
שתי חיות טרף נהדרות — הנמר והברדלס.
הדו־קרב הניצחי בין הנמר — סמל
הכוח העל־טבעי — לבין האדם, נסיונו של
הנמר להכחיד את האדם ומאמציו של האדם
לגבור על הנמר, הם התיזה העיקרית
של הסרט.
על רקע עלילה זו ועל רקע הצגת הוזי
חייהם של בני המוריד״ מנסה סאקסדורף
לבחון בסרטו בעייה מטרידה: האס ה־קידמה
האנושית היא תנאי והכרח להשגת
האושר?
בני המוריד, עונים בשלילה. הם מוכיחים
באמצעות שני סמלים פרימיטיביים — החץ
כסמל האלימות והכוח, המבטיח את החיים:
והחליל כסמל האהבה — כיצד יכולה חברת
אנוש לחיות חיים האדמוניים, שלווים
ומאושרים, המגשימים יעוד אחד בלבד —
החיים.

להגברת רעננות ומרץ את יכולה לבחור באחד משני הקולוגים 10 קק/ 1
,81055001 שריחו כריח תפרחת התפוחים׳ ואם את מעדיפה ריחניות קלילה
יותר, השתמשי ב־ 0־ 0^ 201ס .\¥
בקיץ רגלינו חייבות להיראות חלקות 1^0 )111 .הוא התכשיר האידיאלי
להרחקת שיער. בהרחקת שיער מאיזה שהוא מחלקי הגוף את חייבת לנהוג
בזהירות רבה. תכשירי הלנה רובינשטיין כולם עדינים, אך הרחקת שיער
עלולה לגרום לגרוי העור, ועל כן שוב הננו מבקשים שלא להשתמש לפני
נסוי על אזור קטן בגופך.
ן ל ונעים להשתזף עם 800 2101)1ץ 80301 שיזוף קצר והדרגתי תוך
שמוש בנוזל נעים זה המונע כוויות.
אם את אוהבת את חוף הים אך רגישה לחול הנדבק לגופך המשוח בתכשיר
שמן, השתמשי ב־ 20ח 0זנ .£(001<1תכשיר חדיש זה מגן מפני השמש ומוסיף
גוון לעורך. את מתיזה את ה־ 20ת! 0נ £(0101<:1מתוך אריזת לחץ נוחה
לשמוש. הנוזל המותז אינו מכתים את בגדיך ומתייבש מיד. עורך מוגן
מפגי השמש והחול לא ידבק בו.
אך אם שכחת לשמור על עורך ונכווית — 120)1 2300 010301־? 381001
00131ק 8הוא קרם מרגיע, משקיט ומנקה עור מגורה.
מים, וביחוד מי ים, אינם טובים לשיער ראשך. על כן חבשי כובע רחצה.
ובכל זאת יש חול ואבק המתגנבים לשיער. שער נקי מונע גרויים 81110 .
00ק 0 1 0 3 0 1 811301 הוא השמפו שנותן לשערך הרגשת משי חלקה. להחיאת
הברק הטבעי של שערך אשר קרני השמש העיבו עליו הכינונו עבורך
0 0ק 1ח 0 0 1 0 0 ! 8113 בשני טונים — אחד לשיער בהיר והשני לשיער בהה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים ב ש בו ע זר, בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
(אסתר, תל־אביב)
— הרתיעה מפני דמות הצעיר ה
הזכרנו
כאן כתריסר תכשירים, כולם טובים, כולם נעימים וכמה מהם ממש
חיוניים לבריאות ולנקיון ובאשר לרעננות הננו שוב להזכיר את ה־ 3100
^ 00 משקה החן והנעורים. השתמשי בו בוקר וערב, כיסוד לאיפור
ולשמירה על רכות עורך ורעננות מראיך.

תל־אביב) — קומדיה בלשית, בה מנסה
קיס נובק להפחיד. בעוד ג׳ק למון מצליח
/הצחיק.

.ם 11181;61נ11616113,11111

פנים רכות לאהבה

מופרע כאידיאל, כפי שהיא משתקפת בסיפורה
של משפחה אמריקאית חולנית. וורן
ביטי, אוזר, מרי סיינט.

כעדת הכית המוזרה

(מוגרבי,

במדינה
(המשך מעמוד ) 14

עבודתו. אך לא חפץ לוותר על זכותי למחות
על התנהגות מנהלו כלפיו.
נרגז כתב עטיה מכתב למזכיר הסתדרות
המורים, שלום לוין, פרש לפניו אה טענותיו.
אך לוין יעץ לו לא להתעקש, לחתום
על הסעיף ולסיים בכך את הפרשה.
״לצערי לא אוכל לחתום על הנוסח הנ״ל,״
השיב עטיה במכתבו האחרון ללוין ,״אני
יודע שאין לי כסף, או גב מפלגתי שיעזרו
לי במאבק, אך מאמין אני כי סופו של הצדק
לנצח.״
השבוע המשיך עטיה להחזיק באמונתו.
למרות שטחנות הצדק טוחנות לאט, והאמת
איננה מתגלה לפי הזמנה.

סשטדה
1:0לטובת האזרח

.כרכי ההופכתהראזייב 2 x 5כ ך

ד*ח ז־יזבוגון* • 12 9רוז׳ אלגבי 51
צימם

כיתות מיוחדות לבוגרי ט ,,י /י״א

אלקט רוני ק ה

ט לו ט טז

פ ר סי םוהרשמה:
10־ 12בבקר 5 ,־ 7בערב,
ת ל־ א ביב, ר חו ב א לנ בי 76
חי פ ה, ר חו ב בי א לי ק 17
י רו שלי ם, ר חו ב י פו ,33 בי ת יו א ל

״הע ו לם הזה״ ,שבועוןהח דש ות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מבדקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אוריאבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אנשים לא מעסים היו ששים ודאי לזכות
בשכנותם של אנשי החוק. קרבתו המיידית
של איש משטרה נוסכת בלב אזרחים רבים
הרגשה של בטחון ושלווה.
אולם בשכון רמת־אביב, בקרב הדיירים
שהתגוררו בשכנות לשכון המשטרה, היד,
המצב הפור בדיוק. משפחות השוטרים היו
יושבות עד שעות הערב המאוחרות על
המרפסות, מבלות את הלילה במשחקי קלפים
קולניים. השוטרים עצמם היו נוהגים לשחק
כדורגל בשבתות, לרמוס אגב־כך את הצרות
הדשא של שכניהם האזרחים.
לבסוף פקעה סבלנותם של הדיירים. הם
אירגנו ועד, מינו כדוברם את צבי כהן
( ,)29 תושב השכונה.
ריב כנים. צבי, סרן בצבא קבע, היה
חדש יחסית בשכון. אך בהיותו״ שוסע בטחון
עצמי, קיבל על עצמו את הפיקוד. הוא
פנה למטה־המשטרה, ביקש להתערב לתיקון
המצב. קצינים אחדים אף הוזמנו על־ידו
כדי לעמוד מקרוב על המתרחש, הבטיחו
לעזור. אך מאומה לא השתנה.
פרט לדבר אחד. צבי הפך מטרה לשנאה
כללית מצד אנשי המשטרה ומשפחותיהם
שבשיכון. עד למקרה שהביא את הסיכסוו
לבית־המשפט.
באחד הימים, כשישב על מרפסת ביתו,
הבחין באחד מילדי השכנים, בנו בן האחת־עשרה
של סמל משטרה, המכה את בנו בן
החמש. הוא קרא לבנו לחזור הביתה ומשלא
נשמע לו, יצא בעצמו למקום הקרב.
בן השוטר, משד, בוכמן, ראה את אביו
הזועם של קורבנו, מיהר לברוח אל תוך
אחד הבניינים המוקמים במקום, נפגע אגב־נסיגה
מאחד הפיגומים במצחו.
סיבוב כבית־המשפט. לדיירי שיכון
המשטרה היתד. זו מיד עילה מספקת להתנקם
בקצין. בניגוד לפעמים בהן התלונן
צבי, פעלה עתה המשטרה במהירות. הוא
נתבע לדין, הואשם בכך שהיכה את בנו
של הסמל, ולפי עדות שוטרים אחרים, אף
חבט את ראשו בכותל הבניין וגרם בכך לפציעתו.
אולם
במסכת העדויות נתגלעו סתירות
בולטות, שלא נעלמו מעיניה של שופטת
השלום הדסה בן־עיתו, בפניה התברר המשפט.
היא ציינה בפסק־דינה כי עצם הבאתם
של עדים אחדים אומר דרשני, זיכתה
את צבי מהאשמה.
הסיבוב הראשון, שנערך בבית־המשפט,
בין הדיירים האזרחיים ושכון המשטרה,
נסתיים בתוצאה ,1:0לטובת האזרחים.
הייי חותם הקידמה 1בבאר־שבע,
כתב תושב העיר תלונה לעיריה, הדפיס איתה
במכונת כתיבה על נייר משיכח, חתם דליה
בטכיעת אצבע סוכריות גנובות
ימתקו: בירושלים, נעצרו שתי צעירות,
שגנבו קופסות סוכריות בלונה־פארק האיטלקי,
עמדו ליד השדר לחלק אותן לנכנסים׳
. .כ כ לי ה הו ק: בהרצליה, התרגז
שומר אחד הבניינים במקום על ילד
שידה בו אבנים, הצליח לתפסו, קשר אותו
בחגורה, הובילו בצורה זו עד לתחנת המשטרה
הקרובה ישן כמו כרב :
בירושלים, לאחר שכלב השכנים הטריד את
מנוחתה, קנתה תושבת אחת השכונות הדרומיות
בעיר גלולות שינה, הרדימה את
הכלב בהטמינה את הילולות בגבינה שהגישה
לו ג ט קדישא ז בחיפה, הגיש
חבר אחד מקיביצי הסביבה תביעת גט נגד
אשתו, שסרבה לעזוב את הקיבוץ יחד עמו,
לאחר שהתייאש מד ה״י״יד ״יי תן לו:
העברת פגרי עופות מהלול למטבח.

**שד חודשים רכים התכוננו מחנכי
גימנסיה הרצליה ותלמידיה לטקס המפואר.
כי לגימנסיה העברית הראשונה
היה זה משום ציון למאורע כפול: סיום
מחזור החמישים לגימנסיה, שהעמידה עד
עתה 3650 בוגרים הפזורים ברחבי העולם,
וציון סיום המחזור הראשון בבניינה החדש
והמפואר שבצפון תל־אביב.
אולם כאשר התכנסו תלמידי השמיניות
באותו ערב, היה ברור כי משהו מעיב
על המאורע החגיגי. גוש ספסלים שלם, במרכזה
המאוכלס של המידשאה, נשאר ריק.
מארגני האירוע ניסו להתעלם מעובדה
בולטת זו, ניהלו את התוכנית כפי שנקבעה
מראש. בתום הנאומים קמו מחנכי
הכיתות, חילקו איש־איש את התנ״כים,
שנערמו מול שולחן הכבוד, בין הבוגרים.
רק דר׳ אברהם הלר לא זכר, לשלושים ד

כי הכיתה השמינית־ראלית העדיפה להחרים
את המסיבה. ערימת התנ׳׳כים הופקרה

המנהל והבוס

הרצליה (ימין) ,דר׳ כרמי •וגב, האיש שזכה
לנזיפה מאת מחזיק המניות העיקרי בגימנסיה,
מרדכי מאיר, על עמדתו בפרשת
סחיבת הבחינות של תלמידי השמינית.

במקומה, כשהיא נשקפת באלם על ארבעים
וארבעת המקומות הריקים שבאולם.

להחליף את המורה:
ך* החלטה ההפגנתית על צעד
1 1דראסטי זה לא גמלה בלב תלמידי השמינית
ביום אחד. שורשיה נעוצים עוד
בתחילת שנת הלימודים שחלפה, כשנתבש־רה
הכיתה כי דר׳ אברהם רוזנברג נתמנה
כמורם החדש לכימיה.
אולם מייד אחרי השעורים הראשונים
היה ברור לשמיניסטים כי זיווג שני הגורמים
לא יעלה יפה. הם פנו למנהל הגימנסיה,
דר׳ כרמי (״פרידה״) יוגב, הודיעו
לו כי המורה החדש אינו לפי רוחם.
לא היו להם טענות אישיות נגד רוזנברג,
איש נעים־הליכות וטוב־לב יוצא מגדר הרגיל.
הם פשוט טענו כי אינם מצליחים
להבין את החומר הנלמד מפיו, ביקשו
להחליפו באחר.
״אני מצטער מאוד,״ השיב להם יוגב,

בהכרח לכשלון התלמידים. אולם הלחץ לא
נשא כל תוצאות .״הוא ישתפר במשך הזמן,
ואתם תתרגלו אליו,״ הרגיעם המנהל.
אך מאומה לא השתנה. הכיתה החלה
לפגר במקצוע, ואף רמת הציונים של התלמידים
המצטיינים בכימיה, ירדה פלאים.
עד סוף השליש השני.

מיבצע כניבת הבחינות
ך* למידי השמינית אינם זוכר ם אפיו
4לו אם היה זה רעיונו האישי של מי
מהם, או פרי הנסיבות לתוכן נקלעו כולם.
אך עובדה היא, כי באחד הימים, בתום
השליש השני, החליטו סה־אחד כי עליהם
להשתדל לסחוב את טופס הבחינה הקרובה.

כיתה 11 החרימו אח 000 המחזור ה־- 50 מפני שדושח לקבל עונש סול&טיבי!
היה זה מיבצע שאורגן להפליא. בתום
השיעור, שעה שהמורה עמד לעזוב את הכיתה,
התגודדו סביבו כמה תלמידים, הסיחו
את דעתו בשאלות שונות, בעוד חבריהם
פותחים את תיקו ונוטלים מתוכו אחד מטפסי
הבחינה. כעבור כמה דקות כבר הצליחו
המצטיינים במקיצוע לפתור את השאלות
בעזרת ספרי הלימוד, חילקו את
התוצאות בין חבריהם.
בכיתה, בה קיימת משמעת פנימ-ת הדוקה
כבכיתה השמינית הראלית, לא היה
קושי בהסוואת המיבצע עד הסוף. לפי
הוראות הוועד נקבעו מראש הציונים אליהם
יגיע כל נבחן, מנעו בכך כל אפשרות של

לשמיניסטים להתחיל בבחינה ורק כמה
דקות לאחר תחילתה, החל מוציא תלמיד
אחר תלמיד לחקירה בחדרו. היה זה תכסיס
מחוכם, כי בצורה כזו לא יכלו הנחקרים
החוזרים לספר לחבריהם, באמצע הבחינה,
לשם מד. נקראו על־ידי המנהל.
הראשונה שנשברה היתד, תלמידה. כאשר
פנה אליה דר׳ יוגב ושאל :״מדוע גנבת
את הבחינה?׳׳ נבהלה והשיבה :״בחיי שזה
לא אני!״ הדוקטור לא היה צריך ליותר
מזה כדי לאמת את חשדו.
בתום הבחינה חזר וניכנס לכיתה, ולאחר
ניפוי הדרגתי הצליח להגיע לשלושה תלמידים,
שהנסיבות העידו כי היו בחדר שעה

והטיח שאלה שנפלה כפצצה בחלל החדר:
״רגע, ובעצם מה עם שאר הבחינות בכימיה
שהיו במשך השנה? גם אותן גנבתם!?״
למשך דקה השתררה דומיה. דר׳ יוגב,
שעד אז לא העלה כלל אפשרות כזו על
דעתו, שוב לא היה זקוק לתשובה. הוא
רק ביקש לדעת כמה בחינות ניגנבו. אנשי
המשלחת, שנקלעו למצב ללא־מוצא, הודו
בשתיים .״עכשיו כבר לא ן עזור לכם
כלום,״ רתח המנהל ,״כל מה 1שאתם יכולים
לעשות כעת זה להגיש לי רשימה מה
היד, חלקו של כל אחד בסחיבות, ולפיה
אני אחלק את העונשים!״
הוא אף איים, שאם לא יעשו כך, יבטל

של הגימנסיה — להפעיל את השפעתו.
בנוכחות נציגי ההורים טילפן מאיר מביתו
לביתו של יוגב, הטיח באוזניו דברים
בוטים בקשר לשיטות החינוך שלו.
אולם יוגב נשאר איתן בהחלטתו. השיחה
הטלפונית החריפה, נסתיימה בהצהרתו
של יוגב, שאם יוחזר התלמיד למוסד —
יעזוב הוא את תפקידו.
מאיר הסביר להורים כי כל העניין הפך,
כנראה, למלחמת יוקרה בעיני יוגב. הוא
הבטיח להם כי ידאג לאפשר לנער שסולק
לגשת לבחינות הבגרות, ביקשם, לעומת
זאת, להשפיע על בניהם לבטל את העצומה
שנמסרה למנהל.

שערוריה כגמנסיה
חשד במקרה של הצלחה כללית ומלאה של
כל הנבחנים.
עד מהרה הודלף הסוד לתלמידי הכיתה
המקבילה, הביאולוגית, שרוזנברג ד,יקנה גם
להם את מקצוע הכימיה, ואף הם חזרו על
המיבצע בהצלחה. לבסוף נוצר מצב של
שיתוף־פעולה הדוק בין שתי הכיתות. במקרה
ואחת מהן סחבה בטעות את טופס
הבחינה של רעותה, היה הטופס מגיע לבעליו
החוקיים והכיתה הזוכה מן ההפקר
היתר, עושה כמיטב יכולתה להחזיר לרעותה
באותו המטבע.
כך נמשכה שרשרת המיבצעים עד סוף
השליש השני, מבלי שהמורה, או מישהו
מן ההנהלה, ירגיש בדבר. עד שהגיע מועד
בחינת־המגן.״

השד ברוד וספיר
•*שעת הלימודים האחרונה, בי 1ם ש

לפני הבחינה, הודיע מנהל הגימנסיה,
כי הבחינה, שנועדה למחרת בשעה שמונה,
תתחיל באיחור של שעה. הדבר לא מנע
ממרבית תלמידי הכיתה הראלית להקדים,
ולהופיע בכל זאת בכיתתם בשעה שמונה.
הסיבה: עד אז טרם הצליחו להשיג את
טופס בחינת־המגן. הם הבינו שאם לא יצליחו
הפעם במיבצע, פירושו של דבר כשלון
בטוח בבחינה הקובעת.
אולם לא יקרה כדבר הזה בכיתה השמינית
הראלית. בשעה שמונה ועשרים כבר
היה הטופס בידיהם. הפעם לא נותר להם
זמן רב. הגליון הועבר לידי התלמידים המצטיינים,
כשחבריהם מתקהלים סביבם ומעתיקים
מיד את התוצאות.
כשגמרו הראשונים, לא שכחו את עמיתיהם
שבכיתה הביאולוגית, אשר אף היא
עמדה להיבחן במקביל לפי אותו טופס
בחינה. הם יצאו בחופזה מהחדר, דהרו
במורד המדרגות לקומה הראשונה, שם שוכנת
הכיתה הביאולוגית.
מעשה פזיז זה הוא שהיה בעוכריהם. כי
המנהל, שלימד בכיתה הסמוכה לכיתה ה־ראלית,
הבחין בתכונה הרבה, ומכירן שבימים
כתיקונם לא היו היחסים בין שתי
השמיניות הדוקים כל כך, קיבל החשד שבלבו
כיוון סביר וברור יותר.

שטופס הבחינה נגנב. הם נלקחו לחדרו,
ולאחר שהוסבר להם כי מוטב לאשם העיקרי
להודות, כדי שהנותרים לא ישאו בעונשו,
החליט התלמיד, ששלף את הטופס
מתוך התיק, להודות באשמה.
החלטתו של יוגב היתד, מהירה ופסקנית:
״עד להודעה חדשה אני אוסר עליך לחזור
ללימודים!״ זה היה צעד מחוכם נוסף, כי
בצורה זו לא ידעו חבריו באם סולק סופית,
ולכן לא יכלו לנקוט צעדים מידיים.

מה עב שאר הבחינות?
8*4וד באותו ערב התכנסו ועדי שתי
^ הכיתות ליש־בת חרום. לאחר דיונים
ממושכים החליטו לשלוח שתי משלחות.
האחת לביתו של המורה לכימיה, על־מנת
לבקש את סליחתו, ואילו השניה לביתו של
המנהל, על־מנת להצהיר בפניו כי כולם
מרגישים עצמם אשמים במידה שוזה, ולכן
מן הדין יהיה לחלק את העונש באופן
שווה וכולל.
המורה לכימיה, טוב־הלב, לא יכול היה
לעמוד בפני תחינתם של תלמידיו, הודיע
להם כי הוא סולח להם. באותה שעה ישבו
חברי המשלחת השניה בביתו של המנהל,
ניסו להשפיע עליו לחזור בו מהחלטתו.
שער, ארוכה התנהלה השיחה ללא תוצאות,
כשלפתע התעורר המנהל משלוותו

את המלצותיו למבקשים להתקבל לעתודה
האקדמאית, בטענה כי השתייכו לכיתת־גנבים.

השפעה
דיר הביס
^ פ חשב הדוקטור לשבור בכך את

\ ! רוה המאבק של תלמידיו, הרי שמיד
נכח כי טעה. עמדתו אך המריצה אותם
להכפיל את מאמציהם. צעדם הראשון היה
להגיש למנהלם עצומה בכתב, עליה חתמו
כל תלמידי הכיתה, בדרישח לד,לק את העונש
שוזר,־בשווה על כולם. ואילו הצעד
השני יכול היה להתרחש רק במוסד חינוכי
בגימנסיה הרצליה: הם החליטו ללחוץ דרך
הקופה.
גימנסיה הרצליה היא חברת־מניות, הרשומה
כ״חברה ציבורית״ ,אשר מניותיה
מחולקות לשלושה סוגים: מניות מורים,
מניות הורים, ומניות תומכים. מניות אלה
אלה אינן מביאות לנושאיהן כל רווח, אך
הן נושאות בחובן השפעה. לכן הזעיקו
התלמידים את הוריהם, שלחו אותם לבנקאי
מאיר, בעל מפעלי הפלסטיק המפורסמים
ובוגר הרצליה, המחזיק בחלק גדול מן המניות,
ביקשו להניעו להתערב למענם.
תוך שעה קלה הצליחו ההורים לשכנע
את מאיר — שהוא חבר בוועד המפקח,
המוסד העליון המטפל בענייני התקציב

זי ^ עי ר ל עז אז ל

ר אוי ל מו רהמנופה ושנון, לא
הגיב המנהל כלל בתחילה. הוא הניח

* בחינה פנימית ברמת בחינות הבגרות,
שצריכה להגן על התלמיד בפני ההתרגשות
המיוחדת של בחינת הבגרות. בדרך כלל נקבע
הציון הסופי על־ידי הממוצע של ציון
בחינת־המגן ובחינת־הבגרות.

ספרי החום

שלושים וארבעה ספרי התנ״ך (בערימה השניה מימין)
נותרו בודדים עם סיום הערב מול שולחן הכבוד, לאחר
שתלמידי השמינית הראלית החרימו את הטכס, לא הופיעו למעמד החגיגי. היה זו: צעד
הפגנתי מצידס כנגד ׳עמדתו הבלתי־פעורנית של מנהלם, שסרב לקבל חזרה את שני תלמידי
השמינית, אותם זרק מהלימודים, לאחר שהשתתפו בסחיבת טפסי בחינות הכימיה.

ועד התלמידים, ששוכנע בנכונותו של
מאיר לעזור להם, פנה מייד למנהל, הודיע
לו כי הם מוכנים לקחת בחזרה את העצומה.
ואו קרה דבר מעניין. המנהל החל
לשכנעם כי, למעשה, לא כדאי להם לחזור
בהם מעצומתם. הוא אף טען כי הגליון
אבד לו. לעומת זאת הציע להם שאם יגלו
לו מי היה זה שפתח את תיקו של המורה,
יקל בעונשו, וגם על עונשו של אותו תלמיד
שהוציא את הדף מתוכו.
אחרי התיעצות קלה, בה שותף גם מאיר,
החליט הוועד לד,עתר׳ להצעה. הוא מסר את
שמו של הנער השני, תלמיד המחלקה ח־ביאולוגית.
התוצאה: גם הוא סולק מיד.

זר סיחים רמורה?בימיה
**מורמריט פנו שגי האחים־לצרד,
למשרד החינוך, סיפרו את כל הפרשה•
איש המשרד, שמיר, ניסה אף הוא
לרכך את המנהל הזועף, אולם ללא הצלחה.
לבסוף הבטיח שמיר לשניים כי יסדרם לבחינות
הבגרות בבתי־ספר עירוניים.
בינתיים החל יוגב חושש כי תלמידי שתי
השמיניות ינסו לפוצץ את מסיבת מחזור־החמישים.
הוא לא ידע מה בדיוק יעשו,
לכן הזמין את נציגיהם למשרדו, ביקש
לברר את הדברים. היה ברור כי תלמידי
השמיניות לא יתנו לעניין להסתיים בשקט,
ולכן הגיעו הצדדים לידי הסכמה, כי ינתן
לתלמידי השמיניות לשאת את נאום הפרידה
המסורתי מהגימנסיה, רק אחרי שהמנהל
יעבור תחילה על הנוסח הסופי.
כשהובאד, ליוגב טיוטת הנאום, סירב לאשרה.
כי לא הוא ולא נציגי התלמידים
היו מוכנים לוותר על קוצו של המשפט
האחרון, שאמר :״לבסוף עלינו לציין כי
חוסר גמישות בין התלמידים והד,נלד, גרמו
לאי־הבנות.״
״אבל זהו הנוסח העדין ביותר שיכולנו
לנסח,״ טענו הנציגים. יוגב התעקש .״את
המשפט הזה לא תכניסו!״ היתרה בהם,
״ואם אתם לא מסכימים, אתם יכולים לא
לבוא למסיבה.״
וזהו בדיוק מה שעשו תלמידי השמינית
הדאלית .״ייתכן שלא היה זה הוגן מצידנו
לגנוב את הבחינות,״ אמר, ימים מספר
אחרי מסיבת־הסיום, יושב־ראש ועד הראלית,
שאול אברמסקי ,״אבל התנהגותו הנוקשה
של מנהל בית־הספר הרסה בי את האמונה
במוסד בו למדתי ארבע שנים, וחבל. כי
לדעתי, אם קבוצת נערים מסיחה את דעתו
של שומר־הפרדס ואיחד גונב תפוזים עבור
כולם, צריכים הכל לשאת בעונש, ולא רק
קוטף התפוזים.״
רק לאדם אחד נותרה הערכה בלב התלמידים:
המורה לכימיה. הוא היחיד שזכה
לקבל מידיהם, בתום השנה, זר פרחים.

ינ2

מספר 1300

זשכ׳׳ב8.8.1962 .

מדבצש הבווסאד׳ שד שלום יוקונ הונו האוניות
שוות, נכלאו עס יצאניות והושקו יממה במאסר