גליון 1301 מתאריך 15 באוגוסט 1962

אם מזדמן לך מדי פעם לעלעל בגליונות
ישנים של העולם הזה, אתה שואל את
עצמך, בהיסח הדעת :״תמהני, מה קרה לפלוני,
שמילא תפקיד כה מרכזי בפרשה
אלמונית?״
מבחינה זו יש לחברי המערכת יתרון
מס!יים על הקורא. בתוקף עב. דתם הם
נתקלים, לעיתים לא־נדירות, בדמויות שהופיעו
על עמודינו בעבר. אין הם מדווחים
על כך בעתון, כי הדבר אינו קשור
באירועים אקטואליים.
על פגישה אחת כזאת כתב לי השבוע
כתב העולם הזה בגרמניה.

11־ 1 9 6 2

2.624.000
בקס קי ט

ליצ 1א

כותב די גדעון כדלי:

1962

1961

1960

1959

1958

1959

1957

1955

1954

1953

1952

3.־ 1952

32,000
תיד סו שנים גדל יצוא מיץ ממותק עסיס
ל־ 4 5א ר צו תתגל -ניש חו גי םוש תיי ם!
איו זו ט עו ת -פי ש מונ יםושתיים
והדרישההולכתוגוברתבעולם כולו.

.ב ק בנ קי ב!

תחילה לא הכרתיו. ה! א נכנס למשרדו
של תובע הנאצים דר׳ פריץ בא אר (התובע
הגרמני העוסק במשפטי הנאצים) ,כשכולו
מזיע, משקפיו שמוטים על אפו ברישול,
וקולו המיואש מתחנן לפני המזכירה הכל־יכולה
:״אבל גברתי,
אני כבר מחכה למטה
שלוש שעות
לדר׳ באיואר ! אני
מוכרח לדבר אתו.״
המזכירה נכנסה ל־קודש־הקודשים,
חזרה
כעבור דקה .״דר׳
באואר יראה אותך
עוד מעט,״ פסקה,
וסימנה לי להיכנס
לתובע .״ראית מי
מחכה בחוץ?״ קידם
באואר, נמוך־הקומה
וד,ממושקף, את פני.
ראיתי, אולם לא יכולתי להיזכר היכן
פגשתי את הצעיר. הפליט באואר :״מה,
כבר אינך מכיר את סניגורו של אייכמן?״

רציתי לצאת מיד אל חדר המזכירות,
אולם באואר הנמרץ עצר בי :״חכה! אתה
עלול לפגוע בו. הוא במצב חלש מאוד.״
באואר סיפר לי, כי דיטר וכטנברוך ,״יד־ימינו
של רוברט סרווציוס בעת המשפט,
נמצא עמו בקשר זה זמן מה. הוא מבקש
כי דר׳ באואר יושיט לו עזרה. אין לו
מניחה מאז עזב את ישראל. יש לו משרד
במינכן, עיר מגוריו, אולם הוא אינו יכול
לעבוד. וכאן הפתיע אותי באואר, עד כי
חסרו מלים בפי להגיב :״וכטנברוך רוצה
כי אעזור לו לשוב לישראל. הוא רוצה
לחיות שם, לעבוד שם (במקצועו כמובן).
מאז המשפט, מאז נתגלה לו הכל על בני-
עמו — סובל הוא מיסורי־מצפון בלתי־רגילים
— למרות שהיה בימי מלחמת העולם
תינוק בעריסה.״
דברי באואר הפתיעוני, אך לא היתד, זאת
הפתעה מלאה. משום מה, ואיני יכול להסביר
זאת — כאילו היה צפוי צעד זה מצידו
של וכסנברוך, אותו היכרתי היטב בישראל.
הוא היה כל כך שונה מהבוס שלו דאז,
עורך־הדין סרוזציוס. הוא אמר לי אז שאין
הוא לוקח על עצמו את התפקיד כדי להציל
את חייו של אייכמן, ולא כדי להתקדם
במקצוע, אלא כדי ללמוד הכל, את הכל,
על בני עמו.

מערכת ״אתגר״ מוכנה לשלוח מרצים

לחוגי בית

*?ידים :
תלמידים ן
סטודנמי*{

חרש8ו עוד היום ל?וי 8מחד* 1י*,
קצרנות עבריו /ו/או אנגלית

שייערכו ביוזמת הקוראים. לצורך זה ייענו להזמנות חברי־המטרכת —

אורי אכנרי
ד״ר יעקב ירדור
בועז עברון

נתן ילין מור
גבריאל מוקד
בנימין עמדי

כל קבוצה של לפחות 25 קוראים, המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
מהם, מתבקשת להודיע על כך למערכת, ת״ד ,3006 תל־אביב,
לפחות שלושה שבועות מראש, לציין את שם המרצה הרצוי לח ואת
הנושא המבוקש, וכן לצרף המחאה בסך 50ל״י לקרן ״אתגר״.

(שני הודשים, פעמיים 393ת0
סספמס )׳
ב״אולפן גרג*
המנהל: מ .בר־קמא (קטפינם קד!
ת לי א פי ם 5רחוב גודלו! .5
קי פ ח: בבית־הססר ״במעלה*
רחוב שפריחו לוין 3 9

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הי שרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אוריאבנרי • המו״ל: העולם הזוז בע״מ.

עינינו נפגשו בצאתי ממשרדו של באואר.
הוא הביט בי וקם בהיסוס :״ א נו ...אם
אינני טועה, כבר נפגשנו בישראל
אמר בקול הססני וגמגמני. הושטנו ידיים
והזכרתי לו את שיחותינו בארץ.
החלטתי לעשות את עצמי כורדי, שאינו
יודע דבר :״האם תשוב לבקר בישראל?״
שאלתיו, והוא חייך לפני שענה :״כן
אני למעשה, אני רוצה להשתקע שם, אולי
אצליח לעבוד כעורך־דין אצל מישהו
הוא לא רצה לספר לי על המניעים לבקשתו.
אך באואר הגדירם היטב :״רק במשפט
נודעה לו כל האמת על מעשי הרייך
השלישי. הוא רוצה להיות אחד מאותם
בודדים, המבקשים לכפר על פשעי בני עמו.
הוא רוצה לחיות בין הקך רבנות...״

הגליון הזה מהווה עוד סימן־דרך קטן.
הוא נושא את המספר .1301
המערכת הנוכחית קיבלה לידיה את העוו
לם הזה באפריל , 1950 אחרי הופעת הגליון
מספר .650 מאז היא הוציאה 650 גליונות.
החל מהגליון הזה, עולה מספר הגלימות
של העולם הזה בגילגולו החדש — גילגול
״השבועון המסויים״ — על מספר הגלימות
של העולם הזה בגילגולו הקודם.

העולם הזה 1301

סכחכיס
לאנגלים עוד איכפת

הכתבה ׳טלכם על הנאציזם המתעורר ,״צלב
הערס חוזר״ (העולם הזה ,)1300 היתה מזעזעת
ומעניינת.
על דבר אחר אני חולק: טז הכתוב משתמע
כאילו צריד להניח להם לעסוק ב-
שלהם טבלי להתערב, בבחינת ״ישחקו הנערים
לפנינו,״ כיוון שכל פעולת טניעח בכוח
ננד הנאציזם פועלת אד ורק לטובת
הנאצים ולא נגדם.
יכול להיות שפעולת סרק של זריקת עגבניות
רקובות וכמה מהלומות פה ושם רק
עוזרות למכונת התעמולה הנאצית להגביר
את רושם קיומה בעולם. אולם איו פירושו
של דבר שצייד לעמוד מנגד ולתת לטפילים
אלה לגדול כם רטן בגופנו. החפר הוא הנכון.
דרושה פעולה נימרצת וחד־טשמעית, ש־תטאטא
אחת ולתמיד את כל החלאה האנושית
הזאת.
אברהם שפיגלמן, חיפה
גראה לי שתגובת האנגלים לפעילות הנאצים
בארצם הוכיחה מחדש בצורה ניצחת,
שהממלכה הבריטית יכולה ללמד את כל הדמוקרטיות
פרק בהילכות דמוקרטיה.
העם הבריטי כולו זעם ורתח. אימום הנבחרים
ואנשי הרוח, שבניגוד לעמיתיהם
בישראל רגישים וערים לכל פגיעה, בחרו־יות
האזרח ובחופש ההבעה (ויהיו אלה
אפילו של מתנגדיהם המושבעים) ,התלבטו
רבות בבעיה.
אולם העם לא הצטעצע בתיאוריות —
הוא יצא לרחובות, בהמוניו, בצורה ספונטאנית
ואמר לנאצים מה דעתו עליהם, בצורה
שאינה משתמעת לשתי פנים.
הלן אברהמי, תל־אביב
פעם היה לישראלים איכפת. היה להם
איכפת שתהיה עבורה עברית. היה להם
איכפת שעברי ידבר עברית. היה להם איכפת
תמיד ובכל מקום ובכל עניין.
עכשיו לא איכפת להם. קשה לי להשתחרר
מ! ההרגשה שלו היו הנאצים מצליחים
להתכנס בישראל, היתה דעת הקהל
פושרת בהרבה טזעמם של הבריטים הקרים.
לצאת לרחובות בחום כזה! השתגעתי?
בועז יסעור, חיפה

בגדי המתרחצים
בזמן האחרון, וביחור בעונת הקיץ, משתוללות
בשפת ימה של נהריה וברחובותיה
חבורות פרחחים הגונבות מכל הבא ליד.
בים — בגדים, שעונים ונעליים וברחובות
מספיק להשאיר זוג אופניים למשר דקות
אחרות, כדי להיווכח שכל חלק הניתן לפירוק
נעלם — פנסים, פעמונים, דינמו וכר.
דרושה התערבות חריפה ומיידית של הנוגעים
ברבר, המשטרה והעיריה!
ראובן קירלי, נהריה

לא רוצים אשכנזים!

כבו לאחת מעדות המזרח, לא יכולתי שלא
להניב על הכתבה ״אין כניסה לתימנים״
(העולם הזה .)1203 דבר זה לא מעיק עלי,
חלילה. עוד בילדותי קיבלתי חינור לאומי־ציוני
ואהבת העם והמולדת חשובה בעיני
מקטנות של עדות.

...יורשה לי רק לשאול דיר אחד את
דיירי הבית האשכנזים שברחוב דה-האז, וביחיד
את מר סלונימסקי, החושף את זרועו
המקועקעת במחנות ריכוז, בצאתו לסיהטת־מצווה
נגד כניסת שכנים תימנים לביתו:
ההעליתם, רבותי היחסנים, על דעתכם מה
היו התוצאות, אם התאחדות התימנים תחליט
לסגור את כרם התימנים ולהחרים
את האשכנזים במקום? כמה משפחות אשכנזיות
ישארו אי בלי פרנסה?
אותו דבר אמור גם לנכי חנות־ של מר
סלונ-מבקי בשבונת־התקווה.
דויד לני, ירושלים

יגע ודא מצא

חבל רק שנתפסתם. הייתם צריכים להתייעץ
בכמה מומחים לדבר.
תלמידי תיכון לשעבר, תל־אביב
השערוריה בגימנסיה היא שערורית המנהל.
כל חינוך צריד לשאוף להחדרת האחריות
האישית ולא, כפי שעשה דר׳ יוגב,
למציאת שעיר לעזאזל. מעין קורבן עולה,
בדמותם של תלמיד או שניים, שהוקרבו על
מיזבח גאוותו הנפגעת של המנהל, כדי לכפר
על חטאם של כל תלמידי הכיתה.
א. אונטרמן, ירושלים

מה איכפת, בעצם?ו

אני מפכים שמר
מרילין התמרמר (העולם
הזה )1300ואולי
אפילו יש לה־לו
על מה להתמרמר.

שאינני תופס
זה, מה היא-הוא עושה
במרור ״חפש את
האשה״?
דויד רויטמן,
תל־אביב

אין לכם מה לעשות כבר, אלא לבזבז
מקום טוב בעתון על מריבות, מי טילבז
יותר?
אז מה? מה איכפת לי, אם טל טילבז
(העולם הזה ,)1294 או נלבלום נילגל (העולם
הזה )1298 את הטלביזיה, כפי שטען
במדור מכתבים.
אצלנו לא היו הקילוסים לתוכניות בה
מרובים. אני בטוח, כי יש בעיות יותר
בוערות במרינה הנבנית ולעם השוכן בציון.

פ״ תל־אביב

מעניין מה היחסים
בין מר מארק־מרי־לין
לבין נחשיה של
ג׳ולי חברתו. שמאז מובטחני
ימיה של חווה ב־גן־העדן,
לא הועמד
נחש כלשהו במצב
קשה יותר!
דליה כהן, ירוטליט

דת ולאום

מר מארילץ

השנור הקדוש לשמו

אני ישראלי, קורא קבוע של העולם הזה,
הניטצא בביקור אצל הורי אשתי בקוצ׳בנד
בה, בוליביה.
השבוע זכיתי לביקור של ישראלי מסו״ם,
עם זקן, פאות וקפוטה. מטרת ביקורו —
השנור. כאשר ראה שאינני דתי, טען שכספי
התרומות אינם מיועדים לישיבות, אלא לחיתון
יתומים.
...במשך חמשת חורשי שהותי כאן, זכיתי
כבר לחמישה מבקרים ישראליים (עוד
שניים דתיים, אחר מפא״י ואחד ויצ״ו).
עלי לציין שהישוב היהודי בקוצ׳במבה לא
מניע למאה משפחות, ואם ניקח בחשבון
את המרחקים הנרולים כאן, אז אני בספק
אם הכסף שמקבלים מהם מספיק להוצאות
הנסיעה של השליחים.
כשהנעתי הנה, התפלאו היהודים לראית
ישראלי שבא שלא על מנת לבקש תרומות.
אלכסנדר מזמן, קוצ׳במבה, בוליביה

סוחבי הבחינות -התאחדו!

כל הכבוד לתלמידי הגימנסיה הרצליה
(העולם הזה !)1300
כל סותבי טפסי הבחינות בכל הגימנסיות,
בכל המחזורים נימצאים אתכם בזעמכם הצודק.

נבקשכם
לפרסם את נוסח המכתב ששלחנו
לשר הפנים, מר משה שפירא, בעניין סעיף
הלאום בתעודות הזהות של בני העדה הדרוזית:
״הננו
להעיר את תשומת לב כבודו, לשינוי
שבוצע לאחרונה על־ידי טשרד־הפנים,
היינו, השינוי ברישום לאום של בני העדה
הדרוזית. וזה על־ידי ביטול לאום ערבי
ויצירת לאום חדש — לאום דרוזי.
״אנו רואים בצעד זה חוליה נוספת בשרשרת
הנסיונות להרחקת העדה הדרוזית
מיתר העדות הערביות בישראל.
״עובדה קיימת היא, שהדרוזים הם עדה
דתית והלאום שלהם הוא הלאום הערבי,
ואין לערבב שני מושגים אלה.
...אנו רואים בצער זה פגיעה בכבודנו
ובזכויותינו, ולכן פונים אנו לכבודו להפסיק
את הצעד הנ״ל ולבטלו. ותודתנו נתונה
מראש.״
אדיב קאסם חוסיין, כמאל
היד, נסיב אל האלה נדים
קאסם, סטודנטים דרוזיים
באוניברסיטה העברית, י־ס

לילות בתל־אכיב
הדימויים שלכם (העולם הזה )1298 גרמו
לעליה רצינית בלחץ הרם שלי. מה זאת
אומרת שמרים הסטריפטיזאית נראית ברחוב
כפרח אל־תינע-בי? בשעת ההופעה
כן מותר לגעת?
עוזי לנדאו, באר־שבע
אני מורידה את הכובע בפני מריה וינ־סנט.
מה יש לה לקנא בחשפנית? העיז
יכולה להביט עד שובע בחמודותיה הגלו־

הזמרת וינ&נט
יות, ולו נם מעל דפי העתון. אבל להאזין
לקולה של מריה, ויתרה מזו: להתבינז בהבעות
פניה המרתקות בעת שהיא שרה את
השירים כמו שרק זמרת צרפתיה יכולה
לשיר אותם — לא, חיה אותם — זו חווייה
בלתי נשכחת. חבל לבזבז את זה על מוע־דון־לילה.
יעל
קרמינסקי, תל־אניב

דודה, אל תגידי
לפני כמה שבועות (העולם הזה )1295
התפרסמה במדור במדינה כתבה תחת הכותרת
״נשואים פנימיים״ .אני רוצה להפנות
את תשומת לבכם כי אין זה נכון
שאני לקחתי את דודתי לאילת כדי להתחתן
אתה, אלא רק לעזור לה, טפני ש־היתה
מדוכאת אחרי שהתגרשה מבעלה.
אחי ניסה לטעון כאילו אני הוא שנרמתי
לנרושיז, בגלל שאני רוצה להתחתן אתה.
כל זה הוא אומר רק מקנאה, מפני שהוא
בעצמו רצה להתחתן עם דודתי, עוד שהיינו
בעיראק ונם כאן בארץ. בנלל זה הוא
מקנא שהיא חיה אתי באילת ומפיץ עלי
כל מיני שקרים.
יצחק צ׳יטאייט, אילת

עוד לא אבדה...
אני מצטרף בכל לב למשאלתה של לאה
פורת, שהובעה בסדור מכתבים (העולם הזה
,)1298 שרבים מחבריה לעבודה ב״קול ישראל״
יזכו להשתלמות מקצעוית ברמה גבוהה
בחוץ־לארץ.
אפילו בציר הצפוני. העיקר שנזכה לראות,
סליחה — לשמוע, תוצאות כלשהן!
גיסטב לבנברג, ירושלים
הקוראים השולחים מכתבים למדור
זה מתבקשים לצרף את תמונתם למכתב.
כל תגובה מעוררת עניין רב יותר כש היא
גם מאירת עיניים.
זכות־קדימה תינתן למכתבים המלווים
בתמונות כותביהם.

1עונת -מ 1נו 1לומצזינת

פילטר * 0 $ 1 2 6ז \11
ת וצרת
העולם הזה 1301

ד וב ק

ערב ות

במדינה

כ? הזכויות שסורוח

• שערורייה ממלכתית חסרת־תקדים כתולדות המדינה
מאיימת לפוצץ את קבוצת נערי החצר של כן־נוריון. הפרשה,
הנשמרת על-ידי כל המעורכים כ8וד כמוס, החלה כפך
שהוטחו האשמות נגד שמעון פרס כאילו הוא אחראי להטמנת
מכשיר־האזנה ככיתו של שר־החקלאות, משה ריין, כדי להק•
ליט את השגותיו על הנהגתו של כן־גוריון. האשמה זו, שבאה
אחרי שנתגלה כי הוטמן מכשיר-האזנה ככיתו של צעיר חשוכ
אחר, מסעירה את הרוחות. לא מן הנמנע כי דוכרי פרס
פרובוקציה.

יטענו כי כל הענין

• יימשך לזמן מה שלום־הכית כתוף צמרת מפא״י. הסיכסוד
בין פלגי הוותיקים הוקפא על-ידי בך גוריון עצמו, אשר הגיש אי!ם אולטימטיבי
שאס לא ייפסק הסיכסוך — יעזוב באורח הפגנתי את כל פעילותו המפלגתית. ר ך
גס היהתקפות על קבוצת לבון ייפסקו לפי שיעה.

האנושות
אלהא ־ן ־ סו ף
״בשנות הששים יגיע האדם אל הירח!״
קבע הנשיא ג׳ון קנדי.
השסע נקבע מעל לכל ספק כי נבואה
זו תתאמת — וכי האדם הראשון על
הירח לא ידבר אנגלית.
פגישה כמרחכ. שני השמות, שנישאו
השבוע בפי כל, ושפורסמו בעשרות
שפות מסביב לכדור־הארץ, היו בעלי צליל
רוסי מובהק: ניקולאייב ופופוביץ. הם
היו כה רוסיים, עד כי ניראו כאילו נלקחו
מבדיחה עממית. אך מיבצעם היה רחוק
מלהיות בדיחה.
שיגורו של אדם אחד לחלל כבר הפך
לאירוע כמעט רגיל. אך שיגורם של שני
אנשים ויותר, בחלליות נפרדות, היה קפיצה
נחשונית קדימה. היא הוכיח כי הגזע
האנושי מתגבר והולך על המיכשולים ה

הכעיה האירגונית הראשונה
העומדת על הפרק כמרכז
מפא״י: מה לעשות עם המשרדים
הממשלתיים של גיורא
יוספטל. מצד אחד תובע לעצמו יוסף
אלמוגי את משרד השיכון, מאחר שתקציבי
משרד זה, וטובות ההנאה ש־הוא
יכול לחלק, מקנים עמדת־בוח חש־בה
במלחמת הפנים־מפלגתית. מאידך,
מסרב יוספטל לוותר על משרד זה,
סוכן להעביר את משרד הפיתוח, אם
תפסוק זאת המפלגה .׳הפשרה המסתמנת:
העברת משרד הפיתוח לאלמוגי, שיחליף
במיקרה זה את המנהל הכללי ה־מפ-מי,
מנחם באדר, באיש משלו; ומינוי

המנהל הכללי של משרד השיכון, דויד
טנא, כשר־הש כיו, בהמלצתו האישית
של יוספטל, שהרא ידיד נעוריו של
טנא ומאמין ביכולתו ובכושרו המינ־הלי.

גורמים
חשוכים כתוך מ•
פא״י איגם מוציאים מכלל
אפשרות שאלמוגי ימוגה, כ-
פתרון־ביניים, להיות שום מז-
כיר המפלגה
•,סיבסוך העכודה כהכרת
החשמל עשוי להתלקח מחדש.
עס סיום שביתת האזהרה שלהם, הס־כימו
עובדי מחוז הדרום של החברה,
כי תביעותיהם יימסרו לבוררות. הבוררים
שנקבעו: שר האוצר לוי אשכול
ושר העבודה, יגאל אלון. במיקרה
שלא יסכימו שניים אלה ביניהם, ימונה
בורר שלישי, שיתקבל על שניהם. שני
1 :השרים ועוזריהם קיימו כבר כמה מגאויכיס
פרם ודיין
ז ; עיס, אך לא הגיעו לידי הבנה. אשכול
מכשיר האזנה!
הסכים כבר להעלאות בשכר השוטף,
אך סלע המחלוקת נשאר: הפיצוי החד׳ שעמי שהוועד דורש עבור עובדי המחוז.
עיקריים העומדים עדיין בפני כיבוש הירח
והכוכבים.
בני־אדם יכולים להיפגש בחלל. יבולים
• סיעה רשמית תוקם כתוך שורות המפלגה הליכראלית.
יוזם הרעיון: עורך־הדין כהן־צידון (פרקליטה של משפחת שוחמאכר) ,המקווה
הם לכוון את חלליותיהם, למצוא זה את זה
במרחבים האינסופיים, לשתף פעולה, ללהופיע
בראש סיעה זו בועידה ׳הקרובה של המפלגה. שני רעיונותיו העיקריים:
בצע מיבצעים קולקטיביים גדולים. וזה ההשתלבות
ישראל במרחב, והנהגת בחירות אישיות. הרעיון הראשון לא יעורר
עיקר.
התנגדות כללית בצמרת המפלגה, אך השני יעורר זעמם של מנהיגים רבים,
מכאן עד לכיבוש הירח שוב אין המרחק
החוששים כי בבחירות אישיות עשויים הם לאבד את מקומם.
רב. הטיול ממסלול־הארץ למסלול־הירח יארך
שלושה ימים — אך אין בו בעיות
• גל השערוריות לא יפסח גם על הפקולטה לחקלאות
מסובכות במיוחד. ומן הירח, בעל כוח־כ
רחוכות. בקרוב תתפוצץ פרשה של זיופים והעתקות בבחינות, בהם היו
המשיכה המועט, קל יותר להמריא מאשר
מכדור־הארץ.
מעורבים מספר סטודנטים שהצליחו להשיג מראש את חומר הבחינות.
חלליות מול נעליים. העובדה כי
האמריקאים לא הצליחו להדביר את הרו•
כזמן הקרוכ תופתע לשמוע על שורה של גירושים
סים במירוץ אל החלל, יש לה משמעית
מרעישים כקרכ אנשי הכוהימה הישראלית.
מדינית רבה. לא מן הנמנע כי המאבק
על כדור הארץ יוכרע בחלל היקום.
• קיימים סיכויים לכך, שתיאטרון ישראלי יוכל להופיע
יותר מכל, זהו עניין של יוקרה. שוב
כמשך זמן ממשוך על אחת מכימות כרודוויי. אמרגן אמריקאי
הוכח כי דיקטטורה, המחליטה לרכז את
מנהל עתה משא ומתן עם להקת דו״רה־מי להצגת המחזה שני ק ני למל
מיטב כוחותיה בנקודה אחת, יכולה להשיג
בארצות־הברית. לפי התוכנית, יציג התיאטרון את המחזה פעמיים בשבוע
בה הישגים מפליאים יותר מאשר דמו־קראטיה,
שאינה נוטה לריכוז רב כל־כך
בעברית, פי שהוא מוצג בארץ, ובשאר ימות השבוע יוצג המחזה במהדורה
בימי שלום.
; פ אידישאית.
״אם אתם יכולים להגיע אל הירח, מדוע

אינכם יכולים לייצר נעליים?״ שואלים האמריקאים
בלעג מר, ומצביעים על העובדה

שהיה צורך להקים חומה של מוזת בברלין,
כדי למנוע את בריחת ההמונים מגרמניה
הקומוניסטית, מוכת המחסור. אולם חלליות
עושות רושם רב יותר מנעליים — וההישג
הסובייטי יכריח את האמריקאים להגביר
את מאמציהם, להחיש את צעדיהם והשקעו־תיהם
במירוץ.
כך תביא המלחמה הקרה לכיבוש הירח
תוך עשור אחד. יתכן שבלעדיה היה הדבר
מצריך חמישים שנה.
החלל הפנימי. השאלה הגדולה היא:
האם הדבר כדאי? האם יועיל באמת לאנושות?
האם
יש טעם לכבוש את הירח, בשעה
שכדור־הארץ עודנו כוכב נחשל, בשעה שמאות
מיליונים, הרוב הגדול של האנישות,
מתקיימים במישור של רעב ובערות?
ההגיון אומר שלא. עוד יש חלל עצום
לכבוש על פני הכוכב ארץ, לפני שיש טעם
לכבוש את החלל החיצון.
אולם טעמי־הגיון מסוג זה לא השפיעו
מעולם על התפתחות המין האנושי. מאז
ימי גילגמש, ועד ימי פופוביץ שואף
האדם אל המרחב. שום נימוק של מחסור
ונוחיות לא יעכב בעדו.
פרומתיאום שואף אל השמש, ועד שנת
1970 יוצב דגל האדם על הירח, חסר
הרוחות.

העם
שג רהב בו ד
יש דרך פשוטה אחת בפני כל ממשלה
בישראל המבקשת להיות פופולארית: להתייצב
מול גדולי העולם, להוכיח כי מדינת
ישראל אינה גרורה של איש.
השבוע, באיחור רב, גילתה זאת ממשלת
ישראל. בסרבה להסגיר את דר׳ רוברם
סובלן בפעם השניה (ראה להלן) ,בהעזה
להמרות את פי אמריקה הכל־יכולה ובריטניה
הגדולה, ייצגה את הגאווה הלאומית
של האזרח הישראלי יותר מאשר בכל
פרשה אחרת מזה זמן רב.
לא היתר. בכך כפרה על מעשה־הנבלה
שנעשה. אולם האזרח, שהתבייש במדינתו
לפני חודש, שוב יכול היה השבוע להרים
את ראשו. שוב לא היתד, זאת בושה להיות
ישראלי.
הפשע אינו משתלם. תוך כדי כך
גילתה הממשלה, להפתעתה, תגלית גדולה
שניה: הרבה יותר קל לנהוג בהגינות
ובכבוד, מאשר ללכת בדרכים נלוזות. הציניות,
הרמאות והעדר־ד,מצפון הכניסו את
הממשלה בפרשת סובלן לבוץ שהיה כמעט
חסר־מוצא. ואילו הדרך הישרה, שנתגלתה
באיחור ובאי־רצון, החזירה אותה לאדמה
המוצקה.
הפסוק הנושן — ״הפשע אינו משתלם״
— קיבל בצורה זו משמעות מדינית אקטואלית
ביותר.

פרשת סובלן
דגי מ ס רי חים
תעשה ביהודי שנשלח טל־ידי הפריץ לקנות
דגים בשוק. הוא הביא לאדונו חמישה־עשר
דגים מסריחים.
קרא הפריץ ׳הזועם :״אתה יכול לבחור
בין שלושה עונשים — או שתאכל את
כל הדגים המסריחים בעצמך, או שתקבל
עשרים־וחמש מלקות, או שתגורש מן העירו״
היהודי
האומלל בחר בעונש הר־אשון.
אולם אחרי שבלע ארבעה־עשר דגים, צעק:
״אינני יכול עוד!״ עבדי הפריץ לקחוהו,
החלו להלקותו. אחרי עשרים־וארבע מלקות
זעק היהודי :״הפסיקו! איני יכול לסבול
יותר!״ על כן גורש מן היעיר.
על כך נאמר; ״גם אכל את הדגים ק׳
מסריחים, גם ספג מלקות, וגם גורש חך
׳העירו החטא
הקדמון. ממשלת ישראל מצאה
את עצמה, השבוע, במצב דומה מאד,
היא לא יכלה להשכיח כי ביצעה מעשה-
נבלה מכוער ומחפיר, בד,סגירה את סובלן
לאמריקאים. בהודעת משרד־החוץ הישראלי,
שפורסמה השבוע, היא ניסתה שוב לטשטש
עובדה זו, גימגמה על ״גירוש״ .אולם
סובלן לא גורש מן הארץ, אלא נמסר
לאמריקאים. רק בכוח מעשהו הנואש, אחרי
שחתך את עורקיו, נמלט סובלן בשלב
זה מן ההסגרה.
בסרבה, בשלב האחרון, לבצע מעשה־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1301

ף* סוק השבוע נאמר על־ידי ישראלי אלמוני, תושב
^ ירושלים, שצוטט באחד היומונים:

,,הממשלה מחזירה אותנו למישטר החלוקה,
שבה הירבו לגנותו״.
הוסיף האלמוני :״עד כה כבר זכיתי לקבל נזענק־לידה,
מענק־התייקרות, ועתה אקבל מענק־לחם. מה יעשה יהודי
שאינו רוצה להיזקק למענקים ולמתנות, אלא להרוויח את
לחמו בזיעת אפיו? אותם יהודים, שקיבלו חלוקה בשעתו,
ישבו לפחות ולמדו תורה ועסקו בתפילה. ואילו כיום
מחלקים חלוקה בצורה מודרנית, והופכים את כולם למקרים
סוציאליים.״

משאירה למקבל אשלייה כלשהי של אי־תלות.

על כן היה המישטר הזה מוכרח, בסופו של
דבר, להגיע אל הפתרון המתבקש מאליו:
להעכיר את החלוקה לפסים של מענק ישיר.
** היסטוריה

הכירה צורות רבות של היחס בין ה

! מדינה והפרט.
בתקופה הפיאודלית היה הפרט ״צמית״ של האציל,
והאציל עצמו היה ״ואסאל״ של הדוכס או המלך.

אזרח זה קלע לגול.

ושוב נתן אותו ירושלמי אלמוני את הדוגמה הקולעת :
מישטר החלוקה, שקדם לציונות בירושלים. אז היו היהודים
שייכים ל״כוללים״ .הכוללים היו מקבלים מענקים
מהוץ־לארץ, ומחלקים אותם לחבריהם. הפרט היה תלוי
בכולל, ולא היה זכר לדמוקראטיה פנימית או חיצונית.
הציונות קמה, כביכול, כדי למרוד בכוללים. דת־העבודה
יצרה אידיאל של אדם יוצר, הבז לעיסוקי־אוזיר, המתקיים
על עבודת כפיו. על הפרטים בני־החורין היה להתחבר יחד
לאומה בת־חורין.
זה היה האידיאל המוצהר של המשטר הנוכחי, בראשית
ימיו, לפני שני דורות. מה נישאר מן האידיאל הזה עתה,
על סף שקיעתו? רק אוסף סיסמות ריקות.
ן כאורה, קשה להבין מדוע בחרה הממשלה דודקא
/בדרך זו כדי לפתור את בעיית הסובסידיה ללחם.
הסיבה הרשמית — כאילו נהגו החקלאים להאכיל בלחם
הזול את החזירים ואת העופות — היא לעג לרש.

אוי לממשלה הדואגת למנוע לחם מן החזירים,
יותר מכפי שהיא דואגת לספק לחם
לכני־אדם.

המעגל ניסגר. חזרנו אל החלוקה.

אך מותר לנו להתעלם מהסבר זה. אין זו סיבה, כי
אם אמתלה.
אם כן, לשם מה היתה ההתייקרות דרושה?
הממשלה שילמה עד כה סובסידיה ללחם. את כספי
הסובסידיה גבתה מן האזרחים, בצורת מיסים. עתה ניטלה
הממשלה את הסובסידיה, ואת הכסף שחסכה בכך היא
מחזירה לאזרחים בצורת מענק. בכסף זד, יקנה האזרח
את הלחם שהתייקר.

ך<* אם הוא עושה זאת בהכרה מלאה? האם ברורה לו
| 1דרכו? לשאלות כאלה אין משמעות. המישטר בוחר לו
את אפיקו הטבעי באופן אינסטינקטיבי, כמו נחל.

המישטר הנוכחי, המתקדם לקראת הרודנות,
מצא סוף־סוף את המכשיר המתאים לו כיותר.
יתכן שגילה אותו במיקרה. אך לפי כל הסימנים,
יתקדמו הדברים מעתה בצורה מתוכננת.

אם כן, לשם מה כל התהליך המסוגר?

עוד לפני ״מענק הלחם״ הוחלט ״לפצות״ את ״בעלי
ההכנסות הנמוכות״ על סירוס תוספת־היוקר. מענק־הלחם
הוא שלב חדש, גבוה יותר, מאחר שהוא מכליל במיסגרת
בעלי ההכנסות־הנמוכות את רוב רובה של האוכלוסיה.
(ושוב: הבחינו בכך דודקא האזרחים האלמונים, בעלי חוש-
ההומור הצורב, שביקשו להעלות את משכורת נשיא
המדינה, למען לא יזדקק למענק זה).
לפני שבועיים ניבא המדור תצפית של העולם הזה כי
זוהי רק התחלת הדרך. הממשלה תרחיב שיטה זו ותעמיק
אותה, עד כי ימלאו המענקים השונים, שירדפו אחרי הד,ת־ייקרויות
(מבלי להשיגן, כמובן) תפקיד חשוב בכלכלתה
של כמעט כל משפחה ישראלית.
החברות המתקדמות ביותר בעולם יצרו את מושג
״מדינת הסעד״ .זהו רעיון מוסרי עמוק. פירושו: הרוב
הייצרני של החברה דואג, מרצונו החופשי, לאותו מיעוט
קטן שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, מסיבות זמניות או
תמידיות: המובטלים, החולים, קרבנות־ר,תאונות, הזקנים.

אפילו נניח שהממשלה מרמה, כרגיל, את האזרח ומחזירה
לו פחות כסף מכפי שהיא חוסכת — אין בכך הסבר
משכנע. הרתח יהיה קטן, יחסית. והרי המומחים הממשלתיים
לא היו מתקשים למצוא מאה דרכים אחרות, כדאיות
לא פחות, להונות את האזרח. שהרי בזאת מומחיותם.
ואם כבר הוחלט על תהליך מעין זה — מדוע דתקא
בצורת מענקים? הן הרבה יותר פשוט. להקטין את מס־ההכנסה
של השכבות העניות, כדי להשיג את אותו המצב.
שיטה זו היתד, פחות מסורבלת, יותר פופולארית.

מדוע לא נעשה הדבר? מדוע בחרה הממשלה
כ״מענק״ ?

*^ם נקרא מחדש את דברי האזרח האלמוני, אותם
\ £הבאתי בראש המאמר, נשים לב לפרט מעניין: כל
מה שנאמר כאן על האזרח, אפשר היה לומר על המדינה.
למשל :״עד כה כבר זכתה המדינה למענק־אמריקאי,
למענק־שילומים, למענק־עודפי־נוזון, לנוענק־מגביות ועוד
ועוד. מה יעשה אדם שאינו רוצה כי מדינתו תיזקק למענקים
ולמתנות, אלא שתרוויח את לחמה בזיעת אפיה?״
הדמיון מפליא ממש. האם הוא מיקרי?

המישטר הקיים כישראל יוצר ״מדינת סעד״
בעלת משמעות חדשה לגמרי: מדינה המתקיימת
על הסעד מן החוץ, והנותנת סעד
ישיר לרוב רובה של החכרה. הסעד לא יהיה
מוגבל לשולי החברה, אלא יקיף את כולה.

האם מיקרה הוא כי מישטר, שבל כולו בנוי
על קבלת מענקים מן החוץ, מעדיף לחלק את
הכסף לאזרחיו בצורת מענקים דווקא?

כל שיטות־ההלוקה האלה, שמספרן מגיע למאות, הופכות
את המקבל תלוי במישטר. אולם לרוב זוהי תלות
עקיפה, שאינה חודרת די צורכה לתודעת המקבל. היא

אפשר גם להפוך סיסמה זו: אין ייצוג ללא
מיסוי. אין דמוקראטיה כמדינה בה אין המדינה
תלוייה בכספי האזרח.

אחרי הצמית, הנתין והאזרח -בא הנסער.

בל אלה צדדים מחפירים ומכאיבים. אולם
אסור שישכיחו מלבנו צד אחר, חשוב עוד
יורנר: שערורייה זו היא חלק ממהפכה שקטה,
המשנה את מהות המדינה.

ולא רק במה, אלא גם בי צ ר -האם במזומנים,
באשראי, ברשיונות ייבוא, בהקלות־מיסיס,
כהטבות, בזביונות, כקביעת-מחיריס,
בסובסידיות, בקבלת מישרות, בשיכונים, בהז מנות
מיסחריות ובו׳ ובו׳ וכד.

כל מאבקי הדמוקראטיה התנהלו סביב בעיית המיסים.
הבריטים לחמו כדי לשלול מן המלך את הזכות להטיל
מיסים ללא אישור הפרלמנט — וכך הונח יסוד הדמו־קראטיה.
המהפכה הצרפתית פרצה בגלל מיסים. ואילו
מלחמת־השיחרור האמריקאית נבעה מסיסמת־הקרב של המורדים
:״אין מיסוי ללא ייצוג!״

כי האזרח ומשלם־המיסים הם היינו הך — ולא במיקרו־,
רגילים האנגלים והאמריקאים לכנות את עצמם ״משלמי
מיסים״ ,במקום ״אזרחים״ ,בבואם לעמוד על חרויותיהם.

* * קבל״המענקים אינו יכול להיות אזרח. הוא תלוי
במדינה, ואין המדינה תלוייה בו. תלות זו היא
ברורה, ישירה, בולטת.

יש צדדים רבים לשערוריית ההתייקרות של הלחם והענקת
המענקים. יש לה צד כלכלי — הורדה ברורה של רמת־המחייה
של מאות אלפי משפחות. יש לה צד חברתי —
פגיעה בשכבות העניות ביותר ואי־פגיעה בשכבות העשירות
ביותר (אפשר לומר: הממשלה מעודדת במידה שווה את
האביון בעל דאגות המשפחה ואת העשיר בעל דאגות
הדיאטה למעט באכילת הלחם).

כבר אמרנו פעמים רבות: זרם־ההון הבלתי־פוסק, המגיע
אל המדינה מן החוץ, הוא דם תמציתו של המישטר הקיים.
מקור כוחו של מישטר זה אינו השליטה על אמצעי־הייצור
(לפי הסלאנג המארכסיסטי) ,אלא השליטה על זרם ההון.
כל הכסף זורם לממשלה ולסניפיד( ,כגון הסוכנות היהודית)
.הממשלה היא המחליטה לפי איזה מפתח לחלק את
המיליונים. היא המחליטה כמה יקבלו כל מפלגה, כל
מוסד, כל מיפעל, כל ענף, כל סקטור, כל יישוב, כל פרט.

מיפי אזרחיה. האזרח, המקיים כבספו את ה מדינה,
הוא החולש עליה.

המישטר עצמו עומד בין הסועדים לבין הנסעדים, ובזאת
כוחו ומקור־שליטתו.
בתקופת המלכים ״בחסדי אלוהים״ היה הפרט ״נתין״,
הנתון למרותו של הכתר (ולהלכה קיים מצב זה עד היום
במדינה כמו בריטניה).
בתקופה הדמוקראטית, נפסלו מושגים אלה. במקום ה־
״נתין״ ,הכפוף למדינה הכל־יכולה, בא ה״אזרח״.

לא היתה זאת החלפה סתמית של מלה כמלה.
התוכן התחלף. במקום החסד באה הזכות.
אבות המהפכה הצרפתית והאמריקאית, שכינו זה את זה
בתואר ״אזרח״ ,רצו להביע בכך כי האדם הוא הריבון,
וכי המדינה אינה אלא פריי הסכם חופשי של אזרחים בני״
חורין. האזרחים הסכימו להעביר חלק מחרותם לידי המוסדות
המשותפים, הנבחרים על־ידי הכלל, כדי להגן על
העצמאות הלאומית והסדר הציבורי.

כל התפיסה הזאת מבוססת, במובן מאליו,
על עוכדת־יסוד אחת: המדינה מתקיימת על

לולא בבר היתה קיימת בעולם מדינה בשם
סעודיה, אפשר היה לקרוא כשם זה את המדינה
שמישטר זה מבקש לעצבה.

דינה מודרנית, מפותחת, מתקדמת, תרבותית, חילו^
/נית ודמוקראטית מבוססת על המוראל של האזרח
החופשי, הגאה, הבוטח בעצמו.
.אזרחים בני־חורין הם חיילים טובים, הששים לקראת
משימות של התנדבות. נסעדים לא יהיו אלא בשר־טילים.
אזרחים בני־חורין שואלים את עצמם :״מה אני יכול
לתת למדינה זו, שהיא שלי?״ נסערים ישאלו את עצמם:
״מה יכולה מדינה זו לתת לי? אולי אני יכול להשיג יותר
במדינה אחרת?״

קל יהיה לשלוט כמדינה של אוכלי לחם-
הסד. אך אוי למדינה בזאת ביום

במדינה
(המשך מעמוד )4
הסגרה שני, מחפיר עוד יותר, על־ידי
העברת סובלן מלונדון לניו־יורק, לא מחקה
הממשלה את הכתם הראשון. גם האזרחים,
שהסכימו לעמדתה השבוע, לא ישכחו את
החטא הקדמון של הפרשה.
בהסבירה השבוע מדוע אינה יכולה להוביל
את סובלן לארצוודהברית, למרות הלחץ
שהופעל עליה, הודתה ממשלת ישראל
כי הסגרתו לאמריקאים סותרת את חוקי־ישראל.
בזאת הודתה כי העלאתו בכוח על
מטוס שטם לאמריקה, תחת מישמר שוטר
אמריקאי, היתר. בלתי־חוקית בפירוש. למרות
זאת לא עשתה הממשלה שום צעד

אמריקאים. אך אחרי שישראל סירבה לעשות
את המלאכה הבזוייה, שוב אין לשר
הבריטי ברירה, אלא להזדקק לדרך החוקית.
הוא הוציא צו־גירוש, נאלץ לתת לסובלן
את האפשרות לערער על כך.
יועצי השר סבורים, כנראה, כי בית־המשפט
הבריטי לא ימנע את ההסגרה.
אמנם החוק הבריטי אוסר על הסגרת
פושע מדיני, כגון מרגל. אולם הממשלה
תטען, כי במיקרה זה אין זאת הסגרה,
מאחר שסובלן אינו נמצא באנגליה כחוק,
ואינו נהנה, על כן, מהגנת ״החוקים של
הוד מלכותה״.
ההכרעה תהיה, בלי ספק, משפטית־פור־

ממשית על כל
הסחורות המוכנות

סוף

עונ

אצלנו

מבחר עשיר ־ ב מ חי רי ם
שנ ש ארו ללא שינוי
מזוג

אויר

מלא

תל־אביב * ירושלים ^ חיפה

שמרו על
השערות

דרשו מספרכם
טיפול ב-

הגישי ריפ ״ ר פ עוד
היום, לבני-ביתך יל־אורחיך.
גלידה מסוג
מהפכני בטעם נפלא
נהדר,
ובמראה

מוכנה

להגשה.

התכשיר הסינטטי היחידי
בעולם, שהוכיח הצלחה
רבה בהבראת השיער

12 שנות מ ח קר
ונסיון הולידו
תכשיר רפואי
המסוגל להבריא

השיער

הניזוק

ביותר

1מליוני נשים ן י וגברים

בארה״ב, צרפת,
אנגליה ועוד
ספור שיר אגדה תצלום

נהנים מתכשיר
אורגני זה
רק ספרים בעלי אחריות
ממליצים ומטפלים ב-

ביאו ־ קור
חשוב!
רבעלי מצלמות
המחיר עד ראש השנה בלבד
בהוצאת המכון לתרבות אסיה
ואפריקה

פתוח סרטים ללא תשלום !
הגדלה 7x11 20 אג׳
הגדלה 6 x 9 18 אג׳
מחירים נמוכים — איכות גבוהה

ההפצה: הוצאת קרני

פוטו-פספורט, בן־יהודה 4

10.75ל״י

פיצוץ ירדני ליד הר־הזיתים (מצולם ממיצפה אכו־טור)

לאן מובילה הדרך?
כדי להחזיר את סובלן לישראל, ולהחזיר מלית, והיא עלולה לבוא אחרי זמן ניכר.
את המצב לקדמותו.
כל הצדדים יפליטו אנחת הקלד. אם ישלהיפך:
הממשלה נקטה אותה עמדה טכסי -בוק בינתיים סובלן, החולה אנוש, חיים
סית שנקטה, מתון כוונה מפורשת למנוע לכל חי.
בעד האנגלים להעלותו על מטוס אל־על —
היינו, למנוע את החזרתו לישראל. הקנוהגבול
ניה,
שעליה הוסכם בחשאי עם האנגלים —
ביטול טיסת אל־על — נועדה למטרד, זו. הכללמעןה תיי ר
עולי־הרגל של ט׳ באב, שטיפסו בשבוע
הזעזוע העולמי. אותה שעה נשארה
הממשלה בזוייה בעיני החוגים הליברליים שעבר על פסגת הר־ציון כדי להתייחד
בעולם — דוזקא אותם החוגים שהם אוה־ (בפעם. ה־ )1892 עם זכר חורבן הבית השני,
היו עייפים מכדי לשים לב במיוחד
די־ישראל מסורתיים.
הסיסמה העיקרית של ישראל — ״אנחנו להתפוצצויות האדירות שנשמעו מרחוק,
המיבצר היחיד של הדמוקראטיה במזרח ה מדי ארבע־חמש דקות. הם אף לא שמו לב
תיכון״ — נקברה לעולמים. כתבים יש לחריקות סכיני־הפלדה ושרשרות הטרקטוראליים
דיוזחו משווייץ, ארץ המיקלט ה רים והבולדוזרים, שעבדו במידרון ההר,
מדיני הקלאסי, שהציבור שם נישאר מזועזע עליו טיפסו.
אולם היו גם כאלה שלא שמו לב לשיימן
ההסגרה. אפילו באמריקה עצמה הסתייגו
החוגים הליברליים בגלוי מן המעשה רת עולי־הרגל: חיילי צה״ל והלגיונרים הירדניים,
בעמדות התצפית שלהם, לא הירפו
הישראלי*.
כין כל הכיסאות. ואילו רוב ה את משקפותיהם — הראשונים מפטריות
ציבור האמריקאי, שהוא ימני ואנטי־קומו־ העשן שהיתמרו לרגלי הר־הזיתים; האחניסטי
קיצוני, לא סלח לישראל את אי -רונים מן הטרקטורים והבולדוזרים הצהוהחזרת
סובלן. מסע־ההשמצה נגד ישראל בים׳ שפילסו דרך חדשה במידרונו הדרום״
נמשך, ומטיל את אימתו על יהודי אמרי מזרחי של הר־ציון, מטרים ספורים מן האת
הגבול בין
קה — שהחלו דומים, לפתע, ליהודי־גטו גדר המסמנת
ירושלים הישראלית לבין ירושלים הירדנית.
מן הסוג הנפחד ביותר.
מי לא צדלן< הפיצוצים הירדניים
כך התיישבה ממשלת ישראל בין כל
הכסאות, איבדה את כל העולמות, הרגיזה (תחילת פילוס דרך חדשה לצרכי פיתוח
תיירות, אשר צריכה לעבור דרך ביתאת
כל החוגים והמחנות.
רק נחמה אחת היתד. לממשלה: היא הר ד,קברות היהודי על הר הזיתים) הרגיזו
אתה לאמריקאים שאי־אפשר לקנותה ב את ישראל, שהגישה תלונה חריפה לוזעדת
משיכה, ללא תשלום. ביטאה זאת דווקא שביתת־הנשק. ישראל לא קיבלה את טענת
שרת־החוץ, גולדה מאיר, כאשר התנגדה ירדן כי הדרן נסללת לצרכי תיירות, ראתה
בישיבת הממשלה להובלת סובלן מלונדון בסלילתה התגרות חריפה*.
גם הירדנים לא עברו בשתיקה על סלילת
לניו־יורק.
טענה היא באוזני השרים: אחרי שיגור הכביש החדש על מידרון הר־ציון. גם הם
הטילים המצריים, כאשר ישראל ביקשה עז סרבו לקבל את טענת ישראל כי כוונתה
רה אמריקאית, פגע משרד־החוץ של אר־ לפתח תיירות אל ההר, ראו בסלילתה ״התצות־הברית
קשה בממשלת ישראל. המדינ גרות ישראלית גסה.״
בסוף השבוע קשה היה לקבוע מי משני
אים האמריקאים אמרו כי ״גם ישראל גורמת
לאי־יציבות במזרח התיכון״ .אם כן, שאלה הצדדים לא צדק. קשה עוד יותר היה להגולדה,
לשם מה לשרת את האמריקאים בין לאן מובילות שתי הדרכים החדשות —
לפנים משורת־הדין?
פרט להתחממות חדשה של גבול ירושלים,
מרוץ עם המוות. בכל המהומה, החם בלאו הכי.
כמעט ונשכח גיבורה הטראגי — סובלן
עצמו. אילת הוא נישאר בכלא הבריטי. מנוי וגמור
היה עם ממשלת בריטניה להסגירו ל ס גי רתהחנות
אירוניה: שקיעתה של אל ת החלה דוקא
* גילה ׳השבוע דו־השבועון אתגר :״אנ ביום ( )15.1.1958 בו נדמה היה לרבים, כי
שים מהימנים, שהיו בימי גירוש־סובלן נפתח עתיד גדול ומזהיר לעיר חלוצים
בארצות־הברית, ביניהם מלומדים בעלי שס אמיצים על שפת ים סוף. באותו בוקר
עולמי ומנועצבי המדיניות האמריקאית ה•
לפי הסכם שביתת הנשק, סעיף ,8
רשמית, שדעתם נשמעת בבית הלבן> ,זדוו־חים
כי כולם, ללא יוצא מן הכלל, ביניהם ישראל זכאית להשתמש בבית־הקברות ב־הר־הזיתים.
יהודים
לא מעטים, גינו את מעשת ההסגרה,״

העולם הזח 1301

קריר ורענן, נערך מעל צוקי מעלה ה־גרופית
טקס רב רושם של פתיחת כביש
חדש באר־שבע — אילת (אורך 236 :קילומטרים).

היה יסוד להאמין כי כביש חדש זה
יתן תוכן לחופש השיט בים־סוף ובמפרץ
אילת, הפרי המתוק היחיד מעץ מבצע
סיני. הכל קיוו כי הכביש החדש יהפוך את
אילת הקטנה, שמנתה אז כאלפיים נפש, ל־שער
הדרום של מדינת ישראל, שיהיה
פתוח לרווחה למסחר ימי עם אפריקה ואסלה,
בן־גוריון אף כינה (את) הכביש החדש
:״ה,סואץ היבשתי.״
״ורווחים כלב שמח 1״ ואמנם החלה
תנועה אדירה דרומה: תיירים, מתיישבים
חדשים, אנשי עסק שהזדרזו לנצל מקום
חדש שהבטיח רווחים בטוחים, קלים ומהירים,
גם ותיקי המקום לא תמנו את ידם
בצלחת. בכל מקום צצו קיוסקים, חנויות,
מלונות, בתי־הארחה לצבא התיירים. כולם
עשו כסף. אפילו המלים בהורה אותה נהגו
ותיקי אילת העליזים לרקוד עד אור הבוקר
בהתלהבות החלוצית הותאמו למצב החדש.
עתה שרו :״הבה נגי ל ה ...ורווחים בלב
שמח!״
רק שני דברים חסרו לאילת החדשה:
תיכנון ומזל. ראש המועצה דאז, חנוך
ננר, הפקיד למעשה את כל ענייני העיר,
פרט לייצוג, בידי הגיזבר, צבי בן־אפרים.
בן־אפרים לא ביזבז את כישרונו לריק,
הכנים את המועצה לחוב של מאות אלפי
לירות, רכש דירה מפוארת בגבעתיים, על
שם אשתו. משהוחזר צפונה בטנדר מש״
טרתי, השאיר את העיר במצב של פשיטת
יד ורגל. אך יותר מן החוב הכבד, העיק
על המועצה המשבר המשקי של העיר:
בן־אפרים דאג אמנם לריבוי המפעלים והחנויות
באילת, אך הזניח לחלוטין תיכנון
כלכלי של פיתוח המקום.
מטביע הסירה. פרשת בן־אפרים פרצה
סמוך למועד הבחירות. ננר נאלץ להסיר
את מועמדותו לראשות העיר, נסע
לארצות־הברית כשליח המגבית היהודית
המאוחדת. למפא״י לא היד. זמן להוריד
במקומו דרומה איש חזק *,והיא העמידה
בראש רשימתה את יוסף (״יוסקה ארקיע״)
לוי, צעיר סימפטי ואהוד בכל חוגי אילת,
אך נטול הכוח הדרוש כדי להתגבר על
ההתדרדרות הכללית.
לא עזר אף הרצון הטוב של תושבי
אילת, אשר נחלצו לעזרתו של יוסקה הן
מהקואליציה הן מהאופוזיציה. כי טרם
הספיקה הסירה המעורערת להתאזן במקצת,
וכבר באה המהלומה הניצחת, הבקיעה בה
בקע גורלי.
מטביע הסירה: לוי אשכול. אם ננר לא
תיכנן ואם בן־אפרים מעל, הרי שר האוצר
רוקן את אילת מתושביה. שיטתו היתד,
פשוטה ביותר: הוא ביטל את הפטור מתשלום
מס הכנסה של בעלי משכורות ורווחים
גבוהים. טען אשכול: הדבר יפגע רק
בשכבות העליונות, העשירות של אילת.

הפועל והפקיד הנמוך 7א ייפגעו כלל.
אך הם נפגעו. מס הכנסה אמנם לא נוכה
ממשכורתם, אך לא היה מי שישלם להם
משכורת: נותני העבודה עזבו צפונה, לא
השאירו לפועלים ולפקידים הנמוכים ברירה,
אלא לטוס בעיקבותיהם.
כך החלה אילת מתרוקנת. החנויות והמפעלים
נסגרו בזה אחר זה, העזיבה הלכה
וגברה. העולים החדשים, אשר הופנו לעיר
הדרום במאות, רק החריפו את המשבר,
אשר הגיע בשבוע שעבר לממדים המאיימים
בסגירת החנות האחרונה — אילת
עצמה. על כך התריע השבוע יוסף לוי
בפני ״הגורמים הנוגעים בדבר״ :השרים
הכלכליים בירושלים וראשי ההסתדרות בתל-
אביב. בסי יוסקה לא היתד, רק התרעה
אלא גם תוכנית־הצלה:
9פיטור ממס־הכנסה לעשר שנים.
9מענק עידוד חד־פעמי למשקיעי־הון.
9הקמתן מחדש של תעשיות קלות
(כמו יהלומים ושימורי בשר).
9עיבוד חומרי־גלם אפריקניים והחזרתם
לשם כמוצרים מוגמרים.
איים יוסקה :״במקרה ותוכנית זו לא
תתקבל ולא יוצע פתרון סביר אחר למשבר,
נתפטר אני וחברי מתפקידינו ונעזוב
את אילת גם אנחנו.״

מה דחף אותו?

אסונות
האתגרהאח רו ן
״הבטתי סביבי,״ סיפר בשבוע שעבר
יצחק שחם ,״ושאלתי את עצמי: איזה דבר
מעניין אני יכול להתחיל לפני השעה ד,־312״
מר, שראה סביבו היה מושב כפר ויתקין
הוזתיק והמסודר, בו היה חבר מזה 14 שנה.
הוא ראה את מוסך הפלחה שעליו היה
ממונה — והמראה לא סיפק אותו. פעם,
כאשר אך קיבל את התפקיד לידיו, היו
למושב 16 טרקטורים ציבוריים, שביצעו את
רוב עבודות הכפר. עתה היו בישוב המשגשג
למעלה ממאה טרקטורים פרטיים, וה־מוסך
המרכזי שוב לא היה גורם חשוב
בחיי המשק.
על כן חיפש אתגר חדש.
משוחרר. הוא הגיע חייל אליו בדמותו של לייובה אליאב, שלפני כשנה
נתמנה מנהל חבל ערד שבנגב. ליובה
הכיר את שחם עוד מן הימים ששניהם היו
תוחנים בצבא הבריטי.
כאשר השתחרר מן הצבא הבריטי הצטרף
לכפר ויתקין. בפרוץ מלחמת העצמאות נקרא
שוב לשירות, ויחד עם ליובה ידידו נימנה
על גרעין מקימי ד,תותחנות הכבדה של

כאשר חזר לכפר ויתקין, ניצב לפניו אתגר
ממשי: להרחיב ככל האפשר את השטחים
המעובדים, שיספיקו לקלוט ולפרנס
את ד,עליה ההמונית. מידת הצלחתו, והצלחת
כפרו במשימה זו, קבעה גם את מידת
התרוקנות תפקידו מן האתגר החיוני. על
כן שתה בצמא את הצעת ליובה, כי
יעבור אתו לערד־שעל־הנייר, יהפוך מנהל
המחנה שיוקם.
בדרך לערד. בשבוע שעבר היה שחם
( )49 שבע־רצון ממה שראה סביבו. הבניינים
הראשונים של מינהל החבל כבר עמדו
על תילם.
הוא כבר החליט יחד עם אשתו ושני
ילדיהם (בן 16 ובת )12 כי יעברו לעיר,
עם המתיישבים הראשונים. בתו תלמד בביתר,ספר
שיוקם במקום, בנו יסע לבית־ הספר
התיכון בבאר־שבע, אשתו תמצא עיסוק
מועיל בעיר — כל המשפחה תתחיל בהרפתקה
של חיים חדשים בעיר חדשה.
ביום שלישי האחרון נסע לבאר־שבע,
לפגוש שם את אשתו, כדי לקבוע סופית
את פרטי ההעברה לבית החדש. בדרך
חזרה אסף שלושה אחים, שביקשו טרמפ
עד למושב עומר, על כביש באר־שבע־חב־רון,
בדרך לערד.
לפני המושב איבד שחם את השליטה על
הגה ד,סטיישן הצהוב שלו. המכונית התהפכה
לתוך ואדי עמוק. כאשר באה עזרה,
מצאה את שלושת הטרמפיסטים פצועים,
ואת יצחק שחם מת ליד ההגה, כשפני
המכונית פונים לעבר ערד.

פשעים
...ו ה אי כרשחט
בכפר־ויתקין משכימים האנשים קום. אמיר
אנקורי ( )26 שחט אתי ילדיו בשבע בבוקר.

קורכן־תאונה שחם בערד
מה הוליך אותו דרונזח
העולם הזח 1301

עץ המליח בבפר־ויתקין*

* לפי החוק צריך אדם לשבת במקום
במשך שנה לפחות לפני שיוכל להיבחר לתפקיד
מוניציפאלי.

הוא גמר קודם לכן את הובלת הביצים
והחלב לצרכנייה, ויחד עם מיכה אחיו
( ,)23 חבר מושב רמון, שבא לבקרו בערב
הקודם, יצא לקצור מיספוא בחצר. ילדיו,
רונית ( )4ואלי 3שיחקו בסמוך. במושב
היתד, ידועה אהבתו העזה, חורגת הגבולות
של אמיר לילדיו.
בבוקר הדמים ניגש מיכה לבית, להביא
אבן משחזת בשביל החרמש. האב נשאר
לבדו עם הילדים בחצר. אלי ורונית לא
הספיקו לזעוק כשאבא שלף לפתע מזמרה
ושחט אותם. בעיניים עצומות שכבו בעשב,
מרווים בדמם את האדמה. הדם שתת מגרונם,
מידיהם. אולם ברגע שחתך אמיר את
ורידיו שלו, יצאה לחצר אחותו יעל, תאומה
למיכה. בצווחת אימים זינקה לעבר הילדים
המעולפים. אמיר הספיק לתפוס בחבל׳
שהיד, מיועד לאריזת המיספוא, ובריצה
מטורפת נבלע בפרדם הסמוך.
הילדים נישאו אל הרופא הגר ממול.
הוא העבירם במכוניתו מיד לבית־ד,חולים
בילינסון. רק אז החלו החיפושים אחר
הרוצח הפצוע. השכנים, ראש הוזעד, ובראש
האח מיכה — התפרסו בפרדס .״אמיר,
לילדים לא קרה שום דבר, בוא!״ צעק היסטריה
האח המבוהל, שידע לקראת מה מועדות
פני אחיו, רצה להצילו. אמיר לא שמע.
האב־הרוצח רץ תקוף אמוק הישר לסבך
הפרדס. הוא חיפש עץ, מיהר לחסל את
חשבונו עם המוות. על העשבים נטפה
שארית הדם שבוזרידיו החתוכים עמוק. במרחק
מאתיים מטר מביתו נעצר. זה היה
עץ תפוז, יפה, תמיר, יציב, שבלט בין
כל העצים הדקים והנמוכים שבסביבה. העץ
היה חזק אפילו כדי לשאת את נטל גופו
המוצק והכבד של אמיר.
מפרקתו נשברה, הגופה נעה בין פירות
הבוסר הירוקים, חמש דקות לפני שהיה
עלול למות מאפיסת דם. כעבור עשרים
דקה נתגלתה הגוויה הדוממת.
יעל, אשתו ( )25 האחות, הובהלה מביתר,חולים
בחדרה, מקום עבודתה החדש, זמן
רב אחרי הסוף.
מוות בסיטונות. הטראגדיה של משפחת
אמיר לא היתה המהלומה היחידה
שניחתה על תושבי כפר ויתקין בשבוע החולף•
המוות החל לקצור בו בסיטונות עוד
בראשית השבוע, עת נהרג תושב וותיק
בתאונת דרכים (ראה ליעיל).
באותו יום שיכל המושב אדם נוסף:
רופא הכפר קיבל שבץ בשעת ביקור בית.
אולם בוקרו של יום שני, בוקר השחיטה,
היה האכזר שבכולם. הוא הותיר את החקלאים,
השלווים עד לפני זמן קצר, המומים,
סחוטים עד קצה גבול היכולת.
התעלומה שהטרידה — וממשיכה להטריד
אותם — היתר״ מדוע זה קרה לאמיר?
אמיר אנקורי, דווקא?
משפחת אנקורי היא פירמה בכפר ויתקין.
גם מחוצה לו. זו היא משפחת איכרים
מבוססת, גאה ומכובדת. שורשיה הגזעיים
ניטעו לפני שישה דורות, במושבות היהודיות
החקלאיות הראשונות בדרום אוקראינה.
חלק ניכר ממנה עלה לארץ בתחילת
ד,עליה השלישית. היא נקראה אז ווביוף
ובניה יישבו את תל־עדשים, עין־חרוד ו־כפר־יהושע.
אביו של אמיר היה בין עשרים
המתיישבים הראשונים של כפר ויתקין.
הייחוס וקרקעותיה הרבות גרמו לה להביט

מגבוה על חקלאים רבים אחרים. בכפר
ראו בהם סנובים, לא תמיד התייחסו אליהם
בלבביות.
אמיר היה סמלה של המשפחה: צבר עקשן,
סגור, לא ידידותי. בכפר לא זכו לשמוע
ממנו הרבה קריאות, שלום /אבל כולם
כאחד הכירו בו כבר בגיל 20 כחקלאי
המקצועי הטוב ביותר. אחרי שסיים
את בית־הספר התיכון בכפר, שרת כמדריך
בגדנ״ע, שם הכיר מדריכה — יעל איתן,
בת פתח-תקווה ובתו של מפקד משמר־הגבול.
כעבור שנה היא נישאה לו בחתונה
המונית, בהשתתפות כל הכפר.
כבר אז, בערך, נפוצו בכפר השמועות
הראשונות אודות הזוג הצעיר. הן אמרו שהאהבה
לא שיחקה תפקיד מרכזי בנישואיהם.
לא פעם נישמעו מריבות בבית בן
שתי הקומות, שאווירה מתוחה היתד, שורה
בו תמיד. בקומה ראשונה גרו הורי אמיר.
בשניה אמיר. הכלה והחמות לא דיברו
ביניהן מרבית הזמן. השכנים ידעו לספר
שיעל לא היתד, מסורה דיה לשני ילדיה,
עובדה שפגעה קשות באמיר ובהוריו.
הוא עצמו נשא על כתפיו את עול ניהול
המשק הגדול של משפחת אנקורי. זו היתר,
מעמסה ענקית ומעייפת.
משפחה הרוסה. שינויים מוזרים בהתנהגותו
חלו לפני חודש, כשאשתו הודיעה
לו שהיא תעבוד כאחות, ותשהה כל היום
מחוץ לבית. הוא התחנן לפניה שתחזור
לטפל בילדים. היא סרבה, שכרה עוזרת.
בחודש האחרון נשמעו הצעקות בתכיפות
רבה מהרגיל. אמיר היה עצבני, מדוכא.
זילזול יעל בחובתה כאם ובאשה, המתיחות
בינה לבין החמות, הבית ההרוס, הקרירות
בין אמיר לתושבי הכפר, עומס העבודה
שלו, הכשירו את המצע להתמוטטות עצבים.
אמיר נמצא בחודש האחרון תחת טיפול
פסיכיאטרי, שנשמר בסוד. זו גם הסיבה
מדוע אחיו היה בא ממושב רמון, כדי
לעזור במשק הוריו הרבה מהרגיל.
לאחר הרצח וההתאבדות, ניזכרו אחדים,
כי אין זה המקרה הראשון של אי־שיווי
משקל־נפשי במשפחה. אחי־אמו של אמיר
איבד עצמו לדעת בבריכת כפר־יהושע.
בבית־החולים השרון מפרפרים עתה קורבנות
המשפחה ההרוסה: במצבם החמור
של רונית ואלי לא חל שינוי.

ירושלים
ביקורסגקגט או׳
תושבי סימטה צרה, מאובקת, הגובלת
עם שטח ההפקר בשולי שכונת־מוצררה
הירושלמית, לא יכלו להבין את פשר הדבר:
בפעם הראשונה מאז הבחירות האחרונות
הופיעה בשבוע שעבר מכונית
מחלקת־התברואה של עיריית ירושלים, עם
צוות פועלים מוגבר. הפועלים (אשר גם
הם לא הבינו ״מה פתאום שולחים אותנו
לסוף העולם בחמסין שכזה?״) סילקו את
ערימות האשפה בזריזות וקפדנות בלתי־רגילות,
השאירו את הסימטה נקיה ומסודרת.
היחיד
שידע את סוד הדאגה הפתאומית
(המשך בעמוד )8
* עם השמיכה בה נעטפה גופת המתאבד,
והחבל בו תלה את עצמו.

במדינה

סטייקים וחרבות בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים
האכזוטי * ריקודים לצלילי
תזמורתו הריטמית של פיסי *
המשקה הראשון ללא תשלום
נוסף בימי חול * פתוח בכל
ימות השבוע, פרט לימי ראשון.

(המשך מעמוד )7
של מחלקת־התברואה לתושבי הסימטה הנידחת
היד אברהם מאיר, פועל פשוט, אב
ל־ 11 ילדים, פעיל בסניף מוצררה של מפלגת
פועלי ארץ־ישראל. מאיר לא התפלא, איפוא,
כאשר הזקא ליד ביתו נעצרה שיירה של
מכוניות מפוארות, צבאיות ואזרחיות, ומהן
יצאה קבוצת־אנשים, כשבראשה זקן בעל
רעמה כסופה, הידועה היטב בציבור הבוחרים.
מאחורי בן־גוריון צעדו מפקד
מרחב ירושלים, אלוף־משנה יוסף נבו, וראש
עירית הבירה, מרדכי איש־שלום,
בעל רעמת־שיבה גם הוא. קציני צה״ל
ופקידי העיריה הבכירים היח• את העורף,
בעוד שחיל־החלוץ של צלמים הבזיק לכל
הכיוונים.
חידון תנב״י גייר. צד אזרחי זה
של ביקורו הצבאי של שר־הבטחון בשרשרת
העמדות של צה״ל לאורך גבול ירושלים
אורגן על־ידי ראש העיר: ביקור עממי,
ספונטאני, אצל אחד מתושבי שכונת הגבול,
בסימטה טיפוסית של השכונה. למבקרים
היה מזל: באופן מקרי לא הלך
ראש־המשפחה לעבודה באותו בוקר ועל
שולחנו נמצאו עוגות, יין ומשקאות קרים
בכמות מספקת אף לפמליה גדולה פי
שניים. מאיר עצמו היה ״מבסוט חאלס,
ברוך השם! הכל בסדר, ילדים בריאים,
אשה בריאה — תראו בעצמכם.״
במקום, על כוס מיץ מרענן, נערך חידון
בזק־בתנ״ך .״מי היה המלך הראשון בישראלי״
שאל ראש־ד,ממשלה. כמה ידיים
של הילדים התרוממו מיד :״שאול!״ ״לא
נכון, א בי מ לך תיקן ביג׳י, בחיוך של
שביעות־רצון. אחר כך שאל (את) הבא
אחריו :״מי אתה רוצה להיות כאשר
תגדלי״ רצונו של הילד היה ברור ומגובש
לחלוטין :״אני רוצה להיות נביא!״
אפילו גבות עיניו של ביג׳י התרוממו:
על מקצוע כזה לא שמע.
מצב־רוחם המרומם של המבקרים כוסה
עננים במקצת משיצאו חזרה לסימטה. השכנים,
אשר בינתיים הבינו את סוד ניקוי
הסימטה, דרשו כי ביג׳י יבקר גם אצלם,
יראה כיצד גרים הם וישמע קצת יותר
על העיריה ועל ראש־העיר ״המזניח את
השכונה זה שנים.״
אך הדבר לא היה במסגרת התיכנון המדוקדק
של איש־שלום. המבקרים פסעו אל
מכוניותיהם, כשתושבי הסימטה צועקים בעקבותיהם
:״יעיש בגין! יעיש בגין!״
אחרים לא צעקו כלום, חייבו :״העיקר
שניקו לנו את הסימטה.״

יחסי ח 1ץ
סחר הו סוו ה

מ> 1ן ש 7ת1ן ת > אני ב
אולפן

לאה

פלטשו

המייצג הבלעדי בישראל של:
£<3016 ? 31181611116 <16 ]11311116^ 111118
110168865 ושיטת 011116 £6006111--0011^ 00)1־031
מנוהל על־ידי הגב׳ לאהפלט שו־המוסמכת
כמורה 01׳ 3 <16 <16 ? 0016886111
ללימוד עידון נשי ודוגמנות

מודיע על הרשמה לקורסים :
^ עי ד ון נ שי — מקנה לך: יציבות,
יופי, ונמוסי חברה, נותן לך בטחון
עצמי והצלחה בתפקידך.
* דוגמנות או פנהו צי לו ם !מקצוע)
מתקבלות רק בחורות נאות ותמירות.
למצטיינות — תעודות רשמיות, עזרה
בהשגת ׳משרה והתמחות בחו״ל.
לפנות אישית, אבן גבירול ,50 תל־אביב, טל 227682 .
— מיזוג אוויר מלא —

שום גבר מכובד לא ינהל מיקוח עם
זונה בפרהסיה. עובדה זו מעניקה לו יתרון
כפול. הוא יכול להפיק את מלוא ההנאה
מהאהבה הקנוייה בכסף, ולהוקיע את הזונה
ואת לקוחותיה בחוגו החברתי. הוא
נשאר הגון.
השבוע התברר שיחסי גרמניה המערבית
וישראל מתנהלים בצורה דומה.
אתנןכפתר. המחלקות למדע׳״הטבע
באוניברסיטה העברית בירושלים (כימיה,
פיסיקה, רפואה וכו׳) ,כמו מוסדות מדעיים
אחרים בארץ, מייבאות מכשירים וחומרים
לצרכי מחקריהן. בין הארצות המשמשות
מקור לייבוא זה, תופסת גרמניה המערבית
מקום חשוב. אחוז המוצרים הגרמניים
בכלל הייבוא עלה בשנים האחרונות בהתמדה.
למישלוח
דוגמות של מוצרים אלה, שהגיע
השבוע לאוניברסיטה, צורף פרוספקט,
המכיל פירוט השמות המסחריים של הדוגמות׳
תכונותיהן, ומחיריהן. העובדים המדעיים
שעיינו בו לא גילו שום דבר יוצא-
דופן, אך הם הופתעו למראה ד,ניספח שצורף
אליו.
הניספח, בניגוד לפרוספקט, יועד במייוחד
לישראל. לפיו התברר שלמוצרים הגרמניים
שני שמות: אחד המיועד לכל ארצות העולם,
ואחד לקונים הישראלים.
הסיבה: לגרמניה המערבית עניין חיוני
בפיתוח תחומים מסויימים של המדע הישראלי,
אך החשש מקילקול היחסים עם
המדינות הערביות מחייבה להעניק את עד
רתה באתנן בסתר, להסוות את המישלוחים
תחת שמות בלתי־ידועים, למען לא תתגלה
מהותם האמיתית ברשימת סחורות הייצוא
הגרמניות, הגלוייה לכל המעוניינים.

רי א ד חו ס ״ן
ן שכע־עשרה הוא היום. שמו ריאד.
לפירוש השם בערבית ״גינות״.
ה״גינות״ נשלחו לשלוש שנות מאסר,
תמורת שלושה ימים בבית־סוהר סורי. כל
אלד, שהופתעו מחומרת פסק־הדין לאדם
בגיל זה, התרגלו כבר לעובדה הקיימת.
ואילו אני איני מסוגל אפילו להאמין, עד
הרגע הזה, שקיבל שלוש שנים.
בשמעו את פסק־הדין, נשבר אבי. לשעה
ארוכה עמד בכיכר שליד בית־המשפט המחוזי
בחיפה, ללא יכולת לדבר או לבכות.
למרות התרגשותי וכאב נפשי, התחלתי
לספר לו סיפורי־בדים על צעירים באותו
גיל, שנידונו, כביכול׳ לתקופות של חמש
או שש שנים!
זה הרגיע אותו במקצת. אך הוא צעק:
״אבל זה בני!״
לא אמרתי דבר. אני רק אח. לא אבא.

אץ זי אחיס

} תכן ומישהו אחר יתבייש לספר את
כל מה שאגיד. אך, לדעתי, אין זה סיפור
פרטי גרידא.
זהו סיפור של מאות הורים ערביים, שבניהם
עברו את הגבול בגלל כל מיני סיבות.
הסיבה הלאומית היתד, תמיד הקטנה
בסיבות. כעת, מתוך נסיון, יודע אני את
הטראגדיה של מאות המשפחות החצי־שכו־לות.
מאותו
יום בו נידון אחי, שורר בביתנו
אבל. אמי התמוטטה, ועודנה שוכבת במטה.
כאשר אני מסתכל עליה, מתמלאות עיניה
דמעות, והיא לוחשת :״ריאד!״
כאשר אני מנסה להרגיעה, היא אומרת
במרירות ובקול בוכים :״אחים אין לי. הורים
אין לי. הגם את ריאד אאבד?״
מישהו גם הכנים לראשי הורי וקרובי,
שאילו לא הייתי אני ״נגד הממשלה״ ,לא
היד, אחי מקבל עונש כה חמור. הם האמינו
בכך. כיום איני יכול עוד לחזור הביתה.
בחוזרי לשם תתאסף קבוצה, מעין .״פאר־למנט
משפחתי״ ,ויתחילו בנסיונות לשכנע
אותי לשנות את עמדתי הפוליטית.
״אולי, בעזרת השם והמושל, יומלץ על
חנינה בשביל אחיך!״ הם אומרים.

מנהל בית־ספר:
ך* טראגי־ל,ומדיה היתד, צריכה להן
1גיע לשיא כלשהו. היא באמת הגיעה.
אך השיא היה אירוני מדי בשבילי.
ימים מספר אחרי שנידון אחי, פירסמו
כמד. עתונים ידיעה על פיטורי מעבודתי
כעורך העתון הספרותי אל־פג׳ר, שהוצא
על־ידי מפ״ם, וככותב טור שבועי קבוע
בשבועון אל-נורצד, גם הוא של מפ״ם.
מיד דאגו אנשים ״מסוג מסויים״ להפיץ
ברחוב הערבי שמועה מוזרה. השמועה אמרה:
ראשד למעשה התפטר מעבודתו. מפא״י
הבטיחה לו למנותו כמנהל של בית־הספר
הגדול ביותר בישוב הערבי, באום־אל־פאחם.
הוא יפסיק לכתוב ואחיו יקבל חנינה!
האירוניה שבדבר היא שמשרדו־,חינוך סירב
לקבל אותי אפילו כמורד, בבית־ספר
עממי. עובדה זאת אף אחד לא דאג להפיץ,
על אף נכונותה.

לא הכרתיו!

1א על עצמי רציתי לספר, כי אם על
/אחי הכלוא. אך כל מה שסיפרתי עד
עכשיו חייה תוצאה של סיפורו של אחי.
בחוזרי כעת אליו, אני נבהל מאנוכיותו
של האדם! או לפחות מאנוכיותי שלי! רק
כעת אני מגלה שאיני בטוח מהו צבע עיניו
ושערותיו של אתי. אחרי שחייתי אתו שבע-

המשורר הערבי הצעיר, שאחיו נידון לשלוש שנות מאסר בעוון חציית הגבול, קווא:

דיאד אח; אחי!
עשרה שנה, איני יודע. או שמא זאת מחשבה
דמיונית בלבד? בילבול־מוח של מקבל
מכה, ואינו יודע לעמוד בה בכבוד!?
ריאד לא היד, שובב במיוחד בין בני־גילו.
הוא לא התעניין בפוליטיקה. הוא
התחיל את לימודיו התיכוניים בנצרת. אחרי
שנה החלטתי שילמד בחברה עברית, כלומר,
בבית־ספר עברי .״הוא צייר לדעת את השפה
על כל פרטיה,״ אמרתי, בעודי מנסה
לשכנע את אבי.
אבי הסכים. ריאד עבר מנצרת לבית־ספר
סמוך לתל־אביב. אך אחדים מתלמידי
בית־הספר היהודיים מיהרו לומר לו :״ערבי
מלוכלך!״ אחרי כל מיקרה של חילוקי־דעות
ביניהם במישחק. הוא התמרמר, התחיל לעזוב
את בית־הספר מבלי לבקש רשות.
לבסוף העברתיו ללמוד בעפולה, סמוך לכפר
שלנו, כי משם הוא יכול היה לחזור
הביתה יום־יום, אחרי הלימודים.

ררא שערות

ך* העגרה מבית־ספר לבית-ספר אחר
ן | בילבלה את ריאד. הוא נכשל בבחינות
של השליש הראשון. כעת מרגיש אני שהייתי
אשם במידה רבה בבילבול זה.
בכפר ערבי קטן, כמו כפרי, כולם מכירים
זה את זה. לכן ידעו כולם שריאד
נכשל בבחינות. מילה פה ומילה שם הביאה
אותו לידי התמרמרות עמוקה ואי־בטחון
עצמי. ניסיתי לעודד אותו. הוא המשיך בלימודיו.
אך מסביב המשיכו לדקור את
לבו .״אלפי לירות כבר ביזבזו עליך, ואתה
נכשלת!״ אמרו לו בכל מקום בכפר.
עד שהיו הבחינות של השליש השני.
עוד פעם נכשל. כל פעם ששאלתי אותו
על התוצאות, אמר שעוד לא נתנו להם
את התעודות.
יום אחד נוכח ריאד לדעת שכשלונו סוף־
סוף ייוודע לנו. בבוקר הוא נסע לבית־הספר.
אחרי־הצהריים לא חזר. אחד התלמידים
הביא את ספריו ואמר :״הוא נסע
לנצרת.״
זה היה ביום השישי.
חשבנו שאולי נסע לידידים, שהכיר בזמן
שלמד בנצרת. אך כשלא חזר ביום הראשון,
הודיע אבי למשטרת נצרת על היעלמו.
התברר אחר־כך שהוא נעצר בדרך חזרה
מסוריה. שלושה ימים הוא שהה שם. במשך
יותר מחודש, עד שהובא לבית־המשפט,
לא ניתן לאמו לבקר אצלו, וגם
לא למישהו אחר.
כשהובא לבית־המשפט, גילינו שהסורים
גזזו את שערו. אולי למזכרת!
ריאד לא הואשם בריגול. הוא לא הואשם
אפילו במסירת ידיעות לסורים. הוא רק
הואשם בכך שעבר את הגבול וחזר שלא
כדין. לכן קיבל שלוש שנים. בגיל שבע־עשרה
זוהי תקופה שלא תשאיר לאדם אף
עתיד של כבוד.

| שידים לגן שבע-עשרה 1
- 1אשה
למענן לא
ולא ישחת
עיני־שחקיס
ולא תשיר

ייעלם כוכב
בצערו פרח.
לא יזלגו דמעות
עליה תאנה.

אולם, ריאד,
מת שכוכב ופרח לא יתנו —
תתן אשת
מה שענן קבצן אינו נותן —
תתן אשה
מה שתאנה אינה תורמת לאסיר —

אל זעם בלבן, ריאד!
כי •על זה ״כפרו הסוהרים
בנתנס פרוסות טובות
לילדיהם.״
(נגמר השיר האנושי).

- 3אינך בחדשות
אינך ד״ר סובלן,
לכן עתון
הון לא יצבור מכאבן.
בסן הכל הרגת שבע־עשריה,
והוא קבר את הששים.

ראשד חוסיין הוא איוב מודרני.
תוך ימים מעטים, בזו אחר זו, ניתכו עליו המהלומות: אחיו האהוב
ריאד נידון לשלוש שנות מאסר בעוון חציית הגבול לסוריה, הוא עצמו
פוטר מעבודתו בבטאונים הערביים של מפ״ם, ומשרד״חחינוך סירב
להחזירו לעבודתו הקודמת כמורה בבית״הספר של כפרו.
הטראגדיה של ראשד, כמו זו של איוב המקורי, אינה טראגדיה
אישית בלבד. זוהי הטראגדיה של ערביי ישראל, העומדים בין המדינות
ובין המחנות. יתר מכן: זוח הטראגדיה של מדינת ישראל, שאינה
מסוגלת לקלוט את ערבייה במערכות חייה.
ראשד חוסיין מוכר היטב לקוראי ״העולם הזה״ .יותר מכל אדם
אחר במדינה, הוא מס מל א ת השאיפה להיות ״ערבי ישראלי״ — ערבי
לאומי אמיתי ואזרח ישראלי אמיתי כאחד, ערבי הרוצה בתקו מת
המרחב ובשילוב המדינה בו. שיריו של ראשד, שחלקם נכתבו בערבית
וחלקם בעברית, היו הביטוי הנוקב ביותר של שאיפה זו, המקנה לבעליה
עינויים בגוף ובנפש.
דבריו של ראשד חוסיין בעמוד זה אינם רק מיסמך אנושי, החודר
ללב. הם גם מיס מן לאומי, החייב לחדור אל תודעת הקורא העברי
ולעוררו למחשבה.

שלח אלי את כתובתה
אציף אותה בשושנים.
אשלח אליה טבעת
ופתק עם השם ריאד.

אסור למותגדל, ריאד, גדל.
פן יקטינוני, גדל.
אל דאגה, נרחיב
את כותנותין. גדל.
אל דאגה, בכפר
הסימטאות לא תיצרנה.
גדל מעל לתא,
מעל לאזיקים, גדל.
אן אם קשה להתרומם
מעבר לתאים, מעל לאזיקים ...
קטן! היה הומו־סכסואל,
אפילו בחשיש שקע.
אולם הבטח לי דבר,
דבר אחד:
אל נא תמות!
כי בית־הקברות של הכפר
— למען בטחונה של המדינה —
עלול גס הוא לעלות מחר
מן ״הגולה״ ,בכפר,
אל הקק״ל.
לכן, אסור למות.
אינך רשאי למות.

- 6השיעור סבנו כמו אשר הוא
משתעל ירח זקן,
כבשוהו הרוסים.
משתעל.

מתי הכפר שולחים לך ״שלום״,
ועפרו עוד לא נסע
— חסר לו רשיון —
ואת הגבול הוא מפחד לעבור.
גם העולם שלנו משתעל
בגרונו רקיטות וטילים.
והבריות בולעים מקררים
ומכוניות, ומשתעלים.
מיקדש אחד לא משתעל, ריאד!
בית־הסוהר, רק הוא לא משתעל.
רק בו חולמים כולם על השמש
ועל הדרור, לכן אל תצטער.

- 7מצווה ציונית מודרנית

בני טופים, ראן?
א כו א ב לי שנהג אגד, שהסגיר אותו
למישטרה, קיבל פרס, כרכי תולדות
ההגנה. לבריאות, שילמד. הוא עשה זאת
חובתו.
כואב דבר אחר. האם חשב אדם להשוות
לרגע את מעשי הנוער הערבי למעשה הנוער
העברי בגיל זה? האם חשב מישהו
על ההתפרצויות של ״בני הטובים״ ,והשווה
אותם להתפרצויות־הגבול של הנוער
הערבי? האם חשב מישהו על הגיל הזה,
עם כל תסביכיו?
אין, לדעתי, הבדל בדחפים הנפשיים של
נער עברי, הפורץ חנות, ושל נער ערבי,
הפורץ את הגבול. כמו שאותו נער יהודי
לא פרץ את החנות כדי להביא נצחון לציונות,
כן לא פרץ נער ערבי דומה את
הגבול כדי להביא לנצחונה של הלאומיות
הערבית.
ובכל זאת, מקבל פורץ־החנות כמה חודשים,
ואולי על־תנאי, ומקבל עובר־הגבול
כמה שנים — לא על־תנאי, אלא מעצר
ממש.
אחרי שלוש שנים? בגיל שבע־עשרה?
איזה אזרח יהיה?

ולא קטפת לה פרחים?
עוד לא דאגת למוהר?
או שרימית גם אותי!
אם כן אהבת, שלח אלי
את כתובתה ואת שמה.
נשבע אני שלא יידע
אבינו על חטאך.

את האגרת הקטנה* של ביאליק —
אשר אותו לימדון המורים,
קרא לאסירים.
׳העתק אותו !על דלת בתולה,
שעט טרס דרך על טוהרה,
שמא תועיל, הפעם, השירה.

תתרום אשה
אמן.

- 2שיר אנושי
למען יכתבו המבקרים:
״גס משורר ערבי הוא אנושי.״
אכתוב אליך שיר פשוט,
קצר ראנושי:
״לסוהרים חלק כבוד
כי הם הורים.
למען ילדיהם עלין ישמרו
ובזעם ירחצו את פנין.
גם אם יתנו לן פרוסת־לחם
קטנה מרגיל —

גס בריגול לא הואשמת
והיסטוריון של צה״ל אינך.
גם תעודות לא זייפת
כדי להיות
תובע כללי.
עצלן אתה, אחי!
כי בא חטפת יוסלה אחד.
אתה אפילו לא מעלת בקרנות
— קרן היסוד לפחות —
לכן, אינן בחדשות.

- 4עוד לא אהב
עוד לא אהבת, או שמא
הי׳מית גם אותי!?
עוד לא אהבת שחרחרה?

את הביער בחדרה** שכח!
כי גיבורי שמעוני נביאים הס,
וזה קשה קשה לאסידים.

- 8מיכרק
הוגש עירעור.
אבין התפלל.
האלוהים סירב להתערב.
סמוך על השופטים.
לקוות לא אסור.
אסור לא לקוות.
ראשד.
* אגרת קטנה הוא אחד משירי ביאליק,
שמלמדים בבתי־ספר ערביים.
** ביער בחדרה הוא שירו של דויד שמעוני,
שגם אותו לומדים התלמידים הערביים.

הרצח בבית־המם בח׳ים החזיר את
^ 3א חושי עמד בישיבת מועצת עי־רית
חיפה ושפך דמעות תנין :״המקרה
המזעזע שייך לתחום תהומות הנפש של
האדם, שאין לי רשות להעמיק חקר בו.
לי לא נותר אלא לומר, כי אני משתתף
בצערן של המשפחות.״
מנהיג חושיסטאן לא הסתפק בכך. לפתע,
בטון מתחסד, עבר לסימון של ״תפשו
את הגנב!״ ״קיימים ענפים מסויימים,
שאסור לאפשר השתלטות מונופולין עליהם,״
אמר .״ואין הבדל בין מונופולין
פרטי למונופולין קואופרטיבי.״ וכדי שחם
וחלילה לא יחשוד איש בכשרים, הצטנע
מנהיג כנופיות חיפה עד לקומתו של
אחרון פועלי הנקיון בעיריה, התוודה לעיני
כל על מיעוט השפעתו וחוסר שליטתו בעיר
:״אני דרשתי בהנהלת העיריה, שהעי־ריה
עצמה תדאג לחלוקת בשר לאזרחים
ותאפשר פתיחתו של בית־המטבחיים לכל
אדם הרוצה לעבוד. אלא שבניגוד למה שמאמינים
רבים, אין דעתי מתקבלת תמיד
בהנהלת העיריה.״

היתה לו, לאבא חושי, סיבה טובה מאד
לנקוט סגנון מתחסד וצבוע זה. כמה שעות
קודם לכן נקברו בבית־הקברות של חיפה
שתי גוויות, שלוז בצורה חסרת תקדים
למנוחתן, כשהן מלוות במשמרות כבדים
של שוטרים מזויינים, שפקחו עיניים עיר־ניות
סביב, כאילו כדי למנוע קרבות אק^
דחים.
יהושע
(״אוטק״) כהנא 58 רוצח ומת־אבד
וצבי שימנסקי 44 קורבן של מעשה
רצח שפל ופחדני, הוטמנו בקברותיהם
בהפרש זמן של שלוש שעות. ביום שישי
האחרון מצאו שניהם את מותם בחצר בית־המטבחיים
העירוני בחיפה.
אולם בניגוד לרושם שהתעורר אצל קוראי
הידיעות בעתונים ואצל שומעי הספדיו
של אבא חושי, לא נגרמו הרצח והתאבדותו
של הרוצח כתוצאה מריב של שני
קצבים וסוחרי בשר. הרצח לא בוצע בעקבות
מאבק על זכויות ועל מעמד כלכלי.
הוא היה התוצאה הבלתי נמנעת של משטר
הטרור והגאנגסטריזם בחושיסטאן והתגלמותו
הקיצונית והאכזרית ביותר עד כה
של משטר זה.
חשיפת הרקע האמיתי למעשה הרצח האכזרי׳
קורעת את המסווה האחרון מעל פניו
של הגאנגסטריזם החושיסטי.

ננבנחז ננבריגז*
** כי שיי מנ ם קי, נשוי ואב לשני יל־
^ דים — רון בן החמש ואבי בן השלוש
— איבד את חייו על שהעז להתקומם נגד
חושיסטאן ובהתקוממותו אף איים לקעקע
את יסודות המשטר החולש עליו. רציחתו
היא טראגית שבעתיים, משום ששימנסקי,
כחבר מפא״י נאמן, לא ידע אפילו את
המשמעות האמיתית של מעשהו.
הוא היה בסך־הכל אדם פשוט, תמים
וישר. כצבר, בן למשפחת קצבים, שהתחנך
במוסד החקלאי במקוזה־ישראל, נמנה על
אותו גזע של צברים מחוספסים וקנאים,
המוכנים ליהרג על אמונתם. במשך השנים
שקדמו להקמת המדינה, עבד כפושט עורות
בבית־המטבחיים העירוני. כאשר החליטה
מועצת פועלי חיפה, בתחילת ,1947
להשליט עבודה עברית בבית־המטבחיים,
שיגרה לשם עובדים חדשים ואירגנה אותם
יחד עם העובדים היהודים הוזתיקים בקואופרטיב
שנשא את השם רב־המשמעות
יחד. היה זה דק טבעי שצבי שימנסקי
יצטרף לקואופרטיב לא רק מסיבות אישיות,
אלא בהכרה מעמדית ברורה.
מה ששימנסקי לא ידע אולי עד יום
מותו, ומה שלא ידעו חברים רבים אחרים
בקואופרטיב פושטי־העורות ומובילי הבשר,
הוא שליוזמי רעיון הקואופרטיב היו מטרות
שונות לגמרי מהשלטת עבודה עברית,
או הטבת תנאי העבודה והשכר של עובדי
בית־המטבחיים.
״הקואופרטיב אורגן,״ הסביר אבא חושי

בלשונו החלקלקה ,״כדי לתת בטחון מינימאלי
לעובדים ויחד עם זאת לסדר בעבודה
קבוצה של חיילים משוחררים מ־הבריגדה.״
היה
גרעין של אמת בדבריו של חושי.
כי אמנם סודר חייל משוחרר אחד בעבודה
זאת. היה זה יהושע (״אוטק״) כהנא, ששירת
ביחידת החפרים בצבא הבריטי, מהיום
הראשון ליסוד הקואופרטיב היה אוטק
הבום והגיזבר. הקואופרטיב אמנם נועד
גם לתת בטחון מינימאלי, אולם לא לעובדים,
אלא לכנופית חושיסטאן, שהיתר,
באותם ימים בשלבי התארגנותה הראשונים.

גזפ\2ד פדוגגז האגרוף

* / יוסף הוא

מו של או ט ק כהנא אינו ידוע
כיום בציבור כשמם של אבא חושי או
אלמוגי, למשל. אולם באותם ימים
היה דמות ידועה ומפורסמת, שכוחה

לא נפל מכוחם של שני אלה. אבא חושי
התמרמר, ובצדק, על שעתונים מסויימים
מצאו לנכון לציין, כי אוטק כהנא היה
פעם שומר ראשו. היתה זו הורדה קיצונית
וזילזול בערכו של אוטק, שנעשתה
על־ידי אנשים שלא זכרו מי היה האיש,
בעצם, באותם הימים הטובים.
כד,נא, יליד ברודי בפולין, שעלה ארצה
ב־ ,1924 לא עסק מעודו בפשיטת עורות
או בהובלת בשר. הוא היה בנאי וברזלן,
כמו יוסף אלמוגי. כשבתחילת שנות הארבעים
אורגנו פלוגות הפועל, היה אוטק
מפקדן הבכיר, פקד אישית על פלוגת האיג־רוף
שביניהן, אשר היוזתה את הצבא הפרטי
של מועצת פועלי חיפה, שאבא חושי
היה אז המזכיר שלה.
היה זה תפקיד שהתאים לאופיו. שכן עוד
בפולין, בעיירת מולדתו, היה אוטק, כפי
שזכרו ידידיו, מהלך כששני אקדחים צמודים
לירכיו. מעניין לציין כי בחוג משפחתו
ומכריו עשה אוטק רושם של אדם עדין
ומנומס. אולם היה זה רושם חיצוני בלבד.
אמרה עליו קרובת משפחה באחת ההזדמנויות
:״הוא משחק תפקידים כל החיים
שלו.״
הטריאומווירט חושי־אלמוגי־אוטק שלט
כבר אז, למעשה, על עיר הפועלים. בתום
מלחמת העולם וכאשר המדינה נראתה כבר
באופק, תיכנן טריאומווירט זה את השתלטותו
הבלעדית על חיפה. התפקידים
חולקו בין השלושה — חושי נטל לעצמו
את המישור הפוליטי. אלמוגי מונה על כוח
האדם והאגרוף ואילו יהושע כהנא קיבל
על עצמו לדאוג לצד הכלכלי. היה זה
רק מקרה שאוטק הפך למנהיג פושטי-
העורות. באותה מידה עשוי היה אלמוגי
להמצא באותה עמדה, ולהתמנות לבוס קואופרטיב
יחד. כי מבחינה אינטלקטואלית עלה
אוטק על אלמוגי.
לפי מיטב המסורת של כנופיות הגאנגס־טרים
בשיקאגו, פרשו השלושה את המונח
״סיר הבשר״ פשוטו כמשמעו. הם הבינו
כי השתלטות מונופוליסטית על ענף כלכלי
חיוני זה, עשויה להוות מקור הכנסה
חשוב. על אוטק הוטל התפקיד לארגן את
״סיר הבשר״ במתכונת הרצויה.
הוא עשה זאת בשיטה ששום כנופיה
אמריקאית לא היתה מתביישת בה.
וזג 1יגח \ ז ג21־

.ב ר אנגן ו

*יי עה שכמה מחברי יחד, וצבי שי*
/מנסקי בתוכם, לחמו ביחידות קרביות
במלחמת העצמאות, הפך אוטק את הקואופרטיב
למכונת הספקת כספים. כאשר חזרו
חיילי צה״ל המשוחררים מבין חברי הקואופרטיב
לעבודה, בשלהי , 1949 החלו
להבחין באופיו המוזר והמיוחד של הקואופרטיב
שלהם.
׳ 0בעוד שבקואופרטיבים אחרים קובעת
האסיפה הכללית את השכר שישולם לכל

חבר, הרי ביחד נקבע השכר על־ידי ההנהלה,
שפעלה לפי ראות עיניה. היא גם
שקבעה בצורה שרירותית מי זכאי לקבל
תוספות, מתנות ותשורות לימי הולדת או
לחגים.
ס לחברי הקואופרטיב שלא נמנו על
ההנהלה או על קבוצתו של אוטק, לא
היתד, גישה כלשהי לספרי החשבונות של
החברה. הם לא יכלו לקבל כל דיווח על
מאזן הרתח וההפסד, ההכנסה וההוצאה,
אפילו במידה שהדבר נגע בחשבונותיהם האישיים.

כל חבר שקיבל שכר, נאלץ לחתום
בספר החשבונות בלנקו — על ריק. הנהלת
החשבונות היתד, ממלאה אחר־כך, כראות
עיניה, את המקומות הריקים, מאזנת בצורה
זו את התקציב, ללא כל קשר עם המציאות.
איסור חמור הוטל על כל אחד מחברי
הקואופרטיב לגלות לחברו מה גובה
השכר שהוא מקבל.
0כאשר עמדו כעשרה מחברי הקואופרטיב
להתגייס לצר,״ל, הובטח להם חגיגית,
כי כשישוחררו, יחולקו ביניהם 25
אחוז מרתחי החברה בתקופת העדרם. כאשר
חזרו המשוחררים לעבודה, לא קיבל
איש מהם את המגיע לו.
באנציקלופדיות, תחת הערך גאנגסטריזס,
מופיע בדרך כלל תיאור מפורט על דרכי
פעולתן של כנופיות הגאנגסטרים, שפעלו
בארצות־הברית בשנות העשרים והשלושים
של המאה. באנציקלופדיה העברית, למשל,
מוסבר בין השאר, כי אירגונה הפנימי של
כנופית גאנגסטרים הוא דרך המנהיג השולט
בכיפה, החוג הפנימי הנבחר ועד להמון
החברים, הגרורות ומשתפי הפעולה כנופיה
כזו מקיימת משמעת פנימית על־ידי
עונשים וגינוי מזה, ועידוד וציון לטובה
מזה.
אוטק אירגן את הכנופיה שלו כמו שכתוב
בספרים. יום אחד, למשל, חטא אחד
מחברי הקואופרטיב חטא נורא. הוא גילה
לחברו, שבתקופה מסויימת הרוויח 35ל״י
בלבד. האיש, יוסף הקר, התמרמר על משכורת
כה זעומה דווקא בתקופה בה רבתר,
העבודה. לפי דעתו היה מגיע לו סכום
כפול ומשולש. החבר, לו גילה הקר את
הסוד, החוויר. הוא הרוויח באותה תקופה
רק 20ל״י. מיד רץ האיש, בשם מוזס,
אל יהושע כהנא והתלונן בפניו על מיעוט
חלקו.
תשובתו של אוטק :״טוב, אבל אילו
שתקת, היד, טוב יותר.״ על מוזם הוטל
עונש בצורת עבודה מפרכת במשך ארבעה
ימים רצופים, בעת שחבריו ישבו והתבטלו

בקפה. נוסף לזאת נענש בביטול מלאכה
לשבוע ימים, ללא תשלום. המתלונן יוסף
הקר נענש בשבועיים בטלה מאונם ללא
תשלום. פסקי־הדין הוצאו במקום, ללא
משפט ובירור .״כמו במשפטי ריגול שאינם
סובלים דחוי,״ התבטא אחד החברים.
חבר אחד של הקואופרטיב, מחליף חיון,
הרויח בתקופה מסויימת 85ל״י. כאשר
גילה זאת לצבי שימנסקי, התברר לו שצבי
הרתיח באותה תקופה רק 40ל״י. העונש
לא בושש לבוא. כעבור יום נשלח מחלוף
חיון להעמיס בשר קפוא, יחד עם שני
חברי ההנהלה. כשהתכופף, הירפו השניים
מהמטען הכבד במזיד, וזה נפל על גבו.
חיון נזקק לשבועיים כדי לשוב לאיתנו.
כאשר הבריא, ניגש מחלוף להתלונן
בפני נציגי מרכז הקואופרציה בחיפה. התוצאה:
הוא נקנס על־ידי הקואופרטיב בסכום
של 30ל״י 20 .מהם נתרמו למושב
זקנים ו־ 10 הלירות הנותרות שימשו
כדמי מודעה בעתון, בה ביקש מחבריו
סליחה ומחילה.

וזכריה הנופר גזנזגנגפף
^ תבן שהדברים היו עוברים בשקט,
לולא קורץ אחד מחברי הקואופרטיב,
צבי שימנסקי, מחומר אחר. כזה שאינו
מוכן להשלים עם צרופו בעל־כורחו ל־כנופיה
מושחתת, אפילו אם ינסו לקנות
את שתיקתו בטובות הנאה שונות.
הוא התחיל להתמרמר בקול בתוך הקואופרטיב,
אירגן סביבו מספר חברים ופנה
בתלונה לנציגי מרכז ׳הקואופרציה
בחיפה, נפתלי ליפשיץ ויעקוב שינדרובסקי.
בתלונה הופנתה תשומת לבם לטרור השורר
ביחד ונדרשה התערבותם המיידית.
ההתערבות המיידית באה. באחת האסיפות
הכלליות, בנוכחות שני נציגי המרכז, עף
לפתע ספל חרסינה כבד ישר אל מצחו של
שינדרובסקי ורק במזל החטיא את המטרה.
האסיפה עברה על תקרית הספל המעופף,
כאילו היה זה מעשה לצון. בלי לצון
הופנו איומים ברורים אל שימנסקי, כי
באם לא יחדל מהאשמותיו, תישלל זכותו
לעבודה בקואופרטיב. שימנסקי לא נרתע.
אז הפסיקו לו באמצעי טרור את זכותו
לעבודה. הוא נאלץ לשבת שנה תמימה
בבית, ללא משכורת.
חבר אחר של הקואופרטיב, אברהם
רוזנברג, פנה אף הוא בתלונה למרכז ה

חיפה לתקופה של

מישטו הטהו והגאנגססריץ האדים

קואופרציה. למחרת, בבואו לעבודה, הותקף
על־ידי שלושה מאנשי אוטק. הם
היכוהו מכות רצח וחבלו בו קשות.
אדם אחר היה אולי מבין סוף־סוף את
הרמז ומסלק את ידו מכל העניין. לא
כן צבי שימנסקי .״היו לו הרבה מקצועות,׳
נזכרה השבוע אשתו חיה ,״אבל המקצוע
העיקרי שלו היה הצדק.״ הוא החליט להלחם
באוטק ובחבריו. הוא פנה למוסדות
המפלגה וההסתדרות, ביקש אפילו את התערבותו
של מזכיר ההסתדרות דאז, מרדכי
נמיר. אולם כל תגובה לא באה.

טענתם הראשונית של אנשי אוטק היתה,
שלפי תקנון הקואופרציה יש לברר את
כל התביעות והבירורים בין חברי הקואופרטיב
במיסגרת הקואופרטיב עצמו. עד כה
קיבלו תמיד בתי־המשפט טענה זו. אולם
הפעם העלה פיכמן טענה חדשה:
כאשר מדובר בשחיתות ובמעשים פליליים,
אין להשאיר זאת לבירור מוסדות
מפלגתיים או הסתדרותיים.
בית־המשפט המחוזי קיבל טענה זו ובית-
(המשך בעמוד )15

אותה תקופה נעזר בשני יועצים. אחד
מהם היה זאב בנין, עסקן ותיק במועצת
פועלי חיפה וכיום הבר מועצת העיריה.
ידיד יועץ שני היה משה ברש, מי שהיה
מדריך ראשי של ההגנה באזור חיפה, שעבר
לאצ״ל, וכיום בעל תחנת דלק במבואות
העיר. ברש יעץ לשימנסקי להעביר את
מאבקו למסלול משפטי פלילי. בנין הציע
לו להמשיך להאבק בתוך המפלגה וההס־

להיות בגובה של 120 אלף ל״י וב־1949
כ־ 140 אלף. מספרים אלה הוכיחו בעליל,
כי בשנות קיומו הראשונות של הקואופרטיב
הועלמו מדי שנה דרך קרן ב׳ כססו
אלף ל״י ויותר — סכומים מסחררים
במושגים של אותם ימים.
לפי הערכה זהירה, הועלמו מאז ועד
היום מאות אלפי לירות, ואולי מיליונים.
לאן הלך הכסף?
אוטק ואנשיו לא התעשרו. הם חיו
ברמת חיים נאה, אך לא מופרזת. לא היתה
כל הוכחה שהכסף זרם לכיסיהם הפרטיים.
שימנסקי וחבריו לא יכלו לשער שקיפה
ב׳ של הקואופרטיב לא היתה אלא אחת
מהקרנות החשאיות של חושיסטאן, שמימנו
את מלחמות הבחירות ושאר המבצעים הפרטיים
של אנשי אבא חושי, אליהם זרמו
כספים ממקורות בלתי חוקיים אחרים.

נוספת מהקואופרטיב. ובמקום מבקר הפך
למנהל־חשבונות רשמי, שדאג להתאים את
הספרים לפי רצונו של אוטק.
כל פעם, כשמישהו מחבריו ניגש להתלונן
במרכז הקואופרציה, היתד, הנהלת הקואופרטיב
מקבלת מייד דיווח טלפוני, והחבר
שהעז להתלונן נענש מיד.
אחרי שכל הבקשות לבירורים לא הועילו,
פנו שימנסקי וחבריו במכתב תלונה
חריף למוסד המרכזי לביקורת של מפא״י.
הם האשימו את אוטק כהנא ושותפיו בהנהלת
הקואופרטיב ב״פריצת סדר והפרת
חוק, המעתיקים אותנו אל חשכת ימי־הביניים,
ובנקיטת שיטות אלימות ודרכי
כפיה לפי מיטב המסורת של אל־קפונה
בימי זוהרו. כן יאשמו בהעלמת כספים
בסכומים גדולים, בהונאת חברים וניצולם
למטרות פרטיות ובהצתת אוזירת חשדנות
ורעל, תככים ואיבה.״
שימו לב, דברים אלה נאמרו בשנת , 1958
על־ידי חברי מפא״י מסורים ונאמנים, ששמה
הטוב של מפלגתם, אליה השתייכו

נרצח כ העז
דקו

תדרות. כמפא״יניק אידיאליסט, בחר שי־מנסקי
בדרך השניה.

זאת היתד, הסיבה מדוע במשך שנים
ארוכות סרבו מוסדות מפא״י וההסתדרות
להתערב בפרשה, למרות לחצו של שימנסקי.

ראן גערם־ חכנוף?

ורד—ו ־! 1זווו! ־1111־1!1110 וווו>

ף אמנם סון ז-סוף נשא לחצו פרי.
1בתום שנת ,1951 מונה נפתלי ליפשיץ
כחוקר מטעם מרכז הקואופרציה. מסקנותיו
היו מדהימות. הוא אימת את כל האשמותיו
של שימנסקי, אישר כי אמנם חתמו
חברי הקואופרטיב בלאנקו על משכורתם,
כי נוהלה פנקסנות כפולה וכי הכספים לא
חולקו כחוק בין חברי הקואופרטיב.
מסקנות אלה לא הביאו לתוצאות כלשהן.
אוטק וחבריו נשארו בהנהלה, המשיכו לנהל
את ענייני הכספים, עסקו ברמאויות
ובעסקי שוק שחור.
אולם לשימנסקי הוחזרה זכותו לעבוד,
והוא צורף כחבר להנהלה ומונה חבר
ועדת הביקורת בקואופרטיב.
אז התגלתה לו לראשונה מציאותה של
קרן סודית, שנקראה בשם קרן ב׳.
לקרן זו זרמו כספים בסכומים שאיש לא
עשוי היה לשערם. אם, למשל, נשחטו בבית-
המטבחיים בשחיטה אחת, לקראת החגים,
850 שוזרים, שהכניסו לקואופרטיב רווח
נקי של 12.450ל״י, היה כל אחד מ־21
חברי הקואופרטיב צריך לקבל כ־ 593ל״י.
במקום זה קיבלו האנשים תשלום בגובה
של 85ל״י ואחדים מהם רק 40ל״י.
הכסף הנותר הלך לקרן ב׳ המסתורית, שאיש
לא ידע את מאזנה ולאן זורמים
כספיה.
בשלב מאוחר יותר של מאבקו, כשצבי
שימנסקי הורה לעורך־דינו החיפאי הצעיר
אליעזר פיכמן, להגיש תביעה לבירור חשבונות
נגד הקואופרטיב, הוא ביקש ממנו
לציין כי בדרך זו נעלמו רבבות ל״י.
סכום זה נראה מוגזם בעיני עורך־הדין,
שכן מאזנה הרשמי של יחד הורה, למשל,
שבשנת 1948 היו רווחיה של החברה 16
אלף ל״י ובשנת 18 1949 אלף.
פיכמן עשח אז נסיון לברר איזה סכום
יכלה הנהלת הקואופרטיב להעלים. רואי־חשבונות
מוסמכים עברו על ספרי העיריה,
בהם נרשם כל ראש בקר שנשחט בבית־המטבחיים
העירוני. נערך חישוב מוסמך
לפי המחירים של אותם ימים, שהראה כי
רווחיה של החברה בשנת 1948 היו צריכים

\זשר\זם שר ט11י אדגניגן
אשר הוחזר שימנסקי אל עסקי ה־קואופרטיב,
הוא החליט לחולל שינוי
בנוהגים הקיימים. אמנם את קרן ב׳ לא
יכול היה לבטל, אולם הוא פיקח על הכספים
שזרמו אליה, כדי להבטיח את
חלוקתם השוזר, בין חברי הקואופרטיב. שוב
נפל שימנסקי קורבן לתמימותו ולאמונתו.
לפתע התברר ששוב אין מגיעים כספים
לקרן ב׳ .הכספים שהגיעו, נמסרו למס־הכנסה,
על חשבון החוב של הקואופרטיב.
כך ששוב לא נותרו רווחים לחלוקה בין
החברים. התעלומה הגיעה אל פתרונה רק
כעבור כמה שנים: כשהתברר באחד הבירורים
המשפטיים, כי אוטק, שהמשיך
להיות גיזבר הקואופרטיב עד יומו האחרון,
הפקיד פשוט את רווחי הקואופרטיב בבנק
אלרן, בחשבונו הפרטי.
צבי שימנסקי המשיך להלחם. אל שלרוע
מזלו היה סבור כי הוא נלחם ביהושע
כהנא, בעוד שלמעשה נלחם באחד ממקורות
המימון העיקריים של התמנון החושיסטאני.
שימנסקי נהג להפנות את תלונותיו לנציג
מרכז הקואופרציה, יעקב שינדרובסקי.
הוא לא ידע ששינדרובסקי זה, הנימנה
אף הוא על כל אנשי חושי, קיבל מדי
שבוע, מאז , 1947 כמויות נכבדות של
בשר מהקואופרטיב, וזאת נוסף למשכורת
קבועה ולהלוזאות, אותן לא טרח להחזיר.
כאשר דרש שימנסקי ממרכז הקואופרציה
לשלוח רואה־חשבון שיעבור על ספרי האגודה,
נשלח אמנם רואה־חשבון בשם
אברהם לוקסנבורג. אלא שאותו לוקסנבורג,
שקיבל משכורת ממרכז הקואופרציה עבור
ביקורת על פעולת יחד, קיבל משכורת

גם האנשים כלפיהם הופנו האשמות,
היה יקר להם. אי־אפשר היה לחשוד
בהם בהפרחת האשמות־שוא.
קבוצת שימנסקי המשיכה להאשים
בכתב ההאשמה שלה :״אנו מאשימים
את החבר שינדרובסקי בשיתוף
פעולה הדוק עם כנופיה קלו—
קלת,
לרעת האינטרסים של חברי
הקואופרטיב. הוא הגן בכל כוחותיו על
פעולות ההנהלה, כיסה על עוזלותיהם ו־נילחם
בחרוף־נפש בלוחמים בה ועל
כולם יש להושיב על ספסל הנאשמים,
בשורה הראשונה, את החבר ליפשיץ, שבתור
מנהל הקואופרציה בחיפה ומזכירה
בפועל, לא מצא לנכון להגיב בצורה נאותה
ובשתיקתו, שפירושה כהודאה, נתן
אור ירוק לעגלת הגנבים.״

טורבי-הדין ה\זווגז\2ג
* חד עס התלונה למוסד הביקורת
של מפא״י, התפטרו שימנסקי וחבריו
מוועדת הביקורת ומהנהלת הקואופרטיב.
כעבור כמה חודשים פסק אלוף־משנה נחום
שדמי, ראש המוסד לביקורת של מפא״י,
כי ״טיב ההאשמות מחייב חקירת המשטרה
והתערבות בית־משפט.״ רק אז, אחרי שקיבלו
אישור רשמי, העזו שימנסקי וחבריו
לגייס את החוק לעזרתם. ורק אז התברר
להם לראשונה, כי אינם נלחמים רק בכנופיה
מושחתת שהשתלטה על קואופרטיב
מובילי־הבשר, אלא שיש להם מלחמה עם
דרקון ענקי, בעל הרבה שיניים, שלו בני״
ברית ותומכים נסתרים בהרבה מוסדות עירוניים
והסתדרותיים.
מספר עורכי־דין חיפאיים, אליהם פנתה
הקבוצה בבקשה להגיש את תביעותיה נגד
קואופרטיב יחד, פשוט דחו אותה בטענות
שונות, סרבו לקבל את התיק. לבסוף הסכים
עורך־דין צעיר, בלתי מפלגתי, בשם
אליעזר פיכמן 36 לקחת את התי׳
לידיו. פיכמן, שאף לו לא היד. מושג
קלוש ביותר נגד מי הוא נלחם
בעצם, הגיש תביעה בשם קבוצת
שימנסקי לבירור חשבונות
הקואופרטיב מיום יסודו.
אוטק כהנא גייס מיד לעזרתו
את משרדו של עורך־הדין
החיפאי הידוע, יעקב סולומון.

במדינה
חררה
קץ ה ת קוו ההטובה
שתי התפטרויות הוגשו השבוע לשני
מוסדות מכובדים בחדרה, על־ידי אדם אחד.
היה זה מאיר רפפורט, תושב חדרה מאז
, 1930 שהגיש את התפטרותו מכהונת מזכיר
מועצת פועלי חדרה ומחברות במועצת
העיריה.
רפפורט, שהחל את ראשית דרכו במועצת
הפועלים כמנהל חשבונות, חלש על חברת
נלל ההסתדרותית, שרכשה בניינים והיתד,
שותפה לשורת בתי־קולנוע. אך הוא לא
האמין מעולם כי ייעודו מצטמצם לזוטות
כגון אלה.
לכן, כאשר נתעוררה בחדרה ״פרשת
ברמן״ ,לפני עשר שנים, מיהר רפפורט
לשכנע את חבריו במזכירות מפא״י במקום,
כי הוא האיש הנכון למלא את מקומו של
דויד ברמן, עד סיום ההליכים המשפטיים
בפרשה הידועה. הוא היה למ״מ ראש ה־עיריה,
האמין בסתר לבו כי זכה בכך להגיע
לייעודו. היה ברור לו כי תהיה תוצאת
משפטו של ברמן כאשר תהיה — לא
תוכל עוד מזכירות המפלגה להעמידו בראש
רשימת מועמדיה בבחירות החדשות
למועצת העיריה.
הסיוט נגמר. רפפורט, כלכלן במיק־צועו,
כילכל את מעשיו בפיקחות האופיינית
לו. הנחתו בכל הנוגע לברמן הוכחה
כנכונה. אלא שהוא לא יכול היה לשער
כלל, כי יקום לו יריב קשה במפלגה,
שיטען לכס ראשות העיריה. רפפורט נאלץ
לבלוע את הגלולה שהגישה לו מזכירות
המפלגה, בדמותו של ראש העירית הנוכחי,
יצחק וידרקר.
מיני אז המשיך רספורט, שהיה למזכיר
מועצת הפועלים, לחתור לראשות אליה
נשא פניו עוד בהיות דויד ברמן בשיא
הפופולריות בחדרה.
השבוע, כמו הודיע ברבים על קץ ה־תקוזה,
הניח רפפורט את הכל מאחוריו,
סנה ירושלימה, שם הוצע לו לשמש כמנהל
בנק הפועלים.
לוידרקר, שעד כה היה נאלץ להאבק במפלגתו
מדי ארבע שנים על מקומו בראש
רשימת מפא״י לעיריה, בישרה עזיבה
זו — קץ הסיוט.

ארגונים
מאגרשל • הו די ם
מה יקרה כאשר יתייבשו מעיינות העליה
היהודית לישראל? מה יקרה לאחר חיסול
הקיבוצים הגדולים בעולם? האם יהיה כבר
רוב רובו של העם היהודי מרוכז בישראל,
ובזאת תתחסל פחות או יותר הפזורה?
ממבט ראשון, אלה הן שאלות בלתי-
מעשיות. שכן חיסול הקיבוצים היהודיים
בעולם לא נראה באופק המיידי. אומנם
התחסלו קיבוצים רבים, בארצות ערב ובכמה
ארצות קומוניסטיות. אך יהדות אר־צות־הברית,
דרום־אמריקה וברית־המועצות
אינן מראות כל סימן של התחסלות, או
של עלייה מוגברת לישראל.
בכל זאת, יש מי שמביט למרחקים ה־בלתי־מעשיים.
בולט ביניהם דר׳ ישראל
בן־זאב, מרצה באוניברסיטה בר-אילן ו־יושב־ראש
האגודה למען נרי־הצדק בישראל
ובעולם. דר׳ בן־זאב רואה נגד עיניו מאגר
אינסופי של יהודים, בכל פינות תבל. הוא
רואה אותם בצורה מוחשית ביותר — גם
כאשר הם עצמם אינם יודעים עדיין דבר
על יהדותם.
כך, למשל, עורר סנסציה לא מזמן, כאשר
הודיע כי אגודתו תפעל נמרצות להחזרת
חצי מיליון אנוסים ספרדיים לחיק היהדות
— ובמרוצת הזמן להעלאתם ארצה.
תוכנית סנסציונית עוד יותר: גיור מיליוני
יאפאנים, שיהוז עתודה אנושית ופוליטית
למדינת ישראל ולקיבוץ הגלויות.
גיור היפאנים. הנוצה המבריקה ביותר
בכיפתו של בן־זאב היה הפרופסור
היפאני קוצוג׳י, שהתגייר בישראל לפני
שלוש שנים, בשפע פירסומת. הפרופסור
נמצא עתה בארצות־הברית, מגייס שם תמיכה
למכון למדעי היהדות, שהוא מתכנן
להקים ביפאן.
למראית עין — זהה תוכנית הפרופסור
עם תוכניתו של בן־זאב. לאמיתו של דבר,
אין ביניהן כל קשר. להיפך: קוצוג׳י מתמרמר
בפומבי נגד הצהרותיו של בן־זאב,
ובעיקר נגד הטענה כאילו הוא שהיה
אחראי לגיורו .״זה כבר 40 שנה שאני
(המשך בעמוד )22

1X 111 צולם ׳וסלה שוחמאכ י 3ב׳״ הוריו׳ בשעת מיש ׳
11\ 1חק שאחת־מת. הוא לבש כותונת אמריקאית,

ופיאותיו היו הדבר הבולט בפניו. על ראשו חבש כיפה רקומה, שסיפקו חוטפיו.

י § נראה יוסלה אחרת לגמרי. במקום הכיפה, הוא חובש
1^ 1 •3רגילה. פיאותיו נשארו אצל הספר והוא מרכיב תמיד 1
אחרי שיהתברר כי ראייתו לקוייה. כאן הוא עסוק באחד מעשרות

יוסדה שוחמאו
*4ערדהר על אופניו, במורד של רחוב
83 חולוני .״היזהר, יוסלה!״ קראה לעברו
נערה במכנסיים קצרים. יוסלה שוחמכר
השיב בצחוק רם :״אל תדאגי, אני בסדר!״
הוא באמת בסדר. הוא מכין שיעורים,
משחק עם ילדי השיכון, מתרחץ בים. דוהר
על אופניו. אין כמעט דמיון בינו לבין
נער־הישיבה שנתגלה בוויליאמטבורג, ניו־יורק.
גם מבחינה חיצונית השתנה. הוא
מרכיב משקפיים — ופיאותיו החלקות והארוכות
נעלמו. הוא מסופר כמו כל נער
רגיל בן־גילו.
לגבי נער־ישיבה, פיאותיו הן סמל. ביום
בו גזר הספר בחולון את פיאותיו של יום־
לה, היה בכך סמל למצבו של יוסלה החדש.
איש לא אילץ את הנער לצעד זה. גזירת
הפיאות היתד. חלק מתהליך שלם, אותו
עובר עתה יוסלה.
איטה שוחמכר מנהלת מטבח כשר —

וזהו, בע^ך, כל תחום הדתיות בבית שוח־מכר.
כאשר אך חזר הילד להוריו לא ידעו
כיצד לנהוג עמו, איזה סדרים עליהם להנהיג
בביתם כדי לא לפגוע במינהגים הדתיים
של ילדם. בערב השני, בהיותם עדיין
בבית בעל ג׳רקודי, משה ואגנר, ניתן להם
רמז על הקשיים הצפויים להם בכיוון זה.
יוסלה הצביע לעבר אחותו זינה, שאל
בכעס :״למה היא הולכת בשחזלים קצרים?״
החששות התבדו. יוסלה התרגל לנערות
בשחזלים קצרים ולילדים בני־גילו בלבוש
הישראלי הרגיל. כאשר הלכה אחותו לקולנוע,
ביקש להצטרף אליה. היתד, זו עבורו
חמיה מסוייגת: סרטים כבר הספיק לראות
בטלביזיה בניו־יורק, אולם היתר, זו הפעם
הראשונה שהלך לקולנוע.
ראש עיריית חולון דאג להכנת הילד
לקראת שנת־הלימודים החדשה, סידר עבורו
שיעורים פרטיים אצל מורה מבית־הספר

נהגותו של ׳הילד השתנתה לחלוטין והוא אינו שונה עתה מיתר הילדים אשר בסביבתו.

הדתי הממלכתי, על חשבון העירייה. מדי
יום יצא הילד לבית המורה, חזר כעבור
שעתיים. עתונים דתיים פירסמו, כי המורה
משפיע על הנער לשמור על כל גינוני הדת
שלמד, דוחף אותו שידרוש מאביו לקחתו
לבית־הכנטת בשבת. משקראו זאת ההורים,
פנו לראש העיר שימנע את ההסתה. ראש
העיר בירר את העניין, ואז הסתבר כי
הידיעה היתה בדוייה, וכי המורה אינו
מתערב בעניינים דתיים אלא מלמד את
הילד חשבון ודיקדוק.
פרט מעניין שנתגלה: אין כל שחר
לידיעה, כאילו יוסלה יודע על־פה 80 דפי
גמרא. הוא יודע רק כמה פרקים. הברחתו
מארץ לארץ, והסתרתו בכל מקום, לא
איפשרו למחזיקיו להעניק לו חינוך סדיר,
ואף הקשו עליו כל לימוד.
אולם אם המינהגים. הדתיים לא עוררו
כל קשיים בבית הילד, נותרה עדיין בעייה
מלבד שני 1* 5
כל מה |
לביתו יון בתחיק הסיפורים[
מה דעתו!
עד מהרה התנצרות ולהפריז* בתחילה אליהם1 .
השתנה 1
גוריון.

י ^ סוו 1

הוא גזז את פיאות ה חו ח ^ני ס, הרך
לקולנוע ותוך כדי נ ו מספד על הוטפיו

#1 חייה פייס,
זקיו.

רצינית בפני ההורים. היתה זו בעיה
נפשית עדינה של ילה אשר התרגל להיות
מרכז ההתעניינות והמחשבה בבל חברה.
והנה, לפתע, מצא כי במשפחתו קיים לא
רק הוא, אלא גם אחות מבוגרת ממנו.
הפדאגוג שהועמד לרשות ההורים, והמבקר
בבית שלוש פעמים בשבוע, הסביר
להם כי יש לצפות להתפרצויות של קינאה
ושל סרבנות. הוא גם הבהיר להם, כי
הבת עצמה עשויה לעבור משבר, על כי
לפתע חדלה להיות בת־יחידה בבית ולידה
ניצב כוכב חדש. ואמנם, היו כמה התפרצויות
בכי וצעקות של הילד, אולם יותר
מטיפולו של הפדאגוג, עזר יחסם של ההורים•
היתד, דרושה סבלנות של ברזל
מצידם, כדי להתגבר על רגעי־הזעם של
יוסלה וכדי לטעת בו ובאחותו את ההרגשה
ששניהם אהובים באותה מידה, וחשובים
מאד להורים.

ערבים או ארצות־ערב, ועל דודו שלום
שסארקם. במרוצת הזמן הותרו חרצובות
לשונו, והוא החל מספר הכל — פרט
לחלקו של שלום שטארקס.
מתוך גילוייו, הסתבר כי הקשה את המלאכה
על חוטפיו. כאשר היתד, ה״דודה״
הגיורת רות בן־דויד מצרה עליו לעשות
דבר, היה מתעקש ועושה את ההיפך. אם
ציית לה במעשים החשובים, כאשר הובילה
אותו ממקום למקום, היה זה רק
לאחר שהיו מסבירים לו כי מנסים להצילו
מגורל דומה לגורל אמו ואביו.
בבית גרטנר בניו־יורק נהג להאזיו ב־שלוחת־טלפון
לשיחות שניהל גרטנר. כך
גילה, כי מתנהל דין־תורה אודותיו בין
שני רבנים. כאשר נתפס בשעת האזנה,
הענישה אותו אשת גרטנר, סגרה אותו
יום שלם בחדרו.
על סבו סיפר, כי ערב הוצאתו מהארץ

גלגלים בחולון

יוסלה רוכב על זוג אופניים, שניתן לו במתנה על־ידי
עובדי בית־החרושת לסריגה ג׳רקולי, בו עובד אביו.
במסיבה שערכו העובדים לכבודו, איחלו לו שיחזור במהרה לחיים נורמליים, כשאר הנערים.
יורק הסבירו לו מחזיקיו, כי מסוכן להשאירו
באמריקה וכי יעשו נסיון להחזירו
ארצה. הדרך: בגלל הסכנה הצפויה
בנמל חיפה ובלוד, אם ינסו להכניסו בהסתר,
יסיעוהו בשם בדוי לירדן. כאשר
יגיע לעיר העתיקה בירושלים, ייעשו סידורים
כדי להבריחו אל מעבר לקנדים. בירושלים
העברית יוכנס לישיבה, וכעבור זמן יודיעו
מחזיקיו כי הילד נמצא לומד במוסד חינוכי
דתי ואך שקר הוא כי הוצא אי־פעם משטחה
של המדינה.

מפתח ושמו יופלה

1למרפסת בי ח חו ריו ב חו רון. כ ש הו א לו מדונגןבמ פו תי ת ־ פ ה
ורה והפדאגוג, זכה יוסלה לטיפול קבוע של עוד
י^ניו אלה חוקרי המשטרה, שגבו ממנו עדות על
יבר עליו. הם עשו זאת בסבלנות ובהתמדה, חזרו
אחרי יום, מילאו עשרות עמודים בכתב־יד.
היה יחסו חשדני. הוא היה עדיין תחת השפעת
זסיפרו לו חוטפיו, וכאשר היה מישהו שואל אותו
!ל בן־גוריון, למשל, היה עונה :״ימח שמו!״ אולם
זסתבר לו כי חוטפיו היו שקרנים, וכי הסיפור על
מו וידידתה מן הארץ נועד רק להרעיל את נפשו
גד הוריו. לאט־לאט השתנה יחסו אל חוטפיו. אם
׳ה מנסה לחפות עליהם, החל עתה לגלות איבה
יחסו העויין אל המדינה, שחוטפיו נטעו בלבו,
דרגה. כאשר הוא נשאל כיום מה דעתו על בן-
; עונה :״הוא הנשיא שלנו — כמו קנדי.״

הפרחה לירדן
דעה נושאים מיאן יוסלה לדבר: על הרב מנדל-
ן וממיות, על מה שקרה לו בשווייץ, על קשריו עם

על־ידי הגיורת, נישקו אותו סבו וסבתו,
בירכוהו לדרך צלחה.
על שיטת הפעולה של חוטפיו אפשר
ללמוד מתוך פרט מעניין: הם החתימו אותו
לא פעם על הצהרות, בהן הצהיר כי הוא
מבקש שלא יחזירוהו להוריו, פן יעבידוהו
למיסיון. על הצהרה אחת כזאת חתם בנוכחות
עורך־דין. נוסף לזאת הקליטו אותו
בשעה שביקש מהם להחזיקו אצלם ולא
להחזירו ארצה. מתוך כך מתברר, כי החוטפים
התכוזנו לטעון, להצדקתם :״לא
חטפנו אותו. הוא ביקש מאתנו להחזיקו.״
ולחיזוק הטענה, היו מתייעצים אתו כל
פעם לפני שהעבירוהו ממקום למקום —
כך שההעברה נעשתה, לכאורה, על פי בקשת
הילד עצמו.
גילוי פיקנטי במיוחד, כפי שסיפר אותו
לחוקריו: זמן קצר לפני שנתגלה בניו־

ף ץ ולדה מעניינת של פרשת יוסלה
1 1היא הצד המשפטי. ימים מעטים לאחר
החזרתו ארצה התקשר עורך־דין ידוע עם
פרקליט המשפחה, עורך־הדין שלמה כהן־
צידון. הוא עשה זאת מטעם חוגים דתיים
הקשורים עם אגודת־ישראל, הציע להסדיר
את כל העניין בדרכי שלום. אף נוסחה
הצעת־הסכם ,״על מנת להשכין שלום בישראל״:
אנשים
בעלי רצון טוב יגייסו כספים,
ישלמו פיצוי בסך 50 אלף ל״י להורים.

• ההורים לא יתערבו בהליכים הפליליים,
לא יבקשו להעמיד לדין את המעורבים
בפרשה.
9כמה מהאנשים שהיו מעורבים בפרשה
יודו על חלקם בה, יבקשו סליחה,
תוך ציון שתיקנו את הנזק שנעשה להורים
ולילד.
המשא־ומתן התפוצץ כנראה מתוך הנחה
כי. התערבות השרים הדתיים אצל בן־
גוריון תבטיח סגירת התיקים, מבלי שיהיה
צורך להתפשר עם הוריו של הנער
החטוף.
בינתיים שלח כהן־צידון, בשם ההורים,
מכתב אל איש־עסקים בבני־ברק, שהחזיק
את הילד אצלו, ואשר מביתו הוצא יוסלה
לחו״ל. האיש נסע מיד לאירופה, מצפה
עתה להתבהרות המצב. ח״ב אגודת ישראל,
הרב מנחם פרוש, התעניין לאחרונה אם
אפשר לגמור את כל העניין בלי פירסומת
מיותרת.

ההורים. קבעו שאם לא יושג הסדר, עד
ה־ 1בנובמבר הקרוב, יפתחו בפעולה ממשית.
כוונתם להגיש קובלנות פליליות נגד
אזרחים היושבים בשודייץ, צרפת, אנגליה
וארצות־הברית, ששמותיהם סופקו על־ידי
יוסלה. נגד המעורבים אין צורך להגיש
קובלנה, מאחר שכבר הוגשה קובלנה פלילית
בדצמבר ,1959 ועל סמך קובלנה זו
אף גובה עתה המשטרה עדויות. על פי
החוק, חייבת המשטרה, בתום גביית העדויות׳
להודיע לקובלים אם החליטה, על סמך
החומר שאספו חוקריה, להעמיד אנשים
לדין או שהחליטה לסגור את התיק ולסיים
בזה את טיפולה.
סיכם כהן־צידון, המתכונן ׳לפרסם ספר
על הפרשה, שיכלול גם את סיפורו המלא
של יוסלה :״מוקדם עדיין לומר שפרשת
יוסלה הסתיימה. עוד יבואו הפתעות רבות.
והמפתח בידי ההורים.״
למפתח זה קוראים: יוסלה.

וחובות שוב בחדשות^

אשת המהנדס ד״ 1דנ.יג ל
נת המשטרה, ניסה בעלה לדרוס את שכנו הסטודנט, זאב
צבר, לאחר שנודע לו ני קיים יחסים אינטימיים עם אשתו.

111| | 1 ? 1ד 841 זאב צבר (שמאל) ,בתמונה שצולמה בטקס נישואיו,
0 1 1 1 0 0 1 1לפני כשלוש שנים. זאב, כיום בעל זקן, נראה
כאן בחברת חבר קיבוץ להב — אותו עזב לפני שנים אחדות נדי ללמוד
באוניברסיטה — ובחברת אשתו. במשטרה טען כי הדריסה היתה בזדון.

כשתחבושת גבם מכסה תפר רחב מעל ל״
בירכו הימנית.
עד ליום בו עברו גיבורי הפרשה לגור
בבית המשותף שבשכונת־מילר ברחובות,
לא הכירו זה את זה. זאב צבר, הסטודנט
המזוקן בריא־הגוף, היה עד לפני שש
שנים חבר קיבוץ להב של השומר־הצעיר.
באשר עזב את הקיבוץ, נרשם לאוניברסיטה
העברית בירושלים. במחלקה הבוטנית,
בה למד, הכיר את אשתו לעתיד והשניים
עברו לגור ביחד בחדר שכור. כעבור שנה
החליטו בני הזוג לתת לחייהם המשותפים
גושפנקא רשמית. הם נישאו וזאב העתיק
את לימודי השנה השניה שלו למחלקה ל־אגרונומיה
שברחובות.
במשך שנה היה נוסע פעמיים בשבוע ללמוד
וחוזר לירושלים. בתום השנה עזב
הזוג את עיר הבירה, השתקע בבית המשותף
שברחובות.
שם נקשרה הידידות הראשונה בינם לבין
המהנדס אריה שרפברג ואשתו. אריה, שהגיע
ארצה בהיותו ילד, הוא בן למשפחה
יוצאת גרמניה, המתגוררת בחיפה. בהיותו
בן־יחיד, חסכו הוריו פרוטה לפרוטה, איפ־

סטודנט חופשי מרי

* ה קורה ברחובות?״ שאלו עצמם
השבוע תושבים בכל קצות הארץ.
נכון יותר היה לשאול: מה לא קורה ברחובות?
רשימת
הפרשיות שהפכו את רחובות ל־שם־דבר
היא ארוכה ומפורסמת. כל אחת
מהן זכתה לכותרת ראשית:
י • פרשת בית־חפגישות למכובדים היתר,
הפרשה הראשונה שהסעירה את העיר הדרומית,
לפני כשנה וחצי. דובר על בית־בושת
דה־לוקס, בו השתעשעו נכבדי העיר,
עם נשותיהם של נכבדים אחרים. הוזכרו
אפילו שמות והופצו כרוזים. הסתבר
כי היה זה פרי הדימיון.
• פרשת המורה והתלמיד התפוצצה,
כאשר פנה בעל קנאי לבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, בבקשה כי אשתו תשלם לו
מזונות. מאחורי הבקשה המוזרה הסתתרה
סנסציה מינית, שהפכה אופיינית לרחובות:

המהנדס בבית המשפט

דם (שני משמאל) ,כשלפניו צועד עורן־דינו, אריח מרינסקי. מאחוריו
ניצבים ידידו, שהתנדב לחתום על ערבות לשיחרורו וסמל
אשתו של המבקש, שעבדה כמורה בבית־ספר
יסודי במקום, התאהבה באחד מתלמידיה,
קיימה עמו יחסים כאלה, שלא הותירו
לבעלה מקום בביתו.
9פרשת צלם־תעירוס שוב הדגימה את
המוניטין המתגבש והולך של רחובות. גם
כאן התפוצצה הפרשה כאשר התלוננה בחורה
במשטרה, כי חברה־לשעבר איים להציג
בפני הוריה תמונות התעלסות, בהן הצטלמה
יחד עמו. דרך אגב התגלה, כי האיש
שצילם אותם היה בעל סטודיו לצילומים,
אשר תחביבו היה לצלם בחורות ערומות,
ואשר דרך חדר־החושך שלו עברו מיטב
בנות הדרום, במערומיהן.
9פרשת לוליטה מרחובות היתה, אולי,
הסנסאציונית מכולן. הגיבורה היתד, תלמידה
בת 15 וחצי, שהתאהבה בנהג מונית,
שהיה ידיד אמה. כאשר התגלו יחסים אלה,
נידון הנהג למאסר שלוש שנים על נעילת
קטינה.
; 9פרשת התאומים הכושים הילכה כ־רוח־רפאים
במדינה משך שבועות רבים.
נאמר כבטחון גמור, כי אשתו של שליח
ישראלי בגאנה חזרה ארצה בגפה, על־מנת
ללדת בארץ — וילדה תאומים כושים. איש
לא ראה את התאומים השחורים במו עיניו
— אבל כל אחד ידע לספר, כי חברו הטוב
המהנדס מנסה להתחמק נשבע שראה אותם. כמו במיקרד, של בית|
1111111 מצלם העולם הזה, ש ר,בושת לנכבדים, הסתבר כי גם התאומים
גילהו לאחר רדיפה. ידידים הלבישוהו מעיל הכושיים היו תוצרת של בית־החרושת ה1ומשקפיים
לשם הסוואה, ניסו להפריע לצלם. רחובותי לרכילות.

7191710991

משטרת רחובות, משה ינובסקי, כשבידו טופס השיחרור. אריה
עצמו לא הופיע באולם בית־המשפט, אלא הסתתר מפני הצלמים
במיזנון שבחצר. רק לאחר ששלושת מלויו היו בטוחים כי אין
כל צלם בשטח המאיים לצלמו — חמקו עם חברם מחוץ לבניין.

לכל הפרשיות האלה היה מכנה משותף
אחד: הן לא עסקו בהרפתקות מיניות רגילות
או בשערוריות פרובינציאליות. כל
פרשה היתד, רומן מושלם בפני עצמה, בעלת
תכונות וסיבוכים מיוחדים.
הלוליטה לא התעלסה עם אדם מבוגר
סתם, אלא עם ידיד אמה דוזקא. אשת השליח
לא ילדה בן כושי אחד — אלא
תאומים, והיתר, בת לאחת המשפחות המתיקות
והמפורסמות ביותר ברחובות. המורה
לא התעסקה עם בחור צעיר ממנה,
אלא דווקא עם תלמיד שלה, שלא לדבר כבר
על תביעת מזונות של הבעל, שגם לה לא
היה תקדים.

שרו לו להשיג את התואר האקדמאי.
שתי המשפחות התיידדו מייד. הם היו
יוצאים יחדיו לקולנוע, או מבלים את הערבים
בביקורים הדדיים. לפעמים אף ר,ת־

המשולש הנצחי

יייי שבוע חזרה דחופות לחדשות ו(
| לשיחות הבריות בבתי־הקפה ובמקומות
מיפגש אחרים במדינה. גם הפעם גרם לכך
קוקטייל מיוחד במינו של מין, אינטריגה,
תעלומה ותיסבוכת משפטית רבת־צדדים.
גיבוריה היו המשולש הנצחי: בעל, אשד,
ומאהב.
הפעלז מהנדם־מחקר, העובד במכון
ווייצמן.
האשה ג לא עקרת בית סתם, כי אם
צלמת במכון הרנטגן של בית־ד,חולים
קפלן.
המאהכ: סטודנט במחלקה לאגרונומיה
ברחובות, השוכב עתה בבית־החוליס קפלן,

117191ח 1במזנון בית־המשפט מס־תתר
המחנדס, על־מנת
1 1 1 1 1 0 /1
לקיים התייעצות עם פרקליטו (באמצע) כש־ידידו
מחבקו מעבר לכתפו, מנסה לעודדו.

*תנוס דוס את שננו, שהיה מאהב אשתו
נדבו הצברים לשמש בייבי־סיטר לבנם של
השרפברגים, שהוא כיום כבן שנתיים.
כעבור חודשים אחדים, נדמה היה שמשהו
כבד מעיב על האידיליה הדו־מש־פחתית.
אריה ההל חושד שהידידות בין
אשתו לבין הסטודנט הצעיר חורגת מגבול
המקובל, סייעו לו בחשדותיו סיפורי השכנים,
לפיהם נראה זאב יותר מדי בביתו
דווקא בשעות בהן היה הוא יוצא לעבודה.
אריה גילה את חשדו בפני אשתו, אולם
היא הכחישה .״שטויות,״ אמרה לו ,״הרי
אנהנו ידידים ולמה שלא יבקר אצלנו? אתה
סתם מקנא.״
אולם הבעל לא נרגע. לפני כשמונה חו־דשים,
סמוך לשעות הצהריים, החליט לבדוק
את המצב. הוא עזב את עבודתו, חזר
לביתו שלא במועד הקבוע. מבלי לחשוב
הרבה, עלה במהירות לקומה השלישית ונעצר
לפני דלת דירתו. משום־מה לא ניסה
אפילו לפותחה במפתח, או יתכן שניסה,
אך מצאה נעולה מבפנים. הוא הסתער על
הדלת הנעולה, פרץ אותה בכתפו, כשהוא
עוקר את המנעול ממקומו.

גם לאחר שהמהנדס שלח את אשתו לתקופת־מה
מן הבית. כשחזרה האשה, שוב הראו
עליה השכנים באצבע. כשנכנסה לחנות המכולת
הסמוכה, הפליט מישהו :״הנה היא
שוב מרימה את הראש.״
באחד משיאי המתיחות, שלח המהנדס מכתב
לשכנו הסטודנט, דרש ממנו לעזוב את
הדירה. אולם זאב לא השיב על כך.
ביום החמישי שלפני האחרון, ארעה התקרית
שפוצצה את הפרשה.

תקרית בשביל החול

יי ^ 1ו6*898נ
ף שעות אחר־הצהריים, סמוך ל-
* 2שעה שש, עלה זאב על הווספה החדשה
שלו, אותה רכש לפני כשבועיים,
נסע אל הסנדלר המתגורר בסימטה סמוכה.
הו מסר את נעליו לתיקון וחזר.
כדרכו תמיד, נסע בדרך העפר המובילה
לבית, כשהוא מסיט את הגה הקטנוע ימי-
נה, אל צד השביל בו האדמה קשה יותר
ונוחה לנסיעה. לפתע הבחין במכונית ה־איזטה
של שכנו המהנדס, כשהיא נוסעת

שחזור הדרי

הסטודנט טען בחקירתו כי נסע בחלק הימני של
דדן העפר, כאשר מכוניתו של המהנדס סטתה ופגעה
בו. על גבי התמונה, בשיחזור שנעשה על־ידי מערכת העולם הזה, נראה בבירור כיוון
נסיעת ׳הוזספה של הסטודנט ואת סטייתה של מכונית המהנדס לצד ימין של הדרן.
ההפתעה היתה מושלמת. הוא פגש בדירה
את אשתו בחברת שכנו־ידידו הסטודנט,
כשהם יושבים על הספה שבחדר. המצב
בו מצאם לא רמז, אומנם, על כך
שקיימו ביניהם יחסים אינטימיים, אך חמתו
של המהנדס בערה להשחית .״ידעתי,״ סינן
בזעם לעבר אשתו ,״כל הזמן חשדתי בכך.״

בף הרבירות בוחשת
0וווו 11— — 1111111

* * אוזו יום פסקה הידידות בין שתי
!)המשפחות. הם אומנם המשיכו להתגורר
באותו בית, אולם לא דיברו יותר ביניהם.
אך השכנים לא יכלו לשתוק. כף הרכילות
הגדולה, נוסח רחובות, בחשה ביניהם.
היו אחדים מהם שאף ניסו לקשור שיחה
בנושא עם זאב, או לספר לו את אשר
שמעו. אך הסטודנט התעלם מהם עקרונית.
״זה לא מעניין אותי,״ היה משיב על כך.
אולם השכנים לא הניחו לעניין להישכח,

וססףסן ״ לאחר כמת דקות, מחשש
1111 ^ 1 1 /1גילויו על־ידי צלמים,
שפשטו על בית־המשפט, כיסהו הידיד במעיל
כדי למנוע אפשרות צילום מאחור.

כלפיו, במרכז הדרך..
הוא המשיך לנסוע, כשלפתע הבחין כי
וזאיזטה, שבתוכה ישבו המהנדס, אשתו
ובנו, עושה פניה חדה שמאלה, מתקדמת
ישר לעברו. הכל התרחש תוך שניות. הוא
ניסה לקפוץ מקטנועו, אולם אחר את המועד.
צידה השמאלי של האיזטה התנגש
בקטנוע, גרר אותו אחורנית, כשרוכבו
מוטל תחתיו על הארץ.
כשנעצרו כלי הרכב, קם זאב בכוחות
עצמו, ניסה להגיע לביתו, כשהוא מדדה
על רגל אחת. אז הבחין בו אחד השכנים,
ולאחר שחבש את רגלו השותתת דם במגבת
נקיה, העבירו במהירות לקפלן.
המשטרה, שהוזעקה למקום, החלה לטפל
בעניין כבתאונת דרכים רגילה.
אלא שעד מהרה, בעזרת אשתו של הסטודנט,
התברר כי לתקרית, כנראה, יש גם
רקע פלילי. המהנדס נעצר מייד, שוחרר
בערבות לאחר חקירתו.
את השבת בילה עדיין המהנדס בביתו,
אולם בתחילת השבוע התברר למשטרה כי
כתבי העתונות גילו יותר פרטים ממה שהעלתה
החקירה המשטרתית. ביום שלישי
שוב סרו השוטרים לביתו של אריה, הודיעו
לו כי עליהם לעצרו לחקירה נוספת.
עורך־הדין אריה מרינסקי, אליו פנה בינתיים
המהנדס, יעץ לו להסכים למעצר
ושרפברג הובל לבית־הסוהר. בחקירתו לא
הכחיש כי פגע בשכנו, אך טען כי אין כל
יסוד לאשמה, כאילו ניסה לדרסו בכוונה.
״אם הייתי רוצה לפגוע בו, לא הייתי
עושה זאת דווקא בשעה שאשתי ובני נמצאים
במכונית,״ טען ,״הרי בכך אני מסכן
גם אותם.״ הוא הסביר את סטייתו בכך,
שביקש לשנות את הילוך מכוניתו שנתקעה
בחול, ולא שם לב שפנה בינתיים שמאלה.
כעבור שלושה ימים נסתיימה החקירה
והוא שוחרר שנית בערבות .״אני משוכנע
בצידקתי,״ טען באמצעות עורך־דינו ,״ואני
מוכן להוכיח זאת על־ידי מכונת האמת.״
המשטרה עצמה החליטה להאשימו, בינתיים,
בגרימת חבלה גופנית חמורה — הסעיף
הקל ביותר שניתן לייחס למיקרה
כזה — העדיפה להשאיר את השיקול הסופי,
בפרשה רחובותית נוספת, להכרעת
בית־המשפט.

(המשך מעמוד ) 11
המשפט העליון, בפניו הוגש עירעור, חזר
ואישר אותה, קבע בכך תקדים מהפכני לגבי
כל הקואופרטיבים בארץ.
בעיקבות תביעותיו המשפטיות של שי-
מנסקי וחבריו, הופעלו נגדו סנקציות על-
ידי אוטק ואנשי שלומו. על המורדים הוטלו
קנסות כספיים, ניסו למנוע מהם כניסה
לעבודה בבית־המטבחיים, איימו עליהם בהוצאתם
מההסתדרות. בשידולים, איומים ושוחד
ניסו להניעם לחזור בהם מתביעותיהם.
שימנסקי
החליט ללכת עד הסוף.
וכאשר גבר הלחץ, החליט שימנסקי לפרוש
מן הקואופרטיב, להקים לו קואופרטיב
משלו, יחד עם חבריו. כך הוקם קואופרטיב
ליכוד. עתה נזעקה גם עירית חיפה
לעזרתו של אוטק. סגן ראש העיר מטעם
מפא״י, מרדכי פלימן, סרב להתיר לקואופרטיב
החדש לעבוד בבית־המטבחיים. אבא
חושי נזהר שלא לפעול באופן ישיר בפרשה,
הטיל את כל האחריות על סגנו.
אולם בית־משפט, שנזעק להתערב, אישר
את זכותם של אנשי ליכוד לעבוד בבית-
המטבחיים. אולם הנוק־אוט הונחת עליהם
מכיוון לגמרי בלתי־צפוי: למרות שהורידו
את מחירי הובלת הבשר עד למחצית (הובילו
טונה ב־ 50ל״י, במקום 100 שיבתה
יחד) ,סרבו בעלי האיטליזים לקבל את
הבשר מידיהם. כמו בעלי הקיוסקים, שסירבו
למכור את גליונות העולם הזה
שעה שהופיעה בהם סידרת הגילויים הראשונה
על הגנגסטריזם בחושיסטאן, כן גם
הקצבים נכנעו ללחץ הטרור. חברי ליכוד
פשוט לא הצליחו לשוזק את הבשר שלהם.
כמה מהם רעבו ללחם.
אולם הזמן פעל לטובתם. הבירורים המשפטיים
הארוכים, במשפט בירור החשבונות
של קואופרטיב יחד, הגיעו לשלב
מכריע. התקרב המועד בו היה על אנשי
יחד לחשוף בפני בית־המשפט את כל
הקלפים, לגלות לאן זרמו מאות אלפי הלירות
מרווחי הקואופרטיב.
שוב הופעל לחץ כבד על אנשי שימנסקי
לבטל את התביעה. לאחיו של צבי שימנסקי,
סוחר הבקר ישראל שימנסקי, הוצע סכום
של 100 אלף ל״י מכספי הקואופרטיב, כדי
לשכנע את האח לחזור בו מהתביעה. כש־סרב
צבי לקבל את השוחד, נכנס לפעולה
נציג מועצת פועלי חיפה, יצחק שן־טל,
שניסה לתווך בין שני הקואופרטיבים המתחרים.
לצורך זה היה אוטק כהנא מוכן
לסגת. לפי הצעת הפשרה, היה על שני
הקואופרטיבים להתפרק ולהתאחד לקואופרטיב
בשם חדש, עם הנהלה חדשה.
נראה היה כי הצעת הפשרה תתקבל.
כמה מחבריו של שימנסקי נכנעו, הודיעו
כי הם מוכנים להסכם. לרגע היה נדמה כי
עומד להשתרר שלום בבית־המטבחיים. ואז
אירע הרצח.

שגזי יריגת בגב
ך* בוצתו של צבי שימנסקי סיימה את
\ /עבודתה ביום שישי האחרון בסביבות
י השעה שמונה, ועזבה את בית־המט־בחיים.
צבי נשאר עוד כשעה, סיים את
עבודתו ויצא למזנון. לפתע עלה למזנון,
הנמצא בקומה השניה של בנין הסמוך
לבית־המטבחיים, יהושע כהנא, שנעדר מן
העבודה כחודשיים, מסיבה שהוגדרה כ־
״מחלת לב״.
שני האויבים לא החליפו הגה. כהנא
שתה לבן וירד. כעבור מספר דקות חזר
למזנון, קנה סיגריות והסתלק. צבי נשאר
עדיין במקום. בהנא עלה בשלישית, קנה
קופסת גפרורים ושוב הסתלק. צבי שימנסקי
לא חשד בדבר. הוא ירד לחדר ההלבשה,
החליף את בגדיו ויצא לעבר מכונית ה־פיאט,
שהמתינה לו בחוץ.
מאחורי גבו הופיע אז יהושע כהנא,
כשאקדח מאוזר בידו. הוא ארב בפתח
הקומה הראשונה של הבניין. ממרחק קצר
ירה שני כדורים בגבו של קורבנו, שנפל
מיד ארצה מחוסר הכרה. אוטק התקרב אליו,
ירה בו עוד שני כדורים מקרוב. כדור
נוסף ירה באוזיר, כדי להרחיק את העובדים
שהחלו נקהלים במקום. אחר מיהר
לחדר ההלבשה, ירה יריד. שישית ברקתו.
כעבור זמן קצר, אחרי שהגופות הועברו
כבר לבית־החולים, הגיע למקום ישראל,
אחיו של צבי שימנסקי. נמסר לו כי אחיו
נורה ונפצע קל. הוא שלף את אקדחו
(המשך בעמוד )18

טעם כבר היום

שלגון
חדש

לאניני
הטעם

נהו הדגל שנקרע השבוע -על התורן של מוסד ״עוגן״ לעבריינים צעירים
ך ) ס ט ״ 1נשמע באפילה.
7״מוכן!״ השיב קול בלחש.
״גם אני,״ הצטרף קול שני.
השעה היתד, ארבע לפנות בוקר. בחדר־השינה, בקומה השניה של מוסד עוגן בהרצליה,
ישנו חצי־תריסר נערים. הדלת היתד, פתוחה, אך בקצה הפרוזדור ניצב שער נעול, שהפריד
בין 40 נערי המוסד לבין העולם החיצוני. רק בשש בבוקר פותח אותו המדריך התורן.
בתוך אפילת החדר התרוממו כמה דמויות. בשקט, מבלי להוציא הגה, ניגשו לפעולה.
הם עיבדו מראש את התוכנית לפרטיה. אחד הנערים המבוגרים יותר, מלך החבורה, ניגש
לסורגי הברזל, שנותרו עוד מן הימים שעוגן היה מיבצר של משמרת המנדט. כעבור
דקות אחדות היו הסורגים מכופפים. בזה אחר זה הזדחלו הדמויות החוצה. בזריזות
מקצועית החליקו לאורך צינור המים, עד שרגליהם נגעו בקרקע.
בשורה עורפית, כשהם שומרים על שקט מוחלט, צעדו אל החצר החיצונית. שם, במרכז
של מידשאה קטנה, ניצב תורן ועליו דגל תכלת־לבן. היו זמנים שבמוסד עוגן נהגו
להוריד את הדגל מדי יום ולהעלותו בבוקר. אבל עתה לא טרח איש לנהל טקסים כאלה.
הדגל נשאר בראש התורן יומם ולילה.
מישהו שיחרר את החבל, משך את הדגל למטה. תריסר ידיים נטלו את הבד המסמל
את המדינה וקרעו אותו לגזרים. אחר־כך פיזרו את הגזרים בעיגול גדול סביב התורן
וטיפסו חזרה לקומה השניה, מבלי מבלי ששומר־הלילה הבודד ירגיש בהם. מדוע עשו זאת?
קריעת הדגל היתד, נקודת־שיא, בשורה ארוכה של התפרעויות. מזה למעלה משלושה
חודשים שקוע מוסד עוגן בתוהו־ובוהו של התפוררות מוחלטת. אין משמעת, אין תוכנית
עבודה, אין טיפול ראוי לשמו בנערים.
נקודת המיפנה באה ביום בו הודיע משרד הסעד ברעש גדול, כי מנהל המוסד, טיבי
גרוס, וארבעה מעובדיו, הושעו מתפקידם, עד לבירור האשמות שונות. האשמה ד,מפוצצת
ביותר היתד״ כי אחד המדריכים ניהל, לא פחות ולא יותר, מאשר בית־בושת לעצמו
ולנערים, בצריף השייך למוסד.
נגד טיבי גרוס הועלתה שורה של האשמות קטנוניות: שהוא מסר את בגדיו לגיהוץ
במוסד, לא שילם עבור חלק מהארוחות שאכל במוסד, מסר את נעליו לתיקון בסנדלריית
המוסד. יתר העובדים הואשמו באי־סדרים בניהול החשבונות.
לפני שבועיים מסרה ועדת־החקירה את מסקנותיה לשר הסעד. חלק מן המימצאים
הועברו למשטרה, והיא מנהלת חקירה נגד שניים מן העובדים. ההאשמה הסנסציונית על
ניהול בית־בושת התפוצצה כבועת סבון, והמדריך מאיים להגיש תביעה משפטית על
פגיעה בשמו הטוב. נגד טיבי גרום הועלו רק פרטים פעוטים, שיש בהם, לכל היותר,
חוסר־הקפדה על הנוהל, ושכמותם נעשים בכל מוסד או מקום־עבודה.

הנערים ניצלו עד תום את מישטר ההפקר. הם סירבו להישמע למדריכים, סירבו לעבוד
או ללמוד, איימו להכות את המדריכים אם אלה יעזו לנקוט צעדים נגדם. הם ברחו
בסיטונות מן המוסד, פשטו בגליל־ים הסמוכה — והעיקר: לאורך שפת הים של
הרצליה וסימא עלי. בשבתות שורצת שפודהים רבבות מתרחצים. השטח הריק, שמחוץ
לגדר של עוגן, משמש מיגרש־חניה למאות מכוניות פרטיות, שנוסעיהן יורדים לחוף
להתרחץ. אם הם משאירים חפצים במכוניות, יודעים חניכי עוגן להוציאם משם. אם ד,ם
׳משאירים טרנזיסטורים, שעונים, בגדים, כסף על החוף, שעה שהם טובלים בים, אוספים
אותם נערי עוגן כפטריות אחרי הגשם.
בימי־השבוע השקטים, כאשר מועט מספר המתרחצים בחוף זה, נטפלים הנערים אל
המתרחצות. נערים המוחזקים במוסד סגור רעבים למראה הנשים בביקיני. כבר קרה לא
פעם שהעזו לתקוף מתרחצות בודדות, תוך נסיון לאנסן. בלילות נטפלו לזוגות שביקשו

להתבודד על החוף.
אולם אם בתחילה נהנו הנערים מאוזלת־היד של המנהל החלקי ושל סגל העובדים,
החלו בהדרגה למאוס בהפקרות זו. כי מנהל שאינו מחזיק את חניכיו ביד חזקה, גם
אינו מנהל המוכן לעשות משהו עבורם כאשר הם מסתבכים. יותר ויותר נערים — מבין
הבורחים ומבין מקבלי החופשות הרשמיות — חזרו לידי המשטרה. אחרים מסתובבים
בחוסר־מעשה ברחובות תל־אביב, אף הם יגיעו במהרה לכלא. אלה שנשארו במוסד התמרמרו
על כי אין המנהל עושה דבר כדי להוציא את הנערים מידי המשטרה. כעבור זמן החלה
מהלכת הטרוניה :״אם הוא לא רוצה להוציא אותנו מצרות, אז שלא יוציא אותנו לחופש!״
הם קרעו את הדגל, כי ידעו שמעשה קיצוני כזה חייב למשוך תשומת־לב מן החוץ,
אל הנעשה בעוגן. כי תוך שלושה חודשים אלה השלימו נערי !עוגן מעגל שלם: מן
ההתמרדות הראשונה, דרך פריקת־עול מוחלטת, עד להרגשה בחוסר־בטחון במעשיהם,
והתחושה שהם בכל זאת זקוקים לטיפול כלשהו.
לאמיתו של דבר, קיים מצב זה בכל מוסד של עבריינים צעירים. בעוגן רק הגיע
לשיאו. זהו תהליך של מלחמה מתמדת בין המדריכים לבין חניכי המוסד, כשכל צד
מנסה לכוף את רצונו על השני ולהשתלט על חיי הנערים. נקודת־המוקד, בכל המקרים,
היא יכולתו המקצועית של המדריך. ובנקודה זו לוקה כל רשת המוסדות לעבריינים צעירים.
״עד השנה,״ הודה לא מזמן המנהל הכללי של משרד הסעד, דר׳ משה אריה קורץ ,״לא
הכשרנו אנשים למוסדות. בסגל המעונות יש אנשים חסרי תעודה והתאמה ...הם
נבחרים על פי חוש והתרשמות.״
הוא המשיך לספר, כי בתקציב החדש של משרדו הובאה בחשבון הקמת מידרשה
להכשרת עובדי חינוך במעונות. מדוע רק עתה, אחרי 14 שנות קיום של משרד
הסעד ומוסדותיו? השיב הדוקטור :״מדוע עושים רק עכשיו את המוביל הארצי?״

אולם יש צד נוסף לפרשה זו. מבחינה ציבורית, הוא גם חשוב מן הפגיעה בשמם של
טיבי וכמה מעובדיו, או אפילו מהתלבטויות מנהלי משרד הסעד כיצד לפצות אנשים
אלה על הפגיעה הבלתי־מוצדקת. צד זה הוא: מה שקרה למוסד עוגן מאז ההשעייה.

אולם גם בהעדר מידרשה יכול היה משרד הסעד לדאוג בכל זאת לקורסים ולהדרכה
פנימית. ברשות חסות לנוער עובדים מפקח ראשי וצוות מפקחים, אשר תפקידם לא
רק לפקח על פעולת המדריכים, אלא גם להדריך אותם במילוי תפקידם. הם צריכים
לעשות זאת בעצמם, או באמצעות מנהלי המוסדות ועובדיהם הבכירים. אולם הם לא
עשו זאת עד היום.
יוצא, איפוא, שלא זו בלבד שסגל המחנכים מורכב ברובו מאנשים בלתי־מתאימים,
אלא שלא נעשה דבר להדריכם ולהתאימם במידת האפשר לתפקידם 1200 .הנערים
והנערות הקשים ביותר במדינה מופקרים, כשהציבור ישן באשליה כי משרד הסעד
מטפל בהם.
מה התוצאה?
מדריך כזה, שלא הוכשר לתפקידו המיוחד, אינו יכול להגיע אפילו לכלל מסקנה
מה דרוש לנער, מד, עולמו וכיצד לטפל בו. הוא אינו יכול להבין את עולמם הריגשי
של הילד או הילדה, שבגיל 11 או 12 כבר נתפסו בפשע. הוא אינו יודע לנהל עמם
שיחה, או לרשום את השיחה כראוי בתיקיו. בסך הכל — הופך מדריך זה להיות
משגיח לא־מעולה על הנער או הנערה.
מצב זה גורם, בראש ובראשונה, חוסר־מישמעת. הנערים, אשר בחושם המפותח מרגישים
מיד בחוסר בטחונו ובקיאותו של המדריך, חדלים לכבד אותו או להישמע לו. במוסד
אחרי מוסד נוצר מצב, בו עוברות ההשפעה והיוזמה מידי סגל המדריכים לידי החניכים
האלימים. הם המטילים את מרותם על המוסד, הם המהווים דוגמה לנערים הקטנים מהם,
הם המכתיבים חוקת התנהגות.

התגפרות ע? אשה בביקיני
ך* השפעה המיידית של
ן $הוא כזה,״ אמרו הנערים
ואילו העובדים שנותרו שאלו
אתנו אחרת?״ וכך, מצד אחד,
בטחון סגל המדריכים במעמדם.
הנערים הרגישו בחוסר־ר,בטחון של מדריכיהם. הבריחות תכפו, ואתן מיבצעי השוד
וד,התפרצויות לבתי הסביבה. הם החלו משיבים בחוצפה גלויה למחנכים. אלה, שהיו
רגילים לנוכחותו של מנהל מוסמך, לא ידעו עתה למי להפנות את הנערים המתמרדים.
הם גם חששו ליטול לידיהם סמכות מישמעתית תקיפה, פן יאשים אותם מישהו כי
חרגו מתחום סמכותם.
הנערים עשו דבר שלא קרה לפני כן: הם כתבו פטיציה כללית, בה התלוננו בפני
הממונה על המעונות, כי האוכל במוסד גרוע, כי יחם המדריכים גרוע וכי אינם יכולים
לסבול את תנאי הטיפול במוסד.
המצב לא השתפר. במקום טיבי גרום מונה מנהל זמני: זלמן רוזנצוייג, מנהל
שערי ניקנור, המוסד לעבריינים צעירים בני 14־ 11 ביפו. ניהול מוסד לעבריינים הוא
עבודה מלאה ; ניהול שני מוסדות נפרדים, בעת ובעונה אחת, על־ידי איש אחד, הוא
מעל לכוחו של המנהל הטוב ביותר.
בחודשיים הראשונים יכול היה רוזנצוייג להקדיש רק שעות בודדות לנעשה בעוגן.
ומוסד זה, יש לזכור, מרכז את העבריינים הצעירים הקשים ביותר במדינת ישראל.
מאוחר יותר החל המנהל החדש מבקר במוסד פעם ביומיים. אולם גם אז, יכול היה רק
להקדיש טיפול חלקי לחניכיו. הוא ניסה להיפטר מן הבעיות הבוערות ביותר: כל אימת
שהתבלט אחד הנערים כעושה־צרות וצעקן במיוחד, היה המנהל שולח אותו לחופש.
בחוץ היה העברין בחופש מסתבך שוב בפשעים, וכיום נמצאים בבתי־הכלא נערים-
רבים המחזיקים תעודות־חופשה מעוגן.
השעיית המנהל וכמה מעובדיו היתר, הרסנית .״אם המנהל
לעצמם ,״מה אנחנו צריכים להיות יותר טובים ממנו?״
את עצמם :״אם לטיבי עשו כך — מה הבטחון שינהגו
גברו התוקפנות והמרדנות של הנערים, ובמקביל עורער

יחי המדד החדש
ך* היקים של אחד ממוסדות העבריינים הצעירים רשום סיפורו של דויד. חבריו
—1הראו לו דויד המלך. בן 15 היה, כאשר הגיע לאותו מוסד. את הקאריירד, התחיל
בגניבות מבית־הספר, התפרצות לקיוסקים ולדירות — ואחר־כך המוסד הראשון שלו.
עתה כבר היה גברבר מגובש: ידע איך להסתדר בחברת הפושעים הגדולים, איך להתחמק
מהמשטרה, כיצד לרמות את העובדים הסוציאליים למיניהם שטיפלו בו בחוץ. הוא כבר
טעם את התענוגות האסורים של דהירה בווספוז גנובה, מישחק קלפים, פיזור מאה לירות
בלילה אחד, ביקור אצל יצאניות — ומדי פעם אפילו שימוש בסמים משכרים.

במוסד מצא חבורת נערים, אשר מדריכיה לא ידעו מה הם רוצים ממנה, כיצד לחנך
אותה ואיזה דמות של נוער הם רוצים ליצור. החלה התחרות בין כושר־המנהיגות שלו יי לבין כושר־המנהיגות של המדריכים. תוך כדי כך, ניטשה תחרות נוספת: בינו לבין
המנהיג הקיים של הנערים.
דויד ניגש, קודם כל, להוכיח לנערים שיכולתו לבצע פשעים גדולה מזו של מנהיגם
הנוכחי, או מזו של כל חניך אחר. הוא יצא להוכיח, שקשריו עם העולם התחתון
הדוקים וגבוהים יותר מקשריו של כל נער אחר — ושהצלחותיו בחוץ היו גדולות
יותר. הנוצות שבכובעו: מספר התיקים שהיו תלויים נגדו בבית־המשפט וחומרתם,
וסך־הכל של גניבותיו.
כאשר היתד, מגיעה שעת כיבוי־אורות, והמדריכים התורנים נשארו בחלק המוסד
המוקצה להם, ריכז הנער את חבריו סביב מיטתו וסיפר על מעלליו. כך נמשך הדבר
שלושה־ארבעה ימים. עד שהתערב ״המלך״ ששלט אז בחבורה .״חתיכת שקרן!״ הטיח
בפני דויד — ומיד התפתחה תיגרר, מלכותית. אגרופים הלמו בבשר מוצק, שפתיים
התבקעו, דם נטף על הבגדים. שני הגופות הצעירים התגלגלו על הרצפה הקרה, כששני
המתאבקים נושמים ונושפים בכבדות. החניכים התבוננו ביראה, מבלי להתערב.
לטיפולבבית־חולים. הוא ניסה
בבוקר גילה המדריך התורן את המלך הפצוע, העבירו
לחקור את הנערים מה קרה לו בלילה, אולם הם לא ידעו לספר לו מאומה על הנסיבות
בהן נפצע. הם לא ראו, לא שמעו, ולא ידברו — כחלק מהקונספירציה הכללית.

המדריכים לא הבחינו בהשתלטותו של המלך החדש. רק כאשר התרבו סימנים מיוחדים,
והיא נתנה כבר תוצאות ממשיות, שמו לב לכך, כי לא הם המכוונים את החניכים —
אלא כוח אחר, מסוכן.
הסימן הבולט הראשון היה חוסר־מישמעת בכל שטחי החיים במוסד. הנערים החלו
מסרבים לקיים את חוקי המוסד או לחיות לפי סדר־היום שלו. הם חייבים, למשל, לקום
בשעה שש בבוקר. אולם כאשר הופיעו המדריכים התורניים להעירם, סירבו הנערים
לקום .״אל תבלבל לי את המוח!״ קראו במרדנות.
הצעד הבא: סירוב לשמור על כללי ההיגיינה האישית. הם לא התקלחו, סירבו לסדר
את מיטותיהם ולשטוף את חדריהם. כל אלה פעולות־חובה במישטר המוסדות. אלה הן גם
פעולות־הבסיס, עליהן רוצה הסגל לבנות אצל חניכיו את ההרגלים להשתלבות בחברה.
בשעת האוכל החלו זורקים הצידה את המזלג והסכין, אוכלים כמו חיות. החזק חטף
מן החלש את הנתח הטעים. החלש לא העז להתלונן — ואם התערב המדריך, התקוממו
נגדו גם החזק שגנב את האוכל, גם החלש שהאוכל נגנב ממנו. כי החלש פחד מהמלך
יותר מאשר מהמדריך. ואם קרה, שנער חלש כזה התלונן בפני המדריך, נוכח לדעת כי
המדריך לא יכל לעזור לו. חסרה לו השפעה, והוא לא יכול היה לכפות את דעתו בכוח
אישיותו ויכולתו. הנער החלש הפסיק עד מהרה להתלונן.
וכך נוצר מצב, שהנער אשר נשלח על־ידי החברה כדי לקבל במוסד זה את המושגים
הראשוניים של התנהגות ההולמת חברה תרבותית, קיבל במקום זה שיעור מאלף בהילכות
של חוק הג׳ונגל: כל דאלים — גבר.

עליהם בכל זאת תפקיד חינוכי כלשהו. גם לגביהם פועלים אותם חוקים של סלקציה,
שהותירו למעונות רק את המחנכים מסוג ב׳ וג׳ .נותרים בעלי־מקצוע, שברובם לא
הסתדרו במקומות מושכים יותר.
תפקידם קשה לא פחות מזה של הפדגוגים של המוסד. אדרבא: שעה שמחנך מעביר
לפעמים פעולות חברתיות הנראות כשעשוע או בידור, דורש המדריך המקצועי מן
הנערים מאמץ ועבודה. חניכיו גם אינם שוליות רגילים: המדריך חייב לא רק ללמד
אותם כיצד להשתמש במחרטה או במשור, אלא גם כיצד להיות חלק מקבוצת עובדים,
להתחשב איש ברעהו — בקיצור, ללמוד את כללי החיים בצוותא. וכל זה, בדרך כלל,
בניגוד לרצונם.
מדריך, האחראי על קבוצה של 10־ 15 נערים, עומד בפני בעיה קשה של בטיחות.
הנערים יכולים ללא כל סיבה נראית־לעין לפתוח בהשתוללות, לדקור אחד מהם או את
המדריך בכלי־העבודה שהופקד בידם.
כיצד נבחרים אנשים אלה לעבודתם? על פי רוב (למעלה מ־ 75 אחוז) אלה הם חברי
המפלגה הדתית הלאומית, שזכו בעבודתם כסידור נוח בחיים. רק אחוז קטן מסוגל
להשתתף בקורסים שמנהל משרד העבודה למדריכים מקצועיים. כי המדריכים הבאים
לקורסים אלה מועסקים בבתי־ספר מקצועיים ובמוסדות חינוך בהם נדרשו להציג תעודות
לפני שקיבלו את עבודתם. ואילו, לדברי מנהל אחד המוסדות :״התעודה היחידה שיש
לרוב המדריכים והמחנכים במוסדות׳ שלנו היא תעודת־לידה.״ אפשר להוסיף עוד תעודה:
תעודת־חבר במפלגה דתית.
מדריכים מקצועיים פועלים גם בבתי־הסוהר ובמוסדות ממלכתיים אחרים. בכל המוסדות
האלה, הם נמצאים תחת פיקוח של משרד העבודה, הדורש מהם רמה מינימלית של ידע
והכשרה מקצועית. לא כן במשרד הסעד. אין לפקחי משרד׳־העבודה דריסת־רגל במיתקני
ההדרכה המקצועית במוסדות של משרד הסעד. אילו כן, היו בוודאי חייבים לפטר חלק
ניכר מן המדריכים העכשוויים, שרבים מהם מתקשים למלא דרישות אלמנטריות כמו
ידיעת קרוא וכתוב.
מצב זה מתנקם שבעתיים בנערים. לגבי החוסים במוסדות אלה — שהפגם העיקרי
שלהם הוא חוסר יכולתם להשתלב בחברה — הרי רכישת מקצוע והרגלי־עבודה היא
כרטיס־כניסה לחברה. ללא מקצוע וללא הרגלי־עבודה, ייסחפו ללא ספק חזרה אל מעגל
השוטטות־פשע־מאסר.
מכל התמונה הזאת, ברור דבר אחד: החיילים — כלומר המדריכים והמחנכים — בחזית
המלחמה בעבריינות הנוער, אינם יכולים ללחום. לא מפני שאינם מוכנים, או אינם
רוצים — אלא מפני שלא קיבלו את האימונים הדרושים, ולא צויידו בנשק מתאים לקראת
מלחמתם. הדבר משול לכיתת חיילים, שהוצאה ישר מהקלט, ללא מיון, ללא הדרכה, וללא
נשק, ונאמר לה :״צאו, והילחמו בטנקים המסתערים!״ הם גורמים נזק עצום, בכך

גילוי קצר בפרדס
* *6הות הנער כמוסד היא תקופה של הכשרה להרגלי החברה. אם לא הספיק ללמוד
16/בבית־ספר — מנוצלת שהות זו ללמדו קרוא וכתוב. זוהי ההזדמנות האחרונה שלו
בחיים לעשות זאת. הוא צריך ללמוד הרגלי עבודה, ללמוד מקצוע. המדריך הוא נציג
החברה, שתפקידו לשכנעו כי סדרים אלה טובים ורצויים.
אם המדריך אינו_ מסוגל לעשות זאת, מתמוטטת כל התיאוריה היפה הזאת כמו מיגדל
של חול. במקום נער פרובלימטי אחד, שסיכן את בית השכנים — ועשה זאת תוך פחד
מתמיד — נוצר במוסד ריכוז שלם של נערים, הבז לחוקי החברה.
אין מוסד של עברייניות או עבריינים צעירים, שחניכיו אינם רגילים לברוח ממנו.
חלקם בורח סתם לשאוף אוויר חופשי. אולם רוב הבריחות מתוכננות היטב, למטרות
אסורות. אם המוסד מצוי בסביבה חקלאית, כמו נעורים, סובלים המשקים קשות ממכת
גניבת פירות ותרנגולות. תיקיות המוסד ומשרד הסעד — גדושות מכתבי־תלונה של מועצת
תל־מונד וכפר הס. אם מצוי המוסד בסביבת שיכון עירוני, כמו עוגן, שטופה המשטרה
בגל של תלונות ממתרחצים שחפציהם נגנבו ומכוניותיהם נפרצו, ומדיירים וחנוונים
אשר דירותיהם וחנויותיהם סבלו מאורחים לא קרואים.
ראש מועצת כפר יבנה, שבשטח שיפוטו נמצא מוסד צופיה לעברייניות צעירות, מתלונן,
לעומת זאת, על מגיפה נשית מיוחדת: התפשטות הזנות בסביבה. כמה מנערות צופיה הבור־

עס שהו

חות — לבדן או בחסות הסרסור — אינן מחכות עד הגיען לתל־אביב כדי לעסוק במקצוע,
שעבורו נשלחו מלכתחילה למוסד. הן עוצרות מכוניות בדרך, או מפתות הולכי־רגל
לשהות קצרה בפרדס הסמוך למוסד.
ל״מלכים״ יש השפעה גם בשטח עבירות המוסר. לא קל למדריך — חסר־השפעה על
הנערים, ואשר אין לו יחסי־אמון בתוכם — לגלות הופעתו של הומוסכסואל או נרקומן
במוסדו. עובר זמן רב, עד שפעולה מסיבתית׳ תסגיר נער או נערה כאלה לידי המדריך.
עד אז כבר הספיקו הנער או הנערה לעשות שמות בנשמת חבריהם.
מה קורה אז? שתי פגיעות אלה שוב אינן חינוכיות, כי אם־רפואיות. יש לטפל בהן
לא במוסד לעבריינים, כי אם בבתי־החולים המתאימים. מנהל המוסד פונה לממונה על
המעונות, בירושלים, בבקשה שנערים אלה יוצאו מן המוסד. ההתכתבות נמשכת חודשים —
וכל יום מתרחב מעגל הנפגעים ממכות אלה בתוך המוסד.
כאשר מגיעים מים עד נפש, והמנהל או המנהלת מאיימים וצועקים, מוצאים סוף־סוף
הנער או הנערה מהמוסד. אולם על פי רוב, לא למוסד רפואי מתאים — כי אם הם
׳מקבלים תעודת־חופש ונשלחים הביתה, שם הם חוזרים לסורם הקודם, ללא כל פיקוח.
על פי תקנות הטיפול בנוער עבריין, רשאי הממונה להעניק חופש בבת אחת עד ל״ 30 יום.
אך כאשר עוברת תקופה זו, אין הנער חוזר למוסד, בדרך־כלל: הוא מקבל חופשה נוספת
של 30 יום. וכך הלאה — עד שמסתיימת תקופתו של צוו־החסות.
אם מתוך חוסר־יכולת, או חוסר־רצון, עושה בכך משרד הסעד צחוק מכל המוסדות
המכובדים כמו המשטרה, בית־המשפט, והמשפחות, אשר קבעו בי נער או נערה זו
זקוקים לשהות לטיפול במוסד. כאשר מגיע הזמן, בסוף שנת התקציב, לדזזח על פעולות
המשרד, מופיעים הנער או הנערה כמי שנמצא בטיפולו של המשרד.
ההתחרות בין המלך לבין המדריכים לובשת לעתים צורות חמורות ביותר. לא פעם,
למשל, הגיעו הדברים בשיערי׳ ניקנור, מוסד־המיון שביפו, לידי התנגשות גופנית. הנערים
התארגנו בכנופיה סביב המלך, וכאשר עמד המדריך על כך שיעשו דבר מסויים, התנפלו
עליו. כאשר התערב מדריך שני, התנפלו גם עליו. פצעו את שניהם — והמנהל היה צריך
לשלוח קריאות ס.או.ם. למשטרה שתציל את סגל העובדים.

ב לי נשק, מו רמר קי ם
יי םפוגשני של מדריכים. אלה הם המדריכים המקצועיים שתפקידם ללמד את
הנערים מקצועות כמו נגרות, מסגרות, סנדלרות. אלה אומנם בעלי־מלאכה, אולם מוטל

חוס הגיונגר

הוא החוק השורר במוסדות לעבריינים צעירים. תחת
אפם של המדרינים מתנהלת מלחמה מתמדת בקרב הנערים,
כשהפושע הגדול מטיל את מרותו יעל חבריו ועל המדריכים. מהלומות הן חלק מהשיטה.
שאינם מסוגלים למלא את תפקידם. הגיזרה שהופקדה בידיהם פרוצה לרתחה, הטנקים
מסתערים ללא מעצור.
אולם לא בהם האשם העיקרי. האשם מוטל על שני הגורמים האחרים, החיוניים לכל
יחידה צבאית: הספקת השירותים והמינהלה! והפיקוד. שני אלה לוקים עוד יותר מן
המדריכים עצמם.

הפרי! הבא: מי רצח את החניף,
אשר נמצא מת על שפת הים?

רצי ח ב חו שי סטאן 6 0 0
(המשך מעמוד )15
ומיהר לחצר. שוטרים הצליחו להוציא מידו
את האקדח. צבי שימנסקי נפח את נשמתו
בדרך לבית־ד,חולים. אוטק מת במקום.

האומונוז נחזמז־רב?

>הנשרת ם13 אים

נפתחות כתות חדשות
כיתות מיוחדות לבוגרי ט /י׳ ,י״א

שרטוט מכונות
שרטוגו בנין
ארכי \ 7קגוורה

(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

טכנאות מכונות
טכנאות בנין
פרטים והרשמה:
12— 10 בבוקר 7— 5 ,כערב

ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

...ובבל1110
ז ה 81100

בעכ&שיס

**< כאורה נסגר תיק הרצח ותיק פרשת
/יחד, עם מותם של שני היריבים.
נדמה, כי הרצח הכפול היה פרי יאושו
של אוטק חולה־הלב, שסבר כי קיצו
קרוב, החליט להוריד גם את אויבו שאולה.
היו לו, לאוטק, סיבות טובות להיות
אכול מרירות ויאוש, לא רק בשל מלחמתו
של שימנסקי בו. הוא ראה את עצמו מוש־פל
עד עפר. הוא, מי שהיה אחד מהטריאו־מווירט
החיפאי, נאלץ להכנע לקצב. חבריו,
חושי ואלמוגי, טיפסו מעלה מעלה
ואילו הוא נשאר באיצטלה של פושט״
עורות, נוכל ורמאי, שרימה וכיזב לרוב.
ולא רק זאת, אלא שחבריו לשעבר פנו
לו עורף. לפני כשנתיים רצה אוטק לצאת
מהסבך של עסקי־הבשר, בהם שקע למען
אחרים, דרש מאבא חושי, כפיצוי על
פעילותו עבורו, תחנת־דלק. אלא שאבא
חושי אינו אוהב אלים דועכים. הוא נהג
בו בזילזול. כתוצאה מכך שררו יחסים
מתוחים בין השניים בשנתיים האחרונות,
וכמעט שלא נפגשו.
המחשבה כי אדם כזה, אחרי שהיה
רתוק למיטתו חודשיים בשל מחלת־לב,
שבור ומיואש, יגיע למעשה השפל של
יריד, בגבו של זה אותו ראה כאחראי
להשפלתו, נראית סבירה.
אלא שעדיין יש כמה תעלומות בלתי
מפוענחות, שפתרונן עשוי לשפוך אור
חדש לגמרי על מעשה הרצח המתועב.
השאלה הראשונה המתעוררת היא: האומנם
היה אוטק חולד,־לב באמת, כפי שהצי־גור,ו
לאחרונה? איש מידידיו אינו זוכר כי
סבל אי־פעם מהתקפות־לב. גם בבית־המרק״
חת המשפחתי לא נהג אוטק לקבל תרופות
כלשהן נגד מחלת לב. נוסף לזאת, היה
מעשהו הראשון, בבואו ביום שישי האחרון
לבית־המטבחיים, להשתתף בהעמסת בקר
יחד עם חבריו. זוהי התנהגות מוזרה לגבי
אדם שזה עתה קם ממחלת לב.
אוטק היה צריך להעיד באחת מישיבות
בית־המשפט שדן בבירור חשבונות יחד.
פרקליטו הביא לבית־המשפט תעודה רפואית
מטעם רופא אורטופד, בה טען כי
אוטק אינו יכול להופיע בבית־המשפט. למחרת
ראו אותו ברחוב. אשתו של שימנ־סקי
מיהרה להזהיר את אשת הרופא שהוציא
את התעודה, כי אם יתברר שהתעודה
היתד, מזוייפת — לא תהסס להתלונן בפני
המועצה הרפואית. בישיבה הבאה כבר הופיע
אוטק למתן עדות.

גזי שגגזף ררצוז?
עלומה נוספת הטעונה בירור היא:
1 1מה עשה אוטק בשעה שקדמה לרצח?
לפי עדויות הוא נסגר למשך שעה עם מרכזו
הנוכחי של הקואופרטיב, שלמה למברגר.
בתום השיחה, רבע שעה לפני הרצח, עזב
למברגר את המקום. הוא גם היחיד מבין
חברי הקואופרטיב, שביקש אחרי הרצח את
הגנת המשטרה.
בירור תוכנה של השיחה, שהתנהלה בין
השניים, עשוי להבהיר נקודות סתומות
לגבי הרצח. שכן אם לדעת העתונות היומית
מפתיע שהרצח בוצע דוזקא בשעה
שהקרב בין השניים עמד בפני התפשרות,
אין העובדות כל כך ורודות.
האמת היא, שלמרות נסיונות התיווך והפשרה
ובניגוד לדעת כמה מחבריו, התעקש
צבי שימנסקי להמשיך בניהול תביעת בירור
החשבונות. הישיבה הבאה של ביתד,משפט
עמדה להערך בעוד שבועיים־שלו־שה,
והיא היתד, קריטית לגבי פיענוח תעלומת
כספי קרן ב׳.
לאוטק עצמו לא היה כבר מה להפסיד.
שמו הוכתם כבר במהלך המשפט עד כה.
אולם ישנם עוד אישים ומוסדות, העלולים
להיפגע קשות אם ימשך המשפט ויתגלו
בו כל סודות יחד. האם לא היה אוטק הנאמן
מכשיר בידי גופים מסויימים, הקריב
את חייו וירה בגבו של אויבו כדי
לחסל את הפרשה ולהשתיקה?!
את התשובה על שאלה מכרעת זו אפשר
יהיה לקבל רק אם במקום לסגור את התיק,
תמשיך המשטרה לחקור באם לא היו
לאוטק שותפים במעשה הפשע. חבריו של
שימנסקי. חייבים להמשיך בתביעה לבירור
חשבונות יחד, כדי למצוא את התשובה
לשאלה שהנרצח כה התלבט בה בחייו: לאן
הלכו המיליונים?

אנשים
א ת, הו אוכלהשאר
קבוצה גדולה של חברי כנסת, שסיירו
השבוע לאורך הגבול, התרשמו במיוחד מכלב
שמירה מגודל .״האם הוא יודע להבחין
בין יהודי לערבי?״ התעניין לדעתי ח״ב ה־מפד״ל,
בנימין שחור .״אילו ידע זאת,״
התערב ח״כ חרות, יוסף שופמן ,״הרי
יכול היה להיות שר הפנים הדאגה
לטוהר המידות בבאר־שבע אינה יכולה להשתוות
לדאגות דומות בכל עיר אחרת
בארץ. העתון המקומי, המופיע בבירת־הנגב
בשם את והוא, מעורר במאמר ראשי
את תשומת־לב הציבור לעובדה, שראש העיר,
זאב זריזי, לומד נהגות במכונית
עירונית, כשמורהו הוא נהג העיריה. כותב
העחון :״נראה לנו, שמר זריזי מתכונן
ל,אחרית הימים׳ ,כאשר יאלץ לחזור לאזרחות
רגילה, ולמה שלא ינצל את ההזדמנות
ללמוד לנהוג על חשבון הציבור? מר
זריזי, אנו רוצים תשובה ממשלת
הונגריה שימחה השבוע את הצייר
ומורה בצלאל, יוסי שטרן, בהתירה
לו ביקור בן מספר שבועות בארצה. יוסי,
שאינו מסתיר את שימחתו לבקר בארץ
הולדתו, הסביר כי יש לו סיבה מיוחדת
לכך :״כבר 22 שנה אני בארץ ולא זכיתי
להרגיש כאן כיהודי. בכל מקום קוראים
לי הונגרי. בהונגריה לפחות אזכה להרגשה
שאני יהודי לחווייה תיאטרונית
מיוחדת במינה זכה לאחרונה רב־החובל
החיפאי הוותיק, זאכ־היס, בעת שביקר

0פ סו קי ה שבו ע
0ארוף־משנה עוזי נרקיס,

ראש המיכללה הלאומית לבטחון, ב־תשובה
לגנרל צרפתי, שאמר לו כי כל
עוד קיים הדור של מלחמת סיני, לא
תהיינה בעיות בין ישראל לצרפת :״ידידותנו
אינה עניין של סיני בלבד. לדעתי
האישית, ביחסים בין אומות חשובים
חזון ואידיאל לא פחות מכלכלה.״

#שר החקלאות משה דיין :
ן! ״מבחינתנו, כל מה שעשתה מלחמת אל־ק
ג׳יריה היה להחיות את תקתת הערבים
!!! למלחמה בישראל.״

6הכדורגלן יעקוב חודורוב,
!1על הסטריפטיז :״במקום להילחם נגד
(ן החשפניות הזרות המופיעות בארץ, מו־קרובי
משפחה בברית־המועצות. בהיותו ב־טאשקנט,
נקלע להצגה של להקת הצבא האדום,
בשם הוא אנזר לא! הוא איחר להיכנס
להצגה, אולם בהיכנסו, הופתע לראות
על הבמה דמות של קצין ישראלי,
היושב בחברת קצינים צרפתיים ואנגליים
בחדר־מלחמה. עד מהרה התברר לו, שה
מדים
מייכלזון -לפני הצנזורה
בלתי־נווסרי
העולם הזה 1301

דירות

מפוארות

בנות 4ו־ 4!/2חדרים

הסקהמר כזי ת -בי דו ד נגד רטיבות ו חום
בית סגור עם טלפון פנימי
מעלית -חניה פרטית למכוניות
אפשרות להרחבה ושנויים
תנאי תשלום נוחי ם ומ שכנתאות

מבחרגדול של דירותלוקסוס
בנות 2!/2 ,2ו 3-חדרים בבתי מגורים
מודרניים בצפון תל-אביב.
משרדנו: רח׳ אבן־גבירול , 158 תל־אביב ()4—7 ,8—12
(בחודש אוגוסט)8—1 :

שוגר קנדי -לפני הצנזורה

שוגר קנדי -אחרי הצנזורה*
מוסרי

בלתי־מוסרי
הצגה מטפלת׳ במשפטו של טייס אנגלי,
שסרב להשתתף בהפצצת פורט סעיד במיבצע
סיני, אחרי ששוכנע על־ידי ידידה קפריסאית
באופיר, הבלתי הומאני של פעולתו.
מוסר־ההשכל של ההצגה: מותר לחייל ל־

טב היד, להילחם נגד החשפניות הישרא־ 4
ליות המופיעות בחוץ־לארץ.״
• הצנזור, רוי גרי, על אותו 1
נושא :״סטריפטיז זה לא אמנות! הדבר 1
הזד, רק מגרה את היצרים! זה פתח ״
לירידה מוסרית! מסטריפטיז לדברים 1
אחרים — המרחק בהחלט לא גדול! יש 1
הרבה חברות נוער שמקיימות מסיבות 1
עם כל מיני בירורים, ובתוך זה יש •
גם סטריפטיז! זה לא פשוט!״
• שלמה שמיר, כתב השבועון :
הדתי פנים אל פנים, שעסק במחקר 1
ממושך בבעיית בני־ישראל :״ההוכחה ;!
היחידה שמצאתי שבני־ישראל אינם יהו־ ״
דים, היא העובדה שהם אדיבים וני־ •!
מוסיים.״
• דן כן־אמוץ :״אל תדון את :
חברך, עד שתגיע לחיפה.׳׳
סרב למלא פקודה, אם היא נוגדת את מצפונו.
זאב־הים שמע, בעת שיצא מן ההצגה,
כי תגובת הקהל נגדה את המחזה,
דמתה לגישה הישראלית המקובלת :״פקודה
היא פקודה: לא צריך לחשוב, צריך לבצע״
להצלחה יוצאת־מגדר־הרגיל זכה
שחקן הבימה, שלמה בר־שכיט, בעת

אחרי הצנזורה

העולם הזח 1301

שהופיע לאחרונה בהצגת ג׳יג׳י, באמפיתאטרון
של צמח, בחום של 40 מעלות. אחרי ההצגה
ניגש אליו מורה מאחד מישובי הסביבה
ושיבחו בפניו :״גילמת את תפקיד
המלצר בצורה אוטנטית נפלאה. הקריצות
שלך, נענועי הראש, כיוון המצח ממש
נהניתי.״ מה שאותו מורד, לא ידע הוא,
כי לפני ההצגה חבש שלמה את הפיאה הנוכרית,
גילה רק על הבמה כי היא מלאה
יתושי ברחש, ניסה כל הזמן להיפטר מהם
בתנודות ראש שונות ומשונות אלה
התמהים לדעת להיכן נעלם סופר עתי״ם
לשעבר, דויד (סטיפן״) ליבון, שעקבותיו
אבדו לפני כשנתיים, ישמחו ודאי לדעת, כי
האיש מכהן עתה בכהונת היועץ הכלכלי של
ממשלת חוף־השנהב.

חוז ה ל חיי ם
תפיסת המוסר של הצנזורה הישראלית
התבררה השבוע, כאשר זו העניקה רשיונות
הופעה לשתי חשפניות, שהופעותיהן נאסרו
קודם לכן. החשפנית הכושית, שוגר קני
די! קיבלה רשות להופעה, בתנאי שתפשוט
הכ — 7פרט לחזיה. לעומת זאת גילתה
הצנזורה יתר רוחב־לב כלפי החשפנית הפינית,
מרים מייכלזון. התירו לה להתפשט,
אבל רק כמו בסרטי לילות העולם,
כשהקהל רואה רק את צלליותיה ולא את
צבע עורה זיווה רודן, שזכתה בחוזה
לתפקיד כוכב־משני בסרט צרפתי־אמריקאי,
בו יככב גם ז׳אק שרייה, ואשר
יוסרט בחודש הבא בדרום צרפת,
מתכוננת כנראה להופיע גם בסרטים ישראליים,
המיוצרים עתה בארץ בתריסרים,
לפי השמועות שהגיעו לאוזניה. כך, על־כל־פנים,
אפשר להבין את החוזה ששלחה
לאמרגן הישראלי מרקו תורג׳מן, בו
היא מייפה את כוחו להיות נציגה הבלעדי
בארץ בשטחי המישחק, הקולנוע והפירסום,
לכל ימי חייו או חייה, או עד למיקרה
ששניהם יתחרטו על העיסקה אדם
אחר שעדיין לא התייאש מסרטים ישראליים
הוא שלמה צוייאני, מי שביים את הסרט
הישראלי ניני, שהורד אחרי שלושה
לגייס מהחברה הצרפתית גונזונט 50 אחוז
מן הסכום הדרוש להשקעה בסרט ישראלי
ימי הצגה. לדבריו של צוריאנו עלה בידו
הדש. הסרט החדש, בו עומד צוריאנו ליטול
את תפקידי הבמאי והתסריטאי, יהיה
לפי דבריו ״על אותן הבעיות כמו הסרט
הצעירים, עם קליף ריצ׳ארד. בלי ציונות,
אבל יותר מוצלח מהצעירים אורי
זוהר היה אחד הלקוחות הראשונים במועדון
הספורט׳ הימי ׳עולם הדמתה, שנפתח
באילת על־ידי רפי נלסון. במועדון זה
יש ציוד לסקי־מים, דייג תת־מימי וצלילה.
אורי צלל לעומק הים באילת, כדי לחזות
מקרוב באלמוגים, הבחין לפתע בדג גדול
באורך של מטר. רפי נלסון, שהבחין כי
הדג אינו אלא הברקודה, דג טורף המסוכן
יותר מבריש, מיהר להעלות את אורי על
פני המים .״זה הברקודה,״ אמר .״אפשר
לאכול אותה?״ התעניין אורי זוהר .״זוהי
עכשיו השאלה שהיא שואלת עליך!״ ענה
לו רפי.
* לידה — ש נוטר. המפקח מדי ערב על
ההופעה.

תחחת. פרס * ס
ל ג דו ל ה

כדי לאפשר לכל צרכני ״טקסטיל
שמפו״ ,אשר יצאו לחופש
להשתתף ב תחרו ת הפרסים,
אנו מאריכים אתת קופ ת התחרות
עד .14.9.26 תוכלו לזכות
באחד מ 500-הפרסים
הנהדרים, ביני ה ם:

פרס ראשון: שמלה ומעיל
של אילקה בשווי של 250. -

פרם שני: חליפה של אילקה
בשווי של 120. -ל״י.
פרס שלישי: שמלה של
אילקה בשווי של 100. -ל״י.
כדי להשתתף ב ת חרו ת יש
לגזור אתהס מל ״ טקס טיל
שמפו״ (בעברית) מתוך 4קופס
או ת ענק (או מ 8-קו פ ס או ת
ק טנו ת או מ 12-שקיות) ,ולשלחם
בצרוף סי סמהלטק סטיל
שמפו (לא יותר מ 8-מילים)
לחברת נורית, תל-אביב,
רחוב הגדוד העברי .28
חלוקת ׳הפרסים תתקיים ב־ 23 לספטמבר,
במשרדי החברה ע״י ועדה,
בראשות עו״ד בדט. החלטת הועדה
אינה ניתנת לשינוי. הסיסמאות אשר
תבחרנה, תעבורנה לרשות חברת
נורית בע״מ.

תוצרת נק ה תוצרת איכות

המפיצים היחידים: חב, גורית בע״מ
פרסום או־קי

*8ן ידיפ1 תלמידים1 סטודנטים1
הדיפו עוד היום לקורס החדש ל*

קצרנות

?כרית ו/או אנגלית
ף*ני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן

ומאהל: ח .בר־קמא (קמ&ינסקי)
תל״אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רתוב שמריהו לוין .39

הצלחה

מובטחת!

אממת
בידור
ששש ...מבדריםבחיעה
אמר הדג לדייג :״אם יש לך קאוויאר,
קפוץ למים!״
אמרה היצאנית• לשוטר המקוף :״עשר
לירות, בחצר!״ שאל השוטר :״איפה? איפה?״
שלוש
נערות בחצאיות הדוקות, בעלות
חתכים המגיעים עד למותניים, ניענעו ישבנים
ושרו :״גם לנו יש הכרה פועליה /
נכנסנו כבר להסתדרות הכללית /אנחנו
עובדות במשמרת לילית /תנשמת, כוס
ולילית
הג׳וב הוא נעים, אין כל טעם לכעוס /
גם לנו יש אש״ל, משכורת ובוס / ,אותנו
אין צורך בכלל לאנוס — /לילית ותנשמת

הבוס שלנו הוא האוח /אולי סרסור,
אן בעל כוח /ממנו אי־אפשר לברוח/ ,
ואי־אפשר לפרוש / .היתה אחת ושמה

כיתות מיוחדות לבוגרי ט /י׳ .י״א

אלקט רוני ק ה

טל הזי ה

פרטים והרשמה:
10־ 12 בבקר5 ,־ 7בערב,

על הספסל / .אולי נוריד חוטי חשמל
העמוד /תראו איזה מספר — הוא
למות / ,אולי נתפוס איזה טיפוס
ונערוך אצלו חיפוש / ,כדי לבדוק
ייש לו תעודת זהות.

אתא ־ תור * מו ל בן־ צ ב
גם הפרברים רוצים להתבדר. תושבי
שכונותיה של תל־אביב שוב אינם מוכנים
להסתפק בבידור של טיולים ליליים בפי־דמות
על המדרכות בערבי־שבת. או בישיבה
על גבי לוחות השש־בש עד לשעות
הקטנות של הבוקר. היום הם מוכנים לשלם
בעד בידור אמיתי, בתנאי שיהיה לפי טעמם.
לאחרונה הובאה אל הפרברים להקת
בידור שלמה מתורכיה, הכוללת תיזמורת
מזרחית, רקדניות בטן וזמרים ידועים.
הלהקה, העורכת עתה סיבוב הופעות בעיירות
העולים של ישראל, מופיעה מדי
ערב בקפה נוח שבדרך סלמה, מספקת
שם את הרעב לבידור עדתי.

תל״אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו , 33 בית יואל

דחף

לן שקשים ייםלמאניה, י ^
* ״י ״יז שרש; :מ: ל א ללי ם
מעייקים

7ייזיפעוז.

רקדנית־בטן באל
אש בתחתונים
צפורה /אשר ניסתה לשוב אחורה/ ,
מצאו אותה בתוך ׳הג׳ורה /עם חור כזה
בראש!״
לא יאמן, אבל תמליל בסיגנון זה, יחד עם
התנועות והמשחק המלחים אותו, אפשר
למצוא כיום במועדון התיאטרון החיפאי;
המציג את תוכניתו החדשה, ציפוך י לילה.
למרות שאבא חושי עיקם קצת את האף,
הצדיקה התוכנית את עצמה. המועדון, שסבל
לאחרונה ממיעוט מבקרים, מתמלא,מדי
ערב עד אפס מקום, סותר את הטענה כאילו
החיפאים עשויים להתבדר רק מנושאים
צימחוניים ופוריטאניים,
שניים לעומת שלוש. לצפורי לילה
חסר חוט שדרה. זוהי תוכנית המורכבת
מלקט של פיזמונים (טובים) ומערכונים
(טובים פחות) ,שאין ביניהם כל קשר, זולת
הלהקה המציגה אותם. הלהקה עצמה היא
צחת חינני, בו מנהיג חיים טופול שלוש
נערות (אשתו גליה, נילי ארנון ונירה עדי)
וגבר אחד (אברהם מור) ,בתוכנית הראשונה
אותה הוא ביים בעצמו. טופול במאי
המערכונים, בניגוד לטופול השחקן, שהוא
בדרן מצויין, אינו מלהיב ביותר. מערכו־ניהם
של שמעון צבר — אודות הזוג
שצרצר מדיר שינה מעיניו; של אפרים
קישון — על אבות הממתינים בפתח חדר
הלידה; ושל פוצ׳ו — על אופים הלשים
בבצק ובענייני היום — הם ארוכים מדי,
ומשומשים מדי. לעומת זאת הצליח טופול
להגיש את הפיזמונים שבתוכנית ברעננות
ראויה לציון.
כך, למשל, מוגש בצורה מבריקה פזמונו
של דן אלמגור, המרגלים:
...פיה הש.ב. עסוק מאוד — אן לא
אתנו /כי כל פרופסור כבר חשוד פה מן
הסתם /במקום להאזין לטלפון שלנו /
מאזינים לטלפונים של מפ״ם. כי פה, מרוב
האזנה למר ייערי /מרוב יערי לא נתפס
הדב־הבער / ,אם רצונן לפעול בלי הפרעה,
טובאריש / ,תכתוב בספר שביג׳י מצביא
זוהר.
או פיזמונו המצוין של דידי מנוסי, על
החברה שאין להם מה לעשות:
...בפינה יש ערימת שקים עס סלט /
בוא נשפוך עליה מים וחסל /מת ד׳תכס
אולי נרד אל הטיילת /להפריע לזוגות

מדווח כתב ״העולם הזה״:
פעם זה היה פרדס. תפוזים כבר לא
גדלים כאן, אבל את העצים השאירו. השולחנות
מפוזרים על משטח ענקי, מאחרר
באופן טבעי, במרכזו קולחים מים מתוך
מזרקה הניצבת בבריכה. הבמה עצמה חוסה
תחת ענפיו של עץ תות ענקי.
התפאורה מצטמצמת בציור ובשתי תמונות.
אתא תורק מביט אל הקהל מזוית
אחת, כשממולו שולח מבטים יצחק בך
צבי. בציור יש רק ים, כחול מאוד, עם
טירת קטנה ברקע .״נוף של איסטנבול,״
מסבירים.
פרדה אונט, כוכבת הזימרה של רדיו
איסטנבול, לוקחת את המיקרופון בידיים.
עושה רושם כאילו נזהרת שלא למעוך
אותו. החזר, גולש מבעד למחשוף ולשי־רים
אין סוף. הקהל משתף עמה פעולה,
מריע, מוחא כף ולא נותן לה לרדת. למי
שלא מבין תורכית, נותנים הסבר :״אבא
אומר לפרדה: יש בחור קוראים לו עלי,
רוצה להתחתן אתך. פרדה עונה: לא רוצה!
אומר האבא: יש פה שכן רוצה להתחתן
אתך. פרדה: לא רוצה! אבא המסכן נוקב
בכל השמות האפשריים. אבל פרדה לא
רוצה. ברוב יאושו אומר האב: יש פה
אחד, שיכור, מוכנה להתחתן אתו? פרדה
מוכנה. למה? למה ששיכור תמיד שמח.״
שמירת המוסר המשפחתי. אבל
מסמר התוכנית הן שתי רקדניות הבטן,
איישר, שחרזאד ונימאט באל, שכל אחת
מהן זוקפת לזכותה הופעות באינסוף של
סרטים תורכיים. אף אחת מהן לא היתה
מתאימה לפירסומת לביסקול. הן חתיכות
במושגים של רובנס.
כל ריקוד נמשך רבע שעד, לפחות. נחלי
זיעה זורמים מהבטנאיות ומהקהל פעור־הפה
גם יחד. כשנימאט באל שרה, אגב
ריקוד בטן, אודות הבחורה שאש אחזה בתחתוניה
יוצא הקהל מכליו. מישהו מהקהל
אפילו מביא לד, ברוב התלהבות נתח קרח.
״הן ביקשו ממני להרשות להן לרקוד
יותר ערומות,״ מסביר בעל המקום, אברהם
סבאג 23״אבל אני לא מוכן. באות
לכאן משפחות שלמות, ואני לא רוצה
לפגוע בהן,״
העולם הזה 1301

5522225* 02:

0 ׳€ר 7תלו
*זו * £8$ואעס * 8 8א
מעבד ה לשונית אלקט רוני ת

? 7/6׳ 6ל / 7ת /איר׳ ׳2י 0ל ^ כ//
ומיון
בגיסה
חינות

יום ג׳ ,ה־ 21 לאוגוסט 1962

אזנאכור וקריגר ב״טקסי לטוברוק״
מכרים — כן; ידיזים — לא!
קולנוע סרטים
מעשהכ מו 1י ת
טקסי לטוברוק (חן, תל־אביב; צרפת)
נוסע בדרך עקלקלה, כדי להוכיח שגרמנים,
אפילו שירתו בצבאו של היטלר, אינם חיות
טרף שיש להשמידן, ואפשר לנהל אתם
עסקים בימי שלום, לחלום עמם יחד על
אירופה מאוחדת ואפילו למכור להם מדים
וחגור.
הצרה היא, שכל דרך חייבת להסתיים
במקום כלשהו. דרכה של המונית לטוברוק
על המסלול של ״יש גם גרמנים טובים״
חייבת להסתיים בתחנה של ״גם הגרמנים
הם בני־אדם״ .אלא שהדלק הרעיוני
במונית לטוברוק אינו מספיק כדי להגיע
עד לתחנה זו.
חמישה גלגלים מסיעים את המונית. ארבעה
מהם צרפתיים, חיילי יחידת פשיטה,
שחיבלה במיתקני הצבא הגרמני בעורף
חזית אל־עלמיין ואיבדה את דרכה חזרה.
החמישי הוא קצין גרמני (הרדי קריגר),
הנופל בשבי הרביעיה, אחרי שהיא משמידה
את חיילי חוליית הסיור שלו.
גם היהודי. תוך כדי מסע משותף,
הנראה יותר משעשע ממייגע וזאת
בזכות דיאלוגים ממולחים, מסתבר לצרפתים
ולגרמני גם יחד, שהם יכולים לסבול זה
את חברתו של זה. לפעמים הם אף עשויים
לעזור איש לרעהו. אפילו היהודי שבחבורה,
הרופא שמואל גולדמן (שארל אזנא־בור)
,מתחיל להתייחס אל הגרמני ב־שינאה
הכרתית, במקום רגשית־פאתולוגית.
הדרך המשותפת מגיעה אל קיצה בנקודת
ההיכרות ההדדית, אך אינה עולה למסלול
של ידידות אישית. סופו של ר,אינטרמצו
הוא יותר בבחינת תקרית מאשר בבחינת
תוצאה.
יש בסרט יותר מדי אירועים חיצוניים,
המשפיעים על התפתחות העלילה ולעומתם
מצטמצמים האירועים הפנימיים בנפשות הגיבורים
למשטח צר מאוד של הגבות ויחסים.

זה אינו מפריע למונית, שהיא בעצם
פעם ג׳יפ חמוש ופעם סיירת גרמנית מיד־ברית,
מלנוע בקלילות מבדרת ומרתקת על
נופי מדבר שוממים. ההגה המוביל אותה
כל הזמן הוא לינו (״הגורילה״) ונטורה,
הגאנגסטר הקבוע של סרטי הבלשים הצרפתיים,
המוכיח את עצמו פעם נוספת כ־שחקן־אופי
רציני. שארל אזנאבור משחק ברוב
הסצינות במהלך שני, כאילו עוצר אותו
משהו מלהגיע למהלך שלישי תקין. הרדי
קריגר זוהר, ניט יסי ואלגנטי. גם אחרי
שהייה ממושכת במידבר אינו מצליח לעורר
חמלה על שהוא בעצם קצין גרמני. שני
הצרפתים הנותרים הם בבחינת גלגל רזרבי
במונית, המופעל גם כשאין בו צורך.

זתדאפ שו ט !
שלוש פנים לאמת (ירון, תל־אביב;
צרפת) מוכיח כי היפאנים הצליחו בכל
זאת לעשות משהו לתפיסת החיים של במאי
הקולנוע הצרפתי. אחרי שראו את רשומון,
קשה להם להשתכנע שקיימת אמת מוחלטת.
העולם הזה 1301

הנה, למשל, מלודרמה פשטנית, כפי
שהיו מספרים אותה לפני שגילו את היפאנים.
צייר צרפתי הסובל מעודף עליזות
וגרעון כישרון, אוהב נשים לא רק בתור
מודלים אלא גם כאובייקטים, מעדיף לראותן
על הסדין מאשר על הבד. הבוהמי הי

פרוע (ז׳אן קלוד בריאלי) מניז
אתי קסמיו על אשה מזדקנת (מישל מורגן),
שהיא עדיין יותר אשה מאשר מזדקנת. אלא
שהיא חיה בהתאם למושגי דורה, מסרבת
לקבל את איסטרטגיית הגישה הישירה.
מרוב התאפקות מתנפל הצעיר על הצעירה
הראשונה הניקרית בדרכו (קתרין
ספאק) ,נושא אותה לאשה, אפילו לאחר
שמתברר שהיא גם קטינה וגם בתה של
מורגן. אבל מה לעשות לציירים, המוכרחים
תמיד לבטא את עצמם באמצעות צבעים
חדשים?! בריאלי רודף אחרי שבדיות, חשפניות,
וכשלא נשאר אחרי מי לרדוף, הוא
מתחיל מחדש עם האם. הבת מתאבדת. מי
אשם?
מה השאלה? הצעיר המנוול.
שלוש פלוס אחת. זה היה פעם.
עכשיו הדברים אינם כה פשוטים. צריך
לבחון את הטראגדיה משלוש נקודות־ראיה,
של שלושת הגיבורים, ומזוזית־ראיה רביעית
— זו של חוקר המשטרה. אולי אשמה
בעצם האם, שפיתתה את הצעיר אך לא
סיפקה אותו? אולי אשמה הבת עצמה, שעשתה
מה שעשתה רק כדי להוכיח לאם
שהפסיקה כבר למצוץ אצבע?
אפשר היה גם לספר את האמת של החשפנית,
אבל זה כבר יותר מדי לבחינת
האמת. ומה עוד, כשמתברר בסוף, שאפילו
שלוש פנים של אמת הן יותר מדי לצופים,
המוכרחים לקבל אמת מוחלטת, כדי
לא ללכת הביתה אכולי ספקות. אז אם זה
מה שהם רוצים — נותנים להם.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגיס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
0טקסי לטוברוק >חן, תל-אביב) —
ראה לעיל.
• היא הייתה בת ( 13 תכלת, תל-
אביב) — הפליה גזעית כדחף חייתי, בסרטו
של לואיס בונואל אודות כושי נירדף,
המקבל את חייו במתנה תמורת התעלמות
מאונס קטינה.
• פנים רבות לאהבה( ,אסתר, תלאביב)
— דה־גלוריפיקציה של הצעיר המופרע
בחברה האמריקאית. ווארן ביטי,
אווה מרי סיינט וקארל מאלדן.
• בעלת הבית המוזרה (מוגר־בי,
תל־אביב) — קומדיה בלשית, בה מנסה
קים נובק למתוח וג׳ק למון מצליח להצחיק.

ת ל ־ אביב: רח־ אבן גבירול 66־68
טל 232056 .
באר שב ע: בי תרס קו דרך הנשיאים

המינוי -
!!יבלת וזגטבווך רחייוגטו הסויוגי, ס* נירט

א\\זו 1ה!ן רנו\> .סב \ו.בי!ן\פ) ר>ויווו\ ,לא
גובל לאבגמר בל וזטילגזז ללאהטזלגנז .

עכשיו ־

נוגעלד!

הכפיה הדתית הולכת ומשתלטת בארץ בבל שטחי החיים.
האיום על חופשהפרטהולדוגדל מיום ליום.

בידך

למנוע

זאת!

אל תשלים עם העול הכפוי עליך. הצטידלשורות

• אחת, ש תיי ם ...הופ עברנו
(ציון, ירושלים) — בילי ויילדר משתמש
בגרמנים ובקומוניסטים כדי ללעוג לאמריקאים,
בקומדיה המתחוללת בברלין החצויה.
ג-ימס קגני.
• מה יפים הנעורים (עצמון, חיפה)
— תמותתם של שני סמלי החברה
האמריקאית — הכוכבת והעסקן הפוליטי,
בסרט רווי פרברסיות, לפי מחזהו של
טנסי ויליאמם. פול ניומן.

הליגה למניעת כפיה דתית
תל־אביב-ת.ד ;21116 .ירושלים-ת.ד ;200 .חיפה-ת.ד4224 .
נהויה -ת. ד ;168 .באר שבע-ת.ד 031 .י; 7זבעו 1־-ת.ד127 .

במדינה
(המשך מעמוד )12
עסוק במחקר היהדות,״ קבע ,״עוד לפני
20 שנה כתבתי ספרים על השפה העברית
ועל הדת היהודית.״
תוכנית הגיור ההמוני של בן־זאב ביפאן
עוררה את תרעומת משרד החוץ, שחשש
מפני קילקול היחסים עם היפאנים, אשר
אחדים ממנהיגיהם רואים בגיור פעולה מיסיונרית
פוגענית.
לא פ^טנט ישראלי. לא רק קוצוג׳י
וגולדה מאיר אינם מרוצים מפעולות בן־
זאב. קיים בניו־יורק ארגון בשם האיחוד
העולמי של ישראל המאוחדת, שלבו אינו
שלם עם המגייר הישראלי. האיחוד נוסד
לפני 18 שנה, ביוזמתו של העתונאי האמריקאי
הוותיק דויד הורוביץ.
מאז הספיק לרשום לזכותו כמה הישגים,
על־ידי גיור קבוצות גדולות של נוצרים ב־ארצות־הברית,
מכסיקו, גרמניה, איטליה.
האיחוד גאה במיוחד על גיור מספר אפריקאים
בגאנה, עוד בהיותה תחת שלטון
בריטי.
לפני שבע שנים החליטו חבריו שכדאי
להקים סניף של האיחוד גם בישראל. לאו

חנות לתוצרתו ברחוב בן־יהודה וחשב כי
מעתה יסתדר הכל על הצד הטוב ביותר,
ואף קיווה למצוא לו בת־זוג לחיים. אולם
המכשול הראשון הונח לרגליו שעה שהחל
לחפש דירה בסביבת חנותו.
בעליו של משרד המתווך, לוחם חטיבת
גבעתי לשעבר, שמע את סיפורו של הצעיר
מוכה־הגורל, החליט לעזור לו בכל
לבו. הוא אסף מיד את הכתובות המתאימות,
היפנה את הצעיר אליהן.
מההכאת לי? אולם אז קרר דבר
מוזר. אנשים שהיו מוכנים לקבל כמעט כל
דייר, לא הסכימו בשום אופן להשכיר דירה
לעיוור. הם התחמקו בתרוצים שונים, טענו
כי מצאו כבר דייר אחר, או שהחליטו שלא
להשכיר את הדירה.
משנודע הדבר לשלום, בעל המשרד, החליט
לגשת בעצמו עם לקוחו. הכתובת הראשונה
שנקרתה תחת ידו היתד, זו של
יצחק שלזינגר, בעל הבית ברחוב מוצקין
16 בתל־אביב. שלזינגר, בעל בית־מסחר לעורות
ברחוב עליה, הזמין את המתווך ו־לקוחו
לחנותו, כשהוא נכון לסיים את ה־עיסקה.

ינניד

ברכי ה א זי נההרא זיי ם ל *בז ו כך

ר*ח׳ זרי^נבוף • 129 רדו׳ אלגבי
31 צימג*

מגיירים הורוביץ ובן״זאב וגר קדצוג׳י
מי יגייר את היפאנים?

טאוזז )1 :מגרפה;
)4מכשיר
אופטי, שמשתמשים
בו בצוללת; )10
פרא; )11 רשע; )13
שליח ציבור, ר״ת;
)14 משל, שלט; )15
אוסר; )17 אדוז בהולנדית;
)19 שנים;
)20 נשירת העלים;
)22 עובד אדמה;
)25 להוי; )27 שעשוע;
)30 אחד ממלכי
ישראל; )32
מחנה; )84 ;15 )33
קיצור מקובל של
ירושלים; )36 ספר
כריתות; )37 בן־
דויד; )39 שותה;
)41 עוף טורף; )42
ישן; )44 סוכנם כדרר
בלתי חוקית;
)40 בן מלד; )48
התפשט; )50 משמש
למאור; )51 קהל;
)53 ריקוד; )55
אוניברסיטה ידועה
בארצות־הברית; )57 שן המפתח; )58 כלי
קטן לשמירת נוזלים; )59 מקלט תמונות;
)60 אריה צעיר.
מאונר )1 :תרוד; )2דר; )3סלע שחם;
)5עני; )6טוט בקצה המחרשה; )7קני
השכולים; )8שיח נוי; )9מטבעות קטנים•,
)10 בלוטה
)12 צנום; )15 מעדר כבר;
בנוף האדם; )18 יין תמרים ערבי, מותר
למוסלמים; )21 מרכז; )23 אויב; )24 מצבת
זכרו!; )26 מקל עבה; 28 יחידת חש

דוזקא
כדי לייהד את התושבים, אלא כדי
שסניף זה ישמש להרחבת פעולת הגיור
מבסיס בארץ הקודש. הוא התקשר עם אחד
מקוראי בטאון האיחוד, יוסף שור התל-
אביבי, מסר לו רשימה של ידידים ואוהדים.
ביניהם נכלל דר׳ ישראל בן־זאב.
הסניף הישראלי התכנס מספר פעמים,
החליט לבסוף לקרוא לעצמו בשם האגודה
למען גרי הצדק. תחת הנהגתו של בן־זאב,
הפך להיות ארגון עצמאי. מתוך הסיפורים
שהחלו מופיעים בעתונים על פעולת האגודה
אפשר היה לקבל את הרושם כי
פעולה זו היא פאטנט חדש של בן־זאב,
וכי הוא נביא רעיון הגיור ההמוני בעולם.
כמו שקורה בכל הארגונים הקהילתיים,
התקררו גם פד, היחסים בין שני הגופים.
השבוע, למיקרא בטאון האיחוד, היוצא ב־ניו־יורק,
אפשר היה לחשוב כי כבר לא
נותרו מאות מיליונים של גרים בפוטנציה,
וכי עולם הגויים קטן מכדי לספק תעסוקה
לשני ארגונים נפרדים.

דרכי חיים
מצמון עיוור

מל; )29 ארץ הגמדים האגדתית; )31 צמח
מים ממשפחת הנמאים; )32 דומה בדיוק;
)35 געיית הפרה; )37 לעז; )38 חוקר נורבגי
(1861־ )40 .)1930 אף, עוד; )41 משבטי
ישראל; )43 מלת שאלה; )54 משמש
לשימו! מכונות; )46 אבן טובה, נמצאת
בחצי־האי סיני; )47 אבן סיד המצויה
על־ידחוף הים; )49 לא חייב; 52 תור העצם;
)54 מטבע צרפתי; )56 בסף ישראלי;
)58 פה בסמיכות.

צעיר שחרחר וחובש כיפה גישש את
דרכו לתוך המשרד הקטן שבשדרות קרן־
קיימת 53 בתל־אביב .״כאן משרד המתוון?״
זרק את השאלה לחלל, מבלי להביט לעבר
האדם שישב בחדר.
״כן,״ השיב לו שלום אליה, מנהלו הצעיר
והמזוקן של המשרד, העוסק בתי1זך
דירות. רק אז סובב הצעיר את ראשו לכיוון
הקול. הוא היה עיוור.
המכשול הראשון. הצעיר העיוור (,)29
בן עדת המזרח, הגיע מירושלים לתל־אביב
לפני כעשר שנים. ארבע שנים לאחר שאיבד
את מאור עיניו בהתפוצצות משאית
חומר־נפץ ליד חומות העיר העתיקה, בימי
מלחמת העצמאות. בירושלים התקשה
להשיג עבודה, על כן ניסה את מזלו ב־תל־אביב.
בעזרתו של ידיד, עיוור גם הוא,
הצליח להקים בית־מלאכה לקליעת רהיטי-
קש, החל מתפרנס בכבוד.
לפגי זמן קצר הצליח אפילו לפתוח

גם נכונותו עמדה באיתנה עד שראה את
הלקוח .״מה הבאת ליז אין לי מקום ל־כאלה!״
צעק על המת1זך ועל בן לוזייתו,
דרש מהם לעזוב את החנות מיד.
שלום, שחמתו החלד, בוערת בו, סרב.
״אתה הזמנת אותנו לשוחח על עיסקה ועליך
ללמוד להתנהג בנימוס,״ השיב ל־שלזינגר
בהתאפקות.
בעל החנות לא חיכה הרבה. הוא הרים
את שפופרת הסלפון, הזעיק את המשטרה.
״אני לא יודע מי האנשים האלה,״ אמר
לשוטרים שהגיעו ,״אני רוצה לסגור את
החנות והם לא רוצים לצאת.״
מי מוכן להשכיר? בלתיית מתווכו
יצא הצעיר הנכר, מחנותו של שלזינגר,
נסע למשטרה והגיש תלונה על העלבה.
השבוע שוב המשיך לחזר על פתחי הכתובות,
בתקווה למצוא אזרח שיסכים
להשכיר דירה לצעיר שהקריב את עיניו,
כדי שהוא יוכל לבנות את ביתו בתל־אביב.

החי
המו צי אהישר: בחיפה, נעצר כייס,
שהוציא ארנק מכיסו של אחד העיברים־
ושבים, טען במשטרה כי רצה להפתיע את
השוטרים במהירות בה יביא את האבידה
לאגף החפצים האבודים כעת* יו ם,
כעודשנה: בדימונה, שעות אחדות לאחר
שבעלה הודיע לה כי יעדר מהבית
למשך יום, נתבשרה תושבת המקום כי יהא
עליה לחכות לו שנה, מאחר שבעלה נתפס
בגניבה בתל־אביב, נשפט מיד ונשלח למאסר
פאטהמורגאנה: בבאר־שבע,
התעניין תייר היכן בישראל שוכנת
העיר מיאמי, כי בארצות־הברית תרם סכום
כסף נכבד להקמת עיר חדשה בנגב בשם
זה מעשר: בשדרות, שלח תושב
המקום מכתב לנשיא המדינה, הציע לתרום
את עשרת ילדיו למען המדינה, מאחר ואין
בכוחו לשאת בעול פרנסתם איכה
ע מ דו כרד: בבאר־שבע, הוזעקה המשטרה
לבודד את המתפללים של שני בתי־כנסת,
שרבו ביניהם על המועד המדוייק
לתחילת קריאת מגילת איכה.
העולם הזה 1301

מחפשת את הצד האחר בחיים, את הצד
החברתי תאמיני לי, איני יודעת איך
להמשיך את המכתב.״ אח סבורה שזה
חיוני מאוד?
בחור בן 27־ ,30 המרגיש עצמו די משכיל
וחזק בשביל 3/1301 מתבקש, אם
יש לו במקרה זמן, לענות. היא בת 21
וחושבת שאינה מכשפה זקנה. דומני של-
אמא שלה יש דעה קצת אחרת בנידון.
״׳הפעם לא נאשים אותך. בטוח לא התכוונת.
היית בסן־הכל בורג קטן בכל העניין.
אחר־כן התגלגלו המכתבים ולמשרד
הדואר נוספו עוד הרבה לירות שמלפני
הפיחות. לאחר מכן משרדי הרבנות ומשם
אל משרדי השיכון. כולם נהנו ממשהו,
ולך כלום. בכל זאת מגיע לך משהו. אז:
מלה טובה.
״לא נשכח להזמ״ן גס אותך לחתונת
הכסף. חשוב לך?״
נורא.

פאטנט ישראלי
לא איכפת לה בכלל, היא מצהירה, אם
אפרסם את כתובתה ואת תמונתה.
כותבת יפה איל (אילויצקי) ,מרחוב עזה
,68 דירת ברק, ירושלים:
״בלי
הרבה אקדמות.
״הכרה
94 :־65־.96
167ס״מ, סטודנטית
לגיאוגרפיה והיסטוריה
באוניברסיטה הבירושלים. עברית פאטנט
ישראלי, תוצרת
ישראל. אני,
לא האוניברסיטה.
״תאור: שיער שא־יפה
איד
טיני. גובה בינוני,
בעלת הופעה, נחלאית
לשעבר (צאלים) .מאוכזבת מהאוניברסיטה
וחיי הסטודנטים, שבעה למדי מן האמירה
האינטלקטואלית.
״תכונות: אוהבת טיולים, מכתבים, מוסיקה
ובלשים. יודעת להדפיס על מכונת כתיבה.
קלה וניידת.
״מחפשת זכר — אחד שזוכר שיש נקבות
בעולם — רק לא סטודנט — היכול למצוא
אתי שפה משותפת. רצוי שיהיה מאזור
תל־אביב. מכימן שאני מצרפת תמונה, התנאי
הוא שאמיץ הלב, המוכן לקבל את
העניין הנל, ישלח תמונה במכתבו הראשון.״
לא הייתי רוצה להיות נושא־המכתבים
שלה.

מה את ה״ת עושה במקומה של 1הבחורה
האומללה, שאמרה לבחור :״שמע, אני לא
מהסוג הזה,״ והוא האמין לה!

באחריות רחציישנה
בחמסין האיום הזה, אני יכולה לחשוב
על אלף דברים אחרים, נחמדים יותר,
מאשר לבקש איזו נערה עם צמה שתתקשר
עם אחד משלושה חיילים, ביישנים וחסרי־דם,
שישבו גם הם באוטובוס וחזו במו
עיניהם איך היא עולה ויורדת בו. אחד
מהם חובש כומתה אדומה, שיכול אולי
להיות אמיץ בצה״ל, אבל נעשה אילם למראה
חולצה ממולאה:
מעשה שהיה כך היה :״ביום ב׳, 16.7 ,
אזרנו — שלושה חיילים בחופשה — את
חלצינו ונסענו לרמת־החייל לחזות בחבורה
שכזאת. בשעה 11 ושלושים אנו מעמיסים
את עצמותינו על אוטובוס מם׳ ,20 הנע לכיוון
תל־אביב. והנה עולות אחרינו שתי
נערות בעלות בלונד טבעי, כשלאחת מראה
בורגני למדי, בעוד שהשניה בעלת סבר
פנים חלוצי וצמה ארוכה־ארוכה. החלוצה
ירדה מן האוטובוס בתחנה שבפינת ארלו־זורוב,
בעוד שחברתה ירדה תחנה לאחר
מכן.
״מכאן מתחיל הסקאנדאל. כבר שבועיים
שאני נאלץ לשמוע את שבחיה של אותה
חלוצה מפי חברי. ולפי שאף הוא חלוץ
ממש — אחר השרות הצבאי בצנחנים הוא
הצטרף השבוע לאחד ממשקי הנגב הדרומי
— לא נותר לי אלא לנסות ולהכיר
ביניהם באמצעות מדורך. אותה נערה, אם
יעלה הרצון לפניה, מוטב שתכתוב ישר
לאותו נער, במשקו החדש. אני נותן אחריות
לחצי שנה שהיא תמצא נער מעניין,
פיקח ובעל חוש הומור בלתי מצוי, למרות
דעותיו הרציניות בהשקפת החיים.״
מאחר ואני משוכנעת שלא תסרבי להוסיף
לאוסף שלך אפילו צנחן המבייש את

הפירמה, התקשרי עם גדי דויטשר, נגב
דרומי, יטבתה.

הן, לא

אילו אני במקומכם, אזי לא הייתי כותבת
ל( ,)1/1301 שתיהן חיילות, משרתות
באותו מקום.
במכתב באנאלי מאוד, אותו הן חושבות
לפחות לאיזה אודיסיאה, מספרות השתיים
עד כמה הן לא סנטימנטליות, וכי כל מה
שהן רוצות, זה בסך־הכל קאדילאק, או
קומט לבן, עם נהג בוגר, ובמקרה הכי
גרוע לומד באוניברסיטה (למה?) .הן לא
רוצות שאני אומר עליהן, שהן אומרות
שאומרים עליהן, שהן נחמדות. כנראה שהן

אם ההרגשה שאת מתכתבת עם בחור
אמריקאי־יהודי תעשה אותך מאושרת עוד
יותר, מדוע, איפוא,
לא תכתבי אליו? גם
אם לא תהיי היחידה,
זה משתלם. הוא
דורש ממך רק דבר
אחד: תמונה.
הוא סטודנט לרפואה,
בן .20 ישנה
לך מאוד אם
אומר לך, שאת הקיץ
הבא הוא מתכונן
לבלות בישר

קראתי
על כמה שחקני קולנוע המרכיבים
את משקפי־השמש שלהם גם בכנסיה. כנראה
שהם מפחדים שאלוהים יכיר אותם
ויבקש אוטוגראף.
^ל ־,לי

מכשפה זר! 3ה
אחרי השרות +סמינאר +בחינת־בג־רות,
יצא מקרה סוציאלי כלהלן :״התחלתי

משנה לף?

אלבים ואגקא
שתדענה, אתן בנות 15 ורצוי תלמידות,
שמחוץ למחברות וספרים קיימים
עוד שני צברים יפים בעולם, שמחים להודיע
השניים ( )2/1301 בני ה־ .16 הם ביקשו
ממני להדגיש, שאינם רודפי מסיבות סאלו־ניות,
אך שלא יתקבל הרושם הרע, חלילה,
שהמלים אלביס ופול אנקא אינן אומרות
להם משהו. הם גם יודעים לכתוב ״ודי
לחכימא ברמיזה״ אבל אינני בטוחה שהם
מבינים את הפירוש. ואתן?

״אל תדאגי, מותק. אני רק נוסע הביתה
להתחתן, ואחזור אליך בעוד כמה שבועות.״

סטוון כדוק

שלך ב א הב ה
כיל : 7

רינה אני הואב אותך יותר מעביבד, ודליה
והמורה שולה וגם יותר ממסתיק.
שנגמור את השיעורים אני אבוא אליך אם
ירשו לי ונשחק בנדורות ובמשפחה. את
תהיי האמא ואני האבא ועביבה הילדה
שלנו ואת תרביצי לה מכות. אמנון.

גיל : 15
אללן, מה העניינים? ראית את המורה
היום? אומרים שזה בגלל אשתו. כלב מי
שלא מאמין. דרך אגב, את ניראית הזקא
חתיכה בשימלה הזאת. אמריקאית? היית
עצומה בשיעור להיסטוריה. אבל אני במקומך
לא הייתי מתחכח עם אחת שאין לה
דעה עצמית, ובכלל על באלאטה כזאת גם
לא הייתי דורך (דרך אגב, זוכרת מה שהמרכז
אמר בקורס מדריכים? אנחנו לומדים
מההיסטוריה שלא לומדים מההיסטוריה,
או משהו כזה. אני מקזזה שזה אומר לך
משהו) .שמת לב, הטושטושית הזאת, אביבה׳
באה היום עם לאק. הפרצוף צנע הזה
תצא להכשרה, כמו שסבא שלי יצא, החלו־

6,ז\1י 1ס 611 נן1ז8165-011 810015, 1 ^.
15, 118 01׳8031-3)1016, 8655

אתם־יודעים־מח
לאלה שבאמת רוצות בהתכתבות לשמה
ולא לאתם־יודעים־מה, הגיע, מהמושבה שלי
במאדריד, מכתבו של ג׳וליו, בן ה־ .21 הוא
היה רוצה שנערה ישראלית בת 20־ 17 תספר
לו בספרדית על מדינת ישראל והרגליה,
ובהזדמנות תשלח לו גלויות ותמונות. בתמורה
הוא מבטיח אותו הדבר. ואני מוכרחה
להודות שזה לא הרבה. הוא מודיע
שהוא מעריך קולנוע, מוסיקה וספורט.
כתובתו:
,111110 031-1(6111)10 ]>130111831,

0/061161-31 ¥31613 110. 15,
1)1 20, 831(3113.ע\13)1נ

גערת חשב 1ע
יום אחד נפתחה דלת המערכת ונערה
תימניה מטופחת במהדורת־כיס התפרצה:
״נעים מאוד, קוראים לי יונה מלאכי. אני
רוצה למסור משהו לעתון.״ היא לא נטעה
רושם מיידי שהיא רוצחת או מרגלת הנחנקת
בייסורי־מצפון. אבל קשה לדעת היום.
קיוויתי. קיבלתי את האינפורמציה בשוטפת
של אלף מלים לדקה:
״נולדתי בשכונת־התקווה. למדתי בעליה.
אבל תמיד היתה שאיפתי להיות עצמאית.
נסעתי למילאנו, עשיתי אקדמיה לאמנות ת־תיסרוקת
ואחרי ארבע שנים קיבלתי תעודה
בהצטיינות. הייתי מאוד פופולארית בין
זמרות הסקאלה. כל ישראלית שבאה לאיטליה
היתה חופפת ומסדרת אצל יונה
מלאכי. זאת אני. אפשר לשאול פרטים אצל
זימרה אורנת, ימימה מילוא, עדה טל ולאה
פורת. אבל כמו שאמרתי, שאיפתי היתה
להיות עצמאית. לפני חודשיים חזרתי ל־התקווה
ונהייתי. השבוע פתחתי בעצמי את
הסלון שלי, בדיזנגוף, מול היכל התרבות.
מובן מאליו, עשיתי פתיחה חגיגית עם
הרבה פרחים. כאן הייתי רוצה להדגיש
מקרה חשוב: בשנת ,60 כשהייתי פה בטיול,
דיברתי בקול ישראל על ההבדלים בין הראשים
של הנשים האיטלקיות לבין הראשים
של הישראליות.״
״את בטוחה?״
״שכה אחיה,״ היא ענתה .״לא יתכן,״
מילמלתי. נגעתי בה ורצתי למכונה להנציח

תעשי לי סימנים שאדע. השיעורים בחשבון
היו קלי קלות. גמרתי ברגע. אם את
רוצה את יכולה לבוא להעתיק ולרכב על
האופניים שלי. אני מרכיב בלי ידיים סאנאן.
אביבה אוהבת את צ׳יטה אבל הוא אמר לי.
שלא. אתמול אבא שלי אמר לי שאת נורא
נחמדה.
אמנון רבינוביץ,
ו׳ שניה.
סוד כמוס: זיר זיר זיר
כל הפותח הוא חזיר.

״בטח שאני אוהכוג
אותך. מי מדבר?״
ציות אצלה זה רושם. היא לא יותר מדו־פרצופית.
איך שלא יהיה, אני מתפלא למה
לא מעיפים סכסכנית כזאת מהשיכבה.
שמעת את הפצצה האהרונה? ״יש לי חדר
עם מיטה /רק חסרה לי בחורה.״ טוב,
לא? את באה לקומזיץ? אל תעשי עניינים,
בואי. דרך אגב, מה אמרו לך בבית כשחזרת
בשתים־עשרה ורבע? כאס עליהם.
אל תקחי הכל לב. שימי חצי על הכתף.
להת.
אמי.
בשבע, אותו מקום.

גיל : 16
שלום רב לך רינה!
תודה רבה לך בעד הספר. לדעתי קאנט
הוא פילוסוף גדול. יש לו המון הגיון.
אחזיר לך את הספר בעוד יום־יומיים( .דרך
אגב, שתדעי שקיבלתי אותו בלי מעטפה).
אגב, מתי אני מקבל בחזרה את זיגמונד
(פרויד)? נהנית?
מהפגישה האחרונה הבנתי שיש לך בעיות
בבית. על כל פנים, שנינו יודעים שאנחנו
מספיק מבוגרים בשביל לצאת קבוע.
לא חשוב מה שאמך אומרת. אנחנו מבוגרים
הרבה יותר ממה שהם חושבים. צפ־צפי
על העולם. זכרי את גליליי. טו בי,
אור נוט טו בי, כמו שאמר המורה לדיק״
דוק.
הולכים לקולנוע. אינגמר ברגמן, גאון
הבד.
במקום הקבוע, בשעה הקבועה, שלך באהבה
אמי.

גיל : 19

את הסקופ. מחר יעתיקו אותו כרגיל כל
עתוני הבוקר.

גיל 11ג
רינה, לא משכתי לך בכוונה בשערות.
חשבתי שאת נאחד, מאחורנית. טוב שנתת
בעיטה כזאת ליוסי כשמשך לך בשערות.
אל תתפחדי ממנו. הוא גם הרים את השמלה
לאביבה ולבנות. אתמול היפלקנו לו
כמה מכות בשכונה, כמעט נשבר לו הראש.
חבל שלא היית, היה מצחיק לאלללה.
בהפסקה הזאת אני אמוד על־יד עמוד החשמל
על־יד חדר המורים. אם הוא יתחיל,

לרינה רב שלומות
אני מקווה שהבנת מדוע ניתקתי את
הקשרים, מדוע אינני יכול לצאת אתך באופן
קבוע. אחרי הכל אנחנו עדיין צעירים וכמו
שאומרים, כל החיים לפנינו. אני חושב שזה
טיפשי בגילנו ללכת קבוע, כמו זוג נשוי. בידידות אמנון.

גיר : 21

רינה יקרה שלי,
אני אוהב אותך יותר מכל נערה אחרת
שהכרתי, עד כמה שזה ניראה מצחיק על
הנייר. במלים פשוטות, אני משתגע אחריך.
הביני, הייתי ילד, אני לא יודע מה קרה

אחכה לך אצלי בחדר, בתשע. הכתובת
על המעטפה.
שלך באהבה כתמיד,
אמי.

מספר 1301

ש;ה 25

ט״ו אב תשכ״ב15.8.1962 ,

המחיר 75אגורות