גליון 1306 מתאריך 19 בספטמבר 1962

כ׳ אלול תשכ״ב19.9.1962 ,

מספד 1306

תמחיר 75אגורות

איון מיוחד שד שדו כהן ע מנהיג•

מה תוכניתה 1

האם היא מסוכנת ^

מכתבים
איש השנה

20 סיג
81 אג

בפובסת ה נובסובב -מבלתי נמעכת

.העולםהזה׳׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם ת׳׳א,
פין • 6העורך הראשי: אוריאבגרי • המו״ל: העולם הזר. בע״מ.

אני רואה שעד עכשיו איש לא הציע
אותו, על כז ארשה לעצמי לעשות זאת:
יוסלה שוחפכר הוא, ללא ספק, המועמד ה־נכוו
לאיש השנה תשכ״ב. הוא עמד במרכז
ההתעניינות במשד כל השנה, ולא רק כמה
שבועות או חודשים. כאשר חזר ארצה, היחד.
זו ללא ספק החדשה המרעישה של השנה.
חוץ מזה, הוא מסמל את התחררות המאבק
בי! הקנאות הדתית, לביז חוק המדינה
מאבק שבוודאי עוד יצמיח אנשי שנה לרוב.
אליהו
שרון, תל־אביב
...׳וסלה! הוא אומנם עוד לא איש, אד
הוא בוודאי אישיות.
מרים שחר, חיפה
...ואנ י אומר: דווקא הפרקליט שהחזיר
את יופלה לחיק משפחתו המעונה. לא אחר
מאשר כהז־צירוז, בז המשפחה הענייה; שב־עקשנותו
הניע לאז שהניע, והשיג את אשר
השיג.
נחמיה חלפון, בת־ים
אם אתם נברים, תבחרו בשמעו: פרס.
אתם בעצמכם הקדשתם לו יותר תשומת־לב
ויותר שטח מעל עמודי העתוו, מאשר לכל
איש אחר במדינה או מחוצה לה. הוא אפילו
ביטל אח האמנתו של שלום כהן ככתב
צבאי. והלא תודו, שלא כל יום שגי וחמישי
מצליח מישהו לדפוק אתכם חלק כל
כד. אז תהיו נברים, ותודו ששמעו! פרם
הוא איש השנה תשכ״ב.
יאיר דורון, תל־אביב
דר׳ רוברט סובל! ז״ל. או, אם אינכם
נוטים למנות אדם מת לתואר זה, אזי: שר
הפנים משה שפירא, האיש שבגלל חולשתו
וכניעתו לתכתיב של ראש הממשלה, חתם
על צו־ההסנרה ובזאת נרם חרפה וביזיון
לשם ישראל ולחוקי ישראל.
דויד תיימי, באר־שבע
אני באמת מבקש את סליחתכם, על כי
מדי שנה, אני פונה אליכם ומעלה אותה
הצעה עצמה: שתבחרו בי כאיש השנה. האמינו
לי, איו כאז שום נילוי פסיכופאטי
של שאיפה להתפרסם או להתבלט. אני עושה
זאת דק מתור הכרה פנימית איתנה
שזה הדבר הנכוז והמגיע לי. אני אומר
זאת באופן האובייקטיבי ביותר. מדוע
מניע לי התואר? פשוט מאוד: אני הוא
המשלם עבור פעולות הממשלה, אני הוא
המחזיק את רשת החינור ומערכת הסובסידיות.
אפילו הבזיבוז והשחיתות נעשים
על חשבוני. יעז כי אני הוא משלם המי-
סים.
דויד כהן, פתח־תקווה
ננתח אח המצב באופן הניוני. מה היה
המאורע החשוב ביותר של השנה, זה שאנו
כולנו מרגישים בו מדי יום, מאז שקרה
ועד עתה? אין כל ספק שזה פיחות הלירה.
טי האיש החשוב ביותר במאורע זה? תסכימו
שזה לוי אשכול. על כז: איש השנה
חשכ״ב הוא שר האוצר, שהשכי״ב את ה־ל״י
ער עפר. אם לא תבחרו בו, תשרתו
את מגמתו להשכיח את כל העניין מלב האזרח
הפשוט, כדי שלא יקשר את מצבו
הדחוק עם מבצע הפיחות.
שמעון פירסט, ירושלים
ל וי אשכול, ראש-הטמשלה כדרר. הוא
כל כד הרבה כדרר, בקו פארים־לונדוז־ניו־יורק,
שאני מתפלא איד מצא זמז לתכנן
את הפיחות
עודדה סגל, חיפה
,למה לא צבי שימנסקי? הוא האזרח הראשי!
שהקריב את חייו במדינת ישראל,
במלחמה נגד הנאננסטריזם המאורגן, הפו-
על בידיעת השלטוז המקומי ובתיפויו
תהיה זו מצבה נאה ללוחם, ועדות לאחרים
כי איז אדם מקריב את חייו במלחמתו על
הצדק, ללא הערכת האנשים הישרים וההגונים.
דויד
רחמני, חיפה
במסיבה. של ליל-שבת האחרוז הקדשנו
איזה שעה שלטה לבחור רשימה של אנשי
השנה, הנראים לנו כבולטים בשטחים של-
הם. איפה שלא הגענו לדעה אחידה לגבי
המועמד, ערכנו הצבעה. וזו התוצאה:
איש השנה — דר׳ רוברט סובלז, שזיע־זע
את מצפוז העם הזה כפי שלא קרה מאז
קום המדינה.
איש העולם — תאומי החלל ניקולאייב
ופופוביץ.
איש המרחב — מוחמר כדבלה, שהשתלט
על הרפובליקה האלג׳ירית החדשה, ואשר
יכול להוות באחד הימים מתחרה רציני
לעבד אל-נאצר.
איש המדיניות — שר־הפנים משה שפירא,
על חלקו בפרשת סובלן.
איש הכנסת — דר׳ יוחנז בארר, על הצבעת
אי־האמוז בממשלה, עקב התנהגותה
בפרשת סובלן.
איש הבטחוז — שמעון פרם, על חלקו
במכירת הסטנים לאנגולה.
איש העתונות — רב יוסר, שהציע את
חוק סתימת הפה לעתונות.
איש הספרות — ערוא בז־נוריון, על שהחדיר
את רוח המציאות לספרות העברית
המעובשת.
איש הדת — הרב טנדלסוז מקוממיות,
שעמד במרכז משפט נדול והכריז כי חובת
הדת גדולה טחובות המדינה.
איש האמנות — סם דובינר, שהעלה את
האמנות הישראלית על פסים מעשיים.
האיש הצעיר — יופלה שוחמכר.
אשת השנה — כאז התחלקו הדעות פיפ־טי־פיפטי
בין ׳חסידי שוגר קנדי ומרים
מיכלזוז, אשר שתיהן בעלות יתרונות בולטים
לעין.
נירה שאולוב,
בשם 12 חברה, תל־אביב
העולם הזה 1306

איש השנה תשי״א
העולה החדש

איש השנה תשי״ג

איש השנה תשי״ב

מבקר הסוכנות

יועץ משפטי כהן

שנזוראק

איש השנה תשי״ד
עסקן־השואה קסטנר

השבוע התכנסו ראשי המערכת הזאת לישיבה מיוחדת. הם היו צריכים להחליט סופית
מי יהיה איש השנה תשכ״ב. לא היתד. זו הישיבה הראשונה בה הועלתה שאלה זו. זה
כבר חודשים רבים, שהיא מהווה סעיף קבוע בישיבות התיכנון לסוזח־ארוך.
לישיבה אחרונה זו, נשארו שלושה מועמדים סופיים. שלושה חברים שונים הכינו כל
אחד את שלד הסיפור המרכזי — כל אחד על מועמד אחר. עתה באה השעה להחליט איזה
מהם ייבחר — ואילו הם שני הסיפורים שיושלכו לסל, אחרי שהושקעה בהם עבודה
מאומצת. כאשר הוחלט מי האיש, הוטל על חבר המערכת שטיפל בו להכין סופית את
הכתבה עליו, והוא יצא מן העבודה השוטפת של העתון כדי להכין את החומר לפירסום.
מי הוא א ש השנה? תוכל לדעת זאת בשבוע הבא, בגליון ראש־השנה של העולם הזה.

איש השנה תשט״ו
פרקליט תמיר

הבחירה אינה מצטמצמת רק לאיש השנה עצמו. היא מקיפה גם את האנשים שבלטו
בשטחי החיים והיצירה השונים. לשם כך נעזרים עורכי העולם הזה ביועצים רבים, מומחים
בעלישם, היודעים מקרוב את המתרחש בכל שטח ושטח. אלה הם אנשי־מדע ורופאים,
עתונאים ואמנים, מדינאים ומבקרים, אשר יש למערכת זו היסוד להאמין כי הינם ברי־סמכא
ובלתי־משוחדים. להם אנו חייבים תודה על מתן עצה והדרכה.
אולם בסופו של דבר, הבחירה היא אך ורק של עורכי העולם הזה. עקרון אחד מונח
ביסודה: איש השנה חייב להיות האדם שעמד במרכז המאורע החשוב ביותר של השנה, אם
לטוב אם לרע. אותו עקרון חל על אנשי השנה במקצועות השונים, איש איש בשטחו.
אחד־עשר האנשים שזכו בתואר איש השנה, מאז החלה המערכת הנוכחית בעבודתה,
נבחרו על־פי עקרון זה. הבט בהם היטב ותוכל לקרוא את תולדות מדינת ישראל ב־11
שנים אלה. האיש ה־ 12 יתפוס את מקומו לצידם, באותה מידה של צוק ואקטואליות.

איש השנה תשט״ז
נשיא מצרים עבד אל־נאצר

כמו בכל שנה, יהיה גליון ראש־השנה של העולם הזה גליון מיוחד. הוא יכלול את
הסיפור המרכזי על איש השנה, וגם סקירה על אלה שיכלו להיות איש השנה ולא נבחרו.
יוצגו גם אנשי השנה במקצועות השונים.
השנה יכלול הגליון פצצה מיוחדת: סיפורו המלא של יוסלה שוחמכר, על כל קורות
חטיפתו, כפי שהוא עצמו סיפר אותו.
זכור לך בוודאי המאבק החריף שהתנהל בין שלושה עתונים (מעריב, ידיעות אחרונות
והעולם הזה) על הזכות לפירסום בלעדי של סיפור זה. גם עתונות חוץ־לארץ ניסתה
לרכוש זכות זו. בשבוע הבא תוכל לקרוא את הסיפור כולו מעל דפי העולם הזה, שיקדיש
לכך תוספת מיוחדת.
הדבר התאפשר על־פי הסכם מיוחד עם הורי הילד ועם המוציא לאור את ספרו של
עורך־הדין שלמה כהן־צידון על פרשת יוסלה. הסיפור הוא תוססת לספרו של כהן־
צידון, העומד להופיע בקרוב, וניתנה להעזלם הזה זכות בלעדית לפירסום־בכורר״ עוד
בטרם הופיע הספר. זהו חומר־קריאה אשר רק לעיתים רחוקות מאוד ניתן לעתון לפרסם
דוגמתו, והוא נשמר במיוחד לגליון החגיגי של ראש־השנה.

איש השנה

איש השנה תשי״ז

חתן התנ״ך

מצביא סיני דיין

איש השנה תשי״ט
סופרת דיי!

איש השנה תש״ד
רכז השואה אייכטן

איש השנה תשכ״א
מודח לבון

איש השנה תשב״ב

מכתבים אדאה־אס כישראל?

אני, ככן נצרת, יכול לציין שיחסי ידידות,
הבנה ושכנות טובה שררו במשר חמש
שנים בין ערביי נצרת העתיקה לבין יהודי
נצרת־עילית. אר חייב אני לציין שלאחרונה
העכירו אחרים מתושבי נצרת־עילית, ממוצא
אלנ׳ירי, אח היחסים הטובים הללו.
בזמן האחרון קרו מקרים בהם התנפלו
אניס ים אלה על צעירים
ערביים, דבר
המעורר דאנה.
לפני כשישה חודשים
הכרתי עולה
מאלג׳יריה, בשם סימון
בז־אסיא. הוא
הציג את עצמו בפני
כקצין לשעבר
במשטרת אלג׳יריה
ואילו אני הצנתי
את עצמי כעתונאי.
אדם זה הזמין אותי
לבקר בביתו
(בית 4־ ,461 נצרת
עילית) ,באחר מימי
ששי או שבת, זועבי כדי לספר לי על
חיי יהודי אלנ׳יר־יה
בפרט ועל המצב באלנ׳יריה בכלל.
לפניכשלושה חודשים ביקרתי בביתו,
אד הוא לא היה שם. חזרתי לבקר ביום
שבת, בראשון לחודש זה, בלוויית חבר
אחד,שהסיעני במכוניתו. בהניענו לבניין,
חיבה החבר במכונית, עד שאברר אם ״ידיבבית.

סימון נמצא
כל מה שאני יכול למסור כעת, הוא שהגשתי
תלונה למשטרה בנצרת, שסימון
ניסה לרצוח אותי. לא אזכיר פרטים, כי
המשטרה חוקרת כעת את הטיקרה. אד דבר
אחר התברר לי, והוא: שהשינאה לכל ערבי
היא כל כד עמוקה בלבות אנשים כמו
סימון זה.
המגוחד בדבר הוא, שסימון זה הינו
שוטר במשטרת ישראל.
אם נמצאים גורמים המעוניינים, לפטרה
זו או אהרת, להעכיר את האווירה בין
תושבי נצרת הערביים והיהודים — אני
מבקש, באופן רשמי, לאפשר לי לחסל את
כל רכושי במדינה ולהרשות לי לעזוב את
המולדת.
עומר תקודד, זועבי, נצרת

טעות לעתי״ם חוזרת

ברצוני להעמידכם על טעות שנפלה ב־כתבתכם
על פרשת העתונאים בבאר־שבע
(העולם הזה .)1303
נחום סנה הוא כתב עתי׳׳ם בלבד ואינו
משמש נכתבו של עתו; ״על המשמר״ .נכתב
העתון בנגב טזה שנים טשטש החתום
מטה.
עזרא ריבליס, באר־שבע

זו האמת לגבי. דלילה• ,הבושם
הנפלא של. תיא־ הנחשב -ע־י
מומחי פאריס-מהטובים בעולם.
ריח ניחוח, המופק משמני בושם
מובחרים. אשר. תי א• הביאם
מכל קצווי תבל ...ריח מפתה
הנושא את שמה של
אשה. מפתה וכובשת לבבות...

חנינה דמנקם -כעת!

ברצוני להתייחם שוב לפרשה העגומה של
אסיר־עולם מנקם. בעבר הלא־רחוק היינו
עדים להתעוררות כללית־ציבורית למען הצלתו.
דובר על פניה לנשיא, למען יתז
חנינה — אר ההתעוררות נדמה באיבה
ובטובז שלנשיא הניכבד, הנוח לעשות את
רצונו של בן־נוריון, היתה הרווחה.
יש להתעורר שוב למען מטרה זו: הצלת
אסיר העולם טנקם.
כשם שההתעוררות לנורל יוסלה, שלא
ניפסקה מאז החליט עורד־דינו לעוררה.
הביאה לבסוו־ לשיחרור הילד — כד צריר
שיהיה ביחס לטנקם: צריכה להיווצר התעניינות
ציבורית ורצון כן לנרום לשיח־רורו,
עד שהדבר יצא לפועל.
עומדים אנו נעת בפני בחירת הנשיא.
וכידוע משתדל יצחק בדצבי להישאר בהפקידו
— תוגש לו עתה, על-ידי אישי
ציבור שהשתדלו בעבר למען פנקס, בקשת
חנינה. ברור שיקשה על הנשיא להתעלם
מן הבקשה, או לדחותה, על סו* הבחירות.
עתה הזמן! אל נחמיץ הזדמנות בלתי־חוזרת

דויד דקל, תל־אביב

אדמות בית־נטופה

נפתחים קורסים חדשים
רדיו אלקטרוניקה טלויזיה חשמל — זרם חזק
פרטים והרשמה:
10־ 12 בבקר5 ,־ 7בערב,
תל״אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב בי אליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בי ת יו אל

דחף

שאלתם ״לאו יוב יל המוביל?״ (העולם
הזח .)1303 לדעתי, לצרות, לקילקול היח־סים
בין ערביי ישראל
והשלטונות, בין
הרחוב העברי לרחוב
הערבי.
חטא הוא לנזול
מאדם את פרנסתו.
הלא נאסר ״עובר
אדמתו ישבע לחם״.
ואין זה משנה אם
הוא יהודי או ערבי.
נזילת אדמות
ערביי סכנין זערא־בה
מלמדת, כי בצורה
זו יוכלו השלטונות
לנזול את
אדמותיהם של הערבים
במדינת ישפריכילסקי
ראל
למטרות של
בטחון ופיתוח, הכתובות,
לצערנו, על הנייר בלבד
יצחק פריבילסקי, תל־אביב
לו הייתי בעמק בית-נטופה, הייתי
זורק את עצטי לפני הטרקטורים.
היה לערבים אטון־מה במוסד המשפטי,
אבל לצערנו הרב התחלנו לאבד אותו. לא
באשמתם של השופטים, חלילה, אלא שהשופטים
אינם יכולים לעשות כלום, אם החוק
מכתיב להם בברור ובמפורש מה לעשות.
...המישטר
שלנו הולד באותה דרד עצמה
שבה הלכו לפניו טישטרים פאשיסטיים,
שהיו נוזלים את רכוש היהודים בהסתמכם
על חוקים וחוקות דווקא
סלמאן פרג׳ ,האוניברסיטה, י־ס

התאגדות אטומית

פווי כל סו.״ :בכליון עיניים חיכיתי לטיפול
יסידי, הניוני וכולל של בעיית הפירה
האטומי של המרחב. הסיררה ״פצצת
האט-ם בשמי המרחב״ (העולם הזה )1303
צריכה, לדעתי. אם לשפוט לס י המאמר ה־ראיס
ו ז, להיות מופצת בי ו כל תושבי הארץ
הבוגרי ם, יודעי קרוא וכתוב.
אני מובנה לתרום את חלקי לגיוס הבב־ל
הדרוש לצורר הדפסת העלונים.
ברכה לקס, תל־אביב
תמהני לשם סד, שפכו בנינו את רפס על
עצמאות המדינה. כדי שנכדינו ייכפו באם
שכולה, תל־אביב
שואה האטומית?
כול הכוח הערבי נוכל להעמיד רק ״את
המוח היהודי. זה כולל נם את האטום.
י. כהן, וזל־אביב

אנטישמיות עלינו

הייתי נוכח לפני זמן־טה בשוק הכרמל
התל־אביבי, כאשר נינשה אשה לרובו פי•
רות, בררה לעצמה
כמה תפוחים והחלה
להכניסם לשקיק של
נייר. לבסון״ נימלכה
ברעתה, לא קנתה
דבר והמשיכה בדרכה.
שני הסוכרים
הצעירים (ללא ספק
ילירי הארץ) החליפו
ביניהם חיוכי
בוז, ואחד הפליט
לעבר חברו :״אני
אומר לר, חבל ש־אייכם!
לא עבד שעות

״אל תהיה יהודי!״
היא הערה
טוצ׳מסקי
נפוצה ביותר בינינו
— כל פעם כשנדמה
למישהו שחברו טתכווו להערים עליו
בעניין פעוט כלשהו — ולאיש לא איכפת.
מתי טוצ׳מסקי, כפר־טבא

ער יופי ואופי

יש לי כמה הערות להסבר שנתתם במדור
״אנשים״ (העולם הזה )1298 לכשלוני בתחרות
״מים יוניברם״:
(א) לא נכון הוא שרעדתי על הבמה.
אם בישראל עוד היה לי ספק בנצהוני בתחרות
המקומית — כאן הוא נעלם. פשוט
כיוון שנוכחתי שלא היתה לי כל מתחרה.
(ב) לא הייתי היחידה שמעדה בבנד־ים
על הבמה. היתה
שם מדרגה צרה וחלקה,
שקרוב ל־10
בנות מעדו עליה.
גם הנעליים שנעלנו
היו חדשות ולא נוחות.
אבל נם המעידה
לא בילבלה
אותי והמשכתי לחייך
ולצעוד בלי
מבוכה.
(נ) הנאום שלי
היה אחד הטובים
ביותר !עד היום
מזכירים אותו לטובה.
הוא לא היה
יביס ולא מליצי. לא
טזרהי(מזור)
התבלבלתי ולא הסמקתי
ונשאתי אותו
באותה השלווה שאיפיינה את כל הופעותי.
ריברתי אנגלית כיוון שאני יודעת שפה
זו היטב וכיוון שרציתי שכולם יבינו אותי.
הבנות האחרות דיברו בשפתן, פשוט
משום שלא ידעו אנגלית.
(ד) אינני יכולה להתווכח אם הופעתי
חיתה ילדותית או לא לא יכולתי לראות
את עצמי. אד למחרת הבחירה קראתי עתו־נים.
ובעתונים כתבו שהלכתי כמו סלכה,
שהייתי יפהפיה, שנראיתי אלוהית והזכרתי
בהופעתי את נרטה נארבו בזמנים הטובים
ועוד. אבל כולם הסכימו שאת תואר ״מים
יוניברם״ חייתי אני צריכה לקבל. ארליז
פראנסיס, קריינית טלביזיה מפורסמת ב־ארצות־הברית,
אמרה בתוכנית ששודרה למחרת
הבחירה• ,סנעשה עוול ושלדעתה ״מים
ישראל״ היתה צריכה להיבחר. עתון ניד
יורקי אחר הרחיק לכת ויצא בכותרת :״מיס
יוניברס הבלתי מוכתרת״ .אה אחר מתם
לא טען שהייתי ילדותית על הבמה ואה
אחד לא השב שהייתי צריכה לגדול בשנתיים
לפני השתתפותי בתחרות. אבל כולם
כאן הזכירו וממשיכים להזכיר לי —
שבאתי לאמריקה לתחרות יופי וניכנסתי
לתחרות פוליטית. באתי כטלכת־יופי, אר
היופי שלי לא הובאבחשבון. מה שכן
הובא בחשבון, היה הסרט שנשאתי סביב
לגופי. הסרט הכריז ״ישראל״!
יהודית מזור(מזרחי),
לוס־אנג׳לס, ארצות־הברית

רא־־סקופ

האם אין זה מוזר שעלינו לקרוא על
מעשיו •סל עורד העולם הזה בעתונים אחרים?
קראתי
ב״הארץ״ כי אורי אבנרי החליט,
יחד עם •סורר, של אנשים אחרים, לאחד
כמה נופים קיימים ולהקים מפלנה חדשה,
שתשתתר בבחירות הבאות לכנסת.
אני דווקא בעד החיטה כזאת — אבל
טדוע לא פירסמתם זאת מעל עטודי העולם
הזה, הנקרא על־ידי אוהרי הרעיונות של
העורר?
כבר אינכם אוהבים סקופים?
דני גדליהוי, רמת־גן
מצטערים: אין סקופ. כתב הארץ פירסם
אינפורמציה בלתי־בדוקה, פרי בוסר של
אנש.יס בלתי־אחראיים, שראו מהירהורי לי בם.
לא נתקבלה שוס •החלטה, לא התאחרו
שום גופיס, לא הוקמה שום מפלגה חדשה.
הארץ עצמו הכחיש בינתיים את הידיעה.
ה עו ל ס הז ה 1306

עצמו, עוד לפני שמישהו הספיק לבטא את הדברים בפומבי.

אבל התרגשות זו, הטובה, האמיתית, הגואלת -מה
היו תוצאותיה? מה עשינו כדי שתהיינה לה תוצאות?

* * הקרהל גוז׳ איזה מין בני־אדם אנחנו? איזה מין ציבור? איזה מין אומד?.

אדם מת בלונדון.

אדם מת — כי אנחנו דחפנו אותו אל המוות כי אנחנו הפכנו את חייו לבלתי־אפשריים.
כי אנחנו — באמצעות הממשלה הפועלת בשמנו — לא הותרנו לו אלא את המוות,
כמוצא אחרון של כבוד, של מחאה, של גאווה אנושית.

ממשלתנו נירשה את האיש שבא לבקש אצלנו מיקלט. ממשלתנו
מסרה אותו לידי התליין. ממשלתנו פעלה, עד הרגע האחרון, כבלב•
צייד חרוץ ומאומן־היטב, משרת נאמן של -האיש על הסום, כצייד
הבינלאומי הגדול אחרי יצור חולה, חסר־ישע.
את כל זאת אנחנו יודעים, ובכל זאת —
בכל זאת לא יצאנו לרחוב בהפגנה המונית ספונטאנית, סוערת וזועמת, בהיוודע לנו
על מותו. לא שפכנו את זעמנו על הממשלה שציוותה על הגירוש, על הקלגסים שביצעו
אותו.
עתונינו לא זעקו עד לב השמיים. הם הגיבו בצורה מאופקת, נימוסית, תרבותית, ורמזו
שבעצם, אחרי ככלות הכל, זה הגיע לו. מד, הוא בא לסכסך בין מדינות? איזו חוצפה
היתד, לו לנסות להציל את עצמו? מוטב כך, שישכב בקברו.

חכרי־־הכנפת שלנו לא התעוררו למעשה גדול, לא אספו חתימות
לכינוס דחו?,של הכנסת, כדי להציל את הכבוד הלאומי, כדי להשמיע
את דכר ניכחדי הציבור על המעשה שנעשה.

לא, שום דבר לא. סוף־סוף, מד, הטעם? האיש מת. אי־אפשר לעזור לו. אם כך, למה
להרעיש עולמות? מוטב לנוח.

^ נחנו כחופש. יחי החופש הגדול. אנחנו מסתובבים על שפת־הים או בהרי צפת,
מטיילים קצת בחוץ־לארץ, מתכוננים לחגים. העולם לא יתהפך.
ראש־ממשלתנו מטייל לו בצפון הקריר, מחליף חיוכים עם הנשיא האיסלאנדי ששמו
אסגיר אסגירסון (איזה שם סימלי והולם את ראש־ד,ממשלה שלנו דווקא!).
חברי הממשלה מסתובבים בעולם, חברי־הכנסת הנכבדים נמצאים בחוץ־לארץ, בשליחויות
לאומיות חשובות, באולמות ממוזגי־האוזיר של מרכז האו״ם, או בחופים שטופי־השמש
של פלורידה.
ראשי הציבור והפקידים הבכירים נמצאים בקונגרסים בינלאומיים חשובים, דואגים
שישראל לא תקופח (כדרישת הערבים, ימח שמם!) בוועידה העולמית של תופסי־הכלבים
או בכנס הבינלאומי של האסטרולוגים, ובין ישיבה לישיבה (הוי, עבודה מפרכת!) הם
מבלים קצת במועדוני־הלילה, על החשבון. אחרי הכל, כבר לא ניתן לחזות בסטריפ־טיז
הגון בארץ.

יחי החופש הגדול. החופש ממצפון. החופש מאחריות. החופש מן
הככוד הלאומי. החופש מן הצורך לדאוג לכל אותן מלים יפות ורמות
שאנו מטיפים להן כשאר ימות השנה -צדק, וציונות, והומאניות,
וצור־ישראל, וזכויות־האדם, וריבונות, ועצמאות -כולן באותיות
גדולות.

/לא נציל אותו.

א, לא נקים

אותו לתחייה. האיש מת. מת. שום דבר שנעשה לא ישפיע כבר עליז.

אבל אולי נציל, לכל הפחות, את עצמנו?

אחרי זוזעות הנאצים אמרנו: כל הגרמנים אשמים. לא רק הממשלה, שציוותה על הפיתרון
הסופי. לא רק אלפי האייכמנים למיניהם, שביצעו אותו.
כולם, עד האחרון שבהם. כי שתקו. כי השלימו. כי לא הרימו את קולם, אפילו במחיר
סיכון חייהם.

לא הכרחנו את הממשלה לתקן את הנבלה ולהביא את סובלן חזרה
לארץ, כמיצוות הצדק האלמנטרי, כשעוד היתד, אפשרות לכך.
(משמע: אמרנו ״פויה!״ לשודד, אבל לא הכרחנו את השודד להחזיר
את הגזילה לקורבנו האומלל, השותת־דם!)
לא הכרחנו את שותפי הקואליציה, מוכרי הדת והסוציאליזם, לצאת מן
הממשלה שביצעה את התועבה, בשמם ובעזרתם.
לא הטלנו חרם על חברת אל על, הקאפו המעופף של פרשת־הבליעל,
שרצה להשלים את המלאכה הבזויה גם אחרי שסובלן כבר שכב פצוע
בבית־ר,חולים הלונדוני.

לא אמרנו לאיש מכל המעורבים -האחראים והל,לנסים, הסוכנים
והמחפים -ארור אתה ! לא יכירך מקומך כחברה הגונח 1

^4א. אנחנו התרגשנו. ואמרנו לעצמנו — ראו, כמה טובים אנחנו! כמה יפה אנחנו
/מתרגשים! איזה מצפון נאה, נקי, מצוחצח יש לנו!

ופל אותה שעה גסס האיש בלונדץ, התפתל בכאביו.
כל אותה שעד, ישבה ליד מיטתו האשד, שהיתר, לאלמנה.
האם זכאי מישהו מאתנו לרחוץ את ידיו בקערה, כמו אותו נציב רומאי בירושלים,
ולומר :״ראו, ידי לא שפכו את הדם הזה!״?

האם זכאי מישהו מאתנו לקום ולהכריז לא אני חרוצה״?
ממשלה השופכת דם — כל אזרחיה שפכו את הדם.
ראש־ממשלה כי רצח — כל בוחריו רוצחים.
אינך יכול להתפטר מן האחריות למעשה ממשלתך — לא בדיקטטורד״ לא בדמוקראטיד״
אף לא בדיקטטורה המעמידה פני דמוקראטיה.
אפילו רוצה אדם להתפטר — אין התפטרותו מתקבלת. ועצם הרצון להתפטר — הריהו
פשע גדול יותר מכל פשעי הממשלה המביאים לרצון כזה.

אין פטור מן האחריות למעשי הממשלה הפועלת כשמך -והדרך
היחידה לשנות את המצב היא לשנות את הממשלה.
״קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה.״ קין לא יכול היה לסטור עצמו ממעשיו. לשווא
שאל :״השומר אחי אנוכי?״

ואם קין האחד נאלץ לשאת על מיצחו את האות -לא ישוחרר
מכך גם קין הקולקטיבי.

^ ם כך, מה לעשות? האם להטיח את ראשינו בכותל, כפי שעשר, סובלן? האם
לחתוך את ורידינו, כפי שעשה הוא?

אלא להסיק את המסקנות.
לדאוג כי שמו של סובלן לא יישכח — כסמל התועבה שנעשתה, כאזהרה לכל מי
שירצה לעשות מעשר,־נבלה כמו זה בעתיד.
כיצד?
יש לכך דרכים רבות. אך דומני כי הדרך ההולמת ביותר, המתאימד, ביותר, היא זאת:

להביא את גופתו של רוכרט סוכלן לישראל, למען ייקבר כאן.
נקרא לאלמנתו רבת־הסבלות, זו היחידה הרשאית לקבוע, לפי חוקי המדינות, מד, ייעשה
בגופתו של האיש:
בואי עמו ארצה.

האיש שלא מצא את מנוחתו כאן בל עוד חי -ימצא נא את מנוחתו
כאן עתה, כמותו.
תיהפך־נא הלוזייתו לאקט ציבורי גדול, להפגנת המונים אדירה, לבקשת מחילה וכפרה
של האומה העברית כולד״

נקים לו מצבה שתזכיר פרשה עגומה זו, את כשלוננו -ואת החלטתנו
שכשלון זה לא יחזור שנית.

והנה אנחנו -איננו שותקים? איננו משלימים? אנחנו, אשר איננו
*אם יאמר אותו זקן, כפי שאמר במיקרה חשוב אחר, :לא הקטנו המדמה למען
נדרשים לחרף את נפשנו, ואף לא לסכן את עצמנו כיסורי מחנה־ 1יהודים מתים! הקמנו המדינה למען היהודים החיים שאול נשאל אותו:
ריכוז?
;15,111
האומנם?
אכן, התרגשנו כאשר בוצע מעשר,־הנבלה. ייאמר זאת לזכותנו, אזרחי ישראל — התרגשנו
יהודים חיים?
כפי שלא התרגשנו בכל ימי קיום המדינה. התרגשנו באופן ספונטאני. איש־איש בפני
אילו יהודים חיים?

במדינה העם גגישחק הילדים
כאשר ההורים יוצאים לחופש, רגילים
הילדים לשחק מישחק נחמד: הם לובשים
את בגדי ההורים, אחד מדליק את המקטרת
של אבא, שניה לוקחת את המסרגות
של אמא, וכולם מנהלים שיחר, רצינית
על השכנת ועל העבודה.
מעשי צמרת ישראל דמו, השבוע, ל״
מישחק זה.
הגדולים נעדרו. ראש הממשלה ושר־הבטחון
טייל לו בצפון הרחוק, השתעשע
בהכרזות היסטוריות (ראה. להלן) .שרתך,חוץ
כינסה את שגריריה לשיחת־רעים
בציריך החמודה, ונסעה משם לעצרת בניו־יורק.
שר־האוצר עסק, כדרכו, בשנור עולמי.
זאת היתד, ההזדמנות הגדולה של הקטנים.
הם כינסו ישיבת ממשלה, בראשות
ראש־ד,ממשלה ושר־ו־,בטחון י, משר, שפירא.
אבא אבן הצעיר הגשים בה את חלום
חייו, מסר סקירה מדינית נרחבת, גדולה
וחובקת־עולם, בתפקידו כשר־התוץ בפועל.
סגן שר־הבטחון הצעיר הגשים את חלומו
אף הוא, ומסר סקירה היסטורית על ענייני
הבטחון של המדינה.
.יוסף אלמוגי, אותה דמות ייצוגית ואו־מרת־כבוד,
חזר מסיור חשוב, בו ייצג את
מדינת־ישראל באמריקה המרכזית, וקיבל
לידיו שוב את סמכויות שר השיכון והפיתוח.
כולם
היו מרוצים.

טעם כבר היו ם

שלגון
חדש

לאגיגי
הטעם

0ור 7>׳6

מודיעה על י פתיחת

או ל פנ א
לגר פי ק ה
ש נוו שי ת
בש יתופהונפיקוחה של

אגוז־ ת

הגרפיק־אינז
פר טי םוה רשמ ה :

ת״א, רה־ ברנר ,4סל• <7487
בכל יום ביז השעות
8בבוקר 1־ 6בערב

ראש הממשלה
ס״ג לחכמה -שתיקח
כל פוליטיקאי אוהב לשמוע את הקול
של עצמו. דויד בן־גוריון, שהוא פוליטיקאי
טוב, אינו חורג מכלל זה. לעולם אינו
מאושר יותר מאשר בשעה שהוא יכול
להשמיע את דעותיו בפני קהל מעריצים.
כאשר קהל זה מורכב מחברי־כנסת בירושלים,
אין הנזק גדול. לכל היותר גורם
ראש־ד,ממשלה ל״סערת רוחות״ ול״ברוגז״.
אולם כאשר קורה הדבר בחוץ־לארץ, בפני
קהל תרבותי זר, יכול הנזק להיות רב
למדי.
כך קרה במסעו הגדול של ראש־הממשלה
בארצות סקנדינביה, שנסתיים השבוע. בכל
מקום השאיר אחריו ראש הממשלה כמה
אימרות־שפר — ולא קל היה למחוק אותן
לאחר־מכן.
כמו שותה במיסבאה. בנורבגיה
עלה על דעתו של ראש־הממשלה להציג
את עצמו כמומחה בינלאומי. הוא ניבא
להתקרבות אמריקאית־רוסית. למה? מפני
שהסובייטים מתחילים לפחד מפני הסינים.
לדברים אלה יש צליל מוכר. הם נאמרו
בשנה שעברה, באותן המלים ממש, על־ידי
הגנרל שארל דה־גול. חוץ מזה נאמרו,
במרוצת השנים האחרונות, על־ידי מאה אלף
פרשנים אחרים —.אמריקאים, אנגלים,
צרפתים וגרמנים. שוב אין הם מקוריים
ביותר.
השאלה היתר : ,מד, זה עיסקו של ראש
ממשלת ישראל? בעניינים אלה אין לו ידיעה
טובה יותר מאשר שותה־בירד, באחד מ־מיסבאות
אוסלו. אבל יש בדברים נימה
המוכרחה להרגיז את הרוסים, המעמידים
עדיין פנים שהמחנה הקומוניסטי כולו
אחד ומאוחד.
שכרו של ראש־הממשלה היה כמה שורות
בעתונים. הוא היה מאושר.
סנטור רודן ז־פירסומת. יותר מזיקה
היתד, התבטאות אחרת של ראש־הממ־שלה.
היא נגער, ליהודי ברית־המועצות.
בפני הנורבגים, שהם חברי נאט״ו ואויבים
רשמיים של ארץ הסובייטים, קונן ראש־הממשלה
על גורלם המר.
במקרה זד, היתר, השאלה: לשם מה?
לפני כמה שבועות קם סנטור רודף־
פירסומת באמריקה ותבע להטיל על השגרירות
האמריקאית במוסקבה לפרוש את
חסותה הרשמית על כל יהודי ברית־המוע־צות.
כלומר: לאזרחי ברית־ד,מועצות נאמר,
כי להבא יהיו היהודים בני־חסותה של
.שגרירות זרה, המייצגת את האוייבת הגדולה
ביותר של רוסיה.
אילו הומצאו הדברים על־ידי אנטי־שמי
רוסי, כדי להביא אסון על יהודי רוסיד״
לא יכלו להיות מטורפים יותר.
ראש ממשלת ישראל. הלך בדרך דומה.
הוא ביקש לזהות את היהודים הסובייטיים
(המשך בעמוד )10

הראיון עת וא שי המחתות שהמשטרה לא הצליחו לגלותם
**ישהו שמסרב לומר את שמו,״ ״כל העולם הערבי ראה בו גואל ומושיע,
הודיעה לי ד,טלפונאית במערכת. נביא אחר הנביא האחרון. ועכשיו —
קיבלתי את השיחה, .בתשע, ליד בית־הסו־ מתקוממים נגדו ממשלות ועמים, שליטים
ואיגודים, ואינם יכולים לו. כי בנתיים
הר ביפו,״ אמר קול גברי עמוק מאד.
לא שאלתי מי מדבר, ולמד, עלי להיות נתנו לו להתחפר ולהתחזק, עד כי אי־תוך
חמש דקות ביפו. ידעתי. כי יומיים אפשר להזיזו.״
מדוע הביא דוגמה זו? ״כך בדיוק התלפני
כן הודעתי, בדרכים שונות, שאני
חפרו והתחזקו ראשוני העולים מפולין
מעוניין בפגישה זו.
בתשע בדיוק עצרתי את מכוניתי ליד ומרוסיה. היישוב הוותיק, בו בלטו בני
שער הברזל הנעול של כלא יפו. גבר עדות המזרח, לא קרא להם ווזווזים, אלא
אלגנטי, מרכיב משקפיים כהות, פתח את חלוצים, והביט בהם בהערצה. התפעל מהידע
שלהם ומד,מרץ, סייע בידם ועזר להם.
הדלת ונכנס, .סע בדרך לבת־ים,״ הורה.
התבוננתי היטב בשליח חזית הליכוד, עד כי השתלטו עליו ודחפו אותו הצידה.
שכחו כי הציונות התחילה לפני סגירה
הידועה יותר בשם ״המחתרת הספרדית״.
ולפני פינסקר. העולים הציונים הראשונים
הסתבר שאני מכיר אותו מקודם: איש־עס־קים
חיפאי, המעורב
היו אלה שהתרשמו
מאת --
בענייני ציבור.
משבתי בן־צבי. אלד,
שעלו ממארוקו ב־שלוש
פעמים, במזנה
מיסטית למות
דרך לבת־ים, ביבארץ
הקודש, אך
קש הוא ממני לעצור.
הוא ירד. ניגש לדמות אפילה, הח חיו בה והתנחלו על אדמתה. אלה שהקימו
ליף עמה כמד, מלים, וחזר למכונית. לבסוף והחזיקו את ראש־הגשר הקדמי של מדינת
ישראל בחברון ; תושבי העיר העתיקה
הורד, לי להחנות את הרכב, והתקדמנו
כמד, דקות ברגל. ליד בית קטן, על חוף בירושלים׳ ובחיפה. אלד, נשכחו. נרמסו.
״עכשיו, כאשר בא מישהו ואומר להם:
הים, המתינו שתי דמויות. מלודי החליף
אתן כמה מלים, ונכנסנו לבית. הוא הוביל, חברה,נתקומם!׳ הם עונים בפחד, :שש!
אותי לחדר קטן, אשר שתי מיטות וארון הש״ב!׳ כבלו אותנו. הפחידו אותנו.
ספרים מילאו אותו .״חכה כאן, בבקשה,״

7פגי ואדי סאריב חדש
והשאיר אותי לבד.
כעבור כמד, דקות נפתחה הדלת וגבר
י ץ זית הליכוד אינה האירגון הראשון
בגיל העמידה, לבוש בקפידה, נכנס. גם
ן | שקם לתבוע את זכויות בני עדות ה־הוא
הרכיב משקפיים כהות. הוא הושיט

שדו כהן

מחתרת

יד והציג את עצמו :״יונה.״ הוריד את
משקפיו וניגש ישר לעניין .״כפי שראית,
לא נקטנו אמצעי־בטחון לגביך. אנחנו יודעים
מי אתה, וסומכים עליך שלא תגלה
שום פרט אשר יוכל לזהות אותנו או את
מקום הפגישה.״
הוא דיבר עברית טהורה של איש־המזרח
המשכיל, ומשפטיו היו מסוגננים להפליא.
״ספר לי על המחתרת שלכם,״ ביקשתי.

״שש! הש״כ 1״
ך• ודעתו הראשונה היתה :״זאת

! 1לא מחתרת. איננו רוצים להפיל איש
מכסאו, או להנהיג מרד בשלטון קיים.״
הצהרה מצלצלת /שהוא עצמו נועד לסתור
א־ תה — לפחות חלקית — בהמשך דבריו,
כאשר הבהיר לי, כי אכן מדובר כאן
במחתרת.
״מטרתנו,״ הצהיר יונה ,״היא למנוע
היווצרות מצב, בו יהיו 80 או 90 אחוז
מתושבי המדינה עבדים, והיתר רודים ושולטים.
רוצים לפעול — לפני שיהיה מאוחר
מדי.״
הוא עבר לדבר על גמאל עבד אל־נאצר:

מזרח. קדמו לו תריסר ועדים, אירגונים,
פלגים ומיפלגות. כולם נכשלו: אם מפני
שנשברו או ניקנו על־ידי יריבים, אם
מפני שבראשם עמדו עסקנקנים חדלי־יכו־לת.
התוצאה: אדישות וחוסר־אמון כלפי
כל גוף חדש.
זאת ידעו ראשי חזית הליכוד. הם ידעו
יותר :״ברגע שהיינו מקימים מיפלגה או
אירגון גלוי, מיד היו השלטונות מוצאים
נקודות־תורפה אצל כל אחד מאתנו, על
מנת לשיבור אחד, לקנות שני ולהפחיד
שלישי. על כן החלטנו להישאר אלמונים.״
״זאת הסיבה היחידה?״ שאלתי.
״לא. היה גם חישוב פסיכולוגי. שום
אירגון חדש לא היה מעורר הדים. אבל
מחתרת תמיד שובה את הדמיון. את המטרה
הזאת השגנו על־ידי הדבקת שני
כרוזים בלבד.״
״המשטרה הודיעה שעסקו בהדבקת כרוזים
אלה ששה צעירים, ושהיא כבר זיהתה
אותם וחקרה אותם. היא גם גילחה את
שני בתי הדפוס שבהם הודפסו הכרוזים.
האם זה נכון?״ שאלתי.
״אינני רוצה לומר שהמשטרה משקרת.
לנו, על כל פנים, לא ידוע על איש שנעצר

המתנוסס טל כרוזי המחתרת, ובראש נייר המכתבים שלה, חוא לפיד ח־שוויון.
שתי הידיים האוחזות בו מסמלות את שתי העדות במדינה •ד•

האשכנזית והמזרחית — ומכריזות כי איז כתנת המחתרת ללחום בעדה האשכנזית.

ואוי סאריב :1959 האס שוב תגיע התסיסה העדתית דהתנוצות שד שינאה?
או נחקר. גם בית הדפום לא נתגלה. יש
כבר כרוז שלישי מוכן, אבל נדביק אותו
מתי שנוח לנו ז לא מתי שנוח למשטרה.״
.מה בכל זאת נכון בהודעת המשטרה?״
המשכתי לשאול .״אולי מספר חברי ה־אירגון
שלכם?״

יונה, הוותיק המסודר, שהעיד וחזר ר
הדגיש כי אינו מר־נפש, ביטא את המרירות
המצטברת של עדות המזרח :״נתנו את
עצמנו ואת ילדינו למחתרות ולצה״ל. יישבנו
בהמונינו את מרחבי הנגב ואת גבולות
המדינה. דחסו אותנו במעברות ובבדונים,

עדתי. טוב לנו כל רמטכ״ל מוכשר.״

תשתמשו בגוח?
יצר התארגנה המחתרת? גילה
יונה :״דחף אותנו סיפור בעתונים, על

מזרח. שוב פנו אל אנשי־ציבור, ושוב נתקלו
באדישות. ואז החליטו לנפץ את
האדישות ולאלץ את הציבור והמדינה לפעול.״
מאז
הפצת שני הכרוזים, החתומים על־ידי
משמה, ראש המטה הכללי, ומלכד, ראש

המתכוונת דדחו
ברק משועשע היבהב בעיניו החומות של
יונה :״יש לנו קצת יותר מששה חברים.״

״אומר לך זאת: אנחנו יכולים להפעיל,
בלילה אחד, בשלוש הערים הגדולות, מאה
חברים בהדבקת כרוזים. ועוד דבר: בדרך
כלל הדביקו את הכרוזים בירושלים חברים
שבאו מתל־אביב, ולהיפך.״
״מדוע רק בשלוש הערים הגדולות? למה
לא בקרית שמונה ובדימונה, למשל? הרי
שם בעיית האפליה בוערת יותר.״
״לא רצינו. כי שם עלול היה הדבר
לגרום להתלקחות. שם המצב עדין הרבה
יותר — ואם תפרוץ התרעומת, לא תהיה
לנו שליטה עליה. ישתלט ההמון. ישתלטו
היצרים והשינאה. וזה בדיוק מה שאנחנו
מבקשים למנוע. אנחנו רוצים לדחוף את
השלטון לפעולה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
לפני שתבוא התלקחות. לפני ואדי סאליב
חדש*.

?א רוצים רמם פ״ל תימני
ך• זכרת מקודם את המשטרה. האם
ולקחתם בחשבון את האפשרות של
מעצרים?״
״כן. אנחנו יודעים על שאטה ועל רמלה.
אבל אנחנו יודעים שרוח — קשה לדכא.
אנחנו יודעים שגם אם ייעצרו ששה או
ששים — עוד יישארו בחוץ מספיק חברים
שיפעלו.״
יונה הפסיק לרגע את שטף דיבורו המהיר,
אחר־כך המשיך :״מעציב שנעלם
דבר אלמנטרי מעיני השולטים — אותם ,
שולטים המארחים כאן כושים מרחבי אפריקה.
והוא: שכל הכושים האלה השתפשפו
בכלא, במרד, במחתרת ובשביתות — ולבסוף
ניצחו. מעיני המארחים הנכבדים נעלם
דבר אחד: אם התארגן גוף התובע שוזיון
וזכויות — אי־אפשר לדכא אותו. סוסו
להשיג את שלו. והרי המחתרת — סליחה,
החזית — אינה תובעת לנשל מישהו, או
להחזיר מישהו אל מעבר לים או למחנות.
היא רוצה רק שוויון.״
האזרח הישראלי ״הלבן״ נוטה תמיד לדחות
טענות של אפליה וקיפוח עדתיים כפרי
של מרירות נפשית, או של רגש נחיתות.
האזרח ״הלבן״ אומר זאת לעצמו, ובזאת
מנער מעצמו כל מחשבה נוספת. אולם אי־אפשר
לנער את המציאות. ב־ 15 השנים
האחרונות נוצרו במדינה ריכוזים עצומים
של בני עדות המזרח, שתחושת ההפליה
מכרסמת בלבם. והם אינם רואים בקיפוחם
שרשרת מקרית, כי אם יחס מכודן ומחושב.

הלישכה המדינית, החלו העניינים זזים.
איש מהממשלה לא הודיע אמנם כי מתכוונים
לדון בדרישותיהם, אך בקרב עדות
המזרח ניכרת עתה נכונות־יתר לעשות
משהו. כצעד ראשון: מגייסים שליחי החזית
חברים נוספים למחתרת.
מה, בעצם, דרישותיהם המעשיות? פירט
אותן יונה, מן הכתב:
• שינוי האווירה הכללית לגבי בני
עדות המזרח. שיחדלו שרים ונציגי השלטון
להכריז כי בני עדות אלה נחשלים ומחו־סרי־השכלה,
ידגישותחת זאת את החיוב.
• הנהגת חינוך יסודי חינם, הלכה למעשה•
הטלת האגרות השונות על הורים
מרובי־ילדים מכבידה עליהם את עול חינוך
בניהם.
• הכשרה מקצועית מיוחדת, אשר יכולה
לנצל את הכשרונות המיוחדים של בני
בין השאר:בית־ספר לדיפעדות
המזרח.
לומטים, אשר כיום אך מעטים מאד מהם
הינם מבני עדות המזרח( .״נאצר מכין
טילים, אנחנו נכין את השגרירים הראשונים
לעולם הערבי!״).
• צירוף בני עדות המזרח למשלחות
ישראל באו״ם ובאותם כינוסים בינלאומיים,
בהם יכולה להיות להם השפעה אישית
גדולה יותר מאשר ליוצאי אירופה.
• עידוד ממלכתי לתנועות ״נוער ל־נוער״
,שתפגיש בני העדות והמעמדות השונים,
בפעולות משותפות.
ס ביטול מענק הלחם המחפיר והמעליב,
והחלפתו בהנחה במס־הכנסה.
• הדרישה האקטואלית ביותר: בחירת
נשיא מבני עדות המזרח, כמחווה של
רצון־טוב כלפי עדות אלה, שהן כיום רוב
אוכלוסיית המדינה.
״מה תעשו אם לא ייענו לדרישותיכם?״
בה צמחה וגדלה המרירות העדתית הם התנאים ה־ שאלתי את יונה.
1111 # 1 ^ 11 111/ 1 | 7תנאים ׳הקשים בהם חיים ריכוזים גדולים של בני
״יש לנו תוכנית פעולה,״ השיב בבט־עדות
המזרח במקומות שונים בארץ. המחתרת דורשת פעולה ממלכתית לתיקון מצב זה. חון .״לתנועה עממית כזו יש הרבה אפשרויות.
קריאה להמונים לצאת לרחוב, למשל.
ועוד.״
מבלי שאיש ינסה להתקרב אלינו, או יבין
צעיר מארוקאי שנתפס בעבירה קלה ונשלח
תשובה ספציפית יותר קיבלתי ממודעי
לרוחנו. כשהיו צריכים לשלוח שליחים להסתכלות בבית־החולים לחולי־רוח בעכו. החיפאי, כאשר הובילני בחזרה העירה.
לצפון אפריקה ולארצות ערב, שלחו את הוא הרגיש שדעתו נטרפת עליו שם,
לעומת יונה, איש ״הלישכה המדינית״,
השחורים — כן השחורים! — למקומות
לכן
ברח וביצע 17 פריצות — כדי שהמש
עשה עלי רושם איש זה כאיש ״המטה
המסוכנים. למקומות. הנוחים, איפה שישבו
טרה תתפוס אותו. הוא העדיף לשבת ב הכללי״.
צרפתים, שלחון, שליחים לבנים.
כלא, מאשר תחת הסתכלות.
״נתבע פעולה בשטחים מסויימים שנצביע
״כבוד !1אש זזממשלה חושב שכל שליחו״כמה
חברים ניסו לגייס עזרה לבחור.
עליהם, נערוך הפגנות, נשגר משלחות, נקים
תו בחיים היא׳למנות רמטכ״ל תימני בטרם בכל מקום נתקלו באדישות. תוך כדי מגועדי־פעולה
בכל יישוב.״
ימות. והיה אם יתמנה רמטכ״ל תימני —
עים אלה התגבש החוג הראשון, של אנשים
״ובכוח — תשתמשו?״
יוכל להיאסף בשקט לעמיו. אבל איננו אשר חשו את כאב אותו מארוקאי צעיר,
הוא לא היסס :״אם ישתמשו נגדנו
מבקשים רמטכ״ל תימני, כשם שאיננו ואת כאב בני העדות. מאוחר יותר, ניגשו בכוח — נגיב בכוח ! אבל שיזהרו 1אחרת
רוצים שמינוי צבאי יהפוך עניין של מיקוח
להקמת מועדון לבני הנוער של עדות ה יסכנו את קיום המדינה ! ״

..נייסד אגרו חרושים ,״אתס מתעוביס
רוב ארצות הגוש הקומוניסטי: בולגריה,
רומניה, ברית־המועצות, פולין. על כן, אם
היה ברצון המשלחת לחלק חומר בארצות
י* ל המשלחת שדנו לא נובר, אלה, חייבת היתה להתחשב גם ברגש ת

מטעמי בטחון.״ כך כתב לפני חו* המארחים הקומוניסטיים. ביחוד: רגשות
דש (העולם הזה )1303 חבר המשלחת ה הממשלה הסובייטית, שכבר הבהירה את
ישראלית לפסטיבאל הנוער בהלסינקי, ש דעתה בפסטיבאל מוסקבה.
תיאר את פעילות שרותי הבטחון של הז^ד
משלחות
השונות.

ב:י הקיפוציס וחתפיזיז
ן הרגע הראשון נמצא מי שהתנ
בעמודים
אלה׳ דווקא ידובר במשלחת
הישראלית — ומטעמים רבים. כי מה שני
0!,סביב המשלחת חרג בהרבה ממסגרת
של טיול ידידותי או של מיפגן נוער
עולמי. כי על מסע 100 הנציגים הישראליים
לפסטיבאל הלסינקי הורכבה אחת
הפרשיות החמורות של המדיניות הישראלית.
בעצם,
נבון יותר לדבר על מסע של 50
נציגים ישראליים, כי הפרשה נוגעת למחצית
המשלהת בלבד — היא המחצית ה־ציונית־הלוצית,
שהורכבה מחברי מפ״ם ו-
אחדות־העבודה. כבר ביום הראשון בו החלו

ו * /דב לטפל בכל הקשור בחומר שנועד
לחלוקה. מוניה אברהמי, חבר הנהלת המשלחת
מטעם אחדות־העבודה, אמר :״לא
צריך לדאיג להכנת החומר. יש מי שיספק
אותו ויממן את הדפסתו.״
לא היתד, כל סיבה לחשוד במוניה, צופה־לשעבר,
חבר קיבוץ מעגן מיכאל ומרכז
הנוער העובד, היושב בבניין הוועד־הפועל
של ההסתדרות. א־ש מחבריו בהנהלה לא
ידע כי לצורך נסיעה זו הוטל על מוניה
הנמרץ תפקיד נוסף, סודי. תפקיד שרק

נציגי שתי תנועות אלה לארגן את מסעם,
הזדקרה בעיה עקרונית אחת: איזה חומר-
הסברה יחלקו חברי המשלחת בעת מסעם?
כל משלחת מחלקת חומר. אלא שלגבי המשלחת
הישראלית תמיד התעוררה בעיה:
תמיד נמצא מי שמפרש כל חומר על ישראל
כתעמולה ציונית־פוליטית. הבעייה לבשה
ממדי משבר בין־ארצי לפני ארבע
שנים, בפסטיבאל הנוער שנערך במוסקבה.
אז חברו יחד שני גורמים נגד החומר הישראלי:
הערבים והרוסים.
הערבים (שחילקו ללא הפרעה חומר אנ־טי־ישראלי)
התלוננו על כי המשלחת הציונית
מחלקת חומר תעמולה אנטי־ערבי;
השלטונות הסובייטיים עצמם, שנדהמו מן
התסיסה שעוררה הופעת המשלחת הישראלית
בין חצי מיליון יהודי מוסקבה, טענו
כי חלוקת החומר הציוני־יהודי לאזרחים
סובייטיים הינד, התערבות בענייניה הפנימיים
של ברית־ד,מועצות. מול אולטימא־טום
של הנהלת הפסטיבאל, נאלצו הישראלים
לגנוז חלק מן החוברות אותן הביאו
עמם לחלוקה.
על כן, כאשר ישבו חברי הנהלת המשלחת
הציונית־חלוצית כדי לדון בסדרי הנסיעה
לפסטיבאל הלסינקי, הקדישו מחשבה
מיוחדת לחומר שיחולק בדרך. לכאורה,
היו צריכים להתחשב בגורם אחד בלבד:
הפינים. שהרי הפסטיבאל נערך בבירת סיג־לאנר,
והחומר היה צריך להתחשב רק
ברגשות הממשלה הפינית.
אלא שהדרך להלסינקי וחזרה עברה דרך

בשלבים המאוחרים של הנסיעה עמדו חבריו
על טיבו.
נציגי מפ״ם בהנהלה עמדו מן הרגע הראשון
על ר,עקרון, כי משלחת זו אינה
משלחת מטעם המדינה, ואף לא מטעם משרד
החוץ. כך ששום מוסד ממלכתי אינו
זכאי להכתיב לה מד, טיב החומר שיחולק.
הציעה מפ׳׳ם: יחולק חומר שקול. לא על
יהודים, כי אם על מדינת ישראל. והעיקר:
שהחומר יחולק אך ורק במסגרת הפסטי־באל,
בהלסינקי.
היתד. עוד נקודה שהרגיזה את אנשי
מפ״ם, ואפילו כמה מנציגי אחדות־ר,עבודה,
הצטרפו אליהם. היה זה כאשר נודע, כי
נוסף לחומר האינפורמטיבי הרגיל על ישראל,
הציע משרד־החוץ לחלק גם תשמישי
קודש יהודיים בברית־המועצות: סידורים,
טליתות ותפילין .״איך אפשר לדרוש מחברי
קיבוצים, שמימיהם לא הניחו תפילין
ולא התעטפו בטלית, שיחלקו דברים
כאלה?״ מחו.
מאוחר יותר, ברוסיה עצמה, כאשר נודע
לחברי המשלחת כי בתוך ארגזי ״החומר״
נמצאים גם תשמישי קודש, התמרדו, הודיעו
כי לא יחלקו אותם .״שבני־עקיבא
יעשו זאת!״ רתחו אחדים מהם.
החומר, שנארז לבסוף לחלוקה, כלל גלויות
וסמלים, שהמשלחת שילמה עבורם;
נאום התביעה של גדעון האוזנר במשפט
אייכמן (ברוסית); לוחות־שנה עבריים (ברוסית);
חוברת רוסית־אנגלית על הנוער
בישראל. עבור אלה שילם משרד ה
חוץ.
הדגש על השפה הרוסית — שעה
שרוסיה היתד, רק ארץ־מעבר — היה הרמז
הראשון על מטרת החומר הזה.

זכר משפט הרופאים
*־*מועד שנקבע, במוצאי־שבת, הת־
_ 1רכזה המשלחת בנמל־התעופה לוד, משם
טסה לנקודה הראשונה במסעה: איסטנבול.
אילו היה למישהו מחברי המשלחת
טרנזיסטור, ואילו היה מגלה עניין דווקא
בשידורי קול ציון לגולה, היה שומע דברים
מעניינים מאוד. תחנה זו שידרה ברוסית,
ברומנית ובאידיש תוכנית מיוחדת לקראת
מסע המשלחת להלסינקי. במיוחד התעקב
השדרן על פרטי המסלול שלה. הוא ציין
באיזה יום יהיו הישראלים בתחנות־הרכבת
המסויימת שבין איסטנבול להלסינקי. המטרה
הברורה: לעודד את היהודים לאורך
הדרך לצאת בהמוניהם לקבל את פני המשלחת
הישראלית.

כאן חובה להזכיר שתי הזדמנויות קודמות,
בהן הפגינו יהודי ברית־ד,מועצות
אהדה המונית לנציגי ישראל. בפעם הראשונה
היה זר, ב־ , 1948 כאשר הגיעה גולדה
מאיר למוסקבה, כשגרירתה הראשונה של
מדינת ישראל העצמאית. המדינה החדשה
נהנתה אז מתמיכת הרוסים בזירה הבינלאומית,
ואף אספקת הנשק מצ׳כיר, נעשתה
בפקודת הרוסים. על כן הרשו לעצמם המוני
יהודי מוסקבה לגלות ריגשי חיבה ל־שגרירה
מירושלים.
הפגנה זו באה כמהלומה בלתי־נעימה
לשלטונות הסובייטיים. אחרי שני דורות,
בהם התגבש הרושם כי נפתרה בעיית היהודים
שם, החלו לפתע מדברים על נאמנות
כפודה. בימי הטירור הסטאליני, היתר, התגובה
עקובה־מדם: מעצרים, משפטי סלאנ־סקי
ואורן בצ׳כיה, ומשפט הרופאים במוסקבה
— שהסתכמו בהוצאות־להורג
מלוות פירסומת אנטי־יהודית חריפה.
הפגנת־האהדה הספונטאנית השניה פרצה
ביולי , 1957 בעת פסטיבאל הנוער במוסקבה.
רבבות יהודים הצטופפו סביב המשלחת
הישראלית, הזילו דמעות, ניסו לדבר
עברית או אידיש, חטפו כל פיסת־נייר כתובה
עברית, התייחסו לסמל ישראלי או
לסיגריה מישראל כאל כלי־קודש. המשטרה
הסובייטית, שלא חלמה כי תיתכן הפגנה
כזו למדינה שכבר היתד, עויינת־רשמית —
פחות משנה אחרי מיבצע סיני — לא יכלה
לעשות׳ דבר.
רק כעבור חודש הגיבו הרוסים. אליהו

עוקבת אחרי מעשיהם של חברי המשלחת.
חזן, נספח בשגרירות ישראל במוסקבה,
נעצר בעת שהתרחץ ליד אודיסה. הוא
הוכה על־ידי הבולשת, נחקר על אף חסינותו
הדיפלומטית, ולבסוף גורש מברית־המועצות.
הדבר שלא פורסם ברבים: הוא
היה האחראי מטעם השגרירות למגע עם
המשלחת לפסטייבאל.
שידורי קול ציון לגולה, ערב צאת המשלחת
לדרכה, שעודדו את המוני היד,ו

לחלוקת
החוטר, מזניח אב־
1 * 1111 \ 11 רהטי (בלי זקן) ,המשיך לחלקו
גם אחרי שהרוסים אסרו זאת. מדוען

חלוקת החוגר

באחת התחנות ברוסיה, בדרכה של המשלחת להלסינקי•
בעוד שבחוץ אפשר להבחין בחלק ממעגל ההורה,
עוסקים ישראלים אתרים, בתוך המעגל, בחלוקת חומר ליהודים שנקבצו סביבם.

של מדינת ישו־אל מק־

* 8 1מ /שט את הכניסה לקרון
הישראלים. הוא משך המוני יהודים.

^ >^8ו1ו11 יי^[ 8יו ^וייז1ודזו

י בעניינים הפנימיים שלנו! אם לא תפסיקו ־ נאסור אותכס!״
דים לקבל את פני המשלחת בכל תהנה,
היו מכוונים לגרום להפגנת־אהדה שלישית
לנציגי מדינת ישראל. השתתף בהכנת התוכנית
לשידור: מוניה אברהסי.

מהר!

מהר!

מחר:

ן יי 6שי דו רי ם אמנם נקלסו ברוסיה, כפי
| { ששמעו הברי המשלחת מפי יהודים
שפגשו שם. אפשר להניח, איפוא, שהשלטונות
הסובייטיים ידעו מה עלול לקרות,
בעבור המשלחת הישראלית. הם יכלו לשבת
בשקט, לתת למאורעות להתפתח כפי ש־תיכנן
אותו מוסד, שמוניר, אברהמי ייצגו
בקרב המשלחת. הם גם יכלו להודיע
לישראלים כי לא יתנו להם לעבור דרך
בריה־המועצות. הם יכלו לומר להם, למשל
:״אינכם מיוחסים מן המשלחת ה־אלבאנית.
היא לא הורשתה לעבור דרך
ברית־המועצות — אין שום סיבה מדוע
תורשו אתם.״

הרוסים בחרו בדרך שלישית: הם החליטו
לשבש את ההנחיות ששודרו על־ידי
קול ציון לגולה. במקום להסיע את המשלחת
הישראלית ברכבת השמחה הכללית,
בה נסעו כל יתר המשלחות שבאו מהמרחב
ומקידמת־אסיה, כסי שנקבע בלוח־הזמנים
המקורי, הקדימו את הנסיעה לרכבות
רגילות. מן הרגע הראשון שהגיעו
הישראלים לסווילינגראד, החלו מארחיהם
להאיץ בהם .״מהר ! מהר ! מהר !״ היתד,
הפקודה בכל תחנה. הסבירו המארחים ה־בולגארים
:״קיבלנו הוראה ממוסקבה להקדים
את צאתכם מכאן ככל האפשר. איננו
יודעים מדוע. אמרו רק: לשלוח את
הישראלים מהר לדרך.״
כאשר התמהמהו מעט חברי־המשלחת בתחנת
הרכבת, ברדתם מן הרכבת שהביאה
אותם מאיסטנבול, דחפו אותם הבולגארים
קדימה :״מהר ! מהר ! אין זמן ! אל
תעמדו ! ״
בסוסיה שהתה המשלחת חצי שעה בלבד.
עוד לבני שהגיעו לשם, כבר חיכתה רכבת
אחרת, שאליה נרתם קרונם.
כך הגיעה המשלחת הישראלית לאונגני,
בגבול רומניה־ברית־המועצות 24 ,שעות
לפני הזמן שנקבע בשידור של קול ציון
לגולה. שם חיכו להם רכבת־שינה נוחה
יותר, תזמורת רוסית, פרחים וסיסמות
שנועדו לתיפעול רק למחרת היום, בבוא
רכבת השמחה.
מאונגני אפשר למתוח קו פחות־או־יותר

ישר ללנינגראד. זה היה גם המסלול שנקבע
מלכתחילה. אלא שמיד אחרי שיצאו
מהתחנה, הסתבר כי אין נוסעים ישר
ללנינגראד, דרך רוסיה הלבנה, כי אס
עושים עיקוף ענקי, דרך אוקראינה ו־מוסקבה.
חברי המשלחת רק שמחו למשמע
הבשורה, על כי יינתן להם לבקר במוסקבה.
אולם כוונת המארחים הרוסיים לא היתה
לחנות את הישראלים מטיול שלא מן המניין
בכיכר האדומה. כוונתם היתד, אך ורק
להעביר את המשלחת במסלול שונה לגמרי
מזה ששודר בקול ציון לגולה.
ואז קרה דבר מעניין: מיד למחרת שידר
קול ציון לגולה על השינוי במסלול המשלחת,
הודיע על המסלול החדש, העובר
דרך מוסקבה. הוא אף הודיע מתי בדיוק
צריכה המשלחת להגיע למוסקבה. כאשר
הגיעה המשלחת לתחנה המזרחית של מוסקבה,
פגשה יהודי זקן שהמתין לה. הוא
סיפר כי שמע אה שידור קול ציון לגולה,
לכן בא לתחנה. אולם שאלתו הראשונה
היתד למה איחרתם ביום שלם? הרדיו

דבר. אולם כבר אז היו כאלה ששאלו את
עצמם: מדוע מתרגשים הרוסים?
אחרים המשיכו את קו־ד,מחשבה עד הסוף
:״אין בחומר זד, שום פגיעה בברית־המועצות:
זהו חומר הסברתי רגיל. אבל
ברור שהרוסים אינם שבעי־רצון מחלוקתו.
ההגיון מחייב לכבד את רצון המארחים,
לגנוז את החומר — או למחות מיד על
החרמתו ולהפסיק את הנסיעה דרך ברית־המועצות.״
אחרים
התעכבו יותר על הצד היד,ידי
של המצב: אם הבלשים מצלמים כל מי
שניגש למשלחת, ומחרימים חומר — בוודאי
לא יסתפקו בכך. אותם יהודים —
שב מיקרה הזדמנו לתחנה או נודע להם
מקרוב בתחנה קודמת על מעבר הישראלים
— יזכו בוודאי לביקור בלתי-
נעים של המשטרה. מדוע לסבך אותם?
האם חלוקת חומר זד, יש בה כדי לעזור
להם ולעודדם — אי להיפך?
אבל כל עוד שלא נוצרו התקהלויות
המוניות של יהודים סביב המשלחת, לא

שלכם אמר שתגיעו אתמול!״
הסתבר כי השלטונות הרוסיים בכל זאת
ניצחו את קול ציון לגולה, במאבק על
עידוד הפגנות־אהדה יהודיות למשלחת מישראל,
או על מניעתן.

אמרו הרוסים דבר. העיקר: להריץ את המשלחת
קדימה מהר ככל האפשר, כאילו
היו צרעת מדבקת, שיש להיפטר ממנה.

כמו צרעת מדכי,ת

**י! תמונה בתחנות־הרכבת באוקראיינה,
| 1דרכן עברה המשלחת הישראלית, היתד,
כמעט־אחידה. הגורם הבולט בה ביותר:
אנשי־ר,בטחון הרבים. בנסיעה הקודמת למוסקבה,
ב־ , 1957 הצטופפו המוני יהודים
בכל תחנה. הם התגברו על חוליות־ד,משטרה
הקטנות, פלשו לרציפים, הטביעו ב־מספריהם
את הצעירים מישראל.
הפעם, אפשר היד. להבחין בבירור בשרשרת
שוטרים החוסמת את הכניסה לכל
תהנה. היתר, זו זהירות מיותרת, כי ההמונים
היהודיים לא ציפו לרכבת הישראלית
בשעה זו ובמקום זה. הם חיכו לה במסלול
אחר, במרחק אלפי קילומטרים משם. אבל
זהירות זו מלמדת על החומרה שבה ראתה
הממשלה הסובייטית את האפשרות של
התקהלות יהודית.
נוסף לשומרים במדים, שרצו על הרציפים
בלשים, שכל אחד מהם היה מצוייד
במצלמה. הם צילמו כל מי שניגש למשלחת
הישראלית, כל מי שקיבל סמל או חומר
מודפס. במקרים רבים חטפו את החומר
מידי מקבליו. למשלחת עצמה לא אמרו

הטדכונים לא ענד
ף ״ ח ״ ך ל מו ש ״ כ ה ניסו חברי המשלחת
- 2 ,לברר כמה זמן ישהו בבירה. איש לא
היה מוכן לענות תשובה ברורה. נאמר
להם כי הדבר לא נקבע עדיין, ושזה יכול
להיות בין חצי שעה ל־ 30 שעות. בתחנה
חיכו להם תזמורת ושתי קבוצות של
קונוסונוול נושאות דגלים וכרזות. א־לם איש
מהישראלים לא ידע כמה זמן ישאדו שם.
על כן לא יכול היד, איש לעזוב את
המשלחת ולצאת לביקור אישי בעיר; לא
היד, כל בטחו] ,שבשובו עוד ימצא שם
את המשלחת.
רק שני אנשים יצאו לבדם העירה.
כתבת מעריב תמר אבידר ניגשה לממונה
הרוסי, שאלה אם תספיק לבקר את משפחתה
במוסקבה. האיש המופתע ענה כן,
והיא יצאה בלוויית איש קול ישראל עמוס
אסינגר. מן הרגע הראשון ועד לשובם,
עקב אחריהם בלש.
המשלחת הופעה עם חפציה למלון, כדי
להתרחץ ולנוח מעם. רק אז נאמר לחבריה
כי הרכבת ללנינגראד תצא ב־ 11 בלילה —
כלומר בעוד בעשר שעות. נאמר להם גם,
כי כל המשלחת תצא לטיול מאורגן, וכי
אסור לאיש לעזוב את הקבוצה לבדו.
אדם אחד נראה בלתי־מרוצה לחלוטין
מן ההוראה. היה זר, מוניה אברהמי. הוא
מיהר לטלפון, הוציא מכיסו פנקס וחייג
לשלושה מספרים נפרדים, שהיו רשומים
בפ נקס. היו אלה מספרי הטלפון של השגרירות
הישראלית, שניתנו לו עוד בארץ.
אף אחד ממספרים אלה לא ענה. שלושת
הקווים היו מקולקלים. מאוחר יותר ניסה
שוב לטלפן — וגם אז לא קיבל כל
תשובה. כלומר: מן הרגע שהגיעה המשלחת
הישראלית למוסקבה, גרמו הרוסים
לקילקול שלושת הטלפונים של השגרירות,
כדי שאיש מחברי המשלחת לא יוכל להתקשר
עמה. רק אחרי שיצאה המשלחת ללניד
גרד, ת קנו הטלפונים.
כך קרה, שבמשך כל זמן שהותה של
המשלחת הישראלית במוסקבה לא ידע איש
בשגרירות הישראלית על הימצאה בבירה
הסובייטית, ולא יכול היה לבוא עמה במגע.

;!מצגות
בהלסיגקי
**•משלחת הגיעה ללנינגראד בבוקר.

בויטבסק

עיר מולדתו של מארק שאגאל, ברוסיה הלבנה. רכבת ״שימחה,
בה נסעו משלחות שונות, נעצרה לחניה קצרה. המון יהודי נאסף
בפתח והארון של המשלחת הישראלית, שממנו התנופף הדגל הלאומי היחיד ברכבת זו.

? 1היא הובלה מיד לארוחה חגיגית, וכמה
מן החברים רקדו על הרציף. המלווים
הזהירו אותם בפירוש, כי לא כדאי
להם לצאת העירה.
סיפר יהודה שבק, איש מפ״ם ומנהל

מיכל, חברת להקת

11י * י המחול, כשבידה אחת
הגלויות, אשר הרוסיס התנגדו לחלוקתן.
התוכנית האמנותית של המשלחת הציונית־חלוצית
:״יצאתי לטייל קצת. מיד הרגשתי
שבלש עוקב אחרי. בכל מקום שהלכתי,
הרגשתי שהוא לא עוזב אותי. נכנסתי
לתחנת מטרו. הוא ירד אחרי. הגעתי לפינה
במסדרון והמתנתי מעבר לפינה. הוא
המשיך להתקדם אחרי. פתאום, כשהגיע
לפינה, יצאתי מולו. הושטתי לו את ידי.
גם הוא הושיט יד. לחצנו ידיים וצחקנו.
אחר־כך המשכתי בדרכי — והוא אחרי.״
מלנינגראד — דהירה דרך חצי־האי ה־קארלי,
עד לעיירת־הגבול ויבורג. שם נפרדה
המשלחת ממלוויה הרוסיים, בהנחה כי
ישובו וייפגשו לאחר הפסטיבאל, כאשר
שוב תעבור המשלחת דרך ברית־ר,מועצות.
בהלסינקי התחיל החלק השני של העלילה
— המרתק והחמור הרבה יותר מן
החלק הראשון.
אפשר היה לצפות כי עתה, משהגיעו
לעיר הפסטיבאל, יחולק החימר באופן הרבה
יותר נרחב ושיטתי מאשר בתחנות־המעבר
ברוסיה. קרה בדיוק ההפך. מוג־יה,
שבעת המסע ברוסיה היה מחלק חומר
ביד רחבה לחברי המשלחת, ולא פעם אף
האיץ בהם לקהת יותר ויותר, ולחלקו ביתר
נדיבות, חדל לפתע לחלק חומר לחברים.
רק כאשר יצאה המשלחת לפגישה מאורגנת
עם משלחות אחרות, היה מקציב מיניה
חומר לחלוקה. ואז מסר רק גלויות וסמלים.
אבל כאשר היו החברים יוצאים לפגישות
מקריות, או לבילויים עם חברי משלחות
אחרות, קפץ מוניה את ידו ולא
סיפק להם חומר — אותו חומר שכל עילת
הימצאותו אצל המשלחת היתד :,חלוקתו
בהלסינקי.
היה יוצא אחד מן הכלל ד,קמצני הזה:
(המשך בעמוד )22

תצפית

כי הזכויות מטורווז

• צפה לגל חדש של הכרזות, בעיקר מפי שמעון פרס, על
הידוק יחסי ישראל-צרפת מחדש. בעת שהותו בצרפת, הגיע פרס
לכלל סינוס עם הצרפתים, בדבר סיוע כספי וטכני. זאת ההודעה שנוסר לבן־
גוריו! באירופה.

• עוד השבוע תוגש קובלנה של הורי יוסלה שוחמכר ל־משטרת
שווייץ. השמייצים השיבו לפניית משטרת ישראל כי אינס יכולים

לפעול נגד ראש־הישיביה, הרב משה סולובייצ׳יק, שהחזיק את יוסלה בלוצרן,
ללא תלונה רשמית. מאחר שהמשמרת עצמה טרם החליטה אם לפעול או לאו,
יעשו זאת ההורים עצמם.

• הגישושים הנמרצים של אנשי מפא״י בקרב מפ״ס
והליבראלים, במסווה הנוח של שיחות על ההצבעה לבחירת נשיא המדינה,
יקבלו אופי מעשי יותר, נאשר ישוב ראש־הממשלה ממסעו באירופה. ב!־
גוריו! — המעוניין בממשלה רחבה יותר לצורך 1הגשמת המדיניות של הקפאת
השכר וחלוקת תוספת יוקר אחת לשנה — ינסה אישית לשכנע את מנהיגי
שתי מפלגות אלה להצטרף לקואליציה.

• הצעת החוק, הדנה בעונשים הפנימיים במשטרה, תהיה
בעלת פרצוף חדש לגמרי כאשר תגיע לכנסת, לאחר הטיפול
הנמרץ בה בוועדת המשנה של משרד הפנים. רוב הסמכויות הנרחבות של
הקצינים הבכירים במשטרה, שהיו מוסמכים לעצור לתקופה ממושכת את
שוטריהם, יבוטלו — והחוק, שהיה מבוסם עד כה על דוגמת החוק הצבאי,
יעבור שינוי יסוד״ וידמה יותר לחוק העונשין האזרחי

• יעשו נסיונות נוספים לאפשר לג׳ו גולן לצאת לקונגרס

במדינה
(המשך מעמוד )6
עם ישראל — מדינה המשולבת במערב,
ושהממשלה הסובייטית רואה בה מדינה
עויינת. אם ביקש בכך לעזור להם, הרי
מושגיו על עזרה מוזרים ביותר.
סערה בדנמארק. אחרי שגמר לדאוג
ליהודי רוסיה, התפנה ראש־הממשלה לדאוג
ליהודי דנמארק. הוא קרה להם, מעל אדמת
מולדתם ,״לדאוג לישראל כשם שהדנים
דואגים לדנמארק.״
ליהודים הדניים, הרגילים לשמוע דברים
מעין אלה מפי אנטי־שמים מקומיים, באו
הדברים כהלם. הם ראו בכך נסיון מכודן
לערער את מעמדם, להחשידם בחוסר־נאנד
נות לדנמארק. הם מחו נמרצות בפני ה־עתונות
הדנית.
אולם ראש־הממשלה לא התרשם. בשלוזת־רוח,
כאדם שעשה את חובתו, השאיר מאחוריו
את דנמארק וטס לאיסלאנד.
דפיקה ללבנון. לפני כן עוד ראה
חובה לעצמו להכריז הכרזה על המצב
במרחב. הפעם ממש עלה על עצמו.
קבע ראש־ממשלת ישראל: רק ״נאצר״
הוא המונע שלום בין ישראל והערבים.
לולא ״נאצר״ ,היו לבנון וירדן כורתות
מזמן ברית שלום עם ישראל.

ההיפך הוא נכון: עבד אל־נאצר אינו אלא
תוצאה של סערה זו, שקברה את פארוק.
על ספל קפה. נידמה כי דמותו של
נשיא רע״ם הצעיר מעסיקה את בן־גוריון
הזקן ללא הפסק. כי כעבור כמה ימים,
באיסלאנד, שוב הקדיש את דבריו לאותו
איש.
הפעם החמיא לו מאד .״עבד אל־נאצר
הוא פיקח וגם חכם,״ אמר ראש־ממשלת
ישראל, והציע לפוגשו על ספל קפה.
כל זה היה מאד נחמד, ואפילו משעשע.
חבל שזה לא היה רציני.

נ!ענ1ן
מ׳ היה השריש•*
אימרה סינית עתיקה אומרת :״אם אתה
הולך ברחוב ואדם אחד אומר לך שאתה
שיכור — צחק לו. אם אדם שני אומר
לך שאתה שיכור — הרהר בדבר. אם
שלישי אומר לך — לך הביתה והתפכח!״
לפני שמונה חודשים התלונן קצין צה״ל
על סגן שר החינוו, עמי אסף, על שסרב
לאסוף פצועי תאונת דרכים בוואדי מילק,
מאחר שלא רצה ללכלך את מכונית הלארק
החדשה שלו. עמי אסף הכחיש ברוגז ובתקיפות
גירסת הקצין, טען שהיה מוכן
לקחת עמו פצועים, אך המכונית היתר,
צרה מדי, ואי־אפשר היה להכניס לתוכה
פצוע מבלי לגרום לו יסורים.
השבוע התלוננה שוטרת תל־אביבית על
סגן השר החינוכי. לפי תלונתה לא ציית
האיש, האחראי בין השאר לגופי התנועה
של הילדים ועל אגודת זהירות, לאיתות הרמזור.
חצה את הכביש בשעה שהאור האדום
היה דלוק.
התלונה הזאת לא היתרי, אולי, מעוררת
הד בציבור, לולא התלוננה השוטרת על
דבר נוסף — לדבריה סרב עמי אסף להזדהות
בפניה, הודיע לה שהוא סגן שר
ואין לו זמן אליה.
גם הפעם היה בפיו של סגן השר מלאי
שלם של תשובות: הוא לא עבר את הכביש
באור אדום׳ אך אולי התחלף האור
תוך כדי מעבר! הוא לא סירב להזדהות
בפני השוטרת, אך מיהר בגלל ישיבה
חשובה! הוא התנהג בנימוס, אך השוטרת
התנהגה ללא חינוך אל סגן שר החינוך.
למרות שכבר שני אנשים העירו לו מה
שהעירו, עדיין סירב האיש להקדיש היר*
הור כלשהו לדבר.

בעיטת החוצה

״גם־ אצרי נזתבשר וזשהג.
האפריקאי בדקאר. נשיא הקונגרס הים־תיכוני, ג׳ורג׳יו לה־פירה, שהוא
גס ממארגני הקונגרס האפריקאי, משוכנע שנעשה עמל כבד לגיו נולן, אשר
פעל, לדעת לה־פירה, אן ורק למען שלום ישראל־ערב ולטובתו. לה פידה
יעשה נסיון אישי לשכנע את משרד החוץ הישראלי להכיר בטעותו.

• הסטטוס־קוו, השורר מזה שנים בשדה העתונות הישראלית,
עשוי להתערער בחודשים הקרובים. מלבד תכניתו של
מעריב להוציא עתון בוקר, יעשו מספר נסיונות חדשים בשטח זה. כצעד
התגוננות נגד עתו! הבוקר של מעריב, מתכנן הארץ להופיע במתכונת מוגדלת
של 12 עד 16 עמודים ליום. הנהלת המפלגה 1הליברלית דנת באפשרות להוציא
עתון ערב ולכסות את הפסדיו של דפוס הבוקר. נסיון נוסף ייעשה בשטח
הספורט. בראשית אוקטובר עומד להופיע שבועון המוקדש כולו לענייני
כדורגל. בשבועון זה ישתתפו אנשי־מקצוע שעלו לאחרונה מאירופה ועתונאי־ספורט
השואפים לערער את ההגמוניה של יומון הספורט חדשות הספורט.

• שערוריה כספית, הגובלת במעילה בכספי ציכור עובדי

הדואר כתל־אכיב עומדת להתפוצץ בימים הקרובים. הפרטים
יגיעו לידיעת עובדי הדואר עם הגשת דו״ח ועדת הביקורת של ההסתדרות.
• כיוון המאמצים ליצירת קשרים ספורטיביים ישתנה. לאחר
שבוועדת הספורט של הכנסת נמתחה ביקורת חריפה על כן שישראל שואפת
ליחסי ספורט הדוקים דעקא עם מדינות המזרח הרחוק רק בגלל לחצו של
משרד החוץ ,׳הביעו ראשי התאחדות הספורט הישראלים את רצונם להשתלב
דווקא באירופה ולא באסיה. בגיבוי ציבורי זה עלולה ישראל לוותר מראש
וללא מאבק יעל כל קשר ספורטיבי ממשי באסיה.

אילו היד, בן־גוריון שכיר של רדיו
קאהיר, לא יכול היה לומר דברים טובים
יותר. כי ברגע זה מואשם עבד אל־נאצר
בכל רחבי המרחב כאדם המשלים עם
ישראל, והמסרב לצאת נגדה למלחמה. בהכרזה
היסטורית בפני משלחת של פליטים
מעזה, הודיע השליט המיצרי בפירוש כי
לא ייצא לשום מלחמה עד אחרי שיצליח
לאחד את העולם הערבי כולו ולחולל בו
מהפכה סוציאלית יסודית.
הכרזתו של בן־גוריון הצילה מעט את
יוקרתו של עבד אל־נאצר. הוא היה מרוצה.
אך עוד יותר היה עבד אל־נאצר מרוצה
מדבריו של בן־גוריון על לבנון וירדן.
אין האשמה נוראה יותר בעולם הערבי
מאשר זו שמישהו מוכן להשלים עם ישראל.
הכרזתו של בן־גוריון היתר. מכה
איומה למלך חוסיין, המתיימר להיות ראש
הלוחמים בישראל (אף שהוא קיים, למעשה,
בחסדי ישראל).
אומללה עוד יותר היתה ההשפעה על
לבנון. מדינה קטנה זו אינה מחפשת צרות,
היתד, תמיד גורם מתון בכל פעולה נגד
ישראל. דבריו של בן־גוריזן עלולים להכריחה
לנקוט קו קיצוני יותר נגד ישראל.
יתר על כן: דבריו של בן־גוריון מוכיחים
השקפה הגובלת עם ילדותיות. מגוחך
הוא להעמיד פנים כאילו התנועה הלאומית
הערבית הגדולה היא המצאה של עבד אל־נאצר,
או שנשיא רע״ם הוא שהסעיר את
רוח עשרות מיליוני. הערבים נגד ישראל.

ידיעה קטנה, שפורסמה במוצאי־השבת
האחרונה על־ידי דובר משרד החקלאות,
בישרה כי אברהם עופר, מי שהיה עד
כה סגן המנהל הכללי של משרד החקלאות
לענייני כלכלה, התפקיד השלישי בדירוג
אחרי השר עצמו, מונה כמרכז הייצוא
החקלאי. הוסבר כי מינוי זה בא לאור
הבעיות שהתעוררו בעקבות השוק האירופי
המשותף.
לכאורה היה זה מינוי מכובד. למעשה
היד, מובנו שאברהם עופר נזרק בבעיטה
החוצה. הצעיר ( )37 שעלה במהירות בשלבי
הקריירה הממשלתית, סיים קריירה
זו לפחות באופן זמני.
משכורת כפורה. מה היה הרקע
לזריקתו של האיש שהיה מאנשי שלומו של
משד, דיין והחזיק בידו עמדת מפתח רבת
השפעה?! ״איזה רקע?!״ היתמם עופר
השבוע, כשנשאל על כך .״לא היה שום
רקע ואם היה איזה שהוא רקע של חילוקי
דעות ביני לבין השר, הייתי מודיע על כך.״
הקרע בין דיין לעופר נוצר בשני מישורים,
המפלגתי ור,משרדי. במישור המפלגתי
היתה ההתנגשות האחרונה ביניהם לפני
זמן קצר, כאשר בוצעה הריאורגניזציה במחלקה
לענייני צעירים של מפא״י, בהשראתו
של דיין. אברהם עופר היה מראשי
המתנגדים לריאורגניזציה זו.
אולם מה שצרם במיוחד את עיני דיין,
היתד, רמת־החיים שניהל עופר מאז זכה
בתפקידו במשרד החקלאות. חשבון ההוצאות
שלו, במסגרת תפקידו, גדל מחודש
לחודש והדברים הגיעו עד לידי כך, שכמה
מפקידי המשרד התלוננו בפני דיין. דיין
הזמין אליו את עופר, פרץ בצעקות
שנשמעו בחדרים הסמוכים.
כאשר הודיע דיין שהוא מעיין באפשרות
למסור את הפרשה לבירור, העדיף עופר
את האפשרות השניה, ר,תפוטר מתפקידו.

ימולם־-ווזה?306

דו״ח מיוחד עד התנוונה
שקיעפעה צרניקוס ליהודים
״אירגון אנסי־שמי?״ היתמם לפני שבוע
מפקד משטרת בואנוס־איירס, במסיבת עתו־נאים
,״אין דבר כזה כאן!״ העתונאים
המשיכו לשאול: מה בקשר ליהודים שהותקפו,
ואשר צלב־קרם קועקע על פניהם?
מה עם טקוארה — האין זה אירגון
פאשיסטי אנטישמי?
מפקד המשטרה השיב בניחותה .״זהו
אירגון לאומי. יש הרבה אנשים בעלי
רגש לאומי. הם אינם אנטישמים הוצאתו
להורג של אדולף אייכמן בישראל
הגביר את הרגשות הלאומיים אצל אותם
אנשים. על כל פנים, טקוארה אינה אנטישמית!״

היא טקוארוז 1מדוזה העתונאי ג׳ורג׳
ליפשיץ מבואנוס־איירס, בכתבה מיוחדת
להעולס הזה:
ראשי טקוארה מצהירים השכם והערב:
״אין לנו כל קשר עם ההתפרצויות האנטי־יהודיות.״
הם עומדים בראש תנועה המגדירה
את עצמה כ״תנועה לאומית״ ואשר
עד לפני תשע שנים פעלה כאגף צדדי של
האיחוד האזרחי הלאומי בארגנטינה. חבריה
היו קשורים עם הברית הלאומית, שהוצאה
מחוץ לחוק לאחר נפילת הנשיא חואן
פירון ב־. 1955
האירגון הלאומני הפאשיסטי אינו מסתיר
את שינאתו ליהודים. הוא רק מכחיש שהיה
לו חלק כלשהו בהתפרצויות האנטי־יהו־דיות
האחרונות .״היהודים הם סרטן בגוף
האומה הארגנטינית,״ הצהירו לא פעם
ראשי מקוארה, אלברטו אסקורה אוריבורו
וחוזה באקסטר .״הראש סביב המקרים
האחרונים מנוצל על־ידי היהודים, כדי
לחזק את חדירתם לגוף המדינה. זהו מסך־
עשן, שכל מטרתו להסתיר את העסקים השחורים
שלהם ואת פעילותם האנסי־לאו־מית.״

ברכה
ביגראומית
ך ץ כרי ״טקוארה״ מברכים איש את
י י רעהו בברכה הנאצית של היד המורמת.
בגרמניה נלוותה לתנועה זו גם הקריאה
״הייל היטלר!״ כאן מסבירים חברי
טקוארה, כי הברכה היא ברכה רומית
עתיקה ,״שהפכה עתה ברכה בינלאומית של
הלאומנים.״
פירושה, לדבריהם: הזרוע המושטת כלפי
מעלה — השאיפה להתקדם ולעלות ! כף־
היד הפתוחה — גלוי־לב ונאמנות, והשאיפה
להתקרב לאלוהים.
אבל פירושים מתחסדים לחוד — ומצי־

חא נאצי בבואנוס־אייוס,ד־קי*יי־פותחיס
את אסיפת התא שלהם בברכה הנאצית. על הספה מונח

מגלב מברזל, מכוסה עור. אחד החברים (הנבוה, במרכז) נושא על
חגורת מכנסיו צלב. חברי תא זה יוזם בני 30־ ,35 באים מכל שכבות
הציבור. תמונה זו צולמה במיוחד עבור העולם הזה.

המוזתות הנאצית נאוגשינת

אות לחוד. עובדה היא, שחברי טקוארה
המתכנסים לאסיפות או לפגישות מצומצמות,
אינם מסתפקים רק בהרמת־היד ה־היטלראית.
המנהיג מרים את ידו ומברך:
״הייל טקוארה!״ וחברי השורה משיבים במקובץ
:״הייל טקוארה!״
כל חבר טקוארה נושא עמו תעודת־חבר,
ועליה השבועה :״אני נשבע, עם הלב והזרוע
המורמת כעדות לאלוהים, להגן בחיי
על הערכים העולמיים של הנצרות והמולדת
; להיות נאמן לעקרונות התנועה,
לכבד את הפיקוד ולפעול למען יכבדו
אותו חברים ואויבים גם יחד.״

קנאות מטורפת

ךיןן ^ ןזךן ריקארדו דאלסנדרו ( 9ו),
ססודנס, שאמו יהודיה ו|
| 1111
אבי( נוצרי. שלושה צלבי־קדס קועקעו בו.

ן -ן ו ן חורחה סטפנס סולר, חבר טקוארה בן ה־ו .2הוא נתפס שעה שביקש להי־כנס
לפקולטה לרפואה בבואנוס־איירם, כשהוא נושא אקדח. אותה שעה

נערכה שם אספת״נזחאח נגד ההתפרצויות הנאציות בזעיר. על פניו סימני המכות שקיבל.

ך * רעשפכיב ההתפרצויות האחרונות
| | בארגנטינה ובאורוגוויי נמוג 600 .אלף
יהודי דרום־אמריקה, שחיו במתיחות נוראה,
נרגעו במקצת. הם מקווים כי כל העניין
לא היד. אלא גילוי חולף של קנאות
מטורפת. אבל קשה להסכים עם דעה זו.
כי טקוארה היא תנועה גדולה למדי, שבה
מאוגדים כמה אלפי חברים. המאורעות
האחרונים הביאו לשורותיה מאות חברים
חדשים -ז -ומספרם גדל מיום ליום. וכל
זאת — כשהשלטונות מעלימים עין מאופיר,
הפושע.
לא לחינם הקימו מנהיגי טקוארה תנועה
ענפה וממושמעת. השקט של היום עשוי•
להתגלות כשקט׳ שלפני הסערה.

1 1 ייי

במדינה

תוכנית מלץ ״הילטון תל־אביב״
דיירי הבתים שלא צויירו יצאו למלחמה

תל־אביב
גוש בטון וזכוכית
תמונה מרהיבה, בצבעים טבעיים, חולקה
השבוע בין באי סכם הנחת אבן־הפינה
למלון הילטון המפואר, העומד לקום על
חוף ימה של תל־אביב, דרומית לגן־העצמ־אות.
בתמונה
התנוסס המלון הענק, בן עשרים
הקומות, כשלמרגלותיו הים ובריכת ה־שחיוב
אולם יותר מהים הכחול־נקי, שהתיימר
להיות ימה של תל־אביב, היה מעניין
ציור הרקע של התמונה. המלון נראה
כשהוא מתמזג בנוף טרופי מוריק, בין
כרי דשא ועצי תמרים, כשרחוב הירקון
שמאחוריו נראה כשביל חול בין פרדסי
חדרה.
הבתים היחידים שנשתלו פד• ושם בין
נאות־הדשא נראו כביקתות עזובות, ההולכות
ומתפוררות. לנהר הירקון הסמוך לא
היה זכר בתמונה.
מלץ• כמקום פארק. אם צייר התמונה
יכול היה להתעלם במכחולו ממאות
דיירי רחוב הירקון, ועשרות דיירי הבתים
שממול השטח שהוקצה להקמת המלון, הרי
שהדיירים לא התעלמו מהמיבנה הגדול המתוכנן
במקום. הם הרימו קול צעקה.
השטח שמדרום לגן־העצמאות תוכנן על-
ידי עיריית תל-אביב, עוד בזמן המנדט
הבריטי, כשטח המיועד להקמת גן־ציבורי,
ובתור שכזה גם נרשם בספרי האחוזה.
כמה שנים לאחר קום המדינה אף הפקיעה
העירייה מיגרשים פרטיים באותה חלקה,
על מנת להקדישם למטרה זו.
בתחילת השנה שעברה התקשרה חברת
אנזיבק — חברה ישראלית־אמריקאית להשקעות
אשר אף הקימה את השופר־סל —
עם עיריית תל־אביב, הציעה לה להקים
במקום מלון ענק. היה זה אחרי שהחברה
התקשרה עם שרשרת המלונות הגדולה של
האמריקי קונרד הילטון, הציעה לו להקים
את המלון על חשבונה, תוך התחייבות
להחכיר לחברתו את המלון למשך עשרים
שנה, תמורת השימוש בשם הילטון.
כניה לדא אישור. העירייה קיבלה
את ההצעה ופעלה בזריזות. היא הבינה כי
עלולה לפרוץ זעקת־חמס אם תפקיע את
הקרקע למטרה מסחרית. לכן העבירה את
17 הדונם המוקצבים לרשות־ד,פיתוח, ווו
מכרה את השטח לאנזיבק.
ברגע בו קיבלה החברה את הקרקע נמתחו
החבלים ופועלים החלו בחפירת היסודות.
איש מהם לא ייחס חשיבות מרובה לכך,
שרק ימים מספר קודם פירסמה העירייה
ברשומות את התכנית החדשה לבניית המלון,
נתנה ארכה של חודשיים — כפי
שדורש החוק — לכל מי שיש לו התנגדות
להקמת המלון, לפנות בתלונתו.
העיריה אף לא טרחה לחכות לאישור
הוועדה המחוזית לבניין ערים, החייבת לאשר
את התוכנית. למרות שמהנדס העיר
פנה אל סגן־ראש־־עיר והזהירו מפני ״אי
נעימויות העלולות לד,גרם מכך,״ נמשכו
עבודות ההכנה לבניה.
מערכה כשלוש חזיתות. משראו
זאת תושבי הבתים שממול פנו מיד לעורך־
הדין דר׳ שמואל פישלב, יפו את כוחו לפנות
לבית־המשפם הגבוה לצדק בבקשה לעכב
את בניין המלון.
עורך־הדין התל־אביבי, אשר נלחם לפני

כשמונה שנים נגד הפקעת חוף בית־ים,
גדירתו ומסירתו לבעלות פרטית, פתח מיד
במערכה משפטית בשלוש חזיתות: הוא
הגיש כתב־התנגדות לשנוי תוכנית בניין
הערים, לפיד, יקום במקום מלון במקום גן־
ציבורי ! צו־מניעה נגד המשך הבנייה
הבלתי חוקית, מאחר שלא עברה עדיין הארכה
החוקית שניתנה להגשת ההתנגדות
לבניה; ובקשה מיוחדת הדורשת מ־מהעיריה
לגלות את מיסמכי ההסכמים שנחתמו
עם החברה המקימה, בטענה כי בתור
״צד־נפגע״ ישנה הזכות לשולחיו לראות
הסכמים כאלה.
החלטת בית־המשפט הגבוה לצדק תקבע
אם מול בתיהם של דיירי רחוב הירקון
ישתרע גן־מוריק או גוש בטון וזכוכית בדמות
מלון מודרני.
עתונות החי המת
סיפוריהם של אנשים, שנחשבו שנים
רבות למתים ולפתע נתגלו כחיים, הם הסיפורים
האהובים ביותר על בעלי נשמה
רומנטית. לעומת זאת, נדירים מאד סיפורים
על אנשים שלא היו, אך יש להם
סיפור־חיים ארוך ומפורט. איש כזה הופיע
השבוע על עמודי על המשמר.
ברשימה מפורטת סיפר העתון על חבר
קיבוץ בית־זרע, שנפטר בגיל 64 והשאיר
אחריו אשד, ושני בנים.
״צבי פרידמן,׳׳ נאמר בידיעה ,״יליד ורנה
בבולגריה, הצטרף בנעוריו לשומר הצעיר,
עלה ב־ 42 על הקרקע להכשרה בחדרה,
התיישב בקיבוץ בית־זרע, ממנו יצא לפעילות
מפלגתית אותה לא נטש עד יום מותו.
״אבל כבד ירד על קיבוץ בית־זרע.
ההלוזיה היום מהקיבוץ. האוטובוסים יצאו
בשעה 12 מהתחנה המרכזית בטבריה.״
ספל! אם היה מי שבא באותו יום לתחנה
המרכזית בטבריה, שכן למחרת, באותו
מקום עצמו, בעל המשמר, התפרסמה ידיעה
קצרה תחת הכותרת :״לא בבית־זרע.״
״לא מת איש בבית־זרע — ואין ולא
היה חבר בשם זד, ובעל תולדות חיים כאלה
בקיבוץ.״

ערה ציכורית התחוללה לאחרונה
1*/סביב אופנת לבוש ישראלית שיוצאה
לחוץ־לארץ. היד• זה כאשר התברר שבישראל
נתפרים המדים עבור הצבא המערב־גרמני.
אלא׳ שחיילי הבונדסוור לא יכלו
להתפאר באקסקלוסיביות של אופנה ישראלית.
היו להם מתחרים בדמותן של המשתזפות
על חופי הריביירה, של היפהפיות
הסקנדינביות שניצלו את הקיץ בחופי הרחצה,
של נשות החברה הלונדונית ורבבות
נשים באוסטרליה וונצואלה, בסינגפור וב־ג׳מאיקה.
אופנת הלבוש הישראלית הצליחה
להתלבש עליהן ולא דווקא בצורת מוי־קרב
בצבע חאקי.
תוך שנים ספורות הצליחה האופנה הישראלית
לרכוש לה שם ושתקים בכל קצתי
העולם. היא נמכרה בחנויות המפוארות ביותר
בניו־יורק או בברלין, מוצגת לראתה
בתצוגות אופנה מפוארות, כובשת את דפי
עתוני הנשים ושבועוני האופנה ברחבי־תבל.
האמת
היא שיש משום יומרנות בביטוי
״יצוא אופנה״ .בעצם אין דבר כזה בכלל.
אם יצרני שמלות בעולם מחקים את הדגמים
האחרונים המתוכננים בפאריס או ברומא,
אפשר לכנות זאת בשם יצוא אופנה.
מה שקיים בישראל אינו אלא ייצוא
מוצרי הלבשה וטקסטיל. אלא שאם ייצוא
זה כבש כבר לעצמו מקום בראש רשימת
מוצרי הייצוא התעשייתיים של המדינה, בסכום
של 12 מיליון דולר לשנה; אם הוא
מתרכז רובו ככולו במספר מוצרי הלבשה
לנשים בלבד כמו בגדי־ים, מעילי גשם,
בגדי־חוף ומוצרי סריגה, המותאמים לטעמן
החדיש של נשים בפינות שונות של
העולם — ניתן לכנותו בייצוא של אופנה.

אופנה לחתיכות

*•ח מוכר את מוצרי הלבוש הישר־
/ 3אליים בחוץ־לארץ? כיצד עולה בידם
להתחרות במוצרים דומים המיוצרים בארצות
מפותחות יותר, בהן כוח העבודה
הוא זול ויחידות הייצור הן בממדים עצומים!?
ניתן
למצוא כמה תשובות לכך. אפשר
לומר שטיב המוצרים הישראלים אינו נופל
באיכותו ואינו עולה במחירו על מוצרים

אחרים באותה רמה. ניתן להסביר שבישראל
התרכזו למעשה כוחי־ת מקצועיים
מעולים, אלה שהחזיקו בידיהם את אוסנת
מרכז אירופה בשנים שלפני מלחמת העולם
השניה, והיידע שלהם הוא שתורם
לאיכותם של מוצרי האופנה הישראליים.
אלא שנתונים אלה מעידים רק על טיבו
של המוצר. ולאו דווקא הטיב הוא הקובע
את הדרישה. קשה גם לציין סיגנון מקורי
במוצרי האופנה הישראליים. פה ושם, במוצרי
משכית או ויצ״ו, ניתן למצוא ניסיונות
לסיגנון מקורי. אולם רוב מוצרי האופנה
הנפוצים, משתדלים בעיקר שלא לפגר
אחרי דרישות האופנה שנקבעו במרכזי
האופנה המוכרים.
הסכמים מסחריים, שיטות הפצה ופירטו־מת
חדישות — גם הם תורמים ודאי לרכישת
שווקים. אולם אחרי כל אלה נשאר
עדיין גורם אחד — שהוא הקובע למעשה
את מידת הפופולאריות והביקוש למוצרי
האופנה מישראל. וגורם זה היא העובדה
שאוסנת הייצוא הישראלית היא בעיקרה
אופנה לחתיכות. ישראל אינה משתקת מוצרי
לבוש עממיים להמונים, כפי שעושים
האמריקאים, גם לא תלבושות ביאר יקרות
לבעלי יכולת בצרפתים וכאיטלקים. לעומת
זאת מכוונים מוצרי האופנה הישראלים ה־משווקים
לחוץ־לארץ בעיקר לאותה שיכבת
ביניים של צעירות האוהבות להתלבש בהידור
ובאמצעים בינוניים.
צעירה ממוצעת, פקידה או זבנית, שמשכורתה
אינה גדולה באופן מיוחד, מקציבה
גדול מאמצעיה הדלים לקניית בגדים ולבוש
שהמחיר יתאים ליכולתה הכספית.
ביטן רואה

דגמי! בחוט בדרך,
מבריק!

הכגד עושה א

יך מצליחים למכור סחורה לחתיכה?,על־משכנעים
אותה כי בעזרת מוצר מסויים ח
עוד יותר. אפילו אם אותה קונה בפוטנציה אינה
מבחינת היופי והגיזרה, הרי שעה שהיא רואה לנ)
מונח על גופה של דוגמנית חטובה ויפה, היא נז|
הנשי להשתכנע, שהבגד הוא העושה את האשוב
תורמות דוגמניות האופנה ודוגמניות הצילום הישו
בושיה של האופנה הישראלית, יותר מכל גורם א
אם ירחוני אופנה וחברה אמריקאיים מפורסמים
והקוסנזופזליטן מצאו לנכון בחודשים האחרונים לפו
של צילומים על האופנה הישראלית על גווניה הק
משטרה האיש שלא היה
כל דמות גדולה מופיעה על במת ההיסטוריה
פעמיים, קבע פעם קרל מרכס,
פעם בדמותה הרצינית ורבת המשקל ההיסטורי,
ופעם כדמות קומית, חסרת-
חשיבות ומגוחכת. השבוע התאמתה אימרד,
זו מחדש.
באותו יום עצמו בו נשם רוברט סובלן
את נשימותיו האחרונות בבית־החולים הלונדוני,
עלה לכותרות העיתונים בישראל
בן־דמות שנועד לו התפקיד להיות ב ך
לוזיר• קומי לדמות הטרגית של סובלן.
פיטר ליברמן הופיע על הבימה השבוע,
ביום בוקר חמים, כשהוא מוסתר מאחורי
גליון של הניו־יורק טיימט. סביב השולחן
הקטן בתנובה של רחוב הירקון, מול קולנוע
פריז בתל־אביב, הצטופפו אותה שעה
חמישה עיתונאים ושלושה צלמים, כשהם
מאיצים בעורך־הדין הצעיר אלי פוגטש,
(המשך בענוזד )15

בנגב

רקע אקזוטי לתצלום אופנה, שנועד לציין את
מקוריות הסיגנון הישראלי במעיל כהה אותו
מדגימה תמר רפפזרט־ישר. הצילום הופיע בירחון, קוסמופוליטן.

בגתניה

שבועון גן
בגד־הים ו
על גופה של הדוגמנית דינה נוז.

וחאננה

ז תבל ועמה מנ שו ת הדוגמניות את דפי ושווי הזוהר

1 1 113 ^9ן הוא שמו של בגד־הים הישראלי מ־תוצרת
גוטקס, אותו מדגימה ג׳ון
זו אחד הדגמים לקיץ 1963 שיוצגו בפומבי רק בפב־
9ו. כבר עתה השלימה אופנת בגדי־הים הישראלית את
ישנה הבאה באמצעותם תנסה לכבוש את המתרחצות
ם ברחבי העולם, בעיקר את השווקים של אירופה.

\ל חלק
בתנאי

״אשה

זה ש-
] .חתיכה עלמות מסויים בטבעה חינה זו
ות לכי-

מו המג
סידריות
ם< קשה

לתאר שעשו זאת בשל סיגנונה המיוחד
או חידושיה — דברים שקשר, למצאם.
כל מה שהיה להם להגיד על האופנה
הישראלית היה מספר מליצות ציוניות כמו
הכתבה שהתפרסמה בקוסמופוליטן:
״ישראל היא מדינה הנאבקת להתקיים ב־שלום,
להתפתח, לשפר את אדמתה ולפתח
את תעשייתה. הפצצה החדישה והמפתיעה
ביותר שלה היא האופנה. נשים בהופעות
בתיאטרון הבימה לובושות כיום בציוד ה־פופולרי
ביותר — תלבושת תיאטרון סרו־גה.
זוהי תלבושת ההולמת בדיוק קוקטיילים
במלון המלך דויד בירושלים, או בבילוי
הזמן המקובל בישראל — סתם ביקוי־.
״לקונצרט גאלה של התזמורת הפילהר־מונית
הולכות נשי ישראל כשהן לבושות
בשמלות באורך־קוקטייל רשמי מתוצרת נה־

דרת. דברי צמר קלים כנוצה עם ריקמת
זהב לפי דוגמא תימנית עתיקה, מוצרי
ג׳רסי וברוקד — כולם מתוצרת מפעלי
הטקסטיל הישראליים, התעשייה השלישית
בגודלה במדינה.
״סטטיסטיקה מסחרית מראה שישראל מפגרת
רק אחרי אנגליה ביצוא מוצרי סריגה.
התעשיות הישראליות מוכרות בשנה מוצרי
צמר בשווי של שני מיליון דולר, וההזמנות
לבגדי־ים, תלבשות חוף, פרוות ומוצרי
עור עולות וגוברות. בתחילה שאבו
המתכננים הישראלים את השראתם מסיג־נונות
אירופה ואמריקה. כיום הם מפתחים
אופנה משלהם — בהשראת המידבר הסובב
אותם והעבר ד,רבגוני של ארצם.״
קשה להאמין שרשימה מעין זו עשויה
לשכנע קונה כלשהי לרוץ לחנות הקרובה
ולרכוש מוצרי אופנה ישראליים. אולם כאשר
היא מלווה בתריסר תמונות בהן מופיעות
יפהפיות ישראליות בתלבשות מהודרות,
עשוי ״מישהו לרצות להיראות כמוהן.
לגבי הגברים והנשים בעולם יש כנראה
משהו מושך דווקא בטיפוס המיוחד של
הצעירה הצברית, כפי שהיא מתגלמת בדמותן
של הדוגמניות הישראליות, המייצגות
את אופנת הלבוש הישראלית. קודם
בל, זוהי דמות השונה לחלוטין מדמותה
של הישראלית כפי שתיארו אותה עד כה —
טיפוס של אשה־גבר, במכנסים קצרים, חולצה
גברית ונשק ביד. מצד שני הן מהודת
ניגוד בולט לדוגמניות האירופאיות והאמריקאיות,
שתצלומיהן ממלאים את עתוני
האופנה, והנראות כבובות חרסינה שהופקו
מתבנית אחת.
ציין עתון דני, שהביא לקוראיו על פני
חמישה עמודים, שורה של תצלומי דוגמניות
ישראליות; ״הדוגמניות הישראליות
נראות כנשים חיות ולא כבובות מחלון־
הראווה. כאשר את רואה איתן, את יודעת
שאין זר, למעלה מהשגתו להגיע לדרגתן,
אם תלבשי כמוהן ותטפחי את עצמך.״
זהו נימוק פסיכולוגי חשוב מאוד. שכן
דוגמנית פאריסאית מושלמת, המציגה ב־תצוגת־אופנה
מהודרת מוצר יקר של בית־אופנה
פאריסאי, היא אולי יפה, הדורה
ומושבת יותר מדוגמנית ישראלית. אולם
רק נשות החברה הגבוהה, בעלות האמצעים,
תראנר, כמטרה לעצמן להראות כמוה.
לנשות המעמד הבינוני — שהן בעצם כוח

על החור

תמונה בשבועון אופנה דני, בה מדגימה דוגמנית מקומית בגד־יס
ישראלי, שכבש את חופי ישראל והעולם. עתוני ם קנדינבייה מרבים
לפרסם את מוצרי האופנה הישראלית לא כמודעות בתשלום, אלא כחידושים מעניינים לקהל.

הקניה העיקרי של מוצרי הלבשה אופנתיים
— יקסום יותר להתמודד עם דוגמנית ישראלית
— מטרה הנראית כניתנת להשגה.

דוגמאות חיות

ני מפרסם על שערו את
סראלי נפי שהוא מופיע
בת ׳היערן עמיהוד גור.

תצלום אופנה ישראלית שצולם על רקע קריית הציירים
1 9בצפת, נפי שהופיע בירחון האופנה האמריקאי והמכובד,
ווג. דוגמנית זו מדגימה תלבושת חוף וקיים מתוצרת בית־החרושת גוטקס.

דרך זו, באמצעות החתיכות הישר־
!״ א ליו ת המתפרסמות על השערים ועל
עמודי העתונים והשבועונים ברחבי העולם,
רוכשת הא פנה הישראלית את שוזקיה. די
לציין שבעת ביקורו האחרון של ביג׳י בסקנדינביה,
הקדישו כמה עתונים בדנמרק
ובשבדיה מקום נרחב יותר לתצלומי דוגמניות
ישראליות בבגדי־ים מאשר לחצלו־מיו
של ביג׳י, כדי להבין את משמעותו
של ייצוא זה.
זה אינו רק ייצוא בתמונות. משוזקי האופנה
הישראלית למדו את הסוד׳ מסיעים

מזה כמה שג ם דוגמניות ישראליות ל־חוץ־לארץ,
בעיקר לארצות־הברית, כדי ש־ידגימו
בצורה המוחשית ביותר את חידושי
הא פנה ;־,ישראלית.
רק לאחרונה יצאו שתי דוגמניות צמרת
ישראליות, ג׳ון ברון וזיווה שמרת למסע
ה!פעות של דוגמנות בקנדה. חברת בגדיים
ישראלית, גוטקס, הס עה אותן משם
על חשבונה לסיור מקיף ברוב ארצות
אירופה, שם הן עוברות מעיר לעיר, מתצוגה
לתצוגה, מציגות במשך יום עבודה
מפרך אוסף של כמאה דגמים של בגדי־ים
חדישים. לדברי בעלי המפעל עלה שיעור
המכירות בעקבות ביקור זה באחוזים ניכרים.

בפעם הראשונה, משתלם היופי הלאומי
של בנות ישראל לא רק לעצמן,
אלא לכלכלת המדינה.

אילנה דחנטאל תיבשה את האהבה. כשמצאה דבשו -הובילה אותה למוות

אכזבה אחרוגה

** עוכרים והשכים ברחוב , 105שן
#ברובע המגורים המהודר במערב מנהא־טן
שבניו־יורק, נעצרו על המדרכות. הם
הפנו את מבטיהם לעבר בניין חדיש ורב״
קומות. על המרפסת שבקומה החמישית
נראתה דמותה של צעירה. היא נענעה בידית
וצעקה בקולי קולות לעבר דמות
אלמונית, שלא נראתה לעיניהם, בתוך הדירה.
מבפנים בקעו צעקותיו של גבר
זועם.
המריבה הקולנית, שהפרה את שלוות אתר
הצהריים של השכונה האריסטוקראטית,
היתד, מחזה יוצא דופן.
בעוד שקהל הסקרנים שלמטה, נועץ בה
עיניים תמהות, עלתה הצעירה על מעקה
המרפסת, רגע אחד סקרה את הרחוב שלמטה
ובידיים מוטות לפנים קפצה אל
המדרכה. עוד לפני שהצופים במחזה המבעית
הספיקו להבין את המתרחש ולמהר
אל הגופה שהשתרעה על המדרכה בפישוט
אברים, יצא מפתח הבניין גבר בעל קומה

ספק אם אותם האלפים, שחזו בתערוכת
יובל תל־אביב בהצגת תל־אביב הקטנה,
בגירסתה הראשונה, בשבועות הראשונים
להצגתה, שמו לבם לפסנתרנית, שלבשה
שמלה ארוכה ומגבעת בד רחבה (ראה
תמונת שער) ,ואשר ליוותה את זימרתם של
שלושת חברי הלהקה בנגינה נלהבת.
היא לא היתד, פסנתרנית מקצועית ואף
לא השתלמה במיוחד בנגינה. אולם כש־היתד,
נוטלת לידיה מנגינה ומתחילה לפרוט
אותה על מנענעי הפסנתר, נקל היה לגלות
כי ניחנה בכישרון מוסיקאלי נדיר. היא
היתד, מאלתרת נעימות, מנגנת בהתלהבות
ובדבקות, מקסימה את המאזינים לה.
הקריירה של אילנה כפסנתרנית לא האריכה
ימים. שבועות מספר אחרי תחילת
הצגות תל־אביב הקטנה, פוטרה ממשרתה.
תקופה מסויימת עבדה כמארחת במועדון
התיאטרון בתל־אביב וכשנטשה את עבודתה
שם, נעלמה מהנוף התל־אביבי. היא זכתה

כאשר חבר הפך לידה פרימוס בוער.

אהכה כמכון למדע
**אז אותו גסיץ התאבדות טראגי,

/3ד,פכר, אילנה לנערה אחרת. היא ניסתה
לפצות עצמה על אהבתה הנכזבת בביקוש
אחר האהבה בכל האמצעים.
בתקופה בה למדד. כלכלה ועתונאות באוניברסיטה
של תל־אביב (בחושבה לבחור
בעתונאות כמקצוע, לאחר שעסקה בתרגום
מאמרים עבור אחד משבועוני הקולנוע),
לא היתר, מהססת להיות היוזמת בהרפתקאות
אהבים.
אחד התלמידים, למשל, קיבל ממנה באחד
הימים פתק, בזו הלשון :״הסתכל על הנערה
היושבת שלושה ספסלים מאחוריך.
אתה מוצא חן בעיני. בוא ניפגש הערב.״
אילנה היתה מתאהבת בכל לבה ובכל
פעם שפרשת אהבה היתד. מגיעה אל קיצה,
היתד. מקבלת זאת בצורה טראגית ומשבר

ספינדל, צנוע ועניו, רציני ומסוגר בעצמו,
היה טיפוס מנוגד לאילנה בהופעתו
החיצונית. מאחר ואמה של אילנה הינד,
חרשת למחצה, התרגלה הבת לדבר בצורה
קולנית ורועשת, דבר שהיה מביא,
לעיתים קרובות, את ידידיה במבוכה. ספיג־דל,
לעומת זאת, היה בעל טון דיבור שקט,
כמעט בלתי נשמע.

חלום החתונה

וקטור וויליאם ספינדל, פיסיקאי
1במקצועו, שזכה בתוארו באוניברסיטת
קולומביה, גוייס עם הצטרפותה של אר־צות־הברית
למלחמת העולם השניה לשרו־תים
המדעיים של צבא־ארצות־הברית. הוא
נימנה על צוות המדענים המצומצם שעסק
בהכנת הפצצה האטומית הראשונה. משך
חודשים ארוכים היה כלוא, כשאר אנשי
יחידתו, בלוס־אלמוס שבמדבר נוזאדה.
אולם אחרי שהפצצה האטומית הראשונה
הוטלה על הירושימה, לא היה לבו של
ספינדל שלם עם עיסוקיו. למרות הקריירה
המזהירה שניבאו לו, הוא פרש מתחום
המחקר לצרכי מלחמה, החל בחקר האיזוטופים
לצרכים רפואיים. ומזה 15 שנד.
עסק בהוראה, באוניברסיטת קולומביה.
אילנה וזיליאם נפגשו במחלקת האיזוטופים
במכון וייצמן. תוך עבודה משותפת
נקשרו ביניהם יחסי ידידות, שהפכו במשך
הזמן לרומן אהבה סוער. הם לא יכלו
להסתיר את היחסים ביניהם זמן רב. כאשר
נודע הדבר לאשתו של ספינדל, הוא לא
התכחש אל אהבתו לאילנה. כתוצאה מכך
נטלה אשתו את שני ילדיהם וחזרה לאר־צות־הברית.
לחישות
הרכילות, שהילכו במכון וייצמן,
סיפרו כי הוא עומד לגרש את אשתו
ולשאת את אילנה. היה זה אחרי שאילנה
עברה משבר נוסף. אביה, אדם חסון ובריא,
פועל בבית־חרושת עסיס, נפטר באופן פתאומי
כתוצאה מגידול במוח, שלושה ימים
לאחר שנתגלה הגידול. מאז חיתה המשפחה
על קיצבה דלה.
אילנה הזכירה לפעמים כי היא מצפה
לירושה גדולה, אולם תוכניותיה להינשא
לספינדל עמדו, כנראה, לפתור אתי הבעיות
הכלכליות של המשפחה.

האשה שחיפשה את האהבה
** פינדל עזב את הארץ לפני מספר

המדען האהוב

ויליאם ספינדל (למעלה משסא?)
מראשוני המדענים שעסקו ביצור
הפצצה האטומית הראשונה. הרוטן בינו לבין אילנה רוזנסאל, ה
נראית
בתמונה ליד הפסנתר, נמשך כשנה. ה״א נסעה בעקבותיו
לארצות־הברית במטרה להינשא לו, סיימה את הרומן בקפיצת התאבדות
מהקומה החמישית של אחד הבניינים במרכז ניו־יורק.

ממוצעת, הביט בגופת הצעירה, והפליט
מפיו קללת יאוש. אחר מיהר לתא הטלפון
הסמוך והזעיק אמבולנס.
השכנים, שנאספו מסביב לגופה, לא זיהו
אותה. היתד, זו אורחת מישראל, אילנה
רוזנטאל 26 שהגיעה למקום רק חמישה
שבועות קודם לכן.

אז בתפקיד הקשור עם הכור האטומי.
כבר אז היתד, אילנה נערה שבעת אכזבות
ולמודת סבל. לפני כחמש שנים התאהבה
בצעיר ישראלי. הרומן ביניהם היה ארוך
וממושך. הם עמדו להינשא ואז, כשד,חופה
כבר נראתה באופן, חזק בו הצעיר מהבטחת
הנשואין.

נפיון התאבדות ראשון

אילנה הגיבה בצורה קיצונית. היא נכנסה
לבית־ו־,שימוש, שפכה על עצמה פח נפט
והציתה עצמה. כשהיא אחוזת להבות, פרצה
כלפיד חי החוצה, בצעקות: הצילו ! הצליחו
להצילה, אולם בגופה הוטבעה מזכרת נצח
מאותו נסיון התאבדות, בצורת כוויה ענקית
בכל חלק גופה התחתון, עד לברכיה. מסיבה
זו היתד, לובשת תמיד חצאיות ארוכות
ונהגה לצאת אל חוף הים בבגד־ים שהגיע
כמעט עד הברכיים.

קפיצה מהקומה החמישית בניו־י
י יורק היחד, סוף הדרך לצעירה ישראלית
מוזרה, שהמוטיב העיקרי בחייה היה
בנאלי במקצת — חיפוש אחר האהבה.
היא לא היתה נערת זוהר. אף לא
יפת־תואר במיוחד. ברונטית, ממושקפת,
בעלת נמשים וצנומה, לא נראתה אילנה
כטיפוס שגברים מפנים אחריו את הראש.
היא היתה דמות אפורה, שאפילו כשהופיעה
לאור הזרקורים לא משכה תשומת לב
מיוחדת.

לידידים, ששאלו לפשר הכוזיה, היתד,
אילנה מסבירה כי היא גגרמה בתאונה,

חדש היה פוקד אותה. על אחד מידידיה,
שהודיע לה על ניתוק היחסים עמה, איימה:
״אני הולכת לפסים ונשכבת מתחת לגלגלי
הרכבת.״
לידיד אחר, לו נתנה במתנה את ספרו
של פיטיגרילי, האיש שחיפש את האהבה,
כתבה כהקדשה, על הדף הראשון :״מאשר.
המחפשת אהבה.״
לפני כשנה, בעת שאילנה הגיעה, באמצעות
עבודתה בכור האטומי, אל מכון
וייצמן ברחובות, שם הועסקה כמזכירה
מדעית של הפרופסור ישראל דוסטרובסקי,
במחלקה לאיזוטופים ולמים כבדים, נדמה
היה לה ולכולם כי מצאה סוף־סוף את
האהבה, שכה חיפשה אחריה. האהבה החדשה
התגלמה בדמותו של וויליאם(״בילי״)
ספינדל ,)41( ,מדען־אטום יהודי־אמריקאי,
נשוי ואב לשני בנים, שהגיע לישראל
כדי לערוך מחקרים בשטח ריכוז האיזוטופים,
אחרי שזכה במילגה מטעם קרן
פולברי־מ.

חודשים, אחרי שסיים את מחקרו. אילנה
תיכננה לצאת מיו אחריו, לאחר קבלת
אשרת הכניסה לארצות־הברית. ואמנם, לפני
חודש וחצי, קיבלה את כרטיס הנסיעה ויצאה
את הארץ.
היא באד, מיד לדירתו של ספינדל, שנפרד
בינתיים מאשתו, ובעוד הוא ממתין לגרו־שין
הסופיים חיתי, היא כאשתו לכל דבר.
אלה שפגשו אותם כשהם יוצאים לבלות
יחדיו, ציינו, כי השניים נראו כזוג נאהבים
מאושר. גם במכתביה לידידותיה בארץ
ציינה אילנה כי סוף־סוף מצאה את הגבר
של חייה והיא חיה עמו באושר.
ירח הדבש הקצר של אילנה רוזנטאל
נמשך בדיוק חמישה שבועות. בתהליך ה־גרושין
של ספינדל מאשתו נוצרו עיכובים,
כנראה על רקע כספי, וחלום הנשואים
הקרובים התרחק בבת־אחת. ביום החמישי,
לפני שבוע, צילצלה אילנה לאמה,
לרחוב צייטלין בתל־אביב .״אמא, רע לי
מאד,״ התייפחה בטלפון .״לא תהיה חתונה.
יש לי צרות ואינני יודעת אם אחזור.״
שעות מספר לאחר אותה שיחה הגיעה
שעת המשבר. היה זה כשספינדל קפץ להפסקת
צהריים קצרה לביתו, הודיע לאילנה
כי הוא עומד לצאת לזמן ארוך. אין לדעת
בדיוק על איזה רקע פרץ הריב ביניהם,
היות וספינדל סרב למסור על כך לעתו־נאים.
אולם ההשערה היא, כי הוא דרש
ממנה לחזור לארץ, עד שינתק סופית את
קשריו עם אשתו.
אילנה נתקפה בהיסטריה .״אם תפתח את
הדלת, אקפוץ מן המרפסת!״ צעקה ביאוש.
ספינדל לא נרתע מן האיום, יצא מבעד
לדלת. אילנה קפצה. האישה שחיפשה את
האהבה — מצאה במקומה את המתת.

במדיוה
(המשך נועמוד )12
להוציא מהכיס את הקלף הגדול שלו.
מלבד פוגטש עצמו וכתב מעריב, לא
ידע איש כיצד נראה אותו ליברמן .״הוא
מחכה לכם בלובי של מלון דן -,סיפר
פוגטש לעיתונאים.
כאשר הופיע סוף־סוף במקום גם כתבו
של יומן החדשות, פנה אל האיש הקטן
והממושקף העומד מאחורי העתון הגדול,
הזמינו להסב עמו אל השולחן. כתבו
של ידיעות אחרונות לא יכול היה
להסתיר את אכזבתו :״ידעתי שאתה מסתיר
אותו איפה־שהוא כאן,״ רטן.
שאר העתונאים לא הספיקו להביע כל
הפתעה. לא היד. משום דרמטיות בהופעתו
של האיש, שכונה בפי עצמו ובפי עורך
דינו ״סובלן החדש״.
מגורש פעם -מגורש תמיד. על דפי
העתונות הישראלית הופיע פיטר ליברמן עוד
ארבעה ימים קודם. כתב מעריב, חברו של
קצין־המשטרה־לשעבר אלי פוגטש, ידע לספר
כבר באמצע השבוע שעבר על אמריקאי
מסתורי המסתתר מפני משטרת ישראל
ומשרד הפנים, מחשש שיגרשו אותו ללא
דין ודיין.
מסתבר שהיתר. לליברמן סיבה רצינית
לחשוש שיעשו לו כך. למען האמת כבר
עשו לו כך פעם. בחודש מארם השנה,
כאשר הגיע האיש על סיפונה של האוניה
ארצה, אסר אותו איש משטרה ישראלי
שהיד, מלחה במיופה־הכוח האמריקאי, וללא
דין וללא משפט נטל ממנו את דרכונו
ואת תעודת העולה, גירשו מהארץ מבלי
שאיפשר לו לפנות לשר הפנים או לבית-
המשפט בבקשה לבטל גירוש משונה ובלתי
חוקי זה.
ליברמן הצליח להימלט מהמעצר בצינוק,
אך האניה כבר היתד. בלב־ים. בלית־ברירה
המתין עד שהגיעו לחוף צרפת. שם זינק
מן הסיפון ולמרות ששבר את רגלו זחל
אל אחד המחסנים, הסתתר שם עד שמצא
עזרה בדמות איש שהבריחו העירה.
שלוש נסיעות ושתי נשים. ליברי
מן לא היה עבריין מדיני או פושע פלילי
מפורסם. כמו בעלים רבים בדימום, היה
פשעו היחיד: סירוב לשלם מזונות לנשותיו
הקודמות.
ליברמן הנמוך והלא־מושך במשקפיו הכהות,
בן של יצרן מברשות ואחד מתשעה
אחים ואחיות אחרים במשפחה, אהב נדודים
כל ימיו. הוא היה עובד קשה מספר
חדשים בבית־מלון בפלורידה, אוסף כסף
ונוסע לטייל בעולם. בדרך נדודיו זו הגיע
גם שלוש פעמים לישראל, עוד לפני גירושו
האחרון.
בדרך נדודיו הגיע גם לאשתו הראשונה,
ממנה התגרש לאחר זמן קצר, סירב לשלם
לי• מזונות ודרכונו נשלל ממנו. מסתבר
! גון מזוייף בארצות־הברית עולה 10
דולר. ליברמן רכש אחד ובא, בפעם השלישית,
ארצה. כאן מצא ישראלית שרצתה להתחתן
ולעבור מיד לארצות־הברית. גם
ממנה נפרד ליברמן אחרי זמן קצר, ובעזרת
דרכון מזוייף חדש נסע פעם נוספת לישראל.
הפעם הצליחו לגלות אותו והגירוש
השיגו בצרפת.
לכדו על החוף. ההרפתקות הדמיוניות
של האיש הקטן במשקפיים נמשכו

כחצי שנה, עד שהצליח להתגנב לאניה
ירדן .״החיים נמשכים על האניה עד שלוש
בבוקר.״ סיפר ,״אחר־כך הייתי מתרחץ
ומתגלח ונשאר במקלחת עד ארוחת הבוקר.
ביום הייתי ישן על הבורסות בחדר־הקריאה
והרגשתי די נוח.״
כשירד לנמל חיפה נתקע ליברמן בתוך
קבוצת תיירים שאשרותיהם היו בידי ראש
הקבוצה. שוטר המכס אף לא טרח לספור
אותם וליברמן היה פעם נוספת, הפעם בלי
אשרות ודרכון, בישראל.
הוא פחד לגשת למשטרה. הימים היו
ימי סובלן וליברמן הרגיש את עצמו נרדף
לפחות כמוהו. הוא שכר חדר ברחוב בן־
יהודה בשמו האמיתי, אך בעלת־הבית שלו
לא קראה עברית. הוא פנה לפוגטש וזה
טרח להכין את דעת הקהל נגד הגירוש.
עקום סלתי״פום ק. כשנודע כי אמריקאי
נמצא בארץ ללא אשרה ודרכון, התעוררה
משטרת מחוז תל־אביב לפעולה. אך
הסתבר שאין לה כל מקור ממשי להשגת
אינפורמציה. פוגטש הוכיח שהוא עולה
על מוחות הבילוש של בן־גוריון. למרות
שליברמן הסתובב חופשי לגמרי בתל־אביב,
בילה בבריכה ונפגש יום־יום עם עורך־דינו,
ולמרות שהבלשים ערכו עיקוב בלתי־פוסק
אחרי פוגטש, לא הצליחו לגלות את האיש
במשך ארבעה ימים. לגביהם הוא לא היה.
לאחר ארבעה ימים נמאס העניין גם
על עורך־הדין. לאחר שבית־המשפט העליון
הורה בצו־ביניים לא לגרש בינתיים את
ליברמן מישראל, החליט פוגטש להוציא
אותו מהמחתרת. הוא ערך את אסיפת ־־
עתונאים והצלמים במרכז תל־אביב, ואחר
הוביל את לקוחו במונית, יחד עם כולם,
למשטרה.
הבושה למשטרה היתה כה רבה, עד שהיא
לחצה על קול ישראל לא לשדר את ההקלטות
שערך איש יומן החדשות מפי ליברמן,
עוד לפני שבא למשטרת.
כאילו לא היה די בניפוח העצום, שבא
כולו רק בגלל פרשת סובלן — באה כגולת
הסיום פרשת השיחרור בערבות.
לאחר הפירסום היסודי בעתונות לא
ראתה המשטרה טעם להחזיק את ליברמן במעצר.
היא הסכימה לשחרור בערבות.
החותם למענו היד, איש פרטי, שהביע את
נכונותו להפגין נגד גירושו של סובלן
בכך שיחתום על ערבות לליברמן.

תריזז ־ תע שית תריסי אסבסט בע־מ
המשרד הראשי:

ר ח פרוס שור , 7טל• 41312 , 42193ת״א

פרסום צח
ספור שיר
אגדה

תצלום

לקראת מאה אלף
בכל יום שישי, בשעה שמונה בערב,
מוצבים שני שולחנות בקטע ההומה ביותר
של רחוב דיזנגוף התל־אביבי. בקטע הצר,
שבין הכיכר לרחוב פרישמן הקרוב, ניצבים
מדי שבת צעירי הליגה למניעת כפיה
דתית, במאמץ השבועי למען שלוש מאות
חתימות נוספות.
הצעירים עצמם יושבים בשקט, אינם
משתדלים למשוך תשומת לב. עושות זאת
למענם שתי כרזות ענק, המודיעות :״עצומה
למען נישואין אזרחיים!״ עד השבוע
עשתה להם תעמולה נוספת, הרבה יותר
יעילה ורעשנית, קבוצה גדולה של צעירים
דתיים. הם נהגו לבוא מדי ערבי שישי
(המשך בעמוד )18

שפם של רס״ר לא מתאים לאשר,
אלגנטית. כך לא מתאימה
כל אבקה לכביסה במכונה. השתמשי
ב״ זיו״ ,זו האבקה בעלת
קצף מוגבל, המיוחדת למכונת־הכביסה.
שומרת על הכביסה
ומאריכה את ימיד, של המכונה.
״זיו״
תוצרת ״נקה״ — תוצרת איכות

הה? את השנה
עם מצלמה וצלומים. לאדם
המודרני, דרושה
מצלמה ! מבחר גדול של
מצלמות במחירים מ35-
ל״י. פתוח והדפסה צבעוניים
תוך 4־ 3ימים!
שנה טובה עם מצלמה !
1 3ט 1בדנד
ליברמן ופוגאטש כשעת ההסגרה במשטרה

חי פ ה, ד חו בהת לו נ ן 31

המהיר עד ראש השנה בלבד
10.75ל״י

בהוצאת המכון לתרבות אסיה ואפריקה ההפצה: הוצאת קרני

סקידיים !

תדסידים !

סטודנטים$

תרשמו עוד מיום ל קו רסהחדשל׳ .

כ;צו־נ!41

קכרית ו/או *ונגלית

ימני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג* ( 0 0נ ) 0 £ 1
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
,תל״ א כיפ: רחוב גורדו! .5
חי פ ה: בבית־הספר ״במעלו,*,
רחוב שמריהו לוין 30
ח * דחח

מובטחת

הרציני וחמ גו חן

העולס חזה 1306

אנשים

7 *1 1 0 1

7ו ו7ד

דגיו יו ד

ההמראה

2ב7ן ר

דרך אתונה רומא ופריס

פנהל סו בן הנסיעות שלך אי
סלפן ט.ו.1א. תל־אביב. סל 67364 .

6קם?ט 0 3 6 5
61?1*0 -4513
׳חס )1ח 8ק149

תמווות גנוזות[
בדרך־כלל דואגים אנשי שירות ההסברה
הישראלי לדאוג לפירסום כל סימן של
הצלחה או ידידות חדשה עם המדינות ה־אפריקאיות.
למרות זאת מיהרו אנשי לישכת
הנשיא, יצחק כן*צכי, לגנוז במהירות
חמש תמונות שהגיעו זה עתה מאפריקה,
בהן נראה הנשיא מרים כוס לחיי מדינת
ישראל יחד עם אחד משרי החוץ של
אפריקה. הסיבה: בתמונה הוא נראה עם
שר החוץ הגנאי, אקיו אדופיי, שהושם
בינתיים במאסר, באשמת חתירה וקשר לרצוח
את נשיא גאנה, אנקדוטה שעות
ארוכות מביקורו בדניה הקדיש ראש־הממ־שלה
דויד בף גוריץ לחיפושים נרחבים
בספריה הממלכתית הענקית במקום. באגף
היהודי, המכיל מיליון וחצי ספרים, חיפש
אסמכתה לדעתו שממצריים עלו לישראל
שש מאות משפחות בלבד. למרבה אכזבתו
לא גילה בן־גוריון אסמכתה כזו
את חשיבות הגישה האישית אל המבוקרים
הדגיש המבקר החדש של הסוכנות היהודית,
מאיר מאירי, שנכנס לתפקידו רק השבוע
.״יום אחד,״ סיפר ד,מאירי, שעבד
קודם לכן כמנהל כללי במשרד מבקר המדינה
,״נודע לי שעקב פעולת ביקורת במשרד
ממשלתי מסויים, נעצר אחד הפקידים.
קרוביו ומכיריו באו אלי בריצה וביקשו
ממני לנסות לדחות את המעצר מיום השישי
ליום ראשון, מאחר שביום שבת
מתקיימת חגיגת דר־מיצווה לבנו של הפקיד.
בגלל גישתי האישית נעניתי לפניה, השתדלתי׳
במשטרה והצלחתי להשיג את דחיית
מעצרו של האיש. למחרת אף הייתי בביתר,כנסת
והאזנתי לדרשת בר־המיצווד, של הנער,
בה הודה להוריו על החינוך הטוב
שקיבל מהם, על המעשים הטובים שלמד
מאביו והבטיח שתמיד ילך בדרך אותה
היתווה לו כיצד הוא מצליח לא
לפגוע בסופרים ובמשוררים צעירים, גילה
השבוע המשורר אברהם שרונפקי.
הוא נוהג לאשר מיד כל ספר חדש, מוסיף
דברי תודה לסופר ומציין שנהנה מקריאת
הספר .״את דעתי האמיתית אני שומר לעצמי,
לאחר שאני קורא בספר החדש —
אם יש לי זמן לקרוא בו בכלל,״ הסביר
המשורר.

וחד גדיא דיפלומט•

^ 1111!11111!1110!:311111111| 1[1118111ג !1111111! 118118!111111118!11!11111111:!1101181111111111!11111111111| 11| 11| 11|! 1811 ווו וווווו !1>11111111111111111111 !11!18!11!11!11119111!<0 116111:

ה חל ה מ כי רתהכר סי סי ם
לקומדיה

דירה להשכיר

הבימה

עדה טל שמואל סגל

?ו ן ןווווווווו !ווו!ווווווווווווווווו שווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!ו 0 ;:ווווווו!ו! 0ווו!ו:ווווווווווווווווווו 1[1וווווווווווווווווווווווווווווווווו !ווו;ו 1ווווו!וו!:ו 1וו:וו;ווו

ני תרת
לאנ

סקדיערב
סטחיה

תל-אביב
רחוב בלפ1ר 6

החודש

נפ תחי ם קורסים חד שים

מוקדמות ובגרות
רח 1ך ך יאליה

למועדים מאי ויולי 1963
ירו שלים ספרי לימוד בהוצאת בית הספר

רחוב יפו .33 ביח יואל

שגריר גאנה, כדיאקו פרקו, חזר *־
שבוע, לאחר העדרות של חודש, מהתייע־צות
בארצו הנסערת, סיפר לידידיו שהוא
היה השגריר היחיד שנקרא אל נשיא מדינתו
המוטרד והתקבל על־ידיו אישית מסכת
חד־גדיא התקיימה השנה בין הדיפלומטים
דודקא לקראת ראש השנה. את ברכת הסגל
לנ^זיא מביא מדי שנה זקן הסגל הדיפלומטי.
השנה לא יהיה זקן הסגל, מיכאיל
כודרו ,3בארץ, בגלל חופשת מולדת. כשפנו
לסגן הזקן, שגריר ליבריה ג׳רום
י כי פיי, התברר שהוא יוצא כנציג ממשלתו
לעצרת האו״ם, הנפתחת בימים אלה.
סגנו של הסגן, שגריר איטליה הרוזן
ר ב דיו; יצא בינתיים גם הוא את הארץ
לחופשה. וכך נותר רק לשגריר בריטניה,
פטריק הנקוק, הנמצא בישראל בסך־
הכל שלוש שנים, לברך את הנשיא בשם
חבריו לתפקיד להפתעה לא כל כך
נעימה זכו שתי צעירות ישראליות, בשעת
מסע תיור בנורבגיה. באחת מערי הנמל
הקטנות, בצפון המדינה, נתקלו לפתע בטייס
ישראלי, בחברת גבר מגודל זקן בלונדי.
השתיים התעניינו כמובן בבעל הזקן, שלבש
בגדים לאפלנדיים ולא דיבר אלא
לאפלאנדית ואנגלית. הוא גילה התעניינות
מרובה בישראל והצעירות טרחו לספק את
סקרנותו באנגלית משובשת. להפתעתן הרבה
הודיע הלאפלאנדי שיש לו אפילו מכרים
בישראל .״מי, מי?״ התעניינו הישראליות
.״דן בן־אומץ,״ סירס הלאפלאנדי את
שמו של מחבר ילקוט הכזבים .״בטח שמכירות
אותו,״ מיהרו הצעירות להתלהב.
כשהן מפרטות את מלוא ידיעותיהן על
תכונותיו הרוחניות של דן. לטיפול דומה
זכה חיים חפר. אז ניזכר לפתע הלאפלאנדי
במכיר ישראלי נוסף .״לא כל כך מוכר,
משהו כמו אטינג׳ר או אטלינגר.״ ״עמוס
אטינגר,״ מיהרו הצעירות לתקן ולהכריז
שאותו הן מכירות אישית אפילו. בנקודה
זו האיץ הישראלי בחברו הלאפלאד
די לחזור לאניה. לתדהמתן של הישראליות
הוא פנה ללאפלאנדי בעברית, והלז
אפילו הבין אותו. מה שלא נודע להן היה,
שבעל הזקן הוא לא פחות ולא יותר
העולם הזה 1306

חשפנית כל
בילבול חלקי

מאשר עמוס אטינגר עצמו, שערך סיור
ממושך בלאפלאנה גידל בתקופה זאת זקן
עבות וסמיך.

טיפול בשני*
אנשי התיאטרון בישראל עדיין מחפשים
דרכים להיפטר מביקורתו התיאטרונית הקטלנית
של מנהל המוזיאון התל־אביבי,
דר׳ חיים גמזו. לאחרונה העלו מספר
שחקנים את השאלה, האם יכול פקיד
עירוני, העובד במשכורת העירייה, למתוח
ביקורת פומבית על מפעל עירוני, דוגמת
התיאטרון הקאמרי שיטה חדשה לגיוס
כספים. לפי ידיעות שהגיעו ארצה,
קיימת בארצות־הברית אגודה רשומה, שמטרתה
המוצהרת היא להפיץ את השיר
עמק, של מרק לכרי זכרונות
מארצות־הברית העלתה גאולה גיל /המופיעה
עתה בריביירה-כסית. כחודש לפני
שובה ארצה, קיבלה הזמרת מכתב מילד
מקיבוץ מרחביה, שסיפר לה שיש להם
פטיפון בכיתה והוא מעריץ נלהב שלה
ומאזין לכל שיריה ברדיו, אך לצערו אין
לו תקליט משלה. גאולה שלחה לו הקליט.
במכתב החוזר הודה הילד על המתנה,
אך התאונן שאחותו, הנמצאת בכתה אחרת׳
מקנאה .״לזה כבר לא הגבתי,״ סיפרה
גאולה ,״זה היה יותר מדי ללא
כוונה מצידם, נתקעו אנשי הבימה, בהצג

דירה להשכיר, בדיוק לחודש בו
נכנסה לתקפה העלאת שכר הדירה החדשה.
הגיב על כך דן אלמגור, בפיזמונו
הדו־שבועי בתוכנית הרדיו בידור : 62
״בהבימה מציגים עכשיו דירה להשכרה /
ויש אומרים שצוחקים בה שעתיים / .אך
ביתר הדירות, צוחקים עכשיו פחות /כי
משלמים שם שכר דירה כפליים / .או
שלא ניתן למחיר לקפוץ כל־כך קדימה/ ,
או שנעבור לגור כולנו בהבימה
שהיא ראויה לתואר שלה ,״מריה קאלאס
של הסטריפ־טיז״ ,הצליחת רולי כל /ה־סטריפ־טיזאית,
להוכיח בינתיים רק בצרפת.
במועדון הסוס המטורף ( 1101-56ע2חע ) 0
בו הופיעה שמונה שנים, היתר, נוהגת
להפסיק את הצגותיה ולהסתלק עם שינוי
התאורה לא היה במקום, או אם התזמורת
זייפה את אחד התמים. כאשר הופיעה בל,
המופיעה כעת במועדון אדריה התל־אביבי,
במונאקו, נוכחה באולם ההופעות מ רי ת
קאלאם עצמה. כאשר הכריז הקריין,
ש״מריה קאלאס של הסטריפ״טיז״ תופיע,
הוכיחה קאלאס מי היא הקאלאס האמיתית,
קמר, ברוגזה והסתלקה מהמקום. לעומת
זאת נכנעה דולי בל לצנזורה הישראלית,
תופיע רק עד גבול הרשיון שעה
קלה לפני מועד הופעתה של להקת הלום
פאראגוואיוט, עדיין לא נמצא לה
מנחה. ממש ברגע האחרון פנו אל דפנה
דן וביקשו ממנה להיות מנחה ללהקה
דרום אמריקאית זו. דפנה התרגשה כל
כך, עד שברגעים האחרונים לפני עלייתה
לבמה התעלפה, ורק כוס מים קרים
עוררה אותה להודיע על המופעים
האופרה הישראלית מפסידה כנראה את
הטנור הראשי שלה, יעקב רודן. רודן,
אב לנערה בת ,16 הכיר בארץ צעירה
אנגליה בת , 19 שבאה לביקור של שנה
ומתכונן לנסוע -חד אתה, בחודש הבא,
לחוץ־לארץ, לשאתה שם להקת התרנגולים
החליפה את המיבנה האירגוני
הקודם שלה. הלהקה, שהוקמה בתור קולקטיב,
פנתה בזמנו לאברהם (״פשנד״)
דשא לנהל אותה. פשנל סירב, אלא בתנאי
שהלהקה לא תהיה קולקטיב. לאחר שנה
ויותר של קיום, פנו כל חברי הלהקה אל
פשנל, הודיעו לו שהם מוכנים לכל תנאי,
ובלבד שיבוא לנהלם. הלהקה תהיה מעתה
בבעלותם הבלעדית של נעמי פולני
ופשה, מתכוננת בינתיים לסיור ממושך ב־ארצות־הברית
לזיוה רודן כבר
מצפה תעסוקה רבה בחופשתה הקצרה בארץ.
בעלי מפעלים רבים פנו למרקו
תורג׳מן, המקיים קשר מתמיד עם זיוה,
ביקשו ממנו לארגן הסרטת סרטי פרסומת
בהשתתפותה כל אנשי שורש כל רע
בחמאם התרגלו כבר לראות את אחד
ממשתתפי ההצגה, יוסי קורמן, מופיע
לחזרות ולכל הצגות סיבוב הבכורה של
ההצגה, כשאתו מלאי גדול של צנצנות
תרופות רבות ומשונות. אשתו של יוסי,
אטי, גילתה השבוע שאין זו מחלה מקרית.
לפני כל פרמיירה, במשך שש השנים האחרונות,
נוהג יוסי לתלות בנזלת ולא
להתרפא ממנה עד לאחר תום מכת הבכורות
יש מי שדואג להשאיר רושם
טוב על כל אמן זר המבקר בארץ. השבוע
דאגו אישית לזמר הצרפתי הצעיר, פייאו*
כארו, המתארח בארץ אצל דן כן־אמוץ.
בשעת ביקור במועדון צברה, נקלע בארו
לקטטה, למרות שלא היה מעורב, חטף מספר
מהלומות, שהצריכו טיפול דחוף אצל
רופא שיניים מלאת רשמים חזרה
קריינית קול ישראל, רכקה מיראלי,
ממסעה עם להקת הסטודנטים שהופיעה וקצרה
הצלחה מרובה בהופעותיה בתורכיה.
אך כשנתבקשה לסכם את רשמיה מהארץ
המארחת, הגיבה במשפט קצר :״מלא ליב־לוך!
לא ניקו שם מימי התורכים!״

להיפך,
אסוף ראשים —
קבל פרסים !
שמור את הראש
החדש שעל כל
שפופרות דרמפוו בת־אורן מ שחות שיניים

תמורת שלשה ראשים חדשים כאלה תקבל בכל
חנות שפופרת שי של בת־אורן חינם אין כסף !

לכן זכור — אסוף ראשים קבל פרסים!

בבוקר, אחה״צ ובערב

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית

כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ם יסודיים ותיכוניים
•¥הכנה לבגרות.
^ הכנה ל־ 11)1£6נ1מ031
107<£1,01961ז1016ץ0־? 1
שפה שמושית
1031;6.ז1:נ)־061
ת331;10ד 1961ז 0 0
ספרדית, איטלקית, רוקורספונדנציה
מסחרית בסית,
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

״1א, נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

פתח״תקוה, מונטיפיורי 4

וי ר *

פ סו קי ה ש בו ע

ראש הנוסשיח וויי כן־גוריון, כנאום נתלביזית הדנית סל־ין י!
ומשה רבנו היו אנשים גדולים, בלי טלביזיה ובלי סינימה!״
@ חכר הנהלת הסוכנות אהרון ציזדינג :״יש שלושה סוגי ׳
שרים: שרי דרשנות, שרי פרשנות ושרי פשרנות!״
9גנקין ג׳ונס, עורך אוקלהומה טריביון האמריקאי :״ישראל היא
אחת מאותן פרות קדושות, שאסור לעתונות האמריקאית למתוח עליהן !
ביקורת. הגיע הזמן לשחוט את כל הפרות הקדושות!״

9המסקר יוסף שריק :
מהם, הוא נשמע מקורי יותר!״

• סטודנט אלמוני לספרות /על גל הגירושין בחוגי
תמיד ספה משותפת היא תנאי לשפה משותפת ! ״

חעולי חזה *•13

״ככל שיש לעתונאי יותר מקורות להעתיק !
הבוהימה :״לא !

1ח0681ג
6 0 3יסצ) / 9ו5

נ0׳5

שממן־מוגרבי, תל-אביב

האיש השולט בשרשרת כתי־מסחר לנעליים החשוכה
כארץ, כהם מוכרים יותר ממאה
עובדים לקהל הצרכנים את הדגמים החדישים
כיותר, באיכות המצויינת, כמהירים עממיים:

ברנהרד שינמן
בתי־המסוזר לנעליים שינמן משגשגים כיום
יותר מאשר משך כל שנות קיומם הארוכות.
כל זה בזכותו של ברנהרד שיני
מן, ששהה משך שנים בארצות־הברית, בהן
ניהל בתי־חרושת לנעליים משל עצמו ושרק
לפני שנים מספר חזר ארצה, לפי
בקשת אביו, על־מנת לקבל על עצמו את
ניהול המפעל. אישיותו הדינאמית של שינמן
מצאה מייד כר פעולה נרחב: ארגון מחדש
של שני בתי־המסחר שהיו קיימים אז, אותם
הפך תוך זמן קצר לבתי־המסחר לנעליים
הראשונים בחשיבותם בתל־אביב.
החדיש כיותר. מייד אחרי הישג זה
פתח שינמן במרכז תל־אביב, מול קולנוע
מוגרבי, בית־מסחר ענקי ואלגנטי לנעלי
גברות וגברים, שהחל עובד מייד לפי מיטב
השיטות האמריקאיות. תוך זמן קצר הפך
שינמן מוגרבי לשם־דבר בחוגי הצרכנים.
אחר ביצוע משימה זאת הגיע תור פתיחת
בית־מסחר בחיפה, הגדול מסוגו בארץ, שהיה
בצפון סמל היוזמה המצליחה.
אולם כושר היצירה חסר־ר,ליאות של
ברנהרד שינמן לא בא על סיפוקו בארבעה
בתי־מסחר לנעליים, בהם מועסקים למעלה
מ־ססז עובדים מצוייניס, יוצאי תריסר ארצות,
בתנאים הטובים ביותר בענף. פתיח

של שורת חנויות־פאר באזורים אחרים
של הארץ היא בתכנון ובכולן ישווקו דגמי
ההנעלה החדישים ביותר.
הנפוצה כיותר. למטרה זאת שוהה
שינמן לעתים קרובות בארצות חוץ, עוקב
מקרוב אחר התפתחות אופנת הנעליים על־מנת
לנצלה למען ישראל.
כי זה נוגד את אופיו של שינמן להיוודע
על מגמות אופנה חדשות באיחור של חודשים
ומפי צד שלישי. שמה של תווית נעלי
שינמן בין המבינים ובין הצרכנים מחייב
אותו להיות תמיד הראשון בענף וכך אפשר
לראות את הדגמים, שיטות הייצור
והחומרים החדישים בעת ובעונה אחת בישראל,
באיטליה ובארצות־הברית. דגמים
חדישים אלה לעתים אפילו לא מוצגים בחלונות
הראווה ובלבד לשמור על ייחודם
של נעלי שינמן, שהן לישראל מה ש־אופנת
פאריס לעולם.
הנעליים החדישות לכל במחירים העממיים
ביותר היא הסיסמה המנחה את שינמן.
והמציאות הצדיקה את כל תקוותיו והוקרת
הצרכנים מתבטאת בכך שנעלי שממן הן
הנפוצות ביותר בארץ ואף מספר רב של
תיירים מחוץ־לארץ נמנים על לקוחותיו
של שינמן.

במדינה

ספורט

(המשך מעמוד )15
ומוצאי־שבת, הערבים בהם מחתימים על
העצומה, ולנהל ויכוח סוער עד השעות ה־קטנות
של הלילה, או עד ששוטר שהגיע
למקום היה מבקש מהמתתכתים להפסיק
את הרעש ואת ההתקהלות.
״ ה מ שי כו תנמא סו ״ .השבוע, כנר;
אה, התיאש הנוער הדתי, אך גם הקהל
התל־אביבי לא היה זקוק לתעמולה. הכרזה
והנערים הפכו במשך ששת שבועות ההחתמה
לחלק בלתי נפרד מהנוף.
סיפרה ליאורה כהן , 17 ,היושבת כבר
שבוע חמישי ליד השולחן הקטן ומסבירה
לכל פונה מה נדרש ממנו :״אני הגעתי
לליגה לאחר שחבר מהכיתה שלי הסביר
לי מה מטרותיה. השתתפתי בשתי פגישות,
בהן נידונו בעיות הכפיר, הדתית, והחלטתי
שזר, מוצא חן בעיני והצטרפתי. להחתמה
אולי לא הייתי באה, לולא הורי. הם
עודדו אותי ושיכנעו אותי שזו אינה בושה
לשבת ברחוב ולאסוף חתימות לעניין צודק,
ביחוד כשאני לא בתנועת נוער ומסיבות
יום שישי כבר נמאסו עלי.״
ליאורה עדיין אינה חושבת על נישואים,
אזרחיים או לא — היא עוד צעירה מדי.
אך עשרות אלפי החותמים, חדקים ונשואים,
עודדו את אנשי הליגה כי יש סיכוי
להשיג את מאה אלף החתימות, אותן
הציבו לעצמם למטרד — ,כמספר הדרוש
לצורך הגשת העצומה לכנסת•

כדנרגל

דרכי אדם
מלחמת אבות על בני
״חיי המשפחה שלי הרוסים. כל מבוקשי
הוא, שישאירו לי את בני, ג׳ודי. הוא כל
עולמי,״ היתד, בקשתה הנרגשת של גילדה
דורן לפני כשנה (העולם הזה .)1193השבוע
שבה גילדה להתמודד על זכותה
האלמנטרית לחנך את בנה.
הילד כידי החמות. שמה של גילדה
דורן התפרסם בארץ לראשונה כאשר נתווסף
לשם משפחתה השם: סולל. גילדד״
ילידת אנגליה, הגיעה לארץ לפני כשמונה
שנים כמחליקת־קרח, יחד עם להקתה. כאן
הכירה צעיר, עמיחי סולל, לו נישאה, ילדה
לו בן. כעבור שנים, כשרצתה לקבל ממנו
גט, נאלצה להסכים שבנה ישאר בבית הוריו.
במשך תקופה מסויימת היתד, גילדה מבקרת
לעתים מזומנות אצל בנה, מביאה
אותו לביתה, שבקריית־אונו, לסופי־שבוע.
אולם יום אחד נאלצה לנסוע לבקר את
אמה החולה באנגליה, ומשחזרה התברר
לה כי הילד אינו נמצא יותר בבית חמותה,
אלא בבית בעלה לשעבר, בטיפולה של
עוזרת. היא נגשה לשם ונטלה את הילד.
כית־המשפט יקכע. השבוע פנתה
גילדה לעורך־הדין שלמה כהן־צידון, הגישה
באמצעותו בקשה להחזיק בילד. אבי הילד
הגיש בקשה מנוגדת. טענה גילדה בתצהירה
:״טובת הילד דורשת שיהיה בחזקתי.
נזק יגרם לו באם יימצא באמירה הנוכחית,
ללא אם אוהבת.״
בעלה, אשר שש בשעתו לשאת נערת
זוהר ואשת חברה נוצצת, ניסה להטיל
בתצהירו דופי באופיר, של גילדה, טען כי
היא עורכת בביתה נשפי חשק .״תמונותיה
מתפרסמות מדי פעם בעתונות,״ טען בהציגו
גליונות העולם הזה.
עורך־הדין כהן־צידון השיב לו בהומור:
״העולם הזה זה גם עתונות?״ עמיחי קפץ
מיד על ההערה :״ירשם נא בפרוטוקול,״
פנה לשופט ,״שעורך־הדין כהן־צידון טוען
שהעולם הזה אינו עתונות. אני רוצה שעורך
העתון ידע על כך.״
השופט המחוזי, יצחק קיסטר, העדיף
להתרשם אישית מהאווירה המתאימה ביותר
לקטין. הוא דחה את המשך המשפט ללא
קביעת תאריך, הודיע לצדדים להיות מוכנים
לביקור־פתע של בית־המשפט בשתי הדירות׳
כדי לקבוע למי תימסר האפוטרו־ססות
על ג׳ודי בן השש.

החי
מה שבטוח -בטוח: בבאר־שבע, סירב
בדואי, שהביא את אשתו החולה לבית־החולים,
לעזוב את המקום, טען כי הוא
מפחד שיגנבו לו את אשתו משום ש״היא
יפה מדי וו התליה: בגבעתיים,
נעצרה תושבת המקום, אשר נהגה לגנוב
מצרכים בסופרמרקט בעזרת מכשיר־ווים
מיוחד, אותו התקינה מתחת לשימלתה
עושים חיים: בבאר־שבע, גנבו אלמונים
מכונית של החברא קדישא, נסעו בה
כמה ימים, נטשוה לאחר שגמרו את טיולם.
שממן, חיפח

לפתע בקיץ האחרון
אין מזל לספורט הישראלי. מאז חדר לזירה
הבינלאומית הוא משתדל להתפרסם
ולהאדיר את שמה של המדינה וספורטאיה
באמצעות הישגים ונצחונות, אך רק לעיתים
רחוקות הוא זוכה לכך. לפתע, בקיץ
האחרון, בא הפירסום בממדים שאיש לא
חלם עליהם, אך בצורה שאיש לא רצה בה.
הספורט הישראלי היה במרכז שערוריות
ספורט בינלאומיות, זו של ג׳אקארטה וזו
של מאלאיה. השבוע נוספה לרשימה שע־רוריה
חדשה, בעלת צביון פוליטי. משחק
כדורגל ידידותי שנערך בניקוסיה, בירת
קפריסין, בין קבוצת מכבי חיפה וקבוצת
אפועל המקומית, פוצץ והסתיים בתיגרה
רבתי, כשקהל הצופים הסתער בפראות על
השחקנים הישראליים, שהצליחו רק בקושי
ובכמה פצועים להינצל ממשפט לינץ׳.
כלי הסתה מציית. משחק הכדורגל
השערורייתי שהאפיל על כל היחסים הטובים
שנרקמו במשך שנים, בין ישראלים
וקפריסאים, איים לגרור יחסי מתיחות ואיבד׳
בין בני שני העמים, אפילו כאלה
שאינם קשורים קשר ישיר בספורט, היה
למעשה רחוק ׳מלשאת אופי פוליטי כלשהו.
הוא לא פוצץ בהשראת סוכנים מצריים,
והקהל הסתער והיכה את הכדורגלנים הישראליים
לא משום שרצה להגיב בצורה
זו על מיעוט התיירות הישראלית לקפריסין.
מה שאירע היה תוצאה מקובלת למדי של
מתיחות וסערת־רוחות השוררת כרגיל ב־מיפגשי
כדורגל וגורמת אף להתפרצויות.
מכבי חיפה יצאה לסיבוב משחקים בקפריסין
כמסע של הכנסה לכושר והכנה
לקראת מישחקי הליגה בישראל. המכבים
לא הלהיבו במיוחד את הקהל הקפריסאי,
שציפה לראות הרבה יותר ממחזיקי הגביע
הישראלי. הם אומנם ניצחו במשחקם הראשון
0:4אולם במשחק פושר. במשחקם
השני, נגד קבוצת א.פ.א. בלארנקה, בו
עלו כפייבוריטים לנצחון אפילו בעיני הקפריסאים,
הפסידו בתוצאה .2:3דווקא הפסד
זה עורר עניין רב יותר במשחקם השלישי
נגד קבוצת אפועל מניקוסיה. כדורגלני
אפועל, יריביה המושבעים של קבוצת
א.פ.א, רצו להוכיח שאינם נופלים מחבריהם
בלארנקה, ולנצח גם כן את הקבוצה
הישראלית. המכבים מצידם שאפו להוכיח
שהפסדם היה מקרי בלבד. כך הוטען המשחק
הידידותי במטען דליק של מתח.
עזר להצית את מטען הדלק שופט המשחק׳
שהתנדב לעזור לקפריסאים לזכות ב־נצחון
בכל מחיר. הוא התעלם מעבירות
המקומיים ששיחקו בכוח רב וכתוצאה מכך
נאלצו החיפאים להגיב בעבירות נגדיות.
עוד לפני שהחיפאים הספיקו להבין את
המתרחש, היתד, התוצאה 0:2לחובתם, אתרי
שהשופט אישר כשער חוקי• כדור שפגע
בקורת השער החיפאי וחזר למיגרש.
כעבור רגעים מספר, סמוך להפסקה, פסל
שער שהובקע בנגיחת־ראש של מנצ׳ל.
אין משמעות למכות. באוירה כזו
של קיפוח בולט יש רק כדורגלנים מעטים
שיוכלו לשמור על עצביהם ולרסן את עצמם•
החיפאים הגיבו בהמשך המשחק בפגיעות
אישיות בשחקנים המקומיים, שילבו
את משחקם הטכני בכניסות חזקות,
הוכיחו לקפריסאים שגם הם יודעים את המלאכה.
ואומנם, שינוי שיטת המשחק עשה
את שלו. החיפאים הצליחו להשוות את התוצאה
ל־ .2:2רק אז הפך המגרש לשדה־קרב
אמיתי.
אחד המגינים הקפריסאים נפל קורבן ראשון׳
הוצא מהמגרש. ואז, דקה לפני סיום
המשחק, כאשר הבקיעו החיפאים את שער
הנצחון, שרק השופט לסיום המשחק, לא
אישר את השער. המכבים מיהרו להקיף
את השופט ולנסות לשכנעו בחוקיות שער־הניצחון.
שחקני אפועל ניסו להרחיקם ופרצה
תיגרת אגרופים בין שחקני שתי הקבוצות.
היה זה אות לקהל חמום־מוח
לפרוץ למגרש. ביריונים רדפו אחרי השחקנים
הישראליים, היכו בהם, קרעו את חול־צותיהם,
אילצו אותם למלט נפשם לכל
הכיומים. הכדורגלנים הקפריסאים, שרק דקה
קודם לכן התגרו בישראלים, נזעקו עתה
להצילם מידי הקהל שלהם. הגביע נעלם,
נמסר לחיפאים רק למחרת, בסולחה.
אין זה נעים לספוג מכות, ועוד בארץ
זרה. אלא שבאותה מידה עשויים אנשי
מכבי חיפה לספוג מהלומות במשחק באור־יהודה
או בטבריה. כך שכל הסקת מסקנה
פוליטית במיקוד, זד. תהיה נמהרת.
חעולם חזה 1306

..חפש את האשה ...חפש אח האשה ...חפש את

האשה ...חפש את האשד;...חפש את הא שה*..תפ ש את

חחגסטת מו>רא*>ה

כאלג׳יר עוד יכתבו שירים, אם עדיין
לא עשו זאת, על אחת בשם יכמינה.
החובשת הקרבית היפה של חמחתרת האל־ג׳ירית,
שהניעה אלפי חיילים להתפלל,
שלוש פעמים ביום. :לו הייתי מזרק כזה
באצבעותייך.״
היא לא הרגישה רע — בחורה יחידה —
בין לוחמים גברים. החתיכה המתנדבת לבשה
כמותם את בגדי הקרב המנומרים.
סחבה על הגב את הקיטבק ועל הראש את
הקסדה. עוד בשבוע שעבר, כשעל אלג׳יריה
איימה מלחמת אזרחים, אפשר היה למצוא
אותה בקו החזית. תחת אש הכדורים חבשה
פלורנם נייטינגל הבלונדית את פצועי וילא־ייה

מי היה מאמין שהפנים המאובקות הללו,
הרגליים בנעליים השלימות צעדו רק לפני
חודשים מעטים על המסלול הפריסאי? שהם
שייכים לאחת הדוגמניות הזוהרות של
פאריס? ליילד, קאדי היה שמה לפני שהדביקו
לה אילי־האופנה את יסמינה, וים־
מינה היא נשארה גם עבור החיילים. היא
היתד, בת 16 כשהחלה לפעול כמקשרת
בפל״ן, נאסרה ונישלחה למחנה שבויים.
כשעזבה את המקום כבר חיכה לה בחוץ
ד,אופנאי ז׳אק אסטרל, מלבישה המועדף של
ב.ב ,.שעשה ממנה דוגמנית. לא לזמן רב.
הפאטריוטית הצעירה וויתרה על שמלות
ההוט קוטיר, לטובת מדי האחות הקרבית
בפל״ן.

פער?דונמה
הדוגמניות הישראליות איבדו ירי

מסוכנת: מארן. הדוגמנית ה,גרמניה
חזרה לארצה.
הכרותה עם ישראל לא ארכה יותר
משנתיים. ואלו לא היו השנתיים היפות
של חייה. היא ירדה מהמטוס בלוד הרה
בחודש התשיעי, מחפשת אחרי הישראלי
שזנח אותה בגרמניה. מארן חיפשה בתל־אביב
את ג׳ו כ״ץ, שהיד, גבר נשוי ואב
לשני ילדים. הדוגמנית הבלונדית ניצחה
ללא מאבק בכלל את אשתו הצברית. ג׳ו
התגרש ועבר לגור עם אהובתו מארן, שהצהירה
חגיגית על כוונתה להשתקע בישראל.
למארן
לא היו בעיות במציאת עבודה.
לא עם גוף כשלה. אולם לגבר הישראלי
שלה היו תמיד בעיות. הוא לא היה טיפוס
הלהוט במיוחד אחרי עבודה. בזמנו, לפני
כשש שנים, העדיף אפילו להשתתף בשוד
תנובה, יחד עם חבורת פארקש, רק כדי
שלא יצטרך לעבוד קשה. הוא נסע לגרמניה,
לחפש זהב וגם משם חזר מאוכזב.
כשמארן ילדה לו את ג׳ני החליט להסתדר
סופית, בפעם האלף בחייו. בנה סירה
והתחיל לדוג. הוא זנח זאת מייד. למה

לעבוד, מארן היתה בחורה טובה״ ,וסוס
עבודה עוד יותר טוב. היא הביאה לו כל
חודש למעלה מאלף לירות. היה לו סדר-
יום מאורגן ועמוס, לא היה לו פשוט
זמן לעבוד.
הוא היה אוכל בבוקר, בצהריים ובערב.
לפני הצהריים קורא עיתונים, אחרי הצה־ריים
יושב בקפה בתחנה המרכזית, בערב
קצת מצייר ובחצות הולך לקחת את מארן
מהתצוגה.
מארן גילתה, קצת מאוחר מדי, שלא
חיים רק מאהבה. עבודת הפרך, הריצה
מתצוגה לתצוגה בקו תל־אביבזחיפה־ירוש־לים,
לעיתים באותו יום, התישה את כוחה.
הגעגועים להוריה בגרמניה כירסמו אותה.
היה נידמה לה שמקפחים אותה בארץ בגלל
היותה גרמניה נוצריה, אם לא נשואה.
בכמה מקומות עבודה אומנם היה כך.
היא נידחתה לא פעם. הדוגמנית החליטה
שדי עם ישראל.
אחרי שנתיים של בטלה על חשבון מארן,
ואחרי כישלון עיסקות, הסיק כ״ץ שהיא
צודקת. שוב ניראו לו הבארים של גרמניה
— מיכרה זהב. הוא אמר למארן מה
שאמר לה ולאשתו הקודמת מיליון פעם :
״מה אעשה כאן? מה מחכה לי? כלום
וכלום. אין לי בית ולא אגיע לבית בעבודה
כשרה. לגנוב אינני מסוגל. כל מה
שנותר לי הוא להתחיל בכוחות עצמי בגרמניה.
האמיני לי, מותק, זה יצליח.״
בפעם המיליון האמינה לו המותק. ארזה
את חפציה והמריאה לגרמניה. אחריה המריא
גם ג׳ו. בכספה כמובן.

בצרפת יש מוסד לאומי הקורא לעצמו
הוועד הצרפתי לאופנה. מפעלו התרבותי
האחרון עוסק בהיסטוריה של בגדי-
הים. הוא כולל 12 בגדי־ים מאז סוף
המאה ד,־ 19 ועד ראשית המאה ד,־ .21 תצוגה
כזאת, מבטיח הפירסומאי התל־אביבי,
יהודה אבני, תיובא גם לישראל ותוצג
כליפתן של תצוגת־אופנה מקומית.
הבכורה נערכה לא מזמן בשוויץ. מיס
שוזדייה, מימין, לבשה את בגד הרחצה
שילדינו יראו בשנת .2000 הדגם נקרא
מאדים. מיס לוקסנבורג, האמצעית, ייצגה
את , 1900 כשאחריה צועדת מים שבועון
הקולנוע, סינמונד, בבגד־ים .1918
אנו אישית מאושרים למדי בביקיני .1962

ובבד זאת מעדיפים כלונדיות
לספרה ־ המשן ןשע״״,הכמעט־קלאם י
עתה של אניטה לוס, שהיה סנסאצייה של
שנות ד 20 גברים מבכרים בלונדיות —
מלאו 40 שנה. שורה ארוכה של שחקניות,

בגדי-גזי3ן 2113־ ט\11ז 1918 ,1900 ,2000
אשד חפש •את

היסטוריה

האשד חפש אח

האשד!.

ינדנזוינגז בגזארגן פארי3דאי דבזחיגז ארג׳יריה
בניהן מרלין מונרו, שיחקו מאז את הגיבורה
לוריליי לי, הבלונדית המקצועית הטיפ־שה־הגלוייה־ור,מעשית.
כתב־ר,אישום האנטי־

בלונד תורגם לכל השפות כמעט, נמכר
בעל ירוק קטן
במיליוני טפסים.
אניטה עצמה, יצור זעיר ושחרחר, החליטה
מודעת פירסומון בניו־יורק פוסט:
לכתוב את הספר אחרי נסיעה ברכבת, ב ״בשנת 1626 קנו ההולנדים את האי
חברת בלונדינית מטומטמת שלא היה עליה מאנהטן מהאינדיאנים תמורת 24 דולר.
אלא להפיל את המטפחת כדי שכל גבר כיום את יכולה לקנות תמורת 24 דולר
יהיה שלה. אניטד״ לעומת זאת, היתר, את המאניקיור שלנו. המאניקיור הוורוד
צריכה לסחוב את מזוודתה הכבדה בעצ — הכולל 12 ציפורניים מלאכותיות, עבור
מה• ״העובדה שבלונדיות יכולות להסב הגברת העצבנית, ר,כוססת את ציפורניה
תשומת לב כזאת היתד. עבורי תגלית עד השורש.״ מה שהפסידו ההולנדים
מדעית,״ אמרה השבוע הסופרת, לקראת
כשיא הרצינות שואלת קוראה נאמנה
הצגה מחודשת של המחזה .״גם ידידי הטוב את עורכת מדור הבית של ז׳ורנאל אמריקן:
ביותר יצא אז עם בלונדית נוראה, אינד ״מה צבע השטיח שהיית מציעה לי לסלון
באצילית אמיתית, ואני קינאתי, מפני ש הקטן שלי המשתרע על 3על 4מטר?
הייתי סבורה עד אז שהוא מעדיף אותי — הקירות לבנים. הספה זהובה עם אבן
השאטינית.״
ירוקה במעקה. כסא אחד דומה. וכסא אחד
על כן החליטה לכתוב את יומנה האינ כולו ירוק.״
טימי של עלמה בלונדית שחוננד, בפני
ענתה העורכת בשיא הרצינות :״ד. מ.
בוטיצ׳לי ובמכונת־חישוב במקום מוח. תורת היקרה, מאחר וזהו חדר קטן הייתי מציעה
החיים הנאיבית והמחושבת של מים לי לך לרכוש שטיח ירוק. השתדלי להשיג
החביבה והסכסית הסתכמה במישפטים ה גם כמה תפוחים אדומים בהירים, צנצנת
באים:
זהובה, דקוראטיבית, ותוכי ירוק כדי לשוות
• ״נשיקה על היד יכולה להיות דבר לחדר מראה מעניין.״ היינו ממליצים על
נחמד מאד. אבל צמיד יהלומים נשאר בעל ירוק קטן כימים אלה אפשר
לערוך מישאל :״למה אתם לא מתגרשים?״
לנצח.״
• ״דוקטור פרוייד אמר שכל מה שאני ניגמר עם הדלתות המרעישות.
בלונדון המציאו צירים מפלאסטיק. עובדה
צריכה הוא לפתח אצלי כמה מעצורים,
המקילה על האפשרות לחזור הביתה בכל
ולפעמים גם לישון.״
שעה שהיא, בלי נקיפת המצפון שמישהו תמיד שהם
ביהלומים,
• הדבר הטוב
ניעור. או מה שגרוע יותר, שמישהו שומע.
ניראים חדשים.״
גל ביטוחים ענק מציף את
• כשנערה נהנית באמת מחברת הג׳נטל־ אנגלייה. ביטוח כלבים, בסכום של עשרת
מן, היא נעשית מאד בלתי־יעילה, ושום אלפים לירות. מובטחות הוצאות הוזטרינאר,
דבר טוב אמיתי׳ לא יוצא מזה.״
נזקי הכלב והוצאות החיפוש, במיקרה שהבלונדיות
הישראליות, גם אם היו מסו הוא הולך לאיבוד. במיקרה מוות מקבלים
גלות להוציא אינטליגנציה כזו מפיהן, חבל פיצויים. .

.,חפש את •האשה חפש את

שיעשו זאת. פשוט יהיה מבוזבז על הגבר
הישראלי המצוי.

האטה.

, .חפש־ את

האשה.-.

.חפש את, האשה הפי;•

האם מסוק ללכת ת!2ו? 1מה רע ביחסים נוקדים? פסיכולוג משיב :
הבעיות האופייניות של צעירים בגיל ההתבגרות, כפי שהן נראות בעיניהם של
תלמידי גימנסיות תל״אביביים, תוארו בשבוע שעבר (״העולם הזה״ ,)1305 בדו״ח
מפורט של דיוני הפורום הצעיר. דבריהם גלויי־חלב של המשתתפים בויכוח על
המוסר, חשפו מסכת מקיפה של יחסים, מינהגים ותפיסות המקובלים כיום בקרב
הנוער הישראלי. כיצד נראות תופעות אלה בעיניו של פסיכולוג ן מה היתרונות
והחסרונות בקשרים דו־מיניים בין בני־נוער ז
על שאלות אלה ודומות להן, שהתעוררו במהלך דיוני הפורום, ביקשה המערכת
את תגובתו של הפסיכולוג, דר׳ דויד רודי.

€בריוגיו של ״ה&ורום הצעיר״
על תפיסות המוסר שר הגוער ח•
ישראלי היתה הבעיה המרכזית
בעית ההליכה הקבועה כץ זוגות
צעירים. הריעות היו חלוקות לנכי
יתרונותיה וחפרוגותיה של תופ־עה
זו. כיצד אתה, כפסיכולוג,
רואה אותה?
קיימת אצלי קודם כל התנגדות למושג
הזה של ״מוסר הדור הצעיר.״ אינני חושב
שזה מושג ההולם את נושא הדיונים. בעית
היחסים הבינאישיים בין בני־הניער איננה
שאלה מוסרית. למילה מוסר יש משמעות
של ערכים כלל אנושיים נעלים, ואם אומרים
שמשהו אס ־ר מטעמי מוסר, פירושו
של דבר שהוא אסור מטעמים המתעלים
מעל בעיותיו של אדם אחד. כאן קיימת
בעיה של נוהג חדש, והשאלה מה מביא
אותו.
מבחינה פסיכולוגית אני רואה בתופעה
המכונה ׳1£ 81:63.015ז! 0 0התקדמות חברתית
עצומה. בתרבות שלנו משקיעים מאמצים
גדולים כדי ללמד צעירים להיות טכנאים
או למלא תפקידים סוציאליים. דורשים

כין : 3י זוג ההולכים קבוע. כיצד
הגך מסביר תופעה זו?
יחס זה מוכרח היה לבוא ולדעתי הוא
עוד ילך ויגבר. באיזה שהוא מקום בחברתנו
מתחוללים שינויים מהותיים של תפיסה
כוללת לגבי בעיות מין. היום כבר מוכנים
אנשים להבין שאפשר לשאת אשד, שאינה
בתולה, בין אם זה מוצא חן בעיניהם
או לא. הם מבינים שפחדים מפני עונש
איום מבחינה דתית או מה שיותר גרוע
עונשה של אצבע החברה — שוב אינם
מוחשיים. יותר ויותר משתחררים מהתפיסה
המאגית. כתוצאה מכך מבינים היום יותר
את היתרונות שבקשרים בין צעירים המורידים
מהמין את הטעם של פרי אסור.
ברגע שקשרים כאלה נעשים תוך הבנה
מצד המבוגרים, ללא כל לחץ של תכנון
כלכלי משותף — כלומר, ללא לחץ שזוג
ההולך קבוע מוכרח להינשא, אז או שמתפתח
בהולכים קבוע רגש אמיתי או
שהם מבינים את קשיי ההסתגלות שלהם ונפרדים
וגם אז לא קורה שום נזק.
אלא שמאחורי יחס חדיש זה וההבנה
מצד המבוגרים מסתתר הצורך לשמור על
התא המשפחתי. המשפחה היא יסוד זהותו
של האדם. בתקופה בה חי בעדר לא היתד,
לו זהות. זהות נוצרת רק כשאדם מכיר
שהוא בן של מישהו. וכדי שתהיה לו זהות
כזו הוא צריך להיות שייך לתא משפחתי

הוא והיא על שפת הבריכה
הקשר — צורך בתלות

זו\ות -מ\ יד מוקדם!
מהם כל כך הרבה בבחינות הבגרות, אולם
משאירים אותם בורים מבחינה של צרכים
רגשיים ומיניים. מלמדים היסטוריה ומתמטיקה,
אך לא מלמדים קשרים בינאישיים.
מבחינה זו ההליכה הקבועה היא הכנה
טובה לחיי נשואין. זה לימוד מתאים לאחריות
של קשרים הדדיים ונסיון ליחסים
עמוקים יותר ללא השפעה מיתולוגית. יש
בנוהג זד, הרבה מן החיוב כהבחנה נגד
הפריג׳ידיות שהיא אחת הסכנות הגדולות
של הפתולוגיה מבחינה גופנית, נפשית וחברתית.

משתתפי הפורום העלו כמה
גורמים המביאים, להליכה?בד
עה. בץ השאר צייגו כי החברה
נוהגת להתיהם בסלהנות ליחסים

עם הורים מוגדרים.
חברה לגבי יחסים
הוא איפוא, פשרה
לבין הצורך לקיום

יחסה הסלחני של הבין
ההולכים קבוע
בין ההבנה החדישה
המשפחה.

> ההיתר המיגי להולכים קבוע
היה רק אהת הסיבות שהוזכרו.
משתתפי הריץ ציינו גם כסיבות
לנוהג הליכה קבוע את החסכון
הכספי שבגוהג זה, הגוהיות ה•
חברתית ועוד. מה הלקו של כל
אהד מהגורמים ביצירת הנוהג?
כל הסיבות שצוינו הן למעשה תירוצים.
מה שקושר צעירים זה הצורך בתלות. הם
צריכים להרגיש שהם שייכים למישהו.

צורך זה בא לספק פחד איום מפני הרגשה
שמישהו לא יקבל אותנו ויגרש אותנו.
הצעיר זקוק לאוביקט בטוח ולהוכיח לעצמו
שהוא מסוגל להשיג אוביקט כזה. על־ידי
כך הוא מחפה על רגשי נחיתות.
אלה החושבים את עצמם לדון ז׳ואנים,
אלה הטוענים ״למה לקנות את כל הפרה
בשביל כוס חלב הם בעצם אנשים
שאינם מאמינים שהם רצויים. הם מפתחים
טכניקה של פגע וברח שאינה עומדת במבחן
הזמן. אלא שלמעשה זו אינה כוונתם.
למעשה נוצר הקשר בין בני הזוג בגילים
אלה לשם מציאת ביטוי. כמו שאמר אחד
המשתתפים בויכוח ,״למצוא מעין תחליף
לכומר וידויים.״ מד, שחשוב בקשרים אלה
יותר מהמין, לכל אחד מבני הזוג, הוא
למצוא מתמונות ומושגים מעורפלים של
עצמנו תמונה אמיתית שתזהה אותו. ואת
הוא יכול לעשות רק אם ימצא הבנה ו
סימפטיה
בעיניו של האחר. זהו מומנט
חשוב מאוד — הקשר נוצר כדי להבהיר
לבטים ובלבול מושגים מפנים ומחוץ דרך
הסכמתו המוחלטת של בן־הזוג הנובעת
מיחסו. אם לא נוצרת האפשרות הזו לביטוי
האמת לגבי התסיסה הפנימית, נוצר
ספק המועבר אחר־כך לכל השטחים.

6מה הס המגיעים החברתיים
של תופעה זו?
הנוהגים המקובלים בין בני הנוער כסי
שהשתקפו מדבריהם של המתווכחים, הם
אופייניים לאנשים הגדלים בתרבות אורבניס־טית
— של עיר גדולה, בה ההשפעה ההדדית
היא עצומה. הגברתו של המדיום הקומוניקטיבי
מביאה להשפעה חזקה דרך
אמצעים כמו ספרים, רדיו וסרטים, דבר המגביר
את הקצב של ההתפתחות החברתית.
בערים הקצב הוא מהיר במיוחד, דבר שמירי
לא רק את התפתחות החברה אלא גם
את התפתחות האינדיבידום בתוך החברה.
במרכזים כפריים, שם אמצעי התיקשורת
מצומצמים יותר, תופעה זו של קשרים בגיל
צעיר היא מפגרת.

@ מכיוון שלא כל בגי־הגוער
מצליחים ליצור קשר כזה, כיצד
פותרים את בעיותיהם אלה עזב־תקופת
ההתבגרות אינם מצליחים
ליצור קשרים דדמיגיים?

נשיקה מאחורי ספר הלימודים
נסיו! מוקדס — הכנה לאחריות

בני־נוער אלד, יוצרים, באין ברירד״
בגיל ההתבגרות קבוצות חד־מיניות. בתוך
קבוצות אלה הם יוצרים את הקשר האינטימי
של ביטוי עצמי ומספקים את הדרישה
שבתוכם ליצור את זהותם תוך כדי חילופי
דעות עם אתרים. אם הם מצליחים לקשור
קשר כזה בקבוצות החד־מיניות, נפסקת
דרישתם ליצירת קשרים דו־מ ניים ובן המי ן השני מהווה לגביהם אובייקט מיני
בלבד. לפעמים קבוצות אלה נשארות תקופה
ארוכה במצב זה והן מהוות מרכזי התרבות
של רווקים, היוצאים לצייד, לחפש
נשים רק למטרה מינית — דבר שאף פעם
אינו מספק והם חוזרים לקבוצתם לחלק
עם הכלל את נסיונותיהם. ואז כבר קשה
להם להשתחרר מנוהג זה.

קולנוע ישראל מותר להרביץ -אסור רצלם
הטראגי־קופדיה הקולנועית הישראלית הטובה
ביותר התרחשה השבוע. לרוע המזל
צולם רק חלק ממנה. אילו צולמה כולה,
קרוב לוזדאי שהיתר, מזכה בפרס על
טימטום, צרות מוחין ופחדנות את כל אלה
שנטלו בה חלק.
בישראל מציגים בבתי־הקולנוע גלילי
סרטים, שלאנשים מסויימים יש עדיין החוצפה
לכנותם בשם יומנים. למעשה אין
הם אלא אוסף של תצלומי פירסומת, המוגשים
בטעם קלוקל, כשהם מלווים בסקירת
המאורעות המשעממים ביותר שהתרחשו
במשך השבוע. יום אחד החליטה המועצה
לעידוד הסרט הישראלי שלא תהיה עוד
פירסומת גלויה ביומנים, אבל אם יצליחו
יצרני היומנים להסתירה — מותר להם.
כתוצאה מכך הפכו כל קטעי היומנים לקטעי
פירסומת — אבל מוסווה. הצפיה
ביומנים אלה הפכה למעין חידון, כשהצופים
מתחרים ביניהם לגלות היכן, בעצם,
מוחבאת הפירסומת.
הכמות כאשה הרה. והנה, זמן
קצר אחרי שיצרני היומנים החליטו לצאת
למאבק על זכותם לייצר יומנים ללא פירסו־

הישראלי חזה בקטע והזדעזע. הוא טילפן
מיד ללוי גרי, יושב ראש המועצה לביקורת
סרטיס, שחתימתו מאשרת כל קטע
המופיע ביומן. ואיש זה, שכבר התגלה בעבר
כבלתי מתאים לתפקידו בשל צרות
תפיסתו וגישתו הפוריטאנית, החליט לפסול
את הקטע מבלי שחזר. בו כלל.
כאן הופעלה, בפעם הראשונה, נוסף לצנזורה
בטחונית ומוסרית, גם צנזורה חברתית,
פוליטית למעשה. שכן באמצעותה
הופך הצנזור לפוליסרוק ממשלתי על תוכנם
של יומני הקולנוע. הסביר גרי :״הקטע
נפסל, מאחר שהוא עלול להיות דוגמה
רעד, לקהל הצופים כיצד מסרבים להישמע
לפסק־דין של בית־המשפט.״
הסיבה האמיתית לפסילה: הקטע נפסל,
משום שהוא מראה את שיטות הפעולה
הברוטאליות של משמרת מחוז תל־אביב.
כדי לאשר את החלטתו של גרי, הוזמנו
כעבור יומיים שני חברים אחרים של הצנזורה
כדי לחרוץ דעה אובייקטיבית.
מסריטים מטעם. הפסילה השרירותית
של צילום החדשות המובהק נתנה
הזדמנות נוספת ליצרני היומנים לצאת
למאבק עקרוני, שימנע התערבות מגבוה
בתוכן היומנים ויהפכם לבטאונים ממשלתיים.
אבל יצרני היומן רטנו מאחורי הגב,
התכעסו וויתרו על מאבקם.
״לא כדאי לצאת למלחמה,״ אמר אחד
מהם .״אותם האנשים שאנו יוצאים נגדם,
יכולים מחר לעכב חתימה על רשיון יבוא
של חומר גלם ואז אנו אבודים.״ בשל
אינטרסים אנוכיים ופחד מפני הרשות,
ויתרו אנשי אולפני הסרטה על הזעקת דעת־הקהל
נגד דוגמה אופיינית של דיכוי חופש
הביטוי. בכניעתם הפחדנית הוכיחו יצרני היומן
שאם יגיע יום ובו אפשר יהיה לייצר
בישראל יומני חדשות אמיתיים, יהיו הם
האחרונים הראויים ליצר אותם.
סרטים הפיכה האדומה המודרנית

צנזור גרי
פרס לאווילות
מת, בתנאי שתשולם להם תמורה נאותה,
זימן להם הגורל הזדמנות נדירה, בה יכלו
להיתלות כדי לחזק את מאבקם.
לגמרי במקרה, ללא כל תיכנון מראש,
הזדמן צלם יומן אולפני הסרטה לשכונת
סומייל התל־אביבית, בשעה בה התחולל
מאבק בין שוטרים לבין דיירי ביקתות־עוני,
שהשוטרים באו לפנותם בצו בית־המשפט.
המצלמה היתד, עדה חיה להתרחשויות.
היא קלטה כיצד מגיעים השוטרים בשלוזה
לשכונה ; כיצד יוצאת נגדם שורה של נשים
נזעמות, שנופפו כלפיהם באגרופים! איך
נרתעים השוטרים! כיצד הם עוזרים עוז,
מניפים אלות, חובטים בראשי הנשים ולבסוף
אף צולמה הסצינה המזעזעת שבכולן,
ארבעה שוטרים, בראשות קצין משטרה,
מסתערים על אשר, הרה, חובטים בה, גוררים
אותה על הרצפה, כשהיא מנסה בשארית
כוחותיה לכסות את מערומיה, שנחשפו
תוך כדי גרירה.
היד, זה קטע חדשות אוטנטי, שרק לעיתים
נדירות זוכים צלמי יומני חדשות
לצלם כמותו. הוא יכול היה להוות המחשה
לקהל: הנד, מה שאנו, יצרני היומנים,
מסוגלים לעשות אם ינתנו לנו התנאים.
צנזורה פוליטית. אלא שהקטע המדובר
לא הוצג בפני הקהל. אשר הירש־ברג,
יושב ראש המועצה לעידוד הסרט
ה עול ם הז ה 1306

מים חיים (תכלת, תל־אביב; צרפת)
היא מעשייה לילדים, המסופרת בסיגנון
של גיל ההתבגרות ומוגשת בטכניקות של
גיל הבינה. זהו סיפור על ניוונם ושחיתותם
של בני־כפר צרפתיים, הלוטשים עיניהם
לכספד, של בת משפחתם היתומה (פסקל
אודריי) ,מנסים להשיגו בכל השיטות, כולל
נסיון לאונס, לחתונה ואפילו לרצח. אבל
הכיפה האדומה המודרנית ניצלת מגרונם
של הזאבים, מוסרת לבסוף את כספה לדוד
הטוב, היחיד שלא רצה כלל בכסף.
סיפור פשוט זה יכול היה להיות טפשי
ואווילי מאוד אילו עמד רק בזכות עצמו.
אלא שהוא משמש רק רקע לעלילה האמיתית,
שהיא מלאכת הריסון של נהר כביר-
כוח, ששספונותיו מביאים אסון לשוכנים
בסביבתו. ושוב — סיפור הטיית האפיק
ובניית הסכרים עלול היה להראות כסרטון
הסברה של הקק־ל, לו עמד בזכות עצמו.
אולם כששתי עלילות אלה מסופרות במקביל,
תוך שימוש בטכניקות צילום נפלאות,
המציגות נופים מרהיבים בצבעים נהדרים,
הן מתמזגות לעלילה שלישית, בעלת
משמעות סימבולית, בה מושח־ים יצרי לב
האדם לנהר משתולל, וריסונם לסכר ההופך
מי קללה למי ברכה. אחדותו של
הטבע מקבלת מובן ותוכן.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• מבעד לזכוכית האפלה (אר-

מון־דויד, תל־אביב) — אינגמר ברגמן החדש
מציג את האהבה כפתרון לחיפוש
אחר האלוהים, בסרט אודות סכיזופרנית
האונסת את אחיה הצעיר.
9הפריפאיות (מגדלור, תל־אביב)
— אופיין של נשות פאריס, כפי שהוא
משתקף בעסקי מימה, בארבע אפיזודות
פיקנטיות. דני סאבאל, דני רובין, פרנסואז
ארנול וג׳וני הולידיי.
9אישיות חשוכה מאוד (ח,1
תל-אביב) — קומדיה בריטית אודות תעלול
בריחה ממחנה שבויים גרמני. ג׳יימס רו־ברססון
ג׳סטים.
9צימוק כשמש (ארנון, ירושלים)
— בעיותיה של משפחה כושית מרודה,
הזוכה לפתע באוצר. תיאטרון מצולם.
9זר דופק כדלת (פאר, חיפה) —
מה קורה, כשאלמנה בודדה מגלה כי האיש
שנועד לגאלה משממונה אינו אלא
רוצח בעלה?! משחק מעולה, בסרט־מתחדני.

קרא את סיפורו המלא של מסלה שוחמכר על פרשת חטיפתו, כפי
שהוא עצמו סיפר אותו, כגליון הכא של

גליון חגיגי, מיוחד ומורחב.

וירובוקציה בתוככי רוסיה

(המשך ממנזוד )9

חדש!
שיטה מהפכסת ומשוכללת
בסגנוןה רי הו ט ה מו ד רני!
רהיטים מורכבים על זרועות
מתכת מוברגים ובלתי מחלידים.
* ניתנים לפרוק והרכבה.
* חזקים ויציבים להפליא.

נא לבקר ב חנו תנו!
* ארונות, ספות ופינות אוכל.
* ספריות על עמודים.

א חי ם מנשרוב
]רח וב

הרצל 7 3

ת ש בץ העוד ה 1ה 1306
השבוע \ 2יבמו תשבץ גזהגב׳ פגעה גרף. השגו
נראה בוודאי וזוכר רפווזריגו ה2ן בועיע, כי והו הש-
בצה השני של הגב, גרף בזזודש וה. אוו וזגווויע
כי נזשההפינו אהריע ירכו בע2ן בוהיה שר פנינה
גרף וישרתו רנו אף הגו השבציע נועפיב רנזדור וה.
מאוזן )1 :אג־טל;
)4ממציא הרפוס;
)10 אדון בהולנדית;
)11 לחס
המדבר; )13 פקיד
אנגלי בהודו (1649־
)14 ;)1721 בלם,
עצר; )15 ציר צרפתי
( 1344 1010
)17 מספד; )19 הבעת
הכנעה או הוקרה;
)20 שרפרף;
)22 הנהלה; )25באנגלית,
בו)26 :
נים; )27 הר נעש;
)30 חהפד מאיטר;
)32 צלוי למחצה;
)33 מלת זרוז; )34
תשלום חובה למדי-
גר״ לעיריה ובו׳;
)36 רזה (בראשית);
)37 מלת קריאה לשוב
ולחזור; )30
סברה; )41 עושה
לבנים; )42 אויב;
)44 מסר; <46 חפוי
התפר בשפת הבגד;
)48 רסיסי לילה; )50 דפנותיו של פעמון;
)51 חלום בהקיץ; )53 אדמת פלחה; )55
לוח דק של מתכת; )57 די, מספיק; )58
נעלה, עליון; )50 קהילה עצמאית באמריקה
התיכונה; )60 דיז או הוק.
סאונד )1 :גליל בספרד; )2עתון
יומי צרפתי ( )3 ;)1829 הבהלה עזה; )5
מלת קריאה לצער; )6עיר במחוז קיוב;
)7חומר מנקה; )8בתש לחיתכות; )9התהדרות
)12 :רנל; )15 חוקר עברית נוצרי
איטלקי (1742־ )16 ;)1831 בן שבט מוסלמי

שמרכזו חג׳אז; )18 חיה טורפת; )21 מספיק;
)23 ישו; )24 שמש; )26 ספג, קבל
השפעה; )28 תא, מדור; )29 סליחה כללית
ביהוד לפושעים; )31 רוזן, נסיר; )32 נרתיק
החרב; )35 בושם; )37 תבונה, שכל;
)38 גמול על מעשה רע; )40 קרס; )41 מלת
תנאי; )43 תואר בבור לאיש; )45 נגור
ל־סטקטו; )40 משטמה, שנאה; )47 פתירת
דברי מישהו; )49 בפנים; )52 נכרי; )54
אחד מהמשפחה; )56 עצוב ונרנז; )58 אכן,
אומנם.

כאשר נפגשה המשלחת הישראלית עם המשלחת
הסובייטית, באונייה שבה התאכסנו
הרוסים. אז פתח מוניה את ארגזיו
שוב לרווחה, מסר לחברי המשלחת לא רק
סמלים וגלויות, אלא גם לוחות־שנה עבריים
(ברוסית) וחוברות מודפסות.
רק אז החלו כמה מחברי ההנהלה —
ובעיקר חברי מפ״ם שביניהם, להבין מה
היה ייעודו האמיתי של החומר. הם גם
הבינו את האופי הפרובוקאטיבי של חלוקת
חומר זה ברוסיה, ומדוע עשו הרוסים
מאמצים כה גדול־ם לזירוז המסע ומניעת
התקהלויות סביבם. מאחורי הקלעים של
הנהלת המשלחת החלה תסיסה רצינית.

עירגות עתוגאית

ן* הלסינקי קרו עוד כמה תופעות מת־א
מי דות, שהגבירו עוד יותר את התסיסה
בקרב ההנהלה. העובדה המתמיהה ביותר;
מישראל הגיעו ארגזים שלמים, מלאים
חומר נוסף. הוא הגיע על שם המשלחת,
באמצעות הצירות הישראלית בהלסינקי*
.איש מהנהלת המשלחת לא ידע
על קיומם של ארגזים אלה, ואיש מהם
לא ציפה להם בהלסינקי — פרט למוניה
אברהמי. הפרט המתמיה ביותר: חומר זה,
כך נמסר בפירוש, לא נועד לחלוקה בהלסינקי,
כי אם בבריודהמועצות, בדרך
חזרה.
תופעה תמוהה שניה, בה נתקלו הישראלים
בהלסינקי, היתד, הפלישה הישראלית
המוגברת לעיר צפונית זו. ישראלים אפשר
אמנם למצוא בכל מקום על פני תבל. רק
להלסינקי אין הם מגיעים כמעט.
והנה הסתבר, כי יחד עם המשלחת הישראלית
הרשמית, הגיעה להלסינקי משלחת
ישראלית לא־רשמית, מישראל או מאירופה
המערבית. מי היו תריסר צעירים אלה,
שגילו לפתע אהבה להלסינקי הנידחת?
הם הציגו את עצמם בסטודנטים או אדריכלים,
שבאו ללמוד ולעבוד בהלסינקי. הם
גרו כולם בבתי־המלון הגדולים של העיר
— אך בכל הזדמנות שניתנה להם
ישנו בבית המשלחת הישראלית, במקום
מרוחק. אחד מהם פרש פעם_שק־שינה על
הריצפה, האזין לשיחות החברים שסיפרו
על חוויותיהם ועל פגישותיהם. כאשר נתקל
במישהו שאל אותו תמיד :״תגיד, פגשת
מישהו מעניין?״
את עיסוקיהם המוצהרים — עבודה ולימוד
— זנחו לחלוטין, כל כך ריתקו
אותם מעשיהם של חברי המשלחת.
בחבורה משונה זו בלט אחד בשם אפרים.
אפרים מה? ״אפרים טרי,״ היה עונה. מן
הרגע הראשון נדבק למוניה אברהמי, ו־מודה
הוא שהיה מציגו בפני חברי המשלחת.
הוא לא היה סטודנט, גם לא
ארכיטקט. היתה לו סיבה טובה ומתקבלת־על־הדעת
להימצא בהלסינקי. הגבר הנמוך
והשמנמן, המתקרח מעט, אמר שהוא עתו־נאי.
עתונאי של ירחון יהודי בפאריס, בשם
לארש (התיבה).
העתונות היהודית בעולם הינד״ כמעט
ללא יוצא מן הכלל, עתונות ענייה, חסרת
אמצעים, המתקיימת בעיקר מתרומות וצדקה.
אין זו עתונות המסוגלת לממן
שיגור שליחים מיוחדים לכל מאורע בקצות
תבל. אפילו העתונות הישראלית, העשירה
יחסית, לא יכלה לממן שיגור שליחים
מיוחדים להלסינקי. כתבי נזמריב והארץ
נסעו לשם על חשבונם, ועתוניהם
רק השתתפו בחלק מן ההוצאות הגדולות.
והנה, דווקא לארש הפאריסאי שיגר עתונאי
ישראלי — שאיש מעתוגאי הארץ אינו
מכירו כעתונאי — למרחק אלפי קילומטרים,
כדי לכסות את המאורע הלא־יהודי
ששמו פסטיבאל הנוער למען השלום
והידידות.
אומנם, גם הוא נדחף מדי פעם לבין חברי
המשלחת, אך לא הראה עניין בשיחותיהם
על פגישות עם אלג׳יראים או עיראקים,
או על חילופי־דעות עם קומוניסטים. אותו
עניין רק נושא אחד: החומר שחולק ברוסיה.
כאשר היה מתעורר ויכוח כלשהו
סביב השאלה אם מוצדק היה לחלק את
החומר או לאו, או אם יש להמשיך בחלוקתו
בדרך חזרה — היו אזניו של עתונאי
טרי זה נפתחות לרווחה.
דבר זה מסביר גם מדוע היה תמיד
בחברתו של מוניה אברהמי; שהרי מודה
היה האיש האחראי על חלוקת החומר. גם
כאשר הזמין הציר, יהודה גולן, כמה מראשי
המשלחת הישראלית לבית השגרירות,
היו שם מתיה ואפרים בצוותא. בעצם,
* שהועלתה בינתיים לדרגת שגרירות,
לכבוד ביקורו של דויד בן־גוריון.

אפרים טרי היה שם לעתים קרובות מאד;
לא רק בעת המסיבה.

חציר :״זו הוראה:״
*** תקרב מו ע ד הנסיעה בחזרה.מלאי
1 1החומר, שנשמר על־ידי מודה, היה
נכבד עדיין. בעיקר אותו סוג של הומר,
שהרוסים תבעו לגנזו בפסטיבאל הקודם,
ואשר מודה לא הרבה לחלקו בהלסינקי.
ברקע ניצבה שאלה מטרידה עוד יותר: מה
לעשות עם כל ארגזי החומר שהגיעו לשגרירות?
ביום
שלפני סיום הפסטיבאל ערכה הנהלת
המשלחת ישיבה, לשם קביעת סדרי
הנסיעה חזרה. הנקודה החשובה ביותר על
סדר־היום: מה לעשות עם החומר שנותר,
ועד החומר בארגזים?
בחדר ההנהלה סער הוויכוח. דרשו נציגי
מפ״ם :״לא ניקח את הארגזים האלה דרך
ברית־המועצות. ברור לגמרי שהרוסים רוגזים
על חלוקת החומר. בדרך לכאן לקחנו
את החומר, מבלי שנדע בדיוק איזה חומר
אנחנו לוקחים אתנו. מי שהכין את החומר
הפתיע אותנו! אבל עכשיו — זאת
תהיה פרובוקציה גלויה!״
רק אדם אחו תבע בכל תוקף לקחת
את כל החומר — הישן והחדש —
ולחלקו ליהודים בברית־המועצות. היה זה
מוניה אברהמי. לבסוף נערכה הצבעה. מתוך
עשרה חברי ההנהלה הצביעו שמונה
נגד לקיחת החומר לברית־המועצות. היו
אלה חמשת נציגי מפ״ם, ושלושה מתוך
חמשת הנציגים של אחדות־העבודה. בעד
לקיהת החומר וחלוקתו בברית־המועצות
הצביעו חברי ההנהלה מטעם אחדות העבודה
שושנה ארבלי — ומודה אברהמי.
מיד החליטה הנהלת המשלחת לטלפן לציר
הישראלי, להודיע לו על ההחלטה.
בשתיים אחר-חצות צילצל הטלפון בבית-
הצירות. יהודה גולן הובהל למכשיר .״הנהלת
המשלחת החליטה לא לקחת עמה את
החומר שהגיע להלסינקי,״ הודיע לו דובר
ההנהלה.
״מה קרה?״ שאל הציר המופתע.
״חלוקת החומר בברית־המועצות תהיה
פרובוקציה גסה,״ המשיך חבר ההנהלה,
״היא תעמיד את חברי המשלחת בסכנה
פיסית. הרוסים לא יהססו לאסור אותנו
אם נחלק את החומר הזה.״
השיב הציר :״אתם חייבים לקחת את החומר!
זו הוראה!״
חברי ההנהלה, שעקבו אחרי השיחה,
התפרצו בקריאות־זעם .״מה זאת אומרת
הוראה? הוראה של מי? אנחנו לא משלחת
של משרד החוץ!״
הציר המשיך ללחוץ. חברי ההנהלה ניסו
להסביר לו כי דבר זה עלול לסכן את
יהודי ׳ברית־המועצות, יגרום לתקרית בינלאומית.
דבריהם לא עזרו .״אם לא תקחו
אותו אתכם,״ איים ,״אודיע שהפקרתם חומר!״
וסגר את המכשיר.
שמונת הנבוכים המשיכו להתווכח. הם
צילצלו למזכיר השגרירות. לזה היתה
הצעת־פשרה :״אינכם רוצים לחלק את
החומר ברוסיה? אל תחלקו: רק קחו אותו
אתכם!״
חברי ההנהלה לא הבינו מה ההגיון בהצעה
זו. שהרי קל יותר לשלוח אותו ישר
ארצה, בדרך שהגיע, מאשר לחייב 50
צעירים לטלטל אותו מרכבת לרכבת, לרוחב
כל יבשת אירופה. המזכיר הציע פשרה
״קחואותו אתכם עד ווארשה,
חדשה:
ושם תשאירו אותו לשגרירות.״
גם את ההגיון בהצעה זו לא הבינו. שהרי
קל יותר לשלוח אותו מהלסינקי ישר
לווארשה, מבלי להעבירו דרך ברית־המו־עצות.
אבל המזכיר לא היה מוכן להיסוג
מן ההצעזל. לא חשוב מה — העיקר שחומר
זה יילקח לברית־המועצות. העיקר
שהרוסים יראו כי המשלחת הישראלית
מובילה עמה מיטען אדיר חדש של חומר,
שהיא הגדירה אותו כבלתי־רצוי ואשר
חלוקתו נאסרה כהתערבות בענייניה הפנימיים
של ברית־המועצות.
לבסוף נכנעה ההנהלה. כשהשמש כבר
האירה את השמים, הידיעה שהיא מסכימה
לקחת אתה את הארגזים החתומים דרך
ברית־ר,מועצות, עד ווארשה. היתד, זו כניעה
לסכן את שלום המשלחת כולה שנועדה ולהכין חבית של חומר־נפץ, שעשוי היה
לפוצץ שערוריה בינלאומית.

״יהיו ל3מ צרות;,,
הרגע הראשון בויבורג, היה

ברור לראשי המשלחת כי הרוסים לא
ה עו ל ם הז ה 1306

יסבלו הפעם שום התחכמויות. המלווים
שנסעו עם המשלחת הישראלית בדרך להלסינקי
הוחלפו, ובמקומם הופיעו מלווים
שלא מרחו להסתיר כי תפקידם העיקרי
אינו דווקא לדאוג לצרכיה של המשלחת,
כי אם להשגיח עליה. המלווים הקודמים
ידעו כולם אנגלית או שפה ורה אחרת; החדשים
לא הצטיינו בידע דומה. הם היו
מצויירים בתמונות של כמה מראשי המשלחת,
והם כבר ידעו אח שמותיהם עוד
לפני שרא> אותם.
סביב למשלחת הישראלית, בויבורג, נוצרה
שרשרת של אנשי בטחון, מצויירים במצלמות,
תחת פיקוחו הישיר של קצין
גבוה, אליו היו מדווחים מדי פעם. הם היו
מצלמים כל ישראלי שחילק חומר לרוסים;
לא פעם ניגש בלש ליהודי שקיבל חוברת
ישראלית, תלש אותה מידיו, והלך להציג
את שללו בפני הקצין.
כמה מחברי המשלחת הופתעו, כאשר פנו
אליהם יהודים ולא־יהודים וביקשו חומר על
ישראל. לא סתם חומר — אלא ידעו לנקוב
בשם החוברת שהם מבקשים. אחר־כך נראו
מוסרים לידי הבלשים את החוברות אותן
קיבלו זה עתה.
חברי המשלחת גם לא התקשו לספק חומר.
שהרי, באותה פתאומיות שבה החלה
בהלסינקי, נמוגה עתה קמצנותו של מוניה.

דיק את החלוקה :״זהו חומר אינפורמטיבי
רגיל, המדבר על שלום. חילקנו אותו בהלסינקי.״

הרוסי הבלונדי עמד בשלו :״הפסיקו
לחלק אותו! אל תאלצו אותנו לנקוט באמצעים
דראסטיים!״
״אני רוצה לדבר עם נציג אחראי מטעם
השלטונות,״ ביקש פיסקה.
״קבל זאת כהודעה רשמית ביותר של
השלטונות המרכזיים,״ השיב הרוסי. אחד
ממלוויו העיר בקול רם :״אני אומר שצריך
לקחת את כל החומר הזה, לקשור לו אבן,
ולהשליך אותו לנהר!״
פיסקה כינס מיד את הנהלת המשלחת.
״מה שהזהרתי מפניו, בא,״ הודיע. שוב
נערכה הצבעה; הפעם על ההצעה שיש לגנוז
את החומר. שוב נתקבלה ההצעה ברוב
של שמונה נגד שניים: שושנה ארבלי ו־מוניה.
הדעה הכללית: אפילו אם אין בחומר
זה כל פגיעה בברית־המועצות, יהיה
זה טירוף לסכן את המשלחת כולה כדי
לחלקו. כי היה ברור לגמרי: הרוסים לא
יהססו להשליך למאסר את ראשי המשלחת,
או אף את המשלחת כולה, אם לא תופסק
חלוקת החומל.
דקות מעטות אחרי שנעצרה הרכבת בתחנה
הבאה, שוב נכנסו ארבעת הרוסים
לקרון הישראלים. פניהם זעפו .״אתם ממשיכים
לחלק חומר!״ הטיחו בפני פיסקה
החיוזר .״היזהרנו אתכם! אם לא תפסיקו
מיד, נתנהג אליכם כפי שמתנהגים אל אויבי
בריודהמועצות!״
פיסקה ניסה להסביר כי מחלקים רק סמלים
וגלויות מצולמות. אך הרוסי הזר והזהיר
:״אם לא תפסיקו חלוקת חומר כלשהו
— יהיו אי־נעימויות.״ אחר־כך הוסיף:
״אנחנו יודעים מי מחלק!״
גם פיסקה ידע. הסתבר שעל אף החלטת
הנהלת המשלחת ברוב קולות, המשיך מתיה
להניח חומר על המיטות ובפרוזדורים.
הפעם הועברה הוראה דחופה לכל חברי
המשלחת: אין בשום אופן לחלק חומר בתחנות
הבאות.
בתחנה הבאה לא לקח איש מהישראלים
חומר החוצה, ואיש מהם לא חילק דבר
למאות היהודים שהצטופפו סביב המשלחת,
אחרי שקול ציון לגולה שוב חידש את
שידוריו על נתיב המשלחת. רק אדם אחד
חילק חומר: מונית אברהמי.
״מה אתה עושה?״ צווחו לעומתו חברי
המשלחת ,״יאסרו אותנו! יאסרו את היהודים!״
מתיה
גימגם :״זאת אי־הבנה ...חילקתי
רק גלויו ת לפני שאולץ על־ידי
חברי המשלחת לחזור לקרון ולהשאיר שם
את החומר. בקרב ההנהלה הגיעו היחסים
לידי קרע חריף, כשגם חברים של אחדות־העבודה
מגנים את מתיה על מעשהו ה־פרובוקאטיבי.

יהוד־
מקשיבים״^,
נזסברי חסשלזזת הישראלית, בתחנה דוסית.

לפני שהגיעו לתחנה חילק חומר מכל הסוגים
בין חברי המשלחת, ואף הניח ערי־מות
על מיטותיהם ובפרוזדורים, כדי שלא
יתקשו לספק את הביקוש.
עשר דקות לפני שזזה הרכבת מויבורג,
אל תוככי רוסיה הלבנה, הופיעו בקרון
הישראלי ארבעה נציגים רשמיים של השלטונות
הסובייטיים. ביניהם היה מפקד רכבת
השינזחה, אליה צירפו המארגנים הפיניים
את הישראלים. בראש הארבעה ניצב רוסי.
גבוה, בלונדי, שביקש לראות את האחראי
למשלחת הישראלית. התייצב לפניהם שמואל
(״פיסקה״) פירסטנברג, איש קיבוץ
יקום המפ״מי.
״אנחנו דורשים שתפסיקו מיד כל חלוקת
חומר בברית־המועצות!״ הודיע הבלונדי
ברוסית, שתורגמה לאנגלית .״החומר
שאתם מחלקים נוגד את האידיאולוגיה של
ברית־המועצות, וכולל בתוכו חומר השמצה.״
פיסקה רצה להשיב, אך הרוסי המשיך
:״אנחנו בעצמנו אחראים לחינוך האידיאולוגי
של אזרחי ברית־המועצות. אתם
אורחים ואינכם רשאים להתערב בעניינינו
הפנימיים!״ בסוף הציע לגנוז מיד את כל
החומר .״אחרת,״ הוסיף בנימה חמורה,
״יהיו לכם צרות!״

״אויבי ברית־המועצות !״
•*יפקח הסכים בלבו עם דברי ה־
£ 4רוסי, אולם הוא לא יכול היה להודות׳
בכך. הוא גם לא יבול היה לספר לו על
הוויכוח הסוער בהלסינקי. הוא ניסה להצהעול
ם הז ה 1306

מוגית בדוד
ך* ד הדרך לווארשה רעדו חברי ה-
הנהלה שמא ייאסרו על־ידי הרוסים,
וכל אחד מהם פקח את עיניו על מתיה
אברהמי, פן שוב ייתפס לאי־הבנה ויחלק
חומר. אך שארית הדרך עברה בשלום. בווארשה
נמסר החומר לידי השגרירות הישראלית.
כאשר,
סוף־סוף, הגיעה המשלחת ללוד,
המתינה מכונית פרטית ליד מסלול הנחיתה.
שנכנס

לאדם
מסויים: מתיה
למכונית והוסע מנמל־

אברהמי,
התעופה.
לחברי המשלחת לא נותר אלא להעלות
בפני מוסדות שתי המפלגות את השאלה
החמורה: מדוע נעשתה הפרובוקציה? התשובות
שהועלו על הדעת היו כולן חמורות.
כי אם היו הרוסים עוצרים את המשלחת
הישראלית, או יהודים רוסיים שבאו
עמה במגע, והיו מעמידים אותם למשפט,
היה הדבר:
• מעורר גל תרעומת וגינויים בעולם
המערבי;
• מקומם חלק מן המפלגות הקומוניסטיות
המערביות נגד ברית־המועצות, על
יחסה ליהודים;
• דוחף את דעת־הקהל הישראלית עוד
יותר נגד ברית־המועצות ומצדיק את המדיניות
המערבית של ממשלת ישראל;
• מעורר פולמוס הרסני בקרב שתי
מפלגות הפועלים, חריף לאין ערוך מזה
שקרע את מפ״ם אחרי מעצר מרדכי אורן
בפראג.
וכל זה תחת הסיסמה הציונית הקדושה
של עידוד יהודי רוסיה האומללים.

>הנ7ורת טמאים

נפתחות כתות חדשות
כיתות מיוחדות לבוגרי ט׳ ,י /י״א

שרטוט מכונות
שרטוט בנין
ארכיט 7ןטורה

(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

טכנאות מכונות
טכנאות בנין
פרטים והרשמה:
12— 10 בבוקר 7— 5 ,בערב

ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

חפיפת שיער
מעוררת בעיות
כיוון שהמדע הוכיח כי כל חפיפת שיער מסלקת
מעור הראש המרים טבעיים הדרושים להזנת שרשי
השיער, קיימת התנגדות חריפה בקרב המומחים להפי־פות
ראש תכופות המגבירות את הנשירה.
התכשיר החדיש לחפיפה ״אליקסיר 2״ ,מכיל המרים
טבעיים המסייעים לחיזוק שרשי השיער, לכן אפשר
לחפוף בו אפילו יום־יום, ללא חשש.
החפיפה ב״אליקסיר 2״ מסייעת לסילוק קשקשים
ומעניקה לך נקיון, ברק והופעה.
המשתמש ב״אליקסיד 2״ מרגיש מיד את ההבדל
בינו ובין התכשירים האחרים שבהם השתמש עד היום.
מי שיער ״אליקסיר 2״ מיוצרים בהתאמה לתנאי
האקלים שלנו והם פרי מחקר ונסיון ממושכים של
הביאוקוסמטיקאי ד״ר אלכסנדר רובין, המומחה לבעיות
שיער.
להשיג בבתי מרקחת ובפרפומריות.
פקידים1 תלמידים1
פטודגמים 1
הדשמו עזד היום לקורס החדעז ל׳

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
ישני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולסן גרג 0 1 1 £ 0 0

המנהל: ח .בר־קמא (קמשינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדון .5
חי פ ה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

ח צל חחמ וב טחת !
מערכת ״אתגר״ מוכנה לשלוח מרצים

לחוגי

בית

שייערכו ביוז מ ת הקוראים. לצורך זה ייענו ל הז מנו ת חברי־המערכת —

אורי אבנרי
ד״ר יעקב ירדור
בועז עברון

נתן ילין מור
גבריאל מוקד
בנימין עמרי

כל קבוצה של לפחות 25 קוראים, המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
מהם, מתבקשת להודיע טל כן למערכת, ת״ד ,3006 תל־אביב, לפחות
שלושה שבועות מראש, לציין את שם המרצח הרצוי לה ואת הנושא
המבוקש, וכן לצרף המחאת בסך 50ל״י לקרן ״אתגר״.

מספר 1306

עוג ה 25

כ׳ אלול תשכ״ב19.9.1902 ,

סינוו אהבתה
שר אילנה והנהו
שהתחיל בממו רצהו
והסתיים בהתאבדות