גליון 1310 מתאריך 17 באוקטובר 1962

בקופס ת

ה ״ מכס 1ב ב ״

הבל תי

פ ר סו ם ד ־ ד *עקבסזן

.־.עילם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש ראלי
המערכת והמנהלי : .תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
״ • 13 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פ־ז • 6העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״ם.

נ מעכת

בחודש שעבר הופיעה בהארץ אחת הידיעות
המוזרות שראו בו אי־פעם אור.
במדור ״מכל הארץ״ ,המוקדש בדרן כלל
לזוטות פליליות, תא נות וכיוצא באלה,
הופיע הקטע הבא, בצורה הבאה:
מר אורי אכנרי, עורך
״העולם הזה״ ומפע לי תנועת
המרחב השמי, מוזמן להרצאות
במשקים צעירים של השומר־הצעיר
על יחסי ישראל־ערב,
ענייני האטום במרחב ועוד.
ידיעה זו תמוהה מכמה וכמה בחינות. קודם
כל: אין בה שום דבר אקטואלי. הדבר לא
קרה אתמול, או בשבוע שעבר. עורך העולם
הזה מרצה. מזה חודשים רבים, כמעט
בכל שבוע, על נושאים אלה. גם אין חידוש
בהרצאות במשקי השומר־הצעיר — העורך
נענה להזמנות כאלה במשך כל שנות קיום
מערכת העולם הזה.
אם כן, לשם מה באה הידיעה? מי הדריך
את כתב הארץ, מי ביקש ממנו לפרסמה?
הכתב פנה ערב הפירסום אל העורך, שאלו
אם הידיעה נכונה. הוסבר לו כי העורך
העמיד את עצמו כמרצה לרשות דו־השבועון
אתגר. הרצאות אלה, המתקיימות
במסגרת חוגי־הבית של אתגר, נערכות
תמיד על־פי יוזמת הקוראים עצמם, תמורת
תשלום של חמישים ל״י. זוהי אחת הדרכים
למימון דדהשבועון האינטלקטואלי, שהוצאתו
כרוכה בהפסד קבוע.
אין זו אמת. כי ההרצאות נערכות רק
״במשקים הצעירים של השומר־הצעיר.״ כפי
שהוסבר לכתב, הרצה העורך, במיסגרת
זו, גם במשקי אחדות־העבודה והעובד הציוני
ובתנועות־נוער של מפא״י, שלא לדבר
על חוגים פרטיים, אירגונים שונים בעיר
ובתי־ספר. גם אין זה נכון כי אורי
אבנרי הוא הנואם היחיד במסגרת זו. גם
שאר חברי מערכת אתגר נותנים מדי פעם
הרצאות במיסגרת זו. בחירת הנואם היא
בידי המזמינים.
לכל זה אין זכר בידיעה כפי שהופיעה.
הכתב פשוט התעלם מן ההסברים והתיקונים,
פירסם את הידיעה המקורית, שנמסרה
לו על־ידי מקור נעלם.
למחרת הפירסום תמהנו מיהו מקור זה
— גורם מפא״יי, המבקש לסכסך בין משקי
מפ״ם, או קבוצה מסויימת בתוך מפ״ם
עצמה, הרואה בעין זועמת את ר,קירבה הרבה
של רבים מחברי המשקים לרעיונות
העולם הזה?

בימים האחרונים פוענחה התעלומה, במידה
מסויימת.
ביטאון הקיבוץ הארצי, הנמצא בידי ה־
״ימין״ של מפ״ם (כמו על המשמר) ,פירסם
בגיליון אחד שני מאמרים, התוקפים שניהם
בחריפות את הנוהג החדש להזמין מרצים
מן החוץ לקיבוצי השומר־הצעיר.
רוב הדברים נאמרים באופן מופשט, כאילו
מדובר על עיקרון. אך מוזר כי האדם
היחיד המזוהה אישית במאמרים אלה הוא
עורך העולם הזה (אם כי חוץ ממנו נאמו
בקיבוצים גם משה דיין ושמעון פרם).
קובע בעל המאמר השני:
״אי־אפשר לבנות פעולתנו הרעיונית על־יסוד
הריצה הצמודה למרצים מן ׳החוץ, שכמה
מקיבוצינו פתחו לפניהם את השערים.
התוצאה היא: בהתחלה ספקנות, אחר־בך
היצמדות לדיעות זרות לרוחנו
״אם נניח שוב כי חבל הסתדר על הצד
הטוב, וראחר המרצה מן החוץ בא המרצה
מהמפלגה או מהקיבוץ הארצי, האם לא
תתעורר מייד השאלה: למה להזמין רק
איש מפא״״ או עורך העולם הזה? כלום
אין לנו עניין לדעת, מה חושבים חרות ו־מק״י
ואנשי אתגר, ומי יודע מי עוד?״

אין זה מתפקידנו להתערב בוויכוח פנימי
של הקיבוץ הארצי. אך מאחר שהוזכר עורך
׳העולם הזה, אולי מותר לי להוסיף כמה
מלים — ולוא רק כאיש שהיה בעצמו חבר
קיבוץ של השומר־הצעיר.
ברור לגמרי שיש קשר סמוי אך ישיר
בין ״הידיעה״ המגוחכת שסוננה להיארץ לבין
שני המאמרים של הימין המפ״מי. זו
באה להכשיר את הקרקע לאלה.
הצד המצער בגישת שני המאמרים ב־בטאון
הקיבוץ הוא זה: כל מי שגורל
התנועה הקיבוצית יקר לו, יראה בהם בהכרח
אות של ירידה, של אבדן הבטחון הפנימי,
של הצטמקות וכשלון.
על כן טוב שכמה מצעירי המשקים קמו
בגלוי נגד דעה
זו, השיבו במאמרים
חריפים
משלהם באותו
בטאון.

העולם הזה 1310

מכתבים
החטופים והחוטפים

רב תודות לכם ויישר כוחכם על סיפורו
של יוסלה (העולם הזה 1307־ .)1308 יוסלה
הוא, איפוא, החטוף הישראלי הראשון אשר
זכה לטיול ארור ימרת?
על חשבונם
של חוטפיו.
מונח לפני הכפרה
״דמי אינו שיתק״
.מסופר בו על
חטוף ישראלי אחר,
שלא הספיק לחזור
לאמו ולספר לה מה
עוללו לו, בי נשלח
לעולם האמת על־ידי
מאז דהוא. חטופים
אחרים מספרים כיצד
עונו באכזריות
מזעזעת על־ידי חלוצים
אנשי ישוב מ־סויים,
אשר אנוכי
העלוב פוחד להזכיר
קורנייו
את שמותיהם, שלא
יוליכוני לבית־האסורים בעוון לשון הרע.
הבוז לד, חיים יוסף ברנר! ראה גידולים
שכידלת! במקום הטיפוס הישן של היהודי
האדוק — אשר שנאת והישמצת אותו —
יצרת טיפוס של רוצה ישראלי, העלול לרצוח
גם את ילדיו
חיים צבי קורניק, תל־אביב

עליונות ונהיהות
מכנים עתה בשם ״מערביים״ את י וצא י
מיזרח אירופה, אם כי ״מזרח״ ו״מערב״
משמשים בימינו בעיקר כדי להבדיל בי!
מזרח אירופה ומערב אירופה. אחרי אוש־וויץ,
אחרי כל השואות שבאו עליהם ב־משד
דורות, מנוחד הוא שיהודים יתפארו
עדיין באירופיותם המדומה. אפילו האנגלים
רואים ביהודים שלהם עם זר, לא כל
שכן הגרמנים, הפולנים, האוקראינים והרוסים.
העלית
הראשונה מאז מרד בר־כוכבא באה
ממרוקו. אחריה באת העליה הגדולה מספרד.
העליות הראשונות הקימו את הישוב ב־
״ארבע הארצות״ ,ישוב ששימש בסים לעליות
שבאו אחריהן, קרש קפיצה להתפשטות
בכל הארץ. בלעדי עליות ראשונות אלה
לא היתה עולה בדעתו של מישהו המחשבה
להקים כאן בית לאומי לעם היהודי. והרי
טשום־מה רק העליות שבאו ממזרח אירופה

קיבלו מספר סידורי, בלי כל התחשבות בעליות
אחרות.
הע,לים מארצות המלאכיות, שסבלו בעבר
מרגש שר נחיתות, סובלים מעת הניעם
לכאן מרגש עליונות. הם נם מתנהנים כמו
שהתנהגו כלפיהם נוגשיהם לפנים. מ״ז׳ידה
פרבו״ עש־ו ״פרענק פארך״.
אנו שולחים עתה לניו־יורק נציגים מכל
המפלגות והזרמים, כתקווה שנוכל סו ף ־ פו ף
להכנם במשא ומתן עם נציגיהם של הערבים.
בי; הנציגים שלנו אי; אף ״ספרדי״
אהד. מה היה קורה אילו שלחנו לווארשה
נציגים תימנים, שאפילו לדבר פולנית לא
למדו?
איטרים שהמשכילים מכין אחינו ה־
״ספרדים״ הם שטחיים, לבנטינים וכו׳ —
להבדיל ממיעכילים ״אשכנזים״ כמו אלמוני,
שמעו; פרם, או משה דיין — שלושת המוסקטרים
של ראש הממשלה. שאלה אחרת
היא, באיזה אוניברסיטה סיים את לימודיו
מ. ח .מני, תל־אביב
ראש־הממשילה.

מסים -בן, שרות -לא

...אנו, תושבי כפר ג׳ת שבגליל המערבי,
משרתים שרות חובה בצה״ל ומשלטים
את כל אותם המיסים המוטלים על כלל
אזרחי ישראל.
בטוחני שרבים ם! הקוראים ביקרו כ־כפרנו,
התארחו בו ונהנו מקבלת האורחים
החמה שלנו. אד האם התעניין טי מכם בתנאי
החיים בכפר?
בעוד הישובים החדשים
ועיירות הפיתוח
נהנים מסידורי
בריאות ותנאי פי־תוח
נאותים, ישונה
המצב בכפרנו תנלית
שינוי.
האם ייתכן שב*
ימינר, במדינת יעי־ראל,
יתקיים כפר
בלי חשמל? איד
ייתכן כפר בלי מר־פאה?
כיצד יכול
כפרנו להתקיים בלי
כביש, מנותק מז העולם
וחפר יישע?
מה ייעשה עם אדם ביסן חולה, או אשה ה*
כורעת ללדת? בשביל: ל דבר, ואפילו תרו־פה
דחופה או רגילה, עלינו ללכת עד כפר
יסיף לפחות.

איש־שנה סובלן

״זקן אבל״ של ואן־גץ•

והנה דונמה מזעזעת: תינוק חולה, שנפח
את נשמתו בדרד לרופא, לכפר יסיף. התדעו
כיצד הובל התינוק? — על גבי חמור.
אנחנו עדיי; שותים מי בארות, אשר טמונים
בחובם זוהמה ומחלות. כמובן שמחלקת
התברואה מעולם לא עשתה דרכה אלינו ו־ייתכן
גם ש-אינה מכירה כפר כזה בשם נ׳ת.
פנינו לכל המוסדות והרשויות המוסמכות
ולמעלה מזה — ואין קול ואין עונה.
נעמן ביסן, כפר ג׳ת

ואתם? מה עמדה תפשתם בפרשה עגומה
ומחרידה זאת? בניתוח סוציולוגי חשוב,
הגיוני, קריר ומכובד פטרתם עצמכם מהוק-
עה אמיתית, חסרת פניות, שהיחה עולה
לכם, אולי, בכסה מאות קוראים נבערים.
איפה הזעקה?
ד. ו ,.חיפה
ראה: הנידון

גזענות בישראל
שומו שמיים! קו־קלוקס־קלאן יהודי־ישרא-
לי בנצרת! אלימות וטרור על רקע גזעי!
דומה שהגענו סוף־סוף למטרה הניכספת:
הפכנו לעם נורמלי בנופו ובנפשו, הנענו
אל המנוחה ואל הנחלה. פושעים, ברוד השם,
כבר יש לנו. לש״ב, תודה לאל, זכינו.
בני־טובים לא מנע מאתנו האל ברוב הסי-ו.
ואילו עתה — גולת הכותרת — נם גזענים
לנו, כמו לכל עם מכובד, שאינו מקל, חם
ושילום, בערד עצמו.
אלוהים! עד אנה התדרדרת, ישראל?

סובלן אכל

הישוואת תמונתו של אדולף אייכמז לציור
המונה ליזה (העולם הזה )1300 היתה פנטסטית.
תמהני
אם שמתם לב לדמיון אחר: זה
שבין צילומו המפורסם של דר׳ רוברט סובלן,
המכסה את ידיו (וששימש לכם נם
יסוד לציור איש־השנה תשכ״ב) ,ובין ציורו
הירוע של וינסנט ואן־גוד, המכונה ״זקן
אבל״.
חנן בן־דורי, חדרה
שער איש־השנה וציורו של דאן־גוך — ראה
תמונות.

זה עתה חגגה הברת התעופה ״אוליכזפיק״ ארבע שנות פעילות בישראל, ולדגל
מאורע זה סוקר מנהל החברה כארץ, מר זאב קים, את התפתחותה הדינאמית :

סיפור הצלחה כפול

בסקרו את ארבע שנות פעולות ״אולימ־פיק״
בישראל, ציין מר קים, כי מספר
הנוסעים במטוסי החברה ללוד וממנה
נמצא בעליה מתמדת.
כיום מפעילה החברה שלש טיסות
שבועיות מלוד (בימים בי, ד /ו׳) ל אתונה.
כעבור שעה קלה בבירה היוונית,
יכול הנוסע לבחור באהת משלוש טיסות
— ישירה ללונדון׳ טיסה ללונדון דרך
רומא ופריז וטיסה לאמשטרדם דרך
ציריך ופרנקפורט. הטיסות ללונדון (וממנה)
מבוצעות בשיתוף עם חברת ״בי.
אי.אי.״ הבריטית.
על כמה מטיסות ״אולימפיק״ ללוד
יכולים הנוסעים לפגוש בדיילות דוברות
עברית, שבזכותן מוכרת חברה זו כה־

3333333533353333

?ילמ פאר ״
המשתתפים :

חברה הזרה היחידה הפועלת בישראל,
שבמטוסיה נשמעת השפה העברית לא
רק מפי הנוסעים.
ארבע שנות,׳אולימפיק״ בישראל, מגל מות
״ספור הצלחה״ כפול — הן של
החברה והן של מר קים, המלווה את
החברה מאז יומה הראשון כאן, והגאה
בעובדה׳ כי הוא וסגנו, מר י. קרן,
מהווים את ההנהלה הצעירה ביותר של
כל חברת תעופה הפועלת בישראל.
ממשרד קטן בן הדר וחצי ושלשה
עובדים, גדל הסניף הישראלי והתרחב,
עד כי כיום מנוהלים עסקי החברה ביש ראל
ממשרד בן שתי קומות בתל־אביב
(וסניפים בירושלים ובחיפה) ועל־ידי
צוות המונה 28 עובדים.

תל־אביב מציג

נטדי 1ו ד
.דיצ׳רד ביימר.דאם טמברין.ריטה מורנו. ג׳ורג׳צ׳אקיריס
הבינווי: רובוט ויין

כוריאוגרפיה: ג׳רום רובינס

ג׳רום רובינס

מוסיקה: ליאונרד ברנשטיין

70מ״מ -צליל סטריאופוני

7700

-טכניקולור

בעל 10 פרסי אוסקר ! !

סרט ״יונייטד ארטיסטס*

ת צ סיו ת

ינה

כ> הזכויות שסודוח

• עיקר המושב הבא של הכנסת יוקדש לבעיות מסים

ובטחון. רוב הדיונים״המעשיים יתנהלו הרחק מעיני הציבור, בישיבות סודיות
של ועדודהחוץ־והבטחון חעדת הכספים של הכנסת. עיקר המאבק יהיה נטוש,
כסו בסוף המושב הקודם, בוועדת הכספים, שתציב, בלי ספק, מוקשים רבים
בדרן מכבש המסים שיופעל בכל המרץ. הסנונית הראשונה: הצעת המפלגה
הליבראלית שתעדת־הכספים תחלים שאין להעלות את המסים למימון צרכי
בטחון, אלא שיש למצוא דרכים לכך על־ידי קימוצים במשרדי הממשלה.
ניצול כספי הסובסידיות שבוטלו וכספי המשכנתאות שעוקרו בינתיים.

• על אף* הפרזתו שאין בדעתו להעלות א1נ המסים, יעשה
יאת אשבול ברגע שתוכניות הכטחון יעברו כוועדות המתאי־פו
ת. בינתיים יוחש ביצועו המעשי של חוק השירותים, שהוקפא למעשה
במושב הקודם, עם העברתו לדיון מעשי נוסף בוועדה.

• נושאים נוספים בעלי חשיבות, שיעלו עם תחילת מושב
הבנ 0ת: הדיון בהצעת החוקה של ח״כ הליברלים הנס קלינגהופר, הדיון
בהצעות לתיקון חוק בטחון המדינה, לפיו נידון אהרון כהן, מטעם ח״כ מפ״ם
חנן רובין והנס קלינגהופר, הדיון בהצעה לביטול המימשל הצבאי של פנחס

ע ד 120
היה זה שבוע רגיל בחייו של דויד בן־
גוריון. במעט ואי־אפשר היה להרגיש בי
מלאו לו 76 שנה — ביום ב׳ לפי הלוח
הדתי, ביום ד׳ לפי הלוח האזרחי.
שבוע רגיל: באילת הזה בן־גוריון הזיות־בהקיץ
על עיר של מאות־אלפים, מרכז של
בתי־חרושת, שתהיה אלופת הנגב המאוכלס
במיליוני תושבים. בלונדון נשרפה גופתו
של רוברט סובלן, ונסתיים רשמית מעשה־הנבלה
התלת־מדינתי. בירושלים נידונו ההצעות
להקים היל־שלום ישראלי, בנוסח
האמריקאי, שמתנדביו יעבדו בארצות אפריקה
לא כמומחים יקרים ומסתגרים, אלא
כחיילי־שלום ללא־שכר ומעורבים בין הבריות.
בתימן הגיעו הסיכסוכים הפנימיים
של עמי־ערב לשיא חדש. בגבול הצפוני
נמשכו התקריות.
ראש־ממשלת ישראל הוא אחד השליטים

ן ג׳כתי> 1ילח

איר! פי

השבוע נאלצו אזרחי ישראל להיאנח אנחה
מסוג אחר לגמרי. ד,תיגרר, ההמונית
בין יהודים וערבים בראשון־לציון, על רקע
מיני־גזעני (ראה להלן והנידון) ,שבאה ב־עיקבות
תיגרר, דומה בנצרת, הוכיחה כי
זה כן יכול לקרות אצלנו.
גרוע מזה: היה ברור כי זד, עתיד
לקרות אצלנו בתכיפות גוברת והולכת.
לכל צרותיה של ישראל, נתווספה צרה
חדשה — ואולי הגרועה וד,מבישה שבכולן.
חילופי דמגוגים. כבר התקרית הראשונה
בנצרת היתד, צריכה לשמש אות אזהרה.
אולם אף אחד מראשי המדינה לא
מצא לנכון להזדעק למקום, להטיף נגד
הגזענות והשינאה ההדדית. שום ועדה ממלכתית
לא נתמנתה כדי לחקור באופן
דחוף את רקע המיקרו־״ את אשמת הצדדים,
ואת הדרכים למניעת הישנותו.
להיפך .:כמה מן הכותבים בעתונות ה־סנסציונית
עוד שככו שמן על המדורה,
שילבו את היצרים, אם מתוך תפיסה לאומנית
ואם מתוך חשבון מיסחרי של ״תן
לקהל מה שהוא רוצה לשמוע״ ,ששימש
דלק למכונת־ר,דמגוגיה הלאומנית בארצות
רבות*.
תקריות גזעניות פועלות ככדורי־שלג —
הן הולכות וגדלות תוך כדי תנופת׳ ההידרדרות.
הירידה מנצרת לראשון־לציון אינה
רק טופוגראפית, אלא גם איכותית.
מיסיסיפי שניה. אנשי ר,בפחון, שניבאו
שחורות על בעיית ערביי ישראל,
חששו תמיד מפני ״אלג׳יריה שניה״ .סכנה
זו רחוקה עדיין — אך הסכנה של מיסיסיפי
שניה מוחשית מאד — ואולי גם מסוכנת
יותר לבטחון המדינה ולשמה הטוב.
קיימת במדינה אווירה מתמדת ש. איבה
לערבים. בחלקה, זוהי תופעה בלתי־נמנ־עת,
כתוצאה מן המצב המדיני. אולם בחלקה
זהו פרי פסול של המישטר הקיים. ברדיו,
בעתונות ובאסיפות מתנהלת תעמולה קיצונית
ורציפה נגד ר,״ערבים״ סתם — ואנשים
פרימיטיביים, בייחוד מבין הילדים והעולים
החדשים, אינם יכולים להבחין בין
״ערבים״ זרים, כשהכוונה למצריים, לבין
״ערבים״ מקומיים, שהם אזרחי ישראל.
אם לא תתעורר הממשלה לפעולת־מניעד.
מתוכננת ורבת־ממדים, עלול הדבר להפוך
במהרה למגיפה. תקריות המין־והגזע של
ישראל יידדעו בעולם כולו, יפגעו פגיעה
חמורה נוספת בשמה הטוב של ״מדינת
היהודים הסובלנית״ ,שהיא ״מיבצר הדמו־קראטיה
והחופש במזרח התיכון״.

יחסים מר ח ביי ם
הפי או דליםה טו ב׳

רוזן, והדיון בהצעה להגביל את תקופת הנשיאות לשתי תקופות־בהונה.
• עניין כוררות־החובה יעלה שוב על הפרק, בעזרת חלק
מחבר״ ספא׳׳י שמחוץ להסתדרות. חברי ספא״י בהסתדרות אף יאשימו את
אותם החוגים שהם תמכו בשביתת פועלי נמל חיפה ופועלי הרכבת כדי לשוב
ולהוכיח שההסתדרות אינה שולטת אפילו בשביתות. כן יועלו האשמות מפורשות
נגד אבא חושי, שאירגן את שביתת־היהאטה של פועלי הנמל כדי להוכיח
שחיים לסקוב אינו מסוגל לשלוט בנמל, כפי שהוא טוען.

• הדין־וחשבץ של וועדת שפירא, שיפורסם כסוף השבוע,
י עו ררסערהכהסתדרות, בעיקר מכיוון שיבקר קשות את המוסד
לביקורת של ההסתדרות, יטיל בכלל ספק אם יש תועלת בקיומו בצורת
פעולתו הקיימת. בעקבות מסקנות ועדה זו, תיאלץ הנהגת ההסתדרות
המפא״יית להסכים בשתיקה לכל הצעדים שיינקטו נגד הקואופרטיבים.

• משרד החינוך דן בביטול ההברה הרשמית כבית־הספר
התיכון ״מונטפיורי״ בתל־אכיב. הכרתו של משרד החינוך בבית־ספר
תיכוני דה לא הוסרה אחרי שהתפוצצה פרשת התעודות המזוייפות, שהוענקו
לאנשים שלא למדו בו, לפני מספר שנים. לאחרונה הגיעו למשרד החינוך
תלונות על שהנהלת בית־הספר מקלח בקבלת תלמידים, בניגוד לדרישות
המקובלות. כן התקבלו לבית־ספר זה תלמידים שנכשלו בבחינות בבתי־ספר
אחרים ולימודיהם שם הופסקו.

• תשמע בקרוב על קיומו של אירגון סודי נוסף, כשם
״מצפון״ .אירגון זה, הטוען כי חבריו הס מבין שורות ׳עובדי המדינה, שם
לו למטרה ללחום בביזבוז ובשחיתות שבמוסדות הממשלה.

• אמרגן האיגרוף היהודי ג׳ק סולומונם יחליט כנראה
בחיוב ויסכים להקים את פאלאדיום הספורט כשטח גני
ירידיהמזרח בתליאביב. סולומונס עומד להגיע למטרה זאת לארץ
בסוף החודש הבא.

הזקנים ביותר בעולם — יותר זקן משארל
דה־גול, פראנצסקו פראנקו, אנטוניו אולי־בירד,
סאלאזאר, הארולד מק־מילן, ניקיטה
כרושצ׳וב ; הרבה יותר זקן מג׳ון קנדי,
פידל קאסטרו וגמאל עבד אל־נאצר. מכל
גדולי העולם, רק קונראד אדנואר עולה
עליו בגילו — והלה הבטיח הגיגית להתפטר
סופית תוך שנה.
ברור כי דויד בן־גוריון לא יתפטר לעולם
מרצונו — וקשה לקבוע אם טוב הדבר
או רע. הדבר רע מבחינה אחת: כל
עוד שולט בן־גוריון, לא ישתנה מאומה
במדינה, לא יחולו התמורות הרעיוניות והמדיניות
שהן היוניות כדי להתאים את
המדינה למציאות החדשה. הדבר טוב מבחינה
אחרת: ברור כי בן־גוריון עודנו מסוגל
למלא את תפקידו יותר סוב מיורשיו, לעמוד
בראש העבודה השוטפת של המישטר
הקיים, למנוע שואות והידרדרות תלולה
בטווח־קצר.
איזו משתי הבחינות חשובה יותר — על
כך יכול כל אזרח להחליט כראות עיניו.

ז ה • כו ללקרות !
״זד, לא יכול לקרות אצלנו הפליטו,
באנחה של הקלה, אזרחי ישראל, בקראם
את הידיעות ד,מבישות על האספסוף של
מדינת מיסיסיפי, שקרא לעבר ג׳יימס מרוית
״הסתלק מכאן, כושי מלוכלך המהומות
הגזעניות עוררו שאט־נפש בתל־אביב ובחיפה,
לא פחות מאשר בכל מדינה אחרת
בעולם.

״הערבים אינם שונאים את המפעל הציוני,״
טענה התעמולה הציונית במשך שני
דורות .״במידה שיש שינאה, היא תוצאת
ההסתה של הפיאודלים המנצלים, הפוחדים
כי הפלאחים ילמדו מאתנו את דרכי הקיר־מה.
הפיאודלים גם רוצים להסיח את דעת
ההמונים מגורלם המחפיר. על כן משתדלים
להצית מלחמה בין שני העמים.״
החודש עמדה גירסה זו בפני מיבחן
מעשי — והתנפצה, כמו הרבה סיסמות
קודמות, אל סלע המציאות.
״אמרנו לכם!״ בתימן הופל המישטר
הפיאודלי הנחשל ביותר במרחב (ראה
עמודים 9־ .)8יתר על כן: היה ברור שאם
תצליח המהפכה, היא תגרור אחריה את
הפלת המישטר הפיאודלי המחפיר בסעודיה,
אשר ראש ממשלת ישראל האשימו בסקנדינביה,
לפני ימים מעטים, במיסחר־עבדים.
לפי כל הסימנים, היתד, ממשלת ישראל
צריכה להושיט את ידה למהפכנים, שוח־רי־הקידמה,
לגנות בחריפות את הנסיונות
להחזיר את רודנות האימאמים על כנה.
אולם קרה ההיפך בדיוק. לממשלת ישראל
אמנם לא היתר, כל הזדמנות להתערב
בתהליכים התימניים, אך הסגנון הכללי של
הודעותיה ופרסומיה ר,בהירי לכל שלבה
(המשך בעמוד )7
• מאחר שאותם העתונאיס, שהטיפו ל־שינאה
בנצרת, הוקיעו אותה שעה עצמה
את השינאה הגזענית בארצות־יהברית, הציע
נתן ילין־מור בדו־השבועון אתגר לערון
חילופין בינלאומיים של עתונאים גזעניים.
לדבריו, יהיה לדבר יתרון כפול: כל ארץ
תיפתר מן הגזענים שלה, ובאותה שעה
תזכה כל ארץ לייבוא של עתונאים שימת־חו
ביקורת על השינאה הגזענית השוררת

העולם הזה 1310

ך* שבוע, ערב מאורעות ראשון־לציון, קיבלתי מכתב מן
| נצרתי עילית, הראוי לכך שאביאו כאן כלשונו. מובן
מאליו שלא נשא שום חתימה, והוא נכתב בכתב־יד:
״אדון נכבד. אם אתה כל כן דואג לערבים שלך על חשבון
בנותינו ונשותינו בקרית נצרת.
״אם באמת אתה מעוניין עוד לעזור. עלין לעשות כן
לגייס את כל עובדי העולם הזה איתן ביחד ולבקש מהם
את נשותיהם ואחיותיך ואשתך ואחיותיהם. בכדי שהערבים
יקבלו את סיפוקם המיני על חשבונן אתה ולא על חש׳
בונינו.
״דע לן מהיום והלאה לא ייכנס ערבי יותר לביתה של
אחת הנשים ויותר לא יפגעו המסכנים שלן בבנותינו ו־נשותינו
אפילו בנצרת שלן יהיה רצח והתוצאות תהיינה
אשר תהייה. פעם אחת לתמיד נלמד אותם שלא קוראים
לקרייתנו קריית זונות.
״לא גידלנו את נקבותינו בכדי לתת אותן להנאתם של
אותם האנשים החיים רק מזכויות המדינה ואין להם שום
חובות כלפיה.
״אודיעך עורן נכבד. את ערן עתונך הורדת למדרגה
השפלה ביותר בכל הארץ על הכתבה שכתבת על קרייתנו.
״אנו עוד נוכיח לן ולכל המעוניינים שקרייתנו תהיה
לדוגמת ונלך בנצרת התחתית בראש מורם ולא כמו היהודים
במצריים. אינן נמצא ביניהם ואינן מרגיש את
מעשיהם ואינן שומע את דבריהם.
״כן הס אומרים:
— 1.יבוא יום ונגמור משהשאיר היטלר.
״ — 2תבנו את נצרת, עוד מעט נזרוק אותכט לים ונביא
את הפליטים.
״האם אנו צריכים אותם. האם יש למדינה תועלת מהם.
או התועלת הייא רק לן נדמה לך שאתה מוכר להם איזה
אלף שבועונים לשבוע.
״האשמת את מנשה שפירא. אני מפתיח לן שזה לא
היה מנשה אלא קיימות מספיק חבורות אשר מוכנים להיות
לפדאינים — וכל אחת פועלת לפי השיטה שלה. וביניהם מה־

״שוב אני חוזר ואומר אתה דואג להם. שלח את הבנות
הנשים האחיות של כולכם בכדי לתת לאחיך לההנות על
חשבונן וליא על חשבוננו.״

* צירהספרו תי ת זו אינה מקורית לגמרי, לא בתוכנה
ולא בלשונה. היא דומה מאוד לשורות שכתב בשעתו אדם
בעל רמה ספרותית גבוהה יותר:
״הערבוש שחור״השיער אורב לנערה היהודיה התמימה,
כשצחוק שטני מעוות את פניו. הוא מחלל אותת וגוזל אותה
מעמה .׳הוא מקלקל באופן שיטתי את נשותינו ונערותינו.״
לא, את השורות האלה לא כתב הוגה־דעות מנצרת עילית.
כתב אותן אדולף היטלר, בספרו מיין קאמפף. הרשיתי לעצמי
רק להחליף את המלה ״יהודון״ במלה ״ערבוש״ ,ואת
המלה ״גרמניה״ במלה ״יהודיה״.
לולא מיגבלות המקום והטעם הטוב, יכולתי להביא כאן
אלפים — לא, רבבות! — של מובאות כאלה, מדפי השבועון
דר שטירמר. כי בכל גליון מגליונות בטאון זה של
גדול האנטי־שמים בדורנו, יוליום שטרייכר, הופיעו כמה
סיפורים מפורטים ברוח זו: היהודי המלוכלך, החותר תחת
בטחון המדינה, אך השופע כוח־גברא, שוכב עם אשתו
ואחותו של הגרמני הטוב, והופך את גרמניה כולה לקריית־זונות.
אבל יבוא יום, וכד.

כיום אנחנו יודעים מה קרה כאשר ״בא
היום״ .שמענו על כך בפרוטרוט במישפט
אייכמן.

ך * תכונהה בו לטת במכתבו של אותו כותב אלמוני
| | מנצרת־עילית, וגם בדבריו של אדולף היטלר, היא הקשר
ההדוק בין לאומנות גזענית קיצונית לבין גישה עקומה
לענייני מין.
שים לב: ידידנו מנצרת אינו מסתפק בציון התנגדותו
ליחסי־מין בין יהודיות וערבים. מכתבו שורץ ביטויים ו־פסוקים
המעידים על כך שענייני־מין מעסיקים אותו אישית
מאוד־מאוד. הוא מדמיין לעצמו את המגעים המיניים (״נשותיכם
ואחיותיכם״) ,מתאר אותם בהנאה (״סיפוק מיני״)
וחוזר עליהם שוב ושוב.

מה היה אומר על כך הפסיכולוג? הוא היה
קוכע, בלי היסום, כי הכותב סוכל מאי־כטחון
אישי בולט כשטח המיני.
לכן הוא שקוע כל־כך במחשבות על נושא זה. לכן הוא
מפליג בחלומות־בהקיץ על מה שקורה ל״נקבותינו״ ,ועל
הסיפוק המיני שהן מעניקות לאחרים. האשד, אינה בן־אדם
שווה־זכויות, שותפת לידידות ולאהבה, אלא אובייקט גרידא,
״נקבה״ ,מכשיר לסיפוק תאוזת אפלות ,״זונה״ פוטנציאלית.

ואם אי־אפשר לרכוש את אהבתה, להפכה
לידידה ולשותפה, הרי אפשר להפיק ממנה

הנאה סאדיסטית על־ידי גזיזת שערותיה
פעולה שהיא תמיד תחליף סימלי לאונס.

קלגסיו של יוליום שטרייכר עצמו ליוו את גילויי הזימה
של דר שטרינזר בגזיזת שערותיהן של הנערות הגרמניות
שבאו במגע עם יהודים.
על ״נקבה״ זו נערך הקרב, כמו במערת האדם הקדמון.
למי היא שייכת? ״להם״ או ״לנו״ .על כך ״יהיה רצח״.

יהיה רצח. אללה ירחמו. מישפטי לינץ/
אושוויץ.

*^דוע מגיע טיפוס כזה דווקא אל חיק הלאומנות ה־
0גזענית־הדתיתי מדוע אינו הופך, למשל, לקומוניסט
קנאי, או לאנא-רכיסט? מה יש בפאשיזם המושך אליו דווקא
טיפוסים הסובלים מתסביכים על רקע מיני?

על התופעה עצמה אין בל ויכוח -בי העובדות
ברורות לחלוטין.

גדול הפאשיסטים במאה ר 20 אדולף היטלר — היה
אדם פרברסי מבחינה מינית. הנהגת מפלגתו היתד, גדושה
סוטי־מין מכל הסוגים. תעמולתו הקדישה, כאמור, חלק
ניכר ממרצה להסברת השחיתות המינית של היהודים. אחד

הנחות, אלא הנחות הוא בן הגזע הנחות.
אום חזק באמת אינו זקוק לפולחן של כוח. כולנו היכרנו
בחיינו לא פעם את טיפוס הגברתן החסון, המתגלה בהיכרות
קרובה כאדם עדין. פולחן הכוח הגס, העומד במרכזו
של כל פאשיזם, הוא תמיד נחלתם של אנשים חלושים,
מכוערים, עקומים מבחינה גופנית או נפשית.

מי הוא זה המדבר השכם והערב על ״גבריות״
,התובע מזולתו ״תהיה גבר!״? זהו
האדם אשר בלבו מכרסם הספק הצורב אם
אומנם הוא עצמו גבר הגהו. זהו, כקיצור, ה־פאשיסט
המצוי.

אין צורך להפליג למרחקים כדי לאמת הנחה זו. יש לנו
בארץ כמה וכמה דמויות ציבוריות, אנשים שלגביהם אין
כל ספק שהם פאשיסטים, במלוא מובן המלה. אין צורך
להזכיר שמות — כל אחד מאתנו יודע מי הם אבירי
הלאומנות הגזענית־הדתית הקיצונית, הלועגים ל״דמוקראטיה
הרכרוכית״ שלנו, והמטיפים לדיקטטורה־מבית ולמלחמת־כיבוש
מחוץ.
הבר, ונסתכל בהם לרגע קט. מה הן תכונותיהם המשותפות?
אכן: קודם כל, הכיעור האישי. רובם נמוכי־קומה. כולם
בלתי־מושכים מבחינה גופנית. כולם חלושים, בלתי־ספור־טיביים.
כולם סבלו, מן הסתם, מיחס של זילזול מצד חבריהם
בגן־הילדים ובבית־הספר. אף שכולם מיליטריסטים
קיצוניים, לא היה אף אחד מהם אי־פעם חבר פופולארי
ביחידה קרבית (ורובם לא היו ביחידה קרבית מימיהם).

זוהי דמותו של הפאשיסט המצוי -כארץ
ובעולם בולו. אדם מכוער, הטוען בי גזעו הוא
היפה כיותר. אדם נחות, המאמין בעליונותו
הלאומית. פחדן גופני, המטיף למיליטריזם גיבורי.
מופרע מיני, שמטרתו העליונה כחיים
היא למנוע ״הפקרות מינית״ כינגזעית.

בתת נצרת עילית: עליהן נטגש הגן רב
מחוקיו העיקריים — החוק לשמירת הגזע הנושא את שם
העיר נירנברג — נועד כולו למנוע מגע מיני בין גרמניות
ליהודים, או בין גרמנים ליהודיות.
כמעט כל משפטי־הלינץ׳ במדינות־הדרום של ארצות־הברית
נערכו על רקע של יחסי־מין. הקורבנות האומללים
הואשמו, בדרך כלל, בכך שניסו לאנוס נשים לבנות. גם
כיום, כאשר המלחמה בהפרדה הגזעית בבתי־הספר ובבתי־ההארחה
מגיעה לשיאה, הרי קריאת־הקרב של אבירי הגזע
היא הסיסמה הניצחית :״האם תת! לכושי לשכב עם אחותך
או עם בתך?״
נעימה דומה מתנגנת במלחמה הגזענית של דרום־אפריקה
— מדינר, שהפכה את יחסי־המין בין לבנים לכושיות, ובין
כושים ללבנות, לפשע פלילי חמור.
אותה נעימה עצמה חזרה ונישנתה בתעמולת האו־אה־אס
הפאשיסטי באלגייריה. סיפורי־זוועה מפוברקים על אונס
נשים לבנות על־ידי ד,״עכברושים״ הערביים עזרו לדרבן את
האירופים למעשי־הזחיעה.
בכל המיקרים, אותן התכונות: האגדה כי הגזע השני,
הנחות, מצטיין בעודף של כוח־גברא. החשש כי בהתחרות
החופשית בין בני כל הגזעים, תתמסרנה הנשים של הגזע
״העליון״ לגברים של הגזע ״הנחות״ .האמונה כי יש
להשתמש באלימות כדי לשמור על טוהר ר,״גזע״.

ולא מיקרה הוא, שהמושג ״גזע״ כשלעצמו
הוא מושג גיאולוגי, השגור בפי מגדלי חיות,
והקשור כאופן טבעי בבעיות של הרבעה. מין
וגזע שייכים יחד, במו מין ודת.

ף א מעט מחקרים נכתבו על הקשר הזה. כל מי שניסה
/אי־פעם לחדור לעומקה של מחלת־הרוח הקולקטיבית
ששמה פאשיזם, נאלץ לפענח את תעלומת הקשר בינה לבין
ההפרעה המינית של הפאשיסט.
התיאוריה ההגיונית ביותר (אותה אימצתי לעצמי, כאשר
כתבתי את הספר צלב הקרס) היא כי הגבר הסובל מנחיתות
אישית חש בצורך עז להזדהות עם גזע ״עליון״ .תחת לבוז
לעצמו, הוא יכול לבוז למי שאינו שייך לגזע זה. לא הוא

סאת

טיפוס שאינו מושך מבחינה אנושית. אך טיפוס מסוכן
ביותר מבחינה לאומית. כאשר הוא מרים את ראשו בציבור
— כפי שעשה זאת החודש בנצרת־עילית והשבוע בראשון-
לציון — נדלק אור אדום מול כל החרד לדמות מדינתו.

*ס כרית החדשה, שנולדה בנצרת, מסתכמת בפסוק
| 1אחד, שפורסם לפני שבועיים בכתבת העולם הזה (כתבה
שלא היתד״ אגב, חד־צדדית כל עיקר, אלא שהטילה
חלק מן האשמה למצב שנוצר בנצרת על החברה הערבית
השמרנית, השומרת על מושגים ישנים ומסולפים בעניינים
שבינו לבינה).
פסוק זה נאמר על־יד מנשה שפירא — אותו מנשר, המוזכר,
בצורה כה מוזרה, במכתב האלמוני. וכה אמר מנשה,
נהג, עובד ממשלתי, כמעט צבר, יל?ך ליטא:

״האנשים הבאים לבאן מאירופה לא יודעים
מה זה גוי ומה זה יהודי. בשבילם אין במעט
כל הבדל. לכן זו כמידה מסויי&ת גם אשמת
השלטונות. הם חייבים להבהיר, לעולים החדשים
מי הם כדיוק הערכים, ואיך יש להתייחס

אליהם״.
(אפשר בנקל לתרגם פסוק זה לגרמנית, ולשימו בפי
קצין ס״ס גרמני בליטא. כך, בערך, אמרו שליחיו של אייכ־מן,
על הגרמנים שעזרו ליהודים :״האנשים הבאים לכאן
מגרמניה לא יודעים מה זה יהודי ומה זה ארי. בשבילם אין
כמעט כל הבדל. לכן זו במידה מסויימת גם אשמת השלטונות.
הם חייבים להבהיר לחיילים החדשים מה הם בדיוק
היהודים, ואין ־ש להתייחס אליהם.״)
השמצה ר,יא להאשים בפאשיזש הנצרתי החדש את ה־צפון־אפריקאים
דוזקא. זוהי אשלייה מסוכנת. הצפון־אפרי־קאים,
הסובלים מן ההתמוטטות הכלכלית של נצרת־עילית,
הם קורבנות — לא פחות מן הערבים השנואים עליהם.
ממש כמו אחיהם בראשון־לציון, המוצאים פורקן להתמרמרותם
הצודקת על הפלייר, חברתית ועדתית בתיגרות על
רקע לאומני־מיני.
הפאשיזם הישראלי אינו עניין של מוצא. הפאשיסט המצוי
הוא בן כל העדות. וכמו בכל ארץ אחרת הוא הופך
לבעייה לאומית ברגע שתסביכיו האישיים משתלבים עם
התמוטטות כלכלית, התפרקות חברתית ומשבר רוחני.
הפאשיזם הישראלי גם אינו עניין של מפלגה מסויימת
כלשהי. אין להאשים בו את הימין המפלגתי, כנהוג בחוגים
מסויימים.

גיבור נצרת עילית אינו מנהיג ״ימני״ ,כי אם
שמעון פרם. פרם הוא שהקים את הקרייה
למען ״ייהוד הגליל״ .פרס הוא השולט בה גם
ביום, באמצעות נציג רשמי של משרד-הכטחון.
עד היום לא נודע מה עשה משרד־הכטחון
לביעור הרע.
וגם עובדה זו — מן הראוי לתת עליה את הדעת.

אורי אבניי

במקום המלך, המושל ״בחסד אלוהים״ ,בא הנשיא, הניבחר על־ידי בשר־ודם — לרוב על־ידי
הפארלמנט.

הקוטביות נישארת: הנשיא מייצג את כלל האומה, את היסוד הלאומי
הניצחי, העומד מעל לכל הסיכסוכיס והתמורות -בעוד שראש־הממשלה
הוא איש מפלגתי, הזוכה זמנית לתמיכת רוב הבוחרים.
ההפרדה בין השניים חייכת להיות ברורה, גם למעשה וגם להלכה.

נשיא ונושא-כליט
ם הקמת מדינת-ישראל, נתקבל למעשה עיקרון זה. אומנם דאג דויד
/ל תתקבל חוקה כתובה, שהיתר, עשוייה להצר את צעדיו. אולם שורה של
קבעו כי המדינה לא תלך בדרך המישטר הנשיאותי האמריקאי (בו הנשיא
הממשלה) ,אלא בדרך הנוהג הרפובליקאי האירופי, כפי ששרר אז בצרפת,
מניה המערבית ובמדינות רבות אחרות.
ואומנם, אישיותו של הנשיא הראשון הלמה יפה רעיון זה. חיים וייצמן לא היה מזוהה
עם שום מפלגה. בימי כהונתו הקודמת, כנשיא ההסתדרות הציונית, שיתף פעולה עם מפא״י
והיה קרוב לפלג הפחות־ימני של הציונים־הכלליים, אך איש לא ראה בו נציג של מפלגה
זו או אחרת.

בן־גוריון שלא
חוקים ונוהלים
הוא גם ראש־באיטליה,
בגר
כימי
כהונתו, בת ארבע השנים, הצדיק חיים וייצמן את האמון שניתן
בו. הוא עמד מעל לכל המפלגות. כאישיות בינלאומית מפורסמת
ומכובדת, סימל גם כעיני העולם את דמות ישראל החדשה. יחד עם
זאת, לא ניסה מעולם להתערב בעניינים פוליטיים שוטפים.

^ מחזה כולו הזכיר קצת את סיגנון הקומדיה דל־ארטה. אולם הנפשות היו משוכנעות
( 1כי הן ממלאות תפקידים בדראמה היסטורית.
שלוש נפשות טיילו לאשקלון, כדי להיפגש שם עם הנפש הרביעית. חברי־הכנסת עקיבא
גוברין (מפא״י) ,מרדכי נורוק (מפד״ל) ומרדכי ביבי (אחדות־העבודר ).באו להתחנן בפני
יצחק בן־צבי שיאות להיעתר לבקשתם ולהסכים לבחירתו בשלישית לנשיא המדינה.
מסע המשלחת היה רצוף דראמתיות עוצרת־נשימה. הרב מרדכי נורוק, למשל, הודיע כי
הוא ״נאבק עם רופאו, הפרופסור צונדק, כדי שירשה לו להצטרף למשלחת.״ ללמדך כי
למעשה מחרף נורוק הזקן והטוב את נפשו ושם את חייו בכפו כדי להשתתף בשליחות
עילאית זו.
עקיבא גוברין הצהיר כי המשלחת מופיעה ״בשם רוב הכנסת, ולא בשם הקואליציה.״
כלומר, אך מיקרה הוא, מאותם מיקרים המבלבלים לעיתים את ראשי ההיסטוריונים, כי
בשליחות נעלה זו משתתפות אותן שלוש המפלגות שהן חברות הקואליציה( .פתי יכול
להתפתות להאמין כי ״קואליציה״ ו״רוב״ הם היינו־הך, מאחר שהקואליציה אינה יכולה
למשול ללא רוב, והרוב אינו יכול להישאר באופוזיציה. אך עקיבא גוברין בוודאי מיטיב
לדעת עניינים כגון אלה).
המרדכי השני שהשתתף במשלחת פורימית זו, מרדכי ביבי, הצהיר כי אומנם הוא בא
1״כנציג מפלגה, ולא כנציג עדה״ — אך מאחר שהוא, במיקרה, בן עדות המיזרח, הרי יש
£לשליחותו גם משמעות עדתית. עדות המזרח פשוט משתגעות אחרי הנשיא האשכנזי,
| ומזלזלות באותם מטורפים הטוענים כי במדינה שכמעט כל שליטיה אשכנזים, ושרוב
אזרחיה ספרדים, אולי מוטב שהנשיא, לפחות, יהיה ספרדי.
מה יכול היה יצחק בן־צבי לעשות מול לחץ משולש כזה של גדולי האומה, שהשליכו
את נפשם מנגד כדי לבוא אליו אשקלונהז אכן, לא היתה לו ברירה. הוא נענה לתחנוניהם
והסכים לכהונה שלישית.
הקומדיה יכלה להיות משעשעת, לולא עמדה במרכזה בעייה רצינית מאוד, שרק מעטים
במדינה נותנים את דעתם למלוא חומרתה:

כאשר מת וייצמן, לפני עשר שנים בדיוק, נתעוררה הבעייה מי יוכל למלא את תפקידו
באותה צורה. לא היה שום מועמד טבעי. ואכן, הכנסת התפלגה לכמה מחנות, כאשר כל
מחנה — מפא״י, הימין, הדתיים, השמאל — מציג מועמד משלו. לשום מועמד לא היה רוב.
מצב מביש זה נבע במידה רבה מעמדת מפא״י. דויד בן־גוריון העמיד תחילה פנים
כאילו היה רוצה למסור את הכהונה לפרופסור אלברט איינשטיין, המדען הגאוני. אך בשעה
שפירסם הצעה זו ברבים, ידע בן־גוריון היטב שאין לר, שמץ של סיכוי להתגשם. איינשטיין
כלל לא חלם לבוא לישראל, ואיש לא דאג לשאול אותו לפני הפירסום.

מאחורי מסד־עשן זה הכין כן־גוריון הצעה הפוכה: למסור את הכהונה
לעסקן מפלגתי מובהק של מפא״י. במלים אחרות: למסור למפלגה
אחת את תפקידי ראש־המדינה וראש-הממשלה.
עצם הרעיון הזה קומם, בצדק, את ראשי המפלגות האחרות. הם ראו בו ניסיון לזהות
את המדינה כולה עם מפלגה אחת — מפלגה שאץ לה אף רוב של קולות הבוחרים,
ושאינה מייצגת אלא שליש האוכלוסיה.
אולם בן־גוריון לא הסתפק בכך.
מבין כל עסקני מפא״י, היה המועמד הטבעי ביותר יוסף שפרינצק, שכיהן אז כיושב־ראש
הכנסת, ושרכש לעצמו אמון ואהדה בלב כל המפלגות.
בן־גוריון לא רצה בשפרינצק. קודם כל, מפני ששפרינצק בא למפא״י מפלג ״הפועל
הצעיר״ (כמו חיים ארלוזורוב, אליעזר קפלן, לוי אשכול ופנחס לבון) ,בעוד שבן־גוריון
וכל שותפיו באו מפלג ״אחדות העבודה״ .שנית, מפני ששפרינצק היה בשנות הארבעים
מתנגד מושבע לקו האקטיביסטי של בן־גוריון, והצר את צעדיו פעמים רבות. בן־גוריון
אינו שוכח פרם כזד, לעולם.
לעומת שני נימוקים אלה היה לבן־גוריון נימוק אחד מצויץ להצעת מועמדותו של יצחק
בן־צבי. וזה בדיוק היה הנימוק שהרגיז את ראשי כל המפלגות האחרות.
כל ימי חייו היה יצחק בן־צבי נושא־כלים נאמן לדויד בן־גוריון. הוא היה כוכב־הלכת
הראשי סביב השמש הבן־גוריונית עוד מן הימים הראשונים. לארץ בא כמה חודשים אחרי
בוא בן־גוריון. כמוהו, למד באוניברסיטה של איסטנבול. כמוהו, עבר במלחמת־העולם
הראשונה לארצות־הברית. כמוהו, התגייס לגדודים היהודיים בצבא הבריטי. כמוהו, היה
מזכיר כללי של ההסתדרות. כאשר כיהן בן־גוריון כיושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית,
כיהן בן־צבי כיושב־ראש הוועד הלאומי (המוסד העליון של היישוב).
במשך למעלה מחמישים שנה של פעילות פוליטית משותפת, לא ידוע אף לא מיקרה
אחד בו חלק בן־צבי על בן־גוריון.

מה צריך להיות נשיא המדינה? מה הוא צייר לייצג ולסמל?
ומכאן שאלה נוספת:

האם כהונתו השלישית של יצחק כן־צבי מועילה למדינה, או שהיא
תגרום לה נזק שאי־אפשר יהיה לתקנו?

מלך בשר ודם
ף* שפה העברית, אין משמעות מדוייקת למונח ״נשיא״ .בתנ״ך מוזכרת המלה עשי
רות פעמים .״הנשיאים בעדה״ לא היו אלא מנהיגיה ומכובדיה.
אולם בעברית המדינית החדישה המלה ״נשיא״ היא תרגום המונח המערבי -ך ז* £310£:א?,
שמקורו במילה הרומאית .? 1^ £5£5תולדותיו של מונח זה מסבירות את מהותו.
באימפריה הרומאית, לא היה ה״פריסם״ אלא מושל־מחוז. מימי הקיסר דיוקלטיאן והלאה
היה הפריסס מעין מישנה־לקיסר במחוז. במובן זה נשתמר המושג בימי־הביניים באירופה,
כשהפריסס (או ״פרסידנט״) היה נציב הקיסר.
גם בבריטניה לא היה ה״פרזידנט״ אלא מושל־מחוז ממונה מטעם המלך. אולם במושבות
הבריטיות באמריקה־הצפונית, הפך ה״פרזידנט״ יושב־ראש המועצה המחוזית, וניבחר על־ידי
המועצה עצמה. כך ניתן למושג לראשונה תוכן דמוקראטי, והוא ציין את המושל הניבחר
הראשי של המחוז.
אחרי שארצות־הברית כבשה את עצמאותה במלחמת־השיחרור, קבעה החוקה כי ה״פרזי־דנט״
יהיה להבא ראש הממשלה הפדרלית. על־פי תקדים זה נתקבל בעולם כי התואר
״פרזידנט״ מגיע לראש הניבחר של קהיליה מודרנית.
אולם רוב הקהיליות המודרניות לא הלכו בדרכה של ארצות־הברית, ולא איחדו את
תפקידי ראש־המדינה ואת ראש־הממשלה באיש אחד. ברובן המכריע של המדינות נקבעה
הפרדה ברורה בין ״הנשיא״ ,שהוא ראש־המדינה, לבין ״ראש־הממשלה״ ,שהוא ראש
הרשות המבצעת.

להפרדה זו יש משמעות עמוקה כיותר, והיא מתייחסת במישרין
למוכנו העתיק של המונח ״פרזידנט״ כנציג הכתר. הנשיא המודרני
בא כמקום המלך.
במישסר המלוכני החוקתי (כמו בבריטניה) ,המלך עומד מעל לכל המפלגות, המעמדות
והאינטרסים הכיתתיים. הכתר מייצג את המדינה בתור שכזו, את רעיון האחדות הלאומית.
הוא מגלם את הזהות הלאומית־הממלכתית.
לעומת זאת, ראש־הממשלה הוא בהכרח נציג מפלגתי. כאיש־מפלגה, הוא מייצג אינטרסים
כיתתיים ומעמדיים של חלק מן האזרחים. הוא מתקיף את יריביו ומותקף על־ידם, הוא
מעורב בכל הסיכסוכים הרעיוניים והחומריים המפלגים את החברה הדמוקראטית התקינה.
כך נוצרה קוטביות בריאה: המלך מייצג את היסוד הניצחי ועומד מעל לכל הסיכסו־כים
— ואילו ראשי־הממשלה באים והולכים, בהתאם לשינויים המדיניים במדינה.
במדינות בהן תפס המישטר הרפובליקאי את מקומו של המישטר המלכותי־החוקתי,
נשאר אותו עיקרון על כנו. לא התחלף דבר, זולת התואר של ראש־המדינה ואופן מינויו.

נשיא כי יחטא
ך * צגת מועמדותו של בן־צבי היתד״ איפוא, ניסיון ברור של דויד בן־גוריון למסור
9 1את ראשות־ד,מדינה לד רק לבן מפלגתו, אלא לאדם המסור לו אישית בכל רמ״ח
אבריו.

המלים אחרות: היה זה ניסיון ברוד להפוך את ראש-הממשלה עצמו
לנשיא בפועל, באמצעות ידידו הקרוב ביותר.
על כן היה נטוש בכנסת קרב עקשני. אולם כאשר נסתבר כי אין רוב לשום מועמד

במדינה

דויד בן-ג1ויון ויצחק בן־צב -מי מסתכל במי י

ואין מוצא מן ר,ם בך, חששו הכל כי הפרשה תבאיש את שם המדינה. מפ״ם (המאוחדת
דאז) נכנעה ברגע האחרון. היא ויתרה על מועמדו ,,יצחק גרינבוים, והביאה לבחירת בן־צבי.
תקופת־הכהונה הראשונה של יצחק בן־צבי היתה מעין ירח־דבש לאומי. האיש פשוט*
ההליכות, התמים והכן מצא חן בעיני ההמונים. היה ברור כי עז רצונו לעמוד מעל למאבק
המפלגתי, לייצג את המדינה כולה.
אולם כבר בתקופת־הכהונה השנייה נתעורר ספק חמור אם עסקן מפלגתי, המקורב
קירבה מירבית לראש־הממשלה, יכול לעמוד בתפקיד זה ללא סתירות פנימיות חמורות.
בפרשת לבון התערב הנשיא כמה פעמים, וכל פעם בצורה שהיתה חד־משמעית לטובת
בן־גוריון. וזאת בשעה שבן־גוריון עמד במערכה גורלית לא רק נגד שאר המפלגות, אלא
גם נגד פלג חשוב במפלגתו שלו.
בניגוד לדעה המוטעית השוררת בחוגים רבים, אין לנשיא תפקיד ייצוגי בלבד. יכול
להיות לו תפקיד מכריע במצב מסויים: כאשר הוא זכאי, כראות עיניו, להטיל על חבר־כנסת
כלשהו לנסות להרכיב ממשלה.

אילו ישם על כם הנשיא, למשל, אדם שנטה בליכו להקמת קוא־ליציית־ניר,
אין ספק כי יכול היה להביא להקמתה, על־ידי הטלת
תפקיד הרכבת הממשלה על חכר־כנסת מתאים מהדן למפא״י. בן־צבי,
לעומת זאת, תרם בעקיפין תרומה חשובה לשכירת הזית־הארבע ולהקמת
הקואליציה הנוכחית, שמסרה לדויד בן־גוריץ שלטון־יחיד
מעשי במדינה.
(בשעתו נפוץ הסיפור כי המשלחת הליבראלית העלתה בפני הנשיא את רעיון הקמתה
של קואליציית־ניר. על כך ענה הנשיא, לפי הסיפור :״זה לא בא בחשבון. דיברתי עם
ניר, והוא הודיע לי שאינו מעוניין לעמוד בראש הממשלה.״)
אין זאת הדרך היחידה בה יכול נשיא להשפיע על החיים הציבוריים. על־ידי הרכבת
רשימת הזמנותיו, קבלוודהפנים שלו וטכסיו, יכול הנשיא להעניק כבוד רשמי לחלק מן
הציבור, להטיל חרם על חלק אחר. למעשה הטיל יצחק בן־צבי חרם גמור על כל העומדים
מחוץ למישטר הקיים.

מכהונה ישחרר רק המוות
** ל השיקולים האלה עמדו לנגד עיניהם של ראשי המפלגות כאשר התקרבה
}** תקופת־כהונתו השנייה של יצחק בן־צבי לסיומה.
הבעייה הראשונה היתד. איך למנוע את בחירתו מחדש של בן־צבי מבלי לפגוע בו
אישית. איש לא רצה בכך, הן מפני שאיש לא נטר איבה אישית לבן־צבי ההגון, הן מפני
שאיש לא ביקש לפגוע בנציג העליון של המדינה.
הפיתרון האידיאלי היה להביא את בן־צבי לוזתר מרצון על מועמדותו. היה נידמה כי
בן־צבי עצמו נוטה לכך. מעולם לא אהב את התפקיד הייצוגי המפרך הכרוך בכהונתו.
עם התקרבו לגיל ( 78 ימים מעטים אחרי התחלת תקופת־הכהונה הבאה, בחודש דצמבר),
הוא הרבה מעל לגיל הפרישה שהמדינה כופה על שאר ממלאי־תפקידיה, כגון נשיא ביתד,משפט
העליון.

אולם לבן־צכי לא היתה כל אפשרות לפרוש. דויד כן־כוריון ציווה
עליו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעליו להמשיך כתפקידו,
ויהי מה -אפילו ברוך הדכד כסיכון חמור לבריאותו. כמו תמיד, נכנע
כן־צכי לרצון כן־גוריון.
אחרי שחוסל פיתרון הוגן זה, נאחזו ראשי המפלגות בפיתרון אחר. הם הודיעו כי אינם
מתנגדים לבן־צבי אישית, אך מתנגדים לכך שאדם אחד ישרת בתפקיד זה למעלה משתי
תקופות־כהונה ( 10 שנים).
סייג כזה קיים במדינות רבות. לא רק בארצות־הברית, בה עומד הנשיא בראש הרשות
המבצעת (שם נתקבל התיקון בימי כהונת טרומן, אחרי שפראנקלין רוזבלט נבחר ארבע
פעמים רצופות לנשיא) ,אל גם בקהיליות רבות שנשיאיהן ממלאים תפקיד הדומה לתפקיד
הנשיא בישראל.
התנגדות המפלגות לכהונה שלישית חורגת, על־כן, מתחום טכסיס המוגבל למיקרהו של
בן־צבי. זהו עיקרון חשוב בפני עצמו. כמעט ואי־אפשר שלא לבחור מחדש בנשיא יוצא,
אם הוא מציג את מועמדותו. כי הדבר היה מהווה עלבון לאיש וביזיון למוסד הנשיאות.
פירוש הדבר כי בהעדר הגבלה של זמן הופכת כהונת הנשיא, למעשה, לכהונה לכל החיים,
וכי כל נשיא ימות בתפקידו, כמו חיים וייצמן.

כמלים אחרות: הנשיא יהיה דומה למדך חוקתי. כמיקרה בזה יצטבר
בידי הנשיא כוח שאיש לא התכוון להפקיד בידיו כאשר נקבעה לראשונה
דמות המישטר במדינה.
כאשר הובא נימוק זה בפני יצחק בן־צבי, השיב תשובה מוזרה ביותר: שהוא מבין את־הנימוק,
אך שהיו צריכים לחשוב על כך לפני כן. קשה לתאר מהו מועד טוב יותר לליבון

(המשך מעמוד )4
עם אנשי הריאקציה החשוכה. התערבותו של
גמ::ל עבד אל־נאצר גונתה בחריפות.
התעמולה הרשמית פתחה במקהלה, באוזני
האמר קאים, לאמור :״הנה, אמרנו לכם!
לא נבון שד,רודן המיצרי עסוק בעניינים
הפנימיים. הוא בוחש בקדירה התימנית,
גורם לסיל ק ההשפעה המערבית . ,החדרת
ההשפעה הס בייטית!״
חמישה מלכים. לכאורה, היתד. יכר
סיבה פשוטה למדי. דויד בן־גוריון ועה־ריו
מאמינים כי גמא? עבד אל־נאצר הוא
אויבה העיקרי של ישראל במרחב. מכאן,
שיש להילחם בכל הרהבה של השפעתו,
ולעזור בעקיפין לכל הלוחמים בו — כגו;
שליט־ עמאן וסע ד מלך ערב (המכריז
בכל הזדמנות שיש לכביש את ישראל,
אפילו כרוך הדבר במותם של מאה אלף
ערבים).
למעשה הכירה ממשלת ישראל בעובדה
שאין היא מסוגלת לרכוש את אהדתו של
שום ערבי — יהיה ריאקציוני או מתקדם,
פיאודל או סוציאליסט. ואש כל הערבים
שווים באיבתם לישראל — היא מעדיפה
את הערבים הנחשל ם ביותר, הנצלניים ביותר,
שאינם מס: גלים לייצר טילים ופצ־צות־גרעין.
זהו
קו הגיוני, במיסגרת המדיניות הקיימת.
אך הוא קצר־טוזח — כי ימי האימאם
ספורים. מתקרב היום שפארוק, מלך
מצריים לשעבר, ניבא לו, בהכריזו :״עוד
מעט יוותרו רק חמישה מלכים בעולם —
המלך האנגלי וארבעת המלכים של חפיסת־הקלפים.״

מדיניו

רו מ א וי רו ש לי ס
המחזה היה מרהיב־עין 2700 .ראשי דת,
המייצגים את חמישית האנושות, התאספו
במדינה הקטנה ביותר בעולם — מדינת
הוואתיקאן. הוועידה האקומנית ה־ 21 של
הכנסיה הקאתולית* התכנסה, בפעם הראשונה
במאה ד,־.20
אף שמטרת הוועידה היתה, בין השאר,
להביא להידוק היחסים בין כל הדתות ולהכשיר
את הקרקע לחזית עולמית נגד ה־אנטי־דתיות,
לא נכד, בה שום נציג מישראל.
היו לכך שתי סיבות — האחת גדר
?ה, השניה קטנה.
עניין של מחיר. הסיבה הגדולה היא,
שאיי •,הוואתיקאן מכיר בקיומה של מדינת־ישראל.
אי־יכולתה של ישראל לרכוש את
הכרתה של מעצמה עולמית זו, היא אחת
מכשלונותיה המדיניים החמורים ביותר.
יש לממשלת האפיפיור תירוצים רבים
לאי־הכרה זו. בין השאר: סירובה של
ישראל לפרז את ירושלים הקדושה, אי־הרצון
להרגיז את חברי־הכנסיה הערביים.
בשיחות פרטיות רגילים גם גדולי הכנסיה
לרמוז :״אנחנו מוסד עתיק מאד. אתם
קיימים רק שנים מעטות. אין לנו בטחון
שאתם כבר עובדה קיימת. נחכה כמה
עשרות שנים, ואז נעיין בעניין שנית.״
אולם לדעת יודעי־חנר, יש לקו זה שיקול
הרבה יותר פרוזאי. הוואתיקאן הוא מעצמה
עולמית, בעלת אינטרסים בכל רחבי העולם.
כמו ראשי הכנסיה הקומוניסטית,
עורכים גם ראשי הכנסיה הקאתולית
חשבין כל־ע:למי. אין הם מוכנים להעניק
לישראל הכרה, אלא תמורת מחיר יקר,
שישולם במקום אחר.
הנהדת ־ חשבונותכ פו ר ה. אחת החזיתות
העיקריות של הכנסיה היא, כיום,
בארצות־הברית. שם נמצאת ר,כנסיה בעלייה
מתמדת, כפי שמוכיחה בחירתו של
הנשיא הקאתולי הראשון, ג׳ון קנדי. אך
כדי להשיג נצחון ממשי ולהשתלט על
הציבור האמריקאי, דרוש לכנסיה דבר מכריע
אחד: תמיכה ממשלתית במערכת־החי־נוך
שלה, המתרחבת והולכת בצעדי־ענק.
אולם דווקא דרישה זו מעוררת אצל
רוב האמריקאים סלידה קיצונית, מפני
שהיא פוגעת בעיקרון המקודש של הפרדת
הדת מן המדינה. בראש הלוחמים בה עומדים
דוזקא היהודים האמריקאיים. עובדה זו
(המשך בעמוד )10
• ״ואתיקאך׳ הוא שם הגבעה ברומא,
עליה שוכן הרובע שהוכרז כמדינת האפיפיור
.״אקומנה״ פירושו, ביוונית, כדור־הארץ
המייושב .״קאתולי״ פירושו כללי, כולל.
הכנסיה הלאטמית נטלת לעצמה שם זה,
כדי להביע את יומרתה להיות הכנסיה
היחידה, ההובלות את כל העולם.

הוא וה>א
אלפי גערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת
חדוות הצמיחה אצלם הופכת לעינוי.
הרבה
שמות קראו לאותן ״נקודות
שחורות״ .פגמים אלה מת הווים
דווקא בשנות חייגו היפות
ביותר. סיבתם פשוטה: תאי העור
צומחים במהירות׳ והתאים המתים
אינם נושרים אלא סותמים את
נקבוביות העור. מצד שני הבלו טות,
שפעילותן גדולה, מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מת הוות
נקודות שחורות ומכוערות,
מה עוד שסימניהם עלולים להש־אר
לתמיד.
הלנה רובינשטיין, אשר הקדי שה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאו את התכשי רים
הבדוקים ,210 01631 והביאו
רווחה למליונים של בגי נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראליים ליהנות
מנסיון בדוק זה ולהפטר מיסורים.
תכשיריה של הלנה רובינשטיין
יאפשרו לך לקבל תוך כמה שבועות
עור טהור מפגמים ונקי מ־רבב,
בריא ויפה. והדרך פשוטה
. 1רחיצת הפנים ב 561-מ210.0163
בבוקר ובערב מטהרת את העור.

.2רענון העור ב61• 211^ -ז \ ¥3
? 01-6 201:100 מוריד שומנים ומיצב
את העור.
.3משחת ז ג-016ס 21 משלימה את
הטיפול.
.4ואם עור ראשך שמן, יש ל-
השתמש ב״ 00ק :210-811310 קשק שים
הם אחד הגורמים לפגימות
עור.
.5איפור הפנים(לנערות בלבד) ב־ץ61י\
,01631• 30)120 האיפור מכסה
ומחטא.
חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפגימות ושמירת העור תשלח
חינם לכל דורש במעטפה סגורה
וחלקה עם סימון אישי. נא לפנות
בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעב דות
הלנה רובינשטיין, ת .ד. מס.
,1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא ב חנות
התמרוקים הרשאית למכור
את מוצרי הלנה רובינשטיין. שם
ידעו גם ליעץ לך אישית. הטיפול
יעיל, קל ונוח. עור טהור הוא לא
רק יסוד למראה נעים׳ אלא גם
להרגשה טובה.

11616113 11111(111816111

(המשך בעמוד )18

הקרב על

זוהי תימן שר אתמול -מוינה המזכירה את ימי התדר, בה האימאם הוא
} • 11 תי מלחמות מתנהלות ברגע זה
בתימן, וכל אחת מהן שייכת לתקופה
היסטורית שונה. המלחמה האחת
נראית כאילו נלקחה מאגדות ערב, כאשר
המלך המודח מרכז סביבו את שבטיו הנאמנים
ומתכוון לעלות על הבירה, שנלכדה
בידי מורדים.
המלחמה השניה היא חלק מן המאבק
הגלובאלי של דור האטום והטילים. מצד
אחד ניצבים המהפכנים, הנתמכים על־ידי

ההכחשה הרשמית ניתנה רק כעבור ימים
מספר, על־ידי דיפלומט גרמני, שמטוסו
נאלץ לנחות־מאונם בנמל־התעופה של צנעא.
הוא הודיע כי ארמון המלך נפגע
רק מעט, וכי בבירה התימנית רווחת הדעה
שהאימאם אל־מנצור הצליח להימלט להרים.
חוץ מזה, הקיש בהגיון ברזל, ידוע
המינהג התימני להציג־לראווה את גוויות
ההרוגים במיקרים כאלה — ואיש לא ראה
את גוויית האימאם או כל חלק ממנה.

\ 1ן • ך צועק ההמון התימ־
1ח 11 1ך 1
ני, העובר על פני

1 .1 1 4

ארמון השלטון באל־חודיידה, נמלה של תימן, ומפגין את שאיפתו

הרוסים והמקבלים תגבורת של צנחנים
ונשק כבד ממצריים. מולם ניצבים המלכים
הערבים, החוששים לכיסאם, והמעצמות המערביות,
החוששות לנפט ולבסיסים שלהן
בחלק זה של העולם.
הידיעות הראשונות ששודרו בראדיו צנעא,
בירת תימן, נטעו את הרושם כי
בוצעה מהפיכה דומה מאד להפיכה העיראקית
של עבד אל־כרים קאסם וקציניו.
הודיע ראש ההפיכה התימנית, מפקד נמל
חודיידה, אלוף־מישנה עבדאללה סלאל :״האימאם
נהרג בארמונו. תחי הריפובליקה
התימנית!״
תימן לא היתד, מעולם פתוחה בפני
עתונאים וסוכנויות־ידיעות, על כן קשה
היה לקבל תמונה ברורה מן הנעשה שם.
המקור היחיד היה ראדיו צנעא, ולא היה
מי שיאשר או יכחיש את הודעותיו.

הוא הורה לשלוח אספקה צבאית לשבטים
המלוכניים בתימן. במיקרה הצורך, הבטיח
סעוד, אף יינתן להם סיוע אוזירי.
אך המטוס הראשון לא הגיע להרי תימן.
מפקדו נחת באסואן שבמצריים העילית, מן
העבר השני של ים סוף. הצהיר מפקד המטוס
:״לרגע חשבנו להוביל את מטו־סנו
ואת הנשק שבו לתימן, כדי למסור
אותו לראשי ההפיכה. אבל חשבנו שאחינו
התימנים עלולים לירות בנו, בראותם את

לאיחוד מצרי־תימני. בידי המפגינים דגלי רע״ם ותימן. בחלון מש-
קיף עליהם נציגו האישי של גמאל עבד אל־נאצר. בעיני התימנים,
המאבק הוא קודם כל מאבק לשיחרור פנימי, ונשיא רע״ם שותף לו.

מרגע זה ברור היה כי ההפיכה לא
היתד, עובדה מוגמרת.

הטייסים ברחו למצריים

ף־< ניו״יורק התכנסו נציגי האומות ל־ל
פתיחת העצרת הכללית של האי״ם.
בראש המשלחת התימנית ניצב הנסיך חסן,
דודו של האימאם הצעיר, שצנעא הודיעה
על מותו. במיטב הסימון המסורתי של
ימי המלחמות הפיאודאליות, הודיע הנסיך
שהוא חוזר לארצו, כדי לעמוד בראש כוח
מלוכני, שימגר את ההפיכה הרפובליקאית.
בסיס־ההתארגנות שלו היה ריאד, בירת
הממלכה הסעודית. שם הודיע כי ביקש את
עזרת המלך סעוד נגד המהפכנים. סעוד,
שראה בהפיכה התימנית אות־אזהרה, הקדמה
להפיכה דומה בממלכתו שלו, נענה לבקשה.

הסמל הסעודי על המטוס. לכן החלטנו לטוס
למצריים ולמסור את המטוס לידי השילטו־נות
המצריים — כדי שאלה יעבידוהו עם
מטענו לידי המהפכנים בתימן.״
למחרת הגיעו למצריים עוד שני טייסים
סעודיים, במטוס־אימונים גנוב. הם חששו
שסעוד עלול להורות להם לפעול נגד התימנים
— ושאם יסרבו, ייאסרו.

״אימאם טוב -אימאם מת :״

ף ריחת הטייסים למצריים באה ל־ל
ה ד גי ש עובדה ידועה מזו זמן רב:
שמצריים היא כיום האויב מספר 1של
סעודיה. מאז פירוק רע״ם והכרזת דוקטרינת
״הסוציאליזם הערבי״ על־ידי גמאל
עבד אל־נאצר, החריף ללא תקנה הקרע
בין ריאד וקהיר. ראדיו קהיר זיכה את

המלך סעוד בגידופים שהיו עד אז שמורים
לחוסיין הירדני. לפני כחודשיים ברח למצריים
אחד מאחיו של סעוד, שקרא בגלוי
להפיל את המלך מכיסאו.
נגד תימן ניהלה קהיר מערכה קצת פחות
חריפה. האימאם אחמד, אשר למחרת כינון
רע״ם הסכים להצטרף לפדראציה מצרית־סורית־תימנית,
חזר בו לאחר מכן, תקף
את הכרזותיו הסוציאליסטיות של עבד אל־נאצר
כטומאה, היונקת את השראתה מן
הכופרים. שידורי סאוט אל־ערב, שכוונו
אל ״הדרום הערבי״ ,והיו מופנים נגד השליטים
האנגליים והשייכים ששירתום, לא
פסחו גם על מלך תימן.
כאשר מת האימאם ובא במקומו בנו,
האמיר באדר (״ירח״) ,שהכתיר את עצמו
בשם אל־מנצור (״המנצח״) ,חלה הפוגה
קלה בהתקפות המצריות. כי האימאם החדש
היה ידוע כמתקדם לעומת אביו, כאדריכל
האיחוד הפדראלי המנוח, כאורחו
התכוף של עבד אל־נאצר, וכאדם שחתם
במוסקבה על הסכם לסיוע צבאי. קשה היה
אמנם ליישב את מלכותו עם הסוציאליזם
הערבי, אבל אי־אפשר היה עדיין לדעת
לאיזה כיוון עתיד הוא להתפתח.
אלוף־מישנה סלאל לא המתין,; .אימאם
טוב הוא אימאם מת,״ היתר, סיסמתו.
כאשר קיבל פקודה מאל־מנצור לעבור עם
יחידתו לצנעא, כדי לשמש מפקד המישמר
המלכותי, נהג כפי שנהגו מצביאים רבים
לפניו: תותחיו היפנו את לועיהם ב־180
מעלות ופתחו באש על הארמון.
הוא מצא בן־ברית טבעי בעבד אל־נאצר,
הקצין־המהפכן הראשון של התנועה הלאומית
הערבית. כאשר התקרב הנסיך חסן לגבול
הסעודי־תימני, מיהרה קהיר להזהיר,
כי התערבות סעודית בתימן תגרור התערבות
מצרית גלויה לטובת הרפובליקה
החדשה. עוד הידהדו מלים אלה בשמי המרחב,
הפליגה האוניה המצרית הראשונה
לחודיידה, כשעל סיפונה צנחנים, מומחים
אוויריים ומינהליים, וציוד מלחמתי כבד.
כעבור יומיים הודיעו העתונאים המערביים
הראשונים שהגיעו לצנעא, כי ראו חיילים
מצריים מסתובבים, על נשקם, בבירה התימנית.
בסוף
השבוע היו שני הצדדים ערוכים
לקראת הקרב המכריע. ידיעות מעמאן מסרו
על אלפי לוחמים מבני השבטים, שהתקבצו
בהרים סביב האימאם אל־מנצור. דודו
חסן, שהתקדם מן הגבול הסעודי, הביא
עמו לוחמים נוספים ונשק כבד, מתנת המלך
סעוד. רדיו צנעא הודיע כי חיל-
האויר התימני הפציץ ריכוזים אלה.
הצבא הסדיר, שהתייצב כמעט כולו בצד
סלאל, החזיק בשלוש הערים הראשיות:
צנעה, תעז וחודיידה. קציני צבא חילקו
נשק למתנדבים, שעה שהצנחנים המצריים
עמדו בכוננות קרבית.

קץ לבידוד

ך • מלחמה כתימן עלולה להיות ממון
| שכת למדי. אף יש סיכויים שתחרוג
מן התחום של מלחמת־אזרחים פנימית וכי
בפעם הראשונה מזה דורות רבים יתנגשו
בשדה־הקרב צבאות סדירים של ארצות ערביות.
מצד אחד: חיילים סעודיים וירדניים,
שיתמכו במלך ; מצד שני חיילים מצריים
שיתמכו ברפובליקה.
קשה לנבא את כל תוצאותיה של התנגשות
זו בעולם הערבי. היא תבשר, מן
הסתם, סוף עידן המלכים והנסיכים, ששר-

ברימל, ובה מוצא אדם כבול להורג בעריפה בכיכר המרסית של העיר
דו מימי הזוהר של האימפריה האיסלאמית
שלאחר מוחמד.
אולם דבר אחד ברור כבר עתה לחלוטין:
המהפכה של סלאל הוציאה סופית את
תימן מבידודה. תימן, הארץ הסגורה וה־

האשמים, והשתלט
ערבי, עד לגבולות
מבידודו. וזאת רק
פן ינסו לספח גם
אל־סעוד, שבע

על מירב חצי־האי התימן,
ניעור האימאם
כדי ללחום בסעודים,
את ממלכתו שלו.
המלחמות והכיבושים,

חזרו למולדת אבותיהם בצבא גדול. בהתקפתם
האחרונה, בשנת ,570 הגיע המצביא
החבשי אברר,ה (או א׳ברהם) עם פיליו
עד לשערי מכה. התקפת־הנגד הערבית הטביעה
את חותמה על היחסים בין האיסלאם,
שנולד אז, לבין הנצרות.
התרבות של נסיכויות תימן, עושרן החקלאי
והמסחר הענף בין הודו ואירופה
זיכו את הארץ רשמית בשם ערביה פליכס
— ״ערב המאושרת״ — בפי הרומאים.

מיד מרבד הקסמיט
ך תעצמות שבטי הבדווים של הן
1מידבר הערבי הגדול, אשר תסיסת האיסלאם
דחפה אותם מערבה ומזרחה, שטפה
גם את תימן המשגשגת. אולם גם
בתוך הים האיטלאמי האינסופי־כמעט, שמרה
תימן הקטנה (פי עשרים משטח ישראל)
על ייחודה.
אימאם ירש אימאם, האימפריה העותומנית
התלבשה על כיבושי האיסלאם, הקולוניאליזם
האירופי הופיע בחצי־האי —
ותימן נשארה סגורה ומתבדלת.
לרגע, בפברואר ,1948 ניראה היה כי
יתנפץ הבידוד. קבוצת מורדים מבני השייכים
רצחה את האימאם יחיא, שעה שנסע
במכוניתו בצנעא. הם הכתירו אחד
מהם, עבדאללה איבן אל־ווזיר, כמלך במקומו,
הודיעו כי מעתה תהיה תימן חברה
פעילה בחבר הערבי ובמשפחת העמים. אך
האימאם החדש מלך בדיוק חודש. בנו של
יחיא אסף את אוהדיו שבאזור תעז, עלה על
צנעא הבירה והביס את כוחות איבן אל־ווזיר.
ב־ 8באפריל של אותה שנה הוא
הוציאו להורג והמליך את עצמו במקומו.
כעבור חמישה שבועות נימנה על יתר

ששת השליטים הערביים שהכריזו מלחמה
על מדינת־ישראל החדשה. אך ההכרזה
היתד, סמלית בלבד. האימאם אחמד לא חלם
לחרוג מן הבידוד המזהיר שהיה נהוג
בימי אביו. ישראל ובעיות העולם הערבי
עניינו אותו כה מעט, שהוא אף התיר
את עליית 100 אלף נתיניו היהודיים במיב־צע
מרבד •הקסמים המפורסם.
הוא מינה אמנם שגרירים בארצות־ערב
ובבירות הגדולות, התיר הקמת תחנת ראדיו
והכיר בהתרחשויות המהפכניות בארצות
השכנות. אולם הוא הביט על כל אלה
כעל רעה טבעית, אשר אדם שומר־נפשו
יטיב להתרחק ממנה. לא פעם ניסו להתנקש
בחייו, אך סוף המתנקשים היה תמיד
כסופו של איבן אל־ווזיר: ראשם נערף,
בהצגה פומבית מגעילה.
תימן לא רק שמרה על מיבנה פיאודלי
מושלם, אלא היתר, כולה אחוזה פרטית
של משפחה אחת. בני משפחת האימאם,
שנקראו ״סיידים״ (או ״אדונים״) היו בעלי
כל האחוזות הגדולות׳ ,היוו לבדם את
המעמד השליט.
רק בשטח אחד הכנים האימאם ללא־הסתייגות
את ההשפעה הטכנית של המאה
ה־ : 20 הצבא התימני. תחת הסחבות העלובות
נתן לצבאו מדים מערביים והנעילו
בנעליים. במקום החרבות והרמחים, באו
המיקלעים והתותחים. הוא אפילו שלח קצינים
להשתלמויות באנגליה ובמצריים, הקים
חיל־אוויר תימני.
הוא עשה זאת כדי להגן על כסאו מפני
מתנקשים ומפני רוחות־השינוי. אלא שעל־ידי
כך זרע במו ידיו את רוח־המהפכה,
שנועדה לסלק את בנו־יורשו ולקעקע את
חומות־ד,בידוד והריאקציה ששרדו מימי
הביניים.

חיור משיים

נסוך על פניהם של האימאם אל־מנצור וגמאל עבד אל־נאצר,
כאשר נפגשו לפני ארבע שנים בדמשק ונשבעו זה לזה
ידידות־נצח. אז היה האינדאס אל־מנצור עדיין יורש־עצר בלבד, ונשא את השם אל־באדר.

אסורה, תהפוך חלק מן העולם הגדול, הלכה
למעשה.
הבידוד ניכפה על תימן, למעשה, מייד
אחרי שמלחמת־העולם הראשונה הסתיימה.
משך כל המלחמה שיתף האימאם התימני,
יחיא חמיד אל־דין, פעולה עם השלטון
התורכי. גם כאשר הרים השריף חוסיין
של מכה את נס המרד הערבי, העדיף האימאם
יחיא לשבת בשקט. על כן, עם גמר
המלחמה, העבירו אליו התורכים את השלטון
על ארצו. האימאם, נצר משפחת הנביא,
היה עד אז רק מנהיגה הדתי של
ארצו. עם הסתלקות התורכים הוסיף לעצמו
תואר של מלך, הכריז על עצמאות
תימן — ומיד סגר את גבולותיה בפני
כל זר. אפילו ערבים בני ארצות אחרות
לא הורשו להיכנס.
מסביב געשו מלחמות, נוצרו וחוסלו
ממלכות. פניו של השריף חוסיין השתלטו
על עיראק ועבר־הירדן, ולתקופה קצרה גם
על דמשק ! האנגלים והצרפתים חילקו ביניהם
את הארצות החדשות במרחב ובזאת
זרעו את זרע תנועת־השיחרור הלאומית,
שהולידה לבסוף את גמאל עבד אל־נאצר.
אך תימן נשארה מנותקת מכל אלה, שקועה
במישטרה הפאטריארכאלי. רק כאשר הביס
המלך עבד אל־עזיז אל־סעוד את בית ה־

הניח לתימן — ושוב חזרה הארץ לתרדמתד,
העמוקה. זוהי ארץ הררית יפה, אשר אין
איש יודע כיום מה מספר תושביה. אין
בה כמעט בדודים נודדים וכלכלתה בנויה
על חקלאות ענפה ומשגשגת. היא אהד
המקורות החשובים של קפה בעולם, ונמל
ייצוא־הקפה, מוכה, הפך שם־נרדף לקפה.
ארכיאולוגים והיסטוריונים ביקשו לא־פעם
לחקור את השרידים העתיקים, המעידים
כי תימן היתד, פעם מרכז של תרבות
מפותחת מאד. רק למעטים מהם ניתן הדבר
— וזאת לפני שנסגרה הארץ על־ידי
האימאם יחיא. שרידים אלה מספרים אל
ממלכת שבא העשירה, שאחת משושלת
מלכייה ביקרה אצל שלמה המלך ואשר
צאצאיה עברו את ים סוף כדי לכבוש את
חבש ולהקים בה ממלכה שמית.
בחורבות מאריב מצא הארכיאולוג הצרפתי,
יוסף הלוי, לפני כ־ 90 שנה, שרידים
של התרבות ה״חימיארית״ :פסלים, כתבים,
וארמונות, היכולים להתחרות בתרבות בבל.
ההיסטוריה הקרובה יותר יודעת לספר
על השבטים הגדולים שעברו ליהדות, ועל
המלחמות בין שבטי תימן לבין צאצאי
שבא בחבש. לעתים היו בני תימן פולשים
לחבש, ולעתים היו החבשים פולשים
ליבשת הערבית. החבשים, שעברו לנצרות,

רוהט׳ השבטים

שהצטרפו עתה למחנהו של אל־חסן. ,אחי הא
אחמד ודודו של האימאם האחרון אל־מנצור,
בשעתם לאחסד לדכא מרידה צבאית לוודסת. כאן נראים אחמד ואחיו חוזרים מנצחים לצנעה,

במדינה
(המשך נזעמת )7
מרגיזה את האפיפיור שבעתיים, מפני שהוא
יודע כי היהודים עצמם, במדינתם, מקיימים
את מערכת־החינוך הדתית בכספי המדינה,
וכלל אינם חולמים להפריד אצלם את
הדת מן המדינה.
לכן רמז האפיפיור לא פעם שהוא מוכן
לעסק־חליפין: הכרת הוואתיקאן בישראל,
תמורת הוראה ישראלית ליהודי אמריקה
לתמוך בדרישות הקאתוליות שם.
מי בא לביאה ז אולם גם בהעדר
הכרה רשמית, יכלו יחסי ישראיל־ וואתיקאן
להיות הדוקים יותר, לולא פרשה קטנה
ומחפירה, האופיינית לשיטות הפעולה של
משרד־התוץ.
במשך השנים האחרונות עלה בידי ג׳ו
גולן לקשור קשרים אישיים הדוקים עם
אישי הוואתיקאן. בייחוד עלה בידו להתקרב
לאוגוסטין קארדינאל ביאה , ,המנהיג
הישועי, שהפך שר לקידום האחדות הנוצרית׳
והנהו אחד הכוכבים העולים בשמי
הכנסיה. ביאה הוא גם האיש שהכין את
הוועידה הנ״כחית.
לביאה ולחבריו היה קל לקיים יחסים עם
גולן, על אף היותו ישראלי, כי גולן לא
פעל בשם מדינת ישראל, אלא בשם הקונגרס
היהודי העולמי, שהוא גוף עולמי,
ואינו קשור רשמית לישראל. גולן לא עמד
על משלוח הזמנה רשמית לקונגרס היהודי
לשגר משקיפים לוועידה, מחשש פן ידרשו
גס גופים יהודיים אחרים זכות זו. אך
הוא דאג מאחורי הקלעים לטיפוח האינטרסים
הישראליים והיהודיים — כגון מחיקת
קטעים אנטי־יהודיים מן התמליל של ה־כנסיה.
אין
ורדים לוורדי. אולם לפתע ירד
הגרזן של שרת־החוץ על ראשו של גו; ן,
והוא נאלץ לנתק את קשריו. משרד־החוץ
קבע כי במקומו של גולן ברומא יבוא אדם
בשם חיים ורדי, המדבר איטלקית טובה.
מינוי זה עורר זעם בחוגי הפנסיה. כי
ורדי הוא פקיד רשמי של ממשלת ישראל,
.,יועץ שר הדתות לענייני העדות הנוצריות״.
למרות שקיבל ״חופשה״ מתפקיד זה ו־
״הושאל״ לקונגרס היהודי, חששו ראשי
הכנסיה כי ממשלת ישראל מבקשת, בתחבולה
זולה זו, להשיג במירמה הכרה חצי-
רשמיה בישראל.
כך התפוצץ העניין כולו, אבדו הפירות
של עבודה סבלנית ארוכה. הכנסיה רמזה
שלא תקיים שום קשרים עם ורדי. השמועה
כאילו הוזמן הקונגרס לשגר משקיפים ל־וזעידה
האקומנית הוכחשו רשמית.
השבוע, כאשר התכנסו בעלי המדים הססגוניים
המפוארים בוועידת־הענק שלהם,
היה הודאתיקאן רחוק מישראל יותר מתמיד.

י ח סי חזץ
רק רא ב־מ• חור
״הממשלה הסובייטית מאיימת לסגור את
בית־הכנסת הגדול במוסקבה בימי חול!״
הדיעו העתונאים. היה זה הסיבוב האחרון
במלחמה עקשנית המתנהלת מזה שנים
רבות, ואשר כלי־הנשק שלה הם תפילין,
סידורים וטליתות.
לסי טענת הממשלה הסובייטית, רגילים
תיירים יהודיים ועובדי השגרירות הישראלית
במוסקבה לבקר בבית־הכנסת, להעמיד
פני מתפללים, ולהשאיר במקום חפצי־דת
שונים. כוזנתם היא, בלי ספק, לספק
־פצים אלה ליהוד׳ ם הדתיים, שאינם יכולים
להשיגם בדרך אחרת.
אילם הפקידים הסובייטיים רואים פעולה
זו בעין זועמת מאד. כל התקשרות בין
יהודים סובייסיים ליהודים זרים וישראליים
נראית להם כפתח לפעולת ריגול — כשם
שהתקשרות של ישראלים שמאליים עם
דיפלומטים קומוניסטיים בישראל מרגיזה
את הש״ב.
שיייד כלתי־מוצלה. הנימוק הסובייטי
הרשמי אינו נוגע לריגול. הוא
הושמע החודש בפי הרב הראשי של מוסקבה,
יהודה לייב לוין :״האורחים הזרים
מטפחים, שלא ביודעין, את השוק השחור
בחפצי־דת. אנשי השוק השחור, ובייחוד
יהודים גרוזיניים, נוטלים את החפצים שהושארו
בבית־הכנסת, ומוכרים אותם במחיר
מפולפל ליהודים אחרים!״
אין זו הפעילות היחידה בבית־הכנסת,
המרגיזה את השלטון הקומוניסטי. פעילות
אחרת: ר,שדכנות, האסורה בהחלט

דליה

לוגאסי,

* • לו שהאנ שי * לבושים אזרחית טיי־
\£ /לו לתומם על רציף הנוסעים ההומה,
בנמל חיפה. הם העיפו מבטים חטופים
ובוחנים לצדדים, צפו בדריכות באוניה
הקטנה, שעמדה להיקשר אל הרציף. בודדים
בלבד ידעו את זהותם של השלושה ואת
מטרת ביקורם בנמל. אלה שידעו, היו קומץ
שוטרים ממשטרת הנמל. לאדניהם גונב
הסוד הגדול: עומדים לעצור מרגל, המגיע
באוניה היוונית הקטנה.
דמיונם של שוטרי הנמל המשועממים
החל לפעול במתיחות ובהתרגשות. הם כבר
ציירו לעצמם את הרגע, בו יגשו השלושה
לדמות מ סתורית וחשודה, ישימו אזיקים על
ידיה. אלה שציפו לראות כיצד נעצר ציצרו,
פקחו כעבור שעה קלה עיניים תמהות.
במקום ציצרו הופיעה מאסה הארי. מכבש
האוניה, מלווה על־ידי נציגי השלטונות,
ירדה צעירה אקזוטית ויפה, ששערה השח
ר החלק כיסה את מחצית פניה. מבעד
לקווצות השיער הופיעו עיניים בורקות
גדולות, שגבותיהן מצויירות בנוסח המזרח
הרחוק. גופה המלא והמעורר היה הדוק
במכנסי ג׳ינס וסוודר שחור, ארוך שרוולים,
כיסה את חלק גיסה העליון.
מלוויה הישנים והחדשים, שזה עתה
הצטרפו, העבירוה במהירות דרך פקידי המכס
והדרכונים, הכניסוה למכונית ומיהרו
להעלם משטח הנמל.
יומיים קודם לכן גורשה דליה לוגאסי
מיוון, בה שהתה למעלה משנה. היא נעצרה
שם כחשודה בפעילות קומוניסטית, האסורה
במדינה זו, הועלתה על אוניה המפליגה
לישראל, תוך הודעה מפורשת ששוב לא
תיכל לחזור ליוון.
אולם האשמת הפעילות הקומוניסטית,
שהועלתה על־ידי היוונים, היתד, רק תואנה.
זאת התברר לדליה שהגיעה לישראל ונעצרה
לשלושה ימי חקירה. הגירוש מיוון נעשה
תוך שיתוף פעולה בין השלטונית היווניים
לבין נציגי ישראל. הרקע האמיתי לגירוש
היה רומן אהבה ממושך וסוער, שניהלה
הצעירה הישראלית מבאר־שבע עם צעיר
מצרי יפה־תואר, פקיד בכיר במזכירות הליגה
הערבית.

ה חיי םלעומתח ן
״*י! צעירה ^ טעמדזלי ^ מרכד ס ד
י י מה בינלאומית זו, שהדאיגה את שלטונות
יוון וישראל ואולי אף את שקטונות
מצריים, היתד, דמות מיוחדת במינה, אישיות
שאיש לא היה מצפה לפגשה דווקא באסבם־
טון נידח, בקצה מעברה, בגבולה המערבי
של באר־שבע.
סיפורה של דליה לוגאסי מתחיל לפני
26 שנה במרוקו, שם נולדה לאב פורטוגזי־נוצרי
ולאם יהודיה. מתקופת ילדותה זכור
לדליה רק מאורע אחד, כשהיתה בערך בת
שש. אמה שלחה אותה אז לשוחט. כדי
לשחוט תרנגולת ליום כיפור. היא ראתה
את השוחט מעביר את החלף על צוואר התרנגולת
וקיבלה הלם. למשך כמה שבועות
נפלה למשכב ומשההלימה הפכה לצמחונית.

רוצה ילד מכל גזע

אומרת דליה לוגאסי, החולמת להביא לעולם
ילדים בני כל הגזעים. היא יושבת על ה־ריצפה,
בדירתה אשר באסבסטון בבאר־שבע. על הקיר מאחור — רישום משלה, לו היא
קוראת :״משפחת הנגב״ .השולחן בצד הוא שולחן עץ פשוט, שהורכב משברי עצים.

כשהגיעה לגיל בגרות, שלחו אותה הוריה
ללמוד בפאריס. היא למדה שם פילולוגיה
ואמנות בסורבון, התחילה לצייר וגילתה
כשרון נדיר בקליטת שפות. כיום היא דוברת
על בורין שמונה שפות. אולם הקאריירה
שלה כתלמידת אמנות הסתיימה מהר. דליה
נישאה בפאריס לכושי אמריקאי, כשהייתה
בת .19 כעב־ר חמישה חודשים, כשהיא
הרה לו ללדת, התגרשה ממנו.
היא הכירה אז יהודי צרפתי, שלמד עמה
יחד, נישאה לו ויחד עמו עלתה לפני שש
שנים לארץ, ישר לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן.
שם ילדה את בתה. כעבור שנה
בערך התגרשה מבעלה השני ועזבה את
הקיבוץ.
״זה לא מפני שהקיבוץ לא מצא־הן בעיני,״
אומרת דליה, כשהיא דוברת בעיניים
עצומות ובקול אפאתי, מדליקה סיגריה בסיגריה
ומתרפקת על עצמה .״אני דווקא
מאוד א־הבת לעבוד אדמה. לפעמים, כשיש

(המשך בעמוד ) 14

• בלשון הכנסיה, מפריד התואר בין
השם הפרסי ושם המשפחה.

1 1 7 1 ^ 7 1 ^ 111191ך במרכז העיר נאר־שבע, בירת־הנגב, משוחחת דליה
11 1 1 1 1 1 1 1 1 _ 1 111/1לוגאסי עם ידידים שהיכירה מבני 1המקום. היא אינה
מרבה לצאת מדירתה לעיר, מעדיפה לשוטט טל הגבעות הסובבות את העיר, לבדה או
בחברת עדר טיזים, לבושה גלימח שהיא עצמה תפרה, נהנית מקרני השמש ומן הטבע.

י מי

לי מצב־רוח, אני קופצת לאחד המשקים
לעבוד. הנה לפני שנה ירדתי ליטבתה.
עבדתי שבוע, מבלי לראות אף אחד, משש
בבוקר עד חמש בערב. זה טימטם אותי
למשך שבועיים. קורה לי גם לקפוץ לדביר,
למגן ולקיבוצים אחרים ולעבוד. אם התגרשתי
ועזבתי את הקיבוץ, זה היה מפני
שיש לי הרבה יותר מה לעשות בחיים
מאשר להיתו אשה בקיבוץ.״

העולם הוא כיתה

ף * באו ״ שבע, שם גרי הוריה, קיבלה
—1דליה אסבסטון במעברה. היא הפכה
אותו לפינה בוהמית, העומדת בניגוד מוחלט
לסביבה. אין בו לא מים ולא חשמל.
היא מסתפקת בעששית נפט קטנה ואת
המים היא שואבת בדלי, מאחת משבע
הבארות העתיקות על באר־שכע, הנמצאת
מול חלין ביתה.
הקירות מכוסים בציוריה ובתכשיטים מעשי
ידיה וכאלה שליקטה מפינות שונות
בעולם. ידידים הבאים לבקרה והיא עצמה
כיסו את הקירות בכתובות בשפות שונות:
אפילו הבטחון שאוהבים אותך אינו משקיט את כאב האהבה!״ או :״הסדר הוא
ארמון ההגיון, אבל אי־הסדר הוא גן־העדן
של הדמיה,״ או :״אם הצלחת לשכנעני
להזמינך לד־רת• — אני אדאג להעסיקך!״
בבאר־שבע השיגה דליה עבודה כפקידה
במשרד הבטוזון. את שעות הפנאי שלה
הקדישה לציור, שקעה בקריאת ספרי פילוסופיה,
שירת יוון וארכיאולוגיה. מ־ל ביתה
ממש, הצופה אל מרחבי הנגב, התנהלו
חפירות המשלחת הארכיאולוגית הצרפתית
ודליה הפכה לארכיאולוגיה חובבת. אולם
היא לא יכלה לשבת זמן רב במקום אחד.
״אני חיה בהרגשה שהעולם כולו היא
שלי,״ א־מרת דליה ,״אין לי בית קבוע.
בכל מקום אני מדגישה כמו בבית אבל
אם אני חוזרת לכאן, זה מפני שהשמש
חסרה לי.״
כשצברה מספיק כסף, יצאה דליה למטע
בעולם, שהחל ביוון. לפי התוכנית היה
עליה לאסוף כסף בכל תחנה להמשך המסע.
מכיוון שהיא נושאת דרכון צרפתי
ושליטתה בשפה הצרפתית היא מושלמת,
מצאה עד מהרה משרה כמורה בשגרירות
הצרפתית ביזזן. כאן מצאה כר נרחב לעסוק
בתחביבה העיקרי — הארכיאולוגיה. שבועות
ארוכים סיירה בין שרידי התרבות
שחרבה.
היא ניצלה כל הזדמנות כדי לסייר ביוון

ניס

הצעירה האכזוטית מבאו־שבע, גומה לתכונה בינלאומית בגרר

רומן עם מצרי
ובאייה. תקופה מסויימת השתכנה באי קטן
בשם אידרה, שם הפכה את דירתה לבית־קפה
קטן, בו היתד, מוכרת קפה לידידים
ותיירים, עיסוק שאיפשר לה להתקיים. כשאזל
הכסף, היתד, יוצאת לאהד האיים, עובדת
עם התושבים המקומיים בחקלאות ובדייג
תמורת מקום לינה ומזון.

הפלא הרומאי
לא שלא נערה כדליד, תשאר זמן
רב לבדה. באחד מסיוריה הכירה צעיר
יפר,־תואר, משכיל, ואף הוא בעל נטיד,
לארכיאולוגיה. עובדת היותו מצרי לא הפריעה
לה ועד מהרה מצאה עצמה מאוהבת
בו. היא החלה יוצאת בחברתו ואף עברה
לגור בדירתו.
סוכם ביניהם לא להניח ליחסי האיבה
בין ישראל למצריים להוות גורם מפריע
ביחסיהם וכתוצאה מהחלטה זו לא החליפו
מעולם, ולוא גם מלא אחת, בנושא זה.
בגלוי וללא כל נקיפת מצפון המשיכה
דליה לבלות בחברת המצרי. היא יצאה
עמו לסיורים בתורכיה ובולגריה, הכירה
באמצעותו אישים חשובים, הופיעה עמו
בחברה, מבלי שגילתה כי בינתיים עוררו
יחסיה עם המצרי אית תשומת לבם של
כמד, אנשים סקרניים.
ואז, לפתע, נעצרה וגורשה מיוון. בתום
שלושת ימי חקירתה על־ידי השלטונות הישראליים,
אחרי שהוחזרה, לא נמצאו
כנראה הוכחות להאשימה בגילוי סודות
בטחוניים. דליה שוחררה, לא הואשמה גם
בקיום מגע עם סוכן זר.
היא לא נשארה בארץ זמן רב. כעבור
זמן קצר יצאה שוב לאירופה, במטרה
להגיע לפאריס ולנסות לבנות שם את חייה.

הכסף נגמר לה ברומא. ובדיוק אז התרחש
מאורע, הנראה כלקוח מסיפורי אגדרת.
דליה ישבה בקפה קטן 24 ,שעות אחרי
שסעדה את מנת הספגטי האחרונה. היה
זה קפה בו נוהגים לבקר אמני רומא. איך
שהוא נקשרה שיחה בינה לבין שני גברים.
שהתגלו כסופר אלברטו מוראביה וכבמאי
הקולנוע האיטלקי הצעיר פאסוליני. כששמעו
על מצוקתה של דליה, הציע לה פאסי־ליני
תפקיד קטן, בסרט שעמד בייצורו.
כך, ללא כל כוונה מצידה, הפכה דליה
לשחקנית קולנוע. היא הופיעה בסרט נזאנזא
רומא של פאסוליני, בו כיכבה אנה מאניאני
בתפקיד פרוצה המנסה לחזור למוטב. לדליה
היה תפקיד קטן של לסבית.
אולם מכיוון שחדרה לעולם הקולנוע בציינה
צ׳יטה, מצאה כבר תעסוקה, קיבלה
תפקידים של ניצבת בסרטו של ז׳אן סירל
הירושה של הדוד ז׳ראר, ואפילו תפקיד
בקליאופטרה.
כשהצטבר הכסף שוב באמתחתה, ניסתה
דליה לחזור ליוון, אולם לא קיבלה אשרת
כניסה. היא יצאה למסע קצר לפרס ולהודו,
הזרד, משם לצריפה הקטן בבאר־שבע.
זוהי תחנה זמנית בלבד. מעין מעון קיץ,
בו מבלה דליה את ימי השמש. מבד של
שק סוכר אמריקאי תפרה לד, דליה גלימה
ארוכה וחושפת כתפיים, אותה היא לובשת,
בה היא ישנה ובה היא מסתובבת בבית
ובשכונה.
בבקרים היא נוטלת משכן עיוור את עדר
העיזים שלו, יוצאת עמו למרעה. את שאר
שעות היום היא מבלה בביתה בקריאה,
בתרגום שירה משכה לשפה, באחת משמונה
השפות בהן היא שולטת ובשינה. בערבים
היא מבלה עד השעות הקטנות של הלילה
במועדון ההזדמנות האחרונה, שם היא מת־

ע ך 1ה ח 1 1י | 1צועדת דליה בצילו של אשל
111111111 *8
11 בדרכה מבאר עתיקה, אחת
\ ו ^0 1 1 1
הבארות של באר־שבע, ממנה היא שואבת מים לרחצה ולשתיה. היא לבושה כותונת
ורגליה יחפות. מלתחתה כוללת שמלות רקומות, מכנסי ג׳ינס וסמדרים וגלימה

עתיק, משבע ארוכה,
ימנית.

מכרת לאחד מתעניגות חייה: שתיית וזיסקי.
״אני לא מנסה לשכוח שום דבר ולא
לברוח,״ אומרת דליה .״אינני שותר, וויסקי
מכיוון שכיום זאת השתיה הסנובית, אני
שותה כבר וויסקי 11 שנה. אני שותה מכיוון
שזה טוב. כל משקה אחר עושה אותי חולה.
אבל לא חשוב כמה ודיסקי שאשתה, תמיד
אקום בבוקר רעננה כמו פרח. זה עושה
לי טוב ומכיוון שאני אוהבת את עצמי,
אני חייבת לשמור על עצמי.״
לפעמים היא יוצאת לשוט בארץ, סתם
להסתובב על גבעות הנגב, לעיתים גם קצת
יותר רחוק. יום אהד מצאה קטע חוף
בגדה המזרחית של הכינרת, ליד עין־גב.
החוף נשא־חן בעיניה והיא נשארה שם
שבוע. מצאה פתקים שמשלחת אגודת הדייגים
על פני הכינרת, כדי לבדוק את
תנועת הדגים בים, וקיבלה עבור החזרתם
75ל״י .״זה היה מספיק לי להישאר שם
עוד שבועיים. אבל התרחצתי ערומה בכינרת.
עד שעברו חברי משק עם טרקטור,
ראו אותי ואמרו למזכיר. הוא בא וזרק
אותי משם.״
פעם היתד, דליה מוצאת עניין גם בביקור
במאהליהם של הבדואים בסביבות באר־שבע.
היא היתה יושבת בחברתם, לוגמת
קפה, מאזינה לסיפוריהם ועוזרת להם לפתור
בעיות שונות. אלא שקסמם של הבדואים
פג .״היום הם מעשנים צ׳סטרפילד,
נוסעים במכוניות ומאזינים לטרנזיסטורים.
היום הם יותר מתורבתים אולי מאתנו.״

ע1ק אפריקאי

דליה, מזכרת מהתקופה בה ביקרה באפריקה.

חיי ,.ועגיה
^ שלה, לדלי ו! לוגאסי, דעות משלה
על אמנות ופילוסופיה, על ספרות ושירה,
אולם בעיקר מעניינות דעותיה על חייה
שלה:
״!גני לא רוצה דבר מהחיים, רק שאוכל
לאדר ב את כל האנשים. הפסקתי כבר לשפוט
אותם ואני משתדלת רק לעזור, עד
כמה שאני יכולה. הנשואין הורגים את
האהבה. אני מתכוננת עוד להוליד ילדים,
אבל מבלי להיות נשואה ובלי להיות קשורה
לגבר. אני רוצה ילדים מכל העמים ומכל
מיני גזעים, אבל לא כמו ג׳וזפין בייקר,
שאוספת אותם ומאמצת אותם. אני אשד,
ומסוגלת לעשות אותם בעצמי.״
מלבד ילדים אוהבת דליה גם נשים, מה
שמוליד אי־הבנות מסויימות אצל כמה
אנשים .״זאת לא אהבה פיזית,״ היא מסבירה
,״אהבה אפלטונית. אני משוגעת ליופי.״
פעם, למשל, התאהבה דליה במוזגת
אספרסו וזו כבר היתר, סיבה סבירה לבלות
את ימיה בב־ת־הקפה, מבלי שתחליף מלה
עם הנערה, ורק תנעץ בה עיניים.
הקיץ נגמר וגם חופשת־המולדת של דליה.
התחנה הבאה במסע חייה של דליה לוגאסי
תהיה אמסטרדם. היא הכירה כאן הולנד•
צעיר, שבמכחייתו סיירה בארץ לאורכה ולרוחבה.
הוא חזר לאמסטרדם, שם הוא
מארגן עבורה בית־קפה קטן.
יש לה אומנם הצע ת להמשיך להופיע
בסרטים. פאסוליני עצמו הציע לה תפקיד
קרו בסרטו החדש, אורפאו. במאי צרפתי
צעיר, אותו הכירה בצ׳ינר, צ׳יטה, הציע לה
להשתתף בסרטו הראשון, אותו הוא עומד
להסריט בדרום צרפת. אלא שדליה שוב
אינה נמשכת לתפקידים קטנים בסרטים .״יש
יותר מדי אנשים וזה מטמטם אוחי,״ היא
מסבירה.
״החלטתי לעשות כסף. בהולנד זה קל
מאוד. אני אפתח לי בית־קפה קטן. בחורף
זה יהיה במרתף, יחד עם גלריה של תמוי
נ ת. זד, יהיה מקום מיפגש כזה, שם
יוכלו אנשים לבוא ולפטפט. בקיץ אני
אסתובב עם אוהל על חוף הים. יש שם
המון צעירים גרמנים, שלא יודעים איך
לזרוק את הכסף שלהם. אז שיזרקו אותו
לאוהל שלי. הכסף שארוויח יאפשר לי
להמשיך לנסוע בעולם. יש לי עוד המון
רעיונות, אבל אני לא כל כך בטוחה
שאצליח לבצע אותם. אני אמשיך לחיות
תמיד חיים של ג׳יפסי, אלה חיים שתמיד
שיגעו אותי.״

האשה שבקיר י ן
דליה משנו את תשונזת־לב במאי הקולנוע.

״ש?1פפבור1

מסרטה פאני פייס ניתנו לדליה במתנה.

צעיר ישראלי מדווח על צד בלתי־ מוכר ש
נוצץ יותר. ביוגלו ישן יותר, צפוף יותר,
רועש יותר — אבל חי ומעניין לאין שיעור
יותר.
איסטיקלאל ג׳דסי, הוא ״רחוב העצמאות״,
הומר 20 ,שעות ביממה. בשעות היום, זהו
המרכז המסחרי. בערבים נידמה לך פתאום
כי במקום חנויות הבגדים והכל־בו צצו
בתי־מרזח יווניים ומועדוני־לילה מוארי־נאון.
זהו רחוב שממנו מסתעפות מאית סימ־טות
חד־סיטריות. כולן דומות. פרט לאחת.
בכניסתה ניצב שלט המודיע כי התנועה
מותרת בכיוון אחד בלבד. אבל אין מכונית

מאת

יורם ראובני
או עגלה נכנסת. רק הולכי־רגל. כי לרוחב
הסימטה ניצב שער מברזל. פישפש קטן מצד
ימין פתוח כל שעות היום והלילה. דרך
פישפש זה אפשר להיכנס לסימטה, שאין
לה שם.

עבודה קשה

חוסם את הכניסה לרחוב היצאניות של איסטנבול. מצד ימין
נראה פישפש פתוח, דרכו יכוליט להיכנס ׳הלקוחות. השער,
שלפניו ניצבים רוכלים, נפתח פעם ביום: למכוניות התברואה. שים לב לחלונות המסורגים.

השער הנעור

ך כנסתי. ניחשתי מראש, פחות או יותר,
} .מה מסתתר ברחוב הסגור — וצדקתי.
זהו רובע היצאניות של הגדולה בערי תורכיה.
תחילה
הסתרתי את מצלמתי מתחת למעיל.
כי קראתי פעם סיפור בהעללם הזה,
מאת עתונאי ערבי מישראל שביקר בטהראן
— וכאשר רצה לצלם ברחוב הסגור הפרסי,
אסרו עליו זאת. אבל באיסטנבול לא עמד
שוטר ליד הכניסה, שיקח ממני את המצלמה
— ואת. הנשק, אילו היה לי.
הסתבר כי היצאנות היא חוקית בתורכיה.

יסטנ בו ל — מלכת המזרח. העיר ה־יפר,
ביותר בעולם. תשאלו מי שאתם
רוצים, ויאמר לכם כי אין עיר העולה ב־יופיה
על עירו של קונסטאנטין קיסר.
היא יושבת על מים רבים — ובמקום שיש
מים, יש חיים ויופי. מצד אחד — ים
השיש. הלאה — הבוספורוס האגדי, ששתי
גדותיו נטועות גנים ויערות, וחודילות־פאר
מקשטות אותן. בקצה השני של הבוספורוס
— הים השחור, בעל חופי הזהב המיפלאים.
ובתוך־תוכה של העיר עצמה — לשון של
מים אשר שמה לבדו הוא חלום: הלא היא
ק רן

הז ה ב.

הוי, לילות איסטנבול ! השייט האיטי לאורך
הבוספורוס, המסעדות הקטנות בהן
מגישים לך את פרי־הים הטרי. המוסיקה
התורכית הנוגה, המתמשכת ומסתלסלת כקינה
מלב רוח־רפאים. והעאראק הלבן!
ואם אוהב יבשה הינך, הפנה עיניך אל
קו הרקיע. מינארטים, כיפות, מיגדלים, גבעות•
כל חלומות אלף־לילה־ולילה במבט
אחד. הפלאי הגדול, ארמון השולטאנים. מכאן
שלטו על מחצית תבל, וכאן שמורים
עדיין אוצרות מחצית תבל. כסאית־המלכית
של אימפריות רמות ואדירות ממלאים לבדם
אולם ענקישל הסראי. כתרים, חרבות ו-
שרביטי״מלכים מיצגים בצפיפות. בימים של
תפארתם, הרעיד כל אחד מהם ממלכה שלמה.

זד. בכפיפה אחת עם המאה העשרים.
מאה של הילטון וג׳אז, של היי שיש קבאב
ומוניות צורחות. של שלטי נאון המכריזים:
״בירה קרה ונערות המות!״

סי מטה לל אשס

ןזן היא חלק חיוני מך ה־
| / 1 ^ 11י 1תהליך כולו. הלקוחות
בוחנים את היצאנית המעורטלת שלפניהם.

ף • וב?ן כיו ג לו היא נקודת־המיפגש של
1המאה העשרים עם דורות עברו. ראשית
המאה העשרים, ליתר דיוק. החלק החדש׳
בו עומד מלון הילטון, קצת יותר
רחוק מכאן. הוא נקי יותר, רחב יותר,

שליד הכניסה לבית מס׳ 22 מעיד על הפופולאריות של הדיירת. שמה כתוב על
בהיג׳ה גודר .׳הכניסה המפוארת מעידה על שיגשוג כלכלי, ויש להניח כי הביקור
יותר מאשר עשר הלירות התורכיות (כשלוש לירות ישראליות) ,המחיר אותו דורשות היצאניות הא

התור

המדינה השכנה הידידותית: וחוב היצאניות בטוב! איסטנבול
העוסקות במקצוע זה תופסות את כל הרחוב
הארוך, והן נמצאית תחת השגחה
מתמדת של המשטרה ושל משרד־הבריאות.
מספרן הכללי עולה על ,400 והן צריכות
לעבוד שעי ת ארוכות. כי שכר־העבודה נמוך
מאוד: עשר לירות תורכיות (כשלוש ליה ת
ישראליות) עבור ביקור קצר.
ברחוב הילכו רוכלים, שהציעו פיסטוקים
וממתקים, תה חם ונעלי־בית. אבל אי־אפשר
היה בשום אופן לחשוב אותו לרחוב רגיל.
ראשית — מפני שלא היו בו חנויות.
שנית — מכני שבכניסה לכל בית עמדה
לה גברת בשלב זה או אחר של עירטול.
איפה שלא עמדה גברת כזאת, ניצב תור
ארוך של לקוחות. סימן שהגברתי כה יפה
ומבוקשת, שאין לה זמן לחכות בחוץ, עד
שיופיע לקוח הרוצה בה.

הזמנה להרמון
^ וב הלקוחות ברחוב הסגור היו
1בחורים צעירים. פה ושם נראו כמה
בודדים, כאילו ערכו 8וז1ון נן 0ו-81ז\ו<50ת1׳וו —
כאילו בחנו את הסחורה בחלונות־ראווה.
אחרים פסעו בצעדים נמרצים, מבלי להסתכל
לצדדים. יודעים את מי הם רוצים? גמרו
וממהרים כבר לצאתי
לרוב באו הלקוחות חבורות־חבורות.
סטודנטים שניצלו חופשה, או שהחליטו כי
היום זקוקים הם למזו;־ רוחני ממין אחר.
פקידים שחגגו בצורה זו את יום הולדתו
של אחד מהם. הם התעכבו ליד כל דלת.
גם כאשר מבט ראשון הספיק להוכיח להם
שאין ה״סחורה״ ראויה לשמה. הם החליפי
בדיחות שלא יכולתי להבינן. אבל הם צחקו׳
והנשים צחקו איתם בטוב־לב. פה ושם
שלח מישהו יד .״הסחורה״ לא נעלבה,
אפילו לא היתה בבחינת חתול בשק.
כל הזמן ניסיתי לצלם בהחבא. לפתע
הבחינו כמה צעירים במצלמתי. שניים מהם
רצו אלי, כשהם צועקים בשצף־קצף. הסתרתי
את המצלמה וצעקתי באנגלית שאינני
מבין תורכית. השניים נעצרו לידי, וכהרף־
עין התקהלו סביבי גם יתר בני החבורה.
״מניין אתה?״ שאלו אותי. עניתי שאני מישראל
.״אין אצלכם דבר כזה?״ התעניינו.
השבתי בשלילה.
״אז מה אתה עושה כשאתה רוצה לבלות
עם אשה?״ תמה אחד הצעירים.
אחר השיב משהו בתורכית וכולם פרצו
בצחוק. שאלתי מה אמר .״הוא אמר,״ תירגם
מישהו ,״שכשאתה צריך בחורה —
אתה בא לאיסטנבול!״
כדי להראות לי, שהם מתכוונים לכל זאת
בידידות של גבר־אל־גבר, הציעו לי להצטרף
אליהם — על חשבונם .״אינשיראה ה א
היפה בנשות ביוגלו,״ האיצו בי.
״לא, תודה רבה,״ שיקרתי באדיבות ,״כבר
הייתי אצל אחת היום,״ והסתלקתי.
כי בנות ביוגלו אינן יכולות להתחרות
להופעת הלקוחות. אלה הן שתיים מתון למעלה עם היופי של עירן — והעדפתי את זכרו־מ־
400 היצאניות, העובדות ברחוב זה. לא מזמן נות האכזוטיקה של אלף־לילה־ולילה על
הושמעו קולות שדרשו את חסול הרחוב ואיסור היצאנות, אך הממשליה סירבה לפעול. בנות הרחוב הסגור של ספטמבר .1962

הן יושבות ומתנות

ה ך 1ח 1ך אינו דומה לשום רחוב רגיל. אין בו ילדים, אין בו חנויות. המהלכים בו
ה ם גברים בלבד — ואילו הנשים עומדות בפתחי ׳הבתים, מוכנות לקבל
לקוחות. בקצה השמאלי: דלת הנושאת את הכתובת ״משטרה״ .הנשים הנראות בתמונה זו

בידידות

מחבקת יצאנית את הלקוח.
אין היא נעלבת
שהס מחכים דווקא לדיירת אחרת באותו בית.

הן מבוגרות, בדרן כלל: אלה הן מנהלות הבתים, או יצאניות וותיקות במקצוע ולכן גם
זולות מאוד. ליצאניות הצעירות אין פנאי לעמוד בפתח או להסתובב להנאתן, כי התור
אליהן גדול^ .חסו של התורכי ׳הממוצע לרחוב זה הוא ענייני, ומובן מאליו, כמצרן רגיל.

במדינה
(המשך נדענזוד סו)
בברית־המועצות. הנימוק האידיאולוגי: השדכנים,
כמו אנשי השוק השווה המועלים
והספסרים, מפיקים רווחים שאין מקורם
בעבודה.
כדי למנוע את סגירת בית־הכנסת, כינס
הגבאי הראשי, נחום פאלר, את המתפללים
לאסיפה מייוחדת, ביקש מהם למנוע פעילות
בלתי־חוקית בבית־הכנסת. איך הדבר
לא הועיל, ואיום השלטונות עומד בתוקפו.
אללה והזהב. אין זה האיום היחיד
מסוגו בברית־המועצות. לא מכבר טען
איסבסטיה, במאון הממשלה הסובייטית, כי
המיסגד הראשי של מוסקבה משמש מחסה
לרשת ספסרים מוסלמיים, המספסרת בזהב.
יתכן
כי 300 היהודים, המתפללים בבית־הכנסת
בכל יום חול (לעומת 1000 בימי
שבת, ואלפים רבים בראש־השנה וביום־
כיפור) היו רוצים לבקש את סגל השגרירות
לדאוג פחות ליהודים, לגרום להם
פחות צרות. אך הם אינם מסוגלים לעשות
זאת: גבאי בית־הכנסת ביקשו מהם בפירוש
להימנע מכל שיחה עם ישראלים.

פרעות
דםוקא רו סלה
על קרקע החול, בחצר בית ישן בשכונת
אביבה הוותיקה של ראשון־לציון, שכב עלי
סלאמה על הריצפה, כשהוא גונח מכאבים:
״מים!״ ביקש בפה ניחר ,״מים!״
דמות גברתנית עמדה מעליו ונחרה בבוז

האחרים בקרוסלה. אחד מן השניים דחף
את חברו ישר לכיוונה של צעירה עבריה,
שישבה בכסא לידם.
המוזיקה הצעקנית החרישה את קריאת
הזעם שבקעה מגרונם שק שלושה צעירים
עבריים, חבריה של הצעירה המסתחררת, שעקבו
מן הצד בשעשועיה של חברתם.
אחד מהם היה שאול סולימאן (.)17
כאשר ירדו שני הערבים מן הקרוסלה,
ניגשו אליהם שלושת הצעירים, כשעיניהם
יורקות אש. התיגרה לא הבטיחה טובות
לשני הערבים המבודדים. הסדרן במקום
חשש להם, הגניב אותם מבעד לגדר הסמוכה
החוצה.
בכך יכלה התקרית הפעוטה לבוא על
סיומה. אך גאוותם הגברית של השניים
נפגעה. כדי לחזק אותה, הזעיקו עוד שלושה
חברים, גם הם ערבים העובדים בפרדסי
העיר, ארבו בקירבת הלונה־פארק לשלושת
הצעירים העבריים.
התפתחה תיגרה. מתיגרת ידיים היא הפכה
עד מהרה לתיגרת מקלות. ומשהחלו
הנערים להנחית מהלומות מקלות, הופיעו
בידי הערבים השבריות הפתוחות.
אחת השבריות ננעצה בצירו של שאול
סולימאן.
הנער כחדר הניתוחים. משפחת
סולימאן היא אחת המפורסמות והידועות
בראשון־לציון. בשישים שנות ישיבתה של
המשפחה, יוצאת מחוז הגבול התורכי־עיראקי,
קנו להם בניה שם ביכולתם הרבה
בהגנה העצמית על המושבה העברית.
בני המשפחה, שהתרבו והיו ל־ססס! נפש

באותו פרק זמן. כל תושבי השכונה בה
מתגוררת המשפחה לא ידעו ולא זכרו דבר
ממה שקרה באותו לילה. היחידים שהיו
מוכנים לספר משהו, היו השכנים היהודים
של הערבים שגרו בשכונת אביבה.
סיפר אחד, שפתח חדרו נמצא ליד פתח
חדרם של ערבים שהוכו :״ישנתי בלילה,
כשהדלת לא סגורה על וו. פתאום שמעתי
צעקות מבחוץ ופחדתי, אולי רוצים הערבים
להרוג אותי? רציתי להדליק את החשמל,
כשהרגשתי דחיפה חזקה לכיוון המיטה וקול
שאמר לי, :אנחנו יודעים שאתה יהודי.
שב בשקט ולא יקרה לך כלום.׳ בכל זאת
הלכתי לדלת, כדי לסגור אותה ולפתוח את
החשמל. איך שבאתי לסגור את הדלת, נדחף
ערבי לחדר שלי וביקש ממני להשאיר אותו
בפנים. הראש שלו היה מלא דם. השארתי
אותו וסגרתי את הדלת, עד שהלכו. הנה,
תראה את הדם על הרצפה.״
״ מהע שי נו להם? ״ הערבים, שהוכו
באותו הלילה על־ידי שלושים צעירים
אלמונים, לא באו לשם באותו שבוע
כדי לחפש הרפתקאות בראשון־לציון. רובם
יושבים במקום שבע, או ארבע, או שלוש
שנים, אחראים כמעט לבדם על פרדסי הבעלים
העברים. אין ספק שהיו יכולים להמשיך
ולשבת שם, אילמלא שני בני הטיפש־עשרה,
שלא רצו להניח לשלושה בני
טיפש־עשרה אחרים.
לאחר ליל שימורים וחקירה יסודית של
יום שלם במשטרה, נשלחו רוב הערבים
לביתם, בראשון־לציון. כולם נטלו את מעט
חפציהם והסתלקו הביתה. סיפר סאלם חאמד
( )24 מנצרת :״אני יושב כאן, בראשון, כבר
שבע שנים וכל הזמן עובד בפרדס. יש לי
אשר, ואני נוסע כל שבוע לבקר אותה בנצרת.
הערבי הזה, שנתן לו סכין, לא היה
בסדר, כי בגללו הרביצו לנו והתנקמו בנו.
אבל מה אנחנו עשינו להם, שהם התנפלו
על כולנו והרביצו? אני הולך עכשיו מפה,
עד שיהיה שקט. לי לא הרביצו, כי לא
באו אלי, אכל נשפך דם ומוכרחים להיות
רחוק עד שיהיה שקט.״

דרכי חיי
הנ ערהמהתחזההמר כזי ת

פצוע עלי פלאטה
מן הלונה פארק —

פצוע עלי חרב

פאדם חאמד (שמאל) וחבר

— ולבית החולים

בשפה הערבית :״מים אתה רוצה?״ שאלה
הדמות בלעג ,״הא לך מים!״ בעיטה אכזרית
מלאה את מקומם של המים, עלי
השתתק.
ממש כשם שהופיעו, עשרים דקות לפני
כן, כך גם נעלמו שלושים הדמויות שהסתובבו
בחשיכה בחצרות שכונת אביבה,
הוציאו מכל הביקתות את הפועלים הערביים,
השאירו מאחוריהם עשרים ערבים
פצועים, מתבוססים בדמם. פלוגת הנקם של
ראשון־לציון השלימה את מלאכתה.
תיגדה טפשית. שעה וחצי לפני כן
עוד השתעשעו כמה מאותם ערבים פצועים
בשטח הלונה־פארק, שהוצב ליד שכונת
אביבה, בצל היקב הישן. שני ערבים צעירים
הסתובבו בתוך ההמון העולז על הקרוסלה,
כשהם משתעשעים, כמו כל האחרים,
איש בדחיפת רעהו לעבר המסתובבים

בערך, התפזרו בכל הארץ, כשמרכזה ולבד,
ממשיך להיות ראשון־לציון.
שאול סולימאן נלקח מיד לבית־החולים.
דודו ישב במשך שעתיים ליד חדר הניתוחים,
בו שהה הנער, כשהרופאים פוחדים
אפילו לגעת בו. הסכין חדרה בין הריאות
והלב והרופאים לא רצו לנתחו,
מחשש סכנה לאחד האיברים הפנימיים.
כעבור שלוש שעות היה ברור ששאול
יצא מכלל סכנה. אך כשזה הוברר, כבר
נשמעה יללתם של שלושה אמבולנסים
מראשון־לציון ליד חדר המיון של בית־החולים
אסף הרופא, בו שכב שאול. כולם
היו מלאים ערבים פצועים. מה קרה במשך
שלוש שעות אלה?
דם עד הריצפה. איש לא היה מוכן
לקחת על עצמו את האחריות למה שנעשה

— להתמודדות פרועה —

בחורה שתוייה דפקה על דלת דירתה של
משפחת דדאשיב, ברחוב לוינסקי 114 בתל-
אביב. האשד, המבוגרת וכבדת הגוף, שפתחה
אותה, לא הצליחה להבחין מה אחזה
הבחורה, בידה המוסתרת מאחורי הגב.
״איפה הבן שלך?״ צעקה הגברת הצעירה
,״תני לי מאה ושלושים לירות בעד
השימלה שהיא קרע לי, או שאני
הבחורה לא הספיקה לסיים את איומה.
בנה של האשה הקשישה נכנס לחדר, תפס
אותה בכוח בידיו.
פיפר מתיתיהו דדאשוב על מה שאירע
בחדר :״שכבתי במרפסת ושמעתי צעקות
מהחדר. מהחלון ראיתי שהיא הרימה יד
על אמי. נכנסתי לחדר, תפסתי אותה בכוח
וזרקתי אותה החוצה. באותו רגע הרגשתי
שמשהו דוקר א תי בבטן. לא שמתי לב
והמשכתי לדיוף את הבחורה החוצה. הרגשתי
דקירה אחת בצד ועוד דקירה אחת
ברגל, לפני שהצלחתי להוציא אותה לגמרי
מהחדר, כשנכנסתי בחזרה, ראיתי שכל
הבטן שלי מלאה דם.״
דדאשוב הובל לבית־החולים. הבחורה הדוקרת,
אסתר כהן, ברחה מהמקום. סכין
הדקירה נעלמה ואיש לא מצא אותה עד
היום. במשטרה טענה אסתר שלא דקרה
כלל את מתיתיהו וכמעט שלא הכירה אותו
עד לאותו ערב. מה קרה, אם כן, בבית
בן שתי הקומות, המוסתר מאחורי מחסני
העצים של רחוב לוינסקי? למה דקרה אתי
את מתי?
מ שי בהל קוני ד ב גי ם. אתי ומתי
גדלו באותה שכונה. הם לא היו ידידים
טובים ולא היו ידידים רעים. הם פשוט
גדלו יחד. אך אתי גדלה בצד אחד של
השכונה: בתחנה המרכזית. צד זה קבע
את גורלה.
כשהגיעה הילדה בת ד,־ 7עם שני אחיה
ואביה ממצריים, כבר היה אביה גרוש. הוא
התחתן מהר מאד בישראל, אבל האם החורגת
לא רצתה את שלושת הילדים בביתה.
אתי נשלחה לקיבוץ. אחיה הגדול,
שמואל, היה כבר גדול מדי. הוא נשאר
בבית.
לאחר ארבע שנים החזיר האב את אתי
הביתה. הוא היה זקוק לה. האיש, שהת־
(המשך בעמוד )20

החשוד מלפנים
1־יי א כל סו פ ר בישראל זוכה להופעת
/אורחים כשר האוצר, סגן שר הבטחון
ונשיא מכון וייצמן, במסיבה חגיגית, הנערכת
לרגל הופעת ספרו החדש. דן בן־
אמוץ זכה לכך. לוי אשכול, שמעון פרס
ומאיר וייסגאל היו בין מאות ה.ווגגים,
שצחקו השבוע על הופעת ספרו איך לעשות
מת, במסיבת הצחקה המונית, שנערכה
בחמאם.
לא כל סופר בישראל ז כה גם לכך,
שראש הממשלה בכבודו ובעצמו יכתוב
הקדמה אישית לספרו. גם דן בן־אמוץ
לא זכה לכך. אבל בספרו מופיעה הקדמה
מאת ראש הממשלה דויד בן־גוריון:
״צנור הנפט מאילת לבאר־שבע היה אחד
מפרי ההילולים המבורכים של מערכת סיני.
ביצוע המפעל בזמן קצר, בדייקנות וביעי־לות
מקסימלית, קובע ברכי, לעצמו. זהו
אחד ממפעלי בראשית במובן כפול: ראשון
והתחלה. במפעל זה, כמו בכל עבודתני
בארץ, ,באחת ידו עושה במלאכה ואחת
מחזקת השלח.׳
״אהרון גלעדי נ־פה לשרטט ביד אמן
הדריכות, התנופה, מעשר,־המרכבה והעושים
של מפעל חלוצי וראשוני זה. נוף, צנור,
רכב, מכונות, נשק ועושים־בעבודה —
נתמזגו במלאכת־מחשבת זו של גלעדי
ליחידה אחת חיה, דינמית, דובבת ורבת
משמעות.
״מצא סדן פטישו.
״ 25 ליולי , 1957כ״ו תמוז תשי״ז.״•

קורטוב שד פרטיות

מי שעדיין לא קנה את הספר, חשוב
לדעת ש :״לספר זה ניתנה הגנה
מליאה וטיטאלית לפי חוקי הקופיריים
של ישראל, ארצות־הברית, האימפריה הבריטית
(לרבות דומיניון קנדה ומנדט מלטה),
מונאקו רבתי ואפריקה המתעוררת. השימוש
בחומר הכלול בספר זה — כולו,
חלקיו או פרטיו — מחייב תמלוגים גבוהים.
כל מופע, בין על ב־מת חובבים ובין
על בימה מסחרית ולאומית, לא יב צע בתחום
שיפוטה הריבוני של מדינת ישראל
(ראה מפה להלן) ללא הרשאה מפורשת
מאת המחבר. הרשאה זו תינתן אך ורק בין
השעות 11—9לפנה״צ, בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳
בשנים בלתי מעוברות על־ידי המחבר, שכתובתו
אינה ניתנת בזה, במגמה לשמור
על קורטוב פרטיות בחייו הסוערים. כל
הפניות בכתב — לא ייענו, אלא אם כן
יצורף למכתב הבקשה צ׳ק בנקאי על סך
100ל״י ומעטפה מבויילת לדואר חוזר.
בכל עניין אחר — נא לפנות למקום אחר.״
לאור הגבלות חמורות אלה, ניתנת בזה
מהדורה מקוצרת של אין לעשות מה לעניים,
שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש
את הספר. הסימון המקורי, הרעיונות
* ההקדמה היא לספרו של א. גלעדי,
בנגב.

סוף־סוף-וידויו האיש׳ של ון בן־אמוץ:
העיקריים והדמויות המרכזיות — לא נס
ליחם גם אחרי הקיצורים.

אי ך?ז כו רמבס רי ב

ש עשו לך סתימה באף!
שתשב על שיניך התותבות!
אלוהים, הרום שינימו בסימו בפטישים ו!
ימח שינך!

ו מ די ם ע די שיש לי זיכרון פנונינא־
\ * לי. הרבה אנשים שאילו אותי לא פעם,
איך אני מצליח לזכור כל כך הרבה שמות
ומספר ם. למעשה הדבר הוא פשוט מאוד
ובעזרת אימון קל יכול כל אחד להניע
לזה. נקה, למשל, את עניין המספרים.
אין לך דבר פשוט מזה. כל מר, שעליך לעיסות,
הוא להמציא לך עשראסוציאציות
ספרות. כוי להבהיר את העניין, לעשר אכיא כאן לדוגמה את עשר האסוציאציות
שלי.
( )1אלוהים (יש רק אחד, נכון י)
( )2הורים ( ש רק זוג, נכון?)
( )3בנים (אצלי, בכל אופן, זה כך)
( )4מסגרת (מרובע)
( )5בטהובן (החמישית)
( )6שקט (שש־ששש־שששש כמלים
אחרות: שקט)
( )7ש־ר וחומות יריחו — שבעה סיבו־בים
— תקיעת שופרות — שופר עשוי מקרן
— לשור יש קרניים)
( )8עקום (אימרה ידועה, עקום כמו
שמונה),
( )9אשד, הרה (ברור למה)
( )10 אספירין (עגול)
כמובן שהאסוציאצ ות יהיו שת ת אצל
כל איש ואיש. כל מספר יכול להזכיר
לאדם עשרות תמונות. רצוי תמיד לבחור
את התמונה הראשונה הבאה לראש. היא
גם החזקה ביותר, בדרך כלל. במקרה הגרוע
ביותר, כשאין זמן, אפשר תמיד לקחת את
עשר האסוציאציות של ״אחד מי יודע״.
דבר אחד הכרחי: את האסוציאציות יש
לקבוע אחת ולתמיד. אפור לשנות אותן
בכל יום.
ועכשיו נניח שאנחנו רוצים לזכור את
המספר ( 52796 הקריאה כרגיל — משמאל
לימין) .כל מה שעלינו לזכור הוא: בטה ובן
מנגן לפני ׳הורים יצירה לקרן שור
ואשר, הרה צורחת בחדרה סמוך שקט.
בנוהובך .5היריס־צ. שור־ .7אשה הרה־.9
שקס־ .6יחד מלקבל המספר .52796 אתם
רואים כמה שזה פשוט? הרבה יותר קל
לזכור משפט יפה מאשר מספר פשוט.
תרגיל קטן: כמה זה :״הבנים אוכלים
שור עקום בשקט ואה והים לוקח אספירין
במסגרת״? אין לך דבר פשוט מזה. המספר
הוא כמובן.3786104 :
כשאותה סיפרה מופיעה מספר פעמים
בזו אחר זו, מציינים פשוט את מספר
הפעמים על־ידי תמונה 1000044426 .יהיה:
אלוהים קונה מסגרת של אספידניס והבנים
נותנים מסגרות להורים בשקט. את השיטה
הנפלאה הזו יכול כל אחד לסגל לעצמו
בזמן קצר מאוד
וכעת רשים לפניך מספר תרגילים הביתה.
כמה זה )1( :״שור עקיס במסגרת
אספירין כפול אשד, הרה חש־כיז בניס
היושבת עם בניהובן על ברכי ההורים?״
ו )2מה פירוש המספר 7206669548ז?62.30046
ואחרון אחרון :״חשוב על מספר. הוסף
אשד, הרה. החסר שור. חלק להורים. הכפל
הבנים. הוסת אליה,ים. זרוק החוצה את
בטהוכן וחלק שיב להורים. חשוב בשקט.
נשזיך לד אספירין? תודה רבה. יש לי
כאב ראש איום.״

ר? ?ותחד שו ת

הלוואי שיקבעו כבר פרס על שסך ז״ל!
לכלכן נייר שכמוך, סופרו המדיני של
דאשה!

כו הנו ת
יקח אותך הטראפיק, נבלה קטנה !
שתירדם בקסטלותתעורר בהדסה!
שיצא לך גריז מהאזניים!
שיעשו לך שלייף־סופאפים במעיים, חתיכת
טאייר מפונצ׳ר!
שתעשה אקסידנט באמצע הטסט ותשלם
כל חייך פיצויים לטסטר!
שיורדו מותך מהכביש עם סקרייפר!
בספ רו ת
שתמיר. מרעב כל ימי חייך ורק אחרי
מותך שיוזדע לכולם איזה מין גראפומן
היית!
שתזכה בפרס רמת־גן!
ששמך ילך לפניך — על קביים!
שישאי אותך על כפיים — לבית־חולים!
שתרד אל העם ושלא יעלו אותך יותר
משם!

במרפאת שיניים

שיקדחו לך חור במקדחה חשמלית שמעבירה
זרם!

בעתוגות

׳נ־ ח׳שבת שכל הסיפור הזה על הקור
שתקף אותו היא פשוט תירוץ מגוחך. אני
מכירה הרבה בנים שקר להם ובכל זאת,
בחברה הם מגלים התאפקות הראויה לפעמים
לציון.
חברים, נדבר גלויות. אני אישית אינני
מאמינה שאבישג נכנסה עם המלך לחדר
משפחה רק משום שהיא ראתה בזה שלי־

לי ל די ם!
שידפיסו את שמך עם חמש שגיא־ת
דפוס!
שהצנזור יחתוך את פת־ל חייך העלובים!
ב הנ דסה
שתפול לתוך מערבל בטון ושימזגו אותך
לתוך אבן־הפינד, של בית־המהנדס המופרע!
שיהנדסו אותך כל החיים, כמו שאתה
הינדסת אחרים!
שישכיבו אותך כבר לפי פלס מים!
חתיכת בטון מזויין שכמוך!
כ הו ראה
שלשונך תיפול על לשון ותדבק שם
לעולם!
הלוואי שתרביץ תורה כמו שאתה מרביץ
סנדביצ׳ים בהפסקות!
שתלמידו יצקו מים על ידיך — אבל
מים רותחים!
שתשב על קתדרה שפיזרו עליה נעצים!
שתנוח על משכבך בשלום ושתתעורר
עם אבותיך!
ב רו ק חו ת
שתזדקק לחצי ממד, שאתה מוכר לאחרים!
שיצלצל לך כל היום בראש ושתהשוב
שזה טלפון !
ואני רוצה לד,־יד לך עוד משהי: הלוואי
שכולם •היו בריאים!

שיחה מורי!? התנועה בשונה

ף * ר או א נ׳ ד א ־ידעת אבל׳ני ח׳שבת
] 4שאי׳פשר לעכור ככה לסדר היום על
פרשת אבישג. ככל שזה לא יראה מוזר
וחירג י־המזגדת המקובלת, אני אישית
ח׳שבת שא׳הנו צ׳יכים לוצי אית אביש נ
מהתנועה בכלל ומד,שכבה בסרט. זו היא
בכל א־פן דעתי .׳ני חישבת שאדם עוד רשאי
ל׳ביע את דעתי כשיחת חברים, ל?.,:תראה,
דמליה׳ ,אני לא הפרעתי לד בזני׳׳ שאתה
דיברת ו׳ני ח׳שבת שזה יהיה אך הוגן
מצדך אס תאפשי־ לי להמשיך בדברי ללא
הפרעות. תודה רבה לך.
חכרים ,׳ני ח׳שבת שא׳חנו צ׳כים לראית
את המציאות בעיניים פקוחות. הבד, נראה
מה קרה כאן בדיוק:
מופיע שליח רשמי באסיפה פומבית ב־שונם
ומוסר סקירה על המצב המדיני של
ישראל. אך תוך כד־ הרצאה ה א. מוצא
לנח ץ להודיע לנו שלמלך דויד קר פתאום
ושאם אחת מבנות התנועה היתד, מוכנה
לחמם אותו בהתנדבות, אז הוא היה רואה
בזה שליחות היסטורית ממש. יפה מאוד
מצידו. כפת־ר ופרח באמת! הוא מוכן
להכניס אותנו להיסט ריה דרך חדר המיטות
של בית־דויד ׳ני ר׳צה ל׳גיד לכם שעצם
הצעתו עוררה בי פחילה, אך מסתבר ש־אבישג
שלנו חשבה אחרת. מבלי לומר
לנו מלה היא ארזה את החפצים ונסעה
לה לירושלים. ועכשיו כל הארץ מדברת
על זה שהמלך רק ראה אותה ויחם לו.

חות לאומית. אנחנו כולנו מכירים את
אבישג ויודעים שהיא נערה בעלת מזג חם
למדי. אבישג כפי שאני מכירה אותה מוכנה
לחמם לא רק את המלך אלא גם את
כל סריסיו. הייתי א, מרת שבשטח זה היא
פשוט חימום מרכזי. חברים, זה לא ענין
לצחוק. הבעיה היא די חמורה. אני יודעת
שלכל אדם יש טמפרמנט משלו ומפחינה
זאת אין לי נגדה שום דבר.
אני אגיד לכם עוד דבר: לא איכפת לי
כל כך שאבישג, התנדבה למבצע החשוב׳
כמו שאיכפתית לי עצם העובדה שהיא
אפילו לא מצאה לנחוץ לבקש את אישור
החוג להליכתה. חברים, אני רואה בזה דבר
פרינציפיוני. היום הולכת אבישג אל המלך
מפני שקר לו, מחר תלך בת אחרת אל
יואב בן־צרויה כדי להרים לו את המוראל
כביכול וככה, תוך זמן קצר, יתפרק החוג
שלנו כליל.
אני לא עושה מזה טרגדיות וגם אני
יודעת שהמלך זקן ובא בימים ושמפחינה
זו לא יאונה לה כל רע. בשטח זה,
חברים, אני בכלל לא דואגת לאבישג. בשטח
זד, חשוב העקרון. אינני מוכנה בשום
אופן להסכים עם אלה הרואים בהליכתה
משום התמסרות לתפקיד. אינני
מוכנה גם לקבל את דעתו של עמיהוד,
שטען שאבישג יצאה להגשים. כן, יתכן
מאוד שאת האידיאליים שלה היא יצא־,
להגשים, אך מובטחני שאין היא מגשימה
בארמונו של המלך דויד את האידיאלים של
תנועתנו. היא פשיט ברחה מהאפיר אל
הנוצץ. ו׳ני ריצה ל׳גיד לכם שלא כל מד,
שניצץ, אפילו אם זה נוצץ אצל המלך
דויד, היא זהר.

איד לכתוב סיפור
ך ורשה לי להגיש כמה ואריאציות
י סימוניות, שיוכיחו באיזו מידה משפיע
הסימון על היצירה. הנושא יהיה
פשוט: אנשים ברחוב, גשם, רוח, ומישהו
מופיע מעבר לפינה.
. 1היו הבריות עומדין בטבורו של טרו־טואר
ורקיעו של הקד־ש־ברוך־הוא מז ל
עליהם טיס־טיפין של ממר, רחמנא־ליצלו,
ודוח נופחת בהם וטורפת אפודותיהם ו־קובעיהם,
שעשויים היו לכסות ראש קרח
לעת שרב. איתר, שעה, היה מאן דהוא
מ־לר מתחת לבלקון ודואג לטפול ידיו על
הוצמי מעילו, שאס לא כן, באה הרוח
ומפשיטתו עירום ועריה, חס ושלום, ותוך
כדי כך פתח פיו ואמר: שלום עליכם,
יד,־דים, א מזלטוב, א .מזלטוב.
.2היה הגשם ניתך בחוצות. היה אברהם
מנסה להימלט מהרטיבות ולדחוק עצמו
בין האנשים שמתחת למרפסות הבתים. היו
האנשים רוטנים וזועפים. היתד, הרוח נושבת
ומבריחה בצינתד, נשים לבתיהן. בפינת
הרחוב היה אדם מהלך כשיכור

.3״גשם. פו, לעזאזל! והרוח הזאת,
נוסף לכל. אה, איזה קור כלבים! אין איפה
להסתתר* תראה את האיש הזר, בפינה. מ .־
זר — לא איכפת לו״ — אמר שמואל.
.4אנשים התפזרו בבהלה אל הבתים.
גשם, רוח, ופתאום בפ נד — ,אדם.

כמקום כיג׳י

ך* ןבךאמוץ הספיק להכניס הכל ל!
ספרו. אפילו את לוח שגיעת הדפום.
כך, למשל, בעמוד 9בשורה 16 במקום
חייב־מיטה צריך להיות חייב־מיתה ובעמוד
25 שורה 35 במקום בן־גוריון צריך
להיות לבון. אבל אפילו הוא לא הספיק
להכניס לספר את הביקורות שהתפרסמו
אודותיו.
כשירות מיוחד לקוראים, המתכוז-ים בכל
זאת להניח את כספם על קרן הצבי ולרב
ש את הכפר, ניתנת בזה ביקורתו של
מבקר המר נר, י .א. נבגצאל:
״הליקויים העיקריים בצינורות, שצוינו
על־ידי מומחים, היו: הציפוי לא היה עבה
ואטום די צורכו; המים, שהשתמשו בהם
בייצור, הכילו אחוז גבוה של כלורידים,
המשפיע לרעד, על עמידות ד,בטין נגד
קורום ביות; עקב שימת התזה בלחי מתאימה
של הבטון לייצור הצנורות נתהוו כיסי
אוויר ; חוטי הפלדה ששימשו לייצור הצנו־רות
היו מסוג בלתי מתאים לייצור באדמות
קורסיביות
הביקורת העלתה ליקויים לא מעטים
בביצוע חלק ניכר מהעבודות שנבדקו,
בעיקר בעבודות׳ בדק והחזקה: טיב ירוד
של עבודה; ביצוע בלתי תקין וביצוע איטי
של העבודות, שהביאו להגדלת ההוצאות.
ליקויים אלה הוסברו בקושי להשיג פועלים
טובים בתנאי שירות ושכר הנהוגים ב־צה״ל.
עם זאת, קבעה ביקורת, שהפיקוח
על ביצועהעבודות היה מצומצם והצביעה
על הצורך להגביר אותו.״
(נזתי-ן דין וחשבון שנתי של
מבקר המדינה.)1961 ,

אנשים
רבו שו ח ט

/ץ י *ו

התעניינות מיוחדת בכל הפקידות הנמצאות
בהייין, גילה ראש הממשלה ושר הבטחון
דויד בן*גוריץ, כשעבר ערב ראש השנה
בחדרי בניין משרדו. כאשר הבח ן באחד
ההדרים בריכוז גדול של אמהות־בקרוב,
הורה להן, ספק ברצינות ספק בלצון :״אני
רוצה שתלדו מהר, קל והרבה
לעומתו התעניין שר הסעד, דר׳ יוסף
סו רג, במצבן המשפחתי של פקידותיו.
כאשר שם לב בסיורו שלחלק ניכר מהן
אין עדיין טבעות נישואין, שינה את הברכה
המסורתית ״גמר חתימה טובה״ ,בברכה
משלו ללא־נשואות• :״גמר כתובה טובה״
על שאיכה שלא התגשמה, סיפר
מנהל משרדו של ראש הממשלה, טדי
״שאיפת חיי,״ התוודה ,״היתר, קולק להיות שר, ולא סתם שר אלא שר האוכל
הטוב!״ היה זה בימיו של שר הצנע דאז,
ר ב יו ס ף כאשר התמקמו העתו־נאים
הרבים, שבאו לקבלת־הפנים לשר האוצר
החוזר, לוי אשכול, התפלאו לראות
את שר החקלאיות משה דיין ואת
שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר יושבים
דודקא על ספסל העתונאים ולא ליד
השולחן, כדוגמת השרים האחרים שהיו במקום.
למרות ההפצרות סירבו השניים לעבור
למקומם :״לא נורא,״ הרגיע דיין, ורמז
לכיוונו של שר הפיתוח והשיכון, יו ס ף
אלמוגי ,״תנו לחדשים להתרגל
מודאג מאד היה לאחרונה סגן ראש עיריית
תל־אביב, אברהם כוייאר, שהוא יושב־ראש
הוועדה המכינה את בחירת הרב הראשי
הספרדי לתל־אביב. על המיכרז הבינלאומי,
שפורסם לקראית הבחירה, ענה רק
איש אחד — שוחט לפי מקצועו, שהציג
את עצמו כבעל נתונים מתאימים לתפקיד
רב ראשי. רק ביום האחרון של המיכרז
הוגשו שישה שמות נוספים ובוייאר נרגע
פרטים מעניינים על קוסטה־ריקה, בר,
בילה את יום העצמאות, גילה סגן שר
הבטחון שמן ןון פרס, כשפירסם השבוע
את יומן המסע שלו מסיור זה. מסתבר,
שהמחלקה העיקרית והחשובה ביותר במדינת
ננס זו, היא מחלקת הטקס של
משרד החוץ במקום. מ־ 35 עובדי משרד
החוץ של קוסטה־ריקה הרוב המוחלט הם
עובדי מחלקת הטקס וראש הטקס אינו אלא
אחד מראשי מפלגת השלטון, שמונה לתפקידו
כאות של הוקרה על שירותו למפלגתו.
תקרית אופיינית לארץ זו: כאשר
נערכה מסיבה לכבוד סגן־השר האורח מישראל,
בבית הנציגות הישראלית במקום,
לא הקפיד כמעט איש מהבאים לבוא במועד
הנקוב בהזמנה. היו כאלה שהתייצבו למסיבה
בשעה שתיים אחרי חצות למשרדה
של החברה להדרכת תיירים במוסדות
דתיים בירושלים התפרץ השבוע אדם, כשהוא
רותח וצועק. לאחר שהרגיעוהו קמעה,
התברר שחמתו בערה בגלל הדגם של
מגדל־דויד, אותו הציבה החברה בחלון ראווה
בירושלים ואשר כולל חלק של מגדל
ערבי. האיש רק גמר להסביר את חילול
הקודש ומיד פרץ מחדש במטר של צעקות.
אנשי החברה ניסו להשתיקו ואיימו שיזמינו
את המשטרה. האיום לא הרתיע את האיש
הזעום. כאשר נשאל לשמו, מסר אותו ללא
היסוס: דר׳ ייטראד אלדד־שייב.

מודיעה על פתיחת

*ולפס *
ל*רפ**ן ה
ש מוני ת
בשיתופה ובפיקוחת של

אגו־דת הגרפיקאים פרטים והרשמה:
ת״א, רח׳ ברנד ,4טל 67487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר ר 6בערבי

מתי כבשו יהודים לראשונה את שארם
א־שיין? מסתבר שעוד שנים רבות לפני
מבצע סואץ. כאשר התקיף דר׳ יעקב
וויינשאל השבוע את לימוד ההיסטוריה
היהודית בבתי־הספר, הזכיר את הפרט הלא־נלמד
הזה, שאירע לפני 70 שנה. יהודי
ברלינאי, פאול פרידמן, החליט באותם
הימים לכבוש את ארץ־ישראל בנשק, גייס
40 שכירים ושני קצינים גרמניים, קנה
אוניה בשם איזראל, הפליג בה והחל את
כיבוש הארץ דווקא משארם א־שייך. בדיוק
כמו 64 שנים מאוחר יותר, נאלצו גם
כובשי המקום הראשונים לסגת ממנו
דווקא כשכולם כבר חיכו לו והיו מוכנים
אפילו להקשיב לדבריו, לא הצליח איש
למצוא את הממונה על עידוד הסרט הישראלי,
א׳טר הירשברג. בסיום הצגת
הבכורה של הסרט עץ או פלסטיין חיכו
כולם רק לו והוא לא נמצא באולם. מאוחר
יותר התברר שהממונה ישן אותה שעה
במועדון המפתח, הסמוך לקולנוע בן־יהו־דת
בו הוצג הסרט, כדי לנוח מקבלת־הפנים
שנערכה במקום לפני ההצגה. כשהתעורר,
מיהר לכסית־ריביירה, שם נערכה
מסיבה לייצרני הסרט, נשא למזל טוב את
הנאום המיוחל איך הצליח להשיג את

מורט ואסתר שומאן
פילפל בטעם מערבי
הסקופ ד,צילומי ולהציג במסגרת עץ או
פלסטיין קטע שלם, בו מופיעה חנה מדון
בת ד,־ 12 כמוכר שרוכי נעליים, גילה אחד
מיצרני הסרט, נתן אקסלרוד :״יום
אחד באה אלי אשה אחת והבטיחה לי שיש
לה בת כשרונית במיוחד וכדאי לי לעשות
ממנה סרט. התרגלתי כבר כל כך לאימהות
עם ילדי־פלא, עד שרציתי לגרש אותה בכוח.
אבל היא נימדד, לי כל־כך עד שהסכמתי
שהיא תצלם את הילדה
כיצד התגברו באותם הימים על התנגדות
המנהיגים לצילומם? כאשר התנגד, למשל,
מנחם אופישקץ להסרטתו בשעת פתיחת
תערוכת יריד המזרח, התחכמו לו הצלמים
והיסוו את עצמם. יחד עם זאת
הציבו מיקרופון נוסף לזה שעמד על השולחן,
כדי להקליט אותו ליומן. אוסיש־קין
הבין שאחד המיקרופונים הוא של
הצלמים והוריד אותו מעל השולחן. אך הוא
הוריד דווקא את מיקרופון הרמקולים. ההקלטה
ביומן היתד, ברורה לחלוטץ י • .
במסיבה רבת משתתפים שהתקיימה בחמאם,
לרגל הופעת ספרו של דן כן־אמוץ אין
לעשות מה, הוצגו בין השאר כמה קטעים
נבחרים ממערכוניו. במערכון בית־הספר
מתוך משלי ערב, היפנתה המורה עליזה
רוזן כלפי התלמיד עיסה (אורי זוהר) את
השאלה :״האם מדינת ישראל רוצה במלחמה?״
עיסה התבלבל לרגע, השיב :״כן!״
ואורי זוהר קרא מיד לעבר שמעון
פרס, שישי באולם :״סליחה, שמעון, לא
התכוונתי ברצינות אמר המשורר
אברהם שלונסקי, שבירך את דן באותד,
מסיבה וטען כי ההומור שלו מזכיר לו את
ההומור של מארק טוויין :״יש לי יחס
אמוץ־יונאלי לדן בן־אמוץ!״ כשאמר שלונ־סקי
:״יכול להיות שדן ראוי שאדבר איתו
רק ברוסית,״ קרא דן לעומתו :״רק לא במשפטים
קצרים חלק אחר של המסיבה
כלל הקראת מברקי ברכה דמיוניים,
שהגיעו לכבוד המאורע, מפיו של המוציא-
לאיור עמיקם גורביץ׳ .מספר דוגמאות:
״לדן בן־אמוץ, ברכות לעבודתו היפה של
חיים חפר בעץ ופלשטיין. בנימין גלאי.״

״שמח שהוצאת ספר לאור העולם ללא קומ־פליקציות.
פרופסור צונדל תתברך
ותשתכח. שמחתנו שמחתך. אבא אבן״.
ו״מליאת געגועים וזכרונות לערב שבו לי־מדתיך
איך לעשות מה. צפורה
במסיבת סוכות שנערכה בביתו של משה
בר״סלע, מי שהיה מנהלו של משרד הסעד,
הפליג דויד זכאי, מי שהיה עורך
דבר, בזכרונות. סיפר זכאי :״ב־ 1910 יצאתי
לראש־פינה על־גבי חמור. כשמיהרתי
לחזור לתל־אביב, עליתי על אונייה בחיפה
כדי שתורידני ביפו. אך רצה מזלי והיתר,
סערה. ד,אוניה עקפה את יפו והורידה אותי
במקום עגינתה הראשון — באלכסנדריה.
נו, ומשם חזרתי אחרי שבועיים
הסוד של השבוע: המשוררת כרדשכע
שריף, אחותו של המלחין נועם שריף,
טסה לאמריקה כדי להתחתן שם עם רופא
יהודי צעיר, שביקר לא מכבר בארץ בלוויית
הסרצדס־בנץ שלו. הרומן בין השניים ארך
שבועיים, הגיע לשיאו בהזמנה בהולה לנישואין
בניו־יורק בעוד שר החינוך
והתרבות אבא אבן יוצא ללונדון, שולחת
לונדון לישראל יצוא אמנותי משלה: הלן
שפירו. בפרוספקט הפירסומת, אותו שלחה
סוכנחה הלונדונית של שפירו לישראל,
נאמר שהגאונית הצעירה מעריצה
יותר מכל מוסיקה קלאסית, וששאיפתה
בחיים היא להיות מפורסמת בכל העולם.
לעומת זאת, שיא חלומותיה הוא לקנות
כלב פקינזי בישראל לאחר שהספיק
לחוש בבטנו מרוב מאכלים מזרחיים גדושי
פילפל ומושרים בעראק בב־תם של
הורי אשתו, הזמרת אסתר טובי, חזר
המלחין האמריקאי מורט שוכזאן ל־ציביליזאציה
המערבית, כאשר נסע לבלות
עם רעייתו את חג הסוכות בתל־אביב.
כאילו כדי לעשות עליו את הרושם הדרוש,
התפרצה דווקא באותו ערב קבוצה של
שחקני אחת מאגודות הספורט למועדון
צברה בו בילו השניים (ראה תמונה) .המתפרצים
ניסו לשכנע את בעל צברה,
בעזרת כמה כוסות שבורות, לתמוך תמיכה
כספית קבועה במועדונם.

פ סו קי ה ש בו ע
9שר״האוצר לוי אשכול, על הגבלת השוק האירופי לגבי המשא״ומתן
עם ישראל :״מה חשוב השם? — העיקר הדג • ״
ס ח״ב מפא״י יזהר (״ם. יזהר״) סמילנסקי, על סיבות התפטרותו
מוועדת הצעירים של המפלגה :״אזלת יד מפלגתית ועסקננות פעוטה•״
9כתב ״הארץ״ שבתי טבת, על מאמרי השבח של עתוני ישראל
לנאום שרת החוץ בעצרת :״האמנם רגילים הדיפלומטים, הרבים׳ באו״ם שהמדינות
החברות משגרות לעצרת גונבי סוסים, תגרנים, סוחרי עורות וגורפי־ביבים,
עד כי נדהמו ממש בראותם כי ישראל, היא אשר שיגרה לעצרת, מדינאי׳ עד כי
לא יכלו לשאת התפעמותם והכריזו באוזני הכתב הסמוי והנעלם, :נאום של
מדינאי׳ על נאומה של,גב׳ מאיר?״
• הנ״ל, על התפארותו של שר האוצר לוי אשכול בהצלחותיו בשיחות עם
שרי חוץ זרים :״אפשר לחשוב שסלוזין לויד נוהג בדרך כלל בעת ראיון עם
מיניסטרים אורחים לקפץ במשרדו בגרביים, ליאדלל ולהפריח נוצות מכרי הספד,
והכורסות. אלא שלוי אשכול כה עניין אותו, כה קסם לו, שנשכחה ממנו
משובתו והוא, הקשיב בשקט ובעניין׳.״

חעולס הזה ! 310

קסקז־ה — קסקט, שכתוב בפקודות מט־כ״ל
בתור כובע פלדה.״

מכונית לא תזיק

—ו —ייי7ו**וג
בכתב עגול מאוד אומרת לי () 1/1310
שהיא בת 18 וחצי ונחמדה. כך אומרים
לה, בכל אופן. שלאי תחשבו שהיא ממציאה
את זה מהראש. והיא היתר, נורא מעוניינת
להתכתב עם בחור דתי מסביבות תל־אביב. שיהיה ככר,
בגיל 25־ 23 בערך, גבוה ובעל הופעה נאה, אבל באמת.
אבל זה לא הכי חשוב. העיקר שיהיה בעל אמצעים ומבוסס
היטב ולא סתם אחד, שאין לו גרוש על הנשמה. כלל לא
יזיק אם יש לו מכונה, היא מוסיפה בסוגריים .״אני
מעוניינת לדעת מה יצא מזר, בסוף.״ גם אני.

בראש השנה הייתי עצובה. היה לי יום־הולדת, למי שזה
איכפת. חיכיתי למלה טובת אחת שתצדיק את קיומי: לעידוד
מוסרי מקוראים ׳המקבלים את מיטב שירותי לפני שהם
ניזרקים לסל. קיוויתי שלפחות למ״שהו אחד יהיה דם
להכריז שחור ועל גבי לבן — שאני, רותי, חכל, .שבלעדי
הוא אפס מת. או רמז קל לזה שאני נעשית צעירה יותר
ויותר. אני כבר לא מדברת על מתנות. השוחד מעוור

עיני חכמים. ומה אנ קוראת במכתב הראשון שנקלע
הרעיון של הורי, לקנות לאחותי הקטניה צעצוע בלתי•
לידי אחרי החג?
שביר, היה כישלון מוחלט. היא השתמשה בו לשבור את
״שלום רותי, הלוואי שתמותי 1״ כותבות ליי שתיים, שאני
כל הצעצועים האחרים שלה.
לא מכירה בכלל. כאילו שיהן החברות שלי הכי טובות.

מה אומר לכס, זה חיסל אותי על המקום. זה הפיצוי
על זמני היקר, המבוזבז כשאני קבורה שעות בין ערימות
מכתבים משעממים, אה? מחר אנ״ סוגרת את העסק, מחלי׳13
את השם, והולכת להיות דוגמנית־צילום. ניראה אתכם

המכתבים שבאו אחר־כן היו חבובים יותר. תודה לקוראים
ששלחו לי ברכות לשנה ׳החדשה. אני מאחלת לכם כל
מה שאיחלתם לי.

תחביבה -ג״ודו

צעדי האינסטינקטיבי הראשון אחרי ההקדמה השנואה עלי
אף־פעם־לא־חשבתי־שאהיה־זקוקה־לך, היה למתוח את רגלי
הימנית, איי־שם מתחת לשולחן, ולשלות משם את סל הנייר
המושיע. פתאום נתקלתי במלה הנשכחת ״פטריוטיות״ .סתם
מתוך סקרנות המשכתי הלאה ולא התיימרתי במיוחד,
בטוחתני שגם אתם לא.
לא איכפת לה, לג׳וליה גללש, שאפרסם את שמה :״עוב־דה
היא שחזרתי ארצה מתוך פאטריוטיות בלבד, לאחר
שהיה של שנתיים בפנימיה לבנות בלוצרן. אני נימצאת
בארץ בגפי, ללא קרוב וללא גואל. ומכיוון שעדיין לא
מצאתי לי חברה לרוחי, אני מעוניינת להתכתב עם צעירים
בארץ.״
״אני בת 17 פלוס, ומעזה לומר שהסחורה המוצעת עומדת
על רמה גבוהה למדי. תחביבי — ספורט: בעיקר גיורו
וגולף. רחיצה בים — כולל בחורף, וסיורים בארץ. יש
לי קטנוע.״
ואם אתם לא מאמינים, לא צריך.
כתובתה: ג׳וליה גללש, אצל משפחת חיים, רחוב הגנים
,42 חיפה.

משוכע אחרי קצתה

ההסבר של נירה מדוע אינה מרכיבה משקפיים כשהיא
יוצאת עם החבר שלה, יוסי, נשמע לי הגיוני למדי :״אני
ניראית לו יותר טוב בלי משקפיים. וגם הן א _ לי.״

צריך להעלות את המוראל

״הבת שלי אומרת שאתה לומד כ ט בניון...״

״איי־איי מרייה!״
הקורא הישראלי ( )2/1310 מניו־יורק, הציף אותי בבקשה
מוזרה ביותר. הוא נורא משתתף בצערי, אבל אין לו

ח 190ס שלי

דו הייתי מלאך

דן מושינסקי, בוגר מחזור ח׳ של הפנינזיה הצבאית, זו
שסיימה השנה, נענה לבקשתי לשלוח ביטויי סלנג למילון
השימושי שלי .״אני מוס״ף לך קצת מהמלים כפי שנכתבו
במדור על קצה המאסלנג, שהופיע בעלון המחזור שלנו :
מצומצם — אחד עם נמשים.

נעלי גיבורים — נעלי גולני.
לצרצר — לדפוק גיבורים.
מרמר — אחד, שתפקידו בחיים זה להתמרמר.
לזמ״ה — ראשי תיבות (א) בחורף — לא זזים מהשמש.
(ב) בקיץ — לא זזים מהצל. מושגים כלליים לתפיסת
שלווה.

קוטר — אחד שמעשן.
פומפיה — כינוי חיבה לפנימיה.
לשפעל — לבצע חידושים ושיכלולים.

שכל כיחס ישר?

הפעם ( )3/1310 סטודנט בטכניון, שכנראה לא הצליח
להסתדר עם הבת של בעלת־הבית שלו. הוא מספר על
עצמו, שנוסף לעול הלימודים הוא נאילץ לשאת גם מאה
ותשעים סנטימטרים של בשר ודם שלא להביא בחשבון
את העצמות. זוג עיניים כחולות ושערות שחורות, שימחת־חיים
ודעות חיוביות מאד על המין החלש .״חוץ מזה, ידוע
לו תיאורטית כי שקר החן והבל היופי אבל, הוא מוכן
להיות מרומה בנידון. אני, אישית, חוששת ביחס לא לגמרי
ישר בין הגובה שלו ל־ 1.<3שלו. אבל מה יש לך להפסיד?

״אלמונית יקרה, התכתבי ללימור, ת .ד , 158 .פתח־תקווה?״
מה קרה היום? כולם בודדים נוראי. השתדלי־נא להאזין לקולו
של לימור:
״לו הייתי מלאך, הייתי ממליץ בפני ריבונו להכניס
כמה תיקונים ביצירתו. לו הייתי רופא, הייתי מיילד את
הבדידות שהרתה לשיעמום, ועוזר להביא לעולם תינוק —
אהבה. לו הייתי נהג, הייתי מסיע באמבולאנס את העולם
אל בית־חולי־רוח. לו הייתי מיליונר, הייתי מחלק פרחים
לכל דיכפין. לו הייתי איכר, הייתי זורע את שיגעונותי כדי
להצמיח לך אותי. לו הייתי משורר, הייתי אומר לך כי
השמיים והארץ נפגשים אי־שם.״
אבל לצערו הוא רק אדם מתוסבך, המבקש אחת כמוך,
שתבין איותו קצת. לו הייתי במקומך, אלמונית יקרה, הייתי
חושבת פעמיים לפני שהייתי מצטרפת לאמבולאנס שלו.

לכמה מהסופרים שלנו כלל לא איכפת מה שהם עושים
בעיני הגיבורים שלהם. ראו מה מצאתי:
״עיניה התרוצצו בעצבנות סביב החדר, ניתקלו באח
הבוערת. זעקת אימים פרצה מפיה.״
״היא ריתקה אותו לכסא בעיניה השחורות.״
״הוא סילק את עיניו מפניה והן צנחו על המכתב
המוטל לרגליה.״
״עיניו טיילו על רגליה, דילגו חטופות על פנייה, שהו
קלות על חלקת צווארה וגלשו עם מורד חזה התלול. עיניה
ירו ברקים.״
״׳עיניהם נפגשו לרגע ארוך, עוצר־נשימה, הוא צלל בתכלת
עיניה.״
״לעיתים תכופות היתה כרמלה נוטלת את עיניה מע,
הסיפון ומשלחת אותן הרחק אל הים הפתוח.״
״הוא ניתק בכוח את עיניו משלה. לשנייהם היה זה רגע
מכאיב.״

ישנם אנשים, גילה כהן מרדכי אחרי הירהורים פילוסופיים
עמוקים, שאוהבים בלונדיות. אחרים שחרחרות.
רק הוא, לא יודע למה, משתגע אחרי קצינות צה״ל. אולם
כאלה עם פרצוף אנושי, אבל באמת לא מוכרח להיות
אלוהי.
למה? מפני שלו עצמו אין כלום מה להציע, חוץ מ־26
שנים ו־ 167 סנטימטר וחוצפה של צבר. הוא מבקש מד,קצינה
לכתוב ישר לת. ד 4441 .חיפה, ונא לצרף למכתב תמונה.
חופשי!!

למי לפנות מלבדי:
״יעדי הינד, נערה מסויימת, בשם דינה, שגרר, לפני 10
שנים, והיא אז כבת , 14 ברחוב סוקולוב 25 בתל־אביב,
קומה גי, ילידת גבת. אמה היתד, מורה לפסנתר והיא
עצמה ביקרה בתנועה,־המאוחדת, קראה דבר ונענתה לשריקת
אחיה הצעיר איי״איי־איי מרייה. סימנים משונים, אך אין
באמתחתי טובים מאלה. אם אותה דינה תקרא את השורות
האלה, לבטח תופתע לשמוע ממי שלא ראתה למעלה מ־10
שנים.״
אתה בטוח? אני, לא כל כך. במיוחד אם איזה תי׳לה
ורונית מזדנבים אחריה.

מישהו בוודאי חשב שיהו א נורא חכם, כשהוא שלח לי
את התצלום הזה, המודפס בצורת נגאטיב (תשליל, בעברית).
לי זה מוכיח שהוא טיפוס שלילי. עוד יותר שלילי התירוץ
שלו: הוא מצא את זה באוטובוס קו ,4תל־אביב.
אז מה אתם חושבים? ביקשתי את הצלם להפוך את
השלילה לחיוב, זאת אומרת — את הנגאטיב לפוזיטיב.
דווקא יצאה לי די חתיכה. מעוניינים לראות אותה?

מספר 4/1310
״אני אדם מאד אומלל,
חייל.
אני אדם מוכה גורל,
חייל.
צריך להעלות את המוראל —

בהחלט. אבל מדוע שתעשי זאת דווקא את?

סיהז החבר ל• י
מי שהיה פעם ילד קטן, יודע כיום שהמושג ״חברות״
היה אז, לדידו, הדבר הפשוט ביותר. כל החברים שלו היו
החברים־הכי־טובים שלו. לי, למשל, היו פעם בבת־אחת
עשרים וחמישה חברים־הכי־טובים. השנים עשו אותנו
מתוסבכים, וחבל. היום יש חבר־טוב, חבר־ותיק, או סתם־
חבר. מי הם כל האנשים האלה? שאלו אותי מה זר, בעל,
מה זה בן־דוד, מה זה בוס — ואומר לכם. אבל אימרו לי,
מה זה, לעזאזל, הוא־יותר־מסתם־חבר?
ראיתי שאין לדבר קץ. התיישבתי בסוכה של השכנים
שלי, והכנתי מפתח לזיהוי מונחי החברות. הוא מבוסם,
כמובן, על ניסיוני האישי, שאיני יכולה להתפאר בו שהוא
דל, אם תרשו לי להיות פעם כנה. נא להעביר זאת לכל
החברים שלכם.
כשאני אומרת :
• חבר שלי אחד — כוונתי: אחד מאלף, או ממיליון.
• סתם חבר — בהחלט לא החבר הפרטי שלי.
ס חבר טוב — לפעמים אני די סובלת אותו. במיוחד
כשהוא נותן לי כתובות של מסיבות, בלי לנדנד לי לצאת
אתו. לפעמים הוא מלווה לי כסף.
• חבר אמיתי — אני הולכת אתו כבר כמה שנים
לקולנוע פעם בחודשיים בממוצע. הוא לא ניסה מעולם
לנשק לי ולא לעקור לי את האצבעות בקולנוע. הוא
אפילו מכיר לי בחורים נחמדים ומקבל בטוב־לב את הצעתם
ללוות אותי הביתה כבר בערב ההברות. אני מחבבת אותו
יותר מכולם.
• חבר שלי הכי־טוב — הוא אוהב אותי יותר מכל
אחד אחר. הורי רואים בו את חתני המיועד. ר״ל.
• חבר מילדות — היום אין שום דבר בינינו. כשהייתי
קטנה הוא היה מושך לי בצמות ושומר שבנים אחרים לא
ימשכו לי.
• חבר ותיק — פרצוף מוכר מזה שנים. מה שמו,
בעצם י
• חבר לעבודה — יכול להשיג לי הכל בחצי מחיר.
• חבר־קרוב לעבודה — יכול להשיג לי את זה בחינם.
• !אפשר־לדבר־אתו־כמו־אל־אחד־מהחבריה — תופס בדיחה
גסה.

• החבר שלי — 1)1ז11׳ 16 זג 1(0בלע״ז.
• אנחנו עדיין חברים — הוא נימאס עלי.
• הוא היה חבר שלי — אני שונאת אותו שינאת מוות.
• הם יותר מסתם חברים
מי שיודע את ההגדרה המדוייקת המסתתרת מאחורי
המושג האחרון, שיתקשר אלי הביתה.

הופיע ונחטף כמו ״ילקוט הכזבים״
ילקוט ההומור והשגעונות

של דן בן ־ א מו ץ

איך לעשות מה
מופץ על־ידי ״ידיעות אחרונות״ בכל החנויות והקיוסקים.

(המשך מעמוד )7

בעייה זו, מאשר בשעה שהיא מתעוררת לראשונה באופן מעשי.
אחרי שכלו כל הקיצים, והיה ברור כי בן־צבי יציג את מועמדותו למרות כל ההסתייגויות,
נאלצו עסקני המפלגות להחליט מה לעשות. תנועת־החרות גילתה את היוזמה הפעילה
ביותר (כמו בימי בחירת נחום ניר ליושב־ראש הכנסת והקמת ״קואליציית ניר״ המקורית).
גם הפעם הציעה התנועה פתרון נאות: להציג את מועמדותו של אדם הקרוב לאחת
המפלגות המרכזיות, שכל המפלגות חוץ ממפא״י יוכלו להסכים עליו. בין המועמדים:
פנחס רוזן הליבראלי, השופט העליון זילברג הדתי.
אולם לא אחדות־העבודה ולא המפד״ל היו מוכנים לתמוך ביוזמה כזאת. הן ידעו כי
כל תמיכה בה תביא לגירושן מגן־העדן הקואליציוני. ברגע שנכנעו לבן־גוריון, היה ברור
כי כל מועמד אחר יזכה רק במיעוט. שום אישיות מתאימה לא היתר• מוכנה לתת את
שמה למחווה חסר־תוחלת כזה.
כך נשאר רק מוצא אחד: להימנע מהצבעה, ולהפגין בצורה זו מורת־רוח קיצונית נוכח
בחירתו מחדש של בן־צבי. ברור כי חרות, הליבראלים, מפ״ם ומק״י ילכו בדרך זו. אגודת־ישראל
ופועלי־אגודת־ישראל יהיו מוכנים, כרגיל, למכור את קולותיהם למפא״י תמורת
מחיר נאות.

ביה״ס התיכון ערב לאקמטרנים
״ אמנת ״
תל־אביב, רח׳ רש״י ,13 טל 232309 .

בגרות ומוקדמות
(מועדי דצמבר מאי)
שיטת י. א .ר.

הוגים מצומצמים
ציוד מעבדתי משוכלל
מיזוג אויר
מורים אקדמאים
טפול אישי
פרטים ורישום, אישית או טלפונית:
ב מ שד דנו, בשעות 8—5בערב
ובמשרד ״קור יהודה הלוי 43

מנהיג אחד, מפלגה אחת, עדה אחת
ף הסכימו להציג את מועמדותו בתנאים אלה, לא השאיר יצחק בן־צבי שום ספק
^ ביחס לאופי המועמדות. תהייה זאת מועמדות מפלגתית מובהקת, לצרכים מפלגתיים־
כיתתיים.
בנוהגו כך, חוטא יצחק בן־צבי ארבעה חטאים גדולים כלפי תפקידו:

1רוז׳ ו שי• נו. ת־ א
ח ך 2 2 0ט ל 2 3 * 3 0 9

ז 3ל, י* ו ת •יהדפסוה ^
> הזיונור. י :ם

ב טלפון 1

(א) הוא פוגע פגיעה חמורה ביותר בעקרון שהנשיא מסמל את בדד־האומה,
ועומד מעל למפלגות. הוא עוזר לזהות את המדינה בולה עם
מפלגה אחת -היינו, להחליש את זיקת האזרחים למדינה, וכתוצאה
מכך לפגוע כבטחונה וכשלומה.

למוד

כתיבה

במכונה

עבו• חאנ גל• ת
נ ׳ 2$ -ש עו רי ם נ פו לים
אביזרי עזר רו שונללי ם
ד אג הלע בו ד ה

פ ר טי ם ורי שו ם * נבקר * -בערב

ביך ח ג
כמו ביום חול— מצלמה
בידי כל.
מצלמה היא מתנה השומרת
על השמחה לתמיד.
העתקת מסמכים בו במקום.

הראשונים
באופנת ג׳ר־סי
— הראשונים בדוגמאות
.1963 חליפת המשבצות ההולמת כל
גיזרה, מעוטרת בכיסי פס לבן. הדגם בעל
שני הכפתורים משווה אלגנטיות יתר לאחר
הצהרים והערב. חליפות, מעילים ושמלות
ג׳ רקולי משיגים בבתי אופנה מובחרים.

ג׳ ר קו לי

היום זה סוד, אולם מחר
כולנו נדרוש

(ב) הוא הופך את הנשיאות ניספח לכהונת ראש־הממשלה, ומקלקל עוד יותר את
חלוקת־הסמכויות החייבת להתקיים במדינה דמוקראטית תקינה( .באופן מעשי: במיקרה
שבן־גוריון יירד מן הבמה ותתלקח מלחמת־הירושה, יוכל הנשיא להשפיע במידה רבה
להעלאת האנשים שבן־גוריון רוצה בהם ביורשיו).
(ג) הוא קובע תקדים שאי־אפשר להחליף את הנשיא בעודו בחיים, ובצורה זו הוא
מסלף את דמות מוסד הנשיאות.
(ד) הוא מכריח שלוש מפלגות גדולות וחשובות להימנע מהצבעה ולהביע לו בדרך זו
אי־אמון, ובכך הוא פוגע באופי הכלל־לאומי של מוסד הנשיאות.
רק בשבועות האחרונים נתוזסף לארבעה חטאים אלה חטא חמישי, שאינו נופל מהם
בחומרתו.
מזה זמן רב רתחת בכמה חוגים הדעה כי נשיא המדינה היה צריך להיות בן עדות־המזרח,
שיגלם בדמותו את עיקרון מיזוג־הגלויות .״המחתרת הספרדית״ נתנה לדעה זו
פירסום גדול.
עדות־המזרח, המהתת כמחצית האוכלוסיה והעתידות להתת רוב מוחלט, אינן מיוצגות
בשום כהונה רמה. כל השרים החשובים, כל חברי־הכנסת החשובים, הרמטכ״ל והשגרירים
העיקריים, כולם אשכנזים.
כאשר מוזכרת עובדה זו, רגילים האשכנזים לטעון: אין כאן שום עניין של הפלייה
עדתית. כתוצאה מנסיבות מצערות, פשוט אין עדיין מועמדים מתאימים מבני ערות־המזרח,
לתפקידים אלד״

אודם דווקא לגבי מוסד הנשיאות אין טענה זו תופסת. אין צורך
במומחיות מיוחדת, או בניסיון רב, בדי דבהן בנשיא. התבונות הדרו*
שות דנשיא הן דווקא אותן התבונות כהן הצטיינו כני עדות־המזדח
מאז ומתמיד: נימוסין, אדיבות טבעית, בבור עצמי, כושר ייצוג*,ן
טאקט.
אין ספק שישנם במדינה — וגם בתוככי מפא״י עצמה — כמה וכמה אישים ספרדיים
שכושרם למלא את תפקיד הנשיא אינו נופל מכושרו של יצחק בן־צבי. שני השרים הספרדיים
של מפא״י — בכור שיטרית ואליהו ששון — מתאימים שניהם.
אין זה בלתי־מקובל בעולם לבחור נשיא על־פי מוצאו. כך, למשל, חוק הוא בלבנון
הדו־דתית כי הנשיא חייב להיות נוצרי, וראש־הממשלה מוסלמי. זאב ז׳בוטינסקי הציע
בשעתו כי במדינה היהודית יהיה ראש־הממשלה יהודי, ואילו הנשיא יהיה ערבי, נציג
האומה השניה בארץ.
דוזקא עתה קיימת הזדמנות מצויינת לקבוע תקדים כזה בישראל. בהציגו את מועמדותו
קבע יצחק בן־צבי (לשעבר שימשלביץ׳) ,יליד פולטאבה, כי גם להבא יהיה הנשיא
אשכנזי — סמל למדינה אשר רבים מאזרחיה, בני המזרח, המרחב, מתחילים לראות בד,
״אשכנז רבתי״.
הוא עושה זאת על־פי דרישתו המפורשת של דויד בן־גוריון, החולם על ״רמסכ״י
תימני״ — אך אינו מוכן להקריב את האינטרס הקטן ביותר שלו למען קירוב העדות.
ה עזי ם הז ח 4580

ספורט
אמנות פנטומימה
הו ד ך רו, לעזאזר !
״איך לכבוש את אמריקה ולד,שאר נ־חיים?״
זוהי הבעיה המסר׳ דה בשנים האחרונות
כמעט כל אמן ישראלי. יעקב
(ג׳וקי) ארקין, אמן הפנטומימה הישראלי
הצעיר, הוא אולי אחד הבודדים שעמד
בנסיון זה. הוא הצליח, ומעורר בשל כך
את קנאתם של אלה שניסו ולא הצליחו,
אולי משוש שעשה זאת שלא בכוונה תחילה
וללא תיכנון מראש.
״זאת עא בעיה להצליח באמריקה,״ מסכם
ג׳וקי, שחזר לחופשת־מולדת קצרה.
״איך אמר תומאם וולף, :כולנו אבודים
באמריקה, אבל יום אחד נימצא.׳ ארץ
ענקית, אפשרויות בלי סוף, אפילו לאמן
ישראלי. השאלה היא רק — אם בדא
לנסוע, להתאמץ, לסבול ולרעוב, לעשות
את ההצלחה ואז לחזור, כשהשכר היחיד
הוא, שאנשים יצביעו עליך ברחוב ויאמרו:
הוא הצליח. בעוד שלמעשה אתה חוזר הביתה
אפילו בלי כסף כדי להתחיל מחדש
במקום שעזבת.״
״ההצלחה אינה נימדדת בכסף שאספת
וגם לא במספר התמונות שלך שהופיעו
בעתון. בשביל אמן אמיתי, ההצלחה היא —
שיעור הדרך שעשית בהתפתחותו כאמן.״
לאט, אבל בטוח. ג׳וקי ארקין לא
עשה דרך ארוכה, אבל הוא עשה דרך.
הוא גילה את אמריקה כשיצא לשם עם
להקת הפנטומימה של מארסל מרסו. הוא
הופיע עם מארסו הגדול בתפקיד די מאב־

צריך לשיר ולרקוד, היה קשה ומסובך.
לקחתי את השאנם וקבצתי. נשארתי בחיים.״
הוא קצר ביקורות טובות, אבל אינו
מתפעל מהם .״מה שחשוב שצברתי תרמיל
של נסיון, במשחק ובהופעות בטלביזיה.״
הוא קיבל חודשיים חופש מברודביי מההצגה,
הנמשכת זו השנה השניה, כדי לצאת
למסע הופעות בדרום־אפריקה עם מורו
שייקה אופיר. כשיחזור מצפות לו הצעות
להופיע בתוכנית טלביזיה של רד סקלטון
בהוליבוד, או בהצגה חדשה בברודביי,
יחד עם ג׳ודי הולידיי.
״בביאוגרפיה שלי,״ אומר ג׳וקי ,״לא
כתוב שהייתי חייל בצה״ל, אף פעם לא
ראו אותי עם רובה, אין לי תמונה עם
אקדח, ומה שנכון נכון — אני לא כל
כך אמיץ. לא יצא לי להיות גיבור. כי
כשבא אמן ישראלי לאמריקה, היא בדרך
כלל כמו ילד נאיבי, רוצה לכבוש את
העולם במכה אחת.
״העניין הוא, שכל אחד קורא לעצמו
אמן. אני קורא לעצמי שחקן. אמן זה אחד
שיוצר ושיש תקופות שלא הולך לו ליצור.
אי־אפשר להגיד, :אני הולך ליצור היום.׳
צריך רגע מתאים. לפעמים זה לוקח שנתיים
שלוש, אבל החוכמה היא, שעד שמגיע יום
זה — לא לזנות באמנות.״

בי דו ר
שלאגרים או ציונו ת
טיפתהד כי ט (להקת הנח״ל) היא תוכנית
שנועדה, לכאורה, להחזיר את הציונות
ואת מוסר־ההשכל הצה״לי לתוכניות הבידור

כ דו רג ל
ג נ קו דהרטובה
על פתיחת ליגת הכדורגל ועל
המשחק בו ביימו מכבי יפו ומכבי
תל-אכיב את המפגש ביניהן בתוצאה
תיקו ,1:1כותב שייע
גלזר :
שנה טובה. תבחרו לכם איזו שנה טובה
שאתם רוצים, אבל לנו תשאירו שתהיה
גולים.
שנה של כיפור אמן. ביום
ביקשנו סליחה על
כל הפיספוסים של
השנה שעברה ועל
זה שלא תמיד רצנו
כמו שצריך ושלפעמים
זילזלנו במשחק,
והחלטנו לפתוח
דף חדש.
קל להגיד לפתוח־דף־חדש,
אבל לך תפתח אותו דווקא אצל
מכבי יפו היא היום קבוצה טכנית טובה,
סטייק פילה בכלוב של אריה רעב. זה שמכבי
יפה היא היום קבוצה טכנית טובה,
זה לא כל כך מפחיד. אבל זה שהם זוכרים
שבשנה שעברה היו במקום השני בליגה
ושלפחית המקום הזה מגיע להם גם השנה,
זה כבר עסק רציני. שתדעו לכם,
אצל בולגרים אין חוכמות. מה שמגיע —
מגיע.
אבל גם זה שהשחקנים היפואים רוצים
לנצח, לא כל כך מפחיד. מה כבר שחקן
יכול לעשות לך? יש הלוא שופט במיגרש,
נכון? ! הצרה היא רק זה, שגם הקהל
שלהם חושב שמגיע להם לנצח. ואצל הבולגרים
אין חוכמות. מה שמגיע — מגיע.
אם לא נותנים — לוקדזים. ועוד לפני שעלינו
למגרש כבר הסתכלו עלינו, כאילו
אם הפסדנו 0 :6זה רק בגלל המזל הטוב
שלנו.
זהצ עי ר, ז ה ! אמרנו, על החיים ועל
המוות׳ וזרקנו את עצמנו למיגרש. לפני
המשחק עוד הספקנו, אני ופלשל, לספר
לחברה, שאם לאי ישחקו, נרביץ להם מכות.
גם המאמן החדש שלנו, בחור יוצא־מהכלל
— תשמעו ממני, אמר אותו הדבר, אבל
במלים יותר עדינות וביוגוסלבית.
מכבי יפו התחילו לשחק כאילו אין להם
הרבה זמן כדי לספור את הגולים. הכניסו
אחד וכבר הכינו את האצבעות בשביל
השאר. נזכרנו במצב שלנו בשנה שעברה
ובזה שבסוף הליגה כבר אי־אפשר לתקן
הרבה והחלטנו לתקן תיכף מהתחלה. ומה
שקרה אז, אני לא צריך לספר לכם. כתוב
בעתינים. מהדקה ה־ 30 שלטנו במשחק,
פיספסנו המון, איבל הצלחתי להכניס גול
שוויון. שיהיה במזל וברכה.
נקודה זה דבר טוב. אבל תארו לעצמכם
איזה רושם עשיתי על הקהל, שצעק עלי
בהתחלה :״זקן, לך למושב זקנים!״ בסוף
נתנו לי את היד ואמרו :״כשתהיה בן 60
גם כן תהיה צעיר.״

הילחם בעוד מועד
בהשתלטות

הקרחת

ש ע דו ריו ת
מ מ שי כי לרמות !
4פנים רג׳וקי
״החוכמה היא לא לזנות״

זב, בהצגת האדרת .״זה הספיק לארוחת־בוקר,
אבל לא לארוחת־ערב מבחינת סיפוק
ה,אני׳ השחקני. נסעתי עם מרסו, מפני
שחשבתי שתהיה התפתחות אתו. אבל
התוכניות שלו היו אחרות לגמרי. הוא
רוצה להשאר תמיד לבד. התוכנית עליה
הוא חולם תמיד היא — מרסו פוגש את
מרסו, ומדבר על מרסו. היו לי אמביציות
לעשות דברים בעצמי. אז שמחתי שהחוזה
נגמר, כדי שאוכל להתחיל בבניין קטן,
משלי עצמי.״
הוא לא הלך בגדולות. השיג כמה משרות
להוראת תנועה ופנטומימה בכמה בתי-
ספר, בחר כמה תלמידים מוכשרים, הקים
להקה קטנה, שהציגה בבית־קפה בגריניץ
ודילג׳ ,בהצלחה קטנה ׳•׳אוד.
לא כל שחקן הוא אמן. אבל אז
גילו את ג׳וקי היצרנים של המיוסיקול חלב
ודבש, מיוסיקול על נושא ישראלי, שעמדו
להעלות בברודביי .״כששמעתי שזה ישראלי
רציתי׳ לברוח,״ נזכר ג׳וקי .״גם התפקיד
שהציעו לי, תפקיד קומי, בו הייתי גם

של להקות צה׳׳ל. אולם להקת הנח״ל, התופסת
תמיד מקום ראשון בין הלהקות הצבאיות,
מעניינת יותר לא בציונות שהיא
מרביצה אלא בהיותה זירת בכורה להופעתם
של שחקנים צעירים, התופסים, בהמשך
הזמן, מקום בחיי הבידור בארץ, ולהופעתם
של פיזמונים, התופסים מקום ראשון ברשימת
השלאגרים.
התוכנית החדשה, המורכבת ממערכונים
(בעלי הומור קלוש) של אפרים קישון ומ־סיזמונים
(מדיזנגוף עד דיזנגוף הגענו /
מקליפורניה, פיצה ורזואל /״קול ישראל״
מזמן לא שמענו /אנחנו על הגל הקל /
צ׳ה צ׳ה צ׳ה) של יחיאל מוהר וסאשה איר־

גוב, מבטיחה למלא דרישות אלה יותר
מאשר את דרישות קצין החינוך של צד,״ל.
מתגלים בה לפחות 3בדרנים בעלי עתיד,
ומספר זהה של שלאגרים.
אם תוצג תוכנית זו בפני קהל אזרחי,
ימלא הנח״ל תפקיד חלוצי נוסף — החייאת
הבידור המקורי הקל, שנעלם כמעט כליל.

שעות מספר לפני שיעלו למגרש הדשא
באיצטדיון רמת־גן כדורגלני נבחרות ישראל
ואוסטריה להתמודדות הבינלאומית ביניהן׳
תיערך התמודדות אחרת, ליד שערי ה־איצטדיון.
כאן ייערך הקרב בין בלשי מש־טרת־ישראל
וחוקריה מצד אחד, לבין עסקני
התאחדות הכדורגל ועשרות מוכרי הכרטיסים
מצד שני.
גילויי העולם הזה ( )1309 בשבוע שעבר,
על שערוריית כרטיסי ההנחה למשחקי הכדורגל
הבינלאומיים, המביאים רווחים ענקיים
למפיצים מיסתוריים, הביאה את המשטרה
להחלמה לגלות את הרמאים ולחסל
את השוק השחור בכרטיסי ההנחה. בלשים
מיוחדים גויסו למיבצע זה גם מאזירים
אחרים של הארץ.
התאחדות הכדורגל, מצידה, המשיכה להוציא
לשוק כרטיסי הנחה בכמויות גדולות.
ההבדל היחידי — הפעם היו המחירים
גבוהים יותר. כרטיס שעלה 8ל״י, יעלה
הפעם .10 בעוד שבמשרדי המכירה לא
ניתן, יומיים לפני התחרות, להשיג כרטיסים׳
פעלו כבר ספסרי הכרטיסים, מכרו
כרטיסי הנחה במחיר שהיה רשים על הכרטיס
כמחיר שלפני ההנחה. רבבות לירות
זרמו שוב לכיסים מיסתוריים, במקום לקופת
ההתאחדות לכדורגל.

״ לויד״
המכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

#57 שדרי מסו יק 19
!0131611

העולס הזה 1316

) 1 19/3/2

זו האמת לגבי. דלילה־ .הבושם ׳,
הנפלא של. וזיא־ הנחשב-ע
מומחי פאריס-מהטובים בעולם.
ריח ניחוח. המופק משמני בושם!
מובחרים. אשר. תיא הביאם! .
מכל קצווי תבל ...ריח מפתו״ 1
הנושא את שמה של
אשה. מפתה וכובשת לבבות״

המינוי -

בבוקר. אחה״צ ובערב

כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
הכנה ל־ 6י<:18ג׳1נ11ת08,
הכנה לבגרות.
0\761ו &1ז 05מ? 1-0£1016
^ שפה שמושית
קורספונדנציה מסחרית באנגלית.

ת5£11;10ע6זו1ז00

ספרדית,
איטלקית, רוסית,
פורטוגזית, ערבית.

ת״א, נחלת־בנימין ,2טל • 56347 .פתח״תקוה, מונטיפיורי 1 4

המדרגות מהקומה השניה,״ סיפר מתיתיהו
דדאשוב בעדותו במשטרה ,״שמעתי מהמדרגות
צעקות נוראות וראיתי את אתי סוחבת
בשערות של החברה שלה ומכה אותה וצועקת
עליה. עליתי אליהן להפריד ביניהן.
אתי דחפה אותי במדרגות הגבוהות ונאחזתי
בשימלתה, כדי לא ליפול. השימלה.
נקרעה ואני הפרדתי ביניהן. אחר־כך חזרתי
למירפסת. כעבור כמה רגעים היא נכנסה
לחדר שלי וצעקה על האמא שלי שהשימלה
עלתה לה מאה ושלושים לירות ושתחזיר
לה את הכסף. מהחלון ראיתי אותה מרימה
יד. נכנסתי לחדר ואז היא דקרה אותי.״
כאשר הביאה השבוע המשטרה את אתי
כהן לפני השופט, להארכת מעצרה, פרצה
הבחורה בבכי מר :״אני לא רוצה לשבת
בבית־הסוהר,״ התחננה ,״אני לא רוצה.״
השופט לא יכול היה לעמוד בפני דמעותיה
של הצעירה ובפני הילד שחיכה לה
בבית. הוא החליט שהמשטרה חייבת לסיים
את חקירתה בתביעת ה״חבלה חמורה״ שבה
האשימה אותה עוד השבוע, ולהביא
אותר, בפניו כדי לשחררה.

(המשך מעמוד 4ו)

פרנס ממכירת לבנים באיזור התחנה המרכזית
בתל־אביב, העדיף לשחק קלפים ולהעמיד
במקום את בתי בת הארבע־עשרה. מה
גם שהנערה הנאה משכה את עין הקונים
גם ללבנים ולמגבות.
אתי גרה בבית אביה ואמה החורגת,
שכמעט ולא היתד מדברת אתה. השיחות
התנהלו רק בין האם והאב :״למה הבאת
אותה הביתה?״ היתד מטיחה לעומתו.
״אני לא רוצה אותה בבית!״
אתי ברחה אל התחנה המרכזית. שם
היתד רצויה. שם היו החברים, שידעו להגיד
לה כמר היא נחמדה.
בגיל 15 פגשה את האיש אותו חשבה
לגבר של חייה. היא יצאה אתו מספר פעמים,
לפני שהלכה למשטרה להתלונן על
אונס. לבחור היה סיפור אחר לגמרי:
״הי* רצתה להתחתן אתי,״ טען ,״כשלא
רציתי, הלכה והאשימה אותי באונס.״
הוא יצא זכאי מאשמת אונס הורשע בעבירה
קלה יותר.
׳ד כן שנתיים וחצי. אתי שכחה
אותו מהר מאד. היו יותר מדי גברים בתחנה
המרכזית, לא מהעוברים והשבים,
אלא מהחיים בתחנה חיי קבע כמעט: רוכלים,
נהגים, סוחרים זעירים וסתם גברברים.
אך היא לא רצתה בחיים אלה. כשפגשה
את הבחור הראשון שלא היה מהתחנה וראתה
שהוא רציני ביחסו אליה — מיהרה
להינשא לו. הם היו נשואים ארבע שנים.
בנם בן השנתיים וחצי נשאר אצלה כשר,תגרשו.
אתי
חזרה לתחנה. היא השתדלה לשמור
על עצמה, לא להתדרדר לגמרי. אך תוך
כדי כך הספיקה בשנתיים האחרונות להיות
מואשמת פעמיים: בשתי הפעמים על פריצות.
״הפה
שלה — מסוכן״ .כאשר הופיע
לפני זמן לא רב גורם חדש בבידור השכונתי,
ניצנצה למשך חצי שעה שלמה קרן
תקווה לאתי המיואשת.
אחד הבחורים ברחוב לוינסקי הקים מועדון
בילויים לבני המקום, ג׳ו כ״ץ, בעלה
של הדוגמנית הגרמניה מארן (העולם הזה
,)1306 צייר על קירותיו את נוף הים־
התיכון מעורב בנוף ברודוזי, כשמעל לכל
מתנוסס שמו היומרני של המועדון: מועדון
סינגואלה, אוכלי הנחשים.

0י 1ל\זחש בוו ך לחירוגס המויווי\3 * 1
או תו. בהזן תז> .ו?ב \\בי?גש לטי 1לא
ווכל לאפטוו־ כל ווטולוגו ללא \ז גט ל \ ם.

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית

במרינה

ערב אחד היה זקוק בעל המקום לבחורה
שתגיש קפה לבחורים שעסקו בביליארד
ובמשחקים שקטים אחרים בחדר. אתי
שמחה סוף־סוף לפרנס את עצמה בעצמה.
השימחה ארכה חצי שעה. אחיה, שבא
להשתתף במישחקים, אסר עליה לעסוק בהגשה.
אתי המשיכה לחיות מכסף אותו
קיבלה מהאח ומהלוואות פעוטות אותן לא
החזירה כמעט מעולם ושאיש אף לא דרש
אותן ממנה.
״כולם פחדו להיכנס לפה שלד״״ סיפר
אחד ממכיריה ,״זה היה מסוכן מדי.״
המין הנגדי. מאותה תקופה בערך
חדלה אתי לפתע להופיע בחברה בחברת
בחורים. בני הלוויה שלה שינו את מינם.
היא נראתה עם עשרות נערות שונות בהזדמנויות
שונות.
חברתה האחרונה היתד, צעירה ילידת
גרמניה, בת , 18 בעלת שער בלונדי ועיניים _
כחולות. היא עברה לגור יחד עם אתי
בחדר צר, בקומת גג, באזור התחנה.
ביום שישי לפני שבוע הופיעה אתי, יחד
עם חברתה הבלונדית, בשעת לילה מאוחרת
במועדון הסיננואלה. שתיהן כבר היו
שתויות למדי ואתי התעקשה, משום מה,
להפגין את שליטתה המוחלטת בבת לוייתה
היפה, שקסמה גם לעיניהם של הגברים
במקום .״היא כמו העבד שלי,״ התפארה
בפני אחד מהם ,״מה שאני אומרת לה
היא עושה.״
אך הבחורה היפה לא היתד אדישה כלל
לגברים. אתי ישבה כמה רגעים והתבוננה
במישחק. לפתע התעוררה והחלה להסתכל
סביב. החברה הבלונדית לא נראתה בחדר.
״איפה היא ז״ החלה אתי לצעוק ,״מי לקח
אותה?״
איש לא ענה. אתי החלה להתרוצץ בדירה
הרחבה ולחפש את חברתה. חדר האמבטיה
הנעול הסביר לה את הכל .״את שם,״
צעקה ודפקה בכל כוחה על הדלת ,״תצאי
משם, או שאני אראה לך!״
כשנפתחה הדלת ובפתחה נראתה החברה
עם אחד הגברים, התנפלה אתי על הצעירה,
משכה אותה בשערות הבלונדיות החוצה.
המפריד -כוכה .״אני שכבתי על י
המרפסת של הדירה שלי, שנמצאת ליד .
דת כרוז השבוע
הופץ בירושלים :

״ בשורה טובה
לתושבי הסביבה!
הננו מתכבדים לבשר בשורה טובה
וחשובה לקהל הנכבד כי בעזה׳י באנו
לידי הסכם וברצון טוב עם מר ספ דצח׳
בעלהמספרהה חד ש ה
שנרחוב *וסישקין 41ש ע״ שכונת שערי ח סו.

שהבטיח בלב של של א יגל ח
לאבתער ולא בסכין גילוח
בשו פלס ואופן.

אי לזאת אנו פונים בזה לקהל הנכבד לבוא להסתפר אגל הג״ל כדי
שיוכל להחזיק מעמד ולהתקיים בפרנסתו. ובזה יסייע ביד עושי מנוה
ויקיים מגות והחזקת בו נוסף על מה שיש בזה משום קדוש
שם שמים בפרהסיא.
וכן ימנע בזה מרבים מאחינו בני ישראל מלעבור איסורי לאוין חמורים
כאלה יום יום. שמוזהרים על זה גם המגלח (המקיף)
ונם המתגלח (הניקוי^
אחיםיקרים1
דעו לכם כי ההבדל בין גלוח בתער לבין האופנים המותרים הוא
כאותו הבדל שבין אכילת בשר בהמה טהורה השחוטה כדיו תורה.
לבין אכילת בשר נבילה וטריפה.

היה נא ממסייעי עושי מגוה ואל תהא ח*ו ממסייעי ידי עוכרי עבירה
נעיר הקדש ירושלים ת״ו.
קרא את הדברים בתשומת לב ותשפיע על ידידך ומכריר ותהיה
זוכה ומזכה את הרבים.

העססניס

תעלו מו ת
הדורס הארמו!׳
המהנדס החולוני, אברהם קוליאקוב, שכב
על הספה בביתו וקרא עתון בוקר פולני,
כאשר נכנם לדירד אחד השכנים בבהלה״
״בוא מהר החוצה,״ קרא לו ,״בתך נפצעה.״
אברהם יצא החוצה במהירות~.על~ד-,
מדרכה שממול הביתה נוצרה כבר התקהלות,
שבמרכזה ניצב יוסף משיש, סמל משטרה
המתגורר בבלוק הסמוך. מתוך סיפורי השכנים
התברר לאברהם כי בתו נפגעה על-
ידי רוכב קטנוע, נפצעה והועברה לתחנת
מגן־דויד אדום.
תאונה מוזרה. אולם עובדות מוזרות
החלו להתברר לו בשעה שחקר את השכנים
לפרטים. לטענת אחת השכנות, עמדה היא
עם אשתו של אברהם על המדרכה ואילו
הבת הקטנה, סופיה, עמדה על המדרכה
השניה.
לפתע הגיח הקטנוע, עלה על -המדרכה
ופגע בילדה. לאחר מכן, טענה אותה שכנה,
ירד הרוכב במהירות מרכבו, הזיזו למרכז
הכביש, מיהר מיד והרים את הילדה, שם
אף אותה על הכביש.
כעבור כמה דקות יצא מביתו סמל המשטרה
השכן. הוא הביט ברוכב הקטנוע
וטפח על שכמו .״מה קרה ז״ שאל בנימת
עידוד ,״אל תדאג, הכל יהיה בסדר.״ הוא
הרים את הפצועה, העבירה מיד למגן דויד
אדום.
שיחדור מוקדם. כשהגיעו השוטרים
(המשך בעמוד )22

ה עו ל ם הזר 1310

צחוק מטורף!

מטורף!!

מטורד!!!!
רימה מורנו ב״סיפור הפרכריס״
מרחבים לתנועה ולצליל
קולנוע סרטים
מרא סין וו 1ד ד אם־ן
פדרה (הוד, תל־אביב; יוון — איטליה)
היא טרגדיה בעלת־ותק. ליפני 300 שנה
לערך, שעה שז׳אן ראסין הצרפתי נטל את
הנושא מתוך טרגדיה יוונית (היפוליטוס) של
אוריפידט, והלבישו כלבוש חדש, עוררה
יצירתו סערת רוחות כללית. היא הוגדרה
אז על־ידי רבים כאנטי־מוסרית בצורה
קיצונית.
גם כיום קיום יחסי אהבה ומין בין
אשה לבין בנו של בעלה אינו עשוי להראות
כעולה בקנה אחד עם דרישות המוסר.
אלא ששוב אין בעלילה כזו בלבד כדי
לזעזע איש. ביחוד לא בלבוש המודרני
ובאינטרפרטציה שנתן לה הבמאי היהודי-
אמריקאי־צרפתי־יווני — ז׳ול דאסין.

טרגדיה שהלכה לאים דד.

פדרה

של דאסין היא טרגדיה, המתרחשת ביוון
של שנות ה־ .60 פדרה (מלינה מרקורי) היא
אשתו השניה של אל אוניות (ראף ואלונה),
השקוע בעסקי המספנות שלו, מבלה את
חייו בטיסות בין בירות העולם. כאשר הוא
שולח את פדרה ללונדון, כדי לשכנע את
בנו מאשתו הראשונה (אנתוני פרקינס)
לבוא ליוון, נלכדים השניים בתשוקות, מנצלים
את העדרו של הבעל־האב כדי לבלות
שבוע אהבה סוער.
בעוד שהבן נאכל ברגשי האשמה שלו
ומסרב להמשיך ביחסים עם אמו החורגת,
ממשיכה התשוקה לדחוף את פדרה למעשים
שמעבר לגבולות ההגיון, לקנאה תהומית
ולטירוף — המביא בסופו של דבר כליה
על אהובה, על עצמה ועל מפעלו של בעלה.
תחת להתפתח בצעדים עקביים ובלתי
נמנעים אל הסוף הטראגי, אובדת הטרא־גדיה
של דאסין אי־שם בקו פאריס —
לונדון — אתונה. העובדה שהטרגדיה נרקמת
בחברה של מיליארדרים, החיים במושגים
בלתי נתפסים של זמן, מקום וכסף,
מרחיקה את העלילה הרחק מתחום השתתפותו
של הצופה.
אולם הכישלון הגדול ביותר טמון בהרכב
השחקנים. ואלונה, מרקורי ופרקינס,
הם שלושה שחקנים בעלי רקע שונה, מנטליות
אחרת ותפיסת משתק אחרת. לכל
אורך הסרט הם אינם מוצאים מישור משותף.
כתוצאה מכך נשארת מלינה מרקורי
קפואה וכפוית גם כשהיא זועקת, ראף
ואלונה נראה כאיש עסקים אמריקאי אפילו
ברגעי השיא של הטרגדיה ואילו אנתוני
פרקינס ממשיך בפשטות את אהבתו לאיר
גריד ברגמן בהאס את אוהבת את ברהמם.

שיא ה בי דו ר ה קו דנו ע•
סיפור הפרברים (פאר,

תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא סימפוניה קולנועית
רבת עוצמה, בה מתמזגים צליל, צבע,
צורה, תנועה ותוכן לשלימות אמנותית
כמעט נדירה.
המיוסיקול של ליאונרד ברנשטיין, סטיפן
זונדהיים וג׳רום רובינס אודות אהבתם הבלתי
אפשרית של צעיר אמריקאי ממוצא
פולני לצעירה פורטוריקאית בפרבר ניו־יודקי,
הפך בביומם הקולנועי של רוברט
העולם הזה 1310

וייז וג׳רום רובינם ליצירת שיא בתולדות
סרטי הבידור. גם לאלה שספגו את ההוויה
הראשונית בגירסה הבימתית שלה, מצפה
שפע של חוויות אסתטיות ורגשיות חדשות,
הנובע בעיקר מהענקת מרחבים לכל
אחד מהיסודות מהם מורכבת היצירה.
המרחב אינו מתבטא רק בצילומים האוטנטיים
של הווסט סייד, או באפשרויות
ההמחשה של קרבות הרחוב בין שתי הכנופיות
היריבות, זו של הלבנים וזו של
הפורטוריקאים. הצליל הסטראופיני מעניק
ממדים חדשים למוסיקה של המחזה.
הצופה הישראלי ודאי ישמח לזהות פה
ושם שחקנים שהופיעו בגירסה הבימתית
שהועלתה בישראל, אולם את ההצגה גונבים
דווקא שני שחקני המישנה: ג׳ורג, צ׳א־קיריס
בתפקיד ברנארדי, וריטה מורנו כא־ניטה.
הם, אולי, הגורמים העיקריים לכך
שאהדת הקהל נתונה מלכתחילה לצד ה־פורטוריקאי.
נטלי וזד וריצ׳ארד ביימר, בתפקידים
הראשיים, נופלים מהם בהרבה
מבחינת עיצוב הטיפוסים וכושר ההבעה ב־מישחק,
שירה ותנועה.
עשרת האוסקרים, בהם זכה הסרט, מה־ודים,
במיקרה זה, ציון מוצדק לרמתו
האומנותית והבידורית.

ןןלותעל
עולם הנשים כלידה

(חן, תל-אביב;

איטליה) הוא עולם מסוכן מאוד, ביהוד
לבריאות העיניים. לצופה נדמה לעיתים
קרובות, שלפחות מבחינת איכות הקרנתו,
שייך סרט זה לתקופת הבראשית של
הקולנוע. תמונותיו כה חסרות חדות והנקודות
מהן מורכב כל צילום הן כה
בולטות ודוקרות עיניים, עד שיש צורך
להזעיק את משרד הבריאות.
מי שמוכן לאמץ את עיניו עד הסוף
עלול לחזות בחיקוי עלוב של סידרת סרטי
הבידור לילות העולם. באמצעים דלים, בצילום
חובבני וללא כל קשר הגיוני, מוצגים
כאן קטעי בידור ממועדוני־לילה זולים
בכמה מערי העולם. אם הקהל מוכן להסתפק
רק בהתחמקות שקטה באמצע, מגיע
לו ללא ספק ציון לשבח על סובלנות ואורך
רוח.

אמני הפארודיה האיטלקיים
כוכב הזמר והצחוק המטורף
ישר מלאס־ווגאס -לישראל
וכן קלוד קיפנים
טריו דה סנטה קרוז
ותזמורת כליף

ת ד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9שבעת הסאמוראים (מקסים,
תל-אביב) — סרט מופלא של גאון ה
קולנוע
היפאני, אקירה קורוסאוזה, אודות
שבעה אנשי חרב־להיטכיר, המגינים על
איכרים עניים מפני שודדים ואודות ההתנגשות
הנצחית בין אנשי חרב לאנשי את.
@ עץ או פלשתיין (בן־יהודה, תל-
אביב; חן, ירושלים, מאי, חיפה) — מצעד
יומני הזמנים־שהיו, מהימים שדיזנגוף רכב
על טוס, שמעון רודי תלה את עצמו על
עץ, מליקה עמד בשער וחנה מרון שרה
על שרוכי נעליים. מבט־לאחור־בערגה, בלתי
קרינות של חיים חפר ומוסיקה -מצו־יינת,
בעיבוד יצחק גרציאני.

פי פור הפדכדים

(פאר, תל־אביב)

— ראה לעיל.

נהרללאשם (תל־אביב, תל״אביב)

— סרט תעודה מרהיב ומרתק, על מסעה
של מ״־לחת הולנדית אל ציידי הגולגולות

ה שי ה אי שי
הקלטתתקליט של קולך
בר־מצוה, שירי ילדים, נאומים (גם מסרטים שלך).
שרות תיקונים עם חלקים מקוריים
6011, ? 111111(8ז1נ1ן)11£, 11601•, 701ו111־)51
ותוצרת אמריקאית
סרטי־הקלמה חושים 600 :רגל — 11ל״י; 1200 רגל 17.50ל״י

בכמויות מוגבלות

שרות ישראלי להקלטה
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 56433

שבגיניאה החדשה.

במדינה

למד בכתב

לבחינותב גר 1ת
״ בחן ״ מעמיד לרשות תל מידיו אתכלהתנאים
המקילים עליהם את ההצלחה במבחנים.

להבנה

שעורים 7ן ל>ס

כל השעורים ערוכים בצורה קלה ומובנת, והובנו ב מיו חד
עבור ״בחן״ תוך ניצול הידע הרב שנרכש ב כ תו ת ערב.

המכון

היחיד

בישראל

המאפשרללומדבכתב לה שתתף בעת הצורך
ב מ ספר שעורים בכ תו ת הערב, ללאתשלוםנוסף .

_מחיר
נוחים

ותנאי

תשלום

במיוחד

פגישות תלמידים ומורים
הדרכה אינדיבידואלית

שעות המשרד :

12.00 — 10.00
20.00 — 17.30
תל־אביב, רחוב שטרוק , 8ת. ד , 16259 .טלפון 231546

היום זה סוד, אולם מהר
כולנו נדרוש

(המשך מעמוד )20
לתחנת העזרה הראשונה, החלו מיד בחקירת
רוכב הקטנוע, אביר מירד .״אינני אשם,״
טען ,״הילדה רצה פתאום לאמצע הכביש.
חוץ מזה עלי לעזוב את הארץ בעוד יומיים,
בדרך לארצות־הברית.״
השוטרים גבו עוד כמה עדויות שכנים
והסתלקו ואילו סופיה נשלחה לבית־החו־לים,
כשהיא סובלת משבר בעצם הבריח.
כעבור יומיים, בשבת בבוקר, הופיע בביתו
של אברהם שוטר .״החלטנו לשחרר
את רוכב הקטנוע,״ אמר לו ,״אם יש לך
התנגדות, תבוא עם עורך־דין ביום ראשון
בב,קר לענף התנועה בתל־אביב.״
ביום הראשון הגיע אברהם למשטרה יחד
עם עורך־דינו, יצחק בודזנובסקי. במקום
כבר נמצא רוכב הקטנוע, יחד עם רב־סרן
אלמוני. עורך־הדין ביקש מקצין המשטרה
שטיפל בעניין לעכב את יציאתו של מידד
מן הארץ, כדי שיוכל לערער על סגירת
התיק, או לפחות להגיש קובלנה פרטית
נגד האיש.
המפקד פסק לשחרר .״אין זה בסמכותי,״
השיב לו הקצין ,״אני אשלח את
החומר להחלטה לממונים עלי.״ תיק העדויות
עבר מעלה מעלה, הגיע עד לעמוס
בן־גוריון. מפקד מחוז תל־אביב העיף מבט
בשם שהיה רשום על גב התיק, פסק לשחרר
את האיש.
השבוע הגיש עורך־דינו של אברהם עיר־עור
חריף־נוסח ליועץ המשפטי נגד החלטת
המשטרה לסגור את התיק תוך 48 שעות.
רוכב הקטנוע האלמוני, אשר ייתכן ולא
היה כל־כך אלמוני לאנשי המשטרה, עזב
בינתיים את הארץ לתקופה של חמש שנים.

שכונות
נחמהד נו זמה

תשבץ העוד ה!ה 1310
הראשון פורנזבו בגריון .1301 מוטה יגוג ווגזרית־מוגצ\2ין
שרוו אה תשבצו השני והוא הוכן רהוזשיך
ורשרווו רנו השבציגו בם־יבוונוה, מידי שבוגו. נש מזו
מובר אותנו, אך בהפרשי ונזן גדורינו יוהד, כדי
לאפשר רמיווברינו אווריבו להשתתף במירור וה.
םאוז ! .1 :
טיט ניטים.4 :
נוי לנשיא יה
בבל אחרי חו
בית שני; .10
זכר בבקר; .11
בז .13 :נבעה;
שמש מזוז לב
בנדודיהם; .15
שב במארב; .17נ
קריאה מקובלת;
עיז, התבונן הי1
.20 מבונית מי:
של המשטרה;
עומד בראש ב
ספר נבוה.25 :
פה; .26 נת;
פטפטז; .30נ
נבוה בספינה;
•טשה סדרי ם י2
ר״ת; .33 פקוו
.34 מלת תנאי;
רטוב; .37 סוף;
צייר (898—1826
.41 עם נדול
יקום באחרית
מים; .42 לא עד ,,
.44״כוכב נופל״; .46 הקורה העליונה של
העול (ירמיהו כ״ת; .48 בז דור המבול;
.50 בת־קול; .51 שפלת החוף; .53 נם ; .55
מקווה מים .57 שמח .58 :קיר מגז ליד
חומת מבצר; .59 שקלא וטריא; .60 חלל
הפה, ביז הלחי והלשוז.
סאונד .1 :הצד שהוא בשמאלו של
אדם הפונה מזרחה; .2ארוז; .3עניות;
.5כלי חפירה; .6מושל; .7מכיז בצק;
.8תינוק בז יוטו; .9מעשה התגרות; .12

תבואה; .15 מיז מחלה; .16 קוץ; .18 עיר
לחוף הים השחור .21 מצוי; .23 מידת
היבש; .24 גדול בתורה; .26 חודש; .28
׳טליה מהיר; .211 שילומים; .31 מערכת הכספים
הנהוגה במדינה מסויימת; .32 גשם
הק;ופא בענן 5מין מסמר; .37 חלק בצמוח;
.38 צער; .40 נייטא; .41 גב; .40
מע־טה רע; .45 נזים יטה תעב ו; .,56 ממיטל
מ־ט לים (במדבר כ׳׳א 47 רובע הברטים
בני ו־י ורק; .40 דאגה; .52 עני; 4ה. בבק־יטה;
.56 לא הי 58 שועד.

במשך שבוע ימים עסקו שר המשטרה
בכור שטרית, ח״כ מפא״י מנחם (״מלך ת־שב
נות״) כהן ועשרה עסקני מפא״י פחות
ידוע־ם בהחרשת הדיה של סטירת לחי אחת,
שהידהדו באוויר כבר ארבעה וחצי חודשים.
סטירת הלחי שהעיפה חברת הנהלת עיריית
תל־אביב, לילי מנחם, לעסקן מפא״י בשכונת
פלורנטין, אברהם נחמה.
כאשר הופיע אברהם נחמה, לפני ארבעה
וחצי חודשים, בבניין מועצת פועלי תד־אביב,
ברחוב ברנר, בא לשם בשליחות אנשי
שכונתו. הם רצו להיפגש עם דבורה
נצר, על־מנת שתסכים להעביר את חברת
מרכז מפא״י, לילי מנחם, ילידת יוון גבור,תר,קומה,
מתפקיד מרכזת אירגון אמהות
עובדות בשכונה.
דבורה נצר לא היתד, בבנייין ולמזלו הרע
של אברהם נהמה שמעה לילי מנחם
שהוא שואל עליה. לילי, שהמצב בשכונה
לא נעלם כנראה מעיניה, הבינה מייד במד.
העניין. אברהם טרם סיים את השאלה וכבר
התעופפה בחדר סטירת הלחי המפורסמת.
בעקבותיה באו קריעת חולצתו של אברהם,
מכות, סריטות וצעקות.
פסי,־־דין *טפוכתי. מזכיר מועצת הפועלים,
אורי אלפרט, מינה ועדה לדון
בעניין. אך עוד לפני שהודיעה הוועדה את
החלטתה, חרצו אנשי שכונת פלורנטין את
פסק־דינם, ולגבי לילי מנחם היה, אולי,
פסק־דין זה חשוב יותר.
הגברת מנחם היא עסקנית־טפסיית טיפוסית.
מצעירותה היתה פעילה באירגון־אמ־הות־עובדות
בסלוניקי, ניצלה את ידיעת העברית
שלד, כדי להיות מזכירתו של אבא
חושי, כשזה בא לעירה, ב־ ,1931 כדי לגייס
סבלים לנמל חיפה ולפלוג־ת האגרוף העירוניות
שלו.
לילי מנחם הגיעה ארצה מאוחר יותר,
נישאה לחברה מסלוניקי — יוסף — פתחה
גן־ילדים בשכונה. עד מהרד, זנחה עיסוק
זה, הפכה לפעילה בשכר באירגון־אמהות־עובדות.
משפחת
מנחם גרה רק שנים מעטות בשכונת
פלורנטין, ולאחר כמה חילופי דירות
הגיעה לאזור, הפאר של רחוב בלוך הצפון־
תל־אביבי. אך לילי מנחם הבינה שסיכויי
הטיפוס המפלגתי נשארו בשכונת פלורג־טין.
עד היום נחשבת האשד״ דיירת צפון־
תל־אביב, לנציגת השכונות בעיריית תל־אביב.
ליטץ
רעה. אך השכונות הצמיחו בינתיים
עסקנים משלהן. אברהם נחמה, יליד
השכונה, הקדיש את כל זמנו החופשי, בהתנדבות
וללא שכר, לפעילות מפלגתית,
המנוהלת כולה בשכונות אלה תחת גושפנקא
הסתדרותית.
הרכילות והלשין הרעה התהלכו בשכינה

סב־ב לילי מנחם. עזרה לכך העובדה שבנה
של לילי נ שא לבחורה מצ׳ילי זמן לא רב
לאחר ביקורה של אמו בארץ זו. גורם אחר
לרכילות: נישואי בתה בת העשרים למהנדס
בן ,35 אותם הסבירה לילי :״כל ספרדיה
מאושרת כשיש לה בעל אשכנזי — הוא
מודרני יותר.״
אך אברהם עצמו לא ניהל כל מאבק
אישי נגדה. כשבא לדבורה נצר, היה זה
ביוזמת אנשי השכונה ולא ביוזמתו.
מכתב לדבורה. בבירור שנערך בין
נהמה למנחם, לא טמנה לילי את לשונה
בפיה :״אתם יודעים מי זה אברהם מנחם?״
שאלה את הבוררים ,״אם אינכם יודעים,
לכו למשטרה ותראו את התיק הפלילי שיש
לו שם.״
אברהם המשיך להבליג, עד שהחליטה
הוועדה שעל לילי להתנצל בפניו על המכות.
לילי לא התנצלה. היא שלחה מכתבי התנצלות
לדבורה נצר, שלחה לנחמה את ההעתק.
אברהם לא ויתר. הפעם דרש כבר
התנצלות כפולה: גם על העלבון שבאשמת
מציאות תיק פלילי. כדי להבטיח זאת,
פנה לבית־המשפט בתביעה פלילית.
הצי כחמה. רק עכשיו התחיל מחול־השדים.
עשרות משלחות הופיעו בבית נחמה,
דרשו ממנו לבטל את התביעה. ועדה
מיוחדת של מפא״י, בראשות עורך־דין ידוע,
תבעה מעורך־ד נו המפא״יי של נחמה, צבי
לידסקי, לבטל את המשפט ודנה בעניין, למרות
שהוא היה סוב יודיצה.
לילי עצמה גייסה עורך־דין מפא״יי אחר,
את מיכאל כספי. אך הדבר לא הגיע לידי
התמודדות גלויה בין שני חברי מפא״י בעזרת
שני עורכי־דין מפא״יים,
עסקני השכונות גייסו את שר המשטרה
ואת מנחם כהן ולאחר שתי ישיבות ממושכות׳
בהן התמקחה לילי מנחם על כל מלה,
הצליחה להרגיז אפילו את שר המשטרה
הסבלן, נוסח כתב ההתנצלות על כל הפגיעות
והעלבונות שגרמה לילי לאברהם.
אברהם נהמה יכול היה לחגוג את נצחונו
ואת סיום המאורע ערב חג הסוכות. אך
לילי הסתפקה בחצי נחמה. ערב החג הסתובבו
מספר מתומכות ד, בשכינה, חילקו
סוכריות לילדים ומבוגרים, ניסו לרמוז בכך
כאילו היא ולא נחמה זכתה בבוררות.

החי
עץ או פלסטיין: בתל־אביב, נעצר
אליהו אוהב־ציון באשמת הצתת עצים וחבלה
בנוף הארץ עבודה עצמית :
בדמת־גן, נעצר שלמד. חייט באשמת מכירת
אריגים מתוצרת־הארץ בתור אריגים מתו־צרת־חוץ
תפילת כעילה: במושב
בני עייש, גרמה נעל הפוכה, שנמצאה לפני
דלת ביתה של בת אחת החמולות ונחשבה
לכישוף, לקטטה המונית עם חמולה יריבה,
בה נושך אחד המוכים והוכה בראשו בנעל
מסומרת עין תחת עין: בחיפה,
סירב איש לגור עם אשתו החושה
בדירת בעלה הקודם מחשש עין הרע וכשלון
בחיי הנישואין, התגרש מאשתו על שסירבה
לעבור לדירה חדשה.

.ילי מכה פ
סוכריות נחמה
העולם הזה 0ו 3ו

מכונית האסון

מדגם ארו־־ויליס, בה נפצעו חמישה נוסעים, ביניהם
אחד קשה, בקילומטר ה־ 86 בכביש תל־אביב—חיפה.
נהג המכונית ניסה לעקוף מכונית דופין, אך סטה לצד שמאל של הכביש והתהפך.

״הבו סולם!״

קורא אחד מבעלי כלי־הרכב, שנעצרו ליד מקום התאונה,
כלפי נהג מכונית סטיישן, שנעצר אף הוא במקום, וממכו׳
ניתנ ביצבצו סולמנת אלומיני נם. לידו נראה אזרח אחר, הבודק את דופקו של הפצוע.

שניה; ללחוץ על המעצורים ולהתנגש נ־דופ״ך
או לסטות עד כמה שאפשר לשמאל
הכביש.
הוא בחר באפשרות השניה.
אולם הוא לא הבחין בדבר אחד. הכביש״
באותו מיקום הוגבה לפני שבוע
ת אחדים, נבנה על סוללה בגובה של
מטר בערך מעל לפני השדה. הוא הסיט
את ההגה יתר על המידה והמכונית הדוהרת
התעופפה מעל הכביש, אל תוך השדה,
התהפכה מספר פעמים ושבה לעמוד על
גלגליה כשהיא מעוכה לגמרי.
עסד עיים נפצע קשה בראשו ואיבד את
הכרתו. אישתו סלמה נפצעה פצעים קלים,
גם נהג המכונית, מוניר, נפצע בראשו, אולם
הכרתו לא אבדה ובעזרת בעלי מכוניות
שעצרו מייד חולץ מריכבו יחד עם אביו
ואחיו, שנפצעו קל.
בעל מכונית סטיישן, שנעצר במקום,
הוציא מיד סולם אלומיניום ממכוניתו. ובעזרת
אזרחים נוספים העלה את הפצוע
על אלונקת־הסולם, העביר את כל שאר הפצועים
לבית־החולים רמב׳׳ס בחיפה.
יום החג של משפחות עייס וסלים נסתיים.

171ה ^ שנפצע בראשו הוא מוניר
!1 1 1 4 1 1סליס, שלא חש בתחילה כי
נפצע, עד שהתל מאבד דם מפצעיו הרבים.

בוקס ראשונה

עורכת לפצוע אחות מוסמכת, שעברה במיקרה במקום.
י.י היא אף מסייעת להעביר את הפצוע חסר־ההכרה, שנפגע
בראשו, אל האלונקה (סולם האלומיניום) .מימין ממהר אזרח לאשת הפצוע שהתעלפה.

^ א ככל יום עולה בידי צלם לר,נ־
/ציח את ההלם הראשון של תאונת־דרכים
— את זעקת הפצועים, את הזעזוע
של הקרובים, את תכונת החשים לעזרה.
בעמוד זד, מתפרסמות תמונות כאילה —
המעלות בהכרח בלב כל נהג את המחשבה:
״זה יכולתי להיות אני!״
בבוקרו של יום השבת התעוררו בני
משפחת עיים, ערבים־נוצרים תושבי יפו,
ויחד עם אורחיהם, משפחת סלים החייפנית,
יצאו לביקור בחיפה.
בשמונה ושלושים כבר היו שתי המשפחות
לבושות בגדי־חג, יצאו לדרך כשרו תם
טובה עליהם.

סמיח באמצע ע?יפה

ם ה גי עו עד למיפגש בנימינה,
ולאחר ששתו כום קפה עלו שוב על
מכונית הארו־ויליס מס׳ ,63—121 המשיכו
לכיוון חיפה.
המכונית השחורה טסה על כביש האספלט
השטוח, כשנהגה, מוניר, עוקף מדי פעם
את המכוניות שלפניו. עיניו היו נעוצות
בכביש והוא הקשיב לשיחה שהתנהלה בין
יושביו העולצים של המושב האחורי. הדרך
ארכה זמן רב מדי בגלל החניות הקודמות.
מוניר לחץ על דוזשת הגז, אותת באור
הכיוון והחל עוקף את מכונית הדופין
הקטנה שאצה לפניו.
לפתע, אין הוא זוכר מדוע, פנתה מכונית
הדופין שמאלה, לכיוזן מרכז הכביש.
היה זה בדיוק כאשר מוניר היה באמצע
העקיפה. נותרו לו שתי אפשרויות, שהבחירה
ביניהן היתד, חייבת להעשות תוך שבר

48[ _ 111 1111111
הדס שעל ידיה הוא דם פצעיו

היא סלמה עיים. היא כמעט לא נפי בסרבה להאמין שאיבד את הכרתו. בתמונה היא חשה זועקת אל
געה ויצאה בשריטות קלות בלבד. האחות (מאחורי האיש מימין) ,כדי לברר מה מצבו של בעלה השלבעלה,
אותו טילמלה ללא הרף, פצוע, המועלה אל תוך מכונית הסטיישן, החונה בצידו של הכביש.

מספר 1310

י״ט תשרי־ תשכ״ג17.10.1962 ,

וגעידה זן הוחזרה בכוח לישראל

המחיר 75אגורות