גליון 1311 מתאריך 24 באוקטובר 1962

ווה -חשדה שסרח! כוצו נושה ואשוו>ציון

פ ר סו ם

יעקבס11

0ו ע 7ן ן 7ו טוי ס ס
הראשון ביש רא ר

ייפתח ביום 1לנובמבר 1962

\מם עדה
ב..א10ס בריי ון פו!
רחוב כן־־יהודה ,171 תל־אכיב

פרטים והרשמה ב״אטום בר״
בכל יום בין השעות 5־ 8אחה״צ

הבא 2תמונות.

מספר המהומות מוגבל.

ובכן, חוק לשון־הרע לא מת. כך הבטיח
שר־המשפטים, דוב יוסף, בראיון שנתן
השבוע. מדבריו אנחנו למדים גם מה יהיד.
קו־המיתקפה בעוד כמה שבועות, כאשר
יובא שוב לכנסת.
בהצעת־החוק ״חלו שינויים״ .אילו שינויים?
בהצעה הקודמת, היו כמה מן הסעיפים
כל־כך צורמים, כל־כך מבעיתים, עד שמשכו
אל עצמם את מרבית ההתקפה. תוקפי
ההצעה, בארץ ובעולם, שילחו את מיטב
חיציהם בסעיפים אלה.
את אותם הסעיפים מתכוונת הממשלה
למחוק הפעם — כדי להציג את הנותר
כדוגמה של תחיקה ליברלית, מתקדמת.
כך, למשל, יוותרו מנסחי־החוק על הסעיף
שיאפשר לבית־המשפט לסגור עתון
שחוייב פעמיים בהוצאת־דיבה. כפי שאומר
דוב יוסף בצדק (הארץ0.62 ,ו8.ז) — אין
כל צורך בסעיף כזה. כי ״חוק אחר כבר
מאפשר לשר־הפנים לסגור עתונים. וגם אס
יטיל השופט קנס של עשרות אלפי לירות
על עתון — האין זו סגירת עתון?״
כאן מניח דוב יוסף, בכנות וביושר
האופייניים לו, את האצבע על נקודת־התורפה:
די בחוק המחסל מראש כל אפשרות
של הגנה יעילה, ושיביא להרשעת ה־עתון
בכל משפט. סגירת העתונים החופשיים
תבוא אז ממילא. חופש העתזנות
יפול מן העץ כפרי רקוב.
על כן, לקראת המערכה הקרובה, כדאי
להזכיר כמה מן הטענות שהשמענו נגד ההצעה
הקודמת, ושלפי כל הסימנים יישארו
בתוקפן במידה שווה כלפי ההצעה החדשה:
• ההצעה קבעה כי פירסום יהיה בגדר
לשון־הרע גם כשהוא אמת, אלא אם
״הפירסום לא חרג מתחום הדרוש לטובת
אותו עניין ציבורי״.
• גם אם הוכח כי הפירסום היה אמת
וכי ל א חרג מתחום הדרוש כנ״ל, יורשע
הנאשם אם לא יוכל להוכיח כי ההוכחות
היו בידיו לפני הפירסום. כלומר: הוא
ילך למאסר אם לא יגלה את מקור־האיג־פורמציה.
6לפי
ההצעה, גם המודיע ילך ל־בית־הסוהר,
יחד עם העורך, המנהלים, הכתבים,
ופועלי הדפום .
ס בהטילו אחריות פלילית על הפו על
ים, הוא מאפשר צנזורה של איגוד הפועלים
על העתון.
9כל המשפטים על לשון־הרע יהיו
סודיים, כך שאין לציבור ביקורת עליהם,
וכל שופט יוכל לעשות כטוב בעיניו.
למאשים אין מה להפסיד — אפילו יוכח
במשפט כי הפירסום היה נכון בכל פרטיו,
ואף לא מיצה את חומרת הדברים,
איש לא ידע על כך. אם נאשם אדם שהוא
אוייב השלטון, ובמשפט נתגלה חומר מרשיע
על אנשי המישסר — לא יובא הדבר
לידיעת הציבור.
9אי־אפשר יהיה לחקור את המאשים
על אופיו, עברו ומעשיו — אפילו במשפט
הסודי. השופט חייב להפסיק כל חקירה
כזאת.
החוק נותן אפשרות למדינה לחסל
את כל מבקריה — אך הוא מונע בעד אדם
פרטי מלהגיש משפט על הוצאת לשון־
הרע נגד מקורבי השלטון. רק היועץ המשפטי
יוכל לתבוע — והוא יכול לתבוע
לדין כראות ־ עיניו את מי שהוא
רוצה ולא לתבוע לדין את מי שאינו
רוצה.
9כל השמצה מטעם השלטון, על־ידי
ראשי המישטר ופקידיו — תישאר מחוסנת
מפני כל תביעה.
קיצורו של דבר — לפי הצעת־החוק כמעט
ושוב אין כל אפשרות לעתון להגן
על עצמו בפני תביעה כזאת. העתון נכנס
לזירת ההתאבקות המשפטית כשידיו קשורות
מאחורי גבו ורגליו כבולות בשרשרת
— ואילו היועץ המשפטי נכנם לזירה כשהוא
חופשי מכל הכבלים, ובידיו אלה
של עופרת. בתנאים כאלה, באמת אין כל
צורך בסעיף מפורש שיאפשר סגירת־העתון.
הצעה כזאת תובא מחדש בפני הכנסת.
הממשלה תנסה לקבל עליה מראש תעודת-
הכשר מטעם עורכי היומונים, המשועבדים
לה במישרין או בעקיפין, כדי לטעון בפני
הכנסת כאילו ״העתונות* מסכימה להצעה.
מאחר שלדברי דוברי השלטון עצמם מכודן
החוק כל־כולו נגד שבועון מסויים, יהיה
נידמה להם שאין להם מה להפסיד.
כך אנחנו מתקרבים, כנראה, למערכה
חדשה בין כוחות־האור וכוחות־החושך. לכל
ידידינו — בארץ, ובעיקר בחוץ־לארץ
— אנו יכולים להגיד רק: היכון לקרב.

מי הם המשמיצים האמיתיים? מהו סוג
ההשמצות אשר הצעת חוק לשון־הרע

אינה מתכוונת לשים להן קץ?
בימים אלה הגיע לידינו עלון הנושא את
הכותרת הרשמית ״מפלגת פועלי ארץ־ישר־אל,
סניף שדרות״ .הוא יצא עוד בימי הבחירות.
הוא כתוב בצורת מכתב גלוי
לאחד העסקנים המקומיים, שהוזכר באותם
הימים בדו״ח של העולם הזה על עיירה זו.
אחד מפרחי הכרוז:
״אתה מומר לעתון העולם הזה שקרים
ועלילות וחצאי־אמת, גס כאשר אתה יודע
היטב טעתון מלוכלך זה מגיע לידי שונאי
ישראל היושבים במצריים וביתר ארצות־ערב.
אולי דומעת, ובזודאי נהנית, מקול־קהיר,
שהקריא את, דבריך כפי שנכתבו נ־עתון
מטונף זה?״
קשה לתאר כי היועץ המשפטי לממשלה
יגיש משפט נגד מפלגת פועלי ארץ־ישראל
על כרוז זה.
ורק דרך אגב נוסיף: אם כך מדברת
מפלגה כשהיא במיעוט, ועוד אין בידיד,
שלטון טומאלימארי — איך תדבר אם
תגיע אי־פעם לשלטון מוחלט?

השבוע נשאלו כמה וכמה מחברי המערכת
על־ידי ידידיהם :״לכל הרוחות,
איך אתם מגלים את
הטיפוסים המעניינים
האלה בכל רחבי
הארץ?״
כוונתם היתד, לדליה
לוגאסי, הצעירה
מבאר־שבע, שעלילותיי,
המרתקות
פורסמו בגליון האחרון.
אופייה ה־אכסוטי
של נערה
זו עשה, כנראה, רושם
עז על קוראים
רבים של העתון.
התשובה לשאלה היא: הקוראים שלנו
דואגים לכך בעצמם. היה זה קורא נאמן
מבאר־שבע שכתב לנו מכתב, היפנה את
תשומת־לבנו לדליה, וסיפר לנו, במכתבו.
חלק מן הסיפור.
אולי יש גם בסביבתך אנשים מעניינים?
אולי אתה מכיר את הצעירה הצריכה
להיות ״נערת החודש״ הבאה של העולם
הזה? אם כן, כתוב לנו, ספר לנו קצת
עליה. אולי יביא הדבר לפירסום סיפור
מרתק כמו סיפורה של דליה.

מאמרי על ״הפאשיסט המצוי״ בשבוע
שעבר עורר כמה תגובות תמוהות למדי.
קוראים אחדים, המסווגים את עצמם כשת־אי־ערבים
מושבעים, כועסים על כי טענתי
כי הפאשיסט המצוי הוא תמיד נחות, מכו ער
ובלתי־מושך.
כך, למשל, כותב גד אלמוג מירושלים״
אתה יוצא מתוך ההנחה שהפאשיסט
המצוי בישראל, ובעולם כולו, הנו טיפוס
נחות, מכוער ומצומק, החש בצורך פסיכו לוגי
למצוא מישהו נחות ממנו. מבלי
להיכנס לוויכוח על כך, אציין רק כי העם
הגרמני, אשר באופיו נשאר ברובו פאשים־
טי עד עצם היום הזה, ודאי שאינו מורכב
רק מננסים ומבעלי־מום. אנשים כהיידריך,
קלטנברונר, גרינג (למרות משמניו) ואפילו
אייכמן, היו ללא ספק פאשיסטים, אך גם
ללא ספק יפי־תואר.״
טעותו של הקורא אלמוג היא, שאינו
מבחץ בין הפאשיסטים האמיתיים — מייסדי
המפלגה והוגי־הדעות• שלה — לבין
הפקידים המבצעים, הביצועיסטים, שיכלו
לשרת כל מישטר טוטאליטארי. במאמרי
״מדוע חייך אייכמן״ (העולם הזה 09ג) 1
ניסיתי להסביר את ההבדל היסודי בין
שני הטיפוסים.
מן הידועות היא, כי הצמרת הנאצית
האמיתית היתד, אוסף של גרוטאות אנו שיות.
היטלר היה מופרע ומכוער, גבלס
היה בעל מום קשה (צליעה כתוצאה ממח־לודילדות)
,גרינג היה נארקומאן (והוכנס
לפחות פעם אחת לבית־חולים לחולי־רוח),
שטרייכר היה פסיכופאת ומבודן מבחינה גופנית,
ריהם היה הומוסכסואלי, הימלר היה
מכוער ביותר. הנאצי החשוב היחיד שלא
היה מנתן או מכוער, גריגור שטראסר, פרש
ברגע האחרון וחוסל.
בשעתו נפוצה בגרמניה הבדיחה הבאה ו
״איך ניראה הגבר הארי סהור־הגזע? הוא
בלונדי כמו היטלר, תמיר כמו גרינג ויפה־תואר
כרו גבלס!״
מדוע משכה חבורה כזאת טיפיסים כמר
היידריך ואייכמן, שהיו שייכים לסוג אחרד
הפאשיזם הוא כמו עבריינות־צעירה —
הוא מושך אליו טיפוסים מופרעים ממשפחות
הרוסות, או בני אבות עריצים.
מדוע העם הגרמני, שאינו עם של מ־העולם
חזה 311ד

סיס מבחינה גופנית, הפך (ואולי נישאר)
פאשיסטי? ניסיתי לענות על כך בספרי צלב
הקרס (בהסתמכות על תיאוריות שלא אני
המצאתי אותן) :מפני שהעם הגרמני סובל
מתכביך־נחיתות קולקטיבי עמוק, שמקורו
בהיסטוריה המייותדת שלו. הוא הרגיש
(ועדיין מרגיש) את עצמו נחות, ועל כן הוא
זקוק לעם נחות ממנו.

הקורא אלמוג שואל עוד :״הקו של
העולם הזה היה תמיד שאין לחדש את
הקשרים עם גרמניה, לאחר מה שעוללה
לנו בתקופת הנאציזם. כיצד יכול, איפוא,
אותו עתון לדרוש ממני להתייחס כשווה
אל שווה אל שכני הערבי, אשר עמו רוחש
לעמי שינאה פאתולוגית זה דורות, ואשר
הוא, או אביו או אחיו, הרג את קרובי
במאורעות?״
דומני כי הקורא אלמוג, כמו צעירים
רבים אחרים שעברו את מערכת־החינוך
הישראלית, מצטיין באי־ידיעה מפליאה של
רקע יחסי ישראל־ערב.
מעולם לא סבלו הערבים משינאה פאתו־לוגית
ליהודים. ההיפך הגמור הוא הנכון.
המרחב השמי היה תמיד טהור משינאת־יהודים
פאתולוגית, מרדיפות ומפוגרומים,
מן הסוג המלווה את כל התרבות המערבית
באלף השנים האחרונות כמוסיקת־רקע
צורמנית, מקארל הגדול ועד היטלר. ארצות
האיסלאם קלטו תמיד ברצון את פליטי•

השואות האירופיות. גדולי היהדות — מיהודה
הלוי ועד הרמב״ם — חיו בארצות
מוסלמיות והשתתפו באורח פעיל בעיצוב
תרבותן.
השינאה הערבית, שהיא תופעה חדשה
לגמרי, הוזלה רק עם חדירת הציונות ל-
ארץ־ישראל. וזהו ההבדל התהומי בינה לבין
הנאציזם. הנאצים השמידו את היהודים
מתוך מחלת־רוח גזענית, ללא שום סיבה
סבירה. ואילו המלחמה בין ישראל וערב
היא מלחמה שיגרתית בין שתי אימות, שהחלה
לפני חמישים שנה וטרם נסתיימה.
זוהי ההתנגשות בין שתי תנועות־שיחרור
לאומיות, ששתיהן צודקות כשלעצמן, אשר
למרבה הצער טוענות לאותו שטח־אדמה
ושלא• השכילו — באשמת שתיהן — להשתלב
יחד בעוד מועד.
לא יתכן שלום עם נאצים. אך השלום
ב<ן ישראל וערב אינו רק אפשרי, אלא
גם חיוני. חיוני לישראל, וחיוני לערב. ה־פאשיסט
המצוי, הישראלי והערבי, המפריע
לשלום זה והחותר לקראת מלחמת־השמדה
הדדית, הוא האוייב מס׳ 1של ישראל —
ושל ערב.

העו&ס :11:1

ראש המערכת:
שלום בהו
עורך משנה:
רוב איוזו

המוציא לאור: העולםהזה בע״מ.
רחוב גליקסון ,8תל״אביב, טל 85 .־67״,22
ת. ד 36 .ו. מען למברקים :״עולמפרס״.
דפוס מטה שהם בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל״אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

ה ע תוו

ספרדים במחתרת

החלטתי למלא חובה אזרחית גם אם הדבר
יעלה לי בשמשות מנופצות, כמו לדיירי
אותו בית עלוב ברחוב דה-האז. כוונתי
לעמדתכם בעניין ״המחתרת הספרדית״.
קל ונוח לעתו! כשלכם לרכוב על נלי התמרמרות
של ציבור ״מדוכא״ כביכול, מבלי שהדבר
יחייב לרדת לעומק הנושא.
בכתבה שלכם, אתם שופכים דמעות־תנין
על חלקם הזעום של יוצאי ארצות־המזרח
בקרב הפקידות הבכירה. עובדה ידועה
היא שניתז להעזר בסטטיסטיקה כדי
להוכיח את מה שרצוי לנו. לכן, אם ניקח
את חתר האוכלוסיה לפי הרכב עדתי, אפשר
בקלות לומר שמחצית הרופאים ב״הד־סה״
חייבים להיות מעיראק, או שליש מפועלי
הנמל ממוצא הונגרי דווקא. אולם
כיצד תראה התמונה כאשר נערור חתך מבוסס
על רמת השכלה ונתונים אישיים? לא
הייתי רוצה לראות מנהל משרד ממשלתי,
שכל הכשרתו המקצועית נובעת מהיותו
יוצא ארץ מסויימת ואשר אין לו מושג
בדרכי ניהול: ובכלל, יוצאי ארצות ערב
גדלו וחונכו בצורת מימשל ובהווי חברתי
מפגרים ביותר, ולטובתם־טובתנו רצוי שילמדו
פרק בדימוקראטיה אירופית לפני
שיקבלו על עצמם עול בהנהגת המדינה.
חיים ויטמן, ראשון־לציון
אני פועל בניין ובערב ראש־השנה מקבלים
כנהוג שי מהקבלן, לא חשוב מה. אנו
עבדנו שבעה איש באותו יום בבניין —
ארבעה ספרדים ושלושה אשכנזים. כל הספרדים
קיבלו מהקבלן יין בלבד, בזמן שהאשכנזים
קיבלו קוניאק, מבלי שהקבלן יג־להסתיר
את המעשה המחפיר.
שלמה זמיר, יפו
אילו היה מר משה ברנשטיין אומר את
מה שהיה לו לומר על בעיית הקיפוח במדינת
ישראל ועל תופעות המחתרת הספרדית
בקצרה וביתר פשטות, היה אומר
9ד :״אני ממעמד עליון ולכן אני מחייב
הפלייה!״ או היה, אולי, מקום לכבד אותו
העולם חזה ו וגו

חברי המערכת:
אורי אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, חיים הנגבי,
רוהי ורר, יוסף אבו-הטרי, ויוה יריב,
אביבה סטו, עמום קינו.

ביותר

הנקרא

...על הכנסת לחוקק חוק כי נשואין
מותרים רק לבני זוג מעדות שונות. במלים
פשוטות: אשכנזי לא יוכל על סמד החוק
הנ״ל להתחתן עם אשכנזיה, כי אם רק עם
ספרדיה או להיפר. אני בעצמי נקטתי
שיטה זאת, לקחתי לי לאשה בחורה ספר-
דיה ואני מודה לאלוהים על זיווג זה.
א. ע ,.תל־אביב

במדינה

האייכמניזם המחייך

תא שדד

67 19.
פקידים1 תדפידיס1 סטורנטיס1 הרשמו עוד היום לקורס החרש ל*

משפט אייכמן לא הצליח לא בגלל חוסר
גינוי הביצועיזם, אלא כיוון שהעומד ל-
משפט לא היה אדם אלא צורת משטר. איזה
בית־משפט מסונל לדון משטר כזה? בית-
המשפט הישראלי? הוא לא היה מסוגל ל־דוו
משטר כזה, לתקוף צורתו ותוכנו, לא
יכול היה להוציא מסקנות מוחלטות — וכל
אחד נשאר עם הרגשת פחת ואי־סיפוק. כמה
חבל לנו הדבר כיהודים. אר כאז דווקא
עיקר הטעות וסיבתה: הרצון להסתכל על
התופעה מבחינה לאומית יהודית, היינו
לאומית — זהו סבר ללא מוצא ופתרון.
אייכמן האדם אינו חשוב — אייכמו ה־סמל
חשוב. והרי מה שמסמל אייכמן מרים
את ראשו בארצות רבות...
בזכות מאמרו של אבנרי ,״מרוע תייר
אייכמז?״ (העולם הזה ,)1309 הוכרחתי ל־נבש
את דעותי בנידון. ער עכשיו, איר
שהוא, הצלחתי להתחמק — בגלל שהמצעים
האישיים טריים מדי, תמונות העבר חיות
וזועקות נקם — ואין טעם לדבר על האובייקטיביות
של האינטליגנט.
יוסף ורטמן, חיפה

במחירים כמו בשוויץ

קצרנות

?!ברית ו/או אנגלית
ישני חודשים, פעמיים בשבוע)
,3אזלסן גרג 0 8 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל״אביב: רחוב גורדון .5
חי פהג בבית־הספר, במעלה״,
רחוב שמריד״ו לוין 30

הצלחה

הפאשיזם המצוי

כקורא ותיק מכיר אני את עמדתכם לנבי
השאלה הערבית במרינה. אודה על האמת,
לא כתמיך אסתייג הפעם ואציין בפניכם
שלא כעולה חדש מאלנ׳יר, אלא כצבר, הנני
תומר בעמדת השוללים יחסים בין שני ה־צררים,
כפי שהובאה בכתבה ״מין וגזע בנצרת״
(העולם הזה .)1308 וזאת היות והערבים
מעוניינים ביחסים אתנו רק כדי
__להשיג את בנותינו.
אד על נקודה אחרת אהיה מוכן להצביע,
והיא: ניצול הפועל הערבי במדינתנו הנאורה,
בידיעתה של ההסתדרות. קיימת חב־
(המשך בעמוד )4

צלם המערכת :
יעקינאנור

צייר המערכת :
ו קי
שעונים שויצרים

ואת אנשי הגזע העליון מסוגו. אבל לגבב
מלים רבות, ריקות וסתומות, זה כבר מר־ניז
וגם לא יאה לאיש המשייך עצמו לנזע
נעלה יותר.
גיסים אפרתי (ספרדי טהור) ,קרית־אונו

לנוכח הפרעות הגזעניות שפרצו בנצרת
(העולם הזה )1308 חייב אני להגיב
על צר אחר של הבעייה: לפני ימים ספו-
רים הייתי בבר-מצווה ושמעתי שם דברים
שהעבירו בי רטט
של אי־נעימות. כשקרא
הנער את הדרשה
לפני האורחים,
אמר וחזר מספר פעמים
על המלים :״עם
סנולה״ ו״אור לגויים״
.נער צעיר,
וכבר מכניסים לראשו
ולנפשו את ה־מושנים
הגלותיים,
כאילו עטנו הוא עם
מיוחד העולה על
כל ״הגויים״ .עד
מתי ימשיכו הורינו,
מורינו ושרי
ממשלתנו לרחום בנו
מושגים מסולפים לוין ומסוכנים מסוג זה?
הניע הזמן לחנר את עמנו, וביחוד את
הדור הצעיר, שאנו עם ככל העמים, על
יתרונותיו וחסרונותיו, ולא עם של ״אתה
בחרתנו״.
מיכאל לוין, תל־אביב

כתב ראשי:
אלי הבור

עורך כיתוב:
אבשלום קורו

בפעם הראשונה
במכירה חופשית

מכתבים
נא קבלו ברכת לוחמים, ברכת השוויון ונמר
חתימה טובה. קראנו בעתונכם, במדור
״מכתבים״ ,דברי מר משה ברנשטיין מתל
אביב ומר י. נועם מבת־ים (העולם הזה
.)1309 נודה לכם מאוד אם תואילו לפרסם
בעתונכם הנכבד קריאה אל קוראיכם הנכבדים
להעיר הערותיהם,
להפנות שאלותיהם
ולהציע הצעותיהם
בקשר לקיום
ופעולות ״חזית
השוויון הלאומית״.
כתמורה אנו מתחייבים
לענות ולהוסיף
הסבר ולקבל כל הצעה
קונקרטית וקונסטרוקטיבית.
קראנו
במדור ״במדינה״
,תחת הכותרת
״בסעד — אף
אחד!״ (העולם הזה
,)1310 את הטבלה
של היחס בין אשכנזים
ובני ערות המזרח בפקידות הבכירה
בממשלה. ממנה אנו למדים כי יש ויש בתוכנו
פקידים מוכשרים למשרדי הפנים והמשפטים,
אד לא למשרדי הסער, החינוך,
החוץ, הדתות ובו׳.
האם עלינו לקבל הדין ולהישאר אדישים
לטבלה הנ״ל, המשקפת בקצה המזלג
בלבד הפליית בני עדות המזרח? אנו אומרים:
לא ולא! לא נקבל הדין ושטיפת המוח
לא תצליח. אנו לא מקבלים הדין שכולנו
״עטי הארצות״ ושכל האשכנזים מלומדים,
אקדמאים ומשכילים.
על דעת המועצה הזמנית של ״חזית
שוויון לאומית״ אנו פונים להחלץ למערכה
גלויה למאבק ננד ההפלייה!
יונה, דובר חזית שוויון לאומית, אי־שס

העורך הראשי:
אורי אבנרי

״0ז<ץ גזזפץ-פ^זנ/ע׳ נ<*<011!1ח0זק

להשיג

מובטחת

בסוכנות

גו ופז
ת״א, רחוב דיזנגוף 121
*7/1א 1י. נ

גן יהודה 49
בבוקר. אחה״צ וב ערב

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית

כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ם יסודיים ותיכוניים
-¥הכנה ל־ 1£6ז11נ!וזז 03.
הכנה לבגרות.
מסזגוס׳!& זג0ת0£1016ץ?
שפד, שמושית

310.ס61׳11^1ס

1ז6153110 זות 00

קורספונדנציה מסחרית באנגלית.

ספרדית,
איטלקית, רוסית,
פורטוגזית, ערבית.

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

• פתחיתקוה, מונטיפיורי 4

מכתבים

לרגל ההצלחה היוצאת מן הכלל
של מכוניות ״ דאף ״ הגעות
בכבישי הארץ וכהוכחה לאימון
שרוח שים אנו ל. דאף״ ,החלטנו
החלב 9 $ 2 -ו 0 .ו. ו
להעג

א חר יות לשנה
ב לי הגבלת
ה קי לומקרים

יתרונות ה״דאף׳י הם:
• הנעה ללא החלפת הילוכים.
• מנוע 9כ׳־ס, קירור אוויר.
• איו צויד בקיבה.
• 5מקומות ישיבהנוחים ,
מכוניתךהמשומשת תתקבל
במחיר הוגן.

אחים הרסו

רח־ ריב״ל • 26 טל 33245 .תל־ אביב

השי האישי

הקלטתתקליט של ק ולך

בר־מצוה, שירי ילדים, נאומים (גם מסרטים שלך).
שרות תיקונים עם חלקים מקוריים
*?, 011111ז^1^11{^1ז, X616־11111118, 01161־01
ותוצרת אמריקאית
סרטייהקלטה חדשים 600 :רגל — 11.ל״י; 1200 רגל 17.50ל״י

ככמויות מוגבלות

שרות ישראלי להקלטה
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 56433

היום זה סוד, אולם מחר
כולנו נדרוש

(המשן מעמוד )3
רת שמירה בארץ, שמרכזה בתל-אביב. הברת
זו מעסיקה שוטרים לפי חוזה קבלני, עלי
מנת להסיר מעליה את העול שבתשלומים
סוציאליים. והרי מקרה שקרה: לבדוי מסביבות
נצרת, שהועסק לפי חוזה קבלני
בשמירה באחד מקיבוצי הסביבה, אירעה
תאונה בעבורה, כשטרקטור פנע בשתי רנ־ליו,
וזאת תור כדי עבודתו כשומר הוא
שהה בביתו עם גבם כחודשיים ימים. את
תביעתו לקבלת דמי פגיעה בעבודה דחה
המוסד לביטוח לאומי היות והשומר היה
קבלו. חברת השמירה מתעלמת ממנו לתלו־מיז
וחברת הביטוח של הטרקטור מפנה
את השומר למעבידו — כלומר, לחברת השמירה.
עד היום טרם קיבל הבדוי פרוטה.
כמובז ששומר כזה, בשעה שהוא חותם על
החוזה עם החברה, אינו יודע מה זה חוזה
קבלני. בצורה כזו מועסקים בחברה לאיחורים
רבים. וכי איזה יהודי יסכים לעבוד
בתנאים כאלה?
א. א ,.עפולה
מפליאה. אותי העובדה, שאורי אבנרי,
בתור חבר אצ״ל לשעבר, נעשה למגן של
הערבים המסכנים במדינתנו. האומנם? מדוע
תחשבו שבממשלת ישראל מפעמת שנאה עזה
לערבים? האם לערבים במדינה לא מפעמת
שנאה לשם ישראל? הרי במקרה שהיו מבט־לים
את המימשל הצבאי, היו כולם נהפכים
לנייס חמישי. האם אינכם יודעים שהמטר
ה תמיד הושיטה יד לשלום לערבים והם
דחו אותה בתקיפות?
מרדכי שמרנברג, ירושלים
מי אנחנו שנבוא להכתיב לאשה מי תאהב
ולגבר עם מי יצא? האם רק ליהודים מותר
לנהוג כרצונם ביחסים בין הוא והיא? והאם
כאשר אחד מבני הזוג הוא ב; לדת אחרת,
אז אסור? אם לאסור — אז לאסור בכלל.
הגיע הזמן להפנות את מלוא שימת־הלב
לגזענות. גם לאותה ״גזענות״ המופגנת בין
העדות היהודיות לבין עצמן.
האם טרם הגיע הזמן להיות נבונים יותר?
האם טרם בגרנו דיינו לדעת שאדם
הוא אדם באשר הוא אדם, ללא התחשבות
בצבעו, דתו, גזעו או ארץ מוצאו? האם
בחיים הקצרים שאנו חיים רק פעם אחת
אי־אפשר לחיות בצורה יפה וטובה יותר?
באיזו וכוח אנו, בני הרת היהודית, אשר
דורות על נבי דורות סבלנו בכל אתר מהפליה,
רכוי והשפלה, כיצד ובאיזו זכות
מתנהגים אנו בהפליה, דכוי והשפלה כלפי
אחרים?
קשה לשנות אורח מחשבה של דורות תור
שנים ספורות. וכאן מוטלת על האמהות
חובה קרושה לגדל בנים ובנות בעלי ראש
ולב פתוח.
אמהות! לו ידעתן עד כמה קל ואפשר
לעצב את נפשם של הילדים, לגדלם הוגנים
וטובים! אבל הכל חייב להיעשות בעודם
צעירים וזו חובתכו הקדושה.
א. רחל, חיפה
מר מנשה שפירא מנצרת עילית מתייחם
בבוז ובשינאה לערביי ישראל ובכלל לאזרחים
הלא־יהודים של מדינתנו דעות אלה
נפוצות כנראה לבושתנו בחוגים ובמוסדות
מסויימים, רבי השפעה במדינה. מעניין לשמוע
מה חשב על כר אדם, שכמדומני תרם
לא מעט לרעיון המרינה העברית ושתמונתו
תלויה ברוב המוסרות הציבוריים.
כה מתאר דר׳ תיאודור הרצל, בספרו
״אלטניילנד״ ,את אופיה של המדינה העתירה
לקום :״אין אנו שואלים לדתו של האדם
ולגזעו. יהא נא אדם בלבד ומצא לנו.״
ועוד נאמר :״לכל נטיעותיכם אין ערר, והז
יבלו ויכמשו, אם לא יפרחו בתוככם אהבת
הבריות, נדיבוח-לב וחופש הדעות.״
בספר ישנה נם דמות של שוביניסט, אחד
דר׳ נייאר, הדורש הפליה כלפי לא יהודים
אבל אין לו השפעה גדולה ובזמן הבחירות
מכריז דויד ליטוואק, המביע את דעותיו
של הרצל עצמו :״אם באחד הנייארים תבחרו,
הרי אינכם ראויים אפילו ששימשת של
ארצנו הקדושה תהא זורחת עליכם״.
הנני מציע שתושבי נצרת עילית יקבלו
חינם טופסי ״אלטניילנד״ לעיון ולקריאה
מטעם משרד הבטחון, הטמונה על המקום.
אזי יהיה משרד זה ראוי לשמו.
אלא שבמציאות העצובה שלנו שולטים
הגייארים ואילו הליטוואקים חשודים בעבירות
נגד ״חוק לתיקון דיני עונשין (בטחון
המדינה) תשי״ז״.
דר׳ אלכסנדר זק׳ תל־אביב
אתם שוללים, ובצדק, את התופעה של
גזענות. אד נדמה לי שאתם מתעלמים מעברם
של האנשים שהפכו לגזענים בנצרת.
אותו האלמוני, שבוודאי סבל לא מעט ממאורעות
המוסלמים באלג׳יריה, צריד לפרוק
זאת מעליו באיזו צורה. ואם הוא
נמצא במקום כמו נצרת, למת שלא יניב
בצורה כזו? דווקא לאנשים כאלה צריר
להראות את השלילה שבמעשיהם ולהרחיקם
מרובעים כאלה. אבל אל נעשה מהם חולים
ופאשיסטים.
אהרון דגן, אשקלון

הפיתיון המצוי והרצוי
הכתבה על רחוב התענוגות באיסטנבול
(העולם הזה )1310 מעלה הירהורים מאלפים,
שמא כדאי לנו ללמוד משכנינו בצפון
המרחב.
כיוון שלא נותרו לנו אשליות בדבר
היותנו עם ככל העמים, בכל הנונע לזנות,
סרסרות ועברות־מוסר, הריני מציע לתחום
שטח מסויים בכל עיר ואם בישראל, שיוקדש
רשמית למטרה זו, שכל הדיוט
מכיר בחריפותה.
בכד נהרוג ארבע ציפורים במכה אחת :

( <1נבטיח פיקוח רפואי על כוהנות האהבה
הקנויה;
( 12 נוכל להקטי! בהרבה פתוי נערות
בנות־טובים למטרות אלה, כיוון שלננר
עיניה; יורנם העתיד המזהיר המובטח במערומיה!;

)3נקל על בני המיעוטים שבקרבנו את
ההבחנה בין הסחורה המוצעת לצורר קניה
לבין זו המופגנת לנוי בלבד;
( )4נחסל אחת ולתמיד את מעמד ה־סרסורים־הטפילים
הצמוד אל בעלות המקצוע
העתיק ביותר בעולם.
אהוד לוין, חיפה שעדיו משפלת אימתנית
של כבשה ממזרית מאונפת
באליה ממותכח.
ברמזה חשקני
מזמוטאי אלוץ
שיקפף מאווייו.
סרו;.
סעדה.
אור שחור אשל יעל יהודה.
, 1 עין נכפפת
חשורת תבלול.

ועטיני אשה
אילונית מנוונת.
משפילי קול טמונטן:
סדוז. סעדון.
סע, ארוז.
יחיאל היון, תל־אביב

עקבות כסלע אפריקאי
ברכת שנה טובה להעולם הזה, הממשיר
למלא את ייעודו ומספק לנו אינפורמציה
מהימנה ושוטפת על
הנעשה בארץ.
אנו עורכים מזה
שלושה חורשים טיול
ברחבי אפריקה השחורה
והמתעוררת וביקרנו
בקניה, טנג־ניקה,
ניאסאלנר, רו-
דסיה, ררום־אפריקה
ובסוטולנר.
נהנים משפע מראות.
ביניהם, כפי
שתוכלו להיווכח, עקבות
בסלע של הדינוזאור,
כפי שגילינו
אותם אחרי
חיפושים ממושכים
באחר מהנהרות, ב־שטרן
קירבת
לריבה, כ־60
מייל ממסרו, הבירה של באסוטולנד, שהיא
מדינה עצמאית בחוד אפריקה הדרומית, בחסות
בריטית. חבל-ארץ מאוד הררי, בגודלה
של בלגיה.
אין התננרות שתפרסמו את התמונות
בעחון. וזאת לאור הכתבה על עקבות דומים
שנתגלו בסלע בית־זית (העולם הזה .)1308
רציתי רק להצביע על ההבדל בין העקבות
שנמצאו בישראל, בהן בולטות שלוש אצבעות
— לבין העקבות שמצאנו כאז, המראות
חמש אצבעות. איזה מהם הוא הדינוזאור?
יובל
שטרן, יוהנסבורג, דרום־אפריקת
עקבות הדינוזאור מחומש האצבעות — ריאת
תמונה:

עקבות הדינוזאור
דיקדוקי עגבת
קראתי את רשימתכם ״העגבת חורה לעגוב״
,על התחדשות העגבת, בטרור במדינה
(העולם הזה .)1309 היא טובה ועושה רושם.
אולם
ניתקלתי בשתי טעויות, שמן הראוי
היה לתקנן:
( )1במקום שהבאתם דברים שנאמרו על-
ידי, כתבתם כי הנני המזכיר המדעי של
איגוד רופאי העור והמין בישראל. צריר
להיות: בתל־אביב.
( )2במקום בו אתם מסבירים את הטענה
התולה חלק מן האשמה בתרופות ה־אנטיביוטיות,
כתבתם :״האנטי־ביוטיקה הניתנת
היום בכמויות כה גדולות צריר
להיות ה נ ית נת כיום לעתים כה תכופות,
עד שהיא עלולה לחסל אצל חולי העגבת
את הופעת סימני המחלה הראשוניים

דר׳ מרדכי זידמן, תל־אביב
העולם הזח

1311

ן ץ יתי להם לארבעת גדולי האומה —
1 1משד, שרת, דוקטור ישראל גולדשטיין,
יעקוב צור ופנחס ספיר, שהופיעו השבוע
על במת התיאטרון הלאומי ופתחו את
המגבית המאוחדת בישראל.
לא נכחתי במקים, אך משוכנעני כי כל
הפרנסים והגבאים ושאר נשיאי־העדר״ שישבו
בבורסות, הוצפו בגל חם של זכרונות.
כמה זה מזכיר את הימים הטובים, שאפשר
לראותם על הבד בסרט עץ או פלס־טיין!
כמה זה מזכיר שבת־אחים־גם־יחד ב־ברוקלין
ובמיאמי, באווירה יהודית חמימה !
כמה זה מזכיר את ימי הנעורים לפני
חמישים שנה, בעיירות גליציה וביילורוסיה,
שהוכחדו בינתיים על־ידי הצורר, ימח־שמו!

זה כל כך טוב, זה כל כך נעים.
הכל רק שלא נאמו באידיש.
אבל לא על כך אני מברך את הנואמים,
שנחלצו למשימה חשובה זו. אני מברכם
על כי הזכירו לנו, בצורה כה פלאסטית,
אמת שכולנו משתדלים לשכוח אותה, ושאסור
לשכוח אותה :

להטיל מם — לא לבקש, לא להתחנן, לא
לשנורר, אלא להטיל.

פקיד־השומה המקולל, לא פחות
(ואולי אף יותר) ממפקד־הטאנק,
הוא סמל הממלכתיות הישראלית.

** דוקטור ישראל גולדשטיין ושות׳
1אינם מציעים, חלילה, לבטל את פקיד־השומה
ואת שר־האוצר ואת מערכת־המי־סים
בכללה( .חוששני שאילו הציעו זאת,
היינו זוכים להתעוררות ציונית אשר לא
ידעה הארץ כמותה מאז כבש יואב בן־
צרוייה את הר־ציון).

הם רק מציעים להחיות, כצידה
של המיסגרת הממלכתית, את ה־מיסגרת
הגטואית. אחרי שפקיד

אין צורך ״לגאול״ את אדמת הערבים —
ברוך־השם כבר ישנה ממשלה המסוגלת
(והנלהבת) להפקיעה בכוח הזרוע, בתוקף
הסמכויות שניתנה לה כחוק.
כל המוסדות האלה הם פגרים — ולפי
דיני ישראל, מקומם ד׳ אמות מתחת לאדמה.

יש לחסל את הסוכנות היהודית.
יש לחסל את הקרן־הקיימת.
יש לחסל את קרן־הייסוד. יש לחסל
את בל מאות המוסדות המשחקים
במיליוני הדולרים של
יהודים תמימים, והחופשיים מכל
ביקורת דמוקראטית.
יש להסל את כל המנגנונים הפוגעים בריבונות
המדינה וביעילות המימשל, המחזיקים
בידיהם סמכויות השייכות למנגנון ה־

שעדיין אנו חיים כגטו.
שעדיין הממלכתיות העברית
היא כגדר ״חזון״ ,לא כגדר מציאות.

*• חד הנואמים החשוכים, שפתח
\ £א ת המיבצע בקול ישראל, הגדיר את
משאת־נפשו בצורה קולעת ביותר :״עלינו,״
כך אמר ,״לחזור לימי מגבית ההתגייסות.״
מגבית ההתגייסות וההצלה — מפעל־ההתרמה
הגדול בימי מלחמת־העולם —
מופיע כאן כאידיאל, כדוגמה נעלה שיש
לחתור לקראתה ואולי אף להשיגה.
אפשר לחשוב כי 600 אלף העברים, שישבו
אז בארץ, בחרו בצורה של מיפעל־התרמה
מרצון, כדי לעודד את ההתנדבות,
והעדיפו אותה על הצורה הגסה של הטלת
מיסים וכליאת המשתמטים בבית־סוהר. אולי
באמת מצטייר הדבר כך בעיני הרומנטיקאים.

אולם גם אז התפללו המתרימים
כלכם :״הלוואי ותקום סוף־סוף
המדינה העכרית ושום לא נהיה
זקוקים לשנור! הלוואי ולא יהיה
עוד צורך להתחנן בפני אדם לתת
את חלקו לקיום שרותי הכלל !״
כיום אנחנו מקללים את פקיד־השומה,
ואת שר־האוצר, ואת כל המיסים הארורים
הממררים את חיינו. ואמנם, פקיד־השומה
הוא לא פעם שרירותי ובלתי־הוגן. שר־האוצר
הוא ברדקיסט, הזקוק תמיד לכסף
נוסף מפני שאינו מסוגל לנהל משק ממלכתי
הראוי לשמו. המיסים יכלו להיות הרבה
יותר נמוכים, לולא התנפח התקציב הממשלתי
כתוצאה מהפקרות אישית, קנוני
ייות מפלגתיות, סחטנות דתית, שחיתות
כיתתית ואלפנטיזים מנגנוני.
אולם אל נשכח לרגע, תוך כדי גידוף:
לחמנו כדי שתהיה לנו מדינה שתוכל

האם הם היחידים?
האם רק בשטח השנור הננו צועדים אחורה
— מן הממלכתיות אל הגטואיות?

האם אין זה תהליך רחב הרכה
יותר, המתפשט על שטחים רבים?
האם אין הדפוסים הממלכתיים מצטמקים
והולכים — לא לטובת דפוסים מתקדמים
יותר, על־ממלכתיים, מרחביים, עולמיים,
אלא לטובת דפוסי האתמול והגטו?
מה קרה לכל האידיאלים היפים, שהיו
פעם התגלמות החזון הממלכתי?

ך * נה: אידיאל החינוך הממלכתי. אז
> 1לא היתד, הכוונה רק למסגרת, אלא
בעיקר לתוכן. שכל ילדי ישראל יקבלו
חינוך אחד במהותו. שבית־הספר הישראלי
יקנה לתלמידיו שותפות של תפיסות־יסוד,
של רגשות, של אידיאלים.
מה קרה? אמנם בוטל ״זרם העובדים״,
ושוב אין מניפים את הדגל האדום בבתי־הספר
(לפחות בערים) .אילם ״הזרם הדתי*
לא בוטל. להיפך. מאד־מאד להיפך.
ח״כ דתי התפאר לא מכבר כי למעלה
משליש התלמידים בישראל לומדים במע־רכת־ההינוך
הדתית. משמע: במערכת־החי־נוך
של מפלגות. משמע: אחד מכל
שלושה ילדים במדינה סופג בבית־הססר
עולם של תפיסות, השקפות ורגשות הנוגד
תכלית ניגוד לתפיסות, להשקפות ולרגשות
המוקנים לשני האחרים.

לא זה כלבד שביודחספר הישראלי
אינו משמש בור-היתוך לאד
מה אחת -אלא שהוא בורה במו
ידיו, כאופן גלוי ורשמי, תהום
כין שני פלגים לאומיים, כין שני
לאומים חדשים. הוא זורע פילוג
שיהיה חמור אף מפירוק ממלכת
דויד, באשר קמו זו כצד זו מדי*
נת־יהודה ומדינת-ישראל.

האמת הפרוזאית היתה, לצערי,
שונה כמקצת.
מוסדות היישוב דאז לא יכלו להטיל
מסים — כי לא היו בידיהם מכשירי־כפייה
ממלכתיים. הם לא יכלו לשלוח איש לבית־הסוהר.
הם לא יכלו להפקיע רכוש ולעקל
משכורת. הם לא יכלו לצוות על איש
להופיע בפני פקידי־שומה.
לכן, מאונס, נאלצו להקים מיסגרות של
התנדבות־כביכול. אני אומר ״כביכול״ ,כי
מעולם לא היתה ה״התנדבות״ בגדר התנדבות
גרידא. היא דמתה יותר להגדרה הכלולה
בבדיחה הצבאית המפורסמת, אימת
הסמל הצועק איל טוראיו :״דרושים לי מתנדבים:
בואו אתה ואתה ואתה!״
גם אז היו בידי מוסדות־היישוב אמצעי־כפייה
רבים ומגוזנים (אך בלתי־ממלכתיים).
הם יכלו לגרש כל אדם ממקום־עבודתו, להטיל
חרם על מיפעלים, להביא לנידוי חברתי
ומיסחרי. אמצעים אלה, יחד עם ההתנדבות
האמיתית שפעמה אפילו בלבם של בעלי-
המאה, יצרו תחליף כלשהו למיסוי ממלכתי.

וקבעי שיאים מסחררים של שנור ציוני.
הם רוצים לחזור אל הימים הטובים ההם,
אל הגטו הטוב.

פ\זיוז\ז \ז\זגבי\ז בתל-אביב :״כאשר שנוררוזבו\ ,זשנן ר\־ו!״
השומה הנזעם יקה את חלקו,
יבוא השנורר הככיין ויקה את
אשר הותיר הלז.
לשם מה?
להלכה: כדי להראות ליהודים בגטאות
של וייטצ׳איפל ושל ברונקס כי גם בישראל
יש גטו יהודי פורח, הנענה לשנוררים והמשתתף
במגביות, כפי שנדרש מהם.
למעשה: כדי לקיים את המנגנון הגדול
של הסוכנות היהודית, של הקרן הקיימת
ושל קרן־הייסוד ,״לגאול״ את אדמת הארץ,
לקלוט עליה ובכלל למלא את ה״צרכים״
(איזו מלת־קסם ,״הצרכים״ הגדלים והולכים!).

ך• תם אדם יכול לתמוה. בשביל מה,
)*7בעצם, דרושה הסוכנות היהודית? הלא
מוסד זה היקם בשעתו, באופן רשמי, כדי
״לייעץ להוד מעלתו הנציב העליון ולממשלת
פלשתינה (א״י)״ .ובאופן בלתי־רשמי:
למלא את תפקיד הממשלה של המדינה־בדרך.
והנה אירעו כמה וכמה מאורעות, שאולי
טרם הגיעו לאוזני הפקידים הנכבדים בבניין
המוסדות ברחביה. היד מעלתו הנציב
הסתלק. גם פלשתינה (א״י) הלכה לעולמה,
תנצב״ה. המדינה־בדרך הפכה למדינה רשמית,
וכבר יש לה אפילו ממשלה אמיתית.

לשם מה קיימת הסוכנות? כדי
לספק פרנסה מכוכדת לפקידיהם
של מנגנונים־כפולים? כדי שלא
יהיה צורך להקימה מחדש כמיק
רה שיעלה כידי אויבינו, חו״ש,
להפחיד את מדינת היהודים?
בשביל מה קיימת הקרן־הקיימת? שוב

ממלכתי הכפוף (או הצריך להיות כפוף)
לפיקוח הציבור.
יש לחסלם, אחת ולתמיד. במידה שניתרו
להם תפקידים ממשיים — חובה היא להעבירם
לידי המדינה, יחד עם הפקידים
העוסקים בהם. קליטת עליה, הכשרת קרקע,
תיכנון הפיתוח — כל זה שייך למדינה,
ורק למדינה. את כל השאר יש לנתץ
ולנפץ ולפזר, עד שלא יישאר שריד וזכר.

ף הנה כאה המגבית המאוחדת, מנופפת
1בדגלים, תוקעת בשופרות, ותובעת ממך
להסביר פניך לשנורר. אם לא תשלם, כך
יגידו לך, הרי אתה משולל חוש ההתנדבות
והנך בוגד בלאום ובמדינה.
ואני אומר: להיפך!

כל המעניק אפילו אגורה אחת
לשנור זה של הגטו המחודש —
הריהו בוגד במדינה, כעיקרון הממלכתיות,
בכל קודשי דור ההגשמה.

נעלו
בפניהם את הדלתות ! סגרו את הבריחים!

יהא
נא ברור לכל: איננו רוצים
לחזור לגטו, למישטר הגכאים, לתקופת
הכוללים, לימים בהם זעק
נחמן ביאליק (כחוש נבואי נדיר) :
״כאשר שנוררתם, תשנוררו!״

•סי ולי טועים אנו בשפכנו את חמתנו
^ על השנוררים בלבד. הם מתגעגעים אל
הימים בהם עמדו — אותם האנשים, על
אותן הבמות, כשאותן הסיסמות בפיהם! —

איפה לאומית אחרת היתד, החל־
147 פת הצבאות המפלגתיים בצבא ממלכתי
אחד. על כך היתד, גאוותו האישית של
דויד בן־גוריון. ואמנם — הוא פירק את
הפלמ״ח, את אצ״ל ואת לח״י (ושפך כמה
וכמה ילדים יחד עם מי האמבט).
ואולם — האם מערכת־הבטחון כיום
טהורה מהשפעות מפלגתיות? או שמא התבצרו
אנשי מפלגה אחת (ליתר דיוק: אנשי
סיעה אחת במפלגה אחת) בצמרת מערכת זו,
עם כל התכונות הרות־האסון הכרוכות בכך?
האם קול־ישראל הוא מכשיר ממלכתי —
או רכושם של קבוצת עסקנים מפלגתיים?

והמפלגות האלה עצמן -האם
הן גופים השייכים למציאות ה ממלכתית,
האם הן מכטאות את
חילוקי הדעות והאינטרסים ח־נובעים
מחיי המדינה -או שמא
הן תולדת הוויכוחים •טל הגטו,
בעיות הגטו, זכרונות הגטו?
שלא לדבר על שיטות־ד,פעולה של גופים
מסויימים במדינה — מחטיפת אייכמן ועד
גירוש סובלן — שקשה למצוא להן אח ורע
באיזו מיסגרת ממלכתית שהיא בעולם.
והאם ההתנגדות לחקיקת חוקה מעידה על
עודף התלהבות ממלכתית?

8־* כן הריני חוזר: אל נכעס על ה/שנוררים.
אם הם מרגישים כמו צפרדעים
בביצה, אולי אשמה הביצה. אולי
יש צורך בניקוז.
אם כן, מגיעה להם תודתנו, על כי עוררו
את תשומת לבנו לכך.

לכולנו מצפה עדיין תפקיד גדול:
להקים את מדינת ישראל.

בריונים צעדו פלילה. הם עפרו מפית לפית, סרקו פרדסים, חיפשו
במחסנים ,״נטהר את העיר מערפים קראו, והתנפלו פתאווודעורכי־פוגרומים
על כל ע רפי שמצאו.
זה קרה פראשוף לציון, פשפוע שעפר. זה התחיל לקרות השפוע פ־קרית־מלאפי,
פשצעירה יהודיה התלוכגה ששגי דרוזים תקפוה. אך זה
עלול ל קרות פפוגודתקווה, פתל־אפיפ, כאשקלון -וזה עוד יקרה שם.
כי הגורמים שהפיאו להתפוצצות זו קיימים כמעט פנל עיירה ועיר

כישראל. אי־אפשר להצכיע על אדם מסויים, או על לאום אהד, ולומר :
הוא האשם. כי להתפוצצות זו תרמו גם ההפרה העפרית וגם ההפרה
הערכית: כל אחת לחוד הרימה את תרומ תה המיוחדת -וש תיהן
יחד את תרומתן הרצחנית המשותפת.
האם ניתן למנוע התפרצויות באל ה כעתיד? יתכן שכן. אפל לשם
כד יש ללמוד תחילה את הגורמים שהוכילו למהומות ראשון־לציון -
ולפניהן לתקריות המיניות־גזעניות של נצרת עילית.

מות מפגרים אלה וקיעקע אותם. במצריים
הנהיגה דוריה שפיק, לפני דור, מאבק
חריף למען שיחרור האישה. גברים צעירים
רבים לחמו לצידה. כיום נלחמת ממשלת
מצריים כולה כדי לשבור את חומות המסורת
הישנה.
במארוקו הנהיגה הנסיכה לאלה עאישה
את תנועת השיחרור של האשה המגרבית.
אביר, המנוח, המלך מוחמד החמישי, צידד
בה. אחיה, המלך חסן הנוכחי, מזדהה עמה.
אפילו בחברות שנחשבו למפגרות־יחסית,
כמו עיראק וסוריה, שוב אין הדור הצעיר
מקבל את תכתיב הזקנים במה שנוגע להתנהגותה
של האשה, ולמקומה בחברה.
צעירים באלכסנדריה, בחלב, בבגדאד וב־עמאן
יוצאים עם חברותיהם בגלוי, מבלים
בקולנוע או רוקדים במועדון־לילה. האיסורים
החמורים על מגעים בין צעיר וצעירה
שוב אינם חלים על השיכבה המתקדמת בארצות
ערב, וזוגות צעירים מעזים להתחתן
גם בניגוד לרצון הוריהם.
רק חלק אחד מן החברה הערבית — פרט

למידבר הערבי של סעוד, תימן והשייכים
למיניהם — לא התקדם. אלה הם ערביי
ישראל. בוגרי בתי־הספר התיכוניים בנצרת,
בשפרעם ובעכו אינם מסתערים על חומות
המסורת הישנה. כאשר העז עתונאי ערבי
צעיר לכתוב סידרת מאמרים נגד תשלום
המוהר, הוצג כבוגד לאומי וכמעט הוטל
עליו חרם .״אילו כתבתי שעבד אל־נאצר
הוא הפושע הגדול ביותר של הדור,״ התוודה
לאחר מכן במבוכה ,״לא הייתי זוכה
להשמצות כאלה!״
יש בידי הזקנים נשק חשוב למניעת
המלחמה החברתית. הם קובעים כי עתה
נתונה כל האוכלוסיה הערבית בישראל במאבק
בעל אופי לאומי, נגד גורם חיצוני.
על כן חייבת החברה הערבית לשכוח את
כל סיכסוכיה הפנימיים ולהתאחד מול האתגר
החיצוני. את המלחמות שהתפתחו בחברה
הערבית במצריים או בעיראק יש
להקפיא, עד לאחר שיגיעו ערביי ישראל
למצב נורמאלי.
עד כדי כך, שהוגה־דעות נוצרי חיפאי,

׳נדכא בכוחך

הכריז מפקד משטרת רמלה, כאשר נפוצו שמועות ני
עלולות להתחדש המהומות בראשון־לציון. כצעד רא־שון,
הוצבו משמרות מוגברים ברחובות ׳העיר הדרומית, אשר ערכו סיורים יומס ולילה.

ך ומר הנפץ גלוי־לעין, והוא נמצא
| | במיפעלי־בנייה, בפרדסים, במסעדות,
ליד הגד, של משאית ובבתי־המלון. קוראים
לו ראשיד או סמיח, והוא בא ם־
קלנסווה או מאום אל־פחם. הוא עצמו
אינו יודע שהוא חומר־נפץ. גם לא רובם
של אלה הבאים עמו במגע. שהרי הוא
בסך־הכל פועל פשוט, העובד עבודה מפרכת׳
מתייחס ברצינות למקצועו, משלם
פחות או יותר מה שמגיע למס־הכנסה,
ומבקש לחיות בשלום.
אפשר לקחת, לדוגמה, את קבוצת הפועלים
המרוכזת בפרדם־כץ, על הכביש הראשי
בין פתח־תקווה ותל־אביב. מירבצם
הוא שטח המכוסה ערימות חול ושקי־מלט,
ואשר גושים של בלוקים מסודרים עליו,
מוכנים להובלה אל הבניינים החדשים הצומחים
כפטריות בסביבה. בחלקה קטנה
זו מרוכזים קרוב לעשרים פועלים ערביים,
המייצרים בלוקים בקבלנות משלוש בבוקר
עד ארבע אחרי הצהריים. כאן הם עובדים,
כאן הם אוכלים, כאן הם ישנים — וכאן
הם עלולים להפוך כהרף־עין בעייה חמורה.
כולם בני אום אל־פחם שבוואדי ערה.
מדי יום ראשון בבוקר הם מגיעים הנה,
חוזרים לכפרם ביום ששי אחרי־הצהריים.
מכפר זה לבדו יוצאים, מדי שבוע, למעלה
מאלפיים פועלים. כולם עובדים ביישובים
העבריים, חוזרים לביתם רק ביום ששי.
בין ערביי ישראל ידועה אום אל־פחם ההררית
בכינוי ״קוף קשור לסלע״ .כלומר:
לא הרגו אותו, אבל לחיות — קשה. כי
אדמות הכפר הערבי הגדול ביותר במדינה
נלקחו כמעט כולן, ובניו מתפרנסים מעבו־דות־חוץ,
בעיקר במשק העברי.
ישנו סוג אחר של ערבים המחפשים עבו

ביישובים העבריים: אלה הם בני
כפרי המשולש, או שבטי הנגב, הממלאים
באופן טבעי את המחסור בידיים־עובדות
בחקלאות. מעבידיהם מרוצים מתפוקחם,
שהרי תנאי־מחייתם בכפר, הרגלם למאמץ
פיזי, הכשירו אותם לעבודות אלה במידה
ששום עולה חדש (או ותיק־יחסית) אינו
מסוגל לה.
סוג שלישי, גדול למדי, הם עובדי המסעדות
ובתי־המלון. אין כיום כמעם ביתי
קפה בינוני או גדול בכל מרחב תל־אביב,
שאין השפה הערבית שלטת במטבחו וליד
כיור־הכלים שלו, .לפי אומדן זהיר, מגיע
־מספר עובדי־המסעדות הערביים בתל־אביב
לקרוב לאלף איש.
סוג רביעי של ערבים העובדים וחיים
ביישוב העברי הוא מצומצם ביותר: אלה
הם בני האינטליגנציה. הם עובדים כעתו־נאים
בעתונים הערביים או העבריים, כעובדי
המוסדות ההסתדרותיים, או כמורים.
בתל־אביב רבתי, מגיע מספר העובדים
הערביים לקרוב ל־ 14 אלף איש. זהו חתך
נאמן של החברה הערבית הצעירה. מיוצגים
בו כל המקצועות, כל המעמדות, כל
העדות והדתות. אולם זהו חתך מעוזת.
כי הוא כולל רק אנשים מתחת לגיל — 40
והוא מורכב כולו מגברים. בכל המחנה
הגדול הזה, אין נשים.

קידמה מור זהות לאומית

^ קו מז ^ ש ל ^ואש ^ לחער בי ד ^ קבע
על־ידי החברה הערבית לפני עשרות
דורות. היא השיפחה־מבשלת־יולדת־מחנכת,
שאינה יוצאת כמעט מביתה. בארצות ערביות
רבות קם הדור הצעיר נגד מוסכי

1 \ 1 1ך 1 8* | 1ק 1ך ך 1 1ן [ שנעצרו מיד אחרי הקטטה הראשונה, בלונה-
פארק של ראשון־לציון .״הס בסך־הכל נערים!״
1 1 1 1 1 !8 1 1 ^ 1 1 1 1
מתלוננים קרוביהם ,״אך הציגו אותם בבריונים מסוננים.״ גילם נע בין 16ו־ 7ו שנים.

לעיתים קרובות, ניכרת גם נ מר, של
עלי נות — דווקא בשכבות המתקדמית יותר
שר ה,.ברה. ס־פר עתונאי מהמשולש, העובד
באד־מרצאד, בטאונה הערבי של מפ״ם:
״חיפשתי דירה. על־פי מודעה הגעתי לדירה
מרוהטת השייכת למהנדס בצפ ן תל־אבים.
הסכמתי למחיר שקבע. הוא אמר לי לחזיר
כעבור שבוע. כאשר חזרתי, הודיע שהחליט
להשכיר את הדירה דודקא למשפחה
בעלת ילד־ם. ייתכן שלפני שבוע לא היה
רעלה את האמתלה המגוחכת, ושרק בגלל
מאורעות ראשון־לציון דחה אותי, וכי פש.ט
לא רצה שיתפרצו לדירתו בריונים ויוציא־אותי
משם בכוח, באמצע הלילה. אבי יתכן
גם כי פשוט לא יב ל היה לסבול את המחשבה
שערבי יתגורר בדירתי״
אולם המתיחות האמיתית קיימת בשכבות
הנמוכות יותר. משתי סיבות: בשכבות אלה
מרוכזות עדות המזרח, שהן רגישות במיוחד
ל״כבוד ־משפחה״ ,ואשר דורית של
חיי־התבדלות בארצות ערביות נטעו בהן
את ההכרה כי בת ההולכת עם ערכי היא
בת אבודה. כפי שהסביר שלמה סולימו,47 ,
אחד מבני המשפחה שבנה נדקר בתקרית
בלונד,־פארק :״אנחנו משפחה ותיקה מאוד
בארץ. דור שלישי בראשון. כל חיינו הייני
בקשרים עם ערבים. אנחנו גם רוצים להבא
לחיות אתם בשלום. הולכים עם בחורות
יהודיות? לא א־כפת לנו. רק שיוא יגעו
בבנות שלנו!״
קיים גורם נוסף להתרחק־ת. רוב הפועלים
הערביים מתרכזים ליד מקומות עבודתם,
חיים בתנאים נוראים — במחסני־מלט,
בכוכים חשוכים, בסככות־פח. בתנאים אלה,
קל לראות בהם ״פראים״ .כאשר הם יושבים
בצוותא בבית־קפה ברמת־גן, אחרי העבודה,
אין הם מסוגלים להתמזג עם החברה
הכללית. אילו ישבו שם שלישת־ארבעה
זוגות ערביים היה כל צביין החבורה
הערבית משתנה — וגם היחס אליה.

המתכולדים

העצורים הערביים
על־ידי שופט״השלום ברחובות. כולם גברים, ועל בגדיהם ניכרו

בעל נטיות קומוניסטיות עוד מימי המד
דאה, גער לא מזמן בצעיר נצרתי, שתבע
שינוי המינהגים החברתיים הערביים :״כל
מינהג — הוא מיבצר של זהותנו הלאומית!
אינני מאמין בפולחן דתי. אבל אני
אומר שצריכים אפילו לעודד צעירים שילכו
להתפלל ביום ששי במיסגד — כי זהו
אקט השומר על זהותנו הלאומית!״

״כולן פרוצות ץ״

צ עי רהער כי, ברוב המקרים, קיבל
( 3את הקביעה הזאת. בתוככי נפישו הוא
יודע כי אין החברה שהוא חי בה מתאימה
למציאות, שאין זה טבעי להיות מנותק
מחברת בחורות או נשים. אבל הוא לא עשה
שום נסיון מאורגן לשבור את החרמות.
אין כל ספק, כי למרות כל הנימוקים
הלאומיים היה ס־ר־הלחץ החברתי הערבי
מתפוצץ — לולא נמצא מיפלט־בטחון למתיחות
של הצעיר הערבי. מיפלט זה הוא
הישוב העברי, שבתוכו עובדים וחיים קרוב
ל־ 40 אלף גברים ערביים צעירים. הם באים
אל החברה העברית המתקדמת יותר, כשהם
נושאים עמם את מיטען המתיחות החברתית
שלהם. הפורקן שהם מוצאים, בדרך כלל,
בקרב החברה העברית — הוא המציל
את החברה הערבית הישנה מהתפוצצות.
הגישה אל הנערה בתל־אביב, בראשון-
לציון ובחדרה קלה במידה שאין לחלום
עליה בחברה הערבית. יש הנתפסים להכללה
פשטנית, ואומרים כי הצעירים הערביים
המסוגודרים נוטים במהרה להתייחס אל כל
בחורה עבריה כאל פרוצה. אין זה כך.
הצעירים הערביים מיטיבים ברובם לתפוס
את ההבדל המהותי בין החברה העברית
לבין החברה שלהם, מבינים כי בחברה החדשה
נהוגים כללי־התנהגות אחרים לגמרי.
נכון, כי לגבי רבים מהם המוצא הראשון
הן היצאניות. אלפים רבים מהם
גם אינם יוצרים שום מגע אחר, בכל שנות

עדיי! כתמי־הדם וסימני ׳האלימות. ערבים אלה שוחררו מבלי שיוגש
נגדם כתב־אישום, מאחר שהסתבר ני היו קורבנות ההתנפלות
הלילית המתוכננת, בה הוצאו ממקומות מגוריהם והוכו יעד זוב דם.

שהותם בערים העבריות. אחרים מצליחים
ליצור קשרים אישיים עם צעירות עבריות,
העובדות לצידם בשדה או בבית־ד,חרושת,
או היוצאות משכונות־הדוחק אל הטיילת
של תל־אביב — אותה טיילת, שהבחורים
הערביים נמשכים אליה, מאותן סיבות:
לנשום אוויר ולראות בני־אדם.
לרוב, נוצר הקשר דווקא עם בנות עדות
המיזרח, המדברות ערבית ויכולות להעריך
מוסיקה ובילויים ערביים. לא פעם הסתיימו
יחסים אלה בנישואין: אם על־ידי התגיירות
הבחור, אם על־ידי איסלום הבחורה. לרוב
עוברת הבחורה לאיסלאם. מספר נשואים
אלה מגיע, מאז קום המדינה, לכדי 150
בערך. בכפר אחד, בקד, שבמשולש, נערכו
12 נישואין כאלה. מחצית הגברים התגיירו,
מחצית הנשים העבריות התאסלמו. בכמה
מקרים, כאשר לא רצה אחד מבני הזוג
להמיר את דתו, נערך רק ״חוזה״ בין השניים
— מעין נשואים אזרחיים, שחוק ״הידועה
בציבור״ וחוק האימוץ מבטיחים להם
זכויות של נשואים ממש.
מובן, כי ככל שרמת הצעיר הערבי גבוהה
יותר, ככל שהוא מלומד יותר, גדלים סיכוייו
לקשור קשרים אישיים בתוך החברה העברית.
רבים מהם מאמצים לעצמם שמות
עבריים .״זד, בשביל העבודה,״ הם מסבירים
לחבריהם ולבני־משפחתם. הסיבה העיקרית
למעשה: להקל את הגישה לבחורות עבריות.
בני האינטליגנציה המעטים המתגוררים
בתל־אביב נהנים, מבחינה זו, מתנאים

טובים יותר. הם מסתובבים בחוגי האמנות
והספרות, הידועים בכל העולם כמתקדמים
וסובלניים. לרוב שגורה השפה העברית בפיהם,
הם מקובלים בבתי ידידים עבריים
ואפשר לראותם בחברת ידידות עבריות. אך
גם בשיכבה דקיקה ומתקדמת זו לא נעלמה
לחלוטין המתיחות הגזענית. סיפר סופר
ערבי ידוע, היושב מזה שנים בתל־אביב:
״היה לי ידיד־נפש אמיתי. עתונאי מוכר וידוע.
העיד על עצמו כעל איש השמאל
המתקדם. הבין את בעיית המיעוט הערבי
והתקומם נגד חוקים גזעניים. עד שבמיקרה
נקלעה לחברתנו בחורה יהודיה. גם הוא וגם
אני חיזרנו אחריה. היא העדיפה אותי. מאותו
יום חדל לדבר אתי. הוא אמר לבחורה:
,איך את יכולה? הלא הוא ערבי׳!״

כייס חמישי ז

ף* לזה מן הצד הערבי. מה עם החברה
*/ס העברית? כיצד היא מתייחסת אל הערבים
שנשזרו לתוכה?
היחס היסודי, הנפוץ ביותר, הוא יחם
של זרות וחשדנות עויינת. הנימה ר,בטחו־נית
מופיעה תמיד כגורם מרכזי .״איך
נותנים להם לשנת כאן?״ התפלא השבוע
רוקח רמת־גני., .הם רואים כל מה שנעשה
בלב ומדינה. ו,ם יושבים ליד הכביש הראשי
ומגיעים לכל מקום. זה כמו גייס
חמישי!״

ך, מ?ן ן האמת, קיים יחם זה מלפני
/שנים רבות .״התנגשויות בין יהודים
וערבים בארץ אינן דבר חדש,״ הכריז השבוע
המפקח הכללי של המשטרה, באוזני
עורכי העתונים ,״מאז המאורעות של 1921
היו התנגשויות.״
אומנם, לא כל יהודי שישב בארץ ראה
בכל ערבי פלסטיני אויבו האישי המושבע,
או להיפך. יהודים רבים — לעיתים ישובים
שלמים — קיימו יחסים טובים עם הערבים.
אולם גם אז היו יחסים אלד, נתונים בתוך
מסגרת מוגבלת. אם התקיימו על רקע מסחרי
— חזר כל צד אל עירו ואל חברתו,
לאחר שניגמרה העיסקה. אם על רקע אישי
— ביקר הערבי בבית היהודי או היהודי
בבית הערבי, ולאחר מכן חזרו איש־איש
לחברתו ולסביבתו.
לא כן ב־ . 1962 ההתבדלות ההדדית קובעת,
גם כיום, את התנהגותם של היהודים
והערבים. אלא שבין שתי החברות הנפרדות
קיים עתה מחנה גדול של ערבים השייכים
לפי מוצאם לחברה הערבית, אולם עובדים
וחיים בתוך החברה היהודית. וחברה זו,
לרוב, מושכת אותם יותר מחיי הכפר או
העיירה שלהם. במציאות של מדינת ישראל
שוב אין היחסים בין יהודים לערבים
מתנתקים בשעות אחר־הצהרים, כאשר כל
צד חוזר לביתו.
סיפר ראש עיריית ראשון־לציון, נועם
לאונר :״אני זוכר מתמיד ערבים בראשון.
הם עבדו כאן והסתובבו בכל פינות המושבה.״
אלא שאז היה ברור גם להם וגם
לאיכרים היהודיים כי הם שייכים ללאום
נפרד. ואילו עתה יושבים בבתי־הקפה של
ראשון, או מבלים בלונה־פארק שלה, צעירים
ערביים הקוראים איש לרעהו אברהם,
אלי או משה, הם לבושים כמו כל צעיר
אחר מבני העיר, בידיהם הם מחזיקים את
הטראנזיסטור הנצחי של דור האספרסו, ואם
בוקעת ממנו מדי פעם מנגינה ערבית —
הרי שגם מן הטרנזיסטור ״היהודי״ בוקעת
לא פעם אותה מנגינה עצמה.
סיכם את שינוי המעמד לאונר הבלונדי
(המשן בעמוד )10

ו ! צ *3ת

במרינה

פי הזכויות ׳*טורוח

0מלחמת־העולם השלישית לא תפרוץ השבוע, אף המתיחות
העולמית תגיע לשיא שלא היה כדוגמתו מאז מלחמת
קוריאה. התוצאות הראשונות של ההסגר האמריקאי:
׳שיפור ניכר של סיכויי המפלגה הדמוקראטית בארצות־הכרית
בבחירות בעוד במה ימיט -הסיכה העיקרית שהמריצה
את קנדי לעשות את הצעד ההרפתקני.
התייצבות כללית של דעת-הקהל הנייטראלית בעולם לצד
קובה, לאור העובדה שארצות־הברית עצמה מקיימת שורה
של כסיסי-טיליס לאורך כל גבולות ברית־המועצות.
עלייה קיצונית של קרנו של קאסטרו ככל אמריקה הלאטי־נית
-כדוגמת עליית קרנו של עבד אל-נאצר אחרי סיני.
תגובות סובייטיות חריפות במקומות בלתי-צפוייט, כגון
בברלין, בויאט־נאט.
מהומה גדולה באו״ם.
תיתכן שורה שלמה של התלקחויות מזוינות כמקומות
שונים כעולם -אף עדיין לא תפרוץ המלחמה הכללית.
המערך החדש בצמרת השלטון: בעוד ששמעון פרס ומשה
דיין אינם מסתירים את האיבה ביניהם, יסתיים ירח־הדבש הקצר בין פרס לבין
שר האוצר, לוי אשכול. הרקע אינו מדיני או רעיוני, כי אם כספי. אשכול

ך ס 2ן רגז בניג-יורגן
• לעומת זאת תחול התקרבות בין שמעון פרס לכץ יוסף
אלמוגי. פרס סבור כי אלמוגי יזכה יותר ויותר לאמונו של ביג׳י, וכי
יצליח להתחפר בעמדות־כוח חשובות, דבר שיהפוך אותו בן־ברית רצוי במלחמה
על הירושה.

0אנשי אבא חושי והמרכז לקואופרציה יפתחו במערכת
האשמות אישיות נגד עורך־הדין יעקב שמשון שפירא, שעמד
כראש ועדת־החקירה של כית־המטבחיים בחיפה. הם לא יוכלו
לטעון נגד חמימצאים המרשיעים של דו״ח שפירא, ינסו להציגו כמעשה של
התנכלות אישית.

0לא מן הנמנע כי מפא״י וחרות ישתפו פעולה כדי להפיל
את הקואליציה העירונית ככאר־שכע, העשויה כמתכונת
קואליצייתיניר. ראש העיריה החדש יהיה שוב דויד טוביהו. אחת התקלות:
סיכסוך־פנים במפא״י על מינויו של דויד חכם כסגן ראשון לראש תעיר. תיתכן
פגישה בדרג עליון בין ראשי המפלגות לסיכום העיסקה.

0במפלגה הליבראלית תועלה הצעה לבטל את מעמד
״הבוקר״ ככטאץ המפלגה,

לאור עמדתה הקיצונית של המפרכת נגד

הערבים ונגד עדות המזרח.
0צפויה סערה כלשכת עורבי־הדין. המוקד: ויכוח !עקרוני בעניין
הפירסוס לו זוכים פרקליטים בעתוניס. לעומת הטוענים כי הפירסום הוא
בלתי־נמנע, יציעו אחדים לסגור את בתי־המשפט בפני העתונות.

0בעיית ההרכב העדתי של תושבי הארץ תועלה בפעם
הראשונה בבית־המשפט העליון, שיתבקש להחליט כמה
אשכנזים וכמה ספרדים חיים בישראל. תהיה זו אחת התוצאות של
המאבק על בחירת רב ראשי ספרדי לתל-אביב, על־ידי גוף בוחר שבו יושב
רוב אשכנזי.

0אין שום סיכויים שהפליטים היהודים מאלג׳יריה, שבר-
הו לצרפת, יבואו בהמוניהם ארצה. למרות המאמצים הניכרים של
אנשי הסוכנות, הפועלים בין אנשים אלה, יעדיף רובם 1המוחלט להישאר בצרפת.
לעומת זאת יכול להיות שתישא פרי עבודת השיכנוע הנימרצת המתנהלת בין
עולי אלג׳יריה שכבר הגיעו ארצה ורוצים לרדת חזרה לצרפת. כדי לשכנעם
פרנסתם -באותם המיקצועות ב׳הס יעסקו במולדתם.

הקומדיה הגרמנית
כל הנוכחים רצו לשקוע באדמה מרוב
בושה. הם לא ידעו איך להגיב על המחזה
המביך, שזה עתה היו עדים לו.
היה זה בערב המיפגש הרשמי בין
סטודנטים ישראליים לבין 16 צעירות וצעירים
מגרמניה, שבאו לארץ כדי להביע
את רגשות האהדה של ״קבוצת הסטודנטים
הגרמניים למען ישראל״ לקורבנות הנאצים.
גרמנים אלה עוד היו תינוקות שעה שהתמוטט
הרייך השלישי. בבואם לישראל,
עשו מעשה של התנדבות אישית, בו ייצגו
את היסודות הטובים ביותר בעם הגרמני.
אולם באמצע הפגישה קם יושב־ראש תא־הסטודנטים
של חרות וקרא :״אין כל מקום
לדבר על חידוש הקשר בינינו וביניכם!
חיזרו לגרמניה ופעלו שם על־ידי הקמת
תנועה ציבורית נגד מישלוח טילים למצריים!
אני לא יכול להיות בחדר אחד אתכם,

ו\ז 2ן ר\ז בגזמז\2ב\ז

רוגז על שמעון פרס, על מינהגו לערון הסכנזים כספיים בארץ ובחוץ־רארץ,
להעמיד את האוצר בפני עובדות מוגמרות ולדרוש ממנו להמציא את הכספים
הדרושים.

להישאר יובטחו להם תנאים טובים במיוחד, בעיקר בכל

העם

הנוגע להבטחת

כי אתם עדיין אויבי החברה האנושית והעם
היהודי!׳׳
קרא סטודנט חרותי שני :״ביקורכם כאן
הוא פגיעה בטעם הטוב!״
בראש מורם, יצאו כל אנשי חרות מן
האולם.
רמז מוזהב. תקרית מביכה לא פחות,
אך פחות מכובדת, אירעה ברמת־גן, שם
התכוננה התזמורת המקומית לצאת לסיור
באירופה, ובכלל זה גם בגרמניה.
משרד־החוץ ומוסדות המדינה אישרו סיור
זה, על פי העקרון כי מותר לייצא לגרמניה
תרבות, אך לא בידור. ואילו ראש־העיר,
אברהם קריניצי, אחד הפוליטיקאים הממו־לחים
ביותר בארץ, אסר את הסיור, איים
בהפסקת המענק העירוני לתזמורת.
אחרי התקוטטות פומבית של כמה ימים,
הבינה התזמורת את הרמז המוזהב. היא
ביטלה. את הביקור בגרמניה.
ריכארד ועוזי. אדם תמים יכול לשאול:
מה הטעם לתפור מדים לחיילי גרמניה׳
אך לא לנגן בפני אזרחיה? מדוע
יכול ראש־הממשלה לחבק את ראש ממשלת
גרמניה לעיני המצלמה, ואין יכולים
צעירים ישראליים לשבת עם צעירים גרמניים
הבאים לארץ במייוחד כדי לעזור לה?
אולם בפרשת ישראל־גרמניה, שוב אין
טעם לחפש הגיון.
כך, למשל, מתירה הממשלה לתזמורת
ישראלית לנגן בגרמניה בפני קהל שרובו
חי בימי הרייך השלישי — אך אינה מתירה
לנגן בקול־ישראל את יצירותיו הגאוניות
של ריכרד ואמר, שמת זמן רב לפני
היוולד הרייך השלישי. עוזים לגרמניה מותרים
— ריכרד שטראוס בישראל אסור. למדען
גרמני, ששירת את היטלר, מותר
לייצר טילים באמריקה, אך אסור לו לעשות
זאת במצריים.
רק אחרי שיסולק המישקע המבאיש של
צביעות, התחסדות, דמגוגיה זולה וזנות
שכירה, יוכלו אזרחי ישראל לבחון מחדש

את היחס הרשמי הנאות לגרמניה — לאור
האינטרס הממלכתי, הרגש הלאומי והטעם
הטוב. יתכן שאז יסולקו גם התופעות המגוחכות,
המוסיפות לנושא טראגי זה
טעם־לוואי של קומדיה זולה.

מדיניות
מר. שלדבר?
ערבים ירו בערבים. אנשי־שבטים, מצויירים
בנשק ירדני וסעודי, ירו בחיילים, ה־מצויידים
בנשק מיצרי. בפעם הראשונה
מזה דור היו צבאות ערביים ערוכים לקרב
זה נגד זה.
כל זה קרה בדרום חצי־האי־סיני —
מרחק רבבות קילומטרים ממגרד־השחקים
המבהיק של האו״ם בניו־יורק.

מדווח דויד הורוביץ, כתב ״העולם
הזה״ כאו״ם:
כל הסיכסוכים — מקאשמיר ועד סו־ י
מאליה — כבר אווררו. אולם לגבי תימן*
מקיימים הערבים שתיקה מוחלטת. נידמה
כאילו המלחמה התימנית נערכת על כוכב
אחר.
האמיר פייצאל הסעודי, שצבאותיו מעורבים
בקרבות, כלל לא הזכיר עניין זה
בנאומו בפני העצרת. מחוץ לאולם הישיבות
מסתודדים מזכיר הליגה הערבית,
חסונה, קודמו בתפקיד עזאם באשא, והנציג
החדש של המהפכנים בתימן, שר־החוץ
אל־עיני.
לפי כל ההגיון הפוליטי, היו הערבים
צריכים להיותי במושב זד, מדוכאים ואבלים•
כך היו במושב הקודם, שעמד בסימן
התפרקות רע׳׳ם. תחת זאת נעים הערבים
עתה בצעדים נמרצים, שופעים תחושה של
כוח וצהלה. הם בטוחים בגורלם. לגביהם,
רוח־המידבר נושבת, אך אוהלם נישאר על
תילו. מה הסיבה לכך?
סוציאליזם -כלי אלכוהול. התשובה
היא: אלג׳יריה. לא זה בלבד שעוד
מדינה ערבית נולדה בעזרת העולם הערבי,
אלא שאלג׳יריה זכתה ליוקרה עצומה, כתוצאה
ממירוץ-נאומים של יומיים, בו התחרו
כל המישלחות בהערצת המאבק האלג׳ירי
ובהפגנת רגשותיהן האנטי־קולוניאליים.
בן־בלה הצעיר עשה כאן רושם עז
על רוב המשלחות. הוזמנתי למסיבה מפוארת,
אותה ערך האמיר פייצאל, במלון
ואלדורף, מסיבה מפוארת עוד יותר —
כאילו כדי להוכיח כי המלכים עודם עולים
על המישטרים הדוגלים ב״סוציאליזם ערבי״.
שגי מצכי־רוח. איך ישפיע כל זה
על הסיבוב הבא של המאבק הישראלי־הערבי
באו״ם?
גולדה מאיר פתחה את המאבק בנאום
בוויכוח הכללי. היא ניצלה את מצב־הרוח
הכללי של העצרת, המושפעת ממשבר ברלין
וקובה, והשואפת למשא־ומתן ולהסדרי־שלום.
גולדה דיברה ברוח זו, קראה שוב
למשא־ומתן ישיר בין ישראל והערבים.
יתכן כי היוזמה היתד, עוברת לידיה,
לולא נצחון אלג׳יריה. כי זו סיפקה לעצרת
את מצב־הרוח השליט השני: מצב־רוח של
אנטי־קולוניאליזם. הערבים ביקשו לנצל נימה
זו על־ידי כך שזיהו את ישראל עם הקולוניאליזם.
שר־החוץ העיראקי הרתיח את
התבשיל כאשר טען כי חצי־האי ערב אכול
ניאו־קולוניאליזם צבאי בריטי, והוא ביקש
להכניס את ישראל להקשר זה.
במצב זה, אין סיכוי כי הטכסים הישראלי
— הקריאה למשא־ומתן ישיר בין
הצדדים — יזכה להישג ניכר.
כאשר שאלתי את הנציג האמריקאי הראשי,
עדלי סטיבנסון, מדוע אין ממשלתו
נותנת יד ליוזמה זו, השיב לי באירוניה
עוקצת :״על מה אפשר לנהל משא־ומתן?
האם ישראל מוכנה לשבת ולשוחח על
שינויי־גבול? האם היא מוכנה לדון על ביג־אום
ירושלים? נישארת רק בעיית־הפליטים,
וזו נידונה בדו״ח של ג׳ונסון!״
עתונות פוגרום גיאוגראפ
״פורנוגראפיה היא עניין של גיאוגראם־
יה!״ אומר סאקיני בבית התה של ירח
אוגוסט. קוראי העתונות הישראלית יכולים
להגיע, בנקל, לכלל מסקנה כי ״פוגרום
הוא עניין של גיאו־פוליטיקה.״
בברוקלין אשר בניו־יורק תקפו בריונים
רב יהודי, היכוהו עד מוות. לא היה זה
מיקרה בודד, אלא רק שיא של שרשרת
התעללויות ממושכת, בה הוכו יהודים אדו־חעילם
חזת 1511

4£ז1 11£ 1 1-11־1 7151־0£5 ? 17£ 71

מתגוננים עמי התרבות

!^/^5 1110-17 ץ ע. מ 1_£ז ו1־1
וס־זסחס!) ו- .16^/151

הסתה גזענית ודתית?
בראשון־לציון ישבו השבוע כמה צעירים
יהודיים ודנו מה לעשות במיקרה והנער,
שנידקר על־ידי הבדווים בריב על בהורה,
ימות מפצעיו. הם הבטיחו פוגרום נוסף
בערבים. כאשר ביקשו להניאם מרעיון
זד״ שלפו גליון של עתון והצביעו על
אחד המאמרים בו .״הוא צודק בהחלט!״
קראו בהתרגשות.
האיש ש״צדק בהחלט״ ,אחד העתונאים
הידועים בארץ, יש לו חלק רב במאורעות
ראשון־לציון. כי כמה ימים לפניהם, אחרי
מאורעות נצרת־עילית, כתב מאמר בו הצדיק
בהתלהבות את המתפרעים היהודים,
העלה אותם על נם כגיבורים לאומיים. עתר״
אחרי מאורעות ראשון־לציון, כתב מאמר
בו קשר קשר ישיר בין ה״פידאינים״,
חיילי עבד אל־נאצר וערביי ראשון־לציון.
הוא העלה על נס את האספסוף של עכו
שערך, בשעתו, פוגרום בערביי עכו•׳ ואת
עורכי הפוגרום בראשון־לציון. סיכם המאמר
את אופי המעשה בראשון :״הוא דווקא
המביא לנו תמיד את הגאולה!״
לא היה צורך בתגובת הקוראים הצעירים
בראשון־לציון עצמה, כדי להעמיד כל
בר־דעת על העובדה שיש קשר בין מעשי
לינץ׳ ופוגרומים לבין מאמרים שמטרתם
לבזות או להשמיץ קבוצות של אזרחים
על רקע עדתי, דתי, גזעני ולאומני. לכן
דווקא היהודים, שלמדו קשר זה על גופם,
הטיפו בכל ארצות אירופה לחקיקת חוקים
שיהפכו הסתה כזו לעבירה פלילית.
היו שהתנגדו לכך מתוך טענה שזוהי
פגיעה בחופש־הדיבור. כנגד זה טענו מתנג־די־ההסתה,
והיהודים בראשם, כי אין זה
כך. כשם שאסור בשום ארץ להסית בפומבי
להתקוממות מזויינת נגד השלטון, לה־

בסמלים נאציים מכל הסוגים, וכן את השמצת
קורבנות הרדיסות הגזעניות שניססו
בימי הנאצים.

ד עז ארק
החוקה הדנית מסמיכה את בתי־המשפט
לאסור אגודות המסיתות לאלימות ולשינאה
נגד אזרחים בעלי השקפות שונות. סעיף
226 של החוק הפלילי הדני קובע:
״המפיץ שמועות־כזב או ׳האשמות־שזוא,
או מסית לשינאה, נגד קבוצה כלשהי ב־אוכלוסיה
של דנמארק, בגלל השקפתה,
מוצאה או אזרחותה — דינו מאסר קל, או,
בשיש נסיבות מקילות, קנם כספי.
המפיץ שמועות אלה בכתב, או בכל דרך
אחרת המביאה אותן לידיעת הציבור הרחב
— דינו מאסר קל, ואם יש נסיבות מחמירות,
דינו מאסר עד שנה אחת.״

נורבגיה

31 6011116 וו 131:10א
ח 1ט8.30131 8.
1011* 1. 5001 /^115^1 0 * 11־ 11* 1׳ וסאס
* 0£ * 140 14* 71014ממטס /£י*5
)?|€3) 1116 113)10031 5061311$[ 0356 3

.ו.0ק )16 10110* 108 £61013/5 3) 7.30 חס
)* 120125 7 311

<1 20 ) 11 חג ! 01.16 ) 1962( 6111

0 0 7 0 8 6 1 ) 12) 8 * 26 ) 8

)1 8 £ 8 7 ) 8 4 211א / 6 8 1 8 6 8 9 ) 8 4 23 ) 11 0 £ 0 £י 8 1 0

117(71011*1
117ן1£״107£1״ז * 11$7ם- 50
1006)1316 ? 0311, 100)100, (7.11־74 ?1
16 113)10031 50013115״ 0־• 801)310 86101
(05)3£6 3)1.ק) ?0110/ — 2)1.
•יסל! <ל) /ל 4י 1ל£7101*4 • 04 £1/

כרוז המפלגה הנאצית הגריטית. הכותרת :״למרות מבונת־השקר היהודית —
היטלר צדק ! הדמוקראטיה פירושה — שלטון יהודי, שקיעה לאומית, חורבן
גיזעי — רק הסוציאליזם הלאומי יכול להציל את גזענו ואת לאומנו —
הקשיבו לדבר הנאציונל־סוציאליזם.״ כרוזים אלה הופצו בערים הגדולות.

החוק הפלילי הנורבגי. קובע, בסעיף , 135
כפי שתוקן :
״הפוגע בשלום הציבור בהסיתו בפומבי
חלק אחד של האוכלוסיה נגד חלק
אחר, או המשתתף בהסתה כזאת — דינו
קנס, מעצר או מאסר עד שנה אחת.
המעליב בפומבי בני גדע אחר בגלל
דתם או מוצאם, או ההופך אותם נושא ל-
שינאה או לבוז, או המאיים עליהם, או
המפיץ עליהם יהאשמות־שווא — דינו כנ״ל.
הולנד החוק הפלילי ההולנדי קובע בסעיף 137

דינה כדין נסיון להחיות את הפאשיזם.
המסייעים והמארגנים יהיו צפויים לעבודת־פרך
של חודשיים עד שלושה חודשים. החברים
צפויים לעבודת־פרך עד שנתיים.״
יזיז החוק הפלילי היווני אוסר על האזרחים
להלל בפומבי הפרות של הסדר הציבורי,
וקובע בסעיף : 192
״הסית אדם, בדרך כלשהי, את האזרחים

סעיף אחד

פינת המישטר בכוח, לרצח ולביצוע פשעים
אחרים, כן יש לאסור במיסגרת החוק הפלילי
הסתה למעשי־אלימות נגד גזעים
ועדות בתוך המדינה. אחד מראשי המדברים
בכיוזן זה — בכל הארצות חוץ מישראל —
הוא הקונגרס היהודי ׳העולמי.
הטפה זו נשאה פרי בארצות רבות,
וכתוצאה מהם נתקבלו, בין השאר, החוקים
הבאים בארצות השונות :

גרמניה המערבית
החוק הפלילי הגרמני, סעיף , 130 קובע:
״הפוגע בכבוד האנושי של זולתו, בצורה
העלולה לפגוע בשלום הציבור, על־ידי

הסתה לשינאה נגד חלקים מן ה־אוכלוסיה,

קריאה לפעולות אלימות ושרירות
נגדם,
(ג) העלבתם, השמצתם בזדון, הוצאת
שם־רע עליהם או הפיכתם נושא לבוז,
דינו מאסר של לא פחות משלושה חודשים.
נן ״היה צפוי לקנס.״

החוקה של גרמניה המערבית (״החוק
הבסיסי״) קובעת בסעיף 9כי:
״אגודות המכוונות נגד רעיון ההבנה
בין העמיס, אסורות.״

בהתאם לסעיף זה יכול בית־המשפט
העליון לענייני־חוקה לאסור כל אגודה גזענית.
סעיפים אחרים אוסרים את השימוש

הוראות דומות, אך בצורה הרבה יותר
מפורטת:
״התבטא אדם בדיבור, בכתב או בתמונות,
בצורה הפוגעת בקבוצה אחת באוב־לוסיה,
או בקבוצת אנשים שחלק ממנה שייכת
לאוכלוסיה — דינו מאסר שנית אחת
וקנס של 600 גילדר.
פירסם, הפיץ, הציג או שלח אדם חומר
כנ״ל דינו מאסר שישה חודשים וקנס
של 600 גילדר.
ביצע אדם עבירה זו תוך נדי עיסוקו המקצועי
— תישלל ממנו הזנות לעסזק ב־נזקצועו,
אס עברו פחות מחמש שנים מאז
ההרשעה האחרונה באותה עבירה.״
שבדיה החוק הפלילי השבדי קובע בסעיף ,7
פרק : 11
״איומים ,׳השמצות ועלבונות נגד קבוצה

לאומית רשמית, ממוצא מסויים או ביעלת
דת מסויימת, ייענשו בעונשי מאסר וקנסות,
ודינם כדין הסתה נגד הקבוצות הלאומיות.״
איטליה אחרי מיגור המישטר הפאשיסטי, נתקבל
חוק מייוחד (החוק מס׳ 645 משנת )1952
למניעת החייאת הפאשיזם. הוא קובע, בין
השאר:

* נאשר יערכו ׳הערבים הפגנה ספונטאנית
ונד השלטונות, בדרישת לחל!ור את
נסיבות מותם של חמשת הצעירים שנהרגו
בגבול עזה.

״כל אגודה או תנועה הנוקטת אמצעים
בלתי־דמוקרטיים האופייניים למפלגה הפא־שיסטית,
על־ידי׳ כך שהיא מצדיקה את השימוש
באלימות או מאיימת או עוסקת באלימות
כאמצעי לפעולה מדינית או על-
ידי נך שהיא מנהלת תעמולה גזענית

קים, הוסרו כיפותיהם ונתלשו שערותיהם.
העתונות הישראלית לא עברה על מיקרה
זה בשתיקה. אבל היא גם לא נהגה בו
בחוסר־אחריות. הצהרונים הקדישו לו ידיעה
בינונית בתחתית העמוד הראשון, וכך נהגו
גם הבוקרונים.
הכו לכנים. כעבור שלושה ימים זרקו
בריונים לבנה לחלון ביודהכנסת הגדול ב
מוסקבה.
איש לא נפצע. התפילה, שהופרעה
לרגע, נתחדשה ביתר התלהבות.
לפי ממדי המיקדה, בהשוואה למיקרה
בברוקלין, אפשר היה להניח כי העתונות
הישראלית תקדיש לו ידיעה קטנה בתחתית
העמוד הראשון, או ידיעה בינונית בעמוד
פנימי. אולם לעורכים הישראליים יש הגיון
אחר. שני הצהרונים הקדישו למיקרה את

ד,עולנו ־חזה 1311

30/ 1716305־ 6171001

לפעולות אלימות ומאבק איש נגד רעהו,
ופגע בנך בשלום העדתי, יהיה דינו מאסר
שנתיים — אלא אם כן נקבע לעבירה עונש
חמור יותר בחוק אחר.״
הודו אחד החוקים החיוביים ביותר נתקבל לא
מכבר בהודו, הסובלת באופן כרוני מפרעות
בין עדתיות. בספטמבר האחרון תוקן
סעיף 153 של החוק הפלילי ההודי, והוא
קובע עתה :
״(א) המלבה רגשות של איבה או שינאה
בין קבוצות דתיות, גזעיות, לשוניות, כת־תיות
או עדתיות, על רקע של דת, גזע,
לשון, קאסטה, עדה או רקע אחר נלשהו,
אם ביעל־פה, אם בכתב, אם על־ידי תנועות,
אם על־ידי תמונות, או
(ב) העושה מעשה כלשהו העלול ליהזיק
לקיום השלום וההבנה בין קבוצות דתיות,׳
גזעיות או לשוניות, או בין קאסטות או
עדות, והמעשה פוגע או עשוי לפגוע בשקט
הציבורי —
דינו מאסר שלוש שנים, או קנס, או שני
העושים גם יחד.״
בריטניה החוק הבריטי אינו כולל שום סעיף כזה,
ועל כן אי־אפשר היה להעניש את התנועה
הנאציונל־סוציאליסטית הבריטית על הפצת
כרוז, הפותח במלים :״היטלר צדק!״ (ראה
תמונה) .מנהיג הקבוצה, קולין ג׳ורדן, נידון
רק לתשעה חודשי מאסר בעודן הקמת
אירגון צבאי פרטי.
הכותרת הראשית של העמוד הראשון, בהבלטה
מכסימאלית, יצאו מגידרם מרוב
התרגשות.
הקורא הסתמי, המתרשם בהכרח מגודל
של כותרות, הבין: בברוקלין קרה מיקרה
קטן וחסר־משמעות• במוסקבה קרה מיקרה
מחריד, בעל משמעות עמוקה. ואילו האמת,
היתד״ כמובן ששני המיקרים שווים

אולם כתוצאה מחידוש הפעילות הנאצית,
הגישו כמה מחברי־הפרלמנם הצעת־חוק
פרטית, המונחת עתה על שולחנו של הפרלמנט.
הצעת־חוק
זו מתכוזנת לתקן את ״חוק
הסדר הציבורי״ משנת .1936 סעיף 5של
חוק זה קובע כיום כי אום המשמיע באסיפה
פומבית מלים מאיימות, משמיצות
או מעליבות, מתוך כוונה להביא להפרת
הסדר הציבורי, עובר עבירה פלילית. הצעת־החוק
מבקשת להוסיף לכך תוספת קצרה

״או המשמיע מלים המסיתות לשינאה
לכל קבוצה גזעית מבין נתיני הוד מלכותית.״

י שראל
ישראל, המדינה שהוקמה — לדברי התעמולה
הרשמית — על־ידי קורבנות ה־שינאה
הגזענית כדי להוות מחסה לקורבנות
הרדיפות, לא חוקקה שום חוק כזה.
לפני שנה ניסתה הממשלה לחוקק את
חוק לשון־הרע, שנועד לחסל את חופש־העתונות
בשטחים רבים ולמנוע ביקורת
ציבורית כלשהי על הממשלה ופקידיה. עתה
חודש נסיון זה (ראה איגרת העורך) .אולם
דוזקא חוק דראקוני זה לא נועד למנוע
הסתה גזענית ועדתית, ומנסחיו לא טרחו
לנגוע בשטח זה הזועק לטיפול תחיקתי.
החוק לתיקון דיני העונשין (בטחון ׳המדינה)
תשי״ז— , 1957 הידוע לשימצה, כולל
עונשים חמורים ביותר ל״תעמולה תבוס־נית״
(עד עשר שנות מאסר) ,״הסתה להשתמטות״
(עד 15 שנד הסתה לאי־ציות״
(עד שבע שנים) .כן הוא קובע עונש של
מאסר עולם לאדם העושה ״בכוונה להזיק
ליחסים בין ישראל לבין מדינה ידידותית.״
על כן מוזר ביותר כי אין החוק הישראלי
אוסר מעשה הנעשה בכוונה להזיק ליחסים
הידידותיים בין העדות והלאומים בתוך
המדינה עצמה.
אין כל אפשרות להבדיל בין הסתר,
נגד האזרחים הערביים, לבין הסתה נגד
האזרחים מבני עדות־המיזרח. שתי התופעות
מתועבות במידה שווה, מערערות את
בטחונה הפנימי של ישראל ואת שמה
הטוב בעולם, ועלולות׳ לגרום למלחמה פנימית
הרת־אסונות.
במהותם, פרט לאבדן חיי אום בברוקלין.
בשני המיקרים היו המבצעים בריונים
(״חוליגאנים״ במוסקבה ,״עבריינים צעירים״
בניו־יורק) ,הספוגים רעל אנטיי־שמי. בשני
המיקרים אין כל ספק כי השלטונות מתנגדים
תכלית ניגוד להתפרעות כזאת.
ברור כי באיצטלה של דאגה ליהודים,
משחקים העתונים בפוליטיקה בינלאומית.

ראשון לציון 0
(המשך מעמוד )7
והצעיר :״למעשה, בעיית הערבים בראשון
כבר אינה כל־כך בעי ה לאומית. אני רואה.
אותה יותר כבעייה עדתית. היא גורמת
למתיחות ולחיכוכים בדיוק כמו בעיית מיזוג
העדות האחרות. אותר, תיגרר, בין נערים
יכלה להתפתח גם אילו נטפלו בחורים
מרוקאים, למשל, לבח רה ת מניה. אלא
שאז לא היד, העניין זוכה להדים כאלה!״
בזאת נגע בתיפעת־הלווי העיקרית של כל
הפרשה: נטיית ההתבוללות של הצעירים הערבים
בתוך ההברה היהודית.

מאז אני משתמש
בשמן ״פז״ טו־טי
אני נוסע כל כך חלק

מי שמתעסק עם ב חורו ת...
ך ש אנשים במדינה הרואים בהתבוללות
דרך לפתרון בעיית הערבים בישראל. אך
גם הם יודעים כי זהו תהליך ארוך מאוד,
איטי וכאוב — אם הוא בכלל מעשי. שהרי
ח קי הארץ ומינהגיה בנויים על הפרדה
דתית ולאומית מוחלטת, ומעולם לא היה
קל לקבוצה לאומית גדולה לאבד את
זהותה.
אחרים — והם הרוב המכריע של היהודים
והערבים כאחד — מתייחסים אל ההתבוללות
כאל תופעה בלתי־רצויה. כשם
שהנוצרים והיהודים באירופה התייחסו בשלילה
חריפה אל תנועת ההתבוללות של
הצעירים היהודיים, שרצו לפרוץ את ח מות
הגיטו.
על כן, רצופה דרכם של הצעירים המתבוללים
בקשיים, לא פחות מאשר דרכם
של אלה אשר אינם מסתירים את זהותם
הערבית. בשני ר,מיקרים עלול הערבי להיתקל
בגידוף ״ערבי מלוכלך!׳׳ בשעת עבודה
או טיול. סיפר חאלד יוסף 16 מאום
אל־פחם, העובד בבלוקים בג! ש ד פעם
נסעתי באוטובוס לתל־אביב. פתחתי את הטרנזיסטור
שלי על מוסיקה ערבית. מישהו

שמן״?ז״י ( 2 7טו־טי)

דובר הקבוצה הקטנה ,״מי שמתעסק עם
בחורות, מגיע לו!׳*
דעה זו נשמעת כהד כמעט מדוייק מדברי
משפחת סולימאן בראשון :״שרק לא
יתעסקו עם בנות שלנו!״ ואין זו דעתה
של משפחת סולימאן בלבד, או רק של
בני עדות המזרח. בתיגרה שפרצה בלונה־פארק
היו מעורבים גם ילדים אשכנזים,
ובציד־ר,ערבים שנערך בשני הלילות שלאחר

מבטיח פעולה תקינה של ר,מצתים.

נותן הגנה יעילה בפני תפיסת
הבוכנה.

מונע החלדח המיסבים.

מבטיח נקיון המנוע.

מתערבב בשלמות עם הבנזין.

תערובת מוכנה של בנזין
עם שמן ״פז״ טו־טי
לשרותך בכל תחנות ״פז״
נקרא בחוץ לארץ

.ו58£1

חסכון=
דירה +פרסים
ם םם 75 .ד י פרסים
חסוך או השלם חסכונך עד
1,000ל״י לפגי ה־ 31ב אוקטובר
ש. ז .והשתתף
בהגרלת הפרסים של מפעל
החסכון לבניין. בהגרלה, ש תיערך
בחודש נובמבר יוג רלו
פרסים כספיים בני 300
ל״י 500 ,ל״י, ו־ 1,000ל״י
ופרסי פיוס בסך כולל של
75,000ל״י.

11311ל

^ ח ס נו! ל ג ני!

ראש העיר

רי הראשון שהביא להרגעת הרוחות. התערבותו
׳הנימרצת שחה קץ לשיכרזך הנקמה.

החברה הנוצצת

המורכבת מגברים ונשים, החבלים בצוותא בבתי־הקפה
של העיר. הפועל הערבי, העובד נדאחורי הדלפק,
רואה בחברה זו נן־פדו חברתי, שאסור לו להיכנס אליו, אלא מבעד לדלת האחורית.
אמר לי לסגור. לא סגרתי. אז הוא ישר
צעק, :חתיכת ערבי!׳ עניתי לו. קראו לשוטר
ולקחו אותנו למשטרה. ראו שלא
התחלתי עם הקללות, אז עזבו אותי. זאת
לא הפעם היחידה. אפילו שאני מדבר עברית,
ולובש חליפה — מיו יודעים, לפי
הדיבור שלי, שאני ערבי.״
הוסיף בן־כפרו, לוטפי מוסטפי 21.העובד
יחד עמו :״גומרים את העבודה ב־ארבע־חמש.
מתרחצים, מתלבשים יפר, ויוצאים
קצת. חברים יהודים אין לנו — אפילו
שכמה מאיתנו כבר עובדים כאן חמש שנים.
אפשר ללכת לקולנוע, או לשבת בביתר,קפה
בפינה. זד, בית־קפה של בחור עיראקי,
והוא מגיש לנו לאכול ולשתות. פתאום,
יום אחד, באו אליו מארוקאים ואמרו
לו שלא יתן לנו לשבת שם. הוא הלך למשטרה
להתלונן ואמר לנו שכדאי שכמה
ימים נשב בבית. הוא מרוויח מאיתנו, אבל
לא רוצה צרות.״
היה זה אחרי התקריות בראשון־לציון.
מאז ועד היום קושרים אותם ערבים את
דלת המחסן בו הם לנים בחבל עבה —
״כדי שלא יבואו להוציא אותנו בלילה כמו
עכברים!״
מה היתר, תגובתם בשומעם על ההתנפלות
בראשון? ״אגיד לך את הארת,״ קבע

מכן נטלו חלק לא רק בני עדות המזרח.
אין איש מוכן לגלות מי ביצע את מסע
ד,לינץ׳ הלילי, אולם דבר אחד יודעים בראשון:
זאת לא היתה תגובה עדתית, כי
אם לאומית.

הפתרון הגרמגי
** הו הפתרון? יש המצביעים על
(* 1מצב דומה שנתהזזה בגרמניה המערבית׳
אליה היגרו מאות אלפי פועלים איטלקיים
וספרדיים. כמו ערביי המשולש והגליל,
עזבו את בתיהם ואת משפחותיהם
כדי למצוא תעסוקה בעבודות הקשות ביותר
במשק הגואה של גרמניה. איש מהם
לא הביא עמו את אשתו או את נערתו. לא
פעם פרצו מהומות וקטטות־דמים המוניות
בין גברברים גרמניים לבין הפועלים הזרים,
כאשר נידמה היה לגרמנים שהנוכרים
השחרחרים זוכים להצלחה יתרה אצל בנות
גרמניה.
כמה מעבידים גדולים, שהעסיקו אלפי
פועלים במיכרות או בעבודות־בנייה, החלו
מייבאים משפחות שלמות, ולא גברים בלבד׳
בתיקווה שהדבר ימנע מתיחות על
רקע לאומי־מיני. אחרים צידדו בהקמת
בתי־בושת גדולים, שיספקו את צרכי האוב־העולט
חזה ו 131

.בהוצאה מיו ם 1 2 . 1 0 . 1 9 )52 של
1£אזז הנפוץ השבועון
* מופיע מ א מי המצ ביע על ההכרח
לייצר סבון ללא סבון.

1962
,גו א 08 £ז 0 0

?ק 1£$5 $ 0 4ק 5 0 4
019111-

6ו0 1

) 00 3 01) 5 0

ק503

15 0 0 6

11196ת 010ק 06 ק !:3 1 1 0 0 , 8 0 ) 11 15 51111 3
1 8 6 1100130 51) 10 ,

016000310109151 ,

81619״

העסקן

אליהו סעדו! (במרכז) מצא הזדמנות להוכיח את עצמו. כאשר שוחררו
העצירים היהודיים והערבים, זימן אותם ללגימת מיץ במועצת הפועלים
בראשון־לציון,־אף כי זו לא הצטיינה בגינוי ההתפרצות, לא השתמשה בכוחה הרב להרגעת
׳הרוחות. בתמונה: סעדון ואחד השומרים, בין נער יהודי ונער ערבי, הלוחצים ידיים.

8011511

חי 1901109

5 3ץ53

,ץ 861116

16 0131015 11131 01051 5 0 3 ^ 5־5 0 1 6 0 ) 151״. 1
16 0 1 6 3 0 8 / 0 6 0 1 0 9 1 0 9ק 6 0נ ן • 9 6

10013 /

9 0 6 3 5 6 3001ץ 1 0 0 1ס 111610 510105 0רססז )
1111095 11131

לוסיה הגברית הגדולה שאין לה יחסי־חב־רות
עם גרמניות.
האם יכולים שני פתרונות גרמניים אלה
להיות מועתקים גם למציאות הישראלית?
קשה מאוד הדבר: אין הצעיר הערבי יכול
להעביר העירה את ארוסתו או חברתו —
אם יש לו — שהרי יפגע הדבר במסורת
הערבית. ואילו משפחה ערביה זקוקה לדירה
גדולה, יקרה לאין ערוך מזו שאפשר

016305109ז ס) 3 9 6 0 1

ללא־רשיון, כפי שנהוג בדרום־אפריקה —
קטן מאוד המרחק.
המשכילים הערביים עצמם. שנשאלו על
פתרון לבעיית זו, יכלו רק למשוך בכתפיים
.״החברה שלנו היתר. חברה חקלאית,
וגם כיום אין בה כמעט כל סימן של תעשייה
ומלאכה. באשר נלקחה מאיתנו האדמה,
וכאשר הוכנסו שיטות עיביד מודרניות,
נותרו רוב הגברים הערבים ללא

960/

! 01 3 9 3 1 0 5ז 3״ 9
11105

3001

1116

3150

1)1 6 0 6

10 ) 6 0 1 1 0 0 ,

!0 9ק ק 3ל0

801

01ק

3001

0305109

! 0 ) 13000031100 .

19111011

1) 111 8 3 0 1 6 0 1 3 .
186

50160115 ) 5
״ ״0 0 3 9 1 0

5 306ק 5 0 3

0601006

1831

1)1101) 5

016915109

8 6 )116/

1 0 9ח 11ס 611ק

)0 0 6

01311/

5800101 9 6 * 8 0 5 /
נן 5 0 3

ךןין ^ ן

00006

ק 1116 51) 10 061165 10 8 6 1

0101600130

5001618109

1001131100
1 0 6 9 0 6 0 ) 1/

050311 / 311) 31106 3 001 ) 116063010111/

031006

569606

) 116

01101,

8 6 1160 ) 8 3 0

עשתהכו -וזאתל פני

שני ם ר בו ת

715077
הסבון ללא

סב ון

חפ שי מ אל ק א לי ולכן עולה על כל סבון שהוא.
•דרמפוך מעלה קצף רב ומנקה טוב יותר מאשר סבון מבלי לפגוע ב שכבה ־החמוצה־ ,בה מגן הטבעי על
העור. דרמפון הוא אחד המוצרים הי שראליים
הרא שונים שיצ או לו מוניטין בעולם בולו והוא מיוצ א
ע־י ־תיא־ לארצות רבות בכל חלקי תבל

פרסום סרויק

הבדידות העלובה

בה נתונים הפועלים הערביים המתגוררים בישובים
עבריים, משתקפת בתמוניה זו. פועל ׳ערבי,
ליד רמת־גן, מכין ארוחת־ערב על פרימוס, בתוך מחנון המשמש לו ולחבריו כמקוס־לינה.

לקנות בכפר. לעומת זאת, אין שום גוף
ציבורי המוכן לעיין באפשרות של מתן
שיכון למשפחות ערביות. הידיים העובדות
של הצעירים הערביים אומנם דרושות באורח
חיוני למשק העברי — אבל לא עד
כדי כך שיהיה איש מוכן להפוך אותם
תושבי־קבע בערים הגדולות, בשיכון ציבורי
או ציבורי־למחצה.
הפיתרון הגרמני השני חסר גם הוא סיכוי
ממשי. כי המשטרה תסגור בתי־בושת לערבים
באותה שקידה שהיא פועלת נגד כל
בית־בושת ארור. זהו החוק. אך מכיוון שצעירים
אלה נזקקים בכל זאת לנשים כאלה,
חייבים הם לצוד אותן — או להיות ניצודים
על ידיהן — ברחובות. במצב זה,
אי־אפשר למנוע שצעיר ייטפל אל סתם
בחורה, בחושבו אותה למופקרת.
ההתנפלות• בראשון־לציון העלתה הצעה
ישראלית מקורית לפתרונה של הבעייה.
הציע אחד מעסקני מועצת הפועלים במקום,
בשעת ריתחה :״צריכים להקים רובע מיוחד
לערבים. שרק שם מותר להם לגור, ושיהיה
אסור להם לצאת ממנו בלילה!״
״כאן לא יהיה גיטו ערבי!״ נזעק כנגדו
ראש העיר. לא סתם גיטו, שהרי משם אל
מישטר הרובעים השחורים ואיסור התנועה־העולם
הזה 1ו13

תעסוקה. לכן יצאו לעבוד במשק היהודי.
אם אינכם רוצים אותם בראשון־לציון וב־תל־אביב
— תנו להם תעסוקה בנצרת וב־טייבה.
הקימו שם מיפעלים והרחיבו את
החקלאות.״
אולם פועלים אלה דרושים למשק העברי,
ועל כן ימשיכו לזרום לתל־אביב
ולחדרה, לנתניה ולאשקלון. ועמם ימשיכו
להביא את מיטען הבעיות שלהם, שילבשו
ממדים מאיימים בבואן במגע עם בעיותיה
של החברה העברית. מה לעשות, בכל זאת?
האמת היא שרק מעט מאוד ניתן להיעשות
מן היום למחרת.
לגבי רוב הערים בישראל, זוהי עדיין
בעייה מופשטת, השייכת לעתיד. בראשון־
לציון, שם נשלפה סכין, יודעים כי הסכין
של התנגשות עברית־ערבית עדיין שלופה.
זוהי בעייה של היום. לכן מתאמצים ראשי
העיר למצוא פתרון. אך גם הם יודעים
שאין פתרון־פלא.
״אני חושב,״ סיכם ראש העיר ,״שהצעד
הראשון צריך להיות צעד של התוודעות.
אולי משרד החינוך עצמו צריך לעשות מאמצים
שילדינו וילדי הערבים ילמדו יותר
איש על רעהו — כדי שפעם תפוג הזרות
והאיבה בין השניים.״

המינוי -

1ן יבלזז זזטזבזוג לזזיז־זט זזגזיזזי, בא 3ע־ו\
אזזזז בהלרגז> .ז?ב זזבין זגנז לוזיזזזו, לא
גזבל לאפטזז־ בל גזטולזזז ללא זז פז ל ז גז.

היום זה סוד, אולם מחר
כולנו נדרוש

במדינה

אתחיז..

הילחם בעוד מועד
בהשתלטות

הקר״ ח ת

א לי ק־ סיו

של הבימן וסמטיקאי
ד ״ ר א. רובין

קל ללמוד צרפתית להצלחה רבה זבח, בימים
אלה, תקליט ארוך נגן חדש
מס׳ 12005ע״י ״מקולית״:
צרפתית קלה 9 ,שעורים מקיפים
מוקלטים בשפה הצרפתית
בתרגום עברי, המכילים
את 1,000 המילים השימושיות
ביותר בשפה זו.
התקליט, שנערך במתכונת
קלה להבנה וקליטה, הוא
פרי מאמציהם של מורים
מדופלמים בצרפתית, המגישים
לך, בפעם הראשונה בישראל,
שעורים מאלפים בשפה
נפוצה זו.
התקליט מכיל שאלות, משפטים
ומילים, בהם משתמשים
יום יום. צמד קריינים
מעולה ילמד אותך, בין השאר,
כיצד לבטא כהלכה
משפטים אלה.
כתוספת חינם יקבל כל
קונה גם מילון עברי־צרפתי
מיוחד המכיל כל המילים המוקלטות
בתקליט זה. מחיר
התקליט — 10ל״י בלבד
והוא מומלץ ע״י מורים כאמצעי
שימושי אידיאלי לתיירים
ישראלים הנוסעים לאירופה
ולתושבים המקומיים
החפצים לקבל מושג ראשון
— ועם זאת מקיף למדי —
על השפה הצרפתית.

ח 1ק
הד מו ת האידיאלית
״ מי ברל 1לתפקיד היועץ המשפטי דרושה
אישיות נעלה, מומחה ממדרגה ראשונה
לחוק. התכונות הדרושות: אי־תלות אישית
מוחלטת. צריך להיות מונן לצפצף
על הוראות הממשלה ועל השפעות מפלגתיות
מכל הסוגים, להתעלס מסיכוייו לקבל
לאחר־מכן מינוי כשופט בית־המשפט העליון,
להיות מחוסן בפני כל הצעה של שוחד
ציבורי סמוי׳.
את המיכרז הזד, היתד, ממשלת ישראל
צריכה לפרסם, בחתימת דויד בן־גוריון,
אילו היתד, מוכנה לקבל ברצינות את דו״ת
הוועדה ד,מ וחדת, בראשות השופט העליון
שמעון אגרנט* ,שבחנה את סמכויות היועץ
המשפטי לממשלה. כי זוהי התמונה
של היועץ המשפטי הרצוי, שעמדה לעיני
חברי־ו׳,וועדה.
לרוע המזל, אין בישראל מועמד שייענה
למיכרז כזה. גרוע מזה: אפילו נמצא מועמד
מתאים, בטוח לחלוטין כי לא היה מקבל
את המינוי. כי הממנה הוא דויד בן־גוריון
— וסמכויות היועץ חשובות בהרבה מכדי
אותן בידי אדם שאינו מסור לו שיפקיד אישית בכל רמ״ח אבריו.
למחרת ההוצאה להורג. הוועדה לא
הוקמה על־ידי הממשלה כדי להציע הצעות
תפקידה הרשמי: לקבוע מהו המשלה.
מצב
לפי החוק הקיים. היה זה, בעיקרו
של דבר, טכסים פוליטי כדי לדחות את
ההכרעה בסיכסוך בין שר־המשפטים והיועץ
המשפטי. איש לא היה מעוניין כי
סיכסוך זה יכה גלים בעולם למחרת הוצא־תו־להורג
של אדולף אייכמן.
אולם מתוך הדר׳ח ברור מה דעתם האישית
של שלושת חברי־הוזעדה: היועץ
המשפטי, המתמנה אמנם על־ידי הממשלה,
צריך להיות עצמאי לחלוטין, מבלי להיות
משועבד לממשלה שמינתה אותו. כרשות
עצמאית, עליו להחליט לבדו את מי להעמיד
לדין, אילו הליכים משפטיים להפסיק באמצע,
ואיזה עררים לקבל. כי החלטות אלה
חייבות להיות טהורות מכל חישוב פוליטי,
מפלגתי או כיתתי.
זהו גם המצב החוקי הקיים. היועץ המשפטי
אינו חייב לקבל הוראות משרד,משפטים,
לו הוא כפוף מבחינה מינהלית
גרידא. השר יכול אמנם להפקיע לעצמו
את סמכויות היועץ — אך זה הופך השר
עצמו ליועץ־משפטי.
גקסטנר עד הטירוף. הח־עדה לא
יכלה לענות על השאלה העיקרית, המעניינת
את האזרח: אם המצב החוקי הזה הנו
גם מצב מציאותי? זה אידיאל אפלטוני —
וחוץ מבן־גוריון, אין איש בישראל מאמין
באפלטון.
התשובה היא, כמובן, כי אידיאל זה
אינו תואם לחלוטין את המציאות המיוחדת
של מדינת ישראל, בה קיים שלטון אבסולוטי
של מפלגות, ובה אין אפילו נשיא
בלתי־מפלגתי. לא חיים כהן בעבר, ולא
גדעון האוזנר בהווה, היו אי־פעם יועצים
בלתי־תלויים בממשלה. הם התמנו על־ידי
הממשלה (כלומר: על־ידי ראש־הממשלר).
מפני שדויד בן־גוריון היה בטוח כי יבצעו
בנאמנות את רצונותיו.
ואמנם, לא ידוע אף מיקדה אחד בו התנגד
היועץ המשפטי לרצונו של בן־גוריון. חיים
כהן היה שליח המפלגה השלטת לא רק
במשפט קסטנר, אלא גם בניסוח חוק בטחון
המדינה ובפעולתו הבלתי־פוסקת לצימצום
חרויות־האזרח במדינה. לבסוף זכה למינוי
לבית־המשפם העליון. גדעון האומר הוכיח
את קירבתו לבן־גוריון לא רק במשפט
אייכמן, אלא גם בפרשות יחזקאל סהר,
חי חסידוף ואריה שפאק, ובחלקו בניסוח
חוק לשון־הרע.
מגוחך להאמין כי הממשלה תמנה אי־פעם
לתפקיד זה אדם השייך למחנה יריב,
או אף אדם ניטראלי. למעשה נוצר מצב
בו היועץ המשפטי הוא מכשיר בידי ראש־הממשלה,
ואילו האחריות למעשיו, בפני
הציבור והכנסת, מוטלת על שר־המשפטים,
שאין לו שום השפעה עליו. מצב זה סותר
כל סדר דמוקראטי הוגן.
מבריטניה לאירופה. לוועדה אין הצעות
לתיקונים. אך בציבור כבר הוצעו
כמו; שינויים יסודיים. בין השאר* :
• לאחד רשמית את תפקיד שר־המשפ־
• שני החברים האחרים: השופט העליון
צבי ברנזון, סורך־הדין אברהם לוין.

טים והיועץ־ר,משפטי, כדי שתיווצר אחריות
ברורה. או :
• להעביר את בחירת הי! עץ המשפטי
מן הממשלה לכנסת, כמו בחירת מבקר המדינה,
כדי לחזק — לפחות במקצת —
את עצמאות היועץ. או :
• למנות את היועץ בדרך שמתמנים
השופטים, או :
• לבטל בכלל את השיטה הבריטית,
לפיה יש בידי היועץ הסמכות להחליט את
מי להעמיד לדין (ואת מי לא) ,ולקבל את
השיטה האירופית, המחייבת את התביעה הכללית
להעמיד לדין כל אדם שיש יסוד
סביר להאשימו בעבירה. במיקרה זה תהייה
ההחלטה בידי השופט, הבלתי־תלוי, ולא
בידי פקיד שלא יהיה בלתי־תלוי לעולם.
פירסומים פטליודה וצ״ל
״הבולשביקים רצחו את הימלר! לוחס החופש
הגרמני אדולף היטלר נפל קורבן
לפשעי הקומוניסטים!״
קל לתאר מה היה מתרחש בישראל לוא
היתד, מופצת בה חוברת מהודרת של שירות
המודיעין המערבי, שהיתר, נושאת כותרות
כאלה. עצם הרעיון בלבד מהווה אבסורד.
אלא שבימים אלה התברר שאין אבסורד
שאי־אפשר להגשימו. חוברת הממהרת את
היטלר ומציגה אותו כלוחם חופש עדיין אינה
נפוצה בישראל, לעומת זאת מופצת עתה
חוברת אחרת, הנושאת עליה את השם:
נרצחו על־ידי מוסקבה! ,המנטה לטהר את
שמו של אחד מגדולי הפורעים בתולדות
היהודים, סימון פטלורה, ששמו מוזכר בנשימה
אחת עם המן והיטלר.
שוורצכארד -סוכן חשאי. פרשת
הפאשיסט האוקראיני פטלורה מהתה פרק

פטדורה
מי התנכל להיטלרז
חשוב בכל ספר על תולדות הציונות. פט־לורה,
שהיה אחראי לגל הפוגרומים בו
נטבחו אלפי יהודים באוקראינה, בתקופת
המהפכה הרוסית, נרצח בפאריס ב־1926
על־ידי צעיר יהודי בשם מרדכי שתרצברד,
שהפך לאחד מגבורי היהדות והציונות.
שתרצבארד זוכה על־ידי בית־משפט צרפתי,
שמצא הצדקה למעשה הנקמה שלו.
אולם שירות המודיעין המערבי, המקיים
בלונדון מחתרת בובות אוקראינית, שמגמתה
לעורר את הרגשות הלאומניים של
בני אוקראינה כדי להמרידם בברית־המוע־צות,
אינו מתחשב בקטנות כאלה. בחוברת
(באנגלית) שהופצה השבוע בישראל, מוארת
פרשת פטלורה באור חדש לגמרי. סימון
פטלורה מוצג בה כמפקד העליון של הצבא
האוקראיני וכנשיא הרפובליקה האוקראינית
הלאומית. שתרצבארד, לפי ה־גירסה
החדשה, אינו אלא פושע פלילי ללא
תקנה, סוכן חשאי בשירות המודיעין הסובייטי.
לשכות
גידם £מה הם הטעונים והנימוקים
בעזרתם מקדים מפיצי החוברת
לגייס את דעת הקהל בישראל לצד ״לוחמי
החופש האוקראינים״ ?
הנה כמה מהן:
שוורצבארד קיבל הוראות ממוסקבה
להסגיר את עצמו מיד אחרי הרצח ולהציג
עצמו כסוכן קומוניסטי, במטרה להביא
למשפט ראווה, שמטרתו הישירה תהיה
להבאיש את שמו של פטלורה בעיני העולם
המערבי.
• מתפקידו של שוזרצבארד בזמן ה־
(המשך בעמוד ) 16

חוש׳

ך * אוניות הזדנבו מחוץ לשובר־הגלים
} 1של נמל חיפה. סחורה ומכונות שנועדו
למשק הישראלי הורדו לחוף בקילוח דק
ומחבל. גרוע מכל: התיבות הראשונות
של ייצוא פרי־הדר נערמו במחסנים, ומן
רב אחרי המועד שנקבע בחוזים בינלאומיים
למשלוחם. וכל יום של השהיה עלה אלף
דולר לכל אניה.
1700 פועלי הנמל נהגו כאילו כל זה
לא נגע להם. הם עבדו את המשמרות
הקבועות שלהם, החליפו בגדים והלכו הביתה•
איש מהם לא היה מוכן לעבוד שעות
נוספות, שבלעדיהן אין להתגבר על עבודות
הטעינה והפריקה.
מדוע פרצה שביתה משונה זו? ״מגיעה
לנו ארוחת־צהריים חמה בחצי לירה!״ הכריזו
הפועלים.
לכאורה: סיכסוך־עבודה רגיל, בין עובדים
למעביד. שהרי את הארוחה הזולה
תבעו פועלי הנמל מן ההברה הקבלנית,
שירותי נמל מאוחדיס, המעסיקה אותם .״זהו
המחיר שמשלמים פועלי ד,תעשיה ההסתדרותית,״
טענו ,״וזה המחיר שאנו צריכים
לשלם עבור הארוחה.״
בדרך כלל, אין זה נהוג שחברת שיר והנמל
מאוחרים תתווכח עם עובדיה. גאוות
הציבור הפועלי בחיפה על כך, שמזה 14
שנה לא פרצה שביתה בנמל. העלו הפועלים
דרישה — מיד מיהרה החברה לספק
אותה. זה לא יצא מכיסה. כי היא
ביצעה את עבודתה על פי שיטת הקוסט־פלוס,
ואיש לא עמד עמה על המקח, מד,
יש לכלול ב״קוסט״ ,כלומר בהוצאותיי,ייצור
שלה.
והנה, הפעם, סירבה החברה להעניק את
התוספת המבוקשת. היא חישבה שארוחה
כזאת צריכה לעלות כ־ 1.20ל״י. דרשה מהפועלים
כי ישלמו לירה עבורה. את ההפרש
תכסה החברה מרווחיה, מבלי לדרוש
תוספת־תשלום ממינה,לת הנמל. לשם שיכנוע
הזכירה לפועלי הנמל, שאין כל הצדקה להשוות
את מצבם למצב פועלי ד,תעשיה
ההסתדרותית: אמנם מקבלים אלה ארוחה
בחצי ל״י, אך משכורתם נמוכה בהרבה ממשכורתו
של פועל נמל. שהרי השכר החודשי
הממוצע של פועל נמל מגיע ל־
800־ 900ל״י, ושכר ר,פיעל הנמוך ביותר
מגיע לכדי 500־ 600ל״י. עם משכורות כאלה,
אין הצדקה לבקש סובסידיה כה גדולה
לארוחת־הצהריים.
החברה העבירה את הסיכסוך להכרעת
האיגוד המקצועי של ההסתדרות, וזה קבע
מחיר־פשרר 70 : ,אגורות. הפועלים סירבו
לקבל את ההכרעה, והעניין הועבר הלאה,
אל גוף גבוה יותר בהסתדרות: הוועדה
המרכזת. זו תמכה בהחלטת האיגוד המיק־צועי,
קבעה סופית 70 :אגורות.
אז החליטו הפועלים לשבות.

דא מצדיק באריקאדות

ך כאורה: סיכסוך־עבודה רגיל. אולם
/אין דבר רגיל בחיפה. מכל מקום לא
בנמל חיפה, לב לבו של חושיסטאן. שם
אין שום גוף פועלי צועד צעד קטן ביותר
בלי הוראות מלמעלה. ולמעלה יושב אדם
אחד: אבא חושי.
דרישת הפועלים מסתכמת בסכום זעום.
ההפרש על כל ארוחה הוא 20 אגורות: אם
יאכל כל פועל 25 ארוחות לחודש, יסתכם
ההפרש בחמש ל״י. סכום קטן, אצל אדם
המרוויח בין 500ל־ 900ל״י. על כל פנים
קשה לתאר אותו כמאבק של עמלים מזי־

חוש׳ חשש כי ״שמס מידיו השלטון על הנגנר, והוא נאבק
רעב, הנאבקים על הנאים סוציאליים מינימליים.
אצל ציבור פועלים אדור, בתנאים
אחרים, יכול סכום זה להצדיק עליה על
באריקאדות, אך אין הוא יכול להצדיק
שביתה של ציבור בלתי־מקופח כמו עיבדי
נמל חיפה.
אם כן, מדוע שבתו?
התשובה הפשוטה: פועלי נמל חיפה לא
שבתו במסגרת מלחמתם המקצועית, כי אם
הופעלו כנשק במלחמת חושיסטאן נגד מרותה
של מדינת ישראל. במיקרה זה: מלחמתו
של אבא חושי נגד שני אויבים: הוועד
הפועל של ההסתדרות ורשות הנמלים,
שבראשה עומד הרמטכ״ל לשעבר, רב־אלוף
חיים לסקוב.
יש לאבא חושי סיבות טובות לשנוא את
שניהגופים הללו. כי אהרן בקר, מזכיר
ההסתדרות, הוא שמינה את ועדת שפירא
לחקירת השערוריה של קואופרטיב הבשר
יחד. ועדה זו הגישה דו״ח קטלני, שאישר
את כל ההאשמות נגד ראשי חושיסטאן,
אשר חיפו על הגאניסטריזם של מובילי
הבשר, מפני שהמיליונים הגנובים של קופה
ב׳ נכנסו לקופתו הסודית של אבא חושי.
על כן קל להבין את כעסו של חושי כלפי
בקר וההסתדרות.
כעסו על רשות הנמלים נובע מאותה
סיבה עצמה: א׳ס אומנם יצליח רב־אלוף
לסקוב בתוכניותיו, ייכרת הענף העיקרי
שעליו נישען שלטון־הכפיה של אבא חושי.
כי נמל חיפה היה מאז ומתמיד מעוזו של
אבא חושי, עוד לפני שהשתלט על העיריה.
שם הוא יכול להחזיק את אנשי־אגרוף
שלו, במשכורות שמנות, מבלי שיעבדו.

אף הודיעה שהיא נפגעה מיחס הוועד הפועל,
שהחליט את החלטותיו מבלי להתייעץ
במועצה החיפאית.
המחזיק בנמל חיפה אוחז בידו את גרוגרת
המשק הישראלי. לחיצה — והוא ח נק
את המשק. כי דרך הפתח הצר הזה עוברים
למעלה מ־ 75 אחוז של כל המיטענים
הנכנסים והיוצאים מן המדינה. בעי ד שלוש
שנים ישתנה המצב, כאשר יופעל נמל אשדוד.
אם אז תפרוץ שביתה בחיפה, או אם
יסתם שם הנמל מסיבה כלשהי, קל יהיה
להפנות את האוניות והסחורות לנמל הדרומי.
אולם עתה, אין לחיפה תחליף. זאת
ידע חושי, על כן החליט לפעול ולשתק
בשיא המאבק ניסה להכתיב את תנאיו.
הוא לא עשה זאת ישירות, כי אס הניח
לראשי מועצת הפועלים לדבר .״הניחו לאנשי
חיפה לסיים את שביתת חיפה!״ קראו
אלה באזני נציגי הוועד הפועל, שנסעו במיוחד
לחושיסטאן. הצעתם הצינית: תוקם
ועדת־בוררות, שתכריע בעניין. ראש הוועדה:
לא אחר מאשר אבא חושי.
אך חושי טעה בפרט אחד: העיתוי לא
היה נכון. אמנם נגרם נזק לכלכלה והנמל
נחנק מן הקצב האיטי. אלא שעדיין מוקדם
מדי, כדי שכל עיכוב קטן יגרור שואה.
משלוחי ההדרים קטנים עדיין, ומועדי־המסירה
הסופיים עוד רחוקים. רשות הנמלים
יכלה לחכות. היא גם ידעה, שהפועלים
ייפגעו בכיסם זמן רב לפני שהכלכלה
תיפגע ברצינות. שהרי אין זו
שביתה של ממש, בה מקבלים הפועלים
פיצוי מקרן־שביתה. עבור השעות־הנוספות
שאינם עובדים לא יקבלו פיצוי, וכעבור

משם הוא קיבל מיליונים רבים, במיסגרת
התוהו־ובוהו ששמו קוסט־פלוס של חברת
שירותי נמל מאוחדים.
ואילו חיים לסקוב, בקבלו את המינוי
כמנהל רשות הנמלים הממלכתית, התכוון
להשליט סדר בנמל חיפה, לנפות כל הוצאה
מיותרת, לשלב את הנמל במיכלול הנמלים
של הארץ. נמל חיפה שוב לא יהיה מחוז־שלטון
אוטונומי, המקבל פקודות מן הבוס
הגדול, במתכונת חופי הכרן.
לכן לא יכלה חברת שירותי נמל מאוחדים
להיענות אוטומטית לדרישת הפועלים החד־

שבועיים־שלושה שי־ב לא ישישו אלי קרב.
לרשות הנמלים היו גם בני ברית חזקים.
ההסתדרות ראתה בשביתה אתגר חמור ליוקרתה
ולמרותה על מחנה הפועלים. אילו
נכנעה לדרישות פועלי הנמל ולדרישות
מועצת פועלי חיפה, היתד, מכירה בכך
שאין מרותה כלל־ארצית וששילטונו של
חושי בחיפה עומד מעל לשלטון המוסדות
המרכזיים של ההסתדרות.
גם שר האוצר התייצב נגד חושיסטאן.
סיפר אחד הכלכלנים הצעירים הסובבים
אותו :״רק חזר מחנץ־לארץ התלבש על

לפיו תופסק השביתה לאלת־ ותוקם ועדה
של ראשי ההסתדרות והמפלגה לקביעת
מחיר הארוחה החמה.

אלמוגי השקול

ן* מות אחת נעדרה מן הבמה, ולא
| היה כמעט אדם שלא שאל את עצמו:
היכן אלמוגי? שהרי שר השיכון והפיתוח,
שהיה מזכיר מועצת פועלי חיפה לפני כן,
ידוע כבוס פועלי הנמל. מדוע לא התערב
בסיכסוך?
הסתבר כי לאלמוגי החדש היו שיקולים
עמוקים הרבה יותר משיקוליו של בוס
פועלי. אילו התערב בסיכסוך בגלוי, היה
נאלץ להתייצב לצד זה או אחר — וזאת
לא רצה. הוא לא יכול היה להתייצב נגד
הפועלים, ובזאת לקרוע את עצמו מרקע
צמיחתו ; והוא גם לא רצה להתייצב ל־צידם,
כי בכך היה מעורר את רוגזם של
השרים הכלכליים ושל נושאי דגל הממלכתיות,
בקרב המפלגה, אשר ראו בשביתה
החיפאית פגיעה במשק הלאומי. הוא הקפיד
להופיע כאיש שקול, מדינאי אחראי ולא
עסקן פועלים פרובינציאלי.
אלמוגי גם לא יצא נגד מזכיר ההסתדרות.
עד לפני זמן קצר חתר אלמוגי בגלוי
לרשת את מקומו של אהרון בקר
בראש ההסתדרות. בינתיים קיבל תיק ממשלתי
כפול, והוא רוצה שמעמד ממלכתי
זה יחדור היטב לתודעה הציבורית. אולם
הוא לא ויתר עדיין על שאיפתו לעמוד
בראש ההסתדרות. כאשר יחליט להסתער
על עמדה זו יהיה לו קל יותר, אם בראש
לסקוב ארוחות. בקיצור: נצחון מועצת הפועלים.
בקר קפץ כנשוך־נחש :״לא היה כאן
שום נצחון של חיפה!״ הכריזו דובריו,
״להיפך — זהו ניצחון הוועד הפועל!״
כיצד? פ-עלי הנמל הורשו אומנם לערער
על החלטת האיגוד המיקצועי בפני הוועד
הפועל. עד אז תעמוד בעינה ההחלטה על
70 אגורות, שתיכנס לתוקפה ב־ 1בינואר.
עד אז יוכלו לשלם הצי לירה, כפי שהוצע
להם מלכתחילה .״כל התנאים שפורסמו
בשמה של מועצת פועלי חיפה

ער המשלט האחרח
ההסתדרות יעמוד אדם חלש, כמו אהרון
בקר, מאשר אישיות חזקה. על כן לא
הצטרף השבוע למאמציו של אבא חושי
לשבור את בקר.
רק בישיבת הממשלה, שנערכה בתחילת
השבוע, החליט אלמוגי לנקוט עמדה גלויה:
הוא תמך בדרישתו של דויד בן־גוריון,
כי הממשלה תתערב בסיכסוך, תקבע תקדים
של בוררות־חובה בענייני עבודה. זוהי
אחת המישאלות היקרות ביותר של דויד
בן־גוריון ונעריו, ואלמוגי מעונין לזכות
בחסדי הזקן.

נקבעו על דעתה היא בלבד, אם נקבעו,״
הודיע הוועד הפועל, בגילוי־דעת רשמי,
״והוועד הפועל דוחה אותם בתוקף.״
ההסכם התפוצץ עוד בטרם נכנם לתוקפו.
כי ראשי חושיסטאן לא יכלו לקבל פגיעה
זו ביוקרתם. הפעם היתד, תגובתם חריפה
עוד יותר: שביתה כללית של פועלי הנמל.

איו םדע תי ד
ז—1* 0י 0111ר!11 ן ןן

ך* עצם? לא השרב מה יהיה מחיר ה־
2״ ארוחה החמה. שהרי לא היתד, זו אלא
אמתלה לפתוח במלחמה. הסיבות למלחמה
זו לא חוסלו. יתכן כי פתרון בעיית הארוחה
החמה ירגיע את ההסתדרות ויוציא
אותה מזירת הקרב הפעיל. אולם היריב
השני ישאר: רשות הנמלים. היא לא ויתרה
על תוכניתה — ותוכנית זו פירושה פגיעה
קטלנית בחושיסטאן.
לסקוב יכול כבר לרשום לזכותו נצחו־נות
טרומיים:
9נסיונו של חושי להקים מועצה
אוטונומית לנמל חיפה, שתוציא אותו למעשה
מתחום המרות של רשות ׳הנמלים
(העולם הזה — )1292 סוכל.
בעוד כחודשיים תיאלץ חברת שירותי
נמל מאוחדים לחתום — זו הפעם הרא־נה
— על חוזה עם רשות הנמלים. חוזה
זה יקבע את התחשיבים ואת גובה התשלומים
לחברה הקבלנית. שוב לא תוכל
החברה להסיט כספים כרצונה לתמיכה במנגנון
החושיסטי. על כל פנים — לא על
חשבון המשק הלאומי.
ס עובדי הנמל יודעים להבחין בסימנים
הראשונים, המעידים כי ראשי חברת שרותי
נמל מאוחדים שוב אינם נאמנים ללא־סייג
לחושי, וכי הם מתחילים לחשוב כי כדאי
•יותר לעבור לצד רשות הנמלים.
כל אלה יחייבו את חושי להכות שוב.
אמתלות לא יחסרו: כבר עתה מסתמנת
רק אז נכנס אלמוגי לתמונה. כשהוא באופק תביעה לארוחת־בוקר זולה, אחרי
עוטה גלימה של איש נייטראלי ושקול, ני שתושג ארוחת־צהריים זולה. וכאשר תיענה
גש לפשר בין הוועד הפועל לבין מועצת תביעה זו — תועלה התביעה כי התמיכה
פועלי חיפה, ברוח החלטותיה של הזזעדה
תינתן רטרואקטיבית. לכל דרישה כזו יתלווה
הכלכלית של מפא״י. הוא נסע לחיפה, כינס איום של שביתה, ויתכן אף כי תוכרז
את נציגי מועצת הפועלים במלון וינדזור שביתה. זהו הנשק הגדול בידיו של אבא
וכעבור שעה קלה נמסרה הודעה לעתונות חושי, והוא אינו מסתיר את כוונתו להפעיכי
הופסקה שביתת־ההאטה.
לו, ברגע שימצא לנכון.
הוא מקווה, כי שורה של שביתות בנמל
התנאים, כפי שהודיעו עליהם אנשי -חיפה:
הפועלים יקבלו ארוחה בחצי לירה, חיפה תאלץ את בן־גוריון לוותר על חיים
הוועד הפועל יקיים בירור בתביעות נוספות לסקוב. אם במחיר זה תונהג בוררות־חובה
של הפועלים ויקבע סופית את מחיר ה־ ותיהרס ההסתדרות — אין זה מפריע לחושי.

הסחורות ]קומות ממל חיפה -ההוצאה היקרה של מאבק חושיסטאן על היץ
שה. כי לסקוב הזהיר אותה בפירוש, שלא
יכיר בהוצאה זו כחלק מתחשיב שירותיה.

טעות בחשבון
ך* סירוב נראה לאבא חושי כהזדמנות
| ן טובה להראות לשני יריביו, כי לא נס
עדיין ליחו. הוא המתין עד להתחלת העונה
הבוערת של ייצוא ההדרים, רק אז
נתן את האות. פועלי הנמל, שאינם מצטיינים
כבעלי מנהיגות עצמאית, הודיעו על
שביתתם. מועצת פועלי חיפה תמכה בהם,

העניין. הוא שמע את טענות רשות הנמלים
והחליט לתת גיבוי מוחלט ללסקוב.״ גם
שר התחבורה, אשר רשות הנמלים כלולה
במשרדו, התייצב בשורה נגד המרידה
החיפאית.
לא נותר ספק לכל אנשי חושי, שאם
יתעקשו להביא את המאבק לידי הכרעה
בכוח, ימצאו את עצמם מכותרים בכל החזיתות:
ההסתדרותית, המפלגתית, הממשלתית,
הציבורית. על כן רמזו שהם מוכנים
להיכנע. הוזעדה הכלכלית של מפא״י
כונסה בדחיפות, הציעה מוצא של פשרה,

מציע לראשונה בישראל את צ׳אנ
סודרי ם צ׳אנקי מאורלון מיוצרים ב״
* שם מסחרי רשום לסיב האקרילי של דו־פונט

100 7.

01*1011

זי מאורלוך ־ אופנת החורף המהוללת
*ראל

עיי

יאנצן

בקרוב בבתי האופנה: איוניר בע״נז, תל־אביב—הרצליה ; אילקה בע״נז, תל־אביב—חיפה ; לוליין ושות׳—ירושלים;
ג׳ניה בע״מ, חל־אביב; סלון אדיט, נתניה; רחמן את גרשפלד בע״מ, תל־אביב; טעמי, תל־אביב.

במדינה

ויי

(׳המשך מעמוד )12
משפט היה לטשטש את חלקה של הג.פ.או
בביצוע הרצח, ולהציג את עצמו כנוקם
לאומי יהודי, שבא לנקום בפטלורה את
ניקמת הפוגרומים הברוטאליים שבוצעו נגד
היהודים באוקראינה בשנות מלחמת האזרחים,
בין .1921 — 1919
פוגרומים אלה בוצעו למעשה על־ידי
קבוצות אנרכיסטיות שונות, שבשדות רוסיה
לחמו גם נגד הרפובליקה של אוקראינה.
תפקידן היה לעורר את הרושם כאילו הפוגרומים
בוצעו על־ידי פטלורה. על־ידי
תיכנון המשפט בצורה זו, הצליחו הסובייטים
לגייס את כל היהודים בעולם
להגנת הסוכן הקומוניסטי שרצח את פטלו־רה
ולעורר בקרב היהודים רגשות אנטי-
א־קראינים, שנשארו טבועים בהם במשך
זמן רב.
בית־המשפט הפאר־סאי ששפט את
שיורצבארד היה מושפע מהחזית העממית
של התקופה ההיא ומהליבראלים הסוציאליסטים,
סרב להאמין לעדויות אין ספור
של עדי־ראיה, שהוכיחו ברורות שפטלורה
לא נשא בשום אחריות לפוגרומ־ם שנערכו
ביהודים ולא היה לו כל חלק בהם.

הוגשה לפני חמישה חודשים על־ידי עורך
הדין דויד גנור, בשם ויקטור ארוואס, איש־עסקים
יהודי, תושב בריטניה. הוא הציע
להקים בארץ טלביזיה צבעונית, אשר תוכניותיה
יהיו כפופות לוועדה צ בורית בהשתתפות
הממשלה. ארודאס התחייב לדאוג
לבדו לכל המימון, להמציא ערבויות
מתאימות, לסיים את ההקמה תוך שישה
חדשים.
ההצעה ניתקלה בקיר אטום. טענה הממשלה:
אין תוכנית להרשות הקמת טלביזיה
בארץ. בינתיים הבט ח ארוואס כי
בהגשמת תוכניתו ישתתפו כמה מן החברות
הגדולות ביותר בבריטניה, ומומזים
אירופיים בעלי שם עולמי.
קשה להניח כי יש סיכויים להצעה ד
להתקבל. הלורד רוטשילד זכה תמיד לייחס
מייוחד בישראל, מטעמים מסתוריים. צינור
הנפט בנגב, פיתוח קיסריה — כל אלה
היוד הקדמה נאד, למסירת הטלביזיה הישראלית
לידי הלורד הלא־ישראלי, עם עיס־קי
המיליונים הכרוכים בה בעתיד. אין ספק
כי טדי קולק חותר לכך בכל כוחו, כשם
שחתר למסירת הרדיו המיסחרי לאג׳ן־פיאר
ז׳ילבר.

56 זונות, על קטנועיהם, השתתפו כשבוע שעבר במסע ותחרות הקטנועים
תשב״ג, וכת-הזוג (כתמונה למעלה) ,אשר זכתה כתחרות הרפאות
המוסיקליים שנערכה בירושלים, יכלה לומר כבטחון ובשקט:
אני אוהבת

הרים — ירושלים — מסעף אשתאול —
צומת כביש החוף גהה. הפרס הראשון היה
500ל״י וגביע חברת פז והמשתתפים היוו
מדגם מייצג של רוכבי הקטנוע בארץ: המבוגר
ביניהם היה תל־אביב בן ,49 אחד
המשתתפים היה איש שדה־בוקר והזוג הנחמד
ביותר היו שני צעירים שנישאו לפני
שבועיים ושסיימו את ירח הדבש שלהם
בהשתתפות במסע. פז זכרה אותם לטובה
והעניקה להם שי מיוחד — כיריים של גז,
מתנת פז־גז.
עם חמש צפירות. המסע, שלא החסיר
דבר, כולל פיקניק כמו־שצריך בנס-

אחרי טיעון כה מש׳כנע, לא תהיה זו
הפתעה אם בקרוב תפתחנה בישראל לשכות
גיוס לצבא השיחרור האוקראיני, במטרה
למהר את שמו של פטלורה, האיש
שעד היום הוא סמל המתפכה האוקראינית.

וזה לא רק בגלל שקיבלה כפרס בקבוק
בושם דימונה ובן־זוגה קיבל?פרס זוג
כספות עור. הרבה יותר מזה. בשירות ציבורי
מדרגה ראשונה הוכיחה חברת פז
מחדש לכל רוכב קטנוע את החשיבות של
רכיבה בטוחה תוך שמירה על כל כללי הזהירות
והשליטה המלאה ברכב.
כי כאשר מלאו הקיץ 40 שנים לפעילותה
של הברת פז (בתור גורשת של חברת של)
בארץ, החליטה החברה על שורת פעולות
שיאפשרו לציבור להכיר מקרוב את החברה
ופעולותיה — ומסע הקטנועים (בשיתוף
עם המעוצה הלאומית למניעת תאונות) היה
אחת הפעולות המעניינות האלה. פעולה אחרת
בעלת אופי ציבורי חשוב מצד פז,
לרגל יובלה ה־ : 40 תרומה של מיליון ל״י
לסטיפנדיות למוסדות חינוך על־יסודיים.
נם ירח רכש. פז, משווקת הדלק ו־שמני
הקטנוע המעולים, יודעת את הפופולריות
של הקטנוע בארץ ובחרה בשבוע
הסוכות למסע התחרות שנערך במסלול
מעניין ביותר: תל־אביב — אשקלון — נס־

תחנת הפיום של מסע הקטנועים
היתה, כיאה לרוכבי קטנוע, כתחנות
התאומים החדישות של ״פז״.

שלום שטרקס ואמו
אילו האמין לפני שנה ו ח צי...

הממ שלה
עניין חינוכי מאד

אחד מתרגילי הכושר היתה הסרת
מוט שהיה מורכב על שני
עמודים, תוף כדי נסיעה בטוחה.
הרים, סיפק גם לכל זוג משתתפים זוג
קסדות מגן, מתנת פז, על־מנת להחדיר את
חשיבותה של חבישת קסדת מגן בשעת הרכיבה
על הקטנוע. אולם האירוע המרכזי
היה המפגש באיצטדיון אימק״א בירושלים,
שכלל, בין היתר, תרגילים רבי־עניין ומתח
כמו נסיעה בנפתולים, הכנסת כדור לרשת,
מבחן צפירות ותפיסת מוט תוך כדי רכינה.
במבחן
הצפירות, למשל, עבר המתחרה
ליד צופר שהיה תלוי על עמוד ועל המתחרה
היה להשתדל לצפור בצופר חמש
פעמים.
גולת הכותרת של המסע נתגלתה בסיומו
בתחנות התאומים של פז בצומת כביש
החוף גהה: נשף הקטנועים במלון שרתון,
תל־אביב. ואחר הנשף המוצלח, בו השתתפו
גם שר התחבורה ומנהלי פז ובו חולקו
הפרסים — מה הפלא שאוהבים את פז.

כל אחד יודע כי ממשלת ישראל. מגסה
לרמות את דויד בן־גוריון בשטח הטלביזיה.
ראש־הממשלד, שם ויטו על הקמת טלביזיה.
על כן משתדלים המעוניינים להקים את הטלביזיה
תהילה בהסוואה של ״טלביזיה
לימודית״ ,המייועדת לחינוך בלבד. ומי
כמו בן־גוריון שואף להגיע לרמה חינוכית
גבוהה, בייחוד לשם מיזוג גלויות?
השבוע התעוררה שאלה נוקבת: את מי
עוד מבקשת הממשלה לרמות בשטח זה?
ישיבה רא־טונה. ידיעה קצרה מטעם
הממשלה הודיעה כי ״ועדת השרים לענייני
טלביזיה, בראשות שר־החינוך־והתרבות אבא
אבן, קיימה היום ישיבה ראשונה, והתגבשה
בה הדעה לאשר את הצעת הלורד רוטשילד
בדבר הפעלת טלביזיה חינוכית. סוכם כי
שר החינוך והמנהל הכללי של משרד ראש־הממשלה,
טדי קולק, יבואו בדברים עם
הלורד רוטשילד.״
היתה זאת ידיעה מפליאה מכמה וכמה
בחינות. בין השאר עוררה את השאלות הבאות:

כיצד יכולה הוועדה לגבש דעה בישיבתה
הראשונה, עוד לפני שנכנסה לעובי-
הקורה?
• האם פירסמה הממשלה נזיכרז בנידון?
9מה
הובטח ללורד רוטשילד תמורת
נדבנותו? אולי ניצול מיסחרי של הטלביזיה
הלא־חינוכית, כאשר תקום?
האם ידעו חברי הוועדה על הצעות
אחרות, שהוגשו לממשלה?
טעמים מסתוריים. אחת ההצעות

השבוע הבטיח גנור להילחם על הצעתו,
לפנות לבתי־המשפט ולציבור, להכריח את
הממשלה לפרסם מיכרז.

פרשת יוסלה
הוגדק הישראלי
״יש לי אמון בצדק הישראלי!״ הכריז
השבוע בלונדון שלום שטרקם, והביע את
נכונותו להיות מוחזר לישראל. אילו אמר
זאת לפני שנה וחצי, היה חוסך לבתי־המשפט
האנגליים תהליך ארוך ומייגע.
מה ציפה לשלום המזוקן, בהגיעו לישראל,
בלוויית קצין משטרה? על פי הודעת
משטרת ישראל לאינטרפול: משפט על חלקו
בחטיפת בן־אחותו, יוסלה שוהמכר,
הסתרתו והובלתו למושב קוממיות, שעה
שכבר היה צו של בית־המשפט העליון
להחזירו להוריו. נוסף לזאת, נרמז על־ידי
המשטרה, ייתכן שיועלו נגד בחור־הישיבה
לשעבר האשמות על השתמטות
משירות צבאי.
אולם אם שלום שטרקס הביע אמון בצדק
הישראלי, היו בישראל אנשים שהתחל־חלו
מן המחשבה שיועמד לדין. אזרחים
רבים שאלו אם אמנם יש עוד צורך במשפט
זה, אחרי שהילד כבר הוחזר בשלום להוריו.
הם לא היו מוכנים לקבל את התשובה,
כי החוק חייב להתבצע וכי לא ייתכן שאדם
החשוד בעבירה לא יובא למשפט.
היה עוד סוג של אזרחים, שלא רצה כי
שלום שטרקם יועמד לדין. היו אלה המעורבים
בפרשת החטיפה. הם חששו ששלום
ידבר, יגלה את חלקם — וגרוע מזה:
על־ידי עצם העמדתו לדין יתניע את גלגלי
המשפט, ללא אפשרות של מעצור, עד
כי גם הם יועמדו לדין.
המיסמך. אחת הטענות שהופצו מיד
עם היוודע החלטת שר הפנים הבריטי להסגיר
את שטרקם היתר״ כי היועץ המשפטי,
גדעון האוזנר, הבטיח שלא יעמיד את
שטרקס לדין. העובדות קובעות אחרת. ב־העולס
הזה 1311

•יי1

מכתב אל הרב ידידיה פרנקל, א וד הגוררים
חסרי־התועלת בפרשת יוסלה, כתב
האוזנר בשעתו:
״רבו הידיעות בעתונות, שמקורן אינ
ידוע לי כי עקב פנייתך, או פניית אנשים
אחרים אלי, נתתי כא לו הבטחות כלש:,,
להפסקת הליכים נגד אנשים המעורבים
בפרשת יוסלה שיחמכר, חטיפתו, העלמתו
או מתן עדות־שקר וכיוצא באלה. למען
העמדת הדברים על בירורם, הריני לחזור
בכתב על מה שאמרתי לך בעל־פה, במעמד
חבר־הכנסת מנחם כהן, כי אין בדעת
ליתן כל הבטחה כזאת ...הודעתי לך במפורש,
בתשובה לשאלתך, כי האמור לעיל
חל גם על שלום שטרקס, וכי אין בדעתי
להפסיק את ההליך נגדו, וכל צעדי המדינה
להשיג הסגרתו והעמדתו לדין על העביר.ת
בהן הואשם — יימשכו.״
מכתב זה הוא אחד המיסמכים הכלולים
בספרו של שלמה כהן־צידון, פרקליט משפחת
שיחמכר, אודות פרשת יוסלה. הספר,
העומד להופיע בזמן הקרוב, יצא בדיוק
כאשר שוב תתחמם פרשת יוסלה.
בינתיים, כבר החלו חוגים דתיים שונים
לגשש אצל הורי הילד, אם מוכנים
הם לבקש ביטול ההליכים נגד שלום. ההורים,
אשר טרם התאוששו מן הפרשה העגומה,
טרם החליטו.

המשק
בי שול הדייסה

מטרותיהם של מנהלי האוצר מקדשות,
כנראה, את כג האמצעים, לרבות התכחשות
עצמית מעוררת־רחמים. אחרת קשה להסביר
את תגובתם למיקרא ידיעה באחד היומונים,
שהתבססה על נתונים שהם עצמם
חיברו.
היתד, זו, לכאורה, ידיעה משעממת ביותר׳
אחת מיני רבות, על הכנסותיהם של
מפרנסים בישראל. אך מי שטרח לעיין בה,
נוכח כי היא גובלת בסנסציה. חרף כל
הצהרות האוצר על רמת־החיים הגבוהה בישראל,
המאפשרת סחיטה מירבית של כיסי
האזרח ; למרות הכרזותיו של נגיד בנק
ישראל על התקרבות לסטנדרד האמריקאי;ועל אף עיוניו המבוססים מאד של שמעון
פרס בדבר ״חברת הרוזחה הישראלית״,
כפי שטרח בזמנו לפרסמם בעתונות, באה
עכשיו ידיעה שהפכה את הקערה על פיה.
גילה כתבו הכלכלי של על המשמר
בירושלים: כמעט רבע מיליון שכירים,
שהם 47 אחוז מכלל השכירים במדינה,
משתכרים פחות מ־ 250 לירות׳ ברוטו לחודש.
היה
זה גילוי מזעזע. ביחוד הזדעזעו
אותם פקידי אוצר, שגילוהו לאחר מחקרים
ומאמצים ממושכים. עתה הזדעזעו
שנית בגלותם את גילוייהם הסודיים מוער־מלים
לעיניו הבוחנות של הציבור. כי
מגילויים אלה הסתבר, שגם מפרנסים אחרים
לא השתכרו כדי לחיות על קאוויאר
ושמפניה 42 .אלף משפחות שכירים חיו
על משכורת שנעה בין 250ל־ 299ל״י.
קבוצה נוספת של 53 אלף שכירים השתכרה
מ־ 300 עד 349ל״י לחודש, ואילו 49
אלף שכירים הביאו הביתה מדי חודש משכורת
שנעה בתחומי 399 — 350ל״י
כלומר 74 :אחוז מכלל השכירים בישראל
המודרנית השתכרו פחות מ־ 400 לירות
לחודש — לפני הורדות מיסים, מילח-ת,
ביטוח. כל עקרת בית טריה, המכירה את
המחירים בשוק, ידעה שאפשר, אומנם,
לקיים משפחה ממשכורת כזו. השאלה היתה
רק, באיזה תנאים?
המיליונרים. על כך יכלו להשיב,
ב־תר דייקנות, אנשי האוצר שחיברו את
הנתונים בטבלה סודית ביותר, דאגו לגלותה
רק לשר האוצר ולאנשי־צמרת ספורים
במשרד. אף־על־פי־כן היו מוצאים נחמה,
אילו היתה הידיעה מצטמצמת במצבם המדכא
של השכירים. אלא שכתבו המוכשר
של ע 7המשמר לא הסתפק בכך. הוא גילה
את הלוט גם מעל מצבם המשגשג־כביכול
של העצמאיים, סיפר כי לא פחות מ־27
אלף מהם מרודיחים עד 250 לירות לחודש,
מהווים חמישית מכלל העצמאיים.
מיתר הנתונים הסתבר, כי 9000 עצמאיים
מרתיחים בין 250ר־ 299ל״י; 10 אלפי
עצמאיים מרתיחים מ־ 300 עד 349ל״י
ואילו 15 אלף עצמאיים, מאושרים יותר,
מביאים למשפחותיהם מדי חודש 350 עד
399 לירות.
מנתוני הטבלה הסודית הסתבר עוד, כי
15 אלף מפרנסים בישראל, שכירים כעצי
מאיים, מרתיחים יותר מ־ 976 לירות לחודש.
אלא שבקרבם מצויים כאלה המרתיחים
הרבה יותר. והראייה: בסך־הכל מרתיהעולם
הזה 1311

חים 15 אלף מפרנסים אלה 24 מיליון לירות
מדי חודש בחודשו, בהשתאה ל־ 273 אלף
המפרנסים — שכירים ועצמאיים — שהכנסתם
מסתכמת ב־ 38 מיליון לירות לחודש.
התחמקויות, התג׳קחויות. על גילויים
כאלה לא יכלו דוברי האוצר ובביריו
לעמר בשתיקה, גם לו רצו. כתבי ד,עתו־נות
בבירה, שהחלו להטריד את דוברי
לישכת הכנסות המדינה, הופנו בזעם למנהלי
הלישכה, ובראשם הממונה על הכנסות
המדינה, המעוניין פחות מכל אדם
אחר בארץ באישור הנתונים, אריאל אריאלי.
שם, בחדרו של אריאלי, החלה הדג רה המסורתית
על ביצי ההתחמקויות, ההתמקחו־יות
וההתחכמויות.
ראשית חוכמה הופנו הכתכים העקשניים
אל חדרו הריק של משה זנדברג, סגנו של
אריאלי, שנמצא בחופשה אולם היה אחראי
לחיבור הטבלה. לאחר מכן ד, עלתה הטענה,
כאילו חוברו הנתונ ם לפני חמש שנים,
כשהלירה עוד היתה כמעט־לירה ומשכורת
של 250 לירות לא היתד, גרועה כלל ועיקר.
טענה זו התנפצה מיד, שכן הסתבר כי
הטבלה, שנשאה את הכותרת ״התפלגות
הכנסות המפרנסים השכירים והעצמאיים
וחיסכון החובה שלהם״ ,נערכה לצורך
גביית חיסכון החובה — שנכנס לתוקפו
בשנת — 1962 נשאה תאריך .5.6.62
עתה ניתלו חכמי האוצר בהסבר חדש,
סיפרו לכל מי שאבה לשמוע, כי הנתונים
״הישנים״ תוקנו בהתאם לשינויים מעודכנים
בהכנסות העובדים בשנים האחרונות.
כאשר ביקשו הכתבים המבולבלים לקבל
את הטבלה החדשה על־מנת להשתכנע, נאמר
להם כי הנתונים אינם עדיין בנמצא .״הנתונים
מתבשלים עכשיו במכונות א״־בי־אס,
אך אין ספק שיהיו שונים,״ לא התבייש
פקיד אוצר בכיר להסביר לכתב סקרן.
כרטיסים כפולים. כדי לסתום פיות
ולייבש עטים, שהתכוננו להתריע על סוג
אחר של בישול נתונים לצרכי ציבור, חזרו
מנהיגי האוצר על מינהגם מימים. הם
הבטיחו לכתבים מסוימים את הנתונים החדשים,
בתוספת סקופים אחדים חינם, דרשו
מהם כתמורה להחריש עד אז. הסכם
עכור זה היה יוצא לפועל, אלמלא התעקשו
אנשי האוצר להתפלפל עד הסוף, להוסיף
לתורתם בעל־פה גם תורה שבכתב. לצורך
זה הזעיקו את כתבו הכלכלי של דבר,
דרשו ממנו לשמש להם לפה.
כך הופיעה למחרת ההסכם ידיעת־ענק
בראש עמודו הראשון של דבר, שהכחישה
את הידיעה שהופיעה בעל ׳המשמר, ניסתה
להפוך אותה לעורבא־פרח. טען כתבו
הכלכלי של יומון ההסתדרות, איש האוצר
עד לפני חודשים מספר: הידיעה היא אבסורדית,
מצוצה מן האצבע.
הנימוק שניתן לטענה זו נראה כשלעצמו
משכנע: אין המדובר במפרנסים, הסביר דבר
מפי אריאלי, אלא בכרטיסים המכונים .101
כרטיסים אלה מתמלאים על־ידי המעבידים
לצורכי מס־הכנסה, ומכיודן שכמעט שליש
מכלל המפרנסים במשק עובד ביותר ממקום
עבודה אחד, ברור שמספר כרטיסי
101 עולה על מספר העובדים בשליש לפחות.
תירוץ
נאה זה דמה לקש אחרון, וכמוהו
הועיל להצלת הטובע. פעולית חיבור פשו־

עסקן וייסמן (מחזיק כתורה) כתהלוכה
במקום ביטנה למגפיים
טות הראו לכל מי שרצה לראות, כי מספר
המפרנסים, כפי שהופיע בטבלה הסודית,
זהה עם מספר המפרנסים במדינה, כפי שהוא
מופיע בדו״ח בנק ישראל, למשל,
אינו מותיר מקום לפיטפוטי־הבל על כרטיסים
ורישומים כפולים.
אם לא די היד, בכך, בא האישור הסופי
לידיעה האומללה בערב שמחת תורה. ארי־אלי
סמוק־הפנים כינס את כל עובדי ליש־כתו,
בכירים כזוטרים, הודיע להם כי
יגלה את מדליף הטבלה בכל מחיר, יתייחס
אליו בכל חומר ה1ין.

מפלגו ת
איד מכסיס 1ד עון *
האיום שריחף מעל כל היומונים עם
היוודע כוונת עורכי מעריב להוציא עתון
יומי, דירבן לפחות שתי מפלגות פוליטיות
למאמץ ניכר, לצורך חיזוקם הכלכלי של
בטאוניהם.
בהבוקר קיימת לא רק בעיית התפוצה,
אלא גם רתימת׳ העתון למשמעת מפלגתית,
שנתרופפה מאוד מאז האיחוד. במיסגרת
מסע ההחתמה, שלחה הנהלת הבוקר אלפי
עתוני־חינם לחברי המפלגה, ביקשה, לאחר
חודש, שיחתמו עליו. תשלומי החותמים החדשים
אף לא כיסו את דמי־הדואר של
משלוח עתוני־החינם.
תנועת חירות, לעומת זאת, היתר, חנוקה
בגלל הגרעון העצום שגרם העתון ושאיים
לשתק אף אתי פעולת המפלגה. כדי לצאת
מהסבך הכספי, גייסו אנשי העתון את
אחד מגיזברי התנועה, אברהם אלדן. ביוזמתו
הוקמה מערכת מיוחדת, שתפקיד חבריה
היה לדאוג להוצאת מהדורות מיוחדות של
חירות לארצות אירופיות שונות, כדי לגייס
מודעות מתאימות מחברי חרות שם.
בארץ אירגנו אנשי העתון מפעל הגרלות,
שהגדיל את התפוצה והוסיף חותמים.
כאשר ערכו אנשי הנהלת העתון מטיבה
קצרה השבוע, יכלו לנשום לרווחה: התפוצה
עלתה ב־ 33 אחוזים והמודעות בעתון
ב־ 100 אחוזים — למרות שזה לא כ־סד,
עדיין את הגרעון.

ד רכי אד
תרומת ה״מיליונר״

סופרת בורנשטיין
״שלום״ לפסל בחצר

זמי קצר אחרי מלחמת העולם השניה,
בעיירה פולנית קטנה, בשוק בו עטפו בשר
בדפי־גמרא והסנדלרים השתמשו לביטנת המגפיים
בגודילי קלף של ספרי תורה, מצא
יהודה וייסמן, קצין רוסי שזה עתה השתחרר
מהצבא־האדום, ספר תורה ישן.
תמורת פיסת בד לחליפה וסכום מיצער
פויה וייסמן את הספר, שניצל משום שהקלף
היד, עדין מדי לביטנת מגפיים. הוא
נשא אותו במזוודתו במקום חפצים אישיים
בנדודיו, הבריח עמו יחד גבולות מבלי
שנפרד ממנו.
השבוע זכה הספר לבית משלו. וייסמן,
איש הכספים והמגביות של מפא״י ומנהל
רשת המועדונים שלה, הוביל לרגל חגיגת
בר־המצווה של בנו את ספר התורה לבית־הכנסת
תפארת־צבי בתל־אביב.
כשהוא מלווה בתזמורת כלי נשיפה וקהל
מלווים רב, צעד וייסמן בראש תהלוכה
צוהלת, שעצרה את התנועה ברחוב דיזנגוף.
רק בבית־הכנסת התברר כי הספר שנתרם
הוא ספר תורה עתיק, שערכו כיום 10 אל
פים
ל״י. אלה שהכירו את וייסמן כאיש
המגלגל מיליונים במפא״י לא תמהו :״רק
,מיליונר׳ יכול לתרום ספר כזה.״
נוער הקוף האליל
דור המנדט התחנך על ספרות טרזן.
ילדי המדינה גדלו בין דפי חסמבה. לזאטו־טי
דור האספרסו קופיקו הוא האליל.
מזה שלוש שנים המוצר המבוקש ביותר
בשוק ספרי הילדים הם עלילותיו של
קופיקו, שהופיעו עד כה ב־ 12 המשכים,
בקצב של ספרון אחד לשלושה חודשים. זהו
רב־המכר הגדול ביותר שידעה המול״ות
הישראלית מזה זמן רב, ששבר את שיאי
חסמבח בהפרש ניכר.
בספריות בתי־הספר יצרו ספרי קופיקו
מעין שוק־שחור, בו מחליפים הילדים את
הספרים בינם לבין עצמם, מבלי להביאם
לספריה. בביח־ספר בפתוז־תקוור, העמיד
ילד בכתה ד׳ בעיה חמורה בפני המנהל.
הוא נטל את ילקוטו, הודיע שאינו חוזר
יותר לבית־הספר. הסיבה :״אני כבר חודש
בבית־הספר ועדיין לא קיבלתי א.ת קופיקו.״
״,אמא שד קופיקו״ .קופיקו אינו
אלא קוף קטן ומבדח, המבצע תעלולים
משעשעים, בסימון צברי מלוטש. בפיות
הילדים, בעיקר אלה שבכיתות׳ הנמוכות
בבית־הספר העממי, זהו ביטוי מקובל ונפוץ,
סמל של שמחה ועליזות.
״אמא של קופיקו,״ כך מכנים מעריצי
הקוף הקטן את תמר בורנשטיין, מחברת
ד,סידרה. היא מורה פתח־תקוואית, צברית
ואם לשלוש בנות.
מלבד כתיבת ספורי קופיקו, בקצב של
סיפור בשעתיים, היא גם פסלת, שפסלי
הגבס המוצבים בגינתה נשאלים לא פעם
על־ידי עוברים ושבים לשעה המדוייקת,
או לרחוב מסויים ; ציירת, רקדנית פסנתרנית
ושחקנית.
כישרונות אחרונים אלה מצאו את ביטויים
שעה שהופיעה בלהקת השרון במלחמת
העצמאות. היא החלד, לכתוב סיפורי ילדים
בעת שהיתה עורכת פינת הילד בקול
ישראל, חיברה בעצמה סיפורים בשל חוסר
חומר מתאים לשידור.
בלי מכשפות. קופיקו נולד לפני כשבע
שנים, כשנוכחה שילדים מעדיפים אתי
סיפוריה המצחיקים על פני ספרי ילדים
גדושי המכשפות, השודדים והמלכים.
״כל הילדים המופיעים בספירי קופיקו
הם דמויות חיות של ילדי משפחתי והסביבה,״
מספרת תמר ,״כל מקרר, שקורה לי
במשך היום מספק לי חומר לסיפור, יש
לנו כלב זאב, בשם טרלו. יום אחד הוא
הופיע עם כובע וזה סיפק רעיון לסיפור.
לא הולך לי באפיית עוגות וכישלון אחד
סיפק לי חומר על קופיקו האופה.״
הצלחתו חסרת התקדים של קופיקו הולידה
לו אח מבוגר יותר, בשם צ׳יפופו, ה־מיועד
לילדים בכיתות גבוהות יותר. צ׳יפו׳
פו שכבר הופיע בסידרה של תשעה ספרים,
מיועד להמחשת הגיאוגרפיה, מאתר
שעלילותיו מתרחשות בארצות שונות בעולם,
אליהם נלווית אינפורמציה על אותה
מדינה. מדוע גיבורי הספר הם דווקא קו״
פים? ״מפני שישנם בני־אדם שאינם אלא
קופים וישנם קופים שהם בני־אדם.״
צ׳ארלס דארווין ודאי היה מתהפך בקברו
(המשך בעמוד )20

אנשים
בודה וטעמה !ומה

הוא והיא
אלפי נערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת
חדוות הצמיחה אצלם הופכת ל עינוי.
הרבה
שמות קראו לאותן ״נקודות
שחורות״ .פגמים אלה מת הווים
דווקא בשנות חיינו היפות
ביותר. סיבתם פשוטה: תאי העור
צומחים במהירות׳ והתאים המתים
אינם נושרים אלא סותמים את
נקבוביות העור. מצד שני הבלו טות,
שפעילותן גדולה, מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מת הוות
נקודות שחורות ומכוערות,
מה עוד שסימניהם עלולים להש־אר
לתמיד.
הלנה רובינשטיין, אשר הקדי שה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאו את התכשי רים
הבדוקים ־ ,210 01631 והביאו
רווחה למליונים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראליים ליהנות
מנסיון בדוק זה ולהפטר מיסורים.
תכשיריה של הלנה רובינשטיין
יאפשרו לך לקבל תוך כמה שבועות
עור טהור מפגמים ונקי מ־רבב,
בריא ויפה. והדרך פשוטה
. 1רחיצת הפנים ב־ז310 01631156
בבוקר ובערב מטהרת את העור.

.2רענון העור ב 311ז 6
6 30300־ ? 01 מוריד שומנים ומיצב
את העור.
.3משחת ־ 310-01631 משלימה את
הטיפול.
.4ואם עור ראשך שמן, יש ל־השתמש
ב־ :810-811311^ 00 קשק שים
הם אחד הגורמים לפגימות
עור.

.5איפור הפנים(לנערות בלבד) ב־
׳> 3113 30¥61־ , 01631 האיפור מכסה
ומחטא.

חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפגימות ושמירת העור תשלח
חינם לכל דורש במעטפה סגורה
וחלקה עם סימון אישי. נא לפנות
בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעב דות
הלנה רובינשטיין, ת .ד. מם.
,1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא ב־חנות
התמרוקים הרשאית למכור
את מוצרי הלנה רובינשטיין. שם
ידעו גם ליעץ לך אישית. הטיפול
יעיל, קל ונוח. עור טהור הוא לא
רק יסוד למראה נעים׳ אלא גם
להרגשה טובה.

11181;6111ג11016113. 8111

את יום השבת האחרון הקדיש משק
שדה־בוקר לאנשי הלח״י. אלה נאספו מכל
הארץ להשתתף בחגיגת בר־המיצודה של
בנו של יהושע כהן, חבר הלח״י לשעבר,
חבר שדה־בוקר כיום, מפקד הנקודה
והאחראי על עבודות השיפוצים בעבדת
הסמוכה. הנילהב ביותר מכל לקבלת האורחים
היה חבר המשק ראש הממשלה
דויד בן־נוריץ, שעוד ביום שישי בערב,
כשניכנס לחדר־האוכל, התעקש לברר מי
מהאורחים במקום היה סתם חבר בלח״י
ו״מי היה חבר חשוב בלח״י?״ בן־גוריון
נשאר אף לחזות בערב במערכון ההומוריסטי,
שהוצג במיוחד לכבוד האורחים.
הוא קיווה לראות אחריו תוכנית של חברי
הלח״י, אך הסתלק משנוכח שלא תהיה
כזו. פולה כן־גוריץ, לעומת זאת, נישא־רה
כל הערב וחזתה בהנאה בתחרות ריקודי
ההורה בין ותיקי הלח״י לוזתיקי שדה־בוקר
. .י למחרת בבוקר היה ביג׳י האירוע
המרכזי של ילדי האורחים, שהצטופפו
סביבו בהמונים, לא הניחו לו עד
שחילק לכולם אוטוגראפים .״כמה שודד, החתימה
שליי״ שאל ראש הממשלה את אחד
הילדים. הילד לא היד, מסוגל לענות מרוב
התרגשות. לעומת זאת לא מצא דווקא בן־
גורמן מענה לתשובתו של מפקד הלח״י
לשעבר, ח״כ הכנסת הראשונה ומראשי ה־פעולח
השמית נתן (״גרא״) ילין־מור,
אותו שאל :״נו, מתי כבר יהיה שלום?״
״אם אני הייתי במקומך,״ השיב לו ילין-
מור ,״הייתי כבר יודע את התשובה
פולה היתד, עסוקה כל אותו זמן בבחינת
עיסוקיהם ומעשיהם של האורחים, שאת
רובם לא הכירה כלל. ניגשה אל אחת האורחות
בטבעיות גמורה והצהירה :״מה
פתאום את הולכת בשימלה עם קפלים? אני
לא אוהבת קפלים בשימלה, את צריכה להחליף
אותה אגב, בימים אלה
הגיע ארצה עתון דני, המסכם את דמותה
של פולה ואת תכונותיה בשלוש נקודות
עיקריות: היא אשת שיחה, המסוגלת להתחרות
בנואמים מקצועיים; היא רחבת־לב
מאין כמוה; היא אשד, מושלמת ולבושה
ברמה בינלאומית למה נהיה לוי
אשכול שר אוצר? זאת גילה השבוע
מנהל חברת מקורות, ב רו ד דוכדבני,
בכנס שנערך למלאת מחצית היובל לקיום
החברה. היה זד, כאשר נערכו קידוחי אכזב
בשריד ובגבת ולוי אשכול, שהיה אחד
מפועלי הקידוח, מיהר למהנדס שמחה
כלאם ושאל אותו מה לעשות .״צריך
הרבה כסף,״ השיב שמחה ,״ועם הכסף
נמצא מים!״ ״כנראה שעצה זו,״ סיכם
דובדבני ,״הפכה מאז לסיסמת חייו של
אשכול בצורה מקורית בילה את
החג השבוע ח״כ חירות, חיים מגורי־כהן.
הוא עבד באחד מימי חול־המועד
בפרדסו בפתה־תקודה וכאשר חזר מהעבודה,
הוזמן במפתיע להצטרף לכיתת
ילדים, שחגגו בסוכת מורם. מגורי־כהן
הצטרף לשמחה בבגדי העבודה ואף הלך
עם הילדים, לאחר־מכן, לקולניע•

נוגע להקרנת הבכורה בפני הנשיא. אחד
היצרנים, יואל זילברג, נעדר מהארץ
כשהסריטו את סוף הסרט. כשחזר, דרש
להסריט אותו מחדש והצליח לשכנע בכך
את שותפיו לייצור. הקטע החדש היה מוכן
בדיוק ליום ההקרנה בירושלים. נתן
אקסלרוד ויואל זילברג לקחו כל אחד
העתק מהסיום החדש שהוכן, נסעו בשתי
מכוניות נפרדות לירושלים. כשהגיע זיל־ברג
ראשון, החל מיד להרכיב את הקטע
החדש. כשהקהל כבר מילא את האולם
עדיין עסקו בהכנת הסרט. דקה לפני מועד
ההקרנה הנקוב הושלמה ההדבקה וההקרנה
החלה בפני הנשיא בדיוק נימרץ
כאשר נוכח ג׳ורג׳ ג׳אסל, אחד מעוזריו
הפחות חשובים של הנשיא קנדי, שביקר
לא מכבר בישראל, לפני זמן מה במסיבת
המגבית היהודית המאוחדת, בה הוא פעיל,
התפלא לשמוע את אחד הנואמים מתפאר
כל־כך בהישגי המגבית בישראל, עד שהכריז
שרק בעזרתה צומחים כיום בארץ תפוחי־עץ,
שלא היו שם לפני כן מעולם .״וממה
נגס האדם הראשון,״ הפסיק אותו ג׳אסל ב־קריאת־במיים
,״ממלפפונים חמוצים?״

פ סו קי ה שבוע
• מאיר יעדי, על הזמנת
מרצים מן החוץ לקיבוצי השומר־הצעיר
:״אחרי דיין, יבקשו להזמין
את אירי אבנרי ואת אליעזר ליבנה
להרצות על פירוז אטומי, ואחר־כך
את דר׳ יוחנן באדר ואת מנחם
בגין. לאן נגיע?״

מנהלת להקת ״ענבל״,

הצייר יגאל תומרקין :

שרה לוי־תנאי, על סערת הרוחות
סביב השתתפות הלהקה בסרט
על חיי ישו :״מה רוצים מאתנו? התימנים
הפליגו עוד בימי שלמה
המלך תרשישה ובכלל לא היו כאן
בזמן שצלבו את ישו.״
״כדאי שכל תיאטרון יפתח עסק
צדדי: איטליז או חנות מכולת וממנו
יוכל להתפרנס. אז אולי תהיה
אמנות ממש בתיאטרון.״

• מנהל ״מכון וייצמן״,
זאכ שרף, בתשובה לשאלה מדוע
לא הכלילו את מאיר ווייסגאל ברשימת
המדענים בעיסוק השנור, למשל
:״בשטח זה הוא אינו מדען
— הוא ממש אמן!״

זהירות, חיה טור פ ת!

• שחקן ״הבימה״ שמד
אליק סגל, על מישחק הכדורגל

עם אוסטריה :״כדורגל זה כמו
הבימה — הביקורת תמיד שלילית
וו־,אולמות תמיד מלאים!״

• שחקן ״האהל״ אכרהם
רונאי ז ״אנחנו נשמור

שד,־אהל

ישאר תיאטרון פועלים. כאשר נציג
מחדש את גם הוא באצילים של
מולייר, יתכן שנחליף את שמו ל־הבורגני
חמתאצל!״

• עלון סוחרי חיפה, בתגובה
להחלטת העיריה להוסיף שני
פקחים לשמירה מפני העכברושים:
״עשרה חתולים בריאים היו יותר
יעילים ויותר זולים!״
9דגדבר מלכין, בסימפוזיון
על דמות הארץ ובתגובה לזעמה של
אחת המשתתפות על הופעות סטריפטיז
בצפת, עירו של האר״י הקדוש
:״ומה הפלא, וכי, א הוא
שדיבר על התפשטות הגשמיות?״
ציין את התרשמותו ממירצד, וממאמציד,
של מארגנת התערוכה, שלח בין השאר
ציור משלו, בו הוא מתאר לעצמו כיצד
נראית אשה ישראלית. אשד, זו היא נמוכה,
שחומת־עור ובעלת עיניים מונגוליות.
בשתי ידיה היא מחזיקה זוג תחביבים:
שני בקבוקים משוני צורה ליצרני
עץ או פלסטיין יש כבר זיכרונות חדשים,
שיצטרכו לשמרם לסרטם הבא. זיכרון טרי

דן כן ־ א מו ץ מוסיף יצירות לכתביו,
גם לאחר הופעת אין לעשות מה. לאחרונה
עשה זאת על התוכניה החדשה של
הצגת שורש כל רע, המוצגת בחמאס. כתב
שם דן במדור מיוחד המודעה הקטנה והאישית
• :אני אוהב את לידיה שומכר
ולא את יוסלה שוחמכר, כפי שפורסם בטעות,
שייקה אופיר • .ואני אוהב
את יוסלה שוחמכר, אורי זוהר 9מספק
נאומי הספד קצרים ולעניין, לחברות וליחידים.
לחברי קופת־חולים הנחה, זאב יוסי״
פץ • .אדם צעיר, בן ,23 הרוצה להתחתן,
מחפש אדם מבוגר שיוציא לו את
זה מהראש. אריה איינשטיין • .מומחה—
מרקו תורג׳מן טל 227918 .
החתונה החשובה ביותר השבוע בניו־יורק
היתד, זו של מייקל וויג׳ר, בנו של
מאיר וויסגאל, שנשא את סוזי פונדה לאשה.
סוזי היא גרושתו של ד,נרי פונדה ובתו
החורגת של אוסקר המרשטיין, המלחין
של אוקלהומה פחד איום ונורא תקף
לאחרונה את אווה גארדנר ז היא מפחדת
מצלמים. כאשר הבחינה לאחרונה, על
ספינת הטיולים שלה, שמצלמים אותה —
מיהרה להסתתר מאחורי משקפיים שחורים.
כשזה לא עזר, ברחה אל תא הקברניט,
נשכבה תחת השולחן, כשהיא מסתירה את
ראשה בשולי מעילה את מיטב מחמי
אותיר, לאריק ושושיק דכיא, לרגל
הצגת הבכורה שלהם, שלחה כבר הזמרת
סופי טאקר, שיצאה את הארץ, בדואר.
לשושיק הגיע זר שושנים אדומות, בצירוף
הברכה :״לשושנה — זר שושנים!״ לאריק
הגיע רק כרטיס ברכה :״לאריק — גור
אריה בדרך!״ אריק מחכה בפחד לחבילה.

מ מל פ פון הדעת
למנגנון האירוח הישראלי יצא שם בעולם.

כשהתכונן השבוע מלך תאילנד לשעבר, רמא
השני, לבוא לביקור בישראל, פנה לשגריר
ישראל בבנגקוק וביקש ממנו :״שמעתי
על האירוח הממשלתי שלכם. אנא, אל
תערכו לי תוכנית גדושה.״ על פריט אחד
לפחות מהביקור לא היה רמא מוכן לוותר
; ״שמעתי שראש הממשלה שלכם חובב
בודהיזם. אוכל לשוחח אתו על כך רבות!״
אורח אחר, אפולו מילטון מובו־טו,
ראש ממשלתה של אוגנדה, שביקר
לפני זמן לא רב בישראל, סיפר בעתונות
ארצו את רשמיו מישראל :״הישראלים
נלהבים לנאום נאומים ממש כשם שהם
אדישים לבקבוקי שמפניה. נאום ארוך הוא
להם כבקבוק שמפניה צרפתי טוב. חוץ
מאשר עם הכומר הקאתולי של קמפלה,
אירע לי רק שם שהסבתי עם ידידים וכאשר
רצה המלצר למזוג שמפניה — הם סרבו.
לי נדמה שהם אינם יודעים מר, הם מפסידים
— אבל זד, עניינם שלהם למרות
ניתוק היחסים המוחלט־כמעט בין ישראל
ואינדונזיה, יקויים לפחות קשר אינדונזי־ישראלי
אחד בשבועות הקרובים: צייר
אינדונזי חובב ישתתף כנראה בתערוכת
התחביב הישראלית. לאחר מאמצים אישיים
מרובים מצידה של מנהלת התערוכה, עדה
מכנס, הסכים אוחו אינדונזי לשלוח את
אוסף ציורי הבד שלו לתערוכה. כדי ל
אמה
גארדנר
מי זוז
העולם הזה 1311

•ומייס דט תחרות אוסטויה-ישואר אזר! הכרטיס,
וביום המישחק הופיעו אלפי כרטיסים בידי ספסרים. כיצד?

כיצד הגיעו הנה?

המשטרה המביעה את חותמתה על 42 אלף כרטיסים
בלבד. ואילו באיצטדיון נכחו בין 50ל60
אלף איש. כיצד ניכנסו? למי שילמו כדי להיכנס? לאן הלך כל הכסף שניגבה בדרן זו?

ך* מש מאות שוטרים גוייסו לפקח
1 1על תחרות הכדורגל אוסטריה־ישראל.
מלבדם ניצבו בשטח עוד 300 סדרנים. בלשים
משלושת המחוזות של המשטרה הוזעקו
כתיגבורת. כל זה, כדי לשמור על

שלוש פינות שונות, הציעו כרטיסים לכל
דורש. היו אלה שני האחים זילברמן• ,וה־קופאי
של קולנוע אוריון, יקר — שלושתם
מוכרים של מישרד הכרטיסים רוקוקו. בין
משרד זה לבין ההתאחדות לכדורגל קיים

ושוב ־ ר׳

הסדר — ולהבטיח כי לא יישנו הביזנס
והרמאות בכרטיסי הכדורגל, עליהם התריע
שבוע קודם לכן העולם הזה.
גיוס זה, כשלעצמו, ראוי לציון. אלא שבחזית
הרחבה הזו נותרה פירצה גדולה:
ההתאחדות לכדורגל. היא לא עשתה שום
מאמץ למנוע את מעשי־הרמיה, שגזלו מקופתה
רבבות של לירות.
מדוע? זאת היא שאלה אשר חייבים ראשי
ההתאחדות הישרים להפנות אל אותו קומץ
קטן של עסקנים, שבידיהם הופקדה השמירה
על הכרטיסים והכספים . ,ואשר בראשם
עומד לא אחר מאשר סגן יו״ר
ההתאחדות, צבי (״הא ש בעל הצלקת״)
ברים. אם ראשי ההתאחדות לא יצליחו
לקבל תשובה ברורה, כי או תהיה חייבת
המשטרה לנסות ולהשיג את התשובה בעצמה.

קרה ביום רביעי האחרון? העולם הזה
( )1309 העלה כמה הצעות למניעת הספם־
רות, הרמייה והגזל. בראש וראשונה הציע,
כי כרטיסי־ההנחה יימכרו אך ורק לאנשים
שלמענם נועדו — וזאת, אך ורק
באמצעות ההתאחדות. הוצע גם, כי על
כרטיס־ההנחה יירשם רק המחיר הנקוב,
ללא תוספת מספרים מבלבלים, המאפשרים
לספסרים לדרוש מחירים כרצונם.
הוצע גם, שהמשטרה ובאי־כ־ח ההתאחדות
יקפידו על כך, שסדרנים אמנם יתלשו
מכל כרטיס את הביקורת, ויחזירו את
הצ־־ד,כרטיס לצופה, כדי שלא יוכלו לחזור
ולמכור את אותו הכרטיס השלם לצופה
נוסף.
הוצע עוד, כי המשטרה תקפיד על כך,
שכל תלושי־הביקורת ירוכזו ויימסרו להתאחדות,
כוי שזו תספור אותם בעת עריכת
החשבון עם מפיצי הכרטיסים.

שלושה שולחנות מתקפלים
ן* ומיים לפני המישחק אי־אפשר היה
להשיג כרטיס לתחרות. בכל המישרדים,
שלהם נמסרו כרטיסים להפצה על־ידי ההתאחדות,
נאמר :״הכרטיסים אזלו.״ בכל
זאת, שלוש שעות לפני התחלת המישחק,
הצטופפו ליד איצטדיון רמת־גן אלפי אזרחים
שלא הספיקו להצטייד בכרטיסים. הם
לא דאגו. הם ידעו כי יימצא מי שיציע
להם כרטיס.
ואמנם, בשעה ,11.30 הופיעו שלושה
גברים בשתי מכוניות. הם הורידו שלושה
שולחנות מתקפלים וכיסאות, התיישבו ב
הסכם,
לפיו מקבל רוקוקו, בשעה , 11
לפני כל התחרות כזאת, את כל הכרטיס ־ם
שטרם נמכרו, ורק הוא זכאי למכור כרטיסים
אלה ליד האיצטדיון, ביום המישחק.
כך קרה, שיומיים אחרי שכבר אזלו רשמית
כל הכרטיסים, יכלו שלושת המוכרים
להציע לכל דיכפין כרטיסים במחיר רשמי.
אולם הם הציעו רק סוג אחד של כרטיסים:
כרטיסי עמידה, שמחירם שלוש לירות לכרטיס.
הם גבו תוספת של 25 אגורות,
כאילו נמכרו הכרטיסים במשרד בתל־אביב.
ההסכם עם ההתאחדות קובע, כי על כרטיסים
הנמכרים ליד המיגרש אסור למשרד
לגבות תוספת, מאהר שהוא מקבל עמלה
של שני אחוזים.
שלושה אלה לא היו המוכרים היחידים
בשטח. קונים אחוזי קדחת־ד,ספורט הצטופפו
סביב גברים צעירים, שאחזו בידיהם
חפיסות כרטיסים למקומות היקרים יותר.
בכל מיקרה דרשו ר,מוכרים־ד,רוכלים מחיר
גבוה מזה הנקוב בכרטיס. במקום עשר ל״י,
למשל 18 ,ל״י. מניין צצו אלפי כרטיסים
אלה?

מצת הצפויה להם עם התחלת המישחק.
החל הדוחק הגדול. שלושת רבבות הצופים
שהצטיידו בכרטיסים בעוד מועד
החלו מגיעים לשטח. הכרטיסים הוגשו ל־סדרנים,
שלידם הוצבו שוטרים. הביקורות
נתלשו, הושלכו ארצה ומשם לזבל.
ייתכן, בעצם, כי המשטרה התכוונה לאסוף
את הביקורות. אלא שאז היתר, שמה את
עצמה ללעג. שהרי איש ההתאחדות האחרא־להדפסת
הכרטיסים דאג לכך, שלא יירשם
על הביקורת מחירו של הכרטיס. וכך
לא ייתכן, שמישהו יוכל לחשב כמה כטף
נכנס לקופות המוכרים — אפילו ידע כמה
כרטיסים נימכרו.
השוטרים לא התערבו גם בשערוריה בולטת
עור יותר: היא שערוריית מכירה כפולה
של כרטיס אחד. הרמאות הקלאסית
חזרה על עצמה: מכיוון שאין מקומות העמידה
מסומנים וממוספרים, אין הצופה
חייב להציג לסדרן במקומות אלה את
מחצית־הכרטיס שנשארה בידו. על כן, אין
זד, חשוב אם נשארת מחצית זו בידו או
לא. הסדרנים שליד שער הכניסה הראשי
מנצלים עובדה זו, ובמקרים רבים אינם
תולשים את הביקורת אלא נוטלים את
הכרטיס השלם.
כך עשו גם במישחק זה. כאשר נתווספו
בידי הסדרן מספיק כרטיסים שלמים, יצא
החוצה ומכר אותם — במחיר מופקע. שש
לירות עבור כרטיס־עמידה שמחירו המלא

כרטיסים נוספים ולהכניס קהל מעל למים־
פר זה.
בכל זאת, נכחו במישחק אוסטריה־ישראל
בין שמונת אלפים ל־ 18 אלף צופים, שלא
הודפסו שום כרטיסים עב! רם. כיצד ניכנ־סו?
לאן הלך הכסף, ששילמו אותם אנשים?
זוהי השערוריה האקטואלית ביותר כיום.
אבל אסור שתשכיח את השערוריה הקודמת.
כי עדיין נישאלת השאלה: מי חמס
את כספי ההתאחדות, בתחרות הקודמת,
נגד חבש?
אחרי גילוי שיטות ההונאה על־ידי העולם
הזה קמה זעקה גדולה בהנהלת ההתאחדות.
נציגי הפועל, מכבי ובית״ר דרשו תשובה
מפורטת על האשמות העולם הזה. הם
תבעו דין־וחשבון• על הכנסות והוצאות ה־מישחק,
.הגיזבר הגיש אמנם דו״ח, אלא
שבדו״ח זה היה חור גדול, של כמה
רבבות ל״י. על חור זה כיסו המלים היפות:
״הוצאות כלליות״.
מה טיבן של הוצאות אלה? מי קיבל
את הרבבות? אין תשובה לזה. אין גם
תשובה לשאלה, כיצד קרה שמספר הכרטיסים
שנימכרו — לפי דו״ת המוכרים
— הגיע לפחות מ־ 26 אלף, בעוד שכולם
הודיעו שבמישחק נכחו יותר משלושים
אלף צופים?
נהוג בעולם הרחב, כי אחרי כל תחרות
גדולה מפרסמת ההתאחדות, או הקבוצה ה
אותך!

שלוש
ל״י, ומחירו שלאחר־ההנחה 1.5ל״י.
מישהו עשה כסף רב ממישחק זה —
וזאת לא היתד, דווקא התאחדות לכדורגל.
החשבון פשוט:
כתבי הספורט העריכו את הקהל ב־50
אלף איש. אנשי־מקצוע ועובדי האיצטדיון
העריכו אותו ב־ 60 אלף איש. המשטרה,
לעומת זאת, החתימה 42 אלף כרטיסים
בלבד. אין היא חותמת על כרטיס אחד
למעלה מזה. דבר זה הונהג אחרי השערו־

מארגנת, דין־וחשבון כספי מפורט. דו״ח
זר, כולל, לדוגמה: מחיר הקבוצה והוצאותיה
בארץ, כמד, עולה המיגרש, כמה עלתה
הדפסת מודעות וכרטיסים, כמה הוצא על
פירסום, כמה שולם לסדרנים, כמה עלתה
הכנת הנבחרת לתחרות המסויימת הזו, כמה
עלתה מסיבת הסיום. והעיקר: כמה כרטיסים
הודפסו בסך־הכ_ל, כמה היו במחיר
מלא, כמה במחיר־הנחה, כמה חולקו חינם
ולמי. כמה כרטיסים מכל סוג נימכרו, מה

כל השיטות הישנות
ה שנעשה עם כרטיסים אלה היה
כאין וכאפס לעומת מה שנעשה עם
כרטיסי־ההנחה. כי גם הפעם הדפיסה ההתאחדות
כעשרת אלפים כרטיסים כאלה,
ורק חלק קטן מהם נימכר לאירגוני הספורט,
המשטרה, הנכים והצבא. היתר
הגיעו אל התיקים הכחולים של המוכרים־
המסתובבים, בכניסה לאיצטדיון.
אם במישחק הקודם הסתפקו המוכרים
בחמש לירות עבור כרטיס־הנחה — שמחירו
המקורי שבע לירות ומחירו אחר ההנחה
ארבע ל״י — דרשו עתה עבור כרטיס
כזה יותר ממחירו המקורי. נציג העולם
הזה, למשל, נאלץ לשלם 12 לירות עבור
כרטים־הנחה, שמחירו המקורי עשר לירות,
ההנחה עליו ארבע לירות, ומחירו הרשמי
שש לירות. מספר ,09150 מינהרה ,4גוש
,12 שורה , 19 מקום מס׳ .7וזאת בשעה
שההתאחדות מסרה אותו לסוכן במחירו
הנקוב של שש ל״י.
הבלשים שגוייסו למיבצע השמירה לא
ראו כנראה דבר מכל זה. או אם ראו,
לא יחסו לכך כל חשיבות פלילית. כאשר
שוק הספסרות היה בעיצומו, אפשר היה
לראות כמה בלשים יושבים בבית־הקפה הקטן
שמול בית־חמשת ירושלמי, לוגמים
משקה ואחרים כוח לקראת העבודה המאו־

מונו׳ הנוטיסיס

שלושת המוכרים הרשמיים הציעו רל! כרטיסי־עמידה,
במחיר רשמי. תריסר מוכרים ניידים
הציעו בוטיסיס מכל המינים במחירים מופקעים. מי סיפק לחם את מיבחר הכרטיסים?

ריה האדירה של מישחק ישראל־רוסיה.
אז הודפסו 30 אלף כרטיסים ״שחורים״,
נוסף על הכמות הרשמית, ואיש לא הועמד
לדין על בך, או נידרש לתת חשבון לאן
נעלם ההפרש. מאז הנהיג סגן מפקד מחוז
תל־אביב, יעקב קנר, החתמת־חובה של 42
אלף כרטיסים, כדי שאי־אסשך יהיה לזייף

היו ההכנסות.
על דין־וחשבון זה חתומים, ללא יוצא
מן הכלל: נ־בקר־חשבונות או נציג של
מבקר־ד,מדינה, נציג המשטרה, הקופאים שקיבלו
את הכספים והגיזבר שספר את
הביקורות והכרטיסים.
מדוע אץ עושים זאת בישראל?

במדינה

למד צרפתית
1000 מלים שמושיות
ב תקליט למוד מיוחד
מלווה עברית

ניהמשן מעמוד )17
מרוב נחת לוא ידע כיצד מומחשת התיאוריה
שלו על מוצא האדם דווקא בספרות
ילדים ישראלית.

חב ר ה
דורו של דורל•

בתוספת חנם מלון צרפתי—עברי
ראשון׳מסוגו

12 אינטשים

5ו^ק

המחיר 10ל״י כלבד

_ כל אשד. היא חליפת ג׳רסי
של ג׳ רקולי, אך דוגמות
/ 11י
1963 מהוות הפתעה מיוחדת במינה — מיזוג
חולצה גברית עם מקטורן פאר המהווה את
הקו האחרון באופנת גברות. חליפות, מעילים
ושמלות ג׳רסי של ג׳ רקולי משיגים
אך ורק בבתי־האופנה המובחרים בארץ.

להשיג בכל חנות לתקליטים.

פרסום העליון

המינוי -

2ן יבות וזשבגוך לוזירוש הוזיווי, וזו פרע
הבי?וש לעיו1ו\ ,לא
אותו בה?רם.
ווכל לאפשר כל וזשלות ללא תשלו גו.

אמרגן א. ברמן מתכבד להציג:
בחסות האגודה לידידות ישראל—יון ת״א

בנעם הראשונה בישראל

ה ד 3י1
המפואר

מגדולי כזכבי הטלביזיה.
ה קו לנו עוהר דיו היוני
הופעו ת גאלה
באולם

קולננע

״תל־אביב־יום
חמישי 1.11
יום רביעי 31.10
בשעות 9.15—7.15
מכירת כרטיסים מתחילה ביום רביעי ,24.10 ,ב־ 9בבקר במשרדים:
״כנף״ ,אלנבי 83
״שרותרוך, עליה 1
״לאן״ ,פסז׳ דיזנגוף
״רוקוקו״ ,דיזנגוף 93
ויתר משרדי מכירת כרטיסים

פרסום בלקין

ישראל מושמצת בעולם כארץ ללא שיכורים.
הצבר האמיתי קנה לו שם של אנטי״
אלכוהוליסט חסר־תקנה, המעדיף תמיד מיץ־
גזר על ויסקי. כמו שאמר פעם אחד :״נכון
שהם ממלאים אותי באותה מידה. אבל אני
רואה יותר טוב עם גזר.״
הרקע העגום הזה לא הרתיע שני אנשים
אמיצים מלהעז לייבא לאחרונה לתל־אביב
מוסד אלכוהוליסטי מקצועי: הביסטרו.
הביסטרו, שהוא מושג חדיש ביותר בישראל,
הינו פאטנט צרפתי בעל ותק, הנמצא
בכל קרן־רחוב. זהו מעין באר פשוט,
ולעיתים גם נימכרים בו מעדנים ומאכלים.
אפשר לאכול על הדלפק שלו ארוחה קלה,
כשבמרכז, כמובן, שולט המשקה.
מטרתו החוקית המוצהרת של מוסד זה,
היא לעורר את התיאבק של המטייח, לפני
שהוא הולך לביתו לאכול את הארוחה של
המאדאם. בביסטרו הוא מזמין אפריטיף,
הולך אחר־כך לביתו, אוכל, חוזר לביסטרו
ומזמין דייג׳סטיף — הפעם כדי לעודד את
העיכול. משם הוא הולך לעבודה, אבל אז
הוא ניזכר שייבש לו בגרון, חוזר לביסטרו
ונעשה אדם חדש.
יוסף לריאה, ארכיטקט־פנים בולגרי, חלוץ
ה1ים טרו בישראל, לא שפע אופטימיות, כשפתח
לפני שנה את פורטזריקו ברחוב
דיזנגוף, בקטע שבין גורדון לקרן־הקיימת.
היו לו חששות מבוססים שהקליינט הישראלי
לא יהיר, כקליינט הצרפתי. הוא הופתע.
חובבים, כישרונות חבויים, נתגלו בתל-
אביב.
ויסקי ושכלולים. מארקו דורלי פתח
את הביסטרו השני בתל־אביב, דורלי, לפני
חצי שנה. עורך־הדין לשעבר, יליד בולגריה
גם הוא, איש העולם שהשתקע בבראזיל
לפני שנים אחדות כמנהל באר מפואר,
הקים את דורלי שלו בשדרות ח״ן, בדיוק
בין בתי־הקפה לואפרי הודה.
הוא הביא תקליטים שקטים, עימעם משהו
את האורות, סילק לגמרי את הניאון. וכך,
בעוד הביסטרו שלו מזכיר יותר באר אינטימי,
מתחרה פורטזריקו בחנות מכולת.
רעיון הביסטרו לא כבש בסערה את האזרח
הישראלי הממוצע. לפחות לא בבוקר.
התנועה שם אפסית. גם בצהריים הוא מבכר
עדיין את הגזוז והחמוצים על־פני הדראי
מארטיני והרוקפור. סנוניות ראשונות מופיעות
במקום אחרי־הצהריים, גם נשים ללא
ליוזי. התנועה מגיעה לשיאה בערב, אחרי
ההצגה הראשונה.
מי מבקר בביסטרו? אומר מארקו
דורלי משדרות ח״ן :״אצלי מבקרים רק
אנשים רציניים, לא מרחוב דיזנגוף, נטית,
ולוליפורניה. לקליינטים שלי יש קלאסה
אירופית באוכל ובמשקאות. הם רופאים,
עורכי־דין, מהנדסים, תעשיינים, סוחרים.״
אומר יוסף לריאה, מפורטוריקו :״אצלי
מבקרים רק אנשים רציניים. כאלה מדיזנ־גוף,
נסית, וקליפורניה. אמנים, שחקנים,
וגם הרמטכ״ל, צבי צור.״
״!־,שתיינים הכי טובים שלי,״ הספיק לאבחן
דורלי ,״הם הרומנים. אם יש להם
חצי שעה זמן, הם באים לשתות את הצדיקה,
הסליבוביץ. בבוקר, בצהריים. הפולנים
באים אחריהם. שותים הדקה וברנדי.
הייקים בכלל לא באים. הם שותים רק
קפה ועתון.
״הצברים לא מבינים כלום במשקאות.
מזמינים מיץ, קוקה־קולה, בירה, בקושי
אולי גם כרמל הוק. אם הוא במצב־רוח
טוב, הוא מזמין את האלכוהול שהחבר
שלו שותה לידו באותו רגע.״
חבריו של אותו צבר, ישראלים שקיבלו
קצת השכלה בטיול האחרון שלהם לאירופה,
מזמינים קאמפארי, צינצאנו, פרנו או
ויסקי — משקאות האופנה, שהפכו לאחרונה
מועמדים רציניים לתואר המשקה הלאומי
של ישראל.
הבחורות למדו מהם לשתות קאמפארי
ופרנו, אם כי הסימפאטיה שלהן נשאר הליקר
— קואנטרו, והסופר־סימפאטיה —
מיץ אשכוליות.
בשני מוסדות האלכוהול, מונחים כאבן
שאין לה היפכין משקאות כמו ויסקי בורבון
אמריקאי, קיראסאו, ק״מד ליקר, ביטר
בראנקה (הדומה לקאמפארי) ,די פראט
(וורמוט צרפתי יבש) ,ראניזם (פרנו מתוק).

אבשר

רתחו נר ריקן

בחיי־חמין -שען הסכסורוג
הנודע, ומביא כגת גאות
דוגמאות מנסיונו המקצועי
שאחדות מהן מובאות להלן
ץ׳* עטים הגברים האדישים לקשיים
המיניים שלהם. לרוב הם מגיבים ב־מתיחות
נפשית, עצבנות, ובמקרים קשים
— בדכאון עד כדי אבוד לדעת.
לאחר סיכסוך שפרץ בין בעל ואשר״ על
רקע של קנאה, החל הבעל מתנהג באורח
מוזר. לפי תיאורי האשד״ הוא מבקש ממנה
להתהלך בחדר רק בחזיה שחורה, מכנסיים
שחורים ונעליים בעלי עקבים גבוהים או
בנעליים ובגרביים שחורים בלבד. לאחר
עשר שנים של חיי נישואים, נראו הדרישות
החדשות מוזרות בעיני האשד, והיא פנתה
אלי, שמא יש כאן סטיה מינית או הפרעה
נפשית. לפי סיפורו של הבעל חיו השניים
חיי אושר הרמוניים עד שהבעל חלה במחלת
קיבה ונכנס לבית־חולים. כשיצא,
שם לב שהאשה מתלבשת בהידור יום־יום
אחרי הצהריים ויוצאת מהבית. הוא עקב
אחריה וגילה שהיא נכנסת לבית־מלון,
כשמיד אחריה ניכנס מכר משותף שלהם.
כשחזרה האשד, הביתה, פרץ סיכסוך חריף
ובעקבותיו איבד הבעל את כוח הגברא.
לפי גירסת האשה, היא הכירה את בעלה
כשבא לבקר בעיירה בה גרה, בחוץ־לארץ,
והיא שמחה להתחתן אתו ולעלות אתו
ארצה. כאן גילתה לפתע שאינה אוהבת
אותו ואין לד. סיפוק אתו. היא גילתה
אצלו שפיכה מהירה כגורם לחוסר הסיפוק
וביקשה להתגרש. הבעל סרב פעמיים והיא
השלימה עם הנישואים, עד שניכנס לבית־החולים.
אז הצליח המכר לפתות אותה ובפעם
הראשונה הגיעה לסיפוק מיני.
נראה שהבעל דרש מהאשר, להתהלך בבגדים
שחורים כוי להתגרות. לאחר טיפול
מתאים, נרפא הבעל מהפרעותיו המיניות
ויחסי הזוג שבו והפכו להיות תקינים ו־מאושרים.

גרוי
בסרט צרפ תי

דם צעיר בא אלי לייעוץ בשל
\ £סטייה מינית. הוא בן ,30 רתק, מצבו
הכלכלי איתן והוא מקובל בחברה. לדעתו
אין הוא חסר דבר. בעיה אחת בלבד מטרי-
די׳ אותו: הוא היה מבקר תכופות בקולנוע
ובשעה שחזה בסרטים צרפתיים מגרים׳
היו אלה גורמים לו להתעוררות מינית
חריפה. הוא היה חוזר הביתה בהרגשת
אושר רב. והנה, לפני זמן קצר, נפסק
כושר ההתעוררות שלו ועתה הוא מדוכא
מאד. בקשתו היא, שיוחזרו לו הסיפוק וההנאה,
כפי שהורגל להם. חיי־מין רגילים
נורמאליים, אינם מעניינים אותו.
• אדם בן ,35 נשוי 15 שנה ואב לארבעה
ילדים, היה בריא בגופו ובנפשו.
אהב את אשתו וקיים יחסי מין כל יומיים.
לפני כארבע שנים הבחין בירידה הדרגתית
של הדרישה המינית. ניתנו לו כמה טבליות,
אך ללא הועיל. הוא נעשה עצוב ומסתייג
וחדל להתרועע עם בני ביתו. אחר־כך
הפסיק את עבודתו ושוטט בעיר. ביקר
בבתי־קפה, שיחק בקלפים והיה חוזר הביתה
לעתים רחוקות, כדי לריב עם אשתו
ולהכותה. זו האחרונה השתדלה לעזור לו,

אך ללא הצלחה.
עתה מפרנסת האשה את ארבעת הילדים **
ולדעתה אין הבעל מעוניין לא בה ולא
בילדים וכן אינו רוצה לשמוע על טפול
רפואי.

דדקת־רחס או גימפרמגיה?

*ץ עיר הביא את אחת מחברותיו לוג׳
התייעצות. היא בת .18 במשך כמה
שנים היו לה קשרים אינטימיים עם ידיד,
שבינתיים עזבה ונשא אשה אחרת. בזמן
האחרון היא נמצאת, לדבריה, במצב של
גירוי מיני מתמיד ומוכנה לבוא בקשרים
עם רוב החברים. היא נלחמת מאד בנטיד,
זו, אולם נדמה לה שלא תוכל להתגבר
על תאח־תה. היא סיפרה, שהתשוקה המינית
מתבטאת אצלה בהרגשת לחץ ומתיחות
באברי המין הפנימיים וכן ברצון להתפר־

קות, הרגשה שהיתר. לה תמיד לאחר ג-רוי
מיני עם הידיד. לדבריה, קיימת אצלה
התשוקה גם ללא קירבתו של גבר.
בבדיקה רפואית הוברר, שהיא סובלת
מדלקת חריפה של הרחם, הגורמת לאותם
סימנים והרגשות שתוארו על ידה. הצעירה
קיבלה סיפול ששיחרר אותה מהרגשתה,
שהיתר. חולנית ודמתה לתשוקה מינית.
• מקרה שני איירע עם אשד, בת ,35
תקופה קצרה לאחר נישואיה עם בעלה השני.
הבעל התלונן על תשוקת מינית
חריפה ומתמידה אצל אשתו. על אף מאמציו
אין הוא יכול להשביעה-
האשד. לא יכלה להגדיר במדויק את
הרגשתה. היא סיפרה שבעלה הראשון ושני
ילדיר. נרצחו במחנה ריכוז באירופה. עתה
היא מעוניינת בהקמתה המהירה של משפחה
ורוצה להיכנס מיד להריון. כך נוצרה אצלה
דרישה מינית ומתיחות רבה, אולם התשוקה
המינית־ר,רגשית לא היתד. קיימת. לאחר
הסברים על מועדי כניסה להריון נרגעה
האשד, ולאחר שהרתה, הפכו רגשותיה והתנהגותה
נורמאליים.

עכשיו היא קשורה לאדם החדש באופן
נפשי, אם כי היא יודעת שאין היא יכולה
לד,פרד מבעלה בגלל הילדים. הבעל אינו
חושד במאומה. הוא חושב שאשתו נכנסה
להריון על־ידו. מצב זה לא יוכל להמשך
לאורך ימים מבלי שיביא לידי תוצאות
קשות למשפחה זו וליחסים החברתיים בקיבוץ
שלנו. כיצד עלינו לטפל במצב עדין

ת שו ב ה: ראשית יש לטפל באשה. יש
לברר מה הם המניעים להתנהגותה, מהן
תוכניותיה ומהן שאיפותיה. אם יתברר
שאכן סבלה מאייד,תאמר, בשל הליקוי של
בעלה, אפשר להסביר לה שליקוי זה ניתן
לריפוי. יש להעמידה על אחריותה כלפי
הילדים, הבעל והחברה בה היא חיה. צריך
להמנע מפגיעה בחופש הפרט ולגשת לפתרון
הבעייה בצורה הדיסקרטית והעדינה ביותר.

וזשד
בגידת
*44 אדה נ גבר כן סל^ז^ל^שש
14/שנים, מתאונן על מתיחות נפשית
רבה. במשך שלוש שנים חי עם אשתו
בשלום. בשטח המיני הראתה האשד. אדישות
מסויימת. והנה נזדמן לגבר לבלות עם
אחותה של אשתו. לאחר זאת באה התקשרות
בין הגבר וגיסתו והיחסים המיניים
ביניהם היו מהנים. הגיסה גילתה עניין רב
ויוזמה בחיים האינטימיים. יחסים אלה נמשכו
כמה שנים, למרות הפחד המתמיד מבני
המשפחה. לפני שנתיים הגיע אחיו הצעיר
של המתלונן והתגורר זמן מה בדירת הזוג.
לאחר מכן עבר לדירה משלו. בחודשים
האחרונים החל החשש מנקר במוחו של
המתאונן שמא אשתו בגדה בו עם אחיו,
כשם שהוא עושה זאת עם אחות אשתו.
השערה זו נראית כפרי דמיונו. בכל זאת
קשה לשכנע אותו שהוא טועה. כיצד
אפשר לעזור לו?
ת שו בהג הקנאה החולנית היא אחת
מתקלות הנפש הקשות ביותר. היא נובעת

אגס או אימפוטנט?

מקרי עם אשה, שהעריך אותה מאד, הביא
להפרעה מינית קשה. הוא לא האמין שיירפא
ושם את כל מעייניו בעבודתו ותפקידו.
בתקופת פעולות־התגמול הצטיין
בקרבות .״רציתי פשוט למות,״ הוא אמר.
עם שוך המתיחות בגבולות, הסתגר בתוך
עצמו והיה צורך להעבירו לטפול פסיכיאטרי
עמוק.
9מקרי הצלחה בעסקים, עסקי ממון
או פעילות מפלגתית, בקרב הסובלים מ
פחות
רבות, מקובל להכין סדין או מטפחת
רקומה מיוחדת עוד ביום היוולדה של הבת.
מטפחת זו נפרשת על־ידי האשד, על
המיטה בליל הנשואין. למחרת בודקים אותה
ההורים וכך נוכחים הם לדעת שהגבר
הצליח בבתיקת בתוליה ושאומנם היתד, הכלה
בתולה עד לנישואיה.
יש לקוות כי גישה יותר פשוטה וטבעית
עשויה לעזור לכם. האשד, זקוקה להסבר,
כדי שתבין כי כל דבר העלול ל־

סמל המשטרה: האדם הנמצא ב׳
מעצר טוען, כי ההאשמה שהטחתם כלפיו
— אונס ילדים — אינה נכונה, משום
שהוא חסר כוח־גברא תקופה ארוכה —
עשר שנים ומעלה.
לפי בקשתו, מובאים בזה מספר פרטים
אודותיו :
בזמנו היה אדם זה תושב אחת מארצות
מזרח אירופה, נשוי ואב לשני ילדים.
הוא היה תעשיין עשיר ומכובד. עם כיבוש
המדינה על־ידי הכוחות הסובייטיים, והתבססותו
של המשטר הקומוניסטי, הוא
נושל מכל רכושו ובא ארצה בחוסר כל.
במשך כמה חודשים חיפש מקורות פרנסה.
בינתיים נודע לו שאשתו, אשר היתר, רגילה
לחיי מותרות, מבלה עם ידידיו לשעבר וגם
בגדה בו. הדבר גרם לו למשבר נפשי ול־אבוד
כוח־הגברא. הוא התגרש מאשתו וחי
בבדידות. בעזרת ידידים פתח עסק שלא
הצליח. לבסוף הועבר לטפול ללשכה לעזרה
סוציאלית, אשר הקימה עבורו קיוסק. כשמצבו
הכלכלי והנפשי הוטבו, החליט לשאת
אשד, ואותו זמן פנה לשם טפול בליקוי
המיני שלו. מחמת הרקע הנפשי המיוחד,

המעבדה לאושר הזו\
מרגשי נחיתות, אהבה או בעלות. במקרה
זה קיימים אולי גם רגשי אשמה, בגלל
התנהגות המתאונן עצמו. כל אחד מבני
משפחה מסובכת זו זקוק לבדיקה. קשה
לקבוע אם אדישות האשד, הביאה בעקבו>
את התקשרות הבעל עם האחות, ולאתיי
חריה
את תסביך הקינאה, או שמצבו הנפשי
הבלתי יציב של הבעל הוא הבסיס
לחוסר ההיענות של האשד, ולשאר התקלות.
אין לשלול גם את האפשרות, שההיצמדות
לרעיון הבגידה של אשתו אינה אלא תירוץ
נוח לגבר, המצדיק בעיני עצמו את התנהגותו
שלו.

בוח נברא וכוח יצירה
^ דם כן ,40 אקדמאי, התופס עמדה
חברתית ומרבה בפגישות ונסיעות.
נשוי לאשר, המבוגרת ממנו בכמה שנים.
מדי פעם היה מתנה אהבים עם נשים
מקריות.
לאחר שהזוג עבר לדירה חושה, הבחין
האיש באשה צעירה ויפה, הגרה ממול.
הוא התאהב בה ולאחר כמה שידולים ניסה
לקיים אתה יחסים וכאן הוא נכשל. קרוב
לשנה לא הופיעה אצלו זיקפה. עובדה זו
הרסה את ההרמוניה בחייהם.
לאחר זאת הופיע לטפול, שנמשך כמה
חודשים. לאט לאט השתחרר מהתסביך
ולבסוף נתרפא. כשנה לאחר גמר הטפול
הופיע אדם זה וסיפר שבתקופת דכאונו
הרגיש דחף פנימי לכתיבה והוציא לאור
ספר שירים, שזכה להערכה רבה.
לאחר שנתרפא, אין הוא מסוגל לכתוב
ולחבר עוד ולו גם בית אחד של שיר.
6מקרר, דומה אירע למלחין. לפי דבריו
יצר את הסימפוניה החשובה שלו
בתקופה של סבל נפשי רב, עת הבחין
בירידת כושרו המיני. מענין לציין, שאדם
זה ביקש לדחות את התחלת הטפול, עד
לגמר יצירתו.
9מקרה קשה במיוחד הוא מקרהו של
קצין בכיר בצ.ד.,ל. בן ,35 רווק, שהצליח
בעבר בחייו החברתיים והרומנטיים. כשלון

הפרעות מיניות, הם תופעה נפוצה. כאצל
אותו אדם שסיפר :״הייתי בורח מהבית
ומאשתי, הולך לאסיפות בכל ערב וכך
נעשיתי מזכיר המפלגה.״

הסדין בליר־הבלולות
**4אלה: אנו נשואים כבר ח! דש
14/חצי. לפני נשואי היו לי כמה מגעים
מקריים. אשתי בתולה ושומרת מסורת.
טרם הצלחנו במגע. יש לי רושם שההכנות
שלה — פרישת מטפחת מתחת לגופה ודאגתה
שהוריה ישאלוה בקשר להצלחת ה־

הפריע לבעל, אפילו יהיה זה פרי דמיונו,
ואשר אפשר לסלקו — חובה עליה לעשות
זאת.
מטפחת הבתולים הביאה במקרים רבים
לחששות וכשלונות בליל הנשואין. יש
לקיים את היחסים בצורה הטבעית ביותר,
בלי הכנות ורק לאחר הבודקה אפשר לנגב
את הדם במטפחת.

זוג בהיביץ

אלה: לזוג כקיבוץ שלנו יש שני
ילדים. עד הזמן האחרון נחשבו לחב־

מאת דייר מרד כי!יי ד מן
מעט אנשים יודעים על הבעיות והלבטים של גני-אדם ועל
הסיבות הגורמות לבני-זוג להיות בלתי-מאושרים ולהיפרד.
מעטים עוד יותר יודעים שלרוב הבעיות בחיי המין יש
פתרון, אילו רק העזו ללכת לרופא-מין.
הסבסולוג דר׳ מרדכי זיידמן עוסק בבר שנים רבות בבעיות
האושר בחיי המשפחה במסגרת ה״מכון לייעוץ בחיי משפחה״
וכפרקטיקה הפרטית שלו כרופא״מין.
בימים אלה מוציא דר׳ זיידמן את ספרו ״בעיות ולבטים
בחיי המין״ .בספר זה מתאר דר׳ זיידמן מאות מקרים של
בני־זוג ובודדים שנתקלו בקשיים בחיי המין שלהם ועמדו על
סף הפירוד או שחיו חיים אומללים עד שבאו להיוועץ ברופא.
מגע ויבדקו את המטפחת, אם יש עליה
כתמי דם, כל זה מעצבן אותי במידה
כזו, שהגרוי המיני נפסק ואיני יכול לקיים
מגע. מה עלינו לעשות?
תשובה ז נראה שמצאת את הסיבה,
או לפחות את הגורם החיצוני למתיחות
שלך, המפריעה להתעוררות המינית האוטומטית.
נראה שקיים אצלך חשש או פחד
מפני כשלון וההכנות הרבות מעמידות את
מערכת העצבים שלך במבחן.
ידוע שבקרב עדות מסויימות, וכן במש
רים
בלי בעיות. החיים ביניהם נראו תמיד
תקינים ומבוססים על אהבה והבנה. בחדשים
האחרונים השתנה המצב. האשת
החלה לצאת עם חברים אחרים. לחברים
ידוע שהיו לה מגעים עם אחד מהם ועתה
עם שני. הפעם נראה הענין רציני יותר
וכולם מרננים אחריה. במשך השנה היו לר,
כמה הפלות מלאכותיות.
בשיחה, שהיתר, לי עם בני הזוג בנפרד,
התבר שהאשה סבלה מחוסר סיפוק עם
בעלה ועל כן היא ניסתה עם אחרים. עד

היה הטפול קשה ומסובך. מאז לא חזר
אל הרופא.
לדבריך, מבוססות ההאשמות על עוות
הילדים. בעית ההוכחה היא מעניינה של
התביעה.
מכל מקום, הכרח להדגיש כאן שתי נקודות

(א) לגבי הילדים חשובה העובדה של
שדול ונסיון לאונס, גם אם הפעולה המינית
לא בוצעה, מאחר שמעשה כזה, הגם שנשאר
בגדר נסיון, עלול לגרום להם לחבלה
נפשית חמורה.
(ב) הנאשם הוא אדם מופרע, הסובל
מבחינה נפשית, והוא זקוק לטפול רפואי
ולא לעונש.

היא הוגה רק בה
שו אלתז הסיפור אודות אחותך הוא
/בלתי רגיל, אולם הרופאים נתקלים
מדי פעם בתופעות דומות. הנך כותבת שהיא
בת ,27 יפת תואר, נשואה כמה שנים
ואם לבת קטנה. בני הזוג אהבו איש את
רעותו, מצבם הכלכלי היה טוב ונראה שהיתר,
הרמוניה ביניהם. לפני כמה חודשים
נסעו לטיול באירופה ולפי דברי אחותך
ערכו ביקור באחד ממועדוני. הלילה. שם
התאהבה אחותך באחת המארחות הצעירות.
אחר־כך חזרה למקום פעמים אחדות, היתר,
מתנה אהבים ומשחקת אתה במשחקי אהבה,
וגרויים אלה הביאו אותה להתרגשות
ולאקסטזה. מאז שחזרה ארצה היא הוגה
רק באותה צעירה, סובלת קשות ואינה
יכולה לשאת את מגעו של בעלה. היא
מתביישת במצבה ורק לך סיפרה את אשר
מעיק על לבה.
יתכן ויש לאחותך נטיות לסביות והן
נתגלו בפגישה האמורה. מאירך, יתכן והיא
למדה לדעת את גרויי האהבה אשר נמנעו
ממנה על־ידי בעלה. מכל מק ם, אם היא
מוכנה לכך, הרי כראי לנסות — על־ידי
הדרכתה והדרכת בעלה — להביא אותם
לתיקון חיי המין שלהם.

בקשת סליחה בפומבי
הריני להודיע בזה שלא היתר,
לי יד בשערוריית ההזמנות למסיבה
אשר נערכה בחמאם ע״י
מר איצ׳ה י. ממבוש (נשיא־הועד-הציבורי-להנצחת-שמי-בעודי-
בחיים)
לכבוד הופעת מבחר
רשימותי העלובות

י׳יי

אי ךלעשותמה
הריני מבקש בזה סליחה ומחילה
מאת כל האנשים שבה-קם
גדלתי, שעל ברכיהם חונכתי,
שחילקו אתי את יצועב ופתם,
שעשו לי טובות׳ שמהביקיתיהם
התפרנסתי ושבזכותם אני עומד
במקום שאני עומד.

שושילן ואריק לביא ב,,הוא והיא״
היא ישנה — איפה הוא?

אמנות

כקניית הספר תנוחמו
תיאטרון עזר כנגדה

לכם ולידידיכם הקרובים יימכר
הספר לפי הסדר מיוחד עם
״ידיעות אחרונות״ במחיר האבסורדי
של 5.80ל״י במקום
המחיר הסמלי — 8.80ל״י.
בכל

הוא והיא (התיאטרון האינטימי; כתב
וביים אפרים קיטון) הוא ערב של תמונות

הכבוד

דן בן־אמוץ

תשבץה עו ד ה 1ה 1314
ישראי ()17
תזזביביוז הנזגוונים שר
כורריב שוזיוז, וזיאפורון\2 ,ורוונו ואעווף בו-
בווז. וזיווה, בנווברוז בוזנוו! ״אוזא״ בירו-
שריב, נווגדגץ וז בפיחרון וזשבציב ובוויבורב
ב״שעווז וזנזוזות״ שר יוב נובורוזב וזרגיר.
מא וון )1 • .נעל
חי, דומה לסוס, בעל
פסים שחורים; )4
סופר ומחזאי ישראלי;
)10 היטל;
)11 מרכז; )13 דלפון;
)14 מפרשיות
התורה; )15 מחסה.
)17 נהר דרום־אם־
ריקאי <19 :פרס,
אנפול; )20 שנור,
רגיל )22 :מספרי
התנ״ד; <25 סוד;
)26 מופה, גדור;
)27 חומר גמיש,
עשוי טעץ ממשפחת
החלבלב; )30 החליף,
שינה; )32
היה זול <33 :מסו׳
לם התווים; )34 סי-
דת־לח פטנה; )36
ישז בבית חברו;
)37 בירה אירופית;
)39 שביצועו פשה;
)41 מול, נוכח; )42
רנל מלאכותית; )44
צייר נודע; )46 מושב
בהרי יהודה; )48 מפרפי תהילים; )50
עדיי! (ללא סוף) )51 :פודם, לפני; )53
פרח מצד המצח; )55 מציאות; )57 אויב;
)58 טסשיפ; )59 מדינה ביבשת אמריקה;
)60 המוזיאוז הלאומי של צרפת.
מא ו נר )4 -.צפור שיר פטנה; )2מסולם
הפולות )3 :פרי יבש, בצורת פופסה, בעל
זרעים רבים )5 :רוח רעה; )6מוכה; <7
מלת יחם; )8משיח הנוצרים; )9פיזיפאי
צרפתי ( )12 ;)1683-1757 ממציא הטלפון;
)15 כנוי לתשע האלות שהננו על האומנויות
ועל המדעים <16 :אהד הקולות 118 :

חוקי (בלע״ז) )21 :נבעה גבוהה; )23 יום
טוב; )24 מלת צער )26 :מדינה אסיאתית;
)28 בגד, לבוש; )29 עוף־ם ים, בעל רנלים
גבוהות; )31 מחצב נחושת, שצבעו ירוק
מבריק; )32 עלה; )35 כנף עוף; )37 כלי
נשיפה בצורת קנה עשוי עץ, נקרא בסון;
)38 עץ ממשפחת דו־עלים, נדל בשפכי הנחלים;
)40 אצטבא, מדף; )41 דנל; )43
תבואה; )45 נוח לקריאה; )46 שרשרת
הרים אירופית; )47 נשיא ארצות־הברית
לשעבר; )49 מוכר; )52 שליח; )54 הוא
לקשת; )56 שייר; )58 מורה.

ומנגינות המוגש בצמד — הרכב המהווה
חידוש על בימות הבידור בארץ. ש שנה
שני ואריק לביא, בעל ואשד״ נושאים על
כתפיהם תוכנית מסוג התוכניות שהוגשו
בעבר בדרך כלל על־ידי להקות.
למרות שאין לתוכנית שלד רעיוני או
דבק מלכד, סובבים מרבית המערכונים וה־פיזמונים
סביב ציר אחד — היא והוא
בגילים שונים ובמצבים שונים. זה מתחיל
בילד ם, בגיל בו משחקים בקלאס ומוצצים
סוכריה על מקל, המחקים את אבא ואמא
בשעת מריבתם; דרך מריבת בני טיפש־עשרה,
על רקע של קינאה במסיבה ועד
לזוג ישישים כבדי־תנועה, השואבים את
הודיותיהם מדמיונם.
אפר ם קישרן, שהפך לאחרונה לספק היחידי
כמעט של מערכונים ללהקות הבידור
הקל, שינה בתוכנית זו את סיגנונו. מערכו־ניו
שוב אינם מכוזנים לד,צחקה בלבד,
בעזרת סיטואציות קומיות או דו־משמ־עות
של מלים ומושגים. הוא ניסה כאן
את כוחו בסימון של קומדיה ריאליסטית,
המבוססת בעיקר על דיאלוגים. למרות שאינו
מגיע לרמת הסאטירה שלו, הרי תמונות
ההודי שלו הן מלבבות ומשעשעות.
קשת רבגוונית, אם קיים קישור
הגיוני מאולץ בין המערכונים, הרי השילוב
בין הפיזמונים וד,מערכונים הוא שרירותי.
מה שמאפיין במיוחד. את הופעתם של
אריק ושושיק, היא המקצועיות ברמה
גבוהה, הבולטת כבר מרגע עלותם על
הבמה. מישחקם מאופק, מסוגנן ומנופה.
לעיתים נדמה שהופעתם יותר מדי מקצועית
ומהוקצעת ופחות מדי ספונטאנית לגבי
אופיו של החומר אותו הם מגישים.
אלא שתמוה כיצד זוג שחקנים ותיקים
כמוהם התעלם מהעובדה שחומר ברמה
מתקבלת על הדעת ויכולת משחק בלבד,
עדיין אין בהם כדי לגבש תוכנית מסוג
זה לשלמות אמנותית. חסרונה הגדול של
הופעתם הוא העדרו של במאי. אפרים
קישון כבמאי הסתפק, כנראה, בהעמדה, שניתן
לכנותה או כמאופקת או כדלת דמיון.
התכונה הנידרשת ביותר בערב מעין
זה — הדומה יותר להופעת יחיד מאשר
לתיאטרון — היא איכות בימתית אחידה,
הנוצרת מהרמוניה של האישיות הדרמתית
של כל אחד מהשחקנים. איכות זו לא
הושגה בהצגה. שושיק שני מתגלה כשחקנית
מזהירה, שאינה משחקת רק את עצמה,
כרוב השחקניות בארץ, אלא מסוגלת ליצור
קשת רבגוזנית של דמויות. אריק רק
משמש לה אמצעי להתעלות, מבלי להתמזג
עמה על הבמה למושג השלם של היא והוא,
או במקרה הגרוע ביותר — להיות הוא עצמו.
העדרו של במאי גרם לכך שמהוא והיא
קיימת על הבמה רק היא, כך שהתוכנית
נראית כמבחר קטעים מתוך הצגה גדולה
יותר ולא כשלמות מסגרתית ואיכותית.
בידור צחוק אימתני
חמשת הפרצופים

(טועמן

כליף!

היא חמישיה איטלקית ששמר, המקורי הוא

לוט סינקו ברוטוס, שפירושו חמשת המכוע-
ערים. האמת היא שבחיי היום־יום אין החמישה
מכוערים כל כך. אולם כשהם עולים
על הימר״ מציגים פארודיה אכזרית ומטורפת
על להקות הזמר האיטלקיות והאמריקאיות,
הם לובשים על פניהם את הפרצופים
המבעיתים ביותר בעולם, מדראקולה
ועד לג׳רי לואיס, במהירות מסחררת ומפתיעה.
בעוד
שהזמר בחמישיה, ג׳אקומו ג׳ואריג,-
שר כשהוא אדיש לכל מה שקורה, מבצעים
ארבעת חבריו סידרת תעלולים סאדיסטיים
ובלתי־צפויים, עד שבמקום להפחיד, הם
מצחיקים. חולשתה של החמישיה היא בכך,
שאחרי רבע השעה הראשונה שוב א־ן
היא מפתיעה את הצופה והפארודיה הופכת
לקרקס.

מאחורי הקלעים
גלל מכ!ס ים
״זאת חוצפה שאין דוגמתה ! דבר כזה
לא נשמע בשום מקום בעולם !* התרתח
בזעם אחד מבעלי מועדון־הלילה התל־אביבי
אדריה.
מה שהוציא אותו מכליו, היתד, העובדה
שהזמרתי־פסנתרנית הכושית הנודעת הייזל.
סקוס, המופיעה במועדון, הופיעה להצגת
התה־של־שעה־חמש, בשבת האחרונה, כשהיא
לבושה במכנסיים שחורים, ת־צרת
אחד מאמני ההוט־קוטור הפאריסאי.
הכושית, הלא־כל־כך־צעירה אך הכל־כך־
נמרצת וספונטאנית, עמזה על זכותה להופיע
בפני הקהל בתלבושת שתראה לה.
״אין שום סעיף בחוזה איך אני צריכה
להופיע. מי אמר שלא הגון לזמרת כמוני
להופיע במכנסיים?״
בעל המועדון ביטל את הופעתה.
באותו יום, בהצגת הלילה שנערכה אחר
חצות, נקמה בו ד,ייזל את נקמתה. מאחר
שהמועדון היה מלא ובעליו לא יכלו לבטל
את הופעתה של הייזל, היא הופיעה בפני
הקהל כשהיא ענודה במיטב תכשיטי היהלומים
שלה ולבושה — במכנסיים.

תקציר מדו־־ק
תמיד קיימים צופים בהצגת תיאטרון,
שאינם מוכנים להשאיר שום דבר למקרר,
או למזל. הם מוכרחים, למשל, לדעת את
התוכן המדוייק של מהלך ההצגה עוד לפני
הרמת המסך. מבקרים מסוג זה, שביקרו בהצגת
שורש נל רע בחמאם, קרוב לוודאי
שלא יחפצו יותר לדעת את התפתחותי
העלילה מראש. דן בן־אמוץ הכין להם
בתוכנית המחזה סיפור מקוצר של העלילה,
בזו הלשון :
״הנסיך סרג׳י איבנוביץ׳ אוסטרובסקי
ניכוזה קשה בשריפה הגדולה של מוסקבה,
בשנת .1812 בנו, איגור סרגייביץ׳ ,אשר
נוכש על־ידי נחש במלחמת קרים, חוזר
הביתה ומוצא את ארוסתו, טטיינה, שוכבת
על ערש־חזי עם ידידו הטוב וולפגאנג
יוסקוביץ׳ ,רופא יפאני מפורסם.
״אמו החורגת, נטשה סטפנובה, לקתה
בצעירותה בשחפת ומשתעלת במשך המערכה
הראשונה והשנייה. המשפחה נמצאת
על סף היאוש, אך הנה מתקרבת מלחמת
העולם הראשונה, השמש זורחת וקרני אור
של תקווה מסנוורים את עיני המשתתפים,
החיים באושר עד היום הזה, בסנטוריום
לעוורים בשוזייץ.״
העולם חזה ו •51

במדינה

מ שפ ט
האב ה אבוד
משה סעדיה ( )36 עמד באולם בית־המש־פט
העליון בירושלים ומירר בבכי, כשהוא
כובש א.ת פניו בידיו. מספסלי האולם מיהרו
אליו עורכי־דין לבושי גלימות וסתם
סקרנים שהזדמנו לבית־המשפט. הם טפחו
על גבו ולחצו את ידיו .״אתה חופשי, אתה
יכול ללכת הביתה!״ אמר לו השופט העליון
משה זילברג. שני חבוייו בשמיעת הדיון,
השופטים יואל זוסמן וחיים כהן, רק ניד־נדו
בראשם.
חצי שנה קודם לכן עמד משה סעדיה
באולם בית־המשפט המחוזי בחיפה, בהרגשה
שכל עולמו חרב עליו. הוא נאשם באחת
העבירות המזעזעות ביותר — קיום יחסי־מין
עם בתו. השופט המחוזי החיפאי עמנואל
סלונים מצא אותו אשם בעשיית מעשה
מגונה באיומים בגופה של שושנה סעדיה
בתו, קבע בגזר דינו :״העבירה היא חמורה
פי כמה, בגלל היות הקורבן בתו של הנאשם.
הנאשם הצהיר כמה פעמים, שאם
אמנם הוא אשם במה שמיוחס לו, מגיע לו
כרת. אין בסמכותי לגזור לו עונש כזה,
אלא שעונש מאסר, ולוא גם קצר, חייב
אני לפסוק לו. לא אסתיר את רחשי לבי
אם אומר, כי זה אחד המקרים השפלים
ביותר שעלה בגורלי לדון בהם.״
משה סעדיה נדון לשלוש שנות מאסר.

אחרי שנים רכו ת-פגי שה,

היתה זו הפעם הראשונה שמשה סעדיה נשלח
לכלא. יליד לבנון, שהיה חבר כפר־גלעדי,
חזר סעדיה ב־ 1945 אל משפחתו בלבנון.
שם הכיר את כרמן טובי ונשא אותה
לאשה. אולם כעבור זמן קצר נאסר סעדיה,
כחשוד בהברחת נשק ועולים לארץ־ישראל.
כששוחרר מכלאו עבר לעיראק, שם נאסר
שוב באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל,
נדון ל־ 15 שנות מאסר. במשך שבע שנות
ישיבתו בכלא נודע למשה כי אשתו, שנשארה
בלבנון, ילדה לו בת. הילדה לא ידעה
כי אביה חי חר והגיעו שמועות ללבנון
כי משה סעדיה הוצא להורג.
רק יותר מאוחר נפגשה הבת עם אביה,
כשעלתה אז לארץ עם משפחת אמה. הבת,
שושנה, היתד, כבר נערה כשראתה את
אביה לראשונה. האושר שבמציאת האב
האבוד לא נמשך זמן רב. משה סעדיה לא
חי בשלום עם אשתו, עמה התגורר בשיכון
בלוד. מדי כעם פרצו ביניהם סיכסוכים
והם נפרדו.
משה מצדו היה קנאי מאוד לכבודה של
בתו. הוא אסר עליה לצאת בחברת מחז־ריס,
עד ששושנה, בהיותה בת ,16 נאלצה
לברוח מהבית. האב איים לרצחה נפש (העולם
הזה .)1266 אולם בסופו של דבר, כאשר
התברר לו שלבתו יש ארוס, תושב טירה
שליד חיפה, היה מוכן להתפייס עמה.
נדמה היה שהכל עומד להסתיים בכי
טוב. משה סעדיה ביקר בבית משפחת הארוס
בטירה, וכעבור יומיים התכנסה המשפחה
כולה בבית אחיו בבאר־שבע, כדי
להחליט על החתונה. אולם חילוקי דעות
בעניינים כספיים ובעיית גילה של שושנה,
שהיתר, מתחת לגיל הנשואין המותר, הביאו
שוב למריבה. משה סעדיה חזר ללוד, התלונן
למחרת במשטרה כי אחי אשתו שדד
ממנו 34 לירות.
אולם במשטרה היתה כבר מוכנה פקודת
מעצר נגדו, על שלא שילם לאשתו דמי
מזונות, בסך של 34ל״י. הוא* נלקח למחנה
נועשיהז. כאשר שמעה הבת כי אביה נעצר,
התלוננה במשטרת חיפה כי כמה ימים
קודם לכן, בעת שאביה ביקר בדירת משפחת
ארוסה בטירה, הוא ב צע בגופה מעשה
מגונה.
דם על המטפחת. לפי סיפורה של
הבת היא, חזרה עם. אביה מחיפה, כאשר
אמר לה האב לרדת בתחנה הראשונה׳
ליד טירה, ושם, באיימו עליה בסכין,
גרר אותה לחורשה, הניח את מעילו על
הקרקע ודרש ממנה להתפשט ולשכב. לדבריה׳
עשה בה האב מעשים מגונים מן
היום הראשון בו פגשה אותו. מאחר שפחדה
מאי־ומיו, לא העזה לספר על כך לאיש.
התביעה, שהתבססה על עדותה של הבת,
הביאה בבית־המשפט המחוזי עדות
מסייעת לדבריה. היתד, זו מטפחת שנמצאה
בכיסו של הנאשם, עליה נמצאו סימני דם
וזרע. לדברי התביעה היה הדם דמה של
הבת, שהיתר, בעת התקיפה במצבה החודשי.
האב, לעומת זאת, טען כי כתמי הדס
העולם הזה §11ו

על המטפחת הם תוצאה של חתך בשעת בן ביברשטיין לשטות במשטרה והשוטר לא
גילוח.
רצה להעמיד את יושרו הספורטיבי במיבחן.
למרות הסתירות בעדותה של הבת, קיבל
ראשית הפרשה בתלונותיהם של אזרחים
השופט החיפאי את עדותה.
שונים ששילמו כספים מיותרים לגובה מהמשטרה
לא הסכימה לבדיקה. טעם קול־ישראל, שבא אל ביתם וגבה דמי
רק בהיותו בבית־הסוהר מצא משה סעדיה שימוש במקלט הרדיו.
אוזן קשבת לזעקתו כי הוא נשפט על לא
שמו של האיש נתגלה כאשר ניסה
עוול בכפו. אסירים אחרים, ביניהם עורך־
לגבות דמי שימוש כאלה גם מאיש שירותי
הדין דוידסקו ואהרון כהן, שעיינו במה בית־סוהר, בו בילה כנראה ביברשטיין זמן
לך משפטו, הציעו לו להגיש עירעור בפני מה. כאשר הופיע בעל הבית, לא העז
בית־המשפט העליון.
הגובה המדומה לגבות ממנו כסף, הסתפק
ללא עורך־דין, ומבלי שיהיה מסוגל ל בבדיקת רשיון הרדיו ומיהר להסתלק. ההוציא
הגה מפיו, הופיע סעדיה בפני הרכב
סוהר מצידו מיהר לבדוק את כרטיסיית השל
שלושה שופטי בית־המשפט העליון. פושעים, זיהה את האיש שביקר בביתו.
שלושת השופטים רק קראו את פסק־דינו
במשך שבועיים לא העלו חיפושי השל
השופט סלונים, החליטו לזכות את משטרה דבר.
סעדיה.
השבוע, בין ארבעים אלף האנשים שקבע
השופט זילברג :״הרשעה זו אין
נאספו לחזות באיצטדיון הרמת־גני במישחק
לה על מה שתסמוך. היתה כאן עדותה נבחרות ישראל ואוסטריה, גילה לפתע נסים
מצא החיפאי אדם מוכר. האיש הרכיב משקהיחידה
של המתלוננת והיא לא הסתייעה
בשום ראיה אחרת הטעם שבגללו פיים כהים ובעל תסרוקת משונה. אך מזקוקה
עבירה מינית לעדות מסייעת הוא אחורי שני אלה הכיר מצא את האיש שגבה
ברור, מפני שעדותה של המתלוננת היא ממנו כספים לתשלום רשיון הרדיו שלו.
כמעט בגדר עדות ״שאין אתה יכול לה־מצא
עקב אחריו עד מקום ישיבתו, אחר
זימה.״ מעשי בינו לבינה נעשים בהסתר מיהר לשוטר הקרוב ביותר, הביא אותו
ובאין רואה. אם יורשה השופט להרשיע עד לאיש עצמו.
על פי עדותה היחידה של המתלוננת, עלול
ביברשטיין שמע רק את תיאור מחציתו
דבר זה לשמש מקור לא אכזב
לנקמנות השניה של המשחק ממקלט טרנזיסטור, שולסחיטה
אולם לוא גם סברתי אחרת,
עדיין הייתי מהסם לאשר את הרשעתו של היה בידי אחד הנערים שלא הצליחו להנאשם.
המתלוננת סתרה בעצמה הרבה מ התפלח למגרש.
דברי• עדותה. היחסים בין האב והבת היו
מתוחים מדי. המערער ביקש מהמשטרה שתיקח
דם, כדי להשוותו עם הדם שנמצא
על המטפחת, היינו דם נידה לטענת ה־ ד״ש משאר א ל־ ש״ ך

מודיעה על פתיחת

* 1לפנא
לגר פי ק ה
בשיתופה ובפיקוחה של

אגו־דת

הג ר פי ק אי ם
פרטים והרשמה :
תיא, רח׳ ברנר .4טל<7487 .
/בכל יום בין השעות
8בבוקר 1־ <$בערב

הגבול

כיכרשטיין כמכונית המשטרה
מחצית שניה בטרנזיסטור

קטיגוריה. המשטרה לא הסכימה לכך. כל
אלה הם פגמים חמורים למדי, העשויים
לזעזע את יסודי פסק־הדין.״
״יטר פו אתה היי םשלי אלא שהזיכוי
המוחלט לא סיפק את סעדיה .״על
המצח שלי נשאר אות־קין של אב שפגע
בבתו,״ אמר השבוע .״מה נשאר לי לעשות?
לרצוח את האנשים שטרפו את החיים
שלי לגמרי?! אין חוק לפיו תשלם לי המדינה
בגלל חצי השנה שישבתי בבית־הסוהר
לחינם. אני מוכן לסגור את כל העניין רק
אם הילדה שלי והבחור שטוען כי הוא בעלה
(הבת׳ נישאה בעת שבתו של סעדיה במא סר)
,יבקשו ממני סליחה באופן רשמי
ואז אני באמת אסלח להם.״

פ שעי ם
ה ת חביב גזל פרנסה
״אולי תתן לי לראות לפחות את המשחק?״
ביקש גבר במשקפי שמש כהים ותסרוקת
מסולסלת את השוטר שעצר לידו,
הורה לו להילוות אליו.
לא היו לו שום סיכויים שהשוטר ייענה
לבקשתו. במשך שבועיים ימים הצליח ראו
מדי
יום ששי מטרטרת מכונת הש־כפול
בווילה 13 של מחנה האו״ם בעזה. שם
יושבת מחלקת המודיעין של כוח החירום
הבינלאומי, והתירטור מעיד על לידתו של
עלון שביעי נוסף, הנושא את השם ניבעת
החול.
זהו עלון חסר־יומרות, המספר על העברות
מעזה לגינ־אה החדשה, על הישתתפות תיז־מורת
הגדוד ההודי בפסטיבאל אדינבורג
ועל הסרטים המוצגים השבוע מדיר אל־בלח
עד רפיח.
הגליון האחרון מצטיין בסיפור מלבב, הנוגע
לשארם אל־שייך. בנקודה יפה זו
מתגוררות עתה ארבע חינה, אשר כולן
הובאו לשם על־ידי מזג־אוויר קשה. האומללה
שבהן היא החסידה, שנותרה מתוך
להקה גדולה שעברה מעל שארם אל־שייך,
בדרכה מאירופה הצפונית. חלק מהלהקה
חנה במקום, כנראה מתוך עייפות. אך מאחר
שלא מצאו מיס לשתיה, החלו חסידות
גוועות לעשרותיהן בין דיונות החול, והשטח
מסביב לנמל העמוק מכוסה שלדים.
לפני ימים אחדים מצא• סמל לארס הארי
באג חסידה חסרת־נשימה. הוא שפך מעט
מים מתוקים אל תוך גרונה. החסידה
הראתה ס־מני חיים, ניסתה להתרומם. אך
מקורה היה כבד מדי והוא נפל עד שנגע
באדמה. וכך נשענה החסידה על שלוש
״רגליים״ למשך כשעתיים, עד שגמרה להתאושש.
עתה היא מטיילת בגאווה בין
מועדוני הקנאדים והשוודים, הצדים למענה

דגים קטנים במיפרץ הכרישים.
במחנה נמצא גם חתול־בר, אך מעטים
ראו אותו, בשל ביישנותו. הכלב המפוקפק,
שאיכשהו הגיע לשם, הוא חברה של התיה
המוזרה ביותר במקום: שועל מידבר. הם
רודפים אהד אחרי השני על פני הסלעים.
״חיילי המקום,״ מוסר העלון ,״מעיינים
עתה באפשרות להעניק לחיות המחנה מעמד
של נציגי מחלקת הבידור של חיל החירום.״
חיילי ישראל, שישבו פעם בשארם
אל־שייך, יכולים להבין אותם.
החי הסוואה: באור־יהודה, נעצר ברוך שוטה
באשמת הוצאת כסף מאנשים במירמה
פקודה מגבוה: בירושלים, השתוללה
יינטה פישביין בחנות למימכר תש־מישי־קדושה
נוצריים של כנסיית דורמציון,
טענה כי נשלחה למיבצע על־ידי קול מאוב
טרמפ: בחיפה הצליחו נהגי מכוניתי
גנובה להתחמק משוטר שניסה לעצור
אותם, נעצרו על־ידי אותו שוטר, שנתלה
במכוניתם ונסע עמם עד שעצרו
גו נבמגנב: בתל־אביב, האשים השוחט
אברהם חייבי רוכל משכונתו, שאיים עליו
איומי שחיטה.

מועדון ״הלה״

לסרט המיוחד
תל־אביב, רחוב רש״י 13
ת. ד ,22075 .טל 232309 .

סרט ל ב ית ך
לארועים צבוריים או פרטיים
סרטי בדור, עלילה, למוד או
מדע — כבחירה
פרטים והזמנות, אישית או
טלפונית: ערב ערב בשעות

מהירים נוהים

,,לויד ״
המכון הבינלאומי ל ה תכ ת בו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

האס^צריכים לקום בפני בחורה? האם צריכים לפתוח לה את הדלת י ואור

זה הנימוס שדנו!
המנחה: עתה נשוחח על הנימוסים,
במובן הרחב ביותר של המלה.
הייתי מגדיר את הבעיות העיקריות בנושא
זה בכמה שאלות, שלגביהן יצטמצם,
פחות או יותר, הוויכוח.
• האם אתם סבורים שבכלל צריכים
להיות נימוסים?
• אם כן, איזה סוג של נימוסים, ומה
מהותם?
• האם אתם סבורים שהקנו לכם את
אותם נימוסים שלדעתכם צריכים להיות
מקובלים בחברה?
היתד תקופה בארץ, בערך לפני דור,
כשהנימוסים נחשבו לדבר שלילי. השקפתי־העולם
השלטת בישוב העברי אז היתה:
אנחנו מרדנו בנימוסיות של אירופה. אנחנו
באים לארץ חדשה, רוצים להקים חברה חדשה,
ולכן תפקידנו הראשון הוא לשלול
את הנימוסים לכל אורך החזית. וזה כיוון
שההרגשה היתד, שהנימוסיות האירופית
היא דבר חיצוני גרידא. האידיאל של התקופה
ההיא היה האדם המתנהג בטבעיות,
משוחרר מכל תסביכים של נימוסי החברה
הישנה.
יש לי ההרגשה שגישה זו מתה כיום.
אולי היא רק גוססת. אבל אני מסופק אם
תחתיה באה גישה אחרת כלשהי. אני שואל
את עצמי אם בכלל יכול להיות משהו
הנקרא נימוס ישראלי, ואם כן, האם הוא
צריך להיות העתק שרירותי ממה שאנחנו
רואים בקולנוע או אצל עמים אחרים.
אני יכול לתאר לעצמי גירסה האומרת:
אנחנו לא חייבים לאמץ דווקא נימוסים של
חברה אירופית מסויימת, שהיא תוצאה של
מסורת בת אלפי שנים, ואינם חיוניים במציאות
של ימינו.
בנימוסים ישנם כמה עקרונות־יסוד, שערכם
אינו משתנה עם תמורות הזמנים.
למשל — ההתחשבות בזולת. אני מסכים
שבהתאם לעקרון זה יש להגדיר מחדש
את הנימוסים החייבים להתקבל אצלנו.

מתי?קדם בבית־הקכה?
אולם ישנם נוהגי־נימוס אחרים, שעליהם
אפשר להתווכח. למשל, יש מדינות בהם
נהוג נימוס מופרז כלפי האשה: כמו נשיקת
ידה בעת פגישה. האם לדעתכם נוהג כגון
זה צריך להיות מקובל אצלנו או לא?
לאה: באמת, כמו שאמרת, קיים הבדל
בין נימוס יסודי, המבוסס על עקרון
ההתחשבות בזולת, וכדוגמה לכך אביא את
הקימה בפני אשה וזקן באוטובוס, לסוג
אחר של נימוס הנובע מתוך התחשבות, כאילו,
בעדינותה של האשה. בארץ, מקום
שהאשה הולכת לשרת בצבא, ויש לה כמעט
אותן הזכויות והחובות כמו לגבר, אין
להפריז בעדינותה.
שלו מי ת: כשהיינו צעירים יותר, בתקופה
של תנועות־הנוער, היינו יוצאים
למחנות, ואז היו כל המושגים אחרים. ככל
שהבת היתה יותר פ״טרית, היתד יורדת
יחד עם הבנים באומגה, או הולכת אתם
קפא״פ, היא נקראה בת אמיתית, והעריכו
אותה יותר. הענין הוא שעם הגיל משתנה
יחס הבנים והבנות לגבי נושא זה. כל בת
רוצה, אם תודה בכך ואם לאו שינהגו כלפיה
בכבוד, שיקומו בפניה, שיפתחו לה את
דלת המכונית, וכל הדברים האלה שאנו
רואים אותם בקולנוע. יתכן שזה מצועצע,
אבל קצת אנו רוצות מזה.
המנחה: איך את מתארת לך את זה
באופן מעשי? מתי צריך הבן לשנות את
יחסו כלפי הבת?
שלו מי ת: אני חושבת שהבדלי הנוהג
הם קטנים, אבל מגיעה תקיפה, בה הבן
והבת מרגישים לבדם מה הוא היחס הנכון.

״רכרוכי״ או ״גס דוח״?

המנחה: השאלה היא, שלומית, אם
אינכן מעמידות את הבן במצב מאוד קשה,
שבו אין הוא יכול לדעת מה מצפים ממנו.
אם ינהג בעדינות, יחשבו אותו לרכרוכי
וללא־גבר. מצד שני, אם ינהג בחברמניות,
יחשבו אותו לגס־רזח?
לא מכבר ביקרה אצלי משפחה מאנגליה

ז הו הוויכוח השני של הפורום הצעיר, שכונס על־ידי ״ העול ם הזה״ ,בניזיון
להציג א ת בעיות הדור הצעיר כפי שהוא עצמו רואה או תן.
בעמודים אל ה מ תפ רס ם הדו׳׳ח של הדיון כפי ש הוקל ט, ללא שינוי נוס ח. ה שתתפו
בדיון זה: יורם בן־טובים 18 יעקב גולן 17 יצחק גלנלי 1$מרגלית הוניג
18לאה הולצמן 18 יוסף ינאי 18 דינה יניב 17 שלמה כ הן 17 נילי
לבקוביץ 17 שלומית מוניץ 18 מיכ אל שמר 17 אל ה שפירא 17 אבר ה ם
קלינברגר 17 תלמידי הגי מנ סיו ת ״אוהל״שם״ (רמת־גן) ,״תיכון חדש״ ,״הרצליה״
ו הגי מנסי ה העירונית ״ אלי אנ ס ״ (תל־אביב) ; חניכי תנועות הצופים, התנועה ה מ אוחד
ת ובית״ר. משעם המערכת השתתף, מלבד ה מנ ח ה, אלי תבור.

או בגלל הלך־המחשבה, אבל בכל זאת זה
הפריד.
מרגלית: אני חושבת שאנחנו מערבבים
כאן שני דברים. עניין של יחס ועניין
של מנהג. אינני חושבת שנחוצה דווקא
נשיקת־היד לאשר, כדי להעיד על יחס
של כבוד כלפיה, אבל היחס הכללי של
כבוד אשד, והתנהגות שונה כלפי האשה,
זה דבר שהוא נחוץ.

החיילת איכה שברירית
עם שני ילדים, בני ד ו־ ,9המחונכים ב־פנימיה
אנגלית. שמתי לב לפרט מעניין.
כשהציגו את הילדים בפני, הם לא באו
במבוכה. כששאלתי אחד מהם )10 :זז ס 0
? )10 גיס^ הוא ידע בדיוק מה לענות ואיך
לתת את היד, למי קודם ולמי אחר־כך,
דברים שגם אני לפעמים מתבלבל בהם. אני
מושיט לפעמים את היד לבחור לפני
שאני מושיטה לבחורה. אבל הוא ידע
בדיוק. כך חינכו אותו, וכך הוא עושה.
בעוד שאם ניקח ילד ישראלי, בעצם
לא רק ילד, נראה התנהגות שונה לגמרי.
ישבתי פעם עם נערה ליד שולחן וניגש
בחור, ידיד של הנערה שישבתי עמה. כמו
כל בחור הוא עמד בצד, התחיל לעבור מרגל
לרגל, לא הציג את עצמו, מפני שגם ידידתו.
לא הציגה אותו, והוא ממש לא ידע
מה לעשות. לכן, כדי להגן על עצמו, הוא
התנהג בצורה גסה שעה שהמיסכן בכלל
לא ידע מה לעשות. הייתי רוצה לכן לדעת
מה ההרגשה של הבנים בנידון.
יעקב: כאן בארץ, בקרב הנוער, מסתכלים
על הנימוס בצורה די שלילית. זה
נובע מכך שפשוט לא יודעים מה זה
נימוס־ם. ואתן דוגמה מנסיוני האישי.
לפני שנה ערכתי ביקור בצרפת. בדרך
חזרה נסענו באיניה ירושליס. נסעה עמנו
קבוצת־נוער אמריקאית. במקרה יצא לי
לשבת בשעת אחת הארוחות יחד אתם.
היינו שולחן של שלושה בנים ושלוש
בנות , .אז אף בן אחד לא התיישב לפני
שהבת התיישבה ליד השולחן, ואז היה
מסיט את הכיסא שלה אחורנית ועוזר לה
להתיישב. אז זה, למשל, נראה לי מוזר,
מפני שאצלנו לא עושים את זה. אבל בסוף
הנסיעה נראה לי הדבר טבעי לגמרי.

אני עבדתי כעת עם אנשים מחוץ־לארץ,
וראיתי את הנימוס בצורה לגמרי שונה,
ואני חושבת שלא רק הנימוס בין האנשים,
אלא כל נימוס בכלל, הוא עקרון־
יסוד לכל סדר בחברה. הנימוס אינו כולל
רק את בעיית היחס לאשה. פתאום כולם
נטפלו רק לבעייה הזאת.
ושוב, כפי שאמרה שלומית, נדמה לי
שהנימוס כאן מתפתח בגיל מאוחר מדי,
ואז הוא נראה לא טבעי, מלאכותי, פוגע
מאוד, והאנשים פחות מסתגלים אליו. לפי
דעתי, הנימוס חייב להיות מוקנה החל מ־בית־ספר
עממי. הוא חייב להראות בבית,
מה שבדרך כלל לא רואים פה. וזו נקודה
חריפה למדי, היות וצעיר הרואה את אבא
שלו צועק ״חמור!״ לנהג מהחלון של המכונית,
או ששוכח לפתוח לאמא את הדלת
אלא נכנס ומתיישב קודם, שהיא
תיקח את כל המזוודות ושהיא תסחוב
אותן מאחורנית, ואחר־כך שהיא תפתח את
הדלת, תכנם ותשב והכל, זה מעיד על חינוך.
הדבר צריך להיות מוקנה בבית, ואז
הוא יראה טבעי.

״אתה״ או ״אדוני״?
אלי: האם אתם חושבים שזה נכון
לפנות לאדם זר בשם ״אדוני״ ,בגוף שלישי?
אלה: כן. אתן דוגמה. אם אני אפנה
למוכרת־דגים בנימוס רב, זה ימנע ממנה
במידה מרובה מלקרוא לי למשל ״נבלה״,
אפילו אם לא אמצא חן בעיניה, זה עניז
של השקפה.
יצחיק: אבל למה בגוף שלישי? אני
ביקרתי בחוץ־לארץ לפני כשנה, ונתקלתי
באמת בתופעה הזו שפונים ב״הוא״ .ואמנם

המנהג הוא שונה בין ארץ לארץ. אנחנו
מדינה חדשה. עוד קשה ללמד צורה מסו-
יימת ואחידה של התנהגות. קשה לדרוש
מצבר שיקום בפני אשה, או שיתן לה את
מקומו באוטובוס. זה הכל עניין של דמות
הצבר. יש דעות שונות ואין עדיין דמות
קבועה — איזה מין טיפוס אנו רוצים
לראות בצבר?
לי אין דמות מסויימת של צבר. אגי
בעצמי מתלבטת, כיוון שאיני גורסת את
הדמות הפייטרית, המרושלת, המוגזמת של
ימי הפלמ״ח, אני מתנגדת בהחלט לדמות
האירופית הנוקשה, וצריך מיזוג.
המנחה: ניקח שלוש דוגמות( .א) גבר
קם באופן אוטומטי, אם אשד, ניגשת לשולחן
או אם היא ניכנסת לחדר( .ב) גבר
אינו קם, אבלמביא לה כסא, אם אין
כסא בשבילה
קריאת־כיניים: או שיתן את הכסא

המנחה ( :ג) גבר מזמין בחורה למכונית,
יוצא מהצד שלו, ניגש לצד שלה,
פותח לה את הדלת.
מה משלוש אלה היית אומרת מתאים
לטיפוס שהיית רוצה לראות בצבר?
מרגלית: השני, אני חושבת, הכי נכון.
זו לא הבעה מופרזת של כבוד והערכה— ,
והאשה אינה נראית כאן כייצור שברירי ^
וחלש, כמו שמצטייר בשנים הקודמות. די׳
יום אצלנו האשד, הולכת לצבא, והצבא י
מקנה יה מידה מסויימת של גבריות —
לא גבריות, אבל נוקשות מסויימת — ויהיה
משונה אם יתייחסו אליה כמו אל איזה
ייצור שברירי.
המנחה: אם כך, האם צריך לפנות
מקום בשביל בחורה דתיה, שלא הולכת
לצבא צחוק כללי).

הצביעות היא הכרחית

מתווכחים אברהם קלינכרגר, שולמית מוניץ ושלמה בהן
מגיבורות האומגה לליידי של סרט אמריקאי — וחזור חלילח
אני חושב שזה פשוט עניין שלא רואים
את זה כאן, ולכן גם לא יודעים׳את זה.
לכן יכול כאן בית־הספר, העממי או התיכון,
למלא תפקיד חשוב, אם קצת ילמד
נימוסים לתלמידים שלו, במקום כמה בעיות
במתימטיקה, וזה יכול לתת להם הרבה
יותר, ולפי דעתי אפשר לקבל כאן בארץ
את גינוני הנימוס הבינלאומיים, רוב רובם,
בכל אופן, כפי שהם, בלי שינויים.

מה רואים בבית?

אלה: הבנות בארץ לא רגילות שיתנהגו
אליהן בנימוס.

זה הכל טוב ויפה, זה נימוסי, אבל בכל
אופן זה יוצר מחיצה, מרחק בין בני
אדם, ולא מרגישים שום דבר משותף. וככה,
אם פונים בלשון אתה, תיכף נוצר
איזה רגש בין בני אדם. ראיתי תופעה זו
בשווייץ למשל, אנשים באמת נימוסיים והכל

אלי: בארץ לא נתקלת בזה. איך, למשל׳
אתה קורא למורה שלך: המורה, או
משה?
יצחק: המורה! אבל בכל אופן זה דבר
שבנוהג. בשוזייץ הרגשתי — כשמדברים
עם אדם בגוף שלישי, אין לנו שום דבר
משותף. אינני יודע אם זה בגלל הפנייה

יורם: רציתי להעלות בעייה אחרת בוויכוח.
אני אומר שנימוס זה מעשה צביעות.
זה מה שאני חושב. אבל זאת צביעות
שמוכרחים לקבל אותה, כדי לשמור על
יחסים פנימיים בין בני־אדם.
אמר כבר מי שאמר, איני זוכר בדיוק:
אדם לאדם זאב. כל בן־אדם. דיברנו פה
על מה זה ההבדל בין נימוס ונימוס
מופרז. נימוס זה כל דבר שעוזר לך לשמור
על יחסים תקינים בינך לבין האדם
העומד על ידך, ולא חשוב אם זה גבר
או אשה. כל דבר שחורג מגדר זה, שלא
מוסיף לכך ולא כלום, שזה רק ענין של
הצטעצעות, זה לא נימוס.
כך, למשל, אני שולל את הפניה בגוף
שלישי. לדעתי אין שום צורך בזה, בכלל.
זה אפילו ההיפך מנימוס. בשביל מה טוב *יי
להיות מנומס — כדי להביא אותך יותר
קרוב לאדם העומד לידך. ואם אתה משתמש
בגוף שלישי, נוצרת — כמו שיצחק
כבר אמר — מעין מחיצה. ומי אמר שהוא
עצמו נהנה מזה?
הכללים האלמנטרים של התנהגות אנושית
בין אדם וחברו — זד, הנימוס. כשאתה
מדבר אל אדם בטון אנושי, כשאתה, למשל,
לא מתחצף, כשאתה קם באוטובוס
אישה זקנה, זה נקרא נימוס.
המנחה: מאיזה גיל?
יורם: אפילו בפני אשה בגיל 30שנראית
זקנה, אז אני אקום בפניה( .צחוק
כללי).
שלומית: ומה אם אשד, בת 25 שנראית
זקנה?
אלה: ואם אשה בת 70 נראית צעירה,

נ־ גם לנשק את ידה*

אז לא תקום לה?
יורט: אקום, ודאי שאקום.
דגה: הבעיה הצברית הגדולה היא ההפרדה
בין התנהגות בחברה, נימוס בכלל,
והנימוס כלפי אשה. משום שבדרך כלל
יכול נער להיות מנומס מאד בביתו, והמכרים
משבחים אותו כילד שקט ומנומס,
אך בחברת אשר• הוא לא יודע להתנהג,
ויתנהג פשוט בגסות.
האם לצאת מהאוטו ולפתוח לאשה את
הדלת? אני חושבת שחובה על הגבר לעשות
זאת. אם האשה מרגישה צורך לעשות
את הפעולות האלה בעצמה (אינני מדברת
על הבאת כסא, אלא על פתיחת דלת של
מסינית) היא תעשה זאת, אבל על הגבר
להראות מחווה של רצון לעשות זאת, משים
שעליה להרגיש שיש מישהו שדואג לה.

גילגולה של האשה

המנחה: השאלה היא אם הגבר, הצבי׳
יכול לדעת איזה סוג של בחורה בדיוק
נמצא בחברתו, ואם בשביל הבחורה הזאת
ייראה לנכון לפתוח את הדלת או לא?
דנה ז אני חושבת שאפשר להבחין. יתכן
שעכשיו זה לא כל כך נראה. אבל בשנים
הקודמות היתד, נטיה לנערה הישראלית
להיראות כפייטרית, מהסוג של הגבר,
והמחמאה הכי גדולה בשבילה היתה: את
טיפוס של גבר, למשל, ולא להגיד לה:
את נשית. משום שזה היה מעיד על רכות
ורכרוכיות.
מרג לי ת ג אני חושבת פשוט שעל ה־נערה
להתנהג כאשה. משום שאם היא נמצאת
בחברת גבר, אין לה צורך להיות
גבר.
א לי ׳ אני מבין מהדברים של דנה, שאת
מבדילה בין שני סוגי נימוסים. כך,
למשל, בנימוסים בין גבר לאשה, את מבדי-
לה בין נימוס בין סתם גבר לסתם אשה,
ובין נימוסי חיזור בין גבר לאשה.
(קריאות ביניים של כל הבנות: לא, לא
נכון, מה פתאום? !)
אלי: כך, בכל אופן, הבנתי מדבריך.
שאם גבר לוקח במכוניתו סתם אשה, הוא
יכול להניח לה לפתוח את הדלת לבד,
אבל אם זאת אשה שכלפיה יש לו יחס
מיוחד, או שהוא מחזר אחריה, אז הוא
צריך לקום ולפתוח לה את הדלת.
דנה: לא, העניין הוא שאם הוא נמצא
בחברתה, הוא צריך להראות לה ג׳סטה
של רצון טוב, שהיא רצויה בחברתו.
המנחהג האם יש לך איזה פתרון ל־בעייה
שהצגנו קודם: מה דמותה של האשה
בחברה הישראלית? בתנועת נוער היא על
האומגה, בין תנועת־הנוער והצבא היא
גברת מסרט אמריקאי, בצבא היא חוזרת
(קריאת ביניים: לאומנה!).
המנחה נ לאומגה או לשק״ם (צחוק
כללי) ,והיחס אליה הוא שוב פעם יותר
קרוב לזה שבתנועת הנוער, כשהיא יוצאת
מהצבא היא חוזרת להיות דמות מסרט
אמריקאי. בתנאים אלה׳ איך אפשר לקבוע
דמות ברורה של האשה? (הפסקה בוויכוח).

האם היהודים דוחפים?

המנחה נ פגשתי באמריקה אדם שירד
מהארץ. שאלתי אותו מה דחף אוחו לזה.
הוא אמר לי: רק דבר אחד — הצורה
שהאנשים כאן נדחפים באוטובוס. והוא
הסביר את זה בצורה מעמיקה מאוד. הוא
אמר: הדבר הרע ביותר בארץ הוא איר,יכולת
המוחלטת של האדם להתחשב בזולתו•
וזה דבר שמתפשט בכל שטחי ה־חיים
— נסיעה באוטובוס, צורת הליכה

י ברחוב, צורת הדיבור, נסיעה בכבישים.
אתן לכם דוגמה. קרה לי פעם דבר מאוד
משעשע. נסעתי באנגליה באוטובוס לשדה־התעופה,
כל היושבים באוטובוס התכוננו
להמריא באותו המטוס. בהיותי ישראלי,
הרי כשהגענו לשדה־ר,תעופה קמתי באופן
אוטומטי והתחלתי ללכת במעבר. פתאום
הבחנתי שאני עובר על פני האחרים,
תפסתי את עצמי ואמרתי .5 0 אז
אנגלי אחד פנה אלי ואמר לי באדיבות רבה
מאוד :״אין דבר אדוני, תמשיך, אתה בטח
ממהר!״ וזה היה הדבר הכי קטלני שיכול
היד, להגיד באותו רגע — שהרי כולנו
^ היינו צריכים להיכנס למטוס אחד.
גם אני עצמי כל־כך רגיל למינה,גינו, שכאשר
מגיע האוטובוס לתחנה, אני קם ונדחף
החוצה באופן אוטומטי. וזה במידה

משתתפי הפורום כבריכה, כעת הפסקה
מפרעות בבית לגערות ברחוב — ומשם לחינוך ילדים
מסויימת אופייני לכולם, מפני שאלה הם
דרכי חיינו.
אולי כל הבעיה מתחילה מכאן. אולי זה
מפני שאבותינו בא! מחוץ־לארץ, ממה שקוראים
״גלות״ .שם היו צריכים להידחף
על מנת להגיע, מכיוון שהיו מייעוט שהופלה
לרעה, והיה צריך תמיד להידחף.
הצלם: אבל אני מתנגד לדעה הזו.
היהודי בחוץ־לארץ מתנהג הרבה יותר טוב
מאשר היהודי בארץ. היהודים בחוץ־לארץ
מתחשבים בזה שהם יהודים ומיעוט, שיכולים
להגיד להם מלה גסה, אם יתנהגו
לא בסדר. אלא מה, יש הרגשה שבארץ
שלנו אנחנו חופשיים. אנחנו יכולים להתנהג
כמו שאנחנו רוצים.
המנחה: זו אולי הנקודה שמובילה
אותנו להסבר התופעה מדוע בארץ היתה
מלכתחילה דעה קדומה נגד הנימוס. זה
נבע באמת מתוך ההרגשה שחוסר־נימוס
הוא חופש. עכשיו אנחנו שואלים את
עצמנו אם חוסר נימוס וחוסר התחשבות
הוא חופש אמיתי?

הכית צייד?חנק!
האם אתם חושבים שבבית, כשהייתם
ילדים קטנים, הנחילו לכם את הגישה הנכונה,
או בבית־הספר היסודי או התיכון?
דנה: ובכן, כדי להיות גלוייה, אני
דווקא התחנכתי בבית ששם הקפידו מאוד
על הנימוס, וקיבלתי בהחלט הדרכה בכל
כללי הנימוס וההתנהגות בחברה. יתכן שבכל
זאת זה השפיע. אבל מחוץ לבית,
כשהיינו הילדים, בינינו לבין עצמנו, לא
השתמשנו בכל מה שלימדו אותנו. יתכן
שעכשיו זה מתבטא בצורה שבה אני מתנהגת.
אמנם זד, חופש מסויים בתחילה, לא
להתנהג בנימוס, אבל בסופו של דבר כל
אחד שבע מהחופש הזה, כי החברה, בדרך
כלל, אינה מקבלת אנשים המנסים להתקדם
דווקא בדרך הגסה.
יצחק: אני חושב שד,נימוס זה אחד הדברים
האלמנטרים, שמוכרחים ללמוד בבית.
זה לא מתפקידו של שום מוסד, לא של
בית־הספר, ולא של המורה, ולא של שום
מקום אחר.
אני, מצידי, קיבלתי חינוך לנימוסים בבית,
אפשר לומר שעברתי בבית מין בית־ספר
לנימוסים, אבל חוץ מהבית לא לימדו
אותי דבר כזה, ואני חושב שזה צודק,
כי הבית הוא המקום ששם צריך להקנות
ידיעות כאלה.
שלמה: לפי דעתי, צורת הנימוסים
קשורה בתקופה. בתקופתנו אנו, תקופה של
מירוץ אחר המטרות, מבלי להתחשב כיצד
משיגים את המטרות, בכל מקום מקנים
לנו שעיקר הוא להשיג את המעמד, הכסף,
את החומריות, ולא מתחשבים באמצעים
שאנחנו נוקטים כדי להשיג מטרות
אלה.
אברהם: כל בית נותן לבן את הד,ערכים
הראשונים בנימוס, מהימים הראשונים
ועד בית־הספר. אחר־כך נוטל עליו
בית־הספר את התפקיד הזה.

הרחוב מקלקל את הילד

אחד הזכרונות הראשונים מבית־הספר הוא
כשילד מדבר בלי רשות, או נדחף, המורה

אומרת לו: תעמוד בפינה. כשילד, בשנים
בהן הוא מתחיל להיות עצמאי, מתחיל
ללכת לבדו ברחוב או לנסוע לבד באוטובוס,
הוא נתקל ביחסם של האנשים המבוגרים,
הוא רואה כיצד הם מתנהגים. הוא
מבחין שהם צועקים עליו, גוערים בו. כך
באוטובוס, למשל: למה אתה לא קם? הם
עצמם משפיעים עליו בכיוון שלילי. הוא
אומר לעצמו: אם הדוד הזה מרשה לעצמו
לדחוף ולצעוק, אז למה לי אסור? הרחוב
הוא המקום הראשון הדוחף את הילד לחוסר
נימוס!
דנה: אי־אפשר להפריד בין הבית לרחוב.
כולם אומרים שבבית מחנכים לנימוס,
ואילו ברחוב הם רואים כיצד האנשים
בלתי־נימוסיים. האנשים האלה גם
להם יש בית, וגם להם יש ילדים, כלום
אינם מתנהגים בבית בנימוס? האם הם
אינם מחנכים את ילדיהם לנימוסים?
אברהם: דווקא כן. אבל המבוגרים
אינם מקיימים למה שהם מחנכים.
המנחהנ זה מוביל אותנו לנקודה העיקרית
של הוויכוח הזה, שלא נגענו בה
עד כה. מד, כל אחד מכם חושב שצריך
לעשות כדי שהמצב ישתנה?
כולנו מסכימים שיש אי־שביעות רצון
מסו׳יימת מהמצב הנוכחי. כולנו מסכימים
שדרוש נימוס כלשהו, והוויכוח הוא רק
איזה נימוס וכמה.
מכיוון שיש להניח שכולכם תהיו תוך
עשר שנים הורים, השאלה היא: מה אתם
חושבים לעשות בענין זה?

איך נחנך ילדינו?

לאה נ לדעתי נימוס טוב הוא תוצאה
של חברה מגובשת, של מסורת של שנים.
וברור שבמדינה שאין בה חברה מגובשת,
אין בה נימוס שאליו שואף החינוך להוביל.
הנימוסים של החברה הישראלית, או
חוסר־ד,נימוסים, הם תוצאה של חברה בתהליך
התגבשות, ואין אנו יכולים לדרוש
משהו מושלם.
המנחה: יש פה מעגל קסמים מסויים.
מכיוזן שאלו חברה לא מגובשת, לכן אנו
לא מנומסים, לכן גם הילדים שלנו יהיו
לא מנומסים. מכיון שהילדים שלנו לא
יהיו מנומסים, החברה לא תתגבש. איך
לשבור את המעגל הזה?
לאה נ עם התגבשות החברה יווצרו נימוסים
שיתאימו להלך־הרוח של חברה זו.
המנחה נ את היום בת , 17 בערך. זד,
לא עלבון, נכון? נניח לרגע שתוך שלוש
או ארבע שנים את תהיי אמא, את תיתקלי
בבעייה זו בצורה מאוד מוחשית, כלומר —
על מה להקפיד ועל מה לא להקפיד אצל
ילדך? האם, כשתשבי בחברה עם חברותיך,
והילד ייכנס וירעיש, האם תתחילי להתגאות
כמה שד,מותק השובב שלך הוא חכם
ופיקח, או שאת חושבת שצריך להקפיד
ולהחמיר בשטח זה? השאלה היא על מה את
חושבת צריך להקפיד, כלפי עצמנו וכלפי
הילדים שלנו, כשיהיו?
שלומית: אני חושבת שצורת החינוך
הפשוטה ביותר לגבי ילד היא הדוגמה.
הילד בתת־ההכרה מחקה את הוריו, ועל־ידי
הדוגמה האישית אפשר להקנות לו
נימוסים בצורה הטובה ביותר. כאשר הילדים
ישבו בחוג המשפחה ליד השולחן,
האם תדבר והאב לא יכנס לתוך דבריה,

האב יאכל במזלג וסכין כפי שצריך לאכול,
הילד יחקה אותם וירכוש מהם הרגלי נימוס.

שיעורי־נימופ פכיתייהספר
אכרה: לדעתי, צריך להנהיג בביתר,ספר
העממי שיעורי נימוס, כדי להשפיע
על הרגלי הנימוס של הילדים כאשר הם
עדיין קטנים וניתנים להשפעה. כך אפשר
לשבור את מעגל הקסמים.
יצחק: אני רואה שיש באברהם איזו
נטיד, להטיל את כל התפקידים על ביתד,ספר.
יש לבית גם כן תפקידים בחינוך,
וביחוד בשטח הזה.
יעקוב: יצחק מתעלם מעובדה אחת,
שלא כל בית יכול להקנות לילד נימוסים.
ניקח למשל את עדות המזרח, אז בין שד,נימוס
קיים ובין שהוא לא קיים, הוא
אינו דומה לנימוס שאנחנו רוצים לקבל.
יצחק: אולי הנימוס שלהם יותר טוב?
יעקוב: יכול להיות. אבל אנחנו מתכוו־נים
לנימוס הבינלאומי הרגיל. במדינה שיש
בר, עולים מ־ 80 ארצות, וכל אחד מביא עמו
מארצו דעות אחרות לגבי נימוסים, יכול
רק בית־הספר היסודי למלא תפקיד, בתור
מגבש נוהג נימוסים אחיד.
המנחה: אני רואה כאן בעייה אחת
שכדאי שניתן את דעתנו עליה. במידה שיש
מעמדות במדינה הזו, הרי כל הנוכחים
כאן שייכים למעמד העליון במדינה. במדינה
הזו יש עליה ענקית. המעמד העליון
הזה, שאתם משתייכים אליו, הוא שיכבה
די דקה היום. אני מתכוזן למעמד של בני
הישוב הוותיק, שמבחינה כלכלית הגיעו
למעמד מבוסס. מה שקורה כאן הוא: באים
עולים. יש באופן טבעי חיקוי גדול של
העולים החדשים לגבי הישוב המתיק —
מכיוזן שלגביהם זה המעמד העליון. בכל
מדינה ובכל חברה מנסים המעמדות השונים
לחקות את המעמד הגבוה, וקורה כאן שאנשים
שאפילו באים מארצות שיש שם
נימוס רב מאוד, הנה מתוך חיקוי של
הנוער הצברי, מאבדים את הנימוסים שלהם
אפילו בהכרה.
אתן לכם דוגמה מאוד בולטת. יש בארץ
200 אלף ערבים. הערבים הם מטבעם אחד
העמים הכי מנומסים בעולם ואני רואה
מסביבי, בין מכרי, ערבים רבים שרוצים
להיות צברים, רוצים להתבולל במנהגי החברה
העברית, והדבר הראשון שהם עושים
הוא לנטוש כל זכר לנימוס. והתהליך בארץ
הוא בדיוק בכיתן הפוך. ואני שואל
את עצמי מה צריכים לעשות על מנת
לזהות
(נכנס אדם וחוצה את אולם הדיון, מקים
רעש, דופק בדלתות)
הנה לכם דוגמה בולטת מאוד של
נימוסים ישראליים. אדם נכנס לחדר של
מישהו אחר, מקים רעש. הוא לא היה מעלה
על דעתו לעשות את זה בשום מקום בעולם,
בלי לבקש סליחה.
קריאה: הוא לא צריך לבקש סליחה,
פשוט צריך היה להחזיק את הדלת שלא
תוטח ברעש.
המנחה: אני חושב שאת הנושא של
הנימוסים פחות או יותר מיצינו. אינני
חושב שעלינו לתת תשובות לבעיות שהתעוררו
כאן. עוררנו אותם כאן, כפי
שאנחנו רואים אותן, וניתן לקורא לחשוב
עליהן.

נת השוחם ו שנו

סיכויה האיש שר
סודם שגברה ביד

איש העולם התחתון

ך* שהגבתי ארצה לפני ארבע שנים,
הכניסו אותי הורי למוסד־עליה דתי של
אגודת־ישראל בפתח־תקוזה. אבי, בתור שוחט
וסופר סת״ם, היה דתי מאוד, לכן בחר
דוזקא במוסד הזה. הייתי אז בת ארבע-
עשרה.
נשארתי במוסד בדיוק שנתיים. אחרי כן
יצאתי וחזרתי הביתה. התחלתי לעבוד.
בתחילה עבדתי בתפירה והרתחתי שלושים
לירות לשבוע. אחר כך עברתי לעבוד במסעדות,
איפה שהרווחתי בערך עשר לירות
ליום. בין השאר עבדתי גם במסעדת לוקי־בר.
שם הכרתי את רינה.

כפיה נודע לי לראשונה שגם היא עובדת
בשביל מירו. גם אותה היה מכריח לעבוד
במכות. ראיתי את זה, כי אחר־כך היינו
גרות באותו חדר.
בערב פורים׳ השנה, שלח אותנו מירו
לעבוד. נפגשנו ליד בית מעריב וחיכינו
בכביש.
באותו ערב לא היתר, הרבה עבודה.
אני עשיתי 60 לירות וגם רינה אותו סכום.
כשמירו בא, בערך בתשע וחצי, הוא ישר
ניגש אלינו וביקש את הכסף. שתינו נתנו
לו, בלי לדבר הרבה, את כל הסכום שהיה

לנו.
הוא התרגז על זה שלא הספקנו לעשות
יותר והתכופף להרים אבן. נבהלתי וברחתי
משם. מרחוק ראיתי כיצד הוא הרים
את האבן ופתח לרינה את הראש. רא־תי
אותה נופלת. אחר־כך הוא עצר טנדר ולקח
אותה לבית־חולים איכילוב. למחרת באתי
לבקר אותה ומצאתי אותה שוכבת עם
ראש חבוש.
לפני חודש־וחצי, בערך, ארבעה־וחצי חודשים
אחרי שהכרתי את מירו, נתפסתי
על־ידי המשטרה.
מירו הביא אותי באותו ערב למקום
העבודה ליד הקריה בתל־אביב, ואני ירדתי
למדרכה.
הוא השאיר איתי לבד, כי הייתי כבר
רגילה לעבוד לבד. הבנות הזהירו אותי
באותו יום שהבולשת באה לשם. לא האמנתי
׳ בתחילה, אבל פתאום ראיתי את
המכונית שלהם וברחתי. התחבאתי באיזשהו
מקום עד שראיתי את מירו. הוא צעק עלי
שאמשיך לעבוד, אבל הסברתי לו שאני
מפחדת.
עלינו על טרמפ כדי לנסוע לרחוב ארלו־

פגישה כככר המושכות
ך* ינה היתה גם שכנה שלי ביפו. קודם
1לא היינו חברות, אבל אחרי שעבדנו
באותו מקום, הפכנו ידידות טובות. יום
אחד הזמינה אותי לצאת אתה בערב. היא
אמרה לי שיש לה פגישה עם החבר שלה
בככר־המושבות ונסענו ביחד.
אותו ערב פגשתי לראשונה את מירו.
הוא עשר, עלי רושם סוב ויצאנו שלושתנו
לבלות. בשעה תשע וחצי נכנסנו להצגה
שניה בקולנוע פריז וכשיצאנו היה כבר
מאוחר מאד.
״לא כדאי לך ללכת ללון היום בבית,״
אמר לי מירו .״יש לי חבר ביפו ונלך
כולנו לישון אצלו.״ בהתחלה סרבתי, אבל
אחרי כן חשבתי שאם החברה שלי גם
באה, אז זה לא נורא כל כך.
נסענו ליפו ונכנסנו לדירה של החבר
של מירו. אף אחד לא היה בבית ואחרי
כמה רגעים אמר לי מירו שהוא שולח את
רינה לאיזשהו מקום והיא תחזור עוד מעט.
לא רציתי להשאר לבד אתו, אבל הוא

אחתור

שיכנע אותי שלא אהיה פחדנית ובסוף הסכמתי.
(בשלב
זה ביקשה העדה דפנות את
האולם ורק לאחר מכן הסכימה להמשיך
את עדותה).

״יהרגו אותך בכיתי״
—ישעה וזיתה״ כבר מאוחרת, ורינה
עייפה נורא ושכבתי
וישב לידי. באותו
במגע, אבל כשראה
את זה, עזב אותי

ן | לא חזרה. הייתי
על הספה. מירו בא
לילה ניסה לבוא אתי
שאף פעם לא עשיתי
ולא נגע בי יותר.
בבוקר רציתי לברוח. פחדתי. הוא הבטיח
שלא יגע בי ושנינו נסענו לתל־אביב.
אכלנו ארוחת־בוקר במסעדה מזרחית ונכנסנו
להצגה יומית בקולנוע תמר. מירו לא
נתן לי לשלם בשביל כלום. הוא לבד שילם.
אחרי־הצהריים לקחנו טכסי ונסענו לשכונת
סלמה. עצרנו ליד בית אחד ומירו
אמר לי שכאן עובדת רינה. אחר-כך נודע
לי שבבית הזה היא עובדת בזנות. לקחנו
אותה משם והבאנו אותה בטכסי חזרה
לאותו בית ביפו.
ישבנו בבית שלושתנו ודיברנו. פתאום
שמתי לב שרינה איננה. שאלתי את מירו
איפה היא והוא אמר שיצאה מהבית ותיכף
תחזור. התחלתי לבכות ורציתי ללכת הביתה,
אבל מירו החזיק אותי בכוח ולא
נתן לי .״יהרגו אותך בבית אם תחזרי
עכשיו,״ אמר לי ,״אבא שלך אדם דתי
ואוי ואבוי לך. תשארי אתי, נחיה ביחד
ואחר־כך נתחתן.״
לא היתד, לי ברירה. הוא סגר את הדלת
ולא נתן לי ללכת. באותו לילה עשה בי
את רצונו.

עבודה דיר הקריה
ך• מה ימים גרנו ביחד, עד שיום
אחד אמר מירו שאם אנחנו רוצים להת
אין
זה הסיפור הראשון המתאר כיצד הפכה בחורה ישרה להיות
יצאגית. אף שהיא בת של שוחט וסופר סת״ם -אין זה ייחודו
של סיפור זה. בראש ובראשונה הוא ראוי לתשומת־לב כשל חלקו
של הבחור המעורב בו.
מאיר טייב, המכונה ״מירו״ בעולם הפשע והזנות, הוא דמות ידועה
בעולם זה. הוא כעל וותק רב בפורץ וגנב, ובמשך 22 שנותיו ישב לא
פעם אחת כבית־הסוהר. עד שהבין בי הרבה יותר משתלם -
והרבה פחות מסובן -להיות סרסור זונות. הוא ידע בי בלשים מסויי־מים
אפילו מעודדים פורצים לעבור ממקצועם אל העיסוק בסרסרות.
גם החוק היה נוח יותר לסרסורים מאשר לפורצים מועדים. בי בעוד
שפורץ יבול היה לקבל עד 14 שנות מאסר, היה העונש המכסימלי
הצפוי לסרסור־זונות -שלוש שנות מאסר כלבד.
גיבורתו האומללה של סיפור זה היתה אחת מקורבנותיו של מירו.
כעדותה ככית־המשפט, המובאת כאן בשלמותה, היא מגוללת תמונה
של עולם הזנות בפי שהוא כאמת: עולם של אכזריות, פחד וטירור,
בו שולטים פושעים כמו מירו.
חתן, אני צריכה להתחיל לעבוד. חשבתי
בהתחלה שהוא מתכוון לעבודה בחנות או
במסעדה או במשהו כזה, אבל הוא הציע
לי לעבוד בזנות .״אם את רוצה שנוכל
להקים לנו בית, את מוכרחה לעבוד,״ הסביר
לי. רק חודשיים אחרי כן התברר לי
שמירו כבר נשוי זמן מה ואשתו גרה בחיפה.
הוא
לקח אותי לקריה, איפה שעומדות כל
הבנות שעובדות, והשאיר אתי בחור אחד
שישמור עלי, כדי שהמשטרה לא תתפוס
אותי .״את תעמדי כאן ויותר מאוחר אני
אבוא לקחת אותך,״ אמר לי. הוא הסביר
לי שאם תעצור לידי מכונית, עלי לגשת
תיכף אל הנהג שלה ולומר לו :״עשר
לירות.״
כך עשיתי. עליתי למכונית ונסעתי עם
הנהג לסביבת רחוב ארלוזורוב, איפה שאין
אנשים. אחר־כך הנהג הסתובב והחזיר אותי

לאותו מקום שעליתי. בא עוד אחד ושוב
עשיתי באותה צורה. בערב בא מירו ולקח
ממני את כל הכסף. היו לי בסך הכל 30
לירות, זה כל מד• שהספקתי בערב הראשון.

זה נמשך כל הזמן. הייתי עובדת כל
הערב ובסוף מוסרת למירו את כל הכסף
שהרווחתי.
לא העזתי לברוח משם, כי כל פעם שהיה
מביא אותי למקום, היה מאיים עלי שאם
אברח יתפוס אותי ויחתוך לי את הפנים.
מירו •לא היה נותן לי אף פעם אחת כסף
ביד.

_ אבן בראש
רב אחד פגשתי את רינה. זה היה
2באזור העבודה של בית מעריב. היא
סיפרה לי שבאה לעבוד באותו מקום, ורק

זורוב. בדרך עצרה הבולשת את שנינו.

עונש מאבפימאזי
שנעצרתי, לא רציתי למסור עדות
נגד מידו. פחדתי ממנו. הוא תמיד
אמר שבחורה שתמסור עדות נגדו, הוא
יחתוך להאת הפנים. רק אחרי חודש
מסרתי את העדות. מסרתי אותה מרצוני
הטוב. לא בגלל שהבטיחו לי לשחרר
אותי, אלא בגלל שנוכחתי לדעת שלא
כדאי להמשיך להסתיר את העניין. מירו
לא שווה את זה. הוא היה מבטיח לי
הכל, אבל כשנעצרתי, אפילו לא דאג לקחת
לי עורך־דין.

עדות זו היתד, רק אחת מתוך עדויות
מספר שהושמעו על־ידי פרוצות נוספות,
שמירו הוריד אותן לזנות וחי על רווחיהן,
שלא לרצונן.
כתב שופט השלום שלמה רוזנפלד, בגזר
דינו ה נאשם השכיל לנצל את
מגבלותיהן השכליות של נערות, על־מנת
לסחור בבשרן. העובדה שהסניגור ביקש
להטיל עליו קנס כספי גבוה במקום מאסר,
מוכיחה כי הפרוטה מצויה בכיסו, ואילו
היה אלוהים בלבו באותה מידה, לא היה
עומד כעת ומחכה לגזר דינו.
״מובן שבבואי לגזור את דינו, מצוי
לפני החוק הקודם, שחל בזמן ביצוע העבירה.
אבל גם רצונו של המחוקק להחמיר,
במקום שבתי־המשפט הקלו, חייב
לשמש לי הדרכה*.
״לכן אני מטיל על הנאשם את העונש
המאכסימאלי שיש בידי להטיל: מאסר למשך
שלוש שנים מהיום.״
* כיום גוזר ׳החוק עד 6שנות מאסר
לאדם החי על רווחיה של פרוצה, ועד 7
שנות מאסר לאדם החי על רווחיה של
נערה שהוא אפוטרופסה.

קזלמע סרטי צחוקו שר קברן
יו״׳ימבו

(תמר, תל־אביב; יפאן) הוא

דמויותיהם ותכופאוסט
גם יהד,
בצע ושש להשהעולם
כשחרבו־

שטן יכאני, בו מתמזגות
נותיהם של מפיסטו ודר׳
שטן זה, צמא דם, אוהב
חית, עובר״תולף על פני
ולשונו שלופים להכחיד.
אלא שכדי לבצע את משימתו אין הוא
חייב לטרוח במיוחד. האנושות עצמה עושה
את מלאכתו. אכולת שינאה, קינאה, טימטום,
תאוזה, בוגדנות ורודנות היא זקוקה רק
י לאות שיותן, כדי לאבד את עצמה לדעת.
טכח ״דדי. אלו היה מישהו רוצה
-1י להמחיש את מצבה של האנושות העומדת
על סף כליונה במושגים של פצצות אטום
ומחלות־רוח, של פוליטיקה ורדיו־אקטיביות,
ספק אם היה מצליח לחדור לתודעתו של
הצופה בן הדור. אקירה (״שבעת הסאמו־ראים׳׳)
קורוסאזזה פישט את תעודתו, בכך
שהציגה על רקע המאה ה־ .14 במושגים
של חרב ואש הוא יצר את הפרספקטיבה
הדרושה לאדם בן־זמננו, כדי לבחון את
עצמו ואת עולמו.
יוג׳ימבו• (טושירו מיפונד ).הוא סאמיראי
נודד וחסר מטרה, המגיע לעיירה קטנה
שהפחד וחרדת הקיום הפכו אצל תושביה
להרגל. שני סוחרים־רודגים שולטים בכפר,
חוצים אותו לשני מחנות יריבים, שמצב
מלחמה תמידי שורר ביניהם. הסאמוראי
רק מריח את טבע המקום ומכריז בפלצות
צוהלת :״מוטב היה, אם כל האנשים
האלה ימותו.״
הוא ניגש למלאכה, מבתר כמה גופות,
מעמיד את עצמו לשרות אחד המחנות, רק
כדי לעבור לפני הקרב למחנה היריב, מלשין,
מסכסך ומעליל עלילות, כדי שיוכל
להשקיף בצחוק שסני, מעל המגדל הגבוה,
כיצד נערכים שני המחנות לטבח ההדדי,
במערך שככל שהוא מחריד כך הוא מגוחך.
בסופו של דבר הורגים כולם את כולם,
כשעל עיי החרבות נשארים רק צמד זקנים
מיובשים וזוג הנושא עמו תקווה — תינוק.
חיה אנושית. זאת היא אליגוריה
סאטירית, המבקעת ללא רחמים את מוגלתה
של האנושות, מתוך יחם של תיעוב ולעיתים
אף של שמחה לאיד. היא יוצרת, תוך
1יי כפיה, הזדהות דווקא עם הדמות הנוראה
ביותר בסרט — זו של סנז׳ורו, היוג׳ימבו.
אולם לא רק שליחותו של הסרט היא
המעלה אותו לפיסגה קולנועית נדירה.
אפילו הצופה שיבחר להתעלם ממשמעותו,
ימצא כאן יצירת מופת, מקסימה בפשטותה
ובאכזריותה, המנצלת את אמצעי ההבעה
הקולנועיים עד למקסימום. הצילומים בעדשות
הטלסקופיות מטשטשים כל ריאליות
מרחק ; קצב העריכה מסחרר, משמש כתחליף
למוסיקת רקע של התדרדרות בלתי
ניתנת לעצירה; המישחק, ביחוד של מיפו־נה,
חייתי ופראי כשורשו של האנושי.
שום דבר בסרטו של קורוסאבה אינו
פרי המקרה או רצונו השרירותי של היוצר.
כל סצינה היא תוצאה ברורה של
סצינה קודמת.
וכל זה מוגש בהומור של איש חכם,
זה ההומור של קברן, המתעב את המת
שהוא קובר, משום שאהבו בחייו.

מצעד־ אוהבי ו כו כ בי
אהבה הובל,ת עולם

(מונרבי, תל־

אביב; איטליה) היא קארוסלה מסחררת ומשכרת,
בה הסוסים הן נשות העולם, הרוכבים
הם אמני הבידור למיניהם והמנוע
המסובב אותם אינו אלא אותו מושג סתמי
ובלתי ניתן להגדרה — האהבה.
סרטו של האיטלקי אלסנדרו בלזאטי
•4נראה ממבט ראשון כמהדורה נוספת של
לילות העולם — סקר של הופעות בידור
ברחבי העולם, מיפאן ועד רוסיה, מלאפלנד
ועד פאריס. יתכן שהרעיון המקורי נשאב
מסידרת לילות העולם, אלא שבלזאטי הצליח,
בעזרת שילוב של צילומי רחוב אוטנטיים
ליצור סרט בעל אופי מיוחד.
מן הגן והלאה. הקו המנחה את
מצעד האוהבים ואת מצעד הכוכבים הוא,
שהבידור האמנותי אינו בעצם אלא פונקציה
של האהבה — תהיה זו אהבת מולדת,
אהבת אם לילדה, אהבת ילדים בגיל הגן,
אהבת ישישים או אהבה חושנית. וכך
מופיעים צילומי ילדים בלונדון, הצופים
— בהצגת קרקס> תמונת צעיר רוסי במטרו
המוסקבאי, המעיף מבט בנערה היורדת ב

קולנוע ״אסתר״ ,בתל־אביב, מוצג
* *ה שבוע סרט בשם לוליטה׳.

רבים, ביניכם אולי גם כאלה שקראו
ספר בעל שם זהה, עשויים לטעות בו ול1קשרו
למה שמתקשר בקשר אסוציאטיבי
למושג העממי הנפוץ לוליטה — קטינה־פושע
מין־זנונים־פורנוגרפיה. תחת זאת הם
יופתעו ודאי לראות פרט מתח בלשי מצו-
יין ונדיר. מעשה רצח נורא מתרחש שם.
להב הסכין ננעץ כבר בסצינת הפתיחה,
1ואילו ניצבה נתקע רק בסיום. רצח כה
י ארוך וכה מותח לא בוצע מזה זמן רב
בקולנוע.
המיוחד שבסרט זה, הוא שאין הוא מוצג

על האקרן באולם, אלא במסך הפנימי של
1הצופה. גם המעמסה של פתרון תעלומת
הרצח מוטלת על הצופה עצמו. כי קורבן
הרצח אינו אלא לוליטה של ולאדימיר נאבד
קוב. צופה בעל כושר בלשימתורגל לא
יטרח כלל לזהות את האב הרוחני, נאבד
קוב, כאחד הרוצחים בפועל.

ף* 7מי ש!2דד את לוליטה לפי קנה־המידה
השערורייתישליווה את הופעת
הספר ואת פירסומו, עשוי לא להבחין
בכלל בדרמת הרצח המוקרנת מתוך רומן
האהבים שעל הבד. הוא עשוי אפילו להתפעל
ממה שרואה הרשתית החיצונית. שכן
סרטו של סטנלי קובריק, שנוצר לפי
תסריטו של ולאדימיר נאבוקוב עצמו, שובר
לגמרי את הרתיעה והדחיה שנוצרה מתוך
גורמים תת־הכרתיים מפני היצירה הספרותית,
ומביא לצופה את ההנאה שבעיכול
מזון שהוא אלרגי מפניו.
הדבר דומה להנאתו של אדם שאינו
סובל דגים, בשל ריח הים הנודף מהם,
והנהנה יותר מכל כשהוא לועס געפילטע־פיש
עשויים בשר קצוץ, מתוך הרגשה שהנה
הוא אוכל דגים.
אולם כל מי שהתייחס אל לוליטה לא
כאל קציץ־בשר מתובל בשום של פורנוגרפיה,
אלא כאל דג מובחר בימה של הספרות,
יצירה אמנותית ספרותית בדרגה
ג גבוהה שהוגשה כמעדן פיוטי ולשוני, אינו
מ יכול שלא להרגיש סלידה.
לצורך תיזכורת בלבד: אם להתעלם משפע

העולם הזה

1311

מדרגות הנעות ; או צילומי נערות־רחוב
בהמבורג, כחומר רקע רגשי להופעות אמי
נים מובחרים — מאמן בובות רוסי ועד
לסטריפטיז בלונדון.
בחוש טעם, בקצב מצוין, בצילומים רגישים
ומעל לכל בדברי קריינות מבריקים
והיתוליים נוצר כאן סרט בידור מעולה,
המדבר אל לבו ועיניו של כל צופה.
תדריך שחובה

יוג׳ימבו

לראותם:

(תמר, ת״א) ראה לעיל.

לא 73 גף מנומס
**הרגע הראשון בו מתגלה לוליטה
ן*•?(סיו ליון) על הבד, מתברר שהולך
כאן מקח מירמה.
״לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, התנחשל
מתחת לבי גל ים כחול ועל מחצלת שסופת
שמש, ערומה למחצה, כורעת ומסתובבת
על ברכיה, נתגלתה לפני היתה
זו אותה הילדה — הכתפיים הרפות, ש־עינן
כעין הדבש, ה;ב הנמיש, חשוף וחלק
כמשי קשה לי להביע במידת העוז
הראויה את ההזדעזעות, את ה הסקה ואת
להט ההתפעמות המוחץ שבזיהויה.״

שגי הדוקטורים
ם עיקר״ של לוליטה של נאבוקוב
אינו קיים במרט, קשה לבוא בטיעון
על שסגולותיה המשניות חסרות. נאבוקוב
כתב את ספרו בהומור — בסרט יש לכל
היותר התחכמויות, כמה מהן חדשותי, כמו:
״אתמול היתד, לנו הרצאה על דר׳ שמייצר
ועל דר׳ ז׳יוואגו.״ קיסמה של אמריקה
בדרכים, התופס חלק כה ניכר בספר, מוזנח
לחלוטין בסרט. העושר הלשוני הנדיר
של נאבוקוב אינו מוצא כל תחליף
בנכסי הבעה קולנועיים בעלי ערך כלשהם.
רק שחקן אחד, פיטר סלרם בתפקיד

כך תיאר נאבוקוב בספרו את הפגישה
הראשונה בין הומברט הומברט לבין לוליטה,
כשהיתה בת .12 הומברם שבסרט
(ג׳יימס מייסון) רואה לפניו דבר שונה לגמרי:
אשד, יפה אם כי צעירה לימים,
בשלה ומפותחת לכל דבר, ששום גיניקו־

סרטים

ביפאנית — שומר ראש.

געפילטע-פיש

משמעויותיה החברתיות־תרבותיות וסגולותיה
הסיגנוניות, זכתה יצירתו של נאבוקוב
להכרת ערכה בעיקר כיצירה המעלה ומלבנת
את בעית הנורמליות ואי־־הנורמליות בתרבות
המודרנית.
סטייתו המינית של הומברט הומברס,
גיבור לוליטה, הגבר הקשיש, המסוגל
למצוא את סיפוקו ואת אושרו רק באמצעות
נימפונות־ילדות בגיל מ־ 9עד ,14 שהמושך
בהן לגביו הוא דוזקא הבוסר שבהן —
שימשה לנאבוקוב נקודת מוצא לבחינת
מוסרה המיני של החברה.
יחד עם זאת, מצאו בלוליטה סאטירה
חריפה על התרבות האמריקאית ואליגוריה
מקסימה על רומן אהבים בין אירופה המערבית
הקשישה לבין אמריקה הילדותית,
הזנונית והמושכת דווקא בשל חופר בשלותה.
מכל
אלה אין למצוא בסרט הנושא את
השם לוליטה ולא כלום. נראה שנאבוקוב
עצמו (אם כי מתוך טיעון שמוטב שיעשה
את זה הוא משיעשו זאת בין כה וכה
אחרים) חיבר יצירה חדשה, שקוויה החיצוניים
דומים ליצירתו הספרותית, בידיעה
ברורה שהוא משתתף בקנוניה, אשר נועדה
לקטוף הפירות המסחריים של השערד
ריה שנלוותה אל הספר.

לוג לא היה מהסס לחתום שהיא כשרה
לחופה. אין תמה, איפוא, שבמקום הזדעזעות,
הבזקה, ולהט התפעמות, מגלה מייסון
רק הפתעה.
״והרי אי־אפשר להציג בפרט יחסים עם
ילדה בגיל 12 או ,14״ טוענים מגיני הסרט.
אולם אם אי־אפשר — אז אין כלל צורך
בסרט. כי מלכתחילה הוא מאבד את כל
ייחודו, פישרו ומובנו. במקום סרט על
הסטיה המינית זהו סרט על רומן של גבר
קשיש לנערה צעירה.
ככל שמסתובבים גלילי הסרט, מסתברת
ערכיותו השונה יותר ויותר. מי שיתאמץ,
יוכל אולי להבין בין השיטין שהומברם
הומברט שכב אולי לילה אחד עם לוליטה.
אין זכר לאונס, להשתוללות המינית, אפילו
לא ברמז מילולי. ושוב, העדר המיטולוגיה
הוא העדרה של היצירה הספרותית כולה,
משום שמעטים האנשים שימצאו בהתנהגותו
של הומברט הומברט בסרט סטיה כלשה יא
מהנורמה, מאחר שיש להניח כי מרבית
הגברים באולם, אם היו בתנאי זמן ומקום
מתאימים, היו יכולים להתאהב בסיו ליון.
במקרה הטוב ביותר ניתן רק למצוא ססיד,
מהנורמה של נימוסים טובים.

9שכעת הסאמוראים (מקסים,
תל-אביב) קבוצת אנשי ״חרב להשכיר״
,המקריבים את חייהם להצלת
כפר איכרים הטן מידי שודדים.
מוראל ורוח י צוות הופכים
לכוח־מחץ בפרטו של קורופאבה.
@ סיפור הפרברים (פאר, תל־אביב)
אהבתם של רומיאו ממוצא פולני
ויוליה פורטוריקאית מוקרבת על
מיזבח הגזענות, כקרב בין שתי
כנופיות נוער בפרברי נידיורק.

כיום: רוברט וייז וג׳רום רובינס.
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
$עץ או פלסטיין (בדיהודה, תל־אביב;
חן, ירושלים; מאי, חיפה) — מצעד

יומני הזמנים שהיו. מבט־לאחור־בגעגועים
על האנשים וההווי של תקופת המנדט הבריטי.

#נהר
ללא יטפ

(תל־אביב,

אביב) — מסע בתולים לימי בראשית של
האדם בגמיאה המערבית החדשה.

מספד 1311

פ״ו תשרי תשננ״ג24.10.1962 ,

המחיר 75 אגורות

ספד מאדר שד רובא־המין הנודע, ד״ר מרדכי?״דמן,
חושך את התקלות השביתות ברו״ המשבחת בישראל