גליון 1312 מתאריך 31 באוקטובר 1962

דובלן מג>שה:
סיגריה מיו חדת

בקופסתה״מכסובב״ הבלתי נמעכת
פרסז ם ד ־ ד יננקבסון

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785 ודד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ ת*זד
פיו . 6העורך הראשי: אוריאבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״בב

המלחמה נגד הרודנות, ההרפתקנות וה־בטחוניזם
מצטיירת לעיני רבים כשרשרת
של מאבקים זוהרים ודרמאתיים, לפי מיטב
המסורת ההוליבודית. ואמנם, מדי פעם
מתאמתת תמונה זו — פצצות, התנקשויות,
משפטים דרמאתיים, חטיפות, חוקי־דיכוי
דראקוניים. אולם בשאר ימות השנה זוהי
מלחמה פרוזאית מאד, עבודה שחורה המחייבת
כושר טכני רב — אם כושר עתו־נאי,
אם כושר פרלמנטארי, אם כושר איר־גוני
ואם מינהלתי.
ח*כ מפ״ם חנן רובין היה איש העבודה
השחורה הזאת — סוס־עבודה, סוס־מלח־מה.
הוא לא ידע לשלהב אנשים בנאומים
חוצבי־להבות, לחטוף כותרות בעתונות, לעצב
לעצמו דמות ״ציבורית״ זוהרת. עבודתו
היתד, פרוזאית, יומיומית, עקשנית, בל־

מי־נלאית• .
כלי־הנשק שבידו היו הפגיון החד של
השאילתא, החרב של הצעת־החוק הפרטית,
הסייף של ההסתייגות. מעטים מאד חברי
הכנסת שיכלו להשתוות לו בשימוש בכלי-
נשק אלה. בשטח זה היה חייל מקצועי,
מאומן, מומחה מדרגה עליונה.
אולם לא המקצועיות של רובין הלוחם
היתה תרומתו העיקרית במאבק על דמות
המדינה. התכונה העיקרית שלו היתד, ההתמדה.
הוא לא היה חייל־לעת־מצוא, לודר
המתייצב רק להתמודדויות דרמאתיות, רבות.
פירסום. הוא היה חייל של כל ימות השנה.
הוא ידע כי במאבק זה אין קרב
חשוב ובלתי־חשוב. כל הקרבות, הגדולים
והקטנים, הנוצצים והאפורים, חשובים באותה
מידה עצמה.
ובהתלקח מאבק כזה — כלל לא עלה
על דעתף לשאול :״איפה רובין?״ ידעת בדיוק
היכן הוא נמצא: בגיזרה שלו של החזית׳
הגיזרההפרלמנטרית. גם לא שאלת
את עצמך :״מה הוא עושה?״ ידעת מה
הוא עושה: מכין התקפה מאקטית, ב־מיסגרת
המיגננה הגדולה להגנה על חרו־יות־האדם.

היה
זה מובן מאליו כי ניפגש בשדה־קרב
זה לעיתים קרובות. כל פגישה כזאת
היתד, פרוזאית. איני זוכר אף מיקרה אחד
בו נאמנו, איש בפני רעהו, על המטרה.
היא, היתר, בדורה. רובץ גדל בגרמניה ו־ראה״׳־כמו
עיניו את עליית הנאציזם. כאשר
עלה • ארצה, ב־ , 1933 קוננה בלבו, כמו
בלב וו? רבים, ההחלטה׳ ,הנדושה ״זה לא
יקרה שנית!״
גם היעד המעשי של הקרב היה תמיד
ברור. כאשר ניפגשנו, היה זה כפגישת
שני חיילים, המופקדים על גזרות שונות
של אותה חזית, וד,נועצים איך לתאם את
פעולותיהם כדי להגיע ליעילות מירבית.
כך זה היה במאבק על חוק בטחון המדינה
— גם בעת קבלתו, וגם בשעה שהגיש
רובין, לאחרונה, הצעת־חוק פרטית
לתיקונו. כך זה היה במאבק על חוק לשון־
הרע. בהגנה על אהרון כהן, בהתקפה על
המימשל הצבאי, בהכנת המלחמה לחקיקת
חוקה.
כשהמציא לנו אלי תבור את ההוכחות
המצולמות להימצאות ר,עוזים בידי הקלגסים
באנגולה, הושטתי אוטומטית את ידי לטלפון
וקבעתי פגישה עם רובין, כדי להפעיל.
את החזית בכנסת. כאשר קרה מה שקרה
בפרשת חי חסידוף, הגיש רובין אוטומטית
שאילתא חותכת והמציא לנו העתק. כאשר
קיבל תשובה בלתי־מספקת, הגיש שאילתא
שניה, ושלישית. הוא לא נואש מעולם.

בכל הדיונים, ידעתי כי תפקידו של
רובין קשה מתפקידי שלי. אני אדם חופשי.
העולם הזה ערוך תמיד לקרב למען החרות,
הצדק והשלום. הוא בחזקת קומנדו
המגוייס גיוס מלא במאבק רצוף. אין צורך
לשכנע איש כי המאבק כדאי, כי הסיכון
מוצדק.
מצבו של רובין היה שונה, לצערי. לפני
שיכול היה לצאת לכל מאבק שהוא, היה
עליו לשכנע את מפלגתו ההאמלטית, הפוסחת
תמיד על שני הסעיפים. רובין השקט,
האפור, הפרוזאי, היה תמיד קיצוני יותר,
נועז יותר, תוקפני יותר, מרוב צמרת
מפלגתו. תפקידו היה להשיג את האפשרי
— לשכנע, לדרבן.
לפני חודש בחרנו את ה״באדרובין״ לאישה,כנסת
של תשכ״ב, כאות־הכרה על המאבק
המזהיר והעקשני בוועדת־ד,כספים,
בימי פרשת סובלן. שני הדוקטורים למשפטים
— יוחנן באדר וחנן רובין —
היו ראויים לתואר זה במידה שווה. אך
דומני כי דר׳ באדר יהיה הראשון שיסכים
כי לרובין הגיע פרם גדול יותר — כי
באותם הימים היה באדר חופשי לקבוע את
העולם הזח 1312

הקו במפלגתו, ואילו רובין נאלץ. להיאבק
בכל רגע על -קו מפלגתו שלו.
מכל י הישגיו של רובין, יתכן כי זה
היה הישגו החשוב ביותר: שהוא הצליח
לרתום את מפלגתו למאבק הזה לעיתים
כה קרובות, על אף כל העיכובים והמעצורים
הפנימיים. כדי להיאבק על נפש המדינה,
היה צריך להיאבק קודם כל על
נפש מפלגתו שלו.

לפני כמה חודשים השתתפתי, יחד עם חברי
מערכת אתגר, בשיחת־אתגר עם חנן רובין,
על בעיות חוק בטחון המדינה. נסענו לשם
כך לבית־ההבראה במוצא, והשיחה התקיימה
ממש מסביב למיטה. רובין היה, כדרכו,
שקט בסימון, מוחץ בתוכן. אך בצאתי
מן החדר הצנוע הרגשתי במועקה עמומה
בלבי.
הרגשתי — ודומני שגם רובין עצמו
הרגיש — כי ימיו ספורים.
כבר אז שאלתי את עצמי: מי יכול למלא
את מקומו? אמנם, יש בכנסת עוד חצי־תריסר
סוסי־מלחמה, המוכנים בכל עת ל
הסתערות
למען ההגנה על הדמוקראטיה.
כניסתו לכנסת של משפטן ואיש־מצפון
כהנס קלינגהופר היא תוספת־כוח רצינית.
אך השאלה המטרידה אותי, בעברי על
פני גופתו, היא: האם יש מישהו המסוגל
לרתום למאבק זה את מפ״ם המאוחדת
באותו כישרון כמו רובין, שהכל נתנו בו
אמון, שאיש לא פיקפק בנאמנותו הממושמעת,
ושאיש במפלגתו לא ניסה להדביק
לו תג של *שמאלן* או תזזית אווילית
אחרת? מי יהיה מסוגל, כמוהו, לגשר בין
מצפון מפ״ם לבין האינטרס קצר־הטידח
שלה, בין זהירותה הטיפוסית (והמטרפת
לעיתים) לבין חובתה התוקפנית?
אני אבל על רובין האיש. אני אבל על
רובין, מפקד הגיזרה בכנסת. אני אבל על
לוהם, שלא בנקל יימצא לו מחליף.

0מבטיח פעולה תקינה של המצתים.

מכת בי ם

הפאשיסט וכיכשת־הרש

מאמרו של העורר ,״הפשיסט המצוי״
(העולם הזר ,)1310 ,הצליח להרניזני לא

מעט.
איני נימנה על ה.פשיסטים״ ,אולם דומני
שאני מיטיב להבין ללב ה״פשיסטים״
הישראליים,
היודע העורר כי בארצנו היקרה יש
מחסור חמור בנשים צעירות? והרי גם
בלי ההתחרות הפרועה של נערים ערביים
בזבזניים, מתקשה מאד הצעיר הישראלי
למצוא לו חברה או בת־זוג. והנה באים
אלה וגוזלים ממנו את כיבשת-הרש הדלה
...אם הנוער הערבי רוצה נישה
דמוקרטית מצדנו ליחסיו עם בנות ישראליות,
עליו להביו כי אין גישה זו יכולה
להיות חד־צדרית.
הערבים נוקטים בטיקרה זה גישה של:
״שלי שלי ושלד שלי״ ולכן אי-אפשר לבוא
בטרוניות לבחור ישראלי־יהורי, שאינו רוצה
להתחלק בפרוסת הלחם הדלה שלו, בעוד
שהערבי שומר לו בבית את כיכרות
יוסף שפר, בת־יס
הלחם שלו

מינפורמציה

כתבת השער שלכם על מקרי המיז בהם
טיפל דר׳ מרדכי זידמז (העולם הזה )1311
לא חידשה דבר בשטח האינפורמציה.
אפשר היה לעבור בשתיקה על סיג־פורמציה
כמיניאטורה, אבל טיז־קולוסוס
כזה?
ד. פלגי, חיפה

שתי פנים למראה

האם שטתם לב לפרט העיקרי בתמונת
לחיצת־היד היהודיודערבית בראשוז־לציו!
(העולם הזה?)1311

שמן״פד׳ י (22 טו־?ד)

כוונתי לשתי פנים׳ :פניו של ברל כצנל־פון
על הקיר, ופניו של אליהו סעדו!
מתחתם. איזה דמיון מפליא!
אולי המעבר מברל לסעדו! הוא סמל המדינה
בדורנו?
יהודה קריתי, קרית־חייס
קטע התצלום המראה את נסתי הפנים —
ראה תמונה.

0נותן הגנה יעילה בפני תפיסת
הבוכנה.
0מונע החלדת המיסבים.
ס מבטיח נקיון המנוע.
מתערבב בשלמות עם הבנזין.

הלנה מראשון־לציון
״האם אלה הפנים אשר השיקו אלוי
ספינות?״ שאלה זו
נשאלה בשעתו על
הלנה היפה, שנרמה
למלחמת טרויה. למראה השבוע,
השער שלכם (העולם
הזה )1311 שאלתי
את עצמי :״האם
אלה הפנים אשר
גרמו לפונרום?״
דבר אחד צריכים
להודות : :הנערים
הערביים שדחפו אותת,
גילו טעם טוב.
זוהי באמת נערה
נחמדה.
ישראל גלר, רחובות
כז — אבל מי
היא, בכל זאת?
אסתר גבריאלי, חיפה
הנערה, אשר פניה גרמו לפוגרום: שושנת
וייסמן, בת 6ו. תלמידת בית־ספר לספריות.

תערובת
מוכנה של בנזין
עם שמן ״פז״ טו־טי
לשרותך בכל תחנות ״פז״
נקיא בחיץ לארץ

בסקר. אחה״צ זבערב

איפה אמיל זולאץ
...שלפתי מכיסי את הפינקם ועיינתי
ברשימות אשר רשמתי מטהלד המשפט והעדויות
נגר מנקם ופשוט נדהמתי:
בתקופת סליחות ותשובה / ,כאשר בר־אור
/נכלא בכלא הבור / ,שמעתי משם
קול בוקע / .של מי הקול — כל אחד
מאתנו יודע.
אותה זעקה אני שומע תקופה די ממושכת
/ ,למרות שהשררה רוחו מדכאה וגופו
ממעכת אני חה מפשע!״
וקולו נשאר כקול הקורא במדבר, ללא
ישע / .האמנם לא תימצא האישיות אשר
תרים קולה / ,להציל מבדידות מחפירה
את אמיל־ זולא?
צבי אף, גבעתיים

בדק בית

סעדון׳וברל
העולם הזה 2ו 3ו

בקראי את קריאת המחתרת הספרדית
במרור ״מכתבים״ (העולם הזה )1311 לאיחוד
ספרדי ובו׳ ,הרגשתי גאווה ואכזבה.
אנו, הספרדים, חייבים קודם כל לעשות
בדק-בית פנימי, בטרם נבוא. בדרישות לאחרים.

ק .חיפה

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ם יסודיים ותיכוניים
^ הכנה לבגרות,
^ הכנה ל־ 1)1^ 0׳! נ1ותם 0
ז6עד> <6; 1/זג 0מ1016ץ 0ת?
שפד, שמושית
6.ן061);1£103
ת110ם3ת?6ות 1 00
* ספרדית, איטלקית, רו*
קורספונדנציה מסחרית בסית,
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

ת״א, נחלת־בנימין ,2טל • 56347 .פתדדתקוה, מונטיפיורי 4ן

הנצפית׳

במדי]ר.

• פרשת קובה והקרבות כהודו ישפרו כמידת מה את
מצבה של המדיניות הישראלית, מאחר שהיא מורידה את
מניות הניטראליפטים. התוצאה הראשונה תהיה היז־וק־מה של היחסים
הגלויים עם ארצות־הברית, והפגת הלחץ של משרד־החוץ האמריקאי על ישראל
בקשר עם ענייניה הערבייס.

• המחיר על בחירתם בבף צבי לנשיא המדינה ועל הצבעתם
ננד המימשל הצבאי ישולם לדתיים עוד השנה -חוק
השבת יונח על שולחן׳ הכנסת. מפא״י אמנם תטען שהחוק אינו משנה
במאומה את הסטטוס־קוו בענייני דת, אן הנצחת הכפייה הדתית, המוגנת ברגע
רק על־ידי חוקית מקומיים, בחוק. ארצי כללי, יעמיד במצב קשה את אחדות־העבודה,
שתילחץ לקיר על־ידי מפ״ם ובוחריה שלה.

• המחתרת הספרדית תגיע לכנסת.

אמנם איש לא יעלה אותה
האנושות השיטה החדשה
מעולם לא היתד, האנושות כד, קרובה
למלחמת־השמדה גרעינית כמו השבוע.
אולם דווקא השבוע הוכיח עד כמה מונע
הגרעין את המלחמה. יתכן כי הלקח העיקרי,
ארוך־הטווח, של המשבר הקובאי
יביא לשינוי כללי בדרכי המלחמה הקרה.
היה זה הפרשן הבריטי, לידל הארט,
שניבא עוד לפני 15 שנה כי הפצצה האטומית
מביאה את רעיון המלחמה לכלל
אבסורד צבאי. מדינה פותחת במלחמה
כדי להרוויח או להציל משהו. אם המלחמה
עצמה מביאה לאובדן הכל, לשני

במישרין לדיון, אך פעילותה תגרום
לשורה שלימה של הצעות לסדר היום,
בכל הנוגע למצבן של עדות המזרח
בישראל.

• לאלפי זקנים וקשישים,
שהגיעו ארצה אחרי ,1953 ימצא
בנראה סוף־סון ז הסדר במסגרת
חוק כיטוח־לאומי. קיימת
נסיה להסדיר את עניינם של אזרחים
אלה שהיו עד כה מק.פחים בקבלת
פנסיה בגלל תאריך בואם ארצה.

• אנשי מפא״י כוועד־הפו
על ישתמשו כוועדה שמונתה
לבדיקת ענייני הכשר בחיפה
1בדי לנקום כמועצת הפועלים
כעיר זו, על שביתת פועלי
הנמל האחרונה. מאחר שלא יהיה
| להם נוח לסלק את פעילי המועצה על
ן רקע סכסוך הנמל יגלו אנשי הוועדה
* 1את כל השערוריות הקשורות באנשי
המועצה וינסו לסלק את אותם העסקנים
מפעילותם ההסתדרותית.
העם המלחמה של א ודתה

• עיריית תל־אכיב תנסה
לפתור חלק מכעיות־החניה על־ידי
מיסוי נו .6|0המס החדש יוטל
על קבלנים, שיקבלו רשות לבנות באחוזי
בניה גבוהים יותר מהמותר לפי
תכנית העיר ושי יצטרכו לתת חלק מהרווחים
הנוספים לקרן חניה מיוחדת,
שנועדה להשקיע כספים במציאת מקו־מות
חניה חדשים. גס קבלנים שלא
יצליחו למצוא מקומות חניה, לפי הנדרש
בחוק, ליד הבניינים, יצטרכו לש־לס
מס ס לאותה קרן חניה. טיסה זו
תעורר סעריה טל מחאה מצד מתנגדיה,
שיראו בה חיקוי ״קרן ראש העיר״ ה־יזועה־לשימצה
של חיפה.

• אין במעט בל ספק, בי
שלום שטרקס יועמד לדין. אף
כי לא ננקט שום צעד נגד יתר המעורבים
בחטיפת יוסלה, רווחת הכרה במשרד
המשפטים, כי אין ברירה אלא
להעמיד את שטרקס למשפס. גם הורי
הילד אינם נוסיס לבקש חנינת עבורו;

• פרשת־רצח ראשונה כמינה עלולה להתפוצץ בקרוב, אם
המלא המישטרה אחרי הוראות השופט החיפאי ותפתח בחקירה רצינית של
מות מלח ישראלי, אשר טבע בנסיבות מיסתוריות בלב ים. חקירה זו עלולה
להביא את המישטרה לכלל מסקנה כי המלח הושלך לים הסוער עליידי כמה
מחבריו, שחשדו בו כי הוא מלשין מטעם שלטונות המכס

• שגריר דרום־אמריקאי מסויים עלול למצוא את עצמו
3מצ 3כלתי-נעים, אס דוגמנית תל־אביבית ידועה תנשים את איומה
להגיש נגדו משפט על הוצאת־דיבה. הדוגמנית טוענת כי השגריר מפיץ
נממוגאה כאילו התמסרה לו תמורת כסף.

גמור, יגיע במצב כזד, לכלל מסקנה כי
העובדה המוגמרת, אם אינה עניין של
חיים ומוות בשבילו, עדיפה על המלחמה.
הוא יצטרך להשלים עמה.
אולם במצב של איזון גרעיני, כפי שהוא
קיים כעת בעולם, אין להניח כי רק
צד אחד יוכל לקטוף פירות בשיטה זו.
אחרי שצד אחד השיג הישג ניכר על־ידי
סחיטה אטומית והביא לנסיגת הצד השני
— ייגש הצד השני לקטיפת פרי משלו,
בשטח הנוח לו, ויכריח באותה השיטה
את הצד הראשון להיסוג בשטח זה.
כך קטפו הסובייטים את לאוס. כך
קטפו האמריקאים, השבוע, את בסיסי־הטילים
בקובה. כך יקטפו הסובייטים,
מחר, פרי אחר במקום הנוח להם, כגון
ברלין.
על הראש. מישחק זר, יכול להימשך
עד אין טוף, או עד לשינוי מהותי
של יחסי־הכוחות (למשל על־ידי נצחון
אחד הצדדים בכיבוש החלל החיצון לצרכים
צבאיים).
יש במישחק זה רק סכנה אחת: כי
מישהו יטעה בחשבון, יעבור את גבול
המותר.
אס יסיקו האמריקאים, למשל, כי נזד
חונם החלקי בקובה מוכיח כי הכוח הסובייטי
הוא ״בלוף״ ,וכי בכל התמודדות
של עצבים ייכנעו הרוסים ברגע
האחרון — הרי הם עלולים לעשות מע-
שה״שטות, שלא יאפשר לצד השני לה,י־סוג.
אותה
סכנה טמונה במעשה פזיז סובייטי׳
אם יחלים כרושצ׳וב כי עליו להשיג
הישג גדול מדי כדי לכפר על מעשר,־קובה.
האנושות
כולד. תוכל למלא במישחק
זד, רק תפקיד של צופה — צופה אשר
שני הצדדים משחקים על ראשו.

הצדדים, הרי שוב אין לד. כל מטרד,
הגיונית.
אולם האטום אינו מחסל סיכסוכי אנוש.
הוא לא הביא לכינון ממשלת כדור־הארץ,
שתביא לשיפוט סדיר של סיכסוכים בין
העמים, כשם שהממשלה הלאומית מביאה
לשיפוט הסיכסוכים בין אזרחיה. דווקא
השבוע הוכח עד כמה רחוקה עדיין האנושות
מרעיון נשגב זה.
אם כן, איך משפיע האטום על הסיכסו־כים
בין המדינות? מה האיסטראסגיה החדשה
המתגבשת במצב זה?
עובדה מוגמרת. נידמה כי מאורעות
השבוע נותנים בפעם הראשונה תשובה
מעשית על כך.
השיטה החדשה היא: הצד התוקף אינו
פותח במלחמה, אלא יוצר עובדה מוגמרת׳
בשטח הנוח לו, הוא מעמיד את
יריבו בפני הברירה: לקבל את העובדה
המוגמרת, או לפתוח בעצמו במלחמה.
החשבון: כל מדינאי, שאינו מטורף

האזרח הישראלי הוא אדם פרובינציאלי.
הוא עובר בריפרוף על הידיעות הבינלאומיות,
המקשטות את העמודים הראשונים
של יומוניו, ומתעמק בידיעות
המקומיות, המודפסות בעמוד האחורי. השחיטה
בבית־המטבחיים של חיפה מעניינת
אותו הרבה יותר מאשר השיחות
בין ראסק וגרומיקו על מניעת השחיטה
בעולם.
אולם השבוע ספג האזרח הישראלי הלם
— והוא נזכר לפתע כי הוא אזרח העולם,
כל עוד קיים העולם.
ההומור של התהום. הקרב על
קובה השכיח את כל הידיעות המקומיות,
כולל פתיחת מושב הכנסת והוויכוח על
בחירתו של יצחק בן־צבי לכהונה שלישית.
אלפים
רבים נצמדו בלילות למכשירי־הראדיו,
השתדלו לקלוט את השידורים
האחרונים בקול אמריקה, רדיו מוסקבה
והבי־בי־סי. לא היה נושא אחר לשיחות.
אי־אפשר היה למנוע נימה הומוריסטית
מסויימת על סף התהום. כי האזרח הישראלי
ידע כי הוא חסר־אונים לחלוטין
להשפיע, ולו אף במעט, על המאורעות.
הסיכויים של מלחמת־העולם השלישית
ניראו כסיכויי הגשם, שאין לאדם שליטה
עליו. תחושה זו גרמה להתעוררות ההומור
של חבל־ד,תלייה.
נקבעו פגישות ״בשעה שמונה אחרי המלחמה״
,או ״אם העולם לא ייחרב עד
או.״ נערכו ויכוחים על מספר הימים
שיהיו דרושים לצבא הסובייטי כדי להגיע
לישראל (בדרכו לצפון־אפריקה) עם
פרוץ המלחמה, ועל מספר השעות שיוכל
צה״ל להתנגד לפלישה סובייטית מוצ־נחת.
למרבה
הצער, כל זה לא היד. מצחיק.
האזרח ידע, פשוט, כי גורלו נקבע על־ידי
כוחות־ענק עולמיים, רחוק ממנו, וכי
חייו עלולים להשתנות בכל רגע עד ללא
תקנה.
גם זה לטיבה. כאשר פגה המתי־חית,
לפתע, היא הותירה אחריה ריקנות
סתומה.
האזרח היה מוכן למלחמה, לשיא דרא־מאתי
כלשהו, להתנגשות רבת־מתח. והנה,
לפתע, באד, הודעה סתמית על הנסיגה
הסובייטית. הצופה הרגיש את עצמו,
כפעם, מרומה.
אך היתד, לו נחמה אחת: אם העולם
אינו בסדר, לפחות הוא קיים.
העולם הזח 2ו 3ו

מאת אור׳ אבנר׳
^ ילו פרצה השבוע מלחמת־העולם השלישית, ה־ו סרטי העתיד, המוקדשים לה,
> £נפתחים בתמונה דראמתית. המצלמה היתד, מראה את קיר־הפלדה של חיל־הים
האמריקאי חוסם את נתיב־הים. משם היתד, קופצת מזרחה, מראה צי של אוניות סובייטיות
דוהרות לקראתו. החרטומ ם חוצים את הגלים, המים גועשים, קני התותחים מתנועעים,
כל שנייד, מקרבת את ההתנגשות הבלתי־נמנעת. מישקפת מתרוממת וסוקרת את האופק,
נקודות בהירות מופיעות על מסכי הראדאר, ואז מהדהדת ״אש
ואכן — כך בדיוק היו המאורעות מתפתחים, אילו היתד, השנה ,1914 או אפילו . 1939
פעמיים פרצו מלחמות־עולם נוראות, כשם שפרצו מאות מלחמות קודמות בתולדות
האנושות, מבלי שאיש רצה בכן בדיוק. מלחמת־העולם הראשונה החלה מפני שאיש
מן המדינאים האחראיים בווינה, בפמרסבורג ובברלין לא הבין את תוצא׳ית מעשיו.
מלחמת־העולם השניה החלה מפני שהיטלר היה בטוח כי בריטניה לא תחוש להצלת
פולין המנותקת. מלחמת־העולם השלישית יכלה לפרוץ מפני שהנשיא האמריקאי נדחף
לפעולה בלתי־אחראית, ומפני שהמנהיג הסובייטי לא יכול היה להיסוג.
אולם מלחמת־העולם השלישית לא פרצה — עדיין — מפני שעל פני כל המאורעות
ריחף הענן השחור של השואה הגרעינית. איש לא היה מוכן לצעוד אית הצעד המכריע,
לתת את הפקודה האחרונה, לעבור את הקו שממנו אין שיבה.
זוהי הסיבה האחת, הגדולה. ישנה סיבה שניה, קטנה יותר, אך חשובה לא פחות להבנת
אירועי השבוע. בשנת 1914 שלט בבירות אירופה אוסף של כסילים, שכמעט ולא היר,
גבול לאיוולתם. בשנת 1939 שלטו באירופה מטורף אחד, וחבורה של מטורפים־למחצה.
ואילו ב־ 1962 נמצאים, בשתי העמדות החשובות, ביצועיסט צעיר וקר־רוח מכאן, ושחקן־
פוקר מפוכח מכאן.
השואה נמנעה — ל פי שעה — .אך אין הדבר פוטר אותנו, אחרי שבוע על סף
התהום הפעורה, מלקבוע את עמדתנו שלנו — כישראלים, כאזרחים של כדור־הארץ,
כבני הגזע האנושי.
אשר קרה אתמול, עשוי לקרות מחר שוב — בנסיבות מסוכנות שבעתיים. איננו
יכולים להתנחם באשליה כי הדבר אינו נוגע לנו. אילו פרצה המלחמה השבוע, היתד,
ישראל נגרפת בשואה הכללית, ואץ כל ספק כי צבאות זרים היו דורכים על אדמתה.
על כן חייב כל אחד מאתנו לשאול את עצמו: מי צדק? על מה נערך הקרב, למי צריכה
להיות נתונה אד,דתי? נגד מד, עלי להרים את קולי ולהתריע — גם בידעי כי קולי אינו
אלא קול אחד מבין שניים וחצי מיליארדי קולות?
אשתדל, בעמודים אלה, לגבש את דעתי שלי — דעתי כישראלי, כנייטראליסט, כאדם
המזהה את עצמו עם כוחות הקידמה בכל רחבי העולם.

חזרה דמי5רץ החזירים

גיד זאת מיידז פעולתו של הנשיא ג׳ון קנדי, בהטילו את המצור על קובה,
אינה מוצאת חן בעיני — לא מבחינת העיתוי, לא מבחינת הנימוק, ולא מבחינת

הכוונה. נודף ממנה ריח של ציניות עילאית, המזכירה לנו כי המין האנושי עדיין לא
יצא מן הג׳ונגל של אבותיו הקדמונים.
בשבוע הבא עומדות להיערך בחירות כלליות בארצות־הברית. בחירות אלה אמנם
אינן חשובות בבחירתו של הנשיא עצמו — אך תוצאותיהן יהוו פסק־דין ראשון של העם
האמריקאי על נשיאותו של קנדי. על כן רואה בהן הנשיא הצעיר מיבחן מכריע לעתידו
ולמקומו בהיסטוריה.
אחת הטענות העיקריות בפי יריביו היתד״ עד לפני שבוע, כי נכשל בקובה. אמנם,
פידל קאסטרו עלה לשלטון, ושלטונו התגבש בכיוון הנוכחי, עוד בימי קודמו הכושל,
הנשיא דווייט אייזנהואר. אולם בימי קנדי נכשלה הפלישה הגדולה שהוכנה על־ידי שרות
הביון האמריקאי. כשלון זה היווה תבוסה אישית לקנדי, כי הוא נגרם בין השאר על־ידי
פקודת קנדי לחיל־ד,אוויר האמריקאי שלא לספק לפולשים סיוע אוויריה. מאז סובל קנדי
קשות מזכרונות פלישת־הנפל .״מיפרץ החזירים״ — המקום בו נחתו והושמדו הפולשים
הפך סיסמת־קרב בפי מתנגדיו.
אדם קשיש יותר, שקול יותר, היה משלים עם העובדה שאי־אפשר לנצח בכל מערכת־בחירות.
מדינאים גדולים, כמו וינסטון צ׳רצ׳יל, ספגו לא פעם תבוסה בקלפי. אך קנדי
הוא צעיר, ואין הוא אוהב כשלונות.
מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי העתונות האמריקאית, יודע כי עתונות זו (שרובה
הגדול נמצא בידי אילי־הון רפובליקאיים) חזרה על סיסמת־קרב זו כמעט מדי יום ביומי.
השבועון טייס .,למשל, אחד ממנהיגי ההתקפה על קנדי, ניבא עוד בגליונו האחרון כי
קנדי יפסיד בבחירות בגלל קובה.
והנה — שבועיים לפני מועד הבחירות — נתגלה לפתע כי יש טילים ״התקפתיים״
בקובה. כל ילד מבין כי טילים אלה לא הוקמו בין לילה. הם נמצאים שם מזה כמה זמן,
ואין ספק כי הביון האמריקאי יודע מזה חודשים על הכוונה להתקינם. אם כן, מדוע
הגבה מאוחרת ופתאומית זו?
אפילו היינו מסכימים כי המצור האמריקאי צודק מכל הבחינות, לא היינו יכולים
לעבור בשתיקה על עיתוי תמוה זה. משברים בטתוניסטיים הקורים שבועיים לפני
הבחירות, כשמצב הממשלה בכל רע — זוהי תופעה חשודה. היא מזכירה לנו את שיגור־הראווה
של שביט 2ערב בחירות פרשת־לבון, עם כל התוצאות החמורות שנבעו מכך
לגבי בטחון ישראל. מסתבר כי דרך־ד,מחשבה של הביצועיסט שזור, בכל הארצות.
המצור האמריקאי הביא את העולם אל עברי־פי־פחת של מלחמת־עולם. שום בן־
תמותה לא יכול היד, לחשב מראש כבטחון גמור את התוצאות. כשנעשה צעד כזה ערב
בחירות, ולמטרת בחירות — הריהו פסול מעיקרו. הואי מעיד על מידה רבה של חוסר־אחריות,
ועל פגם חמור בחוש־המידה של המדינאי האחראי לו.

הונה

טיל קורה מכין עיניך

חד הספרים המשעשעים ביותר של דורנו הוא ספרו של גראהאם גדין, האיש
שלנו בהבאנה. גיבורו הוא בעל חנות לשואבי־אבק, ההופך סוכן־מודיעין בריטי.
כדי להצדיק את קיומו, הוא ממציא למפקדיו דו״חים כוזבים על הקמת בסיסי־טילים
שכאילו הוקמו בקובה. לדו״חים שלו הוא מצרף שרטוטים של שואבי־אבק.
הפעם לא הוקמו בקובה שואבי־אבק, כי אם טילים אמיתיים. וכאן אנו מגיעים לתכונה
השנייה של הפעולה האמריקאית — ההנמקה.
אין טעם שנגבב מליצות על צדק מופשט. שום מדינה גדולה אינה יכולה לשבת
בשלוות־נפש כאשר קמה לנגד. עיניה סכנה לעצם קיומה. אפשר להבין, וצריכים להצדיק,

נחות תעמולה קופאיות: קאסטה(למעוה) והפגנת מערס

את הדאגה החמורה שהשתררה בצמרת האמריקאית עם היוודע דבר התקנת הטילים
הסובייטים בקובה, מאה קילומטרים בלבד מן החוף האמריקאי.
אולם הקמת בסיסי״טילים על אדמה זרה, בקירבת גבולה של המעצמה היריבה, אינה
פאטנט סובייטי. להיפך — זו הפעם הראשונה שהגוש הסובייטי עוסק במישחק מס כן
זה. עד כה היה זה דווקא פאטנט אמריקאי.
יותר מכן: במשך 15 שנה, בכל תקופת כהונתם של הנשיאים טרומן ואייזנהואר, היה
פאטנט זה אבן־הפינה של המדיניות האמריקאית כולה. בסיסי־אטום אמריקאיים הוקמו
בתריסר ארצות. שרי־חוץ ושגרירים עבדו ללא־ליאות כדי לצקת טבעת־חנק מתכתית
סביב הגוש הקומוניסטי. במרחב שלנו ראינו את תוצאות הקו הזה בדמות ברית־בגדאד
האומללה, ובבפיסים האמריקאיים בתורכיה, באיראן, בלוב, בסעודיה ובמארוקו.
אילו בא עתה הנשיא קנדי ואמר :״שינינו את הקו, הבה נתסל את כל הבסיסים של
שני הצדדים על אדמה זרה היינו מוחאים כפיים. היינו מריעים לכבודו. היינו
מכריזים עליו כעל מדינאי גדול ואדריכל השלום.
אולם הגישה האמריקאית היא צינית מאין כמוה. היא אומרת: הבסיסים שלי — בסדר,
הבסיסים הסובייטים — פסולים. טיל אמריקאי, המאיים מקרוב על לנינגראד או אודיסה,
הוא ערובה לשלום. טיל מצרי, המאיים מקרוב על תל־אביב — אינו חשוב. טיל סובייטי,
המאיים מקרוב על מיאמי, הוא סכנה לשלום.
זוהי צביעות — והיא מרגיזה שבעתיים כשהיא מתעטפת באיצטלה של מוסר עליון.
בעיני, כישראלי, אין כל הבדל בין טיל לטיל, בין בסיס לבסיס. כל בסיס פסול מעיקרו.
היית• מתנגד בכל כוחותי להקמת בסיס — אמריקאי או סובייטי — על אדמת ישראל.
אני מתנגד לבסיס בקובה. אני מתנגד לבסיס בתורכיה.
המוזר הוא, כי דווקא מבחינה איסטראטגית עולמית מאבדים כל הבסיסים האלה
במהירות רבה את חשיבותם. הם דרושים עדיין, עד לבוא היום בו יהיו לשני הצדדים
כמויות מספיקות של טילים ארוכי־טווח מדוייקים. אולם יום זה מתקרב במהירות. בעוד
שנתיים־שלוש יהיו הבסיסים הקרובים, בתורכיה ובקובה, בגדר אנאכרוניזם צבאי. הבסיסים
המכריעים יהיו בסיביר ובמדבר נוואדה.
יתכן מאד כי ניקיטה כרושצ׳וב שלח את טיליו לקובה כדי להכריח את האמריקאים
להרים את קולם נגד בסיסים זרים — ולהצדיק בזאת את העמדה הסובייטית מאז .1945
לשם אותה מטרה הוא הציע לקנדי לחסל בעת ובעונה אחת את הבסיסים בתורכיה
ובקובה. בדחותו הצעה זו (כפי שכרושצ׳וב ניחש, בלי ספק, מראש) ויתר קנדי על
השריר האחרון של הנמקה מוסרית.
לפנינו, איפוא, מישחק גס של כוח. שוב אין הבדל בין שני הצדדים לגבי השיטות
ולגבי המניעים. המישחק הסובייטי בברלין והמישחק האמריקאי בקובה — הם היינו הך.
לאדם הגון שוב אין ברירה אלא לאמץ לעצמו עמדה נייטראליסטית עיקבית, עמדה של
אי־הזדהות רעיונית וריגשית עם שני הקלגסים היך יבים, המבקשים להשתלט על העולם.

המגדלור ש? ?אטיניח

ך• עיתוי היה חשוד. הנימוק היה ציני. אבל הכוונה היתד, רצינית ביותר. כוונה
| § זו היתד. העובדה החשובה ביותר של השבוע — עובדה שבלעדיה אי־אפשר להבין
מה נעשה, מדוע נעשה, וכיצד נעשה.
איני מאמין כי הכוונה העיקרית של ג׳ון קנדי בפרוץ המשבר היתד, לסלק רק את
בסיסי־הטילים מן האי הקאריבי.
הכוונה היתה לחסל בכוח את מישטרו של פידל קאסטרו — על־ידי פלישה ישירה של
צבא ארצות־הברית.
יש דמיון מפתיע בין מצור־קובד, ומיבצע־סיני. בשני המיקרים השתמשו יוזמי־ההתקפה
בנימוק שמוקם בסים צבאי תוקפני, המאיים על תעלה חיונית (סואץ, פאנאמד ).ועל
מרכזי־אוכלוסיה (ישראל, פלורידה) .בשני ד,מיקרים היתד. הכוונה האמיתית להנחיל
למישטר היריב מהלומה ניצחת, למגר את צבאו — ולעזור ליסודות אופוזיציוניים לתפוס
את השלטון (נאגיב ואנשי הוופד מטעם הבריטים, גולי קובה מטעם האמריקאים).
כשם שגמאל עבד אל־נאצר סימל ב־ 1956 את התנועה הלאומית הערבית, שביקשה
לחסל את המישטרים הפיאודליים הקשורים בבריטים ואת הקולוניאליזם הצרפתי באל־ג׳יריה,
כן מסמל קאסטרו ב־ 1962 את תנועת־השיחרור הלאטינית, המבקשת לחולל מהפכה
בכל רחבי אמריקה המרכזית והדרומית.
זוהי הסכנה האמיתית, המחרידה את ממשלת ארצות־הברית יותר מאלף טילים סובייטיים.
ובצדק.
כי הקרב על שלטון העולם לא יוכרע במלחמת־עולם גרעינית (כך אנו מקווים) .הוא
יוכרע ב״מלחמה הקרה״ — בשרשרת המהפכות הסוציאליות אשר עדלי סטיבנסון קרא
לה השבוע, בצדק ,״מלחמת האזרחים העולמית.״
האופנה היא לייחס, כיום, חשיבות יתרה לאפריקה השחורה. אולם עם כל הכבוד
לאפריקה, אין בכוחה של יבשת עניה ודלה זו לשנות את מאזן־הכוחות העולמי. ואילו
היבשת הדרום־אמריקאית עשוייה לחולל שינוי מכריע. אם תפרוש מן המחנה המערבי
ותהיה פרו־סובייטית, או אפילו ניטראליסטית, יחולל הדבר תמורה מכרעת במערכה
העולמית.
היבשת כולה נתונה לשלטונו של מעמד שליט מנוון, שלא רבים כמוהו שרדו בעולם.
זהו מעמד קטנטן, נצלני, דורסני, החי עדיין במאה שעברה. הוא שולט באמצעות דיקטטורות
צבאיות או אוליגארכיות כלכליות. הוא מחזיק את מיליוני היבשת בעוני ודלות
המזכירים את מצב הפלאחים במצריים. בכל היבשת אין זכר לדמוקראטיה.
לארצות־הברית היתד, כאן הזדמנות היסטורית (כמו שהיתר. לישראל במרחב השמי) :
להצית תנועה מהפכנית אמיתית, להעמיד את עצמה בראש כוחות הקידמה. אולם ארצות־הברית
היא עשירה ושמרנית, וכל מטרתה לשמור על המטאטוס־קוו. היא העניקה את
חסותה למישטרי הדיכוי והניצול, והיא מרוויחה מכך לא מעט.
בחושך זה מאירה המדורה הקובאית כמו לפיד לעשרות המיליונים, מארגנטינה ועד
עוד מוקדם מדי לקבוע את מקומו של קאסטרו במהפכה הלאטינית, כשם
מקסיקו.
שמוקדם מכדי לקבוע את מקומו של עבד אל־נאצר. במהפכה הערבית. יתכן שיישאר
רק כסמל של שלב חולף, שיבואו אחרים במקומו, ואף נגדו. אבל כיום מהווה קאסטרו
את התקווה היחידה של המהפכה. אפשרלחייב את שיטותיו אולשללן, אפשר לטעון
כי הוא דיקטטור נוקשה,שהוא קיצוני מדי או הרפתקני מדי. אך אי־אפשר להכחיש
שחילק את האדמות
כי הוא המנהיג הלאטיני הרציני הראשון שהרים את נס המרד,
לאיכרים הרעבים, ששבר את עול הדיכוי מבית ואת הכניעה לשכנה הגדולה מחוץ. הוא
בוודאי רציני הרבה יותר. מן המנהיג הצעיר בקאהיר.
על כן נתונה לקאסטרן אהדתו הטיבעית של כל שוחר־קידמה בעולם, וגם בישראל.
ועל כן נאלצת ממשלת ארצות־הברית להרוס את קאססרו, לפני שקאסטרו ייהרוס את
שלטון גרוריה בכל רחבי היבשת.
זאת היתד, המטבע האמיתית שהיתה מונחת בקופת המישחק. לא הטילים, כי אם
ראשו של פידל קאסטרו.

איכר ער?וח השח־מת

^ ש רק הכדל אחד בין מצבו של עבד אל־נאצר ב־ 1956 לבין מצבו של קאסטרו
ב־ . 1962 בריטניה וצרפת כבר היו אז מעצמות קטנות. הכוח הישראלי לבדו לא
הספיק לכיבוש מצריים. ושינגטון עמדה מן הצד, התעטפה באיצטלה של שומרת המוסר-
והצדק, אמרה *פוייר וגדעה את ידי הפלישה.
ואילו מול קאסטרו אינה עומדת, הפעם, מעצמה קטנה. מולו המעצמה הגדולה ביותר
של המערב, שאיש אינו מסוגל לרסנה. אפשר להגיד לה ״פוייר כפי שאמרה השבוע
שבדיה. אבל אין בכוחו של איש במערב לעצרה.
עבד אל־נאצר הרחיק מאד לכת, וניצל כמעט בנם. השאלה היא: מדוע הרחיק קאסטרו
לכת? מדוע הסכים להקמת הבסיסים הסובייטיים, שהיוו גם התגרות כלפי האמריקאים
וגם תירוץ מתאים לפלישתם?
נכון — קאסטרו זקוק לנשק כדי להגן על עצמו. האמריקאים אירגנו בשעתו את
הפלישה במיפרץ החזירים, והם ירצו לפלוש שוב.

ךןין 1ףןך למען קובה הספיקה לצעוד כמה מאות מפרים
1 *171
בלבד: מקירבת השגרירות של ארצות־הברית ועד
11,1111111
כיכר מוגרבי. שם נתקלה במחסום שוטרים, שפיזרו את המפגינים, עצרו אחדים מהם.
גם אין משמעות לסיטפוסים על נשק ״התקפתי״ .במלחמה, אין נשק ״התקפתי״ ואין
נשק ״הגנתי״ .טיל אטומי הוא נשק התקפתי בהא הידיעה, אך כשהוא מיועד לשמש
הרתעה, אפשר לומר שהוא ״הגנתי״ .המרשל חמל ניצח בהתקפתו המזהירה במדבר
המערבי מפני שהשתמש בתותח נגד־מטוסים (נשק הגנתי בהחלט) לשבירת עוצבות־השריון
של הבריטים. טיל הוק הוא הגנתי — אך כשהוא משחרר מטוסים להתקפה, הוא
ממלא תפקיד התקפתי.
קאסטרו יכול היה לטעון בצדק כי קיומם על אדמת קובה של טילים, המסוגלים להחריב
את ערי ארצות־הברית, ירתיע את האמריקאים מלפלוש לאי שלו — כלומר, שהם
משמשים נשק הגנתי מובהק. לא אופי הנשק קובע, אלא מטרות בעל הנשק.
אולם הטענות אינן קובעות. קובעות העובדות. קאסטרו התגרה בארצות־הברית, למרות
שאמריקה קרובה מאד, ורוסיה רחוקה מאד. הוא הכניס את עצמו למישחק השח־מת
בין שני הקלגסים העולמיים, ובזאת סיכן את המהפכה הקובאית והביאה עד לעברי פי
פחת. היה זה מעשה אמיץ מאד — אך לא נבון ביותר.
איני מאמין כי קאסטרו היה קומוניסט כאשר חולל את מהפכתו, ואמי מאמין כי הוא
קומוניסט כיום. אני סבור כי הוא לוחם־שיחרור לאטמי אמיתי, שמדיניות אמריקאית
מטופשת דחפה אותו למסלול פרו־סובייטי.
אולם דווקא כידיד המישטר הקובאי, אני מסתייג מן המסלול הזה. תפקידו של לוחם-
שיחרור לאומי וסוציאלי בימינו הוא לשמור על עצמאותו המוחלטת, להימנע מכל הזדהות
עם אחד הגדולים, לשמור על קו של ניטראליות פעילה. קאסטרו נגרר אחרי התרגשותו
(הצודקת, כשלעצמה) עד מעבר לתחום הזה.
בהקימו את בסיסי הטילים, שלא יכלו להישאר סודיים אף במשך יום אחד, סיפק
קאסטרו לאויביו את הנימוק האידיאלי לפלישה. קירבת הבחירות בארצות־הברית סיפקה
את הדחיפה האחרונה. קנדי הטיל את המצור, כדי להכשיר את הקרקע התעמולתית
והצבאית לפלישה של ממש.
הפלישה היתד, צריכה להערך השבוע, קרוב לוזדאי ביום הראשון. היא לא נערכה. מדוע?

מדוע בסוג גיקיטהץ

אן אנו מגיעים לדמות המרכזית של השבוע. לא קנדי ולא קאסטרו היו גיבורי
הפרשה — אלא גיקיטה סרגייביץ׳ כרושצ׳וב.
קשה לדעת מדוע שלח ניקיטה את טיליו לקובה. בלי כל ספק ידע מראש כי האמריקאים
יגיבו בצורה כלשהי, וכי הוא לא יוכל להגן על קובה הרחוקה. במישחק הצבאי
על קובה, כל הקלפים הם בידי האמריקאים, ושום קלף אינו בידי הסובייטים — פרט
למלחמה האטומית הכללית, שאיש אינו רוצה בה.
אם כן, מה היתד, כוונת הסובייטים? הם רצו לרכוש לעצמם עמדת־מיקוח נוספת. הם
רצו להוכיח לעולם כולו כי עמדת האמריקאים ביחס לבסיטי־טילים על אדמה זרה היא
דו־צדדית וצינית. אולי קיוו כי ברגע האחרון לא יעיזו האמריקאים להסתכן במלחמה
אטומית. בזאת הם טעו.
כאשר הטיל קנדי את המצור והתכונן לפלישה, היתד. לכרושצ׳וב הברירה:
• לפרוץ את המצור ולהביא למלחמת־העולם השלישית.
• להיכנע בקובה, תוך פתיחת מלחמה מקומית בחזית אחרת, שם הקלפים הצבאיים
בידיו — כגון בתורכיה, או במבואות ברלין, או בפורמוזה.
9להיסוג.
לפי שעה בחר כרושצ׳וב, במפתיע, בדרך השלישית. מדוע? מפני שגם הוא, כמו קנדי,
הבין כי לא הטילים הם העיקר, אלא עצם קיום מישטרו של קאסטרו. נסיגתו ברגע
האחרון, ללא תנאי וסייג, מנעה בעד קנדי מלהוציא לפועל את המיבצע המרכזי של
תוכניתו: הפלישה הצבאית לקובה. כך ביצע כרושצ׳וב נסיגה טאקטית כדי למנוע נסיגה
איסטראטגית, ויצא בכל זאת מן הסיבוב הזה של המישחק כשידו הטאקטית על העליונה.
הוא הוציא את העז מן החדר, אך המצב נשאר כקדמותו.
אם כן, מי הרוויח במערכת השבוע?
• קנדי נחל נצחון גדול בחזית הפנימית, ויש להניח כי הדבר יתבטא בתוצאות
הבחירות בארצות־הברית. לגבי הקהל האמריקאי, הנוטה תמיד קצת להיסטריה, הוא
הוכיח את עצמו כ״איש חזק״ .יעבור זמן עד שהציבור האמריקאי ירגיש כי קובה
נישארה עובדה קיימת — וכי המערכה האמיתית רק החלה.
קאפטרו החזיק מעמד, למרות הלחץ הנורא שהופעל עליו. יתכן כי הדבר יחזק
את פופולאריותו באמריקה הלאטינית, כשם שמערכת סיני־סואץ חיזקה את מעמדו של
עבד אל־נאצר במרחב הערבי (והביאה להקמת רע״ם ולמהפכה העירקית).
• כרושצ׳וב נמצא במצב דו־משמעי יותר. מצד אחד רכש פרסטיג׳ה עצומה
כאיש־שלום, שאינו מאבד את עשתונותיו והמוכן להקריב גאוות־סרק על מזבח שלום-
העולם. מצד שני ביצע נסיגה ברורה לעיני העולם כולו, ואיבד יוקרה במישחק־הכוח.
איזה משני הצדדים חשוב יותר לכרושצ׳וב? הדבר יתברר בקרוב. אם ימצא כי היוקרה
הסובייטית נפגעה במידה שלילית מדי, ייסחב העולם בקרוב למשבר גדול חדש, מן הסתם
באזור ברלין. אחרי התנהגותו של קנדי בקובה, הוא לא יוכל לדרוש כי מישהו יתייחס
בהתרגשות מוסרית למעשר. תגמול סובייטי, שישתמש באותן השיטות עצמן.

| \ ויי 1מ ] 1*1 ) 7 1 1 1 /של המשטרה קידמו את פני המפגינים, בהגיעם לכיכר מוגרבי. אותו זמן
\ | 1 1 1 ^ 1 1 /1 1 נכנסו לפעולה בלשים בלבוש אזרחי, שליוו את המפגינים מאז התחלת
צעדתם. הם תפסו את נושאי־הכרזות, משכו אותם לניידות. ברקע: אורות בתי־הקפה של רחוב בן־יהודה.

הפגנות

ב מ דינ ה

׳ 11x 1ש ד יואב

לא ינום ולא יישן ש״ב ישראל. כך
הוכח השבוע, ולא פעם אחת.
בתל־אביב תיכננו חוגים שמאליים הפגנה
המונית לפני השגרירות האמריקאית, כמחאה
על המצור על קובה. הכל הוכן
בסודיות רבה. אולם בבוא המועד, בהו־פיע
׳עשרות המפגינים. ,נסתבר כי המשטרה
כבר הקדימה אותם. דרך ההפגנה
היתד, חסומה על־ידי כמה מאות שוטרים,
וחלק מן המשתתפים נעצרו. גורל דומה
המתין לסטודנטים פרו־קובאיים, שהפגינו
בירושלים *.
מי הסוכן. על השיטות המיוחדות של
מוסדות הבטחון וקשריהם הסתומים עם
העתונות העיד אירוע שני בירושלים.
קבוצה של כעשרה סטודנטים — ביניהם
אנשי מפ״ם, מק״י וחוג ״השמאל החדש״
— תיכננה בסתר מיבצע לציור
סיסמות פרו־קובאיות. כאשר הופיעו ה־
:.חוליות במקומות השונים, שנקבעו להם
ברגעי האחרון, בבר המתינו להם מארבים
של כוחות הבטחון בבגדים אזרחיים.
בכל מקום היו מוכנות מכוניות־סטיישן
אזרחיות. לקליטת העצורים.
למחרת היום שאלו את עצמם משתתפי
הפעולה שאלה נוקבת: מי מהם שימש
כסוכן הש״ב?
,,הוא משלנו!״ לא היתר, זאת השאלה
היחידה. שאלה שניה היתה: מי
דאג מראש לצילום הסטודנטים בעת עשיית
המעשה הבלתי־חוקי? לשאלה זו, לפחות,
היתד, תשובה ברורה.
בין מתכנני הפעולה הסודית, מאנשי
חוג ״השמאל החדש״ ,היה צעיר בשם
יוסף אבישר, העורך בעתון הארץ מדור
מיסחרי בשם יומנו של יואב.
כשד,וכנס לסוד הגדול, טילפן לכתב
הארץ בירושלים, המשורר יהושע טן־פי,
הודיע לו על עריכת הפעולה וביקש צלם
— כדי לצלם את חבריו בעת ביצוע המעשה.

טן־פי נעתר מאד לבקשה. אבישר מצא
את עצמו בחברת כתב, צלם ומכונית־סטיישן,
הנהוגה בידי אדם בלתי־מוכר לו.
חבורה זו הגיעה למקום הציור, בכניסת
האוניברסיטה, באותו זמן כמו המישטרה,
צילמה את מציירי־הסיסמות בעת ביצוע
העבירה (ראה תמונה) .כאשר נעצר אבי־שר
בטעות, אמר כתב הארץ לקצין האחראי
:״הוא משלנו״ .אבישר שוחרר
מייד.
רק חולייה אחת ביצעה את תפקידה,
אחרי שנחלצה מן המארב. היא ציירה
* בהפגנה התל־אביבית נעצר צלם
עולם הזה, אך שוחרר מייד כשזיהה
עצמו. בהפגנה בירושלים נעצר כתב
עולם הזה, נכלא במשך כמה שעות
רות שזיהה את עצמו, שוחרר לאחר
בערבות.
חעולפ חז׳ח 13x2

הופיעה כהרף עין, במרחק קצר מבניין השגרירות
האמריקאית. כוח מוגבר של שוטרים, כולל פרשים,
8.11
שמר על השגרירות, מנע בעד המפגינים להתקרב. על כן־צעדו למרכז העיר.
האת הלממכן

סיסמה
גדולה על הבניין החדש של משרד
ראש־ר,ממשלה. למחרת היום היו כמה
מעובדי המשרד עסוקים במשך שעות
ארוכות בגירוד המלים המרגיזות (״ב־
1948 נלחמנו גם אנו על עצמאותנו!״),
שלא שיקפו את העמדה הפרו־אמריקאית
המוחלטת של ממשלת ישראל.
תיירות שיר הסירים
התינוק האחרון של אריה אבישר, איש
החברה הממשלתית לתיירות, הוא מיצעד
מטעמי ישראל. מטרתו המוצהרת: לשפר
את התפריט הישראלי, לעצב מטבח
לאומי — ולהחדיר את שניהם אל המסעדות
ובתי־המלון בהם סועדים התיירים.
כי התלונה האחידה, בפי כל תייר בישראל,
היא: האוכל גרוע.
במסגרת המיבצע רב־השאיפות ייערכו
תחרויות מירשמים לבחירת מלכת רמיט־בח,
הטבח המקצועי המצטיין והתפריט
הלאומי. מאחורי כל אלה מונחת חוברת
כחולה בת 151 עמודים משוכפלים, הנושאת
את הכותרת סקר המסעדות בישראל
וחלקן בתיירות.

הסקר חובר על־ידי אמריקאית צעירה
בשם וילטה בר־אילן. זילטה, ממוצא שבדי,
שנישאה לישראלי, הגיעה לישראל עלפי
הזמנת משלחת הפעולות האמריקאית
וחברת התיירות הממשלתית. מה שגילתה
היה ידוע לכל אזרח ישראלי ולכל תייר:
האוכל המוגש ברוב המסעדות גרוע, השירות
צולע, צורת ההגשה דוחה.
במשך 39 ימיה בישראל ביקרה וילטה
בר־אילן 99 מסעדות המומלצות לתיירים,
ואוסף של מזנונים, מועדוני־לילה ובתי-
ספר לבישול. היה זה רק מיבחר של הטובים
מבין 4660 מקומות האכילה בישראל.
ובמקומות מובחרים אלה — הכוללים
שמות מפוארים כמו מלון המלך
דויד בירושלים; חול, ז׳אנט וקאסבה ב־תל־אביב;
בית־דולפין בשבי־ציון; אבו־כריסטו
בעכו ובית הדייגים באילת —
חיברה את הדו ״ח המאלף שלה.

כתבה וילטה כר־אילן:

החזית של רוב המסעדות מוזנחת, ובכמה
מקרים חסומה הכניסה בקבצנים ורוכלים.
אין סידורים לתליית מעילים ושמירת
חבילות. התיכנון הפנימי מחוסר־דמיון,
קריר וללא אופי, וכמעט אף פעם
אינו אופייני למסעדה. החלונות והרצפה

שצולמה על־יזי הצלם שהו 3א למקום על־ידי איש הארץ,
מראה את מציירי הסיסמה ברגע שהופתעו מל־ידי המארב
המישטרתי. משמאל, תופס שוטר בזרועו של אחד הסטודנטים, מימין נראות שתי
סטודנטיות, אשר הספיקו לצייר את המלים ״שלום ישראל ל־״ לפני שנעצרו על־ידי השוטרים.

תמונת הזיהוי

ללא כיסוי, התאורה גרועה. לכן לא נוצרת
כמעט אוירה מיוחדת במסעדות.
הרצפות ועבודות־העץ לעתים קרובות
מלוכלכות, הזבובים והחרקים מרובים.
הצלחות והכוסות לעתים קרובות סדוקות,
הסכו״ם מעוקם. כלי המלח והפילפל מכוערים
ולפעמים סדוקים; במידה שיש מפות
על השולחנות הן מוכתמות או קרועות.
געפילטע פי־ש מזרחי. אין תפריט
אופייני לארץ, ואין אף מנה המודגשת׳
כישראלית. יש בליל של סיגנונות בישול
בכל מסעדה. הרצון להשביע כל טעם יקשה
גם על מסעדות גדולות מאד, לכן
כמעט שום דבר אינו מה שהוא צריך
להיות, ולמסעדה אין כל ייחוד. למשל:
כל המסעדות האיטלקיות מגישות אוכל
מזרחי, רוסי ובמידה מסויימת גם צרפתי,
במסעדה סינית מגישים אוכל יפאני,
רוסי ויהודי־מסורתי. במסעדות מזרחיות
מציעים שניצל וינאי וגעפילטע־פיש.
תיירים
אמריקאים מתאוננים בעיקר על
הנקודות הבאות: אין שואלים אותם מה
הם רוצים לשתות לפני הארוחה. אין
משקד,־חריף ישראלי אופייני. אין מגישים
מים קרים עם האוכל. לפני הגשת
האוכל השולחן ריק, ללא לחם או מטעמים
לכירסום.
במתכונים רבים משתמשים בתחליפים
הגורמים בדרך כלל לאכזבה לאוכלים.
למשל: בפיצה איטלקית משתמשים בפיתה
רגילה, במקום בבצק פיצה. רוב התבשילים
תפלים, מחוסר תבלינים.
הדגים מוכנים בצורה פשוטה, לרוב
מטוגנים בשמן. המאכלים מבושלים יתר
על המידה, ללא כל קשר עם חוקי הכשרות.
נוכח ריבוי הפירות והירקות הטריים
מפתיעה כמותם הזעומה במסעדות.
אין מיבחר במנה אחרונה, אפילו במסעדות
המפוארות. בדרך כלל מציעים קומפוט
של פירות (משומרים) או פודינג.
אין תשומת־לב להגשה נאה של האוכל.
אין קשר בין גודל הצלחת וכמות האוכל
שעליה. אין קישוט לצלחות זאין תשו־מת־לב
לצורה ולצבעים בהרכבן של המנות
הנוספות.
חתולים וכלבים ו לי כ לו ך. המטבחים
קטנים מדי ביחס לגודל המסעדה
והתפריט, וצפופים. הסידור הפנימי של
המטבח אקראי ואינו מאפשר יעילות.
לעתים גדוש המטבח בציוד שבכלל אין
משתמשים בו. הרצפות כמעט תמיד מלוכלכות
ורטובות. התאורה גרועה ומקשה
על העבודה. אין איוורור והריחות חודרים
לחדר־האוכל.
הציוד במקרים רבים חלוד וזקוק לשימון.
התנורים בדרך כלל מלוכלכים. תנו־רי־ר,אפייה,
כמעט לעולם אינם זוכים לניקוי,
וכמעט שאין מנקים את המקררים.
כלי־האוכל שבמטבח מודחים באופן גרוע,
הסכינים מלאים כתמים ואין משמנים או־
(חנושך בעמוד ) 11

מדוע תקו צה״ל את עזה? מה גום לפעול[
ערבי, היתה בעיית ארץ־ישראל חשובה לו רק מבחינה אחת: אסור
היה לו להיראות פחות קנאי לזכויות ערביי פלסטין מאשר יריביו.
כך קובע ברנם :״לדברי תעמולה עויינת למצריים (קרי: הישראלית) ,מאיים נאצר כד
הזמן בהשמדת ישראל. אבל אף לא באחד מנאומיו מצאתי שהרחיק לכת יותר מן הדברים
שאמר לכתב ניו יורק טיימס בראיון שנתפרסם ב־ 6באוקטובר 1955 לצאת למלחמה —
לא לי. שום ערבי אינו אומר כעת, שיעלינו
אין זו החלטה קלה לשוס אדם, ובייחוד
להשמיד את ישראל. הערבים דורשים רק שתינתן לפליטים הזכות הטבעית לחיים ולרכושם
בא מן הצד השני.׳ כמובן, בנחלי התעמולה
האבוד לא, אין אנו תוקפניים. האיום
הזורמים ללא הרף מן העתונות והראדיו של קאהיר, יש איומים רביים של נקמה ישירה
בישראל

בלשון אחרת: עבד אל־נאצר עצמו לא איים מעולם בחיסול ישראל, אך תעמולתו הרשמית,
המכוונת לקדם את המהפכה הנאצרית בשאר ארצות־ערב, משתמשת בנימה זו כדי לרכוש
אהדה להנהגה המצרית.
מה היתה מטרתו הסופית של עבד אל־נאצר לגבי ישראל? כלומר: מה הוא התכונן
בחסותו? ברנס אינו מתיימר לדעת.
לעשות לגביה אחרי גמר תהליך האיחוד הערבי
לדעתו, ייתכן כי המנהיג המיצרי קיווה שאז ישתנו יחסי־הכוחות לרעת ישראל גם בלי
פעולה צבאית. יתכן כי לקח בחשבון מלחמת־הכרעה. יתכן גם כי לקח בחשבון אפשרות
של הסדר, בהגיע היום. אך כך או כך — עבד אל־נאצר היה מעוניין לדחות את כל
הבעייה למשך שנים רבות.
המגמה הישראלית — כלומר, מגמת בן־גוריון־דיין — היתה בדיוק הפוכה. ברנס מאמין
כי ישראל רצתה להשמיד את מישטרו של עבד אל־נאצר לפני שיצליח להשתלט על העולם
הערבי. לשם כך היתה ישראל מעוניינת לחמם את הגבול, להגביר בהדרגה את מצב־המלחמה,
ולערוך בסופו של דבר התקפה צבאית גדולה על מצריים.

לדעת ברנם, לא באו ״פעולות־התגמול״ הגדולות בתגמול על מעשי
הערכים. להיפף: הן היו יזומות על־ידי בן־גוריון בחלק ממדיניותו
הכללית. מטרתן היתה להבין את המלחמה המכרעת -או להכריח את
הערכים להיכנס למשא־ומתן ישיר וגלוי עם ישראל (בלומר: להכריח
את הערכים ככוח להכיר בישראל).

: 1955 הגנרל אויסון בחס ביוס־העצמאות בתד-אניב
פולקלור הישראלי, משקיף האו״ם הוא דמות קומית־למחצה — אדם מיסכן,
^ המת רו צ ץ בין המחנות, המחליט החלטות אשר איש אינו מתחשב בהן, אשר כל אחד
מרמה אותו בנקל.
בשבועות האחרונים נסתבר כי יש צד שני למטבע פולקלורי זה. משקיף האו״ם, החי
משני עברי הגבול, רואה יותר מכל אדם אחר במרחב. כל עוד הוא בתפקיד, אין הוא
יכול לגלות את דעתו. אך כשמגיע זמנו לשפוך את לבו, מתקבלת תמונה מרתקת למדי.
כך עשה עתה הגנראל הקאנאדי אדיסון ברנס, ראש מטה המשקיפים של האו״ם בארץ־
ישראל בשנים הרות־המאורעות שמאז עסק־הביש של 1954 ועד למחרת מיבצע־סיני ב־
.1957 הוא פירטם ספר־זכרונות, שקטעים ממנו פורסמו בשבועות האחרונים מעל
עמודי העריב.
משקיף האו״ם הוא לוליין המהלך על החבל הדק של הניטראליות. יש הדואג לכך: די
שיפליט הערה אחת המגלה משוא־פנים, כדי שאהד הצדדים ידרוש את סילוקו. אדם
המחזיק מעמד על חבל זה במשך שנתיים וחצי, והמתמנה לאחר מכן (בהסכמת שני
הצדדים) למפקד חיל־החירום של האו״ם בעזה — בוודאי שאינו חשוד בשום משוא־פנים.
הוא נושא בכיסו תעודת־הכשר של ניטראליות עילאית.
יתכן. בי. מכל ראשי־המשקיפים עד כה, היה ברנס המעורה ביותר בחברה הישראלית.
הוא,הכיר את ישראל. היו לו כאן ידידים וידידות. אפשר היה לראותו לא פעם בבאר
של. פינק. בירושלים או בחוף־הים של קיסריה. איש לא חשד בו מעולם כי יש לו משפט־קדום
כלשהו נגד ישראל.

על כן יש לקבל את עדותו על שנים גורליות אלה כמיסמך ניטראלי
מובהק של אדם היודע את הבל -חומר־גלם מושלם להיסטוריון. כשביל
הקורא הישראלי, שפוטס כשנים ההן במנה יומיומית של תעמולה
רשמית, באמצעות בל העתונים והרדיו, מהווה עדות זו מיסמד פוקח
עיניים ממש.
׳ ולא רק בשל ניטראליותו. מסתבר כי ברנם, שמעטים הספיקו בשעתו לתהות על קנקנו,
מחונן בחוש־הסתכלות נוקב. הוא ראה לא רק את הנעשה על הגבול, אלא גם את יחסי־הכוחות
הנסתרים בישראל ובמצריים, את אופי מנהיגיהן, את המניעים הנסתרים של
מעשיהם. אף שלא הצליח לחדור עד לשרשי השרשים של המדיניות הישראלית ולגלות את
מניעיה הבסיסיים, הרי חשף במידה רבה את גורמיה השוטפים.
כבר בעבר קנה לעצמו ברנם שם כאדם שאי־אפשר לסדר אותו. כמפקד הגיים הקאנאדי
בחזית איטליה, במלחמת־העולם השניה, תבע להבליט את זהות אנשיו כיחידה לאומית
נפרדת. הדבר גרם צרות כה רבות לבריטים, עד שפעלו למען סילוקו, והם שומרים לו
טינה עד היום. אך כשאדם כותב היסטוריה, זוהי תכונה חיובית ביותר. אין הוא מסתיר
את דעותיו — אף כשהוא עוטף אותן במעטה עבה של אדיבות ואירוניה.

לחמם את הגבול
ך* מסקנות העיקריות המתבקשת מן הדו״ח של ברנם, אף שאינן נאמרות בשום
| 1מקום במלים קצרות ופשוטות, הן:

• בשנים 1957־ 1954 לא רצתה ממשלת ישראל בשלום על הגבול,
לא היתה מעוניינת כשלום, ולא עשתה מאומה למען השלום.

ס האנשים הקובעים בישראל באותה תקופה, שביטאו קו זה, היו דויד בן־גוריון ומשה
דיין. ביקורתו על בן־גוריון חדורה הערכה לגדולת האיש. לא כן הביקורת על דיין.
• משרד־החוץ הישראלי היה מוסד חסר־חשיבות וחסר־השפעה, ר,ן בימי שרת, הן
בימי גולדה מאיר.
ס העתונות היומית הישראלית כולה מילאה בתקופה זו תפקיד שלילי לחלוטין, כשהיא
כפופה לממשלה כמו העתונות בדמוקראטיות העממיות.
לגבי קוראי העולם הזה, יש בדו״ח של ברנס מסקנה מעניינת נוספת: הוא מזדהה במידה
מפתיעה, בניתוח הכללי ובפרטים, עם החקירה המיוחדת של אורי אבנרי על אותה תקופה,
שפורסמה בימי פרשת־לבון (העולם הזה 1228 והלאה).
כאשר הגיע ברנס למרחב, כבר התבצר גמאל עבד אל־נאצר בשלטון. הבריטים עמדו
לנטוש את אזור תעלת־סואץ. בן־גוריון ״פרש״ מהשלטון וישב בשדה־בוקר.
מה היו מגמות הצדדים?
קובע ברנס: עבד אל־נאצר לא רצה במלחמה עם ישראל. אך הוא גם לא היה מוכן
לכלל שלום רשמי. מטרתו העיקרית היתד, לחולל מהפכות בכל ארצות ערב, לאחד את
העולם הערבי, להעמיד את אוצרות־הנפט לרשות כל מדינות־ערב.

השליט המצרי הצעיר רצה לדחות את בל בעיית ארץ־ישראל עד
אחרי השלמת תהליך ארוך וממושך זה. כל זמן שנמשך המאכק הפנים־

זה היה הרקע, כפי שרואה אותו ברנם כיום. על רקע זה אירעו המאורעות הדרמאתיים,
שקבעו למשך שנים את דמות המדינה והמרחב.

קול מתוק של חיילת
ף קודת־המיפנה הגדולה היתה, גם לדעת ברנס, התקפת צה״ל על המחנה המיצרי
^ ליד עזה ב־ 28 בפברואר .1955 ימים מעטים לפני כן חזר דויד בן־גוריון משדה־בוקר,
סילק את לבון והפך שוב שר־הבטחון. קובע ברנס :״זה היה אירוע מכריע בהיסטוריה
עגומה זו, וקבע את המגמה שהתמידה עד פלישת ישראל לסיני באוקטובר .1956 השלום,
שהישראלים רוצים בו — אולי הוא רחוק (כיום) מהם יותר משהיה בפברואר .1955״
מדוע התקיף בן־גוריון? ״מדוע הנחיתו הישראלים את המהלומה בעזה, שחיסלה כל
העובדות לא הוכיחו, כי התכיפות
אפשרות לנהל משא־ומתן יעלשל,ום בהקדם 7
והחומרה של התקריות (לפני הפעולה) יצרו באמת מצב חמור.״
יתר על כן :״זמן קצר לפני הפשיטה (הישראלית) ב״קר גמאל עבד אל־נאצר בעזה ואמר
לחיילים שאין סכנת־מלחמה, וכי קו־התיחום של רצועת־עזה לא ייהפך לחזית־קרב.״

אופקו של ברנס מצומצם מדי, מכדי שיקיף את הרקע הבינלאומי הגדול. על כן אינו
מזכיר כי ארבעה חודשים לפני כן פרצה מלחמת־השיחרור האלג׳ירית, שהניחה את היסוד
לשיתוף־הפעולה הצבאי החשאי בין צרפת וישראל. אותו זמן החל עבד אל־נאצר במלחמתו
נגד ברית־בגדאד, ובזאת הניח את היסוד לשיתוף־אינטרסים בין ישראל, בריטניה מורי
סעיד. כך נוצר עוד בסוף 1954 הרקע למיבצע־סיני הישראלי־צרפתי־בריטי.
ברנם, המתבונן רק בתהליכים המקומיים שהוא עצמו היה, מעורב בהם, סבור כי
המטרה הישראלית העיקרית היתד. להכריח את מצריים לפתוח במשא־ומתן גלוי ורשמי
עם ישראל. כותב ברנס, בלעג חריף למדי:
היה רעיון שאייאפשר היה להזיזם ממנו: שאילו אך יכלו להניע את
״לי׳שראלים
את הנציגים של איזו מדינה ערבית אחרת, ,לשבת איתנד, היו מסוגלים
המצרים, או
להביאם לכלל .,.עשיית שלום. אינני יודע איזה נימוקים היו לישראלים לבטוח כל־כך
בחן ובכוח־השידול שלהם ליד שולחן־הדיונים.״

ואילו המצרים פחדו מכל מגע עד כדי כך, שהתנגדו אף להנחת קו־טלפון ישיר בין
המפקד המיצרי והישראלי באזור הרצועה, כדי לחסל תקריות מקומיות ברגע שהן קורות.
הנציג המיצרי ״יכול היה לתת לי רק נימוק אחד, וגס זה בשיחה פרטית: שהמצרים
חוששים כי הישראלים ינצלו קו ישיר לשם ׳השגת אינפורמציה בערמומיותם. למשל, שאיזו
חיילת ישראלית מתוקת־קול תפתה סמל מיצרי תמים לגלות סודות.״

בחודשים שלפני התקפת־עזה, ניסה ברנס לשכנע את שני הצדדים לקבל שורה של הצעות
מעשיות, שיכלו למנוע כל תקרית, כגון: סיורים משותפים של חיילים ישראליים ומצריים
לאורך הגבול, מגע ישיר בין המפקדים, הקמת מחסום־תיל לאורך הגבול, וכו/

שום צד לא קיבל הצעות אלה.
ישראל לא רצתה בסיורים משותפים ובמגע ישיר בין המפקדים — אלא במגע בדרג
גבוה .״שום צד לא היה מעוניין במשא־ומתן. הישראלים לא רצו בו אלא אם כן יהייו
שיחות בדרג גבוה, שאפשר להציגן במוליכות אל
מעדיפים להמשיך בשיטת התגמול והאיום בכוח.״

שלום

בתנאים

שלהם.

אחרת

חיו

המיצרים, מצדם, לא רצו לקבל הצעות שיכלו לעורר בעולם הערבי את הרושם כאילו
מיצריים משתפת פעולה עם ישראל. המשא־והמתן היה נידון לכשלון.

שגיאות גדולות לאיש גדול
יצר רואה כרנם את השליטים של שני הצדדים? מה דעתו על בן־גוריון ועל עבד
** אל־נאצר? היא מתבטאת בעשרות פסוקים הזרועים לאורך הזכרונות.
על בן־גוריון:
״אף בעת גלותדמרצון בשדה־בוקר, בדמות רועה־צאן, נידמה יהיה כי מרכז השלטון
נמצא באותו יישוב נידח. לאחר שובו לממשלה נפוצו שמועות כי בעיקבות עיוניו במידבר
גיבש לעצמו רעיונות חדשים על כיוון מדיניותה של ישראל, ופניו מועדות לקווי־פעולה
הרפתקניים ומסוכנים־־בכוח.
״קשה לי לתאר לעצמי מה היתה ישראל בלעדי בן־גוריון אין זאת אוסרת בכלל,
שהוא דיקטטור. בהחלט לא. ישראל היא מדינה זמוקראטית מאד, והפוליטיקאים מרביצים
זה לזה, ולבן־גוריון, בעלבונות צורבים ובשנינות עוקצנית, והעתונות והציבור אף חם
אינם טומנים יד בצלחת. זוהי אחת הנסיבות, שבזכותן ניתנת לסבול ישיבת־אונס בישראל:
כמעט אין שם רגע משעמם.
״אבל במאבק זה ללא כללים, יושב בן־גוריון תמיד על הסוס. אף שלעיתים קרובות
מתקיפים אותו, איננו יורד מפיסגתו, ודומה שאין מי שיעקרנו משם, כל זמן שהוא בריא.
אין זאת אומרת, שאיש גדול אינו עושה שגיאות — והן עלולות להיות שגיאות
גדולות כגדול תו ...סירוביו התכופים של בן־גוריון להתפשר או לוו ת ר ...דומה שהיו

!!כינרתי מה עמד מאחורי נעורות התגמוו? ואש משקיפי או־ מ טוען נ סנו סנסציוני:

ה רצו ב מל חמה!

מבוססים על האמונה, ני 1המשפט והצדק תמיד לימין ישראל ...דונזח שהישראלים לא
פיקפקו מעולם כי בכל מעשיהם הצדק אתם.״
ולגבי טיב הבטחותיו :״הכוחות הישראליים התעלמו מן ההבטחות שהבטיח מר בן־
גוריון.״ או :״היתה זו הפרה גלוייה של ההבטחות שהבטיח מר בן־גוריון.״ או :״אולי
הפרזתי בהערכת כנותן של ההצהרות הפומביות של מר בן־גוריון.״

שום אדם בעל חינוך אנגלו־סאבסי אינו יכול להיות קיצוני ביותר
בשעה שהוא רוצה לומר על פלוני שהוא, פשוטו כמשמעו, שקרן.
לעומת זאת נידמה כי במס מאמין בכנותו האישית של עבד אל־נאצר. כאשר השליט
המצרי הצעיר פועל בצורה שאינה נראית לו, כותב במס :״נאצר מקבל ידיעות מסולפות
על הנעשה בגבול רצועת עזה.״ לדעת ברנס, לא היתד לעבד אל־נאצר באותה תקופה שליטה
מוחלטת על חייליו, בניגוד לבן־גוריון
אם כן, מדוע עשה עבד אל־נאצר כה מעט כדי למנוע את החרפת המצב? לדעת במם,
היה מרחב־התמרון של השליט המיצרי מוגבל ביותר. הוא היה צריך להתחשב בדעת חבריו
במועצת הקצינים החופשיים, כי אחרת היו מפילים אותו וממליכים קצין אחר תחתיו.
הוא ה ה צריך להתחשב בדעת עמי ערב, אותם רצה למשוך לצידו, ובדעת הפליטים ברצועת־עזה.
ובעיקר: עליו היה לשמור על יוקרת הצבא המיצרי ועל המוראל שלו, כי צבא זר,
היה הבסיס היחיד לשלטונו.

מכל זה מתקבלת תמונה מוזרה כיותר: כעוד שכן־גוריון, ראש
הממשלה במדינה דמוקראטית, יבול היה לעשות כבל העולה על רוחו,
הרי עבד אל־נאצר, דיקטטור מכל הבחינות, היה רחוק מלהיות חופשי
במעשיו.

,,מעשה נואל מאד!״

הישראלית. אך האם היו הסיורים האלה דרושים -ולשם מה 1

על כל פנים, סיור כזה הופעל גם ביום התקרית .״לפי כל הסימנים,״ מדווח במס,
״מסתבר כי סירת המישטרה נשלחה ב־סו בדצמבר לגרימת תקרית, שתשמש אמתלה
להתקפה, שבלי ספק הוכנה לפני אותו יום.״ כי :״שום אדם, שיש לו איזו ידייננה שהיא
בעניינים צבאיים, לא היה מאמין שהתקפה מורכבת ומתואמת כזאת לא תוכננה זמן רב
מראש.״ ואכן :״הנימוקים שפירסס משרד־החוץ הישראלי היו רק תירוץ, ותירוץ לא־משכנע
ביותר.״
מדוע, אם כן, הוכנה הפעולה? הכוונה המיידית, לדעת ברנס, היתד, להכריח את הסורים
להחזיר את ארבעת החיילים הישראליים שנפלו בשבי בשעה שחדרו לשטח סורי כדי לחבר
שם מכשיר־האזנה לקו טלפוני. החייל החמישי (אורי אילן) התאבד בכלא הסורי. הוא לא
עונה, אולם חוקריו אמרו לו כי חבריו הוצאו־להורג, ואיימו עליו בגורל דומה אם לא
יספק להם ידיעות.
חוץ מזה התקרבה סוריה באותם הימים למצריים ,״והכוונה (של פעולת כינרת) היתה,
איפוא, לרמוז לסורים שלא יהדקו יותר מדי את קשריהם עם מצריים, אשר לא תוכל
להגן על אדמת סוריה.״

המוזר הוא בי כאותם הימים עצמם השתדל עבד אל־נאצר בבל
כוחו לשכנע את הסורים להסכים לחלוקת מי־הירדן כין ישראל
והערכים לפי תוכנית ג׳ונסטון.
״ג׳ונסטון סיפר לי שהמיצריס מילאו תפקיד קונסטרוקטיבי במשא־ומתן, והתאמצו לשדל
את הסורים והירדנים להסכים. אולי נבע הדבר מכן שנאצר קיווה אז לקבל סיוע אמריקאי
ניכר לבניית סכר אסואן.״
בא־תו יום הזמין בן־גוריון את ברנס לשיחה דחופה, למרות שהיה זד, יום א׳ ,בו נחים
אנשי או״ם הנוצריים. השיחה נסתיימה בשעה חמש אחרי־הצהריים. דובר בה רק על
יחסי ישראל־מיצריים. כעבור חמש שעות בלבד החלה התקפת צר,״ל בגבול סוריה — דבר
(המשך בעמוד )10

ץ* ך הוסיפה שרשרת פעולות־התגמול להתארך ולהתרחב. לפחות חלק מהן נבעו, לדעת
ברנס, מפרובוקציד, ישראלית מתוכננת. השיטה, כפי שהוא מתאר אותה: משוריין
ישראלי היה נע ללא שום טיבה סבירה לאורך השביל הנמצא על הגבול ממש, בצד הישראלי.
חייליו של עבד אל־נאיצר, שפחדו מפני התקפה ושעוד היו נזעמים על ההתקפה הקודמת,
פתחו באש.

בעבור כמה שעות היו הישראלים פותחים בהתקפת־תגמול גדולה,
שהובנה עוד מקודם לבן.

האשמה זו חוזרת כמעט בכל פרק מפרקי הספר. כך :״הפטרולים הישראליים, שנורו או
שמוקשו, היו מסיירים ליד קו התיחום ממש, והם היו פגיעים מאד אם) הישראלים
לא יחדלו מלקיים את הסיורים בצורה פרובוקאטיבית יותר מן הצורן, עלול המצב
להחמיר.״
או :״אחרי פשיטת־התגמול בעזה יהיה הצבא הישראלי שולח את הפטרולים שלו לסייר
בגלוי לאורך קו־התיחום, כמו מתגרים בחיל־המצב של רצועת־עזה לפגוע בהם.״
או :״(המצרים טוענים כי) הישראלים עורכים סיורים תוקפניים כדי להצמיח תקריות.״
או :״יחידה ישראלית עסקה בתרגיל של קריאת־מפות סמון לקו־התיחום — מעשה

נואל מאד״
או :״(על־ידי פרישה מוועדת שביתת־הנשק) יכלה ישראל לפתח או להמציא סיבה למלחמה
נגד מצריים כל אימת שהשעה נראתה כשרה — ולא עבר זמן רב עד שהוכשרה השעה.״

ברנם אינו טוען, במובן, שישראל לא היתה זכאית בהחלט להפעיל
סיורים כשטח שלה, אפילו במרחק של שני מטרים מן הגבול. הוא
רק טוען כי הדבר נעשה במכוון בדי לחמם את הגבול ולהכשיר את
האווירה למלחמה.
אם היתר, פרובוקציה, כפי שסבור במס, מדוע נענו לר, המצרים? מדוע לא הקפידו
למנוע תקריות, מדוע נקט עבד אל־נאצר, כעבור זמן מה, את השיטה הנוראה והבזוייה של
שליחת הפידאיון לרציחת נשים וילדים?
לדעת ברנס הלך השליט המצרי בדרך שפלה זו מפני שלא היתה לו ברירה. היה עליו
להגיב, איכשהו, על פעולות־התגמול, כדי שלא לאבד את יוקרתו בעיני העולם הערבי.
הוא פחד להשיב מלחמה צבאית שערה, בידעו כי צד,״ל ינצח את צבא מצריים. על כן בחר
בדרך הקלה ביותר — והכתים את מישטדו בכתם השחור ביותר. בזאת עזר, לדעת בתם,
לישראל — כי התעמולה הישראלית פירסמה את מעשי הפידאיון, רכשה את אהדת העולם
והכשירה את הקרקע למיבצע־סיני.
אולם עוד יותר חשובה היתר, תגובה אחרת של עבד אל־נאצר: עיסקת־הנשק עם
צ׳כוסלובקיה. מאירע היסטורי זה, שתכנים את ברית־המועצות בפעם הראשונה למרחב,
היה (לדעת במס) תוצאה ישירה של התקפות צה״ל על עזה ועל חן־יוניס .״מעולם לא
העלה שום ישראלי את הרעיון, כי המדיניות התקיפה של בן־גוריון ודיין היא שהכריחה
למעשה את נאצר להסכים להצעות הרוסיות־הצ׳כיות בדבר אספקת נשק.״

שורות אלה לא יחבבו את כן־גוריון ודיין על לב הקוראים בעולם
המערבי.

תגובה שלישית של השליט המיצרי היתה להמציא קרבות ונצחונות כיד הדמיון הטובה
על תועמלניו. ברנם מספר על מיקרים כאלה בלעג עדין. אחרי הנצחונות המדומים, בהם
הודיע הצבא ד,מיצרי על הריגת 200 חיילי צד,״ל שלא היו ולא נבראו, שלח ראש ממשלת
ירדן לעבד אל־נאצר מיברק לגלגני בו הכריז :״אני בטוח כי הצבא המיצרי עתיד לנחול
עוד הרבה נצחונוח דומים!״

הפצצה שהעיפה את שרת
חד הפרקים החזקים כיותר בספר מתאר בפרוטרוט את ההתקפה הגדולה של
\ £משה דיין על העמדות הסוריות בחוף הכינרת, בדצמבר .1955 ברנס מגיע כאן לחריפות
רבה — אולי מפני שנידמה לו כי בן־גוריון רימה אותו אישית.
כנימוק לתקרית שימשה התקפת־יריות סורית על סירת־המישטרה, ששטה ליד החוף
הסמוך לגבול הסורי. לדעת במס, היה סיור זה פרובוקטיבי גרידא .״ברוב המיקריס
התלוננו הישראלים על יריות לא על סירות־דייג, אלא על סירות־מישטרה, שנהגו לשוט
בקירבת החוף גם כשלא ליוו סירות־דייג ישראליות. הסורים ראו בזאת פרובוקאציה. היתר,
זאת, בים־כינרת, אותה השיטה שנקטו הפטרולים הישראליים הממוכנים על גבול
רצועת־עזה.״

הדבר היה מותר לישראל -בי הים בולו נמצא באזור הריבונות

:1956 לוחמי צה״ל נוות פעוחו־המגמול הגדולה בקלקיליה

הס רצו במלחמה1
(המשן מעמוד )9
שבא כאפתעה גמורה לברנס, ושלא שיפר, כנראה, את דעתו על שיטות הפעולה של בן־
גוריון ודיין.
סכומו :״הנימוקים לפעולות־התגמול החוזרות ונישנות (של ישראל) נעשו קלושים יותר
ויותר ...דעתי ׳היתה שמועצת־הבטחון היתה צריכה לעשות פעולה ממשית יותר לריסון
המדיניות התוקפנית של ישראל, שלדעתי היתה הסכנה החמורה ביותר לשלום בזמן ההוא.״

מלים חריפות מצד אדם שהיה, כלי בל ספק, ידיד של ישראל.
ברנס סבור כי אותה דעה שררה בחוגים ישראליים רבים .״נמסר לי כי בממשלת ישראל
היתה מורת־רוח לא־מעטה אחרי מיבצע־הכינרת ניראה כי מר בן־גוריון קיבל את
ההחלטה על ההתקפה בלא להיוועץ בחבריו הפעולה) הפיצה על ישראל אור גרוע
מן הרגיל (בעולם התקרית גרמה להפסקת המשא־והמתן (לאספקת נשק אמריקאי
לישראל התלוצצו אז בישראל כי ההתפוצצות הכבדה ביותר במיבצע־כינרת היתה
ההתפוצצות שהעיפה את שרת.״

מגע בין נאצר ושרת
ך* אם סכור כרנס כי באותן השנים אפשר היה לצעוד צעד גדול לקראת השלום
ו | במרחב, אילו ניהלה ישראל מדיניות אחרת? כלומר — אלמלא נקבע הקו על־ידי
בן־גוריון ודיין?•
אין ספק כי ברנס סבור כי התשובה היא חיובית.

הכטחת ערף חסכונותינו על־ידי הצמדתם למדד סחיר
הדירה.
רבית על חסכונותינו כשיעור של 4אחוזים בשלוש
*1 1 1 3 1 1
שנות החסכון הראשונות וכשיעור
של 5אחוזים לאחר מכן.
1001151
* הלוואה למימון חלקי שן! הדיף הי

בין השאר מזכיר ברנם במה פעמים את המגעים החשאיים שקויימו
כשנים ההן כין ישראל ומיצריים, באמצעות מתווכים.
כך, למשל, בסוף , 1954 בתקופת עסק־הביש :״ראש־הממשלה דאז, מר משה שרת, שעמד
במגע עם ניאצר באמצעות מתוון
וכן :״מאמצע הקייץ של 1955 עד אמצע הקייץ של 1955 היו, לפי ידיעתי, ארבעה או
חמישה אנשים, שהתראו עם נאצר ואחר־כן עס בן־גוריון או להיפך, וכולם השתדלו לברר
אם אפשר למצוא קרקע משותפת לראשית משא ומתן לשלום.״
(קוראי העולם הזה יזכרו כי עובדת קיומם של מגעים סודיים בין עבד אל־נאצר ושרת,
ערב התקפת־עזה ושוב בחודשים לפני מיבצע־סיני, נחשפה לראשונה במאמרו של אורי

1ב 1ץ

י ״ 5ל ה י ׳ ת הניליתה ־ י 0י ם 1 1 .1 1 1 1 1

השי האישי
הקלטתתקליט של קולך
בר־מצוה, שידי ילדים, נאומים (גם מסרטים שלך).
שרות תיקונים עם חלקים מקוריים
, ? 111111(8ו^ 1{6וX61 ,•111161 ,11£^£^11 זו 111ז 0
ותוצרת אמריקאית
סרטי־הקלטר, חדשים 600 :רגל __ 11ל״י; 1200 רגל 17.50ל״י

ככמויות מוגבלות

שרות ישראלי להקלטה
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 56433

מיבצע סיני: פצוע מהתקפת רפיח מובל ו1ל־ידי חבריו
אבנרי לפני שלוש שנים. אז הוכחשה על־ידי משה שרת באופן טוטאלי, בביטויים חריפים
ביותר. בינתיים נתאשרה כמה פעמים.

אישורם על־ידי הגנרל ברנם, האיש המוסמך כיותר, מוכיח בפעם
נופפת וחותכת בי משה שרת שיקר בהכחשתו).

.סחיסת כד>ר/ת
בכתזת ערב
או בכתב, בביחך
פרטים והרשמה: ת״א, בי״ס
״בן־יהודה״ ,אנטוקולסקי ( 4ליד
פנת אבן גבירול ארלוזורוב)
בין השעות 20.00 — 17.30
טלפון 231546 :
ת. ד .ג1625

אין פלא כי ברנס עצמו למד לרחוש בוז תהומי למשרד־החוץ הישראלי. כך הוא כותב
בקשר עם הופעת חיילים ישראליים באזור המפורז של ניצנה :״גם בהזדמנויות אחרות
נקטו הישראלים תחבולה של הסוואת חיילים כשוטרים אזרחיים. אבל באותו זמן עוד
הייתי תמים למדי לחשוב שיאפשר לסמוך על דברי פקידים בכירים במשרד־החוץ (הישראלי)
כמשקפים את כוונותיהם של מנחי מדיניות הבטחון והחוץ של ישראל.״
פחות מזלזל בתס בהשפעתם של מנגנוני־החושך. כותב הוא, אגב אחת הפרשות:
״בכל הצבאות הערביים רבה מאד השפעת קציני אגף המודיעין, ואולי בייחוד בסוריה ...
מסתבר שגם בישראל יש לאגף זה השפעה.״
מחוץ לאישיותם של בן־גוריון ודיין, והקו שנקבע על־ידם, מה הפריע ביותר לחתירת־השלום
של ישראל, לדעת ברנס? תשובתו נראית כאילו הועתקה מהעולם הזה או אתגר:
״בקשר לנכונותו (של בן־גוריון) להיפגש עם נאצר לשיחות־שלוס, העירותי (בשיחה עם
בן־גוריון) כי לדעתי הגורס. החוצץ בין ישראל ומדינות־ערב, המונע שלום, הוא עניין
הפליטים הערביים הוא השיב את התשובה הישראלית השיגרתית לי נראה אז,
שאין להגיע להתקדמות של ממש לקראת שלום, כל זמן שזו תהיה מדיניותה של ישראל
ביחס לפליטים.״

עודף של גוויות
ף* תקופת כהונתו של ברנס, עד למיבצע סיני, במשך 21 חודשים, נהרגו בפעולות
^ ההד דיו ת 121 ישראלים ו־ 496 ערבים. מעיר בתם, באחו הפט־ג־ם הקטלניים ביותר
של הספר :״בשיטת־יהתגמול של ישראל נצטברה יתרה גדולה של גוויות לטובתה.״
ההחלטה הסופית לפתוח במיבצע־סיני נתקבלה, לדעת ברנס, באמצע אוקטובר ,1956
״על־ידי דויד בן־גוריון וחבריו, או אולי על־ידי קומץ מתוכם.״
אפילו לגנרל הזר היה ברור כי ההחלטה הגורלית ביותר בימי קיום המדינה לא
נתקבלה על־ידי הממשלה, אלא על־ידי איש אחד ונערי־חצרו, שחתרו לקראתה בעיקביות
במשך קרוב לשנתיים — מבלי שאיש בישראל עצמה הבין בבירור מה קורה סביבו, ובשמו.
(בשתוף עם הסתדרזת הסטודנטים של האוניברסיטה של

י בימים ההם רק החלה הקאריירה של שמעון פרס, שבא לאחר מכן במקומו של דיין
כעוזרו הראשי של בן־גוריון. בימי ברנס עדיין לא חל שינוי זה.
חעו־לס הזח 1512

בלי מורא ובלי
משוא ־פנים

ב מ רינ ה
(המשך נזעמוד )7
תם כוי למנוע חלודה. הסירים והמחבתים
מונחים בדרך כלל על אדן החלון או על
הרצפה. לרוב משתמשים בשולחנית עץ
בלתי היגייניים לשם הכנת המזון.
עובדי המטבח, ובעיקר הנשים, אינם
מכסים ראשם כראוי, למניעת נשירת שערות
לתוך האוכל. הסינורים מועטים ומלוכלכים.
השטח
המוקדש להדחת כלים אינו מתאים.
המים אינם חמים במידה מספקת.
אין מקום מיוחד לרחיצת סירים. אין חיטוי
של צלחות, דמדפי־הייבוש אינם מכוסים.
פחי האשפה במטבח אינם מכוסים.
יש במטבח הרבה פתחי־ביוב פתוחים.
לפעמים פחי־האשפה מובלים דרך חדר
האוכל החוצה. החתולים והכלבים סביב
המטבח ובתוכו מרובים.
בכמה מסעדות אין כלל חדרי נוחיות,
ובאף מסעדה אינם מספיקים. החדר לרוב
מלוכלך, קטן ובלתי מואר, והכניסה אליו
היא כמעט תמיד דרך המטבח.
כך כתבה המומחית האורחת על המובחרות
שבין מסעדות ישראל. מה המצב
במקומות הפחות מפוארים — קל לתאר.

לואים בונואל, הבמאי הספרדי, ש גלה
מארצו לפני בעשרים שגה, שכן
לא השלים עם רודנותו של פרנקו
ומשטרו, הוזמן לפני כשנה וחצי
על־ידי הדיקטטור לחזור לארצו על־מנת
שיעשה סרט כראות עיניו ללא
פיקוח ובקורת.
התוצאה :״ וירידיאנה ״.
״וירידיאנה״ — סרט התוקף את

הנצרות הקתולית, הצביעות והדיקטטורה
בצורה הצינית וה-
דוקרנית ביותר.

ראשון לציון
החולצות השחורות
היה זה רעיון נועז: לקיים כנס־נוער
על הפרעות הגזעניות. היוזמת: מפ״ם.
גם מפ״ם עצמה התלבטה קשה לפני
שהחליטה על כך .״האווירה מתוחה
בעיר,״ טענו אחדים מחברי מזכירות החטיבה
הצעירה, שתיכננה את הכנס .״נע־1
שה זאת בעוד כמה שבועות,״ ביקשו.
אך שמואל (״פיסקה״) ,פירסטנברג מזכיר
החטיבה, לא ויתר .״או השבוע או
לעולם לא,״ אמר בתוקף .״דווקא האווירה
הזאת מחייבת לקיים את הכנס כעת.״
פיסקה ניצח. הכנס נקבע לערב־שבת
האחרון בקולנוע תפארת. אך חששות
רבים פעמו בלבו, בבואו לראשון־לציון
באותו ערב. אבל האולם היה מלא.
ח״כ ויקטור שם־טוב היה תקיף בפנותו
לצעירי ראשון־לציון. בהזכירו להם את
סבל היהודים בגלות, סיפר על נוצרי
שאנס יהודיה בפולין .״אז היא התלוננה
במשטרה והפולנים הפכו את הסיפור.
הם טענו שהבחורה היהודיה היא
שאנסה את הגבר הנוצרי. היה פוגרום
והמשטרה עצרה 62 יהודים ורק 6נוצרים!״
ברמזו להתנהגות המשטרה ברא-
שון־לציון, אמר לקול צחוקו של הקהל:
״כנראה דומה המשטרה בכל מקום.״
הפנצ׳ר. הדמות המאלפת ביותר, שהופיעה
על הבמה, היתד, דמותו של שייך
מוסא אל־עטואנה, בתילבושתו הבדווית.
״לא מספיק שהטבע מתנקם בבדווי? לא
מספיק שהממשל הצבאי מתנקם בו? האם
גם בבורחו מהבצורת, כדי לחפש עבודה
אצלכם, צריך הוא לקבל מכות באמצע
הלילה?״ שאל בפשטות מזרחית תוהה.
,,אנחנו רק מרימים את הראש ואומרים
עלינו שאנו קיצוניים. גם אם יהודים טובים
תומכים במאבקנו נגד אפלייה, מצביעים
עליהם כעל בוגדים. בן־גוריון היה
צריך להתפאר ביהודים כאלה, אך הוא
דומה לבעל מכונית שהיה לה פנצ׳ר ולא

אלמגור ואל־עטאונה( ,באמצע) כפנס ראשון־לציון
יש לז נקודות
הרגיש, וכשבא מישהו ומזהיר אותו, מאשים
אותו שהוא עשה את הפנצ׳ר. פעם
תמך המלך פייצל הראשון בעתוני האופוזיציה
בעיראק. כשתמהו ידידיו על המעשה,
ענה :״הם עושים לנו שרות. הם
מראים לנו את שגיאותינו.״׳
גם שירים. המין היפה יוצג על־ידי
גילה אלמגור. אך גילה לא שיחקה .״את
תמיכתי ברעיון של הכנס אני מביעה
בקריאת שירו של המשורר הערבי רא־שיד
חוסיין אל זאטוטי ארצי,״ אמרה.
בסיימה את קריאת השיר שרקו שני
צעירים. במשך כמה רגעים לא שם איש
אליהם לב. אולם כששאל שם־טוב :״למה
הרביצו יהודים לערבים?״ ענה לו אחד
מהם בקריאת־ביניים :״מפני שהם מתעסקים
עם בחורות יהודיות ! הבנת?״
רק אז שם הקהל לב לתריסר צעירים,
שהתפזרו בשורות הקדמיות של האולם,
כשכולם לבושים בחולצות שחורות אחידות.
הם היו היחידים שלא מחאו כף.
רק כשדיבר זועבי, הצטרף אחד מהם
למחיאות־כפיים. ידידו תפס בידו כדי לעצור
בעדו, אך הצעיר ענה :״מה אתה
רוצה? יש לו נקודות!״

גוער
בן ש ל אבא
שר־החקלאות משה דיין כבר קבע לעצמו
מקום בהיסטוריה כפורץ מחסומים
— הן מחסומים צבאיים והן מחסומי אסף תנועה בכבישים. השבוע הוכיח
(״אסי״) דיין 17 בנו הצעיר, שהוא

משה, אודי, רות (מאחור) ,יעל ואפי דיין (כפינה)
אין לו מחסומים
חננהם הזח 1312

ראוי לשם משפחתו של אביו.
במבצע־בזק, שרק מקרה פעוט הכשילו,
כמעט הצליח אסי, תלמיד הכפר הירוק,
להיעלם יחד עם חברו, משה הורוביץ,
תלמיד בית־הספר המקצועי בחיפה ובנו
של מנהל גלי צה״ל, מהארץ ומהשגחתם
של הוריהם.
על התוכנית של אסי ידעו כל חבריו
הצעירים בצהלה מאז חור בקיץ מביקורו
האחרון באירופה. הנער ההרפתקני
גרם כבר בעבר צרות לא מעטות להוריו,
העסוקים כל אחד בעיסוקיו שלו: פעם
נפצע בידו שעה שעסק בפירוק רימון־
יד בבית אביו הרמטכ״ל, בפעם אחרת
הדאיג את הוריו כשברח מהבית לימים
אחדים. הוא בילה אז בטבריה, ניתפס על־ידי
אביו כשחזר הביתה להחליף בגדים.
אם סבר מישהו כי אסי יהפוך אזרח שליו
בכפר הירוק, הרי התברר השבוע שטעה.
תמונה בדרכון. אסי ומשה תיכננו
לסייר לבדם באירופה. לאסי לא היה הדבר
קשה במיוחד: לו כבר היה דרכון. למשה,
לעומת זאת, לא היה כזה. לכן השיגו
השניים את דרכונו של דיין אחר —
אהוד (״אודי״) ,אחיו הבכור של אסי,
המשרת כעת בצה״ל. גם בעית הכסף נפתרה
בנקל. אסי החרים 100ל״י מאביו
ואילו משה 1400ל״י מסבתו.
הבעייה המרכזית שלהם היתה כיצד
לעזוב את הארץ מבלי לקבל אשרת־כני־סה
לארץ אחרת — כי דברים אלה היו
מסגירים את התוכנית הסודית מיד. התחבולה
היתד, פשוטה: הם הצטרפו לקבוצת
תיירים שיצאו בקבוצה מאורגנת לקפריסין,
בדרכון קולקטיבי. זה פתר אותם
מן הצורך להשתמש בדרכון בן משפחת
דיין, המוכרת מדי בארץ.
כשהגיעו השניים לאי השכן, היה המשך
הדרך ברור. משה החליף התמונה
בדרכונו של אודי בתמונתו שלו: בקפריסין
אין השם דיין אומר דבר לאיש.
הם תיכננו לשכור בקפריסין סירה, שתסיע
אותם אל החוף התורכי, משם היתר, כל
אירופה צריכה להיות פתוחה בפניהם.
אקדח בכיס. אך כאן שגו השניים
שגיאה גורלית. הם הלכו לשכור את הסירה
בשעה מאוחרת בלילה, עוררו, כנראה,
את חשדו של הספן הקפריסאי, שפחד
מפני טרוריסטים תורכיים. הוא הצליח
להזמין את המשטרה מבלי שהרגישו
בכך, ובחיפוש מהיר, שנערך בכליהם,
נמצאו אקדח וכדורים שנטלו השניים
עמם להגנה.
שגריר ישראל, שהוזעק, לא יכול היה
להצילם ממשפט על נשיאת נשק ללא
רשיון. הוא רק הרגיע את ההורים הדואגים,
שהתרוצצו כל אותו יום בין חבריהם
של אסי ומשה. החברים עצמם לא
יכלו לספר להם הרבה. כל מד, שהם ידעו
היה, שהם הוזמנו בדיוק לאותו ערב
על־ידי אסי למסיבה בדירתו, כנראה לצורכי
הסוואת יציאתו.

בסרט סצינה של אורגיה, ,׳אורגית
הקבצנים״ ,שכונתה כסצינה של העזה
וחוצפה הגובלת בשערוריה ממש.
עם תום ההסרטה נאלץ בונואל לב רוח
מספרד פעם נוספת.
״פרשה״ שנבעה מיצירה קולנועית
זאת היגד. מיוחדת במינה וללא תק דים:
פרנקו
פיטר שר בממשלתו על
שלא גילה אזנו בעוד מועד לגבי
טיבו ומהותו של הסרט.
הסרט מתאר הרפתקאותיה של
צעירה בשם וירידיאנה (סילביה פי־נאל)
שאהבתה לאלוהים הוחלפה ל
אהבה גשמית, אהבת בשרים גסה
וחושנית.
״וירידיאנה״ היה לצגינים בעיני
הכמורה ונחשב לשיא חילול הקודש.
מאידך הפך לאבן שואבת של מחמאות,
תשבחות וגילויי הערצה של
גדולי מבקרי הסרטים בעולם.

״וירידיאנה״ זכה ב 18-פרסים
בינלאומיים ראשוניים וביניהם
פרס הזהב (״דקל הזהב״?
מסים) של פסטיבל קאן .1961
התרת הצגתו ברחבי העולם עולה
בקשיים רבים — ארצות קתוליות
בדרום־אמריקה מחרימות את הסרט
בתור ״תועבה ופריצות״ שאין לעמוד
בהן.
בארץ הותר הסרט בשלמותו ויוצג
בימים הקרובים בתל־אביב.

״נצחון הקולנוע־ -
״סרט יוצא מן הכלל, יצירה
מעולה שתעצור נ שימתכם־

סנדיי טלגרף

סנדיי טיימס

״ או רגי תהקבצנים -
ס צינ ה שלא היתה דוגמתה״
כרונ׳קל

״חוצפת הגאוניות״
״הסרט כולו־מלאכת מ ח שב ת
-אובסרבר
הטיימס הנועז בסר טי ם יצירתו של הבמאי

לואי בונואל

8ו פרסים בינלאומיים וביניהם

פרס הזהב של פס טיבל
קאו ו 9$ו
$ז2ו8ק £ 1א 0וז 4א£6זאו • 18
£5אא 04ז ס 26ו8ק א 10£ס ס
! 1 1961 {8* 1* 6 0 08 גנצוז=£5ז
אסור בא׳ס1ד זזמור לנני הנ׳לורים.

כ ל צל?

ב מ דינ ה
דת המופתי הגדול
מותו של הקאדי מוסא אל־טברי, ראש
העדה המוסלמית בצפון הארץ, העמיד אתי
משרד הדתות בפני בעיה חמורה: מניין
להביא קאדי חדש? בכל הארץ נותרו רק
שניים, ואין הם מספיקים אפילו כדי להוות
בית־דין דתי, כסי שמחייב החוק. הכנסת
החליטה להקים יועדה מורכבת משרים,
ח״כים, עורכי־דין ושופטים כדי למנות
קאדים חדשים ; ובינתיים הועלתה
הצעה לייבא קאדים מחו״ל.
אולם אי־אפשר היה להשאיר את הגליל,
בו מרוכזים מרבית 200 אלף המוסלמים
הישראליים, ללא ראש־עדה. על
כן זימן השבוע שר הדתות, ד״ר זרח
ורהפטיג, את שני הקאדים במשרדו.
סידור־הביניים: שני הקאדים, שייר טא־הר
חמאד היפואי ושייר חסן אמין אל־חבש
מהמשולש, יחלקו ביניהם את הגליל,
ישבו בנצרת׳ ובעכו. היתה זו החלטה
שלא מצאה חן בעיני המוסלמים הגליליים
והם מיהרו לנסח מחאה לשר הדתות, בה
טענו כי אל־חבש, שמונה לתפקידו עם ייסוד
המדינה, פוטר פעם ממישרתו כמורה.
אולם עיקר התמרמרותם נבע מכף, שהשר
החליט את החלטתו מבלי להתייעץ
עם נציגי העדה .״רווחת עכשיו בדיחה,״
כתבו מנסחי המחאה ,״כי שר הדתות
הוא המופתי הגדול של מדינת ישראל.״
הסברה סבלנו רו•

הילחם כעוד מועד
בהשתלטות
הקרחת

א לי ק סיו

מודיעה על י פתיחת

או ל פג *
לגר פי ק ה
ב שיתופ ה ובפי קו ח ה של

אגו־דת הגרפילואים פרטים ו הר שמה:

ת׳א, רח׳ ברנר ,4טל 67487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר ו־ <$בערב

זוגות צעירים רבים מתלבטים בימים
אלה איד להסתדר בחיים החדשים, מבלי
שיהיה להם סכום כסף גדול בכים. לעזרתם
יצא לאחרונה בנק ישראל, שהוציא
חוברת הסברה, בשם :״מעשה בזוג צעיר
ובעיות כלכליות גדולות.״
לזוג הצעיר, שתגיע לידו חוברת כזו,
נשקפת תקווה גדולה כבר בעמוד הראשון,
בו מתנוססת הכותרת :״מה יעשה
זוג צעיר, הזקוק ל־ 3000ל״י?״
מה באמת יעשה זוג כזה? התשוקה
לשאלה זו ניתנת רק בעמוד האחרון :״השתדלו
להתאפק עוד שנים מספר, להסתפק
במה שיש, ובינתיים לחסיד את 3000הלירות
הדרושות לכם!״

הצגת בכורו!

סתם יום
ך** בית יש* בדרום רחוב אחד־העם,
^ ש קי רו תיו ספוגים עדיין בריחה של
תל־אביב הקטנה, סתם יום של חול הוא
יום של מחול. בבוקר, הנמצא אי־שם
בין בוקר של חלבנים ובוקר של שומרי-
לילה, שעה של תרגילי ריקוד היא כמו
לצחצח שיניים. נערהבכחול, לבדה באולפן
החשוף, נלחמת כדי להכניע את גופה
לרצונותיה ולמקצביה. כעבור כמה שעות,
אותה נערה בכחול באותו אולפן, אלא
ששוב לא לבדה אלא כחלק מצוות של
תנועה, תכניע אתתנועותיה לפקודתה
של המורה. ובעוד שעה יהיו אלה אחרים
שיכניעו עצמם להוראותיה שלה — כמורה.
וכך
יום יום, המצטרף ליום של משמעת
והשתחררות, של מאמץ והנאה. לגבי
נעמי בן־דויד ,21 ,אולי לא התחיל יום
זה בחייה. שכן אמה, יהודית אורנשטיין
היא רקדנית. לפניה היתר, זו הסבתא
שרקדה, הקימה אתסטודיו הבאלט הראשון
בארץ. הסבא, מהנדס ומתעמל בהכוח
וינה, רקד גם הוא. הדודה, שושנה אור־נשטיין,
תאומה לאמה, היוותה עמה יחד
את צמד האחיות אורנשטיין, שקנה לו
שם של כבוד ביצירת מחול בארץ ובהוראתו.
הסבתא, מרגלית, כיום בת ,74
נטשה רק לפני שנתיים את הוראת המחול.
האם היד, לנעמי, דור שלישי למשפהה
של רקדנים, מנוס מגורל של רקדנית?
ב־ 15 השנים שהיא רוקדת, היתד, זו שאלה
שהטרידה אותה לא מעט .״מיום שאני
זוכרת את עצמי אני רוקדת,״ אומרת
נעמי בשטף, אבל בפיכחון ובטחון. היתר,
תקופה, כשהייתי בת , 17 בה חשבתי
שאעזוב את הריקוד. כבר אז הייתי רקדנית
מקצועית. התלבטתי הרבה. מושכים
׳אותי המון דברים כמו לכתוב, לצייר,
ללמוד. אבל רק כשנסעתי לחוץ־לארץ
והייתי רחוקה מהבית, תפסתי פתאום
שזה הדבר שאני רוצה ומוכרחה לעשות,

זה מה שמעניין אותי ונותן לי סיפוק.
זה היעוד.״

עבודה שחורה
ך* ק טבעי שהורים־אמנים ישאפו לה!
פוך את בניהם לממשיכי דרכם, יכפו
עליהם אמנות כגיגית, יפיקו מהם ילדי־פלא.
יהודית אורנשטיין, אמנית מחול שהטביעה
חותמה על המחול בארץ והקימה
דורות של רקדנים, נהגה בצורה שונה
לחלוטין. עד גיל שבע לא היתה לנעמי
דריסת־רגל בסטודיו של אמה, קומה אחת
מעל לחדר משכבה. בלילות היתד, נעמי
שומעת צלילי מנגינות והמולה: מתכוננים
לחזרות, תופרים תלבושות, עובדים
עד השעות הקטנות של הלילה.
אבל אמא אמרה תמיד :״אינך צריכה
להיות רקדנית. תבואי רק אם את מוכ
רחה.״

תלמידה!
ומדי ח!
מידות !

משפט
כ בו ד המקום
מהו מקומה הטבעי של מכונת אספרסו?
בבעייה עקרונית זו טרחו לאחרונה
שלושה שופטי בית־המשפט המחוזי בת״א.
ראשית סיפורה של אותה מכונת אספרסו
היה בנתניה. באחד המגרשים הרבים
בעיר הקיים החופית, החלו יום אחד לחפור
יסודות. איתרע מזלו של בעל המגרש
והטרקטור פגע בבור הספיגה בחצר הריקה
והרס אותו כליל. אותו בור היה
מחובר לבית־הכבוד של בית־קפה סמוך.
בלילה החלו המים זורמים. הם חפרו
מתחת ליסודות הבניין ובית השימוש של
הקפה, שבעליו לא ידע דבר על הרס
הבור, התמוטט כולו. כעבור שבוע הוגשה
התביעה המשפטית: בעלי המגרש
השכן נתבעו לשלם 1250 לירות תמורת
מכונת אספרסו, שהיתר, מאוכסנת באותו
בית־השימוש ונהרסה כליל 250 .לירות
נוספות נדרשו על הרס המקום ו״אב־דן
ההנאה״ לאורחי בית־הקפה, שנאלצו
מעתה להטריח עצמם למקום מרוחק יותר.
כל אחד יודע. בית־משפט השלום
בנתניה קיבל את התביעה על פיצויים בסך
250 לירות בסך־הכל :״מקומה הטבעי של
מכונת אספרסו אינו בבית־שימוש!״
התובע לא הסכים עם דעת שופט־השלום.
טען שבארץ בה יש צפיפות גדולה
״אי אפשר לומר שמקומה של מכונת
אספרסו איננו בבית־שימוש.״
כאשר המשיך התובע וטען שהיה ידוע
לכל שמכונת האספרסו נמצאת במקום שנמצאת,
מאחר ש״כל דיכפין היה נכנס
לשם,״ תיקן אותו השופט אליהו מאני:
״לא כל דיכפין אלא כל דיצריך!״ התביעה
נדחתה פה־אחד על־ידי השופטים, כשאב
בית־הדין השופט פנחס אבישר,
מסכם :״אני מבין שהשופט המלומד דחה
את התביעה, מאחר שמקומה של המכונה
לא היה במקומה מונח. גם אנו מקבלים
קביעה זו!״

לא תיא כיום אשליות
הליכלוך
מה זיו מעצמך לכלום.
ישברו ! מטביעינ מגיעים
אינני נ
מוטב ל
לא טוב

ר לד דל התקבל,
באופן^

71 *1 1 1 1 ^ 1 *1נעמי בן־דוד( ,כורעת משמאל) בהופעה עם להקת כרמון בשיעת סיור
1 1 _1 ^ ,בחו״ל לפני 3שנים. ההופעה בלהקת רקודי עם היתה אינטרמצו חולף
ומאלף בקאריירת המחול של נעמי. עתה היא עובדת על יצירת כוריאוגרפיה מקורית משלה.

טוב ״ !
שית ב,
כה לחו כבר הזמן נ
המחול.
מים חג
מודים.
— ירד כשנבו דים, לו הפסידה בכך ק
הקולני^ המשבר נמשכה
בסו

גערת אמן סובר

של מחול
נעמי ב\־ד 1יד

ו שבע נתנה לה סכום כסף ביד ונעמי נרשמה, ככל
זרת, בסטודיו של אמה. המורה היתד, האסיסטנטית,
היתד, נעמי משלמת את דמי הלימוד כסידרם. התל־
!רות אפילו לא ידעו את זהותה המשפחתית של נעמי,

את ההחלטה במר, תבחר: בבית־ספר או
בריקוד .״אני לא אוהבת חצאי דברים.
ההחלטה גרמה לי הרבה סבל, אבל בחרתי
בריקוד.״ את השכלתה השלימה בלימודים
בבית, בעזרת מורים פרטיים, בעיקר במקצועות
ההומניים ובשפות.
הדרך הלאה היתד, ברורה. היא עברה בין
עבודה ללא סוף, הופעת בכורה במסגרת
בימת מחול שהקימה קבוצת כוריאוגרפיות
ובהן אמה, שעורים בפנטומימה של ג׳וקי
ארקין, עזרה בהוראה לאם, עד למשבר
הבא.
״הרגשתי שאני נכנסת למעגל סגור של
עבודה. לא הצלחתי לפתח את עצמי מבחינה
אישית. לא רציתי להיות רובוט, בורג
במכונה. ידעתי שלאמן לא די בפיתוח
הרגליים. צריך לדעת על מוסיקה, אמנות,
לראות הרבה בכל השטחים, לקרוא הרבה
ולדעת מיליון של מקצועיות.״

א ונודה. אמו! רקוה -ונחמי !1משינה בפולחן המשפחתי

לעצמן שיש קשר בין התלמידה ומנהלת הסטודיו.
נעמי מצטערת על כך .״אולי מהתחלה הייתי מחוסרת
דעתי שלא הכל ורוד, פשוט וחלק. הכרתי את
מאחורי הדברים, הכרתי את העבודה השחורה, הבנתי
נגברות עצמית, מה פירוש לעבוד יום־יום ולהפיק
יום יותר מאשר ביום הקודם, אחרת לא מגיעים
־ מפחדת מהמצב של אלה שנשארו תלויים באמצע,
העולם מסביבם ולא הגיעו לשום דבר רציני. הם
את עצמם בעבודה, אך אינם
יוד האמיתי. במידה שארגיש ש־
!דמת ואיני מוצאת את עצמי,
להיות עקרת־בית מאשר לעשות
ת מה שאני עושה.״

בבימת־מחול, כצעירה ביותר בין צוות
רקדנים מקצועיים, רכשה היכרות ראשונה
עם מהותה של יצירה כוריאוגרפית בהתהוותה.
אז הבינה כי זו למעשה תהיה
דרכה בעתיד: תרומה משלה לכוריאוגרפיה
ישראלית.
ואז הציע לה יהונתן כרמון להצטרף
ללהקתו, שעמדה לצאת לסיור באירופה ו
דרום־אמריקה.
דווקא האם תמכה ברעיון,
כדי שהבת תינתק מסביבתה הרגילה והשפעתה.
לנעמי היה זה מוצא מהמצב הטכני
של קפאון. ההופעה עם להקת כרמון ב־רקודי־עם
שיחררה אותה, נתנה לה מימד
נוסף של יכולת הבעה על־ידי תנועה וריקוד.

״איני
;זירה:

*0אשר התפזרה להקת כרמון, הגי־
^ עה נעמי עם שאר הרקדנים לאמריקה,
עם שאיפה ללמוד ולהשתלם בג׳וליארד. היא
הצליחה להשיג אפילו דחיה לשנתיים מהשירות
הצבאי. במחשבה שניה, למרות
החשש שתאלץ להפסיק לרקוד למשך שתי
שנות השירות, החליטה לחזור.
״רק היום אני רואה כמה צדקתי אז. השירות
בצה״ל זרק אותי שוב לסביבה חדשה,
לעיסוקים חדשים, לסוג אחר של מתחים.
זה נתן לי אפשרות לפרספקטיבה על
עצמי. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי מה
פירוש הדבר לגבי: לא לרקוד הרבה.״
וכך, מיד עם השיחרור חזרה למסלול של
רקדנית, תלמידה ומירר, בסטודיו של אמה.
שוב העבודה המפרכת, האינסופית, המאמץ
החוזר ונשנה מדי יום ומדי שעה, מה שנותן
לרבים לחשוב לגביה במושגים של
״שפחה למחול.״ המחשבה על כך בלבד
נוטעת בה חלחלה:
״באלוהים, אינני נזירה. אני אוהבת להשתעשע,
לבלות, לרכב על סוסים, לדהור
וללכת למערבונים, בעיקר בגלל הסוסים.
אבל תמיד עם גבול. הרבה בחורים ממש
מרחמים עלי. הם לא תופסים שריקוד חשוב
לי יותר מללכת לקולנוע. אם אני מוותרת
על ערב של בילוי — אין זה קורבן.
״אני אוהבת להיות לבד ולטייל לבד. מרגיז
לפעמים שאני בחורה. כי הדבר מגביל
אותי בשטח זה. אץ לי חברה קבועה כי אני
מחפשת ידידים שיש בהם עניין, שיהיו מסוגלים
לת לי משהו. אני משתעממת מרכילות
ולכן איני יכולה להיות הרבה זמן
בחברה אחת. אבל באמת, אני מספיק כנה
עם עצמי כדי לדעת שאיני מקריבה קורבנות
עבור הריקוד. אני פשוט אוהבת את

״אצור משהו ישראלי״
גיל עשרים ואחת, בלי תסביכי־
^אם־מפורסמת, יודעת לאן פניה מועדות.
בסימון הריקוד שלה סטתה מדרכה של
האם, למרות שהבסיס נשאר זה של אקדמיה
— אמא. היא ספגה לתוכה שיטוח
שונות ממורים שונים, גיבשה בקרבה את
השאיפה להיות אמנית מחול יוצרת, עצמאית
ובלתי תלויה.
בינתיים אלה הם רק נסיונות, אטיודים,

ואריאציות על נושאים שהיא בוחרת לעצמה,
מבצעת אותם ללא מוסיקה, כשהיא
מסתפקת במקצבים הפנימיים שלה.
״אם אסע ללמוד ולמצוא את עצמי בחוץ,
זה יהיה רק אחרי שיהיה לי כתב־יד
משלי כאמן. יש לי סבלנות וכוח להקדיש
את עצמי לעבודה השחורה מבחינת ההתעסקות
בדברים ומהבחינה הטכנית. לשלמות
מגיעים רק כשיוצרים לבד, ואם יש לי
שאיפות ליצור — אצור את זה כאן. כי
אם יש לי מה לומר, הרי זה משהו
ישראלי.״

״לא חצאי דברים :״

( 11111111 1יו 11׳ 11111111111ו1ן ן 111111
) פראית ושובבה, שאהבה לד־
1אופניים לבושה בג׳ינם, ש־
״רווקיה של הבנים בכיתתה
תי (.״משום שהבנתי אותם יותר
כבר בתום הכיתה החמי־סיה
ליד מצב בו היתה צרי־לבד
את עתידה.
ל 12 היה זה קשה לחלק את
הלימודים בבית־ספר לשעורי
:ל שעבדה יותר בריקוד, לפע־שעות
ביום, עסקה פחות בלי־
:ל שהתקדמה יכולתה כרקדנית
רמתה כתלמידה ,בשנה זו, מבין 400 מוענד
1ישראלי בשם טלי ויהונתן,
מה חודשי לימוד, אך הרוזיחה
בדה אשליות ילדותיות לגבי
שוב לא יכלה לחזור ללימודים.
א בצורת מחלת סקרלטינה, שרשים.
החמישית
השאירה אמא בידיה

הצמח

נ׳עמי טל חוף מיאמי־ביץ׳ אחרי הקרע׳ בלהקת כרמון. למרות
הפיתוי ליהשיאר וללמוד בארצות־הברית, חזרה לארץ .״אין
התקדמות והתפתחות טכנית שאי אפשר להשיגה בישראל,״ אמרה נעמי.

הצוד 10ו

נעמי בחיק משפחתה: האח בן ה־ , 12 האב, גרפיקאי וצלם
אמנותי, היא והאם — יהודית אורנשטיין. היחסים
הפנימיים במשפחה מבוססים על כבוד הדדי ועצמאות אמנותית נפרדת.

13י —

(ז*1לר 70!)/ 1ז?׳ע/׳

/,סח/פה (/11ק מקידים1 וולפידיס1
ספוומ &וי* \
הרש8ו עוד היום ל קיי ם חחד*ו ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית

דוגמות .1963 הקו המאפיין את חליפות
שלושה החלקים של ג׳רקולי הוא הרקמה
העליזה מסביב למותן. חליפות, מעילים
ושמלות ג׳רסי של ג׳ רקולי משיגים אך
ורק בבתי־אופנה מובחרים.

.שני חודשים. פעמיים בש8ח 0
( <{511£00
ב״אולפן גרג״
המנהל .0 $בר־קפא (קמסינסעי־תל׳אביב?
רחוב גודדון 5
חיפה: בבית־זזספר ״במעלה*
__ ר חו ב שמריהו לו י ן .39

זה מעניין כל גערה !
האולפן לדוגמנות, דוגמנות-צילום
וטיפוח החן של אשת האופנה

קולט בלישר £77£ £11€1£1־001
עבר לרחוב הלסינקי ,1
פינת רח׳ ארלוזורוב ,143ת״א
קורסים חדשים נפתחים בימים אלה
ההרשמה, החל מהיום, בכל יום בשעות 6—9בערב.

היום זה סוד, אולם מחר
פולנו נדרוש

המינוי -
!ן יברוז זזטובווך רוזירופו תוזיווי, וא פרע
אווזו. בה!ן דגז1 .ו?ב הבינן גטן לפיוזוץ, לא
גובל לאפפיר כל גופילווו ללאת פי ל ו גו.

יהודה ואווה עינם, יולה ויולי זולטאן
בפינה חשוכה: נזתאגרף והודפת כדורי־ברזל

ב ש ינה

חברה
מ־ סנ ע 3x1
נמל תל־אביב הוא שטח מת, לעומת
נמל יפו שורץ מועדוני־הלילה. רחובות
כמו שער־ציון, הנמל, הולכים לישון עם
חשיבה. האספאלט השחור הופך אז, עד
הבוקר, רכושם הפרטי של חתולים מקומיים
ועכברושים, שעלו לארץ בפריקה
האחרונה.
בשבוע שעבר הופרה האידיליה של
הצפון הרחוק. באר חדש נחנך על החוף,
החשוך והנידח, בשטח החולות הגובלים
עם שרתון ונמל תל־אביב. ילד שעשועיו
האחרון של יהודה עינב, הצייר־התיפאורן
המזוקן ( )38 יליד בודאפשט,
ודמות מוכרת בטריטוריה של נסית. הלה,
בעל עבר עשיר בעסקי הבידור הלילי,
יכול כיום להצביע על עצמו בכנות כעל
איש שעשה היסטוריה בתחום המועדונים
בארץ, יותר מכל אזרח אחר.
לזכותו זוקף הפלמחניק לשעבר, ואלוף־
הארץ באיגרוף־משקל־נוצה, יצירת מוסדות
פופולאריים כמו וודו באר ביפו,
סוראמללו בירושלים, ומועדון נוסף בטבריה.
הוא החליט לרכוש את הדירה בת
הקומה האחת, ובעלת ארבעת החדרים,
למראשותי שרתון, ולעשות ממנה באר,
מיד לאחר שנסגר הבאר הקודם שלו בירושלים
— טאבו. על יסודות טאבו,
ששכן על גבול מאה שערים, תיבנה בקרוב
ישיבה.
הצייר הציב מאחורי הדלפק החדש את
אווה אשתו, בלונדית מהרגל. ובארמנית
מנוסה מלידה. הוא קרא למקום אצל אווה,
מתוך הערכה נאמנה לשותפתו המיניאטורית
לחייט, ששנים רבות ליוותה אותו
מאחורי דלפקים ממטולה עד אילת. לדבריו,
היא דמות הראוייה לציון מיוחד,
לא רק משום שהיא הונגריה ואם לבנו
בן השמונה :״היא מציירת. פעם היתד,
גם רקדנית האופרה של בודאפשט.״ זה
אירע, כמובן, לפני שהשתלמה בפסיכולוגיה
באנגליה, ואחרי שניהלה קאזינו
מפותח בהאמבורג.
כלי סטריפטיז. המועדון האינטימי
החשוך החדש הינו תוצרת־בזק עצמית
של שניהם בלבד. לא היה עליהם אלא
לקנות ארבע פחי צבע. כך נוצרו במשך
יומיים החדר האדום, החדר החום, ההדר
הלבן, והבאר השחור, המהווים יחד את
מה שנקרא בלועזית מרשימה 1162 £!?6י0
פסנתר כנף הועמד בחדר האדום, גולגולת
טבעית ניתלתה מעל הבאר השחור,
ורישום הפרימאוורה של בוטיצ׳לי צוייר
על הקיר הלבן.
צביונו של הבאר נקבע זה מכבר על־ידי
הזוג עינב. בקווים כלליים, הם אומרים,
יהא זה מוקד אינטלקטואלי־בוהמי־צעיר
בעל מטבח הונגרי־צרפתי. אודה
תיטול על כתפיה. הזעירות את האחריות
לטעם הטוב :״היא מבינה בזה הרבה,
עוד מאז שניהלה מטבח מפואר בבודא־פשט,״
מסביר בעלה את אמיתות החיים.
לא יהיה סטריפטיז .״יש לי קשרים עם

משוררים צעירים. דיברתי כבר עם אחד
מהם לעשות ערב קריאת באלאדות במקום.
התקשרתי גם עם שני מוסיקאים צעירים
ממלון דן, לערוך 1 86851011מ <!3אחרי־הצהריים.
יותר מאוחר אני מקווה להתקשר
עם ציירים צעירים, שיעבדו כאן
עם מודל חי. לא תהיינה אצלי מארחות.
כוונתי היא שזה יהיר, מקום שייתן יותר
משתייה וריקוד. אני רוצה שכשיבואו
לכאן, ירגישו כמו בבית.״ אבל ליתר
בטחון, הניח עינב על השולחנות מאפרות
מהמין הפשוט ביותר.
סיטניקים נקיים. עם כל התנגדותו
המוזרה של הזוג ההונגרי להמצאתו המהפכנית
של אדיסון, הבטיחו הללו רשמית
לא להאפיל את המקום לגמרי, כמו
בוודו באר :״מי שרוצה לבוא לכאן בלי
אשתו, עם בחורה אחרת, צריך לקחת את
הסיכון על עצמו. אבל מובן שאני לא
מתכונן לבקש תעודות־זהות מהנשים.״ המקום
יהיה פתוח לכל, והמחירים זולים
יחסית .״מפני שאני מצפה לקליאנטורה
של אמנים, שחקנים וביטניקים, שלשימחתי
הרבה הם מתרחצים היום יותר.״ הבע-
ייה היא, בינתיים, אם ואיך להרחיק קהל
מסוג אחר, פחות מושך.
יחד עם הזוג עינב עובדת מאחורי הדלפק
משפחה הונגרית נוטפת, פליטת
מהפכת 56׳ :הדקוראטור זולטאן, אשתו
ידלה, הודפת כדור־ברזל לשעבר, והבת מלבד יולי בת ד,־,16 דוגמנית לעתיד.
האוסף הזה אחראי על הגנת המקום, מפני
אלמנטים לא־רצויים, גם כלב זאב ענק,
השומר בשער. משום כך חושבים מבקרים
ישראליים ש״ 01162 £116 פירושו אצל
הזאב —י הכלב.

חי 11ך
*ן־וודן ל תל מידי ם
פאול מרק לא נולד בארץ. אך ארבע השנים
בהן שהה בישראל הספיקו לשכנע
אותו שכאן אין יודעים ללמוד. מרק, שהיי׳
במשך שנתיים מורה בבתי־ספר בישראל׳
אחרי שלמד הוראה בפולין, החליט
לא להסתפק בקהל המצומצם של ארבעים
תלמידי כיתתו, התמסר בחודשים האחרונים
להוצאת ספרון פדגוגי, שנועד ללמד
מבוגרים כנערים: כיצד ללמוד?
ריק כנוחיות. דבר אחד ברור לחלוטין
מקריאת הספר, שיצא בהוצאת מול־טיליט:
המחבר עשוי לזכות לפופולאריות
רבה בין התלמידים, כי לפי עצותיו
יהפוך בית הספר לגן־עדן, ממנו
יעלמו רוב הסיוטים.
בשעת לימוד שפה זרה, למשל, צריך
להימנע, לדעת מרק, מכתיבת חיבורים.
נוסף על כך: יש להימנע מהכתבות.
במתימטיקה צריכים התלמידים ללמוד
קודם כל את תהליכי הפעולות, אפילו
מבלי להבינם. בחיבורים אין כל חשיבות
לאורך החיבור, וחיבור קצר טוב מארוך.
לבעיית הלימוד על־פה מציע מרק, כמו
לכל שאר הבעיות, הצעה מפורטת: ללמוד
בעזרת משחקי־שעשוע. ואילו להורים
יש למרק עצה משכנעת ביותר,
לפחות לגבי הבנים :״אל תכריחו אותם
ללמוד. תנו להם לעשות זאת רק כאשר
יהיה להם נוח!״
העולם הזח 1312

הא הגירושין ה
מגינת הגירושים העוברת בשנים האחרונות על החברה הישראלית, והחולפת
ומתגברת מדי שנה בשנה, הולידה סיבוכים אישיים, חברתיים וכלכליים לאין
ספור. אולם נפגעיה העקריים של מגיפה זו הם ילדי המתגרשים. הצהרות מסוג :
״אנחנו רוצים להתגרש, אולם איננו עושים זאת בגלל הילדים,״ או ״איננו חושבים
שאנחנו צריכים להקריב את עצמנו בשביל הילדים, להם יש חיים משלהם,״ הן
הצהרות נפוצות בפי זוגות רבים.
הוסר הבנה מספקת של הבעיה ותולדותיה גורם לא אחת לטרגדיות, שתוצאותיהן
ניכרות רק כעבור שנים. בראיון זה התבקש הפסיכולוג הנודע, דר׳ דויד רודי,
להשיב על כמה מהשאלות הקשורות בבעית הגירושין, ושיש בהן כדי לעניין כל
אב ואם.

• ההשפעה השלילית והמזיקה
שבגירושי הורים על ילדיהם, היא
דבר ברור, למרות שלעיתים קרובות
נובעת הברה זו יותר מתחושה
מאשר מהכנת משמעות צעד
זה לגבי הילד. מה היא כדיוק,
מנקודת מבט פסיכולוגית, השפעת
הגירושין על נפשו של הילד?
לפני שנוגעים בבעית השפעת הגירושין
על ילדי הזוג המתגרש, חשוב להבין מה
מהווים לגבי הילד חיי משפחה תקינים והרמוניים.
ההנחה שהאדם הוא חיה חברתית
אינה נכונה ביסודה. שכן בני־אדם נולדים
עם דחפים אסוציאלים חזקים. כדי להפוך
ליצורים חברתיים, עליהם לעבור תהליך
ארוך של התאמת עצמם לנורמות החברתיות.
לילד דרוש מאמץ עצום, כדי להתאים
את בנין אישיותו לדרישות הסביבה, החברה
והתרבות. זוהי דרך שיש בה אינסוף
של מכשולים ומיפגעים ובה נשקפת לו סכנה
מכל עבר. לכן נחוצה לו עזרה חזקה
מאוד, הגנה והדרכה בתהליך זה. תפקיד
זה ממלאים ההורים לא רק בעצם היותם
הורים, אלא בהדדיות שבקשרים שביניהם.
הדדיות זו של הורים היא בטחונו של
הילד. פירושה של הדדיות זו לגביו, היא
התחושה שהם מהווים אורגניזם אחד, מושג
אחד. בתוך תחושה זו של הדדיות ההורים
יכול הילד להטביע את מערכת הדחפים
שלו, לוותר עליהם או להתאימם למתכונת
התרבותית.
בגיל שבין שלוש לשש שנים, מרגיש הילד
צורך עז להשתלט על אמו ולעשותה
לקניינו הבלעדי — צורך המיכר כתסביך
אדיפוס. אותה שעה הוא מרגיש צורך לסלק
את האב, המשמש לו שותף בבעלות על
האם. רגשות התוקפנות כלפי האב חוזרים
אל הילד כמו בומראנג, והוא חש כאילו
האב מתייחס אליו באותה צורה. רק בקשר
הקיים בין האב והאם מוצא הילד את ה־בטחון
שבעצם לא יקרה לו שום דבר.
קשר זה נותן לו את האפשרות לנסות
לוותר על האם, להזדהות עם האב ולהשיג
אותה כאילו באמצעותו. כך מתחילה התפתחות
תקינה של סוציאליזציה. התוהו ובוהו
השורר באותה תקופת התפתחות בנפשו של
הילד בא על פתרונו בקבעון של הקשרים
ההדדיים התקינים בין ההורים. פתרון זה
יוצר בהמשך התפתחות האישיות את הצורך
לשאוף לאותה הדדיות, כערובה מפני
חרדת הקיום. כלומר, למצוא בן זוג.
שבר בהדדיות זו בין ההורים, שביטויה
המכסימאלי הוא הגירושין וביטוייהם האחרים
הם שערוריות, מריבות ויחסים מתוחים
ביניהם, מחזיר את הילד לשלב של
לפני תקופת החביון. הוא מרגיש אז שנוצרת
האפשרות להשיג את האם גופה, ולסלק
את האב. כך זה לגבי הילד. לגבי
הילדה זו האפשרות להשיג את האב ולסלק
את האם. נסיגה זו מפריעה ומקשה על
המשך תהליכי הסוציאליזציה.

• החבלה הנגרמת בעקבות הגירושין
היא, איפוא, חבלה בהתפתחות
הסוציאלית התקינה של
הילד. כיצד זה מתבטא כנפשו?
ההפרעה העיקרית היא בכושר ליצור
קשרים עם העולם החיצוני. כשלונותיו הרצופים
של הילד בנסיונותיו להשיג את
אמו בגילים שבין שלוש לשש, מביאים
אותו לבסוף להכרה במבנה החברתי הקיים,
בו הוא חייב להתחלק בכל, במידה
זו אחרת, עם אחרים.
שבר בהדדיות של ההורים מחזיר את
הילד לתקופה הפרה־הזדהותית. בכך נפתחת
בפניו הדרך להשיג את ההורה החשוב בבת
אחת, על־ידי תפיסת מקום ההורה
השני. דבר זה מערער את תהליך הסוציאליזציה
מבחינה רגשית, למרות שנוצרו

כבר הבחנות אינטלקטואליות, כיון שאין לגבי
הילד אותו חיוב שבתהליך ההתפתחותי.
ולפעמים גם הרגשת אשמה עמוקה שהוא
שימש כמכשיר בפרידת ההורים.
אם השבר בחיי המשפחה מתרחש בתקופה
הטרום התבגרותית, כלומר לפני
גיל ,11 וזה הוא המיקרה השכיח, שכן זו
התקופה בה מגיעים ההורים לידי משבר,
הרי אם אין הילד מוצא פתרון בהעברת
התייחסותו הרגשית להורה חורג, יגרום הדבר
לנסיגה לתוך נארקיסיזם.

• כיצד עשוי מצב זה להשפיע
כהמשך התפתחותו של הילד?
כאשר ההורה עצמו עובר על החוק שהוא
עצמו מייצג, החוק של אב המשפחה ונושא
המסורת, מאבד הילד את אמונו הבסיסי
בו כנושא המסורת. מערכת הערכים שלו
(האני העליון) מפסיקה להתפתח וההבדלה

תר בהתייחסות לערכים מוסריים. לגביהם
היה זה פשע לקחת את הבול. וזה משום
שבאני העליון שלהם אין הפרדה בין סטירי
קטנה לגדולה, אין הבחנה בערך הממשי
של דברים ואין אפשרות לגמישות.
אם לסכם: שבר ההדדיות של ההורים
גורם למצב בו התחושה המוסרית של הילדות
המוקדמת נעשית שופטת יחידה למעשיו
של האיש לכל ימי חייו. זוהי טרגדיה
גדולה. שכן האינטלקט מתפתח, גדלה יכולת
הביטוי שלו, אבל ההבחנה בין מה מותר
ומה אסור נשארת מוגבלת, אכזרית ונוקשה
ומגבילה את התפתחותו של האדם.

• האם הרגשת הקיפוח הנוצרת
בילד עם פרידת ההורים אינה
גורם שלילי?
החבלה הרגשית הזו מדברת אמנם יותר
אל הלב, אולם הרגשה זו של הילד שהוא
מקופח וחסר הגנה ניתן לפצות בצורות
אחרות. הסכנה העיקרית היא באבדן האמונה
בנושא המסורת.
לעיתים קרובות יווצר אז מצב של אי־אמונה
יסודית באנשים בכלל ואי יכולת
ליצור קשרים תקינים עם בן־זוג בחיים.
נוצרת תחושה עמוקה של דחיה רגשית ונסיגה
מקשרים בינאישיים. אפשר לקבוע
כי בן של הורים גרושים יהיה בן־זוג קשה
מאוד. הוא ירגיש תמיד דחיה מצד בן־
הזוג ואם לא יחוש בדחיה כזו הוא יעשה

בשע *
בני הזוג עושים מאמצים נואשים לתקן
את הקשר שביניהם ומצליחים בכך — דבר,
שבעצם, אינו קשה כל כך.

• מה עדיף, איפוא, גירושין
או המשך החיים המשותפים של
ההורים, למרות ההתנגשות המתמדת
ביניהם?
לגבי הילד קיים הבדל בין מצב של ריב
מתמיד בין ההורים לבין הפרידה הפורמאלית.
המשך החיים המשותפים למרות הבעיות
אינו מכריח את הילד להתיצב בפני
העולם כנכה, וזו כבר הקלה. ילד, שהוריו
התגרשו, מרגיש את עצמו כפגוע בדמותו
החברתית, כמו ילד צולע או מרכיב משקפיים.
אולם מלבד זאת, הרי כל אותן התופעות
הבאות בעקבות הגירושין עלולות
להופיע אצל ילדים שהוריהם לא התגרשו
אבל החשים בחוסר הדדיות של ההורים.

• האם, במקרה זה, יהווה שילוח
הילד לחינוך במוסד פיתרון
רצוי?
זהו הצעד הגרוע ביותר. אין ילד שיכול
להבין כי שלחו אותו למוסד לטובתו הוא.
כל שילוח כזה הוא כנית־וק ממקור של
הספקה רגשית, כמו גירוש לסיביר. בדמיונו
רואה עצמו הילד דחוי ולא רצוי. וכל
הורד, יודע זאת ולו גם מנסיונו בהשארת

ילדים במשן תדאביבי-אושרם תלוי בשלמות משפחותיהם
הראשונית שיצר בילדותו בין טוב ורע
נשארת בתוקף לכל ימי חייו.
בקרב הילד מתגבש אז אני עליון טוטא־ליטרי,
בלתי גמיש, המסוכן לאני עצמו
ולגבי אנשים אחרים. אדם כזה מתייחס
לערכים בצורה פורמלית. אני עליון טוטליטרי
כזה, המפריד בצורה פסקנית קיצונית
בין טוב ורע ללא כל גווני ביניים, אינו
מאפשר לאדם לקחת חלק בהוזי קבוצתי.
בסופו של דבר מוכרח אדם עם אני עליון
כזה לברוח מפניו.
אופייני לעבריינים שיהיו בעלי איפי כזה
של אני עליון נוקשה. אחוז גדול מבין
העבריינים הם אנשים שאינם יכולים לסלוח
לעצמם סטיה מעקרונותיהם ומערכיהם ולוא
גם הקטנה ביותר ואינם מוכנים לפשרות.
ודוזקא אנשים כאלה עוברים בקלות יתרה
לצד השני של המיתרם החברתי.
נעשו ניסויים בקרב שתי קבוצות של
אנשים בגיל .20 קבוצה אחת היתד, של
חיילים צעירים והשניה של אסירים בגיל
זה. אחת השאלות שנשאלו, למשל, היתהזמה
תעשה אם תמצא מכתב מבוייל, האם תשלח
אותו לכתובתו או תיקח את הבול לעצמך?
דווקא העבריינים הראו נוקשות רבה יו
הכל
כדי להביא למצב בו תיווצר הדחיה,
מכיוזן שלדעתו זה מצב שצריך להתהוזת.
יווצרו מקרים של בגידה חוזרת ונשנית
בבן־הזוג, מכיוזן שהוא מרגיש צורך מתמיד
להוכיח לעצמו שהוא רצוי. אך מובן שבכל
מקרה תהיה התפתחות אינדיבידואלית, שכן
היא תלויה בגורמים רבים נוספים כמו
הקשרים בין ההורים אחרי הגירושין, היכולים
להקל או להחמיר את המצב.

• רצוי יחד,
אמה

האם, לאור הדברים שאמרת,
יותר שהורים ימשיכו לחיות
למרות החיבוכים ואי־ההת־ביניהם,
למען ילדיהם בלבד?

הורים, הטוענים כי לא נפרדו אך ורק
כדי לא לפגוע בילדיהם, אינם מבחינים במצב
האמיתי. במקרה זה משמשים הילדים
רק כתירוץ וכהסבר למצב הקיים, בו אין
הם יכולים להתגבר על ההתנגשויות שביניהם,
למרות תלותם ההדדית, בגלל חוסר
בגרות נפשית. טובת הילדים משמשת במיק־רה
זה נוסחה מקובלת למניעת גירושין.
לו היתד, טענה זו מסכמת את האמת
כולה, לא זו בלבד שטובת הילדים היתד,
מונעת את הגירושין, אלא שלמענה היו

ילד עם בייבי־סיטר, או בשליחתו לדודה
לתקופת־מה.

• הגישה המתבקשת מהסברים
אלה היא, שהורים, ביוון שהפכו
להורים, חייבים להקריב את אושרם
למען אושרם של ילדיהם.
אינני חושב שנכון לקרוא לזה קורבן.
חוץ ממקרים בודדים, לדעתי, הרי הנכונות
והאפשרות לחיות יחד עם בן־הזוג אינן
תלויות באופיו של בן־הזוג, אלא באופי
האדם עצמו. אין כאן שאלה של התאמה
טבעית ספונטאנית, אלא בעיה של יכולת
האדם להתאים את עצמו לחיים עם מישהו.
זוהי, אולי, הסיבה שאנשים שהתגרשו פעם,
מרבים להתגרש גם בנישואיהם הבאים.
קל מאוד להתאהב ולהתאים את עצמך
למי שלא צריך לחלוק עמו את הבעיות
האפורות והיומיות של הנשואין. אבל כאשר
התאמה זו של שעות־הנופש הופכת לשיג־רה,
יקרה אותו הדבר עצמו, אם כי בוואריאציה
הדשה. כי כדי לחיות בצוזתא, אין
צורך בהתאמה שהטבע מעניק אותה, אלא
ביכולתו של כל אחד מבני הזוג להתאים
את עצמו לשותפו.

אנ שי ם
שובך ריק
נראה שנשיא המדינה יצחק כן־צכי

צ׳ אמד
סוודר עבה ומממס
קל במשקל וכגיס

צ׳אנקי 100 70 או1לון
אינו מתכווץ
ואינו נאכל ע״י ׳עיש

צזאגקי* ! 0 0 7אודלון
לב! לא יצהיג

זג״אגיד* 100 7או דלח
מוצרי מרינה עביבו
וקלים של דו״פונע
ז.6ז־• 8!4ז

להשיג עתה בבתי האופנה: איוניר בע״ני, ת״א— הרצליה,
אילקה בע״מ, ת״א— חיפ ה, קליין ושות׳׳ ירושלים, סלון
אדיט, נתני ה, רוזמן את גרשפלד בע״מ, ת״א, טעמי, ת״א
סוו ד רי ם צ׳ אנ קי אורלון * מיו צרי ם בי שר אל ע״י

המציאות הכלכלית של השנים האחרונות
עומדת בסימן של בניה מוגברת
מחד ׳ועליה מסחררת של מחירי בניה
ורווחיות ספקולטיבית של מגרשים מאידך.
אמנם׳ הבניה עצמה ותכנונה המוקדם
זכו לשיפורים ניכרים. אולם
שיפורים אלה אינם עומדים בשום קנה
מידה לעצם תהליך ההתיקרות. המשתכן
הפוטנציאלי נמצא עומד במצב אבסורדי,
שבו עלית מחירים של אלפי לירות
היתד, לחזון בלתי נפרץ.
אי לכך, הופך מפעל החסכון לבנין,
ודרכו — ההסתייעות בגורמים ממלכתיים
לפתרון הטבעי, לבעיות השיכון
במדינה.
מסגרת קכ?ן. ראשיתו של מפעל
החסכון לבנין, בראשית שנות החמישים:
שנים אלה עמדו בסימן של
ראשית תנועת בנייה גדולה, אשר נועדה
בראש ובראשונה ליצור קורת גג
לעולים, שזרמו אותן שנים לארץ.
אולם בצד מבצע ענקים זה נוצרה תופעה
מוזרה: בעוד שבתיהם של יושבי
המעברות היו מוקמים והולכים בקצב

החיסכון והבנין
מזורז, נותרו לפתע חושבי הארץ הוותיקים
ללא סיוע ממלכתי בתחום השיכון.
זוגות צעירים, משפחות שנתרחבו
וסתם יהודים שרצו לשפר את
תנאי מגוריהם. תופעה זו הולידה עד
מהרה כמה פתרונות ביניים שונים,
אשר הבולט והמוצלח שביניהם היה
השיכון העממי. מוסד זה היה, כאמור,
זמני באופיו מראשית קיומו ועד לסיומו
המוצלח בשנת ,1955 פתר בעיות
של מצוקת דיור למשתכנים רבים
אולם לאחר 5שנים הגיעו הגורמים
המוסמכים לכלל מסקנה, כי יש ליצור
מסגרת של קבע: כך נולד מפעל החסכון
לבנין.
עזרה לעוזר. העקרון אשר עליו
הושתת מפעל זה מיום היווסדו היה,
כי חובה על המדינה לעזור לכל מי
שעוזר לעצמו, בין אם בבנית קורת גג
מעל לראשו ובין אם בשיפור תנאי
מגוריו. כי אכן, בזמנים מודרניים אלה
הפכה בעית הדיור, ברכישת דירה או
בשכירתה, לבעיה שאין האדם הממוצע
יכול להתגבר עליה בכוחות עצמו. ה
הבו
סיסמא !

* אורלון הוא שם מסחרי רשום לסיב האקרילי
של דופונט — רק דוסונט מייצרת אורלון.

המפעל,

מאמץ לעצמו את גישתו של ראש הממשלה
בשטחים שונים, נוסף לשטח הפוליטי.
כאשר שהו נשיא המדינה ורעייתו
רחל ינאית־בן־צם י לאחרונה בחופשה
באשקלון, אימצו לעצמם את הצעדה היומית.
הנשיא ורעייתו נראו מדי יום,
כשהם עושים את הדרך מביתם לבית ההבראה
ההסתדרותי במקום, אוכלים שם
ארוחת־צהריים וחוזרים ברגל לביתם. סך־
הכל: חמישה קילומטרים סגן שר הבריאות
יצחק רפאל הצליח סוף־סוף
לברר מה דעתם האמיתית של אורחי
ממשלת ישראל האפריקניים על סיוריהם
בארץ. כאשר הגיעו סגן השר ורעייתו
ללאגוס וראו את תוכנית הסיורים שהו־כנה
להם, חשכו עיניהם מעומס התוכנית
וגודשה. כאשר ניסתה גאולה רפאל
לגשש בזהירות, שמא ניתן לדלל אותה
במיקצת, ענה לה ראש הממשלה המקומי
קצרות וברורות :״דעו לכם, שזו
נקמה גלוייה על התוכנית הגדושה שהכינותם
אתם לכבודי, בסיורי בארצכם״
קבוצת צעירים ירושלמית, חובבי
בשר יונים, מנעה השבוע הפתעה נעימה
מהקדוש־ברוך־היוא בכבודו ובעצמו, אותה
הכין לו לקראת סוף חג הסוכות התנהל
הכללי של משרד הדתות, הרב שלמה
זלמן כהנא. הוא בחר ב־ 40 יונים,
שנועדו לשאת — כל אחת — ביום הו־שענה־רבה
פתק מחולים הזקוקים למרפא״
ובו בקשה להחלמה שלמה. היונים אומנו
תקופה ממושכת להגיע ליעד המצופה:
20 מהן אל הכותל המערבי ו־ 20 אל הר־הזיתים.
יומיים לפני מועד ההמראה, כשבא
מאמן היונים לשובך, מצא אותו ריק. את במקום הסבירו
הנוצות הפזורות
השאר נציג אחר של מלכות השמיים,
הרב הראשי לצה״ל אלוף משנה
שלמה גורן, החל לעסוק בבעלי־חיים
מסוג אחר. הוא אימץ לעצמו את תחביב
הדייג. מדי פעם נוסע הרב בעל הזקן
לנחל אלכסנדר, יושם שם שעות ארוכות.
השבוע סוף־סוף הצליח: לאחר צפייה
ממושכת זכה להעלות בחכה את שני הדגים
הראשונים שלו ראש עיריית צפת
אברהם הכהן, החליט להנהיג בעירו חידושים
אותם למד בסיורו האחרון באירופה.
ביחוד התפעל ראש העירייה הצפונית
מהנקיון המופתי השורר בבירת
שבדיה, שטוקהולם :״סיירתי שם עם השגריר
שלנו, כשלפתע בעת הסיור הוא
לקח מבלי משים קופסת סיגריות ריקה
והשליכה מידו. פתאום ראיתי ישישה
מתכופפת, מרימה את הקופסה ורצה בכל
כוחה אחרינו. כשהדביקה אותנו סוף־סוף,
פנתה לשגריר, הגישה לו את הקופסה
הריקה .׳אני לא זקוק לזה,׳ אמר לה .׳גם
שטוקהולם לא זקוקה לה!׳ השיבה הישישה״.

מדינה
מושיטה, איפוא, יד עוזרת, המסייעת
למשתכן להתגבר על כל אותם
מכשולים העומדים בורכו אל השיכון.
מכשולים אלה אינם מתבטאים במונחים
תקציביים דווקא והם: הוזלת הבניה על־ידי,
ארגון יעיל, מתן קרקע למשתכן
ללא רווחים ספקולטיביים, מימון זול
יחסית, חישוב בלתי מסחרי של תמורת
הארגון והיוזמה. משכנתא לזמן ארוך
בתנאים נוחים — כל אלה ניתנים לביצוע
רק על־ידי יוזמה ממלכתית.
כיום לאחר שבע שנות קיום, רשאי
מפעל החסכון לבנין להתבונן בגאווה
על השגיו מאז הקמתו ועד חודש אפריל
ש. ז .הצטרפו למפעל כ־ 55 אלף
חוסכים עם חסכון של 152 מליון ל״י.
20 אלף חוסכים, עם חסכון של 41
מליון ל״י, הסתייעו בו ומצאו פתרון
לבעיות דיורם. ביום 31.3.62 נמצא מספר
החוסכים להיות כ־ 15 אלף, וחסכונותיהם
— 35 מליון ל״י. עשרות
אלפי דירות הושלמו ונמסרו לבעליהן
ועוד אלפי דירות נוספות נמצאות בתהליך
של בניה.

יום הולדת חגג השמע אלוף פיקוד
הצפון, אלוף אברהם יפה בנהריה.
במסיבה החגיגית בפונדק הדרכיס של
פרדי דורה אליה הוזמנו ידידיו הקרובים,
סירב יפה לגלות את גילו, אך חמשת
הנרות שהתנוססו על עוגת־יום־ההולדת
גילו את סודו .49 :אגב, בהזדמנות זו
התגלתה חולשתו של האלוף ותיק הקרבות:
בעוד כל האורחים ממלאים את כר־

פסוקי השבוע
• ראש הממשלה דויד בך

גזדיץ :״יש רק שני ציבורים בארץ
שקיימו עד עכשיו את רגש ראשונות
אחריות האומה והיוזמה החלוצית: ההת־ישבות
החלוצית ועובדי מערכת ה־בטחון!״

עורך ״אתגר״ נתן ילין*
מור, בברכתו ליום הולדתו של ראש
הממשלה :״מי יתן ויום הולדתו ה־77
ימצא את מר בן־גוריון כאזרח מכובד,
משוחרר מנטל הדאגה לגורל המדינה!״

9שר הסעד דר׳ יוסף בורג,
על שביתת עובדי הרכבת :״מה קורה
כאן? מסיקי קטרים שאינם מסיקים עוד,

העולם הזה 1512

!#מטרוו טמאים

החודש

נפתחים קורסים חדשים
שרטוט מכונות
* שרטוט בנין
ארכיטקטורה
(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

* טכנאות
טכנאות
מכונות בנין

פרטים והרשמה:
12— 10 בבוקר 7— 5 ,נערב

ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

חייט שר,לארץ (שמאל) כדוגמן בחליפת ערב
גבאי, מכבה־אש

סם באלכוהול, סירב יפה לשתות כל משקה
מחוץ למיץ תפוזים ומיץ לימון
באותו ערב התארחו גם מספר גברתנים
בפונדק וכאשר שאל פ ר די דו ר ה, כדרכו
מדי ערב, אם האורחים מבקשים
שיופיע במשהו מיוחד, הפליט אחד מהם
בקול עבה :״אנחנו רוצים לאכול בשקם!״
פרדי לא איבד את עשתונותיו וענה מיד:
״כן, שמעתי עד הנה שאתה אוכל!״
בימים טרופים אלה, כששוטרי
משטרת ישראל מקיפים את בניין השגרירות
האמריקאית בישראל כדי להגן
עליה מפני חסידי קובה, יצא ערב אחד
הצלם א רי ה ק רן ממועדון־הלילה צברה,
הסמוך לבניין השגרירות ועבר לאורך
הבניין, כשהוא צועק בקולי־קולות:
״יחי קובה, יחי קובה!״ השוטרים מיהרו
לעכב אותו :״איך אתה עובר ליד השגרירות
ומרגיז את האורחים שלניוז למה
אתה צועק :״יחי קובה?״ חקרו ברוגזה.
״מה אתם רוצים ממני?״ היתמם קרן ,״הרי
קובה נתן לי כעת ערב מעניין חינם.״ הוא
התכוון, כמובן, לבעליו של מועדון־הלי־לה
צברה, קובה בעת אחד מביקוריו
האחרונים בישראל, הלך זמר האופרה
האיטלקי־היהודי המפורסם יאן פי ר ס
לבית־כנסת וביקש לעלות לתורה. בנוסף
לזאת• ביקש שירשו לו להיות שליח ציבור
ולזמר לפני התיבה כחזן. שמש בית־הכנסת
סירב, בטענה :״כדי להיות שליח
ציבור לא מספיק הרצון — צריך שיהיה
גם קול נעים!״ >י אלף האנשים, משמנה
וסלתה של החברה הישראלית, שכל
אחד מהם שילם 100ל״י עבור כרטיס

אינם מסיקים מסקנות מכך ועוד דור־ י
שים תוספת הסקה.״

• המנהל הכללי שד משרד י
האוצר דר׳ יעקב ארנון :״אין !
שטח שבו מפריע השכל הישר כל כך |
כמו בכלכלה!״

• שומר מראשוך־לציון, ב; -
שידור בקול־י שראל :״לא היו לנו עניי־ !
נים עם הערבים לפני המנדט ואחרי ה־ ־
מנדט, לפני המדינה ואחרי המדינה
• יומון ״הצופה״ ,במאמר אז! -
הרה מפני סכנות הטלביזיה החינוכית: ן
״נוכל לציין את אותו השיעור להוד :
עמלות, שבו תלמד מורה הלבושה י
בבגדי התעמלות בלתי־צנועים — קבו־ !
צה של תלמידות בבגדי התעמלות בא•־ !

?ויי•י
ד—ההרננהד י,•:־ד ר*7ד־מד־חעול
8חזח 1912

וחייט

להופעת הבכורה של מרתה גרהאם, נדחקו
בתום ההצגה למסיבת קבלת־פנים
לאורחת, שנערכה באולמי ביתן הלנה
רובינשטיין. ראה ג׳ו רנ׳ הנ רי, הנספח
התרבותי של שגרירות ארצות־הברית בישראל,
את התור המהודר ואמר :״שמעתי
כבר על תורים ללחם ולדלק, אבל ישראל
היא המדינה היחידה בעולם בה יש
תור למסיבת קוקטייל. יש לי סיסמה
למגבית־המאוחדת: תרמו כסף! אין לנו
מספיק קוקטיילים אני גאה שייצגתי
בכבוד את ישראל,״ גילה השבוע
החייט הישראלי מרדכי שקלארץ,
שחזר מכנם חייטים במינכן .״הופעתי שם
בפני ארבעת אלפים חייטים, כשהכרוז
מודיע בגאווה :׳זה החייט מארץ הקודש!׳
שקלארץ לא היה הדוגמן־החייט הישראלי
היחיד. בעוד שמכל הארצות הגיעו דוגמנים
מקצועיים, שייצגו את תוצרת ארצם
(ראה תמונת: דוגמן גרמני ודוגמנית אוסטרית)
,חסכו החייטים הישראלים דמי
הבאת דוגמן, בחרו לצורך זה שלושה
משבעת חברי המשלחת. שקלארץ, שהופיע
בטלביזיה עם תלבושות ישראל, משמש
בחייו האזרחיים גם גבאי בבית־הכנסת
וקצין מכבי־אש מתנדבים.

המיליונר ה^גמא
אי־נעימות רבה ניגרמה למיליונר הקנדי
האורח, סמואד ברונפמן, כאשר
התברר לו בשעת ביקורו בישראל, שכמעט
ואין להשיג כאן את הוויסקי אותו
הוא מייצר, אלא דווקא הוויסקי של החברה
הקנדית המתחרה בו. האכזבה הראשונה
ציפתה לברונפמן כאשר התעקש
לטוס ארצה דווקא בחברת התעופה הלאומית
אל־יעל, אולם כאשר ביקש במטוס
ויסקי, הגישו לו את זה של מתחרהו.
למרות שהתעקש לקבל את תוצרתו שלו,
לא הצליח: הוויסקי שלו פשוט אינו ננז־צא
במטוסי החברה. ברונפמן ניסה את
מזלו גם במספר מלונות ירושלמיים, ולשווא•
רק הבאר הירושלמי פינק הציל
את המצב ואת כבוד ישראל. לאות תודה
הבריק המיליונר לארצו למהר ולשלוח
אליו מערכת כוסות מיוחדת, אותה העניק
במתנה לפינק זכרונות מניו־יורק
העלה השבוע יצחק שילה :״פעם
קיבלתי טקסט בן 80 עמודים רבע שעה
לפני תחילת שידור הטלביזיה בו הייתי
צריך להשתתף. עד אז הייתי צריך לדעת
את הטקסט בעל־פה. כשהתלוננתי על כך
באוזני׳ שחקן אחר, שהשתתף יחד אתי
בתוכנית, ענה לי: תירגע! לי יש 90 עמוד
טקסט ועוד לא גמרו להדפיס את הכל.״

נפתחים קורסים חדשים
* רדיו אלקטרוניקה
* טלויזיה
* חשמל — זרם חזק
פרטים והר שמה:
10־ 12 בבקר5 ,־ 7בערב,
תל־אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב בי א לי ק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בי ת יו אל

דחף

בצלום הסרט קובע!
3י ז ^ -לצלוםב תנו עהוב תו ך או ל ם 340
3קק — הסרטבעל הגרעין העדין להגד לו ת 240
א & קסו 1ז זו 01ס ! 5 6ל צ לו מי ם מו צ ל חי ם 300
ל ה שי גבבלבת • מסחר לצ-רב•

צ י לו ם.

5רדו! 1ק £ 13011 רד! רדז 3 5

סזכנ׳ ם :
א. ברנר, ת־ א, שד רו ט שיל ד 5ז. טל 65421 .

היום זה סוד, אולם מחר
כולנו נדרוש

אביב רבתי.
״נ.ב. אני נגד מלחמות, אך בכל זאת
הייתי איש צבא! .עסקתי במה שנקרא סיירות.
קוראים קי בועז.״

לא עברו שבועיים מאז פירסנזתי את
נערת התשליל (נגאטיב בלע״ז) ,שנמצאה
באוטובוס קו ,4וכבר החלו מגיעות אלי
תגובות .״מי זאת?״ ו״מעונייניס לראות
אותה בפוזיטיב״ .אוקיי. הרי היא לפניכם
במלוא פחיטיביווזה.
אל תשאלו אותי מיהי, אי! לי כל מושג.
דבר אחז ברור לי, לא הייתי רוצה להיות

״הטיפוס שלן עושה רושם שיציבות ה־איזור
הקידמי שלה גוזל שינה מעיניה,
הרבה יותר מר,יציבות באיזור הקאריבי.
אנו חוששים שהיא גם לא שמעה מעולם
על מונח גיאוגראפי זה. שתלך לנגב, תחת
להתגולל באוטובוס מספר 4ולבלבל לרגליים
עובדות את המוח.
״אחרי ארוחת־הערב היה הים חלק כמו
ראי, והטלסטאר ניצנץ כמו כוכב־לכת מוכר,
שיגעון רדיפה. נהפכנו למטורפים רומאנטיים,
שביל החלב עורר בנו נישכחות,
וזנב הדג המטוגן הזכיר לנו סירנה. שכחנו
את קובה ונעשינו אופטימיים. הבטנו שוב
בטיפוס הארור שלך. אולי בכל זאת, ניחמנו
את עצמנו, אין זה הצד הכי פוטוגני שלה.
יש לה מוצלח יותר. היא בטח ישבה עליו
כל זמן הצילום.״
הברנשים אפילו לא מסרן את שמם ו״
כתובתם.

כולן שוות

במקומה, אחרי שניתקלתי במכתבם החמוד
של שני קצינים בחיל־הים, הכותבים, בין
השאר:

לא מעוניינים לראות אותה בפחי־טיב.
לנו מספיק היה הנגאטיב, כדי לשכנע
אותנו שאין זו הטיפוס שלנו. ההפך הוא
הנכון. שימי לב, רותי, לפוזה האווילית בה
הצטלמה, להבעתר, המטומטמת, לשילוב ה־חסר־טעם
להחריד בין העגיל הזול והצמד,,
המלאכותית בוודאי.

יש לכן מזל נערות, שלא א תחרד, בכן.
אני פשוט לא מתאימה לדרישותיו ש>6
מספר 1/1312 אינני חביבה ונחמדה, אגי
דווקא כן נורא גנדרנית, ומי שיעליל עלי
שאני סימפאטיה, רק יעלה בידו להעליב
אותי.
״ובכן גם אני מקודד, להצטרף לרשימת
המופיעים במדורך. רק כתבי עלי משהו
טוב. אני סומך עליך. ובכן מי אני? עתה
סטודנט. יש המון כאלה. פעם הייתי קיבוצניק
צעיר, שם ביליתי את השליש הראשון
של חיי ובעצם נשאר בי משהו מהאוויר
ההוא: אינני אוהב גנדרנות יתר על המידה,
אם כי אינני מגזים בשמרנות בעניין

״ובכן, אם מי שהיא מוכנה לכתוב לי״
הייתי רוצה שתהיה חביבה, נחמדה, סימפאטיה
ואינטיליגנטית, ולא הופכת עולמות.
אין זה חשוב אם היא סמינאריסטית, סטודנטית,
חיילת או בוגרת צבא. הן כולן
הרי שתת, בסיכומו של דבר. יכולה זו
להיות כל אחת אחרת, שגילה אינו עולה
על ,24 רצוי ממרכז הארץ — איזור תל־

השיפתוג מ שלה

הסנגוריה ההגיונית ביותר ששמעתי ל טובת
שמלות החורף המורחבות, היתה זו
של זאוא גאבור :״האמת היא שאני ממש
נהנית ללבוש את השמלות הגדולות האלה,
מפני שאני ניראית עצום כשאני מורידה
אותן.״

כי 8ת שילינג ע 7הראש
נו, באמת. ישנה כאן אחת המאיימת
עלי בלהיות צינית. עברתי בחיי הקצרים
משברים גדולים מזה. לא נורא, אתגבר. אז
ברוך השם אומרת 2/1312 היא איננה
מחוסרת חס וחלילה ידידים וחברה. אבל
היא דווקא רוצה לשוחח עם מישהו מעל
גבי הנייר. ימי החורף ממשמשים ובאים
והיא חושבת שיהיה זה עיסוק נעים. יערב

למרות ״ 23 שנותי, גובהי המגיע ל־,170
ויופיי שאינו מתחרה עם וונוס, אך מעורר
תשומת־לב,״ מסקנתה היא, שבינוניות אופפת
את כל רמ״ח אבריה. יש לה דרישה
אחת. שהכותב יהיה בעל רוח מסורתית.
״כלל לא משנה לי אם יש לו כיפת־שילינג
על הראש או לא.״ זה ציניות בשילינג,
או מה?
למותר לציין שהיא ירושלמית ופקידה.

ידידות בכד השטחים
האדון הבא מודיע לי נכבדות על טופס
משרדי מודפס, מצוייד בשתי חתימות, אחת
בכתב־יד, כי מצא, להפתעתו, שמדורי ״הוא
בעל תוכן לפעמים״ .לכן התיישב לכתוב
לי מספר שורות. אזכור זאת, מיספר
(: )3/1312
״אשמח להכיר ידידים לעט, אשר יש
להם עניין בשטחי מוסיקה׳ ,ופסיכולוגיה
לשם הרחבת ידיעות, ואשר גילם נע בין
.20—27 וכמו כן יש ברצוני, באם אמצא
אוזן קשבת בין הקוראים הצעירים והמבוגרים,
להקים חוג, אשר יהודה גרעין
להגשמת ידידות בכל השטחים בין הנוער
הערבי והישראלי, ללא כל קשר מפלגתי
או פוליטי כלשהו. אשמח באם יענו לקריאתי
גם החוגים של הנוער הערבי בישראל
על שכבותיו.״

הנזורה שאלה את נאווה, בת ה־ ,8נזה
גילו של אדם שנולד ב־.1890

״איש או אשה?״ שאלה נאווה.

רק לא קורקינט

אתן ל( )4/1312 לדבר בעד עצמן. לשם
שינוי אשתוק הפעם, אף כי הדבר עולה
לי בריאות:
״מספיק להיות אלטרואיסטיות. כבר נמאסו
עלינו חסרי היוזמה ממין זכר, הסו בבים
אותנו. החיים קצרים וסיסמתנו היא,
לנצל אותם באפשרויות מינימאליות.״ סליחה
על ההתפרצות. אבל הן בשמינית .״הנסיעה
באוטובוס מעוררת בחילה, לא יותר
טוב בג׳יפ או בטנדר? רק צריכים להרים
את היד, לפעמים את הרגל
ו טרמפ עצור נא,
שמע את העניין,
קח אותי מכאן —
לא חשוב לאן.
״וכשאבק הדרכים מעייף, נעים לשוט
באיבי נחל, למרות מיעוטם בארצנו. ועכשיו
לעיקרו של דבר. אם ימצאו שניים
כאלה, לשם הרמוניה, מהמין השני, שלא
ירתעו מתסביכי׳הגדלות שלנו, הם יכולים
להתקשר לבדם, או עם משהו נוסף על
גלגלים. באמת, רק לא קורקינט. קצת פרטים:
אנו תלמידות שהדגירה לא מספקת
אותן, מלבסיות שלא מסכימות עם דעתו
של אברהם שפירא. עלינו לסיים, כי אנו
כותבות זאת בשעת שיעור והמורה נועצת
בנו את עיניה הבהמיות. שתקבל נקע.״
זה נוער, זה?

חיים רשים

נערה המעדיפה את האולם הקטן של
הבימה על מספר בתי קולנוע, אשר בעייות
הטוזיסט אינן מטרידות אותה זאלווים אינו
מזמזם לה בראש, מתבקשת לחרוט על
לוח לבה את מספר (.)5/1312
הוא קיבוצניק לשעבר, הנשמע כמו פרו־מיתיאוס
הכבול לפחות כשהוא נאנק :״ועתה
אני בכרך הגדול והסואן, בנות לרוב
ברחובות, אבל מרוב עצים לא רואים את
היער.״ מיסכן, ואיזה נערה נאה לא תרצה
להציל נפש אובדת מחיים מרים אלה?

חסר־אמונה

אומרים עליו שהוא די נחמד, אך הוא
איננו מאמין. הודכחי בעצמך, אם רצונך
בכך. הוא ( )6/1312 חייל, די גבוה, בן
,18 ומעוניין להכיר חיפאית.

מדליית זהב למי שימציא לי טלפון,
שאינו מצלצל עד שאני מתקרבת אליו.

ל שולחן האיפור של תמי, נערת מסיבות סופולא־
* רית, התגוללו עשרות שיפתונים חצי־משומשים. בארנקה
היו מוטלים לפחות עוד חמישה, ובתיק הגדול איזה שלושה.
דומני שלא הייתי גסת־רוח במיוחד, כשנפלט ממני:
״בשביל מה זה טוב? השתמשי בהם או השליכי אותם לפח.״
אולם מבטה הצבעוני היה משופע בוז ולעג לרש. קולה
היה צונן :״אני לא זורקת את הזיכרונות שלי לפח.
בשבילי כל צבע הוא חתיכת היסטוריה. כמו אצל פיקאסו
התקופה 1הכחולה.״ סלחתי לה בגדלות רוח. היא לא יכלה
להיות אחרת, משום שידידה האחרון, מרצה לאמנות ב־ישובי
עולים, סוחב אותה לכל הרצאה שלו.
למשל, התרחש
״עידן הסגול של מ סינ׳ ס ^י!
אצלי לפני חמש־עשרה חודש. אהבתי את התקופה הזאת.
הייתי משוגעת אחרי הצבע. הוא התאים לי להפליא. הרחוב
הביט אחרי. העפעפיים, הלחיים, הציפורניים, השפתיים היו
מצופים בסגול. יצאתי כל ערב והייתי מאושרת. עד שפגשתי

לעומת זאת שמעתי את המשך הסקירה האנאטומית:
״אבל למה, לעזאזל, בחורה בריאה כמוך, משתדלת להראות
דווקא במו אחת העומדת לצנוח כל רגע ממחלת לב?״
הוא הוציא את מטפחת המשי שלי, וניגב בה את הסגול
היקר לי, לפני שהמשיך במפעלו הסטרילי.
אחר־כך היתד, לי תקופה הוורוד חיוור של
הרעיון היה למשוח שפתון, שייתן אפקט של שפתיים
נקייות מצבע. עלי להודות שלא הייתי הוגנת בתקופה
הוורודה — רימיתי. זאת הסיבה מדוע השפתון הזה חדש
עדיין. כיסיתי את הפנים במייק־אם והשארתי את השפתיים
ערומות. הנשים שאלו אותי היכן קניתי שפתון בעל
מראה טבעי כל כך. הגברים, אחרי כל התקפת־מצח עלי, היו
בודקים את צווארון חולצתם ופורצים בהתפעלות של ילד:
״זה לא ירד!״ ומבקשים ממני שאקנה אחד כזה עבור
החברה שלהם. אכן תקופה היגיינית, חסכונית ורומאנטית.
״זה הוכיח לי מחדש שגברים מתעבים מחיצות. אבל
כשהייתי בקפריסין, לא יכולתי להתאפק לקנות את ה־אוראנג׳
של ז> 1 ,0׳\פ,מ. הוא עלה לי חצי מחיר, והיה

נדמה לי שהייתי מדי נילהבת עם הלבן־הלבן הזה. מפני
שבפעם הראשונה בה כיסיתי את שפתי במראה הכסף,
שאל אותי בן ליודייתי בהבעה ניסלדת, אם לא אכלתי
במקרה קצפת. אחרי הצגה ראשונה במוגרבי, נעלם ההעצמי
שלי יחד עם הבחור. הייתי מדוכדכת. ביטחון בלילות חלמתי שאני תולה את מאדאם רובינשטיין.
אני לא טועה, באה מייד אחריה תקופת הפנינה.

בחנות עשה עלי השפתון רושם מצויץ, מין סטאלאגמיט
זוהר. אבל בבית, על שפתי, הוא ניראה כמו כתם מבחיל
של נר מותך. ובכן גם זו היתר, תקופה שמתה לפני שהתחילה.
״עכשיו
אני בתקופת החום. אני קוראת לה גם עידן
הפאשיזם, כשיש לי מצב־רוח משופר. הכל אצלי חום,
הריסים, העפעפיים, הנזייק־אפ, השפתיים, חולצות המכרים
שלי. זה ניראה עלי עצום. כשאני חושבת שפעם השתמשתי
בכל הצבעים הטיפשיים הללו, הסגול, הפנינה והכתום
במקומה, חשבתי, הייתי אוספת את כל השאריות, מרתיחה
אותם יחד בסיר קטן. עם הרבה מזל, התוצאה היתה יכולה׳
להיות וורוד־אדמדם, שאחרי הכל, הינו הצבע שבו צריכים

רופא אחד. הוא היה סימפאטי, עם קליניקה פרטית, מכונית
ואשד, בחוץ־לארץ. לא היתה לי כל סיבה לסרב להצעתו
לעלות לחדרו. להיפך. היה תשעה באב, הבארים היו
סגורים, וזה היה מוצא נבון ביותר .״יש לך שפתיים
יפות,״ הוא אמר״״כשהחריב בבארבאריות את התיסרוקת
שלי בשתי ידיו ..או, הנה זה מתחיל, ניתחתי את המצב.
עצמתי את העיניים, שירבבתי את השפתיים הסגולות, הן
היו פשוקות במידה מתקבלת׳ על הדעת. בכלל, היה לי הרושם
שהצלחתי להלביש הפעם על פרצופי את המבט המתמסר
האידיאלי. לשוזא. הנשיקה לא פילחה את לבי.

מדהים על השיזוף שלי. מתקופת הכתום זכורים לי לטובה
רומאנים לוהטים והצעת נישואין אחת. בדצמבר כבר
לא הייתי שזופה ועל הרקע החיוור ניראו השפתיים כמו
פס קליפה של תפוח־זהב. זועזעתי ממראה עצמי לאחר
זמן קצר, וכנראה גם אחרים. כי תקופת האוראנג׳ הסתיימה
עבורי בינואר, כשאני בודדה ורעבה לכל יד שהיא, שתיפרע
את תסרוקתי היקרה.
״קרן אור כסופה נטעה בי תקוות מחודשות. היה זה
השפתון הלבן־כסף של 8118114815114 מ .
שהעניק לאשר, את המראה הקפוא. הרעיון היה נהדר. אבל

להיות השפתיים. כשלפתע ניתקלתי על שולחנה בשרידי
שפתון אדום־צהבהב של תייא, הלה היה מנוצל עד תום. היא
הבחינה בגבות המורמות שלי והוסיפה:
״אוה, זה. בזה השתמש ידיד שלי, צייר. הוא היה זקוק
לכמה משיחות מכחול, כדי לסיים את שקיעת השמש בגליל
הצפון־מערבי. הסטוק שלו ניגמר. ובכן הוא ניגש ללא!
מלים לארנק שלי, הוציא מתוכו את-השפתון החוש והשתמש׳
בו עד תום. אחר־כך הוא מכר את התמונה למגבית בניו־יורק
בחמש מאות דולר. החזיר אפילו לא טרח לקנות
לי שפתון חדש.״

ר! 1לנ 1ע
סרטים שדו ש ת המיניים
כוקצ׳יו ( 70 גת, תל־אביב;

אוריון,

ירושלים, איטליה) הוא נסיון של ארבעה מטיבי
במאי הקולנוע האיטלקיים לשחזר את
הדקמרון של ג׳יובאני בוקצ׳יו, אילו היה
נכתב בשנות השבעים של המאה הנוכחית
ולא בשנות הארבעים של המאה ה־. 14
האינטרפרטציה החדישה של דקמרון נעשתה
על-ידי כל אחד מהבמאים בנפרד, לא
כל כך לפי הבנתם את בוקצ׳יו, אלא בהתאם
ליחסם לענייני המין והמוסר, המהווים
נושא מרכזי ביצירתו. לכן שלושת
הקטעים, שנשארו לבסוף, בסרט, אינם נושאים
אופי אחיד, ואינם מצטרפים אפילו
ליצירה שהמקשר בין חלקיה הוא המוטיב
המרכזי שלה.
״שתו חלב:״ פדריקו (״החיים המתוקים״)
פליני בחר להציג סאטירה דמיונית
ושגעונית, שחיציה מופנים אל הפוריטאנים
למיניהם ובעיקר לאלה הנושאים את מספרי
הצנזורה. זהו סיפור על שומר מוסר רומאי
(פפינו דה פיליפו) ,החש רגשי אשמה
כה עמוקים בשל תשוקותיו המיניות, שכדי
למצוא כפרה עליהם הוא נלחם בכל גילוי
של גירוי מיני או אי־צניעות.
והנה בוחר הגורל להתעלל דווקא באביר
המוסר, ומול חלונו מציבים על מגרש ריק
שלט ענק, שנועד לשמש פירסומת לחלב.
לרוחבו של השלט משתרעת אניטה אקברג,
במחשוף ענק, המעניק משמעות כפולה לסיסמה
המתנוססת מעל גבי השלט: שתו
חלב.
במלחמתו חסרת הפשרות להסרת השלט,
נכנע האביר לתשוקותיו המדוכאות, מתלבט
בין תאווה עזה לשחקנית המזנקת אליו
מתוך השלט, לבין ערכי המוסר שלו, עד
שהוא מובל לבסוף באמבולנס לבית חולי-
רוח.
נדמה שפליני הפריז במאמציו להביא את
הדברים עד לאבסורד, כך שבמקום סאטירה
התקבלה קאריקטורה.
הבעל — הלקוח. לוציאנו ויסקונטי,
בקטע העבודה, מספר על נקמתה של אצילה
גרמניה (רומי שניידר) בבעלה האיטלקי
(תומאס מיליאן) ,שהסתבך בשערוריה ב־בית־בושת.
היא מחליטה להיות• עצמאית
ולצאת לעבודה, מסוג העבודות שבעלה
שילם בעדן בכסף רב. הלקוח הראשון
שהיא צדה אינו אלא בעלה שלה.
ויסקונטי כדרכו פיתח כאן עלילה פנימית
איטית ושקטה, מסורבלת ומעמיקה, שאולי
אינה הולמת את אופי דקמרון, אך נראית
תואמת ביותר מכל שלושת הקטעים את
המציאות המינית והמוסרית של שנות הסד.
מיטת
הגרלה. בקטע השלישי, המשעשע,
העליז והנועז שבסרט, מציג ויטוריו
דה־ם יקה את סופיה לורן במלוא הדרה,
מיניותה ויכולת משחקה. סופיה היא נערת
לונה־פארק נודדת, המוצאת לה צורה מקורית
להתעשר. במקום להתמסר לגבר אחד,
היא מוכרת את הסיכוי לחלוק עמה את
מיטתד \,ללא פחות מאשר תשעים גברים,

מרתה גרהאם (מימין) ולהקתה כ״פדרה״
שלושה שמשונים ושלוש דלילות

שהגרלה ממשלתית קובעת מי מהם יזכה
בה באמת.
אולם כאשר ניצבת בפניה הברירה לשכב
עם חדל אישים או לזכות בגבר לטעמה,
שוב אין לכסף ערך בעיניה. קטע זה הוא
פנינה מבריקה של ביום, משחק ותסריט.
אם לשפוט לפי הסרט הרי בוקצ׳יו בחר
לו מאה טובה למדי לכתוב בה את יצירותיו.
כיום, לפי הסרט, היה כותב אותן
בפחות שנינות, פחות העזה ופחות כושר
המצאה.
תדריך סרטים

לראותם:

שחובה

•,יוג׳ימכו (תמר, תל־אביב) פידל
קאסטרו יפאני מצית מלחמה בין
שני גושים, המכיאה לכליון שניהם.
סרט עז הבעה של אקירה
קורוסאכה. טושירו מיפונה.
• שבעת הסאמוראים (מקסים,
תל-אביב) צוות הופך לכוח, כמער־בון
יפאני מרהיב של אקירה קודד
סאבה.
• סיפור הפרברים (פאר, תל־אביב)
רומיאו פולני ויוליה פורטוריקנית,
כמסע מוסיקאי וחזותי אנטי־גזע־ני,
על רקע עבריינות הנוער בפרברי
ניו־יורק.
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע דה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

עץ או
אביב;

אורגיל,

פלסתיין (בן־יהודה, תל-
ירושלים; מאי, חיפה) —

מצעד היומנים שהיו. מבטי־לאחור־בגעגועים
על ארץ־ישראל של תקופת המנדט.

• אהבה סוככת עולם

• פנטום האופרה

תל־אביב)

סרט האימים הקלאסי בביצוע חדיש.

נ הר ללא

ש ם (אמפיתיאטרון, חי

חזרה לימי ראשית האדם, בסרט תעודה
הולנדי על פולחנים ומנהגים בגיניאה־המערבית
החדשה.

סופיה לורן ורומי שגיידר ב״כדקצ׳יו 70״
נזיזה גוזגרלה

העת* 1זזח *1*1

(מוגרבי,

תל־אביב; רון, חיפה) מה עושה האמנות
לאהבה ומה עושה האהבה לאמנות, בתיש־לובת
מקסימה של מופעי בידור וצילומי
רחוב.

א מנו ת
מחול האקרוכטית של *דוה׳
מדתה גרהאס ולהקתה הביאו השבוע
לישראל את אחד ממופעי האמנות
המעולים, השלימים והטהורים ביותר הקיימים
בעולם האמנותי של הדור. תיאטרון
המחול של מרתה גרהאם לא רק שהוא
צוות המחוללים המושלם והטוב ביותר, לדעת
מבקרים רבים, הקיים בעולם, אלא שתצוגתו
פורצת הרבה מעבר למסגרת ההודיות שמחול
או תיאטרון בלבד מסוגלים להעניק.
שרשרת קטעי המחול שלהקת מרתה
גרהאם, מציגה בתכניותיה השונות בארץ,
מורכבת מיצירות כוריאוגרפיה חדישות של
גאונית המחול בת ה־ ,69 שהוצגו לראשונה
בתיאטרונה בניו־יורק בתחילת השנה; מכמה
יצירות קודמות שלה, ומיצירתה החדשה
ביותר — אגדת הודית.
לגבי הצופה המצרי אצל פילוסופית המחול
המיוחדת של מרתה גרהאם והעוקב
אחר התפתחותה כאמנית יוצרת, יש בקטעים
אלה המוצגים בארץ כדי להוות גולת
כותרת ביצירתה מבחינת ההעמקה שבהם והחשיפה
המוחלטת של האני האמנותי ש־ביוצרת.
אולם גם לגבי הצופה שזהו לו
המפגש הראשון עם אסכולת הבאלט של
מרתה גרהאם• ,ואפילו לגבי האיש הזר
למדיום הזה של תיאטרון באלט, מעניקה
הופעת ׳?!רתה גרהאם ולהקתה חוויות מסעירות
במישורים שונים של התרשמויות.
מקודש, מעורר ומדיח. המישור הראשוני
הוא אסטתי גרידא. בו מתגלה לצופה
עולם קסום ומופלא, עולמו של אמן
בשל ובוגר היודע להשליך את הנופים הפנימיים
שלו בהרמוניה חסרת פגם על
המרחבים של במה מצומצמת.
החויה האסתטית היא כה מרשימה ומדהימה
שיש בה כדי להאפיל על ההתרשמויות
במישורים אחרים, בהם דרוש מאמץ רב
יותר של רכוז ומחשבה כדי לקלוט משמעויות
ופירושים, שהם חלק בלתי נפרד
של הבאלט של מרתה גרהאם.
הנה קטע של באלט בשם שמשון הנאבק
(מוסיקה של רוברט סטאר) .המוטו שלו
לקוח מאבן סינא :״איזהו גיבור, זה שאינו
ירא להתיצב בפני יום המחרת. ומיהו הגדול
בפחדנים —י זה שאינו ירא בהשגת
שלמותו.״
מדתה עצמה מסבירה במילים ספורות את
משמעותו של הקטע :״מקום העלילה —
עולם המתקבל על הדמיון, שם היא מתרחשת
באותו רגע כאשר לגבי שמשון, כלגבי
כל אדם, נעה לשון המאזנן ים בין טרגדיה
לחזון. ההווה עולה באש על גסי העבר,
שברי נפשו הבלתי רגילים ניצתים כל אחד
לחוד, עד שלבסוף, בעיניו האמיצות רואה
אותם הגיבור כלהבה אחת.״
בקטע זה מופיעים רק שני גיבורים —
שמשון ודלילה, אולם כל אחת מהדמויות
משוחקת בידי ששה רקדנים, שלושה שהם
שמשון ושלוש שהן דלילה. כל אחד מהרקדנים
מייצג אופי וגורל אחר מאלה הנאבקים
בתוכה של הדמות שהוא מגלם. שמשון מופיע
כמקודש, כהורס וכמדיח. דלילה, במעוררת,
הבוגדת והמפתה. כך דוחסת מרתה גרד,אם
למסגרת מצומצמת של שתי דמויות והקונפליקט
ביניהם את מהותו של הטבע
האנושי כפי שהוא נראה בעיניה, שרה שיר
הלל מפחיד, מעורר ומרומם גם יחד להתנגשות
הנצחית בין שני המינים.
אמן, פילוסוף ומבקר. המהות המיוחדת
של יצירת מרתח גרד,אם, כפי

שהיא מתגלה בפעם נוספת בתכניות המוגשות
עתה בארץ, היא אולי חסרת תקדים
בתחום של יצירה חזותית. שכן מלבד
ההשלכה האמנותית של עולם התנועות והעצמים
מבעד לפריזמה האישית שלה, נוקטת
מרתה גרהאם ביצירתה גם עמדה אוב־יקטיבית
של בוחן, מבקר והוגה מהצד.
היא מסוגלת להעביר את יצירתה שלה דרך
המסננת ודרך כור ההיתוך המצרף של פילוסוף
מעמיק ופסיכולוג רב הבחנה.
בבאלט החדש שלה פדרה, המבוסס על
אגדת המיתולוגיה היוונית המספרת על בת
מלך כרתים שהרתה לשור וילדה לו מפלצת
בעלת גוף אדם וראש של שור נישאה
להזאוס והתאהבה לבסוף בבנו של בעלה,
אין מרתה גרהאם מסתפקת רק בהצגת
מוטיב התשוקה באמצעיה האמנותיים. יש
כאן הרבה יותר מזה. יש כאן השקפת
עולם והבנה פסיכולוגית רחבה, המוצאת
את ביטויה בסמלים המוצגים על הבמה.
אלא שדווקא בקטע זה, אחד מיצירות ה־באלט
השלימות והמסעירות ביותר של מר-
תה גרד,אם, מתגלית הטרגדיה שלה כאמן
במלוא היקפה. בשנתה ה־ 69 אין מיתה
גרהאם מוכנה להשלים עם העובדה שעליה
לחדול לקחת חלק פעיל ביצירת הבאלט
שלה רגע רגע על הבמה, להסתפק בתפקיד
של היוצר המנחה המוסר את הביצוע לאחרים.
הופעתה בתפקיד פדרה לא רק פוגעת
במהות האמיתית של הקטע, אלא ממש מעוררת
רחמים והזדהות עם הטרגדיה האישית
שלה ושל יוצרי האמנות בכלל. האקרוב־טית
של אלוהים, כפי שהיא עצמה מכנה
את אמני המחול, שוב אינה מסוגלת להתנועע
על הטרפז.
אי־אפשר לדבר על תיאטרון הבאלט של
מרתה גרהאם, מבלי לציין את רקדניה כשותפים
מלאים להשגים האמנותיים המושגים
על הבמה. למרות העובדה שהלהקה
מורכבת מרקדנים בודדים, שרובם הם בעלי
טכניקה נדירה כרקדנים בפני עצמם,
רקדנים המתאספים יחד רק לתקופה קצרה
של השנה כדי להופיע בבאלטים של מרתה
גרהאם, הרי השלימות שלהם כצוזת ממש
מעוררת פליאה. יש בהם כמה וירטואוזים
שמלבד הטכניקה שלהם ניכרת בהם תחושה
עמוקה והבנה לסוג המיוחד של האמנות
שהם מהוים לו עור, בשר ודם.

מאחורי הקלעים
קוקט״ל בינלאומי
אלישבע מיהאלי, שחקנית
עומדת לפתוח בקאריירה חדשה כזמרת.
היא תופיע יחד עם אחותה, מיקי מיכאל
,,בצמד שיגיש תוכנית הכוללת שירים,
פיזמונים ומערכונים. שתי האחיות
מיכאלי תופענה במועדון עומר כייאם ביפו
ובמועדון בכחוס בירושלים
מרים מקיבה, הזמרת הכושית הדרום־
אפריקאית, שזכתה לתהילה עולמית אחרי
שהופיעה לראשונה בסרט האנטי־גזעני
שובי אפריקה, עומדת להגיע לסיבוב הופעות
בישראל. מקיבה, המופיעה בניו־יורק,
תגיע כנראה לארץ בינואר לשבחים
כלתי מסוייגים זכה צייר התפאורות
הישראלי הצעיר דני קארוואן, על
התפאורה שצייר לבאלט החדש של מרתה
גרהאם יהודית. מרתה גרהאם אישית בחרה
בקארוואן לתפקיד זה, אחרי שחזתה
בתפאורה שצייר ללהקת ענבל. לדבריה,
תאמה התפאורה של דני בדיוק את השקפתה
על התפאורה האידיאלית לבאלט.
מה שמרתה גרהאם לא ידעה אז הוא,
שאת התפאורה לענבל צייר דני אחרי
את הופעתה של מרתה גרהאם שראה והתרשם ממנה עמוקות.
הבימה,

ספורט כדורגל נווד הפסד ־ וניצחנו !
על משחק הכדורגל שנערך חשכת,
כו נכרה קבוצת כני־יהודה
על מכבי תל־אכים כתוצאה ,1:0
כותב שייע כלזר:

טרם נסיעתך ל״חמי טבריה״ מוטב שתיוועץ ברופא שלך. הוא בוודאי
יאשר בפניך את כוח הריפוי העצום הטמון במימי המעיינות ואת
היתרונות הרבים של רחצה בחמי טבריה.
אם תסע, מוטב שתקדים צאתך ותהנה מרווחה ונוחיות-יתר במחיר הנחה
של /0ס 25 בערך במסגרת תכנית ״מכלל׳ /התכנית לנופש ורחצת-מרפא
בטבריה. תכנית ״מכלל״ מציעה מבחר רב של תכניות לבחירתך בבתי
מלון טובים ואפשרויות שונות לטיפולים בחמי טבריה. כן כוללת התכנית
ערבי בידור וטיולים בגליל — הכל במחירי הנחה. התכנית מיועדת לחודש
נובמבר בלבד. הרשמה במשרד חמי טבריה ובכל אחד מסניפי פרסום
״דחף״ ברחבי הארץ.

חמי טבריה

בוג >\7ר, י .אור>

ושות׳

בחסותו האדיבה של שגריר בריה״מ בישראל

ה. מ .מיכאילבודרוב

גאים

מועדון ״ הלה׳׳

לסרט המיוחד
תל־אביב, רחוב רש״י 13
ת. י ,22075 .טל 232309 .

סרט ל ב ית ך
לארועים צבוריים או 5רטיים
סרטי בדור, עלילה, למוד או
מדע — כבחירה
פרטים והזמנות, אישית או
טלפונית: ערב ערב בשעות

מחירים נוחים

להציג:

רב אמן
ברית המועצות
יעקב פליר רסיטל לפסנתר

״ ל וי ד״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־־אכים, ת .ד4185 .
עסקים פקידים1

היכן הכר טי סי ם תלמידים1 סטודנם ים !

תרשמו עוד היום לקורס החדש ד*
קצרנות קכריוו ו/או אנגלית

חודשים, פעמיים בשבועה
ב״אולם ן גרג<3( -ג<,)611£
המנהל: ה .בר־קמא (קמפיגסקי)
ת ל ״ א כי ג: רחוב גורמן 3
חיפה: בבית־הספר, במעלה*,
רתוב שמריהו לוין 30

חצל ח ח

מובטחת

כרטיסים
תל־אביב — ״היכל התרבות״ 0.11ו ״לאן״ ,״כנף״
״רוקוקו״ ״שעשועון,׳
ירושלים — ״בניני האונזה״ 6.11״כהנא״
חיפה — אולם ״ארמון״ 15.11 יובל־גינצבורג

מחירי הכרטיסים מ 3.75-עד 12.35ל״י
פרסום בלקין

כולם בוכים. אחרי
3משחקים בליגה
השגנו רק נקודה
אחת. זה ששתי
קבוצות די חזקות
כמו הפועל ירושלים
וטבריה לא השיגו
אף נקודה בכלל, לא
משפיע כלום. כל
הפסד שלנו הוא
כמו מסמר בארון
הקבורה שלנו בליגה הלאומית.
אבל דווקא הפעם, אחרי ההפסד לבני־יהודה
לא היינו כל כך עצובים. למה? מפני
שלפחות בחצי המשחק היינו טובים, וזה
לא רק מה שאני אומר, תשאלו את כולם.
אבל מה? כנראה שיותר טוב להיות רעים
ולנצח.
מאז שבני־יהודה ניצחו אותנו 3:0לפני
שלוש שנים, כשעוד היינו קבוצת צמרת,
הם לא ניצחו אותנו. אחרי זה עוד הספקנו
לנצח את הפועל פ״ת. אבל כשהיינו רעים
נצחנו אותם, ודווקא השבת, כשהגיע לנו
לפחות תיקו, הפסדנו.
המשחק הזה היה כמו המשחק נגד
מכבי יפו. בחצי הראשון שלטו בני־יהודה
במגרש. אם הכניסו רק גול אחד, זה היה
מזל. הגיע להם הרבה יותר. אבל בחצי השני,
כשנדמה היה שיגמרו אותנו, התחלנו
לשחק ואם לספור את ההזדמנויות אז
לפחות כל רגע היה צריף להכנם גול.
לא חכרת כיטוח. ככה זה. בעונה
שעברה שיחקנו רק במחצית הראשונה. השנה
אנחנו משחקים רק במחצית השניה,
אבל כרגיל מפסידים. אולי בעונה הבאה
כבר נלמד לשחק בשתי המחציות.
יתכן ואם לא הצלחנו להשיג את התיקו
שלנו, זה היה באשמת המאמן של בני־יהודה,
יוסלה מרימוביץ׳ .הוא מכיר אותנו
יותר מדי טוב ויודע את כל נקודות התורפה
שלנו. גם את הנקודות החזקות. עלי באופן
אישי עמדו 3שומרי ראש. אני מתפלא עד
איזה גיל יעמידו עלי שומרים. היום אני
כבר בן ,35 בעצם רק בדצמבר אהיה,
ועדיין שומרים עלי כאילו הייתי איזה
שחקן מנבחרת הנוער.
אם בכל זאת לא נפל לנו המוראל אחרי
המשחק והמאמן היה שבע־רצון, לא מהתוצאה
כמו שמהמשחק, זה מפני שבכל זאת, לאט
לאט, אנחנו מתקדמים. הצעירים שלנו משתלבים
יותר ויותר בקבוצה, וכולנו מתגבשים
לקבוצה אחת. תראו, עוד שניים שלושה
הפסדים כאלה וגם הנקודות יבואו. אל
תקחו את ^ כמו פוליסה של חברת־ביטוח,
אבל מכבי תל־אביב עוד לא אמרה את
המלה האחרונה.

תחרות הכדורגל שבדיה־ישראל תיערך
רק בעוד כשבועיים, אולם כבר השבוע
אי־אפשר היה להשיג כרטיסים מסוג מכו־יים,
ברוב משרדי הכרטיסים. היו אלה
דווקא כרטיסי־הישיבה הזולים, במחיר
ארבע, שמונה ועשר לירות.
לא היתה זו תופעה חדשה, אלא שבינתיים
הספיקו אוהדי הספורט לקרוא את
גילויי העולם ׳הזה 1309 , 1311 על הספ־סרות
והרמאות בכרטיסים לתחרויות חבש
ואוסטריה, והם לא היו מוכנים לקבל
בשלווה את תשובת סוכני־הכרטיסים כי
אין להשיג כרטיסים זולים. ביחוד, כאשר
ברור שזהו בדיוק סוג הכרטיסים הצץ
לפתע, ביום המישחק, ונמכר במחירים
מופקעים.
כמה מהם פנו להתאחדות לכדורגל, נענו
כי ההתאחדות חילקה 6000 כרטיסים
כאלה ל 23-משרדי הכרטיסים בתל־אביב.
מזכיר ההתאחדות אף גילה, כי הודפסו
עוד 10 אלפים כרטיסי־הנחה, למען אגודות
הספורט׳ ,הנכים, צה״ל.
כמו בכל המישחקים שנערכו עד כה,
אפשר להניח כי רק חלק זעיר מכרטיסים
אלה יימכר לזכאים לכרטיכי־הנחה. היתר
יופיעו בתיקים הכחולים של הספסרים,
שעתיים לפני התחלת המישחק — ומישהו
יצבור אלפי לירות בלתי חוקיות.
העולם הזה 1312

פשע ואלימות במחזה מוסיקאלי המתרחש בפרברי פאריס

ס \ת> ן ><1ל

דמה
הן ידי זהב /בעולם התחתון אין אנחנו
סתם /אנו הצמרת של חלאת האדם!

פיזמון מעריציה של אירמה
המתוקה :

11־ \ 1 2*1ך ד *1111111 הדא אוסקר( ,אריק א־נשסיין) מאהבה של אידמה
(דינה דורון) ,שאינו אלא נסנוור אהובה, שהתחפש
1 11114 / 1 1 4 111
כדי שיוכל לפרנס את האשה אשר צריכה לקיים אותו לפי חוקי רוביע פיגאל.

**•׳ט ש ני ם חלפו מאז עלתה לרא-
* /שונ ה על הבמה יצאנית פאריסאית
י; קטנה בשם אירמה המתוקה. ומאז אין
הקומדיה המוסיקלית הנושאת את שמה
> חדלה מלמשוך המונים ומלהלהיב את הקהל
בברודביי, פאריס ולונדון. יחד עם
מחזות מוסיקליים כסיפור הפרברים וגנותי
הנאווה הפכה אירמה המתוקה להתגלמות
תרבות הבידור של התקופה.
הקומדיה המוסיקלית של המחזאים ג׳ו־ליאן
מור, מונטי נורמן והמלחמה מרגרט
מונו, עשויה בסיגנונם של קורט וייל
וברטולד ברכם, מספרת סיפור פיוטי על
רקע של שחיתות, פשע ומין.
סטודנט פאריסאי מתאהב ביצאנית מפי־גאל,
אולם מאחר שהוא מקנא בלקוחותיה,
הוא לובש דמות של לקוח עשיר, המפרנס
את היצאנית. מה שהוא מרוויח בדמות
נסטור הסטודנט הוא משלם לאהובתו
בדמות אוסקר המאהב. אלא שגם
אז אין הקנאה מרפה מנסטור, הוא רוצח
את אוסקר, נידון בשל כך למאסר.
הבימה נטלה על עצמה תפקיד נועז
בהחליטה להעלות על במתה את המיו־

סיקל המפורסם. באיזו מידה הצליחה בכך
יוודע רק בעוד שבוע, כאשר יעלה לראשונה
המסך מעל אירמה הישראלית. אוהישראלית
אינה רק תרגום
לם אירמה
של הקומדיה הפאריסאית. דן בן־אמוץ
וחיים חפר יצרו נוסח חדש של ההצגה
והפיזמונים, שקטעים מהם, המאפיינים את
היצירה, ניתנים להלן.

הבאד מן

בו ם

(שלמה

בר־שבים):

״רבותי, אין לבם נזה לחשוש. ההצגה
הזו מתאימה גס לילדים. היא מספרת
על תשוקות של רצח, מל תאוות ומוות.
בקיצור, על כל הדברים שבגללם כדאי
לחיות*.

פיז מון חלאתהאדם :
איזו אצילות, איזה אנשים /הנה כאן
מולכם נבחרת הפושעים! /איזה חן,
איזה שיק / ,כל אחד מושלם — /אנו
הצמרת של חלאת האדם!
רק נלבש כספות /נ פי ח את הקופות
/ניקח את המאות /אך נבוז למטבעות
/צריך לדעת איך לח״ות!
אנו ותיקים /נסיוננו רב /כי ידינו

הינד, נסיכה /היא חתיכה •/אצלה הפה
/מביא מרפא /ויש לה אף /שאין לאף
/אחת בכלל /בכל פיגאל.
שוקיה מיוד /גלות תמיד /ומשגעות
במדרגות /היא תתפשט מהר כשד /
כי הרוכסן חוסך לה זמן.
אירמה לה דום /תרווה את צמאוננו
/היא אלילת רחוב הפנסים /אירמה לה
דום /תחליף את נשותינו /באלף
פראנקים — כולל מיסים!
אצלה באש אתה גולש /ומתחנן להצטנן
/זאת היא אשה המגישה /לך
ל׳אמור כמו תנור /ממשה פצצה /
אצלה תמצא /קומביניזון /מלא חזון /
תכיר אותה /בכותנתה /כי מיטתה —
שוד. מיתה.
פיזמון המעריצים העריצים (אחרי
שאירמה התמסרה רק לאהובה):
מצב חמור /אצלה סגור /הגן נעול /
על המנעול /הזמן דוחק והיא הלכה
/נחזור לחיק המשפחה. לאן הלכה
לאן הלכה...

פיזמון הכסף המשגע את פולם:
ממה עשיר משמין /מכל פראנק שבבנק
/במה הוא מאמין? /בחשבון של
מיליון /ועוד הוא מתפלל /תפילה
לאלוהיו /הפוך לי צאן ברזל /לנכס
צאן זהב.
מי רץ לעבודה? /רק פקידים, נפחדים
/ומי חוסך פרוטה? /רק ספשים או
קדושים /זו שטות להיות ישר /זה
לא מוסיף כבוד /תגנוב כמו כל השאר
/ולמה לעבוד?
הכסף משנע את בגי האדם /לכן ניקח
אותו ונסתיר מכולם.

פיזמון זהו החטא:

לא אין זה חטא /לפרוץ קופות /
או ממלון /לגנוב כפות /לא אין זה
חטא /להתפרנס /בתנאי אחד — אל
תיתפס! אך רצח הוא /משגה נורא /
וזה סאבו /בכל חברה י /חזור בך בעוד
מועד /אל תיתפס — כי זהו חטא
עמוד ת לי ה ...י /כיתת יו רי ם
כסא חשמל הגיליוטין השחר בא
/סכין גרדום /כך אצלך /יתחיל היום
/אולי כדאי שתתחרם /עוד תיתפס —
וזהו חטא. רובה נידרך /תלין אדום י/
גרזן מבהיק /שלום שלום /חזור בך

איומה
״פול

דינ הדורוןבתפקיד הי צ אני ת,

או הפול בלשון
אשה היוצאת כדי

המחזה:
לישון.״

בעוד מועד — עוד תיתפס — וזהו חטא.
פיזמון אירמה לה דום (דינה
דורון):
מה שלא ניסיתי — דבר לא משנה ! /

פאריס הייתי מדליקה בבת אחת אביב
יהיה בעיר /זקן יהיה צעיר /כולם |

ירצו לשיר /אירמה לה דוס שמתה.

סטודנט דאוובה

הוא נסטור (אריק איינשטיין)
המתאהב באירמה המתוקה,
נאלץ לקבל מעמד של סרסור, שפרוצתו מפרנסת אותו ודואגת לו.

נססור בכלא, לשם נשלח לאחר שהואשם ברצח
ףףףן1
— אוסקר. הוא בורח מבית הכלא,
כפילו

לאחר שנודע לו כי פרוצחו — א־רמה — עומדת ללדת לו ילד.

לה יום שמחה. הרכבות צופרות /דגלים
על הסירות /העיר כולה אורות /
אירמה לה דום שמחה.

ב מ דינ ה

דרכי אדם
עזגריד הארוהי

קראתי את הספר ״איד לעשות מה״
מאת דן בן־אמוץ ומאז הספר הלבן לא
צחקתי כל כך הרבה...
י. ויי;שגי יין,
אחוזה, רחוב מוריה

תשבץ העוד ה 1ה 1312
נזווברה התשבץ היא כמורה תנציה, ם\־ם גב אגשה
\2,8רית נזוצ\2ין, השוברת נווה כשותיים אצר שורך־
דין ח־יפני. היא כותבת, כי בין בכיו שר בנה ה\2בון
אביגדור -רצזדוסו, פותריש היא ובשרה יום ףתשבצים ורפשנזיש אף נושפי־שיש רשרוך אותנו.
יפה נואר כרנורה, אבר איפה התנוונות, איפה?
מאוזן .1 :סירת
מפרש בעלת
שני תרנים; .4אחת באירופה הבירות
ה צ פוני ת:

תו א ר

הולנדי; .11 אויב;
.13 גר; .14 חומר
עשוי צמר; .15
אניה קטנה; .17
יחידת חשמל; .19
טורה; .20 חלק הצמח
הנמצא בתור
האדמה; .22 תשלום
חוב 25 אות הנע-
חון; .26 חית בית;
.27 נבחר; .30 דין,
חוק; .82 עבורי;
.33 צאצא; .34 מתנועע;
.36 מלת שאלה;
.37 נחפז; .39
(צרור של שני נעלמים)
שיירה של
אניות ׳/נמצא; .41
ידידות; .42 מערב;
.44 קרון העלאה;
.46 חניורה רחבה;
• .48 לאן; .50 מלת
קריאה; .51 פוחז; .53 בודד; .55 בהם; .57
דר; .58 חברת דלק; .59 תושבי ארץ השפלה;
.60 כלכלה.
טאונד .1 :ארם המקבל כספי המת;
.2לאן; .3צמחים הממהרים להבשיל; .5
10 בניטטריה; .6מושחת; .7תבלין מזרחי;
.8תדננול 9צרור שני נעלמים) סכום
שניתז לעני, שטחה; .12 אדון; .15 מערכת;
.16 השלכה 18 :החולב.21 :

דגל של מדינר. זרה אינו מתנופף מעל
ביתו, הוא אינו נוסע במכונית מפוארת,
הנושאת מספר של מדינה זרה — ובכל
זאת הוא שגריר. יתר על כן, גילו של
השגריר, היחיד בישראל ששמו אינו מופיע
ברשימה הרשמית של משרד. החוץ הישראלי,
הוא שלוש שנים. השגריר בן ה־3
ואשתו בת ר.־ 4מכהנים בשליחיו של הכל־יכול
בכבודו ובעצמ אני השגריר של
אלוהים,״ מכריז ניסלי בן ה־ 3בגאווה.
חוטא עד הדידה. אנוס ניסלי אינו
נראה בן שלוש כלל וכלל. למען האמת
הוא נולד לראשונה לפני ארבעים ושלוש
שנים בארצות־הברית. אן כי! ם הוא מוכן
להכיר דה־יורה רק בשלש השנים האחרונות
:״אני נולדתי,״ הוא מסביר. ,כאשר
גיליתי לראשונה את האלוהים. האדם נולד
רק כאשר הוא מגלה את האלוהים. עד
אז חייו אינם חיים. והאלוהים האמיתי אינו
אלא ישוע מנצרת.״
״ומה היית עד שנולדת לפני שלוש
שנים?״
״עד אז הייתי חוטא. חוטא עלוב ואומלל,
שלא ידע כלל את האלוהים,״ ממהר ניסלי
להבהיר ,״אבל עכשיו גיליתי את האלוהים
ואני חי חיים טובים ושלמים. בוא,״ הוא
מזמין את איש שיחו ,״הצטרף אלי לתפילה
קצרה וגם אתה תגלה את האלוהים הגדול,
הכל־יכול!״
הכרזה כמסע־אבל. כתב האמנתו של
השגריר המיוחד הוגש השבוע בתל־אביב,
בבית־משפט השלום. הוא הוגש בצורת׳
כתב אישום מטעם משטרת ישראל נגד אנוס
ניטלי, יליד ארצות־הברית. אך טקס הכרזתו
כשגריר קויים לפני כן.
באמצע מסע ההלוזייה של הרב מיימון
המטח, כשאלפים עמדו ברחובות בדממה,
התויצב לפתע גבר צנום וגבוה, בעל מבט
טוב־לב ועיניים מבריקות המעפעפות ללא
הרף על כסא באמצע הרחוב, והחל לקרוא
בקול גדול :״הן עבדי בחרתי בו, ידידי
רצתה נפשי, נתתי רוחי טלי,ו, משפט לגויים
יוציא!״
פסוק זה מספר ישיעיוזו, כשלעצמו, לא
יכול היה להרגיז איש מהנוכחים. לכל
היותר היו רוטנים על שאחד מהנוכחים
בחר להביע את אבלו הפרטי באנגלית. דווקא•
אך שגריר האלוהים אינו מסתפק בפסוק,
נייטראלי מעין זה ואנוס ניסלי, במרכז
ההמון הדתי הממתין להלווייתו של
הרב מיימון, החל לקרוא אליו בקול גדול
ובאנגלית, לפקוח את עיניו ולראות את
האלוהים האמיתי — את ישוע. מנצרת.
אלמלא היו מספר שוטרים בקהל, היה
אנוס ניסלי חוזר בלי ספק למקום ממנו
נשלח: מלכות אלוהים. אך השוטרים הצילוהו
מלינץ׳ וניסלי נחת במקום זה במשטרה.
כאשר הוגש כתב האישום נגד השגריר,
החסר כל חסינות דיפלומטית, לפי חוקי
מדינת ישראל, סירב ניסלי לפנות לעורך-
דין שיגן עליו מפני חוקי בני־אדם :״רק
האלוהים הוא השופט האמיתי והוא ישפוט
אותנו על כל מעשינו, ולא בני־האדם.״
אשתו של ניסלי, נראית ותיקה ממנו
בשירות הדיפלומטי. היא גילתה את ה־אלהיט
שנה אחת לפניו והצליחה להראות
לבעלה, שהיה אותה שעה מהנדס טלביזיה,
את הדרך האמיתית אל מרחבי האתר.
היחיד שאינו נראה מרוצה לגמרי׳ מהשליחות
הוא בנו בן ה־ 12 של ניסלי,
הלומד בבית־ספר עממי בתל־אביב :״הוא
עוד לא גילה את האלוהים,״ מתרץ האב,
״אחרי־הכל, הוא עוד צעיר מדי!״

החי

קרם; .23 הרבה; .24 שאיננו בתנועה; .26
באופן כזה; .28 מספר השבטים; .29 מדינה
בדרום־אמריקה; :31 באופן חלקי; .32 מלת
שאלה; .35 עיר שהחריב יהושע; .37 חתור;
.38 נערה צעירה; .40 מקוה מים רבים;
.41 שנשמה באפו; .43 לחם המדבר; .45
לשכוה; .46 מצודה; .47 לוח; .49 הר המוזכר
בתנ״ד; .52 ניל הבר מצווה; .54
עני; 56 מלת שאלה .58 :נמצאת בפה.

קיצור דרך: בנתניה, נעצר גבר שטיפס
על קיר בית־הסוהר המקומי, הוכנס
לכלא מבעד לשער הראשי. דרך כטוחה :
בערד, הופסקה תנועת כלי הרכב לשעה
ארוכה, לאחר שאחד ממנהלי העבודה במקום
טען שבדרך הונח מוקש, שהתגלה
מאוחר יותר כמוט ברזל שבלט מהכביש.
כית ״ הפגישות: בבאר־שבע, תבעה אשר,
גט מבעלה החיפאי, התחרטה בבית־המשפט,
התוודתה בבכי בפני הדיינים כי תבעה
את הגט כדי להתראות עם בעלה ולהשלים
אתו. סוציאליזם מימינו: ביפו, החלו
250 תלמידים ללמוד תחת כיפת השמים,
לאחר שהוברר שבית־הספר המפואר שנבנה
רק לפני שנה הוקם על אדמה של אדם
פרמי, ובית־המשפט ציווה לפנותו.

לא־־ סיפור זה לא

מה עאישה. פירושו בערבית: תו׳*
/ססת חיים. אך החיים לקחו הרבה מתפיסתה.
היא נולדה חרשת־אילמת. יום
אחד ניכנס המוות לביתה. גם הוא לקח את
חלקו: את אביה.
נשארו סביבה סבתא בת ,83 אמא בת
,60 אחות דבילית ואח לא ממושמע. עאישה
היתה צריכה לפרנס את כל אלד״
אולם נותר לה עוד משהו: ידיים זריזות
ומוח בריא. היא למדה לתפור, ונשי כפרה
וכפר־קרע שבמשולש התחילו לספק לה
עבודה.
עאישה תפרה אומנם שמלות יפות. אפילו
כלות נהרו אליה. אלא שקשה היה ללקוחותיה
להסביר לה מה בדיוק הן רוצות. רה
בתנועות ידיים אפשר היה להסביר לה, והן ^
לא היו מומחיות לכך. לכן הפסיקו רבות
מהן לתפור אצלה. המעטות שהמשיכו, באו
לרוב מתוך רחמנות, ואמה ניסתה תמיד
להיות המתרגמת של בתה. המשפחה חי-
תה בדוחק אבל בכבוד. אולם לפני זמן
קצר איבדה המשפחה האומללה גם את ספר־נסתר.
וגם את כבודה.

הזקנות נמאס ו
ההתחלה התאכזר הגורל לעאישה. .
!)נדמה כאילו כוח עליון תיכנן לקחת
ממנה את כל הדברים המתוקים שבחיים,
לתת לה כפיצוי רק שמות מתוקים.
כי השמות שסביבה הבטיחו כל טוב. שם
אביה תופיק — שפירושו הצלחה. לאמה
קוראים חלימה — שפירושו חוכמר״ שם
סבתה בהיג׳ה — כלומר שמחה, ושם אחיה
ראדי — שפירושו מרוצה. אך לשיא המתיקות
מגיע שם המשפחה: עסלי, שפירושו
דבש.
תופיק, אביה של עאישה, לא היד, בן
המשולש. הוא לא נולד בכפר־קרע ולא גדל
בו. מוצאו מכפר אלדיר שבירדן. כפר זה
התפרסם בכל רחבי פלשתינה ז״ל, מעולם
ומתמיד, כאויבו המושבע של הכפר הסמוך
עתיל. שני הכפרים חיו, וחיים עד היום,
בריב מתמיד. כמעט אין שנה שבה לא
נופלים קורבנות בריב הכפרים.

הערבית, הוא הוגלה מכפרו לעולם, ומצא
מיקלט באחד מכפרי המשולש, ביר־אל־סבה,
שם גלו עוד לפניו כמה מבני המשפחה.
אחרי זמן קצר התחתן תופיק עם אחת
מבנות כפר־קרע.
כשנפטר, לפני שנים, הוכרחה אשתו לעבוד
בשדות, כדי לפרנס את המשפחה. גם
עאישה הצטרפה אליה. רוב הכסף שהרוויחו
השתיים נחסך, כדי לעזור לראדי, הבן, להתחתן•
לפניי כמה שנים הצליחו שלושתם
לאסוף את המוהר. ראדי נשא אשד, ואמו
ואחותו היו מאושרות. אלא שגם הפעם לא
ארך אושרן. כי הכלה הצעירה לא סבלה
את בני־ביתו של בעלה .״נמאס לי לחיות
עם שתי הזקנות. נמאסה עלי האילמת הזאת
והדבילית ההיא!״ צעקה באוזני בעלה.
הבעל נעתר לה. הוא גירש את הסבתא עם
אמו ושתי אחיותיו מן הבית. הן עזבו
את הכפר, מצאו מיקלם בכפר־קרע, מקום
מוצאה של האם.

המשטרה באה

ך י * כ ל תי הרכה מן החיים ואיבדתי
הרבה,״ אומרת האם הבוכיה ,״אך
לא חשבתי שאאבד גם את הכבוד האחרון.
לא חשבתי שבתי הבתולה תלד בן 7לא
נישואין.״
במאי מוכשר יכול היה להפוך את סיפו•
רה של האם האומללה לסרט טראגי ואנושי
ביותר. אפילו גורם אחד לא חסר
בסיפור זה, כדי להציג את המיפגש הגורלי
בץ שתי תרבויות שונות.
הטראגדיד, של עאישה התחילה באחד
מימי שנת .1955 אותו יום ניכנסה אל הבית
העני של המשפחה יחידת משמר־הגבול.
החיילים הסתובבו בחדר בו תפרה
עאישה. הם אספו את כל הבדים שהיו שם,
בטענה שהבד מוברח מירדן. כשנישאלה האם
מי הם בעלי הבדים, היא מסרה את
שמותיהם. הקצין הלך עם חייליו לבתי
בעלי הבד, והתברר שכל הבדים עברו מבס^..
אך בעוד החיילים מסתובבים מבית לבית,
נשאר אחד מהם במקום. אתו נשארו האם
ושתי בנותיה. האם, חלימה, מספרת את מה
שקרה אחר־כך. היא אפילו חתמה בטביעת־

וומצא עדיו׳.סובו סוחם־ומעות. הוא קרה נאמת ־ במציאות של ישראל 1962 ,

׳ מדו ע ה שתגעה
אצבע על כל שסיפרה, אחרי שהדברים
הוקראו באוזניה.

לאף אחד דבר. היא גם הזהירה אותה לבל
יגיע הסיפור לעתונות. היא הבטיחה לה,
שתמורת שתיקתה, תשיג לה סכום מכובד
מן השלטונות.
ההצעה הדהימה את האם :״את רוצה לקנות
את כבוד בתי ואת שמי הטוב בכסף?״
צעקה בפני הפקידה המבוהלת, כשהיא
פורצת בבכי היסטרי.
חדאד ניסתה להרגיעה. אך כשנירגעה
האם במקצת, מיהרה חדאד להציע לה לתת
אישור לעשיית הפלה לבתה. ההצעה השניה
הקפיצה את האם עוד פעם ממקומה.
היא פתחה בצעקות והאשמות על חדאד.
הפקידה מיהרה להזמין שוטר, שאיים על
האם שיאשים אותה ב״התקפת פקידת ממשלה״
,אם לא תעזוב את המשרד. האם
מיהרה להסתלק מן המקום. היא פנתה למשטרת
כפר־סבא בתלונה וביקשה לפתוח
בחקירה. אחר־כך נתנה יפוי־כוח לעורך־דיז,
משה עמאר מחיפה, לטפל במשפט .״שילמתי
לו 50ל״י, והוא ביקש עוד ,100״
אמרה.

מחסן מתחת?בגדים

•חייל שנשאר גירש אותי ואת
ובתי השניה מן הבית. הוא נשאר
עם עאישה לבדה,״ מספרת האם ,״אחר־כך
הוא ביקש ממנה להתפשט, כדי לראות אם
יש בד מוברח המוסתר מתחת לבגדיה.
כשהיא סירבה, הוא הושיט את ידו לשדיה
והראה לה את אבר המין שלו. בתי התחילה
להוציא מפיה צעקות פחד איומות, מקוטעות•
כאשר ניכנסתי, סיפרה לי בתנועות
ידיים שהשוטר רצה לאנוס אותה,״ מסיימת
האם האומללה, כשהיא פורצת בבכי ובתחנונים
לאלוהים שיעניש את האשם.
אך הסיפור לא נגמר בזה. לפי סיפורה
של האם נשארה עאישד, מרוגשת מאוד, גם
אחרי שהלכו אנשי מישמר־הגבול. היא התעלפה
ואיבדה את כוח ההבעה האחרון.
״היא לא יכלה אחר־כך להביע דבר, לא
בלשון ולא בידיים,״ מוסיפה האם.
ליל אימה עבר על ׳המשפחה המוכה.
עאישה התעוררה באמצע הלילה והתחילה
לצעוק .״היא הצביעה לחלל, כאילו השוטר
עוד היה בבית והיא רואה אותו. היא גם
עשתה בידיה את התנועות המביישות שעשה
השוטר,״ מספרת האם בת השישים.

״נתנו לח גבר:״

נם קדושים לא הועילו

חדים מתושבי הכפר ייעצו לחלימה
\| לקחת את בתה לרופא. היא עשתה לפי
עצתם, אך הדבר לא הועיל. עאישה ניש־ארה
חולת־נפש. גם שיכים קדושים לא הועילו.
השוטר ותנועותיו נשארו חיים לעיניה
כל הזמן.
האם החליטה להכניס את עאישה לבית־חולים
לחולי־נפש. היא פנתה לפקידת משרד
הסעד באזור, וודאד בת־חיפר״ וביקשה את
עזרתה. אך וודאד, משום־מה, היססה. היא
אומנם הבטיחה לאם עזרה, אך העזרה
המיוחלת בוששה לבוא. רק אחרי שהאם החתימה
רבים מניכבדי הכפר על עצומה, בה
הם מבקשים לעזור לה, הסכימה וודאד להעביר
את עאישה לבית־החולים לחולי־נפש
ברמתיים. אחרי שנישארה שם שנה, הועברה
לביית־חולים זאב, שם נשארה עוד שנתיים
וחצי .״כל פעם שהלכתי לבקר אצלה,
הירגשתי שמצבה לא השתפר,״ אומרת האם.

יוסף רוחץ אותח

1פני תשעה חודשים הלכה האם
/לבקר את בתר, בביודהחולים זאב. בעוד
היא יושבת אתה בחדר, ניכנס אח
תימני בשם יוסף .״מתי תגמרי את הביקור?״
שאל את האם .״למה?״ שאלה בתמימות
.״אני צריך לרחוץ אותה,״ השיב.
האם נדהמה. גבר רוחץ את בתה? היא
מיהרה להתלונן בפני ההנהלה :״לא ארשה
שגבר ירחוץ את בתי. אחות צריכה לעשות
זאת!״ צעקה. הפקיד ניסה להרגיע אותה,
אך היא ביקשה שיתנו לה את בתה .״הביאי
מכתב מפקידת לשכת־הסעד וניתן לך אותה,״
היתד, התשובה.
האם חזרה לכפר, כשהחשש לגורל בתה
מכרסם את לבה. אחרי כמה ימים פנתה
לוודאד וביקשה ממנה את המכתב הדרוש.
אך כאילו ידעה וודאד איזו שערוריה תיפ־רוץ
אם עאישה תחזור לכפר — סרבה:
״בשום פנים ואופן לא תוציאי אותה,״ ענתה
לאם הנידהמת.

עאישה איננה
*^חרי חודשים נסעה חלימה לבקר
אצל בתה. אך כשהגיעה לבית־החולים,
אסרו עליד, להיכנס .״התחננתי בפניהם,
בכיתי, אך הם לא הירשו לי להיכנס,״
אמרה. בסוף סיפרו לאם השבורה שבתה
נמצאת בטיפול בעכו ושהנהלת בית־המולים
תודיע לה מתי תוכל לבקר אותה.
עבר שבוע ושום הודעה לא באה. האם

עא־שה?
נסעה שוב אל בית־התולים ברמתיים .״בתך
איננה כאן,״ היתד, התשובה הפעם. הם גם
סירבו להודיע לה על מקום ד,ימצאה החדש.
החשד
הטריד את לב האם. היא סירבה
לצאת מבית־החולים ופתחה בצעקות ובכי:
״איפה בתי? איפה שלחתם אותה?״
הפעם היתד, תשובת ההנהלה תקיפה יותר.
היא הזמינה משטרה, כדי להוציא את
האם החוצפנית בכוח. אך כששמע השוטר
מפי האם את סיפורה, פנה גם הוא להנהלה
ושאל על מקום הימצאה של הבת. התשובה
שקיבל השוטר ודתה :״היא בבת־ים.״ האם
צעקה ,״אבל רק לפני שבוע אמרתם
לי שהיא בעכו.״ כדי להיות בטוחה שלא
מרמים אותה, ביקשה מכתב מהנהלת ביתי
החולים, כדי שירשו לה לבקר את בתה
בבת־ים. בקשתה נתקבלה בסירוב מוחלט.
היא ביקשה את עזרתו של איש החוק.
״אבל הם דיברו אתו עברית ושיכנעו אותו.
אני לא הבנתי מה אמרו לו,״ מספרת
האם, כשהיא מניעה את ידיה בתמיהה.

אונס בבית־חחוזים
ך סיפור של עאישה נמשך כמו ב־
§ 9סיפור בלשי רב הפתעות. האם חזרה
לפקידת לישכת־הסעד, וזדאד, וביקשה שתעזור
לה לבקר אצל בתה. חדאד הסכימה
בתנאי אחד: שהביקור ייערך רק אחרי
שלושה ימים. האם לא ידעה למה עמדה
וזדאד על התנאי הזה. רק מאוחר יותר
גילתה את הסיבה: בתה לא היתה עד אז
בבת־ים.
מועד הביקור הגיע, והאם נסעה לבת־ים.
בהגיעה לבית־החולים, מיהר השומר לשאול
אותה אם היא אמה של הבת האבודה. היא
ענתה בחיוב והוא הצביע על הבניין בו
נמצאת עאישה. סביב האם התאספו כמה

חולות ופקידים. היא שאלה מתי הביאו את
עאישה לכאן .״אתמול,״ היתד, התשובה.
רק כעת גילתה האם את סוד התנאי שהתנתה
חדאד.
מה שהתרחש אחרי שניכנסה האם אל
בתה, קורע לבבות. רופאים ופקידים רצו
בכיחן החדר, לגלות את סוד הצעקות ההיסטריות
שבקעו מחדרה של עאישה. שם
מצאו אית האם מתכופפת על בתה. מבט
אחד על בטנה החשוף של עאישה הספיק
לגלות לכולם את פשר הצעקות. עאישה
היתד, בהריון, בחודש החמישי. היא נראתה
שקטה, לא הראתה שום סימן שהיא מכירה
את אמה. בשבילה לא היתה האם קיימת
יותר.
אף אחד מן הנוכחים לא העז לומר מלה.
רק כשהתעלפה האם, ניגשו אליה וניסו
להעיר אותה. כשהתעוררה, פתחה שוב
בבכי ובצעקות :״איפה הצדק? איפה האנושיות?
בתי היתר, חולה. שלחתי אותה
אליכם כדי לרפא אותה. האם התרופה היא
לגזול את כבודה ולאנוס אותה? הן בתולה

אף אחד מן הרופאים לא ענה .״אחר־כך
דיבר אחד מהם,״ מספרת האם .״הוא ביקש
שאני אחתום על אישור לעשות לה הפלה.״
האם סירבה .״בתי היא בת המדינה. אני
רוצה שהמדינה תעניש את האשם,״ אמרה.
״אך הרופא אמר שזה קרה מפני שאני
לא שמתי עין על אעישה״ !!

״ניתן?ף בסן!״
ך* אם חזר״ לכפר. מיד הלכה לחדאד
| 1וסיפרה לה את הכל. היא חיכתה ש־חדאד
תזדעזע, תכעס, אך דבר מכל זה לא
קרה. כי חדאד, הפקידה המכובדת, ידעה
מן היום הראשון על הריונה של עאישה.
אך היא לא עשתה דבר. במקום לעזור לאם
להגיש תלונה, היא ביקשה ממנה לא לספר

ף מ שן* במח חודשים לא הפסיקה
^ חדאד את מאמציה להשתיק את השע־רוריה.
מה שהפחיד אותה יותר מכל דבר
אחר, הוא שהעניין יגיע לעתונות. לשם
מניעת הדבר, פנתה לראש המועצה המקומית
בכפר־קרע ולכמה מניכבדי הכפר וביקשה
מהם להשתיק את האם, וכדי לחבל
במאמצי האשד, להילחם על זכויותיה, סירבה
לשלם את שכר עורך־הדין.
אך מאמציהם של נכבדי הכפר לא הועילו
.״מה הייתם עושים אילו זה קרה לאחת
מבנותיכם?״ צעקה האם בפניהם. הם השתתקו
וסימני בושה כיסו את פניהם. כולם
כאחד מיהרו להסתלק.
~ חדאד לא התיאשה. נשאר לה עוד תותח
כבד אחד: ידידה המושל־הצבאי, עמנואל
שבאבו.
שבאבו ידוע כמושל הצבאי השנוא ביותר
על בני המשולש. לדעתם, שינאתו לערבים
לא יודעת גבול. מספרים שהוא רדף פעם
אחרי אנשים שבאו י לקבל רשיון ויידה בהם
אבנים.
שבאבו הבטיח לחדאד לפתור את הבעייה.
היתה לו. אמונה גדולה בעצמו. גברים, מגדולי
מכובדי המשולש, לא העזו להתנגד
לרצונו, התעז אשה חלשה לעשות זאת?
״בחדאי צעקה תשתיק אותה,״ אמר לעצמו.
הוא הזמין את האשד, הזקנה אליו. בנוכחות
ראש המועצה המקומית הציע לה
ולא לפרסם דבר ב־לחתר
על תלונתה
עתונות .״חשבתי שהזמנת אותי כדי לעזור
לי,״ הטיחה בפניו .״לא מספיק לך שאנחנו
מגדלים לך גבר?!״ ענה לה בצעקה. האשה
לא נבהלה .״אללה אכבר! (אללה גדול!),
אינני רוצה בגברים מסוג זה. אני רוצה בהאם
הפצועה בפני הכבוד
בתי,״ צעקה
מושל ויצאה את החדר.

מ 8על מה?
-.ינ תיי ם ילדה עאישח כן. הוא
^ ,הו כנ ס לבית־הילדים מחוסרי־ההורים בירושלים.
העניין פורסם על־ידי האם ב־עתונות.
היא חתמה על כל ראיון שנתנה
לעתונאים וחבר־הכנסת יוסף תמיס (מפ״ם)
עומד להגיש שאילתה בעניין.
אך לפני שהגיע הסיפור לעתונים, ציפתה
לאם הפתעה שאינה מפתיעה עוד ערבים
הגרים באמורי המימשל הצבאי. היה נידמה
שהדבר נועד ללחוץ על האשד, האומללה
לבטל את התביעה. כי לפני כמה שבועות
קיבלה האם הודעה ממשרד מם־ההכנם ד״
בה צויין, שהיא צריכה לשלם מם־הכנסה
בסך 71.02ל״י.
האם למודת הסבל פרצה בצחוק היסטרי
כשקרא לה מישהו את תוכן ההודעה .״אני
חיה מנדיבות. על מה הם רוצים שאשלם
מם? על עאישה ששיגעו אותה? או על
בנה שאינו יודע מי אביו?״ שאלה ופרצה
בבכי מר.