גליון 1313 מתאריך 7 בנובמבר 1962

מספר 1313

חשון תשכ״ג7.11.1962 ,

שנה 26

המחיר 75אגורות

בברשהבה סג שרבת הבת שר אישיות ציבורית
ח שובה -ו שהעסיקה אתמ שדד הבטהון -

ה שופט קיסטר (למטת) ת ק די ם עקרוני וציווה -

מכתבים
אני רוצה לחיות :

...אני אדם צעיר, רק היום מלאו לי 21
אביבים, אגי בראשית צעדי העצסיים ועתידי
עוד לפני.
ברצוני לחיות בבסחה, ללא פחד, ספני
המפלצת המאיימת על עתידי. ברצוני להתקיים
ולהקים משפחה. וברצוני שנם ילדי־לעתיר
יוכלו לחיות בבטחה.
אינני רוצה לחיות בהרנשח שאפילו טהר
עלול העולם להשמיד את עצמו.
כל אדם יורע שפעם ייאסף ם! העולם. או
אם הוא יודע שגורלו ועתידו נתונים ביד
הפצצה האטומית, או יותר נכוו — ביד
הפוליטיקאים, אשר מתוך דהף רנע, עלולים
לחת את הפקודה והאנושות תאפס — מה
טעם לחייו?
אין אני פסימיסט. אני רוצח לחיותו
לחיות תור במחוז, תור תקוה, תור אמונה
בעתיד, ואמונה באדם.
א. ב .יוסף, חיפה

תשובתו שד יואב

בסיפוק רב קראתי את הכתבה. יומנו
של יואב״ (העולם הזח .)1312
ראשית: רצוני להעמיד את הכתב הנבון
והזריז על כמה עובדות לא־נכונוח. את
היריעה בדבר צביעת קירות האוניברסיטה
קיבלתי מאדם שכינה עצמו בתור איש
..השמאל החדש״ ,ושמו דני מדיני. היה זה
לאחר מסיבה, בשעה
מאוחרת, כאשר פנה
אלי הלה וסיפר לי
על רצונו למכור
ידיעה לעתו! ״הארץ״
.הוא הציע גם
להביא צלם.
שנית: את השיחה
עם מר מדפי בירושלים
ביצעתי מתא־טלפון
ציבורי, בנוכחותו
של מריני וחברתו,
וכשאני מסר־חי
על קבוצה של
10 קומוניסטים, תיקן
אותי הלה ואפילו
כתב על הקיר של
תא-הטלפוז שהקבוצה אכישר מורכבת מארבע ספ־ושלישית:
את הצלם מצאתי בעצמי ושלח

תיו למקום.
רביעית: למקום הגעתי עם כתב ״תאר?׳
במונית של ״נשר״ ,ולא בססיישן עם צלם
ונהג-
למחרת הודה מדיני בשיחה שהוא הניר
את אחד האנשים שהסתובבו בשטח נתור
איש ש״ב, והבין שהכינו מלכודת. לשאלתי
מדוע לא הזהיר את חבריו, ענה :״השתגעת,
החברה היו חושדים בי!״
מריני עצמו מצא מסתור בעת הפעולה

בין הגבעות.
תורה על פירסום החינם שלי בעתונכם
בתור סובן ש״ב ומלשין —
יוסף אבישר, ירושלים

צ׳ א נ קי 100 70
סוודר עג הומהסס
קל במ שקל גנ גי ס

צ׳ אנ קי ס/״

איגו מ תכח ע יי•׳-׳
ואינו נאכל עיי־׳ג ק.

הפאשיזם המשתולל

צ׳ אנ ק 100 7אודלח
לבן לא יצהיב

צ ׳ אנקיס 1 0 0 0/אורלון
מוצרי סריגה עבים
וקלים של דו־ פונ ס

להשיג עתה בבתי האופנה: איוניר גע״מ, תל-אגיב— הרצליה ;
איל ק ה בע״מ, תל-אביב— חיפ ה ; קליין ושות׳ ,ירושלים; סלון
אדיט, נתניה ; רוזמן א ת גרשפלד בע״מ, ת״א ; טעמי, תל-אביב
סוו ד רי ם צ׳ א נ קי או רלון * מיו צ רי ם בי שראלעל־י די

• אורלון הוא שם מסחרי רשום לסיב האקרילי
של דופונט — רק דופונט מייצרת אורלון.
וקידים1 תלמידים1 טטודנפויינו תרש 8ו עוד היום לקודם חחדקו ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, טעפיים בשפו?)
) 0813100
ר״אולסז גרג*
המנהל ן מ. בר־קמא (קספינסקיז
ת ל׳ אכיג: רחוב גורדון .3
תיפח: בבית־הספר ״במלה״
רחוב שמריהו לוין •96

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
¥הכנה לבגרות.
הכנה ל־ 1׳1)1£6נ1מז 03
•61 זווג 07 4 1/מ0£1016י? 1 שפהשמושית 061•1:]£103):6.
011ב331מ6זו1ז 00
#ספרדית, איטלקית, רוקורספונדנציה
מסחרית באנגלית.
סית,
פורטוגזית, ערבית.

ת״ א, נחלת־בנימץ ,2טל • 56347 .פתחיתקוד! ,מונסיפיורי 4

.העולם הזה ,-שבועוןה חד שו ת הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע׳׳ס ת*זנ
סין . 6העורך הראשי: אוריאבנרי. הם ו*ל: העולם הזה בע*פ.

מר אורי אבנרי מעלה במאמרו ״חפשיסמ
המצוי״ (העולם הזה )1310 חאוריה פסיכו
לונית חברתית מעניינת מאד, המצביעה על
הקשר הסמוי הקיים בין אנשים, אשר עניני
מין מעסיקים אותם,
לבין דעות פוליטיות
קיצוניות ויוצאות־דופן.
אולם
מכיר אני
שבועון טסויים, שבו
ניכרת התופעה ה־פסיבולונית
הדו־ער־כית
הנ״ל: אותו
שבועון משול למטבע:
צדו האחר דעות
פוליטיות קיצוניות,
ואילו צירו השני
— חמום בעניני מין.
במאמרו הג״ל ימצא
את עצמו מר
אבנרי משליר בומקרני
רנג.
בלטינית קוראים
למאמר כזה:
־,53 10<11:1101ן€8 1א דבר המרבד בעד
עצמו״.
שמואל קרני, ירושלים
העורר מסית את הערבים נגד שכניהם
היהודיים, על־ידי כל מיני רשימות, כמו
זו. זהו שיא החוצפה שלו, והתוצאות תהיינה
חמורות ביותר.
מי ייתן ונראה את העורר מוצא להורג
על־ידי עריפת־ראש בידי ידידיו הערבים
בנצרת, ברחבת הנרז׳ים. ואת אשתו ובנות
חברי־המערכת נאנסות על־ידי חבריו הערבים
של ם זומ, שטיין, חיפה
לעיני כל.
שלום לכם, מתבוללים בעמם
מי שטר על נחלת עמכם משד דורות
רבים של רדיפות? .הדת חנזעניח״ או
קטרוניכם נגד שמירת הגזע?
...עצם חברות אינטימית של בנות יהודיות,
אשר גמרו את שרותז בצה״ל, עם
ערבים, אשר מצפים בכל ליבם ומאודם שדגל
לאומם יונף על אדמת ישראל, מהווה סכנה
לבטהון האומה.
עמוס שאול, עכו
לפ י העידוד שלכם, בעוד כמה שנים
בכלל לא יהיו יהודים, כי בנות ישראל
תנשאנה לבחורים ערביים.
רזניק, חיפה
למרבה הפלא, חסרות בעתונכם ידיעות
על מעשים אנטי־יהוד״ם בארצות ערב השונות.
למשל, מצאתם עוז בנפשכם להתעלם
כליל מן העובדה הפעוטה שלפני מספר
חודשים אנסו מוסלמים אח אשת הרב היהודי
במרקש (מרוקו).
...יחסר לבעית יחסינו עם המיעוטים
נורם לגו אכזבה — אין לדרוש ויתורים
קיצוניים לטובתם!
א. ג׳יואן, חיפה
ה עו לםהזה 3ו 3ו

הבר. ונדבר על שבועון מסויים.
שרי ממשלה קופצים מכסאותיהם כנשוכי
נחש כאשר אך מוזכר שמו. כי אין שנוא
ממנו בחוגי השלטון.
ראשי מערכת־הבטחון הכריזו עליו מלח־מת־חורמה.
מיטב כוחות המשטרה ומנגנון־
החושך עסוקים מזה שנים בעיקוב ובבילוש
אחריו, מתוך תקווה למצוא חומר מרשיע
שיאפשר לסתום לו את הפה, אחת ולתמיד.
עשרות פעמים הוגשו משפטים נגד העורכים.
עשרות פעמים איימו עליהם ב־מעשי־אליט
ת. מאות פעמים החשידו אותם
כסוכנים זרים, בקומוניסטים וכפאשיסטים.
״האופוזיציה היחידה במדינה,״ הגדירה
אותו אפילו כתבת דבר, וזרה אלישיב. ואמנם
— כאשר המפלגות מתנזזנות, כאשר
קואליציה ואופוזיציה מחלקות ביניהן את
שלל המישטר, יכול רק עתון נועז כמוהו
להשליך אתגר בפני המישסר.
השבועון המסויים עושה זאת מזה שנים.
כל גליון מגליונוחיו הוא רימון־יד, המושלך
לתוך החלונות הגבוהים. כמה פעמים עורר
ויכוח סוער בציבור? כמה פעמים הכריח
את הכנסת לעסוק בוז
ואמנם — שמו של השבועון המסדים
הפך מזמן קריאת־קרב. איש במדינה אינו
אדיש כלפיו. יש המוכנים לשרוף אותו,
השונאים אותו שינאת־מוזת. יש המוכנים
להגן עליו בגופם, המעריצים אותו כנביא.
פקידי הממשלה משמיצים אותו בפומבי
— אולם יודעים על־פה כל מילה שפורסמה
בו אי־פעם. הם ק ראים אותו בחדרי־חד־רים.
אין אדם חשוב במדינה שאינו עובר
על עמודיו בעיון. ורבים מן המשמיצים
אותו בפומבי, מוסרים לו אינפורמציה
בחשאי, כדי להקל על מצפונם.

מה פועלו של השבועון המסדים? הוא
עומד בראש כל מגלי־השחיתות במדינה,
והוא שבר כמה דמויות ציבוריות מושחתות
בגילוייו (שגררו אחריהם משפטים ארוכים,
שהביאו תמיד שואה על המגישים).
הוא עומד בראש הלוחמים נגד המיליטריזם
והבטחוניזם. הוא מקטרג על המדיניות
ההרפתקנית של ראש־הממשלה ונערי־חצרו,
ותובע מדיניות יזומה של שלום. הוא
תובע הינתקות מן התלות במערב, ומסתייג
במידה שווה מן המבקשים לשעבד את
המדינה למחנה הקומוניסטי. הקומוניסטים
שונאים איתו לא פחות מהפאשיסטים, אף
שהם מרבים לצטט את דבריו.
הוא הרס, לבדו ובמו ידיו, את פולחן•
האישיות של ״הזקן״ .היתה זאת תרומה
כבירה לדמוקראטיה הצעירה והרופפת במדינה.
הציבור למד להבין כי ראש־הממשלה
אינו אלוהים, אינו אפלטון חדש, כי אם
פוליטיקאי ממולח ואנוכי, הצועד לקראת
שלטון־יחיד מוחלט, והמקיף את עצמו
בחבורה של ביצועיסטים מסוכנים.
אולם מלחמתו העיקרית של השבועון
מופנית כלפי הבוסים של מערכת־הבטחון.
המערכה בין עורבי השבועון לבין מנהלי
משרד־הבטחון הפכה כבר לאגדה חיה, אשר
המדינה כולה עוקבת אחריה במתיחות.
אם הגעת עד כאן, קורא יקר, הרי בלי
ספק הבינות מיהו השבועון המסדים שעליו
אני מדבר — השבועון דר שפיגל,
המופיע בהאמבורג.

כל ישראלי הנמצא בגרמניה קורא לדר
שפיגל בשם ״העולם הזה הגרמני״ .כל
גרמני המזדמן לישראל קורא להעולס הזה
— ״דר שפינל הישראלי״.
ואכן, הדמיון בין שני השבועונים, בין
הקו שלהם ובין קורותיהם — מדהים ממש.
המוזר הוא כי הפולס הזה התגבש וקיבל
את צורתו הנוכחית זמן רב לפני שאף
שמע על קיומו של דר שפיגל (״הראי״).
ואילו השבועון המסדים הגרמני שמע על
קיום השבועון המסדים הישראלי זמן רב
אחרי שהתגבש בדמותו הנוכחית. כשעמד
על הדמיון, הקדיש לנו השבועון הגרמני
כתבה ארוכה, שהשתרעה על כמה עמודים,
העלה את העולם הזה על נס, כלוחם לחופש־האזרח
ולמדיניות־השלום בישראל.
רק אחרי שעורכי שני השבועונים התוזדעו
זה לזה (ואף היו אלה אורחיהם של אלה
בתל־אביב ובהאמבורג) נתגלה פרט מפתיע
מאד. נסתבר כי העורך הראשי של דר
שפינל והעורך הראשי של היעולס הזה אמם
רק בני אותו גיל בדיוק — אלא שלמדו
פעם בכיתה אחת.
קשה היה לנו לזכור את הדבר, כי היה
זה בשנת .1933 היינו אז ילדים קטנים. במשך
חצי שנה ישבנו יחד באותה כיתה.
היו אלה החודשים הגורליים של עליית
אדזלף היטלר לשלטון, הימים הראשונים
של הדיקטטורה המבחילה, כשפלוגות־הסער
השתלטו ברחובות וכשהמורה (האנסי־נאצי)
העולם הז ח 1313

שער ״דר שפיגל״ מיום ה* 10 באוקטובר 1962 ,
נכנס לכיתה בב רכת ״הייל היטלר ! ״
מאז לא נתראינו. התבגרנו, היינו חיילים
בימי מלחמה (איש איש בצבאו שלו) —
ורק אחרי שנים כה רבות שמענו שוב
איש על קיום רעהו, בנסיבות כה מוזרות.
האם החוו ה המשותפת, באותם חודשים
גדולים, נטעה בנו החלטה דומה?
ישנם, כמובן, הבדלים בין שני השבועונים.
דר שפיגל פונה לקהל של כתשעים
מיליון דוברי גרמנית (אם לכלול בציבור
זה את נתיני גרמניה הקומוניסטית) .העולם
הזה נאלץ להסתפק בקהל של מיליון ישראלים,
ששליש מהם אף אינו יודע לקרוא
עברית. על כן, למרות שתפוצת העולם
הזה עולה (דומני) על תפוצת דר שפיגל
באופן יחסי לגודל האוכלוסיה, פטור השבועון
מלהשתמש בכמה וכמה אמצעים
שהעולם הזה זקוק להם לקיומו.
אך אם העולם הזה כולל חלק קל שאינו
קיים בדר שפיגל, נידמה לי כי בחלק הרציני
עולה ׳העולם הזה על השבועון הגרמני
מבחינה אחת — הוא צמוד להשקפת-
עולם קונסטרוקטיבית, המציגה דרך מדינית
וחברתית אלטרנטיבית לדרך המישטר הקיים
(כפי שנוסחה במינשר העברי) .דר
שפיגל, עם כל שיעור־קומתו האופוזיציונית
עדיין לא התגבש עד כדי כך.

השבוע שיגרתי מיברק אישי לרודולף
אוגשטיין. אמרתי בו :״יחד עם לוחמי האמת
וחופש־העתונות בעולם כולו, אנו
מצדיעים לך!״
כי בינתיים קרה משהו בהאמבורג.
במשך שנים, כאשר נפגשו אנשי דר
שפיגל והעולם הזה בפינות שונות של
העולם, היינו עוסקים במישחק פרטי. היינו
מחליפים רשמים על תוכניות ממשלותינו
לסתום לנו את הפה, ומנחשים מה יהיו
הצעדים הבאים בכיוון זה בישראל ובגרמניה.
עד כה היתד, ידנו על העליונה בכל
ספירה של סיבובי־מאבק. לזכותנו היו
שלוש פצצות, התנקשות אחת, חטיפה אחת,
ארבעה פצועים ומחזה ממלכתי (זרוק אותו
לכלבים) — דברים שלא קרו לשבועון הגרמני.
ואילו בשאר השטחים — משפטים,
מאסרים וכו׳ השתווינו, פחות או יותר.
שום ממשלה גרמנית גם לא העזה, עד כה,
להציע לבונדסטאג הצעה של חוק לשו!
הרע. אולי תייצא ישראל ידע זה לארצו
של היטלר, יחד עם היעוזים והמדים לצבא.
אך השבוע צעדו הגרמנים צעד גדול קדימה
— והנה חייבים אנו להודות כי בוס־התרעלה
של השבועון הגרמני גדולה בינתיים
משלנו.
אנשי הש־ב הגרמני פרצו ביום החמישי
בערב למשרדי דר שפיגל בהאמבורג (בו

ביליתי כמה שעות נעימות) .הם אסרו את
רודולף אוגשטיין (שהוא המו״ל והעורך
הראשי, ולמעשה הרוח החיה של השבועון)
ועוד חמשה־עשר חברי מערכת ברחבי המדינה
והעולם (כתב אחד נאסר על־ידי
הש״ב הספרדי במאלאגה, כמחווה של ידידות
לאחים־פאשיסטים) .משרדי המערכת
נחתמו בחותמות שעווה. חיפושים מדוקדקים
נערכו בבתי כל העורכים והכתבים,
וטונות של ניירות הוחרמו.

יוזם המיבצע היה שמע ן פרס הגרמני,
שר־הבטחון ונער־החצר מס׳ ,1פראנץ יוזף
שטראום — שותפו הפוליטי של פרס בעסקות
העתים.
שטראוס 49 שהיה קצין בצבא הנאצי,
מגלם את שאיפת גרמניה החדשה לחימוש
אטומי. רבים רואים בו את הקאנצלר של
מלחמת־העולם השלישית. זהו סמל המיליטריזם
הגרמני החדש — ודר שפינל הכריז
עליו מלחמה מן היום הראשון.
כאשר החלו חוקרי השבועון מפשפשים
במעשי השר, נתגלו כמה פרשות מצחינות.
על כולן עלתה פרשת ״פיבארג״ — חברה
גרמנית הקרוייה על שם בעליה.
נסתבר כי שטראום קיים באמצעות מתווך,
ידידו הפרטי, יחסים הדוקים עם חברה זו,
ועזר לה בחתימותיו לקבל הזמנות של
מיליוני דולארים לבניית שיכונים למשפחות
חיילי הצבא האמריקאי בגרמניה. בעזרת
המלצות השר, על נייר רשמי, הרוויחה החברה
הון תועפות, המתווך התעשר — וגם
שטראוס זכר, להבעת־תודה מתאימה.
גילוייו של השבועון הגרמני הרעישו את
גרמניה. כי הציבור הגרמני, בניגוד לציבור
הישראלי, חונך מזה דורות לראות את
טוהר השלטון כקדוש. שטראוס נאלץ להגיש
נגד העורכים כמה תביעות על הוצאת־דיבה,
אך מצא לנכון להפסיקן כעבור זמן
(טכסים הידוע לנו היטב בישראל) .הממשלה
מינתה ועדת־חקירה, לפי מיטב המסורת
של ועדות־הטישטוש הישראליות, ועבודת
ועדה זו כבר גרמה לכמה וכמה שערוריות
פוליטיות.
דר שפיגל לא הסתפק בכך. לפני כמה
שבועות פוצץ על ראשו של שר־האטומים
פצצה אטומית חדשה. הפעם סיפר העתון
על עיסקה של דודה של אשת שטראוס
(״הדוד אלויס״ ,כפי שהתפרסם מאז) שזכה
להמלצות חמות של השר. הודות לכך
הועדפה סחורתו של הדוד במערכת הבט־חון,
והאיש הפך תוך שנה אחת מאיש קטן
למיליונר מופלג. הדוד אלויס, אשר קודם
לכן ניקרא בפי שכניו בשם ״האיש בעל
החולצה האחת״ ,מבלה מאז בסן־טרופז.
פראנץ יוזף (״פראנצל״) רתח על הגילוי

המחריד. הוא נשבע להתנקם בדר שפיגל,
ויהי מה. בשבוע שעבר אחז בשיטה שפלה.

עורכי השבועון הגרמני נאשמו על פי החוק
לבטחון המדינה בכך שבגדו במולדת,
שגילו סודות צבאיים, שזרעו בהלה בקרב
האוכלוסין־ .הגרמנית ושפגעו במוראל שלה
(כל אלה סעיפים הקיימים גם בישראל).
העילה לכל האישומים האלה היתד. כתבה
של דר שפיני, שפורסמה שלושה שבועות׳
לפני התנפלות־הפתע של הש״ב הגרמני על
המערכת. על שער אותו גליון (מיום ה־10
באוקטובר) הופיעה תמונת הרמטכ״ל הגרמני,
הגנרל פירמש. איש זה היה קצין־מטה
במיפקדתו של היטלר, ונידון על־ידי הסובייטים
ל־ 25 שנות מאסר בעוון פשעי־מלחמה
שביצעו יחידותיו בעת דיכוי האוב־לוסיה
בשטחים הכבושים.
ב־ , 1955 כאשר ביקר קונראד אדנואר במוסקבה,
שוחרר פירטש על־ידי הסובייטים,
כמחווה של רצון־סוב. מיד לאחר מכן לבש
שוב את מדי הגנרל ועלה לגדולה בצבא
הגרמני — ודר שפיג? גילה כי מקורות
סובייטיים כינו העלאה זו כ״התגרות, חוצפה
ועלבון לברית־המועצות.״
עיקר רשימת דר שפיגל היה מוקדש למסקנות
הסודיות׳ של תימרוני הצבא הגרמני
(״מיבצע פלכם 1962״< ,שנערכה במיסגרת
התמרון הכללי של נאט״ו. מובן שבישראל
אין כל אפשרות לפרסם חומר מסוג זד״
אולם בגרמניה אין עדיין צנזורה מוקדמת —
וכך יכול היה דר שפיגד לפרסם את האינפורמציה
שבאה מידי קצינים בכירים.
דר שפיגל טען כי בתמרון זה הוכח כי
הצבא הגרמני (,כחצי מיליון חיילים, כיום)
הוא הגרוע מבין כל צבאות נאס״ו. לדעת
המומחים יתמוטט צבא זה במיקרה של
מלחמה אמיתית. ראשון יתמוטט חיל־הרפו־אה,
ולאחר מכן שאר החילות והשרותים,
יחד עם המינהל האזרחי. זרם הפליטים
יסתום את הכבישים, הג״א ייכשל לחלוטין,
סידורי האספקה והעבודה בחרושת יתמוטטו.
האוייב יגיע תוך שבעה ימים לנהר ריין.
באמריקה ובבריטניה אפשר לפרסם דו״ח
כזה ללא כל סייג וסיכון. גם בגרמניה היה
הדבר נהוג — ואכן, גילוי כזה, המדרבן
לתיקון המצב, הוא תרומה גדולה לבטחון
המדינה. אך שטראוס נזכר כי חבויים בחוק
כמה סעיפים שאפשר לנצלם נגד העתון.
וכך נערכה ההתנפלות על המערכת. שני
עורכים מרכזיים נאסרו במקום. רודולף
אוגשטיין עצמו לא נמצא במשרד או בבית.
המישטרה הגרמנית שידרה קריאה לכל שוטרי
המדינה לגלות את מכונית־המרצדס מם׳
- 5¥100מ מ. כעבור זמן מה עצרו שוטרים
את המכונית באחד מכבישי גרמניה.
כאשר פנה כתב העולם הזה אל דובר
משרד־הבטחון בבון בשאלה נמרצת, מדוע
ננקטה פעולה מבעיתה זו שלושה שבועות
אחרי הופעת הגליון הנדון, השיב הדובר:
״אין תגובה!״ והוסיף :״לשלטונות הבטיחון
שלנו יש חישובים משלהם
עם כל הדמיון בין מישטרי שתי המדי־גות,
יש גם כמה הבדלים.
למשל, הבדל בולט: שר־המשפטים הגרמני
התפטר השבוע, כאות מחאה על כך
ששרות־הבטחון ביצע את הפעולה מבלי
להתייעץ עמו, ואף מבלי להודיע לו על
כך מראש. נוצר משבר ממשלתי. ואילו שר•
המשפטים הישראלי לא זו בלבד שלא
התפטר כאשר נדרש להגיש את הצעת חוק
לשון הרע לכנסת׳ אלא אף מנסה עתה להגישה
שנית.
בינתיים גואה בעולם גל המחאה, כשם
שגאה בימי המאבק על חוק לשון הרע.
העולם רגיש לדיכוי הופש־העתונות, שהוא
תמיד צעד ראשון לקראת הדיקטטורה ה-
טוטאליטארית. כל הכוחות שהתייצבו באמריקה
ובאירופה בראשית השנה לימין
העולם הזה במלחמה העולמית נגד החוק,
התייצבו עתה לימין דר שפינל. נערי־החצר
הגרמניים, כמו עמיתיהם הישראליים (שהם,
בכמה מקרים, ידידיהם האישיים) ילמדו כי
התנקשות זו אינה כדאית. היא תעלה ביוקר.
החזית למען החופש היא חזית אחת
בעולם כולו. זאת למדנו בילדותנו — כאשר
הצליח הנאציזם לעלות בגרמניה מפני ש־שוחרי״החופש
בעולם לא התערפו ב״ענייניה
הפנימיים״ של גרמניה. אנו, הלוחמים ב־גיזרת
הישראלית, שולחים לעמיתינו בגרמניה׳
הלוחמים בעליית הנאצים החדשים,
ברכה עיברית עתיקה: חזק ואמץ!

במדינה
.היטב. הוא נפטר כאשר המדינה צעדה
עדיין את צעדיה הראשונים — צעדים
אשר וייצמן שוב לא השפיע עליהם במק
ו ל מן העבר
לגבי תלמידי כיתה ב׳ ,חיים וייצמן אומה.
הוא שם של רחוב — כמו אוסישקין,
אלנבי ודיזנגוף.
לגבי השביעיסטים, וייצמן הוא תמונה
על הקיר ,״הנשיא הראשון של המדינה״ .מרדה רו בוטים
לגבי אחיהם המבוגרים, וייצמן הוא
פעם קראו לעקיבא גוברין, ת״כ מפא״י
דמות נשכחת־למחצה מימי נעוריהם, נו גבה־הקומד״ בשם ״הנשר הקרח״ ,משום
שא להערצה, לזילזול או לשינאה תהומית. צורת ראשו. השבוע נסתבר כי גוברין
לגבי אבותיהם, וייצמן ה! א סמל של נישאר קרח מכאן ומכאן.
״הימים הטובים ההם״ ,כאשר מנהיגי הבימי
פרשת־לבון הפתיע גוברין את שופעי אומה היו תרבותיים, הומאניים,
חבריו היותר־נאיביים. מבחינת גילו ()60
הומור ואמרות־שפר.
ועברו, היה מקומו של העסקן יליד־אוק-
השבוע, עשר שנים אתרי פטירתו, ניס ראינה בין הקשישים, שתמכו בלבון עד
תה המדינה לשבץ את חיים וייצמן בת הרגע המכריע, או שפסחו על שתי הסמניין
נושבת
מונתה ההיסטורית. אך הנאומים הנמל עיפים.אך גוברין ידע
צים היו מרובים מן הנסיונות הכנים הרוח — והוא תמך בנערי־החצר.
לבסס אמת היסטורית.
.הוא יילחם עד הל מן האחרון,״ אמרו
תמידעםהשל טון. חיים וייצמן חבריו במרירות.
היה החוליה המחברת בין תיאודור הרבית
הבוכות. בעזרת גוברין התשל
בן־גוריון
צל ודויד בן־גוריון, הן בזמן והן בהש גבשה סוסית הדיקטטורה
קפה. הוא סימל שני עקרונות־יסוד, מהם במפלגתו. דיקטטורה זו היתר, זקוקה ללא
זז כל חייו: והפיכתה שרות נוסף: שיתוק הכנסת
• האוריינטציה המוחלטת על ברי לאסיפת״בובות•
טניה הגדולה, מבלי לסטות ימינה ושואכן,
כראש סיעת מפא״י וכראש המאלה,
קואליציה,
עזר גוברין בכל כוחו להשיג
• האמונה כי עובדות מוגמרות יקבעו מטרה זו. הוא לקח חלק פעיל בהעברת
את עתיד הארץ, וכי ״עוד עז ועוד דו חוק המשמעת הקואליציונית, האוסר על
נם״ שקולים כנגד כל ההצהרות בעולם. הח־כים הקואליציוניים להצביע לפי מצהעקרון
הראשון היה הפשר ישיר של פונם, מכריח אותו למלא את פקודות
תורת הרצל. הרצל, כמו וייצמן אחריו, הרוב בממשלה.
לא חלם כלל על האפשרות שהציונים
בתום המלאכה, יכול היה גוברין להשיעמידו
את עצמם בראש תנועות־שיחרור קיף סביבו בסיפוק. ההצבעות הפכו לענשל
עמי־המרחב נגד השלטון הזר. חלומו יין אוטומאטי, הח״כים פעלו כמו רובוהיה
לכרות ברית דווקא עם השלטון טים, המרימים ידיים כשהאצבע הממשלהזר,
ובמקרה הצורך — נגד בני המקום. תית לוחצת על הכפתור.
לכן השתדל הרצל באוזני השולטאן הכנפיים
קצוצות. רק דבר אחד שכח
תורכי ובאוזני ידידו, הקיסר הגרמני. לכן
פנה, בסוף ימיו, לעבר בריטניה. במקום גוברין: בכנסת של רובוטים, אין חשישנכשל,
הצליח וייצמן כעבור שנים מע בות גם לח״כים של מפא״י.
לפתע מצא גוברין כי תפקידו התרוקן
טות. יותר מכל אדם אחר, סימל את
הברית ההיסטורית בין הציונות והאימ מכל תוכן. בתור ראש הנהלת הקואליציה,
פריאליזם הבריטי, שנשאה את השם ״הצה שוב לא היד״ אלא בורג קטן וחסר־חשי־בות
במכונה, שהופעלה על־ידי שרי מפא״י.
רת בלפור״.
וייצמן ניסה אמנם, במשך תקופה קצר ההחלטות החשובות נתקבלו בשיחות פרצרה,
לכרות ברית גם עם הערבים. אולם טיות בין השרים, לגוברין לא נותר עוד
אינטרמצו זה (״שיחות וייצמן־פייצאל״) תפקיד, אלא להביא את צאן־המצביעיס
היה כולו פרי יוזמתו של סוכן בריטי אל ההצבעה.
— אלוף־משנה טי. אי. לורנס האגדתי
עוד יותר ריק היד. תפקידו כראש
— שראה בכך מכשיר לגירוש הצרפתים סיעת מפא״י. ההחלטות המעטות שלא נתמסוריה.
כשירד לורנם מן הבמה, נשכח קבלו בשיחות השרים, הושגו בישיבות
מזכירות המפלגה. כי הח״כים המפא״יים
כל העניין מלב וייצמן.
המשבר הגדול בחיי וייצמן בא כאשר חייבים למלא את הוראות המזכירות של
התנגשה שאיפת־העצמאות העברית עם ה מפלגתם — ושוב אין כל צורך לקבל
אינטרס הקולוניאלי הבריטי. ההתנגשות על כך את ההסכמה של ה״סיעה״*.
טיאטאה אותו מן הבמה. במקומו בא
השבוע החליט הנשר הקרח לפרוש את
איש שהבין כי אפשר להשתלב במערך כנפיו, התפטר מתפקידו. אם לא יחול
המערבי בוושינגטון העולה, ושוב אין שינוי במצב. אולם הכנפיים היו קצוצות
צורך בלונדון השוקעת. דויד בן־גוריון — במספריים שגוברין עצמו עזר להשחיז.
הכריז בבית־מלון אמריקאי בשם בילם־
חבריו רק משכו בכתפיהם למראה הנד
מור על השאיפה להקמת מדינה יהודית ראת־הנפל. הם ידעו כי שום דבר לא
— וחיים וייצמן חדל להיות כוח פוליטי. ישתנה. לכל היותר תתקבל החלטה
נטעזד. תאודור הרצל לא התעניין חסודה.
במיוחד במפעל הבניין בארץ. הוא חי
בעולם דמיוני של אמנות בינלאומיות
(״צ׳רטרים״) ו״משפט גלוי של העמים״.
יורשו בעולם זה היה זאב
ז׳בוטינסקי. ההצבא הפר ט
ואילו וייצמן, שהבין את חשיבותו
היכן התרכזה הפעילות האינטנסיבית בעצומה
של מפעל־הבניין בשלב הראשון
של כיבוש הארץ, כבסים לכלכלה עברית ייתי׳ בימי שביתת ההאטה של פועלי נמל
עצמאית ולצבא עברי עצמאי, הצטרף מן חיפה (העולם הזה יונס? אפשר לחשוב
הרגע הראשון אל המחנה המנצח — בתמימות שבוועד הפועל של ההסתדרות,
מחנה ההתיישבות העובדת, תנועת־הפוע־ במועצת פועלי חיפה, או אפילו במשרדו
של אבא חושי. התשובה הנכונה: במיפקדת
לים וארגון־ההגנה.
אולם וייצמן עצמו לא השתייך למחנה מישמר הנמל, בתוך שטח נמל חיפה.
זה בגופו. המדען הבינלאומי, שנשא דרעסקנים
ושליחים נכנסו ויצאו מן ד,תחכון
בריטי עד ליום הקמת המדינה, שקרא ני״ כאילו היה זה מטה של יום בחירות.
לעצמו בשם צ׳ארלס ושלא השתקע מעו לרשותם עמדו לא רק משרדי־התחנה, אלא
לם בכל מאודו בארץ, נישאר נטע זר גם רכב־המישמר.
במחנה שהוא עצמו עזר לטפח. הוא לא
אין בכך כל פלא. כי מכל הגופים הכפויכול
היה להתחרות באדם שהתנחל בא פים לאבא חושי בחיפה, אין גוף הכפוף לו
רץ בגיל ,18 שאימץ לעצמו שם עברי יותר מאשר מישמר־הנמל, ש־ 150 אנשיו
(״בן־גוריוך במקום גרץ) ,ושהשתתף ב מקבלים את משכורתם מן המדינה. זהו,
עיצוב המחנה מראשיתו.
למעשה, צבאו הפרטי של חושי.
המעבר מוייצמן לבן־גוריון היד״ כשוהו
צבא במלוא מובן המלה. תפקידו
הגיע היום, כמעט אוטומאטי.
אמנם לשמור על שערי־הנמל ועל המחסנים.
אי שהמעכר. וייצמן סימל שלב־מע־
(המשך בענווד )6
בר בין עולם הקונגרסים המרחפים באוויר,
לבין עולם המדינה המעורה בקר*
בניגוד לפרלמנט הבריסי, למשל, בו
קע. עצם הקמת המדינה הפך אותו לאנא־מחליטה
בל סיעה על עמדתה ברוב־דעות,
כרוניזם. רק במיקרה זכה להגיע אליה, מסרבת בפירוש לקבל הוראות ממזכירות
בגיל מופלג, ולשאת בכהונתה הרמה ב המפלגה שלה. הנימוק: עם היבחרו, מיייותר.

הנבחר את בוחריו, ולא את מוסדות
נידמה כי וייצמן עצמו הרגיש בכך מפלגתו.

העם

מפלמת

חו שיסטן

פרסום ד־ י יעקבסנז

מערכת ״אתגר׳*
מוכנה לשלוח מרצים

לוזוגי ביוו

0ז1י00

שייערכו ביוזמת הקוראים. לצורך
זה ייענו להזמנות חברי־המערכת —

אורי אבנרי נתן ילין־מור
ר״ר יעקב ירדור
בועז עברון בנימין עמרי
כל קבוצה של לפחות 25 קוראים,
המבקשת לערוך חוג־בית בבית אחד
מהם, מתבקשת להודיע על כך למע־כת,
ת״ד 5006״ תל־אביב, לפחות
שלושה שבועות מראש, לציין את
שם המרצה הרצוי לה ואת הנושא
׳המבוקש, וכן לצרף המחאה בסך
75ל״י לקרן ״אתגר״.

ה רון ז די ס

תלמד לבר בביתך
תוך כמה שעות

סרטים:

ג מו ע דון

ל ר קו די ם

העולם חז ה 3וגו

מצד שני מפריע האוצר. הדמוקטטורה היא
עניה, ושר־האוצר הוא קצר־רואי. הוא רוצה
לחסוך בדיוק באותו שטח המסוגל להנחיל
למפלגתו רוב יציב ניצחי, וחיסול מעשי
של כל אופוזיציה( .אולי גם חושש לוי
אשכול כי בתחרות־ד,כוכבים הטלביזיונית
יגברו עליו הקולקים והדיינים).

מול מכשולים אלה מגלה עתה
טדי קולק את מלוא גאוניותו ה•
ביצועיסטית. זוהי הצגה שאפשר
ליהנות ממנה כזכות עצמה.

ך 1יום?,סטאיין המנוח היה מינהג
/טוב אחד. לפחות פעם אחת בשנה היה
ניצב מעל לקברו של לנין וסוקר את
צבאו. נערי־חצרו היו מסודרים בקפדנות
משני צדיו, בדיוק לפי סדר כוחם וחשיבותם
באותו רגע.
כך יכול היה העולם כולו לעקוב אחרי
השינויים הפנימיים בצמרת מלחכי־הפינכה.
אם זז ז׳דאנוב מן המקום הרביעי מימין
למקום החמישי משמאל, אם עלה מאלנקוב
מן המקום השלישי משמאל למקום השני
מימין — ידעו הכל כי נפל דבר בקרמלין.
הצאר האדום שוב כרף את הקלפים.
למרבה הצער, אין מר דויד בן־גוריון
מאמץ לעצמו מינהג נאה זה. אין הוא סוקר
את יחידות צד,״ל בעמדו על קבר הרצל או
וייצמן — כי אינו יכול להודות שמישהו
קדם לו בהיסטוריה, מאז ימי המלך עוזיהו.
כך אין העולם יכול לדעת מהו, בכל רגע,
סולם הדרגות של נערי־החצר. הקלפים
מונחים על שולחן הזקן ללאסדר. האם
עדיף בן־מלך צלב (דיין) על בן־מלך לב
(פרס)? אין כל אפשרות לקבוע מסמרות.

לכן גם איננו יודעים מה מיספרו
של טדי קולק כין נערי־החצר. פעם
היה מיספר אחד. היכן היה עומד
ביום, אילו עלה כן־גוריון על גג
המאוזליאום? כמקום הרביעי, או
החמישי?

על כל פנים, ברור כי קולק ירד בסולם
בעשר השנים האחרונות. קיסמו האישי פג
במיקצת בעיני הצאר משדה־בוקר, האוהב
להחליף מדי פעם את נער־הזוהר הראשי
שלו, בדיוק כמו הצאר הגרוד ז״ל.

אולם ירידה זו אינה מוצדקת
כלל וכלל. כין כל הכיצועיסטים
הצעירים, אץ חלק וזריז כמו קולק.
על כך מעיד מיבצעו הנוכחי הגדול
-המיכצע שזכה לכינוי־ההסוואה
״טלביזיה לימודית״.

^ ולס נחטא לדמותו של קולק, אם
נייחס לו נימוקים אנוכיים גרידא. אין
ספק כי קולק, יותר מכל אדם אחר במישטר
הקיים, מבין את חשיבותה העצומה של
הטלביזיה למישטר מסוג זה.
הטלביזיה היא מכשיר אדיר של תעמולה
— מכשיר שאין שני לו. אדולף היטלר ביסס
את הדיקטטורה שלו על הרדיו, ואפשר
לחשוב רק בחרדה איך היה משתמש בטלביזיה,
אילו היתד, כבר מצוייר, תחת ידו.
הנשיאים אייזנהואר וקנדי ביססו את שלטונם
על הטלביזיה. ג׳ון קנדי לא היה ניבחר
לנשיא, לולא ויכוחי־הטלביזיה המפורסמים
בינו לבין ניכסון, שהכניסו את פניו הנאים

היא מטפחת בצופה בדיוק את
הגישה אשר כל מישטר טוטאלי*
טארי מבקש לטפח כלב האזרח:
שענייני-המדינה שוב אינם נוגעים
לו, אלא מופקדים כידי הכוכבים

כך אנו זוכים עתה לדמות חדשה,
שיא חדש של פאנטומימה פוליטית:
טדי קולק כמחנך־הדור.

ל ילד מכין כי הטלביזיה הלימודית
^ היא רק כף־הרגל, אותה מכניס טדי
קולק בין המזוזה והדלת, כדי להבטיח את
פתיחתה. אחרי הכף תבוא הרגל כולד,
(״טלביזיה חינוכית״ ,כלומר הסברתית, כלומר
תעמולתית) ואחריה יבוא טדי כולו
במלוא הדרו, בדמות הטלביזיד, הפוליטית־הממשלתית־הבידורית
ר,ממ!סחרת.
די להסתכל בקול־ישראל, הוא קול־קולק,
כפי שהוא כיום, כדי לעמוד על דמותה
הסופית של הטלביזיה שתקום בארץ תוך
שנים מעטות.
יש בעולם שתי שיטות רדיו. יש רדיו
ממלכתי, המשועבד לממשלה אך המתיימר
לשמור על רמה תרבותית ואינו נותן מקום
לפרסומת. ויש רדיו פרטי, הנותן מקום רב
לבידור ממוסחר וקלוקל, אך הנהנה תמורת
זאת מאי־תלות פוליטית.

קול־קולק הוא המצאה גאונית,
פרי הדמוקטטורה הענייה. היא
מאחדת כקירכה את הרע שד
שתי השיטות: היא כולה משועבדת
לתעמולה הממשלתית, והיא
שופעת תרבות ממוסחרת קלוקלת.
כלשון אחרת: היא גם משעבדת
את הציבור וגט מטמטמת אותו.

די קולק רוצה בטלביזיה. מעולם
כנאה לדמוקטטורה, מוסוזה האופי ה־לא
הסתיר זאת. לכל היותר הסתיר את
טוסאליטארי של קול־ישראל באיצטלד, של
שתי הסיבות המושכות אותו אל תיבת־
״חופש הביטוי״ .לצורך זה נערכים מדי
הקסמים. אולם סיבות אלה הן כה ברורות,
פעם ויכוחי־סרק מפוברקים, בהשתתפות
עד כי אין צורך להטריח את מר קולק
נציגי מפלגות אחרות, שא־נם חולקים על
עצמו לפרטן ולהסבירן. אחת נוגעת לטובת
\גגגוגרה 2 תזו

2 ר צעד
גן ורגן:
בגדי שר זזרוגזו
הקו הרישמי בשום עניין עקרוני.
המישטר כולו, השניה לטובתו של מדי קולק
כבר דובר הרבה על חלקו של קול־ישראל
בתוך המישטר.
והבלתי־ידועים לכל בית אמריקאי.
הבל־יבולים, יפי־התואר ושופעי•
בפרשות שונות, כגון פרשת לבון, בהן תח קיימת
שלטון־יחיד, של בכל
מישטר
מכשיר רק אינה הטלביזיה אולם
החוכמה, המשתקפים לעיניו.
־ הסיר כל מסווה ופעל כבטאון פרטי של
רות מתמדת בין נערי־החצר על עמדות־כוח. דמותן לשינוי בולטת דוגמה
חסרה אם לשרת המסוגל אידיאלי, תעמולתי המנהיג־היחיד. אולם לא זה העיקר. מהותו
כל עמדת־כוח היא סכין, בה יכול נער־החצר
להגן על עצמו מפני עמיתיו־מתחריו, כל מישטר. הטלביזיה גם משנה של מדינה וחברה באמצעות הטלביזיה, הרי האמיתית של מכשיר טוטאליטארי זה מתבבשנת
דה־גול.
שארל
על־ידי לנו סופקה
ואותה
הוא יכול לנעוץ בגבם לעת מצוא. את אופי הציבור -ובזאת היא
טאת בעובדה פשוטה: אין בו דריסת רגל
טדי קולק כבר הכין לעצמו קולקציה מקדמת סוג מסויים של מישטרים 1940 .הקים את. צרפת החופשית״ באמצעות לשום רעיון ולשום אדם העומד מחוץ
צרפת את הקים האחרונות בשנים
הרדיו.
כי הטלביזיה מורידה כל דבר למכנה
לתחום המישטר הקיים.
שלמה של סכינים כאלה. הוא חולש על ה המשותף הירוד ביותר. אין בד, מקום לוי הבלתי־חופשית באמצעות הטלביזיה. הדיקטבמשבר
קובה, לא נערך בקול־ישראל
אימפריה הגדולה שהוקמה במסתר, של
עידוד התיירות. הוא הפך את עצמו לקומי־ כוח על עקרונות מופשטים, הנוגעים לשור טורה הגוליסטית מתבססת באמצעות שני ויכוח משודר חופשי בין איש המצדיק את
וההופכים

את זה המשלימים
מכשירים,
סאר ראשי של ענייני־התרבות. הוא שולט שי החיים הלאומיים. אי־אפשר לראות עקרוקנדי
ואיש המצדיק את קאססרו. מעולם לא
נות. יש בה מקום רק לכוכבים, אותם ביחד את האומה לצאן — הטלביזיה ומיש־ ניתן לכנעני להסביר את השקפתו העקרונית
במערכות השידור.
אל־העם.
הטלביזיה הישראלית נועדה לשמש סכין אפשר לראות.
— אפילו בוויכוח חופשי עם ציוני. מעולם מיפלגות לכל ניתנו האחרון
במישאל
לא ניתן לדובר שמי לחלוק על קו השלטון
זהו, על כן, מכשיר טיבעי לפולחן הנוספת
במחסן זה. לפי חלוקת אזורי־המדינה
ששים דקות־שידור להסברת עמדו בעניין הערבי. מחוץ לשידור־חובד, ערב
ההשפעה בין נערי־החצר הנוכחיים, היא אישיות.
אישיותו של מי? אישיותם של תיהן (נגד) ,ואילו הנשיא וחברי ממשלתו בחירות, אין דריסת־רגל לקומוניסט. לא
תיכלל אוטומטית בממלכתו של קולק. מש־בעלי
הטלביזיה -בלומר, ראש (שכבר פוטרה על־ידי הפרלמנט!) השתמשו ניחן לג׳ו גולן להשיב להאשמות שהועלו
מע: היא תאדיר את כוחו האישי של קולק,
הגבלה. כל ללא
במכשירי־ד,שידור
נגדו. לא ניתן לאיש לחלוק על קו פעולות־תרחיב
את מנגנונו ותקציבו, תעניק לו
ונערי-חצרו.
המישטר

התגמול ומיבצע־סיני. לא ניתן לאיש להתווהשפעה
עצומה נוספת. קולק טדי מתמלא מדוע
להכץ

כח חופשית על האפשרות של פתרון בעיית־היא
תצעיד אותו צעד גדול לק*ציבור
המקולל בטלביזיה, משתנים
׳ !/ת חו שו ת כשל וזעם, נוכח עמדת אדונו הפליטים תוך החזרת חלק מהם. בוזיכוח
ראת הגשמת חלומו: להיות שר־
•ועמיתיו, המתנגדים לטלביזיה. הנה יש על חוק לשון הרע לא ניתנה זכות־הוויכוח
^ בהכרח היחסים בין בוחר לניבחר, בין לביצור האדיאלי
המכשיר את להקים ידו לאל
לחבר המערכת אשר לדברי הדוברים הרשהתעמולה
(״שר ההסברה״) באחת ציבור לצמרת. שוב לא תיתכן בו השפעת־הממשלות
הכאות, מעין דר, גכלס גומלין בין ציבור ער ונאור לבין מנהיגים ולגיבוש הדיקטטורה הדמוקראטית (״דמוק־ מיים עצמם מכודן החוק כולו נגדה.
אחראיים. במקומה באה השפעה חד־סיטרית פטורה״ ,בלשון יונתן רטוש) — ומכל צד
ישראלי.
אם זה המצב ברדיו, בו אפשר
מזה שנים מכרסם חלום זה בלבו של — מן המקלט אל תת־הכרתו של הצופה. מפריעים לו ומעכבים בעדו. זה יכול
לשמור על רמה כלשהי -מה
יש הבדל מהותי בין קהל התיאטרון לבין להרגיז, באמת.
טדי. על כן פקד לגנוז תמונות מופשטות
מי מפריע? מצד אחד זקן בן ,76 יהיה המצב בטלביזיה? מה נשמע
(״בולשביזם תרבותי״ ,בלשון הרייך השליב
משתתף,
צופר,־ד,תיאטרון
הקולנוע. קהל שהתבגר
במאה ה־ 19 ושאינו מכין ומה נראה כה, זולת ״זה טוב,
שי) ,אסר השמעת שירים מסויימים, קבע מידה מסויימת, בחוויה האמנותית,
והוא מה טוב בשבילו. הזקן אינו רוצה זה אוטם!״ ו״זה גאון -כן*גור
את דמות האירועים המרכזיים של המדינה. משפיע עליה באופן בלתי־אמצעי לא פחות
הקומיסאר רוצה להיות שר. ו• מכפי שהיא משפיעה עליו. ואילו צופה־ ב״פוה־פוך־פוח״.

מדוע לא? מדוע יישאר הוא מג
הל-כללי עלוב, בשעה שמנב״לים
ורמטכ״לים הפכו תת־שרים ושרים?

הקולנוע
הוא צרכן פאסיבי, המקבל מבלי
לתת.
אותו הבדל קיים בין קהל של אסיפת־עם
לבין קהל של טלביזיה. המנהיג הפוליטי,
שדיוקנו משתקף ממסך המקלט, הוא כוכב
החי בעולם אחר. הצופה הוא צרכן פוליטי
סביל, שאינו מבחין בין בידור ופוליטיקה.
במישטר דמוקראטי, עוד יכול הבוחר לבחור
בין כוכבי המפלגות השונות, הפונים
אליו מבעד למקלט (אם כי לא בין עקרונותיהם)
.אולם ברגע שהטלביזיה הופכת מכשיר
ממשלתי במישטר של מנהיג־יחיד, היא
מחמירה עד אין־שיעור את עוצמתו של
מישטר כזה.

הזקן מתנגד לפוף־פוף־פוף? אם כן, נקים
טלביזיה לימודית. למען מיזוג־גלויות. למען
סתימת הפער התרבותי בין ילדי דימונה
ודיזנגוף. מי חרד לחינוך הדור כמו דויד
בן־גוריון? אחד־אפס.
האוצר מתנגד מטעמי חסכון? בבקשה,
נקבל את הכל חינם. קולק, אמן שנור־התרבות
ותרבות־השנור, כבר מצא את הנדבן.
מי? דווקא הלורד הנושא את שם
הנדיב הידוע, אשר רק נבל כפוי־טובה ידחה
את הצעתו. שתיים־אפס.
הלורד רוטשילד קשור במנגנוניו של
קולק בתריסר שטחים אחרים, והחשבונות
בין שני הגופים כבר יסודרו איפה שהוא.

חילופי משמו׳ות בקו הצרפתי

במדינה
(המשך מעמוד )4
אבל אנשי־המישמר לובשי־המדים אינם שומרים
ככל השומרים. הם עורכים מיטווחים
ומתאמנים אימונים צבאיים. מפקדם הוא
אליעזר לוין ; הבום האמיתי שלהם הוא
ראש מדור־הבטחון בנמל, בן־דוב, איש
סולל בונה לשעבר. יחד עם מפקד משטרת־הנמל
לשעבר, שובר שביתת־הימאים שסי,
היה בן־דוב אחראי למחסן חומרי־הנפץ
של סולל בונה, לפני שהועבר לצבאו הפרטי
של חושי.
אחרי פירוק הפלמ״ח. מן היום הראשון
שהוקם מישמר הנמל היו עוררים
על קיומו. אלה טענו: יש משטרת־הנמל,
יש שוטרי־מכס, ואפילו משטרה צבאית
ישנה. לשם מה גוף נפרד, בעל מיפקדד,
משלו, רכב משלו, נשק משלו? אולם אבא
חושי, ועמו יוסף אלמוגי, אמרו כי המיש־מר
נחוץ — והוא נשאר. הוברר גם מדוע:
מישמר זה סיפק את הסדרנים לאסיפות
מפא״י, למישחקי־הכדורגל של הפועל ולהופעות
ציבוריות של חושי ואלמוגי. אין
איש יכול להתקבל אליו, מבלי שעבר
תחילה ביקורת וסינון קפדני על־ידי אנשי
חושי.
במציאות של היום, קם מערער חדש על
קיומו של המישמר. זוהי רשות־הננזלים,
בראשותו של רב־אלוף חיים לסקוב. אחד
הסעיפים הגלויים של הרפורמה, אותה מתכננת
הרשות להנהיג בנמל חיפה, היא חיסול
המישמר והעברת אנשיו למשטרה ולמכס
— כלומר למרות המדינה.
את השינוי אפשר לנמק מטעמי חסכון
וייעול. אבל אפשר גם לנמקו מטעם חשוב
הרבה יותר: אחרי סירוק אצ׳׳ל ולח׳׳י,
אחרי פירוק הפלמ׳׳ח, אין המדינה יכולה
לסבול קיום של צבא חושיסטאן.

(קיסריה!

א/יז

מזוג אויר מלא

10,800 טון

מנגנון

מפליגה באופו סדיר בקו- :

חו ב ת ! שלט די ־ כו •

חיפה — אתונה — פורטו פינו — מרסיל
גינואה — נפולי — קפריסין — חיפה

ההפלגות הבאות:
12.11.62

26.11.62

( 2 6 .1 2 .6 2טיול

ה קו

10.12.62

לצרפ ת וספרד{

הצרפתי
16 חן ) 8קחו € 0

מ 3¥193110א €16
בצלום הסר ט קובע!

גס א ת תוכלי להיו ת

!0ו 0ץ 1ו

אשת-חברה
אלגנטית

•רח1* 011 ^ 11

£רחרח 3 3

3קא
אם תלמדי בקורם לדוגמנות לטיפוח
דחן באולפנה החדיש של קולט
בלישר אשת האופנה הידועה.
עשרות סיימו בהצלחה והן ממלאות
תפקיד בתעשיית האופנה הישראלית.
היי גם את כמותן.
הרגישי עצמך ״בטוחה׳׳ גם בנשפי
החברה האקסקלוזיביים ביותר. הרשמי
עוד היום לקורסים החדשים
העומדים להפתח בימים הקרובים.
שעורים פרטיים לפי הזמנה. סודיות
מובטחת.
מחירים מיוחדים לרגל פתיחת
עונת הלמודים החדשה.
ההרשמה ברח׳ הלסינקי , 1
פינת ארלוזורוב , 143ת״א

לצלום בתנועה ובתור
אולם 340
3קז הסרט בעל הגרעין העדין
להגדלות 240

א 4ק

6ת5610€11€01

לצלומיס מוצלחיס 0ס3
ל ה שיג בכל בת• מסחר
לצרב• צי לו ם.

א. ב רנ ד

סוכני ם .
תל־אביב. שד־ רוטשילד 5ז
טל 65621 .

ה מינוי _ ?יברוז גזסבונך לזזירופו וזוויווי, וגו פרנו
אוהו בהסרה> .ו?ב הביסו* ר>זי\זו\ ,לגו
וובל לא 89 וו־ בל וזפזלוה רלאת * לוה.

ד״ר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי
טיפול בבעיות
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב

את ה״אני מאמין׳׳ של הביצועיסט אפשר
לנסח כך :״אם לפניך מסרה, שהאישור
לביצועה נתון עדיין בדיון המוסדות הנבחרים
של המדינה( ,כמו הכנסת או הממשלה)
אל תתרגש. גש לביצוע, ואת
המוסדות הנבחרים שלח לעזאזל. הביצוע
— העיקר, הפורמליות החוקית — שטויות.׳׳
ואומנם,
בעוד טדי קולק עסוק בשכנוע
אדונו ועמיתיו בחיוניותה של הטלביזיה
(ראה הנידון) ,ניגשו פקידיו לעבודה המעשית.
לשתוק!
השבוע נפתח בירושלים קורם
בסיסי לטלביזיה בהדרכתו של פרוס׳ קינ־גטון,
מומחה זר שהוזמן במיוחד לצורך
זה מחוצלארץ 24 .מעובדיו של בית השידור
הישראלי משתתפים בו, ביניהם
עורכי תכניות, אנשי חדשות וקריינים.
אופינית לאוירה השוררת במשרדו של
טדי קולק היא העובדה שבטופס הפנימי
המוסר על פתיחת הקורס מופיעה פיסקה
המזכירה לעובדי קול ישראל את חובתם
המשמעתית העליונה :״שימת לב
העובדים מופנית להודעה סיום 12.10.62
בדבר איסור מסירת ידיעות ללא סמכות
כדין לאדם שאינו מוסמך לקבלן, וכן
בדבר איסור מתיחת ביקורת פומבית מל
מדיניות הממשלה.״ חתום: צבי משה קנר.
הפיסקה, ובעיקר חלקה השני, עוררה
רוגז בין עובדי קול ישראל. הסביר אחד
מאנשי החדשות :״מאדם האחראי לתוכניות
הגל הקל מספיק לדרוש הבנת וידע
בשטחי המוסיקה הקלה זמגוחך לחייב אותו
להצדיק את גירושו של סובלן למשל.
אני יכול לראיין את בן־גוריון בהצלחה
בזמן העבודה, אך אחריה, כשאני
יושב בחברה בפינק, זו זכותי לדבר בגנות
המימשל הצבאי.׳׳

מדע
ל א דו צהסודות
שום פרס, מענק או ציון לשבח, ל*
ההמיאו כל כך להישגי המדע הישראלי,
כמו מינוי דיפלומטי שבוצע השבוע על-
ידי הסנו״ט דפרטמנט האמריקאי. ממשלת
ארצות־הברית מצאה לנכון לצרף לשגרירות
שלה בישראל, נספח מדעי מיוחד — דרי
רוברט ודבר.
תקן של נספח מדעי אינו מקובל במשלחות
הדיפלומטיות. בדרך כלל, ממנות
מדינות נספחים צבאיים, כלכליים או תרבותיים,
דהיינו — במישורים המקובלים ל־יחסי־גומלין
בין מדינות. ארצות־הברית הי־י
העולם הזח נ ו 3ו•

תה המדינה הראשונה שהכירה בחשיבותו
של המדע ביחסים הבינלאומיים, החליטה
להציב תריסר מבכירי מדעניה בנקודות המסתת
המדעיות ברחבי העולם. על־ידי הצבת
נספח מדעי בשגרירותה בישראל, הכירה
ארצות־הברית בישראל כאחת מתריסר המדינות
בעולם שלהישגיהם המדעיים היא
מיחסת חשיבות: ברית־המועצות, בריטניה,
צרפת, גרמניה, שבדיה, שודייץ, יפאן, איטליה,
הודו, ברזיל וארגנטינה
על הדר׳ וובר, פיסיקאי במקצועו, יהיה
מוטל במסגרת תפקידו לייעץ לשגריר האמריקאי
בבעיות מדעיות, לעזור בתמיכה
במחקרים מדעיים ובעיקר להבטיח חילופי
ידע מדעיים בין שתי המדינות.
מאחר ומקובל לראות בכל נספח מעין
מרגל מוכר, מיהר הדר׳ 1זבר לפזר את
החשדות בהופעתו הפומבית הראשונה. אמר
הוא :״אני אפקח את אזני כדי לדווח
לממשלתי על תגליות מדעיות בישראל, אבל
לא אאסוף אינפורמציה על דברים סודיים!״

תל־אביב
א3יהב או רי ק דו ת
בבית־המשפט העליון בירושלים התנגדו
צנזור הסרטים ופרקליטי המדינה, להתיר
הצגת קטע של יומן בו נראה מאבקה האכזרי
של המשטרה בתושבי סומייל המתנגדים
לצוזי פינוי והריסה (ראה עמודים 15־.)14
אולם אותה שעה עמד להתחולל מחזה דומה
במציאות, בשכונת התקווה.
משטרת תל־אביב הוציאה מהמחסנים את
האלות ואת כובעי הפלדה. השוטרים התכוננו
לקרב הגדול, כאשר יהיה עליהם לכוף
על ארבעה מתושבי שכונת־התקוה, את
ביצוע צווי ההריסה שהוצאו על־ידי בית־המשפט.
הצוו היה להרוס את המבנים המוקמים
על־ידם בשכונה, ללא רשיון.
לפני כשנה, כאשר נעשה נסיון להפסיק
בניה בלתי־חוקית בשכונה, פרצו מהומות־התקוה
המפורסמות. רובם של 30 אלף תוש־בי־השכונה,
המתגוררים בבתים אשר נבנו
שלא־כחוק, ראו בהריסת מבנה שהוקם ללא
רשיון תקדים מסוכן, העלול לסכן את
מרבית הבתים בשכונה. בלהט היצרים יצאו
המונים לרחוב, הקימו מחסומים, הרסו את
לשכת המודיעין העירונית, חיבלו במכונית
אשפה, והמטירו ברד של אבנים על פלוגות
שוטרים שניסו להשליט סדר.
מוכר־פלאפל במנהיג. מהומות ה-
תקוה היוו גלולת־ארגעה לפרנסי־העיר, שחששו
למהומות חדשות, התעלמו מהמשך
הבניה הבלתי־חוקית בשכונה במשך שנה
תמימה. אולם בתים המשיכו לצוץ כפטריות
על כל מגרש ריק ושדה רענן.
עבור הבונים, היה הפתוי גדול. תמורת
סכום של כ־ 15 אלף ל״י היה באפשרותם
לבנות בית מרתח, בן חמישה חדרים, עם
כל הנוחיות, במקום שאינו ממחק ממרכז
העיר. סכום כזה היה מאפשר להם בקושי
שכירת דירה בת שני חדרים בדמי־מפתח
במקום קצת יותר מרכזי.
יתכן שהעיריה היתד, ממשיכה במסורת
של הטמנת עיני פקחיה בחול, לולא פגע
הדבר בצורה חמורה בתכניות הפיתוח של
העיר. דתקא השבוע פירסמה העיריה מיכרז
בינלאומי להקמת הסיטי של תל־אביב שהפרס
הראשון בו הוא בסכום של 50 אלף
ל״י. הסיטי המתוכנן צריך לקום על שטחי
שכונת מנשיה ושכונות הדרום האחרות של
תל־אביב. לצורך זה יהיה על העיריה לפנות,
ולוא גם בכח, את המתגוררים בשכונות
אלה. חוסר האונים בביצוע צתי־פינוי־והריסה
באזורים אחרים של העיר, עלול
להעמיד בסכנה את ביצוע התכנית.
תושבי השכונה שבנו את בתיהם ללא
רשיון, לאור היום ובאין מפריע, חשו
בסכנה המתקרבת כאשר מונתה ועדת עירונית
לבדיקת ההכרחיות שבהריסת המבנים
הבלתי־חוקיים. לא היה קשה לארגן את
כל תושבי השכונה להפגנת מחאה, שביתה
לחצי יום ואיומים לשימוש באלימות באם
תחליט הועדה לבצע את צזזי־ההריסה.
מנהיג המרד היה מוכר פלאפל בן ,35
יחזקאל מנשה, אשר ביתו שנבנה ללא רשיון
ברחוב לפידות עומד לפני השלמתו.
מנשה כבר זכה בעבר לפרסום בשל פעילותו
הצבורית: לפני שנים מספר השתתף יחד
עם רופא העיניים של השכונה, הדר׳ אליהו
שלום, בפריצה לבית אשתו של שלום,
ברחוב פינסקר, כדי לצלמה במערומיה בחברת
גבר זר. אז טען מנשה כי התנדב
למבצע מטעמים מוסריים ואזרחיים. בית ה־המשפט
מצא אותו אשם בביצוע מעשה
מגונה, שלחו למאסר.
דם ישפף 1בתעתועי הגורל עלה מנהעולם
הז חגונז

שה שוב לכותרות, אלא שהפעם בזכות ההגנה
על ביתו שלו. הוא הניף על ביתו
סמרטוטים בצבעי לבן־שחור־אדום .״הלבן
זה ההסבר שפנינו לשלום,״ אמר ,״השחור
זה להראות שאנחנו באבל בגלל צדדי ההריסה,
והאדום כדי להודיע שאם יבצעו את
ד,צוו — יישפך דם בשכונה.״
בלחץ האיומים נסוגה העיריה שוב מביצוע
צווי־ההריסה. אלא שלא היה בכך לפתור
את הבעיה, רק לדחותה. מהומות עשויות
לפרוץ ברגע שינסו לבצע את צווי־ההריסה
ופתרון כמו הכנת שיכונים מתאימים
וזולים לתושבי השכונה אינו נראה
כלל באופק.

ד עו ת
מהצ פון במצ 9ון?
עוברים ושבים במעלה רחוב המלך
ג׳ורג׳ בירושלים, נעצרו בשבוע הפיחות
למראה קבוצת משתכנים נושאת כרזות
המפגינה סמוך לשערי הכנסת. חדי־ר,מבט
יכלו להבחין בתוך קבוצה זו בגבר
מכובד בגיל העמידה, המחתים את ד,מפ־

כ? הזכויות שמורות

• מפא״י תעשח נסיון של חרגע האחרון למנוע התפרקות
מוחלטת של מסגרותיה. למרות שביג׳י מנע עד כה פגיעה במזכיר
המפלגה ראובן ברקת, שניתסנה לתפקידו אחרי סיכסוך אישי חמור בינו לבין
פנחס לבון, ספורים ימיו של ברקת בתפקידו. הסיבת: נסיונו של המזכיר
להשתלם על עמדות־מפתח שונות במפלגה, תוך כדי דחיקת רגליהם של נציגי
קבוצות־לחץ שונות. בין השאר הספיק ברקת לעורר את זעמם של האנשים
החזקים, השולטים למעשה בספא״י, ובראשם ראש הגוש, שרגא נצר.

• במקומו של ברקת יתמנה, קרום לוודאי, זלמן ארן. אד
י * אין זה מן הנמנע בי התפקיד של מזכיר המפלגה יפול
לזרועותיו של שרגא נצר עצמו, למרות התנגדותם של השרים לוי
אשכול, פנחס ספיר, משה דיין, יוסף אלמוגי וגולדה מאיר, ושל סגן־השר
שמעון פרס. הם השלימו עד כה עם שלסונו הבלתי־רשסי של נצר במנגנון
המפלגה, אן יסרבו להעניק לו גושפנקה וסמכויות רשמיות.

דויד בך גוריון, שהעניק בשנים האחרונות ניכוי בלתי מסוייג
לנצר, ואשר הפד את נצר לאחד ממושכי־החוטים המרבזיים
במפא״י, יעמוד מן הצד, בסיכסוד זה, כדי להינצל גם מפגיעה
בנצר וגס מזעמם של השרים.

• חזית שניה
שמפא״י תנסה להסתער
עליה: חיזוק
עמדותיה כהסתדרות
הכללית.

כאן צפויים ימים קשים
למזכיר ההסתדרות אהרון
בקר. עד כה נמנעה
מפא״י מפגיעה בבקר,
מכידון שזכרה לו את
חלקו בהשלמת ההדחה
של פנחס לבון. האשראי
שצבר על־ידי מעשה
זה נאכל, ובמפא״י גוברת
הדישה כי בקר
משמש לה אבן־נגף בהסתדרות.
ההערכה הנוכחית:
אס יהיה בקר
מזכיר ההסתדרות במעי
רכת הבחירות להסתד־רות,
קלושים סיכוייה
של מפא״י להשתלט יעל
המקצועים, האיגודים והיא אף עלולה להפ־סיד
את שלמונח בהם־
תדרות.

• צפוי נסיון נוסד
לצמצם את
השפעת מוסדות
הכנסת. במקום ויכוח

גזגף־נזוף
גינים על עצומה מסתורית. איש מלבד
החותמים לא ידע על מד, ההחתמה.
השבוע, שמונה חודשים לאחר מכן,
נודע רשמית על הקמת ארגון חדש הנושא
את השם המפוצץ אך חסר־היומרות
״מצפון״ ,אליו יכולים להצטרף, כפי שפורסם
במצעו של החוג ,״כל בעלי מצפון,
הרוצים בטובת המדינה מבלי לזכות
בטובתה, על בסיס של תן ואל תקח...״
כיצד התארגנה המחתרת? מאז
הפצת שני הכרוזים החתומים על־ידי נפגעי
הפיחות, החלו העניינים לזוז, עד שהתגבש
החוג. הצעותיו:
• לבטל את כל המחלקות והמשרדים
המיניסטריוניים שאין להם דוגמה
שניה בעולם.
• לכוון את עודף הפקידים במנגנונים
הסתדרותיים־ממשלתיים לעבודות יצרניות.

לבטל את הקרנות והמוסדות המגד
שלתיים־למחצה ביניהם: הסוכנות־היהודית
שהגיע זמנה להצטמצם.
• להקטין את מספר חברי הכנסת.
כדי חצי, או כמספר אנשי הסהנדרין ()71
להפוך את משרת חבר כנסת למשרת
כבוד לתקופה של 4שנים, כדי לאפשר
לרבים לנהל את המדינה מבלי לייצור
עמדה של קבע ומבלי לקבל לאחר הפרישה
פיצויים ענקיים.

כללי על בעיות מדיניות
חוץ ובטחון, יציע ביג׳י
לערוך דיונים סגורים
ט21 ן בו!
עם ראשי המפלגות, בהם
ידווח על נושאים
אלה. נימוקו יהיה: הבעיות בח רגישות ועדינות, שאין הוא יכו? ?דווח עליהן
אפילו בועד חוץ ובטחון. התנאי לעריכת דיונים אלד! :התחייבות מצד מנוזיני
האופוזיציה לא לעורר בעיות חוץ ובטחון בכנסת, מבלי שיתיייעצו עליהן
תחילה עם ביג׳י.

• הדתיים ינסו להתפשר עם ״אל*על״ ,בשאלת הפיקוח על
הכש רו ת. שר הדתות זרח ורהפטיג ירפה את לחצו בתוך הממשלה, בקשר
עם מינוי משגיחים מעופפים. בינתיים יפתחו כסה מראשי המפלגה הדתית
הלאומית במשא־ומתן עם הנהלת אל־על, תוך סיכוי להשיג טובות־הנאה שונות
למפלגה, בתחום הפירסום בעתונות המפלגתית והעברת הספקת המזון למטוסים
לידי סוחרים בארץ ובחו״ל הקשורים למפלגה.

• צפויה אפתעה כאשר ייפתח משפטו של שלום שטרקם,
המואשם בהשתתפות בהברחת יופלה ובהסתרתו. עד כה סירב
שטרקס לאמור דבר למשטרה על חלקו בפרשה, ויתכן מאד שגם במשך כל
הבירה־ המשפטי יסרב לדבר. מימון ההגנה המשפטית של שטרקס, באם יעמוד
בשתיקתו: תרומה כספית של הסוחר הקנאי ירחמיאל דוסב מלונדון, שסימן את
עיקר פעולות הברחתו של יוסלה בחו״ל.

• ,,מעריב״ נסוג מתוכניתו להוציא את עתץ הפוקד שלו.
ההסבר הניתן על־ידי עורכיו: קשיים באירגון הצוות הדרוש. למעשה: חששם
הכבד של העורכים כי ייכשלו, וכי לא יוכלו להתחרות בהארץ.

• שר הדתות עשוי לעמוד בפני בעיה משמעתית מעניינת :
האם התנהגותו של יעובד בכיר בענייני אישות יכולה לשמש עילה לפיטוריו
ממנגנון המשרד? נושא ׳הקושיה: עובד אקדמאי בכיר של המשרד, בעל תואר
של רב מוסמך, שאשתו ילדה בן אחרי שלושה חודשי נשואין. החתונה נערכה
יומ;ים אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה. הדבר מהווה עבירה הילכתית על
פי דיני־ישראל.

זהירות
מונעת
במדינה יחסי־חוץ
כלהכרטיס, הו ח ז רו
כיצד הגיבו הגרמנים על ביטול הופעת
תזמורת רמת־גן במדינתם?

מדווח גדעון כרלי מגרמניה:

אסון!

ליתר בטחון: קראו איך לעשות מה
מאת דן בן־אמוץ
הספר לבית ולמשפחה

ן הכן רכבךל חורף! ן

לזו ב עי םבםיד זו תנסיעתךבימיגשם
לש רותך יבצע אגוד המוספים בישראל
המוסמכים בימים מ־ 4לנובמבר עד 1לדצמבר :
• בדיקה ללא תשלום של מערכת הבלום, ההגה

בכל המוסכים

והקפיצים, של מגבי השמשות ושל כתן האורות.
• תווית בקורת בחתימת מנהל המוסך תודבק
בכל רכב שנבדק והובא למצב תקין.

אזהרה משטרת ישראל תפעיל

נהג !

החל מיום 3לדצמבר

בקורת בכבישים. כלי רכב שימצא במצב מכני המסכן
את התעבורה בכבישים יעצר ולא יורשה להמשיך
בנסיעה. לנהג תמסר במקום הזמנה למשפט.
אל תתמהמה 1בדוק את מכוניתך עוד היום !
תקן את הטעון תיקון וחסכת לעצמך אי נעימות
ואולי הצלת חיי אדם !

בעלי רכב ששנת ייצורם עד 1950 מתבקשים להקדים
ולהביא את רכבם לבדיקה לא יאוחר מ־ 14 בנובמבר.

המועצה

הלאומית

למניעת

תאונות.

הדי השערוריה, שהתרחשה בארץ בגלל
הפרת חוזה ההופעות של תזמורת רמת־גן
בגרמניה, ד,יכו כאן גלים של עלבון, כעס
ומחאה. בכל עמודי־המודעות הודבקו מוד־עות־ד,פרסומת
להופעות התזמורת הישראלית,
וקהל חובבי המוסיקה ציפה בקוצר
רוח למועד הקונצרטים. ההתרגשות לקראת
קונצרטים של התזמורת הישראלית היתד,
גדולה. העתונות פירסמה בכותרות בולטות
את הביקור ה,,רשמי׳ של התזמורת, שקיבלה
אישורים מטעם ממשלת־ישראל, למרות
שזו הכריזה, לפני כמחצית השנה, על
צימצום מירבי של מופעים ישראליים תרבותיים
בגרמניה (אינני מדבר כמובן על
התערוכות השונות, בהן מתנוסס בערי גרמניה
דגל ישראל, המשתתפת בתערוכות
באופן רשמי
הכרטיסים לכל הופעות התזמורת נמכרו,
זמן רב לפני יום ד,ששי האחרון, בו הופיעו
בעתונים הגרמניים השורות הבאות :״בואה
של התזמורת הישראלית מרמת־גן עומד
בסימן שאלה גדול מאד ראש עירית עי־הגנים
הישראלית איים על התזמורת, שאם
תקיים את נסיעתה לגרמניה המערבית,
תוחרם על־ידי העיר, וכל התמיכות והסובסידיות
שהיא מקבלת תבוטלנה כל
זאת, למרות שהתזמורת קיבלה אישור
רשמי מאת ממשלת ישראל לסיבוב־הופעות
זה, ואף נהנתה מעידוד רציני ביותר ממקורות
ממשלתיים אם לא יתקיים הסיבוב,
יפסיד אמרגן התזמורת, שארגן סיבוב זד״״
״איזו מין מדינה?״ הדברים באו
כמהלומה לקהל שוחרי־המוסיקד, בגרמניה.
מספר שעות בלבד אחרי הופעת העתונים,
החלו להגיע לעורכים מכתבים מאת קוראים
ומאנשים שרכשו כרטיסים לקונצרטים.
הסבירו שניים מעורכי העתונים :״הישראלים
טוענים כי עוד לא הגיע הזמן לכינון
יחסי־תרבות עם גרמניה ושהזמן שעבר
מאז השואה קצר מדי.״
אולם, אם ממשלת ישראל רוצה באמת
ובתמים למנוע את המגעים עם הגרמנים,
היתד, צריכה גם לסרב לתת את האישור
הרשמי להופעות תזמורת רמת־גן בגרמניה.
(שלא לדבר כבר על העידוד להופעות אלו,
שניתנו על־ידי אישים רמי־מעלה ).כי ברגע
בו עמדה התזמורת בפני העובדה של סיבוב
ההופעות בגרמניה, היה זה מעשה
איוולת לבטל הופעות אלה, במיוחד אחרי
הפירסום הרב שהתלזזה להן.
שאלה, שהעמידה אותי לא אחת במבוכה,
הוטחה בפני בימים האחרונים בעקבות
פרשת התזמורת :״איזה מין מדינה אתם?
מי יושב אצלכם בממשלה? בכל בעיד, ותק־רית
בינלאומיים מתנהגים אצלכם כילדים
שסחבו עוגות מהמטבח, ועל־ידי כל מיני
תירוצים מנסים להסתיר את העובדות...״
סילקו את הישראלים: קשה לאמר
כי עניין התזמורת, בעקבות הפירסומת
בעתונות הגרמנית (הנקראת בכל רחבי־תבל)
— הוסיף ליוקרתנו בעיני העולם. אמר
ג׳ון וין, כתב ד,דיילי מייל בבון :״אם אתם
לא יודעים להחליט מהו יחסכם לגרמנים
— אז מה אתם נדחקים לכאן? למה לכם
בושות?״
צעקו הסטודנטים בקלן :״אם אתם מתביישים
ביחסיכם אתנו, ואם אתם צועקים
שעוד לא הגיע הזמן, אז סלקו מפה את
כל הישראלים הללו! אל תבואו! לא צריכים
אתכם! אנו לא זקוקים לישראלים כדי להתקיים

מקרה נוסף, המוכיח את דעתם על המדיניות
הישראלית, קרה השבוע בעיר דורטמונד:
באותו יום ששי, בו יצאו העתונים
עם הידיעה על השערוריה הישראלית, עמדה
להתקיים הופעתו של סמי מולכו בתאטרון
העירוני של עיר זו. מולכו ידוע מאוד
באירופה, ואהדת הקהל נתונה לו.
אולם שעה לפני ההצגה הגיעו לתיאטרון
כתריסר גברים ונשים, בזה אחר זה, והחזירו
את הכרטיסים בדרשם את כספם
בחזרה. הם הודיעו בזעם :״העניו עם התזמורת
שלהם. מסריח. אם ר,ם לא רוצים שישראלים־
יבואו לכאן, אז גם אנחנו לא
זקוקים להם
מתמיה הוא גם יחסו של משרד־החוץ
הישראלי, המנסה בדרך כלל להדק את
הקשרים עם מערב־גרמניה — שאין הוא
רואה בעין יפה את הצלחתו הכבירה של
סמי מולכו. מונע ממנו כל עידוד ועזרה.

צעיר צפוו־אפויקאי
ך• נו לנו להתחתן:״ ואת היתר,
״ 4 1בקשתו של הצעיר יפה־התואר. בקשה
פשוטה, אנושית, אוהבת.
״תנו לנו להתחתן!״ חזרה גם אהובתו
הצעירה על אותה בקשה.
בני הזוג• אהבו זו את זה אהבה של
ממש. ר,ם גרו יחד, חיו יחד, חלמו יחד.
הוא: מורה לעבודות מתכת בבית־ספר ממלכתי׳
ליד נתניה. היא: מורה באותו בית-
ספר.
שתי משפחותיהם גרו הרחק משם. דירתו
של הבחור שימשה גם ביתה של הבחורה.
על תעודת־הזהות שלה רשומה דירה זו ככתובתה
החוקית.
לפני שלושה חודשים בישרה הבחורה
לאהובה :״אני בהריון.״ הבחור התרגש. כי
כל אדם העומד להיות אב מתרגש. אולם
הוא לא ראה שום אסון במה שקרה. הוא
ידע מה בדיוק עליו לעשות. וגם הבחורה
הסכימה כי זוהי הדרו: יש להתחתן, בהקדם.
ובכל זאת, לא התחתנו. מדוע?
כי הורי הבחורה התנגדו לכך.
הרומאן של הזוג הצעיר לא היה עניין
חטוף. שבעה חודשים יצאו בצוזתא, וכל
בני אותו מקום ידעו כי הם זוג. גם
הוריהם ידעו זאת. כאשר ביקרו הורי• הבחור
אצלם התאכסנו בדירתו, והזוג ישן במיטה
אחת. כאשר ביקרו בבית הבחורה,
לא הסתירו מפני הוריה מה טיב היחסים
ביניהם.
מדי פעם דיברו על נישואין. הורי הבחור
שמחו: הם רצו שבש יתחתן ויסתדר. הורי
הבחורה לא הביעו שום התנגדות לרעיון.
ההורים אפילו דיברו
על הדירה שהם
יתנו במתנה לזוג
הצעיר, ועל מכרם
הכסף הראשוני שיעזור
להם להסתדר
בחיי המשפחה. הם
רק ביקשו, מדי פעם,
לדחות את מועד
החתונה .״מוקדם
מדי,״ חזרו והסבירו
,״אתם לא מכירים
מספיק זמן.״
אך בלב הבחור קינן
חשד סמוי: שההורים
אינם רוצים בו כחתן לבתם. וזאת
מפני שהוא מרוקאי. ההורים הכחישו כל
רגש של הפלייה עדתית והצביעו על העובדה
שאמה של הבחורה היא ממוצא ספרדי.

״אתה חייב גיוס:״

ך חופש הגדוד של בתי־הספר קיבל
—1הבחור מכתב ממשרד החינוך, בו נאמר
לו כי הוא מפוטר מעבודתו. הסיבה :״הפסקת
להיות דתי.״ סיבה שנראתה לו מפוקפקת,
מאחר שבית־הסם ר לא היה בית־ספר
דתי; ומאחר שהוא עצמו לא התנהג כדתי
משך כל שנות הוראתו.
הפיטורים הדאיגו אותה. לאו דווקא בגלל
אובדן הפרנסה, אלא מפני שהוא הוצב לאותו
יישוב, במקום שירות צבאי. בהיותו
בוגר ישיבה תורה ועבודה חתם על חוזה
עם משרד ד,בטחון, לפיו היה עליו ללמד
ארבע שנים באותו מקום. והנה, בתום השנה
השלישית, פוטר באמתלה מגוחכת.
קרוביו אמרו לו :״אל תהיה טיפש. איתי זאת
עשו ההורים שלה. הם לא רוצים שתתחתנו.״
קל היו! לבחור להאמין בכך. שהרי אבי
הצעירה הוא אישיות ציבורית ידועה בתל״
אביב, בעל מעמד חברתי ופוליטי רם. יש
לו קשרים עם שרים וחברי-כנסת.
כעבור יומיים באה הפתעה שניה: הוא
הוזמן להתייצב במשרד ד,בטחון .״אתה חייב
שירות מלא!״ הודיעו לו שם ,״לא גמרת
את ארבע השנים בבית־ספר!״
הצעיר נזכר בכל אותן פעמים, שאבי
נערתו היה אומר לו :״איך זה שבחור
כמוך לא היה בצבא?״

״גירשם ברבנות״

ף אז באה הבשורה על ההריון. הבחון
רד, חששה בתחילה לנסוע להוריה ולגלות
להם את מצבה. היא נשארה בדירת החבר,
מאושרת ממצבה. לבסוף אמר לה :״צריכים
לעמוד בפני העובדות. אין טעם להתחמק.
סעי להוריך, ספרי להם מה קרה. אני לא
אבוא איתך, כדי לא לגרום למבוכה. ביום
ראשון אבוא, נלך לרבנות ונירשם לנישואים.״

שמותיהם אסורים
החלטת בית־המשפט.

לפירסום,

׳על־פי

יורחום למען נשואיו עם נח משנחה מיוחסת•
אך הורים התנגדו לנשואים .״אמא שלי
מנסה להסביר לי שזה רצח להביא לעולם
ילד, כשלא מוכנים מבחינה נפשית,״ כתבה
לאחר מכן הבחורה.

רון הוא, שכאשר החוק מאיים בעונש, אין
מקום כבר לאסור את הפעולה על־ידי הוצאת
צו־מניעה.

הגנה רק עד ממון !

ביקור אצל פסיכודוג
ך* כחור לא היה מוכן לוותר. הוא
ן | רצה לשאת את אהובתו לאשה, והוא
גם רצה שתלד את בנם. ואז הודיעה לו
הבחורה :״הורי רוצים שאבצע הפלה מלאבשם
הרופאהשכותית!״
היא אפילו נקבה
נועדה לבצע את ההפלה.
מספר פעמים ביקר אצלה הבחור. כל
פעם מצא אותה במצב־רוח נבוך יותר .״הורי
לוחצים עלי כל הזמן,״ גילתה לו ,״הם
לקחו אותי לפסיכולוג שיבדוק אם זה
באמת מה שאני רוצה.״
הבחור הרגיש שהוא מפסיד את המערכה,
וכי הבחורה נכנעת לדעת הוריה .״אני מבקש 1 ממך,״ פנה אליה בפעם האחרונה טלפונית,
״אל תעשי את זה. אל תאלצי אותי לנקוט
בצעדים כדי להגן על הבן שלנו!״
היא לא ענתה.
ואז פנה הבחור לעורך־הדין כהן־צידון —
אשר עליו שמע אודות פעילותו הציבו

גי ש ה של המשפט האנגלי היא אחרת:
| | אין להוציא צו־מניעה אך ורק בגלל
זה — כשהנתבע עומד לבצע עבירה —
כי לבית־המשפט ה״אקויטי״ אין סמכות בעניינים
פליליים. אבל כאשר זג 61-1נ1-01 נן
(רכוש) של התובע נפגע על־ידי אותה
עבירה, זכאי הוא לסעד על־ידי צו־מניעה,.
כך נובע מדברים שנאמרו בהלסבורי,
במקום שצוטט על־ידי בא־כוח המשיבים.
ביתר בהירות אפשר לראות את הדבר ב־פסק־דין
— או יותר נכון בתמצית פסק־דין
— שהובא בדייג׳סט (שם של הוצאה
משפטית אנגלית).
רואים איפוא שבית־המשפט האזרחי לא
ידרוש מאת האזרח, שכאשר נפגע על־ידי
מעשה המהווה עבירה, שישליך את יהבו
על פעולותיהם של רשויות המטפלות בהבאת
עבריינים לדין, ועל כך שהחוק הפלילי
מאיים בעונש — אלא נותנים גם סעד בצו.רה
של צו־מניעה לנפגע.
דרך אגב אציין, כי ידוע שכמעט אין
שומעים על הרשעה והטלת עונש במקרים
של הפלד,־מלאכותית, אם כי יש יסוד
לחשוב כי הפלות רבות מתבצעות.
הבעיה בנידון דנן היא רק: האם רק
פגיעה בזכויות ממוניות יכולה לבסס צו־מניעה,
או האם גם פגיעה בזכות אחרת?
ועוד: האם למבקש ישנן זכויות לדרוש
שהוולד ייוולד ; או האם לגבי הוזלד הוא
רק אחד מן הציבור, שיש לו רק עניין

עובר ש״

רית הענפה למען בני עדות המזרח —
שיגיש בשמו בקשה לבית־המשפט, למנוע
את ביצוע ההפלה. התיק הונח בפני השופט
ד״ר יצחק קיסטר, כשמול כהן־צידון והצעיר
מתייצב עורך־הדין אריה מרינסקי, בשם
הבת וההורים.
וזהו פסק־דינו המלא של השופט, הקובע
תקדים מאלף ביותר:
הבקשה דנא היא מיוחדת במינה ולא נתקלתי
בעניין דומה בשום מקום.
העתירה היא :״לאסור על המשיבים, כל
אחד ואחד לחוד, לגרום לכך שהעובר בבטן
המשיבה מס׳ 1יופל.״
המשיבים האחרים הם הוריה של המשיבה
מם׳ 1והרופאה, אשר לפי טענת המבקש
עומדים אצלה לבצע את ההפלה. המבקש
טוען, שהוא חי עם המשיבה מם׳ 1כבעל
ואשה, והמשיבה אף פנתה אליו במכתב בו
כינתה אותו בכינוי ״בעלי היקר״ ,וכי
כתוצאה מיחסים אלה הרתה המשיבה למבקש,
והמבקש ביקש מאת המשיבה מס׳ 1
להינשא לו והיא הסכימה. אלא הוריה
מתנגדים לנשואין אלה, לאיר הבדלי רקע
חברתי ומעמדי, והם משדלים את המשיבה
מס׳ 1לבצע הפלה.
על כן הגיש המבקש תביעה לפסק־דין
הצהרתי, לפיו הוולד שיודלד למשיבה מס׳ 1
הוא ילדו ; יחד עם זה ה5יש בקשה למתן
צו־מניעה זמני שעתירתה ונימוקיה פורטו
לעיל. כמו כן, הצהיר המבקש שיש לו
אינטרס שהילד יוזלד, ורוצה לשמור על
אינטרס זה באמצעות צו־מניעה זמני, וכי
אי־הוצאת צו־מניעה זמני יגרום לסיכול התביעה.
בא־כוח
המשיבים, שהופיע כאן, לא הגיש
תצהיר־נגדי, לא ביקש לחקור את המבקש
ולא הכחיש אף אחת מן העובדות הנטענות,
וטען טענה אחת ויחידה. והיא: שאין
סמכות לבית־משפט להוציא צו־מניעה, באשר
הפלה מהודה עבירה פלילית, גם אם היא
יכולה לפגוע באופן אזרחי.
לפי דעתו של בא־כוח המשיבים, ההגיון
המונח ביסודו של עקרון זה, הוא שיש כבר
צו־מניעה מטעם החוק הפלילי, וכי צו־מניעה
לא יהיה יעיל כאשר אינו עומד
בשום יחם לאיסור שהוטל על־ידי המחוקק,
שהוא איסור חמור.
עיינתי באסמכתות המדברות על אי־אפש־רות
של הוצאת צו־מניעה במקרים שהעילה
היא עבירה פלילית, ולא מצאתי בהם תמיכה
לדברי בא־נוח המשיבים. כלומר: כי העק־

כללי, כמו כל אזרח, שלא יבצעו עבירות?
השאלה הראשונה היא: האם הדברים
שנאמרו על ץ(61-1ן1-0ון — נאמרו בהכללה —
כלומר, כי בכל העניינים שנידונו הזכויות
היו ממוניות? ושנית: שמא בכלל מובן של
ע614נ]0ונ 1ן אינו מתייחס לממון דוזקא?
אכן, לא חיפשתי בכל המקורות של
המשפט הקיימים, לברר את הבעיה אם בית־המשפט
נותן סעד רק על זכויות ממוניות.
אבל באותו כרך של הדייג׳סס, ובאותו פרק
הדן בצוזי־מניעה, מצאתי תמצית פסק־דין
מאפריקה הדרומית.
(מצטט את פסק־הדין
באנגלית וגם
פסק־דין מתוך ספר
משפטי, על אשד, שזכתה
לצו־מניעה נגד
בעלה, המונע מן
הבעל להיכנס לביתה,
אחרי שזה איים
עליה באיומי אלימות).
מתוך
הדברים ה־נ״ל
אפשר לראות,
שבית־המשפט לא יגיד
לאשה כי יש לה
הגנה לבטחינד, האישי, או נגד מכות, במשפט
פלילי, וכי קיימת אפשרות לפנות למשטרה
או ליועץ המשפטי, ובכלל לנקוט׳ בדרך
של משפט פלילי, אלא יוציא צו־מניעה. כן
אפשר לראות, כי לא תמיד בא צו־מניעה
להגן על ענייני ממון דווקא.

הכובע: המשפט העברי
ך קיצור: העיקר הוא בדיון צו־מניעה
[ ״ כ אן. יש לברר האם בא התובע להפריש
את המשיבים מאיסור או מעבירה פלילית
כאשר שם עצמו לאפוטרופוס על התנהגות
כשרה של זולתו, או אם מבקש הוא מבית־המשפט
להגן על זכויות או אינטרסים לגיטימיים
שלו, שלא ייפגעו על־ידי מעשה
העבירה. ורק במיקרה האחרון מוסמך בית־המשפט
להוציא צו־מניעה.
ובכן, הבעיה היא כאן באם ישנה למבקש
זכות או אינטרס ישיר, לדרוש מאת המשיבה
מס׳ 1כי לא תגרום להפלה וכי הילד
יוולד חי. במלים אחרות: האם הפלה פוגעת
בזכויות המבקש כאב של העובר.
מאחר שמדובר פה על יחסים משפחתיים,
וביחוד אבהות לכל, הרי העניין, לפי דעתי,

נידון לפי המשפט האישי של הצדדים —
שהוא המשפט העברי.
אשר למשפט עברי אפשר להגיד, כי לאב
ישנה זכות ביחס לעובר, ובמקרה של נזק
(הפלת הוזלד) מתבטא הדבר בתשלום כסף,
אם נקרא לזה קנס או פיצויים, וזה על־פי
הפסוק בטמות כ״א :״וכי ינצו אנשים ונגפו
אשה הרה, ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון,
ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה,
ונתן בפלילים.״
שום משפט אינו מעניק פיצוי כספי
על פגיעה בזכות. רק שברור שהמשפט
העברי מכיר בזכותו של אב שהילד, שכעת
הוא במצב של עובר ואולי חי, ומישהו פוגע
בזכותו זו — ייענש על־ידי פיצויים. וכך
נאמר ברמב״ן, לגבי מותו של עובר ״שיהיה
העונש שישית בעל האשד. להיות חפץ
בילידיו, וחשובים הם אצלו.״
אומנם יתכן שהמבקש מעוניין יותר בנשר
אין עם אם העובר מאשר בעובר עצמו,
אבל המבקש לא נחקר ולא הוכחש. וגם
אומר הוא, שרוצה שהעובר יוולד ומודה
שהוא אביו — ועל־ידי כך יקבל על עצמו
כל החובות הגדולות שיש לאב כלפי ילד
שנולד בין מנשואין ובין מחוץ לנשואין —
זכאי הוא לדרוש שהעובר יודלד.
לעצמו מקודד, המבקש, כי יודלד ילד אשר
ישמח פעם את שני הוריו, ואולי פעם יזכו
לילדה או לילד כזה. על כל פנים המבקש
מצהיר, שהוא אבי העובר והמשיבים אינם
מכחישים, והוא דורש שלא ישחיתו את
העובר וכי יוולד חי ולא יהיה לנפל אשר
בהבל כוחו ובחושך שמו יכוסה (קהלת
י״ד) .ולפי דעתי רשאי — מבחינת אינטרסים
שלו וזכויותיו כאב — שלא ישחיתו
את הולד.
אמנם בקשה לצו־מניעה, במיקרה כמו זה,
הוא חידוש ואין לו אסמכתא, וקשה להחליט
ללא אסמכתא. אבל מאחר שבא־כוח המשיבים
טען טענה אחת ויחידה כללית, שהדרך
היחידה הינד. משפם פלילי, והטענה כמו
שהיא אינה נראית לי, יש להוציא צו־מניעה.
במלים אחרות, מסקנתי היא, שכאשר ישנו
לאדם זכות על אינטרס לגיטימי, שפעולה
מסויימת לא תיעשה, הרי אין להגיד לו
המעשה אמנם לא רק פוגע בך, אלא פוגע
בציבור כעבירה סלילית, לכן תפנה למשטרה.
אלא במידה שהעבירה פוגעת ־גם בו,
יתן לו בית־משפט אזרחי סעד על־ידי צו־מניעה
לא לבצע את המעשה הפוגע בענייניו.
ואחרי שהגעתי למסקנתי, כי ההפלה עלולה
לפגוע בזכויות־אב של המבקש, מחליט

אני להוציא צו־מניעה כמבוקש.

* ״ שלףכאהבה׳

ן • ד כ אן פסק־הדין של השופט. אבל
פסק־הדין לא שם קץ לדראמה; היא
המשיכה להתחולל ביתר שאת. במרכזה עמד
הבחור, שזה עתה שמע רמז מפי נציג
ההורים, שאם לא ינתק את קשריו מ ד
״ישימו לך רגל בכל מקום.״ הוא פירש את
הרמז כאיום, שיפוטר מעבודתו כבעל־מק־צוע
מעולה באחד ממיפעלי משרד הבטחון.
אחרי מתן פסק־הדין חשש הצעיר לחזור
לביתו, נסע לבית הוריו בירושלים. אולם
הוא לא רצה לסיים את חלקו בפרשה בנימה
היבשה של פסק־דין משפטי. הוא עשה
ז׳סטה נדירה, שלח מכתב אל אהובתו:
״היום הסתיים הדיון אודות בקשתי להיות
שותף למה ששייך לנו, למה שנמצא בבטנך.
בית־המשפט הכיר בצידקתי. לא כסף אני
דורש, לא לנקמה הנני שואף. ברצוני רק
להגיד לך במספר מלים, שאני עדיין אוהבך.
״שמעתי שאת חולה והעורך־דין שלך
עומד להביא תעודות רפואיות, להתיר מה
שאני מתנגד לו. מתוך אהבה כנה לך, הנני
משחרר אותך מלעשות זאת.
״את חופשיד, לעשות כרצונך בדבר המשותף
לנו, השייך לנו, והנמצא בבטנך.
הכל ייקבע לפי אהבתך. אך דעי לך: לא
נמצא בחור כנה, אשר יודה באחריות למעשיו
מרצונו הטוב, כשהודאה זו גוררת
אחריה חיוב מזונות ואחריות.
״לא אכנס בכוח למשפחתך. רק רצונך
יקבע. אך בקשתי האחרונה אליך: לפני כל
החלטה חשבי טוב ותשקלי טוב. אני סבור
שנוכל לחיות מאושרים. הילד מוכרח להישאר,
ואף הוא יהיה מאושר. אך אם אחרת
החלטת, לא אנקוט בכל צעד שהוא. עשיתי
מה שהיה צריך לעשות. דאגתי לשמך הטוב.
כעת ההחלטה בידך ולא אערער עליה.
״אם בכל זאת, אחרי המשבר, תיווכחי
שלא רע הייתי, אשמח לקרוא מכתב ממך.
״ביקשתי מאת עורך־הדין שלי למסור
לך ביד מכתב זה ולדרוש בשלומך.
עם זאת סיימנו את יחסינו, אלא אם תרצי
אחרת.
״ --היקרה, שוב אני מבקש ממך
לחשוב טוב לפני כל צעד, ומאחל לך
בריאות וחיי אושר. שלך באהבה.״
למחרת זכה במכתב, אך לא מהבחורה, אלא
ממעבידיו באותו מפעל של משרד הבטחון.
היתד. זו הודעה כי פוטר מעבודתו.

האם יציית קאסטה והודאות 1יקיטה 4
לכך. בחודשים אלה אפשר היה להביא את העניין לאו״ם, למסור אזהרה מוקדמת או
להתייעץ עם בנות־הברית — במקום להעמיד את העולם כולו בפני עובדה קיימת.
יתר על כן — אין שום רמז לכך שברית־ד,מועצות שלחה, או אפילו הבטיחה, ראשי״
נפץ גרעיניים לקובה. ללא ראשי־נפץ אלה, שוב אין הטילים אלא בחזקת פצצות רגילות.
ברית המועצות לא יכלה לספק לקובה ראשי־נפץ, מבלי לערער לחלוטין את שווי־המישקל
בתוך הגוש הקומוניסטי עצמו. כי אי־אפשר היה למסרם לקובה, מבלי למסור
כאלה גם לסין הקומוניסטית. ידוע כי הסובייטים מתנגדים בחריפות, מטעמים שלהם,
להרחבת מספר המדינות האטומיות.
בסך הכל: מתקבלת התמונה כי וושינגטון ערכה בכוונה תחילה מיבצע של יצירת
פאניקה, שהפריז בהרבה בחומרת הסכנה ובאקטואליותה, כדי להצדיק פעולה שכוונתה
העיקרית היתד, לספק את הבוחרים האמריקאיים, שהוסתו מזה חודשים רבים נגד קובה
המהפכנית.
לממשלות אירופה המערבית לא הייתה, כמובן, ברירה אלא לאשר אחר־מעשה את הקו
הזה. אולם ברור כי אצל כולן נישאר מישקע של מרירות ואי־סיפוק. הפרשה כולה חיזקה
את החשד האירופי הנושן כי האמריקאים נוטים, בימי משבר, לחוסר־אחריות ולחרפת־קנות.

100
מיליון הרוגים

ך * תשובהלטענההאמריקאית השניה, בדבר חשיבותם הצבאית של הטילים
1 1בקובה, ניתנה על־ידי אחד מגדולי הפרשנים הצבאיים של המערב: קפטן לידל הארט,
נביא מלחמת־הבזק*.
במאמר קצר וגדוש־עובדות, הרס לידל הארס את הטענה האמריקאית כולה, יצר במקומה
תמונה שונה לגמרי. טוען הבריטי המכובד:
• בידי האמריקאים כיום כ־ 200 טילים ביניבשתיים, בעלי ראשי־נפץ גרעיניים. לסובייטים
יש רק כשליש המספר הזה.
• לעומת זאת יש לרוסים עדיפות בשטח הטילים הבינוניים וקצרי־הטווח. בידי
הסובייטיים כ־ססד טילים כאלה, לעומת 105 טילים אמריקאיים מסוג זה, הממוקמים מול
ברית־ד,מועצות ( 60 בבריטניה 30 ,באיטליה 15 ,בתורכיה) .כן יש לאמריקאים שמונה
או תשע צוללות אטומיות, שכל אחת מהן נושאת 16 טילים גרעיניים.
• לאמריקאים 600 מפציצים ביניבשתיים להפצצה אטומית, לעומת 200 סובייטיים.
שני הצדדים שווים ביחס למפציצים בעלי טווח בינוני.
האם יכלו הטילים בקובה להשמיד את בסיסי־הטילים בארצות־הברית? לידל הארט
מטיל בכך ספק רב. תצלומי־האוויר האמריקאיים אינם מוכיחים כי הרוסים הביאו לקובה
טילים מדגם טי־ ,2שיש להם טווח של 3200ק״מ, ויתכן כי הטילים שם היו רק מדגם

וניות״חמלחמה שוב ו!צ 1את גלי הים הקאריבי. המטוסים חגו מעל. ההסגר
האמריקאי נמשך. אולם בשבוע השני של משבר קובה (והשבוע האחרון לפני הבחירות
בארצות־הברית) היתד. האנושות רגועה. איש לא האמין עוד במלחמה קרובה.
בהפסקת־נופש זו עסקו המומחים בבירור שתי השאלות הסתומות של הפרשה:
• מדוע פעל הנשיא האמריקאי בצורה ובמועד שפעל?
• מדוע בכלל שיגר כרושצ׳וב את טיליו אל קובה?
אי אפשר היה להשיג תשובות לכך בשתי המדינות הגדולות עצמן, שקיימו גם השבוע
הפצצה כבדה של תעמולה. מבחינה זאת לא היה הבדל רב בין פראבדה הסובייטי לבין סיים
האמריקאי — שניהם היו רחוקים מכל דיון הגיוני.
אולם בבריטניה, בצרפת ובתריסר ארצות אחרות, בהן קיים חופש־ד,וויכוח בצד רמה
גבוהה של מומחיות עניינית, התגבשו בהדרגה דיעות הגיוניות יותר. השבוע היו דיעות
אלה מעניינות הרבה יותר מטיסותיו של אנאסטאם מיקויאן הסובייטי לקובה ומפקודותיו
של חיל־הים האמריקאי.

טי־ 1100( 1ק״מ< או מדגם סי־ 1600( 4ק״מ) .יתר על כן, דווקא הטילים מדגם טי־2
ידועים כבלתי־מדוייקים די צורכם.
קובע לידל הארס: הטילים בקובה יכלו להקטין את כוח־ההרתעה האמריקאי, אך לא
יכלו לחסלו.
וכאן בא הפרשן הבריטי ומציג דיעה מהפכנית: לצד התוקף לא כדאי כלל להקטין את
כוח־ההרתעה של היריב, אם אין לו סיכוי לחסלו כליל. כי הצד הנתקף, שכושרו הוקטן,
שוב לא יטריח את עצמו לשגר את שארית הטילים לעבר בסיסי־הטילים של התוקף. הוא
ישגר אותם ישר אל הערים הגדולות.
• שביקר בשעתו בישראל, והמקיים יחסים ידידותיים עם נמה ממנהיגיה.

מחטים נגד באלון נ5וח

ך • גירסה האמריקאית הרישמית בעניין קובה ביקשה להוכיח כי אין שום
| 1קשר בין מועד המצור לבין מועד הבחירות (למרות שכמעט כל הבטאונים האמריקאיים
החשובים, וכן הוועד־הפועל של המפלגה הרפובליקאית, טענו כי יש קשר ברור
בין שני המאורעות) .לפי הגירסה הרישמית, קבעו העובדות הבאות:
• רק שעות מעסות לפני ההחלטה הגורלית קיבל הנשיא קנדי את תצלומי־האוויר
שהוכיחו לו, זו הפעם הראשונה, שאמנם מוקמים כני־שילוח של טילים ״התקפתיים״
בקובה.
• על־ידי הקמת כנים אלה ביקשו הסובייטים להפר את האיזון הנוכחי בכוח־המחץ
האטומי של שני הגושים.
לפי גירסה זו קיוו הרוסים כי הטילים שהוקמו בקובה (בעלי טווח של 3200 קילומטרים)
יוכלו להשמיד בדייקנות גמורה את בסיסי־הטילים הקיימים בארצות־הברית. אילו
הצליחו בכך, היו מנצחים במלחמת־העולם השלישית עוד לפני שהתחילה.
כי כוח־ההרתעה הגרעיני של ארצות־הברית מבוסס על ההנחה שאפילו תשמיד ברית-
המועצות במכת־פתע את הערים הגדולות בארצות הברית: יישארו הטילים האמריקאיים
במצב תקין, והם יוכלו להחזיר לסובייטים מנה אחת אפיים. אם, לעומת זאת, יושמדו
טילים אלה מראש על־ידי הטילים הקובאיים, לא תוכל אמריקה להשיב מכד _ ,ויהיר,
עליה להיכנע.
הטילים הביניבשתיים המסוגלים לעבור את המרחק סיביר־קליפורניה, אינם מדוייקים
עד כדי קילומטר אחד. הם יכולים להשמיד ערים גדולות, אך אינם מסוגלים להשמיד
בסיסי־טילים קטנים. ואילו הטילים בעלי הטווח־הבינוני מדוייקים הרבה יותר.
השבוע דקרו פרשנים מערביים בלתי־תלויים את הגירסה הזאת במחטים חדים, פוצצו
אותו כבאלון נפוח.

פאניקה מפוברקת

ץ* עטים מאד הפרשנים המאמינים כי אמנם נודע לקנדי רק ברגע האחרון על הקמת
0הכנים. שהרי אילו היתד, טענה זאת נכונה, היה מעיד הדבר על כשלון פנטסטי של
שרותי״המודיעין האמריקאיים. אך שריותים אלה. נחשבים׳ ליעילים במיוחד דווקא בקובה,
שם הם פועלים בשיתוף עם כמה מחתרות ימניות.
כך קבע, למשל, זר שפיגל הגרמני (בגליון שיצא כמה שעות אחרי מאסר העורכים —
ראה איגרת העורך) שקנדי ידע מזמן על הקמת הכנים. יתר מכן: כנים אלה היו לפני
שבוע רחוקים מאד מלהיות במצב פעולה, והיו דרושים עוד חודשים אחדים עד הגיעם

כפי שצולמה על־ידי ממוס־סיור אמריקאי בדרך לקובה.
,על הסיפון נראות בבירור ארבע טרפדות, שתיים לפני
הגשר ושתיים מאחוריו. הסירות נועדו לצי זזקובאי, לצורך לחימח בפלישה נוספת של גולים.

אוניה סובייטית

£85׳*י 0ו?8:6סן 8* 0 :ז

כני הטילים הסובייטים

ניראיס בתמונה זו, שצולמה ממטוס אמריקאי שטס בגובה נסוך, תמונה
זו, עם הכתובות, פורסמה על־ידי משרד הבטחון האמריקאי להצדקה
המינצע. למטה, מימין ומשמאל: מיכליות לדלק־טיליס, במרכז: אוהל ארוך, בו נמצא, כנראה, טיל. למעלה: כני השילוח.
בלשון אחרת: אילו הצליחו הסובייטיים לקיים את הבסיסים בקובה, ואילו פתחו מחר
בהתק&ת־פתע גרעינית, היו האמריקאים נאלצים להשיב מייד במכת־השמדה טוטאלית נגד
מוסקבה, לנינגראד, קיוב וכד.
לפי הערכה אמריקאית, תקטול מכה סובייטית בבת אחת כ־ 100 מיליון נפש — כמחצית
האומה האמריקאית. מכה אמריקאית היתר. קוצרת אותו קציר בברית־המועצות. קיומם
או אי־קיומם של טילים בקובה לא היתד, משנה מאומד. לגבי מאזן זה של התאבדות
הדדית*.

5מטרות ש? גייויטח

0כן, לשם מה שלח כרושצ׳וב את טיליו לקובה? מה היתד, כוונתו? על כך נותן
\ 4לידל הארט תשובה הדומה מאד לקו־המחשבה של ידידו־לשעבר, הד״ר ישראל בר,
* בכל הוויכוח שכחו האמריקאים להזכיר פרט קטן: שהטילים האמריקאיים יכלו לחסל
בנקל את הבסיסים בקובה. לכרושצ׳וב בוודאי לא היה כדאי להקים בסיס חדש למטרות
איסטראטגיות במקום כר, חשוף להתקפה.

1 1ך 1ך | 1קורא בשבועון סובייטי בחוף
האבאנה, לפני אחד ממלוני ת|
111
פאר, שחיו פעם מלאים תיירים אמריקאיים עשירים.

בספרו על המלחמה הקרה.
סבור לידל הארס: כרושצ׳וב אינו מאמין במלחמת־עולם גרעינית. הוא סבור כי החימוש
האטומי של שני הצדדים כבד מוציא כל מלחמה כזאת מכלל חשבון. המלחמה
המכרעת תתנהל על מישור אחר — במישור המדיני־כלכלי־חברתי־מהפכני ברחבי העולם.
בהקשר זה יש לשקול את מטרותיו של כרושצ׳וב, כשהקים בגלוי וללא הסוואה רצינית
את הבסיסים בקובה, בידעו כי יתגלו תוך ימים מעטים על־ידי מטוסי־ד,ריגול האמריקאיים.
הן היו, בין השאר:
• לחזק את קובה מבחינה פוליטית ופסיכולוגית, כראש־גשר של המהפכה ברחבי
אמריקה הלאסינית.
• לדחוף את הנשיא קנדי לפעולה נימהרת, כדי להראות לעולם כי אמריקה יכולה
להיות תוקפנית והרפתקנית.
• להבקיע בדרך זו בקיעים בחומת הברית המערבית, ובייחוד הברית האטלנטית.
• לעודד דעת־קהל עולמית כללית נגד קיומם של בסיסי־טילים על אדמה זרה, מתחת
לאפה של מעצמה גדולה. פרשנים רבים סבורים כי דווקא מטרד. זו הושגה, וכי בהציעו
שיחות בין נאם־ ו וברית־ורשד, רמז הנשיא קנדי על נכונותו לסלק את הבסיסים הגרעיניים(
.לאור המצב האיססראטגי שתואר על־ידי לידל הארט, ממילא שוב אין ערך צבאי
מכריע לבסיסים אלה, ואמריקה מקיימת אותם רק מטעמים פסיכולוגיים).
• להמריץ את ארצות־הברית להסכים לפירוק־נשק עולמי, בהתאם לקו הרצוי
למוסקבה.

האם מרד קאסטרו?
ך אמנם מ עוייני ם הרוסים בפירוק־נשק עולמי יותר מאשר האמריקאים? כמה
* 1מן הפרשנים המערביים סבורים שכן — מסיבות שאינן קשורות בשום אידיאלים מופשטים,
אלא דווקא במציאות המעשית.
המשק האמריקאי זקוק לכך שהממשלה תשקיע כל הזמן סכומים גדולים בעבודות
ציבוריות, כדי לווסת את תהליכי המשק ולקיים תעסוקה מלאה. הייצור המזורז של טילים,
ונשק כבד אחר, תואם צורך חיוני זה, ודרוש לבריאות המשק. עם פרוץ משבר קובה,
ניבא מנהיג אמריקאי כי התכונה הצבאית תידחה כל משבר כלכלי בחצי שנה לפחות.
המשק הסובייטי, לעומת זאת, נמצא במצב הפוך. המדינה זועקת למוצרי־צריכה. החקלאות
נמצאת בכי רע. מירוץ־החימוש מטיל על הכלכלה מעמסה שקשה למישטר לעמוד
בה — ועוד יותר קשה למישסר להגדילה. האזרח הסובייטי של 1962 אינו רוצה עוד
לחזור לימי הצנע הקיצוני של תקופת סטאלין.
במרוץ ההשקעה לצורכי חימוש נמצאת ברית־המועצות, על כן, במצב רע יותר מאשר
ארצות־הברית. לעומת זאת עולים הסובייטים על האמריקאיים בשטח המלחמה הקרה —
כלומר, בסיפוח מהפכות נגד מישטרים הקשורים בארצות־הברית. על כן מעוניינת ברית
המועצות להעתיק את זירת־המאבק כולה לשטח זה, תוך הפסקת המירוץ הגרעיני והטילה
השאלה הגדולה של השבוע היתה: באיזו מידה נאלץ פידל קאסטרו להתאים את
עצמו לשאיפות ולאינטרסים הסובייטיים?
ברור כי קאסטרו לא רצה להחזיר את הטילים. כן ברור כי לא האמין ובצדק — )
להבטחה האמריקאית — להימנע בעתיד מכל פלישה לאי. גם לא היה לו כל רצון להרשות
למפקחים זרים לסייר באי שלו, לפגוע בריבונותו ולרגל בו (כשם שישראל סירבה
תמיד להרשות את הכנסת צבא האו״ם לשטחה, או להרחיב בשטחה את סמכויות מפקחי

פחות ברור היה רקע היחסים בין כרושצ׳וב וקאסטרו. האם מרד קאסטרו השבוע במוסקבה,
והיה באמת צורך לשגר אליו את מיקויאן כדי להכניעו? או שמא לא היה זה
אלא מישחק מתואם, שמטרתו היתד, להרוויח זמן עד אחרי הבחירות בארצות־הברית?
האמריקאי צולם, ביום הראשון של ההסגר, בהצטרפו ליחידות שום פרשן בלתי־תלוי לא יכול היה להשיב על כך השבוע בביטחה. ואילו הצדדים המעוחיל־הים
בבסיס גואננואנמו, השוכן בשטחה של קוביה. חשבוע רבים בפרשה הקימו רעש תעמולתי כה רב, עד כי איש לא יכול היה לקלוט בו את
דרש קאססרו את פינוי הבסיס, שהוחכר ״לנצח* ,תמורת סילוקם של הטילים הסובייסייס. קול הלחש של האמת.

צי המצור

במרינה

העולם הזה 19011911(9

תיכמן

״כשהתחתנתי,״ נזכרה ,״לא ידעתי בכלל לב
את הרושם, הצטדקה מייד :״הייתי אז רק בת ע
נינה טעמה את המנה הראשונה, הטדיאס .״א
רגשות.
שרינה, כיום אם לחמישה ילדים, חייכה בהנאו
כה :״אחר־כך למדתי איך לבשל. אמא שלי היתו
שלת בשבילי. גם חמותי. היא ידעה לבשל יותר
נינה וחבריה־לביקור הגיעו לבלאחאת. קולות
העידו שאכן למדה הגברת חולי את מלאכת ד
מה הוא המדיאם, בעצם? והבלאחאת? המלה
מן השפה הספרדית, ופירושה חצאים. השניה פי
בערבית. וכך עושים נודיאס, בהדרכתה של שרינו
״קחי קילו תפוחי אדמה, רבע קילו בשר ט

שו לדו בונ ה
רק בודדים מתושבי שכונת סכיניה, קרית״
ביאליק, שמו לב לתוכנית שיגרתית שהמועצה
המקומית שלחה לועדת־תיכנון־הערים
המחוזית :.אולם כאשר הגישה המועצה עיר״
עור על התוכנית שהיא עצמה שלחה, היה
ברור שמשהו אינו בסדר.
בעירעורד, ביקשה המועצה לקבוע, כי
שלוש חלקות אדמה בשכונת סביניה יסווגו
כאזור מגורים ג׳ ולא ב׳ .כלומר: שאפשר
יהיה לבנות בהם בתים של שלוש־ארבע
קומות, במקום שתי קומות.
מיד נזעקו תושבי סביניה. הם העתיקו
את מגוריהם לפינה זו של מיפרץ־תיפה,
כדי לזכות בשלווה, לגור בעיר גנים של
בתים קטנים. והנה רוצה המועצה המקומית
להתיר בנייה של בתים משותפים גדולים,
בהם יגורו דיירים בצפיפות רעשנית.
צעד נחפז. שלושת המיגרשים הנידונים
נמכרו קודם לכן על־ידי האפוטרופוס
לשלושה קונים נפרדים. אך המועצה דרשה
מהקונים להתאחד, להקים בניין גדול אחד
על שלושת המיגרשים. הקבלן חנינא דוב־דני
ריכז את שלושת המיגרשים, שילם מם״
השבחה מיוחד לעיריה וזכה להנחות מיוח־דות
בשטח המותר לבניה. אך את ההנחה
העיקרית — את האישור לבנות שלוש קומות
במקום שתיים — לא יכלה המועצה
להעניק לו ללא אישור ועדת־בניין־הערים.
התושבים נזעקו מיד, הגישו עירעור לועדת
הבניין. זו קיבלה את העירעור, דחתה
את בקשת המועצה המקומית לשנות את
סיווג המיגרשים. אולם מזכיר הועדה מצא
לנכון להזהיר את התושבים :״אייעצכם
לעקוב אחרי הפירסומים ברשומות, מאחר,
ולמיטב ידיעתי, בכוונת הועדה המקומית
להפקיד תוכנית המיועדת לסיווג של החלקות
הנ״ל מאיזור מגורים ב׳ לאיזור ג.״
היתד, זו השערה מבוססת. כי המועצה
המקומית, שלא ציפתה לשום התנגדות מצד
התושבים או מצד הועדה האיזורית, מיהרה
להוציא לקבלן רשיון־בנייה לשלוש קומות,
מבלי שתהיה לה סמכות לכך. עתה תיאלץ
להיאבק למען הקבלן, כדי לחפות על צעדה
הנחפז.

נוער
ה תווו ב ה
הידיעות שהגיעו למשטרת פתח־תקוה
העידו על פעילות מוזרה בעיר. בזה אחר
זה נמסר על שורה של התפרצויות. סיורים
נשלחו מיד, ולפני גמר הלילה היו בידי
השוטרים חמישה צעירים, שקל היה לייחס
להם את ההתפרצויות .״אנחנו ממוסד שערי־ניקנור,״
גילו החמישה למשטרה.
השאלה היתה: כיצד הצליחו חמישה נערים,
מתוך כתריסר הפושעים הצעירים
המתחנכים בשערי־ניקנור, לעזוב אותו ביחד?
התשובה ניתנה במהרה: החמישה התנפלו
על המדריך התורן, קשרו אותו וברחו.
תלונת ההורים. בתנאים רגילים, זהו
מאורע חמור במוסד לעבריינים צעירים.
אלא ששערייניקנור שוב אינו שרוי בתנאים
רגילים. מזה מספר שבועות חי המוסד
בצל של חקירה מיוחדת, שאיימה לחשוף
את כל סודותיו.
בראשית היתר. תלונה של כמה מהורי הנערים,
המוחזקים במוסד היפואי. קבלו
ההורים באוזני עובדי משרד הסעד: ילדיהם
הצעירים סובלים מהתקפותיהם של הנערים
הגדולים יותר, המבצעים בהם מעשים מגונים.
ההורים לא זכו לתשובה, פנו למשטרה.
מכיוון שמדובר בנערים מתחת לגיל ,16
העבירה המשטרה את הטיפול לידי קצין
מיבחן, מרשות המיבחן לנוער. קצין המיב-
חן, שרגא, שהוא עובד משרד הסעד, פתח
בחקירה. הדו״ח שמסר אישר את האשמות
ההורים. הוא קבע, כי בשערי ניקנור קיימת
הומוסכסואליות פעילה.
קצין המיבחן הגיש את הדו״ח למשטרה,
וזו הגישה אותו למשרד הסעד, בדרישה
כי המשרד ינקוט בפעולה. השבוע נקט המשרד
בפעולה, שנראתה יותר כנסיון לטשטש
ולהסתיר, מאשר נסיון לתקן את
המעוות. הקמת ועדת חקירה, המורכבת
משלושה אנשי משרד הסעד: מנהל מוסד
שמחה ואן־פראנק, סגן הממונה על ענייני
המינהל משה שיפמן, וקצין המבחן שרגא.
בינתיים, אפשר לשער, ממשיכים החניכים
המבוגרים יותר של שערי־ניקנוד לבצע את
זממם בחבריהם הצעירים — באותם לילות
בהם אינם מתנפלים על המדריך החורן ובורחים
לגנוב בחוץ.

מטעמי נוס
מסמר הארוחה

הפרסית

שרה טולידני צועדת עם צלחת מרק בידיה, כשמאחוריה
מתקדמת אמה, אשרת מנול, הנושאת צלחת של עוף מבושל.
שהגישו השתיים היו כופתות־ענק של אורז ובשר־עוף.

^ רוטב כזה הייתי אוכל אפילו את
אבי אמר הצרפתי גרימו דה לה־

רומייר. הגברת שרה חולי, משכונת סלמה
שבדרום תל־אביב, לא היתד, מרחיקה לכת
כל־כך. אבל היא מעריכה את חשיבותו של
הרוטב לא פחות מאותו אביר צרפתי.
והראייה: הרוטב שהגישה לאורחיה, ביום
הרביעי שעבר.
לא היו אלה אורחים של יום־יום. בראשם
עמדה נינה די־נור, אשר במעמד טעים זד,
ייצגה את מי-צעד מטעמי ישראל, שפלש
בכל הדרו לתוך מטבחה הצנוע של הגברת.
אפשר לומר בוודאות: מאז קום הגאס־טרונומיה
הישראלית לא אירע דבר כזה —
שבאי כוח המוסדות הרמים התעניינו בתוכנו
של סיר משפחת חולי לא מבחינת
קאלורית־תזונתית־חברתית־מעמדית, אלא מבחינת
טעמו והיותו ערב לחך.
נינה די־נור, בתי של מנהל בית־החולים
העירוני ליולדות, פרופסור יוסף אשרמן
ורעייתו של הסופר יחיאל (״קצטניק״) דינור
מפורסמת גם בזכות עצמה. שהרי
היא אחת החסידות הנלהבות של הבישול
הטוב. על כן, כאשר הגיע מיצעד מטעמי

עיניה ריחף חזון בעל גוונים נבואיים
מובהקים: היא ראתה את המיטבח כנקודת־המיפגש
של העדות והלאומים בישראל.
כור־ההיתוך הישראלי המפורסם נראה לה
בדמות סיר־לחץ גדול, בו מתערבבים יחד
תימנים ורומנים, ערבים ואיטלקים, עיראקים
ופולנים.
הגיחה הראשונה שלה היתר, אל שכונת
סלמה, לריכוז הנשים המזרחיות שלא שמעו
על מיצעד מטעמי ישראל — ואילו שמעו
אודותיו היו בוודאי משוכנעות כי אינו
נוגע להן ולמתבשל בסיריהן. נינה הופיעה
במרכז השכונה, מצויידת בזיכרון המטעמים
המזרחיים שטעמה בחייה, ובשרידי
השפה הערבית שלמדה בעת שירותה הצבאי
במצרים.
באותה חריצות שבה היו שליחים לאומיים
פונים אל ריכוזי היהודים בעולם
בקריאה ״תנו תרומה לקרן הקיימת! למיל-
ווה הלאומי!״ פנתה נינה אל עקרות־הבית
של סלמה :״תנו תרומה לישראל המבשלת
/לתפריט הלאומי!״ גבירות מטופלות
בילדים ונכדים נענו ברצון. כי בחברה בה
גדלו והתחנכו, גאוות האשה — תבשיליה.

ואת זה־כבר
טעמת
ישראל לשלב ביצוע, בחר בה ראש ר,מיצ־עד,
אריה אבישר, לעזור לו בביצועו.
מיצעד זה, שמטרתו המוצהרת היא לשפר
את התפריט הישראלי — או לפחות את
זה המוגש לתיירים הזרים — מבוסס בעיקרו
על תחרות בין עקרות־הבית, על תואר
מלכת ממטבח, אשר הזוכה בו תזכה גם
בפרס של 2500ל״י. יכולה להשתתף בו
כל מבשלת, הממלאה טופם־השתתפות באחת
מלשכות התיירות או לשכות המודיעין העירוניות,
שתצרף את המירשמים הטעימים
ביותר שלה.
אמנם, מירשמים להנהלת חמיצעד החלו
להגיע. אך נינה לא הסתפקה במה שהדוור
הביא לה. היא שאפה להרבה יותר — ולא
רק כדי לשפר את התפריט לתיירים. לנגד

הן משכו את נינה ממטבח למטבח, נתנו
לה לטעום מן האוכל שחיכה לשובו של
הבעל מעבודתו. או הבן מלימודיו.
בו ביום נקבע מועד לביקור של ממש:
ביקור בו יוכנו עבור נינה מטעמי סלמה,
כדי לצרף את מירשמיהם אל התחרות הארצית.

עילוי-הגשמה

• ףנפגשה נינה די־נור עם הרוטב
^ של שרה (,״קראי לי שרינה, מותק,״)
חולי. שרינה ( )43 נראית כמו מודעה של
מבשלת האוהבת את אומנותה: שופעת
בריאות וחיוכים. היא הגישה שתי מנות
עיקריות, מן המטבח המצרי.

שחור, קצת הל, קצת כרכום, שתי ביצים, שני 1
פים כתושים עם שני פלחים של שום. ועכשיו,
תערבבי את הבשר עם כל הדברים האחרים, ח
אדמה והביצים. אחר־כך תחתכי את התפוחי־אד
לא פרוסות־פרוסות, רק כל שתי פרוסות יחד,
סנדביץ׳ .אחר־כך את שמה את הבשר — איך את
מילית? סוב, את לוקחת מילית ושמה בין שתי זזג
כך את טובלת את הסנדביץ׳ הזה בביצים ומטגנח
בבת רסק עגבניות עם שמן הטיגון, ויוצקת על
מוסיפה קצת מיץ לימון וכוס מים, מבשלת על א
שייספגו כל המים. ואז יש לך נזדיאס.״
את הבלאחאת, או קציצות התמר, מכינים מ־>0
טחון, ראש שום אחד, שני פילפלים חריפים
מלח, שלוש ביצים שלוקות, פילפל שחור, כף ע
אופן ההבנה: לבחוש וללוש את הבשר והתבליג
צים חותכים לשישה פלחים כל אחת. את הבשר

1לגילוי התפריט הישראלי
וכדי לתקן
עשרה.״קראה בהת־עברה
והמשי-
אה אלי ומב־מאמא
שלי.״
,פעלות שלהם

נשונה לקוחה
י, תמרים, בולי:
קצת
פילפל

תמר, בתוך כף היד, בעזרת האצבע יוצרים
חלל ריק, אותו ממלאים בפלח־ביצה, וסוג
רים את ה״תמר״ .מחממים חצי כוס שמן
בסיר ומניחים בו את קציצות־התמר זו ליד
זו, ואחת על השניה. מוסיפים כפית רסק
עגבניות ומכסים את הסיר עד שיתבשל
הבשר במיצו וכל הנוזלים ייספגו. ייוותרו
מיץ העגבניות בשמן.

המטבח הפרסי
המטבח המצרי חצתה נינה את
ים־סוף ואת המיפרץ הפרסי, הגיעה

(פלים חרי־יא
חביבתי,
מהתפוחי-
; לפרוסות.
:מו בשביל
;זראת לזה?
וסות. אחר־את
מער-
!רוסית. את
נמוכה עד
גרם בשר
״ ע, כמון,

.את הבי״
רים בדמות

למטבח הפרסי של הגברת אשרת מגיל. כאן
היתה המינחה צנועה יותר. כי הגברת
מגיל, אם לשבעה ילדים, עובדת במשק־בית
וחיה בתנאים קשים מאד. בפרס עבדה
במבשלת במסעדה, ואילו כאן — ספק אם
נותנים לה מעבידיה לגשת לסיר. מדוע
לא הלכה לעבוד במסעדה גם בישראל?
״כאן לא מבינים באוכל, רוצים חומוס
וקבאב וחושבים שאין אוכל יותר טוב
מזה!״
הייתה זו כל פרשת־האישום נגד המסעופשוט
דות
הישראליותבמשפט קצר
אחד.
אשרת מגול הגישה לאורחיה שלוש מנות:
שיפתה ברנג׳י, עוף מבושל וחצילים במיץ.
ראויה לציון השיפתה ברנג׳י. כופתות ענקיות,
עשויות מאורז ועוף, ועוד כמה דברים
כמו כרכום, מלח ופלפל. צורת ההכנה
אותה נתנה הגברת מגול :
טוחנים 300 גרם של בשר עוף, בוחשים
אותו עם רבע קילו אורז ועם התבלינים,
מכסים את הכופתות הגדולות במים
ומבשלים לאט על אש קטנה, עד שנספגים
כל המים.
והינה עוד מירשם של הגברת מגול: שמו
חורשדה בה, כלומר מרק חבושים. קילו

המועמת 1ישגיח

נינה די־נור, בתמונות המוכיחות את הנאתה מן
המטעמים של שכונת סלמה. בתמונה למטה
היא נראית מועמת עוף מבושל, כשעיניה עצומות מהנאה. בעלת התבשיל משתתפת בהנאתה.

חבושים, חצי קילו בשר או עוף, מלח,
פלפל, כרכום, מיץ של שלושה־ארבעה רימונים,
חצי קילו עגבניות, ארבע־חמש
כוסות מים, כפית שמן.
חותכים את החבושים לפלחים, מנקים
את הפנים ומשאירים אותם עד למחרת,
שיקבלו גוון חום־כהה, ואז מטגנים אותם
עד שישחימו. מטגנים את העוף עם בצל
קצוץ בתוך סיר, מוסיפים את מיץ העגבניות
הסחוטות ומבשלים על אש קטנה,
עד שירתח. רק אז מכניסים את החבושים,
יוצקים את המים ומשאירים על האש עד
שיתחילו החבושים להתרכך.
עתה מוכן התורשדח בה, ואפשר להגישו
אל השולחן.

״קובה״ ?צבר פולגי

•י* מסע הקולינארי הקיף את כל ארן
| צו ת המרחב, מן הקובה חאנזדה של
לבנון ועד לחצילי קרן הזהב של איסטנבול
והזיתון מאלי של מארוקו.
במטבחה של רינה פלזנטל רשמה נינה
את מירשם הקובה חאמדה (כופתות חמו־צות־מתוקות)
והדגים בתנור, כפי שהיו

אמות״אמותיה של רינה (עמרם לשעבר)
מבשלים אותם בבירות. רינה ,21 ,החלה
את הקאריירה הטבחית שלה דווקא בעזרת
ספר בישול. אבל אחרי שתי ארוחות הש־ליבה
את הספר בייאוש .״אני אשאל את
אמא שלי,״ אמרה לבעלה הצבר, ממוצא
פולני. מכיוון שבעלה כבר טעם את מאכלי
הגברת עמרם׳ לא התנגד.
וכך מכינים את הקובה חאמדה 300 :
גרם בשר טחון 400 ,גרם דרישה (בורגול
טחון) כפית קמח, שלושה בצלים בינוניים,
מלח, פלפל שחור׳ רבע קילו רימון על
גרגריו, טיפה שמן, הצי קילו דלעת, כמה
עלי נענע (מנטה) ,חצי ראש שום, חצי
כפית מלח־לימון או חצי לימון, כפית סוכר,
שלוש־ארבע כפיות רסק עגבניות, רצוי מעגבניות
טריות.
ללוש את הדרישה עם הקמח, המלח וחצי
כוס מים, עד שנוצר בצק. מטגנים את שאר
החומרים במעט שמן, כדי להכין את ה-
מלית. בעזרת האצבע צרים את הבצק כמו
טיל חלול, בעל דפנות דקיקים, ממלאים
במלית וסוגרים. מכניסים בסיר את הדלעת
החתוכה לקוביות בינוניות, מיץ לימון,
סוכר, מיץ עגבניות, נענע, שום. מרתיחים
עד שמתרככת הדלעת. מכניסים את ד,כופ־תאות
הממולאות ומבשלים על אש קטנה,
משך חצי שעה.
את מירשם הזיתון מאלי המארוקאי
סיפקה הגברת פלורה רג׳ואן, על אף היותה
ממצרים. החומרים הדרושים: חצי קילו
זיתים ירוקים נטולי חרצנים, רבע קילו
כבד, פילפל אדום חריף טחון, רבע קילו
שום בקליפתו, כרכום, בתוספת חצי לימון
סחוט.
מבשלים את הזיתים בסיר מלא מים.
לאחר שרתח שופכים את המים ושוטפים
את הזיתים. מכניסים לסיר כפית שומן,
כרכום, פלפל אדום טחון. סוחטים את
המים מהזיתים, ושמים אותם על אש
קטנה. יש לנער את הסיר כל כמה דקות.
שוב ממלאים במים ומבשלים. מכניסים את
פלחי השום הבלתי־מקולפים וממשיכים לבשל
עד שיתאדו המים. על זה מניחים את
חתיכות הכבד שניקלו באש, ובצורה זו
מגישים.

שחור ומלח לפי הטעם. מרוקנים את החצילים,
לשים את הבשר עם האורז, הפלפל
והמלח, וממלאים את החצילים ללא דחיסות.
מטגנים את החציל הממולא בשמן
מכל צדדיו. שמים בסיר מיץ של לימון
אחד וכפית סוכר, מוסיפים קורט מלת.
מניחים את החצילים ומכסים במים. מבשלים
על אש קטנה עד שיישארו מים מעטים
מאד.
גם כשכל המסובים השאירו מתוך נימוס
חצילון אחד על הצלחת, לא יכלה נינה
להתאפק. מול הפיתוי המוזהב, מה ערך
היה לפיגורה ולדיאטות? היא זללה את
השריד האחרון.
ערב חזרה נינה די־נור לדירתה עם בצפון תל־אביב. על מדף הספרים המיוחד
שבמטבחה ניצב תנ״ך הגאסטרונומיה, הפיסיולוגיה
של הטעס מאת ג׳ן אנתלם
ברייה־סאבארן (1826־ .)1755 זהו ספר שבו
שזורות פנינים כמו :״כאשר נסעה קטרינה
די־מדיצ׳י מאיטליה מולדתה כדי להיות
מלכת צרפת, נכתב פרק חדש בדברי ימי
תרבות המערב — לא על כי עמדה להשתלט
על מדיניותן של שלוש קיסרויות,
אלא מפני שעל חבר מלוויה נימנה סגל
טבחים איטלקיים.״ או :״גילוי מאכל חדש
יותר למען אושרה של האנושות עושה מאשר גילוי של כוכב חדש.״
על אותו מדף אפשר למצוא ספר המצטט
את המשורר האמריקאי אוון מרדית :״אפשר
לחיות בלי מוסיקה ושיר ונגינה /
אפשר לחיות ללא מצפון ורגש ותבונה /
אפשר לחיות בלי ידיד, בלי ספר, בלי
חזון /אך אין אדם יכול לחיות ללא בישול
מזון.״
אולם לעולם לא תוכל נינה די־נור להתבונן
בספריה היקרים, מבלי לזכור כי חסרים
להם דפים חשובים. דפים שכמה׳ משורותיהם
קראה במטבחיהן הצנועים של שרינה
חולי, של אשרת מגול, של עדינה בא־רוקם,
של רינה פלזנטל ושל פלורה רג׳ואן
משכונת סלמה. דפים אלו הם התרומה הישראלית
לאוצר המאכלים העולמי.

תנ״ף המטפח

מיבצע, שהחל בשעה 12 בביתה של
1 1שרינה חולי, נמשך עד חמש אחרי־הצהרים
— ועוד המתינו טבחיות עם מנות
עריבות. הקבוצה הקטנה החליטה לסיים את
המיצעד הזעיר בביתם של עדינה ושמואל
בארוקם, שניהם ילידי איסטנבול וותיקים
בארץ. היה זה סיום נאה וטעים. כי למרות
העובדה שבמשך שעות ארוכות טעמו נינה
וחבריה מעדנים לרוב, הצליחה עדינה בא־רוקס
לעורר את תיאבונם, כאילו לא אכלו
עדיין דבר.
התפריט היה פשוט: תרנגולת צלויה,
סלט שעועית לבנה וחצילים זעירים ממולאים,
שזכו לשם חצילי קרן הזהב, על
שמה הפיוטי של לשון־הים שבלב איסטנבול.
עדינה, העובדת בגן־ילדים, זרחה מעונג
למראה האורחים שהסבו לשולחן. המשפחה
ישבה בצוותא עם אורחיה וחיסלו עד תום
את יצירותיה של הגברת בארוקם.
וזהו מירשם חצילי קרן הזהב, שישתתף
בתחרות על תואר מלכת המטבח. החומרים
לשש מנות: קילו חצילים ארוכים קטנטנים,
רבע קילו בשר טחון, חצי כוס אורז, פלפל

מטעמי מצרים

פתיחה לסימפוניה הקולינארית של נשות סלמה.

אנשים
ו״ צ מן כמפתה
היד, צורך בעשר שנים שתחלופנה, כדי
שכל הסיפורים האמיתיים על נשיאה הראשון
של המדינה, חיים וייצמן, יוצאו
מתוך הגניזה ויסופרו כאגדות/^ .איר
וייסגאל, למשל, מי שהיה מזכירו של
וייצמן, סיפר על צד מיוחד באופיו של
הנשיא המנוח :״הוא היה גבר יפהפה, שכל
גברת היתד, נמשכת לקירבתו. הוא היה
פשוט מפתה בצורתו החיצונית סיפור
אחר של וייסגאל על וייצמן: יום אחד
בא אליו הרב יהושע ליבמן, שחלה בגרון
ולא יכול היה לדבר, ולכן כתב את מה
שרצה לומר, על פתקים. אמר וייצמן באידיש
:״תראה איזה מצב, אני עיוור, אשתי
בקושי שומעת והוא אילם רעיית הנשיא
הראשון, הגברת ורה וייצמן, גילתה
כי בספרו מסה ומעש הושמט ברגע האחרון
פרק אחד, משום שהוא הכיל את
דעתו של וייצמן על דויד כן־גזדיון.
כאשר ביקשו מווייצמן לרכך את הדברים
שכתב בפרק זה, אמר :״תשמיטו ותקצרו,
אבל אל תשנו את דברי.״ היה זה דווקא
יוסף שפרינצק המנוח, היושב־ראש הראשון
של הכנסת, שהצטער על השמטת
הפרק. הסיבה: בפרק זה נזכר שמו בפעם
היחידה בספר בכנס צירי הקונגרסים
הציוניים שנערך ברחובות, במלאות עשר
שנים לפטירתו של וייצמן, הוזמנו גם הישישים,
משתתפי הקונגרסים הראשונים.
הפרופסור נחום סלושץ ( )89 פגש בהזדמנות
זו את ירוחם פישר, שיחד
עמו השתתף בקונגרס השישי בו פרצה
מחלוקת סביב בעיית אוגנדה. אמר סלושץ
לחברו :״אמרתי לך אז שלא תצביע בעד
תוכנית אוגנדה ולא רצית לשמוע בקולי
בטקס פתיחת משרד החקלאות
האזורי בשרון, רעש הקהל בשעת נאומו
של הדר׳ קורט איגל מראשי האיחוד
החקלאי. אמר הנואם :״כשנואם רואה שהקהל
מסתכל על השעון זו חצי צרה, אבל
כשהקהל מקרב את השעון לאזני כדי לשמוע
אם לא עמד מלכת זה כבר צרה
האם היה יוסף ואסיריונוביץ דג׳וגאשווילי,
המכונה סטאלין, יהודי? מסתבר כי שאלה
זו הטרידה מאד את אדולף היטלר.
השבוע פירטם העתונאי הבריטי ספטון
דלמר את זכרונותיו, גילה כי צלמו הפרטי
של היטלר סיפר לו, שהיטלר הטיל
עליו אישית לברד את רעניין. הצלם נשלח
יחד עם שר־החוץ הנאצי למוסקבד .-בשעת
חתימת ההסכם הסובייטי־הגרמני המפורסם.
אמר לו היטלר :״שמע, אני רוצה שתתקיב
עד כמה שאפשר אל סטאלין ותצלם את
תנוך־האוזן שלו. אני רוצה לדעת עם התנ-ך
צמוד לפנים, כלומר שהוא יהודי, א -שהוא
חופשי, כלומר ארי. חשוב לי מאד לדעת
זאת.״ הצלם חזר לדיטלר, כשבידו תצלים־
של האוזן, שהוכיח כי סטאלין אינו יהודי.

מ ע שי מ כו ערים

! 1פסוקי השבוע !

9נשיא

ארצות־הברית !

• אחמד שוקיירי, נציג
סעודיה באו״ם :״על־ידי קבלת יש־ראל
ייהפך השוק המשותף לשוק
שחור.״
9הקומיקאי בום הופ, ב-
הסבירו למלכת בריטניה מדוע לא
פרצה מלחמה בגלל בעיית קובה:
״זו־ הפעם הראשונה שיש לנו נשיא
בגיל הגיוס!״

• שר החינוך אכא אכן ; :

״בחוקה הבלתי־כתובה של מדינת־ י
ישראל נאמר כי כל שר חייב לציית !
לטדי קולק.״

• הסופר יהושע כר־יוסף ,

על יחסי ישראל־ערב :״אם חפצי־ :
חיים אנו, עלינו לקבל את השנאה |
כהוויתה, ולבנות עליה את הגנתנו !
׳ועצם קיומנו.״

המשתתף בלהקת חמשת המכוערים המופיעה
במועדון כליף ביפו, הצליח לכבוש את לב
הקהל, לא כל כך בזכות שירתו, כמו
בזכות אדישותו הרבה. שעה שארבעת חבריו
מבצעים על הבמה תעלולים שונים ומשונים,
משתוללים וצורחים, ניצב ג׳אקומו ב־תווך,
קר ואדיש כאילו לא נוגע הדבר
לשירתו. אולם מסתבר שמאחורי הקלעים
אין ג׳אקומו אדיש כל־כך. הוא הסתכסך עם
אחד מחבריו ללהקה, על רקע יחסיו של
זה עם אשתו היפהפיה, איים עליו בצורה
חד משמעית. החבר, הצוחק כל הזמן על
הבמה, לא צחק כלל מאחורי הקלעים, לקח
את הדברים ברצינות ועלה על המטוס הראשון
לרומא. כך נותרו מחמשת המכוערים
רק ארבעה תכשיטיהם ורכושם של
הדיפלומטים הזרים נעשו פופולארים מאוד
בקרב גנבי־ישראל. אחרי׳ ששמו־עינם בדירתו
של ג׳ין מקרוי, מזכיר שני בשגרירות
בריטניה וגנבו משם תכשיטים בשווי
אלפי ל״י, עברו הגנבים השבוע לדירתו
של השגריר האוסטרי, דר׳ ולמר פנסים,
לקחו למזכרת כסף מזומן וגם טרנזיסטור
הברונית כת־שבע דה רוטשילד
ערכה בדירתה מסיבת פרידה מפוארת לכוריאוגרפית
מרתה גרהאס. באותה
הזדמנות גילתה גרהאם את הסיבה, מדוע,
שעה שהיא יוצאת עם להקתה לסבוב בעולם
אין היא מוכנה לצאת עמה לסבוב
הופעות בתוך אמריקה, מופיעה רק בניו־יורק.
הסיבה: מאחר ובלהקה מופיעים גם
כושים ויפאנים אין מרתה גרהאם מוכנה
להסתכן בכך, שרקדניה ייתקלו בתופעות
של הפליה־גזעית, המצפות להם מחוץ לניד
יורק בהצגת הבכורה של אירסה
המתוקה שנערכה השבוע בוזבימה, אירע
קצר במערכת החשמל, והאורות בבנין כבו
באמצע ההצגה, למשך עשרים דקות.
שלמה בר״שביט הממלא בהצגה את
תפקדי הבארמן יצא אל הבמה החשוכה
ואמר: הסיסמה היא אמנם ״יותר חשמל
פחות עמל,״ אבל אצלנו מרוב עמל נהיה
פחות חשמל. הקהל הגיב בהבנה, לא מש
ממקומו, המשיך לשבת באולם החשוך במשך
20 דקות האפילה י השחקן ישר״
אל רודינצ׳לן המופיע באירמה המתוקה
ברביעיית־הפושעים נחבל ברגלו ונאלץ ל־העזר
במקל בשעת החזרות. ראה אותו
המנהל האמנותי של הבימה יוליוס גלנד
ופסק סופית — גם כשיחלים ימשיך רוביד
צ׳ק לצלוע על קביים רוח׳לה כהן
מזכירת־הקאמרי לשעבר, שהפכה לסטודנטית
בניו־יורק, נישאה השבוע בארצות-
הברית נשואים אחרים שנערכו השבוע:
נשואיה של השדרנית רחל חלפי
עורך־הדין מיכאל כספי התגלה
השבוע לא רק כמעריץ של ציורי־אמנות
אלא גם של מכוניות מהודרות. הוא היה
האזרח הישראלי הראשון שרכש בארץ את
מכונית המרצ׳דס בנץ המהודרת ( 24 אלף

**4ולס חיכו להצגה הגדולה. על שול־
** חן התביעה הכללית נערמו הספרים,
בכמויות שאין רגילים לראותן אפילו
בבית־המשפט העליון. החלונות היו
מכוסים בניירות שחורים, שנועדו למנוע

את כניסת־האור. האולם עצמו היה מלא
מפה לפה.
אך תשומת הלב העיקרית של הנוכחים
לא היתד, נתונה לנעשה באולם: הכל
הסתכלו לעבר הפרוזדור הצר, בו היו

בידי השומר על אשה המחזיקה ילד על זרועה (מימין) ,אחרי
שהתושבים מנעו את כניסת פקיד ההוצאודלפועל. בתמונה משמאל:
רידד ווח־הרורוז
רלריז־ורה
האשה מבעד לחלח הבית המסורג, שהזכירה

*וו! מונפת

ג׳אקומו ג׳ואריני, הזמר האיטלקי

ג׳ון קנדי, במיברק ששלח ל
מכון וייצמן :״אני מצטער שלא
עלה בידי להשתתף יחד עמכם ה־שבוע
בטקס הנחת אבן־הפינה ב־מדרשת
פיינברג.״

צרה תמונות הסוס עד מאורעות שמייל שהוצג השבוע בפג

וג רו תלפסנתרן
ביקורו בישראל של הפסנתרן היהודי-
סובייטי י?ן קכ פליאר, עמד במזל של
תקלות בלתי פוסקות. תחילה עמדה הופעתו
בספק אחרי שלא הגיע במועד שנקבע מראש•
כאשר הגיע לבסוף הציג אותו
ידיעות אחרונות בפני׳ קוראיו ככנר, תיקן
אחר־כך את הטעות הגדירו ככנר דגול.
מודעה שפורסמה בהארץ על הופעתו לידתה
בתמונה ש ל יאן פירס, אולם השיא
היה כאשר קול־ישראל התבקש לשדר הקלטת
ראיון עמו. בפסטיבל הנוער הדמוקרטי׳
שנערך השנה בהלסינקי הוזמן כתב קול־ישראל,
עמוס אטיננר לראיין את פליאר
לקראת ביקורו בישראל. לעמוס לא היה
נעים לסרב, הוא נטל את מכשיר ההקלטה
ויחד עם הפסנתרן הישראלי פרידריך
פורטנוי יצא לראיין את פליאר, הציג לו
שורה ארוכה של שאלות. כאשר התבקש
קול־ישראל לשדר את הראיון, התברר שלא
הוקלט. אטינגר פשוט הקליט את הראיון
ללא סרט הקלטה הצייר החיפאי
אלכס לוי, שלח מכתב למארגני ביקויה
של זיוה רודן בישראל הודיע כי הוא
מזמין את השחקנית ליומיים לצורך ציורה
דפיסולה. לדבריו הבטיחה לו זאת ז־וה
בביקורה האחרון בארץ להקת ענבל
שיצאה להשתתף בהוליבוד בסרט על היי
ישו, תוכל להכיר שם מקרוב את השחקן
השבוי המוכר מסרטיו של אינ:כ!י ברגמן
טקס פדן סירוב. פון סידוב יגלם רסרט את׳ תפקיו ישו.

1 ״111ןןןות המנסות להתפרץ אל הבית שתושביו נידרשו להסתלק ממנו, משתמשים
״ השוטרים בכוח הזרוע. בראשית היומן מופיעה תמונה של השכונה

העלובה והמוזנחת, טל רקע בנייני הפאר של צפון תל־אביב. הצנזור קרא לזה ״הסתה״.

ניפלטת מפי האשת ההרה משמאל, בשעה שהשוטרים תופסים את
האשה ההרה מימין, שהרימה עליהם סקל. השוטרים גוררים אש׳ה
זו לעבר הניידת, הנמצאת מחוץ לתחום השכונה. האשה מרימה זרוע להגן על ראשה.

קריאת אימה

השונטים שד בית המשפט העליון

מונחות אותה שעה מכונות שלא תאמו
כלל את האווירה הסולידית של בית־המש־פס
— מכונות־הקרנה של קולנוע.
התביעה הכללית היתד. המתגוננת, הפעם•
התובעת היתד. חברת אולפני־הרצ־ליה,
שהגישה באמצעות פרקליטה, עורך־
הדין שמואל תמיר, בקשה לצו־על־חנאי
נגד לוי גרי, סגן המנהל הכללי של משרד
הפנים והבוס של כל בעיות הצנזורה
האמנותית בישראל.
העילה לבקשה היתד, איסור הצגתו
של קסע־יומן בן דקה אחת, בו הצליחו
להנציח, מה שהתרחש בשכונת עוני תל-
אביבית — סומייל, כאשר פקיד הוצאה
לפועל של בית־המשפט בא בלווית המשטרה
כדי לבצע צו פינוי.
כיצד הצליח הצלם לצלם קטע זה? סיפר
פרקליט החברה התובעת :״באותו יום
היה חסר קטע ביומן, ומאחר ובעיתונים
היתר. פרסומת רבה לפרשת תביעת־הפי־נוי
של סומייל, שלח עורך היומן את
הצלם לצלם ריפורטאג׳ה בסומייל עצמה!-
למזלו — או לרוע מזלו — של הצלם,
הגיעה המשטרה למקום בדיוק באותה
שעה, וכך צולם קטע היומן, אותו החליט
לוי גרי לאסור לפירסום.
גם תשומת ליבם של השופטים, משנכנסו
לאולם, נמשכה מיד אל ההכנות
הרבות שנעשו להצגת־קולנוע. שלושת ה־שופטים
— משה זילברג, משד, לנדוי ואל־פרד
ויתקון — ניראו ספק כועסים, ספק
משועשעים, למראה התכונה באולם.
לאחר ויכוח סוער בין שמואל תמיר
וצבי טרלו, סגן־פרקליט־המדינה, שייצג
את לוי גרי, החליטו השופטים ברוב קולות
לראות את קטע היומן, בן הדקה,
שעורר את הסערה. היחיד שהתנגד היה
השופט ויתקון. הוא חרד פן תהיה הצגת
הקטע תקדים בלתי־רצוי, תביא לכך ש־בית־המשפט
״ייאלץ לראות סרטים כאלה
כל שבועיים.״
הקטע עצמו היד, מזעזע .״זהו מראה

אכזרי,״ קבע השופט משד. זילברג.
״פשיטת הקצינים והשוטרים ...עוררה
בי את הרושם שזו פלוגת ס״ם, הפושטת
על ישוב יהודי שקט!״ הגדיר לוי
גרי עצמו את המראה.
״מראה האשה, העומדת מאחורי חלון
מסורג, כשמעיניד, נשקף פחד תהומי, יזכיר
לכל צופה את מחנות־ר,ריכוז,״ טען
איש פרקליטות המדינה, צבי טרלו.
״עם כל הכבוד,״ השיב פרקליט המסריטים
,״הייתי מבקש מבית־המשפט שיגנה
את הצד השני על טענה מוזרה זו.
זד. עלבון נורא למשטרת ישראל, שמשווים
את מעשיה עם מעשי הס״ס!״
אך טענותיהם של אנשי המועצה לבי
בשימלה
מופשלת. הוו מאבק נואש, זגרדת אשה זו בזוטו! שהזכיר לפרקלים הגנריוה

קורת סרטים לא הסתכמו בפרט זה בלבד.
נציגם הממושקף תקף בשצף־קצף את
המסריטים, את קטע היומן ואת התמליל
שהתלווה לקטע הקצר .״הקטע פוגם
בטעם הטוב,״ טען ,״הוא אינו מראה
את שני צידי המטבע, אך בעיקר אין
הוא מדגיש את העובדה שהיתה כאן
הפרת חוק ברורה מצידם של תושבי השכונה,
ושהמשטרה רק התגוננה מפני
הנשים שתקפו אותם.״
״הם השתמשו במומנט של פער סוציאלי,״
המשיך לטעון ,״הבליטו אותו בכך
שצילמו את בתיה החרבים של סומייל
ברקע בנייני הפאר של הצפון, גרמו בכך
לאפשרות של הסתה, שיכולה להביא להפ

ן 1ןךן ׳חאשה החרה חופם חשוטר משמאל, בשעה
״ * שהשוטר מימין מרים את רגליה, אחרי
שהאשה הצליחה להימלט לרגע מידיהם של השוטרים.

רת חוק ולהוכחה שעל החוק והמשטרה
אפשר לגבור כביכול בכוח הזרוע!״
טענותיהם של המסריטים היו מסוג אחר:
״הם יכולים לצנזר אמנות,״ טענו .״אך
אינם יכולים לצנזר את החיים!״
גם השופטים עצמם חקרו בנקודה זו
את עורך־הדין טרלו. טען השופט לנדוי:
״יש חשיבות להפצת ידיעות על מה שקרה,
וזה קרה. האם הציבור אינו רשאי
לדעת מה אירע?״
השיב טרלו :״תלוי רק איך אומרים את
הדבר. אם שלילת הסרט נובעת מטעמים
חינוכיים, מוטב שהציבור לא יראה.״
סיכם השופט זילברג בשאלה :״האם חייבים
לחפות על דברים לא־נכונים שנעשו

מתבוננות בחברתן הניגררת על־ידי השוטרים
דרך החורבות, לעבר הניידת.
הבעת פניהן של נשים אלה ׳היא אחד המראות המזעזעים של הקטע.

הנשים הזועקות

על־ידי הרשויות?״
פרקליט האולפן הציג את הסכנה הגדולה,
הטמונה בהפיכת הצנזורה לכלי שימנע
הפצת כל ידיעות העלולות להזיק
למי שבידיו השלטון :״אין דבר מסוכן
יותר מאשר ריכוז הכוח הזה בידיו של
איש, שיוכל להחליט ולקבוע מה טוב
לציבור לראות ומה לא טוב לו לראות.
מכאן ועד למדינה הטוטאליטארית — כבר
לא נותר אפילו צעד אחד ! ״
החומר המשפטי שהוגש לשופטים היה
כל כך מרובה, עד שלא יכלו להחליט בו
במקום.
הם החליטו לדחות את החלטתם עד לעיון
נוסף ומדוקדק בחומר.

דידד ״ ח 1\ 91ל 1ך 1ניגררת וזאשה על הארץ.
*י׳ ^ 11י י ״׳ י נ לבסוף היא מפסיקה להיאבק,
נגררת ללא תנועה, בתמונות האחרונות.

אמנות

אורחים
הו מרתבמרת פי

הנני נמות שהנני, ני כך נוצרתי. ברצותי
אני צוחקת בנל פה. אני אוהבת זה וזאוהב
אותי. אבל, האם זו אשמתי, אם לא תמיד
אוהב את אותו הגבר? אחרי הכל מה איכפת
לכם, אם הנני כמות שהנני. מוצא
חן בעמי זה שאני נושאת חן בעיניו.
קרוב לודאי׳ שהאשה גבוהת הקומה,
בעלת העיניים המהפנטות ששיער שחור
וחלק גולש על כתפיה, ואשר שרה שיר
זה של ז׳אק פרוור, תישא חן בעיני הקהל
הישראלי. אולי פה ושם ימצאו כאלה שיעקמו
את האף אחרי שקראו במדורי הרכילות
על עסקי המיטות שלה. אולי יהיו
גם כאלה שלא יסלחו לה שאחרי פרודה
מהמפיק האמריקאי דאריל זאנוק, מכרה
לשבועון רב־התפוצה את כל סיפור חייהם
הפרטיים והאינטימיים, כולל העובדה שה־מפיק
המהולל נוהג לישון לבוש בפיז׳מת
״ביבי־דול״ וורודה. אבל בסופו של דבר,
למי זה א־כפת אם ג׳ולייט גרקו הינד. כמו
שהינה, לפחות כל זמן שהיא ממשיכה

מלווה בתזמורתו של פט פטרסון, מביאה
עמה ג׳ולייט באמתחתה שני תריסרי פזמונים,
אותם היא שרה בסגנון שהיקנה לה
מעמד משלה בעולם הזמר הצרפתי. היא
שרה שירים של פרוור ואזנאבור, של
ריימון קינו, שרל סדנה, קורט וייל וסרג׳
גינזבורג, שירים שתכנם עשוי לזעזע אזרחים
מהוגנים, אותם המשמשים לעיתים כה
תכופות מטרה לחיצי־הלעג שבשיריה.

מוסיקה
ה מו מ חי ם
מינויי הסידרה הראשונה של הקונצרטים
בתזמורת הפילהרמונית הם אזרחים נכבדים,
המוכרים כשוחרי־מוסיקה מובהקים, וכל
אחד מהם רואה את עצמו כמומחה ובקיא.
כמנהגם, לא החמיצו מינויים אלה את
הקונצרט שנערך במוצאי־שבת האחרונה
בהיכל־התרבות בתל־אביב. עליו ניצח המנצח
האורח איגור מרקביץ׳ .כאשר סיימה התזמורת
את נגינת החלק השלישי של הסימפוניה
השישית של צ׳יקובסקי, החליט,
משום מה, קהל המומחים שהסימפוניה הגיעה
אל קיצה. מחצית הנוכחים באולם פרצו

ג׳ודייט גרקו
3אפים לזמרת

לשיר כשם שרק היא מסוגלת לעשות זאת.
מעדיפה להיות נזירה. לפני 15
שנה היתד, הזמרת בעלת קול הקטיפה העמוק
מופיעה במרתפי סן־ג׳רמן־דה־פרה.
שכרה היד. אז אלף פרנק לערב, אפה היה
ארוך, וכבית מגורים שימש לה חדר קטן
במלון זול. שכניה היו אנשים כז׳אן־פול
סארטה אלבר קאמי ומרסל פליירו.

ת 7? /ה

.לויו •
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכים, ח .ד4185 .

ועכשיו...
אופנת ס ריגה
אלגנטית לגברות וגברים
חליפות — שמלות — אפודות

״פ די דו ״
ת״א, רח׳ נחלת בנימין 46

מועדוני ידידות
עברייס־עדביים
בלתי מפלגתיים — ביסוד
ו *7/אגע

1ןיה 1ד ה

המעוניינים (מכל הארץ) יכתבו
לת. ד ,4727 .תל־אביב

כיום מתגוררת ג׳ולייט בגדה השמאלית
בפאריס, בדירה מוזרה הגדושה באוסף
עצום של תמוגות ופסלים, קישוטי־זהב
וחפצי־ערך נדירים ויקרים, היוצרים אוירה
הגובלת במיסטיקה דתית. אפה הפך סולד
בעזרתם של כמה מנתחים פלסטיים, ולמרות
שבמשך השנים שחלפו מאז ימי־המרתפים
של סן ג׳רמן הפכה ג׳ולייט לכוכב המיו־סיקול
מספר אחד של צרפת ולשחקנית
קולנוע בינלאומית, הרי לדבריה לא חיפשה
מעולם דבר זולת ״שלוות־רוח ושלמות־נפש.״
״הייתי
מעדיפה להיות נזירה, לחיות חיים
שקטים ולהקשיב לשירת הנשמה,״ אומרת
הזמרת שדמותה החיצונית הפכה לאבטיפוס
לדור שלם של ביטניקים. זהו משפט
המצלצל יפה, ביהוד מפיה של אשד, שחיה
חיים סוערים, שאינם דומים לחיי נזירה.
מקרשי המיוסיקול קפצה ג׳ולייט אל התיאטרון.
שם קצרה הצלחה מסחררת בתפקיד
אנסטסיה, משם עברה אל בדד,קולנוע
והופיעה בטרט צרפתי אך הקאר־יירה
הקולנועית שלה החלה לזנק אל־על
כאשר גילה אותה המפיק האמריקאי דאריל
זאנוק, הפך אותה לאהובתו ולכוכבת ארבעה
מסרטיו. אבל האם זו אשמתה אם לא תמיד
היא אוהבת את אותו האיש? היא שילחה
את זאנוק, ויחד איתו הלכה גם הקאריירה
הקולנועית שלה. לפני כשנה חזרה ג׳ולייט
אל במת המיוסיקול ואל השירה, עובדה
שתאפשר לישראלים שעשו עמה היכרות
על בד הקולנוע, לראותה גם על הבמה
כאשר תגיע בעוד שבועיים לסיבוב הופעות
בן שבוע בישראל.

במחיאות־כפיים סוערות — נוהג הנשמר רק
לסיומה של יצירה.
מוחאי הכפיים אשר ציפו לקידתו המסורתית
של המנצח, הופתעו כאשר מרקביץ׳
נשאר ללא תנועה כאשר גבו מופנה אליהם.
המבוכה לא ארכה זמן רב. מרקביץ׳ החל
לנצח על נגינת החלק הרביעי של הסימפוניה.
למזלו של צ׳יקובסקי בוצעה הסימפוניה
שלו בראשית הקונצרט, דבר שמנע ממחצית
הקהל לקום ולנוע לעבר היציאה, עם סיום
חלקה השלישי. כך ניצלה השישית שלו מהתואר
״הבלתי גמורה של צ׳יקובסקי.״
בידור סיפור כ די
נראיידה היא להקת בידור יוונית, ש־שהושקעו
בה כמויות עצומות של בדים.
תריסר הרקדניות והמזמרות שבלהקה מחליפות
בממוצע שמלה או לבוש אחת לעשר
דקות. שתי הדוגמניות הראשיות, הגברות
לנד. סמלה וקטי בלינדה, למרות ממדי גופן
שאינם תואמים בדיוק את הדרישות המקובלות
מדוגמנית, מוכיחות בעליל כי מחיר
הבדים ביוון הוא נמוך יחסית ועל כן ניתן
שם לתפור שמלות מכמות בה שיש בה
כדי לספק את התצרוכת לפחות לשש שמלות
רגילות בכל ארץ אחרת. הדוגמניות
הרוקדות שבלהקה, כולן נאות מראה, מציגות
כיצד ניתן בתכנון נכון וחוש טעם
מתאים לסלק בעזרת לבוש כל שריד ליופין.
הגברים המופיעים לצד הנשים אינם נופלים
בתלבושותיהם, בהם בולט בעיקר ז׳אקט
קשקשים מתכתי בצבע כסף. האופנה המקובלת
של מעילי הגברים אצלהם היא
של רכיסה בשלושה כפתורים, שניים או
אחד.
בעוד חלק מחברי להקת־הבידור היוונית
מחליף את תלבושותיו נאלצים השאר למלא
את הבמה ברקודים, שירה ונגינה, עובדה
המעיבה במקצת על החוויה העליזה והמשע־שעת
שבתצוגת אופנה הקיטש.
העולם הזה 1313

אמנים אינדיאני׳ם אלמונייוש, ע1מהו לפני מאות נשנים, גו״יש
בצורה מחוכמת נדי ל ק״ם את האמרים הישראלים הצעירים
קורית, שהיתר, חלק מן התרבות האינדיאנית
זמן רב לפני הופעת האדם הלבן.
האיש הלבן, שהיה מצוייד בנשק חדיש,
דרך ברגל גאווה על תרבות זו, שפיגרה באמנות
הקטל. הוא בז לה, ולא טרח להבינה.
אך שבטי המאיה בדרום מכסיקו — ושאר
השבטים באותו אזור — לא נפלו בתרבותם
מן הכובשים האכזריים, ומכמה בחינות אף
עלו עליהם.
אמני אמריקה המרכזית היו בעלי־מלאכה,
שיצרו את פסליהם עבור האצולה והסוחרים
העשירים. הם הגיעו לשיאם בימי השקיעה
של האימפריה הרומאית (שעל קיומה לא
ידעו מאומה) ,אלף שנים לפני שקולומבוס
יצא לגלות את איי הודו ומצא יבשת
חדשה.

הנזקקים והמתים
1 1 1 0ה 0ט | ך ך | בצורת פסל חלול,
״ ״ י נ בעל צורה מעניינת
ביותר, הוא יחיד במינו בעולם. הפסל, בן
אלפיים שנה, קרוב מכמה בחינות לאמנות
המודרנית. אין בו ׳עיניים, ותחת זאת יוצרים
הצללים אפקט של עיניים. גובהו 76ס״מ.

^ תכן כי 160 היצירות האינדיאניות של
האוסף היו נישארות פזורות בעולם,
לולא עלה במוחו הפורה של דובינר רעיון
האופייני לו: מדוע לא להפעיל את אמני
מכסיקו המתים כדי לעזור לאמנים ישראלים
החיים־בקושי?
מאז ימיו הסוערים במיפעל קרגל ומלחמתו
הנזעמת במועצה לשיווק פרי הדר, הקים

דובינר את גלר״ה ישראל — פינה צנועה
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, בה הוא מוכר
את יצירותיהם של אמנים ישראליים צעירים
ומופשטים. בהפעילו עקרונות מיסחריים
מובהקים בעולם הרדוד של האמנות הישראלית,
הצליח להחזיר ארצה כמה וכמה
אמנים, שהשתקעו בינתיים בארצות אירופה
השונות.
אולם כל זה אינו יכול לספק דינאמו חי
כמו דובינר. הוא שואף לגדולות. כך נולד
הרעיון להקים קרן אמנות, שתרכוש ציורים
ופסלים של אמנים ישראליים. קרן זאת
תערוך אחת לשנה תחרות, שכל אמן ישראלי
יוכל להגיש בה את יצירותיו. ועדת־מומחים
תיבחר ביצירות הטובות ביותר,
תעניק אותן כמתנה למוזיאונים ישראליים.
רעיון טוב. מניין לוקחים את הכסף הדרוש,
שאלה קטנה זו אינה יכולה לעכב
בעד מי שהיה מלך היו־יו בארצות־הברית
של אמריקה.

נערכה תחילה בבצלאל בירושלים, והנפתחת
השבוע בגלריה הדובינרית בתל־אביב. דובי־נר
מקווה כי עשרת אלפים איש יבקרו בה.
כל אחד ישלם לירה. בסך־הכל עשרת אלפים
ל״י לקרן האמנות. ועוד אלפים נוספים
שישלמו המבקרים עבור קאטאלוג יפה.
בשביל הגלריה שלו, אין דובינר רוצה
להרוויח מאירוע זה. הוא מסתפק בעצם
ביקור האלפים במקום. הוא משלם מכיסו

רק ירד אחד

ך רוכת האמנות הטרום־קולומבו־
| *סית היא אחד הפיתרונות. דובינר ריכז
את האוסף שלו בארץ, אירגן תערוכה ש־

מר קולומבוס
** ה הקשר בין מיקדשי מכסיקו לבין
קפה קליפורניה? מה החוליה המחברת
את תיפארת אמני מאיה מלפני 1500 שנה
עם האמנות הישראלית החדשה? התשובה:
סאם דובינר.
עוד בימים שהיה איש־עסקים משגשג,
אסף דובינר את הפסלונים המרהיבים, שנתגלו
על־ידי הארכיאולוגים במכסיקו ובאמריקה
המרכזית. ליצירות אלה ניחן השם
השרירותי ״אמנות טרום־קולומבוסית״ .אך
זהו עלבון לאמנות משגשגת, עתיקה ונד

ששוויה כ־ 4500ל*י,
נמצאה במחוז נאיא־ריט.
פניה מזכירות, במקצת, את דיוקנו
של נשיא צרפת, דה־גול בקאריקנוורות.

האשה

הוא נדיר ביותר, ני רוב פסלי האמנות הנזרכז־אמריקאית
שמלפני תקופת קולומבוס הם של דמויות בודדות. למעשה אין
מחיר לפסל זה, שגובהו 40ס״מ, שנמצא במחוז נאיאריט, למכסיקו המערבית. כל
הפסלים המצולמים בעמוד זה, כמו רוב רובם של המוצגים בתערוכה, אינם למכירה.

הזוג המאושר

ן ןך ון¥ן הוא פסל אופייני למחוז טולטק,
י י שהשפיע בטידה רבה על תרבות
המאיה. הנחשים על כובעו רומזים על
לבוש פולחני. זהו פסל נדיר, שש תיו בין
6000ר 8000ל״י. גובהו של הפסל 43ס״ני•

לא היה

את ההוצאות, כולל הפרמיה על הביטוח
(בסכום רבע מיליון ל״י).
למה? בהשיבו על כך, נידלק ניצוץ מיסיונרי
בעיניו החומות של דובינר, אותו ניצוץ
שנידלק כאשר הטיף בשעתו לסיסמה
״לייצא ולחיות!״ ,או כאשר קרא את המוני
הפרדסנים למרוד במנהיגיהם.
״השנור הורס את האמנות שלנו. כל נדבן,
שאסף בחייו ערימה של גרוטאות אמנותיות,
מוסר אותה למוזיאון ישראלי. המוזיאונים
שלנו מתמלאים אמנות זרה, לרוב פחותת־ערך,
ואילו האמנים שלנו בורחים לפאריס.
איזה ערך יש למדינה בלי אמנים? מי יעצב
את דמות המדינה? איך יתחנך הדור הבא
ליופי?
תצוגת האמנות המרכז־אמריקאית, שהיא
בעלת רמה בינלאומית והכוללת מוצגים יחידים
במינם בעולם, תעזור לחנך דור זה,
להציג בפניו עולם חדש של מושגי יופי
נדירים.
כתב קרל כץ, מנהל בית־הנכות בצלאל
בהקדמה נלהבת לקאטאלוג :״לפנינו עולם
חדש אמיתי של אמנות. חדש — מאחד
שאינו קשור בישן, והריהו עולם בפני
עצמו, הנפרד מההשפעות המסורתיות שבהן
אנו רגילים.״
מתלהב דובינר :״אם בין כל האלפים
שיראו אותה יהיה רק ילד אחד שיראה
יצירות נהדרות אלה ויחליט בו במקום
להיות לפסל, אזי התערוכה הזאת מילאה
תפקיד חשוב בעתיד המדינה!״

דו״ח מפעל הפיס
בראשית מפעל הפיס היה הפרם הגדול 1000ל״י, אולם הפיס
רב־התועלת לפרט ולציבור גדל ועמו גדלו הפרסים, עד שהשבוע,
בשנה ה־ 11 לקיומו של מפעל הפיס, הוחלט על פרם גדול באמת:

כן, הפרם הגדול של מפעל הפיס יהיה עתה, מדי שבוע, ארבעים וחמש
אלף לירות ישראליות. כי מפעל הפיס, הסוקר, ללא הרף, את דעת הקהל׳
על־מנת לבוא לקראתו כמה שאפשר יותר, גילה זה זמן מה שמאות אלפי
רוכשי כרטיסי הפיס רוצים בפרסים מהותיים יותר. רבים היו מוכנים
לוותר על זכייה קטנה ובלבד לזכות בזכייה גדולה. מה שדי מובן. אבל גם
אלה שזכו בזכיות של ממש כבר לא היו מאושרים כל כך. הם סברו כי אם
כבר זכייה — אז כבר זכייה.
לכן החליט מפעל הפיס לסייע בידי קהל רוכשי כרטיסי הפיס והגדיל

חחח 4 4לירות עלו כפים של מורה הבר־מצווה ישראל ויינט־ראוב
וזה בצורה הפשוטה כיותר. באחת ההגרלות
זבה כפרם של 10 אלפים לירות ולאחר שבוע זבה כעוד אלך לירות.
עליו לזכור כי הספח חייב להשאר צמוד לכרטיס) אלא החידוש הזה ייהנה גם
את הפרט כפרט בתוך הציבור הגדול.
אמנם מחלק מפעל הפיס כ 60 של הכנסותיו כפרסים לזוכים, אך
המיליונים הנותרים הולכים לשירותים הציבוריים החיוניים של חינוך וברי אות.
כל תלמיד שלישי במדינה (וזאת אומרת 200 אלף תלמיד ב0ך הכל)
לומד באחת מ־ 5000 הכיתות שהוקמו בסיוע מפעל הפיס.
וכן הקים מפעל הפיס כמה וכמה בתי־חולים (מבית־החולים איכילוב בתל־׳
אביב עד למחלקת היולדות בבאר־שבע) ,יותר ממאה מרפאות ביישובי הספר,
עשרות בתי־נוער בכל רחבי הארץ ועכשיו שהכנסותיו תגדלנה עוד יותר
עקב המחיר של שלוש לירות לכרטיס יוכל המפעל להיחלץ עוד יותר לעזרת
הציבור בשטחי החינוך והבריאות.
כפי שהזכיר השבוע שר החינוך והתרבות, מר אבא אבן :״מצאנו במפעל
הפיס שותף נאמן אשר חלץ אותנו מן המצוקה של שכון בתי־הספר 38 ...
מיליון הלירות שהעמיד מפעל הפיס ...הביאו לנו רווחה רבה״ והשר מקווה
להיעזר בכספי הפיס גם לפתרון וחיסול המשמרת השנייה בערי־הפיתוח.
או, כפי ששיבח סגן שר הבריאות, מר יצחק רפאל טו ב שתוחדר
ההכרה בקרב הציבור הרחב שחלק מהתמורה של כל כרטיס פיס מוקדש
לצרכי חולים, והקונים — את ענייני הציבור הם משרתים.״

לירות -שהם הפרם הגדול ופרם הפיוס שלצידו,

הן מזלו של ספר הגברות צמח יקר, אב לארבעה

ילדים, שפתר הרבה בעיות עם הזכיות, וממשיך ברכישת כרטיסי פיס.
במידה ניכרת את הפרסים. אבל, הואיל ופרסי הפיס נובעים מהכנסותיו,
נאלץ המפעל גם להעלות את מחיר הכרטיס השבועי. כרטיס פיס שלם
יעלה מהשבוע שלוש לירות. והקונה כרטיס בשלוש לירות עלול לזכות ב־45
אלף לירות. והרי זאת כבר זכייה של ממש.
אולם יש לדייק. כרטיס הפיס יעלה, בעצם גם להבא׳ שתי לירות. אך כל
מי שרוצה לזכות בתוספת הפרסים (כמו במקרה של הפרם הגדול, שהיה עד
כה 30 אלף לירות, והמאפשר עתה זכייה נוספת של 15 אלף לירות, ז .א.
45 אלף לירות בסך הכל) חייב לקנות את הכרטיס השלם, העולה שלוש לירות
והכולל את הספח וכאשר ספח זה צמוד לכרטיס הוא עלול לזכות את בעליו
בתוספת פרם לפרסים הגדולים ונוסף על כל זאת ניתנת על־ידי רכישת הספח
גם הזכות להשתתפות בהגרלת פרסים נוספת.
כך יוצא שכל הרוכש כרטיס שלם, בשלוש לירות, משתתף בשלוש הגרלות!
הגרלת הזוטא הידועה (ושהזכייה המינימלית בה היא מעתה שלוש לירות,
אפילו לקוני כרטיס לא־שלם בשתי לירות)! ההגרלה הרגילה וההגרלה
הנוספת של הספח.
ועם כל הכבוד לפרסים הגדולים, גם הפרסים הבינוניים לא מקופחים! כל
הפרסים הוגדלו במידה ניכרת, ורבו הזכיות של 40 לירות ומאה לירות. וכך
קרה שבבת אחת גוונה שיטת ההגרלות, גדלו הסיכויים ורבו הזכיות, שסכומן
הכולל יגיע לכדי 900 אלף לירות לשבוע.
הנהגת כרטיס הפיס השלם ייהנה לא רק את הפרט בתור פרט (וכאן כדאי
לזכור עוד פעם שכאשר הקונה יבקש כרטיס של שתי לירות, ייתלש מן
הכרטיס הספח ויוחזר על־ידי המוכר למפעל הפיס והקונה לא יוכל ליהנות
מזכיות הגרלת הספח, אך מאידך אם הוא קונה כרטיס שלם בשלוש לירות,

10.000

לירות היא הזכייה הגדולה שנפלה הקיץ בחלקו
של עובד הדאר דוד אבוטבול מעיף גנים. כאב
לששה ילדים הזכייה באה כמועד הנכון לרכישת שיכון למשפחתו.

ספורט

במדינה

כדנ רגל

ד רכי אדם

התקוהלאה מנון
על מפלתה המוחצת שד מככי
תל־אכיב, שנוצחה השבת על־ידי
קכוצת מכבי חיפה כתוצאה 1 :6
כותב שייע גדזר:
רע, רע, רע מאוד.
לאיש כבר לא איכפת
שאנחנו מפסידים.
אפילו כשאנחנו
חוטפים שישיה,
מהיחסים אל זה כאילו
זה מזל גדול
בשבילנו. העתונים
מכניסים את זה בין
הסיפורים הלא מענ־ינים.
התקוה זה
כבר לא המנון בשבילנו, וזאת רק ההתחלה.
אבל דבר אחד אני יכול להישבע לכם:
לא מפסידים בשום
בשבתהבאה אנחנו
אופן. אתם יכולים לצחוק, אבל זה על
בטוח. למה? מפני שבשבת הבאה יש פגרה.
תאמינו לי, הפסד — הפסד, שישיה —
שישיר ,,אבל אני באופן אישי נהניתי מאיד
מהמשחק הזה, וזה בגלל שחקן אחד. הפעם,
אני השחקן אלא דניאל
לשינוי, זה לא
שמולביץ׳ ,המקשר השמאלי של מכבי חי־

הגונ דהמסיבובבי לו

השכמיה נכנסת לאופנה
!7.962האד־ו

מי לא שמע על הנערה מסיבוב בילו?
אלפי צעירים ששמעו עליה מפי השמועה,
לא האמינו כי היא קיימת במציאות. עד
שלילי דג׳ני יצאה מעולם־האגדה, ישר אל
תוך עולם־הפרסומת. היא נבחרה לסגנית
מלכת־היופי לשנת ( 1960 בשם ״לילי מן״),
הונצחה בשיר המפורסם על הנערה מסיבוב
בילו.
מאז נטשה לילי היפהפיה את הבית שבסיבוב,
בו נהגה למכור גזוז וואפלים לחיילים,
נסעה לאמריקה כדי להשתתף בתחרות
מיס אינטרניישנל. החודש, כשחזרה לארץ,
נסתבר כי אפשר להוסיף בית נוסף לשיר.
כי יחד עם לילי, ששמה עתה לילי גלר —
חזר בעלה מזה שנתיים.
רק כהכרת הדודה. בשעה שנסעה,
ביקש אותה אביה, הדוקטור עיסא דג׳ני,
בן למשפחה ערבית עתיקה ואצילה, לבקר
את לשכות הבונים־החופשיים באמריקה.
כי דג׳ני הוא בונה־חופשי, ותיק ומסור.
ידיד של האב בלוס־אנג׳לס רופא צעיר,
הזמין אותה לנשף מפואר של הלישכה
המקומית. לילי שסירבה בתחילה, הסכימה
לבסוף ללכת. אחרי שהאם, שליוותה את

לילי ומארטין גלד
הגידי כן לדודה
פה. איזה שחקן זה, לא להאמין. בכלל לא
ידעתי שיש לנו שחקנים כאלה בארץ. כל
אחד אומר שהוא מזכיר אותי מהימים הטובים
שלי. חצי קבוצה של מכבי חיפה
זה הוא. מה זה הוא השתולל במגרש, כמו
סוס משוגע. אי־אפשר היה לעצור אותו ועל
לרוץ אחריו אין מה לדבר בכלל. שמולביץ׳
זה עשה בנו ממש שמות. לא ידעו מה
לעשות לו.
פגישה משפחתית. כמו שאתם בטח
זוכרים, אמרתי לכם כבר מהתחלת העונה
שהשנה מכבי תל־אביב זו קבוצה של חצי
משחק. עד עכשיו היינו קבוצה של החצי
השני. במשחק נגד חיפה נהיינו פתאום
קבוצה של החצי הראשון כמו בשנה שעברה,
וזה אולי מפני שחיפה כידוע רחוקה
מתל־אביב, ועד שהגענו לשם היינו כבר
:עייפים כמו בחצי שני של משחק. בהתחלת
;המשחק הרגשתי שוב כמו במשפחה. במקום
הילדים ששיחקתי איתם עד עכשיו
השנה, שמו לי בחלוצים את נח רזניק
ואת נחמיאס ויחד התחלנו לנגן את המנגינות
הישנות שהביאו אפילו לכף שרזניק
הבקיע את השער הראשון לטובתנו. אבל
לא הספקנו להתנשק ולהגיע לקו האמצע
והחיפאים כבר הישזד.
בחצי השני נישברנו לגמרי ואם המשחק
היה נמשך עוד עשר דקות לא היה לנו
מקום באוטו בשביל כל הגולים.
אבל אם אתם עצובים יש לי חדשות
בשבילכם — אחי חיים, שכל החיים שיחק
בהפועל עבר למכבי ומשחק במכבי רמת־עמידר.
זה אמנם. רק בליגה ב׳ ,אבל אם
הענינים ימשכו ככה, יצא לנו אולי לשחק
שנינו במכבי באותה ליגה.
:העולט הזה 1313

לילי במסעה, נתנה את רשותה בתנאי שדודתה
תצטרף אליה.
צעיר אחר שבא לנשף בלי רצון, כתוצאה
מהפצרות של דוד, היה מארטין גלר
( ,)25 יצרן בגדי־ים, שבא ללוס־אנג׳לס בענייני
עסקים. גם הוא לא בא בגפו, אלא
מלווה בדוד, דודה וידידה.
עלמה ושמה ישראל. מבט אחד הספיק
למארטי השחרחר להיווכח שבאולם
נמצאת יפהפיה עולמית. לשאלתו ״מי היא?״
ענה הדוד :״זוהי מים ישראל!״ מרטי סבר
כי זהו שמה.
אולם לא קל היה להתקרב אל לילי.
ידידה הרופא דאג לכך. למארטי ניתן בקושי
להציג את עצמו. אולם — הוא גילה יוזמה.
משראה שלילי הולכת לחדר־הרחצה, שלח
את דודתו אחריה. הדודה השיגה עבורו
את מספר הטלפון.
כבר למחרת היום טילפן מארטי אל לילי.
הוא המשיך לעשות זאת חמש פעמים ביום.
במשך שבועיים. רק אז נעתרה לילי׳(״כדי
שזה לא ייראה קל מדי״) ,קבעה עמו פגישה,
כמובן, לא לבד, אלא בנוכחות אמה
ודודתה.
בפגישה השניה ביקש מארטי את ידה.
כעבור ארבעה חודשים הסכימה. הם נישאו
נישואים אזרחיים בקליפורניה. ולמחרת —
נישואין יהודיים בניו־יורק.
מאז גר הזוג בשכונה מהודרת בצפון-
מזרח מנהאטן. בתם, אנדריאה (לילי עצמה
בחרה בשם הצרפתי) נולדה לפני 11 חודש.
השפה השלישית. ימיה של לילי
בת ה־ 22 עוברים בנחת. מה היא עושה?
(המשך בעמוד )22

׳3 X 1

נ 7חיוות \ 0רו ת
בכתות ערב
א 1בכתב. בבי ת ך
פרטים והרשמה: ת״א, בי״ם
״בן־יהודה״ ,אנטוקולסקי ( 4ליד
פנת אבן גבירול ארלוזורזב)
בין השעות 20.00 — 17.30
טלפון 231546 :
ת. ד16259 .

מודיעה על • פתיחת

*ו ל פנ א
לגו פיי ה
ש מוני ת
ב שי תופ ה ו בפי קו ח ה של
אגו־ ד ת הגרפיקאים פרטים והר שמה :
ת״א, דח׳ ברגר ,4טל<57487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר 1־ <5בערבי

כ ל צי?

/כל 1צלז

הילחם בעוד מועד
כהשתלטות
הקרחת
קח אלילזסיו
של הביוקוסטטיקאי
ייר ׳ ן
י״ר א

הסעודה הבלתי־קדושה שד בונואד כ״וירידיאנה״
אנטי־קתולי או —

סרטים
הפחדמ פני ה אנו שו ת
וירידיאנה (ירון, תל־אביב; ספרד) היא
יצירתו השערורייתית של אמן הקולנוע הספרדי
לואיס מנואל. בונואל שנאלץ לגלות
ממולדתו בשל התנגדותו למשטרו של
פראנקו, יצר מאז
כ־ 15 סרטים בצרפת
ובארצות דרום־אמ־ריקה.
לפני כשנתיים,
כאשר פראג־קו,
במחור. של סלחנות
ושל ליברליות,
הזמין את בונואל
לחזור ולהפיק סרטים
בספרד ללא כל
צנזורה, נשך בונואל
את היד שהושטה
כלפיו ברחמים. הוא
יצר את וירידיאנה.
סרט אשר זכה בתשבחות
וחרפות קיצוניות
גם יחד, שבגללו
נאלץ לחזור
ולברוח מספרד מולדתו.
עצם
הצגתו של
הסרט בפסטיבאל־ה־סרטים
בקאן ב־
, 1961 כשהוא עדיין
בלתי מושלם, הולידה
שערוריה, שבעקבותיה הטילה הכנסיה
הקתולית חרם חמור על הסרט בשל היותו,
כטענתה ,״משחית מוסר ופוגע בערכים
הקדושים של הנצרות והכנסיה.״ כתוצאה
מכך נאסרה הצגתו של הסרט בכל המדינות

הקתוליות.
עם נופך מעין זה סביבו רק טבעי הוא
שהצופה יבוא לחזות בסרט עם מטען מתח
מוגבר. מה שיראה על הבד עשוי לפוצץ
מטען זה במהירות מפתיעה.
הדוד רצה לאנוס. וירידיאנה (סילביה
פינאל) ,היא יתומה ספרדיה שגודלה במנזר.
ערב התקבלה למסדר הנזירות היא יוצאת
להפרד מדודה העשיר דון חיימה (פרג־ציסקו
ראבאל) ,ששילם עבור חינוכה, אולם
התעלם ממנה כל השנים.
בטירתו המפוארת והמוזנחת רואה דון
חיימה את וירידיאנה לראשונה בבגרותה
וחושק בה במבט ראשון. היא מזכירה
לו את דמות אשתו שמתה בליל כלולותיה
כששמלת החופה על גופה. הוא מנסה
לשכנע את הנערה להינשא לו, וכשזו
מסרבת הוא זומם לאנסה. אולם ברגע
האחרון הוא מתחרט. אחרי שהרדימה,
הכניסה למיטתו ונישקה, נוקפו ליבו והוא
מתאבד בתליה.
וירידיאנה, המרגישה עצמה אחראית להתאבדותו
של דודה, אינה חוזרת עוד למנזר,
מחליטה להקדיש את חייה לעזרה לנדכאים,
לפתות בטירה בית מחסה לקבצנים ומוכי׳־
גורל, אותם היא מקבצת ברחובות. יחד
עם הקבצנים מגיע לטירה גם בנו הבלתי
חוקי של דון חיימה, צעיר מטורזן החי
חיי הוללות. הצעיר חושק גם הוא בדוד־ניתו,
אולם נוכח צדקנותה ואדיקותה הוא
מסתפק במשרתת הבית.
אולם יום אחד, כאשר שני הדודנים והמשרתים
יוצאים את הבית, שורצת עדת
הקבצנים לחלקה המהודר של הטירה ועור

הילולת שיכורים, לצלילי זמרת הללויה
במקהלה הבוקעת מתוך תקליט. ההילולה
הופכת לאורגיה, שבסופה מנופצים רהיטי
הבית וכליו מושחתים. כאשר חוזרים שני
הדודנים אל הבית באמצע ההילולה, מסתערים
עליהם הקבצנים, מכריחים את ר,דודן
לחזות, כשהוא כפות, באונס וירידיאנה,
בסצינה שלעומתה תמונת האונס ב״מעין
קולנוע הבתולים״ של ברגמן היא מעודנת.
בסופו של הסרט מושלכים אביזרי־הקדו־שה
של וירידיאנה, מזכרת מימ נזירותה,
אל האש. וירידיאנה עצמה הולכת להתמסר
למדנה, מוצאת אותו בחברת המשרתת,
מצטרפת אליהם למשחק־קלפים כשהדודן
מעיר בציניות :״תמיד ידעתי שיבוא יום
ודודניתי הקטנה תבוא לשחק עמי קלפים.״
צילום בתחתונים. היו כאלה שמצאו
בסרט אוסף של סמלים שנועדו להציג את
דעתו של בונואל על משטרו של פראנקו.
וירידיאנה אינה אלא סמל לעם הספרדי הנופל
קרבן לעדת־עריצים, נוכלים ומושחתים.
בונואל עצמו הכחיש בתוקף פרשנות

אחרים ראו בסרט מסע אנטי כנסייתי.
הינתקותה ההדרגתית של וירידיאנה מהמנזר
וד,כנסיה והכרתה בחוקי המציאות הגשמית,
נראתה כיעודו העיקרי של הסרט.
דיעה זו חוזקה בעיקר בזכות הסצינה הגרו־טקסית
בה הושיב בונואל את הקבצנים
באורגית הטירוף שלהם, ממש כפי שמתוארת
ישיבת ישו והשליחים בתמונת הסעודה
הקדושה של ליאונרדו דה וינצ׳י, וזאת
כדי שאחת מהם ״תצלם״ אותם על־ידי
הרמת שמלתה.
אפשר למצוא פירושים לכאן ולכאן, אולם
ביסודו של דבר אין סרטו של בונואל לא
אנטי־ספרדי ולא אנטי־כנסייתי; הוא פשוט
אנטי־אנושי.
החברה האנושית בעיניו של בונואל, כפי
שהיא משתקפת בקיצוניות בוירידיאנה ובאכזריות
פחותה יותר בסרטיו האחרים, אינה
אלא אוסף נואפים, רוצחים, מצורעים ובט
לנים,
שכולם רודפי בצע, חסרי לב ומצפון.
עולמם הוא עולם שכולו שחור ואופל,
אכזריות ואימה. בעולם זה אין מקום
לרחמים גם לא לאמונה, אלוהים אינו אלא
פת דמיון ציני.
מבחינה זו דומה העולם שמציג בונואל
לעולם כפי שהוא נראה בעיניו של אקירה
קורוסאבה ביוג׳ינזבו. אלא שאצל קורוסאבה
יש גם נקודות אור
— קיימת גבורה,
הקרבת נפש, ויש
גם מקום לתקוה.
לגבי בונואל כלו כל
הקיצין. סרטו חזי
פסימיות חולנית שלאחריה
לא נותר
מקום אלא לכליון
עצמי.
נוסף לכל אלה
וירידיאנה אינו סרט
טוב. הנושא אינו מגובש,
אין התפתחות
צפויה מראש לקראת
המטרה. זהו סרט
איטי וחיוזר, שעד
לאורגית הקבצנים
בחלקו האחרון, הוא
אינו מרמז כלל על
כוונתו. המשחק מאולץ
ובלתי משכנע,
והגסות שבכמה
סצינות, כמו סצינת
חליבת עטיני הפרה,
עוברת את גבולות הטעם הטוב אפילו
לגבי אמן המתכוון לעורר בחילה.
הפרדוקס הוא שלמרות שאין וירידיאנה
סרט טוב, זהו סרט שכדאי לראותו. גם
בחדלונו יש בבונואל רגישות של אמן
קולנועי הראויה להערכה וחווית האימה
מפני האנושות, הנשקפת מכל פינותיו של
הסרט, שוה את הצפיה בו.
תדריך סרטים שחובה לראותם:
• יוג׳ימכו (תחר, תל-אביב) פידל
קאסטרו יפאני׳ מצית מלחמה בין שני גושים,
בסרטו של אקירה קורוסאבה.
• שבעת הסאמוראים (מקסים,
תל־אביב) צוות הופך לכוח, במערבון יפאני
של קורוסאבה.
• סיפור הפרברים (פאר, תל-
אביב) רומיאו ויוליד, במיוסיקול מודרני.
סרטים שכדאי לראותם:
• עץ או פדפטיין (בן־יהודה, תל-
אביב; אורגיל, ירושלים; מאי, חיפה) מצעד
יומני הזמנים שהיו בארץ־ישראל של המנדט.

כוקאצ׳יו ( 70 גת, תל־אביב; אוריון,
ירושלים) מין, מוסר, פוריטאניזם וצנזורה
בחברה המודרנית — בעיניהם של
שלושה מגדולי במאי איטליה.
• זר דופק כרדת (אדיסון, ירושלים)
מחקר על בדידות ונקמה בסרט דני
על אלמנה המזהה באיש שבא לגאלה מבדי־דותה,
את רוצח בעלה.
• נהר לל אשס (אמפיתיאטרון,
חיפה) מסע אל קידמת־האדם בסרט הולנדי
תעודתי, על טקסים ופולחנים בגיניאה־המערבית־החדשה.
העולם
חזה 1313

השגריר הפיץ שמועה שהיא התמסוה לו, והיא מאיימת במשפם
טית הלונדונית הבלונדית, המקשטת עדיין
את הקירות במודעות חברת תיא. היא
חזרה זה מכבר ללונדון. אחריה באד. מארן
הגרמניה, המתנוססת מעל הלוח החדש של
חברת־הייצוא הממשלתית לפיתת, בנסותה
— לשווא — להיראות כישראלית. היא
חזרה בינתיים לגרמניה.
נידמה כי עולם־הפרסומת הישראלי צורך
— אחת לחצי שנה — דוגמנית־צילום אחת
בעלת מראה לא־יהודי ולא־ישראלי בולט,
המזכיר לצופים את עולמן של יפהפיות
הצפון.
מדוע באה קארול לישראל? בעצמה אינה
יודעת בדיוק. הארץ עוררה את סקרנותה.
״רציתי לדעת אם אני יותר נוצריה או
יותר יהודיה,״ היא מחייכת.

כעיייה משפטית

השמיץ אותי!

ך* דוגמנית אדומתייהשיער סעדה
| | בחברת ידידים, כאשר ניגש לשולחן
שגריר דרום־אמריקאי המשרת בישראל. הדוגמנית,
קארול הימם, הוצגה בפניו. כעבור
כמד, ימים, כבר הזמין השגריר את קארול
היפהפיה לבלות עמו את הערב.
; ראשים רבים הופנו לעבר הזוג, כאשר
נכנס לחדר־האוכל של מלון דן. כי קארול
החטובה בולטת לעין. שערה בעל הצבע
האדום הזוהר (הטבעי) ,עיניה הירוקות,
מושכים תמיד תשומת־לב.
קשה להכיר כי קארול היא שלושת־רבעי
יהודיה. אמה, ילידת לונדון, היתד, יהודיה
למחצה. אביה, יהודי מפולין, שירת בצי־הסוחר
הבריטי, נהרג במלחמת־העולם ה־סניה,
כשאונייתו טובעה. אולם אמה נשארה

נאמנה לקו — וגם בעלה השני הוא יהודי.
בדמותה של קארול, גבר הרבע הלא־יהודי
על שלושת הרבעים היהודיים. כי בהלכה
ברחוב תל־אביב, לא יעלה על דעתו של
איש שהיא יהודיה. יופייה, המושך כל עיין,
הוא היופי האופייני של דוגמנית אנגלית
או כוכבת אמריקאית.
יתכן כי זהו אחד הגורמים להצלחתה
הרבה של קארול כדוגמנית־צילום בארץ. כי
ישראל, הניזונה על אידיאל־היופי המשתקף
בסרטים ההוליבודיים, מעדיפה — כנראה —
יפהפיות בעלות מראה לא־יהודי במודעותיה.
הצלחתה של קארול באה אחרי הצלחת שתי
דוגמניות לא־יהודיות, בעלות יופי מערבי
אופייני.
הראשונה היתד, ברברה וינקלר, הנוד־ס־

ך * היכרות בין השגריר הדרום־אמרי־
1 1קאי והדוגמנית התפתחה בכיוון מוזר
במקצת.
מדי פעם היה השגריר מתעניין במצבה
הכלכלי, מציע באדיבות לתמוך בה.
״מה פתאום?״ השיבה קארול. רמזיו של
השגריר לא מצאו חן בעיניה, והיא החלימה
לשים קץ לפגישות עם נציג התרבות הדרום־
אמריקאית.
השבוע פנתה קארול אל אחד מעורכי־הדין
הצעירים בתל־אביב, הטילה עליו להגיש
תביעה נגד השגריר על הוצאת־דיבה. נקו־דת־המוקד
של התביעה: הטענה כי השגריר
אמר לידידים משותפים כי קארול התמסרה
לו, תמורת ארבע מאות לירות. קארול תובעת
התנצלות בכתב.
אם אמנם תגשים קארול את איומה, עלול
להיווצר מצב משפטי מעניין ביותר. האם
אפשר לתבוע לדין דיפלומט מחוסן על
הוצאת שם רע? התוכל קארול להוכיח את
הדברים אם יכחיש השגריר כי אמר מה
שאמר? האם תספיק קארול לעשות כל זאת
לפני שתצטרך לחזור למולדתה, שם מחכים
לה משפחתה וידידיה?

אץ מר!ום ליופי
ך* יתח זאת רק החוליה האחרונה ב!
| שרשרת החוויות של קארול, ששהתה
בארץ במשך שבעה חודשים, ושכל אזרחי
ישראל ראו את פניה במודעות המצולמות
של סיגריות אסקוט. כי בחודשים אלה
היתד, קארול דוגמנית־הצילום המבוקשת
ביותר בארץ.
דעתה על הארץ השתפרה בחודשים אלה.
בעיני בת לונדון, הרגילה לערפילי עיר
מולדתה, נוף הארץ מקסים. אולם דעתה
על מקצועה בארץ ורודה פחות .״ישראל
אינה המקום לשום צעירה יפה,״ אמרה
השבוע.
מדוע? ״אין הגנה מקצועית לדוגמניות.
אין להן אגודה מקצועית. פירוש הדבר כי
עליהן להסביר יותר מדי פנים לאנשים

קאוול היינס

דמיון, הכל פשוט וזול מדי.
מה דעתה של קארול על הגברים הישראליים?
״אין הם יודעים לטפל באשה. הבחורות
כאן הולכות לצבא, והן נוקשות כמו
הגברים עצמם. באירופה מתייחסים הגברים
לנשים כשייכות למין החלש.
אולם קארול היפה עצמה אינה נראית
כאילו היא זקוקה להגנתו של מישהו.

אובע טים של קאוול -דוגמנית־־הצילום, שנעלבה מדברים לא־דיפלומטיים

במדינה

(הנושן מעמוד )19
״לא כלום!״ עוזרת באה לנקות א>ז הדירה,
בת חמשת החדרים. היא עצמה מסתובבת
עם חברות ותבבת קניות. משקלה עלה
מ־ 55ל־ 56 קילו.
לילי תישאר בארץ עוד חודשיים. בעלה
נאלץ לחזור לבית־החרושת שלו — שהוקם
על־ידי אביו, יהודי יליד פולין — המעסיק
כ־ 400 פועלים.
בינתיים למדה הנערה מסיבוב בילו אנגלית
כהלכה — נוסף לעברית ולערבית,
השפות של שני העמים שהתמזגו באישיותה.

הוא והיא
אלפי נערות דרבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת
חדוות הצמיחה אצלם הופכת ל עינוי.
הרבה
שמות קראו לאותן ״נקו דות
שחורות״ .פגמים אלה מת הווים
דווקא בשנות חיינו היפות
ביותר. סיבתם פשוטה: תאי העור
צומחים במהירות׳ והתאים המתים
אינם נושרים אלא סותמים את
נקבוביות העור. מצד שני הבלו טות,
שפעילותן גדולה, מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מת הוות
נקודות שחורות ומכוערות,
מה עוד שסימניהם עלולים להש־אר
לתמיד.
הלנה רובינשטיין, אשר הקדי שה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאו את התכשי רים
הבדוקים ־ ,610 01631 והביאו
רווחה למליוגים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראליים ליהנות
מנסיון בדוק זה ולהפטר מיסורים.
תכשיריה של הלנה רובינשטיין
יאפשרו לך לקבל תוך כמה שבו עות
עור טהור מפגמים ונקי מ־רבב,
בריא ויפה. והדרך פשוטה
. 1רחיצת הפגים ב־561מ610 0163
בבוקר ובערב מטהרת את העור.
.2רענון העור ב־ 6117ז\ ¥3 *6
6 60*100־ ? 01 מוריד שומנים ו מיצב
את העור.
.3משחת ־01631־ 610 משלימה את
הטיפול.
.4ואם עור ראשך שמן, יש ל השתמש
ב״ 00 קמ 31ו : 610-81 קשק שים
הם אחד הגורמים לפגימות
עור.
.5איפור הפנים(לנערות בלבד) ב־
<1601:617ח 3־ , 01631 האיפור מכסה
ומחטא.
חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפגימות ושמירת העור תשלח
חינם לכל דורש במעטפה סגורה
וחלקה עם סימון אישי. נא לפנות
בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעב דות
הלנה רובינשטיין, ת .ד. מס.
, 1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא ב חנות
התמרוקים הרשאית למכור
את מוצרי הלנה רובינשטיין. שם
ידעו גם ליעץ לך אישית. הטיפול
יעיל, קל ונוח. עור טהור הוא לא
רק יסוד למראה נעים׳ אלא גם
להרגשה טובה.

11616113, 11111(11181(6111

אחו׳ 23 שזה חזו
׳01׳ זווסרן להונגריה
וגילו! שיש :1ה -

ד רכי חיים
או תכבוד
כאשר החליט אביה של פאטמה לשלוח
את בתו לקורם־אחיות, כמעט ונשפך
דם במשפחה השמרנית. זקני המשפחה
הפסיקו כל מגע עמו. אחדים מהם
שמו אותו ללעג ככל שהזדמן להם, עד
שכמעט ונשבר.
אך לפאטמה היה גם אח, מורה במקצועו.
הוא עודד את אביו, מיהר לרשום
את אחותו לקורס המיועד, בעיר הסמוכה.
הדבר עוד הגביר את זעם הקרובים .״אתה
רוצה להפוך אותה לזונה!״ צעקו בפניו.
״היא אחותי ולא אחותכם,״ הוא ענה
בתוקף.
רומיאו מהקיכדן. מדי יום ראשון
נסעה פאטמה למקום לימודיה וחזרה לכפרה
ביום ששי. במשך חודשים היתד.
מכונסת בעצמה ולא העזה לשוחח עם
איש.
באחת הנסיעות התיישב על־ידה קיבוצניק
צעיר. העתון העברי בידי הבחורה
בתלבושת הערבית סיקרן אותו. הוא פתח
איתר, בשיחה. הנערה התבלבלה וענתה
בלחש, כשהיא חוששת כל הזמן שמא
מישהו מבני הכפר יראה אותה בקלקלתה.
השניים ניזדמנו שוב בנסיעות אחרות.
הידידות, שניקשרה ביניהם, נימשכה בפגישות
בתוך העיר. סיפורם הניצחי של
רומיאו ויוליד, חזר במהדורה חושה, מודרנית
יותר.
החתן מוכן. יום אחד, כשבאה פאט־מה
לכפרה, לסוף השבוע, ציפתה לה
בשורה בפי האם :״יש לך כבר חתן,״ ה א
הכריזה בשמחה. פאטמה ניבהלה ופרצה
בבכי. האם הנבוכה לא הבינה: הרי הבחור
שביקש את ידה היה מורה, מידידי
אחיה, ומה היא רוצה יותר?
אך פאטמה כמעט ולא שמעה את דברי
האם. היא אהבה את הקיבוצניק, אך
הבעייה העיקרית היתד, מסובכת יותר:
היא לא היתד, עוד בתולה. לבחורה ערביה,
ממשפחה כפרית שמרנית, פירוש
הדבר — מוות.
יום אחד של אושר. הקיבוצניק
מיהר לפעול. לרגע חשב לחטוף את פאט־מה,
לשאתה לאשה. אך לשניהם ברור
היה שהדבר יביא שואה על הוריה. ניקמת
בני המשפחה תקויים.
מחוסר ברירה פנו השניים לקצין־מבחן
עברי. לא היד, צורך להאריך בהסברים,
כדי שיבין את חומרת הסכנה הצפויה
לפאטמה. הוא הציע מוצא אחד: ניתוח
להחזרת ד,תומה.
לפאטמה היתד, רק בקשה אחת: שיאפשרו
לה לבלות יום אחד עם בחיר לבד,
העברי. עם תום אותו יום, היא הועברה
לבית־החולים.
חתונתה של פאטמה התקיימה ברוב
פאר והדר. כבוד המשפחה נישמר.

ס עד
ל עג לרש
ארבע פעמים בשנה מוכיח משרד־הסעד
את נדיבות לבו לגבי 28 אלף משפחות של
נזקקים בישראל. מלבד הקיצבה החדשית
מקבלות משפחות אלה, שכולן מהוות בעיות
סוציאליות חמורות, מטופלות בילדים ומחוסרות
מקור־קיום קבוע, חבילות־מזון שנועדו
לספק את צרכיהם הבסיסיים, ולוא רק
לזמן קצר. חבילות אלה מכילות בדרך כלל
שמנים, אבקות חלב וביצים וכו׳.
החודש החליט משרד־הסעד לספק למשפחות
הנזקקות גם כיכרות־לחם, לפי הקצבה
של ד ככרות לחם למשפחה בת שלוש
נפשות, אחת לשלושה חודשים.
אולם לביורוקראטיד, יש הגיון משלה.
הנתמכים חויבו לקבל את כל קצבת־הלחם
ביום אחד. משפחה בת 12 נפשות קיבלה
28 ככרות־לחם בבוקר אחד.

יותר מדי

פפריקה!
ךגעתי ממבצע גבורה חד־פעמי. עברתי
1י מם ך הברזל וחזרתי בשלום. רוסיה
הרימה אותו, וכל מי שיש בידו די דולארים
יכול לעבור אותו בעד 15 דולאר ליום. הצטרפתי
לעולי־הרגל, ובחמש שעות טיסה

חזרתי 23 שנים אחורנית, למולדת ההונגרית.
נוסעי
המטוס הונגרי, שלקח אותנו מרומא,
התחלקו לשלושה סוגים: ספורטאים,
אמנים ותיירים ישראלים.

את הססורטאים שולחים מהונגריה כדי
לנצח. הם מוכרחים לחזור עטורי־תהילה.
במטוס שלי הם היו עטורי תהילה ושתק־נים
מאוד. האמנים חזרו מהביאנלה בוונציה,
המומים כנראה מזוועות האמנות האבסטרק
טית
— עכשיו הם יידעו בדיוק מה אסור
להם לצייר. התיירים הישראלים שתקו מפני
שעוד לא ידעו מה מותר לדבר מאחורי
מסך הברזל. רק היינות הטובים והמאכלים
ההונגריים הצליחו לפתוח את פיות הנוס־

י״׳״ יוסי שטרן
עים, אבל רק על־מנת לבולעם בשתיקה.

כגות הדוד היפהפיו ת

^ י חיכתה בשדה־התעופה שארית מש/פחתי,
שמשום־מה נראו לי זקנים בצג
שנים. בנות הדודות היפהפיות הוסיפו
שומן. אני לא השתניתי במשך כל השנים
האלה (ראה ציור) ,ולכן חשבתי שגם הם
נשארו תינוקות. טעיתי. מישטר נאצי, מהפכות
והקומוניסטים הוסיפו להם גיל.
לא הספקנו לומר מילה, וכבר חטפו אותנו
אנשי משרד־התיירות ההונגרי, ובאוטו־בוס־לוכסוס
הטיסו אותנו דרך רחובות
בודאפשט למלון מפואר, גראנד הוטל, באי
מרגריטה בתוך הדנובה.
לפני המבול היה המלון מקום הפגישות
של האצולה הה נגרית. אני אישית קיוויתי
לגור בחדר שבו התארח הדוכס מווינדזור,
אבל לא שאלו אותי.
במלון יש תיירים מכל העולם, מהמערב
ומהמזרח. השפה היחידה שכמעט אין שומעים
שם היא ההונגרית. אני שמעתי את
השפות הבאות: רוסית, בולגרית, רומנית,
אנגלית, צרפתית, עברית וערבית.

דיזנגוף בבודאפשפז

ף ונגדיה נה שכת לגן־עדן של המד
( | ר ח. אחרי המהפכה של 1956 יש שם
חופש־דיבור שההונגרים מנצלים אותו בכל
הזדמנות.
הספקתי לשוחח עם כל שכבות האוכלו־סיה.
אמנים, אינטלקטואלים, ספורטאים ו־פרולטארים.
מנהגי הטכסי •ועד לפסלים
ידועי־שם. כולם היו נגועים בסכיזופרניה.
ראשם במזרח ולבם במערב. קומוניסטים
ששונאים סרטים רוסיים, פועלים צעירים
ומאורגנים לובשי בלו־ג׳ינם, דבר שעוד לפני
שנים מעטות נחשב לחטא עליון.
היום דומה הנוער בבודאפשט לנוער מ־דיזנגוף:
הבנות אה־לה בריג׳יט בארדו, והבנים
אקזיסטנציאליסטית (ראה ציור) .ההבדל
היחידי ביניהם ובין הנוער מדיזנגוף
הוא בזה שהם אפילו יודעים מה זה אקזיסטנציאליזם.

לפני זמן מה קראו להם חוליגאנים,
ועד שהוועד המרכזי אישר את ייצור הבלו־ג׳ינס
בהונגריה היו עליהם ויכוחים סוערים.
בכל זאת כולם מתלוננים. חושבים שבמערב
שוחים כולם בשמנת. שכל איש נולד
עם הגה ביד, פריג׳ידרים בחינם וכל אדם
עושה כל שנה לפחות סיבוב אחד סביב
העולם. לא ניסיתי לשנות את דעתם.
פועל בתעשייה הכבדה (שישה דורות) גר
בדירה מרווחת, ובהתמרמרות מסתכל בטלביזיה
שבה רואים מישחק כדורגל בינלאומי
באיטליה (ראה ציור) .הוא ממורמר מאוד

״התוכנית היתה לפי המסורת
הפאריסאית של שנות ה 20״
על המישטר: לא נתנו לו לנסוע ולראות
את המישחק במקום .״מה שווה לי כל הביטחון
הסוציאלי,״ טען ,״אם אני לא יכול
לנסוע לראות תחרות כדורגל?״

כולם חכמים בישראל
ך ייכידור הפופולאר^ולא^מובן ה־ן
| ספורט. במים, באוויר וביבשה. שני
בתור — הבמה הסאטירית, שבה מותחים
ביקורת קטלנית על המישטר.
על בעיית המחסור בלבוש מהודר: עשרים
בחורות הונגריות יפהפיות, לבושות
בבגדי־הדר, עלו על הבמה וערכו חידון
בקהל מאיזו ארץ נשלחו הבגדים.
גם את ישראל לא שכחו. הבדיחה הפופולארית:
כאשר אתה בא ללוד, מחכה לך
שלט ענק :״אתה יכול להיות יותר יפה
מאיתנו, אבל לא יותר חכם!״
משום מה כולם פרצו בצחוק סוער, חוץ
מהתיירים הישראליים. בשבילם זה היה מובן
מאליו.

״פועל התעשיה הכבדה מסתכל
בהתמרמרות בטלביזיה
איזור מועדוני־הלילה מלפני המלחמה שומם
לגמרי. לתיירים זרים ולדיפלומטים זרים
השאירו מועדון מפואר אחד בשם בודא-
פשט. בכניסה תלוי שלט: הכניסה רק מעל
דרגת המעמד( .למי שעוד לא ברור — מעמד
בהונגרית זה פרולטאריון) .התוכנית
היתד, במיטב המסורת הפאריסאית של שנות
העשרים (ראה ציור).

צדם־קרס-זמנן״דויד

״חברי הצבר יצא עם סכין ביד ...גיליתי שנכח באולם ציר ישראל (ימין

ך* סטודנטים הערבים, שמספרם אינו
ן | קטן, מהוזים קהל קבוע במקומות הבידור
; .באולם הריקודים של הגראנד הוטל
ישבתי עם חבר צבר, ונהנינו מנגינת ה־צ׳רדאש.
את אכילת הגולאש ליווינו בהערות
בעברית עסיסית. פתאום התקרבה אלינו
דמות •חשודה ושאלה :״מאין אתם?״ ענינו
בגאוזזי :,״מישראל!״
כעבור דקות ספורות חזרה הדמות והושיטה;׳לנו
גליון נייר, עליו ציירו מגן־דויד
משולב בצלב־הקרס :״זו דעתי על ישראל,״
הסבירה הדמות.
חברי הצבר יצא עם סכין ביד, מוכן
לרצוח את האיש (ראה ציור) .באותו רגע
,גיליתי שנוכח באולם ציר ישראל. העברתי
׳אליו את העניין. מנהל־המלון הוציא את
הסטודנטים הערביים, הוגשה תלונה למש־רד־החינוך־והתרבות,
וחברי הצבר עזב למחק^
את הונגריה, בתור מחאה.
איחרי שבועיים בהונגריה התברר לי ש־
.אינני יכול כבר לעמוד בפילפל ובפאפריקה
המקומית. התגעגעתי לסלטים ולשישליק המזרחיים.
ניתקתי סופית את הקשרים עם
המולדת ההונגרית, ונסעתי לאיטליה.