גליון 1314 מתאריך 14 בנובמבר 1962

מספר 1314

י״ז חשון תשכ״ג14.11.1962 ,

עד המשבר המפורר את מפא

יו 8!6אלמוגי

תוצרת

דובק

ערבות

פרס 1

לטיב

• עקב סון

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים הכנה הכנר. לבגרות.
הכנה ל• 1)1£6י11(1ת03 .
61ז\ג 1,0זג 0ו0161נ0£־? 1שפה שמושית
<;6.ג11102נ)•061
00111?61*5:111011
?ג ספרדית, איטלקית, רו^
קורספונדנציה מסחרית בסית,
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

ת ״ א, נחלת־בנימין ,2טל * 56347 .פתח ״ ת קו ה, מונטיפיורי 4

אני בטוח שהזדעזעת כמוני למראה תמונות
הפעולה המישטרתית בטומייל, שהתפרסמו
בשבוע שעבד, לראשונה, בשבועון
זה. פירסום התצלומים, שהראו כיצד נגררת
באכזריות אשד, הרה על הארץ, היה חובה
עתונאית ממדרגה ראשונה. אך עד הרגע
האחרון ממש, כשמכונת־הדפוס כבר החלה
להרעים, עוד נטוש היה קרב סביב הפירסום.
פעולת המישטרה הוכנה בם. דיות רבה.
לכן לא הצלחנו בשעתו לשגר למקום את
צלם־ר,מערכת שלנו. הצלם היחיד שנכח בעת
המיבצע המפואר היה איש יומן כרמל,
שנזדמן לשם במיקרה. כאשר אסרה הצנזורה
הקולנועית את הצגת הקטע, היא יכלה ייק־וו
ת כי בזאת הצליחה למנוע בעד מאית
אלפי האזרחים לחזות בתצלומים מחרידים
אלה.
העולם הזה סבר אחרת. למחרת האיסור
של הצנזור פנינו אל אולפני ההסרטה,
ביקשנו מהם להעביר לנו את התצלומים
לשם פירסום בעתון. כי על העתונות חלה
צנזורה אחת בלבד — הצנזורה הצבאית —
ואין לצנזור הקולנועי שום סמכות לגבני.
אמנם קיים חוק מנדטורי ישן (״פקודת סרטי
הראי־נוע 1927 האוסר פירסום תמונות
מתוך סרט אסור גם בעתון. אולם איסור
זה חל אך ורק על פרסום שמטרתו ״לתת
פרסומת״ לסרט האסור. מובן מאליו ״לאינו
יכול להול על ר,מיקרה הנדון.
אך אולפני ההסרטה נהגו בפחדנות מדהימה.
הם סירבו בהחלטיות להשאיל לנו
את התמונות. אולי לא רצו להרגיז יתר על
המידה את הצנזור, החולש על ג1רלם. אולי
חששו מפני תגובת השלטונות, ו,מכלכלים
אח היומנים מבחינה כספית. כי לא במיקרה
מצטיינים היומנים, המן צגים בפניי מדי
שבוע, במידה כה גדושה של חנופה לשלטון
ותעמולה ממשלתית, בצד שפע הפיר־סומת
המיסחרית המוסודית והקלוקלת ההופכת
את ראייתם לעינוי.

נאלצנו להמתין — עד לשבוע האחרון.
בינתיים אזרו אולפני ההסרטה עוז והגישו
בקשה לצו על־תנאי. ברגע שהוצג הקטע
האסור באולם בית־המשפט, הפך הוא ל־מיסמך
משפטי, שהיה נחלת הציבור. יכולנו
לפרסמו מבלי לבקש רשות מאיש.
מחול־השדים החל בליל־שבת. בשעה 11.30
בלילה צילצל הטלפון, ונציג האולפן המטיר
עלינו מטר של איומים. מאותו רגע
לא שקט הטלפון ולא נח הדואר. בסך הכל
קיבלנו ( 15 חמשה עשר!) מכתבים מן החברה
ומפרקליטה, שלא לדבר על ב-קויים
אישיים, שיחות טלפוניות ועוד ועוד.
על המערכה הזאת נגד חופש העתונות
ניצח, הפעם, משרדו של עורך־הדין שמואל
תמיר, פרקליט האולפן. הוא טען שהפירסום
יהווה הפרה של חוק הצנזורה הקולנועית
— טענה שלא זו בלבד שאינה נכונה, א-לא
שמוזר לשמעה מפי עורך־הדין של האולפן
דווקא. אפשר היה להניח שיעדיף להשאיר
דאגה זו לצנזור עצמו.
משרדו של תמיר לא הסתפק בכך. הוא
טען כי הצלחנו להשיג את התצלומים
״שלא כדין״ ,כלומר בצורה בלתי־חוקית,
ואיים עלינו ״לנקוט בכל האמצעים החוקיים״
נגדנו.
בין שאר האמצעים, איים להעביר את
העתק מכתבו לידי שופטי בית־המשפט הגבוה
לצדק. לא הכנתי את טיבו של איום
זה. מדוע יתנגדו השופטים העליונים לפרסום
תמונות שהוצגו בישיבה פתוחה
של בית־המשפט, והמהווים את נקודת־המח־לוקת
באחד הבירורים המשפטיים העקרוניים
והחשובים ביותר לגבי דמות המדינה?
האולפן עצמו לא הסתפק באיומים אלה,
הידיע כי ייאלץ ״לנק־ט בצעדים מרחיקי־לכת״
נגדנו. היתה לו החוצפה העילאית
לסיים את מכתבו בטענה כי אנחנו ״מחבלים
במערכה על חופש־ר,אינפורמציה.״
אכן, הגיעו ימים טובים אם יומן כרמל
— סמל ליחוך־הפינכה במדינה, שאינו נופל
ביחסו הנכנע לשלטון משום יומן במדינה
קומוניסטית או פאשיסטית — ניתן לנו
שיעורים במאבק על חופש האינפורמציה!

עד השנייה האחרונה ממש היינו מוכנים
לנסיון מצד האולפן להפריע להופעת ה־גליון
בצורה זו או אחרת. לא היתד, זאת
דאגתנו היחידה. כי באותה שעד, עצמה
איים עלינו עורך־דין אחר בצו־מניעה, בקשר
עם פירסום שני בעתון.
בעמודים 9־ 0של אותו גליון פירסמנו
את הכתבה אודות הצעיר המארוקאי, שביקש
מבית־המשפט למנוע את ביצועה של
ד,פלד,־מלאכותית. גם סיפור זה היה בעל
חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה •י.1 --ן
בשל התוכן חסר־התקדים של הבעייה ה
משפטית,
הן בשל הרקע העדתי והחברתי
של הפרשה האנשית, שהיוותה רקע לבקשה.
ש, פט בית־המשפט המחוזי, דר׳ יצחק
קיסטר, שפסק־ד נו יצר תקדים משפטי
חשוב, הקפיד לציין בתיק המשפט, כי אין
לפרטם את שמות האנשים המעורבים בפרשה
זו. כאשר פנה כתב העולם הזה לקבל
את פסק־הדין, נענה בחיוב, בשל אותה
חשיבות משפטית־ציבורית של פסק־הדין.
הוחלט, איפוא, לפרסם את פסק־הדין
בהשמטות קלות בלבד. ואף הבחור, שעמד
במרכז הפרשה, רואיין על־ידי אחד
הכתבים. על עמדת הורי הצעירה שמע ..
אותו כתב מפי מקורביהם. כל זה סיפק את
התמר הדרוש להכנת כתבת־שער.
ואז הופיע במערכת הפרקליט של ההורים
והבחורה. הוא לא הסתפק בעובדה
שלא פורסם שום פרט המזהה את המעורבים
בפרשה, אלא הרחיק לכת עד כדי תביעה
שהכתבה כולה לא תפורסם. סירבנו,
משני טעמים: מפני שאנו מתנגדים עקרונית
למניעת פירסום של הנעשה במשפט
אזרחי; ומפני שממילא היה זד, מאוחר מדי.
ומכונות־הדפוס כבר החלו לרוץ. בו במקום
הודיע הפרקליט כי יפנה אל השופט
קיסטר בביתו, כדי לבקש ממנו צו־מניעה.״
השופט לא רצה לקבוע עמדה, מבלי לשמוע
תחילה את דברי העולם הזה. על כן
הופיעו בביתו, בשעה שש בערב, פרקליט
הבחורה, אמה, וראש המערכת שלום כהן.
השופט עצמו השיב לדרישת הפרקליט:
״הבקשה למניעת פירסום פוגעת בעקרון
של פומביות המשפט, שהוא אחד מעקרונות
הדמוקראטיה.״ על כן דחה את הבקשה
לפסילת הכתבה כולה.
אז העלה הפרקליט בקשה אלטדנאטיבית:
כי ייאסר פירסום שמותיהם ותמונותיהם של
פרקליטי שני הצדדים. לפניה זו היה השופט
מוכן להיעתר, אם כי הינד. הסרת תקדים
לגבי משפט מסוג זה. לפי בקשת האם
אף פנה השופט לראש המערכת בבקשה,
כי ישנה כמה מן הפרטים הקטנים בכתבה,
שיכלו להצביע בצורה כלשהי על זהית
המעורבים בה.
מכיודן שכל הדיון הזה התנהל שעה שמלאכת
ההדפסה היתה בעיצומה, הספיקו
לצאת לרחוב עתונים שהכילו את כל הפרטים•
ניתנה ההוראה לעצור את המכונות,
ולהכניס את התיקונים המבוקשים. במקום
ההשמטות נשארו חללים ריקים.
על כן יתכן, שקיבלת לידיך גליון בו
בלטו כמה חורים לבנים, בלתי־מוסברים.
יתכן גם שהינך אחד מאותם בעלי״הסוד,
היודעים את שמות הפרקליטים המעורבים
בפרשה זו, ושראו את תמונותיהם במקום
הכתמים הלבנים של הגליונות המצונזרים.

היו אלה רק שני מאבקים שיגרתיים,
השייכים לשבוע־עבודה רגיל של העולם
הזה.
בשעה שידידינו במערכת דר שסיגל עומדים
במאבק יותר חשיב ויותר דרמאטי עד
אין שיעור, בוודאי שאיננו יכולים להתלונן׳
אולם גורל חופש־העתונות אינו נחתך
רק במאבקים הגדולים ורבי־הפירסומת, כמו .
משפטי״בגידה, חטיפות ופצצות. השפעתם
המצטברת של המאבקים הקטנים, היומיו־מיים,
חשובה לא פחות.

גליון מוג ד ר
גליון זה של ״העולם הזה״
,כמו הנליון לפני שלושה
שבועות, מכיל ארבעה
עמודים יותר מאשר גליוך
רגיל, ללא העלאת המחיר.
הגדלה זו מתאפשרת הודות
לריבוי המודעות, המעיד על
ההכרה הגוברת והולכת של
המפרסמים ככוהו הפיר^ומי
של ״העולם הזה״.
מנוי וגמור עם המערכת
לדאוג גם להכא כי ריבוי
המודעות, המוגבלות למכסימום
של 25 בגליון רגיל
של 24 עמודים, לא יהיה על
חשבון החומר המערכתי,
אלא ישמש להגדלת העתון
ולהרחבת מסגרתו מדי פעם.

העזלם הזה 1314

מכתבים
*לזפאשיזם המשתולל
במאמר ישנה אהדה טסוייטת לבני־המיעו־טים
והעורר מציג אותם כתטיטים לגמרי.
אב? ?אחר שתשמעו את הסיפור עליו אני
מבסס את מכתבי או?י תראואת העניין
באור אחר?גמרי:
היתר, אצ?נו נברת צעירה ויפה טרסה•
נו, שסיפרה איר פעם היה מופיע ערבי
צעיר מהמשו?ש וממם? בגינה, אב?
?אחרשהוא נטם? א?יה פעם,זרקה אותו,
וכל פעם הוא בא ושואל, והיא ממש פוחדת
לפתוח את הדלת.
אולי תוכלו לענות לי על מכתבי זה ולשכנע
אותי שהם תמימים, הבחורים הללו?
יצחק חגר, תל־אביב
אלה, ורק אלה, אשר נטעו את גרעין
האיבה והשנאה בלבבותיהם של הבחורים היהודיים
והערביים
ביחד, הם האשמים
היחידים בהתפתחות
השנאה הזאת, כי
אין סיבה אחרת המתקבלת
על הדעת
שיכולה לנרום לשנאה
כה גדולה בלבו
של הבחור המתבגר,
שנולד עם קום המדינה.
נכון
שמצב היחסים
בין ישראל ומדינות
ערב מצער.
אד טעות חמורה ופשע
הוא לחשוב כי
ערביי ישראל הם כעבדאדלה
עצם
בגרון המדינה,
כדברי צדדים עוינים.
לדעתי, האזרח הערבי הישראלי הוא המהווה
ויהווה את גשר השלום וההבנה
בינינו לבין הארצות השכנות.
ג׳ברין אחמד עבדאללה, אוס־אל־פזזחם

לשיחרור מנקם

למעלה מחמש שנים חלפו מאז נתן בית
המשפט המחוזי בתל־אביב את פסק הדין,
לפיו נידון יוסף מנקם למאסר עולם,
בעוון סיוע לרציחתו של דר׳ קסטנר, וזאת
על-פי עדותו של אקשטיין — מבצע הרצח
עצמו, ועל־פי ראיות מסיבתיות אחרות.
יצויין, כי אה בין שופטי בית המשפט
המחוזי היה אחד השופטים בדעה, כי לא
הובאו ראיות מספיקות נגד הנאשם מנקם וכי
איז עליו להשיב על האשמה (אם כי למען
הדיוק, השופט הנ״ל הצטרף לדעת הרוב
בפסק הדי! הסופי).
האסיר מנקם טוען, מאז נעצר לראשונה
ועד היום הזה, כי הנו הה מפשע.
יוסף מנקס הקדיש את כל חייו למען
תקומת מדינת ישראל. בצעירותו הצטרף
1לתנועת הנוער בית״ר. במלחמת העולם ה־נגיה,
התגייס לברינדה היהודית, נלחם בצו־
^ ו ־ הנאצי ופעל נמרצות להצלת נפשות משארית
הפליטה. בחורו לארץ נמנה על
מפקדיה הקרביים של לח״י. בימי מלחמת
הקוממיות, היה בי! פורצי הדרר הראשונים
לירושלים הנצורה ונלחם בחירוף נפש להגנתה.
עם הקמת צה״ל, הצטרף מנקם לשורותיו
והצם״! בתפקידים קרביים.
מנקם הנו נשוי ואב לשלושה ילדים:
פנינה — ילידת ,1953 אברהם — 1054
ואריאלה — ילידת .1957 האחרונה נולדה
לאחר שאביה היה כבר חבוש בבית הסוהר
והיא מכירה אותו מבעד לסורגים בלבד.

שחורים וגם לבנים
...תמיר קיימת הטענה שאנו, השחורים,
חסרי השכלה, תרבות וחינוד. מודה אני,
אנו חסרי השכלה — כי אין בידנו את
הממו! והאמצעים ללימודים. משום כד מלאים
מוסדות החימר וההשכלה ב״לבנים״.
המוצלחים שבינינו הם אותם הפקופונים
הממלאים במאותיהם את הבנקים, מצטעצ־עים
בחליפה מהודרת ובעניבה — העתק
טחליפתו של הבוס ה״לבן״ — אשר נקנתה
בהסבו! של חדשים ממשכורת זעומה.
...בממשלה הושיבו שתי ״בובות־שרים״
לייצוג בלבד, שהרי תפקידם הוא ללא כל
משמעות: דואר ומשטרה. אולם אנו המושפלים׳
הנחותים מאותם לבנים, מעלה נעלה,
ואם לא הנענו בררד פוליטית, דרד מפלגות
ספרדיות שנכשלו — נגיע דרד מחתרת. ואז
תתעורר המדינה, כבאותם הימים של ואדי־סליב.
יישר
כוחם של אנשי המחתרת. אנו הצעירים
נצטרף אליהם ברנע שרק נוכל!
אברהם ברדוגו (דגני) ,קריתיחייס
נשאלת השאלה אם תוכל הצעתו של מר
אליהו ששון — למנות שר לענייני העדות
— לחבל בתכנית בת 30 שנה, אשר לפיה
השתיקו את מנהיגינו והפכו את אנשינו
לפועלים שחורים וילדינו למטומטמים. לאחרונה
אף נכתב ש״אנו מפגרים בשבלינו״,
וזה נאמר בכוונה, בהתאם לתכנית, להפור
את עדתנו לשם גנאי והשמצה, ובזאת
ביישו אותנו בין כל האומות, ואף יצרו
ם! פער תעמולתי בין בנינו ובניהם, כי
יוצא שעם מטומטמים אי! צורר להתחבר.
ולמר אבא אב! יאמר: אנו הערצנו אותר
מאר, אולם האכזבתנו, כי העלבת את שרינו.
הערצתנו לא היתה במקומה!
אליהו זגה, באר־שבע
מכיוון ששמי שוב נובר במדור המכתבים,
כאילו איני יודע מה לומר על בעיה־הקיפוח
של עדות־המזרח,
ברצוני לציין,
שהעולם הזח
השמיד בצורה נסה
את רוב תוכן מכתבי
הקודם. הריני
קובע שוב שפעילות
החזית הלאומית ל־שיוויוז
בין־עדתי,
היא חזית אנטישמית!

הייתי מציע לחזית
הזו, שבמקום
ללחום לשוויון, ידריכו
אנשיה קצת
את עצמם וילמדו
דרד־ארץ ונוהג תרברנשטיין
בותי
בטדינת־ישר-
אל. התנהנות עדות־המזרח,
ברובם, היא למטה טבל מושג. אפילו
הוותיקים ביניהם אינם רוצים, ואינם מעונינים
בכלל לנהוג אורח־חיים תרבותי ארו־פאי.
עד היום המוסיקה ושפת הדיבור
אצלם היא ערבית. כל ההווי שלהם הוא כמו
בשוק עלי־באבא.
משה ברנשטיין, תל־אביב
חדלתי ם זמ 1לדבר על הנושא העדין וה־טסובד,
ששמו קיפוח עדות המזרח, אד
מכתבד החוצפני, מר ברנשטיין (העולם
הזה ,)1309 דחפני להניב על כר.
בקשר לטענתר, שהנר סובל טהפרעתם של
פרחחים בבתי־קולנוע ובמקומות ציבוריים,
לידיעתד — אלה הם צעירים־פרחחים, שקיבלו
חינוד יסודי תיכון וגם גבוה, שבאי
ממשפחות ומארצות שאתה נמנה עליהן.
אלה הם הנקראים בלשון סגי־נהור ״בני
טובים״ ואינם מערות־המזרח, כפי שאתה
סבור.
ואם ברצונד להכיר צעירים ״מצעירי-עדות־המזרח״
,ותר על כמה הצנות־קולנוע( ,למרות
שזה קשה לד) ובקר באחת השכונות,
שבסביבה הקרובה אליד. שם תווכח בטעותד.
ומקווה אני שלהבא, מר ברנשטיין התרבותי
והמשכיל, תשנה דעתד, ותיזהר יותר
בלשונד.
ע. שלום, רנזת־גן

ה עו & סהו: 1

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתז

המוציא לאור: העולםהזה בע״נז.
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טל 85 .־67־,22
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולנזפרם״.
דפוס משה שיהס בע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

כתב ראשי:
אלי תבור

עורך כיתוב:
אבשלום קורו

צלם המערכת:
יע9ב אגור

צייר המערכת:
וק י

חברי המערכת:
אורי אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
לילי נלילי, דויד הורוביץ, חיים הננבי,
רותי ורר, יוסף אבו־המרי, ויוה יריב,
אביבה סטו, עמום קינן.

ביותר

במדינה

א י ( ק מ ציי/

הפרס

חברת התעופה הסקנדינבית ם.א.ם. זכתה החודש בפרס כריסטופר קולומבוס
לשנת .1962 הפרם, הידוע כפרם נובל של התקשורת, וששויו חמישה מיליון
לירות איטלקיות (בתוספת מדליון עם דמותו של בנה המפורסם ביותר של
גינואה) הוענק לחברת ם.א.ס. בטקס רב־פאר והדר.
אמרה האסמכתא הרשמית לפרס :״ס.א.ם. היתד. הראשונה שהקימה קו מעבר
לקוטב בין אירופה לאסיה והניחה בכך את היסוד לתקשורת חלל ביניבשתית
לעתיד.״ ם.א.ס. היא חברת התעופה היחידה שזכתה עד כה בפרס קולומבוס.

בת גירושין

^שפחת מנקם במשרד המשפטים
הילד אברהם, כתוצאה מהיותו יתום, בעור
אביו חי, הנו ילד חולני ביותר ונמצא
בטיפולם הקבוע של רופאים. גב׳ אסתר
מנקם, אשר הזדקנה ללא עת ומצב בריאותה
רופף, נושאת בעול המשפחה, בעזרת תרומות
ירידים, משרד הסעד והועד הציבורי.
למעלה מחמש שנים עמדה המשפחה בצו
אביהם, להטנע מהנשת חנינה, בה רואה
מנקס מעי! הודאה באשמתו. כאשר נבר
סבל בני המשפחה, הפרו את צו אביהם
ופנו בבקשת חנינה לנשיא המדינה.
לאור כל האמור לעיל, הננו פונים לציבור
להחלץ לעזרת אסיר עולם מנקם ומשפחתו,
למעז יקרא דרור ויעשה צדק אנושי לקרב!
שוא.
הוזעד הצבורי לשחרור
יוסף מנקס, תל-אביב
אסתר נזנקס וילדיה במשרד המשפטים —
ראה תמונה.
העולם הזה 1314

אני — בת להורים גרושים, ואולי משום
כד מצא המאמר על־ילדי הגירושים (העולם
הזה )1312 הד בליבי. כתבתי מתור תקווה
שהדברים יודפסו ויבהירו את המצב טצידם
של הילדים להורים הגרושים.
כותב המאמר טעה מיסודו. להורים אסור
בשום פנים ואופן להקריב את אושרם למען
אושר ילדיהם! אסור להם להמשיד ולחיות
במתיחות כשילדיהם עמם! הם חייבים להיפרד
— למען אושרם ולטעז ילדיהם. ברגע
שבני הזוג נשארים יחד וממשיכים את
חייהם במשותף — הבית הופר לניהנום.
כל חיכוד בין ההורים — והפעוט ביותר —
הופר לריב מרעיש עולמות. ולא פעם מגיעים
גם למהלומות.
אי־היציבות בי! ההורים, והריבים הגדולים
והקטנים כאחר בנוכחות הילדים, הופכים
את הילד מלא־תסביכים ומזועזע בנפשו.
אי! לו הורה מטנו יוכל לקחת דוגמא
להתנהגות בחייו. הוא הופר לילד פרוע,
בלתי־נסבל בחברה. רניש לכל מלה היוצאת
מפיו של אדם — ואומלל.
במקרים כאלו נפגע האושר המשותף של
המשפחה, ואושרו הפרטי של כל אחד מתוכה.
ולכן — חובה על ההורים להיפרד.
אלא שלפני הפירוד הם צריכים להתיעץ
עם הילד — במידה ורמתו מספיקה לכר —
לשאול אותו אם הוא מבי! את המצב שאמא
ואבא רבים ולוודע שהוא מסכים לפירוד.
הדבר עוזר ליציבותו הנפשית, ולהקלטותו
בחברת בני-נילו כפי שכל ילד אחר נקלט
בחברה.
התנאי לגבי ההורים במקרים כאלו הוא —
שהילד יתראה עם ההורה השני, אשר איתו
אי! הוא נמצא, לפחות פעם בשבוע. ואותו
הורה שאצלו נמצא הילד, צריד לדעת ולזכור

הטקס, שהתקיים בארמון העירייה של גינואה, בנוכחותם של יותר מאלפיים
קרואים יוחד גם לחנוכת שדה התעופה החדיש של גינואה, על שמו של קרים־
טופורו קולומבו, כפי שהאיטלקים קוראים למגלה אמריקה. המטוס הראשון
שנחת בשדה החדש: מטוס קאראוול של .0א ,.0.אשר שתיים מדיילותיו נראות
בתמונה למעלה בחברת חייל ממשמר הכבוד של נשיא איטליה.

מכתבים

היטב כי איז לו זכות לשפוד לפני הילד
את מה שמעיק עליו לגבי ההורה השני.
כיוון שאותו ילר חייב להכיר את המציאות,
ואת הוריו, דרד עיניו שלו.
הבת חייבת להישאר עם האם, והבן במרה
והפירוד בגיל הטרום התבנרותי >עד ניל
)11 אף הוא זקוק לאם יותר מאשר לאב.
אלא שפגישותיו עם האב חייבות להיות
תכופות.
ובנוגע להרגשת הקיפוח של הילר — הרי
היא חולפת עם הזמז. ובמידה והאם יודעת
לשמש לו כתחליף נם לאב — במובז הנפשי
כמובן ולא כדונטא — הרי הוא מסתגל
למצב העניינים והחברה קולטת אוחו בלי
רגשות רחמים כלפיו.
צברית בת , 16 תל־אביב

איזהו גבר ץ

להכנת תה

האם יש לכם התנגדות לביצועיזם (העולם
הזה )1309 משום שכוונתכם לאישים מכד

״מים ודרכי־פעול-
תם, או משום שאתם
שוללים את העשיה
ומעדיפים להניח למילה
הנאמרת, או
הכתובה, להצמיח מעצמה
פירות?
...מדוע זה רואים,
או קוראים
אתם ״חוסר־גבריות״
הביצועים־ לנישה טית? האם סבורים
אתם כי הגבריות
שר״ב
מתבטאת בחלומות
ומלל בלבד? בכלל,
יש לכם נטיה להי-
טפל לענייני גבריות וחוסר גבריות של אישים
ומגמות. ידוע לשנינו כי אין ארם ללא
בעית ״גבריות״ כלשהי. ידוע שארם מושלם
בגופו אין לו כל בעיות רוחניות. רק מי
שמכיר בעוול שבחוסר-השוויו! רוצה לתקנו.
רק מי שנפנע בעצמו באופן פיזי או רוחני
— רק הוא רוצה במיגור פגמים אלה.
סבורני כי זקוק אדם לסבל כלשהו כדי
שיעשה טוב.

משובח:

0השתמ שו בקומקוםחרס ׳ ג ה
(תיון) ח מ מו א ת התיון ע״י שטיפה
שימו לתיון
במים רותחים.
כפית עלי ..תה ויסוצקי״ לכל כוס
תה שברצונכם להכין. שפכו
לתיון מעט מים טריים שהורתחו
זה עתה, כ סו וה שהו למשך 8-5
מזגו אתהתמ צית
דקות.
לכוסות בכמות הרצויה והוסיפו
מים רו ת חי ם לפי טעמכם אל
תקוו לקבל שנית אותו הטעם
והריח מעלי התה שכבר השז
כ רו !
תמשתם בהם.
ב קנו תבם הקפידו על סמל
אנית המפר ש של ת ה ויסו צקי
כי הוא הערובה לאיכות וטיב.

שלום שלום ואין שלום

תהדס הנ ק >
שתו, תהנו — ובפרס תזכו. שמרו על כרטיס כללי הזהב
שבאריזות תה ויסוצקי ( )510-174 המזכה א תכ ם בפרסים.

.כלח מ כר>ר/ת
בכתות ערב
או בכתב. בביתך
פרטים והרשמה: ת״א, בי׳׳ס
״בן־יהודה״ ,אנטוקולסקי ( 4ליד
פנת אבן גבירול ארלוזומב)
בין השעות 20.00 — 17.30
טלפון 231546 :
ת. ד16259 .

מודיעה על י פתיחת

אולפגא
ב שיתופה ו בפיקוח ה של

אגו ד ת

הגופ>7וא>ם
פרסים והר שמה :
ת־א, רה־ ברנר ,4טל 67487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר 1־ 6בערב
ב׳זותוף עם הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה של תל אביב

אינכם יודעים כמה אתם צודקים, בכתבכם
שאנשים מם ויימים בישראל רואים בעין יפה
מלחמה בינינו לבין ארצוח־ערב.
הייתי אחד מהאלפים שבורכו על-ידי סנן
שר־הבטחון, מר פרם, במוצאי־שבת ,21.10.62
בעת הגינות שמחת־תורה שנערכה בשכונות
דרום תל-אביב.
סנן שר־הבטחוז בירכנו, בין השאר, ב־
״שנת בטחון, שנה טובה, שנה בה נגבר על
אויבנו!״
בשנת ״שלום״ לא זכינו להיאחל — וכל
הפירושים מיותרים!
שבתאי ירושלמי, תל־אביה*

רוצים ללמוד
לפני כשלוש שנים הוקם ביודטפר חקלאי
חדש לתלמידים הערביים בצפון, בכפר רמה,
וכלל עשרים תלמידים ראשונים. נכנסנו ללמוד
שם, וידענו מההתחלה שנסיים שם
ארבע שנות לימוד
ובסיום נקבל תעודה.
עברו
עלינו שם
שלוש שנים, ועכשיו
הוציאו אותנו ט-
בית־הספר, כי כיתה
רביעית אין שם השנה.
מאחר שאין
לנו ברירה, פנינו
לבית־הספר החקלאי
בעכו לקבל אותנו,
לסיים שם. ניגשנו
לשם ונרשטנו, עשינו
בחינות ובדיקות
והכל, וחיכינו לתשובה.
כשקיבלנו אותה מפארהה נדהמנו — לא קיבלו
אותנו!
הנני פונה בשם כל התלמידים בקריאה
לשר־חחקלאות, מר משה דיין, לאחראים
במשרד־החקלאות ולמטפלים בענייני המיעוט,
שידאגו לסיום לימודינו.
טאחר מסאלחה, כפר דבוריה
דמוקריקטורה העולם הזה ( )1313 הואיל לקחתני אחר
כבור ולהשתמש במונח ״דמוקטטורה״ (שהיה
לי הכבוד לטבעו בשעתו, לפני שנים) —
נם לפרש מונח זה :״דמוקרטיה דיקטטורית״.
כל הכבוד והתודה על הפירסומת; א ב ^
— חוששני שהעורר הנכבד, שראה להשתמש
במילה זו, חסר היה אותה שעה משהו
מ״חוש הנאום״; או אולי פשוט לא שמעה
אזנו מה שכתב עטי.
״דמוקטטורה״ היה שם מאמר־המערכת ח־לא־חתום,
של אחד מגליונות ״אלף״ ,בשנת
,1949 אם איני טועה. אולי חבל שלא ריפ-
רף מעט מר אורי אבנרי באותו מאמר,
לפני שראה ליטול את שמו. אני מניח שאי
כר, בכל זאת, היה מתגנב לאוניו, בצד
הדמוקרטיה על הדיקטטורה הרציניות כל
כד, נם עוד צליל לואי קט — ,הקריקט
ורה. ואין צריד להוסיף שהכוונה שם
( )1949 היתה למצב קיים בפועל, ולא של
סכנה עתידה — אם דמיונית, אם מעשית.
יונתן רטוש, תל־אביב

זכות הקדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 14ב1

*^יך להפוך את ישראל למדינה הדמו־קראטית,
החופשית, המתקדמת ביותר
בעולם? איך להעניק לה דמות נאורה, שייצאו
לה מוניטין ברחבי כדור־הארץ?

אין קל מזה. דרוש רק דמיון פו
יירה בעת מציאת השמות לחוקים
חדשים.
למשל: החוק לחיסול הכפייה הדתית, תש־נ״ד—
— 1964 חוק שיטיל עונש מאסר של
עשר שנים על כל אדם הנוסע בשבת, או
האוכל בשר טרף, ושיעניק לחמשת אלפים
בחורי־ישיבה מעמד של שוטרי־עזר בשכר.
או: החוק להבסחת חופש האזרח, תשכ״ה
— — 1965 חוק שיסמיך את שר־הבטחון
וסגנו להקים מחנות־ריכוז ולכלוא בהם אנשים
הדוגלים בהשקפות המזיקות, לדעתם,
לבטחון המדינה.
או: חוק לשון־הטוב, תשכ״ו—— 1966
| חוק שיאסור על כל אדם לערוך עתון או
לכתוב בעתון, אלא אם כן הוא מחזיק ברשיון
מטעם מנהל משרד ראש־הממשלה.
או: החוק לביעור ההפלייה העדתית, תש־כ״ז—
— 1967 חוק שיטיל עונש של חמש
שנות מאסר על כל אדם המתלונן על קיפוח
עדתי.
ברור כי חוקים הנושאים שמות כאלה
יעלו את קרנה של ישראל ויבטיחו כי
אומנם מציון תצא תורה. הם ימנעו תגובות
שליליות, כגון אלה שנתעוררו בעולם בעקבות
הצעת חוק לשון הרע, שפגעו כה
קשה בהכנסות המגבית ובמעמדה הבינלאומי
של המדינה.

שלי, המשרדיות והפרטיות. פיתחנו שיטת־מיבחן
פשוטה לבדיקת רציפות ההאזנה, והגענו
לכלל מסקנה כי זוהי האזנה טוטאלית.

עצם ההאזנה מטרידה את מנוחתי,
התרגלתי אליה זה מכבר. הטרידה את מנוחתי
המחשבה המבעיתה כי זוהי האזנה
בלתי־חוקית. א נני סובל הפרת־חוק.

דקיד

חטיפת אייכמן, ושני אגפים של מנגנון־
החושך — המוסד והש״ב — הודו בקיום
עצמם. אולם המצב ביסודו לא השתנה:

אין שום פיקוח דמוקראטי על
מנגנון־החושך. אין למנגנון שום
זיקה למוסרות נבחרים. אין ראשיו
אחראים בפני איש -זולת האיש
האחד, שהפך את עצמו שליט־יחיד
במדינה.

והנה, לשמחתי ולאושרי, בא הדבר
על תיקונו. כיום בו יתקבל
המוסד והש״ב אינם כפופים לחוק מפורש,
חוק
זה על-ידי הרובוטים של ה
כפי שהמישטרה כפופה לפקידת־המישטרה,
משמעת הקואליציונית ככנסת, המגבילה בחומרה רבה את סמכויותיה ו־יהיה
הדבר חוקי למהדרין.
נוהליה. אין הם קיימים כלל בחוק — והצ־

לשלושה ג׳נטלמנים — לשלושתם יחד ולכל
אחד מהם לחוד — יהיה מותר לפגוע

עת־חוק זו היא, למעשה, הראשונה המזכירה
אף את עצם קיומם.

ך* כר הפסוק הראשון של דיברי^
ההסבר הרישמיים, המצורפים להצעת־החוק,
מוכיח לנו עד כמה שגינו עד כה
בהערכת כוונותיה של הממשלה.
אמרנו שאינה דמוקראטית, שהיא חותרת
לרודנות בטחוניסטית, שהיא מצפצפת על
חרויות־האדם, שהיא מונעת בזדון חוקר,
כתובה המגינה על זכויות־האזרח.

בוודאי שלא. כל האדונים הנ״ל
נעלים מעל לבל חשד בזה. לבן
מוותר סעיף זה, ויש למחוק אותו
מהצעת־החוק.

הלא נבוש! הלא נכה על חטא
למיקרא פסוק נאור ויפה-נפש זה !
כי כך מסביר היועץ המשפטי לממשלה,
איש דמוקראטי לכל הדעות, את כודנת ד,צ־עת־החוק:
,הממשלה
סבורה ני יש צורך להגן על
צינעת הפרט בשטח השיחה, ויש מקום להבטיח,
על־ידי הוראה פלילית (סעיף ,)6ש־צינעת
השיחה לא תיפגע על-ידי האזנת־סתר.״

״1984״
מיאוז ג׳ורג׳ אורוגי: לנזראת שנת וזשוו״ד

בצינעתי על־ידי ״האזנה באמצעות מכשיר
לשיחת־הזולת, במישרין או ורך טלפון, ללא
הסכמת בעלי השיחה, לרבות הקלטת
שיחה כאמור״ (סעיף <1
מי הם שלושת המוסקיטרים בעלי האוזניים
הגדולות? גם על כך עונה סעיף : 1
מילים של זהב טהור. אשרי עם ״כל אחד מאלה: ראש המוסד המרכזי לשיש
לו ממשלה כזאת.
מודיעין ולבטחון, ראש שרות־בטחון־כללי,
ורק צל קטן מעיב על התפעלות זו. מדוע ראש אגף־המודיעין במטה הכללי של צבא־מזכיר
הפסוק את הסעיף מס׳ 6דווקא? הלא הגנה לישראל.״
הצעת־החוק כוללת תשעה סעיפים. במה
ראה זה פלא: שלושה אדונים המתמנים
עוסקים הסעיפים מס׳ 8 ,7 ,5 ,4 ,3 ,2 ,1על־ידי מר דויד בן־גוריון, הכפופים למר

דויד בן־גוריון, המקבלים את הוראותיהם
נבון, ניחשת: בל שמונה הפעי -והנחיותיהם מידי מר דויד בן־גוריון.
אחד משלושתם — איש המטכ״ל של
4פים האלה עוסקים במתן היתר
גלובאלי, בלתי-מסוייג וחסר בל צה׳׳ל — ידוע ברבים, כי מינויו ה א פומבי.
מעצורים להאזנת־סתר מטעם נע* שני האדונים האחרים — ראש המוסד המרכזי
למודיעין ולבטחון וראש שרות ה־רי־החצר
של מר דויד בן־גוריון.
בטחון — מתמנים על״ידי מר בן־גוריון בכפי
שאומנם מסביר היועץ המשפטי ב מישרין, בסודי־סודות. זהותם סודית ומעפסוק
השני לדברי־ההסבר, הבאים מייד אחרי שיהם סודיים. עד לפני שנים מעטות הכחישו
הפסוק הנחמד :״אילם הממשלה ערה גם דוברי המישטר בשצף־קצף את עצם קיומם
לאותם מיקרים מעטים ומיוחדים, שבהם יש וקיום מיסדותיהם, וטענו כי כל אלה אינם
הכרח להתיר האזנת־סתר.״
אלא פרי הדמיון החולני של השבועון היישק.
כאמת.
שפתיים
מסדים, הידוע לשימצה, שהמציא סיוט של

״מנגנון חושך״.
זה שנים רכות מוטרדת מנוחתי
מאז אירעו כמה מאורעות, כגון פרשת
על־ידי האזנה רצופה לשיחות הטלפון רצח קסטנר, העסק־הביש של פרשת־לבון ו

בלומר,
עלינו להאמין לשני האדונים
הנ״ל, על דיברתם, בי היה
בכל מיקרה היתר כזה ככתב. ומי
אנחנו שנפקפק במילת-הככוד של
אדונים מכובדים אלה?

ן • מהני שהמחוקק מוצא לנכון לקבוע
* 1איסור למר בן־גוריון להשתמש בסמכות
זו אלא אם שיכנע כי הדבר דרוש
לבטחון המדינה. ראש מישהו מפקפק בכך
שמר בן־גוריון ישתמש בסמכות זו אך ורק
למטרה זו?
האם מישהו מעלה על דעתו כי מר בן־
גוריון השתמש אי־פעם בשיטה זו למען
מטרה אחרת — למשל, כדי לאסוף חומר
מרשיע על עסקן של מפלגה פלונית, ולהשתמש
בחומר זה כדי לסחוט ממנו להצביע
בעדו בהצבעה חשובה?
האם מישהו מעלה על דעתו כי נערי־החצר
הם סתם סקרנים, המעוניינים בסודות
של חדרי־מיטות של זולתם?
האם מישהו מעלה על דעתו כי ראש
מפא״י מעוניין לדעת מה משוחחים ביניהם
מנהיגי מפלגה אחרת, ואף מנהיגי מפלגתו
שלו, כדי לכלכל את מעשיו במשא־ומתן
קואליציוני או בתימרון פוליטי אחר?
האם מעלה מישהו על דעתו כי חומר כזה
יכול לשמש אי־פעם כדי לפברק עלילה
זדונית, או כדי לביים פרובוקציה, נגד מי
שראשי המישטר מעוניילים לסתום את פיו?

השכוע ככר זיכתה אותנו הממשלה
בדוגמה ראשונה לקו האסתטי
החדש. היא הניחה על שולחן
הכנסת שני עמודים בחולים,
הנושאים את השם הנחמד והמל
|<4בב ״חוק למניעת האזנת-סתר,
תשכ״ג.״1962-

תעלה על שלושה חודשים, והוא ניתן לחידוש
מזמן לזמן.״
הנר, יכול לראות כל בר־בי־ברב: ראש
הש״ב אינו יכול להאזין סתם לשיח ׳תיו של
מר מאיר יערי, למשל. לא ולא. עליו לקבל
מראש היתר בכתב מאת דויד בן־גוריון.
למרבה הצער, אין כל אפשרות לבדוק את
הדבר. היחסים בין מר בן־גוריון לראש
הש״ב הם אישיים בהחלט. אין הם כפופים
אפילו לוועדת החוץ־והבטחון של הכנסת.
אסור לנו להתעניין בהם — פן נפר את
חוק בטחון המדינה, נגלה סודות רישמיים
ונלך בדרכו של ידידנו, עורך דר שפיגל.

במילים פשוטות: אין שום ערובה כי
מוסדות ממלכתיים אלה מופעלים אך ורק
לצרכים ממלכתיים, ולא לצרכים מפלגתיים,
כיתתיים ואישיים, היינו, צרכים שאינם
נוגעים לבטחון המדינה — ולפי מיטב הכרתנו,
אף נוגדים את בטחון המדינה.

*יי נגנון״החושך אינו מוסמך, לפי ד,צ־
*< /עת־החוק, להאזין בכל עת לכל שיחה,
כאוות נפשו. חס ושלום, לא. הצעת־החוק
כוללת כל מיני הגבלות וסייגים.

שני סעיפים שלמים ( 2ו־ )3מוקדשים
להגבלות אלה -והם מהווים
את אחת היצירות ההומד
ריסטיות כיותר שיצאו אי־פעם
מתחת ידיו של משפטן.
וכך אומר סעיף : 2
״(א) השר רשאי, אם נתבקש לכן על־ידי
רשות־בסחון, להתיר בכתב האזנת־סתר.
״(ב) היתר לפי סעיף זה יתאר את זהות
האדם שלשיחותיו הותרה ההאזנה, או את
מספר הטלפון שלגביו ניתן ההיתר, את דרכי
ההאזנה שהותרו, ותקופת ההיתר.
״(ג) לא ישתמש השר בסמכותו לפי
סעיף זה, אלא אם שוכנע, בכל מיקרה, שהדבר
דרוש לבטחון המדינה.
(ד) תקופת ההיתר לפי סעיף זה לא

ףםה סעיף ה השלישי במספר
— מיותר לגמרי. הוא ממש פוגע בכבודם
של ראש המוסד המרכזי למודיעין
ולבטחון, ראש שרות ר,בטחון הכללי וראש
אגף־ר,מודיעין במטה הכללי של צה״ל.
וכך אומר הסעיף:
״(א) שוכנעה רשות־במחון שהדבר אינו
סובל דיחוי, ושבטחון המדינה דורש פעולה
מיד, ושאין אפשרות לקבל בעוד מועד
היתר לפי סעיף ,2רשאית היא להתיר,
בכתב, היאזנת־סתר. ההיתר יפרם את הפ
ר טים ב ס עי ף ( 2ב) ,ו ב לבד ש ת קו פ ת ׳ההיתר

לא תעלה על 48 שעות.
״(ב) נתנה רשות־בטחון היתר לפי סעיף
זה, תודיע על כן לשר בהקדם האפשרי,
ולא יאוחר מאשר תוך 48 שיעות.״

כאמת, לשם מה?
האם מעלה על דעתו מישהו — זולת
משמיץ מקצועי וסיכן זר — כי אחד משלושת
האדונים יאזין ללא אישור לשיחותיו
של מישהו, אם אין לכך צורך בטחוני
דחוף ביותר, שאינו סובל שום דיחוי? האם
מאמין מישהו שיש צורך להגביל את ההאזנה
ל־ 48 בלבד?

בהחלט לא. אפשר למחוק סעיף
זה בלב שקט.
אבל מילא, אפשר גם להשאירו. אחרי
הכל, ממילא אי־אפשר יהיה לעולם לבדוק
את הדבר. איש מן החוץ לא ידע לעולם
למי מאזינים האדונים הנ״ל, ומשך כמה
זמן. איש לא יידע אם נמסרה למר בן־גוריון
הודעה בכתב, או לאו. עצם ההתעניינות
(המשך בעמוד )6

8 0הנידון 1
(המשך מעמוד )5
בפרטים כאלה היא בחזקת ריגול בטחונה
חמור (ובעזרת ההאזנה היא תתגלה במהרה).

הגו־׳ניית
נ גו /ויוו
ויומיד

כן, אפשר להשאיר סעיפים אלה.
הסטודנטים למשפטים מתלוננים
תמיד כי ספרי-החוקים יסשים ומשעממים.
מעט הומור לא יזיק.

ך * ורא תמים יכול לשאול כאן: אם כך,
מדוע נקראת ההצעה בשם ״חוק למני־ !
י עת האזנת סתר״? האם זה טכסיס ציני?
חס וחלילה, השם מוצדק לחלוטין. כי החוק
בא באמת למנוע האזנת־סתר.

לא את האזנת־הסתר של נערי־החצר
לשיחות האזרח. אלא את
האזנת־הסתר של האזרח לשיחות

נערי־החצר.
לשם כך קיים אותו סעיף ,6שהוזכר
בדברי־ההסבר הנחמדים המצורפים להצעה.
וזו לשונו:
״(א) המאזין האזנת־סתר שלא על פי
היתר לפי חוק זה, או המשתמש בידיעה או
המוסר לאחר ידיעה, בידעו שהושגה על־ידי
האזנת־סתר שלא הותרה לפי חוק זה,
דינו — מאסר שלוש שנים.
״(ב) המשתמש ללא סמכות כדין בידיעה
שהושגה על־ידי האזנת־סתר שהותרה לפי
חוק זה, או המוסר ידיעה כדאת לאדם שאינו
מוסמך לקבלה, בידעו שהידיעה הושגה
על־ידי האזנת־סתר, דינו — מאסר שנה.״
פירוש הדבר, שאם שבועון מסויים יטמין
מכשיר־האזנה באולם־הישיבות של מזכירות
מפא״י, ילכו עורכיו למאסר. אם
יכוון אחד הכתבים את מכשיר־ההאזנה שלו
לעבר חלון דירתו של סגן שר־הבטחון ~
כנ״ל. אם ימסור איש ש״ב לאותו שבועון
מסויים ידיעה שהושגה בהאזנה חוקית —
כנ״ל.

לרוכש כרטיס שלם•
אל תתלוש את הספח מהכרטיס.
רק ספח הצמוד
לכרטיס השלם מקנה זכות
השתתפות ב־ 3ההגרלות.
הזכיה הגדולה

זהו. הקץ להפקרות. כלשונו של
צה״ל: שיהיה סדר בגרדק.

30,000ל״י 15.000+ל״י =

תשבץ

ה עו ד

הז ה 1314

השבץ וה ווובר בר־ירי ברוריה רגבובדד,
הרוז׳ ירושריב בנופורה. ברוריה, שהיא
הדהירה היכון, נזב\ 2שה הפוהרי ההשבץ
דשדווז דה אה הפהרון. כן היא הורינוה דנו
שננודהי השבצה הורכביה בנוי\2ר ה שהוה
ישוביה ברוזבי הארץ. דכן דרושה דפוהריה
־יריגוה רבה בשהוו וה.
םאוזז .1 :קבוץ
בגליל המערבי; .4
״מעריב״;
מעורכי
.10 טנא; .11 עמוד
מים; .13 רסיסי לילה;
.14 מדינה דרום
אמריקאית; .15 תבל;
.17 אחד מאברי הגוה;
.19 קולמוס;
.20 מנומס; .22 כפר
דרוזי על רכסי הכרמל;
.25 שר; .26
נעל; .27 הפרש; .30
כפר ערבי גדול בגליל
התחתון; .32
בתוכו; .33 פעולת
המוהל; .34 נע; .36
סגז אלוה לשעבר ואסיר
בהווה; .37מבניו
של יהודה; .39
איטלקי;
מוסיקאי
.41 קבוץ בעמק הירדן;
.42 בירת הולנד;
.44 קבוץ בעמק
יזרעאל; .46 נדושה;
.48 מאכל בני ישראל
במדבר; .50 דואר
ללא ראש; .51 חוזה המדינה״; .53
נציג דיפלומטי; 55 אותו משלמים לממשלה;
.57 עיר בחנים קדומה; .58 חס
ושלום בראשי תיבות; .59 כפר ערבי קטז
בשרון; .60 קבוץ בעמק חפר.
מאונד .1 :כפר דרוזי קטן בגליל
העליון; .2מילת שלילה; .3מושב עובדים
בשרון; .5יחידת חשמל; .6נזיל; .7
חוטם; .8נוף קטן הנמצא בתור הפרי;
.9אבי הישוב העברי; .12 עני .15 :קבוץ

וכדי שלא יהיה שום ספק לגבי כוונת החוק,
בא הסעיף 7ומוסיף:
״לא ישיס אדם עצמו תובע אזרחי בתביעה
פלילית לפי חוק זה.״
משמע: רק היועץ המשפטי של מר בן־
גוריון יכול לתבוע לפי החוק. לשום אדם
פרטי אין שום זכויות על פי חוק זה. אפילו
היתד! האזנת־סתר מטעם אדם לא־בטחוגי
לגמרי, הקרוב למפא״י, אי־אפשר יהיה לתבוע
אותו לדין, אלא אם כן רוצה בכך ד׳,
יועץ המשפטי.

תקנ> חתול בשק...
״הסבון ללא סבון״
למשק הבית׳ אמיתי
רק באריזה עם הח תול
במגפיים .״סיג־טבוך
חסכוני ויעיל
פי שלושה מכל סבון
רגיל.

למשל: אם סגן שר-הבטחון יטמין
מכשיר־האזנה ככיתו של שר
.החקלאות, זה יהיה כסדר (במסגרת
הנ״ל, כמוכן) .אם שר־־החקל-
אות יטמין מכשיר־האזנה ככיתו
של סגן שר־הכטחון, זה יהיה לגמרי
לא כסדר.
טוב ששר־החקלאות, כח״כ, מחוסן לפחות.

^ פשר היה לחשום כי רבו בעבר ה־מיקרים
בהם האזינו אזרחים פרטיים
לשיחות זולתם, ועל כן היה צורך דחוף
לחוקק חוק למניעת הדבר.
אלא שעד כה היה המצב הפוך. מנהיגי
כל המפלגות — ממאיר יערי ועד אריה בך
אליעזר, ממשה סנה ועד פרץ ברנשטיין _
התלוננו בעבר על האזנה ובילוש מטעם
מנגנון־החושך. שרים מפא״יים חדלו מזמן
לשוחח בגלוי בטלפון, ובהגיע שיחה טלפונית
לנקודה עדינה, ר!ם נוהגים להפסיקה
ולקבוע שיחה פנים אל פנים. מכשירי־האזנה
הוטמנו בבתיהם של משה דיין (למרות
שהכחיש זאת) ושל צעיר אחר ממקורבי
בן־גוריון. בכל המיקרים נעשה הדבר
מטעם שלוחות של מנגנון־החושך.

זוהי הכעייה היחידה של האז^
נת־סתר הקיימת כמדינה. עתה ־
כא החוק ונותן לדכר גושפנקה
חוקית, רישמית, קיצונית.

ממזרח לפתח תקוה; .16 קבוץ על שפת
הכגדת; .18 יונה השייכת למשפחת הצבאים;
.21 נר .23 :כועס; זועף; .24 מילת
קריאה; .26 מסביב יהום ה .28 ישן;
.29 חוצפה; .31 מאמוראי בבל; .32 חפירה;
.35 נכרי; .37 אלת האושר והפריה ורביד!
אצל הכנענים הקדמונים; .38 מושב בעמק
יזרעאל .40 חי במים; .41 מעל לראשינו;
.43 יהיר; .45 הבלן שנפל בקלקליה; .46
יד; .47 קהל רב; .49 שדה שנחרש; .52 שר;
.54 גדול; .56 רעל; .58 מועד.

תמורת כל 6עטיפות ״סינטבון״
שתשלזזנח למפיצי סינטבון, רח׳
הגדוד העברי ,28ת״א, תקבלו
בדואר ממחטת ילדים נאה וצבעונית.
תוצרת
״נקה״ — תוצרת איכות

זהו חוק טוטאליטארי — בדיוק כמו חוק
לשון־הרע, המגן על המישטר מפני ביקורת
האזרח, אך החושף את האזרח להשמצה
מטעם המישטר.
זהו צעד גדול לקראת העולם של , 1984
עולם הסיוט של הסופר ג׳ורג׳ אורוזל, עולם
ההאזנה הטוטאלית, בו פקוחה עינו של האח
הגדול בכל רגע ובכל מקום. סיסמות ה־מישטר
בספרו של אורודל — ״מלחמה היא
שלום! חרות היא עבדות! בערות היא כוח!״
— תואמות יפה את רוחו של חוק המתיר —י
האזנה טוטאלית, בשם ״חוק למניעת האזנה.״

אין צורך לחכות לשנת - 1884
היא תשמ״ד לפי הלוח העכרי.
העולם הז ח *131

מדם**

המעונה נגד.תעודת ה1ה הגרמני־ השנה את ומות המישטר הסוד, המתגבש בגרמניה

היטלר

ודש

1גד

הסודי על כשלונות הצבא הגרמני, הרי לא
יפגע הדבר בהופעת העתון, בתפוצתו ובהשפעתו,
כפי שהוכיח הגליון הראשון אחרי
המאסרים.

פרופסור נאצי וקונה ה.,ע,־ריפ״
ודם זאת לא ה תה ר,תוצאר, ו
של הפרשה לגבי הממשלה הגרמנית.
היו לה תוצאות חמורות הרבה י,תר. כי
כתוצאה מן הפרשה נתגלו פרטים שהטילו
זו הפעם הראשונה אור מבהיל על השתלטות
הנאציזם בחוגי הממשלה. הציבור הגרמני
נחרד עד היסוד.
הדמות הראש נד. שנלכדה באור הזרקור
היה אציל גרמני בשם פרידריך אוגוסט פי ן־
דר־הייטה, פרופסור להיסטוריה. מסתבר כי
הממשלה לא רצתה לפעול ביוזמת עצמה.
כדי להעמיד פנים שהיא פועלת על פי
יוזמתו של אזרח, היתד, זקוקה לקובלנה
פלילית פרטית של מישהו. הקובלנה הוגשה
על־ידי פון־דר־הייטה.
מיהו איש זה? יומיים לפני המאורע העלה
שר־הבטחון לפתע את דרגתו בחיל־המי־לואים,
דאלוף־מישנד, לאלוף. הוא שייך ל־מ
סד בשם האקדמיה המערבית, הדוגל בגלוי
בהחזרת הקיסרות ובחיסול הדמוקרטיה.
בימי היטלר היה האיש מפורסם כמתווך
בין הנאצים לבין חוגי האצולה.
דמותו של שר־ד,בטחון עצמו היתה גלו־ייה
אף היא. עסקן מושחת זה, הדוגל בחימוש
אטומי של גרמניה, הכחיש תחילה
כי היתה לו בכלל יד בפעולה נגד השבועון•
אולם עדי־ראייה גילו שכמה שעות
לפני הפעולה השתכר השר בנשף פרטי,
התפאר בקול רם כי הוא עומד להתנקם
בעורכים שג׳לו את שחיתותו, ואף הוסיף
שצריכים להרוג חבר מסויים של הפרלמנט.
(העובדה ששר־הבטחון היד. שיכור בשיא
פרשת קובה, כשבכל רגע יכלה מלחמת-
עולם לגרוף את ארצו, היתר, שערוריה בפני
עצמה).
פראנץ־יווף שטראוס, האיש שקנה את
העתים והמדים מישראל, כדי לרכוש תעודת
הכשר לתחייה האטומית של המיליטריזם
הגרמני, הפך מטרה להתקפה קיצונית של
העתונות הגרמנית כולה. אולם כשגבר האור,
נתגלתה מאחורי גבו הרחב של שר־הבטחון
השמן, דמות אפלה ומבחילה יותר.
היתה זו דמותי של הדר׳ הנס גלובקה.

אדריפד ההשמדה

די{ *1 ״11 11 רודולף אוגשטיין (מרכיב משקפיים) מופיע על שער ׳הגליון האחרון של
| 111111 דר שפיגל, הראשון אחרי פיעולת־המישטרה. בתמונה מימין: איש הש״ב
המערב גרמני, אשר עיניו נוסו לשם העלמת זהותו. גליון זה הודפס בי 700 אלף טפסים.
ראי, ראי שעל הקיר —
מי היפה בכל העיר?״
*יי ך שאלה המלכה הרשעה באחת האג־
^ דות הגרמניות המפורסמות ביותר —
שלגיה. כאשר ענה הראי למלכה כי שלגיה
יפה ממנה, נחרץ גורל הנערה.
הבוסים של גרמניה המערבית הסתכלו
בראי אחר — שבועון־החדשות דר שפיגל,
ששמו פירושו ״הראי״ .הבבואה שהשתקפה
לעיניהם מהראי הזה היתד, מבחילה למדי
— תמונה של שחיתות ממשלתית מבעיתה,
של נאציזם גואה, של מיליטריזם מסוכן.
על כן החליטו לתקן את המצב. במכת־אגרוף
אחת הלמו בראי, כדי לשברו לצמיתות.
אולם שבועיים אחרי המכה היה נידמה
כי המכה החטיאה את מטרתה. הראי לא
נשבר — ואילו דיוקן הממשלה הגרמנית,
כפי שהשתקף לעיני העולם, היה מחריד.

הפעח עוזמית
*־*ניגוד לתקוות הממשלה, לא שותק
^ ד ר שפיגל. קרה הר,יפן־ הגמור: ד,שבוע,ן
התחזק במשך המערכה, בצורה שאיש
לא ציפה מראש.
ממשלת גרמניה קיבלה שיעור שניתן בעבר
כמה פעמים לממשלת ישראל: שהתקפה
על עתון לוחם עוזרת, בסופו של דבר,
לחזק את העתון, ללכד סביבו את דעת־הקהל.
אמנם,
חמשת עורכי השבועון ישבו בביתר,סור,ר.
הממשלה סירבה לשחררם, אף
כי קורא אחד התנדב למסור ערבות בסכום
האגדי של מיליון מארק עבור רודולף

אוגשטייע, המו״ל והעורך הראשי (ר,עולם
הזה .)1313
אך מאסר העורכים לא הפריע להופעת
העתון. גם החרמת ארכיון העתון וחתימת
משרדי המערכת בחותמות־שעווד, משטרתיות
לא מנעה את ההופעה. כי עתוני המבורג
העמידו את משרדיהם ואת ארכיוניהם לרשות
השבועון הנרדף. אחרי שנים של
נוחיות ועושר, חזר דר שפיגל לתנאי-עבודה
פרטיזניים, דמה לקומנדו עתונאי, הפועל
במטה ארעי*.
בשעה שבחוץ נערכו הפגנות סטודנטים
למען העתון, ניגשו העורכים להוצאת הגל-
יון הבא. כמות החוברות הועלתה מחצי
מיליון טפסים ל־ 700 אלף. הגליון נחטף
לא רק ברחבי גרמניה, אלא בכל ארצות
אירופה (ובישראל).
היה זה גליון שהפגין כוח ציבורי רב.
מתוך 138 עמודיו גדושי־ד,מודעות, הוקדשו
98 עמודים לפרשת דר שפיגל עצמו. קרוב
ל־ 50 עמודים היו מלאים במכתבי קוראים,
שנשבעו אמונים לעתון, ובקטעי עתונים
מכל רחבי העולם (,מפראבדה הסובייטי עד
לטיימס הלונדוני) ,שגינו את הממשלה הגרמנית
על ההתנקשות בחופש־העתונות.
כך השיגה הממשלה בדיוק את ההיפך
ממש שרצתה להשיג. דר שפיגל, שהיה עד
כה שבועון גרמני בלבד, הפך גורם עולמי.
האשמותיו נגד שר־הבטחון זכו בפעם הראשונה
להד עולמי. אפילו יעלה בידי הממשלה
להביא להרשעת העורכים בסעיף של בגידה
או מתן־שוחד, בקשר עם פירסום הדו״ח
* שם ביקר אותו השבוע נציג העולם
הזה בהאמבורג, מסר לו רשנזית איגרת-
עידוד מטעם השבועון הישראלי.

לוכקה הוא, באופן רישמי, מנהל
משרד ראש־הממשלה — מישרה המק-

הפגנת סטודנטים

אל המאסר ד, נ ;

גרמנית, כי הצליחה לאסור את רודולף אוג־שטיין
באחד הכבישים, והיא הודיעה על כך
לעולם. אולם היתה זאת הודעת־שטא. אוג־שטיין
שהה במקום בלתי־ידוע, התייצב במשטרה
רק כעבור 24 שעות, כשהוא מגיע
במכוניתו המהודרת, הנהוגה בידי נהג פרטי.

בילה לזו של טדי קולק בישראל. אולם
למעשה הוא הרבה יותר מזה. הוא מאחד
בגופו את כל ההשפעה המרוכזת בישראל
ב די קולק, שמעון פרם וראש המוסד המרכזי
למודיעין ולבטחון. הוא יועצו הראשי
ואיש־סודו של ״הזקן״.
הקשר של גלובקה לעניין נתגלה לראשונה
כאשר התבררו פרטי מאסרו של אחד
מעורכי דר שפיגל, קונראד אלרס, בספרד.
אלרס, קצין־צנחנים שהצטיין במלחמה, והיה
בשעתו דובר משרד־הבטחון, לפני שעבר
למערכת דר שפיגל. ביום הפעולה המשטרתית
שהד, עם אשתו בחופש, במאלאגה. ב־

למען דר שפיגל. הסטודנטים התיישבו ברחוב,
ניפנפו בגליונות השבועון, ובעיקר בגליון שעל
שערו מתנוסס פרצופו הצוחק של שרייהבמחון המושחת, פראנץ־יוזף שטראוס. השלטים,
המצויירים ביד, אומרים :״פי העתונות נסתם במחסום,״ ״אין דמוקראמיה בלי חופש ה־עתונות,״
״הם מדברים על דר שפיגל, וכענתם הדמוקראטיה,״ ״נגד עליית הנאצים החדשים.״

ודעו׳ היטלד
כ? הזכויות שמורות

• אם חששת מפני העלאה קיצונית במסים, כנימוק של
מימון צרכי כטדוון דחופים -אתה יכול להירגע. התוכניות
המבוהלות לגייס כספים, עליהן שמ!עת אחרי שאמריקה הודיעה על נכונותה
למכור טילי הוק לישראל — נגנזו. החישוב איננו כספי טהור, אלא גם פוליטי,
מתון התיקווה כי האמריקאים יספקו נשק זה חינס.

• שר האוצר אינו מעוניין בזירוז המשאי־ומתן עם השוק

האירופי המשותף. הסיבה לכן היא ישראלית פנימית: הכניסה לשוק
המשותף, שהוצגה כתרופת־הפלא להבראת הכלכלה הישראלית, נראית ללוי
אשכול כאמצעי יעיל לסחיטת ויתורים ממחנה הפועלים ומן התעשיינים, והוא
לא ימהר לוותר על אמצעי זה. נוסף לזאת, אין שר וזאוצר שש לוותר על
הנאות שונות בשטח הייצוא לאירופה, מהן נהנית ישראל כיוס, אשר יופסקו
עם חתימת הסכם עם השוק. למעשה: לא הגיעו מומחי האוצר למסקנה ברורה
אם אמנם עדיפה ההתקשרות לשוק !על ההנאות הקיימות.

• על אף ההחלטה המסתמנת במוסדות העליונים של
מפא״י, להאריך את תוקף חוזי־העכודה הקולקטיכיים בשנה
אחת, לפחות, צפויים זעזועים קשים כמערכת־־השבר. ראשונים
יצאו נגד ההקפאה המוסכמת האירגוניס המקצועיים החזקים. מוקד־הזעזועים
העיקרי: נמל חיפה.

• על רקע התנגשויות־השבר יתלקח מחדש הריב כין
חושיסטאן לבין המוסדות המרכזיים של ההסתדרות, מפא״י

(המשך מעמוד )7
אמצע הלילה פרצו אנשי ש״ב ספרדיים
לחדרו, הוציאוהו ממיטתו, כלאוהו בצינוק
קטנטן. לאחר מכן נמסר לידי הניספח הצבאי
הגרמני והועלה על מטוס שטס לגרמניה.
נוהל
זד. היה בלתי־חוקי מכל הבחינות.
שום שופט גרמני לא דרש את הסגרתו.
האינטרפול לא הוכנס לעניין. לא היתד, נגד
האיש פקודת־מעצר גרמנית או ספרדית. הכל
אורגן במשותף על־ידי הש״ב הגרמני ו-
הש״ב של ספרד הפאשיסטית. שני השרו־תים
קשורים בקשר עז עוד מימי ההתערבות
של היטלר במלחמת־ד,אזרחים הספרדית.
אולם הש״ב הגרמני אינו כפוף לשר־הבט־חון
(השולט רק על אגף המודיעין של
הצבא) ,אלא לראש־ר,ממשלה .,הבום האמיתי
שלו הוא הנס גלובקד״ היה ברור כי גלוב־קר,
אירגן את המיבצע.
לא היה זה הפרט היחיד שהצביע על
האיש, שניסח בשעתו את חוקי־נירנברג הנאציים,
ושאדולף אייכמן הגדיר אותו במשפטו
כאחד מאדריכלי ההשמדה. חשוב עוד
יותר היה פרט אחר:
הסתבר שערב הפעולה התקשר מנהל מש־רדו,-בטחון
באורח סודי עם מנהל משרד־המשפטים,
הודיע לו על העניין והשביע

הזקן :״קיימת בארצנו תהום של בגידה
לאומית. עתון אחד מבצע מזה שנים בגידה
שיטתית, כדי להרוויח כסף!״ במשך דקות
ארוכות אי־אפשר היה לשמוע מילה באולם
הפרלמנט — צעקות ״בוז״ ,שריקות, מחי־אות־כפיים
וקריאות־ביניים הפכו את המקום
לתופת.
למחרת היום הגישה מערכת דר שפיגל
לבית־המשפט בקשה לצו־מניער, נגד ראש־הממשלה.
היא ביקשה מבית־המשפט לאסור
על הזקן לחזור על דבריו, המהווים דיבה
גסה.
ראש־הממשלה לא הסתפק בכך. הוא השתדל
לפגוע בעתון על־ידי איום על נותני
המודעות בו .״אנשים הנותנים כל כך הרבה
מודעות לדר שפיגל, אינם יכולים להיות
מכובדים ביותר!״ קרא בפרלמנט. התגובה:
מחאה מיידית של חוגי המשק נגד ״ההתנכלות
בחופש הפירסום״ .בגליון הבא, ניתנו
לדר שפיגל מודעות רבות עוד יותר. כי
בגרמניה, שלא כמו בישראל, אין מרבית
המשק כפופה במישרין למפלגת השלטון.
האיש ברחוב עמד בכל לבו לימין השבועון.
הוא נזדעזע נוכח הפרת־החוק מצד
הביצועיסטים השולטים. לפי החוק הגרמני
אסור לבצע מאסרים וחיפושים בשעות הלילה
— אך הדבר נעשה במיקרה זה,
למרות שפקודות המעצר והחיפוש נחתמו
ארבעה ימים לפני ביצועם. לפי החוק הגרמני
אסורה הטלת צנזורה על העתונות —
ואילו במיקרה זה החרימו השוטרים את
כתבות השבועון לפני הפירסום, העבירו
אותן ביקורת והראו אותן לשופטים, לפני
שהחזירון (ללא מחיקות).
לפי החוק הגרמני אסורה האזנת־סתר —
ועתה נתגלה כי קיימת האונה מתמדת. לא
רק לגבי השבועון, אלא גם לגבי אנשי־ציבור
רבים. ראש־הממשלה אף טען כי
מישהו מאזין לטלפון הפרטי שלו. הש״ב
הגרמני הסתייג מייד, טען כי ההאזנה מבוצעת
על־ידי רשויות־הביון של מדינות המערב
— ואילו השגרירים המערביים הכחישו
זאת בתוקף.
ההצגה הגרוטסקית ביותר ניתנה על־ידי
אדנואר הזקן עצמו. הוא קם בפרלמנט, השמיע
נאום של השמצות וגידופים נגד עורך
דר ש פ יגל, איש ״החי מן הבגידה״ ,והכריז
כי כל מי שנותן מודעה לשבועון זה בוגד
אף הוא במדינה. מאז ישב דויד בן־גוריון
בשורה הראשונה בעת הצגת זרוק אותו לכלבים
והשמיע מחיאות־כפיים סוערות, לא
ראה העולם הצגה כזאת.

לא גרמגיה ש 7הימדרץ

ההריגז הגלית גוכבריגן
והממשלה. בחקשר לכך, אפשר לצפות לגל של שביתות חמורות באזור
חיפה, בהשראתו של אבא חושי.

• הדתיים מוכנים להכטיח את תמיכתם כהקמת טלביזיה
מסחרית מלאה, תמורת הבטחה שיוקצבו להם חלק מהתוכניות.
תנאי נוסף: מינוי סגן מנהל דתי של שרות הטלביזיה.
• הבנקים עשויים לעלות לחדשות. יתברר כי בין יתר ההנאות

שניתנו לכל מפלגה, בעת הצטרפותה לקואוליציה בזמן מן הזמנים, היתה
הענקת רשיון להקים בנק. רשיון כזה הינו יקר־ערך, וכמה מפלגות סכרו
אותו לבעלי־הון, תמורת סכום גבוה. מפלגות אחרות עדיין מחזיקות ברשותן
רשיונות, מחפשות משקיעים נוחים.

• בקרב חוגים רחבים של אנשי־־רוח תעלה הדרישה להע־

ניק חנינה לאהרון כהן. התביעה, שתופנח לנשיא המדינה ולשר־המשפטיס,
לא תתבסס על נימוקים אישיים או משפחתיים, אלא על העובדה, שכל השופטים
העליונים קבעו שאהרונצ׳יק לא מסר סודות בטחוניים, ומתחו ביקורת קטלנית
על החוק הקיים.

• שר הדואר אליהו ששון יחדל לדבר על אפליה עדתית.
אחרי חליפת המכתבים של ששון ואבא אבן, קרא דויד בן־גוריון את ששון
אליו, נזף בו יעל הרעש שהקים, אסר עליו לחדשו.

• הבחירות לעיריות יידחו, ויוצמדו לבחירות הבאות לכנסת.
הסיבה: כל המפלגות מעוניינות לחסוך בהוצאות; ואילו אחדות מהן
חוששות שאם ייערכו עתה בחירות עירוניות, לא יתאמצו ראשי השלטון חמקו־מי
להירתם למאמץ הכלל-ארצי של המפלגות, בבוא הבחירות לכנסת.
• סרט על נושא ישראלי יופק כקרוב ביוגוסלביה. קו-
פרודוקציה יוגוסלבית־איטלקית רכשה את זכויות־חהסרטה של הסיפור ביום
מותו של הסופר הפולני הצעיר מארק חלאסקן, אותו כתב אחרי שהותו
בישראל. רקעו של הסרט הוא העולם !התחתון הישראלי.
• צבי זינדר יפרוש כקרוב מהנהלת מינהל ההסברה. הוא
עומד לרכז משרד מיוחד במשרד ראש־הממשלה, בו יתכננו את הטלביזיה
שתוקם בעתיד בארץ.

אותו שלא לגלות דבר לשר־ר,משפטים עצמו.
מדוע? שר־המשפטים (שהתפטר, זמנית,
לאות מחאה) היה חבר המפלגה הליברלית,
ד,שותפת הקטנה בקואליציה של אדנואר. המארגנים
לא סמכו עליו ועל שאר השרים.
הם גם לא סמכו על השרים המחוזיים, המוסמכים
לפי החוק הגרמני לטפל בעניין
כזה. הם סמכו רק על המנהלים־הכלליים
שהם כולם חברי המפלגה הנוצרית של ראש-
הממשלה.
מי מינה אותם? כל הפקידים הבכירים
בגרמניה נתמנו על־ידי הנס גלובקה.
כך נסתבר כי יש בגרמניה (כמו בישראל)
שתי ממשלות: ממשלה רישמית, קואליציונית,
שאין לה שום השפעה על המאורעות
החשובים, וממשלה סודית, בראשות
גלובקה, הכוללת את ראשי הצבא, מנגנון־
החושך, והמנה,לים־ר,כלליים של המשרדים
החשובים. ממשלה זו קרובה לחוגי הנאצים
הוותיקים ולאלופי הזורמאבט. היא שהחליטה
על הפעולה נגד השבועון, אשר גילה את
עלילותיה במשך שנים.
כשנתגלה הדבר, איימו השרים הליברליים
להתפטר. אולם הם נהגו כמו חבריהם
בישראל — לא היה להם חשק לוותר על
כסאותיהם. ראש־הממשלד, פיטר את שני
המנ״כלים, והשרים נשארו בתפקידיהם.
הממשלה לא נפלה אמנם, אך מעמדה
נתערער בהרבה. תוכניתה לנצל את משבר
קובה כדי לחוקק במדינה חוק־חירום (בדומה
לחוקי־החירום הישראליים) נפגעה
בגלל הפרשה. בחוגי המשפטנים הליברליים
אף נבדקה האפשרות לתבוע את חברי הממשלה
לדין באשמת ״בגידה בחוקה ה־דמוקראטית״
— דבר שהוא אפשרי לפי
החוקה הגרמנית.
בפרלמנט נערך ויכוח מר. קרא הקאנצלר

ך* נזל! הפנימי אינו היחיד. גם במערכה
| 1הבינלאומית נפגעה גרמניה המערבית
פגיעה קשה.
אמנם, גרמניה אינה זקוקה לדעת־הקהל
העולמית כמו ישראל, המתקיימת על מענקים
ומגביות. היא עשירה. היא חברה מרכזית
בשוק האירופי המשותף. היא יכולה
לסמוך ללא כל סייג על תמיכת הימין
האמריקאי, המוכן להיעזר גם בנאצים גלויים
כדי להילחם בקומוניזם (כפי שהיה מוכן
להיעזר בהיטלר עצמו, לאותה מטרה, בשנות
השלושים).
אולם באירופה המערבית עוררה הפרשה
חלחלה. כל העתונים הקדישו לה מקום
נרחב, ניתחו את פרטי־פרטיה. ברור עתה
לכל כי השלטון המעשי בגרמניה נתון
עתה בידי נאצים ונאצים־למחצה, אויבי ה־דמוקראטיה,
הדוגלים באיחוד גרמניה בכוח
הנשק האטומי. הדבר עשה רושם עמוק
בבירות אירופה.
גם בוושינגטון לא עבר הדבר ללא השפעה.
אמנם, בטאונים ימניים השתיקו את
העניין או הצדיקו בחצי־פה את הממשלה.
(השבועון טייס, למשל, שעורכי דר שפיגל
נהגו לחקותו ולהעלותו על נם, תקע להם
סכין בגב, פירסם מאמר־השמצה גס, בו
טען כי דר שפיגל הוא מעין קונפידנשל
גרמני!)
אולם הנשיא קנדי והחוגים הקרובים לו
בוודאי לא יתלהבו למסור נשק אטומי בידי
שלטון הכפוף למרות ה׳׳ה גלובקה, שטראוס
ושות׳ .הפרשה סיפקה למנהיגים האמריקאיים
מזון רב למחשבה — וזה דווקא
ערב נסיעתו של אדנואר לאמריקה, שם
הוא מבקש למנוע פשרה אמריקאית־סובייטית
בענין ברלין.
ואילו התעמולה הסובייטית התמוגגה מרוב
נחת — סוף־סוף הוכח בפרהסיה כי
המדינה השלטת בברלין המערבית מנוהלת
בידי כנופיה של אנשי־חושך — למרות
שדויד בן־גוריון הכריז חגיגית כי ״גרמניה
של היום אינה גרמניה של היטלר!״
העולט חזה 1* 14

במרינה

לחידוש התביעה לסיפוח חבל עדן לתימן.
לפי הנסיון, לא תוכל בריטניה להתנגד
לתביעה כזאת לאורך ימים. משמע: במיקרה
זה -תשתלט תימן על עדן תוך שנתיים־
שלוש*.
התוצאות, לגבי בריטניה: אבדן הנמל החשוב,
החולש על מבואות ים־סוף מדרום.
גרוע מזה: התחלת הגירוש של בריטניה מכל
הנסיכויות עשירות־הנפט בחוף הדרומי והמזרחי
של חצי־האי ערב״.
תהיה זאת מכה מכאיבה ביותר לבריטניה,
מבחינה פוליטית וכלכלית כאחת.
חנק במיצוי. כל זה לא היה נוגע
לישראל, לולא העובדה כי סיפוח עדן לתימן
יניח חרב חדה על עורק־החיים הישראלי
לאסיה ולאפריקה המזרחית.
מדינאי ישראל, החרדים לגורל חופש־השייט
במיצר טיראן ובמיפרץ עקבה, נטו
בעבר לשכוח כי המצב מסוכן הרבה יותר
בשער הדרומי של ים־סוף, הוא מיצר באב
אל־מנדב. בקירבת מיצר זה נפגשות כיום
ארבע מדינות: אריתריאה החבשית, ג׳יבוטי
הצרפתית, עדן הבריטית ותימן.
חבש היא, למעשה, בת־ברית של ישראל.
אולם המצב בג׳יבוטי מפוקפק יותר. המושבה
הצרפתית שייכת, מבחינה גיאוגראפית
ולאומית, לסומאלי המוסלמית. תושבי העיר
ידועים כשונאי־ישראלים וכחסידי השידורים
של רדיו קאהיר. מלחים ישראליים, שנזדמנו
למקום, כבר למדו על גופם את שינאת בני־המקום.
כאשר תזכה המושבה, במוקדם או
במאוחר, לעצמאות, יהיה החוף הדרומי של
המיצר בידיים עוינות( .באמצע ד,מיצר
שוכן האי פרים, השייך כיום לבריטניה,
ושגורלו ייחתך, מן הסתם, יחד עם גורל
העם קורות וקיסמים
״האומר לן: טול קיסם מבין שיניך —
אמור לו: טול קורה מבין עיניך!״ פסוק
מישנאי זה קיים, בגירסות שונות׳ באוצר־החוכמה
של כל העמים. השבוע שוב הוכח
בעליל עד כמה קשה לאדם לראות את הקורה
שלפני עיניו — וכמה קל לו לראות
את הקיסם בשיני הזולת.
בשורה ארוכה של אירועים התרגשו שליטי
ישראל ואזרחיה התרגשות רבה למראה
חטאי הזולת — מבלי להרגיש כי חטאים
דומים מאד מתרחשים מתחת לאפם.
בין השאר:
$שוויון אזרחי: נציג ישראל ב-
איו״ם הצביע למען החלטה חריפה ביותר,
הקוראת לחברי הארגון להטיל סאנקציות על
דרום־אפריקה, בגלל מדיניות ההפליה הגזענית
של ממשלתה.
למחרת ההצבעה, התלונן ראש־הממשלה
הדרום־אפריקאי בזעם :״דווקא ישראל היתד,
צריכה להבין את גישתנו!״
ואמנם — באותו שבוע עצמו, התכונן
רוב חברי הכנסת בישראל להצביע בעד
המשך קיומו של המימשל הצבאי, המקיים
בישראל אפארטהייד חברתי, כלכלי ופוליטי
בין עברים וערבים, השולל מן הערבים
במדינה כל זכר לשוויון אזרחי אמיתי.
9חלוקת השלל: עתוני ישראל לעגו
בגלוי לשרים הליברליים בממשלה הגרמנית,
שלא התפטרו מכסאותיהם, למרות
הפעולה הניאו־נאצית של מנגגון־החושן־ בפרשת
השבועון דר שפיגל (ראה עמודים

אולם באותו רגע עצמו לא חלמו שרי
אחדות־העבודה והמפד״ל להתפטר מן הממשלה,
הלוחמת למען קיום המימשל הצבאי,
למרות הבטחותיהם המפורשות לפני
הבחירות. לא היה בכך חידוש, כי אותם
השרים לא התפטרו גם בימי פרשת סובלן, הראשונה .״צרפת!״ השיב גבריאל.
״וזה מה?״ הוסיף אלוהים לשאול .״איטל־כאשר
פעל מנגנון־החושך מאחורי גבם —
ייה!״ הסביר המלאך.
בדיוק כמו בפרשת השבועון הגרמני.
לבסוף הגיע לארץ הררית .״אה, הנה
שעירים לעזאזל. כדי לחסל את
המשבר הממשלתי בגרמניה, הטילה הממ תימן!״ הפליט אלוהים.
״איך ידעת זאת?״ תמה המלאך גבריאל.
שלה שם את כל האחריות להכנת המיבצע
״פשוט מאד,״ השיב אלוהים ,״שום דבר
הבלתי־חוקי נגד השבועון, על שני פקידים
לא השתנה כאן מאז שבראתי את העולם!״
מיסכנים, הדיחה אותם ממשרותיהם. 9 השבוע הסתבר בישראל כי ועדת־השרים
לחקירת עסקי־הביש של פרשת־סובלן עומהשבוע
חדלה אגדה זו להיות אקטואלית.
דת להטיל את כל האחריות למעשי כל ה תימן השתנתה.
עתוני ישראל עקבו אחרי השינוי באדישות
מיסכנים*.

שרים והמנגנונים על שני פקידים
אלא שבישראל לא חלם איש על האפשרות משועשעת. הם חזרו בהרחבה על ההתפא־רויות
והאיומים הנבוכים של שני הצדדים.
להדיחם.
9חוק בטחון המדינה. כל הפרש כל דבר־שטות, שהומצא ברדיו עמאן או
נים הישראליים תמהו איך העזה הממשלה ברדיו קאהיר, כדי לעשות רושם על פלאחים
הגרמנית להאשים את עורך דר שפיגל דווקא נבערים, צוטט בהנאה בקול ישראל.
אזרחי ישראל יכלו להשתתף בהנאה זו.
באישום של בגידה, לנצל את חוק בטחון״
האימאם הודיע שיעלה על צנעה ויחתוך את
המדינה לסתימת פיו.
בישראל הורשע אהרון כהן לפי אותו אוזניו של האלוף סלאל, ראש המהפכה.
הסעיף. בית־המשפט העליון קבע בצורה סלאל לא טמן את פיו בצלחת, הודיע כי
חסרת־תקדים כי הדעת אינה סובלת את יחתוך את כל ראשו של אל־באדר, בהזדמהשימוש
בסעיף זה, בניסוחו הנוכחי — אך, נות הראשונה.
אולם מאחורי הפיליטון העקוב־מדם הסמאז
עברו קרוב לחודשיים, והממשלה לא
נקפה אצבע כדי לתקן את הסעיף. להיפך תתרו כמה עובדות מדיניות וגיאוגרפיות,
— השבוע התכוננה הממשלה להילחם בד,צ־ שהחלו מטרידות את מעצבי המדיניות העות־חוקים
פרטיות, שנועדו להביא לשינוי ישראלית במידה גוברת והולכת.
ארץ החי־־המת. קשה היה לעמוד על
החוק.
יחסי־הכוחות המדוייקים של מלחמת־האזר־לר יכלו רואי־שחורות
(•ו׳טקפייס. זוג חים

התימנית, שהפכה במהרה למלחמת־אחים
אות בכל אלה סימנים מובהקים של צביעות. כל־ערבית.
אך היה לכך גם פירוש חיובי יותר.
תימן היא, למעשה, מדינר, המכילה בקרבה
אזרחי ישראל, ואפילו רבים בחוגי השלטון,
דוגלים בלבם בגישה חיובית ונאורה. שתי ארצות שונות. אחת היא ארץ הערים
על כן הם נוקטים אוטומטית בגישה מוס וסביבתן. תושביה דומים בשאיפותיהם לרית,
למראה מעשי־תועבה במקומות רחוקים. אוכלוסייה בארצוח־ערב המפותחות יותר.
אך כאשר הדבר נוגע למדינה עצמה, קשה הם חולמים על התקדמות חברתית, על
להם יותר לקבוע את עמדתם, בגלל קירבת חופש כלשהו. הם שנאו את האימאמים ואת
שלטון המשפחה של צאצאי עלי, חתן ההדברים
ומטר התעמולה הניתך עליהם.
אם בן, הרי הבעייה היא בעיקר אופטית. נביא.
בצד ארץ זו קיימת ארץ אחרת — ארץ
דרוש זוג משקפיים שיאפשר לעין הציבורית
לראות ביתר בהירות את הנעשה ב־ ההרים והשבטים, בה שולטים שייכים פיאודלים
שלטון ללא־מצרים. זו הארץ שתמכה
קירבתה.
באימאמים, ושעזרה לאימאמים לשלוט בערים
העוינות.
הקשר בין שתי הארצות היה תמיד רופף
ביותר. גם כיום קשה מאוד לדעת בצנעה או
חרב בדרום
באל־חודיידה מה מתרחש בשבטים הרחוקים.
באחד הימים החליט אלוהים לערוך סיור אין כבישים, אין טלפון, אין שום שיטה של
על פני כדור־הארץ. הוא קרא למלאך גברי תקשורת מודרנית.
אל, ביקש ממנו להראות לו את העולם.
ארץ הערים חוללה את המהפכה, הצטרפה
״איזה מקום זח?״ שאל אלוהים בארץ לזרם הכללי של הלאומיות הערבית המודרנית.
באופן טבעי התקרבה לקאהיר, שהיא
• מזכירו הצבאי של ראש־הממשלה, חיים עדיין מרכז הלאומיות והרפורמה בעולם
(״חבד״) בן־דויד, ואיש משרד־החוץ, גדעון הערבי.
׳־׳״מחול, איש הש״י לשעבר.
הארץ השניה סירבה לקבל את מרות

יחסים מרחביים

חעולי וזזה ־וגו

עין•)

המישטר החדש, המאיים בשינוי חברתי כללי•
בארץ זו מצא מקלט מוחמד אל־באדר,
האימאם המת־החי, אחרי שנימלט מארמונו
המופצץ. ארץ זו התייצבה מאחוריו.
לאן צנחו הצנחנים? לולא פרצה
מלחמת־האחים, יתכן כי היחסים בין צנעה
וקאהיר היו מצטננים במהרה, כפי שקרה
ליחסים בין בגדאד וקאהיר אחרי המהפכה
הלאומית העיראקית. אולם המאורעות הכריחו
את עבדאללה סלאל ואנשיו להזדקק
לעזרה בכל מחיר. כך חדרה מצרים לתימן.
כי מאחורי אל־באדר התארגנה, באורח
טבעי, חזית המלכים הערביים. אלה פעלו
מתוך יצר ההגנה־העצמית. הם ידעו כי אין
דבר המדבק כמו מהפכה מוצלחת. נצחון
המהפכה בצנעה היה מוביל, קרוב לוזדאי,
למהפכה בריאד ובעמאן.
הלוחמה בתימן אינה דומה ללוחמה מודרנית.
היא חזרה לדפוסים המקובלים של
מלחמת־שבטים מימים ימימה. כאשר שלח
עבר אל־נאצר את צנחניו לתימן, קיבל על
עצמו סיכון רב. כי הצנחנים אומנו, כמו
צה״ל, למלחמה כימעט־מודרנית, סדירה ומקצועית.
ואילו בתימן הם נגרפו למלחמה
בתנאים בלתי־סדירים, בשיטות ובתחבולות
מימי הביניים.
יתכן מאד כי השמועות על תבוסת הצנחנים
נכונות, אף כי באו עד כה רק
ממקור עויין. כמה פרשנים ישראליים ראו
בכך אישור כי איכות החייל המיצרי לא
עלתה. אך מומחים זהירים יותר נמנעו מלהסיק
מסקנות קלות. הם ידעו כי קשה לדון
על איכותו של צבא סדיר על פי עמידתו
במלחמה בלתי־סדירה.
דאגתו של הרמטב״ל. האם יכולה
ישראל להיות ניטראלית במאבק זה?
התגובה האינסטינקטיבית הראשונה של
ישראל הרישמית היתד, אנטי־מהפכנית, מתוך
הכלל הפשוט :״מה שרע לנאצר, טוב לישראל״
(העולם תזה .)1310 אולם מאז הבינו
בירושלים כי בקופת־המישחק התימני מונחים
דברים חשובים יותר מאשר יוקרתו
של השליט ד,מיצרי.
אם היו ספקות לכך, הרי בא בשבוע
שעבר אורח חשוב לישראל, והבהיר את
העניין. הלורד לואי מאונטבאטן, ראש ה־מטכ״ל
הבריטי, בא, לכאורה, כדי להשתתף
בטכס נטיעת יער על שם אשתו. אולם המועד
התאים, כאילו במיקרה, להחלפת דיעות
רצינית עם ראש ממשלת ישראל ועם ראשי
מערכת ד,בטחון.
המהפכה התימנית הדאיגה את מאונטבאטן
ואת אנשיו דאגה חמורה. הם יודעים כי
נצחון המהפכה והתבססותה תביא בהכרח

סיפוח עדן לתימן הלאומנית יהפוך גם
את החוף הצפוני של ר,מיצר לאנטי־ישראלי.
במיקרה זה תיתכן בהחלט סגירת ד,מיצר
בפני אוניות ישראליות. ובעוד שישראל
יכולה להגיב באמצעים צבאיים יעילים על
סגירת מיצר טיראן, כפי שעשתה במיבצע־סיני,
הרי לא תוכל לעשות זאת בדרום,
במרחק למעלה מאלפיים קילומטרים מחוף
אילת.
הכאדר השלישי. סכנה זו התבררה
בימים האחרונים, ויצרה שותפות טבעית
בין בריטניה וישראל — בדומה לשותפות
שקדמה למיבצע־סיני. אולם הפעם היו התנאים
שונים לגמרי.
למעשה לא יכלה ישראל לעשות מאומה.
לא היתד, לה אפשרות להתערב במאורעות
תימן במישרין (אף כי שני הצדדים בתימן
טענו כי תת־מקלעים מדגם עוזי נמצאים
בידי הצד השני) .האפשרות היחידה היתד,
עקיפה: יצירת לחץ על מצרים לאורך הגבול
הישראלי, כדי להכריח את השליט המצרי
לצמצם את התערבותו בדרום. אולם המצב
הבינלאומי — ובעיקר יחסה של ארצות-
הברית — לא היה נוח להתפתחות כזאת.
כך נאלצה ישראל לסמוך על מזל הכוחות
המלוכניים, תוך הסתפקות בתפקיד הפאסיבי
של צופה. התלוצצו השבוע בירושלים:
״לישראל יש שלושה באדרים — יוחנן
באדר (ח״כ חרות) ,מנחם באדר (מנהל מש-
רד־הפיתוח) — והאימאם מוחמד אל־באדר״.
אורחים שיחה ; 11 ניסור•
של ג׳ורג׳ו לה־פירה, לששל
פירנצה, הוא שאפשר
לעשות את הטוב — אם
עצמו די סבלנות, עקשנות

עיקר אמונתו
עבר ראש־העיר
לשכנע כל אדם
רק יש למשכנע
ורצון טוב.
את התורה הזאת למד ״הפרופסור הקטן״
מגיבורו ההיסטורי: הקדוש פראנציסקו איש
אסיסי, שהתהלך בימי מסע־הצלב בין החיילים
הנוצריים והמוסלמיים, נתקבל בחיבה
על־ידי כולם, וניסה להשכין ביניהם שלום.
הנזיר מאסיסי אף נהג לדבר אל הציפורים
ואל החיות.
לה־פירה לא דיבר אל הציפורים, אך השבוע
דיבר אל הקיר — והצליח. הוא הוכיח
שאפשר לשכנע את דויד בן־גוריון ואת
(המשך בעמוד )12
* אפשרות שניה, דומה במהותח: מתן
עצמאות לעיר יעדן, שהיא לאומנית קיצונית.
העיר מתנגדת לסיפוחה ל״פדרציח של עדן״
שהיא אוסף של נסיכים ובובות בריטיות
אחרות.
** בין השאר: האי בחריין, חצי־האי
קטר, מוסקאט ועומאן, הפדרציה של עדן,
נוסף על הפיר עדן, שהיא מושבת״כתר
נפרדת.

85 עלזהסיכסוכים,׳ הקנוניות והאנדרלמוסיה בתוככי מפא היוצרים אווירת משבר
למפא״י. סכנה אחרת: שהאופוזיציה עצמה
תציע אישיות דתית, ובצורה זו תאלץ את
השותפים הדתיים של מפא״י להצביע בעד
מועמד האופוזיציה.
על כן חיפשו ראשי המפלגה מועמד חדש,
שיזכה לפחות לקולות הקואליציה ויהיה
מקובל על מירב חלקי המפלגה. מיד הועלה
שמו של משה שרת, אשר מזה שש שנים
נמק בשולי החיים הפוליטיים. שרת נתן
את הסכמתו — לו רק כדי להוכיח לחבריו
כי ביג׳י ממשיך לרדוף אותו, ולזכות לעוד
קורט אהדה אצלם. ההצעה הובאה בפני
דויד בן־גוריון .״לא בא בחשבון.״ השיב
הזקן הזועף, והציע מועמד משלו — שניאור
זלמן שזר — שלא היה. לו כל סיכוי
להיבחר.

למחרת הפגישה עם בן־גוריון
צילצל הטלפון אצל לוי אשפול.
דיברה פולה כן־גוריון :״אם תחליטו
להציע את שרת כמועמד
לנשיאות,״ הודיעה אולטימטיבית,
״לא יהיה לבם מחר ראש־מכד
שלה.״

דויד בן־גוויוו: ווח־דפאים מרתיעה אותו מלבצע הדתות ]וספות

בוטלה מועמדות שרת, וכל ראשי קבו־צות־הלחץ
במפא״י פנו במלוכד אל הנשיא
הישיש 78 לחצו עליו עד שהסכים להציג
את מועמדותו בשלישית. הם הסבירו לו,
שאם יסרב לא תוכל המפלגה למנות איש

ה עווי תשד
ך* ת 2ונן״נא בתמונות אלה. הן אינן
ן | תעלול הומוריסטי. הפנים המעוותים הם
פניה של מפא״י. פניה של מסרגה מסוכסכת
ומפולגת, עד כי קשה להכירה כמפלגת השלטון,
האוחזת ברוב המכריע של עמדות־המפתח
במדינה — החל בראשות המדינה,
ד*.משלה והכנסת, וכלה בראש! ;,רוב העיריות,
המועצות המקומיות תעדי העובדים.
שוב
אין חידוש בקביעה, כי אין מכא״י
אחת. יש מפלגה המפולגת לתריסר קבוצות־לחץ,
הנאבקות זו בזו, שהיחסים ביניהן
משתנים מידי פעם בפעם. העובדה שסיב־סוכים
אלה חזרו עתה וכבשו את הכותרות
הראשיות של עתוני־הערב מעידה, כי
שוב עובר על •קבוצות־הלחץ משבר של
קרבות־ ושינויי־מערך.
את האותות החיצוניים אפשר היה לראות
השבוע בראש חוצות, כאשר הופיעו שכירי
הקואופרטיבים לתחבורה מול בניין הועד־הפועל
של ההסתדרות, וקראו בזעם :״בקר
— הביתה! לבון — לשלטון!״ או בישיבת
הועדה הכלכלית של המפלגה, שהתכנסה בסוף
השבוע בדי לגבש עמדה לגבי מדיניות
השכר והמיסוי של השנה הבאה. כששר
החקלאות משה דיין קם וכאילו חיפש סביבו .״איפה אלמוגי? איפה אנשי חיפה?״ שאל. הוא
ידע את התשובה; אלמוגי ואנשי חיפה — שניהם גורמים חשובים מאד בכל. ויכוח.על
שכר־עבודה — החרימו באופן הפגנתי את הועדה.
ניתן היה להבחין בתופעה חיצונית אחרת, כאשר מזכיר מפא״י עצמו, ראובן ברקת, הזהיר
את *חברי הועדה הכלכלית בלעג מר :״אני מניח שנגיע לאיזו פורמולה, השאלה היא אם
נהיה מסן גלים לבצע את הפורמולה עליה נחליט. בזמן האחרון חל אצלי שינוי לגבי
*)־,א$ון בכושר הביצוע שלנו!״
כל אלה סימפטומים של מחלה עמוקה. מחלה הדומה מאד לשיתוק־ילדים: היא פגעה
בנקודה רגישה במוח, שיתקה אברים שונים בגוף, וכל יום העובר מגביר את ניוון השרירים
ומאיים בשיתוק כללי של הגוף. שם הנגיף שגרם לשיתוק: הפחד מפני הדחות. כי עד
היום מרחף בלב כל אחד מראשי מפא״י ופעיליה זכרון הרצח־הציבורי שבוצע בפנחס
לבון , .כל אימת שרוצה מישהו להעביר פעיל אחד מתפקיד למישנהו — אפילו
כשההעברה מוצדקת — מקים הלה מיד זעקה :״גם אותי אתם רוצים להדיח?״
כאשר הציעו לגולדה מאיר לקבל לידיה את מזכירות ההסתדרות, במקום אהרון בקר,
הזדעקה :״גם אותי רוצים להדיח? מה יש, למשה דיין כבר אין סבלנות לחכות?״

משה ו״ן: גם נרי מנגגוו״הנם חון ונרי גינוי ביגי׳ -מסונן מנו ס

ובכל מיקרה -מתבטלת ההצעה לחילופי-גברי. כי ״הדחה״ כמפא״י
היא כמו חבל בביתו של תלוי: איש אינו רוצה שתוזכר. פחות מכולם
רוצה בכך דויד בן־גוריון -המוח של המפלגה, בו פגע הוירוס קשות.
אולם כמו בשיתוק־ילדים, כן במחלתה של מפא״י: היא מורכבת מכמה נקודות חולי־וכאב,
שאין מרכז־העצבים הפגום מסוגל להתגבר עליהם. ואלה הנקודות הכאובות ביותר :

מדוע לא הוצע שרת

ק• לד לפני שנדונה באופן ציבורי שאלת הבחירות האחרונות לנשיאות המדינה ידעו
^ ראשי מפא״י, שהנשיא יצחק בן־צבי אינו חפץ בכהונה שלישית. נימוקיו היו משכנעים:
הוא זקן, עייף, קשה לו לשאת בנטל הפיזי של כהונתו. נשקפת סכנה ברורה, שאם יוצג
מועמד חדש ימרדו אפילו השותפים הקואליציוניים במפא״י, ידרשו כי עמדה זו לא תשוריין

שיהיה מקובל על מפלגות הקואליציה. חמור מזה: איש שיהיה מקובל על כל פלגי מפא״י
עצמה.

מינויו של אלמוגי

• • ל פי ה חוז ה, שנחתם בין שלוש מפלגות הקואליציה, זכאים המפד״ל ואחדות־
4/העבודה יחד לחמישה שרים. מפא״י לבדה זכאית ל־ 11 השרים הנותרים. והנה, מאז
מותו של גיורא יוספטל, לפני כשלושה חודשים, יושבים בממשלה רק עשרה שרים
מפא״יים. מדוע?

כי המפלגה אינה מסוגלת לבוא לידי הסכם, מי יהיה השר ה־.11
הבעייה שהתעוררה עם פטירתו של יוספטל התחלקה לשני חלקים :
@ מי מראשי המפלגה יועלה לדרגת שר בממשלה?
• האם ירש שר זה את תיקי הפיתוח והשיכון של יוספטל, או את מקומו של יוסף

אלמוגי כשר בלי תיק, ואלמוגי עצמו יתמנה כשר הפיתוח והשיכון?
רק החלק השני של הבעיה בא על פתרונו. יוסף אלמוגי, איש־האגרוף של מפא״י, שזכר,
למעמד של שר על־פי הכרעתו האישית של דויד בן־גוריון, השתעמם במישרתו הממלכתית.
פשוט לא היה ליו מה לעשות. הוא התפאר אמנם, כי דויד בן־גוריון נתן לו חדר־עבודה
במשרד ראש הממשלה, סמוך לחדרו של ביג׳י עצמו. אבל אלמוגי ידע שאין הוא מרמה
איש: זהו המקום המוקצב לכל שר בלי תיק.
אלמוגי השתעמם, עד כי החל אפילו ללטש את ידיעתו בשפות זרות ולהצטחצח כנואם־
נייד של המגבית המאוחדת. הוא לא היה מסוגל לשבת בידיים שלובות ליד שולחן
הממשלה, ולראות כיצד מוכרעות הבעיות הגדולות של המדינה והמפלגה מבלי שאיש
יתחשב בו.
כאשר נפטר יוספטל בשוויץ מיהר אלמוגי לחזור לישראל, משליחות המגבית באמריקה
הדרומית .״שני התיקים שלי!״ תבע, ואיים בעשיית צרות אם לא ייענה.

והצרות שאלמוגי יכול לגרום הן רציניות מאד. הוא יכול להסתגר
חזרה כמיכצרו החיפאי, למשל, לקומם את חרטיסטאן נגד מרות!
ההסתדרות, המפלגה והממשלה. על כן, בפגישה בין דויד כן־גוריץ\

השלטון והמפלגה
גולדה מאיר ולוי אשכול, שנערכה בשווייץ, החליטו השלושה להיכנע
לדרישת אלמוגי.
את התואר הריק של שר־בלי־תיק החליטו להלביש על השר ה־ — 11 אם וכאשר יצליחו
ראשי קבוצות־הלחץ בתוך המפלגה להסכים על מינויו.
בינתיים נמשך הקיפאון, כי מינוי שר מבין העסקנים יערער את יחס הכוחות בין
קבוצות־הלחץ. מצב הדומה לזה של אקדחנים בסרטי המערב־הפרוע, שיד כל אחד מהם
מונחת על האקדח שבחגורתו, והוא אינו מעז לשלפו מחמת החשש שהשליפה תגרור אחריה
חילופי־יריות מכל הצדדים. על כן נאלצה מפא״י להסתפק בעשרה שרים, במקום ה־11
המגיעים לה.

אשכול ממנה סגן
^ וי אשכול יצא מפרשת לבון ומהרכבת הקואליציה הנוכחית כאיש החזק של המפלגה.
׳ /כולם הכירו בו כבורר עליון בין קבוצות־הלחץ השונות. ואמנם, מדי התעורר משבר
חדש היו מטילים את פתרונו על אשב! ל. וככל שהתערב במשברים, היה אשכול נאלץ
לדרוך על בהונות בצמרת המפלגה.

מדי משבר נוספו לו אויבים חדשים -נוסף על איבת נערי־החצר של
ביג׳י, שראו בו יורש־בכוח. על בן החליט למשוך• את ידיו מן הסיכסו־בים
הפנימיים, באילו אמר לעצמו: למה לי לרכוש אויבים כגלל
אחרים ז די לי באויבים ״הטבעיים״ שלי.
״האויבים הטבעיים״ של אשכול הם שלושת הצעירים של ביג׳י: משה דיין, שמעון פרס
ויוסף אלמוגי. עד לפני מספר חודשים ניסה פרס להתחבר אל אשכול, במאמץ משותף
להקשות על משה דיין את החיים המפלגתיים. אשכול, שלא התנגד לכך, ידע כי בזאת
הוא גם עוזר לפרס. על כן מיהר לנער מעצמו את השותף הבלתי־קרוא, עד כי עתה
צוננים היחסים בין אשכול ופרס לא פחות מן היחסים בין אשכול ודיין. אשכול יודע גם,
שהיחסים בין פרס ודיין מתוחים ביותר, וכי אין השניים מחליפים ביניהם מלה אם
אינם חייבים לעשות זאת.

אשכול, היודע כדיוק את מאזן־הבוחות כין כל קכוצות־הלחץ, הגיע
למסקנה כי משה דיין מסוכן יותר עבורו מאשר שמעון פרם.
כוחו של שמעון פרס הוא במנגנון הבטחוני ובגיבוי הניתן לו על־ידי דויד בן־גוריון.
שני מקורות־כוח אלה נראים ללוי אשכול חשובים פחית, במישור המפלגתי, מכוחו של
משה דיין בקרב הצעירים ותנועת המושבים.
על רקע זה יש לראות את מינויו של יצחק קורן לתפקיד סגן שר האוצר, לפני כחצי
שנה. קורן, המזכיר לשעבר של תנועתהמושבים, הועלה בין־לילה ממעמד של ח״כ אפור
( 51 ברשימת מפא״י) למעמד השווה — תיאורטית — למעמדו של שמעון פרס. מינוי זה
בא רק כדי לרסן את כוחו של דיין.
מאז ומתמיד היו שרי החקלאות עסקנים חיוזרים. לוי אשכול, ראש מחלקת ההתיישבות של
הסוכנות, הצליח לפעול מעל לראשם, להבטיח לעצמו השפעה בתוך ההתישבות העובדת.
האיש שלו בתנועת המושבים היה יצחק קירן. עם מינויו של משה דיין כשר החקלאות
צומצמה השפעתו של אשכול בהתיישבות. יחד עם זאת הצליח דיין לחולל הפיכה בתנועת
המושבים: אחד מתומכי דיין הצעירים, איש כפר יחזקאל, עוזי פיינרמן, נתמנה כמזכיר
התנועה.
אחרי הפיחות תיכנן דיין צעד נוטף לצימצום השפעתו של אשכול. צעיריו החלו משמיעים
את הטענה, כי אשכול עסוק מדי בענייניו הכלכליים, אינו יכול למלא את כל תפקידיו
המפלגתיים, ועל כן יש למנות לו סגן. המועמד: ח״כ משה ברעם, מזכיר מועצת פועלי
ירושלים, מנהיג ״הגוש הצעיר״ שם, ואיש מושבע של משה דיין. אשכול הקדים רפואה
למכה, העמיד את בן־גוריון בפני דרישה אולטימטיבית לאשר את מינויו של קורן
כסגן שר האוצר.

אשבול אילץ את בן־גוריון לבנם ישיבה בהולה של הממשלה, לאשר
את המינוי כיום השלישי בשבוע, הודיע על המינוי ביום רביעי
ככנסת -לפני שמזכירות מפא״י
תספיק להתכנס לישיבתה השבועית
כיום שישי, ולהתווכח על
מינויו של קורן.

אהוון בקו: וויכוח עם אשבול-הכל מישחק
שעשה זאת: ראש הגוש, שרגא נצר. נצר 64 האחראי לפועלי התברואה בעיריית תל־אביב,
לא היה מעוניין במיבצע־הניקיון של המזכיר החדש. כי במאזן־הכוחות הנוכחי הוכר
נצר כשליט בלתי־מוכתר במנגנון המפלגתי, ורוב ראשי המחלקות הם מינוייו. הוא יכול
לפעול כל עוד אין המזכיר מתנכל לסמכותו הבלתי־רשמית. על כן, כאשר ניגש ברקת
לפעולה, הורה נצר לאנשיו לחבל בתוכניותיו של המזכיר.
ראשי יתר הקבוצות עמדו מסביב במעגל, לראות כיצד מחסל נצר את המזכיר. איש מהם
לא יצא לעזרתו בגלוי, כי הם חששו מכוחו של הגוש וגם לא התלהבו מן הרעיון של
(המשך בעמוד )12

סגן השר, היכול להכריע בענייני הקצבות
והקלות לתנועות ההתיישבות, מהודה עתה
מישקל־נגדי לעוזי פיינרמן, ובמידת־מה אפילו
למשה דיין.

צרותיו של המזכיר

ך* איש האומלל ביותר בצמרת מסא״י
| | הוא מזכירה, ראובן ברקת. הוא נכנם
לתפקידו מיד אחרי פרשת לבון, מתוך כוונה
להשליט סדר בשרשרת־הפיקוד המפלגתית.
הוא האמין שהמזכיר רשאי ליטול
לידיו סמכות־הכרעה בין קבוצות־הלחץ היריבות,
וכי יש להעניק למוסדות הנבחרים
של המפלגה את הסמכויות הדמוקראטיות
שהוענקו להם על־ידי חוקת המפלגה.

אלא שהדפוסים הדמוקראטיים
בתוף המנגנון המפלגתי רוקנו מתוכנם.
כמפא״י שורר שלטון־יחיד
של דויד בן־גוריון, ועל פיו בלבד
ישק דבר. כל עוד שולט הזקן, לא
תיתכן דמוקראטיה כתץ־ המפל גה.
על בן נידונו תקוותיו של
מזכיר מפא״י, ראובן ברקת, ל־כשלון
מראש.
כולם ידעו זאת — מלבדו. הוא הועמד על
טעותו התמימה במהירות אכזרית. האיש

לבון: כמו חבל בביתו של תלוי שדת: טלה הגישה אולטימטום

611 העווית של מפא״י 1
(הנושן מעמוד )11
מזכיר ״נייטראלי״ ,שיגביל את סמכויות
קבוצות־הלחץ.

הנחתת מכת חנוק-אאוט למזכיר
היא עניין של ימים או שבועות.
ובינתיים משותק לחלוטין
מנגנון המפלגה.

הסכנה בהסתדרות
ך* חזית החיצונית החשובה ביותר
ן ן של מפא״י היא ההסתדרות. כמעט כל
ראשי מפא״י תמימי־דעים שרצוי להחליף
את המזכיר הכללי, אהרן בקר — אולם
אין הם מסוגלים להסכים על מועמד חדש
במקומו. ואילו בקר עצמו מטיח :״רוצים
להדיח גם אותי?״ כאשר נראה היה, לפני
שבועות אחדים, כי בכל זאת תבוצע ההדחה,
לקה בקר בהתקפת־לב והיה נאלץ לנסוע
להבריא באתה. מאז, אין מעזים לדבר
על החלפתו.
בקר היה התומך העיקרי של לבון בתוך
ההסתדרות, על כן מונה במקומו, למחרת
ההדחה, בנסיון לאחות את הקרע. עתה
סבורים הבוסים האחרים של מפא״י, כי
המפלגה ריצתה את התחייבותה כלפי זכרו
של לבון דכי אפשר כבר להחליף את בקר.
מה עוד, שבקר אינו מצליח להשתלט על
וועדי הפועלים — ואם יישאר במקומו, יסכן
הדבר את הרוב המפא״יי 57 בהתסד־רות.
השיב
בצדק בקר: המדיניות הכלכלית של
אשכול היא המסכנת את שלטון מפא״י בין
הפועלים. רק יקל אשכול את עול המיסים
ויתיר העלאת־שכר, תיעלם סכנת התבוסה
בבחירות להסתדרות, בשנה הבאה, להן מצפות
מפלגות הפועלים האחרות.

מגן דודאדונן
לתח רו ת

וב י מ
777

״מלכת
המטבח״

1 31 1

ולסיכוי לזכות
בפרס של

2.500ל״י
המועד האחרון

ק /ף 3ו? 0׳6

1 12.62
שלחי מטענוך עוד היום
נמטבחך

בקיפאון שנוצר, בגלל רוח־הרפ•
אים ששמה ״הדחה״ ,הושג הסבם
בין בקר ומתנגדיו: לוי אשכול ד
פנחם ספיר ימשיכו להעלות דרישות
קיצוניות מן העוכדים. ואהרן
בקר וירוחם משל יוסיפו להופיע
במגיני הפועלים, ותודות ל התערבותם
יוותרו השרים הכלכליים
על חלק מדרישותיהם.
שני הצדדים ידאגו להדליף ידיעות ל־עתוני־הערב,
שכל מטרתן להציג את ראשי
ההסתדרות כגיבורי הפרולטריון, אשר רק
הודות למעמדם בתוך מפא״י ולמאבק־האית־נים
שלהם מתרככות הגזירות של לוי אשכול.
כלומר: אם המוני הפועלים רוצים
במנהיג שיגן עליהם מפני נגישות אשכול
המפא״יי, כדאי להם לפנות לבקר המפא״יי
מאשר להשליך את יהבם על מפ״ם או
אחדות־העבודה.

אימפרסריו ב רו ד גילאון מציג בשתוף עם ג׳ .קנ סי ופ. מרואני פריס
ב ח סו תו האדיבה של המדור לשרותי תרבות של שגרירות צרפת בישראל

זמרת השתוו! הצדנ ת׳ ושחקנית הקולנוע חדגויה

בה שתתפות הגדי פ אגורסון ומנגניו

בקורבזק בו 7
2הופעות בלבד בת״א
״היכל ה תרבו ת״
הופעת גאלה
ביום שלישי 20.11.62
בשער 8.30 ,בערב

הופעת פרידה
במוצאי שבת 24.11.62
בשער 8.30 ,בערב
כרטיסים נמכרים
במשרדים :
״כנף״ ,״רדיו אוניון״ ,״רוקוקו״
,״לאן״ ,ו״שרותרון״

אולם מוסכם בין כל הצדדים,
בי מישחק זה ייעשה עד גבול
מסויים. אם יעבור בקר את הגבול,
וינסה להגן על הפועלים ברצינות,
חופשיים אשכול וחבריו להדיח
את מזכיר ההסתדרות -על *ן?
דוח-הרפאים המרתיעה את המפלגה
מפני הרחות.

הצגת השירים עזריה רפפורט

ימים

הופעה יחידה
ירושלים ״אדיסוך

ביום חמישי 22.11.62
בשעה 9בערב
כרטיסים במשרד ש. כד,נא

הופעה יחידה
גבעתיים ״נגח״
ביום ששי 23.11.62
בשעה 8.45 בערב
כרטיסים במשרדי ״גבע״,
רכניץ ו״המבדר״

הופעה יחידה לנגב
באר-שבע ״קרן״
ביום שני 26.11.62
בשעה 8.30 בערב
כרטיסים בקופת הקולנוע.

אלא שגם חשבון זה נעשה בלי בעל־בית
חשוב מאוד: יוסף אלמוגי. אלמוגי הכריז
בגלוי שהוא רוצה בכסא המזכיר הכללי של
ההסתדרות, בקומה החמישית של הקרנזליו
התל־אביבי. הוא התבסס על ההנחה, שפרס
ודיין לא יתנגדו לכך, וכי גם בן־גוריון
יעדיף אחד מצעיריו על איש־ביניים כמו
בקר.
אך אלמוגי בהסתדרות היה מתבצר באחד
ממעוזי־הכוח החשובים ביותר במדינה. על־כן
התקוממו נגדו כל יתר אשפי המפלגה.
כדי לפייסו נתנו לו את משרדיו של גיורא
יוספטל.
בלבד הופעה יחידה
חיפה ״ארמון״
ביום חמישי 29.11.62
בשעה 9בערב
כרטיסים: גינצבורג־יובל,
ובמשרד ״מכבי״.

אלמוגי קיבל את המשרדים -
ולא השאיר ספק בי עודנו מצפה
ליותר מכף. הוא צמא לכוח נום!ש
ומעמדו הממשלתי רק ישמש לו
קרש־קפיצה חלאה.

הופעה יחיד לדרום
כפר ורבורג ״פסמן״
ביום רביעי 28.11.62
בשעה 8.30 בערב

שאיפות אלה יתבססו גם על בדלנותו של
אבא חושי בחיפה, כדי להיות בסיס־היער־כות
להתקפה כללית על עמדות השלטון בהסתדרות.

כרטיסים:
דליה אורות
מזכירות כפר ורבורג
ובקופה

ן ביום 30.11.62 ממריאה ג׳ולייט גרקו וקבוצתה לאירופה.

פרסום בלקין

אם לא יצליחו חושי־אלמוגי להשתלט
על הוועד הפועל -עלד
לים הם לחבל קשות בהסתדרות,
תוך כדי נסיון ההשתלטות.

שגריר גאנה ורכ-חובל אריאל*
עם פילפל ושאנופניה —

במדינה
(המשך מעמוד )9
גולדה מאיר — דבר שרבים בישראל התייאשו
ממנו מזמן.
שרת״החוץ בסיר. בעוד ימים מעטים
ייפתח בדאקאר, בירת סנגאל, קונגרס תרבותי
אפריקאי, שיוזם ואורגן על־ידי ג׳ו
גולן, בשמו של לד,־פירה, כהמשך לקונגרסים
הים־תיכוניים בפירנצה. ממשלת ישראל הסכימה
להשתתף בוועידה, אך סירבה בהחלט
לשגר לשם את גולן, עוזרו הראשי של לה־פירה.
גולדה מאיר, הרואה את אפריקה כולה
באחוזתה, הפוליטית הפרטית, היתד, מוכנה
לשמש ארוחת־צהריים בסעודה של שבט
אפריקאי, ובלבד שלא לראות את גולן ב־ייבשת
השחורה.
אולם לה־פירר, סומר על גולן, ואינו יכול
להסתדר בלעדיו. כי הפרופסור מרחף בעננים,
עוסק בענייני שמיים. הוא זקוק לביצו־עיסט
מזהיר, כמו גולן, כדי לסדר את הסידורים
המעשיים.
כל אדם בישראל יכול היה לומר ללה־פירה
שלא כדאי לו לטרוח — נסיעתו של
גולן לא באה בחשבון. אולם לה־פירה לא
שאל איש. הוא פשוט בא לישראל, הודיע
לדויד בן־גוריון ולגולדה מאיר שהוא זקוק
לגולן.
כאות! מטום. אי־אפשר הידז להגיד
״לא״ למנהיג הקטן, בעל החיוך התמים,
שיש לו השפעה עצומה בחוגים הנוצריים
באיטליה. גם אי־אפשר היה לספר לו, כמו
לאזרחי ישראל, שגולן חשוד מבחינח בטחו־נית.
לה־פירה היה מגיב על כך בצחוק
אדיב, כמו למשמע בדיחה מוצלחת.
מחוסר ברירה, הותר לגולן לנסוע. כדי
למנוע אפשרות של אי־הבנה אחרי שיעזוב
את הארץ, לא יצא לד,־פירה בלעדיו. הוא
דאג שגולן יסע עמו באותו מטוס. כי הפרופסור
הקטן אינו רק קדוש — הוא גס
פיקח.
הממונה על שרותי ד,בטחון, שהכריז חגיגית
בפני ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת
כי ״גולן הסתבך מבחינה בטחונית והזיק
לבטחון המדינה״ ,לא נשאל כלל ביחס לנסיעה.
חוץ מוועדת־החוץ־והבטחון, לא לקח
איש את דבריו ברצינות.

יחסי ח!ץ
הי— ד״ף סחיפה

צלילי ריקוד ההיי־לייף הדהדו ביום רביעי
בלילה בנמל חיפה. נורות צבעוניות עטרו
את האמיר, ממנה בקעו הקולות. בבטן החוגגים
התערבלו ללא רחם שמפאנייה •קוקה־י
קולה. היה זד, יומם הגדול של ארבעים
מלחים גנאים, צוות האומשי ריבר, האוניה
האפריקאית החדשה שחנכה את ביקורה
הראשון בישראל.
אברהם אריאל, רב החובל הישראלי (,)28
היה מאבסוט. הוא נאלץ אמנם ללחוץ מאות
ידיים זרות של אורחים, חוזייה שכמיה לא
עבר מעולם. אבל הוא התנחם בעובדה שהוא
אינו היחיד. לידו עמדו שגייר גאנה

• באמצע: אשת השגריר, אמה פוקו.

הפולח חזה

* 151

חובל שלישי יונה

קצין הקשר אדאה
— אך בלי רבי־חובלים

בדיאקו פוקו ורעייתו היפה ועשו אותו דבר.
על שרוול המדים הכהים של אריאל הצבר
— התנוסס סמל הכוכב השחור — חברת
הספנות הלאומית של גאנה, המנוהלת על
ידי חברה ישראלית: צי״ם. כי הצי של גאנה
נמצא עתה בדיוק באותו מצב בו היה הצי
הישראלי לפני 13 שנה, הוא סובל ממחסור
חמור בכוח אדם. לגאנה, הגדולה פי 11
וחצי מישראל, ואוכלוסייתה גדולה פי 2
וחצי — אין רבי חובלים, קצינים או מכונאים.
אם אמנם עבדו אי־פעם גנאים מעטים
על אוניות בריטיות והולנדיות, היה זה
תמיד בדרג של נערי סיפון. על אוניות
אחרות לא עבדו כלל אפריקאים.
כשזכתה גאנה בעצמאות, לא עגנה אפילו
אוניה גנאית אחת בנמל אקרה. הייתה זו
צי״ם הישראלית, שתכננה עבור גאנה את
אונית־הסוחר הראשונה. מיד אחריה נבנו,
בהשגחה ישראלית, שבע אניות אחרות, דר
מהוות כיום את חברת ״המכב־השחור״ .שם
נוצרו גם לראשונה צוותות מעורבים של
ישראלים ואפריקאים.
כמו לפני 13 שנה. אברהם אריאל
נטל לידיו לפני כחצי־שנה, את הפיקוד
על צוות האניה השמינית — אוטשי ריבר,
הנושאת את שמו של אחד הנהרות הגדולים
של גאנה. התל־אביבי התמיר, בוגר בית־הספר
הימי בחיפה (וחתנו של ח״כ חרות,
דר׳ אריה אלטמן) עלר, לראשונה על אנית־סוחר
כשהיה בן .16 עשר שנים אחר־כך,
נעשה רב־חובל.
אריאל והמכונאי־ד,שלישי, מהווים את הנציגות
הישראלית היחידה באניית המשא
המצוחצחת, בת השנה וחצי. ופרט לשבעה
קצינים אירופיים, מורכב הצוות כולו מ־אפריקאים.
ביניהם שלושה קצינים גנאים.
בולם צעירים בגיל העשרים, בני דייגים,
חקלאים, ורוכלים קטנים בערים הגדולות
— אקרא וקומאסי. רובם יודעים קרוא
וכתוב. הם צייתנים, נלהבים וחרוצים —
במיוחד אחרי ביקור של שגריר גנאי, או
נציג ממשלתי אחר, העולה על ד,אוניה כמעט
בכל חוף. גם השבוע, בחיפה, שמעו
את נאומו האופייני של ממלא־מקום שר־העבודה
הגנאי הנמצא בביקור בארץ :״עליכם
לעבוד יותר. ללמוד יותר, להתאמץ. למען
תוכלו במהרה לפקד על אוניות גאנה העצמאית.״
לפגי שלוש עשרה שנים נהגו
להשמיע דברים דומים באזני מלחים ישראליים.
אקספרס
— למכה. הצוות מעריץ את
אנקרומה כאל. תמונתו, בגלימה אדומה,
מבצבצת מכל קיר באוניה כמו איקונין
של ישו. מחדר הניווט ועד לחדרו האלגנטי
של רב־החובל הישראלי האומר :״אני באופן
אישי מרגיש הבדל גדול בין פיקוד
על צוות ישראלי לבין אפריקאי. האפריקאי
שם יותר מדי פילפל באורז שלו.״ זה לדעתו,
ההבדל היחיד.
יעקוב קאפוקלי בן ה־ 23 מייצג את ימאי
העתיד של גאנה. הקאדט, שכפר מולדתו
שוכן במרחק 200ק״מ מאקרה סרב להמשיך
במסורת החקלאית של משפחתו. אביו
לא גילה כל התלהבות לשמע החלטתו לצאת
אל הים. אצל הגנאים פופולארית הימאות
כמו החקלאות אצל האסקימוסים .״אבל
בגאנה — הבנים חופשים לעשות כרצונם,״
אומר קאפוקלי, הצועד מהר לקראת התואר
קצין.
חפולס הזח 1514

בעת סיורם בחיפה, ציפתה למלחים הפתעה.
הם ראו באחד מחלונות־הראוזה מעיל
עור. בפתק המצורף לו, הם קראו.110 :
הם קראו בהתלהבות לבעל־החנות, שיוציא
את כל הסטוק .״יש לכם 300 לירות עבור
כל אחדי״ התעניין הוא. הסתבר, שעל הפתק
היתר. כתובה המילה ״עור״ בכתב־יד גרוע,
נראתה למלחים כמספר .110
מלצר ר,אוניה היה נרגש, כמו הרבה יהודים
טובים, כאשר התקרבה ד,אוניה לחיפה.
המלצר המוסלמי, הנשוי, בן ה־ ,28 התייצב
לפני רב־החובל, ושאל באיזה אוטובוס, או
רכבת, יוכל להגיע מכאן למכה. הוא הבטיח
נאמנה לחזור בו ביום.
מפלגות כשרותה שד כשרות
לא כל יום נתפסת מפלגה במעשה של
הונאה, לאור השמש. הדבר קרר, השבוע
בחיפה, בהסתדרות המהנדסים. לפי תקנון
הבחירות למועצת סניף חיפה של ההסתדרות,
חייבת כל סיעה להגיש חתימות של
40 ממליצים, כדי שרשימתה תשותף בבחירות.
סיעת המהנדס הדתי של הפועל המזרחי
הגישה קרוב ל־ 60 חתימות. נראה היה,
כי לא יהיו קשיים באישור הרשימה.
לפתע התעורר חשדם של כמה מחברי
ועדת הבחירות. הסיבה: לגליונות־ד,ד,חתמה
הרגילים, שבראשם התנוסס שם הרשימה
המומלצת, הוצמדו גלימות דומים, שראשם
נגזר מעליהם. ודווקא הגלימות הגזורים
היו אלד, שנשאו את חתימות הממליצים.
הקונסטרוקציה היתד, כה גסה, שהצצה אחת
הספיקה, כדי לגלות שיסודות הרשימה הדתית
רעועים לחלוטין: הסתבר שרוב השמות
שהופיעו בגלימות הגזורים היו שמות
של מהנדסים הרשומים כחברי מפא״י.
העובדה, שלפתע הפכו כמה עשרות
מפא״יניקים מושבעים לחסידי הפועל־המז־דחי
יכלה להישאר בגדר תמיהה בלבד. אך
חברי ועדת הבחירות זכרו שגם בבחירות
הקודמות, ב־ ,1960 הגישו הדתיים למעלה
מ־ 30 חתימות ממליצים — בעוד שבבחירות
עצמן לא זכו אלה ב־ 19 קולות בלבד.
ראש גזור. סיעת לקידוס, בה נלחמת
מפא״י בכל כוחה, הטילה על אחד מחבריה
לחקור אתי הפרשה. אינג׳ינר נחום פלג
הניח הצידה את סרגל־החישובים ונטל את
זכוכית־המגדלת של הבלש. הדו״ח שהגיש
היה שירטוט מושלם של קנוניה מפלגתית.
הוא גילה, שאחד הגלימות הגזורים, הכיל
חתימות של מהנדסים, שחתמו על גליון
נוכחות באסיפת בחירות של מפא״י, באחד
ממקומות העבודה הגדולים בחיפה. לאחר
האסיפה חתכו עסקנים אלמוניים את ראש
הגליון, רשמו את סרטיהם האישיים של
החותמים — ואת חגליון העבירו לרשותי
הדתיים.
גליון דומה כלל חתימותיהם של מהנדסים
שחתמו כממליצים למען מפא״י. אך מפא״י
לא היתד, זקוקה, כנראה, למספר כה רב
של ממליצים. מטה הבחירות שלה גזר מעל
לטופס את ראשו המפא״יי, העביר גם אותו
למטה הבחירות של הדתיים. בשני המקרים,
לא טרח איש לקבל את הסכמת החותמים על
העיסקה.
״מה שקבלנו -הגשנו!״ בישיבת
(המשך ממזן ד )16

וט באכי־ראש אינם צפויים הפעם
לניצב שלום ירקוני. שום צייר־מחשפות.
שום ביקורים אינטנסיביים ממושבים בהצגות
סטריפטיז, על־חשבון האומה, במטרה
לאסרן — רק עם תום התוכנית,
כמובן. משום שמיסיס דלאמונטי, האחרונה
בסידרת בדרניות מועדוני־הלילה שהגיעו
לישראל, א• נה מתערטלת קבל עם לגמרי.
הרפתקאי־תיהן של חברותיה למקצוע,
ג׳ ,לי מנדם ושוגר קנדי, שהגיעו לסיומן
העגום על מזרון בבית־כלא חל־אביבי, לא
קסמו לה במיוחד. ד,נ,.שנית האנגליה החדשה
אוהבת נוחיות ומיטה נקייה. היא
העדיפה, משום כך, יחסים טובים עם
המשטרה על השחתת תומתו של העם
היושב בציון.
הבלונדית החטובה התפשרה בקלות
מפתיעה עם המוסר המקומי׳ .פורנוגראפיה
היא עניין של גיאוגרפיה. והיא שיחדה
אותו בסמרטוט זעיר, משובץ חרוזי־זכו־בית,
המכסה בקמצנות סנטימטרים אחדים
באיזור האני־העליון שלה. עתה היא בחורה
טובה ומהוגנת בעיני החוק. כולם
מרוצים. הקהל, המשטרה, הצנזורה
והמוסר הקטן.
עם או בלי, ולאמונטי פרנאנדז
אפאטית עד אימה לבעיות־נצח כאלה.
לכל היותר הן מצחיקות אותה — ועוד
יותר האנשים שהמציאו אותן. היא בלונדית
מקצועית וקרירה כמו הלקה הכחולה
של ציפורניה. רקדנית בעלת כשרון
וגמישות בינונית, שרק גופה המשגע ורגליה
הארוכות, הנלפתים על ידי נחשי־ענק,
מצדיקים את קיומה. הגברים מבכרים
אותה מגיל . 12 ומאז ועד יום ההולדת
האחרון, העשרים וחמש שלה, היא
אף הצליחה ללמיד בעל־פה, מהמשמרת
הוותיקה של ד,בדרניות בלונדון, את סיס־מתן
הבינלאומית :״אני חושבת שהגברים
הם איומים — אבל נחוצים.״
כמו כל הנערות מסוגה, היא יודעת
לספר אפיזודות סנטימנטאליות, הנוגעות
לסוג מסויים של לבבות, על מה שאירע
לה מני אז שברנש גס־רוח נישק אותה
בגיל עשר, ועד נישואיה המאושרים־נורא
עד עצם היום הזה עם ברנארד, בעלה.
וכמו כל חברותיה, גם היא אינה נוהגת
לשקר למעלה מהמידה הנאותה למעמדה.
היא נולדה יצור מכוער מאוד, במאנצ׳ס־טר
הערפילית, לאב חשמלאי נוצרי, ואם
יהודייה שנשאה את השם שולץ. מובן
שהיא נירשמה בגיל שבע ללהקת־הבאלט
הטובה ביותר בצפון אנגליד* ומובן שכל
הבנים בכיתה סחבו לה בצמות, והיא
נורא שנאה אותם. אבל מהי היא לא
מצאה סיפוק בחיים. אז חת־שתיים ניר׳
שמה בגיל 12 לבית־הספר הטוב ביותר
בצפון אנגליה, לאמנות. היא למדה ציור
טקסטיל ואופנה. מאז היא מתכננת בעצמה
את הביקיני שלה להופעותיה.

רעב ובסיון ראוגס, ביחד

זה, השוקל 23 קילו, הוא אחר
משני הנחשים איתם רוקדת דלא יום גשום אחד קרה הדבר שלא
מונטי, הזקוקים לטיפול רב, המצריך ירע 02 ייאמן. יונים (אז עוד מצא חן בעיוסבלנות.
השלישי מת בנסיבות מיסתוריות. ניה השם שנתנו לה הוריה) פתחה את

פיתון

אומרים כי אדם חובב־כלבים מתחיל להידמות,
ברבות הימים, לכלביו. בזוגות הנשואים זמן
1רב, מתחיל
מתחילים שני בני הזוג להידמות איש לרעהו. תמונה זו יכולה

אשת הנחש

גחו

לשש -א ך בודחווו!
העמודים הפנימיים של העיתון המקומי.
ומה רואות עיניה? מחפשים נערות מקהלה
למיוזיקל, של אחד, תיק אוליבר, שהיה
במקרה גיסו של סיר וינסטון צ׳רצ׳יל.
זהו זה. ברגע שיונים גמרה להתעלף, נטלה
את מזוודתה הקטנה, אמרה שלום לאבא
ואמא, שלא ענו לה, כמובן, ונסעה ללונדון
להיות שחקנית.
רק אחרי שלושה חדשים אומללים בעיר
הגדולה התברר לנערה בת ד,־ 18 שהיא
מתעבת להיות נערת־מקהלה, שהיא• לא
תצליח לעולם להיות יותר מזה, וכי כל
האנשים בעולם הם חבורת־ניבזים אחת.
יוניס המיסכנה גוועה מרעב, החבר של
החברה הכי־טובה שלה ניסה לאנוס אותה,
והכל באותו יום.
זה היה יותר מדי אפילו בשביל יונים.
היא החליטה לעשות את הצעד האחרון
הנואש: הלכה לסורים קאבארט, חשפה
את שולי שימלתר, והסבירה למנהלים את
המצב.
הם קיבלוה מיד כרקדנית, אחת מני
40 שהופיעו ערב־ערב במקום.
פניה קיבלו שוב צבע בריא, והכל
התנהל כשורה. כמובן שכל האנשים הכי
חשובים בעולם ביקשו״ את ידה כעבור
שבע דקות. אונאסיסים, אילי־נפט ערביים
ולאטיניים, לורדים ורופאים ידועים, כולם
שחורי־שיער, כי היא שונאת בלונדיים,
שלחו לה בקבוקי כריסטיאן דיור, שאנל
פ״פ, כל מיני יהלומים יקרים וזרי־צבעים
מהולנד.
ובכלל היתד, מוזמנת לכל המסיבות
הכי חשובות של אנגליה. אצל טומי

לעורר את הרעיון כי גס רקדנית העוסקת בנחשים זמן רב, סופה
להידמות לנחשייח. תנועות גופה, תנוחת פרקיה ואבריה של רלא־מונטי
הבלונדית — הכל מעורר רושם נחשי, גמיש ומתפתל.

סטיל, סמי דיווים הבן, בילי סיורי, היתה בת־בין
כולם קראו לה דיאנה דורס, אף־על־פי שיונים היה
יפה ממנה, לדעתם.
כך עברו הימים, עד שעוד יום אחד גשום הגי
והרקדנית הקטנה בת ה־ 22 הכירה נהג מונית יהו
והתחתנה איתו, כי הכסף, לפי דעתה, הוא לא י
יעיקר בחיים.
ברנארד פרנאנדז, בן למשפחה ספרדית עתיק
מאנגליה, לא האמין מימיו שהעבודה היא חיי
ומכל צרה תצילנו. הוא החלים למכור את המוני

מגז

ו, המופיעה בארץ, משחפת נעורה עם הנחש

הנחשים חם חיות קרות־דס. הם זקוקים להתחממ ת מתמדת
חווה בגן־עון בחום השמש. דלאמווטי ירשה תכונה זו מנחשיה. עם בואה ארצה,
מאנגליה הקרה, החליטה להקדיש את מיטב זמנה להשתזפות בשמש, החמה גם בסתו.

הנחשים — פית־נים — איתם היא עובדת,
אינם שוקלים פחות מעשרים קילו לנפש.
היו לה כל מיני חוזיות מזעזעות איתם.
הרג, חנק — אבל מהכל יצאה בשלום. פעם
אף הצילו את כב דה. גם הפעם היה זה
ידיד המשפחה הטוב. א־ הפעם במב נית.
יונים פתחה בשקט את הסל. היא נעתרה
בשקט לחיבוקו הלוהט. רק כעבור חמש
הדקות הראשונות ניתברר לו שבין שניהם
מצוי יצור שלישי — פית־ן.
האיש נידרס למחרת היום ברחוב לונדוני.

סטרים כקיבוץ
•^ 4ח ת מו!ו פ עוו 1הבכורה של יוניס־דלאמונטי
בישראל היתד, בקיבוץ להב.
היא שהתה שם יומיים. היא, נחשיה, והלקה
הכחולה־הכהה על ציפורניה, הצליחו במשותף
להבריח כמה חברות ניפחדות עד
מוות. האחרות עמדו והתבוננו בה בסקרנות,
הא־פיינית למבקרים בגן־חיות.
בעת ההופעה זרקי ילדי המשק פירורים
לעבר הנחשים. הם ידעו איך להתנהג כלפי
חיות עובדות.
פרט לזאת היא חוזרת בהתלהבות על
סיסמתן השניה של בנות מינה המבקרות
בארץ :״הקיבוץ נהדר, אך נורא משעמם.״

ולהיות לאמרגן של דלאמונטי הרקדנית, הלוא היא
יונים אשתו. לפני היותו נהג מונית, עסק הגבר
באילוף חיות.
הספציאליטה שלו היו נחשים. יונים לא חיבבה
י אותם, ברגע הראשון, לדבריה, מפני שהיה נידמה לה
שנחשים הם מפלצות. אבל זו היתד, טעות חמורה,
י— היא טוענת כיום. היא מצאה שנחש הוא יצור נעים
אפילו, נקי ומסודר, ואם עוקרים לו את שיני הרעל
וקושרים לו את הפה בנייר דבק, הוא עלול אפילו
להיות סימפאטי, כשיש לו מצב־רוח טוב.

של דלאמתטי שחים בערכם — לפחות לדעת בעלה, ברנארד
פרנאנדז, המאלף את נחש״ה. ברנארד האנגלי היה צייד״
נחשים מיקצועי, סיפק נחשים רבים לגני־החיות של מולדתו. הוא אוהב את הסכנה.

שני צדיוהמסבע
בשבעה הספיקה
להתעטף, במשך שלוש שנות הופעתה, בשבעה נחשים. במועדון

ריקוד שבעת הנחשים צעיפי,סת

צברה, היא מתעטפת רק בשני נחשים, המספיקים להבהיל את הקהל,
בייחוד בקטע שאחד מהם נע לקראת הלקוחות. אחדים מאלה נרתעים
בתדהנדה, אינם יודעים ני פי הנחשים סתום בנייר־דבק שקוף.

במדינה

״הלבוש עושה א ת האדם״— אך החו ט עושה א ת הלבוש.
״בן-לון״ הוא ה חו ט החדיש שפותח במפעלים של
11.8.11 .

8א80

זז ס & ס א & פ

בגד ״בן־לון״ שאת קונ ה עבר בדיקה כפולה במעבדות
בנקרופט שבחו״ל. בבקורת קפדנית נבדק תחיל ה ה חו ט
ולאחר מכן הבגד הנעשה ממנו.

בקלות תבחיני במעלות ה״בן־לון׳׳:

מצטיין ברכות עדינה — אך לא על חשבון חוז קו
קל לכביס ה — אך שומר על צורתו וני א ה חדש תמיד
גמיש ומת אי ם עצמו ל ח מו קי הגוף— א ך אינו מתמתח
קל — אך מ ת אי ם לכל עונות השנה
הדור ואלגנטי — אך אינו דורש גיהוץ.

להשיג בחנויות האפנה המעולות

8865 5880

8980

8208

המפעל היחידי בישראלבעל הזכות לייצור
חוטי ״בן לוךלפיפטנטבנקרופטבארה ב
האיכות תלויה
ב חו ט

(המשך מעמוד )13
ועדת הבחירות הסביר נציג דדתיים בגילוי־לב
מפתיע :״במפלגתנו רשומים רק 21
חברים מהנדסים. הם, כמובן, חתמו, אבל
.פניני למפא״ והם נתנו לנו
זה לא י
חתימ-ת נ•,כפות. זה מק בל. מה שקיבלנו
ממפא״י — זה הגשנו.״
השתררה תדהמה כללית. נציגי מפא״י
לא יכלו להסתיר את מבוכתם. ההחלטה
היתה קצרה :״כל החתימות על גליונות
החסרים את שם סיעת המהנדס הדתי בראשם
— פסולות״.
בדיקה השמות הנותרים הביאה למחיקת
בתריסר חתימות נוספות, של אנשים חסרי
זכות בהירה. נותרו 26 חתימות כשרות.
בהתאם לחוקה ניתנו לדתיים יומיים נום־
פי• להשלמת מספר החתימות הדרוש. התלוצץ
אחד מחברי הועדה כלפי הנציג הדתי:
״למה לך לגשת למטה מפא״י? צלצל להם
ויביאו לך את החתימות ישר הנה.״
אולם נראה כי במפא״י הוחלט, שדי
להם בבזיץ שהיה, ולא הוסיפו עוד מחתי־מותיהם
לדתיים. תוכניתם, לפצל את המחנה
הלא־מפא״יי, התמוטטה.
וכך, משחלפו היומיים הנוספים והנציג
הדתי לא הופיע עם החתימות הנוסעות, לא
נותר עוד לועדת הבחירות אלא לקבוע, כי
הרשימה הדוגלת בכשרות נפסלה ״בגלל
הגשת חתימות שהושגו בדרכים לא־כשרות.״

רפואה
שן חורקת
תלמידי השנה החמישית בפקולטה לרפד
את־שיניים שבירושלים, לומדים, בין השאר,
איך לסתום חורים בשיניים. השבוע ניתן׳
להם שיעור בסתימת הפה עצמו.
מדי שנה נדרשים תלמידי השנה החמישית
לרכוש אוסף של כלים לרפואת־שיניים, לצייר
עבודתם במרפאה בשנה זו ובשנה
השישית. כלים אלה, הנשארים רכושו של
הסטודנט, כוללים מכשירי־עינויים שונים
כמו צבתות לעקירת־שיניים, צבתות אורטו־דנטיות
ועוד — בסך הכל כמאה פריטים.
תלמידי המחזור האחרון שילמו 800ל״י
עבור ציוד זה. השנה נדרשו הסטודנטים
לשלם את הסכום המפתיע של 1200ל״י.
יתר על כן: אפילו בניהם של רוסאי־שיניים
לא הורשו להביא את המכשירים של אבא
מהבית. האוניברסיטה דורשת כי לכולם
ידיד, ציוד אחיד — שיירכש באמצעותה.
לא עזרה סוציאלית. התלמידים, המקדישים
את זמנם ללימוד כאב־השיניים,
סובלים בעצמם מכאב־כיס כרוני. על כן
נקטו יוזמה: הם פנו לייבואן ירושלמי,
שאלו באיזה מחיר הוא מוכן לספק להם
את המכשירים הדרושים. התשובה 500 :ל״י.
אולם לחור זה הוכנסה סתימה. נדמו
לסטודנטים כי לא כדאי להם לרכוש ציוד
מן החוץ: האוניברסיטה עלולה לפסלו.
כמו הפאציינטים שלהם בעתיד, לא שתקו
הסטודנטים. הם פנו אל פרופסור שקי,
מנהל בית־הספר, תבעו את הורדת המחיר
לערכו האמיתי של הציוד, וסידור התשלום
באמצעות הלוזאה שתוחזר רק בתום הלימודים.
תשובתו של המחנך הרפואי :״האוניברסיטה
אינה מוסד לעזרה סוציאלית. היום
אתם מבקשים הלוואה, מחר תבקשו בגדים!״
המולד זועם. בצר להם, פנו הסטודנטים
לפרופסור יואל (ג׳וליס רקח, רקטור
האוניברסיטה, נתקבלו באדיבות על־ידי מזכירתו.
אולם גם לשקי יש מזכירה — וזו
הודיעה לסטודנטים כי שקי נעלב ביותר,
וכי מוטב שישלחו לו מייד מכתב־התנצלות
על עצם פנייתם לרקטור. אולם, הבטיחה,
אם יפייסו את המולך הזועם, יסדר להם
הלח-אות כלשהן על חלק מן הסכום.
הסטודנטים נכנעו לגורלם ושתקו. כי
בינתיים פשטה השמועה: אם תיזזדע בחוץ
מילה אחת על העניין, יתרגז המולך שוב.
לשון ראש• חיבות תשכ״ג
מאז ומתמיד הקסימו ראשי התיבות את
דוברי הלשון העברית. התנ״ך (הורה, נביאים,
כתובים) היה ספרם. ירושלים תובב״א
(תיבנה ותיכונן במהרה בימינו, אמן) היתה
תקח־תם ואמב״ש היתה סיסמתם. עד כדי
כך שמשפחה מכובדת מיוצאי ספרד אף
נטלה על עצמה את אמב״ש כשם משפחה.
הידועה בבנות משפחת אמב״ש היא סוזי,
הידועה היום יותר ברעייתו היפהפיר, של
שר החינוך, הלא היא סוזי אבן.
אמב״ש האופטימי (אני מאמין באמונה
שלמה בביאת המשיח) אינו שם המשפחה
חעולס הז ח! 3.1 * ,

המשפט ש1יע 1ע אה מצפון העולם לו:
הרוצחת האומללה

ואז התקיימה, מה שנקראה לאחר־מכן,
הישיבה של בית־המשפט המשפחתי. פסק־הדין:
אסור לתת לילדה לחיות. הסבתא
ירנה נסעה יחד עם בתה השניה, אל רופא
המשפחה, דר׳ ז׳אק קאסטרס .״האם אי־אפשר
לעשות משהו?״ שאלו.
״רק האם רשאית להחליט.״

״זה עגייגי האישי!״
ך• תום היום הרכיעי התפרצה סוזאן

סוזאן ואמה בחצר כיו־דהסוהר
״נשקי את בתך, גברת
* *6ני תינוקות חסרי־גפיים נולדו ב־ישראל.
כך הודיע השבוע, בצנעה,
משרד הבריאות. שני תינוקות אשר סם־
הארגעה הנורא תאלידומיד הפכם למיפלצות.
באותו שבוע עצמו עקב העולם כולו
אחר משפט קורע־לב שהתנהל בעיר לייז׳
הבלגית. משפחה שלמה עם רופאה הועמדו
שם לדין על רצח תינוקת בת חמישה ימים
— אחת מ־ 20 אלף תינוקות־הפלצות, קרב־גות
התאלידומיד באירופה.
שאל התובע של לייז׳ :״האם מותר לאיזשהו
אדם ליטול חייו של תינוק? האם
רשאי אדם לקבוע כי גם לבעל המום הקשה
ביותר אין זכות לחיים? ואם מותרת סלקציה
לחיים ולמתת — האין זה צעד ראשון
לקראת תורת הגזע והסלקציה של הנאצים?
האין מעשה של סוזאן זאנדפוט מעשה אנוכי,
שכל כולד בא כדי למנוע מעצמה סבל
ואי־נעימות?״
״לא על עצמי חסתי,״ השיבה האם השסועה
,״רק עליה. לא רציתי שתחיה כמיפ־לצת!״
ביום
ראשון זה נתן בית־המשפט את
פסק־הדין .״לא אשם!״ קבעו 12 מושבעים,
ועשרות הצופים שמילאו את האולם פרצו
בתרועות־הידד נסערות, מוזן ואנדפוט וארבעת
שותפיה לספסל הנאשמים ניצלו מעונש
על המעשה החמור ביותר בחוק הפלילי:
רצח בכוזנה תחילה. הם ניצלו מהו־קעה
על המעשה הנורא ביותר בחוק האנושי:
רצח בת על־ידי אמה־יולדתה.

בחדר־הלידה עקבה פרנאנד ימה, אמה של
סוזאן, אחר מהלך הלידה. בשלוש לפנות
בוקר הפסיק האב את צעדתו העצבנית:
קולות ולחשים בקעו מעבר לדלת של חדר־היולדות.
צריחה ראשונה של רך נולד, ו־סוזאן
הובלה לחדרה. ואז הופיע המיילד,
דר׳ ודירץ .״בן או בת?״ שאל האב.
״אדוני,״ השיב הרופא במבוכה ,״יש אי־נורמאליות.״
והוא פתח לפניו את דלת החדר,
בו נמצאה עדיין התינוקת.
ז׳אן ראה פני־רך יפים, שיער זהוב ועיניים
כחולות, כעיני אמה. ואחר־כך? ה־צואר
נמשך לכל אורך הגוף כמו גזע של
עץ, הכתפיים לא נראו, ובמקום זרועות היו
שתי אצבעות מצד אחד ושלוש מצד שני,
שנראו כמו סנפיריו של כלב־ים. האב ברח
החוצה מוכה־זוזעה .״התאלידומיד!״ מילמל,
״התאלידומיד לקח את בתי!״

^ בכעס .״אם אינכם׳ רוצים להביא לי
את בתי — אלך בעצמי לחדר־התינוקות!״
הרופא מיהר אליה :״הירגעי, גברתי.
הראה לך את קורין מחר. זאת הבטחה.״
ולמחרת בצהרים לקחו אותה לחדר התינוקות.
הרופא הורה :״תנו כיסא לגברת.״
אבל הגברת לא נפלה. היא עמדה זקופה
שעה שהאחות הפשיטה את התינוקת. כאשר
חשפה את הסנפירים הבינה האם. האחות
המשיכה להפשיט את קורין, ולבסוף הגישה
אותה אל אמה .״נשקי את בתך, גברת ואנד־פוט,״
אמר הרופא.
״האם היא צריכה לחיות ככה?״ שאלה.
דר׳ ווירץ ידע כי רופאים רבים, במקרים
דומים, עוזרים לטבע וממיתים בשקט את
היצור הנורא. אך הוא לא היה מוכן לכך.
אפילו עצה לא רצה לתת לאם. הוא רק
הוסיף :״יש להניח שיש לה גם פגמים
פנימיים.״
למחרת יצא סוזאן עם בתה מבית־החולים.
בעלה ז׳אן בא לקחתן במכוניתו הקטנה.
״מהר, לדוקטור קאסטרס,״ אמר. הם התחננו
בפני הרופא, ביקשו ממנו סם. הוא סירב.
לבסוף התבונן בתינוקת ורשם משהו על
נייר־מכתבים.
מאוחר יותר, בשבתו על ספסל הנאשמים
בשל מעשהו זה, נידע לדר׳ קאסטרס כי
גיסתו ילדה אף היא תינוק נטול־צורה בגלל
התאלידונזיד.

ם ית־משפ8ז משפחתי

ה היה באביב .1962 בקוטג׳ חדש חיכו
י ג׳אן ואנדפוט ( )34 ואשתו סוזאן ()24
לילדם הראשון, בשנה הראשונה לנשואיהם.
באה שעוד הלידה. במסדרון בית־החולים
צעד ז׳אן בעצבנות הטבעית של כל אב.

י * מחרת שאלה סוזאן :״דוקטור, מדוע
/אין מראים לי את בתי? קרה משהו?״
״לא, לא, קורין היא תינוקת נפלאה. רק
קצת קטנה. העדפנו להכניס אותה לאינקו־באטור.
מחר תראי אותה.״
מחר ומחרתיים, וגם ארבעה ימים. האמינה
סוזאן לדברי הארגעה. ממיטתה טילפנה
לבית־הדפוס, שיכין את ההזמנות: אדון
וגברת ואנדפוט שמחים להודיעכם על לידת
בתם קורץ.
בבית החדש של משפחת ואנדפוט התכנסו
הבעל, אמה של סוזאן ואחותה מוניק.
״יכניסו אותה לבית המפלצות בבריסל?״
שאל האב.
״אולי ירכיבו לה זרועות מלאכותיים.
יש כאלה השיבה הסבתא.
״סוזאן המיסכנה. ראיתם איך שמחר, כשקיבלה
צמיד לקורין?״ יבבה מוניק.

היחיד המורכב מראשי תיבות: מזק״ש (זרע
קדושים) עד שו״ב (שוחט ובודק) ועד
איתמר בך־אב״י (שם המשפחה הסיוחד במינו
של בן מחייה הלשון העברית, הלא
הוא איתמר בן אליעזר בן־יהודד ).לא חסרו
ראשי־תיבות מעניינים בלשון העברית.
אפילו גחלת. חידוש העלייה לארץ בשנות
השמונים של המאה הקודמת הביא
עמו תנועות ראשי תיבתיות ידועות כביל״ו

כמו מב״ו (מי בכם ויעל) .אולם ההתפתחות
האמיתית של ראשי התיבות באה עם הקמת
המדינה. יחד עם צה״ל (צבא הגנה לישראל)
ותה״ל (תכנון המים לישראל) נתמנה לכל
משרד ממשלה מנכ״ל (מנהל כללי) שהקפיד
על התקשי״ר (תקנון השירות) .בבנקים
נפתחו פמ״זים (פקדונות מטבע זר) ועיריית
תל־אביב הבעירה גחל״ת (גמול חיסכון
לחינוך תיכון) להורים שואפי חינוך גבוה

התפתחויות לשוניות אלה לא נתעלמו מאמני
הפרסום בישראל. בנק אחד פתח במפעל
כ״ח (כולנו חוסכים) ועל מפעל־הפיס
אמרו שבעצם, משמעו פי״ס (פה יש סיכויים).
השבוע
טבע אמנון אריאלי* ,מנהל חברת
הפרסום הגדולה בארץ, ראשי תיבות מוצלחים,
אך יקרים. שווי ראשי התיבות 2600 :
ל״י, במצרכי מזון, לפי חישוב של 50ל״י

(בית יעקב לצו ונלכד ),עד לפחות־ידועות,

לילדיהם.

לשנוע לכל 52 שבועות השנה. סכום זה

במקום גוץ : 6נזע־עץ

הסבתא ירנה היא שמסרה לבית־המרקחת
את מתכון הרופא, שהיה רשום על שמה.
בתה השניה, מוניק, לקחה משם את סם־
ההרדמה. אחר־כך שלחה סוזאן את כל בני-
המשפחה מהבית .״זד, ענייני האישי!״ הודיעה.
אפילו את בעלה גרשה מחדר־האורחים
בו שכבה קורץ. אז המיתה סוזאן את בתה,
על־ידי הפעולה האמהית ביותר בעולם:
בהניקה אותה מתוך בקבוק מלא חלב, דבש
וסם־שינה.
כמה זמן ארכה מלאכת הנקת התינוקת
מהבקבוק? חמש דקות? רבע שעה? סוזאן
לא סיפרה לאיש. אחר־כך היתה צריכה
להשכיב את הילדה, לכסותה, לכבות את
האור — ולתת לה למות בחושך.
למחרת עצרה המשטרה את כל המעורבים:
סוזאן ובעלה, ירנה ובתה מוניק, ואת
הרופא קאסטרס.
פרקליט הנאשמים העלה טענה אחת בלבד
:״אל תאשימו את האם. אם יש אשם —
הרי זו המדינה, שהתירה את מכירת הסם
הנורא. אם יש אשם — הרי זו החברה כולה,
אשר לא יכלה לתת עצה לאם האומללה
בשעה שנתגלה אסונה, אלא השאירה לה
את ביצוע הרצח, במקום החברה ולמען
החברה. סוזאן ואנדפוט ראויה לנחמה ולפיצוי
מטעם החברה — לא לעונש.״
באולם לא היה אדם שלא הזיל דימעה.
כאשר חזרו המושבעים מהתייעצותם, וקבעו
שאין להטיל כל אשם או עונש על סוזאן
ועל עוזריה, פרצה שימחה היסטרית באולם.
כאילו רצו הנוכחים לומר לסוזאן ואגד־פוט
:״לא, אינך רוצחת מיפלצתית. הוכחת
הקרבה עילאית, כאשר הרגת מתוך רחמים
את היצור שאהבת ביותר בעולם.״
הם נתנו פורקן לרגשותיהם בשתיה עד
שעות הלילה המאוחרות — וביידוי אבן
בחלון ביתו של הרופא קשוח־הלב, דר׳
תירץ.

האם, האם והסכונא על ספסל הנאשמים
״לא, אינן רוצחת מיפלצתית!״
גד זזזיע

חצולס ו!ז1ו) *131

יהיה הפרס הגדול בהגרלה
הקניות בסופרמרקט. ושם
בו היתד, משמחת לב כל
כמובן: שמ״ח — דהיינו:

של מבצע ויסות
המבצע, שזכייה
עקרת־בית הוא,
שנת מזון חינם.

״ אחיו של הממונה על הכנסות המדינה,
אריאל אריאלי, טובע ראשי תיבות לא־רע
בזכות עצמו. אחד מפקידיו, הגובה מדי
שנה עשרות מיליונים מן החברות הגדולות,
הוא הפשמ״ג, פקיד שומה ימסונלים גזולים.

קולנוע סרטים האהבה כבדיחה

תל־אביב ־ אלנבי ,74נחלת בנימיו 44

חיפה -הרצל >7

•קידים1
תלמידים1
סם וודנמיון ן
הר*8ו עוד היום לקורס חחח* ל*

קצרמת

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים ב־שבו׳ר!
ב״אולשן נרג 6X200
המנהל: ם .בר״קמא (קספינסעי:
תל׳אכיב. רחוב גודדון *
חי8ח: בבית־הספר ״בגעלה*
דחוס שמרימי לוש 30

״ לפיד ״

מרכז מכוני ההכרות בישראל
ת. ד ,3072 .חיפה

עברו תקופות השדכנים ! !
ההמונים אלינו נוהרים ! !
הכרות, מסיבות, טיולים,
מפגשי

חברה

וכד׳

ב צלו םהסרט קוב ע!
3ק א -לצלוםב תנו עהוב תו ך או ל ם 340
3י ח -הסרט בעל הגרעין העדין ל הגדלו ת 240
$6100 (170016ל צלו מים מו צ ל חי ם י< 30
ל ה שיג בכ ל בת* מסחרלצרני ונילו ס.

5רדו1ו 7011 רדורח 3 5

סו כני ם :
א. ברנר, ת־א, שד־ רוט שילד . 15 טל 65421 .

טנק ישראלי כצבא אמריקאי. הסרט
גדוש הברקות כמו ״הטנק הישראלי
היחידי בצבא ארצות־הברית״ שליז זוכה
לראות עם שחרורה ממחנה הריכוז, או טאג־קים
של ההגנה המקבלים את פני העולים
בהגיעם סוף־סוף, אחרי תלאות אין־ספור,
אל הארץ המובטחת.
אפשר אולי לסלוח סטיה מההיסטוריה
לצורך הגברת המתח הדרמטי, אך כאן לא
קיים אפילו יסוד כזה.
מעלתו היחידה של הסרט היא בכך, שיש
בו כדי להבהיר לישראלים כיצד רואה

חיוכי ליל קיץ (מקסים, תל־אביב;
שבד״ה; הם חיוכיו של אינגמר ברגמן בעקבות
הקומדיה השקספירית חלום ליל
קיץ. אולם בעוד שהקומדיה של שקספיר
היא חלום המתרחש באגדה קסומה, הנה הקומדיה
של ברגמן, המתרחשת במאה שעברה,
היא ארצית וממשית.
בסבכו יחסי אהבים בין שלושה וחצי
זוגות בשנינות ובפיקחות, לבד,תירו אותם
לקראת הסוף בהומור מחוכם ושקט, לועג
ברגמן למעשה לכל אלה המדברים בשם
האהבה והעושים בשמה .״אהבה אמיתית
ניתנת רק ליחידי סגולה,״ מבטא עגלון את
דעתו של ברגמן, שעה שהוא מתמזמז עם
חדרנית על הגורן ,״והיא השכר והעונש
גם יחד עבור האוהבים.״
יין מהול כחלב אשה. הקומדיה,
אותה יצר ברגמן ב־ , 1955 מתפתחת כאשר
שחקנית תיאטרון (אווה דאלבק) מזמינה לארמון
אמה את שני מאהביה יחד עם נשותיהם.
המאהב האחד (גונאר ביורנשטראנד)
הוא עורך־דץ הנשוי בפעם שניה, לקטינד,
(אולר, יעקובסון) שאחרי שתי שנות נשואים
נשארה עדיין בבתוליה.
המאהב השני הוא ברון וקצין־צבא, שעבודו
הבגידה באשתו, היא חלק ממעמדו האצילי
ומהשקפתו על יעודו של הגבר. שני
המאהבים נפגשים במקרה בחדרה של הפילגש
המשותפת בסצינה המציגה את הגברים
באור עגום, כיצורים עלובים ונלעגים
ביותר.
אולם בארמונה של אם השחקנית, בהשפעתו
של ליל הקיץ ובעזרתו של יין עתיק
מהול בחלב אשד״ משתעשעים המאהבים,
נשותיהם, הפילגש ובנו של עורך־הדין,
במשחק האהבה. אשת הברון (הרייס אנדר־סון)
מפתה את עורך־הדין כדי לעורר את
קנאת בעלה. עורך־הדין מתפתה לקסמיה,
מאבד תוך כדי כך את אשתו הבורחת עם
בנו, תלמיד הכמורה. אולם עוד לפני שהוא
זוכה בחסדי מאהבתו החדשה, מתפרץ הברון
לביתן הקיץ בו הם נמצאים, מחזיר אליו
את אשתו בדו־קרב משעשע. לעורך־הדין
לא נותרה הברירה אלא לחזור לחיק שחקנית
התיאטרון, שם הוא זוכה לא רק
באשה, אלא אף בבן שנולד לו, בלי ידיעתו,
שמונה שנים קודם לכן.
רק החדרנית והעגלון המתעלסים בגורן
נוטלים את האהבה בפשטות, בלי הסתבכויות
ובלי משברים.
אין זו קומדיה מטורפת. גיבוריה הם
אנשים רציניים עד לאימה. אולם ברגמן
משחק בהם בקלילות, בדו־שיח מבריק וב־התחכמויות
שקטות העושות את סרטו לקומדיה
של חיוכים.

העולם, בשנת ,1962 את תקופת ההעפלה
והקמת המדינה.

עריה חופשית
לילה (תל־אביב, תל־אביב; ארצות־הברית)

תדריך

הוא סרט המוכיח סופית, כנראה• שכל
טיפול קולנועי בנושא ציוני או ישראלי
נועד לכשלון, אפילו אם לא יהיה לישראלים
או לציונים כל קשר לייצורו. הולנדי
אחד, שבעבר כתב כבר כמה ספרים ומחזות,
שהפכו בחלקם לסרטים מוצלחים,
התלהב מסממני ההרפתקאה והאידיאליזם
שבמעשי ההעפלה לארץ־ישראל בתקופת המנדט•
הוא נטל את הנושא, ובנה עליו מעשיית
בלשים שאפילו הגיחוך שבה אין בו
כדי לשעשע.
בתים לאומיים. ליזה (דולורס הארט)
היא יהודיה הולנדית שהוריה הושמדו והיא
שימשה שפן ניסויים באושוזיץ. היא
נופלת בידיו של איש ס.ס. לשעבר, המבטיח
לה בית לאומי בארץ־ישראל. למעשה מתכוון
הוא לבית־בושת בדרום אמריקה. אולם
קצין משטרה הולנדי (סטיפן בויד) שמצי
׳פונו נוקפו על שלא עשה דבר כדי להציל
את אהובתו היהודיה, בתקופת הכיבוש הנאצי,
חוטף את היהודיה מהנאצי, נוטל
על עצמו את משימת ההעפלה אל הבית
הלאומי האמיתי.
הצרות מתחילות כאשר מתברר, שתוך
כדי כך מת הנאצי בצורה משונה. הסקוט־לאנד
יארד הבריטי רוצה את האשמים. המפקח
ההולנדי נוטל חופשה משמירה על
החוק — כדי להפירו. הוא מבריח את
ליזה בספינת נהרות עד לטאנג׳יר, שם
מסתבר שאת ההעפלה לארץ הקודש מארגנים
נוכלים, מבריחים ופושעים או מטורפים.

אולה
יעקובסון ב״חיוכי ליל קיץ״
צחוק, צחוק — אבל

ס ר טי ם

ש חו ב ת

ל ר או ת ם:

ס יוג׳ימכו (תמר, תל־אביב) פידל
קאסטרו יפאני מצית מלחמה בין שני
גושים בסרטו של אקירה קורוסאבה.

• שכעת הסמוראים (•אירה, חיפה)
צוזת הופך לכוח במערבון יפאני של קורו־סאבה.
כיפור
הפרברים (פאר, תל־אביב)
רומיאו ויוליה במיוסיקול מודרני.
סרטים שכדאי לראותם:
• וירידיאנה (ירון, תל־אביב) פסימיזם
קיצוני בסרטו של לואיס בונואל.
מצבור ש /כל הרע והמבחיל במין האנושי,
בסרט שערורייתי שנועד להדהים.

• עץ או פלכטיין (בן־יהודה׳ חל־אביב;
אורגיל, ירושלים) מצעד יומני הזמנים
שהיו בארץ־ישראל של ימי המנדט הבריטי.

נהר לל אשם (אמפיתיאטרון, חיפה!
מסע אל קידמת האדם בסרט הולנדי
תעודתי על טקסים ופולחנים בגיניאה־המער־בית־החדשה.

זר דופק כדלת (אדיסון, ירושלים)
מחקר על בדידות ונקמה בסרט דני
על אלמנה, המזהה באיש שבא לגאלה מבדי-
דותה את רוצח בעלה.
העולם חז ה * 14י

175ס״מ, בבלורית שחורה, עינים חומות,
ומבטיח שהיא לא תשתעמם

מסתבר שנערת. ו!תשליל, שנמצאה באוטובוס
קו ,4עדי־ון זוכה להדים. בין היתר,
כותבת לי ענו״! הירושלמית:
לעיתים אני תוהה כיצד מצפונך
מרשה לך לישון בלילות. את ר,מעזה לכתוב
בעיתון לוחם, האם ניסית אי־פעם
להרהר על הנזק העצום שאת גורמת לדור
החדש, בהדפסת תמונה כזאת?
״בתור מורה, מתירה אני לעצמי להעיר
לך כי היית תורמת הרבה יותר למדינה,
לו העברת את שנינותו לאפיקים הנכונים.
לו היית בונה ולא רק הורסת. הניסית פעם
להיות טובת־לב? הניסית פעם להיות אנוש
ת במקצת? האם את מסוגלת לענות על
שאלות אלה?
״זכרי, רות, כי תפקידך לחנך, ולא לעורר
את התייר. שבאדם. או אולי אני טועה,
ואינך אלא מפלצת טורפת בעצמך?״
נכון, ואשמח לפגשך.

בחור מסודר

״כקורא קבוע של מדורך,״ מודיע לי
( ,)1314/1״אשמח מאד להתכתב עם בהורה
בגיל 25 ומעלה. גילי ,37 גובהי 180ס״מ,
אוהב צילום, טיולים וכו׳ ,מסודר בעבודה
ובדירה.״
אז מה אתה מחפש צרות, יא חבוב?

באנגליה מתהלכת הבדיחה הבאה —
גבר בגיל העמידה :״אני פשוט לא מבין,
מה כל ההתרגשות הזאת סביב הסרט
לוליטה. אני לא רואה בו שום דבר שיכול
להחשב לסנסאציה. אני חושב שזה בסדר
גמור. ולא רק אני, אלא גם אשתי בת הלו.״

אין
כבול זאהבה

רציתם פעם לדעתם מה זה נודניק טיפוסי?
הרי הוא לפניכם, בגודל טבעי כמעט.
מובן שלא אלאה אתכם בכל ששת עמודי
הפוליו, גדושי הכתב הצפוף, של (,)1314/2
היכולים למלא בשקט את חצי העיתון. הוא
כותב לי מלב־ים, ומציין בצחוק, במרב־אות,
שהוא נודניק.
״רותי המסכנה, צרור שלומות.

״בעצם אולי אני הוא המסכן — הכותב
אליך. אך מה זה משנה. ובכן עוד אחד
לרשימת הנודניקים. אבל באמת שאיני מתכוון
לנדנד לך הרבה. רק מספר עמודים
ולא יותר. את מבינה, הים — האטלאנטי
הוא גדול, והדרך ארוכה, וכל מה שהיה
לעשות כבר נעשה, אפילו לכתוב מכתבים
אין כבר למי. לכן תפסתי אותך כקורבן.
לא, רותי. לא ימאי כותב אליך.
פשוט אחד מיני רבים הנקראים בפי כל
— סטודנט. ולא סתם סטודנט. כי אם אחד
מיני הסטודנטים הניצחיים, שכלל לא רואים
קץ ללימודיהם. אחד שב־ 22 האביבים שלו
הספיק לעבור ולחרוש שלושת־רבעים מכדור
הארץ. ממוסקבה לניו־יורק, מפאריס
ועד לאם־תאגס. מהוליתד ועד התאי. ועתה
שוב חוזרים לקליפורניה. לא זאת שבפינת
פרישמן
״מה לומדים? הכל. שפות, מדעי־ד,מדינה
ועוד אי־אלה דברים קטנים. עתה ודאי
תשאלי: מד, אתה רוצה ממני? בעצם,
כלום. סתם להרהר בך, תוך כדי כתיבה,
ובאותה הזדמנות אולי לתאר לך את הטיפוס
אותו אני מחפש. תאמיני או לא,
אך ב־ 22 האביבים טרם מצאתי אותו. אך
אל תראי בכך שאני כה אומלל, כי זה דתקא
לא נ כון...
״מה שהשגתי עד כה הוא מה שקוראים
בשפה הצברית חתיכה וחלולה, הייתי רוצה
משהו מלא יו ת ר...
״ובכן, מה אני רוצה? אחת שחברתה הטובה
לא תעמוד לצידה ותאמר לה, :אני
חושבת שבשימלה הוורודה את דודקא יותר
נחמדה.׳ אחת שהרחוב יפנה את ראשו
בעוברה. אך אלוהים, לא בגלל גובהה או
משקלה שגובהה לא יעלה על 170ם״מ,
שעיניה לא תהיינה חומות, ושערה לא ג׳ינ־ג׳י.
שגילה לא יעלה על ,20 ושלא תכתוב
במכתביה שהיא מעריצה א> 1שאגאל.
״אבל ארצה שתהיה מטורפת אחרי שירתם
של יאן פירם ופראנקי סינאטרה. שבלכתה
בחוצות הוליווד, לשם אולי אזמינה, תדע
לאמר יותר מאשר, :אני חושבת שהמדיניות
הישראלית היא מאה אחוז.׳
״בכפר או בעיר, ערביה, נוצריה או יהודייה
— לאהבה אין גבולזת. אני מצידי

אהבה ער החוף
חובבי האמנות בישראל וודאי שאלו עצמם לא־פעם בשנה
האחרונה, מה עלה בגורלו של אהוב־הקהל, פאריד אל־אטראש.
מזה שנה תמימה לא נערכה בארץ שום הצגת־בכורה
של סרט ערבי בכלל, ושלו בפרט. אבל פאריד לא
מת. פאריד חי וקיים. למרות החרם הערבי, הגיע לקולנוע
עדן בתל־אביב, בסרטו האחרון והחדיש ביותר, בעל חמשת
ד,שלאגרים הבינלאומיים. במשרד של יוסף, בעל הקולנוע,
מצאתי את הגלוייה הבאה, בעברית:
״ידידי ומעריצי היקרים!
״לאחר שנות פעולה רבות בשטח הקולנוע, הגעתי לבסוף
לייצור סרטי זה — אהבה עלה חוף — בו אני רואה את
מיטב הסרטים שיצרתי עד כה. סרט זה מיועד לקהל הרחב
בשל ההפתעות הרבות שיש בו ואשר יסעירו את ליבותיכם.
ולכן להתראות באהבה על החוף. שלכם, פאריד אל־אטראש.״
שאטי אל חוב — אהבה יעל החוף — צולם במצריים לפני
שנוק ״פאריד,״ שמחה להודיע תעשיית הפילמים המצרית,
המייצרת כ־ 40 סרטים לשנה ,״נפגש בו, זו הפעם הראשונה,
עם השחקנית המהוללת סמירה אחמד, והפנים החמודות של
כרימן, והאמנית הדגולה תחייה קאריוקה, ואורחת הכבוד
שריפה מאהר, ומביא למיליונים את מיטב שיריו הנוגעים
ללב.״
ישבתי שעתיים בעדן, כשרגלי נחות על מרבד של קליפות
גרעיני אבטיח. לכל המוקירים, שהחמיצו את הפגישה המיוחדת
עם פאריד, אני גאה להגיש בזה את תמצית אהבה
על החוף — מהגל החדש של מצריים:
מחמוד (פאריד) הינו כוכב צעיר עולה בן ,60 שמילדותו
לא ידע אהבה מהי. הוא אינו יפה במובן המקובל. אבל הוא
גברי מאד וסימטרי — גובהו שחד, לרוחבו. הנשים אוהבות
אותו. הוא בז להן. בעייתו האחרונה היא סוהיר. היא
רוצה להתחתן אבל הוא לא, מטעמים המובנים לכל צופה.
הוא נוסע לפאיום לעשות סרט. יש לו, למזלו, תאונה בדרך,
והוא פוגש בין הגלגלים את ליילד, היתומה הטהורה, בתו
של דוקטור איברהים. מתאהב על המקום. הם קובעים
פגישה למחרת — על החוף. בזמן הפנוי רץ מחמוד בין
עצי התמרים ומרביץ את השלאגר הראשון: היא אמרה לי:
מחר. ומחר הגיע /אס היא תבוא סימן טוב הוא /ואם
היא לא תבוא, לא אגיד ששכחה אותי / .אגיד שמחר טרם

דיק גרגורי, ההומוריסט הכושי, הפופולרי
לאחרונה, אומר על אמריקה, מולדתו :״האין
זאת הארץ המקסימה בעולם? היכן עוד יהיה
עלי לנסוע במושב האחורי של האוטובוס,
ללמוד בבתי־הספר הגרועים ביותר, לאכול
במסעדות הגרועות ביותר, לגור עם השכנים
הגרועים ביותר — ולהרוויח בממוצע 5000
דולאר לשבוע — רק מדיבורים על כך?״

יפה או מכוער, גיבן או צולע, העיקר שיע־סוק
ברפואה או במחקר מדעי.״ יש לי
רושם שהיא מוכנה לכל. גם להיות שפן
הניסויים שלו. היא בת ,24 וזד, מסביר הכל.

שמעתם על המזכירה הדייקנית, שהודיעה
לחבר שלה ״תפסיק, ו/או אתן לך סטירה!״?

שקספיר ורכס

הן מוכרות לי מאיזה מקום. בסך הכל
שתי סמינאריסטיות, המשוכנעות ודאי שגילו
את אמריקה, כשהן צווחות לחלל המדור:
״בילויינו הינם: טיולים, מסיבות, סרטים
מחד גיסא. דיימון ראניון, שקספיר, זולה,
טגורי ורוסו, מאידך גיסא.״ זוהי, הן
חושבות, הסינטזה של רוח וחומר. מה הן
רוצות? ״נופש מהלימודים ומהגברברים בסביבה.״
משום
כך מעוניינות 1314/3להתכתב עם
שני גברים משכילים פלוס הכל. הכל —
זה רכב.

מבין החומות
(:)1314/4
״הנני אסיר המרצה עודני בכלא המרכזי
ברמלה. בזזתקלי מדי פעם בעיתונך, צץ
בי לפתע הרעיון, לנסות וליצור קשר עם
העולם החיצון. על מנת לגוזן קשר זה, כל
מבוקשי הוא נערה אשר פחות או יותר,
מתמצאת בבעיות החברה בכלל והאדם בפרט.
הנני בוגר תיכון, וגילי .27 לפיכך
תוכל הנערה, שלא תירתע מפני המקום בו
אני נמצא, להיות בערך בעלת אותם הנתונים.״

מוכנה? אני ממליצה.

על טיסות״החלל אומר דיק גרגורי הנ״ל:
״אנשים רבים שואלים אותי — למה אין
חללנים כושים? ובכן — זה יהיה נורא
מדי, אס ברגע שאנחת על המאדים, יתקרב
אלי חתול בעל 27 ראשים 57 ,לסתות 9ו
שפתיים ו־ 47 רגליים, ויאמר :״אני לא
רוצה שתתחתן עם אחותי!״

מי רוצה שפן?

״לא משנה לי,״ קוראת ביאוש (.)1314/5
״מצידי הוא יכול להיות גבוה או נמוך,

מדוע אדאג בטרם זמן? /האס איני רשאי לקוות, פעם
אחת? /האם זו משאלה גדולה מדי? /האם לא יתכן
שהא תבוא / ,וכל חששותי יתבדו?
השחר ׳הפציע מוקדם מדי /מדוע לא חיכיתי לשחר
אהבתי? /מדוע לא איחר השחר להפציע /כדי לראות את
השחר האמיתי בעיניה?
אור השחר היה מחוויר למראה פניה /היא תבוא
במהרה גם אם יהיה עלי לחכות שנה תמימה!״
היא באה, הוא רץ לקראתה על החוף, שטוף אהבה וזיעה,

פאריד וליילה
״איני יכול לי שון...״
עולה על הכסא ונותן לה נשיקה גורלית על הלחי. בנקודה
זו רוצה הבמאי להוכיח כי החיים מסובכים הרבה יותר
ממה שחושבים. כי גם לליילה יש בעייה, אבל היא אינה
יודעת עדיין ממנה. הצופה מבין שאמה, בעצם, לא מתה.
קרה לה דבר גרוע יותר: היא מארחת במועדון־לילה. מעומק
ליבו הפצוע זועק מחמוד: רחמי עלי, פתחי לי את

הדיר?רכישת ידידים
( )1314/6הוא תערובת משונה של חובב־ספורט
בע? נפש פיוטית.
זריזות?־ הספורטאית הריצה אותו תיכף
לאחר משחק הכדורגל שבדיד,־ישראל אל
משרדי המערכת. הוא לא סומך על הדואר,
לכן הביא את מכתבו במו ידיו:
״ביליתי עכשיו שעתיים באיצטדיון רמת־גן,
אך לשוא. את כל רגעי המתח במשחק
הפסדתי, וכשכולם הריעו וצעקו, הייתי היחידי
שהיפנה את ראשו לאחור.
״היא ישבה מאחורי, בשורה השניה של
הכניסה הראשונה. חולצת צמר שחורה וכובע
אוסטראלי. בידה היתד, מטפחת משי
צבעונית והיא ריכזה את כל תגובות הקהל
סביבה, גילתה בקיאות בכדורגל ועל
ברכיה היה מונח הספר איך לרכוש ידידים
בחברה.
״אני נאלץ להעזר במדורך ולהציע לה את
עזרתי במציאת ידידים ובשותפות בחוויות
ספורטיביות.״
עצתי: אם אינך שונאת את מכבי יפו —
הזדרזי וכתבי לו. הוא דווקא אוהד אותם.

לבן / ,מלה אחת מפין יכולה להצילני / .גל האהבה שטף
איתי למרחקים / ,הוא נסחף בים הגדול.
האם אני לבד? האס את עמי? /האם את נוסעת
אתי? /האם רק אני מאוהב בך?
׳אהובתי /בבת עיני דברי גלויות גם אם אצטרך
לסבול /איני מבקש נדבה, או רחמים
־ אס תאמרי — ,הן׳ — מה רב יהיה אושרי! ולא —
אהיה אומלל ואסבול / .מר גורלי יהיה ללא גבול / ,לא
אוכל לשכוח את אכזריותן ולא אשכח שאהבתיך.
אבל ללילה אין זמן לפתוח את ליבה, מפני שהיא עסוקה
בלוזי אביה, שקיבל התקפת־לב. היא עוקרת לקהיר ופוגשת
את סוהיר. סוהיר מתפוצצת מקינאה ונשבעת באללה להרוס
את א שרה. כאן מגיע הקונפליקט הדראמתי לשיאו. אבל
התקווה מפעמת בלב מחמוד, המתייסר: אל נא תהלום
בחוזקה ליבי / ,עיני אומרות כן. את אומרת: לא, אני
׳הפרידה ארכה זמן רב מדי
שאלת ללא הרף: היכן היא? כעת היא חזרה. נרגעתי /
עיני מאמינות, ואילו את אומרת: לא.
את אוהבת לגרום סבל, לא כן? /בקירבתן אני סובל,
ואני תוהה במקרה, מצאתיה ש וב
שכחתי את סיבלי, את לא שכחת מאומה / .חדוות
האהבה: להביט זה בעיני זן! /מדוע נחשוש מפני המחר?
המחר כה רחוק! /תהייה מאושר אתה, ותשיר.
יום אחד של אושר 10 ,ימי סבל
בינתיים נודע לליילה הכל אודות אמה. היא נפגשת
אתה. אבל מרוב התרגשות מקבלת האמא שלה התקפה
של שיתוק־ילדים. סוהיר הצליחה בינתיים להשפיע על
ליילד, לעזוב את מחמוד בטענה שעברה של אמה יקלקל את
עתידו. ליילד, קצת בוכה בהתחלה אבל מרוב אהבה היא
מסכימה. אחרי התנגשות יצרים עזה היא כותבת לאהובה
שיש מישהו אחר בחייה. הבמאי נותן קלוז־אפ אפקטיבי,
של עיניה הדומעות. והיא חוזרת עם אמה לפאיום. מחמוד
מחליט להתחתן עם סוהיר. אבל לא יכול לשכוח את ליילד,
הרמאית• :אהבתיך למרות כל מה שמספרים עליך / ,גם
אם אומרים לי ששכחת אותי / ,אהבתיך למרות הכל.
הרחק ממך, איני יכול לישון / .לא הייתי מאושר
בחברתך / ,האם את זוכרת אותי?
מי יתן ואהבתנו תסב לנו אושר / ,הבה נחיה שוב את
הימים היפים ההם החיים קצרים. בל נבוא בטענות
זה אל זו.
אבל בסוף הוא כן מתחתן עם ליילד.,

ספורט
שערוריות
?10י8 -י1ג
״הפעם לא יהיו מנקי־ביזנס!״ החליטה
הנהלת התאחדות הכדורגל. על כן, ערב
התחרות עם שבדיה, התכנסה ההנהלה לישיבה
מיוחדת, בשדרישה אחת בפי חבריה:
להשיב על ההאשמות שהופיעו בהעולס
חזח ( 1509 והלאה) והועתקו גם על־ידי
ידיעות אחרונות ומעריב. האיש שנדרש
להשיב: סגן היושב־ראיש, צבי (״האיש בעל
הצלקת״) ברים.
חברי ההנהלה תבעו ממנו דין־וחשבון
מפורט של מכירת וחלוקת הכרטיסים ל־מישחקים
הבינלאומיים. והעיקר: הסבר מדוע
דווקא רוקוקו מקבל ביום האחרון את הכרטיסים
להפצה ליד האיצסדיון?
ברים, שלפני שבוע חנך בגאווה קולנוע,
שהוא בנה מרוזחיו בתל־ברוך, סירב לענות.
כלומר: הוא היה מוכן לספר כמה כרטיסים
הודפסו, כמה כרטיסים נשרפו וכמה כסף
שילם רוקוקו להתאחדות. אבל מי קיבל
כספים מההתאחדות, מי קיבל אלפי כרטיסי־הנחה
למכירה במחירים מופקעים — על
זאת לא היה מוכן ברים לענות .״פנו
לגיזבר!״ אמר.
גם הגזבר, מנחם הלר, התחמק ממתן
תשובה. כמו ברים, לא רצה לסבן אנשים
ששיתפו עמו פעולה. לא נותר, איפוא, אלא
לפנות למשטרה בבקשה רשמית: שתחקור
את מנחם הלר וצבי ברים על כל הפרטים המוסתרים
בעיסקות המיליונים של הכרטיסים.
ספסרי־מישנה. המשטרה, מצידה, החליטה
השבוע החלטה מקבילה: הפעם לא
יהיו מנקי־ביזנם. סיפר קופאי־לשעבר של
רוקוקו לכתב העולם הזה :״יומיים לפני
התחרות ערכה המשטרה חיפושי־פתע. היא
ידעה שאין להשיג כרטיס בכל העיר, אבל
היה גם ברור שהכרטיסים ישנם — והם
יופיעו ברגע האחרון ליד שער האיצטדיון.״
אולם החיפושים לא העלו דבר. כי הפעם
עבר העסק לידי אנשי־המקצוע המומחים
ביותר במדינה, עליהם לא הצליחה המשטרה
להתגבר עד כה. הכרטיסים נמכרו ליד הדואר
המרכזי בתל־אביב, מקום בו אפשר
לראות רוכלים מוכרים סחורזת־ימאים ובו
מרוכזת הבורסה השחורה של תל־אביב.
הספסרים לא מכרו כרטיסים לבודדים, כי
אם רק בסיטונות, לספסרי־מישנה.
המשטרה לא אמרה נואש. ביום המישחק
הופיעו סביב האיצטדיון מאות שוטרים במדים.
מלבדם הסתובבו גם עשרות בלשים,
שהתערבבו בץ הקהל ועקבו אחרי כל ספסר
שמכר רדטיסים. לעיני הבלשים והשוטרים
נמכרו למעלה מחמשת אלפים כרטיסים.
המחירים: כרטים־עמידה שמונה לירות
(במקום שלוש)! כרסיס־ישיבה — עד שלושים
לירות, במקום המחיר המכסימלי של
עשר ל״י. גם הפעם לא חסר מנקי־ביזנם
עם ביקורות ומכירה חוזרת של כרטיסי־עמידה.
גם כרטיסי־הנחה נמכרו ביוקר, על־ידי
אנשים שאין להם זכות להחזיקם.
המשטרה נכנסת לפעולה. המישחק
החל. בחוץ עוד הצטופפו אלפי אוהדי כדורגל,
שלא הספיקו לקנות כרטיסים. סביב
כל ספסר נוצרה פקעת של גברים חסרי־סבלנות.
המחירים המשיכו להרקיע לשחקים.
ואז נכנסה המשטרה לפעולה. הבלשים שהתחקו
כל הזמן אחרי הספסרים ידעו בדיוק
את מי עליהם לעצור.
לפתע קמה בהלה. כל מי שהחזיק כרטיסים
בידו ניסה להיפטר מהם. לזרוק אותם
— לא רצה. למכור אותם ביוקר — פחד.
התוצאה — הם מכרו אותם במחיריהם הרשמיים.
היו אף כאלה מתחת למחיר הקרן.
סיפר בעל מישרד־כרטיסים מרקו תורג,־
מן :״נתנו לי בסך־הכל 300 כרטיסים למכירה.
הם נגמרו ביום אחד, ויותר לא יכולתי
להשיג. כשבאתי לאיצטדיון, אחרי התחלת
המישחק, מכרו לי כרטיס בחצי־מחיר״.
פעולת המשטרה עוררה עתה את השאלה:
האם תצטמצם כל הפעולה נגד אותם ספסרי־משנה
קטנים — או שמא תהיה זו התחלה
של חקירה עמוקה ורצינית, אשר תחשוף
את כל השותפים הנהנים מן הרמייה הגדולה?
כי, אם המשטרה אינה מוכנה לעשות
זאת, חייבת לקום ועדת־חקירה מטעם ועדת־הספורט
של הכנסת.
מעוניינים בכך כל אלה ששילמו מחיר
מופקע עבור כרטיס, וכל מי שטוהר הספורט
חשוב לו. זהו בעיקר עניינה של
ההתאחדות לכדורגל בישראל. כי אכן ה־ענינים
המלוכלכים המתרחשים סביבה סופם
שיפגעו בה ויכתימו את שמה הטוב —
באם לא תדאג בעוד מועד לטאטא אותו.

אשליית ההתאוששות של הכדורגל הישראלי התפוצצה בארבעה שערים, שהשעו על

פלאטה שבדית

?111ן ךעוך 1ח דני אלקייס, שוער הנבחרת הישראלית, קולט בזינוק מרהיב
את אחד הכדורים הבודדים שנבעטו לעבר השער ׳הישראלי

מבלי שימצאו את דרכם לרשת. היה זה כדור שנבעט לרוחב השער, כתוצאה מבעיטת קרן.

משחקיה הבינלאומיים של נבחרת הכדורגל
הישראלית, דומים לאחרונה להגרלת
מפעל־הפים. כל שבועיים־שלושה, משקיעים
רבבות אזרחים מכספם כדי לרכוש כרטיס
הגרלה במשחק שאת תוצאותיו אין לצפות
מראש. פעם זכו בגורל( ,נצחון על חבש
)0:3ונדמה להם כי מגיעה להם זכיה בכל
פור. פעם שניה מוחזרת להם הקרן (תיקו
עם אוסטריה )1:1והם מיחסים זאת רק
למזל הביש. אך כאשר מתברר להם כי
בהגרלה השלישית הפסידו, הם יוצאים בהרגשה
כי רומו.
אך אל דאגה, בהגרלה הבאה, במשחק
נגד תורכיה בעוד שבועיים, שוב יד,מרו כולם
בצפיה אחידה לזכיה.
,11 השבדים גבוהי הקומה ובד,ירי הבלורית,
שהתיצבו השבוע במדי נבחרתם
הלאומית למשחק נגד נבחרת הכדורגל הישראלית
היו צריכים לגרום נחת וקורת־רוח
לחובבי הספורט הישראלים. כדורגל באיכות
וברמה כפי שהם הציגו באיצטדיון
רמת־גן, לא נראה מזה זמן רב בארץ. יתכן
ונבחרת ישראל התיצבה כבר בשנים האחרונות
נגד קבוצות חזקות יותר מאשר
הנבחרת השבדית, והשיגה אפילו תוצאות
מכובדות יותר. אולם מבחינה של הצגת
כדורגל, היתר, זו המעולה שבכולן.
משחקם של השבדים לא היה כדורגל
דוגמאתי וסטריאוטיפי. הם שיחקו בכל השיטות
המקובלות, תוך סינתזה, בהתאם
לתנאים שנוצרו על המגרש. היה זה משחק
של כדור שטוח וכדור בגובה, של מסירות
ארוכות ומסירות קצרות, של בנין התקפות
על הקיצוניים ובמקרה הצורך — מחץ־חנית
של המרכז.
צורה זו של משחק, שתכונותיו הבולטות
היו דינמיות, נוקשות ותנועת־הכדור במקום
תנועת־השחקנים, גרמה לכך, שהמשחק,
פרט לקטעים בודדים במהלכו, לא נשא איפי
מבריק וראזזתני. אולם גדולתם של הכדורגלנים
השבדים היתד, גלויה לכל.

1ץ\] *1ה ]111 שהדהים את הנבחרת הישראלית וקהל הצופים שנשאר המום ומשותק.
החלוץ השבדי שאלד בועט את הכדור לעבר השער, מאחורי גבו של
י י המגן דניאל שמולביץ, המסתיר אותו. הכדור נראה בפינה הימנית, כשהשוער רחוק ממנו.

נמוך מדי

־! קפץ השוער דני אלקיים, הנראה מרחף באויר, סמוך
לקרקע, מפנה את ראשו לעבר הכדור החודר לחלקו
העלית של השער (ראה חץ) .היה זה השער השלישי שהובקעעל־

האשליה שגופצה

ד הקהל לא הכיר בכך, שמול
כדורגל ברמה כזו אין לכדורגל ברמה
ישראלית כל אפשרות להתמודדות שוות־סכויים,
אפילו אם הוא מיוצג על־ידי נבחרת
מעולה.
במקום הכרה זו — בא מפח־הנפש של
התבוסה. לו היתר, הנבחרת הישראלית מבקיעה
ולוא רק שער אחד, דבר שלא היה
משנה מאומה בהערכת משחקם של השבדים
או הישראלים, היה בכך כדי לשנות כליל

ידי המקשר השבדי שאלד, הנראה בתמונה בין המגינים הישראליים
ליאון ואמציה לבקוביץ, הרצים לעבר השער. אמציה לבקוביץ הבלם
היה אשם ישירות במתן האפשרות לשבדי להגיע למצב של בעיטה.

אמנות

תיאטרון תרבות היצאגות

פירצה ברשת השער ויצא החוצה. השוער אלקיים מזנק בתנועת
באלט לעבר הכדור, מאוחר מדי מכדי לקלטו. מאחורי הנוגח נראה
המגן שסולביץ מתבונן בהתפעלות בנגיחה הפתאומית והסרהיבה.

נוגח המקשר השבדי
אריקסון את השער הראשון
לרשת הישראלית, בדקה ה־ 10 של המשחק. הכדור מצא

נואש נויא ושעד הורה

שני שחקנים אלה בלטו באפאטיות שלהם
וביאושם והזכירו שני ילדים שמנעו מהם את
הסוכריה־על־מקל שהובטחה להם. עובדה זו
השפיעה יותר מכל על רמתה הירודה של
הנבחרת הישראלית.

החמס שברח

^ אשר, בדקה העשירית של המשחק,
^ פרץ הקיצוני השבדי הימני, ברנדסן,
כסופה אל עבר השער הישראלי, מסר את
הכדור למקשר אריקסון שנגחו לשער —
שררה במגרש דממה של בית־קברות. אפילו
לא אחד מרבבות הצופים לא מצא לנכון
למחוא כף לשבדים על מיבצעם היפה. כעבור
שתי דקות, עת הובקע השער השני,
עבר בקהל לחש של השתוממות מהולה באכזבה.

הדקות הבאות שחלפו ללא שערים,
השאירו את הקהל במתח של ציפיה לנס

שיתרחש, שפינה בהדרגה את מקומו למרירות
ורוגז על חידלונה של הנבחרת הישראלית.
הפלאטה
השבדית הקרה, עליה הוגשו
ארבעת שערי התבוסה הישראלית, הבריחה
חלום ורוד. בדיוק לפני שנה גרמו שתי
תבוסות דומות לנבחרת האיטלקית ולנבחרת
הצעירה של אנגליה, להרגשת יאוש ומשבר
חמור בנבחרת הישראלית. משבר דומה,
באמון הקהל ובמוראל השחקנים אסור שיבוא
בעקבות התבוסה לשבדים. תבוסה זו
העמידה את ישראל במקומה המדוייק בדירוג
רמת הכדורגל העולמי.
בלי שגעון־גדלות ואשליות חסרות־שחר,
לא יהיו משחקי הנבחרת הישראלית מפעל-
פיס שחייבים לזכות בו תמיד. אם יוכלו
כדורגלני ישראל לנצח נבחרות חלשות מהם,
או שוות להם ברמה, עם סיכויים להפתעה
במקרים נדירים — די בכך.

ך ך 1ךןףןך לשער השבדי עומד חח־
^ - 1י י 1לוץ הישראלי ראובן יאנג
כשהוא מקבל מסירה במצב נוח להבקעה
מהמגן ליאון 14 יאנג הצטיין במישחק.
את חווית הקהל מהמשחק. אז אולי היו
רבבות הצופים מוכנים להתענג על משחק
הנבחרת השבדית.
אולם לא רק הצופים התנהגו כאילו רומו.
נדמה היה שגם כדורגלני נבחרת ישראל —
ששיחקה הפעם הרבה מתחת לרמתה במשחקים
הבינלאומיים הקודמים — ניהלו את
קרבותיהם תחת רושם זה. האשליה שטופחה
בעקבות תוצאותיהם של המשחקים האחרונים
שכאילו הזרמת הדם הצעיר והחדש לעורקי
הנבחרת, יש בה יותר מאשר למלא
את מקומם של הזקנים שפרשו, התנפצה
עם שני השערים שהנחיתו השבדים בדקות
ה־ 10 ווד.12
ואז, נראו הכדורגלנים הישראלים כעוסים
מאוד. הם דמו לאותה יפהפיה כפרית,
המות הכפר, המגיעה לתחרות יופי גדולה
ושם מסתבר לה כי יש יפות ממנה, דבר
המעורר את חמתה. הם השיבו בהתנהגות
של ״ברוגז״ .״ברוגז״ עם הכדור ,״ברוגז״
עם הרגליים ,״ברוגז״ עם הבטחון העצמי
והשיקול הקר.
ביחוד בלטה בחלק זה של המשחק, המשך
המחצית הראשונה אחריי הבקעת שני
השערים, הרגשת הקיפוח של שני עמודי
התווך של הנבחרת: נחום סטלמך ואברהם

מטג׳ל.

מרגיע הבלט הישראלי אנזציה לבקוביץ בתנועת יד
את השוער דני אלקיים כשזה מוציא מהשער את
הכדור שקבע את השער הראשון. משמאל נראה הרץ גדעון טיש בתנועה של זזוסר־אונים.

רא בורא! יבואו עוד!

אירמה לה דוס (׳הבימה; נוסח עברי
— דן בן־אמוץ וחיים חפר ; בימוי — אברהם
ניניו; כוריאוגרפיה — רות האריס; עבוד
מוסיקאלי — יצחק גרציאני) הוא מחזמר,
המניח מקום לטעות בהערכתו האיכותית־אמנותית.
שכן מקובל לראות במחזמר יצור
במתי נחות לעומת סגנונות הבמה האחרים.
מקבלים אותו כיצירה בידורית שטוחה, ש־כוונתה
לסבר את העין והאוזן תוך סיפור
מעשיה רומנטית בסגנון רגשני וזול, ושה-
מקור המיועד לו הוא קאברט. אולם אם
בא מחזמר כמו אירמה לה־דוס, מלהיב ומשגע
את הצופים בכל בירות המערב בצורה
חסרת תקדים, אי־אפשר ליחס זאת רק לרמת
היוצרים או הביצוע, או לעובדה שהוא
עוסק בעסקי מיטה וזנונים פיקאנטיים.
כי מבעד למעטפת הקלילה, מבעד למסך
הפזמונים הפשטניים, המוסיקה האופרטית,
המחולות הסוערים והעלילה הפשוטה, מצויה׳
בעצם סאטירה נוקבת של ערכי התרבות
המערבית החדישה.
סמל התרבות המערבית. אירמה
המתוקה היא יצאנית, שמקצועה העתיק כבר
הפך לסמלה של התרבות המערבית כיום.
כי לתרבות השוק והמסחר, בה הכסף וההצלחה
החמרית הם ערכים עליונים, ובה
פועלים גם יחסי האהבה לפי חוקי המקח
והמימכר, אין סמל מובהק יותר מאשר
האשה המוכרת אהבתה תמורת מזומנים.
אהבתה של הזונה ל״מק״ שלה, הסרסור
אותו היא_ מפרנסת, למרות העובדה שהיא
מופגנת באמצעי התרבות הממוסחרת —
מסירת הכסף, היא אולי האהבה האמיתית
היחידה.
והנה בתוך עולם ממוסחר כזה, כפי שהוא
משתקף במחזה בצורתו הקיצונית ביותר,
בחברת חלאת האדם שבפיגאל הפארי־סאית,
נולדת אהבה טהורה — אהבתם של
אירמה היצאנית ונסטור הסטודנט. אירמה,
נאמנה לדרכה, הופכת אותו למק שלה.
אולם נסטור, באהבתו הכנה, מרגיש גם
הוא בצורך לתת. זכך הוא מתחפש לאוהב-
הנותן — ללקוח זקן המשלם לאירמה כדי
שתוכל לשלם לנסטור.
אולם בתרבות השוק אין אחיזה לאהבה
שכזאת. בעל כרחו רוצח נסטור את דמותו
השניה — אוסקר. הוא זוכה לחזור מהגלות
והמאסר אל אירמה שלו רק כשמתגלה
נסטור הנותן — זה המעניק לה את האמהות.
פסבדו־מקצוענות. זוהי אינה סאטירה
גלויה, אולם מוסר ההשכל שלה, החבוי
עמוק עמוק, הוא המעניק לאירמה להידרס
מהות מיוחדת, שהפכה אותה לשלאגר.
בהביטה, המופיעה הפעם רק כמפיק —
שכן רוב השחקנים הראשיים אינם שייכים
לקולקטיב — נעשה נסיון רציני, ראשון
בארץ, להעלות מחזמר בעזרת כוחות מקומיים,
כשהתפאורה והבימוי מועתקים מההצגה
כפי שהוצגה בלונדון.
התוצאה, בהערכה מוחלטת לא יחסית,
היא חיוורת ביותר. שכן הצופה יוצא בהרגשה
שההצגה נתנה לו רק מושג מה
ניתן להציג במחזמר כזה. לדוגמא — קטעי
המחולות: אין אלה מחולות הממלאים את
הבמה בתנופה ומעניקים להצגה מימד נוסף,
הם רק מרמזים שבקטעים מסוימים צריכים
לבוא קטעי־מחול.
אולם מבחינת התנאים האוביקטיבים, ההצגה
היא אולי המקסימום שניתן להפיק
מהכוחות המצויים בארץ. עבודתו של המעבד
המוסיקאלי יצחק גרציאני, שהצליח
לקחת שחקנים — שמעולם לא ניסו כוחם
בזימרה — לגבש אותם לחבורה, המסוגלת
לשיר בהרמוניה ובקצב. דבר שהוא כמעט
מעשה ניסים.
דינה דורון כאירמה, מעצבת את הדמות
בצורה מהוקצעת ומחושבת, שניכרת בה
רמתה הגבוהה כשחקנית מקצועית. אולם
למרות המתיקות שבה, אין היא הטיפוס
הבימתי של הזונה, וחסרה בה אותה הקרנה
של חום ולבביות המתבקשת מהדמות שבמחזה.
אריק איינשטיין כנסטור, מצטיין
כזמר ומתחבב במשחקו הלא־איכפתי ההולם
את סגנון המחזמר, אלא שדמותו אינה שונה
מהדמות שהציג במערכוני החמאם.
שלמה בר־שביט בתפקיד הבארמן, המספר
את התפתחות ההתרחשויות הבימתיות, הוא
היחיד שמצא את המזיגה הנכונה של קלילות
בימתית, דרמתיות מעושה וציניות פיוטית
המאפיינת את היצירה.
גם אם אינה מה שיכלה להיות, יש ב־אירמה
להידוס הפרובינציאלית והפסבדו־מקצועית,
כדי להוות בידור מהנה.

אמחח

מ> לובש
בידור מיו מין חז ק

הגבר הוא יצור חזק /אין מין חזק
ממנו /נשים הן מין חלש וזק /הביטו
נא בשתינו
מביטים. שום רמז לחולשה או לדקות.
הרבה גברים היו מקבלים תסביך נחיתות
לוא היו נאלצים להתמודד בקול ובגוף
עם צמד האחיות אלישבע ומיקי מיכאלי.
למה? כי, כפי שהן עצמן שרות: אמנם רק
שתיים פה עומדות /אולם תודו, בעצם /
לפי משקל יש לפחות /רביעייה וחצי/ .
נשים הן דעתן קלה /אך למה, באמת /

ה מכנ סי ם
בבית?

אל תכריח או תנו לומר זאת כאן.
אבל קחאת אשתך אתך בלכתך
לקנו ת זוג מכנסי ם או חליפה.
במיוחד כשהמדובר ב מכנסים או
חליפות מ־ ד 7ןרון * 64 עם צמר.
חז קו ת וחסכוניות, נעימות ללבוש,
אינן מאבדות צורתן ואיכותן. לא
מתרחבות ולא מתכווצות בכביסה,
עמידות בפני ק מ טי ם והקפל תמיד
במקום. ניתנות לכביסה בקלות
וללבוש ללאגהוץ .
מכנסים, חליפה או חצאית מ -״ ד ק רון ״ 64 עם
צמר — מ ת אי מי ם במיוחד לתנאי ה אקלי ם
בארץ .״ דקרון 64 הרך ביותר מכל סיבי
הפוליאסטר. בהזדמנות זו תציע לאשתך לקנו ת
עבורה אריג לחצאית מ־ ״ ד ק רון ״ 64 עם צמר.
אולי זה יעזור.

למכירה בכל סניפי

בתל־אביב, חיפ ה וירושלים

* דקרון הוא השם המסחרי הרשום לסיב הפוליאסטר של דו־פונט .״דקרון״ ,״אורלוך ו״דו־פונט׳ הם
שמות מסחריים רשומים של חברת דו־פמט דה נמורם. שימוש בלתי חוקי בשמות הנ״ל יגרור
אחריו תביעות משפטיות.

טכניכח

ניתרת
7אבםט11י
ב 7 1ן 1־ 1 / 1ר ב

ת ל -א בי ב

החודש

רח 1ב בלשר 6

נפת חי ם קו ריזיס ח ד שי ם

זוי פ ה

רחובביאליק 17

בגרות למאי 63
מוקדמות ליולי 63

ספרי לימוד בהוצאת בית הספר
>רושל>ם פרטים והרשמה 12 :־ 10 בוקר7 ,־ 5ערב

רח 1ב יפו ,33 בית• יואל __

אלישבע ומיקי מיבאיי
רביעייה וחצי
ניתנה זיעה כל כן קלח /בגוף כל כך
כבז?
אין צורך להגזים. האחיות מיכאלי אמנם
בריאות גוף ובעלות קולות עבים ועמוקים,
אולם כשהופיעו השבוע לראשונה על בימת
מועדון־הלילה עומר־כיאם ביפו, לא השאירו
מקום לספק, שאין בכוונתן להפוך לעוד
צמד, ברשימה הארוכה של הצמדים המסתערים
על הקהל הישראלי.
הפרחחית והאחראית. אלישבע הבוגרת
ממיקי בשלוש שנים, אינה דמות
חדשה על הבמה. כחברת הבימה (ביקורה
של הגברת הזקנה, זירה להשכיר) קנתה לה
מקום של כבוד בין שחקניות האופי הישראליות.
יום
אחד התגלתה אחותה של אלישבע,
שהיתר, בעבר מדריכה לרקודי־עם, כזמרת
בעלת קול מיוחד במינו ורגש רב בשירה.
זה היה באמת גילוי לגבי אלישבע, כי האחיות
גדלו ׳ותיו בנפרד. הן נולדו לאב שהיה
איש חיל־הספר הירדני ואת שנות חייהן
הראשונות בילו יחד בזרקה שבירדן. אחר־כך
גדלו במוסדות נפרדים, בערים אחרות.
אומרת מיקי: אני הייתי פרא אדם, אלישבע
היתר. אדם אחראי.
אמרה אלישבע: בטח שהייתי אדם אחראי.
בגיל 17 התחתנתי. בגיל 19 ילדתי. מיקי
היתזז פרחחית. מובן שהיה קשה לי למצוא
שפה משותפת איתה. עכשיו זה אחרת.
עתד. משמצאו זו את זו, הן יכולות
לשיר: אנו שתי אחיות /לא נפרד עד
יום מותנו /דויד ויהונתן /היו כלבים
לעומתנו
העולם הז ה 1314

ימיסמו אנוש מיוחד במ* - 11 הואץ!
שהעניקה שניה דורן דארבוסו!?וראביה
הסונו האיטלקי הנודע, בו גירתה שוות
מוראביה

:ובכן, סופיה, נולדת ב־

פוזולי
סופיה: לא, נולדתי ברומא.
מוראביה: אבל גרת בפוזולי עד

סופיה: עד גיל .14
מוראביה: פוזולי, עיר קטנה
סופיה: קרא לזה עיירה.
מוראביה: ביקרתי שם לעתים קרובות,
כדי לנסוע במעברה לאיסקיה. הנמל קטן,
מימיו רוויי־שמן, וקליפות לימונים צפות
עליהם. סירות ירוקות, לבנות, וכחולות.
זאת עיירה עתיקה עם כנסיות עתיקות,
רחובות עתיקים בצל חורבות רומיות,
גנים ציבוריים
סופיה: בפוזולי יש גם תעשיה. מיפעל
התותחים של אנסאלדו, בו עבד סבי. כיום
יש אוליבנזי.

שגתה!נשות
בשלוש גיסות
מוראביה

:ובאיזה חלק של העיר היית

מוראביה: ובשר?
סופיה: פעם בשבוע, ביום ראשון.
ביום זה היינו עורכים את מה שנקרא בפינו
פולחן הגולאש.
מוראביה: פולחן הגולאש?
סופיה: כן, סבתא היתד. מתעוררת בשש
בבוקר, כדי להכין את הגולאש. זה
הגולאש הטוב ביותר שאכלתי מימי.
מוראביה: מלבד הגולאש, מה היה
קורה ביום ראשון?
סופיה: היינו הולכים לתפילה, בכנסיית
המאדונה של הכרמל.
מוראביה: ומה עוד עשיתם ביום
ראשון?
סופיה: אם היה לנו קצת כסף, היינו
הולכים לקולנוע. אם לא — שום דבר
מיוחד.
מוראביה: לא היה לכם הרבה כסף?
סופיה: די מעט. דודתי היתד, כתבנית,
דודי היה פועל וסבי מנהל עבודה. אבל
היינו רבים והיה קשה.
מוראביה: הזדמן לך לנסוע לפעמים
לנאפולי?
סופיה: פעם בחודש.

ילדו ת ה
סופיה: על הגבעה, בבית מחולק לדירות
קטנות.
מוראביה: כמה חדרים היו לכם?
סופיה: שני חדרי־שינה, חדר־אוכל,
מטבח.
מוראביה: איזה רהיטים היו?
סופיה: בחדר־האוכל רהיטי עץ בעלי
פיתוחים של ציפורים ופירות. רהיטי חד־רי־השינה
היו חומים.
מוראביה: כמה נפשות הייתם בדירה?
סופיה: שמונה — דודי ואשתו, סבי,
סבתי, דודתי, אמי, אחותי ואני.
מוראביה: בכל זאת לא היה לכם,
בסן־הכל, אלא שני חדרי־שינה. איך ישנ־תם?
סופיה:
בחדר אחד ישנו דודי ודודתי
במיטה אחת. בחדר השני שכבו, על מיטה
גדולה אחת: סבי, סבתי, דודתי ואני. ובאותו
חדר, במיטה קטנה יותר, ישנו אמי
ואחותי.
מוראביה: ובשעות היום, היכן ישבתם?
סופיה:
בחורף נהגנו לשבת במטבח,
כי שם היה חם. בקיץ בחדר־השינה, בגלל
רוח־ד,פרצים מהחלונות.

מוראביה: למה פעם בחודש?
סופיה: הייתי נוסעת כל 27 לחודש,
כשדוותי היתה מקבלת את משכורתה. בהזדמנות
זו היתד, הדודה מזמינה אותי
לכוס שוקולד עם קצפת וגלידה.
מוראביה: איך הייתן נוסעות לנאפולי?
סופיה:
ברכבת. היינו מבלות שם כל
אחר־הצהריים וחוזרות הביתה בשעה שמונה
בדיוק.
מוראביה: לא נסעת אף פעם לקאפרי?

סופיה: אף פעם לא. הייתי שם בפעם
הראשונה לפני כמה שנים. קלארק גייבל
הדריך אותי בעיר ולקח אותי לטיול ב־כירכרה.

אמי
וימתח
אח אב
מוראביה: עד כאן לא אמרת לי דבר
על אביך. אמך היתד. אלמנה?

סופיה: לא. היא לא היתה אלמנה. היא
לא היתד, נשואה.
מוראביה: אני מבין. אבל היה אב?
סופיה: בטח, היה.
מו ר א בי ה: איפה האב? בנאפולי?
סופיה: לא. ברומא.
מוראביה: ומה עשה האבא הזה?
סופיה: הוא היה מהנדס בניין.
מוראביה: היו לך הרבה הזדמנויות
לראות את אביך?
סופיה: לא, כמעט לא זכיתי לראות

3ע 0נשנוע
~אנונו בשו
מוראביה: כיצד נהגת לבלות את זמנך
הפנוי, כשהיית ילדה?
סופיה: עם סבתי, שהערצתי. הייתי
עושה את השיעורים שלי, וסבתי היתה
מבשלת. מדי פעם היתד, שואלת אותי:
״רוצה ספלון קפה?״
מוראביה: ובכן, ישבת במטבח, עם
סבתא. מה בישלה?
סופיה: לארוחת־בוקר, ללא יוצא מן
הכלל, הכינה מה שקראנו, בפוזולי, לחם
תחת השעועית.
מוראביה: זה מה שאצלנו קוראים
מרק קטן: שמים פרוסות לחם דקות בסיר
המרק ושופכים על זה רתיחה מפוקפקת.
נכון?
סופיה: בדיוק. בערב, היינו מקבלים
מנה קצת יותר רצינית, מפני שדודי וסבי
היו חוזרים מהעבודה: מרק איטריות ושעועית
לבנה, או איטריות וגזר — בקיצור,
דברים שממלאים את הבטן.

אביה ואמה של סופיה

סופיה ובעלה

״אבא היה ולא היה

״הייתי רוצה שלא תהיה כה יפה

•דדותה שד כוכבת
(המשך מעמוד ) 23
אותו. הוא לא כל כך רצה לבוא לפוזולי,
האבא הזה.
מוראביה: האם אמך אהבה את אביו?
סופיה: היא היתד, מאוהבת בו משך
27 שנים, ורק לפני חודשיים חדלה לאהוב
אותו.
מוראביה: מה עשה אביך כדי להרוס
אהבה כה עיקשת?
אין לי מושג.
סופיה :
מוראביה: טוב. נמשיך בכל זאת.
אם כן, אביך היה מבקר רק לעתים רחוקות
בפוזולי?
סופיה: כן. כדי לרמותאותו, היתה
אמי שולחת לו מדי פעם מיברק בהול.
מוראביה: ומה כתבה במיברק?
״סופיה במצב מסוכן, בוא
סופיה :
מיד.״
מוראביה: והוא היה בא?
סופיה: לרוב היה נופל בפח. אבל רק
היה מגיע, היה מגלה שאני בריאה ואז
היה כועס.
מוראביה: בקיצור — לא רצה לבלות
עם המשפחה.
סופיה: זאת לא היתר, המשפחה שלו.
משפחתו היתד, ברומא. יש לי שני אחים
חורגים.
מוראביה: ומה היה עושה עם המשפחה,
בפוזולי?

ואים אמיתית
מוראביה: מה יש? אמך לא היתד,
אם אמיתית?
סופיה: הייתי רוצה שלא תהיה כל
כך יפה, אלא אם אמיתית, כמו שיש בפו״
זולי. אפילו זקנה ומכוערת.
מוראביה: אם כן, אפילו יופיה של
אמך נתן לך הרגשה של אי־נורמאליות מסו״
יימת?
סופיה: כן, והעובדה שהיתר, שחקנית
ולא עקרת־בית.
מוראביה: הרגשת אי־ד,נורמאליות גרמה
לך יסורים?
סופיה: כן, הרבה.
מוראביה: אבל, בעצם, איך נראה לך
מצב נורמאלי, בגילך?
סופיה: ד,היפר מאי־נורמאלי.
מוראביה: זה לא מצא־חן בעיניך
שהיית שונה מאחרים?
סופיה: לא. התביישתי. בעיקר בבית־הספר,
איפה שחברותי יכלו לנקוב בשם
האבא שלהן — ואני לא.

ההצלחה היתה
תחריד רש־ווואריות
מוראביה: האם היו לאביך תוכניות
לגביך? האם תיכנן או הדריך אותך ביחס

בכל יום
ראשון
שלישי רביעי
ששי
תל-אביב. א תונ ה. רומה

.פריס

.ניו יורק

פנה לסוכן הנסיעות שלך או טלפן
ט.וו.א ,.תל אביב, טל 67364 .

סופיה בפעולה
״רציתי להשתחרר מתסביך

״ לוי ד״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

ד״ ר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי
טיפול בבעיות
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב

מישן לחדש
נקוי ומודרניזציה של עני בות,
ע״י מומחה צרפתי,
במחיר לירה וחצי העניבה.

שרות מן הבית

הבית

לפנות בכתב: ת .ד,3417 .
כ הן.

סופיה: שום דבר. הוא היה זר. חיכה
בקוצר־רוח לרגע שיוכל ללכת.

רציתי באמא
זקנה וממעות
מוראביה ז אמך היתד, יפה?
סופיה: יפה מאד. היא היתה כפילה
של גרטה גארבו, ושיחקה בתיאטרון.
מוראביה ז ואביך — איך היה?
סופיה: כל כך יפה! לא תאמין, אבל
אבי נתן לי רק פעם אחת מתנת יום־הולדת,
במשך כל הזמן שגרנו בפוזולי: אוטו קטן
וזוג סקייטים.
מוראביה: האם הרגשת בחסרונו של
אבא?
סופיה ז הייתי מרגישה בחסרונו, אם
לא היד, קיים בכלל. אבל הוא, היה ולא
היה. הוא היה קיים רק כדי לנפץ את
האשליות שלי ולעשות לי תסביכים.
מוראביה: איזה תסביכים?
סופיה ז התסביך העיקרי שלי היה, שלא
היתד, לי משפחה נורמאלית.
מוראביה: זאת אומרת?
סופיה: זאת אומרת, אב אמיתי שחי
אתנו ומגן עלינו ומקיים אותנו מעבודתו,

לעתידך?

סופיה

:כן! רצה שאהיה מורה. מורה

קטנה.
מוראביה: בקיצור — אפשר לומר שאביך
היה נגדך.
סופיה: הייתי דווקא רוצה שיהיה
נגדי. הוא פשוט התעלם ממני. לגביו כמעט
ולא הייתי קיימת.
מוראביה: זה באמת חוסר־מזל בשבילך,
שהיה לך אב כזה.
סופיה: לא, לא. אני חושבת שזה דודקא
היה מזל.
מוראביה: למה?
סופיה: מפני שכך, בחרתי בעצמי
מוקדם מאד את דרכי בחיים.
מוראביה: במלים אחרות: ההצלחה
היתד, תחליף לנורמאליות, שלא יכולת
להשיגה?
סופיה: אם תרצה.
מוראביה: כיצד עזבת את העיירה
פוזולי?
סופיה: ניצחתי בתחרות יופי בנאפולי.
היו צריכים לבחור 12 נסיכות הים, ומלכה.
נבחרתי נסיכה.
מוראביה: וכך נסעת לרומא, יחד
עם אמך?
העולם הזה 4ז ב1

>הנ7וות טכנאים

החודש

נפתחים קורסים חדשים

שרטוט מכונות
שרט וט בנין
ארכיטקטורה

(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

טכנאות מכונות
טכנאות בנין
פרטים והרשמה:
12—10 בבוקר 7—5 ,בערב
ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

סופיה ואמה
״רציתי שתהיה לי אם אמיתית
סופיה: כן. ידענו שמחפשים ניצבות
בצ׳ינה־צ׳יטה בשביל סרט שעבדו אז על
הכנתו: קוו וואדיס.
מוראכיה: באיזה חודש זה היה?
סופיה: זה היה בחודש יוני, והיד, חם
כהוגן.
מוראביה: מה עשיתן, בהגיעכן לרומא?
סופיה:
קודם כל חיפשתי את אבי,
כדי לראות אם יוכל לעזור לי להתקיים ברומא.
מוראביה:
מצאת אותו?
סופיה: לא. לא היה בבית. אז הלכנו
ישר לצ׳ינה־צ׳יטה, עם המזוודות והחבילות
שלנו.

שעווויה עס
אשת אבי
מוראביה: מד, קרר, בצ׳ינה־צ׳יטה?
סופיה: מצאנו את עצמנו בתוך המון.
מדי פעם היה מופיע איזה אדון איחד,
בוחר בחורה. כשהגיע התור שלי, אמרתי
ששמי סופיה שיקולונה.
מוראביה: ואז?
סופיה: אשד, פרצה לד, דרך בהמון
וצווחה שרק לה הזכות להיקרא שיקולונה
וכי אני לא בתו של אף אחד!
מוראביה: מי זאת היתהז
סופיה {,אשת אבי, שנמצאה גם היא
בצ׳ינה־צ׳יטה כדי לבקש עבודה כניצבת.

סופיה

-הבובבונת

״אני התביישתי נ ורא
העולט הזה 4וגז

היא צעקה דברים הרבה יותר גרועים, קללות,
ואני התביישתי נורא.
:מוראביה: היית רגילה להתבייש לעתים
קרובות, באותה תקופה?
סופיה: כן, לעתים קרובות, ותמיד
בגלל אבי. אבל מי לא היה מתבייש במצב
כזה? עזבתי את פוזולי כדי להשתחרר מתסביך
האב — והנה מצאתי איתו בכל
חומרתו ברומא.

אב דסח
אות• למישטוה
מוראביה: רצית להשתחרר מהתסביך
על־ידי ההצלחה?
סופיה: כן.
מוראביה: ומה היה הסוף — מצאת
את אביך?
סופיה: כן, יותר מאוחר. מצאתי אותו
בדירתו והוא אפילו לא שאל אותי איך
היתד, הנסיעה. הוא אמר לי מיד שאני
חייבת לעזוב את רומא ולחזור הביתה, ל־פוזולי.
מוראביה:
איך הגבת על קבלת־פנים
כזו?
סופיה: הייתי נורא מבולבלת. זד, היה
הדבר האחרון שציפיתי לו.
מוראביה: סיפרת לו על הצלחתך בתחרות
היופי?
סופיה: כן, אבל זד, לא עשה עליו
שום רושם. אמרתי לך: הוא רצה שאהיה
מורה.
מוראביה: איך הסתיימה הפגישה
אתו?
סופיה: מכיוון שהסברתי לו שלא אחזור
לפוזולי, לקח אותנו למשטרה, את אמי
ואותי. אבל למרות שהייתי עדיין קטינה,
הייתי בלוויית אמי והמשטרה לא יכלה לעשות
דבר. נשארנו ברומא.
מוראביה: מדוע התנהג אביך כך?
סופיה: כדי למצוא־חן בעיני אשתו.
היא עמדה על כך שלא נישאר ברומא, כי
פחדה שנקח אותו ממנה.
מוראביה: מה עשית אחרי תקרית
צ׳ינה־צ׳יטה?
סופיה: עברנו לגור בחדר שכור, אצל
זקנה בת ,60 שהיה לה מאהב איכר. האשד,
הזאת קינאה בי. יום אחד התנפלה עלי
פתאום, משכה את שערותי ורצתה להכות
אותי.
מוראביה: רגעים קשים.
סופיה: קשים מאד. אבל לא שמתי
לב. קודם כל, מפני שהייתי כבר רגילה
לקשיים. שנית — בגיל 15 הכל נראה לך
יפה.

* טלויזיה
* חשמל — זרם חז ק
פרטים והרשמה:
10־ 12 בבקר5 ,־ 7בערב,
תל-אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל
דחף

זה עתה הופיע

ב עיו ת
ול ב טי ם
ב חיי המין
מאת ד״ר מרדכי זידמן
1 הספר הראשון מסוגו׳ ש להתגבר1
מטרתו
לעזור לאנשים, כ צעירים
כקשישים,
על הדאגות והלבטים
המיני, הועל1
הקשיים, בשטח
נערמים על דרכם. 1 להשיג בכל חנויות הספרים1

הפצה ראשית: י .ברונפמן

בע״מ, צ׳לנוג 2יי״׳

גם את תוכלי להיות
אשת־חברה
אלגנטית
אם תלמדי בקורס לדוגמנות
ולטיפוח החן באולפנה החדיש של

קולטבל ישר ,
אשת האופנה הידועה.
עשרות סיימו בהצלחה את הקורם
והן ממלאות תפקיד בתעשיית
האופנה הישראלית.

היי גם את כמותן.
הרגישי עצמך ״בטוחה״ גם
בנשפי החברה האקסקלוזיביים
ביותר. הרשמי עוד היום
לקורסים החדשים העומדים
להפתח בימים הקרובים.
שעורים פרטיים לפי הזמנה.
סודיות מובטחת.

מחירים מיוחדים לרגל
עונת הלמודים החדשה.
ההרשמה ברח׳ הלסינקי , 1פינת
רח׳ ארלוזורוב 143׳ תל־אביב,
בשעות 6—8בערב.

7ן צלד

הילחם כעוד מועד
כהשתלטות
הקרחת
קח אלי 7ן סיו
במדינה חברה
151מ נ 81ך ע\1־
נוער המחפש את המחר שייך לאתמול.
היום אין נוער כזה. יש טיפשעשרה, והוא
מחפש את הערב. עבורו נפתח השבוע בתל-
אביב מועדון הטוויסט, בקרן הרחובות בן־
יהודה־ז׳בוטינסקי.
המועדון פותח את דלתיו מ־ 8בערב עד
2אחר חצות, רק בפני גילאים הנעים בין
16ל־ 28 שנה. לעולם המבוגרים, הכניסה
אסורה בהחלט.
עד לפני שבועיים היו אלה האחרונים
שליטי המקום, שנקרא מזה עשרים שנה
אטום באר. אולם מאז החל הפירוז האטומי
ברחוב בן־יהודה. עם פלישת הנוער למקום,
מת מוסד הגדולים, מקום מיפגשם של פולנים
וייקים בגיל העמידה. ותיקים אלה יישארו
בחוץ, יצטרכו לחפש מקום חדש.
אין זה מיפגש הנוער היחיד בתל־אביב.
גלידת התערוכה בקצהו הצפוני של רחוב
דיזנגוף (העולם הזה )1308 היה המקום הראשון,
אותו בחר גיל הטיפשעשרה לטרי־טורייה
שלו. גם משם סולקו המבוגרים, אם
כי לא רישמית, עדיין. ממועדון הטוויסט הם
מסולקים רשמית. זהו מועדון־ריקודים־סגור,
של צעירים בלבד.
זה קרה כחודש מאי. רעיון הקמתו
עלה בדעתו של משה מוסטובוי 40 בעליו
באקראי. הוא אומר שהדבר אירע לו בחודש
מאי :״בני בן ה־ 16 בא אז מאנגליה לבקר
אותנו. נאלצתי לשלוח אותו לתיכון אנגלי,
מפני שהוא לא התקבל לישראלי. היד, לו
מספיק רק בהתעמלות. נתתי לו דמי כים,
15ל״י לשבוע. הוא הזמין בת לאכדיה,
שילם שש לירות בעד מילון, שש לירות
בעד טמפו. אחר כך היה צריך ללוות כסף
כדי להחזיר אותה הביתה.
״למחרת הוא בא אלי וביקש עוד דמי־כיס,
.ילד,׳ אמרתי לו, ,אבא שלך אינו
מיליונר!׳ אז הילד אמר לי, :אז תן לי מקום
יותר זול לרקוד עם החברה שלי.׳ התחלתי
לחשוב וראיתי שהילד צודק.
״חיפשתי דרכים איך לעזור לו, ולהורים
כמוני. כך הגעתי לרעיון המועדון. קניתי
את אטום באר והקמתי מועדון לבילוי נעים
וזול. מדינת ישראל היחד, זקוקה לדבר.״
משקה ראשון עולה 1.75ל״י, הבא אחריו
— לירה אחת. חוק המקום אוסר על גבר,
למטר, מגיל , 18 לבוא במגע עם אלכוהול.
יש קוקה־קולה ולימונדה.
האיש מוסטובוי סגר את המקום בפני
המבוגרים, כדי להגן על הילד הנאיבי, לדבריו,
מפני הסכנות האורבות לו מהם:
״המבוגרים מתנשקים בשעת הריקוד. לא
הייתי רוצה שבני ילמד דבר כזד. מהם. אני
איש מוסר. אם אתן להם להיכנס, הם
יכולים להציע לילדה יפה לצאת אתם. הם
ישחיתו אותה. הם ירעילו את האוזירה. אחר
כך הוריה יבואו אלי בטענות. הלא זה אסון
מה שנעשה פה בארץ בשטח זה. הפקר!״
כל תותחי הדור. ריהוט המקום החדש
נישאר כמו אצל קודמו — באר הגדולים.
המקום חשוך. במרכז תלויות שתי
נורות ניאון אולטרה־סגולות. יש טייפריקור־דר.
הדבר המיוחד שנוסף בשטח הוא ה־
^6-1ד111ך, זוהי תיבת־התקליטים המוכרת
לנוער הישראלי רק מהלונה־פארק וממועדוני
הטיר לשעבר על הטיילת.
בעשרים וחמש אגורה — מחיר לחיצה
על הכפתור — יכול התלמיד בן ד,־16
להאזין ולרקוד לצלילי יצירות הדור המובחרות,
כמו? 61? 16 26 ¥011 :או? 16856, :
? 0111 ? 6356 או 151 1׳} 151 ? 1׳\\?
¥6311ע 6 53׳\\ או: ענ 331ץ116
וכמובן — 23165ת 00ע>66)1ן .5
כל קליף ריצ׳ארד, הלן שפירא, פט בון,
אלביס פרסלי — תותחי העונה — עומדים
לרשות הדור החדש — תלמידי גימנסיות,
חיילים, פקידות ושוליות. כה אמר מוסטו־בוי
:״אני לא רוצה שהנוער שלנו ילך
לאיבוד. אני בטיח שהמועדון ימנע זאת
מהם.״
״בין החברים כבר אורגנה תזמורת ג׳ז
של ילדים מאפיקה. אני מכיר את ההורים
שלהם עוד מההגנה. עם הזמן אתן להם
לנהל בעצמם את המועדון. הם יערכו
1 56381011מ ; 3וכבר עכשיו אני מחפש
מקרב הנוער העובד מלצרים שיעבדו כאן.
מה שאני רוצה הוא שלילד שלנו תהיה
הרגשה כמו לילד האנגלי, האומר, :היום
אני הולך ל־ ! 01111 שלי׳.״
:קיץ ושלוש ל ״י. הוא משוכנע שמועדון
כזד, לא יפריע בהרבה לנוער בהכנת
השיעורים. מהסיבה הפשוטה, לדעתו: דמי
הכיס שלו לא יספיקו לבלות בו כל ערב.

רוקדים ב״מועדץ הטוויסט״
פירוז אטומי בחסות אלביס פרסלי
מספר החברים שנרשם בשבוע הראשון
הגיע ל־ .145 מי שרוצה להיות חבר מועדון
הטוויסט בישראל, מאיים בעל המועדון,
חייב להיות מוסרי וילד טוב. אם הוא ממלא
אחרי התנאי הזה, עליו למלא טופס בקשה,
לצרף אליה שתי המלצות של חברים, לשלם
דמי הרשמה, להביא תמונה, למלא פינקס
חבר, לקבל מספר, ולהתחייב בהצהרה חגיגית
למלא אחר תקנות המקום, שהן: שלוש
לירות לחודש, ושמירה על הנקיון.
״אני עושה זאת רק כדי לשמור על
המקום מפני אלמנטים של פושטים וטדי־בויס.
מועדון מהוגן כזה יפתור לנוער גם
את בעיית מסיבות היום השישי. אחת לשבוע
תיערך בו תחרות ריקודים, וכן יינתן
שיעור ריקודים חינם. אחת לשבוע גם רשאי
החבר להזמין אורח. את החברה הקבועה
שלו, למשל.״
מוסטובוי נישאל כיצד יש בכוונתו לפתור
את בעיית הבחור ההולך בקביעות עם רותי
ביום השלישי, ובקביעות עם דליה ביום
השישי. המנהל אמר כי לדעתו אין זו
בעייה :״אם הילד מרשה לעצמו לוקסוס
כזה, אז שישלם עוד שלוש לירות ויוציא
גם להן כרטיס.״
בשעות היום ממשיך מנהל מועדון־הריקו־דים
במקצועו מזה שנים: ייצור נעליים.
אכזיב המטרה: ח־סוד
תיבת־הדואר של אלי אביבי, בכפר אכזיב,
תמיד מלאה לאחרונה. רוב המכתבים נושאים
חותם רשמי: הזמנות לבתי־המשפט,
הודעות על תשלום קנסות, איגרות־התראה
מהמועצה האזורית, מכתבי־התחמקות ממשרדי
הממשלה. כל אלה יחד מהווים אות-
אזהרה, כי מיפעלו של אביבי באכזיב עומד
בפני התקפה כללית.
מטרת ההתקפה: חיסול הפינה המופלאה,
בה יצר אביבי את המוזיאון הימי שלו
ואת האכסניה.
עד כר, היה לאביבי אויב עיקרי אחד:
המועצה האזורית סולם־צור, לעומת זאת,
זכה לתמיכתם של כמה מראשי המנגנון
הממלכתי, אשר התלהבו ממפעלו. בין השאר
— גיורא יוספטל המנוח, שדאג להנחת
צינור־מים אל האכסניה.
לפתע נעלמו כל התומכים. גם כשפנה
אביבי לא מזמן לשר־החקלאות, משה דיין,
הממונה על מינהל מקרקעי ישראל — בעל
אדמות אכזיב הנטושה — זכה לתשובה אדיבה,
בה הודיע השר שלצערו אין גורל אכזיב
שייך לתחום סמכותו. הסתבר שמינהל
מקרקעי ישראל עשה עיסקה עם הוועדה
לשימור אתרים היסטוריים של משרד ראש־הממשלה:
המינהל החכיר את כל שטח כפר
אכזיב לוועדה זו למשך חמש שנים, תמורת
תשלום סמלי של לירה אחת. במידה והוועדה
תפיק רווחים מחכירה זו, יקבל מינהל המקרקעים
חמישה אחוזים מן הרוזחים.
הבוס העליון של הוועדה לשימור אתרים
היסטוריים הוא טדי קולק, שהוא גם הבום
העליון של החברה הממשלתית לתיירות.

מלבד זאת, הוא מגלה ענין מיוחד בתוכניות
לפיתוח אכזיב, כדי להפכה נקודת־מוקד לתיירים.
תוכנית הפיתוח־לעתיד: סילוק חלק
ניכר מבתי הכפר הערביים, שיפוץ ושיחזור
החלקים הצלבניים והקמת מועדון־לילה,
בית־קפה וחנויות למימכר מזכרות.
בתוכנית המסודרת, המשופצת, הממוסחרת,
אין מקום — לפי השקפותיו של טדי
קולק — למיפעל פרטיזני ופרימיטיבי, כ־מיפעלו
של אלי אביבי.
משפט ותר מד חוק
הפיתוי היד, חזק מדי: מספרו של כרטיס
הפיס שבידי שני הידידים היה גבוה
בשתי ספרות בלבד מן המספר שזכה ב־
100ל״י. שני בעלי הכרטיס גזרו את
הספרה המתאימה מכרטיס ישן, הדביקוד,
על כרטיסם וגבו את התמורה מבעל דוכן
בפתח־תקוה.
ההמשך היה מהיר. על סמך תאורו של
בעל הדוכן הכין צייר המשטרה ציור
משוער של השנים, הביא ללכידתם המהירה.
השנים ישבו ארבעה ימים במאסר,
וזמן זה הספיק להם להודות באשמה,
להחזיר את הכסף ולהביע חרטה גמורה.
ההפסד — והריווח. הפשע היה
ברור, וכן גם ענשו — שנות מאסר
ארוכות. ברם הסניגור הצליח לעורר את
רחמי בית־הדין בתארו את מצוקתם של
השניים, הנאלצים לפרנס משפחות גדולות
במשכורות של כ־ 200ל״י, את העובדה
שהחזירו את הכסף ואת חרטתם
המלאה. השופט נתן קנת התייעץ בחבריו,
החליט להטיל על השניים מאסר של
ששה חודשים על־תנאי, לשלוש שנים, וכן
300ל״י קנס.
יש לשער שכתוצאה מכל • זה איבד
מפעל הפיס שני לקוחות ותיקים, אבל
המדינה התעשרה בשני אזרחים שומרי
חוק — לפחות למשך שלוש השנים הבאות.
הווי המסמר
האחרץ: בקוממיות, אחרי
שחברי המושב נאשמו בהסתרת יוסלה ובמכירת
לחם כמזון לחזירים, נאשמו השבוע
בכך שנמצא מסמר בלחם שנאפה במאפיה
המקומית יגעת ומצאת: בתל־אביב
הודיע הצד,רון ידיעות אחרונות בעמוד
3כי הציבור מתבקש לעזור למישטרה בחיפושים
אחרי מאלי וסאלי וייסמן, גילה
בעמוד 1של אותו גליון כי השתיים נמצאו
בבאר־שבע כלס מי שנושך :
בחיפה, התנגד כלבן לפסילת כלבו שנשך
כלב אחר, טען כי האיסורים היחידים החלים
על הכלבים לפי תקנון התחרות הם: לא
לשבת, לא לקפוץ/ ,א לשחק זלא לרחרח
כלב אחר אגודת פועלות ישו :
בתל־אביב, נאמר לקבוצת נזירות! שביקשה
להירשם בהסתדרות שאם תצלחנה לארגן
עוד כמה עשרות נזירות, אפשר יהיה לפתוח
למענן איגוד מקצועי מיוחד.

שלה ביו קו ס מ טי ק אי
ד ״ ר א. ריבין

העולם חזה 1314

אנשים
כדאי לזכור

אבד ויו טוב
!וחת החתונות הגדולות ביותר שנערכו
אי־פעם בארץ, נערכה השבוע, במטבחי
סולל־בונה באזור התעשיה שבמפרץ חיפה.
היתד, זו חתונתו של יו רםאל מוגי, בנו
של שר־השיכון והפיתוח יו סףאל מו גי.
5000 איש שהגיעו ב־ 1500 מכוניות השתתפו
בשמחת השר. רק מעטים מהם ידעו
שהשמחה לא היתד, שלימה. יום אחד קודם,
נפטרה אמה של שפרה אלמוגי, אשת
יוסף. בבוקר החתונה השתתפה המשפחה
בהלויית האם, ובערב חגגו את נשואיו של
הבן, יורם, שסיים את לימודיו כמהג־דס־אניות,
הישיג כבר משרה במספנה —
בהולנד בין אלפי הנוכחים בחתונה
דיה גם ראש הממשלה דוי ד כן־גו ריון,
אולם הוא לא הצליח להינות ממנה. זמן
קצר אחרי שהופיע במקום נקהלו סביבו
מאות פועלי־נמל, ערבים כפריים וחיילים
דרוזים, עד שהיה צורך לחלץ את ראש־הממשלה
מהמקום, דרך פתח צדדי
על שעותיו האחרונות של ה״כ ח נן רו בין
סיפר השבוע ידידו, ח״כ מפ״םיעקב
(״קובה״) לי פ ט ין — בחצות הלילה, כאשר
כבר אפסו כל התקוות, יצא הרופא
מחדרו של רובין, כשפניו קורנות. הסתבר
שרובין משך אותו לויכוח על משבר קובה,
השאיר עליו רושם עז. עוד יותר התפעל
רופא שני, כעבור כמה שעות, אחרי שגם
עמו שוחח רובין על המצב המדיני. רובין
שיכנע אותו שלא תיתכן מלחמה עולמית.
בשעה שש בבוקר, ביקש רובין שיכניסו
לחדרו מקלט רדיו, האזין בדריכות רבה
לחדשות על קובה. כעבור שעתיים נפטר
הפרופסור קו ר ט פי ט ה, היושב
במאסר בישראל, אחרי שנמצא אשם בעבירות
במחוניות, פירסם לאחרונה שני מחקרים
תיאורטיים בעתונות הפיסיקלית העולמית —
בשטח הקרינה הקוסמית. בניגוד לכל המדענים
האחרים, המפרסמים את עבודותיהם
כשתחת שמם מופיע שם המכון או האוניברסיטה
בה הם ע־בדים, מצויין המקום המופיע
תחת שמו של סימה: חיפה, ישראל.

ב די די היהר סו מ ד׳

בארץ קיימים עוד אנשים שלא מבינים
חוכמות. במסגרת מסע הפרסום לספרו, סיר־סם
דן בן־אמוץ בלמרחב תמונת־ענק של
מי שהיה פוליטרוק הפלמ״ח, בני מהר*
ש ק כשמתחתה כתוב :״זה האיש! ,לבני
מהרשק — האיש שאחריו הלכתי עד רבע
הדרך׳ — ההקדשה שכתב דן בן־אמוץ בספרו,
אין למשות נזה — ספר הצחוק הציוני
סוציאליסטי, לחקלאי, לחייל ולאיש הסדנה.״
למחרת בב־קר שלח מהרשק את בתו אל
דן וזו החזירה לו את הספר עליו נכתבה
ההקדשה. את מחאתו הביע בני במכתב ארוך
למערכת למרחב :״מודעת הפירסומת עם
תמונתי ושמי ללא כל רשות ממני —
חורג הרחק מגבולות של כל אתיקה צבו־רית
ויחסי חברות אלמנטריים ...עברה עלי
אסוציאציה מסרטו של צ׳ארלי צ׳אפלין,
מלך בניו־יורק, שתכנו — צורת הפירסומת
הזולה אני מחזיר לך אית הספר עם

תרבות גן־העדן
...ע בו ר אדם וחווה היה גן־העדן
ביתם. היום ביתם של אדם וחווה הוא
גן העדן הפרטי שלהם. וכידוע אין
גן־עדן ללא תרבות. ובאשר לתרבות
הדיור — מעולם לא מוקדם מספיק
לקרב את האדם הצעיר אליה. שמיר,
בית־המסחר המיוחד לרהיטי נוער,
שם לעצמו למטרה לתת דוגמה לבני
הדור הצעיר. בתי־מלאכה פרטיים ו תכנון
חדיש ביותר הפכו את שמיר
לשם דבר בארץ. לכן, אם תרצה ב־רהיט
יפה במיוחד לחדר הילדים, פנה
לשמיר, תל־אביב, רחוב דיזנגוף .222

כנר גימלים במסדרון בית־הספד
מכתה ג׳ ועד ח׳
ההקדשה. נוכחתי שההקדשה לא אמיתית,
כי שלושת רבעי הדרך העצמאיים שלך,
שיבשו מאוד את רבע הדרך שהלכת אחרי.
ולהנהלת עתוננו: אני תקווה שאהיה קרבן
אחרון לחוסר פיקוח, והיעדר אחריות תנועתית,
בפרסום מודעות מסחריות
בפאריס נפתחה תערוכת אמנות חדישה בה
משתתפים גם שני ישראלים. הצייר יעקב
אג ם הציג בה תמונה סונורית שעצמיד,
הבולטים מצלצלים למגע ידו של הצופה.
המלחין יוחנן זראי הציג אנטי־כינור שהוא
כינור שהוצאו ממנו תיבת התהודה
וכל המיתרים פרט לאחד וכן בדור תרגול
למתאגרפים שבתוכו פעמון. כאשר היבטים
בו — משמיע הפעמון צלצול. בין שני
הישראלים התנהל ויכ ח על זכות היוצרים
על הציור המוסיקאלי. טען אגם :״זראי
לא מבין בציור. האנטי־כינור שלו זה לא
שלו. פשוט לקח כינור ופירק אותו. בעל
הכינור יכול להגיש נגדו משפט.״ טען זראי:
״בעל בית החרושת לצבעים יכול להגיש
משפט נגד אגם על שימוש לא נכון בצבעים״
.בינתיים, זכה האנטי־כנור של זראי,
לכותרית בולטות בעתוני פריס אחד
האוספים הנדיר־ם שיוצגו בתערוכת תחביב,
יהיה אוסף של חפצי אמנות סיניים עתיקים,
אשר הובא ארצה על־ידי עולה, שהגיע לפני
כשנה מיפאן. יהיה זה האוסף היחיד ב

שר המשפטים הדר׳ דב יוסף :״קבלת חוקה לא תהיה לתועלת
המדינה והיא עוד עשויה לעכב את התפתחותה.״
• ראש עירית כת־ים דויד כן*ארי, במסיבת עתונאים שכינס
לקראת פירסום דו״ח מבקר המדינה על עירו :״צר לי מאוד לאכזב אתכם, אבל
איני יכול למסור על גניבות ומעילות.״
• ח״ב מפ״ם יעקב ריפטין, על המשורר אורי צבי גרינברג :״מצויים
בארץ לא מעטים המשתחווים בפני אלילי הבטחון הצרוף מפני שלא החזיקו
מימיהם רובה ביד.״
9הנ ״ ל, על הצעת חוק לשון הרע :״מי שנותן להפקיר את העולם הזה,
אינו בטוח בעולם הבא של עצמו.״
9העתונאי שמואל הבהן על נצחון קנדי בעקבות משבר קובה:
״הולך לו קלפי משוגע!״
• חיים לסקוב, מנהל רשות הנמלים :״אני שונא מטיפים. הם תמיד
מטיפים לאנשים לשתות מים ובעצמם שותים יין.״
• נשיא ההסתדרות הציונית הדר׳ נחום גולדמן, בהשיבו
לעקיצותיו של ראש הממשלה על חוסר עליה מארצות־הברית :״גם בתקופת
כהונתו של מר בן־גוריון כיושב־ראש ההסתדרות הציונית, לא עלו יהודי פולין
בהמוניהם ארצה, למרות שמשה שרת לא כיהן אז כיושב־ראש ההנהלה וד״ר
גולדמן לא היה נשיא ההסתדרות הציונית.״
9קוראת היומון למרחב, חנה נתיב מנתניה, במכתב ששלחה למערכת
העתון אחרי שזה פירסם את תמונתו של שלוי־ שטארקס בעת שהוחזר ארצה :
״כאשר מתפרסמת תמונה מעין זו בעתון פועלים נשאר טעם מר והרגשה
כאילו דללו מקורותינו עד כדי כך שאנו נאחזים בזקנים ומדביקים אותם
בראש עתוננו.״

העזלס הזה 1314

נוער וזוהר

9סן לז> השבוע

תערוכה, שלא ישא עליו את שם האספן.
האיש, סוחר ברזל המתגורר בחולון, הסכים
רק בתאני זה למסור את אוספו לעדה
מכנס, מנהלת התערוכה. הסיבה: חששו
שאם יפורסם שמו, ישמש ביתו מטרה לגנבים
אמנותיים טייקה ירקוני שהודיע
כי הוא מתכונן לחזור ארצה, יהפוך
כנראה, באם אמנם יחזור, לאמרגן, מסתבר
כי שייקר, כבר החל לעסוק במקצוע: הוא
שותף בארגון הופעת האחיות בארי בארץ.

ה מ׳ ןאחד ־ 60
קונצרט מיוחד במינו נערך השבוע ב־בית־הספר
יהודה הלוי בתל־אביב. האמרגן
היה עודד גרא בן ה־ ,10 תלמיד כתה ה׳
של בית־הספר, בנה של מנהלת חנות משנית
מאירה גרא. עודד, שהוא מעריץ ותיק
של הכנר עברי גימלים, בן־דודה של
אמו, הציע לו לנגן בפני ילדים. השיב
עברי :״רק בתנאי שאתה תארגן את המופע.״
הילד פנה למנהל בית־ספרו, שקפץ
על הרעיון. כך כונסו השבוע 400 תלמידי
בית־הספר, מכתה ג׳ עד ח׳ במסדרון הארוך
של בנין בית־ספרם, האזינו במשך כשעה
וחצי לנגינתו של הכנר. עברי ניגן בפני
הילדים קטעים מסונטה של באך, סונאטה
של בארטוק, את המלאגניה של אלבנז ואת
הניגון של בלוך, התקבל במחיאות כפיים
סוערות וקריאות הדרן. הוא התחיל לנגן
בקצה המסדרון, עבר תוך כדי נגינה בין
התלמידים המוקסמים .״זד, הקהל הנפלא ביותר
שהיד, לי בחיי,״ התוודה גימלים ,״רק
חבל שהיה זה קונצרט חד־פעמי. מדוע שלא
יארגנו מופעים כאלה בכל בתי־הספר
פרדי דורה אינו מפסיק להציף את לקוחות
הפונדק הנהרייתי שלו בהמצאות מבד־חות.
כך למשל, מחלקים לכל אורח בפונדק,
ספרון קטן הנושא, עליו את הכותרת
המדעית :״חיי המין אחרי גיל 60״ .דפי
הספר הם חלקים לחלוטין. התפריט של
פרדי מכיל הסברים לפריטים השונים כמו:
כבד קצוץ — לא מיועד לידידים אישיים;
סלט ירקות — מה אתה, שפן?; מרק בשר
— מבית־המטבחיים של חיפה; מרק גולאש
הונגארי — לחתול קראו פושקאש; שינקן
— לדתיים מוגש בתור דג, עם כיסוי ראש;
הזוג דידי וצילה מנופי חזר
השבוע ארצה, אחרי סיור של חדשיים וחצי
בארצות־הברית. דידי נוצל בארצות־הברית
לעריכת מסע הרצאות עבור מפעל הרלווה.
כאשר חור, פגש אותו הפרסומאי אורי
סלע ושאל :״אם חזרת, אז מה נאכל?״
על פגישתה, השבוע, עם מי שהיה
שגריר צרפת בישראל, פייר ז׳ילכר, המבקר
עתר, בארץ, סיפרה הרכילאית מידה
אגרדג ״אנו מדברים בינינו אנגלית,
מפני שצרפתית אני לא יודעת, ובעברית
הוא מתקן אותי.״

...הבחורה הצעירה הרוצה לעורר
תשומת לב, לה היא ראויה, חייבת
להקפיד על טוהר עור פניה ולשמור
על רעננות נעוריה. רויאלויט, הקרם
המפורסם, לפי ד״ר לברן מפאריס,
והמכיל ג׳לה רויאל, מגן על עורך
ועל רקמותיו העדינות, מונע התהוות
קמטי פנים ומטהר את גוון העור על-
ידי פעילות מוגברת של מחזור הדם.
המפיץ בישראל: לילית.

ללא תחליף
...הזוג הצעיר, המרהט כיום את
דירתו, יודע כי למזרונים ולספות יש
לדרוש רק גומאויר כפר־סבא. גומי
אויר, המיוצר מלאטקם טהור, איננו
מאבד לעולם את צורתו, מחזיק מעמד
כמעט לנצח, ומתאים במיוחד לאקלים
ארצנו. על משקל פתגם ידוע אפשר
לומר — ״הישן על גומאויר — נהנה
כפליים !״

שם דבר
...ואם כבר מדברים בצעירים, מן
הראוי להזכיר את ג׳רקולי. ג׳רקולי
הוא שם דבר לחליפות, שמלות ומעי לי
ג׳רסי מן הטיב המעולה ביותר.
הלובשת בגדי ג׳רקולי יכולה להופיע
בחברה הטובה ביותר. והיא תעורר
התפעלות. דבר אחד יש לזכור: מוצרי
ג׳רקולי נמכרים רק בבתי האופנה
המובחרים של הארץ.

בשורה טובה

...לצעירים הסובלים מפצעים ב עור
פניהם או מזיהום העור, יש
בשורה משמחת: קרם הפנים הנפלא
פ־ , 14 מתוצרת קליאו, עוזר להתגבר
על תופעות אלה. פ־ 14 חודר עמוק
לגקבוביות עור הפנים, מנקה אותן
מבלי לשמנן, וכעבור זמן קצר אפשר
לראות את התוצאות המשמחות. דרשו
עוד היום בבית המרקחת או בתמ-
רוקיה את קרם הפנים פ־. 14

וגם_לעזר
...הגיע הזמן לדאוג להלבשה חור פית
לאשר, הצעירה: וגם לעזר כ נגדה.
פרידו, מרחוב נחלת בנימין ,46
תל־אביב, מגיש מבחר יפה של מו צרי
סריגה. לאשה: חליפות, חול צות
ואפודות. לגבר: האפודה האלגנ טית.
במחירים נוחים מאד. אל נא
נשכח: פרידו, רחוב נחלת בנימין .46

מפפר 1314

י״ז חשון תשכ״ג14.11.1962 ,