גליון 1315 מתאריך 21 בנובמבר 1962

היועץ
המשפטי עוזו לדויד בן־גוויון לבזות את המשפט

״למראה הגליון האחרון תקפה אותי
עווית!״ טוען יוסף שמולביץ׳ מנווה־שאנן,
היפר״ במכתב ששלח לנו השבוע .״מה עשיתם
למנהיגנו הנערץ, מר יוסף אלמוגי? זהו
עיוות הדין ועיוות הטבע! איך הדבקתם לו
פרצוף ארוך, בעוד שכל חיפאי יודע היטב
שיש לו פנים רחבות, התואמות יפה את
לבו הרחב? אני תובע במפגיע התנצלות
מצולמת!״
אין קל מוה. הנה תיקון המעוות:

ז* < 8א <0א 0וזק1מ* 6$ו54
3ץ*000)14
^1־¥1310

, 80110-511111ג

?11111081

:י&ב! 061^ 1436א8א

י?3־ד¥5.ז9

•#11€¥סז,!3א 1-1־ 1המזיהי״ו!*31ח51 ס!•11״11
־] 6 3ס* 1י1138״ד! 0וי״ £יו״ 11] $*8198ייא !¥6 * 3*46 11.

1*#ז*3 5

וי*1
8** 3 .1 0 .6 2ז!8א*1

ן 6 3ס<0 .

* 121*18ט | £3 ״4 ״ 5ז $4

החליפה המנכנה
לפי מ>\ 7ב ה או פנ ה
רכר

וגידגז-רכר

גיר

גם אסתר סגל מירושלים מותחת ביקורת
על תצלומי המנהיגים שקישטו את השער
ואת הכתבה המדינית בגליון האחרון .״עד
עכשיו רק ראיתם מהירהורי לבכם. עכשיו
אתם גם מצלמים את הירהורי לבכם! איזו
עקומולציה של פרצופים עקומים!״
ביהוד רבה הקוראה סגל את ריבו של מר
פנחס לבון. גם לכך יש תרופה, כדלהלן:

לשחוזך — מחלקה מישדת לחליפות לפי מידה

א.ב.ג — .אפנת בגדי גברי ם -תל -אביב • חיפה • ירושלים

הכץ רכבךל חו ר ף!

ב צ לו ם
הסרט קו ב ע!
1110110 3510111 6 13011 1=11108

3קא
ל צלוס ב תנו ע ה וב תוך
אול ם ״ 34
3קז
הסרט בעל הגרעין העדין
ל הגדלו ת ״ 24
א & ק 56100 )1101116
לצלומים מו צ ל חי ם 300
ל ה שי גבכלבת• מסהר
ל צר ב• צי לו ם.

עגב ה ה כנ ההרכב על ה גע על
אג פנגנני ע געבגנגט־יע
ניתנת לך ההזדמנות לבדוק את רכבך לל א ת שלום
בכל המוסכים המאוגדים באיגוד המוסכים בישראל.

סו כני ם א. ברנד
תל־אביב, שד־ רוט שילד 5ז
טל 65421 .

״ לויד ״
המכון הבינלאומי להתכתבות

נהג:

אלה הנז הנז ה! ברג ע
עגד היג ע

המועצה הלאומית למניעת תאונות

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

אולם היו כמה וכמה בעלי־מכתבים ששיטת
התצלום החדשה מצאה חן בעיניהם.
חנן גולדמן, גם הוא מירושלים, טוען שזוהי
השיטה האידיאלית לצלם את תוך־תוכו של
האדם, ולא את קליפתו החיצונית. על־כן
הוא מציע לתצלום כזה שם משלו —
תנזתפש.
השם יפה, אך מחייב יתר על המידה.
מובן שהעולם הזה, שהמציא שיטה חדשה
לבצע תצלומים כאלה, מתכוון למצות את
אופיו של האובייקט, כדרכו של קאריקטו־ריסט,
המבליט בדרך ההפרזה את התכונה
העיקרית. אולם איננו יכולים להתחייב כי
בכל פעם נגלה את הנפש.
על כן החלטנו לקרוא לתצלום כזה בשם
צנוע יותר — תעווית. כדאי לך לזכור
מילה זו — כי בעתיד תפגוש בתצלומים
אלה של ראי־עקום לעיתים קרובות מעל
עמודים אלה. בצד הקאריקטורה השבועית,
תוסיף התעווית מימד נוסף לעתון, מימד
של פרשנות מדינית מצולמת־מעוקמת.

מכוזנים
שבועון מסוייס

אורי אבנרי הצליח ל׳ענע אותי בקטע
הראשון של דבריו על השבועון המסו״ם
הנרטני (העולם הזה
.)1313
אולם נם אחרי שתפסתי
את הלדיחה,
נשאר פרט אחד סתום
בעיני. על טי
אמרה הגברת. ורה
אלישיב, כתבת ״רבר״,
כי הוא ״האופוזיציה
היחידה במדינה״?
על העולם הזה
הנרטגי, או על
דר ׳ספ י גל הישראלי?
שמואל
גרזרן;
רמת־גן
על דר שפעל הגרמני. הכתבת אלישיב
אמרה את הדברים במיסגרת תוכנית־סלביזיה,
אותה הפיקה בגרמניה למען הקהל הגרמני,
שהכתה שם הדים רחבים.

מאזן האוזניים
טוב עשה העורר בטאטרו ״אוזניים לכל
קיר״ (העולם הזה ,)1314 שהבחין בין אנף
המודיעין של צה״ל (אט״ו) לבין שאר טנג-
נוני־החושך המוזכרים בהצעודהחוק החדשה
בדבר האזנת-הסתר.
אי־אפשר להתנגד להאזנת-ם תר המבוצעת
בידי שרות בטחוני מוסמר וחוקי, בראשות
אדם המוכר לציבור, למטרות צבאיות ישירות
ובמלחמה ננד הרינול. לעומת זאת יתנגד
כל אדם חנון להאזנת שני השרותים
האחרים, שאיש אינו יודע בבירור את מהותם,
אחריותם וכפיפותם למרות דמוקראטית
כלשהי.
אני מציע לכרות את האוזניים לכל חבר-
כנסת שיצביע בעד הצעת־חחוק בצורתה זו.
פל ח״כ, אשר ירים אח ידו כדי לטנר חוק
אנטי־דמוקראטי זה, יהיה ראוי לפרס.
גדעון לב־ארי, קרית-גת
למשל, מנה של אוזני־אס״ן ז
אם עם ישראל ייכנע לקנוניה חדשה
זו, הרי ידמה לעבד התנ״כי, שאינו רוצה
בחרותו. לפי הדין, רצעו את אוזנו של עבד
בזה אל המזוזה.
מסתבר כי כבר אז היתה האוזן סמל העבדות!
שולמית
גת, פתח־תקווה

פאב שיניים

חן־חן על הכתבה שלכם על הספסרות של
האוניברסיטה בכלי הסטודנטים לרפואת־שיניים
(העולם הזה .)1314
כאז מדובר בעיסקה של כ־ 15,000ל״י, ומן
הדין שייערר מיכרז בין יבואנים מתחרים,
כדי להשיג את המחיר הזול ביותר,
ולא לייבא מחו״ל בצורה הפוגעת בכים התלמידים.
אותה
פרשה מתחוללת עתה עם שנה ד׳,
וכאן מדובר בסכום נדול עוד יותר, כי בה
לומדים 23 תלמידים (כלומר 27,600ל״י).
ד״ר כהז, חברת ועדת־הכלים בביה״ם,
אומרת שוה מעשה מלוכלד לפרסם בעתון
דברים פנימיים של האוניברסיטה, שזה
פוליטיקה וזה מתאים ללבון. היא מוסיפה
שעלתה ארצה בתור ציונית, וזה מטש בושה
שסטודנטים מספרים בעיתונות את פרשיותיהם.
סטודנט,
ירושלים
אצל ד״ר שאקי קרו בעבר מיקרים סוד
דים נוספים, כגון פרשת הבוגר שקיבל
פרם עבור עבורת־נמר מצטיינת. לאחר שהודה
לתורם האמריקאי על הסכום שקיבל,
הוזמן בדחיפות למשרדו של שאקי, והותקף
קשות על כי נקב באוזני התורם את נובה
הסכום שקיבל. התברר שהתורם נתז כפליים
מסה שהבחור קיבל. הנהלת ביה״ס טענה
אז כי על הסטודנט להודות על שבכלל קיבל
דבר־מה, ושזה חסד גרול, ושלבית־הספר יש
הוצאות רבות ועליו לקבל ברוח טובה את
ה״טס״ שהורידו לו.
סטודנט, ירושלים

ליגה למניעת ההפלייה
מדברים וכותבים אצלנו הרבה על הפלייה
סכל הסוגים — עדתית, דתית, מעמדית,

זכו׳.
האם לא כדאי לייסר נם אצלנו מעיז ״לי
גה ננד ההפלייה״ ,כדוגמת ה־ 3ך ת?13ס1-ז1ז\.
מ!0ז בארצות־הברית, שתוכל להיות
מורכבת מחברים ובאי־כוח מכל השכבית בישוב
יהודים ולא־יהודים?
היא תהיה
הכתובת אשר אליה
יפנו כל אלה שסובלים
מהפלייה. הלינה
תבחן את התלונות
ותטפל בהן, במידה
ותהיינה מבוססות.
היא נם תנהל
תעמולה בציבור
היהודי — האשכנזי
והספרדי, ובציבור
הלא־יהודי, בכל האמצעים
העומדים לרשותה:
אספות, כרוזים
וסרטים.
ליגה כזו תוכל להיות
נורם חשוב
בחיים הציבוריים שלנו,
באם תעבוד כהוגן. ייתכן שיצטרפו
אליה אנשים מבל־מיני שכבות, אשר רואים
בדאגה רבה את ההתפתחות המסוכנת אצלנו.
ד״ר שמואל שרשבסקי, ירושלים
העולם הזה 1315

מכתבו של הצייר משה ברנשטיין (העולם
הזה )1314 ננד בני ערות־המזרח היה גם,
פוגע, מעליב ואנטישמי.
ברצוני להזכיר למר ברנשטיין שבימיו
הקשים ביותר, עת רעב ללחם, מצא נוחם
ועידוד אצל חברים מבני עדות-הטורח. את
תמונותיו הראשונות תלו על קירות מוזיאון
תל-אביב בני ערות־המזרח. ואת מדינת ישראל,
שבתוכה מסתובב חופשי מר ברנשטיין,
בנו בני עדות־המזרה, עוד בטרם שמע ותלם
עליה.
אזכיר לברנשטיין (זה שם עברי? ישראלי?)
שהתנהגותו השחצנית, הליכתו, לבושו,
תספורתו, אינם אירופיים כלל וכלל,
אלא מזכירים בן עיירה נידחת בפולניה.
נחום מ ,.תל־אביב
כולנו קראנו את מכתביו של משה ברנשטיין,
גם נהגנו מזיו פרצופו עטור כיסוי־החורף.
אנשים
פשוטים ודאי הזדעזעו מצורת
כתיבתו של נסיר ״כפית״ זה. נם לי כמעט
וקרה כדבר הזה, עד שראיתי מי בא שם
על החתום.
ברנשטיין,
בוא,
נערוד התערבות קטנה:
ביום ג׳ בערב
רצת כחץ מקשת לקנות
את העתון, באותו
ערב כבר ישבח
בשיכונר בדיזנ־גוף
והצגת לכל הסובבים
את מכתבך
עם התמונה: לא כן
הדבר? האם כל זאת
מכיוון שנלאית מלעסוק
בשטחד אתה
— בציור?
תשמע לדעתי —
הטשד לעסוק בציור,
נסה להביע רשמים דקל מביקורר בקולנוע,
השתמש בפורטרט עצטד בתור נושא מרכזי
לדמויות המחרידות המפריעות לר בקולנוע
הציור הזה וראי יצליח. בשאר השטחים
ח 1חדל לא לנגוע. כפי שהבחנת, אתה רק
תהרוס.
דויד דקל, תל־אביב
העולם הזה מקווה כי בדקלים לא תיפול
שלהבת, וכי הקורא דקל לא יציג את תמונתו
לכל הסובבים.

}המטות סננאיס
החודש

נפתחים קורסים חדשים

שרטוט מכונות
שרטוט בנין
ארכיטקטורה

(כולל שרטוט רהיטים ועצוב פנים)

טכנאות מכונות
טכנאות בנין
פרטים וחרשמח:
12—10 בבוקר 7—5 ,בערב
ת ל ־ אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל.

דובר המחתרת הספרדית מבקש עצות קוג-
סטרוקטיביות מקוראי
העיתון. ובכן, הייתי
מציע לו עצה טובה
והיא: לד תקנה חבל
גדול, ותלה עצמד
בעי.רתו.
אתם רק גורמים
שה״ספרדים״ (אגב,
אני ספרדי) יתביישו
להוציא את ראשיהם
מחלונות בתיהם,
ויבודדו אותם
ע!ד יותר. אתם מגבירים
את הקרע בין
שני פלגי הרת היהודית.
סימן־טוב
סימן־טוב,
סימן־טוב
צה״ל

נפתחים קורסים חדשים
*.רדיו אלקטרוניקה
* טלויזיה
* חשמל — זרם חזק
פרטים וחרשמה:
10־ 12 בבקר5 ,״ 7בערב,
תל-אביב, רחוב אלנבי 76
חיפה, רחוב ביאליק 17
ירושלים, רחוב יפו ,33 בית יואל

טדי־כיזיה

אם אני הבנתי נכון את מאמר העורר
״טל־ביזיון״ (העולם הזה ,)1313 אז הוא
נגד הטלביזיה, ז .א. הוא מזדהה בשאלה
זו עם ראש־הטמשלה. האם הוא שונא את
טדי קולק יותר מאשר את בז־נוריון?
א. הר־זהב, ירושלים

דחף

אין ספק שהמאמר הוא טפשי במידה
בלתי־רגילה.
הזקן ואשכול, המייצגים את כוחות־השחור,
הריאקציה, האימפריאליזם המערבי וכו׳,
אינם יודעים כבר מה יעזור להם בדרכם,

בכלל, האם יכול מר אבנרי להצביע על
מדינה מתקדמת שאין בה טלביזיה?
אני מקבל את דעתו כי הטלביזיה תהיה
שופעת תרבות קלוקלת — אולם מצב העולם
הזה בשטח זה גם הוא לא הכי טוב.
יצחק כהן, באר־שבט
העורך לא התנגד לטלביזיה בתור שכוו. הוא
התנגד לטלביזיה ממשלתית, שתהיה בישראל
מן ההכרח תערובת של תעמולה מפלגתית
ופירסומת קלוקלת.
במאמר נפלה טעות. הטלביזיה היתה כבר
קייסת בימי היטלר בנרמניה, ועוד לפני כן.
בעוד שבארצות־הברית הטלביזיה לקהל
היא בשימוש ט־ ,1937 הרי בגרמניה התפתחה
ב־33־ .1932 אולימפיאדת ברלין ()1936
הועברה ל־ססס 150,מקלטים ברחבי ברלין
בלבד 1ז״א יותר מקלטים מבכל המזרח
התיכון כיום או בישראל בעוד מספר שנים.
האמת שב־ 1939 נעצרה התפתחות הטלביזיה
בגרמניה מסיבות צבאיות, למשך 10
שנים•
הסיבות לכד שלא השתמשו בטלביזיה בגרמניה
הנאצית נובעות טאי־יציבותו של
היטלר בהופעותיו הפומביות, דבר המסוכן
פי כמה בטלביזיה, כאשר כל מאזין־צופה
חוזה במנהיג המטורף מקרוב. מסיבה זאת
גם שידורי רדיו רבים של הפירר צונזרו,
ואף הוקלטו מספר פעמים לפני השידור.
אינג׳ י. מנטל, חיפה

זכות הקדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ל יז ה
הוא סיפורה של נערה
חרב, פליטת יהודיה,
כתוב בידי אחד הסופרים
הכשרוניים ביותר של אירופה,

יאן דה הארטוג
מועדון הספר הטוב
כהוצאת מ. מזרחי
להשיג בכל חנויות הספרים

הספר שמש רקע לסרט
בד על עתה המוצג קולנוע ת ל ־ אביכ
פרסום א.ב.נ.

,העולםהזה׳׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת׳־א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ.

במדינה
העם
דו גמהאומרלה
הכל הרגישו שקיים דמיון מסתורי בין
המתרחש בגרמניה לבין המתרחש בישראל.
אפילו קול־ישראל, בטיאון הממשלה, הקדיש
למשבר הגרמני את המקום המרכזי בחדשות,
כאילו אירע בישראל.
ואכן: היו למשבר הגרמני כל הסממנים
הידועים כה היטב לאזרח הישראלי: ראש־ממשלה
זקן ועקשן, כנופייה של נערי־חצר
השולטים מאחורי הקלעים, בום של מערכת־הבטחון
בעל אמביציות ללא־מצרים, מנגנון־
חושך המר,וזה מדינה־בתוך־מדינד״ קואליציה
ממשלתית בה מצפצף הרוב על המיעוט.
המשבר בגרמניה פרץ בגלל פעולה בלתי־חוקית
של מנגנון־החושך שביקש לכרות
את לשונו הרעה של השבועון הלוחם היחיד
במדינה, דר שפיגל. אחד מיוזמי הפעולה
היה שר־הבטחון.
יריקה וגשם. לפני שבוע היה נידמה
כי המשבר חוסל. בדרך האופיינית גם
לישראל, הוטלה האשמה על שני פקידים,
ושותפי־הקזאליציה אמרו אמן.
הדבר שימש נחמה מסויימת לאזרחי ישראל.
הם יכלו להגיד לעצמם :־גם הגרמנים
אינם טובים מאתנו. המשברים שלהם
דומים למשברים שלנו — ומסתיימים באותה
צורה נלעגות״
אולם השבוע נסתבר כי יש הבדל —
ולרעת ישראל.
הקואליציה הממשלתית בישראל לא התפרקה
בפרשת סובלן. שום שר לא התפטר.
שותפי הקואליציה מוכנים לסבול בשקט כל
יריקה בפרצופם, לטעון שזהו גשם. השבוע
שוב בגדו פעמיים בעצמם — פעם כאשר
עזרו למפא״י למנוע את ביטול המימשל
הצבאי (ראה להלן) ,ופעם כאשר עזרו ל־מפא״י
לבזות את המשפט ולקיים חוק
טוטאליטארי (ראה הנידון).
פג גופם. אותה שעה התמלאו שותפי-
הקואליציה בגרמניה עוז־רוח. הם תבעו את
הדחתו של שר־הבטחון. כאשר לא נענו,
ר״דיעו כל חברי המפלגה הליברלית על
התפטרוחם מן הממשלה. ממשלת אדנואר
נשארה ללא רוב בפרלמנט. ובניגוד לבך
גורירן, אין לזקן הגרמני מיבחר של שותפים
פוטנציאליים, המוכנים להתמסר לו תמורת
אתנן מתאים.
הדבר מצלצל כעלבון. אולם זוהי עובדה:
לעסקני ישראל יש מה ללמוד אפילו מעסקני
גרמניה המערבית, מדינה שהדמו־קראטיה
בה דומה לפג גוסס.

ה כנ ס ת
מ ה ! ה מ הו ד *

10ס ס 7צ

ללמוד

^ ]0101״״
שפות

אולפן

ותרגום

קורס לתרגום סימולטני
בהדרכת התורגמן

יוסף א. רוזן כירושלים ברחוב בן־יהודה 10
ת. ד4111 .
19־ 12 ; 17־10

בחיפה בבית ג׳יימם א. דה־רוטשילד
מרכז הכרמל
שעות המשרד המקובלות

״איזו שערוריה!׳׳ רטן ח״כ מפ״מי, כשנגמר
הכל. ואמנם: אילו הצביעו כל הח״כים
כפי שצריכים היו להצביע, היה המימשל
הצבאי סופג מכה חמורה, אם כי עדיין לא
מכת־מוות.
בהצבעה השתתפו 99ח״כים 50 .מהם —
רק בחצי ח״כ יותר ממחצית מספרם —
הצביעו נגד הצעת חבר־הכנסת פנחס רוזן.
אולם רק 26 הצביעו בעדה. שאר ה״— 23
אנשי חרות ואחדות־העבודה, המכריזים בכל
הזדמנות על התנגדותם למימשלה צבאי —
נימנעו מהצבעה, הנחילו למפא״י רוב גדול.
הצעה מחוכמת. לדיון עמדה הצעת־חוק
מחוכמת מאד של רוזן הקשיש. הוא
הגיש אותה בחודש פברואר, יום אחד אחרי
שהכנסת הורידה מעל סדר היום, ברוב
קטנטן, את הצעות־החוק לביטול המימשל.
המימשל הצבאי מבוסם על תקנות־ההגנה
(שעת־חירום) , 1945 שהותקנו על־ידי האנגלים
לשם מלחמה במחתרת העברית. עם
קום המדינה ניתן לתקנות אלה, כמו לכל
שאר החוקים הבריטיים, מעמד חוק ישראלי.
מאז התקינה גם ממשלת ישראל תקנות
לשעת־חירום. אולם תקנות ישראליות כאלה
הן זמניות, והן טעונות אישור מחדש, כל
כמה זמן. בכל מועד כזה ניתנת לכנסת
האפשרות להרחיב את הדיבור על התקנות,
למתוח ביקורת ולגלות פגמים. לפחות להלכה,
היא יכולה גם לבטלן.
כך נוצר מצב אבסורדי לגמרי: התקנות
הבריטיות הן קבועות, אינן זקוקות לשום
אישור והארכה, ואי־אפשר אף להתווכח
עליהן* .ואילו דווקא התקנות הישראליות,
אלא במסגרת של הצעת־חוק פרטית
לחיסולן. במקרה כזה ניתנות למציג רק
10 דקות להנמקת הצעתו, ואין כל ויכוח.

שנתקבלו על־ידי הכנסת, זקוקות לאישור
תדיר.
שפדהמדרגה. הצעה זו מצאה את הכנסת
בשפל המדרגה. בהגיעה לדיון, ביום
הרביעי השחור (ראה הנידון) ,זכתה לתגובה
עגומה עוד יותר מהצעות־החוק לשינוי
חוק בטחון המדינה.
בכל מפא״י לא נמצא אף איש אחד,
שיצביע בעד הצעתו המתונה וההגיונית של
רוזן. המפד״ל, שתמכו במערכת הבחירות
בביטול המימשל, בגדו כרגיל. אחדות־העבו־דה,
שעמדה בראש המערכה הקולנית נגד
המימשל לפני הבחירות, הודיעה מראש שתימנע,
הסתמכה על טענות מגוחכות של
השתמטות.
תמוהה ביותר היתד. עמדת חרות, שנמנעה
אף היא. רבים ראו בכך עמדה קטנונית,
שבאה לשלול נצחון מן המתחרים הליברליים.
אחרים ראו בכך מיחווה כלפי
הבטחוניסטים של מפא״י. אולם הסיבה האמיתית
היתד. נעוצה באחת החולשות המסורתיות
של הרביזיוניסטים: העדפת סמלים
חיצוניים ריקים מתוכן על המציאות
המעשית.
טענה חרות: הצעת רוזן, שתיתן לתקנות
הבריטיות מעמד של תקנות ישראליות, מעניקה
גושפנקה ישראלית למורשת המנדט.
ל א ־ ט הו ר, ל א־ כ רו ר. עם כל הרקע
העגום, היו בדיון הקצר כמה קטעים טראגי־קומיים.
קטע אופייני של הפרוטוקול ה־סטנוגראפי:
רוזן
היתד, הצבעה בפברואר
היה (אז) רוב מאד לא־ברור. אינני רוצה
לומר לא־טהור, אבל על כל פנים לא־ברור.
הרוב הי ה 58 ...נגד .55 ובכן, רוב הוא
רוב, זה נכון. למדנו אפילו שרוב של קול
אחד יכול לגרום לבכייה לדורות.
מנחםכ הן (מפא״י) :מהו סימן־ההיכר
לרוב טהור?
ר חן: אמרתי שאינני רוצה לומר רוב
בלתי־טהור, אלא רוב לא־ברור, ולא צריך
לשאול אותי על מה שאינני רוצה כלל
לדבר.
ראשית כל, היו ברוב הזה שני נציגים
של המיעוט הערבי, ואינני יכול אלא
לזקוף את הצבעתם על חשבון חולשה חולפת.
אני פשוט אינני יכול להבין שערבים,
אשר הכרנו כאן כנציגי המיעוט הערבי,
אנשים זקופי־קומה, גאים בעצמם והמכירים
בערכם, שהם יתנו ידם לקיום המימשל
הצבאי.
והיתד, הצבעה משונה במקצת של אגודת-
ישראל.
גו לדהמאיר: איזה ציונים בכלל על
הצבעות? ! מי הסמיך אותך לתת ציונים על
הצבעות כאלה?
ק די שלה (היו״ר) :אני מבקש להירגע

דהן: אני רוצה לענות לשרת־החוץ
הנכבדה.
יום ן 5כ מי ס (ערבי, מפ״ם) :האמת הרגיזה
כנראה את שרת־החוץ.
דחן: אולי לא הייתי מדבר על ההצבעה
של אגודת־ישראל, אלמלא היא בעצמה דיברה
לפני ההצבעה ואמרה אז, אמרה בפשטות
פה בכנסת
אי צ׳ ה ־־ מ אי רלוין: מניין אתה יודע
שזה טהור וזה לא טהור?
רוזן שהעניין לא ברור להם.
לוין: לכן זה לא טהור?
לוז: חבר־הכנסת רוזן לא אמר ״לא
טהור״ ,אלא שההצבעה לא היתר. ברורה.
על עניין זה הוא חזר.
רוזן: וכנראה הובטח להם בתור תמורה
דבר אחד
ב גין: הוא אמר שההצבעה היתה משונה.
לוז: זאת אתה אומר שהוא אמר, או
שאתה חושב כך?
רוזן: מה?
לוז: שהובטח להם.
רוזן: אני אומר שהובטח להם כתמורה
שדבר זד, יידון בוועדת החוץ והבטחון של
הכנסת
ארבעהז קו פי־ קו ש ה. מכל דברי רוזן,
זכה רק קטע אחד לתשובתו הישירה של
ראש־הממשלה — הקטע על הצבעת הקוזיד
לינגים הערביים. קרא ראש־הממשלה :״אנשים
שנאמנים לבטחון המדינה ואנשים אחרים
זקופי־קומה, יכולים להיות גאים במימ־של
הצבאי, כי הדבר הוא לשלום הארץ!״
ואמנם, ארבעת הקוויזלינגים הגאים ו־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1315

ך ימי המנדט
לפלש תינ ה (א״י)
מאז צעדנו צעד
נסתבר כי בישראל
שמן הראוי לכנותו

הקולוניאלי היו החוק והמשפט ב־כפופים
למר. שנקרא ״המלך במועצתו״.
כביר קדימה. זכינו לעצמאות. השבוע
החופשית כפופים החוק והמשפט למה
בשם ״בן־ג ריון בכנסתו״.

הוכח סופית כי הסמכות המשפטית העליונה
אינה כית־המשפט, וגם לא המצפון הלאומי,
אלא אדם אחד המצפצף על הכול -כשחכורה
של חכרי־כנסת עלוכים, אומללים, נפחדים ונכנעים
עונים אמן אחרי הציפצוף.
זה! הלקח של יום הרביעי האחרון — אחד הימים השחורים
ביותר בתולדות הכנסת, בתולדות המשפט, בתולדות
המדינה כולה.

״יום הרביעי השחור״ ייכנס להיסטוריה
תמרור עגום נוסף בדיד ההידרדרות של
כנסת, כדיר ההתפרקות של מדינת־החוק,
דרר ההתנוונות של הערכים המהווים את
יסוד האמיתי של בטחון המדינה.
הכה עיוות
שרירותי, לאפשר לנאשם הגנה הוגנת — שהיא
בלתי־אפשרית כיום.

ך* שוב להכין זאת: ביום הרביעי השחור לא נדן
) רשה הכנסת כלל לקבל את הצעות־התיקון כשלעצמן,
לאמץ לעצמה את ארבע ההצעות או אחת מהן.

הכנסת נדרשה רק להעכיר את ארבע ההצעות
לוועדת־החוקדדהחוק־והמשפט, כדי ל אפשר
דיון ממצה, ענייני ומיקצועי כהן.
אילו נתקבל הדבר, היתר, ועדה זו בוחנת כל הצעה באופן
מדוקדק, שומעת את דעת המומחים של משרד־ד,משפטים
והש״ב, בודקת את הנסיון שנרכש במשפטים השונים,
מנסחת את מסקנותיה ומחזירה את הכל לכנסת לשם דיון.
האם אפשר להעלות בכלל על הדעת דרישה מינימלית
יותר, צנועה יותר, מאשר זו? אחרי ששופט עליון קבע,

גורם הישיר של הוויכוח המחודש על חוק בטחון
ן | המדינה היה זעקת־מצפון, שהידהדה לפני חודשים ב־א!לם
בית־המשפט העליון של המדינה.
בנסחו את פסק־דין הרוב, שהרשיע את אהרון כהן בחלק
מן ההאשמות שיוחסו לו, גינה השופט משה לנדוי בחריפות
חסרת״תקדים את הסעיף 24 של החוק הבטחוניסטי.
הוא קבע שאם בית־המשפט אינו מקבל מסיבה כלשהי (ולוא
גם מסיבה פורמאלית גרידא, הנובעת מן ההלכה המשפטית)
את טענת הנאשם שהיתר, לו סיבה סבירה להיפגש עם הס.
כן הזר, הרי ״חייב הוא להרשיע את הנאשם במסירת

במילים אחרות: השופט נאלץ להרשיע את
הנאשם על עבירה מסויימת, אחד הפשעים
החמורים ביותר שהחוק מכירם, למרות שהוא
משוכנע לחלוטץ כי הנאשם לא ביצע אותה.
דברים אלה לא נאמרו על־ידי אוייב המישטר, או על־ידי
איש הידוע כמזלזל בבטח;ן המדינה. להיפך, השופט לנדוי
נחשב לאחד השופטים ה״בטח ניים״ ביותר בבית־המשפט
העליון. והוא לא אמר את הדברים בתיאוריה, בהרצאה
מלומדת, אלא בשעה שישב בדינו של אדם חי, א־תו נאלץ
להכתים ולשלוח למאסר, אף שלדעתו לא מסר לסוכן הזר
אלא ידיעות פוליטיות, שאפשר לקרוא אותן בכל עתין.

^ ידו קרה כל זה בארצות־הברית, הרי היה התיקון
בא אוט מטית, בכוח החלטתו של השופט עצמו. ברגע
שבית־המשפט העליון של ארצות־הברית ק בע כי סעיף
מסויים אין דעת החוקה סובלתו — בטל הסעיף ׳מבוטל.

זה בוהה של מדינת־חוק. זה בוהה של חוקה.
זה בוהה של דמוקראטיה.

לכן דאג דויד בן־גוריון לכך שלא תהיה לישראל חוקה.
לכן מעז שר־משפטים מפא״יי לטעון — כפי שטען לפני
שבוע — כי החוקה המפוארת של ארצות־הברית היא ״פיסת׳
נייר״ .שהרי לא ייתכן שגטון־יחיד בארץ בה יכול בית־משפט
בלתי־תל.י לבטל כל חוק שנתקבל בכנסת על־ידי
שכירי־ההצבעה הנאנקים תחת שוט המשמעת הקואליציונית.
אולם גם במדינה בה אין בית־המשפט מ, סמך לבטל
בעצמו את החוקים, יש משקל מוסרי ומשפטי עצום לדברי־הביקורת
המושמעים בפי שופט על ניסוח החוק הקיים. אפשר
היה לקוות כי אפילו ממשלת ישראל, השומרת על דמו־קראטיה
פורמאלית׳ להנאת התיירים ות רמי המגבית, תיענה
לקריאת השופט תגיש בעצמה הצעת־תיקון כלשהי.

אולם הממשלה התעלמה מכל העניין בחוצפה
עילאית. מה חשובה דעתו של שופט עליון,
לעומת רצון השליט ומנגנון־החושן־ ?
וכך נאלצה האופוזיציה ליטול את היוזמה לידיה. ארבעה
מאריות הכנסת — מנחם בגין, משה סנה, הנם רובין ז״ל
והנס קלינגהופר — הגישו הצעות־חוק נפרדות, בהן ביקשו
לתקן את העיוות המתועב ביותר, בצ.רד. זו או אחרת. כל
ארבע ההצעות הצטיינו במתינות מפתיעה ובזהירות מירבית.
בכל הארבע נשאר המגע עם סוכן זר, ללא הסבר סביר,
בחזקת עבירה שדינה מאסר. התיקונים לא באו אלא למנוע

/הופך — כמו קודמו בתפקיד, בשעתו — סכנה חמורה
לדמוקראטיד. ולשלטון־החוק. רבים במדינה, ואף בצמרת
מפלגות האופוזיציה, הגיבו על כך בהרמת גבות־עיגיהם
(כפי שהגיבו כאשר הזהיר העולם הזה, לראשונה, לפני שש
שנים, בפני צעיר בשם שמעון פרס).
לא היה צורך באינפורמציה סודית כדי לעמוד על הפיכתו
של מר האוזנר מעסקן קטן של המפלגה הפרוגרסיבית לבורג
גדול במכונת הדיקטטורה הזוחלת. די היה לעקוב
אחרי שלבי התפתחותו הגלויים.
בפרשת חי חסידוף הוכיח את עצמו כפחדן הרודף את
החלש והמלחך את פינכת החזק. במשפטי אייכמן בלט בשוביניזם
רדוד ובחוסר הבנה יסודית של ש,רשי המאורעות
— תוך התנפחות מתמדת לעיני מצלמות הטלביזיה.
בפרשת הרב מנדלסון גילה חוסר־רצינות משפטית. בניסוח
חוק לשון הרע חשף את המזיגה של כל התכונות האלה —
דמות כלי־השרת ד,משפטני של מישטר טוטאליטארי, דמות
הידועה כה היטב מן הסרט יום הדין בנירנברג.

הוא העליב אישית ארבעה מן האישים החשובים ביותר
בכנסת הריבונית, ש״קיצפם יצא על הסעיף 24״ (ות ך כדי
כך העליב, בעקיפין, את השופט העליון לנדוי, שגם ״קיצי
פו״ יצא על אותו סעיף) .הוא, הפקיד הקטן, הפרוטקציונר
המפלגתי שקפץ מעגלה לעגלה, העמיד את עצמו מעל ל־ח״כים
ומעל לשופטים, אימץ לעצמו סיגנון של סמכות
משפטית עליונה, ותוך כדי כך הפקיד בידי ראש־הממשדה,
הבז בגלוי למישפם, מכשיר לקיום חוק־דיכוי מחריד.

ד״־סין* השופט :״׳התוצאה הזאת, שהחוק כופה אותה, אין
הדעת סובלתה. אף הדאגה לבטחון המדינה אינה יכולה
להצדיק שיבוש כדה של דרכי ההוכחה המקובלים בפלילים!״

יכול להיות ! יכוח איך לתקן את הסעיף .24 אך לא
יכול להיות, בין אנשים הגונים, ויכוח על הצורך לתקנו.

השבוע הביע להם מר האוזנר את תודתו.
המיסמך שמסר למר בן־גוריון הוא סטירת לחי
לכל שופטי בית־המשפט העליון, בזיון הרשות
השיפוטית בתור שכזו. האיש מן האולימפוס
הוכיח את עצמו בעבד קטן ועלוב של הרודן,
איש המתנדב לשרות מחפיר אשר גם שר־המשפטים
המפלגתי אינו מובן לבצע דוגמתו.
ז פני שנה הזהרתי, בעמודים אלה, כי היועץ המשפטי

חוות-דעתו של מר האוזנר השבוע היתח רק
שיא הקאריירה שלו עד בה -שיא של חוצפה,
שיא של התנפחות, שיא של השתעבדות
לכוחות החושד•

ידיעה סודית, למרות שהוא משוכנע שלמעשה לא נמסרה
שום ידיעה כזאת.״

זעקתו היתה, איפוא, קריאת־כאב אנושיית
ומשפטית. דרישתו היתה חד-משמעית, והעניין
בולו חד־משמעי ביותר.

להיות אישיות מוסרית עליונה, בלתי־תלויה ועצמאית. הם
יעדו למר גדעון האוזנר מקום באולימפוס, כדי שיצפה שם
ממרומים באינטרסים השלטוניים והמפלגתיים הקטנים.

כל סטודנט למשפטים יכול להפוך לחוכא
וטלולא חוות־דעת זו, המורכבת מאוסף קטעים
שניכחרו כאופן שרירותי, בתוספת סיסמות
כטחוניסטיות שדופות. זוהי מלאכת-מחשכת
של בילבול-מוח מישפטי, יצירה משפטפטנית
שבאה להפיח את הדעת מן העיקר הפשוט.

יצירת-נוגפוז
בפסק־דין הרוב, כי ״הדעת אינה סובלת״ את הסעיף הנדון,
אחרי שאופיו המיפלצתי של הסעיף נתגלה לעיני כל, האם
יכול היה אדם הג.ן להתנגד לעצם בדיקת העניין — בדי קה
גרידא! — בוועדה מיקצוע-ית של הכנסת?
אכן — מי שהרים את ידו נגד דרישה אלמנטרית זו של
ההגיון והמצפון, הגדיר את עצמו בתור מד. שהינהו —
כעבד נירצע של רודן, כמכשיר ע ודר בידי כוחות־הח שך.

ארבעים ושמונה איש ואשה, כל חכרי־הכנ־סת
של הקואליציה שנכחו כמקום (ללא יוצא־מן־הכלל
אחד ויחיד!) השתתפו כחרפה זו.
תמהני איך יכול מישהו מהם לראות את פני עצמו בראי
מבלי להתבייש בחלקו ביום־ד,רביעי השחור. ואולי גם הבושה
עצמה היא רגש שח״כ קואליציוני חייב לוותר עליו,
בקבלו את מעטפת־השכר הראשונה שלו.

ך הכנסת ראתה ביום־ר,רביעי השחור חרפה גדולה
יותר מאשר הצבעה זו. חרפה גדולה עוד יותר היתד,
כלולה בדברי תשובתו של ראש־הממשלה.
איני מתכוון לסימון דבריו של מר בן־גוריון. אודה —
זה זמן רב לא קראתי דברים כה מבולבלים, כה חסרי רציפות
הגיונית, כה נטולי מחשבה, כה גדושי אגו״צנטריות,
כמו דבריו אלה.
הסגנון הוא האדם — אך לא על כך רציתי להתעכב. אלא
דווקא על אותו קטע שלא נוסח על־ידי מר בן־גוריון עצמו.
כוזנתי לחוות־דעתו של היועץ המשפטי, שמר בן־גוריון
קראה באריכות, כדי להוכיח כי השופט לנדרי אינו מבין
דבר לא במשפט, לא בבטחון ולא במוסר.
לפני כמה שבועות פירסמה ועדת משפטנים, שרוב חבריה
היו שופטים עלי! נים, חודת־דעת על סמכויות היועץ המשפטי.
בחוות־דעת זו הבהירו כי לדעתם חייב היועץ המשפטי

ו,וות דעת זו לא היתד, מחזיקה מעמו אף שעה אחת
בדיון מיקצועי רציני בוועדה. אולם מר בן־גוריון כלל לא
התכוון להעמידה במיבחן כזה. הוא קרא את חוות־הדעת
בחיפזון בפני המליאה, שרוב חבריה הם בורים גמ.רים
בענייני חוק, כדי.לסבר את אוזן הח״כים והציבור — דודקא
כדי למנוע את הבאת העניין לוועדה.
קרא מנחם בגין, שעוד לפני שבועות מעטים תמך בעמדת
מר האוזנר נגד עמדת מר יוסף, בשאלת חלוקת־הסמכויות:
״אני חייב לומר מילה חריפה — אני חושב שעל־ידי חוות־דעת
זו ׳הוכיח היועץ המשפטי שהוא אינו ראוי למלא את
תפקידו!״

ציניו ת הגמורה של ה״ה בן־גוריון, האוזנר ושות׳
| | מתגלה בפרט קטן, שנעלם לגמרי בלהט הוויכוח.
בדינו של אהרון כהן ישבו שלושה שופטים עליונים —
ה״ה לנדוי, ברנזון וויתקון. רק אחד מד,של, שה — השופט
ברנזון, לשעבר פרקליט ההסתדרות — הצדיק את החוק
והרשיע את כהן, ללא הנמקה. שני השופטים האחרים
ניסחו פסקי־דין ארוכים ומג מקים לפרטי־פרטיהם.
השופט ויתקון הגן על החוק על־ידי כך שנתן לו פירוש
ליברלי ביותר — ותוך כדי כך זיכה את כהן מכל אש״־ה.
השופט לנדוי גינה את החוק מפני שפירש אותו כלשונו,
ועל כן נאלץ להרשיע את כהן בעבירה שלא ביצע אותה.
הש תפות המשפטית בן־גוריון את האוזנר מתעלמת מדבריך,גינוי
של השופט לנדה על החוק — אך מקבלת את
הרשעת כהן. היא מקבלת את דברי־ההגנה של השופט ויתקן
על החוק — אך מתעלמת מקביעתו שיש לזכות את
כהן. זהו להטוט, שכל כייס היה מקנא בו.

אילו היתה לשותפות זו טיפה של הגינות,
היתה מכריזה על חנינה לאהרונצ׳יק ביום בו
יצאה להגן על נוסח החוק. אולם מניין לה
היייית זוז היא רוצה שהחוק הפאשיסטי
יישאר על כנו -ושאהרונצ׳יק יישאר בכלא.

תצפ * ת

במדינה

בל הזכויות שסודות

• ישראל שוקלת אפשרות של פעולה כלשהי כקשר לטשכר
התימני. לעת עתה נדחתה האפשרות של פעולה ישית! ,בכל מישור שהוא.

האפשרות שמצרים, או תימן הרפובליקאית, תשתלם על מיצרי עד! ועד שני
חופי יס־סוף. לאחר שמעצמות המערב מאנו עד כה לנקום יוזמה אנטי־מצרית,
תבקש ישראל להשיג גינוי של ההתערבות המצרית באו״ם.

כהקשר לכף, עשוי אתה לשמוע מחוגים כריטיים דרישה,
כי ישראל חייכת להרשות למטוסים כריטיים לעכור מעל
לשטחה, כדי לחוש לעזרת ירדן, כמקרה שזו תותקן? על־־ידי
המצרים או התימנים.
• צפויים זעזועים כתוך הממשלה. הגורם העיקרי: שר החקלאות
משה דיין, וזעשוי לדרוש אולסימסיבית שיחליפו לו את המשרד. בשעתו רצה
את משרד החוץ, אולם נוכח התנגדותה של גולדה מאיר ויתר זמנית על הרעיון.
הוא מוכן להיות שר בלי, תיק ולחכות להזדמנות אחרת לנסות. לרשת את
גולדה. הנימוק העיקרי שלו: המרכז החקלאי, וגורמים מפא״ייס אחרים בעלי
השפעה מכרעת סל החקלאות, עושים הכל להכשיל את מדיניות משרדו.
כמקכיל, יתכשל משהו כמשרד החינוך. עמי אסף, סגנו של

(המשך מעמוד )4
זקופי־הקומד, הצביעו בעד המימשל הצבאי
ונגד הצעת רוזן — למרות שבפעם ש־עברה
נמנעו שניים מהם באומץ־לב רב.
איים ראש־ד,ממשלה, בסיכום . :כאשר
(ביטול המימשל הצבאי) יוצע, הוא יוכרע
אם לא יוכרע פד — ,הוא יוכרע בעת אני
חושב שזה עניין חיוני לקיומה של ישראל,
והעניין הזה לא יעבור כל־כך בנקל, אדוני
מר רוזן.״
ברגע הראשון, כברו רבים שבן־גוריון
למד פרק מדד,־גול, מאיים במישאל־עם.
אולם במהרה הובהרה הסונה: אם יזזצר
מצב בו יכולה הצעת־ד,ביטול לזב ת לרוב,
ידאג בן־גוריון לפיזור הכנסת, יביא לבחירות
חדשות.
למחרת היום דאגה חרות למיבחן נוסף.
היא הגישה מחדש את הצעתיהחוק של איש
אחדות־העבודה, ישראל בר־יריוד״ לביטול
המימשל. הצעה זו הוסרה מעל סדר היום
בחודש פברואר. השאלה: האם תתנגד אי

לי איזה שר ויטען שהיה בעד ביטול המים־
של הצבאי. אני רוצה שבאחריות לעניינים
האלו תישא הממשלה כולד״׳•
לירושלים וחזרה. בניו־יורק עצמה
התפתחו העניינים בקצב דרמאטי. ההוראה
לחזיר הגיעה לאבא אבן, שהגיע לארצות־הברית
24 שעות קודם לכן, בזמן שעמד
בחדר־האמבטיה של מלונו והתגלח. דובר
הקונסוליה הודיע למרכזיה כי השיחה דחופה
ביותר, על כן הועברה אליו לתוך חדר
האמבטיה .״מה עם התופעה בוזשינגטון הערב?׳
שאל ,״כבר פורסמו הודעות, ונשלחו
ההזמנות!׳
דובר הקונסוליה השיב :״ההוראות הן
שעליך לחזור לירושלים מיד!״
כעבור דקות אחדות צילצל אליו בורג.
הסתבר כי ההוראה הטלפונית מצאה את
שר הסעד בעת תפילת־שחרית במלונו. היא
העמידה אותו במצב משונה במקצת. אמנם
כבר הספיק להיות בארצות־הברית למעלה
משבוע. אלא שכל אותו זמן עסק בענייני
מפלגתו, ובוועידות הפועל המזרחי. מכיוון
שמחיר הנסיעה שולם על־ידי ממשלת ישראל,
רצה בורג לקיים את הבטחתי ולנאום
למען הפילתו אך גם אותו חייבה הוראת
ביג׳י.
משנודע הדבר לאנשי המלווה״ רתחו מכעס•
הם לא נרגעו, עד אשר התחייב אבא
אבן (ראה להלן) ,שמיד עם גמר המשבר
הפתאומי בבית הנבחרים בירושלים ישיב
לניו־יירק למלא את התחייבויותיו כנואם.
וכך עשה.
התלוצץ ח״כ האופוזיציה, למראה התגבורת
הממשלתית שהוסטה מניו־יורק :״בלי
מטוסי סילון לא יכלה הממשלה להגן על
שתי החזיתות בבת אחת — גם על חזית
המימשל הצבאי וגם על חזית השנור׳.

יחסי םמרח ביי ם
ריוח בקאהיד

נושנזעגז \ 2ג א 2־ יציגניג1
אבא אבן, טחמיר בכהנה את ריביהסמנויות בינו לבין אבן, ידחוף את אבן
להגיש אולסימסום: או הוא או אני. אסף, כאיש תנועת המושבים, יסכים לצאת
ממשרד החינוך, אס מפא״י תמסור לו את תיק החקלאות במקרה שזיין יעזבו.
• גם בשורות הדתייפ-לאומיים צפויים שינויי־גברי. שר-
זזפנים משה חיים שפירא, אשר התקרב לאחרונה לסגנו במשרד הבריאות, יצחק
רפאל, מעוניין להעבירו לשולחן הממשלה, בשר הבריאות. במיקרה כזה יצטרכו
הדתיים לוותר על כהונת שר. הוויתור ייעשה על־חשבון שר הסעד ד״ר יוסף
בורג, שיועבר לנשיאות אוניברסיטת בר־אילן. שפירא יקבל לידיו את תיק
הספד, וימנה כסגן את ח״ב טובה סנהדראי. בורג יתנגד לתוכנית זו.
• צפויות הפגנות שילומים מסוג חדש: הפעס לא ננד קבלת
שילומים מגרמניה, ני אם בעד קבלתם. בשיחות המתנהלות בבון בין דר׳ נחום
גולדמן לבין הגרמנים, דורש נשיא הקונגרס היהודי העולמי להאריך את תוקף
חוק השילומים ולהרחיבו לאלה שלא נהנו סמנו ער כה. במיקרח שלא ייענה,
פשו׳ הוא לרמוז לגורמים ישראליים לערוך הפגנות אנטי־גרמניות.

• אם התפתית להאמין להצהרת אחדות־העבודח, כי חיא
מתכוונת להגיש ככנסת הצעת־חוק משלה לביטול הטימשל
הצכאי — מוטב שתשכח זאת. וזהבסחה היא תכסיס־הטעיה בלבד•
• חידוש מדעי כעל משמעות עולמית: מחשב אלקטרוני, שניבנה
כולו במכון וייצסן, והמופעל בעזרת טרנזיסטורים. המכון ישמור יעל וזהמצאח
בסוד, עד לאחר רישום פאמנם עולמי.

• למרות שבגלוי מדברים עתה רק על טלביזיה חינוכית
כישראל, נעשה כבר תכנון לטלביזיה מסחרית. נראה שגורמים
מסוייסיס קיבלו כבר הבטחות מסויימות בשטח זה, שכן חברה צרפתית
מארגנת עתה, עבור הפירסומאיס הישראלים, קורט בצרפת לטלביזיה מסחרר

תימנע אחדות העבידה בהצבעה על הצעת־חוק
אותר, ניסחה היא עצמה?

הממ שלה
ש תי חזיתות
ביום ראשון שעבר, כאשר הסתיימה,
סמוך לשעה שתיים בצהרים, הישיבה השבועית
של הממשלה, יצא מיד בן־גוריון
מחדר הישיבות כשכולו סמוק מכעס. הוא
חלף דרך הפרוזדור הארוך, עד לחדרו. כעבור
דקה חזר, כשידיו בכיסיו ושפתיו קפוצות
.״דאג מיד להחזרתם של אבא אבן ובורג
לישראל!״ הירד, למזכירו המדיני, יצחק
נבון.
נבון, הרגיל להתקפות־זעם כאלה, והנוהג
במיקרה כזד. לבצע את כל שלבי ההוראה,
פרם לשלב האחרון של ביצוע סופי, שמא
יעבור הזעם ותבוטל ההוראה, עשה כך גם
.הפעם. הוא הכין אמנא את המיברקים לשגרירות
בודשינגסון ולקונסוליה הכללית ב־ניו־יורק.
אחרי שהיו מוכנים, חזר לחדרו של
בן־גוריון, וניסה לשכנעו שהצבעת שני
השרים בכנסת אינה חשובה כל עיקר, שכן
.קיימים כל הסיכויים שיהיה רוב גדול להפלת
הצעת רוזן, בעניין המימשל הצבאי
(ראה לעיל).
״לעומת זאת,״ ניסה נבון להסביר לראש
הממשלה ,״חשובה נוכחות השניים באמרי־נקה.
הכינו להם שם תוכנית־הופעות של
המילח־ה׳.
בן־גוריון הפסיק אותו בחימר :,״אני לא
צריך אותם בשביל הרוב! אני צריך אותם
כדי שבעוד שנה או חמש שנים לא יקום

שתי הידיעות שימחו במידה שיזה את
אנשי משרד־החוץ בירושלים:
• השגריר הראשון של ישראל באדים־
אבבה הגיש את כתב־האמנתו לגור אריה
יהודה, הנגוס־נגוסתי, מלן־־מלכי חבש ו־אריתריאד.

צוות השגרירות החבשית בקאהיר
פתח באש, הרג אחד ופצע שניים, בשעה
שסטודנטים בני־ארתריאה, הלומדים במצריים,
ניסו להצית את השגרירות, כמחאה
על התוכנית לבטל את השלטון־העצמי של
אריתריאה בתחום הכתר החבשי*.
שני המאורעות כאחד היו גילויי המציאות
המתגבשת בדרום המרחב: העמקת התהום
בין חבש ומצריים, והידוק היחסים בין
חבש וישראל.
הכרית השתקנית. הברית הבלתי•
כתובה בין חבש וישראל היא כיום אתת
מעובדות־היסוד של המציאות המרחבית. רק
מעם מדובר עליה. היא משתרעת על שטחים
רבים, שאינם זוכים לפירסום.
מבחינה זאת, דומה ברית זו לבריתות
ישראל־תורכיה וישראל־סרם. שתי מדינות
מוסלמיות אלה, קשורות כיום בשטחים
רבים, בקשר אמיץ ביותר עם ישראל. אולם
שתיהן אינן מעוניינות לתת לדבר פומבי
רב מדי, מחשש פן יעורר הדבר התנגדות
בקרב האזרחים המוסלמיים, וגם יחריף את
היחסים עם מדינות ערב שלא לצורך.
לפני שבוע יצאה לפרס משלחת חקלאית
ישראלית. אולם בראש המשלחת עמד אדם
שהוא חקלאי רק בדרך־אגב. עזרא דנין
ידוע הרבה יותר כאחד מראשי הש׳־י לשעבר,
יועץ שרת־החוץ לענייני הערבים, הבוס
של השידורים הערביים של בית־השידור
הישראלי. הוא איש מפתח בקרב הקבוצה
הקטנה הבלתי־רשמית, אך אדירת ההשפעה,
המנהלת בישראל את כל העניינים הנוגעים
לערביי ישראל ולמדינות־ערג
דרום, צפון ומזרח. מה מאחד את
ממשלות ישראל, תורכיה, סרס וחבש? התכונה
העיקרית: כל הארבע קשורות לחיים
ולמח־תיעם המחנה המערבי, ובעיקר עם אר־צות־הברית.
תורכיה היא חברת נאט״ו, משמשת
בסים לטילי־אטום אמריקאיים. יחד
עם פרס היא חברה בברית־הסרכז, שבאה
במקום ברית־נן גדאז /עליה השוונג חבש
מעמידה פני:..ן ןך ןן, ניסראלית־אפריקאית,
* אריתריאה היתה מושבה איטלקית, שנכבשה
על־ידי הצבא הבריסי (שכילל קומנדו
עברי מארץ־ישראל) ,צורפה אחרי המלחמה
ננחזוז עצמאי לחבש.

קשורה למעשה למערב באלפי חוטים גלויים
ונסתרים, כגון בשטח המודיעין.
קשר שני: כל ארבע המדינות חוששות
מפני עליית הלאומנות הערבית. חבש חוששת
מפני התפשטות מצריים דרומה, לאורך
הנילוס, ומפני תעמולת־השינאה של ראדיו
קאהיר בקרב המיעוט המוסלמי בדרום המדינה.
תורכיה מסוכסכת עם סוריה, התובעת
לעצמה את חבל איסקנדרון. פרם ח,ששת
מפני עיראק.
קשר שלישי: בשלוש המדינות שולטים
מישטרים דיקטטורים־ריאקציוניים של שינבח
פיאודלים קטנטנה, החוששים מפני
מהפכה חברתית, בנוסח מוסקבה או קאהיר.
בחבש קיימת דיקטטורה רקובה של הקיסר,
החושש בכל יום מפני הפיכה צבאית. בפרס
קיימת דיקטטורה של השאה, העושה מאמצים
נואשים לחולל רפורמה כלשהי, לפני
שתפרוץ מהפסד, לאומנית או קומוניסטית.
בתורכיה קיימת דיקטטורה צבאית בהסוואה
אזרחית.
שתי חתונות. אחרי שברית־וזנורכז
(תורקיה־פרם־פאקיסטאן) הפכה לפיקציה, עם
יציאת עיראק וירידת ההשפעה הבריטית,
הפכה הברית, המרובעת, הבלתי־רישמית, לבסיס
המדיניות האמריקאית במרחב.
אולם באותה שעה אין אמריקה רוצה
להפקיר את המחנה הלאומני הערבי, בהנהגת
עבד אל־נאצר, או את מחנה המלכים
הערביים הפרו־מערביים. מסיבות אלה, דואגת
גם ארצות־הברית להשאיר ברית זו ב־מצב
בלתי־רישמי ואפוף־שתיקה. הדבר מאפשר
לה לרקוד על שתי חתונות.
בשביל ממשלת ישראל, זהו הישג ניכר.
הברית עומדת על יסודות איתנים — כל
עוד יחזיקו מעמד המישטרים הרעועים החברים

המ שק
•קר מ פז
.אני חושש מפני היוזניס, כאשר הס
מביאים מתנות המשורר ח־רומאי
וירגיליוס)
אסור לפקיד לגלות מה נעשה מאחורי
הקלעים של משרדי הממשלה. כי כל גילוי
כזה כסוף לחוק בטחון המדינה. אולם גם
במישטר של דיקטטורה או דמוקטטורד״
מתגלים סודות רבים. הגורם הקלאסי לכך:
המלחמה הפנימית בין גדולי השלטון עצמם,
המבקשים להרוס זה את זה.
אחד האנשים המגלמים מציאות זו בישראל
הוא שבתי (סאבי) טבת. טבת כבר
זכה למוניטין (ולנזיפה רישמית של בית־המשפט
העליון) כדובר נערי־החצר, מזה
שנים לא פירסם מילה שיכלה להתפרש
כביקורת על כת זו, החלי בשמעון פרם
וכלה בעמוס בן־גוריון.
אולם, גם איש כמו טבת אינו רוצה
להיחשב כמלחף־פינכה, אלא כעתונאי נועז,
הלוחם בשררה. רצון זה משתלב יפה עם

תגלית היסטורית: תמונה של סרן אלפרד דרייפוס,
שלא פורסמה עד כה. היא מראה את הסרן היהודי
המפורסם, שדרגותיו הוסרו מכתפיותיו, יוצא מאולם
כית־המשפט הצבאי, בין שתי שורות חיילים.
לכן יש כמה מטרות קבועות לחיצי טבת.
בולטים ביניהן גולדה מאיר ולוי אשכול,
נערי־החצר של אשכול ובני־החסות העשירים
של האוצר.
השבוע גילה טבת, במסע זה, את אחת
הפרשות המאלפות ביותר של מדיניות האוצר.
נושא
הדו״ח של טבת: חברת פז, ועסקי
האוצר בשטח הדלק.
מתנה של מיליונים. לפני חמש שנים
החליטה חברת של האדירה לנטוש את ישראל,
תחת לחץ החרם הערבי. אולם החברה
לא רצתה ברעש. היא חששה מתגובת היהדות
הבינלאומית, שהיתר, עלולה להחרים
את מוצריה.
על כן הציעה של לממשלת ישראל תנאים
פנטסטיים, כדמי לא־יחרץ: למסור לה רכוש
של עשרות מיליוני ל״י בחינם.
של דרשה, וקיבלה, רק 2.5מיליון לירות
שטרלינג. תמורת סכום מגוחך זה מסרה:
מלאי דלק בשווי 2מיליון לי״ש, מזומנים
בקופה בסך 0.3מיליון לי״ש, חובות של
לקוחות ישראליים בסך 2.4לי״ש, זכויות
על ־׳ל 45 משיווק הדלק בארץ (עם רווח
נקי נטו של 3מיליון לי״ש לשנה) ,וכן

האינטרס של אדוניו י -כל עוד מופנית
ביקורתו של טבת נגד. האויבים והיריכים
של נערי־החצר.

הסולם הות ן* 1ז

כל הציוד, המיכלים, המחסנים, הבניינים,
התחנות והאדמות. במלים אחרות: של היתד,
מוכנה לתת לממשלת ישראל מתנה שערכה

חיילים אלה שימשו מישמר כבוד לקצינים הגבוהים
שבאו להעיד במשפט. אך ברגע שעבר דרייפום
ביניהם, הפכו ״מישמר אי־כבוד״ :הם היפנו אליו
גב. התמונה צולמה כ* ,1894 נתגלתה עתה בצרפת.
אחרים, כמו הלורד רוטשילד, מציעים למדינה
מתנות־חינם, כגון טלביזיה.

בשוק החופשי, עלה בהרבה על 50 מיליון
לירות ישראליות.
אולם ממשלת ישראל לא לקחה את המתנה.
בתיווכו הישיר של לוי אשכול, ואחרי
שאפילו הצעת סולל בונה נדחתה על־ידו
בזעף, הועברה כל המתנה האדירה הזאת ה אי ששד * הי ה
לידיו של המיליונר היהודייה,אנגלי. סר אייזיק
כל תיאור שנמסר על המאבק המשפטי
וולפסון, הנדבן הידוע. וולפסון עצמו השקיע
בעסק בסך־הכל מאה אלף לירות שטרלינג! של שלום שטרקס, נגד הסגרתו לישראל,
לא פסח גם על אתיו, עובדיה שטרקם.
ר 1ו ח ; קימאד. כך נולדה חברת ד,אח הבכור, שחור־הזקן והעגלגל, בילה
פז, אשר אייזיק וולפסון ממלא בה תפקיד ליד שערי כלא בריקסטון כמעט אותו זמן
מרכזי. כמה משלם האזרח הישראלי לחברה שהאח הצעיר בילה בין חומות־הכלא.

איש לא העלה על הדעת, כי עוד בטרם
מחיר הדלק בארץ נקבע אוטומטית. ה יגיע שלום שטרקס בליזזי מישמר ישראל
שיטה, שנקבעה עוד בימי המנדט: מחיר ללוד, יחכה לו שם עובדיה. אולם, הוא
הדלק המזוקק על פי ערכו בעיר־הנפט היה שם.
הפרסית עבאדאן, בתוספת ההובלה הימית
תחילה ניסה להכחיש את זהותו, אך לדרך
תעלת־סואץ.
אחר שהעתונאים ביקשוהו שיראה להם תעד
הדבר מצלצל כיום כבדיחה. הדלק הנצרך רות, הסתובב והחל מתפלל תפילת־מינתד״
בישראל מובא למעשה על־ידי ממשלת יש אך דווקא דבר זה, נתן פתח להשערה, שראל
עצמה. הוא מובל, בדרך הים, לאילת, אכן הוא משתייך לשבט שטרקם. לעתונאים
ומשם בצינור לחיפה. בחיפה עובר הוא היתד, סבלנות; הם חיכו עד לאחר נמר האת
תהליכי הזיקוק. אבל המחיר נקבע תפילה. כתב ידיעות אחרונות יוחנן לריב
כאילו מזוקק הדלק בפרס, כאילו הוא עובר הציע לו טרמם במכוניתו, פירסם למחרת
דרך תעלת־סואץ (שדמי־המעבר בה הם עצו עמוד שלם על הנסיעה, ועל סיפוריו.
מים) ,וכאילו ביוזמת חברה בינלאומית.
הסיפור עורר סערה במערכת מעדינה כי
במלים אחרות: האזרח אינו משלם את כתבו היה אף הוא בנמל התעופה, וגם
המחיר האמיתי של הדלק, אלא מחיר פיק ראה את האיש המזוקן שהתפלל. אותו כתב
טיבי לגמרי. ההפרש נכנס ישר לכיסי חב־ שימש עד לפגי זמן קצר כשליח נועריב
רות־הנפט — פז, דלק ועוד.
בלונדון ושלח ארצה כתבות רבות על האולם
גם בכך לא די. נוסף על רווח אחים שסרקם. ניתן היה לצפות, שדווקא הוא
עצום זה מקבלות החברות רווח קבוע, יהיה זד, שיגלה מיד את זהותו האמיתית
בסך ־׳ל 7.5אחוז לפחות, על הוצאות ה של המתפלל המזוקן. כאשר לא עשה זאת*
שיווק. משכורתו של פקיד בכיר בארץ, התעורר מיד התשר בלב עורכיו, שנהג
למשל, מגיעה ל־ 2200ל״י נטו לחודש. ה בלונדון בפי שנוהגים רוב הכתבים הרתח
מחושב אוטומטית על הוצאות מנופחות ישראליים בחו״ל: הסתפק בהעתקת חומר מן
העתונות המקומית, לא טרח לאספו בעצמו.
אלה, לפי שיטת הקוסט־פלוס.
עורכי מעריב יכלו להתעלם מן ד,כשלון,
כמה עולה כל זה לאזרח? לסי אומדן
זהיר הרתיחו חברוח־הנפט בשנה האחרונה אך תחושת העלבון לא הניחה להם. הם
רתח נקי בסך 15 מיליון ל״י. חברת פז פירסמו למחרת הודעה, כי אין כל בטחון
הרתיחה קרוב ממחצית סכום זה. במלים שאמנם נמצא עובדיה שטרקס בישראל.
האיש שצחק יותר מכל היד, עובדיה
אחרות: בשנה אחת מרתיחים תלפסון ושות׳
שטרקס, המתגורר אצל אביו, בירושלים.
פי עשר מכל השקעתם המעשית! נודע תלפסון
דלק למחשבה.
אייזיק סידניי סטאנלי, א בו• דרך
בבריטניה, כמו חברו־לשעבר
בזכות כשרונו המפליא להשפיע על שרים
סוד גלוי הוא, ששר־החינוך־והתרבות הועל
פקידים בכירים — העוזרים לו ל אמיתי אינו אבא אבן, אלא משנהו, עטי
הרתיח מיליונים אין־ספור.
אסף, העושה את כל העבודה המעשית בניראה,
כי כשרון זה עומד לתלפסון גם משרד.
באשר לאבן עצמו, אין הוא רואה את
בישראל. אחרת אין להסביר את עמדת
הישרים והפקידים. מדוע לא הלאימה הממ משרתו הנוכחית בבחינת אבן שאין לה
שלה את הרכוש של חברת של בשעתו, הופכין, מנסה בכל הזדמנות לכבוש עמדות־כפי
שהלאימה את בתי־ד,זיקוק? איש לא כוח, להחדיר לדעת־הקהל הכרה ברורה כי
גילה התנגדות לדבר. אילו עשתה כך, היתר, אין יורש טבעי ממנו לגולדה מאיר. כזהממשלה
מרתיחה כיום בעצמה את הסכו ד,פך את שליחותו בארצות־הברית מטעם ה־מים
האגדתיים והדבר היה מקטין את נטל ״בונדס״ לעין מסע־תעמולה־עצמית, ולאו
המסים — או, שמחיר הדלק בארץ היה דווקא על רקע חינוך ותרבות.
יורד באופן תלול.
הידיעה גגנזה. המסע הופסק ן׳ באופן
המסקנה: יש בישראל רק נדבן אמיתי פתאומי משנדרש אבן לחזור ארצה ׳,ליום
אחד — משלם־המסים הישראלי. כל שאר אחר, כדי להצביע בעניין חיגוכי־תרבותי —
הנדבנים עולים למדינה ביוקר רב. זהו לקח בעד המימשל הצבאי (ראה לעיל) .אולם גם
שכדאי לזכור אותו כאשר נדבנים ידועים
(חמשך בעמוד )8

ע ת תו ת

במדינה
(המשך מעמוד )7

הפסקה בתלי־נעימה זו ניצל השר למטרתו
העיקרית: מיד לאחר ההצבעה, לפני שהמריא
חזרה לניו־יורק, הופיעה בדפי ידיעות
לעתונות של לשכת־העתונות הממשלתית,
ידיעה שאבן חוזר לארצות־הברית להמשך
סיורו שהופסק ״לרגל המצב הפרלמנטרי״,
וכי ביום ג׳ השבוע יערוך את הופעתו
בוושינגטון, הראשונה מאז סיים שם את
כהונתו כשגריר ישראל.
הידיעה הוסיפה שחברים בממשלת ארצות-
הברית, בסנט, בקונגרס ובבית־המשפט העליון,
הקימו לרגל בואו ועדה מיוחדת בשם
״ועדת ברוך בואך״ ,אשר תערוך לכבודו
סעודה חגיגית, בהשתתפות 600 אורחים,
בה ינאם השר על התמורות שחלו בישראל
ובעולם מאז ,1959 אותו תאריך היסטורי,
בו עזב את אמריקה.
הידיעה לא פורסמה בעתונות: לשכת ה־עתונות
הממשלתית ביטלה אותה שער, קלה
אחרי שנשלחה למערכות העתונים. בקרב
הכתבים המדיניים נפוצה שמועה, שסיבת
הביטול, היתד, התערבות משרד־החוץ, אשר
רבים בו רואים בעין זועמת את נסיונותיו
של אבן להופיע באיצטלה לא לו (לעת
עתה) ,להתחרות בשרת־החוץ.
בתחילת השבוע הופיעה בכל זאת ידיעה
על צאתו של אבן חזרה לארצות־הברית.
היא היתד, מנוסחת במלים קצרות וצנועות.

י ח סי ח 1ץ

הילחם בעוד מועד
כהשתלטות
הקרחת

׳׳יזן סיו
ה ביו קו כ מ טי ק אי
ייניז

קי בלת
ח שבונך,
נ א פרע
או תו בהקדם.

בשום מקום בעולם — פרט לארצות״
הברית עצמה — אין בוחנים את תוצאותיהן
של בחירות אמריקאיות בעיון כה רב כמו
בירושלים. כי הבוחר היהודי בארצות־הברית
הוא אחד ממכשירי־העזר העיקריים של
מדיניות־החוץ הישראלית.
אבני־דרך רבות בדרכה של ישראל היו
קשורות בעבר בבחירות בארצות־הברית.
המדינה הוקמה בשנת ,1948 שנת בחירות
לנשיאות — ואמריקה לא היתר, מכירה
בישראל במהירות כה רבה לולא היה הנשיא
טרומן זקוק לקולות היהודיים. מיבצע־סיני־סואץ
תוכנן בשנת 1956 כך שיחול ימים
מעטים לפני הבחירות לנשיאות, מתוך חישוב
(מוטעה) כי הנשיא אייזנהואר לא יעז לקום
נגד ישראל ברגע כזה.
על כן נבדקו גם פרטי תוצאות הבחירות
שמלפני שבועיים בדייקנות רבה, כדי לברר
אם הם מחזקים את עמדת ישראל או מחלישים
אותה. המסקנה: מדינת ניו־יורק, החשובה
מבין חמישים מדינות ארצות־הברית,
כפופה עתה כמעט כולה לשלטון יהודי.
אפתעה לטד־שחר. פעם היתד, ניו־יורק
נתונה לשלטון המהגרים מאירלנד. לאחר
מכן נפל השלטון לידי האיטלקים.
הבחירות האחרונות מוכיחות כי חל שינוי

האפתעה הראשונה קשורה בשמו של צעיר
יהודי בשם רוברט מורגנטאו. לדעת העסקנים
המקצועיים• ,הרי זה צעיר נחמד אך
אפסי, שאין לו שום מעלה פוליטית, פרט
לעובדה שהוא נושא את שמו של אביו המפורסם*
,שר־האוצר של הנשיא רוזבלט.
הכל ניבאו לו כשלון מוחלט בבחירות למושל
המדינה. כי מולו עמד אחד האישים
הפופולריים ביותר בארצות־הברית — המושל
נלסון רוקפלר.
אך למרות הכל השיג מורניטאו הצעיר
2,551,826 קולות — יותר ממספר הנפשות
בכל מדינת ישראל. רוקפלר ניצח ברוב של
חצי מיליון בלבד — פחות מכל המשוער.
מה עזר למורגנטאו? לכל הרעות, רק
עובדה אחת: מוצאו היהודי.
יהודים עליך. המנצח הגדול ביותר
בכל הבחירות לסינאט, היה יעקוב יעבץ,
ציוני ידוע, שהשיג 3,249,788 קולות. יריבו
על כהונת הסנטור ממדינת ניו־יורק, נוצרי
בשם דונובן, השיג מיליון קולות פחות.
לתפקיד התובע הכללי (שהוא תפקיד נבחר
בארצות־הברית) זכה במדינת ניו־יורק
יהודי בשם לואי לפקוביץ, ברוב של 647
קולות. ובעוד שכל המנצחים האלה היו
רפובליקאים, זכה גם דמוקראט אחד (ויחיד)
לנצחון. כמבקר־המדינה ניבחר היהודי אר־תור
לוויט, ברוב של 797 אלף.
אנטישמים רגילים לקרוא לעיר ניו־יורק
בשם < .36\¥-¥01-1מסתבר עתה, שיש צידוק
מדיני לשם זה — דבר שישפיע בלי ספק
על המערכות המדיניות של ישראל בעתיד.
* שעל שמו (המתורגם מגרמנית לעברית)
נקרא היישוב טל־שחר.

הצי הישראלי שמתחת

1י| 11 אמנון רסין, קמב״ץ המיבצע,
״ *י׳ 1נהנה מרגע שקנו, אחרי שהמש אית
האחרונה עברה בשלום את סיבוב־המוות.

**י אמר ששום דבר אינו יכול לשקוע
בים המלח? שקעו שם כל כך הרבה
מיליונים שעכשיו הולכים ליבש אותו, כדי
להוציא אותם חזרה!״ בדיחה זו עברה
מקצה לקצה בשיירה אשר העבירה בסוף
השבוע שעבר צי קטן של ספינות למפעל
קונסטואקשן אגריגייט, שקם על שפת ים
המלח, וכן, את חלקיה של דוברת־הענק
( 500 טון) ,שתשמש בסיס לסכר, אשר
יהפוך את הפינה הדרום־מערבית של הים —
לבריכת־אדוי רחבת־ידים. שלושה ימים ושלושה
לילות ערך מסע זה של שיירת
15 המכוניות הכפולות השייכות למפעלי
תובלה וחברת הטרנספורט הכבד גליה, שהייתה
גם השיירה הכבדה ביותר (כ־1000
טון) שעברה אי־פעם בכבישי ישראל. כתב
״העולם הזה״ אשר הצטרף לקטע האחרון

והמרתק ביותר של המסע — ממסעף נחשון
עד לסדום — מדווח:
שמי לילה בהירים מעל לגבעות הנמוכות
שמשני צדי הדרך. רק לפני רגעים מעטים
שררו פה שקט ושלוה, ורק אי־שם, מאחורי
הגבעה, נראו אורות נעים בכביש ירושלים
תל־אביב. דרך נחשון — מסמיד, היא סגורה.
אין יוצא ואין בא. ג׳יפים משטרתיים שומרים
על שני קצוזת הדרך. והנה, מגיעה
מכונית, שניה. שלישית. מן המכוניות קופצות
דמויות. רעש, צחוק, בדיחות. אלה הם
נהגי מפעלי תובלה אשר יסיעו את מכוני! ת
הענק העומדות ומחכות להם על הכביש,
לכל רוחבו. על גבי המכוניות צלליות
דימיוניזת של ספינות וארגזי־ענק (חלקי
הדוברה שתולחם בסדום לחלק אחד).
תדריך אחרון: לא לנסוע במהירות העוברת
30 קילומטרים לשעה, לא להשתמש
בבלמים. לשמור על מרחק נאות בין משאית
למשאית. שעת האפס .2200 הנהגים עולים
לקבינות. הג׳יפ העומד בראש השיירה נותן
את האות — צפירה ממושכת. המכונית
הראשונה מתחילה לזוז. אחריה שניה, שלישית.
עוד כמה דקות וכביש נחשון־מסמיה
נראה כנחש־אורות ענק המגיע ל־3־ 4ק״מ.
אני מזדחל במכונית המאסף, הסמל קליין.
הזמן, כאילו אינו קיים. מוטב לא להסתכל
בשעון. מהלך ראשון. שני. שוב ראשון.
סטופ. נותנים למשאית להתרחק. משך כל
הדרך יצטרך הסמל קליין להסתכל בגלגליה
האחוריים של המשאית, במדחפים האדומים
של הספינה הרכובה מעליה, ובשם הספינה
הכתוב על הירכתיים באותיות אדומות
ציגנקה — צועניה. מהלך ראשון, ישני,
ראשון. עוברים ליד מעביר־מים. הג׳יפ עוצר.
גלגלי ציגנקה הם עכשיו מעל המעביר.
לכל רוחבו. חסרים רק סנטימטרים כדי
שיגרד את קירותיו. הגלגלים עוברים. גם
אנחנו. כמו ג׳וק מאחורי פיל.
בסיבוב מסמיה — שמחה. אורות חזקים
מסנוזרים. צלמי קולנוע שוטפים באור נורו־תיהם
את השיירה ואת הג׳יפים. הזמן שוב

מכונית ענק מתקרבת אל ׳הסיבוב המסוכן ביותר ביריזח. כאן קיפח

את חייו הנהג גדעון מרון, כששברי מכוניתו (בתחתית התמונה)
משמשים אזהרה לנהגים שבדרך. על שמו גם נקרא המיבצע של העברת הדוברות לסדום.

דנני הים יצא לעשות ח״ס בים המוות
סוס וטריילר. יש להחליפו. מתקשרים עם
תחנת הסוסים הנמצאת בתחילת הירידה התלולה.
עוברת שעה שעתים. מחליפים
את הסוס. לשם כך צריכים לחתוך את
הסוס הישן המולחם באופן מיוחד לטריילר
כפול ולהלחים אליו את הסוס המחליף.
עי ברת שעה נוספת.

הטרמפיסטית סימי

ספינות המידבר

זוחלות בדרך ׳המתפתלת. לנהגיהן יש סבלנות של גמלים. לכל
משאית קשורה משאית נוספת, המשמשת לה ״עוגן׳־ לעת הצורך.
מאחוריהן נראית מכונית־קשר, שבה נסעו אנשי מטה המיבצע, המפקח על התנועה.
הם קיימו במשך כל הזמן קשר מתמיד עס כל חלקי השיירה, נסעו הלוך וחזור לליא לאות.

!מהדורת החדשות של שעה 13.30
.אפתעה נעימה: מסתבר, לדברי הקריין,
שהגענו כבר בשלום לסדום. אנשים מקללים
בזעם.
שוב זזים. עכשיו עברנו את פרשת־המים
ומתחילים לרדת. הירידה תלולה וארוכה.
מתקרבים לקילומטר ה־ .17 מה זה הקילומטר
ה־ 17 יודע כל נהג הנוסע לסדום. זה
סיבוב הד וקצר אחרי ירידה תלולה וממושכת.
סיבוב זה ידוע גם בשם ״סיבוב ה־מוזת״
.כאן, לפני כחודשים קיפח את חייו
אחד הנהגים של מפעלי תובלה, גדעון מרון.
מבצע זה של העברת הספינות נקרא על
שמו.
את הירידה הזאת אני רוצה לעשות עם

ולנטי יוסף וסימי חברתו: זוג זה עומד
להתחתן בעוד שבועיים ויוסף לקח את סימי
להראות לה מה טיב עבודתו. יורדים. המנועים
מייללים בקול יותר ויותר גבוה. דלת
מכוניתם פתוחה — על כל צרה שלא תב א.
עיניה של סימי פתוחות לרווחה. שפתיו של
יוסף צמודות. פחד? לא. רק ריכוז מכסיי
מלי.
לפני
הסיבוב הבא המכונית עוצרת. כאן
שוב עומד אמנון רסין. הוא מפקח על
העברת המכוניות בסיבוב המסוכן ביותר.
מאח־רי מכוניתו של יוסף קשורה מכונית
אוטוקר ענקית אחרת כדי לשמש עוגן במקרה
והמכונית תתחיל להתדרדר. אך
אמנון מתיר את השרשרת. מוטב כך. המכונית
עוברת את הסיבוב. עיניה של סימי
כבר לא כל כך רחבות. שפתיו של יוסף
אינן צמודות כל כך. יש אף רמז של חיוך.
אמנון בלי חולצה, כולו מזיע מחכה למכונית
הבאה.

מיץ־תפוזים לחיי הספינות

חת אחרי השניה יורדות המכוניות.
המצפה משקיף על ים־המלח. זוהי ה־

לח״ הספינות ש בדרך!

זורם. השעה ,11.30 ממשיכים. מסעף קסטי־נה,
פניה שמאלה. דרך לבאר־שבע. כאן
השיירה מרביצה ספיד — כל 30 הקילומטרים
המותרים. עוברים דרך מושב קוממיות.
למרות השעה המאוחרת ניצבת לצידי
הכביש שורת חסידים, צעירים וזקנים, ומלווים
אותנו בשיר עליז :״בים־בים־בום! בים־
בים־בום! בים־בים, בום־בום, בים־בים־בום!״
״איפה יוסלה?״ צועק מישהו.
במסעף קריית־גת נכנסים לצמר גפן
סמיך של ענן כבד. קילומטר לשעה. סוגרים
את החלונות. בחוץ חלב. קרני האור של
הפנסים אינם חודרים דרך הערפל. לפתע
יצאנו. משמאל — אורות קריית גת. חשבתי
שנסענו חמישה קילומטר לפחות, ומסתבר
שעברנו רק כמה מאות מטרים.
עד לבאר־שבע אין מה לדווח, וגם בבאר־שבע
אין. השעה שלוש בלילה. חושך מוחלט.
זרם החשמל מנותק, למקרה והמשאיות
תתקלנה בחוטים. רק מעטים התושבים היוצאים
לקראתנו. אנשי באר־שבע רגילים
לשיירות הנכנסות והיוצאות את העיר.

הפרגים החסרים

ונים לכביש דימונה. התקלה הרא־
* 2שונה. המכונית שלפני האחרונה נעצרת.
באחד הגלגלים נשברו הברגים המחזקים
אותו. אין דבר. תקלה קטנה. רק להחליף
אותם. לא יותר משעה. ומה זה שעה כשהזמן
נעלם? אך כאן מתברר כי אין לנהג
ברגים רזרביים. פשוט לא לקח בחשבון
שדבר שכזה יכול לקרות. למכוניות חברת
תובלה יש ברגים בשפע, אך אין הם מתאימים
לגלגלי המכונית הזאת. ההם אוטוקרים
וזה פורד. הסמל קליין מדווח ביד באלחוט,
לראש השיירה: חג אחד, חג אחד, כאן חג
.3הודעה דחופה ובר. מופיעה מכונית
סטיישן מהודרת. זה המטה הכללי של השיירה
עם מכשירי־שידור משוכללים ואנט־נות
ענק. במכונית יושבים ״הבוסים״ .הם
יוצאים, מבררים את המצב. רעש וצעקות.
הבלגן מתחיל. וכאן ראיתי אותו. את אמנון
רסין. גבר חסון, גבה קומה, בעל קול
צרוד כלשהו. הוא מעין קצין־המבצעים של
ההעברה. אמנון ותיק בדרכי הנגב, וכבר
העביר מטענים כבדים למכביר, לסדום ול־אילת.
הוא מתחיל מיד בפעולה: יש לו
מכרים בבאר־שבע, סוחרים בחלקי־חילוף.
הוא יסע ויעיר אותם. אולי יש להם את
הברגים החסרים. אם אין — יש לטלפן
לתל־אביב. טוב שהדבר קרה במקום זה,
ובזנבה של השיירה. בינתיים — הראשונים
קדימה! הנהג מתחיל להכין את המכונית
לניתוח. ג׳יפ של המשטרה דוהר עם
אמנון לבאר־שבע. יתר המב־ניות ממשיכות
לנסוע, עד למסעף אורון.

מלחימים את הסוס

^•יה זה לילה של נסיעות ממסעף די!
ומונה, למסעף אורון, וחזרה לדימונה.
עברתי לניידת של אחד ממפקדי המשטרה,

מקבל את פני היום החדש (האחרון למסע) ,בהתנזתחות שרי״
ריס ובברכה רוסית. עסיסית. הנהגים — גיבורי חמיבצע — עב״
רו את המיבחן בבטחון מוחלט, גילו שליטה מפליאה בהגה ובמפלצות האדירות שלרשותם.
ר חז רחחפ לי ־ ספהל אי תהיי וויוזוווויח מצרי־זתו ׳החזיקו מעמד במשד כל המסע ייי״יי״

־גדעון הגדול״

פקד גבר־עם. לילה שלם לא פסק מכשיר
האלחוט מרעוש. קולות של כל ששת ה־
״חגים״ ומספר לא מבוטל של ״בולים״ דיווחו
על המצב בחלקים שונים של השיירה.
תשובות ושאלות של גבר-עם שופעות, הומור,
לעתים אירוניה, לעתים לעג, ותמיד
בערנות. לבסוף עלה השחר מעל לרכסי
ההרים הרחוקים. קור כלבים. נכנסים לדימונה.
בבית
הקפה של שמוליק כבר קשה
להגיע לדלפק. פועלים שותים קפה, תה,
אוכלים עוגות. ברדיו מבצע מיכאל בן־חנן
את תרגילי־ההתעמלות שלו עם המאזינים
המדומים. כן, עכשיו מישהו אי־שם קם
ממטתו החמה, אחרי לילה של שינה עמוקה.
אותנו מעירים לחלוטין ספלים של קפה

אני הולך לאורך השיירה, המתמשכת על
הכביש ליד מסעף א. רון. פה ושם קמים
הנהגים בקבינות שלהם אחרי שעה (לא
יותר) של שינה קלה. כמעט כולם מקבלים
את השחר בקללה רוסית עסיסית תוך כדי
התמתחות. הם מתרכזים ליד מטבח־נייד.
שותים קפה, לחם עם ריבה. ביצה. זזים
קדימה.
השמש מתחילה להיות חמה יותר ויותר.
הדרך עולה אל פסגת ההרים — לפני הירידות
לסדום. לפתע סטופ. המנוע במכונית
הראשונה(!) מתפוצץ. הסוס נגמר, כפי
שמתבטאים הנהגים. כל משאית מורכבת מ־

ירידה האחרונה. אחר כך מישור של הערבה.
עוד שמונה קילומטרים והיעד הושג. המכוניות
זוחלות קדימה . .הנה כבר האחרונה
למטה. הם מפתחים מהירות. עוברים קצת
את המותר. שוב תקלה. אחרונה? לעת עתה.
זו שוב המכונית שברגיה נשברו ליד באר-
שבע. עכשיו זה רק תקר, הג׳קים הענקיים
מרימים את המכונית. הספינה האחה נה
מנסה לעבור אותה. היא עוברת אותה בסנטימטרים,
מילימטרים — ו־טראאך! רעם
ברזל מתנגש. חריקה. אך הספינה ציגנקה
עוברת את חברתה, ממשיכה ליעד. אולם
ליד מפעל ד,אשלג עוצרת גם היא. מנועה
כבה, עכשיו היא פותחת את הדרך בפני
המכונית שתיקנה בינתים את התקר שלה,
גם זה לא נורא. נשלחת הודעה אלחוטית
לשלוח גרר. כעבור שעה וחצי עומדות
כבר שתי המכוניות יחד עם 13 חברותיהן
ברחבה הענקית של המפעל. מתחיל מבצע
מסובך כשלעצמו של הורדת הסירות. אך
זהו כבר סיפור אחר — של סבלים, רת־כים
ו״שלפרים״ — סיפור של עבודה מפרכת
לא פחות, אך לא של נהגים.
הנהגים והמנהלים והמכונאים מתכנסים
בחדר האוכל של המפעל. מרימים ספלי מיץ־
תפוזים נהדר — לחיי הספינות שבדרך. כי
אין זו שיירה אחרונה העוברת את המסלול
המפרך חיפה־סדום. השיירה הבאה תעבור
בשבוע הבא.
הדרך חזרה קצרה ומהירה, ונמשכת 4
שעות בלבד.

במדינה
כלכלה
מפתחות הוו עדה פווו ד
עד לשעות הערב של יום החמישי האחרון
היה לוי אשכול בטוח, שהצעתו להקפאת־שכר
כללית לשנת 1963 תעלה על פסים
חלקים, תעבור ללא כל תקלה. אולם כאשר
התכנסה באותו ערב, הועדה הכלכלית של
מטא״י, אשר לידיד. נמסרו כל הסמכויות להכריע
במדיניות הכלכלית, הסתבר לשר האוצר
כי לפני מרכבתו הונח מחסום רציני.
מזכיר ההסתדרות אהרון בקר קם, ופנה
בצורה דרמאתית לאשכול :״חבר אשכול,
אני רוצה שיהיה לך ברור, שאי־אפשר לשים
את כל הנטל על חברי המפלגה בהסתדרות.״
הסביר המזכיר: המפלגה עומדת לפני
בחירות להסתדרות, מדיניות האוצר תשמש
קלף עיקרי בידי מפ״ם והליבראלים כדי
לקעקע את הרוב של מפא״י בהסתדרות.
״אני מבין שמצבן קשה, אבל אל תטיל את
החבילה שלן על הכתפיים של הזולת,״
ססק.
בעוד שאשכול טען שהקפאת השכר היא
יסוד לכל המדיניות הכלכלית — ואם לא
תבוצע יתמוטט הכל — טען בקר שזוהי
רק אמתלה. הוא שאל את אשכול :״מדוע
אתה מבין שאי־אסשר להכביד על התעשיינים
כוי לא לגרום לקרע בינם לבין ספיר,
אבל אינך מבין שאין גם להכביד עלי, כדי
לא להביא לקרע ביני לבין האיגודים המקצועיים?״
״חזור
כך ״:בזה אחר זה קמו יתר
אנשי האיגודים המקצועיים, תמכו בעמדת
בקר. אשכול העמיד פני נעלב, הודיע כי
יסיק מכך את כל המסקנות. מכל השיחות שהיו
לו עם ג?$ו עד לישיבה זו, טען, ברור
היה לו כי בקר יסכים להקפאה. כאשר
שאל בדראמאטיות :״בקר, מי מדבר עכשיו
מגרונך, ששינית את דעתך?״ קפץ בקר על
רגליו :״אם אשכול לא יקח את דבריו אלה
בחזרה — אעזוב את הישיבה ולא אשתתף
בשום ישיבה של הועדה הכלכלית!״ אשכול
מיהר לתקן את עצמו, אמר כי היתד, זו
פליטת פה.
״אין שום תקדים שמדיניות־השכר של
ההסתדרות נקבעת בחדרים של משרד ה־

איכט חמצני וכנה בפתח המטכח בצריפה, וביומן ״כרמל״
״הייתי נמו ישו הצלו ב...״

אוצר!״ התעקש בקר ,״או שתתנו לנו להיות
איגוד מקצועי, או שנשים על שולחנכם את
מפתחות הועד הפועל!״
למחרת בוטלה הישיבה השבועית של מזכירות
המפלגה, ובמקומה המשיכה לשבת
הועדה הכלכלית. אך למעשה התנהלו הדיונים
בחדרו של מזכיר המפלגה, ראובן ברקת,
שעשה הכל כוי לשכנע את בקר להיכנע
לשר האוצר .״אני יכול לומר לך,״ גילה
ברקת ,״שזו גם דעת בן־גוריון׳״
בקר נכנע. השכר יוקפא — בתנאי שלא
תהיה העלאת מסים נוספת ושלא יוארך
חסכון חובה.

ד ר כי אדם
הרא שון והאח רו ן
רק מעטים מבין אלה שחזו השבוע בקומדיה
הבריטית כפר הבתולות, המוצגת
בקולנוע אסתר בתל־אביב, זיהו את אחת
היפהפיות האיטלקיות המופיעות בסרט כדמותה
של ישראלית ידועה. כי אחת מתריסר
הנערות המתנות אהבים על הבד
עם הקומיקאי הבריטי אריק סייקס אינה
אלא דליה פן, בתו של מרדכי פן, מנהל
מגן־דוד־אדום.
דליה 27 ילידת הארץ שהתחנכה בבריטניה
שם גם למדה משחק, זכתה בתפקיד
בסרט מיד אחרי שהשלימה את
שרותה הצבאי בישראל לפני כשנה וחצי.
בתקופת גיוסה בצר,״ל היתד, ידועה כמזכירתו
של דובר צה״ל, ונערתו של כתבו
הצבאי של מעריב, אורי דן.
אולם כפר הבתולות היה סרטה הראשון
והאחרון של דליה. כי זמן קצר אחרי
שהשלימה את הסרט נישאה היא לד״ר אלק
לרנר 48 מנהל העסקים של חברת המכי־רית
הידועה, מרלוס אנד ספנסר. לצד בעלה,
הנראה צעיר מכפי גילו (״הוא נראה כמו
חבר בהגנה,״ סיפרה דליה לכתב חעולס
הדה) הפכה לאשת החברה הגבוהה הלוג*

כוכבת פן ב״כפר הבתולות״
זזוא כמו בחור מהחגגח

דונית, ויתרה על הקריירה הקולנועית.
במקום זה מצאה פיצוי מתאים לשאיפות
התיאטרוניות שלה בעריכת מגביות לעזרת
התיאטרונים בישראל.

איגט מו היומן
בשכונת־העוני התל־אביבית סומייל מפחדים
כל הילדים משוטרים. איש־החוק בעיני־הם
הוא הרשע הקלאסי, יחד עם השודד,
המפלצת והמכשפה של סיפורי הילדים. הם
נסים בבהלה כשהוא ניראה עוד מרחוק
במרומז.
זוהי תגובתם הטבעית של ילדים, שהיו
עדי־ראייה למחזות הזוועה שערכה משטרת־ישראל
בתחום שכונתם לפני שבועות מספר
כשתושבים ממורמרים מנעו את כניסת
פקיד ההוצאה־לפועל אשר בא לסלקם מבתיהם.

רק יומן כרמל, שנפסל על־ידי הצג־זורה,
הנציח או? תמונות הנשים המתפלשות
בעפר כשהן נרמסות על״ידי לובשי־המדים.
(העולם הזה 3י .)13 גם הילדים קלטו או?
המעמד, אולי לתמיד. ביניהם גם בניה
של איבט חמצני, זוכרים את תמונת אמם
הזועקת, שהיתה אז בחודש השני להריונה,
איבדה את וולדה זמן קצר לאחר שפגעו
בה ארבע שוטרים. השבוע הגישה באמצעות
עורך־דינה, אליקים העצני, תביעה נגד המשטרה.
היא
האמינה לו. איבט היא רק בת
.31 אבל סאת צרותיה גדושה. חייה הם
מסכת ארוכה של חיים עלובים, רצופי
כישלונות, שהתחילו עם עליתה לארץ מ־תוניס,
בגיל .14 חודשיה הראשונים בארץ
עברו עליה כטבחית ללא״תשלום, במחנה־עולים
בעתלית. אבל איבט רצתה להשתכר.
היא רצתה בשמלות יפות. הנערה, שבאה
ללא הוריה לישראל, מצאה עצמה כעבור
שנריים שיטפת־כלים מרודה, בקפה קטן
בדרום תל־אביב. היא היתד, בטוחה שהחייל
הצעיר, איתו התיידדה כמה חודשים. לפני
כן, ישאנה לאשה. היא לקח אוייה י׳הולו־ע,
קנה לה אספרסו וגלידה ספיישל. היא היתד,
תמימה, וליבה לא נקפד, הרבה, כשבילתר.
איתיו, לילה אהד, יותר מכפי שמתיר המוסר
המקובל. אבל כשאיבט גילתה, אחרי שלושה
חודשים, את תוצאות הבילוי, היה כבר
מאוחר מדי. החייל נמלט. הרופא אסר על
איבט לבצע הפלה בסוף החודש השלישי.
להורי הבחור לא היתה ברירה. הם נאלצו
לפרנס את איבס ואת נכדתם החדשה. היא
קיבלה אז מכתב מתונים, מהוריה הדואגים:
״איבט שלנו,״ כתבו ׳,״שמענו שיש לנו
נכדה חדשה. הלא יכולת לפחות להודיע
לנו שהתחתנת!״
כלה וחותנת אינן, מסתדרות לעולם. לא
כל שכן חותנת ורוזקה זרה, שהיא רק במקרי׳
אם נכדתה. בבית הציקה אם־החייל
לנערה. בני קמשפחה נהגו ללגלג עליה, ער
שיים אחד ויתרה על כל חסדיהם ונימלטה
עם התינוקת לסומייל. היא שכרה שם חדר
נורא, הלכה להתפרנס במשק־בית.
הכת נעלמה. צרתה של איבט הימה,
שהיא האמינה ללא מיצרים בבני־אדם. שוב
הכירה בחור, שוב נעתרה לו מתוך אהבה
ותקווה שיהיה אב לילדתה, שוב היו תוצאות
לאהבתה, ושוב נולד ילד נוסף מחוץ
לנישואין. אבל איבט היא נפש מסורה. היא
הסכימה לחיות עם זזגבר: מחוסר־העבודה

ארבע שנים נוספות, לעב יד עשרים שעות
ביממה, לפרנס את שני ילדיה ואותו, ולספל
בו כשהיד, חוזר מבילוי בחברתן של פרוצות.
פעם
אחת שיכנעה אותה עובדת סוציאלית
למסור לאימ>ץ אח ילדתה מבכורה.
איבט היתד, אז על סף הייאוש. אהובה
נהג להכותה. זרועותיה ושוקיה היו תמיד
מכוסים חבורות כחולות. איבט הסכימה
להצעת העובדת הסוציאלית. מאז עברו
שנים. היא לא שמעה יותר על בתה.
כמו ישו. היום נשואה איבם כחוק.
בעלה החדש (שהוא בן־דודו של מאהבה
האחרון) העניק לה שני ילדים. אבל איבס
ממשיכה לעבוד במשק־בית אצל זרים. כי
בעא־ .חייב לפרנס גם את שני ילדיו מאשתו
הקודמת.
ביום התקיפה של המשטרה נשאה האשה
בכרסה עובר בן שני חדשים. לשמע צעקות
השכנות, שנשמעו ליד ביתד״ יצאה אל
מרכז השכונה.
המשטרה קיבלה את פניה. היא הושלכה
לניידת. אבל איבט בזריזותה, שרכשה במשך
השנים, הצליחה כעבור רגע לצאת
ממנה. שלוש פעמים התחמקד״ ושלוש פעמים
גררו אותה חזרה ארבעה שוטרים,
כשכל אחד מחזיק באחד מגפיה .״הייתי
כמו ישו צלוב, אבל לישו לא משכו בשערות,
לי משכו. בתוניס הגרמנים לא
העיזו להתנהג כך אלינו!״
הילדים ראו את האם, בשמלתה המופשלת,
ופניה מליאות־האימד״ גם השופט
זילברג ילבע מאוחר, יותר ״זהו מראה
אכזרי!״•
רק שוטר הניידת נהנה מכל החיזיון.
כשהצליח לבסוף להשליכה לניידת ולסגור
את הדלת על בריח, רמס את איבס בדגלו,
ולא שכח להפליט :״ימח שמך, איזה כח
יש לך!״

פ ר סז מי ס
מי ש פ די םמספרים
כמה זוגות מעורבים של בני עדות־המזרח
ואחרים יש בישראל? מהו אחוז יוצאי ארצות
אפריקה ואסיה לעומת אחוז יוצאי
אירופה ואמריקה? איזה מחלה גרמה למרבית
הפטירות בשנה האחרונה? מהו הסיכוי הסטטיסטי
של כל גבר להאריך ימים במדינה,
ומהם סיכויי הנשים? כמה תאונות
קרו? כמה מכוניות נעות על כבישי הארץ?
כמה אנשים ראו סרטים בישראל ובכמה בתי
קולנוע? כמה מקרי סעד יש בארץ ואיך
הם מתחלקים בכספי־ר,מדינה?
על כל השאלות האלה ועל רבות אחרות
ואף מסובכות יותר אפשר ;למצוא תשובה
מפורטת ומדויקת בספר עב־דפים היוצא
לאיר אחת לשנה. השבוע הופיע השנתון
הסטסיסטי הישראלי ה־ 13 במספר, כשהוא
מרכז ב־ 527 עמודיו את כל הפרטים, הבעיות
והמספרים הנוגעים לישראל ולתושביה.
לגברים כלבד. לסי חישובי השנתון
החדש מסתבר למשל, שהגיל הממוצע של
ילידי אירופה, הוא 46 שנים. הגיל הממוצע
* גם השבוע עדיין לא פסק ביתיהמשפט
העליון, באם לבטל ״את צוו 1הצנזור, שאסר
את הצגת קטע היומן, המתאר את נזאורעיזז
סוסייל ׳— לקהל הרחב׳* .
מפולס חזח <8 ( 3

של ילידי אסיה ואפריקה לעומת זאת הוא
29 שנים בלבד. להשוואה: הגיל הממוצע
של ילידי הארץ הוא 9שנים בלבד —
כלומר למעלה ממחצית ילידי הארץ הוא
למטה מגיל תשע.
המחלות המדבקות הנפוצות ביותר בשנה
האחרונה בישראל היו חצבת, בה חלו
3693 תושבים, דיזנסריה, בה חלו 1866
ודלקת כבד נגיפית 1250
המחלה הממיתה ביותר בישראל היא
מחלת הלב והמחלות הקשורות בו. מכל המחלות
האלה מתו 2831 אנשים. מזיקנה
מתו בסך הכל 357 גברים ונשים, משחפת
מתו סד ומעגבת — 9כולם גברים.
המנגנון מתגפח. בתזונת הישראלי
הממוצע לא חל שינוי רב בשנה האחרונה
(לפני הפיחות) .רעליה הגדולה בצריכה היתד,
לגבי פירות, בשר ושתיית תה וקפה.
ירידה חלה באכילת השימורים, אך לעומת
זאת היתה עליה גדולה יחסית במשקאות
חריפים ובסיגריות.
בכבישים נעו בשנת 80,458 1961 כלי
רכב לעומת 69,580 בשנה קודמת ובעקבות
זה גדל מספר הנפגעים בתאונות דרכים
ב־ — 600 מהם 67 הרוגים.
באותה שנה קנו בישראל ארבעת אלפים
מקלטי רדיו יותר מאשר בשנת 4 , 1960
אוניות יותר מאשר שנה קודם. כמו כן
נוספו לארון המשפחתי מיליון ו־ 740 אלף
זוגות גרביים ארוכות.
למשרד ראש־הממשלה נוספו פקידים ועובדים,
יותר מאשר לכל משרד אחר. מספר
העובדים בדרגה הגבוהה ביותר גדל ב־,5
ומספר פקידי הממשלה, שאינם עובדים במקצוע
מיוחד אלא פקידים בלבד, גדל ב־כמעט
11500 איש.
לבניה ולעסקי שעשועים הוציאה עיריית
חיפה יותר רשיונות מכל עיר אחרת. אך
בכל שאר השטחים החל ברוכלות וכלה במספר
השלטים החדשים שהוצבו בעיר, עומדת
תל־אביב במקום הראשון.
מספר הביקורים בקולנוע ירד בארץ מ־
25 ביקורים לתושב ל־ 23 ביקורים לתושב.
ואילו מבין מאזיני הרדיו גבוה אחוז המאזינים
מבין גילאי ה־ 60 ומעלה מאחוז
המאזיגים הצעירים יותר.
בכל השייך לצריכת הפרס חלה עלייה
ניכרת ביותר דווקא בשטח שיחות הטלפונים:
אם נקח את מספר השיחות הטלפוניות
בשנת 1954 כמודד, שבו היו מאה שיחות,
הרי שבשנת 1961 היו 300 שיחות וב־1962
היו כבר 400 שיחות. ועוד הפה פעור.

חו ק
דגיאר בגו ב האריות
־האם המושג יהודי הוא דתי או לאומי?״
אחרי גילגולים רבים, במשך שנים, הוצגה
שאלה זו בתחילת השבוע לחמישה שופטים
עליונים: זילברג (אב בית־הדין) ,מאני, ברג־זון,
לנדאו וכהן אשר באו לשמוע את
נימוקיו של סגן פרקליט־המדינה׳ ,צבי בר־ניב,
מדוע לא יעניק אזרחות ישראלית,
בתוקף חוק השבות, לנזיר כרמליטי, האב
דניאל (אוסולד רופאיזן לשעבר) ,יהודי מומר
מפולין, אשר בימי מלחמת העולם השניה
הציל מאות יהודים, עלה ארצה בשנת
,1959 ומאז מתעקש לקבל אזרחות ישראלית
דוקא כיהודי.
מיהו לאייהודי. מספר הכמרים הקתוליים
והפרוטסטגסיים שנוכחו באולם המשפטים
הראה על הענין שהם מגלים בנימוקיו
של בר־ניב: כי, במקרה ובית־המשפט
היה פוסק לטובת דניאל, היה תקדים
דה עוזר לפעילותם המיסיונית בקרב יהודים,
מקל על מאמציהם בציד־נפשות.
המבקש עצמו, אדם נמוך קומה, ממושקף
ומזוקן, שנראה כעסקן אגודת־ישראל, הלבוש
בגלימת־נזירים, ישב באולם, האזין
במתיחות להתנגשות שתי ההשקפות —
של פרקליטו, עו״ד שמעון ירון ושל בר־ניב.
טען
ירון: מושג ־יהודי״ הוא מושג חילוני
ולא דתי, והעובדה שיהודי המיר את
דתו לדת אחרת, אינה. מוציאה אותו מכלל
ישראל אם. אדם זה ממשיך לחשוב עצמו
ליהודי. ט י
טען בר־ניב: נכון שהמושג יהודי הוא
מושג לאומי ולא דתי. אך בניגוד ליהודי
שאינו מאמין, ואינו שומר־מצוות, מוציא
יהודי הממיר את דתו בדת אחרת מכלל
ישראל. וזאת, לא מטעמים דתיים אלא משום
שבגד בערכים תרבותיים ולאומיים של עמו.
באופן אלטרנטיבי, טען שלפי ההלכה היהודית
נחשב יהודי מומר ליהודי רק. לצורך
חובות החלות עליו (מתן גט, למשל)
ולא לצורך זכויות (קבלת ירושה, תפילה

גמנייו)•
סיכם גו־גינ* :אינני• מנסה לענות: על

תסולנו תזת *515

שני רבי מלחים עוראל״ס 1ו1ומו ואחרונח ביס סיבות מסתוריות !((1 -ערה 7

סון

בצבעים שונים, כזה שחבש שמואל ברוך
מקודם. נבהלתי והתבלבלתי אך הצלחתי להתרכז,
רצתי לגשר וצעקתי, :בן־אדם במים׳!״
סיפר
רב־החובל רפאל שפינט :״היינו
בחדר ההגה כשבא גל חזק והאניה קיבלה
טלטול חזק מאוד. הסתכלתי קדימה וראיתי
את כל הסיפון הקדמי מוצף במים. שמעתי
את הקצין השלישי צועק :־אדם במים!״
צעקתי שיזרוק לו גלגל הצלה. רצתי החוצה
ולא הספקתי לראות את האדם, ראיתי רק
את החבית. אחרי 3דקות נעלמה גם החבית.
עשיתי שני נסיונות להסתובב ללא הצלחה.
רק כעבור חצי שעה הצלחתי להסתובב
עם האניה. בינתיים הספיקה האניה להתרחק
ממקום הנפילה כ־ 8מילין ימיים. הנסיעה
חזרה ארכה כשעתיים. כאשר נראה
לי שד,אניד, עברה כבר את מקום הנפילה
המשוער איבדתי כל תקווה. אילו היה הים
שקט הייתי עוצר את האניד״ אבל בים
סוער אסור לעצור אניד, מפני שמאבדים
את השליטה עליז־..״

ומניעים את ד,אניד, מצד אל צד. לפי הוראות
רב־המלחים שמואל ברוך יצאנו הוא, אני,
נער סיפון בשם ג׳ימי אלי ומלח ספרדי בשם
אנטוניו — אל הסיפון. שמואל הזהיר אותנו
שכאשר יבוא גל גבוה יש לברוח מיד
ולהתחבא במסט־האוז. התחלנו לסדר את
הדנג׳ים (לוחות עץ שבורים המשמשים לחיזוק
מנופים) כשפתאום הופיע גל גדול

אנית הסוחר הישראלית עצמאות, צפרה
מספר פעמים בנמל פיראוס, לאות כי היא
עומדת להפליג. העוגן הורם, המכונות הופעלו,
אולם אנשי הצוות המשיכו עדיין
לצפות אל החוף .״לאן נעלם אלמקיאס?״
שאלו זה את זה.
כשהפליגה עצמאות מפיראוס, לעבר הים
הפתוח נעדר מצוזתה רב־המלחים מרדכי
אלמקיאס .״אין דבר,״ אמר רב־החובל ,־הוא
בטח התעכב. הוא יקח מטוס וישיג אותנו
בנמל הבא.״
אולם מרדכי אלמקיאס לא עלה יותר ל־אניה.
למחרת נמשתה גודיתו ממימי נמל
פיראוס.
בצריף קטן במעברת גבעת־אולגה המתינו
השבוע אשה הרה שרוטת־פנים וארבעה ילדים,
שניים מהם חרשים־אילמים, לגוזית האב
שטרם הוחזרה. הם לא שאלו דבר. אך
השאלה שריחפה באוויר היתה: מה יהיה
עכשיו? במשטרת ישראל ובחוגי הימאים
נשאלו השבוע כמה שאלות מסוג אחר :
כיצד טבע מרדכי אלמקיאס במימי הנמל?
האם היה זה אסון או רצח?
מרדכי אלמקיאם לא היה מלח טירון.
כיליד עיר נמל ספרדית, שאביו מת בהיותו
בן שנתיים, היה מרדכי על הים משחר נעוריו.
בן 16 החל לעבוד כנער סיפון על
אניות. כשעברה משפחתו לגור במרוקו
היה דייג באניות דייג גדולות. גם כשעלה
ארצה לפני ארבע שנים וזכה בתעסוקה ב־בית־החרושת
איטונג, לא יכול היה להשאר
מרותק לקרקע, הצטרף לצי המסחרי, הגיע
לדרגת רב־מלחים.
ערב הפלגתה של עצנדאות מנמל פיראוס,
כשצוזת האניה יצא למסע קניות בעיר, ביקשו
המלחים ממרדכי שיצא בחברתם. הוא
סרב .־מה, אני אבא שלכם, שאתם נדבקים
אלי הוא יצא יחד עם רב־החובל ואשתו,
חזר עמם יחד לאניה.
בפתח הנמל נזכר לפתע כי שכח לקנות
מתנה לילדיו, הודיע כי יחזור מיד. מאז
נעלמו עקבותיו

למה הוצאו המלחים )

״אדם במים :״
>^ולי אפשר לייחס את סיבת מיתי
\ $ש ל מרדכי אלמקיאס למקרה אסון, גם
אם תמוה הדבר כיצד יכול מלח בעל נסייז
כמוהו, שאינו נוהג לשתות, ליפול מן החוף
אל מי הנמל, ולטבוע. אלא, שלא היה זה
המקרה הראשון של מודת מסתורי שאירע
לאחרונה בצי הישראלי.
רק לפני שבועיים סיים שופט השלום ה־חיפאי
אלפרד בך את החקירה במותו של
רב־מלחים אחר, שמואל ברוך, שטבע ב־צורה
מיסתורית במימי תעלת לאמנש בתחילת
השנה.
כמרדכי אלמקיאס, היה גם שמואל ברוך
ימאי ותיק ובעל נסיון. מאחורי הגבר די׳
חסון 43 ואב לשלושה ילדים, היו 18
שנות הפלגה באוקינוסים. בחודש ינואר,
השנה, כאשר אנית הסוחר הישראלית רימון.
עליה שירת ברוך, עשתה דרכה, עם מטען
פרי־הדר, מחיפה לקופנהגן, נתקלה היא ב־סעדה
עזה עת שעברה בתעלת־לאמנש.
סיפר הימאי יוסף סטרזצר :־אני ארבע
שנים מלח וזאת היתד, הסערה החזקה ב־יותר
שנתקלתי בה. כל גל גובהו היה בערך
14 מסר, הגלים היו שוטפים את הסיפון

קורבן אלמקיאם (משמאל)
־הוא יבוא היוס״
ושטף אותנו. ברוך שמואל היה במרחק
שניים שלושה מטר לידי. הוא לא עמד על
הסיפון הפתוח אלא בתוך הפרוזדור. הגל
זרק אותי למרחק ששה מטר. קיבלתי מכות
בקרסול ובברך ואיבדתי את ההכרה. זאת
׳היתד, הפעם האחרונה שראיתי את שמואל
ברוך.״
סיפר הקאדט שמואל קרפ :״נכנסתי לתא
לקחת כפפות ובדיוק אז הרגשתי הטיה
חזקה של האניה לצד ימין. יצאתי החוצה
לרחבה וכשהסתכלתי לסיפון במקים שעבדו
ארבעת הימאים לא ראיתי אף אחד. הסתכלתי
לכיוון הים וראיתי חבית ולידה בן־אדם
מנפנף בידיים והיה לו כובע עגול מצמר

ואלה מיהו יהודי. אני רק מנסה לקבוע —
ויה ו לא יהודי.״

בכם במדינת־ישראל היהודית, אשר מסורת
ישראל חוקפת על חייה מכל עבר ומכל
פינה. נסו וחפשו את הצדק בעולם אחר,
עולם החופש וו־,קידמה, כפי שזה נתגלה
לעין כל. נעזור לכם להשיג מקום בבית־החולים
לדוף לי־כלבת שלמרגלות הר־ציון.״

־כלבים! פושעים! חלאת המין האנושי!
לכו, לכל הרוחות והשדים!׳׳
ניסוח מלבב זה אינו מעיד על השכלה
משפטית מעמיקה. אולם הגלוייה, שפתחה
במילים אלה, היתד, חתומה על־ידי ״חוג
בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית,
ירושלים.״ הכתובת :״ארגון הכלבים בישראל״
.מספר תיבת־הדואר היד, זה של
הלינה, למניעת כפייה דתית•
הוסיפו הסטודנטים הדתיים :״אין חפץ

נוע ר
דת סגנון מסורתי

בי פו ת ס רוגו תבמ שו ל ש
חלום בלהות מדריך את מנוחתם הנפשית
של כמה ממנהיגי הדתיים בארץ. הם רואים
בחלומם צעירים ערביים, חבושים בכיפות
סרוגות, כמו. בני־עקיבא, ומבקשים את ידיהן
של בנות צנועות מבני־ברק ופתח־תקווה.
עוררה את חרדתם החלטה של המישמרת
הצעירה של המפד״ל, וארגון הספורט הדתי

י^מרות כל העדויות שהביאו למס/קנה
ששמואל ברוך נסחף על־ידי גל
ים וטבע, קבע השופט בך כמסקנת־חקירתו:
־רב־המלחים שמואל ברוך נשטף מסיפון
האניה על־ידי גל חזק ונפל הימה במרחק
של 67 קילומטר מהחוף הקרוב אבל
ישנה תופעה תמוהה אחת: רב־החובל, ושאר
אנשי הצוות, טוענים כי נתנו הוראה לשמואל
ברוך לא להוציא את המלחים לעבוד־ ,על
הסיפון עקב הסערה החזקה. כמו כן יש
לפני הוכחות, כי שמואל ברוך היה ספן
ותיק וממושמע. נשאלת איפוא השאלה —
למה הוציא את המלחים, בניגוד להוראות
ברורות. תשובה לשאלה זו לא מצאת־ .יתכן
וחקירה מדוקדקת של המשטרה תוכל לשפוך
אור על תופעה תמוהה ז.:״
נוסף לשני מקרי מוות מסתוריים אלה,
אירע, לפני חדשים מספר, מקרה מזדת נוסף
באניה ישראלית, שלא זכה לפרסום יתר.
באנית סוחר, שהיתר, בדרכה ליפאן נעלם
מלח יווני. בין מלחי הצי הישראלי מהלך
עתר, סיפור כי האיש נחנק בבית־ו־,שימוש
של האניה ונזרק הימה.
האם היו כל מקרי מרת א׳,ה אסונית
בלבד, או שמא יש כאן סידרה רצופה של
מעשי־רצח מתוכננים? ואם אומנם התשובה
השניה היא הנכונה, מה יכול להיות הרקע
למעשי־רצח אלה?
ההשערה העוברת עתה מפה לאוזן בין
חוגי הימאים היא: רבי־ד,מלחים נרצחו כנקמה
על הלשנות. אין זה סוד, שבין הימאים
בצי הסוחר הישראלי מצויים מבריחים המנצלים
את מקצועם כהסוואה לדברה־ת
בקנה־מידה גדול. כמו כן, קיימות כנופיות
של עובדי סיפון הבוזזות את המטען במחסנים,
או את חפצי הנוסעים. מדי יעם נתפסים
ימאים בעבירות כאלה, בצורה המעירה
כי המשטרה קיבלה עליהם ידיעות מ-אש.
האם נחשדו רבי־המלחים בהלשנה ומותם
היה פרעון של חשבון מצד הנפגעים?
רק חקירה משטרתית מקיפה עשוייה להסיר
את המיסתורין מעל שרשרת מקדיר,מוות
המוזרים.

אליצור לפתוח סניפים בכפרי המשולש ג׳ל־ג׳וליה,
טייבה ואום אל־פחם. לדברי ההחלטה
הרשמית, פנו ראשי העדות הערביות דווקא
אל אגודות הנוער הדתיות שתפתחנה את
שעריהן בפני הנוער הערבי ,־מפני שאנחנו
דתיים ור,קירבה אל הנוער הדתי תעזור לנו
לשמור על ערכי דת ומסורת.״
הטיחו המתנגדים :־נס עשה לנו אלוהים
שאנחנו נמצאים במצב של איבה עם הערבים,
שאילמלא כן היינו עדים לגל של
נישואי־תערובת בין נוער יהודי לבין נוער
ערבי. עכשיו אתם באים לפרוץ פירצה בחומה
זו? הרי מחר יופיעו בכנסים ארציים
צעירים ערביים חבושי כיפות. סרוגות, הם
יכירו בנות יהודיות ויציעו להן נישואין.
לא תהיה שום אפשרות להסביר להם מדוע
(חמשך בעמוד )14

שוות של כסלים ]יצבה השבוע בואו!

ס!ו־שף. גמרנו!

צוהל ׳הפסל הישראלי, קוסו אלול, במסיבוז־הסיום של סימ
פוזיון
הפסלים הבינלאומי, הנקרא בישראל גס יגר שהדותה

— גל־עד. ליד אלול, חוגגת אחת מבנות מצפה־רמון, שלקחו חלק נכבד בשמחה הכללית.

^ חד־עיטר אנשים מתם דדים מזר.
חודשיים עם נופו של מצפה־רמון. למטה
פוער המכתש לוע ענק, מוכתם בגוני
אפור־חום־צהוב, משובץ שקעים ובליטות
של נוף־ירח. כאן, בתחום היופי, לובש המוחשי
צורה רוחנית, וכל רוחני ניתן לתפיסה
בתשים. לכאן העזה לחדור קבוצת־פסלים,
בני שמונה אומות, להפיח נשמה
באבני־בראשית.
החל משבוע זה, יוכלו הנוסעים בכביש
אילת להשקיף על 12 פסלים גמורים המזדקרים
למעלה, בשולי המכתש, הקוראים
תגר על הטבע.
פט• דיסקר, האמריקאית עדיין הולמת באכזריות
אוהבת על הגראניט שלה. היא
בחרה באבן הקשה ביותר, שאפילו הפס־לים־הגברים
נרתע! מלגעת בה. האשה עובדת
מהר. טיפות זעה מתגלגלות על הגרא־ניט
האפורה.
יום אחד בלבד נותר עד לפתיחה הריש־מית
של סימפוזיון הפסלים הבינלאומי. צריך
למהר. קארל פראנטל האוסטרי, רגוע יותר,
נח, יחף ושזוף, על גוש סלע, בוחן מרוצה
את המזבח הלבן שיצר. רבדי האבן שלו,
הסטאטיים מאוד באור הבוקר, רוטטים כמו
פאטה־מורגאנה בשמש הצהריים .״עקרב!״
מנסים לשווא להבהילו שני ילדים של מצ־

ענן שלא חיה

שבועות ארוכים ציפתה הפס
״התגעגעתי לעבים ש? מונפא
קייס, מסמלים, לדעת בת העיר קיוטו, את הענן ש׳
פסל ענק — ״שיר הלל לטבע .-בשנה הבאה יארג

פה־רמון. הוא מחייך בנימוס, בעיניים כחו־לות־רכות
וצועד יחף על אבני המדבר החמות,
מאוכלסות העקרבים, לעבר עבודתו.

חכל על הסום

ך* ראנטל היה יוזם סימפוזיון הפסלים
הראשון בעולם. לפני שלוש שנים ביקש
מבעל מחצבה אוסטרי לנדב את מקומו
לצוות אמנים בינלאומי. תהיה זו, הסביר,
הזדמנות לעבוד על אבן גדולה, בנופה הטבעי.
במקום להיות קבור בסטודיו, לסתת
אבנים קטנות, ולהיות נתון לחסדיו הנלוזים
של איש הגאלריה. הסימפוזיון של פראנטל
היה אנטי־מסחרי. ואנטי כל סרסורי האמנות
למיניהם, שהשתלטו לאחרונה על זכויות
היוצרים. אוסטריה היתר. הניסיון הראשון.
גרמניה, יוגוסלביה, באו אחריה. הפסל הישראלי
קוסו אלול, שהשתתף בכינ״סים
אלה, מכר את הרעיון לישראל. בשנה הבאה
תהיה המארחת — יאפאן.
תשעה פסלים ידועי־שם מכל קצות־העולם
ושלושה פסלים ישראליים, הוזמנו על־ידי
ממשלת ישראל לפאר את נוף הנגב, ולהקים
אטראקציה לתיירים. הובטחו להם גו־שי־אבן
לפי בחירתם, כלכלה ושיכון. תמורת
זאת — ישארו הפסלים במצפה־רמון
לנצח. רכוש האומה.
קבוצת האנשים נפגשה בוונצייה, בדרכה
לישראל. בנגב לא המתינו להם, לא פרסים
ולא רווחים. רק ארוחות חסרות־מעוף במסעדה
של מאיר ממצפה־רמון. להם לא
היה איכפת. הם ניתקו עצמם מן המציאות
של מונפארנאס, בריסל ווינה. הם אמנים,
והם רצו להציג את האידיאה בטהרתה,
שניים נפלו חללים בדרך. האיטלקי קיבל
בקבוק על הפרצ ף מידי נוסעת שיכורה
על האוניה. הוא חזר לאיטליה, בפנים אב־סטראקטיות,
ישר לבית־ד,חולים. ההונגרי
שלח טלגרמה :״ארעה לי תאונה. הרגתי
סוס, שברתי את היד.״ כתבו לו :״חבל
על הסום.״ שוב הוכח שהאדם הוא החיה
החכמה ביותר, רק מפני שיש לו שתי
ידיים, כפי שאמר אנאכסאגורס האתונאי,
לפני אלפיים וחמש־מאות שנה.

משיימם גיז־-יפדי״רכזו•

שורת הפסלים — פרי סימפוזיון הפסלים הבינלאומי שנערך
במצפח״רמון — בפי שתראה החל מהשבוע, מכביש אילת. מלמטה,
מימין לשמאל: קובה— קארדינאס, ישראל— אלול, יאפאן

— קיוקו, ישראל— אלול, ישראל— פייגין, יאפאן— מיזואי, ישראל—
שטרנשוס, בלגיה— מוסקל, יוגוסלאביה — לנאטי, אוסט ריה
— פראנטל, ארצות״הברית — דיסקה, שוויצריה — ויס.

•שאר וחגיעו לפני חושיים, שלמים
} | פחות־או־יותר. מרבית האבנים שישראל
הבטיחה להכין, בהתאם להזמנותיהם, לא
היו מוכנות. המחצבות המקומי, ת לא הצליחו
לחצוב את הגדלים הנידרשים. חלק
מהצוות נאלץ לשנות בו־במקום את ריש מי
הדגמים, אשר תוכננו במשך חודשים ארוכים,
לפני שיצאו לדרך. במקום פסל־שיש
בן 7וחצי מטרים, שתוכנן עבור אבן שלא
נמצאה במקום, נאלץ מ סקאל הבלגי לצקת
מזב דיס ה

מכתש וגון, סנו שווה של?קינים חסונים
פסל בטון בן 7מטרים. סולל־בונה היד,
המבצע, כמובן. קארדינאם, הכושי הקו־באני,
המתין שבועות ארוכים עד שאבן ה־סיכנין
שלו הועברה אל המצפה. לנאסי ה־יוגוסלאבי
התחיל לעבוד על יצירתו עשרים
וחמישה יום לפני הסיום, מיזואי היאפאני
קיבל את האבן שבועיים לפני הסוף.
הזילזול הגם פגע בהם. אולם אף לא
אחד מהם לא איים בפנייה למיסיון. הם
שלפו איזמלים ופטישים, התחילו בעבודתם.
״.ת11110ל-11ו61נ)16 4 ]\1112;1־ 61 מז 1מ 56ת ״ 0
שר אוגוסטין הקובאני המזוקן ושרה דיסקה
האמריקאית. השניים שרו בדואט את הימנון
הפסלים החדש. הדואט של קנדי וקאסטרו,
באותם ימים, היה צורם ודיסהארמוני למדי.
אבל אמריקה וקובה של מצפה־רמון הסתדרו
יפר .,דיסקה היתד, הרבה יותר פשרנית
מנשיאה. היא חיזרה ללא בושה אחרי או־גוססין,
מעריצו הנלהב של קאסטרו. הוא
היד, הכספית החברתית. הוא היה הרקדן
המוכשר במסיבות המקומיות שאירגן, השתיין
הגאון, והזריז בפסלים. שבוע לפני
הסיום כבר היה במטוס הממריא לפאריס —
ביתו, לאשתו היהודיה ולבנו בן החצי־שנה,
כשהוא משאיר אחריו, על סף המכתש, אבן
אלגנטית, עגלגלה ורומאנטית - ,שאור השמש
אינו מתאים לצורתה, אבל בליל־ירח
היא נראית כשופר, ומיסטית.
דיסקה נותרה עם הגראניט העקשנית של
הפסל שלה. היהודיה הכמעם־בת־ארבעים,
ג׳ינג׳ית בעלת חיטוב פנים כושי ושפתי-
תינוקת, היתד, הפסלת היחידה. כבוגרת ה־היאפאנית,
קיוקו, לענן. אבל שנוי הנגב היו כחולים. פאקולטה לכלכלה באיניברסיטת ניו־יורק,
ס. החלטתי לפסל אותם על הבזלת -.גושי חאבן האופי היתד, גאה בכך. משום כף הרעימה פנים
נא. לעומת פיסלה הקטן של קיוקו, פיסל בעליה, מיזואי, כשנודע לה שמיזואי היאפאני הביא את
קיוקו ובעלה סימפוזיון דומה בארץ מולדתם, יאפאן. אשתו, קיוקו, בוגרת הבוזאר הצרפתי, ו־

נהג הצוות לדון על בפיות העומדות ברומו של
ן ן| 11־ן ן־ך ן
עולם מבעד לכיס אלכוהול. מימין לשמאל: אלול,
י• 11,י יי
סל פייגין העומד לידה, דיקסה, פראנטל, הזוג היאפאני ובנות המקום.

חחווזח ׳שראו

היה השם בו כינה הפסל הבלגי, ז׳אק מוסקאל, את יצירתו
הישראלית. בפסל הבטון, שגובהו שבעה וחצי מטרים, קדח
מוסקאל פתח לאור השמש. זו, לדעתו, עין צופייה המשגיתה על הכביש המוביל לאילת.
דאק מוסקאל שינה את תוכניתו המקורית, לאתר שלא נמצאה בסביבה אבן מתאימה.

5||111״ 1 [1עךץ של נוף המכתש נושקים בפסל הסיכנין של האמן
הישראלי אלול. הוא יצר פסל נוסף, שקרא לו. הז״*1י*

עקה .פרם לו ייצגו את ישראל הפסלים דב פייגין ומשה שטרנשוס.

פסלת מוכשרת. היתד, זו ליידי מיניאטורית,
בעלת עקשנות מונומנטאלית. היא עבדה על
הבזלת בכפפות שחורות ארוכות. בערבים
עישנה סיגאריות בפייה ארוכה. מתיחות
סמויה שררה בין השתיים. אבל רק על
בסים של מונופולין נשי.
הלמות הפטישים הידהדה בשטח מחמש
וחצי בבוקר עד אותה שעה בערב. הגרא־ניט
הגברית של דיסקה הרווקה, התקדמה
בצעדי ענק לקראת חילוף מינה. היוו נעשתה
נשית, עגולה, מינית, גוהרת כולה על
האדמה, דחוסה מארבעה ג־פים שהם אחד.
האשד, השניה, קיוקו בת ד,־ ,35 הוציאה
מתחת לאיזמלה פיסלון קטן, מפליא בעדינותו,
כחרסינה אבסטראקטית עשויה ממלת
:״כשבאתי למצפה־רמון, קידמו אותי
שמיים כחולים וטהורים. חיכיתי ימים, אך
הענן לא בא•• ניסיתי ליצור אותו ממלת.״
היא ובעלה, המהנדס לשעבר, שישבו
בכל מסיבה בצד, כשני פסלי־חרסינה, מחייכים
בנימוס, עבדו על האבן בעוצמה של
גדוד פסלים. הסביר הבעל :״פחדתי להתחרות
עם הנוף, יצירתי היא רק שיר הלל
לטבע.״
השבוע יחזרו האמנים לארצותיהם. מיבצע
הפיסול הסיטוני הסתיים. אבל דבר אחד
ברור — גם לאחר שהעיר הקואופרטיבית
ערד — תישכח מלב, גם לאחר שאחרון
תושבי הנגב ינוס צפ־נר — ,יישאר עדיין
במצפה־רמון הגדוד הדומם של משמר הנגב.
הגדוד של זקיפי האבן.

מבטא פיסלו הענק עמיתה מסמל גוש אבן־החול של. הפסל הישר-
היא יצירתו של האוסטרי פראנטל. ע *1הירח מזדקר פסלו של אוגוססיז קאר״ 11191111מ | 1ל 111111
אלי דבי פייגין, חסשמש נם־סורה בבית־ישל
היאפאזי מיזואי,
״ ׳ 11י י* דינאס הקן באניי הפסן נזאבד הך #1 1111* -ו נ /י 1
הוא •הושפע, לדבריו, משכבת הרב־קרית
של הנוף, הנראית בבירור בפסל. בה מיופיו לאור השמש. זהו פסל ליל־הירח. האומר :״כשבאתי, תמהתי למה לשבור את המבע?״ הספר לפיסול ולציור טל שס אבני בתל־אביב.

במרינה
(המשן מעמוד 1ו)
הם אסורים בחיתון, אם הם דתיים, פעילים
במפלגה — ובכלל בחורים טובים.״
הצעירים לא נסוגו. הצהיר השבוע אחד
ממנהיגי הדור הצעיר של המפד״ל, אליעזר
שפר :״הגישה הרגשית לערבים — אשר
הרקע שלה הוא ה,גוי׳ של הגלות — היא
הרת־סכנות. מי שאין לד עמדה ממלכתית
וכל׳ו־אנושית בנושא חשוב זר״ מוטב שלא
יעסוק בו.״
אלא שבסופו של דבר, נתון גורל הפעולה
בכפרים הערביים לאישורם של זקני המפלגה.
כי הם המחזיקים בתקציב. אולם גם
אם לא תוצא התוכנית לפועל מיד, מוכנים
הצעירים להמתין. הם יודעים כי בהתקרב
הבחירות יינתן להם התקציב — אם לא
לשם קירוב־לבבות, הרי לפחות לרכישת קולות
ערביים.

מ שפט
ל מי ג ב חו הכלבים *
מצבם של שלושת הנאשמים נראה חמור
ביותר. עבד אל־לטיף, אחמד ומחמוד אגב־רייה
הואשמו ברצח שניים משכניהם בכפר
חירבת סויסה שבמשולש, ובנסיון לרצוח

בתה אמנה, מצידה, לא שמעה מימיה את
קולות בני אגברייה, ומעולם לא ראתה אותם
פנים אל פנים. גם היא נאלצה להודות כי
לא נערך שום מיסדר של זיהוי־קולות, וכי
אין היא יכולה לומר בוזדאות שהקולות
ששמעה בלילה הם אומנם קולות שלושת
הנאשמים.
הייק גילה גם את הסתירות שבדברי
העדים, ביחס למה שאמרו הרוצחים אותו
לילה. האחת טענה כי שמעה אותם אומרים:
״איבן שרמוטה!״ מוסטפה טען כי שמע
אותם אומרים :״יומך הגיע! בן הזונה!״
ואילו השלישית שמעה אחד מהם קורא:
״הוי, אחי!״ כל זה, לדבריהם, בעצם
התכת־היריות מנשק אוטומטי.
שאל הייק את מוסטפה :״האם מכירים
הכלבים שלך את שלושת הנאשמים?״
״כן,״ השיב הצעיר ,״בוזדאי. הם השכנים
שלנו.״
״האם נהגו לנבוח כאשר עברו?״

״מדוע נבחו אותו לילה?״ המשיך הייק
לשאול, ובעצמו סיפק את התשובה :״כי
לא שלושת השכנים היו היורים. הכלבים
נבחו על אנשים זרים.״
מסתננים. התיאוריה של הייק: הרוצ שבועיים בעיר
זרה
ספרו של אחד מגדולי
הסופרים של אמריקה

אירווין שאו
מהדורה שניה
יצאה לאור ונמצאת
למכירה בכל חנויות
הספרים.

מועדון הספר הטוב
כהוצאת מ. מזרחי

השוטרים מלבישים את העירום
רק האשה ידעה

פרסום א.ב.נ.

4 5 ,0 0 0

שכנה שלישית, מאותה משפחה — אשר
נפצעה קשה.
טענה התביעה, בפני שופטי בית־המשפט
המחוזי בחיפה: קיים ריב דמים בין משפחת
אגברייה לבין שלושת הקורבנות. האחים
אגברייה חיכו שש שנים, לטענת התביעה,
ועתה נקמו את ניקמתם. לביסוס הטענה
אף הובאו עדויות מרשיעות:
• גשש של המשטרה וכלב־גישוש מצאו
במקום־הפשע עקבות שהובילו לקירבת
בית אגברייה.
רוחה פיאד חסן, שנפצעה קשה בהתנקשות,
העידה שבזמן היריות שמעה את
קולותיהם של שלושת הנאשמים, וזיהתה
אותם כמתנקשים.
9מוסטפה, בנה של רוחה, העיד כי
בליל הרצח העירו אותו נביחות כלביו.
הוא יצא החוצה ולא מצא דבר. כעבור
זמן שוב נבחו הכלבים ומיד לאחר מכן
נשמעו היריות. כאשר יצא החוצה ראה
את שלושת הנאשמים עומדים בשורה ויורים
משלושה סטנים. הוא גם שמע אותם
מקללים.
• אחותו, אמנה, העידה אף היא, כי
שמעה את קולות השלושה בבירור, בשעת
היריות.
קולות כלילה. בפני פרקליטם של
השלושה, עורך־הדין המנוסה יעקב הייק,
עמדה משימה קשה: להרוס את מיבנה התביעה
,.הוא עשה זאת שלב אחר שלב,
עדות אחר עדות, עד שלא נשארה אבן אחת
מכל הבניין הגדול.
בחקירה־נגדית מבריקה הצביע על הסתירות
בעדויות התביעה. רוחה נאלצה להודות
כי שמעה את קול בני אגברייה לפני שבע
שנים, ומאז ועד ליום הרצח לא שמעה
אותו .״האם נערך מיסדר של זיהוי־קולותז״
שאל הפרקליט .״לא,־ השיבה,

חים היו מסתננים מעבר לגבול הסמוך,
שבאו לחסל חשבון עם הנרצחים. לחיזוק
הטענה, נעזר בעדותו של המומחה לשיחזור
מהמטה הארצי, הקצין שיקמוני.
לדברי מוסטפה ירו השלושה בסטגים.
ואילו קוטר התרמילים שנאספו על״ידי המשטרה
העיד, כי הכדורים נורו מתת־מקלע
קארל גוסטאב — נשק אופייני למסתננים.
נוסף לזאת נמצאו גם תרמילי כדורים של
אקדח. משמע — שעדות הצעיר על שלושה
סטנים היתה מוטעית. נוסף לזאת, פיזור
התרמילים הראה כי היורים לא עמדו בשורה
אחת, כדברי מוסטפה.
״עדויות לא מהימנות סתירות
קבעו שלושת השופט״ם, ושיחררו את שלושת
האחים.

ד ר כי חיים
אינ טרמ צו ברחוב
נהגי המכוניות לחצ< בתדהמה על המעצורים.
בכביש הראשי שליד משרד־הרישוי
בתל־אביב, עמו אדם עירום כביום היוולדו;
שימש פקק־תנועה חי.
איש לא ידע ־׳מה לעשות, זולת אשה אחת.
היא מיהרה, קראה לשוטר. השוטר ידע מה
לעשות. הוא הפקיע מכונית, קרא לניידת
משטרה.
מהניידת קפצו ארבעה לובשי־מדים נבוכים.
בבית־הספר לשוטרים, לא לימדו אותם
מה לעשות במיקרה זה. הם משכו את האיש
העירום, שעמד באדישות גמורה, אל מיגרש
סמוך. אחר־כך חיפשו את בגדיו, מצאום
במרחק־מה מן המקום. הם הלבישוהו ולקחו
אותו לתחנה.
הנהגים התניעו את המכוניות, המשיכו
בדרכם.
יומיים חזוז *<*1

אמנות

אנשים

תיאטרון

חו ־ רו ת ו חז־ר־ם

בעצרת, שנערכה לזכר חיים וייצמן, היד.
אהד מנואמי הכבוד משהשרת. שלא
כיתר ר,נ אמים, נשא שרת את דבריו ת, ך
כדי ישיבה, הסביר את התנהגותו התמוהה
:״זה במסגרת מלחמתי להגנת האדם
העובד. מאחר שאני אדם עובד, ואני עייף,
הריני מגן על עצמי על־ידי ישיבה
שעה שישב בחברת עתונאים וחברי־כנסת,
מצא סגן ש7־ הבטחון, ש מן ןץפרם הזדמנות
נאותה לקונן בפומבי :״איזה דור,
איזה. דור! מה יכולים אבות לעשות, כשפתאום
מתגלה בן שלהם בקפריסין, כשבכיסו
אקדח ללא רשיון ו־ 1600 לירות, וכשהוא
חוזר, מוכרחים להסיע אותו במכונית
של משרד האב כדי להציל את הכבוד!
איזה דור ! איזה דור יותר נחת
מבנו רווה שר השיכון והפיתוח יום!?
א ל מו גי. אחרי שסוכמו ערימות ההמחאות,
שניתנו לבנו יורם כמתנות לחתונתו שהתקיימה
בשבוע שעבר, הסתבר שהגיעו
לסכום של 31 אלף ל״י העתון האידי־שאי
אונזער ציים, המופיע בצ׳ילי, דיווח
על הרצאתו של חבר מועצת עירית תל־אביב,
משה גו לדש טיין באסיפת היהדות
המק מית. לפי הכתוב בעיתון, פתח
גולדשטיין את דבריו במילים ״חזירים וחזירות
יקרים הלקוחה, שנכנסה השבוע
למשרדו של עורך־הדין שלמהכהן
צי דון, ביקשה את התערבותו המקצועית
בסכסוך עם בעלה. למחרת צילצל הטלפון
בדירת הפרקליט והבעל הנתבע החל משמיע
קללות ואיומים באזני כהן־צידון ורעיתו.
הפרקליט הזעיק אח המשטרה וזו נכחה
בדירתו בשעה שהבעל טילפן מחדש, איים
לרצוח את עורך־הדין. האיש נעצר, אקדחו
הוחרם וכהן־צידון הוזמן לתחנת המשטרה
כדי להגיש נגדו תלונה. האיש החל להשתולל,
דבר שגרר אחריו פירסומד, של
ידיעה כוזבת במעריב, כאילו קיבל הפרקליט
סטירת־לחי. כעבור יומיים הסתיימה הפרשה
בהפי־אנד: הבעל והאשה השלימו, האיש
שלח לפרקליט מכתב התנצלות
עם סיום עונתי החפירות החמישית ברמת-
רחל, בה השתתפו הפעם נוסף לסגל הארכיאולוגים
הישראלים בראשותו של יוחנן
אחרוני, גם ארכיאולוגים איטלקיים, הצהיר
הפרופסור האיטלקי סבטיני מו ס־קאטי
:״זהו שיתוף הפעולה הראשון בין
ירושלים לרומי, מאז חורבן בית שני.״
שיתוף זה עתיד להמשך. בעונה הבאה
חוזרים האיטלקים לחשיפת העבר הפיניקי
בחופי ראש־הנקרה ואכזיב.

בל נקודתמפגש

נעמי אדווה ושוטר גרמני כמקום הריגת פטר פכטר

שטח של הפקר (זוית< הוא שמו של
מחזה קצר מאת יהודה עמיחי, שנבחר כשם
כולל, להצגה המורכבת משני מחזות קצרים•
אולי כדי לציין ששניהם עוסקים בעצם
בנושא אחד — שטח ההפקר במפת הפעילות
האנושית, בו מחפשים אנשים את עצמם
ואת אשרם, מעבר לגבולות החברתיים והמוסריים,
בתוכם הם חיים.
אולם דומה שדווקא שם ד,מחזון השני,
הכתבנים למורי״י-שיסגאל, היה מתאים יותר
כשם כולל לד,צ 3״ שגיבורי מערכוניה אינם
אלא כתבנים הכותבים את חייהם כסי שהם
מוכתבים להם מגבוה, אולי על־ידי גורל,
אולי על־ידי החברה בר, הם חיים, מבלי
שתהיה להם שליטה על תוכן הדברים.
משני צידי המכתכה. מחוץ לנקודת
מיפגש רעיונית זו, הנמצאת בעצם מחוץ
להתרחשויות שעל הבמה, אין שום דבר
משותף לשני המחז נים. וזה קודם כל, בשל
העובדה היסודית, שמחזהו של היהודי־אמריקאי
שיסגאל הוא תיאטרון מודרני מעי־לד״
בעוד שמה שכתב יהודה עמיחי אינו
אלא גיבוב מבולבל ויומרני של פיטנות
ופובלציסטיקה.
בהכתבניס מקפל שיסגאל למסגרת מצומצמת
של מקום וזמן 40 שנות חיים של
שתי נפשות. פול קניגהם (גדעון שמר)
וסילביד, פייטון (סמלה אבני) ,שתי נפשות
רעבות לאהבה ולאושר, נפגשים משני עב־ריו
של שולחן כתיבה. ככתבנים במשרד
גדול, אינם מעיזים במשך 40 שנות עבודה
משותפת להכתיב לעצמם את גורלם. חייהם
חולפים בשיגרה האפורה ובמאבקים עצמיים
שאינם מובילים לשום מקום.
רמת המשחק במחזון זה פוגמת באיכו־תו.
שמר ואבני משחקים משחק של אפקטים
חיצוניים, אינם מצליחים להמחיש את התמורות
הנפשיות המתחוללות בגיבורי העלילה.
רישקוש
חסרתי. שטח של הפקר
מתיימר להיות סאטירה של החברה היש-
ראלית. מנהלו של מוסד לאומי (זאב פעמי׳
ני) נוטה למות. שני פקידים בכירים באותו
משרד (גדעון שמר וישראל סגל) ,מכינים
את סדרי הלוזיתו, כשהם נעזרים כפקידה
מוגבלת ומטופשת לכאורה (תרצה אתר).
שעה ששני הפקידים מתגלים כסמל הביצי*
עיזם התועלתני, הציני והמושחת, מופיעה
חזקא הכתבנית כנציגת המצפון והאידיא״
ליזם, מבלי שהדבר יחייב אותה לשום דבר,
מלבד סידרת פגישות דמיוניות עם המנהל
הגוסס.
גלופות דהויות במקום אנשים חיים,
מליצות שדופות במקום דיבורים, סמלים
גסים במקום רעיונות וחוסר תחושת ה
שליחות הרעיונית של המחבר, הילידי ק,׳*-
קוש במתי, ריק מתוכן ומשעפם.

פרחים בשם ישראל
הקאמרי, מצא לו השנה פנאי להתמסר ל ״הוא חבר שלי, אז רק הזהירו אותו!״
לימודי פילוסופיה באיניברסיטד, של תל -אחרי האזהרה הציע תומרקין לאייבי עיס־אביב
. ,י • תירצה, אתר שחקנית זוית קה :״תן לי לשבור עוד כמד, דברים וובתו
של המשורר נתן אלתרמן, לא תקבל תמורת הכל תמונה חינם
הפרידה בין התיאטרון וחיי היום־יום. ל פעילות יותר קונסטרוקטיבית גילה תומר״
צורך התפקיד במחזה בו היא מופיע ב קין בשטח אחר. עיסוקו האמנותי האחרון:
זוית רכשה תרצה פיאה נכרית בעלת צמה יצור תכשיטים מזהב טהור עבור הגלריה
ארוכה. דמותה החדשה מצאה חן בעיניה, של סם דוכינר. יגאל מתנגד שיכנו את
והיא נוהגת להופיע עם הפיאה גם מחוץ יצירותיו בשם תכשיטים, קורא להם פסלים.
לבמה יוצר חדש בשדה התיאטרון מחיר פסל מופשט לענידה על הצוואר —
בארץ עשוי להתגלות בעידוא (המתוקה 500 דולאר בקירוב תכשיטים אמנו
והמופלאה) בן־גוריץ. אחרי שחיבר מחזה, תיים מסוג שינה מציג השבוע אמן ישרבו
יהיו תפקידים מתאימים גם לו וגם אלי אחר. משה (״בוקי״) שוורץ, פסל
לסבו, יהושע ברטונדב, קיבל עדוא על צעיר ומזוקן, שחזר ארצה אחרי שלוש
עצמו לביים את תכניתה החדשה של להקת שנות שהיה באנגליה ובגרמניה, פתח השבוע
.דוגמה לבעל אוהב גילה ה בגלריה דוגית תערוכה של תכשיטי־ענק,
השריון

שבוע מארטין גלד, הייצרן האמריקאי המיועדים, לדבריו, לנערות מטיפוס בוה

רוטאות ותכ שיט
הצעיר (לבגדי־ים) הנשוי ללילי מ* .לרגל מי.
את אחת מאכזבות חייו, נחל השבוע עסקיו נאלץ לחזור לאמריקה, בעוד אשתו

במאי התיאטרון החיפאי יוסף מילוא. נשארה אצל הוריד, בסיבוב בילו,
המשיכה ח ש פוו דו מארץהקודש
לרגל ההצגה הקרובה של מחזהו של בחופשת״המולדת שלה. כשחנה מטוסו בליד
החומה המפרידה בין מזרח ברלין
ברתולד ברכס מעגל הניר הקאוקאזי ב־ פריס, בדרך לניו־יורק, הרגיש מארסי שאינו
תיאסרונו, עמד מילוא להרצות השבוע בתל־ יכול לעמוד בפרידה, ירד, קנה בעיר מתנות למערבה, במקום בו נורה לפני חדשים
אביב על המחזה. נשכר אולם בבית־סוקו־ לאשתו בסך 500 דולאר, חזר ארצה במטוס מספר פטר פסטר, צעיר מזרח גרמני
לוג הוכנו שולחנות שכמעט כרעו מעומס הראשון. הוא מתכונן לצאת סופית בשבוע שניסה לחצות את הגבול למערב, נערמים
מטעמים והזמנות נשלחו לעתונאיס, לאנשי הבא הצייר יגאל תומרקין, ה מדי יום ביומו זרי פרחים. המקום הפך
ציבור, ולאנשי אמנות ותיאטרון. בהגיע משתמש בציוריו לא פעם בגרוטאות, כמעט כעין מקום־קדוש אליו עולים לרגל מבקזמן
ההרצאה והמסיבה התברר שהופיע הפך לגרוטאות את הקפה קליפורניה. ה רים מכל העולם. הסתבר כי נם מהומה
זוג אנשים אחד בלבד יותר נחת רווה שבוע הגיע לקפה, כשהוא כבר שתוי — של ישראל לא נפקד במקום זה. נעמי
אדווח, ד,דייגת המפורסמת מבת־גלים,
חבר אחר של התיאטרון החיפאי, חיים דבר שהרגיז את בעל המקום, אייכי נתן,
טופול, שנכסיו גדלו לאחרונה. ט־פול, אשר שלח אותו להמשיך לשתות במקום שערכה לאחרונה סיור באירופה ייצגה את
שהוא בעל שורת חנויות בפסג׳ תל־אביבי, בו התחיל. יגאל התפעל מן הבדיחה, ניפץ ישראל כמקים הרצח, נכנסה לויכוח עם
הוסיף עליהם לאחרונה מכונית מהודרת את זגוגיות תיבת העוגות שניצבה על ה שוטר מזרח גרמני הניצב במקום
שחקן תיאטרון אחר, גילה התעניי דוכן. אייבי הזעיק מיד את המשטרה, אולם ויכוח סוער נערך השבוע במספרה תל״
אביבית בין שתיים מבחירות הדוגמניות בנות
דווקא בנכסי רוח: יוסף ידין שחקן הזהיר את השוטרים לפני שנכנסו למסעדה
ישראל זיוה שמרת ושמעונה. אחרי
שבתחילה שימשו כנושא הויכוח המעלות
הגופניות של כל אחת מהן, עברו השתיים
לדון בעדיפות האינטלקטואלית שלהן. שאלה
זיוה :״אז תגידי, מי שולט בברלין!״ ?
• פרופסור אנדיי שוראקי, היועץ למיזוג גלויות במשרד ראש־תשובת
שמעונה :״קאסטרו, לא
הממשלה :״מאז אברהם;אבינו ועד למאה ד,־ ,17 אי־אפשר לנקוב בשם יהודי אחד
דרישת־שלום מופשטת שלחה מפאריס החשמיוצאי
אירופה שעשה דבר שנשאר חקוק בהיסטוריה לדורות הבאים.״
פנית מרים מיכלסץ. אחרי הרפתקותיזד
הרבות בישראל חזרה להופיע במועדון
• אכרהם ברוידם, יו״ר אגודת הסופרים בישראל, במסיבה שערכו לכבודו
החשפנות המפורסם ביותר של צרפת, קרייזי
ארגונים יהודיים בניו־יורק :״סלחו לי שאינני מדבר אנגלית 40 .שנד, עסקתי
חורס, שם היא כוכבת הערב. בתוכניה נאבבנין
הארץ ולא נותר לי פנאי ללמוד אנגלית.״
מר :״היא רק עכשיו חזרה מארץ־הקודש,
• פנחס דהן, שר־המשפטים לשעבר,, :אני קיצוני ביותר — .קיצוני בנכונותי
ישראל, שם נחלה הצלחה בלתי־משוערת״

לפשרות.״
יפהפיה חוצלארצית אחרת שעוררה
ס שמעון פרס, סגן שר־ד,בטחון :״מספר תושבי ישראל הוא בשיעור של
רעש בישראל נפרדה ממנה השבוע. דוגמנית
טעות סטאטיסטית בשנתון הממשלה הסיני.״
הצילום ה א רו ל היי נ ס, שהתפרסמה כא•
עוכר ״קול־ישראל״ ,על הטלביזיה החינוכית :״זו תהיה טלביזיה
שר האשימה דיפלימט דרום־אמריהאי שיפיץ
קולק־טי.וי.״
שמועה כאילו התמסרה לו תמורת כסף,
עלתה זול מטוס אל-סל בלוד וחזרד, לליד
צעיר ממבע״ ,שהואשם בהטרדת משפחתה של סגנית מלכת־היופי, לילי
דון. ברגע האחרון הסתבר, שתיקו* הא״רד,
מאן, בדרשו כי יתירו לו לשאתה לאשה, למרות שנישאה כבד לאמריקאי :״אנחנו
הישראייית שלה כבר פג, והיא נדישה לי״לס
הבחורים הישראליים הולכים לצבא, משלמים מיסים והבחורות שלנו מתחתנות עם
שש לירית קנס, דרי שעשתה תיל מחאה
אמריקאים.״
קולנית, עיכבה את המטוס שחיכה לה•

פ סו קי ה ש בו ע

חשוזנו חזח 8י 3ז

ג ם זו בהזג גו ח *
גם הוא באצילים (אהל) היא הצגה׳
המזכירה גברת קשישה שבעזרת איסיר מוד
זם ומחלצות־פאר, מנסה לשכנע כי אינה
אלא עלמה בבתוליה. הסאטירה הקלאסיה י
ז׳אן בפטיסט מולייר, הוצאה על-ידי ד,אחל
מד,נפטלין בו היתר, מונחת במשך תריסר
שנים, ומוצגת שוב כסחורה טר־ה ועוברת
מולייר נשאר מולייר אך בכל השאר דבק
עובש תיאטרוני, אפילו אם בתכניה מתפרס״
מות תמונותיהם של הבמאי (משד, הלוי)
התפאורנית (ז׳ניה ב-־גר) ־הכור־א-גרפית
וגרטרוד קראוס) ,מהתקופה בה היו צעירים
ויפים. כל מה שמוצג על הבמה ניאד, מסור־בל,
כבד וחסר־ענין. הכל — פרט למאיר
מרגלית בתפקיד הראשי.
זה תפקיד שכאילו נתפר לפי מידתי,
ומרגלית שוחד, בו כדג במים, זוהר ומבר־ק,
מלהיב ומשעשע. כדאי לראות את הדצנה,
ולוא רק כדי לראות את מרגלית באחד
מתפקידיו הגדולים.

בואדזזרי הקל עי ם
או ע ר גיוז
הגזבר של תיאטרון חבימה חיפש את
השחקנית דינה דורון במשך עשרה ימים כדי
להזכיר לה ששכחה לקחת את משכורתה בל

חודש החולף, תכונה שמאוד
לעבודתה של אירמה לה דוס האחיות
מיכאלי הוציאו מתוכניתן את הקטע של
דן בן־אמוץ על יומנה של צברית צעירה,
אחרי סיכסוך כספי שנתגלע ניניהם•

התהפוכה הדומאתית בוו״ ״מר ׳שדאד באח לפני שבועייח
ופתח אותה. התיישבתי על המיטה וביקשתי
משכני התימני שישאיל לי את הטלית והתפילין.
כל יתר האסירים יצאו. מבעד
הפתוחה הופיע ראש של שוטר:
לדלת
״היי! אתה! תצא!״
״אני לא יוצא,״ עניתי.
״אתה לא רוצה לאכול? לא חשוב, צא!
אף אחד לא נשאר בתא!״
ברגע זה ירד שוטר מהקומה השניה.
״מה איתן־?״ פנה לשוטר הראשון ,״זה
הלפרין!״
הראשון התרכך .״הו, בוקר טוב. אני
יכול לשלוח לך אוכל?״
תודה,״ השבתי.

ניצבתי ליד החלון הפונה לחצר הפנימית•
התגלה לפני מחזה מיוחד במינו: חצר
בינונית( .מדדתי אחר־כך — 30 צעד לאורך
ו־ 18 צעד לרוחב) .בתוך החצר הזאת היו
מרוכזים כל האסירים והעצורים, החשודים
והעומדים להשתחרר. חלק רץ במהירות,
כאילו חשש לאחר רכבת. חלק טייל לאיטו,
בדרך כלל זוגות־זוגות, חלק רבץ על
הארץ.חלק עמד וחלק היה שקוע בוויכוחים•
אחדים עשו תרגילי התעמלות — הם
לא רצו להתנודן בין הכתלים.

שכני לתא
מאת

רפאלהלפ דין

הגבר המכתיב לאשתו את סיפור העמודים האלה, נושא תארים
רבים. כראש וראשונה ידוע רפאל הלפרין ה״מר ישראל״ תלמיד־הישיבה
הצבר, שבמה ראשי־ישיכות היו חבריו לספסל הלימודים,
שהפך להיות סמל של ״יהדות השרירים״ ,הוא שפיתח בארץ את
ספורט הרמת־המשקלות. הוא התפרסם כמייסד ״מבון שמשון״ ,״מבון
וינוס״ ו״קייטנת שמשון״ .הוא הפך למתאבק מקצועי, הופיע בזירות
אמריקה, אירופה ואפריקה, הוכתר אלוף העולם. אחד ממעריציו, קיסר
חבש הילה סילאסי, הזמינו לחבש והעניק לו פסל זהב של עצמו.
שמו של הלפרין קשור גם בעסקים. אחד מהם: המסעדה ״ניו יורק״
התל־־אביבית, שהוקמה כשותפות עם קבוצת משקיעים אמריקאים.
האות הראשון להרעת היחסים בין השותפים ניתן לפני חודשים
אחדים, כאשר קיבל הלפרין צוו מכית־־המשפט המחוזי, האוסר על
השותפים למכור את חלקם כמסעדה. הסיכסוך התפתח והשותפים
הגישו תלונה למשטרה, שהלפרין השתלט על החברה ועשה כה
כבתוך שלו. המשטרה פתחה בחקירה, החליטה לבודד את הלפרין בדי
שלא יפריע לחקירותיה. הוא הוחזק שבוע ימים בכלא יפו. הסיפור
המתפרסם כעמודים אלה הוא תוצאת פגישותיו וחקירותיו בכלא.

ן* קצין אפלבאום והקצין שווילי, שחקרו
! *אותי, הבטיחו שינסו לסיים את החקירה
עד למחרת .״כמעט בטוח שכבר מחר תשתחרר,״
הבטיח שתילי. מכל מקום, הבטיחו
שאם לא אשתחרר, יתקשרו איתי טלפונית
לומר לי מה מצבי. עכשיו אני יודע שהוא
פשוט רצה להרגיע אותי, כדי שלא אחשוב
על פניה לסמכות גבוהה יותר, או לעורכי-
הדין שלי.
ישבתי בתא וחיכיתי להודעה. ב־ 12 יצאו
תושבי הכלא לארוחת־צהרים. לא רציתי
לעמוד במרכז סקרנותם, על כן לא הצטרפתי
אליהם. חיכיתי לרגע בו אצא מכאן.
שניים־שלושה אסירים שאלו אותי אם אני

ך • לסדין! הלפרין!״ שמעתי את
ה 1 1שמי מכל הכיוזנים. אחד אמר :״רפאל!״
אחר קרא :״אלוף העולם!״ ועוד אחד
התחנן :״בחייך, בחייך! תן לי רק שניה
להסתכל עליו.״
וזה רק דקה אחרי שעברתי את מיפתן
אגף התאים, בבית־הכלא ביפו. איך ידעו
שאני פה? לא אדע. מן הקומה הראשונה
עברה הידיעה לקומה השניה, וגם משם
יכולתי לשמוע את צעקות האסירים :״רפאל
הלפרין פד!,״
אלפי פעמים עברתי ליד הבניין הגדול
של כלא יפו, בדרכי לקייטנת שמשון בבתים.
מאות פעמים התבוננתי בחלונות המסורגים.
בשבילי לא אמרו דבר. והנה,
בפעם הראשונה בחיי, הייתי בתוך הבניין.
לפתע ניגלה לפני עולם חדש. מחשבות
חדשות, ד,ירד,וריס חדשים, ללא כל קשר
עם העולם הרגיל בו חייתי עד אז.
הסוהר סובב את המפתח בדלת הרא־

הרתי לנפשי: האם כל הסוהרים הם בעלי •יי**״
רוצה משהו .״לכו לברר במשרד אם יש
רמה כמוהו?
התיישבתי על המיטה הראשונה בצד טלפון בשבילי,״ היתר, בקשתי היחידה.
אבל שום טלפון לא צילצל עבורי. עברה
שמאל. מזרון בלי סדין או כר. כעבור כמה
דקות הופיע אטיר־עובד ודחף שתי שמי השעה אחת, העצורים חזרו. התיישבתי על
כות׳ דרך הסורגים .״בחרתי אותן במיוחד מיטתי ונטלתי את ספר התנ״ך של שכני
הזקן. חרה לי ששני קציני המשטרה הפרו
בשבילך,״ לחש ,״הן נקיות וחמות.״
מלבדי היו שם שבעה אנשים. מול הדלת את הבטחתם .״הבל הבלים, הכל הבל,״
ד,מסורגת היה חלון פתוח, וזה הכניס קראתי. לפתע הרגשתי מין הרגעה .״הכל
לטובה, רפאל,״ אמרתי לעצמי ,״תן לה׳
אויר־ים צח לתא.
גיליתי מאוחר יותר שבמקרה בחרתי ב לנהוג את העולם.״ שוב לא היה איכפת
תא מיוחס. שכני־לתא, ששמעו את הקרי לי אם יטלפנו או לא. הייתי משוחרר באות
״הלפרין ! הלפרין ניגשו אלי. אני תוכי.
חשבתי שאהיה כאן רק לילה אחד. כי כך
מרגע זה התחלתי לראות מה סובב אותי.
הבטיח לי הקצין. לכן לא היתד, בי נכונות תקף אותי רצון לחקור, ללמוד ולדעת מה
לקשור יחסים עם חברי לתא. הסתגרתי מתרחש בפנים העולם המסוגר שבו נקלעתי.
בתוך עצמי, פרשתי שמיכה אחת מתחתי לא ידעתי כמה זמן אשב ביפו, אך החלטתי
ושניה מעלי, קראתי קריאת־שמע והלכתי לנצלו עד תומו.
לישון. הרגשתי אכזבה עמוקה אצל שכני,
ההתעניינות הראשונה היתד, בשכני לתא.
אבל עצמתי את עיני והתעלמתי מהם.
הראשון היה בעל פנים סימפטיות, יוצא־

שונה. לפנינו התמשך מסדרון ארוך, ש־בצידו
הימני דלתות מסורנות. אמרתי לשוטר
:״בתא הראשון, בבקשה.״ הוא פתח
את הדלת. מצאתי את עצמי בתוך תא של
ששה על שלושה מטר. שש מיטות, בעלות
שתי קומות כל אחת, קבועות בבטון ה־רצפה.
שתי מנורות דלקו — מסורגות אף
הן. השוטר נעל את הדלת .״איתרע מזלך
שניקלעת למקום זה. אני מאחל לך לילד.
טוב. אני מקווה שמחר תהיה בבית.״ היר־

פולין שישב על אי־תשלום מזונות. בית-
הדין פסק שעליו לשלם 200 לירות לחודש
לאשתו, והוא טען כי הוא מרתיח רק 225
ועליו להחזיק בדירתו. על כן סירב לשלם.
וכך, חודש אחרי חודש, היו מביאים אותו
לשבת 21 יום במעצר .״החופש שלך לא
שתה לך את הכסף?״ שאלתיו.
״אותי לא ידפקו,״ השיב בעקשנות של
א1ם המאמין בצידקתו .״אני מוכן להילחם
על העיקרון.״

שוכן המיטה שמתחתיו, היה בחור צעיר
כבן ,26 כולו פצוע ושסוע, שנאנח כל
היום מכאבים ומישש את גופו. התברר שהוא
שתה בהנזחג דיזנגוף. הבארמן, שראה
אותו כבר בגילופין, לא רצה לתת לו
יותר לשתות, צילצל למשטרה. המשטרה
ניסתה לקחת אותו בשקט. הוא התנגד
וצעק :״אני משלם! אני משלם! מה אתם
רוצים ממני?״ לבסוף סחבו אותו השוטרים
עד אמצע המדרכה, כשהוא מתנגד בכל
יישותו. הוא השתטח והשניים היו נאלצים
לגרור אותו, תוך מכות נמרצות. התאספו
שתי ניידות וקהל־המבלים של לילה דיזנ־גופי.
נזכרתי, שבתוך הקהל הזה עמדנו
אשתי ואני, וחזינו בכל המחזה — בלי
לשער שהאיש יהיה בקרוב שכני.
השלישי היה בעל תחנת טראקטורים, רב־סרן
שריון במילואים, בחור חמד. שללו לו
את רשיון־הנהיגה, על שעקף ברכבו קו לבן
בכביש. פעם־פעמיים תפסו אותו נוהג על
אף שלילת־הרשיון, והוא נשפט לשלושה
חודשי־מאסר. עתה בא מנזעשייהו כדי להעיד
בבית־המשפט.
אחריו שכן זקן בן 77 מראשון־לציון,
שפוט לשלוש שנים על דקירת אהובתו .״היא
רצתה להתחתן איתי,״ סיפר לי ,״ידעה שיש
לי רכוש גדול ורצתה להשתלט עליו. אמרתי
לה קחי 100 לירות לחודש ונחיה בשקט.
מה רצתה ממני? אני זקן, צמוק, כפוף,
תימני, בקושי מבינים אותי. והיא בת ,48
אשכנזיה.״
אחריו: גבר כבן ,50 ממוצא רוסי, סוחר
מכובד בעמיו שסבל מאנגינה פקטורים. זה
האיש שהוכנס בשלוש לפנות בוקר. הוא
הסתובב כמו חיה נרגזת בתא, כשהוא
רוטן לעצמו :״מנוולים! חיות! איך עושים
דבר כזה!״ מה הביא אותו ליפו?
אשד, התלוננה שנכנס כלקוח לחנותה,
ואחרי שעזב, הרגישה כי גנב שעון זהב.
היא פנתה למשטרה, שם הציגו לפניה את
אלבום הפושעים .״זהו!״ הצביעה על תמונתו
של אותו יהודי. התמונה היתר, שם, כי פעם

הורשע האיש בעניין צ׳ק. אחרי ארבעה ימי־מעצר
לקחו את האיש למשטרת הצפון. שם
חיכתה המתלוננת, כדי לזהות את האיש.
היא העיפה בו מבט אחד ונתקפה חרדה.
״זה לא האיש!״ הודיעה לשוטרים. היא נפלה
על ברכיה לפניו והתחננה :״חטאתי! פשעתי!
במה אני יכולה לכפר?״
האיש לא ענה לה. הוא יצא מהחדר ודרש
מהקצין לשחררו מיד. אבל השעה היתר,
שלוש אחרי הצהרים. על כן השיב הקצין:
״לא, חביבי, תחזור למעצר, ומחר בבוקר
נשחרר אותך.״ הם לא רצו להטריח את השופט
בביתו — היה להם נוח יותר לחכות
עד למשלוח־הבוקר הרגיל של העצירים הנלקחים
אל בית־המשפם.
היה בתאי גם רופא־שיניים מכובד, שגם
הוא ישב על סיכסוך משפחתי. הסתבר כי
חתם עם אשתו על חוזה גירושין, אבל לא
הכניס סעיף כי ההסדר חל גם על כל תביעה
שיכולה להיות לבתו הקטנה. עכשיו תובעת
האם, כאפוטרופוס של הבת 300 ,לירות לחודש
— ומאז הוא בא לביקורים קצובים
של 21 יום בבית הכלא .״לא איכפת לי אם
כל הפרקטיקה שלי תיהרס!״ אמר.לי ,״אני
לא מוכן לוותר.״

״שלושה בגקים בכיס!״
^ שבתי בחצר בשמש ולמדתי בספר

באמצע הלילה נפתחה הדלת. היות ולקחו
את שעוני בכניסה, שאלתי את השוטר מה
השעה .״שלוש,״ ענה לי. הוכנס גבר כבן
.50 הסתובבתי והלכתי לישון. אבל לא להרבה
זמן. שוב נפתחה הדלת, ושוב הוכנס
גבר לתא. בחמש־וחצי בבוקר התמלא הכלא
קולות. דלתות נפתחו, שוטרים קראו שמות
בקול רם. חזרתי לנמנם.
.ואז, :״לקום לקום!״ במין הנאה. של
אדם הנהנה להפריע. שוטר עבר מדלת לדלת

קיצור שולחן ערוך. ניגשו אלי כמה
אסירים, שניכר היה עליהם שהם בעלי
מעמד בכלא .״מותר להפריע לך?״ שאל אחד
מהם. וכשעניתי בחיוב המשיך :״אתה רואה
את הבחור הזה?״ והוא הצביע על בחור
גבוה וחזק .״הבחור הזה חלם לפני כמה
שנים להיות שומר־הראש שלך.״
היתר, זו שיחה ראשונה, מתוך סידרה
ארוכה, שהתנהלה בהפסקות. מאוחר יותר
אף הייתי מבקר אצלם בתאים, דבר שאינו
נהוג, ומשוחח איתם ארוכות. מה שסיפרו
לי יבול להוות מיסמך ממדרגה ראשונה על
החיים בבתי־הסוהר, על הגורמים הדוחפים

:אשר נתצו תשלח רנרא יפו. הוא מסכו מה שראה
לפשע, על רגשותיהם ומחשבתם בזמן המעצר
ואחרי השיחרור — ובעיקר: על
המניעים המחזירים אותם לפשע, אחרי שהם
יוצאים מבית־הסוהר.
הנה סיפור של גבר בן ,28 כפי שסיפר
לי אותו. בגיל עשר סחב מחברו שלוש
תמונות של שחקניות. הוא נתפס ונשלח
למוסד מסילה בירושלים .״תוך חודש שישבתי
שם,״ סיפר ,״למדתי לעשן. בלילה
ברחנו העירה, גנבנו, וחזרנו למוסד לישון.
וזה כמובן בחברת נערים מבוגרים ממני.
כשיצאתי משם הייתי כבר קצת יותר קשוח
והסתכלתי על הילדים בני־גילי בזילזול.
כמה שהם נאיבים, חשבתי בלבי. כי גם את
חוכמת־החיים למדתי שם.״
הוא התגלגל מפשע לפשע, עד גיל .19
ואז החליט להתחיל בחיים חדשים. בבית־הסוהר
הספיק ללמוד מקצוע כאורג. הוא
מצא עבודה, התחתן, רכש דירה וריהט
אותה. יום אחד הופיעה ניידת בבית־החרו־שת,
לעיני כל הנוכחים לקחו אותו. ישב
13 יום. חשדו בו שהיה שותף בפריצה.
אחר כך שיחררו אותו. את מקום העבודה
הפסיד. לחברה החדשה ולסביבה שבה חי

כאשר שולחים צעיר לחצי־שנה, לא מענישים
אותו — אלא את החברה. כי כשהוא
יוצא — הוא כבר פושע יותר מסוכן. האם
לא היה רצוי, שבמקום בית־סוהר לצעירים
כאלה, ישלחו אותם לעבוד בחוץ? הבחור
יחיה בתוך חברתו ומשפחתו, ויתייצב מדי
יום במשטרה.
כי מה, בעצם, עושה בית־הסוהר? הוא
שולל את החופש. כלומר: אין האסיר
יכול ללכת לאן שהוא רוצה, לדבר עם
מי שהוא רוצה, לבלות איך שהוא רוצה.
אבל בית־הסוהר הוא חברה. אולי יותר
מאשר בחוץ. האיש הנקלע אליו מסגל לעצמו
את כללי ההתנהגות של חברה זו,
ואת חוקיה, עד שהוא ניתק לחלוטין מחוקי
והלכי העולם שבחוץ. הוא מטפח בוז
ושינאה לחברה החיצונית ומשתדל להזדהות
עם הוותיקים בכלא. כי,וותיקים אלה
הם השיכבה העליונה של החברה החדשה.
הוא משרת אותם ומחקה אותם.
״אני שונא את כולם,״ התוודה בפני
במרירות בחור בן .19 הוא התקוטט עם
חברו, נשפט לשנת מאסר־על תנאי. שוב
הסתבך בקטטה — והתנאי הופעל.

נודע העבר שלו .״וכך,״ טען ,״נדחפתי
חזרה לפשע.״
בעצמי שמעתי ותיקים צוחקים על צעיר
בן ,17 שסחב שלושה בקבוקי חלב .״בפעם
השניה שאשב,״ נשבע להם ,״יהיו לי כבר
שלושה בנקים בכים.״
שאלתי פעם את אחד השוטרים: מה לעשות
עם כל אלה, מה יצא מהם? ״כולם חלאת־אדם,״
השיב ,״יש רק מקום אחד בשבילם:
מאחורי הסורג.״ אבל נוכחתי לדעת, ש־

״כשיצאתי כבר חיכו לי החברה. ביצענו
כמה גניבות. תפסו אותי — ועכשיו אני
צריך לשבת שלוש שניט. אני שונא את
כולם. כולם עדת כלבים. חושבים שאנו חיות.
שאנו מצורעים. מענישים אותנו, מזלזלים
בנו. חושבים שאנו חלאת״אדם. צריך היית
לראות כשיצאתי בפעם הקודמת, ובחברה
הישנה שלי נודע שאני הייתי בבית־סוהר.
הסתכלו עלי כמו על חלאה. הרגשתי שאין
לי מקום — חוץ מאשר בין החברה.״
ברור, שברגע שבחור כזה נכנס שוב
לבית־סוהר, שוב אין משמעות למושג
״חופש״ .הכליאה אינה מרתיעה אותו. הוא
פשוט חזר לחברה שבתוכה נוח לו ואשר
בה הוא שוב יכול לראות את עצמו כאדם.

רוצה חשיש ז
*• ח קורה בין הכתלים? ניקח צעיר בן
^ 17/שנקלע לשם. אפילו לא פשע ולא
עשה מאומה, אלא רק בטעות הובא לכאן,
ואפילו תודה המשטרה אחר כך שזאת היתר,
טעות. הישיבה במעצר, עד לבירור עצם
האשמה, נמשכת בדרך כלל ימים רבים,
ויכולה להמשך גם כמה שבועות. שהות זו
מספיקה לפתוח פתח אל עולם הפשע.
בשביל מד, מכניסים אדם למעצר? כדי
לבודד אותו. והרי כאן מכניסים אותו
בין יועצים מומחים. באזני שמעתי ותיק
אומר לצעיר :״יא טמבל! אתה תאמר לא
ראיתי, לא שמעתי, לא ראיתי לא שמעתי.
תחזור כמו פאטיפון. יחתכו אותך לחתיכ ת
— אל תשנה את המנגינה. בסוף ישחררו
אותך.״ האיש דיבר מתוך ידיעה עמוקה
בסעיפי החוק הפלילי, בדרכי הפעולה של
המשטרה — ובידע רב איך להתחמק בסדקים
שבין השניים. המשטרה פשוט מביאה את
הבחור לקורס מזורז אך יסודי ביותר, שכל
מטרתו היא ללמד אותו איך להכשיל את
המשטרה ואת בית־המשפט.
כל הפשעים המבוצעים בחוץ — מתבצעים
גם בפנים. גונבים, מכים, מבריחים
פנימה כסף, חבלים וסכיני־גילוח, ומעשנים
חשיש. כל שוטר יכול להריח את ריחו
המיוחד של החשיש. התהליך גלוי לגמרי;
והוא נעשה כך: לוקחים טבק של שלוש
סיגריות, מפוררים את החשיש בתוך הטבק,
מגוללים בתוך ניר ומעשנים לפי התור.
אילו רציתי, כך נרמז לי, אוכל בוודאי
למצוא חברה שיזמינו אותי למסיבת־חשיש
כזו, בתוך הכלא.
סירבתי. אבל ראיתי בחור צעיר, שרצה
להוכיח את גבריותו, נתפתה ועישן חשיש
— בפעם הראשונה בחייו.

נף מאמנים ברב
עם אשתו, ברטינה, אותה ׳הוא
1 .1נושא דרך הגן של ביתם בגבעתיים
— מעמסה לא קשה לאיש־השרירים.

*יי ופא־השיניים העצור יצא מחדר־ה־
1אוכל והסתכל עלי. במילה אחת ויחידה

במרינה
יו רדי ם
אקסודוס הפ!ן־
כמה נושאי דרכונים ישראליים חיים באופן
קבוע בחוץ־לארץ? אין על כך שום
סטטיסטיקה מוסמכת. אך אין ספק כי
הפזורה הישראלית (להבדיל מן הפזורה היהודית)
היא אחת מן הגדולות בעולם, באופן
יחסי למספר אוכלוסי המדינה. לפחות
״ , 107 ואולי , 157,מכל אזרחי ישראל
חיים כיום מחוץ לגבולותיה.
מה דעת יהודי העולם על פזורה זו?
דיעה מקורית השמיע השבוע אדמונד גוטמן,
עתונאי יהודי־אמריקאי.

כותב גוטמן, כמכתב למערכת
״העולם הזה״:
אחת התכונות הבולטות ביותר — וגם
המטעות ביותר — ׳של ההווי הישראלי היא
הלאומנות הקיצונית של הצבר. הוא זועם
על כל גילוי של ביקורת פומבית על המדינה
בכלל, ועל תופעותיה החברתיות בפרט.
ניתוח ביקורתי, אפילו בצורה המתונה
ביותר, מעורר התקפות־נגד חריפות ושוביניסטיות.
תגובה זו נראית כהתגלות של
אהבה ומסירות למולדת.
אולם מאז שחזרתי מביקורי בישראל ל־ארצות־הברית,
הנני עד להגירת האוצר העיקרי
של ישראל — הנוער שלה.
צעירים ישראליים רבים התיישבו בחלקים
שונים של אירופה. אחדים הגיעו לפינות
נידחות, כמו יפאן, אוסטרליה וארגנטינה.
אך אקסודוס הפוך זה הגיע לממדיו הגדולים
ביותר בהגירה לארצו ת־הברית. בעיר
ניו־יורק לבדה יש כיום כ־ 40 אלף (ארבעים
אלף!) ישראלים.
נכון שאחדים מאלה הנם סטודנטים. אחרים
הם אנשי־עסקים, שבאו לחקור אפשרויות
כלכליות, והמתעתדים לחזור בקרוב לישראל.
אולם אפילו בקבוצות אלה, אחוז
החוזרים לישראל קטן. האחרים סתם מסתובבים.
מעליב
ומשפיל. אני שואל: מדוע?
מדוע נוטשים צעירים ישראליים את ישראל?
מה גרם לבריחה הדרגתית ומאורגנת זו
מן המולדת, אשר רק לפני כמה שנים היתה
יקרה מן החיים עצמם? מדוע יש לצברים
יחם לאומני כזה למדינתם — בעוד שהם
מוכנים לנטשה למחרת היום ממש?
מובן כי הישראלים הצעירים מתקבלים
בברכה בארצות־הברית. אמריקה מצטיינת ב־הכנסת־אורחים.
אולם יחס זה לגמרי אינו
הדדי.
איני יכול להבין מדוע ישראלים כה רבים,
הטוענים כי ״בקרוב״ יחזרו לישראל, אך
הנשארים כאן — מותחים באותה שעה
ביקורת קטלנית על אמריקה ועל האמריקאים,
בצורה מעליבה ומשפילה.
השאלה היא: אדם שבא לארץ זו מרצונו
החופשי, מדוע יעליב וישפיל את אלה שקיבלו
אותו בסבר פנים יפות, ושנתנו לו
את כל ההזדמנויות?
ואם התנאים בארצות־הברית אינם מוצאים
חן בעיני הישראלים — מדוע הם נשארים
כאן?
בארצם שלהם, רגישים הצברים בצורה
חולנית לכל ביקורת. אם כן, מדוע הם כה
נדיבים במתיחת ביקורת, ולעיתים קרובות
בלתי מוצדקת, בארצו של הזולת?
הווי מיקסס״שווא: באשקלון, בעת הצגת־קוסם,
השתולל הקהל שלא הוקסם, קיבל
את כספו חזרה אחרי שהאשף הוצא בחסות
המשטרה חוסך שבטו — שונא
בגו: בבאר־שבע, פרצה אם לכיתת בנה
שנחשד בגניבה, הפליאה את מכותיה ב־מורתו
רב״מג: בירושלים, אחרי שהואשם
בכישוף תמורת שכר, טען ציון
תורג׳מן להגנתו, שהוא הוסמך למנחש ומכשף
על״ידי שלטונות מרוקו נקרא
לנערה, ונשאלה את פיה: בעכו,
הוציא הקאדי המקומי הוראה חדשה — בעת
הנשואין לא מספיק לקבל את הסכמת הכלה
על־ידי שליח עם־הספר :
במאה־שערים, ירושלים, אחרי שהוסרו השלשלאות
החוסמות את הרחובות למשך
השבת, הועבר חוזר בין אנשי־השכונה, המבקשים
לסמן את מספרי המכוניות מחל׳
לות־השבת, על־ידי קיפול דפי־ספר בעלי
המספרים המתאימים.

הוא והיא
אלפי נערות ורבבות צעירים
בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נחיתות ובושה, שעה שתקופת
חדוות הצמיחה אצלם הופכת ל עינוי.
הרבה
שמות קראו לאותן ״נקודות
שחורות״ .פגמים אלה מת הווים
דווקא בשנות חיינו היפות
ביותר. סיבתם פשוטה: תאי העור
צומחים במהירות׳ והתאים המתים
אינם נושרים אלא סותמים את
נקבוביות העור. מצד שני הבלו טות,
שפעילותן גדולה, מיצרות
שומנים. השומנים, שהיו צריכים
לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים
ע״י העור הסתום וע״י כך מת הוות
נקודות שחורות ומכוערות,
מה עוד שסימניהם עלולים להש־אר
לתמיד.
הלנה רובינשטיין, אשר הקדי שה
את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מחקר של שנים במעב־דותיה
עד שהמציאו את התכשי רים
הבדוקים ,810 01631-והביאו
רווחה למליונים של בני נוער
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים
כל נערה ונער ישראליים ליהנות
מגסיון בדוק זה ולהפטר מיסורים.
תכשיריה של הלנה רובינשטיץ
יאפשרו לך לקבל תוך כמה שבו עות
עור טהור מפגמים ונקי מ־רבב,
בריא ויפה. והדרך פשוטה

.1רחיצת הפנים ב*210 01630561
בבוקר ובערב מטהרת את העור.
.2רענון העור ב 3:61 2 117
6101:100־ ? 01 מוריד שומנים ו מיצב
את העור.

.3משחת • 210-01631 משלימה את
הטיפול.
.4ואם עור ראשך שמן, יש ל־השתמש
ב־ :210-8113011(00 קשק שים
הם אחד הגורמים לפגימות
עור.
.5איפור הפנים(לנערות בלבד) ב־ץ61ז\
, 01631• 30)120 האיפור מכסה
ומחטא.
חוברת הסבר מיוחדת על מלח מה
בפגימות ושמירת העור תשלח
חינם לכל דורש במעטפה סגורה
וחלקה עם סימון אישי. נא לפנות
בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעב דות
הלנה רובינשטיין, ת .ד. מס.
, 1מגדל העמק.
אין לדחות למחר. כדאי להתחיל
היום. כל הדרוש לך יימצא ב־חנות
התמרוקים הרשאית למכור
את מוצרי הלנה רובינשטיין. שם
ידעו גם ליעץ לך אישית. הטיפול
יעיל, קל ונוח. עור טהור הוא לא
רק יסוד למראה נעים׳ אלא גם
להרגשה טובה.
11616118 . 11111(111816111

(המשך בעמוד )21

גיול״אט מסו־גירמייו־־לפני תיקון־האף(למטוו) והשבוע, בישראל, בשלוש הבעות
ך*יי ייתיככר ידועה. הופעתי בניו־יורק
ן !ככוכבת ולא הייתי זקוקה ל״מלאך״,
שיתמוך בי. ערב אחד גמרתי את ההופעה
ועליתי לחדרי במלון וזדדורף אסטוריוז.
הטלפון צילצל. מל פרר היה בצד השני.
הוא תמיד היה חביב אלי. אני מוצאת אותו
יפה ואוהבת את קולו ואדיבותה על כן
שמחתי לשמוע אותו .״בוקר סוב, מל, נחמי
מאד שאתה מטלפן. אתה בניו־יורק?״
״לא, אני מדבר ממקסיקו.״
״ממקסיקו?״ התפלאתי. לא ידעתי שברגע
זה הוא קובע את גורלי.
״עוד מעם את גומרת את חוזה השירה
שלך,״ אמר לי ,״קחי את המטוס הראשון
ובואי למקסיקו. סיפרתי עליך לדאריל זאנוק
והוא מציע לך תפקיד בעוד תזרח השמש.״
עד אז לא שמעתי על ד. ס .זאנוק. אבל

קיומו לא ידעתי — את שמו היכרתי אמנם,
בדיוק כפי שהיכרתי את השמות קוקה קולה
ושל, אבל לא קישרתי את השם עם אדם חי.
הוא התחיל את הקאריירה שלו בגיל .20
הוא הציע לחברת פוקס את רעיון הכלב
הנאמן רינטינטין, אשר עליו אמר :״הוא
הכוכב היחידי שאי־פעם העז לנשוך אותי.״
אחרי רינטינטין נולדה במוחו הפורה שירלי
טמפל — אבל למרבה הצער היא גדלה.
אומנם לאט, אבל בכל זאת גדלה. אחריה
באו עוד ועוד כוכבים, עד שלבסוף זכה
לתמונת־שער בשבועון סיים: ראשו של
דאריל מוכתר בכתר של סלילי צלולויד,
והכותרת: קיסר הוליבוד.
לדאריל גרם שער זה שמחה רבה. פעמים
רבות שוחח איתי עליו והבטיח לתת לי את
הציור המקורי, שעיטר את ביתו בהוליבוד.

שער שמל ביסא את שמו היה קולו מלא
רגש שר כבוד, שנתן 7י להבין כי מדובר
באישיות תשובה מאד. שאלתי את מל אם
הוא מייעץ לי לקבל את התפקיד הקטן. ידעתי
שהתפקיד הראשי בסרט, המבוסס על ספרו
של המינגווי ניתן כבר לאוות גארדנר, ולא
ראיתי מה ישאר לי לצידה. אבל מר פרר
שיכנע אותי.
הלכתי ישר למלון, שם פגשתי את מל
פרר. שמחתי לראותו ואת אשתו ד,נפלאה,
אודרי הפבורן. כלבי, קרוקודיל, שמח מצידו
לפגוש את כלבם, פיימוס. מל הסביר לי,
כי כבר למחרת יקח אותי לאולפן. בשעת
ארוחת־הערב ירדתי עם מלווי פטרסון למסעדת
המלון. בצאתנו מהמעלית נתקלנו
בשני גברים: האחד שמן וגדול, גרגורי
ראטוף, שלצידו נראה השני קטן ורזה. הרזה
נעץ בי מבט חודר, אבל לא התעכבתי.
״החוצפה של המקסיקאים האלה רטנתי
לעצמי.

אבל הגברת זאנוק, המחכה לו עדיין בבית
זד״ סירבה בתוקף לוותר על הציור.

הקיסר

ך> מחרת ככוקר הופעתי על במת ה/צילומים,
כשמל אוחז בידי הקפואר״ ה־מקסיקאי
שלי היה שם. הוא עישן סיגר
אינסופי. אוד. גארדנר הקסימה אותי. היא
ניצבה שם, יפר, להפליא ומלאה כעס. מל
החזיר אותי למציאות והציג אותי לפני
ד,מקסיקאי :״זהו המפיק, מר זאנו ק.״
זאנוק נסוג שלושה צעדים וסקר אותי
מלמעלה למטה. לא נראה כאילו מצאתי
חן בעיניו. בעצם, גם הוא לא מצא חן
בעיני. מל לחש לי :״היי נחמדה!״
עניתי :״לא!״ זאנוק פרץ בצחוק ׳ובזר,
הסתיים הראיון הראשון שלנו.
׳ההזמנה לארוחת־ערב לא איחרה לבוא:
עוד באותו ערב צילצל הטלפון. עניתי
בנימוס למפיק שלי שאני עייפה ולא מתחשק
לי לצאת. שלוש פעמים סירבתי, אבל
ברביעית נפגשנו ז$עודה משותפת הושיבו
אותי לידו. הוא ד<5ר. זה הפתיע ^ותי:
הוא ידע לדבר. רקדנו: הוא ידע לרקוד.
מדוע, בעצם, שלא יידע לרקוד ולדבר,
השד הקטן הזה, ששלט על קיסרות הקולנוע
האמריקאי? דאריל פרנסים זאנוק. שעל

ביקור הג׳כטלמן
ך י 1מיד התפלאתי מה*,רה שבו התדאריל.
הם טיפלו בו
ן ^יחסו עוזריו
כאילו היה חולה: שיקרו לו והסתירו ממנו
בשורות רעות הוא הזכיר לי את ו.ם?ך
מספורי אנדרסן, אשר היד, מטייל ערום ובל
העם היד, אומר לו :״כמד. יפים בגדיך.״
ער ליום שילד קטן העז לומר שהוא ערום.
אני העזתי לומר למלך זאנוק את האמת
אבל זר. בא הרבה יותר מאוחר, ואילו אנו
נמצאים עדיין במקסיקו , 1957 ,ועלי ללכת
מוקדם בבוקר לאולפן.
הגעתי לשם, כשמל פרר מושך אותי
אחריו׳ ,כי רעדתי מפחד. ניגשנו לתא שיועד
לי. מל התבונן בתלבושתי, עיקם את האף
ואמר לי :״נסי לשפר קצת את הכובע.״
מל יצא ואני נטלתי זוג מספריים, וחתכתי
את הכובע, כדי שייראה מתאים יותר לשנת
, 1925 בד, התרחשה עלילת הסרט. כאשר
יצאתי מתאי נראה מל מרוצה מהתוצאת
הוא הוביל אותי אל. סטה הסרט. טיירון
פואר התבונן בי בטונדלב. אוזר, גארדנר
נעצה בי מבט שחור מעיניה ,1ירוקות, עד
שרציתי להיקבר באדמה. הראו לי קרון, בקצה
הבמד״ שדמה לקרונות יתר השחקנים,
ואשר נועד למנוחה בין צילום לצילום.
ניכנסתי לבדוק אותו. לפתע שמעתי נעליים
חורקות על מדרגות הקרון — נעלי המפיק
שלי. הוא הקיש בהיסוס על הדלת, ביקש זיו
להיכנס והתפתחה שיחה אנגלו־סכסית טיפוסית,
בין הג׳נטלמן הזה לביני:
״מזג־אויר יפר, היום, לא כן?״
״כן, נכון.״
״אני מקווה שנוח לך בבית־המלון.״
״כן, נוח מאך, תודה.״
״והכלב שלך, קרוקודיל, האם מקסיקו
מוצאת חן בעיניו.״
״אני חושבת שכן.״
אחר־כך מילמל מתחת לשפמו הזמנד, ל־ארוחת־ערב.
הסכמתי.
הארוחה היתד. מקסימה. למחרת בבוקר

לא הייתי צריכה לעבוד, אבל בשעה 11
הזעיקו אותי בדחיפות לאולפן. הודיעו לי
שנכתבה סצינה מיוחדת עבורי, ועלי להופיע
בה מיד. כעסתי, כי תיכננתי לבלות שלושת
ימי־חופשה על חוף אקאפולקו. אבל לדאריל
היו תוכניות אחרות: אם משהו מענין אותו
הוא דואג לבך שהדבר יישאר בטווח ראיתו.
המשהו הזה הייתי אני. אבל אני לא אוהבת
שישלטו בי בלי הסכמתי.

זאנוק זיני,

מזלי היתד, הסצינה טובה, והדבר שיפר
/את מצב רוחי. אך לא הייתי מוכנת
לשמוע על עוד הזמנה לארוחת־ערב — עד
ליום בו נאלצתי להופיע במסיבה, לכבוד
משתתפי הסרט. מיד בבואי התיישבתי ב
פינה.
פיטר וירטל, כיום בעלה של דבורה
קר ובאותם הימים מחזרה של אווה גארדנר,
התיישב לידי. מבט רצחני של אווה, שהוסיפה
את הקריאה ״פיטר!״ בקול חד, שם
קץ לשיחה ברגע מדוייק זה זינק זאנ ק
אל צידי ונשאר שם כל הערב. הדבר גרם
להתלחשויות רבות, כפי שנודע לי מאוחר
יותר.
כעבור כמד, ימים הוזעקתי לחדרו של
גריגורי ראטוף. הוא שכב במיטתו, גוסס.
״אנא,״ פנה אלי ,״הצילי את דאריל. הוא
מאוהב בבלה דארודי, אבל היא הורסת אותו.
הצילי א! תו מציפורניה. רק את יכולה לעשות
זאת. הוא מעריץ אותך — ורק אהבתך
תחזיר א תו לפיסגת־הגדולה שלו.״
הייתי צעירה ונוחר, להתרגש. הבטחתי
לראטוף לחשוב על הצעתו. חזרתי לחדרי,
כשגרוגי חנוק. גריגורי לא מת אמנם, אך
דבריו פתחו לפני אופקים נרחבים ונפלאים.
ראיתי את עצמי מסוגלת לתת עב. דד, לכל
הידידים, השחקנים והטכנאים שהכרתי. מת
לא אוכל לעשות, אם אהיה ידידתו של ד. פ.
זאנוק?
ביום האחרון של ההסרטה בא אלי סיי־רון
פאואר .״פרל,״ כך קרא לי, משום מח,
״בואי איתי. אני רוצה להגיש לך מתני״
כדי להודות לך על היכרותנו.״ הוא לקח
אותי לגאלריד, של ציורים מקסיקאיים, ושם
בחרתי פורטרט של ילדה — ציור, אשר
מאוחר יותר, ניתק ממקומו ונפל לארץ,
בבוקר בו מת טיירון פאואר בעת הסרטת
שלמה ובת־שבע.
אחרי כך הזמינני סיירזן לארוחת־ערב,
עמו ועם מרל אוברון. הם שניהם ביקשו
ממני שאתרחק. מדאריל זאנוק .״היזהרי,״
אמרו לי ,״הוא היחידי שירוויח. את תפסידי
את הדבר היקר ביותר שיש לך: רענניתך,
חדוות־החיים שלך. הוא יבלע אותך.״ אזהרה
אותה הבנתי רק הרבה יותר מאותר.

המיליוגר האומלל
*ץ פתי חזרה לפאריס. ידידי סאשה
1/דיססל חיכה לי באורלי, יחד עם בתי
הקטנה. התיישבתי ליד הגד, מכוניתי וני־

שמות הבינלאומית ^ברת על קשויה 011 הקולנוע וסיסו הוליבוד
בלב. מה לעשות? לבחור בסאשה, שלא היה
זקוק לי — או בדאריל, שעל אף כל הסימנים
החיצוניים היה זקוק לי בכל מאודו?
אתם
כבר יודעים: בחרתי בדאריל. התחלתי
בחיים חדשים. אתם יכולים להאמין
לי, או לא — אך אני לא אהיה לעולם כה
אומללה, מושפלת ומבוזה, כמו שהייתי על־ידי
אותם אנשים שטענו שהם אוהבים אותי,
ואשר לאמיתו של דבר לא אהבו ולא
הבינו אותי. אני יודעת מה ערכו של
הכסף. ובפרט יודעת אני להעריכו מפני
שאיני זקוקה לו לעצמי, כי אם למען
אלה שאני אוהבת. אני מרתיחה מספיק כזמרת.
גרקו, הנערה מסן־ג׳רמן דה־פרה,
הספיקה להרתיח הרבה כסף גם לפני שהכירה
את ד.פ.ז. כך שלא למען הכסף
נקשרתי אליו. ושוב: האמינו לי או לא —
אבל אני אהבתי אותו.
אני חושבת שאני • אוהבת את המקרים
האבודים, כמו יתומות קטנות או כלבים
תועים. זאנוק הגדול היה היתום שלי. הוא
לא היה עני ומרוד, אבל אומלל — בהחלט!
אומלל מהרבה מיסכנים ועלובים. הוא היה
אומלל, מפני שרימו אותו. כל העולם רימה
אותו, עד שהתרגל לרמות גם את עצמו,
מבלי לדעת זאת.
המיליונר הקטן והמיסכן הזה נגע ללבי.
אותו גבר שגילו עלה על ,50 בודד, מוקף
אנשים שאין לסמוך עליהם, עשיר — ונטול-
כוח. אדם שאפילו מזכירותיו הסתירו ממנו
את המאמר הביקורתי הקטן ביותר, פן
תאבדנה את מישרתן. גבר נטול אומץ של
ממש — האומץ הפשוט של אשת פועל,
עקרת־בית, שכל יום משרתת בגבורה את
בעלה וילדיה. זהו גבר שסירב לראות ולהבין
— עיוור, חירש ואילם מתוך כוונה
תחילה. אפשר לקרוא לזה פחדנות. אם
כי לא הוא היה הפחדן האמיתי, אלא כל
אותם שלימדו אותו להתנהג כך.

״מי הטיפוס הזח?״

היושב טולה, בשעת הסרטת
אחד מסרטיהם. המפיק
הגדול הפך אותה לגונב־קולנוע מפורסם.

עם 1א1וק

סיתי לשכוח את דאגות מקסיקו דזאנוק.
אבל הצעד הראשון לתוך דירתי, החזיר
אותי למציאות הזאת: הדירה דמתה לחנות
פרחים. ששה תריסרי ורדים מילאו את
חדרי, ובתוכם כרטיס־ביקור לבן, אשר רק
אות אחת נכתבה עליו ״ד.״
סאשה היה אומלל. גם אני. מצד אחד
עמדו הנעורים, היופי, שימחת החיים, כל
התיקוזת. מן הצד השני היו הזיקנה, ה־בטחון
— הנובע מכסף רב, ואי־הזזדאות ש

ין יי עם זאנולן לא היו קלים. לא פעם
ן ן היתד, גאוותו נפגעת, כשאנשים ברחוב
לחשו בקול רם :״ראית? זאת ז׳ולייט גרקו.
מיהו הטיפוס הזה שהולך איתר?,״ הכי גרוע,
היה כאשר הייתי מתחמקת משלוש המסעדות
הנבחרות שלו, כדי לסעוד במסבאה
אהובה עלי. רב־המלצרים היה קורא בקול
רם למלצר :״שולחנה של הגברת גרקו!״
קל היד, לראות את הבעת־ההפתעה על
פני המסובים, כאשר היו רואים אותי בחברת
גבר זקן. אני, שכבר יצאו לי
.מוניטין כאוד,בת גברים יפים. לאשר, סולחים
כל שיגעון — אם השגעון הזה יכול
להיות גם חלומן הנסתר של נשים אחרות.
אבל מי יכול לסלוח לאשר, צעירה את
אהבתה למולטי־מיליונר משופם, המעשן כמו
ארובת בית־חרושת, מאנפף, תמיד זועם,
תובע ואינו מבין צרפתית?
אה, לא! זאת לא סלחו לי.
דאריל, מצידו, נהג לומר הכל בטון של
ציווי. הוא רצה לשבות אותי, לסגור אותי,
להחליף את המוסיקאים שאהבתי, שהיו ידידי
ומלווי מזיר, שנים, ואשר עודדו אותי
מן ההתחלה. הוא היה רוצה להחליפם במוסיקאים
אמריקאיים — מוכשרים אמנם —
אבל זרים, ללא כל קשר אישי עמי. בעצם,
רצה גם שאשכח את הזימרה, אותו מקצוע
שכה אהבתי.
רק פאטרסון, המלווה המסור והנאמן, זכה
ליחס נאות. דאריל ידע שלא יוכל לתקוף
את האיש הישר הזה, שרק ידידות טהורה
קשרה אותי אליו. ואילו פאטרסון עצמו
דחה תמיד כל הזמנה לבלות איתנו. עכשיו
אני יודעת, שהיה זה מפני שתיעב את
דאריל. שלוש שנים עמד לצידי וחיכה.
שלוש שנים בהן קיווה שאשוב למקצועי
האמיתי, לשירים האהובים שלי. והוא לא
טעה.
בינתיים, זרח כוכבי בשמי הקולנוע. אחרי
הביקורות הנלהבות, להן זכיתי על תפקידי
בן שבע הדקות בעוד תזרח השמש, הציעה
לי חברה אנגלית להשתתף בסרט אפריקאי.
היה זד. נהר 1התנינים, לצידו של ריצ׳רד
טוד. היה לי תפקיד יפה, וניתנה לי ההזדמנות
להכיר מקרוב את העם המופלא הזה
את האנגלים. אני אוהבת אותם כשאתר,
צריך אותם, הם כאן, לצידך. כשאינך צריך
אותם — הם נעלמים כאילו,במטה קסמים.
הסרט צולם בקניה. בפעם הראשונה ניתן
לי לעבוד עם אפריקאים. התנאים היו קשים
מאד. האפריקאים היו עובדים בשימחה —
עד לחזרה השלישית. משם ואילך, נראתה
להם כל חזרה מגוחכת ומיוחדת. כאשר

הדממה היתד, חיונית להסרטה, היו פורצים
בצחוק ילדותי, והבמאי היה צמח בהיסטריה.
יום אחד הופיע לפתע מטוס. כן, מט סו
של דאריל זאנוק. הוא חג מעל לראשינו,
כשכולנו היינו מרוכזים ומתוחים. השלכנו
עצמנו ארצה בבהלה— וחצי־יום עבודה
הלך לאיבוד. מאוחר יותר, כאשר פגשתיו
בעיר, התרגזתי עליו. הוא רק צחק. הוא
עשה כבר 600 סרטים — ויכול היה להרשות
לעצמו להפריע לצוזת של מסריטים.

שונא את צ׳אפלין
ך אי שהק טן ערך תוכניות מפוארות
( | בשבילי. הפעם דיבר על יצירת־ענק —
ש 1שי הרקיע. ר.וא דיבר עליה כעל נ־יסגת
הישגיו. אני לא התלהבתי. קשה היה לי
לתאר את עצמי בתפקיד הגיבורה, גרמניה
זהובת שיער. אני שחורה, עורי כהה ומזגי
סוער. אבל דאריל שיבנע אותי שזאת
ההזדמנות הגדולה של חיי. אחרי שרשי
הרקיע — אהיה כוכב עולמי.
גם סרט זה הוסרט באפריקה. בעמק שטוח
של הקאמרון הקים דאריל עיר שלמד -אף
קרא לה זאנוק־וויל, היא עיר זאנוק. הבמאי
היה ג׳ון הוסטון. ג׳ון הוסטון עייף, או
אולי חם ר־עניין. שרשי הרקיע לא היה
סרטו הטוב ביותר. ובכלל, הוא ראה את
התסריט רק ביום התחלת הצילומים, בהגיעו
מטוקיו.
ארול פלין וטהור הוזארד הופיעו גם
הם, להשתתף בסרט. ארול, בעל ההומור
הדק והציגי, שם מיד לב לקינאה היוקדת
של זאנוק — והוא השתדל במתכוון לד,גבירי אמל פלין המקסים, שכבר אז היה
כה חולד״ ואשר ידע כי מצבו אנוש! אפילו
על עצמו אהב לצחוק. פעם הראה לי את
הנוסח האחיד של שלושה מיברקים אשר
זה עתה שיגר לשלוש עלמות שונות. :מתגעגע
אליך כל רגע. אנא, כתבי לי.״ שלושתן
כתבו.
בערבים, בשבתנו ליד שולחן האוכל, אהב
דאריל להעלות זכרונות. התבלטה בהם שיג־אתו
לצ׳ארלי צ׳אפלין, על שעזב את הוליבוד
ועל כי סירב לקנות ב־ 1941 איגרות
מילתה של ממשלת ארצות־הברית. עוד
תכונה בלטה מתוך השתפכויותיו של דאריל:
חוסר־ד,סבלנות שלו. כך, למשל, סיפר שבעם,
שעה ששיחק גולף עם הבמאי המפורסם
אלכסנדר קורדה, הרגיזו קורדה במיש־חק.
דאריל נטל את מקל הגולף שלו,
שבר אותו על ראש הבמאי, שהתמוטט
מחוסר־הכרה.

מכות בזיזה

ך* ק חוש־ההומור שלי הציל אותי
| במצבים מסויימים. אני רואה שוב את
שומר־הכלא שלי, ואיני יכולה שלא לצחוק.
תארו לעצמכם גבר בא־בימים, מורגל ב־סמי־ד,שינה
החזקים ביותר. נוסף לזאת היה
משתמש, כמו כל אמריקאי מודאג, במסכה
שחורה כדי לכסות בה את עיניו ולהירדם.
בגד־השינה שלו היתד, כתונות־לילה, בעלת
גיזרת בייבי דול, אבל גברית.
איזה מחזר, היה זה, לראות את האיש
הקטן הזה במחשכי הג׳ונגל האפריקאי,
כשקינאתו החולנית לא נתנה לו לישון!
הוא היה מתעורר באמצע הלילה, יוצא אל
מרפסת צריפנו — שם ישנתי מפאת החום
המחניק — כדי להיווכח שלא ברחתי ממנו
ושאינני מבלה עם אחר. בזהירות היד,
מתקדם עד למיטתי, מאיר בפנסו על פני,
ושואל אותי בקול רך ואוהב :״את ישנה?״
והייתי עונה :״כן, אני ישנה.״ רק אז היד.
חוזר למיטתו ולגלולת־שינה נוספת.
לא תמיד ניתן היה לשכך כל־כך בקלות
את קינאתו. פעם יצאתי לבלות עם כמד,
מידידי, שהשתתפו בסרט. חזרתי בארבע
לפנות־בוקר, רכובה על אופניים, כי את
נהגי שלחתי מוקדם לישון.
מצאתי את דאריל אורב לי בחשיכה, במבואות
זאנוק־וויל .״איפה היית?״ שאל
אותי בכעס. הוא ידע היטב את התשובה,
כי הזמנתי אותו ללוזת אותי בתחילת הערב.
כמובן, פרצתי בצחוק. ואז חזיתי בהתפר־צות־ר,זעם
הנוראה ביותר בחיי.
הוא גידף וקילל אותי בצורה הגסה ב יותר,
ובלהט כעסו הרים את ידו והיכת
אותי. כל מתות ע?!ן$י עלו לי לקצה ה אצבעות.
תפסתי אותו בצווארו והמטרתי
עליו מהלומות־אגרוף. השד׳ הקטן התגונן*
נידמה לי שהיה מתאגרף מישקל נוצה ב צעירותו.
נוסף לזאת היה אחוז היסטרית
פרועה.
עזבתי את אופני וברחתי לצריפי. הוא

לה, תכונתה הבולטת, מלבד השיק: פבעיות.
זינק אחרי, מיילל ומקלל. המסכה נפלה
מקדקודו וכיסתה את עיניו. הוא קרע אותה
מעליו בכעס. הרגשתי את עצמי חלשה
מאד. ראשי הסתחרר. נפלתי על הרצפה.

חזרה אל השירה

^ מחרת עזבתי את זאנוק־וויל וכעבור
׳ /ימים אחדים חזרתי לפאריס — חולה,
שבורה, מזועזעת. מובן שדאריל ניסה לסריס
אותי, שלח לי מתנות, הציע לי עוד
תפקידים חשובים בסרטיו. אבל לא רציתי
לראות אותו יותר, לשמוע ממנו יותר.
ידעתי: אינני אוהבת אותו יותר.
רציתי לכבוש מחדש את הערכת בני״
ארצי, שמזה שנתיים התפלאו לשמוע אותי
מדברת אנגלית מעל מסכי סינמאסקום, בתפקידים
שלא נועדו לי. נורא רציתי לשיר,
אבל גם פחדתי מאוד. המחברים והמלחינים
לא האמינו יותר שאשוב, מחקו אותי
מרשימתם. והקהל? זאת לא ידעתי עצמי.
אבל הכל התבהר לפתע. מצאתי גבר
שעזר לי לצאת ממעגל־הקסמים בו כלא
אותי דאריל זאנוק. הוא ניזקק להרבה
אהבה, כוח וסבלנות. כי לפעמים קשה יותר
לברוח מכבלים דמיוניים מאשר לנסר סייגי׳
פלדה. כריסטיאן דה לאמאזייר שימש נספח
לעתונות, באחד מסרטי זאנוק. הוא גבוה,
יפה, חד־לשון ובעל עיניים ירוקות זוהרות.
היו לו כתפיים רחבות, והתעורר בי רצון
להניח עליהן את ראשי. ואכן — זהו מה
שעשיתי.
כריסטיאן הוא שהחזירני אל השירה• ר
מאז, כאשר אני מסיימת את הופעתי, ב״
שעות הקטנות של הלילה, ויוצאת לתחנת־מטרו
קפואה עם מנגני־ד,תזמורת, אנו
פורצים בצחוק צוהל. יחד איתם אני נלחמת
כל לילה — ומנצחת.

״דד נד•יי

וזדשווז תאוז הוצאת נן פרים־
רויזוב בצלאל יפה ,4וזל־אביב, בול 62452 .

ספרים חדשים

ק יש מ י

פריז

מופסאן כפי שלא הכרתם אותו עדיין — שנינות מול רוחב־לב,
הומור סלחני בצד צלילה עמוקה לנבכי נפשו של אדם.
הספר מלווה עיטורים משל מיטב ציירי התקופה — רנואר
ודגא, ואן גוך וטולוז־לוטרק, ועוד.
ספר־מתנה המעיד על טעמו הטוב של מגישו.

כי בו שהחלל

״שרות חשוב לקורא עשתה הוצאת ״לדורי״ ,בהגישה לי איי
ספרו של מירון אוריאל אומר״) ״כל הספר נקרא בנשימה
אחת, ממש כמו רומאן היסטורי מותח. לעתים נבצר מאתנו
להבין, כיצד הצליח המחבר ללקט את פרטי הפרטים
עבודת נמלים מייגעת, משום שגם במקורות לועזיים לא נתקלנו
עד כה בכרך אחד האוצר בתוכו עובדות כה רבות ושונות״.
(״מעריב לנוער״) ״ההרצאה שוטפת ומעידה על בקיאות מרובה
של המחבר בנושא המסועף ידיעות אחרונות״).
עשרות צילומים וציורים.

דיאנה מק־כיין ב״אכזכת נעורים״

הופיעו במהדורות חדשות
תולדות החוקר המהולל
הקדמון״ ,שהופיע
בבהירות ופשטות
ספר מאלף בתוכנו

תרבות

יוון

ג׳יימס ברסטד (מחבר הספר ״המזרח
אף הוא בהוצאת ״לדורי״) מספר על יוון
פוקחת־עיניים. מלווה 150 אילוסטראציות.
ומהודר בצורתו.

אנציקלופדיה של גדולי ה מו סי ק ה
ו׳צירותיהם
שני כרכי ענק — 1200 עמודות בפורמאט אנציקלופדי — 400
תצלומים. הספר שקנה את עולמו בסערה בכל בית תרבותי,
ניתן שוב להשגה במהדורה חדשה.

נל הגברים אותו דבר

רסיטלים לכנוד
חיפה ,״ ארמון ״ ,יום ד׳ 5.12
תל־אביב, היכל התרבות, מוצ״ש8.12 ,
ירושלים, בניני האומה, מוצ״ש15.12 ,

גלידת סנדביץ׳
עם ביסקויט

ד״ר א. רובין ביאוקוסמטיקאי טיפול
בבעיות
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב

קן לנוע
ס ר טי ם
כי כ ר הז כו כי ת
באשהקנאה (ארנזוך דויד, תל-אביב;
צרפת) היא טרגדיה בחלון־ראווה. בחלון
ראווה זה מוצג עולמן של שלוש נפשות:
זוג אמריקאי וצרפתית קטנה. למרות שבנקודה
מסויימת משתלבים שלושת העולמות
האנושיים, קשה לדעת איזו טרגדיה גדולה
יותר, זו של הזוג האמריקאי או זו של
הצרפתיה.
פאראט פרדייר היא צרפתית צעירה בת
20 ובעלת מבט חתולי, המתגוררת עם
הוריה בבית מיושן ומט ליפול ברובע עני
של עיר צרפתית. והנה, בתוך עולם ישן
זה, ניטע עולם חדש: בדיוק מול ביתה של
הנערה מוקם בית בסגנון אמריקאי חדיש,
שיש בו כל מה שעשוי לקסום לאנשי העולם
הישן. זהו בית מותרות עשוי זכוכית, שהזוג
החי בו מנהל את חייו כבתוך חלון
ראוזה. הריהוט המפואר, אורח החיים ההדור,
מכונית המותרות — כל אלה מהווים חלום
בהתגשמותו לצרפתית החולמנית.
מעל מרפסת דירתה היא עוקבת אחרי
הזוג החי בחלון הראווה. מעשיהם הופכים
לתוכן חייה וחיי משפחתה. היא שואפת להפוך
חלק מעולם קסם זה, נכנסת לבית
החדש כעוזרת בית.
דהרה אל המוות. רק או מתברר לה
כי האנשים החיים בעולם החדש אינם
יותר מאושרים, ואולי אפילו אומללים ממנה.
הם חיים באפאתיות, עולמם ריק מתוכן.
מסתבר כי האשד( ,מישל מ.רגאן) היא אלכוהוליסטית
שנתפסה לשתיה אחרי שילדה
נהרג בתאונה, אשר נגרמה באשמת בעלה
(רוברט חוסיין) .גם התערבותה של הצר־פתיה
אינה מצילה את הזוג מדהרה מהירה
אל סוף מר.
סרטו של רוברט חוסיין, למרות המוזרות
שבסגנונו, הוא סרט אוז רת מקסים ונוגע
ללב, רווי הומור ועצב. משחקה הנפלא של
מישל מורגאן והצילום הרגיש מ, טיפים לסרט
את המימד האנושי, שבלעדיו היה הסרט
נראה כתרגיל של ציור ק, לנועי.

שוש:־־י 11ד ומדת

קונים מצלמות
אנו קונים מצלמות חדישות
ואביזריהן ומשלמים
מחירים טובים. מבחר מצלמות
גדול בחנות המקצועית
״פוטו בתר״ .העתקת
מסמכים בו במקום !
סודיות מוחלטת מובטחת.

מניות הנוטיסיס ההרה
תל־אביב:
״לאן״ ,״כנף״ ,״רוקוקו״ ,״רדיו־אוניון״
ירושלים: כהנא • חיפה: גינזבורג־יובל

אכזכת נעורים (מגדלור, תל־אביב;
אוצות־הברית) היא אגדה עם מוסר השכל
לבנות הטיפש־עשרה.
היה היתה ילדה עניה ויפה, תמימה וטהורה
כמו הקרקע הבתולה שאביה היד,
מעבד עבור בעל אחוזה רשע. המין היה
עבורה ספר נעול שהאהבה היא המפתח לו.
כל ימיר, חלמה הילדה על נסיך־חלומות שיבוא
ויעניק לה את האושר שבאהבה. והוא
בא. לקח מה שנתנה והלך. אבל הבטיח
שיחזור.
הילדה הקטנה והטהורה האמינה לו. הוא
שירת בצבא וכתב מכתבים והיא היתד,
חורזת אותם במחרוזת על חיט אהבתה.
כל נערי העיירה לטשו אליה עיניים. אפילו
בעל האחוזה הרשע חמד אותה, אבל היא
לא נתנה. עד שיום אחד הגיע מכתב מנסיך
החלומות בו הודה לה על חסדיה ואמר
שלום ולא להתראות. הילדה המסכנה בכתה

כל הלילך -״כל הגברים הם אותו הדבר,״
אמרה לעצמה. ובבוקר הפכה את התיאוריה
לפרקטיקה.
היא לא בררה בין יפה למכוער, בין עני
לעשיר, בין צעיר לקשיש. באותו יום עצמו
חילקה את מיטתה עם אב ובן גם יחד. היא
לא הפכה ליצאנית, חס וחלילה — כסף לא
לקחה, אבל מתנות יקרות קיבלה בתודה
וללא נקיפת מצפון.
סוף גנב לתליה וסוף נימפומנית למיתה,
לפחות בדרום חסר הלב של ארסקין קולד־ודל.
מוסר ההשכל: אם אינך רוצה למות
כשכבנית, אל תתני לבחור, אפילו אם הוא
מבטיח נשואים.
רימון־יד לא מימן. ספורו של ארם־
קין (״דרך הטבק״ ,״חלקת אלוהים הקמנה״),
קולדוול, העוסק בשקיעתו המוסרית וה־חמרית
של הדרום המנוון והמתאר חברה
של יצרים חסרי רסן, הפך בגילגולו הק, לנוע,
לסיפור מסוג אלה המתפרסמים במדורי
המכתבים של שבועוני נשים. שחיתותה
הנוראה של קלודל אינגליש (דיאנה
מק־ביין) נראית כפארודיה על סרטי־מין
צרפתיים.
דיאנה מק־ביין, פצצת המין החדשה של
הוליבוד, שייכת לדור בו הפצצו ת היו
רימוני־יד ולא פצצות מימן, למרות ש־משחקה
הוא תרבותי ונבון למעלה מהמקובל
אצל כוכבניות הוליבודיות.

ת ד רי ך
סרטים שחוביר, לראותם :
• שכעת הסאמוראים (דומינו.
חיפה) צוות הופך לכוח במערבון יאפאני
של אקירה קורוסאבה.
• ספור הפרברים >פאר, תל־אביב)
רומיאו ויוליד. בגירטה מ,ם יקלית מודרנית
על רקע עבריינות־נוער ושנאת־גזעים בפרברי
ניו־יורק.
סרטים שכדאי לראותם:
• וירידיאנה (ירון, תל־אביב) סרטו
השערורייתי של לואיס בונואל הבז והלועג
לגזע האנושי.
• עץ או פדסטיין (בן־יהודה, תלאביב;
אורגיל, ירושלים) מצעד יומני הזמנים
שהיו, בארץ־ישראל של ימי המנדאט
הבריטי.
• חיוכי ליל קיץ (מקסים, תל-אביב)
קומדיה קלילה ומשעשעת של אינגמר ברגמן,
על גבריל המחפשים את האהבה אצל
נשותיהם של אחרים.
• מכער לזכוכית האפלה (מירון,
חיפה) הבדידות כמקור השגעון, והאהבה
כאלוהים — בסרט פילוסופי מעמיק של
אינגמר ברגמן.
• נהרללאשם (אורגיל, ירושלים)
מסע אל קידמת האדם, בסרט הולנדי תעודתי,
על טקסים ופולחנים בגיניאה־המערבית־החדשה•

לילות קביריה (סטודיו, ירושלים)
סיפורה העצוב של זונה חייכנית. הבמאי
פדריקו פליני. את תפקיד הזונה משחקת
אשתו, ג׳ולייטה מאסינה.
מפולס מזה : 315

פ גי שו תכביתהכלא
(הסשן מעמוד )17
הביע כל מד. שנעשה שם . :מגעיל ! ״
עוזית של חלחלה עברה על פניו. ניגשתי
לראות מה מגעיל כל כך. היתד, זו הפעם
הראשונה שנכנסתי לתוך חדר־האוכל, כי
תמיד אכלתי אוכל פרטי שהובא לי מן
החיץ• .
בפתח החדר טפח בפני אודיר דחוס, מורעל
בריחות של זיעה, שיירי־אוכל ועובש.
הכל היה דביק ומלוכלך. שיירי־אוכל היו
פזורים על השולחנות ועל הארץ, כלי-
אוכל היו זרוקים ברישול. יצאתי וחיכיתי
עד שהאסירים התורניים ניקו את החדר.
נכנסתי שוב, כשהחדר היה כבר, כביכול
נקי ומסודר. התיישבתי ליד אחד השולחנות
ופרשתי לפני עתון לקריאה. התבוננתי בקירות
המקולפים והמלוכלכים, בם רגים,
בחלונות המכוסים בטינופת דביקה, ובריצפה
המעוררת גועל. קמתי ורציתי לקחת את
העתון. לא הצלחתי. הוא נדבק לכל אורכו
לשולחן מכוסה־הפח. השארתי אותו דבוק.
ביום השלישי לשהותי, שמתי לב לבחור
צעיר מאד, רזה וצנום, חיוור בצורה מחרידה
ופניו כפני מת. עיניו השחורות בלטו
במיוחד וכל תנועותיו היו נרגזות ומלאות
כעס עצור. הוא הזכיר לי חיה נרגזת, עצם
הסתכלותי בו העלתה את חמתו. יום־יומיים
לא פניתי אליו. לבסוף ניגש אלי :״אתה
אוסף פרטים על בית־הסוהר?״ שאל באתגר,
״בוא אתן לך פרטים. עשרה ימים החזיקו
אותי בצינוק! סגור ומבודד בתוך חדר של
מטר־וחצי על שניים, בלי אוזיר ובלי אור.
הכל קר ורטוב. חשדו בי שהשתתפתי בפריצה
ואמרו לי שיחזיקו איתי עד שאמות.
או שאני אודה — או שזה יהיה הסוף
שלי.״
נזכרתי במאמן כלבים ידוע מצ׳כיה, האנס
אורבין, שאימן כלבי־שמירה בשביל משטרת
ישראל. הוא אמר לי :״הדרך הטובה ביותר
לאמן כלב מסוכן, נשכן ותוקפן, היא להחזיק
אותו בודד במקום חשוך, בלי אויר,
לתקופה ממושכת. אז מובטח לך שתגדל
כלב מסוכן, תוקפן ונשכן.״

האמה״ה

ן שיחדתי עם יושבי־הכלא ניסיתי
ולהחדיר בהם את האמונה בה׳ ,לה זקוק
כר אדם. הסברתי להם: אין אדם יכול להינגד
הגורל והייעוד שלו. מוכרחים
לחם
. .מוד לקבל ורהשלים. אם האדם יאבד רגל
במלחמה, וכל החיים יהיה ממורמר, יהרוס
רק את עצמו, לא את הזולת. אם ישלים,
הוא יכול להיות מאושר.
אין אדם יכול לדרוש להבין את ההשגחה
העליונה, ואין הוא יכול להתמודד נגד שמים.
הוא צריך להבין שאין אדם נוקף אצבעו
למטה, עד שמכריזים עליו מלמעלה. א מוג
ה פירושה — להאמין, מבלי לנסות להבין
ולהוכיח. הרי כשנוסע אתה, באוטו,
מוסר עצמך לחברת־תעופה שתעביר או אותך מארץ לארץ — אין אתה בודק את
המנועים כדי להוכיח לעצמך שיכול אתה
לסמוך עליהם. אתהמאמין שהכל
בסדר. אתה מאמין שאין לך מה לחשוש.
צריך אדם להאמין שכל מה שקורה לו
עלי אדמות זה לטובה.
אמנם קל לומר דברים אלה אך כדי להגיע
לדרגה שאפשר לחיות לפיהם, צריך להתאמן
ימים ושבועות וחדשים, כדי להחדיר לתוך
עצמך הרגשה זו. כמו שבכל אמנית׳ או
מקצוע צריך לעבוד, ללמוד, וגם להתמחות
— כך באמונה צריך אדם לעמול הרבה עד
שיגיע לדרגה שיוכל לחיות לפי זה, ולא
רק לדבר.
אני זכיתי, אחרי שנים של לימוד בישיבה,
להגיע לדרגה של אמונה בה׳ .ואני מאמין
באמונה שלמה, שהכל לטובה. וגם אם
אין האדם רואה זאת מיד, הרי השנים שלאתר
מכן, יוכיחו שהכל היה לטובה.

סופיה יג׳יגח בכלא
הסיפור המזעזע ביותר, שמע

ת י מפי בחור אינטליגנטי, גבוה ונאה,
בוגר גימנסיה מצפון תל־אביב. בגיל 17
וחצי החליטו החברה שלו לסחוב וספה.
הם נתפסו, נידונו לששה חודשים על תנאי.
״בשבילי, התנאי היה מישחק,״ אמר .״לא
תפשתי את פירוש המלה תנאי. כאילו שאתה
מרים שוט ומאיים על ילד שתכה
אותו. הילד לא יכול לתפוס את הכאב המזעזע
שיהיה לו — עד שיורד השוט. ואז
זה מאוחר.
״החברה החליטו לסחוב אוטו ולעשות
טיול. נתפסנו ונשלחתי לכלא תל־מונד. בפעם
הראשונה בחיים ישבתי בבית־סוהר.
נקלעתי לעולם שהיה כולו רפש, שינאה,
התמרמרות ותא1זה מינית מושחתת 76 .או
80 אחוז חיו חיי הומוסקסואלים. עבור
הסולם הזה 1315

קופסת סיגריות דגל יכולת לקבל את סופיה
לורן, את ג׳ינה לולובריג׳ידה או את׳ מארי־לין
מונרו. אלה היו שמית נערי־הזנונים
המבוקשים ביותר.
״נקלעים לזה בין שאתה רוצה ובין
שאינך רוצה. אתה אפילו לא יודע איך זה
מתחיל. זה פשוט הלק מההווי והמציאות.
אתה נכנס לזה באופן טבעי. כי אתה בודד
— ואתה לא רוצה להיות מנודה. אתה רוצה
להיות כמו כולם. יש גם מקרים של אונס
ממש, בכוח.
״בשכונה התנהגנו כאילו היינו באמת
אבאדאיים וגיבורים. אבל זה היה מישחק.
בבית־הסוהר זה התממש. נרקמו לפני
תוכניות פאר לקראת היציאה החוצה. סונוורתי
בכל מיני תמונות נהדרות, איך יהיו
החיים אחרי שנצא. את המשטרה תיארו
כחסרת ערך. הלעיטו אותי במעשיות איך
שכולם מנוולים, איך שלא כדאי לעבוד
בשבילם, ואיך שאפשר להתעשר בקלות.״
שבוע אחרי שהשתחרר נתפס בפריצה —
וחזר לבית־הכלא.

אפשרלת קן!

* כול מישהולטע, ן מ׳ ן
להנהיג רפורמות בבית־סוהר. זה יהיה
יקר מדי, מסובך מדי, אין כוח־אדם, אין
מארגנים מנוסים. הייתי מוכן לקבל טענות
אלה, אילו לפחות הייתי רואה רצון כלשהו
מצד הנהלת בית־הסוהר לתקן את המצב —
או התעמקות מינימלית בפתרון הבעיות.
דברים אלה אני אומר על סמך מה
שראיתי בכלא יפו. בכלא זה ישבו שני
סוגי אנשים: עצורים ושפוטים. יש הבדל
תהומי בין השניים — כמו בין יום ולילה,
וחיים ומוזת. השפוטים עברו את כל שלבי
המשטרה, המשפט, העירעורים. ה! פעל למענם
כל מה שאפשר להפעיל כדי לזכותם. אבל
הם נשפטו — ואשמתם הוכחה. הם שפ טים.
הסוג השני, העציר, הוא אדם שהמשטרה
החליטה להחזיק אותו במעצר, עד להשלמת
החקירה נגדו, או כדי שלא יפריע למהלך
החקירה נגד אחרים. האדם הזה הוא בבחינת
חף־מפשע, זכאי. לא פעם חייבת המשטרה
להתנצל בפניו על עצם החזקתו
במעצר.
העציר יכול גם להיות בחור צעיר,
שנחשד על עבירה כלשהי, וזו לו הפעם
הראשונה שהוא נמצא בחברה של גברים —
ולא זו בלבד — אלא שגברים אלה הם
פושעים.
את כל אלה לוקחת המשטרה ומערבבת
ביחד. את הצעיר התמים ואת הסוחר המכובד
והחף־מפשע, יחד עם הפושע המועד,
המורה המוסמך לפשע. בעשר בלילה
כבה האור, והנער שוכב במרחק 25 סנטימטר
מן הפושע המנוסה. משך שעות רבות
הם יחד. הם אוכלים באותו זמן, ומטיילים
באותו זמן. אישיותו של השפוט — הנוקשה,
הגברית, האפופה בזוהר־הפשע — אופפת
את הצעיר.
כאילו לא די בכל אלה, עוד מכניסים
לתוך הקלחת הדחוסה הזאת גם חולי־רוח.
עד שישלחו אותם לאישפוז באחד מבתי־החולים
— הם מושלכים לכלא יפו.
את כל אלה ניתן לתקן, על־ידי פעולה
פשוטה. יש בכלא יפו 12 תאים, בשתי
קומות. מלבדם יש שני תאי בידוד וארבעה
צינוקים. התאים הם בגדלים שונים, משמונה
עד 28 מיטות. מדוע אין מפרידים בין
עצירים ושפוטים — כל סוג בקומה נפרדת,
או בתאים נפרדים? מדוע א-י־אפשר להוציאם
לארוחות ולטיולים בשעות נפרדות? האם
זאת עבודה קשה מדי לשוטרים? ממילא
אין הם עושים דבר כל היום, מלבד לפקח
ולשמור. מדוע לא יפקחו עליהם בנפרד?

פ דיון ־ ש סויי פ
* *6דלתגפתחה. נכנס שוטר והודיע
| !שהוא עומד להכניס דייר חדש .״לא
אשכיב אותו על המיטה,״ הודיע ,״אלא על
הארץ. הוא כל כך זקן, שאני מפחד שיפול
מהמיטה בלילה וייפגע.״
יצאתי לראות את הא-יש. מצאתי זקן מופלג,
בעל זקן לבן ארוך, כולו רועד מהתרגשות
וזועק :״מה רוצים ממני? מה
רוצים ממני?״ התברר שלא ניקה את חצר
ביתו, נדון לשש לירות קנס — או יומיים
מאסר. לא היו לו שש לירות.
הוריתי /הוציא שש לירות מהפקדון שלי,
שנשאר במשרד הכלא. ביקשתי משוטר שילך
לדואר המרכזי, ישלם את הכסף בשם הזקן.
כאשר חזר עם הקבלה, ביקשתי
שיזמינו מונית והזקן הוחזר לביתו.
אם רק זכיתי למיצוות פדיון־שבויים
מסוג זה — דיינו. שמונת הימים בכלא
יפו לא היו לשוא.

נצלו
עוד

ההזדמנות

לזמן
מוגבל להשיג ב מ חיר
מוזל

קוי סטל -מי ק ס
9ד ^י 7ן 0ר 7

פרסום או־קי

גל1ח

רק עם
רויאל
לתח רו ת

מלבת המטבח
פ רס רא שון

2.500

המועד האחרון 1 12.62
שלחי מטעמך עוד היום
לת. ד 1736 .ת״א

מוגש ע״י

המינוי -
5יבל\ז מטוכווג לוזידוטז וזוזיווי, וגו מרגו
אומו בוזסרנז> .ו?ב וזביסופז לנזימוו, לגו
ווכל לגוכטוו־ כל וזטזלוזז ללגומפזלווז .

ספרים
ת רגו ם
נ צ חונו ש ל בי צו עי ס ט
הדרך לבית הלבן (מאת

צ־אנקי 100 •/.אורלון
סוודר עבה ומזזמס
קל גמש סל ו כגי ס

צ־אגקי ־ 100 7אורלון
אינו מתכווץ
ואינו נאכל ע־י עש

צ־אנקי 100 7 .א 1דל1ן
לבן לא יצהיב

צ׳אנק ׳ 100 7 .אורל1ן
מוצרי סריגה עבים
וקלים של דו־פזנ ס
.ז^-יד. ג־ז;1

להשיג עתה בבתי האופנה: איוניר בע״מ, תל-אביב— הרצליה?
אילקה בע״מ, תל־אביב— חיפה ; קליין ושות׳ ,ירושלים ; סלון
אדיש, נתניה ; רוזמן את גרשפלד בע״מ, ת״א ; טעמי, תל־אביב
סוו ד רי ם

צ׳ אנ קי אורלון *

מיו צ רי ם בי שר אל על־ידי
• אורלון הוא שם מסחרי רשום לסיב האקרילי
של דופונט — רק דופונט מייצרת אורלון.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ליי
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן
המנהל: ח בר־קמא (קמפינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורמן .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריה. לוין .30

גרג״ ( 0 0פ מ ) 0

ו 7 /א.בי.ב

בן יהנדה

מיאודור

וייס, הוצאת עם הספר 367 ,פ׳) מספר
כיצד בחרו 68,832,818 איש ואשד״ באחד
מימי נובמבר , 1960 בבעל המישרה החשובה
ביותר עלי אדמות: נשיא ארצוודהברית.
״(זוהי) העברת הסמכויות המעוררת יר־את־כבוד
יותר מכל תהליך מקביל לה בעולם:
הסמכות לארגן ולגייס, הסמכות לשלוח
אנשים להרוג וליהרג, הסמכות להטיל
מיסים ולהרוס, הסמכות ליצור והחובה לעשות
כן, הסמכות לכוון והחובה לרפא —
כל אלה שומות בידיו של יחיד. גיבורים
והוגי־דעות, אמיצים ושפלים, מנסים מאז
ימי רומא ואתונה להביא לידי כך שהעברת־סמכויות
זו תפעל כהלכה. בידי שום עם
אחר לא עלה הדבר באופן טוב יותר, ול־תקופת־זמן
ממושכת יותר, מאשר בידי האמריקאים.״
בשביל
הקורא הישראלי — שלא ידע הע־ברת־סמכויות
בישוב ובמדינה מאז רצח
ארולוזורוב — זוהי עלילה מרתקת.
מאה מרינות ישראל. כי לישראלי
קשה לדמיין לעצמו את ארצות־הברית, אפילו
שהה כמד. שבועות בניו־יורק. כי אמריקה
אינה ישראל גדולה, אפילו לא ישראל־בפול־מאה.
ארצות־הברית היא אוסף של
מאד, מדינות ישראל.
אין זו ארץ, כי אם יבשת. עולם שלם
מפריד בין תעשיין בדטרויט לבין חקלאי
בווירג׳יניר״ בין יהודי בברוקלין לבין כושי
באלאבאמה, בין קאתולי ממוצא אירי בבוסטון
לבין פרוטסטנט ממוצא אנגלי בסיאטל.
זהו ים של אינטרסים מנוגדים, של הש־קפות־עולם
שונות, של מסורות ושל מעמדות.
לכאורה מנצחות על כך שתי מפלגות.
אולם גם זוהי טעות אופטית. כל אחת משתי
המפלגות אינה אלא פדרציה רופפת
של חמישים מפלגות אזוריות, רובן מפולגות
ומסוכסכות. דמוקראס ממיסיסיפי קרוב
הרבה יותר לרפובליקאי משיקאגו מאשר ל־דמוקראט
מניו־יורק, והוא יצביע באופן
קבוע נגד נשיא מאנשי מפלגתו שלו. קשת
ההשקפות בתוך המפלגה הדמוקראטית, למשל,
רחבה הרבה יותר מאשר קשת ההשקפות
הציוניות בכנסת ד,ישראלית, מ־מפ״ם
ועד חרות.
איך יכול אדם אחד להשתלם על מדינה
עצומה כזאתי איך הוא יכול לשכנע את
מפלגתו העצומה למנות אותו כמועמד שלה
לתפקיד הרם, ואיך הוא יכול לשכנע לפחות
35 מיליון אנשים להצביע בעדו בבחירות?
כן ה ,,הוויסקי. בפני בעייד, זו עמדו,
בראשית , 1960 חצי תריסר אנשים, שהגיעו,
אחרי שנים מפרכות, עד לנקודת׳
הזינוק. שני הבולטים ביניהם היו צעירים
בראשית שנות־ד,ארבעים שלהם — ג׳ון קנדי׳
וריצ׳ארד ניכסון.
הבעיות שלהם היו שונות לחלוטין. ניב״
טון כבר היה סגן־נשיא. מנוי וגמור היה
עם הבוסים של מפלגתו להעמיד את מועמדותו
(מאחר שהחוקה מנעה בעד הנשיא
דוויים אייזנהואר לכהן בפעם שלישית).
בעייתו היתר :,איך לעורר התלהבות בקרב
ההמונים, שחשדו באופיו?
קנדי, לעומת זאת, האמין ללא סייג בכוחו
להקסים המונים. הוא היה בן למשפחה
פוליטית, מיליונר יובן מיליונר. אביו, שהרוויח
הון תועפות במיסחר הוויסקי, קנה
לעצמו בשעתו את כהונת השגריר בלונדון.
ג׳ון (או ״ג׳אק״) הצעיר היה גיבור־מלחמה,
ובארצית־הברית (שלא כמו בישראל) יש
חשיבות עצומה לעברו הקרבי של המועמד.
בעייתו של קנדי היתה: איך לשכנע את
הבוסים למסור לו את המועמדות?
לא רוצים קאתולי. כי לגבי קנדי
היה קיים ספק חמור, שהטיל את צילו על
המערכה כולה: היא היה קאתולי. מעולם
לא ניבחר בארצות־הברית נשיא שלא היה
נוצרי־פרוטסטנט־לבן.
אולם גם הקאתולים מהווים גוש עצום של
כוח במדינה. השאלה היתה, אם כן: האם
יביא מועמד קאתולי די קולות מ מי דתו
כדי לכפר על אבדן קולות האנטי־קאתוליים?
האם יהיה ההפסד שקול כנגד השכר?
על כך לא היתה כל תשובה מראש. בצאתו
למירוץ־המכשילים האכזרי, היתד,
משימתו הראשונה של קנדי להיכיח כי אכן
הוא מסוגל לנחול נצחון ליד הקלפי. הוא
החליט להתמודד בבחירות הראשיניות.
מיליוני ידיים, אלפי נאומים. בחירות
אלה הן המצאה אמריקאית טיפוסית.
התיאוריה היא שאין ערך לבחירות, אם המועמדים
עצמם נקבעים על־ידי מנגנוני־מפ־העולם
הזה 1315

מ דו ר חדע\ ל ש רו ת ך

כדי שתדענה איך נולד מדור זה, עלי
להקדים כמה מלים. ובכן, ערב אחד
התישבתי והגעתי לידי החלטה: הקוראות
זקוקות למדור הדרכה לתכשיטים.
מה יש ז לכל שטח עלוב אחר יש מומחי•
משלו ורק שטח התכשיטים נשאר
מיותם. התוצאה — כפי
שהנכן רואות — ז׳אן
דארק (זו אני) קמה להציל
שטח זה מכליון
מוחלט. אני מבינה שהדבר
הראשון שכל אחת
מכן תרצה לדעת הוא
כמובן: מה חדש? מה
הולך עם מה? (או עם
מי)? מהי המלה האחרונה
באופנת התכשיט?
סבלנות, הנה זה בא!
מספר שיחות שהיו לי
עם כמה מיצרני התכשיטים
בארץ לא השאירו
ספק בלבי שזמנו של
התכשיט המצועצע (סיכות
עם פיתוחים וכל שאר ירקות) —
עבר לבלי שוב.
את מקומו של זה תפס ברוב כבוד
והדר התכשיט המודרני, או כפי שהוא
נקרא — תכשיט ״הגל החדש״ .תכשיט
ממין זה הוא בדרך כלל חסר קישוטים

והקו לפיו הוא מעובד — ממש פנטסטי.
בתכשיט כזה האבן מהחד. את ההשלמה
הטבעית ליצירה. את הדוגמאות המצויירות
כאן קבלתי מ״דני״ — תכשיטים
אמנותיים מקוריים, תל־אביב, רחוב זמנ־הוף
, 19 שהואיל בטובו לתת את רשותו
להציגם בפניך. בחירתן
עלתה לי בקושי עקב
שפע הדוגמאות הרב של
תכשיטים שמצאתי אצל
״דני״ ,שאת כולם הוא
תכנן וביצע. והרי הם
לפי הסדר:
.1״ים סוף״ — טבעת
שצורתה משולש ארך־
צלעות, שבראשו מתנוססת
אבן אמטיסט.
.2״בצבת הקנאה״ —
טבעת בעלת 2לולאות
דקות המחזיקות ביניהן
אבן טופז.
.3״למזכרת״ — טבעת
מרהיבת עין בעיבוד
חלק לגמרי, כשאבן אונקם כהה יריבו־עית
קבועה בראשה במעין שקע.
כל הדוגמאות הן כמובן מכסף טהור
ובעבודת יד. ובכן, הגעתי לסוף המקום
שהוקצב לי. להתראות בפעם הבאה.

זיוה.

ג׳ון קנדי (כעת משפר קופה)
האשה הוציאה את הלשון
לגד״ ולבוחר אין כל השפעה על קביעה זו.
בעייה זו ידועה היטב לאזרחי ישראל, הנקראים
אחת לארבע שנים לבחור בין עם־
קני־מפלגות אפורים, שאיש מהם אינו מעורר
בהם הערצה או אימון, והנבחרים על־ידי
מזכירויות המפלגות.
לכן נהוג במדינות רבות של ארצות־הברית
כי גם המועמדים נקבעים על־ידי
ההמונים בבחירות ישירות. הברי מפלגה
מסויימת במדינה מסויימת בוחרים במועמד
המפלגה באמצעות הקלפי. המנהיג הזוכה
ברוב, הופך למועמד המפלגה ומתמודד עם
מועמד המפלגה היריבה בבחירות הכלליות.
למעשה, זוהי שיטה רצחנית. היא מכריחה
את המועמדים לעבוד בפרך פעמיים —
כמה חודשים לקראת הבחירות הראש,ניות,
ועוד כמה חודשים לקראת הבחירות הכלליות.
זהו מאמץ גופני שאין למעלה ממנו
— ושום אדם מעל לגיל מסויים שוב אינו
מסוגל לעמוד בו. כל מועמד לוחץ מאות
אלפי ידיים, נואם אלפי נאומים, עובר הרבה
רבבות קילומטרים.
בבחירות הראשונות, במדינת ויסקונסין,
ניצח קנדי ברוב זעום. יריבו היה הסנטור
הוברט האמפרי, אולי הדמות המושכת וה־אידיאליסטית
ביותר בכל המערכה. האמפרי
העני נגמר באותו יום, אך נצחונו של קנדי
היה קטן מדי מכדי לשכנע. הוא נאלץ
להתמודד שוב, הפעם במדינת וירג׳יניה המערבית.
שם ניצח, סוף־סוף, נצחון מוחץ
— והדרך אל המועמדות היתד, פנויה.
מכונת חישופ קרה. איך השיג קנדי
הצעיר הישגים אלה? דמותו של המועמד
הצעיר היא ברורה מאוד בעמודים אלה.
לפי ההגדרה הישראלית, הוא ביצועיסט
בהא הידיעה״
משפחת קנדי כלל לא יעדה את ג׳ון ל־קאריירה
פוליטית. תפקיד זה הוטל על האח
הבכור, ג׳ורג׳ .א לם זה נהרג במלחמה,
והאדרת עברה אוטומטית לבן השני. לצידו
עמד ה״קירקס״ השלם — שני אחים מוכשרים,
אב פיקח, וחמולה שלמה של אחיות
וגיסים.
תרומתו הגדולה של קנדי לפוליטיקה ה־אמריקאית
היתה המקצועיות. כל האחרים
היו חובבים מוכשרים. קנדי תיכנן את המערכה
כמו מהנדס, הניגש לבנות גשר.
סטאטיסטיקאים, סוציולוגים, חוקרי דעת־קהל,
מכונות אלקטרוניות, תועמלנים מקצועיים,
כותבי־נאומים, צורפו למטה קרבי,
שהפך את המערכה לתהליך טכני, מחושב
בדייקנות כמעט־מדעית.
כל זה הוכיח כי הבחירות האמריקאיות
חדלו להיות מישחק של חובבים נחמדים,
כמו אייזנהואר. שוב אין בהן מקום לאדם
עני, כמו האמפרי. גם אין בהן מקום לגאון
בעל דיעות מקוריות, או למדינאי
.נשגב שפרצופו אינו ניראה יפה על מסך
העולם הזה 1315

הטלביזיה. העתיד שייך לביצועיסטים עשירים,
יפי־תואר, בעלי דעות מקובלות.
בכל זאת, לא זכה קנדי לרוב הקולות
של העם האמריקאי. טבלת התוצאות (שהושמטה,
משום מה, מן המהדורה ד>,ברית,
יחד עם לוח השמות והעניינים) מראה כי
במניין הסופי. זכה רק ל״ 49.77,מן הקולות,
בעוד שניכסון זכה ל״ .49.67<,בין
השניים הבדילו פחות נד 150 אלף קולות,
כמספר הקולות של עיר קטנה• ס/ס 0.7האחוזים
המכריעים ניתנו למועמדים יוצאי־דופן
קטנים.
״פיסת נייר״ .הגיבור האמיתי של
הספר אינו קנדי, גם לא ניכסון. הגיבור
הוא מה שנקרא בפי דוב יוסף ״פיסת נייר״.
זוהי היצירה העיקרית של האומה האמריקאית,
תרומתה העליונה לתרבות האדם —
החוקה של ארצות־הברית.
מיסמך זה נכתב תחת השפעת ההלכה של
הוגה־הדעות הצרפתי הגדול מונטסקיו, שטען
כי יש רק דרך אחת למנוע את העריצות
— לחלק את הכוח השלטוני בין
מוסדות רבים ככל האפשר, כך שכל מוסד
יעצור בעד ההשתלטות של רעהו.
לנשיא ארצות־הברית ניתנו סמכויות עצומות.
הוא מרכז בגופו את כל הכוח המבצע
של הממשלה האמריקאית. אולם אין
הוא יכול להוציא פרוטה בלי אישור שני
בתי הקונגרס, הנבחרים בנפרד ושאינם
תלויים בשום צורה שהיא בנשיא, וגם
מסוכסכים לעיתים זה בזה. בקונגרס אין
״משמעת קואליציונית״ ,וכל ציר בוחר כ־אוזת
נפשו, כדי למצוא חן בעיני בוחריו.
הקונגרס כולו אינו יכול לחוקק שום חוק
שאינו נראה ״חוקתי״ בעיני תשעת שופטי
בית־המשפט העליון, שעל קביעתם אין עיר־עור.
שופטים אלה מצידם מתמנים על־ידי
הנשיא — אך רק כאשר נפטרים קודמיהם.
שום נשיא אינו זוכה אלא למנות שופט
אחד או שניים.
החוקה נכתבה לפני קרוב למאתיים שנה.
היא חיונית וחיה כיום כמו ביומה הראשון.
היא מבטיחה, בין השאר, את אותה ״העברת
סמכויות״ רבת־ההוד. היא מאפשרת לביצו־עיסט
מוכשר כמו ג׳ון קנדי להגיע לשלטון
— אך אינה מאפשרת לו לפעול בניגוד
לדעת הסינאט ובית־הנבחרים, או להתבצר
בשלטון יתר על המידה, או להישאר בו
למעלה משמונה שנים.
באחד מימי מערכת־הבחירות ניתקל קנדי
בדרכו במשפחה אלמונית, שהמתינה לו בצד
הכביש. האב הידק על אפו מהדק־כביסה,
לאות בוז. האם הוציאה לו את הלשון.
לדבריו של תיאודור וייט, עתיונאי מצטיין
ופרשן מדיני מזהיר, נחרטה תמונה זו ב־זכרונו
של הנשיא. כי בארצות־הבדית תלוי
גם גורלו של הביצועיסט המזהיר ביותר
בדעתן של עשרים מיליון משפחות כאלה.

ת שבץ העוד הזה 1315
תשבץ גגז איגג גזראשגן גזגשרגז אריגג מר ידי גזשגז
גגגגזץ גזרגזגד גזשרגן, גאגג גזגזשבץ גזראשגן גזית
בבח־עת יצירת בכגרגז, הרי תשבץ גת, שגזגבר ראוזר
שגה שר גס־יגן, הגג אגגו \2שגז רפיצגגז. רתרגת גאגז,
ת\2גה תשה, כי פגתרי התשבץ יתגברג נגר כר
התכשגריגג גיגהגג רפי הכרר :״יגנגת גגת גזצאגז״
מאוזז )1 :הרי
הוא לפניד; )4מדינאי
אנגלי, אבי הסכם
מינכז )10 :מידת
היובש)11 :
פיטמת האתרוג; )13
מזל )14 :קיימו מצוות
אברהם אבינו:
)15 נשיא גרמניה
המערבית לשעבר :
)17 בהמה ביתית
למחצה, מולדתה באסיה
התיכונה; )19
זעיר; )20 אכ0ם פ•
לר, טופס; )22 מושב
עובדים בחור
הכרמל )25 :ירק
בלי סוף; )26 מושג
במוסיקה שמובנו :
רד )27 :מחנה־שבויים;
)30 ירחוו
עברי, יצא בוינה
בעריכת פ. סמולג־סקיז;
)32 אם הפנינה;
)33 משקה;
)34 ששה סדרי משנה;
)36 אוניברסיטה
בארה״ב; )37
סופר עברי, מחבר
״כערער בערבה״ )39 :בעל־חי, יונק, שוכז
מערות; )41 מידת היובש והלח בימי קרס;
)42 רשף, שביב־אש; )44 גרם לסיכסור בי;
ממשלות בריטניה וישראל; )46 אחד מטעמי
המקרא, מז הפסיקים; )48 חג, עשה עגול:
)50 בחנוכיה יש 8כאלה; )51 מחזאית
אמריקאית, מחברת ״שועלים קטנים״; )53
מבקר אנגלי נודע (1861־ )15 ;)1922 אויב
הבגד; )57 קהילה קדושה )58 :מנהיג יהודי
גרמניה לפני מלחמת-העולם השניה )59 :סופר
עברי צעיר, מחבר ״המתוקה והמופלאה״;
)60 שגריר ישראל בבריטניה.
סאונד )1 :עיר מולדתו_ של הנביא
עמוס; )2ישיש, זקז )3 :תנא מימי חורבז
הבית השני; )5מכשף; )6תעלת השקאה
מסביב לעצי הגז; )7שופט ישראלי; )8

זחל הארבה; )9מחוז במזרח אנגליה; )12
איפר, ש בארמית); )15 מתז רשות
והכשר לדבר מה; )16 טורף קטן ואכזרי,
יונק; )18 עתונאי ישראלי; )21 אות הנצחה;
)23 צפחת שמז עגולה (זכריה ד׳);
)24 מושג בשחמט; )26 אנשי חו״ל שלחמו
במלחמת השיחרור (ר״ת); )28 שקט, לחש;
)29 שמו הקודם של העולם הזה; )31 מיו
רגז; )32 דברי לעז; 35 מערכת; )37 אגם
בצפון חבש, מקור הנילוס הכחול )38 :סרים
הטלד אחשורוש; )40 אדמת הנגב; )41 טנא:
)43 שייטת אוניות )45 :קיבוע בגליל העליון;
)46 .ארנון עולמי של צעירים נוצרים;
)47 מזכיר מפא״י; )49 אסטרונאוט
אמריקאי )52 :מטבע אלבני; )54 ניל הבר־מצווה;
)56 מחזאי, מבקר וסופר אנגלי־אירי
מפורסם; )58 ממציא הטלפון.

מעפר 1315

כ״ד חשץ תשכ״ג21.11.1962 ,