גליון 1316 מתאריך 28 בנובמבר 1962

ח רש

1111־ 1 1 1 1
סיגריותפילטר וי ר ג׳יני ה
מוגש

מוצר איכות
ע״ייצרני ״ אסקוגו

חנ״וף ר א שן

ב א לי ק

סי ר 2

מי טיער לחפיפה

אגורות

שצו אימת

.איפה יוסלה?״
בבית הוריו, בחולון. הוא לומד בכיתה
ה׳ של בית־דספר הממלכתי־דתי, ויש לו
בעיות של הסתגלות, אחרי השנים הארוכות
של נדודיו.
עתה קל מאוד לענות על השאלה. אולם
עוד זכורות השנים, בהן הידהדה שאלה זו
ללא מענה, עד שהפכה קריאת־קרב שאיימה
לפלג את העם לשני מחנות עוינים.
מאז נכתבו דברים רבים על פרשת החטיפה.
העולם הזה היה בין הראשונים
שהתייצבו לצד ההורים, והוא הקדיש למלחמתם
מקום נרחב מעל עמודיו. לאחר
שהוחזר יוסלה ארצה היה העולם חזה היחידי
שזכה לפרסם את כל סיפורו של
יוסלה, כפי שהוא עצמו כתב אותו.
אולם גם לאחר הכיסוי הממושך והיסודי
הזה, נשארו פרטים שלא ראו אור עד כה.
שלמה כהן־צידון, פרקליטם של הורי יוסלה,
נטל על עצמו להשלים את החסר. הוא יכאב
את כל החומר הגלוי והסודי מתור שישר.
תיקים עבים, שנשאו את השם ״שוחמכר״.
בהיותו לא רק פרקליט המשפחה, אלא גם
איש־עט מחונן, שפירסם מאמרים רבים ב־עתונות
הישראלית והוציא שני ספרים על
בעיות ישראליות, ניגש להנציח את פרשת
יוסלה בספר.
השבוע הופיע ספרי של כהן־צידין, והוא
נמצא למכירה בכל חנויות הספרים בארץ.

זהו הספר הראשון היוצא לאור בהוצאת
העולם הזה. מדוע בחרנו בספר זה? ,
היו כאלה שיעצו לכהן־צידון לבל יכתוב
את הספר, ויעצו לנו לבל נוציאו לאיר.
״העניין נגמר בשלום,״ הפצירו ,״מדוע לעורר
אותו מחדש?׳
אומנם הסתיים העניין בשלום, ויוסלה
הוחזר להוריו. אולם אי־אפשר לשכוח את
כל הפרשה, כאילו לא היתר, ולא נבראה.
אפילו אם נתעלם מן העובדה, שאיש מכל
המעורבים בחטיפה לא שילם עבור חלקו בביצוע
אחד הפשעים החמורים בתולדות המדינה,
אי־אפשר להשלים עם כך, שפרשת
יוסלה תוסר גם מעל הפרק הציבורי. חובה
לשחזר את כל פרטי הפשע, לחשוף את כל
* איפה יוסלה? מאת שלמה כהן־ציוון,
הוצאת העולם הזה.

מכת בי ם

ב צ לו ם הסרלו קוב ע!
הכל תלוי בטיב העיתוי

3ק א -לצלוםב תנו עהוב תו ך או ל ם ״ 34
3ק ז -הסרטבעל הג ר עין ה ע דין ל הג ד לו ת ״ 24
16ח ) 1׳ 0פ $610ל צ לו מי ם מו צ ל חי ם ״ 30
להשיג בבל בת• מסחר לצרני צילום.

0ו!0ץ1ו

5רדו 011 ^ 11מ 8.ררזררז 3 5

סו כ ני ם :
א. ברנר, ת־ א. שד־ רו ט שי ל ד . 15 טל 45421

בבוקר. אחה׳־צ וב ערב

פרטיו הנסתרים, ולהסיק מהם את המסקנה
הציבורית, לבל יעלה על דעת איש כי
אפשר לבצע תועבה כזו — והחברה תשכח
ותסלח לו.
הורי יוסלה עצמם, השותפים לדעה זו״
נתנו את ידם לכתיבת הספר והוצאתו לאור.
יוסלה שוחמכר, אשר סירב לגלות כל פרם
שהוא לעתו נאים או לאנשים זרים, העלה
את כל פרטי חטיפתו על הכתב, וסיפורו
המלא מהווה חלק מהספר.
חיבורו של כהן־צידון הוא תיאור מרתק
— אנאטומיה של פשע מוסרי, ציבורי ופלילי.
גם מי שעקב אחרי כל שלבי הפרשה
ימצא בו עניין רב, וכדאי כי יקרא
אותו ויעיין בו.
אגב, לגבי דבר אחד לא היה למחבר ספק:
שם הספר. השם הוצע אוטומטית על־ידי•
כל מי ששמע כי כהן־צידון כותב ספר. ה שם
הוא, כמובן :״איפה יוסלה?״

עברית, אנגלית ,:צרפתית, גרמנית

כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
* הכנר, לבגרות. 0 הכנה ל־ 1<1£6ז נ 1ומ 03
ת6׳8ונא & 1ע0£1016110 ץ י1
• -¥שפה שמושית
41£103<;6.ז 06
ת):10ם 61-3עת 00
^ ספרדית, איטלקית, רו*
קורספונדנציה מסחרית בסית,
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

ן ת״א, נחלת־בנימין ,2טל • 56347 .פתחיתקוה, מונטיפיורי 4

יהודה היקר!
אמנם יבולים להיות בל מיני מניעים לצעיר, אגל זו
לא הדיר. אל תשכח שהיריד סובלים ומודאגים על
שעזבת אותם בלי להודיע היכן אתה נמצא.
היריד הבטיחו לשבוח את בל הענין ולסלוח לך את
המעשה ברגע שתשוב לביתך.
הדורש כשלומך -צבי.
אם קשה לך להחליט כיצד להתנהג -התקשר אתי
כטלפון לביתי.

ממאמר העורר ״הקרב על קובה״ (העולם
הזה ,)1312 נהניתי הנאה מרובה. ראשית,
מהסיננוז המבריק והמהנה — כרגיל. תאור
אימת קרב־האיתנים בים, אשר לא התקיים,
היה ראוי לעטו של דאנטה. עלילת
המתח — לסרטו של היצ׳קוק.
אד נאלצתי לחלוק על כמה מהדברים:
כפי שנכתב במאמר ,״לא אופי הנשק קובע,
אלא אופי בעל הנשק ״.דבר זה מסביר
את החזקת הטילים האמריקאיים בתורכיה —
שהוקמו כידוע אחרי הדיכוי הברוטאלי של
הונגריה — כהתרעה בפני מיבצעי־התקפה
נוספים של ברית־המועצות.
אם איי־ע משבר קובה סמור לבחירות•
הביניים בארצות־הברית — הרי העיתוי לא
תמיד קובע. סוף־סוף, משבר סיני־סואץ
אירע סמור לבחירות לנשיאות ב־ ,1956 וזה
עלול היה לסכז את אייזנהואר. ייתבז כי
כא; העיתוי בא דווקא לא מצד קנדי, אלא
מצד כרושצ׳וב, אשר תיכנז להופיע בפני
עצרודאו״ם מיד לאחר הבחירות, והורה
להחיש התקנת טילים, כדי שיהיה בידו
הקלף המכריע הזה כאשר יופיע. וחיפזון
זה הוא שנרם לכד שההסוואה הוזנחה, והדבר
נתגלה בתצלומי חיל־האוויר האמריקאי.
שלמה
ב. פוגל, עורך־דין, תל־אביב

אופטיקה נפשית
פירסמתם כתבה מעניינת וחשובה על ״קורות
וקיסמים״ (העולם הזה .)1314 לדעתכם
מהווה התופעה בה מטפלת הכתבה הנ״ל
״בעיקר בע״ה אופטית״ .זאת דיאגנוזה
נכונה, אבל לא שלמה. נוסף לבעייה אופטית,
קיימת בעייה נפשית, ממש מחלה רוחנית
שהיא תוצאה של נישה ״נטואיסטית״
לכל דבר: הציבור שלנו אינו מסונל לתפוס
שום דמיון בין המתרחש אצלנו וב״ארצות
הגויים״ .כאן דרושה עבודה לא של אופ־טיקאי
בלבד, אלא נם של פסיכיאטר, ונרמה
לי שהעולם הזה ממלא יפה את שני
התפקידים האלה על-ידי מאמריו ההסברתיים.

אלכסנדר זק, תל־אביב

דופקים אח השחורים?
עוקב אני בעניין רב אחרי הוויכוח הנערי
מעל דפי העתוז בשאלת אפליית ערות-
המזרח בישראל. הנני נמנה על בני עדות־המזרח,
ואף-על־פי־כז אינני מוצא כל צידוק
לטענותיהם של בני עדתנו, כאילו קיימת
אפלייה מכוונת ביז ״לבנים״ ו״שחורים״.
ישנם אומנם אי־אלה יוצאי אירופה בקרב
העם, המבזים את בני עדות־המזרח בשל
צבעם, אולם הבעייה המרכזית אינה צבע
העור, אלא הפער העצום בין יוצאי-אירופה
לבי; בני עדתנו בתרבות, השכלה, אורח-
חיים וכדומה.
אין בל שחר לטענה כי בני עדות־המזרח
הם מעוטי־אמצעים, ומשום כר אינם יכולים:
לרכוש השכלה. חלק גדול מהם אינו מעוניין
כלל ברכישת־השכלה, ואף אינו מסיים את
בית־הספר היסודי, בו ניתז חינוד חינם.
יתכן ואין להאשים בחוסר־תרבות את ה עולים
החדישים מארצות המזרח, שהם בעלי
מנטליות שונה לחלוטין. אולם, מפתיע אחוז
הברברים בקרב?ני עדתנו הוותיקים, הנמצאים
בארץ מספר מספיק של שנים, כדי
להסתגל לתרבות המערבית הרווחת בישראל.
למעשה, הטינה כלפי יוצאי המערב בקרב
עדוודהמזרח עולה אף על טינת יוצאי
המערב כלפי בני עדות־המורח.
על בני-עדתנו לערוד בדק־בית, לשנות
את סינהניהם הנפסדים, לשאוף לרמה גבוהה
יותר של השכלה וחרבות, ורק אז יוכלו
לבוא בדרישה לנציגות הולמת במוסרות ה-
ציבור• יתכן כי אז לא ניצטרר יותר לנציגות
ניפרדת של עדות־המזרח, כי הרמה

אדם במקום חווה
קראתי מה שכתבתם על נערת־הנחש ועבודתה
המסוכנת (העולם הזה .)1314 נו, באמת,
קונץ גדול! הלכתי וניסיתי. אז מה אם
אינני ערום?
דוד נעם, תל־אביב
הקורא נעם מתלבש טל ׳הנחש של הנחשנית
דלאמונטי בעת הופעתה — ראה תמונה.

הקורא נעם והנחש
העולם ׳הזה?816

התרבותית העווה תאחר ממילא את עני
שלגי העם.
א. אלישיב, תל־אביב
כיליד הארץ הניטנה על הערה הספרדית,
•יורשה לי להניד עאני מסתייג מפעולות
״הליגה הלאומית לשוויון בין־ערתי״ .יותר
טעתועיל הלינה הזאת — היא רק גורם
מעורר מהומות. מוטב להם, ל״טוסטכי״ פלו־נות
וואדי־סאליב ושעריים, במקום ללבות
את היצרים — להתרכז בפעולות קונסטרוקטיביות:
ילכו הם למעברות, ויארננו קורסי־פזר
ויפתחו פעולות על מישור תרבותי. או
אולי רמתם התרבו־
,תית מגיעה רק עד
בדי חיבור כרוזים
רברבניים, המעוררים
רק צחוק כללי?
...עיקר הבעיה
הוא העליה מארצות
המזרח. ביז העולים
החדשים ישנם רבים
אשר מוצאם מארצות
נחשלות, ובארץ
.מורגש הפער בי!
מציאות החיים שם
ומציאות הח־ים כאז.
הדבר ניכר בילדיהם,
מהסיבה הפשוטה
שבית־הספר אינו עבאדי יבול לחנד לברי י־ראשית
הדרד ניתנת
בבית ובמשפחה. קכז גם תומר אני בתוב־בית
אבא אבז ליצור כיתות מיוחדות לתלמידים
מארצות נחשלות, אשר מפגרים
אחרי הרמה הכללית של בית־הספר כולו,
בתנאי שתעשה תור מכסימום המאמצים לא
לפנוע בנפש הילד. תוכנית זו לטווח ארור
תביא להבראת המצב.
אורי עבאדי, תל־אביב
למחתרת אין מקום במישטר דמוקראטי.
אם ה״ספרדים״ הם, כפי טענתם, רוב במדינה,
מי מונע בעדם לשלוח לכנסת את
רוב הצירים?
אבל יש להתריע ננד האפליות. אפשר
ואפשר לדבר ערבית ולהיות תרבותי. שפה
זו יכולה להתחרות עם כל שפה אחרת במערב
אירופה. בימי־הביניים היו הנזירים
הצרפתים לומדים בחשאי את השפה הערבית
כרי לרכוש ידע. האוניברסיטאות הראשונות
ביבשת אירופה נוסדו על־ידי ערבים.
מ. ח .מני, תל־אביב
ביחס לכתבתכם ״עובר שייר לאבא״ (העולם
הזה ,)1313 לדעתי לא היה צריד בית־המשפט
לאסור את פירסום שם אביה של
הצעירה. היפוכו ׳סל דבר — בית־הדיז היה
צריד לגנות ולהוקיע את האב הזה, אדם
בעל עמדה ציבורית והשפעה לא מעטה, שאינו
נרתע מכל האמצעים השפלים ומנצל
את עמדתו והשפעתו על־טנת לפנוע בבחור
צעיר — רק בגלל מוצאו.
מי יערוב ש״אישיות״ חשובה זו, הדוגלת
באמונוודההבל שבהפליה עדתית, והמכונה
להרחיק לכת כל כר — לא תתייחס לעובדי-
משרדה ולאנשים הנתונים למרותה, באותו
יחם עצמו? האם איש זה לא ינסה לעכב
את התקדמותם של אנשים שבתחום השפעתו
— רק בגלל מוצאם?
...אני עצמי, ורבים אחרים, קבלו וסובלים
מהלר־רוח זה! בגלל אנשים בעלי-עמדה
הקובעים את טיבם של אנשים לפי ארץ
מוצאם.
מורים בן־יאיר, חיפה

הפוסל -במומו פוסל

למר משה ברנשטייז, שכתב את המכתב
הגס נגד עדות המזרח:
למה לד ללבלר את זקנר המטופח בשווקים
זרים? תסתכל
על בני־טינד: לא בשוק
עלי־בבא, אלא
שוק אירופאי, לפי
רוחר: מי -הם ״בני״
הטובים״ — אם לא
בני אירופאים? לנו
אין בני-טובים. לשלנו
קוראים עבריינים
צעירים!
האם העפת מבט
שני בעצמד ובהתנה־גותד?
אתה זוכר
איר היה בתערוכת־האמנים,
כשסירבו
לקבל את תמונותיד?
להתנהג כמו אירופאי
לא התנהנת,
אבל לשבור תמונות
— זאת אומנם עשית!
נחום נעים, קרית־אונו
אני לא יודעת מה יש למר ברנשטיין
אד דבריו אינם נשמעים
בנרעדות־המזרח,
כהבעת־דעה אלא כדברי
שינאה ובוז.
הוא מציע לעדות המזרח
שילמדו דרד־ארץ.
אולי יתחיל
.בכד קודם, הוא עצמו?
ומנייז לו שאנשי
עדות המזרח
אינם רוצים לנהוג
באורח חיים תרבותי?
משום ששפתם
היא ערבית דווקא?
האם השפה היא הקובעת
את תרבותו
של העם? האם כלשומעי הגרמנית הם
נאצים?
הנד. מולה, רנזת-גן

דלי!! ב רה
אפנת סריגת
היד

הירקון ,73ת״א,
ליד שגרירות ארה״ב

תציג את תוכניתו הוזרשה השוברת כל שיא

לידות העולם 2 0,

ח מי שיי ת

הותר הרובי תפריו

צתר

״המלכים״
סשה

התוליונינו

בת וזולו ות ר

אלכסנדר
קאר לו

כשפנית הנ ו ושיג ו
רינת ׳!11

וטוטו

״ננו רת הגותי ״ התופלאהקורנליה

19 6 3

מונט*

אזורי נויבובברה ״ ב

דמיון מסוייס

במשד השבועות האחרונים אני עוקב אחז י קורותיו של ״דר שפיגל״ בנרמניה, וה־ריסיו!
להעולם הזה באמת מפליא. רבר זה
משמש כטובז מחמאה לעתונכם, אר נם אות
אזעקה: שבשתי הארצות — ישראל ומערב־גרמניה
— הנענו למצב טסוכז, ובעל דמיו!
מסויים בשני המקרים.
ד״ר מאיר, בית־ספר לרפואה,
שיקאגו, ארצות־הברית
בזטילם הזה 1316

תו ת ור תאלכם ״ 11והנוולניתשלו :
י ונוף בור לה, ד ין וו ו ל יו, תווי, ג ,א \2נוא נ י

מאגזין צפעוני גדול עם
הדוגמאות האחרונות
יינתן לך חנם פסלונים
וחנויות מוכחרות לסריגה

צמר~~ חסידה הראשון באפנת
סר י גת היד
^5וס-ס 9ס 71ס9סס 0 0 8ס

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל

קצרנור!
עכרית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 0פ. מ ) 0
המנהל: ח בר־קמא (קמפינסקי)

תל*אכיפ: רחוב גורדון 3
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״
__רחוב שמריהו לוין .30

ב מדינ ה
העם
מ ק־ ש״ן הגדול
״יש רק דרך אחת להחזיר לישראל את
אי־התלות באמריקה,״ התלוצץ חבר־כנסת
למיקרא הידיעה .״עליה להצטרף כמדינה
מס׳ 51 לארצות־הברית.״
הידיעה: ג׳יימם מק־שיין, האיש שבא
לישראל בדרך בלתי־חוקית כדי לקחת מכאן
את הדר׳ רוברט סובלן בדרך בלתי־חוקית,
נאסר על־ידי בית־המשפט של מדינת מיסיסיפי,
הואשם כחוק לפני ששוחרר בערבות,
עד לבירור משפטו*.
הוסיף הח״ב, בליגלוג :״מי היה מעז
לאסור את מק־שיין בישראל?״
מדיניות רוח מערבית קרה

הי א,.

רוח קדים נשבה בישראל, חיממה ויבשה
את האוויר. אולם מדינאי ירושלים בדקו
את הרוחות הפוליטיים שנשבו מן המערב.
הן היו פחות נעימות.
בוושינגטון ובבריסל עמלו שרי־ישראל
כדי לשמור על עורק־החיים המחבר את
המישטר הישראלי הנוכחי עם המערב. גם
פה וגם שם נתקלו בבעיות חמ!רות.
גולדה מאיר לא פירסמה את פרטי שיחתה
עם דין ראסק, שר־החוץ האמריקאי.
אך הדו״ח הסודי שלה לא היה מעודד.
שני עיקריו:
ס האמריקאים תובעים מישראל להיות
גמישים יותר בבעיית הפליטים ולקבל, לפחות
חלקית, את דו״ח ג׳ונסון.
$מנוי וגמור עם האמריקאים להדק
את יחסיהם עם גמאל עבד אל־נאצר, להכיר
במישטר המהפכני בתימן.
גרוע מזה: למעשה השלימו האמריקאים
עם התמוטטות המישטרים הקיימים בסעודיה
ובירדן בעתיד הלא־רחוק. הם רמזו לעבד
אל־נאצר שלא יתמכו במישטרים הפיאודליים
הרקובים, לא יפריעו לסילוקם על־ידי ידידי
מצריים — בתנאי שנשיא רע״ם יתרחק
מברית־המועצות, ישמור לפחות על ניטראליות
אוהדת למערב.
כך מתגבש מצב הדומה להפליא למציאות
ששררה במרחב ב־ , 1954 ערב עסק־הביש,
שהדאיג אז כל־כך את מעצבי מדיניות־החוץ
הישראלית. כל התקרבות בין קאהיר
וושינגטון מפחידה בהכרח את ירושלים.
החתול הקופץ. שונה, אך לא פחות
מדאיג, היה המצב בבריסל. מוסדות השוק״
המשותף קיבלו את המשלחת הישראלית
בסבר פנים יפות, ערכו לכבודה טכסים
נאים. אך גם אשכול ידע כי זהו מחוזה
ריק — והמשא־והמתן האמיתי יהיה קשה.
הבעייה האמיתית: השוק הוא בעל מטרה
פוליטית מובהקת — איחוד אירופה המערבית.
ישראל מוכנה להצטרף לאיחוד כזה
— אך האירופאים אינם רוצים בכך. הם
יודעים גם שכל הנחה שתינתן לישראל,
תצטרך להינתן גם למדינות ערב, וכן
למדינות המרחביות התומכות במערב, כמו
איראן. התוצאה: אבדן המטרה האמיתית
שלמענה נוצר השוק.
שליטי אירופה אינם רוצים להפקיר את
ישראל. לכולם יש מצפון לא־נקי, הקשור
בזכרונות אישזיץ. השאלה היא: איך להקפיץ
את החתול הישראלי מעל לנהר המדיניות
האירופית, מבלי שיטבע?
אשכול הוא נושא־ונותן מקצועי ממדרגה
ראשונה ופשרן מחונן. אולם הפעם לא יעמדו
מולו עסקנים ישראליים, אלא אנשי־עסק
נוקשים. יהיה זה המיבחן החמור ביותר
של חייו.
מפלגות האיש הנאמן

״ העולם הז ד.״ ,שבועוןהחדשותד. ישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקכון ,8טלפון ,226785ה. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע־מ.

אחת הידיעות המוזרות של השבוע יצאה
ממרכז מפא״י:
״המזכירות בחרה בוועדה לבדיקת הסיבות
שהביאו לנסיגת המפלגה בהסתדרות המהנדסים,
בבחירות האחרונות.״
היה זה מוזר, שהמפלגה שלא הקימה
ועדה לחקור פרשות חמורות הרבה יותר
בזמן האחרון, מצאה לנכון לחקור דווקא
תופעה אותה ניבאו רבים מאד מראש. מה
* הדבר יגרום בלתי ספק לתסבוכת
משפטית רבה. מק־שיין נאשם על־ידי ממשלת
מדינת מיסיסיפי בכן שביצע פעולות
בלתי־חוקיות בעת המהומות הגזעניות באוניברסיטה
המקומית, בתפקידו כשומר של
הממשלה הפדרלית.

עוד, שהנסיגה בהסתדרות המהנדסים היתד,
קלה שבקלות, ובמספר המוחלט של בוחרים
זכתה מפא״י אפילו לתוספת של כמה עשרות
קולות.
תבע מזכיר מחוז מפא״י בתל־אביב, רפאל
(״רפקה״) בש :״יש לבדוק את כל הגורמים
שהביאו לנסיגה, ולהסיק מסקנות מכך.״
הפחד. מאחורי הסערה הצטייר חשד
נורא, שאיש מחברי מזכירות המפלגה לא
העז להעלותו בגלוי על שפתיו: החשש,
כי מהרסיה של מפא״י בהסתדרות המהנדסים
— מתוך מפא״י יצאו. כי לא כוחו
של מזכיר המהנדסים, אוסקר בונצל, איש
לקידום גרם לתוצאות הבחירות, אלא דווקא
חלקו של הילל כהן, ראש חטיבת הבניין
של סולל בונה.
הלל כהן הוא הבום המעשי של כ־ססס
מהנדסים בעלי זכות־בחירה• החשש שכירסם
בלב מזכירות מפא״י: כהן רמז למהנדסיו
להימנע מהצבעה — או אפילו להצביע
בעד רשימות יריבות.
הלל כהן ידוע כאדם בעל נאמנות אישית
חזקה ובלתי־משתנית. נאמנות זו נתונה מזה
שנים לפנחס לבון. היא אף חושלה באותם
הימים, שעל פי הצעתו של כהן פירק
לבון — אז מזכיר ההסתדרות — את סולל
בונה, שיחרר את כהן מתלות בהלל דן,
והפכו לבוס עצמאי של חטיבת הבניין הגדולה
ורבת־הכוח.
מה שמזכירות מפא׳׳י רצתה השבוע לדעת
היה: באיזו מידה עוד קיימת נאמנות של
בוסים אחרים ללבון, ואם דוגמת הלל כהן
עלולה לרמז על נזקים דומים בעתיד?
הדבר חשוב ביותר, לאור הפחד השורר
במפא״י מפני פנחס לבון, לקראת הבחירות
הקרובות להסתדרות.

בטלו מבו טד
ההסכמים החשאים עשו את שלהם. הכל
דפק בהתאם לתיכנון המדוייק שהוכן במזכירות
הארצית של המסלגה הדתית־לאו־מית.
לפי ההסכם הקואליציוני בעיריית תל-
אביב נבחר נציג המפד״ל בעיריה, אברהם
בויאר אדום־הזקן, לתפקיד יושב־ראש ועדת
הבחירות לרבנות הראשית בתל־אביב. תפקיד
הועדה בעלת היו״ר האשכנזי: לערוך
בחירות לרב ראשי ספרדי, משרה שהתפנתה
עם מותו של הרב יעקב משה טולידאנו.
עם כניסתו לתפקיד מצא בויאר לפניו
דרך סלולה. כי חברו למפלגה, שר הדתות
זרח ורהפטיג, דאג להכין תקנות כאלה,
שלא יקשו כלל על בויאר לבצע בחירות
כשרות בתכלית מבחינה חוקית. יחד עם
זאת, יבטיחו מראש בחירתו של רב, שהמפלגה
הדתית־לאומית רוצה ביקרו — אם
מפני הצטיינותו בעבר ברכישת קולות למען
המפלגה, אם מתוך השיקול כי יפעל בעתיד
למען אותה מטרה.
תקנות ללא״תוקף. אולם במישרה
רמה זו מעוניינים עוד גורמים, פרט למפד״ל.
בראש וראשונה: חוגים ספרדיים ותימניים
בתל־אביב, שהרב אשר ייבחר יצטרך להיות
מנהיגם הרוחני. הוברר להם, כי כל תהליך
הבחירות, עד לסיומו הסופי, מונח כאוצר
שמור בידיו של אברהם בויאר, כתוצאה מהתקנות
שהכין עבורו שר הדתות.
הם פנו לבית־הדין הגבוה לצדק בירושלים,
ביקשו צו־על־תנאי נגד בויאר, שיעכב
אית ביצוע הבחירות, עד שיוברר סופית מה
מספר בעלי זפות־הבחירה.
אך לא זה הדבר שהדאיג את בויאר.
הבהיל אותו הרבה יותר פסק־דין שניתן
שבוע קודם לכן, בו קבע בית־הדין הגבוה
לצדק, בפרשה אחרת, כי כל תקנה שלא
פורסמה בקובץ התקנות הרשמיים — אין
לה כל תוקף חוקי. בויאר ידע, כי התקנות,
לפיהן עמד לבצע את הבחירות, לא פורסמו
בקובץ הרשמי.
כדי להינצל מפסק־דין קטלני של בית־המשפט,
הקדים עורך־הדין יעקב גנן, מהמחלקה
המשפטית של עידיתתל־אביב,
כי בויאר מוכן —
להודיע לבית־המשפט
מרצונו הטוב — לדחות כל צעד נוסף
בהכנת הבחירות.
מרד הרבנים. הכדור עבר לשולחן הממשלה.
שם התפרץ שר הדתות נגד שר
המשפטים, האשים אותו שעיכב בכוונה את
כי אלההוגשו לו
פירסום התקנות, אף
לפני תשעה חודשים. ורהפטיג איים, שאם
לא יפורסמו התקנות תוך שבוע, יביא את
הדבר להנהלת מפלגתו, שתראה בכך עילה
למשבר ממשלתי.
מפא״י נבוכה לא פחות, כי העיכוב לא
(הנזשן בעמוד )6
העולס חז ה 1316

אם אתה רוצה להכיר את הנדיב הידוע, המחלק
( | ביד פתוחה מיליונים בלתי־ספורים?
האם אתה חפץ לדעת מה קלסתר פניו של האיש סוב־הלב
ויפר,־ר,נפש, המקים בזיעת אפיו מיפעלים ונכסים, בדי
לתיתם במתנה?
האם אתה חפץ לעמוד פנים אל פנים מול הנדבן האגדתי,
אשר מיליונרים מכל כנפי תבל מתקבצים תחת צל קורתו
כדי לזכות בחסדיו?
אין קל מזה.

גש, ידידי, אל הראי הקרוב כיותר. הסתכל
בו. ראה את הפנים הנשקפות אלץ• מתוכו.
יש רק נדיב ידוע אחד במדינת ישראל —

וזה אתה .

בחשבון את המלאי, קופת המזומנים, התיבות, הבניינים,
הציוד וסיכויי־הרודח של החברה.
כל זה נמסר לוולפסון ושות׳ במחיר 2.5מיליון לירות
שטרלינג. וולפסון עצמו השקיע במזומנים פחות מ־ 100 אלף
ליש״ם, שהן פחות ממיליון ל״י.

משמע: כקשיש בסד קרוב ל־ 100 מיליון
ל״י. משמע: בל משפחה ישראלית נתנה ל־וולפסון
ושות׳״נדבה פרטית בסד 200ל״י.
זה לא רע — אם לוקחים בחשבון כי ההכנסה השנתית
הממיצעת של המשפחה הישראלית אינה עולה בהרבה על
סכום זה.
הברת פז של וולפסון ושות׳ לא בנתה דבר. היא לא
הביאה דבר לארץ. היא לא סיכנה דבר. נמסר לה מונופול.

עםלמדת בבית־הספר כי יתואר. הנדיב הידוע״ ניתן
ללורד רוטשילד. הוא השקיע מיליונים בארץ. הוא
הקים שורה אר,כה של כפרים, מראשין־לציון ועד זכריז־יעקוב.
הוא כילכל את בני העלייה הראשונה והקים את
בתי; :ם.
רבים מבני הארץ חיו אז ״על חשבון הבארון* ,הבארון
היד, עשיר. ד,בארון היה נדיב. יהיה זכרו ברוך.
אולם מאז השתנו הזמנים.
כיום, כך מסתבר, מתעשרים הרוטשילדים מנדיבות ידך
שלך.

אכן, יפה מצידך.

שזכה מנדיבות
כ ל רו טי טי ל ד אינו הנדבן היחיד
לבך. האם שמעת את השם אייזיק תלפסון? בתדאי. הרי
זד, הנדבן המפורסם, שהלך בדרכי שלמך, המלך והקים את
היכל שלמה בירושלים.

הדבר יפליא אותך: אבל אתה נתת לו
נדבה כשווי עשרות מיליוני לירות.
מסתבר כי חברת של, כאשר החליטה בשעתה להיענות
לחרם הערבי ולהסתלק מן הארץ, השאירה אחריה רכוש
עצום. היא מכרה את הבל לממשלת ישראל, כמעט בחינם,
כדי שזו לא תקים המולד״
ממשלת ישראל — זאת אומרת אתה, ידידי — לא השאירה
רכוש עצום זה בכיסה. היא׳ גם לא מכרה אותו במחירו
האמיתי, על־פי מיכרז, למציע הסכום הגבוה ביותר. סכום
ז ה היד. מגי ע.

מו הסחם. למאד.

מי ליוז. ל״י. א ס ייו מ חי ס

( ן לות על סדר יומה את עניינו של רוטשילד אחר —
תרומתו של ל, רד רוטשילד הבריטי, גם הוא נדבן בן
נדבן, לתרום למדינת ישראל טלביזיה לימודית.
אחרי כל התרומות הקודמית, אומרת גם תרומה זו דרשני.
אבל איך אפשר לדרוש? איש אינו יודע מה. הובטח
ללורד, מה הוסכם עמו לגבי ההווה והעתיד. איש — זאת
א מרת — מלבד מר טדי קולק, שניהל את המשא־והמתן.

הכל נמסר כשיחות טלפון. האדמה שלך. האוויר
שלך. המיליונים שלך. כטלפון!

^ מקרא כל הפרטים מסמרי־השער על נדבנות לאו/מית
זו, הנדבנות בכספך שלך, חזרת וחזרת על השאלה:
מדוע? מדוע ניתנו בקשישים אלה? הלא מוכרחה
להיות סיבה כלשהי? הלא אין רב. ש האומה מופקד, בידי
חבורת כסילים הלוקים בשיכלם?
אחת הסיבות האפשרות נעוצה בפסיכולוגיה של הפקידים
והשרים המעורבים. טדי קולק הוא ביצועיסם מובהק.
כמ הו נערי־החצר של לוי אישכול ופנחס ספיר.
הביצועיסט להוט תמיד אחת השוויץ והרושם. הוא בז
למחשבה המנתחת, לתכנון השקו? ,ארוך־ה10ז.ו, לעקרונות
בדוקים ונבונים. הוא מבקש את ההישג המרשים לרגע,
היוצר כותרת צעקנית, המאפשר טכם־אבן־פינה ביומן כוניל
הוא מוכן למכור את המיליונים של מחר תמורת הרושם
של הי ם.

וזה מה שנסתבר:

זה ההיפך מסוציאליזם. זה גם איננו קאפי־טליזם.
זהו איזם חדש, שעיקרו משק־חמס.

ך * שבוע החליטה הכנסת, נגד רצון הממשלה, להע־

לקבוצת משקיעים ניתן הזכיון להקים בתל־איביב מלון־
פאר על שם הידטון. הוענק לה זיכי, ן על אדמות הציבור,
על זכויות הציבור, אפילו על. אוויר־הנשימה של הציבור,
אשר המלון ינתק אותו מרוח־הים.
באילו תנאים הוענק זיכי ן זה? במשך חודשים נלחמו
השכנים על הזכות לעיין במיסמכים. העיריה ר,פ עלית התנגדה
בשצף־קצף. והנד, נסתבר גם מד,ע: העיסקה כולה
נולדה ונרקמה בלי מיסמכים.

*•ימחרת מי כצע ״ סי גי נמסר לך כי הרוכשילדים הח־
/ליט לעדר למדינת־ישראל על־ידי הנחת צינור־נפט מ׳
א־לת לחיפה. הדבר תואר באוזניך כהישג אדיר של שרי
ישראל ופקידה, שידעו, לשכנע את הבארון להמשיך במסורת
משפחתו.
מן הסתם אמרת לעצמך, בסיפוק פנימי עמוק :״הנדיבות*
הידועה עוברת בירושה, מאב לבן, ומענף אחד של המשפחה
לז-ינח שני. כך נאה וכך יאה.״
השבוע נתגלה, זו הפעם הראשונה, מד, קרה באמת. נתגלה
בס״^רו״ הדת לקטטה פנמית בין עסקנים ופקידים
בתוככי המישטר. נתגלה לא מעל עמודי השבועון המסויים,
לא מפי המשמיץ המיקצועי. ימח־שמו, אלא מעל עמודי עתון
השייך למישטר, בפי עת! נאי שהוא אחד מדוברי המישטר.

הם לא כנו דבר. הם לא סיכנו דבר. הם לא
הביאו דבר למדינה. אבל אתה נתת להם,
כתור נדכה, את אחד הנכסים החשובים ביותר
של המדינה -את עורק-החיים שלה, בו
זורמים המיליונים כזרם איתנים.

ז, הי ״היוזמה ד,11,פשית״ המפורסמת. יש לר, יוזמד, בהעברת
רכוש המדינה אל עצמה. והיא חופשית בצבירת
מיליונים פרטיים.

כי אין כארץ סודות כמוסים יותר מאשר
פרטיו של משא-ומתן עם נדבנים. לרוב מתנהלים
חדכרים בשיחות על־פה, בין ארבע עיניים.
מיליונים, השייכים לך |,עוכרים כחוטי
הטלפון, באמצעות שיחות פרטיות.

לא אתה חי על חשבון הכארון. הכאדון חי
על חשבונן*.

הרוטשילדים לא הניחו שום צינור, לא השקיעו אף פרוטה
שח קה אחת בהקמת ש ם מיפייל חדש שהוא.
מדינת ישראל עצמה הניחה קו שעלה לה בסך 25 מיליון
דילאר. את הקו הזה היא מסרה, לאחר־מכן, לרוטשילד
ולאחרים במחיר 21 מיליון דולאר. ההפרש, בסך ארבעה
מיליון דולאר לפחות (כלומר 24 :ל״י מכיסה של כל משפחה
ישראלית!) היתד, תרומה שלך לרוטשילד ושות׳.
רק חלק קטן מסכום המכירה, הובא לארץ בד, לאריס. חלק
הארי ש לם בלירות ישראליות, בשער של 1.80ל״י לדולאר,
בשעה שהשער האמיתי כבר היה ב־ 2.50ל״י לדולאר. משמע:
אתה תרמת גם אח ההפרש בין. שני השערים.
לרוטשילד ולשותפיו הובטח להלכה רוזת מינימלי קבוע
של ־ 87 לשנה, ולמעשה רתח של ־ 107 ומעלה. כלומר:
הובטח להם שסכום ההשקעה יוחזר להם כ, לו תוך עשר
שנים קצרות — והנכס ה. כניס יישאר בידיהם.
ולא זד, בלבד: הר,טשילדים שוחררו מראש מכל סיכון.
הובטח להם שהם יכולים להסתלק מן העיסקר( ,ולקחת בחזרה
את כספם) בכל רגע ש־רצו. הם שוחררו מכל ה־מיסיס,
שאתה חייב לשלמם ממשכורתך. הם שוחררו מכל
הגבל ת המטבע.

כבל מיקרה נמסר להם רכוש לאומי כמחיר
אפסי. בכל מיקרה שוחררו מראש מכל סיכון.

זוהי סיבה אחת. האם זו בל הסיכה?
בלבם של קטני־אמונה עלולים לבצבץ חשדת סתומים,
כאשר פקידים בעלי משכירות קטנות מעניקים למיליונרים
מתנות ששוויין עשרות מיליונים. לפחות אחד מן המיליונרים
האלה כבר התפרסם בנכר בזכות כשרונו העילאי
להשפיע על שרים ופקידים, ושמו הוזכר באחת השערורי,ת
הגדולות. האם כל הפקידים, ללא יוצא מן הכלל, הם נקיי
כפיים? א-ם כן, הרי הם מלאכים ממש.
״שיחד״ — יש למילה זו צליל מכוער. קוריסיונים
סמויים, חשבונות סודיים בבנקים שווייציים, הנאות פרטיות.

בורי 2ן גר : \2נזיריגגינו גזנזורוז רושם?
רווחיה המופרזים מובטחים מראש, והם עולים, בכל שנה
ושנה על כל ההשקעה שהושקעה על־ידי הבעלים.

מי יכחיש שאתה נדיב דגול ונעלה?

^ ד ייאמר עליך כי אתה נדיב כל־כך רק כלפי מיל-
^ יונרים זרים, וכי נגרע חלקם של העשירים הישראקיים.

לא, אין הדבר בך.

לא פעם תמהת, בוו,׳אי, איך התעשר שכנך במהירות
מסחררת כל־כך. עוד אתמול, ערב הקמת המדינה, היה
סוחר זעיר, קבלן פע ט, בנקאי קטן. והנה יש לו וילות
מפוארות. כל שבועיים ד,־א קופץ לחו״ל. אשתו קונה את
שמלותיה בפאריס ואת נעליה במילאנו. בניו נוצצים בחוג
הנוצץ. ככוניותיו ד הרות בכבישים. והנה הוא מתפרסם גם
כנדבן, התומך במיפעלי צדקה למיניהם.
מניין באו לו המיליונים?

אתה נתת לד אותם.
כי בריב הבקשישים הלאומיים הגדולים, המונופולים שנמסרו
לחברות פרטיות, הזכיונות שהיענקו בחינם, הנכסים
הציבוריים שחולקו ליחידים — ברובם שותפו בעלי־הון
מקומיים בצידם של הנדבנים הזרים.
אותם תריסר שמית ידועים — ואין צורך לחזור עליהם,
כי כל ילד ישראלי יידע אותם — מופיעים איכשהו בכל
ההרכבים השונים והמשונים.

כבל מיקרה הובטח להם רווח קבוע מראש.

לא, איננו רוצים למשוב על כך.
וא לי נחשוב על מפלג, ת? המיליונר וולפסון, שזכה לבק־שיש
עשרות־ד,מיליונים של פז, העביר סכומים עצומים למפלגה
הדתית הלאומית. אילו סכומים הועברו על־ידי הנדבנים.
למפלגות אחרות, חשובות י תר? באילו דרכים?

שמא זה אחד ממקורות המיליונים המיסתד
ריים, המופיעים ככל מערכת־בחירות, מכלי
שאיש ידע מניין? שמא זו הסיכה לבך ש־מפא״י
מתנגדת כחריפות כה רבה לחוק שיטיל
פיקוח ממלכתי על קרנות המפלגות?
איך אפשר לדעת?

ך יטו הנוצרי אמר כי הנדבן היחיד שיזכה לחסדי שמיים
הוא זה שאינו יודע מה ה א עושה .״ואתה, בעשותך
צדקה, אל תדע שמאלן אה אשר עושת ימינך, למען תהית
צידקתן בסתר, ואביך. .,הרואה בסתר, נמולן ישלס לך.״
אולם אתה, שמישהו מנדב בשמך מיליונים, בשעה שהוא
מנכה את ד,לידת ממשכורתך, בשעה שהוא תובע ממך
להקפיא את שכרך ולהגדיל את מיסיך — אתה זכאי לדעת,
חייב לדעת, איר מתחלקים ד,בקשישים, מדוע, ועל־ידי מי.

אם אי-פעם היתה שערוריה שזעקה לחקירה
פרלמנטרית נרחבת, פומבית וחסרת-רחמים,
הרי זאת שערוריה אגדתית זו. בל סיעה ככנסת
שתימנע מלהעלות דרישח, זו -הריחי
מכתימה את עצמה בחשד ככד מנשוא.

במרעה

אנ שי עסקעז
נפגשים

ב״שרתוף׳

ארוחות קלות
במזנון החלבי המשובח תבחר
מן המבחר של מעמי חלב
ללא הגבלה *— 10.ל׳׳י בלבד
בשעות 2.30—1.00 בצהרים.

כרזת מחאה של עובדי ״קול ישראל״

ארוחות בשר מלאות

טדי-בויס נגד סדי־בויס

מבחר גדול של מעדני בשר
בא־לם אוכל מפואר, נוח וממוזג
אויר, במחיר * 6.50ל״י מנה
עקרית.
פגישות חדרי אוכל פרסיים ונפרדים
לפגישות עסקים סגורות עם
שרות הגשה מהיר ומסור,
מחירים נוחים.

חדרי עבורה
חדר עבודה טח וממוזג אויר
עומד לרשותך לעבודה ולקבלת
אורחים במחיר •— 12.ל״י.

טד לקנר
מנהל כללי

מל א שו תון ת ל אניב
• לא כולל דמי שרות ומסים.
כרסיסי הדיינרס קלוב יתקבלו ויכובדז בכל שרותי המלון.
גורדון לבינסון אילון

הגדלדרב
.בברנריס

-כל י\ 0ף>0ש> בהגרלת מפעל ^י ס

(המשך מעמוד *)
היה מקרי. הוא תאם את מדיניות הוועדה
הדתית במפא״י, להאיט עד כמה שאפשר
את תהליך עריכת הבחירות לרבנות, מתוך
תקווה כי אפשר יהיה לערוך אותן בזמן
שבו לא ישלוט המפד״ל במשרד הדתות.
אחרי התפרצותו של ורהפטיג, הבין שר
המשפטים דב יוסף כי עליו למהר ולפרסם
את התקנות. ביהוד לאחר שלוי אשב! ל רמז
לו, בסוף הישיבה :״יהיו לי מספיק צרות
בשבועות הקרובים עם אחדות העבודה
בשטח הקפאת השכר. אל תפתח לי חזית
שניה עם הדתיים׳.
אך שני הניצים שכחו, כי מהצד אורב
שועל זקן: הרב הראשי יצחק נסים, שעוד
לפני כמה ח! דשים הביע הסתייגות נמרצת
מר,תקנו ת של שר הדתות, השוללות את
חלקו שי הרב הראשי בקביעת הגוף הבוחר
והמועמדים.
למחרת הויכוח בממשלה ניתך על ראש
שר הדתות ומפלגתו מטר מחאות של רבנים.
מכל קצות הארץ פנו אליו הרבנים. ביוזמת
נסים, שהם מתנגדים בחריפות לתקנות, ואם
לא יבוטלו — יסיקו מסקנות מרחיקות־לכת.
האיום
במרד רבנים גלוי עשה את שלו.
הזעם של שר הדתות פג כהרף־עין׳
ובמקומו התעוררה הדאגה: מי יודע אם
לא הספיק דוב יוסף לפרסם בינתיים את
התקנות? מזכירו של ורהפטיג מיהר למשרד
המשפטים הסמיך, חזר כעבור דקות ובידו
טופס התקנות, שהוכן כבר לדפוס. ורהפטיג
רשם בעט, לרוחב כל הדף :״בסל ומבוטל!״
והחזירו לדוב יוסף.
עכשיו שאין תקנות — לא יהיו גם
בחירות, לשמחתו של הרב נסים, אשר ימשיך
לכהן כרב ראשי זמן רב אחרי שפג תוקף
כהונתו.

הממשלה

דיעה פרטי ת בה חדט
המלחמה בין סין להודו לא נגעה רשמית
לממשלת ישראל. בסך הכל הוחלפו שתי
איגרות בין דלהי וירושלים. האחת: איגרת
שיגרתית של ראש ממשלת הודו, ג׳ואהר־לאל
נהרו, שהעתקים ממנה נשלחו לכל
חברות האו״ם.
השניה היתד. תשובתו של דויד בן־גוריון,
שהביע את אהדת ישראל להודים הנתקפים,
אך לא מבלי שראש הממשלה ינצל את ההזדמנות
לעקוץ את נהרו על עמדתו בימי
מערכת סיני.
אולם לשתי האיגרות הרשמיות היה גם
המשך בלתי־רשמי. הוא בא מפי דויד בן־
גוריון, בישיבת הממשלה, בה נגעו גם בידיעות
מבומביי, כאילו הוצעו עוזיס ישראלים
להודו וזו דחתה את ההצעה.
התפתח ויכוח קצר, על מלחמת הגבול
הסיניורה ודית. דעת ראש הממשלה היתד,
שונה במיקצת מזו שהובעה באיגרתו לנד,רו:
דויד בן־גוריון אמר מפורשות, כי
לדעתו צדקו הסינים בפרשה זו. סיכם בי־ג׳י:
גבול המריבה נקבע בכוח הנשק הבריטי,
שעה שהודו היתד. חלק מהאימפריה
האנגלית וסין היתד. נתונה לחסדי
מעצמות זרות. עתה מבקשת סין להחזיר
לה שטח, השייך לה מבחינה היסטורית.
אילו היתר. צפוייד, התערבות האו״ם במלחמה
זו, יתכן שהיה מתפתח דיון בממשלת
ישראל, כדי להכריע אם אומנם
תשמש דעה זו של ראש הממשלה כקו־מנחה
למשלחת ישראל באו״ם. אך מכיודן
שסין אינה חברת תאירגון העולמי, ואין

כל סיכוי שייערך דיון בסיכסוכד. עם הודו,
נשארה דעתו של ראש הממשלה על מלחמה
זו פרטית בהחלט.
מנגנון קולק והקורקט ב
מעולם לא ראתה הארץ פעילות כזאת
של עובדי־ממשלה נגד החלטה ממשלתית.
150 עובדי קול־ישראל הכריזו מלחמה על
הטלביזיה הלימודית העצמאית — והם גילו
להט מלחמתי ועצמאות מ:,שבתית שאינם
ניכרים, תמיד, בשידוריהם.
באולפני השידור ניתלו שלטים צבעוניים,
שקראו את החברים למלחמת־הקודש *.במד
גון הכנסת ארבו העובדים הבכירים לח״כים
מכל הסיעות, ערכו להם מיקלחת הסברתית.
ידיעות והכרזות סוננו לעתונות.
עגלונים ואוטוכוסיס. קיצוניות המלחמה
של עובדי קול־ישראל נבעה, במידה
מסויימת, מן ההרגשה כי רימו אותם. כמו
עסקני־מפלגות, התעוררו העובדים רק ברגע
האחרון ממש, נוכחו לדעת כי עומדת להיווצר
עובדה מוגמרת, שתהרוס את עתידם
המקיצועי, כיחידים וכצוות מגובש.
הטלביזיה הלימודית הרוטשילדית נועדה,
אמנם, רק למטרה מצומצמת, ובשטח מוגבל.
אך לעובדים לא היתד. כל אשלייה. הס ידעו
שאם יווצר גרעין של עובדי־טלביזיה במיפ־על
זה, ישתלט גרעין זה בהכרח על כל
הטלביזיה הישראלית, כאשר תבוא. עובדי
קול־ישראל יהיו דומים לעגלונים שנידחקו
לפינה בהגיע תקופת־ד,אוטובוסים.
ברוב הארצות, התפתחה הטלביזיה מן,
הרדיו. למרות השוני בשיטות, דמים שני
כלי־התקשורת במהותם. כמה מעובדי קולי
•שראל אף הספיקו להשתתף בחו״ל בקורסים
לטלביזיה. והנה, לפתע, כמעט
ונסתם עליהם הגולל המקצועי. במיקרה הטוב
ביותר יוכלו המוכשרים שביניהם להיקלט
במיפעל החדש כיחידים, תוך ויתור
על העמדות שרכשו בשרות־השידור. ודווקא
אלה מחוללי הרעש.
הדלת האחורית. התעלומה הגדולה
היתה: מדוע, בעצם?
א־ן מכשיר נאמן יותר לשלטון בארץ
מאשר קול־ישראל. מעולם לא היה בו •הרח״
שיש הקל ביותר של עצמאות רעיונית או
פוליטית. מעולם לא סירב מישהו מע בדיו
להטיף לקו הרישמי.
יתר על כן, קול־ישראל כפוף במישרין
לטדי קולק, שהוא גם יוזם הטלביזיה והבוס
האמיתי שלה לעתיד. אם כן, מה ממריץ
את טדי להקים מנגנון שני, שיתחרה במנגנון
הראשון, הכפוף לו עצמו?
ההתמרמרות של הצוות היתד, מרה שבעתיים
דווקא מפני שאנשי קול ישראל ראו
בטדי תמיד את פטרונם ואפוטרופסם, מעולם
לא סברו בי יש לו טינה נגדם. מדוע.
אם כן, התלים קולק ליצור להם תחרות?
ואם בכלל דרושה תחרות בתנאי הארץ
— מדוע דווקא בין שני הכלים? מדוע לא
תחרות בין הגל הראשי של שני הכלים
לבין הגל הקל של שני הכלים?
רקע החלטתו המוזרה של טדי קולק
נובע משיטת הפעולה האופיינית של
סדי. הוא הבין כי אי־אפשר כרגע להכניס
* כסה מן השלסיט עברו צנזורה עצמית,
כדי להימנע מהתקפות אישיות על טדי
קולק. כן נמחקה הסיסמה ״מלחמתנו בטדיי
נויס״ והודבקו טליה חמיליס. מלחמתנו
בגוליתיסי-בי״ .מכרוה אחרת נגזרה תוספת
של אלמוני :״חקולק-גוי־בי־זציח לא
תצייזז!*
העול* זזזח -1* 16

את הטלביזיה לישראל לדלת הראשית׳ כל
עוד מתנגדים לכך דויד גן־גוריון (מטעמי
קפריזה) ולוי אשכול (מטעמי כסף) .כביצד
עיסט נאמן, חיפש דלת אחורית.
דלת זו סופקה על־ידי הצעת יד רוטשילד.
סדי נאחז בה במהירות הבזק. כי במסווה
של טלביזיה לימודית, שתינתן כולה כמתנה,
אפשר לעבור את המיפתן, להימנע להתנגש.ת
עם השוללים. הכל נעשה בחפזון,
בחשאי, מבלי שאיש הרגיש בכך עד הרגע
האחרון. בדיוק כפי שקולק רגיל לנהוג
בכל מיבצעיו נראה הנידון).
אץ מקום לסוס. הצרה של הדלת
האחורית היא שהיא צרה. אי־אפשר לעביר
בד׳ ברכיבה על סוס, גם לא כשהסוס הוא
קול־ישראל.
הסיבה היא, שרוטשילד דרש כי הטלביזיה
שלו תופעל על־ידי צוות שיוקם על־ידי
עצמו, ללא זיקה לקול־ישראל. הדבר לא
היד. איכפת לקולק. אבל היה איכפת לספניב
של גלי־האתר.
כך ניתקל קולק לפתע בהתנגדות נמרצת
מלמטה. הוא ניסה להרגיע את הרוחות.
בשיחות פנימיות לא הסתיר לרגע כי הטלביזיה
הלימודית תהיה רק שלב־ביניים,
סכסיס לעקיפת ההתנגדות לטלביזיה הכללית.
באשר יבוא יומה של זו, הבטיח
קולק, יבואו דרישות העובדים על סיפוקן.
אך הדבר לא הרגיע את השדרנים. הם
הכפילו את מאמציהם. פעילותם תרמה תרומה
גדולה להכנת האפתעה שחלה השבוע
בכנסת: ברוב גדול החליטו הח״כים להעלות
את עניין הטלביזיה הלימודית כולה על
סדר יום המליאה. איש מח״כי הק אליציה
לא הצביע בעד הצעד, זו — אך רבים מהם
הקפידו להישאר בבית, הנחילו בזאת נצחון
גדול לאופוזיציה.
עוד יותר עקום׳ ברגע הראשון סברו
רבים כי בזאת מתה הטדיביזיה הלימודית,
ונחסמה גם הדלת האחורית. אולם אחרי
הצהלה הראשונה, התעוררו ספקות חדשים.
מכריו של סדי קולק ידעו כי שום החלטה
של הכנסת לא תעצור אותו זמן רב. הוא
ימצא דרך עקומה עוד יותר.
יתכן כי קולק עצמו יציע בסופו של
דבר, בגמישותו הביצועיסטית, פשרה עט
קול־ישראל. אפשרות אחת: שהטלביזיה ה־רוטשילדית
תהיה א ־מנם עצמאית, אך תמסור
את הפקת תוכניותיה לקול ישראל
על בסיס של קבלנות.
העובדים התכוננו לשלב הבא של מאבקם,
כשסיסמתם* :טלביזיה בלי קול־ישראל —
סלביזיה גרועה. קול־ישראל בלי טלביזיה
— שרות־שדור הרוסד

כנסת, יינתן לציבור לראות טיף־סוף את
שני צדי הירח הסרלמנטארי — המואר
והחשוך כאחד.

גינו סוד
הציבור העברי אינו שומע כמעט דבר על
ארבעת חברי הכנסת הערביים מ״סיעות המיעוטים׳
.חברי הכנסת מטעם מפא״י, השומרים
על הקשר עמם, דואגים ששום
יוזמה מעשית לא תצא מארבעת אלה, שנבחרו
בהשראתם. גם כאשר נודע בציבור
על מעשה משלהם, כמו בשב ע שעבר, למשל,
כאשר הוגשה בשם שניים מהם הצעה
נגד החזרת הפליטים לישראל, התברר אוזר־כך
שהשניים כקל לא ידעו על ההצעה שהגישו.
רק לאחר מכן הטריח מישהו את
עצמי, הודיע להם על־כך.
לעומת זאת מתברר שבחדרי־חדר״ם פעילים
הברי־כנסת אלה, בצורה השונה אולי
במקצת מן המקובל.
ד,ח״כ הדרוזי, שיך גאבר מועדי, למשל,
מפורסם בקרבות על כבודו הפרטי שה א
מנהל עם מפא״י, יותר מאשר בפעילות

נ? הזכויות שמורות

תצפית

#צפויה מבוכה לישראל באד״ם, כאשר תחלים המשלחת
האמריקאית כי יש לקיים דיון על דו״ח נציג ועדת הפיוס, דר ,
ג׳ הףנ׳ו כסץ. עיקר ההמלצות של ד*1ח דה: על ישראל לקבל בחזרה מספר
ניכר של פליסים ערביים, סבלי שהדבר יהיה מותנה בהסדר כללי של היחסים
במרחב. גולדה מאיד יצאה במיוחד השבוע לארצות־הבריח, נדי לבקש משר
החוץ האמריקאי דין ראסק לדחות הדיון הזה, אך נראה ני הנשיא קנדי אינו
מסכים לכך, בהסתמכו על התחייבות מפורשת שקיבל לפני נשנה וד1צ מפ
עומדת בניגוד להחלמה מפורשת של הכנסת, ולשנות אותה, אין מפא״י
מוכנה לבקש.

• אשכול אינו מתייחם ברצינות להכרזת עצמו, כי ישראל
תסכים דק להסדר עקרוני בולל עם השוק האירופי, ולא
להסכם ייצוא״ייכוא מוגכל. אשכול יוותר נבר בשלבים הראשונים של
על המשק הישראלי, שלא יוכל לעמוד בתנאים שהשוק
אשכול הכין מראש רשימה של 150 פריטים, שאת הסכמת השוק
באירופה רוצה הוא להשיג. הסבר נוח שיינתן להסדר הפושר:
הערביים טל ממשלות השוק.

כנסת
•רדו היסוך
הירח מראה לתושבי כדור־הארץ רק אה
צדו האחד — הצד המואר. מבחינה זאת
שונה ממנו הכנסת לגמרי. אמנם גם היא
מראה לציבור רק צד אחד שלה — אבל
זהו הצד החשוך.
כך, על כל פנים, סבור מספר גדל והולך
של חברי־כנסת. טענתם: לעתונות ניתן לסקור
רק את הדיונים במליאת־הכנסת. דיונים
אלה הם לרוב דיוני־סרק. כי ההצבעה אינה
תלוייה בטענות — כל הח״כים מצביעים
בסוף הדיון לסי ההלטת מפלגותיהם, המתקבלות
עוד לפני התחלת הדיון. הח׳׳כים
הקואליציוניים נאלצים להצביע, בהתאם לחוק
המשמעת הקואליציוני! ,לפי החלטת
הממשלה.
כך מתקבל הרושם כי הכנסת מיותרת
לגמרי, וכי אפשר להכניס מכוגת־חישוב
משרדית רגילה במקום 20ז הח׳יכים כאשר
מדובר בעניינים מכריעים, כגון חוק בטחון
המדינה והמימשל הצבאי, כמו ביום הרביעי
השחיר (העולם הזה ,)1315 הרושם מדכא
מאיד.
הצד השי״י. אולם המצב שונה לגמרי
בוועדות הכנסת. שם אין משמעת קואליציונית.
הח״כים משמיעים את דעותיהם האישיות,
נאבקים על דעתם. לא פעם פועלים
ה״בים מפא״יים נגד הצעית ממשלתיות. לעיתים
רחוקות מאד מקבלות הודעדות הצעות־חוק
ממשלתיות מבלי לתקן אותן תיקון
יסודי.
אולם דודקא הדיונים בוזעדות סגורים לחלוטין
בפני הקהל והעתונור״ אסור לדודח
עליהם, ולציבור מגיע רק הד קלוש, בצורת
הדלפות מסדנות ומיקריות.
הירהר השבוע ח׳־כ פנחס רוזן, בשיחה
עם עורכי דו־השבועון אתנר: אולי באמת
הגיעה השעה לחולל שינוי בנוהל, לתת
לעתונאים להיות נוכחים גם בדיוני דוועדות,
מחוץ לדיונים הנוגעים לעניינים סודיים.
אם תתקבל הצעה זו על־ידי נשיאות ההעולם
הזח •411

\זוזג \2להגזרוז \זאונ\ז-נז\זר, תשכ״ג
בכנסת. לאחרונה התפרסם שמו כאשר ניהל
קרב יוקרה עם בן כפרו, על אירוח יחידה
דרוזית בעת שהותה בכפר יירקה. באותה
שעה איימה על שייך ג׳אבר סכנה יותר
גדולה ליוקרתו. היה זה קרב שהתנהל
בחדרי החדרים של ועדת־החוקה-חוק־משפס
של הכנסת.
סירוק משטה סגור. חוק בתי-הדיז
הדתיים הדרוזיים הצליח לקומם נגדו את
מרבית הדרוזים הצעירים בישראל. שלושה
מהם, קאסם נאדים — רופא מתמחה בירושלים
— ושני סטודנטים, המסיימים את
לימודי המשפטים בירושלים, הצליחו להגיע
בעצומתם נגד החוק עד לכנסת, הוזמנו
לישיבת ועדת־החוקה לשמיעת הדעות שלהב
נגד החוק.
*בין. הדרוזים •׳,פתח קאסם נדיט בדבריו,
״יש שלוש משפחות פיאודליות, השולטות
גם כיום בעיניני העדה הפנימיים. שלטונות
ישראל, בדומה לשלטון העותומני והשלטון
המנדטורי, ניצלו את המצב, התחשבו
רק בדעת אותן שלוש משפחות עשירות.
אמנם העדה הדרוזית התקדמה, אך עדיין
אני רחוקים ממידת ההתקדמות הדרושה.
המימשל הצבאי הקל אמנם על הדרוזים,
אך נדרשנו לשלם את המחיר בצורת שינוי
הלאום מ,ערביי ל,דרוזי׳.״
משפט זה של קאסם עורר את רוגזם של
ח־־כ מנחם בגין וח״כ מרדכי ביבי מאחדות
העבודה. שני אלה התעניינו מיד לדעת מה
פירוש המחיר עליו דיבר קאסם.
מדברי תשובתו הסתבר ששלטונות המיס־של
הצבאי איש מכירים בדרוזי אלא אם
שינה את הלאום שלו בתעודת־הזהות. אמצ־
(המשך בעמוד )8

• בעיות החינוך יעסיקו כקרוס את הממשלה. כצעד ראשון
עשוי שר־החינוך אבא אבן להציע, מיד עם שובו ארצה משליחות המילוזר* כי
יונהג יוס־לימוד ארוך בישובים החדשים. ההצעה :׳ום־לימוד של שמונה עד
עשר שעות. צעד שני יבוא מצד ראש הממשלה, בתפקידו נשר הבטחזן:
יהצבה מוגברת של חיילים וחיילות, בעלי השכלה מתאימה, לפעולה חינוכית
באזורי העליה החדשה.

• מסתמנת תסיסה כפלג העירוני של אחדות־העבודה.
הרקע: נסיונה של מפא׳׳י להנהיג הקפאת־שנר מוחלטת בשנה הבאה. כסה
מעסקני המפלגה בהסתדרות דורשים שיתוף־פעולה יעס מפ׳״ם נגד תוכנית
וזהקפאה של מפא״י, נם אם יאלץ הדבר את המפלגה לפרוש מן הקואליציה.
אין שום סיכוי שהתביעה תתקבל על דעת הנהנת המפלגה.

תסיסת־שכר תאחז גם את המנהלים הכלליים של משרדי

הממשלה. לאחרונה פורסמה החלטה ממשלתית להעלות במידה ניכרת,
וריסרואקטיבית, את משכורות המנהלים הנללייס. אולם מסתמנת נטיה מצד
שר האוצר לתבוע נוהסנכ׳־לים ני יתתרו מרצונם הטוב, ובאופן הפגנתי, על
תוספת זו -נדי לשמש דוגמה לבעלי הדרגות הנמוכות יותר. אם ידחו המנהלים
הכלליים את התבייעה — לא תהסס הממשלה לנסל בעצמה את החלסתה.

• צפויים גילויים מדהימים על הספסרות כקרקעות הטרי-
נה. מדובר בעיסקות המכניסות מיליונים רבים של לירות לחברות או לבעלי־הון
פרסיים, בעלי קשרים במשרדים ממשלתיים מסוייסים. אנשים אלה סקבליט
זיכיונות לשטחים נרחבים, במחירים זולים. מחירם אלה אומנם מציאותיים, בעת
המכירה. א ן הודות לקשריהם במנגנון מובטחים מראש לקונים רווחים עצומים.
השיטה המקובלת, והפשונוה ביותר: סיד אחרי מכירת הקרקעות הססוונות כ״
חקלאיות, חותם שר הפנים על צו המסווג קרקעות אלה נשמחייבנייה עירוניים.
לא מן הנמנע, ני יתגלה שכמה עיסקות אלה כרוכות גם במתן שוחד מפלגתי.

• צפה לשערוריה סביב ביקורה של קבוצת הכדורגל ההד
לנדית ״אנשדה״ ,כתחילת חודש דצמבר. כוכב הקבוצה, שתופיע
בחנוכת איצטדיון בלומפילד ביפו, שהוא איצטדיון ההסתדרות, הוא הלמום
רהאן, לשעבר כוכב נבחרת גרמניה. רהאן יחיה השחקן הגרמני הראשון שיופיע
על מגרשי הארץ, והופעתו תנריס לחפגנות־סחאה.

כיקור גבית־החרושת לילית:

אוצר האשה -יופייה
מאת רינה בן־דוד

ביקורי בלילית יישאר לי תמיד כזכחץ נעים. מפעל זה, שכל דאגתו
ליופיה וחינה של האשד — .קרי לאוצרה׳ מנוהל על־ידי מר דוד נוסבאום,
טכנולוג תמרוקים ודור שלישי במקצוע, אשר פיפר לי כי המפעל הוקם בארץ
לפני 25 שנים על־ידי אביו המנוח, שניהל מפעל מסוג זה עוד בגרמניה, ארץ
הולדתו( .עד לקום המדינה ייצא המפעל המקומי את מרבית תוצרתו לארצות
השכנות).

ייצור התמרוקוים הוא מדע
עת הוצגו בפני המוצרים השונים של לילית, המוכרים לי כל כך מחלונות
הראוה של הפרפומריות׳ ובתי־המרקחת׳ ומן השימוש האישי שלי, ובעת
שעברתי באולם הייצור בין המכונות החדישות, המכשירים השונים והמבחנות
במעבדה רחבת־הידים׳ נאלצתי להודות כי אכן, ייצור התמרוקים הנו מדע.
ראיתי תמרוקים במתקונים ובריחות שונים, בשמים, קרמים לעור, מי־פנים
ושמפונים — בקיצור, אלף ואחד מוצרים שחשיבותם לאשה בת זמננו רבה
ביותר, והוקסמתי. אז גם היה לי קל להבין את האמת והכנות במטרה המוצהרת
של לילית — ״שקידה על יופיה של האשה, טיפוחו, ושמירה עליו מפני
תופעות שבגיל ובמזג־האויר.״
מר נוסבאום סיפר לי בי הוא מקיים קשרים עם מפיצי תמרוקים נודעים
בחוץ־לארץ, הרוכשים את מתקוניו׳ ועם מפעלי תמרוקים ובעלי פטנטים
נודעים, עמם הוא מקיים חילוף ידע דו־סיטרי. כך תורם גם לילית לביסוס
היצוא הישראלי. בין השאר הראה לי מר נוסבאום מכתב תודה מלא־הערכה
של מפעל אירופי מפורסם לייצור תמרוקים, לו שלח לילית הצעות לשיפורו

של תכשיר מסוים, אשר נתקבלו שם והוכנסו מיד לשיטת הייצור, לאחר
שיעילותן הוכחה. באותו מעמד הייתי נוכחת בתהליך העיבוד של קרם הפנים
הנודע ״פלצנטורמה״ — לפי מתקון של ד״ר לברן מפריז (״רק עור נקי
ומטופח יכול להיות בריא״) ,שממדי הפצתו עולים מחודש לחודש.
מר נוסבאום הצהיר בפגי :״אין אנו מייצרים רק קוסמטיקה — אנו מייצרים
יופי, האמיני לי,״ הוא אמר׳ ״לא השם המרעיש (שעל פרסומו מוציאים מאות
אלפ ל״י) הוא הקובע, אלא טיב המוצר שבשפופרת או בצנצנת. כיצד כתוב
אצלנו — ,אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו׳.״

המסעוע הוא גם תחביב
למען האמת׳ התפלאתי שארצנו הקטנטונת מסוגלת להתחרות עם ממלכות
קוסמטיקה בצרפת, בעלות מוניטין של הצלחה המבוססת על ייצור ופרסום
משך עשרות שנים, אך מה הפלא, כאשר בתעשיות היופי הישראלית עוסקים
אנשים כמר נוסבאום, הספוג ידע של דורות והחי את מקצועו ורואה בו לא
רק ייעוד אלא גם תחביב( .״המחשבה על תערובת חדשה, בושם מעניין
ומודרני, תכנון צורת אריזה נאה ומושכת, מעסיקים אותי כל רגע״).
לא ייפלא איפוא שבנות המין• היפה בארץ יודעות להעריך את הקוסמטיקה
הטובה ובמיוחד את מוצרי לילית המעולים, כגון: הקרמים פלצנטורמה,
רויאלויט, מי־פנים וחלב־הפנים לפי מתקוני ד״ר לברן מפריז ,״הלואך, המש חה
החדישה והיחידה בעולם בשפופרת, להרחקת לק הצפרניים, אשר אינה
מכילה אציטון ולכן שומרת על הצפורן מפני שבירה וצריבה׳ ״מייק־אפ״
חדיש ביותר של ״הלואך — בשפופרת ובארבעה גוונים אופנתיים, המעניקים
לפנים איפור טבעי׳ חלק ושווה וכמעט בלתי נראה לעין — ושמליוני נשות
אירופה גמרו עליו את ההלל, בשמים שונים, מי קולונים מרעננים ונעימים כגון
018א-ז׳ ^ מ 0שריחו נשמר שעות רבות לאחר השימוש בו, ועוד מבחר גדול
ומגוון של מוצרים אחרים לטיפוח היופי והקסם האישי — ,וכל זה במחירים
התואמים את תקציבו של האזרח הישראלי.

ב מדינה
(המשך מעמוד )7
עי הלחץ בכיוון זה הם רבים וקשים, ואלה
שאינם מסכימים לכתוב בתעודת הזהות —
דרוזי, צפויים לאי מתן רשות יציאה משטח
סגור, אפילו אם שרתו בצה״ל.
התברר שגם הציון הזה אינו מספיק. כאשר
דרוזים, אשר שרתו בצה״ל, והצהירו על
דרוזיותם, רצו לעבוד בבניה בקבוץ איד־מית
בגליל, סולקו על־ידי המימטל הצבאי,
למרות שלא היתד. לכך כל עילה חוקית.
דת אצילה וחכמה. את הח״כ הדרוזי
היחיד בכנסת הרגיזו בעיקר שני
דברים בפתיחה המנומקת, הארוכה והמפורטת
של הסטודנטים. ראשית: העובדה שהוא
נחשב פיאודל, שנית: טענת הסטודנטים שלפי
החוק המוצע יוכלו בורים, שאינם יודעים
קרוא וכתוב, לשמש כדיינים של העדה
הדר! זית, רק משום שנשאו חן בעיני אחד
מבני שלוש המשפחות.
עוד יותר הרגיזה את מועדי תביעתם
של הצעירים להוציא את נכסי התקף הדרוזי׳
הכולל שטחי־אדמה נרחבים, מפיקוחם
ומבעלותם של של! ש המשפחות, העושות
בקרקע כטוב בעיניהן, בלי כל פיקוח ציבורי
ובלי ניהול ספרי חשבונות.
ההתקוממות נגד מצב זה כבר גרמה לכך
שבאחד הכפרים הדרוזיים בחרו בני״הכפר
בוועדה שנישלה את המשפחה, אשר ניהלה
את ענייני הווקף בלי חשבונות, והעבירה
את כל הנכסים לפיקוחו של ועד־הבפר.
נגד בני־עדתו, שעשו מעשה זה, חשש
מועדי לפעול. גם את שלושת הסטודנטים,
שעשו רושם רציני על חברי הוועדה, לא
העז להתקיף. כשעיר לעזאזל בחי־ את
הח״כים הערביים. הוא התקיף את הדת המוסלמית,
על שמאמיניה העלו על דעתם
שקאדים דרוזיים יהיו בורים ועמי־ארצות:
״מה אתם יודעים על הדת הדרוזית?־׳ התמרמר
הח״כ ,״הרי זה סוד שאין איש יודע
אותו. הרי בכל ספר מספרי הדרוזים יש
יותר אצילות וחכמה מבכל ספר הקוראן!׳׳
דבר זה פגע יותר מכל בח״כים הערביים,
שהיו במקום. ג׳אבר נידרש להתנצל מיד
על פגיעתו בדת זרה. אך הוא סירב, שכן
בהתנצלות היה מודה כאילו אין הדת הדרוזית
אצילה יותר. הח״כ הדתי, משה
אונא, הרשב־ראש, לא רצה לקבוע תקדים
בענייני דת, העביר את העניין לוזעדת הכנסת.
כאן
החל מאבק היוקרה האמיתי. מועדי
ניכה ללחוץ על מפא״־ שלא תגנה אותו
בוועדה. ח״כים קרובים אליו לחצו על הערבים
שלא יגישו תלונה, ומועדי עצמו איים
בהמנעות מהצבעה בעניין המימשל הצבאי,
כדי למנוע א׳ת הגינוי הפומבי, שהיה ד״רס
את יוקרתו בין הדרוזים.
לבסוף מצאה מפא״י דרך חלקה לצאת
מהעניין. מועדי הצביע בעד המימשל הצבאי
ובעד ההחלטה בעניין הפליטים. לעומת
זאת הזמין יושב־ראש הכנסת את השיך,
ללשכתו בחשאי, נזף בו והזהירו לא לחזור
שנית על מעשה מעין זה בשום פורום
שהוא.

תיכנון
מ עו תצב עוניו ת
שלוש מפות בצבעים שונים שימשו השבוע
ציר לדיונים מקבילים בשלושה משרדים
חשובים שונים. כל מפה היתד. צבועה,
אמנם אחרת, וגם חלוקת השטחים בכל אחת
מהן היתד, ש נה. אך שלוש המפות היו
מפות של אותו שטח עצמו: ששת אלפים
הנם, שהשתרעו בין כביש תל־ברוך ותחנת־הרכבת
הצפונית של הרצליה.
המפה האחת היתד, מפת תיכנונו של השטח,
כפי שמשרד־ד,שיכון היה רוצה שייראה.
המפה השניה היתד, מפתו של השטח
בעיני עיריית תל־אביב, לה שייכת מחצית
השטח. ואילו המפה השלישית, המגוונת ביותר,
היתד, מונחת במחלקת התיכנון של
משרד־הפניב.
נו חיו ת — .ל מי? השטח רחב־הידיים,
שעליו נטוש הדיון בין השלושה, הוא העתודה
הקרקעית הפנויה האחרונה במרחב
הגדול מצפון לתל־אביב.
משרד־השיכון מעוניין להעביר את רובו
הגדול של השטח לרשותי, לפחות באופן
זמני. לגביו קיים שיקול חשוב אחד: האיזור
נוח במיוחד לבניה, ואין צורך במאמצים
קשים מדי כדי לבצעה.
עיריית תל־אביב מעוניינת.לקבל את מח־צית־השטח
השייכת לה, כדי שתוכל לתכנן
אותו בצורה. שתהיה נוחה לה ושחכנים
אוגוב והמזכירה
הפרטית ־
**יאלהעדינה מעסיקה לאחרונה כמד,
4/מראשי מפא״י. שמה שולמית מילר,
מזכירתו הפרטית של ח״כ מאיר ארגוב.
בגללה רווחות אפילו שמועות עקשניות,
כי ארגוב יתפטר בקרוב מתפקידו כמזכיר
האיחוד העולמי של מפא״י.
בצמרת המפלגה הועלתה נגד ארגוב האשמה׳
כי הסתבך ב״פגם מוסרי״ .מכתב מחוץ־
לארץ האשים אותו ב״שערוריה ממש״.
הכל, מפני שמאיר ארגוב עמד בכל תוקף
על כך, שמזכירתו תתלווה אליו בשליחות
האיחוד העולמי לארגנטינה.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שמאיר
ארגוב סידר נסיעה למזכירתו, על חשבון
המפלגה. עוד לפני שנתיים עורר ארגוב
ויכוחים נרגזים במזכירות האיחוד העולמי
ומזכירות מפא״י, על רקע נסיעתה של
שולמית מילר לאמסטרדם.
תחילה נשלח איש מיוחד מטעם האיחוד
העולמי• להולנד, כדי לארגן כנס של האיחוד
באירופה. כעבור שבועיים נקרא האיש
בפקודת ארגוב, חזרה לישראל, ובמקומו
נשלחה שולמית מילר .׳הדבר עורר תרעומת
רבה במזכירות האיחוד, והיו שריננו כי
שולמית אינה מצטיינת בידיעת שפות או
ביכולת אירגונית מיוחדת. אך ארגוב התעלם
מכל הטר ני ת. בלי.שולמית, כך נתן להבין,
לא יצליח הכינוס באמסטרדם.
ה״זכיר ומזכירתו מילאו את שליחות המפלגה
באירופה על הצד הכי טוב, והכל
חזר על כנו במשרדי האיחוד העולמי,
שהם גם משרדי מזכירות המפלגה בתל־אביב.

״מארור׳ נודנם
סופה שד שוציס,,
רגו ב שכח את הפרשה, שהרי לא היה
בכוחה לפגוע בו אישית או במעמדו
הציב רי 1המפלגתי. כי מאיר ארגוב הוא א,זד
הברגים החשובים של המשטר. הוא יושב־ראש
הועדה החשובה — והצייתנית ביותר
של הכנסת: הועדה לענייני חוץ ובטחון.
הפעם היחידה שועדה זו מילאה את יעודה
הנורמאלי וההמרדה נגד תכתיבי ביג׳י היתד,
בימי פרשת, לבון, כאשר נכנסה לעובי הקרה
של נ*עשה הביש משנת 1955 וקנונ־יית
הבטחוניסטים נגד פנחס לבון. הועדה
הצליחה לעשות זאת מפני שהיו״ר שלה,
ארגוב, היה אותו זמן בחוץ לארץ ובמקומו
כיהן הרצל ברגר, משכיל מפא״יי בעל
שיעור־קומה נדיר.
אדם אהר היד, לומד מן הנסיון הזה
וממעט, אולי, בנסיעות לחו״ל. אך לא אר־גוב.
לפני
שנה הוזמן ארגוב להשתתף בכינוס
המפלגה בארצות־הברית. שוב החליט כי
מעמדו הרם של מזכיר התנועה העולמית
* .שס׳ כולל של התנועות והמפלגות מתן
מורכבת מפא״י בחוץ־לארץ.
יותר כספים לק ־פתה.
מחלקת• התכנון, בעלת המפה הצבעונית
ביותר הכינה תכנית מפורטת, מתוך מגמה
אחרת: השיקול הקובע לגביו היה נוחיותם
של התושבים המתעתדים לנצל את השטח
לטובתם — תושבי כל האיזור שבין נתניה
לתל־אביב.
מה יעיל י יותר? השיקול העיקרי,
הקובע. בתיבגון זה, הוא שיקול התחבורה.

מחייב אותו להצטייד בבל האביזרים הדרושים
לעבודתו התקינה. בראש וראשונה:
מזכירתו הפרטית.
הדבר נודע לכמה מחבריו במזכירות האיחוד
היעולמי, והם התנגדו לכך בכל
תוקף. טענתם: הדבר (גלול לפגוע בתנועה,
וגם במזכיר עצמו. ארגוב השיב ברוגזה
כי אינו מוכן לשמוע דברי־ביקורת מחברי
המזכירות, מה עוד כאשר ״מאחורי כל היושבים
כאן יש קופה של שרצים!״
הוא איים, שאם שולמית מילר לא תיסע
— לא יסע גם הוא.

.אחה חצה
ותחנו ש? בנסשה;,,
ף* מחרת הכריז על שביתה, חדל לד,ו־
/פיע לעבודתו במזכירות האיחוד. יוסף
אלמוגי הזמינו לבירור, ניסה לשכנעו שהוא
חייב לוותר על נסיעת מזכירתו. סוף־סוף,
כמה עבודה יכולה להיות בכינוס המפלגה
באמריקה? נוסף לזאת, הרי לא חסרות ל-
מפא״י מזכירות מנוסות בניו־יורק, שיכולות
לנהל התכתבות או לרשום פרוטוקול —
והמפלגה תשוש להעמידן לרשות המזכיר.
ארגוב עמד בסירובו, עד שלבסוף נאלץ
המתווך המפלגתי הגדול, לוי אשכול, להתערב
בפרשה בכבודו ובעצמו .״עזוב את
הנארישקייס שלך!״* הפציר בא-רגוב, ומש-
ראה כי דברי השיכנוע אינם מועילים, יעץ
לו :״אתה רוצה להתפטר? בבקשה! אבל
מצא לך סיבה אחרת להתפטר. שלא יאמרו
שהתפטרת בגלל נסיעה של המזכירה.״
ארגוב מיאן עדיין לוותר. שהרי אין עסקן
מוותר בקלות על זכויותיו המפלגתיות וזד
ציבוריות. ולמאיר ארגוב ( )57 יש זכויות
לרוב.
הוא היה. ציוני פעיל עור באוקראינה. מול־.
דתו, נשפט פעמיים על־ידי הממשלה הסובייטית
ולבסוף, בשנת 1925 זכה לצו-
גירוש מברית־המועצות. פעילותו הציונית
לא פסקה לרגע, והיא נמשכה בפרדסי נס־ציונה
ופתח־תקווה. שנה אחרי עלייתו כבר
מונה חבר המשלחת לועידת החלוץ העולמית,
יחד עם ידידו חיים ארלוזורוב.
הוותק שלו כסוכן־נוסע של הציונות
בכלל, ושל המפלגה בפרט, מתחיל באותם
הימים: ב־ 1933 נשלח לרומניה לנהל תעמולה
לבחירות לקונגרס הציוני ה־ : 18 אחרי
הקונגרס נשלח לגליציה מטעם החלוץ וב־
1938 ייצג את הועד הלאומי בקונגרס ה*
בגרמנית ואידיש :״חדל להשתטות!.״

איש הגזפרגה: ארגוב, בין נגגיר ורגו, ששניהן כגעס-ים עריו עגזה
יהודי העולמי ואת ההסתדרות בקונגרס ה־אינטרנאציונל
המקצועי בווארשה.
במלחמת העולם הראשונה התנדב ליחידה
עברית של חיל־הרגלים הבריטי, עבר לאחר
מכן לבריגאדה היהודית, השתתף בקרבות
איטליה. כאשר נערך הכינוס הציוני הראשון
לאחר המלחמה בלונדון, השתתף בו באופן
טבעי. היה גם מובן מאליו שהוא יארגן את
הכנס העולמי של חיילים יהודיים, בפאריס
ב־. 1936
בהיותו חייל בבריגאדה עסק בהברחת יהודים
בעליה ב׳ .אחת מהצעותיו — שלא

בושתו של ארגוב עווו ה בצמות וזנא״ את
השאלה: האס דשאי נל עססן ותסיע עמו את
מזכירתו הפרסית על תשמן הכלל ביחב׳ העולם?
נתקבלה על דעת ההנהגה הציונית, היתר״
להשאיר את הפליטים במחנות העקורים,
כדי שישמשו חומר־נפץ באירופה, יחישו
פתרון ציוני של בעיית ארץ־ישראל.
עם זכויות כאלה, ועוד רבות כמוהן,
בשרות המפלגה והמדינה (ולפניה: המדינה־בדרך)
,קשה לדרוש מארגוב כי יהיה וזתרן
ואיש־פשרות. יצר החשיבות־העצמית לא הר־

איש הוזברה: ארגנב בנום־יבת השנתית של־ תכננזת

״עורקי־התחבורה,״ קובע דו״ח שהוגש לממשלה
,״אינם מספקים כבר כיום את צלכי
התחבורה הענקית של האזור. הפיכת השטח
הנרחב לשטח של שיכונים ייצור קשי־תחבו־רה
ושירותים כה מסובכים, עד שיקשה עד
מאד לפתור אותם — אם ניתן יהיה בכלל
לפתור אותם בצורה יעילה.״
רוב טענות משרד־השיכון, בדרישתו לשטח,
הם׳בכיוון מחסור בשטח בניה בתל־הפולס,
הזה 1514

שד, לו זאת. על כן גם עמד על כל דרישה מרכז שליחי הנוער בארגנטינה. טען הכותב:
קלה כחמורה — גם על הדרישה כי מזכי ״בזמן שאנחנו כאן מתחבטים על כל דוי
רתו תסע עמו לארצות־הברית. אך לבסוף לאר, ואין די כסף עבור הוצאות מינימליות
החליט לסגת. כי צמרת המנגנון המפלגתי לקיום התנועות, עומד לבוא לכאן מזכיר
האיחוד העולמי עם מזכירתו הפרטית. זוהי
היתד. מאוחדת נגדו בענין זה, .
מישהו גם דאג לגלות לו, שכאשר היה שערוריה ממש.״
מועמד לתפקיד מזכיר המפלגה, חיזר בן־ציון
סנטה העבירה את המכתב לידי מזכיר
ישראלי, איש כנרת והעליה השניה, על המפלגה, רא בן׳ברקת, וזה הזמין את או״
פתחיהם של בן־גוריון והאישים האחרים. גוב, נתן לו לקרוא את המכתב .״אני לא.
במפלגה, וטען :״האמנם
מזכירעד כדי כך ירדנו אלמד מוסר מאף אחד מכם,״ היתר. תגובתו
שמאיר ארגוב יהיה
המפלגה?״ דגולים׳ היחידה של ארגוב, לפני שטרק את הדלת
הקיש ארגוב: אם אותם חברים
ויצא בחרי־אף.
שוב התפתחה מערכה של לחץ ושיכנוע.
הפעם לא הכריז ארגוב שביתה, לא נקט
שום צעד דרמאתי. הוא הורה למזכירתו להכין
את תעודותיה, ולא לדבר עם איש על
כל הענין. בוקר אחד נעלמה ממשרדה.
הסתבר כי נסעה לארגנטינה, מבלי לומר
דבר לאיש, ומבלי להיפרד אפילו מחבריה
הקרובים ביותר.

אביב עצמה. את הטענה הזאת מזימים אנשי
התכנן בחישוב מפורט של תחזית האוכלוסין
בתל־אביב ובסביבתה.
בעיר עצמה ניתן לבנות, לפי אותם חישובים,
דירות ל־ 200 אלף תושבים נוספים, על
ידי מילוי המגרשים הריקים והריסת חלק
מהבניינים הקטנים והמיושנים, והחלפתם
בשיכוני־קומות מודרניים. בסביבה הקרובה
לתל־אביב, כלומר בחולון ובבת־ים, ניתן

היו מוכנים לפסול אותו מלשמש כמזכיר
מפא״י, יתכן שיתתרו בקלות גם על תפיקדו
כמזכיר: האיחוד העולמי. והרי תפקיד זה
נסיעות רבות וכבוד לא־מעט בצידו. על כן
הפסיק. את שביתתו הזועמת, נסע לאמריקה
— בלי מזכירתו.

.,זוהי שעדוויה
של מ3ש״

״דוגמה הוסרה,
בדת חינוכית״
ף* עלה, שנשאר לבדו עם שלושת ילדיהם,
— 1הספיס בינתיים לבקר פעמיים במשרדי
האיחוד העולמי, בדרישה שאשתו תוחזר
ארצה. סוף־ס ף הוא אדם עובד, וקשה לו
להסתדר לבדו עם הילדים. ועד כמה שהוא
ציוני ומסור לאידיאלים של התנועה, הרי
בכל זאת נידמה לו כי המפלגה חייבת גם
להתחשב בתפקידיה המשפחתיים של המזכירה,
ולא לשלוח אותה על פני חצי כדור
הארץ, לשם האידיאל והיעילות המשרדית־מפלגתית.
הפרשה
לבשה ממדי משבר של ממש.
כמה מראשי איחוד הקבוצות והקיב צים
קיימו ישיבה עם מזכיר המפלגה ברקת,
כדי לדון בה. ארגוב עצמו לא נכח באותה
ישיבה, כי בינתיים יצא למילוי שליחותו׳
באמריקה .״לא תיתכן הפקרות ׳כזו!״ הטיחו
באי־כוח הקבוצות והקיבוצים ,״זוהי דוגמה
הרסנית, בלתי־חינוכית ובזבזנית!״
מזכיר המפלגה משך את כתפיו בחוסר־אונים
:״מה אתם רוצים שאעשה? הרי
אין מרות כלפי אנשי הצמרת!״

ייץ ך?{ומם האחריות הוא בה בבד על
כתפי המזכיר של האיחוד, שהוא נאלץ
לנסוע לאמריקה הרבה יותר מפ>ם אחת
בשנה. וכך אמנם קרה. לפני שלושה חודשים
ביקרה בארץ משלחת של מפלגת־פועלי־ציון
בארגנטינה״ מזכיר האיחוד העולמי
הציע להם לערוך כינוס של המפלגה, בהשתתפותו,
כדי לדון בהרחבת הפעילות המפלגתית
והציונית, נוכח המתיחות השוררת
לאחרונה בקרב יהודי ארגנטינה. הוא גם
רמז להם, שאם הם רוצים להיות בטוחים
בהשתתפותו, עליהם להזמין גם את מזכירתו
הנאמנה.
אנשי ארגנטינה התפלאו אמנם לשמוע
את הרמז, אך הבינו כי אלה הם הרגלי־העבודה
של גדולי עולם. הם גם ידעו כי
ארגוב הוא האיש המאשר להם את התקציב.
על כן הסכימו. אולם בשובם לארגנטינה
החלו להתעורר בהם ספקות, לגבי נחיצ,תד
של מזכירה פרטית לשליח מישראל. הם
ניסו להתחמק מן ההזמנה, אך אדגוב שלח
תזכורות ׳דחופות, קיים גם שלוש שיחות
טלפוניות עם בואנוס־איירס, כדי להבהיר
ששולמית הייבת לנסוע.
לפתע קיבלה סנטה יוספטל, מראשי איחוד
הקבצות והקיבוצים של מפא״י, מכתב מ־

אך א-נשי האיחוד התמימים — שלא הח־מצאו
כל־כך בעניינים משרדיים ובתפקידים
של מזכירות — לא היו מוכנים לוותר; הם
נשבעו, כי מיד עם שובו של ארגוב ארצה,
יזעיקו שמים וארץ כדי להביא להתפטרותו.
״ואז נמצא מזכיר שיהיה מסוגל, בעת נסיעותיו,
לכתוב את מכתביו בלי מזכירה
פרטית, או שלפחות יהיה מוכן להסתפק.
במנגנון שיש למפלגה בחוץ־לארץ.״
מנגנון זה, כידוע, אינו קטן.

להוסיף 160 אלפים אחרים.
השטח הצפוני מיועד, לעומת זאת, לפיתוח
ח ף־ים ענקי לרחצה, ולבניית מלונות, שלא
יחסמו את אזדיר־הים של תל־אביב. חלק.
מהשטח מיועד. להיות בית־קברות איזורי,
שהצורך בו יורגש כבר בזמן הקרוב, ואילו
חלק גדול מן השטת. מיועד להיות פארק
גדול, שישמש כמקום בילוי. של כל תושבי
י . י הסביבה.

בסיכום. אחד הדו״חות המפורטים, שהוגשו
בעניין. זה, מוסיפים אנשי התיכנוך פרט
שיעשה ללא ספק ר! שם על כל אחד מתושבי
ג׳ונגל הבטון התל־אביבי, אך ודאי אינו
נימוק לביצועיסטים, אנשי משרדו שלי יוסף
אלמוגי בשטוקהולם יש על כל י אלף
תושבים תשעים דונם פארקים, באדינבורג
,63 בליסבון 26 ואילו פתל־אביב הצעירה
והקטנה 12 דונם לכל •אלף נפש.״

ב מדינ ה חושיסטאן מותו ש ל מורד
שלום טיאנו עזר לקעקע לפני שבע שנים
את, יסודות. הגאנגסטריזם בחושיסטאן —
והשבוע שילם עבור כך בחייו.
מלחמתו החלד. על
דבר של מה־בכך.
כחבר מזכירות ועד
העובדים של עירית
חיפה, העז לעמוד
על מביעות
פרוזאיות של הפועלים,
כגון בגדי־עבודה,
זכויות סוציאליות
וחוקת־פג־סיד,
מאושרוה
אבא חושי כעס
— לא מתוכן המיאנו
דרישות,
כי אם מעצם
העובדה שנמצא
מי שידרוש ממנו דבר. הוא היה משוכנע,
כי ברגע בו יבהיר את אי־שביעות רצונו,
יבקש טיאנו סליחה וישתוק.
אך מיאנו לא נבהל. יחד עם שלום מחרז,
חברו לועד ולמפלגה (מפא׳־י) ,החליט ללחום.
במהרה הפכה מלחמה זו להתמודדות חסרת־מעצורים
בין כל מנגנון הסירור של חושי,
לבין טיאנו וחבריו. היתה זו ההפתעה הגדולה
ביותר של אבא חושי: במקום לחסל
את החצופים, הצליח הלחץ רק ללבות מרד
המוני בשורות פועלי העיריה.
אקדח מוכן. יוסף אלמוגי, ששימש
אז כמזכיר מועצת פועלי חיפה. אירגן בחי

הופר שיווי־משקלו הנפשי והוא נאלץ
להפסיק את עבודתו מטעמי בריאות.
השנים שעברו לא הקלו על שלום טיאגו.
הוא היד. משוכנע כי מנגנון הטירור של
חושי עוקב אתריו, מחכה להזדמנות לחסלו.
ואז בא הרצח בבית המטבחיים של חיפה.
אופק כהנא, איש המנגנון של אבא חושי,
רצח את צבי שימנסקי, שנלחם בכנופיה
המושחתת של חושיסטאן.
מאז היה שלום טיאנו משוכנע שתורו
מתקרב. מאחורי כל צל ראה אקדוחן מסתתר.
השבוע לא יכול היה לסבול יותר.
הוא נטל כמות גדולה של סם־שינר״ שם
קץ לחייו, בגיל .42
עתזנות פוי, אנשים רעים !
קוראי העתונות הצרפתית המגיעה לישראל,
נדהמו השבוע למקרא ידיעה סנסציונית,
שהופיעה בעתון הערב הצרפתי
הנפוץ פראנס־סואר. בצד תמונה של שטר
כסף ישראלי בן 10ל״י עליו מודפסת
תמונת מדען ישראלי, הופיע הידיעה הבאה:
.מדען זה האוחז במבחנות על גבי השטרות
הישראלים החדשים בני עשר לירות,
הסתבך בצרות חמורות עם משטרת ארצו.
שמו רודולף וינסנשטיין והדבר המדעי היחידי
אצלו הוא הסינור הלבן והמצח החשוף.
הוא שותף בחנות ישראלית גדילה
ונבחר לסמל את המדע הישראלי.
״אך כעבור זמן, מרוב ראיית דיוקנו על
שמדות הכסף, נידמה היה לו כי יש לו
זכות על כל אחד מהם. על כן, בפשטות
רבד״ נטל אלף פורטרטים שלו מתוך ק! פת

רודולף ויינפנשטיין על שמר של 10 חל״י
אזרחי, לא פלילי
רות חדשות לועד העובדים. אנשי־אגרוף
של חושי התלבשו על מיאנו וסחרז, איימו
בפרהסיה על כל מי שתמך בהם.
תיאר העולם הזה 917 את הווי המאבק
של מנהיגי המורדים :״ששה אנשים ישבו
בחדר המרוהט בסיגנון עתיק, נחים זו הפעם
הראשונה לאחר שבועיים תמימים, שבועיים
בהם לא עזבו כמעט את החדר, לא ראו
את משפחותיהם, ישנו בלילות יחד, כאשר
הדלת נעולה ומוכרחת ואקדחו של שלום
טיאנו מונח למראשותיו, נכון להתגוננות.״
המרד נשבר, אך לא מבלי שמנגנון ה־פירור
והשחיתות של חושיסטאן אימץ את
שרירו האחרון. יוסף אלמיגי עצמו נאלץ
להודות, אחרי בחירת ועד־הבובות החדש:
״זה היה אחד המאבקים המרים ביותר בתולדות
ההסתדרות בעיר.״
היה זה משבר שממנו לא החלים חושי
עד היום הזה.
רוצח ככל צל. מחרז נאלץ להתפטר
מעבודתו כגזבר העיריה, נבחר במהצת
הזמן כחבר מועצת העיריה מטעם הליבראלים•
מנהיג אחר של המרד, המהנדס תומאס
וינד, הואשם בקבלת שוחד, סוטר בחרפה.
ארבע שנים נמשך משפטו — ואז הוכרז
רוא כזכאי ונקי־כפיים. אך חושי סירב
להחזירו לעבודתו.
הקרבן העיקרי של המרד היה שלום
סיאנו. הגבר החסון. בעל היכולת הספורטיבית
הרבה והכשרונות האמנותיים, נשבר.
כמנהל מחלקה בעיריה ידע מד. כוחו של
מנגנון הטירור של חושי, והוא ציפה כל
רגע שהמנגנון יפגע בו. עד מהרה התפתח
החשש לממדים של תסביך־רדיפה עמוק, עד
• שפתח אז את סידרת
ר׳גאנגסמר-זם בחוסיסטאן.

גילוייו על

אי־אפשר לקבוע בודדאית אפילו את מספרם
של הכורדים. מעריכים אותו בקרוב
לעשרה מיליון איש, המרוכזים בצ:מת הגבולות
ההרריים של פרס, תורכיה, עיראק
וסור-ה. אין אפילו הסכמה לגבי מוצאם.
יודעים רק כי לפני 2500 הזכיר כסגופון
את שבטי הקאדויק, שחיו על גדות החידקל.
שבטים אלי, היו, לפי המשוער, אבות הכורדים
של היום. אך מאז ועד לכיבוש
הערבי — נ דע מעט מאוד אודותם.
הם התפתחו יחד עם התרבות האיסלא-
מיה, וכאשר החלה קיסרות הכאליפים מתפוררת
השכילו שבטי הכורדים להקים נסיכויות
עצמאיות, שלחמו פעם עם צד זד,
ופעם עם צד שני. שפתם שייכת למשפחה
האיראנית, אם כי רק משוררים וסופרים
מעטים השתמשו בה, והס לקלור שלהם,
ברובו, בלתי־פתוב. פתגם לדוגמה: שאלו
את הדקה :״מדוע את עצובה?״ ענתה היא:
״בגלל מות אחותי.״

חנותו. כאשר נעצר וינסנשטיין על־ידי המשטרה,
על פי תלונת שותפיו, הוא הסתפק
בקביעה שהוא רק לקח מה שנראה
לו כשייך לו.״
כל כך אידיוטי. הסיפור נראה פאנ־טסטי,
אך הוא הכיל גרעין של אמת. אמנם
היתד, זו דמותו של רודולף וינסנשטיין,
צלם תל־אביבי ידוע ובעל חנות הצילום
פרי־אור, המופיעה על השטר. וינסנשטיין
הכין עבור הגרפיקאי שצייר את השטרות,
סידרת־צילומים שישמשו לו כמודל. תמונת
המדען שהגיש, היתד. תמונת עצמו.
אולם וינסנשטיין לא נעצר מעולם על־ידי
המשטרה ולא היו לו כל צרות עמה בקשר
לגניבת כסף מהחנות, כפי שנמסר בפראנס*
סואר. אמר הגרפיקאי שמיר שצייר את השטרות
:״זה כל כך טפשי, כל כך אידיוט־שאינני
חושב שעתון רציני יכול היה להדפיס
את זד.,״ אמר ויינסנשטיין למקרא הידיעה.
:פוי, יש אנשים רעים בעולם!״
כיצד איפוא הגיעה הידיעה הדמיונית לעתון
הצרפתי הגדול? בזמנו היתה החנות פרי־אור
שייכת לארבעה שותפים, שנפרדו אחרי שכל
אחד קיבל חלק משוויה. לפני מספר חדשים
הגיש אחד השותפים לשעבר, אביגדור רש,
תביעה משפטית נגד ווינסנשטיין, טען בד. כי
רומה בשעת הערכת שווי החנות.
בין תביעה אזרחית רגילה זז לידיעה
הפלילית בפראנס־ם ואר קיים הבדל רב. הסביר
כתבו הישראלי של פראנס סואר, אראל
גינאי המשמש כפרשן מדיני בידיעות אחרונות
את מקור הידיעה :״לפני כמד, שבועות
סיפרתי על המשפט לאחד מעורכי העתון
שביקר בארץ. והוא כתב על אחריותו.״
השבוע שקל ויינסנשטיין, שהסכסוך בינו
לבין שותפו טרם הוכרע במשפט, כיצד
לתבוע מהעתון הצרפתי על הוצאת דיבה,
פיצד בשטרות שדמותו אינה מופיעה עליהן.

רעיון נולד במלחטה
י,ופתהמרידות הנורדיות נפתחה
לפני למעלה ממאה שנים. בשלב רא-

אנא
11־די!׳י
ן * ר 5מ ד הי ם התנהל לפני שבוע בצפון
! /ה ר חו ק של עיראק. הוא נערך בניגוד
י לכל כללי המלחמה. ראשית: התוקפים
הודיעו יומיים מראש על מקום ההתקפה
ומועדה. שנית: כדי להגיע ליעדם היו צריכים
לחצות בשדיה את גהר החידקל, לעיגי
חיילי הצבא• העיראקי.
בכל זאת ביצעו הלוחמים הכורדים את
ההתקפה על מיתקני הנפט של עין זאלה.
הם השתלטו על המקום, הרגו שני פקידים
עיראקיים של חברת־הנפט וארבעה קציני
משטרה, הרסו את המיתקנים וחזרו להרים,
כלעומת שבאו, כדי לדווח על נצחון נ, סף
למפקדם, מוסטפה אל־ברזאני.
אותו ברזאני, שהתקבל לפני ארבע שנים
בחיבוקים ונשיקות על־ידי שליט עיראק ה־רפובליקאית,
עבד אל־כרים קאסם. קאסם הרחיק
לכת בהפגנת ידידותו, עד כדי כך
שהעמיד לרשות ברזאני את ארמונו של
נורי סעיד, האיש החזק של עיראק, אשר
13 שנים לפני כן הכניע את ברזאני ואנשיו,
אילץ אותם להימלט לברית־ד,מועצות.
מחווה זד. של קאסם נועד לחלוק כבוד,
למי שקדם לו כמורד בשלטון הרק ב של
גורי אל־סעיד. היתה בכך גם הכרה מפורשת
בחלקם של הכורדים להצלחת מרד ד,־14
ביולי .1958
כי חלק חשוב מן הצבא העיראקי היד,
מורכב מחיילים וקצינים כורדים. כאשר נתקלו
מפקדי ד,ר,סיכה בהתנגדות של ראשי
השבטים המלוכניים־ והתפתחו נגדו מערבות
צבאיות קשות, הצטיינו הזקא הכורדים
בהתלהבותם הרפובליקאית. כי הם האמינו,
שהמשטר החדש יתקן את העוול שנעשה
להם עד אן.

נלי הם זו
ך ל פו מאז רק קצת יותר מארבע שנים,
| 1ומוסטפד. ברזאני עומד בראש כעשרת
אלפים לוחמים כורדים, מול הצבא העיראקי
הסדיר, בצפון המדינה. עדי־ראיד, אף יודעים
לספי, כי לאחרונה יצאו הכורדים מכמה
קרבות כמנצחים. הם שבו. כמה מאית חיילים,
אספו שלל ניכר של נשק וציוד חדיש.
שתי יחידות כורדיות אף פתחו בתנ!עת
מלקחיים, נגד אזור שלם.
מצירו, מכריז הגנראל קאסם השכם והערב
שהמרד הכורדי חוסל, וכי חייליו
רודפים עתה אחרי ״כמד. מודדים שהפכו
שודדי־דרכים.״
זוהי מחלה בדוקה של שליטים: שהם
נוטים למעט בחשיבותו של אויבם כאשר
הוא גדול, ולנסחה כאשר האויב קטן. הם
סבורים כי אמנות השליטה היא להסתיר
תמיד את האמת. אך מה בדיוק האמת
בבעיייה הכורדית?

שון, היו אלה מלחמות על עצמאות הנסיכויות
הקטנות, נגד מלכי תורכיה ופרס.
רק אחרי חמישים שנד, של מלחמות זעירות,
נולד הרעיון של מדינת כורדיסטאן, שתאחד
בתוכה את כל הנסיכויות. כמו כל רעיונות
התקומה הלאומית נולד גם זה במלחמה:
כאשר התאחדו התורכים והפרסים כדי לדכא
את מרידות הנסיכים ר,כורדיים. מול אויב
משותף נוצר רעיון משותף. ברית פרס־תורכיה
נגד הכורדים לא נשברה עד היום,
למרות כל התהפוכות ביחסים הכלליים בין
שתי המדינות הללו.
לרוע מזלם של הכורדים, לבשה המלחמה
נגדם אי פי של מלחמה נגד הפיאודאליזם.
כך, למשל, סירבה מהפכת התורכיס הצעי־ריס
של 1908 להתחשב בשאיפות הלאומיות
של הכורדים כגורם חיובי, החליטה כי יש
לבוללם בתוך העם התורכי 100 .אלף כורדים
הועברו בכוח, בשם ד,קידמה, אל מרחבי
אנאטוליה. כעבור 15 שנה החמיר מוסטפא
כמאל את היחס, אסר את לימוד השפר,
הכורדית. הנימוק: ראשי השבטים ד,כורדיים
התנגדו למצעו האנטי־דתי.
ראשי הכורדים נעצרו, משכיליהם הוגלו
וסוכני אנקרה אף ניסו לעקור את השימוש
בשפה הכורדית גם בין הכורדים עצמם.
מאז לא עברה כמעט שנה, מבלי שהכורדים
יתקוממו בחלק זד, או אחר של אזורם,
כשאחת המעצמות הגדולות מסיתה אותם,
לצרכיה. ההתפתחות חזרה תמיד על עצמה:
הכורדים היו מתקוממים, נוחלים נצחונות
צבאיים ראשונים. השלסון המרכזי היד.
מציע הסדר־שלום, וברגע שהכורדים היו
מניחים את נשקם — היה השלטון המרכזי
מודיע על ביטול ההסכם, עוצר את מנהיגי
המרד ומשליכם לכלא.
כך קרה לשייך אחמד ברזאני, שהנהיג
את המרד הכורדי בעיראק בשנת .1933 כך
קרר. גס לאחיו, מוסטפה ברזאגי, המנהיג
הנוכחי של המפלגה הדמוקראטית •הכורדית.
בשינוי חשוב אחד: אויביו לא הצליחו
לתפסו, מאז . 1939

הקמת המדי;ה

ך יויפור חייו של מוסטפד, ברזאני הוא
חלק בלתי־נפרד מסיפור מאבקם של
הכורדים, מאז אותו לילד, ב־ .1939 מוסספה,
שנשבה יחד עם אחיו, הוחזק במעצר בית
על־ידי האנגלים, על חלקו במרד .1933 הוא
ברח, אסף סביבו אלפי לוחמים והצליח לעמוד
בפני כל כוחו של הצבא העיראקי.
ממשלת בגדאד נכנעה, התמה על הסכם שהעניק
לבודדים מידת־מד. של שלמון עצמי.
כעבור שלושה חודשים סירב בית־הנבוד

״ישראל השניהי׳י-בצפון
ך* אנס כו ל כי תקים ישראל שניה בעולם הערבי!׳׳ קרא לפני שבועייב שוי
החוץ הסורי.
הסכנה שהוא הצביע עליה: הסתננות שבטים כורדיים מצפון עיראק לג׳זירה,
הפינה הצפונית־מזרחית של סוריה, והתוכנית להקים שם מדינה כורדית עצמאית.
לא במיקדה בחר השר הסורי בדוגמה הישראלית, שגם אישים ערביים אחרים חזרו
עליה בהקשר זר״ כי התנועה הלאומית הכורדית, בדומה לציונות, מתכוונת לכונן
מדינה עצמאית בחבל־ארץ השייך בחלקו למדינות־ערב. וכמו הציונים, אין הכורדים
ערבים מבחינה גזעית או לשונית, אם כי הם מוסלמים.
אפשר היה להניח כי כל פסוק המזכיר את ישראל, והמזהיר כפני הקמת ישראל
שניה, יזכה לתשומת־לב נרחבת בישראל הראשוני״ בממשלתה ובציבורה. אילם
הדבר לא קרה. עתוני ישראל הסתפקו בידיעות קצרות.

עובדה זו משקפת את אחד הפרדוכסים המוזרים כיותר במחשבה
המדינית הישראלית: היחס ימרד הכורדים.

״עוזי בהרי כורדיסטאן
ן* הגיון פשוט היה אומר: מי ששונא את הערבי* צריך לתמוך בכורדית סי
ן | שמתייחס בחיוב לערבים, צריך ללחום בכורדים. אולם ההגיון הפשוט, או
המופשט, חל לעיתים דחיקות בלבד על המציאות המדינית המעשי*

גם ביחס לבעייה זו חלוקת־הדעות בישראל היא הפוכה: הבטחד
ניסטים ואויבי הערכים מתעלמים מן המרד הכורדי, ודווקא הדוגלים
בהשתלכות כמרחב מתייחסים אל המרד כחיוב.

הגוף היחיד במדינה העוקב באהדה אחרי המרידה הכורדית הגמלה, הוא דווקא
הפעולה השמית. דו־השבועון שלה, אתנר, הוא הבטאון היחיד במדינה המקציב למרד
זה תשומת־לב רבה ורצופה.
גישה זז נובעת מיחס רעיוני עקרוני. האידיאל הראשי של הפעולה הוא איחוד
המרחב השמי, מגבול פאקיסטאן עד האוקינוס האטלנטי, ומגבול בריח־המזעצות עד
דרום חבש, בקונפדרציה גדולה, בה תחייה כל אומה במסגרתה הלאומית העצמאית,
כשהיא בת־חורין לפתח את ייחודה הלאומי.
רעיון זה נוסח בממשר העברי (סעיף ,)24 שקבע כי ־מדינת ישראל תנהל מדיניות
מרחבית פעילה בכל התחומים, תוך כדי ( :א) תמיכה במלחמת־השחרור של עמי
המרחב, לחיסול שרידי הקולוניאליזם על כל צורותיהם — שיעבוד ישיר, בסיסים
צבאיים זרים ותלות מדינית, כלכלית ותרבותית( .ב) חיוב של כל תנועת־שיחרור לאומית
בארצות המרחב, החותרת בכנות לשיחרור המרחב השמי על בסיס של שוויון,
חרות וקידמה לכל עמיו.״
מלחמת־השיחרור הכורדית מתאימה בדיוק להגדרה זו. הכורדים אינם שונאים
את הערבים. הם הביעו תמיד את רצונם בעצמאות לאומית במסגרת של שיתוף־פעולה
עם הערבים. אחרי המהפכה העיראקית אף הסכימו לתמיד במישטר העיראקי, בתנאי
שזה יכונן מדינה דו־לאומית, בה יזכו הכורדים לעצמאות אזורי*
בצד הרעיון נרקמו גם יחסים אישיים. כמה מאנשי הפעולה השמית, שפעלו לפני
קוס המדינה כשליחי לח׳׳י באירופה, יצרו אז יחסים הדוקים עם המורדים הכורדיי*
שתפו עמם פעילה, עזרו להם להקים את מסגרתם. יחסים אלה נמשכו, בצורה
בלתי־שיטתית, גס לאחר מכן•.
* בין השאר קייס עורך העולם הזד״ בעת
חסידי תנועת־השיחרור הנורדית.
ריב העיראקי לאשר את ההסכם — וברזאני
שוב הרים את נס המרד בהרים. הפעם
נמשכו הקרבות שנים ארוכו* לוחמי הגרילה
שלו ניצלו את מלחמת העולם השניה,
כאשר הצבא העיראקי היה מרותק
למתנותיו והאנגלים היו עסוקים בחזיתות
אחרו* הכורדים השתלטו שלטון מוחלט
על צפון עיראק.
בסוף מלחמת העולם התפנו האנגלים והעיראקים
לטפל בכורדים. שתי מיחקפות
גדולות, בסיוע מפציצי חיל־האוויר המלכותי
הבריטי, הצילו ברגע האחרון את שדות־הנפט
של קרקוק מהשתלטות הכורדים. בר־זאני
ואנשיו נאלצו לסגת לתוך שטח איראן.
המצב באיראן באותה תקופה היה נוח
להם. כי הצבא הפרסי, שהתפורר עם כיבוש
ארצו על־ידי הרוסים והאנגלים ב־ 941ז,
לא יכול היה לעצור בעד החדירה הכורדי*
אנשי ברזאני השתלטו על מחסני הצבא הפרסי,
לקחו את נשקו והטילו מרותם על
כל אזור הגבול. באין ברירה, נאלצה הממשלה
הפרסית לעצום את עיניה. ב־11
בינואר ,1946 הכריזו הכורדים על רפובליקה
כורדית, בשטח הנתון לשליטתם.
סיפורה של רפובליקה זו הוא קצר ואכזרי,
וראוי שיכירוהו, כי הוא מפריך
טענות רבות שהושמעו נגד הכירדים. במשך
11 חודשי קיומה של רפובליקת כורדיסטאן
הוצאו צווים וחוקים, שהסדירו את חיי
המדינה החדשה ואירגון מנגנונה, משטרתה
ומערכת המשפטים שלה בדפוסים דמוק־ראטיים
מובהקים. נוסד דפוס להפצת ספרים
ועתונים בכורדית, הוקמה תחנת שידור
לאומי*
״קומוניסטים!׳׳ זעקה הממשלה הפרסית,
שחששה כי הדוגמה הכורדית תמוסס את
המישטר הפיאודאלי הרקוב באיראן כולה.

שהותו באירופה, פנישות עס

הקמת הרפובליקה הצהיר באזני עתונאי
צרפתי :־הכורדים יסתפקו בכך, אם הממשלה
המרכזית תחליט להנהיג חוקים דמו־קראטיים
באמת בכל רחבי איראן, ותכיר
בחוקים הקיימים כעת בכורדיסטאן. היינו:
הבטחת לימוד השפה הכורדית, ופיקוד עצמאי
על הצבא המקומי. אנחנו גם דורשים
עריכת בחירות מידיות, בחופש מוחלט, וללא
התערבות הצבא האיראני.״
נציגי כורדיסטאן פתחו במשא־ומתן עם
הממשלה הפרסית, כדי להכין את עריכת
הבחירות. הושג אפילו הסכם, לפיו ייכנסו
למאהאבאד הבירה יחידות אירניות ידידותיות״
,על מנת להבטיח את חופש ההצבעה.
ב־ 15 בדצמבר קיים בתאני את חלקו של

אילו היתה קיימת כיוס כישראל ממשלה שטית, קרוכ לוודאי
שהיתה מגישה ללוחמים הכורדים סעד מדיני, כספי וצכאי נגד
מישטרים ריאקציוניים ושעכדגיים, רוכשת בדיד זו ידידה נאכל*,:
לישראל כמאכקה לעיצוכ־מחדש של פני המרחב .״עוזי״ היה מגיע,
סון דסוף, לידיהם של לוחמי חרות.

אויבי הידידים -אויבים
* * דוע אין ממשלת ישראל הנוכחית נוהגת על פי קו זה? מדוע היא נוקטת
עמדה של אי־התערבות מוחלטת?
במבט הראשון, נראה הדבר תמוה בייתר. מדינאי מפא׳־י אימצו לעצמם זה מכבר
את התיאוריה הרביזיוניסטית, הישנה, שאמרה כי יש להקים במרחב ברית של עמים

לא־ערביים, לשם מלחמה משותפת בערבים.
הכורדים לוחמים, כיום, בערבים. יתר על כן: אויבם הממשי בשדה־הקרב הוא
מישטרו של עבד אל־כרים קאסם, המדבר השכב והערב על תוכניתו להקים צבא
פלסטיני לשיחרור או־ץ־ישראל מידי הציונים.

תמיכה ככורדים יכלה, לכל הפחות, להוות לחץ על קא&ם לנטוש
את הקו האנטי־ישראלי הקיצוני, או להחלישו.
גם יורשי הרביזיוניסטים עצמם — ראשי תנועת החרות — נמנעים בקפדנות
מלדרוש קו פרו־כורדי. הם מדברים סדי פעם על הצורך לתמוך במארונים הנוצרים
בלבנון, בדרוזים בסוריה, אפילו בקופטים במצריים. אולם הכורדים — האומה הלא־ערבית
הגדולה ביותר במרחב הערבי — נעדרת מרשימה זו באופן בולט.

מדוע ץ
לתעמולה זו יש פתרון פשוט. ארץ הכורדים מחולקת, כיום, בין ארבע מדינות:
עיראק, פרס, תורכיה וסוריה. אם אי־פעם תקום כורדיסטאן החופשית, תאבדנה כל
ארבע מדינות אלה שטחים נרחכים. שטחים אלה מכילים, בין השאר, את מרבית
הנפט העיראקי.
אילו היה המדובר דק בהתגרות בעיראק או בסוריה, יתכן כי משרד־החוץ הישראלי
(יחד עם מנגנוני־התושך השונים ואף תנועת־התרות) היה שש לקראת התערבו*
שים דבר לא היה מפריע לו, זולת אדישותו התהומית לכל המתרחש במרחב.
אולם אי־אפשר לתמוך בכורדים, מבלי להתגרות בעקיפין גם בפרס ובתורכיה.
שתי מדינות אלה רואות בתנועה הלאומית הכורדית את אחת הסכנות הגדולות לקיומן
ולשלמותן.

בהיותה משויכת כמעיד האמריקאי כמרחב, תיד קיום יחסים
הדוקים כיותר עם פרם ותורכיה, אין ישראל הרישמית יכולה
לתמז־ד כבודדים, כשם שלא יבלה לתמוך בשעתו כאלג׳ירים נגד
צרפת.
הפרשה כולה מהודה דוגמה נוספת לסתירה היסודית הקיימת במדיניות הישראלית.
השתלבותה המוחלטת במערב אינה מאפשרת לה לעשות צעד כלשהי בכיודן להשתלבות
במרחב, אפילו כשהמדובר בגורמים לא־ערביים.

כלית כדירה, נאלצת ממשלת ישראל להעמיד פנים כאילו המדד
הכורדי אינו קיים, כאילו שום דבר אינו מתרחש כפינה הצפונית*
מזרחית של המרחב, מרחק כמה מאות קילומטרים ממטולה.
ההסכם, פינה את לוחמיו מעיר הבירה. בז!
לחודש נעצרו כל הנכבדים הכורדים.
הס נתלו כעבור שלושה חודשים — והצבא
הכורדי מצא את עצמו תחת האש הצולבת
של הצבא הפרסי והצבא העיראקי.
בדברי הימים של העם הכורדי רשומה
תקופה זו כאחת הנוראות והזוהרות ביותר.
כפרים שלמים נמחקו; גברים, נשים וילדים
חוסלו על־ידי יחידות צבאיות סדירות. צבאות
איראן ועיראק הידקו את הטבעת, כבשו
רכס אחרי רכס.
לפי הערכה מתונה חוסלו אז למעלה מ־
40 אלף כורדים.
מוסטפה ברזאני סירב להיכנע. גם הצבא
התורכי התערב לצד איראן ועיראק, והכור־

אש צולבת

* מיה של הרפוכליקו^ה^ספו^*
אף כי מוסטפה ברזאני נקם נימד, פשרנית
מן דייוס הראשון. ששה חודשים אחרי

בוודיססאן—אומה אחת באובע מדינות

דים נלכדו בהרים בין שלושה צבאות סדירים•
בתאני הצליח להבקיע לעצמו דרך
צפונה. לבסוף הגיע לנבול ארמניה הסוב־ייטית,
כשמכל צבאו נותרו יק אלף איש,
עייפים ורצוצים. אחרי היסוסים, נפתח לפניהם
הגבול, והם נשארו שם עד .1958

ושוב -כרזאגי

ן ך* מרד הנוכחי אינו מצטיין בשום חי•
• דוש. החוקה הזמנית של הרפובליקה
העיראקית הכירה ב־זכויותיהם הלאומיות
של הכורדים בקרב האומה העיראקית״.
אלא ששוב חזרה בה הממשלה המרכזית
מהבטחותיה, ושוב התחדש אותו תהליך
קבוע: מוסטפה ברזאני גייס את לוחמיו
ופתח במלחמה. העתון המחתרתי שהוא
מוציא נקרא פשוט: ושוב — בתאני.
לפי כל הסימנים יוכלו הכורדים להחזיק
מעמד בהרים במשך שנים רבו* אבל,
קשה להניח שיזכו בנצתון מכריע. כי המטוסים
והשריון של הצבא הסדיר מונעים
בעדם כל אפשרות של פעולה רבת־מימדים
בעמקים.
על מי יכולים הם לסמוך? למוסקבה יש
אינטרסים רבים מדי בבגדאד, מכדי שתתמוך
בכודדים ביותר מאשר במלים יס־ת.
וגם זאת — בקול נמוך, כדי לא להרגיז
יתר על המידה את בגדאד. מעצמות המערב,
מצידן, קשורות יותר מדי אל ממשלות
איראן ותורכיה, כדי שיגעו בכנות בבעייה
הכורדית.
הגנרל קאסס מעוניין בהמשכת המצב הנוכחי.
תיגבור העוצבות הסדירות של הצפון
היה מאפשר דיכוי המרד. אולם הוא
היה מאפשר גם את התקוממות מפקדי חזית־הצפון
נגד משטרו של קאסם בבגדאד. מאידך,
מגבירה המתיחות בצפון את תחושת
החירום, בה מעוניין כל מישטר רודני.
אלא שקאסם משחק באש. כי אם אין
בכוח הכורדים להנחיל מפלה צבאית מכרעת
לעיראקים, יכול מאבקם לכרסם את ההפיכה,
שדגלה בעקרונות של שיחדור לאומי.

ביתו ־של• סוכר פלאפל
ני שאה למיליונר

ב ס רינה

במסיבות החברה הגבוהה בישראל עמד
השבוע נושא אחד במרכז התענינותס של
כל הנוכחים: פרשת נישואיו המס ארים
של מילר נר אמריקני צעיר ויפה־תואד, שהתאהב
בבתו של מוכר פאלאפל עני משכונת
התקווה, נשא אותה לאשר. והמריא עמה
לירח דבש מסחרר במזרח־הרחוק.
הפרשה המופלאה הוולה לפני כחודשיים,
כאשר דייווידם( ,מסיבות שיובנו להלן לא
נציין את שמותיהם האמיתיים של בני
הזוג) ,בן מילי נרים יהודיים עתירי הון
ובעלי מעמד חברתי נכבד ביותר בפלורידה
שברצית־הברית, הגיע עם הוריו לישראל,
בה מתגוררים שארי בשר רבים של המשפחה.
ימים
מספר לאחר בואו לישראל, נהג
הצעיר בן ד,־ 29 במכיניתו המפוארת, אותה
הביא עמו מארצות־הברית, ברחוב אלנבי
בתל־אביב, כשמגמת פניו היא ביתו של
קרוב משפחה פלוני. רק כאשר קרב לבכר
המושבות גילה כי, בעצם, טעה בדרך.
הוא החנה את מכוניתו סמיר לשולי המדרכה,
שירבב את ראשו מן החלון ושאל
את עוברת האורח הראש־נה שנקרתה לפניו
כיצד יוכל להגיע למחוז חפצו. הנשאלת
שחורת־השיער ותמירת־הגיף השיבה, באנגלית
רציצה :״אני הולכת בלאו־הכי לא־תו
כיוון. אוכל להראות לך את הדרך, אם תסיע
איתי לשם,״ הוא מיהר לפתוח את דלת
מכוניתו.
רק כאשר ישבה לצידו, הבחין ביופיה
המדהים. עיניה הכחולית היוד ניגוד רב חז
לפניה השחומים. שפתיה הרכות נראי כאילו
צוירו ביד אמז. המיליונר הצעיר חש כיצד
הדם זורם לפניו, גימגם במבוכה כאשר
עצרה לבסיף המכונית ליד הבית אותו
חיפש :״אולי אוכל לראותך ב שני ת
זיוה מ. חככה רגע בדעתה. הפקידה בת
ה־ ,19 שאביה התפרנס בקישי ממכירת
פאלאפל, ואמה עבדה מיתרת, ושלושת
אחיה הקטנים מצאו רק בקושי מקים מתאים
להכנת שעורים בדירה בת החדר האחד
בה התגוררו, באחת מסיממאות השכונה —
ידעה כי אינ השייכת למעמדו החברתי של
בעל המכינית הציייר. היא התלבטה ארוכות,
אך לבסוף הסכימה.
למחרת, הציג אותה בפני הוריו ומשפחתו
כארוחת־ערב משפחתית. זיודה הסמיקה מבושה׳
כאשר גילתה את המבטים הנעוצים
כשערה הבלתי׳׳מטופח, בשמלה שלא היתד,
מונחת עליה כהלכה. כאשר הוגשה לפניהם
*רוחת־הערב, נוכחה בבורותה המוחלטת
:שימוש בכלי האוכל. הנוכחים, פרס לבן־
זעשירים המאוהב, לא הסתירו את גיחוכי־
־,ם. לבסיף התקשתה זיווה לשאת בסבל,
:יי־שה סליחה, יצאה מן החדר — ופרצה
:בכי מר.
למחרת תקרית זו נעלמה זיודה. התייר
;צעיר חיפש אחריה בביתה ובמקים עבו־יתר.
— ,אך לשחיא. הוא היה כבר קרוב
ייאוש, כאשר, לאחר 3שבועות, הופיעה
וזוב. הוא התקשה להכירה: הפעם היתה
ולגנטית להפליא, מעודנת נימיסים ומטו־
!חת לבלי הכר. באריחת־הערב הנוספת,
וליה ה־זמנה באותו שבוע, השתאו הכל
׳מראה התנהגותה השונה בתכלית: היא
הנה הפעם כאשת חברה מבטן ומלידה,
כבת־שיחה נעימה.
ויודה דחתה את כל הפצרותיו של ידידה
גלות לו את סוד השינוי הפתאומי .״אומר
ד זאת — רק אחרי סקס נישואינו,״
מרה.
לפני שב־עיים נישאו השניים ברוב פאר
־,דר במלון ״שרת־ן״ בתל־אייב. באותו
עמד קיימה זיודה את הבטחתה :״עברתי
ורם מזורז לטיפוח החן״ — אמרה לעלה
בלחש.
למחרת נתקבל זר שישנים ענקי באולפן
פיפוח החן של קולםבלישר, ברחוב
לסינקי , 1בתל־אביכ. השולחת היתה. ה־לד.
המאושרת. בפתק, שצירפה לפרחים,
ומר:
״תודה על. השעורים הנפלאים וההדרכה
:ילכית חברה שנתתם לי. לעילם לא

8כח את מסירותכם

פר שת יוסלה

הצגת בכורח

תמיכה מי ו דון
בירושלים התכונן פרקליט המדינה, צב־בר־ניב
לפתיחת משפטו של שלום שסרקס,
על חלקו בחטיפת יוסדה שוממכר .״ר,ו^
י,פיע בלי עורך־דין,״ הודיעו ה ריו ,״אין
.מי שיתן לו כסף לעורך־דין.״ אברכים יצאו
מירושלים לערוך מגבית בריכוזים הדתיים,
כדי לאסוף את הכסף י הדרוש.
השאלה דייתה: איפה ירחמיאל דומב? מדוע
אין הקנאי האמיד מלונדון, שמימן את הברחת
יופלה על פני אירופה כולה, מגיש
לשטרקס את עזרתו? !זאת, אחרי שבמשך
כל המאבק המשפטי שלו בלונד! ן תמך בו
בממון ובאהדה.
אודם אם יבש מעיין התמיכה הכספית של
דומב, דבר א וד ניתן. ה ה לקבוע בבירור:
תמיכתו המוסרית המשיכה להיות. נתונה ל.

שלום שטרקס.

לה ש מביאיב הדבריב

כתב !,שבוע ״קומנט״ ,בתב־ה־עת
האנגלי של תומכי נטורי־ קר•
תא בלונדון, אשד את הוצאתו
מממן דומב:

הציונים נחלו ניצחון גדול נוסף. אחרי 14
חודשי מאמץ, הצליחו לנעוץ את צפורניהם
בבשר ״הפושע״ שלום שטירקס, כדי לשפטו
על הפשעים החמורים שנעשו, למען יישארו
פיאותיו של יוסלה שוחמכר על ראש הילד
קצת יותר זמן מאשר הוריו היו רוצים. גם
על שלא אמר לבתי־המשפט הציוניים מה
שרצו שיגלה — ולזאת קראו עדות־שקר.
הם, הציונים, ידעו היטב ששום יהודי אמיתי
אינו מכיר, או יכול להכיר, בבתי-
המשפט שלהם. החוקים שבתי־המשפט שלהם
מפעילים הם תחליף לתורה שקיבלנו על הר־סיני.
אין יהודי רשאי להסכים לתחליף זה,
להכיר בממשלה של תחליף זה — ובוודאי
שלא לכבדה.
על כן צהליים הציונים, על כי זכו
להכרה, לפחות, מצד בתי־משפט לא־יהודיים,
שם ניצחו במשפטי ההסגרה, אחרי מאמצים
והוצאות לרוב. ועכשיו נתון שלום שטרקס
בידיהם, כדי שיתנקמו בו על עודנותיו הרבים
נגד הציונות, וכדי שיעשו בו ככל
העולה על לבם הציוני.
14ח דשי המאסר של שלום שטרקס באנגליה,
והמיבחנים המצפים לו במדינה הציונית,
הם תוצאת העדות שנתנו שלמה
זלמן קוט מקוממיות, ואשתו רחל קיט׳ ,אשר
אמרו כי שלום שטרקס הביא את יוסלה
לכפר שלהם. זאת העדות שהביאו הציונים
בפני השופטים האנגליים, ועכשיו הם יענישו
את הבחור היהודי הטוב הזה במאסר נוסף.
העדות שנחתמה בידי שלמה זלמן קדט —
אם אמת ואם שקר — היא מסירה* ברורה.
הגדולים והפרשה. לו היה ניתן עדות
זו לכל משטרה אחרת בעולם, שבריבונותה
בארצה אין ספקות, היה נחשב שלמה זלמן
קוט למלשין, חוסר מובהק. אך במיקרה זה,
שפלה המסירה ע ד יותר, כי היה זה מלשין
של הרשויות הציוניות ובתי־המשפם
הציוניים — אשר עצם קיומם ד,ינו ׳ שלילת
היסודות של אמונתנו.
אבל לא רק שלמה זלמן קום עומד מוקע
כמוסר. אלה שהסיתו אותו לחתום את
המסירח אשמים עוד יותר ממני. אסור
לשכוח גם את מנדלסון, שעשה הכל כדי
למצוא חן בעיני הציונים, לטובת עצמו.
איננו יכולים לשכוח גם את שמו של רבי
קנייבסקי, הפוסק במסירת יוסלה. נזכור
תמיד גם את שמו של לורנץ, שסלל את
הדרך לקוממיות לפני המשטרה הצי נית,
כדי להוכיח לאדוניו שהוא ראוי לשכרו.
אבל באמת ובתמים, את ההשפלה הזאת
של שלמה זלמן קוט, יהודי שומר־מצוות,
לדרגת מלשין, יש ליהס לירידה המוסרית
של חבורת האגודה, והארכי״בוגד איצ׳ה־מאיר
בראשה.
לא הו״ימעד, מילה אחת נגד המסירה,
נגד מאסרו של שלום שטרקם, מכיהם.
אבל לא תמיד שררה השתיקה במחנה
האגודה. איצ׳ה־מאיר דיבר אודות יוסלה
ואייר בכנסת הציונית, כי יש להעניש את
הפושעים. בימים האחרונים של פרשת יוס־לה
היו א:שי האגודה פעילים. הם שלחו את
המוסר המוכשר שלהם .,מנחם פר ש, רב,
ללונדון ולאירופה לאסוף את הפירורים האחרונים
מסעודת המסירה, הבגידה ביוסלה.
זמן רב תיזכר פרשה זאת. נזכיר את
הבוגדים, ואילו הסובלים יישארו בלבנו,
בשל הקרבתם למען הת רה. הם ישמשו לנו
מופת.
* מלה זו״ ועוד כמה מלים נוספות, נכתבה
בעברית במקור האנגלי:1 .

׳מילית כילדה בת שנתיים.
״ילדה מכוערת עם רגליים
שהיא זוכרת •את עצמה.

בת שבע־עשרה וחצי בפתח
חיים עצמאיים .״התכלית של
כל אדס היא האושר,״ ,אומרת סירית כיום.

הצגת הבכירה של נערת נובמבר נערכה
בעצם לפני חמש שנים• בין דפיו של ספר
קטן ומצוייר שהופיע אז, אפשר למצוא את
דמותה כפי שנראתה אז בעיני אמה :
.״בתי מירית /נולדה צ ח קני ת; /,לא
תאמינו — אבל בגיל שבוע / ,כאשר הגשתי
לה צעצוע ...בשמעה את הציק־צוק /
החלה לצחוק.
״צחקה בגנון, צחקה, בגד /צחקה בטיול
ועל שפת־הים /צחקה בבוקר, צחקה בערב
/צחקה כאשר קרעה נעל ונרב / .אפילו
כאשר שברה צלחת — /הביסה בי —
וצחקה בנחת .
״עתיר, בתי כבר גדולה /׳,חגגה חנ בתמצות
/ :ה״א צוחקת קצת פחות / ,אבל
היא ׳צוחקת ע וד היא מסבירה את
זה כך: לילה לילה בא אליה מלאך /
מלאך הצחוק, וסלו מלא /צחוק עליז
וצחוק יפה / .המלאך פותח סל /מלטף
ליטוף קל־קל /ושופך את כל הצחוק /
לבטנה עמוק־עמוק ...
!עתה מירית קצת יותר גדולה ואין היא
נראית כל־כך צחקנית. בכל אופן, כאשר
פוגשים בה, הדבר הראשון העולה על הדעת
אינו׳ דווקא הצחוק. יש בד, נוכחות מהממת,

המתבטאת בעיניים חומית, גדולות ויוקדות,
בשיער שחור המסודר בצורה פרועה במקצת,
בתסיסת נעורים הפוקעת מתוך עורה וכאישיות
דינמית המכריזה כאילו :״תרצו או
לא תרצו, א-ני כאן ואני המרכז.״
לא, עובדות אלה אינך׳ נעלמות מעיניה
של מירית. במידה מסויימת היא אפילו
נהנית מתוצאותיהן .״אני אוהבת את העמידה
באור הזרקורים — כל העיניים הקטנות
האלה המופנות אלי יוצרות כאילו
זרקור אחד ענקי. אני משועשעת מזה.״
בת שבע עשרה וחצי היא זוכה עויין
לביקוריו של מלאך הצחוק. אלא שעתה
הוא ממלא איתר, בהומור. היא אוהבת לקחת
דברים בקלות, לראות את צידם המגוחך של
הדברים. אבל הצחוק פינה את מקומו לקצת
רצינות. היא בבר סטודנטית, שנה ראשונה,
בשלוחה התל־אביבית של איניברסימת־ירו־שלים,
לומדת מדעי־ד,מדינר, וסוציולוגיה כשהיא
אולי הצעירה ביותר באוניברסיטה.
בשעות הפנאי שלה היא קוראת את קפקא
(המשפט) את גתה (יסורי ורתר הצעיר) ואת
ניצ׳ה (כה אמר זראסוסטרה) .יש לה כבר
אמת־מידה של טעם אישי :״אני שונאת כל
דבר שאיני אסתטי — בית שבנוי בצורה
גועלית; צורת דיבור מכוערת וחבורה גדו 1947 עקומות,״

נערת
הגדנ־־(1

1962

מי,דית צועדת עם מחלקתה י לאלוחוז ,׳כשבידיה ׳המסטינג במחנה
אימונים, ש. £הגדנ״ע. מיידית היא ׳הראשונה מימייך יבשלשה• הראשונה.
כספורטאית לאי היה באימוני׳הנדנ״ע כל קושי מיותד מביזרה״ עברה היכל גימיוך:
אדניו פיקחית)

מיס ב
מציירת, כ

זזירית ט<ס־א 1ר
כנות,׳־ והנה אפילו בסיס להשקפת־עולם :״החיים
מם המון דברים. אני לא רודפת אחרי שום דבר.
>ים אלי, אולי אפילו בניגוד לרצוני.״

בא?ח, והולד?ה

* הרכה דברים באו לה, שבקושי ידעה מה היא
בת 12 פתאום בא לרוץ. רצה והגיעה ראשונה. בא לה

להיות סם־רטאית: בבית־הספר ובמכבי הצעיר
בו התחנכה כשבע שנים, קפצה גבוה
מכולן ורחוק מכולן. אולי היתר, נשארת
ספורטאית, אלא שפתאום התברר לה שקיימות
בנות שרצות יותר מהר ממנה .״לוא
הייתי ראשונה בארץ, הייתי ממשיכה לרוץ•״
אבל, כדי להיות ספורטאית, ולשאוף
להיות אלופה, צריך לתת הכל לספורט.
לבוא כל יום להתאמן, לשנות את אורח־החיים.
אבל בשביל זה דרוש כח רצון. ומי
אמר שמירית ר צה להיות ספורטאית?
בא לד, גם לצייר. עוד מילדת. אמה עוד
שומרת את אוספי הציורים מבית־הספר.
עכשיו היא מציירת בכשרון וברגש, בעיקר
להנאתה הפרטית ולהנאת חברותיה להן היא
מגישה ציורים במתנה. כל ציור מורכב
מקוי עפרון, צבעי שמן ועפרונות פחם. היא
מציירת במהירות ובטביעת עין. אילו רצתה
להתמסר לציור, אולי היתד, רתפון חת כציי־רת.
מי רוצה להיות ציירת?

11| 1ןץהחן 11וךךן קריאה בספר — כאן בחשמלית ושמה תשוקה — תוך כדי נגיסת
1 1י י תפוחים ,׳הוא הבילוי החביב על נזירית• .הלימודים, לדעתה, למרות
חשיבותם הרבה, הם עיסוק צדדי בשבילה. העיקר הם החיים הפרטיים, ומה שלומדים מהם.
בא לה לרקוד. ככה סתם כשהיא שומעת
מוסיקה, לבד או בחברה. גמישה מאוד,
עושה שפגאט, מרגישה שהמוסיקה מרקידה.
בא לה לשיר. קול ערב, נעים, קצת מזייפת
אבל מתעקשת לשיר בקולי־קולות. אבל זה
בא וככה זה גם הולך.
גם ללמ ד בא לה. תלמידה מצטיינת לא
הייתה אף פעם. אהבה להסתלק מבית־ספר.
תמיד רבה עם המורים, ביח ד עם המורות.
בגלל סכסוך עם מורה למלאכה בכתה ח׳
עברה לבית־ספר אחר. בחמישית רצתה מורה
אחרת לסלק אותה. אבל כשהדברים הגיעו
לכלל סיכום בבחינות הבגרות היו כמעט כל
ציוניה בין טוב לכמעט טוב מאוד.
רק דבר אחד לא בא עדיין, כך היא
אומרת, וזאת האהבה.

יותר כנים ואמיתיים. אבל תמיד היא נשארת
בתחום הידידות. חבר קבוע? אף פעם!
למה? ״מפני שאף פעם לא היתר, לזה
חשיבות לגבי, לא מחפשת אחרי זה במיוחד.״
מסיבות היא לא אוהבת ביותר. גם לא
תיאטרון. הקולנוע מדבר אליה יותר. שיא
הבידור הוא לקחת קצת כסף וחברה ולנס,ע
לטייל בארץ.

אמא שונאת טמבלים
^ וטב אולי, להציץ קודם קצת ברקע;

רןך 1ןחיה הוא החתול בעזרתו מרגיעה מירית את עצביה. אמה דואגת לחתול ומאכילה
אותו, ואילו לה הוא משמש רק חיית שעשועים .״זאת חיה אגואיסטית ולא
ותר,״ אומרת מירית ,״אבל מותר לה לחיות טיפשה, כמו שסותר הדבר לכל ילד קטן ומפונק.״

(י״ו א לי, דירה בשדרות רוטשילד. האב,
ארי שם־אור (מתחרז עם כורן, מ,,נרם בנין
עצמאי, משכיל, מפוכח, שונא פראזיולוגיה,
שופע ידיעות ומקרין אל כל המשפחה ד,ומאגיות
ואהבה לאמנות. האם, אורה שם־אור,
עתונאית וסופרת, אשת קאריירה דינמית.
שני אחים צעירים גאונים כמעט כמו מירית.
שלושתם קפצו כיתה.
אומרת אמא שם־אור: לי היתד, קאריירה
משלי כך שהתעסקתי מעם בחיים הפרטיים
של ילדי. לקחתי פור־גראנטד שהם כשרוניים
וזה הספיק. שונאת טמבלים בסביבתי,
אבל מה שנכון, מירית הפתיעה אותי בשנה
האחרונה. בעצם הפתיעה א תי כמד, פעמים.
היא היתד. ילדה מכוערת ופתאום התחילו
לרמוז לי שהבת שלי יפה. היא היתד, תמיד
איטית בהליכה ובתניעה ופתאום הפתיעה
אותי והתחילה לרוץ. בשנה האחרונה הפתיעה
אותי שוב — נעשתה נערה מעניינת.
אני חושבת שהיא הולכת להיות אישיות
מעניינת בזכות עצמה. עכשיו אני מוכנה
כבר להפתעות הבאות, ולא אתפלא עוד מה
שיקרה לה.״ מידית :״דווקא תתפלאי!״
התעסוקה הסיפרותית של אמה אינה מטרידה
אותה, אפילו כשאורה כתבה לפני שנים
מספר ספר הומוריסטי בשם יראלוז מגידו,
שייבורתו היתד, צברית צעירה בת 14ש־הפרוטוטיפ
שלה היתר, מירית.
לאחרונה שוב זכתה האם בפרסום. לפני
שב־עייש. ד,־א הוציאה לאור ספר רשימות
שלה, בכל הרצינות, העוסק בבעיות הגדולות
של האנשים הקטנים, מד, שהיא מכנה
בשם ״טרגדיות כיס״.

גדי טיפוסים חשודים
ף־< חזרה לאהבה. למירית יש דעות

ן ךףך ״ מירית בחלוק יפאני,
כורעת ו׳*

ו בדדן־בלל, דמות פרועה וכהה.

ך1ן *1111

בכל הרצינות,

בחברון אמך״ הסופרת והעתונאית אורה
שמאור, שהוציאה לאחרונה ספר בשם
אותו היא רואה כיצירתה הספרותית הטובה ביזתר.

^ מוג ד רו ת בתחום זה. גם לאמה. הנר, למשל,
כשהיתה צעירה. יותר היתה האם
ע זרת לה במיון המחזרים, מתענינת בחברת
מי היא יוצאת ומיעצת לה להעדיף
חברת משכילים על גראג׳ניקים. ומירית קיבלה
בעוד מעוד את ההבחנה.
״אני לא טיפוס סנטימנטלי,״ אומרת מירית
״היצור היחידי עליו אני מעריפה חמימות
זהו אלבים.״ אלבים הוא חתול. כשהיה קטן,
היד, שמן וצרחני והזכיר לה את פרסלי.
מירית ישנה אתו במיטה. ,מלטפת. אותו
כתרופה להרגעת עצבים.

בחברה, מעדיפה מירית חברת גברי* הם

הסטודנטית

מדרגות האוניברסי־של
תל־אביב• יי!

לומדת נזירית

— 13י

במדי, ה
דעות
תכסה לפצצ ה

מרדיקס טובה יותר
אך לא יקרה יותר.

סי מ פוני ת החורף
צמר סריגת־היד נותן לך אפשרויות רבות
ומגוונות להעשיר את מלתחת החורף שלך.
הסריגה העצמית היא כידוע קלה, מהירה
ונעימה. זהו תחביב מרגיע ומועיל, שאינו
דורש מאמץ, והמאמץ נמנע ממך גם בבחירת
הדוגמאות שתסרגי. לא יהיה עלייך
,לשבור את הראש״ בדי למצוא מה לסרוג.
קיימת חוברת אופנה צבעונית ומהודרת המוגשת
כשי מטעם, צמר חסידה״ .בחוברת
זו תמצאי מבחר עשיר ומגוון של הדוגמאות
האחרונות מבתי האופנה באירופה במו
דיור, שנל וסן־לורן.
לחוברת מצורפות הוראות מדוייקוה (בעברית,
כמובן) שלפיהן תוכלי לסרוג לעצ

את הלבוש שתבחרי. במו כן מוצגים
בפנייך סוגי הצמר החדשים לעונה זו. בהזדמנות
זו נסקור בקצרה מה חדש בשטח

9אפשרות גדולה של בחירת צבעים
נותן לך הצמר ״קרינה״ ,שמספר גווניו
למעלה מ־ .25 זהו צמר המתאים לכל תלבושת.

תופתעי למצוא ברשימה את הצמד
שניל ״1920״ .זהו צמר בעל מראה נהדר
ואצילי שחזר לאופנה. כן, לא תאמיני —
אך הוא היה בשימוש בשנות העשרים.
היום הוא סמל השיק בפאריס.
0צמר חדש אחר, חסכוני בסריגה, ש־תכ
נתו היא הרכות — הוא ״אלגרו״ .להופעה
״זוהרת״ סרגי לך מעיל או חליפה
מהצמד המבריק והאוזרירי ״פינצס״ .הברק
מוסיף לו אלגנטיות מיוחדת.
0לחולצות ואפודות מיועד ה״קוטיל־יון״
,שהוא אוזרירי ובעל גודנים נעימים.
0ה״פבוריט״ של בית דיור בפאריס
הוא ה״כוזיד״ שכיום הוא ״המלה האחרונה״.
0צמר מוהייר בעל מראה של פרוזה
הוא ה״מינק־לוק״ המיועד לתלבושת ערב.
הצבעים הם שחור ולבן וכל גזדני האדום.
0הצבעים שעתה באופנה הם חום, צבע
הנחושת, ירוק, כחול מורנו ואפוד. לתלבושת
ערב הצבעים הם שחור ולבן וכל
גווני האדום.

האם יש קול לסטודנטים הישראליים? אלה
הסבורים שאמנם קיים קול כזה, מצביעים
לרוב על פרלמנט הסטודנטים, שהתכנס
בשבוע שעבר למושבו הראשון השנה.
לעומת זאת טוענים שולליו, ובראשם
אנשי תא מפא״י, כי הפרלמנט הוא פיקציה
גמורה. ההחלטות מתקבלות על־ידי רוב
מיקרי שהתאסף באולם. ואילו רוב הסטודנטים
כלל לא מופיעים באסיפות פוליטיות
.״הסטודנטים שאינם באים לפרלמנט,״
טוענים בעלי דעה זו ,״הם המשקפים את
דעתו של ציבור זה.״
אולם אם הסטודנטים הם אדישים, לא
הוכר הדבר בקהל הקטן, שהתאסף השבוע
בדי לדון על הצעת ההחלטה ״בעד נקיטת
יוזמה ללא־דיחוי לפירוז האזור הישראלי-
ערבי מנשק גרעיני.״ היה זה קהל ער, שהבין
את חשיבותו המכרעת של נושא הדיון.
״אינני רוצה להתאבד :״ התביעה
לפעולה מדינית למען הפירה האטומי של
המרחב, שהועלתה על־ידי קבוצות של
אנשי־רוח* (להן לא ניתנה שום אפשרות
להשמיע את דעתן על במה ציבורית) הופיעה
בוויכוח בדמותו של הפרופסור עמוס
נתן מן הטכניון. טען הפרופסור:
0״אינני רוצה להתאבד. מי שרוצה להתאבד
— שלא יאבד גם אותי!״
0״המדיניות הישראלית היא צירוף של
חזון וייאוש, ללא אמונה בעתיד. אין היא
מבינה את. האימפליקציות של ההתפתחות
הטכנולוגית בעולם. היא מפעילה שיקולים
טרום־אטומיים לבעיות אטומיות.
ס ״במציאות המרחבית, הנשק האטומי
אינו נשק מרתיע, אלא נשק מתגרה. מדי־ניותנו
צריכה להיות מכוונת למניעת מצב
.פוליטי בו אפשרית אספקת נשק גרעיני
למדינות השכנות.״
0״האם. אפשר להשתמש בפצצות אטום
נגד התקפות פידאיון? אם נשתמש בפצצה,
תהיה זאת התאבדות. אם לא נתב,יון להשתמש
בה, במה היא תרתיע?״
״מצרים אינה רוצה:״ נגד הפירוז
האטומי דיבר דווקא ח״כ ליברלי ימני. הד״ר
אלימלך רימלט ביסס את טענותיו על הנחה
פשוטה: מצריים לא תסכים לפיקוח האו״ם.
היתד, זאת טענה מפוקפקת — כי מעולם
לא נשאלה מצריים על כך. טען רימלט:
0״מצריים אינה רוצה בדו־קיום. אם
כן, איך תסכים לפיקוח או לפירוז?״
0״אצלנו המצב כמו בפרשת קובה.
איך נמנע בעד הרוסים להעביר נשק גרעיני
למצריים?״
0״אינני שותף לבטחונם של אנשי
משרד־ד,ביטחון, המתיימרים לדעת מד, ניבנה
במצריים
דק לא לגנרלים. לא חסרו בוויכוח
עקיצות חריפות. עקץ נתן את יריבו :״אני
מקנא בידידי רימלט על כך שהוא מבסס
שאננות כה רבה על ידיעה כד, מועטה.
שיטתו היא בחזקת הוכחד, על־ידי חזרה
אינסופית. בוויכוח זה לא משכנע!״
לדעה זו הצטרפו, כנראה, גם הסטודנטים.
הם הנחילו לתומכי ר,פירוז הגרעיני נצחון
בלתי־צפוי, קיבלו את ההחלטה ברוב קולות
( 28 נגד .)22 היתד, זאת הוכחה בולטת
לכך, שבקרב הציבור החושב, ובעיקר
:בקרב האינטליגנציה הצעירה, יש רוב ל־הלכי־דעות
שאינם מייוצגים כמעט בכנסה
ובעתונות,
את הפסוק השנון ביותר סיפק, כרגיל,
הפרופסור ישעיהו ליבוביץ, שמצא בוויכוח
הזדמנות נאותה לפרוע את חשבונו עם
שמעון פרס •*.ליגלג ליבוביץ, לקול רעמי־הצחוק
של הסטודנטים :״מלחמה זה דבר
רציני מדי מכדי שנוכל למסרה לגנרלים —
בעיקר לגנרלים שלא היו מעולם חיילים,
כמו שמעון פרס.״

מפי האשד, היושבת שם עם ששת ילדיה —
כיצד מפרשים את דת משר, כישראל, אנשי
הרבנות, יושבי אותו בית.
כי סיפורה של מסעודה כהן ( )30 היה
מתאים יותר למרתף האינקויזיציה מאשר לקוי
הפלדה והזכוכית של ר,בנין המפואר —
יצירת ד,מאד,־ד,עשרים, שבפיתחו היא יושבת.
הסיפור התחיל כאשר צעיר י׳פה תואר,
חיים כהן, ראה את מסעודה לראשונה ברחוב
המאובק של מעברת כפר־אונו. הם
התחילו לצאת, וזמן קצר לאחר־מכן הוא
הופיע בצריפה, ביקש את ידה וקיבל אותה
מיד מאביה, עובדיה, פועל דחק. את מסעודה
לא טרח איש לשאול :״מה זאת אומרת, אצלנו
בעירק לא שואלים ילדה אם היא רוצה
בחור או לא. אם האב א מר כן — זה כן.״
ככית היפה שדכם. ואמנם זה היה
״כן״ ,אך במהירה היא חזרה לצריף אביה,
התלוננה כי בעלה מכה אותה מכות רצח.
״אז הוא עוד עבד במשטרה, זה היד. לפני
שזרקו אותו משם,״ מספרת מסעודה ,״התביישתי
ללכת למשטרה להתלונן. אך אחרי
כמה שנים לא יכולתי יותר. היו לנו כבר
3ילדים.״
המשטרה היתה חסרת אונים, יעצה לה
ללכת לרבנות .״הלכנו לרבנות אך הם עש־לנו
שלום ואני חזרתי אליו. והוא הרביץ
לי שוב. או הרבנות פסקה הפרדה: לי חדר
לחוד ולו חדר לחוד. אבל בכל זאת נולדה
לי ממנו בת, ואחר כך עוד בן.״ היא מצביעה
על הילדים המשחקים ליד בניין הרבנות
.״הפעם הציעה לי הרבנות לחפש חדר
ולצאת עם הילדים, עד שיתנו לי פסק דין
סופי. אבל אף אחד לא רוצה לקבל אותי
עם שישה ילדים. ביקשתי מהם שיגרשו את
חיים מהבית ויתנו לי להישאר שם עם הילדים.
אחרי הכל, זה נפש אחד נגד שבע
נפשות, והרי הוא הרביץ לי ולא אני הרבצתי
לו. אבל הרבנים אמרו לי: לפי תורת
משה אי־אפשר לגרש בעל מהבית. לפי
תורת משה אפשר לגרש רק את האשה. אז
החלטתי לשבת בבית היפר, שלהם.״
בית חדש? השבוע, נראה היה שמסעודה
תוכל בכל זאת למצוא לעצמה
ולילדיה בית חדש. שליחת המסמן הופיעה
על מדרגות בנין־ד,רבנות, הבטיחה לאשר,
למצוא לה מחסד. תחת כנפי הנצרות.

פיתוח
מ• •דד דערדד
תשואות רמות נשמעו בשבוע שעבר מסביב
למחנה הקדמי של מינהלת חבל ערד.
ראש־הממשלה, שר־הבטחון, שר־ד,פיתוח, שר
השיכון, שר־העבודה ומנהל החבל בירכו
את ראשוני המתישבים בעיר החדשה, שלא

*•ויינה עדיין במפות המדינה* .התשואות
הגיעו לשיאן משד,וזכר־ במשפט קצר מנהלו
הראשון של ההבל, אריה (״ליובה״) אליאב,
אשר התפטר מתפקידו בגלל האינטריגות
הבינמשרדיות המאיימות לחבל בחבל (העולם
הזה .0288 לשווא דרשו מאליאב שיקום.
הוא לא הופיע בחגיגה.
הירידה מן השמים. אנשים החלו
בניחושים: לא• הזמינו אותו — או שה, א
החרים את החגיגה באופן הפגנתי? היחידים
שלא הצטערו על היעדרו, היו הצלמים אותם
אין ליובה מחבב. עתה לא היו להם שום
בעיות: מנהל החבל החדש, יצחק פונדק.
גבר כסוף שיער ויפה תואר, עמד, בעמידת
נוח, כיאה לאלוף משנה בדימוס, בין ראש
הממשלה הנואם לבין השר אלמוגי. לצלמים
היה זה יום פורה. משעות הבוקר המוקדמות
הסתובבו בעיר החדשה, צילמו את הדגלים
ואת בתי־האסבסט המקושטים, ארגנו שמחות
וריקודים בקרב הילדים. אחר כך הופנו
המצלמות כלפי מעלה, להנציח את ביג׳י
היורד מן השמים במטוסה של רינה לוינ־סון.
צולמו כמובן גם הבדואים אשר כמה
מהם הגיעו עד לרגלי הבמה המקושטת,
אך לא עלו לברך.
כתבי העתונים ראיינו את חתני השמחה:
״למה באת הנה?״ המתיישבים הצהירו הצהרות
חלוציות. רק אחד מהם, מסגר מפתח-
תקוה הפליט בלי־משים :״עזבתי את פתח־תקוה
כי יש שם הפליה של הותיקים נגד
החדשים. כאן זד, לא יהיה. כאן אנחנו
הראשונים וזה נותן לנו זכויות הראשונים
— אפילו כאשר יבואו חדשים
זוהי ככר לא אותה ערד. החגיגה
לא עברה מבלי שיתחולל קרב קטן בין
אלמוגי ואלון, על הזכיר, במירב הפרסומת.
נראה מרוצהמאד להצטלם עם אלמוגי ביג׳י (ללא אלון) בצאתם חזרה לשדה התעופה.
משנעלם המטוס בשמי התכלת של
ערד, התברר מדוע העדיף אלון להישאר על
הקרקע: הוא ויתר על צילום טריו לטובת
עריכת מסיבת עתונאים סולו.
אך מה שווים כל התכסיסים של הגדולים
כאשר מתלקחת מדורה ונשמע קול ת ף
ושירה בניצוח סוליימן הגדול? עד חצות
הלילה נמשך ד,ק מזיץ ורק נערה אחת
ישבה בפינת מרוחקת, הביטה בשקט בלהבות
המדורה. לאלינוער בלושר, פקידת
ההנהלה הראשונה של ערד, היה זה הלילה
האחרון במקום: למחרת עזבה את העיר
החדשה, חזרה אל העיר הישנה, תל־אביב.
מדוע? ״ככה. זוהי כבר לא אותה ערד.
זוהי כבר ערד חדשה. ויש אנשים שאין
להם מקום פה
• בהצטלבות קווים ישרים דרומח מירושלים
ומזרחה מבאר־שבע. גובה 620 מטרים
מעל פני יס־חתינון.

דרכי חיים
סול* הכית
זוג צעיר עמד תחת חופה באולם הרבנות
הראשית בתל־אביב, והוא אמר לה :״הרי את
מקודשת לי כדת משה וישראל.״ אילו היה
הזוג עוצר בפתח הבנין, היה יכול לשמוע
• וגם על־ידי העולם הזה ( 1303 והלאה)
בסידרת־נזאמרים על נושא זה.
** שבוע לפני־נן השתמט פרס מלענות
על שאלותיו של ליבוביץ, בוויכוח פומבי
בפני ציבור הססודנמיס, בטענה המגוחכת
שאינו מוכן להתווכח עם אנשים הנותנים
ראיונות לעתונאי־חוץ.
מעולם חזזז *;151

זיווה רודן מפזרת ארפד

-מאכילה את מונטי -

.לו יש —

— לי אין— ,

הזצחת רסס״נ ב ק
סוף־סוף חזר ראש־הממשלה דויד בן•
גוריון לחדשות. בשעת הרצאתו של הפרופסור
האורח וולטר קאופמן מאוניברסיטת
פרינססון, שנערכה באוניברסיטה העברית
בירושלים, על הנושא ״הספרות בעיני
אפלטון״ ,נכנס לפתע ביג׳י לאולם והתיישב
על אחד הספסלים כדי להאזין להרצאה.
לפתע כבה האור למשך כמה דקית בשל
קצר חשמלי. הסטודנטים, שהיו בטוחים כי
האור נכבה כדי לאפשר את יציאתו של
ראש־הממשלה מהמקום ללא הפרעה, הופתעו
כאשר נדלק האור ובידי ישב על
מקומו זוג שחיינים נלהבים, שגריר
קובה בישראל ריקאדדו שוכידנה דוגי
ורעייתו, ימשיכו לשחות בבריכתס הפרטית
עד סוף חידש דצמבר. אולם הזוג
דאג כבד להמשך השחיר, גם בימי החורף
הקרים. בתוך חווילתם המפוארת, ליד מלון
השרון בהרצליה, נבנתה בריכת־מים מחוממים,
נוסף לבריכת השחיר, שבחצר
סוד משפחתי של משפחת הפרופסורים
ליבוביץ התגלה השבוע. במשך השנים האחרונות
אין היחסים בין הפרופסור י שעיהו
ליבובי** לבין אחותו הפרופסורית
גחמה ליבוביץ תקינים ביותר, עד כדי
כך שאין השניים משוחחים ביניהם. השבוע
התברר כי המחלוקת ביניהם פרצה
לפני שנים מספר בוויכוח סביב פירוש של
פסיק בספר תהילים להנצחה בלתי-
רגילה זכה בישראל הסופר האמריקאי כ ׳דן
סטיינבק, לרגל זכייתו בפרס נובל לספרות•
אחד מכתבי מעריב לא רווה נחת מן
הטיפול שהקדיש עתונו למאורע ומן ה־המקום
שהוקצב לסטיינבק על דפי העתון.
החליט הכתב לנקוט ביוזמה עצמית כדי
להאדיר את שמו של הסופר הגדול. הוא
נטל את אחד מסיפוריו, פירסמו במדורו
האישי. לרוע המזל החליף ה״בחור ה־זעצער״
את שמו של מחבר הרשימה, אותה
הכנים במקום שמו של סטיינבק. לרוע
המזל הבחין אחד הקוראים במעשה, שלח
את המקור למערכת. הכתב הזריז נעניש
בינתיים בכך שייאלץ לחתום על רשימותיו
בפסיבדוניב ולא בשמו האמיתי.

תמונה תחת תמונה
בטרם יצאה את הארץ להמשך מסעה
הנצחי סביב העולם, זכתה הסופרת יעל
דיין לחוויה משעשעת. באחד הימים, כשד,תמעט
הכסף בארנקה, ביקשה מאייכי
נתן, בעל מזללת קליפורניה להחליף לה
המחאה של 15 לירות בכסף מזומן. אחד
האורחים שישב ליד הבר זיהה את יעל,
הציע לה תמורת ההמחאה 16ל״י. הוא
אף הבטיח שלא יפדה את ההמחאה. הגיבה
יעל :״על צ׳קיס כאלה אני מוכנה לחתום
כל רגע כל נמל התעופה בלוד
עמד השבוע על רגליו כאשר ירדה אליו,
כרוח סערר״ זיוה רודן. לבושה בחליפה
לבנה וכובע צמר שלגי, כשזר!עותיה עמוסות
חבילות, וערימה של 14 מזוודות בעקבותיה,
הגיעה זיווה לביקור של חודש בארץ.
היתד. זו זיוה שונה לחלוטין מזו
שביקרה כאן לפני שנתיים. היא דיברה אמנם
באותו סגנ,ן והתנהגה באותה צורר״ אלא
שהפעם לא קיבלה את עצמה ברצינות,
שפעה הומור שכלל גם ביקורת עצמית
מלוזד, בחיוך. פנינים משפע האימרות של
זיוה בנמל־ד,תעופה :״זהו מ! נסי, כלב נחמד
שלא עושה צרות. רק אסור לעמוד על ידו.
ח עו מו הזה 1316
אנשים אחרת הוא חושב שאת עמוד ו
.ביקשתי מבן־גוריון שישלח לי תמונה. מה
יש? לו יש בטח תמונה שלי, אז למד,
שלא תהיה לי תמונה שלו?״ ״פאריס היא
עיר נפלאה, באמת,״ בעיצומה של מסיבת
העתונאים הקצרה, שנערכה במקים, הוציאה
זיוה מנרתיקה שקית ניילון ובה פרוסות
לחם, כרעה על ברכיה והאכילה ביסודיות
את כלב הפודל השחור שלה, מונטי
שר המשטרה ככור •ט*טרית הרגיש קצת
לא נוח במהומה סביב זיווה. הוא הגיע
לנמל־ד,תעופה כוי ללוות שר אפריקאי שעזב
את ישראל, היה משוכנע ששפע הצלמים
ממתינים לו. הוא סידר את חליפתו,
סרק את שערו ויצא לשדה ולאכזבתו לא
כיוונו אליו הצלמים את מצלמותיהם
מעריציה של הזמרת הצרפתית מריה ך;*
סנ ט, שהלהיבה במשך חודשים בזימרתה
את הקהל הישראלי, יאלצו כנראה לוותר
על תקוותיהם לראותה בקרוב שוב בארץ,
כפי שהבטיחה. עם חזרה לצרפת, נעצרה
מריה כחשודה בהשתייכית לכנופיה של
מבריחי־סמים שהיתה מנוהלת על״ידי בעלה
הלבנוני העצור עתה בכלא, ממני נפרדה
לפני מספד שנים חובביה של זמרת

מחייכת לצלמים— אז למה שלא יהיה לי.״

אחרת ישאבו יותר עידוד מהידיעה הבאה:
ערב צאתה לישראל רואיינה הזמרת הלן
ש פי רו על־ידי עתונאי בריטי, שהתעניין
לדעת, בין השאר, למה היא מצפה בביקורה
הקרוב בישראל. הגברת הצעירה תיבננה
את הביקור ביסודיות .״אני רוצה,״ כך
הצד,ירד״ ״להשיג בישראל כלב וחבר.״ בקשר
לכלב מסתכמות משאלותיה בכלב
פקינזי. ומה שנוגע לחבר, יתכן למטרת
נישואין, עדיין אין לגברת שפירו משאלית
מוגדרות.

שהציג תרגיל במבחן כניסה, נאלץ לחזור
עליו שש פעמים בפני מורי המוסד, שהתפעלו
ממנו. אשתו הגר עומדת כבר
לערוך בניו־יורק תערוכת פסלי פוליאסטר.

חמור במקו מונית
לסיפוק רב זכה השבוע המנחה הזמר
אלכסנדר יהלומי, שחזר לפני זמן קצר
מסיור ארוך באמריקה הדרומית, שם הופיע
יחד עם הזמרת יפה ירקוני. הופעתו
הראשונה בארץ, היתד. בהצגה שנקנתה על־ידי
משרד מס־ההכנסה בירושלים. עד היום
מתפאר יהלומי באזני ידידיו :״זו הפעם
הראשונה שהצלחתי לקבל כסף מאנשי מס
ההכנסה הזמר־הבדרן ווי ויל י
האריס, שחזר ארצה לסיבוב הופעות
נוסף, קובל קשות על תעריפי המוניות
הגבוהים בארץ. השבוע הסיל על בעל
המועדון היפואי בו הוא מופיע, לקנות עבורו
ארבעה חמורים, מתוך החלטה נחושה
לרכב עליהם ערב־ערב לעבודה, יחד עם
אנשי תזמורתו. הוא מכחיש בתוקף שזהו
תעלול פירסומת. אגב, כאשר ביקר האריס
לפני חודשים מספר באלג׳יר, נאלץ לתלוש
מדרכונו את הדף שנשא את אשרת הכניסה
הישראלית מתוך חשש שלא יתירו את
כניסתו למדינה ערבית בתכניתו החדשה
של שמעון ישראלי תורת היחסים,
הוא מופיע בין השאר במונולוג
של יקה זקן. השבוע נוכח שמעון עד כמה
מחקים החיים את האמנות: הוא ישב בבית-
קפה, האזין לשיחתו של יקה זקן, שמע
אותו אומר :״עכשיו העברית היא שפת הים
שלי״ (כשהכוזנד״ כמובן, לשפת היום־יום).
מיד צרף שמעון את הביטוי למונולוג שלו
הניח סוכר, השחקנית הישראלית
שהופיעה בשעתו במחזה מעיינה בהבעות
ו-צאד. לפאריס כדי להפוך לכוכבת סרטים,
הגיעה סוף־סוף אל יע דה. אחרי שהופיעה
במספר תפקידים קסנים בסרטים חסרי־ערך,
היא זכתה בתפקיד ראשי בסרטו של דנה
קלמנט מחר הוא יום חדש. היא מגלמת
בסרט את דמיתה של חברת מחתרת צרפתיה
יצד שחקנית צרפתית מפורסמת — סימון
סניורה שהקנית ישראלית אחרת שזכתה
בתפקיד, אם כי רק בארץ, היא כר*
כה נאמן, שפוטרה לא מכבר מהקאמרי.
היא צורפה לתיאטרון זוכרא של זיגמונד
טורקי ,2זכתה כמו־כן בתפקיד בסרט חדש
שעומד להפיק הבמאי יורם גרוס. בסרס,
שיורכב מאפיזודות שונית בד,ווי הישראלי,
יופיעו בתפקידים הראשיים גדעון זינגר
ויער 3 ,בי־סירה הסופרת הצעירה
רינה ב*,מנח פ נכנסה לאחרונה לוויכוח
חריף עם מפיץ ספריה. היא סיימה כתיבת
ספר, לו קראה השנעו! .אולם המפיץ לא
סבר ששם זה הוא מסחרי למדי, כפה עליה
לקרוא לספרה הפירחחית זוג אמנים
ישראלי נוסף, שהצטרף למושבה הישראלית
בניו־יורק, הם השחקן גכי עמדני ואשתו
הפסלת, בת קיבוץ הזורע, הגד טל. גבי
נמוך הקומה •ובן העדה התימנית, שהופיע
בארץ בלהקת הנח״ל בצל ירוק ומועדון
התיאטרון החיפאי, זכר. לחצי מילגד, בבית־הספר
הדרמתי של ד,דברם ברגר,וף. אחרי

זמרת וינסנט ב״אכדיה״
סמים משכרים

ב מדינה

חינ ך
המשמעת עול מושלה
השיעור לספרות שניתן ביום החמישי
האחרון, בכיתה השמינית של בית־הספר
התיכון העירוני־דתי בבני־ברק, לא היה ש!־
נד, מקודמיו. המורה, ירוחם ד,לוי, שזו לו
שנת ההוראה הראש נה בבית־הספר, לא
ריתק את 22 תלמידיו, והם התפרעו, השתוללו,
וכמה מהם השתמשו בגומי, ת כדי
לירות גלילי־נייר דקים לעבר המורה.
הלוי הפסיק את השיעור, שאל :״מי העיף
את הנייר?״
איש לא השיב. המורה ויתר, המשיך ללמד,
אך עם גמר השיעור פנה למנהל והתלונן
על התנהג ת תלמידיו.
כל קו מ ה — ל חו ד. ביום ראשון
השבוע, מיד עם התחלת השיעור הראשון,
הופתעו התלמידים לראות את המנהל בכית־תם
.״לא יהיו פד, שיעורים,״ הכריז דר׳
צבי מושקוביץ ,״עד שלא יתייצב לפני התלמיד
שהעיף את הנייר.״
התלמידים ידעו שאי־אפשר להתחכם עם
המנהל. כי ״מושקה״ מושקוביץ דוגל בעקרונות
של משמעת חמורה. הוא אוסר,
למשל, כל מגע בין תלמידים ותלמידות:
התלמידות לומדות רקומה הראשונה והשלישית
של בית־הספר, התלמידים בקומה השניה.
גם בהפסקה אסור לבת ולבן לשוחח
ביניהם. אפילו זוגות, המוכרים כקבועים,
אינם רשאים לשוחח בתה ם בית־הספר.
התלמידים שאלו לא פעם מדוע, אם כן,
מותר למורים לבלות בצוותא עם המורות
בחדר־המורים. אולם את השאלה הזאת הציגו
בינם לבין עצמם. את ״מושקה״ לא
העיזו לשאול: הם פשוט יראו מפני שיטותיו
ד,משמעתיות.
״ אכלה יו אחרים על כן,
כאשר דרש כי יתייצב לפניו מטיל הניירות,
הודה אחד התלמידים :״אני זרקתי, המנהל.״
אך מיד הוסיף התלמיד, להקלת העונש:
״אבל היו א־ורים שזרקו.״
פסק המנהל :״לא יהיו שיעורים — עד
שיתר זורקי הניירות יודו.״
הפעם נתקל בדממה מוחלטת .״אתם יכולים
ללכת הביתה!״ הורה לבסוף המנהל
לכיתה העליונה של בית־ספרו ,״עד להודעה
חדשה.״ הודעה שלא תביא, מן הסתם, אלא
אחרי אסיפת הורים שתכונס, השבוע.

צ׳ אמוי 1 0 0 70אוריון
מחדר ענ ה ילוחגוצו
קל במשקל 31ג׳ מ

צ־אנקיס/״ססז אורלי!
איני מ ת מו׳ ן
ואינו גאכל ע־י עש

צ ׳ אמך 1 0 0 70אודלח
לגו לא יצהיג

אבות וכני

צ׳אגק** *00 7אורל!!
מוצרי סריגה ע גי ם
ו קליס של דו ־ פונ ס

881888

להשיג עתה גבתי האופנח: איוניר בע״מ, תל-אביב— הרצליה ;
אילקה בע״מ, תל-אביג— חיפה ; קליין ושות׳ ,ירושלים; סלון
אדיט, נתניה; רוזמן את גרשפלד בע״מ, ת״א; טעמי, תל־אביב

סוודרים צ׳אנקי אורלון*

מיוצרים בישראל על־ידי
י אורלון הוא שם מסחרי רשום לסיב האקרילי
של דופונט — רק דופונט מייצרת אורלון.

״ ל וי ד״
המכון הבינלאומי להתכת בו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית
פ רו ספקט חי נ ם
ת ל ־ א כי ם; ת. ד4185 .

משפט

מכונת הכביסה המשוכללת
בימים אלה ייצא בית־החרושת. קריסטל משלוח ראשון של מכונות כביסה
קריסטל־לוקס. לאנגליה. המשלוח נשלח כתוצאה מבקור פרטי שערך מנהל בית־החרושת.
מר פרידמן,,באירופה. מר פרידמן נוכח כי מכונות הכביסה מתוצרת
מפעלו יכולות להתחרות בהצלחה רבד, בתוצרת אנגלית. לאחר שהוכיח את
טיב תוצרתו .,קבל בית־החרושת הזמנה ראשונה לייצוא.
שיטת הכביסה של קריסטל (המייצר בנוסף למכונית הכביסה גם מיקסרים
בשם קריסטל־נזיקס) ,מבוססת על ידע אמריקאי וידועה בעולם כשיטה הטובה
ביותר: פעולת אגיטיטור, היוצר תנועה דו־כיוונית ומונע הסתבכות הכבסים,
האחד בשני. על־ידי פעולת האגיטיטור, הלוך וחזור, אנו מקבלים. תוצאות
דומות בצורה מיכנית של׳ כביסה בידיים, המוכרת לכל עקרת־בית. כתוצאה
משיטה זו נשמרים הכבסים, מתקבלים נקיים, אינם נקרעים ואין צורך בשמוש
בחומרים חריפים, המזיקים לכבסים ולידיים.
במכונה עצמה היכנסו שכלולם ו־בים, כגון: מחזור (צירקולציה) תמידי של
המים, תור מינון מתמיד, המשאיר את המים נקיים למשך 6־ 5כביסות ללא כל
צורך בהחלפתם. היכולת לכבס ובאותו-זמן לשטוף ולסחוט, נותנת לנו את
׳ האפשרות לקבל 25ק״ג כבסים מוכנים תוך שעה, ללא כל מאמץ.
שכלול נוסף הנם כפתורי ההפעלה ויתר האביזרים המסודרים בצורה שתהליך
הכביסה נעשה ללא מאמץ ובמקסימום נוחיות. כמובן, קיים במכונה ייבוש
צנטריפוגלי, במספר סיבובים גבו ה(האופייני למכונה. זו) ,המוציא את הכבסים

מלחמת אבות ובנים היא תופעה ידועה.
אולם לא תמיד היא מעלה עשן כמו שאירע
ברמת־גן.
הגפרור שהצית את הלהבה היה בידי
עורך־דין צעיר ונמרץ בשם דויד רימלט.
הוא הדליק בו סיגריה. הדבר אירע בקולנוע
אורדע, והלהיט את נשמתו של פקח
עירוני. הלד, ניגש אליו, הכריח אותו לשלם
קנם.
אין ;?שן כ לי חו ק. אולם לא לשווא
למד רימלט הצעיר משפטים. הוא חזר הביתה,
עילעל בספריו. מסקנתו: אין לעיריית
רמת־גן סמכות למנות פקחים לתפקיד זה.
מסקנה זו יכלה רק לצער את אביו, סגן
ראש־ר,עירייה (וחבר־הכנסת הליברלי) אלימלך
רימלט. כי רימלט־הבן הגיש משפט נגד
העירייה של רימלט־האב, תבע את כספו
בחזרה. טען התובע: כל הקנסות שניגבו עד
כה היו בלתי־חוקיים. אם רוצה העירייה
להמשיך לגבותם, עליה להמתין עד ששרד,פנים
יגיש הצעת־חוק מתאימה לכנסת.
רימינט־הבן עירער גס על הגדרת העישון
כמיפגע בריאותי. אם העישון מסוכן כשלעצמו,
מדוע הוא מותר בקולנוע החסר
גג? לדעתו, בא האיסור רק לשם שמירה על
הנקיון באולמות — דבר שאינו נוגע לאזרח,
אלא לבעל הקולנוע בלבד.
פרקליט העירייה נתפס בדבר שלא היד,
מוכן לו. הוא ביקש דחייה אחרי דחייה,
לא הצליח להשיב אף על אחת מן הטענות.
התוצאה: מהשבוע האחרון נראים שוטרים
באולמות הקולנוע, במקום פקחים.
כ&ףכחזרה. נצחון זה לא ע־רר ב־רימלט
הצעיר אשליות. הוא ידע כי סעיף
מפורש קיבע כי טעות בחוק אינה משמשת
עילה להחזרת כספי קנסות. אולם הוא מקוזה
שאם יתאחדו די אזרחים בדרישה להחזרת
הקנסות, תיאלץ העירייה לנכותם מן ה־מיסים
העירוניים, או לפחות מן התשלומים
הקבועים. עבור ידיעות רנזודגן .
סיכוי אחרון זה ראוי, לדעת רימלט הבן,
לכל המאמץ שהושקע בפרשה* .
העולם יחזה 516 גז.

^ פילו כחדומותיהם הוורודים לא חל-
מו התורכים לראות צד זה של נבחרת
הכדורגל הישראלית. בשלושת המפגשים הקודמים
בין שתי הנבחרות, למרות זאת
שרק באחד מהם הביסה הקבוצה הישראלית
את התורכים, ניצבה מולם תמיד נבחרת
ברמה שווה לשלהם, בעלת סיכויים שווים
לנצחון.
השבוע התגלתה ברמת־גן נבחרת ישראל
במערומיה. והיתד, זו תמונה עגומה, עלובה
ומכאיבה מאוד. כי שלא כמו בתבוסות
שנחלה במשחקים נגד נבחרות מעולות, כמו
התבוסה בשיעור 0:4לנבחרת השבדית לפני
שבועיים, הרי הפעם אי אפשר היה לומר:
״אין מה לעשות: היריבים חזקים יותר!״

ריס שהצטיינו בשבת האחרונה של משחקי-
הליגה, הטיל מאגדי את חמתו על השוער
בהתנהגות מחפירה.
כאשר ירדו כדורגלני הנבחרת הישראלית,
לפוש בתאיהם בהפסקה, נשאר גולדפרב על
הקו ליד השער כשהוא מליט את פניו בידיו,
ממרך בבכי.
פעם נוספת התגלה מאנדי בחדלונו, כשעלתה
הנבחרת לשחק במחצית השניה. הסתבר
כי מאנדי החליף שלושה מהשחהנים.
אולם השינוי העיקרי היה בכך שהציב׳ את א
המגן דניאל שמולביץ למרכז ההתקפה. והנה
זה פלא: ההתקפה הישראלית שהיתה במה-
צית הראשונה חיוורת וחסרת אונים קיבלה
לפתע כוח מחץ עצום, זרעה בהלה בהגנה
התורכית ויצרה שפע של הזדמנוי ת ליד
השער שלא נוצלו רק מכיון שלא נמצא
מסיים הגון בקבוצה הישראלית, שיביא מחץ
להתקפות הישראליות, ינסה גם לבעוט מרחוק׳
ולאו דווקא מרחבת ה־.16

אפסותה של נבחרת
י אחד הראיונות האחרונים שלו ד.צ־
_ 1היר גיולה מאנדי, מאמן הנבחרת:
״לנבחרת הישראלית יש סיכויים לנצח רק
כשהיא משחקת משחק הקרבה עם כל הרצון
לנצח!״ הפעם לא יכול היה איש להאשים
בדורגלני ישראל ששיחקו משחק נרפה חסר
הקרבה וללא רצון לנצח בכל מחיר. למרות
ואת, ולמרות העובדה שמולם התיצבה קבוצה
שניתן היה לנצחה לפי כל חישוב תאו-
דטי, לא עזר הפעם דבר. התברר שרצון
בלבד לא מספיק, צריך גם לדעת לשחק.
והמשחק נגד תורכיה הוכיח סופית את
אפסותה של הנבחרת הישראלית, את מצבו
העלוב של הכדורגל הישראלי.

הגיונו שד מאכדי

הףיחףוחד[ך ןן ר אברהם מנצ׳ל (דזודצה מס׳ )9
השער התורכי. הוא חדר׳דרך

לבנות: הצליח להטעות את השוער המשתרע על הארץ,
במשך המישחק, וביחוד במחצית השניה, ניתנו לחלוצינו

מחטיא הזדמנות נדירח להבקעת
׳המגינים התורכיים (בחולצות האולם
בעט את הכדור לשחקים.
עוד כמה הזדמנויות דומות.

*ץכעי שיש רק לשבח את מאנדי על חי-
׳•אלופים אלה — על־ידי הצבת שמולביץ
בחוד ההתקפה הודה מאנדי בכשלונו. שמו־לביץ׳
,שחקן מכבי חיפה משחק בקבוצתו
כחלוץ, התגלה כאחד החלוצים המהירים,
הב עזים והמוכשרים ביותר בישראל. אולם
מאנדי התעקש כל הזמן להציבו בתור מגן,
למרות ששמולביץ עצמו התנגד לתפקיד זה,
המנוגד לעצם טבעו ככדורגלן. מאנדי ד,ת־

תחת

אם היתר, כאן -מפלה, לא היתד, זו מפלת
הנבחרת, אלא מפלתו של המאמן גיולה
מאנדי. במשחק נגד התורכים התמוטטה כבנין
קלפים אגדת המאמן הגדול, גם בע ני
רבים שעד כה המשיכו להאמין בו, למרת
דוגמות קודמות של כשלונות ומפלות.
לפתע הסתבר שפל השינויים בסגל הנבחרת
אותם ערך מדי שבוע, כל משחק
ד,ניפויים זהר,חזרו ת לסגל, כל האגדה על
גילוי כדורגלנים צעירים והזרמת דם חדש
בעורקי הנבחרת, לא היתד, אלא אחיזת־עיניים
גדולה, שכל מטרתה היתד, לחפות
על חוסר כל מעש.
פעמיים במשך המשחק נגד תורכיה התגלה
מאנדי בקטנותו. בפעם הראשונה היה
זה בדקה ד,־ 44 של המשחק. הש ער הישראלי
גולדפרב ספג זה עתה שער שני,
שניהן עדיין להתווכח אם היה מחוייב המציאות
או לא, א ,לס לא נבע משגיאה גסה
של השוער.

נקגזה כשוער

** אנדי, שישב על הקו, לא הניח לג לד־
7 2סרב אף להוציא את הכדור, למרות

ך ן||י1י שהבקיעו התורכים בדקה ה־ 44 של המישחק. השוער גולדפרב (מימין) 1111 1יי* י 4•44,קורס בחוסר־א נים למראה הכדור ׳החודר לתוך השער, מנגידזת־ראש אחורית.
של החלוץ התורני, שקיבל אותו מבעיטת קרן. המגינים הישראליים ניצבים דוממים.

שנשארה עוד דקה עד תום המחצית, צווח
עליו לעזוב את השער, שלח במקומו את
השוער הצעיר רוקמן (הפועל חיפה) לתוך
השער.
היה זה צעד מבזה לעיניהם של__ הרבבות.
במקום להאשים את עצמו ׳ על
שהוא׳ בוחר את שוער הנבחרת בין השוע־

המקשר התורני המצויין מאטין בועט כדור עונשין 20 מטר מהשער הישראלי.
השחקנים הישראליים שניצבו כחומת נדי לעצור את הכדור,
.מסובבים אליו את גבס בבהלת, וגדעון טיש עוצר את חכדור בנופו.תוך הבעת כאב על. פניו.

מה הפחד?

בין הידיים!

עקש בחוסר הגיון, ורק על פי התבוסה
נאלץ להודות בטעותו, שהיתר, אולי גורלית.

היה במפלה לתורכים רק כדי לגלית
לכל את צידו השני של מאמננו הלאומי,
גיולה מאנדי, בצורה שתמש לקח לעתיד,
הרי היתד, זו מפלה כדאית ומשתלמת.

חוזר. הצער הראשון לרשת הישראלית. היתה זו בעיטה חלשה, שנבע
טה באופן בלתי־צפוי. השוער נולדפרב (על הארץ) הספיק עוד לגעת
בכדור בשתי.׳ .דיו׳1ובבתפו, אולם. הוא חדר ועבר אותו, חתנלגל באיטיות לתוך השער.

ב מדינ ה
חברה
ה אגן הנ ע
חמישה טילים עמדו לנחות השבוע בחיפה.
כך נקראים חמשת חברי להקתו של
גארי אדוארד, הנושאים בזנבם ריקוד איג־פאנטילי
חדש. הוא משתולל שלושה חודשים
באולמי הריקודים של לונדון, ומזנק

קדימה בראש מצעד הפזמונים האמריקאי.
זהו — המתוד־ם וויסם.,
רק אמש היה טזויסם המלך. הוא מת.
הוא יצא מאולם הריקודים עוד לפני
שהספיקו הנערות להשיג את מדי הפולחן
שלו — חצאית רפוייה התלוייה על הגוף
בכתפיות. מדיסון נכנס, והנערות רצו
לתופרות להכין את הבגד הלא מי החדש:
שמלת־קומבניזון ממשי שחור. בשב ע הבא
יסתלק וודאי המדיסזן ויבוא הלוקוסושן.
כעביר זמן קצר, יעוף הלוקומושן ויתפרץ
ההאלי-נאל׳ ,המתפתח לו עכשיו בניו־יורק.
שיגעונות הריקוד רודפים אחד אחר משנהו
בספיד של כדור־שלג, כשהם ניתמכים
חזק על־ידי חברות תקליטים ענקיות ואולמי
ריקודים. הפולחן הזה אף שינה כליל את
מבנה מועדוני הלילה.
המוזוד־מוויסנו המגיע לישראל, אינו אלא
עובר מפגר של הטוויסם. יש לו תנועות
דומות, אך הקצב שלו איטי יותר ביבע
מקצב. בניגוד למוויסט שהוא אילתור של
הרוקד על תנועה א־פינית יש למתוד מה
שנקרא מתכונת. מתכונת זו, אותה מבטיחים
הטילים להקנות לישראליים, היא האידיאוסית
ביותר שהודבקה אי־פעם למוסיקה: מפעם
לפעם משתתקת התזמורת ואז נותן הזמר
צווחה. :ציפור!״ בל אחד מהרוקדים מחקה
מיד עמידה של ציפור. אך טעות לחש־ב
שהרוקד הוא לגמרי מוגבל. מותר לו,
למשל, לבחור בציפור החביבה עליו. שוב
נשמעת המוסיקה. הקהל חוזר להשתולל.
שוב משתתקת המוסיקה ואז קירא הזמר,
לשם שינוי . :טלפון!״ כל הקהל נעמד
בפוזה של טלפון. בהמשך הערב יש סיכויים
טובים לכל אחד להיות כוס־תה, עץ,
חמור, סימן־שאלה וכד. האולם הופך לגן־
ילדים איום. סידרת הפוזות מסתיימת ב־פוזת־נשיקה
— ההזדמנות היחידה במשך
כל הריקוד בו קרבים בני הזוג אחד לשני.
וזה אולי הדבר המוזר ביותר בהתפתחות
מקצבים אלה, המתחלפים במהירות חללית:
הרוקדים מתרחקים יותר ויותר זה מזה,
תקדים למעשה כל אחד לעצמו. גם עורך
עתון מצרי עמד על תופעה זו, הציע ב״
עתונו להנהיג בבתי־ספר, במקום ריטמיקה,
שעורי טוויסט. לדעתו, הטוויסט אינו רק
בריא אלא גם מוסרי: בני הזוג לעולם אינם
נוגעים אחד בשני. אם להמשיך בדרך ההגיון,
הרי זו שאלה של זמן בלבד שזוג,
שירקוד בבאר פוקססרוס שקם, יורחק על־ידי
המשטרה.

סטודנטים
מ ש טר ת המוסד

״טתוד־טוויסט״ גתל־אכייב
הזרת לנו׳מימיס

שנה מ שתית היא על סי רוב שיגרתית
ואפורה. הפקיד ממלא את אותם הטפסים,
מסכם אותם סורי חשבונות ומגיש את
דוחותיו השיגרתיים. לא כן היא שנת לימודים
אקדמאית. הסטודנט לומד ח מר חדש,
מרחיב את אופקיו ומעשיר את מושגיו.
כך עברה שנחו האחרונה של עסקן סטודנטים
קטן של מסא״י, ראובן לייב. באיני־ברסיטה
העברית בירושלים.
לחסל ולהשתיק. בדיוק לפני שנה
סירסם ראובן רשימה בעתון הסטודנטים פי
האתון תחת הכותרת. לחסל את העולם
הזה״ (ד,עודס הזה 263י) ,טען כי ניתן
למצוא -הקבלה מפליאה בין השבועון למנגנון
התעמולה הנאצי״ וקבל ״מדוע לא
נתקלנו עד היום בשים נסיין רציני להשתיק
את שופר ההסתה״ העלול לגרום ל הנפת
נס המרד כשלטון.״
השבוע פירסם אותו עסקן רשימה נוספת
באותו עתון וניכר בו שהשכיל. תחומי
התעניינותו התרחבו. ברשימה הנושאת את
השם ״פרשיות מוזרות בשיכון הסטודנסים״,
מספר העסקן המפא״יי על עבריין שהסתובב
בשטחי המגורים של הסטודנטים ונתפס על
ידי השומרים במקום, כדרכו, מסיים הוא
בהבעת דאגה על כך ״שלמעשה, יבול כל
דבפץ לגור שם בשלווה. שכן מהרגע שסטודנט
התקבל לשכין, אין מעקב ברור אחריו.״
לשמור עד הסטודנטיות. פרשה
שניה שהעסיקה את חבר המפלגה, נוגעת
ל״מעשים שנעשו בשכין בכל ערב שישי ואשר
נמשכו עד אור הבוקר — ואינם ניתנים
לתאיי על גבי הנייר הלבן.״
״האשמה למה שקורה — היא על הסטודנטים
המתגוררים בשנון, או ליתר
דיוק: על הסס 1דנטיות דוקא. אלת נוטות
להכניס לשטח השיכון, ואף לחדריהן, אנשים
שונים מבחוץ, וביניהם טיפוסים רבים
מפוקפקים בני תשחורת.״
מי הם בני התשחורת! מסביר החבר
לייב- :בעיקר ממחנד,־יחווה״ ,שכונה ירושלמית
המאוכלסת כבני עדות המזרח.

!גנות השאנסונים הנאויסאית גיודייט גוק1

הפרצוף הראשון

הוא של ג׳ולייט נרקו על הבמה. נך היא מוכרת לרוב הקהל,
אותו היא כובשת בתכונת הציסצום שבהגשת שיריה ובקסם
אישיותה. המאזינים אינם מתארים לעצמם עד כסה היא לוקחת ברצינות את מילות שירית.
הנני כמות שאני, כי כך נוצרתי / .אני
אוהבת את דה שאוהב אותי /אבל, האם
זו אשמתי, אס לא תמיד א הב את אותו
הגבר? /אחרי הכל, מה איכפת לנס אס
הנני נמות שאני? /מוצא חן בעיני זה
שאני נושאת חן בעיניך.
הגרקו שרה את השיר על הבמה. הקהל
כולו התמוגג — בני החברה הגבוהה, ה־בור,־מד״
המבקרים, אנשי־ד,תרבות ואלה
המשתדלים להעמיד פני אנשי־תרבות. הם
כולם הפכו לרומיאו קולקטיבי של ג׳ולייט.
רוב הקהל לא הבין, כמובן את המלים
הצרפתיות. אלד, שהבינו, התפעלו מהשיר
היפה. אבל אף אחד באולם לא ידע שאין
זד, שיר כלל, אלא הגדרה פשוטה של
המציאות ששמה גרקו.
אולם לא עברו שעות רבות, והסיפורים
הראשונים על מעשי הגרקו בישראל החלו
מסתננים אל אנשי הבוהימה, המבקרים והחברה
הגבוהה. עבורם היו הסיפורים מסנד
רי־שערות. כי הבוהימה התל־אביבית עדיין
אינה בוהמית כל כך. לגביה, האקזיסטנציאליזם
מתבטא בתסרוקת פרועה, ז׳אך
פול סארטר ומכנסיים שחורים.
הגרקו עצמה לא התחשבה בתמימות הפרובינציאלית
של הפסבדו־בוהימה בארץ
הקטנה. היא רגילה לפאריס הגדולה, שם
אין איש מתעניין במעשי הזולת. היא לא
ידעה, וגם לא היה איכפת לד״ שכל המתרחש
בלילה בחדרה שבמלון דן הופך בבר
בבוקר לפולקלור של רחוב דיזנג ף.
ספק אם גרקו עצמה זוכרת, בהתעוררה
בשעות הצד,דיים, מד, עבר עליה בשעות
הקטנות של הבוקר. עד שהפמלייד, הישראלית,
שטיפלה בסיורה מבחינה מקצועית,
החלה תוהה אם קיימת רק גרקו אחת —
אד שמא שתיים.
טען אחד מהם :״יש שתיים. האחת היא
גרקו האמנית, הקיימת עד אחרי הופעתה.
זו היא גרקו שקטה, חביבה ולבבית. שערר.
מסודר בקפידה, מלבושיה צנועים וכל התנהגותה
אומרת כבוד. אבל אחרי שעד,
שתיים־עשרה בלילה קמה לתחיד, גרקו
אחרת. היא פורעת את שערה, מלבושיה
מפוארים ובעלי מחשופים, היא לוגמת את
הוויסקי שלד, ישר מתוך הבקבוק, בלי
סודה, ולרוב אמד. זוכרת כלל את האנשים
שפגשה בשעות היום.״

״ שי עשה לי ילד :״
*} ה חוללה גרקו השניה למאות האג־שים
והנשים עמם באה במגע, פחות
או יותר אישי, בשבוע שהותה בישראל?
החל מהיום השני לביקורה התרגלה הגרקו
לעבור בכל לילה על פני מ עדוני־הלילה
המפורסמים של תל״אביב — שכמה מהם
ניצלו את ביקוריה הפרטיים, הפיצו את
השמועה ברבים, גבו מחירים כפולים מלקוחות
שהוטעו לחשוב שהגרקו תשיר במקום.
באחד הלילות, בעת שביקרה במועדון
סומאר־ניאם ביפו, עלתה לסטודיו של בעל

ה מ קו ם, שלמה צפריר, בקומה השניה של
הבניין. היא הבחינה במקום בצעצועי ילדים.
״של מי הצעצועים?״ שאלד, הגרקו בשחקה
בהם. צפריר גילה כי הוא אב לשני ילדים.
״הו באמת, זה נפלא,״ התפעלה גרקו- ,אני
מחפשת גבר שיעשה לי ילד!״
שני גברים אחרים שנכחו במקום, צייר
ומשורר, רצו להציע לד, את עזרתם, אך
התאפקו מתוך מחשבה שגרקו אינה מתכוונת
לכך ברצינות. למחרת היום רצו לבעוס
בעצמם. כי בינתיים נודע להם המשך אותו
ערב•
המלמד, הקבוע של גרקו באותו לילד— ,
וכמעט בכל שאר הלילות — היה זמר
שבדי צעיר ויפהפה, בוסד, אסקלוץ 20 אחד
מהרביעיה השבדית המופיעה במועד, ן־הלי־לה
אדריה (ראה שער -אחורי) .גרקו הכירה
אותו כאשר באד, לסעוד במועדון, קראה
לו אליה. בין השניים נבטה ידידות יפה,
למרות שד,שבדי אינו חובב נשים בדרך
כלל, בניגוד לגרקו, הידועה דמקא כאוהבת
חברת נשים.
אסקלוץ הצעיר אינו מחמיץ הזדמנות
להאזין לג׳ולייט בשעה שהיא מופיעה, אך
בשעות הקטנות של הלילה הוא מודאג
יותר לשלום אמו הנמצאת בשבדיה, אליה
הוא מטלפן מדי פעם. הדבר היחיד שאינו
מוצא חן בעיניו בגרקו הוא היותה שחורת
שיער .״אם כבר אשד״ אז אני מעדיף
בלונדית.״
באותו ערב לא נשארו השניים לבד. הצטרפה
אליהם גברת תל־אביבית יפהפיה, שהיא
מעין מלכה בלתי־מוכתרת של חובבות
ודיי
חן דן ך־ .עיני הגרקו שעה שהיא
**^י רוקדת, חבוקה, במועדון
עומר כיאם ביפו, נאזזז מסיורי חלילה שלה.

מלמדת את גבוי יוגש׳ הבוהימה הישראלית שיעוו באנסיסטנציאליזם שימוש׳

לילות

סוערים

קו החיים בחריצי כף־ידד. הוא קצר במיוחד,
מקוטע באמצע. לפיכך עליה לנצל,
כך היא סבורה, כל רגע של חיים.

פרשת דרייפום

הפרצוף השני

שייך לג׳ולייט גרקו האקזיסטנציאליסטית, החיה את חיי הרגע מבלי
להתחשב במקובלות החברה. כאן היא נראית מוקפת מעריצים באחד
ממועדוני־הליל־ה. כשהיא מאזינה ללחישתה של ידידתה הקרובה, המסתירה את פניה בידה.
הנשים בישראל. אבל גם משולש זה לא
נשאר תבנית גיאומטרית סופית. בהמשך
אותו לילה, בעת ביקור במועדון השלישי
או הרביעי, פגשו השלושה במכר של הגברת
הישראלית. הלה לחש באזנה כי הוא
מעונין להשלים את המרובע. הגברת הסבירה
לגרקו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,
את משאלתו של האיש יפה־התואר. גרקו
העיפה בו מבט וציינה :״יש מקים לדבר
על כך.״
וכך הגיעו. כל הארבעה, עם הנץ השחר,

והישה אהבה

נלחשת באוזני ג׳ד.
ליים פל-ידי מעריץ
ישראלי. מחזריה נושאיס חן בפיניח, לרוב.

ךיךחלף שבוע ה1ז, פשה הישראלית
׳< -של גרקו בג! עם ובעניין. מפעם לפעם
טילפנד, לבחיר ליבה הנוכחי בפאריס, המיליארדר
הצעיר ( )26 אלן לואי דרייפוס.
מתוך התחשבות ברגשותיו של בן־עשירים
זה, המאוהב בזמרת המבוגרת ממנו בעשר
שנים, למרות שהדבר גורם להתנגדות
חריפה מצד משפחתו, נהגה גרקו בישראל
בהתאפקות ובצניעות.
לא שהיא מרגישה התחייבות מסויימת
כלפיו. היא מכחישה בתוקף שהיא מאורסת
לו• :אם אתארס עם כל הנערים שאני
מכירה, אז אמרה ולא המשיבה, משום
שאפילו בדימ-ונר, קשה היה לה למצוא
הגדרה מתאימה.
כך, למשל, כשפגשה סופר ישראלי מסו־יים,
לא לימדה אותו איך לעשות מה.
התזזדתה היא בפני הרכילאית מירד, אברך:
״לפני שנים רבות היה לנו רומאן קצת
בפאריז. הוא היה יפה־תואר ובעל תלתלים
שחורים. איני מוכנה לגלות את שמו שמא
אזיק לו, כי הוא בודאי נשוי עכשיו. לפי
מה שזכור לי על הסמפרמנט שלו, הוא
כבר נשוי בשניה או בשלישית.״ בזאת
דווקא טעתה הגרקו.
למרות הפוריטאניות של החברה הישראלית
לא סר חינה של גרקו בעיני אותה
חברה. סיכם את התרשמותו ממנה אחד
המעריצים שפגש אותה בארץ :״היא ניצבת
בפני כמו שושנה שעליה נשרו ונותרו רק
הקוצים ...הנה היא גאה, הנה היא מתוקה
והנה היא חולה עד הרגשת רחמים כלפיה.
אתה מרגיש כלפיה אהבה ואתה בז לה,
יבכל זאת אתה עדיין מעריץ אותה ומנסה
לשכחה.״

לחדרה של הגרקו במלון דן.

המרובע שר עומר כייא 8

**,ולי בג ד ל ריבוי המשקאות שזרמו
לתוכם הרגישו שני הגברים בצורך
דחוף לצאת למרפסת לשאוף אוויר, ושם
נרדם השבדי מיד. יתכן שגם חברו היה
נרדם, לולא תקפה אותו הסקרנות. הוא
הציץ לחדר, מצא את שתי הנשים שקועות
בהתפעלות הדדית.
סקרנותו של האיש הפריעה במקצת לאי-
ויליד״ והתערבותו גרמה ליציאתה של ה*
גברה הישראלית, לאות מחאה. את מקומה
מילא עתה השבדי, שהתעורר והרגיש צורך
להמשיך בדו־שיח עם גרקו.
אולם גם הצעיר הישראלי לא רצה להחמיץ
את ההזדמנות לתהות על קנקנה של
הצרפתית האינטלקטואלית, שהכירה מקרוב
את סארטר וקאמי. אחרי שהשבדי יצא
לישון בביתו נשאר הוא, סוף־סוף, לבד
במערכה. השיחה היתד. ערה ולעיתים סוערת.
כאשר הודתה גרקו שהיא מבכרת את
ידידתו עליו, התרגז הצעיר והראה לה את
נחת זרועו. מעשה זה שיב חיבב אותו על
הזמרת.
אולם ההלם העיקרי המתין לצעיר הישראלי
כאשר חיפש ומצא את גרקו למחרת
היום. היא שלחה בו מבט חטוף ואדיש,
התעלמה לחלוטין מקיומו. אותו צעיר, כמו
כמה וכמה צעירים וצעירות אחרים שהכירו
השבוע את גרקו מקרוב, היו חוסכים לעצמם
עגמת־נפש, לוא טרחו לקרוא את פילו־סופיית־החיים
אותה הסבירה גרקו לכתב
מעריב, תומי לפיד, עם בואה לארץ :״הנשים
הצרפתיות אינן חושבות שהן עושות לך
טובות אם הן הולכות איתך למיטה והן
לא חייבות לך כלום — אתה מאושר, והן
מאושתוב זה היה יפה, ושלום. לך, ידידי.״
אחת הסיבות שהיא דוגלת באכזיססנציא־ליזם
ואינה מחמיצה את הנאות החיים סמו־נרי,
כפי שגילתה פעם, באמונה עיוורת שלה.

1ןץךחוןיןוחג׳ולייט גרקו בחברת נשים, אותן היא מפריצה, במועדון המפתח. מימין
״ נראית מזכירתה של ג׳ולייט, ואילו העיניים והכובע שייכים לכוכבת
זימה רודן, שהצטרפה לשולחנה של הגרקו, בביקורה במקום, גנבה ממנה את ההצגה.

ך ן \ ך דן 1ן ץ^ן רך ן נ׳ולייס הפרועח, שסכריה סופניס כי היא, לאמיתו של דבר,
י יי 1׳׳• 1 1בודדה ואומללה בחברת בני־לוזייתה בסיור חלילי שערכה בתל־אביב.
תיא נזקקת לחברה קבופח של נשים וגברים כדי להימלט מבדידותו; המעיקה וחתמידיוב

ד״ר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי

6 £״7 /ז7ק7//״

כם רי]ה מיפעלים ארץ האבות
טיפול בבעיות

,עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה הנושנה,
לחזור לארץ אבותינו
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב

גלידת סנדביץ,
עם ביסקויט

ה א חי ם קנ טו ראל

ולהקת לוס פלטיאדוס וה מכסיקו

זה הנוסח המקורי של התקווה, המנון
התנועה הציונית. בהגדירו את ארץ־ישראל
ב״ארץ האבות״ ,אימץ לעצמו נפתלי הרץ
אימבר סיסמה שגורה. אולם אם יתגשם
מיפעל מסויים, ההולך ומושלם בכפר־שמר־ייהו,
עש ייה הסיסמה להתמלא בתוכן חדש,
להוליד ציונות מסוג חדש, שאפילו הרצל
לא חלם עליו.
ישראל תהיה אז לארץ האבות במלוא
מובן המושג: ארץ שאבות יהודיים מכל
העולם יתקבצו בה, כדי לבלות בה את
שנותיהם האחרונות תחת השמש. ארץ האבות
תהפוך לבית־אבות.
שם התוכנית: מועדון נחה אביב. כמו

פן( .פן, שאינו מרוצה מזה ת השמות שלו
ושל המשורר הקומוניסטי, קיבל עד כה
שלוש פקודות־מאסר, שנועדו למשורר, מעיין
ברצינות בהחלפת שמו) .הם תיכננו את
המועדון בשני שלבים. שלבו הראשון כ! לל
בניין מגורים בן ארבע קמות, ובו 80
חדרים, ובניין בן שתי קומות שיכיל חדר-
אוכל ומועדון. שני הבנינים חצויים על־ידי
חצרות פנימיות, ובחצר הוקם גן יפאני.
חדרי המגורים תוכננו לדיירים יחידים,
מאפשרים הכנסת זוגות נשואים. בכל חדר
יש ריהוט מודרני, מדפסת רחבה ונוחיות,
הכוללת אמבטית ישיבה מיוחדת, שבאה לצמצם
את אפשרויות טביעתם של הקשישים.
הטלפון, המותקן בכל חדר, מאפשר חי. ג־חוץ
וחיוג־פנים — לצייר הזעקת עזרה.
כבנין קיימת גם מרפאה, בה יבקר מדי בוקר
רופא 10 .המיטות במרפאה אינן מאפשרות
ניתוחים, ולצורך זה יבוטחו הדיירים ב־אסותא,
יהיו זכאים לשהות בבית־החולים
60י ם בשנה ללא תשלום.
בניין השרותים מכיל מועדון, באר ומגו־

1! ! 111
ע 11ל 1ל ל 1/1 !( 11>1 ( 111 וו
\) 1נ׳י גי ם

גימרותב לז צוו ב

0014£א^£0!)1ס|}0!18ן 1ז1ט 6

הפרוספקט של בית האבות ״נווה אביב״
הרצל לא חלם טל זה

לוח ההופעות :
יום ד׳ 23.11.62 אולם ״אהל־שם״ ת״א 8.30 ,בערב
יום ה׳ 29.11.62 אולם ״אהל־שם״ ת״א 8.30 ,בערב
(הצגא גאלה)
מוצ״ש 1.12.62 קולנוע ״תמר״ חיפה 2 ,הצגות
9.00—7.00 בערב
״אהל־־שם״ ת״א 8.30 ,בערב
״סביון״ בת־ים 9.00 ,בערב
״אהל־׳טם״ ת״א 8.30 ,בערב
מכיר תכר טי סי ם מו קדמת
בכל משרדי הכר״טיסים.

3ו ק 1רהדיהוע

מכירת רהיטי ״מרס בע מ
המקור לרהיטי טיק א*£ז

תוכניות רבות בישראל, שאבה את השראתה
(וגם חלק מהשקעתה ).מאמריקה.
להטוטים סו ר רניי ם. ההזמה האמריקאית,
ששימשה דוגמה למיפעל הישראלי,
הבחינה בעובדה מעניינת: רמת־החיים הגבוהה
מאפשרת לאמריקאים רבים לפרוש
בגיל 60 בערך, כשהם עומדים בשיא נסיו־נם
וכושרם הרוחני.
פרישה זו מלווה במשבר נפשי עמ־ק, הנגרם
על־ידי הניתוק מהשיגרה היומיומית,
הריקנות, השיעמום. הוא דוחף את הקשיש
לחפש תחליפים שאינם הולמים את גילו.
האדריכלים למדו את הלקח, פתחו בתכנון
בתי־אבות מפוארים, שכללו את מיטב
הנוחיות של בית־אבא בצד להטוטים א ל־טרה־מודרניים.
הם הציעו חדרים מרווחים,
מוצפי אוויר ושמש, גנים פנימיים וחיצוניים,
מרפאות משוכלל. ת ,מיגרשי־חניה ו*
פאר
ארכיטקטוני רב.
השיטה הוכיחה את עצמה, הועתקה בארצות
רבות, הפכה לחלומם המת: ק של קשישים
רבים בגיל הפרישה.
בישראל למדו חברת הקבלנים נוימן־
שטורך את הלקח, ההלה עוד ב־ 1960בהקמת
בית־האבות בכפר־שמריהו. הבניה
נמסכה כשנתיים בקצב איטי, עד שהשניים
נוכחו לדעת כי אין ביכולתם לעמוד במעמסה
האירגונית הגדולה. הם העבירו את התבניות
לחברת רסקו. לפני כמה חודשים קיבלה
החברה את העבודה לידיה. פתחה מיד ב־מסע־תעמולה
בארצות־הברית. התעמולה, שנוהלה
בטלביזיה ובעתונות, שיכנעה קשישים
ציוניים רבים לבוא לבית־האבות החדש בארץ
האבות: יהודים מארה״ב, אנגליה, דרום
אפריקה וגרמניה הביעו התעניינות.
האדריכל צבי בא־גד, מנהל המיבצע, התקשר
עם משרד־הפנים, השיג הברה בקשישים
כאזרחים ארעיים, הכרה שפרושה שיחדור
ממיסים והרשות להחזיק מטבע זר.
גן יפני ואמנ״טיות י׳טיבה. תיבנון
המבנים נמסר לאדריכלים מור־ארד ואלכסנדר

רי־עובדים. חדר האוכל הנרחב מאפשר הקרנת
סרטים, שיוחלפו פעמיים בשבוע.
בשלב השני יוקם בניין בן שלוש קומות,
שיעלה את משפר החדרים ל־ . 130 בבנין
זה תהיינה ״דירות״ לזוגות נשואים.
רק לאמריקאים. ד,מ עדון מציע שתי
אפשרויות־תשלום. הראשונה כוללת תשלום
חודשי וסכום חד־פעמי, הנע בין 7000ל־
10,000ל״י. סכום זה יוחזק כפיקדון בידי
ההנהלה, יוחזר לקשישים שירצו לעזוב תוך
שלוש שנים, או ליורשיהם. אחרי של,ש
שנים הופך הדייר לחבר מלא, מאבד את
דמי־הכניסה, ויכול לקבל אזרחות ישראלית.
האפשרות השניה כוללת תשלום ח דשי
בלבד, ועל הבוחר בה יהיה להחליט על
חברותו תוך ששה חדשים — או לעזוב.
התשלום החודשי: מעל ל־ 500ל״י.
בגלל מחיריו הגבוהים לא יהווה המועדון
תחרת של ממש למוסדות הקיימים כבר
בארץ. מתירים אלה מותאמים לקשישי־חוץ
בעלי אמצעים, או לישראלים עשירים. באשר
לקשישים המקומיים הפחות עשירים —
מסתבר שיהיה עליהם לחכות להורדת המחירים
עד עלותו של היהודי האחרון מן
הגולה הדוויה.

החי
מו חמרבא אל ההר: בבני־ברק,
הבחין נהג משאית־אשפד. בעשן היוצא ממיכל
מכוניתו, הובילה לתחנת מכבי־האש,
שכיבו את הדליקה במקום כ ס׳
המשפט: בטבריה, ה סיף נגר, בניגוד
לחוק, ציפוי־פורמייקה לכסא ת שכבר סומנו
במס־קניה, שיווקם לבית־המשפט, נשלח לשם
בעצמו אחרי שנתגלתה התרמית
ע כו ד ת ־י ד: בחיפה, הוכר, נהג אוטובוס
על־ידי נוסע, זכה בפיצויים עבור תאונת־עבודה
ד ב רי בלע: בראש־העין,
בלע חבר סיעת מפא״י את פרוטוקול ישיבת
המועצה, אחרי שלא ניתן לו לדבר.
ח*דו 1יוזזו? *1* 1

קזלננע סרטי החיפוש אחר ה ת כלי ת
האי העירום (אוריון, תל־אביב; יפאן)
הוא סרס שאסור לראותו ללא הכנה מוקדמת,
כי אחרת אין כל סיבה שלא להצטרף
לעשרות הפרחחים המתפרעים בשעת ההצגה
ודורשים את כספם בחזרה בטענה כי רומו
וכי אין כאן לא עירום ולא סרט.
זהו סרט מוזר, שונה מכל מה שהוסרט
עד כה, המשתמש בשפה קולנועית בלתי
מובנת מלכתחילה כדי לומר דברים, המתבהרים
לפעמים רק זמן רב אחרי ראיית
הסרט. מבחינה זו דומה הסרט לשתיית
משקה חריף על־ידי אדם שאינו מורגל בכך.
המשקה אינו ערב ולעיתים, בלתי נסבל.
אך זמן מה אחרי גמיעתו הוא מתחיל לעורר
תגובות ותחושות, המעידות על מהותו
האמיתית.
בזבוז של חיים. האי העירום הוא
סרט ללא עלילה, ללא מילים, ללא שחקנים.
שפתו מורכבת מצילומים וממוסיקת
רקע החוזרת ללא הרף על אותו מוטיב.
על אי קטן בחופה המערבי של יפאן
חיה משפחת חקלאים יפאנית, אב, אם ושני
בניהם. כל חייהם אינם אלא מסכת רצופה
אחת של עבודה מפרכת וסבל. כדי להוציא
יבול מאדמת האי הצחיחה הם זקוקים לשפע
של מים שאינם מצויים באי. מחצית עבודתם
וחייהם מתבזבזת על שיט בסירה אל יבשת,
שאיבת מים בדליים, חזרה לאי, נשיאת
המים במעלה הגבעה התלול והשקיית השדות.
זוהי מלאכה מונוטונית, מרגיזה ומורטת
עצבים.
הסרט מעביר תחושה זו לצופה באמצעים
פשוטים: צילומים חוזרים ונשנים של מסע
השאיבה שאינם נבדלים האחד ממשנהו פרט
לזוזיות הצילום והעריכה.
זוהי שיירת סבלו של האדם, כניעתו
לגורל, והחד־גוזניות של חייו. מאחוריה
מבצבצת השאלה הפילוסופית היסודית, אותה
מנסה לשאול הבמאי קאנטו שינדו: מהי
תכלית חיי האדם?
רק פעמיים נשברת המונוטוניות של
הסיפור חסר העלילה. פעם — כאשר מצליחה
המשפחה לדוג דג גדול, יוצאת לתייר
בעיר הגדולה, שם נמכר הדג כשמחירו
מזכה את המשפחה בחוויה נדירה — ארוחה
במסעדה. בפעם שניה מת אחד מילדי המשפחה
כשום שהרופא מאחר להגיע לאי.
לרגע גורם מאורע זה ליאוש והתמרדות.
האשד. נתקפת היסטריה, משמיעה את הזעקה
היחידה הנשמעת בסרט, תולשת ביגונה
את השתילים הרכים בשדה. אולם אחרי
האבל בא שוב הסבל. כן נסגר המעגל
המחזורי של חיי האום — סבל, שמחת
חיים, אבל ושוב סבל.
כיעור מול יופי. זהו סרט מלאנכולי,
אפוף מרירות, בו מודגשת בעזרת צילומים
רכים ונפלאים ההתנגשות בין הכיעור
שבגורל האדם ליפי הטבע.
האי העירום זכה לפרס הגדול בפסטיבל־הסרטים
במוסקבה ב־ . 1961 מבקרים רבים
גמרו עליו את ההלל, ציינוהו כסימן דרך
חדש בהתפתחות הביטוי הקולנועי. אולם
ספק אם במקרה זה תהיה דעת המבקרים,
שהיא יותר ממצודת אנשים מלומדה, זהה עם
דעת הקהל ולו גם אנין הטעם.
כי גם אם זמן רב אחרי ראיית הסרט

יצופו תמונותיו ורעיונותיו בנשמת
ויטעו בו הערכה חדשה לגבי מה
הרי במסגרת של הפגישה הישירה
הקולנוע לא נוצר הקשר החיוני
חויה אמנותית.
הצופה שראה, באולם ליצירת

ההיכובווריה חווי ת
ארבעת פריצי האפוקליפסה

לכב ס צמר, לשמור על הצמר, לה שאיר צמר
סריגהכחדשים—
ודברי
א ן ורק בעזרת ״ טקס טי ל שמפו״.

תוצרת נקה — תוצרת איכות.
המפיצים: חב׳ נורית בננ״נז.

תל־־אביב; ארצות־הברית) מנסה לצרף,
אם כי קצת באיחור, את ארגנטינה למעצמות
הברית הלוחמות בנאצים. האמצעי
למטרה זו נוסה כבר בהצלחה אחרי מלחמת
העולם הראשונה. ב־ 1921 הוסרטה ה־גירסה
הראשונה של ארבעת פרשי האפוקליפסה
לפי ספרו רב־המכר של בלאסקו
(דם וחול) איבאנז.
אז היה זה סרט שעשה היסטוריה. נוסף
לאופיו האנטי־גרמני והפציסיסטי, זכה הוא
להצלחה מסחררת גם בשל העובדה שהוא
הציג בפני הקהל האמריקאי את טרקליני
פאדיז ואת נוהגי החברה האירופאית הגבוהה,
על רקע מלחמת העולם הראשונה.
אולם, בעיקר זכור הסרט כסרטו הגדול
הראשון של המאהב הלטיני האגדי —
רודולף ואלנטינו.
מלחמה משפחתית. הגירסה החדשה
הועתקה לתקופת מלחמת העולם השניה.
ארבעת הפרשים הלקוחים מתוך האפוקליפסה
(החזיון, הספד האחרון בברית
החדשה) מייצגים את המלחמה, הרעב, הדבר
ומלאך המוות, ומחסלים את משפחתו
העניפה של עשיר ארגנטיני (לי. ג׳יי. קוב)
שהשיא את שתי בנותיו לצרפתי ולגרמני.
עם פרוץ המלחמה מזהים נכדיו את עצמם
עם מולדת אבותיהם. בנו של הגרמני (קארל
ביהם) הופך לקצין ס.ס. ואילו בנו של
הצרפתי (גלן פורד) מצטרף למחתרת הצרפתית.
עתה רק טבעי הדבר שהשניים
ילחמו זה בזה באופן אישי.
אולם מלבד שינוי רקע התקופה נשארה
המנטליות של הסרט ברמה של ימי מלחמת
העולם הראשונה. מבעד לטרקליני החברה
הגבוהה הצרפתית נראית המלחמה
כהטרדה לאהבתו של גלו פורד לאשת קצין
צרפתי אותה מגלמת השחקנית השבדית,
איגריד (״תותי בר״) טולין. אולם אפילו
רעמי ההפצצות המתפוצצות ברקע לעיתים
רחוקות, אין בהם כדי להפיג את הבנאליות
והשעמום שבמוצג מוזיאוני מתוקן זה.

תדריך

טקס טי ל שמפו לצמר, לצמר
פרסום או־קי

סרטים שחובה לראותם:

9סיפור הפרברים

(פאר, תל-אביב)

מהדורה מודרנית של סיפור רומיאו ויוליד,
במיוסיקול בעל איכות נדירה.
סרטים שכדאי לראותם:
9האי העירום (אוריון, תל־אביב)

ראה לעיל.
9וירידיאנה (ירון, תל־אביב) סרטו
של לואייס בונואל בגנות הכנסיה והאנושות.

• חיוכי ליל קיץ

(מקסים, תל-אביב)

קומדיה עליזה של אינגמר ברגמן על אהבה
ותשוקה.
9עץ או פלסטיין (בן־יהודה, תל-
אביב: מצעד יומני הזמנים שהיו בארץ־ישראל
של המנדט.

נהרללאשם (אורנע, ירושלים)

מסע אל קידמת האדם בגיניאד, המערבית
החדשה.

האשה ג״אי העירום״
סבל, שמחה, אבל ושוב סבל
העולם חזה 1316

אמיות

לל מוצאו הגרמני־למחצה, היא אושוויץ.
לעומת זאת, נדמה כי החווייה המרכזית המטרידה
את גורביץ היא הירושימה.
כוח ההרס, עוצמתו של מלאך־המוות, הלהבות
של הפיטריה האטומית, האשליה
הקטלנית של הנצחון — אלה הם מוטיבים
החוזרים בציוריו. או כך, לפחות, נידמה.
כי גורביץ, המשלים תמונה ביומיים־שלושה
בממוצע (והעובד על כמה תמונות בעת ובעונה
אחת, בגלל הצורך להכין פוליאסטר
בכמות ניכרת) ,אינו יודע מה הוא מצייר.
את הרעיון הוא מספק לתמונה רק לאחר־מעשה.
את השמות לתמונותיו המציא רק
לצורך הקאטאלוג.
כאשר הוא נשאל מה תוכנו של ציור
מסויים, מטה גורביץ את ראשו על צידו,
מביט• בו, עונה בהיסוס :״אני רואה בזה
מה הוא רואה בתמונותיו, אותן הוא
מוכר במחירים שבין 600ל־ 900ל״י? סירת
המוות של טראוון, גרוטאה עלובה ובודדה,
ציזר ציפור המוות
הקצין הבריטי התכופף בסקרנות מעל לכתפו
של החייל, שישב על החול והיה
שקוע בעבודתו. הטוראי של פלוגת־ו־,הסוואה
לא עסק בעיסוק מלחמתי. לקול רעם התותחים
של חזית אל־עלאמיין צייר תמונות.
מחוסר עפרון, השתמש בחומרים אחרים,
אותם הדביק על הנייר.
לא העיסוק הבלתי־חיילי בלבד זיעזע את
הקצין, אלא גם תוכן הציור. היה זה ציור
מלחמתי — אולם המלחמה נראתה בה מים־
לצתית, זוועתית, בלתי־אנושית. לא כך
צריך הייל טוב להתייחם למלחמת־הקודש,
ערב ההתקפה המכרעת.
״אתה מתכונן לפרסם את זה?״ שאל הקצין
בקול עוין, שהסתיר את זעמו.
פני החייל אורו בתקווה. הוא דימה לנפשו
כי לפניו עורך של עתון צבאי .״למה
לא?״ גימגם.
״אולי אתה מעוניין בחופשה?״ הוסיף
הקצין לחקור, בעדינות אימתנית.
פני החייל אורו עוד יותר .״בטח!״ קרא
בהתלהבות.
למחרת היום כבר היה הטוראי אנטול
גורביץ, בלוויית סמל חסון, בדרכו למחנה
סרפנד. שם הופקד בידי פסיכיאטר צבאי,
שקיבל על עצמו לחקור אם הוא מטורף

כוח הרס, כוח רע, ילד לכוד. איזה נצחון

מראה דמות מתה על הארץ, חצי דמות
אחרת גוחנת מעליה. שלום לן, זר מראה
ציפור ענק על עיר חרבה. לפניס — סירת
מיפרש גאה נראה כמו הדגמה של הפסוק
הלאטיני — ״כך חולפת תהילת העולם״.
כמו אחיינו, עסק גורביץ לא מעט ביצירת
תפאורות לבמה. אך הדוד הוא ביישן הרבה
יותר משאר־בשרו הצעיר, הצעיר ממנו
ב־ 17 שנה, מצטיין בחוסר גמור של חוש
מסחרי, אינו יודע לעשות רושם. גם אין
לו הכשרון, כמו לציירים רבים הנופלים
ממנו הרבה בכשרונם, ללכוד את לבם של

צייר גורכיץ
״אין לי תסביכים״

המכללה הפזליטכנית
חל־אביג רחוב כרנר • .4טלפון 67487
מוכרחע־י משרדהעבודה
החלה ההרשמה למחוור ג׳ של

קורס היו ם הגבוה,
הדוישנת ׳ ,להכשרתם של

ט כנ א״ בו
מו ס מ כי ם
בענפים
מתכת • ייצור
מכונות
וכן לקורסי הערב במקצועות

ט כנ או ת מ תכ ת. ייצור
ומכונות
ס ר טו ט טכני. בניין
ואדריכלי
רי הו ט ו עי צוב פני ם
גרפייזה שי מו שי ת
קירור ומיזוג אוויר
סטודנטים ניוקקים יום במענקים
מטעמם של משרד העבודה. משרד
הבטחון. הוועד הפועל של ההסתדרות
ומוסרות אחדים
ההרשמה: בכל יוס בשעות 18.60-8.00
הלימודים: החל מראשית ינואר 1963

מ. מ .איצקוביץ

יעוץ וטיפול פסיכולוגי
3 ?¥ז1׳ 11£1׳— 0מ8¥ ):י1
.3 334.0.י1.1
לפי הזמנה טל ,6 26 7 5 .ת״א
רה׳ אוליפנט ( 10 יד,ודה הלוי) ת״ א

בש ורהטובה
...לצעירים הסובלים מפצעים
בעור פניהם או מזיהום העור, יש
בשורה משמחת ! קרם דפנים הנפלא
פ־ ,14 מתוצרת קליאו, עוזר להתגבר
על תופעות אלה. פ־ 14 חודר
עמוק לנקבוביות עור הפגים,
מנקה אותן מבלי לשמנן, וכעבור
זמן קצר אפשר לראות את התוצאות
המשמחות. דרשו עוד היום
בבית המרקחת או בתמרוקיה את
קרם הפנים פ־.14
כדאי לזכור כי פ־ 14 ניתן לשי מוש
בכל שעות היום, הואיל והוא
בלתי נראה לעין.

״שלום לד, זר״

״לפנים -סירת מפרש גאה״

ציפור מעל ל חו ר בו ת

לגמרי, או ששיכלו השתבש רק זמנית,
כתוצאה מהלם קרבי.
במשך שבוע נחקר החייל־הצייר. האם הוא
פוחד? בוזדאי. האם הפחד משתלט עליו עד
כדי אבדן השליטה העצמית? לא, נידמה שלא.
האם הוא שנא את אמו? לא, מה
פתאום?
התוצאה: כעבור שבוע שוב היר, הטוראי
גורביץ בדרכו לחזית. איש לא הפריע לו
עוד לצייר את ציורי־הזוועה שלו.
עוזרו של היטלר. לא היתד, זאת ההתנגשות
הראשונה של גורביץ עם השלטון
והשררה.
אף שנולד במוסקבה, בשנת , 1917 גדל
אנטול בגרמניה, למד בבית־ספר בעל מגמה
אמנותית במחוז תורינגיה. רצה המזל ו־דווקא
במחוז זה הגיעו הנאצים בפעם הראשונה
לשלטון — חודשים אחדים לפני
השתלטם על גרמניה כולה.
כאשר ערך בית־הספר תערוכה של ציורי
חניכיו, ביקר בו גם ראש־הממשלה המחוזי,
הדוקטור פריק, אחד מעוזריו הקרובים של
היטלר. הוא העיף מבט אחד בציוריו של
התלמיד גורביץ, פקד :״לסלק את זה מייד!
זה מזרחי!״
הציור סולק.
הדוד של יגאל. החודש יכלו תושבי
תל־אביב להיווכח אם השר הנאצי והקצין

הבריטי צדקו בהערכתם 38 .ציוריו של
גורביץ הוצגו לראויה בביתן האמניס, ינדדו
בעוד חודשיים לביתן האמנים בירושלים•.
במבט ראשון, יש דמיון מה בין ציורים
אלה לבין ציוריו של יגאל תומרקין. זהו
דמיון מרתק במיוחד, בגלל שתי סיבות:
9גורביץ הוא דודו של תומרקין (אחי־אמו).
9גורביץ
ותומרקין התחילו בעת ובעונה
אחת להשתמש באותה טכניקה, מבלי
לדעת איש על מעשי רעהו.
אצל גורביץ, כמו אצל תומרקין, אין הציורים
מופשטים — יש בהם רמז לתיאור
המציאות. שניהם מדביקים על ציוריהם
חוטים, תייל, רשתות, סמרטוטים, וכל הבא
ליד. בעוד שתומרקין קישט כמה מציוריו
בכתבות גדולות בשפות שונות, רגיל
גורביץ לצייר על תמונותיו שורות של
כתב־יד, המתגלות מקרוב כקישקושים גרידא.
במיוחד אוהב גורביץ להשתמש בתבליטים
של פוליאסטר, הומר פלאסטי זכוכיתי.
דמיון נוסף בין הדוד והאחיין: שניהם
מצטיינים בכשרון מפליא — אך שונה.
להכות הירושימה. אחת החוויות היסודיות
המטרידות את תומרקין, אולי בג*
שלושה מציורי גורביץ מוצגים גם בגלריית
החמאם, ביפו.

חולפת תהילת העולם״

תיירים עשירים, לשגשג בשוק הסנובי ב־ארצות־הברית.
לכן הוא מתפרנס כגרפיקאי.
״אין לי תסביכים,״ טוען גורביץ, בקולו
השקט .״בעצם, איני חושב שצייר אמיתי
זקוק לתסביכים.״

מאחורי הקלעים
בובו ת במקו ]יצבי
כהצגת ״מלחמה ושלום״ אותה
מכינים כעת בחבימה, ישנו קטע של קרב
בורודין המפורסם. כדי לשוות לתמונה אופי
המוני יש צורך במספר רב של ניצבים,
אותם לא כדאי לגייס עבור קטע קצר זה.
את הפתרון מצא יוליוס גלנר, מנהל הבימה:
הוא הזמין אצל יצרן סרטי־הבובות
יורם גרוס, בובות בגובה של מטר, אשר
תמלאנה את מקום הניצבים הזמרת
הלן שפירא שתגיע בעוד שלושה שבועות
לישראל, תלוזה על־ידי אחת מתזמורות
הבידור הידועות באירופה — תזמורתו של
רד פריים קומבו. מלבד הלן שפירא, שתשיר
14 שירים, יופיע בהצגה זמר נוסף — קולין
דיי אלה שהתלהבו מזמרת הזמרת
הספרדיה מרה, שהופיעה בישראל לפני
כשנה, ימצאו ענין בהופעתה של זמרת
ספרדיה נוספת וידועה יותר — כרמלה. היא
תופיע החל מהשבוע במועדון עומר ביאס.
חעזים ״זזה 1316

אמו ׳שואל צעיו זונה רהכוהנינדאומית
הודות להתלהבותה שד מאוהה גואהם
ותו לא. אולם לפני שנה, במפתיע, התקשרה
עמו מרתה גרד,אם שנית. היא סיפרד,
לו על תוכנית לבאלט חדש, עליה ביקשה
לשמור בסוד, והציעה לו ליצור את התפאורה.

-יה צורך בבואה של גאונית המחול
ז 1המודרני, מרתה גראהם, כדי שתגלה לישראלים
כי בתוכם מצוי אמן־תיאטרון
בעל שיעור־קומה בינלאומי.
ולא היה זה משום שכלל הוא כי אין
:ביא בעירו. האיש, אותו גילתה הגברת
גראהם, לא היה בלתי־ידוע, חסר־תעסוקה
או נחבא־אל־הכלים. אלא שהוא עסק במקצוע
שמשום־מד, אינו זוכה להערכה שודד,

עשית, בעצם אני בטוחה שא־נך יודע. אבל
עשית תיאטרון גדול. הייתי שמחה אילו
יכולתי לרקוד בתפאורה שלך!״
הגברת גראהם לא ידעה באיזו מידה היתד,
תפאורתו של דני לעינבל פרי השראתה.
בביקורה בארץ, לפני חמש שנים, ישב דני
קראוואן, אז קיבוצניק ממשק הראל השמאלני
בהצגתה פעור־פה .״נדהמתי מהקשר שיצרה
בריקוד שלה עם התפאורה,״ סיפר

ן־יינתיים השיג דני הישגים משלו
_ 1בתיאטרוני הארץ. השיא היה התפא רה
שהקים להצגת מרי סטיוארט בתיאטרון הקאמרי,
שמנהלו היד. חבר שני של קיבוץ
הראל לשעבר — יעקוב אגמון. לגבי הצעיר
התל־אביבי היתד, זו תחנה חשובה בהתפתחותו
האמנותית.
בגיל ההתבגרות חלם דני להיות שחקן,
אבל עד מהרה השתכנע שאין זה המיקצוע
עבורו. מביתן שצייר, היתד, התפאורה האמצעי
שקישר אותו לתיאטרון. הוא צייר
תפאורות בקיבוץ הראל, עד שהתפרק, צייר
בצבא תפאורה להצגת להקת הנח״ל, וכש־למד
בבית־הספר הדרמתי של התיאטרון הקאמרי
הכין לראשונה, כתרגיל, מודל לה־צגת־תיאטרון
של ממש. עד היום זכור לו
הרגע בו הציגה אותו חיה הררית בפני
גרשון פלוטקין, כדי שיראה לו את המודל
בתוך קופסת נעליים ישנה. פלוטקין הפליט
:״כן, כן.״ ודני לא שמע עליו יותר
עשר שנים, עד שהוזמן ליצור את התפאורה
לערל קישוט בקאמרי.
הוא ניגש ליצירה עם דעות משלו .״אם
איני יכול לעשות בתיאטרון מה שאני רוצה
וחושב, מוטב שאשב בבית ואצייר,״ אמר.
אישיותו המיוחדת והיוצרת בתחום זד, זב־

רק בטכסט או במישחק, אלא גם ביצירת
התפאורה.״
כאשר הגיעה אל דני הזמנתה של מר־תה
גראהם, הוא עמד אותה עת לצאת לסיור
השתלמות בחוץ־לארץ. הפגישה עם מרתד,
נקבעה באירופה. היא שלחה לו את סיפור
העלילה של הבאלם, הסבירה אילו אלמנטים
דרושים לה, אולם השאירה בידו חופש
מוחלט.
הם נפגשו ברומא. לא היתד, אפשרות לדני
ליצור את התפאורה בניו־יורק. האיגוד
המיקצועי של התפאורנים לא היה מתיר
את הדבר. הוחלט שהוא יקים את התפאורה
בארץ, כשהקשר בינו לבין מרתה מתנהל
במכתבים.
ערב בואה של מרתה גראהם לארץ שלח
לה את המודל של התפאורה, ומרתה התקשרה
עמו טלפונית :״מה שרציתי להגיד
הוא שזה פנטסטי!״
בניו־יורק התאמנו רקדניה של גראהם
עם שולחנות וכסאות. כאשר הגיעה לארץ,
יצאה מיד לבית־המלאכה בו בנו את
התפאורה. היא חלצה את נעליה, החלד, לחולל
בבית־המלאכה.
סיפר דני :״לפתע היתר. לי הרגשה ש־תיכננתי
עמה הכל חודשים ארוכים. אבל
כל רעיון שהיה לי, כיצד אפשר להשתמש
באלמנטים השונים, נראה לי עלוב בהשוואה
למה שהיא עשתה.״
כשעלה המסך על הבמה ביהודית, לא
היתר, התפאורה מושלמת עדיין, אולם ההתפעלות
היתר, כללית. היתד. זו תפאורה
שרקדה עם הרקדנים והרקידה אותם. הנופים
הדמיוניים, אותם השליט דני על

מצד צופי התיאטרון ומבקריו, כמו המישחק
או הבימוי. הוא היה רק תפאורן.
מקובל לראות את אמן התפאורה בתיאטרון
כמשרת, ולא כיוצר שיש לו חלק מכריע
בבניין היצירה התיאטרונית. אפילו
שחקנים ובמאים נוטים לזלזל בערכו. הבמאי
מבקש מהתפאורן שיצור לו אפשרויות
למיזנסצינד -השחקן דורש תנאים נוחים לפעילותו
הבימתית, רקע שיבליט אותו —
ולא יתחרה בו, או יאפיל עליו. הצופר״ על־פי־רוב,
מקבל תפאורה במחזה כרקע סטאטי.
באה מרתה גראהם והציגה בישראל את
הצגת הבכורה של הבאלט החדיש שלד— ,
יהודית, שאת התפאורה שלו יצר אמן ישראלי.
ולמראה
התפאורה, שהיוותה לא רק חלק
אורגאני של מחזר,־המחול, אלא שהעניקה
לו משמעויות חדשות ושהרחיבה את אפ־שרויות־הביטוי
של הרקדנים, אי־אפשר היה
שלא לחוש שיוצר התפאורה נטל חלק פעיל
ביצירה.
זהו הישג שגדולי התפאורנים בעולם היו
מתגאים בו. לגבי דני קראוואן 31 צייר
תל־אביבי צנום וצנוע, היתה זו תעודתי,כרה
בינלאומית.

דני .״התרשמתי מהמידות, מצורת השימוש,
מהיות התפאורה חלק בלתי־נפרד מהמחול.
לא הסתכלתי אפילו מי הוא התפאורן. היה
ברור לי שרק היא עצמה היתד, מסוגלת
ליצור שלמות כזאת. זה היה בשבילי שעור
גדול.״
ד,שעור היה כה גדול, שדני הרגיש צורך
ללמוד אותו עוד פעם. אלא שאמצעיו של
חבר־קיבוץ לא הירשו לו לקן ות שוב כרטיסים
להצגתה. לכן, בפעם השניה, הוא
התפלח.
בשיחה עם מדתה ראה דני מחמאה גדולה,

תה אז מיד להערכה, קודם מצד המבקרים,
אחר־כך גם מצד השחקנים.
״תפאורה היא יצירה אמנותית בפני עצמה,
ויחד עם זאת היא חלק מיצירה אמנו־תית
שלמד״״ אומר קראוזאן .״התפאורה
נוטלת חלק פעיל ביצירה ד,תיאטרונית. היא
מהזזה פונקציה מתפתחת ומשתנה, עם התפתחות
העלילה. תפאורה לא יכולה להישאר
גם כרקע סביל בלבד. אני משתדל לתת
לדברים משמעות סימלית, לתת לצופה ליצור
ולהשלים את התפאורה — אני מאמין
כי בתיאטרון חייב הצופה ליטול חלק לא

הבמה, היו יצירת מופת בתחום התפאורה.
שיתוף־ד,פעולה בין מרתה גראהם ודני
קראוואן עתיד להימשך. בינתיים הוא עייף
מיצירת תפאורות. תפאורה אחת לשנה או
לשנתיים, למחזות שימצאו חן בעיניו, מספקת.
בשאר הזמן הוא עוסק בציור. תחביבו
הגדול הוא יצירת פרסקות.
״יש לי אדיאה־פיקם,״ הוא אומר, ,ש־לציור
יש תפקיד חברתי. וציור־הקיר הוא,
אולי, המקום היחיד בו יש לציור תפקיד
זה בלי פונקציה של ארכיטקטורה פנימית,
הכפותה ליירט* דד״״׳זיח אי ״יייי־זי־י י־־א־יזה.״

תפאורה בקופסת גע?יים

היה המחזה בו הגיע דני קראוואן לאחד משיאי יצירתו
ך 1ןךמ

בתפאורה. בתמונה ׳הוא נראה ליד מודל של תפאורת ה^
11 11ן £1 11 . 1
הצגה׳ אותו הוא בונה, בשלב שלפני האחרון, אחרי שהעלה את רישומי התפאורה בציור.

בפעם השניה -התפלחות
ך* יה זה בעת ביקורה ד,ק,דם של מר!
1תה גראהם בארץ. באחד מערביה הפנויים
יצאה המחוללת לחזות בהצגתה של
להקת עינבל, מגילת רות. את התפאורה להצגה
זו יצר צייר צעיר ובלתי־ידוע.
כאשר ירד המסך על ההצגה, לא היה
איש אומלל ממנו. דני קראוואן ברח אל
מאחורי הקלעים, לא רצה לראות חברים,
לא רצה לשמוע מילה על תפאורתו .״ראיתי
דברים נוראים, זאת היתה פשוט זוועה,״
התוודה אחרי־כן.
הראשונה שחיפשה אותו אחר ההצגה היתד,
מדתה גראהם .״זה היה פנטסטי,״ אמרה
באוזניו, כשהציגו אותו בפניה.
״זה היד, מחריד,״ השיב דני.
״ואני אומרת לך שזה היה יפה!״ סיימה
גרהאם את הוויכוח.
השיחה נגמרה בצורה לא כל־כך ידידותית.
כעבור כמה ימים הוזמן דני אל מרתת
גראהם לשיחה אישית, בה השמיעה
בפניו נאום קצר :״אולי אינך יודע מה

כמו שלד של חיה צ״י״״^ד^
יהודית של מרתח גרהאס, למרות שלא ׳התכוון לכך. שלוש הדמויות

משמאל, והדמות במרכז, מציינות את השתלבות הרקדנים בתפאורה.
שאר העצמים הם סמליים. כן, למשל, מסמלת היד למעלה את
יד הגורל, ואילו הקשתות משמאל הן ההילה של המלאכים.

מם פ ר 1316

ב, בסלו תשכ״ג28.11.1962 ,

המחיר 75אגורות

ביאר היא סימדה את שערות הבוהמה