גליון 1318 מתאריך 12 בדצמבר 1962

פרסומת תמורת פרסומת. זד. הוגן.
עוד לא יבשה הדיו של הגליון האחרון
של העולם הזה, בו ניתח אורי אבנרי
את מלאכת השינאד, המטורפת של אחמד
שוקיירי, והנה נתפרסמו בארץ דבריו של
שוקיירי עצמו, שהכילו ציטוט ארוך מהעולם
הזה.
ידידינו בעתונים השונים אף מצאו ש־ציטוט
זה הנהו כד. מעניין וחשוב, עד כי
יש צורך להבליטו במסגרות מיוחדות.
העתונאים לא ידעו, כמובן, כי שוקיירי
רק חוזר על עצמו. מדי שנד, בשנה, בדייקנות
של שעון מקולקל שעמד מלכת, הוא
מצטט בנאומו הגדול את המישאל שערך
העולם הזה ( )1024 לפני חמש שנים בין
ילדי כיתד, א׳ ,לבדיקת יחסם לערבים.
זהו חלק מן הרפרטואר הקבוע של
שוקיירי, שאינו טורח לחדש את מובאיו.
כל הדיפלומטים בא־״ם יודעים את נאומו

משמיץ שוקיירי כפעולה

צ׳אנקי 100 •/.אורלון
סוודר עבה ומח מס
קל במשסל ונביס

צ׳אנקיס 100 0/אודלה

אינו מתכווץ
.ואינו נאכל עיי עש

צ׳אנק** 100 7אודלון
לבן לא יצהיב

צ׳אגקי 0 0 70 ואורל 11
מוצרי סריגה עבים
וקלים של דו-פונט

על־פה, ממש כמו את נאום־ד,תשובה של
הנציג הישראלי. גם על שאר חלקי תוכניתו
חוזר שוקיירי בחדגוניות מופלאה — על
מאמרו של אברהם שרון המנוח בדבר, בו
תבע לגרש את ערביי ישראל בשם ״הציונות
האכזרית״ ,על קטעים שונים מעתונים
אחרים, ואף מדו״חות ישראליים ממשלתיים.
כל זה היה משעשע, לולא היד, מעציב.
אילו ניתן לנו לערוך מישאל דומה בין
ילדי כיתד, א׳ בעזה או בדמשק, היינו
מקבלים בתדאי תשובות מקבילות: שיש
להרוג את היהודים, להטביעם במים רותחים,
לחתוך אותם לחתיכות, ובו׳ ובו־.
לולא היו נציגי ערב וישראל עסוקים
כך־כך בהתנצחויות חסרות־תכלית, יתכן
והיו שואלים את עצמם, לעיתים: מה יהיה
גורלו של המרחב בעידן הגרעין והטיל,
כאשר כל בניו יונקים את השינאה ההדדית
יחד עם חלב האם?

מסתבר כי תעוזית העולם הזה — שיטת
צילומים של אנשי־ציבור בראי עקום —

להשיג עתה בבתי האופנה: איוניר בע״מ, תל-אביב— הרצליה ;
אילקה בע״מ, תל-אביב— חיפה, קליין ושות׳ ,ירושלים• ,סלון
אדיט, נ תני ה, רוזמן את גרשפלד בע״מ, ת״א, טעמי, תל־אביב

סוודרים

צ׳אנקי אורלון *

מיוצרים בישראל על־ידי
• אורלון הוא שם פפהרי רשום לסיב ד,אקרילי
של דופונט — רק דופונט מייצרת אורלון.

בבוקר. אחהי־צ ובערב

אורי אכנרי בתעווית
ן ןכר י ת, אננדית, צרפתית, גר טנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודי־ם ותיכוניים
¥הכנה לבגרות.
הכנה ל־ 1)1§:6תנ1תז 03
ז^6ונ* 4 1ע10ז 0£1016מ?
שפה שמושית
11£10316.ז 06
ת 53£10ז 6עוזס 0
ספרדית, איטלקית, רוסית׳
פורטוגזית, ערכית.
ת ״ א, נחלת־בנימין ,2סל • 56347 .פתחיתקיה, מונטיפיורי 4

״ לויד ׳

מלהיבה את דמיונם של קוראים רבים. הם
משבחים, מקטרגים, משמיצים ואף מציעים
הצעות. קורא אחד, למשל, מציע תעווית
הפוכה: ליישר את פרצופיהם של כמה מאנ־שי״הציבור•
,שהטבע העניק להם פנים עקומות.
אולם עולה על כולם חגה שפירא מירושלים,
הכותבת בקיצור :״קל להיות גיבורים
על חשבון הפרצוף של הזולת. אני
רוצה לראות את התעווית של עורך העולם
הזה! האם יש לכם דם לגלות את פרצופו
האמיתי?״
בהחלט, אך שימרי נא. את הדבר בסוד.

המכון הבינלאומי להתכתבות

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל-אביב, ת .ד4185 .

.העולם הזד ,*.שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • וסוס משה שהם בע*מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזר, בע״ם.
העולם הז ה 1318

מכתבים
הה ״כים המקצועניים

הקורא ישראל אלכסנדר (העולם הזה
׳,)1317 אינו׳ י1דע את אשר הוא שח, שעה
שהוא נוקב במספרים חד־טשמעיים לגבי
תקופת כהונתם של הח״כים.
למען העמד את הדברים על דיוקם, מובאת
בזה רשימה שטית של 39 הח״כים, שאמנם
׳טכהנים בכנסת מיום ט״ו בשבט תש״ט, מועד
כינוסה של הבנפת הראשונה, בלוטר ״הח״כים
הטקצועניים״.
14ח״כי מפא״י; בן־גוריון; שרת; מאיר:
הרצפלד; אידלסון; ארז; כסה; גובריז;
אפרת; נורי; אפן*; ארטב; נצר; שיטרית.
4ח״כי הרוח: בניז; בדר; לנדאו; רזיאל־נאור.
0ח״כים
ליברליים: ברנשטיין: ספיר;
סרלין: רוזן; כה!; הררי.
.4ח״כי דתים־לאומיים: שפירא; אונא;
ורהפטיג; בורנ.
4ח״כי מפ״ם: יערי; חזן; בנטוב;
ריפטיז.
2ח״כי אחרוודהעבורה: בר־יהודה; בד
אהרז.
3ח״כי מק״י: טיקוניס; טובי; סנה.
1ח״ב אנודת־ישראל: לויז.
.1ח״ב פועלי אנורת־ישראל: כהנא.
סד הכל; שלושים ותשעה.
צבי בר־שירה, גבעתיים

דופקים את השחורים?

אין ברצוני להצטדק בפני כל המשמיצים
חמומי-המוח וקטני-השכל, על-ידי מכתבים
למערכת. יש טעות גדולה בהבנת מה ש;
כתבתי
וחשבתי.
יש פתגם תלמודי האומר ״אדם הבאים
עלזו יסורים ופשפש
במעשיו!״ .תפשפשו
נא, י כולכם, המשמיצים
אותי•,במעשיכם:
איד. אתם נוהגים,
אדם לחברו? וחס־תכלו
׳ בגיישתכם היומ יומית -לחיי־החב־רה
והכלל. האם כולכם
צדיקים ותמימים?

ויכוח, וויכוח
הונן, אותו כדאי
לעשות בפומבי, ולקרב
אליו את כל
הנוגעים בדבר, שיגידו
את דבריהם.
ומתפלא אני על ברנשטיין העולם הזה. הנותן
מקום לכל טיפשעשרה להשמיץ אותי. למרות
הכל, הנכם מוזמנים לפתיחת תערוכתי
במוזיאון תל־אביב, ווו תהיה תשובה ומכה
ניצחת לכל משמיצי.
משה ברנשטיין, תל־אביב

על־ידי הבאת העולים לטקומות־מושב מש-
.להם, גורמים מוסדות המדינה לכר שמקומות
מגוריהם לא יישתנו. ובנלל ההורים, המפגרים
בדרך כלל, המשפחה הולבת ונדלה, הילדים
אינם נשלחים לביודהספר (למרות
חוק חינוד החובה) וכר, בטקום היווצרותו
של דור בריא — גדל הדור השני במרירות
הולכת וגדלה טזו של הוריו, הרגילים לתנאים
גרועים. מכאן עד להפגנות ואדי-
סאליב — הדרך אינה רחוקה.
האשמים במצב הם, איפוא, בראש ובראשונה
ההורים, המביאים ילדים לעולם ללא
דאגה מתאימה לעתידם, לאווירה של הדר
מעופש ורצח להיות פועל־דחק או אוכל לחם-
חסד. בצורה זו לא יניעו לעולם לעמדות
המתאימות. ועובדה היא, שיוצאי עדות־המזרח,
בעלי התרבות הטפותחת יותר, השולחים
את ילדיהם ללמוד ודואגים למחסורם
— מניעים לעמדות לא פחות רמות
מאשר ״ילדי האשכנזים״.
לבז הייתי מציע לאנשי ״הזית השוויוז״
שתשלח את חבריה ל״ישראל השניה״ —
ושיעסקו שם בהסברה זבחינוד אלמנטרי.
יצחק אברלסקי, תל־אביב

מסעודה וילדיה

בכתבה הנחמדה שלכם על טיבצע העברת
הסירות לים-הם לח (העולם הזה ,)1315 ישנה
אפיזודה על תקר במכונית ״פורר״
שהשתתפה בשיירה. הפירסומאי בתור
של ״פורר״ ,מצאתי
עניין בידיעה וביקשתי
לברר איזה
סוג מכונית (משא
או נוסעים) השתתפה
במבצע.
כתבתי, איפוא, למר
הלבני, ממפעלי־תובלה
בע״ם, באר־שבע.
בתשובתו ציין
שבמיבצע הובלות־הענק
לא השתתפה
שום מכונית ״פורר״,
ואיו למפעל שום
מכונית מתוצרת זו. אפרוני חיים אפרוני,
תל־אביב

ילדי־המעונות

לאיזה פורר קרה התקר ץ

אדם לאדם חיה

קראתי את מכתבו של מר ברנשטיין נגר
עדות המזרח (העולם הזה )1309 והחלטתי
לנהוג לפי הכלל ״אל תען כסיל כאיוולתו״.
אד בקראי את השמצותיו במכתבו השני
(העולם הזה )1314 נאלצתי לנהוג לפי
הכלל ״ענה כסיל כאיוולתו, פן יהיה חכם
בעיניו״.
כאזרח החרד לגורל עדות המזרח והמדינה
בכלל, הייתי מציע לבודד את מר ברנשטיין
ואח כל האנשים מסוגו. אם כי מבחינה
הומניטרית הם כבר אבודים ללא תקנה,
לפחות שלא יהוו סכנה למרינה ולציבור.
אם נלמד אנחנו בני עדות המזרח, את
מושגי התרבות האירופאית, נוכל לאסור
על בנותינו להתרועע עם לבנים, ואד לתפוס
עמדות מפתח בשלטון ולפתח מדיניות
גזענית יעילה עוד יותר — נגד הלבנים.
ברצוני לפנות לבני עדות המזרח, המנסים
למצוא הז בעיני אדוניהם האשכנזיים:
אל תיגררו לחנפנות. דעו לכם שבעניין הפלייה
אין פשרות ואין הסברים מדעיים. ברגע
שאדם מפלה, תהיה השכלתו הגבוהה ביותר,
הוא נהפד אוטומטית לחיה. ונגד חיה יש
רק נשק אחד — כוח ואלימות. למסקנה זו
הניעו גם בנות-הנרית, שהצליחו בעוד מועד
להכחיד את היטלר.
אמנון קודח, תל־אביב

אמור לי, מר ברנשטיין, האם קורא אתה
תרבות לחינוך הרקוב של ״בני־הטובים״ ,או
להתערטלות וצבירת המאהבים? או, האם
הריסת הקן המשפחתי ועירעור יסוד המשפחה
נקרא תרבות?
תרבות חיצונית, כמו האונה לקונצרטים,
ראיית סרטים וקריאת ספרים — אינה
יכולה לחפות על רקבו! פנימי.
אני, כיוצא עדות המורח, הגאה במוצאו
— קיבלתי חינוך בבית, שהיה ספוג תרבות
פנימית גבוהה ומוסרית. וזאת — משום
שבביתנו התבסס ק! משפחתי פורה ומפרה,
ובעיקר — יציב. קיבלתי חינוך כיצד
להיות, בראש ובראשונה, אדם ואזרח טוב,
בעל תרבות פנימית.
אמי מנע, תל־אביב
העולם הזה ) 318

נ1דזה וג/רו 1וז ת
כנ/כונית גדולה
וזסכוו-ית
ו| 7לה

פרשת מסעודה כהן עוררה התעניינות
רבה בקרב תושבי שכונתה. כולנו התקפנו
את הרבנות. מסעודה זכתה לעורה. רבה
מקרב דיירי הרחוב שהביאו לה אוכל ב־משר
כל השבועיים, בגדים לה ולילדיה,
שמיכות, מזרונים ועוד. שכנה אחת אפילו
רחצה את הילדים.
בשכונה החל איסוף כספים. כל משפחה
נתנה כמיטב יכולתה. הסכומים נעו מ־10
ל״ י ל־ 30ל״ י למשפחה, לא פחות. הרבנות
דאגה שארבעה ילדים מתוך הששה
ייכנסו למוסד. השניים הנותרים — למעון,
ומסעודה תפודר בעבודה מתאימה,
ומלבד זה היא תקבל דמי מזונות מבעלה.
אתמול בערב, כשנעה המשפחה לביתה
החדים, היו השכנים מאושרים שעמלם לא
היה לשוא, אד כעבור שעה חזרה המשפחה
ומסעודה צעקה שהחדר קטן מדי ולא
יפה, המטבח משותף עם השכנים, ולא
יהיה ם ק:ם להעמיד את המקרר ים לה.
היא אמרה שלא תזוז מהמקום עד שתקבל
דירה משלה, ואחיה, שעמד במקום, הוסיף
״לא פחות משני חדרים!!!״
רינה בירק, תל־אביג
בכתבה ״לאן נעלמו החתיכות״ (העולם
הזה )1317 כתבתם על נערוח־הווהר הריקניות
והאפסיות שהוריהן היו ״השינשוג
הכלכלי והשאיפה החומרית״ .לעומתן מתבלטת
באותו נליון דפנה דן, כאישיות בעלת
רצודשל-ברזל, היודעת מה היא רוצה.
מתגלה תופעה מוזרה: בניגוד לאותז גע־רות־זוהר,
הגדלות בתפנוקים, ולא יודעות
מה הן רוצות, נוצרת בארץ הזאת שיכבה
של נערות-אופי, כמו דפנה דן, גילה אל־מגור
ורחל איתן, שנדלו במוסרות לילדים
חסרי־משפחות. בחורות אלה, עם, ואולי
למרות יופיין, הצליחו לחשל אישיות מרתקת
ואופי יוצא דופן.
אולי כדאי, כדוגמת זיאן־ז׳ק רוסו, להשאיר
ילדים בפתחו של טעון־אם ופים —
כדי שיפתחו אופי של ממש?
רות גינזבורג, חיפה

5מקומות ישיבה • 2א 4 1דלתחז • 12כ־ס
חברח א״י לאוטומובילים בע״מ תל״אביב • חיפה • ירושלים

בגרות — דצמבר 1963
מוקדמות — יולי 1963
פרטים והרשמה: מ־ 10 בבקר עד 8בערב

שטח מחיה

הרשו לי להציג את עצמי: שמי תול־תול,
ואני כבר כמעט ב! חצי־שנה. אני
ממוצא סיאמי גזעי טהור, אפור, ומאד
סימפטי. אבל יש לי בעייה: לא כל־כד מוצא
חן בעיני איפה שאגי נמצא. הבית סימפטי,
ונותנים לי לאכול, והכל, אבל צר טדי
בשבילי. הייתי רוצה בית גדול יותר, עם
ג; או חצר. לא איכפת לי אפילו לצאת
להתיישבות.
מי שמעונין, מתבקש לשלוח את כתובתו
למערכת ״העולם הזה״ ,עבור ״תולתול ה־סיאמי״.
תרלתול,
תל־אביב
תמונתו של תולתול, המחפש בית חדש:

זוהשתונזזת 1ו״זפב 1 /1י 1זנ 1י ז״ נ ״ י ת
״ינצד ־

ביאליק 17
יפו ,33 בית יואל

ו** אציב זרגרנווב*
!על אביב שננצזן

אלנבי 76
דיזנגוף 86

תולתול ס זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים, התצלומים
חייבים להיות כגודל של
תמונת פספורט לפחות.

במדינה
אילו הציע מישהו להפוך את המאמץ
האטומי העצום של ארצות־הברית לחברה
פרטית, ולמסור את מניות החברה לידיהם
הפרטיות של ג׳ון ם. קנדי, רוברט מק-
נאמארה והגנרל מאקסוול טיילור, היה נקבר
תחת רעמי הצחוק של הציבור והע־תוג!

השבוע קרה הדבר בישראל — ואיש
לא פצה פה לצפצץ.
אחוזה פרטית. כל אדם מבין כי המאמץ
הישראלי בשטח הגרעיני עלול לקבוע
את גורל המדינה בשטחים רבים. אם יש
בכלל פעולה המחייבת פיקוח פרלמנטארי
רצוף וויכוח ציבורי מתמיד, הרי זה מאמץ

אולם הממשלה, שהעבירה מיליונים בל־תי־ספורים
של הרכוש הנטוש לידי חמסנים
פרטיים, שלקחה מן האומה את ר־כוש־הנפט
העצום כדי למסרו כמתנר, לנד־בנים
זרים (ראה והלן) ,הגיעה השבוע
לשיא חדש, יחיד במינו בעולם: היא מסרה
את כל ענייני האטום־לצ רכי־שלום לידי
חברה פרטית. מאחר שאין לישראל, כפי
שהצהירה הממשלה לא פעם, שום ענייני-
אטום שלא־לצורכי־שלום, פירוש הדבר כי
החברה החדשה תחזיק בידיה באופן בלעדי
את כל ענייני האטום של ישראל .״
מטרת התחבולה שקופה לגמרי: להוציא
את ענייני האטום מתחום הפיקוח
הפרלמנטארי האמיתי. הם יהפכו רישמית
לאחוזה פרטית של קומץ בטחונאים, שיעשו
בהם כבתוך שלהם. לאזרח לא יהיה
תפקיד אלא לשלם את המחיר.
מסמר כארון. כדי להדגיש מצב זה
עוד יותר, נקבע כי המניות של החברה
יימסרו לדויד בן־גוריון, שמעון פרס וכמה
אישים אחרים, לפי מפתח מפלגתי קואליציוני.
אלה יחזיקו בהן לא בתוקף תפקידיהם,
אלא בשמם הפרטי. כבעל המניה
לא יופיע תואר האיש (״סגן שר הבטחון׳׳)
אלא שמו — שמעון פרס, ורק להלכה בשם
המדינה.
כך התגשמה הנבואה שניבא עורך העולם
הזה 1305 שחוץ מכל שאר תפקידיו,
יהפוך הפיתוח האטומי למכשיר בידי
נערי־החצר לכיבוש השלטון במדינה ולבי־צורו.
בראש
הביצוע יעמוד הלל דן — אדם
המסור אישית בגופו ובנפשו לנערי־החצר,
אחרי שאלה נקמו את נקמתו בפנחס לבון
(שסילקו בשעתו מהשלטון על סולל בונה).
אם תעבור תחבולה זו בשקם, יהיה זה
מסמר נוסף בארון־המתים של הדמוקרא־טיה
הישראלית.

להארץ היה קשה להתלונן על כך —
כי הוא עצמו היד. הראשון שהנהיג שיטה
זו. כך עבר ׳הארץ בשתיקה גמורה על
גילויי העולם הזה בפרשת חושיסטאן ובעשרות
פרשות אחרות, עזר לפשר את
הנאשמים מן הצורך להפריך את ההאשמות.
בשביל מי נהרגו? קשר ההשתקה
חסך לעתונים מקום בעמודיהם. הם ידעו
לנצלו היטב. למחרת הסידרה של טבת
פירסמה חברת זולפסון קלור מאיר —
ששותפיה נימנים עם גיבורי הסידרד. של
סבת — מודעות־ענק בכל העתונים, בקשר
עם הוצאת אמיסיה. מודע, ת אלה הכניסו
לעתונים הרבה אלפי לירות.
אך הפרק התמוה ביותר בכל הפרשה
הוא הגבת הארץ עצמו. היומון, המפרסם
כל כמה ימים מאמרים ראשיים חוצבי־להבות
על עשן הדיזלים ועל הרעש ברחובות,
הקדיש לגילויי טבת, באיחור רב,
מאמר פושר בנוסח מחד־גיסא־מאידך־גיסא.
גם הארץ לא היה מעוניין, כנראה, לריב
עם הכוח ת הכלכליים האדירים שהשתלטו
על משק־הנפט.
מלבד העולם הזה, היה הקול היחיד
שנשמע נגד מסע־החמם דו־ד,שבועון אתגר.
במאמר ראשי הציג נתן ילין־מור, מי
שהיה מפקד לח״י, נקודת־השקפד. חדשה.
כתב הוא :
״מה זכותו של סיר אייזיק וולפסון
בארץ הזאת י מה הוא עשה למענה עד
אשר ממשלת ישראל הואילה לסייע בידו
לקבל את רכושה של חבר של ואת זכויותיה
מימי השלטון הזר, אחת לא נעדרה?
״האם הוא לחם בעד הארץ וחירותה ז
כמו אותם בחורים, שיצאו בלילות סגריר
לחבל במתקני הנפט של של ושל חברת
הנפט העיראקית, כדי להוכיח, שלא השלטון
הזר יעניק זכיונות בארצנו וכי אין
ערך להתחייבויותיו. ואז, תוך סיכון חייהם,
נזהרו הלוחמים האלמונים, שלא -תהא
החבלה יסודית מדי. כי ביחד עם מטעני־הנפץ
על שכמם הם נשאו בלבם תקווה
גדולה: שיום יבוא, והוא לא יאחר, שכל
המיתקנים האלה יהיו רכוש האומה וישמשו
יסוד להתפתחותה ולאושר תושביה.
״משה בר־גיורא, שגופו התרסק בטיפול
במוקש בשטח בתי הזיקוק בחיפה. אברהם
יד,ודאי, שעינו ניגרה באותה התפוצצות
והוא הצליח, שותת דם, להתחמק
מידי רודפיו, כדי לשוב ולהילחם וליפול
בקרב — האם תיארו לעצמם לוחמי מחתרת
אלה, שאחד וולפסון, היושב אותה
שעה בלב לונדון, יירש את פרי מלחמתם
וינחל את קרבנם י האם חלם חלום בלהות
כזר, הלוחם גואל, בשלחו באש את מי־כלי־הענק
של חברת הנפט העיראקית, בראותו
את עמוד העשן הסמיך, השחור,
מיתמר עד לב השמים ו מ מין את לבו?־׳

עתונזת

ראשהממ של ה

הג ר עין ה א מי ת•
י סז ד
נ רו

תוצרת

דובק

ערבות

לטיב

ש תי קהרועמת

סי פו רי ם
רו סיי ם
בגי
ז מננו
שולוחוב׳ פאוסטובסקי
סימוגוב, דודינצב
מרשק, ניקולאייבה
יבטושנקו, אכמאמובה
טווארדובסקי׳ סלוצקי
ועוד 12 מן המספרים והמשוררים של

רוסיה

המתעוררת

העורכים: י .ברזלי (ברגר) ,י. גלבוע, מ .גפן. מבוא: י .ברזלי (ברגר)
עטיפה: גד אולמן 336 * ,עמ׳.

הספר

10ל׳׳י

״זה לא יכול להיות היתד. תגובתו
של הקורא הרגיל, בקראו את סידרת־מאמ־ריו
של שבתי (.סבי״) טבת בהארץ על
עסקי־הנפט של ישראל. כי במאמריו הארוכים,
שהיו גדושים מיספרים ועובדות
(שנמסרו לו בלי ספק על־ידי סקור ממשלתי
מעוניין) ,הוכיח טבת כי משרד־האו־צר
מסר לכמה אילי־הון זרים וישראליים
מתנה שערכה למעלה ממאה מיליון לירות,
ומוסיף להם רווחים העולים כל שנה ושנה
על, כל השקעתם המעשית (העולם הזה
.)1316 , 1315
העובדות היו כה מלאות ומוסמכות, עד
כי קשה היה לפקפק באמיתותן. אולם
האזרח אמר לעצמו :״חכה, עוד מעם
תבוא תשובה מוסמכת של משרד־האוצר.
אז נוכל להשוות את הטענות לתשובות,
להסיק מסקנה שקולה.׳׳
הודאה ללא הודעה. בינתיים עברו
שלושה שבועות. האוצר הגיב בשתיקה
רועמת.
הפקידים, שהואשמו באירגון. שוד רכוש
המדינה ובחלוקת נכסי העם למליונרים, פשוט
התעלמו מכל העניין. תחת לכנס
מסיבת־עת נאיים דחופה, להניח על השולחן
את מאות עמודי ההסכמים והחשבונות,
הם העמידו פנים כאילו כל זד. אינו נוגע
להם. אי־אפשר היה להימנע מן המסקנה
כי ״שתיקה כהודאה׳׳.
שערורייה פנטסטית זו לא היתר, אפשרית,
לולא אופייה המיוחד של העתונות
הישראלית. אף עתון אחד לא הזכיר את
ההאשמות של טבת, כי עתוני ישראל
אינם נוהגים להזכיר איש את גילויי רעהו
— מחשש פן יעזור הדבר למתחרה.

ז ! כשדח מו ר
״הציורים האלה ניראים כאילו צוירו
בזנב של חמור הפליט ניקיטה כרוש־צ׳וב,
וחרץ בפסוק אחד את דינה של
האמנות המופשטת, שהיא נחלת כל ר,אמ־נים
החשובים בתקופה זו.
לא היה זה חידוש בברית־המועצות. יוסף
סטאלין עצמו פסק בכל ענייני הגוף והרוח.
הוא החלים מה יכתבו הסופרים, לאילו
מסקנות יגיעו המדענים בשטח הגנטיקה,
מה יהיו כללי הדיקדוק הרוסי, וכיצד יופיעו
המיסיונרים של הכנסיד. הרוסית בסי־פרי
ההיסטוריה.
השבוע הוכח שוב כי המצב בישראל
אינו שונה בהרבה. ראש־הממשלה עסק,
בין השאר :
בהבנת תוכנית להגברת הילודה בישראל,
בניגוד לדעתם של כל מדעני־החב־רה
החשובים, שקבעו כי הילודה בשכבות
העניות גדולה מדי גם עתה, מביאה לירידת
הרמה הלאומית.
• בהטפה להפצת היהדות הריפורמית.
בשיחה עם פעילי הויגה למניעת בפייה
דתית טען ראש־הממשלה, שהוא עצמו כופר
באלוהים ונשוי בנשואין אזרחיים, שיש
להגביר זרם דתי מתון זה. הנימוק: בכך
אפשר להחליש את הכפייה הדתית. היה זה
נימוק מ־זר למדי מפי ראש־ממשלה שהוא
עצמו כופה את הכפייה הדתית על הציבור,
באמצעות חוקי המדינה, כדי לקנות את
קולותיהם של סוחרי־הדת בקנוניות אפלות.
•׳ בקב״עת דמותן של מהדורות החדשות
של שרות־השידור, על־ידי חיסול שיטה
שהתחבבה על מאות אלפי אזרחים.
יתכן כי הפעולה השלישית היתד, מאלפת
(חמשו בעמוד )6
4 היעולס הז ה 1318

ך * ון ז״סוף נפל המסווה. סוף־סוף נאמר לנו במילים
^ ברורות במה הדברים אמורים. סוף־סוף הובקע מסך
המליצות, האשליות והשקדים.

זאת מוכיחה לנו דווקא פרשת האח דניאל — הוא אום־

כאלד רופאייזן•
ך • אח דניאל מרגיש את עצמו כשותף ללאום שלנו.
| | אין הוא רואה את עצמו שייך לשום לאום אחר. הוא
מזדהה עם המדינה, אחרי שוויתר על אזרחות אחרת.
הוא דובר עברית — וכולנו שמענו ברדיו את דיבורו השוטף
והלבבי, דיבורו של איש משלנו. אילו היד, בגיל
המתאים, היה משרת בצה״ל. לולא היה נזיר, היה מוליד
בנים נאמנים למדינה ולאומה, בנים שישרתו בצה״ל, שיש־פכו
את דמם למען המדינה ביום צרה, שישלמו את מיסיה.

כמשך ארבע־עשרה שנה אמרו לנו: אין זו
מדינה דתית, חלילה. זוהי מדינה לאומית.
היא שייכת ליהודים. היהדות היא לאום, לא

והנה בא בית־המשפט העליון וקבע ברוב מכריע: לא
דובים ולא יער. הוא הגדיר בצורה חד־משמעית את הזהות
היסודית של המישטר הקיים במדינה. זהו מישטר יהודי —
ויהודי הוא מי שלא פרש מן הדת היהודית.

אלה הם סימני ההשתייכות המובהקת ללאום.
אין סימנים אחרים. אולם אוסבאלד
רופאייזן, רף נאמר לנו, אינו שייר ללאום
שלנו. כי הוא המיר את דתו.

הדת הפכה לאכן־הכוחן המעשית היחידה.
(ואל יכעס איש על בית־המשפט. כי בית־המשפט הוא
מטבע ברייתו חלק של המישטר הקיים. הוא יכול להיות
החלק הטוב ביותר שלו. אך אין הוא יכול להיות מוסד
מהפכני, החותר להפיכת המישטר ולשינוי השקפת־עולמו).

נניח לרגע כי יש דודן לאח דניאל — אחד צ׳ארלם רופי,
לשעבר רופאייזן, החי בברוקלין. צ׳ארלס זה הוא אזרח
אמריקאי, והוא מזדהה בכל לבו עם האומה האמריקאית.
אומנם, הוא תורם למגבית היהודית (כל עוד ניתן לו לנכות
את התרומה ממס־ההכנסה שעליו לשלם) ,ואף יבקר פעם
בחייו בישראל, כדי להצטלם בקיבוץ.
אולם צ׳ארלם רופאייזן הוא אמריקאי לכל דבר. הוא
מקיים במיסיו את הצבא האטומי ואת השרותים של ארצות־הברית.
הוא דובר אנגלית. הוא יחנך את בנו לנאמנות
אמריקאית. הבן יתגייס לצי ארצות־הברית ויילחם נגד כל
מדינה שהנשיא יכריז עליה מלחמה — כולל מדינת ישראל.

וכבן: יהודי הוא יהודי על-פי הדת (כין אם
הוא דתי, בין אם הוא בלתי־דתי, כין אם הוא
אנטי־דתי) .כי יהודי חדל להיות יהודי באשר
הוא עוכר לדת אחרת.
והדבר לא נקבע על־פי ההלכה הדתית, אלא על־פי החוק.
י פני שנים רכות קמנו ואמרנו: יש להפריד הפרדה
/מוחלטת בין הלאום לבין הדת. הלאום והדת אינם
יכולים לדור בכפיפה אחת.
כדי להפריד בין הדברים בבירור, קבענו: יהודי הוא
אדם השייך לדת (אפילו אינו דתי ).עברי הוא אדם
השייך ללאום.
השמיצו אותנו כ״כנענים״ .גידפו אותנו כעוכרי־ישראל.
הכריזו עלינו כעל אויבי הציונות, הישוב והמדינה. אך לא
על המשמיצים ועל המגדפים התרעמנו.
התרעמנו על אותם מבני דורנו שהתריסו נגדנו: דחילכום,
תפסיקו לבלבל לנו את המוח! מה זה חשוב, בכלל? מה
איכפת לנו אם אנחנו יהודים, או עברים, או ישראלים?

אולם צ׳ארלם רופי שייך ללאום שלנו, דפי
החוק ולפי החלטת כית־המשפט העליון. מדינת
ישראל היא מדינתו שלו, מדינת היהודים.
שמורה לו הזכות לבוא הנה ולהתאזרח כאן
אוטומאטית כל עת שירצה -למרות שהוא
מכריז בפומבי שכלל אינו חולם על כף.
נניח שיש לאח דניאל דודן שני — אחד אלי רפאלי,
שגדל בארץ־ישראל. אלי רפאלי ירד מן הארץ. הוא קרע
את דרכונו הישראלי. הוא התאזרח באוסטרליה, שירת בצבא
האוסטרלי, מגדף את ישראל ומצפצף עליה.
אולם אלי רפאלי (ששינה בינתיים את שמו לפלמרם,
ושבניו דוברים אנגלית במיבטא של סידניי) הוא יהודי.
הוא שייך ללאום שלנו, במובנם של מגילת־העצמאות וחוקר,שבות.
המדינה שייכת לו, אפילו יגדף אותה פעמיים ביום.

והנה בא בית-המשפט וקובע: זה חשוב
מאוד. זה נוגע לחוק המדינה.

וד כיום קום המדינה נקבע כי ל״יהודים* יש
$ 1בה זכויות מיוחדות, זכויות המובטחות במיסמך־היסוד
והמוגדרות בחוק.
מגילת העצמאות קובעת כי יושבי המוזיאון התל־אביבי
הקימו את ״מדינת־היהודים — היא מדינת ישראל.״

״מדינת היהודים״ קודמת ל״מדינת ישראל״.
משמע: המדינה שייכת ליהודים. היא קיימת
למען היהודים, ובל מי שאינו יהודי אין לו
חלק אמיתי כה.
לא־יהודי יכול להיות בה תושב, ואף אזרח נסבל — אך
אין הוא שייך לגוף הנושא את המדינה.
כצעד שני בא חוק השבות. הוא קבע כי לכל יהודי הזכות
האוטומאטית לעלות לישראל ולהשתקע בה. לגבי זכות
יסודית זו יצר החוק הבדל בין יהודי לבין שאינו־יהודי.
הצעד השלישי הוא חוק האזרחות, המעניק ליהודי אזר׳
חות אוטומאטית מן הרגע בו דורכת רגלו על אדמת הארץ.

זכות זו נשללת ממי שאינו יהודי, גם מאשתו של יהודי.
כל זה יחד קובע, בצורה מעשית ביותר, כי המדינה
שייכת לכל היהודים, ואינה שייכת לאיש זולתם.

כאשר נקכע, למעשה, כי היהודים הם
עדה דתית -הרי זה מצב כלתי-נסכל, מצכ
אנטי-ממלכתי ואנטי־לאומי.

** דוע ¥הדבר יתברר לנו אם נטריח את עצמנו לברר
^ /מ ה הן המסקנות המעשיות הנובעות ממנו.
בית־המשפט קבע כי לגבי היהודים אין להפריד בין
לאום ודת. הלאום והדת אחד הם.

אולם לאום ודת אינם יבולים להיות אחד.
לאום ודת הם דבר והיפוכו. לא רק כתיאוריה,
אלא גם כמציאות.

הלאום הוא מושג חדש יחסית. הוא פרי התרבות המערבית.
הוא נולד באחת המהפכות הגדולות של האנושות,
בסוף ימי־הביניים — המהפכה הלאומנית.
עד אז היתה הזהות הדתית׳ קובעת לגבי החברה. האדם
היד, שייך לדתו — ולא היה חשוב היכן גר, ומהי שפתו.
רק במיקרה היה נתין של מלך זה או אחר.
עד שנולדה הלאומיות, היא הפכה את הדת לעניין פרטי.
היא אמרה לבן־פאריס: נאמנותך הראשונה נתונה למולדת
הצרפתית. אם קאתולי אתה ואם פרוטסטנטי — צרפתי אתה!

.כך נולד הלאום מתוך מרד כדת. המדינה

בביוז-וזוזשפבו: דניאר בגוב הראיגגז
הפכה לנכס לאומי. התכיעה להפריד כין הדת
לבין המדינה הפכה סיסמת-קרב לאומית.
היו אף היו מנהיגים לאומיים שניסו להשתמש בדת
למטרותיהם, כמכשיר של מדיניות פנימית או חיצונית.
אולם לא עלה על דעתם כי הדת יכולה לבוא במקום הלאום,
או שהדת והלאום אחד הם. המצאה זו שמורה לציונים.

** ציונות נולדה כאשר דבקה המהפכה הלאומית ה־
|ן אי רו פי ת, באיחור רב, בהמוני היהודים. ביסודה היתה

זו תנועה לאומית, .ליתר. דיוק — תנועה שרצתה ליצור
לאום, בבחינת יש ׳מאין. י
אולם הציונים חטאו חטא קדמון, הרה,־אסון. לא היה להם
אומץ־הלב להודות: אין אומה יהודית בנמצא. אנחנו רוצים
ליצור אותה. אנחנו קוראים לכל היהודים, בני העדה
הדתית הנרדפת, להגר לישראל. כל אותם שייענו לקריאה
זו ושיתרכזו בארץ־ישראל — הם יהוד את האומה החדשה.
השאר יישארו בחזקת עדה דתית־תרבותית.
הציונים עשו שקר בנפשם. הם לא רצו להתנגש עם הדת
היהודית. הם רצו לאחד את ימי־הביניים ואת העת החדשה.
הם אמרו: אנחנו לאום מיוחד־במינו. אצלנו אין הבדל בין
דת ולאום. הסמלים הדתיים הם בעצם סמלים לאומיים.
הטלית היא דגל. כל יהודי העולם, כל השייכים לעדה
הדתית היהודית — הם הלאום היהודי.
אפשר היה לסלוח לאבות־הציונות אילו היתה זאת פשרה
זמנית. אילו נקברה פשרה אומללה זו ברגע שנוצר
בארץ־ישראל מיבנה לאומי חדש. או אילו, לפחוף, היו
שמים קץ לשקר זה ביום שנולדה מדינת׳ ישראל.

אולם כיום שהוקמה המדינה היו כני האומה
החדשה עסוקים בשפיכת דמם מדן ועד כאר-
•טבע. דמות המדינה ונוסח חוקיה נקכעו על
ידי העסקנים הציונים. המישטר הציוני, על
השקפותיו ומפלגותיו, הפך למישטר המדינה.
כך הונצח החטא הקדמון בחיי המדינה. בית־הימשפט העליון
הופקד על שמירתו. התוצאות מסוכנות למדינה.

היא שייכת למי שאינו רוצה לחיות כאן, שאתו
מוכן לקשור את גורלו בגורלה. אכל היא
אינה שייכת למי שרוצה דחיות ולמות למענה.
כך אומר החוק.

* הו מצב אבסורדי, מצב שאין הדעת יכולה לסבול
| אותו לאורך ימים. הוא מחייב אתנו לחזור ולתבוע
הפרדה חדשה והגדרה ברורה.
האח דניאל תבע כי יכירו בו כ״יהודי״ — כי זה המושג
המופיע בחוק השבות. אולם היהדות אינה יכולה
להיות שם של שותפות דתית ושל שותפות לאומית בעת
ובעונה אחת. הלאום הזה, אשר האח דניאל שייך אליו,
מוטב לקרוא לו בשם נפרד. על כן אנו קוראים לו ״עברי״

— כשם שהדבר נעשה בתנ״ך( .איננו קוראים לו ״ישראלי״,
כי ישראלי, אזרח ישראל, הוא גם בן האומה הערבית
הפלסטינית, הממלא את חובותיו האזרחיות במדינת ישראל).
עברי הוא אדם המזדהה עם האומה העברית, עס תרבותה
ועם שפתה, הדבק במולדת העברית, הקושר את גורלו
אל גורלה, החי את חייה והנושא בעול מלחמת קיומה.

זוהי הגדרה לאומית, מולדתית, רצונית. וצודק
השופט חיים כהן, בהחלטתו שתאיר לדורות,
כקכעו בי כל הרוצה׳להשתייך ללאום
ככנות, הריהו שייך אליו.
יהודי הוא אדם השייך לשותפות ההיסטורית של העדה
היהודית, הממלא את מצוות הדת היהודית, המאמין באמונה
היהודית, או שנשאר דבק בה באופן סביל, על־ידי אי־המר־תה
באמונה אחרת, או אי־פרישתו ממנה באופן פעיל. אפשר
להצטרף לשותפות זו על־ידי ברית־מילה.
הפרדה אינה התכחשות. רוב רובם של י העברים הם
יהודים, כשם שחלק מן היהודים הם עברים. הזיקה ההדדית
היא עובדה נפשית ומעשית. אך שני המושגים הם
שונים, וההבחנה הנקייה תהיה לטובת שניהם.

אפשר להיות יהודי בבל מקום כעולם. אפשר
להיות עברי רק כמקום אחד כעולם :
כמולדת העברית.
זוהי הגדרתנו שלנו. לפיה, האח דניאל הוא עברי
קאתולי. ברוך בואו לקד,לנו — יגידו המישטר הקיים וחוקיו
כאשר יגידו. המישטר יחלוף — אך האומה תישאר.

במדינה

כ 5הונויות שטורות
• צפוי סיכוב משפטי חדש כשאלה מיהו יהודי. אחרי פסקי
הזין של הרוב בבית־המשפט העליון הקובע ני המומר דניאל רופאייזן שוב
אינו יהודי לפי חוקי המדינה, תבוא יוזמה לעריכת משפט חדש בנושא זה.
היוזמה תבוא מצדדים שונים, כולל חוגים המקורבים לדויד בן־גוריון, שטרם
ויתרו על הרעיון כי יש מקום להפריד בין דת ולאום בזהות היהודית. בך
גוריון !עצמו לא הסתיר את אכזבתו מפסק־הדין, ואין זה סוד כי דעת־המיעוט
שהובעה בפסק־דינו הנפרד של חיים כהן היא הקרובה לרוחו. מאחר שבדיון
בבקשת רופאייזן השתתפו חמשה שופטים, אין מקום לדיון חוזר. אולם אין
זה מונע שבית־המשפט העליון, בהרכב אחר, יחזור לדון בשאלה זו, אם
תוגש לו בקשה של מומר אחר. אותם חוגים שטרם התייאשו מההפרדה בין
דת ולאום מקווים כי בהרכב אחר, עשוי להיווצר רוב מסביב לעמדה שהובעה
על־ידי השופט כהן. תקות מגישי הבקשה החדשה היא בעיקר לזכות בפסק־דיו
נגדי, שימנע מתן מעמד של תקדים בלעדי לפסקיהדין הראשון.

גורם נוסף שידחוף בכיוון זה
היהודית

דעת־הקהל

בארצות־הברית,

ו עיקרן סחדה

:התגובה השלילית הצפויה מצד רוב
ומצד

כמה

העתונים

(המשך מעמוד ד)

ביותר. כי לראש־הממשלה אין שום מושג
בענייני רדיו, אף שהוא אינו זו ממקום
למקום ללא מקלט צמוד. צורת התערבותו
הגסה והשרירותית (ראה להלן) בעניין הכפוף
לו רק מבחינה מינהלית, הזכירה
מישסרים מנוונים בהם היתד. כל קפריזה
חולפת של השליט לחוק המדינה.
חדשות ק! ל ישראל אינן נכתבות בזנבות
של חמורים, אך לעיתים נידמה כי
כישכוש זנבו של חמור סביר לא פחות
מן הדרך בה מתקבלות החלטות במדינת
ישראל.

האמריקאים

החשובים ביותר, המצטיינים כתומכים העיקריים בהפרדת הדת מן ׳המדינה
בארצות־הברית.

לעומת זאת אין לצפות ליוזמה תחיקתית כנושא זה ככנסת,
משום שמפא״י לא
תרצה להחריף את
יחסיה עם הדתיים.
• לוי אשכול ישתלט
סופית על מוסדות
מפא״י. עם הקמתה

הכל דמה למחזה היתולי, על הנעשה
ברפובליקת־בננות מרכו־אמריקאית.
בחדרו של ראש־הממשלה ושר־הבטחון
התכנסו עוזריו, נערי־חצרו ומנהלי שרות־השידור
שלו. מכונת־הקלטה השמיעה גיר־סר.
של מהדורת חדשות. כל הנוכחים נעצו
את עיניהם בשליט הזקן, כדי לתפוס כל

של לישכת־המזכירות החדשה,
שבראשה יעמוד הוא,
יהפוך אשכול, למעשה, ל־בעל־ההשפיעה
החזק ביותר
במרכז מפא״י. הוא ישתדל
לגשר בין המזכיר ראובן
ברקת לבין ראש הגוש שרגא
נצר, אס ני ׳צדד יותר
בברקת. הוא גם לא יימנע
מהתנגשות ישירה עם בן׳
גוריו! /כאשר יעשה נסיון
רציני להחזיר למעמד בעל־השפעה
במפלגה את משה
שרת. מאידך עלולים להח־ריף
היחסים בינו לבין שר
החקלאות משיה דיין.

• מסתמן פלירט כין
מפא״י והליכראלים.
הפותחת במגעים תהיה הפעם
מפא״י, תוך כוונה ברורה

להפחיד

העבודה,

ולהרתיעה

אחדות־מפני

צעדים

עצמאיים בעניין ה־מימשל
הצבאי. ואילו הליברלים!
,עם רצונם להצטרף
לקואליציה הממשלתית, יגלו
עמדה נוקשה וזהירה כלפי
נסיונותיה של מפא״י, כל
עוד לא יוברר לחלוטין כי
נסיונות אלה אינם תכסיס ריק.

״וזרשגוז \זשנו\ז \זשנו!״

• מזכיר ההסתדרות אהרן כקד יא יהיה מוכן להופיע כעיני
הפועלים כמכצע־יחיד של מדיניות־השכר של מפא״י. הוא מוכן

אומנם לקבל את מדיניות־העזכר, לפיה יוקפאו השפר והמיסים למשך שניה,
אולם ידרוש כי ראשי מפלגתו יעזרו לו להסביר את המדיניות לריכוזי הפועלים.
בראש וראשונה: הוא ידרוש כי דויד בן־גוריון ולוי אשכול יופיעו לציז־י
באסיפות־הסברה לפועלים.

• הסכם חדש כין מפא״י והדתיים יתכצע כקרוכ:

תמורת

הסכמת מפא״י לבחירת רבנים ראשיים הרצויים למפד״ל, יסכימו הדתיים־
לאומיים לשתף את מפא״י בכל המועצות הדתיות. על פי הסכם זה יחולקו
__ דבר שיבטיח לראשונה לגורם
המועצות בין המפד״ל ( )6070 ומפא 40
לא־דתי השפעה ניכרת על מוסד החולש על תקציבי השירותים הדתיים, החל
בשחיטה זכלה במינוי רבנים מקומיים. הרב הראשי יצחק נסים, הקרבן
׳הראשי הנ)יועד של הסכם זה, ינסה לקוסם את הרבנים נגד ההסכם.

• צפויה תסיסה עדתית מחודשת, אחרי כפירתו של כן־
גוריוןכצורךבמיזוג ״ עדות. אותותיה הראשונים יינתנו בתוך צמרת
העסקנים הספרדיים של מפא״י. בין היתר: היתערערות מעמדו של שר־הדואר
אליהו (<1שון, ושל יועץ ראש־הממשלה למיזוג גלויות, אנדרה שוראקי. בשלב
נמוך יותר: הלחץ שיפיעיל מרכז מפא״י על ראש המועצה המקומית אשדוד,
יוצא־מצרים ראובן חיים, להתפטר מראשזת העיר ׳המתפתחת מפני ״שאינו בעל
רמה מספקת״.

• חנוך גכתון יתמנה לציר לענייני הסברה כוושינגטון,
תואר שאין לו תקדים בשרות־החוץ הישראלי, וכמעט גם לא בשרותי־חוץ
אחרים. יהיה זה שכרו של גבתון עבור הסתלקותו מן המרד בטדי קולק,
שהתבטא (בין השאר) בהודעתו שחזר בו מהתפטרותו היהפגנתית.

העוויודפנים חולפת.
היד. זד. ביום הראשון, בשעה שש.
ראש־הממשלה עמד להחליט מה יישמעו
אזרחי־ישראל במקלטיהם, בשעה תשע באותו
ערב.
הודעה כהולה א /מהדורת־החדשות
המשולבת של השעה תשע היתר. גאוות
קול ישראל. כבר לפני שנד, התגבש הרעיון
להעביר את מהדורת־החדשות הנוקשה,
בעלת המתכונת המיושנת, לשיטה המודרנית,
הנהוגה בארצות־הברית. נערכו נס־יונות,
הוקלטו כמה מהדורות־לדוגמה. אולם
הוחלט לדחות את הנסיון, כי השרות היד,
עסוק בגיבוש הגל הקל, לא רצה לתפוס
מרובה.
לפתע, בראשית חודש אוקטובר השנה,
באה הודעה בהולה ממשרד ראש־הממשלה :
להנהיג את המהדורה המשולבת החל ביום
4בנובמבר, יום התחלת לוח מישדרי־החו־רף.
המחליט: טדי קולק, הממונה על
קול ישראל בתור מנהל משרד ראש־הממ־שלה,
והרואה עצמו כשר־התעמולה הבלתי-
רישמי של המישטר.
מה הביא להחלטה הפתאומית? באותה
שעה כבר עסק טדי בתוכניתו להכניס את
הטלביזיה דרך הדלת האחורית. על כן היה
מעוניין כי אנשי קול ישראל יתחילו להתאמן
במהדורת־חדשות משולבת, הנהוגה בכל
שירותי־הטלביזיה בעולם.
כך החלה המהדורה ללא הכנה מספקת.
בימים הראשונים היתד. לקוייה מבחינות
רבות, אולם היא השתפרה בהתמדה. כעבור
חודש כבר ׳כללה. המהדורה. הקלטות

חיות מצויינות מן הנעשה בארץ, אם כי
דברי־הפרשנות מחוץ־לארץ היו עדיין מסורבלים
למדי. האזרחים התרגלו מהר לשיטה,
החלו, ברובם, לחבבה.
הודעה כהודה כ /ואו באה הודעת־הפתע
השניה. ביום השלישי בשבוע שעבר
הגיעה פקודה להפסיק את המהדורה
המשולבת החל ביום החמישי.
בשירות־השידור, שמיטב כוחותיו עסקו
במהדורה זו• ,גרמה ההודעה לתדהמה גמורה.
איש לא הבין את נימוקיה. איש גם
לא הבין מי בדיוק יזם את האיסור החרש.
למעשה היתר, הפקודה שילוב של כמה
וכמה גורמים, שיקולים ואישים. בין השאר:

קפריזה ירחמיאלית אישית לגמרי
של דויד בן־גוריון, בהשפעת אשתו פולה,
מתוך הרגשה כי המהדורה החדשה אינה
שמרנית די־צורכה.
#התנגדותו של בן־גוריון לשיטה המחייבת
את השדרנים להשמיע בגוף מד-,
דורת־חדשות, למשל בקטע על דיוני הכנסת,
את קולם של אנשים כמו מנחם
בגין ומשה סנה.
נקמה של טדי קולק באנשי קזל
ישראל, שניהלו תעמולה נגד הקמת הקולקטי בי החינוכי באיצטלה הרוטשילדית.
חששו של קולק מפני התעצמות קול
ישראל, והחלטתו להכניע את הצוות.
קרוב לוודאי כי בהשפעת־גומלין זו קבעי׳
בעיקר כוונתו של קולק. כמו תמיד,
ידע טדי הגמיש לסבר את אוזנו של הזקן,
המנותק מכל מגע בלתי־רצוי.
מהדורה לאיש אחד, המכה העיקרית
נפלה, כמובן, על ראשו של מנהל
השרות: חנוך גיבתון (לשעבר אובסיאנ־קו)
,יליד פולין ובוגר האוניברסיטה העברית,
שהחל בדרכו עוד בקול ירושלים
המנדטורי. גיבתון בן ה־ 44 התקשר מיד
עם ראש־ד,ממשלה.
ראש־ד,ממשלה נאות ברוב חסדו לדחות
את ביצוע גזר־הדין, קבע ישיבה ליום הראשון.
הוא הבטיח להקשיב עד אז לכמה
מהדורות, וביחוד למהדורת יומן השבוע.
כן דרש כי לישיבה יביאו אנשי־השידור
כמה הצעות מוקלטות של מהדורת החדשות
לאותו ערב.
באולפני קול ישראל נעשתה עבודה קדחתנית.
יומן השבויע צוחצח במיוחד, הותאם
כולו לאוזנו של מאזין אחד: ראש־הממשלה.
גם מהדורות השעה תשע הוכנו
בהקפדה, תוך השמטת כל קטע קליל, ושימת
הדגש על ידיעות רציניות שימצאו
חן בעיני דויד ופולה.
23 דקות. ביום הראשון התכנסה הישיבה
באווירה של מתיחות עליונה. במשך
23 דקות הקשיב ראש־ד,ממשלה למהדורה
המשולבת. ואז פסק :״לא !״
גיבתון וחבריו ניסו באופן נואש לשכנעו,
אך בן־גוריון כבר הפליג בספירות
אחרות, קרובות יותר לאפלטון ולחינוך הדור.
בינתיים
גברה המתיחות במשרדי קול
ישראל, שם לא ידעו את התוצאות. בשעה
8.30 טילפנו לגיבתון, שלא חזר עדיין,
וזה הודיע את הבשורה השחורה.
ככל שקרבה השעה ,9כן גדלה המבוכה.
האם להודיע למאזינים מה קרה?
הוכנו כמה משפטים של הסברה, שהיו
צריכים להיות משודרים בראש המהדורה,
אך לא נמצא איש שיוכל לאשרם לשם
שימר.
וכך, בשעה ,9שמעו האזרחים המופתעים
מהדורת חדשות בנוסח המשעמם הישן,
ללא שום הסבר על גורל המהדורה
המשולבת. כי כך רצה דויד בן־גוריון.

מנעו!
חבר • ה צי ר
אין זה בלתי־רגיל במדינה שאדם מתפטר
מהתפטרותו. כאשר עשה זאת השבוע
חנוך גיבתון, מנהל שרות השידור (ראה
לעיל) ,לא הפתיע הדבר איש.
גיבתון הודיע על התפטרותו לפני כמה
ימים, בעת הוויכוח הסוער על הקמת
הטדיביזיה מחוץ לכותלי קול ישראל. כאי
בנל מחדורה עסקו, בדרך כלל, סט־כוונה
איש. הצוות כולו כלל את חנוך
גיבתון, שעסק בתיכנון ובביצוע ; מנהל
חטיבת החדשות עמוס גורדון; פגנו יצחק
גולן; וכן יורם רונן, חגי פינסקר, ירמיהו
יובל, מיכה שגריר, יגאל לוסין, יוסף שריד,
חיים. יבין, גד לוי, יהושע זינגר, אפריים
להב, דניאל הרטוב, ורדי בן־יעקוב ורפאל
אלדור,

היזנולט חדה 1316

חבוי אייכמן נקמו את
ך* נאצים של ארגנטינה היו שוב ב!
| חדשות בשבוע האחרון. בעצרת האו
ם העז נציג סעודיה, אחמד שוקיירי,
לברך את ארגון טקוארה ולדרוש כי האו״ם
יקח אותו תחת חסותו. בבואנום־איירם עצמה,
ערכו 500 נאצים, במדים החומים של
קלגסי היטלר, מיצעד במרכז העיר. ואילו
מניו־יורק הגיעה ידיעה, כי הפיהרר האמריקאי,
לינקולן רוקוול, מארגן כינוס נאצי
בינלאומי, שייערך בבואנוס־איירם, ב־.1963
לכל אלה יש להוסיף את סיפור־הזוועה,
הקשור בשמה של נורמה מירטה פנחרק.
הנערה היהודיה בת ה־ 16 נעלמה מבית
הוריה לפני ששה חודשים ונמצאה הרוגה
כעבור שבועיים. אולם רק עתה החלה הע־תונות
הארגנטינית מדברת עליה בהרחבה,
ותובעת פעולה משטרתית לשם הענשת הרדו
עתה לתחיה? כי רק עתה סולק מפקד
רוצחים.
העתונים גם לא השאירו ספק במי הם משטרת בואנוס־איירס, שהיה ידוע כתומ־חושדים:
חברי טקוארה, שחטפו ורצחו או־ כם של הנאצים, ויש תקווה שיורשו לא
תה כנקמה על תליית אייכמן. מדוע התעו־ יחפה עליהם.

כו נראתה גונתה של!ורמה כאשר!הגלתה אחו׳ החטיפה

חננך פנחרק מכסה את עיניו במטפחת, בתוך מכונית
ך \ 1ך
1 1 .4 1 .1 1 1 _11 \ 11 המשטרה אטר החזירה אותו הביתה. זה עתה זוהתה
געית בתו, אשר נרצחה בידי נאצים בארגנטינה, בתגובה לתלייתו של הצורר אייכמן.
שר ירדד, על שירות־השידור סטירודהלחי
המצלצלת של הפסקת מהדורת־החדשות המשולבת,
היה ברור לכל כי החלטת ההתפטרות
תחריף.
תחת זאת קרה ההיפך: גיבתון הודיע
שאינו מתפטר.
תת־קומיפר. עובדי קול ישראל, שהתכנסו
ביום השני כדי לדון איך להגיב
על הפסקת המהדורה המשולבת • ,שמחו
על החלטה זו. כי בינתיים כבר נודע מי
יבוא במקום גיבתון: שמואל בנדור, לשעבר
סגן מנהל בית־הספר הריאלי בחיפה,
כעת מנהל מחלקת מערב אירופה במש־
!רד־החוץ. בנדור, שנילווה לבן־גוריון בס־
,׳יורו הסקנדינאבי, אינו ידוע בחוגי השיזור,
אך צורת המינוי נתנה מקום לחשש
כי ישמש מעין קומיסאר של קומיסאר —
!משגיח של טדי קולק.
י! ושהחליטו ברוב דייעות שלא לקבל
את ההצעה הקיצונית לערוך שביתת־מחאה
של שעתיים, הסתפקו בקבלת שורת הזזל־וטות
מילוליות.
!העולסמזזה 1*18

אולם בהמשך האסיפה נסתבר כי אי־ההתפטרות
של גיבתון כלל אינה תוצאה
של החלטה להנהיג את מאבק עובדיו. נימוקה
היה דווקא הפוך: גיבתון רצה
לפייס את טדי קולק, שלא היה מעוניין
בהתפטרות הפגנתית ברגע זה (ראה תצפית).

ם פ לגו ת
אין־ לארע שזרו מ ח
״נילחם בהיטלר כאילו לא היה הספר
הלבן, ונילחם בספר הלבן כאילו לא היה
היטלר!״ כך הכריזה הסוכנות היהודית,
בהנהגת דויד בן־גוריון, בפרוץ מלחמת-
העולם השניה.
היה זה ניסוח מבריק — אולם הוא בא
להסתיר מציאות הפוכה. במשך כל ימי המלחמה
לא לחמה הסוכנות בספר הלבן,
אלא עזרה להסגיר לוחמים לידי הבריטים.
וכל אותו זמן גם לא לחמה הסוכנות באופן
עצמאי בהיטלר. כפי שנסתבר במשפט
אייכמן, לא עשתה מאומה להצלת יהודי-
אירופה לאירגון בריחה המונית וחבלה.
מה שעשתה הסוכנות, נהסווזזת אותה

ך ורמה היתה בחורה נאה ומלאת•
חיים, שעמדה להתקבל כסטודנטית באוניברסיטת
בואנוס־איירם. ביום בו התפרסמה
הידיעה על תליית אייכמן הודיעה
נורמה להוריה, שהיא יוצאת להצטלם בשביל
התעודה לאוניברסיטה .״אחר־כך אלך
למורה לאנגלית ואחזור בערב.״
היא לא חזרה. כעבור שבועיים גל ה
שומר־שדות של הפאקולטה לחקלאות גוויה
נשית, שקועה בבוץ. ההורים לא הצליחו
לזהות את נורמה. רק רופא־השיניים המשפחתי
קבע, כי זוהי הבת האבודה.
בדיקת המשטרה העלתה שהמוות נגרם
על־ידי חניקה. אך לפני כך הוכתה קשות
במקל ובשוט, נאנסה על־ידי מספר גברים.

בתוך הקהילה היהו־ץ
ג*דון $עונת! ,
דית נפוצה הסברה, כי הנאצים רצו
להוציא מפיה סודות על הטמירה, כפי
שנקראים הצעירים היהודיים השומרים על
בתי־כנסת, מועדונים יהודיים ובתי־ספר עבריים
מפני התקפות הנאצים. אולם הורי
הצעירה הודיעו שהיא לא היתר, מעורבת
בשום פעולה כזו.
כתב אל-מונדו, אחד העתונים הרציניים
של ארגנטינה :״נורמה מירטה פנחרק,
אותה צעירה יהודיה מסכנה, נרצחה בלי
שום ספק ונחטפה על־ידי אותם ארגונים
פשיסטיים, הפועלים בחופש גמור בבוא־נוס־איירס.
היא היתה אחד הקורבנות שנפלו
במסע של נקמת־דמים כביכול, בגלל
הוצאת הצורר אייכמן להורג במדינת ישראל.
כבר נמסרו למשטרה פרטים על מס־פר
חשודים, השייכים לטקוארה — אבל
השפעות מסויימות מנעו עד כה פעולה
נגדם.״
סיסמה, היה להשתעבד לבריטים.
השבוע השמיע אחד מ״אכל

מנהיגי אחדוודהעבודה סיסמה דומה. הכריז
מזכיר המפלגה, ישראל גלילי, בישיבת
מרכז אחדות־העבודה :״אנחנו רוצים להשיג
את ביטול המימשל הצבאי, אבל מבלי
לערער את יציבות הממשלה!״
דויד בן־גוריון כבר הכריז כי כל פעולה
לביטול המימשל הצבאי תביא אוטומאטית
להתפטרותו, וממילא לפירוק הממשלה.
משמע שיש רק דרך אחת לשמירה על
״יציבות הממשלה״ :לוותר על כל פעולה
לחיסול המימשל.
ולזאת, כנראה, התכוון ישראל גלילי.

ש חו ר ב שני, לשחור
הטלפון צילצל בביתו של ח״כ בנימין
שחור, בשדרות סמאטם בצפון תל־אביב.
ידיד הודיע למושך־החוטים הראשי של
המפלגה הדתית־לאומית, כי קרא זה עתה
ידיעה על אפשרות מינויו כסגן שר הדתות.
הרעיון לא היווה חידוש לגבי
שחור. הוא רק הופתע לשמוע כי דבר כמוס

סיים העתון :״האם תפעל עתה המשטרה
ללא משוא־פנים?״
היתר, זו שאלה אותה העלו גם רבבות
יהודי בואנום־איירם.

זיהוי הגופה ״״

אחרי שאפילו הוריה לא הכירו את הגופה.

אצלו זכה לכותרת רעשנית.
הכותרת התנוססה בראש עמוד של הבוקר.
היא סיפרה על כשלונו של שר הדתות זרח
ורהפטיג במילוי תפקידו, ועל סיכוייו של
שחור להתמנות כסגנו. בידיעה עצמה סופר,
כי מאז שנכנס לתפקידו הספיק ורהפטיג
להסתבך בכמה פרשיות מסעירות כמו בני׳
ישראל והבחירות לרבנות הראשית. לעומת
זאת לא הצליח להשתלט על מנגנון המשרד,
נאמר עוד, כי כמוצא יחידי של המפד״ל
לצאת מן המצב שנוצר, הועלתה האפשרות
למנות כסגן־שר את חבר־הכנסת הנמרץ.
כי מה שסופר בעתון היה אמת. ודווקא
משום כך נעשה לבנימין שחור שחור־בעי־ניים.
כי גם אמת טובה בעיתה. לגבי
שחור היתד, זו אמת מוקדמת מוי, שאיימה
לחסל תוכנית שנרקמה על־ידו ביסודיות
רבה, במשך חודשים ארוכים.
מי הדליף 7מאז הורכבה הקואליציה
האחרונה, בה זכה יצחק רפאל למעמד של
סגן שר־הבריאות, היה ברור לבנימין שחור
( )43 כי שוב לא יתכן שהוא ישאר ח״כ
אפור — דבר המעמיד אותו, בהכרח,
(המשך בעמוד • )8

במדינה

אנ שי עסקים
נפגשים
ב״שרתוך׳

(המשך מעמוד )6

מתחת לרפאל. לאיזון המצב ראה לפניו
רק מוצא אחד: מינויו לסגן של שר הדתות.
אולם ורהפטיג לא ראה את ההצעה בעין
טובה. למשפטן נמוך־הקומה וחריף־השכל
נראה היה, כי יצליח להשתלט בעצמו על
המבוך של משרד הדתות. הוא רצה גם
לזכות ביוקרה בלעדית בתוך המפלגה על
הצלחה זו.
בנימין שחור המתין בסבלנות. הוא לא
היה צריך לחכות הרבה. תוך תקופה קצרה
החלו מסתמנים הקודים הראשונים לחוסר-
היכולת של ורהפטיג במשרד הדתות. במסדרונות
המפלגה החלו מתלחשים על הצורך
לעשות משהו. שחור הוסיף להמתין
בקורירוח. היה ברור לו שכל יום נוסף
של סבלנות רק מקרב אותו למטרה הנכספת.
הפירסום
המוקדם חשף בבת אחת את
השאיפה הנסתרת. עסקנים שעקבו באדישות
אחר הסתבכותו של ורהפטיג ניעורו מאדישותם,
מול האפשרות שעסקן אחר ייהנה
מכשלון זה. סיסמתם כיום היא: לעזור
לשר הדתות להשתלט על משרדו, כדי שלא
יהיה זקוק לסגן.
הדבר היחידי שנותר לבנימין שחור היה
לגלות מי מאנשי־סודו הדליף את הידיעה
בטרם עת.

ארוחות קלות
במזנון החלבי המשובח תבחר
מן המבחר של מעדני חלב
ללא הגבלה *— 10.ל״י בלבד
בשעות 2.30—1.00 בצהרים.

ארוחות בשר מלאות
מבחר גדול של מעדני בשר
באולם אוכל מפואר, נוח וממוזג
אויר, במחיר * 6.50ל״י מנה
עקרית.
פגישות חדרי אוכל פרטיים ונפרדים
לפגישות עסקים סגורות עם
שרות הגשה מהיר ומסור,
מחירים נוחים.

התיי שבות
חבלחד עו

חדרי עבודה
חדר עבודה נוח וממוזג אויר
עומד לרשותך לעבודה ולקבלת
אורחים במחיר •— 12.ל״י.

טד לקנו־מנהל
כללי

ח לון שו תון ת ל אני ב
* לא כולל דמי שרות ומסים.
כרטיסי הדיינרס קלוב יתקבלו ויבובדו בכל שרותי המלון.
גורוון לבינסון אילון

הג ד לוי דו:

7לסחמי ^י ־ ־כדך ל ר ^7ז 1פייגן

השיב לו בהתרגשות שט• אל דיין מנהלל:
״להחזיק מתיישבים בבשור ללא מים —
זה עינוי!״
דיין שב־השיער ידע, מן הסתם, כי בנו,
שר החקלאות משה דיין, יאשר בסוסו של
דבר את תוכניתו של אשכול. הדבר לא
הפריע לו להצטיין כאחד המתנגדים העיקריים
.״להשקות עצים בחזון — זה קצת
קשה,״ הטיח בפני וייץ. ועוד :״איך מגיעים
לרמת־חיים גבוהה יותר ללא מים? אני
לא ראיתי פטנט כזה !״
אבל, לאמיתו של דבר, לא הציע רענן
וייץ ליישב את הבשור ללא מים. לפי תוכי

עוזריו הקרובים של לוי אשכול ידעו,
מזה שבועות רבים, שהאיש הגדול כועס.
הרגיז אותו הרעש שהוקם סביב עיר הנגב
החדשה, ערד. שר האוצר לא הסתיר את
דעתו, כי כל הפירסומת והרימום הגיעו,
ביתר הצדקה, לתוכנית התיישבותית אחרת,
שהוא עצמו נחשב כאביה הרעיוני, תוכנית
זו: יישוב חבל חדש בישראל, חבל הבשור.

התוכנית הגה שר האוצר, בתוקף תפקידו
השני: ראש מחלקת ההתישבות של
הסוכנות .״היום, לאחר שאנו נמצאים כבר
בעשור השני וביצענו את עיקר המשימה
של קליטת מיליון עולים,״ הכריז ,״מצווים
אנו להתמסר לחינוך חלוצי מוגבר בקרב
הדור הצעיר. מצויים בערים עשרות אלפי
בני נוער שטרם קבעו את עתידם, ושאין
הם יודעים אנה יפנו בפני צעירים אלה
חייבים אנו להעמיד אתגר חדש, פעולה
שתביאם למיצוי עצמיותם ויכולתם.״
בקיצור: להקים חבל ארץ שלם, שיכלול
משקים, כפרים, מיפעלים ואפילו עיר בת
50 אלף תושבים.
מומחי המים מסתייגים. החבל החדש
אינו מצטיין בתכונות טופוגראפיות
מיוחדות. אין לו גבולות טבעיים. תחומיו
נקבעו על־ידי מחלקת ההתיישבות רק לצורך
תיכנון ההתיישבות החדשה, והם
כוללים כ־ 733 אלף דונם, המשתרעים פחות
או יותר מדרום־מזרח לרצועת עזה.
כאשר השמיע אשכול — ועמו מנהל
מחלקת ההתיישבות, ד״ר רענן וייץ — את
בשורת הבשור, עורר הדים שליליים למכביר•
טענו שוללי הרעיון :״אין הצדקה
להקים אזור התיישבותי חדש, כשההתייש־בות
הקיימת לא התבססה!״ לחיזוק טענתם,
ציטטו מספרים 800 :יחידות חקלאיות עדיין
פנויות בהתיישבות הצעירה, ארבעה כפרים
ריקים לחלוטין, אלפי איכרים מצפים עדיין
להשלמת מיכסות המים והקרקע שהובטחו
להם, חיים ברמה ירודה כי עדיין אין
בידם כל אמצעי־הייצור הדרושים.
כל זה, כמובן, מבלי לדבר על בעיית־הבעיות
של ההתיישבות בארץ: המחסור
במים. מסתבר, שגם לאחר שיושלם מיפעל
המוביל הארצי, לא תהיה בו טיפה אחת
של מים להשקיית הבשור. כל המים שיוזרמו
בו כבר חולקו ליישובים הקיימים —
וגם עבורם אין הם מספיקים.
עובדה היא, שמכל המסתייגים מתוכנית
הבשור, היו מומחי־המים של תה״ל התקיפים
ביותר.
הרמז של אשכול. התוכנית הספיקה
כבר לעבור כמה שלבים של דיונים וביקורת
במוסדות החקלאיים. כאשר קם \ ענן
וייץ• במרכז החקלאי להסביר מדוע נחוץ
הבשור מבחינה משקית, סיים בקריאה ציונית
נלהבת :״צריכים להוכיח שהמיפעל
הציוני טרם הסתיים!״
• בנו של ראש חינהל הנזקרקעיס י ו רף
וייץ ואחיו של ראש מחלקי! היישור שרון
וייץ.

חבל בשור
בשורה חדשה

ניתו יצריך ישובו המלא של הבשור 135
מיליון קוב מים לשנה. אולם מאחר שההתיישבות
תבוצע שלבים־שלבים, תספיק
לביצוע השלב הראשון הקצבה של 30
מיליון קוב מים. הוא היה גם מוכן להציג
חישובי מומחים, שאפשר למצוא את כמות
המים הזאת מבלי לפגוע בהתיישבות הקיימת.

תוך הויכוח הסוער הזה השליך לוי
אשכול — הפעם כשר־האוצר של מדינת־ישראל
— את הרמז, כי לא יוכל לגייס
השנה כל הכסף הדרוש לביצוע עבודות
המוביל הארצי. הרמז עורר את רוגזו של
משה דיין.
השבוע התכנס המרכז לתיכנון חקלאי,
המורכב מנציגי משרד־החקלאות ומחלקת־ההתיישבות
של הסוכנות, לדון בתוכנית
הבשור. הוא החליט• להקצות את 30 מיליון
המ״ק המבוקשים, להתחלת ההתיישבות.
משה דיין, יושב־ראש המרכז, מיהר לאשר
את ההחלטה. כעבור יום חזר בו אשכול
מן הרמז העכור, נתן להבין כי לא יהיו
קשיים במימון המוביל הארצי היקר כל־כך
לדיין.
העונות המתות. בכל זאת, מבעד
למליצות ולחזון, הזדקרה בכל רצינותה השאלה
הפשוטה: האם יש הצדקה להרחיב
את ממדי החקלאות? שהרי כבר עתה שומע
האזרח על עודפי ייצור חקלאי, ועל מתן
סובסידיות שמנות. מה יקרה לאחר ההרחבה?
ע׳ו כך מוכן רענץ וייץ לענות בתוקף:
יש מקום להרחבה. בחוברת שלו, העומדת
להופיע בקרוב, הוא אף טוען, שיש לצפות
לגידול של ״ 407 בהיקף החקלאות הישראלית,
תוך העשור הקרוב. הוא מבסס
את תצפיתו על שני גורמים: עליית הצריכה
והגדלת הייצוא.
הוא ידוע כמשוגע לעקרון ״העונות המתות״
של החקלאות האירופית, בהן דווקא
שוררים בישראל תנאים אקלימיים מצויינים.
בעונות אלה יכולה החקלאות הישראלית
לספק כמויות בלתי־מוגבלות כמעט לשוק
האירופי. חבל הבשור מסוגל להפוך אסם־
ייצוא לאירופה.
על סיכוי זה מוכן הוא להניח את כל
עתיד הבשור — ובמידה לא קטנה גם
עתיד המשק הישראלי כולו.
יהיה זה משק בעל צביון חקלאי יותר
מאשר הוא כיום. כי לפי חישובים של
אשכול, אין ישראל הענייה בגלמים יכולה
לפתח משק תעשייתי מובהק. על כן חייב
חלק ניכר מאוכלוסייתה להתפרנס מן האדמה.
כיום מגיע חלק זה ל־ ; 1670 בעתיד
עליו לעלות לכדי .227,
חבל הבשור הוא הצעד החשוב הראשון
בכיוון זה.
העולם יחזה 1318 .

סננה חדשה צכו״ה רדמוקואסיה הישואדית -השימה שר
מישאדי־זזעס, שהומצאה על=יד יורשיו שר הוודו הצרפתי
^ יתושעקץ את מר דויד בן־גוריון. זוהי רק עקיצה ראשונה, קטנה. אבל הניסיון
ן 1מלמד שכאשר עוקץ היתוש את האחד־בדורו, סופה של המדינה כולה לחלות בקדחת.
על דבר העקיצה נודע לראשונה בשבוע שעבר. אז, בהפליגו בדברי חזון וקפריסה בפני
עורכי היומונים, הזכיר מר בן־גוריון את רעיון מישאל־העם. וראה זה פלא: האיש, אשר
לפני תריסר שנים גינה את הרעיון הזה כתחבולה פאשיסטית, העלה אותו עתה על נס.
מר בן־גוריון אמר כי מישאל־העם הוא הפתרון הנכון לשאלת המימשל הצבאי, ואולי גם
לשאלת שינוי שיטת־הבחירות. אולם לרוע המזל, ולמרבה הצער, רק רוב הכנסת רשאי
להחליט על עריכת מישאל־עם כזה. ובשתי סוגיות אלה הרוב פוחד מפני הכרעת העם.
חוזת־דעת זו היתר, המשך ישיר לנאומו הקודם של ראש־הממשלה בכנסת, בו אמר כי
לא הכנסת תכריע בדבר קיום המימשל הצבאי, אלא ״העם יכריע״ .מה יש ללמוד מכך?

אודי אבנר

ראשית: מישאל־העם, שהיה לשעבר רעיון מתועב, הפך עתה רעיון כשר למהדרין,
ביטוי עליון של הדמוקראטיה הצרופה.
שנית: ראש־הממשלה סבור כי בשתי בעיות אלה, מישאל־העם הוא הפתרון הנכון.
שלישית: הדבר אינו מעשי כרגע, כי עדיין אין רוב בכנסת שיחליט על כך.
דווקא הנקודה השלישית היא המדאיגה. הנסיון מלמד שכאשר ראש־הממשלה ושר־הבטחון
רוצה במשהו, סופו של הרוב להימצא. זוהי רק שאלה של זמן ושל מחיר. עוד חוק־חזירות,
עוד חטיפת־יוסלה, עוד איום בפירוק הקואליציה — ולאט־לאט נימצא הרוב הדרוש.
על כן מוטב שנעמוד על המישמר. היתוש עקץ — וחיידקי המחלה מתפשטים במחזור
הדם. הרגע הנכון להתמודד עם הרעיון החדש, לפרק אותו לגורמיו, הוא עכשיו.

הפאשיסט הראשון בהיסטוריה

^ ויבייאבומ מישאלי־העם המודרניים נערך, לפני 110 שנים בדיוק, בצרפת. הוא קשור
\ *כל־כולו באישיותו המרתקת של ההרפתקן המצליח שניכנס להיסטוריה כנפוליאון ה־.3

נפוליאון ה־ *3היה בן אחיו של נפוליאון
הגדול. בניגוד לדודו, לא היה גאון. בנעוריו
היה חדור אידיאליזם ליבראלי (כאשר
הליבראליזם עוד היה רעיון מהפכני) ,ואפילו
שמאלי.
כאשר הורשה שארל לואי נפוליאון בונא־פרטה
לחזור לצרפת, החליט להשתלט על
המדינה כמו דודו. לצורך זה עיצב לראשונה
את השיטה שנועדה, במאה הנוכחית,
לשרת את כל הדיקטטורים הפאשיסטיים:
לרכוש את ההמון בדמגוגיה שמאלית, לרכוש
את המעמד השליט ואת הצבא בהבטחות
ימניות, לשלהב את כולם יחד בהטפה
שוביניסטית ובהרפתקות צבאיות.
את צעדיו הראשונים צעד בדרך דמו־קראטית.
הוא ניבחר לנשיא המדינה על־ידי
רוב גדול של הבוחרים. בהזדמנות זו נשבע
חגיגית ״לשמור אמונים לרפובליקה ה־דמוקראטית,
לקדש מלחמה על כל מי ש־ינסה
לשנות את צורת המימשל בדרכים
נפו׳יאו! ה־יי
בלתי־חוקיות.״
מת 1873
כעבור שלוש שנים ך דיוק עשה זאת
הוא עצמו. בעזרת הצבא חולל הפיכה מזו־יינת,
אסר את נאמני הרפובליקה, דיכא ללא רחם את נסיונות ההתקוממות הדמוקראטית.
ואז נולד מישאל־העם המפורסם. הרודן קרא להמונים להביע את דעתם — ״הן״ או
״לאו״ — על ההפיכה שכבר בוצעה. נצחונו היה מזהיר 7.5 :מיליון צרפתים הצביעו
״הן״ — שני מיליונים יותר ממספר הצרפתים שבחרו בו קודם לכן, בבחירות חופשיות,
לנשיא דמוקראטי.
מאז נישאר מישאל־העם ידידו הנאמן של נפוליאון ה־ .3כעבור שנה ערך מישאל שני,

שאישר ברוב עצום את החלטתו ליטול לעצמו את כתר הקיסר. בשנת , 1970 שבועות מעטים
לפני שהקיסרות התמוטטה כבניין קלפים, כאשר רקבון המישטר כבר היה גלוי לכל עין
והסיכסוכים הפנימיים מנעו כל פעולה נבונה, ערך נפוליאון את המישאל האחרון שלו.
גם במישאל זה זכה ברוב עצום של 7.3מיליון אומרי ״הן״ ,לעומת 1.5מיליון אומרי־לאו.

אנאטומיה של תחבולה

* • הוה סו ד המבטיח לכל שליט־יחיד נצחון מזהיר במישאל־עם? הדבר טמון בעצם
מהותו של מוסד זה.
להלכה נולדה השיטה עוד ברומא העתיקה. ה״פלבס״ ,ההמון העירוני הנחות, התכנס מדי
פעם והביע את דעתו על עניינים שנגעו לו. הדבר נקרא ״פלביסציט״ — על שם הפלבס.
התרגום הנכון אינו, איפוא ,״מישאל־עם״ ,אלא ״מישאל־ההמון״.
לפלביסציט המודרני שוב אין כל קשר עם נוהל עתיק־יומין זה. יורשו האמיתי של
המישאל הרומאי הוא ה״רפרנדום״ הנהוג בכמה ארצות דמוקראטיות, כגון ארצות־הברית
ושודייץ. במישאלים אלה נדרשים האזרחים להצביע בעד או נגד הצעות מוחשיות, הנוגעות
את המיסים בעירם לשם בניית בתי־ספר. במיקרהזה
להם אישית — כגון הצעה להעלות
השאלה ברורה, ולכל אזרח יכולה להיות דיעה סבירה עליה, מתוך נסיונו האישי.
לא כן הפלביסציט הרודני. כל צורתו ומהותו מונעות הכרעה דמוקראטית, עניינית וסבירה.
אין הוא אלא טכסיס של מישטר טוטאליטארי, המבקש להתעטף באיצטלה של הסכמה עממית,
אחרי ששלל מן העם את נציגותו האמיתית. כי :
• הרודן הוא המחליט אם — ומתי — לערוך מישאל־עם. ברור שהוא בוחר לו את
המועד והנושא הנוחים לו ביותר.
• במישאל יש חשיבות מכרעת לניסוח המדוייק של השאלה. למעשה, המנסח הוא
הקובע את התוצאות. כך, למשל, השאלה ״האם אתה רוצה שדויד בן־גוריון יוסיף להגן על
המדינה מפני הא יבים הזוממים לכלותנו?״ תביא לתוצאות שונות מאשר השאלה ״האם אתה
רוצה כי דויד בן־גוריון יהיה שליט־יחיד במדינה?״ מובן שהרודן עצמו קובע את הנוסח.
• מי ששולט במכשירי התעמולה, שולט בתוצאות. במדינות בהן הפכו הרדיו, הטלביזיה
ויומני־הקולנוע למכשירי־תעמולה ממשלתיים, אין לאומרי־ה״לאו״ שום סיכוי לעמוד מול
ההפצצה התעמולתית המרוכזת של מנגנון השלטון, הצועק ״הן״.
• רוב השאלות המדיניות הגדולות של ימינו קשורות בסבך עצום של ענייני פנים
וחוץ, כלכלה וצבא. רק אדם הבקי היטב בעניינים אלה, היודע את העובדות המסובסת,
יכול להחליט עליהן החלטה סבירה. ההמון, שאינו יודע מאומה על הרקע המסובך, יכול רק
להחליט על־פי הרגש העיוור, הסיסמות הריקות או ההופעה החיצונית.
• במישאל נידרשים המונים להביע דיעה רק על שאלה מם!יימת אחת. אולם בכל
המיקרים, ללא שום יוצא־מן־הכלל, טוען הרודן לאחר־מכן שתוצאות המישאל מוכיחות כי
העם ״הביע לו אמון״ ותומך במישטר בכל השאלות.
לא היה אף מישאל אחד מסוג זה שלא הנחיל לרודן רוב עצום ומכריע. המישאל האחרון
של נפוליאון ה־ 3מוכיח כי לנצחון כזה אין שום קשר עם רצון העם. כי אותו עם עצמו
סילק את נפוליאון, כעבור כמה שבועות בלבד, כאילו היה פישפש על גופו.

קיסר חדש כפרים

חד התלטידיס העיקריים של נפוליאון ה־ 3היה אדולף היטלר. הוא העתיק רבות
משיטותיו* ,וגם את מישאל־העם.

דויד כן־גוריון
נולד 1876

* נפוליאון ה־ 2לא מלך מעולם. חסידי בית בונאפארטה מייחדים תואר זה לבנם ביס־המזל
של נפוליאון הראשון ואשתו האוסטרית.
* יקשר מוזר אחר בין שני הרודנים: הפרוטוקולים של זקני־ציון, שמילאו תפקיד כה
מרכזי בתעמולה הנאצית, הועתקו מחוברת שכתב מהפכן צרפתי נגד נפוליאון ה־ .3מזייף
הקרוטוקולים פשוט שם את ה״יהודי״ במקום הרודן הציני, השואף לשלטון העולם, שתואר
במקור.

מי שאדת

להשיג כבר היום!

(המשן מפמוד )9

כמו נפוליאון ה־ ,3הגיע היטלר לשלטון בדרך דמוקראטית, על־ידי דימגוגיה סוציאליסטית
לאומנית וקנונייה עם כוחות הריאקציה השחורה. אן אחרי שהגיע, מיהר לבטל את שיטת
הבחירות. תחת בחירות דמוקראטיות באו מישאלי־העם, שאישרו (תמיד ברוב של קרוב
למאה אחוז) את נצחונותיו השונים של הפירר. מישאלי־עם אלה שימשו לתעמולה הנאצית
כהוכחה לכך כי רובה המכריע של האומה הגרמנית חומך במישטר.
אולם לא הדוגמה הנאצית עומדת כיום לנגד עיני העולם. לנפוליאון ה־ 3יש יורש קרוב
יותר, במולדתו שלו. זהו הגנרל שארל דה־גול, שאפשר לכנותו בשם נפוליאון ה־.4
הדמיון הוא בשטח השיטה. כמו קודמו, הגיע דה־גול לשלטון בדרך דמוקראטית. הוא
ניבחר כדי להציל את החוקה. כבר למחרת היום ניגש לחיסול החוקה. הוא הקים ״רפובליקה
חדשה״ ,שאינה רפובליקה כלל, וניסח חוקה הדשה שהוא עצמו הפר אותה מאז בגלוי
פעמים רבות.
דרכו של דה־גול אל השלטון המוחלט רצופה מישאלי־עם. כולם נוסחו כך שאי־אפשר היה
לאדם בר־דעת להצביע ״לאו״ .האם אתה רוצה בשלום באלג׳יריה? האם אתה רוצה שדה־גול
ימשיך להציל את המולדת? האם אתה רוצה שהנשיא ייבחר על־ידי העם?
לאורך כל החזיתות חיקה הקיסר החדש את קודמו הגדול. הוא ניצל את המתיחות הבט־חונית,
כדי ליצור אודירה כללית של פחד. הוא שילהב את ההתלהבות הלאומנית בתוכניות
לחימוש אטומי גראנדיוזי, שיעלו הון תועפות. הוא הבטיח להמונים הבטחות סוציאליות
מעורפלות, ובאותה שעה משך לצידו את קציני־הצבא, את הכמורה ואת אילי־ההון. ומדי פעם
איים בהתפטרות •ותיאר מה צפוי במיקרה כזה: מלחמת־אחים, אנארכיה, תוהו־ובוהו.
תוך כדי כך חיסל הדגול בהדרגה את הפרלמנט. מדי פעם ערך מישאל־עם. במישאל
האחרון זכה שוב לרוב (אם כי קטן יחסית) ,אחרי שחסם את הרדיו •והטלביזיה בפני כל
יריביו, בשעה שהוא עצמו חדר באמצעות הטלביזיה לתוך כל בית צרפתי.
לפי תוכנית מחוכמת מאד, נערכו הבחירות הכלליות מייד אחרי מישאל־העם. ההמונים
תפסו, למחרת מישאל־העם, כי הגוליסטים מנצחים. כל המון רוצה להיות בצד המנצח —
זוהי אחת התכונות היסודיות של המון. כך זכה דה־גול גם לרוב מכריע בפרלמנט החדש,
הריק מכל תוכן. הסיעה הגוליסטית מודה בגלוי כי אין לה שום תוכנית ושום מצע, זולת
זה: לעשות ככל העולה על דעתו של דה־גול, יהיה אשר יהיה.
עובדה רבת־משמעות: דה־גול הוא הצרפתי הראשון מאז נפוליאון ה־ 3שזכה לרוב מוחלט
בפרלמנט. כדי להגיע לכך היו דרושות לו רק ארבע שנים של מישאלי־עם רצופים.

מישאד ער ניתוח סרטו

ל הנ אתךול הנ א ת ילד>ך

ך מראית״עין אין הבדל עקרוני בין מישאל־עם ובחירות. כאן וכאן נישאל העם
/במישרין. כאן וכאן הוא יכול להכריע כאוות נפשו.
אולם ישנו הבדל מהותי.
אדם, החולה בסרטן, לא יערוך בין ידידייו ובני־משפחתו מישאל על השאלה אם לעבור
ניתוח או לאו. הוא יקרא לרופא, שלמד את המקצוע, ויתן לו להכריע.
הוא הדין לגבי שאלות המדינה. הבוחר הפשוט אינו יכול להחליט, כי פשוט אין לו הזמן
והאפשרות ללמוד את הבעיות על בוריין. במישטר דיקטטורי הוא מוסר את העניין לידי
הרודן. במישטר דמוקראטי הוא בוחר בכמה עשרות או מאות נציגים מקצועיים, חברי הכנסת,
מתוך תקווה כי אלה ילמדו את הבעיות ויתעמקו בהן.
יש הרבה ליקויים במישסר פרלמנטארי. בצורה הקולעת ביותר הוא הוגדר על־ידי וינסטון
צ׳רצ׳יל, בפסוק :״הדמוקראטיה היא צורת״השלטון הגרועה ביותר, זולת כל הצורותהאחרות.״
יש דמוקראטיה טובה ופחות טובה. יש מדינות (כמו ארצוח־הבריח) שהפרלמנט שלהן עומד
על הגובה, ממלא את תפקידו בהצטיינות ושופע כוחות רעננים ותוססים. יש מדינות (כמו
הרפובליקה הצרפתית הרביעית וישראל) בהן סולדים ההמונים מן המפלגות הישנות, מפני
שמצפונן גמיש ועקרונותיהן מכירים, ומפני שהן הפכו זה מכבר מושבי־זקנים רעיוניים
ואישיים. אולם במיקרה כזה יש לפעול למען טיהור המפלגות והצלת הכנסת. להחליף את
החלטות הכנסת במישאלי־עם — פירושו לשפוך את תינוק הדימוקראטיה יחד עם מי־האמבט
המזוהמים. זוהי, בדיוק, הסכנה הצפויה למדינת ישראל.

ממולא בקרם — מצופה בשוקולד

מ טע מי ״ארטיק״ לימי החורף
בקיוסקי ם ובחנויות מכולת מוגחרים

בשורה טובה
לצעירים הסובלים מפצעים בעור
פניהם או מזיהום־העור, יש בשורה
משמחת: קרם הפנים הנפלא פ־ ,14 מתוצרת
קליאו, עוזר להתגבר על תופעות
אלה. פ־ 14 חודר עמוק לנקבוביות
עור הפנים, מנקה אותן מבלי לשמנן,
וכעבור זמן קצר אפשר לראות את
התוצאות המשמחות. דרשו עוד היום
בבית המרקחת או בתמרוקיה את קרם
הפגים פ־. 14
כדאי לזכור כי פ־ 14 ניתן לשימוש
בכל שעות היום, הואיל והוא בלתי
נראה לעין.

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור , 14ת״א, חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

׳)100 וו6
ב /ח ס׳ ל

פ ג מי בג רו ת

מחזורי מעבדות
אנדק
ב ש פו פ ר רן

_ בגוון
עור וזבניב
אנד ק
טוניק
ב י וז פוי בו
ירגגן וי ע בוגן

גפוזיאון ה־ 5מ?5ו63ק

ך * וי ד 5ן״גו ריון נולד שלוש שנים אחרי מותו של נפוליאון ה־ ,3כמה שנים לפני
1שנולד נפוליאון ה־ .4ספק אם התעמק אי־פעם בקורות שלטונו של ההרפתקן הקיסרי,
כפי שהוא מתעמק לאחרונה בשיטותיו של הנשיא הקיסרי. אך בן־גוריון דומה ללואי
נפוליאון יותר מכפי שדומה לו שארל דה־גול.
כל היסודות ישנם כאן: ההתחלה בתור איש השמאל, ההתפתחות לקראת הימין, ההתמסרות
הגוברת והולכת לבורגנות הגבוהה ולכמרים, העידוד הבלתי-מרוסן לקומץ עשירים
להתעשר עוד יותר, תזך הקפאת שכרם של ההמונים. כמו נפוליאון ה־ ,3עבר בן־גוריון
מפוזר, של לוחם־חרות ליבראלי סוציאליסטי לפוזה של מצביא עטור־נצחון, הנושא חזון
שוביניסטי־מיליטריסטי.
הקיסרות של נפוליאון ה־ 3היתה אם כל הדיקטטורות הימניות של המאה ה־.20
דיקטטורות אלה מבוססות על הפיכת ה״עם״ ל״המון״ .הפנייה של הדיקטטור אינה אל
ציבור אחראי, נאור, המחולק לאלפי תאים חברתיים — שכבות, אינטרסים, כנסיות,
השקפות ומפלגות (״ציבור פלוראליסטי״) ,אלא אל המון נלהב.
לציבור יש מיבנה פנימי, כמו לבניין ארכיטקטוני. יש בו איזון פנימי של סמכויות
ותחומי־שלטון. כל זה אינו נוח לדיקססור. על כן מטרת כל דיקטטור ימני הוא לפורר
את הציבור, להפוך אותו להמון.
משמע: להרוס את המיבנה הפנימי, לרכז את כל הסמכויות ביד אחת, להפוך את
הבניין לגל של אבנים בודדות. זוהי האטומיזציה של החברה, הורדת מיליוני האזרחים
למכנה המשותף הנמוך ביותר. ההמון מורכב מגרגירים בודדים, שהם כחומר בידי היוצר.
בישראל אירע תהליך כזה כתוצאה מגורם חיצוני. תוך תריסר שנים קלטה המדינה
קרוב למיליון וחצי עולים חדשים, רובם מארצות העוני. המונים אלה של העליה ההמונית,
המהוזים עתה שני שלישים של האוכלוסיה, רחוקים מלהיות חברה מאורגנת, ציבור של
אזרחים אחראיים. באותה מידה הם רחוקים עדיין מהבנת הבעיות העמוקות של הארץ.
כך נוצרו שני הקטבים: שליט־יחיד המוקף נערי־חצר, והמון מפורר שעדיין לא התגבש.
מישאל־העם יהיה הקשר האידיאלי בין השניים — קשר שפירושו דיקטטורה נפוליאונית מובהקת,
בנוסח ישראלי.
על מד, יידרש ההמון להביע מחר את דעתו, אם יבצע דויד בן־גוריון את הרעיון
שהחל נובט בו?
למשל: על שיטת הבחירות. הטכניקה של בחירות היא אחת הבעיות המסובכות ביותר
בחיי הציבור. כדי להכריע בה, יש להתמצא היטב בבעיות דמוגראפיות, סטאטיסטיות,
פסיכו־פוליטיות וקונסטיטוציונליוח. חברי־הכנסת, שכמעט כולם עסקני־מפלגות מקצועיים,
בקיאים בכגון אלה. מה יודע על כך פועל־דחק בקריית־שמונה, חנודני באשקלון, ואפילו
מלצר בתל־אביב?
בעיית המימשל הצבאי מתאימה עוד פחות לאווירה ההיסטרית של מישאל־העם. מה
יודע האיש הפשוט על נתוני־הבטחון הסודיים (שעצם ההתעניינות בהם היא בחזקת ריגול
חמור)? האם הוא יכול לדעת כי החלק החשוב ביותר של מנגנון־החושך הביע מזמן את
דעתו שהמימשל הצבאי מפריע לבטחון ולמלחמה בריגול? האם הוא יודע בכלל מה המצב
בכפר ערבי, ולאילו מטרות מפלגתיות וכלכליות מנוצלות הסמכויות ה״בטחוניות״ של
המימשל?
לא, האיש הפשוט אינו יודע, וגם אינו יכול לדעת. האוזירה של משאל־עם אינה נוחה
להשכלה. הרדיו הבן־גוריוני יפציץ אותו בתעמולה לאומנית קיצונית, יסית אותו נגד
האזרחים הערביים. האינסרסנטים של המימשל יפנו אל האינסטינקטים השפלים ביותר של
שינאה ופחד. בימים האחרונים לפני ההצבעה יתגלו עשרות מרגלים נוראים, ותינתן פרסומת
צורמת־אוזניים לכל תקרית זעירה בגבול.
הכרעה לאומית? ״דמוקראטיה ישירה?״ שטויות. זה לא יהיה מישאל־עם, זה יהיה
מישאל־תם.
וזעולס •חזה 1*18

במדינה
פ שעי ם
ב גי דתה מוו ת
זקן בעל זקן קצר ישב על ספסל הנאשמים
בבית־המשפט בחיפה. האשמה שיוחסה
לז היתד, חמורה ביותר: רצח אשתו,
חנה עמרם 55 בכוונה תחילה.
לא בכל יום מזדמנים בפני השופטים
המחוזיים נאשמים ברצח. אולם בניגוד לרובם,
המנסים להציל את עורם בעזרת עור־כי־דין
וטענות־שונות, הודה עמרם עמרם
( )57 מיד במעשהו, הניח לתביעה הכללית
לטעון את טענותיה. כי לגבי הישיש הצנום
היה זה מעשה מובן מאליו.
סיפר הוא בהודאתו במשטרה, ממנה לא
חזר גם בעת המשפט:
״עד לפני כשלושה חדשים, הייתי שומר
במחצבה. לאחר מכן פיטרו אותי מהעבודה.
מאז נשארתי בבית ללא תעסוקה.׳׳
זה מביא לרצח. .יום אחד הרגשתי
שאשתי חנה יוצאת להפגש עם אהובה, אליהו

שוב על שאשתי הולכת עם אליהו אלא
בשביל לעשות שלום ביננו. הוא אמר לי
שהתחרט על מה שסיפר על אשתי ...ישב
אצלנו כשעה ואחר כך הלך.״
הלוואי שאני א&ות .״בערב ישבתי
והסברתי לאשתי, :אנחנו זוג זקנים וכל הילדים
נשואים ויש להם ילדים, ולנו אין אף
אחד בבית, ואני אוהב אותך, את עוזרת
בכביסה, באוכל.׳
״זה היה בתשע בערך. אשתי ענתה לי :
,אתה תמיד חושד בי ומדבר עלי.׳ אז אני
חשבתי את עצמי שאני בעולם השני. התרגזתי,
לקחתי מקל ונתתי לה בראש. היא
נפלה ויצא לה דם מהראש. עזבתי אותה
והלכתי לבני משה והסברתי לו , :בוא
אצלי הביתה היות ואני היכיתי את אמא
שלך.׳
״משה הלך לבני יעקוב והביא אותו
וראו אח אמא שוכבת על הרצפה עם דם
מהראש. מיד יעקוב הלך למגן־דוד־אדוס
ולקחו את אשתי לבית החולים בצפת.״
לדאבונו של עמרם, לא הכירו שלושת
השופטים שישבו בדינו, את חוקי ומנהגי
כורדיסטאן. הם הרשיעו את הנאשם, גזרו
עליו את מלוא העונש שנקבע בחוק :
מאסר עולם.

ח דש

דרכי חיים
ר ב וחזן

רוצח ע מו -כמקום הרצח
כך זה אצל הכורדים

לוי, שגר לידי בחצור. נודע לי גם מפי
ידידי יוסף סולימני, שבנו עובד בבנק,
שהיות ולא נתתי את הבת שלי, שמחה,
לאחד מבני משפחת לוי, בגלל זד. אליהו
לוי רוצה להתנקם בי ומתעסק עם אשתי,
כי הוא יודע שזה חמור אצלנו להתעסק
עם אשת איש ואצלנו הכורדים זה מביא
לרצח.
״אני אמרתי לאשתי בזמן האחרון שהיא
לא בסדר והיא בוגדת בי. היא אמרה לי :
,מה אתה, שומר ראש שלי?׳ אני אמרתי
לד סוף־סוף אני בעלך.׳ ואשתי אמרה
לי , :אני אעזוב אותך והולכת אצל הבן
שלי.׳
,.כל השיחה הזאת היתד. ביני וכין
אשתי לפני שבוע. באותו היום שדיברתי
עם אשתי היא עזבה אותי והלכה לבנה
בשם יעקוב.
.בערב אותו יום באה אלי אשת בני
ואמרה לי שאגש לקחת את אשתי הביתה.
בערב בשעה שבע באתי ובקשתי אותה
לחזור והיא לא רצחה. אז קיללתי אותה :
,זונה ! בגיל כזה את הולכת עם אנשים?
יש לך ילדים. אנחנו זוג זקנים. בעצמי
ראיתי אותך בחצר הבית שלנו עם אליהו
לוי.׳ והיא ענתה לי , :אני לא הולכת עם
אנשים. אני לא הולכת עם אף אחד חוץ
מאליהו לוי.׳״
בלב לא טוב. .עזבתי איתר, והלכתי
הביתה. אחרי יומיים שוב הלכתי אליה וביקשתי
אותה שתחזור הביתה. לשרה, אשת
בני, יש ילד שאנחנו מגדלים אותו רוב
הזמן בבית שלנו. אז שרה לקחה את
הילד ושמה אותו בידים של אשתי ואמרה :
,בחיי הילד הזה תלכי עם בעלך הביתה.׳
״לזה כבר לא יכלה אשתי להתנגד והיא
קמה ובאה איתי הביתה. זה היה בערב
יום חמישי. מיום חמישי עד יום שני
הייתי עם אשתי ביחד טוב. אבל בלב
שלי לא טוב, מפני שאני חושד באשתי
ודבר כזה פוגע בנו הכורדים באופן קשה.
״ביום שני זה, בשעה תשע בבוקר, בא
אלינו הביתה יוסף סולימני, זה שסיפר
לי בהתחלה על זה שאשתי הולכת עם
אליהו. אבל הפעם הוא לא בא לספר לי
מעולם קזח 1914

״מיהו מיהו החתן י זהו רן הטרקסורן,״
שרו ילדי הגן של קיבוץ טירת־צבי בעמק
בית שאן. כמעט לא היה אחד ביניהם
שלא הכיר את רן חדוותי, חבר משק השו־מר־הצעיר
עין־שמר, שהגיע* כשהוא רכוב
על הטרקטור הגדול כדי לבצע עבודות
בחפירת בריכות־דגים בקיבוץ הדתי.
כלה כחכה. כעבור כמה שבועות התברר
לחברי הקיבוץ כי מלבד טונות העפר
של בריכות הדגים, העלה רן בחכתו
דבר נוסף. שולה מלמד, ילידת המשק שהיתר,
אחראית על הארחת עובדי־החוץ, נפלה
ברשת חיזוריו של הצבר הבלונדיני
והשניים החלו לצאת יחד.
ההליכה המשותפת של השניים נמשכה
כשנתיים. רן, שסיים את עבודתו במשק
ושב לבית הוריו שבעין־שמר, היה חוזר
לעיתים תכופות לטירת־צבי על מנת לבקר
את ידידתו, שהתגייסה בינתיים לצבא.
בשבוע שעבר התקיים המאורע שכולם
ציפו לו. בטכס המוני, בו השתתפו חברי
שני המשקים, נשא רן את שולה לאשה.
הבדל קטן. לו קרא הדבר בישוב
עירוני, לא היה בכך משום יוצא דופן
מיוחד. השניים היו רוכשים להם דירה
נפרדת ומנהלים את חייהם תוך הבנה והסכמה
הדדית איש לעקרונות רעותו.
אולם במסגרת הקיבוצית היה הדבר הרבה
יותר מסובך. למרות השמחה, נראה
היה בבירור, שמשפחות שני הצדדים ניתרו
במצב מתוח של חוסר וודאות: כיצד
ינהלו בני הזוג את חייהם המשותפים?
משפחתו של החתן היתר, מעוניינת כי
בנם ישאר בקיבוץ בו נולד, אך גם משפחת
הכלה לא היתר, מעוניינת להיפרד
מבתם.
בני הזוג לקחו את העניין יותר בקלות.
הם החליטו להשאר ששה חדשים בקיבוץ
הדתי ולאחר מכן — לעבור לקיבוץ ד.מ־פ״מי.
גם ידידיה של שולה, בקיבוץ הדתי,
לא ראו בכך בעיר, גדול .״וכי מה
ההבדל בינינו לבין השומר הצעיד,״ טענו
בפיליטון שנכתב במיוחד לחתונה ,״בראשנו
עומד רב ובראשם — חזן.״
ים מוו תבמקרר
פקיד המודיעין של נמל חיפה, שניצב
בלשכתו ביום הרביעי שעבר, לא היה מוכן
לכך. כמה נשות־מלחים היסטריות צבאו על
פתח חלונו, דרשו בתוקף לדעת מד. בדיוק
קרה ע? ר,אניד, ישראל, אשר צריכה היתד,
להגיע לנמל ביום השישי הקרוב.
בפיהן היה סיפור מזעזע. הן טענו כי
מהלכות שמועות עקשניות בחיפה שארבעה
מלחים נלכדו בתוך מקרר־הענק של האניה,
נחנקו למודת.
מברק לאו;יה. פקיד המודיעין המבוהל
צילצל מיד לדובר חברת ציס, אליהו שרגאי,
הודיע לו על המתרחש. השמועה באה
כהפתעה גם לדובר, והוא נתן מיד הוראה
(המשך בעמוד )14

המינוי

סיבלוז גזטובווך לוזירוטי הוויעו , ,ו א \9־נו
או תו 1ה?דגז> .ו 1 >\ 1 \1י?\פז ל>זי 1לא
וולל לא 9טזו נ ל וזטזלוחי ללאהננילגגז .

כדי ששערן יהיה יפה ושופע...
כדי ששערך יהיה יפה ושופע חפפי אותו במי שיער
המכילים חמרים טבעיים המזינים את שרשיו.
מ־־שיער ושמפו, בלתי מתאימים, מרחיקים מעור הראש
חמריס חיוניים והשיער נעשה דליל ובלתי יפיה.

למען שרשי שערותיך, להרחקת קשקשים, לברק
ולהופעה נאה, חפפי במוצר איכות של ד״ר זב רובין
ביאוקוסמטיקאי, ב־ 75 אגורות.

£11X 1132
£2221
אם הנך חופפת במספרה, קני בקבוקון בדרכך אליה

העולם ה1ה חדו רמו
את עצמו על מסלול תצוגת האופנה. ה־ 9

מחיר 300 :ל״י.
הדגם הצנוע יותר, שייצורו נמשך שלושה
חדשים בלבד נועד לתצרוכת עממית.
מעידה היצרנית פלטשר :״הסטנדרט הכללי
משכיל יותר מהקודם בשנת תיכון
אחת, אך לעומת זאת אין שליטה רבה
בשפות. הוזניב ת עכשיו הן רציניות, עובדות
משמונה עד חמש, ואין להן זמן לשבת
בקליפורניה או בנסית.״
החומר האנושי כבר איננו מה שהיה
פעם. הן אינן יותר נערות זוהר או מהעמדות
מקציעיות לתחרויות יופי. עכשיו הן*מורות,
פקידות, תופרות, סטודנטיות, אחיות וגם
בעלות מקצועות אקדמאיים.
רות מור ,21 ,היא סטודנטית הלומדת

ץ גיחר הן תדהרנה בכבישים. מחר
^/י פ נו אחריהן העוברים ושבים את
ראשיהם. מחר יתבוננו בהן בקנאה כל
בעלי הדגמים של השנים הקודמות. מחר הן
תמלאנה את כל מגרשי החניה.
בינתיים הן מוסתרות מעיני הצבור. בסדנא
ת הייצור עורכים להן עתה את הפוליש
האחרון. משפשפים אותן, מחזקים את הברגים,
עורכים שינויים אחרונים בבודי,
במנוע, בגלגלים, מכינים מלאי של חלקי־חילוף.
עתה הן נמצאות עוד בהרצה. דגם
אחד או שניים נשלח מדי פעם למבחן ניסוי
לפני שיגיע מועד הטסט, כשהיצרנים מקפי
היכון
לקוב!

דים לבל יגלו המתחרים את סודות הקוים
החדשים. אלה הם הדגמים החדשים של שנת
— 63 החתיכות החדישות של ישראל.
הן תהיינה יותר מהירות, יותר חסכוניות,
בעלות אביזרים משוכללים יותר, ובעלות
סגנון מגובש ומעודן יותר. המעצורים יפעלו
בעצמה יותר חלשה, ובמהלכים תהיה
סינכרוניזציה מושלמת.
דגם 63׳ לא• יהיה בהכרח יפה יותר, אולם
יהיו בו שכלולים. המוצר האפייני של בתי־החרושת
לחתיכות החליף את הראש הנפוח
והברדואי הסטנדרטי, בראש בעל אישיות
מעניינת. התסרוקות לא תיראנה עוד כאילו

לא בקפא״פ. המקלות שבידי תלמידות אולפן־הנוודלים החדשים
הס לתרגילי יציבה. רק אלח מביניהן המצוירות ברגליים
ארוכות, חן ויופי בסיסיים — מגיעות לדרגת דוגמניות. לשאר זוהי הכנה לקרב לציד בעלים.

יצאו מתחת מכבש אחד. הן תהיינה חלקות,
קצרות או ארוכות, עם הרבה יותר אופי.
המודלים של השנים הקודמות ניסו להיות
של כוכבות הקולנוע. הקו החדש חיקוי מחקה את דמות האשד, האירופית, השמרנית
והם, לידית. החצאיות כבר לא מתפוצצות
על הגיזרה. הגוף שמימדיו הצטמק־,
לא יובלט עוד על־ידי התלבושת. צורתן
החיצונית תהיה פחות צעקנית.

דוכמגית מן המסיוז
ף י< י* הייצור הגדול ביותר בישראל,
—1הפורד המקומי, הוא אולפנה של לאה
פלטשר. יש בו שני מדורים: דד,־לוקס ו־קומפאקטי.
זמן הייצור של הראשון נמשך
שבעה חדשים שבסופם עשוי הדגם למצוא

11111ה ך 1ך 1נפי שהוא משתקף
1 1 1 1 1 11״ י החדשות של לאה
באחד מתרגילי תורת החתיכות. מימין, לשמאל :

$ 1 1 1 1 1מדגימה זאט לי׳
ל 1 91ן
• בת ה־ 16 סגנון חבי-

שת כובע. לדאנט תחביב: רחצה בבריכה.

ננה מנע!

זו כבר אינה
שאלה עבור דלי
עמי, שזזבישח הכובע ־אינה מהווה בעייה ג

תו׳ בתי־ההוושת, ומציג נסתם הואשחה את
לדות השנים השניה והשלישית בפקולטה למשפטים.
:א שירתה רות במדור הפסיכוטכני. במקום לשבת ב־
^ל, היא מבלה את זמנה בספריות בקריאת פסקי־דין,
;גינה על חליל. בשעות היום בהן אין היא לומדת,
^קת ה־94־63־ 94 השחרחורת בהדגמה, בתצוגות־אופנה
ומיות של בית־אופנה ידוע.
5ל פעילותה החברתית היא אומרת :״אני יוצאת רק
אנשים בעלי תרבות: מהנדסים, רופאים ועורכי־דין כבן.
פעם בשבוע בעיר אני מבקרת בבאר. וכשיש לי
1ר זמן, אני מעדיפה לבלות אותו באולם הקונצרטים.״
:אסה רובובסקי ,21 ,המשרטטת בבית־חרושת להלחמת
י־קיטור, עלתה מפולין לפני חמש שנים. אביה, קצין
בא הפולני, הוא כיום רב־סרן בצה״ל, עבורה קורס
וגמנות הוא מעבר מחברה של עולים חדשים לחברה
מן המוצרים הבולטים והמהנים ביותר באולפנה

תדפרת־בית, נעליים מהסלון׳ היקר ביותר
בתל־אביב, ביקור שבועי במספרה וחדשי
במבון י.יופי. פעם בשנה היא יוצאת לנופש
בבית־דולפין בשבי־ציון על חשבונה, ובחשבון
ההישגים שלה כבר רשום באותיות
גדולות ביקור של שבוע בקפריסין. היופי
הוא יקר — אבל משתלם. מלבר, שכחה
כבר את הערב בו נשארה לבד בבית. סיכום
הבילויים השב עי שלה כולל שלושה ביקורים
בקולנוע, שתי מסיב; ת ושתי הופעות
במועד! ני־לילה .״לא איכפת לי הכסף,״
מצה רה מלכה ,״אני א־הבת נוחיות ושמ.ות
יפות.״ הישיבה מאחורי ש לחן הפקידה
נמאס עליה, והיא משוכנעת שקורס מהרז
בטיפוח־החן יעזור לה להיות דוגמנית.
דגמים נוספים שיראו ב63׳ יהיו מתו
הוא
הדגם של
מרים מאייר בת
ה־ 18 שמידותיה הן 96־57־ 95 וגובה 169ס״מ.

היא חניה רפאלי (,)18
הנראית כשהי־א מד־גימה
תסרוקת כשהיא לבושה שמלת־חופה.

דה־לוקס

ציונה טוכטרמן,20 ,
נשואה שתצטרך לדחות
את הופעתה הפומבית עד לאחר שתלד.

נורית רפאל, עובדת

נן האופנה הישראלי הצעיר גדעון אוברזון.

צרת עליריה, בית־מלאכה קטן של הקוסמטיקאית
עליזה עולש והדוגמנית לשעבר נדיח
בראון. הסבירה עליזה את סיגנון הגל החדש
:״רעננות גיל העשרים בעולם חלפה.
ד,איפ ר הוא כבד כבר מגיל .16 קשה להבדיל
היום בין טיפש־עשרה וגברת בגיל
השלושים. שתיהן מוציאות סכומים שוים.״
למרות השפע שבהיצע לקראת השנה החדשה,
ספק אס הייצור יספק את כל ה
דרישות
של השוק המקומי. כמעט רוב
הדגמים כבר נחטפו, עוד לפני שהושלמו.
מאחר שהדגם החדש היא רכושנית בטבעה,
אין היא מעוניינת להתגלגל לסקנד־האנד.
לרובן יש כבר חבר קבוע מזה שנה או
שנתיים. חבר כזה חייב כמובן להיות מחונן
בתכונה חשובה אחת: מכונית משלו.
דגם המכונית אינו חייב להיות דווקא
משנת ,׳63 אך רצוי בעל ארבעה גלגלים.

קונברטיבל

סנווט

וויותיהן של חניכותיה
1שר, הנראות בתמונה
ו׳נט לוי, דליה תן־ענד,

באסה רובובסקי, נורית רפאל, גר״סי גולדנברג, וצמד האחיות ילידות
מצריים אמי וקלוזט גבאי. חלק מהן כבר עוסקות בדוגמנות מקצועית,
בעיקר עוסקות יהן בבתי־חרושת מעולים להלבשה ובתי־אופנה ידועים.

כדוגמנית אצל מתכ
הפלטשרית
היא נורית רפאל ,18 ,ילידת
עיראק ובתו של רב. נורית היפהפיד, בעלת
ההופעה האירופאית, פקידה לשעבר שהפכה
לדוגמנית צילום מבוקשת, מגדירה את עצמ ;
כ״בעלת גישה רצינית לחיים.״ זה מתבטא
בכך שיש לה ידיד אך לא חבר, ובכך
שאינה להוטה אחרי טוויסט ומדיסון.
אבל ההפתעה הגדולה לקראת השנה החדשה
היא דודקא נערונת בת — 16ז׳אנט
לוי. ז׳אנט, ילידת בולגריה, הנראית בכפיל־תה
המוצלחת של קלודיה קרדינלה, היא
הניכת בית־הספר של המיסיון ביפו. בעלת
שיער ארוך ופרוע, שפתיים תפוחות ועיניים
ירוקות לוהטות, עדיין לא החליטה סופית
אם צפויה לה קריירה של פסנתרנית אי
דוגמנית. בינתיים היא משתלמת בשני המקצועות.

ידע
חתיכי בעברים דוגמאות

זינת

ורה.

ף* 0,5תראה איר לראשונה תוצרתו
/,״ של מפעל חדש בארץ בשטח של
ת־ישיית־החתיכות. קולט בלישר, טייסת ילידת
צרפת, שפתחה לפני כחצי שני, אולפן
עצמאי, תציג את סיגנינה בעשרים דוגמאות.
״כל נערה המתיחה 200 לירות לחודש יכולה
להרשות לעצמה לרכוש ידע חתיכי,״
אומרת קולט.
הנה למשל, מלכה חגואל ,21 ,המרוויחה
220ל״י לחודש כמזכירה בסוכנות היהודית.
כדי להיות מעודכנת היא מוציאה 300
ל״י לחודש על עצמה. את ההפרש מכסים
ההורים הנדיבים. זה כולל שמלות אצל

סוקרת את שורת חניכותיה כשמע־י

עליהן, תלויה ש.זרת תמונות של
| 1 1 1 0 # 0 11 1
דגמי השנים שיעברו. מכאן שואבת תעשיית הפירסומת את כוח האדם שלה.

ך 1 1ניצבת ליד שלוש ממבחר
י \ 1ר 1י ד1
חניכותיה: הסמינריסטית

נילי שר, הדוגמנית ילידת פולין מריס מאייר ומלכה חגואל.

במדינה
(המשך מלמוד )11
להתקשר עם האניה, שהיתר באותה שעה
בקירבת איטליה, בדרכה מארצות־הברית.
התשובה שהגיעה תוך שעה קלה, בישרה
כי מאומה לא התרחש באניה, ולנוסעים ו־לאנשי־צוותה
שלום.
בכל זאת, למחרת בבוקר, התקבצו ליד
פתח הנמל נשים נוספות, שהשמועה הגיעה
גם לאוזניהן. הן פנו לתחנת המשטרה
המקומית, ומפקדה צילצל שוב אל דובר
חברת־השיט .״מה האמת,״ התחנן לפניו ,״אם
קרה משהו מוטב שתודיעו על כך!״ אך
התשובה היתד, זהה :״מאומה לא קרה!״
בקוצר־רוח חיכו הכל ליום השישי, בו
עמדה האודר, להגיע לנמל. רק כשירדו
אחרוני הנוסעים ואנשי־הצוות, התברר לכולם
כי אכן היתד. זו שמועה בלבד.
חדשות חדשות. אולם לאנשי ציס לא
נתן הדבר מנוח. הם החליטו לברר את
מקור השמועה הזדונית.
השבוע נפתרה סוף־סוף התעלומה. התברר
כי אחד המלחים בחופשה האזין ביום
הרביעי לחדשות בקול־ישראל, בה צוטטו
דברי שר־ד,משפטים בקשר להצעת החוק
המחייב יצרני מקררים לדאוג לכך שאפשר
יהיה לפתחם גם מבפנים.
בין השאר נקב השר מספר סטטיסטי,
ציין כי ״בישראל נחנקו ארבעה אנשים
כאשר נלכדו במקרר.״ המלח, שלא הקשיב
בתשומת־לב, הבין כי ״בישראל (אמית הנוסעים)
נחנקו ארבעה אנשים במקרר,״
והוא שהביא לנשות הימאים את הידיעה
המסולפת.

דוה דודן שואדת:

תחתוני

שים כמו אלינור רוזבלט, סנאטור היוברס
האמפרי, תום מבויה, וזיווה רודן, אם לא
איכפת לכם.
הכלב המגולח למשעי שקיבל אותי בדלת
המסומנת ,643 לבש דווקא סוודר מצמר
1,0014ז16\5ו — 1בגוון בננה. חליפת הבז׳
של זיווה, שעמדה לידו, תאמה אותו מצויין.
בבקשה להכיר: מונטי, והוא פודל. מהזוג
נדף בושם גיבנשי יקר, אבל האיפור של
מונטי היה פחות מודגש.

תזלדו ת
כו ר מן ־ סו ף
הסקוס שפירסם העולם הזה ( )1185 היה
המרחקים שראו אי־פעם
אחד הסיפורים
אור. שבועיים בלבד אחרי לכידת אדולף
אייכסן, במאי , 1960 גילה העולם הזה
את גורלו של נאצי־נמלט חשוב עוד
מארטין בורמן,סגנו של היטלר,
יותר :
מם׳ 2במפלגה הנאצית. והאיש הגילוי הסנסציוני: זהותו של בורמאן
נתגלתה על־ידי רופא בדרום־אמריקה, אליו
בא בורמן לטיפול רפואי שיגרתי. בורמן
בחר בו מפני שרופא זה היה גרמני !
שהוא גם יהודי. הרופא
הוא לא ידע
התקשר עם שליחיו של ארגון יהודי
מסויים, וזה נתן לו אח ההוראה: מאחר
נידון למוות בהעדרו, על־ידי שבורמן ביתק־,משפט בנירנברג, אין טעם ללכדו
ולהביאו לישראל, אלא יש להמיתו.
הרופא עשה זאת בהדרגה, בעזרת זריקות
. .כאשר מת בורמן חתם הרופא על
תעודת־פטירה, שקבעה כי סגנו של היטלר,
שנשא שם בדוי, מת ממחלה ממושכת.
שהגיע לחעולם
מתמסר טן. הסקופ,
הזה מאחד המקורות הכמוסים והמוסמכים
ביותר, עורר רעש גדול. אולם במשך
חודשים צדו עורכי העתונים בארץ וקול
ישראל כל ידיעת־סרק שאמרה כי בורמן
נראה חי לאחרונה.
השבוע הביאה כל העתונות, ובראשה
קול ׳ישראל, ידיעה של סוכנות הידיעות
הצרפתית מבואנום־איירס, בזו הלשון :
״מארטין בורמן, לשעבר סגנו ומועמד־ליו־רשו
של אדולף היטלר, מת. על כך מוסרים,
מקורות מהימנים בבואנוס־איירס...
לדברי מקורות אלה נפטר בורמן ב־15
בפברואר 1959 מסרטן, באסונציון, בירת
פאראגוויי.״
היתר, זו הידיעה הקרובה ביותר לגילוי
העולם הזה שהתפרסמה עד כה. לא מן
הנמנע, כיי בקרוב תבוא אף ידיעה מפורטת
ומוסמכת יותר, שתאשר — בעזרת
שמות ומיסמכים — את הסקופ הסנסציוני
של העולם הזה.

ראיון עם סדב

• 4תן לכם פרס, אם תביאו לי יהודי
טוב אחד שלא שמע על הגוף הגיאומטרי
ששמו זיתה. על אורכו, רוחבו, ניפחו,
הפילוסופיה שלו על אהבה, אהבה וצה״ל.
לי דתקא היה הכבוד להכיר אישית את
זיתה בעידן־העירום שלה. הייתי אז קטנה
מדי, לא רצינית, ולא ידעתי להעריך שחקניות
אופי. עכשיו המצב שונה, כמובן.
במעלית של דן החלטתי להחרים בה את
בל השאלות והתשובות הנוגעות לדבריי,ימים,
למין, לסרטים, לאינסטינקט הרודני.
אותי עניינה שאלה מעשית אחת: איך
בנויה הקונסטרוקציה זיתה, ממה מורכב
הגוף, מר, משקלו, כמה עולה להיות מיבנה
כזה, כמה זמן? במילים קצרות: את הנוסחה.
יתכן אפילו שהדבר יעזור לכמה
נערות ישראליות להגשים את חלומן, חשבתי.
המעלית נעצרה בקומה השישית לפני ה־
1);6ג• 81 זסזתט^ .דירת שני חדרים 90 ,לירות
ללילה, שאיכלסה עד עכשיו רק אי

אמת היא שלא היה לי איכפת ל!
וראיין לשם שינוי גם כלב מבברלי־הילם.
אולם הכוכבת ניפצה את מאתיי לרסיסים
כששלחה אותו לטיול עם עובד המלון.
ציינתי לעצמי שעל מונטי וזיתה לא בלט
סנטימטר מיותר של שומן. וזה היה רגע
מתאים לשאול אותה אם שניהם שומרים על
אותה דיאטה.
״או שכותבים עלי או על מונטי, תחליטי!״
פסקה היא, בצדק, מפני שמונטי עוד לא
שחקן אופי. לא מגיע לו פירסומת. אבל
היא תיתרה בכל זאת הפעם. היא סיפרה
ששניהם לא אוכלים ממתקים, רק ירקות ובשר.
לפעמים היא שותה אלכוהול. רק היא.
מסתבר שהוא גם לא מעשן סיגריות אמריקאיות
עד כמה שידוע. אולם היא מרבה
למסור כל אינפורמציה נוספת על בן־זוגה
לדירה. כשרציתי לדעת איפה הם חופפים
ומסדרים את השיער. היתד, הכוכבת מוכנה
לדתח לציבור על ראשה בלבד :״אני חופפת

ק ן /ןןךיר זיתה נוהגת לט
יייייי ״ י י ״ י נ פל בעצמה עשרים
ושמונה שעות ביממה, החל באמבטיה.
אותו פעמיים בשבוע במספרה. ומסדרת
לבד בבית. אני יודעת שהרבה אנשים
בטוחים שאני מבלה שש שעות במספרה.
הם לא יודעים שאין לי סבלנות למספרה,
ושהספריות בכל מקום שונאות אותי.״
דירתה של הכוכבת בדן, מוצפת שושנים
וורודות. בכל פינה — אחת. גם באמבטיה.
התקציב היומי שלה לשושנים וורודות הוא
חמש לירות ישראליות. הוורוד הוא שיגעון
ישן שלה, והיא התלוננה קשוח בפני
האחראים במלון על הזילול המחפיר ברגשותיה,
כשנתנו לה חדר אמבסייה תכלת במקום
וורוד. גם רובן של 15 כותנות הלילה
שלה הן בצבע וורוד. ודרוד־שקוף. מובן
שהיא אינה משתמשת בהן לעולם. גם הסרט
בו קישטה את הטלפון במלון — וורוד, אבל
בתוספת נוצה לבנה. את מכתביה להוליבוד

דוה •ריב
החי טוס שן משמן טוס: בירושלים,
התגוננה סטודנטית בפני אלמוני שניסה לתקפה,
שברה אחת משיניה על
הנסים ועל הגפדאות: בתל-אביב, הודיעה
חברת־תיירות שהיא עורכת בחנוכה
טיולים, לקפריסין, הבטיחה בחגיגיות שטיול
החנוכה יכלול גם את חג־המולד וגם נשף־
סילבסטר ניטי״ההרמון נ בירושלים,
הובא גבר לדין באשמת נשואין לשלוש
נשים בבת־אחת׳ ,הורשע למרות שמו —
סולטן נרז 1נ *ז הי ד״ נ בתל־אביב,
נעצר צעיר בעודן־תקיפה, הועלה על ניידת,
התחיל לנהוג בה, התרחק מן המקום.

1111X11111העחך | 1קשה מאוד להכחיש שזיווה מעודכנת מאוד באופנה. גאמתה ת־י
י ״ י י ו *׳*ייי *• חדשה באביזרים שרכשה לאחרונה בפאריס: כובע לבד גברי
ומגפיים סטרץ /על עקב 7וחצי סנטימטרים. החצאיות שלה הן תמיד מעל הברכיים.

היא כותבת בנוצת זהב. הגפרורים על
שולחנה מצויירים בראשי זהב.
הצלם ההל בינתיים להנציח את האנא-
טומיה של השחקנית מחיפה מכל הזוויות.
עם משקפיים ובלעדיהן .״אני פשוט רואה
יותר מדי טוב,״ היד, הסברה ההגיוני לאביזר
החדש שלה. השחקנית חייכה לעדשה
בפה פעור מאד׳ כשהיא מראה את הפרופיל
השמאלי שלה, הפוטוגני יותר מבן־זוגו,
לדעתה.
בלב הצלם צץ רעיון נהדר. הוא הציע
לה להדגים בפני הישראליות הפרובינצ׳
יאליות תהליך הלבשה שלם של כוכבת
הוליבודית אנינת־טעם כמוה. הופ ! הכוכבת
קפצה כשימחה לאמבטיה, פתחה את הטוש,
נרטבה על באמת, כמו כל שחקנית ריאליסטית
מוכשרת, התעטפה במגבת, ופערה את
הפה לפני המצלמה בחיוך פוטוגני. התהליך
הנורמאלי הבא היד, צריך להראות לציבור.
הנשים מה לובשת כוכבת זוהרת
מתחת לשימלתה. זיוזה פרצה בצחוק :״אל
חצחיקו אותי, נו באמת. תחתונים? מה זה?״

ז—סי

בזה הסתיים הנושא העדין וזה גם מסביר
לקורא המופתע מדוע חסר השלב הזה
בעמוד שלפניו.
הדגמת השמלות התחילה לשעמם אותר
ומיד לאחר השימלה הרא-שונה. היא התחננה
שאכתוב עליה מאספקט אחר, מפני שסוף-
סוף היא שחקנית, ולא סתם דוגמנית. שאלתי
שאלה סטרילית כמו — במה היא מעדיפה
לשחק, דראמה או קומדיה היא ענתה
באושר:
״אני חושבת שאני יכולה לשחק תפקיד
בקומדיה באותה הצלחה כמו בדראמה.
זה תפקידה של כל שחקנית. אבל אם להיות
כנה יותר, אני מעדיפה קומדיה יותר. גם
בסרט האחרון שלי, בנות טובים, יש לי
הרבה מומנטים קומיים.״
בשימחה עקשנית ונואשת חזרתי לדבר
על שמלות. הזיוזה גיקתה שהיא תופרת את
מלתחתה אצל גיבנשי. אבל היא מאוד אוהבת
לקנות את מלתחתה באמריקה דזזקא, כי
המיבחר עצום, והתפירה נעשית במהירות
מאכסימאלית. דבר נורא קרה לה בחודש
האחרון: בגלל הסרט היא נאלצה להשאר
בפאריס ולקנות שם את המלתחה שלה. וזה
עיצבן אותה נורא. עקרונית, היא מסרבת
לדבר על מחירים ובעיות פינאנסיות.
בשעה הקרובה מיינו — היא, הצלם ואני —
את המלתחה החדשה שלה ושל מונטי,
שנחתה יחד אתה לפני שבועיים בלוד. אחרי
שעה מפרכת רשמתי בפינקסי את התוצ־אות
28 :שמלות 4 ,חצאיות 8 ,סוזדרים,
5חליפות 5 ,זוגות מכנסיים 15 ,זוגות
נעליים 2 ,זוגות מגפיים 15 ,כובעים5 ,
חולצות 5 ,חלוקים 2 ,מעילים 1 ,מינק,
1מעיל לבד אדום עם כפתורי זהב למונטי,
4סודדרים למונטי 6 ,שרשראות מקושטות
אבנים נוצצות לצווארו 18 ,כפפות 24 ,

קולנוע
סר טי ם
ק ריו ח אנו שי ת
קורטוב שד דבש

הרך 111ןגןךךי 11 כל יום נאלצת זיווה האומללה לעמוד מחדש לפני שאלת חיים־
״י 1י 11 אדמוות: הכובע הזה? או ההוא? החודש קנתה בפאריס 15
כובעים, רובם 1עשויים נוצות, אחד מעור מינק, ושלושה עשויים לבד. אכן, חיים קשים!

זוגות גרביים 12 ,זוגות ריסים מלאכותיים
(לזימה) 2 ,פאות נוכריות — אחת בלונדית
— ו־ 10ק״ג מייק־אפ וקרמים.
ציינו לפניכם שזה מלאי לביקור בן חודש,
ושבבברלי שלה יש מלתחה פי אלף.
כדי ללבוש כל בגד במחסנה לפחות פעם
אחת בחיים, עליה לבלות את עשרים וארבע
השעות שלה בלהפשיט ילהלביש — ללא
הפסקה. בקישי היא מוצאת איזה חצי־שעה
לרקוד באלט מודרני ולהדליק נרות־שבת.

תל־אביב;

בריטניה) הוא כל שמטעימים החיים את
אלה שבתוכם הם מפעמים. תקופד, קצרה
של אושר המתמסמס עוד בטרם הובחן
טעמו ושעבורו יש לשלם את מלוא המתיר
— זהו כל מה שבני־אנוש אפורים זכאים
לקוזת לו.
זהו, במילים ספורות, מוסר ההשכל של
פנינה קולנועית נדירה משל טוני (צהרי
שבת ובוקר יום א׳) ריצ׳ארדסון. מהו טעם
הדבש בפיר, של ג׳ד (דימה טושינגהם),
ברוזזה שנ*ה וכעורה במשכנות־העוני הדלוחים
במנצ׳סטר, בתה של נפקנית קלח
דעת, תלמידת בית־ספר, הרעבה כל חייה
למעט יחם אנושי?
זוהי אהבה בת שבוע לטבח אניד, כושי,
שבסופה היא מוצאת את עצמה הרה ללדת,
נא,זזת בידידות־ללא־תנאי של הומוסכסו־אליסט
מכוער (מריי מלוין) ,שגם אותו היא
מאבדת שלא באשמתה.
סשלים הופכים דכני־־אדם. המחזה
של שיילה דלאני, אותו כתבה בהיותה בת
,18 הפך בידיו של טוני ריצ׳ארדסון לאפוס
של בני הדור האבוד האנגלי. עם כל פשטותה,
הנאיביות שבה והאפקטים הניאו־ריא־ליסטים
המודגשים, זוהי יצירה הספוגה
אהבה והבנה עמוקה לגיבוריה והמקרינה
מעברה השני שטף של גלים בעלי חמימות
אנושית.
כל דמות בסרט היא מלאכת מחשבת של
עיצוב גורל אנושי ההופכת עלובי חיים
נקלים לגבורים נערצים. האם (דורה בריאן)
האנוכית וחסרת הרגש, מאהבה המטורזן
והאכזר, ההומוסכסואליסט רפה השכל, כל
אלה הופכים בסרט מהגדרות וסמלים לבני־אדם
חיים המעוררים רצון להזדהות כנה.
מעליהם ניצבת הגיבורה — סמל היופי
שבביעור, שחקנית בלתי ידועה שבמלאי
אנרגית החיים שבעיניה היא עושה יותר
מאשר כל יפהפית זוהר, שופעת חזה, ב*
הוליבוד.
קורטוב של דבש הוא חבית של יין תוסס
ומשכר. סרט בלתי נשכח.

רצח שמ שתדס

ל *1 ^1הכוכבת קמה נזוקדם בבוקר כדי
להספיק למרוח את המסיכה הראשונה
בסידרה היומית של איפור הפנים.

״הבגדים אינס העיקר!״

מד ש י הכונבת; ״ לי

עוד הרבה מה לעשות ב־

ח״ס. כמו למשל: לרכב על סוסים, על אופניים, להופיע אולי בסרב)

1התוצר המוגמר, אחרי שהיא מרכיבה
ריסים מלאכותיים, מנקדת
נחירי אפה ופינות עיניה בצבע שחור.

עם אנטוני קווין, ולהשקיע את כספה במניות. בתמונה היא חובשת!
כובע מפרוות מינק. על הריצפה, בחדרה שבמלון דן, מוטלים אלפי
דולארים טובים בצורת שמלות, נדאחורי זיווה — חביבה מונטי.

גירושין נוסח איטליה (אופיר, תל-
אביב; איטליה) היא התקפת מחץ קטלנית
על מוסד הנשואין של הכנסיה הקתולית
שאינו מאפשר לזוגות הנכנסים אליו להתגרש
מאיזו סיבה שלא תהיה.
עוצמתה של ההתקפה אינה כה רבה בשל
סיסמאות או הוכחות המובלטות בסרט. אלה
אינן קיימות כלל. מה שיש כאן זו קומדיה
עדינה ההופכת לעיתים למקאברית, שעם
כי ההפרזה שבה היא מהזזה תמונה מדו-
ייקת ומושלמת של פני הדברים כפי שהם
במציאות.
מעשה בבן אצילים סיציליאני ומרצ׳לו
מאסטרויאני) הנשוי מזה תריסר שנים לגברת
כעורה, מבחילה ומטופשת (דניאלה רוקד
),המעוררת בו סלידה. הוא היה איל״
מוכן להשלים עם גורלו לולא התאהב לפתע
בדודנית צעירה המתחנכת במנזר. אין
לו כל סיכוי להשיגה כיוזן שאינו יכיל
להיפטר מאשתו.
אולם החוק האיטלקי מקל בענשם של
רוצחים מתוך מניעי כבוד. וכאן מתחיל
הבעל המשועמם לתכנן את רצח אשתו כצורת
שתביא עליו רק עונש מינימאלי,
לפי תקדימים שנוסו כבר בהצלחה במקרים
דומים.
קרניים בירח דבש. הקומדיה הנס־לאה
של פיטרו ג׳רמי מקבלת משמעות
נוספת כאשר מסתבר שהבעל המאוכזב אינו
מסוגל כלל לבצע את הרצח שהוא מתכנן
בקפדנות כה רבה, נדחף אליו לבסוף כמעט
בניגוד לרצונו.
הוא נשפט, נידון למאסר, משתחרר, נושא
לאשר, את הצעירה שאהב. הכל טוב ויפה.
רק שבשיא ירח הדבש שלו, כאשר הוא
מנשק בלהט את אשתו החדשה על גבי
ספינת־שעשועים, שולחת זו רגליים לעברו
של ספן צעיר•
זהו סרט גדוש בתכונות מעולות. אווירתה
החברתית של סיציליה המפגרת מתוארת
בו ברגישות אמנותית יוצאת דופן. המשחק,
ביחוד זה של דניאלה רוקה, האשד, המכוערת
שבמציאות היא אחת היפות בכוכבות׳
הקולנוע האיטלקי, עומד על רמה גבוהה.
אולם בעיקר מצטיין הסרט באופי הקומי
המיוחד שלו — איגטלק&ואלי, מפוכח ואנין
טעם.

מאות צעירים עוביים מנצרת לומדים
גרמנית -ומצטובים דחנויהם שמצאו
מולדת בגרמניה הזועקת ליריים עוברות

על הרגשת המועקה וחוסר־התכלית שלה,
\ 1 7171י ) 1 ^ 1 1 1 ^ 111 111 1 1
נישאות עיני צעירים רבים אל הפתרו!

הגרמני. אסעד שופאני, הוא אחד מעשרות התלמידים ׳הרשומים בקורס ללימוד גרמנית.
גרמניה במקו
ע1ה
ך יית־הקפה הנצרתי הצנוע מלא
^ לקוחות. על שולחנות־העץ הנמוכים
מפוזרים קלפים וספלי־קפה, ובחוץ זורמים
המים של ״מעיין הבתולה״ כמו שזרמו
מאז ומתמיד.
בפינה, מסביב לשולחן, יושבים ארבעה
צעירים. הם אינם מפסיקים לעשן ואינם
מפסיקים לשחק. שעות כבר עברו מאז
כבשו את הפינה הזאת.
״הג׳נרל ניצח את הבגרות!״ קרא אחד
הארבעה, בזרקו את הפיסת הקלפים על
השולחן. חבריו צחקו. אך למרות הצחוק,
קל היה להבחין במרירות המשתמעת ממנו.
כי מזה שנה גמרו ארבעתם את למודיהם
בבית הספר התיכון. שניים מהם עברו את
בחינות הבגרות, השניים האחרים עברו את
בחינות הג׳נרל סרטיפיקט. מאז גמרו
את למודיהם היו מחוסרי עבודה, המוסד
היחידי שקלט אותם היה בית־הקפה הזה.
״אתם יודעים? סוליימאן שלח לי מכתב,״
אמר אחד מהם פתאום .״מה הוא אומר?״
שאלו השלושה, כמעט בקול אחד .״הוא
לומד טלביזיה * ,ענה חברם בקיצור.

רתך חדאד
האח עומד להגר

שם לא מצא סיפוק מלא. עקב התכתבות
עם ידידים וזתיקים שהתיישבו בגרמניה,
החליט פרח לעזוב את הארץ. עודדה
אותו עובדה חשובה יותר: אשתו היא
גרמניה. לפני חודשיים מכר פרח את רכושו,
לקת את אשתו ובתו והפליג לגרמניה.
לא פחות מרתק סיפורו של המנהיג
השני, ג׳ברא נקולא, בן .43 נקולא ערך
במשך שנים את ירחונר, הספרותי של מק״י,
בשפה הערבית. לא מרצונו הטוב התרחק
נקולא מפעילות פוליטית בקרב מפלגתו.
בעיני חבריו היה נקולא חשוד כטרוצקיסט.
הוא הבין את הרמז והתפנה למחקר ספרותי.
כמו פרח, הוציא גם הוא ספר לפני כמה
חודשים. אך כנראה, לא מצא נקולא סיפוק
בעבודתו זאת. הוא החליט לעזוב את הארץ.
גם הוא בחר בגרמניה המערבית .״אם הכל
יילך כשורה אשאר שם,״ אמר לידידיו שבאו
להיפרד ממנו.

:רמגיה במקום עזה

לא כל המהגרים לגרמניה הם
מנהיגים פוליטיים מאוכזבים. הרוב
המכריע הם צעירים בעלי מקצוע או בוגרי

רק אלה שלמדו
מהגורל המר.

מקצוע

חופשי

ניצלו

למה לא אגגליה?
ך) מה, דווקא, בוחרים הצעירים האלה
/בגרמניה? למה לא נוסעים לאנגליה או
לצרפת?
האמת היא שגם עשרות צעירים ערבים
היגרו לאנגליה, צרפת וארצות־הברית. לרובם
היו בארצות אלה קרוב משפחה או
ידידים שסידרו להם סטיפנדיות. מתברר שלאלה
שבחרו בגרמניה אין קרובים בארצות
אלה. גם הקושי במציאת עבודה בארצות
האלה ידוע לכולם, נוסף לחוקים שונים
המגבילים את הסטודנטים בקשר לעבודה.
המצב בגרמניה המערבית שונה. בארץ
זאת, יש צורך מתמיד בידיים עובדות. קל
מאוד לתפסן, חשמלאי, או מסגר למצוא
עבודה שם. לפי מכתבים שנתקבלו מראשוני
״העולים״ הערבים לגרמניה, מוכנים
בתי החרושת והחברות לתת לשלטונות
ערבויות בשביל העובדים הערבים שהגיעו
אליהם מישראל. ואומנם, עובדה היא שבגרמניה
נמצאים כיום כחצי מיליון פועלים

לרגע קט שקעו ארבעתם במחשבה. ייתכן
וכולם חשבו באותו רגע להצטרף לחברם
ש״עלה״ לגרמניה המערבית לפני כמה חודשים•
אך המול שהיה לסוליימאן חאמד לא
היה לכולם, כי סוליימאן הכיר תייר גרמני
שביקר בנצרת. אחרי שחזר התייר לגרמניה
הביע את נכונותו בפני שלטונות ארצו
לתת ערבות המאפשרת לסוליימאן, לשהות
בגרמניה לכמה שנים.
>כך היה. יום אחד ארז סוליימאן את
חפציו ונפרד מהוריו וידידיו. הצעיר המוכשר׳
בן ה־ ,25 שלמד חשמלאות, החליט
ללמוד הנדסת טלביזיה.
סוליימאן חאמד לא היה הצעיר הערבי
הראשון ש״עלה״ מישראל לגרמניה המערבית•
הוא גם לא היה האחרון. לפניו ואחריו
ארזו עשרות צעירים את חפציהם והלכו
באותה דרך. רובם היו בני נצרת, חיפה
וכפרי הגליל. היום מתכוננים עשרות אחרים׳
מאותם המקומות, ללכת בעקבותיהם.

ה30 היכים לאן?
>>ד ייתגן שהמענינים ביותר מבין
>£כל הערבים שהיגרו לגרמניה, היו שני
אנשים בגיל העמידה. שניהם נמנים על
מנהיגי היישוב הערבי, שניהם סופרים ידועים•
שניהם היו מצמרת מק״י, ושניהם
נסעו, דווקא, לגרמניה המערבית ולא לגרמניה
המזרחית.
הראשון הוא בולום פרח, בן .45 פרח
עסק בשנים האחרונות במחקר היסטורי.
לפני כמה חודשים הוציא את הספר החשוב
ביותר שנכתב על־ידי ערבי ישראלי: הקדמה
להיסטוריה הערבית החברתית. עוד מימי
נעוריו נהיה פרח לקומוניסט. ממשלת ברית
המועצות אופשרה לו ללמוד באוניברסיטת
מוסקבה. בחוזרו משם נהפך לאחד המנהיגים
האידיאולוגיים של הקומוניסטים הערבים.
אילו לא פרש מהמפלגה בשנת ,1948 ייתכן
והיה היום מנהיגה הראשון של מק׳׳י ביישוב
הערבי. אך החלטת מוסקבה לתמוך
בתכנית החלוקה, זיעזעה אותו והוא עזב
את המפלגה.
בשנים האחרונות התקרב פרח למפ״ם,
שהוציאה לאור את ספרו הנ״ל. אך גם

״יי׳י

לעורם שר תקוות

כפי שהוא מצטייר בדמיונם של הצעירים
הנצרתייס, ובמכתבים שהם מקבלים מחברים
בגרמניה. תמונה זו נשלחה לנצרת על־ידי אחד ׳המהגרים, שסיפר על קליטתו המהירה בעבודת.

בתי־ספר תיכוניים, שלא מצאו תעסוקה.
הייאוש שהצטבר בלבותיהם דחף אותם
בסופו של דבר לצעד המכריע. כמעט ואין
הבדל בין הסיבות הדוחפות צעירים ערבים
לעבור את הגבול לעזה, לבין הסיבות הדוחפות
צעירים אחרים ל״עלות״ לגרמניה.
השבוע הסביר אחד הצעירים, המתכונן
לנסוע בקרוב, את מחשבתו :״אילו יכולתי
לחזור להורי, הייתי הולך ללמוד בארץ
ערביה. אבל זד, בלתי אפשרי. לכן אני
הולך לגרמניה,״ אמר.
כשנשאל אותו צעיר למה אינו לומד בישראל,
ריחף חיוך מר על שפתיו .״עשו
את זה אחרים ולבסוף נהרסו,״ אמר.
״שמעת על עזמי עודה? הוא למד הנדסה
אלקטרונית בטכניון. הוא הצטיין בלימודיו.
אחרי שגמר סירבו השלטונות לתת לו
לעבוד בשטח שהתמחה בו, כי זה שטח
בטחוני והוא ערבי. הם נתנו לו תפקיד בלשכת
העבודה בחיפה,״ המשיך הצעיר
לספר. הוא הצית סיגריה בעצבנות ושאל
בתמהון :״מהנדס אלקטרוני עובד בלשכת
העבודה?! אני לא רוצה להיות כמוהו. בכל
זאת גם הוא התייאש ונסע בשנה שעברה
לארצות־הברית״ ,סיים אותו צעיר, שגם הוא
רוצה להתמחות בהנדסה אלקטרונית בגרמניה.
בדבריו
של צעיר זה טמונה עובדה
מרה. עשרות הסטודנטים הערביים שגמרו
את לימודיהם באוניברסיטה העברית, מועסקים
היום כמורים לספרות או היסטוריה.
אחרים שלמדו מדעי מדינה מלמדים אנגלית.

זרים שבאו בעיקר מאיטליה, יוזן וארצות־ערב.
מכאן
התחילה ההתלהבות בין הצעירים
הערביים ל״עלות״ אל ארץ הדוד אדנאור.
צעיר ערבי מאחד מכפרי הגליל, המתכונן
לנסוע לשם, עשה השבוע השוואה עצובה
ומבדחת בין ישראל וגרמניה .״קודם כל
אל תזכיר את שמי. אני מפחד שיקלקלו לי
את הנסיעה,״ פתח דבריו בפני כתב העולם
הזה .״אתה יודע? אין הבדל בין ישראל
וגרמניה. כאן יש לנו זקן ושם נמצא זקן;
גרמניה סיפקה לישראל יהודים, וישראל
מספקת לגרמניה ערבים, כאן אנחנו מרגישים
זרים ושם גם נרגיש כך: כאן ישן
הפועל הערבי באורווה ושם המצב לא יהיה
גרוע יותר. ההבדל היחידי הוא: שם לפחות
אין מושל צבאי. בודאי זה יחסר לי שם,״
סיים את דבריו.
גל הנסיעות לגרמניה הביא בעקבותיו
;תופעה חדשה בנצרת. עשרות צעירים
התחילו ללמוד את השפה הגרמנית. חלק
מהם לומד אמנם רק מתוך רצון ללמוד
שפה חדשה. אך רבים הם המקרים בהם
הסתיים לימוד השפה בנסיעה לגרמניה.
התפתחות נפשית מסויימת! מביאה לידי
החלטה כזאת.
אין דוגמא טובה מזאת של ששה צעירים
מבני נצרת, המתכוננים לנסוע בחודש
הבא. הם אמנם התחילו ללמוד גרמנית מפני
שלא היה להם מה לעשות בזמן הפנאי.
אחרי שגמרו את לימודיהם בבית הספר
התיכון נשארו, כרבים שקדמו להם, ללא

ספורט
כ דו רג ל

לתשומת לב
ועדי הורים וועדי תלמידים

הדורשלא •דע

מורה חורי
״שילמדו — אב? שלא ׳סעו!״

עבודה. אחרי נסיונות כושלים לקבל עבודה
או ללמוד באוניברסיטה, התחילו להתמרמר.
השמועות ש״קל להסתדר״ בגרמניה דחפו
אותם לחשוב בכיוון זה. אחד מהם הכיר
באותה תקופה מיסיונר גרמני שבא לביקור
בארץ. הוא הפגיש אותו עם כמה מחבריו
הלומדים גרמנית, ולצעירים האלה היה נעים
לנסות לדבר בשפה החדשה שרכשו. גם
המיסיונר שמח לראות אנשים לומדים את
שפת אמו. הוא הביע את נכונותו לעזור
להם לקבל סטיפנדיות ממכון מיסיונרי בקלן
שבגרמניה. ששת הצעירים התלהבו מהרעיון.
הם צריכים כעת לנסוע בראשון לינואר, עם
חבר שביעי מחיפה. הם רק מחכים לאישור
מהשלטונות הגרמניים.
וויליאם אזמריאן ,22 ,הוא אחד משבעת
הצעירים האלה. הוא עבר את בחינות
סרטיפיקט בבית הספר טרה־סנטה בנצרת.
בקשתו ללמוד רוקחות באוניברסיטה העברית
נדחתה .״התעודה הזאת לא מספיקה.
צריך בגרות,״ אמרו לו .״עבדתי בלשכת
המושל הצבאי. חילקתי רשיונות,״ אמר
הוא בחיוד• ״אתר כך עבדתי כפקיד קבלה
במלון גרנד־ניו ואחר כך במרכזית הטלפון
בנצרת. בסוף נמאס,״ אמר כשהוא מניע את
ידו באוויר.
חייליאם רוצה עכשיו ללמוד הנדסת רדיו
וטלביזיה בגרמניה. המכון המסיונרי ישלם
בעדו ובעד ששת חבריו .״הם גם יתנו לכל
אחד מאתנו 400 מרק בחודש בשביל האוכל
והלינה. הם יסדרו לנו חדרים בשכר זול,״
אומר הוא בנסותו להצדיק את נטיעתו. אך
וויליאם יבטיח לחזור לארץ. גם המכון נתן
ערבות לשלטונות גרמניה שהוא יחזור
עם כל חבריו, אחרי סיום לימודיהם.
צעיר שני מאותה קבוצה הוא רימון
חדאד 21 גם לרימון יש תעודת ג׳נרל.
הוא רצה ללמוד אלקטרוניקה בטכניון ואך
הקשיים שמצא היו גדולים מדי. בנסותו
למצוא עבודה כלשהי, הצליח לקבל כמה
ן מים של עבודת־דחק. בקרוב יעזוב רימון
את הוריו, שלושת אחיו ושלוש אחיותיו
*סע לגרמניה.
) כל שאר השבעה ילמדו מקצועות חשובים.
אחד ילמד כימיה, אחר הנדסת
טלביזיה, ואילו האחרים ינסו להתקבל ל־פקולטה
לרפואה. קושי אחד עומד בפניהם:

(המשך מעמוד )20

פקיד אזמיריאן

״איזה דרבי זה יהיה, בלי שייע ובלי
חודורוב״ שאלו את עצמם חובבי הכדורגל
המושבעים שישבו השבת ביציעים
המרווחים של איצטדיון בלומפילד הנוצץ,
וזכרו את הימים הטובים כשבגרוש היה
חור, כאשר שייע היה עדיין שייע.
שתי היריבות הוותיקות הפועל ומכבי
תל־אביב, ניהלו ביניהן גם הפעם קרב
איתנים. ג׳רי בית־הלוי, מנהלה הטכני ה־חדש־ישן
של מכבי ת״א, שזכר עדיין את
תקופת־הזוהר של קבוצתו בשנות החמישים,
לא תיאר לעצמו עד להיכן נדרדרה
בתקופה בה חדל לאמנה. בכל זאת ניאות
ג׳רי לחזור לכור מחצבתו, לנסות ולהציל
מה שנותר להציל. פעולתו הראשונה היתד.
— הזרמת דם חדש וצעיר לעורקי הקבוצה
המכבית — צעירים כעוזיאל ומצלמן.
אוהדי הפועל באיצטדיון סברו, שיריד־תה
של מכבי ת״א לליגה א׳ — הוא רק
ענין של זמן. מקהלת הקולות שפצחה
בקריאות התגר לעבר המכבים ״ליגה א׳,
ליגה א׳״ העיבה והעיקה על לבם של
אוהדי מכבי, הזוכרים את התקופה הטובה
של קבוצתם, תקופה בה ראו נצחונות
מפוארים על קבוצת הפועל.
כמתנה לאלץ. אלא שדרבי זה דרבי
ולעולם אין לנחש תוצאותיו מראש. למרות
שהפועל צועד כיום במקום השני בטבלת
הליגה ומכבי סוגר את הטבלה במקום שלפני
האחרון. שעות ספורות לפני תחילת
המשחק, נערכה בביתו של אלי פוקס מאמן
הפועל, חגיגת 11 שנות נישואיו לאשתו
ברכה. רבים איחלו לו בתום המסיבה רבת־המשתתפים
כי יזכה למחרת בשי מקורי
בצורת נצחון קבוצתו הנוכחית על קבוצת
האם שלו בעבר. אלי זכה במתנה. העניק
לו אותה גדעון טיש, הרץ הבינלאומי של
ישראל, בנגיחת ראש מצויינת.
חודורוב שהופיע בשעת הצהרים במשחק
קבוצתו החדשה, הפועל רמת־גן, במשחק
נגד הפועל באר־שבע, מיהר לפשוט את
בגדיו הרטובים והופיע באיצטדיון בלוט־פילה
לא רחוק ממנו ישב שייע גלזר.
אלא שהפעם לא היפנה שייע לחודורוב את
שאלתו המסורתית לפני כל דרבי :״באיזו
פינה אתה רוצה את הגול?״.

שימו לב למפעל

ה ״ עשחם וחמש״ הק>בוצ>
הגרלת טיול ״אגד״ חינם לכל הכיתה כולה פרס לקוני
״קרמבו״ ו״סנקור״ -מטעמי ״ארטיק״ לימי החורף
אחת מכל 25 כיתות תזכה בטיול ״אגד״ בהדרכת מורה דרך מוסמך (מסלולים
ותאריכים יתואמו עם ועדי ההורים) ,כיתה הרוצה להשתתף בהגרלה תשלח
למשרדי ״ארטיק״ אזור התעשיה בת־ים — מעטפה כדאר רשום,
ובה —
350 עטיפות של ״קרמבו״ או ״סנקור״.

)2מכתב ובו שם ביתיר,ספר, הכיתה, שמות התלמידים וכתובותיהם.
ההגרלה תתקיים ב״ 25.1.63 וישותפו בה כל הכיתות שמעטפותיהן תגענה
למשרדי ״ארטיק״ ,אזור התעשיה בת־ים, עד לאותו תאריך.

הכיתות המשתתפות בהגרלה יתבקשו לשלוח נציגים מועדי ההורים כחברים
לועדת ההגרלה. אחת מכל 25 כיתות זוכה כטיול ״אגד״
חינם. מסלולים ותדריכים יתואמו עם ועדי ההורים.

הקור שנ ד
ברדק סו — פירושו בתורכית — כוס
מים. השבוע התחוללה סערה, וקשה לומר
כי הצטמצמה בבום מים בלבד.
ההתאחדות לכדורגל שיגרה לאחרונה
״שגרירים מעופפים״ .שגרירים אלה תרו
את העולם בחיפושים אחר נבחרות כדורגל
שתבענה את הסכמתן להתמודד עם ניבחרת
ישראל (כמובן על בסיס משחק ומשחק
גומלין) .השגריר המעופף האחרון של
ההתאחדות לכדורגל היה חבר הנהלתה האדמוני
וגזבר הכבוד שלה, מנחם הלר.
קשה להאמין כי הלר טייל בקופנהאגן
שעה שאלמוני ניגש ולחש לו על אוזנו:
״שמעתי שמאנדי עוזב. אולי אוכל לבוא
במקומו?״ אך ראשי ההתאחדות התעקשו
לפרסם כי המאמן המיועד הוא שהציע את
שרותיו.
הכל היה טוב ויפה אלמלא קשר השתיקה
שגזרו על עצמם אחדים מראשי ההתא,חדות
לכדורגל, ליתר דיוק: אנשי הפועל
שביניהם. הם חששו לפרסם את שמו של
המועמד המאושר, אך חשדו בחבר־ההנהלה
הבית״רי, יגאל גריפל, שהדליף את הידיעה.
סוד שיודעים עליו שניים או שלושה,
אינו בבחינת סוד יותר. וכך הדהים ה־צהרון
ידיעות אחרונות בפרסמו בתחילת
השבוע שעבר את שמו של מאמן הכדורגל
האנגלי ממוצא סיני, פרנקו סו. לאנשי
הפועל לא היתה הפעם כל עילה לחשוד
בגריפל כאשם בהדלפה. גריפל היה היחידי
מבין חברי הנהלת ההתאחדות שלא ידע את
שמו של המאמן האנגלי.
הפרשה היכתה גלים. לשווא ציפו מאזיני
קול ישראל לשידור הידיעה עוד בחדשות
השעה 1.30 של אותו יום. חלפו 24 שעות
וקול ישראל לא בישר עדיין למאזיניו מאומה.
רק ביום ד, בקיצור מהדורת החדשות
של 9בערב, התבשרו רבבות המאזינים,
כי אכן יש מאמן חדש לנבחרת ישראל.
הסיבה לאיחור הרב בהגשת הידיעה:
סופר הספורט של קול ישראל אינו אלא
אחד מאנשי מדור הספורט בצר,רון המתחרה
מעריב (שגם בו לא פורסמה עד ליום ד׳
כל ידיעה על המאמן) .לו היתה הידיעה
מתפרסמת במעריב — היתד, זוכה לבטח
בסיקור נרחב יותר מעל גלי האתר.

נו ח תי ם
בי ש ר אל!!!
׳־יל ג רי אדווארדס
מלך

המטוד־טוויסט

הופעת בכורה ביו ם חמי שי 0.12.62
ב שעה 5י.ו 2בקולנו ע תל־אביב
כרטיסים: משרד אדריה, רח׳ נס-ציונה ,12 וביתר המשרדים.

באופק: מקצוע חדש

עוז לחס כון
השנה תופתע עקרת הבית למצוא דפדפת
גפרורים בקופסת הנרות לחנוכה. חידוש
מקורי זה בוצע על־ידי בנק לסחר חוץ,
נש־ חנוכה וכחלק מתכנית הפרסום של
תכנית החסכון החדשה עוז.
חזיתות 20 סניפיו של בנק לסחר חוץ
ברחבי הארץ קושטו עם פרסום תוכניות
החסכון החדשות עוז ויעוז־צמוד. שתי
התוכניות החדשות מוצעות לקהל הרחב

במסגרת החדרת תודעת החסכון לציבור והן
מאושרות לפי החוק לעידוד החסכון.
בשתי התוכניות גם יחד ניחנים החסכונות
למשיכה בכל עת< תוך הודעה מוקדמת של
30 יום והרבית והפרשי ההצמדה על
החסכונות עד 10,000ל״י פטורים ממס
ההכנסה.
בנק לסחר חוץ, הפועל בהצלחה רבה
להחדיר את שרותיו בכל שדרות הציבור,
הצליח תוך תקופה קצרה — תודות לטיפולו
המסור — להפוך לבנק עממי, ומצטרף
עתה לקבוצת הבנקים הגדולים במדינה
בעדור החסכון.

אנשים

דו צחדהשב־ ד־ו

1/010

גלידת סנדביץ׳

עם ביסקויט

ד״ר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי
טיפול בבעיות
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב

אינדכם השמות, המצורף לספרו החדש
של הגנרל אדיסון ברנס, מי שהיה ראש
משקיפי האו״ם בתקופה המכרעת של
פעולות־התגמול ומיבצע־סיני, כולל את כל
האנשים החשובים במרחב, המוזכרים בספר.
מופיעים בו שמות כמו בן־נוריון,

חי דתהצב עי ם
אחד הסודות שהתגלו השבוע, היא העובדה
שהפרופסור יגאל ידין הוא עיוור־צבעים.
עובדה זו לא נראתה ביותר למכריו של
הפרופסור הארכיאולוג כיוון שהוא ידוע
כמקפיד בתלבושותיו, כולל התאמת צבעים.
התברר כי אשתו של ידין תפרה לו על
כל בגד ובגד פתק בד קטן עליו מצויץ
צבע הבגד הסופר משה שמיר
קיבל קצת דם השבוע. במסיבה שנערכה
אחרי הצגת־הבכורה של מעגל הגיר ה־קוקאזי
בתיאטרון החיפאי, העיז שמיר להעיר
כמה הערות עוקצניות בפומביי בנוכחות
ראש העיר אבא חושי, אולי מתוך
הנחה שלא כולם יבינו את רמזיו. אמר
שמיר על מחזהו של ברטולט ברכט, שה. א
ביקורת חריפה על המשפט והשלטון :״המחזה
לא השיג את שלו אם לא הבינו מה
שיש בתוכו.״ עקיצה נוספת :״האם אין
לחפש משמעות בכך, שרוב המחזות המועלים
על־ידי התיאטרון החיפאי עוסקים דווקא
בנושאי משפט פתרון מקורי לבעיית
הכפיר, הדתית בישראל מצא השבוע
ראש־הממשלה דויד כך גוריץ בפגישתו
עם פעילי הליגה למניעת כפיה דתית. הציע
להם ביג׳י :״תביאו יהודים שיתפללו ב־גלוי־ראש,
נשים וגברים בצוותא, ואז לא
יוכלו יהודים חרדים לטעון שרק הם יהודים
דתיים שר־המשפטים דב יוסף,
שיצא השבוע לחגיגות העצמאות בטנגנייקה,
כדי לייצג שם את ממשלת ישראל, הכין
את עצמו לנסיעה כמו לקראת הופעה במשפט.
במשך החודש האחרון קרא עשרות
ספרים וחוברות על טאנגנייקה, נפגש עם
משתלמים מארץ זו השוהים בארץ ואף למד
כמה ביטויים משפת הבאנטו של ילידי
ארץ זו לעומתו הופיע ח״כ חרות
יוחנן באדר במשפט של ממש, כעורך
דין בפועל, אחרי הפסקה של 17 שנים. המשפט
האחרון בו הופיע באדר היה בפני
בית־דין של הצבא הפולני של אנדרס, שהיה
ברחובות המשורר הצעיר דויד
אבירן הידוע בכושר־ההמצאה שלו, הכין
למעריציו הפתעה חדשה: הוא הכין תקליט
מסחרי בו מקריא הוא עצמו מבחר משיריו.

אי כההסח׳ 1ם?

דויד, ראש־ממשלת ישראל
וגם נאצר, גמאל עבד־אל,
ולאחר מכן נשיא מצריים*.

בין כל השמות החשובים, ליד ז׳ילבר,
פיאר, שגריר צרפת בישראל ונלאב, רב״
אלוף, סר ג׳נן ב ,.מופיע גם השם ג׳יבלי.

אין זה שמו של מי שהיה באותה תקופה
ראש אגף המודיעין של צה״ל( ,וששמו
הושמט בטעות מן האינדכם) ,אלא ג׳יבלי,
מרג׳נט

ממל,

שבוי בידי

הלגיון הערבי,

עמודים .39 ,34 ברנס סבר, כנראה, כי
״סמל״ הוא שמו הפרטי של האיש, בעוד
ששמו של ג׳יבלי הוא יצחק.
מיהו החייל שזכה להבלטה כה רבה
בספר, וששמו שזור בכמה מאורעות חשובים
בו ז

הסיור המשיר כדרר

רקדן לוי ומלכת היופי
מדיסון לכוכבים

צילומים של להקת מחולות־העם הישראלית
עלומים, בה רוקדת גם להקה דרוזית
אורח אחר בארץ הוא שמעון עדן הישראלי
בעל מועדון־הלילה הברלינאי המפורסם
עדן סלון. שמעון שבא לבקר את בתו,
עורך סקר מקיף וסודי של מועדוני־הלילה
הישראליים בהצגה האחרונה של
תוכנית ציפורי לילה במועדון התיאטרון
החיפאי, היו שני שחקני המועדון חיים
טופול ואברהם מור בדרכם לבמה דרך
האולם כשהם לבושים מדי שוטרים. לפתע
התפרץ לאולם אדם שדרש מבעליה האלמוני
של מכונית מסויימת לפנות דרך
למכוניתו. אחרי שאיש ממבקרי התיאטרון
לא זז, הסתער האיש על שני השחקנים־
השוטרים הטיח כלפיהם עלבונות על שאינם
מסוגלים להשליט סדר בחניה ליד המועדון
יוזם כנס הפסלים הבינלאומי בישראל,
הפסל קוסו אלול עזב את מצפי,־רמון
בדרכו לרומא, שם נפתחת תערובת
יחיד שלו המכילה 12 פסלי אבן, אותם
יצר בקיץ שעבר בסימפוזיון הפסלים שנערך
באיטליה. פסליו מוצגים בגלארי טראסט־ברה,
גלריה המציגה יצירות של פסלים
אבאנגרדיים ידועי־שם. אלול הוא הישראלי
הראשון שחדר לגלריה זו שתי זירות,
להתמודדות משפטית, פתח השבוע רפאל
הלפרין. לבית־המשפט בירושלים הגיש
מר־ישראל בהאבקות תביעת פירוק נגד
שאר מחזיקי המניות האמריקאיים של מסעדת
ניו־יורק בתל־אביב. לבית המשפט
החיפאי הגיש, מאידך, תביעת נזיקין על
הפרת חוזה נגד נתןתגר, אותו מאשים
הלפרין בהכש׳-ת תוכנית בניית מלון אכסו־דוס
ובשיבוש היחסים בינו לבין מחזיקי
המניות האמריקאיים של קפה ניו־יורק.

במשרד ארקיע באילת קידמו השבוע
את פני האורחים והתיירים מודעות גדולות
שהכריזו :״רוצת להשכיר! נא לפנות לרפי
נלסון.״ תוך שעות מספר כבר הוחלף
שמו של רפי (.״נלסון״) איילץ בפי
תושבי אילת בכינוי ״הקילר״ .הגורם לכך
היתה תאונה שאירעה ביום שישי האחרון.
רפי, שנפרד לאחרונה מאשתו וממועדון
סוף העולם עומד לפתות באילת מלון ומסעדה,
אירח את כתב הארץ עמום איי
שנסע במכוניתו ליד
לון ואשתו. שעה
הנמל החדש של אילת, התנגשה בו מכונה
שניה שפגעה בכנף האחורית שלו. נהגה לא
היה אחר מאשר מקסים סלומון, שהיגר
מטבריה לאילת, עומד לנהל שם מועדון
לילה. בין שני הגברים המזוקנים שוררת
איבה נצחית והם אינם משוחחים ביניהם.
כאשר הוזעקה המשטרה האשים מקסים
סלומון את רפי בנסיון לרצח. לדבריו, איים
עליו רפי לרצחו נפש וארב לו בממניתו
במזיד. כאשר נשאל מקסים מדוע לא צפר,
השיב :״אני לא מדבר איתר!״ הסיפור עשה

לו כנפיים באילת והפך לבדיחת העיר. עד
כה טרם קיבל רפי שום הזמנות בתגובה פ סו קי ה ש בו ע
למודעה שתלה במשרד ארקיע כאשר
•> שופט כית־הטשפט העליון
נודע כי שחקן הקולנוע הבריטי פיטר
סל רם הגיש נגד אשתו תביעת גט, בהאשי משה לנדוי, בפסק־דין שביטל אח החמו
אותה בקיום יחסים עם אדם בשם לוי, לטת הצנזורה לאסור את הצגת יומן סו־ניסו
רבים לקשר את הלוי האלמוני לרקדן מייל :״שלטון הנוטל לעצמו את הזכות
הישראלי שמעון לוי היושב בלונדון, להחליט מד, טוב לאזרח לדעת, סופו שנווהמופיע
מדי פעם בסרטים. התברר כי טל לעצמו את הזכות להחליט מה טוב
אין לקשר זה כל שחר. שמעון אמנם הרקיד לאזרח לחשוב.״
מסמר שחקני קולנוע לאחרונה, אולם פיטר
+׳ שר האוצר לוי אשכול :״אני
סלרס לא היה ביניהם. שמעון מופיע עתה רוצה לדעת מתי הבטיחה הממשלה משהו
בצמד עם מלכת היופי של דרופיאפריקת באופן ברור — ולא קיימה את ההבטחה?״
נו רמה פו סטר במועדון הלילה הלונדוני
•> הקרן הקיימת בחוברת לימוד
המפורסם די סטייג׳ דור, שם הם מדגימים
את רקוד הנזדיסון, מרקידים את הקהל. בין על הקרן הקיימת לכתות ג׳ ו ד בבית־ספר
השאר שחקנים כמו ג׳ון גילגוד, ריצ׳ארד עממי, תחת הכותרת ״שיר הבדואי״ :״שטוד
ובוב הופ העתונאי הישראלי נאתי עובד, שנאתי חרוץ /הבוז לעבודה
שאול בן״עטר, היושב בספרד, שם הוא הבוז לחלוץ / .אסתתר בהרים /אמטיר
עוסק ביחסי־צבור לישראל ליד חברת־ד,סר כדורים /אשרוף העצים /ארצח חלוטים
של יצרן סרטי־הראוזה הענקיים סמיאל צים• /תהא שממה /כל האדמה /
ברונסטון, חזר השבוע במפתיע ל־שראל. הלאה הקרן־הקיימת /תחי האדמה השוהוא
הביא עמו חוזה קוסם עבור להקה ממת !״
* סגן יושכ-ראש הכנסת ככה
ישראלית בלתי ידועה כמעט. היצרנים האיטלקים
של סידרת סרטי לילות העולם אידלסון :״בישראל קשה לקיים דימו־הסכימו
לכלול בסרט לילות העולם -נוס׳ 3קרטיה כיון שאצלנו משטר קואליציוני.״

^ פי ׳טמספר ברנס, העסיק אותו
^ ג׳יבלי הקטן מן הרגע שנכנס לתפקידו,
כראש מטה המשקיפים. בסעודה חגיגית
שנערכה לכבודו באותו יום במלון
עדן בירושלים, שאל אותו רב־אלוף משה
דיין אם יוכל לשכנע את הירדנים לשחרר
״אחד בשם סרג׳נט ג׳יבלי, מגדוד הצנחנים״
,תמורת כמה חיילים ירדניים שנלכדו
בפעולות־תגמול.

מספר ברנס:

שרשרת האירועים, שהביאה להצעתו של
רב־אלוף דיין, היתה כדלהלן: בלילה שבין
ה־ 28 וה־ 29 ליולי , 1954 ,תקף סיור
ישראלי יחידה קטנה של הלגיון הערבי
במאהל ליד הכפר עזון, כשבעה קילומטרים
מקו שביתת־הנשק. מקור ישראלי
מוסמך גילה לי כי הפשיטה נערכה כתגמול
על רצח שבוצע כמה ימים לפני כן
בישראל, על־ידי ירדנים אחדים. נסיבות
הפשע הזה היו מזעזעים במיוחד, וההתמרמרות
בישראל היתד, רבה.
אדם זקן, שחי במבואות רעננה, שמע
רעש בגינתו. הוא יצא לחקור את הסיבה,,
ונורה על מיפתן ביתו. לא היתד, שום
סיבה סבירה למעשה זה, פרט לטרוריזם.
רעננה רחוקה כשבעה קילומטרים מן הנקודה
הקרובה ביותר של קו שביתת־הנשק,
שהיא בכפר הערבי הידוע קלקיליה ...קל
להבין את החרדה והזעם שנגרמו מכך.
הסיור הישראלי נתקל תחילה בשני אנשי
סיור של הלגיון הערבי, ליד קו שביתת־הנשק,
מצפון לקלקיליה. היו חילופי אש,
נזרקו רימוני־יד. רב־טוראי ערבי נפצע קל.
• כמו אירופים ואמריקאים רבים, אין
ברנס מבין כי עבד אל־ הוא חלק משם
המשפחה, לא שם פרטי.

קצר אחרי שהוחזר משב

ושר־הבטחון,
ראש־ממשלה

ג׳יבלי במד
צניחה _זמ
הלגיון הערבי.

גיבלי מן הצנחנים הסיור הישראלי המשיך בדרכו מזרחה, באסלה.
זה היה בערך בשעה שבע בערב.
אנשי הלגיון הערבי בעזון הופתעו במיטותיהם,
כאשר פתחו עליהם הישראלים
באש מתת־מיקלעים. שני ערבים נהרגו,
ארבעה נפצעו. לאחר־מכן נסוגו הישראלים.
בינתיים התעוררו אנשי הלגיון מתדהמתם,
השיבו אש ופתחו ברדיפה.
בפעולה קצרה זו ניפצע הסמל ג׳יבלי,
ולא היה ביכולתו להמשיך בדרכו עם שאר
אנשי הסיור. הוא נלקח בשבי. אפשר לתמוה
על כך שלא נהרג בו במקום על־ידי
האנשים אשר חבריהם נהרגו במיטותיהם
כמה דקות לסני-כן.

תריסר דקירות סביגימ
אחר מכן רצו כמה מחברי המט/שלה
הירדנית לנהוג בג׳יבלי כבפו־שע,
ולא כבשבוי־מלחמה. גרמה לכך העובדה
שאיכר ערבי, רפיע עבד אל־עזיז עומר׳
נמצא הרוג בדרכו של הסיור הישראלי•
בין קו שביתת־הנשק לבין מאהל
הלגיון בעזון. הוא נהרג בתריסר דקירות
סכינים או כידונים בחזהו, בגבו, בזרועותיו
ובצווארו.
נידמה כי היה מקום לאישום פלילי נגד
ג׳יבלי. האיכר הערבי, אזרח בלתי־מזויין,
נהרג בלי ספק על־ידי הסיור שג׳יבלי השתייך
אליו, בניגוד לחוקי־ר,מלחמה. יתכן
כי השלטונות הישראליים הבינו את הסכנה
המאיימת עליו, כי הם עשו מאמצים
קדחתניים — ומוצלחים — לתפוס בני-
ערובה.
תהיה דעתנו כאשר תהיה על ההפרה המחושבת
של הסכם שביתת־הנשק, ועל הריגת
אנשים הישנים באוהליהם, עלינו להודות
שהסיור הישראלי גילה מידה רבה של
אומץ־לב ודבקות־למשימה, מוראל גבוה
וכושר רב. לפי עדות העדים הירדניים, היו
רק חמישה אנשים בסיור. הם המשיכו בדרכם
אחרי ההיתקלות בסיור הירדני ליד
קו שביחת־הנשק, ותקפו את מחנה הלגיון
בידעם כי נמצא בו אוייב העולה עליהם
במספר. היה עליהם להניח כי אנשי הלגיון
נמצאים במצב של כוננות, אחרי ההיתקלות
הקודמת.
תמיד ניראה שיש לישראלים רגישות
מיוחדת־במינה לגבי המחשבה שאנשיהם
נמצאים בשבי ערבי. בלוחמה רגילה, יש
לצפות כי מספר מסויים של אנשים יפול
בשבי ...אך כאשר ישראלים כלשהם היו
נופלים בשבי האוייב, היתד, מתעוררת בישראל
התרגשות רבה. נעשו מאמצים מתמידים,
באמצעות וועדות שביתת־הנשק, ל־שיחרורם.
אם הדבר לא בא על תיקונו
המהיר, היו הישראלים עורכים פעולות
צבאיות לתפיסת בני־ערובה, כדי להכריח
את הערבים להחליפם.
לא פעם הירהרתי מהי סיבת תסביך
השבי הזה. תהיתי אם אינו נעוץ בעובדה
שכמה מן המנהיגים הישראלים בילו תקו־פות־מאסר
בבתי־הסוהר, או בתוצאות הזוועות
של מחנות־הריכוז הגרמניים, או במורשת
הנברוזה של הרדיפות.

מאזן המוות

** ד כאן תיאורו של הגנרל ברנם.
#בהמשך הספר הוא מספר כיצד נערגרכו
כמה פעולות ישראליות, שמטרתן הי9

תד, להביא לשיחרורו של ג׳יבלי. בסך הכל
רגו עשרה ונפצעו תשעה ירדנים, בפער
׳ות שבאו בעיקבות הרצח ברעננה. חמיה
ירדנים נלקחו בשבי. מלבד פציעתו
טל ג׳יבלי ונפילתו בשבי, נפצעו — לדעת
בתם — עוד כמה ישראלים, לפי סימני•
ר,דם והציוד הנטוש שנמצא אחרי הפעולות.
״סיכום זה של תוצאות התגמול עבור
פשע אחד, מדגים, בזעיר אנפין, את כל
:ד,ליקוי במדיניות הישראלית, שהתכוונה ל קיים את השלום ולמנוע הסתננות באמצ־

עות פעולות־תגמול. התגמול לא שם קץ
לעניין, וזה נמשך ונמשך, כפי שמוכיחים
המאורעות. פעולות־התגמול גרמו בלי ספק
סיפוק לקהל הישראלי, או לפחות לעתוני
ישראל, אולם הן לא היו יעילות להשגת
המטרה המוצהרת.״ •
במיקרה מסויים זה קיבלו הירדנים את
הצעתו של דיין להחליף את ג׳יבלי בחמשת
השבויים הערביים. החיילים הירדנים הוחזרו
דרך בניין האו״ם בירושלים. אולם
שיחרורו של ג׳יבלי נתעכב, כי הידיעה על
החילופין עוררה סערת־רוחות בירדן, שם
נערכו אותה שעה בחירות. אך לבסוף הוחזר
גם ג׳יבלי.
מסיים ברנס את התיאור :״הוא נתקבל
בתרועות וצויין לשבח בפקודת־יום
של הגנרל דיין, בה נאמר כי, למרות פציעתו׳
המשיך הסמל ג׳יבלי לפעול באומץ־
לב ובהעזה. הוא דרש מחבריו לנטשו,
כדי שלא ייפגעו. התנהגותו של הסמל יצחק
ג׳יבלי אחרי פציעתו, ובהיותו בשבי, היתד,
למופת׳.״

אזיקים מצוכים בניקל.
ך י 4פק אם מישהו מאלפי האנשים הבאים
יום יום במגע עם יצחק ג׳יבלי עשוי
לזהותו כמי ששימש בזמנו אגדה בין חיילי
צה״ל. כנהג אגד מזה שש שנים עובד
יצחק ג׳יבלי ( )31 על קו תל־אביב— חולון,
שיכון הוותיקים. הוא בחור צנוע ושתקן

יצחק ג׳יבלי כיום, כנהג באגד בקו תל־אביב—חולון. הוא נמצא
ליד החגה משעות הבוקר המוקדמות עז לשעות הערב, עובד
שעות נוספות כדי לחסוך כספים ולהחזיר הלוואות שניתנו לו אחרי שובו מהשבי.

ליד ההגה

הצטרף מאוחר יותר להכשרה של הנוער״
העובד בקיבוץ מעודחיים בעמק בית־שאן.
שם הכיר לראשונה את האדם שהוא כיום
אחת הדמויות המפורסמות בצד,״ל: גאנדי.
אותה תקופה היה גאנדי מפקד הכשרה של
הפלמ״ח במעוז־חיים, שדחה בכל פעם את
בקשתו של ג׳יבלי להצטרף לפלמ״ח.
אולם במלחמת העצמאות השתכנע גאנדי
סוף־סוף, צירף את ג׳יבלי, שהיה אז בן

101 הופתקות ענדו בדילה אחד עד
הצעיד שבגללו !עונו חצי תריסר
פעולות־תגמול והתרוצצות עולמית
שאינו מרבה לדבר על מעלליו באותם
הימים.
אולם בחדרו הקטן בחולון שומר ג׳יבלי
כמה וכמה מזכרות ששרדו מאותה תקופה.
מזכרת אחת היא צמד אזיקים. אלה הם
האזיקים שכבלו את ידיו כשהובל דרך
מעבר מנדלבאום חזרה לישראל משביו. על
הגבול ביקש ג׳יבלי לשמור את האזיקים
לעצמו ואנשי הלגיון הירדני לא הספיקו
להורידם מידיו כשעבר את הגבול. הוא
ציפה אותם בניקל והם משמשים עתה כאחד
מאביזרי הקישוט בחדרו.
מזכרת שניה, היא זוג מכנסי־חאקי צבאיות
בלויות, פרומות, נקובות וחסרות
כפתורים. אלה הם המכנסיים אותם לבש
ג׳יבלי בשעת הפעולה בה נפצע ושהיו
עליו כל ארבעת חדשי שביו.
ג׳יבלי נולד בתל־אביב להורים שעלו
מתימן. אביו היה טבח. דעתה של אמו
נטרפה עליה בשעת לידתו של יצחק, מעצמת
צירי הלידה. יצחק עצמו גדל במעון-
ילדים של מקרים סוציאליים, למד בבית
ספר לדוגמא בצפון תל־אביב.
לאחר מכן אומץ יצחק ג׳יבלי על ידי
משפחה במושב תל־עדשים. במקוה־ישראל,

16 וחצי, לגדוד השלישי של הפלמ״ח שלחם
בקרבות הנגב. בתום הקרבות שימש
ג׳יבלי, כאזרח, כנהגו של גאנדי.
במשך שנים ניסה ג׳יבלי למצוא תעסוקה
במקצועות שונים. לבסוף, כאשר החלה המתיחות
על הגבולות בשנת , 1953 התגייס
ג׳יבלי לצבא הקבע בדרגת סמל, הצטרף
ליחידה קרבית מיוחדת.

בעיטות לשכנוע סופי.
ף שנת ,15*04 בסוף יולי, קיבל הסמל
—1ג׳יבלי חופשה מיוחדת כדי לבקר
את אביו שנטה למות בבית־חולים. אחרי
שביקר את האב נטל ג׳יבלי לידיו עתון
ערב, קרא את הידיעה על רצח הזקן ברעננה,
הבין שמשהו עומד להתרחש, חזר
מיד ליחידתו. היחידה שעמדה לצאת לפעולת
התגמול היתד, כבר בשלב כוננות.
ג׳יבלי הפציר במפקדו להצטרף אליה, כיוון
שעד אז טרם שותף בפעולה כלשהיא.
בקשתו התקבלה.
וכך יצא ג׳יבלי עם אותה קבוצה קטנה
שהתקדמה בתוך שטח ירדן לכיוון המוצב
הירדני עזון שליד קלקיליה. הגירסד, הישראלית
שונה במקצת מגירסתו של ברנס :
בדרכם למוצב נתקלו אנשי היחידה בפטרולים׳
נכנסו עמם בקרב־אש. למרות שגילו
אותם, ולמרות שג׳יפים עם אורות סיירו
בשטח, המשיכו אנשי היחידה לעבר
המוצב.
היה זה מוצב פלוגתי מגודר, שאנשיו
התגוררו באוהלים הודיים.
בדיוק בזמן שאנשי היחידה חילקו ביניהם
את האוהלים להסתערות, גילה אותם
חייל ירדני. ההיסתערות נערכה מיד. ג׳יבלי

הסתער בטומיגאן לעבר האוהל היחיד במקום
שהיה מואר. הוא טיאטא את האוהל
בצרורות, עמד לעזוב את המקום, כשנפל
בצעקה: נפצעתי!
חייל ירדני פצוע התקרב אליו ובין השניים
נערכה התאבקות ארוכה שבסופה הרג
ג׳יבלי• את הירדני. חבריו של ג׳יבי,
שגילו אותו, נטלו אותו על כתפיהם ועזבו
במרוצה את המקום, כשהירדנים רודפים
ויורים אחריהם. התברך ששאר אנשי היזזל
דה, מלבד ג׳יבלי, הסתערו על אוהלים
ריקים, שכן החיילים הירדנים העדיפו לישון
על משטח האדמה בין האוהלים ד*,׳
הודיים.

שעה שנישא על גבו של חבר, נפגע.
ג׳יבלי בכדור נוסף. הכדור הדר דרך העיור
ויצא דרך הלחי. נשיאתו של ג׳יבלי היק־שתה
על נסיגת היחידה, ואז הפציר ג׳יבלי
בחבריו שינטשו אותו במקום. בינתיים החלו
הירדנים לכסות את השטח באש מרגמות.
חבריו של ג׳יבלי סירבו לשמוע
לדבריו. רק כשבעט בנושאו ערכו התיע־צות
קצרה שבסופה נעתרו לבקשתו, והש אירוהו
במקום.

״שאון התותחים נדם״
ף /יבלי, שהיה פצוע ברגלו, בראשו וב־אחוריו,
הספיק לתת עוד לחבריו שעון
ששאל מידיד, נשאר בשטח ללא נשק אחרי
שחבריו סרבו להשאיר עמו נשק או רי־מוני־יד
מחשש שיתאבד.
״מי חשב על התאבדות?״ נזכר ג׳יבלי,
״היתר, לי הרגשה נפלאה. לא הרגשתי כאבים,
חשבתי: מה אני, ארטיסט או משוגע?
תמיד חשבתי שפצועים צועקים או
בוכים. אני הרגשתי שאני פצוע רק בכך
שניסיתי לקום ולא יכולתי. רציתי להלחם.
תמיד רציתי להיות במצב כזה, שבו אוכל
להוכיח את עצמי.״
במשך כשעה וחצי שכב ג׳יבלי בשדה
הפתוח כשהוא סותם באצבעו. את החור
שבלחיו. מה עושה חייל פצוע במצב נואש
כמו זה? ״השבתי על המון דברים,״ נזכר
ג׳יבלי .״חשבתי על אבא שהבטחתי לו לבוא ד
לבקר למחרת, חשבתי על חתיכה אחת.
ניסיתי לדבר אל עצמי. כשהתקרבו החיילים
הירדנים שסרקו את השטח התחלתי
לשיר.״
ג׳יבלי קיוה שאם ימצאו אותו חיילים
סדירים הוא ילקח בשבי, וחשש שאם יישאר
שוכב בשטח עד הבוקר ימצאו אותו הפלאחים
ויהרגוהו. לכן פתח ושר אתי ז מוי^ אהוב
״שאון התותחים נדם /שדהיהקטל נתייתם
/בשדה חייל בודד ישוח /יזמר עם
עננים ורוח
הירדנים גילו אותו והחלו לירות לעברו.
(המשך ביעמוד )21

1ג ר מני הבמקו עז ה
(המשך מעמוד ) 17

המכללה הפול>טכנ*ת

בגרמניה לומדים רפואה במשך 11 שנים,
כולל שנית הסטאג׳.

ח ל־ אניג. רחוב נרנר .4טלפון 67487
סוכרת

העבודה

משרד

גרמנית ב־ 37.5ל״י!

החלהההרשמהלמ חוו ר ג־ ש ל

קורס היו ם הג בו ה,
הדו שנחי, להכשרתם של

ט כנ אי ם
מו ס מ כי ם
נ ׳ענפיס

מתכת

ייצור

מכונות

7ן ^י 7דשים

וכן לקור ס׳ הערב במק צו עו ת

ט כנ או ת נז תכת, ייצור
ו מכונו ת
ס ר טו ט טכני. בניין ואדריכלי ריהו ט ועיצוב פני ם
גרפילזה שימו שי ת
קירור ומיזוג אוויר

הקץ לקשק שי ם בחורף!
הודות ל־

ס טו דנ טי ם ניז ק קי יזכו ב מ ענ קי ם
מטעמם של מ ש רד העבודה. מ שר ר
תבטחו! .הוועד הפועל של ה הס תדרו ת
ומוסדות א ח רי ם
ההרשמה: בכל יזם ב ש עו ת 18.00-8.00
הלי מודי ם: החל מרא שי ת

ינואר 1963

0£11א£

41 *416)5 4 6 -
רהודים סלוניים,
פינסקר 2

גול 56905.ת. א ^ .

התיאטרון המודד]׳

הבמאי:

משח עגיאר
עברית :

אסתר רז
הציירת :
אדויאנה נוימן
מ חז ה מתח מאת
רובו ט תו מ א

הצגות בנווה
בתל ־ אביבאולם מוגרבי
יום א׳ 16.12.62 יום יום יום יום

יום א׳ 23.12.62

ב׳ 17.12.62 עכו ״גן־עדן״
ג׳ 18.12.26 לוד ״גחלילית״
ד׳ 19.12.26 בחיפה ״אורה״
ה׳ 20.21.26 רמת־גן ״רמה״

בתל־אביב: כנף,
רוקוקו, שרותרון,
הדרן ויתר המשרדים.
פרסום בלקין

**עניינת מאוד דמותו של האדם אשרי
^ /חו ל ל הפיכה בקרב עשרות צעירים
נצרתיים. זהו פרח אבראהים ח׳ורי, בן ,41
שנראה כבן לא יותר מ־ .32 הוא מלמד
גרמנית.
״בגרמניה עולה לך ללמוד גרמנית 1250
מרק. אצלי יעלה לך לא יותר מ־ 37.5ל״י.
בגרמניה לומדים שנה שלמה כדי שיגיעו
לרמה שתלמידי מגיעים אליה תוך ארבעה
חודשים,״ התפאר ח׳ורי, ובצדק. אפילו
עתינאי גרמני ראיין אותו .״גם קיבלתי
מכתב הערצה ממכון גתה הגרמני,״ הדגיש
ח׳ורי.
מסביב לשולחן ארוך ישבו שבעה תלמידים
והמורה החייכני. הספר 1(011180116
•6 £01י801116(11־1גן 8מאת
11311101161
ו)1 81׳ 16813:101 תט ; 8011012 מונח לפני כל
תלמיד ותלמיד .״בספר זה לומדים בטכניון
ובגרמניה,״ אומר ח׳ורי בגאוזה.
מעולם לא חשב ח׳ורי שיהיה מורד, לגרמנית.
בשנת• 1928 הכניסו אותו הוריו ל־בית־הספר
שנלר בירושלים. הם שילמו
עבורו שלוש לא״י לשנה. במשך ארבע
שנים למד ח׳ורי גרמנית וכל מיני מקצועות.
אחרי שנים של חיי דוחק הצליח
לפתוח חנות קטנה בשוק של נצרת. מחנותו
זו היר, צריך לכלכל חמישה בנים ושתי
בנות, שהגדול בהם הוא בן 17 ולומד ב״
בית־ספר תיכון.
יום אחד, לפני שנה, נכנסו לחנותו שני
צעירים וביקשו שילמד אותם גרמנית. הוא
הסכים. תמורת 75 אגורות ישב עם שני
הצעירים שעה וחצי ולפעמים שעתיים, פעמיים
בשבוע, ולימד אותם גרמנית. אחרי
זה התחילו צעירים אחרים לבוא לחנותו.
מועדון אל־עאמל הקתולי הסכים לפנות חדר
בבניינו לחברי המועדון הרוצים ללמוד, ומאז
התחילו לבוא גם צעירים שאינם חברי
המועדון 30 .בחורים כבר הצטרפו לקורס.
לא חסרו גם שתי בחורות, שהתעניינו בשפה
המוזרה.

לא בוסעיס? !

י * ׳ודי אוהב את מקצועו החדש .״אני
| | לא יוצא לבתי־קפה ולקולנוע. כי אוהב
אני לבלות את זמני עם הבחורים האלה.
בכך אני רוכש לי ידידים,״ הכריז בסיפוק
ובהנאה.
ואומנם, כל תלמידיו של ח׳ורי מחבבים
אותו, את החנווני הצנוע והפשוט, שהפך
תוך כמה חודשים לשם ידוע בין אנשים
שקודם לא ידעו על קיומו. תלמידיו מכנים
אותו ״אכתא-ז״ ,כלומר — הפרופסור!
אך כל תלמידיו מכחישים שהם לומדים
גרמנית כדי לנסוע לגרמניה .״רצינו רק
7נצל את שעות הפנאי,״ הם אומרים. ובבן,
מדוע לומדים הם דתקא גרמנית?
״עבדתי בחיפה במקום שבו כל הפועלים
מדברים גרמנית. לא הבנתי שום דבר וזד,
עיצבן אותי. לכן רציתי ללמוד את השפר״״
הסביר אברר,ים חדאד, העובד במסגרות
ורתכות־חמצן .״פעם, בשעות הפנאי,
גידלתי פרחים. אחר־כך ראיתי שאחי, רימון,
— הנוסע בקרוב לגרמניה — מצליח ללמוד
את השפה מהר. לכן הצטרפתי. לקורס. אך
לא כדי לנסוע לגרמניה,״ הדגיש הוא, כאילו
הגן ע? עצמו מפני אשמה חמורה.
גם אסעד שופאני, בוגר בית־הספר האמריקאי,
הכחיש את כוונתו לנסוע לארצו
של הדוד אדנואר .״אני גם לומד בשני
קורסים אחרים, אחד לשירטוט והשני לעברית.
אני גם לומד לנגן. נשאר לי עוד
זמן, לכן החלטתי ללמוד גרמנית.״
גם סלים עילבוני, טפסן אף הוא״ לומד
גרמנית. הוא יודע גם צרפתית, אנגלית, עברית
וכמובן ערבית .״אין מד, לעשות בערב
בנצרת. הכל משעמם; אין שום מועדון
רציני, בו אפשר יהיה לבלות את •הזמן,״
אומר סלים .״כאן אני גם לומד, מבלה את
הזמן וגם מתיידד עם אנשים,״ קבע.
אפשר להאמין לטענות אלה. לא כל ה׳
צעירים שלמדו גרמנית ב־ 37.5ל״י, נסע׳
לגרמניה. אך גם אותם השישה שיעז
את הארץ בראשית ינואר, לא התכוונו
תחילה לנסוע לגרמניה. הם התחילו ללמו
גרמנית כדי לבלות את הזמן. בסוף, תו
כדי התפתחות נפשית, התחילו לחשו
כיצד לנצל את השפר, החדשה שלמדו, בארץ
מוצאה עצמה. כיום עובר גל ההגירה
לגרמניה מבית לבית בעיר נצרת, מפתה
צעירים רבים, וחוטף אותם ממשפחותיהם.
היעולס ׳הזה 1318

אכשת
אמני
סתם יום עוד חודבכריות
באחת החזרות האחרונות, לפני הופעת
הבכורה של תכניתו החדשה תורת היחסים,
נתקף השחקן־זמר־בדרן שמעון ישראלי בדקירות
חזקות בגופו. היה חשד חמור לדלקת
המעי־העיוור, אולם הוא היד, חייב
להופיע בהצגה לפי התכנית. בעזרת שש
זריקות ושמונה נרות עלה שמעון על הבמה.
למחרת נכנס לאסתוא בתל־אביב,
שם ד.תע!רר חשד לחול בכליות.
אך אמן נשאר אמן. בעזבו את בית־החולים,
חזרה אל הבמה, היו כבר בראשו
מילותיו הבסיסיות ומנגינתו של שיר חדש,
אותו הוא עומד להכליל בתכניתו החדשה.
זה יהיה צ׳ה צ׳ה בית־החולים, או שיר
החולה המדומה :
אנא, דוקטור, תציל אותי, תציל אותי
מזה /אנא דוקטור — הציל אותי, כואב
לי בחזה / ,אנא דוקטור — הבט עלי, נמה
אני רזה /אנא דוקטור — הציל אותי, אני
רוצה לחיות / 1אנא, דוקטור, אמור מהר,
מה זה יכול להיות. תן נזהר! /נר!״

במשך שני הימים בהם שכב שמעין בבית־החולים
היתד, בחדרו תנועה בלתי פוסקת
של אחיות צעירות שבאו להיווכח בעצמן
שזהו באמת שמעון ישראלי, עד ששמעון
נאלץ לתלות שלט על הדלת. :הכניסה אסורה
לאחיות שלא גמרו את הקורס!׳*
עכדל חו פ ש 1שלוש תכניות יחיד
ששתיים מהן הצליחו מאוד, ואחת נכשלה,
סרט נסיוני בו הוא מופיע לבדו בחמישה
תפקידים שונים ובו השקיע את כל רווחיו
מההצגות — זהו בינתיים סיכום הישגיו
של אמן בעל־אישיות מיוחדת במינה ובעל
כושר עבודה ויצירה בלתי רגילים.
אולם האם זד, בדיוק המקום אליו
רצה להגיע? הוא ברח ממסגרת של תיאטרון
להופעת יחיד כדי להשתחרר מעבדות למוסד
.״אז חשבתי,״ נזכר כיום שמעון,
״שאם אני רוצה לעשות יותר מאשר הדברים
הרגילים, אני צריך לעשות פחות.
חשבתי שעשר הופעות בחודש תספקנה לי
כדי להתקיים, לשמור על הרמה ולתכנן
עוד. והנה קרה משהו בדיוק הפוך. ניצר
מסביבי מנגנון שלם המפעיל אותי. ישנם
נגנים בתיזמורת, יש פועלי־במה, שאי־אפשר
לומר להם תעבדו רק 10 ימים בחודש, צריך
לשכור אולמות חצי שנה מראש, וכל זה
הפך אותי לעבד לחופש שלי*.
כל דבר הוא יחסי. למרות שהוא
רגיש מאד לביקורת, מודה שמעון בגלוי
בכשלון תכניתו האחרונה, לחם ושעשועים.
יש לו גם הסברים לכשלון :״עשיתי את
אינה וסלהד
כמובן -י
קורא את סנוו שר שרמה
כהו־צידון. ואפידו הוא
מגרה בו ובריס שרא ידעס

שמעון לסגנון של תכניתו הראשונה. אלא
שבינתיים השתנה יחסו לחומר שהוא עוסק
בו — הבידוריזם. הוא למד להתיחס ביתר
הבחנה לחומר ולהבין את משמעות היחסיות,
ממש כמו שהוא אומר באחד משיריו
בהצגה החדשה:
ני כל דבר באופן מעשי — הוא יחסי /
ולדברים אין סוף /ני מה עושה בטלן
ללא פרוטה / 7שוכב בינתיים על החוף.
/אן לו היה יוצא קצת לעבוד / ,היה סוף־
סוף מרויח כסף טוב /ואז יכול היה אותו
בטלן /לשכב בנחת על החוף.

תיאטרנן
סערתה אי דיו טי ת
השערוריה ד,תיאטרונית הגדולה ביותר
שפרצה בארץ מזר, שנים, שאירעה סביב
סילוקה של השחקנית דפנה דן מהצגת

שמעון ישראלי בבית־החוליס
צ׳ה צ׳ה הרופאים

התכנית השלישית בעיקר כדי להזרים כסף
לסרס שעלה כרבע מיליון ל״י. אחת הסיבות
לכשלון היתד, שהדגש בתכנית זו
היא על העלילה, לא על התוכן. מה
שחשוב לי בעצם, זו המסגרת שתאפשר
לי להכניס כל דבר לתוך התכנית — קטעים
ופזמונים ורעיונות ללא קשר אחיד, שד,צ־טרפו
במשך הזמן. יתכן גם שטעמתי את
ההצלחה בשיא גדול מדי. זה בא עלי כמו
מבול. היה לי חבל על הקהל ולא רציתי
לבזבז את האמון שנתנו בי אז הורדתי
את התוכנית אחרו 80 הצגות.״
בתכניתו החדשה, תורת היחסים, חוזר
העולם הזה 1318

האידיוטית באהל, ערב הצגת הבכורה (העולם
הדה ,)1317 הפילה השבוע קרבן נוסף. היתד,
זו השחקנית הצעירה של הקאמרי, גילה
אלמגור, שקיבלה את הצעת אהל להופיע

בתפקיד בו היתד, צריכה לשחק דפנה דן.
מיד אחרי שנודע דבר שיבוצה של גילה
בהצגה, החלה ההסתערות עליה, מצד ה־עתונוח
ואנשים פרטיים, שהתנהלה בשלוש
חזיתות :
• החזית האתית — ״איך יכולה שחקנית
להרשות לעצמה לקבל תפקיד ששחקנית
אחרת עדיין מנהלת מאבק על ההופעה בו?״
טענו המבקרים.

• החזית האמנותית — .איך יכולה
גילה להעיז להופיע בתפקיד חשוב בהצגה,
אחרי הכנה קצרצרה של שבועיים־שלושה?״
שאלו.
החזית המקצועית — ״מדוע הסכימה
גילה לקבל תפקיד במחזה חדש שעה שב-
קאמרי נטלה חופשה, והיד, צורך למצוא לה
מחליפה בהצגה חשובה כמו גלילאו?״ אמרו.
ל א היתה כדירה. בהאשמות שהוטחו
כלפי גילה היה חוסר הגינות בולט, שנבע
בעיקר מאי־ידיעת העובדות סביב הפרשה.
היתד, זו אשמתה של הנהלת אהל, שמתוך
אי־רצון לפגוע בדפנה דן, לא האירה את
הפרשה באור נכון. כי דפנה דן לא פוטרה
מההצגה בשל האיום בסטירות־לחי על
שלום פופוך. סצינות מעין אלה מקובלות
בתיאטרונים בהתרגשות של ערב הצגות-
בכורה, ובשל סיבה כזו עדיין לא מבטלים
הצגה. האמת היא שהתפרצותה של דפנה דן
רק שימשה עילה להנהלת אהד לבצע את
הפיטורין עליהם חשבו קודם לכן.
זכותו של הבמאי בכל תיאטרון היא להחליף
שחקנים בכל עת שימצא לנכון, וגם
בארץ אירעו לא פעם מקרים ששחקנים הוחלפו
ערב הצגת־ד,בכורה. אמר השבוע במאי
האידיוטית, יואל זילברג :״לקחנו את דפנה
דן פשוט מפני שבשעתו לא היתד. לנו
ברירה. לא היתד, שום שחקנית אחרת ש־היתד.
מסוגלת לבצע את התפקיד.״
גילה הסכימה עקרונית לקבל את התפקיד,
רק אחרי שהובהר לה ברורות שאין כאן
כל סכסוך בין אהל לבין דפנה דן,
ואחרי שהודיעו לה בצורה חד־משמעית שאם
לא תהיה שחקנית אחרת לתפקיד במקום
דפנה, לא יוצג המחזר, בכלל. גם אז, היתד,
זו הנהלת הקאמרי שהיתר, צריכה להסכים
להשאיל את גילה לאהל, והיא עשתה זאת
ללא כל היסום.
הנסיבה נדחתה. באשר לטענת. ההכנה
הקצרה, הרי אין שופטים שחקן לפי מידת
הכנתו לתפקיד אלא לפי הופעתו על הבמה.
עובדה היא שאנשי אהל עצמם נדהמו כאשר,
שלושה ימים אחרי שקיבלה את התפקיד,
הופיעה גילה לחזרות כשהיא יודעת את
תפקידה בשלמותו .״מי אמר שההצגה תועלה
אחרי שבועיים, יציגו אותר. ברגע שאהיה
מוכנה,״ אמרה גילה.
גילה עמדה לצאת באמצע חודש זה לחופשה
כדי להכין את נסיעתה לארצות־הברית.
אולם כבר קודם לכן מילאה את מקומה
מחליפה בהצגת גליליאו. היד, זה כאשר
חלתה גילה במשך תקופה די ארוכה ולא
יכלה להופיע.
״תפקיד האידיוטית קסם לי נורא,״ הודתה
גילה השבוע ,״ברגע שקראתי את המחזה
נדלק משהו ביני ובין התפקיד. היתה לי
הרגשה שאני יכולה לעשות את זה, ולשם
כך הייתי מוכנה לדחות את הנסיעה. אבל
אילו הייתי מעלה לרגע על דעתי שיש כאן
פגיעה אתית — הייתי דוחה את התפקיד.״

9איפהה היו?

(המשך מעמוד ) 19

כדור אחד שרט אותו. אז שמע ג׳יבלי את
מפקד היחידה הירדני מאיים על חייליו
שאם יעזרו לירות באיש אותו יגלו, הוא
ירה בהם. הם גילו אותו לפי הבהוב הסיגריה
שהצית למסרה זו והסתערו עליו
במכות ובבעיטות. אפו נשבר ושן אחת
נפלה. אולם בתום המכות העמיסו אותו
על ג׳יפ שהגיע למקום, החזירו אותו
למחנה עזון, שם הושכב באוהל ליד הפצועים
הירדנים שנפצעו בפעולה, כשהחיילים
הירדנים הנזעמים בחוץ ממטירים עליו
אבנים.
אחרי חקירה קצרה במקום הועמס ג׳יבלי
על טנדר, הובל לרמאללה. שם ניסו חוקריו
להוציא מפיו כי הוא קצין. הוא זכה
ליחס מצויין, קיבל טיפול רפואי וצמרת
קצונת־ד,לגיון, כולל גלאב באשה, באו לחזות
בו .״יחס כזד. טוב כמו שקיבלתי שם
לא קיבלתי בחיי,״ הודה ג׳יבלי לאחר מכן.
אחרי שפצעיו הגלידו הובל ג׳יבלי לביתר,סוד,ר
בזרקה

משחק כחמישה כפתורים.
ך* כלא , 1ירדני, שם ישב 4חודשים,
* 1נמ שכו החקירות החמורות, שלא העלו
דבר מפיו של ג׳יבלי. הוא תלש את כפתורי
מכנסיו כדי לשחקן ב״חמש אבנים״ על
מנת להפיג את השעמום. הוא ערך לעצמו
משפט קצר, בו דן את עצמו לשש שנות
מאסר, עימם כבר השלים, ואז, במפתיע,
הגיע השחרור.
הוא נלקח מיד לטיפול רפואי וכעבור
מספר נערך לכבודו אחד הזבחים ימים העצומים ביותר שנערכו בישראל. השתתפו
בו כאלף איש ונשחטו בו 40 כבשים,
כשכל הצמרת הבסחונית של ישראל חוגגת
את חזרתו מהשבי.
הוא סודר כנהג באגד. בתקופת מבצע
סיני נשא לאשר, רקדנית בלהקת עינבל,
בת קיבוץ גבעת־חיים, שילדה לו ילד
(שהוא כיום בן חמש) .לפי התכנית היתד.
צריכה החתונה להיערך במנזר סנטה קת־רינה,
אולם החיסכון בדלק באותה תקופה
מנע את הגשמת התוכנית.
בשמונה השנים שחלפו מאז, הצטנע ג׳י־בלי
ונעלם מעיני הציבור. הוא עובד שעות
נוספות כדי לחסוך כספים ולהחזיר את
ההלוואות שניתנו לו, עוסק כתחביב באי-
סופים שונים: גפרורים, בקבוקי משקאות
קטנים, סמלים ומטבעות.
אולם בנפשו הוא נשאר קשור בצבא
בו נמצאים עדיין מרבית ידידיו. במפגשי
רעים מאותם הימים, הנערכים מדי פעם,
הופך יצחק ג׳יבלי שוב לאחד הלוחמים
שעלילותיהם הי!ז סמל של תקופה.

תדריך

א ל תניח ל ה
ל ה תפ ש ט...

העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

כאשר היא מתפשטת
׳נגרמת לך אי נעימות.

מ חזו ת

המדובר הוא כמובן בנשיות שיער ובהת־קרחות.
במקרים רבים. אפשר למנוע את
התפשטותן של הנשירה והקרחת על־ידי
שימוש ב ״ אליקסיר ״ של הביאו־קוסמטיקאי
ד״ר אלכסנדר רובין.
כל בקבוק מיועד לשימוש של חודש
ימים. הנסיון הוכיח כי במקרים רבים
הספיקו שלשה בקבוקים (בשלשה חדשים)
להביא לתוצאות הרצויות.

0ילדי הצל (יורם) (הנימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסר, לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ל;א חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
9אירמה המתוקה (הבימה) מומי-
קול. אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק איינשטיין.
9כראשית (הבימה) סאטירה. סיפור
אדם וחווה בגן־עדן׳ בגירסה מודרנית של
אהרון מגד.

@ הוא והיא

(התיאטרון האינטימי)

שושיק שני מפגינה יכולת מעולה כשחקנית,
בסידרת מערכונים מאת אפריים קישון, כשבעלה,
אריק לביא, משמש בסים להצלחתה.
שורש כל רע (החמאם) קומדיה.
המנדרגולה של מאקיאבלי בעיבודם של יורם
מטמור, דן בן־אמוץ וחיים חפר. בדיחות לא־עדינות
על נושאים עדינים, כמו מין ודת.

תערוכות

מ נ 11י ו ! וראלי

להנטות 1ונו^> 0

ג׳ורג׳ מאתייה
9 רובינשטיין, תל־אביב) תערוכה ייצוגית של

ב ־ <2לדצמבר
נפתחים קורסים
שרטוט מכונות
שרטוט כנין
שרטוט רהיטים ־ ע יצום פנים, ארכיטקטורה נפתחים קורסים חדשים מסמיכים
לטכנאות מכונות וטכנאות כנין,

(מ.זיא ן

הלנה

צייר פאריסאי אבסטרקטי. ציורי שמן, גואש
והדפסי משי.
9כהנא (גלריה רינה, ירושלים) תערוכתו
של אחד המרכזיים שבציירי ישראל,
שהספיק ליצור זרם משלו בציור הישראלי.
צירוף של סגנונות מופשטים, המעידים על
התפתחותו של הצייר.
9תחכיכ (תל־אביב) אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרם
לסיפוק שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

פרטים והרשמה: מ־ 10 בבוקר עד 8בערב

• אמנות טרום־קודומכוסית (גלריה
ישראל, תל־אביב) 160 פסלים של אמנים

מרכז־אמריקאיים אלמוניים, שחיו ויצרו עוד
לפני שאמריקה גילתה את קולומבוס.

!*ד ש תיסות ח ק 3ו 11יתותינתית
ביאליס 1.7

-י יפו ,33 בית־יואל

ח 1א1ינ ד1ום אלנבי 76

ריזנגוף .86

^סר טים

קורטוב של דסש

(גת, תל־אביב)

דרמה. במוזה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחק מעולה של ריטה טושינגהם
(ראה מזור קולנוע).

9גירושין נופח איטליה (אופיר,
תל־אביב) קומדיה. מה קורה במדינה בה
אין בני־זוג יכולים להתגרש איש מרעותו.
מרצ׳לו מאסטרויאני, דניאלה רוקה( .ראה
מדור קולנוע).

9כארבאס

(מוגרבי, תל־אביב; רון,

חיפה) סרט ראוזה. גלגוליו של בר־אבא,
שודד יהודי, אל ההכרה הנוצרית. אנטוני

קוויו.

ג 1ב 1ן י 1 * 1א ד •

9סיפור הפרפרים (פאר, תל-אביב)
מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד,
פורטו־ריקאית, על רקע עבריינית נוער
וגזענות בפרברי ניו־יזרק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.

חיוכי ליל קיץ

נ ־ 1 3דד צ מבד

(מקסים, תללאביב)

קומדיה. אינגמר ברגמן הגאוני לועג לגברים
המחפשים את האהבה אצל נשותיהם של
אחרים .״

נפתח קורס ערם חדש

רדיו־אלקטרוניקה

הנכרת עם הכלב

(שדרות,

תל־אביב) רומן. סרט־אווירה סובייטי נוגע־ללב,
לפי סיפ רו הידוע של אנטון צ׳כוב.

שילוב של לימוד עיוני ולימוד מעשי במעבדה
פרטים והרשמה: בין 10 בבוקר ל־ 8בערב

9מבעד לזכוכית האפלה

(אורגיל,

ירושלים) דרמה פילוסופית. האהבה כאלוהים,
והבדידות כמקור השגעון, בתרגיל
ברגמאני אופייני על מערכת־יחסים פנימית,
במשפחה שבדית על אי בודד.

לר ש תזי חו ת מז-ו)כ1ננ>ת ותיב 1ני1נ

9נשואיוע? מ ר מי סי־ סי ם י >תל־אור,
ירושלים) סאטירה פוליטית. מחזהו של

ביאליק 17
.ו ז ״ 1י, ם יפו ,33 בית־יואל
ת ל -אני 1ד ד 1ם אלנבי 76
תז־-אב*בן ניפ* 1דיזנגוף .86

השווייצי פרידריך דירנמאט, בביצוע בעל
איכות נדירה.

הדירה (ירושלים, ירושלים) קומד

פקיד קטן עולה בדרגה בזכות העמדת
דירתו לרשות נאפופי הבום. ג׳ק למון.
דחף

שכעת הפאמוראים

(דומינו, חי

סרט־פעולה. צוות הופך לכוח במערבון
יאפני נהדר של אקירד, קורוסאבה.

יום רביעי 12.12

9מכוא למוסיקה מודרנית (קול-
ישראל; ) 17.40 תוכנית ראשונה בסידרד״
בה ינסר, נתן מישורי להרחיב אופקים מוסיקליים
ולהוביל את המאזינים אל תוך מבוך
המוסיקה של המאה העשרים.
9ד״ש מפרים (גלי-צה״ל)21.25 ,
מיצעד הפיזמונים הצרפתי.
9גיכורים שאהבתי (קול-ישראל;
)21.30 תוכנית ראשונה בסידרה מחודשת
של דנה כוגן. רבקה גורפיין, ט פרת ומחנכת
מקיבוץ עין־שמר, מגישה אנתולוגיה
על הנושא: דמותה של סבתא.
9כידור צ ( 6הגל הקל; 50 :21.32
דקות של בידור קל עם הזמרת הספרייה
כרמלה, בלווי פאקו, צמד הצדוקים, הכנר
אלפרדו תומאס במחולות צועניים ויוסי
בנאי בקטע של אפרים קישון.
9סונטות של כטהוכן (קזל־ישר־אל;
)22.00 הכנר צבי צייטלין והפסנתרית
פנינה זלצמן, בסונטות לכנור ופסנתר של
בטהובן.
יום חמישי 13.12
9ערכית מוסיקלית (קול-ישר-
אל; ) 17.25 התיזמורת הסימפונית של קול-
ישראל מנגנת את הקונצ׳רטו בפה מז׳ור
לעוגב ותיזמורת להנדל; סוויטה של דריום
מיו ומבוא ואלגרו לרבעיית מיתרים ל־אלגאר.
#פגישות
עם עולם החי (קול-
ישראל; )21.30 על הפסיכולוגיה של החתולים
בעיר ובכפר. מגיש עזריה אלון.
9ראשון ראשון חכים (הגל הקל;
)22.03 מיצעד הפיזמונים.
יום שישי 14.12

9מוסיקה קלאסית

כבקשתך

(קול־ישראל; ; 17.06 מחול המוות לסן־סאן!
סוגיטד. של שוברם ותמונות בתערוכה
למוסורגסקי, בביצוע הפסנתרן סביאסום־
לאב ריכטר.
9כצרור אחד (קול־ישראל; )19.20
בשבועונם של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם
ישוחחו בעל בית־קולנ ע, סדרן ואיש־משטרה
על ההתפרעויות בבתי־הקולנוע;
זוגות צעירים יספרו על בעיות השיכון.
9קונצרט ליל השבת (גלי צה׳׳ל;
) 19.15 הסימפוניה מס׳ 5של שוברם, הפתיחה
לדון־ג׳ובאני של מוצארס, ורו־מנסה
מם׳ 1לכינור של בסהובן, כשה־סולן
הוא יהודי מנוחין.
שבת 15.12
9תיזמורת הסידור (קול־ישראל;
) 13.00 תיזמורת הבידור של קול־ישראל עם
רביעיית מועדון־התיאטרון.
9בכק׳*תך למוסיקה קלאסית
(גלי־צה׳׳ל; ) 19.10 הסימפיניה החמישית
של בטהובן, בניצוחו של ברונו ולמר.
9פסטיכל אנטיס (הגל הקל;
) 17.30 תכנית של להקות ג׳אז מפסטיבל
הג׳אז באנטיב .1962 בעריכת מלווין קלר.
יום ראשון 16.12
9מלכודת (הגל הקל; :21.32 תוכנית
המתח של יעקב בן־הרצל: מקרה מים־
תורי בכביש הרצליה, בו נהרגה אשה.
תאונה, התאבדות או רצח י
יום שני 17.12
(גלי־צה׳ל;
9קונצרט סימפוני
)21.25 קונצ׳רטו לצ׳לו ותיזמורת של דבו־ז׳אק,
והסימפוניה השביעית של היידן.
9השרביט מורם (הגל הקל; )21.32
תוכנית בידור פומבית עם תיזמורת הבידור
של קול־ישראל.
יום שלישי 18.12
9מיצעד הפיזמונים (גלי־צה׳׳ל;
)21.25 מצעד הפיזמונים העבריים.
9פינת הגיאז (הגל הקל; )22.03
ביצוע ג׳אז שונים מתיר סיפור הפרברים.

מו ע דוני ם 1

9כרמלה (עומאר־כיאם, יפו) שירי־עם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת בעלת
מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה מעניינת,
המלחה על־ידי גיטאריסט וירטואוז.
9ז׳וסל ין, ו 0ייא (המועדון, יפו)
שאנסונים צרפתיים בביצועה של זמרת
קטנה, המייצגת בהופעתה את אווירת פאריס.
ה״עולם הזה 1318

האם תהיה מאושר כ״? 1963
האם אתה מאמין כי גורלך• נקבע ברגע שנולדת, על־ידי מצבם
של הכוכבים והמזלות? אם כן, חשוב לך לדעת מה צפוי לך בשנה
הקרובה, לאור אותם נתונים.
הגברת קאטינה תיאודוסיו, שהיא בת־תערוכת יוונית־אנגלית, ואחת
האסטרולוגיות הנודעות ביותר בבריטניה, ערכה את התצפית המתפרסמת
להלן. מצא מה המזל שלך, בהתאם ליום הולדתך, וראה מה
צפוי לך בשנת 1963 מבחינת אושרך האישי. התצפית חלה על גברים

ונשים כאחד, כי במקור האנגלי אין כלל הבדל בין שני המינים.
הגברת תיאודוסיו התפרסמה בעבר אודות לנבואותיה הרבות
שהתאמתו -כגון תוצאות הבחירות האמריקאיות בפעמיים האחרונות
ולידת ילדיה של המלכה הבריטית. לשנת 1963 היא מנבאת כי
בריטניה תיכנס לשוק המשותף, ושתיוולד בת לנסיכה מרגרט. כן
מנבאת היא, שבשנת 1965 יגיע האדם הראשון אל הירח -וכי לא
יהיה סובייטי, אלא אמריקאי.

טל ה
21 במארס
עד 20 באפריל
0לאלה שנולדו בתקופה זו — האושר פירושו כיבוש.
לרוח החלוצית שלך יהיה עתה מרחב־פעולה למכביר
במחצית הראשונה של השנה תוכל להפיק ששון ושמחה
מכך שתילחם ותתגרה באלה שאתה אוהב. אתה נוטה
להתאהב במבט ראשון, אבל אהבתך מסתיימת במשרד־הגירו־שין
של הרבנות. מאחר שאתה מצוייר באומץ־לב רב,
הדבר לא ירתיע אותך, ושוב תתפתה לנשואין. בסתיו הקרוב,
יהיה הסיכוי שלך לנשואין בני־קיימא גדול מן הרגיל.
השימחה, ההצלחה והשיגשוג ממתינים לך, אם תגיח בשאפתנות
במחצית השניה של .1963 בקיצור — המזל לצדך.

ש 1ר
21 באפריל
עד 20 במאי
$אם יום־ההולדת שלך חל בתקופה זו, אתה איש
עקשן, הדבק במשימה, והמצוייד בפיקחות עיסקית. אינך
יכול להיות מאושר באמת, אלא כאשר אתה מרוויח הרבה
כסף. על כן, היה נא, וביב שבעתיים אל ידידיך, כי
בחמשת החודשים הראשונים של 1963 יזכו הם לכסף
ולפרסומת. באם אתה רווק, הרי טובים הסיכויים שתמצא
בן־זוג, שיהווה השקעה טובה, בין החודשים יוני וספטמבר.
באם אתה מרגיש שהנשואין שלך נושאים רווחים זעומים,
תשתנה דעתך באוקטובר. המכשולים היחידים לאושרך ב־1963
יהיו קשיים ביחס לקאריירה ולמשפחה, בחידשים הראש נים.

תאומים
21 במאי
עד 20 ביוני
• לבני מזל זה נתן הגורל את מתנת הנעורים הניצחיים,
וצמאון שאין־להרוותו לידע ולחידוש. המתכון שלך לאושר
הוא — /הסתובב וללמוד. אין כל סיבה מדוע לא תשיג
את יעדך ב־ , 1963 כי תהינה לך הזדמנויות לרכוש ידידים
חדשים, בעקי־השפעה, ולהגשים תוכנית ניידת וכדאית מאד.
ההפרעות היחידות לאושרך תהינה בעיות משפחתיות
בסוף הקייץ. בני התאומים מתחתנים בגיל צעיר מאד,
ושיעור הנשואין יהיה גבוה במיוחד בנובמבר.

סרטן
21 ביוני
עד 21 ביולי
• בני תקופה זו הם בני הירח. התכונות שלהם:
הרגישות, הרגזנות, הסנטימנטליות. חיי־המשפחה הם היסוד
לאושרך, ואבן־הפינה שלהם היא דירה משלהם. אם נשוי
אתה, יגדל אושרך הודות ללידת בן או בת, או הודות
להישג מיוחד של בנך או בתך. אם רווק אתה, יגדל אושרר
בגלל סיכוי לנשואין בסוף .1963 למרות שאתה חסכן,
יעיקו עליך התחייבויות כבדות, כגון משכנתא, חובות או
צרות עם שותפים. התנחם בעובדה כי מבחינה חומרית,
יהיה מצבך הרבה יותר טוב בעוד שנתיים.

92 ביולי
עד 21 באוגוסט
@ אתה אנוכי מטבעך. אתה מאושר רק כשאתה עומד
במרכז החברה. יתכן כי בסחונך העצמי התערער קצת,
בגלל תהפוכות מסויימות שהתחוללו לא מזמן בחייך הפר־טיים
איו בקאריירה שלך. ב־ 1963 יקשה עליך למצוא מוצא
למרץ, לכושר־הארגון ולשאיפות המתפרצות שלך. אולם
תמצא נחמה בשינוי לטובה ביחסיך הריגשיים, ביחוד בקיץ
ובסביבות החודש נובמבר. היזהר מלהכנס לחובות ב־.1963
לפי שעה, ענייניך הכספיים זקוקים לטיפול זהיר וחסכני.

בתורה
22 באוגוסט
עד 21 בספטמבר
• למרות שמזלך הוא נשי, הרי הגברים של הבתולה
אינם נשיים כלל וכלל. ברם, איך יכול אתה לקתת להיות
מאושר אם אתה כל־כך מרבה לדאוג, וכאשר המצפון שלך
אינו נו! לרגע, אלא רק בשעה שאתה עושה את מלאכתם
של אחרים (והם דווקא לא היו רוצים שתעשה זאת) .אולם
שני כוחות חזקים — אוראנום ופלוסו — עובדים למענך
כעת ובשנים הקרובות. על כן תוכל להשתחרר ממעצוריך
הפנימיים ולעזור לעצמך, וגם למלא את חובתך כלפי
סביבתך. זוהי שנה של הזדמנות — בתנאי שתגלה יוזמה,
ביחוד אם אתה נמצא בשותפות, עם מישהו.

מאזניים
22 בספטמבר
עד 22 באוקטובר
0אפשר היה לצפות כי ילידי מזל זה יהיו שאננים
ומרוצים מעצמם, כי כל הטפרים האסטרולוגיים מתלהבים
מתכונותיהם הטובות: קסם אישי, טעם אמנותי, כשרון,
מזג טוב וכושר־הסתגלות. אולם אתה ערמומי, ורק מעמיד
פני אדם צנוע וביישן. הודות לכך אתה משיג את מבוקשך
במהירות. אין טעם להגיד לך איך למצוא את אושרך, כי
אתה אמן של החיים ושל האהבה. כשרונך להתקשר עם
בעלי־ההצלחה יתבלט ב־ 1963 במיוחד בפעולותיו למען
הציבור ובשותפויותיך. למרות זאת: האהבה, שתעמוד
במרכז חייך באביב, תחלש עד לסתיו.

ע קרב
23 באוקטובר
עד 21 בנובמבר
0האושר ינסה לחמוק ממך. אתה דינאמי, בעל יצרים
סוערים, קנאי עד כדי טירוף, למרות השליטה העצמית שלך.
החשד הוא קללתך המיוחדת. אולם ב־ 1963 יהיו הכוכבים
טובים יותר אל בני העקרב ובנותיו. הם ירכשו אמון רב
יותר בעצמם ובזולתם. מבחינה חומרית, תהינה להם פחות
בעיות, ויותר הצלחות. ידידים חדשים ישמשו לך מקור
להזדמנויות של אושר, אך גם לסכנות מיוחדות. חיי החברה
ירתקו אותך, אולם הם יכולים להביא לך הרבה צרות.

0אתה תצליח להיות מאושר רוב הזמן, כי יש לך
אישיות ידידותית, ואמונה איתנה בצדקתו ובחסינותו של
המישטר הקיים. יש לך גם הרבה מזל. אתה תתחבר עם
אנשים חשובים. אולם במשך השנה יחולו שינויים שישפיעו
על מצבך הכלכלי. למשך זמן מה תיתקל בבעיות
משפחתיות, שלא יהיה להן פתרון. כל זה יצנן במיקצת
את התלהבותך. השנה יהיה לך מזל בפיים ובאהבה.

גדי
21 בדצמבר
עד 19 בינואר
אם נולדת בתקופה זו, אתה איש המציאות. אתה ריאליסטי
מדי מכדי שתחפש אחרי האושר. אך יכול אתה להתקרב
אליו על ידי כך שתשיג עמדה אחראית ומכובדת בחברה.
אנשי הגדי הם רציניים וחסכניים. הם בודדים על פי
בחירתם, יותר מאשר מתוך כורח. הם יניחו יסוד להצלחה
כספית בעתיד, ובכך שישקיעו כסף בנכסי דלא־ניידי. תוכלו
לקוות גם לטובת־הנאה משפחתית בלתי־צפוייה בסתו 1963
ובאביב .1964 אולם אל תצפו ליציבות בשותפויות מכל
הסוגים. למרות זאת, חזקים מבני הגדי יכולים להעז
להתחתן בסביבות דצמבר. 1963 ,

דלי
20 בינואר
עד 18 בפברואר
0ילידי תקופה זו הם כתעלומה בעיני סביבתם,
ומעשיהם בלתי־צפויים. הם שונים מזולתם. אין הם מחפשים
אושר — הם מבקשים בחיים את החרות וההתקדמות.
בהדרגה הם מתעלים מעל לסביבתם. אולם ב־ 1963 הם ימצאו
בדרך כלל כי החיים הם סטאטיים. תוכניותיהם תתעכבנה,
או תתבטלנה כליל. תנאי הקאריירה שלהם יהיו מבולבלים
ומרגיזים. בכל זאת התמונה בהירה למדי מבחינה כלכלית.
החיים הרגשיים יסתדרו בשלום אחרי תקופה סוערת,
שתימשך עד חודש מאי, אולם סך הכל יהיו בני הדלי
בסוף השנה מפוכחים, יותר מאשר מאושרים.

דגים
19 בפברואר
עד 20 במארס
0בני מזל זה שייכים לטיפוס הסובל מדכאון מאני.
הם מתנדנדים בין התלהבות ומלאנכוליה. הם מחפשים את
החוויה, את ההתרגשות. הם מאושרים ביותר כאשר הם
מקריבים את הכל למען האהבה. אולם הם נוטים לפנק את
עצמם, וסובלים מתסביך של בריחה. מבחינה כלכלית הכל
יהיה בסדר בקזביל בני הדגים ב־ , 1963 אולם בשטח הריגשי
עליהם להיזהר ממלכודות, ביחוד אם הם נשואים, או
עומדים להינשא. בשני המיקרים, אין סיכוי רב לכך שיגיעו
למצב יציב, בייחוד אותם שנולדו בסוף פברואר.