גליון 1319 מתאריך 19 בדצמבר 1962

קראתי ברגשות מהולים את מכתבו של
אריה חרש מקריית־יובל, ירושלים. המברך
אותנו לרגל התפטרותו של גדעון האומר.
״שוב עשיתם את זאת!״ כותב הקורא
חרש ,״הכרזתם מלחמה על חיים כהן,
ואחרי כמה שנים של מלחמה הצלחתם
להעבירו ממשרת היועץ המשפטי. ברגע
שהאומר התחיל אתכם, בפרשת חי חסי-
דוף, ידעתי שזה סופו. התערבתי אז עם
חברי שזה לא יקח יותר משנתיים, וטעיתי
רק בשני חודשים. שתיים־אפס לטובתכם.
מזל טוב.״
^ין ספק כי מבחינה אחת צודק קורא
זה. להעולס הזה היה חלק חשוב בעיצוב
הקא-ריירה של גדעון האומר במישרת היועץ
המשפטי. אך לא פעלנו, מתוך רגש
של נקמנות אישית, ואיננו רואים בהרחקתו
נצחון בתהרות־ספורט.
המאבק לגד גדעון האוזנר היה הרבה
יותר עקרוני. לא התחלנו איתו בלב קל.
הוא נכפה עלינו על־ידי רגש־החובה כלפי
הדמוקראטיה הישראלית.

איש לא קיבל אה פניו של גדעון האומר,
בהיכנסו לתפקיד היועץ המשפטי בקיץ

חיים כהן ממישרת היועץ המשפטי, ו־(ב<
העברתו של חיים כהן לבית״המשפם העל-

י ון)-

עם בואו של האומר נפתח, איפוא, דף
חדש. סברנו כי המאבק נגמר, וכי סוף
סוף נוכל לנוח קצת בחזית זו.
לכן ירדה עלינו פרשת חי חסידוף כברק
משמיים בהירים. חסידוף, אזרח־לדוגמה
הגון וישר, ראה בתיקי משרד־המשפטים
סידרת מכתבים סודיים של היועץ המשפטי,
בה התלונן בי צמרת המישטרה מכשילה
את החוק כדי להגן על עד־השקר
יחזקאל סהר. הוא העביר מכתבים אלה
להעולם הזה, וכך שם לאל את המזימה.
תהיה דעתו של איש על מעשה זה
כאשר יהיה, ברור היה לכל כי חסידוף
פעל בתום־לב, וכי התכוון לעזור לגדעון
האומר. אולם האומר רדף אותו בחימה
שפיכה. האיש נמסר לידי הש״ב, הוא פוטר
והופקר לחרפודרעב. האומר עצמו ציווה
לתבעו לדין פלילי, ולדרוש עונש מאסר.
במשך כל הפרשה התנהג בקטנוניות אישית
מבעיתה, שלא היה לה הסבר אלא

יועץ־משפטי לשעבר האוזנר

0מתנת החג הנאה ביותר לבך
זוגו בחנוכה היא ללא ספק מתנת
ויל! טור, החנות האלגנטית להלבשת
גברים בתל־אביב, בן־יהודה
( 6ליד מוגרבי) .חולצות חמות ויפות
מצמר קורדרוי, בנלון ואורלון;
מכנסי קמגרן וקורדרוי לחורף, מעיל
גשם /4ד, סגנון איטלקי וכן סוודרים
חמים, ז׳קטים נאים דוגמות .1963
מבחר גדול של עניבות מרהיבות

עין

בחנוכה ובעונת החורף הישמרו
מקור ורוח בסיוליכם ונסיעו־תיכם
על־ידי התקנת מגן־רוח בקט־נועכם
אצל המומחה מנחםמ־תל־אביב,
הרצל .82 הבטיחו לעצמכם
טיול נעים ובטוח עם בת זוגכם
על־ידי התקנת מגן רוח בקטנוע אצל
מנחם הדואג לבריאותכם.

דוגמות חדישות • ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

ב. ג .את א. רויגשט״ן ! ע יי
נוסד ב־1921

שולחים את ברכותיהם
לחג החנוכה לכל לקוחותיהם
בתי־המסזזר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הכבר)
בית־החרושת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ 2

,1960 בברכה חמה יותר מאשר העולם
הזה. כי כסא היועץ המשפטי התפנה במידה
רבה הודות למאמצינו. אפשר לומר
בביטחה שמר האומר לא היה זוכה מעולם
לנהל את התביעה במשפט אייכמן,
ולזכות לפרסומת עולמית, לולא מאבקו
העקשני והממושך של העולם הזה נגד
קודמו, מר חיים כהן.
גם אותו מאבק לא התחיל על רקע
אישי. לא היתד, לנו שום טינה אישית
נגד מר כהן. להיפך. היחסים ההדדיים היו
תחילה הוגנים בתכלית. עד שהציע היועץ־
המשפטי כהן, לפני עשר שנים, את הצעת
חוק בטחון המדינה. מבט אהד בהצעה זו
הוכיח לנו כי היועץ המשפטי מוכן לשרת
את המגמות האפלות של קבוצת בן־גוריון,
וכי בתפקידו זה הוא מהווה סכנה חמורה
לבטחון הציבור. סכנה שבה חובה להלחם.
המאבק נמשך שבע שנים רצופות. הוא
הטביע את חותמו על כמה פרשות חשובות
בחיי המדינה, כמו משפט קסטנר.
נחלנו בו הצלחות וכשלונות. הכשלנו את
תוכניותיו של היועץ המשפטי בשטחים
רבים — כגון נסיונו להנהיג רשיונות
ממשלתיים לעתונאים, לתקן את חוקי הדיבה
בצורה שהיתר, שמה קץ לכל ביקורת
על השלטון, ועוד ועוד. לא יכולנו למנוע
בעדו להעביר את חוק בטחון המדינה בעת
ההיסטריה של מיבצע סיני — וכיום
מתנקם כשלון זה במדינה כולה.
במשך רוב השנים עמדנו במאבק זה
לבדנו, ללא עזרת שום מפלגה או סיעה
בכנסת. הדבר ניראה לרבים כמלחמה פרטית.
אך לבסוף הצלחנו להחדיר לתודעת־הציבור
את תחושת־הסכנה הכרוכה בפעולתו
של חיים כהן בתפקיד מסויים זה.
מאותו רגע הבינה מפא״י כי שוב לא
תוכל להחזיק את כהן במישרה זו. היא
נאלצה לוותר עליו, כפי שנאלצה לוותר
על יחזקאל סהר. כמה פעמים דחתה את
הביצוע, כדי לא להיכנע לשבועון המסויים.
אך לבסוף הוגשם הדבר. חיים כהן הועבר
לתפקיד שופט עליון — תפקיד בו התבלט,
לא פעם, לטובה. וויש האומרים כי הבאנו
למדינה תועלת כפולה( :א) הרחקתו של

השאיפה למצוא חן בעיני האדונים ד,מ־פא״יים.
ראינו
שנפלנו מן הפח אל הפחת.
במשך שבועות, במשפט אייכמן, ראיתי
את האוזנר מוי יום ביומו. בעוד שאמצעי־התקשורת
ההמוניים הככו אותו לגיבור
לאומי, ראיתי איך ניהל את המשפט, בלי
דמיון ותנופה, איך טישטש את מהותו
האמיתית, איך הגן על גלובקה ושות׳ ,איך
סילף את העניין כדי לשרת את האינטרסים
הקטנים של בן־גוריון, שרת וחבריהם. ההזדמנות
ההיסטורית של משפט אייכמן
הוחמצה בשל אישיותו של האוזנר, שהיד.
נאמן לשלטון כמו כלב־שמירה מעולה.
(במערכת קראנו לו ״האו־האוזנר״).
כאשר הגיש האוזנר את הצעת חוק
לשון־יהרע, היה ברור כי שוב אין מנוס
ממלחמה.

כשפתחנו במאבק, היינו שוב בודדים
לגמרי במערכה. אפילו ראשי־האופוזיציה
סברו כי השתגענו, כי מתעללים אנו באדם
טוב והגון. דרישתנו לבטל את עצם מישרת
היועץ המשפטי עוררה התנגדות כללית.
יתכן
שלא היינו מצליחים במאבק זה
לולא עזר לנו האוזנר עצמו. עמדתו בוויכוח
על חוק בטחון המדינה ,״חוות הדעת״
המזעזעת שלו על פסק־דין השופט לנדוי
במשפט אהרון כהן — כל אלה הכריחו
את ראשי המפלגות להקדיש מחשבה שנייד,
לאישיותו של האדם, ולמהותה של המיש־רה.
סיכסוכו של האוזנר עם דוב יוסף
הביא את הדברים לכלל הכרעה — ולפתע
נסתבר להאוזנר כי הציבור הוא נגדו.
בתנאים אלד, לא היתד, לאוזנר ברירה
אלא להתפטר. שמחנו על החלטה זו, ואנו
מאחלים לו הצלחה בפרקטיקה הפרטית
שלו.

העולם הזה 1319

מכתבים
חודשה ריגעית

אני פונה א?יכם בבקשה?א?התייחס
?מכתבי, ברצינות שהתפרסם בהעולם
הזה 1306 מתור
שהוא נבתב מתור
חולשה רינעיח. ובז
הבעת הדעה ננד המדינה.
בבקשה
ממכם?הדפיס
זאת בעתונכם.
יצחק פריבילסקי,
גבעת־רמב׳׳ם
דבריו של הקורא
פריבילסקי, שלא נכתבו
ברצינות ורק
מתון חנלשה רגעית:
פשע הוא לגזול
מאדם את פרנסתו.
הלא נאמר
,עובד אדמתו ישבע לחם׳ ואי! זה משנה
אס הוא יהודי או ערבי.״

מיספר המזל

ם י?א, שאתם מעוותים את פניו עז? דויד
בן־נוריוז — אד האם אתם צריכים נם
לעוות את גילו?
אתם יודעים היטב כי בדגוריוז לא נולד
ב ,1876-כפי שכתבתם במאמר ״מישאל תם״
(העולם הזה ,)1318 אלא בשנת .1886
חיים דרומי, רחובות
סליחה עלהתקפת־הבילבול. בן־גוריון
נולד ב־ 86׳ ולא ב־76׳ ,והנהו בן ,76 ולא
בן .86 בינו לבין נפוליאון ה־ 3חצצו 3ו
שנה.

ברנשטיין בג׳ונגד
צודק מר ברנשטיין כשהוא אומר (העולם
הזה 1309 והלאה) שהביקור בבתי־הקולנוע
שווה היום לביקור בנ׳וננל קטן. למרות כל
הצווים והאיסורים, ממשיכים הפירחחים
>ש־ 90 אחוז מהם מבני עדות־המזרחן לעשן
בפניר, לפצח גרעינים, וללוות בקול רם את
התנועות והתגובות של הגיבורים שעל המסד
צר לנו שזאת המציאות — אד זאת
האמת, שבני המזרח לא יכלו לקבל בארץ
מוצאם, או בביתם, חינור מתורבת יותר,
אבל זאת האמת.
יוסף בר־עוו, נתניה
לר, מר ברנשטיין, מקדיש אני את שירי

לנו איז לאן לחזור
ולרדת ׳ /לנו יש
מחשבה ציונית /
פה נבנה את הבית
במולדת /והרוח
תלטר את הבלורית.
מנהרות בבל פרצנו
הגדר /ופילסנו
דרר בין הנתיבות /
לא יוליכונו כעדר
/שאי! לו זכות
בארץ האבות.
באנו להרוס את
המחיצות ׳ /המבדילות
בין השבטים /
באנו לקיים מידות
אבות /״טוב ונעים
שבת אחים.״ מתתיהו ציון מתתיהו,
תל־אביב

העיקרון כחידה

סמאמרכם ״ועיקרן החילה״ (העולם הזה
11318 מסתבר שמעכשיו יוגשו חדשות השעה
תשע ועיקורן תחילה. כתוצאה יהיה עיקרן
בחילה.
יגאל ליאור, תל־אביב

לבוש, קל לכבסן, ושומרות
על צורתן לימים רבים.

ד אן?

הנסיון, המומחיות והמוניטין
של ״לודזיה״ מציעים
לכם את גרבי ה ״או ר לון׳
— בדוגמאות וגוונים נהדרים
וגדלים שונים. עשו לכם
הרגל — להנאת כל רגל —
רכשו גרבי ״ אורלון ־
של ״לודזיה״.

אנחנו כ־ 20 בנים ובנות. גילינו הממוצע
הוא .18 ער עתה
היינו קצת חברה,
ועשינו מסיבות בבתים
פרטיים. עכשיו,
כשהניע ההורה,
הבתים תפוסים
כי קר בחוץ.
לאן נפנה? האם
טוב שנשוטט ברחובות
כפרחחים? האם
לא די בנסיונות המרים
המראים שלא
טובה צומחת באחריתה
של שוטטות?
חיים ניניו, יפו

ניניו

עדי־דפנה
דדפנה

כחבר משק דפנה
רואה אני חובה לעצמי
להניב על מכתבו של סמל זלצמן
(העולם הזה .)1317
תמיד היו החיילים בני־בית בדפנה, ומעולם
לא קרה שנאסור על חיילים להיכנס
לאולם הקולנוע. ההיפר הוא הנכון, החיילים,
המבקרים אצלנו, משתתפים בכל המסיבות
ואירועי המשק. המקלחת הציבורית עם מים
חמים עומדת לרשותם כל שעות היממה ללא
הגבלה.
תמיד היו היחסים בינינו לבין היחידות
האלה מצויינים, ולא מעט סיפקנו לחיילים
מזוז טרי וסירות והעמקנו בעבודה חיילים
נזקקים.
יתר על כן, משק דפנה פנה בבקשה לשלטונות
הצבא לאמץ יחידה צבאית.
ולענין הסיכון והשמירה על הגבול, הרי
בני המשק וחבריו, מחוץ לשרותם בצה״ל —
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 9ו 3׳ז

להשיג בכל חנויות להלבשת
גברים בארץ.

* שם רשום לסיב ד,אקרילי של דופונט.

ם םזבים
(המשך מעמוד )3
לרוב ביחידות לא פחות קשות ומסוכנות סזו
של הסמל זלצמן — לא נמצאים על הנבול רק
משד מספר חודשים, אלא כל חייהם, ומעבדים
את אדמותיהם ליד הגבול, תור סיבו!
תמידי, ואם תרצה — הם השומרים האמיתיים
של הגבול. ושמירה על הנבול איננה
רק שמירה על דו ודפנה, אלא גם על תל-
אביב, חיפה ובאר־שנע.
דוד קולרציק, דפנה

עקומולציה

שיטת התצלום החדשה מצאה חן בעיני
ובעיני עשרות מקוראי העולם הזה. זה
באמת משקר את אישיותו הפנימית של
האדם, למשל — אהרון בקר: שהוא יכול
להסגיר את כל שונאיו הרבים, בנחיריים
הגדולים אשר באפו. אלמוני: אשר יכול לבלוע
את כל מועצת
פועלי־נמל חיפה. פנחס
לבוז: ראשו דומה
לגזע עץ שעקרו
אותו מז היסוד. גדעון
האוזנר: ראש
כל כר גדול בלי
טיפת צדק.
אמנון כהן, תל־אביב
עלי להעטיר שבחים
על עורכו הגראפי
של השבועוז,
שלאחרונה הניע למספר
שיאים שאר
שבועון אחר לא היה
מתבייש בשכטותם.
במיוחד צוררה את
עיני תמונת השער, שנשאה את הכותרת
״מפא״י בראי עקום״ (העולם הזה .)1314
כדאי שידע אותו עורר אלמוני, שיש שכר
לפעולתו.
יובל רותם, ירושלים

הטוב במעוטו

לא מעניין מד, עושה נערת החודש —
אם היא מוותרת על נרז׳ניקים או מסובבת
את אלוים פרט־לי.
שמא תצינופעם
הצנת־בכורה של בת
מבנות המיעוטים ובעיותיה?
בנימין
אברמוב,
תל־אביב

צ׳ אנ קי ־ 100 7אזרלוו

מודד 63׳

סוודר עבה ומחמס
קל במשקל ובגיס

תודה על התיאור
הממצה של מודל
63׳ (העולם הזה
.)1318 זאת תצוגה
די מרהיבה. אבל לא
ברור מתור דבריכם
כמה צילינדרים יש
למודל הזה. אכרמוב אבי שפירא, ירושלים
אין צילינדרים. רק סתם כובעים.

צ־ אנ קי ־ 100 7אודלון
אינו מתכווץ
ואינו נאכל ע״י עש

צ׳ אנ קי (00 7 .אורלוו

. ..אני רואה מהתמונות כי למודל החדש
יש בק־אקם צר יוחר. ברוד השם!
דויד יערי, רמת־גן

לבן לא יצהיב

צ־ אנ קי 100 7 .אורלון
מוצרי סריגה עבים
וקליסו של דו־פוגס
.זוו.ז־.ז״ 8י

להשיג עתה בבתי האופנה: איוניר בע״מ, תל־אביב— הרצליה י
אילקה בע״מ״ תל-אביב— חיפה, קליין ושות׳ ,ירושלים, סלון
אדיט, נתניה, רוזמן את גרשפלד בע״מ, ת״א, טעמי, תל-אביב

סוודרי ם

צ׳ אנקי אורלון*

. ..תודה. אני אחכה למודל .׳64
יצחק בר־דג, ירושלים

מיוצרים בישראל על־ידי
* אורלון הוא שם מסחרי רשום לסיב האקרילי
של דופונט — רק דופונט מייצרת אורלון.

תיאטרון ״אהל׳
מוצ״ש
יום א׳

בתור עורד־דיז, אני מוחה בכל תוקף נגד
זה שעורכת־דין לעתיד לומדת להיות התיכה,
יחד עם לימודי המשפטים. כוונתי לנברת
רות מור, המוזכרת בכחבחכם. איזה סיכוי
יהיה לי, בתור משפטן זכר, כשהופיע נגדי
פרקליטה היודעת לעפעף בריסים מלאכותיים?
נחמתי
היחידה היא שאתם לבטח טנזי־מים.
ולראייה: לא שמחם המונה של הנברת.
ג. א ,.תל-אביב
בלי לפגוע בזכויות: להלן תמונתה של
עורכת־הדין־לעתיד רות מור:

22.12
23.12

קומדיה

...הייצור ההמוני מוריד את המחיר, אבל
הוצאות האחזקה עולים בהתמדה. זה שותה
המון, והבלאי גדול. וגם אין ביטוח מקיף.
גד סגל, תל־אביב
אלה המכוניות היחידות הרובבות על
הנהגים שלהם!
אסתר מור, תל־אביב

בלשית

מאת מר סל

אשאר

מצרפתית: ישעיהו בן־פורת
יואל זילברג
הבמאי:
הצייר: מיכאל טיטלבאום
הכניסה למטה מגיל 16 אסורה

משפטנית מור
חיי פלכים

הנעתי לעיירת־הפיתוח שדרות לפני כ־4
שנים. בשעתו עמדתי לצידו של ראש-מועצה,
שאולץ לעזוב את תפקידו. מאז ניסו לבדות
האשמות מעילה נגדי. הן הופרכו, אר
נאלצתי להתפטר. אד מנסים נם לסלקני
מהמקום, בשיטות שונות:
השגתי כלב־שעשועים לבני. ראש־המועצה
איים על אשתי שיהרוג את הכלב בסכין,

העולם הזה 1319

לאחר־טכז נא פקח המועצה (בעליה של
נלבה שאינה קשורה) והרעיל את כ?ני,
למרות תחנוני כולם. הכלב נסם כשעה, לעיני
הילדים הבוכים.
האם לא עשה דבר זה על דעת עצמו?
הזוהי הדרד לניהול עיירות-פיתוח? הכד
חושבים אתם למשוך אליהן זוגות־צעירים?
הרצל סברנסקי, שדרות

אבני חן

יהלום חותר יהלום, וזיווה (יריב) חותכת
את זיווה (רודן) .זה בסדר (העולם הזה
.)1318
רק שאלה אחת: איזו מין זיווה היא
זאת המופיעה בתמונה למעלה מימיו, ללא
כותרת? אני דווקא מעוניין.
אריה גולדין, תל־אביב
נא לפנות במלון דן, חדר מס׳ ,643 אל
הגברת רודן1 ,המצולמת בתמונה.

זיווה מס׳ 1
חיי־אדם
ביום ,10.9.1962 נפטר אחי בתאונח־עבודה
בבית־החרושת ״סופר פלסט״ בפתח־תקווה.
ברצוני למסור בזה מספר פרטים על
מוסד חיוני ושמו ״מגו דוד אדום״ — אשר
ייתכן שלולא רשלנותם היה אחי כיום עדיין
בחיים,
בשעה 8.30 בבוקר אותו יום, קיבל אחי
מכת־חשטל ומיד הזעקנו את האמבולנס של
,.מנן דוד אדום״ .בינתיים ניסינו. אני
והפועלים, להגיש לו את העזרה המעטה
עליה ידענו, אד אחי לא חזר להכרתו ונשימתו
רפתה ורפתה. כעבור עשריםרנע
הופיע האמבולנס ובו נהג בא־בימים אשר
לא טרח כלל להזדרז ולעזור להעמיס את
הנפגע. הוא פשוט זרק את האלונקה על
האדמה, ואמר להעמיס אותו על האוטו. שלא
לדבר על כד שהוא לא הגיש כל עזרה־ראשונה.
ואפילו לא נתז עצה כלשהי על
מנת להציל את אחי.
אהי השאיר אחריו אלמנה עם שתי בנות,
הקטנה בהז היא בת שלושה חודשים
בלבד, וברור שהמיקרה הנ״ל הוא טראגי
ביותר.
והאם צריד לחכות במשד 20 רנע לאמבולנס
עד שהוא מופיע, בו בזמז שהמרחק
ביז ביודהחרושת ל״טנו-דוד-ארום״ הוא בערד
2דקות?
חיים ברמלי, פתח־תקחה

עוול נוראי

שייע, אתה לא מוסמר לקבוע דיעה על
מאנדי (העולם הזה .)1317 אין כל הצדקה
לעוול הנוראי שעושים
לזקן נדול
זה. מאנדי הוא י ותר
מדי טוב בשבי־לנו1
מאיר
ברקת,
תל־אביב

בערב סגריר וקר ...כשרוח נושבת בחוץ ...הלב עורג
אל קצת חמימות. אם אתה בחברה אינטימית או שקוע
בקריאת ספר טוב, מזוג לידידיך ולעצמך בום גדולה
ממשקאות כרמל מזרחי יחד עם ויוה. חמם את לבך
בלגימה עמוקה של משקה תוסס, ארוך ומרגיע.

. 1שתי מנות לורד
אוף כרמל ברנדי עם
ג׳ינג׳ראייל ויוה וקצת
לימון.

. 2כרבע הכוס ורמוט
זכרון מתוק או יבש
(דריי) ,קלאב סודה
ויוה מלוא הכוס.

. 3ג׳ין של כרמל מז רחי
עם קוינטוניק של
ויוה. ערבב והגש בכוס
גבוהה.

.4מנה כפולה של
לורד אוף כרמל ברנדי
ומלוא הכוס קלאב
סודה של ויוה.

* ויוה

וגומלמזרחי ׳מד׳ע
גורדוך לבינסון אילון /טל אריאלי

אזרחים פשוטים

אני רוצה להודות
לשני הבחורים הנדיבים,
שהקדישו את
זמנם, את לובז הול־צותיהם
ואת סבלנו־תז
של חברותיהן,
בליל השבת הגשום
לפני שבוע, לתיקון כרקת מכוניתי, אשר נתקעה
אחרי חצות בכביש ליד תל-אביב.
מאחר שהיססו כל-כד להגיד לי את
שמותיהם והסתפקו בקביעה שהם ״אזרחים
פשוטים״ ,אין לי דרך אחרת להביע את
תודתי. הם נראו לי כקוראי העולם הזה.
רחל א ,.תל־אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים. התצלומים
חייבים להיות בגודל של
תמונת פספורט לפחות.
העולם הזוז 1319

עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית
בתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
^ הכנה לבגרות.
^.ג הכנה ל־ 1)18:6זנ 11מ 03
ז 76ז0׳ 07 & 1ת-0£1016ז?
* שפה שמושית
16.ב061-11£10
ת0ג8211־61 זות 00
ספרדית, איטלקית, רוקורספונדנציה
מסחרית בסית,
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

ת״א, נחלת־בנימין ,2טל • 56347 .פתח״תקוה,

מונטיפיורי

במרמה העם עומן ומי

כדי ששערך יהיה יפה ושופע...
...חפפי אותו במי שיער המכילים המרים טבעיים
המזינים את שרשיו.
מי־שיער ושמפו, בלתי מתאימים, מרחיקים מעור הראש
חמרים חיוניים והשיער נעשה. דליל ובלתי יפה.
למען שרשי שערותיו, להרחקת קשקשים, לברק
ולהופעה נאה, חפפי במוצר איכות של הביאוקוסמטיקאי
בקבוקון ב־5ד אגורות.
ד״ר א. רובין•

£11X 1172
אם הנך חופפת במספרה, קני בקבוקון בדרבן אליה

רוחות החורף שרקו בלילות. הילדים
התכוננו לחג החנוכה. דור חדש של זאטוטים
למד את צלילי מעוז צור. וכמו לפני
2130 שנה, כאשר ניסה מלך סוריה לכפית
על הארץ את הפולחן היווני, שוב שלחו
בני ירושלים מבטים מודאגים איל הגבול
הצפוני.
הסבסוד הישראלי־הסורי, המטיל את צילו
על המדינה בפרום חנוכה תשכ״ג, בא להזכיר
לאדם הישראלי כי אין חדש תחת
השמש. כל עוד קיימת ארץ־ישראל, היא
תהיה גשר או חייץ בין סוריה ומצריים,
ויושפע גורלה מן הנעשה על גדות הנילוס
והאורונטס, הפרת והחידקל. בין פרעה וצבא
ההיקסוס, בין תלמי וסיליקום, בין בריטים
ותורכים, בין עבד אל־נאצר ושליטי דמשק
— היתר, הארץ ותחייה.
טבח וחרם. חג החנוכה אינו מזכיר
רק את המציאות הגיאו־פוליטית הניצחית
של ארץ־ישראל. לאזרחי ישראל בשנת
תשכ״ג הוא עשוי להזכיר גם כמה בעיות
פנימיות, הקיימות בימי הציונים כמו בימי
המכבים. אחת הבולטות ביותר: הקואליציה
החילונית־הדתית.
מרד המכבים נתאפשר רק הודות לכך
שהכובש הזר נקט גם בשיטה של דיכוי
דתי. לוחמי־חופש לאומיים וקנאי־דח דתיים
נאלצו לשתף פעולה. משך זמן קצר אפשר
היה להניח כי אמנם הלאום והדת הם אחד,
וכי אין האחד בלעדי השני.
אולם שש שנים אחרי פרוץ המרד התנפצה
אשלייה זו. המצביא הסורי הבטיח את
חופש־הדת ליהודים. זה הספיק למפלגה
הדתית. היא הניחה את הנשק, היפנתה את
גבה למלחמת־השיחרור. לוחמי־החופש הלאומיים,
בהנהגת יהודה המכבי, נאלצו לחמשיר
במלחמה לבדם.
הקרע הזה בין הלאום והדת (שחזר לאחל
מכן בצורה טראגית עוד יותר בשיא מרד
בר־כוכבא) הטביע את חותמו על כל תולדות
החשמונאים. לא לחינם טבח אלכסנדר ינאי
את הפרושים. ולא לחינם הטילו הדתיים במשך
דורות רבים הרם על זכרם האמיתי•
של המכבים*.
ההיסטוריה לעולם אינה חוזרת על עצמה
בדיוק, אולם אפשר ללמוד ממנה — גם
כאשר נשפך הדם למען מי הירדן, ולא למען
השמן של ביודהמקדש.

התיישבות
ח 1דהלמתח־ ת קו ה

מודיעה על פתיחת

*ו ל פנ א
לג ר פי ק ה
/צו מנ /שי ת
בשיתופה ובפיקוחה של

אגוד ת
הגרפיקאים
ד/לאביב

בן יהודה

.פרטים והרשמה :
ת״א, רה־ ברגר .4טל<57487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר 1־ 6בערב

המינוי -
!ויבלוז ת ש בוג ך ל תי רג ט תוזיווי, ו א \3־ט
גוווזו בהסרגז. פ? ! וזגיוווטז ל>ן י\זו\ ,לגו
גובל לאכפזו־ כל גזטזלוזז ל ל גו \ 1פז ל \ גו.

״הם לא למדו כלום ולא שכחו
כלום!״ (טאליראן על המלכים
מבית בורבון).
אחת המלחמות המרות ביותר בתולדות
היישוב נערכה, במשך שני דורות, נגד
העסקת פועלים ערביים בפרדסים היהודיים.
דם רב — עברי וערבי — נשפך במלחמה
זו, בה התגבשה ההסתדרות הכללית של
ה עו בדי ם ה עבריי ם (אשר עצם קביעת שמה
היה קשור במלחמה זו) .אחד מגיבורי מלחמה
זו היה דויד גרין — הוא דויד בן־
גוריון.
זאת יודע כל ילד, שלמד בבית־ספר
ישראלי, או שהיה חבר בתנועת־נוער ציונית.
אולם לא כל ילד יודע כי מלחמה זו
נטושה גם כיום, במרירות ובעקשנות. כי
לפי הגירסה הרישמית, מלחמה זו נסתיימה
ביום הקמת המדינה. כי כל אזרחי ישראל
שווים, וכולם זכאים באותה מידה לעבודה
וללחם.
אולם גירסה זו אינה חופפת את המציאות.
המלחמה נמשכת — אם כי בהסוזאה
ובאמצעים אחרים. על כך מלמד יחוור של
תנועת מושבי העובדים, הוועדה לעניני
1החברה, מם׳ 915־ 105/7מיום ה־ 4לדצמבר
.1962 ,זהו חוזר סודי, בחתימת משה
ארזי, המופנה לוועדי המושבים.
החוזר אינו מזכיר אף פעם אחת את
המילה ״ערבים״ .אולם ניסוחו אינו משאיר
מקום לספק כי הוא מכודן נגד ערבים
* דבר שגרם לכן כי ספרי המכבים
אינם קדושים ליהודים, אלא רק לנוצרים.
ועידת־הננסייה משנת 1546 העניקה למב־בים
א׳ ו־ב׳ מעמד של קדושה, בעוד שהיהדות,
בתקופת השלטון הדתי, לא טרחה
אף לשמור על הספרים. הפרקים שנכתבו
במקורם בעברית (כמו כל מכבים א׳ האנטי־פרושי)
נשתמרו רק הודות לדרים, ובתרגום
יווני.

דויד כן־נוריון (במרכז)1907 ,
לא למדו, לא שנחו
בלבד, וכי ההנמקה היא בראש, וראשונה
לאומנית.

וכך אומר החוזר *:

נשלח אליכם חוזר מטעם המרכז החקלאי
על הקמת ועדה עליונה, שמשתתפים בה .
באי־כוח כל הזרמים ההתישבותיים, להילחם
בנגע העבודה הזרה, שהיא ברובה גם
בלתי־מאורגנת. התנועה (תנועת המושבים)
היתד, הראשונה שחשה בסכנה הלאומית והסוציאלית
האורבת למושבים מנגע זה, והחלה
בפעולה לעקירתו.
גם שרות התעסוקה מפעיל סמכויותיו,
בעיקר במלחמה בעבודה בלתי־מאורגנת על־ידי
ה״ראייסים״.
אנו מאמינים שבכל מושב ישנם חברים
הכואבים תופעה זו, אולם אין בכוחם לבד
להיאבק איתה. התנועה, והמרכז החקלאי,
סומכים על רגש האחריות התנועתית והלאומית
של חברינו במושבים, ונגיש כל עייה
וסיוע להם במאבקם.
לא נהסס להפעיל בשעת הצורך גם את
חוקי המדינה על־ידי שרות התעסוקה ומינהל
מקרקעי ישראל.
אנו מטילים את האחריות על ועדי המושבים,
והם יהיו אחראים כלפינו על הנעשה
במושב בשטח זה.
אנו יודעים שישנם מושבים הנקיים מנגע
זה, ויש ביניהם גם כאלה שתיכננו את
משקם על עבודה עצמית או במינימום של
עבודה שבירה.
אנו מבקשים מכל מושב להודיענו, מיד
עם קבלת חוזרנו זה, מר, הם עושים למילוי
תביעתנו זו.
;קי מערכים. עד כאין לשון החוזר.
אזרחים אשר אינם סבורים כי במדינת ישראל
העצמאית יש מקום להבחנות לאומניות
וגזעניות בכל הנוגע לקבלת עבודה**,
ימצאו עניין מיוחד בארבע נקודות בחוזר:
• האיום הגלוי בשימוש בחוק המדינה
לסילוק הערבים. מטרת חוקיי התעסוקה היא
רק להבטיח כי פועלים לא יקבלו עבודה
במקום שמחוץ לאזור־מגוריהם, אם באותו
מקום שוררת אבטלה. המחוקק לא התכוזן ׳
(לפחות רישמית) לאפשר סילוק ערבים
מעבודה, באזורים בהם שורר הושר חמור
בידיים עובדות, מטעמים ״לאומיים״.
• החוזר מסתמך על החלטתה של יעדה
איליה משתייך גם הקיבוץ הארצי של השומר
הצעיר, הדוגל בשוויון מוחלט של כל
האזרחים.
• המילים ״נקיים מנגע זה״ מזכירות,
בלי כוונה, את אחד המושגים המתועבים
ביותר של הרייך השלישי: התפארותו שהוא
(וזמשן בעמוד )8
* המילים המודגשות בהעתקה, לשם
משיכת תשומת־הלב אליהן, אינן מודגשות
במקור.
** בארצות־הברית קיימים חוקים האוסרים
בפירוש הפליית עובדים מטעמים לאומיים,
גזעניים ודתיים. יהודי אמריקה עמדו
בראש המלחנזה לקבלת חוקים אלה.
העולם הזה 1319

ץ ידה יפה היא. לאדם להודות בשגיאתו. כאשר האדם
^ ן ^ הוא פוליטיקאי, הרי זו מידה יפה כפליים, מפאת
נדירותה. אך כאשר שם הפוליטיקאי דויד בן־גוריון, הרי
הודאה בשגיאה היא בחינת מעשה־בראשית, עליו ידובר
עד דורות אחרונים.

והנה, זה קרה.

בפני עורכי היומונים הודיע מר בן־גוריון שהוא שגה
עד כה שגיאה חמורה ומרה. הוא סבר כי יש במדינה
בעייה של מיזוג־גלויות. עתה הסתבר לו כי אין כל בעייה
כזאת. הרי ישראל אינה גלות — ואיך תיתכן בה בעייה
של גלויות?
בקיצור, אין בעייה של מיזוג. לא חשוב אם פולני
יתחתן עם רומניה. יש רק בעייה של פער חברתי וכלכלי.
את הפער הזה, שאין לו שום קשר עם עדות, אותו יש
לסתום.
למחרת היום — למחרת היום ממש — הוכיחה ממשלת
ישראל כי היא דומה למקהלה מאולפת ומאומנת היטב.
מזכירת הממשלה הודיעה כי ״ממשלת ישראל״ החליטה
שאין בארץ בעייה של מיזוג־גלויות, וממילא אין צורך
להקים רשות עליונה למיזוג־גלויות, כפי שהציע השר
יוסף בורג. האדון אמר ״בום״ והממשלה ענתה, כמו הד
בהרים ,״באם״.

חולים, שאינם יכולים לעבוד ולהרוויח למחייתם, נופלים
קורבן לרעב.
אולם לא כל החולים רעבים, ולא כל הרעבים חולים.
אלה זקוקים לתרופות, ואלד, ללחם. דרכי הלחימה בשני
הנגעים שונות.
הוא הדין לגבי שני הנגעים של מדינת ישראל. הפער
החברתי־הכלכלי קיים בעיקרו בין המעמד השליט, שעיקרו
(אך לא כולו) אשכנזי, לבין ישראל השנייה, שרוב בניה
(אך לא כולם) הם בני עדות המזרח. הד,פלייה העדתית
פוגעת בעיקר בעניים וחסרי־השכלה, כי בני עדות־המזרח
שייכים ברובם (אך לא כולם) לשכבות דלות.

ך • כעייה העדתית דומה לבעייה הגזענית הקיימת
| | בארצות רבות. אפשר לומר: זוהי מהדורה פחות
קטלנית של המחלה הגזענית. בעוד שר,גזען מוציא את
בן הגזע ד,״נחות״ מן החברה, הרי מוכן העדתן להודות

שק צעירות תימניות — שהן מן היפות ביותר בעולם —
פחותים ללא השוואה. משתמשים ביופיין רק כשד,מפרסם
רוצה להיות ״שונה״ ,או ״אכזוטי״.
קול ישראל משדר לעיתים מזומנות הרצאות מלומדות
על מוסיקה. מעולם לא שמעתי בתחנת־ר,שידור הממלכתית
הרצאה על יופייה וכלליה של המוסיקה הערבית, שלמעלה
ממחצית האוכלוסיה התחנכה על ברכיה ומחבבת אותה.
אפילו במטר התוכניות של ״שירי העמים״ לא היתר, אף
אחת על שירי מארוקו, למשל, או של שירי סוריה. נראה
כי מנהלי קול ישראל, כמו רוב בני אירופה המזרחית,
סבורים כי המוסיקה הערבית אינה אלא מנגינת־חתולים.
מה לומד התלמיד הישראלי הממוצע על ההיסטוריה
המפוארת של ארצות המרחב, אשר ליהודים בני עדות־המזרח
היה חלק כה רב בעיצובה? מה ידוע לו על גיבוריו,
משורריו, מדעניו של המרחב בדורות עברו?
כך נוצרה האגדה כי בן עדות־המזרח בא מארץ חסרת־

כך, בסו!? ,1962 מת קיבוץ*הגלויות.
תנצב״ה.

*0אס היה זה מוות טבעי? או שמא היתד, זו מיתה
ן | משונה, המחייבת חקירה פלילית ובדיקה־שלאחר־המוות?
יש סימנים חשודים. עוד אתמול היה מיזוג־הגלויות חי
ומשגשג. מר בן־גוריון הסתובב במחנות צה״ל וחיפש
רמטכ״ל תימני. מר אליהו ששון הובהל ארצה ונתמנה
לשר־הדואר, אך ורק בשל היותו ספרדי־טהור. ראש־הממשלה
התחייב בפני קבוצת ספרדים מקצועיים, ערב
הבחירות לכנסת /־הביא למינוי שופט עליון ספרדי נוסף.
משמע: היו עדות, היו גלויות. המיזוג היה יעד מקודש,
שלא חסר אף באחת מאותן רשימ ת של ״שלוש־המשימות־של־דורנו״
אשר מר בן־גוריון כה אוהב להציגן לעינינו
אחת לשבועיים, כשהמשימות עצמן משתנות תדיר.

אם בן, מה קרה ז מה -או מי -העמיד את
מר בך גוריון על טעותוי?

ן ך* יה זה, כנראה, אותו אדם מסתורי הקורא לעצמו
כרוזי חזית

השוויון, היא

) $״המשווה״ ,שחתם על
״המחתרת הספרדית״.
יש הבדל בין תימני המחייך בהכנעה, הממתין בסבלנות
עד שמר בן־גוריון יואיל ברוב חסדו למנות אי־פעם את
בנו לרמטכ״ל — ובין תימני (ואולי עיראקי?) המרים את
קולו בחוצפה !והממנה עצמו לרמטכ״ל של מחתרת.
וזה מה שקרה. בני עדות־המזרח העזו לדרוש ייצוג
מתאים במוסדות המדינה. הם הכריזו על זכויות, תחת
לחכות לחסדים. הם הרהיבו עוז בנפשם לתבוע את הרחקתו
של מר יצחק בן־צבי, איש חסותו האישי של מר
בן־גוריון, כדי לפנות את המקום לנשיא ספרדי.

עד בה היה מיזוג־הגלויות תפאורה נחמדה
למישטר הקיים, שהוא בולו אשכנזי. ראשי ה־מישטר
השתמשו במיזוג־־הגלויות במו במיזוג־האוויר,
לנוחיותם.
עתה, לפתע, נתברר כי סיסמה זו טומנת בחובה חומר־נפץ.
מר בן־גוריון, המצוייד באף פוליטי רגיש, הריח את
ריח אבק־השריפה, זמן רב לפני חבריו. הקו של ״המשווה״
וחבריו שיכנעו אותו.
על כן הרג את הסיסמה. מהיום חדלה להיות סיסמה
ציונית וסימפאטית, הפכה סיסמה חתרנית של עוכרי־ישראל.

״מיזוג-הנלויות״
מת! יחי ״חיסול הפער ההכרתי
והכלכלי!״

ף&מכט שיטהי נידמה כאילו אין ההפסד רב יותר.
^ ככלות הכל, מה חשוב השם? אם מוכן ראש־הממשלה
לחסל את המחלה, מה איכפת לנו אם יקרא לה בשם אחר?

אלא שהירהור קל ילמד אותנו בי אין חמדו־כר
בלל באותה מחלה. בדרכו של שחקן־קלפים
מסוג מסויים, החליך מר כן־גוריון בתנועת-יד
זריזה את הקלפים.

יש בארץ בעייה של הפלייה עדתית. ויש בעייה של פער
חברתי, כלכלי וחינוכי בין השכבות.

לעיתים קרובות פוגעות שתי הבעיות באותם
האנשים. אולם אלה שתי בעיות שונות.
דומה הדבר לעיר שמשתוללים בה גם רעב וגם מגיפה.
שניהם מוצאים להם את קורבנותיהם באותם הבתים. כי
למוכי־הרעב אין כושר״התנגדות בפני המחלה, ואילו ה
שר-הדואר
אריגזג ששגן; גוגזיזוג-גרויוג! רנזיווג-אגידז
כי יש לבני העדות ד,״נחותות״ מקום כלשהו
החברה — אם כי בתחתיתה.

בתוך

המחלה העדתית, כמו המחלה הגזענית, מקורה
במשפטים קדומים, בדחפים בלתי־סכירים,
המושרשים במעמקי תת־ההברה. זוהי מחלת־נפש,
ואין לרפאה אלא בדרכים נפשיות.
אין זר, נכון כי בן עדות־המזרח סובל רק מפני שאין לו
השכלה, מפני שהוא עני, מפני שיש לו ילדים רבים.
ולראייה: יש בארץ רבבות בני עדות־המזרח משכילים,
אמידים, מסודרים. גם אלה סובלים, במקרים רבים,
מד,פלייה גלויה או מוסווית. בעת סיכסוך, מטיחים בפניהם
את המילים ״פרנק פארח!״ ,ועליהם להתאמץ תמיד יותר
מחבריהם האשכנזיים, כדי להגיע לאותן העמדות.

כולנו יודעים זאת. מי שמנסה להבחייש את
הדבר, פשוט עושה שקר בנפשו.

* * הוע קו ר התופעה? לדעתי: הזילזול ברקע־מוצאו של
בן עדות־המזרח, בירושתו התרבותית, בסגנון חייו.
ישראל היא ארץ של מהגרים. בארץ כזאת, נוטים הכל
לזהות את המהגר עם ארץ מוצאו. אם בא מארץ ״מכובדת״
,הריהו מכובד. אם בא מארץ בלתי־מכובדת, גם הוא
בלתי־מכובד. ר,״אמריקאי״ זוכה לאשראי עוד לפני שמישהו
עמד על טיבו האישי. ה״גאליצאי״ מנסה להעמיד פני
וינאי.
ברכה חבס מספרת בספרה על ד,״אחד בדורו״ כי ביומו
הראשון בארץ, כאשר ירד בחוף יפו, נתקף דויד גרין
הצעיר בבחילה מהריח של שווקי יפו, מתנועותיו־,ידיים
ומצורת־ד,דיבור של הערבים. היתד, זאת תגובתו הרגילה
של בן אירופה המזרחית כלפי ההודי שבני עדות־המזרח
גדלו בו ושותפים לו. סגנון דיבורם, מנגינותיהם, אופי התנהגותם
— כל אלה זרים ומוזרים בעיני בני פינסק ופלונסק.

אפשר להביא אלפי דוגמות לזילזול זה, המכוון
להלבה נגד ״הערבים״ ,אך פועל למעשה
נגד בני עדות-המזרח.
אידיאל־היופי הישראלי הוא מערבי. דוגמניות בריטיות
בלונדיות, בעלות מראה ״גויי״ ככל האפשר, זוכות
לתעסוקה בשפע. הן מחייכות אלינו מכל קיר. סיכוייהן

תרבות וסימון, שעליו לעמוד בתור כדי לזכות במנה של
תרבות מידי בן עדות המערב( .שימו לב למושג. מדוע
הוא בלתי רגיל? כי בן המזרח שייך ל״עדות״ ,בעוד בן־
המערב שייך לאומה עצמה. הוא הצליח לזהות את האומה
כולה עם עדתו).

ץ *,צד יטני, אין זה נכון כי הבעייה היא כולה על
ואי־רציונלי זה. במקביל לו קיימים
מישור עדתי
המישורים האחרים — העוני, חוסר־אפשרויות ההשכלה.
כשם שבן־גוריון מסלף את הבעייה, בטענו כי הבעייה
העדתית אינה קיימת, כן שוגים גם ״המשווה״ וחבריו,
אם אומנם סבורים הם כי הבעייה תיפתר על־ידי מתן
ייצוג יחסי לעדות־המזרח במוסדות המימשל.
יכול להיות־ נשיא ספרדי, יכולים להיות שישים ח״כים
ספרדיים בכנסת ועשרה שרים ספרדיים בממשלה —
הבעייה לא תיפתר אם לא ייעשה מאמץ אדיר ומכוון לצמצם
את הילודה של שכבות העוני, להבטיח לבניהן זכויות־יתר
בקבלת השכלה בבתי־הספר (ומחוץ לבתי־הספר),
להעלות את אבות־המשפחות בסולם התעסוקה והשכר.

בל הבעיות האלה משולבות זו בזו.
אם בולטים בני עדות־המזרח בין הפועלים השחורים
ובין הפרחחים חסרי־ההשכלה, הרי יגבירו את הזילזול
העדתי ואת המשפטים־הקדומים. ואם יעכבו המשפטים־
הקדומים את עליית בני עדות־המזרח במעלות החברה
והמקצוע, יגבירו את העוני וחוסר־ההשכלה.

ך* כעייה משולבת — וגם הפתרון חייב להיות משו(
| לב. המלחמה לעיצוב האומה החדשה, חסרת העדות,
והמלחמה לשוויון כלכלי, הן שתי זרועות של מערכה אחת.
המלחמה האחת חייבת להביא לאהבת המרחב, הכרת
תרבותו והבנת מסורתו (ללא ויתור על החתירה לעיכול
הטכניקה המערבית, המשותפת כיום לכל עמי המרחב).
המלחמה השניה חייבת להביא לחיסול המצב המגדיל
מידי יום את הפער בין שיכבה טפילית ונצלנית דקה
בצמרת, לבין המוני מקבלי שכר־הרעב בתחתית.

שתי המלחמות גם יחד חייבות להביא לחיסול
המישטר הקיים. איש אינו מיטיב לדעת
זאת ממר בן־גוריון, קברן מיזוג-הגלויות ז״ל.

במדינה
(המשך מעמוד .)6
הפך אה ערי גרמניה ל־ ןיטשמאשס סז,.
״נקיות מיהודים״.
0מושגים כמו ״נגע״ ,״סכנה לאומית״
ו״אחריות לאומית״ לקוחים ישר ממילון
המלחמה בפרדסי פתח־תקווה מלפני דור.
העסקנים הקשישים של תנועות ההתיישבות,
כמו הבורבונים, לא למדו ולא שכחו
כלום.

מדיגיזת
ב חינ ת חו שד־ הבגדו ת
כמו תלמיד בגימנסיה, הלומד במשך
כל השנה למען הבחינות הנערכות בסיומה,

חינה הסופית. אך לפתע חל קילקול בבימוי.
ישראל שקלה עם לוותר על הצעתה
בדבר משא־ומתן ישיר.
מה קרה? הפעם התערבו האמריקאים
בתקיפות. הם הפעילו לחץ על ידידי ישראל,
תבעו מהם לסלק את ההצעה הד,פג־נתית.
המשלחת הישראלית טיכסה עצה,
הגיעה למסקנה כי נוכח לחץ זה היא
תיכשל בבחינה. מספר הקולות לא יעלה,
אלא אף יירד לעומת השנה הקודמת. כדי
לוותר על
למנוע את הבושה, הוצע
ההצעה כולה.
נציגי ישראל לא יכלו להציע שום הצעה
אחרת. הממשלה עדיין לא התבגרה די
הצעה בעלת מעוף
צורכה כדי להציע
ודמיון, שתפתח דף חדש ביחסי ישראל־

שוב עמדה שואל בפני מלחמת דמים-
ותפעם בגלל שניים וחצי דונאם אומה ״1

ן** ויד בן־מריץ הזהיר, אלוף פיקוד־הצפון איים, מזכיר האו״ם שיגר את שליחו
) בבהילות לדמשק, ובחצי־תריסר בירות נשאלה השאלה :״מה קורה שם הפעם?״
לכאורה, היתד, התשובה פשוטה: טרקטור של קיבוץ תל־קציר, שבפינה הדרום־מזרחית
של חוף־הכינרת, יצא להרוש באדמות המשק. בהגיעו לקצה חלקה הנושאת את השם
״חלקת הקיטניות״ ,נפתחה עליו אש מן המוצבים הסוריים בתוואפיק. הטרקטוריסט נפצע.
אך בזאת לא הסתיימה התקרית. המוצבים הסוריים פתחו באש מיקלעים לעבר שלושה
המשקים שבסביבה המיידית: תל־קציר, האון ומעגן.
הסביר איש־יטחון :״לסורים יש טענות לגבי חלקה זו או אחרת? מילא! אבל שיפתחו
באש על משקים — זה כבר לא!״
כי בגבול זה קיים הסכם אילם בין שני הצדדים: אם מתפתחת תקרית על שטח־מריבד,
כלשהו, יש לצמצם את היריות לנקודת־התקרית בלבד. אין לפתוח באש על המשקים
שבסביבה. מכל מקום — איין לפתוח באש תותחים או מרגמות. מותר להשתמש, לכל
היותר, במיקלעים.
בתקרית של ״חלקת־הקיטניות״ שמרו הסורים רק על הסייג האחרון, נמנעו מהפעלת
כלים כבדים. יתר הסייגים הופרו.
הסביר אותו איש־בטחון :״לפני כמה חודשים פתחו הסורים באש על משק. שלחנו
לשאול אותם מה קרה. הם השיבו שזו היתה טעות.״
זאת, לכאורה, התשובה לשאלה ״מה קורה שם?״
אבל זו אינה כל התשובה.

מ 3טשטחי נראית כל תקרית־גבול כהתלקחות פתאומית. היא מתפתחת על פי
ה קים עיוורים משלה, ואין איש שולט על הצורה והמימדים שהיא עלולה ללבוש.
פשוט: מוצב פותח באש, הצד שכנגד משיב, התשובה גוררת תגובה, אחר־כך באה
הפגזה, ולבסוף — פעולת־התגמול המאסיבית.
כך נראו לאזרח פעולות־התגמ. ל הקלאסיות לפני מיבצע־סיני. אזרחים רבים ראו באור
זה גם את פעולות־התגמול על חוף הכינרת, אחרי מיבצע סיני.
אלא שהמציאות רחבה יותר. לא היתד, כמעט פעולת־תגמול רצינית אחת, ללא משמעות
פוליטית מוגדרת ומחושבת. אם היה ספק בלב איש, בא ספרו של ראש־מטד,־המשקיפים
לשעבר, הגנרל אדסון ברנס, ופיזר את הספק. כאשר הוא מתאר את היריעה הרחבה
של תקריות־הגבול בימי כהונתו, ברור לגמרי כי אין המדובר בפעולות חמומות־מוח
של ניקמת־דם.
על כן, כאשר נשאלה השבוע השאלה ״מה קורה שם?״ אי־אפשר היה עוד להסתפק
בתשובה השיטחית של חדיש־יריות־איום.

ראש־עירית אשדוד חיים

המצרי עשת את שלו ,,המצרי יכול ללכת?
מרכז משרד־החוץ הישראלי את כל פעו ערב. בהעדר בגרות זו, הסתפקה בביטול
לותיו ומאמציו במשך השנה לקראת מיבחן בחינות חוסר׳ד,בגרות בשנה זו.
טופי אחד: ההצבעה בשאלת הפליטים ב־״
או״ם. הצבעה זו, היא האל״ף והת״ו של
המחשבה המדינית הרישמית.
זהו מיבחן קשה — כי בכל העולם אין י א מסטיק טו ב?
אפילו מדינה אחת המצדיקה את עמדת
ראש עיריית אשדוד הקשיב לדברי שני
ממשלת־ישראל בשאלה טראגית זו. תרופת האישים הגדולים. הוא בא במיוחד מעיר-
משרד־החוץ: הצעת־החלטה הקוראת לגד הפיתוח הדרומית, כדי לשמוע מה בפי
שא־ומתן ישיר בין ישראל וארצות־ערב. מזכיר מפא״ י ראובן ברקת, ושר המשטרה
טכסיס זה נועד להעביר את הוויכוח לפס בכור שיטרית. בעצם, ידע כבר מראש
אחר, נוח יותר.
שהשניים יבקשו ממנו להתפטר. כך החליט
לבחינה בבית־הספר יש מודד פשוט ביו בפירוש מרכז המפלגה, בהדגישו כי במקום
תר: הציון של המורה. גם לבחינה השנ ראובן חיים יש למנות ״תותח מוניציפאלי.״
תית של משרד־החוץ יש מודד פשוט התותח המוצע: איש המחלקה המוניצילמדי:
מספר המדינות המצביעות בעד פלית של המפלגה, מיכה אלמוג.
ההחלטה הקוראת למשא־ומתן. אם עולה
אך ראובן חיים ( )42 סירב להתפטר, .
המספר, סימן הוא שמשרד־החוץ הכין את ״רק אם תושבי אשדדד רוצים להחליף
שיעוריו במשך השנה כהלכה. אם יורד אותי,״ השיב ,״אעזוב!״
המספר, הרי שנכשל.
ברקת הזהיר אותו: אם לא יתפטר
המחזה הנושן. שנה זו לא היתר, מרצונו הטוב, תניע מפא״י את שר־הפנים
שונה מן השנים הקודמות. שוב פעל לפזר את המועצה־הממונה, למנות מועצה
משרד־החוץ במרץ, הזמין לארץ נשיאים חדשה, עם ראש־עיר חדש.
אפריקאיים, הבטיח סיוע־כלכלי למדינות
הפניף התמרד. חיים, שעלה ארצה
היבשת השחורה, קשר קשרים באסיה וב־ ממצרים בזמן מיבצע סיני, לא התמצא
אמריקה־הדרומית. לכל המאמצים האלה כהלכה בסמכויות שר־הפנים בעניין זה.
היה יעד אחד ויחיד: לרכוש קולות ול על־כן ביקש שהות לחשוב, פנה לעורך־
הצליח בהצבעה.
דין שיתן לו עצה. יעץ איש־החוק: תפואמנם,
כאשר הגיע מועד הגשת הצעת־ קידה של מועצה־ממונה לנהל את ענייני
ההחלטה, נמצאו 21 חותמים — יותר העיר ולהכין בחירות. אין שר־הפנים יכול
לפזרה, אלא אם יוכיח כי התרשלה במילוי
מאשר בשנה שעברה.
כך זכו הנציגים באו״ם למהדורה נוספת תפקידה — דבר שאינו תואם את המציאות
של המחזה העגום והמבחיל. הערבים נאמו באשדוד .״לכל. היותר,״ סיכם ,״יכולים חבאת
נאומי־השיטנה הרגילים שלהם. גולדה רי המועצה לערוך הצבעה ולבחור בראש־הירצתה
את הרצאתה השיגרתית, שהיתר, עיר אחר, אבל לא לבטל ׳חברותו במועצה.״
הסניף המקומי סירב להדיח את ראש־חסרת
תוכן ממשי כמו הרצאותיה הקודמות.
היא קראה למשא־ומתן ישיר ולהכרת העיר והמרכז הורה על סגירת הסניף המרדן.
ככייגדית. הסיכסוך בין חיים לבין
ל״פתרון בעיית־הערבים
בישראל, כתנאי
הפליטים״ .מאחר שהבהירה לחלוטין כי גם מרכז המפלגה, פרץ, לדעת רוב תושבי האז
לא תקבל ישראל בחזרה אף פליט אחד, עיר, על רקע עדתי, מפני שראש העיר
וכי הפתרון הוא בניגוד לדרישת הערבים, ממוצא מצרי.
כל עוד היתה העיר בשלבי ההתפתחות
היד, ברור לכל כי אלד, דברים ריקים.
הראשונים, ותושביה היו עולים חדשים
עמדתהאנשים ההגונים באו״ם
מצאה (בעיקרם ממצרים וצפון־אפריקה) ,היה
את ביטוייה הנאמן ביותר בדבריו של ראובן חיים מתאים לנהלה. אולם עתה
השכן היחיד המקיים יחסי־ידידות עם יש צפויה התפתחות עצומה של עיר הנמל,
ראל: קפריסין. הנציג הקפריסאי תבע מן ומנבאים לה אוכלוסיה של 100 אלף תושהערבים
להכיר בישראל ולכרות עימד, בים תוך שנה־שנתיים. לעיר כזו, נדמה
שלום, דרש מישראל להחזיר בהדרגה את למרכז מפא״י, אין חיים מספיק טוב.
הפליטים הרוצים בכך, לפצות את השאר.
לראש־העיר צצו בני־ברית נוספים. היו
נציגים רבים אחרים, החושבים בדיוק אלד, נציגי הרשימות המזרחיות בעיריות
כמוהו, שתקו. הם ידעו כי, בתנאים הנתו השונות בארץ.
נים, השמעת הצעד, כזאת היא ביזבוז זמן.
כי בענייני עדות בישראל, גובר לא פעם
הטחינה כוטלה. הכל היד, מוכן לב־ הרגש העדתי על כל רגש מפלגתי.

עדות

לא סתם ניקפת־דמ

רשעים מטומטמים?

* *0שאלההרא שו נ ה המתבקשת היא — מדוע פתחו הסורים באש? מדוע לא ירו
) ן על החורשים כאשר התחילו לחרוש את ״חלקת הקיטניוח״ ,אלא רק כאשר הגיעו
יי ! י
לקו מסויים בתוך חלקה זו?
לפי הפירסומים של משרד־החוץ הישראלי, או של דובר צה״ל, יכול להתקבל רק

מנ !1זו, שצויירה בידי אחד נואנשי תל־קציר, מראה את
081
* -י י שטח ׳התקרית. בפינה העליונה מימין: המוצב הסורי

בתוואפיק. מתחתיו: המוצב שנהרס בפעולת־התגמול הקודמת. בין תעלת הניקוז לבין קו פון־
הורן נראית ״חלקת הקיטניות״ ,אותה תובעים הסורים, ומסרבים ליהתיר עיבודה בידי ישראל.
דעתם והם
התרשמות
את המתח
והסיכסוכים

רושם אהד: שהסורים סתם רשעים מטומטמים, ששינאתם העבירה אותם על
פתחו באש כדי להתגרות בעובדי־האדמד, הישראליים. יכולה להיווצר גם
מפולפלת יותר, שהיריות נועדו ליצורי מתח על הגבול, על מנת להעלות
הבטחוני־שוביניסטי בתוך סוריה, ולהסיח את דעת ההמונים מן המשברים
הפוקדים את ארצם.
לישראלי הממוצע אין כל אפשרות לשפוט, אם אמנם הערכה זו נכונה. אין הוא יודע
מה אומרים הסורים עצמם. הוא גם אינו יודע מד, אומרים משקיפי האו״ם המוצבים
על הגבול, שהרי הדו״חים שלהם נגנזים בתיקים הסודיים של משרד־החוץ. אין הוא
יודע מה דעתו של ראש־מטד,־ד,משקיפים, כי חוות־הדעת שהוא מוסר לישראל דינה
כדין חילופי־מכתבים דיפלומטיים, ואין מפרסמים את תוכנה.
רק כאשר מגיע העניין לדיון במועצת־הבטחון, מתפרסמת חוות־דעתו של ראש מטה
המשקיפים. גם אז, קרה לא פעם שהגוף הבינלאומי גינה את פעולת ישראל, בהסתמכו

וויי

5 6 1

**$א*• הטנק הסוו׳

כפי שהוא נראה מתל־קציר. הטנק הוכנס לחפירה עמוקה,
כן שרק הצריח והתותח בולמים החוצה. הוא מכוסה
יריעת גדוליה, לשם הסוואה ושמירה מפני הגשם. יעל פי הסכם שביתת־הנשק אסור
להחזיק נשק מסוג זה במוצב תוואפיק, הנמצא בתוך אזור ההגנה שעל הגבול.

על דו״ח המשקיפים, מבלי שיהיה ברור לאזרח הישראלי מדוע בא הגינוי: האם זו
סתם מדיניות אנסי־ישראלית של המעצמות הגדולות, או שמא ניראו לאותם דנטלמנים
הסיבות שהניעו את הסורים לפתוח באשי
גם בתקרית האחרונה בתל־קציר קיים גורם נעלם, שלא הוזכר בשום פירסום רשמי,
אם כי הוא ידוע היטב לחברי המשק עצמו. שמו של גורם זה :״קו פון־הורן״.

הקו והתעלה

^ דמותת לי ק צי ר נמצאות באזור המפורז. על פי הסכם שביתת־הנשק רשאים
> 1תושבי האזור המפורז — ערבים וישראליים — לעבד את אדמתם. כך הסך הגבול,
המסמן את הבעלות על הקרקע, לגבול בינלאומי בלתי־רשמי. לערבים מותר לעבד את
אדמתם עד לקו זה, ולישראלים עד לצידו השני.
באדמות תל־קציר רואה ישראל את קו־התיחום בתעלת ניקוז, שהיא חפרה ממזרח
למשק. השטח שממערב לתעלה נתון לשליטתה של ישראל, וזכות תושביה לעבדו.
ממזרח לתעלה רשאים הערבים לעבד את האדמה — אם כי שני החלקים נמצאים בשטח
המפורז, בתוך גבול ארץ־ישראל המנדטורית.
אך הסורים אינם מכירים בתעלת הניקוז כקו־התיחום. לטענתם, זהו קו ישר שרירותי,
שאינו מתחשב בבעלות על הקרקעות. כך נוצר מוקד מסוכן של סיכסוכי־גבול, אשר
התלקח מידי־פעם באש: הישראלים עיבדו את האדמות עד לתעלת הניקוז, והסורים
פתחו ביריות. לפני בארבע שנים התערב ראש־מטה־המשקיסים, הגנראל קארל פון־הורן,

נטל על עצמו לקבוע קו־תיחום מפורש באותה גיזרה. קו זה נקרא על שמו. בעיקרו,
היה זה קו שהתאים לטענות הסורים, בכך שלא הכיר בתעלת הניקוז כקו־התיחום
המ.וייב. הקו, כפי שנקבע על־ידי פון־הורן, עובר ממערב לתעלת הניקוז, מקטין בצורה
זו את השטחים שישראל תובעת לעצמה. במיקרד, המיוחד של ״חלקת הקיסניות״,
המשתרעת עד לתעלה, קבע קו פון־הורן כי שטח של שניים־וחצי דונם, בין קו פון־
הורן לבין תעלת הניקוז, שייך לערבים.
כך קרה, שכל אימת שטרקטור ישראל עבר את קו פון־הורן ב״חלקת הקיטניות״,
כוי לחרוש עד לתעלת הניקוז — נפתחה עליו אש הסורים. בפעם האחרונה גרר אחריו
הדבר את פעולת־התגמול הגדול נגד תוואפיק התחתית, החרבה כיום.

אזהרה ואירס

פשר, אם כן, לומר, שברגע שיצאו הטרקטוריסטים לחרוש בין קו פון־הורן לבין
תעלת הניקוז, ניתן היה לצפות לאש סורית. ואמנם, פתחו הסורים באש. מתוך
סיבות הנהירות רק להם, אף פתחו באש על שלושת המשקים.
דברים כאלה כבר קרו בעבר ונסתיימו בשקט. אך לא הפעם. ממרומי במת־ההצדעה,
במיסדר של חיל־השריון בנגב, הרעים דויד בן־גוריון :״כל פגיעה בישוב־ספר — כמוה
כפגיעה בתל־אביב ...אם לא ידע האו״ם לרסן הסורים — יעשה זאת צה״ל, בכל
הכוח העומד לרשותו.״
למחרת נעשה מעשה חסר־תקדים: אלוף פיקוד־הצפון, אברהם יפה, שידר מעל גלי
צה״ל איום חמור לסורים — שאם יחדשו את היריות צפויה להם פעולת־תגמול רבת־עוצמה.
מחצית
הצבא הסורי מרוכזת בגיזרה הקטנה־יחסית של הגבול הישראלי־סורי. לכל
אורך הגבול מחופרים הסורים היטב במוצבים הרריים, החולשים על העמדות והמשקים
הישראליים. ברור היה, איפוא, כי תגובה ישראלית חייבת להתבצע על־ידי כוחות גדולים
מאד. בתנאים אלה, היתד, פעולת־תגמול לובשת היקף של פעולה מלחמתית ממש, בה
מופעלות עוצבות גדולות — לא מחלקות או פלוגות.
כך, כהרף־עין, עלה המתח למימדים של משבר צבאי חמור. פעולת־התגמול המובטחת

עלתה לא רק לכותרות הראשיות של העתונות הישראלית. גם עתונים חשובים כמו
לה מונד הפאריסאי וט״נזס הלונדוני נאלצו להקדיש מקום להזהרת בן־גוריון. משרד־החוץ
האנגלי והאמריקאי נאלצו לפתע לרשום לפניחם, כי המרחב הישראלי־ערבי אינו
שקט, וכי עדיין עלולה להתפתח שם בכל רגע מלחמה של ממש.

שיעור מונע?

ך* ושבי טבריה והסביבה, הרגילים לראות את המכוניות הלבנות של האו״ם
4 1מתרוצצות בכבישים, הבחינו לפתע גם במכוניות דיפלומטיות לרוב. היו אלה
נספחים זרים, שבאו לאסוף חומר על הכוננות והכוונות הישראליות, כדי לדווח
לממשלותיהם.
באו״ם, בסטייט דיפארטמנט, בקיי דורסיי ובתיטהול שאלו את עצמם מומחים לענייני
המרחב מהו הרקע לכל המתיחות. במוחותיהם הקרים והמנוסים הצטיירה מסקנה
חשובה אחת: ישראל מעוניינת לעורר רעש. מדוע?
על כך היו להם שלוש הערכות עיקריות:
• להקשות על דיון המתנהל עתה באו״ס. במושב זה מתנהל הדיון
בבעייה הישראלית־ערבית בשלושה כיוונים. האחד הוא הצעת 21 המדינות הידידותיות
לישראל, כי יש לפתור את הבעיה על־ידי משא־ומתן ישיר בין ישראל וחערבים.
חימום הגבול עשוי להוסיף דחיפות לנושא זה, להוכיח לאומות־העולם כי אכן חובה
עליהן לעשות מאמץ להביא את שני הצדדים לשיחות ישירות.

הכיוון השני הוא הצעה פרו־ערבית, למינוי אפוטרופוס של האו״ם על רכוש הפליטים
הערביים בישראל. קרבות־גבול היו מסיחים את הדעת מבעיה פרוזאית כמו ניהול־חשבונות.
הכיוון השלישי היא הצעת ארצות־הברית, לפתרון מודרג של בעיית־הפליטים. פעולות־איבה
על הגבול היו מבהירות לנשיא קנדי, כי עוד לא בא הזמן ללחוץ לפתרון בעיית־הפליטים.
שהרי כל פתרון כזה מנוגד לרוחה של ממשלת־ישראל.
להכין את הקרקע להפעלת המוכיל״הארצי. טענה זו הועלתה דווקא
על־ידי הסורים (ראה עמוד וו) ,והיא זכתה לתשומת־לב בבירות המערב. לפי מחשבה
זו, ברור לישראל שהסורים ינסו למנוע בכוח את הפעלת המוביל, על כן היא
החליטה ללמדם בעוד מועד, שלא כדאי להם לחלום על הרפתקה צבאית, בהנחיתה
עליהם מהלומה בגבול. תקופה זו היא הנוחה ביותר לפעולה נגד סוריה, מאחר ומיטב
יחידות הצבא המצרי מועסקות בתימן, ואין לעבד אל־נאצר כל אפשרות מעשית לחוש
לעזרת הסורים ולמנוע מהם את ה״שיעור המונע״ הישראלי.
• להעלות את המתח הכטחוני כתוך ישראל. זוהי דיעה המועלית אוטומטית,
לגבי שני הצדדים. הנימוקים, במיקרה זה: מתח בטחוני יחסל את האפשרות של
ביטול המימשל־הצבאי, יספק לאחדות־העבודה סיבה טובה לא לעזוב את הממשלה
בגלל המימשל.
ניתוח העובדות גרר אחריו פעולה קדחתנית. מזכיר האו״ם או תאנט הורה לראש־מטה
המשקיפים בירושלים לצאת בדחיפות לדמשק. פון־הורן ידע את רקע התקרית
ולכן לא נסע לסוריה ביזמתו הוא, אך עשה כהוראת או תאנט. הוא הבהיר לסורים,
כי ישראל מתכוונת לפעולה רצינית. וכי כדאי להם אולי להפיג את המתח.
הגורם השני שפעל היו האמריקאים. שגריר ארצות־הברית בישראל, וולוורת בארבור,
נפגש לשיחה ארוכה עם דויד בן־גוריון. תוכן השיחה נשמר בסוד.
מכל מקום, דבר אחד ברור: התכונה המלחמתית פגה. היה לכך הסבר רשמי־למחצה:
בגלל הגשמים והבוץ לא חודש החריש, ולא היו התנכלויות סוריות חדשות.
גירסה אחרת טענה שהאמריקאים הפעילו לחץ על שני הצדדים, לבל יפתחו במעשי
תוקפנות. מכיוון שגם סוריה וגם ישראל תלויות ישירות בארצות־הברית, פעל הלחץ.
איזו משתי הגירסות נכונה? זאת אפשר יהיה בוודאי לדעת בקרוב — כאשר יתייבש
הבוץ ואפשר יהיה להוציא טרקטור לשטח המריבה.

במדינה
יחסי חן ץ
מעצר בשבת

ללא

״רכבת׳
הגרב המבוקשת
ביותר

בארה״ב

ובאירופה —

עתה גם בארץ

הידיעה היתד, מרוחה לכל רוחב העמוד
הראשון. הודיע דיילי מייל של פריטאון,
בירת סיירה־ליאונה באפריקה המערבית :״הרוקח
הראשי ומנהל דיזנגוף בבית־המש־פט.״
ומתחת לכותרת השמנה בא הסיפור:
״הרוקח הממשלתי הראשי, פראנסיס קול־קר,
ומר יוסף איגר, המנהל הישראלי של
חברת. דיזנגוף אפריקה המערבית בע״מ,
הובאו בשבת בפני שופטת־השלום אגנם
מאקוליי, והואשמו בהוצאת כסף בטענות
שווא.״
קולקר הואשם בשורת מעשי־רמאות. בין
השאר, על כי גנב מקררים שהיו שייכים
לממשלה ומכר לה אותם חזרה; על גניבת
עצים ממחסן־ממשלתי לשימוש בביתו: ועל
התחמקות מתשלום מכם על חפצים שונים.
ואילו איגר הישראלי הואשם בביצוע עיס־קר.
פלילית, בשותפות עם קולקר.
העיסקה, לדברי כתב־האישום :״ביום הד
במאי, או בסמוך לו, זממו שניהם להוציא
שלא כחוק מהממשלה סכום של 330
לי״ש (כ־ 3000ל״י) ,אשר שולם על־ידי
הממשלה לקניית שלושה מקררי אמקור,

שימשו לא רק א-ות־אזהרה לאלפי אזרחיה
המזדקנים והולכים של ישראל הצעירה, אלא
הצביעו גם על העובדה שרמת־החיים במדינה
הופכת והולכת למערב־אירופית, לא רק
במובן הטוב של המילה.
השבוע ישבו כמה עשרות רופאי־לב ישראליים
בבית־החולים הרסה בירושלים, עם
חמישה מומחים למחלות־לב מארצות־הברית,
שאבו מהם אינפורמציה, ומסרו להם פרטים
על הנסיזן שרכשו הרופאים בישראל.
תימנים הולים פחות. לגבי רופאי
כל העולם, משמשת ישראל מעבדה חיה
ממדרגה ראשונה. העובדה שבארץ התרכזו
אנשים שמוצאם מחלקים רבים של העולם,
אשר מצבם הסוציאלי והרגלי המחיר. וה־תזונה
שלהם כל־כך שונים, פותחים אפשרויות
יוצאות מהכלל לנסות על אנשים אלה,
החיים עכשיו בתנאי־חיים שווים, השפעות
ותרופות שונות.
המחקר הרפואי בישראל נהנה מכך, ואר־צות־הברית,
המעניקה כספים למחקר רפואי
לתריסר מדינות בעולם, הציבה את ישראל
במקום השלישי מבחינה זו.
אחד המחקרים החשובים ביותר מבחינה
זו התפרסם לאחרונה, כאשר בדקו דווקא
בישראל את השפעת הרגלי־התזונה על מח־

5־ ? 00118111 01.1£ממז81?1

^$זן x04^ 1

1 1 1 ¥ 1 11ס

8 6ז ^ אוז ^ ן ז 0י 1מ ס

0א €112 1111 ^ 011 1
? 0011)1א 11£^ 1ס012£116

מ״)* ומא 801*500,

מ5ז גז) )ר( .סן׳טע 9ג11 מיי5 1״״*״י

;*> 108X1176ן״. (04׳מ , <04ז<<11 6 א׳1

שמרי על
מכון

נעוריך ויו פי ך
לקוסמטיקה

״גניה״

י\׳1י

יעזור לך להשאר צעירה תמיד

פותרת ביומון •בל פיארה ליאונה*

לקראת עונת הנשפים 150/0הנחה
תל־אביב, רחוב בן־יהודה — 52 טל2 2 2 7 7 3 .

בול הנחה של ־/״15

איייג יז

ועתה — הישראלי המכוער
בטענה הכוזבת כי המקררים הם רכושה
של חברת דיזנגוף.״
אל,ט כלתי־ידיח־תי. מכיוון שקולקר
הוא אחיו של שגריר סיירה ליאונה בווא־שינגטון,
וחברת ריזנגוף היא אחד השמות
הגדולים בסחר המערב־אפריקאי, לבש מעצרם
של קולקר ואיגר מימדים של שערוריה
ציבורית ממדרגה ראשונה.
השפעת המעצר לא הצטמצמה לעיסקה
מפוקפקת, או לכותרות סנסציוניות בעתו־נים.
משרד־החוץ הישראלי הרגיש אותה
היטב עד ירושלים. הסימן הראשון היה
מסחרי. ישראל, שכבשה בשנתיים האחרונות
את שוק התרופות בסיירה־ליאונה מידי
האנגלים, החלה מאבדת אותו. כי ממשלת
סיירה־ליאונה חששה, שקשריו של הרוקח
הראשי עם הנציג הישראלי לא הצטמצמו
במיסחר במקררים, אלא גם במיסחר התרופות.
וכך, במקום לחדש הזמנות של סחורה
ישראלית, החלה מפנה אותן מחדש ליצרנים
אנגליים.
התגובה השניה היתה מדינית. כאשר
פרצה השערורייה בפריטאון ערך שר החוץ
של סיירה־ליאונה ביקור רשמי בלבנון.
סיפר השבוע מדינאי אפריקאי :״שר החוץ
היה צריך לחזור לקפריסין, ומשם לבוא
לביקור בישראל. הוא קיבל הוראה לבטל
את הביקור.״
כי באפריקה נוטים לראות כל ישראלי
כנציג ממשלת ישראל. ואם נציג כזה מנסה
לרמות את ממשלת הארץ בה הוא עובד,
אין זו קנונייה מסחרית נפסדת, אלא אקט
בלתי־ידידותי של ממשלה אחת כלפי השניה.
רפואה ע1י< 1ישבלב
בשנת 1960 מתו בישראלל 2992 אזרחים
ממחלות־לב.
בשנת 1961 הגיע מספרם ל־.3465
עליה זו בשיעורי התמותה של חולי־הלב,

לות־הלב, הגיעו למסקנה שהתימנים הרגילים
לאכול פחות שומנים־מן־החי — רגישים
פחות למחלות ללב. אך איירגישות זו עומדת
להם כל זמן שאינם מתרגלים לתפריט האירופי.
מאותו רגע, כנראה, מופיעה רגישות
הדומה לזו של כל אוכלוסיד, אירופית רגילה.
לא רק עסקנים. מבחינה מקצועית
פשוטה, מתחלקות מחלות־הלב לשלושה:
• מחלות־לב נרכשות (המכונות בשפה
מקצועית תמטיות) ,הפוגעות בשסתומי־הלב
ומופיעות בעקבות דלקת־פרקים או מחלות
שגרוניות דומות.
9מחלותי־לב מלידה — בהן מופיעים
בעיקר מומי־לב.
9מחלות־לב נרכשות — המופיעות כתוצאה
מפגיעה בכלי־הדם המספקים דם
ללב. סוג זה הוא הנפוץ ביותר והנודע
ביותר. הוא כולל את ״מחלת העסקנים״ המפורסמת
אנגינה פקטורים, ואת הסתיידות
עורקי־הלב — טרשת העורקים הכליליים
בשפה המקצועית.
בקבוצה רביעית נכללות כל מחלות־הלב
שאינן נכללות׳ בשלוש הקבוצות הכלליות
— אך גם הן תדירות מאוד.
הנשים חולות פחות. הסמינר הקר-
דיולוגי שנערך השבוע הוא השלישי מסוגו
בעולם. ערכו אותו רפואני ׳המוסד למחקר
קרדיולוג׳ בארצות־הברית, שהוזמנו על־ידי
הדסה, ההסתדרות הרפואית ומשרד־הבריאות׳
הישראלי. אולם לא פחות ממה שמלומדי
חוץ־לארץ לימדו, הם למדו כאן.
הבעייה המרכזית, שמעסיקה את רופאי־הלב
בעולם, היא: מה הגורם למחלת הלב?
הסיבות לא נבדקו ולא אושרו עדיין בביטחה
בשום מקום בעולם. גם בסמינר בארץ לא
הצליחו להצביע על סיבה מובהקת. דבר אחד
היה ברור מדבריו של דיקן הסמינר, הפרופסור
ג׳ורג׳ גריפית: יש כמה סימנים
* הכותרת :״האשמות של רמאות, קנוניות
וגניבה — הרוקח הראשי ומנהל
דיזנגוף בבית המשפט.״
העולם הזה 1319

וק בעוד שנה ושרם
סבים אישי המוחשה
ך* רג עי םהמתו חי ם כי ותר של השבוע, על גבול
^ישראל־סוריה ס־אוז עמודים 9י ,)8שלחה דמשק איגרת
מיוחדת ליתר הממשלות הערביות. הזהירו הסורים :״נרקמת
תוכנית ישראלית חדשה לבצע את השלב המכריע בהטיית־הירדן
תוך השבועות הקרובים, כדי להפתיע את העולם
הערבי ולהשיג הכרעה מהירה בעניין זה, בעיצומו של
אי־שקט על הגבול.״
בשיחה עם ראש מטר, המשקיפים של האו״ם, הגנרל
קארל פון־הורן, בדמשק, הוסיף הרמטכ״ל הסורי נאמק
כמאל :״סוריה לא תהסס מלהגיב בכל הכוח העומד
לרשותה, במיקרה של ביצוע ממשי של מפעל הטיית־הירדן.״
בזאת לא היה שונה מקודמו, זהר אל־דין, שכתב בתחילת
השנה, בבטאון הצבא הסורי אל־ג׳ונדי :״כל חייל בצבא
הסורי יודע, כי היהודים מנהלים מערכה עם הערבים על
המים, וכי בתוצאות מערכה זו תלוי גורל הקיום היהודי
בפלסטין. סוריה הערבית לא תרשה לעולם את הגשמתן
של תוכניות־תמים של ישראל.״
ואילו, מצד זה של הגבול, חזרו לא פעם שרים ומצביאים־
בדימום וקבעו :״על מי־הירדן נלך למלחמה!״
מה היא, איפוא, התוכנית שבגללה עלולה לפרוץ מלחמה?
מה ערכם של מי־הירדן — המים היחידים בעולם שאינם
מכבים תבערות, אלא מבעירים אש?

כסף; כסףו עו דכסף

^ תחשיכות התוכנית להעברת מי־הירדן לנגב אפשר
לאמוד בכמה צורות: הפשוטה ביותר היא להתבונן
במיספרים הבאים, המספרים על הגידול העצום בתקציב
המדינה המיועד למיפעל־הירדן. בשנה הראשונה להתחלת
ביצוע המוביל־הארצי הקציבה הממשלה סכום של שניים
ורבע מיליון ל״י. כעבור שנה גדלה ההקצבה לשלושה וחצי
מיליון ל״י. בשנה השלישית כבר הגיעה לשמונה ורבע
מיליון ל״י, ובשיר, הרביעית כמעט הוכפלה 15.6 :מיליון
ל״י. כעבור שנה שוב הוכפל התקציב והגיע ל־ 32 מיליון
לירות ישראליות.
אנשי מקורות, המבצעים את עבודת־הענק, נראו על כל
פני הארץ. בתחילה היה זה בעבודות מדידה ובדיקות. אחר-
כך החלו חופרים תעלות, כורים ממהרות, מניחים צינורות,
בונים מאגרי־מים ענקיים. הכל בבת אחת, בקטעים בלתי־מחוברים.
וככל שגבר הקצב, גדל התקציב. עד כי בשנה
האחרונה הגיע לכדי 60 מיליון, ולשנה הבאה מבקשת
מקורות תקציב של 110 מיליון ל״י. לוי אשכול הימהם,
רמז שאין לו כסף, ולבסוף הודיע שיאשר תקציב של
90 מיליון לירות.
אלא שהמיספרים העגולים מספרים רק חלק אחד מהסיפור.
חלק זה נוגע למיבנה הכלכלי של המדינה. קיימת השקפה
האומרת, כי המוביל הארצי אינו אלא מיפעל־מותרות, חסר
הצדקה כלכלית, וכי הוא מוכתב ׳על־ידי תפיסת ההתנחלות
הציונית, לפיה יש לפתח חקלאות אפילו בנגב — גם אם
כל עגבניה תעלה חמש לירות. כדאי יותר להשקיע את
מאות המיליונים של המוביל בפיתוח תעשייתי.
התשובה הרשמית לכך היא, שאין כל אפשרות לבסס
משק תעשייתי בישראל. הארץ עניה בחומרי־גלם. היא
מנותקת מן השווקים הטבעיים שלה לייצוא תעשייתי, קשורה
דווקא במערב התעשייתי. במיבנה זה גדל חלקה של
החקלאות — וחקלאות, בארץ חמה כישראל, פירושה מים.
מחציתה הדרומית של הארץ יכולה אמנם לקיים אוכלוסיה
חקלאית, כפי שהיא קיימה אותה במשך דורות: על רמה
נמוכה מאד. כי אין שם נהרות, אין כמעט מעיינות
והגשמים מועטים ולא־בטוחים. כדי להבטיח רמה גבוהה
יותר חייבת להיות חקלאות אינטנסיבית, מתועשת, רבת־מחזורים.
על כן בא הרעיון להעביר את מי־השפע של צפון
הארץ דרומה, אפילו אם המחיר מרקיע־שחקים.

ה מי כ שו די םשבד רן•

ף*י יי מי ם 5ן ןולם מיפעלי מים גדולים יותר מן המוביל
| /הארצי. העיר לוס־אנג׳לס, למשל, מביאה את מי־השתייה
1שלה בצינורות, ממרחק 300ק״מ. המושבה הבריטית
הונג־קונג מקבלת חלק חשוב ממימיה מעבר לגבול, מסין
הקומוניסטית, בצינור שאורכו 75 קילומטרים.
מובהקים המצביעים על אפשרות של התפתחות
מחלות־הלב. אחת האפשרויות שהועלו
ועדיין לא אושרו מבחינה מדעית, התבססו
על העובדה שאשה בגיל הפריון רגישה
למחלות־לב רק בחמישית מהגבר.
על בסיס עובדה זו העלו מלומדים א-חדים
את הסברה שר,הורמון הנשי מחסן מפני
תופעות הלוואי הגורמות למחלת־לב. אפשרות
אחרת, שנחקרה, כאמור, בישראל, היתד,
— שריכוז שומנים מסויים בגוף גורם להופעת
ההסתיידות, הגורמת לסוג השלישי
של מחלות־הלב.
מחדות מן הג׳ונגל. נוסף לצד העקרוני
התעניינו הרופאים הישראליים גם בצד
המעשי של ריפויי וניתוחי־הלב, כי הנסיון
המעשי הוא רב יותר בארצות־הברית מאשר
בישראל. וכך יכלו הם להאזין להרצאות,
חעולס הזה׳ 9־131

המוביל האוצי-וכבו עתה רועמים
ומתלקחות בגדלו התקריות בגבול
המי שידליקו
ברוב המיפעלים הללו קיימת בעייה הנדסית פשוטה:
מגיחים צינורות, ולפעמים אין אפילו צורך במכוני־שאיבה.
כזה, פחות או יותר, הוא מיפעל ירקון־נגב, המזרים את
מימי הירקון מראש־העין דרומה. אך החלק הצפוני של
המוביל־הארצי שונה לחלוטין.
נקודת־המוצא היא טבחה, בחלק הצפוני של הכינרת.
הצינור הענק, שבתוכו יכולה לנסוע מכונית, מגיע עד ראש־העין,
שם הוא מתחבר עם שני הצינורות הקיימים, של
קו ירקון־נגב. אולם ב־ 130 הקילומטרים בין טבחה לראש־העין
חייבים מי הצפון לטפס לפיסגת הרים, לעבור 12
קילומטרים במינהרות תת־קרקעיות 33 ,קילומטרים בתעלות
פתוחות ו־ 78 קילומטרים בצינור של 108 צול,
כאשר יושלם המיפעל כולו בעתיד, הוא יזרים דרומה
320 מיליון מ״ק מים. לשם השתאה: כיום מסתכמת תצרוכת
המים של המדינה כולה ב־ 1270 מיליון מ״ק.
ב־ 130 הקילומטר שלו נתקל המוביל־הארצי בכמה בעיות
רציניות. הראשונה צצה מיד מעל טבחה. היתד, זו בעייה
טכנית: כיצד להרים את מי הכינרת לגובה 250 מטר, תוך
מרחק של שני קילומטרים בלבד? נחצב אולם ענק בתוך
ההר, ובקרוב יותקנו שם מכונות־שאיבה אדירות שהוזמנו
בחו״ל. מכונות אלה יעלו את המים מאחת הנקודות הנמוכות
על פני תבל, לתעלה בגובה של 40 מטר מעל פני הים.
משם, דרך מינהרת עילבון, אל המקום שהיווה את הבעיה

כמו זו של ד״ר וויליאם סודמן, שעבד כ־פרזיטולוג
בג׳ונגלים של אפריקה והתמחה
במחלות־לב נדירות במיוחד, או של אוסלר
אבוט, מנתח־לב, שהרצה על בעיית הלידה
ומחלות־הלב, ועל ניתוחי־לב הכרחיים בתקו־פת־ההריון.
סימפוזיון
מעניין לא פחות היה הסימפוזיון
על ניתוח לב פתוח.
הלב מן המכונה. עד לפני כמה שנים
היו מנתחי־לב עושים חור קטן בלב פגום
ובעזרת מישוש מוצאים את הליקוי ומתקנים
אותו. הטכניקה איפשרה המצאת לב־ריאות
מלאכותיים הממלאים את תפקידו של הלב
הפגוע והריאות בשעת הניתוח, נותנים
שהות לרופאים לפתוח את הלב, לראות את
הליקוי ולתקנו בצורה מושלמת. בארץ,
למשל, מבוצעים ניתוחי לב פתוח כבר

השניה שניצבה בפני המוביל הארצי: בעייתו של עמק
בית־נטופה.
דחפורי מקורות נעצו את שיניהם באדמה השחורה של
העמק הגלילי הפורה, כדי לחפור תעלה של 17 קילומטר.
אך אחרי נעיצת־השיניים באה הפסקה של כמה חודשים
מתוחים. בעלי־הקרקע, תושבי עראבה וסכנין ר,ערביים,
התנגדו להפקעת אדמתם. בתחילה נשכבו לפני הדחפורים,
אחר־כך פנו לכל הערכאות המשפטיות של המדינה. הם טענו
כי העברת המים בתעלה פתוחה ורחבת־ידיים גוזלת מהם
חלק ניכר מאדמתם. בתי־המשפט ציוד עליהם לפנות את
הדרך, ובחסות כמה מאות שוטרים חידשו הדחפורים את
מלאכתם.
המוביל עורר עוד בעיה שהיתר, רצינית מאד, אם כי
לא חסמה את דרכו. הייתה, בעיית המליחות של מי־הכינרת.
הסתבר כי מעיינות מלוחים שופכים את מימיהן לאגם.
שאיבת המים המתוקים, הנכנסים לצפון הכינרת, תגביר
במידה ניכרת את מליחות המים שיוותרו באגם. הפתרון
נמצא בצורה עקיפה: אותרו המעיינות המלוחים, ועתה
תיחפר תעלה קטנה — מעין מוביל זוטא — מטבחה שבצפון
הכנרת.
תעלה זו תנקז את המים המלוחים, תזרים אותם אל
מחוץ לאגם הכינרת. מימי הכינרת ישמרו על מתיקותם.

אינסטלציה לפורץ?
*י* לאלה -בעיות פנימיות. אבל בעיית־הבעיות אינה
^ פנימית. אין היא קשורה במיכשולים טכניים או כספיים.
זוהי בעייה בינלאומית והיא קשורה בכמה מן הארצות
השכנות.
כי הירדן זהכנרת מקבלים מים מכל שלוש הארצות
הנפגשות בפינה הצפונית: לבנון, סוריה וישראל. ארץ
רביעית, ממלכת הירדן, סומכת לא במעט על מים אלה לחיי
הפלחים שלה. על כן, בד,עלות ישראל את תוכנית המוביל
הארצי, ברור היה שגם לערבים יהיה מה לומר בנידון.
והם אמרו זאת, ובתוקף: לא!
רק פעם אחת נראה היה כאילו יימצא בכל זאת פתרון־
של־שלום. שליחו של נשיא ארצות־הברית, אריק ג׳ונסטון,
סובב בין בירות המרחב והציע תוכנית מפורטת לחלוקת
מי־הירדן והכינרת בין ארבע הארצות המעוניינות. ירדן
קיבלה את ההצעה. כמוה עשתה מצרים, מתוך שיקול
שתמורת ההסכמה תעניק לה ארצות־הברית סיוע להקמת
הסכר הגבוה באסואן. אבל סוריה ולבנון התנגדו לכך
בכל תוקף. הסביר שר החוץ הלבנוני לג׳ונסטון :״כשנכנס
פורץ לביתך ומשתלט עליו, ואינך יכול להוציא אותו, אתה
נאלץ להשלים עם הפלישה. אבל הרי לא יצפה איש ממך
שתתקין עבורו אינסטלציה.״
כך גם עם הציונות: הערבים נאלצים להשלים עם קיומה,
אבל לא יעזרו לה בכל צורה שהיא להתבסס. על כן
נפלה התוכנית כולה למים.
באין הסכם, ניגשה ישראל לביצוע חד־צדדי של התוכנית.
ליתר דיוק: נעשה ביצוע חד־צדדי על־ידי שתי מדינות.
שעה שישראל חפרה את תעלותיה, חפרו הירדנים תעלות
משלהם, בסיוע אמריקאי, להטיית מי־הירמוך, מדרום לכינרת.
מיפעל הירמוך הסתיים, והוא משקה שטחים נרחבים מזרחה
לירדן, המעובדים ברובם על־ידי פליטים פלסטיניים.
ההסכם האילם בין ישראל וירדן היה אפשרי, מפני שלשתי
המדינות אינטרס מישקי מעשי. אולם לשתי המדינות
הנותרות — סוריה ולבנון — אין עניין חיוני במי הירדן.
האינטרס שלהן הוא עקרוני־פוליטי מובהק — והוא מכתיב
להן התנגדות נמרצת לתוכנית הישראלית.
עיקר הצעקות בא מצד סוריה — ולא רק צעקות. עוד
בשלבים הראשונים של עבודות המוביל הארצי, כאשר עסקה
מקורות בניקוז ותיעול הירדן, באזורים המפורזים ובסמוך
להם, אירעו התנגשויות מזויינות חמורות.
אין זה פלא, שכאשר ביקרה בישראל מישלחת של קולג׳
המלחמה של ארצות־הברית, לפני שמונה חודשים, התעניינה
בתוכניות המוביל־הארצי. הסביר אחד מחברי המשלחת:
״בלבנון אמרו לנו, שהערבים יצאו למלחמה כדי למנוע
את ביצוע תוכניות המים שלכם.״
אם אמנם יבצעו את איומם — אפשר יהיה לדעת תוך
זמן לא ארוך.

שלוש שנים.
באירצות־הברית מבוצעים ניתוחים כאלה
מידי יום ביומו והאינפורמציה הועילה ללא
ספק לרופאים הישראליים. לאזרח הישראלי,
החושש ממחלות־לב או החולה בהן,
יכלה להועיל יותר מכל עצתו של ראש
הצתת האמריקאי של הכנס — פרופ׳ גרי-
פית, שקבע בהרצאתו ״המועמדים למחלות־לב״:
הסיבות
למחלות־לב הן רבות ושונות.
אחת מהן — המתח הנפשי העצום בו חי
האדם בתקופה המודרנית. סיבה אחרת היא
העובדה שכל העולם המערבי הסך לעולם
של יושבי־כסאות ונוסעי־מכוניות במקום
מתעמלים והולכי־רגל. יש צורך לערוך
כל יום התעמלות גופנית, לפחות לשעה
קלה.

יש הכרח לשמור על דיאטה מתאימה,
ביחוד עם הופעת סימני מחלת־הלב הראשונים,
אך דיאטה לא שומנית לא תזיק
לאיש.
לבסוף הזהיר הרופא האורח מפני האויבים
האמיתיים של החיים המודרניים:
הטבק, האלכוהול והמתיחות הנפשית.
סיכום רפואי זה הזכיר אותו חולה שבא
לרופא ושאל אותו מה עליו לעשות כדי
להאריך ימים .״אל תעשן!״ ,הציע לו הרופא
.״אינני מעשן,״ השיב האיש .״אל
תשתה אלכוהול!״ ״אינני שותה!״ ״אל
תחזר אחרי נשים!״ המשיך הרופא .״אינני
מביט בהן!״ הודה האיש .״אם כן,״ התפלא
הרופא ,״לשם מד. רוצה אתה להאריך
ימים?״

במדינה

כל חוכויות מסורות
• הרגישות בגבול הצפוני תימשך. לנורות שהאפשרות של
התלקחות מיידית, הוסרה לעת עתה, עלול נבול זה להתלקח בעתיד הקרוב.

ס לא מן הנמנע, בי דויד בן־גוריון יעלה כקרוב את
ההצעה, למנות את שמעון פרם כשר-הכטחון. לפני כן יעשה
בך ג!ריון, נסיון?הכניס את ויאמר! ׳ארן לממשלה, כשר ה־ 1ו של מפא״י, אולם,
אס יסרב ארן, יציע ביג׳י את סננו. המטרה: ביצור מעמדו של פרס, לקראת
המלחמה וול הירושה.

ס צפוי ויבוח סביב הפעולות המשקיות של משרד־הכטחון.
מוקד הוויכוח: רכישת מיפעלים תעשייתיים בארץ, על־ידי משוד־הבמחון ותע׳׳ש,
עד כוי יצירת אימפריה תעשייתית בתחום משרד זה, מבלי שתהיה לכך תמיד
הצדקה משקית.

* בימים הקרובים כיותר תוגש לנשיא המדינה העצומה

לשחרר את אהרץ בהן ממאסר, תשעה חודשים לפני גמר ריצוי
העונש. יחד עם נציגי מפ״ם יחתמו על עצומה זו אנשי רוח ומשפט, מחוגים
שונים. יתכן שכמה משפטנים מאנשי הקואליציה, שלא ירצו להצטרף לעצומה
של אנשי האופוזיציה, ישלחו לנשיא עצומה אישית דומה אן נפרדת.

0עידוד הילודה יקבל תנופה רבתי כעקבות יזמה ממשלתית
מרוכזת. מצד
אחד תוקם ועדה
של מנהלים כלכליים
ממשרדים ממשלתיים
שונים, שידונו איך
לעודד יאת הילודה
מבחינה כלכלית. ההצעות חשבון מיוחד
רובות
עתונות כועסים
מישהו
בסביבתו המיידית של דייו בן־
גוריון שוב כועס על מעריב. הרמז הראשון
ניתן בתחילת השבוע, כאשר הודעתו
הגדולה של ראש־הממשלה, שצה״ל עשוי
לתקוף את הסורים, נמסרה לידיעות •אחרונות
לפני מעריב.
בסוף השבוע בא רמז שני. ידיעות אחרונות
סירסם בהרחבה תגלית מרעישה,
אודות נאצים המתגוררים בקאהיר. עיקר
התגלית: ציסוט מכתבים שנשלחו מאת ואל
הנאצים החשובים, אשר הגיעו איכשהו
לידיים ישראליות.
בילוש קצר מצד מעריב גילה, כי המכתבים
נמסרו לצד,רון המתחרה על־ידי אחד
האנשים הקרובים לבן־גוריון. השאלה היתר
:,מדוע? מה הקפיץ את זעמו של הזקן,
בצורה שהזכירה את הברוגז הגדול של
ימי פרשת־לבון?

׳הבאות ב־מצידם:
פיטור
למשפחות מ־ילדים
ממס־

הכנסה. מצד שני,
מארגן סגן שר־ה־בריאות,
יצחק רפאל,
את איחודן של שלש
האגודות לעידוד ילו־דה,
המתחרות זו ב־זו,
וגורמות בכך
למיעוט כוחן.

• אחרי ש־הצליחה
לקנות
את הנציג הליברלי
בעירית
באר־שבע, תנסה
מפא״י לח סל
את הקואליציה
האנטי
מפא״יית ברא•
שון־לציון. מפא״י

לא השלימה עם יה ;
פיכת־החצר, שאורגנה
לפני פחות משנה
על־ידי נועם
לאונר הליברלי ו,נערה
אותע רע
אשר ׳עלתה למפא״י
בראשות העיר. היא
מנסה מאז להפוך את הקערה על פיה, מוכנה עתה להציע שותפות בקואליציה
לכל יתר הסיעות — ובלבד שתיטול את השלטון מידי הליברלים נ?ו וזת־התורפה
בקואליציה הנוכחית: נציג הדתיים־לאומיים.

• בעיות שבר שוב יעמדו במרכז המאורעות הציבוריים,
בעתידהק רו ב. מצד אחד תגייס מפא״י את כל כוח צמרתה כדי לשכנע
את ׳הפועלים שהקפאת״השכר לא תפגע בהם. כנגדה יפתחו יתר המפלגות
במערכה של תביעות, שביתות והפגנות נגד ההקפאה. בראש ועדי הפעולה
יעמדו עתה לא רק אנשי השמאל, כי אס נם פועלים של חרות. לא מן הנמנע
שאפילו איגודים מקצועיים מפא״יים יסרבו לקבל את מדיניות ההקפאה ויצטרפו
לויעדי הפעולה.

• צפויה התחרות ל״קול ישראל״ -מעבר לים. חברה אמריי

קאית מתכננת הקמת תחנת־שידור מסחרית בקפריסין, שתשדר שידורים מס־חר״ם
ליוון, תורכ״ה, ארצות־ערב וישראל. שידורי הפירסומת למוצרים זרים
וישראליים ייעשו בשפה העברית, והחברה האמריקאית תחפש קריינים בין
עובדי קול ישראל.

0במה מן האדריכלים הידועים ביותר בעולם יציעו את
תוכניותיהם למרכז המסחרי החדש של תל־אכיב. חברת אחוזות
ד,ח ף, האחראית לבניית אזור מנשייה החרב, אף עומדת לדחות את המועד
האחרון להגשת תוכניות, כדי לאפשר לאדריכלים הזרים להשתתף בתחרות,
אשר הפרס הראשון בה מסתכם ב־ 50 אלף ל״י,

0צפויים זעזועים ומאבקים בארגון עובדי עיריית תל-
אביב, המונה 7000 עובדים. הגורם: החלטה של העובדים הליברלים
ליזום אופחיצ״ה חזקה ופעילה, בשיתוף יעס הסתדרות העובדים הלאומית
ומפ׳׳ם נגד השליט, מאיר זילברמן, וראשי הארגון ממפא״י. צעד ראשון
לקראת מימוש הדבר ישמש ההסכם שנחתם בין העובדים הליברלים והסתדרות
העובדים הלאומית, להליכה משותפת לבחירות לוועד־פועלי־הנקיון, המשמש
כחיל־חלוץ של מפא״י בעירית תל־אביב.

עוד עצת!״ .
הסיבה היחידה שנראתה: קבלתו של
לוי־יצחק הירושלמי, דוברו־לשעבר של
פנחס לבון ויד־ימינו בהווה, כעורך העמידים
הפנימיים של מעריב. שהרי ידוע,
כי לוי־יצחק שנוא על סביבתו המיידית
של בן־גוריון אולי יותר מלבון עצמו.
אורחים מסע הצדב התשיעי
שנה שלמה הסתובבו האפיפיור אורכן
השני, הנזיר פטר מאמיין ומאות נזירים
אחרים בכל רחבי אירופה, כדי לארגן את
מסע־הצלב הראשון 860 .שנים לאחר מכן,
הצליח ארכיבישוף יחיד לארגן במשך חודש
ימים את מסע־הצלב הנכבד ביותר שראתה
ארץ־הקודש מאז דרכו עליה רגלי הצלבנים
האחרונים.
בארצות קתוליות טיפוסיות בדרום־אמרי־קר,
איו באירופה היה מעורר סיור מרוכז
של 140 הגמונים וארכי־הגמונים* סערת
התלהבות עצומה. אלפי אנשים היו מצטופפים
בתורים ארוכים כדי לחוות באבות
ד,כנסיה. אך ארץ הולדתו של ישו כמעט
ולא חשה בכבוד לו זכתה.
• הגמון ־ -המילה שנקבעה
וועדה מיוחדת של אנשי כמורה
בשיתוף עם ועד־הלשון, במקום
שהי־א שיבוש גרמני של המילה
אפיסקופל, שפירושה המילולי:
סביב.

על־ידי בישראל בישוף, היוונלת משקיף

כשעברו השבוע 140 ההגמונים את מעבר
מנדלבאום, בדרכם לסיור בארץ, שאורגן
על־ידי ראש העדה הקתולית בישראל הארכי הגמון ג׳ורג׳ חכים, עמדו במקום
שני צופים בלבד, ואף הם הזדמנו למקום
במקרה. נער נוסף דתי בקפוטה ופיאות,
שהיה חבוש כובע כמעט זהה עם כובעם
העגול של הכמרים הסתלק במהירות מהמקום
כשהבחין בנסיון לצלמו עם ההגמונים
השכם כבוקר -לתפירה. בשלץ-
שה וחצי הימים בהם תרו הנוצרים החשובים
את ארץ־הקווש, לא נבדלו כמעט מכל
קבוצת־תיירים אחרת. פרט לעובדה שכולם
לבשו גלימות שהורות ארוכות חגורות
בחבלים לבנים, כשעל ראשם כיפות ארגמניות
המסמלות את מעמדו של ההגמון. עוד
שני הבדלים, לדעת מורה־הדרך: חוסר
נשים וחוסר בדיחות גסות.
הסיור היה מסורבל במקצת בגלל גילם
של המשתתפים. דבר אחר שהאיט את הסיור,
היתד, העובדה שכל הגמון צריך
להתפלל, לפחות פעם אחת ביום לפני
מזבח בכנסיה. לשם כך נקבע בין ההגמונים
סדור־עבודה ותור למזבחות המעטים
במקומות סיוריהס. הם השכימו קום בחמש
בבוקר כדי להספיק לצאת לדרך בעשר.
הם התעכבו בכל מקומות סיוריהם, האזינו
להרצאות מורד,־הדרך על קשר המקום
לתנ״ך או לברית־החדשה. גם במקומות
חדשים לגמרי העירו ההגמונים בחיוך:
״בטח גם הם מוזכרים באיזשהו מקום
בספרי־הקודש.״
ארץ דא נודעת. חלק מר,הגמונים
הופתע מאוד לגלות שבארץ חיים גם ערבים׳
בצד היהודים. אחרים נדהמו מהעובדה
שמשלמים מיסים בארץ, ומירר, הדרך
נאלץ להסביר שער, ארוכה את שיטות
חישוב מס־ד,הכנסה, כשהם חוזרים ושואלים
שוב ושוב אס באמת משלמים כל האזרחים
את מיסיהם.
אחד ההגמונים התעניין אם נכונה השמועה
כאילו מקובלת כארץ אהבה־הפשיח,
אחרים התעניינו בפרטי הנישואים הדתיים־
היהודיים.
מאחר ולא היו חייבים בעת הסיור להפגין
רוממות כזו שהם מפגינים בנוכחות
עדרם, התגלו ההגמונים כבני-אדם פשוטים,
מעניינים ומתעניינים בכל נושא. הם גילו
גם בקיאות רבה בכל הנעשה בעולם, כשמבין
כולם מבריק הארכי־הגמון מהיידרא־באד
שבהודו.
ב ר טי פי ס לכל כ ת. בני הדת היהודית
לא התגלו כנוטרי איבה מיוחדת לנצי־גי־ר,כנסיה,
שוחחו אתם ברצון — כשעצר
ההגמון ממלאייה שלוש סמינריסטיות
צעירות על הכרמל, סיפרו הן אודות
מעשיהן, מאווייהן, ועיסוקי־הוריהן. כשסיים
ההגמון לשאול, הוציא מכיסו כרטיסים,
החל לרשום את שמה וכתבתה של
כל אחת מהן. תמיהתו של הבנות היתד,
חסרת־יסוד. הוא נהג כך בכל מקום בו
סייר.
מענון רמאות מ שול ש ת
לפי חוק מבקר המדינה חייב שר־האוצל
לוי אשכול להביא לידיעת הכנסת מידי שנה
את הערותיו לדו״ח מבקר־המדינה. גם
השנה, כבכל שנה, לא נעם תפקיד זה
לשר־האוצר, והוא לא שכח לבטל את ה־דו״ח
בהערה צינית :״הליקויים שמצא
המבקר בטלים בשישים!״
היה עוד פחות נעים לשר־האוצר כאשר,
בשבועות האחרונים, דנו חברי־הכנסת ב־וועדת־ר,כספים
בליקויים שמצא מבקר־הט־דינה
בכל ענייני הכספים של האוצר.
בייחוד לא נעם לו בהגיע הדברים לתקציב
משרד־הבטחון, ולשאלת הטיפול בכור האטומי.
לפתע התברר שההוצאות הכספיות
ד,כרוכית בעיניין אינן בטלות כלל וכלל
בשיש ־ס. אך רוגזם של חברי הכנסת, מהקואליציה
ומד,אופוזיציה כאחת, היה מופנה
לעובדה שבעניינים חשובים אלה רימו
למעשה את ועדת־ד,כספים שלוש פעמים,
ילאחר מכן ניסו להסתיר את הביקורת,
שעד. שצינזרז את דו״ח מבקר־ד,מדינה.
גינוי גודד. בתחילה מחו אנשי האופוזיציה
כולה. לטענתם, הוגדר סכום
גדול בתקציב ובאוזני ועדת־ד,כספים, כאילו
נועד סתם למחקר ופיתוח, מבלי לציין
פרטים. לאחר מכן התברר שכמעט כולו
הוצא על הכור מבלי להשיג לכך את
אישור ועדת־ד,כספים. לא זו בלבד: בסופו
של דבר, הוצאו על הכור סכומים עצומים,
שכלל לא נכללו בתקציפי־המדינה,
העולם הזה 1519

ושנזקפו למעשה רק על חשבון השנים
הבאות. מעשה זה הוא בלחי־חוקי ממש,
וכל בנק פרטי או חברה מסחרית, שינסו
לעשות כמותו, צפויים לשלילת רשיונם.
ברגע הראשון נדמה היה, לסי מידת התמרמרותם
של אנשי האופוזיציה, שלפחות
בהחלטת הגינוי לשר האוצר יהיו מאוחדים.
ראשונה נרגעה חירות, אחרי הסבר
בטחוני של יושב־ראש הוועדה, ישראל
גורי. הליברלים מילמלו חלושות עד שהגיעה
עת ההצבעה. לפתע התברר שנציג
אחד של המפלגה היה עסוק ולא בא
לישיבה, ואילו יהודה שערי הציע הצעת־פשרה
מסתייגת, בה תמך רק הוא עצמו.
לבסוף היה רק נציג מפ״ם בעד הגינוי.
נראה ששר־האוצר עצמו לא נרגש במיוחד
מקול ענות החולשה. באותו שבוע
עצמו יצאה לאור החלטת הממשלה על
הקמת החברה לפיתוח גרעיני שמטרותיה
המעשיות היו, בין השאר, כיסוי הגרעו־נות
שכבר ניגרמו בגלל הוצאת כספים
בלתי־חוקית ושאת מטרותיה רצוי להשיג
על־ידי התרמה בכוח של מוסדות ומפעלים
לחברה הגרעינית הישראלית.
משפט כצאן לטב ח
פעוט בן שש התעורר במיטתו בבעתה.
״אמא,״ בכה ,״אני לא יכול לישון. הקולות
האלה מפחידים אותי.״
• אולם אמו היתד, חסרת אונים. כמו
שאר עשרות הדיירים השוכנים ליד בית־המסבחיים
שבצפון תל־אביב. כי חייהם של
תושבי השכונה הפכו במשך שנים לסיוט
אחד ממושך.
הבטחות שלא קוימו. כאשר הוקם
בית־המטבחיים לפני שלושים שנה, לא חלם
איש שסביבה זו, ליד חוף־הירקון השומם,
תהיה פעם הסביבה המאוכלסת ביותר של
תל־אביב.
אך עשר שנים יותר מאוחר כבר נשמעו
קולותיהם של ראשוני הדיירים, שבקשו
להעביר את בית־המטבחיים ממקומו הנוכחי.
מאז זרמו מים רבים בירקון אך
מאומה לא השתנה, פרט לערמת מכתבי
הבטחות שלא־קויימו, אשר הצטברו בבתיהם
של הדיירים.
לפני כמה חדשים, לאחר שמונה־עשרה
שנות צפיה, החליטו הדיירים לשים קץ
לבעייה. הם פנו לעורך־הדין התל־אביבי,
אברהם נאמן, הגישו לבית־המשפט תביעה
נגד עיריית תל־אביב להעביר את בית
המטבחיים ממקומו.
״השימוש בבית המטבחיים מביא למטרד
חמור לתושבי־האזור, שהוא אזור מגורים,״
כתבו בבקשתם .״הליכלוך, הרעש, הצחנה
וגעיית הפרות הנשחטות העולים מבית
המטבחיים, מסכנים את בריאות התושבים,״
אחדים מהם אף הביאו חוות־דעת רופאים,
שהעידו כי המראות הנשקפים מבעד לחלונות
הסובבים את בית־המטבחיים עלולים
לגרום נזק פסיכולוגי חמור לילדים.
כתמונה והצליל. השבוע צורפו לתיק
התביעה שני מוצגים מעניינים. המוצג
הראשון היה סרט־קול אותו הקליט אחד
התובעים, טכנאי רדיו במקצועו, ממנו בקעו
קולות הגעיה הנוראים של הפרות המובלות
לטבח, הממלאות את חלל השכונה
במשך כל שעות היום והלילה. המוצג
השני היה סידרת תמונות מזעזעות שצולמו
ממרפסת אחד הבתים, בהם נראה בפירוט
כיצד מנקים פושטי־עורות חלקי בהמה
בסמוך לקרוניות עמוסות גללים, עצמות
ועיסת דם קרוש.
באמצעות עובדות אלה ביקשו התובעים

לתת לשופט מושג מאוירת־הבלהות האופפת
אותם משך 24 שעות ביממה.
בריאות שווה כס!? .לאיש מהם לא
היה ספק כי המאבק המשפטי יהיה קשה.
עורך דינה של עיריית תל-אביב, ניסה
אמנם לטעון כי אין לקבל את טענת המטרד,
מאחר והתושבים ידעו על קיום בית־המטבחיים
לפני שנכנסו לדירותיהם. אולם
נראה היה, שמאחרי תירוץ משפטי זה
מסתתרת סיבה הרבה יותר פשוטה: בית
המטבחיים מכניס מידי שנה לעיריית תל־אביב
כ־ 140 אלף לירות, ולמועצה־הדתית
שלה סכום דומה. למרות שבבאר־טוביה
הוקם עתה בית־מטבחיים המסוגל לספק את
תצרוכת כל הארץ, מסרבת העיריה להעביר
את שחיטתה לשם. כי באם תועבר השחיטה
תישלל ממנה הכנסה זו, השווה
בעיניה, כנראה, יותר מהשקט הנפשי של
תושבי השכונה הצפונית.

חימך
וו ה ר בד ש א
תלמידי בית־הספר התיכון הדתי של
אשקלון נכנסו השבוע לכיתותיהם חודשיים־
וחצי אחרי תחילת שנת־הלימודים. עד

עתה קיבלו את שיעורי המישנה והזוהר
במידשאות העיר.
כאשר באו התלמידים ללמוד, בתחילת
השנה, הסתבר כי העיריה לא בנתה להם
בית־ספר מיוחד, וכי עליהם להיכנס לחדרים
הפנויים, בבית־הספר התיכון הכללי.
מנהל בית־הספר הדתי, חיים ברץ, דחה
את ההצעה. החינוך בכפיפה אחת עם תלמידים
חופשיים. סבר, יקלקל את הצעירים
הדתיים.
תחילה העביר את השיעורים לבתי־הכ־נסת,
אך הגבאים, שדאגו לרכושם, גירשו
את התלמידים. בהסכמת ההורים עברו
השיעורים לגנים הציבוריים — דבר שלא
נעם לראש העיר, אריה תגר. תגובתו:
הודעה למורים הדתיים, שהעיריה לא תשלם
את משכורתם, מאחר שאינם מתייצבים
במקום־העבודה החוקי שלהם.
״אל תיבנעו!״ המורים מיהרו להזעיק
את הסתדרות־המורים. הם היו בטוחים
בנצחונם, כי מאחוריהם עמד האגף
לחינוך דתי, במשרד־ההינוך .״אל תיכנעו!״
יעצו אנשי האגף הדתי.
שלום לוין, מזכיר הסתדרות המורים,
לא רצה להכניס את ראשו לעניין. על כן
הודיעה ההסתדרות למורים מאשקלון, שהיא
תעביר את הפרשה להכרעת האגף הדתי
במשרד־החינוך. אם אמנם יקבע האגף,
שלימודים מעורבים בבית־הספר הכללי אינם
חינוכיים — תתמוך ההסתדרות בתבי־עת־השכר
של המורים הדתיים.
לגבי ברץ נחשב הדבר כנצח,־ן מראש.
שהרי האגף הדתי הוא שעודד אותו כל
הזמן במאבקו. לפני שבוע נתן האגף את
החלטתו. במקום לתמוך במורים הדתיים
קבע כי אין כל רע בכך, שהתלמידים
הדתיים ילמדו בבניין הגימנסיה הלא־דתית.
ברץ ומוריו חרקו שן, פינו את המיד־שאות
העירוניות ונכנסו למיטה החילוני.

נ 1ע ד
מל חמת המכנס״
מעל המרפסת: צחנת גללים וחירחורי גסיסה
העולם הזה 1319

בין מצוות ״עשה״ ו״אל תעשה״ החלות
לגביהם של תלמידי הגמנסיה העירונית
אליאנס בתל־אביב, קיימות שתי הגבלות

חמורות. בית־הספר התיכון, שמטרתו היא
להקנות לתלמידיו נוסף לחינוך תיכון מקובל
גם את תרבות צרפת, אוסר על תלמידותיו
באיסור חמור להופיע ללימודים כשהן
לבושות במכנסיים או בגרביים שחורים.
מדי פעם בודקים המחנכים את לבושם
של התלמידות, שולחים כל תלמידה במכנסיים
הביתה, כדי להחליפה בחצאית. למרות
זאת מסתכנות התלמידות לעיתים, מופיעות
במכנסיים, בעיקר בימי־הקור.
לפני ימים מספר החליטה הנהלת בית־הספר
לפתוח במבצע ביעור־מכנסיים המוני.
למעלה ממאה תלמידות לבושות מכנסיים
נשלחו הביתה ביום אחד. מועצת התלמידים
פתחה בפעולת תגמול, שכתוצאה ממנה
נכנעה ההנהלה. מעתה יותר לתלמידות להופיע
במכנסיים אולם רק בתנאי, שיהיו
בצבע כחול ושלא יזכירו בגיזרתם את
מכנסי הג׳ינס האמריקאים — המנוגדים
כנראה לרוח תרבות צרפת.
החי שלום־בית: בתל־אביב, בעת משפטה
של אשד, שנאשמה בנסיון לרצח בעלה על־ידי
כריכים מורעלים, ביקש הבעל לחון את
אשתו, כדי לשמור על שלמות המשפחה
קפיצת־הדרך 5בנמל־התעופה לוד,
העירו נוסע שהגיע לשם בטעות אחרי שנרדם
בדרכו מספרד לפרנקפורט, העבירוהו
למטוס שהחזירו לגרמניה, אחרי חניה קצרה
בפרס ויקום דור חדש נ בחניתה,
ציין בצער העלון המקומי, ש״מסורת בת
25 שנה באה אל קיצה״ .הסיבה — אחד
מתינוקות הקיבוץ קיבל מוצץ מן
היד אל ״פד! ו בתל־אביב, ביקש חשוד
לשחררו בערבות, בנימוק שסוסו רגיל לאכול
רק מידיו י . .פזמון סובב
עו ל ם ׳ בנמל־התעופה לוד, התקבלה הודעה
דחופה ממטוס שחג מעל ניו־יורק, בעזרת
מטוס אחר שהיה בדרכו לטהרן אכף
השואבתנ בספינה ענגד, בים־התיכון,
הוצאה חתיכת פלדה מעינו של מלח, בעזרת
מגנט חזה שפורק ממכשיר הראדאר
החיים הייכים להימשך: בחיפה,
זכה ישיש בן 77 לגט בעיקבות
טענתו, שאשתו בת ד,־ 75 זקנה מידי עבורו,
אינה מספקת את דרישותיו.

ששה שבושת רנני שהתאבדה החדם!ן
שר עשרות חצרומ׳ עירום אמנות״ם -
האס זוהי צוואתה למאות המיליונים, בני
מול מרילין החדשה, כפי שהתגלתה רק
אחרי מותה, אי-אפשר היה שלא לזכור
את דברי ההספד של המפיק ההוליבודי
נאנלי ג׳ונסון :״מרילין היתר, כמו תופעת
טבע, כמו מפל־ניאגרה או הקניון הגדול.
לא יכולת לדבר אליה והיא לא יכלה לה־שוב,
יכולתה רק להתבונן בה ממרחק ולחוש
ברטט של יראת כבוד.״

מעירום?עירום

יא נולדה עירומה ומתה עירומה -
| ן כך מצאו את גוזיתה, מכוסה בחלקה
בסדין בצבע שאמפניה, בחווילה הבנויה ב־סגנון
מקסיקאי אותה רכשה חצי שנה
לפני שהתאבדה. היא החלה את הקאריירה
שלה בעירום — באותה צילום פירסומת
נפוץ שנמכר ללוח־שנה של חברה מסחרית,
ועבורו קיבלה 50 דולר -וסיימה אותה בסדטה בעירום — בצילומי גופההחשוף
האחרון משהו חייב להתרחש, ממנו פוטרה
לפני תום ההסרטה.
אולם תמונות עירום אלה, שראו אדר
אחרי מותה, היו שונות לחלוטין. היא לא
עשתה אותם כדי להשתכרלמחייתה, כפי
שהיה בפעם הראשונה כשצולמה בעירום•
היא לא עשתה אותם לצורך הופעה בסרט,
או לשם השגת תפקיד. היא עשתה אותם
בשביל עצמה, ואולי הועידה אותם למטרה
שכעת רק ניתן לנחשה.
הדבר אירע בדיוק ששה שבועות לפני
ההתאבדות. מרילין, שזה עתה פוטרה מ־הסרט
האחרון בו השתתפה, הצטלמה בסידר׳.
ארוכה של צילומים כדוגמנית־אופנה, עבור
הירחון וזג. מעולם, קודם לכן, לא הצטלמה
מרילין כדוגמנית־אופנה. היא היתד, מוקסמת
מעצם הרעיון ; היה זה עבורה אתגר חדס
ומרילין אהבה אתגרים. הצלם שצילם אותה
עבורי החג, ברט שטרן, הצליח לשכנע את
מרילין לעשות דבר נוסף אותו לא עשתה
מעולם — להסכים להצטלם ללא איפור. היא
רק מרחה מעט צל שחור מעל עיניה•
ואז, למרות העובדה שהיא לבשה שמלות
שהיו זרות לה, שתוכננו על ידי אופנאית
שלא היתר, מוכרה לה, ושלא הכירה אותה,
ולמרות העובדה שהצלם שצילם אותה היה
אדם חדש עבורה, התגלתה מרילין כדוגמנית
אופנה וצילום נפלאה, שרק מעטות כמוה,
כפי שציין צלם האופנה הוותיק.
היא עבדה עמו במשך מספר ימים עד
השעות הקטנות של הבוקר, כשהיא נעזרת
בנגינת תקליטיו של הזמר האהוב עליה,
פראנק סינטרה, כדי להכנס למצב הרוח
המתאים שיאפשר לה להגיב בפני המצלמה•
האולפן המאולתר שנבנה לצורך הצילומים
במלון בל-אייר בלום אנג׳לס היה מלא
בסרטי צילום, נורות ופנסים, שאריות א כל

ן וס יום; מזה שלושה חודשים, מונח
זר שושנים רעננות על קברה של מרי־לין
מונרו, בבית־הקברות שבווסט• ווד ודילג׳,
בקצה הוליבוד. תעלומת השושנים על הקבר
התבררה רק לאחרונה. היה זה ג׳ו דימאג׳ו,
בעלה השני וידידה האחרון של הכוכבת, שהורה,
מיד אחרי הלויתה, לשומר בית־הקב־רות
להניח זרי שושנים על קברה :״פעמיים
בשבוע — לנצח!״
אולם, השבוע הסתבר כי השושנים־לנצח
על הקבר, לא היו צורת ההנצחה היחידה
של הכוכבת שחלמה על הנצח אולם לא
יכלה לעמוד במעמסת החיים הקצרים והת־אבדה.
לפתע, שעה שאחרוני מאמרי ההספד

כבר נעלמו מעל דפי העתונים, שעה שנדמה
היה שנאמר כבר כל מה שניתן להיאמר על
מרילין מונרו, הוכיחה, מי שנולדה כממזרת
בשם נורמה ג׳ין בייקר, כי, כשם שהיתר,
מסוגלת להדהים ולהפתיע בחייה כך היא
מסוגלת לעשות זאת גם אחרי מותה.
היה זה כאילו קמה מרילין לתחיה. כאילו
סיפור התאבדותה והלוזיתר, לא היה אלא
סיוט חולף. כי, לפתע התגלתה היא מחדש,
כפי שלא ראוה אף פעם — בסידרה ארוכה
ומרהיבה של צילומי־עירום אמנותיים, שאיש
לא ידע על קיומם ואיש לא הזכירם מעולם,
גם לא מרילין עצמה בראיונות האחרונים
שהעניקה לפני מותה. מרילין נולדה מחדש!

ובקבוקי שמפניה ריקים. ואז, לילה אחד,
נראה היה שמרילין התעייפה מהצגת כל
שמלות הפאר מניו־יורק. היא תפשה כותו־נת־לילה
דקיקה ושקופה וגררה אותה לחדר
השינה. כאשר חזרה משם היתד, מרילין
אשה א״ורת. בשעה שנפשה, צילם שטרן את
הצילומים המופיעים בעמודים אלה.
״היא היתר, כה יפה ובלתי ניתפסת,״ הודה
ברט לאחר מכן ,״כאילו זה עתה התחילה.״

ש, יטות לתמונות פסולות

מן קצר אחרי שצולמו תצלומי העירום
החדשים שלה, שכמוהם לא צולמו

מעו־ים, ופותחו בצבעים, ראתה אותם מרילין. היא
בחנה אותם בעיון — 78 צילומים שבכל אחד מהם

! א רדן מונה רנחע והצסדם בסידוה
האם היא וצחה ש שמו אוהו נוי
כד הלאומים, שהעויצוה!אהבוה בחייה?
הופיעה בצורה אחרת. כמד, מהצילומים לא מצאו חן
בעיניה, אם מפני שנראו קמטים בפניה, או משום ש
היו
מעוזתים מצחוק יתר על המידה. היא
פסלה צילומים אלה בהטביעה עליהם שריטות
עמוקות. השאר — אושרו.
מה היתה בדיוק כוונתה בצילומים אלה?
את התשובה על שאלה זו גמלה עמה לקברה•
אולם היתד, כוונתה כאשר היתד״ ועל
כך עדיין נחלקות הדיעות, אין ספק שמרי-
לין לא התכוונה כלל שהתמונות תופענה
בצורה בה הופיעו השבוע.
כי כל צילומי העירום שלה, אלה שאושרו
ואלה שנפסלו על ידה גם יחד, פורסמו
ברבעון אמריקאי מיוחד ימינו — ארוס.
זהו רבע, ן מהודר, יוצא לשוק ואינו נמכר
בחנויות הספרים, אלא נשלח למינויים בלבד,
במחיר של 10 דולר החוברת.
החוברת עצמה שצורתה מפוארת והחומר
שבה נדפס באותיות זהב על גבי נייר משובח,
אינה אלא פרסום פורנוגראפי יקר
שנועד לאנשים עשירים. כדי ללמוד על
טיבו של אותו כתב עת שפירסם את תמונותיה
של מרילין, די לעבור על רשימת
נושאי המאמרים המתפרסמים באותו גליון
עצמו.
בין הנושאים הנידונים בהרחבה בגליון
הארוס: רפורטג׳ה, כתובה בידי אשה, בשם
״קניתי אמצעי־מניעה מדגדגים ביפאן״; שני
מאמרים ארוכים על הבלשנות של אברי המין
הנשיים הכוללים בין השאר גם את
המינוח העברי התנכ״י וגם את העברי החדיש,
מאת דר׳ ליאו קאנר; תפריטי מאכלים
המועילים להגברת כוח־הגברא ; שירים
פורנוגראפים של משורר סקוטי ידוע ; כתבה
מצולמת אודות גלויות דואר צרפתיות פור־נאגרפיות
מראשית המאה ; מאמר על חיי־המין
של נאפוליאון וסקירה על ״ביתי
הזונות באמנות הדורות״ .המעניין שבחוברת
הוא שכמעט כל הכותבים בה ומוציאיה
לאור הם בעלי שמות יהודיים מובהקים.
בין השאר ניתן למצוא גם שתי רשימות
מסרי עטו של מחבר הנושא שם ישראלי
מובהק — דויד בר־אילי.

״הרכה אנשים אהבו אותה״

ף ראה שהצלם, שצילם את מרילין ב־
4סידרת תמונות העירום הבלתי־רגילות,
ששה שבועות לפני שהתאבדה, מסר את
התמונות דווקא לפרסום בחוברת זו, מבלי
שמרילין בחייה התכוונה לכך.
אולם השאלה שנשארת עדיין סתומה היא :
מדוע הצטלמה מרילין בצורה זו ערב התאבדותה,
כנראה בשעה שתוכנית ההתאבדות
כבר התגבשה במוחה?
האם היה זה כפי שטענו אחדים, בשל
מצבה הנפשי המעורער? או, האם היה זה,
משום שבאופיה לא השתנתה כלל מאז גוב־שר,
אישיותה בשורה ארוכה של מאורעות

סבל ואימה שחלפו עליה בילדותה? על כל
פנים לא היה זה מעשה של נערה קלת-
דעת וחסרת־מעצורים המתהוללת להנאתה.
אמר עליה המבקר הידוע ריצ׳ארד ווסט
הבן :״ככל שח!לף הזמן מתברר לנו יותר
ויותר, ששיא הטרגדיה של מרילין מונרו
היה בכך, שלא ידעה מעולם כמה אהבו
אותה הבריות.״
אמר המשורר האמריקאי ד,לאימי קארל
סאנדבורג :״חי אלוהים, היו הרבה אנשים
שאהבו אותה. לא היו לה למארילין מונרו,
ממרות הספיד אותה הבמאי יהושע
לוגאן :״מעטים הם בני־האדם שהעריכו
אותה בצורה כל כך לא״נכונה כמוה עצמה.״

•יי ט

הסופר האמריקאי מורים זולוטוב אמר
אודותיה :״ההמצאה הגדולה ביותר של
מרילין היתד״ ששיחקה אשד, מינית בגלוי־לב,
תאוותנית ומעונינת בגברים בגלוי־לב,
מבלי שהיתר, רעה, מסוכנת או הרסנית.
היה ביכולתה לחדור לשטח המסוכן ביותר
מבלי שיתעורר הרושם שהיא מושחתת
מבחינה מוסרית.״
ניתן אולי למצוא הסברים פסיכולוגיים
מעמיקים למניעים המביאים אשד, להצטלם
בעירום, כי בדרך כלל שוכנים המניעים האמיתיים
מעבר למניעים הגלויים של כסף
ופירסומת. אולם במיקרה מיוחד זה, של
צילומי העירום האחרונים של מרילין מוג

מעניינים הם דודקא המניעים ההכרתיים
שלה ולא התת־הכרתיים.
שכן, אם לצאת מתוך הנחה שבתקופה
בה צולמו צילומי עירום אלד, היתד, מרילין
שרויה כבר בהלך רוח של התאבדות, דבר
המסתבר מתוך ראיון שהעניקה בתקופה זו
לעתונות בו העלתה את רעיון ההתאבדות,
היתד, לתמונות העירום מטרה מסויימת לגביה.

לזכור את המצב הנפשי בו היתד,
מרילין שרויה בא תו זמן. אחרי תקופה
ארוכה בה לא הופיעה בסרטים, ניתן לה
סוף סוף תפקיד שנועד להחזיר לה את
עטרת הכוכבת. לצורך זה הסכימה אף

אחדי לילה של עבודה ושמפניה,
להופיע לראשונה בסרטים בעירום. בעצם
הסכמה זו היה מעין קריאת תגר, שנועדה
להצהיר :״לא חוסלתי! לא נגמרתי! הנה
אני יפה, צעירה ומושכת כפי שהייתי
תמיד!״
והנה הונחתה המהלומה האחרונה בשרשרת
האכזבות שנחלה מרילין. צורת עבודתה
בסרט היתר למטה מכל ביקורת, עלתה
לחברה בהפסד של ימי עבודה ומאות אלפי
דולארים. היא איחרה לצילומים או לא
באה בכלל, בדיוק כסי שנהגה מאז ומעולם.
ב־ 12 שבועות הצילום הופיעה מרילין לחמישה
ימי צילום בלבד. התנהגות בלתי־ניסבלת
זו לא נעשתה בכוונה תחילה או
מתוך קאפריזה. היא באה לענות על צורך
נפשי עמוק של מרילין — להוכיח לעצמה
שירצו בה ויקבלו אותה איך שלא תהיה.
והנה, הפעם לא רצו בה. היא סולקה
מהסרט. צעד זה היה טראגי במיוחד עבור
כוכבת, שכפי שציינו ידידיה ומכריה, לא
העריכה נכונה את עצמה. מרילין חייתה
תמיד תחת הרושם, שיופיה הוא הצדקתה
היחידה. והיתר! לה סיבה טובה לכך. כי
שום דבר מלבד תכונות גופה ותוי פניה
לא העלה אותה להצלחה. מעטות הן הנשים
המוכנות להשילם בקלות עם אבדן יפיץ,
ובעיקר מרילין, שהיופי היה עבורה האמצעי
לעלייתה המסחררת משפל החברה למרום
ההצלחה. לכן לא יכלה להשלים עם אובדנו.

לסילוקה מהסרט היתד, עבורה למעשה
משמעות אחת: אם אינה יכולה להשיג
בעזרת יופיה את מה שהשיגה פעם, אם כי
הסכימה אפילו להתערטל, אות הוא שהאחרים
סבורים שיופיה דועך.
להשלים עם רעיון זה, פירושו היה הסוף.
מרילין רצתה להוכיח עד כמה שגו האחרים,
ועד כמה ששפיטתם היתה מוטעית.
לא היתד, דרך טיובה להוכיח זאת, מאשר
להופיע בסידרת צילומים זוהרים, מדהימים,
מעוררי התפעלות וההערצה.

סימגי ההזהרה

ך ירפה זו היא כמובן סברה בלבד,
ר* שכן מרילין לא הזכירה מעולם את
תמונות העירום — בדיוק כמו שלא נתנה
שום רמז על כוונתה להתאבד.
באותה מידה עצמה יתכן, שתצלומי העירום
ביטאו את נסיונה האחרון להיאחז
בחיים, כקריאת האזעקה האחרונה, של אדם
המרגיש כי הוא טובע.
יכולים גם לטעון, כי היה בדעתה של
מרילין לפרסם את צילומי־ד,עירום שלה
מבלי להתאבד. אולי סברה כי פירסום התמונות
יעורר סערה, יפנה אליה שוב את
זרקורי ההתענינות והפירסומת, יחזירה אל
תוך המעגל ממנו נתלשה באכזריות כה רבה.

אלא, הסימנים מעידים, כי התאבדותה
של מרילין לא היתד, פרי מצב־רוח רגעי.
זה היה תהליך שנמשך זמן ממושך, וצילומי
העירום נעשו באמצעיתו של תהליך זה.
״מעולם לא מתבצעת התאבדות ללא סינד
ני־אזהרה מוקדמים,״ טוענים הפסיכיאטרים.
״ישנם תריסרי מאורעות ומעשים המעידים
על כך: מעריכת צוזאה, ועד לנסיונות, חדשים
לגמרי, ליצור דברים שינציחו את
זיכרם. לא תמיד מעידים מעשים כאלה על
רצון התאבדות, אולם הם מהווים אזהרה
כשהם מלווים בעגמת־נפש, מתלות כרוניות,
חוסר תיאבון, נדודי־שינה ואיבוד הענין
בנושאים שקודם היה בהם ענין רב.״
אצל מרילין מונרו התגלו כל הסימנים:

דכאון, חולניות, איבוד משקל וחוסר שינה.
כך למשל, בשבועות האחרונים לפניי מותה,
פחדה מרילין להרדם בשל חלומות זוועה
שפקדו אותה, ניסתה להדביר פחד זד,
בעזרת גלולות־שינה ושתיית שמפאניה.
היא איבדה גם את הענין במה שקודם
לכן היה הדבר החשוב ביותר לגביה —
מרילין מונרו הכוכבת. היא הפכה למת־בודדת,
הזניחה את הופעתה החיצונית,
חדלה להקפיד על הסדר בביתה, בילתה את
מרבית הזמן בחדר־השינה, ולא הניחה שום
מקום לספק, שפשוט לא איכפת לה יותר,
ושלמעשה היא כבר מנותקת מכל העולם.
באותה תקופה החלה גם מרילין, במפתיע,
לדאוג שתישאר בזיכרון האנשים.

ר שלה חוש לילה והתחילה ₪וש
#היא הרשתה
העולם את התם־נות
משהו חייב להתרחש,
לת עירומה בבריכה,
איות גדולה.
•י היא פירסמה ווידוי אישי ארוך, ו־גלוי־לב
בצורה מדהימה בשניים מחשבו־עונים
הנפוצים ביותר בעולם — לוק ה־

האישיות המתאבדת ברמז הדקיק ביותר שחייה
חשובים.
לדעת הפסיכיאטרים לא יבצעו האנשים
העומדים להתאבד, את המעשה בשיא דכאו־נם.
במצב זה, אין להם את האנרגיה הדרושה
לכך. בדרך כלל הם יבצעו את הדבר
כאשר נדמה שפני הדברים משתנים לטובה,
אך הייאוש כבר השתלט על נפשם.

לפרסם בכל עתוני־שצולמו
בעת הסרטת
בהן היא נראית טובושצולמו
קודם בחש
אמריקאי
ופארי מאץ׳ הצרפתי, אישרה את
פירסומם בשיחות טלפוניות מיוחדות. הווידוי
הגיע לידי רבבות הקוראים אחרי
שמרילין כבר לא היתד, בחיים.
היא פירסמה בצד הוודוי, לראש־נה
בחייה, תמונות שצולמו בביתה, הראו אותה
בחיי היום־יום שלה, בלי אותן פוזות־זוהר
מלאכותיות שפירסמו אותה בשעתו.
•< בד בבד עם פרסומים אלה — הכינה
מרילין את תמונות העירום, שהיו, בניגוד
לפעמים הקודמות, סידרה ארוכה ומפורטת,
שלא היתד, שום אמצעי, הפעם, אלא מטרה
בפני עצמה.

מאוד יתכן שזאת היתד, הסיבה שמרילין
ביצעה את ההתאבדות דווקא בשעה שהחלו
הגישושים להחזרתה לתפקידה בסרט ממנו
נזרקה, בתוספת הצעה לתפקיד בימתי ב־ברודגיי.
מרילין, שמאז שהחלה בקריירה
שלד, היתד, תמיד כוכבת מדרגה ראשונה,
שכל קפריזה שלה התקבלה בסלחנות, לא
יכלה לעמוד במכה שמעשיה לא ניסבלו
יותר, והיא עלולה לרדת למדרגה נמוכה
יותר. חשש זה דיכא אותה, והרעיון שבמצב
כה רצוץ תאלץ שוב להתחיל להלחם,
כל פעם מהדש, כדי לשמור על
מקומה ככוכבת זוהר מספר אחד — ייאש
אותה לחלוטין. איבוד מקומה זה היה בעיניה
אובדן אהבת־הבריות — ובכך לא
יכלה לעמוד. הדכאון שהשתלט עליה, בצרוף
העובדה שאהובה המכסיקאי זנח אותה,
הביאוה לביצוע הרעיון שקינן בה מזה זמן.
ואחרי מותה, נתגלו צילומי־העירום, כאילו
היו צוואתה האחרונה, באמצעותם בקשה
לאמר :״אחרי מותי, סיפדו לי ככה.״
היתד, בהם האמונה התמימה שהיא מבטיחה
לעצמה את הנצח יחד עם האשמת אלה
שדחפו אותה אל ההתאבדות :״הנה, כזו
הייתי שעה שהשלכתם אותי!״

״הגה, כזאת הייתי!״
!•-טראגי שכדבר הוא, שכל אותן
1 1הכנות־התאבדות מוכיחות שכמותן, גם
ההתאבדות עצמה — הייתה מכוונת למשוך
את תשומת־לב הציבור אליה, ולזעזע אותו.
במצב זה, כשמניעי־ההתאבדות תלויים
ביחס הסביבה, עשוי מחוזה פשוט של אהבה,
למנוע את נסיון ההתאבדות הממשי. כשם
שאדם טובע נאחז בקש, כך תיאחז גם

הגהיקות שר מר לין

אלה הן שתיים מתוך התמונות שמרילין
מונרו מחקה ופסלה ממבחר תמונות
העירום שלה. עצם המוזיקד! מעיזה שמרי לין התכוונה למנוע את פירסום התמונות שלא נראו לה.

קולנוע

חדש!

סרטים

\ 1א ! 0מ 1ע

£8ז? 1 1

בנו ־ ו ־ נ 1־ 1

סיג ריו ת פי לטר וי ר ג׳י גי ה
מוצר איכות
מוגש ע״י יצרנ י ״אס ק ו17״

המכללה הפוויטננית
תל־אביב, רח׳ ברנר ,4טל 67487 .
מוכרת על-ידי משרד העבודה

החלה ההרשמה למחזור ג׳ של

קורם היום הגבוה,
הדדשנתי, להכשרתם של
טכנאים בענפים

מתכת • ייצור מכונות וכן לקורסי הערב במקצועות

טכנאות מתכת, ייצור ומכונות סרטוט טכני, כניין ואדריכלי ריהוט ועיצוב פנים
גרפיקה שימושית
קירור ומיזוג אוויר
מכלטים ותכניות
חומרים פלסטיים

צמר ודברי סריגה
מכבסים אך ורק
בקצף יד
אלקלי של

ההרשמה בכל יום בשעות 18—8

הלימודים: החל מראשית ינואר 1963

חז פינ ת רא ש
מו צ ר

אינ ה!

2מ [ 1X11

אגו רו ת

• החנות כראון את בירר
לבדים הכינה עבורכם לעונת החורף
מבחר עשיר של אריגי צמר חמים
ונעימים מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ. החנות בראון את בילר
מתל־אביב, נחלת בנימין ( 43 טלפון
)64005 מבטיחה לכם את הבד המעולה
לחליפה האלגנטית והנאה
ביותר לו ולבני ביתך.

אמיתי רק באריזה אדומה
— כחולה עם תמונתו של
ילד ״טקסטיל שמפו״.
תוצרת נקה — תוצרת איכות
המפיצים: חב׳ נורית בע״נז.

סטריפטיז המהפכה
נשואיו שד מר מיסיסיפי וארמון־
זוז, תל־אביב; גרמנ״ה־שווייץ) היא סאטירה
פוליטית שנונה ומעמיקה של המחזאי ה־שוזיצי
פרידריך (״ביקורה של הגברת הזקנה״)
דירנמאט. יש בה הצלפה לכל עבר:
אל המוסר המיני, אל הצדקה, אל מוסדות־השלטון
בחברה המודרנית ואל הצדק היחסי,
אל השליטים המושחתים ואל ההמונים הנבערים.
אולם בעיקר מעמיד דירנמאט במרכז
המטרה את המהפכה.
מחזהו, שעובד כאן במיקצת לצורך ה־גירטה
הקולנועית ומשום כך שונה בכמה
קטעים מהמחזה שהוצג ונכשל לפני שנים
מספר בהבימה, אינו אלא סטריפטיז של
המהפכה ומחולליה, יהיו אשר יהיו האידיאלים
למענם הם נלחמים. הוא נוטל
שלושה מהפכנים מצויים, מהפכן דתי, הו־מאניטארי
וחברתי, מסיר מעליהם את מחלצותיהם
אחת לאחת, מציגם ערום ועריה
כנוכלים ופליטת החברה האנושית.
*טלושה הקנאים. מר מיסיסיפי (או.
אי. האטה) הוא התיבע הכללי באירופה־סיטי,
עיר הבירה של מדינה מערב־אירופאית
אופיינית. הוא נמנע מלפתוח בחקירה נגד
אנסטאסיה, אלמנה שהרעילה את בעלה
(יוהנה פון־קוצ׳יאן) משום שהוא עצמו
הרעיל את אשתו, תחת זאת הוא מטיל
עליה עונש נורא יותר: להנשא לו.
שעה שהתובע הכללי, אדם הגון אך
צמא־דם המתעסק בשעות הפנאי בארכיאולוגיה,
מתגלה כקנאי דתי שחלומו הוא
להגשים את תורת־משה במדינה, עולים
על הבמה דרך חדר המיטות של אשתו
הצעירה והיפה שני מהפכנים נוספים. האחד
הוא מהפכן הומניטארי, רוזן ורופא, המקדיש
את חייו להצלת־האנושות, והשני הוא
מהפכן קומוניסטי, הנשלח על ידי מוסקבה
לבצע מהפכה קומוניסטית במדינה.
המשחק הפוליטי המתבצע בצמרת השלטון
במדינה, משחק של ילדים דביליים
המזעזע יותר מאשר משעשע, מביא לשורת
מצבים בהם מתגלה כל אחד מהמהפכנים
הקנאיים בדמותו האמיתית: הקנאי הדתי
— מטורף; הקומוניסט שהתחיל את הקאר־יירה
שלו כשוער בבית־בושת יחד עם
התובע הכללי — זנאי וחסר ישע למעשה.
מציל החברה — גרוטאה עלובה וחסרת
אופי. כגיבור הפוליטי היחידי המצליח,
מופיע שר־המשפטים, האופורטוניסט הערמומי
וחסר־המצפון — אותו שירתו למעשה
בלי ידיעתם, כל הארבעה.
כולם יחד, כפי שהם מופיעים במחזהו
של דירנמאט, מהווים קריאת־אזעקה מפני
התדרדרותה, שחיתותה, צביעותה וניוונה
של החברה המערבית. זו מתגלית בדמות
האשד, שבהשפעת שלושת הקנאים הופכת
לרוצחת, בוגדת וזונה.
הגירסה הקולנועית מעניקה קצב חדש
למחזה, שאינו אפשרי בהצגה על במה.
משחק מעולה, ביחוד של האסה זפוך
קוצ׳יאן ד,יפר,פיה, הופך את הסרט לחוויה
מרתקת, אם כי דורשת מאמץ.

ז׳אן סרווה, ז׳אן־לואי טריטיניאן, דליה
לביא ונדיר, גריי. אולם אם הם משחקים
את משחק־האמת, אין זה משחקו של הבמאי,
רובר חוסיין. שכן הסרט הוא
מאולץ ומלאכותי, הפתעותיו מרגיזות במקום
לעורר, והמתח שבו מעצבן. אך כל זה
אינו נורא כל כך לעומת תכונה שאפשר
עוד לסבלה בסרט רגיל מן המניין, אך
לא בסרט שנועד להיות סרט־מתח — הוא
משעמם.
ישראל דוה בסטלג
זיוה רודן אינה נמנית על שחקניות הקולנוע
השונאות פירסומת. היו זמנים
בהם זכה בארץ כל תפקיד משני שלה
לרעש פירסומי, שאפילו כוכבים בתפקידים
ראשיים לא זכו לו.
השבוע התברר כי ברשימת תריסר הסרטים
בהם הופיעה זיוה בקאריירה הקולנועית
שלה, נגרע לפחות סרט אחד. מבקרי
בית־הקולנוע התל־אביבי חוזר, הבחינו ב־פירסומת
מוקדמת לסרט מלחמה אמריקאי
בשם באש ובפלזה בו מופיעה זיוה רודן
בתפקיד ראשי. סרט זה, שהופק על ידי
חברת פוקס לפני כשלוש שנים, לא נכלל
מעולם בין הסרט-ם בהם הופיעה זיוה, לפי
הרשימה שמסרה.
התברר שסיפור הסרט, העוסק בקרב
בין אמריקאיים ויאפנים, אינו אלא סטאלג
במהדורה קולנועית. כאשר נשאלה הכוכבת
מדוע לא הזכירה אף פעם כי שיחקה בו,
השיבה :״זה היה מזמן, שכחתי.״

הכל, חוץ מן האמת
משחקיהאמת (תמר, תל־אביב; צרפת)
עומד במרכזה של מסיבת החברה־הגבוהה
הפאריסאית. חמישה זוגות, משמנה וסלתה
של החברה, נאספים למסיבה משעממת. כדי
להכניס בה מעט חיים ולהשתעשע, משחקים
הם במשחק פשוט:
כל אחד מן המשתתפים מפנה בפומבי
שאלה לעבר חברו. התשובה חייבת להיות
אמת או התחמקות בצורה מחוכמת. מובן
שאפשר גם לשקר. אלא מכיון שהשאלות
והתשובות ממשיכות להסתובב בחבורה,
ניתן לאמת על ידי תשובתו של האחד את
דבריו של השני.
כך מסתבכים חמישה הזוגות, הכוללים
בין השאר, סופר-גראפומן, תעשיין, חוקר,
ובעל־הון,
שחקנית־מתחילה, בעלת־מלון
בסבך תשוקותיהם, צביעותם ובורותם. אלא,
שאז מציל את המצב רצח קטן המתבצע
במקום.
תוך כדי פיענוחה של תעלומת־הרצח,
שאינו חסר הפתעות, מסתבר מה שהסרט
רוצה לומר: אפילו אם אומרים את האמת
אין זה תמיד נכון. לא כל מה שחושבים
כאמת הוא אמת.
אל תוך החדר, בו מתרחשת העלילה, נאסף
מטען שחקנים כבד למדי, כמו רובר חוסיין,

זיוה רודן כ״באש ופלדה״
לא רוצה סטלגים!
חעולס הזח 1319

על הנעשה מאחורי הקלעים
בבתי-ספו הערביים בישראל
89 פני יותר מאלפיים שנה נתבקשו
/שני מורים יווניים לפניות אל מלך עירם
שיחון אסיר מסויים. בפנותו אל המלך
נשא המורה הראשון נאום מזהיר על הנשגב
והנעלה שברחמים ובצדק, ביקש חנינה לאסיר.
המלך דחה את הבקשה במחי־יד.
המורה השני נהג אחרת: הוא כרע לרגליו
של המלך ונישק אותן. אחר־כך ביקש
חנינה לאסיר. המלך נעתר לבקשתו וציווה
לשחרר את האסיר מכלאו.
הדבר הרגיז את המורה הראשון :״איך
העזת להעליב את המדע שאתה נציגו?״
צעק בפני חברו .״מה יועיל לי המדע, אם
שכלו של המלך נמצא בכפות רגליו?״ ענה
המורה השני.
עד כאן הסיפור היווני. אך נדמה שההיסטוריה
חוזרת על עצמה. כי אין סיפור
המשקף יותר את המנטליות של המורה הערבי
הישראלי, מאשר סיפור יווני עתיק זה.
כאותו מורה יווני — משוכנעים כיום
רוב המורים הערביים ששכלם של השלטונות
נמצא לא בראש, אלא ברגלים. למסקנה
זו הגיעו אחרי נסיון של שנים, שלימד
אותם שעליהם לבחור בין שתיקה, שתמורתה
יישארו בתפקיד, לבין התנגדות
למד*גיות האפלייה, שבגללה יקבלו מכתבי־פיטורין.
רוב
המורים הערביים בחרו בורך המלך.
הם שתקו לאורך כל החזית. המעטים ש־פיטפטו
או השתתפו ממש במאבקם של
בני־עמם למען שוזיון מלא, הועברו למקומות
עבודה מרוחקים. במקרים יותר גרועים,
הם פוטרו. כיום אפשר למצוא מורים

ילדים בבית־ספר עממי ביפו: האם הם יתחנכו להיות חוטבי עצים ושואב* מים*
תעודת בגרות.
הוא הדין בקשר למפקחים הערבים: רבים
מהמורים עולים בהשכלתם ובתאריהם ה־אקדמאיים
על מפקחיהם. לאחד המפקחים
האלה אין אפילו תעודת־בגרות, אך יש לו
משפחה הנאמנה ללא סייג למפא״י ולמושל
הצבאי.
הנה דוגמה לשיטה בה הועלה פועל ערבי
לדרגת מנהל בית ספר גדול במשולש: אדם
זה לא גמר אפילו בית־ספר תיכון. במשך
שנים היה פועל מחצבה וחבר מק״י. מאוחר
יותר התברר שהיה איש הש״ב בתוך שורות
מק״י. לכן, אחרי שגמר את שליחותו, עזב
את מק״י ונתמנה כמורה. גם בהיותו מורה
המשיך לשרת את המושל הצבאי והש״ב.
הוא נהג אפילו להזהיר את חבריו לבל ידברו
לפניו על פוליטיקה :״אני כלב־השמירה של

המצביא הערבי ח׳אלד בן אל־וזליד *.הסברו:
״הסוד טמון בזה שח׳אלד היה אוסף את
יריקות הנביא מוחמד, וזה הביא עליו ברכה
והפכו למצביא בל־ינוצח שהביס את הרומאים.״
הספורים שאותו מורה מספר לתלמידיו
אודות השדים, עוברים כל גבול ומשמשים
נושאי שיחר, בבתי־הקפה של הכפר.
למרות כל זה הוא נשאר מורה, מפני
שהוא לא מבלבל את המוח כמו בראנסי.

חפש לד משורר

— <11( > 1יוו

—1ור1ווו*

ן• ש גם מורים ערביים ששאפו לתפקיד
מנהל, בלי שיהיו מוכנים לשרות
המושל הצבאי. אלה חיפשו את הדרך ללב
המפקחים היכולים לעזור להם על־ידי המלצות
טובות, ולשבחם בפני מנהל המחלקה

ובאמת פנו מורים מסיויימים לחבריהם המשוררים
וביקשו מהם לחבר להם חרוזים
בשבחו של המפקח, כדי שיעביר אותם
למקומות עבודה קרובים לכפריהם. ולא
מעטים מהם זכו למימוש הבקשה. הבקשות
נדחו רק כשלא היו אפשרויות העברה.

המנדט עדיף

** ל זה קרה בזמן כהונתו של שמואל
סלמון, ששימש עד לשנה האחרונה כמנהל
המחלקה הערבית של משרד־ר,חינוך.
לכל הדעות היד, סלמון מחנך טוב, ששנא
שמכניסים לו את הפוליטיקה והמפלגתיות
למשרדו, אך עם כל זאת היה סלמון נאמן
למפלגתו, מפא״י. לכן נכנע במשך כל השנים
לעצותיהם של אנשי הש״ב והממשל

חינוך ב מ מלכ ת הש״ב
ערביים רבים, ביניהם סופרים, שהפכו לחנוונים,
מוכרי־ספרים, נגרים ואפילו פועלים
שחורים. הסיבה: הם לא השתכנעו ששכלו
של המלך נמצא בכפות רגליו.

מידואימ ללא מריס
^ ך גם לחלל, מבין המורים הערבים
ששתקו יש שאיפות אחרות, חוץ מהוראה
ומשכורת. למה יבול מורה ערבי לשאוף,
חוץ מלהיות מנהל בית־ספר או, לכל היותר,
מדריך או מפקח? אבל אם המחיר של תפקיד
מורה הוא שתיקה, הרי תפקיד של מנהל
או מפקח עולה ״ותר.
ראשית כל, תארים אקדמאיים, במקרה
זה, אינם משנים דבר. כי הדרך למישרת
מנהל בית־ספר או מפקח אינה צריכה להיות
או דוקטור,
רצופה בתוארי 3
לאורך הדרך הזאת ניצבים שניים: המושל
הצבאי ואיש הש״ב.
מורה ערבי הרוכש את לב השניים יכול
לצפצף על כל התארים האקדמאיים שבעולם.
חתימתם של השניים על המלצה לטובת
מורה ערבי שווה, בעיני משרד־החנוך הרבה
יותר מחתימתו של נשיא אוניברסיטת קנוב־ריזג׳
.כדי להשיג חתימה כזאת, צריך
המורה הערבי השאפתן לשרת את השניים:
להוכיח את נאמנותו על־ידי הלשנה על
חבריו למקצוע ועל בני כפרו. על מורה
כזה אומרים בכפרים הערבים :״הוא במילואים!״

כלב
המושל

ן * דרךזאת הגיעו רבים ממנהלי בתי־
_ 1הספר הערביים לתפקידי ההנהלה. גם
רוב המפקחים הערבים עברו ממש באותה
דרך.
בשנים האחרונות הגיע המצב לידי אבסורד
מוחלט. אפשר למצוא עד היום בתי־ספר,
שהמורים שלהם הם מוסמכים ובעלי תעודות
בגרות או תואר אקדמאי, בעוד שמנהל
בית־הספר אינו מוסמך ואין לו אפילו

המושל, אל תדברו לפני,״ נהג להגיד להם.
המצב הגיע לידי כך שהוא הגיש דו״ח על
דעותיו הפוליטיות של חתנו (בעל בתו).
הוא הודיע, ללא בושה, שבתו מדוזחת לו
על כל מה שבעלה אומר ועושה. דבריו
הביאו לידי קרע בין שתי המשפחות והעבירו
את היחסים התקינים בין בני הזוג
הצעיר.
השנה בא מורה זה על שכרו המלא:
הוא מונה למנהל אחד מבתי־הספר הגדולים
ביותר ביישוב הערבי. כל המורים, בביתר,ספר
שהוא מנהל, עולים עליו לאין שעור
בהשכלתם.

אוסף יריקות

0פועל המחצבה לשעבר הגיע לדרגת
מנהל בית־ספר גדול, הודות ל־

הערבית של משרד־ד,חינוך.
אין דוגמה יותר טובה ומבדחת מדוגמתו
של מורה אחד שידע לכתוב חרוזים. חרוזיו
הביאו לו אושר רב והוא התמנה למנהל
בית־ספר, בלי שיהיה מוסמך או בעל תעודה.

הוא עשה?
הענין היה פשוט להפליא: הוא ידע
שחולשתו של מפקח האזור אחמד אדרים
הוא שירה קלאסית. המורה הזריז שלף את
עטו וחיבר שיר מחורז, בו הוא משווה את
המפקח לאריה בגדולתו, ולגשם בנדיבותו.
בסוף השיר המשובח שאל המורה את
המפקח, אם לא הגיע הזמן שגם הוא ייהנה
ממבול נדיבותו של הגשם־המפקח — וית־מנה
כמנהל?
ואומנם הגיע הזמן. המפקח אור,ב־ר,שירה,
שלף גם הוא את עטו וחיבר שיר תשובה

מצביא אסף •ריקות־ משל מונה בגלל
שיר-נשים מופרדות בנוח מבעליהן
־ ומארגן הפוגרום הוא מחנך הרור
פעילותו למען הש״ב — ,שמרו רבים מן
המורים הערבים על תפקידיהם, למרות בורותם,
הודות לשתיקתם המוחלטת בכל הנוגע
לפוליטיקה.
אופייניים מקריהם של שני מורים מהמשולש:
צאלח בראנסי, הנחשב לאחד מטובי
המורים הערבים בארץ: והשני, הנחשב
לבור מוחלט. צאלח פוטר מעבודתו בגלל
התערבותו בפוליטיקה ובגלל הביקורת על
תוכנית הלימודים. השני נשאר מורה עד
היום הזה, למרות שהסיפורים על ידיעותיו
מדהימים למדי. דוגמה אופיינית לידיעות
אלה נמצאת בסיפור שהוא סיפר לתלמידיו,
בנסותו להסביר להם את סוד גדולתו של

לאותו מורה, בו הוא מפייט :״בחר לך
בית־ספר ׳והיה מנהליו!״
וכך היה.
ענין השיר הגיע אל אזני המורים בסביבה.
אחד מהם פנה למפקח ושאל בקשר
לאמיתות הדבר .״נכון,״ ענה המפקח ,״אני
אפילו הראיתי את השיר למנהל משרד-
ר,חנוך, והוא הסכים להחלטתי.״ ״ובכן אלך
לחפש לי משורר שיכתוב לך שיר בשמי,״
ענה המורה הנדהם.
* ח׳אלד (״חרב אלוהים״) כבש את ארץ־
ישראל, אחרי נצחון מזהיר על הצבא הבי-
זאנטי על גדות הירמוך בשנת .636

הצבאי בקשר למורים הערבים.
אבל גם סלמון הגיע סוף סוף להכרה
שבטחון המדינה הפך בידי חוגים אלה ל־אמצעי־לחץ
מפלגתיים גרידא. הוא התחיל
להתמרד בעצות הלא־רצויות. בשנה האחרונה
סירב אפילו לפטר כמה מורים ערביים
ש״מבלבלים את המוח״ ,אך מאותו רגע ידע
סלמון שגורלו נחרץ. הוא הסיק את המסקנות
והגיש את התפטרותו. כיום הוא
עומד בראש ועדת־החינוך, באותה מחלקה
שבראשה עמד במשך שנים רבות.
השבוע נזכר סלמון באחת מהחלטותיו
המשונות ביותר, כאשר היה עדיין מנהל
המחלקה. זה קרה לפני שנתיים, בקשר לספר
קריאה לכתה א׳ .ספר זה היה בשימוש
בימי המנדט והשימוש בו הותר גם בבתי-
הספר הערביים בישראל. הטפסים המנדטוריים
עברו מיד ליד, מתלמיד לתלמיד, ובמשך
ה שנים נקרעו ולוכלכו. לכן ניצלה
אחת מהוצאות הספרים את הצורך בספר
זה והדפיסה אותו מחדש. וכאן באה ההחלטה
שלא תיאמן. סלמון שלח חוזר למורים
הערבים בזו הלשון: מותר להשתמש בטפסים
המנדטוריים של הספר, אך לא בטפסים
החדשים. הסיבה: על העטיפה של הספר
היה מודפס הסמל המסחרי של חברת ההוצאה,
שהוא דומה לסמל השומר הצעיר של
מפ״ם !
אלה שמכירים את סלמון בטוחים שלא
הוא קיבל את ההחלטה, אלא שהיא נכפתה
עליו. הם גם מוסיפים, שסלמון ידע שהמורים
הערבים לא נכנעו להוראתו: הוא ידע
שהם קרעו את העטיפות עם הסמל המסוכן,
ליכלכו את הספרים וקרעו אותם פה ושם —
כדי לטשטש את העקבות הישראליים ולומר
שאלה הם טפסים מנדטוריים!

המשיח מעבד

* וצר הצורך באדם יותר נאמן למפלגה
!ולמדיניות הרשמית, שימלא את מקומו
של סלמון. התסיסה בין המורים הערבים
— שנתגלתה בהצבעת ס /ס 20 מהם לרשימת
(המשך בעמוד )23

ההיד ללכה

ספורט

אשה

אי ט ר מי ./החטכה

כ דו רסל
הנוגחון הגדול־

נ א 6-00100ם-ט ^£

בימיו של השליט הפולני פילדסוצקי היו
היהודים מסלפים את מילות ההמנון הפולני,
מוסיפים על משפט הפתיחה שלו ״עוד
פולניה לא אבדה״ את המילים ,״אבל היא
מוכרחה לאבוד!״
השבוע בחולון התאמת סוף־סוף משפט
זה. על משטח הכדורסל המפואר, הלכו
הפולנים לאיבוד, נכנעו לנבחרתה הלאומית
של ישראל בכדורסל ,66 : 51 כדי להעניק
לנו את הנצחון המזהיר ביותר מאז ימי
הקיץ הלוהטים של מוסקבה ב־ , 1953 שם
זכתה ישראל במקום החמישי באליפות אירופה.
תולדות
מפגשי כדורסלני ישראל ופולין,
יודעים לספר על עליונות פולנית בכל שלושת
המשחקים שנערכו עד כה בין שתי
הנבחרות הלאומיות. פולין היתד, זו שהופיע
בארץ לראשונה במשחק בינארצי,
לפגי ארבע שנים בדיוק, ניצחה אז ברמת־גן
את נבחרת ישראל בצורה ברורה (.)41:58
שתי פגישות נוספות בין שני הסלים, נסתיי־

בילד, כבר בפתיחה ביתרון ניכר (,)0:8
נמוגו החששות, וכולם התכוננו כבר מבחינה
נפשית להפתעה העתידה להתחולל לנגד
עיניהם.
המחצית הראשונה נסתיימה ביתרון ישראלי
מכריע 28:41 מעולם לא נראתה
בארץ הנבחרת הלאומית ביום כה מוצלח.
חיים חזן, צעיר שחרחר ובעל מקצוע מקורי
ביותר: מנפח זכוכית, חברו לקבוצת הפועל
תל־אביב אילן זייגר, ו״הענק הלוחש״ של
מכבי, תנחום (״תני״) כהן־מינץ, עשו את
הכל כדי להצליח, נדהמו בראותם את הפולנים
חדלי אונים ממש.
לקראת הסיום הובילה נבחרת ישראל
ביתרון גבוה מאד 36:60 אולם הבחורים
נבהלו אולי מגודל המעמד ומההרגשה כי
הנה הם עומדים לגמול לסולנים על הפסדי־הם
הקודמים, האטו את קצב ד,משחק, איפ־שרו
בכך לפולנים לצמק את היתרון עד
כדי 15 נקודות בסיום — ולסיימו בתוצאה
.51:66
בהצגה שניה יופיעו הפולנים, מול קבוצת
מכבי תל־אביב, אלופת ישראל. בסיורם
הקודם לפני ארבע שנים, היתר, קבוצת
מכבי תל־אביב היחידה שגברה עליהם

כהן־מינץ קולע לסד הנבחרת הפולנית
תקווה מינוי פילדסוצקי

מתנת חג החנוכה הנאה לביתך
ריהוט חדיש אצל

ובס קי

מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור בנוקום יגלה לך נוערכות אקסקלוזיביות
של פינות סלון שדרי שינה בקוים חדישים
חידוש העונה: ספריה־מזנון דוגמא מקנדינאבית, נזודל 1963

מו אף הן בהפסדיה של נבחרת ישראל:
במשחקים הקדם־אולימפיים בבולוניה, ב־
,)78:53( 1960 ולאחרונה, באליפות אירופה
שנערכה אשתקד בבלגראד (.)74:59
נוכח הניסיון המר שהיה עד כה לכדורסל
הישראלי במפגשיו עם ״האדומים״ של פולין,
עלו כדורסלני ישראל למגרש החולוני
השבוע, בהרגשה של אי־נעימות.
הם לא ידעו שלפולנים היתר, אותה הרגשה
בדיוק. למראה האיצטדיון הגדוש, נתקף
המאמן הפולני, ויטולד זגורסקי בהרגשה לא
נעימה. התנצל עוד לפני פתיחת המשחק:
״אני חושש מהמגרש הפתוח. אין אנו רגילים
לשחק בחורף בתנאים אלה. בפולין
בתקופה זו, אנו משחקים אך ורק באולמות
סגורים. בכל זאת, סומך אני על כושרם של
אחדים מבחורי. אקווה שלא יאכזבוני.״
הצגה שניה. הנתונים הבינארציים של
שתי הנבחרות מורות על יתרון פולני ברור
במפגשים בינארציים. בעוד שלגבי הפולנים
היה המשחק הבינארצי שנערך בחולון, ה־
213 במספר, התמודדו כדורסלני. ישראל עד
לפגישה זו ב־ 45 משחקים בינארציים בלבד,
מהם נערך רק אחד בישראל. הקהל הישראלי
שמע או קרא על הישגי נבחרתו,
ואלה היו רבים ( 17 נצחונות) ,אולם טרם
הצליח לראותה בפעולה ממשית על מגרשה
הביתי. הסיבה: ההתאחדות לספורט לא הצליחה
עד כה בקשריה הבינלאומיים בשטח
זה, העדיפה לייבא קבוצות מענפי ספורט
אחרים.
פרשני הכדורסל לא ניבאו טובות לנבחרת
ישראל. היא התכנסה שלושה ימים בלבד
לפני המשחק במחנה־אימון קצר בכפר־המכביד
.,״מה אפשר להשיג בשלושה ימי
אימונים?״ שאלו העתונאים. אולם מששרקו
השופטים הבינלאומיים שהוזמנו במיוחד למשחק,
היווני טצולום ניקולאס והתורכי
עפיף קיאלי לפתיחת המשחק, וישראל דיו־

( .)47:50 הנבחרת הלאומית של ישראל גרמה
להפתעה רבתי וניצחה, אך האלופים חוששים
כי הפעם יתהפך הגלגל: אז החלו
הפולנים בנצחון וסיימו בהפסד, ועתה —
אולי פתחו הפולנים בהפסד כדי לסיים את
משחקיהם הנותרים עם מכבי והפועל. תל־אביב
בנצחונותי

כדורגל
•,,ום הקפטן״
עד ליום א׳ השבוע לא היתד, מוטלת
בספק הופעתה של נבחרת הכדורגל העירונית
של חיפה למשחק לילה נגד הקבוצה
ההולנדית אנסכדה. אפילו הדרבי בין מכבי
והפועל חיפה שנערך בשבת האחרונה במסגרת
הליגה ( 1:2למכבי) לא האפיל על
הכנות שתי האגודות לקראת ההתמודדות
הבינלאומית החשובה.
אלא שמשהו בכל זאת קרה. לא היו
וויכוחים על הרכב הנבחרת ( 6שחקני הפועל
לעומת 5משחקני מכבי) .הנקודה היחידה
בה לא הגיעו נציגי שתי ההנהלות לידי
הסכם היתה: מי יהיה ״קפטן״ הנבחרת
העירונית. מכבי דרש למנות לתפקיד ייצוגי
זר, את אברהם מנצ׳ל, הכדורגלן הבינלאומי
בעל 30 ההופעות בנבחרת הלאומית, הפועל
דרש כי בתפקיד זה ישמש ראש קבוצתם
יצחק אשכנזי. פרט חשוב: אשכנזי לא
נכלל כלל בהרכב נבחרת העיר. הוויכוחים
הרבים סביב נקודה וו, גרמו לביטול המשחק,
וקבוצת הפועל בהרכב מחוזק, היא
שהתמודדה נגד האורחים מהולנד.
סיכם את המצב העתונאי יהודה גבאי:
״אבא חושי מוסיף למנין ימות השנה ימי
חג כגון :״יום הפרח״ ,״יום האם״ ,״יום
האב״ ,״יום הילד״ ועוד. עתה יוכל גם
להוסיף לרשימה גם את ״יום הקפטן״.
חטולט חזה 9ו 3ו

אנשים
ר־קוד־ם ב עזר ת ה כו כבת

יייי

אחד השמות המפורסמים ביותר בדרג
הגבוה של המנגנון הוחלף השבוע. ראש
המוסד המרכזי לבטחון. ומודיעין ששמו
נשמר עד כה בסוד, עיבר את שמו, ייקרא
מעתה— :י מפקד חיל־האוויר,
אלוף עזר וייצמן, צולם בגליון האחרון
של בטאון חילו, כשהוא משחק שש־בש.
לידידים סיפר וייצמן, כי מישחק מזרחי
זה הוא המישחק הנפוץ ביותר במועדוני־החיל,
וכי הוא עצמו למד אותו מאביו.
מידי הגיעו לביקור באחד הבסיסים, מזמין
מפקד החיל את אלוף הבסיס בשש־בש
להתמודדות. המישחק שצולם בבטאון
הסתיים בהפסד המפקד אחד המד־קים
המושבעים בצמרת, מתכנן כנראה ל-
הפרד מרווקותו. יצחקנ כין, מזכירו
המדיני של ראש־הממשלה מופיע בקביעות
בחברתה של א ו פי רהא רז, מי שהיתר,
צברית 56׳ ,וכיום פסיכולוגית נשו-
אין צפויים בקרוב במשפחת דיין. ח״כ
מפא״י הנד?,לי ש מו א ל דיין, אביו של
שר החקלאות משה דיין, שהוא כעם בן
,71 עומד לשאת לאשר. את בעלת הדירה
בה הוא מתגורר בעת שהותו בירושלים
פעילות חברתית מסוג אחר גילה
השבוע שגריר גאנה בישראל כ די אקו
פו קו. פוקו החליט ללמד את אנשי החברי׳
הישראלית את הריקוד האפריקאי היי•
לייף. למטרה זו עומד הוא לערוך בקרוב
מסיבת״רקודים במועדון המפתח. בינתיים,
מכין פוקו צוות מורים מבין חברי המושבה
הגאנאית בישראל ומספר ידידים ישראלים.
על עצמו נטל את התפקיד ללמד
באופן אישי את הכוכב והרקדנית הישראלית
יונה לוי־־אלעזרוב, כדי שתשמש כעזר
לידו בהוראת הריקוד בשעת נאומו
בכנסת על חוק מס שבח מקרקעין, התלהב
שר־האוצר לוי אשכול וקרא :״אני
מציע להעביר לוועדה את החוק החינוכי
הז ה צינן את התלהבותו ח״כ חרות
יוסף שופמן, ששיסע אותו לקול צחוקם
של חברי הכנסת, באומרו :״כן, אבל
לוועדת החינוך והתרבות!״.

נש!אין כעזרת האמרגן

זיו ה רו דן סירבה לאשר את הידיעה,
כי החליטה להיענות בחיוב להצעת־הנישו־אין
של שחקן הטלביזיה האמריקאי 0קיפ
וורד 30 כל מה שהיה לזיוה לומר
בנושא זה, היתד, הערה בגנותו של הדואר
:״הוא שלח לי מברק מספרד. אז מה
קורה בדואר הישראלי? מטלפנים אלי למלון,
לא שואלים אותי אם אני רוצה לקבל
את המברק, או לא, ומקריאים לי את
תכנו בטלפון, כשכל הטלפוניסטיות מאזי־נות.
איפה נשמע כדבר הזה?״ כאשר לחצו
על זיוה בשאלה, אם בעתיד תענה בחיוב
להצעת הנשואין, השיבה :״אני צריכה קודם
להתיעץ עם האמרגן שלי, מ ר קו
תורגימן״ .בינתיים עומדת זיוה לחתום
על שני חוזים להופעה בתפקיד ראשי

ממליצה על

פודרה וקרם־בס>7ו
בשפופרת

איך לרכוש ידידים —
ה עו ל! הזוז 9וגז

£מ ^ 1א.וג ט £1מ

מ עני ק לד איפור מו שלם
ושווה ועור רך כק טיפה
הלו אן הינו מו צ ר אי כו ת
אי רו פ אי
4גווני או פנ הלר שו ת ך
ה מפי ץ בי ש ר אל :

לילית

שגריר וקו רוקד עם יונה לוי*
— ולהצליח בחברה

ד ״ ר א. רובין

בסרטים ישראליים. האחד מהם יהיה, כנראה,
סרט שיוסרט לפי המחזה אלדוראדו
של יגאל מוסינזון, בביומו של מנחם
גולן. בינתיים הספיקו קרוביה של זיוה
לחזות בה בטלביזיה: שכנים בעלי מקלט
טלביזיה, שהופתעו לראות את זיוה בתכנית
תחנת הטלביזיה הביירותית, הזעיקו
את ההורים. התברר שהיתר, זו תכנית
פירסומת לסרטה האחרון של זיוה, שהוס־רט
בצרפת, בנות טובים אנשי הקאמרי
משתוללים ודאי מקנאה. מזכירת־התי־אטרון
במשך שנים רבות, רוחל׳ה כהן,
עשתה בזמן קצר מה שלרובם נראה חלום.
מלבד נשואיה לבעל חנות תכשיטים אמריקאי,
זכתה רוחל׳ה למעמד רשמי של
עתונאית מוכרת באו״ם, מסתובבת במסדרונות
בנין האומות־המאוחדות בניו־יורק,
כשהיא מתידדת עם דיפלומטים מכל כנ־פות־תבל
כאילו היו אלה מבקרים בקאמרי.
בין ידידיה האחרונים נמנה אף נשיא
העצרת הנוכחי, הפאקיסטני זאפרוללה
חאן הזמרת הפופולרית הלן
שפירו, העומדת להגיע לשורת הופעות
בישראל שלחה לאמרגנה מברק דחוף, בו
דרשה ממנו להכין לה ליום בו תנחת
בישראל ארוחה שתכיל געפילטע פיש
סוף סוף נקם אייכי נתן בעל מזללת
קליפורניה בדן 3ן*אמוץ, שבעקבות הריב
שפרץ ביניהם ניהל תעמולה רעשנית לנטישת
מזללתו של אייבי. אייבי החליט
להפיץ במסעדתו את ספר ההומורסקות פסוק ה שבוע
האחרון של אפרים קישץ, לבשר ב*
ראש־הממשלה דוד כן־גורי
מודעה מאירת עיניים :״זהו ספר ההוט־רסקות
הטוב ביותר שהופיע במשך השנה יון, שעה שחזה בהצגת בראשית בהבינוה,
בה ׳מופיעה השחקנית ליאה קניג בתפקיד
בארץ.״
חוה :״אם זאת היא חוה, למה היא לא

ערומה?״

ביאוקוסמטיקאי

שונות. בין השאר, הכינו תצלום במדי
קבוצת־הכדורגל של הפועל תל־אביב. בתלבושת
זו עלו, לצורך הצילום, לאיצטדיון
המכביד, בצפון תל־אביב. הם נתפשו שם
על ידי סדרני מכבי שהזדעזעו לראות
שחקני הפועל הבאים להתאמן על מגרשם.
אחרי משא ומתן קצר, נמצאה פשרה:
יעקב בן־פירה וגדעון זינגר לבשו
את מדי מכבי ואילו ראובן שפר
ושמ עון כ ר נשארו במדי הפועל. הצילומים
נערכו באוירה של דרבי סוער
הבה הזדמנות פז לשחקנית מתחילה. תיאטרון
ותיק למדי, שכל שחקניו הם גברים,
מחפש מועמדת לתפקיד ראשי במחזה. ד,מ־עוניינת
צריכה לפנות לשחקן־במאי אל*
ברט כהן, המכין מחזה חדש עם להקת
אסירי כלא תל־מונד הזדמנות קיימת
גם לדוגמית חדשה. אחת הדוגמניות הותיקות
של ישראל אילנה נוסן נפצעה
בתאונת מכונית בה נהג בעלה. רגלה
הסדוקה לא תדרוך עתה זמן רב על
מסלול ההדגמות בתצוגת אופנה של
האופנאי הישראלי הצעיר גדעון אוברזון
שנערכה השבוע, בלטו בהריונן שתיים
מנשות החברה התל־אביבית — מלכה
רתנשטיין וספרית האופנה אנטה, שהיא
כבר אם לבת בת .17

השתקן לעזר ת מם־הכנסה

רוחלה ונשיא עצרת או״מ

אחת

מועדון חדש עומד לקום בימים הקרובים
בישראל — מועדון הגרושים. שמו
של המועדון, שירשם כחוק כחברה, יהיה
בצרפתית: דיבורסה, ובעברית: דיבור־זה. כן
יהיו לו סמל ותקנון משלו. יוזמי המועדון
הם רפי (״נלסון״) אילץ וצבי
קשת, בעלה לשעבר של העתונאית סילבי
קשת. בשלב ראשון כבר חתמו על כתב
היסוד כארבעים איש, בהן אשה אחת —
הזמרת אביכה רווה יומיים אחרי
שפורסמה במדור זה הידיעה, כי שחקן
התיאטרון החיפאי חיים טופול הוא בעל
שורת־חנויות בפסג׳ דיזנגוף בתל־אביב,
ביקר אלמוני את טופול בתיאטרון והתלדעת
אם אומנם נכונה הידיעה. עניין טופול התבונן באיש בחיוך, השיב לו
בלעג :״מה יש, אתה ממם־הכנסה?״ לתדהמתו
הגדולה השיב לו האיש :״כן!״ ואף
הוציא תעודה להוכחת דבריו ארבעת
חברי רביעיית־מועדון־התיאטרון, העומדים
להופיע בקרוב בחמאם בתכנית פצצת זמן,
מכינים סידרת תצלומי־פירסומת בתלבושות
טיפול בבעיות
יעיל שער

פינסקר 2
תל־אביב
חנוכה מתנות
שמשמחות לב כל אחד,

הנה מצלמה מ״פוטו בר־נר״
.מבחר גדול, מצלמות
חדישות בכל המחירים.
כמו כן ספרי למוד
ואלבומים.

רנ 3ד
3זנו 1ב
החלונן !
הי מ ה.ו חוג

ס ח״כ חרות אריה כן־אליעזר,

בנאום ביקורת על החברה לפיתוח גרעיני
:״הממשלה החליפה את קוי היסוד
במניות יסוד!״
הפזמונאי דן אלמגור, בדו-
השבועון אתגר :״תת־השר פתח תערוכת
תחביב / .אכן, אדם מתאים. ומה כל
התרעומת? /אחרי הכל, לו תחביב מאוד
חביב /הפרסומת! /אך יש אומרים —
/רישעות מאין כמוה שזה הפך
אצלו כבר ל מקצוע.״
איש קול״ישראל, באסיפת עובדי-
הרדיו :״מעתה נצטרך לשאול את ביג׳י
לפני כל תוכנית: האם אתה אוהב את
ברהמס?״

סגן יושב־־ראש הכנסת, ככה
אידלסץ, כשהתבקשה לזהות את עצמה
במקום צבורי :״אני שמחה שיש כבר בארץ
אנשים שאינם מכירים אותי. זה מעיד
שהארץ באמת גדלה.״
מינוס 206 חבר האכסקלוסיבי בטבריח מטבח דגים פתוח כל הלילח

* מימין: בעלה של הפוגב־רקדנית יונה,
יצחק אלעזרוב.

1כה בהגרלת חסנחים
אמנות האם זה רק מקרה שמשפט מעגל הגיר
הקוזקאזי (שא׳נו אלא גילגול של מזווה
סיני מהמאה ה־ , 13 שהוא עצמו ג לג, ל ׳״.
חס מ־והד
משכם שלמה התנב מתר,,ש דת כי
תו רו ד הי דו ״י ם. רביו־היחיד הרביעי גרה׳ניר, בתקופת שלטונו של אחד גיאורגי
במספר של שמעון ישראלי, הי ! י,צ ; .אבאשתילי? או שמא הדמיון לגרוזיני אחר,
יחסית מאוד. היא מצויינת ביחס .־
וגשר״.י, שמת או נרצח בשם יוסף סטא־הקודמת,
לחם ושעשועים; חלשה
• ,,אינו מרמז על דבר?
תכניתו הראשונה סתם יום של חול ; נ
מחוץ למשמעויותיו החברתיות והמטאבוניה
טובים באופן־יחסי לפזמונים. אי.
פורות הפנימיות הנרחבות שלו, זהו מחזה
וגם אלה מוגשים בצורה יחסנית, ב 1הזודר בהשלכתו החיצונית. התיאוריה של
למר, שנהוג בבימות בידור אחרות. א .לב בד״ט על התיאטרון כמכשיר גורם הנאה
בסופו של דבר אין הצופה יכול להתיזזט המעורר את כל חושיו ומחשבתו של הצופה,
אליה באדישות, מעניק לגלרית־הדמויות מגיעה כאן לידי מיצוי מלא.
אותן מגלם שמעון ישראלי יחם חם
צלי תיל־תק. עלילת המחזה היא
ואנושי של הזדהות.
פשוטה ומגובשת. מהפכת החצר המתחוללת
אין זו תכנית בעלת חוטי שדרה או עלי -בארמונו של השליט הגרוזיני העריץ מסתיילה.
זהו אוסף מגוון של קטעי־משיוזק ופז מת בעריפת ראשו ובמנוסת בהלה של
מונים על נושאים שונים בהווי הישראלי אשתו (איליין זלר) .במנוסתה נוטשת השאת
כולם מאפיינת גישתו לחיים של שמ אשד, את יורש העצר, הניצל על־ידי משרתת
עיו ישראלי כשחקן — תמימות, אנו תמימה (זר,רירה חריפאי) ,ההופכת בעל כורשיות׳
אהבה־לזולת והגמור שטחי אך טוב -חה לאמו־מאמצתו. היא נסה עמו להרים
לב. בכמה קטעים, כנז 1במונולוג של היקה מפני המלחמה, ולמרות שהיא ממתינה ל־המזדקן
על ספסל בטיילת (של יורם מם־ ארושה (אילן דר) החייל, היא נישאת לבעל
מור לפי צ׳כוב) ,מוכר הפרחים בשוק (של חוה גוסס רק כדי להעניק לילד שם.
דן בן־אמוץ) והטוראי רחמו (של יורם
כאשר תמה המלחמה וגרושה המשרתת

תאטרזן

מר שטרן יוליוס, מרחוב ביאליק , 39 רמת־גן,
רכש כרטיס פיס שלם וזכה ב־ 10,000ל״י בהגרלת
הספחים מס .49/62 .מספר הכרטיס . 3 06 3 0 0

חריפאי (ימין) וטופול (קרח) כ״מעגל הגיר״*
בעקבות שלמה המלן

חפטחוניס
הפעמונים — עתיקים וחדשים
— מצלצלים יום יום משעה 9
בבקר עד חצות, באולמי תערוכת
״תחביב״ .הפעמונים מצלצלים,
הרכבות נוסעות, הבובות מזמרות
וחובבי הרדיו מתקשרים עם קצות
תבל. כל זה ניתן לראות רק עוד
ימים ספורים.
הפעמונים מצלצלים רק לזריזים
המקדימים ביקורם !
התערוכה פתוחה יום יום מ־9
בבוקר עד חצות, בערבי שבת עד
הצהרים ובמוצ״ש מצאת השבת.

מטמור ודן אלמגור לפי זושצ׳נקו) ,מתעלה
שמעון: לרמת־משחק שהיא הישג חדש
לגביו. לעומת זאת פזמוניו, להוציא שניים,
הם חיוורים חסרי חן ובלתי נקלטים.
בהופעתו של שמעון בכללה יש הפעם
יותר מדי ליטוש והקצעה ופחות מדי חוסר
אמצעיות בקשר שבינו לבין הקהל. אולם
את משקלה היחסי של התכנית קובעת
למעשה הרגשתו של הצופה בתום ההצגה.
ובהצגה זו מצטערים רבים על שאין היא
נמשכת עוד.

ברכט כ הלכ ה
מעגל הגיר הקווקאזי (התיאטרון ה
עירוני,
חיפה ; מאת ברטולד ברכט; בימוי
— יוסף מילוא; תפאורה — תיאו אוטו)
היא הצגה שללא צל של ספק יכולה להחשב
כאחד מהישגי השיא של התיאטרון הישראלי.
להעלות מחזה כה מורכב ומסובך,
לא מבחינת עלילתו ותוכנו, אלא מבחינת
המנגנון הפנימי המתואם שלו, המורכב
מהמוני פריטים שכל אחד מהם היא יצירה
בפני עצמה ועם זאת רק פונקציה של
האורגאניזם השלם, הוא מיבצע שקשה היה
להניח שניתן לבצעו בישראל.
שכן, אין זה מחזה שדי בשחקן גאוני
או במאי מוכשר כדי להצילו. די שגלגל
שיניים אחד לא יתאים בדייקנות לחברו
כדי לפגום בפעולת המערכת כולה. התיאטרון
העירוני של חיפה לא רק שעמד במשימה,
אלא ביצע אותה ברמה איכותית
ראויה לשבח.
מעגל הגיר הוא מחזה סמלי הנמנה על
המשובחות והמפוארות ביצירותיו של ברט־ולד
ברכט. זוהי אלגוריה חברתית־פיוטית
שבהפשטה שלה מכילה את השקפת העולם
הברכטית האפיינית על השלטון, המלחמה,
טבעם של המושלים והנמשלים וזכות הבעלות.
אולם המוטיב המרכזי שלה היא
בחינת הצדק, לא כערך מוסרי מופשט אלא
כחלק מהמציאות האוביקטיבית.

חוזרת עם הילד לעיר, תובעת אותה האם
למשפט, דורשת להחזיר את בנה. אז חורץ
השופט אצדק (חיים טופול) את גזר דינו
לפי משפט מעגל הגיר. הילד מוצב במרכזו
של מעגל, כששתי הנשים צריכות למשכו
לעברן. זו שויתרה על זכותה על הילד
ובלבד שלא לשסעו — זוכה בו.
משפע הדמויות המופיעות במחזה חשובות
בעיקר שתיים, זו של גרושה וזו של השופט
אצדק. למראה זהרירה חריפאי בדמותה
של גרושה, המשרתת הנאמנה, המוסרית,
האמהית ובריאת־השכל, נדמה כאילו גזר
ברכט את התפקיד לדמותה. העוול שנגרם
במשך שנים כה רבות לשחקנית מצויינת
זו שלא מצאה את מקומה על במה ישראלית,
בא סוף־סוף על תיקונו ובצורה ששוב
אינה מתירה מקום לספק, שהיא אחת
המוכשרות שבשחקניות הבמה בארץ.
אולם גיבור הערב הוא דווקא חיים טופול
בתפקיד השופט אצדק. טופול, בלבלר האביון
והתבונתי ההופך לשופט מושחת אך
מוסרי, בולע תענוגות־חיים ועושה צדק
לעניים, הנלעג והנעלה גם יחד, נותן להצגה
כולה מימד נוסף שאין בה עד להופעתו.
חבל רק שתפקיד הזמר־מספר־ד,עלילה, המבוצע
על־ידי מיכאל כפיר, לא הוטל על
טופול גם כן.
יוסף מילוא מציג כאן את ברכט כפי
ששום במאי אחר לפניו, כולל סם בייסקוב
הדני בגליליאו לא עשה זאת בארץ, אם יש
פגם באמנות ד,ביום של מילוא, הרי זה
דווקא בתיאום היתר של פעולת המנגנון
הפנימי של ההצגה. אם ניתן להשח־ת פעולת
מנגנון זה לשעון, הרי מילוא בנה שעון
כה עדין. ומדוייק עד שלעיתים אי־אפשר
לשמוע כלל את תיקתוקו. ודווקא אותו
תיק־תק החוזר ובוקע ומטריד את השומע
מעבר לתנועת המחוגים הוא אחד היסודות
החשובים בתיאטרון של ברכט.
• משמאל: אליין זלר, השחקנית האמריקאית
הצעירה, המופיעה לראשונה בישראל.
העולם הזה 9ו 3ו

שני אחינו 8חי3ה
ביצעו מבצע נועז
ף* חצות הלילה נקשריד, סירת־מפ־
^ -ו שי ם קטנה אל רציף־הצוללות שבאי
הקאריבי הקטן סאן־תומאס. אנשי הצי האמריקאי
שהבחינו בסירה פקהו עיניים
תמהות. לא הם ולא מישהו אחר לפניהם
ראה מעולם סירה ישראלית, שעל תרנה
מתנוסס דגל ישראלי ועל חרטומה חרוט שם
עברי, בפינה זו של העולם.
שני צעירים כחושים ומזוקנים שהמלח
נח בשכבות עבות על עורם ובגדיהם המרופטים,
הגבירו את התמהון כאשר ירדו
מהסירה ומסרו לזקיפים החשדניים :״אנחנו
י־שראליים, חצינו עכשיו את האוקינוס בסירה
הזו.״
אותה שעה יכלו שני האחים החיפאיים,
משר, ויעקב ריטר, לזקוף לזכותם הישג
חסר תקדים בתולדות הימאות־הישראלית
ובין מבצעי הנוער העברי. הם הגשימו יחלום
שבמשך שנים ארוכות ריתק את דמיונם
של טובי הימאים הישראליים. שמונה חדשים
אחרי שיצאו למסע נועז והרה סכנות
ואחרי 37 יממות רצופות של הפלגה ב־אוקינום
האטלנטי, הם הגיעו לחופי היבשת
האמריקאית.

האחים עשו היסטוריה
הייד מי שראל לארצות־הברית
\ 1ני תן לעשות בהרבה פחות זמן, מאמץ
וכסף מאשר עשו זאת שני האחים ריטר.
חציית האוקינוס בסירת מפרש היא כיום
הרפתקה וספורט, אולם ספורט שרק מעטים
יכולים להרשות אותו לעצמם.
אולם יעקב ומשה עשו היסטוריה קטנה

לפחות בהישג אחד: הם חצו את האוקינוס
בסירה זעירה שאורכה שישה מטרים וחצי
בלבד ושנבנתה מלכתחילה ככלי־שיט להפלגה
לאורך חופי הים־התיכון.
משה ( )26 ויעקב 23 ילידי רומניה,
שעלו לארץ עם משפחותיהם עם הקמת 1המדינה,
התקשרו אל הים מיום שהתישבו
בחיפה. לשני הנערים הצעירים היה הים
עולם חדש שלא הכירוהו. צפירות האוניות
בלילות, מראה הנמל שנשקף מול ביתם,
שוב לא השאירו להם כל עניין אחר להתעסק
בו. הם הצטרפו לאגודה הימית זבולון,
שם עסקו בשיט בסירות חתירה ומפרש.
כשר,תבגדו, הצטרפו ללא היסוס לצי המסחרי.
לפני
שנתיים, כאשר ביקרו שני האחים
באולימפיאדת רומא, הם ניצלו את הביקור
כדי לערוך סיור מקיף אצל בוני הסירות
האיטלקיים בחיפוש אחרי סירה מתאימה.

יעקב

| 0 1 1 1 0 1 1ך 111|:ן * ך ל זוהי התקווה, סירת המפרש ה־
9 1 ! 1 111י 16 •1114 קטנה, בה חצו שני ימאים חים־
איים את האוקינוס האטלנטי, במיבצע נועז וחסר־תקדים לגבי ה־הכסף
שהיה בידם לא הספיק לרכישת סירה
גדולה ומרווחת, מהסוג המקובל לחציית
אוקינוסים. אולם אחרי חיפושים רבים, הצליחו
למצוא סירה קטנה שהתאימה לדרישותיהם
וליכולתם הכספית. הצרה היתד,
שהסירה היתד, קיימת על הנייר בלבד. הם
השקיעו את כל חסכונותיהם בהזמנת הדגם
הראשון שיצא לשוק, ומספר חודשים אחר־כך
יצאו לנמל בארי שבאיטליה כדי לקבל
לידיהם את הסירה, קראו לה התקווה.

עם אטזס ומצפן
•תקווה״ היתר, סירה באורך של
6.48 ורוחב של 2.07 מטרים שמשקלה
היה 1800ק״ג. תרנה התנוסס לגובה

נוער הישראלי. לפניהם עשה מיבצע דומה רק ישראלי אחד, חבקי!,
אולם בסירה גדולה וחזקה בהרבה מזו שלהם. שני הימאיסיהאחים
מכרו את הסירה בארצות־הברית, אחרי שסיימו את הפלגתם זו.

ברירה הניפו עליה דג, איטלקי, אחרי שהצהירו
בפני השלטונות האיטלקיים כי הם
יוצאים להפלגת־נופש מסביב לחופי איטליה
ויוון.
וכך, כשהם מצויירים ב־ 30 כיכרות לחם
בעטיפה מיוחדת ומלאי של שימורים, יצאו
האחים לדרך שלפי תוכניתם היתד, צריכה
להימשך שנתיים. הם תיכננו להגיע עד
ארצות־הברית, לעבוד שם כדי לצבור מעט
כסף ולהמשיך בסיבוב העולם בסירה.
בתוך הסירה, שכדי למנוע את חדירת
קצף־הגלים והגשם לתוכה היו צריכים לכסות
את פיתחה בברזנט גדול, היו שני
דרגשים קטנים מעץ, ששימשו להם במיטות.
תושבת המנוע היתד, להם שולחן.
אמצעי הניוזט היחידים שהיו להם היו אטלס
גיאוגרפי רגיל, מן הסוג בו משתמשים
בבית־ספר תיכון ומצפן קטן, בן שניים
וחצי אינטשים. מיכל המים המתוקים של
הסירה הכיל כמות מים שהיתר, צריכה
לספק תצרוכת של ליטר מים ליום לשני
אנשים.
מבארי שבחוף האדריאטי הפליגו האחים
ריטר דרומה, לעבר המגף האיטלקי, הקיפו

לעסוק כל הזמן בשאיבה, מבלי שהצליחו
כמעט לעצום עין.

כמו באמבטיה

^ היי 27 ימי הפלגה, הגיעו האחים
ריטר לספרד, שם התקלחו, לראשונה
מאז יצאו לדרך. כחודש נוסף בילו במלגה
ובגיברלטר, לפני שהפליגו ללאס־פאלמאם,
שם היה עליהם להמתין כשלושה
חודשים עד שתחלוף תקופת ההוריקאנים
באוקינום ויזתן להם לצאת לדרך.
ואז, אחרי תקופת ההכנות הארוכה ואחרי
שהתגברו על היסוסיהם האחרונים,
יצאו האחים לחצות את האוקינוס. הם חישבו
כי במיקרה הגרוע ביותר, תימשך ההפלגה
90 יום והכינו מיצרכים לתקופה
זו. שלוש הארוחות ליום שסעדו הכילו
מנת נקניק מורטאדלה וצנימים עם מים
מהולים באבקת־חלב לארוחת־בוקר. גבינה
נורבגית לארוחת־ד,צהרים, וצנימים עם נק־ניק,
גבינה או ריבה לארוחת־ערב.
עתה גם הניפו לראשונה את דגל ישראל,
למרות שלא קיבלו כל היתר רשמי לכך.

אוה* נ !
12 מטרים ומלבד שני מפרשיה, היתד,
מצויירת גם במנוע עזר זעיר למקרי חירום.
בונה הסירה, האיש היחיד שידע על תוכניתם
של האחים, הכנים כמה שינויים
אחרונים בסירה כדי להכשירה להפלגות
ארוכות, למרות שפיקפק בכושרה של יצירתו
לבצע את המשימה לה הועידוה האחים.
אחרי
מספר הפלגות נסיון, ניסו האחים
לרשום את הסירה בקונסוליה הישראלית
ברומא כדי שיהיו רשאים להניף עליה דגל
ישראלי. הקונסול דחה את בקשתם. בלית-

הצעיר בין האחים ריטר, כפי שצולם יעל
אחיו משיה, בשעת ההפלגה על־פני האוקיו
כיום עובד יעקב בתפקיד של מכונאי על גבי אוניה ישרא?

אותו במטרה להגיע לסיציליה, ומשם, לאורך
החוף האפריקאי, עד לספרד.
אופיה המיוחד של ההפלגה בסירת־המים־
רש הקטנה התגלה כבר בימים הראשונים.
כבר במגף האיטלקי נכנסו שני האחים
לאזור ריק מרוחות, נתקעו למשך שתי יממות
בלב הים כיוון שלא רצו להשתמש
במנוע החירום. אחרי יומיים, הצליחו בעזרת
הזרמים להיכנס לתחום הרוחות.
ליד סיציליה פקדה אותם הסערה הראשונה
שנמשכה שלוש יממות. המים מילאו
את הסירה ושני האחים הרטובים נאלצו

0 1 1 1 ^ 2האח הבכור, נראה ליד הגה סירת המפרש כשברזנט
11111/1מסוכן עליו מפני הגשם והשמש. בתקופת ההפלגה
איבד משה כ־ 15ק״ג ממשקלו, תוצאת התפריט הזעום ממנו ניזונו.

ימאים מנוסים הוכיחו להם לפי ספר־חוקים
כי מאחר שהם אוחזים בדרכון ישראלי, יש
להם הזכות להניף את דגלם.
האוקינום היה נוח לשיוט בצורה בלתי
רגילה. יעקב ומשה הופתעו כמעט מהקלות
בה התקדמו לעבר מטרתם. המהירות הממוצעת
של ההפלגה היתר 88 ,מילים
ימיים (כ־ 165ק״מ) ליום, והתקלה היחידה
בדרך היו שבעה ימים ללא רוח, בהם
נראו מי האוקינוס כמי אמבטיה והסירה
כמעט ולא זזה ממקומה.
אתת לכמה ימים היו פוגשים אוניה בנתיב
נסיעתם. לפעמים הין האוניות עוצרות
לידם בהצעת עזרה, אולם העזרה היחידה
שביקשו האחים היתד, באימות הניווט
שלהם. הם גידלו זקנים, התקלחו
בדלי במי־ים עם סבון־ימאים מיוחד. רק
בשבוע האחרון של ההפלגה התגנבו ל־ליבם
חששות פן טעו בנתיב, ובמקום להגיע
לאיים הקאריביים, כפי שתיכננו, יגיעו
לבסוף לאיזו פינה בדרום־אמריקה.
אלא שהחששות התבדו. אחרי 37 ימיר,פלגה,
בהם עברו כ־ 3000 מיל, התברר
להם שטעו בניווט ב־ 7מילים בסך־הכל,
טעות אפסית בהשוואה למימדי סירחם ולאמצעי
הניווט שברשותם.
מסאן־תומאס המשיכו האחים בהפלגה
למיאמי־ביץ׳ ,שם נגמר המסע. היתר, זו
הפלגה שעלתה להם כאלפיים וחמש־מאות
דולר ו־ 15 קילו ממשקלם. למרות שלא
יכלו להמשיך לבצע את התוכנית, נאלצו
למכור את הסירה ולעלות שוב כימאים
על אוניות ישראליות — לא התחרט איש
מהם על המיבצע .״זאת לא בעייה,״ אמר
משה, שחזר רק לאחרונה לחיפה, גילה
למשפחתו ולידידיו בפעם הראשונה על ה־מיבצע
שלו ושל אחיו ,״כל ימאי אמיתי
מסוגל לעשות את זה. אם הממשלה והאגודות
הימיות יעודדו מיבצעים כאלה, זה
עשוי להלהיב את הנוער, להזרים דם חדש
לימאות הישראלית.״

אל תניח לה
להתפשט...
כאשר היא מתפשטת
נגרמת לך אי נעימות.
המדובר הוא כמובן בנשירת שיער ובהת־קרחות.
במקרים רבים אפשר למנוע את
התפשטותן של הנשירה והקרחת על־ידי
שימוש ב ״ אליקסיר ״ של הביאו־קוסמטיקאי
ד״ר אלכסנדר רובין.
כל בקבוק מיועד לשימוש של חודש
ימים. הנסיון הוכיח כי במקרים רבים
הספיקו שלשה בקבוקים (בשלשה חדשים)
להביא לתוצאות הרצויות.

ברגע שראיתי את הבלונד־פלאטינה בשער האחורי בגיליון השבוע האחרון, חשבתי,
כמובן, מיד עליכם. אולם רעיוני הנהדר למנות אותה לנערת־שבוע בוטל.
זוכרים את דליה תן־עמיד אני אזכיר לכם. גס אני לא הבחנתי, תחילה. משום
שהדוגמנית דליה של היום עברה דדן ארוכה מאז היה לכם העונג להכירה לראשונה
כנערת־השבוע לפני שלושת רבעי שניה (העולם הזה .)1283 כי דליה הינה בלונדית
בעלת עבר שחור — שאטני, בעצם — כפי בנראתה או (בתמונה מימין) .היא הכריזה

להנ א תך ולהנאת ילדיך

אז בתוקף רב על התנגדותה העקרונית להיות דומה למישהי, ועל רצונה. העז ללמוד
לשיר ולהיות אישיות כמו בלינדה לי, או דליה לביא, שלדעתה קצת דומות לה. היא
נשבעה, מעל מדזר זה, שלעולם לא תשנה את אישיותה לבלונד. עכשיו דומה לה
קים נובק. וזה רק מאשר לכס מחדש שהאישיות הסופית נקבעת רק במספרה.
מוסר ההשכל: הכל תלוי על חום השערה.

בחורה ראשונה שהצזיחה

מטע מי א ר טי ק לימי החורף
תו פקמ מול אבקרם ומצופה ב שוקולד
בקיוסקים ובחנויות מכולת מובחרים

תמיד

התביי שתו
ובריחו ת

בפצעוגים

נ׳ נוו

הקרם הנפלא
נג ד עור פגום
נפצעונים

תוצדוג מעב דו ת תי מיו ת ״ ק לי או
שמור

השפופרת

לתחרות

פרסים

קרובה

.העולם הזד ,*.שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והפנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת ד.
. 136 מען מברקי: עולמסרס. דפוס משד. שהם בע״ם, ת**
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה מדם

יש יעוד כמה תמימים הסבורים שהם
מחמיאים למאדאם כשהם משווים אותה
לוונוס ממילו. היא זקנה, גידמת, חסרת־שיניים
והעור הצהוב שלה מכוסה נקודות
לבנות.

אז מה ץ

הפיגורה שלו, מציין כבטחון ()3/1319
בראשית מכתבו, נורמאלית בהחלט, ואני
>נקודה שגם כל השאר. יש לו עיניים חומות
וגם שיער אבל אין לו חברה. זאת, למרות
העובדה שהוא חובב ספרות ותלמיד שמינית.
לא משנה לו בכלל העדה או היופי,
העיקר שתהייה יצור אנושי נסבל בת 18־17
מהסביבה שלו. אז מה אם הוא מרחובות?

הנ ח תן היתיד*׳לנערות ונערים בגיל הבגרות

שוש היא בדיוק בגיל הלשון שלה, אבל
קצת מבוגרת משיניה.

ינו נראו*

קופסת

רגשי־גדדות

( )2/1319 משרתת שנה את המולדת וסבורה
שזו סיבה מספקת שמישהו בן 24־26
יכתוב לה מכתבים.19 .

עדאע\ר...
השתמש תי בקרםה פגי ם

אני לא יודעת מדוע אני שוב עושה
זאת ומפרסמת, למשל, את מכתבו של
חבר נח״ל 1/1319 מתוך הרגל רע,
״אנא, עזרי לי למצאה. היה זה ב־
.28.11.62 נסעתי מטבריה לקבוצת לביא,
באוטובוס שיצא מקריית־שמונה והגיע לטבריה
בשעה חמש בערך. האוטובוס המשיך
בדרכו לתל־אביב. ישבה בו חיילת
המשמשת כמורה בקריית־שמונה. היא נסעה
לתל־מונד, שזהו מקום מגוריה. בטבריה
התיישב לידה חייל. זה אני. רותי, האמיני
לי, שזו הבחורה הראשונה שהצליחה לעורר
בי עניין מזה שלוש שנים.״
אני מאמינה לך. מה שגם לא מפריע לי
להאמין שאינך הבחור הראשון המבלבל
לה את המוח. אחרת איך תסביר את העובדה
שהיא סרבה לתת לך את כתובתה ה־מדוייקת?

שיגרה

״אנו
מציתו לא נבייש את הפירמה כלל
וכלל,״ מבטיחות השתיים 4/1319 גם אני
לא. ולכן לא אפרסם את כל מכתבן. רק
כדי שתקבלו מושג במה מדובר: אחת גבוהה
והשנייה נמוכה. מחפשות הומור בגיל 20־

.27 מובן שהן סימינריסטיות, אלא מה
חשבתם?
כל פעם מנזה נודף

שנח מוברח להגיד זאת מישהו. הזה
סטודנט יצחק וילק :״המטבח בהדא
כנראה נקי מאוד. גם מהמאכלים
ריח של סבון.״

רק דא סזגק

שלא יהיה נידמה לכם ב מי קרה ^ ל ל?יו
להם התלבטויות ארוכות לפני שהחליטו
לפנות אלי. צריך לחשוב על כל צעד שעושים
בחיים. במיוחד כשהם ארבעה שיר־יתאים
5/1319״אנו משתלטים בקלות
על טאנק, מקווים להשתלט באותה קלות גם

נערת השסע
עיניים יפות אלו, השייכות לנירה
ירון 18 שואלות :״תגידי את האמת,
את שונאת אותי?״
״בכלל, האם אני רוצה להיות או לא,
ומה?״
״האס האנשים נוהגים כל הזמו לשחק
ולהעמיד פנים — יאט כן, זה בטח
מעייף אותם נורא, לא?״
״אני אוהבת ריקודים, אבל לא מסוגלת
לרקוד! למה?״
״ביום הראשון אחרי שיהיה שלום עם
מצריים, מי רוצה לבוא לקאהיר, להצגה
ראשונה?״
נירה ממתינה לתשובות. וחייו נניס,
בבקשה, כי ׳היא שונאת נורא צביעית.
׳היא קוראת את מחוותיהם של סארטר
ודלייה הרץ. תיאטרון טוב גורם לה
אושר־מה, אלא שלצערה אין דבר כזה
בארץ. לפעמים היא מנגנת באקורריון
נמפוחית־פה.
בחמישית היתה נירה הצברית בגימנסיה
הרצליה. בשישית בקיבוץ מעברות.
בשביעית בסמינר הקיבוצים. ברגע זח
היא עדיין שומעת חופשית באוניברסיטה
של תל־אביב — תולדות התיאטרון,
והטרגדיה של שקספיר. לא פעם, מעל
לספל אספרסו, כשעיניה המאשימות־מאיימות
תקועות בקהל הריזנגופי, כאילו
לפחות המציא הקהל את החטא
הקדמון, שואלת היא, מה שפייארברג
שאל אותה השנה בבחינת־בגרות :״לאן?״

העולם הזה 1319

על ארבע בנות. רק שתהיינה נחמדות ולא
תהיינה להן צורה של טנק.״ התנאי האחרון:
לגור במרכז הארץ.

האנטי * 138 יסט
( )6/1319 הירושלמי מרגיש שיש לו המון
מה למכור על הנושא שהוא מכנה :״נשים
בעירומן ובערמומיותן.״ אף אחד לא מכריח
אחכם לקנות:
״ • האשד. היא קלת דעת, קלת לשון,
קלת גיל, וקלת משקל.
״ • לו תעמוד בפני האשה הבחירה
בין גבר נאה גבה קומה ורחב כתפיים ללא
פרוטה בכיסו, לבין גברבר מיליונר שלא
יופי לו, לא גובה ולא רוחב כתפיים, תיפול
בחירתה על האחרון. וזה על מנת לזכות
בכספו כדי שתוכל להתלבש כמלכה על־מנת
להקסים גברים רחבי כתפיים שתוכל לזכות
בהם.
״ • כה רבה תשוקתה לגבר עד כי אין
היא מוכנה ללדת ילדים מחשש שתאבד את
גיזרתה.
״ • המרטיט אצל האשד. הוא גופה. מיפי
הפנים אפשר רק להתפעל.
״ • חלומם של אמני האופנה הוא לכסות
את גוף האשד. כך שתראה כעירומה.
״ • אשד. שטוחת־חזה בולטת בדברים
אחרים.״

והמשורר

( :)7/1319״אני גלמוד ואין לי איש /
בכל עמק הבכא אם רצוי לך חבר
נאמן / ,אינך מסתכלת בקנקן / ,את קול־מוסך
הרימי חיש / ,כתבי לי והיי ברוכה.״

״הייתי סלווה
א׳׳ ל זי1וה רור1״
זינוק הבכורה הראשון של הטילים התרחש,
כידוע לציבור חובבי האמנות, באולם
קולנוע תל־אביב, באיחור של שעה ובערב
גשום מאד. ברחבת הכניסה ארעו התפרצויות
היסטריות של שוחרי מוסיקה בת־זמננו
שאיימו לשבור את דלתות הזכוכית, אם
ימשיכו לתת להם לחכות בגשם. כולם, פרט
לכמה מוזמנים יוצאי דופן, לבשו מכנסי
צינור שהתאימו יפה למזג האוויר הדולף,
ושילמו חמש לירות כרטיס.
מסתבר, שהטילים נושאי הראש האטומי
היו טעונים בסך הכל בטי־אן־טי פשוט
ומאכזב. המתוד־טוויסט, התשובה האנגלית
הקרירה לטוויסט האמריקאי, הצליח בקושי
לחמם מסכן קטן אחד שנלקח מייד שלל
למשטרה. אלפיים טיפשעשרר. אחרים האזינו
בצייתנות מופתית, עד סוף התוכנית בחצות,
ולפעמים הואילו למחוא־כפיים.

אולי, לירושלים. כנראה שתולדות התיאטרון
ארוכים, והיא לא מעוניינת לדעת
מה?!רה איתם בסוף. כל נערה בגילה
שואפת למשהו. אך היא מפחדת לשאוף
.״מפני שאין לי כישרון מיוחד:
לא לצייר, לרקוד, לשיר, לשחק ולכתוב.
אני לא רוצה להיות מורה, ואני גם
שונאת פסיכולוגיה.״ אז מה נותר לה
לעשות בחיים?
יש לכם להציע לה משהו?

אולם בשעה עשר עדיין לא התחילה התוכנית
שנקבעה לתשע. הקהל היה עצבני.
אבל אז הופיעה באולם זיווה רודן, התיישבה
בשורה הראשונה, ולאף אחד כבר
לא היה א-יכפת יותר האיחור. שני סרטים
לבנים, סימלה המסחרי של זיודה, היו צמודים
לכל אחת מאוזניה. השימלה, לעומת
זאת, היתה סולידית יותר — שחורה, אבל
מי שם לב. ערימות מעריצים זנחו את
המושבים שלהם, כשהם טסים לשורה הראשונה
— לראות את ד,זיווה ולמות, אולי.
אלא שהיא היתר, קרובה לזה הרבה יותר
מהם. ולולא מלווה האישי, עיטור גלביץ,
כתב עולם הקולנוע, שבאבירות סיכן למענה
את חליפת־הערב שלו, יתכן שהפינאלה היה
פחות עליז. טילפנתי למחית לעיטור, כשאני
שואלת מודאגת אם הוא פצוע קשה.
״שטויות, אני רגיל ללוות כוכבות גדולות
עוד מהימים שלי בקאן. בפאריס זה
היה קורה לי ערב ערב. אני עדיין זוכר
טוב מאד את אינגריד ברגמן וסופייה לורן
במצב דומה לשל זיווה. גם עליהן איים
קהל מעריצים. אבל מניסיוני אני יכול
להעיר, ששמללות אינן נקרעות בהתקהלויות
כאלו. נס כזה קורה רק לג׳ין מנספילד.
אבל זה הרי קורה לה גם כשהיא לבד.״
מלווה של הכוכבת נישאל אם אינו סבור
גם הוא שהיתר, זו רשלנות פושעת מצידו
להביא אותר, לקולנוע בלי לנקוט מראש
באמצעי ביטחון.
הוא כפר באשמה .״פשוט לא תיארתי לי
שמחכים לה מעריצים. לו הייתי יודע זאת
מראש, הייתי דואג לליווי משטרה מתאים.
איך שלא יד,יה, באנו, ליתר ביטחון, באיחור
של שעה, כדי שנוכל לחמוק בחשיכה למקומות
שלנו. האם זו אשמתנו שכאשר באנו
התכנית עדיין לא התחילה? האם זו אשמתנו
אם הקהל מכיר אותנו? שמעתי אותו קורא
ברור , :הנה גימל עיטור וזיוזה׳!״
״מה היה קו ההגנה שלך ברגע שראית
את ההמונים קרבים?״
״נסיגה. קודם כל הזהרתי את זיווה שלא
תחלק כאן אוטוגראפים כמו שעשתה יום
קודם בשוק אמהות עובדות בחיפה, מפני
שזה רק יחמיר את המצב. אחר כך ערכתי
מועצה מלחמתית עם עצמי, בה הבעייה העיקרית
היתה: כיצד להשאר בחיים? קמתי,
סוככתי עליה, כשהגב שלי מופנה למעבר —
שם עמדה שורת המחץ של האוייב. זיווה
הרגישה נהדר. היא חייכה מאושרת. אבל
זה אני שחטפתי את הצביטות מאחור.״
״היית מוכרח להקריב את עצמך?״
״לא היתד, לי ברירה. סוף סוף אני
פיתיתי אותה לבוא. לא הייתי מעוניין שתה־רג
באשמתי. שמעתי בחלל קריאות, :מד,
עם ג׳ורג׳ מונטגומרי? קרי גראנט? תורג׳־
מן?׳ אבל אני לא חושב שזיווה נפגעה מזה.
היא נפגעה באמת ברגע שאחד הסדרנים
דרך לה על הרגל. היא ביקשה שנחזור
למלון אבל אני הצעתי לה לעלות על
הכסא ולעבור לשורה השנייה הבטוחה יותר.
,לא בא בחשבון,׳ היא אמרה. היא לבשה
גרבי צמר שחורות מפני שלא הספיקה להתלבש,
והתביישה להראות אותן למעריצים.
כמובן שלא היתה לה ברירה. היא נכנעה,
אחר־כך עלתה על הכסא ועברה לשורה
השנייה. המעבר הזה עלה ביוקר לאמרגן:
250 לירות. מפני שד,עקבים שלה ניקבו
את ריפוד המושבים. הנזק שלי הסתכם
במכנסיים קרועות. בינתיים הגיעה תגבורת
משטרתית. שוטר אחד התנפל על זיוזה וצעק
:״גברת, מה את עושה פה שערוריות?״
אבל כשהסבירו לו, שהוא עומד לפני זיווה
רודן, הוא התנצל. ואמר שלא הכיר אותה
ברגע הראשון.״
משטרת ישראל הצליחה לבסוף לפזר את
האוייב האוהב. האורות כבו, הטיל-ם ניגנו
פראנץ ליסט טוויסט, ומעריץ אלמוני הביא
בחשאי מחלץ פקקים ובקבוק קוניאק לגברת
רודן. כעבור עשרים דקות מאז תחילת התכנית,
וכשד,בקבוק היה ריק, עזבו הכוכבת
והכתב את האולם :״הפעם כבר לא היינו
טיפשים כל כך. דרשנו ליווי משטרתי עד
הדלת. אבל דווקא הפעם אף אחד מהקהל לא
שם לב אלינו.״
״מה היתר, תגובתה של הכוכבת על כל
העניין?״
״אין לי ספקות שזו היתד, חוזיה נהדרת
עבורה. זה הזכיר לה את ההתקהלויות
סביב מרילין מונרו. לדעתי זו הפעם הראשונה
בעולם שכוכבת ישראלית התקבלה
בהתלהבות כזאת. אני בטוח שהיא מאחלת
לעצמה את אותו הדבר גם בפריס.״
״מדוע בכלל לקחת את זיח־ה לטוזיסט?״
״מדוע לא? אם מרלין דיטריך יכלה
עכשיו להרשות לעצמה לשבת בהופעה של
ג׳וני הולידיי ועוד בשורה הראשונה, למה
שזיווה לא?
שוכנעתי על המקום.

ה ל בזן הי עוי א לי

לג ר פי קהשי צו שית
נפתחים קורסים חדשים

גרפיקה, שלב א׳
ציור אופנה
פרטים והרשמה מ־סז בבקר יעד 8בערב

לר 0 ,ותלח 1ת
ס ק צו עי ת וח*נונ>ת
חיפה ביאליק 17
יד*/1לים יפו ,33 בית יואל
ח ל -א ביגז-ן-י ח אלנבי 76
ת ל -אנ עונ ב ] דיזנגוף 86

ננבנ ניו פנדא די
ל הנ שו תעמ אי ס
החודש נפתחים קורסים חדשים

שרטוט בנין
שרטוט מבונווז
ארכיטקטורה ועיצוב פנים
פרטים והרשמה מ־ 10 בבקר עד 8בערב

להואתלחית
מק)נ 1ו 1י ת 1ת׳ נ11 יד1
חיפה ביאליק 17
•דחאליה יפו ,33 בית יואל
חל-אגיבצ־דנח אלנבי 76
תדאב בון דיזנגוף 86

11311יוזנראיי

להכ/״נרת ונננאיט
נפתח קורס חדש

רדיו -אלקטרוניקה
פרטים והרשמה מ־סו בבקר עד 8בערב

מיפה ביאליק 17
•!-״אלים יפו ,33 בית יואל
ת ל -אני 1דדונ 1אלנבי 76
ח 7א די גו נ בין דיזנגוף 86
דחף

העולם הזה 1319

החינוך בממלכתהש״ב
אימפרסריו

ברוך גילאון

מציג

הזמרת הנו דעתהצ עי ר ה־ כוכב ה ת קלי טי ם,
הרדיו הטלביזיה ו הקולנו ע

(המשך מעמוד )19
מק״י, בבחירות לועידת־המורים — הצריכה
העמדתו של קומיסאר פוליטי של ממש בראש
המחלקה הערבית של משרד־החינוך.
לא היר, צורן בהרבה מחשבה כדי להצביע
על יוסף גדיש כעל הקומיסאר־המשיח.
מספיק היד, לזכור שהוא היה חשוד באירגון
הפוגרום של בני עדות המזרח מעכו החדשה
על בני הרובע הערבי בעכו העתיקה
— עקב הפגנה שאירגנו ערביי המקום
כמחאה על הריגת חמשת הצעירים הערבים
על הגבול. אז שימש גדיש כראש
עירית עכו מטעם מפא״י, ויד הברזל שלו
באותן התקריות הקנתה לו את הסיכוי
להיות ראש המחלקה הערבית במשרד־החי־נוף.
עם התחלת שנת הלימודים השוטפת
נכנס לתפקידו החדש.

8 0 ? 180

בריפרטואר שלה בהשתתפות ובלווי קבוצתה מאנגליה:
הז מ ר

א 011ס 8 *:א ^ 1ם 10£ 0 0 1 ^ 8 0 141; 81מ? ם 1מ

ובהשתתפות השחקן והקונפרנסיה אלכסנדר י הלו מי

5ימים בל בד אולם קולמע ״תל־אביב״
5הצגות מדי יום הצגה אחת ב־ 9.15 בערב
מוצ״ש
יום שני

יום ראשון
29.12.62
יום שלישי
31.12.62
יום רביעי — 2.1.62ה צג ת פ רי ד ה

30.12.62
1. 1.63

כרטיסים נמכרים במשרדים: תל־אביב — ״שרותרוך, עליה :2״כנף״,
אלנבי : 83״רדיו אוניון״ ,דיזנגוף , 116״רוקוקו״ .דיזנגוף ; 93״לאן״,
דיזנגוף ,101 ובערבי ההצגות בקופת קולנוע ״תל־אביב״.
החלה מכירת כרטיסים גם בירושלים, חיפה, באר־שבע, רמת־גן,
גבעתיים ורחובות.

״לויד״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

תשבץ

השד

הו ה 1319

נחל רבני הינה בחורה בישנית במקצת, שהחליטה יום ואחד לחרוג
מהאופייני לה, היא חיברת תשבץ, צדפה אליו את התמונה הטובה ביותר
שלה ושלחה אותם אלינז־ בצרוף בקשת שנפרסם את התשבץ שלדעתה
אינו קשה ביותר, היות והוא הראשון שהיא חיברה.
מאוזן )1 :מחברה
של האופרה
ריגולטו; )4אי בים
התיכון)10 :
מטבע יפני )11 :מדף
)13 :מספיק:
)14 התקוטטו)15 :
מעיל )17 :פלא:
)19 מאכל בני ישראל
במדבר; )20
קומפוזיטור מפורסם;
)22 כלי ננינה; )25
מספיק; )26 בלי
מלחמה קדום; )27
ההפר מעלו; )30
סיפור אהבה; )32
תכשיט קדמון; )33
בוסתן; )34 שני
שליש מכדור הארץ;
)36 שם אלוהים;
)37 שן הפיל; )19
נשתרר; )41 בינוי
מליצי לעט; )42 תואר
הולנדי; )44
זבן )46 :ספר חוקים
יהודי מסורתי;
)48 רסיסי לילה;
)50 מילת הסכמה; )51 רמוס; )53 מערבה;
)55 טצבודזכרון; )17 בקע; )58 מתנה; )19
ולינגטון היא בירתה; )60 נשם.
סאונד )1 :חווילה )2 :שר; )3מדינה
ערבית )5 :ההפד מעלה; )6משפטו; משמש
למאור; )8נים; )9מושבה בריטית במזרח
הרחוק; )12 שור; )15 גדול, חזק; )16 עמוד
לדנל; )18 מחילה; )21 אחד מגפי האדם;
)23 מספר שבטי ישראל )24 :גבעה גדולה;

חריש ב 7כ

ך* מילה ״גדיש״ בערבית פירושה:
( | סוס חורש (בניגוד לסוס אציל ).ואמנם,
חיש מהר קפצו כמה ליצנים מבין המורים
הערבים על המציאה. בהרגישם את צליפות
שוטו של גדיש על בשרם הפיצו את ה־אימרה
:״הגדיש הזה חורש את למתנו.״
ואמנם זה היה חריש אכזרי. כצעד ראשון
הוריד גדיש את רוב הסמכויות של המפקחים
הערביים, נטל אותן לידיו. העברת
מורים, המלצה על מינוי מנהלים והסמכת
מורים בלתי-מוסמכים — בכל הדברים האלה
היד, למפקח הערבי חלק מסויים. כעת צומצמה
עבודתו לביקורים בבתי־הספר ומניין
הנעדרים והנוכחים מבין התלמידים. ספק
אם המשוררים הערבים יצליחו עכשיו בשיריהם
להעביר איזה מורה אחד ממקום
עבודתו למקום אחר. תקופת השירה חלפה
עם סלמון.
הצעד השני היה יותר מדהים: גדיש ציודה
על כל המפקחים לבקר ביקורי־פתע בבתי־הספר.
לכל מפקח ערבי נלווה מפקח יהודי.
הם נתבקשו למנות את מספר התלמידים
הנוכחים בכיתות. כל תלמיד שנעדר, אפילו
מפאת־מחלה, לא נחשב — כאילו אינו קיים.
לפי תוצאות מיפקד משונה זה פיטר והעביר
גדיש כ־ 50 מורים ערביים. כי אם אחוז
הנעדרים עלה במקצת על הרגיל, ציווה
לאחד כל שתי כתות לכתה אחת. כשחזרו
התלמידים הנעדרים לא היה להם מקום
לשבת.
הנדהם מבין כל המפקחים היה מפקח
איזור נצרת. אחרי שקיבל אישור מוקדם
למנות 30 מורים חדשים, מבוגרי הסמינר
למורים, והודיע על כף לחלק מהמועמדים
— קיבל הוראה דחופה לבטל את כל המינויים
וההעברות. כף נוספו לצבא המשכילים
הערבים המבוטלים עוד 30 חיילים. יותר
מזה. המורים המעטים שקיבלו עבודה נדרשו
לחתום על הצהרה, בה הם מודיעים שעם
תום שנת הלימודים הם מאבדים את כל
זכויותיהם. אחרים, שקיבלו עבודה חלקית,
חתמו על אותה הצהרה, עם הוספה, בה הם
מוותרים על הזכות לבקש עבודה מליאה
במשך השנה.

הפרד ומשול

)26 שמש; )28 חי במים; )29 מחבר תורת־היחסות;
)3עיר מושבו של הנר״א; )32
הביא לידי התהוות ראשית הפרי; )35
בננה ללא לב; )37 זכר; )38 התאגרפות;
)40 טבעת או קרם באף בהמה; )41 יופי;
)43 אותו מדליקים היהודים עם כניסת
השבת; )45 תבלין מתקתק; )46 תוצאת
ייצור; )47 אחת מעונות השנה; )49 מילת
שאלה; )52 שליח; )54 מילת קריאה; )56
אחד השבטים; )58 מתנה.

*י היותם שליטי הארץ דגלו האנגלים
^ ,בסי סמ ת ״הפרד ומשול״ .גדיש אימץ לו
את הסיסמה. אבל מה שהאנגלים לא הבינו
בסיסמתם הבין גדיש. הוא מצא לסיסמה
הזאת פירוש חדיש ביותר: להפריד בין
אשה לבעלה ובין אח לאחיו. לכן נתן גדיש
למפקחים את ההוראות הבאות: אסור שאשר,
תעבוד עם בעלה באותו בית־ספר ; אסור
שאח יעבוד עם אחיו באותו בית־ספר; אסור
למורה לעבוד בבית־ספר בו מכהן אבי-
בעלה כמנהל.
לשיא הגיע גדיש ביחסו למורד, סועאו
בשארד, מנצרת: סועאד מונתה כמורה לפני
שמונה שנים, באחד מכפרי נצרת. כעבור
שנתיים התחתנה עם סטודנט לרפואה, ביקשה
שיעבירו אותה לכפר אבו־גוש כדי שתוכל
לעזור לבעלה. סלמון, שהיה אז מנהל
המחלקה הערבית, נעתר לבקשתה, והמורד,
עברה לעבוד בבית־ספר אבדגוש.
בשנה שעברה סיים בעלה את לימודיו,
הוא מונה לרופא מתמחה בבית החולים של
עפולה, וטבעי היה הדבר, שסועאד תבקש
שיחזירוה לאזור נצרת, להיות קרובה לבעלה
ומשפחתה. גדיש דחה את הבקשה.
המורה מיררה בבכי, סיפרה לו שיש לה
תינוקת בת שבעה חודשים, ואין לה אצל
מי להשאיר אותה באבו־גוש בשעות עבודתה
.״זה לא ענין שלי,״ ענה גדיש. כשפנה
אחד מנציגי מק״י בהסתדרות המורים
אל מזכיר מחלקת המורים הערבים בהסתדרות׳
וביקש את התערבותו, ענה נציג

מפא״י שנוכח במקום :״אתם אשמים! למה
נתתם לד, לחתום על הרשימה שלכם?״
אם סועאד נשארה בגלל גדיש באבו־גוש,
בעוד שבעלה נמצא בעפולה — הביאה מדיניותו
של גדיש לפירוד משפחה שלימה
בצורה עוד יותר אכזרית: אמיל עראף, בעל
תואר 14 מאחת מאוניברסיטאות קנדה,
עבד כמורה בבית־הספר התיכון בעכו. באמצע
השנה שעברה קיבל מכתב ממשרד־החינוך,
המודיע על מינויו למפקח. רבים
מחבריו וידידיו זרמו אל ביתו לברכו. פתאום
קיבל אמיל מכתב מגדיש, המודיע על
ביטול המינוי. מיד החליט אמיל לעזוב את
הארץ אל קנדה, בהשאירו אחריו את הוריו,
אשתו ושלושת ילדיו .״בארץ בד, יש
מימשל־צבאי וש״ב אי־אפשר לחיות,״ אמר
בהיפרדו מידידיו ובני משפחתו בנמל חיפה.
כיום עובד אמיל כמרצה באותה אוניברסיטה
בה למד, בקנדה. למרות המשכורת של
700 דולר לחודש, ספק אם הוא נהנה שם,
בהיות אשתו ובניו מרוחקים ממנו.

ם ורתי־עצים
ך< פנייטנ תיי ם אמר אורי לוברני, יועץ
/ראש־ד,ממשלה לעניינים ערביים, שיותר
טוב למדינה שהסטודנטים הערבים יהיו
כורתי־עצים ושואבי־מים. אם מישהו הספיק
לשכוח את האימרה, שעוררה בזמנה
סערה וזעם, בא גדיש והזכיר אותה במעשים
של אמת. סטודנטים ערבים, שעבדו בביתר,ספר
הערבי ביפו, כדי שילמדו באוניברסיטת
תל־אביב בערב, הועברו על־ידי גדיש,
בצורה פתאומית, לבתי־ספר במשולש, כל
פניותיהם נדחו .״אבל למה נתת לנו להירשם
באוניברסיטה? למה לא הודעת לנו
לפני ששילמנו את הכסף?״ שאלו .״זד, לא
ענין שלי,״ ענה. כשביקש אחד הסטודנטים
(שנה שלישית במדעי־המדינה) לתת לו
חופשה־ללא־תשלום מהוראה, למשך שנה,
נדחתה גם בקשתו .״לכו תתחננו בפני המושל
הצבאי או חבר־כנסת ערבי של
מפא״י,״ יעץ להם ידיד. הם הלכו להתחנן,
אבל הבעיה עוד לא נפתרה, למרות שביפו
עובדים מורים ערביים מהמשולש, שאינם
לומדים באוניברסיטת תל־אביב.
יותר גרוע היה גורלם של מאתיים תלמידים
ערבים מכפר ערב אל־סוואעד. מזה
שנים מנסים השלטונות להכריח את אלף
תושבי הכפר לעזוב את כפרם. הם סירבו
לעשות זאת. כאשר הוציא המושל הצבאי
פקודה צבאית, לפיה עליהם לפנות את הכפר
תוף ימים מספר, פנו הם לבית־הדין
הגבוה לצדק. אז הודיע המושל שהפקודה
הוצאה בטעות.
השנה, עם בוא גדיש, התברר שהוא בא
לעשות מה שהמושל הצבאי לא הצללה. הוא
ציווה על תשעת מורי בית־הספר, ועל
מאתיים תלמידיו — ללכת הביתה! בבקרו
בכפר, בליווית המושל הצבאי, הודיע גדיש
לתושבים, שעליהם לשלוח את בניהם לבתי-
הספר בכפרים הסמוכים. ילדים בני 14־5
הולכים כל יום ברגל כעשרה קילומטרים
הלוך וחזור — כדי לא להיות כורתי־עצים
או שואבי־מים.

ברקים בלי רעם
ה ^׳טתה הסתדרות־המורים כדי לרסן
/ 3את גדיש ולהגן על חבריה?
בשביל המורים הערבים אין כמעט הבדל
בין הסתדרות־המורים ומשרד־החינוך .״לפעמים
אפשר לחשוב שמזכיר המחלקה הערבית
בהסתדרות המורים אינו אלא נציג
משרד־ד,חינוך,״ אמר אחד המורים.
ובאמת כך הוא הדבר. בראש המחלקה
הזאת העמיד שלום לוין אדם חסר תקיפות,
בשם אליהו ברק. הוא הטיל עליו לטפל
בעניני המורים הערבים. הטיפול כולל הת־יעצות
עם הממשל־הצבאי ומשרד־החינוך
בקשר לכל מיקרה ומיקרה. כך, למשל,
אסר ברק על המורים הערביים לשבות עם
המורים היהודיים. כאשר בכל זאת שלחו
כמה מורים מיברק אהדה למורים היהודים,
ביקר אצלם ברק ושאל :״למה לכם? הרי
אם הם ישיגו זכויות חדשות, תקבלו אותם
גם אתם בצורה אוטומטית!״ כשהתוו־כח
אתו אחד המורים על אחדות העובדים צעק
ברק :״אבל אתם ערבים ומצבכם עדין
ושונה!״ המורה המרוגז ביקש ממנו להסתלק
מהמקום, כשהוא מטיח בפניו, לקול
צחוקם של המורים :״לך תעבוד כסוכן
נסיעות של הסתור!״ כי העבודה העיקרית,
עבורה מתרוצץ ברק במרץ כל שנה, היא
אירגון נסיעה לחו״ל למורים ערביים, והשגת
הלוואות בשבילם למטרה זאת.
העולם 1הזה 131.

הדריך
העולס הזה ממליץ מה לראות, מת לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

ללב, לפי סיפורו הידוע של אנטון צ׳כוב.
מבעד לזכוכית האפלה (אור־גיל,
ירושלים) דרמה פילוסופית. האהבה

כאלוהים, והבדידות כמקור השגעון, בתרגיל
ברגמאני אופייני על מערכת־יחסים פנימית,
במשפחה שבדית על אי בודד.
ס מעגל הגיר הקווקזי (התיאסרון
העירוני, קיפד!) ראה מדור אמנות.
• תורת היחסים (שמעו! ישראלי;

ראה מדור אמנות.
• ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
• אירמה המתוקה (הבימה) מוסי-
קול. אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק איינשטיין.
@ כראשית (הבימה) סאטירה. סיפור
אדם וחוזה בגן־עדן, בגירסה מודרנית של
אהרון מגד.

$הוא והיא

(התיאטרון האינטימי)

שושיק שני מפגינה יכולת מעולה כשחקנית,
בסידרת מערכונים מאת אפריים קישון, כשבעלה,
אריק לביא, משמש בסים להצלחתה.
שורש כל רע (החמאם) קומדיה.
המנדרגולה של מאקיבלי בעיבודם של יורם
מטמור, דן בן־אמוץ וחיים חפר. בדיחות לא־עדינות
על נושאים עדינים, כמו מין ודת.

תערובות
• משה כרנשטיין

(מוזיאון תל-

אביב) דמויות העיירה היהודית הגלותית,
ונופים של יהדות שהיתר, ואיננה עוד, ברישומים
מרשימים.

שרגא וייל (גלריה הדסה קלצי־קין,
תל־אביב) תערוכת תמונותיו של אחד
הפוריים והכשרוניים בציירי ישראל.
רופ ינ וטאמיו (בית הנכות הלאומי
בצלאל, ירושלים) ציורי שמן של אמן

מקסיקאי, הנחשב לאחד הציירים הדגולים
החיים כיום.

• עמים מנגנים

(בית רוטשילד, חי־

פה) תערוכת כלי נגינה נדירים מאפריקה,
אירופה ואסיה, בליווי תמונות מוסיקאליות
ואוספי־בוליס על נושאי מוסיקה.

9ג׳ורג׳ מאתייה

(מוזיאון הלנה

רובינשטיין, תל־אביב) תערוכה ייצוגית של
צייר פאריסאי אבסטרקטי. ציורי שמן, גואש
והדפסי משי.
תחכים (תל־אביב) אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרט׳
לסיפור שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

אמנות טרום־־הן ולומבוסית (גלר

ישראל, תל־אביב) 160 פסלים של אמנים
מרכז־אמריקאיים אלמוניים, שחיו ויצרו עוד
לפני שאמריקה גילתה את קולומבוס.

ןסךט> ם
נשואיו של מר מיסיסיפי(אי־סון
־ דוי ד, תל־אביב)_ ראה מדור קולנוע.
@ קורטוב של דבש (גת, תל-אביב)

דרמה. ברווז(־ .מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחק. מעולה של ריטה טושינגהם.

@ גירושין נופח איטליה

;אופיר,

תל־אביב) קומדיה. מה קורה במדינה בה
אין בני־זוג יכולים להתגרש איש מרעותו.
מרצ׳לו מאסטרויאני, דניאלה רוקה.

כאראכאם

(מוגדבי, תל־אביב; רון,

• ן$ץ או פלסטיין

(בן־יהודה, תל
אביב;
בית־העס, חיפה) מצעד יומני הזמנים
שהיו בארץ־ישראל של ימי המנדאט.

בידור
• הטילים שמונה אנגלים צעירים
ועוד צעירה, מנגנים ושרים, מבלי להשתולל
ולהתפרע, את מבחר השלאגרים האחרונים
של העולם המערבי, ממחישים לראשונה בישראל
את המלך החדש — ד,מתור טוויסט.
רדיו יום רביעי 19.12

• בידור צ ( 6הגל הקל; )21.32 תכנית
הבידור השבועית של קול־ישראל עם
תזמורת הבידור, שמעון ישראלי ויגאל
עופרי.

חיוכי ליל קיץ
#הגברת

הכלב

(שדרות,

תל־אביב) רומן. סרט־אווירה סובייטי נוגעהעולם
הזה 1319

האם המכונית קטנה למדי!

אנשים צעירים (קול־ישראל;
)21.30 עולמו של שחקן תיאטרון צעיר.
אילי גורליצקי מספר על מעמדו, אורח
חייו, עברו ועתידו: ועל בעיותיו כסטודנט
לפילוסופיה, שחקן ובעלה לשעבר של גילה
אלמגור. תכניתו של עמום אטינגר.
יום שישי 21.12
@ בצרור אחד (קול־ישראל; ) 19.20
שסעונם של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם
בו יסופר על שחקנים שהפכו לבעלי מסעדות;
על הטוויסט וגלגוליו בתוספת דיעו־תיהם
של מוסיקאי, פיזיוטרפיסט ומורה להתעמלות
ועל ביקור בבית־חרושת לנרות-
חנוכה.
• דיסקו פאראד (הגל הקל ; )21.31
מצעד הכוכבים הצרפתי בתכנית של הרדיו
והטלביזיה הצרפתיים.
• קונצרט ליד השבת (קול-ישראל;
)20.00 הסימפוניה השלישית של מנדלסון
בנצוחו של דימיטירי מיטרופוליס; והאהבה
הקוסמת למנואל דה־פליה בביצוע תיזמורת
שוויץ המערבית.
שבת 22.12
עולם המדע (קול-ישראל; ) 11.20
תכנית מרתקת של חדשות מדעיות בארץ
ובעולם.
(קול-ישראל;
יהודה המכבי
)22.00 האורטוריה של הנדל, בביצוע המקהלה
הקאמרית של תל־אביב והתזמורת הפילהרמונית
הישראלית, עם הסולנים רפאל
אריה, רמה סמסונוב ורחל סקלי.
יום ראשון 23.12

האם נוח להכנס למכונית ולצאת ממנה!
תחילת הנסיעה וסופד, קובעים את ״טעם״ הנסיעה כולה.
במכונית בעלת שתי דלתות נגרמת מתיחות בשעת
הכניסה והיציאה ביחוד לגברות החוששות ללבושן, נוסף
לזאת בלאי הדלתות גדול בפרט הדלת שמימין לנהג,
בניגוד למכונית בעלת 4דלתות.

יום חמישי 20.12

האם די מקומות כמכונית למשפחה ולידידים!
אם בעל משפחה אתד, ידועות לך הבעיות המתעוררות
כאשר המכונית אינה קולטת את כל ״החמולה״ .חם וך
בעיות ועצבנות וקנה מכונית בעלת 5מקומות לפחות.

האם המחיר סביר, האם המכונית חסכונית!
מחיר גבוה מדי יעיק עליך זמן רב, הוצאות דלק
גבוהות גורמות לך להתחבט במקרים רבים אם כדאי
במקרה זד, או אחר להתניע את המכונית.

בדוק א ת, סי מקה 1000׳ זו מכונית נאה למראה נעלת 4
דלתות ו״ 5מקומות, חסכונית וקטנה וקל להחנותח, מחירה
פחות מ־ 11,000ל״י. ודאי יענין אותך לדעת בי רופאים
רבים בישראל מעדיפים, סי מק ה 1000׳.

מכשירי תנועה בע״מ — סוכני ״סימקה״ בישראל
תל־אביב — דרך פתת־תקוה ,78 טל 36117—36115 .
חיפה, דרך העצמאות ,104 טל 54475 .
ירושלים, טל 22660 .
מפיצי סימקה, קרייזלר, דודג /פימוום, ולינט, זרט
ומשאיות וטנדרים דודג׳ פרגו, מנופי פרקינס.

״•״״מחפשים את המטמון (הגל
הקל; )21.31 תכנית־המתח הטובה ביותר
של קול־ישראל. צוות נבחר מנסה למצוא
מטמון בעזרת בקיאות בתולדות הארץ ובעזרתם
של המאזינים.
יום שלישי 25.12
@ הקונצרט השבועי (קול־ישראל;
)20.00 תיזמורת קול־ישראל, בניצוחו של
מיכאל טאובה מנגנת יצירות מובחרות של
יוד,ן סבסטיאן באך.
@ כל האמת (הגל הקל; )23.32 משחק
רדיו משעשע בו זוכה בפרס מתנדב,
המצליח לזהות תשובה אמיתית לשאלה מבין
4תשובות משכנעות הניתנות לו על ידי
צוזת נבחר.

׳מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד,
פורטו־ריקאית, על רקע עבריינות נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.
קומדיה. אינגמר ברגמן הגאוני לועג לגברים
המחפשים את האהבה אצל נשותיהם של
אחרים.

מכונית נאה תגרום לך הנאה, מכונית מכוערת תגרום
לך רוגז כשהנך מסתכל בה. ההשפעה היא לאורך ימים.

אריס סאן (יפו) מועדון־לילה חדש
של הזמר היווני הידוע, עם תכנית זימרה
ומחול יווניים.
כרמלה (עומר־כיאס, יפו) שיריעם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטרופים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה
מעניינת, המלווה ע״י גיטאריסט וירטואוז.

(מקסים, תל־אביב)

האם המכונית נאה למראה!

בישראל המרחקים קטנים ובעיות החניה גדולות, למכונית
קטנה קל למצוא מקום חניה. חיפוש מקום חניה
אינו רק ענין של זמן ודלק, הוא גם ענין של עצבים.

מועדוני ם

@ סיפור הפרברים

למען שלות נפ שך
בדוק לפני ה קני האת 5הנ קו דו ת
הבאות :

חיפה) סרט ראווה. גלגוליו של בר־אבא,
שודד יהודי, אל ההכרה הנוצרית. אנטוני
קווין׳ .
(פאר, תל-אביב)

רכיבות מכוני ת
ו מ ערכ תהעצ בי ם

@ זי׳סלין ז׳וסייא

(המועדון,

יפו)

שאנסונים צרפתיים בביצועה של זמרת
יפה, המייצגת בהופעתה את אווירת פאריס.

דנ כגי ס!
]יו 1ז 1 1 1נ 1י1י־ 1ו 1דג

מוקדמות, יולי
בגרות, מאי
בגרות, דצמבר
בגרות, דצמבר

,1963 ערב
,1963 ערב
, 1963 ערב
, 1963 בקר

פרטים והרשמה :
מ־ 10 בבקר עד 8בערב

( הטפחותחק ; צ 1ו 1יתזתינזנייז
נניינג ה ביאליק 17
* ו 1*#1ל*יי* יפו ,33 בית יואל
תלאגיבדיים אלנבי 76
מעי אגיב זי-יגין דיזנגוף 86

מספר 1319

שנה 26

המחי!

יש כשיו תשפ״ג19.12.1962 ,

התגלית
תצלומ שהכינה מארידין שהתאבדה