גליון 1320 מתאריך 26 בדצמבר 1962

! :ספד 1320

מציג
את ההסכם
שחתם מפא״י

״עוד מכתב על תולתול — ואני מתחילה
ליילל!״ איימה חברת־ר,מערכת הממונה על
מדור המכתבים, ובצדק. כי מאז פורסם
מכתבו של החתול הסיאמי, המכונה תול־תול
(העולם הזה ,)1318 שביקש ביח חדש,
הוצפה המערכת בגל בלתי־רגיל של מכתבים.
קשה לדעת אם הכותבים נימנו על
חברי האגודה לידידות ישראל־סיאם, או
שהם רק התעניינו בתולתול בשל היותו
חתול. מכל מקום: כולם רצו אותו בביתם.
כתבה, למשל, אילנה רפאלי, מאפרידר,
אשקלון :״יש לי בעל, שני בנים חמודים,
ארנבת בשם אוסקר, חצר גדולה וגינה.
ונוסף לזה אני משתגעת אחרי התולים
סיאמיים.״
מועמד אחר היה שמשון פישר, מרמת־צבי:
״אני מאד רוצה ומשתוקק לחתול. אני
מקווה שתענו לבקשתי, כי אני מבטיח שיהיו
לו אצלי תנאים נהדרים וטובים.״ אגב,
שמשון הוא בן עשר וחצי.
מאחר שמישאלתו העיקרית של תולתול
היתד, מרחב־מחייה, רב מספרם של הקיבוצניקים
שביקשו אותו. מאפרים לוי, חבר
להבות־הבשן (״אני מעוניין בחתול הסיאמי.
הבית אותו אני מציע, לחתול הוא בעל
היתרונות החסרים לו בביתו בתל־אביב״)
ועד ללאה שטראום מקיבוץ צרעה, שכתבה:
״אני נמצאת בקיבוץ. שטח־המחייה פה רחב

נ 1כני 3ו1
נית 11ד ,* 11דזננרב 1*1
ז־דז ג 7ד 1 7ר נ*־ סו
מוקדמות, יולי ,1963 ערב
בגרות, מאי ,1963 ערב
בגרות, דצמבר ,1963 ערב
בגרות, דצמבר ,1963 בקר

פרטים
מ־ 10 בבקר עד 8בערב
( הטת ( ח 1ת ב 1״ ז ^ 111ימזתיבזגייג
היפה ביאליק 17
י* 1=#1-ייירי יפו ,33 בית יואל
ת ז ־ אביבדיים אלנבי 76
ת> אגיב זי.י=י 1דיזנגוף 86

בצה״ל. אך תולתול המתוק בן החודש גדל
והפך לחיית־שחץ שקשה היה לבעלת־הבית
להשתלט עליה.
מה עושים עם חתול סיאמי, שצר לו
המקום בדירה תל־אביבית מסודרתז
הגברת ניסתה להעבירו לידידים. אבל
גם הם עירוניים, ודירתם צרה. חברה יעצה
לה לפנות לעיריה. היא פנתה למזכירו של
סגן־ראש־העיר אברהם בויאר. כעבור יומיים
קראה בידיעות אחרונות ידיעה רצינית, על
סגן־ראש־העיר הטרוד עתה בבעיה קשה:
כיצד למצוא מקום־מיקלם למיפלצת המטילה
אימה על אזרחית שלתה של עירו. ליד
הסיפור הופיעה תמונה. לא של המפלצת
— של סגן־ראש־העיר.

עוד בליל הופעת ריעתון צילצלו אנשים
שהיו מעוניינים לקבל את תולתיול .״ראיתי
אותו,״ אמר קול מצייץ של נערה ,״ואני
מוכרחה לקבל אותו. התאהבתי בו.״
עובד?!ול־יטראל התחנן שיותן אך ורק
לו .״הבטחתי אותו במתנה לחברה שלי,״
הסביר ,״אם לא אביא אותו — תגמור
איתי!״
טילכנו מזכירי קיבוצים ובעלי יילות מפוארות.
אך לכולם היתד, צריכה להשיב,, :אני
מצטערת, תולתול כבר נלקח.״
כי למחרת הופעת מכתבו בהעולם הזה

11ב 1 1י 1י 1דאלי

1א׳0
וחנו1רת1ונ
החודש נפתחים קורסים חדשים

שרטוט כנין
שרטוט מכונות
ארכיטקטורה ועיצוב פנים
פרטים והרטנזה מ־סז בבקר יעד 8רערב

להשח לו ח ת
נז ח צזגגי ת! תי מני ת
מי ס ה ביאליק 17
ירוותוייס יפו ,33 בית יואל
תל -א 1י 1דווס אלנבי 76
תלא גי ב ! נ 13ן דיזנגוף 86

__!1 תודתור מאד, אוכל בשפע, חצר גדולה וכן גן. אני
משתגעת לחתולים סיאמיים כמוך. אנא דבר
עם בעליך הקודמים, סדר משהו, הודיע
לי — ואקפוץ לקחת אותך. אני מבטיחה
תנאים מצויינים והכל מכל. אם יש צורך
בהמלצות על יחסי לחתולים אפשר לקבלן
טלפונית, מהקיבוץ.״

זה עדיין לא הכל. כי מלבד המכתבים
והמיברקים, באו גם הטלפונים. אלה הופנו
אל בעלת החתול. הסיפור שהיה בפיה
מעניין עוד יותר. הסתבר כי קיבלה את
החתול מידיד משפחתי, שהוא קצין גבוה
איי 1130 יעור
ל הג שו ת נוננ אי ם
מכתרים תודת ״דר שסיגל״.

נפתח קורס חדש

רדיו

צילצל בדלת הדירה של ניצה אותו קצין
גבוה. הוא קרא את המכתב בהעולם ׳הזה
ונתקף רוגז רב .״אם אינך יכולה לאכסן
אותו, אני כבר אמצא לו מקום,״ הצהיר.
כיום מסופח תולתול למטבח של יחידה
צבאית, אי־שם במרכז הארץ. לפי הידיעות
האחרונות יש לו שדד, נרחב לפעולתו. לחתול
ולהיילי־ד,יחידה — שלום.

פעולת־הלילה נגד ״דר שפיגל״ (העולם
הזה 1313 והלאה) ,תופעות־חלווי שלה ותוצאותיה,
מצאו בציבור הגרמני הד חיובי של
תודעה דמוקראטית. קוראינו — אם הם
מסכימים עמנו תמיד ואם לאו — הבינו
היטב, שעל כף־ר,מאזניים היה מונח יותר
מאשר גורלו של שבועוז־חדשות.
אנו מבקשים להודות לכם על האיגרת׳
ששיגרתם לנו.
האנס פטנקופר, מעדנת דר שפיגל,
האמבורג, גרמניה

-אלקטרוניקה

פרטים והרשמה מ־ 10 בבקר עד 8בערב

הח״כים הניצחיים

הקורה צבי בר־שירה טוען כי אינני
יודע את אשר אני שח (העולם הזה .)1318
אני טוען, לעומת זאת, כי הנ״ל איננו
יודע את אשר הוא כותב שעה שהוא
״מתקז״ אוחי. הוא, פשוט, שכח שורה של

כיאליק 17
יפו ,33 בית יואל
ובל-אביבז-דינז אלנבי 76
1בל-אבי.בן נ 3י ן דיזנגוף 86
דחף

חברי־כנסת, אשר את שמותיהם יש להוסיף
לרשימתו המרשימה של ח״כים ניצחיים,
היושבים ביו כותלי־הבית עור מהכנסת הראשונה.

בר־רב־האי (מפא״י) ,למשל, הנו
ניצחי לא פחות, למרות שלא הוזכר על־ידו.
כמוהו נחום ניר (אחדות־העבודה) ,וכז
חברו לסיעה ישראל גלילי, מזכיר מפלנה
זו. גם האדונים בז־אליעזר ויעקוב מרידור
(חרות) שייכים בסשד כל אותן השנים למועדו!
.אלה הם כמה שמות, אותם שכח בר־שירה
להוסיף ל־ 39 בני-האלמוות, אשר כבר
הזכיר בעצמו
עלי להדגיש בי אין זה העיקר אם
יושבים בכנסת 52 ,39 או 69 מנהיגים
ניצחיים. חשוב יותר הוא כי אחת התוצאות
השליליות של עצם ישיבתם הממושכת במוסד
המכובד היא, שרובם מזלזלים בו
ונעדרים תכופות מישיבות המליאה. ואם
הם כבר ׳מופיעים, אזי מתברר שהרוב מפגיז
אדישות מזעזעת, ולא־פעם נרדמים נבח-
דינו בעת ויכוח סרק זה או אחר.
העולם תזה 1320

בכך אשמה, כמובן, עובדה טדאינה אחרת,
והיא כי תוצאת כל דיון ידועה מראש,
הודות למרות המפלגתית המוחלטת.
ישראל אלכסנדר (ואן־דייק) ,רמת־חן

דכו שר כוכב .

כבן־אדם דתי, אני לא אוהד של ״הלינה
למניעת כפיה דתית׳
אד טיסתבר שהדתיים
החלו כתגרה
(העולם הזה .)1317
אני מתפלא שהמערכת
הביאה תמונה
של פקיד משרד-
הסעד דויד כוכב-לב,
הטשתתר בפרעות,
מבלי לדרוש את פיטוריו
המידיים.
ומתפלא. אני עוד
יותר על שלא שר־הסער,
ולא המשטרה
פעלו בנידון, אם כי
מצורפים תמונת המתפרע,
שמו ומקום
עבודתו.
כוכב־לב
מאיר ברוזול! בסקי, ירושלים השתתפותו שיל פקיד משרד־הסעד בפרעות
גגד אנשי הליגה משמשת, מן הסתם, המלצית
לעלייה בדרגה.
בצילומים המלווים
את הכתבה על ה־דתיי.ם,
שתקפו את
אנשי הלינה למניעה
כפייה דתית, ראיתי
להפתעתי שאין כל
.כיפות על ראשי ה־
״אספסוה״ מלבד כיפה
(סרוגה) אחת.
השאר הם דמויות
מפוקפקות של׳ראשים
משוחי־ברלנטין.
מ נ! ,אשכנזי,
קרית־מ!צקין
קוראה אשכנזי באשכנזי
עיני
הקוראה אשכנזי
— ראה תמונה.

מוריד הגשם

בעני) עצירת גשמים (העולם הזה )1317
ישנו נם גורם הניסויים התת־קרקעיים, שהאדמה
מתקלקלת ולא מזיעה אד מן האדמה,
שעולה ומתקשר עם העננים, כמו זכר עם

נקבה, ועל-ידי זה נולדים גשמים.
ואפילו אם זמנית יבוא קצת נשם, הנשם
הזה לא יהיה נשמי־ברכה, מפני שהגשם
הנ״ל מעורב עם מגניט, ואיזה אבק דק של
טי! רדיואקטיביות, שגורם לבמה וכמה
מחלות בנון: מיני סרטנים ומחלות ריאות,
והרעלות, וכדומה. ונרעל גם הדם, וגורם נם
מחלה של שיגרון בגרון ובמוח, וסובל גם
הרבה מעצבים גדולים וקוצר־נשימה ונדודי־שינה,
ומתקלקלת בו נם הפסיכוזה, ורואה
כל מיני חזיונות של פחדים רעים וכדומה.
ובקרוב כמה ימים אני בע״ה אנלה דברים
יותר נשלים, לטובת בריאות הציבור, וגם
איזה דויד חדשה בשביל כל שלום ובטחון
בלתי־מפלגתי, ובלי להתחשב עם שפה וצבע.
ועל כל זה הנ״ל מצאתי תרופה מצויינת,
מנן והגנה בשביל כל כלל שלום העולם.
ואבקש היטב, בהקפדה מיוחדת, לשקול
היטב אתחוות־דעתו של הכתב הזה. ולא
לעשות צחוק ולא בקלות שחוק קל על השפתיים,
רק מקודם היטב ועמוק לחשוב. עד
שתיתנו בכם על זה איזה החלטה.
ובע״ה הכל יהיה בסדר טוב.
הרב מסה וואליס, תל־אביב

הוכחה

קראתי בעיון רב את מאמרכם המאלה
על הסמל-לשעבר יצחק ג׳יבלי, במדור ״איפה
הם היום״ (העולם הזה .)1318 שמתי לב
לפי ,-־שיי אד.
בספרו מדבר הגנרל
ברנס לא רק
על החדירה הנועזת
של אותה יחידה
אמיצה, אלא גם מזכיר
כי בדרכה, בלי
שום סיבה צבאית
נראית לעין, רצחה
יחידת־הסיור ערבי
זקן, בלתי־מזויין, בתריסר
דקירות סכינים.
משום־מה מתעלם
מר ג׳יבלי לגמרי
מחלק זה של
התיאור. האם אין
לו מה לומר על
טענה מחרידה זו? גרשוני אני מבין שהיתה
לו למר ג׳יבלי ילדות קשה, ושכתוצאה מכד
גבר בו הרצון ״להוכיח את עצמו״ ,כפי
שהוא עצמו אומר. האם זו דרד הוכחה?
דר׳ ווייס גרש!נ, תל־אביב

עד הכואזניים

שאלה דחופה אל הגברת שערכה את
ההורוסקופ (העולם הזה :)1318

נו ה א

שמי אריה, נולדתי במזל נדי, אני בריא
כמו שור ואני אוהב דגים.
האם אהיה מאושר ב־?1963
אד׳ ה דוידסון, חיפה
בוודאי. אבל היזהר מבתולה.
עד עכשיו הייתם רק עקומים. עכשיו
אתם נם עכו״מים.
אסתר רייך, נתניה
עורכים־כתבים־ומודיעים?

מדינה דו־לאומית

לפתרון בעיית ישראל־ערב:
אילו אימצה ממשלת ישראל שנית את
הרעיון של מדינה דרלאומית עבריתיערבית.
אד לא בשטה ישראל בלבד, אלא בשטח הכולל
את ישראל וירדן.
אז נם היה נמצא הפיתרון ליישוב הפליטים
הערביים בשטח המדינה המאוחרת.
שמע ן נמרי, רמת־השרון

פירסומת לברנשטיין

ברנשטיין הניכבד, סוף־סוף הוצאת את
המרצע מן השק. על
ידי רברי־הבלע שלד
נגד בני עדות המזרח
רצית אד ורק
לעורר פירסומת ל־עצמך,
והראיה —
הזמנתך לפתיחת התערוכה(
,העולם הזה
.)1318
אני מתפלאת על
״העולם הזה״ שנותן
לאדם שכזה להשמיע
את דבריו, רק במטרה
להשיג פרסומת
בכל מחיר.
אתה כותב שהתערוכה
תהיה מכה נימולה
צחת
לכל משם יציר.
אולי תסביר לי מה
עניין שמיטה להר־ם ני?
חנה מולה, רנזודגן

מבעד לזכוכית האפלה

אמנם כתוב ״אל תלבין פני רעד ברבים—
אד אולי אתם יכולים, באופן יוצא מן
הכלל, להלבין את פניה של נערת־השבוע
נירה ירון (העולם הזה ,)1319 שהשחרתם?
העיניים הבוקעות מבעד החשכה הן באמת
משגעות, אבל אחרי הכל, בחורה מורכבת
לא רק מעיניים.
דויד ברמן, רמת־גן

בחליפה?

שתהא נעימה ללבוש, נוחה וקלה: שתשמור על צורתה ותשווה לך תמיד
הופעה הדורה. אתה מחפש חליפה מאריג עדין ורך — אבל בעת ובעונה
אחת אריג חזק וחסכוני, שאינו מתרחב ואינו מתכווץ בכביסה ועמיד בפני
קמטים. כל זאת בחליפה אחת — דקרון* 64 עם צמר — חליפה הניתנת
לכביסה בקלות וללבוש ללא גיהוץ, המעולה ביותר והמת אימה ביותר
לתנאי האקלים בארץ .״דקרון״ — 64 הרך ביותר מכל סיבי הפוליאסטר.

נערת־־שכוע ירון
.. .יופי של עיניים, אבל מה עם הנפש,
הפנים, מיספר הטלפון שלה?
חיים גור, רחובות
הנפש בסדר. הטלפון מקולקל. הפנים —
ראה תמונה.

שימור אכזיב

רציתי להודות לכם על הסיוע העצום
שנתתם לי במאבקי.
הודות לכם, ולנורטים רבים אתרים, הובאו
ענייני אכזיב לדיון בוועדה הבינמישרדית,
והוחלט שיש לשמור את הכפר ולתמוד ם־
מיפעלי.
אלי אביבי, אכזיב

זכות הקדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

התשלובת המופלאה של 4ל 55״דקרון״
עם 455 צמר היא תשובה לחיפושיך
וחזקה. טובה חליפה
אחר

למכירה בבל סניפי
תל־אביב
חיפה

ירושלים

* דקרון הוא הטס המסחרי הרשום לסיב חפוליאסטר של דו־פונט .״אורלון דקרון״ ו״דדפונט״ הם שמות מסחריים רשומים של חברת
דו־פונט. שימוש בלתי חוקי בשמות הנ״ל יגרור אחריו תבייבות משפטיות.

במדינור העם
סודס עקב
אפילו סרט הוליבודי לא יתאר מלחמה, בו
רוכב טור של אבירים ומשוריינים בחרבות
ועולה על האוייב, אחרי הפצצה מרובות
בתותחים כבדים. תהיה זאת תמונה אבסורדית
מדי.
אולם ממשלת־ישראל הולכת ומתקרבת לפיצול
אישיותה הבטחונית עד כי כל אבסורד
יהיה אפשרי. היא בעלת תפיסה, אשר, כמו
הסולם בחלומו של יעקוב, ראשה מרחף
בענני המחר, ורגליה עומדות איתן על אדמת
השלשום.
בימים הראשונים של חנוכה תשכ״ג בלט
מצב זה במיוחד. בעוד שבירושלים עדיין
סער הוויכוח סביב הפיתוח האטומי, היתד,
הממשלה מוכנה לחזור לשיטה המיושנת של
פעולות־התגמול, החזירה את המדינה תריסר
שנים אחורה.
עד הדונם הראשון. גלים־גלים של
מתיחות פשטו מן הגבול הצפוני, הציפו
את המדינה כולה. ריח של אבק־שריפה ריחף
באוויר. הממשלה חידשה את העבודה בחל״
קת־המריבה של תל־קציר, הכריזה כי תנחית
מכה צבאית על הסורים אם ינסו להפריע.
אזרחי המדינה ידעו, באינסטינקט שאינו
טועה לעולם, כי הפעם אין זה איום־סרק,
אלא החלטה נחושה. לסורים עצמם ניתנה
הבחירה אם להיענות להזמנה או לשתוק.
בסלע־המחלוקת שימשה תלקה של שני
דונם וחצי באיזור המפורז (העולם הזר,
.)1319 האם כדאי היה לפתוח למענה במלחמה,
להרתיח שוב את הגבול?
מצדיקי התגמול קבעו: לא גודל השטח
קובע. אם לא נהיה מוכנים להגן בכוח על
הדונם הראשון, ניאלץ להגן מחר על אלף
דונמים.
אילו היד. זה סיכסוך על ריבונות, היתד,
טענה זו מתקבלת על הדעת יותר. אולם
הפעם היה לסיכסוך אופי אחר לגמרי.
היה זה סיכסוך־אדמות מובהק, בו הסתמך
הצד הישראלי על קו שנקבע על־ידו, בעוד
הצד הסורי הסתמך על קו שנקבע על־ידי
ראש משקיפי או״ם. ספק אם סיכסוך מסוג
זד״ על שטח כזה, מצדיק שפיכת דם —
אם אין הדבר תלוי בשיקולים מסוג אחר לגמרי.
חשובה יותר היתד, טענה שניה של מצדי-
קי־התגמול. עיקרה: יכולנו לשתוק אילו
ירו הסורים רק על הטרקטורים. אבל הם
הפציצו גם את משקי הסביבה. אם נעבור
על התגרות זו בשתיקד״ פותחים אנו פתח
לפ־ייינ ת. בהגיון המיוחד של המציאות
המרחבית, היד, לטענה זו משקל.
אולם הוויכוח כולו היה עגום למדי. הוא
הוכיח כי במשך עשר שנים ארוכות לא
זזה ישראל אף צעד אחד קדימה, לקראת
שינוי המצב במרחב. כל מילה שנאמרה
השבוע יכלה להיאמר גם ב־ .1952 שום דבר
לא השתנה — לא המציאות, לא השיטות,
ואפילו לא הסגנון.
גבאלגב. אם לא השתנה מאומה
בתחתית הסולם, הרי חלו שינויים בראשו.
הוויכוח על הפיתוח האטומי בישראל עבר
ממליאת הכנסת לחוגים מצומצמים יותר,
עם מינוי ועדה בה משתתפות כל המפלגות
הציוניות. אך המאורעות האמיתיים, שישפיעו
על סוגיה זו, לא אירעו השבוע בודעדה
זו, אלא הרחק מעבר לגבולות ישראל,
במערב ובמזרח.
שני מאורעות עמדו ברומו של עולם:
החרפת הוויכוח בין ברית־המועצות וסין,
והתלקחות של ויכוח חדש בין ארצות-
הברית ובריטניה. לשני הוויכוחים היה מכנה
משותף: הפצצה האטומית.
למעשה עומדים ברגע זד, ג׳ון קנדי ו־ניקיטה
כרושצ׳וב ביחד (אם כי גב אל גב)
מול המדינית הקטנות של שני המחנות.
אחרי שהוכיחו בימי משבר־קובה כי
שניהם מוכנים לעשות את הכל כדי למנוע
מלחמה אטומית ביניהם, הם משתפים פעולה
כדי להחזיק את המונופול האטומי בידיהם
האחראיות, למנוע את התפשטות הנשק
האטומי בעולם, ואת מסירתו לידיים בלתי-
אחראיות של מדינות קטנות.
מה תהיה השפעת הגישה הזאת על המצב
הצבאי במרחב, ועל הפיתוח האטומי בישראל
ובארצות־ערב? אם אמנם תתגבש מגמה זו,
כפי שניראה השבוע, הרי תיביל בהכרח
לקראת המסקנה ההגיונית: ששיי הגדולים
ימנעו בכוח בעד כל מדינות המרחב, כולל
ישראל, לפתח את יכולתן האטומית אלא ב־מיסגרת
הצרה של צורכי־שלום, במובנו
המצומצם ביותר של המושג.
אם אמנם יקרה הדבר, יקום במרחב
מישטר של פירוז אטומי ופיקוח — כפי
שדרשו אותם החוגים אשר עוררו את זעמה

של ממשלת ישראל. מי שירצה למנוע זאת,
יצטרך להיות מוכן למאבק מדיני שעדיין
לא היד. בדוגמתו מאז קום המדינה — עם
כל הסיכון הכרוך בכך.
אפשרות זו היתה, גם השבוע, חשובי
לאין ערוך יותר מחלקת המריבה בתל־קציי.

כלנחריזם
ו אר ה חו ל דו ת
באחד החדרים של משרד־הדתות בירושלים,
ישב השבוע גבר בשנות העמידה.
ולראשו כיפה רקומה במלים ״ילד טוב*.
בהתאם לתפקידו במשרד היה עליו לעסוק
בעידוד הייצוא של תשמישי־קדושה. אבל
רחמים כלנתר היה נרגש וכעוס מבדי שיוכל
למפל במזוזות הקטנות ובשקיקי־העפר
של המקומות הקדושים, הנועדים לשיווק
בין יהודים תמימים בכל ארצות הפזורה.

שעה קלה לפני כן נתקל שוב רחמים
כלנתר ( )64 בשמו, כשהוא מתנוסס בכותרות
העיתונים. החדשות קישרו את שמו
עם מהפכת־החצר שבוצעה בעיריית באר־שבע
(ראה עמודים 7־ .)6הקשר הישיר היחידי
של כלנתר לבאר־שבע הצטמצם בכך,
שסמוך לשכונת הבוכרים בירושלים, בד.
הוא מתגורר, נמצא רחוב הנושא את שמה
של בירת הנגב. אבל שמו של רחמים
כלנתר נקשר בכל זאת, בצדק, לקנוניה שהעבירה
את חבר הקואליציה העירונית
בבאר־שבע, אברהם פליישר, לצידה של האופוזיציה
והשמיטה על־ידי כך את הרוב
מתחת למושבו של ראש העיר זאב זריזי.
כי הפיכה זו היתד, התפתחות ישירה של
מושג, אשר נוצר בג׳ונגל הפוליטי הישראלי.
ואשר עליו הוטבע שמו של הפקיד הירושלמי
— כלנתריזם.
הצלה בירושלים. תרומתו של כלנתר
למילון העסקנות הישראלית ניתנה לפני כחמש
שנים, כאשר עזב את הסיעה הדתית־לאומית,
שבשמה ניבחר למועצת עיריית
ירושלים, ועבר, ללא־אזהרה, אל הצד שכנגד.
היה זה כאשר החליטו חברירלסיעה
להביע אי־איכון בראש־העיר המפא׳־יי, גרשון
אגרון, על תמיכתו בהקמת בית־כנסת
רפורמי בבירה. הצבעה זו היתד, מסרקת
את הרוב של אגרון, משמיטה פתחתיו את
כסא ראש־העיר. כלנתר הציל את אגרון
ונתמנה לסגן ראש־העיר.
למעשה זה לא נמצאה, עד אז, הגדרה
בשפה העברית. אבל מאותו יום נוצר המושג
כלנתריזם.
מצוד כפתח־תקווה. הנכון הוא, כי
רחמים כלנתר לא היה הכלנתריסט הראשון
בישראל. קדם לו לפחות עסקן דתי אהד
ממפלגת פועלי־אגודת־ישראל:
שנים רבות ישב יוסף ספיר על כס ראש־העיר
פתח־תקווה. השלטון בעיריה היה בידי
הימין, ופתח־תקווה נחשבה לאחד ה־מיבצרים
של הציונים־הכלליים. במשך כל
אותן שנים היו הדתיים בפתח־תקווה בני-
בריתו של הימין. בקרב הסיעות הדתיות
בעיר אף שררה הדעה, כי העברת השלטון
בעיריה לשמאל פירושה הפקרת העיר,
שנוסדה על־ידי יהודים דתיים מירושלים,
לידיהם של ״כופרים־להכעים״.
אולם ברגע שהוברר למפא״י, כי אם רק
נציג דתי אחד יעבור לצידה, אפשר יהיה
לצרף גם את אם־המושבות לשורת העיריות
שהיא הספיקה לכבוש, החל החיזור אחרי
איש פועלי־אגודת־ישראל, ישראל אידלמן.
אידלמן, שהיה במשך שנים רבות מעין
מזכיר פרטי של הרב הראשי בפתח־תקוזה,
נרתם לתוכנית המפא״יית. אולם משנודע
הדבר בעיר, נפתח עליו לחץ מצד כל החוגים
הדתיים׳ כשבראשם עומד הרב הראשי
לפתח־תקוזה בכבודו ובעצמו. על
אידלמן הוטל מצור, ברגע שהרב הראשי
מפתח־תקוזה הזעיק לעזרתו מאות אברכי־ישיבה
מבני־ברק, בטענה כי עומדים להסגיר
את העיר לידי הכופרים. הבחורים התאספו
ליד ביתו של אידלמן, הודיעו כי לא
יתנו לו ללכת לישיבת־העיריה, שנועדה
לבחור בפנחס רשיש ממפא׳־י, במקומו של
ספיר.
אילם אידלמן הרזה וזרידהתנועה השחיל
את עצמו מבעד לחלון של הקומה השניה,
החליק לאורך צינור־הביוב — ומיהר ישר
לביתו של רשיש. בעיר הודבקו מודעות,
חתומות על־ידי כל גדולי־התורה, שאסרו
על אידלמן להרים ידו בעד רשיש. מפא״י
החלימה להשהות את הבהירה, אבל חששה
כי אידלמן יתחרט. לכן הוא הוחבא עד
(המשך בעמוד )6
העולם חזה 1320

הנדון

ל קציני צבא מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים.
כך, על כל פנים, טוענת הלצה ידועה.

יש ד1כמים־ח רוצים. יש חכמיס-עצלים. יש
טיפשים־חרוצים. יש טיפשים־עצלים.

את מי הייתם רוצים לראות ביחידה שלכם? כמובן, את
החכם־החרוץ. כי איש זה עושה הרבה, וכל מעשיו טובים.
זה קל. אך אם אין כזה? את מי תבקשו? את החכם־
העצל. אמנם, הוא לא יעשה הרבה, אך המעשה שיעשה,
יהיה עשוי טוב.
מי עומד במקום השלישי בסולם העדיפויות? הטיפש־העצל.
כל מעשיו מעשי־שטות. אך עצלותו תמעיט אותם.
אך אוי ליחידה הזוכה לקצין שהוא טיפש וחרוץ. זוהי
מזיגה קטלנית ממש. כי לא זה בלבד שכל פעולותיו הן
הרות־אסון, אלא שגם אינו יודע מנוח. הוא עמל מבוקר
עד ערב, ואין גבול לצרות שיצמחו לכם מיוזמתו השופעת.
איש כזה יכול לגמור את היחידה תוך זמן קצר.

אני תמיד נזכר בהלצה זו בשתובעים ממני
להגדיר את המונח ״ביצועיסט״.

כל המונחים שהמצאנו או שהפצנו בשנים האחרונות,
}•!ן אין אף אחד שהשתרש בציבור כמו זה. הוא קנה
לו אחיזה איתנה בתודעה הציבורית, בוויכוחי־הכנסת, במאמרי
העתונים. וזאת — למרות שמעולם לא הוגדר בבירור
ולא הוסבר עד תומו.
מדוע? תיתכן רק תשובה אחת: הציבור חש בצורך
במונח כזה. הוא מכיר את התופעה מתוך נסיונו. וכאשר
נמצא מושג קולע, הוא הוכנס מיד לשימוש יומיומי.
יתר על כן: המושג נידבק מיד לאנשים מסויימים. יש
המשתמשים בו רק לגבי קבוצה קטנה של אנשי־צמרת,
המרוכזים סביב אישיותו של האחד־בדורו. ויש הסבורים
כי הוא חל על מספר רב של אנשים, על מגמה פוליטית־חברתית
רחבה.

אלה גם אלה תמימי־דעים לגבי זהות הנציגים
העיקריים של הביצועיזם. אם תבקשו מהם
להזכיר שמות, יזכירו בלי היסוס את שמעון
פרם, משה דיין, טדי קולק.

מנגנוני־חושך וקשרי־סתר. מיבצע היסטורי, בו היה קשור
גורלם של עמים ומדינות, הוכן כמו שוד־בנק בשיקאגו.
התוצא,ת ידועות. ביום ג׳ בשבוע הכריע דויד בן־גוריון
כי ״יוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות
ישראל השלישית!״ ביום ד׳ סיפח בן־גוריון את שארם אל־שייך
למדינה והכריז כי ״שמו עכשיו מיפרץ שלמה!״
הכנסת החליטה, בהשראתו, כי המדינה משתרעת ״מדן
ועד יוטבת!״ כעבור 31 שעות ו־ 13 דקות הודיע דויד בן־
גוריון כי הוא ייסוג מכל השטחים שכבש צה״ל, כולל
רצועת־עזה.
יש המתנחמים בהסבר כי הודות למיבצע השתרר שקט
על הגבול המיצרי. זה נכון — אם שוכחים כי אי־השקט
על הגבול לפני המיבצע אורגן במידה רבה על־ידי הביצו־עיסטים
עצמם, כהכנה צבאית ונפשית לקראתו.
מה נשאר? זכות המעבר במיפרץ־אילת. זה נכון, וזה
חשוב. אך זהו הישג קטן, יחסית, שניתן היה להשיגו על-
ידי פעולה מחושבת בשיטות אחרות ובממדים אחרים.
אין יורים בתותחים על ארנבות. רובה־צייד יעיל יותר.
והפגז יקר מדי.

כי את מיבצע־סיני ניתן היה לבצע רק פעם
אחת. ופעם זו בוזבזה ללא צורך, ללא תועלת,
ללא מחשבה, בדי ״לחטוף שאנסה״.

ן* ידמה בי עתה אנו עדים לתופעה דומה מאד בשטח
^ הפיתוח־האטומי־לצורבי־שלום.
איש אינו חושב עד הסוף. איש אינו שוקל מה התועלת
ומה הסיכון. לא בפומבי, וגם לא בחוגים מצומצמים.
הביצועיסטים גילו כי ״יש אפשרות״ .וברגע שאפשר —
מי ישאל אם כדאי?
כך, כמו הנער בסיפור הידוע של אלף־לילה־ולילה,
מוציא הביצועיסט בהתלהבות רוננת את השד האטומי מן
הבקבוק המרחבי. ברגע שייצא מן הבקבוק, שוב לא יחזור
השד לתוכו לעולם.

מוטב היה לשקול היטב את מי ישרת,
וביצר -לפני שמוציאים את הפקק. אולם אין
זה טבעו של הביצועיסט.

מי שמכיר את שמו (הישן או החדש) של ראש המוסד
המרכזי לבטחון ומודיעין, יזכיר גם אותו.
מידגם אנושי זה, שהכל מסכימים עליו,׳ כבר מאפשר לנו
להעמיק את ההגדרה הבסיסית, לפרט כמה תכונות בסיסיות
של הביצועיסט המצוי.
1יין י
מה הן?

אפשר להביא דוגמות ללא סוף, מכל שטהי

^ ם מותר לנו לאמץ לעצמנו אימרה משל ישוע
\ £הנ צר תי, הרי יכולים אנו להשתמש בשיטה :״בפירותיהם
תכירו אותם!״ מתוך מעשי הביצועיסטים אפשר ללמוד
הרבה על אופיים.

החיים. הפיחות ופרשת סובלן, עסק-הביש של
פרשת־לבון והשחתת נוף הארץ, עגבניות
מאנימייקר ומכירת ״עוזים״ לכל דיכפין.

המעשה הגדול כיותר של הכיצועיסטים עד
בה היה מיבצע־סיני. ואמנם, מיבצע זה צופן
בחובו את כל תכונותיהם ושיטותיהם.
אינני ׳ מתכוון לקרבות. כי, אל נשכח זאת לרגע: לא
הביצועיסטים לחמו במידבר סיני, לא הם עלו על גדרי־התייל
של מוצבי רפיח, לא הם השתתפו באפוס של כובשי
טיראן. מיבצעים אלה בוצעו על־ידי חיילי צבא־העם, ובראשם
אנשי־המילואים.
אולם ייזום המיבצע, תיכנונו הבינלאומי, הנהלתו המדינית
— כל אלה היו מפעלם הבילעדי של הביצועיסטים, בהנהלת
דויד בן־גוריון (ואולי להיפך: מפעלו הבלעדי של דויד
בן־גוריון, בהנהלתם של הביצועיסטים) .לא העם, לא הכנסת,
לא הממשלה, לקחו חלק במיפעל זה.
אם כן, מה אנו יכולים ללמוד מן המיבצע על הביצו־עיסטים?

התכונה
העיקרית: איש לא ישב וחישב בנחת את
| 9הסיכויים. איש לא שקל מראש את כל המהלכים. איש
לא בירר ברצינות, תוך התייעצות עם בעלי־נסיון, מה תהיה
תגובתם של הרוסים, של האמריקאים, של ההמונים הערביים.
שהרי אילו נעשה הדבר, היה מתברר מראש כי הרעיון
הקוסם אינו אלא מיקסם־שוא ילדותי.
במקום המחשבה באה ההתלהבות של איש־המעשה. הנה
יש שאנסה! אפשר לעשות משהו! האמריקאים עסוקים
בבחירות. הרוסים עסוקים בהונגריה. הצרפתים והבריטים
רוצים לעזור. יש כסף. יש נשק.

משמע, הגישה לא היתה :״האס כדאי לעשות
את זה?״ אלא :״הנה, אפשר לעשות
את זה!״ המעשה הפך מטרה בפני עצמה.
כדאיותו או אי-כדאיותו חדלו להיות שיקולים
רלבנטיים.

ואכן, אילו היו הנחות־היסוד המדיניות נכונות, היה
הביצוע המדיני יכול להיחשב למזהיר. הכל נעשה בדרג של

הוא הדין לגבי שד הטלביזיה. כשם שהאטום יכול להרוס
פניה של ארץ, כן יכולה הטלביזיה להרוס את נשמתה.
כדאי היה להשוב על כך מראש, לשקול היטב את ה״אם״,
ואת ה״איך״ .אבל לביצועיסט אין זמן לחשוב. הוא חטף
שאנסה, בדמות הלורד רוטשילד — וכל השאר אינו חשוב.

אין גבול לחריצות הביצועיסטים.

ץ •,יטה דיין למד כי המיתקפה היא שיטת המיגננה
**/היעילה ביותר. על כן הצטדק, באחד מראיונותיו, באמרו
שהוא מעדיף להיות ביצועיסט מאשר ״מילוליסט״.
אני מניח שכוונתו, במונח זה, לציין אדם המרבה לדבר
והממעט בעשייה. ישנם כאלה. הם דומים לקצין השני של
ההלצה — החכם־העצל. אין הם יכולים להזיק — כי מעשיהם
(בהתאם להגדרה עצמה) אפסיים.

אולם עצם הניגוד כוזב. הכיצועיסט הוא אדם
העושה מבלי לח שוב. אם רוצה מי ש הו למצוא
ליקוי הפור, הרי זה האדם החושב ואינו עושה.
זה גם ליקוי -אך בוודאי פחות מסוכן מן
הראשון.
מתקבל הרושם כי הביצועיזם, כאידיאולוגיה, הוא מעין
גלותיות הפוכה. בגלות יצא שמם של היהודים לרעה, בכך
שהם אנשי־מחשבה גרידא, ואין מסוגלים לבצע דבר. אין
פלא שאדם מגטו פלונסק, שמרד כל חייו בהווי זה, מקיף
עצמו ביהודים חדשים, המסוגלים לבצע כל דבר, אך אינם
מסוגלים לחשוב.
אולם הביצוע כשלעצמו אינו ערך בפני עצמו. חשוב מ ה
הוא מבצע. אם הוא מבצע תוכנית טובה ושקולה, נועזת
אך מחושבת, המבוססת על הנחות מחשבתיות נכונות —
הרי הוא ראוי לשבח. אם הוא מבצע תוכנית קלוקלת, ללא
מחשבה וחישוב, הריהו קלוקל.

זהו ההבדל בין רעש הקטר, המתקדם על
פסיו לקראת מטרה בדורה, לבין רעש חריקת
הדלת, המסתובבת על צירים חלודים, מטרידה
את מנוחת הבל מבלי להועיל מאומה. המדינאי מחשבותיו
בין מחשב
תוחם את

הרצוי הוא זה היודע לחשוב ולבצע, לכלכל את
ואת מעשיו בתבונה. אצלו אין כל קו מפריד
ומעש — הם מתמזגים יחד בשלמות אחת, כשזה
זה וזה מדרבן את זה.

מ און

באלה היו גדולי ההיסטוריה -משה רבנו
ויוליום קיסר, מוחמר וביסמארק, ליגקולן ולגין.

ך זכרנו את ״היהודים החדשים, המסוגלים לבצע כל
ן ן דבר״ .זוהי הנחה. אך האם זאת גם אמת?

כשאני שומע את הביצועיסטים מפליגים
בשבח הביצוע, עולה בי חשד סתום. האוהבים
אינם מרבים לדבר על אהבה, הלוחמים אינם
מרבים לדבר על גבורה. האם הביצועיסטים
מצטיינים כל בך בביצוע?
הביצועיסט מס , 1 .שמעון פרם, הוא אמן הפרסומת.
מי לא שמע שהוא מבצע מזהיר. אך למר פרם יש גם
מכשיר שני — הצנזורה. אין שמץ של אפשרות למתוח
ביקורת כלשהי על מעשיו באיזה שטח שהוא. ובתנאים
אלה — קל מאד להיות איש־ביצוע מזהיר.
האם מר פרס הוא מבצע מוכשר או חסר־כשרון, מצטיין
או כושל ללא תקנה? התשובה היחידה היא: איש אינו
יודע. בהעדר ביקורת, כלל לא תיתכן קביעה.
לעומת זאת תיתכן קביעה לגבי ביצועיסט שני, שגם
הוא הבריק כל עוד שהה בממלכה הקסומה של הבטחון.
אך ברגע שיצא משם והתנחל במשרד־החקלאות, נתגלה
הביצועיסט כאיש־ביצוע מפוקפק. תוך כמה שנים הרס
לחלוטין את הצודת של המשרד, מבלי לבנות צוזת חדש.
קווי־פעולה נקבעים היום ומתבטלים מחר, מוסדות מוקמים
ומתחסלים חליפות, במשרד קיימת ריאורגנזציה ניצחית.
ומר קולק במשרדו? ומר ספיר? מה עם קריות־הפלדה
ומפעלי הטכסטיל? מה כשרון־הביצוע הטמון במסירת
מיליארדים מרכוש־האומה לרוטשילדים ולוולפסונים, לטפי־לים
זרים ומקומיים, החל בצינורות־נפט וכלה בהלוואות־פיתוח?
עוד
לא ראינו אף ביצועיסט אחד פועל באופן עצמאי,
ללא שימשייתו המגינה של אבי־הביצועיסטים — ,שאינו
ביצועיסט בעצמו. בהעדר שימשייה זו, הם עלולים להצטמק
באור השמש.

היטאלה היא רק: מה יותר גרוע, ביצועיסט
מוכשר או בדתי־מובשר ץ

אודי אבניי

במדינה
(המשך מעמוד )4
לשעת הכושר במשק גבעת־השלושה, בקיר״
בת העיר.
בני הישיבות סרקו את הארץ כולה ולא
מצאוהו. כשנרגעו הרוחות חזר אידלמן
במפתיע ואפשר את בחירת רשיש כראש
העיר.
מאז מובטחת לו כהונת סגן־ראש־העיר
במשכורת מכובדת, פרט לשלטון כמעט״
מוחלט בוועדה לחלוקת רשיונות לקיוסקים
ובכמה ועדות בעלות־השפעה אחרות. זאת
— פרט לטובת־הנאה שהוענקה למרכז מפלגתו,
פועלי אגודת־ישראל.
קוניאק בתל־אנגיב. בעקבותיהם של
אידלמן וכלנתר הלך גם עסקן דתי שלישי:
נציגה של אגודת־ישראל במועצת עירית
תל־אביב, הרב יהודה אברמוביץ. כל עוד
לא נזקק חיים לבנון, איש הצ״כ, לקולו
המכריע של הדתי אדום־הזקן, והרוב שלו
היה מובטח בלאו־הכי, היה אברמוביץ שותף
לקואליציה השלטת. כל אותו זמן היה
אכול קינאה כלפי חברו, איש המפד״ל אברהם
בויאר, שהיה סגן־ראש־העיר בשכר.
לאחר הבחירות האחרונות, ב־ 959ז, מיהר
אברמוביץ לסכם את התוצאות. הסיכום היה
קל ובהיר: הוא הוכיח כי מפא״י תוכל להוציא
את הציונים־ר,כלליים׳ מהנהלת עיריית
תל־אביב, אם רק יעבור אליה נציג אחד
של הקואליציה היוצאת. הוא החליט לפעול
בטרם יקדימנו אחר. בשעות הצהרים השתתף
בהתייעצות הקואליציה שכונסה על־ידי
ראש העיר חיים לבנון; בערב הרים
אברמוביץ כוסית של קוניאק מול הכוסית
שהרים מזכיר מפא״י במחוז תל־אביב, ח׳׳כ
יונה כסה. את הקוניאק מזג לכוסיות בנימין
מינץ המנוח, בחדר־עבודתו.
הוחלט לשמור על המיבצע בסודיות. כי
מרדכי נמיר לא רצה לעלות על כס ראשות
העיר של תל־אביב באמצעות סולם כלנת־ריסטי.
בגלוי הוסיפה מפא״י לנהל משא־ומתן
עם הפרוגרסיבים ועם הפועל המזרחי.
אולם כאשר העמידו הללו תנאים קשים,
נשלף נגדם הסכם־הקוניאק עם אברמוביץ.
העמדות של שתי המפלגות, שנראו תחילה
איתנות, התפוררו בן־רגע. אברהם בויאר
מיהר לבית אברמוביץ, התחנן לפניו שיצור
קשר בינו לבין מפא״י. בהזדמנות זו הציג
עצמו אברמוביץ בפניו כמיועד לתפקיד סגן
ראש עיריית תל־אביב. הוא מוסיף לכהן בתפקיד
זה עד היום, אם כי מעמדו הוחלש,
מאז הצטרפו הליבראלים לקואליציה העירונית
והפחיתו את ערך קולו של אברמוביץ.
מכירה מכית־שאן עד עכו. מה שעשת
אברמוביץ האגודאי בתל־אביב, עשה
ראובן רביע, נציג עדת הבבלים, במועצת
עיריית ירושלים. רביע עמד להופיע כמועמד
ריאלי ברשימת הדתיים־לאומיים. רק מטע-
מים טכסיסיים, כדי למשוך קולות, הופיע
ברשימה עצמאית, שכל הוצאותיה מומנו
על־ידי המפד״ל. נקבע הסכם, כתוב וחתום,
כי מיד לאחר הבחירות יצטרף רביע לסיעת
המפד״ל בעיריה.
אך בעוד הדתיים־הלאומיים עומדים במערכה
של משא־ומתן קשה עם מרדכי איש־שלום
המפא״יי, על הרכבת ההנהלה הקואליציונית
של עיריית ירושלים, הצליח איש־שלום
להבטיח רוב לעצמו באמצעות קולו
הבודד של ראובן רביע. לעדת־הבבלים ניתנו
הבטחות בשפע, ורביע שכח תוכנו של ההסכם
שבינו לבין מממניו הדתיים. גם הפעם
נאלצו הדתיים־לאומיים להימכר בזיל הזול,
לאחר שהתברר כי קולותיהם שוב אינם
מהווים לשון־המאזניים לבחירת ראש־עיר
של מפא״י.
היו עוד מקרים של כלנתריזם במקומות
שונים בארץ: בית־שאן׳ כפר ירוחם, אופקים
ועכו. אך דבר אחד ברור: אין ד,כלנ־תריזם
תופעה המאפיינת דווקא את עסקני
ישראל השניה. להיפך: המיקרים הבולטים
והחמורים ביותר של תופעה זו היו דווקא
נחלת עסקנים ותיקים ומנוסים, שאמצעי
הפיתוי כלפיהם אינם כה קלים כמו כלפי
עולה חדש ובלתי־מסודר.
קו אופייני נוסף: זכות־היוצרים לכלג־תריזם
— החל באידלמן וכלה בפליישר,
שייכת עד כה רק לעסקנים חובשי־כיפות.
כמעט בכל מיקרה של כלנתריזם היו מעורבים
אלמנטים דתיים, בצורת שבועות וחרמות,
שהיוד חלק בלתי־נפרד מהרפרטואר.
איש־רוח דתי, שנתבקש השבוע להגיב
על עובדה זו, אמר :״כלל עתיק הוא —
,לא עכברא גנבי, אלא הורא גנבי׳; גם כאן
האשמה תלויה יותר בקונה מאשר בנמכ־רים.״
הקונה,
בכל מיקרי הכלנתריזם ער היום:
מפא״י, שאיננה מסוגלת להשלים עם היותה
אופוזיציה בשום מקום.

אנאטומיה של קנוניה מפלגתית ־ מפי האיש שביצע אותה בעיריית באר־ שבע

פנית למפא״י
ף סיפור מתחיל ביומה הראשון של
! !הקואליציה של מר זריזי. נציגי המפלגות
האחרות — מפ״ם, חרות והדתיים־
לאומיים — כבר הספיקו לחתום על ההסכם
להפלת השלטון של מפא״י. אבל אני לא
רציתי לחתום. אמרתי שכל העסק הזה לא
מוצא חן בעיני. אני מכיר את מר זריזי —
הוא יהודי נחמד, שקט, מאוד מנומס. אבל
זה לא מספיק בשביל לנהל עיר, שצריכה
להתפתח תוך עשר שנים, עד שתהיה העיר
השלישית במדינה.
טוביהו הוכיח את עצמו. הוא ידע להפוך
כפר ערבי קטן לעיר גדולה. לכן לא
רציתי להצטרף לקואליציה נגדו. אבל המפלגה
לחצר, עלי. אמרו לי שיש שיקולים
כל־ארציים. שצריכים להוכיח שאפשר לה״

הדתית, וגם את ראשות חברת־הפיתוח.
מפ״ם טענה שהוסכם רק על המועצה הדתית,
וכי על החברה לפיתוח יש עוד לדבר,
ולכן הם רוצים מועמד משלהם. עד היום
לא הגיעו לעמק השווה, ואין מנהל לחברה
החשובה הזו.
החלק הראשון של ההסכם הסודי יצא
לפועל. מזכיר המפד״ל בבאר־שבע מונה כראש
המועצה הדתית. הוא ניגש להפוך את
המועצה הדתית, על כל התקציבים והמיש־רות
שלה, לסניף של מפלגתו. בעצם, אני
כאיש דתי, הייתי צריך לשמוח שהתפקיד
הזה נמסר לידי איש דתי. מה איכפת לי
אם זה דודקא מתוך הסכם עם מפלגה
שמאלית, אנטי-קלריקליתי
אבל זה לא היה מעשה לטובת הדת.

תי לאשר. אבל אמרו לי: אם לא אחתום —
זה יביא לפירוק הקואליציה. והמפלגה שלי
לא רצתה שהקואליציה תתפרק .״הרבה יותר
חשוב מד, שנעשה באופן כל־ארצי,״
אמרו לי בתל־אביב׳ ״מכל הדברים הקטנים
בבאר־שבע.״ אז חתמתי, בניגוד למצפוני.
אגב, ראש העיר עצמו אמר לי יותר מפעם
אחת :״פליישר, אם אתה רוצה איזה
מיגרש — אל תתבייש. בחר לך מיגרש
שמעניין אותך.״
עכשיו אומרים שקיבלתי שלמונים. שמעתי
שבעיר מדברים על 50 או 60 אלף לירות.
אני רוצה לומר לכם, אילו באמת
רציתי לעשות כסף, הייתי דואג לעצמי
לכמה מיגרשים, וזה היה מכניס לי רבבות
לירות. כי העיר מתפתחת, והמחירים עולים
כל הזמן. דונם אדמה, במקום טוב בעיר
החדשה, שודר 30 ,אלף לירות בקלות. אם
יש המלצה מהעיריה, אפשר לקנות בזול.
את המלצת העיריה נותנים לפי שיקולים
לעצם העיניין. גם רושמים כל החלטה בפרוטוקול,
שלא יהיו בעיות. בקואליציה
של מר טוביהו, בין 1959ל־ ,1961 הייתי
יושב־ראש ועדת המיגרשים, וניהלתי פרוטוקול
מלא. מה היה קודם? אני מניח שהיה
פרוטוקול. בוודאי, גם מר טוביהו חילק
אדמות. אני לא יודע למי. לא הייתי אז
חבר הוועדה. אני בטוח שהיו פרוטוקולים.
אני בעצמי לא ראיתי אותם. לא התעניינתי
א-ם יש. אבל אני מניח שהיו.

ך*יתה ערד איזה שערוריה שפגעה בי.
) 1זאת היתד, שערוריית המיגרשים. בעיריה
יש ועדת מיגרשים, מורכבת מזריזי, שמואל
פרנקל מהמפד״ל, ואני. העיריה עצמה אינה
מוכרת מיגרשים. מיגרשים פרטיים בבאר־שבע
— אין. הם כולם של מקרקעי־ישראל.
מי שרצה מיגרש — בשביל מיפעל, או
שיכון, או בית — היה פונה לעיריה, וזו
היתד, מחליטה אם להמליץ בפני מקרקעי־ישראל
על מכירת הקרקע או לא.
והנה, היו שני מקרים שדווקא חברי הנהלת
העיריה ביקשו מיגרשים. אני לא רצי
סוחר
-אחר־ק־ עסקן

אברה פרי־שר
קים קואליציה בלי מפא״י. איימו שאם לא
אחתום על ההסכם — ישמיצו אותי ככלג־תריסט!
בסוף
לא היתד, לי ברירה. נכנעתי. ממש
הייתי אנוס. עשר דקות בלבד לפני ישיבת״
ההדחה — חתמתי.
התנחמתי בכך, שהמפלגה הבטיחה לנו
הדרכה וייעוץ, כדי שהקואליציה הזאת תשתלט
על העניינים. חשבתי, למשל, שחיים
לבנון, שהיה ראש עיריית תל־אביב, יבוא
וידריך אותנו איך לנהל עיר. כי זריזי אין
לו ידע כזה. אבל זה לא יצא לפועל.
הבטיחו לי גם, שיהיה חבר־כנסת צמוד,
שיטפל בבעיות השוטפות שלנו. ככה זה
נהוג בכל מפלגה׳ שחבר־כנסת אחד מוצמד
לאזור מסויים. הבטיחו לי שבשבילנו —
יהיה משה קול. אבל הוא כל הזמן היה
מצונן, או שלא הרגיש טוב — ולא הופיע.
לומר את האמת: הרגשתי כמו חייל ש־מפקדיו
נתנו לו רובה והכניסו אותו למיש־לט,
אמרו לו: סמוך עלינו, אנחנו לצידך —
והפקירו אותו.

זאת היתד, קנוניה של שמור לי ואשמור
לך. בראש וראשונה הלכו פה למצוא הסדר
ליהודי מסויים׳ שיקבל משכורת של סגן־
ראש־עיר, פלוס עשרים אחוז — ויעבוד
הרבה פחות. כל דאגת המפד״ל היתד, לאנשי
שלומם.

חלוקת חמיגדשיס

ף וסן ז לזה, היו כל מיני בעיות קטנות
^שהטרידו אומי. הייתי סגן־ראש־העיר
ללא־שכר. אבל יותר מחמישים אחוז של
הזמן שלי היה הולך על ענייני העיריה.
החזקתי את תיק הרשיונות, התברואה דה־נקיון,
ואנשים היו באים לפעמים אלי הביתה
ב־ 11 בלילה.
יש לי חנות רהיטים, ואני חייב לדאוג
לפרנסתי. החלטתי שאני לא רוצה ולא
יכול לתת מזמני ללא תמורה. כי לא היתד,

מנצלים את הדת
ץ ה עדיין לא היה הכל. גיליתי שבין
ן השותפים שלי לקואליציה החדשה היו
קיימים הסכמים סודיים, שאני לא ידעתי
עליהם בכלל. שאלתי את זריזי איך זה
מעלימים משותף סודות, ועושים הסכמים
מאחורי גבו? אז הוא ענה לי, שאני לא
ידעתי על ההסכמים האלה כי הצטרפתי
להסכם רק ברגע האחרון, אחרי שהם כבר
גמרו את הכל.
מה היו ההסכמים הסודיים? הם נגעו
לשני מוסדות חשובים מאוד בעיר, שכל
אחד מהם חולש על תקציב עצום, על אנשים,
מישרות וכספים. האחד הוא המועצה
הדתית, הממונה על דברים כמו השגחה על
כשרות, חברא־קדישא, מינוי רבנים, שוחטים
וכל מיני דברים כאלה. המוסד השני
הוא החברה לפיתוח באר־שבע.
זאת חברה השייכת לעיריה, והיא צריכה
לבצע הרבה תוכניות פיתוח חשובות מאוד.
לחברה הזאת יש רכוש עצום, כי במיבצע־סיני,
כאשר כבשנו את עזה, מצאנו שם את
ספרי הטאבו של באר־שבע מימי המנדט.
מה שהיה שייך לאנשים פרטיים, לקח מיג־הל־מקרקעי־המדינה.
אבל מה שהיה שייך
לעיריית באר־שבע הערבית — העבירו ל־עיריה
החדשה. זה רכוש גדול מאוד, הנותן
הרבה אפשרויות לפיתוח העיר.
ההסכם הסודי, בין מפ״ם למפד״ל, היה
פשוט מאוד על חלוקת השלל הזה, כמו
שאומרים. כשהתפרקה הקואליציה של טוב־יהו,
נאלץ מנהל ,1חברה־לפיתוח להתפטר.
הניהול נמסר לידי ממלא־מקום זמני, עד
שיתמנה מנהל חדש. והנה, באחת מישיבות
מועצת העיריה, שאלו נציגי מפא״י ואחדות-
העבודה מה יהיה עם החברה הזאת. מפ״ם
הודיעה שיש לה מועמד משלה, והיא תביא
אותו בקרוב לאישור הנהלת העיריה. אז
קרא טוביה,ו :״איזה מועמד יכול להיות
לכם? הרי יש לכם הסכם סודי עם הדתיים
שהם מקבלים את ראשות החברה!״
התחילו צעקות וסקנדלים, ומתוך זה נודע
לי על ההסכם הסודי. לדברי הדתיים, הבטיחה
להם מפ״ם גם את ראשות המועצה־

פליישו בביתו

אחרי שחתם על ההסכם עם מרנז מפא״י. הוא נראה
מרוצה מאד מעצמו ובטוח שצעדו היה נכון. במשך כמה
ימים הפקידה המשטרה שמירה על פליישר ועל ביתו, לאחר שהתלונן כי אנשים איימו עליו.

ער הכסא
בחוליה החלשה ביותר: סוחר הרהיטים אברהם פליישר.
פליישר הצדיק את מעשהו בהטחת האשמות נגד הקואליציה.
בעיקר התרכז על מכירת מיגרשים לשני חברי
המועצה (ראה סיפורו האישי) .חברי הקואליציה השיבו כי
הובר היה כשר לחלוטין, וכי מבקר המדינה עצמו לא מצא
בו כל פגם. אדרבא, טענו, כל כעסו של פליישר התפרץ
מפני שהוא עצמו לא יכול היה להשיג מיגרש לספסרות —
על אף שביקש זאת מראש־העיר.
כך או אחרת, מציעים זריזי וחבריו הכרעה פשוטה :
שייערכו בחירות חדשות לעיריה — ומיד .״ואז יחליטו
אזרחי העיר מי הם רוצים!״ הצעה חסרת־סיכוי, שלא היה
בכוחה למנוע את שיבתו של דויד טוביהו אל כיסא ראש
העיר, ולצידו אברהם פליישר, כסגן בשכר.

זהו כפאו של ראש עיריית באר־שבע. כיום יושב עליו
זאב זריזי, איש מפ״ם הצעיר. כל הסיכויים הם׳ כי בעוד
ימים ספורים ישב עליו דויד טוביהו, איש מפא״י. וזאת
הודות לעסקן קטן בשם אברהם פליישר. כאשר נשאל
טוביהו מה דעתו על העיסקה עם פליישר, שזכה לכינוי
״כלנתר מבאר־שבע״ ,השיב :״נפשי סלדה מן המעשה.״
יתכן כי אמנם סלדה נפשו של טוביהו — אבל הוא עשה
כל שביכולתו לבצע את העיסקה המעוררת־סלידה. דובר
א-מנם על חלקו של איש העסקים האפלים של מפא״י
בבאר־שבע, איש מנמון־ההושך לשעבר בשם יעקב חלם־ן,
ברכישת פליישר. אך האיש שניצח על הפעולה כולה היה
דויד טוביהו. הוא גם האיש שחתם, יחד עם בא־כוח מרכז
מפא״י, על ההסכם הרשמי עם פליישר.

כסא ראש-העיר

זריזי
לי שום טובת־הנאה. לא במיגרשים ולא
בשום צורה אחרת. ראיתי שבקואליציה הזאת
כל אחד דואג לעצמו וזה עניין של
חאם. אז העליתי שתי הצעות: או שאהיה
סגן בשכר מלא, או שאדע שאני סוחר —
ועסקן ציבורי אהיה רק בשעות הפנאי שלי,
אחרי סגירת החנות. זה לא היה חם־ושלום
אולטימטום. אבל היות וזד, לא נתקבל, התחלתי
בזמן האחרון באמת לא לעבוד ולהתמסר
לענייני העיריה.
הייתי ממורמר והודעתי לחברי בסניף המפלגה,
וגם למזכירות־ בתל־אביב, שאני
רוצה לעבור לקואליציה אחרת. אבל נתקבלתי
באוזניים אטומות.
שואלים אותי מתי התקיים המגע הראשון
שלי עם מרכז מפא״י. ובכן, זה התחיל
למחרת ההצבעה שהדיחה את טוביהו
והביאה את זריזי במקומו. כל אחד ידע
שהשידוך החדש לא מצא חן בעיני. מיד
אחרי ההצבעה באו אלי ראשי מפא״י ב־עיריה
ושאלו אותי ישר מה האפשרות שאחזור
אליהם. עניתי שכל זמן שמפא״י
מסוכסכת בתוך עצמה, וטוביהו אינו יכול
להסתדר עם חכם, אין כל טעם לדון על זה.
״קודם תטהרו את עצמכם מנגע הבית,״
עניתי להם .״אם תבואו ותגידו: השלמנו
בינינו — אבין שאתם בעלי כוח להרכיב
קואליציה ממשית, ואשמח לעשות הבל כדי
להצטרף אליכם.״
ניסיתי לשנות בכל זאת את המצב. זה
היה בעיקר כדי להוציא מידי המפד״ל את
המונופול שלה לסחטנות. העליתי את ההצעה
שנרחיב את הקואליציה, ואז לא
תהיה בידי המפד״ל אפשרות לסחוט ולספי
סר. פשוט כדי שיהיה טריז בפני השחיתות
ואי־ר,מוסריות.
באתי אישית בדברים עם חכם ואלבז.
אלה הם שני חברי המועצה מטעם מפא״י.
יזמתי פגישות אחדות בינם לבין יתיר שותפי
הקואליציה. הכוונה היתד, שהם יצטרפו
לקואליציה — זאת אומרת יפרשו ממפא״י.
לחכם הובטחה סגנות בשכר, כמו שהיתר,
לו בימי טוביהו. זה עניין של איזה 800
ל״י לחודש. לאלבז הובטחה פרנסה אחרת.
הוא טען שאם יעשה את הצעד, יאבד את
עבודתו בסולל־בונה. סוף־סוף הוא יהודי
בעל משפחה.
אבל המפו״ל לא הסכימה. כי הרחבת הקואליציה
בצורר, זו לא היתה משאירה לה

כי טוביהו פשוט לא יכול היה לסבול יותר את הישיבה
על כסא אחר, פרט לכסא ראש העיר. הגבר כסוף־השיער
מתייחם אל באר־שבע כאל אחוזה בלעדית שלה אשר רק
ה א• יכול לנהל אותה, לפתח אותה, לשלוט עליה. במשך
שנות כהונתו עשה זאת ביד הקשה של מנהל־עבודה רודני,
מבלי להתחשב ברגשותיו של איש. כאשר קמו לו מתחרים
מבני עדות־המזדח, בקרב מפלגתו שלו, ביזה אותם ורכש
את שינאתם — עד כי שינאה זו הביאה לחיסול שלטון
מפאי׳י בעירייה והקמת קואליציה אנטי־מפא״יית׳ של מפ״ם,
הרות, המפד״ל, ונציג הליבראלים פליישר.
מפא״י היתד, משוכנעת, כי הנהלת העיריה החדשה לא
תשתלט על העניינים ותתפורר במהרה. אנשיה במנגנון
העירוני אף חיבלו לא במעט במאמצי זריזי ושותפיו.
כיום טוענת מפא״י, כי במשך 13 חודשי קיומה של
הקואליציה הנוכחית קפאה באר־שבע על שמריה ולא
הוקם בה אפילו מיפעל חדש אחד. ואילו אנשי זריזי
משיבים, כי העיר נמצאת במצב כספי הרבה יותר טוב,
כי נסללו כבישים ונבנו שיכ נים לרוב. אשר למיפעלים
חדשים — הרי גם בשנתיים האחרונות של כהונת טוביהו
לא הוקם אף מיפעל חדש בעיר,
כאשר התבהר למפא״י כי הקואליציה של זריזי לא
תתמוטט מאליה, גמרה אומר לחסלה בדרך היחידה שנותרה
לה: על־ידי קניית אחד מחברי הקואליציה. הם בחרו
כוח לסחיטה. ראיתי שלא יהיה פיתרון
אלא להחליף את הקואליציה כולה.

פנישה במרכז מפא״י
ויחודששעבר מלאה שנה לקואליציית
^ זריזי. הוחלט לערוך איזה מסיבה חגיגית
לכבוד זה. נסענו כולנו לבניין הקסטל,
מרכז המפד״ל, שם נחתם בשעתו ההסכם,
כדי שנחגוג באותו האולם ועל אותם
כסאות. שואלים אותי עכשיו :״איך זה, רק
לפני שלושה שבועות השתתפת במסיבה
חגיגית ושתקת — ופתאום החלפת את
עורך?״
ובכן, לא נכון ששתקתי. אומנם היתה
המסיבה צריכה להיות חגיגית. אבל נציגי
מרכז מפ״ם תקפו את נציגי המפד״ל, ותבעו
מהם שיקיימו את ההסכמים. אם כך,
החלטתי גם אני לדבר תכלית. אמרתי שיש
צורך להרחיב את הקואליציה, כדי לשים
קץ לוויכוחים. סיפרתי שראש העיר חי בפחד
מתמיד ושהוא מטלפן אלי מספר פעמים
בשבוע — לפעמים באחת בלילה —
כדי לשאול אותי :״פליישר, זר, נכון שחתמת?״
אמרתי
:״נשמע מה בפי נציגי המפד״ל.״
הם דחו את ההצעה בכל תוקף. פשוט
פחדו לאבד את קלף הסחיטה שבידם. או
ראיתי שעלי לקחת את היוזמה לידיים. התקשרתי
עם נציגי מפא״י.
בעצם, לא היה דבר חדש בזה שהתקשרתי
איתם. היה בינינו מגע יומיומי. כל פעם
היו מטלפנים ושואלים :״נו, פליישר, יש
חדש? אתה עוד מוכן להצטרף אלינו?״
למחרת המסיבה בקסטל נפגשתי עם
ראשי מפא״י בבאר־שבע. הצעתי טיוטה של
הסכם, לפיו אהיה מוכן להצטרף אליהם.
דובר על חלוקת תפקידים ועל מעמדי בקואליציה
החדשה.
בשבוע שעבר הוזמנתי למרכז מפא״י ב־תל־אביב.
שם הסבירו לי שהמפד״ל עומדת
לחתום על הסכם עם מפא״י, אבל בגלל
שהם מעריכים אותי, הם נותנים לי הזדמנות
לחתום הראשון.
לאור הנסיון שהיד, לי עם סניף המפלגה
שלי ועם המרכז׳ ידעתי שאני צריך לפעול
במהירות. עשיתי קפיצה נחשונית וסמכתי

על כך שהמפלגה שלי תברך על המוגמר.

סכין ב;ב או בצזעות

א לקח הרבה זמן להגיע לידי הסכם.
/כי למעשה כבר ישבתי הרבה פעמים
עם נציגי מפא״י והבהרתי את הדברים שהייתי
מעוניין בהם. ככה שהיו צריכים רק
ללטש את ההסכם ולחתום. מצד מפא״י
חתמו טוביה,ו ושרגא נצר, וההסכם נמצא
בכיסי (ראה תמונת שער).
חשבתי שזה כבר האפי־אנד. הצעתי שנעשה,
לחיים,׳ לכבוד ההסכם החדש, וגם
לאכול משהו. היות ואני אדם דתי, ולא
אוכל בכל מקום, צץ בי רעיון שרצוי לעשות
את הדבר באותו מקום איפה שהתחתנתי.
היות והצלחתי בחתונתי ובחיי־המשפחה
שלי — נלך לאותו מקום ונצליח
בקואליציה. ראיתי בזה סמל.
אחרי ארוחת־הערב טלפנתי לאשתי שאני
חוזר הביתה. אחר־כך ראיתי לחובתי
להודיע גם למזכיר המפלגה בבאר־שבע.
טילפנתי גם למרכז המפלגה ואמרתי להם
שחתמתי על הסכם עם מפא״י. יושב־ראש
הוועדה המוניציפאלית, רפאל הצבי, הודיע
לי שעלי לבוא מיד למרכז, לשם בירור.
עניתי שאני עייף מכל המתיחות של היום,
ולכן ביקשתי לדחות את הבירור עד למחרת
בבוקר. התחייבתי ללון בתל־אביב, ולהתייצב
במרכז המפלגה לפני הצהרים, אם
כי רק פעמיים־שלוש לנתי בתל־אביב, מאז
החתונה שלי.
הצבי לחץ עלי, אבל סירבתי, מפני שלא
הרגשתי טוב. טילפנתי הביתה, והודעתי
לאשתי שאשאר ללון אצל אחותי, ואחזור
לבאר־שבע רק למחרת.
בבוקר קמתי, והתכוונתי ללכת למרכז המפלגה.
חשבתי שאסביר את עמדתי ואקבל
גיבוי. בדרך קניתי את הבוקר וידיעות אחרונות
נדהמתי לקרוא הודעה מפי דובר
המפלגה :״נציגנו בבאר־שבע נקנה על־ידי
מפא״י בכסף רב.״ השמיצו אותי ככלנת־ריסט,
בוגד, אוהב־שלמונים. ראיתי שאין
יותר טעם ללכת למרכז.
והנה, בא זמן שידור החדשות. ומה
שמעתי? שנעלמתי ומחפשים אותי. מיהרתי
לטלפן לאשתי, כדי להרגיע אותה, ולומר
לה שלא חטפו אותי ולא הסתתרתי, ושאני
עומד לחזור מיד הביתה. אבל אשתי

טוביהו

אמרה לי לחכות קצת. היא סיפרה לי שבאו
שני אנשים לאבי, לחצו עליו שיגלה איפה
אני מתחבא — ואם לא אחזור בי, ידאגו
לכך שיטפלו בי בריונים: יתקעו לי סכין
בגב, או בצלעות — משהו כזה.
קרה משהו מעניין מאוד. בעתונים נאמר,
שברגע שאשתי רצתה להעביר את השיחה
למזכיר סניף המפלגה הליבראלית בבאר־שבע
— נותקה השיחה. אני רוצה לדעת:
מאיפה ידעו? מאיפה ידע מזכיר הסניף שאני
מדבר עם אשתי וביקש לקבל את השיחה?
כדאי לברר אם לא היתד, להם
האזנה! מאיפה דיברתי? סתם, מאיזה מקום.
מקום ציבורי. לא זוכר בדיוק. כן, תא־טלפון
ציבורי. ובכלל — לא היתה שום
הפסקה. גמרתי את השיחה, אמרתי לילה
טוב לאשתי, וסגרתי את הטלפון.

זה המחיר

ך עכשיו משהו בתשובה לכל אלה הו
מאשימים אותי שמכרתי את עצמי תמורת
בצע. הנה ההסכם שלי עם מפא״י. כתוב

• מר אברהם פליישר יצטרף לקואליציה
בראשות מפא״י. לצורך זד, יחתום על
מכתב להדחת ראש־העיר הנוכחי ויצביע
בעד מועמד מפא״י לראשות העיר.
• מר אברהם פליישר ייבחר כאחד מ־סגני
ראש־העיר. סגנים נוספים ייבחרו לפי
הצעת סיעת מפא״י, ומר פליישר מתחייב
להצביע עבורם.
• מר אברהם פליישר ייבחר כיו״ר ה־תעדה
לרשיונות ויקבל את תיקי התברואה
והרשיונות (במידה והחוק מאפשר ראשות
ועדה והחזקת תיק של אותה ועדה).
• עד צירוף המפד״ל לקואליציה (אם
יצורפו) ,יהיה מר אברהם פליישר ממונה
על ענייני הדת מטעם העיריה.
• סטטוס־קת בעניינים דתיים יישמר מטעם
עירייה באר־שבע.
• יגיעו לידי מדיניות מוסכמת בענייני
מס־עסקים וחוק עזר לרוכלים.
• מר אברהם פליישר ייבחר כחבר ה־תעדה
לבניין ערים.
אלה הם כל תנאי הצטרפותי לקואליציה
של מפא״י. כך, ורק כך, קנתה אותי מפא״י.
וההיסטוריה תשפוט אם הייתי כלנתריסט
בוגד — או אם הייתי פטריוט שהציל את
העיר!

במדינה
עוזונות
בדרךאלה מינז ר
כאשר הזמינה מערכת דו־השבועון אתגר
את אוסבאלד (״האח דניאל״) רופאייזן לשיחה,
התכוננה לודיכרח רעיוני ממצה על ה־בעיית
״מי זה יהודי?״ לוויכוחים אלה, ב־מיסגרת
״שיחות אתגר״ ,יש נוהל קבוע:
המרואיין יושב מול חמשת חברי־המערכת,
עונה לשאלות כולם, בצורת וזיכוח רב־צדדי.
השיחה כולה מוקלטת במכשיר־הקלטה, מתפרסמת
כלשונה. רוב גדולי המדינה, מדר׳
יוחנן באדר ועד ח״כ משה סנה, עברו
חווייה זו.
אולם אך החל האח דניאל מדבר, השתררה
דממה בחדר המערכת. במשך שעה נשמע רק
קולו של הנזיר, העטוף בגלימתו החומה.
אוסבאלד רופאייזן סיפר לתוך המכשיר את
תולדות חייו — ובעיקר על קורותיו בימי
השואה, כאשר הצליח להעמיד פני פולני
נוצרי ולהסתדר כתורגמן במשטרה הגרמנית
בעיירה מיר, בביילורוסיה.
השבוע מתפרסם הסיפור כולו, כפי שסופר
בעברית שוטפת, בגליון אתגר. זהו

האח דניאל
״למה עשית לי את זה?״
חומר מרתק — כי רופאייזן מתאר כיצד
נוכח כמתורגמן בפעולות־השמדה, כיצד הציל
אלפי יהודים, כיצד נתפס בסוף, ברח והגיע
אל המינזר — שם החליט, כתוצאה מן
הזעזוע, לחפש את אלוהים בדרך חדשה.

סיפר האח דניאל, כין השאר, עד
הדרך כה הגיע למינזר:
ב־ ,13 באוגוסט 1942 הייתה היודן־אקציון
(הפעולה היהודית) האחרונה במיר. חלק מן
היהודים ברחו יומיים או שלושה ימים לפני
החיסול .,אך לא כולם ברחו.
היהודים היו אז מרוכזים במיר באגף
הרוס מארמונו של הנסיך מירסקי. במקרה
הייתי נוכח בעת שיחה בין מפקדי המשטרה
הגרמנית. נודע לי משיחה זו שיום 13
באוגוסט נקבע כיום החיסול.
הודעתי על כך לחברי בגיטו ׳,וגם העברתי
להם נשק מהג׳נדרמריה. הם ברחו כמה ימים
לפני פעולת החיסול. זה לא היה קל להם.
בגיטו היו אז כ־ 800 איש, ולא כולם הסכימו
לברוח. הם קיוז, שישאירו אותם במקום.
היה להם איזה קשר עם ראש־העיריה המקומי,
שהבטיח להם לסדר את העניין בגסטאפו.
הם שילמו לו הרבה כסף, וצריכים
היו לתת לו עוד. על־כן היודנראט לא האמין
לי, וחשב שאני פרובוקאטור מצד ה־ג׳נדרמריה
עצמה. והצעירים לא רצו לברוח
בלי הסכמה של היודנראט. בסופו של דבר
הם גילו לאחד ממועצת היהודים שאני יהודי
ושמכירים אותי מלפני התקופה הזאת. לאחר
הגילוי הם ברחו. באותו לילד, ברחו כ־.300
הגיטו לא היה שמור, וכולם יכלו לברוח,
אילו רצו.
לאחר הבריחה הלשין עלי אחד מיהודי ה־גיטו
ומפקד המשטרה אפר אותי. אני חושב,
שהיהודי שהלשין עלי לא מסר שאני יהודי,
אולי מפני שלא ידע בעצמו. ייתכן שהוא
חשב שאני גוי, ושעל־ידי כך שהוא ימסור
אותי הוא יציל את היהודים שנשארו בגיטו.
אני אפילו מניח, שאולי היודנראט שלח
אותו, כדי להציל את היתר. מובן שגם יהודי
זה נהרג כעבור כמה ימים.
המפקד אסר אותי, אך הוא עדיין לא הא

מין
ליהודי שהלשין. היה בינינו יחס כמו
בין אב לבנו. אני הייתי בן 19 כשהתחלתי
לעבוד אצלו, והוא היה בן ,44 ולא היה לו
בן. הוא התיחס אלי יפה ולא רצה לנסוע
לשום מקום בלעדי. היה סוס לכל אחד מאתנו,
והיינו רוכבים יחד. ולפעמים רכבנו על

אופנועים.
ראיתי שאין לי אפשרות לברוח וגם שהקצין
יודע כבר את הכל, עליכן הודיתי
בכך. גם שמסרתי את יום־הפעולה, וגם
שמסרתי את הנשק. אחרי ששמע את דברי
אמר :
״טיפש, למה הודית? הרי הייתי מאמין
לך, אילו הכחשת, יותר מאשר ליהודי הזה!״
הוא עדיין לא ידע שאני יהודי. ושוב
הוא אמר:
״אוסבלד, מה עשית לי? למה עשית לי
את זה?״
הוא הירהר ואמר לבסוף :
״אני אחשוב במשך הלילה מה לעשות
אתך. אבל עכשו אני מוכרח לאסור אותך/׳.
אמרתי לו שאני נותן לו את מלת־הכבוד
שלא אברח. אבל הוא טען, שאם אברח
תהיה כל האחריות מוטלת עליו.
העבירו אותי למשטרה ושם נפגשתי עם
סרפינוביץ, מנהל המשטרה הביילורוסי, שאצלו
גרתי במשך תשעה חודשים. מפקד־המשטרה
הגרמני סיפר לו בגרמנית עילגת:
״אתה לדעת? אוסבלד לספר ליהודים על
פעולה. ואתה לדעת אוסבלד לתת נשק !
לתת נשק!״
סרפינוביץ מסתכל עלי ולבסוף שואל :
״אתה עשית את זה?״

אז שאל אותו הגרמני:
״מה אתה חושב? מה אתה חושב?״
סרפינוביץ הקיש באצבעו על המצח :
״צעיר — טיפש.״
ומעניין מבחינה פסיכולוגית, שאחר כל
אלה אמר לו הקצין הגרמני :
״רוץ הביתה ותביא מעיל בשביל האסיר״,
כי במרתף היה קר. ועוד הוסיף, שלא אפחד,
שהוא יקרא אותי למחרת היום.
ובאמת קרא לי הקצין, כי לא היה לו
מתורגמן אחר. למחרת עבדתי כרגיל. הייתי
צריך להכין לסוף החודש את טפסי המשכורת,
בכלל זה גם המשכורת שלי עצמי.
ארוחת־צהרים אכלתי יחד עם הג׳נדרמים
ואחרי־כן התחלנו שוב בשיחה•
הקצין טען, שהוא חשב הרבה על המקרה.
הוא אינו מאמין שעשיתי מה שעשיתי רק
מרגש של רחמים ליהודים. ודאי הייתה
סיבה אחרת. הוא חושב, שהסיבה היא,
שאני כפולני רציתי לנקום בגרמנים על שרצחו
את האינטליגנציה הפולנית במקום, יחד
עם כהן־הדת הקאתולי.
הייתה לי שם משפחת ידידים פולנית,
שהייתי מבקר אצלם יום־יום. פחדתי ש־הגירסה
שלו עלולה להמיט אסון על המשפחה
הזאת. חוץ מזה ידעתי שהגיע הסוף.
חשבתי, שיותר קל יהיה לו להבין, שעשיתי
זאת בתור יהודי, מאשר בתור פולני. עלי
כן יותר טוב שידע את האמת.
אמרתי לו שאגיד את האמת בתאני שיתן
לי אקדח. רציתי כבר לגמור עם עצמי. הוא
אמר :
״כאן? ! זה אני לא יכול להרשות!״
אמרתי לו, שאצא מן החדר ואעשה זאת
בחצר. הוא הגיב על זה :״אתה עוד צעיר.
יש לך עוד זמן לעשות את זה.״
יום קודם לכן, כאשר הודיתי שהעברתי
ליהודים בגיטו את הידיעה על התאריך שנקבע
להשמדתם, הוא אמר לי:
״אני לא הרגתי אף אדם יהודי. אני גם
לא אהרוג יהודי. אבל הרי מישהו צריך
לעשות את המלאכה. פקודה היא פקודה.״
עכשו, כשהוא אומר ״יש לך עוד זמן
להתאבד,״ ביקשתי אותו שיתן לי הזדמנות
להתאבד עוד באותו יום, כיוון שלא רציתי
ליפול בידי הגסטאפו. הוא אמר :״נו, טוב
טוב.״ ואז התפתחה השיחה בערך כך:
אני :״אדוני הקצין. אני לא פולני, אני
יהודי.״
הוא :״מה? !״
אני :״יאוזל, הר מייסטר כן, אדוני
קצין־המשטרה).
״ברצינות, אוסבלד?״

״עכשו אני מבין. זאת טראגדיה.״
הוא היה נרגש מאוד והוסיף מתוך תמימות

״למה לא אמרתי לי זאת מקודם? תרשום

את ההודאה.״
ישבתי ורשמתי. כתבתי גם מכתב לאחי
וגם לאיזו בחורה שהכרתי. ביקשתי אותה,
שאחר המלחמה היא תשלח את המכתב לאחי
(המשך בעמוד סו)

והיה אם ניתן לו לפרוש כנפיים
הוא יבנה לכולנו הווי ציבורי,
שיבוא יהבלקאן ויקד כאן אפיים.
ץ* ך גי ב א נתן אלתרמן בימי הזעם הקדוש שלו, לפני קום המדינה. אם רוב נבואותיו
^ של אלתרמן לא התקיימו, מיהרה נבואה זו להתגשם הרבה יותר מהר מאשר ציפה לכך
איש: הבלקאן יכול בהחלט לבוא וללמוד בישראל פרק בהילכות בקשיש.
אם ישאלו אזרח ברחוב, יאמר כי אמנם קיימים פגמים רבים במנגנון השלטון: שחיתות,
העדפה, ביזבוז, ניפוח, כפילות. אבל מדבר אחד, כך סבור האזרח, נקי המנגנון: אין הוא
נגוע במחלה ששמה שוחד. גס אם פה ושם נוטל פקיך ון כמה לירות מאזרח, הוא עושה
זאת בהחבא, בהיותו במצב כספי דחוק והוא• יוצא־דופן מנודה.
האזרח, הזוכר עדיין את ימי המנדט, יודע, למשל, כי שוב אינו יכול לשחד שוטר־תנועה.
בימים ההם רגיל היה הנהג להניח שטר־כסף בתוך רשיון־הנהיגה, וכאשר היה שוטר־התנועה
מבקש את הרשיון ומוצא בו כסף, היה לא־פעם לוקח את השטר ומחזיר את
הרשיון, מבלי לרשום דו״,ז על עבירת־תנועה.
ישראלים, החוזרים מביקור בתורכיה או בפרס, למשל, מספרים בעליונות מתפעלת, כיצד
אפשר להשיג כל דבר בארצות אלה, אם רק נותנים בקשיש לפקיד הממונה: אפשר להשתחרר
משירות צבאי, אפשר לקבל רשיונות־ייבוא, אפשר לקנות שר ואפילו מפלגה שלמה.
להבריח סחורה במכם, לזכות בהקלות במס־הכנסה, ולעקוף את דיני הדת .״כאן, בישראל,״
אומר אותו אזרח ,״אין דברים כאלה.״

במה יוכל עוד להאמין?
ייי• תמיהה הציבורית הראשונה בכיוון זה התעוררה לא מזמן. היה זה לאחר פירסום
| 1סדרת הגילויים על עסקי הנפט, מעל דפי הארץ. הסתבר שניתנו מתנות של עשרות
מיליוני לירות לשני יהודים זרים, הידועים דווקא כנדבנים גדולים: סיר אייזיק וולפסון
האנגלי והבארון אדמ,נד דד,־רוטשילד הצרפתי.
אפילו האזרח התמים ביותר, הציוני השרוף ביותר מדגניה א׳ או גבע, לא יכול היה
להתעלם מן השאלה הגדולה: מדוע נתן אשכול את המיליונים האלה? האם קיבל משהו
תמורתם? ואם כן — מה? ואם לא אשכ,ל, השר או האיש _ מי קיבל,
והאין תמורה כזו נקראת שוחד?
האיש התמים מיהר אמנם לשכוח את השאלה הנוראה, להרדים את מצפונו. כי אם לחשד
נורא כזה יתן אחיזה בליבו — במה יוכל עוד להאמין?
אבל א תו אזרח ישר ותמים רק פגע בעצמו ובמדינה אם הוא מפנה ראשו מהבעייה.
הוא חייב דודקא לפקוח את עיניו ולחקור עד תום, אם אמנם נהוג לתת שוחד — ובאיזה
מקרים. התמונה שתתגלה לו היא עגומה למדי. כי החשד אינו מצטמצם לגבי פרשיות
ציבוריות גדולות, בהן נודבו ביד רחבה מיליוני לירות במכה אחת, ללא תמורה נראית־לעין.
החשד דבק בשלבים רבים של סולם המנגנון.
רוב פקידי־המדינה הם אנשים ישרים ונקיי־כפיים. אבל מספיק שבכל שיכבה יימצא
מ־בל־ש חד אחד ויחיד, כדי שידביק את כל סביבתו. וכיום נמצאים הרבה יותר ממקבל־שוחד
אחד בכל שלב משלבי החיים הציבוריים.

״מכריחים אותך לתת שוחד!״
** ן ןטים מאד ענפי הכלכלה אשר אינם תלויים לחלוטין במנגנון הממשלתי ושלא
^*/זקוקים לשרותים ממלכתיים מידי יום ביומו. החל בייבוא־וייצוא וכלה במס־הכנסה־מותרות־וארנונה.
אוי לו לסוחר או ליצרן שלא מצא את הדרך לרצות את הפקיד המרכזי
במנגנון, המטפל בו ישירות. כך, למשל, מספר יצרן גדול, אשר חלק ניכר מתוצרתו מיוצא
לחו״ל:

הוא מייבא חומר־גלם, המשוחרר משורה ארוכה של מסים והיטלים — בתנאי שחומר
זה ישמש לייצוא. בצד הייצור לייצוא, הוא גם מייצר עבור השוק־המקומי. אדם קובע מאד
במאזן הכלכלי של אותו יצרן, הוא נציג המשרד הממשלתי, שתפקידו להעריך את שיעור
ניצולו של חומר־הגלם. היא קובע כמה קילוגרמים, מתוך כל טונה של חומר־גלם, הופכים
לפסולת. מספיק שיקבע אח.ז פסולת אחד נוסף מאשר במציאות, ועל אחוז זה של חומר-
גלם, שינוצל לייצור לשוק המקומי, יוכל היצרן להחזיח את כל המיסים וההיטלים המוכנסים
בתחשיב המחיר בש!ק המקומי. המפקח, כמובן, מקבל את חלקו.
״הצרה היא,״ הסביר היצרן ,״שאותם האנשים הבאים לקבוע את אחוז הפחת — קובעים
אותו מלכתחילה כל־כך נמ!ך, שאתה חייב לשלם שוחד כדי שיעלו אותו. אחר ת _ לא
תוכל לקיים את העסק.״
שירות נוסף, אותו מיכן הפקיד מקבל־השוחד לספק ליצרן: כאשר נארזת הסחורה
לשיווק, מוכנסת סחורה מסוג א׳ באריזה מסוג ב׳ .המסים השונים על סחורה זו נקבעים
לפי האריזה הפיקטיבית, ולא לפי הטיב האמיתי. הפקיד מקבל את חלקו, היצרן מרוויח עוד
קצת — והאוצר מפסיד.

יטה גלויה לגמרי של מתן שוחד קשורה ברשיונות־הבניה. כל רשות מקומית
*/חייבת להקפיד על חוקי־הבניה, המגבילים את אחוז הקרקע שמותר לנצלה לבניה.
קבלן אשר יכול להוסיף כמה אחוזים לשטח המותר, יכול בצורה זו לבנות דירה או שתיים
מעל למותר בחוק. כלומר: הכנסה נוספת של כמה רבבות לירות.
כמה עיריות ומועצות־מקומיות קבעו סולם־תשלומים כמעט־רשמי. לקבלנים העוברים על
החוק מובטח מראש, שלא יוצא נגדם צו־הריסה: הם רק צריכים לשלם סכום מסויים לעיריה
או למועצה. עירית חיפה, למשל, החזיקה משך שנים רבות את קרן ב, המפורסמת של אבא
חושי, אליה הוכנסו סכומים כאלה.

בעל בית־חרושת לממתקים, בגוש דן, היה שולח ״מתנות־חג״ לפקידי משרד המסחר
והתעשיה שטיפלו בבעיותיו. המתנות: חבילות גדולות של שוקולד וממתקים לייצוא, שערך
כל חבילה הגיע לכמה עשרות לירות.
פקיד המטפל במשלוח סחורה דרך המכס, סיגל לעצמו הרגל נחמד: מדי בואו למכס הוא
מצטייד בתריסר עטים כדוריים. בכל דוכן בו הוא חייב לחתום על טופס כלשהו — הוא
״שוכח״ עט, למזכרת.

שיחרור בעזרת הפקיד הרופא
^ ל אלה מקרים, בהם ניתן השוחד כדי לזכות בהנאה כלשהיא מהשלטון. קיים גם
שוחד, הניתן כדי להשתחרר מחובה בלתי־נעיגיה כלפי המדינה. למשל: שיחרור משירות
צבאי. .
במדינה בעלת תודעה בטחונית מפותחת מאוד, כאשר השירות הצבאי הוא צעד מובן־
מאליו, לא פסחה מחלת השוחד גם על המנגנון המטפל בחיול ובשיחרור. סימפטום מוקדם
התגלה ב־ , 1953 באגף מירשם התושבים של משרד הפנים. התגלה פקיד שקיבל שוחד
בסיטונות, כדי לשנות תאריכי־לידה על תעודות־זהות. כל שינוי כזה שיחרר אזרח בריא,
בר־גיוס, משירות צבאי. הפקיד נידון אמנם למאסר, אך בצאתו מן הכלא הפך חרשתן׳
טקסטיל. וזאת, למרות שמאז עלותו ארצה ועד למעצרו היה פקיד ממשלתי קטן, שהרוויח
רק משכורת זעומה.
מיקרה אחר התגלה בירושלים, כאשר נתפס רופא שסיפק תעודות רפ איות כוזבות לחייבי־גיוס.
על פי תעודות אלה שוחררו הבחורים משירות צבאי, כבלתי־שפויים בדעתם. המיקרה
האחרון החגלה לא מזמן, כאשר נעצר תושב ראשון־לציון. האשמה: האזרח סידר אצל קצין
גבוה — תמורת שוחד — שיחרור לאנשי־צבא משירות מילואים.

איך לעשות מה

במקומות אחרים, אין אפילו שליטה מפוקפקת זו על הכספים הבלתי־חוקיים. הקבלנים
משלמים ישר למהנדסים, או לחברי ועדות־הבנין, ואלה מכניסים את הכסף לכיסם. אין
פלא, שעסקנים רבים במינהל המוניציפלי אינם נלחמים דווקא על מישרות של כבוד ויוקרה,
כי אם על מינוי בועדות הבניה.

שרדי הממשלה הם הקינה הגדול ביותר במדינה. הם צורכים הכל: החל במטאטאים
וכלה בככרי־תורה ובמחשבים־אלקטרוניים. אמנם, על־פי הוראות־קבע, אין קונים דבר
מבלי להוציא תחילה מיכרז. אלא שגם במסגרת המיכרזים עוברים, מידי שנה בשנה מיליוני
לירות מיד ליד — כשוחד.
משרד לדוגמה הוא משרד־הפעד, שהוא אחד הקונים הגדולים במנגנון הממלכתי. הנהלת
המשרד חיפשה פקיד־קניות ישר, מעל לכל צל של רבב. אחרי חיפושים רבים מצאה איש
דתי, בעל עבר בטחוני, שהתבלט בחולצה החאקי ובמצחיה המעוכה שלו. אלא שגם הוא
לא החזיק מעמד במישרה שטופת־הפיתויים. כעבור שנתיים עזב את מישרתו הממשלתית,
נכנס כשותף לחברה שהיא אחד הספקים הראשיים של משרד־הסעד. כשותף באותה חברה,
נכנס גם מזכירו לשעבר.
גם האספקה הקדושה ביותר — ספרי־תורה, תפילין ומזוזות — הנקנות על־ידי משרד־הדתות,
אינה נקייה מן הנגע. כמה סוחרים זכו להעדפה, הפכו ספקים גדולים של תשמישי
קדושה, הודות לשפה המשותפת שמצאו עם כמה מפקידי המשרד.

* * 3הכנסה זה שוק מזרחי!״ מתלונן לא פעם אזרח הגון, ביצאו ממשרד של פקיד־
שומ ה. בתחילה נדרש האזרח לשלם 10 או 15 אלף לירות. הוא נכנס לפקיד, מוכיח,

*•* יצד נותנים את השוחד? בשביל המשחד המתחיל — זהו רגע בלתי־נעים, אפילו
^ אפוף סכנה. כי לפי החוק, צפוי למקבל ולנותן השוחד עונש מאסר חמור. אולם
נמצאו כמה שיטות יעילות להתגבר על המיכשול.
ס השיטה הפשוטה ביותר היא שיטת המעטפה .״ברגע שפקיד מסויים מתחיל לעשות
לי יותר מדי צרות — אני מבין שהגיע הזמן ללכת אליו עם מעטפה,״ הסביר סוחר קטן.
הוא מכניס שטרי־כסף לתוך מעטפה פתוחה, ובעת שהוא מנהל את שיחתו עם הפקיד,
הוא מניח את המעטפה על השולחן, בצורה שחלק מן השטרות נראה היטב. עם גמר השיחה
הוא קם ללכת, שוכח בכוזנה תחילה את המעטפה. אם הפקיד מעיר לו ששכח משהו —
נכשל נסיון השיחוד. אם הפקיד שותק — העיסקה הבזויה בוצעה.
• שיטה אחרת היא בקשת ההלוואה. הפקיד, המקיים מגע הדוק עם הלקוח, מספר לו
על צרותיו, על קשייו להסתדר מבחינה כספית, על התינוק האחרון שנולד. ואז הוא מבקש
הלוואה. לפעמים מציע הלקוח עצמו לתת הלודאה. הפקיד מבטיח להחזיר אותה במועד
מסויים. אבל הוא מפגר, מתנצל, מבטיח לחסל את חובו בקרוב. נותן ההלוואה־השוחד
מרגיע אותו, אומר לו שאין זה חשוב. אם הפקיד נותן את השירות המבוקש — הוא יכול
לצפות ל״הלוואה״ חדשה, וכך הלאה.
ס דרך המקובלת יותר ויותר לאחרונה על אנשי־העסקים, ומנהלי חברות, היא הפנייה
המקצועית האלגנטית. הם עושים זאת באמצעות סוכנים ויועצים, שפרשו מן השירות הממשלתי
ופתחו משרדים משלהם — אם בשטח מס־ההכנסה, או עמילות המכס. כמה מיועצים
אלה אינם אלא צינורות ישרים, לתשלום שוחד לפקידים שעד לפני זמן קצר היו עמיתיהם־
לעבודה. ידועים מקרים אחדים, בהם נוהלה שותפות בין פקיד שהפך יועץ פרטי, לבין
עמיתו שהמשיך לעבוד במנגנון הממשלתי.
ידועים מיקרים מסויימים, שהפקיד מקבל־השוחד הפך שותף־ממש של נותן־השוחד. עד
כדי כך, שהיה מבקר את חשבונות העסק בקביעות, כדי לקבל את השוחד המגיע לו —
בצורת אחוזים קבועים מן הרווחים.

כר להשתמט 098 ההכנסה, מתשלום
מכס ־ ואנילו משוות בצה׳׳ל
מתריע, מציג מיסמכים — ולבסוף מוריד את השומה ל־ 800 או אלף לירות.
אבל, לא כל הזוכים להקטנת השומה שלהם זוכים לכך בצדק. מספר גדל והולך מסתדר
עם פקיד מס־הכנסה הודות למתן שוחד. בשנה שעברה נתפסו שלושה פקידים גבוהים של
.מס־הכנסה מאזור תל־אביב, אשר היו על רמה גבוהה ביותר, הודות לתשלומים של רבבות
ל״י, שהתגלו כשוחד. השבוע נתפסו עוד פקידים — באותה אשמה.
על דוגמה אחרת סיפר איש־עסקים תל־אביבי :״יום אחד נכנס אלי פקיד שהציג את
עצמו כאיש מס־הכנסה. הוא גם הראה לי תעודה. אמר שרוצה לשוחח איתי בעניינים
של מס־הכנסה. אבל לא במשרד שלי, כי אם בבית־קפה. קבעתי פגישה. הוא התחיל לומר
לי שאני מפגר בתשלום ניכויי־המס ממשכורות העובדים, ושזו עבירה חמורה מאוד. הוא
יודע שמעביד־ם רבים עושים את זה, מפני שהם משתמשים בכסף הניכויים, וזה שוזה להם
הרבה. אבל בשביל זה צריכים קשרים במס־הכנסה. הרמז היה ברור לגמרי. אמרתי לו
שאם הוא יוסיף מלה אחת בנושא — אפנה למשטרה. מאז לא ראיתי את פניו.״
י על פקיד־שומה אחר סיפר יצרן מזון מנתניה .״מדובר בפקיד באחת מערי השרון. יום
אווד קיבלתי הזמנה לחתונה של בתו. היה שם קהל רב: בעיקר הנישומים של הפקיד הזה.
אחד מהם, בעל יקב, משלם לו סכום חודשי קבוע לא־קטן. איך הביעו אותם יהודים את
הערכתם ליחס הטוב של פקיד השומה? פשוט מאוד: הם נתנו מתנות לכלה. בעיקר
מזומנים. זה הסתכם בקרוב ל־ 50 אלף ל״י. ולא היה בכך שום דבר בלתי־חוקי או פסול,
חלילה.״
הענקת מתנה לפקיד ממשלתי, כשוחד, התפתחה לדרגה של אמנות ממש. כמה סוחרי
הלבשה, למשל, מפזרים ביד נדיבה, בין כמה פקידים במשרד המסחר והתעשיה, הזמנה זו:
״בוא אלי לחנות (או למיפעל) ובחר לך איזה חליפה יפה (או מעיל לאשתך).״ השוחד ניתן
בשתי צורות: על־ידי הענקת הבגדים חינם־אין־כסף, או על־ידי מתן הנחה גדולה מאוד,
שהצדקתה היחידה — רכישת רצונו הטוב של הפקיד. שני הדברים, אגב, אסורים בתכלית׳
לפי התקשי״ר, המחייב את עובדי המדינה.

סרטן הדורש ניתוח*
**תע משלמים שוחד? תשובה חלקית אפשר למצוא במיקרה שאירע ברוסיה הצארית.
/ 3גיבורה היה עורך־הדין היהודי אוסקר גרוזנברג, שעל שמו נקרא רחוב בתל־אביב.
גרוזנברג הוזמן להגן על יצרן־טבק יהודי באוקראינה, שהואשם בשיחוד פקידים. הוא מכר
סיגריות משובחות בלי בלו. היה זה סוד גלוי, כי הסיגריות של אותו יהודי המסוזגות
בסיגריות זולות שאינן חייבות בבלו, הן סיגריות משובחות, השוות את מחירן הגבוה.
טענתו העיקרית של גרוזנברג היתה פשוטה: יצרני־הטבק כולם נוצריים; פקידי הבלו
אף הם נוצרים, ומשחררים את היצרנים מתשלום־אמת של הבלו. כדי לזכות לשוויון, לא
היתר, ברירה ליצרן היהודי אלא לשלם שוחד.
ההקבלה, אותה משמיעים סוחרים ויצרנים ישראליים לרוב :״המנגנון הממשלתי מעדיף
את הסקטור ההסתדרותי. אם אנחנו רוצים שוויון — אנחנו חייבים לשלם שוחד.״
זוהי הפשטה. מקור השוחד אינו נובע דודקא מסקטור זה או אחר, כי אם מעצם המשטר
השולט. זהו משטר מפלגתי־כיתתי, הבנוי על חלוקת הנאות. זמן רב לפני שהופיע השוחד,
דיברו כולם על פרוטקציה. זכור עדיין המונח ״ויטמין פי״.
הדבר החל בזה, ששר היה קורא לפקיד נמוך ומורה לו להעניק טובת־הנאה לאיש־חסותו
— גם כאשר הדבר לא הגיע לו, או וגם כשבגלל כך נגרם עוול לאחר. אחרי שהפקיד
עשה את המעשה עשר פעמים למען השר, מטעמים מפלגתיים־כיתתיים, לא ראה כל פסול
בכך, שיעשה את הדבר פעם אחת למען עצמו.
תחילה היה זה כדי לעזור לקרוב או לידיד, ללא תמורה. אלא שאחרי צעד כזה, שוב לא
יכול היה לעצור. הצעד הבא הוביל אותו אל קבלת־השוחד. תוך שנים אחדות הפך הנגע
לסרטן ממאיר, המאיים להרוס את כל תאי הגוף הלאומי — אם לא יבוצע ניתוח מהיר.

תצפית

3ל הזכויות עטורות

• צפויה מתיחות כין ישראל וארצוודהברית בשכועוה הקרובים.
חוגים בעלי הש9עה בסטייט־דיפרטמנט, ואף הנשיא קנדי באופן
אישי, יתבעו מישראל עמדה גמישה יותר לגבי בעיית הפליטים הערביים.
ישראל תידרש להצהיר על נכונותה לקבל הסדר הוגן של בעיית הפליטים, כרי
שהצהרה זו תשמש כהבנת הרקע לביצוע המישאל בקרב הפליטים, ברבר
עתידם. כפיצוי לישראל, יודיעו האמריקאים על נכונותם לפתוח במערכת־הסברה
מרוכזת במחנות־הפליטים, בה יושם הרגש על שתי נקודות עיקריות:
כי הגיעה השעה שתושבי־המחנות יצאו משיכוניהס הארעיים ויתחילו לחפש
לעצמם מישכן־קבע; וכי ישראל אינה האפשרות היחידה של חיסול מחנות
הפליטים. ההסברה האמריקאית תתווה בפני הפליטים שורה של תוכניות
ליישובם מחוץ לתחומי ישראל.
• ישראל לא תנקוט כצעדים נגד קפריסין. אף כי הצהרת הנציג
הקפריסאי באו״ס לא ערבה לישראל, קיימת הזעה בירושלים כי צעדה של
קפריסין נעשה מתוך כנות, וכתוצאה
מהשאיפה ליצור אמון אצל עבד אל־נאצר
— מעמד שיאפשר להם פעס אולי
להתערב גם לטובת ישראל. נוסף לזאת,
אין ישראל יכולה להרשות לעצמה לאבד
את הידידות של השכן היחידי המקיים
איתה קשרים.

במדינה
(המשך מעמוד )8
יחד עם כל התמונות שהיו לי. אתרי זה
חיכיתי לראות מה יהיה. כל הזמן הייתי
בחדר יחד עם שוטר, שצריך היה לשמור
עלי•
לפנות ערב, בערך בשעה ,5נכנס עוד
פעם הקצין. אמרתי לו :״הר מייכטר, הבטחת
לתת לי הזדמנות להתאבד.״
הוא התקרב אלי, שם ידו על שכמי ואמר:
״אתה בחור ערמומי. פעמיים כבר הצלחת
לברוח ולהינצל.״ (סיפרתי לו מקודם ש־הסתלקתי
פעמיים מידי הגסטאפו בווילנה)
״אולי תצליח גם בפעם השלישית.״
לא ידעתי איך להגיב על דבריו. הושטתי

• צמרת מפא״י תתבקש להכריע
כשאלה עדינה: מי ימלא
את מקומה של שרת-החוץ,
גולדה מאיר, כעת היעדרה מן
הארץ? כפי הנראה תשהה גולדה
תקופות ממשוכות בחוץ־לארץ, במשך
החודשים הקרובים, ובעיית מילוי־מקו־מה
תהיה אקטואלית ביותר. לדעת רוב
השרים של מפא״י יש להטיל תפקיד זה
על אבא אבן, הנחשב כמומחה ליחסי־חוץ
ודיפלומטיה. אך גולדה עצמה מת־נגדת
לרעיון זה, מתוך חשש שהדבר
עשוי להחיש את הוצאת משרד החוץ
מידיה. על־כן תדרוש, כי מטלא־״טקוס
הקבוע שלה יהיה לא אחר גזאשר 1אש־הממשלה,
דויד בן־גוריון.

#יוודע לך, כי במשרד החוץ
כירושלים נערכים דיונים יסודיים
כמיכלול היחסים שכין
ישראל וצרפת. דו״חיס שונים מוסרים
על נטיה גוברת והולכת בקרב צמרת
השלטון בצרפת להתקרב יותר אל
העולם הערבי, נם אם יפגום הדבר ביחסי
ישראל־צרפת. ישראל תבקש הב־הרות
לגבי מספר צעדים שצרפת נקמה
בהם לאחרונה, והנראים כצעדים פרו־ערביים
מובהקים.

• העובדה שממשלת ישראל
ביקשה מכמה ארצות אירופיות
לשמור כסוד היא -ש
ארצות
אלה הזמינו את הנשיא יצחק בן-
צבי לביקור רשמי, וההזמנות נדחו, מפאת
חולשתו הכללית של הנשיא.

• ככמה סיעות ככנסת גד
כרת הנטיה לשנות את החוק,
שלפיו יכול לכהן כסגן־שר רק
חכר-כנסת. סיעות אלה, שהן סיעות
קואליציוניות, סבורות כי שינוי
נזה בחוק יאפשר למספר סגני-שריס
להתפטר מהכנסת, ולאפשר ליעסקנים נוספים
לזכות במקום בכנסת. אחת הכיג׳י
ואכן כדיפלומטים
סיבות לכך היא, שהשרים וסגניהם אינם
מי ימלא את מקום גולדה 1
בולים להתפנות במידה מספקת לעבודת הכנסת, והס מרבים לשהות בחוץ-
לו את ידי ואמרתי :
״אני מודה לך, ד,ר מייסטר.״
לארץ בענייני הממשלה ומפלגותיהם — דבר המקשה על הבטחת רוב בכל
גם הוא היה במבוכה ולא ידע מד, לעשות.
ישיבות הכנסת.
אבל הוא הושיט לי את ידו, לחץ את ידי
יתב•
ארנון,
יעקב

משרד־האוצד, של הכללי
• מנהלו
ויצא, בהשאירו את השוטר עמי בחדר.
קש לפרוש מניהול ענייני הדלק של המדינה, יוחדה על־ידי
למחרת היום באו כבר ג׳נדרמים מכל הסגנו-לשעכר
ומתחרהו הניצחי, ד״ר צכי דינשטיין. תהיה זו
עיירות. הם צריכים היו להשתתף באקציה
תגובתו החז־משמעית הראשונה של שר־האוצר, לוי אשכול, על הנזילות האחשל
חיסול היהודים במיר. היו כחמישים איש,
רונות לעתונות, בעניינים הבאושים של הדלק הישראלי. שר־האוצר משוכנע כי
השוטרים לא ידעו איך להתייחס אלי. עד
הכתבות, מלאות החומר הפנימי, שפורסמו על־ידי שבתי טבת, הודלפו על־ידי
היום הם הכירו אותי ב״בחר הגון״ .פתאום
אנשי ארנון במינחל־הזלק, כנקמה בחברות הדלק המתעשרות, הנהנות מגיבוי
אני ״יהודי״ .הם לא ידעו איך לעכל את זה.
ממשלתי לכל עסקיהן.
אכלתי את ארוחת־הערב יחד אתם. באמצע
הארוחה קמתי ממקומי וכאילו הלכתי אל
• הגורם מאחורי הרעש, שקם לאחרונה נגד פעולות הבחור
ביילורוסי למסור לו את המכתבים.
מיסיון כארץ ו כוונת קרן ילדינו לפתוח במגבית ארצית ,.הסיפורים אודות
יצאתי מן החדר. השוטרים לא העזו לקרוא
פעולות המיסיון בקרב ילדים יהודיים במקומות שונים בארץ נועדו להכשיר
אחרי, התחלתי להתקדם דרך חצרות של
את הקרקע.
בתים, דרך רחובות שונים ואחר־כך לשדה.
• ההסתדרות תתלכש על הקואופרטיכים לתחכורה. אחרי
לאחר־זמן שמעתי שרודפים אחרי ומחפשים
הגילויים המדהימים בקואופרטיבים להובלת בשר, מתגבש רוב במוסדות האותי.
הסתתרתי בערימת תבואות. הם עברו
הסתדרות, למען התביעה לערוך ביקורת יסודית בכל הבעיות הנוגעות לעל
ידי, אך לא גילו אותי. כשלא שמעתי
עוד שום תנועה חשודה, בלילה, יצאתי מן
קואופרטיבים לתחבורה.
הערימה וחזרתי למיר. התקשרתי עם הבחורות
הפולניות שהכרתי. הן שלחו אותי
לאיזה בעל־אחוזה פולני. הוא לא קיבל

אותי מתוך פחד. חזרתי שוב לעיירה ובלילה
נכנסתי לחצר המינזר של הנזירות.

מדיניות
ס י כו ם !•ם
יכול אדם לשכת ימים ושבועות בעצרת
האו״ם, מבלי להבין מאומה מן המתרחש.
כי, כמו בכל מוסד פרלמנטרי, אין ההחלטות
האמיתיות מתקבלות במושבים פומביים,
אלא מאחורי הקלעים. ולא תמיד יש
קשר ברור בין נוסח ההחלטות לבין תוכנן
האמיתי.
כך קרה גם השבוע, כאשר קיבלה העצרת,
ערב יציאתה לפגרה, את החלטתה בעניין
הפליטים הערביים, שנתקבלה קודם לכן
בוועדה המדינית. רק מומחים הבינו מה
בדיוק קרה, ומה מסתתר מאחורי סעיפי
ההחלטה. כך יכול היה כל צד לטעון כי
נחל נצחון מזהיר, ואכן — כל צד עשה
זאת.
מי שקרא את עתוני ישראל (הניזונים
כולם מן ההודעות של משרד־החוץ, בהסוואה
של חוות־דעת בלתי תלויות של ״סופרנו
המדיני״) יכול היה לקבל רושם כי ישראל
השיגה שוב נצחון מזהיר. אך העובדות
היו פחות חד־צדדיות.
נצחון ומפלה. מבחינה טכסיסית, היה
הסיכום הסופי גם לטובת המדיניות הישראלים,
וגם לרעתה. הנקודות החיוביות:
@ הערבים ויתרו ברגע האחרון על
הצעת־ד,החלטה שלהם בדבר מינוי אפוטרופוס
לרכוש הפליטים. החלטה זו לא זכתה
בשנים הקודמות לרוב הדרוש של שני־שלי־שים,
וגם הפעם לא היה כל סיכוי לכך.
8ההחלטה לא הזכירה את דו״ח ג׳ונ־סרן,
שישראל התנגדה לו בחריפות. אולם
מאחר שגם הערבים התנגדו לדו״ח זה, ובאותה
חריפות, קשה לקבוע מי ניצח, בעצם.
לעומת זאת, היו לסיכום כמה תכונות
שנגדו בהחלט את קו המשלחת הישראלית.
בין השאר:
9ישראל הוכרחה לוותר על הצעת־ההחלטה
שלה, הקוראת למשא־ומתן ישיר
בין ישראל ומדינות־ערב (כלומר: להכרת
הערבים בקיום ישראל) .כתוצאה מכך לא
ברור אם הקו הישראלי זכה השנה לתוספת
כוח, או להיפך — הן לגבי מספר המדינות
התומכות בו, הן לגבי האחוז שמהוות
מדינות אלה באו״ם (שמספר חברותיו גדל
במשך השנה).
• ההחלטה אישרה מחדש, באופן מפורש,
את החלטזת־האו״ם הישנות, הקוראות
לתת לפליטים את הבחירה החופשית בין
שיבה לישראל (בתום־לב ומתוך רצון לחיות
בה בשלום) לבין קבלת פיצויים. ישראל
טוענת זה מכבר כי החלטה זו איבדה את
תוקפה.
9ההחלטה האריכה לשנתיים את פעולות
הסיוע של האו״ם לפליטים. פירוש הדבר:
במשך שנתיים אלה לא יוכרחו הפליטים
להתיישב מחדש, יוכלו להתקיים במחנות־הפליטים.
מוצב
כרוע. זהו, למעשה, הסיכום האמיתי
של השנה, כמו בשנים הקודמות:
בעיית הפליטים לא תתחסל, אלא תישאר
על כנה, ללא שום שינוי. מאחר שבעיית
זו היא גורם אנטי־ישראלי ממדרגה ראשונה,
ומשמשת נשק יעיל ביותר בידי הממשלות
הערביות, הרי זו תוצאה שלילית
ביותר.
במושגים איסטראטגיים, קשה לקרוא לזה
נצחון. במקרה הטוב ביותר, זהו הישג
טאקטי, הדומה להישגו של גדוד המצליח
להחזיק מעמד בעמדותיו, מול חתקפת־האוייב,
במוצב גרוע ביותר.
נצחון אמיתי פירושו, בתנאים אלה:
העתקת העמדות למוצב טוב יותר.

גלגולושל גיור
היא עלתה בשקט על דוכן העדים. אשה
תמירה, בעלת שער בלונדי שוסע, שמראית
הצעיר לא הסגיר בשום פנים את גילה
האמיתי. לבקשתו של השופט המחוזי יצחק
קיסטר הניחה את יד ימינה על התנ״ך ונשבעה
:״אני נשבעת באלוהים, לומר את
האמת, כל האמת, אך ורק את האמת.״
גילדה דורן־סולל באה לבית־תמשפט כדי
לזכות בתביעה פשוטה: לקבל את בנה,
כדי שתוכל לגדלו ולהעניק לו אהבת אם.
״הניקיון קרוב לאלוהים.״ לא היתד,
זו תביעה רגילה, מסוג הבקשות המועלות
תכופות בעיקבות גירושי בני־זוג
בעלי־ילדים. שכן, גילדה היא אנגליה נוצריה׳
שהגיעה ארצה כמחליקת־קרח עם לה־העזלס
יחזה 1320

קת הרדלרנז, זמן קצר אחרי גירושיה מבעלה
השני (הראשון ניספה בתאונת־מטוס).
היא החליטה להישאר בארץ, עבדה כמדרי־כת־ספורם
במלון רמת־אביב, הכירה את
עמיחי סולל ונישאה לו, כעבור ארבעה
חודשים, בטכס אזרחי, בקפריסין.
חודשים מספר לאחר הנישואין הרתה
גילדה, ועמיחי, בלחץ הוריו, שיכנעה להתגייר•
היא הובלה למיקווה לטבילה וחזרה
משם מזועזעת :״יש אימרה נוצרית ש־
,הנקיון קרוב לאלוהים׳ ,אבל מה שראיתי
היום במקווה רחוק מאד מזה, רציתי להקיא

אולם הגט לא איחר לבוא. גילדה קיבלה
את ביתם המשותף ודמי מזונות והילד נשאר
אצל הורי האב.
שיחה סודית כמגירה. מיפנה במצב
חל לפני כשלושה שבועות, ולגמרי במיקרה.
גילדה, שעסקה בניקוי שולחן־הכתיבה, מצאה
באחת המגירות שני דפים לבנים מכוסים
בכתב־יד צפוף. היו אלה דיאלוגים, שהועתקו
מתוך סרט מכשיר־הקלטה. רק אז
נזכרה במכתב שקיבלה שנה אחת קודם.
היא היתה אז בחופשה בקפריסין. שאול
( ,)19 בנה מבעלה השני, ששהה אז בביתה
בארץ, כתב לה מכתב, בו נכתב בין השאר
:״על סרט הטייפריקורדר מצאתי דו-
שיח שיעניין אותך, אולי. עמי דיבר אודו־תייך
עם איוו חברה שלו. זה היה משהו
בקשר לג׳ודי (.הבן המשותף) .ג׳ודי פתח,
כנראה, את המכשיר והשיחה נקלטה. העתקתי
שיחה זו עבורך.״
גוירה או לא גוירה? בזמנה שכחה
גילדה מכל העניין, אולם כעת הבינה כי
כתב־היד שמצאה הוא העתק השיחה. היא
קראה אותו בעיון, בעיקר את הפיסקה שבסופו:
״עמיחי,
:עורך־הדין אמר שהיא (גילדה)
לא יכולה להחזיק אצלה את ג׳ודי.׳ קול־אשה,
:למה?׳ עמיחי, :בגלל שהיא לא רשומה
כיהודיה מבלי שהדבר ידוע לה. אבל
איך אוכל לעשות זאת? זה כרוך בקנס.״
גילדה, שהיתר, בעיצומו של מאבק משפטי
בו ביקשה לקבל את בנה, שהיה צריך
להישאר בבית הורי בעלה — סברה כי הגילוי
החדש עשוי לעזור לה.
אט־אט גבר בה החשש כי יתכן והיא לא
גוירה כלל. בידיה לא היו כל תעודות המעידות
על גיורה ואף בקשתו של עורך־
דינה, שלמה כהן־צידון, לרבנות הראשית,
לשלוח לו את העתקי מיסמכי־הגיור, לא
זכתה לתשובה.
בינתיים תמשיך גילדה להילחם על רצונה
לגדל את בנה בביתה בפני בית־המשפט המחוזי•
מול טענות בעלה כי היא ״מנהלת
אורח־חיים מופקר, מגדלת בביתה בעלי-
חיים ולכן אין היא מסוגלת לגדל את בנה
באווירה נכונה,״ תטען גילדה כי בעלה
מפקיר את הבן בדירת הוריו, לא מתפנה
לשחק עמו ולחנכו.
באם לא תצליח לשכנע את בית־המשפט
המחוזי, החליט עורך־דינה לפנות לבית־הדין
הרבני, היחידי המוסמך לטפל בבעיות
גיור. ,ולנסות לטעון, בעקבות הגילויים החדשים,
שהיא למעשה נוצריה, ואין נישואיה.
תופסים — ומשום־כך יש להשאיר,
לפי החוק, את בנה ברשותה.

אגודות

או פרה כגי רו ש

בשעות הקטנות של הלילה, במועדון של
אילקה ואביבה, נולד רעיון חוש: שלושה

גילדה עם כנה ג׳ודי
״אסור לה להחזיק בביתה את הילד — יש שם חיות !״
אנשים החליטו להקים מועדון לגרושים.
כשנולד הרעיון, היה עדיין עטוף אדי־אלכוהול,
מפני ששלושת הוריו, רפי (״נל־סוף׳)
אילון, צבי קשת ונחום (״נחצ׳ה״)
גיל, היו באותה שעה שתויים כדבעי. אולם
היין לא השכיח מהם את הרעיון כליל. למחרת
התכנס הטריאומוזיראט במסעדת קליפורניה
על מנת לבחור מצע, כולל ומפורט,
של האגודה החדשה.
ארבעה וחכר־ככוד. השלושה ישבו
וישבו אך לא הצליחו לנסח אפילו שורה
אחת. ואז לפתע הגיע הגלגל הרביעי לעגלה
בדמותו של דויד אבידן, בעלה־לשע־בר
של ברוריה אבידן, כתבת לאשה. הוא
התנדב לעזור בחיבור התקנון.
תוך מחצית השעה חובר התקנון המפורט,
שנשא את השם: אופרה בגירוש, אגו־דודגרושים־וגרושות־בישראל.
ראשית
חולקו התפקידים בין היוזמים.
רפי נלסון, שמועדונו האיל,מי סוף העולם
ליווה אותו גם לסוף נשואיו השלישיים, נקבע
כמוצב על חסימת הנמל הדרומי של
ישראל בפני גרושים הרוצים לברוח לים־
סוף למטרת נשואין.
הצדקת חברותו של צבי קשת, בעלה לשעבר
של העיתונאית סילבי קשת, זכתה
להגדרה :״לאחר שנפגע לא מכבר מחץ־
הגירושין, החליט להרחיב את קשת־הבי־לויים.״
ואילו נחום גיל, מדריך־תיירים ב־מיקצועו,
זכה בחברות בזכות השמועה שסיפרה
כי ״הוא מדריך לא אחת את מנוחתן
של תיירות חמודות.״ תפקידו באגודה: הובלת
זוגות נשואים ברחבי הארץ, לאו דווקא
בכיוונים זהים.
ברגע האחרון הוחלט לצרף לאגודה גם

את הגרוש הוזתיק ביותר ( 10 שנים) ,אייבי
נתן, כגזבר האגודה ,״בתקווה שינהל אתי
הקופה באותה הצלחה בה הוא מנהל את
קליפורניה.״ דויד אבידן עצמו הסתפק בתפקיד
של הבר־כבוד ומנסח התקנון.
רשימה לכנסת. התקנון הבטיח, בין
השאר: הענקת ייעוץ פסיכולוגי ומשפטי לגברים
ונשים העומדים לפני גירושין ואינם
יודעים כיצד לד,חלץ מן המשבר בכוחות
עצמם; גביית קנסות קבועים מחברים הנכשלים
במתן הבטחות נשואין בעל־פה או
בכתב; למרות המספר העצום של הגרושים
וד,גרושות במדינה, אין עדיין בדעת
האגודה להגיש רשימה לכנסת; האגודה לא
תעודד הצמחת קרניים לזוגות נשואים, בהתבססה
על העיקרון הבדוק כי אין לזרז
תהליכים היסטוריים באורח מלאכותי; כן
הבטיחה האגודה לקיים פעולות הסברה נרחבות
במושבי־עולים ובמעבדות.
אנשים ששמעו על הקמת האגודה המוזרה,
חייכו לעצמם בשקט. אולם יוזמיה היו
אופטימיים ורציניים. הם קיוו כי האגודה,
לפחות, תחזיק מעמד זמן רב יותר מנשו־איו
של כל אחד מהם.

דרכי אדם
ס טיי ק 111
אם נותרה עדיין חתיכת הוזי ישראלי ב־איזור
תל־אביב, הריהי שוכנת במוסד של
לוזיקו־מושיקו, מוסד הסטייקים המוסמך בכביש
הרצליה—תל־אביב. הוא זכה להכרה
דה־פאקטו על־ידי כל בעלי־הרכב: חאפרים,
ח״כים, דיפלומטים, רופאים, קצינים, אוהדי־כדורגל
החוזרים ממשחק, וזוגות החוזרים
מחוף־קיסריה. השבוע עבר המוסד דירה.
אין זו הפעם הראשונה שמנגנון הבשר
המשופד מחליף מקום. אולם זהו המקום
הראשון הבנוי בטון, והיכול לשאת ללא
בושה את התואר — פונדק־דרכים. מנורות־ר,לוקס
נזרקו למחסן, ובמקומן בא ניאון
רועש. אין יותר בלוק קרח עטוף שק —
יש מקרר־קצבים גדול. במוסד שהחרים עד
עתה כיסאות — ניצבים לתפארת כסאות־באר
גבוהים סביב דלפק ענק. כך התקדמו
מושיקו־לוויקו עם הזמן.

חבר הביא חברה שהביאח חבר.
לפני כמה שנים לא מכרו עדיין סטיקים בכבישים.
לתיקו מכר את הסטיק הראשון
בכבישי־הארץ לפני ארבע שנים. אחריו צצו
הדוכנים כפיטריות, גנבו את הפאטנט. הם
לא יכלו, כמובן, לגנוב את האתירה. זו
נשארה הנכס הבלעדי של לתיקו־מושיקו,
שהם לא רק הטבחים אלא גם השחקנים.
שם, בין טטיק לסטיק, נולדות הבדיחות האקטואליות,
בעזרתו האדיבה של הקהל המבקר,
ומשם מעבירים אותן הקשרים־החאפ־רים
לכל רחבי הארץ.
מושיקו־לתיקו — השמן והרזה הישראליים
— האחד תורכי, השני יווני, בני
הארבעים ומשהו, הינם גיסים. לתיקו בסנצ׳י
התורכי, היד, סדרן טכסי עתיד, ובעל מזנון
עולם הזה 1320

ועם חמור
ברחוב לילינבלום, עד שהחליט יום חול
אחד, לאחר ריב עם השותפים, להיות חלוץ
ולעשות בשר בצידי הכביש שמחוץ לעיר.
הוא כבש את צומת תל־ברוך, ושם,
מתחת לעצי אקליפטוס, ליבה גחלים על
דוכן קטן, שם עליהן חתיכות בשר, והמתין
ללקוח הראשון. הוא המתין זמן רב,
ואפילו כלב לא בא. לתיקו, העגול והקטן,
מתאר את מצבו אז בשפה המיוחדת לו,
המשעשעת את הלקוחות :״אף אחד לא בא,
אז הלכתי אני בעצמי לכביש עם הבשר,
ועשיתי לנהגים עם הידיים. האלה לא הבינו
אותי, ועשו לי בחזרה עם האצבע.״ האיתות
הזה נמשך כמד, ימים, ללא תוצאות.
הוא חזר לדוכן שלו שמתחת לעץ, מיואש
לגמרי. אבל פתאום בא הלקוח הראשון.
הוא בא גם למחרת. הוא הביא חבר. החבר
הביא חברה. החברה הביאה חבר. הלקוחות
התרבו בטור גיאומטרי. לתיקו התחיל לספר
בדיחות. גם גשמים התחילו לרדת. אבל התורכי
העליז שם על הקרחת המבהיקה שלו
מיטרייה של טמפו. כשהעסק קצת זז, הצטרף
ללתיקו גיסו, מושיקו סימן־טוב, יליד
יתן. גם הוא רב עם השותפים וגם הוא
החליט להפוך לחלוץ בתל־ברוך. הם רכשו
מכונית קטנה, הניחו עליה את הסטיקים,
והחלו לקחת כל יום את פונדק הגלגלים
לעבודה, ולחזור אחרי חצות לתל־ברוך.
פיתה כסמל מסחרי. לפתע התחילו
גם הצרות. הן הופיעו בדמות פקיד־תברואה
קטן שדרש מלורל והארדי הישראליים לחסל
את המוסד. מושיקו־לתיקו נעלבו .״בשבילנו
נקיון היד, תמיד דבר חשוב ביותר: כל
יום לפני העבודה, אני מסתכל בציפורניים
של מושיקו, ומושיקו מסתכל בשלי,״ אומר
לתיקו בחומרה.
הם דפקו בדלתות׳ זעקו לעולם, חיפשו
את הצדק, שיופיע מיד. מובן שהם לא
מצאו׳ אותו במשרד ממשלתי. הזוג רכש
חלקת אדמה ברמת־השרון, הביא ליפט, העמיד
אותו בשולי־הכביש ופתח את המוסד
מחדש.
הלקוחות באו גם לליפט של לתיקו־מושיקו,
שלמדו בינתיים את טעמו האישי
של כל אחד מהם. עם בצל, בלי פלפל, בלי
תוספות. אומר לתיקו :״יגאל אלון מבקש
תמיד חריפים. כשנתן ילין־מור מופיע, אני
כבר יודע שצריך להכין קילו בצל•״
הזוג קנה לו שם של מייעצים גאסטרו־נומיים.
למאכלים תורכיים, כמובן. הקליינטורה
רושמת ברצינות את המירשמים.
מה זה סטיק טוב? מסביר הזוג :״מכל
חתיכת בשר אפשר לעשות סטיק. בתנאי
שמעבדים את הבשר בתבלינים שבוע ימים
קודם.״ כמו לכל עסק מוכר, יש גס ל־סטיקיאדה
זאת סמל־מסחרי: פיתה ארוכה
נצרה, במקום הרחבה. השבוע, כשעברה
ממלכת הסטיק לפונדק שניבנה ליד ד,ליפט
הישן, הבטיח הזוג להתחיל גם בחלוקת
קפה תורכי. כל זה נחמד מאוד. אבל כבר
השבוע העירו כמה לקוחות :״הבית נהיה
גדול יותר, אבל לעומת זאת — הסטיק
קטן, יותר.״ -

במדינה תיירות וער• ה סי פון
עד לפני כמה שנים היד. טיול לאירופה
בבחינת דבר בלתי־מושג לגבי רוב הנוער.
אולם השנה כבר נראה בבירור, שאלפי
בני־נוער, שחסכו סכום לא גד! ל במיוחד,
הצליחו לעבור את הים אל מחוז־חלומם.
כיצד הם עשו זאת?
בארץ פועלות שלוש חברות ספנות ׳ראשיות,
המעבירות נוסעים לנמלי אירופה:
חברת האוניות התורכית פוסידון, המפעילה
את האוניות אדנה ואיסטנבול; ההברה היוונית
אפירוטיקי, המפעילה את הרמס ו־פגסוס,
והחברה הישראלית ציס, המפעילה
את האוניות הים־תיכוניות תיאודור הרצל
ומולדת.
מתוך מאזן העונה הא:,רונה מתברר כי
מתוך מאה אלף נוסעים, שהפליגו אל
נמלי אירופה וחזרה, השתמשו מחציתם
באוני, ת צים, ומחציתם באוניות החבר! ת
הזרות. מה משך אותם להעדיף את האוניות
הזרות על האוניות של חברת הספנות הלא,
מית?
המחיר הוא הקובע. הסיבה העיקרית
היא — המחיר. בעוד שהמחיר הנמוך
ביותר באונית צים עד נאפולי, למשל, הוא
80 דולאר (ללא מיסים) ,הרי שהחברה
התורכית היתד, מוכנה למכור עבור 81
דולאר כרטיס הלוך־וחזור באותו מסלול,
•הציעה נוסף לכך, הנחות, עד 35 אחוז,
לסטודנטים, עיתונאים וקציני־קבע.
החברה היוונית, לעומת זאת, מכרה
כרטיסי־סיפון הלוך וחזור, במחיר 70 דו־לאר
בלבד. לרוכשיהם ניתן לבלות את
שלושת ימי־ההפלגה הקיציים, בכסא־נוח על
הסיפון.
לכן העדיפו כל אותם אלפים להיטלטל
על גבי ספינות קטנות, בתנאי־דחק, מאשר
לשלם יותר עבור ההנאה מנוחיות של
אוניות צים.
לחברות הזרות השתלם הדבר. כי אותן
האוניות עובדות בין כה וכה בהובלת מיט־ענים
באותו קו. לכן ניצלו את עונת טיולי־הקיץ,
העלו על סיפוניהן מטיילים ככלי
שיכלו.
הקו נסגר בחורף. אולם הזילזול בנוסעים
היה בעוכריהן. בקיץ שעבר נשארו
בנמל חיפה 60 איש, שעמדו להפליג באוניה
אתינאי, מאחר והחברה היוונית מכרה
כרטיסים מעל לקיבולת האוניה ורב־החובל
סירב להסיעם.
מיקרה דומה אירע באותו זמן לקבוצת
מטיילים מנחל־עוז, שנשארה בנמל האיטלקי
ברינדיזי.
אולם לשיא הזילזול הגיעה חברת האוניות
היוונית, אשר מכרה לאחרוני מטיילי־העונה
כרטיסים הלוך־ושוב, מבלי לטרוח
להודיע להם, שהחברה סוגרת את הקו
למשך חודשי החורף. התוצאה: ישראלים
רבים, שהגיעו לנמלים — בדרך כלל
בפרוטתם האחרונה — נאלצו לחזור לחיפה
בתנאים גרועים עוד יותר, מאחר ובאוניות
הצרפתיות שהובילו את חוזרי־החורף של
החברה היוונית, מחירי הנסיעה היו גבוהים
יותר.
משנה שם משנה מזל. לקראת העונה
הבאה מתכוננות החברות הזרות להכניס
לקו אוניות נוספות ושוב, רק לעונת
הפרוספריטי.
מאחר ולאוניות הנוכחיות יצא בינתיים
שם רע, ינקטו חלק מהן, כנראה, בתכסיס
שהוא חוקי לגמרי: הם פשוט יצבעו את
שמות האוניות הישנות ישנו את שמותיהן,
וייצרו רושם כאילו הן חדשות.

חברה
בדיחותהש בו ע
׳•׳ לוי אשכול חלה. שמו לו עלוקות
על הגב. תוך יום הוא מצץ את כולן, אחת
אחת.
אחרי שכל חברי הממשלה נפטרו,
הם הגיעו לגיהינום. שם הובאו לאגם
גדול של מים עכורים, הוכנסו איש איש,
לפי גודל חטאיו: לגולדה הגיעו המים
עד לברכיים, למשה דיין עד למותניים,
לאשכול עד לצוואר. דויד בן־גוריון עמד,
כשרק כפות רגליו בתוך הנוזל המצחין.
שאלוהו :״מדוע יצאת בעונש הקל ביותר?
הרי חטאת יותר מכולם חייך בן־
גוריון :״אבל אני עומד על ראשו של
שמעון פרס ! ״

.,שימלח דו, קצין תהיה ונו״ ,אורוות
הנשים בערות חטעם הנועז לגדעון
אובחן! המתכנן אוטה בעזות אשתו
השחפת לעולם נשארת. עוד תצוגת־אופ־נד,
נערכה בשרתון. תשע מאות נשים שתו
נס־קפה. שמונה מאות אכלו גם עוגה. עסקנית
הליגה הכריזה כי חמישה עד עשרה
עולים מכל אלף נושאים אתם ארצה שחפת
פתוחה. התזמורת ניגנה קיס מי האני חרישת
רעיית ראש־העיד, אורה נמיר, קנתה
חמש הגרלות. גברת אחרת זכתה בשעון״
זהב דוכסה. אחדות העזו להגיע במגפי־עקב.
אחדות בכובעי פרווה. אולם כולן בשמלות
הכי טובות שלהן. השחפת לעולם
נשארת, איך האופנה משתנית. צריכים להראות
את השמלה כל עוד היא במודה.
רבים סובלים מן השחפת, אבל לא נער
חיוור אחד, בן . 19 בזכותה הוזמן גדעון

אוברזון על־ידי לוחמות הליגה להציג את
יצירותיו. בפעם הראשונה כסולן יחיד בערב
שלם.

• 6יקאדידי, מארטיני, סקאלה ונוקד
ו טורנו שלו, על שמעונה, ליאורה, נורית
ומימי, זכו לתשואות מתאימות. אורה נמיר,
ראשת העיר (זה מתחרז) ,פלטה :״הוא כיש-
רון, גידעון!״ (זה גם מתחרז) .באותה אוק־טאבה
מתפעלת בה העירה, לפני חצי שנה,
גברת אפריקאית אחת, מארי טרז הופואה־בואני,
נשיאת חוף השנהב, לבת בעלה:
״את רואה את הילד הזה? הוא חייט גדול!״
והזמינה אצל הילד שמלת־ערב חשופת גב,
בתכלת־זהב.
הילד הזה אינו רק מזוקן, אלא גם מסוכן.
הוא מחונן בנתונים של דיקטאטור־אופ־נה.
כן, הוא מאמין מאוד בעצמו. הוא מאמין
באמונה שלמה, כמעט דתית, שמה שדור
שלנו באמת צריך, זו שימלת־אנופייר
לשעות־הערב. שום ישראלי לא בטח אי־פעם
בקו־שביתת־הנשק, כמו הילד הזה בקו ה־

משעשע עד אימה לחשוב שילדים קטנים
כאלה עלולים מחר לצוות על מיליונים לשים
את קו הירכיים על החזה, או את המותניים
על הברכיים, או את החזה על הגב, ואת
הגב על הכתפיים. והמיליונים — או המיל־יונות,
ליתר דיוק — יצייתו.
אם זה נחוץ להבנת התופעה ששמה

גאץ־אופנה — הרי יש לו, לגדעון, לפחות
מה שקיראים הפסיכולוגים ״השפעת הסביבה״
.בזאגרב, ביוגוסלביה, ניהל הסבא שלו
בית־אופנה. אמו תופרת. אביו מנצח תיז־מורת־ג׳ז
בארץ — דולצ׳י קארלו.
ממנו ירש הבן חוש לקצב, המוצא היום
את ביטויו בדגמיו. גדעון היה רקדן־באלט,
ניגן שנים על פסנתר. מותר לומר שכשרו־נו־מלידד,
קיבל את הטיפול היאות.

*< שלמד ;3מנם יה, הוא תפר שמלות
לאמו. אבל כמו כל האופנאים, קשה
לו, לבן ה־ , 19 להודות שהיה זה חלומו מילדות
להלביש נשים. נידמה לו שזה נשמע
גברי יותר לומר שתמיד שאף להיות אדרי־

הימאית האדומה

היא ליאורה ל-פידות .,הנז
אידיאל׳ למארחת, בביתה
הקרסול, היא המילה האחרונה של נשות אירופה.,
הסתם, גס לארץ. ליאורה היא דמות חדשה על המסלו

האמא הזוהרת
לשני ילדים, הנחשבת לאחת הנשים היפות בארץ.

(ממושקף3
אורה נמיר (ממושק
גה. היא לא פסק

השמלות שהוצגו בתצוגה, בהנחה,

ראש העיר

הקצבת

היא שוב ליאורה, הלובשת את
סהרה, שימלח בצבע החרדל,
ועליה סינר־קצבים מעור ח,ם. אפשר גס להורידו.

גה חליפיה נועזת בשם שאנחיי, בצבע אדום. לבוש
1לה. גיזרת המכנסיים, הצרה בברן והמתרחבת כלפי
יחצו אותה מבגדי המלחים. ביעוד שנתיים תבוא, מן
,בת ,20 נשואה לבעל בית־חרושת ידוע לכימיקלים.

כל־פנים. במיקרד״ לגמרי במיקרה, הוא מתעקש
כיום, הפך אופנאי. בחופש הגדול,
אחרי שגמר שביעית בעירונית ה׳ ,נסע
לנ1ייל קצת בעולם. בפאריס ישבה דודתו —
ציירת־אופנה. והיא האשמה, הוא אומר, בזה
שרץ מייד להיות תלמיד מצטיין בבית־הספר
של הסינדיקאט דה לה אוט קוטיר, מקום המאגד
בתוכו את גאוני האופנה הפריסאית.
בינתיים למד להעריץ את קארדן, לזלזל
במסורת, להיות אבאנגארדי, לעשות מחתיכה
ליידי — ולא להיפך. אם יש דבר שהוא
שונא אישית להבליט — הרי אלה מתנות
הטבע. בשום דגם משלו אין החזה פורץ
החוצה, אין המותן לחוצה, אין הירכיים מתעגלות,
לזה יש לו שם: אופנה של משרתות.
האריג צריך לכסות, לטשטש, לתת לגבר
הזדמנות לפתח את דימיונו, כשהוא
מתבונן בגברת.
בישראל המתינה לו דינה. חברתו היא
נערה ממושקפת, רצינית, שלמדה אופנה ותפירה
בבית־ספר מיקצועי בירושלים. הם
בני אותו שנתון, נולדו באותו בית־חולים,
וההורים שלהם היו חברים הכי טובים. וכל
אחד מהם ידע, עוד כשהיה בגן, עם מי
הוא עומד להתחתן. היתה זאת היא, הזקא,
שהמריצה אותו להשתתף, לפני חצי שנה,
בתחרות לתיכנון אופנה מטעם 1המכון לייצוא.
הוא זכה בפרס, נתקבל כמתכנן במפעל
אלד. היתר, לו משכורת קבועה. לא

בת היענה

היא ג׳ון ברון, שגדעון שם
עלייה חתיכת בד, מחוברת
בסיכות, בסיגנון הגיישה, כאילתור ברגע האחרון.

היתד, שום סיבה, מדוע לא להתחתן, סוף־
סוף, עם בת החברים־ד,טובים של הוריו.
מאז היא המאיצה, הדוחפת, השואפת.
גדעון הוא הכישרון המבצע. הם גרים בדירה
מהודרת, בצפון המכובד של תל־אביב,
ליד רחוב בלוך. הדירה היא גם בית־האופנה
שלהם, אחרי הצהריים, כשגדעון חוזר מעבודתו
בבית־החרושת אלד.

ף* צונת האופנה שלו בשותו! לא
4 1היתר, בשבילו המאורע החשוב היחיד
של השבוע שעבר. שני דגמים שלו צעדו,
במקביל גם על המסלול בוולדורף אסטוריה,
בניו־יורק, בנשף המסורתי של הבונדס, ליד
יצירותיהם של אמנים כמו דיור, באלאנ־סייאגה,
ג׳יבנשי, ז׳אק היים, ריצ׳י ואיב סן־
לורן. גדעון ניבחר לייצג את ישראל לצידן
של ותיקות, כמו לולה בר ופיני לייטרם־
דורף.
ההצלחה נכנסה לו לראש ולכיס. אין הוא
נרתע עכשיו מלדרוש בעד שימלה שלוש־מאות
לירות ויותר, וזה במצפון שקט, ובביטחון
מופלג שמגיע לו יותר. אין לו
שום אשליות באשר לחוג הלקוחות שלו.
הוא יהיה קטן, כי שום אשד, בינונית לא
תעז למדוד אפילו את קן הסנהזיץ׳ הפשוט
שלו, למשל. הוא זקוק ללקוחות־חוץ, כמו
הופואה־בואני. ללכת במעיל ירוק שלו ב

1ן | חחרן היא מימי, המדגימה
יי^ 1י ^ ״י שימלת קוקטייל בעלת
קפל־ענק. צבעיה: אדום־זהב־שחור.

יצירותיו, ללכת עם האגן קדימה, והגב ל אחור.
יתכן
מאוד שהוא מבוזבז בארץ. אבל
זוהי גם ההלדמנוח, אולי היחידה שלו,
להיות הראש, גם אם זה רק לשועלים.
הוא, מכל מקום, אינו מודאג.
טוב לו עכשיו. הוא מרשה לעצמו להש־תחץ,
לפעמים. גדעון יהיה בקרוב מפקדה
העליון של דיביזיית נשים ישראלית. אבל
בבית הוא יישאר בהחלט הטוראי הפשוט,
המצדיע בהכנעה למפקדתו — דינה.

רחוב התל־אביבי בשעות הבוקר, או אחרי־הצהריים,
פירושו לזעזע את העוברים־ושבים
החפים מפשע. לא שהוא כל־כך מקורי. הוא
נועז וצעיר מאוד, ואת ההשראה לרעיונותיו
הוא שואב דווקא מן הקיצוניים שבאמני
פאריס.
משום כך, אין גם טעם לחפש בו קו ישראלי.
כזד, הוא האני־מאמין שלו :״אני אוהב
את האמפייר, מפני שזה נותן גובה
לאשה. תחרים, מלמלות, כיסים קטנים, כפתורים
קטנים — זה, במילה אחת, שטויות,
אי טעם קטנוני. אני מתעב חומר רך —
משי, שיפון. תנו לי כפתור אחד גדול ובד
קשה, כמו למה, ברוקאד, צמר עבר.,״ הגבר
בן ה־ 19 הספיק גם ליצור לעצמו את דמות
האשד, הנכספת: היא דראמתית, נעה בכלוב
של ברזל — בד נוקשה, פנים עם אופי,
אכזוטיים, לאו דווקא יפים.

) ,שהגיעה באיחור, יושבת ליד מארגנות התצו־קריאות
התלהבות. עוד באותו ערב ניקנו רוב
׳למלחמה בשחפת, במחירים סביב ה־ 200 לירות.

המאושרת (משמאל) היא הזמרת
91ל1ן 1ו | ה
יי * ״וי• י• י. אסתר טובי, שקנתה ( 300ל״י)
שימלת־ערב. הדוגמה משל נשיאת חוף השנהב.

ך״• וא לא הכי?} עדיין לשלב בו נחוצה
| < לו מוסיקה סוריאליסטית כדי לקבל
השראה .״הבד והאשה נותנים לי אותה.
ואז, איך שמתחשק לי. זה יכול להיות,
פתאום, טראפז, וזד, יכול להיות אמפייר.״
הרכבי־צבעים מסוכמים, כמו לבן־שחור,
כחול־לבן, אדום־לבן, אינם באים אצלו בחשבון.
הוא משתמש בגווני־הביניים. בצירופי
כחול וסגול, כחול וחום, כחול ו־קוניאק.
ודורש מהדוגמניות, הלובשות את

^ ח ״ ןדןר ־ ף ך נקרא קפרי. מעיל ב
י י דשא, מודגש בשני קפל,
מאחור ומלפנים, המסתיים בצינור

במדינה

מכון ג\כנוגרפ>
דלתא נפתחים

דרכי חיים

המכההאח רונ ה?•

קורסים

4ארכיטקטורה ודקורצית פנים
ן שרטוט בנין • שרטוט מכונות
4ציור ותכנון אופנה
4צילום ופיתוח #ג ר פי ק ה שמושית
ייעוץ אישי

שיטות חדישות
קורסי בוקר וערב

לחיילים ולעובדי המדינה -הנחה
פרטיםוהרשמה: בשעות 5—8בערב
״ בוסתן ככר דיזנגוף
בית
תל־אביב, רחוב פרוג .1

ד״ר א. רובין

אימפרסריו ברוך גילאון

ביאוקוסנזטיקאי

מציג:
טיפול בבעיות

הלו ש פי רו
יעיל שער

1? 180ש $א 0 £ 1 £
הזמרת הצעירה הנודעת
כוכב ה תקלי טים, הרדיו,
הטלביזיה, הקולנוע
ו ה מיוסי קול

פינסקר 2
תל־אביב

נותרו מספר טפסים

ב רי פ ר טו אדשלה
בהשתתפות ובליווי קבוצתה
מאנגליה :
הזמר ^ ¥ס *? 0 0 0 1

?111013
8א^11(8101ג 180ג 00
ובהשתתפות השחקן
והקונפרנסיה

אלכסנדר
ת ל ־ א בי ב
אולם קולנוע

יהלומי

5ימים בלבד ב״ 9.15 בערב

במחיר 1ל״י
(כולל דמי המשלוח)
בהזמנות לפנות אל:
מערבת ״ אתגר ״
ת. ד ,3006 .תל־אביב

ממוצ״ש 29.12.62
ועד 2.1.63
כרטיסים במשרדים
פרסום בלקין

איפה יוסלה?
הספר שנותן את התשובה לכל השאלות בפרשת
יוסלה, יצא זה עתה לאור בהוצאת ״העולם הזה״,
הינו פרי עטו של עורך־הדין שלמה כהן־צידון,
וניתן להשיג בכל הקיוסקים ובתי־המסחר לספרים.

בבוקר, אחה״צ ובערב

קסיס הנא, תלמיד בית־הספר לאחים שליד
בית־החולים ביילינסון, דיבר ברצון.
העיתונאי שראיין אותו הסביר לו כי הוא
נבחר כמועמד למדור רווק השבוע בשבועון
עולם האשה.
לכן לא היסס קסיס לפתוח את פיו .״כשאני
שם עין על מישהי,״ סיפר בהנאה על
הצלחותיו עם בנות ,״אז אני מוכרח להשיג
אותה. אצלי אין משהו כזה שנקרא כישלון.״
כשגמר את סיפורי הצלחותיו, נעמד קסיס
בפוזה רבת־רושם, הניח לעיתונאי לצלמו.
הוא לא ידע אותה שעה דבר אחד: בעולם
האשה לא קיים כלל מדור רווק השבוע והיתד,
זו אך תחבולה כדי למשוך מפיו
וידוי שישמש חומר לכתבה על אחת מתלמידות
המוסד שהתאבדה, לפי סברת העיתונאי,
בגללו.
שבועון כושל. לכן, כשפתח קסיס את
העיתון, הזדעזע. הרשימה בת שני העמודים
תארה אותו כאשם היחידי בהתאבדות
התלמידה, שארעה לפני שנה.
באמצעות עורך־דין התקשר מיד קסיס
הנידהם עם עורך־העיתון, דרש ממנו לפרסם
הכחשה במקום בולט, ופיצויים כספיים.
״אחרת,״ הודיע לו ,״אאלץ לתבוע אותך
על הוצאת דיבה.״
היה זה מיקרה בלתי־נעים לעורך השבועון,
שלמה גבעולי, ובפרט שהיד, זה
הגיליון הראשון אותו הוציא גבעולי באופן
עצמאי.
כבר זמן רב טובל השבועון יעולס האשה
מגרעון כרוני. עורכו הראשון, גרשום קונד
רוב, שהוציאו לראשונה בשותפות עם מעריב,
נשאר כעבור זמן קצר לבד במערכה.
עורכי מעריב, שמערכת השבועון שכנה זמן
מה בביתם, משכו ידם מן העסק משהבחינו
כי תפוצת השבועון מתדלדלת.
צליעתו של השבועון הלכה וגברה, עד
שקומרוב החל להוציאו רק בשעה שהצליח
לאסוף מודעות בסכום שיאפשר כיסוי הוצאות
ההדפסה. כדי להתחרות בשבועון ל־אשה,
הוריד את מחיר עיתונו לחצי ממחיר
לאשה, אך גם זה לא עזר.
ואז הציע לו גבעולי, אשר כבר עבו
כמה שבועות כעורך העיתון, לקבל את השבועון
בחכירה, תמורת שכר סימלי המשולם
לקומרוב מדי שבוע.
העיסקה בוצעה ולאחר כמה שבועות בהם
לא הופיע העיתון כלל, יצא שוב, הפעם
בעריכת גבעולי.
כיש מזל. גבעולי הגיע לעולם האשה
לאחר שעשה דרך ארוכה בשולי העיתונות
הישראלית. עוד מגיל צעיר שאף להיות
עיתונאי, אר תמיד נכשל. לא פעם הסתבר
בעסקים מפוקפקים של הלוואות כספיות
שלא שולמו. כאשר זכה פעם לקבל עבודה
בדבר השבוע, נתפס כעבור זמן קצר בסחיבת
דגלון מעל מכוניתו של השגריר הסובייטי,
פוטר מעבודתו.
לאחר מכן ניסה להוציא עיתון כלכלי.
הוא אסף מינויים, קיבל כספים, התוצאה:
לאחר במה שבועות סגר את העיתון, והמינויים
שקבלות התשלום בידיהם, לא קבלו
את טפסיו, הפכו לנושים.
אולם חוסר׳ המזל לא הדאיג אותו כלל.
הוא קיבל עבורה ברימון, ולאחר שגם
שבועון זה נסגר, הסתובב זמן רב ללא
עבודה ממשית. גבעולי עקר לירושלים ועבר
משטח העתונאות לניהול עסקי אמנות. הוא
קיבל לידיו את ניהול הגלריה רינה, הסתכסך
עם בעלת המקום על רקע כספי ועזב את
העיר כלעומת שבא. בתל־אביב זכה לקבל
את תפקידו בעולם האשה.
השבוע ניחתה עליו המכה הנוספת. אולם
קשה לתאר כי אפילו אם יחוייב לשלם
את פיצויי הדיבה, ישנה הדבר את דרכו
של האיש, המנסה כל כך חזק להיות עיתונאי.
החי עברית,
אנגלית, צרפתית, גרמנית
בתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ם יסודיים ותיכוניים
הכנה ל־ 1)1£6זנ 1מ021
^ הכנה לבגרות
1,0776ע0{1016110־? 1
^ שפה שמושית
£103<;6.גדנ 06
0011761*83^1011
^ קורספונדנציה מסחרית ב*
ספרדית, איטלקית רואנגלית
סית׳
פורטוגזית, ערבית.

ת״א, נחלת־בגימין ,2

סל• 56347 .

פתח״תקוה, מונמיפיורי 4

רווח נקי: בתל־אביב, אכל עמרם כהן
ארוחה במחיר 52ל״י, סירב לשלם את
תמורתה, נשפט ונקנס ב־ 35ל״י בלבד
לגיהינום -וחזרה: בעכו, הוצגה
ההצגה חופשה בגיהינום באולם קולנוע
גן־ערן נ ס ״ ח נו כהז בתל־אביב, פיר־סם
מועדון־לילה, שנשף הסילבסטר ייערך
בערב הדלקת הנר ה־ 11 של חנוכה
אדם לזאב — אדם 1ביוטבתה, נענו
אנשי המקום לבקשת האגודה להגנת החי
לא לירות יותר בזאבים הבאים למקום,
תמורת פיצוי עבור הנזקים שהזאבים יגרמו.
אנשים חזון ו צ רו ת
נשיא המדינה יצחק כן ־ צ בי, גרם
השבוע אי־נעימות רבה לאנשי משרד־החוץ
הישראלי. היה זר, בקבלת־הסנים המלכותית
שערך ל מו מכדטסההר בי עי, מלך בורונדי,
כשפנה אל המלך :״הוד מלכותו מלו
בורגונדי התקרית הזכירה לדיפלומטים
הישראלים טעות דומה בה נכשל נשיא־המדינה,
לפני מספר חדשים, בעת סיורו
במדינות אפריקה. בקבלת־הסנים שערך לכבודו
נשיא ליבריה וי לי אםטאכמן, פנה
אליו בן־צבי בתואר :״הוד מעלתו הנשיא
מרומן המארח הליברי לא נשאר חייב,
ובדברי תשובתו קרא :״תחי ידידות ליבריה־אלג׳יריה
אה, ליבריה — ישראל
מפח נפש נוסף נגרם למשרד־החוץ, כאשר
הגיע המלך לשדה־התעופה בלוד. אנשי מש־רד־החוץ
אשר ציפו למלך תמיר, שגובהו
למעלה משני מטר, הופתעו כאשר ירד,
לבוש במדים לבנים, והתברר שקומתו היא
1.79 בלבד. לאי־נעימות נוספת גרמה העובדה
שמשרד־החוץ דרש ממלון דן להכין
מיטה מיוחדת, ארוכה מהרגיל, עבור המלך.
מקור הטעות התברר במהרה. נראה שמישהו
במשרד־החוץ סבר כי המלך שיגיע ארצה

לאסקארי רוקדת טוויסט
רק בחושך —
הוא מלך רואנדה שגבהו באמת שני מטר.
אגב, מלך זה הודח מבטאו הסובל העיקרי
כתוצאה מהטעות, היה סגן־אלוף (מ־חיל־הים)
יקותיאל נץ שנבחר ללוות את
המלך בשל היותו סגן־האלוף הגבוה ביותר
בצד,״ל ראש־הממשלה דויד בך־גור־יון
הפך השבוע לזמן קצר לאנטי־תימני.
היה זה בעת שנפגש עם ועד עובדי קול־ישראל.
בפגישה זו מתח ראש־הממשלה
ביקורת על צורת ההיגוי של הקריינית
ראומה אלדד :״היא מקלקלת את השפה
בצורה שהיא מבטאת בהדגשה את
החי״ת ואת העי״ן,״ טען ביג׳י. אחר כך
הצטער ראש־הממשלה על ביקורתו, כאשר
הוסבר לו שקריינותה טובה, ומקורה במוצאה
התימני של ראומה ששמה הקודם —
רומיה מחבובה. אגב, היא אחותו של איש
קול־ישראל אחר: משה חובב ב־הרצאה
שנשא השבוע לא חסך הפרופסור
ישעיהו ליבוכיץ׳ את העקיצה המסורתית
לראש־הממשלה. אמר הפרופסור :״החזון
המשיחי הביא ליהדות רק צרות: את
אותו איש **,את שבתאי צבי, את יעקב
פרנק ובימינו את האחד בדורו המאמין
באור־לגויים אגב, מקור התקפותיו
של ליבוביץ׳ על ביג׳י נודע השבוע, בסיפור
שסופר בחוג ידידיו. ללייבוביץ׳ ,טענו, יש
תמיד רק יריב אחד. במשך שנים היה
הפרופסור מתקיף ומותח ביקורת על הרב־הראשי
אייזיק חליי הרצוג. הדבר חרה
מאוד לבנו של הרב, יעקב הרצוג,
כיום שגריר ישראל בקנדה. הבן נזעק
להצלת האב ופנה ללייבוביץ׳ בזו הלשון :
״למה לך להתקיף את אבא. יש אדם גדול
* בורגונדיח — מחוז במזרח צרפת.
•• כינוי לישו הנוצרי במסורת היהודית.
העולם 1הזה 1320

להצעה אחת השיב ברצון. הוא הסכים
להופיע במסיבת חנוכה של עובדי הקונסוליה
הישראלית, ללא תשלום, בהופעה של
היפנוזה שני מחזות של אכרחס
א ר צי, לשעבר שחקן הקאמרי, יועלו בקרוב
בברודביי. אחד ממחזות אלה, על גג
פתוח, הוצג בשעתו כערב־קריאה בתיאטרון
הקאמרי. מחזהו השני של ארצי, קדיש,
יועלה כעבור חודש שיי ק ח או פי ר
החליט סופית ורשמית לשאת את לי די ה
שו מאכר לאשה. החתונה תיערך בתחילת
חודש ינואר יו סי נדבר קפץ לחופשה
קצרה בישראל מהופעותיו בתיאטרון
בדרוס־אפריקה. בינתיים כבר הספיק
לקבל הצעה להופיע במחזה של ז׳אן אנואי
בהבימה.

׳ •111כמו )ונג די

כוכבת לאסקארי בתל-אביב
— מ־חזה מרהיב
ממנו במדינה. תתקיף אותו.״ ומאז בחר
לייבוביץ׳ בביג׳י כביריבו מה מצפה
בישראל לאדם הנושא את השם שמעון
פרס ושאיננו תת־שר הבטחון. על כך
סיפר השבוע לכתב מעריב, אדם בשם זה
שהוא בעל חנות הלבשה ברחוב יהודה
המכבי. סיפר האיש :״בלב שבור אני מחזיר
לסגן המיניסטר הזמנות להצגות בכורה
ולסעודות צהריים, כרטיסי חברות למועדון
אנדיה לכל השנה, זרי פרחים ובקבוקי שמפניה,
הנשלחים בטעות אלי. האיש הזה
חי כמו צאלאה א־דין. כל כך הרבה ידידים
יש לו עד שאינני יכול לישון בלילה.
הטלפון אינו חדל מלצלצל.״ הוסיף האיש:
״בתי מנצלת יפה את שמה — מיכל פרס.
שואלים אותה אם היא בתו של שמעון
פרס, והיא משיבה בחיוב, כי זאת אמת.
מתייחסים אליה כאילו היתר, קרולין קנדי.״

״ ברא בו ״ או ״הדרו״
במסיבה ירושלמית שנערכה השבוע בביתו
של הדר׳ אריה זיקס, מרצה לאנגלית
באוניברסיטה העברית, התברר, שלמדען ו־לכתב״המדעי
של למרחב, דר׳ פנחס אביבי(
,לו מיוחסת החוכמה הפלמ״חית :״רובה
זה לא אוזן, צריך לנקות אותו כל יום״)
יש גם עיסוק ספרותי. מזה שנה עוסק הוא
בכתיבת פואימה שתקרא :״כיצד מפרקים את
המדינה עיסוק ספרותי הפך גם
למקצועו של עתונאי הקולנוע הישראלי,
יעקב בעל״טובה, היושב בארצות־הברית.
הוא הוציא לאחרונה לאור ספר
בשם שליחותה של ישראל בו מופיעים
מאמרים ונאומים של 46 אישים מכל העולם
אודות ישראל. בין הכותבים: הגנראל מאר־שאל,
אלינור רוזבלט, ז׳אק סוסטל, מרטין
בובר ואחרים. הספר יופיע ב־ 11 שפות.
בינתיים התחיל בעל־תשובה בכתיבת ספר
נוסף, יחד עם העתונאית מרגרט קרט־רייט,
ידידתה האישית של גולדה מאיר,
עמד, סיירה בארצות־אפריקה. נושא הספר :
יחסי ישראל ואפריקה בהופעת הבכורה
החגיגית של מקהלת רינת בקראנגי הול
בניו־יורק נוכח גם משהשרת. הסיבה
לנוכחותו במקום: בת אחיו, הילה לולב
בת אפיקים׳ שרה בין בנות־המקהלה. באחד
השירים, נשמעה לפתע מבין שורות הקהל
קריאת ״בראבו!״ כל האנשים הסבו את
פניהם לעבר משה שרת, שמעברו באה הקריאה.
העיר אחד העתונאים שנוכחו במקום
:״זה לא יכול להיות משה שרת שצעק.
הוא היה קורא, הדרן הופעה אחרת
שנערכה השבוע בקרנני הול נשאה אף היא
אופי ישראלי, למרות שהיה זה נשף הצדקה
של האקטורס סטודיו. אחרי שרוב
המסובים כבר סבאו שמפאניה, הרקידה קבוצת
ישראלים שהיתה במקום את כל הקהל
בהורה. המרקיד הראשי היה שמואל עצ-
מון, שחקן זוית, הלומד עתה באקסורס
סטודיו. עזרו לידו — השחקן עודד תאד
מי, הבמאי אמנון קבצ׳ניק והאמרגן
הצעיר שמואל צמח אגב, עודד
תאומי דחה את כל ההצעות שהוצעו לו
להופיע בחלטזרות במושבה הישראלית ב־ניו־יורק
או עבור המגבית־המאחזדת. רק
חעזלם הזה 1320

כוכבת הסרטים היוזניה זויה לאס־קארי,
שהגיעה השבוע לביקור פתע בישראל,
יחד עם במאי הקולנוע היווני, ג׳ון
דאליאנידם, לא ביזבזה זמן רב: מיד
עם הגיעה לארץ, החלה לסייר במועדוני־הלילה
שלה. בהגיעה למועדון הספתח הדגימה
מחול טוויסט לוהט במשך 20 דקות
רציפות. כאשר ישבה לשאיף אוויר בחברת
הבמאי, שהוא גם ידידה האישי, החליפה
עימו הערות על התנהגותו של הקהל המקומי,
ועל העובדה שהזוגות החליפו בין
רקוד לרקוד נשיקות וחיבוקים. אמרה הכוכבת
:״אצלנו ביוון עושים דברים כאלה
רק בחושך הוסיף הבמאי :״לא ידעתי
שהישראלים כל כך חמי־מזג. בהשוואה להם
היוונים הם קרים כמו אנגלים
התלהבות בלתי רגילה גילה כתב מעריב
יוסף (״טומי״) לפיד כשבא לראיין את
זויה לאסקארי; טומי התרגש למראה מחשופה
של הכוכבת, חטף את המצלמה מידי
אחד הצלמים שהיו במקום, עלה על כסא,
וצילם מלמעלה את חזה של השחקנית.
הפליט הצנזור הראשי לוי (גרינשפון)
גרי, שהיה נוכח במקום :״זהו מ־חזה
מרהיב עיסקה מוצלחת ביצע השבוע
בעל מזללת קליפורניה, איכי נתן. הוא
קיבל מאחד מלקוחותיו, שהיה חייב לו 600
לירות עבור מאכלים, מכונית אלפא רומיאו
מודל .1928 איבי עומד לצבוע אותה כעת
בשחור־אדום, הצבעים בהם הוא משתמש
גם במסעדתו, ינצל אותה למטרות פרסומת
איש יחסי־הצבור התל־אביבי, שמואל
שי, קיבל השבוע מילדי חברת הילדים
בנאות־מרדכי, ארגז מיץ תפוחי־עץ מתוצרת
המשק. אל הארגז היה מצורף מכתב
בו נתבקש שמואל שי להעביר את השי
לזמרת היהודיה הלן שפירו, העומדת
להגיע ביום שישי, ארצה, בצרוף בקשה
כי תשתה מן המשקה ״מאחר וכל בנות
המשק ששתו ממיץ התפוחים קיבלו באורח
פלא קול נעים נראה שנשואי־הפספורט
של מי שהיתר, מלכת־היופי של
ישראל, עליזה גור, לא עלו יפה. אחד
מעורכי־הדין הידועים של. לונדון, שהוא
ידיד משותף שלה ושל בעלה האנגלי התבקש
לנסות לגשר בין בני הזוג שעמדו
לד,פרד זוג אחר, יוחנן וריקה
זראי, גרים בנפרד למרות שלא התגרשו
רשמית: יוחנן גר בדירת חדר וריקה בדירת
פאר בת חמישה חדרים בתכנית
כל האמת שהוקלטה השבוע על־ידי קול־ישראל,
התבקשו חברי הצוזת לנסות לשכנע
מתנדב מהקהל באמיתות תשובותיהם השונות
לאותה השאלה. כאשר נשאלה השאלה:
״מה פירוש המלה ״מטר״ז מצא הסטודנט
אמנון ז׳קוב הסבר מאלף :״המדען ג׳ון
מילס גילה את הנתך פלטיניום אירידיום
שאינו מתכווץ בחום או לחץ. הוא חשב
להציע אותו למלך בתור חומר לעיצוב
מידה שלא תשתנה. התייצב לפני המלך עם
חתיכת מתכת זו. שאל אותו המלך !131 :ז\\
? 15 1110 1(131161-השיב המדען 1115 !5 :
1׳! 1£ומזה השם מטר.״

פ סו ק ־ השבוע
• הפרופסור ישעיהו ריבוכיץ׳,
בהרצאה על הנושא ״הדת והמדינה״ :
״התנ״ך הוא ספרות ממדרגה שניה.״
0הנ״ל :״אדם ההולך לבית־כנסת
דומה מבחינה מסויימת לאותו אדם ההולך
לקולנוע לראות את בריג׳יט בארדו עירומה!״

• המיטוררת דדיה רכיקוכיץ,
על תחביבם של אנשי ציבור לחדש מילים
בלשון :״אילוליא העומס הכבד הרובץ על
שרי הממשלה אין ספק שכל אחד מהם
היה פוסק פסוקו, אולי אפילו אלמוגי.״
• השחקן יוסף ידין, על הטקסט
של נתן אלתרמן במחזהו פונדק הרוחות:
״זה לא טקסט, זה סקסט־אפיל.״

״ לויד״
המכון הבינלאומי ל ה תג ת בו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל-אביב, ת .ד4185 .

ה&נדדה הפודטכנית
תל־אביב, רח׳ ברנר ,4טל 67487 .
מוכרת על־ידי משרד העבודה
החלה ההרשמה למחזור ג׳ של

קורם היום הגכוה,
הדו-שנתי, להכשרתם של

\7כנא>ם
בענפים

מתכת • ייצור מכובות וכן לקורסי הערב במקצועות

טכנאות מתכת, ייצור ומכונות סרטוט טכני, כניין ואדריכלי ריהוט ועיצום פנים
גרפיקה שימושית
קירור ומיזוג אוויר
מבלטים ותבניות
חומרים פלסטיים
ההרשמה בכל יום בשעות 18—8

מזדיעה על פתיחת

או ל פנ א
בשיתופה זבפיקזחה של

אגו־דת הגרפיקאים פרטים והר שמה:
ת׳א, רה־ גרנו .4טל 67487 .
בכל יום בין השעות
8בבוקר 1־ 6בערב

הלימודים: החל מראשית ינואר 1963

הצגת בכזרח
ספרי שירה
ממליצה על

?ס !/318£מ
פו דרה
וקרם־ ב7ו>ס
בשפופרת

אחת

ק11

מ עני ק לך איפור מו שלם
ושווה ועור יד כ ק עי פוז
הלואו הינו מוצר איכו ת
אי רופ אי
4גווני אופנה לר שותך
המפייו בי שראל: לילית

מ. שולוהוב
ק. פאוסטובפקי
ק. סימונוב
ש. מהרשק
סי פו רי ם
ב. יאמפולסקי
ו. ניקראסוב
ג. ניקולאייכה
ד. גראנין
ו. טנדריאקוב

רוס>>ט
כ. קאוורין
ג. טרויסולסקי
י. נאגיבין
י. סמיונוט
ו. גרוסמן
י. בונדארייב
ו. דודינצב

עם צרור שירים מאת

יבטושנקו, אכמאטובה,
סלוצקי, טווארדובסקי,
ווזנסנסקי, ויגוקורוב

ז מננו
מבוא: י .ברזלי (ברגר)
העורכים: י .ברזלי (ברגר),
י. גלבוע, מ .גפן
336 עט׳ 10 ,ל״י

עם הספר

ח ש בון שדפיחות
שירי חשבון (נדאת יונתן רטוש, רישומים
מאת יואב בר־אל, הוצאת הדר ).קשה
לקבוע אם מובחרים הדברים בזכות עצמם,
או שהם נידמים מובחרים, לפי שאין להם
מתחרים העומדים על אותו מישור.
שירת יונתן רטוש עד עתה (יוזזמד, צלע)
נראתה כנכללת בסוג הייצרות הטובות בזכות
עצמן, ולא רק בהשוואה למרבית
ספרוני־השירה, היוצאים לבקרים.
הנחה זו נעשית מוטלת בספק לאחר
קריאת קובץ חדיש זה של שירי רטוש.
לא זו בלבד, שרטוש נראה כמתחיל לאבד
את צביונו המיוחד — התימצות המזוכך —
אלא שהוא נתפס לעיתים לנבירה במיכמני
לשון (ומי כרטוש יודע אותם) ,ולצירופים
גכמניים של מילים, כשכל זה נעשה על
חשבון המשמעות, האובדת בין השורות, כמו
בשיר טענה:
״האם אתה סבור /באמת ובתמים /
בנאמנות /כי /העובדה שאין אתיה
גאון /מקנה לך, בתוקף זאת / ,את
הזכות /לדרוס /לרמוס /בכל ההתחשבות
/החן־וחסד והכנות הזאת /על
כל הראש /כלאחר עקב /במלוא גסות
הרוח והגוף /בכל המובנים של הביטוי —
/המקורי: הגאוותנות /והאחר /׳הפשוט / הגסז אני אומר לן / ,באמת
סובסידיה לחשבון. רטוש יודע, מסתבר,
את המאזן שלו, הנוטה להיות שלילי
בשירי החשבון, עד שהוא נותן לעצמו סובסידיה׳
שאינה אלא וריאציות על שיריו
הישנים־המוכרים.
״לו מת /נמו שאת /כעת עתה /
הייתי מקבר אותך.״ כך כתב בצלע. בשירי
חשבון מופיע אותו שיר בצורה אחרת:
״לו מת /כמו שאת /כעת עתה /הייתי
מזבח לך /ומקטיר
מקבילית קרא המשורר לשיר זה — ובצדק
למרות שלא לכך התכודן.
איין רטוש עומד בפני הפיתוי של השימוש
עד מיצוי בל האפשרויות שבאותה
פלונית — ״את״ .בשוט מזמן הוא לה
תיפקוד אחר :
״לו באת /כמו שאת /כעת עתה /
הייתי משליכן /מכל המדרגות
ובאמת, אותה ״את״ של רטוש מאכלסת
את קבוצת־השירים המובחרת ביותר בשירי
חשבון — שירי הגיון.
הצדק הכנעני. אפילו שלילי המאזן
של רטוש לעומת מחזור שיריו הקודמים,
הרי אין עוררין על זכותו להימצא בשורה
ראשונה של השירה העברית החדשה.
שירת ההלקאה העצמית, וההדפקות המרת־התוחלת
על שערי חסד (מסכת השירים
הראשונה בשירי חשבון) אין לה דומה ומתחרה:
״אני
מוכר את אחי ואני ואחי את
בן דודי ואני ואחי ובן דודי עולס
ומלואו __
״אני מוכר את אחותי ואני ואחותי
את ריעותי שא נא אלוהים לשכמות

לא נכתבו תפילות הרבה כמו ״תפילה״ :
״נפשי בי בשלה ליהתמכר /אן לא חינם /
בכל מאדי־מאודי מדוע לא יבואו
עוד /האלוהים אל האדם /נם ני נקרא
ואיננו
תאניה איובית, שמעוררת מועקה כמו
מילותיו של איוב :״לא אאמין כי יאזין
קולי,״ ומה גם ״ששערי־החסד״ של איוב היו
לגבי דידו כתובת מחתרת יותר, מכפי שהיא
ברורה לרטוש, אבי התנועה הכנענית, המחפש
אותה לכל מלוא הספר — ואינו
מוצא.
אפילו שהוא מעמיד עצמו בשיר בצדק
כסמכות עליונה כביכול :״אני מאמין בעצמי
/בשכרוני אתה עדי /בראשית
היה הצדק /והצדק היה עמדי !״
אפילו עדים מעמיד לעצמו המשורר, אבל
שערי החסד, אילו היו גם נפתחים, או אז
היה המשורר מחמיץ גם את ההזדמנות
המיוחדת הזאת שלו להיכנס בם. וכל זאת
בד בבד עם הייאוש :״יעל פרשת כל /
דרכי המרחבית החסומות /על שמאל /ועל
ימיו למה זה יצאתי מרחם /לראות
עמל ותלאה /חינם.״
ומכיתן שכך, לא נותר לו לרטוש אלא
לבקש רחמים על עצמו :״אסוף את הנשברת
/נפשי השיבני אליך באמת.״
עשרת הרישומים של יואב בר־אל, המצורפים
לספר, נחמדים — אולי נחמדים מדי
ביחס לשירתו הבוטה והקישחת של יונתן
רטוש.

** ל שולחן האיפור, בחדר שבמרתף
$התיאטרון החיפאי, הביטה מסיכת גומי
בראי שממול. הראי הגדול הביט בנערה
שישבה לידו. הנערה הביטה בדף הניר שבידה׳
קראה מתוכו הברות סתומות :״לרין,
לראן, לרון. לריש, לראש, לרוש. חריף,
חראף, חרוף. הלילה אלון במלון. הלי־לה
א־לון ב־מ־ל־ו־ן.״
שחקן לבוש־למחצה, שניקלע באקראי
לחדר, הקשיב לרגע, העיר בהבעת־צער
מלאכותית :״אח, אח, אח, פעם היתה בחורה
נורמאלית, קראו לה איליין זלר. אבל יום
אחד, לא יודעים מה קרה לה, התחילה
למלמל דברים מ שוני ם...״
איליין חייכה אליו מבעד למראה, המשיכה
לקרוא. נותרה עוד חצי שעה עד לעלות
המסך על מעגל הגיר הקווקאזי של ברטולט
ברכט. בשביל איליין (מתחרז עם ״מי אין״)
זלר לא היתה זאת הצגת־בכורה סתם, כי
אם גם הצגת הבכורה האישית שלה
כשחקנית בישראל.
נערה אחרת היתד, סובלת, בשעה כזאית,
מהתקפת עצבנות, היתד, אצה אנה ואנה,
מחוסר יכולת להתרכז. לא כן איליין. היא
ניצלה את הזמן, עד הרגע האחרון לעלותה
על הבמה, בתרגילי היגוי, כדי שחלילה,
כאשר תעלה על הבמה, לא יבצבץ בקולה

אע) ר

כי הריקוד הוא רק שלב־בינייס אל עולם
אחר.
״למדתי בבית־ספר יהודי,״ היא נזכרת,
״והיה לי שם מורה, רב, שאמר לי פעם:
,ילדה עם מרץ כשלך תוכל להיות שחקנית
מוכשרת׳.״
כך היא החלה לשחק. המערכונים הראשונים,
בהם הופיעה, היו סיפורי תנ״ך מפורסמים,
אותם העלו התלמידים במסיבות
בית־הספר. איליין הרגישה נפלא .״לגבי
היה לתיאטרון חשיבות נוספת. אבי, סוחר
רהיטים, היה נאלץ לעבור לעיתים מזומנות
מעיר לעיר, לרגל עסקיו, ובכל פעם היינו
ניקלעים לסביבה הדשה. מצאתי כי הדרך
הטובה ביותר להסתגל לסביבה חדשה, לאנשים
חדשים, היא דרך הבמה.
״בהתחלה, כשהייתי מגיעה עם משפחתי
למקום חדש, הייתי מרגישה עצמי בודדה.
אבל מיד לאחר ההופעה הראשונה על
הבמה רכשתי לי בבת־איחת חוג רחב של
ידידים. אנשים שהעריצו אותי, שדיברו אלי,
שרצו בחברתי.״ כך, מתוך בדידות של
ילדה, התחשל רצון־הפלדה.

איד לתפוס הזדמגות
ף* בית הספר התיכוני, בו. המשיכה

**/,את לימודיה, זכתה גם כן להצלחה.

^ ןךי ! 111ל י 0של התיאטרון העירוני בחיפה, מקבלת השחקנית הצעידה
י איליין תדריך על התפקיד החדש במחזהו של דויד לוין (מימין)

עין ימין ועין שמאל, אשר יועלה בעתיד הקרוב על במתו של מועדון התיאטרון החיפאי.
המיבטא האמריקאי — מיבטאר, מיום לידתה.

המתכת הי פ ה

ף טי*טראד אין נערות רבות כאלה. היש־ראלית
המצוייר. יכולה להיות יפה, והיא
יכולה להיות בעלת כוח־רצון. אך רק
לעיתים רחוקות מאד מתמזגות שתי התכונות
בגוף חמוד אחד.
איליין זלר מייצגת טיפוס אחר לגמרי —
טיפוס הנערה האמריקאית שהחליטה לעשות
קאריירה. בניו־יורק בלבד יש כמה רבבות
כאלה , :נערות יפות, שהתחשלו בתחרות
האכזרית של עיר המיליונים, והעשוייות
מפלדה גמישה. הן משקיעות שעות בלתיספורות
בלימוד יקר של מקצועות הבמה,
מרוויחות את הכסף באלף ואחת עבודות
קשות, מחזרות במשך חודשים ושנים על
הפתחים, בידען היטב שרק מעטות מהן
יגיעו אי־פעם אל ההצלחה. זהו הטיפוס
שהרמאן וזק הנציחו בסיפרו מארג׳ורי
מורנינגסטאר.
איליין, שנולדה לפני 23 שנה בעיירה
ליד פילדלפיה בארצות־הברית, נועדה משחר
ילדותה להיות מרג׳ורי כזאת. היא למדה
לנגן, לרקוד, אף הופיעה בריקוד בכל
הצגה שנערכה בבית־ספרה. בגיל 12 גילתה

| 7ןץה 1ך ה ״ מסמלת את דמויותיהם של
האנשים הרעים במחזהו

של ברטולט ברכט — מעגל הגיר הקאווקאזי.

גערת דצמבר

מאחזר• המסכה

איליי\ זלר

מיד עם הכנסה לכיתה הראשונה אירעה,
יחד עם הברה נוספת, את ההצגה המסורתית
שהוצגה על ידי כיתתה בפני הכיתות
הראשונות המקבילות.
ההצלחה היתד, עצומה. איליין זכתה לשבחים
ותמונתה הודפסה בעמוד הראשון של
עיתון בית־הספר בן 15,000 התלמידים.
לאחר מכן אף הוזמנה להציג את אותה
ההצגה גם בפני הכיתות הבוגרות יותר.
אולם שנתיים בבית ספר זה הספיקו
לה. שאיפותיה של הילדה הדינאמית התנשאו
הרחק מעבר למסגרת הלימודים הצרה. היא
החליטה לנטוש את ספסל־הלימודים, לנסות
לחפש עבודה בתאטרוני המאמר סטוק.
זוהי תופעה אמריקאית אופיינית. בחדשי
הקייץ אוספים במאים ומפיקים להקות שחקנים
ופרחי־שחקנים בערים הגדולות, נוסעים
לעיר השדה כדי להציג שם מחזות מוסיקאליים
וקומדיות קלילות. תיאטרונים אלה,
המציגים על־פי־רוב באהלי־ענק או תחת
כיפת־השמיים, מרכיבים את תוכניתם מקטעי
מחזות מוסיקאליים, המועלים באותה עת על
במות ברודווי.
איליין התקבלה ללהקת הבקס קאונטי
פליירס. היא עזרה לבמאי, למאפר, לא בחלה
אפילו בעבודות־נקיון .״כשהיה לי זמן הייתי
יושבת באולם, כאחד הצופים, מסתכלת

בשחקנים. איך הם נעים, איך הם מדברים.
זאת היתה ההזדמנות הראשונה שלי לקבל
מושג מהו תאטרון אמיתי.״
אולם חודשי הקייץ חלפו במהירות, ואיל-
יין נשארה ללא עבודה .״ישבתי בבית וקראתי
את העיתונים היומיים. בטורי הבמה
והביקורות מצאתי, להפתעתי, שמות מוכרים
רבים. היו אלה שחקנים שבמחיצתם
עבדתי בתיאטרון הקיץ. כעת הם הוזכרו
כבעלי תפקידים ראשיים במחזות שהוצגו
על במות ניו־יורק. הרגשתי שזו ההזדמנות
בשבילי. אם אתפוס את רכבת־המזל כעת,
אוכל להיעזר באנשים אלה, כדי לנסות
להשיג עבודה בניו־יורק.״
למחרת כבר עלתה על הרכבת שהובילה
אותה לעיר הגדולה. אולם כשהגיעה למקום
התברר לה חיש מהר מהם הקשיים הכרוכים
בהשגת תפקיד פעוט באחד התיאטרונים
של עיר המליונים. היא היתד, אחת מתוך
אלפי מחפשי־תפקידים, שחיזרו במעגל אינסופי
על פתחי במאים ומפיקים, בתקווה
לזכות בתפקיד כלשהו.
אולם לאיליין היה כוח־רצון, שעלה אף
על המקובל ב״תהרות העכברים״ הניד
יורקית. היא לא התייאשה. אחרי כמה
שבועות, בהם לא השיגה עבודה, נרשמה
לחוג לדראמה .״אחרי שבוע הסתלקתי משם׳״
היא מסבירה כיום .״היו שם בעיקר
צעירים שחשבו שהתאטרון עשוי לפתור את
בעיותיהם הפסיכולוגיות או החברתיות.
רובם לא חשבו כלל על התאטרון כמקצוע,
כצורת חיים. בשבילם היה החוג מקום
לבלות בו את הזמן.״ כוי להשתכר׳להוצאות
לימודיה מצאה עבודה כדוגמנית, מלצרית או
זבנית לדברי נשים .״פעם,״ היא נזכרת
בצחוק ,״מכרתי גרביים מיוחדות לנשים
שמנית. אלה היו גרבי־ניילון בעלי שני
צבעים, שנמשכו לאורך הגרב, ושיצרו אשל-
ייה של רגל צרה יותר. זה היה איום,
להתווכח עם כל הנשים השמנות שבאו לקנות
את הגרביים האלה.״

״דמה?ד החיים הארה?״

עד הבמה

מופיע איליי! (בשמלה רקומה) בתפקיד אשת המושל הגרוזיני. היא
נמצאת יעל הבמה כעשרים דקות בתחילת המחזה ועשרים דקות
בסופו, במשך כל זמן הופעתה על הבמה, מדברת איליי! ללא מיבטא אמריקני.

^ ה חמישה חודשים של ריצה
אחרי כל מודעה בעתון, כל רמז על
חיפוש שחקנים, זכתה הנערה בעלת האמביציות
לקבל סוף־סוף תפקיד ממשי ראשון.
היה זה במחזהו של המחבר הרוסי ליאו־ניד
אנדרייב, מקבל הסטירה. במשך שבועות
עבדה איליין על תפקידה הקטן במחזה,
חיכתה בקוצר־רוח להצגת־ד,בכורה. אולם
הצגת־הבכורה היתד, גם ההצגה האחרונה.
המחזה נכשל לרוע מזלה, בערב הראשון,
ואיליין נשארה שוב ללא עבודה.
שוב חזרה הנערה העקשנית להציג בגדיים
ושמלות־כלה בתצוגות אופנה. בין תצוגה
אחת לשניה הספיקה לקפוץ חזרה לעיר
מולדתה, לזכות שם בתואר סגנית מלכת־היופי
של מדינת פנסילבניה.
עד שהגיע היום בו הרגישה איליין כי
משהו מתחיל לזוז .״גרתי אז בחדר יחד
עם בחורה אחרת, שגם היא ניסתה להתקבל
כשחקנית בתיאטרון. סיכמנו ביננו שאם

בתום ההצגה ״ ,ד״״יל:
שון, כדי לקום למחרת לחזרות למחזה חדש.
אחת מאיתנו תמצא או תשמע על מקום־
עבודה שאינו מתאים לה בדיוק, היא תודיע
על כך לשניה. וכך קרה. ניגשתי לכתונת
שהופיעה בעיתון, והתברר לי כי הנ$רה
שחיפשו באותו מקום איננה הטיפוס שלי.
אך היא התאימה בדיוק לשכנתי לחדר.
״מיהרתי מיד הביתה וסיפרתי על כך
לשכנתי. התברר שהיא חזרה באותו יום
ממקום אחר, בו חיפשו נערה שהתאימה
בדיוק לנתונים הגופניים שלי. הסוף היה
ששנינו קיבלנו את התפקידים המתאימים.״
משך חודשיים הופיעה איליין בוושינגטון
בתפקיד מרכזי במחזה המפורסם, תשוקת
שבע השנים, לאחר מכן חזרה לניו־יורק.
ואז נזכרה לפתע כי שנתיים קודם לכן,
בעת שעזבה את הבית, קיבלה מידיד כתובת
של מפיק שעבד בחברת טלביזיה חשובה•
היא מיהרה להתקשר איתר. ד,תשובה לא
היתד, מעודדת ביותר.
״למה לך כל החיים האלה?״ ניסה האיש
לשכנעה בטלפון .״את בחורה צעירה, תת׳
חתני ותסתלקי מעסקי הבמה!״ אולם איליין,
כדרכה, התעקשה. לבסוף לא נותרה לאיש
ברירה .״בסדר,״ הפטיר ״אקבע לך פגישה
עם במאי התחנה.״

האיש במסדרון

ן ןן ויו*! 9מסכת הגומו נעשתה בדיוק לפי תווי פניהם
של השחקנים, בעזרת גבס שהודבק לפרצופם.

״כמעט נחנקתי אז,״ מספר איליי! על החוויה הלא נעימה.

_ ק מן נמ שמאחורי המסכה שייכים לצעירה האמריקאית, שהצליחה
״ תוך חודשיים של לימודים באולפן להשתחרר כליל
ממיבטאה. היא הבינה כמעט כל מילה במחזה — חוץ מהמילים הגסות.

• 1מחרת התייצבה איליין באולפן
/התחנה. הבוחן כבר חיכה לה במקום,
והיא התכוננה לעלות על הבמה. באותו רגע
עבר במסדרון הסמוך אום נוסף .״הי!״ קרא
לו הבוחן .״יש פה מועמדת, שהייתי רוצה
שתעזור לי להחליט בקשר אליה.״ האיש
נכנם והתיישב באולם.
איליין הציגה בפניהם את הקטע שהביאה.
״בסדר,״ סיכם הבוחן שיגרתית .״אם יהיה
לנו תפקיד מתאים, נתקשר איתך.״
כבר למחרת צילצל הטלפון. היה זה דוזקא
האיש שחלף באקראי במסדרון ,״יש לי
תפקיד בשבילך,״ הודיע לה ,״גשי אלינו
לאולפן.״ התפקיד שהוצע לה היה אחד
התפקידים הראשיים בהצגת טלביזיה, לצידה
של השחקנית האמריקאית המפורסמת אוטה
האגן.
״היא היתד, שחקנית גדולה,״ נזכרת
איליין כחלום רחוק .״השתדלתי ללמוד כל
תנועה ממנה. אחרי שגמרנו לעבוד על ה־
(המשך בעמוד )22

הבתיעו את העולם -נעמורם ארה ניתן
הסבו פסיכולוגי ותופעה המתפשטת :

**דוע היא עשתה זאת?״ היתר ה־
שאלה הראשונה ששאל כל מי שראה
את תמונות העירום של מרילין ממריו,
אותן הכינה זמן קצר לפני התאבדותה. לא
היתד. זו שאלה בעלת נימה של אכזבה או
השתתפות בצער, אלא שאלה שהביעה פשוט
תמיהה.

תה (העולם הזוז )1319 וברצון להנציח את
עצמה אחרי המוות. אולם גם אם מקבלים
הסבר זה, עדיין נשאלת השאלה: מדוע
דווקא בעירום?
מדי פעם מופנית השאלה ישירות למצט־למת.
זיווד, רודן, למשל, הסבירה בשעתה
מדוע הסכימה להצטלם בתחילת הקאריירה
ההוליבודית שלה, בסידרת תצלומי־עירום.
טענתה :״אני לא חושבת שזה חטא. היתד,
לי תקופה קשה. לא היה לי כסף. למדתי
כל הזמן, ולימודים עולים שם הון. כשבאו
להציע לי, לא חשבתי הרבה. ידעתי
שאם אעמוד לצילומי־עירום, אעשה זאת בטעם
טוב.״
זוכרים את רחל טטרקו־חביב, אשתו של
נורי חביב וכוכבת סרטו רחל, שתבעה בשעתה
להתיר תצלומי עירום שלה בסרט?
הנה מה שאמרה אז היא, להצדקת תמונות
אלה :״לא התביישתי להצטלם עירומה בראש
וראשונה משום שהתפקיד דרש זאת.
שנית׳ משום שאיני ביישנית מטבעי. איני
הושבת כי הבגד או השמלה הם העושים
את האדם למוסרי או לבלתי־מוסרי.״
נימוק זה, של עירום למען ד,אמנות, כ־ח>ק
בלתי נפרד מסרט, חזר גם בפיה של
דליה לביא שעה שהצטלמה בעירום עבור
הסרט חג ספרדי. אמרה אז דליה :״יש לי
פירסומת די והותר גם בלי זה. גם לא המשכורת
היא שקסמה לי. הכסף אינו מעסיק
אותי כלל. אני פשוט מאמינה שזה
סרט טוב ושתמונות העירום הם חלק בלתי־נפרד
ממנו.״
אפילו שחקנית תיאטרון וקולנוע כמו
אילנה עדן, שלא הופיעה עד כה בתצלומי-
עירום, הביעה בשעתו אתי דעתה כי אם
יוצע לה תפקיד שהופעת עירום בו תהיה
חיונית לשלימות האמנותית, לא תהסס לעשות
זאת.

במזכרת לעת־זיקנה

הי מידת האמת והכנות בתשובותיהן
של מצטלמות העירום? קרוב לוודאי

ביר פסיכולוג ישראלי את הרקע של תופעה

הנטיה, הצורך או הרצון הפנימי החזק
להצטלם בעירום או להופיע בעירום, הם,
עד כמה שיראה הדבר מוזר, דומים לתופעה
הקיצונית הנגדית: הבושה המופרזת, ההקפדה
הקיצונית על תלבושת צנועה ופורי־טאנית.
כי שתי תופעות קוטביות אלד, נובעות
בעצם ממקור אהד: ההדחקה של הרצונות
והדחפים המיניים.

ף תרבות הפטריארכלית בה אנחנו
חיים. קיימת הדרישה להגביל את חיי־המין
לתא המשפחתי, ולהימנע מגילויים
מיניים בתקופת־הנעורים בכלל, ובתקופת-
הבגרות מחוץ למיסגרת הנישואים. דרישה
זו, הגורמת לצורך להתאים את עצמנו לערכים
המוסריים של החברה׳ גורמת מגיל
ההתבגרות להדחקה של הדחפים המיניים.
ההדחקה פירושה הסתרת משהו מתחומי ההכרה,
העלולה כולה להתבצע בתת־ההכרה
מבלי שהאדם ידע כלל כי היתבצעה.
הדחקה כזו של הרצונות המיניים, גורמת
לעיתים תכופות, אצל נערות בתקופת־ד,התבגרות,
לתופעה של קרירות מינית (פריג׳י־דיות)
.הפריג׳ידיות נעוצה בתחושת־אשמה
הקשורה ברצונות המיניים בגילים שבהם
אי־אפשר ליצור מצב בו תהיה הפעולה המינית
מותרת. הדחקת הרצונות המיניים
עלולה לגרום לכך שאשר, לא תבחין ברצונותיה
המיניים גם אחרי הנישואין. פירושה
של הפריג׳ידיות היא תחושה, שהדחף
המיני הראשוני לא רק שאינו רצוי, אלא
שאינו דרוש או אינו הכרחי.
תחושה זו היא אחת הסיבות לרצון להופיע
בעירום ולהצטלם בעירום. כי על ידי
הופעת העירום מתגשם הרצון להוכיח:
״הנה, תראו כמה שאינני מינית. הנה, למ־

מדוע ה
מתפש טו ת
״מדוע היא עשתה זאת?״ נשאלה אותה
שאלה, בדיוק לפני ארבע שנים, כאשר פורסמו
לראשונה תמונות־ד,עירום של זיוזד,
רודן, אותן הכינה בתחילת הקאריירה הקולנועית
שלה. וזוהי שאלה החוזרת ונשנית,
כל פעם כשמתפרסמות תמונות־עירום של
כוכבת זו או שחקנית אחרת. ההסבר המקובל,
שכוכבות־קולנוע מתחילות מצטל־מות
בעירום כדי להרוויח כסף ו/או כדי
להתפרסם ולמשוך תשומת־לב, אינו ממצה
די־הצורך, משום שלשואל ולמשיב גם יחד
ברור כי מאחורי תשובה זו מסתתר משהו
הרבה יותר עמוק.
ישנן הרבה שחקניות וכוכבניות, בעלות
נתוני גוף ויופי לא פחותים משל אלד, שהצטלמו
בעירום, ובעלות אותו צורך בפיר־סום
ובכסף, ובכל זאת לא תסכמנה להצטלם
בעירום.
די להפנות למספר רב של נערות ונשים
את השאלה אם תמורת הבטחה של הצלחה,
פרסום וכסף תהיינה מוכנות להצטלם בעירום,
כדי להיתכח שלא בכל אחת קיימת
הנטיד, הנפשית לכך, ולא מטעמי צניעות.
הנה, למשל, תצלומי העירום האחרונים
של מרילין מונרו: אפשר כמובן להסביר
את הרקע הנפשי שהביא את מרילין לתצלומים
אלה במצבה המיוחד ערב התאבדו־

דליה לביא

עזייתאגה 87ס?יפ

שהן מאמינות בכל ליבן במה שהן אומרות,
ובאמת מתכוונות לכך. אלא שמאחורי
ההסברים הרשמיים מסתתרות סיבות הרבה
יותר רציניות, ואלה הם הגורמים האמיתיים
המביאים לתצלומי־עירום ולהופעות־עירום
מסוגים שונים.
במסגרת התופעה הכללית׳ שהפכה כמעט
לפופולרית בשנים האחרונות, וכמעט׳ אינה
גורמת עוד התרגשות בקהל, יש כמה זרמים:

כוכבות־הקולנוע: מבריז׳יט בארדו,
סופיה לורן, מרטין קרול ועד לדליה לביא,
חיה הררית, ג׳יין מנספילד או מרילין מוני

• דוגמניות־העירום: נערות ונשים המתפשטות
למען האמנות, מתייצבות בפני
ציירים ופסלים כמודלים ליצירות־האמנות
שלהם.
• החשפניות: אלה שהפכו את מערומיהן
למקור לצבירת רוזחים, מתפשטות בפומבי
בעיקר במועדוני־לילה.
• ר,חובבות: נערות ונשים המצטלמות
בעירום אצל צלמים פרטיים, שומרות את
התמונות בעיקר לעצמן, רובן מתוך הנימוק
:״כדי שיהיה לי למזכרת, לכשאזקין.״
לכל הגילויים האלה גם יחד יש למעשה
רקע נפשי אחיד. לבקשת העולם הזה הס־

רות שאני ערומה, אני רק יפה ואין בי
שמץ של פרובוקטיביות מינית.״
מבחינה מסויימת דומה תופעה זו לתופעות
באמנות. האמן מרגיש שזכותו היא
להתייחס אל גוף האדם כפי שנולד בצורתו
המקורית ולבטא אותה במעשה האמנות שלו.
ומיצירות אמנות אלה, המתארות ::ת
גוף האדם, קל להיווכח שההתייחסות היא
לצורתו החיצונית של האדם, ללא דגש מיוחד
על המין. כך נראית האמנות הקלאסית,
אמנות הרנסאנס והאמנות המודרנית — בהן
מופיעות תמונות ופסלי עירום, שקשה למצוא
בהם שמץ של מיניות.
גם הקהל אינו מקבל יצירות אמנות אלד,
כאובייקטים מגרים מבחינה מינית אלא כיצירות
אסתטיות בלבד. תופעה מעניינת
היא שבתקופות של מוסריות מופרזת, המופיעה
בתקופות של השתלטות הכנסייה
או בתקופות של משטר מדכא, הזקוק להצדקה
מוסרית נוספת לקיומו, קיימת הנטיה
לראות גם בעירום אמנותי את המיניות.
כך, למשל, כיסו בתקופת הפאשיזם ברומא
את ערוות הפסלים בעלי־תאנה.

הצצהלחד רי ־ שי ג ה
ן * ר צון להצטלם בעירום הוא איפוא
| | ביטוי של הכרזה על דסכסואליזציה
כללית של האישיות, מתוך רצון להוכיח
לסביבה עד כמה שהיא חסרת מיניות.
סיבה נוספת, לא פחות חשובה לתופעה
זו, היא הנטייה ד,אקסהיביציוניסטית, אותה
יש צורך להבין ביחס הנכון. האדם הוא
יצור מיני. בכל רגע הוא קולט גירויים

זיוה רודן

קולנוע
סרטים
הק ץ ל חו פ ש !

סטריפטיז ,:תמי במועדון תדאביבי
מיניים מבחוץ ומשליך גירויים כאלה מתוכו
החוצה. בין אם הוא מתכוון לכך ובין אם
לא. כמו בכל עולם־החי, יש גם לאורגאניזם
האנושי. טכניקות טבעיות להגבה על גירויים
מיניים מבחוץ. ההגבה נעשית על־ידי השלכת
גירויים מיניים אל האובייקט המגרה.
אנו מנסים להשפיע השפעה מינית על
אובייקטים מגרים בדרכים שונות, אם בצורת
הדיבור, אם בצורת ההתנהגות ואם
על־ידי הבלטת אותם האברים בגופנו, הקשורים
בעניין המיני של הצד שכנגד.
בעולם התרבותי מקבלת דרישה זו ביטוי
מעודן, אחרי שהאדם דחה את הטכניקה
הבלתי־אמצעית לגירוי מיני, כדי להבטיח
סלקציה מינית מתאימה.
אם נתבונן בהתפתחות האדם, נבחין בכך
שבסביבות גיל 5־ ,4לפני שנוצר בילד
האני־העליון, שהוא הנציגות החברתית באישיות
ומערכת הערכים שלה, נוצרת בילד
הבחנה בתפקידים המיניים של אברי־המין.
בגיל זה מגלה הילד התעניינות ישירה
וחד־משמעית באברי־המין שלו ושל השותף
הפוטנציאלי.
כל גננת בגנון יכולה לספר כיצד ילדים
בגיל זה, בתוקפנות טיפוסית של גברים,
מגלים רצון לראות בגדים תחתונים של
ילדות. זוהי תופעה שבגיל יותר מאוחר
מתבטאת בנטיה של מבוגרים לעקוב אחרי
זוגות נאהבים.
הרצון לראות ולהראות הוא שלב בהתפתחות.
וחשוב מאוד מה היא ההגבה על
גילויי רצון זה. במידה שהגבת המבוגרים
על תופעות אלה אצל הילד מתבטאת באיסורים
חמורים, נוצרת בו תחושת אשמה
עמוקת והרצון המקופח לראות ולהראות
מוקפא באישיות כמשהו רצוי מאוד
— אך אסור מאוד.
הדחף המקופח, הצמא לראות את אברי־המין
של המין שכנגד, עלול לבטא את
עצמו בצורה הקיצונית בהפרעה של הצצה.
זהו הגורם המביא בריות להסתובב על
גגות הבתים ולהציץ דרך חלונות חדרי־השינה.
אחרים מספקים את הדחף המקופח
בבילוי לילות בגנים צבוריים, שם הם משקיפים
מאחורי שיחים אל משחקי האהבה
של נאהבים על הספסלים. בצורה מעודנת
יותר, מתבטא דחף מקופח זה בגילוי עניין
בספרות או תצלומים פורנוגראפיים, במשיכה
שיש לגילויי עירום בקולנוע או בצורה
מוזרה ופופולארית יותר — התמסרות לרכילות.

מכך
יש נשים, בכל הגילים, השומרות אלבומים
שלמים של תמונות עירום שלהם ואין
הן מהססות גם להציגם בפני זרים כדי
לשתף אותם בהערצה הפאתולוגית שהן
רוחשות לגופן.
שילוב של כל הגורמים האלה, הרצון
להוכחת חוסר מיניות, הנטיה האקסהיבי־ציוניסטית
והתכונה הנארקיסית, דוחפים אל
ההופעה בעירום. מובן שצורך זה של הנשים
ממוסחר בהצלחה רבה, וזאת משום
שהאוטו־אירוטיות, הגירוי העצמי באמצעים
חזותיים או אחרים הוא אופייני לאוכלוסיה
רחבה ומאפשר את המיסחור של הנטיה ה־אקסהיביציוניסטית
בקולנוע, בפירסומת זב־מופעי־חשפנות.
ההסבר
למופעי העירום נעוץ, איפוא, בתופעה
פאתולוגית בשטח המיני, שאינה
מובנת בדרך כלל נכונה. תצלומי העירום
אינם באים להבליט מיניות — אלה חוסר־מיניות,
באותה מידה שעושה זאת הצניעות
המופרזת. מי שחזה בסיפור הראשון בסרט
בוקאצ״ו ,70 על הפוריטן החסוד הנלחם
בתמונתה של אנטיה אקברג, יכול היה להיווכח
כיצד הפורטניזם והעירום הם גילויים
של אותה תופעה עצמה.
שוב, כמו בגילויים אחרים של פאתולוגיה
מינית, ניתן לראות גם בנטית ההתפשטות
בפומבי והתצלומים בעירום תוצאה של החינוך
המיני הלקוי בתרבותנו. בחינוך מיני
מתאים לא היו נוצרות תופעות ההדחקה
של הנטיות האקסהיביציוניסטיות בגיל הילדות,
וממילא היתד, פוחתת הנטיה להכרזה
פומבית של אי־המיניות באישיות.

אינדיאני מ מו צ א רוסי
טאראם כולבה (אורה, חיפה; צפון,

מאקסהיביציוניזם לנרקיסיות
•ף יאקסהיביציוניזם המקובל והנפוץ
} *ביותר מתבטא בהתמסרות ובדאגה ללבוש.
תכונה זו מנוצלת עד תום על־ידי
הטכניקות השונות של האופנה, היוצרת
פיצוי לצרכים מקופחים אלה של האשה.
בתרבות שלנו נוטה יותר האשה~לאקס־היביציוניזם,
וזה משום שבתרבות זו תפקידה
המיני הוא פאסיבי והגבר הוא הבוחר
באובייקטים המיניים, ואילו האשה
צריכה רק, בתלבושתה ובהתנהגותה, למשוך
את תשומתילבו.
הדחף להופיע עירומה הוא גם ביטוי לקיבעון
של תכונות נארקיסיות. אשר, בעלת
תכונות כאלה מוכרחה לאהוב את גופה
ולהתיחס אליו כמשהו מיוחד במינו וב־נאיביות
הנארקיסית שלה היא סבורה שהתייחסות
זז לגופה מובנת לכל. כתוצאה

אשמת נעורים (הוד, תל־אביב; יזו!)
הוא מעשה איום ונורא, שנועד לשמש לקח
להורים על הסכנות האורבות לבנותיהם בכל
פינות החיים, ובעיקר בפינות המוארות.
אם אחרי סרט כזה ימצא עוד זוג הורים
שיתיר לבתו לחזור הביתה אחרי עשר בלילה,
לצאת בחברת נערים לפני שהגיעה
לגיל בגרות של 20 או ,22 או לערוך מסיבות
אפילו בבית ההורים, הרי שהם עושים
זאת על אחריותם הפרטית ושום תירוצים
לא יעזרו אחד־כך.
ובכן, כל העסק מתחיל בצורה תמימה
מאוד. קבוצה של נערים ונערות עורכת
מסיבה. רוקדים, שותים, משחקים. מר. הסכנה
בכך? רק תמימים שואלים שאלות
כאלה. הנה, רק ייעלמו ההורים מן הבית
והמסיבה הופכת לאורגיה ממש. נערים ונערות
בגיל־הגיוס מתנשקים ומתחבקים,
רחמנא ליצלן, בלי כל בושה.
נקמת קוטד־הנשים. זהו, מגלה הסרט,
זהו המקור לכל הצרות — הנשיקות.
רק תתנו לילדים האלה להתנשק ללא פיקוח
והשאר כבר יבוא מאליו. הנה דוגמה
של נערה אחת: לה יש חבר והיא ליוזתה
אותו הביתה. ואחר־כך היא חוזרת לדירתו
של קוטל־הנקבות שבחבורה, שגם לו יש
חברה למטרות ייצוג. הוא משקה אותה בברנדי,
פוקד עליה להתפשט והמיסכנה צריכה
אחר־כך עוד לספוג סטירות־לחי מידי
ההורים משום שהיא חוזרת אחר־חצות הביתה.
אבל
זהו רק הרע במיעוטו. עוד יותר
נורא הוא גורלן של אלה המסרבות להתמסר
לקוטל־ד,נקבות המיקצועי ומנסות להחליף
את חברותו בחברות אחרת. הנקמה
היא פשוטה מאוד. מגיע הרגע בו הן חוזרות
לזרועותיו של הנבל. או אז הוא מסיע
אותן מחוץ לעיר, משחק עמן באהבה, וברגע
בו הן נשארות ללא בגדים, הוא בורח
הביתה, מניח להן להתרוצץ ערומות בכבישים
תוך סכנה חמורה של הצטננות.
גורל מעין זה נפל בחלקה של גיבורת
הסרט (ז׳ואי לאסקארי) .הגברת לאסקארי
הצעירה, מתחרתה של אליקי על המקום
הראשון בכוכבות הקולנוע היווני (ראה
מדור אנשים) ,טועמת מניסיון מר זה רק
בשל העובדה שאמה משחקת בקלפים, אביה
טרוד בעסקיו ולשניהם אין פנאי לשמור
על עקבותיה.
כאשר היא מגלה שהנבל זומם לחזור על
מעשהו גם באחותה הצעירה, היא נוטלת
את האקדח וביריד, אחת משליכה אותו מעל
גוף אחותה המתמסרת. למזלה יש לד, אב
עורך־דין, המגן עליה בבית־המשפט, ומשיג
עבורה את העונש הקטן ביותר. אולם מה
יהא על אותן בנות שאבותיהם אינם עורכי־ 1 דין?
קדימה, הורים! להכין כבלים, לקנות מנעולים!
הקץ לחופש המופקר של בני־הנעו־רים!

בויג׳יט
בארדו

תל־אביב; ארצות־הברית) הוא סיפור הפרברים
של דרבנו, או רומיאו ויוליה של ה־קוזקים.
שלד העלילה הוא, על כל פנים,
אחיד: גבר אוהב אשד, בת עם אחר, באהבה
בלתי־אפשרית בשל סיבות חברתיות.
לפני שהוא משיגה, הוא רוצח את אחיה,
דבר שאינו פוגע באהבתם, כמובן. בניסיון
להתאחד מחדש הוא נהרג ולאד,ובה השכולה
נשאר רק להתייפח על גופתו.
הפעם הועתקה העלילה לפולין של ימי-
הביניים. רומיאו (טוני קרטיס) הוא קוזק
צעיר, בנו של טאראס בולבה (יול ברינר),
מנהיג קוזקים אכזרי, שנשבע לנקום בפולנים
השולטים על ערבות אוקראינה, אחרי
שאלה בגדו בקוזקים במלחמה משותפת
נגד התורכים. הקוזק הצעיר נשלח יחד עם
אחיו ללמוד בעיר פולנית, שם הוא מתאהב
בבתו של המושל (כריסטיאן קאופמן) .נראה
שסיפור אהבה זה היה כה משכנע עד שטוני
קרטים התאהב בגברת קאופמן, ד,גרמניה
הצעירה, גם במציאות.
האב הורג את כנו. אחיה של בת
המושל מגלה את יחסי האהבים האסורים,
מנסה לסרס את הקוזק הצעיר, דבר העולה
לו בחייו. הקוזק נמלט אל אביו בהרים,
יוצא יחד עמו למלחמה בפולנים. לרוע-
המזל, מסתבר כי בתוך העיר דובנו, עליה
הם צרים, נמצאת כריסטיאן קאופמן האומללה.
בלהט אהבתו בוגד קרטיס בבני־עמו
ובאביו, חודר לעיר הנצורה, בה משתוללת

מגיפת־דבר, כדי להציל את אהובתו, מוכן
לצורך זה אף להעביר מזון לעיר. ברגע זר,
הוא נתפס על־ידי אביו, המוציאו להורג.
זהו סרט־ראווה יומרני מאוד. כי מאחורי
שעטת־הפרסות של אלפי הסוסים הדוהרים
לאורכו ולרוחבו של המסך הגדול, ומאחורי
סיפור האהבה הפיוטי, מודגשת לאורך כל
הסרט היומרה להצדיק את השאיפות הלאומיות
של הקוזקים, עם השלכה ברורה
אל ההווה. יומרה זו שמה בפי גיבורי העלילה,
ובמיוחד בפיו של טאראס בולבה,
המוצג בסרט כלוחם חופש נערץ, מליצות
נבובות הנשמעות ברמת ניסוח אינפנטילית.
יחד עם זאת ניכר בסרט מאמץ מגוחך
להציב מצבה להודי הקוזאקים. זהו מאמץ

בדינר ב״טאראם בולבה״
לאומנות קוזאקית
מגוחך משום שבעיני הוליבוד אין הקוזאקים
אלא אינדיאנים ממוצא רוסי.
אופי זה של הסרט מקשה על שחקן
מעולה כברינר להתעלות לרמת מישחקו הרגילה.
אולם, אם לא להתחשב בצדדיו ה־שוביניסטיים
והפולקלוריסטיים של. הסרט,
שבויים על־ידי ג׳י. לי תומפסון, יש בו
מהתנופה זמהציוריות של סרט־ראווה טוב.
מיבחן אומץ של דהירה מעל לערוץ של
קניון עמוק, ממלא את מקום מירוצי־המר־כבות
בסרטי־ראוזה על נושאים רומאיים, והקרבות
המתחוללים סביב המצור על דובנו,
עדיין יש בהם הקסם שבתמונות ההמוניות,
שהן נחלתו הבלעדית של הקולנוע.

יומן החדשות
טי פשבןאלמוות
הוליבוד מקבלת דם. נושאים ש״-
שבו עד כה טאבו ונאסרו על ידי הקוד
המפורסם, מוצאים את דרכם אל הבו. הסנסציה
האחרונה בשטח זה היא כוזתה
של חברת האחים וורנר להסריט את ה;!
והנערה האמריקאית בכיכובה של
וזד. ספר בשם זד, הפך רב־מכר
פרטים השערורייתים על סטיות
מין בין בני הנעורים
קרוב לודאי שבגילגול הקולנועי
מה שאירע ללוליטת, המין
ברמזים עדינים וכבודן של
לא יחולל הצרות
קליאופטרה טרם הסתיימו.
אחרי השלמת ההסרטה
שהסרט עדיין אינו מושלם
של הסרט התחוור כי יש
עים רבים שלא עלו יפה
צילומים של קטעים אלה
דולארים נוספים וידחה את
לעוד מספר חדשים
ננת להסריט סרט בעל
המפיק ארתור כהן החליט גם
קטעים מהסרט ששמו יהיר,
האלמוות בארץ, בהשתתפות טוני

ספ 1רט
״אמא, המקצרה כרתה לי את הרגל!״
״השאר בחוץ יקירי, עד שהדם יתקרש. לפני רגע
שטפתי את הרצפה״.

״למה אבא רץ כל כך מהרי״
״שתוק והמשך לירות״.

בדיחות זרועה
זועה

כהלכה

ספר־כיס בהוצאת ״ ספיח ״
המחיר 1.35

עד אשר
השתמש תי בלן רבז הפניכו

149

הקרם הנפלא
נגד עור פ גו ם
ופצעונים אינו מ ש מן
ו אינו. נראה

הפ ת רון הי חי די לנע רו ת ונ׳נ רי ם בגיל הנג רו ת

תו צרתמעב דו ת

ח׳ נויות ־ קליאו ־

! .העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
!המערכת והמבדילה: תל־אביב, גליקסון ,8סלסון ,226785ת.ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דסרם משה שהם בע*ט, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״ם.

כדורסל
עדרלרא רו ע ה
חמש פעמים התמודדה עד כה אלופת
ישראל בכדורסל במשחקים על גביע אירופה
לאליפות. פעמיים עשתה זאת קבוצת מכבי
תל־אביב; פעמיים — קבוצת הפועל תל־אביב.
בפעם החמישית, שוב קבוצת מכבי
תל־אביב, והגורל זימן לה בעונה הנוכחית
להתמ,דד בסיבוב הראשון עם אלופת יוגוסלביה,
קבוצת אולימפית מלובליאנה.
השבוע האחרון היה מלא וגדוש בכדורסל
בינלאומי. נבחרת פולין סיימה ביקור בן
שלושה משחקים במאזן שלילי: הפסדים
לנבחרת ישראל ( )66:51 ומכבי תל־אביב
( ,)44:39 ונצחון בודד במשחק הפרידה על
הפועל תל־אביב 52:65 עתה, סברו רבים,
הגיע ת רה של האלופה היוגוסלבית לטעום
מנחת זרועם של הישראלים. הנחה זו הופרכה
כבר בדקה הראשונה למשחק.
רלף (״דלפי״) קליין, ראש קבוצת הנבחרת
הלאומית ומכבי תל־אביב, ששבר את
ידו לפני מספר שבועות, שיחק למרות זאת
בהצלחה עם קבוצתו נגד הפולניים. לקראת
המשחק נגד אולימפיה קיבל קליין טיפול
מיוחד בפרק ידו השמאלית ועלה לשחק בהרגשה
טובה.
בשבת אחר־הצהרים חזו שחקני הכדורסל
של מכבי במשחק קבוצת הכדורגל של האגודה
נגד האלופה, הפועל פתח־תקוה. כאשר
נפצע השחקן סידס, כבר בדקה הראשונה,
אמר רלף קליין :״איזה חוסר מזל יש
לקבוצה הזו כעבור שלוש שעות בלבד,
החליף קליין דגלים עם מאטי דרמסטיה,
ראש הקבוצה היוגוסלבית, הוחש כעבור דקה
אחת לבית־החולים, לאחר שהוברר כי
האמה ביד ימינו נשברה.
שחקנים וותיקים כדוד פריש, שבתאי׳
(״סבי״) בן־בסט, תנחום (״תני״) כהן־מינץ
ואחרים, שכה הצטיינו במשחק קבוצתם נגד
הפולנים, שיחקו לפתע כטירונים. כדורים
פשוטים נישמטו מידיהם, ואלמלא מספר
צליפות מדוייקות של זוהר כהן, היה
הפסדם גבוה עוד יותר. כשהובילו היוגוסלבים
בהפרש של 20 נקודות, העלה יו״ר
אגודת מכבי תל־אביב, ברנרד ויינברג, את
ההצעה לבטל את נסיעת הקבוצה למשחק
הגומלין ביוג סלביה, כדי למנוע הוצאה של
!5אלף ל״י, להציע תחת זאת ליוגוסלבים
סכום כסף כדי שיסכימו לערוך את משחק
הגומלין למחרת היום בישראל. שותף לדעה
זו היה גם יצחק כספי, מנהלה הטכני של
האגודה התל־אביבית.
מי שהתנגד לכך היה צבי אבידן, יו״ר
מחלקת הכדורסל של האגודה. הוא טען
כי ביטול הנסיעה יוריד לבחורים את המוראל
לקראת המשך משחקי הליגה. צימצום
התוצאה במשחק עד ל־ 7נקודות, ביטלה
תכנית־חסכון זו, ואפילו הנצחון הסופי
של אלופת יוגוסלביה ( )46:60 לא היה בו
כדי להציע ליוגוסלבים משחק גומלין בישראל.
הפסד
האלופה הישראלית במשחק בית,
אינו מנבא לה סיכוי לעבור לשלב השני
של המשחקים. כמעט ברור שרלף קליין לא
יצטרף לקבוצתו בנסיעתה ללובליאנה, ובהעדרו,
דומה הקבוצה לעדר ללא רועה.

שחיין קרפן
אויר טוב וריח רע
עם קבוצת מכבי שעריים. המשחק הגיע עד
לנקודת רתיחה, ולוי לא שלט בעצמו, ניתר
בראשו לעבר שחקן,מכבי, מרדכי (״תוכי״)
שוקרי, פצעו קש־ בפניו. השופט ראובן
פריזנר הורה ללוי לעזוב את המגרש, ושיקר,
הגיש תלונה על תקיפה, למשטרת
רחובות.
באם ימצא אשם, צפוי לשלמה לוי עונש
מאסר לארבעה חדשים.

נסיעות
שח הבצלצלב ־ הקרס
השחיין הישראלי הצעיר דני
קרפן חזר לאחרונה ממסע ארוך
כארצות דרוש־אמריקה, אחרי שהשתתף
במכביה של ארצות ארה.
להלן סיפורו האישי על מסעו :
״דני — אתה פס לסיור בדרום־אמריקר״״
נמסר לי בוקר אחד ממשרדי ההסתדרות
העולמית של מכבי. למעשה ציפיתי לאישור
רשמי זה, כיוון שבימים האחרונים של
אוקטובר השנה, החל בעיר מסע לחישות
בדבר שיגורם של שניים־שלושה ספורטאים
מצטיינים מישראל למשחקי המכביד, הלא-
טינו־אמריקנית שעמדו להיפתח בסאנטיאגו
דה־צ׳ילי בתחילת נובמבר. עשיתי מהר את
החשבון ואמרתי לעצמי :״דני, מה שלא
יהיה — אתר, ברשימת הנוסעים.״
ספורטאי ישראל עמדו להיות מיוצגים
במשחקי צ׳ילי׳ על ידי שני ספורטאים. אחרי

כדורגל
רא ש ב לי רא ש
את נצחון הפועל חיפה על מכבי חיפה
בחודש אפריל השנה, חגג כובש שני השערים
לזכות הפועל, שלמה לוי, בצורה
מקורית ביותר:
בחיפה, עיר השקט המופתי, נכנם לוי
בשעת אחר־חצות למכונית, והפעיל את
צופריה בטונים כה גבוהים, עד שהגיעו
לאזניו של השוטר־המקזפי שסייר בסביבה.
השוטר ניגש אל לוי, ביקשו להפסיק לצפור
בצופר. הוא לא התרגש מהעובדה שלפניו
ניצב אהד מאבירי הכדורגל בעיר הכרמל,
אך שלמה לוי לא יכול היה לשאת את העלבון,
מה עוד שחבריו העולזים הקיפוהו,
ובלהט הוויכוח, הטיח לוי עלבונות כלפי
השוטר.
התוצאה: שופטת השלום בחיפה פסקה
>לוי ארבעה חדשי מאסר על תנאי. בצאתם
מבית המשפט, היתרה בלוי עורך־הדין התל־אביבי
חיים ליפקין :״שלמה, שטור על
עצמך, אחרת תלך לבית־הסוהר, ולא אוכל
לעשות דבר למענך.״
אזהרה לחוד ומעשים לחוד. בשבת האחרונה
התמודדה קבוצתו החדשה של שלמה
לוי, הפועל רמת־גן, בשעריים, בקרב צמרת

קרב מכבי־אולימפיה
היד החזקה
העולם יחזה 1320

דיונם קצרים נקבענו, הרץ יאיר פנטילט
ואני לייצג את מכבי ישראל בתחרויות. אולם
מועמדותו של, פנסי״ נפלה משהגיע מברק
מהוועדה המארגנת ובו נאמר כי בגלל העדר
רצים למרחקים בינוניים, בוטלו תחרויות
האתלטיקה. נותרתי מועמד יחידי לנסיעה
הארוכה והקוסמת.
אליבא דאמת, חששתי קצת מפני הנסיעה
ליבשת שכד הסעירה לאחרונה את דעת הקהל
בישראל ובעולם לרגל גל האנטישמיות
העובר עליה. אני צעיר, בפברואר ימלאו לי
,17 אך הרגשת הפחד שתקפה אותי, נמהלה
ברצון העז לצאת, לראשונה בהיי, לסיור
כה ארוך. ציפיתי להדרכה מסויימת מאנשי
המכבי העולמי, אלה שסייעו בהזמנתי ל־דרום־אמריקר״
אך הדרכה זו לא באה. לפתע
הוטלה עלי שליחות לאומית־ספורטיבית, והאמה
היא כי לא ידעתי כיצד אצא מהעסק.

״האנטישמיות עדיין דא הגיעה״.

היום המאושר הגיע, כרטיס־הטיסה היה
בכיסי. הגעתי ללוד מוכן לעלות למטוס,
אך לפתע נשמע קול ברמקול :״דן קרפן
לביקורת הדרכונים והמכס בבקשה.״ משהו
לא בסדר? בודאי. ברוב חפזוני, שכחתי
להצטייד בתעודת שחרור מצה״ל, נאלצתי
לדחות סיסתי ב־ 24 שעות. היו אלה השעות
הארוכות בחיי, אולם גם הס חלפו, ולמחרת
מצאתי עצמי במטוס שיצא לציריך, ומשם
המשכתי דרכי במטוס סתיס־אייר דרך ליסבון,
מונרוביה, ריו־דה־ז׳אנרו ובואנוס־איירם
אל תחנתי הראשונה במסע — סאנמיאגו
דה־צ׳ילי. עד שווייץ, ליווני במטוס מר שמעון
כספי, חבר ההנהלה העולמית של מכבי.
משם המשכתי יחידי. הדרך נמשכה יומיים,
ואת מרבית שעות הטיסה ביליתי בשינה.
נדהמתי מקבלת הפנים המפוארת שנערכה
לי בהגיעי לסאנטיאגו. אנשי המכבי המקומי,
ביניהם מספר ישראלים שירדו בשנים
האחרונות לדרום־אמריקה, באו לקבל את
פני. אחד מהם מנחם ברקוביץ, לשעבר קצין
ספורט בצה״ל. שוכנתי במלון הגדול והי־מפירסם
ביותר בעיר, קאררה, בחדר אחד
עם עו״ד אברהם תורי, מזכיר־הכבוד של הר*.
כבי העולמי.
הפרסומת סביב בואי לצ׳ילי היתד, גדולה.
כל הארגונים היהודיים ציינו לשבח את
בואי להשתתף בתחרויות המכביה הדרום״
אמריקנית. חששתי בתחילה כי הפרסומת
הגדולה תגרום לי צרות, אלא שיהודי סאב־טיאנו
הרגיעוני :״האנטישמיות עדיין לא
הגיעה לכ אן...״
ואמנם, לא הרגשתי בסימני אנטישמיות
בביקורי בן עשרה הימים בצ׳ילי. השתתפתי
בתחרויות, זכתי בארבע מדליות־זהב. ,וקיבלתי
לאות הוקרה גביע ענק מידי אנשי
המכבי המקומי. כמשלחת־בת־אדם־אחד זכיתי
כאן להערכה עצומה, ולא פעם עמדו דמעות
בעיני נוכח המעמד הגדול בטקסי הפתיחה
והסיום. אגב, ההישגים עבורם
זכיתי במדליות־הזהב לא היו מספיקים לי
כדי לזכות במקימות ראשונים בישראל.
כצלצל בי קרם. מסאנטיאגו יצאתי
לבואנוס־איירס לביקור בן שישה ימים.
היו אלה שישה ימי חרדה עבורי, מה עוד
שאווירת בואנוס־איירס (״אויר טוב -בספרדית)
ספוגה ריחות רעים. בניגוד לצ׳ילי,
לא נערכו לכבודי כל קבלות־פנים. היהדות
המקומית חששה לעורר את זעם הניאו־נאצים.
בצער רב שמעתי את דברי הצעירים
היהודיים המקומיים בדבר סגירת מועדוני-
הספורט היהודיים בבואנוס־איירס. הטענה
שהמציאו השלטונות :״אירגוני הספורט היהודיים
חשודים בנטייה לקומוניזם
בבואנוס־איירס רואים הרבה צלבי־קרס.
אמנם לא על הזרוע או על דש הבגד, אך
אצל צעירים רבים הבחנתי בצלבי־קרס שעיטרו
מחזיקי מפתחות, או בצורת מדליונים
זעירים התלויים על הצואר. צעירים
יהודיים סיפרו לי כי הוריהם חוששים
לשלחם לבתי־הספר, ואחדים מהם, בעלי
שמות משפחה כחיימוביץ, זילבר ואחרים,
הגישו בקשות למשרד הפנים הארגנטיני
להחליף שם משפחתם לפרננדס, וילאר
וגומאז.
הרגשתי הבלתי נוחה השתפרה בהגיעי
לריו״דה־ז׳אנרו. על הירצחה של הצעירה
נורמה פנחרק שמעתי ארבעה ימים אחרי
הגיעי לשם. העתונות המקומית נמנעה אמנם
מכתוב על המקרה, אך בחוגי היהודים הוא
היכר, גלים.
20 הימים שעשיתי ביבשת דרום־אמריקה
חלפו. לדעתי, עשיתי שליחות שלא היתד,
מביישת עסקן שמקצועו בכך. בכל מקום
אליו נקלעתי או הוזמנתי, הציפוני בים של
שאלות על מצבו של הנוער בישראל. אחת׳
השאלות שהרגיזה אותי ביותר, הופנתה
אלי באחד המועדונים היהודיים :״האינכם
חוששים מהערבים המקיפים אתכם?״
תשובתי הקצרה, שזכתה למחיאות כפיים
היתה :״בואו אלינו לישראל, שם לפחות
לא תחיו בצל צלבי־הקרס.״
העולם הזה 1320

__ תיאטרון הרצה
למרות שפע ההצגות בתיאטרוני ישראל,
הנמצאות בשלב של ערב־בכורה, כשהן מוצגות
בפני הקהל בהצגות הרצה בלבד,
מושך מחזה אחד את תשומת הלב העיקרית.
זהו המחזה האידיוטית, המוצג עתה
בהצגות הרצה באהל. השערוריה סביב זרי־קתה
של השחקנית דפנה דן מהמחזה, וכני־סתר,
של גילה אלמגור לתפקיד תוך שבועיים,
היפנו למחזר, את עיקר הזרקורים.
אין לשפוט על רמתה של הצגה לפי הצגות
ההרצה. בין הצגות ההרצה להצגת
הבכורה הרשמית קיים פער עמוק. במישור
הטכני מתחוללים שינויים בגוף המחזה עצמו.
נוספים קטעים, קטעים אחרים מקוצצים,
רפליקות נוספות, אחרות מושמטות.
שינויים אלד, ניתן לבצע רק אחרי הצגות
בפני קהל, אחרי שנוכחים בתגובתו בקטעים
שנים.
גם בתחום הפסיכולוגיה של השחקנים
מתחוללים שינויים עד להצגת הבכורה. רק
תוך מגע עם הקהל היושב באולם רוכש
השחקן הכרה אמיתית של הדמות אותה
הוא מגלם. עצם בסיסו של מדיום התאטרון
על יחסי הגומלין הנוצרים בין הקהל לשחקנים
שעל הבמה מאפשר את השגת השלימו
ת האמנותית רק תוך כדי עבודה עם קהל
צופים.
אולם כבר בהצגות ההרצה התברר כי ל־אידיוטית
נשקף עתיד של הצגת קופה. זוהי
קומדיה בלשית בעלת אספרי צרפתי, אודות
עוזרת בית בורה והמונית ר,מואשמת ברצח
מאהבה. גילה אלמגור בתפקיד האידיוטית
כובשת כבר עתה את הקהל בספונטניות
ובחביבות של משחקה. היא עדיין מתקשה
בתפיסת הטון הנכון של המשחק בשלב
בו היא הופכת מנאשמת למאשימה. תגובותיה
בפרק זה הן תגובות ילדותיות׳ יתר
על המידה. אולם בסיכום, כל החששות בקשר
להכנה החטופה של הדמות התבדו.
היא שולטת על הבמה, קושרת אליה את
הקהל מתחילת המחזה עד סופו.

שי דהמומחזת
אחד המחזות בהם דובר ביותר בשנים
האחרונות היה פונדק הרוחות של נתן
אלתרמן. לפני שנתיים, בעת שנודע כי
אלתרמן הגיש מחזה לתיאטרון הקאמרי,
שתוכנו נשמר בסוד, עוררה העובדה התרג־

אלמגור כ״האידיוטית״
העוזרת נאשמה ברצח
שות במי המדמינה של היצירה •הדרמתית
בארץ.
כאשר הקריא אלתרמן בבית־קפה קטן
את הנוסחה הראשונה של המחזה בפני
ועדת הרפרטואר של הקאמרי, אחזה בשומעים
הרגשה של התרוממות־רוח, האפיינית
לכל מי שקורא את יצירות הפיוט של
אלתרמן. לשונו הנמלצת של המחזה, תיאוריו
הפיוטיים והרושם הא־טוביאוגרפי שעוררה
העלילה הביא את אנשי הקאמרי
לידי החלטה שזה יהיה המחזה בו יחנכו
את בנין התיאטרון החדש.
אמשז בינתיים כתב אלתרמן את כנרת כנרת.
אחרי ההתפעלות הראשונה מפונדק הרוחות,
התברר שלמרות לשונו המליצית, הרי המבנה
הדרמתי שלו רעוע. אלתרמן חזר
ושינה ועיבד את המחזה מחדש. כזרת
ננרת, תפסה את מקומו בחנוכת הבנין
החדש.
אספקטים אישיים. עתה נמצא פונדק
הרוחות בתהליך של הצגות הרצה. מאז
הגירסה הראשונה שונה המחזה, העוסק
בעולמם של אנשי הרוח, בבוהימר״ כמעט
כליל. הדמות׳ הראשית בו, דמותו של
חננאל, שהיה במקור שחקן, הפכה לדמות
של כנר. גם תוך הצגות ההרצה שונו
קטעים רבים, חלקם קוצצו וסדרם שונה.
אולם גם בגירסה החדשה נשאר עדיין
הרושם שהמחזה אינו אלא אוטוביאוגרפיה
של אלתרמן עצמו, במידה מסויימת. סיפורו
של הא-מן שנטש את אשתו כדי למצוא את
עצמו בעולם הרוח, חוזר אליה אחרי שנים
רבות אחרי שלמד את מהותו האמיתית
של עולם זה, איפשר לאלתרמן הבעה של
הרבה אספקטים אישיים.

יומן. לפעמים נעים לי לדפדף בהן חזרה,
ולהיזכר.״

ח ״ ם 3מו ל * ם
״פשוט הרגשתי שעלי לערוך תערוכה —
או לשרוף את כל ציוריו״ הודה הגבר גבה־הקומה,
שהופעתו הנערית המובהקת הסתירה
את 55 שנות חייו. בפני ברירה אכזרית
זו נכנע, ערך את תערוכתו הראשונה.
שם הצייר, ש־ 41 ציוריו ורישומיו מוצגים
עתה בגלריה צ׳נזרינסקי בתל־אביב, הוא
פאבס. מעטים יודעים שלא קיים איש בשם
זה .״פאבס״ הם ראשי־התיבות (בלועזית)
של פראנץ ברטולם שוזארץ, אדריכל־פנים

ציור
ת מ ונ ותבמסגרת
לאורך הקירות הטחובים, במרתף קמור־תיקרה
של בית ערבי ישן ביפו, נשענו
מסגרות דן ועליהן מתוח בד. היו אלה
תמונות בכל הסגנונות. פורטדטים, רישומים
וקומפוזיציות מופשטות בצבעי־שמן.
בפינה היחידה אליה חדר מעט אור, דרך
הדלת הפתוחה, ניצב צעיר שחרחר ומרח
בד במכחול עבה.
עד לפני שנים אחדותי לא חשב הצעיר
הצנום כי עולמו יהיה עולם של בדים ומסגרות.
כי איתמר סיאני ( )21 שנא מסגרות
משחר ילדותו.
הבריחות אל אמא. הוא שנא את
מסגרת־הישיבד, בבני־ברק, אליה הוכנס כשהגיע
עם אמו ושלושת אחיו על מרבד הקסמים
מידי פעם היה בורח חזרה לאימו ב־רמת־גן,
מוחזר בכוח לישיבה. גם מהישיבד.
בירושלים, אליה הועבר בתקווה כי ממקום
כה רחוק לא יברח, היה חוזר לביתו.
לבסוף הוכנס למוסד דתי בחדרה. שם
שהה כחצי שנה. יום אחד הודיע לו המדריך
כי אין הוא יכול ללכת עם שיער כה
ארוך, שלח אותו להסתפר .״בסדר,״ השיב
לו איתמר, אולם במקום ללכת אל ספר,
יצא את שער המוסד, ושוב — חזר בטרמפים
לביתו. כי שוב לא הצליח להסתגל למסגרת.
אולם יום אהד התברר לו שלא כל מסגרת
מעיקה עליו. הוא הזדמן לכפר הנוער שפיה,
לרגל חגיגת בר־מצוה של אחיו שלמד שם,
התרשם כל כך מהמקום, שסירב לחזור
הביתה עם אמו, אשר נאלצה לרשמו במוסד.
ציור מתיר שעמום. חבלי הקליטה
הראשונים של איתמר היו קשים ביותר.
הוא הירבה להתבודד, נהג לשוחח עם אחיו
בלבד. רק כאשר החלה מנהלת החוג הדרמטי
במקום לשתפו בהצגות שנערכו בכפר,
התחיל איתמר להתערות בחברה.
באחד מימי החורף, כשיצא לשחק במגרש
הכדורגל ומצא אותו רטוב, נכנם לחדרו
של אחיו, ביקש ממנו עיסוק כלשהו. האח
נתן לו נייר ועפרון כדי שיצייר.
איתמר דחה את ההצעה .״אם תצייר יפר״
אתן לך גם צבעים לצבוע את הציור,״
הבטיח לו האח.
״זה כבר קסם לי,״ נזכר איתמר .״לאחי,
שצייר כבר כמה שנים, היתה מגירה מלאה
צבעים. תמיד כשהייתי ניגש אליה הוא היה
צועק עלי. לכן כשהבטיח שירשה לי להשתמש
בצבעים, זה משך אותי,״
תמונות במו יומן. כך החל איתמר
לצייר. הוא גילה כשרון בולט, וכעבור
שנה וחצי נשלח בהמלצת מנהל־המוסד
לקורס בכפר האמנים עין־הוד. כשחזר משם,
איפשרה לו הנהלת המוסד לעבוד מחצית
היום ואילו במחצית השניה ישב בחדרו
וצייר.
כשהתגייס לצבא, כחבר להקת השריון,
מצא לו דירה בקומת־קרקע בבית הערבי
הישן, בו שכנה הלהקה, הקים שם את האטליה
שלו.
השבוע, כשנה אחרי שהציג את ציוריו
בתערוכה קטנה, בביודהעיתונאיס בתל־אביב,
אסף איתמר את תמונותיו החדשות מפינות
החדר, כדי להציג עשרים מהן בתערוכה
שתיפתח בקפה קליפורניה. אולם, דומה כי
הצייר הצעיר, ששמח על האפשרות להציג
את תמונותיו בפומבי, אינו שש ביותר
למכור אותן.
״אני אוהב לאסוף את התמונות לעצמי,״
הוא אומר .״זה כמו — כמו שמישהו כותב

ציורי־שמן של פאבס
מיפרשית, סחנת־רוח, פיגוסי־בניין
תל־אביבי ידוע, החביב במיוחד על בעלי
הטעם המודרני.
״כל חיי הצטערתי!״ ״כשהייתי בן
,20 הייתי צריך לבחור בין אדריכלות־פנים
לבין ציור. מטעמים בורגניים גרידא בחרתי
באדריכלות, אותה למדתי בבית־הספר ל־אמנות־שימושית
בברלין. הידחקתי את האמביציות
של כצייר. כל חיי הצטערתי על

כך חי האיש חיים כפולים. העולם הכירו
כאדריכל־פנים מצליח, נשוי זאב לבנים
מבוגרים. אולם במחתרת חי ״פאבס״ הצייר,
אשר צייר ללא הרף, ושתראה את יצירותיו
רק לידידיו הקרובים ביותר. אחדות תלד
יות בדירות שתיכנן, כמתנה לדיירים־לקד
חותיו. עד שהחליט כי אי־אפשר עוד להמשיך
כך. אמן אינו יכול לחיות ללא קהל
וללא תהודה ליצירתו.
כך ניתן לציבור לראשונה להבים ב־מעשי־ידיו
של פאבס־שוזארץ. המבט היה
כדאי.
עד הסכין. אף שלציוריו של פאבם אין
שמותי, הוא מתנגד בהחלט להגדירם כ־מופשטים.
ההפשטה בעיניו היא מטופשת.
״באתי מן הרישום. הרישום הוא בסים לכל
ציור,״ טוען הצייר. שאיפתו: סינטזר, של
שכל ורגש.
לכן אין ציוריו של פאבם תלויים על
בלימה. אי־אפשר, למשל, להפוך אותם על
ראשם. אך תוכנם תלוי בדימיונו של המסתכל.
הוא יכול לראות בציור אחד תרנים
של סירת־מיפרש, טחנת־רוח או קונסטרוקציה
של בניין (ראה תמונה) .בתמונה שניה
יראה נוף שטוף־שמש או שלגי סיביר.
פאבס לעולם אינו משתמש במכחול. כל
ציורי־השמן שלו מצויירים בסכין. על רקע
בסיסי, אפור על פי רוב, הוא מורח קודים
שחורים, לרוב מצטלבים. לאחר מכן הוא
חורט בסכין בתוך הצבע, כך ששריטות
הסכין יוצרות מעין קווים בהירים בתוך
השחור. שאיפתו: למצות את כל צבעי הטבע
בשחור ואפור. רק לעיתים רחוקות
הוא משתמש בצבעים ממש, צהוב או ירוק.
התוצאה: ציורים המפתיעים בשלל גווני-
הם, המלהיבים את הדימיון והספוגים מצבי-
רוח. אחדים מהם מזכירים בצורה מוזרה
את אווירתם של ציורים סיניים עתיקים.
בשביל פאבם עצמו היתד, התערוכה חודיה
משחררת. סוף־סוף עלה מן המתחרת.

98נערתדצמבר
(המשך מ ע מוד ) 17

מחזה והצגנו אותו בטלביזיה, התחלתי
לקבל אצל אוטה שעורים פרטיים.״
במה שבועות לאחר מכן כבר היתה
בידה הצעה לתפקיד חדש. אלא שהפעם לא
היה זה תפקיד רגיל. כי יותר ממה שאיליין
שיחקה אותו, שיחק התפקיד מש!,ק חשוב
בדרך חייה של הנערה השחרחורת והצנומה.
היה זה מחזה שהתבסס על סכרו הנודע
של ג׳אן הארסי, החוסה, המתאר את מרד
הגטו. כפילתה של השחקנית הראשית עזבה,
ומפיק המחזה פירסם מודעה על המקום
שהתפנה.
כשהגיעה איליין למקום הבחינות, היה
עליה לחכות בתור עצום. כשהגיע תורה,
היתד, כבר כולה נרגשת ורועדת, מצב־רוח
שלא התאים כלל ליום הולדתה העשרים,
שחל באותו יום.
היא עלתה על במת המבחן ואמרה בשקט
לבוחן :״היום יום־הולדתי, ואני מקווה
שזאת תהיה מתנת יום־ההולדת שלי.״
״מה?״ קרא האיש מופתע, והוביל אותה
ישר למפיק, שישב באולם .״צמה שומע,
גם לה יש יום־הולדת היום!״
קרמט בלומגרדן, אשר הפיק גם את ה־גירסה
הברודוואית של יומנה של ;אנזז פרנק,
קם ממקומו, לחץ את ידה של איליין.
״היום גם יום הולדתי,״ חייך ,״קבלי את
ברכותי
כשחזרה איליין הביתה, לאחר שהגישה
את קטע המיבחן, כבר צילצל הטלפון
והביא את הבשורה שכה חיכתה לה :״קיבלת
את התפקיד, בהצלחה!״

כ 7י פיתוי ש? בילויים

שהיום כדאי יותר ל קנו ת
גרכים. היום סורגים גרבים
מהר יותר ואפילו טוב
יותר. גרבי. או ר לוו *לגבר
ולנער מתוצרת ״לודזיה״ הן
ח מו ת ו חזקו ת, נו חו ת ללבוש,
ק ל לכבסן, ושומרות
על צורתן לי מים רבים.
הנסיון, ה מו מ חיו ת וה מוניטין
של ״לודזיה״ מציעים
לכם א ת גרבי ה. אורלון־
— בדוגמאות וגוונים נהדרים
וגדלים שונים. עשו לכם
הרגל — ל הנ א ת כל רגל —
רכשו גרבי. אורלון ־
של ״לודזיה״.
להשיג בכל חנויות להלבשת
גברים בארץ.

משנת 1924
שם רשום לסיב האקרילי של דופונט.
גורדון לבינסון אילון

*•ש!־־ שלושה חדשים הופיעה אילייו
)* 3כמעט ערב־ערב לצידם של השחקנים
הראשיים במחזה. אז גילתה להפתעתה כי,
בעצם, היא י! דעת מעט מאוד על ההיסטוריה
של העם אליו היא משתייכת ושעליו
נסבה עלילת המחזה. היא התחילה לקרוא
יותר על ישראל, החליטה כי היא מוכרחה
לבקר בארץ.
את הדחיפה האמיתית, שהפכה את היסוסיה
להחלטה נחושה, העניקה לה השחקנית
הישראלית שושנה שני. שושיק, ששהתה
באותו זמן בניו־יורק, למדה שם מישחק,
הכירה את איליין, הביאה אותה לחברה
הישראלית של ניו־יורק. בערבים היו השתיים
יושבות כשאיליין לא פוסקת מלשאול
ולבקש לדעת הכל על ישראל. שושיק עשתה
כמיטב יכולתה, הסבירה לירידתה בדיוק
מה מצב התיאטרון הישראלי ומה הם
סכוייה לזכות בקבלת תפקיד כלשהו. אותה
שעה התיידדה גם עם אלי ויזל, כתב ידיעות
אחרונות באמריקה, שחיזק אתהחלטתה
לבוא לישראל.
הרעיון כבש את איליין כליל. היא נרשמה
לאולפן העברי של הסוכנות היהודית בניו־יורק,
ובעקשנות האופיינית לה למדה ערב־ערב
עברית. לפני ששה חדשים, לאחר שלמדה
חודש באולפן, סידרה בזמן זה את
הניירות הדרושים, ירדה איליין בשדה־התעופה
בלוד.
הדרך הראשונה היתד כמובן, לתל־אביב.
היא נבחנה בתיאטרון הקאמרי, שהתרשם
מכשרונה ומכוח־הרצון שלה, אולם העברית
שלה היתד, עדיין דלה, לא הספיקה למה
שנדרש משחקנית על במה עברית. היא
הבינה כי אם רצונה להגיע למשהו, עליה
לעזוב את תל־אביב, את בתי־הקפה והרחובות
ההומים, לחפש לה מקום בו תוכל,
לפחות, להתחיל את דרכה, ללא פיתויי
הבילויים. היא הגיעה לחיפה.

כלי מילים גסות

••עיר הכרמל קיבל אותה במאי התי־
—1אטרוז העירוני של חיפה, יוסף (״פפו״)
מילוא, הסכים לשתפה בהצגה עליה עבו,
מעגל הניר הקווקאז׳ .אולם בתנאי אחד:
עליה ללמוד עברית.
שוב נרשמה איליין לאולפן, למדה עברית
משך חודשיים. אולם לגביה לא היה זה
לימוד פשוט. היא היתד, חייבת ללמוד לבטא
את המילים כהלכה, ללא מיבטא אמריקאי.
לצורך זה קיבלה שעורי־מיבטא פרטיים מאשתו
של מילוא.
״בתחילת החזרות היו לפעמים ויגעים לא־נעימים
ביותר,״ היא נזכרת בחיוך .״אמנם
למדתי עברית באולפן, אבל היו מילים שלא
הבנתי בטקסט. כמו מה זה נאד־נפוח, או
לחרבן, מילים שאפילו הבמאי לא הצליח
ברגע הראשון לתרגם לי.״
אולם שבועות העבודה המפרכת היו כדאיים.
כאשר תמה הצגת־הבכורה, והקהל
הריע ומחה כף לשחקנים, הרגישה איליין
כי גם בישראל משתלם כוח־הרצון —
אפילו מאחורי מסיכה של גומי.
העולם יחזר 1320 ,

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, נזה לשמוע אנטוני קתין<׳
הינן לבקר השבוע:
׳לגוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד,
פורטו־ריקאית, על רקע עבריינות נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.
מעגל הגיר הקווקאזי (התיאט•
מכער לזכוכית האפלה (אורחברתית־פיו־רון

העירוני, חיפיה) אלגוריה
גיל, ירושלים) דרמה פילוסופית. האהבה
טית במחזה־ראוזד .,גלגול של משפט־שלמה כאלוהים, והבדידות כמקור השגעון, בתרגיל
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחד ברגמאני אופייני על מערכת־יחסים פנימית,
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על ה במשפחה שבדית על אי בודד.
שלטון ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבת־עין.
• עץ או פדסטיין (בדיהודה, תל-
חיים טופול, זהרירה חריפאי.
אביב) מיצעד יומני הזמנים, שהיו בארץ־
$תורת היחסים (שמעון ישראלי) ישראל של ימי־המנדאט.
רביו־יחיה בו מחפה רמת־המערכונים על
@ א די פלפון (סמדר, ירושלים) דרמה.
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי צייד־פתאים במישחק הביליארד, מורד בהישראלי,
באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
תפיסת החיים של החברה האמריקאית. פול
המקרינה חום ולבביות.
ניומן, ג׳ק גליסון.
* ילדי הצל (יורם) (הבימה) ה•
זר דופק כדלת (ס טו דיו, י רו משורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת שלים) סרט מתח. מד, קורה כשאלמנה בודהצבר
העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות דה מגלה שהאיש, שנועד לגאלה, אינו אלא•
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת, רוצח בעלה. מישחק משובח.
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
• אירמה המתוקה (הבימה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לסי הגירסה
יום רביעי 26.12 ,
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
@ עולם קטן (הגל הקל; <22.23 נתן
אריק איינשטיין.
דונביץ משוחח, בטור אישי, על פכים קט$כראשית
(הבימה) סאטירה. סיפור
נים ממאורעות השבוע.
אדם והתה בגן־עדן, בגירסה מודרנית של
יום חמישי 27.12 ,
אהרון מגד.
הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
אוניכרסיטה עממית (הגל הקל;
שושיק שני מפגינה יכולת מעולה כשחקנית )19.40 ,הרצאתו של חיים אדלר על השינויים
בסידרת מערכונים מאת אפריים קישון, כשבמצבה
ובתפקידה של המשפחה, בחברה
בעלה, אריק לביא, משמש בסיס להצלחתה.
המודרנית.

סיפזר הפרברים ]צאר, תל־אביב)

מ חזו ת 1,

רדיו

• ראשון ראשון חכיכ

ת ערוכו ת
• כרכהצ פי ר ה (בית־ההסתדרות,
רמת־גן) מי שיצרה סגנון בשירה העממית
בארץ, מציגה תערוכת ציורי שמן ומים.
• היי נ רי ך זו ס מן (גלריה נורה, ירושלים)
הגרפיקאי וצייר־ר,תפאורות הווינאי
מציג תערוכת רישומים וציורים, שנושאי׳
רובם שאובים מתקופת שהותו באושוויץ.
• עשרהחדש ני ם (גלריה ישראל,
תל־אביב) מיבחר יצירותיהם של עשרת הציירים
והפסלים מהזרם החדשני המופשט
באמנות הארץ: סטימצקי, דנציגר, תומרקין,
וקסלר, עוקשי, קרייזה, שטריכמן, ארגוב,
בסיס וגלעדי.
• שרגא ויי ל (גלריה הדסה קלציקין,
תל־אביב) תערוכת תמונותיו של אחד המוכשרים
באמני הארץ. יצירות בעלות אופי
מיסטי, בעיקר על הנושא קוהלת.
• משהברנש טיי ן (מוזיאו! תל־אביב)
דמויות העיירה היהודית הגלותית,
ונופים של יהדות שהיתר, ואיננה עוד, ברישומים
מרשימים.
• ע מי םמנג ני ם (בית רוטשילד, חיפה)
תערוכת כלי נגינה נדירים מאפריקה,
אירופה ואסיה, בליווי תמונות מוסיקאליות
ואוספי־בולים על נושאי מוסיקה.
• ג׳ ורג׳ מאתייה (מוזיאון הלנה
רובינשטיין, תל־אביב) תערוכה ייצוגית של
צייר פאריסאי אבסטרקטי. ציורי שמן, גואש
והדפסי משי.

תחכיב (תל־אביב) אוטוג ראפי ם ו
רכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרט
לסיפור שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

קזר7ו>ם
• נשואיו של מר מיסיסיפי (אר-
מון־דויד, תל־אביב) סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניוונה של הדמוקרטיה המערבית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־ביצועיסטים,
בשל צביעותם ושחיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
• קורטוב של רכש (גת, תל-אביבז
דרמה. ברוחה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחק מעולה של ריטה טושינגהם.
• גירושין נוסה איטליה (אופיר,
תל־אביב) קומדיה. מה קורה במדינה בה
אין בני־זוג יכולים להתגרש איש מרעותו.
מרצ׳לו מאסטרויאני, דניאלה רוקה.
• כאראבאם (מוגרבי, תל־אביב; הבירה,
ירושלים); סרט ראווה. גלגוליו של
בר־אבא, שודד יהודי, אל ההכרה הנוצרית.
העולם הזה 320ז

(הגל הקל;

)22.03 מיצעד הפיזמונים.
יום שישי 2 ,ו28.
• מוסיקה קלאסית (קול-ישראל;
)17.06 איזאק שטרן ואלכסנדר שניידר
(בניר) ,מילטון קייטימם (ויולה) פבלו קא־זאלס
ופול טורטלייה (צ׳לו) מנגנים את החמישית
בדו מדור לכלי־מיתר של שוברט.
@ כצרור אחד (קול־ישראל; )19.20
שבועונם של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם.
ס פפטיכל הזמר (הגל הקל; )21.31
לקט של שירים ופזמונים מפסטיבל הזמר
הנאפוליטני.
שבת 29.12 ,
• פכלו קאזאלם (קול־ישראל; )09.14
תכנית מיוחדת ליום הולדתו של פאבלו
קאזאלס, כשהוא עצמו מנגן קטעים מפרי
עטו ומשל בוקריני.
יום שני 31.12 ,
• המסך עולה (קול־ישראל; <21.30
וזצק, מחזהו של גיאורג ביכנר בעיבודו
ובביומו של מיכאל אוהד.
• השרכיט מורם (הגל הקל; )21.32
המנצח לאסלו רוט מנצח על תזמורת הבידור
בתוכנית בה מופיעה גם הזמרת הצרפ־תיה
ז׳וסלין ז׳סייה.
יום שלישי1.1 ,
• הכר את עצמך (הגל הקל; )21.32
תכנית בידור. עדה בן־נחום, שמואל שי,
יוסף לפיד ורבקה מיכאלי בשמו של דן
אלמגור, מנסים להיחלץ ממצבים לא נעימים
בתור מארחים, בעזרת תשובות מחוכמות
בתכנית פסבדו־פסיכולוגית.
• פינת הג׳ז (הגל הקל; )22.03 תוצאות
מישאל ג׳ז שנערך בישראל בעריכת
מלווין קלר.
מו ע דו נים §1

• כוכם ים קולרים ה לי ד ה (מועדון
התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הווי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעד,
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.
• אריס סאן (יפו) מועדון־לילה חדש
של הזמר היווני הידוע, עם תכנית זימרה
ומחול יווניים.
• כרמלה (עומר־כיאס, יפו) שיריעם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה
מעניינת, המלווה ע״י גיטאריסט וירטואוז.
• ז׳0לין ז׳וסייא (המועדון, יפו)
שאנסונים צרפתיים בביצועה של זמרת
יפה, המייצגת בהופעתה את אווירת פאריס.

כדי ששערן יהיה יפה ו שופע...
...חפפי אותו במי שיער המכילים חמרים טבעיים
המזינים את שרשיו.
מי־שיער ושמפו, בלתי מתאימים, מרחיקים מעור חראש
חמרים חיוניים והשיער נעשה דליל ובלתי יפה.
למען שרשי שערותיך, להרחקת קשקשים, לברק
ולה! פעה נאה, חפפי במוצר איכות של הביאוקוסמטיקאי
בקבוקון ב־ 75 אגורות.
ד״ר א. רובין•

11X 1 1 7 2

א ם הנך חופפת ב מ ספר ה, קני ב ק בו קון בדרכך אלי ה
לבחירתך: א לי ק סי ר 2לשיער שמן, או לשיער יבש ובינוני

תשבץ העול הז ה 1320

כבר שניגן עג־ם־גן יונזף ששגן גזירושריב בח־יבגר
תשבציב ובפהירתגז. אך גנד כה נהנה רגן הגא
כצגזג הנזראכה ה. גותה הוזריבג יגבף רשהף גב
אתכם־ ,הפותרים, בהנאתו גשרהאחיד נזהשבציג
מאונו ,) 1 :צ מח
בר מצ טיין ב מרירותו;
)4ראיונ אליז ם;
)10 חוטם; )11 מדוכא;
)13 שניים; ) 14
ני דוי; )15 צמח בר
ממשפחת הפולניים ;
) 17 צר )19 :גר;
)20 נולד באותו ומז;
)22 קריקטורי ס ט ישראלי;
)25 יום טוב;
)26 עשו רעש; )27
נרב; )30 מחשבה;
)32 אות; )33 מספיק;
)34 מטבע יפני
)36 :אפלו בני־ישראל
במדבר; )37
באשה; )39 נתבע:
)41 נאנח; )42 גומה;
)44 סופה הרסנית;
)46 מיז עכ בר
שדה; )48א ריג;
)50 גבעה מלאכותית
)51 :ני ט ה; )53
גדול פר שני ישראל
במאה הי״ א; )55
עור דורם ה מצטייז
במעופו; )57 מאתיים ושש; )58 חי י מי ם;
)59י הי רו ת; )60 קיסמים.
מאונד ; )1עייפות; )2פרח; )3שרפי
רו־ )5 :לגיז; )6גלדיאטור )7 :אי ש המבול;
)8שיח נוי קוצני; )9פרפומריה;
)12 לא חד )15 :טיר ת דיג קטנה; ) 16 עץ
מובחר, הנדל באיי מ אל איה; )18 סוג של
דג; )21 עוף לילה טורף; )23 קרס; )24

באותו זמז )26 :מי ד ה קדומה לנוזלים)28 :
מודד; )29 חטי ם הראשוז שחצה את האוקי־נום
האטלנטי ללא חני ה )31 :חור קטז;
)32 פורר; )35 צלוי למחצה )37 :קרר
או תי!; )38 ראקציה; )40 שוחה; )41 נוף;
)43 אלוף עולם ב איג רו ף לשעבר; )45מ דינאי
צרפתי )46 :מתנדף; )47 עצוב)49 :
עשב )52 :מרגל ישראלי; )54ק ריא ת צער
(הפיר) )56 :זאת; ) 58 חיי ת טרף נדולה.