גליון 1322 מתאריך 9 בינואר 1963

המד\לת
עד אבוד הדבגון שזפתה בעוד לתואר מאטא האד
האלילית

שתים־עשרה נערות־חודש זכו בשנה שעברה להצגת־בכורה מעל עמודי העולם הזה, ב־סידרה
שהתחילה בשנת . 1562 מה קרה להן מאז התפרסמו?
נערת ינואר דליה הרץ הוצגה בהצגת־בכורה עם פירסום ספר שיריה
מרגוט. עתר, עומדת דליה לערוך הצגה שניה, אולם על במה אחרת — במת התיאטרון.
במשך השנה שחלפה השלימה דליה
כתיבת מחזה, שהתקבל להצגה בהביסה, במסגרת
התיאטרון הניסיוני, במה חדשה של
התיאטרון. אם יצליח המחזה, שיבויים על־ידי
אמנון מפקין, קיימים סיכויים שיוצג
במסגרת הרגילה של התיאטרון.

! 1ז 711ג 1ד 1ו 1ר ב
סיונ ס ט דניי ם

בחודש ינואר
מוקדמות ובגרות

נפתחים קורסים חושים

ספרי לימוד בתוצאת בית הספר
נפתח קורס מיוחד לבגרות בוקר

^מו^ 3

@ נערת פברואר ג׳יל פרידמן

פרטים והרשמה :
מ־ 10 בבקר עד 8בערב

ינואר

(ה)!ו ! 1ו ח 1תחקצו ״ ייי 1תינ 1נית
היפה ביאליק 17
י ז ־ נ ״ גיייי * יפו ,33 בית יואל
מז לאגיב ירי 0 1אלנבי 76
תדאגיבא־-נגי! דיזנגוף 86

נ 1ב 11י 1£1ד אז רי

ל הנ טו תטע ^י ס
החודש נפתחים קורסים חדשים

שרטוט בנין
שרטוט מכונות
ארכיטקטורה ועיצוב פנים

מאי

פרטים והרשמה נז־סו בבקר1עד 6בערב

להשתל מז ת
מקצועית 1תי ב 1ניחנ

11י 713 ביאליק 17
•דנויגלינז יפו ,33 בית יואל
תל -א 1י 1דדוס אלנבי 76
מ ל -אניגצנו ! דיזנגוף 86

יולי

סיימה את הרומן הקצר שלה עם ישראל
בשמץ של טינה. הנערה היהודיה־האמריק־אית
מפיטסבורג, במדינת פנסילבניה, שלא
הסתירה את שאיפת הנדודים וההרפתקות
השוכנת בקירבה, היתד, נשארת אולי זמן
ארוך יותר בארץ. אולם זמן קצר אחרי שייחלה
להופיע עם שייקר, אופיר במ עדון
החמאם, במסגרת קבוצת הבנות שליוותה
אותו, פורקה הקבוצה וג׳יל ירדה מן הבמה•
כעבור שבועות מספר עזבה את זד
ארץ. לפי פריסות־שלום שהגיעו ממנה, היא
מסתובבת עתה בפאריס.
• נערת מרס יעד גורפינקל הרחיבה
את אולפן הקרמיקה שלה, הפכה במשי
שבועות מספר לבנאית, הרסה קירות
ובנתה חדשים לקראת פתיחת הגלריה החדשה
שלה לציורים ומוצרי קרמיקה.
נערת אפריד אביבה סלע בד
קיבוץ השומר־הצעיר בנגב, ניר־עוז, עזבה
את הקיבוץ וחזרה למשפחתה הנוצרית בניו-
יורק.
• נערת מאי גלה לנגנם גילתה
שים,ר ניכר בלימודי המתמטיקה שלה בכיתה
השמינית של גימנסיה שלווה. באל-
גברה ובגיאומטריה זכתה בציון ,90 עובדה
שעוררה בה התלבטות באיזה מיקצוע
לבחור בלימודים גבוהים: מתמטיקה או
ארכיטקטורה. גלה, שקיצרה את שערה, הוגדרה
כבעלת כושר קרבי מלא בבדיקות הצבאיות
שנערכו לה, אולם היא מקווה שינתן
לה לשרת במיסגרת העתודה האקדמאית•
כו, עדיין אין לה ידיד קבוע.
• נערת יוני זהבה קמחי הצמי-
חה לעצמה כנפיים. מדיילת קרקע ביריד
המזרח היא הופכת לדיילת אויר בקורס
של אליעל.
• נערת יולי אדה שפירא נטשה
את התעסוקה הקולנועית של ימי החופש
הגדול, חזרה אל ספסל הלימודים בגימנסיה
הצרפתית־עירונית, שם היא מתכוננת עתה
לבחינות הבגרות. יחד עם זאת עומדת אלה
לזכות בימים הקרובים בהסמכה של דוגמנית׳
תתחיל להציג את עצמה על מסלול .
התצוגות. כמעט בהתרגשות. היא׳ מצפה לתחילת
השרות הצבאי, רואה את עצמה
במדי קצינה, מקווה רק שיינתן לה קודם
לערוך טיול ארוך לחוץ־לארץ.

9נערת אוגוסט אריאנה נולד־מן
נעלמה מנוף הבוהימה התל־אביבית, בו

יוני

אוגוסט

היתד, שתילה עד אוגוסט. בהצגת החמאם
שורש כל רע, בה שיחקה תפקיד ראשי,
היא הוחלפה על־ידי שחקנית אחרת. הכישלון
בתפקיד, בו תלתה תקוות כד, רבות,
הביא אותה לדיכאון, והיא נטשה אתי החברה
עמד, נראתה. במשרד החמאם מצפה לה
המחאה. אם תראה אותה, מסור לד, על כך.

^ נערת ספטמבר הידאקו יוני־

ספטמבר

אמה, פורטת־הנבל היפאנית, שהשתתפה
בתחרות־הנבל הבינלאומית שנערכה בארץ,
חזרה לטוקיו. אולי תשיב ותשתתף בתחרות
הנבל הבאה שתיערך בארץ בעוד ארבע
שנים.

אוקטובר

• נערת אוקטובר נעמי בן־דוד

היתד, מרותקת למיטתה כחודש ימים בשל
מחלה. בתוצאה פרסומה היא מבחינה כאשר
היא מופיעה בחברה חדשה ושם יודעים כבר
הכל אודותיה. כאשר ביקשה עבודה כמורה
לריתמיקה באחד מבתי־הספר, הודיע לה
המנהל :״אין צורך בהמלצות, קראתי עליך
הכל.״ היא קיבלה את העבודה.

1 0 0י ענ ר איי

ו הנ עו 1תטננאים

@ נערת נובמכר מידית שם
אור קיבלה, בעיקבות פירסום הכתבה או
נפתח
קורס חדש

דותיה, שפע של מכתבים. רובם היו הצעות
ידידות של צעירים׳ עליי׳ 0לא השי־ד/סכר

מכתב אחד של צעיר, שהסיק מדבריה
נוכמכר
כי היא מתכוונת לא לשרת בצה״ל, נענה
בחריפות רבה. שרותך, של מידית, שעדיין לא הגיעה לגיל גיוס, נדחה מטעמים רפואיים.
הלימודים באוניברסיטה נמשכים ומשעשעים, לפי הגדרתה, למרות שהם דורשים הרבה זמן.
• ׳ נערת דצמבר איילין זלר מאושרת בתפקיד הבימתי הראשון שלה בארץ,
בהצגת מעגל הגיר הקווקאזי בתיאטרון החיפאי, לו נשקפים סיכויי הצלחה חסרת
תקדים.
אלה הן פני .1962 מה יהיו פני?1963 מי תהיינה הנערות
אשר תגלמנה בדמויותיהן, בהתנהגותן, בפועולן,
בתקוותיהן ובאכזבותיהן את מהותו של נוער ישראל
בשנה זו? אם יש לך הצעה, אם ברצונך להפנות את
תשומת־לבנו לצעירה חיובית, מעניינת, הראוייה להצגת־בכורה
— כתוב לנו.

רדיו-אלקטרוניקה
פרטים והרשמה מיסו בבקר עד 8בערב

^מדנז )

לחוזתלונו ת

מקצו עי ת ! תי נ נ ניי *

תי מ ה ביאליק 17
• רן״ולי ם יפו ,33 בית יואל
ת ל -א ני ב ד דו ם אלנבי 76
ת ל -ת בי צ צ מו! דיזנגוף 86
דזזף

העולם הזה 1322

ו מכתבים איך קנו אותו?

סח רצונבם טסר פליישר (העולם הזה
? )1319
מא, שעשה אברהם פליישר טה שעשה,
שטו לא יורד טרפי העונונות. יש לציין
בסיפוק שאתם הייתם היחידים אשר נתתם
לו את זכות הדיבור בטלאה, וצילמתם
אותו נפי שהוא נראה. בטוחני שגם את
דברי תפרסטו, היות ואני אולי היחיד
אשר מבי! את טר פליישר וטקנל את
רנרו בתורה מסיני.
טר פליישר הוא גיבור, היות וכדי לבצע
את הרכיבה על כסאות המפלגות השונות
כפי שהוא רגיל לרכב — צריכים להיותגיבור.
״קנתה אותי טפא״י,״ אוסר הוא ומציג
את המחיר (תצלום השער) .האם זה לא
מזכיר לכם את הבריחה על ברנרד שאו,
שפנה פעם לאמריקאית בשאלה :״תגידי,
גברת, האומנם מוכנה את לשכב עם גבר
עבור עשרת אלפים דולר?״ ״בהחלט,׳׳ ענתה
הגברת ,״ותמורת דולר אחד?״ שאל שאו.
״מה אתה חושב שאני?״ התרגזה הגברת
.״מה שאת, אני כבר יודע,״ ענה
שאו ,״רציתי רק לרעת מאיזו דרגה.״
דבר אחר לנטרי הוא פליישר. כולם יודעים
מה הוא. השאלה רק מאיזו דרגה.
כולם אומרים שהוא טכר את עצמו תמורת
כסף רב — הוא אומר שקנו אותו רק
תמורת הסכם.
אני הבר המפלגה הליברלית, אשר אמר
לפני פרישתו מהמפלגה :״כל חבר מפלגה
חייב לשאון־ שמפלגתו תניע לשלטון. מה
יהיה אם אנחנו נצליח, וחס־ושלום מר
פליישר יהיה ראש העיר באר־שבע?״
פסח אונגר, נאר־שבע
בענייו הנער משה פליישר, שנם ח *1בים
עם סירתו להווי לבנון —
מסתבר שכל הפליישרים בארץ מתהילים
לדוג במים עכורים.
אורי ישין, תל־אביב

•מועדון הח״בים המקצועניים

ברצוני להביע את הערכתי לקורא ישראל
אלכסנדר, על התמדתו בהתנצחות על
מספר ״הח״כים הטקצועניים״ (העולם הזה
. )1320
ידידי המלומד מזכיר חמישה שמות
שלא הוזכרו ברשימתי — אד לצערי איו
אלה זכאים להיכלל במועדון ה״מקצועניים״:
דודבר ־ ר ב ־ האי: ה,פיע במקום
ה 44-ברשימת מפא״י לכנסת השלישית, בה
היו לטפא״י רק 40 מקומות. הוא המתין
ל״חורו״ למעלה משנה, ער להתפטרותה של
סנטה יוספטל.
נחוםנירוישראלגלילי (מקום
ה־ 120 לכנסת השניה) היו ארבע שנים תמימות
מחוץ לבנידהכנסת.
אריהבן ־ אליעזד: התפטר בגלל
מצב בריאות לקוי ב־>3־! ,19 ולא כיה! עד
לכנסת השלישית.
יעקובמרידור: התפטר ב־1954
לרנל עסקיו בחבש, וחזר רק לכנסת השלישית.
האם
זה מספק אותר, מר אלכסנדר?
צבי בר־שירה, גבעתיים

שרביסלקסמישפתיך -ש פ תון ותוחםקונג\ ו ר > םבאחד
8x 108א 81110 נסיך השפתונים החדש, המהודר והעדין.
יתר־אורכו ודקותו מקנים לידך שליטה מלאה כשאת תוחמת
וצובעת את שפתיך — בדייקנות, בקלות ובצורה מושלמת.
ב־ 8x 108א 10ט.8וג? — מביאה הלנה רובינשטיין לשפתיך
אמצעי־איפור מושלם, כ־ ^x10^ ^ 11^ 80 ^ 1לעיניך וב־
> 88 ? 1,1; 11ז\ ס 0לאיפור פניך 8x 10:8: .זל 103מ? ^ 8הוא עדי
לארנקה של כל אשה אלגנטית.
ב־ 12 גווני אופנה, לרבות צבעי אופנת ״זיקוקין״׳ המעניקים
לשפתותיך חמימות ורכות־של־חלום !

הבוז לעירום!

להלן
המכתב שנשלח למטה משטרת תל־אביב:
האם
לא תסכימו אתי בדעה, כי זוהי
נבזות ממדרגה ראשונה, סאדיזם, ציניות
וזוועה נפשעת, אם לא להשתמש במילה
הזירות, שמערבת העולם הזה נוטלת לעצמה
את הזכות לפרסם תמונות עירום של טרילין
מונדו המנוחה, אמנית־קולנוע יפהפיה, תרבותית
וצעירה, אשר לא יכלה לשאת יותר
בסבל חיי הדיבילינציה בצל האטום, ואיבדה
עצמה לרעת כדי להימלט מהסדום ועטורה
של תקופתנו.
האם מגיע למונרו, אפילו היום, כאשר
שרידיה הארציים וגופה היפה, והיחיד־במינו
כבר שוכנים־עפר, כאשר מאום לא
נשאר מקיסמה הנשיי, ונפשה כבר בחיק
הנצח. האם אמנם מניע לרמות נשיח נדו־לה
ונאצלת זאת שדווקא בארץ הקיויה
ארץ־הקורש יעשו ממנה חוכא־ואיטלולא,
ויציגו אותה בפני הנוער שלנו ערומה
למחצה, חשופת-חזה, וחצי ערומה נם בבטן,
עטופה באופו מנרה בצעיר ניילון — או
רשת, ולציין :״זוהי טרילין נם היום!״
האם לא היתה ראויה לכד שידברו על
חייה ופעלה. ולא להציגה כאשת־זנונים?
אמהות צריכות לירוק, כבפני מוקצה־מהמת־סיאים,
כשכניהם מביאים הביתה את
נליונות העולם הזה, עם תמונות טרילין
המתה.
או, שמא מראים בישראל תמונות של
טרילין, כשהיא עירומה ומופקרת, רק משום
שאיננה אחת משלנו? ואם כד, הרי תצוגה
זו של המתה הדנולה — היא הזירות עוד
הרבה יותר נדולה.
הניע הזמן לשחרר את הנוער, תלמידי
בתי-הספר, ם! התועבה, הטומאה, הזוועה
הזאת, על מנת שיהיה ראשם פנוי למתמטיקה,
לי־יסמוריה, לגיאוגרפיה, ולתנ״ד.
ושלא ילמדו בזמן השיעור את עקרונות
המוסר־היהורי, ולאחר מכן, כשעות־הפנאי,
יעיינו בחזה החשה* של סונרו המתה.
פרופ׳ א. שלינגר, תל־אביב
גזרילין נותרו התגיירה לפני ננסואיה לסופר
ארתיר מילר, ומשוס כן היא יהודיה כדת
וכדין. תמונות העירוס הוכנו על-ידי מרילין
עצמה, בכוונה תחילה, על־מנת שישמשו בצוואתה,
אחרי מותה (העולם הזר.)1319 ,

עוף השבוע

מה זה שכל הנליוו האחרון (העולם
הזה )1321 מלא בשמעון פרם: עליו מדובר
בקטעים ״סנטימנטים״ ,״אנטרמצו בטחוני״,
״קצת פרסומת״ ועור. בקיצור — כל מדור
״במדינה״.
עוד מעם יוכל לטעוז בצדק ״המדינה —
זה אנין״
גד בר־טוב, נתניה
העולם הזה 1322

?33111011
811013
9.75ל״י

רק בחנויות התמרוקים המאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין

1*61411
6.00

11616113, 11111(111816111

גורדו! לבינסוז אילוו

עברית, אנגלית, צרפתית, גרבנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
^ הכנה לבגרות.
^ הכנה ל־ 11(11)*£6מ 0 3
ז6עזנא & 1עסתסוסנ^סץ?
שפד, שמושית
1:!£1031;6.ז 06 1011ז83ץ001176 ספרדית, איטלקית, רוקורספונדנציד
מסחרית ב־סית׳
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.
ת ״ א, נחלת-בנימין ,2טל * 56347 .פתח ״ ת קו ה, מונטיפיורי 4

חי פ ה, ה ח רו ץ

המנוי קיבלת חשבונך,
נא פרע אותו בהקדם.

מכתבי
מגן דויד

נם אני מצטרפת במאה אחוז לדעתו של
הקורא מאיר ברוזולובסקי בדבר הוסר
התגובה מצד השלטונות על התפרעותו
של פקיד טשרד־הם עד בשם דוד כובב־לב
(העולם הזה .)1317
ויפה היתד. תגובת
המערבת שלכם כי
התפרעותו של הנ״ל
תשמש לו כהמלצה
לעליה בדרגה.
בתנאי הקואליציה
השוררת בטשרדי-ה־ממשלה,
לא אתפלא
אם יוענק לו עוד
פרם יעול על כר.
עליזה קליינר,
תל-אביב

נערת ^. 1לגייח

הכתבה על איליין
זלר ,״נערת דצמבר״
(העולם הזה )1320
חז א7
היחה אחת טהמוצ־לחות
ביותר שכתבתם.
אני מקווה שנערת החודש הבא תהיה
נערה מעירו של המשיח — נצרת.
אמיל חזאל, האוניברסיטה העברית,
ירושלים

ספסרים עם שני תיקים

שוב שערוריה של מכירת כרטיסי-ספורט,
והפעם בגמר גביע בכדור-יד, שנערד ביום
20.11.62 באצטדיוז בחולון. בעוד שבקופה
נמכרו כרטיסים ב־ 1.10ל״י וב־ 1.60ל״י,
הרי שליה הקופה ניצבו שני פפסרים תל־אביביים
ירועים, ומכרו ללא כל שמץ של
פחד כרטיסים ב־ 75 אגורות: וזאת למקומות
של 1.60ל״י.
אי! בל התנגדות שהברטיסים יהיו זולים
יותר, אד שיימכרו בקופה. איז לתאר שהפסידו
מחצית מחירו של כל ברטים, וברור
שהכרטיסים הגיעו אליהם במחיר סמלי, או
אף בחינם, וכפי הנראה מההתאחדות.
לא היה זה כרטיס-הזמנה בודד או שניים.
לספסרים היו שני תיקים טלאים, שבוודאי
שלא קנום לנוכח הקהל המועט הזורם למשחקי
בדוד־יד.
הניע הזם; שיופסק המסחר השחור בכרטיסי
ספורט. חובבי הספורט אינם צריכים
להישאר שלווים לנוכח
השחיתות הבאה
על חשבונם.
יונתן קורפל, חולון

וכדי ביזיון
וקצף

אני קורא את עי־תונבם
כאדם החושב
עצמו לאינטליננטי
פחות או יותר. שהתבנרחי ככל
(שש עשרה וחצי)
והשכלתי, ראיתי ש־תכונתכם
היא חד־צדדיות,
עם הערות היורדות ארסיות,
פעמים רבות לדרגת
שפלות בלתי־נעימה.
אשר שחם, יפו

• גרפיקה
9א ר כי ט ק טו ר ה שימושית ודקורצית פנים
9צלום
׳9שרטוט ופתוח בניו
׳9אופנה
׳9שרטוט
תכנון וציור מכונות שיטות חדישות, יעוץ אישי
לחיילים ולעובדי מדינה — תנאים מיוחדים

שחם

סליחה, אני מבקש נא לפרסם לי את כל
הבעיות האלה בנלל אני זרוק בחוץ כבר
שני חודשים.
אני וציפורה אשתי היינו נרים בתל-
אביב, רחוב יהודה־הטכבי ,160 עד יום
,0.10.62 ובאנו הביתה אחרי יום־כפור, ומצאנו
הבית הרוס.
אנשי מחלקת הפיקוח העירוני אוסרים
שזה לא הם הרסו, בגלל לא רוצים יהיה
להם משפטים שישלמו לנו בסף או יתנו
לנו דירה.
ואז ביום כיפור ננבו לנו כל הרהיטים,
דברי-קודש טשחקים ובנדים. ואשתי נסעה
לירושלים לחפש איזה בית עזוב. אבל אם
ימליצו ללשכת־הסעד ולעיריה יתנו לנו
דירה איפה לנור. אפשר למצוא אותי ברחוב
לוינסקי ,82 תל-אביב.
אשתיציפורה תחזור להל־אביב ואז ונגור ביחד והכל יהיה בסדר אחר־כד.
גמליאל רופא, תל־אביב

קראתי את הבהבה על השוחר (העולם
הזה )1320 וברצוני להעלות בעיית שאולי
קשורה בכר:
מפתיע הוא מספר הבחורות המשוחררות
מצה״ל — בגלל תרוצים טתרוצים שונים
— שלגבי בחורות אחרות אינם משמשים
אפילו עילה מספקת לקבל העברה לטחנה
יותר קרוב לביתז.
האם איז כאז ״מתז בסתר״ ,הנוהם לכד
שינהגו ״איפה ואיפת״?
עדה לנדמן, תל־אביב

מחזה משכיל

השבוע, כאשר עברו הערבים בני העדה
האורתודוכסית את הנבול, כדי לחוג את
חג-הטולד שלהם, ראיתי מחזה משפיל, המסמל
את כל היחס לאזרחים הערביים.
בצד הישראלי עמד פאנימר, שהוטל עליו
להרכיב אבעבועות לעוברים, הוא אמר לי:
״כשאני אראה חתיכה, אני אדאג שהיא
תרים את שמלתה!״ ואומנם, הוא תבע

תנו לי לחזור למוטב!

עליתי ארצה ממרוקו ב ,1946 הייתי בקיבוץ,
בצבא, ומשם עברתי לנוד בחיפה.
הייתי חסר משפחה, התגלגלתי בחברה לא
טובה, והתחלתי, מאיז מקום, לישו! באוטובוסים
— ולבסוף שלחתי ידי בנניבה. נתפסתי,
נאסרתי,ואחרי השחרור שוקמתי
אנודת שיקום האסיר, אד בבל
על־ידי
מקום היו מאשימים אותי, בגלל עברי,
בכל דבר שהתרחש במפעל ומפטרים אותי.
לפני שנה מתה אמי והשאירה אותי עם
חמישה ילדים קטנים, שעלי פרנסתם. הצלחתי
להשיג בדימונה עבודה כסררז. אחרי
שנה וחצי נבחר ראש מועצה חדש —
עמרם נידו, אשר זרק אותי מעבודתי — יעז
כי אני פושע לשעבר. וזאת, למרות שמשרד־הסער
חייב אותי למפל בענייני.
מה יהיה בסופו של דבר? לא; עלי ללכת?
הלא שום עיר לא תקבלני — היות ואני
עבריידלשעבר.
האם רוצים להחזירני למעשי הקודמים,
לאחר שכבר חזרתי למוטב?
חיים כהן, דימונה

הערכים הרעים

.העולם הזד ,*.שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והפנהלה: תל־אביב, גליקנזון ,8טלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולספרם • דפוס פשה שהם בע*ם, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע־פז

•מאלה שד מהיד

בתאריך ,2.1.63 צולמתי על-ירי צלם העולם
הזה בתצונת־אופנה
בסלון ״דן״.
אני מבקשת מכם
בכל תוקף שהתמונה
לא תפורסם בעתוז.
באם יש צורר אני
מוכנה לשלם עבור
התמונה.
דניאלה כהן,
תל־אביג
המממ. כמה7
י 1׳ 11 יקנו * >11 ן ו
ברצוני להביע את
הזדהותי המלאה עם
המאמר ״קו המשווה״
(העולם הזד,
,)1319 שסיכומו הוא
כ הן
״כל הבעיות האלה י משולבות זו בזו״.
בעיית העדות היא בפירוש אינה קיימת
רק לגבי העניים וחסרי־ההשכלה, אלא נם
לנכי אנשים משבילים ומבוססים מבחינת
כלכלית, ולראייה — מקרהו של ד״ר ומרז,
עולה טאלנ׳יר, שירדלצרפת אחרי שנבשל,
עקב הפלייה עדתית, בנסיונותיו להיקלט
בארץ.
אבישר רחמים, רחובות
האם הושפע ״קול ישראל״ טמאפרכם
״קו המשווה״ ,בו כתבתם שאיז מנהלי
שרות־השידור יודעים להעריך מוסיקה ערבית
— שהם הפסיקו לשדר ביום חמישי
בערב את התוכנית ״צמוקים ושקדים״ ,והתחילו
לשדר במקומה שירים מזרחיים?
מ. זהבי, נתה־שאנן, מיפה

״והשוחד יעוור עיני צדיקים״

מי הרם את הכי ת!

בינואר נפתחים קורסים:

צאו וראו באיזו מידה נדושה של מוסר
הוטנטוטי נוהג עתונכם כלפי טמשלת־ישר־אל.
הנכם מייסרים את ממשלתנו על איומיה
לחזור ״לשיטה המיושנת של פעולות־תגמול״
(העולם הזה )1310 בנלל עניז
פעוט, בביכול, בנלל חלקה בת דונם והצי
בערך. אולם איז בפיכם אפילו מילת-
תוכחה אחת נגד הסורים, אשר כבר שפכו
לא אחת אח דמם של בחורינו בגלל חלקה
מעין זו.
ש. קונציפולסקי, יגזר
העולם הזה מופיע בתל־אביב, מבקש להט
פיע על מדיניותה של מסשלת־ישו־אל. אין
לו תקווה רבה להשפיע, לפי שעה, על מדי
ניות ממשלת מוריה.

במאמרכם ״חזרה לפתח־תקווה״ (העולם
הזה )1319 אתם כותבים שכל אזרחי ישראל
שווים, וכולם זכאים באותה טירה לעבודה

ולחם.
אם יש להם אוחז זכויות כליתר התושבים
— מדוע איז להם אותז חובות —
כשרות בצה״ל, למשל?
יוסף יצחק אליאס, באר־שבע

מז הנשים להרים את חצאיותיה! בפרהסיה,
לעיני כל הקהל, בצורה המשפילה ביותר.
מ. יגאלי, ירושלים
המחזה המשפיל, כפי שהונצח על־ידי
הקורא יגאלי במצלמתו — ראה תמונה.

זבות הקדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצדומיהב למכתבים.
העולם הזה 1322

כלה נעשתה כישראל. מעשה נלוז, מאוס, נתעב,
שפל, מבעית, מבחיל, מגעיל וכל נפש הגונה סולדת
ממנו.
עסקני כל המפלגות נחרדו עד למעמקי נשמתם העדינה.
אצילי הליברלים, מהפכני מפ״ם, אבירי חרות, כוהני ד,מפ־ד״ל
— כולם לוהטים מזעם חסוד. אפילו מפעילי מפא״י
אחוזים בושה עמוקה.
כי המעשה אשר לא ייעשה — הנה הוא נעשה.

האם הוקמה אי־פעם קואליציה עירונית כלשהי,
שלא קדם לה הפכם חשאי על חלוקה
מדוייקת של מישרות וכסאות ותקציכים?

מר אברהם פליישר בגד במפלגתו. הוא מכר את עצמו,

״אהה!״ אתם מתפרצים׳ ״אבל זה לא אותו הדבר! יש
הבדל בין מפלגה ובין אדם יחיד! אחרי ככלות הכל,
מפלגה איינה עסק פרטי!״

לשכע הכארות של כירת הננכ נוספו שתי
כארות של מים פוליטיים מורעלים.

(ובמוסדות הלאומיים לפני קום המדינה) שלא על פי חלוקה
גסה של טובות־הנאה חומריות?
האם נעשה בכלל משהו בארץ זו, מאז ימי העלייה
השנייה, שלא על פי ״המפתח המפלגתי״ — המפתח
לעולם השחיתות הקולקטיבית?

תמורת תיקים ומישרות וכסאות. הוא נתן את ידו להפלת
וכאן, כאמת, קכור הכלם שנפל קורכן לשחיהקואליציה
הנוכחית, ולהקמת קואליציה מפא״יית.
טה הכלתי־כשרה של מר פליישר הכשר.
מר דויד חכם הוסיף בגידה לבגידה, בהפיריו גם הוא

את משמעת מפלגתו. תחת להצביע, לפי צו מפא״י, למען ץ>* ל גוף ציכורי משתדל להגן על עצמו בפני תחרות
הקואליציה החדשה, הוא נעדר מן הישיבה. י וכל זה כדי
להכריח את מפא״י לבחור בו מיד לסגן ראש־העיריה.

שומו שמי הנגכ הכחולים ! כנידה ! סחיטה !
מכירת כסאות!
אללי, לאן הגענו!?

בלתי־הוגנת. שהרי אחרת, לאן היינו מגיעים?
כולנו למדנו בצה״ל שצריכים להרוג את האוייב, ואף
הודרכנו איך לעשות זאת בצורה יעילה, זריזה וחסכונית
ככל האפשר. אבל מותר להרוג רק למען צורכי המולדת,
במסגרת הצבא. מי שעושה אותו דבר, למען צרכיו הפר־

באר־שבע, על־ידי מסירת מחלקת־הרשיונות לידיים נאמנות.
אילו נהג מר פליישר כך, היה בא על מקומו בשלום.
עסקני המפלגות היו מפליטים אנחה של הקלה אין־קץ.
אפילו מנהיגי המפלגה הליברלית היו אומרים :״נו, טוב,
אם יש חילוקי־דיעות עקרוניים, לא ניכפה על מר פליישר
להצביע בניגוד למצפונו.״
אותה עצה הייתי נותן למר חכם. מדוע למרוד, להתעקש,
להעדר מישיבות? זה בלתי־מכובד. הדרך הנכונה היתה
להקים מפלגה חדשה, למשל ״המפלגה המאוחדת לאחדות
פועלי ארץ־ישראל ובלתי־מפלגתיים בהחלט״ (תמיד חשוב
שהשם יהיה ארוך, עם ראשי־תיבות טובים כמו ממלפא״י).
המטרות( :א) איחוד מפלגות הפועלים, על בסים הציונות
העקבית והסוציאליזם הבלתי־נרתע( ,ב) השתלבות במחנה
המערבי, תוך שמירה קפדנית על מדיניות של אי־הזדהות,
(ג) מיזוג־גלויות וקידום עדות־המזרח, באמצעות מסירת
תיק סגן־ראש־העירייה בכל מקום לידי נציג מוסמך של
המפלגה.

איזהו חכם? הרואה אה הנולד. אילו הלך
מר הכם כדרך זו, לא היה איש מתרגז עליו.
מר טוכיהו היה מוסר לו את תיק הסגן כלי

^ 6י עד היום הזה, עד שבארות־התרעלה של באר־
^ שבע עלו על גדותיהן, לא קרה כדבר הזה בישראל.
מעולם לא בגדה מפלגה בקואליציה בה היא היתר.
חברה.
מעולם לא ניסתה מפלגה להשתמש בקולותיה כדי
לסחוט׳ הנאות חומריות, תיקים ומישרות.
מעולם לא נקנו כסאות ולא נמכרו כסאות — לא
בממשלה, לא בכנסת, לא בעיריות.
כי מפלגותינו, זה ידוע לכולנו, הן כלילות הטוהר
והיופי. הן צמודות לאידיאלים נשגבים. הן פוסעות בשבילי׳
העקרון׳ מבלי לסטות ימינה או שמאלה.
שום טובת־הנאת, שום הבטחה חומרית, אינה יכולה
להשפיע על מפלגה ישראלית. הן מוכנות ליהרג למען
המהפכה הציונית־הסוציאליסטית, למען קדושת הליברליזם,
למען ההדר הבית״רי, למען צור ישראל. הן בזות לכסאות,
לתקציבים, לרשיונות־ייבוא, למישרות בשכר, לכסאות׳
להזמנות ממשלתיות, לשליחויות בחו״ל, להענקות של
המגבית, לרשיונות־בנקים, לאשראי, לעמדות־המפתח, המאפשרות
לקבל שוחד מפלגתי תמורת רשיונות ומקומות־עבודה.

לכן
כל־כך נחרדו למראה ליטרת־הכשר של
פליישר, ונוכח חוכמותיו של חכם. כשם ש־כתולה
עדינה מזדעזעת לשמע תעלוליהן של
נערות־הפקר.

ך* י איך מוקמת, בדרך כלל, קואליציה ממשלתית,
^ או סוכנותית, או הסתדרותית, או עירונית, במדינתי
ישראל?
האם מזכיר מישהו אף ברמז את חלוקת הכסאות?
האם דורש מישהו דווקא את מחלקת הרשיונות?
האם תובעים לעצמם הדתיים את השקיטה על המועצה
הדתית?
חס וחלילה!
הוזיכזח הוא על טהרת האידיאל. נציג חרות אומר :״אתן
את ידי לקואליציה עם מפא״י רק אם תחליט העיריה
חגיגית לפעול למען החזרת מדינת ישראל לגבולותיה
ההיסטוריים, משני עברי הירדן.״ נציג מפ״ם מודיע :״אני
מוכן לתת את ידי לליברלים רק אם יכירו בעקרונות־היסוד
של מארכס, אנגלם, לנין וסטאלין. ר,מממ, סליחה, נא
למחוק את השם האחרון מן הפרוטוקול.״
ואז נערך בירור רעיוני מעמיק. נבחרי העיר עושים
ימים כלילות כדי לעבד מצע אידיאולוגי ממצה. כאשר
מתעוררת, בסוף, בעיית המישרות (והרי מישהו מוכרח
להיכנס למישרות) ,זורקים מטבע, או עורכים הגרלה.

כן, כך זה היה, מאז עליית הכיל״ויים ועד
אתמול. עד שכא אותו צמד־חמד, אותם תאומי
החלל־הריק, אותם מרעילי כארות־שכע, והפכו
את הקערה על פיה.
תחת לדבר על אידיאלים, תחת להציע מסגרת רעיונית
חדשה, הם דיברו דוזקא על כסאות ומישרות ומשכורות.

כה ונקרע את מסך הצביעות המתחסדת, המורכב
( | מעתוני כל המפלגות ומד,כרזת כל העסקנים, ונחזור
אל הקרקע המוצקה של המציאות הישראלית העגומה.
הבה ונדבר גלויות: מה אתם רוצים ממר פליישר, בעצם?
מה אתם רוצים ממר חכם?

מה עשו השניים האלה, אשר לא עשיתם
אתם מאות פעמים, אלפי פעמים?
האם הוקמה אי־פעם

אברהם פריישר: בנזיבוגגגג! גזוגזר, ב\2גז3וגבו\ז אנזגר

קואליציה

כלשהי

במדינה

טיים, מחוץ למסגרת הנ״ל, הריהו רוצח, ודינו מאסר־עולם.
וכך הדבר לגבי כל פונקציה אחרת. מותר לך למסור
את סודות המדינה לסוכן מעצמה פלונית, אם אתה פקיד
המדינה ואם ד,וסמכת לכך כדין עליידי ראש־הממשלה ושר־הבטחון.
אם תעשה אותו הדבר באופן פרטי, לסוכן
מדינה אלמונית, יקראו לך בשם ישראל בר.
הוא הדין לגבי ההבדל בין מר פליישר ובין מפלגה.

מפלגה כי תמכור את קולותיה תמורת שני
תיקים וחצי -הריהי ממלאה פונקציה ציכד
רית חשוכה. אדם פרטי כי ימכור את קולו
תמורת אותם שני תיקים וחצי -הריהו נכל.
כשם שהפורנוגראפיה היא עניין של גיאוגראפיה, כדברי
סאקיני, כן הפוליטיקה היא עניין של הגדרה.

ילו כא אלי מר פליישר, לפני מעשה, והיה שואל
^ לעצתי, הייתי פותר את בעיותיו בנקל.
הייתי אומר לו :״אסור לך למכור אתי עצמך, ידידי,
כי זה לא מוסרי. אך מותר לך לנהל משא־ומתן בין־
מפלגתי. בקיצור: עליך להקים מפלגה.״

ואז, לו שמע לעצתי, היה מר פליישר מודיע
חגיגית כי הוא פורש מן המפלגה הליכרלית,
לאור חילוקי־דיעות רעיוניים עמוקים על עמדת
המפלגה כסיכסוך קאטאנגה. כו כיום היה
מקים מפלגה חדשה.
איזו מפלגה? יש לי חצי תריסרי ידידים, מומחים ליחסי־ציבור,
שכל אחד מהם היה מאושר לספק לו, תוך 24
שעות, תמורת שכר מינימאלי, מצע מפלגתי מפורט.
מר פליישר יכול היה להקים׳ למשל, את ״המפלגה
הליברלית הדתית״ ,שמטרותיה הן( :א) כוננות מול האויב
הזומם לכלותנו, תוך הזדהות עם אלוהים ושר־ר,בטחון,
(ב) שמירת הסטאטוס־קוו בשטח הדתי, על־ידי איסור כל
תחבורה פרטית בשבתות ובחגי־ישראל( ,ג) חתירה לשלום
במרחב, על־ידי הגברת מירוץ־הזיון, מד) טיהור עיריית

טענות ומענות, כי די לחכם כרמיזא, ודי
לטוכיהו כחכימא.

^ ולם, ל מ ען האמת, אני שמח מאוד ששני ר,אדו־
\ | נים הנכבדים לא הלכו בדרך זו, אלא עשו את שלהם
בגלוי, בכנות וללא הסוואה.
נידמה לי כי בזאת עשו ד,״ה פליישר וחכם שרות רב
להיגיינה הציבורית.

אני מעדיף עסקן, המוכר את קולו כגלוי, על
קכוצת־עסקנים, המוכרת את קולותיה כשם
אידיאלים רמים. הצכיעות המתחסדת יקרה
מדי, וכולנו משלמים את מחירה.

מר פליישר סימפאטי יותר מסיעה המוכרת את אלוהים
בכסף מזומן. הוא מוסרי יותר מסיעת אגודת־ישראל
בכנסת, המוסרת את קולותיה לתועבת המימשל הצבאי,
תמורת תקציב נוסף ל״מערכת החינוך העצמאית״ (המורכבת,
במיקרה, מעסקני אותה מפלגה) .הוא ישר יותר
מכל אותן מפלגות שרכשו את קולות הבוחרים, בימי
פרשת־לבון, על סמך הבטחה חגיגית לשים קץ לדיקטטורה
הזוחלת של הביצועיסטים — ושמכרו למחרת היום את
קולם לקואליציה בה שולט בן־גוריון שלטון־יחיד. מר
חכם חביב יותר מכל אותם עסקנים מפא״יים שמכרו את
לבון לכוהני המולך, כדי לשמור על משרותיהם העלובות.

כאווירה כללית זו של שחיתות מפלגתית,
של מכירת העקרונות, של סחטנות הדדית,
של ציניות מתחסדת, של כגידה ככוחר וציפי
צוף על הציכור -יש ערך חיוכי למעשיהם
של שני עסקנים העושים כל זאת כגלוי־לכ
מדהים, המכיאים את המצכ הקיים לידי אכי
סורר סופי.
הם מעוררים סלידה? זוהי סלידה מבורכת. כי רק היא
יכולה להוליד את התגובה הבריאה, את הרצון לנקות את
גוב הריקבון ולהניח את היסוד למיבנה מדיני חדש.

״״״ אודי אכנו

במדינה

הצרפתים קוראים לזת

העם

האנגלים
10118

ואצלנו
? ס ;ינ ^זג
בשפופרת

המוצר הקוסמטי
המושלם לעור האשה

פודרה וקרם
ב ש פו פרתאחת !
מוצר איכות אירופאי
בארבעה גווני האופנה
מומלץ ע״י

המפיץ בישראל :

לילית

לכת דו די,
ל ב׳ ת־ רו שהר
לשלום שטרקס אין מזל.
הוא לא היה היחיד שהיה מעורב בחטיפתו
של יוסלה שוחמאכר. אולם מכל שותפיו
לביצוע של המעשה השפל ולחיפוי
עליו, הוא היחיד הסובל את התוצאות בכל
חומרתן.
מדוע? ראשי מפא״י היו מוכנים בהחלט
לוותר על הענשת הפושעים, תמורת מחיר
נאות בשוק הקואליציוני. אולם הם לא
יכלו לוותר על העמדתו של שטרקס לדין.
כי דודו של יוסלה הפך, בינתיים, לדמות
בינלאומית. במשך חודשים ארוכים התנהל
בבריטניה מאבק משפטי מר על הסגרתו
לישראל. מאבק זה זכה לפרסומת רבתי
בבריטניה ובעולם, בייחוד אחרי ששטרקס
טען כי ירושלים אינה חלק ממדינת ישראל,
וטי על כן חוקי המדינה אינם חלים עליה.
אילו סירבה בריטניה לבצע את ההסגרה,
היתד, הבעייה נפתרת לשביעת־רצון הקואליציה.
אולם האנגלים חזקא החליטו
להסגירו — ולאחר מכן לא יכלה ממשלת
ישראל לוותר על העמדת האיש לדין. אחרת
היתד, מכתימה עוד יותר את דמותה
כממשלת־חוק, שנפגעה כה קשה בפרשת
סובלן.
שאלה נוקבת. פסק־הדין המחוזי,
המטיל שלוש שנות מאסר על שלום
שטרקס, נתקבל על־ידי רוב האזרחים בסיפוק,
חיזק את אמונם בבית־המשפט. אולם
הדבר לא שימש תשובה לשאלה הנוקבת:
מה קרה לשאר החוטפים, השותפים זה־מחפים?

מנגח}

ט ר־ ה באו״.ם

רשמית המפרטת את משלחות האו״ם, מוכיחים
רק דבר אחד: שישראל אינה יוצאת
דופן. כמעט כל חברות האו״ם מנפחות את
משלחותיהן, כדי להעניק טיולי־חינם לבני־החסות
של השליטים. נסיעה לניו־יורק השוקקת,
תוך בילוי נעים על חשבון משלם־
המיסים, הוא פרס מקובל למשרתי־השל־טון
בארצות רבות — ואפילו בארה״ב.
רוחות רפאים. הוויכוח האמיתי אינו
על גודל המשלחת עצמה, אלא על ניפוח
מספר חברי־הכנסת, שמשרד־החוץ שולח
אותם כ״יועצים״.
כל עתונאי באו״ם יודע כי רוב היועצים
האלה מסתובבים במסדרונות ברוחות רפאים,
ללא תפקיד כלשהו. איש אינו מתייעץ
עמם, ורובם גם אינם מוכשרים לקיים
יחסי־חברה תקינים עם חברי המשלחות
האחרות, מחוסר יכולת להתלבש, להתנהג
ולשוחח כנהוג בחוגי העילית החברתית
הבינלאומית.
לעצרת האחרונה שלח משרד־החוץ ששה
חברי־כנסת — אחד מכל מפלגה, מחרות
עד מפ״ם. טוען הכהן: קנדה שלחה 8
חברי פרלמנט, הולנד וצרפת שלחו ,5
שבדיה ,7נורבגיה ,8וחצי־תריסי מדינות
אחרות 4כל־אחת.
פירוט זה מוכיח רק דבר אחד: לא
גולדה מאיר המציאה את השיטה המחוכמת,
שמטרתה לסתום פיות ולחסל מראש כל
אופוזיציה יעילה למעשיה באו״ם. כי אדם
שנסע לאו״ם על־חשבון משרד־החוץ, אחרי
שנתמנה לכך על־ידי שרת־החוץ (ולא
על־ידי הכנסת) ,אינו יכול למתוח ביקורת
עקרונית על מעשיה. לכל היותר הוא יכול
למתוח ביקורת קלושה על פרט קטן זה
או אחר, למען הרושם הטוב.
רק להלכה מתמנים הח״כים בשל כשרונם
המדיני. למעשה שולט המפתח המפלגתי.
כי קשה להניח כי בכל מפלגה המקובלת
על שרת־החוץ יש בדיוק אדם מוכשר
אחד.
פה אחד. אם חסרו הוכחות לתוצאותיה
השליליות של שיטה זו, הרי ניתנו
בשפע בימים האחרונים.
בסימפוזיון לבעיית השלום הישראלי־הע־רבי
(ראה להלן) דיברו שניים מחברי
המשלחת לעצרת האחרונה — ח״ב מפ״ם
ישראל ברזלי וח״ב הליברלים משה קול.
הם תיארו את חוויותיהם באו״ם בסיגנון
ששימש הד נאמן לדברי שרת־החוץ עצמה,
לא חלקו במאמר, על הקו הרישמי. ההסתייגות
היחידה: ברזילי סבר שגולדה היתד,
מיטיבה לעשות אילו הודיעה כי ישראל
מוכנה לקבל ״מספר מוסכם״ של פליטים,
אחרי חתימת חוזה־שלום. מובן שזוהי
הצעה טכסיסית גרידא, ללא כל משמעות
ממשית, מאחר שגם ערבים מתונים
תובעים פתרון בעיית הפליטים כבסיס לשלום.
ההוכחה
השניה: ועדת־החוץ־והבטחון של
הכנסת הביעה פר,־אחד את הערכתה לפעולתה
של גולדה והמשלחת הישראלית
באו״ם, ללא שמץ של ביקורת או הסתייגות.
כי הח״כים הם ג׳נטלמנים, והם יודעים
איך להביע את תודתם.

״מקץ שלושה ימים כבר ביקרנו בבניין
וזאו״ם. סח לומר לך, זהו בניין עצום, אין
לו מה להתבייש לעומת הוועז־הפועל שלנו.
כאשר המשלחת שלנו זרמה פנימה, רצו
כל שאר הדלגאטים לכסאותיהם והתיישבו
חיש מהר, פן נתפוס את מקומם. הסדרנים
הביאו לנו כארבעים כסאות נוספים, וגם
כך נאלצתי לשבת על קצה אותו כסא, עם
עוד יועץ אחד. נסתבר שהוא צורף למשלחת
באו״ם בתור פרס, לאחר שמצא את
המטמון בגל הקל.
הלכתי מייד אל הצמרת והתלוננתי שלוקחים
כל אחד, בלי לבדוק אם הוא מומחה
ביחסים בינלאומיים, או סתם בלתי־מפלג־תי
אחד. אז שאלו אותי, :מי אתה? מה
אתה עושה פה?׳
.״עניתי בגאון :׳אני יועץ. הבוקר יעצתי
לשרת־החוץ לקחת מיטריה, לבל תתרטב
בגשם. תשאלו אותה׳.״
כאשר קרא חבר־הכנסת דויד הכהן את
הפסוקים האלה, אותם שם אפריים קישון
(ריאה מדור ספרים) בשבוע שעבר בם־ חבר
המשלחת הישראלית באו׳׳ם, רתח. כי גנך
דויד הכהן היה יועץ באותה משלהת.
יתכן שזעמו לא היה מגיע לשיא, לולא
קרא קודם לכן כתבה אחרת, של פיליפ בן,
שהתלונן כי המשלחת הישראלית הגדולה
מ חז ה או מרל
ניקרה את עיני העולם ועוררה מורת־רוח
״אילו הייתי דויד בן־גוריון, הייתי מפיץ
בחוגי השגרירות הישראלית, שראו בה
״מחווה של חוסר־ענתה״ .הכוהן הנזעם את הירחון ניו אוטלוק בכל רחבי העולם,
ישב וכתב מכתב חריף, בו הצדיק את כמכשיר מדיניות־החוץ הישראלית,״ אמר
הלורד הבריטי הצעיר, אנתוני וזדמזד בן,
המשלחת.
צחכרה טובה. משלחת ישראל לעצ בעקיצה עדינה. בסיום הסימפוזיון, שנערך
רת האחרונה מנתה 25 חברים. האם זה השבוע על ידי אותו ירחון, יכול היה
לומר :״אילו הייתי שמעון פרס, הייתי
מוגזם?
״לא!״ טוען הכהן. ולראייה: לצרפת ול־ מסריט כינוס זה ומקרין אותו בכל בתי־קנדה
היו 49 נציגים כל אחד, לאנגליה הקולנוע בארץ.״
כי הסימפוזיון לא היה רק כשלון חרוץ.
,45 לאיטליה ,32 לאוסטריה ולגאנה היו
,24 לנורבגיה וליוגוסלביה ,23 לצ׳כוסלו־ הוא הנחית מכה על רעיון השלום המרבי.
כיוליטין רשמי. הנושא הרישמי -
בקיר ,26 ,לרומניה — 28 וזה נוסף על
76 נציגי ברית־המועצות, הנעזרים על־ידי ״דרכים חדשות לשלום ישראל־ערב״ —
משך לבית סוקולוב, במשך ארבעה ימים
41 נציגי אוקראינה וביילורוסיה.
״אין כל חילוקי־דעות שמדינתנו קטנה רצופים, קהל מובחר ביותר. היו אלה
בשטה ובאוכלוסיה מבראזיל, שמשלחתה כמאתיים אקטיביסטים של שלום, ברובם
מונה 31 חבר, או מהפיליפינים, עם משל חניכי החוגים שפילסו במשך שנים דרכים
חת המונה 28 חברים, או משבדיה, עם מחשבתיות חדשות לגבי בעיות המרחב. הם
משלחת המונה 27 חברים. אך לאחר שאני ציפו לבירור נועז, לבדיקה עניינית של
עוקב אחר מאורעות עולם ומשתתף מפעם המחשבות וההצעות המהפכניות, שהתגבשו
לפעם בעצרות או׳׳ם, עדיין לא הבחנתי בשנים האחרונות בכמה מחנות.
מהן הבעיות המיוחדות באו״ם הנוגעות
תחת זאת הוצג בפני קהל זה מחזה אומלברזיל,
לפיליפינים או לשבדיה, לדוגמה, לל של חוסר־רצינות, פחדנות וחוסר־אחר־והמחייבות
אותן במשלחות כה כבדות. יות. בדייסה של דברי־הבל, פיתפותי־ביצים
ואילו משלחת ישראל חייבת לעמוד מול ומליצות נבובות טבעו גם הגרעינים המע235
נציגי המדינות הערביות והמוסלמיות טים של מחשבה רצינית, שבאו בעיקר
ושליחי הפליטים הערביים.״
מפי אורחים מחוץ־לארץ. השמעת תוכנית
מספרים אלה, אותם לקט הכהן מחוברת
(המשך בעמוד )8

מאת

* והי הפעם השניה שמפא״י מאבדת
( את השלטון בבאר־שבע — בגלל שינאתו
של טוביהו אלי, ובגלל הזילזול שלו באלה
שאותם אני מייצג. הסיכסוכים ביני לבין
טוביהו הגיעו לדרגה כזאת, שלפני שנתיים
נאלץ להתפטר, ושסניף המפלגה בבאר־שבע
בחר בי כמועמד לראשות העיר במקומו.
הסיכסוך
ביני לבין טוביהו לבש צורה
של סיכסוך אישי חריף עד כדי כך שהשמיץ
אותי בפני אנשים ומוסדות.
אבל, לאמיתו של דבר, לא היה זה
סיכסוו בין דויד חכם לבין דויד טוביהו,
כי אם בין מנהיג של העליה החדשה —
ובפרט עדות המזרח — לבין בוס של הישוב
הוותיק.
עוד בעירק מולדתי הייתי עסקן ציבורי
בתנועה הציונית, ואף הוגליתי לכפר קטן
בשל כך. כאשר עליתי ארצה, היה טבעי
שאעמוד בראש ועד עולי עיראק בבאר־שבע.
כלומר: שאנסה לארגן אותם בעבודה
ובקליטה. האיש שבידו היו נתונים כל הדברים
האלה היה טוביהו, כראש העיר.
כמובן, שעל רקע תביעותי התפתחו בינינו
סיכסוכים ומריבות. אלה לא נעלמו גם
אחרי שנבחרתי סגנו, מטעם מפא״י. להי־פף:
הם עוד החמירו, עד שלבסוף התפטר
— והסניף המקומי התייצב מאחורי.
אבל החברים של טוביהו התכנסו והחליטו
שאינם רוצים שהוא ילך. הם התנגדו
שהעיר תעבור ״לידיים לבנטיניות״ — אפילו
אם הן ידי איש מפא״י. חבריו של טוב־יהו
במרכז המפלגה תמכו בהם, ומועמדותי

יחסי מרחביים

״לויד״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אבים, ת .ד4185 .
המנוי קיבלת חשבונך,
נא פרע אותו בהקדם.

מי? אני?

שואל דויד חכם, כאשר
מטיחים בפניו
כאילו בגד במפלגתו .״להיפן, המפלגה
היא שרצתה להפקיר אותי!׳ -אומר הוא.

אברהם פליישד ירד מן הבמה. במקומו עלה ד1ד חכם -ומועצת עיריית באר־שבע עדייו שקועה בבוץ עמוק
הקנונייה של מפא״י־פליישר ככאר־שכע לא הגיעה להפי־אנד המתוכנן.
כמקום להסתיים כישיבת־ההדחה, שנועדה להוריד את זאב זריזי
מכי׳ ראש־העיר ולהושיכ כמקומו את דויד טוכיהו, התפתהה הפרשה
והפתככה ׳ עד שלכשה ממדים של מהתלה מדינית. כל זה הודות
לדמות חדשה־ישנה, שתפסה לפתע את מרכז הכמה. האיש שגרם
לתהפוכה הוא דויד הכם, העסקן מם 2 .של מפא״י כבאר־־שבע. חכם
( ,)43 אשר שינאה הדדית מפרידה בינו לכין טוכיהו, היה צריך

אומד*

חכם
לא אושרה. התוצאה היתד, שזריזי הקים
קואליציה חדשה — ומאז נמצא סניף מפא״י
משותק, ללא רוח חיים.
לפני שבוע איבדה מפא״י את השלטון
בבאר־שבע בפעם השניה. כי טוביהו היה
מוכן להפקיר אותי ולהתעלם מן הזכויות
שהובטחו לי.

בשבי 7מה להרים ידיים ׳
* ההתר הי ט בין שתי הפעמים? זהו,
^* 1בעצם, הסיפור שאני רוצה לספר.
המהפכה של זריזי היתד, ב־ 21 בנובמבר
.1961 בראשית דצמבר כבר היה פליישר
מוכן לחזור אלינו — בתנאי שטוביהו
לא יהיה ראש־העיר. פליישר היד, ביחסים
טובים מאד איתי, בימי הכהונה המשותפת
שלנו בעיריה. אבל הוא לא אהב את טוב־יה,ו.
כי טוביהו הוא איש קשוח, לא מתייחס
לנבחרי־ד,ציבור כנבחרי הציבור. תמיד
חיפש דרך איך להשפיל אותם, להוריד
מכבודם. נבחר ציבור — אם גם כבוד לא
מקבל — בשביל מה ירים ידיים?
אבל מפא״י לא הסכימה לתנאי של פליי־שר
.״בלי טוביה,ו לא יהיה שום דבר״,
ענתה לי.
ב־ 19 בדצמבר פנה אלי זריזי, הציע לי
לעזוב את מפא״י ולהצטרף לקואליציה
שלו. זד, היה אחרי ישיבת מועצת־ המניבים
של החברה לפיתוח. זריזי אמר, שאם
אצטרף, אוכל לתרום את תרומתי לטובה
הציבור והעיריה. הציע לי להיות סגן
ראש־העיר .״נוכיח שאנחנו כן יכולים להצליח
בלי טוביהו!״ אמר לי.
שמעתי. לא עניתי.
גם פליישר בא אלי אחר־כך באותה הצעה•
אבל לא קיבלתי אותה. אני איש מושהה,
במפא״י הרבה זמן, ואני אחד מעמודי
התווך של המפלגה. לא יכול להרשות לעצם,
דבר כזר״ אפילו אחרי ההתנהגות של
טוביהו והמרכז כלפי. תמיד הצלחתי להת־גבר
על רגשותי וכבשתי את יצרי, ולכן
לא הצטרפתי לקואליציה נגד מפא״י —
למרות שזה היה פיתוי גדול. לא רק פיתוי
אלא גם מטרה. אפשר לומר אפילו, מלח-
מת קודש — להוכיח שאפשר לנהל את
באר־שבע בלי טוביהו.

הג׳סטה נתנה את הסיפוק

ןאותוז מן לא ידעו במפלגה על השיג
* חות האלה. רק אחר־כך ידעו. עשו לי
כל הזמן שטיפת־מוח, לשכנע אותי שטו־בת
המפלגה וטובת הכלל דורשות שאקריב
את האינטרס האישי שלי לטובת האינטרס
הכללי. קיבלתי את זה• בייחוד שראיתי,
שכל זמן שאני וטוביהו ברוגז, לא תצליח
המפלגה לעשות שום דבר או להתקדם.
חברי המרכז אמרי לי שיש אפשרות לעשיר
הסכם עם מפלגה אחרת, שנוכל לק־בל
בחזרה את העיריה. אבל לפני שיפתחו
במשא־ומתן עם אחרים, רצו להיות בטוחים
שאני אסכים לחזרתו של טוביהו.
הסכמתי. לא רק הסכמתי, אלא הצלחתי
אפילו לשכנע את פליישר שיסכים להצטרף
לקואליציה עם טובת־,ו בראש, עם ער־בויות
שלי ושל המפלגה שזה יהיה בסדר.
שיכנעתי אותו שנוכל לחיות יחד, לעבוד
יחד. אז היתה הקואליציה ירוקה עדיין
והוא לא האמין שהיא תתקיים הרבה זמן.
לבסוף, ארבעה חודשים אחרי מהפכת זריזי׳
הסכים לנסוע איתי לתל־אביב ד,פגשתי
אותו עם החבר שרגא נצר ממרכז המפלגה׳
ושם הסכים מבחינה עקרונית להצטרף
אלינו.
אבל היצר של טוביהו הכשיל אותו גם
הפעם׳ והוא התחיל להתנות תנאים .״עם
שמונה זה לא ילך!״ הכריז. זאת אומרת׳
הוא רוצה קואליציה יותר רחבה. הוא
פשוט פחד מאיתנו, שבכל רגע נוכל להפיל
אותו.

להיכחד כסגן ראש־העיר, לפי ההסדר החדש. א ף נציג אחדות־העבודה,
משה רוזן, שתמך בטוביה:־ ,לא היה מוכן להצכיע גם עכור הסגנים
הרצויים למפא״י. לחכם נודע הדכר והוא פשוט נעדר מישיכת
ההדחה -ובזאת השמיט מידי טוכיהו את הרוב הדרוש לכיצוע
ההדחה. קניית פליישר היתה לשוא. השכוע שוב לא נראה מוצא, פרט
להתערבותו של שר־הפנים, שיפזר את מועצת העיריה ויצווה על עריכת
כחירות. רק דויד חכם המשיר להאמין כי המפתח נתון עדיין כידו.

כשפליישר שמע את הדבר הזה, עזב את
הרעיון והתחיל להתמסר לקואליציה הקיימת.
הוא ראה שטוביהו נשאר אותו טובי-
הו, שלמרות הסכמתי לעבוד אייתו שמר
לי טינה וחשדנות, וגם לפליישר — כי אני
הבאתי את אברהם פליישר, וזה עוד כוח
בשבילי.
אני צריך להסביר, מה פתאום השתכנעתי
לחזור ולעבוד עם טוביהו. הסיבה היא זאת:
כמה חודשים אחרי המהפכה של זריזי שלח
אלי טוביהו חבר, והביע את רצונו לפייס
אותי ואפילו לבקר אצלי בבית לשיחה

ליד האח הגדול
התמונה צולמה בשדה־בוקר, לשם נסע
בארבע עיניים. אני התנגדתי לדבר הזה. לא
נאה שאדם מבוגר ממני יבוא אלי כמבקש
סליחה. אבל עצם הפניה מצד טוביה,ו
נראתה לי כז׳סטה מספיקה, וזה נתן לי
את הסיפוק. ראית׳־ בזה מיפנה ביחס ובהתנהגות
של טוביה,ו.
החבר קבע בכל זאת יום שטוביהו יבוא
לבקר אצלי. אני זוכר את התאריך: יום
ששי 23 ,לפברואר. אשתו חלתה באותו
יום והוא לא בא, אבל היחסים בינינו השתפרו
ואני לקחתי על עצמי לשכנע את
פליישר שאכן דויד טוביהו הוא כבר אדם
חדש.
עד שטוביחו עצמו הוכיח אחרת. אז
משכתי את ידי מכל העניין, ופליישר התמסר
לעבודת הקואליציה החדשה. אבל
דבר אחד ברור: לולא עמדתו של טוביהו,
היתד, מהפכת פליישר פורצת במארס , 1962
לא עכשיו.

פליוי ^ומרי-ראש
ך* קשר בין מפא״י ובין פליישר
1ז לא נותק. כל העניין עבר לטיפולו
של יעקב חלפון, שהיה צריך לראות מידי
פעם, מה המצב. אין לו שום מעמד במפלגה,
אבל הוא מטפל בשומרי־ראש ובמד־רנים
מטעם המפלגה. הוא שהביא בשעתו
את משר, רוזן, נציג אחדות־ד,עבודה, לישיבה
שבחרה בטוביהו כראש־עיר. אדם אחר טיפל
ברוזן ושמר עליו. רק ברגע שהיה
צריך להביא אותו לישיבה, הלך חלפון
אל משה רוזן והביא אותו, מלווה בשומ־

רי־ראש, כדי להבטיח את ביאתו, ואת הצבעתו
עם מפא״י.
לפני כחודשיים נודע לי שהטיפול עם
פליישר עומר בפני סיום. הסבירו לי שאנחנו
חוזרים לשלטון, לפי המתכונת הקודמת.
כלומר: טוביה,ו ראש עיר; אני סגן
ראשון (בשכר) וממלא־מקום; פליישר, רוזן
ומדמון סגנים בתואר. עם ערבויות שאנשי
המרכז ישמרו על היחסים ועל חלוקת־סמכויות
בינינו, על מנת למנוע חיכוכים
ואי־הבנה. לא ניתנה שום ערבות ממשית.
רק הבטחות. אבל טוביהו עצמו הביע בפ
הדחת
ראש העיר וסגניו,
העיר וסגניו.

ובחירת ראש

״אינני סחטן ואינני מאיים״
••חלטתי לא לבוא לישיבה ולתת

| )שאנסה למרכז מפא״י למצוא את הדרך
להסדיר את העניינים במלואם, ורק אז
לבוא לישיבה.
אני עוד מוכרח לציין, שבתקופה בין מכתב
ההדחה לבין יום ההדחה, באו אלי
ראשי מפלגות־ד,קואליציה והציעו לי להס
מימין,
מחייך לשמע המפלגה החשובים בבירת הנגב. בצילום משמאל נראה חכם
של דויד בן־גוריון( .מרכיב משקפיים) מתחת לכרזזת־תעמולה של מפא״י. כמנהיג העדה
חכם כאחד מעסקני הבבלית בבאר־שבע היה לו היסוד לקוות כי ביג׳י, יועמוד לצידו.
ני שהוא רוצה לעבוד ביחד, תוך רציו של כים לקבל את ראשות העיר. כולם היו מוכשיתוף־פעולה
וכבוד הדדי. זה נראה באותו נים לתמוך בי — ובלבד שטוביהו לא ייבזמן
די משכנע.
חר בעזרת פליישר.
הם אמרו לי :״מעמדך במפא״י לא טוב,
טוביהו הוא יהודי שהגיע לגיל מסויים,
והוא רואה בבאר־שבע את מפעל חייו. לכן טוביהו לא ישכח ׳,ך את העבר ובהזדמנות
רצה לחזור בכל מחיר לראשות העיר. הראשונה יבעט בך. לבחירות הבאות כבר
אפילו אם תמורת זה הוא חייב להבטיח לא יכניסו אותך לרשימה של מפא״י. מוטב
יחסים תקינים אתי — אותו נציג לבנטיני, לך לעבוד איתנו. זה לטובת העיר ולטובת
עליו אמר ש״אפילו בשעה 11 אפשר לראו תושבי באר־שבע״.
תו בפיג׳מד.,״
לא נתתי להם תשובה. כי לא הייתי
ביום שפליישר נסע לחתום על ההסכם מעוניין להכשיל את מפלגתי, בד, השקעתי
במרכז המפלגה בתל־אביב ידעתי שהוא נו 12 שנות עבודה ועסקנות, ולהעמיד אותה
סע. ידעתי כמובן מה הקווים הכלליים של במצב לא נוח. העדפתי להקריב את האינההסכם
המלא, אבל לא נכנסתי לניהול טרס האישי שלי בפני האינטרם המפלגתי־המשא־ומתן
— וגם לא רציתי להיות מעו הכללי. קיוויתי שהמפלגה תכיר בנאמנותי
רב בזה. כי ניהול המשא־ומתן הסודי הת ותעשה כמיטב יכולתה להעניק לי את הכנהל
בין טוביהו ובין פליישר, ועד היום בוד, המעמד והמקום הראוי לי, כנציג
אני לא רוצה לדעת מה נגמר בדיוק בי בני ד,עליה החדשה ובני עדות המזרח בפניהם.

— וביחוד שכל אלה הובטחו לי.
על כל פנים, ההסכם הגלוי שנחתם לא
אינני סחטן ואינני מאיים. אבל אני גם
היה כל ההסכם. יותר מזר, איני יכול לא מוכן להיות קרבן לחישובים צרים של
לומר.
טוביהו ואחדים מחבריו במרכז המפלגה.
כשנודע בעיר שאנחנו עולים לשלטון
אני, כנבחר ציבור, חייב להיות נאמן
היתד, ד,אוירה טובה. האנשים המרכזים אמ לבוחרי, לחברי המפלגה ולעצמי. לכן אני
רו לי :״יש רצון טוב, תחזרו, תעבדו נשאר נאמן להחלטה הדמוקראטית של מועביחד,
כל אחד במק ימו, כל אחד לפי תפ צת סניף באר־שבע מיום 115 לאוקטובר
קידו.״ אנשים בירכו אותי על שאהיה סגן , 1961 אשר בה אושרתי ברוב גדול כמועראש־העיר.
גם במרכז וגם בסניף בירכנו מד לראשות העיר במקומו של טוביהו.
אחד את השני.
כל הצרות שקרו באו מפני שהחלטה זו
ופתאום, ביום המיועד, התברר שהם יכו לא כובדה על־ידי המרכז. על כן אני סבור
לים לבצע רק חצי הסכם. זאת אומרת — שהמוצא היחידי מן התסבוכת הנוכחית,
רק את בחירתו של טוביה,ו, ותו לא. ראיתי הוא שמפא״י תסכים לאשר את החלטת
בזה פגיעה והפרת כל ההסכמים בעל פה מועצת הכגיף ותאפשר לי לכונן קואליציה
ובכתב, וגם הפרת מכתב ההדחה עצמו רחבה, על בסיס ציבורי רחב בריא, ללא
אשר חתמנו עליו, שבו היו שני סעיפים: סחיטות וללא חיכוכים ומהפכות.

בם דינה
(המשך מעמוד )6
כזאת בפני קהל כזה גבלה עם חוצפה.
האורחים, שבאו ׳ממרחקים כדי לתרום
את תרומתם לסימפוזיון רציני, ושעקבו
אחרי הנאומים הראשונים באמצעות מכשיר
התרגום המיידי׳ תמהו מן הסתם מדוע
הטריחו את עצמם. הם יכלו לקרוא את
הכל בביוליטינים הרישמיים של משרד־החוץ
הישראלי.
גולדה נואמת. ואמנם, הנואמת העיקרית
בכנס היתד, גולדה מאיר. היא לא
הופיעה בו — אולם דבריה הושמעו, פעם
אחרי פעם, בפי יוזמי הכינוס וכוכביו. בין
השאר:
• הח״ב הליברלי משה קול, שקבע כי
אסור להחזיר אף פליט ערבי אחד, ושאין
ישראל יכולה לעשות מאומה למען השלום,
חוץ מאשר לדרוש מן המעצמות הגדולות
להכריח את הערבים לכרות שלום עם
ישראל.
• ח״ב מפ״ם ישראל ברזילי, שחזר זה
עתה ממשלחת שרת־החוץ באו״ם, ושהקדיש
את עיקר נאומו להתקפה נמרצת על הנציגים
הערביים שם, חוץ מזה חזר על המליצות
השגורות של מפלגתו בעניין המימשל
הצבאי והפירוז האטומי.
• המ״ב הליברלי יזהר הררי, שקבע
שאין שום דרך ישנה או חדשה להשגת
השלום. הוא סיכם את דבריו בהכרזה

הסימפוזיון אורגן על פי אותם העקרונות.
הוזמנו להשתתף בו נכבדים שונים
ומשונים, שאינם חולמים לעשות מאומה
למען השגת השלום. כמישקל נגדי הוזמנו
שניים־שלושה בעלי מחשבה חדשה, אך
הם שובצו בתוכנית מראש כך שלא יעוררו
תשומת־לב*.
לורד כעד־־כורחו. על כן היה זה
טבעי כי הדברים הרציניים המעטים בסימפוזיון
באו מפי האורחים הזרים. הבולט
ביותר היה בן הצעיר, לוחם ותיק למען
תנועות־השיחרור ומראשי השמאל של הלייבור,
שהתפרסם בגלל מלחמתו על זכותו
לוזתר על התואר לורד׳*.
נאומו המזהיר של האציל יפר,־ר,תואר,
גדוש ההומור, הזדהה במידה מפליאה עם
דיעות הפעולה השמית. תבע הוא:
• שישראל תפרוץ את מעגל־הקסמים
של השתלבותה במערב, המביאה עליה את
שינאת הערבים — אותה שינאה המחזקת
שוב את השתלבותה במערב.
• שישראל תילחם למען ד,פירוז האטומי
של המרחב — תמורת הסכמת הסובייטים
לשנות את עמדתם האנטי־ישראלית.
• שישראל תבטל מיד את המימשל
הצבאי, הזוכה לפירסום רב ולשימצה בעולם
והמרחיק ממנה את כל החוגים המתקדמים(
.כשאמר זאת, ניענע הבישוף של
קליפורניה, ג׳יימס פייק, בראשו, לאות

שר שר ת חנויות הלזול־בוז
ך ל מפלגה כישראל קונה קולות. כל אימת שמתקרב מועד הבחירות, פושטים
^ השליחים על פני כל הארץ, מקישים על דלתות של ראשי חמולות, בעלי־השפעה,
גבאים, עסקנים ושייכים בדואים. הם מציעים כסף מזומן, חבילות מזון, הלוואות לזמן
ארוך, הקלות בהשגת שיכון, סידור ילדים במוסדות ואפילו מישרות קבועות במנגנון
הממלכתי או המפלגתי.
למטרה זו משמש תקציב הבחירות בן המיליונים, שנצבר במרכז כל מפלגה מתרומות
של חברים בעלי־יכולת, או בעלי־הון התלויים בחסדי נציגי המפלגה בממשלה. גם מוסדות
כלכליים — כמו בנקים, חברות שיכון, קואופרטיבים — שהמפלגה חולשת עליהם,
מפרישים מתקציבם לקרן הבחירות.
אולם עד כה לא הצליחה שום מפלגה קואליציונית להזרים באופן ישיר את תקציב
המשרדים הממשלתיים שהיא שולטת בהם לקרן הבחירות שלה. החוקים, התקנונים, מבקר־המדינה
— כל אלה שוקדים על הפרדה בין קופת המשרד הממשלתי לבין קופת המפלגה
השולטת על אותו משרד.
רק מפלגה אחת אינה כבולה למיגבלות אלה. מאז קום המדינה ביצרו לעצמם הדתיים־
לאומיים מעמד אכס־טריטוריאלי, לפיו הם יכולים לממן לעין השמש צרכי הבחירות
שלהם מתקציב המדינה. יתר על כן: בעוד שכל מפלגה אחרת יכולה להרשות לעצמה
את המאמץ של קניית בוחרים רק בפרוס הבחירות, יכולה המפלגה הדתית־לאומית לעשות
זאת בצורה מתוכננת ועקבית, משך כל ימות השנה, שנד, אחרי שנה.
היא עושה זאת בכספך שלך. אותו כסף שנגבה ממך בצורת מסים, בלו, היטלים, יהב־מגן,
מילוות בטחון מגבית להצלת המדינה מפני השמדה גרעינית וכר. על כן, מן הצדק
שתדע איך מתבצע הדבר הלכה למעשה.

אנתוני ודג׳ווד בן (במרכז) בסימפוזיון

רקוד, טייל וקרא תורה

גרעין מוצק בדייסה
שיכלה לבוא גם מפי דויד בן־גוריון :״עלינו
להיות בכל רגע מוכנים לשלום, בלי שום
ויתורים שהם. עלינו להתמיד בדרך שהלכנו,
להיות עקביים בעמדות שנקטנו,
ולקוות לשלום.״
היתד, זאת, פחות או יותר, בגלוי או
בסתר, דעת רוב הנכבדים הישראליים האחרים,
שהוזמנו להשתתף. הם דרשו שהערבים
יעשו משהו׳ או שהמעצמות הגדולות
יעשו משהו — אך הסבירו שישראל עצמה
אינה יבוקר, לעשות שום דבר, זולת שינוי
קטן זה או אחר בקו הרישמי.
פיצול האישיות. מדוע נערכה הצגה
עגומה זו? הסוד טמון באופיים של מארגני
הסימפוזיון — עסקני מפ״ם. בשטח הערבי
בכמה וכמה שטחים אחרים) ,הם
(במו
סובלים מפיצול האישיות.
מצד אחר רוצה מפ״ם למצוא חן בעיני
החוגים המתקדמים בעולם, שכולם מותחים
ביקורת קטלנית על מדיניות ממשלת־ישר־אל.
חוץ מזה היא מבקשת לזכות באהדתם
זבקולותיהם של ערביי ישראל.
אולם מצד שני מעיק על מפ״ם הפחד
החולני שמא תישאר לבד בשטח, או בחברת
חוגים ״יוצאי דופן״ .מאחר שכל
מחשבה חדשה ונועזת בשטח השגת השלום
מטבעמהותה,יוצאת־דופן ובלתי־היא
מקובלת
על הרוב, נמצאת מפ״ם במצב
קשה.
הפתרון נמצא במהות הירחון ניו־אוטלוק.
בטאון הכפוף כל־כולו למפ״ם. אך זהו כדי שלא להישאר לבד, משתפת בו מפ״ם
נכבדים שונים, ובעיקר אנשי הצמרת הליברלית,
התומכת ללא הסתייגות בקו הבן-
גוריוני. התוצאה: עתוז המדבר באופן
שלום, מבלי למתוח ביקורת
מופשט על
רצינית על המשטר, ומבלי להציע דרכים
חדשות באמת. עקיצתו של ודג׳ווד בן לא
היתר, חסרת־יסוד לגמרי — במשך זמן
ניכר קיבל הירחון הענקה כספית חשאית
מידי משרד־החוץ, בו השתמש כדי להוכיח
ישראל רוצה בשלום.
לגויים כי

ההשפעה של

הסכמה מודגשת להערכת
המימשל בעולם).
• שישראל תתחיל באופן חד־צדדי, בלי
קשר עם הסכם־שלום כלשהו, בפתרון
בעיית הפליטים הערביים. הדרך: ישראל
תציע בשלב הראשון, למספר מסויים של
פליטים, את הבחירה החופשית בין פיצויים
ושיבה. היא תחזיר את הרוצים בשיבה.
רבים לא ירצו לשוב, יקבלו פיצויים, יקבעו
בדרך זו עובדה מוגמרת שלא כל הפליטים
רוצים לחזור. השיבה תאורגן תוך התחשבות
בשיקולי־בטחון. הממשלה יכולה לקשור
את השיבה לשיעור העליה היהודית,
על־ידי שתכריז כי תחזיר, למשל, פליט
ערבי אחד לכל עשרה עולים חדשים.
נאומו של בן היה היחיד שהלהיב את
באי הסימפוזיון, עורר תשואות סוערות.
מסקנה קטלנית. אולם נאום זה, וכמה
הערות אחרות שהושמעו במשך ארבעת
הימים, לא יכלו לטשטש את הרושם
המדכא. מאזין אובייקטיבי, שלא הבין את
רקע הסימפוזיון, מוכרח היה להסיק את
המסקנה כי לשוחרי־השלום בישראל אין
שום דרך חדשה, וכי כל הדיבורים על שלום
אינם רציניים. העתונאים, שהיו עוינים
ברובם, מיהרו להנחיל רושם זה לקוראיהם.
רושם זה מוטעה, כמובן, לחלוטין. אולם
כל עוד תישאר האפוטרופסות למופעי־ראוזה
מסוג זה בידי עסקני מפ״ם, ספק
אם אפשר יהיה לטשטשו.
* עורכי העולם הזה ואתגר, שהחנונו
להרצות בפני הסימפוזיון, ביטלו את השתתפותם
אחרי מושב הפתיחה, כאשר נתבררה
מהותו.
•• תואר זה עובר בירושה. חבר הפרלמנט
הבריטי, שאביו הלורד נפטר, זוכה
אוטומטית בתואר ונאלץ לפרוש מבית-
הנבחרים, בו נחתכים ענייני האומה, כדי
ל׳עבור לבית־הלורדים, שהשפעתו כמעט
אפסית. בן מנהל את מלחמתו כדי להישאר
בפרלמנט.

** שרד הדתות יוציא, בשנת הכספים הבאה, לצורך הוזי דתי וחגיגות דתיות
28 אלף ל״י. לתעמולה למען שמירת שבת 19 :אלף ל״י. לצורך הדפסת ספרים
וחיבורים של רבנים 32 :אלף ל״י. למשכורת עובדי המחלקה לשירותים דתיים בישובי
עולים 78 :אלף ל״י. שעות נוספות לעובדים אלה: עוד 10 אלפים ל״י. שמתים דתיים
בישובי עולים ומעבדות 665 :אלף ל״י. השתתפות בהקמת בניינים ומוסדות דתיים 102 :
אלף ל״י. ועוד כהנה וכהנה, עד שסכום ההוצאות של משרד הדתות בשנה הבאה יגיע
7,750,000ל״י — כלומר 1.3 ,מיליון לירות יותר מאשר בשנה שעברה.
אולי תאמר לעצמך: אלה הוצאות כשרות. שהרי לשם כך בדיוק הוקם משרד הדתות —
כדי לממן את השרותים הדתיים.
אלא שכספים אלה מממנים למעשה, את שרותי המפלגה הדתית־לאומית. מן הדפים
היבשים של תקציב המדינה, שהגיש השבוע שר־האוצר לכנסת, קשה לתפוס את התרמית.
לצורך זה יש לפרק את המספרים הגדולים לפריטים, לתרגם את ההגדרות הרשמיות
לשפת המציאות המוסתרת. הבה נעשה זאת, פעיף אחר סעיף:
• הווי דתי וחגיגות דתיות: אם תפגוש באחד מימי החגים קבוצה גדולה של
מטיילים, שהגיעו לאילת במסגרת טיול מאורגן מטעם סניף הפועל־המזרחי בקריית־גת,
באר־שבע או עכו, כשעל שיירת האוטובוסים מתוחות סיסמות־בד ״טיול הפועל־המזרחי
סניף קריית־גת״ ,דע שאתה השתתפת במימון הטיול הזה, כי זהו ״הווי דתי״ בלשון
התקציב.
אם תעבור ליד אולם ציבורי בחיפה, מסעדה בטבריה או בית־קפה בהרצליה, תראה
מסיבה ליד שולחנות ערוכים ובהשתתפות אמנים, ויאמרו לך כי כאן נערכת מסיבה של
חברי המפלגה הדתית־לאומית במקום — אל תתבייש. גש וקח לך עוגה, לגום גם אתה
כוסית ורקוד לצלילי התיזמורת. אתה יכול אפילו להזמין את בת־זוגך. אמנם אינך חבר
המפלגה הדתית־לאומית, אבל אתה זכאי לתענוג הזה, כי השתתפת במימונו, תחת הכותרת
״חגיגות דתיות״.
ועוד אירוע מלבב: הוזמנת על־ידי אחד מסניפי המפלגה הדתית־לאומית לעלות־לרגל
להר־ציון, בנסיעה חינם, על־חשבון המפלגה. הביאו אותך לירושלים, ובחסות המפלגה
האכילו אותך ארוחה קלה. העלו אותך לסיור בהר־ציון, שוב בשם המפלגה, הפגישוך עם
שרי המפלגה שהשמיעו בפניך נאומים מפלגתיים מובהקים על חובותיך כלפי ״הציבור
הדתי המאורגן״ הנאבק באותו רגע עם המפלגות החילוניות על איסור התחבורה בשבתות
בחיפה. דע לך כי היה זה אירוע ממלכתי. הממשלה שילמה בשבילו, כי זהו ״הווי דתי״.
דברים אלה ודומיהם, החשובים לקיום המדינה, עלו לך, כאמור 28 :אלף ל״י.
• הדפסת ספרים וחיבורים של רבנים: כמה וכמה מפלגות מוציאות כתביעת
ספרותיים. מולד של מפא״י תמורות של הליבראלים, מבפנים של הקיבוץ המאוחד.
אף אחד מכל אלה אינו חולם לבקש תמיכה כספית של משרד ממשלתי. הכסף שמור
לבטאון אחד בלבד: שבילים, כתב־העת של חבר הרבנים של המפלגה הדתית־לאומית. אפשר
לקרוא בו מאמרים חריפים נגד הממשלה, דבר שאינו מפריע לו לקבל הקצבה שמנה,

במסגרת הסעיף הזה.
אותו הסדר נהוג גם לגבי שנתון הפועל־המזרחי, התודה וממדינה, עתון הילדים של
המפלגה, הצופה לילדים, והשבועון פנים אל פנים המקורב לה. עתונים אלה זוכים לכך
שבכספי משרד־הדתות נקנים מאות טפסים, המחולקים חינם לעסקנים ולבעלי־השפעה
בישובי עולים. הילדים והעסקנים מקבלים את המזון הרוחני של המפלגה לנדיבות־ליבך,
כ״חיבורים של רבנים״.

וומפלגה הדתית את תקציב משוד הדתות

מה קורה עם הספרים והחיבורים שהרבנים באמת כותבים? ברור שד,תקציב, ששר-
האוצר אמר השבוע כי הוא מיועד לכך, נאכל במידה ניכרת על־ידי ההוצאות התעמולתיות
של המפלגה. אפשר היד, לפחות להניח, כי היתרה הזעומה תוצא למטרה שנקבעה רשמית.
אלא שלא כל רב זוכה לכבוד זה. ספרו או חיבורו חייב להיות מלווה בהמלצה כתובה,
או בהשתדלות, של מזכיר־ד,מפלגה במקום מגוריו או של אחד מראשי המפלגה. ברור,
שכדי לזכות בהמלצה זו, חייב הרב־הסופר להוכיח תחילה כי הביא תועלת למפלגה.
אין עדות מהימנה יותר ליחס מסוג זה, מאשר דבריו של הרב משה פרוש, סגן ראש
עיריית ירושלים. הרב, שהוא מראשי אגודת־ישראל, יודע — מתוך היות רבני מפלגתו
מקופחים־יחסית — אין נעשים הדברים. התרעם פרוש בהמודייע מיום ה־ 28 בדצמבר: 1962 ,
סיכוייו של רב גדול בתורה ומוכשר במידות נופלים לעומת רב שהוא קטין ממנו בתורה
ובמידות, אם הראשון לא הבטיח לעצמו את כרטיס־החבר של המפד״ל: לעומת השני,
שדאג מבעוד מועד לסגולה יקרת־ערך דפותחת־שערים זו.
יוצא, איפוא, שכספך לא הוצא סתם להאדרת כוחה של הדת, ללא כל אבחנה. ואם אתה
מתנגד מושבע של אגודת־ישראל — הירגע. הם לא קיבלו את כספך. הוא הלך כולו
למפלגה הדתית־לאומית. המדובר בסעיף זה, במיקרה ששכחת, הוא ב־ 32 אלף לירות.

• משבורת עובדי המחלקה לשרותים דתיים ביישובי העולים :

ביקורת קלה ביותר תגלה כי מתוך 78 אלף הלירות שיוצאו השנה מתקציב המדינה
למטרה זו לא ייהנו, חלילה, לא־חברים במפלגה הדתית־לאומית. גם הם יודעים זאת, כי
קיבלו את עבודתם הודות לפנקס והודות לתשלומי־החבר החודשיים שלהם לקופת המפלגה.
בימי מיבחן של בחירות לא יהיו כפויי־טובה — מה עוד, שהמשך שלטון המפלגה פירושו
המשך הבטחת פרנסתם. לכן, הם לא רק יצביעו בעד המפלגה. הם גם יעשו כל אשר לאל
ידם, כדי שכל בעל זכות־בחירה ביישובי העולים שיבוא איתם במגע — ישודל להצביע
גם הוא עבור המפד״ל.
מכסף זה אתה משלם משכורת ל־ 85 רבנים 200 ,שוחטים, ו־ 100 מדריכים דתיים
ומזכירים מרכזיים, על מנת שיתפללו, ישחטו וידריכו. למעשה, אתה פשוט משלם 78
אלף ל״י למפלגה הדתית־לאומית שתחזיק 385 תעמולני־בחירות במשך כל ימות השנה,
ב־ 400 יישובים על פני הארץ. מתוך הערכת המאמץ הכביר הכרוך בכך, אתה אפילו תשלם
10 אלפים ל״י נוספות, עבור שעות נוספות לעובדים אלה.
אבל, כמפלגה שהפכה את הדת והרוחניות של עם ישראל לביזנס, אין המפד״ל מסתמכת
רק על כוחה של הרוח. אין היא סומכת רק על כוח־השיכנוע הרוחני של התעמולנים.
היא מעמידה לרשותם כלי־עזר גשמיים יותר.

השוחט — לטובת המפלגה

• שרותיס דתיים ביישובי עולים ומעבדות: כסף זה נועד, לדברי־ההסבר
הרשמיים של שר הדתות, להקמת מיבנים, בתי כנסת, מיקוואות, אספקת תשמישי קדושה
וכר. ואמנם הוא מוצא לשם כך.
אבל יוצאי־תורכיה באשדוד, למשל, יודעים שאם הם רוצים להקים בית־כנסת מיוחד
לבני־העדה, בו יוכלו להתפלל כמינהג אבותיהם, לא די בכך שיהיו להם כמה מניינים
ושהם אדוקים למהדרין. הם צריכים, תחילה, להגיש את הבקשה למשרד־הדתות. משרד־הדתות
אינו פועל. נציגי העדה פונים לנציג המפד״ל. זה מפרש את התנאים :״הוכיחו
תחילה את נאמנותכם למפלגה — ותקבלו בית־כנסת.״ כלומר: מחכים עד לאחר עריכת
בחירות במוסד כלשהו, או אפילו לכנסת, ואם מוכיחים התורכים שהצביעו עבור
המפלגה — מנער פתאום משרד הדתות את האבק מן הבקשה, ובית־הכנסת מובטח.
מכיוון שהסעיף הזד, מסתכם בסכום המכובד של 655 אלף לירות, הוא מאפשר גם
פעולות יזומות. לא תמיד מחכה איש המפד״ל עד שראשי העדה יפנו אליו. הוא גם
נוטל את היזמה בידיו, יוצא לפתות אותם :״הצביעו, או עזרו למפלגה — וניבנה לכם
בית־כנסת, או נמנה רב או שוחט מבני העדה.״ ואם לא חשבו על כך בעצמם, הרי הוא
מדגיש בפניהם כמה חשוב שיתפללו או ישחטו לפי מינהג אבותיהם. כך שאתה לא רק
מחזק את הדת ומגביר את כוחה של המפד״ל, אלא גם מסייע להנצחת הפיצול העדתי
בישראל.
אין קופת־חולים עדתית בשום מקום בארץ, אין בית־ספר עדתי, אין בית־תרבות עדתי,
אין צרכניה עדתית. אבל יש ויש בתי־כנסת עדתיים — והם עוד יתרבו. אין מעברה אחת
שאין בה לפחות עשרה בתי־כנסת. ברובם קשר, לאסוף מניין בימי חול — ובשבתות
מתפללים אולי 20 או 30 איש. אבל משרד־הדתות משלם בשבילכל בית־כנסת לחוד,
ועבור רב כמעט לכל עדה. סוף־סוף, לא תדרוש משר הדתות לריב עם ראשי החמולות
העדתיות, ולקלקל את המאמצים של חבריו במרכז המפלגה.
ועוד באותו סעיף נרחב: לפני שבועיים התגלה בכנסת המחזה הבא: על דוכן הנואמים
לסדר־היום לדון בכפייה הדתית.
עמד שר־הדתות ד״ר זרח ורהפטיג, להשיבעל הצעה פרשת בין יתר הטענות הועלתה הטענה,שהכפייההדתית הפכה לכפייהמפלגתית. הוזכרה
שוחט באחד מיישובי העולים. באותו רגע שהשר התחיל להשמיע את גירסתו לפרשה זו,
זינק סגן יו״ר הכנסת השליו, ישראל ישעיהו ממפא״י, ממקומו. כשכולו חיוזר ורועד
מכעס התפרץ לעבר השר באגרופים קמוצים, וכשהוא מתקשה מרוב התרגשות, למצוא

בן־גוויוווגות: שותפותאישלשסשמיים

יום הבחירות: נחם׳ ב, נובליס מן השמיים
מלים, הטיח בקול :״זהו סילוף גמור! אף מלה אחת איננה אמת!״
כאשר ניסה ורהפטיג להתגונן, שיסע אותו ישעיהו שנית :״אתה נושא באחריות לסיב־סוכים
בין יהודים כשרים. שוחט רעב ללחם חמש שנים — וכאשר סידרו אותו בעבודה,
אתם מציעים לו העברה לחוץ־לארץ — ובלבד שיעזוב את המקום!״
הכנסת לא הבינה כלל מה מתרחש בין שני השותפים הטובים בקואליציה. המדובר
ברב מילר, שהוא רבה של נצרת עילית, מנאמני המפד״ל. מאז חזר משרד־הדתות להשפעת
מפלגתו, החל הרב מילר מתמרד נגד יו״ר הועדה לניהול נצרת עילית, מוטקה אלון,
איש מפא״י. בין היתר, העביר ׳מילר מכהונתו שוחט תימני, ועל שוחט זה ניטש הריב.
מד, כל־כך נורא בפרשה זאת, עד כדי שיגרום לאחת התקריות החמורות והמכוערות
ביותר בתולדות הכנסת? הסוד טמון בכלל מסחרי ותיק: שמירה על המונופולין. המפלגה
הדתית־לאומית מפרשת את חוק תקציב השירותים הדתיים כאמנה הנותנת לר, זכיון בלעדי
להשתמש בכספי התקציבים הדתיים. רק לטובתה היא, למשל, אפשר למנות שוחטים
ורבנים. והנה, בנצרת עילית, מונה שוחט תימני נאמן למפא״י. כיצד אפשר לדרוש
מהמפלגה הדתית־לאומית, שתשלים עם חדירת מתחרד, לשטחה? כיצד יתכן, שכספך, אשר
הוצא ממך כדי לממן את אנשי המפלגה הדתית־לאומית, יינתן לאיש מפא״י?

בטחון מתימטי מוחלט
ך* יי ם גון? ,הנקרא המחלקה לדת וחבר הרבנים של המפד״ל. הוא מאגד בתוכו 260
1/רבנים, המקבלים את הוראותיהם ישר ממרכז המפלגה בתל־אביב. בדו״ח רשמי
י שהוציאה המפלגה אודות החבר, כתוב :״ליד החבר קיימת המחלקה לדת, המטפלת
בענייני הביצוע הטכני של הצרכים הדתיים, אירגונם של הרצאות ושיעורים, דאגה לבניית
מיקוואות, להקמת עירוב, להספקתם של תשמישי־קדושה, ולטיפול בבניית בתי־כנסת.״
לכאורה שייכים תפקידים אלה למשרד־הדתות הממלכתי, ולא למחלקה המפלגתית. אבל
כאשר מתגלה, כי תקציב פעולתו של החבר אינו עולה על כמה מאות ל״י לשנה, אותן
הוא מקבל מגזברות המפד״ל, ברור שלמעשה מבוצעות הפעולות הממלכתיות מכספים
ממלכתיים — אבל בשם המפלגה ולהאדרת שמה.
בהשוואה לכך, נראה זה כדבר קל־ערך, שרוב המועצות הדתיות מחזיקות את חשבונות
הבנק שלהן בסניפי בנק הפועל המזרחי,ושכל המחאה היוצאת ממועצה־דתית נושאת
באותיות גדולות את השם ״הפועל המזרחי״ ,בעוד שאתי חתימת המוסד הממלכתי שבשולי
ההמחאה לא תמיד קל לזהות. האזרח המקבל את הכסף באמצעות המועצה הדתית, אינו
מטיל כלל ספק, כי מקורו של כסף זה הוא במפלגה. על כן עליו לשמור לה אמונים.
כסף זה מיתרגם, בסופו של דבר, למונחים פוליטיים ברורים. מצד אחד, הודות למנגנון׳׳
האדיר שלה, והודות לזכיון שהוענק לה, יכולה המפלגה הדתית־לאומית לכפות על האזרח
החופשי את כל המינהגים הדתיים שאין הוא רוצה בהם מרצונו. באמצעות כפייה זו
היא מחייבת אותו לשלם מיליונים. מיליונים אלה מאפשרים למפד״ל להגדיל עוד יותר
את המנגנון שלה, לקנות עוד יותר בוחרים ובבוא העת להקים או להמשיך בקיום קוא־ליציר
,,דורשת היא ממפא״י תשלום גדול יותר בעד תמיכתה. בעזרת תשלום זה היא
מגדילה עוד יותר את מנגנונה, מרהיבה עוד יותר את מימדי הכפייה הדתית, רוכשת
עוד יותר בוחרים — ושוב דורשת הגדלת המחיר ממפא״י.
כל זה היא עושה כבטחון מאתמטי מוחלט, שאין אפשרות לנתץ את מעגל־הקסמים.
כדברי שר הסעד יוסף בורג, באוזני כמה ממקורביו במפלגה :״מה הדאגה? הלא עשרה
מנדטים שלנו מובטחים רק מאנשים התלויים בפרנסתם במפלגה, והם יודעים שרק בשמירה
עליהם מובטח להם עתידם.״
במספרים יבשים: אם בכנסת השניה, שנבחרה אחרי ייצוב גלי העליה הגדולה, זכו
המזרחי והפועל המזרחי ל־ 56,730 קולות, הגיע מספר הקולות של המפד״ל בכנסת הנוכחית
ל־ .89,786 מספר הח״כים שלהם קפץ באותה תקופה מ־ 10ל־ .12 לפי ההגיון המאוד
מטי של בורג וחבריו יגיע מספרם ל־ , 14ל־ 15 ואפילו יל־.20
ואתה תשלם את המחיר של כל ח״כ נוסף.

כשבועהבא: כף מספקת
המפלגה ג׳ובים על חשבונך.

במדינה
עתומת

הגבול לפני ביתה, אחיה נאסר כמרגל, היא עצמה!שנטה על

א ו 3ד,יםחדשי
האם לשלוח את עזרא ינוב, כתב מעריב
באשקלון, לביח־הסוהר?
שאלה פשוטה זו הועמדה השבוע בפני
עורך־הדין שלמה כהן־צידון .״אתן לך
חצי שעה להחליט,״ קבע השופט המחוזי
בבאר־שבע, שלמה אלקיים.
ביתן באופקים. היתה זו חצי־שעה
קשה. כי כהן־צידון הועמד בפני הברירה :
מה עדיף, האינטרס של מרשו או טובת
העתונות?
מרשו של הפרקליט הממושקף היה משה
ביתן, לשעבר יושב־ראש המועצה המקו־גזית
באופקים מטעם מפא״י, מיוצאי מא־רוקו.
ביתן הסתבך בסיכסוך מפלגתי פנימי,
מן הסוג הרגיל בג׳ונגל של סניפי
מפא״י בעיירות הפיתוח.
בשיא הסיכסוך, כשיריביו של ביתן ביקשו
באופן קדחתני מכשיר לסילוקו, הפריח
מישהו האשמות פליליות חמורות נגד ביתן,
בקשר עם ניהול ענייני המועצה. ביתן
הועמד לדין פלילי. מישהו גם דאג להביא
האשמות אלה לידיעת הכנסת והעתונות.
ומי?
טען ביתן: דאג לכך סמל־המשטרה ועקנין,
גם הוא מתושבי אופקים, שכיהן בתור
חוקר. התגונן ועקנין: לא נכון ! עשה זאת
יוסף חיון, לשעבר יושב־ראש ועדת־הבי־קורת,
איש מפא״י. התרגז חיון: לא• דובים
ולא יער.
כך נשאר מפתח התעלומה בידי איש
אחד: העתונאי ינוב, שפירסם את ההאשמות.
השאלות שהתעוררו, היו: ממי הוא
קיבל אותן? האם הוא ביקר באופקים
ביום הקובע? כשנקרא לדוכן־העדים, היתד,
בידו הכרזה כתובה מוכנה, שנוסחה בידי
פרקליט מעריב. תוכנה: הוא מסרב להשיב
על השאלה1 ,מטעמי סודיות עתונאית.
שתיקה כהודאה. במשך חצי שעה
התלבט כהן־צידון אם לעמוד על דרישתו
לקבל תשובה, ולהביא לכליאת העתונאי
למשך חודש ימים. הוא טילפן לידידים,
התייעץ, שקל. כשהתחדשה הישיבה, קם
והכריז: חופש־העתונות עומד מעל לכל
שיקול אחר. אין ברצונו להכריח עתונאי
לגלות את מקורות האינפורמאציה שלו.
על כן הוא מוותר על העד.
מן הסתם סבר כהן־צידון כי עצם סירובו
של העתונאי מחזק ממילא את טענת
הנאשם, בבחינת ״שתיקה כהודאה.״
אך כאן חיכתה לכל הנוכחים אפתעת
היום. בא־כוח פרקליטות המדינה קפץ על
רגליו, הודיע שהוא אינו מוותר על תשובת
העתונאי.
גם השופט הממושקף הופתע .״אני נותן
לך עשרה ימים כדי לחשוב מה לעשות׳״
אמר לבסוף לכתב הנדהם. אולי קיזזה
כי ארכה זו תפתח בפניו אופקים
חדשים.

תרבות
הג מיז ההג דו ל ה
מאחורי הקלעים של עולם־התיאטרון בישראל
תוכנן השבוע קרב חסר־תקדים. כמו
במיבצע צבאי נערך כאן גיוס של כוח־אדם,
נערכה פעולת מודיעין והוצבו יעדי־כיבוש.
מטרת המיבצע: הסתערות כללית על האיש
המחזיק בעמדת הכוח מספר אחד בחיי התרבות
והאמנות בארץ — המבקר ד״ר חיים
גמזו.
מכל עיסוקיו ותפקידיו הרבים הצליח
הד״ר גמזו להפוך את טור ביקורת התיאטרון
רון שלו, ביומון הארץ, למוסד המפיל אימה
ופחד על אנשי התיאטרון. למרות שכמעט
כל אנשי התיאטרון בארץ מגנים, מבקרים
ומזלזלים בגלוי בדיעותיו, טעמו וסגנון״
כתיבתו של המבקר הוותיק שאינו מהסם
לקטול בצורה החריפה ביותר את אשר
אינו נראה בעיניו, הרי דווקא הם הראשונים
המונעים שינה מעיניהם בצפיה לביקור־תיו.

כה העיז רק אדם אחד לצאת בגלוי
נגד שלטונו הבלתי מעורער של ד״ר גמזו
בשדה ביקורת התיאטרון בארץ* .היה זה
אפרים קישון, שהנציח את גמזו לדורות
כאשר הכנים למילון השפה העברית את
המונח ״לגמוז״ .קוראיו המושבעים של גמזו
(המשן בעמוד )16
* אדם אחר שיצא נגד ביקורת האמנות
של גמזו, הוא הצייר יגאל תומרקין, שהמילים,
גמזו חמור״ אשר הופיעו בפלקנו לתע־רובתו,
במוזיאון הלנה רובינשטיין, נמחקו.

א ש מהם לא• ראה אותה. בעלה שלח
איתר, לקיבוץ, לשאול אצל האחות. הקשישה
מיהרה בגשם שוטף אג משק אדמית, מרחק
כמה קילומטרים .״שאלתי כל מי שפגשתי
בקיבוץ, :ראית את בתי — בדווית שחורה
שבאה למרפאה?׳ אבל אף אחד לא ראר,
אותה. ביקשתי שיטלפנו למשטרה, שישאלו
אם הם יודעים עליה. ענו לי שהטלפון
מקולקל.״
היא רצה חזרה לביתה .״לכי לתחנת המשטרה
באילון,״ אמר לה הפעם בעלה,
והיא רצה לשם, יחפה. היומנאי התקשר עם
משטרת־נהריה, ואחרי שיחה בעברית, ממנה
לא הבינה שייכה דבר, יעץ לה לחזור לביתה
.״אם נשמע משהו על בתך,״ הרגיע
אותה ,״נודיע לך.״
שייכה חזרה הביתה, מלאה חרדה ויאוש.
מה קרה לבתה — מישהו חטף אותה? שחטו
אותה? ברחה למאהב אלמוני?
למחרת שוב הופיעה המשטרה בין בתי
ערב אל־עראמשה. הפעם עצרה עשרה גברים.
ואז נודע לראשונה מה קרה לחילאס:
היא נעצרה בדרכה למרפאה, הואשמה שהיא
מרגלת.

נאמנות — למי?
ידוש השם חי לאס בערבית הוא:
£,/נאמנות. אלא שלגבי חילאס היפה,
ולגבי כל ערבי בישראל, שואל השלטון את
לישראל או להשאלה:
נאמנות למי
ארצות ערב?
כפי שאומרים אנשי המימשל־הצבאי בגלוי
:״כל ערבי הוא מרגל בפוטנציה.״ יש
גם הטוענים, כי דודקא יחס חשדני זה, ו
אשר
דרכה עובר כביש מצור. במרכז נראה המיסגד, בו נהגו גם התושבים הישראלים להתפלל.
הזקנות עלו בשביל הצר יוה־ את חותם בוהנה על הצהרה, כי השוטרים
תלול. היתה זו הפעם החמישית באותו לא לקחו דבר ולא גרמו כל נזק, ונציגי
בוקר שהן צעדו אחרי החמורים, אשר השלטון ירדו כלעומת שבאו.
הובילו חבילות קש לחצר ביתן. כי אי־במשך
כל הזמן הזה לא הזכירו השוטרים
אפשר להגיע בשום דרך אחרת אל הפיסגה את חילאס, וגם האם לא קישרה את היעדרה
הסלעית, שבראשה עומדים בתי האבן של עם ביקור השוטרים. רק אחרי שהלכו
בני עראמשה. הנהג שהביא את הקש, הוריד סיפרה שייכה לבעלה, כי חילאס לא חזרה
את 12 החבילות במרחק קילומטר מהבתים, עדיין מביקורה במרפאת קיבוץ אדמית.
וכריים עבדאללה ג׳ומעה ציודה על שתי ״אולי איחרה בדרך ולא רצתה לעלות לבד
נשותיו להעביר את הקש הביתה.
בחושך,״ השיב כריים, והעלה את הניחוש
אחרי חמש הובלות, שוב לא עמד כוחן כי חילאס נשארה ללון איצל אחיה, בבתים
של הקשישות. שייכה אל־באדר, אשתו הרא שלרגלי ההר. ליתר בטחון ציווה על שייכי,
שונה של כריים, קראה לבתה :״יא חילאס, לרדת לבית בנו ולברר אם אמנם התעכבה
אין לי כוח. רדי את להביא את שתי ה אצלו הבת.
אך חילאס לא היתד, בבית האח. עם
חבילות הנותרות.״
חילאס, תמירה ושחורת־עין, קיפצה במיד־ עלות השחר ירדה האם שנית אל הבתים
רון, בצעדים הקלילים של בת־הרים. אחרי שבעמק. סיפרה האם :״עברתי מבית לבית.
ששתי החבילות היו מונחות בחצר ביתה, שאלתי את כל הערבים, :ראיתם את חילאם?
אמרה לאמה :״כואבת לי הבטן. אני ממילא ראיתם את בתי׳?״
מוכרחה להחזיר את החמור לבעליו, למטה
בעמק. אלך אחר־כך לאחות במרפאה של
הקבוץ. אולי תתן לי כדורים.״
מחלון ביתה יכלה שייכה לראות את
בתה יורדת במידרון. מלבד חילאם לא היתד,
לה נפש קרובה בהרים האלה. היא עצמה
בת לחמולה מן העמק, אשר עזבה את ישראל
עם כיבוש השטח בידי צה״ל. כריים,
בעלה של שייכה, איש רזה וגבוה, לקח
אשד, שניה על פניה. האשה החדשה נכנסה
לגור בבית האבן הגדול של בעלה, ולשייכה
ובחד, היחידה הוקצה ביתן קטן, בקצה החצר.

5דחה?
_שחטו אותה?
ך• שמש שק?ן ה — וחילאס לא חזרה
י י הביתה. במקומה הופיעו ארבעה שוטרים
ושוטרת. הם דפקו בדלת ביתה של
שייכה הזקנה .״אנו מבקשים לערוך חיפוש,״
הודיעו. שני שוטרים נוספים נכנסו לבית
האב. הם לא אמרו מה הם מחפשים, ואיש
גם ׳,־א שאל אותם. כי בפינה נידחת זו,
הצמודה לגבול לבנון, מובן מאליו שנציגי
המימשל יופיעו לביקורת־פתע.
החיפוש לא העלה דבר. שייכת הטביעה

האם הבוניה

שייכה אל־באדר, אמה של חילאס, מספרת על היום בו
נעלמה בתח מן הבית, ועל מאמציה לגלותה. לדבריה,
לא יצאה הבת לשום מקום מרוחק, לא נפגשת עם גברים זרים — וממילא לא יכלה

>י 40 6812140 וז 0א 18 <<$018$׳? 0*21
!1 9101!$ז850ן{8¥8!1ץ$ $תס 1ק405 0$

געה״ה בלבנון -ועתה היא ]אשמת נואש ושת ויגור גדולה

!זאדי מגבול הלבנון
חמור נוער בכפר הישראלי, משיב לו בן־
גזעו מעבר לגבול.
שלוש פעמים ביום יכולים תושבי הצד
הישראלי לשמוע בבירור את המואזין של
ירי קורא לנאמנים לתפילה, מראש צריח
המסגד הצחור של העיירה. בכפר הישראלי
אין מסגד. בימים שלפני קום המדינה נהגו
בני הכפר להתפלל את תפילות יום השישי
והחגים במסגד הסמוך. עתה הם מתפללים
איש איש בביתו.
קשר זה אל הצד שמנגד, לדעת מומחי
המשטרה, הוא מניע נפשי חזק, אשר בכוחו
לדחוף ערבי ישראלי אל הריגול. אך
מד, ביחס לחילאס עצמה? מה הריץ אותה
בלילות אל הסוכן הערבי שמעבר לגבול?
גם לכך ניתנה תשובה. מניע איש־ ראשון
שהועלה על־ידי המשטרה נגע לאחיה
של חילאם, עבדאללה, המבוגר ממנה. לפני
ארבע שנים נעצר עבדאללה, שהוא אחיד,־החורג
של חילאם, נמצא אשם בריגול

צעות ועדת שביתת הנשק, דרך ראש־הניק־רה.
סיפרו הוריה:
״אותו ערב חזרה הביתה עם עדר הבקר
שלנו. היא לא רצתה לעבור דרך חלקה
זרועה, לכן התקדמה לאורך הדרך הצמודה
לגבול. פתאום תפסו אותה ז׳נדרמים לבנוניים
וגררוה איתם. בת אחיה הקטנה, שהלכה
בצידו השני של העדר, ראתה את כל
העניין ורצה לספר לנו. מיד הודענו למשטרה
והיא פנתה לוועדת שביתת־הנשק.״
חילאס הוחזקה במעצר בעכו, נחקרה כפי
שנחקר כל ישראלי העובר את הגבול לאחת
המדינות השכנות. בעיקר רצו החוקרים
לדעת מה סיפרה למשטרה הלבנונית. היא
אף הועמדה למשפט, נאשמה במסירת ידיעות
לאויב. אך השופט קיבל את גירסתה, כי
נגררה על־כורחה אל תוך שטח לבנון, זיכה
אותה מאשמה.
עתה טוענת המשטרה, כי באותה שהייה
בלבנון יצרה חילאס את המגע עם המודי־

״1111מ? ן * ן | 1״ ו * שלוש מבנות ה־
7 1117 1 3 7 /1כפר מביטות ל׳
עבר הלבנון. בנות הכפר מצטיינות ביופיין.
ההפליה הברוכה בו, הם הדוחפים ערבים
אחדים להפוך למרגלים.
מד, גרם למשטרה להשוב, כי אכן חילאס
ג׳ומעה היא מרגלת? בעת מעצרה נמצאו
ברשותה מיסמכים מסויימים. היא הסבירה
כי הניירות אינם שייכים לה, אלא שהיא
מצאה אותם בחורבה של אחד מבני השבט.
הגירסה הרשמית, שאף מצאה את דרכה
אל כמה עתונים זרים, תיארה את חילאס
בת ד,־ 22 כראש רשת ריגול ענפה. סוכנים
היו אוספים למענה את החומר בכל רחבי
ישראל, והיא היתד, מעבירה אותו ללבנון.
אחדים מהם, נאמר, אף עשו זאת ללא תשלום.
רק למען יופיה של חילאס.
לפי אותה גירסה, שיחק יופיה של חילאס
תפקיד חשוב בסדרי העבודה של רשת הריגול.
הסוכנים שנפגשו עמד, העמידו פני
מחזרים. אלא שבמקום דברי־אהבה, מסרו
לד, מפות, מיסמכים בטחוניים, דו״חות של
מודיעין. היא היתד, תופרת את המיסמכים
בבד שימלתה, חומקת בחשכת־הלילה אל העיירה
ירי הלבנונית, מרחק דקות מביתה.
פרט זה, יותר מכל דבר אחר, פגע באב.
״איך ייתכן שבחורים יבואו לבקר את
בתי?״ התרעם .״זה בניגוד למינהגים שלנו!
זה בושה לשפמי! זו פגיעה בכבודי!״
הוא אפילו מוכן לשלם הון לבחור שיטען
כי פגש אותה בביתה — אם אך ידע
להצביע על הבית. ומד, עם חציית הגבול?
״וואלה, יא סימא,״ השיב האב ,״אין כל
בעיה לעבור את הגבול. אבל אנחנו לא
עוברים. לא רוצים עניינים.״

גירן מת אחיה?
כן, אין כל קושי לעבור את הגבול.
600 בני השבט עצמם יושבים משני
עברי הקו הדמיוני המפריד בין ישראל ללבנון.
כמחצית השבט בכל מדינה. כש־

*״ייייי*

פיוסוט עולמי דג״?

מכונה ״מאטה הארי הגלילית״ ,כפי שהופיעה
ביומון הצרפתי הגדול, פראנס סואר.

מתייפחת .״היא לא עשתה שום דבר. שונאים
מהחמולה של בעלי טפלו עליה את ההאשמות
האלה. אבל היא לא מרגלת!״
שכן, שהיה בין עשרת העצורים, נד
בראשו לאות הסכמה .״ככה זה אצלנו,
הערבים. מוכנים להרוג אחד את השני,
בגלל מריבות ישנות.״
אולם כאשר התרחקה האם, הרשה לעצמו
מחשבה בקול רם :״וזאלה, הנה עצרו עשרה.
חקרו וחקרו, ובסוף אמרו לנו —
,לכו הביתה. אין שום דבר נגדכם.׳
״הדבר הראשון שרצו לדעת מפי, היה
על קשרים עם אנשים מעבר לגבול. אמרתי
להם, שלפני כמה שנים פוצצו מסתננים, מן
הכפר הקרוב, את הבית שלי. רק. במיקרה
לא נהרג איש מהמשפחה. מאז אנהנו חיים
במתיחות, ואין שום קשר.
,,המשטרה בטח עשתה עוד חקירות, ובסוף
הגיעה למסקנה שאנחנו חפים מכל
פשע ואפילו שיחררה אותנו. ועכשיו רק
את חילאס ועוד בחור אחד — זה בעל
החורבה — ממשיכים להחזיק במעצי־ .זאת
אומרת, שאולי יש משהו בהאשמה. כי מי
יידע מה עובר בלב בחורה של היום?״

נדרו לכלא

חילאס מובלת על־ידי שוטר, בצאתה מבית־המשפט, אחרי
שפקודת־הסעצר שלה הוארכה עד לעריכת המשפט. פניה
מעוותים בבכי, וגס אמה, הצועדת לידה, בוכה. בידה מחזיקה חילאס חבילת בגדים נקיים.
ונידון לחמש שנות מאסר. לפי גירסה זו,
נשבעה חילאס נקם באוסרי אחיה; אם
אין הוא יכול לרגל — תשלים היא את
מלאכתו שנפסקה.

מה עשתה גלבגון?

לקבל ידיעות מסוכני רשת הריגול .״היא
עבדה במשק ועזרה לי, ולמרות היותה יפה
ובגיל חנשואין, לא רצתה חילאס לעזבני.״

ן* וריה דח* גירסה זו בכל תוקף .״היא
ן ול א הראתה כל התרגשות על מעצר
אחיד״״ סיפר האב .״היא ברוגז אתו, כי
פעם היכר, אותה. כל בני המשפחה ביקרו
את עבדאללה בכלא — רק חילאם סירבה
לנסוע אליו.״
בידי המשטרה היתד, השערה נוספת, על
הצורה בה נכנסה חילאס לשירות המודיעין
הלבנוני. באותו יום עצמו בו נשפט אחיה
עברה חילאס את הגבול 15 .יום נשארה
בלבנון׳ לאחר ׳מכן הוחזרה לישראל באמ־

עין הלבנוני, הסכימה לרגל עבורו בישראל.

״רק שיגאה״

ך י 2שבוע הובאה חילאס לפני שופט
| 1בחיפה, להארכת פקודת־המעצר שלה.
הישיבה במעצר נתנה בה את אותותיה:
פניה היו נפולים, שערה מדובלל, עיניה
נפוחות מבכי.
השופט שאל אותר, אם יש לה בקשה
כלשהי, לפני שיוציא את הצו המבוקש.
חילאם הביטה בסניגורה, שהגן עליה בפעם
הקודמת. הפרקליט השיב :״רק אתמול קיבלתי
את כתב־ד,אישום ולא הספקתי לעיין
בו כהלכה.״ הילאס פנתה לשופט :״אני רק
מבקשת רחמים.״
בצאתה מן האולם, דחפה אמה לידה חבילת
בגדים נקיים .״בתי תצא זכאית!״ נשבעה

חותמת המימשל זג1
טל תמונתה של חילאם, על גבי רשיון המעבר1 ,

עשרות סטודנטים מהאוניברסיטה ביוושליס היו מוכנים להקויב את הנר -עבור
וזה תקציר העלילה של הסרט הישראלי המקורי ״גבולות ולב״ ,העומד
להיות מוסרט כארץ בהשתתפות שחקנים מקומיים :
כדי לחקור את בסיסי שילוח הטילים של המצרים, הנמצאים בתוד
הפירמידות (מקום בטוח מצילומי אוויר והפצצות) ,מזיין? פרופסור
ינון, פרופסור צעיר לארכיאולוגיה ואיש־צכא לשעבר (התפקיד הוצע
ליוסי ידין, אשר סירב לקבלו מטעמים משפחתיים) פאפירום עתיק,
לפיו הוטמן עגל־הזהב על־ידי בני־ישראל בסביבות הספינכס. למצריים
מגיעה משלחת סטודנטים בינלאומית לחפש את עגל־הזהב. למעשה,
שלושת חברי הגדטלחת הם שלושה סטודנטים זרים, ששהו קודם לכן
כישראל, ושהתאהבו בה, כל אחד מטעמים משלו:
פרינם, הגבר היחיד במשלחת, הוא בן למשפחה דנית אצילה ומתום*
ככת. יום אחד נגלתה אליו רוח אביו המת והודיעה לו, כי אמו ודודו
רצחו את אביו, ורוחו דורשת נקם. פרינם ההססן מתלבט, ולבטוח
מחליט לעלות לישראל. שם הוא פוגש באופירה, סטודנטית ישראלית
טיפוסית לסוציולוגיה ויחסים בינלאומיים (שנה ב ,),והם מתאהבים
בסצנה הידועה על המרפסת, שכתוצאה ממנה הרה אופירה לסטודנט
מדנמרק.
ליליאן, השניה בחברי המשלחת, היא צרפתיה צעירה וקלת־דעת,
שנתאהכה בטמפרמנט של הישראלים הרבים שפגשה בפריס, והגיעה
לישראל. חברת המשלחת השלישית היא גיורת בשם רות, שכבר
התמחתה בהגנבת גבולות והברחת חפצים מסוכנים.
השלושה מגיעים לפירמידות ונאסרים שם על-ידי מהנדסים סובייטיים,
המחופשים לגמלים. שתי הסטודנטיות נלקחות לכלא עזה, שם
מגולח שערן ושם הן פוגשות כשלוש הנערות התל-אכיביות הידועות,
שהגיעו לעזה בדיד שונה.
כשנודע לאופירה כי פרינס אהובה נשבה, היא משתגעת, אונסת את
אחיה הצעיר ולאחר מכן נמצאת גווייתה כשהיא צפה, מוקפת פרחים,
בנחל התנינים. האח הצעיר, דודו, מקבל הלם מהתנהגות אחותו ומתאהב
בבעלת-הבית שלו, אשה שמנה ומכוערת כבת .65 הסצנה הנועזת
ביותר מתרחשת בפרוזדור הדירה, כשדודו, החוזר מאורגיית
סטודנטים ב״ככחוס״ ,כשהוא מחזיק בידיו בקבוק ריק, פוגש בבעלת-
הכית שלו, היוצאת מן האמבטיה ובידה בקבוק חם.
באותה אורגיה פוגש גם גבריאל, מהנדם־טכסטיל צעיר, העובד כ־משרד-הכטחון,
זוג תאומות אוסטריות משגעות, המסחררות את ראשו,
משקות אותו ומובילות אותו לחדרן. בעודו ממתין לצאתן מן האמבטיה,
נכונה לו הפתעה: זוג התאומות האוסטריות מתגלה לפתע
כזוג תאומים, גרמני כמובן (ככמרכית הסרטים האוסטריים) ,שנשלחו
לחטפו כדי לסחוט ממנו סודות ה״טכסטיל״ הישראליים. מתפתח קרב־אגרופים
בנוסח אדי קונסטנטין, וגבריאל מצליח להימלט ולקפוץ מבעד
לחלון. אלא שהוא מגלה לפתע כי החלץ מצוי בקומה השביעית של
כנין ה״סופרמארקט״ בירושלים.
בשארית כוחותיו הוא נתלה במשך כחמש-עשרה דקות בקצה החלון,
מפרפר בגובה של שבע קומות. לכסון? ,ככוחות על-אנושיים, הוא מצליח
להגיע לחלון הסמוך, פורץ לחדר ומוצא שם את אשתו, כשהיא
מבלה עם קצין־צבא בכיר, הלומד באוניברסיטה. שוב מתפתח בין שני
הגברים קרב-אגרופים עז. לפתע נזכרים שניהם: בעוד הם מתקוטטים
בשל אשה, נמצאים שני המרגלים בחדר הסמוך. החובה מעל לכל!
שניהם מתפרצים לחדר השני, מפתיעים את שני המרגלים, אבל אלו
חמושים -כגרמנים רכים אחרים -בתת-מקלעים ״עוזי״ ,ומצליחים
להימלט.
העלילה מסתבכת והולכת, ובסופה נחלץ פרינם מן הכלא המצרי בעזרת
רקדנית־בטן שהתאהבה בו, ובעזרת ידיד יווני בשם הוראציוס,
הוא מגיע לישראל עם צילומים נפלאים של הפירמידות והספינכס,
מבחוץ. הוא מקבל במתנה ממשרד-הבטחון ומהברון את האנדרטה
שהוצבה ליד הכור האטומי, לשימושו הפרטי, כאות תודה על שירותיו
הבטחוניים המיוחדים.

הגדול

רומיאו ויוליה לפני המיקרופון המוסתר

המיקרופון, המוסתר מתחת לתיק, שהיה קשור למכשירי הקלטה שהוסתרו מאחורי הווילון, שם

*•ה מוכן הסטודנט הישראלי לעשות,
^ /כ די להופיע בסרט קולנוע? למעשה,
אפשר לשאול אחרת: מה אין הסטודנט הישראלי
מוכן לעשות, כדי שיראוהו על הבד,
ולו גם לשניות ספורות? התשובה לכך
ניתנת בעמודים אלה ובשידור רדיו מיוחד
על־ידי למעלה משבעים סטודנטים שהוכיחו,
כי הם נכונים למלא כל תנאי בעולם, ואפילו
המדהים והמגוחך ביותר, ובלבד שישותפו
בסרט.
די היה בשורה אחת ויחידה, שהוצנעה
בידיאתון המשוכפל של הסטודנטים בירושלים,
אשר הזמינה כל סטודנט, המעונין
לקבל תפקיד בקו־פרודוקציה ישראלית־צרפ־תית,
לבוא ביום ג׳ בערב למשרדי הסתדרות־הסטודנטים.
בשעה היעודה נמצאו במקום
כחמישים איש, שמספרם הלך וגדל מרגע
לרגע. דם עמדו וחיכו צפופים במסדרון כי
לא הספיקו להיבחן על־ידי ועדת־הקבלה.
רק ביום חמישי, השבוע, בשעה 9.30בערב,
יסתבר לכל אותם סטודנטים מאוכזבים

המועמד ניאות לקבל את התפקיד.

״איד המזל דווקא להם, ולא לחב־י>!בלו
על־ידי הוועדה. כי כל אותו
״ ׳דוקציה וכל אותה ועדת־קבלה
״מתיחה״ מוצלחת, שנער־לצורך
תכנית הרדיו ״זהירות,
ובשעה שחבריהם נפגשו עם
}יו)ה וענו בלב רועד לשאלותיהם,
״ קטעים והציגו אטיודים, ה קלטה
בחדר על ידי שני מיקרופונים סמו־תרו
על שולחנה של ״ועדת ה־

; 111111 זז

מתיחה למתחנים

ך״ בחינות נמשכו כארבע שעות. כל
1 1העת נמשכו הלחישות במסדרון בחוץ,
כי ״זוהי מתיחה״ .כמעט כל אח! מ, נ!.
חנים נכנס והביע את חשדו. אך למראה
פרצופם הנעלב של חברי־הוזעדה התנצל
מיד על חשדנותו החולנית והמיותרת.
לעתים גבר ד,נ?תח בחדר, כשהסטודנט הנבחן
הבחין בסתירה בדברי שניים מהבוחנים,
או כשקצה אחד המקרופוניס בצבץ לפתע
מתחה לנייר. אולם איש מהנבחנים לא סרב
לבצע כל מה שהוטל עליו: לשיר, לרקוד,
לקרוא קטעים, להצטלם בפרופיל ובאנפס,
במשקפיים ובלעדיהם, ואפילו לבחור לעצמו
שם לועזי מצלצל, למקרה שיצליח כ״כוכב״.
שני הסטודנטים למקרא שבין הנבחנים לא
הביעו תמיהה כיצד מצוי עגל הזהב שעד,
שלפי המקרא הוא הושמד.
לאחר כארבע שעות גדושות, כשחברי
הצוזת היו סחוטים לחלוטין, המתינו בחוץ
לתורם עוד כעשרים נבחנים. הם נתבקשו
לבוא להבחן בשבוע הבא. האחרונה שנבחנה
היתד, סטודנטית חיננית ושופעת בטחון
עצמי, שהביעה נכונות לבצע כל מה ש־

סרט־מתח למתיחה

ןוךלזמן סטודנטים לבחינות כניסה
התפתח במוחה של עורכת ד.תכ־
; מיכאלי, אשר שיתפה בסודה
ידיאתון וראש ועדת־התרבות
ן דנטים, יורם אפק. כחדר המתיחה
יו של יושב־ראש הסתדרות־הסמו־
|חלק לשניים על־ידי מחיצה גדולה.
י המחיצה הסתתרו עקיבא ואורן,
|נאיים של קול־ישראל, ורבקה עצ־המיקרופונים,
מכוסים בעתונים
^הרשמו על השולחן הגדול, שלידו
הקבלה.
:ע בדיוק נדחקו במסדרון הכרות
סטודנטים נרגשים, שלושה
עזריה רפופורט (״נציגו ה־הבמאי,
ואחד המשתתפים בסרט״),

את מוכנה רעשות קוחת?

בתמונה נראה עזריה רפפורט (במרכז) .מתאפק
שלא לצחוק שעה שהוא חוקר מועמדת. מימינו
רפאל סידור, איש קול־ישראל, ומשמאלו מחבר התסריט דן אלמגור. השאר הם ראשי הסתדרות הסטודנטים.

שדאל

דיעו ליורם אפק :״מוכנים. הכנס את הראשון!״

קרחת
לחברות המשלחת

ן יי
מדקלם את הדיאלוג של רומיאו ויוליה על המרפסת
שנערך להם ׳על־ידי ועדת הקבלה. החץ מצביע על
רבקה מיכאלי והטכנאים על המיבצע (תמונה למטה).
הפזמונאי דן אלמגור (״מחבר הדיאלוגים
ויועץ לעניני סלנג של סטודנטים״) ורפי
סידור, קריין השעה הצרפתית בקול־ישראל
(״נציג החברה הצרפתית בקו־פרודוקציה״).
שעה קלה קודם לכן נפגשה השלישייה בקפה
עטרה הירושלמי, וניסתה לחבר על
רגל אחת תסריט דמיוני ומטופש ככל האפשר
(ראה הקדמה) .כן סוכמו כמה פרטים
נוספים, למקרה של שאלות טרדניות: שם
הסרט — גבולות ולב. הבמאי: רוז׳ה
ואדים או רובר חוסיין. המטרה: סרט־מתח
מסחרי במתכונת הגל־החדש שבמרכזו —
חיי הסטודנטים בירושלים.
חברי הועדה היו ספקנים במקצת לגבי
הסטודנטים שיפלו בפח ויופיעו לראיונות.
לתדהמתם, הצליחו בקושי לפלס דרך בין
הסטודנטים המצטופפים ליד דלת חדר ה־קבהלה.
הם לבשו ארשת רצינית ונכנסו
לחדר בו כבר המתינו שני צלמים מזוקנים,
עלי כהן ויגאל מן (״צלמי החברה״) ,והו־

ך* נבחן הראשון היה סטודנט לרפואה,
( ן חסר כל נסיון במשחק. מטרתו היחידה׳
לדבריו :״לעשות כסף״.
״יש לנו תפקיד מתאים בשבילך בסרט,״
הודיע לו עזריה בקול עמוק ומשכנע.
״אין זה תפקיד גדול, שלוש דקות בסך
הכל; אולם הוא מתפזר לכל אורך הסרט.
משום כך תימשך הסרטתו כשנה. ה־תהיה
מוכן להפסיק את למודי הרפואה
למשך שנה, כדי להופיע שלוש דקות על
המסך?״
הסטודנט הסכים ללא היסוס.
לשלוש הסטודנטיות הבאות הוצעו תפקידי
ליליאן הצרפתייה ורות הגיורת, היוצאות
במשלחת במצרים, נאסרות ושערן מגולח
.״יהא עליכן לעשות קרחת מוחלטת,
כמו יול ברינר, לפחות למשך שלושת
חודשי הצילומים. האם אתן מסכימות?״
שאל דן.
האחת הסכימה מיד, אולם בתנאי שצילומי
הקרחת ייעשו בזמן החופש, כדי
שלא תצטרך להסתובב קרחת באוניברסיטה
(אגב, קודם לכן קראה בפני הועדה קטע
מהמחזה הזמרת בעלת הקרחת) .שניה
טענה שהיא מסכימה לעירום, אך מתנגדת
בכל תוקף לקרחת .״מוטב גוף עירום מראש
עירום,״ טענה.
בלחש רווי מסתורין ובמבטא צרפתי בולט
ומשכנע הסביר רפי סידור למועמדות, כי
שום פרסומת לא נעשתה עד כה לסרט,
משום ש״ברגע זה ממש מצלמת חולייה
צרפתית את הצילומים הדרושים ליד הפירמידות.
כיון שמסיבות תקציביות לא
נוכל לעשות מונטאיד, כנהוג במקרים כאלה,
תצטרכנה שתי המועמדות לצאת בימים הקרובים,
על אחריותן, לתקופה של כארבעה
ימים למצריים, כדי שיוכלו לצלמן שם
ליד הפירמידות.״
שתיים הסכימו גם לתנאי זה.

המלט, הביטניק מדנמרק
חדר נכנס סטודנט נמוך קומה, שחרחר
וממושקף.
״זהו קפץ עזריה ממקומו בהתלהבות.
״זהו בדיוק הטיפוס הסקנדינבי שאנחנו
מחפשים!״ ומיד הציע לו את תפקידו של
פרינס איש דנמרק (ראה תסריט בהקדמה).
הסטודנט נבוך במקצת .״מעולם לא ידעתי
שאני טיפוס סקנדינבי דווקא מלמל
במבטא הרחוק במקצת מזה של שחקניו
של אינגמר ברגמן.
״דווקא משום כך בחרנו בך!״ הרגיעו
אלמגור .״תחילה חשבנו שמכם פון־סידוב
ימלא את התפקיד, אבל אחר כך החלטנו
שנמאס כבר לראות את הטיפוסים האלה,

שמיד מבחינים שהם סקנדינבים. אתה האיש!
אביך המת מתגלה אליך בלילה ומספר
לך כי נרצח בידי אמך ודודך. האם זה
מזכיר לך משהו?״
הסטודנט (ספרות עברית ואנגלית, שנה
ב׳) לא נזכר בשום יצירה ספרותית בה
מופיע, מין צעיר שכזה. משהו רקוב בארץ
דנמרק!
סטודנטית אחרת נתבקשה לקרוא בקול,
דו־שיח מתוך התסריט — ״הסצינה על
המרפסת״ .פגישתה הראשונה של אופירה
עם פרינס מדנמרק, על המרפסת בשכונת
נחלת־שבעה, לאור הירח. היא קראה את
הקטע ברגש. הוא נראה לה מליצי במקצת,
אך אלמגור טען שזהו הסגנון שלו. הסטודנטית
(ספרות אנגלית, לומדת שקספיר!)
לא ידעה כי קראה, מילה במילה, את
תמונת המרפסת הידועה מתוך רומיאו
ויוליה ליויליאם שקספיר, בתרגומו העברי
של רפאל אליעז. כמותה לא הדגיש
שום דבר מוזר בקטע זה זוג הסטודנטים
השני שהשתפך ב״סצנת המרפסת״.
הגדיל מכולם סטודנט אחר, שנתבקש
לקרוא מגליון נייר שנמסר לו ״מונולוג
של סטודנט ביטניק בסלנג של החברה״.
הוא קרא את הקטע ברגש רב. היה זר,
המונולוג המפורסם של המלט, להיות או
לא להיות, בתרגומו של שלונסקי, ובהשמטת
השורה הראשונה בלבד. היה זה גם
הרגע המסוכן ביותר במתיחה, ורק בנם לא
פרצו כל הנוכחים בחדר ומאחורי המחיצה
בצחוק רועם, שהיה מגלה את הכל ומסכל
את מטרת המתיחה.

המתחנית

מתיחה, הציעה להם שתופיע בעירום בסרט.

הורמונים דביים?מזוקן
ף* יצד, לדעתד, יהלום אותך תפקיד
ש ל חתיכה?״
שאלה זו נשמעה די מוזרה, כשהופנתה
דווקא אל סטודנט חסון ובעל זקן, שנראה
משום מה מופתע במקצת. הוסבר לו כי
נועד לו תפקיד אחת התאומות האוסטריות,
המתגלות אחר־כח כתאומים גרמנים. הוא
הסכים לגלח את זקנו. הוא הסכים אפילו
לחפש לעצמו ״תאומה״ ,בת־זוג. אפילו
כאשר נאמר לו שכדי לשכנע כנערה יפה־פיה
יהיה עליו לקבל זריקות הורמונים
נשיים, שפעולתם פגה לרוב לאחר כשלושה
חדשים — לא דחה את ההצעה.
אחד התפקידים בסרט מחייב את בעליו
להיות תלוי בקצות אצבעותיו מחלון הקומה
השביעית של בנין הסופרמרקט בירושלים,
למשך כרבע שעה .״מטעמים תקציביים,״
הוסבר לסטודנט ,״אין באפשרותנו לצלם
במונטאז׳ או בעזרת רשת־הבטחה. יהא
עליך להתלות מחלון הקומה החמישית או
הששית (שביעית — זה מסוכן מדי!)
במשך כרבע שעה שלוש או ארבע פעמים,
עד שיושלמו הצלומים.״

מקריאה במלוא הת
111111 ¥11
פאתוס קטע מגוחך,
וונ ! 111111/
מבלי שהבחינה כלל בגיחוכו של הטקסט.
יידרש ממנה, בשעות שלאחר העבודה. לאחר
רבע שעה של תשובות, שהקפיצו כל פעם
את הבוחנים מכסאותיהם, נתגלה לעזריה,
רפי ודן הנרגשים שגם הם נפלו בפח.
היתד, זו ״מתיחה״ פרטית של יורם אפק,
מארח הוזעדה בשם ד,סתדרות־ד,סטודנטים,
שגילה לנערה את הסוד, הכין אותה מראש.
סיכם אחד המתחנים־הנמתחים את רשמיו:
״חבל שהכל נגמר. היו בין הנבחנות כמה
סטודנטיות, שעוררו בך את הרצון להתחיל
עמן מיד ב קו־פרודוקציה.״

60,240ל״י אותם השקיע בחברת ככר הרצליה
שרכשה את מגרש הגמנסיה הרצליה
בתל־אביב, כדי להקים עליו בנין רב־קומות.
לפני שבועות אחדים מכר הלל דן את מניותיו
בחברה ברווח של חצי מיליון
ל״י לרווח מסוג אחר זכה הפזמונאי
דן אלמגור שיצא לקנות צרכי מזון ב־סופרמארקט
ירושלמי, זכה בהגרלה שנערכה
בין הקונים בבילוי שבוע חופשה בנד
ון בגליל מיפגש אמנים נדיר נערך
השבוע בתיאטרון החמאם בין אמני-
ישראל לבין חברי להקת־הפנטומימה הפולנית
מוורוצלאב, השוהה בארץ. אחרי שאמנות
ישראל יוצגה על ידי שייקה או־

פיר, נחמה הנדל, הדודאים, אריק
ושושיק לביא, להקת התרנגולים ורביעיית
המועדון, הציגו הפנטומימאים הפול
אני
טהאקב רג
הבעל הנחית אגרוף

שו ר ר נג דהמ שו ר די ם
משימה חדשה מצפה כנראה לראש הממשלה
דוד בך גוריון. בעקבות התערבותו
האישית במהדורת חדשות השעה תשע,
בקול־ישראל, תבע ממנו השבוע עורך דבר,
חיים שורר להתערב בצורה דומה להשתקת
השירה המודרנית של צעירי המשוררים
בישראל, שאינה לדעת שורר אלא
״..מלל ולהג ללא שירה וללא הגיון וללא
עמקות וללא משמעות בכלל, חוץ מכרכו־ריס
מתמידים של המחבר סביב עצמו או
של המחברת סביב עצמה וסביב צרכיה
הפיסיים שיעור מזהיר ביחסי־ציבור
ניתן לקהל המשתתפים בסימפוזיון לשלום
ישראל־ערב, שנערך השבוע בתל־אביב. אחד
מעשרות הנואמים בכינוס זה היה עורך־
הדין שמואל תמיר. הוא נכנס לאולם
כמה דקות לפני התחלת נאומו. דקה לפני
שקם לשאת את דבריו קיבלו צלמי יומן
כרמל־הרצליה שנוכחו באולם פיתקה. הם
הכינו את מצלמותיהם ומנורותיהם, החלו
בצילום ברגע שתמיר החל מדבר. מיד עם
סיום הנאום עזב תמיר את הסימפוזיון.
הצלמים, שלא צילמו לא את מושב הפתיחה
ואף לא אחד מן הנואמים המרכזיים,
בעלי השם העולמי, יצאו בעקבותיו כעבור
זמן קצר. תמיר הוא, במקרה, פרקליט
אולפני ההסרטה ואחד מיועציה העק־ריים
שופט השלום מבאר־שבע, אליהו
נאווי, שהתפרסם בעולם הערב -כש־דרן
דאוד אל־נאטור, בשל סיפוריו הבד־וויים,
חשב שהוא כבר יודע כל מה שניתן
לדעת על בדוויי־הנגב. בראותו את הנאשם
שהובא לפניו, היה משוכנע כי האיש,
בן אחד השבטים הבדוויים הדרומיים וד,מנותקים
ביותר, אינו יודע עברית. והנה,
פצח האיש בעברית שוטפת .״מניין למדת
עברית?״ תמה השופט .״ישבתי שלוש
שנים בבית־סוהר״ היתר. תשובת הבד־דווי
במסיבת־קוקסייל דיפלומטית
שנערכה השבוע, נפרד שגריר פולין בישראל׳
אלמוני כידה, מידידיו הישראלים
וחבריו בסגל הדיפלומטי, אחרי חמש שנות
שרות בישראל. עד למינוי שגריר חדש יכהן
המזכיר הראשון פרנצישק מליצ׳ק
כממונה על השגרירות ...באותה מסיבה
הפגין הח״כ לשעבר יצחק גרינכוים כי.
כוחו עוד במתניו. למרות 83 שנותיו סרב
לשבת על הכסא שהוצע לו בטענו :״ישנם
פה אנשים קשישים ממני שישמחו בודאי
לשבת.״

ז רי קו ת נג דכלבת
מנהל סולל בונה לשעבר, הלל דן, גילה
השבוע כיצד הצליח להרויח חצי מיליון
ל׳׳י תוך שלוש שנים. עבור התפוטרותו
מסולל בונה קיבל פיצויים בסכום של

נים קטע בשם ״חלום״ שאינו מוצג בתכניתם
הרגילה. היה זה תיאור של חלום בלהות
בו הופיעו מפלצות אנושיות מחרידות.
העיר העתונאי שבתי טבת :״איזה
מין חלום זה? מאחורי מסך הברזל זאת
מציאות רופא השגרירות האוסטרלית
ד ״ר הנם קארו נוכח השבוע כי
כדאי לפעמים להשמר מהרחמים. הוא מצא
ליד דלת ביתו כלב עזוב, עטף אותו בשמיכה,
האכילו והחליט להעבירו למכלאת
צער־בעלי־חיים. כאשר הגיע למקום, ניסה
להוציא את הכלב מהמכונית, נושך על ידו.
מאז נאלץ לבקר יום יום בתחנת הבריאות
העירונית כדי לקבל זריקות מכאיבות נגד
כלבת אשתו של הצייר הישראלי
שמואל בק, שהיא בת מיליונר איטלקי,
ילדה לו השבוע בת שנייה. בק, החי ברומא
בדירת־פאר גדושת תמונות (לא שלו)
המשקיפה על הנהר טיבר, מוסיף לשגשג
מבחינה כלכלית כשהביקוש לתמונותיו הוא
גדול לידת ילד שני חגג השבוע גם
הפרסומאי אורי סלע, שאשתו ילדה לו
בן שני במשקל נדיר — ארבעה קילו וארבע
מאות גרם. התלוצצו ידידיו של סלע:
״הבן שוקל אבא וחצי שגרירה הצעיר
של גאבון בישראל, פול אוקומבה
דוקוואלטצה בן ה־ ,29 מחפש באופן
דחוף נערה ישראלית יפה למשרדו החדש
בתל־אביב. עליה לדעת גם צרפתית, ולצלצל
לירושלים, טלפון 291־.32

מו ל כו נגד ה גנ בי ם
הירחון האמריקאי פלייבוי, שהוא עתון
ספרותי מכובד, בו מפרסמים גדולי הסופרים
בעולם את יצירותיהם ושהתמחה בפרסום
תמונות ערום, הכין גליון יובל מיוחד
במלאות תשע שנים להופעתו. בין השאר
הכיל גליון זה סידרה ארוכה של תמונות
כוכבות־קולנוע שתצלומי העירום שלהם
התפרסמו על דפי הפלייבוי במשך שנות
קיומו. בין הכוכבניות שנמצאו בתחילת
הקריירה הקולנועית שלהן פורסמה תמונת
עירום של אניטה אקברג שצולמה
בשנת 1956 שעה שישבה כמודל בפני הפסל
ספי דוברוני שעיצב את דמותה בפסל
ברונזה, דבר שעלה לו באגרוף בפנים,
מבעלה של אניטה, אנטוני סטיל. תמונה
בלתי ידועה של סופיה לורן מתוך
אחד מסרטיה הראשונים שני לילות עם
קליאופטרה; תמונתה של 3׳ ץ (״החזה״)
וילקינסון שצולמה ב־ , 1958 ושהפכה
מאז לכוכבת טלביזיה מפורסמת ביותר;
תמונת עירום של קים נובא * וסידרת
תמונות חדשות של הכוכבת ההוליבודית
ארלן דהאל כשהיא חשופה במסיבה
שנערכה בתום הצגתה החדשה של
להקת פיקוד מרכז — לנוח כובע? ,הטיבו
הנוכחים את ליבם במשקאות חריפים, כשמחצית
האורחים כבר היו שתויים ביצע

סופיה לורן
לילות עם קליאופטרה

ג׳ון וילקינסון
ימים בטלביזיה

השחקן אריק לביא מעשה להטוטים נועז
לצהלתם של המסובים. הוא שפך כיסית
יין אל תוך מחשופה של זיוה רודן,
מילא את מחצית הכוסית מחדש במשקה
שנטף משמלתה קרבן קבוע לגנבי
אירופה הפך הפנטומימאי הישראלי סמי
מולכו. השבוע חזר סמי לגרמניה אחרי
ז מני ם הדש
שבועיים של הופעות ברויאל קורט תיאמר
האירי ת (אהל; מאת מרסל אשאר;
בלונדון בלווית סיפור עצוב. בערב הצגת
הבכורה נגנבו מחליפתו במלתחה 700 דו בימוי יואל זילברג) הוא מחזה שהצגתו
מהוה הישג לגבי התיאטרון בארץ. זה אינו
לר, אחרי שקודם לכן נגנבה מכוניתו. אמר־גנו
של סמי, יורם הראל, מתכנן עתה ־מחזה חשוב, אפילו /א טוב. מי שמנסה
תלבשות חדשות עבור הופעותיו של סמי, לחפש מאחורי העלילה הבלשית המשעש־שתהיינה
בעלות כיס נסתר, כדי שסמי יו עת רעיונות הומניסטיים סמויים, או כמלים
כל להחזיק אצלו את כספו, גם בשעת חברתיים, או לראות בדיאלוגים שבמחזה
הופעותיו יותר מזל היה לאמן יש הברקות שנונות, אינו אלא מאחז את עיני
ראלי אחר באירופה. הפסל פנחס ע׳״ת עצמו כדי לתרץ את הנאתו מדברים שלא
המשתלם עתה במילנו, זכה לביקורות נלה נעים כל כך להודות שהם גורמים הנאה.
בות ותמונותיו מתפרסמות בשבועונים ואם תיאטרון ישראלי מסוגל לבצע מחזה
איטלקיים רבים. אחד השבועונים שציין כי מעין זה כהלכה זהו הישג. מחזות מסובפנחס
מייצג זרם חדש של פיגורוניסטים כים ועמוקים ונושאי שליחות כבר הועלו
בפיסול המודרני, סיפר כי הוא לומד אצל בהצלחה. מחזה קליל ופשוט מעין זה עדיין
הפסל המפורסם מרינו מריני. העתון לא.
הדגיש כי כל דמיון בין האמן לבין הדמר
בראש וראשונה זה הישגו של במאי
בעל אותו השם הוא מקרי בהחלט צעיר ודינאמי, יואל זילברג שהשתחרר מהאייבי
נתן שהפך את מזללתו קליפורניה מוסכמות בתיאטרון הישראלי, הבין כי
לגלריה, מצא דרך מקורית לשכנע את אור העיקר במחזה כזה הוא הקצב השוטף,
חיו לרכוש את תמונותיו של הצייר אית הסוער כמעט, שאינו מניח לצופה לחשוב
מר סיאני המוצגות על קירות המסעדה. על הדברים אלא לשמוע אותם, אינו מנסה
הוא מעניק לכל רוכש תמונה בקבוק שמ־ להדביק משמעות במקום שהיא איננז שם.
פאניה וארוחה על חשבון הבית.
זהו סיפור על עוזרת־בית (גילה אלמגור)
הנאשמת ברצח מאהבה, המועסק כנהג

בבית הבנקאים העשירים בו היא מועסקת.
פ סוק השבוע
חוקר צעיר (נפתלי יבין) ופקיד עליז (נחום
בן־גור• דוד הממשלה ראש שליט) מצליחים לחלץ את המשרתת מהיון
:״חייל יהודי אחד שווה לא פחות מש מבוך לתוכו היא נדחפת ודוחפת את עצמה.
לושה או חמישה חיילים מצריים.״
שלושה שחקנים צעירים אלה ממלאים את
• נציג מפא״י בעירית באד־ הבמה ברוח נעורים שכה היתר, חסרה לשכע,
דוד חכם :״על מפא״י לדעת ש -תיאטרון כמו אהל, כשגילה אלמגור, המחהטריקים
של אנשי ר,עליה השניה והשלי זיקה את המחזה על כתפיה, מצליחה להושית
אינם פועלים כיום.״
כיח את הדבר אליו חתרה תמיד: שהיא
• הנ״ל :״צורת השלטון האידיאלית
שחקנית אופי מוכשרת ולא רק בובת־לישראל
היא זו שהיתה נהוגה בעיראק ראווה. למרות שדמות המשרתת שהיא מעצבתקופת
שלטונו של נורי סעיד.״
בת מפוכחת ושנונה למעלה מהמצופה, יש
• שרת־החוץ גולדהמאיר :״לו מידה רבה של חינניות וקסם אישי הכובהייתי
צריכה להחליט היום אם להצמרף ל־ שים את לב הצופה מהרגע בו היא עולה
מפא״י, הייתי מחליטה שלא להצטרח!״
על הבמה.

אם ש־ז

תיאטרון

ס ח״ב מפא״י יזהר סמידנסקי,

על הטלביזיה :״זהו ביטוי צרחן לאיש ה־ן
צרכן.״

ח״כ אגודת ישראל יערוג1
גרוס :״עבריינות הנוער אינה רק בעייהן
חברתית ומוסרית — זוהי בעייה בטחוניתן
ממדרגה ראשונה.״

ןןייי ^| ייי

ארדין דאד
עירום לכבוד היובל
מפולס חזה 1322

קולנוע
י שראל
שלוםואץע 1לום
מאז הותר הרסן מפיות מפיקי היומנים
הישראליים, והם הורשו, בהיתר השלטונות
המוסמכים, לגדוש את היומנים בפיר־סומת
מוסווה ללא הגבלה, במקום קטעי
הפרסומת־הגלויה שהיו מוגבלים במספרם,
הפכו יומני ישראל לגורם של סבל לצופים.
אפילו השעשוע הכללי של זיהוי סממניו
המסחריים של כל קטע המוצג ביומן כבר
איבד את טעמו. תחת זאת סיגלו לעצמם
הצופים בערים הגדולות את הנוהג להכנס
לאילם הקולנוע אחרי הקרנת היומן. אולם
מה שמתרחש על הבד, כאשר מוצג היומן,
הוא כאין וכאפס לשיטות המסחריות אותן
מפעילים יצרני היומנים מאחורי הקלעים.
מהמעניין? השבוע אירעו שני מקרים
שהצביעו באופן בולט על החוצפה והזלזול
בהם נוהגים יצרני היומנים בקהל
הצופים שעה שהם עורכים את יומניהם :
הרצליה,
אולפני ההסרטה כרמל נציגי התקשרו עם הנהלת צים, הציעו לה לצלם
את סידורי הורדת תמונותיו של ואן־גוו
שהגיעו לתערוכה שנפתחה במוזיאון הלנה
רובינשטיין.
״זה נושא מעניין מאוד,״ הסבירי ,״אלם
עליכם יהיה לשלם עבור צילום האניה
צים דחתה את
שיופיעביומן.״ הנהלת
ההצעה מתוך שיקולים תקציביים. באותו
רגע חדל הנושא להיות ״מעניין מאוד.״
אולפני ההסרטה ביטלה את תב־הנהלת

ניתר,
והצופה הישראלי לא יזכה לראות
קטע זה.
המקרה השני היה מחפיר שבעתיים. אותה
חברה קיבלה, כתמיד, קטעים מיומן
הקולנוע הצרפתי פוקס, שנועדו למדור
חדשות־חוץ. בין השאר צילמה חברת פוקס
את תהליך בנייתה של האוניה שלום,
בצרפת.
ללא בושה פנתה הנהלת כרמל הו צליח
שוב לחברת צים, דרשה תשלום עבור קטע
זה שלא יוזם ולא צולם כלל על ידה. מובן
שגם הצעה זו נדחתה וגם קטע זה, שיומן
זר ראה בו הדשה, לא יוקרן בפני הקהל
הישראלי.

סרטים
!גיורים מסץהחומות

שלושת הנאשמים

(תמר, תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא סרט המספר בעצם רק
על נאשם אחד והשם המטעה נועד רק
ליצור אסוציאציה לסרט אחר שהוצג לאחרונה
— שלושת הסרג׳נטים, שזכה להצלחה
קופתית למרות איכותו המפוקפקת.
קשר זה הוא רק לרעת הסרט, שכן סיפורו
(האמיתי) של נידון למוות בשם ג׳ון ראס־קו,
שבוים על ידי מילארד קאופמן, הוא
יצירה רצינית, בוגרת, שקולר, ועשויה בטעם.
ומעל לכל, זוהי יצירה בעלת שליחות
חברתית מוגדרת.
הויכוח העתיק על תכליתם האמיתית של
בתי־הכלא, תוך הטפה סמויה להפיכתם
ממוסדות הענשה חברתיים לאולפנים של
החזרה־למומב, מוצג כאן בעזרת סיפור,
אשר די בסטיה קלה כדי להפכו למלודרמד,
שיגרתית.
ג׳ון ראסקו (בן גאזרה) שרצח אדם בימי
המשבר של שנות השלושים בארצות־ד,ברית.
לא היתר, לו כ, ס־בה סבירה לרצח.
הוא ביקש לקבל במתנה דובון צעצוע
עבור בנו, בחנות צעצועים. משנתקל בסירוב
תוקפני, נטל אקדח מקופת החנות וירד,
בזבן. הוא נידון למוות,
חעולס הזח 1322

3ל חזבויות שמורות

חנינד. כזכות הכ/״ו ון. דקות מעטות
לפני שעלה על הכסא החשמלי, זכה
ראסקו בחנינה. ענשו הוחלף במאסר־עולם.
הוא הפך לנתינם ש /סוהרים בורים וסא־דיסטיים,
התמזג עם כנופיות הפושעים
בבתי־הכלא. כמה פעמים ניסה להימלט
בשיטות מחוכמות, אולם בכל פעם נתפס.
במצב זה היה מועמד טבעי לטירוף הדעת,
לולא היפנה אותו סוהר (סטיוארט
ויטמן) שייצג את קו המחשבה החדיש לגבי
מהותם של בתי־הסוהר.. ,מודי אמנות.
בבית־הכלא התגלה ראסקו כצייר מ זונן.
בזכות כשרונו זכה לחנינה אחרי 17 שנות
מאסר, יצא לחופשי כדי להשתלב מחדש
כאזרח מועיל בחברה.
קאופמן אינו מגיע בסרטו לשיאי אמנות
קולנועית אולם הוא משרת בנאמנות את
הרעיון שהציב לעצמו. תוך המנעות מסג־סציוניזם
ומרגשנות זולה בקטעים שכל במאי
הוליבודי אחר היה הופכם לקיטש, משכנע
הסרט שניתן להחזיר פושעים למוטב.
הופעות אורחים קצרות של שחקנים
כמו ברודריק קאורפורד, סמי דיוויס ורוד
שטייגר, תמונותיו המקוריות של ג׳ון ראם־
קו האמיתי ומשחקו המאופק של בן גא־זרה,
מעלים סרט זה מעל לרמת סרטי־הפשע
הנדושים.

ת מורו ת מהמכגיות
אהכה ואופנה( .שדרות,

תל־אביב;

תצפית

$אין שחר לתקווה כי הכרית האמריקאית־פוכייטית ה־כלתי־כתוכה,
המתגכשת כעת, תפיג את המתיחות כין ישר־א
לומדינות ־ ערב. חיסול איומי־המלחמה ההדדיים רק יביא להגברת ההתחרות
בשטחים אחרים, מדיניים וכלכליים. בין השאר, תג בר התחרות בין שני
הגושים על חסדי העולם הערבי.

לעומת זאת, עשויה הכרית להשפיע כשטח האטומי. בשנה
הקרובה צפויה פעולה נמרצת של ארצות־הברית וברית־המועצות גם יחד
לכפות על ארצות המרחב פירוז אטומי מוחלט. בין השאר יתכן כי ארצות־הברית
תסלק את בסיסי הטילים האטומיים מתורכיה, בטענה כי שוב אינם
דרושים, לאור ריכוז הפוטנציאל האטומי בארצות־הברית עצמה.

• החרפת הסיכפוך כין רע״ם וסעודיה תכיא להקלח זבד
נית כלחץ האמריקאי על ממשלת ישראל. אמריקה אינה יכולה
להפקיר בגלוי את ממלכת סעוד, הקשורה באינטרסי־הנפט שלה. היא גם רוגזת
על עבד אל־נאצר, מפני שהאמינה (בטעות) כי יחדל מלהתערב בתימן תמורת
ההכרה האמריקאית במישטר המהפכני שס. כל הסיבות האלה יביאו לכך כי
וושינגטון לא תבצע, לפי שעה, את תוכניתה להכריח את ישראל להתחיל בפתרון
בעיית־הפליטים, בלי קשר עם הסכס־שלום אפשרי. נדאתר שמנוי וגמור
עם ממשלת ישראל שלא להיענות ללחץ זה כמעט בכל מחיר, עשוי היה הדבר
להביא בהדרגה לידי סיכסוך חמור, תוך ס י כון מקורותזהבספים של הממשלה
באמריקה.

יהפי ישראל־־איראן יעלו כקרום על פסים חדשים.
אם ישראל תפרסם הצהרה שתניח את דעת ארצות*
הכרית כשאלת הפליטים הערכיים, תקכל פיצוי כצורת הצ־הרת״נגד
של הנשיא קנדי. בהצהרתו יבטיח תמיכה בלתי־מוגבלת ל
יוגוסלביה)
הוא סרט בעל מגמה הרפתקנית
של הדוגמטיקאים והכיתתיים שביצרני

ישראל, בכל יעת שתהיה נתונה בסכנה צבאית, או אפילו כלכלית. הוא גם

הפילם היוגוסלבי, הפותח את הדרך לאותם
כוחות של האימפריאליזם הבינלאומי,
שהיו רוצים לגרור את העמים למלחמה
על כל תוצאותיה ההרסניות לגבי העולם
כולו.
תמונות של תצוגות־מודה ופועלות בתי־החרושת
בביקיני המופיעות בסרט זה, התחרות
האנארכיסטית בין שני בתי אופנה
בארץ ד,מתימרת להיות סוציאליסטית, מנגינות
הרוק׳נרול והצ׳ה ציר, צ׳ה, מסירות את
המסיבה מתפיסתם המזיקה של הפילמאים
היוגוסלביים, ומראות באור נכון באיזו
מידה נטשו את המדיניות המארקסיסטית־לניניסטית
היוצרת.
השימוש בשפה האנגלית הקאפיטל׳סטית
בפי חברים שחקנים, ורימום המינהגים הקלוקלים
של התלבשות׳ במחלצות־פאר, נסיעה
במכוניות פרטיות, ובזבוז זמן בהבלים
ורדיפה אחרי מותרות, מוכיחים על
גישה סכמאטית, שאינה מסוגלת להעריך
במלואם את הקשרים הדיאלקטים ד,מהשרים
מטרות דמוקרטיות עם מטרות סוציאליסטיות
ואת המאבק למען השלום עם המאבק
לחידוש פני החברה. בכך גלשו יצרני הסרט,
מפיקיו ובמאיו, במדרון הנאציונליזם הבורגני
ואיבדו כל קשר לאינטרנציונליזם
הפרולטרי.
ד תמורות המהפכניות הגדולות ביחסי
הכוחות העולמיים לטובת הסוציאליזם ושחרור
העמים, לטובת כוחות הדמוקרטיה
והשלום, אינן באות בשום פנים לידי ביטוי
בפילם אפריסמי זה המנסה לכפות את
נוהגי הקולניאליסטים המערביים על ארצות
הסוציאליזם תוך פולחן האישיות של החברים
גרגורי פק ובריג׳יט בארדו המוזכרים
כאלילי־הנוער.
החברה האנושית מתפתחת בכיוון ובדרך
אותם חזו וקבעו בקוים יסודיים מרכס,
אנגלס ולנין ולא בקוים של פרסלי, היצ׳קוק
וסינטרה.

ידגיש כי אין כל ערך למירוץ החימוש במרחב, הואיל וכוחה האדיר של ארצו

יועמד לצידו של הנתקף. הדבר תלוי עתה בוויכוח בתוך מפא״י, אס אומנם
צריכה ישראל לתת את ההצהרה המבוקשת על זכויות הפליטים.

אם לא תתן ישראל את ההצהרה המבוקשת, תופעל נגדה
סנקציה היא ליא תקבל את טילי הוק מארצות־הברי ת.
• זה מה שהוכטח לאנודת־ישראל, תמורת הכטחתה לתמוך
כהמשך המימשל הצכאי: מיד לאחר הבחירות להסתדרות יוכר
ארגון העובדים שלה, על־ידי צירופו לאיגוד המקצועי ולהסכם עם קופת־חולים.
עד כה מנעו פועלי אגודודישראל מתן הכרה זו, כדי להקשות על חבריהם
שרצו לעבור לאגודת־ישראל. נוסף לזאת יקצה מינהל מקרקעי ישראל אדמות
לשיכון חברים של אגודת־ישראל בירושלים, בסביבות בני־ברק ובסביבות חיפה.
גני הילדים של החינוך העצמאי יקבלו תמיכה ממשלתית, בשיעור 8570 מתק ־
ציבם, כפי שמקבלים עתה בתי־ספר של החינוך העצמאי.
$ההתרוצצות החריטה כקרב צמרת מפא״י: בעוד שמעון
פרס ינסה להתקרב אל שרגא נצר ואל מנגנון המפלגה, ילחץ משה דיין בכיוון י שבירת הגוש של נצר וצירוף אחדות־העבודה למפלגה, ככוח חדש ומאזן.

• צפויות הפגנות קשות של נכים נפגעי רדיפות הנאצים.
הנכים, אשר ממשלת ישראל קיבלה עבורם כסף מגרמניה, מאשימים את שר
האוצר באי־ביצוע התחייבויותיו כלפיהם. אס לא יימצא הסדר בקרוב, יערכו
הנכים הפגנה בפני הכנסת בירושלים וא ף יבקשו מחבריהם בחוץ־לארץ להפגין
בפני נציגויות ישראל בכמה ארצות.

אוצר של מיליונים ישמש מטרה למשא־ומתן כין חברות

זרות וממשלת ישראל. מדובר בכבל הטלגראף שהונח בימי המנדט בין
קפריסין וארץ־ישראל, ושיצא מזמן מכלל שימוש. הנחושת של הכבל שווה
עתה מיליונים, וחברה זרה אחת כבר הציעה למשות בחינם את הכבל, המהווה
מיטדד ימי, תמורת חומר־הגלם.

יתכן ומחזהו של נתן אלתרמן ״פונדק הרוחות״ יופרט.
למרות ערכו הדרמתי הקלוש של המחזה, מתכננת חברה ישראלית להפוך
את המחזה לסרט וכבר עובדים על עבוד התסריט.

שופט־השלום אליהו נאווי יוצע ביושב־ראש הוועדה
הקרואהככאר ־ שבע, אם תוקם כזאת, על־ידי קבוצה של אזרחים.

נ. ב .לאלה שאינם חברים במפלגתוו הקומוניסטית:
משעמם, מבולבל וחסר מעם.

ש ר 8 3

דרו שי ם

ל ע בו ד ה

במדינה

מיידית!

למד בשעות הערב את אחד המקצועות- :״

ש ר טו ט 17 כנ>

(המשך מעמוד ) 11

יכלו לציין כי דווקא אחרי התקפותיו של
קישון, ריכך הד״ר גמזו את ביקורתו על
מחזותיו ומערכוניו של זה. אולם מעמדו
לא התערער.

לבנין
למכונות
לאדריכלות

״ונוסף כס הוא עד שונאינו״.

ולדקורציה פנימית
טכנאות

רדיו

הנחות לחיילים *.תעודות למסיימים
ה שבוע

נז ל ה

התחלת

הל מודים

בי ס לנז ק צנ עו ת טנניינז ואננננתיינז
רוז ^ הי 93ת83111*6 י 5הסרק]28.16ל6

בשבוע החולף עשה ד״ר גמזו את אחד ה־מישגים
של חייו. הוא פגע באוטוריטה אחרת
של חיי האמנות בארץ, קטל בביקורתו את
מחזהו של נתן אלתרמן, פונדק הרוחות,
המוצג בתיאטרון הקאמרי, למרות שנזהר
לא לפגוע באלתרמן אישית, והיפנה את חיצי
ביקורתו בעיקר נגד השחקנים והבמאי, ראה
בכך אלתרמן, שהיה עד כה ידידו האישי
של גמזו, פגיעה אישית גסה.
שחקני במאי ועסקני התיאטרון בארץ,
שחיכו במשך שנים להזדמנות לנקום במבקר,
מצאו עתה שעת כושר מתאימה לכך, אחרי
שאלתרמן הצטרף אל המחנה שלהם.
כי מעמדו הציבורי של הד״ר גמזו מבוסס
בעיקר בשל ידידותם ותמיכתם של אישים
כמו מרדכי נמיר, שמעון פרס ותדי קולק.
במערך ההשפעות במשטר הקיים, דומה
עמדתו של אלתרמן לשלהם, שכן הוא קשור
לדויד בן־גוריון, ללא צורך במתוזכים. הצטרפותו
של אלתרמן למערך נגד גמזו עוררה
את מתנגדיו ושונאיו האישיים של המבקר
להתארגן למאבק משותף נגדו.
האותות הראשונים של המערכה התגלו
כבר כעבור ימים מספר, כאשר מנהלו של
התיאטרון הקאמרי, ישעיהו ויינברג, העיז
בפעם הראשונה למסור הצהרה לעתונות בה
האשים את גמזו ב״יהירות ובורות״.
היה זה רק ציון הפתיחה של מאבק, שמטרתו
הסופית היתה לנשל את הד״ר גמזו
מעמדות הכח וההשפעה הציבורית שלו
בארץ.

מבסוטים. תמיד מתלוננים על המחירים.
לעומת זאת אין אנשים סימפאטיים יותר
מדיפלומאטים ממדינות אפריקה החדשות —
כשהם שתויים כמובן. הם עולים אז על הכסא
ונותנים נאום שנמשך רבע שעה והכולל
שני משפטים: ודיודה לה ליברטה,
ובוז העבדות. אנחנו כמובן מעודדים נאומים
כאלה, מפני שהם מלוזים תמיד ב־שאמפנייה.״
שכח
לשכוח. המלצר העליז של צברה
חושב את עצמו למלצר ישר מהממוצע.
״אני לא נוהג כמו חבר־למקצוע שטיפל
באורח שתוי, שנירדם על הבאר. כל רבע
שעה היה מטלטל אותו, והאורח היה שואל
,איפה החשבון, ומשלם מחדש.״
מדוע באים אנשים לשתות? נשאל סאבה
לעיתים תכופות מדי .״זה הצורך הטבעי
שלהם. אחד אוהב בחורות, אחד אוהב אלכוהול.
זה לא נכון שבאים לשכוח בעיות.
שאלתי לאחרונה שתיין קבוע אצלנו, למה
הוא שותה בכמויות כאלה, .אני רוצה
לשכוח,׳ ענה. שאלתי מה הוא רוצה לשכוח,
הוא ענה, :שכחתי,׳ והמשיך לשתות.״
ישנן כמה בחורות בישראל, שלא למדו
עדיין שבבאר שותים אלכוהול. הן פונות
לסאבה בחיוך עדין :״אפשר לקבל כוס
חלב?״ ואז הוא עונה להם, רציני מאד:
״אני מצטער גבירתי. אבל היום במקרה
לא הופיעה הפרה לעבודה.״
הווי תיכלה שנה וקללותיה: בהרצליה-
פיתוח, הקדים הקונסול השבדי לחזור ממסי־בת־סילבסטר,
הגיע בשעה עשר לביתו, גילה
שנגנבו ממנו תכשיטים בסך 5000ל״י, גבה
את דמי הביטוח שחל רק עד סוף שנת

דרכי אדם
הפרהלא הופי ע ה
״אמנם לא כל אקדמאי יהיה סנדלר,״
הכריז לא מכבר דויד בן־גוריון ,״אבל כל
סנדלר יהיה בשנים הקרובות אקדמאי.
המלצר שימחה גאטלן שוכנע מיד. הוא
התחיל לכתוב. יצירתו הראשונה של שימחה
42 העובד בבאר צברה בתל־אביב,
תהיה, לדבריו, אוסף חוזיות אמיתיות של
מלצר הנמצא במקצוע 13 שנה. סאבה, כפי
שהוא מכונה, בעל מבט כחול של ילד,
עדיין לא החליט סופית על שם הספר. הוא
מהסס בין מדוע אנשים באים לשתות? לבין
24 שעות בחייו של מלצר.
באו סטייקים וחרבות בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים
האכזוטי +ריקודים מדי ערב
לצלילי תזמורתו הריטמית של
המשקה הראשון ללא פיסי פתוח
תשלום נוסף בימי חול
בכל ימות השבוע * ארשה
מסורתיתבערבי שבת .
טד לק נר — מ נה ל כל ל י

מ ל 1ן שו תון ת ל אני ב

הוא מעולם לא שאף להיות מלצר .״עשיתי
שגיאה גורלית בחיי ברגע שנסעתי מ־בוקארשט
ללמוד משפטים בפאריס. הייתי
צריך ללמוד לשיר.״ סאבה לא סיים את
לימודיו, לא למד לשיר, וכך היה למלצר.
הוא היה מוכרח להיות משהו כדי לפרנס
את אשתו ושני ילדיו.
הוא מכר למענם את חליפתו האחרונה.
כשבא במלחמת השיחרור לארץ כאיש
מח״ל, הופיע כבדרן־זמר בערי השדה. אפילו
היה הראשון שהביא לתל־אביב את סה־סי־בון,
והיכן יאת אהובתי, הוא מציין כיום
בגאוזה. אבל היו זמרים טובים ממנו, והוא
היה צריך גם לחיות. הגורל פשוט הכריח
אותו להיות מלצר. כיום, כשיש לו מצבתה
טוב, הוא נענה לבקשת הלקוחות
הצועקים ״טאבה למיקרופון״ ,מניח את
המגש, נוטל את המיקרופון ושר סה סי
בון מתקתק, בצרפתית בוקרשטית.
החופש והשמ&אנייה. בראשי-הפר-
קים של האוטוביוגרפיה שלו מסומן בקו
אדום הנושא הנכבד — מארחות .״אנשים
רבים סבורים שמלצר הוא גם סרסור לדבר
עבירה. בהתחלה הייתי נעשה עצבני
מזה. אבל אחר כך השלמתי עם עובדות
החיים. היום אני לוקח אנשים כאלה בזרוע,
מוציא אותם החוצה, מצביע על השלט למעלה
ושואל, :מה כתובי׳ הם עונים:
״באר.׳ ,נכון מאד,׳ אני אומר, ,ולא כתוב
ברדק׳!״
מארחות, לדעתו, אינן מפריעות לחיי-
משפחה תקינים. להיפך ,״הן משעשעות גבר
שרב עם אשתו, והוא חוזר אליה אחר
כך במצב־רוח טוב, אם כי בכיס ריק.״
משעה שתיים אחרי־חצות, מתחילים הלקוחות
להעסיק את טאבה גם בבעיותיהם האישיות
ותסביכי ילדותם .״אז אני חייב
לא רק לערבב קוקטיילים, אלא גם להיות
פסיכולוג, אני מרגיש את עצמי אז כמו
מדור עצות בעיתון נשים.״
תיירים הם הלקוחות הגרועים ביותר,
לדברי סאבה המנוסה .״הם לעולם אינם

מלצר גאטלן
באר, לא ברדק

1962 צדקה תציל ממות: ביפו,
נישאה בחורה כדי לשמח את אמה הגוססת,
ביקשה גט אחרי שהחלימה האם
מהריבית: בתל־אביב, נקרא שוטר להתערב
בסכסוך שכנים, נעצר על־ידי השכנה
ובעלה שלא נתנו לו לעזוב את המקום
גונבי־האופניים: בתל-אביב, התלוננו
שני צעירים במשטרה על גניבת אופניהם
שנעזבו לפני חנות־שטיחים, הובאו
למקום, זוהו על־ידי בעל־החנות כאנשים
שגנבו את שטיחיו, הוכנסו לבית־הסוהר
זה התרנגול ילך למיתה: בתל-
אביב, ניקר תרנגול עובד־דואר, הוכנס להסגר
כחשוד בכלבת.
העולם הזה 1322

ימים. אני שולח אותו אלין מ תון אמונה
שכאזרח ישראלי אחראי עליך לדעת, שיש
איזה אידיוט השולח מכתבים תחת השם
שלך.״
אבל זוהי כבר עבודה, ואני עצלנית.
ובפרט, שהמכתבים המחרפים אותי ביותר
נשלחים אלי על־ידי כל מיני מוגי־לב,
המפחדים לחתום.
אתם תנו לי מכתבים טובים, ואחיה טובה
אליכם.
העורך־הראשי ניפנף מולי בלוח שנה חדש 1963 בשפה הערבית. חתיכה ערביה
בשימלה אדומה חייכה באושר על רקע כפר ערבי פורח, בעמוד הראשון. סיפור
בשבילן, הודיע לי. נטיות ההשתלבות במרחב של העורן־הראשי ידועות מאד בציבור.
לכן כל הערה מצירי, ידעתי, מיותרת. צילצלתי מיד לבנק־לאומי, מפרסם הלוח. שאלתי
מיהי הנערה הערביה בעמוד הראשון. זוהי ג׳ני לב, ענו, פקידה תל־אביבית.

אחרי שבלעתי כמעט את הגלובוס שלי, ערכתי חיפושים בארכיון המערכת. ג׳ני
נמצאה מיד. בשום שלב של דימדום לא הייתי מצליחה לזהות, בכוחות עצמי, את
הערביה הזאת כנערת השבוע מלפני חמישה חודשים (העולם הזה .)1299 אתם הייתם כן?
וכך הסתבר שהערביה היפה, שניתקה סוף־סוף את כבלי־המסורת היא בסן־הכל, פקידה
ילידת בולגריה, אשר, לפני שמכרה את חיוכה לבן־השיניים לתעשית הפירסומת, למדת
רפואת שיניים באדינבורג, המשיכה בצה״ל, ורק לפני ז מן קצר ביקש ממנת גאיום,
בן נשיא חוף־השנהב, את ידה.
כן הלך לטמיון סיפור אנושי בעל יעוד מרחבי.

חוק פרקיגסון

מחובתי להצביע על הירידה המוסרית שבגליל
התחתון. יושבת לה שם פקידה ממשלתית
1322/1שבמקום לשתות תה על
לפי חוק
חשבון משלם המיסים הקטן,
פארקינסון הראשון, היא כותבת בזמן עבודתה
מכתבים פרטיים :״אני נערה בת 23
אביבים בלבד, המעוניינת להכיר גבר בגיל
30־ ,24 למטרות ידידות בלבד. בערב אני
עוסקת גם בהוראה.״
הסכנות האורבות מבירוקרטיה כזאת,
לכלל האנושות, ולגליל התחתון בפרט,
ידועות לכל.

אם רק ת;ידי

היו סבלנים, בבקשה.
אומרים שהוא נחמד והוא תמיד רצה
לכתוב אלי, אבל לא היה לו דם. והוא
נהנה ממוסיקה וסרטים, בוגר תיכון בן .22
אולי מישהי, לא חשוב לו מי, העיקר שתהיה
קצת נחמדה, רוצה לענות לו?
לא נכון, הוא לא צבר. הוא דרוזי שהגיע
מלבנון לפני תשע שנים ולמד חת־שתיים
להיות כמוכם )1322/2( .משרת במשטרת
ישראל בבית־שאן. ואם רק תגידי, בובה,
הוא גם יתגייר. כך מבטיח הוא בתום־לב.

נמאסו לי הגבהים שלכם, הגילים, המש קלות,
צבע העיניים, אנקות הבדידות ושאיפות
העתיד הסטנדרטיות שלכם. זה מה
שמטריד אתכם בחיים? אין לכם לאמר שום
דבר אחר מלבד זה? המכתבים האחרונים
שלכם מתישים אותי. הם לא היו שוים
אפילו את המאמץ להציץ בם. בסדר, הלן
שפירו באה, הייתם עסוקים עם המשטרה,
אבל מה בנוגע לשבוע שעבר?
זועמת אני מביטה אחורה, כלפי מטה —
אל שני הסלים המלאים־עד־אפס־מקום, אשר
מכילים את הדואר־היומי שלי, המורכב כך:
תשעים אחוז חנפנים כרוניים :״רותילה
פוטילה, נהניתי נורא ממדורך האחרון. אני
נורא אוהב(ת) ציניות בחיים בדרך בלל.״
משוררים מוזרים :״הירח למעלה, ואנוכי
כאן. האמנם? מדוע? תהום הבדידות ואפסי
ארץ! יעד מתי
מסתם טיפשים :״גובהי מטר שישים ואחד
למרות שאני נגד המימשל הצבאי.״
או ממשמיציס קטנים :״מי את בכלל?
מכשפה קנאית ומכוערת, בוודאי. שונאת

הגזע האנושי. הנני מתפלל כל יום שמנגנון
החושך יחד עם הש.ב. ישימו קץ לתעלולים
הזדוניים שלן ושל העורך הנכבד. זכרי את
דר שפיגל. בינתיים לכי לעזאזל.״
ידיד אחד שלי, שיש לו כישרון לקבל
מכתבי ארס נוראים, אימץ לו שיטה חמודה.
הוא שולח אותם חזרה לבעליהם, עם הערה
שלו :״המכתב הזה הגיע אלי לפני כמה

נערת השבוע
אל תנסו לנחש מיהי. חבל על הזמן
שלי. כי אלה דייגי, בת ה־ ,22 כלל אינה
מוצר דיזנגופי. זוהי תוצרת חקלאית, ש־שיגשגה
ופרחה משום־מה. ללא הנחיותיו
של שר־החקלאות. היא בת מושב בן־עמי,
ליד נהריה, השמה בכיס כל חתיכה תל״
אביבית.
עד לפני זמן קצר נהגו מורי־הדרך, של
התיירים הנוסעים צפונה, להצביע בגאוות
לעבר השדה הסמוך לכביש, לעבר הפלא
תכול־העיניים הקוצרת תילתן לפרות, מג־כשת
עשבים, מדללת מזנימאייקר, ודוהרת
על סוס, כששערה הארון־בהיר עוטה את
גופה, כמו אחת ליידי גודיבה של המזרח
הקרוב. אבל הצברית שלנו לובשת בכל
זאת מכנסיים קצרצרים ם ימליים.
בתלבושת כזאת מסתובבת היא גם בחוצות
נהריה וחיפה, ביום, בלילה. לא איכפת
לה הרחוב, האנשים, היא עושה מה
שיעולה על ליבה.
יום אחד, למשל, התחשק לה להיות עצמאית.
היא זנחה את אבא ואמא והפרות,
שכרה חדר בעיר ונעשתה לצלמת. ייתכן
שההתיישבות העובדת הפסידה רפתנית
חרוצה, אבל נהריה זכתה באלה נועזת.
פוטוגנית תמיד יותר מהלקוחות המחייכים
לפני העדשה שלה.
בחורף אלה מציירת. בקיץ היא מתיימיימת
בין גלי נופשים נלהבים. גברת דייגי הצעירה
אינה ממתינה הרבה ז מן עד שאיזה דגיג
טיפש נתפס על פתיונה. בדרך כלל היא
חוזרת עם שלל של עשרות. מובן שהיא
משליכה אותם לרחוב, בדרכה הביתה,
כשהם עוד מפרפרים, אלא אם כן הם ימאים
יפים וחסונים — החולשה שלה.
רק שלא תעזו לחשוב במחיצתה, או לדבר
על שפינזזה. היא תביט בכם אז כמו על
מוכי היפנוזה. היא תצחק מכם, כמו שלא

עם חולצה בחוץ

שתיים. אבל ר,רבה יותר נחמדות מהיתר.
הן ( )1322/3מצויירות במר, שאני אוהבת —
ביקורת עצמית. הן יודעות את מקומן.
חבל שאני לא חתיך.
״כמו העשר של אתמול, התריסר של
היום, והאלפים בנוסח זה שכבר פירסמת
ותמשיכי לפרסם עם אנחה של שעמום עמוק
ומונוטוני. ליבינו לך.
״טוב. את יודעת, זה הסיפור על הלב
הבודד והסתיו הקודר. והקינאה בשניים מפני
שהם שניים. והצביטה שהמחט צובטת בעברה
בחריץ התקליט האהוב, לאו דודקא
החריקה. יומה עוד, שלמרבית הצרה —
שלך ושלנו אם ל׳כפתלך — שכל זה
מתרחש בגיל 18 היפה והטוב ובמדים אפורים
כמכתב. שעמום עמוק כשנתיים —
ברוך השם, במקרה לא פקידות — אבל
זה בטחוני וסודי. אז נא לדלג.
״כרגיל נחמדות. מי לא? עינטיליגנטיות.
והנה לך ההזדמנות לתקן את שגיאות הד,כתיב
שלנו. יודעות אפילו לאמר —
סופיסטיקייטיד -ד -להרכיב משקפי־שמש עם
חולצה בחוץ. כשזה דחוף מאד, הרושם.
״ושדורשות. כאילו שאת לא יודעת מה.
אולי תציצי שוב במכתב שקראת לפנינו?
נכון, בדיוק. יד ימין הכותבת — אפשרי
גם איטר. הופעה משכנעת. נשמע נורא
אלביסי, לא? כמובן, גלגלים. אבל יצורים
עם מעלות אחרות יתקבלו גם בלעדיה. רמה
כמובן רצוי אבל איך ידעת רותי?
נכון, אוניברסיטה פלוס הומור פלוס שכל.
בקיצור, למה לא תעתיקי את המכתב שכתבו
החיילות מלפני שבוע, ורק במקום
את מספרן שימי את מספרינו אנו בראש
המכתב?״

והאור / .ברצוני להתכתב עם נערה/ ,
גם נחמדה וקצת נעימה / .שגילה נע בין
4.50 בריבוע ל־ 4.75 בריבוע / ,ומהלך חייה
אינו פרוע / .מתעניינת בכל הווי־עולם/ ,
מתחילתם ועד סופם.
״כדי להבטיח את קיומי / ,קצת פרטים
על עצמי / .הנני סטודנט הלומד רפואה/ ,
המקדיש חיים לעת צרה / .גובהי מטר
ושמונים / ,גילי עשרים וארבע אביבים/ .
אוהב: ריקודים מטויסט עד טנגו / ,מוסיקה
ג׳ז עד בונגו / .כל ענין השייך למשחק/ ,
סרטים, הצגות למחנק / .ספורט, צילום,
טיולים / ,גם במכוניות וגם באופנועים.
״אל תחשבי שהנני נפש פיוטית / ,רק
משתדל לכתוב קצת עברית / ,הריני משאיר
לך את הבאות /שלום ולהתראות.״
לחשוב שחיי אדם יהיו תלויים אי־פעם
במספר 1322/4

מי שמאזין לקול קהיר, יכול היה לשמוע
ביום ראשון את הבדיחה הבאה:
ילדה בוכה: כל פעם שאני שותה כפית
שמן־קיק, אמא מכניסה גרוש לקופה שלי.
כשהקופה מתמלאת, היא לוקחת את הכסף
וקונה לי בקבוק חדש של שמן קיק.

סתם מנוול:

הוא משמיץ את עצמו שחבריו משמיצים
אותו שהוא סתם מנוזל. לי לא נותר יותר
מה לעשות כאן, אולי רק להעיר ש־()1322/5
הוא בכל־זאת סתם חביב.
״התכונות שידידותי הנעלות שמחות למנות
בי, בין היתר: אנוכי, חסר־התחשבות,
בלתי־מעשי, ציוני, ציני. כל זה בנשימה
אחת.
״ידידי היקרים, אני שמח לציין, מוצאים
לחובה נעימה לעצמם להוסיף: טיפוס אנטי-
חברתי, חולמני, אמביציוני, חסר־כל־אמביצ־יות,
יחס מזלזל לנכסי־צאן־קודש ואדיבות
מזוויעה כלפיהם, ועוד.
״אני מצידי אעזור להם להשלים את התמונה:
בכל התכונות המעודדות הללו
מצטיין טיפוס במחצית שנות העשרים שלו
— זה אני — שאיננו מרבה משום מה
לטפס לגובה, אלא ניחן, לעומת זאת, בסיכויים
לא מבוטלים לקרחת וכרס. עצלן ללא
תקנה — אני ממשיך לצטט את ידידי
החביבים — שבאם לא תמצא מתנדבת להנשמע
בדורה :״כשהייתי קטנה, ביקשה ניף מפעם לפעם את גולגלתו מאיזה ספר
אמי מהרופא שירכיב לי אבעבועות במקום שיגעוני, הוא עלול למות שלא בעיתו מחמת
רעב. זה, כמובן, דבר לכשעצמו, שאינו
שלא רואים. כמה שהיא טעתה!״
מעלה ואינו מוריד, שמחים החברים המסוארבע
בריבוע רים לציין.
״זה מכבר, רותי חמודה, הובטח לי חגיומישהו,
שמרוב חרוזים שכח למסור את גית שאני יורש גהינום על בטוח. ואני
יודע, רותי, שאת עצמך מצדיקה את הדין.
כתובתו המדוייקת, כותב מאנגליה:
״ובכל זאת, אני מעיז, והרי לך פנייה
מארץ הערפל והקור / ,לארץ החמה
אל מצפונך הענוג. נא להעביר הלאה:
״העלמות החסודות, קדימה !! ובבקשה,
בלי כל הצי׳זבאטים על אמנות ושקספיר
ובטהובן ״שיטחי התעניינות״ ,וכל הכלא־בלאבלא
הזה. חי אפלאטון אם לא נגלה
בכוחות עצמנו שיטחי־התעניינות חדשים!
ובאשר לשקספיר ובטהובן יוכל היתר —:
אותם נישמור להזדמנות אחרת. מן הסתם
עוד נזדקק להם פעם.״

הומור של רופאי העתיד
פעם בשנה עורכת הפאקולטה לרפואה
בירושלים — נשף. שבוע לפני כן נוקטות
תלמידות בית־ספר לאחיות בתכסיס שאינו
מכזיב לעולם: הן עורכות נשף זוטא משלהן,
אליו הן מזמינות את הרפואנים, כדי
שהם יזמינו אותן לנשף הגדול, למאורע
השנה של הפאקולטה. גם בשבוע שעבר
נמשכה המסורת בתלם. וכמו תמיד, היתר,
זו השנה הרביעית שנטלה את היוזמה בידיה.
מפעלה הגדול ביותר, לדעתה, הוא
העלון השנתי — רפואת־חצות, שחולק בפתח
הבניין. לא היה לי איכפת לשוזק לכם
את כל הסחורה, אילו היה לרופאי העתיד
תחביב נוסף על ניבולי־הפה הלגיטימיים
והמצחיקים, אולי, בעת ביתור גוויה.

קטעים בהרצאות

צחקו מכם אי־פעם.
אלה תעריץ אתכם הרבה יותר אם תהיו
יפים ותשתקו.

• פרופסור ישעיהו לייבוביץ (כימייה
ביולוגית) :״אם מטפלים בנזלת, היא מת־רפאת
תוך שלושה ימים. אם לא מטפלים —
תוך 72 שעות.״
• פרופסור גרוסוביץ (בקטריולוגיה):
״העגבת היא מחלה נוראה, שאכלה כל חלקה
טובה באדם( .צחוק במחלקה ).רבותי, אינני
סבור שאנו מתכוונים לאותו הדבר.״
9ד״ר רוז׳אנסקי (מיקרו־ביולוגיה קלינית)
:״האוכל בהדסה קבוע, כמו הכוכבים.״
• שוב פרופסור ליבוביץ :״נקודת־ההתכה
של שומן גופם — זהו ההבדל
היחידי בין חזירים הולכים על־שתיים ועל־ארבע.״

סטודנט :״מזמוטים — לימוד אנא־טומיה
בשיטת־ברייל.״

גימו״לאומיאו הרפתקן מפוקפק? צעיו־מבולבל או סחט!? המדינה נולה תמהה הש
המסחר בסיפורו האישי של הבן החוזר.

״אתה יש כוח יותר מאמא?״
וד לפני שראו את פניו של בנם,
^ כבר ניהלו ההורים משא־ומתן קדחתני
על מכירת סיפור הרפתקאותיו של הבן החוזר.
עוד ביום חמישי בשבוע החולף,
כמה שעות אחרי שנודע דבר המצאו של
מוישלה בלבנון, הגיע לבית משפחת פליי־שר,
בשכונת נוה־שאנן החיפאית, נציג עתון
צד,״ל. הוא סמך על קשרי משפחה של אחת
מעובדות העתון עם משפחת פליישר, וכבש
עמדה בבית המשפחה למשך שלושה ימים
רצופים.
אולם, למחרת בבוקר, הגיע לק ח שני
לסחורה. היה זה נציגה של מערכת ידיעות

חברי קיבוצי הסביבה, סקרנים, ידידי המשפחה
ועתונאים, המתינו בתחנת־הגבול של
ראש־הנקרה להחזרתו של מוישלה.
אחרי שעות של ציפיה, הופיעה, בשעה
12 ורבע בצהרים, מכונית סטיישן
לבנה של האו״ם בתחנת הגבול, בלוזית
ג׳יפ של המשטרה הצבאית הלבנונית. הנער,
מגולח ראש, לבוש סחבות ונעול מגפיים,
ירד ממכונית האו״ם. הפגישה היתד, מזעזעת.
הוריו של מוישלה שעמדו בפתח בנין
המשטרה עמדו לרגע ללא נוע. האב לא
זיהה לראשונה את בנו. אחרי דקה של
דממה זעק האב לפתע :״מוישלה!״ והשניים
נפלו איש על צוואר רעהו, כשהאם נתלית
על שניהם.
במשך 20 דקות נחקר מוישלה על־ידי
קציני המשטרה והבטחון? .אחר מכן הוכנסו
העתונאים לחדר, אז החלה ההצגה הגדולה.

ס אובד
?? 0 11ן 1 *1זהו מעגן הדייג של נמל הקישון מחנו סחב הנער ההרפתקן את
11 סירת הדייג של דייג זקן, בה הפליג למסעו. בעל הסירה נאלץ
עתה לשלם דמי שכירות עבור סירה אחרת, מבלי שהורי פליישר ימצאו לנכון לפצותו.

ף* ל משפחה בישראל שילמה השבוע
לירה אחת מכספי־המיסים שלה עבור
חיפושים אחרי נער חיפאי בן , 16 מוישלה
פליישר. הוא לא היה מוכר לאיש, פרט
למשפחתו ולידידיו, אולם כל מאמץ נראה
קדוש מול יסוריהם וסבלם של הוריו של
אותי נער אלמוני, שבמשך שבוע תמים לא
ידעו דבר על גורלו של בנם האובד בים
הגדול.
מטוסי חיל־האויר ומשטרת־ישראל סדקו
בשיטתיות את מימי החוף הצפוני משבצת
אחר משבצת. גיחות אימונים של מטוסי
צה״ל בוצעו במיוחד מעל אזור הים בו
נעלם הנער. סירות משטרה ודייג סרקו
את כל הניקרות וסלעי החוף. ג׳יפים וחוליות
סיור מיוחדות שמנעו שינה מעיניהם
סיירו לאורך החופים. כל אחד ממאות המשתתפים
בחיפוש הגדול והיקר ביותר
שנערך אי־פעם במדינה אחר אדם אחד,
צהל ושמח כאשר התברר שמוישלה נמצא
בתום שבוע החיפושים בלבנון, כאילו היה
זה בנו האובד שנמצא.
רק שני אנשים התיחסו למאורע בצורה
שונה. היו אלה ליאון ובוניה פליישר,
הוריו של מוישלה. שמחתם על מציאת
הבן, שנחשב כבר כמת, נדחקה במהירות
על־ידי השאיפה להפוך את המקרה המדאיב
שאירע להם, למכשיר להפקת רווחים כספיים.

אזרחי המדינה עקבו בדריכות אחר
הידיעות על החזרתו של מוישלה מלבנון,
וציפו בחוסר סבלנות לשמוע אודות הניסים,
שהחזיקו את הנער בחיים במשך שבער,

ימים ושמונה לילות, ללא אוכל ומים, בים
הפתוח. אך באותה שעה התנהל כבר

אחרונות. הוסכם בינו לבין ההורים שהסיפור
ימסר לו תמורת סכום של 250ל״י.
אך תוך זמן קצר גדל הביקוש לסחורה,
וערכה עלה בעיני ההורים. את תוצאת
המצב שנוצר ניתן היה לראות בבוקרו של
יום השבת, כאשר מאות אנשים, מטיילים,

עוד לפני שהנער הספיק להשיב לשאלות
הראשונות של העתונאים, משכה אותו אמו
בכוח אל החדר הסמור, בטענה כי אינו
יכול לעמוד מול המצלמות בבגדיו הבלויים.
בהסתדדדה עמו ניסתה האם להבריח את
הבן מהעתונאים. אולם קציני הצבא והמשטרה
הסבירו לה כי זוהי חובתה האזרחית
לאפשר לו לספר בקצרה על קורותיו.
בלית ברירה החזירה האם את הבן להדר,
התייצבה מאחוריו שעה שהחל לענות לשאלות.
כבר למשמע תשובותיו הראשונות ניסתה
להשתיקו בגערה :״מוישלה, תגיד שאין
לך כוח! אתה עייף!״ הנער הנבוך שלא
הבין את פשר התנהגותה ניסה להתעלם
ממנה, אולם היא המשיכה בנסיונות לדחוק
את המקיפים אותו הצידה כדי לחלץ אותו
החוצה. אחרי שלוש דקות פקעה סבלנותה.
היא התנפלה על איש קול־ישראל, הדפה
אותו הצידה בצעקה :״אתה יש כוח יותר
מאמא?״ היא תפסה את מוישלה בכנף
בגדו וגררה אותו החוצה אל המכונית,
שאת חלונותיה כיסתה בקרעי המעיל שלבש
כדי למנוע מהצלמים לצלמו.

״מה שאגי רואה בסיס
ךייעתונאים, שלא היה בידם חומר
( ולדווח לקוראיהם על הפרשה מיהרו
בעקבות המשפחה. אך העתונאים שהגיעו
אל הדירה סולקו ממנה בגסות. רק כשד,משיבו
במצור הצהיר בפניהם מוישלה
עצמו, בבטחון רב :״הציעו לי 5000 לירות
עבור הסיפור. מי שיציע לי סכום גבוה
יותר יקבל את הסיפור. מילה שלי זה
מילה. אני רוצה לראות צ׳ק עכשיו על
השולחן!״

הרגע הדרמתי: ליאון ובוניה פל״שר מחבקים את הבן לעיני המשטרה ועתונאיס

מיהו משה פליישו
מחיפה. גם הצהרתו כי לא הבחין בחוף
כל אותם ימים היא סבירה, שכן במשך
יומיים היתד, הראות מוגבלת לטווח של שני
קילומטר בלבד.
מאחר שהידיעה על העלמו של מוישלה
הגיעה למשטרה רק למחרת, החלו החיפושים
יומיים אחרי שיצא לים, אחרי שהרוח כבר
סחפה את טירתו צפונה. בתנאים אלה אין
להתפלא שהמחפשים לא גילוהו. מוישלה
עצמו הבחין בשבת לפני שבוע במטוסים
המחפשים אחריו, הוא ניפנף לעברם, אולם
מסתבר שכנראה היה בתחום המים של
לבנון, לשם אין רשות למטוסי הסיור להגיע.

מודיעה
אמו של מוישלוז פליישר ליעתונאים ב־תחנת־הגבול
בראש־הנקרה. מוישלה מגולח הראש
נראה במרכז, כשיאביו, המושפע מדעת אשתו הצייקנית, תומך בדעתה כמעט תמיד.

.הוא לא ידבר!

״המעשה ראוי לגנאי״
ף* יום רביעי, בשש בבוקר, ראיתי
- 1 .,כמו בחלום הרים לבנים באופק,״
סיפר .״עליתי על החוף בכוחות עצמי.
בקושי החזקתי מעמד על רגלי. הבחנתי
בפועלים שעסקו בכריית־זיפזיף. הלכתי לעברם
ושאלתי איפה אני. הם שמעו שאני
מחיפה והביאו לי מים שעליהם התנפלתי
כמו משוגע. הם קראו למנהל־העבודה אשר
הביא אותי לראש־העיר ומשם ישר לבית־הסוהר.
״בבית־הסוהר
ראיתי על הקיר כתובות
בעברית, שמות של אנשים. נתנו לי תפוזים
והיחס אלי היה טוב. חקרו אותי בעברית
ובערבית ואפילו הציעו לי לנסוע
לאמריקה על חשבון ממשלת לבנון. כששאלו
אוחי מה אני יודע על חיילים, אמרתי

העתונאים סרבו לשלם סכום אבסורדי
כזה. מעריב וידיעות אחרונות עשו הסכם
שאף עיתון לא ירכוש את הסיפור. הם
לא ידעו שכמה שעות קודם לכן כבר מסר
מוישלה אית הסיפור לעתזן צה״ל.
כך הפך הנער הכחוש והמבולבל לגיבור
האומה. העזתו, אומץ ליבו, סבילותו וה־תושיה
שגילה, הוצגו כאות ומופת לחיילי
צה״ל ולנוער הישראלי, בצורה העלולה
לדרבן צעירים בני גילו ולהלהיבם למעשים
דומים.
למעשה היה כל סיפור עלילותיו, מתחילתו,
ענין של קלות־דעת וחוסר־אחריות.
מוישלה, בן למשפחה מעולי פולין הנמצאת

כי היה לו הסכם עם הדייג לפיו הוא
רשאי להשתמש בסירתו תמורת מסירת
שני שלישים משלל הדייג שלו, טען הדייג
עצמו, מכלוף חשוש׳ כי אינו מכיר את
פליישר כלל. לדבריו גנב פליישר את הסירה
והוא עומד לתבעו לדין על כך. מצויד בסלי
חכות, אולר ופנס, הפליג. סיפר מוישלה:
״אחרי שעתיים של חתירה התחזקה הרוח
והסירה שלי נסחפה לים הפתוח. נסיתי
לחתור בכל כוחי, אך ללא הועיל, החוף
נעלם מעיני. נעשה חושך וניסיתי להדליק
את מנורת הנפט. היא דלקה במשך הלילה
וסיפקה לי מעט אור וחום. למחרת נשבר
לי משוט, אז הכנתי לי מפרש מהחולצה

15 שנה בארץ, שאביו הוא בעל נגריה,
הוא תלמיד הכתה השישית בבית־הספר
הריאלי בחיפה. אולם יותר משמשכו אותו
הלימודים משך אותו הים. למרות היותו
תלמיד טוב, נהג להסתלק מבית־הספר ולבלות
את שעות הפנאי שלו על חוף הים.
עקב יחסיו המתוחים עם הוריו היה נעלם
לפעמים בלילות. ההורים שחיפשו אחריו,
היו מוצאים אותו יושב על החוף ומתבונן
בגלים.
סיפרה האם :״פעם נעלם בדיוק כשבאו
אורחים מאמריקה. בלילה הלכתי לחפש
אותו. מצאתי אותו יושב ומסתכל במים.
,מה אתה מחפש במים?׳ שאלתי אותו. אז
הוא ענה, :מה שאני רואה במים את לא
תוכלי לראות אף פעם. לא כל אחד יכול
לראות אותם׳.״
לעיתים היה נעלם לימים שלמים מבלי
להודיע. באחת מחופשותיו האחרונות עלה
על ספינת־דייג שיצאה לשוט במימי הדרום,
בילה עליה כמה ימים.
הוא הפך לדייג חובב, דבר שהכעיס את
הוריו עוד יותר. כשהיה מביא זגים הביתה
היתד, אמו משליכה אותם החוצה. לפני
כחודש יצא מוישלה לדייג בלווית חברו.
לפתע החלה סירתם, מאותו סוג בו הפליג
פליישר לאחרונה, להטחף על ידי הגלים
אל מחוץ למפרץ חיפה. בנסיונות החתירה
שלהם, נשבר אחד המשוטים ומוישלה הציע
לחברו לקפוץ לים ולחזור בשחיה לחוף.
למזלם, גילתה אותם סירת משטרה שהיתה
בסיור שיגרתי והחזירה אותם לחיפה. אז
הבטיח מוישלה להוריו ששוב לא יפליג
בים. למרות התנגדות הוריו לעסוקיו הימיים׳
החליט מוישלה ביום רביעי לפני
שבועיים לצאת למסע דייג, מבלי לשתף
שום הבר בתוכניתו.

האדומה שלבשתי והמשוט שנשאר שלם. שאני יודע שהם מקבלים בחיפה הנחות
הסירה נסחפה במהירות. לפי מצב הכוכ בקולנוע.״
קציני חיל־הים שהשתתפו בחקירות הבים
הבנתי שאני נגרר כל הזמן צפונה-,
ארוכות של מוישלה לא יכלו להסתיר את
לעבר חופי הלבנון.״
בתחילה התעוררו חשדות לגבי סיפורו התפעלותם כיצד הצליח לעמוד בתלאות השל
הנער. דייגים מנוסים וימאים ותיקים מסע, הרעב והצמא, ואף התנהג בים כפי
פיקפקו באפשרות שהנער החזיק מעמד שימאי ותיק היה נוהג, בהמנעו מלשתות
שבעה ימים ללא אוכל ומים. אולם תחזית מי־ים ובנוהגים אחרים. את השארותו בחהשירות
המטראולוגי אימתה את סיפורו. יים יכלו ליחס רק לנס.
לפי רישום כיווני ועצמת הרוחות שנשבו
אולם אפילו נם זה אינו יכול להצדיק
בים, בימים בהם הטלטל מוישלה על גבי התנהגות שחצנית וממוסחרת תוך זלזול
ספינתו, בין הגלים שהגיעו לגובה של בצבור שחרד לגורלו, ושהוציא חצי מליון
ארבעה עד שישה מטר, ניתן היה להיווכח לירות על החפושים אחריו.
שאמנם רק אחרי שבוע ימים שינתה הרוח
אמר מנהל בית־ספרו של מוישלה, יצחק
את כיוונה מדרום־מזרחית בעצמה של 25 שפירא :״יש לקבוע כי המעשה שנעשה
עד 35 קשר, לרוח צפון־מערבית קלה ש ראוי לגנאי על חוסר אחריותו ועל הצער
דחפה את סירתו אל חופי טריפולי שבצ שגרם להוריו, אנו חייבים להבטיח שמעשים
פון לבנון, מרחק של 250 קילומטר לערך כאלה לא יישנו!״

כדנרגל
אידיוטמ ־ ש ע 1ו 3ט
הימים אינם ימי מלחמה. אך כאשר ניפרד
בשבת שופט כדורגל מבני משפחתו, אינו
בטוח שאמנם יחזור אליהם בתום המשחק.
וכשהוא בושש לחזור, מספיק עיון
קצר ברשימת בתי־החולים התורניים —
ובני המשפחה יודעים כבר היכן יוכלו לה־וודע
מה קרה לו. זוהי המציאות המרה.
השבוע החליטו השופטים להתנגד למציאות
זו בכל האמצעים העומדים לרשותם.
שופט כדורגל בישראל הוא אחד החובבים
המעטים שנותרו ע! ד בשדה הספורט. הוא
אינו מקבל תשלום עבור שיפוטו בשבתות
ובחגים, אייו מקבל הפסד ימי־עבודה
באם מונה לשפוט באחד המשחקים הנערכים
בימי־השבוע. שלא כדוגמת השחקנים
והמאמנים, להם משולם שכר בפרהסיה,
שופט הכדורגל הוא אדם שמשחק הכדורגל
עולה לו בכסף. אבל תמורת זאת, מקבל
הוא לעתים לא־נדירות — מכות.
מהלומות לשופטים. לפני 3שבועות
ניהל השופט מנחם אשכנזי ״דרבי״ בין
הפועל ומכבי חיפה. בתום המשחק, שנסתיים
בנצחון אנשי מכבי, הוטחו לעברו
של אשכנזי האשמות חמורות על ידי ראשי
ועסקני הפועל חיפה. זכותה של קבוצה
לפסול שופט מלשפוט במשחקיה. אגודת
הפועל חיפה החליטה להשתמש בזכות
זו, שיגרה מכתב להתאחדות לכדורגל, בו
פסקה כי השופט אשכנזי הנו ״פרסונה נון
גראטה״ (.אישיות בלתי רצוייה) במשחקי
הפועל חיפה. אשכנזי מצדו נעלב כשקבוצת
הפועל חיפה זוכתה מכל אשמה, סירב
להופיע ולשפוט במשחקים. רק שכנוע מצד
יו״ר איגוד השופטים, אליעזר למר, גרם
לשובו של אשכנזי לפעילות.
אבל אחרי משחקי השבת האחרונה, נראה
כי כוח השכנוע של יו״ר האיגוד הממושקף
לא יעמוד לו הפעם. במשחק הליגה הלאומית
שנערך ביפו בין בני־יהודה והפועל
ירושלים, ניזרק בקבוק ריק לעברו של
הקוון אליהו חלבי, שנפצע קשה בפניו.
במשחק אהר, בין מכבי רמלה והפועל רמת־גן,
ספג השופט שמואל הנדוזרק חבטה קשה
בפניו.
בקרב השופטים החלה מתגבשת הדעה,
שיש להחזיר לפעילות את מיכאל הרשוני,
שופט וותיק בעבר, שהיה ״האיש החזק״
של איגוד השופטים.
כ בו דהא לו פי ם
קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב המריאה
לעיר הנופש היוגוסלבית, לובליאנה,
במצב רוח קודר ביותר. במשחק הראשון
במסגרת גביע אירופה לאליפות, נוצחה
האלופה הישראלית בחולון על ידי האלופה
היוגוסלבית בשיעור ניכר — ,46:60 אשר
גרע מסיכוייה לעבור לשלב הבא של המשחקים.
כדי לעשות זאת, היה על שחקני
מכבי תל־אביב לזכות בנצחון בשיעור
15 נקודות לפחות, כי במשחקים על גביע
אירופה, לא חשוב יחם הנצחונות, אלא
יחם הסלים בלבד.
למצב רוחם הקודר של האלופים נוספה
גם העובדה ש״קפטן״ הקבוצה, רלף קליין,
לא נסע עימד, למשחק הגומלין, היות ושבר
אצבע.

״נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו״.

״הבנתי לפי מצב הכוככים״

ן4וו^ווו1ו־חון 1111111 1)1
*י&יבלי להודיע להוריו ירד לנמל הדייג
/* 4בחוף הקישון. אותו יום השתוללה במפרץ
חיפה רוח בלתי רגילה ועל המגדל
המטראולוגי שבנמל הונף כדור שחור המהווה
אות אזהרה חמורה אף לאניות גדולות•
ספינות הדייג במפרץ מיהרו להקשר
למעגן. אולם הדייג החובב לא הכ־ר את
סימני האזהרה.
הוא נטל ללא רשות את סירתו של דייג
זקן, כבן ,85 מעולי טריפולי, המשמשת לו
כמקור פרנסה יחיד. למרות שמוישלה סיפר

ספ 1רט

1 111ן ״*1מוישלה פליישר ניצב מול חוקרו בתחנת משטרת הנמל
ג ״! 1 1 1 111 /בחיפה. מאז הוחזר לארץ מלבנון, הוא מבלה מדי יום כשש
שעות בחקירות נמרצות הסובבות סביב מה שאירע לו בים ותקופת שהותו בלבנון.

מדווח כתב העולם הזה שנילוזר, למשלחת:
עוד בנמל התעופה בלוד הרגשנו שלא הולך
לנו. לפתע קראו ברמקול לג׳ינג׳י, יצחק
אמר, ואמרו לו כי מישהו הגיש נגדו בקשה
לעיכוב יציאה מהארץ. לא עזרו תחנוני
הג׳ינג׳י כי יסדיר את חובו בשובו ארצה,
לא עזרו גם ההבטחות שניתנו על ידי.
ראשי מכבי תל־אביב. הוא נשאר, אך למחרת
הצטרף אלינו בשהותנו בשוויי׳ן.
״היוגוסלבים לא התאמצו בתהילת המשחק,
אם כי נראה כי אינם חפצים להפסיד
לקבוצה מישראל. הובלנו במחצית הראשונה
ביתרון זעיר, והגדלנוהו לאחר ההפסקה
עד ל־ 12 נקודות. כאן עמדנו בפני הפתעה
בקנה מידה אירופי, והיוגסלבים, בעידוד
4000 הצופים שבאו לחזות במשחק, החלו
להקטין את הפער. סייעו להם בכך שני
שופטים מהגוש המזרחי ששפטו במשחק,
בולגרי ורומני, ושניות אחדות לפני הסיום
הצליח הג׳ינג׳י אמר לקלוע את סל הנצחון
לזכותנו ,71:72 ,אך לא היה בכוחו של
סל זה להצעיד את הקבוצה לסיבוב השני
של משחקי גביע אירופה.״
אך ברור שקבוצת הכדורסל של מכבי
תל־אביב שוב הוכיחה עצמה במסגרת הבינלאומית,
וקצרה נצחון שהביא כבוד רב
לכדורסל הישראלי.

וגמה

ק ישו!
העססיס עוד

אצלי! היי נהג, אתה תסע עם הנוסעים שלו
לחיפה! מהר לעבור, בבק שה...
אז הנוסעים עברו והנהג המחוצף הפציר
בארבינקא לא להרוס אותו, מפני שיש לו
משפחה בבית. ארבינקא נעתר אך שלח אותו
בתור עונש לירושלים. כעבור חצי שעה
עמדו הנהגים בעמידת־דום לפניו והצדיעו
וקראו לו: הקולונל. אחרי שעה 10.30 העלינו
את דמי ד,סדרנות ללירה, חיזקנו את
המשמעת ופתחנו קו חדש לנהריה. במונית׳
האחרונה נסענו גם אנו שמה לחצי שנה.

זולצנוים
* ש כ נו כביתי, אני וארבינקא, וזימזמנר
חרש את ההימנון הלאומי של רואנדה־אורונדי,
כשלפתע כרגיל, מצלצל הטלפון
ומישהו שואל אם זה מחסני־צפון? אמרתי:
טעות, וחדלתי ממנו, אפם אינו חולף רגע
ושוב מצלצלים ומבקשים את מחסני־צפון.
אמרתי בעצבנות, שזה לא מחסני־צפון׳ אפס
אינו חולף רגע ועוד פעם
״חכה, אין זר, פתרון״ קבע ארבינקא
והרים את השפופרת בעצמו ואמר:
— מחסני־צפון, בבקשה.
— ברוך השם — ציין הלה — אבקש
את זולצבוים.
— מר זולצבוים? — ענה ארבינקא —
הוא כבר לא עובד אצלנו.
— מה קרה?
— סוף־סוף גילו את העסקים שלו.
— מה אתה סח!
— אתה מתפלא? — שאל ארבינקא —
מה חשבת, כמה זמן אפשר להמשיך ככה?
— אתה מספר לי? צהל האיש — מזמן
חיכיתי לזאת.
— הוא רצה להיות חכם מדי — סבר
ארבינקא — עכשיו סילקו את כל הכנופיה.
— גם את בלאו?
— קיבל הצי שנה.
— יא־חביבי! זה היה מגיע לו. מי בא
במקומו?
— חצ׳קל.
— מי זה?
— הג׳ינג׳י.
— אה כן, אני זוכר. אתה חושב שהוא
יותר טוב מבלאו? בדיוק אותו גאנגסטר.
— ברור — אמר ארבינקא — אני לא
משלה את עצמי. מה עוד?
— שום דבר. אל תספר לחצ׳קל שצילצלתי.
— זה מובן מאליו.
ארבינקא החזיר את השפופרת בשלווה ש־שביעות־רצון
עמה .״שמע — הערתי לו —
שמא הרחקת לכת במקצת?״ ארבינקא הסתכל
בי בפליאה:
— אתה חושב רק על עצמך — נזף בי
— אם אני שוב אומר לו :״טעות״ ,הוא
מתרגז ושוב מצלצל. ואילו כך, יש לו יום
טוב, שהגאנגסטרים סוף־סוף התחרבנו, וגם
אצלנו יהיה שקט׳ ואף זולצבוים ושותפיו
יכולים לשמוח על שעדיין לא גילו שום

טלפון זה דבר מצוין. מה היו עושים
בלעדיו המחסנים בצפון?

ניצר (1חסדם ו־נ
או: התסווזות המכניעה
לפני 500 שנה
ך * קעהםג סץ* אינו חשוב כרגע. לפי
| המסופר קפץ רוגזו של האביר בעל המגן
השחור מגלסגו על האביר ארי־הלב
בגלל הערה בלתי זהירה אתת שהלה השמיע
בחצר המלך על אודות הסונט שהונח מטעם
האביר מגלסגו כמנחת־כבוד למרגלותיה החמודות
של הדוכסית משלסווג־הולנשטיין.
״דמו בראשו״ — סינן האביר שחור־המגן
בין שיניו ושיגר את כפפתו בידי שני אבירים
רמי־מעלה אל האביר ארי־הלב בהודיעו

— הלילה, בחצות, באי סנטה־מרגרטה
ליד כותל המנזר.
האביר ארי־הלב ענה בקצרה:
— בשם כל הקדושים — אבוא !
הקרב היה איום.
עד הנץ השחר נלחמו שני האבירים חבושי
השריון הכבד. שלושה סוסים אדירי
שאול שבקו חיים מתחתם, החניתות נשברו
בידיהם כקנה והדו־קרב טרם הוכרע. פצעי
שני הלוחמים שתתו דמים, אך ידם עוד
אחזה בחרב. לבסוף השכיל האביר שחור-
המגן להפיל את יריבו במהלומת כילף ואז
מרט את חרבו וכרת את ראשו באיבחה
אחת.
היום
^ ח ד מן החכרה הזכיר בכסי ת ל-
שקריבלר ממערכת השבועון, שתולעת־שני
אמר עליו, לפי־המטופר, שהוא, שקריב־

אנחנו וא ובדנו

לר, לעולם לא יידע לכתוב ריפורטיאז׳ה
ס יג א׳.
— אני מתפלא עליו — אמר שקריבלר
— תולעת־שני הוא בחור טוב. חבלשה
ואהומוסכםואליסט.

״חיבה, חיבה!״
• 6דמדו מי יו םהשבת עמדנו ליד ה־
^ תחנה המרכזית ושעמום עמום אפפנו.
״כשהאדם אינו רואה תכלית בחייו, עליו
ללכת לחופשה — קבע ארבינקא — ניסע
איפוא לנהריה לכמה שבועות. בוא, נאסוף
קצת כסף.״ ובזאת ניצב ארבינקא באמצע
הכביש והתחיל צועק במלוא הגרון:
— חיפה! חיפה!
אז מיד באו שלושה אנשים בריצה ואמרו
בקוצר נשימה: חיפה. שלושה מקומות.

— יש לי כרגע שני מקומות — ענה
ארבינקא — חכו כאן, אולי אמצא פידור.
— הוא ניגש אל המוניות שעמדו ליד המדרכה
ושאל את הנהגים:
— חברה! איפה יוסק׳לה, לכל הרוחות?
— יוסק׳לה? — ענה נהג אחד — נסע
לנתניה.
— בסדר! — כך ארבינקא — אז אתה נוסע
לחיפה עם ששה אלו ומיד חוזר, מבין? היי,
אתה שמה, בשחור, זוז קצת קדימה ופנה
לו מקום, הוא יוצא לחיפה! מהר, מהר,
קינדר, אין לי זמן! אדוני, אתה תרד שמה,
אני לא מרשה לצאת עם שבעה נוסעים,
אינני רוצה שוב צרות עם המשטרה! אל
תתווכחו אתי, אני לא מרשה! זוז, נו! חיפה!

אז עפו אליו ששר,־עשר נוסעים ורקדו
סביבו כמו יתושים עצבניים סביב השמש.
— הששה אלה יכולים להיכנס! — ציווה
ארבינקא — רק ששה אמרתי! הכל לפי
תור אצלי! האשד, הזאת יושבת ליד הנהג!
ארבעה יכולים להיכנס למונית השחורה!
מהר, קינדר, מהר! אני מקבל חצי לירה
בעד כל נוסע׳ לזוז, שמה בצד
כאן הוציא ארבינקא משרוקית־מצילים מכיסו
והדריך את התנועה בשריקות בלבד.
אני עצמי הלכתי ממונית למונית ואספתי
את חצי־הלירה. אז לפתע אני שומע שני
נהגים מתלחשים :״בעצם מי הפרצוף הזה?״
,״אין לי מושג למי הוא נחוץ?״,
שאל הראשון וצעק אל ארבינקא :״מי אתה,
חביבי?״.
— מי אני, אתה שואל? — שאג אר־בינקא
— א תה שואל מי אני ! מיד תדע
מי אני וארבינקא פנה אל הקהל —
לא להיכנס למונית שלו! הוא אינו עובד

1כל ארץ וארץ — בעל ברית משלה.
/זה הכרח המציאות כמו הנשואים. הנה,
למשל, סעודיה היא בעלת־בריתה שק ארד,״ב,
אנגליה כרתה ברית עם ירדן, רוסיה צועדת
עם מצריים, והצדק אתנו. לאמיתו של דבר,
לא תמיד היה מצבנו כל כך טוב. היינו
במשך זמן רב מבודדים לגמרי בזירה הבינלאומית,
עד שגילינו שהצדק אתנו. עמדנו
על כך באחד האמשים, כשד,משלחת שלנו
הלכה להשתתף בישיבת־חירום של עצרת
האו״ם. אז ראו נציגינו בדרך, שהצדק
הצטרף אליהם. שאלו אותו:
— מה פתאום?
השיב הצדק :
— אני פשוט אתכם.
וזו הרגשה טובה. אנחנו לא לבדנו עוד.
אם יקרה משהו, חס ושלום׳ תמיד נוכל
לסמוך על הצדק. אמנם הוא רק מעצמה
בינונית בלבד, אבל גם היא עדיפה מכלום.
בדרך כלל מצביעות באו״ם עם הצעות הצדק
המדינות הבאות: הונדוראם, פרו,( .קפריסין
נמנעת) .לצדק יש צי מלחמתי גדול וצבאו
מאומן היטב ומצוייד בנשק חדיש. אם
יתקיפו אותנו, אנו נצעק :״הצדק ! הצדק!״
ואז יבוא הצדק לעזרתנו עם מפציצי־סילון
וקליעים מודרכים.
כמובן, אין כל בטחון, שהצדק יבוא תיכף
ומיד, אבל הוא נתן לנו הן־צדק שיבוא.
הרי בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו
ואנו בכל זאת פה. במספר מצומצם יותר
אבל בכל א־פן. שכן הרשע תמיד מפסיד
בסופו של דבר. כל צוררי ישראל מתו עד
כה במשך ההיסטוריה. אמנם הם נפטרו על
פי רוב בשיבה טובה, אחדים הגיעו לגיל
, 130 אך בכל זאת מתו. למה? מפני שהצדק
— בסופו של דבר׳ כאמור — תמיד מנצח.
אם לא עכשיו מיד, אז מקץ 38 שנה, אם קא
מקץ 38 שנה הרי כעבור 380 שנה. העיקר:
כל קנוניה נגד הצדק נדונה לכשלון מראש.
והצדק אתנו. אנחנו לא מבודדים עוד.

ספרים
מ קו ר
שמש שד אמ ש
כאחד האמשים (מאת אפריים ל!ישון,
הוצאת טבדסקי 237 ,עמודים) הוא יצירתו

האחרונה של
מאמין״ הבא:

החד־גדיא,

הפותח

ב״אני

• אנחנו בערך בני — 15 אבל כבר הספקנו
המון.
• עמדנו מול ארצות ערב — אם כי
לשבת אתם לא ידענו.
• למדנו לדבר עברית — לשתוק לא
כל־כך.
• נפטרנו מן השלטון המנדטורי — ונכנסנו
למשטר המנדטים.
0הפרדנו בין הדת למדינה — מאז
שולטת הדת לבדה.
0ירדנו אל הנגב — בטיול מאורגן.
0אטום כבר יש לנו — טלפון רק בעוד
שנתיים.
• הצלחנו להפיק מי־שתיה מן הים —
רק הרחיצה אסורה בו.
6הנהגנו את המימשל הצבאי — אבל
זה, בלי ספק, הרע במיעוט.
• הושטנו יד עוזרת לגאנה, לסנגאל ול־קונגו
— מתי נגיע לרמת־ישראל?
0עמדנו בפרשת דרכים — וכל הדרכים
הוליכו לפרשה.
0דף ההיסטוריה שלנו ללא רבב —
עם כמה כתמים לבנים.

עולה חדש מקצועי 176 .הפיליטו־נים
המכונסים בספר זד״ אותם בחר מבין
אלפיים שהופיעו במדורו במעריב, אינם
משקפים בדיוק את אופי המדור. כי בספרו
המעיט קישון ברשימות פוליטיות, התלויות
באירועים חולפים. אולי חבל על כך, כי
בזאת עוד חיזק קישון את הרושם כי חסרר,
לו השקפת־עולם ברורה ומחייבת, הנותנת
את התוקף המוסרי העמוק ליצירותיו של
עמוס קינן, למשל.
לעומת זאת, מבליט המיבחר את המעלה
העיקרית של קישון: כשרונו לצלם את
הבורגנות הזעירה הישראלית בדייקנות מפליאה.
שולליו יכולים לטעון כי רבות מרשימותיו
ארוכות מדי, שהן כתובות בהומור
מכני, שלעתים קרובות אפשר לנחש
מראש את העוקץ הסופי. אולם כהיסטוריון
החברה הישראלית המצויד, אין לו מתחרה
רציני.
כשרון זה טמון, במידה רבה, בעובדה
שאפריים קישון בן ד,־ 38 הוא עולה חדש.
למרות שהוא נמצא בארץ כבר 14 שנה,
הצליח לשמור על רעננות ההסתכלות של
תייר. רק זר מסוגל לטפל בשפה העברית
כפי שעושה זאת הוא, תוך הקשבה דרוכה
לכל ביטוייה המשונים, ורק זר מסוגל לראות
את האבסורד במינהגיו של הישראלי.
האדם הלא־צוחק. הקשר בין אפריים
קישון ונחל קישון הוא מיקרי בהחלט.
האיש הבלונדי הממושקף, שלעולם אינו
צוחק בפומבי, נולד דווקא בשם פרנץ
הופמן. כשהחל לכתוב בעתונות ההונגרית,
נאלץ להחליף את שמו, כי ההונגרים לא
אהבו שמות גרמניים. הוא בחר בשם
ההונגרי הטוב הונט. כדי להבדיל בינו
לבין הונטים אחרים, החלו קוראים לו קישר,ונט
(״הונט הקטן״) ,והוא אימץ לעצמו
שם זה רישמית.
בשם זה עבר את גילגולי המלחמה, את
מחנה־העבודד, הנאצי ואת מחנו;־ד,שבויים
הרוסי( .משם ברח בדרך מקורית. באחד
האמשים התפרץ הזקיף הרוסי לחדר, בו
שהו האסירים׳ קרא להם לצאת ולהמשיך
בדרך. קישון פשוט לא יצא, חיכה ליציאת
הטור, חזר הביתה).
בבואו לנמל חיפה, לא הבין פקיד־הקבלה
חוכמות. במשיכת קולמוס, מבלי לשאול
לדעתו, הפך פרנץ קישהונט לאפריים קישון.
ייתכן ששם זד, לא היה מתפרסם, לולא
עילעל ד״ר עזריאל קרליבך המנוח באחד
האמשים בספר של עולה חדש, שנשא את
השם העולה היורד לחיינו. קרליבך התרשם
(״אינני יודע מדוע,״ מתוודה כיום קישון.
״זד. היה ספר נורא גרוע זמין את
בעל־השם לעבור מאומד לנוע! יב.
כיום כותב קישון פעמיים־שלוש בשבוע.
הכתיבה עצמה נמשכת רק כמה דקות,
אך בחירת הנושא קשה יותר. גישתו מקצועית
לגמרי: הוא משתדל לגוון את הנושאים׳
לשמור על שווי־מישקל בין פוליטיקה
וענייני חברה, בין ביקורת וחיוב.
טוען הוא, בסיכום הספר :״אם אתה
רואה משהו ואתה מוסיף עליו מן הנופך
שלך או של אחרים — יוצא מאמר ראשי
או רפורטג׳ה. אם אתה כותב בדיוק
מה שראית, בלי שינויים — הרי זאת
הומורסקה.״
העולם הזה 1322

האמת על ״אליקסיר׳ לשיער
קרא על התוצאות שהושגו

הננו מאשרים בזה כי שתי תמונות אלה צולמו
בסטודיו שלנו ״צילומי ארדה״ .שתיהן תמונותיו
של אותו אדם. תמונת הראש המורכן (מס׳ ,)1
צולמה ביוני .1962 תמונת הראש הזקוף (מם׳ ,)2
צולמה בנובמבר . 1962

צילומי ארדה. פינסקר ,2ת״א.

במשך תקופה של חמשה חדשים השתמש החייל
דוד פורמשר >מס׳ )464353 בחמישה בקבוקי
״אליקסיר״ לשיער בפיקוחי.
>בקבוק ״אליקסיר״ לכל חודש, בדיוק לפי הוראות
השימוש המצורפות לכל בקבוק הנמכר בבתי
מרקחת ובפרפומריות! .מר פורמשר שסבל מקרחת
במידה הנראית בתמונה מס׳ ,1זכה לראש שופע
שיער כפי שמתגלה ברורות מתמונה מס׳ .2

רבים ממוכרי ״אליקסיר״ — רוקחים ובעלי פרפומריות — דווחו לי במשך תקופה ארוכה על הצלחה רבה של
המשתמשים, נשים וגברים, על צמיחת שיער מוגברת לרבים שסבלו מנשירה חריפה ואף על מקרים לא מעטים
של ראש קרח ממש שהחל להצמיח שיער. הקושי המתמיד היה בהשגת הרשאה מן המשתמש(ת) לפרסם ברבים את
השם ואת התמונה. מר דוד פורמשר הואיל להרשות לי פרסום זה ועל כך נתונה לו תודתי.

ה מכללה הפזליטכג־ת
רחוב ברנר 4׳ תל־אביב
מודיעה לתלמידיה ולכל הבאים עמה בקשרים
על העברת המכללה למשכנה החדש

רחוב המסגר 62
נא לפנות למען הנ״ל החל מיום שלישי.8.1.63 ,

העולם הזו! 322י

ד״ר אלכסנדר רובין ן ביאוקוסמסיקאי)

קצר 13ו £ 1ת
לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג ס ס הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב: ח .בר־קמא, רוך גוריון 4( 5עד 6אחה״צ)
חיפה: בית־הספר ״במעלה״׳ רח׳ שמריהו לדן 30

תדריך

זה הסוד שלי!
היה היתד, ילדה יפהפיה שקצרה
מתמיד שפע של מחמ־
[אות. כשהילדה בגרה והפכה
להיות נערה מגודלת, נתכסו
פניה בשורה צפופה של פגמים
אדומים בעלי ראש־מוגלתי, והילדה
שהיתר, ידועה בעליצותה
וחביבותה נשתנתה לבלי־הכר.
היא התביישה לצאת בחברת ידידיה
וידידותיה, התהלכה כשראשה
כבוש בקרקע והסתגרה
יותר ויותר בתוך קליפתה. הגערה,
שסבלה רבות מן המתח־
,הנפשי, היתד, מנסה לגרד בסתר
;את הפגמים המכוערים והמצב
הלך ורע מיום ליום.
האם המודאגת ניסתה לעזור
לבתה בסבונים ומשחות שונות,
אך ״תרופות־הפלא״ לא הועילו
והנערה נתקפה ביאוש כשבלבה
מכרסמת האכזבה העמוקה.
סיפורה של ש. אינו אגדה,
אך בדומה לאגדות היפות אף
הוא הסתיים בכי־טוב, הודות
להתערבותה של ״פיה טובה״.
ה״פיה* לא חבשה כובע מחודד
ולא פעלה בעזרת מטה קסמים.
היתה זו שפופרת־משחה צנועה
שהכילה משחה ורדרדה שצבעה
כצבע העור הטבעי. שפופרת זו,
עליה התנוסס באותיות גדולות
(תוצרת ״הלן השם קרטיס״) ,הפכה להיות בת־לויתה
הקבועה ש /ש ,.שלא
נפרדה ממנה בוקר, צהרים וערב.
תוך
ימים ספורים חזרה הנערה
לימי זוהרה. עור פניה הפך
שוב חלק, הפצעים נעלמו כבמטה
קסמים, וכשידידים וקרובים
סקרניים שאלוה לפשר השינוי,
ענתה בעליצות רבה: זה
הסוד שליו

העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוט,
היכן לבקר השבוע:

! 9האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בג־קאים
הנאשמת ברצח, ועל ערכי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונח,ם שליט, בקצב שאינו מניח להפסיק
לצחוק.

• תיאטרון הפנטומימה הפולני

״אלקטרו״ שוב צועד קדימה
מצויד בידע בינלאומי לפטנט החדיש ביותר לצפוי מחבת
המאפשר טגון ואפיה ללא ריח, וללא טעם לואי .״אלקטרו״
גאה להציג את המוצר החדש ״אלקטרו שיא־גריל״ .הצפוי
החדש מונע הדבקות התבשיל למחבת, ומאפשר לעקרת הבית
לבשל, לטגן ולאפות, צרכי מזון שונים בלי שומן. ל״אלקטרו
שיא־גריל״ מכסה מיוחד המאפשר שמוש במחבת כמו
ב״ברוילר״ האפשרות לטגן עוף־גריל וכל מיני מאכלי בשר
אחרים באותן התכונות כמו ב״ברוילר״ חשמלי אוטומטי.

המכללה הטליטכנית

בידור מעולה של להקת רקדנים־פנטומימ־אים,
המצטיינים במישחק צוות, עושר תפאורה
ותלבושות, רעיונות מקוריים והו־מוריסטיים.
9מעגל
הגיר הקווקאזי (התיאם־
רון העירוני, חיפה) אלגוריה חברתית־פיו־טית
במחזה־רא1זה. גלגול של משפט־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולם ברכט, באחד
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה טרהיבת־עין.
חיים טופול, זד,רירה חריפאי.
9תורת היחסים (שמעו! ישראלי)
רביו־יחיד, בו מחפה רמת־ד,מערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
המקרינה חום ולבביות.
• ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
• אידמה המתוקה (הבימה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
ד,פרובינציאלי. שלמה בר־שבים, דינה דורון,
אריק איינשסיין, .
9הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
שושיק שני מפגינה יכולת מעולה כשחקנית,
בסידרת מערכונים מאת אפריים קישון, כשבעלה,
אריק לביא, משמש בסיס להצלחתה.

תל־אביב, רח׳ ברנר ,4טל 67487 .
מוכרת על־ידי משרד העבודה
החלה ההרשמה למחזור ג׳ של

• קורס היום הגבוה,
הדו־שנתי, להכשרתם של
טכנאים בענפים

מתכת • ייצזר מכונות וכן לקורסי הערב במקצועות

טכנאות מתכת, ייצור ומכונות סרטוט טכני, בניין ואדריכלי ריהוט ועיצוב פנים
גרפיקה שימושית
קירור ומיזוג אוויר
מכלטים ותבניות
הומרים פלסטיים

• וינסנט ואן־גוך (מוזיאון תל-
אביב, ביתן הלנה רובינשטיין) 101 יצירות
בצבעי שמן, מים ורישומים של אחד מגדולי
הציירים ר,אימפרסיוניסטיים, באחת התערוכות
החשובות שנערכו אי־פעם בישראל.
9אגטול גורכיץ (בית האמנים, ירושלים)
מוטיב המוות והחיים בצל הפטריה
האטומית, בתערוכת ציורי פוליאסטר של
אמן דינמי.
9הייגריד זו פ מן (גלריה נורה, ירושלים)
הגרפיקאי וצייר־ד,תפאורות הווינאי
מציג תערוכת רישומים וציורים, שנושאי
רובם שאובים מתקופת שהותו באושוויץ.
9עשרה חדשנים (גלריה ישראל,
תל־אביב) מיבחר יצירותיהם של עשרת הציירים
והפסלים מהזרם החדשני המופשט
באמנות הארץ: סטימצקי, דנציגר, תומרקין,
וקסלר, עוקשי, קרייזה, שטריכמן, ארגוב,
בסים וגלעדי.
9משה ברנשטיין (מוזיאון תל-
אביב) דמויות העיירה היהודית הגלותית,
ונופים של יהדות שהיתר, ואיננה עוד, ברישומים
מרשימים.
9תחביב (תל־אביב) אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרם
לסיפיר שגעונותיהם הפרסיים של אספנים
ישראליים.

ההרשמה בכל יום בשעות 18—8
הלימודים: החל מראשית ינואר 1963

קבלת כריכות ״העולם הזה״
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד כיכר דיזנגוף) מתקבלים
לכריכה כרכי ( 1962 וגם כרכי שנים קודמות).
מחיר הכריכה הוא — 6.ל״י הכרד (כולל משלוח בדאר, למעוניינים בכך),
ואפשר לרכוש גליונות חסרים במחיר 75 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון ורביעי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר הצהריים.

9העיר תחרב הלילה (בריהודה,
תל־אביב) חוויית המלחמה בעיר מופצצת,
בסרט פולני המספר על יומה האחרון של
העיר הגרמנית דרזדן׳ לפני שנמחתה בהפצצה
אווירית.

9נשואיו של מר מסיסיפי (אר-

מון־דויד, תל־אביב) סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניוונה של הדמוקרטיה המערבית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־ביצועיסטים,
בשל צביעותם ושחיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
9קורטוב של דבש (גת, תל-אביב)
דרמה. בחוזה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחק מעולה של רימה סושינגהם.
העולם הזה 1322

• גירושין נוסח איטליה (אופיר,
תל־אביב) קומדיה. מה קורה במדינה בה
אין בני־זוג יכולים להתגרש איש מרעותו.
מרצ-לו מאסטרויאני, דניאלה רוקה.
9סיפור הפרכרים (צאר, תל־אביב)
מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד,
סורטו־ריקאית, על רקע עבריינות נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.
ס חיוכי ליל קיץ (הבירה, ירושלים)
קומדיה משעשעת של אינגמר ברגמן, על
גברים המחפשים את האהבה אצל נשותיהם
של אחרים.
• הגברת עם הכלב (רון, ירושלים)
סרט־אוזירה סובייטי, לפי ספרו הנודע של
אנטון צ׳כוב.

תרבות גן־העדן
...עבור אדם וחווה היה גן־העדן ביתם.
היום ביתם של אדם וחווה הוא גן־העדן הפרטי
שלהם. וכידוע אין גן־עדן ללא תרבות. ובאשר
לתרבות הדיור — מעולם לא מוקדם מספיק
לקרב את האדם הצעיר אליה. שמיר. בית־המסחר
המיוחד לרהיטי נוער, שם לעצמו
למטרה לתת דוגמה לבני הדור הצעיר. בתי־מלאכה
פרטיים ותכנון חדיש ביותר הפכו או*
שמיר לשם דבר בארץ. לכן, אם תרצה ברהיט
יפה במיוחד לחדר הילדים, פנה לשמיר, תלי*
אביב, רחוב דיזנגוף .222

יום רביע׳9.1 ,
9גכורים שאהכתי (קול-ישראל,
סב )21.הסופרת רחל (הרקיע החמישי) איתן
על דמותו של האקלברי פין. קטעי־קריאר,
מפי יוסי בנאי.
יום חמישי 10.1 ,
• זהירות, מיקרופון (הגל הקל,
)21.31 מתיחה רדיופונית, בה הציעו סטודנטים
מהאוניברסיטה העברית בירושלים את
עצמם כמועמדים לקופרודוקציה קולנועית
מגוחכת( .ראה עמודים 13־.)12
9עולם החי (קול־ישראל)21.30 ,
מגדלי דגי־נוי מספרים על תחביבם, על אהבותיהם,
שנאותיהם, קרבותיהם וגידול צאצאיהם
של דגי האקוזאריום.
• ראשץ ראשץ חביב (הגל הקל,
)22.03 מיצעד הפיזמונים.
יום שישי 11.1 ,
• מוסיקה קלאסית (קול-ישראל,
) 17.06 סונטות מספר ,9במי מג׳ור לפסנתר
ובלה־מג׳ור לכינור ולפסנתר של בטהובן,
בביצוע ישה חפץ וסביטוסלאב ריכטר.
• כצרור אחד (קול־ישראל) 19.20 ,
ישראלים מספרים על הפלישה לנורמנדיה
בעקבות הסרט היום הארוך ביותר; ארבעת
הבורשטיינים — שחקני אידיש בני משפחה
אחת במחזה, מפואר״ מתקופת הבריגדהז
דויד אבידן מגיש את שירי דויד אבידן.
• קונצרט ליל השבת (קול-ישר-
אל )20.00 ,סימפוניה מס׳ 1של סיבליוס,
קונצ׳רטו מם׳ 4לקרן ותזמורת של מו־צארט
והפתיחה צזאוס להנדל.
9כני חו ת א( קו ל־ישראל )21.30 ,עלייתה
ונפילתה של העיר מהגוני, מאת קורט
וייל וברסולם ברכם, בתוכניתו של מיכאל
אוהד.
שבת 12.1 ,

ש לז ־ רי ־ ל

ם 7 .נ 1ק

לנזי סםר 1של

מודיעה על פתיח ת

9הלן שפירו (קולנוע תל־אביב; תל־אביב)
ילדה יהודיה בת , 16 מדגימה בקול
עמוק וברגש, אין הפכה תריסר שירים ל־שלאגרים
עולמיים, בצורה המזכירה קצת
את הביצוע הקולי שלה, המוכר מן התקליטים.
העולם
הזה 322י

-כ קו לנו עתלא 1ו > 7 2אתפו תאטר 1ן 717^77־״

אבי אלכם מרמת־הזזיל מציין במכתבו, כי הוא בן .25 זהו למעשה הפרם
היחידי שאבי מוסר על עצמו. תמונה הוא לא שלח, מפני שהוא טוען שגם
ללא תמונה מכירים אותו כולם. חבל מאד אבי שלא צרפת את תמונתך
לתשבץ. כי תאד לעצמך שאחרי מאמצים מצאתי עוד כמה אנשים שאינם
מכירים אותך.

9מלכודת (הגל־הקל )21.32 ,תכנית
המתח של יעקב בן־הרצל. שיחזור שוד
תנובה ב־. 1955

בידור

קורנליוסר איין ,

י י, י י

תשבץ העוד ה!ו1322 7

9עולם המדע (קול־ישראל) 11.20 ,
הרצאה שניה על האקוסטיקה, גורמי הרעש
והדרכים להתגברות עליהם.
יום ראשון 13.1 ,

9כוכבים נולדים הלילה (מועדון
חתיאסרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הודי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חובב־ם בלתי־ידועים.
9ארים סאן (יפו) מועדון־לילה חדש
של הזמר היווני הידוע, עם תכנית זימרה
ומחול יווניים.
9כרמלה (עומר־כיאס, יפו) שירי־עם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה
מעניינת, המלווה על־ידי פאקו, גיטאריסט
וירטואוז.
9ז׳וסלין ז׳וסייא (המועדון, יפו)
שאנסונים צרפתיים בביצועה של זמרת
יפה, המייצגת בהופעתה את אווירת פאריס.

1 - 1״ ןין

לג ר פי ק ה
ש מז שי ת
ב שי תופהזבפיקוחהשל

א גוז ־ ת
הגרפיקאים

פ ר טי םוהרשמה :

ת״א, רה׳ ברנד .4טל 67487 .
בכל יום בין ה שעות
8בבוקר ז־ 6בערב

מאוזן )1 :רומו
מאת אמיל זולה;
)4המכונה ״הגדול״;
)10 סוד; )11 לא
מתוק; )13 ממציא
הטלפון 14 .
אל שייד; )15 בת
שאול; )17 סוב מנעול;
)19 קבוצה;
)20 בירה מרחבית;
)22 מז הכסא; )25
זעף )26 :איו —
בתורכית; )27 צרוף;
)30 קבוצת מדינות;
)32 מספר הצדיקים;
)33 מזכיר האו״ם
חראשוז; )34 מדף;
)36 בנויה של ברי־נ׳יט
בארדו; )37
קבוץ בצפוז; )39
אומרים עליו שהוא
ערום )41 :בו נכלאים;
)42 נינר; )44
עיר בצרפת; )46
בה נרו האצילים;
)48 בספר יש רבים
כמוהו )50 :ענף;
)51 ראש עיר; )53 מז ירק; )55 היא
מפיקה חום; )57 אותו מטילים על האוב־לוסיה
41 )58 :בגימטריה; )59 בעלה של
ושתי; )00 בדיחה.
טאונד )1 :העצמו! בערבית; )2סוד;
)3צפור שיר; )5מרבו; )6שליט בארצות
המורח; )7רמ״ח במשטרה; )8שביל; )9
בו גר מחבר תשבץ זה )12 לא קשה; )15
בת שאול; )16 שפה; )18 שם שבדי אופי־

ני; )21 שקט; )23 בלבד; )24 משקה
ישראלי; )26 בו מייצרים ייז; )28 נהר
באפריקה; )29 מבני המו )31 :פריחה;
)32 שבט עובדי הקודש; )35 נהר באטליה;
)37 מדינה באפריקה; )38 מתבודד; )40
ענז; )41 אשמדאי; )43 תבואה )45 :מכ״ם;
)46 נסיעה באייר; )47 קבוץ בהרי ירושלים;
)49 עץ; )52 ממלא מקום; )54
מחלקי הכנר; )56 מחזאי בריטי; )58 נעיית
הפרה.

מספר 1322

שנ ה 26

י״ג טכת תשכ״ב9x1953 ,

חיר 7:,אנו דו ר

סחב סירה, שיקר להוריו, הבה ר את המדינה -