גליון 1324 מתאריך 23 בינואר 1963

.לא על־מנת• להללכם נכתב מכתב זד״׳
אומר הקורא י. ביסר, מרחוב שמשון , 11
תל־אביב, א,זרי כמה מחמאות אדיבות. .אני
מתייחם לכתבה, מחזה אומלל׳ (זזעולס הזה
,) 1322 הדן בסימפוזיון, דרכים חדשות
לשלום ישראל־ערב׳.
.הקשר בין יוזמי הסימפוזיון והעולם
הזה מצטמצם, בכתבתכם, בהערת־שוליים
אחת, בה נאמר, :עורכי העולם הזה ואתגר,
שהוזמנו להרצות בפני הסימפוזיון, ביטלו
את השתתפותם אחרי מושב הפתיחה, כא שר
נתבררה מהותו.׳
״מה זאת? עד כה סברתי כי העולם הזה
מעוניין בהפצה נרחבת, במידה המירבית,
של רעיונות. והגה נערך סימפוזיון, בהשתתפות
אישיש חשובים מהארץ ומחו״ל, בנושא
שבו יש להעולם הזה דעה מיגדרת
ביותר, שעליה הוא עומד בעקשנות. האם
אין זה אך טבעי שהעולם הזה יקפוץ על
המציאה הנדירה הזאת, וישמיע דברו מעל
הבמה המכובדת?
״אתם כ תבים כי הסימפוזיון היה, מחזה
אומלל של חוסר־רצינות, פחדנות וחוסר־אחריות.׳
האם חוסר־היענותכם להזמנה להשמיע
את דבריכם לא הוא שתרם תרומה
נכבדת לרמת הסימפוזיון? האם דבריכם
,הרציניים, האמיצים והאחראיים׳ לא היו
מסוגלים לגרום לסימפוזיון להיות אחר
מאשר היה?
.כתבתם שהאורחים הנכבדים יתמהו מדוע
הטריחו עצמם לבוא ממרחקים, כדי לשמוע
את הדיבורים הנדושים שהושמעו. האם לא
יכולתם אתם להשמיע באוזניהם דברים שונים,
שהיו יכולים להצדיק, לגביהם, את
הטירוזה הרבה הכרוכה בבואם ממרחקים?
״האשמתם את יוזמי הסימפוזיון באשמות
שונות ונכבדות. האם -עצם הזמנת עורכי
העולם הזה, שדעותיהם בנושא הנידון ידועות
בוודאי ליוזמי הסימפוזיון, אינו מעיד
כי הם התכוונו ברצינות להצגת בל הדעות
הרווחות בארץ בנושא הנידון? כיצד אתם
יכולים לכתוב ש,השמעת תוכנית כזאת, ב׳
פני קהל כזה, גבלה עם חוצפה,׳ כאשר
דברכם אתם היה צריך להוות חלק מתוכ נית
זו, ואיש לא מנע בעדכם מלהשמיעו?׳׳

לא היה לנו חשק רב להיכנס לוויכוח על
פרשה זו, מחשש פן ישא אופי של התנצחות
אישית וכיתתית. אך כמה וכמה קוראים
כתבו לנו מכתבים על נושא זה, אם
בנימה של צער (כמו הקורא דויד ארנפלד,
תעשיין־יהלומים צעיר, בגיליון האחרון) ,אם
בנימה של התמרמרות, כמו הקורא ביטר,
במכתב זה. אשתדל להסביר את עמדתנו.
הפנייה אלינו להשתתף בסימפוזיון באה
ברגע האחרון ממש. נאמר לנו כי התוכניה
נמצאת סבר בבית־הדפוס, ונדרשנו לתת את
תשובתנו תוך כמה דקות.
גישתנו העקרונית היא שכדאי לשבת
תמיד ליד שולחן אחד עם כל חוג וכל אדם,
יהיה אשר יהיה, אם יקרב הדבר את השלום
ויחדיר את התודעה המרחבית לקב
הציבור. על כן השבתי ללא -היסוס בחיוב.
לא הצגתי שום תנאי ציבורי או אישי.
כיום ברור לי שזאת היתר, שגיאה: הייתי
חייב לתבוע ייצוג בוזעדה המארגנת, כדי
להשתתף בעיצוב אופי הסימפוזיון. אולם
אם שגיתי, היה זה מתוך רצון טוב מדי.

״ לויד ״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

ב־ 24 לינואר
נפתחים קורסים -חדשים

מוקדמות ובגרות
ספרי לימוד בהוצאת בית הספר

עי ר בן)

פרטים והרשמה:
מ־ 10 בבקר עד 8בערב

( הטתלחות 1ו ק 1גוו 1י ת
הי פ ה

י תינזני ר ג

ביאליק 17

ידנעיריי * יפו ,33 בית יואל
דבל• אביבדוים אלנבי 76
תואגיבזו 3י 1דיזנגוף 86

סיפוריםצרפתייםבניומננ1
סארטר. קאמי. אנדרה דיר. מוריאק. קולאט. קוקטו,
ורקור. גארי. איימה
( ״ הזר ״ לקאמיבשלמותו, בתרגוםא. אמיר )

עם הספרבע ״ מ

אולם כבר הרגעים הראשונים של הסימפוזיון
נטעו בלבנו ספק חמור אם אומנם
תושג המטרה שרצינו בה — או שמא תושג
מטרה הפוכה דווקא.
המשתתפים הישראליים של הסימפוזיון
התחלקו, למעשה, לשלושה סוגים עיקריים:
• מתנגדים עקרוניים לכל פעולה למען
השלום, התומכים ללא סייג בקו הרישמי.
עם אלה נימנה, למשל, ח״כ יזהר הררי.
• עסקנים המוכנים לבטא שאיפה מעורפלת
לעשות ״משהו׳׳ למען השלום, מבלי
להתחייב למאומה.
• אנשים העוסקים מזה שנים ברצינות
ובהתמדה בגיבוש דרכים מעשיות לשלום.
בשתי הישיבות הראשונות, החגיגיות, שנועדו
./וויכוח המדיני״ ,ישבו על הבמה
אנשי שני הסוגים הראשונים, והם שנשאו
את הנאומים המרכזיים, שקבעו את האווירה
הכללית בתוך הסימפוזיון, ואת דמות המאורע
בעיני העתונות והציבור הרחב.
הסימפוזיון חולק מראש לשלושה נושאים
— דיון מדיני, דיון כלכלי ודיון על
״תרבות ישראל וערב״ .אףאחד מאנשי
הסוג השלישי — ואני מרשה לעצמי לשייך
את עצמי ואת חברי לסוג זה — לא הורשה
להשתתף בדיון המדיני! עורך אתגר נתבקש
להרצות בדיון הכלכלי דווקא. ואילו
אני עצמי נדרשתי להרצות בדיון התרבותי.
(להשו^ה: מר אליעזר ליבנה, שכוחו בצד
הכלכמ והפרופסור ישעיהו ליבוביץ, שהוא
העולם הזה 1324

איש־תרבות ממדרגה ראשונה, הוזמנו לדיש־תתף
דודקא בדיון המדיני).
כשהערתי כי איני פרופסור לשפות שמיות
או לתרבות האיסלאם, וכי ענייני בבעייה
הוא כולו פוליטי, נאמר לי שאוכל ״,הגניב״
את דעותי הפוליטיות גם בהרצאה על
ענייני תרבות. אבל איני אוהב להגניב.

איני מתעלם מן הצורך לקרב חוגים רחבים
ככל האפשר לרעיון השלום. אני מסכים
שכדאי לארגן, מדי פעם, אירועים בהם
ישבו בעלי הגישה הקיצונית והמגובשת
בצד אנשים שגישתם לבעייה היא, עדיין,
סתמית ועקרה. אך התנאי הוא כי הגישה
הרצינית תעמוד במרכז הדיון, או שייווצר,
לפחות, שוויון בין נציגי כל הגישות.
אך אם דואגים המארגנים מראש, מטעמים
מפלגתיים מפוקפקים. כי בעלי הגישה הסתמית,
או אף העויינת, יקבעו את דמות המאורע,
וכי בעלי הגישה הרצינית ישחיתו
אתי דבריהם בישיבות צדדיות, בפגי אולם
ריק, ויהוד רק מעין קישוט בתוכניה —
לשם מה ניתן את ידנו לכך?
מדוע בכלל טרחו להזמין אותנו להצגה
זו? תמהתי על כך לא מעט. נידמה לי שה
אבל
אנחנו צריכים לחשוב מה יאמרו מחר
בקריית־שמונר.,
אני כופר בגישה זו. מפלגה חייבת, לעיתים,
להיות בלתי־פופולארית, כוי לזכות
באם, ן הציבור בטווח ארוך. השומר־הצעיר
עצמו הוכיח זאת, כאשר דגל ברעיון הבל־תי־פופולארי
של הדו־לאומיות, בימים המרים
ביותר של המאורעות והמאבק( .תמהני:
מה קרה לאומץ־לב אזרחי זה, שציין
את השומר־הצעיר בימים הקשים ההם?)
אולם אפילו נניח שגישה זו נכונה — מה
נובע ממנה? רק זאת: שעריכת סימפוזיון
רציני אינה עניין למפלגות, או לגופים המזוהים
כל־כולם עם מפלגות. אילו ניתן לגופים
בלתי־תלויים, כמונו, לארגן סימפוזיונים
כאלה, תוך תמיכתן המלאה של המפלגות
הקרובות ויצירת קשת ציבורית רח בה
— כי אז אפשר היה להעלותם לרמה
גבוהה של העזה מחשבתית, מבלי שמישהו
יצטרך לחשוש ״מה יגידו בקריית־גת״.
מה זה סימפוזיון רציני? פירושו:, :העמיד
בכל ישיבה נושא מוחשי אחד, כגון בעיית-
האטומי. לפתוח כל ישיבה בנאום, אשר יכלול
הצעות מעשיות מגובשות, ולהקדיש את
הפליטים, המיעוט הערבי בישראל, הפירוז

ה עונ ג ם

העורך הראשי:
אורי אבנרי

הו ה

ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
דוב איתן

המוציא לאור: העולםהזה בע׳׳נז.
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, מל 85 .־67־, 22
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולמפרס״.
דפוס משה שיחם בע׳־מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

ה נ 7ןרא

כתב ראשי:
אלי תבור

עורך כיתוב:
אבשלום קורו

צלם המערכת:
יעקב אגור

צייר המערכת:
ו קי

חברי המערכת:
אורי אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
לילי נלילי, דויד הורוביץ, חיים תנגבי,
רותי ורד, יוסר אבו־חנזדי, ויוה יריב,
אביבה סטו עמוס קינן.

ביוחר

במדינה

^ 3ירה*

ותדכח בטיסת חינם

— נושאים
בקבוקי הבירה והמאלט, מכל סוג שהוא
עתה, ברובם, פקקים שעל בידם הפנימי מופיעות אותיות
שונות• אסוף את הפקקים, עד שתוכל לבנות מן האותיות
שבייל את חפי סמאי

בי ר ה

עךו

ישיבת הפתיחה של הסימפוזיון
תשובה היא זאת: הוגים רציניים בארץ ובעולם,
המצויים רבות ליד סוגיה זו, לא
יתייחסו ברצינות גמורה למיבצע מעין זה,
אם קולנו אינו נשמע בו..
כי אוהדי רעיונותינו ושולליהם, כאחד,
יודעים דבר אחד: שאנו פועלים בשטח זה
מיום קום המדינה, בהתמדה וברצינות, ללא
שום אינטרס אישי או כיתתי, ואף בניגוד
לאינטרס כזה. איננו מחפשים כבוד, איננו
צדים קולות בבחירות, איננו רודפים אחרי
הפירסומת או הפופולאריות. איננו מקבלים
משכורות או הענקות מפלגתיות. אנחנו
מש־חררים מן השיקולים האינטרסנטיים, המעוותים
את דרכן של מפלגות. על כן
נושא שמנו אשראי טסויים בחוגים הנכונים.
אשראי זה הוא נכס. הוא מאפשר למדינאי
ערבי, בעל רצון טוב, לשבת עמנו בפרהסיה
— דבר שאינו אפשרי לגבי שום
ישראלי אחר, מלבד ג׳ו גולן *.הוא מביא
לכך שכל פירסום שלנו נשקל ברצינות באותם
החוגים המצומצמים בפאריס, בלונדון
ובשאר הבירות, העוסקים בעקביות בענייני
המרחב. אנתוני ודג׳ווד בן סיפר לי כי
פרופסור ערבי ידוע ביקש ממנו, ערב צאתו
לסימפוזיון, לנצל את שהותו כאן כדי ל שוחח
עמנו.
זהו פיקדון שאנו נושאים אותו למען העתיד.
אסור לנו לבזבז פיקדון יקר זה, שנוצר
בעמל רב של שנים, על־ידי הענקת
גושפנקא שלנו למיבצע מעין זה, ושתוצאתו
היחידה היא ליצור בציבור את הרושם כי
אין בארץ חוגים אחראיים המגבשים דרכים
חדשות ומעשיות לשלום( .וכפי שהסברתי,
אורגן הסימפוזיון מראש כך שלא ניתן לנו
ליצור רושם הפוך, כפי שקיווה הקורא
ביכר. בעלי רעיון־השלום העיקבי נדרשו
להיכנס לזירת־האיגרוף של הסימפוזיון כשידיהם
קשורות על גבם, ללא יכולת להיאבק).

עסקן מפ״מי אמר לי: לכם קל לדבר.
אינכם מתייצבים לבחירות. אתם יכולים
להרשות לעצמכם להיות בלתי־פופולאריים.

עים לא היה

עובדה מאלפת: גולן, שנסיונו בחג־
׳נסראל״ס־יערבייס הוא יחיד במינו, כלל
הוזמן להשתתף בסיפוזיון, למרות שאותו
זמן ב״רץ.

העוזוס חזה 1326

כל שאר הישיבה לבירור הצעות אלה, תוך
הבהרת כל הדעות בעד ונגד.
תחת זאת הפך הסימפוזיון לאוסף של
חמישים הרצאות, בלי כל קשר ביניהן, ללא
תיאום ביניהן, כך שעשרות נואמים חזרו
איש על דברי רעהו, ולא הושמעה אף
הצעה מוחשית אחת על נושא כלשהו (להו ציא
את דבריו של ודג׳ווד בן בעניין הפליטים,
שלא זכו לשום דיון מעשי) .ב־מיסגרת
כזאת, מה טעם היה בהשמעת עוד
הכרזה של 15 דקות, שלא יכלה להביא לגיבוש
גישה חדשה?

איננו זקוקים לפירסומת. גם איננו זקוקים
לבמה להפצת דעותינו (דומני שבקהל
מבקרי הסימפוזיון לא נכח אף איש אחד
שאינו קורא קבוע של העולם הזה ו/או
אתגר) .הבמות העומדות׳ לרשותנו חשובות
ויעילות יותר מן הבה. ת העומדות לרשות
עורכי הסימפוזיון. לכן יכולנו לשקול, באופן
אובייקטיבי ובלתי־ריגשי: האם השתתפותנו
בסימפוזיון תועיל או תזיק?
לאור כל השיקולים הנ״ל, החלטנו כי
השתתפותנו לא תביא שום ברכה, אלא
תביא להמעטת׳ דמותו של רעיון השלום
והאיחוד השמי. לא היינו מצילים את הסימפוזיון,
אלא רק מטביעים רעיון השוב, ה זוכה
לתשומת־לב עולמית, בים של מלל
חסר־משמעות. היינו עוזרים לאויבי הרעיון
המרחבי לסווגו, בעיני הקהל הישראלי, כ־תופעת־שז/יים
בלתי־חשובה, שאפשר להצניעה
באחת הפינות.
כמו בעבר, כן בעתיד, ניתן את ידנו
ללא הסתייגות לכל שיתוף־פעולה, עם כל
חוג שהוא, שמטרתו להצעיד את העניין
קדימה, ולו רק במילימטר אחד. אך לא
ניתן את ידנו לשיתוף־פעולה בלתי־כן, ה־

מצעיד את העניין אחורה.
ארגון־חזית לשם אקטיביזציה של חוגי־שוליים
— כן. ארגון־חזית לשם פאסיביזצ־יד,
של הקהל הטוב ביותר בארץ, שנכח באולם
הסימפוזיון — לזב

בין משלימי ה סי סמא יוגרלו הפרסים ה ב אי ם;

טי ס ת חינם לפריז, הלוך וחזור
2מי ק סרי ם קריסטל מי ק ס
3טרנזיסטורים פיילוט
5זוגות אופניים 1014

*מד אלן £3סרס /
בל אחד ואחד שיאסוף את מערכת הפקקים השלמה,
יקבל כפרס מערכת נאה של 6ספלי בירה, כאשר יימסר
לו טופס ההשתתפות בהגרלה•

את הפקקים יש להמציא ל־חשבי׳
שווק בירה),
בע־מ (חברת
רח• בן עטר , 19 תל־אביב, עד
יום 11 במרס • 1961

בירה לכל -
בירה לכל עת

הקונה בידה עתה־ נהנה בנל בנליים

יו צ יר ינ יו ת ׳5יי״

* אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג ( )08500 הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב< ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״*)
חיפה: בית־הספר ״במעלה״ ,רח׳ שמריהו לדן 30

.מכוזבים
זנב החמור
את אשר חזיתם (העולם הזה ,) 1322 נת•
נשם. כולם יצאו בהתקפה חזיתית על מבקר
התיאטרון, ד״ר חיים
נטזו. האבא הגדול
והכל־יכול בא לחזות
במחזהו של נתז אל-
הרמז, ופרש כנפיו
על ״פונדק הרוחות״,
והבל קיבלו אומץ
לנגה את ד״ר גמזו.
״צוותא״ במועדון הותקף על־ידי מר
אלתרם: עצמו, ומר
גרשון פלוטקין יצא
עליו בהתקפה גסה
בעתוז ״דבר״ ,ואין
זה כנראה הסוף.
מה הולד בא! ?
נותני הטון בענייני
גמ?ן
שלטון מוסמכים ג
הביע בעקיפין את
דעתם בענייני אמנות? נכון, ד״ר גמזו ידוע
כ״נטזן״ רציני, אד זו זכותו. הוא מבקר
אמנותי. ואם אישיות מסויימת קרובה לשלטון,
האסור לבקרה?
זה מזכיר יותר מדי את התערבותה של
מדינה מסויימת, שבראשה עומד מבין ב•
שמואל בר, ירושלים
״זנבי המורים״.

מעוז ד

-למדכא

פקיד ״עמידר״ אצלנו ד׳וא סמל־משטרה
לשעבר — וכסמל משטרה נשארה בו הרנשה
של יהירות ותקיפות בלפי האנשים הפונים
אליו, והוא מתייתם אליהם כמו לפושעים.
אנחנו לא עבריינים פליליים, אלא אזרחים,
אשר בעייתם היא איד לשלם שכר-
דירה במועד, מהכסף הדל שאנו מרוויחים
כפועלי־דחק.
עובד עמידה כפקיד ציבורי, חייב לעזור
לאזרחים, ולהשתדל להבינם. לשם כד הוא
מקבל משכורת, אד טעוזר הפד למדכא.
שהרבני עזרא, שכון רמז, אשקלון

אנא כורדי

סרסוס ד״ר יעקבסזו

׳•האספנו. נצינים מבני העדה הכורדית
מכל החוגים, השכבות והנילים, וסקרנו את
מצב עדתנו בחברה הישראלית המתחדשת.
העדה הכורדית שומרת על צביונה ועל
ערכי חנועת־הפועליס במשד כל השנים.
על שום־מה, איפוא, נעדר חלקה של העדה
הכורדית במסי׳ החברתית והציבורית, ללא
השפעה, ללא מישקל וללא נ ציגו ת?! העדר
אלה השאירו את העדה בשולי־הדרכים,
ומסיבה זו נם לא נמצאו נואלים למסורת
עתיקודהיומין, לפולקלור העשיר ולמנהניה,
המאבדים את האור הגנוז בהם, ולדברי-
ימיה, שנשארו סתומים.
למטרה זו תתן העדה את המוכשרים מבניה,
למען יתפסו את מקומם בזכות, ולא
בחסד!
חוג יוצאי כורדיסטאן בישראל,
הוועדה היוזמת הארצית, תל-אביב

״רכות כנות עשו חיל״
ביחס למכתבה של הקוראת עדה לנצמן,
בעניין שחרור בנוח משרוח צבאי (העולם
הזה :) 1322
לגבי קיימת בעייה שונה: אני שרתתי
בצבא, בזמן שבנות נשואות לא שרתו בצ—
אני יכולי להבין זאת
בא׳ מילא
איכשהו. אד לא ברור לי, למה אותן עלמות׳
שאין להן ילדים, והן עובדות בפקידות׳
בדיוק כמוני — אינן צריכות לשרת
במילואים, ואילו אני נקראת להשתפשף
שלושים יום בשנה.
מירד, ר .תל־אביב

החינוך• הממלכתי של הש״ב
בממלכת

המנוי- קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם,

סיוי ס ס וטיאר הרגן ודיס

131

תלמד לבד בביתד
תוך כמה שעות
פרטים: במועדון לרקודים
ת. ד ,49 15 .ת״א

מגומור

ושות׳

פסג׳ דיזנגוף , 101 תל״אביב

מ ביר ת ח סו ל לרגל שינויים
שמלות, חליפות ומעילים מכל הסוגים
עדס/״ 5 0
תקדים
ללא
הנחות

הנדון: המאמר היפה ״חינוך
הש׳׳ב״ (העולם הזה :) 1319
כולי צער שלא מצאו לנבוז אפילו כמה
מקוראי העולם הזה
לכתוב על הנושא החשוב
״החינוד הממלכתי
בכפרים הערביים״
,ואז מוסיף
צער לא לקרוא אפילו
תנובה אחת על
המאמר היפה מפי
איזה ערבי שמועסק
כמורה בממלכה זו.
תמיד הרגישו לא
טוב מורי בתי־הספר
הערבים, בהיותם לא־סנובשים
ופחדנים.
אני רק מברר את
אלה שחיברו מאמר
זה והוציאו אותו
לאור. כמו ב; עוד
נ טו ר
פעם אני קורא ל־ודים
הערביים להתלכד בדרישה אחידה ל־
:לת זכויותיהם.
אני עובד בבית־הספר בטנ׳ר אל־כרום.
לפני כמה שבועות הונשה נגדי תלונה
למשטרת מג׳ר אל־כרום, על־ידי אמו של
אהד התלמידים, שהתלוננה שחיכיתי את
בנה. התלונה אינה נכונה. לא הוגשה תעודה
רפואית. אין סימני-מכות.
תלונה זו היתה בנלל הסתה מצד מזכיר
מועדון־ההסתדרות, העובד לטובת מפא״י.
לפני שנה היה סיכסוד ביני לבין סמל במשטרת
מנ׳ד אל־כרום, שאיים עלי לפני הבהירות
לכנסת.
המשטרה פתחה תיק נגדי. הסמל נכנס לכפר
בערב, העיר ארבעה תלמידים קטנים
(בגילים )8-10 משנתם ולקחם למטה המשטרה
מבלי להודיע להוריהם, ומבלי שילוו
אותם. הילדים הוכנסו לחדר סנור, ואפילו
מוכתר הכפר נורש משם. בצורה זו ניגבו
העדויות מהילדים המבוהלים.
מוחמד עבד מנאע, נזג׳ד אל־נרוס

עזרת נשים
פרסמו, בבקשה סידרה על בעיית ההפרעות
המיניות של הגבר.

הפרעות אלה הן בדרד כלל תוצאות
של תסביכים נפשיים. לכן, כשהאשה מנלה
הבנה ורוד, נעלמת בהרבה מיקרים ההפרעה.
אד אדם כזה, אהרי כמה כשלונות עם
מיספר נשים — כשאין לו מזל, ואף אחת
מהן לא מוכנה לחיות סבלנית כלפיו, ולהשתדל
לעזור לו — יוצא שטו לפניו כ־
..אימפוטנט״ ,נם בעיני הסביבה ונם בעיני
עצמו.
אם תדענה הנשים יותר על ההפרעות
אצל נברים, תוכלנה להקל על סיבלם ול־ציל
אנשים מגורל מדכא.
אנא, עזורנה לנו!
אחד מאלה, רמת־גן

המתיחה הגדולה
מי אמר לכם שסטודנטים מוכנים לעשות
הכל כדי להופיע בסרט? (העולם הזה <1322
שכחתם לצטט את המשפט ב״ידיאתון״,
המציין כי מובטחות משכורות גבוהות למשתתפים
בסרט. אולי היתה וו הסיבה לנחירה?
ממתי בושה להרוויח כסף?
צ׳וקי, ירושלים
לא דישבמאמר זה לענתם לרש, לסטודנטים
המתפרנסים
בדחק, אלא שנועזתם
ללעוג אישית לאנשים,
בלי שום הצדקה.
פירסמתם
תמונה
בשם ״הנמתחת״ ,שהעמדתם
טול תמונת
״המתחנית״ ,באידיוט
מול חכם.
אני מכירה אישית
את אותה ״נמתחת״
,ואני מבטיחה
לכם שהיא טסו־נלת
בהחלט לא רק
להבין טקסט שקראה,
ולו נם היה
מגוחד, אלא בודאי
הנ מתחת
נם להורות לאותו
כתב של עתונכם, פרק בהילכות ניתוחה של
יצירה.
נורית רון, ירושלים

״גונב איש ו מכרו...״
מתמיהה העובדה שבית־הטשפט נזר על
שלום שטרקס שלוש שנוח מאסר בלבד, בעוון
השתתפות בחטיפת
יוסלה שוח־מאכר,
ובמתן עדות
שקר.
בארצות־הברית קיים
נזר־דין־מוות על חטיפת
ילד. היות ובארצנו
לא קיים
הוק כזה, יכול היה
בית־המשפט לפסוק
לו תקופה ממושכת יוכל יותר, שבה
שלום שטרקם להרהר
במנוחה באם
כראי היה לו המעשה.
אולם
גם את פרק
הזמן שנפסק לו הוא
לא ישב. כי, כאשר
יתקרב מועד הבחירות, או מאורע אחר ש־מפא״י
תצטרד את הדתיים — ישחררוהו.
יזהר גפן, רמ ת־ גן

יופי ללא דופי
כולי פליאה על התנגדותו של עו״ד
נ. א( .העולם הזה )1319 לפעילותה ה״חתי-
כית״ של גב׳ רות מור, כתוספת ללימודיה
המשפטיים.
העולם המודרני כולו השלים בשנים האחרונות
עם העובדה — שאין קיום למסחר
ועסק ללא יופי. נם מדינאים מפורסמים׳
כמו הנשיא קנדי למשל, שלא לדבר
על קטנים ממנו, מתאפרים לפני כל הופעה
פומבית, ומקדישים לא מעט ומן לשיפור
צורתם החיצונית.
חגי ארנת, רנזת־גן

סוחב מסהכן פטור?
במדור אנשים (העולם הזה ) 1322 פירסנד
תם ידיעה שססמי מולכו ננבו את מכוניתו
וכספו. כנראה שנד
מולכו אין מה לגנוב,
מחוץ לעניינים
גשמיים, ככסף.
לעומת זאת, סחב
סמי מולכו קטעים
מאמן הפנטומימה המנוח,
וילי, כגוז
״התזמורת״ ,״הרופא
המנתח״ ,״המשפט״,
ו״מחוסר העבודה״.
ממורהו, נ׳וקי אר־קין,
סחב הוא את
הקטע ״הנשרי׳ ,אלא
שהוא הוסיף לו פוזה
של משיכה בקשת,
וקרא לקטע
בשם ״הצייד והציוייס
פור״
דווקא.
דורית וייס, תל־אביב

מיהו יהודי נ
לשר־

שלחתי השבוע את המכתב הבא
הפנים:
״בהתאם להצעת־החוק שהכין משרד־הפנים,
הקובעת כי לא מספיקה ההצהרה המפורשת
על השייכות לאומה היהודית מבחינה לאומית,
אם לא מודים נם בשייכות לדת
היהודית כדי להרשם כיהודי, הריני
מצהיר בזה שלמרות שנולדתי כיהודי ובדת
היהודית
רשום כיהודי, איני רואה
את דתי, ואיני שייד לה מבחינה רגשית.
״לכן, אבקש מכבי השר להיות נאמן להצעת
החוק הנ״ל, ולהורות לרשמני כלא־יהודי.״
יעקוב
אלדד, תל־אביב
העולם הזה *׳132

* שנו כארץ

גיבור המחפש את תפקידו. שמו משה

י דיין.
קשה לזכור כי לפני שש שנים בלבד היד, הוא מעצב
המדיניות הישראלית, האדם שהכתיב את המאורעות למרחב
כולו, ששבר את לבון והפיל את חיתתו על הממשלה.
הגנרל ברנס, ראש משקיפי או״ם, סבר כי הוא האדם
החשוב היחיד בישראל, זולת דויד בן־גוריון.

מנצח סיני של , 1956 כמו כובש אבו־עגילה של , 1949
מייצג תקופה שחלפה ללא שוב. חניכיו של שמעון פרס
משוחחים על מעללים אלה בחיוך דק של אירוניה, מבלי
לחסוך בביקורת מקצועית קטלנית.
דיין אינו מוכן להשלים עם מציאות זו. הוא נאחז
בזרי־הדפנה של אתמול, מבלי להרגיש כי נבלו מזמן.
כמו מנחם בגין ויגאי אלון, עליו ללמוד כי המטבע הצבאית

כיום אין איש כמדינה הסכור כי דיין הוא
האדם החשוכ כיותר, מלכד ראש־הממשלה.
לעומת זאת ישנם רכים הסכורים כי דיין
שוב אינו חשוב בלל.

נשחקת במדינה זו במהירות אכזרית.
נידמה לדיין כי בהיווצר מצב בטחוני חמור, יופנו אליו
אוטומטית עיני ההמונים. על כן היא מרבה להבטיח מלחמה
קרובה, בנוסח הימים הטובים של ״זבנג וגמרנו.״

אולם מי שמעלה לעיני ההמונים את מיקסם-
השווא של המלחמה הבלתי-נמנעת, הרצוייה
והטובה — אינו עושה כיום אלא את מלאכתו
של מר פרם.
כי פרם, ולא דיין, הפך למנהיג המחנה הבטחוניסטי.
פרס, ולא דיין, מחזיק בידיו את מושכות מערכת־הבטחון,
את העוצמה הכלכלית האדירה שהצטברה בה, את מקורות
היוקרה והפרסומת. הוא — ולא דיין — ממנה את. בעלי
עמרות־המפתח, המכירים לו טובה והנאמנים לו אישית.
לו — ולא דיין, כי לגביהם, אין דיין אלא אלוף בצלות.

האיש עצמו אינו שבע־נהת. לפני כמר, שבועות הפיץ
שמועות על כוונתו להתפטר מתפקידו כשר־ד,חקלאות.
ואמנם, הקאריירה הממשלתית שלו אינה סוגה בשושנים.
משרד־החקלאות מוסיף למלא את העתידנים בידיעות —
אולם אלה הן ידיעות בלתי־נעימות, על מיזוג מוסדות
ופירוקם ומיזוגם מחדש, על ריאורגניזציה וריאורגניזציה
נגדית. הרושם היחיד שהן יוצרות הוא שדיין הצליח לשבור
ללא תקנה את הצוות של משרד־החקלאות, ליצור שם
אווירה כללית של אנדרלמוסיה. ואילו המדיניות של החק נקבעת
מחוץ למשרדו,
לאות — אם יש דבר כזה —
על־ידי לוי אשכר.,
גם בשמי המפלגה אין כוכבו זורח. בחצרו של האחד־בדורו
נידחק הוא לקרן זווית על־ידי שמעון פרם, מלחך־
פינכה הרבה יותר מסור ממנו. יורש־העצר המוכר, אשכול,
לו גלויות וקבועות. ידיים מסתוריות עמלות מתנכר להנחית עליו מכת־מוות מכיוון אחר.

אין כארץ מקום לשני מנהיגים בטהוניט-
טייס. כאחד -דיינו.

ך * מאכק כין פרס ודיין היה בלתי־נמנע. נער־ר״־וצר
} 1מס׳ 1של אתמול אינו יכול להיות ידיד־אמת לנער־החצר
מס׳ 1של היום.
שניהם מופיעים יחד, מצטלמים יחד, מחייכים איש לרעהו.
אך זה משמיץ את זה מאחורי גבו, וזה טומן אצל זה
מכשיר־האזנה, מתוך תקווה לקלוט כמה פסוקים שישחירו
את פניו בעיני דויד בן־גוריון. יש והמאבק לובש צורות
גרוטסקיות.
הנה פרשת המיים. משה דיין תולה תקוות רבות
במוביל־הארצי. כי המוביל כפוף למישרדו. המוביל הוא
פופולארי. כאשר יופעל, סוף סוף, הוא ינחיל יוקרה לשר-
החקלאות. ועם קצת מזל, יכול המוביל להוביל אפילו
למלחמה קטנה עם סוריה.
אולם מר פרס קורא עתונים, ובעתונים כתוב כי פלוני
הציע באמריקה לבנות אי־פעם כור אטומי ענקי, שיאפשר
את התפלת מי־הים לצורכי השקאה, במחירים מושגים.
התוכנית כולה דימיונית, ואין לה כל תימוכין בחוגי-
המדע הרציניים. אולם האטום שייך למר פרם, בעוד המוביל
שייך למר דיין. על כן מיהר מר פרס והכריז כי ישראל
עומדת כבר־כבר לבנות את הכור הזה, ושתפריח את
שממות הנגב בזיל הזול.

בקיצור -נידמה בי משה דיין ניתקע נ ״־
כוי סתום.

היו הכל בטוחים כיהוא האיש המבטיח (או פעם המסוכן) ביותר במדינה, ראש־ממשלה עתידי. כיום הוא
נראה ככלי משני על לוח השח־מת של מלחמת־ד,ירושה.

^ * יןספק כי משה דיין עצמו מבין את מצבו היטב.
כן הוא מגלה עתה פעלתנות חדשה, משתדל

להחיות את חוגי הצעירים־לשעבר של מפא״י, מנסה להופיע
בעיני הציבור והמפלגה כבעל בסיס פוליטי עצמאי.
אך זוהי מלאכת־שווא. פיקציות פוליטיות, מסגרות

ריקות, פעלתנות חסרת־תכלית, פרסומת ריקה
אלד, אינם תחליף לקלפים של ממש.

משמע: האטום הפרסי יבוא כמקום המוכיד
הדייני. מפעל־חייו של שר־החקלאות אינו אלא
פאטה־מורגאנה יקרה.

וכמישחק־הפוקר הגדול, המתנהל עתה כצכד
דת מפא״י, חלפה שעת הבלון? .ינצח זה שירכז
בידיו את הקלפים הגבוהים.

מיד הזעיק דיין אל משרדו את איש־תה׳׳ל, אהרון וינר.
יחד פירסמו הודעה לעתונות, בה נאמר כי רעיון המתקת
מי־הים בעזרת כורים אטומיים הוא רעיון־הבל. למחרת
היום הוסיף וינר כי גם מיתקן־זרחין המפורסם מיותר
לחלוטין — משמע, שזה ביזבוז של מיליונים. וכדי להיות
בטוח לגמרי, תבע דיין השבוע להעביר את כל ענייני
התפלת מי־הים אל תר,״ל — זאת אומרת, לתחומו שלו.

אם כן, מה יכול דיין לעשות?
קודם כל — להפסיק לעשות.

כאשר אדם מוצא את עצמו כמבוי פתום,
אין כל טעם שיחיש את צעדיו. ככל שירחיק
לכת, ככל שימהר, בן יתרחק מדרך המלך.

קרב ימי זה הוא משעשע למדי. אך האמנם
סכור דיין כי כזירה רטוכה זו ינצח את פרסז

במיקרה כזה, מוטב לו לאדם לעצור בעדו, לשבת על
האבן הקרובה ביותר ולהרהר: באיזו פרשת־דרכים טעיתי?
לאן עלי לחזור, כדי להתחיל מחדש?
אם יש למשה דיין ידיד — זוהי העצה שעליו להשיא
לו. שיכריז על שנת־שמיטה פרטית. שיתפטר מכל תפקידיו
בממשלה ובמפלגה. שיפרוש לשנה אחת לפינה שקטה,
ויעשה את חשבון נפשו ודרכו.

^ שנו כארץ
המחפש גיבור.

המקום על הסום הבטהוניסטי תפוס. אך יש
מקום פנוי מאד על סוס אחר -סוס השלום.

* שגי א ה היסודית של דיין, בשנים האחרונות, היא
( | רכיבתו על סוס הבטחון. על סוס זה החל את דרכו,
ועל סוס זה הגיע לשיאו, בתקופה שלפני מיבצע־סיני.
אז היה צריך לרדת. לרוע מזלו, לא עשה זאת.

כל חייו הלך דיין בדרך אחת, בכוח התאוצה. מעולם
לא היתד, לו שהות לעמוד ולחשוב: שמא הדרך הזאת,
אותה למדתי מרבותי, פסולה מעיקרה? אולי היא מובילה
אל האפס? אולי יש דרך אחרת להבטחת קיום המדינה?
משה דיין עודנו אדם צעיר, בממדים פוליטיים. עוד
יש לו אפשרו להתפנות מכל עיסוקיו חסרי־התכלית,
להקדיש זמן ומרץ לעבודת מחשבה יסודית, לבדוק מחדש
את הנחות־היסוד של הקו הבטחוניסטי השליט.
אם יעשה זאת בראש פתוח, אם ישתחרר מכל הדיעות
הקדומות הפרימיטיביות של אסכולת ה״זבנג וגמרנו״,
אם יטהר את ראשו מכל ההשפעות המזיקות שספק מאבותיו
הרוחניים, מווינגייט ועד בן־גוריון — מי יודע לאיזו
מסקנות חדשות יגיע?
יש משהו קוסם ברעיון — שצעיר צברי זה, איש ר,מלחמה
משחר ילדותו, יגלה אופקים חדשים של שלום,
של העזה מדינית, של מחשבה יוצרת.

לא •שזה סוס רע, מבחינה פוליטית. כדד
ובלל לא. זהו סוס מצויין. מכל הסוסים הפוליטיים
כאורווה של המישטר הקיים, זה הסוס
הטוב כיותר.

קל לרכב עליו. אפשר להגיע עליו לכל מטרה. גם אין
הוא מתעייף בקלות. אולם הסוס הזה תפוס.

מר שמעון פרס יושב עליו.

דיין עצמו אשם בכך — ויתכן כי כיום הוא בועט
בעצמו בסתר, כעונש על מישגה חמור זה. אך בימים
ההם, כשהיה צורך למצוא בן־ברית נגד פנחס לבון, איך
יכול היה לנחש כי צעיר בלתי־מרשים זה יתגלה כתככן
מפלגתי ממדרגה ראשונה, כמתחרה, ואף כמנצח?

דיין חדש, דיין כמנהיג אנטיי־בטחוניסטי,
דיין כאנטי־פרס, דיין כמועמד לשלטון כשם
רעיון השלום — זוהי דמות ציבורית חדשה,
רעננה, כעלת־פיבוי של ממש.

אך מה •שנעשה, נעשה. אין להחזיר את
העכר. ברגע גורלי עזר דיין לשמעון פרס
לעלות על הסוס הזה, אן? החזיק לו את האר־כובות
ופינה לו מקום על האוכף. עתה יושב
שם מר פ, ם -ולא דיין. והוא יושב שם לכדו.

* * מערכת־הכטחון אין סנטימנטים. היא כולד, מוקדשת

ף אם זה חלום? קרוב לוודאי שכן. לדויד בן־גוריון
| ! יש כשרון מיוחד להרוס בני־אדם, לקצץ את כנפי
מחשבתם, להפכם כלים נטולי־דמיון. קשה להניח כי אחד
מחניכיו העיקריים ישנה לפתע את עורו.

להווה. האתמול ניראה כעבר רחוק מאד.

כעידן האטופ-לצורבי־שלום, הפיתוח המדעי,
.מהפכה הטכנולוגית, הטילים -מי יזכור את
הטאנקים הקטנים של מיבצע־סיניז

גיבור המחפש תפקיד. אך יש גם תפקיד

פזשה ריין -ער הגזונן המגן גם וזפונד

מאת

על כן -הכל. הארץ ענייה כמנהיגים פוטנציאליים.
והדי ברור לחלוטין לאן מובילה
דרכו הנוכחית של דיין -לשום מקום.

אורי אבנר

תצפית

כ? הוכויוח מסורות

* שערורייה מדהימה עומדת להתפוצץ כקרוב, על אן? כל
הנסיונות להשתיקה. יוודע לד פי ידידתו של קצין־משטרה
בכיר מאוד, נוצריה זרה, נעצרה במרגלת. דבר זה חייב את
מעצר הקצין הבכיר וחקירתו על־פי חוק בטחון המדינה. אולם
כגלל מעמדו וייחוסו, הוחלט לחסל את הפרשה בשקט.
המרגלת גורשה מן הארץ ללא משפט, על פי החלטה אדמי•
ניסטריטיכית, בדי למנוע בירור משפטי שהיה עלול לסבד את
הקצין בפלילים. לא מן הנמנע, בי עם היוודע פרטי הפרשה,
ידרשו במה חכרי־בנסת דיון דחוף כוועדת־חוץ־וכטחון של
הכנסת.
• מפא״י תציע לאחדות־העכודה לקבל, לפחות חלקית, את
הצעת האיחוד של כן־אהרון. במיקרה זה: איחוד שתי המפלגות,
השארת מפ״ם בחוץ. החוגים התומכים ברעיון זה בתוך מפא״י עשויים אף
להציע את סשרדיהאוצר לאחדות־העבודה, או לפחות מגנות בפועל במשרד
זה, לדאב צור.

• צפוי דיון מחודש בממשלה, כדבר ההדלפות לעתונים.

לאחרונה מתפרסמים דו״חים כמעט מלאים על הנעשה בישיבות הממשלה, דבר
שעורר את זעמו של דויד בן־גוריון. הוא עשוי לדרוש עתה, כי כל השרים
״שבעו לשמור בסוד את תוכן דיוני הממשלה. צעד נוסף: תינתן הוראה לעקוב
אחרי עתונאים מסו־יימים,

כדי
במדינה העם

ר ש פי ג ל
״איזה שם סימלי!״ התפעלו הפרשנים
ברחבי העולם, כאשר התפוצצה פרשת דר
שפיגל בגרמניה. כי בגרמנית ,״שפיגל״
פירושו ראי — ובראי זה השתקפה בבואה
נאמנה של גרמניה החדשה: המיליטריזם
החדש, שלטון מנגנוני־החושך, השרירות
הממשלתית, האופי הדיקטטורי המוסווה של
של הכוחות המרכזיים.
״איזה שם סמלי!״ אמרו השבוע הפרש נים
בישראל, באיטר זכתה המדינה לפרשת־שפיגל
משלה. כי בעיטקת־השוחד הסנס־ציונית
של סגן המנהל הכללי של משרד־הבריאות
(ראה עמודים 11־ ) 10 השתקפה
בבואה נאמנה של המישסר המפלגתי השורר
במדינה: השחיתות היסודית של עצם ה־מיבנה
המפלגתי הקיים, הרקבון שאחז במפלגות
הישנות, מיסחור כל האידיאלים

לגלות

מי השרים המוסרים
להם חומר.

• משרד האוצר
יפתח במערכה
נמרצת נגד
כמה מן המפע לים
ובעלי-ההון
הידועים בארץ.

הדבר ייעשה על־פי
הוראותיו של לוי
אשכול, שיבקש ל שכנע
בזאת את הפועלים,
כי אינו דו־רש
רק הקפאת שכרם,
אלא גם לוחץ
על בעלי־ההון. לצורך
זה יוגשו כמה
תביעות גדולות בענייני
מם־הכנסה, ויפורסמו
דרישות האוצר
לצמצם את ה רווחים.

משרד־ה־ח
ח מעיין בהחזרת
השגריר
וולטר איתן מהמועמד
פאריס.
המוצע:
השגריר אמיל
נג׳אר. משרד־הבטחון,
המתנגד ל־מויעמד
זה, יציע, כ־נראה,
את המפקח
הכללי של המשטרה,
יוסף נחמיאם.

• יתמעטו דד
הידיעות על פרעות
אנטישמיות
בארגנטינה וב־אורוגוואי.
נציגי ישראל

״שפיגר, שפיגר כר ה2ץ יר — גזי היבה בכר העיר?״

בשתי מדינות אלה נקראו לשיחה עם השלטונות
המקומיים, שהביעה את מורת־רוחם מקו התעמולה הציונית, הבנוי על הדגשת
הפעילות הנאצית בארצות אלה. תעמולה זו, נאמר לישראל, משחירה את פני

הארצות, ואם תלמשך

— יראו בה מחווה בלתי־ידידותי.

ישראל תחדש את לחצה על גרמניה, להקמת נציגות
דיפלומטית גרמנית בארץ. נושא הלחץ העיקרי בבון: יו״ר הבונדסטאג,
ד״ר אויגן גרסטנמאיר, שביקר לא מזמן בישראל.

* מועמד אפשרי לרשת את מקומו של אפרים בן־ארצי
כמנהל ״אל־על״ :האלוף שלמה שמיר, שהתפטר לאחרונה מהנהלת מיפעל
הפוספטים, כמחאה על החלטת אלמוגי לצרפו להנהלת דשנים וחומרים כימיים.

* ספר סנסציוני, אשר יעורר סערה

בארץ

כעוד

במה

חודשים: ספרה הראשון של צעירה בשם הדסה מור. הספר,
שזכויותיו נרכשו על־יד׳ הוצאת עם הספר, מתאר בצורה אוסו־ביוגראפית
את חיי החברה והאהבה בצמרת מערכת־הבטחון הוא עשוי ליהפך לרב־מכר
מדרגה ראשונה.

* הליברלים מבקשים להוציא לאור ירחון פוליטי עיוני.
המכשול העיקרי: חוסר עורך מתאים.
* הצעד הבא של הליגה למניעת כפייה דתית: אחרי שפעילי
הליגה סיימו לאסוף את 100 אלף החתימות לעצומה למען נישואין אזרחיים,
יערכו נשואין אזרחיים נסיון יים. כבר רשומ׳ים כתריסר זונות, המוכנים לכך.
הטכסים ייערכו בבתים פרטיים.

— מאלוהים ועד בריאות ה

אתמול
אומה.
גם העיתוי היה טימלי. זה עתה זיעזע
עסקן דתי בשם אברהם פליישר את המדינה
בעיסקת־מכירה צינית בבאר־שבע. מבאר־שבע
ועד ירושלים, מן העיריה ועד לממ שלה
— רציפות הפרשות החדירה לתודעת
אזרחי־המדינה, כי עולם־המפלגות הישראלי
רקוב עד היסוד.
רקבון זה נתגלה בכל הדרגים. מה ההבדל
בין פליישר, שמכר את קולו, לבין אגודת־ישראל,
המתמקחת בפרהסיה על המחיר
החומרי שישולם תמורת קולות־סיעתד, בכנסת,
בהצבעה על המימשל־הצבאי? ומה
ההבדל בין שוחד־השלמונים של האיש
שפיגל לבין השוחד הקולקטיבי, הנדרש
על־ידי המפד״ל תמורת הצבעה בעד הטלביזיה
ה״לימודית״?
הפח והפחת. יש ריקבון במפלגות.
גרוע מזה: יש ריקבון בעצם המישטר המפלגתי
של ישראל. זה ברור.
אך מה נובע מכך?
כאשר נוכח האזרח הצרפתי בריקבון
מפלגותיו, הסיק מכך מסקנה קיצונית. הוא
זרק את המפלגות לגל־האשפה, יחד עם
מנהיגיהן ועסקניהן, המליך תחתן דיקטטור
נמרץ, העומד מעל לכל חשד של שחיתות.
יחד עם המים המפלגתיים המזוהמים, שפכה
צרפת את תינוק הדמוקראטיה.

אין ספק כי בישראל מתבשלת אווירה
דומה. רוב המפלגות שקועות בבוץ וברפש.
המפלגות המלוכלכות־פחות הוכיחו אזלת־יד,
פחדנות וחוסר־יעילות משוועת. אנשים
הגונים מתרחקים גם מאלה, גם מאלה. צמרות
רוב המפלגות מורכבות מעסקנים אפורים,
המעוררים בציבור ירק בוז ושאט־נפש.
לעומת זאת, יש בארץ חוגים התובעים
בגלוי את כתר הדיקטטורה למנהיגם, האחד־בדורו.
כמו בצרפת, מופיעה הישועה בדמות
הגואל, המבטיח להוציא את המדינה מן
הביצה המפלגתית (״שינוי שיטת הבחירות״)
ולהובילה אותה שעה אל הרפתקות זול,־
רות אך קטלניות.
הבחירה היא בין הפח המפלגתי לבין
הפחת הדיקטטורית. אין ספק כי האפשרות
השניה גרועה יותר — כפי שלמדי
הגרמנים לפני דור, כשהיו במצב דומה.
אולם ריח הריקבון הכללי, העולה באפו של
הציבור, עלול לטשטש את השכל־הישר,
להביא להכרעה הרת־אסון.
מי שיש עיניים בראשו, רואה כי מצב
נפשי זה קרב והולך. השינאה הציבורית למפלגות
הקיימות, המכרסמת בלב המדינה
מזה שנים, הולכת והופכת לעובדה פוליטית
מרכזית, שתתפוצץ באחד הימים בפצצה
גרעינית.
״ זהנמאס :״ זוהי הסכנה האמיתית.
שום מאמרים דמוקראטיים מלומדים לא
יחסלו אותה.
הדרך להצלת הדמוקראטיה הישראלית הרופפת
היא פתיחת דרך שלישית _ דרך
שתשמש אלטרנטיבה מעשית גם לרקבזן
המפלגות הישנות, גם למגמות הדיקטטו־ריות.
איך
יכולה להיווצר אפשרות שלישית
כזאת? בתיאוריה, ייתכנו רק שלושה פתרונות:

לחץ ציבורי אדיר על המפלגות ה קיימות,
לשם חיסול רקבונן הרעיוני והחומרי,
סילוק העסקנים המקצועיים, והזרמת
דם חדש מן החוץ לתוך המסגרות הקיימות;

* שינוי כללי של כל מערך המפלגות,
בדרך של פילוגים ואיחודים, כך שיתגבשו
כמה מחנות בריאים, בעלי מגמות רעיוניות
ברורות, שיתבססו על המציאות של היום,
במקום המפלגות המהוות שרידים מנוונים
מן העבר הרחוק; או — ,
* יצירת מפלגה צעירה חדשה, דמוק־ראטית
ונקייה, שתהווה אופוזיציה לעצם
המיבנה של משטר־החלוקה המפלגתי הקיים,
ותיתן לאזרח את האפשרות להצביע ליד
הקלפי בעד אלטרנטיבה אמיתית.
תהיה הדרך המעשית כאשר תהיה —
הדבר יקום רק אם הסלידה הכללית תוליד
כוחות חדשים מתוך העם עצמו, ואם
בעלי הרצון־הטוב יחושו בלבם חובה להתמסר
אישית לטיהור המדינה.
״זה נמאס! זה מגעיל!״ שוב אינה תגו בה
מספקת על המציאות המשתקפת בראי
של פרשת שפיגל. האזרח ההגון חייב לומר
:״זה נמאס! זה מגעיל! מה אני יכול
לעשות כדי לשנות את המציאות?״

יחסים מרחביים
מאה אל ף
ממשלת ישראל אינה מוכנה להחזיר אף
פליט ערבי אחד — זוהי העמדה הרשמית,
שבוטאה באו״ם ובכנסת. פעמים בלתי־ספורות.
מהי
העמדה הבלתי־רשמית?
השבוע סיפר אבא למר, מי שהיה יועץ
כלכלי של ממשלת ישראל, פרט מאלף
ביותר. בשיחה עם חברי מערכת אתגר,
טען הפרופסור האמריקאי הנודע לכלכלה:
שר בממשלת ישראל גילה לו שהממשלה
מוכנה להחזיר מאה אלף פליטים, במסגרת
של הסדר.
זהו גילוי סנסציוני. כי בשבועות הקרו בים
יש לצפות ללחץ אמריקאי גובר והולך
בכיוון זה. הנשיא קנדי הגיע למסקנה כי
ההשפעה האמריקאית בעולם הערבי הגיעה
עתה לשיאה, וכי זוהי הזדמנות טובה, אולי
בלתי־חוזרת, כדי לפעול למען הסדר ממשי
במרחב, שיתחיל בהסכם על. בעיית הפליטים.
השאלה
הנשאלת בוושינגטון ובירושלים:
האם תסכים ישראל להחזיר את מאה־האלף
הראשונים גם בלי הסכם כולל ורשמי? ואם
כן, האם תהיה ישראל מוכנה להיכנע ללחץ,
להחזיר את המאה־אלף בלי הסדר,
כמיפרעה על־חשבון הסדר?
השבוע נתברר כי זוהי הכוונה האמריקאית.
ישראל תידרש להחזיר פליטים ״כאופן
ניסיוני״.
העולם הזה 1324

אמא !
זר, קרה במוצאי־שבת.
כל היום עבר בשקט,
כמו כל שבת רגילה.
זבודיל גרטנר הלך לבית־הכנסת
ואני נשארתי
לבד. אני זוכר שזאת
היתה שבת פרשתקורח.
אחרי צאת השבת ישבנו
לאכול. נכנסו שני אנ שים.
הם ניגשו אלי ישר
והתחילו לדבר אידיש.
מהמלים הראשונות ידעתי
שהפעם כבר תפסו
אותי .״שמעת את השם
שוחמכר?״ שאלו אותי.
״ שוחמכר? ״ עניתי,

שיחת גבר
אל גבר
-אבא, מה רצה אורי?

הו. הוא בקש את ידה של אחותך.
איזו יד?
זאת אוסרת. הוא רוצה להתחתן אתה.

כי הרבה זמן הכינו
אותי לרגע הזר. לימדו
אותי יומם ולילה, ש אם
מישהו ישאל אותי
אם אני יוסלה שוחמכר,
אני צריך מיד לענות
שלא — בלי לחשוב.
״קוראים לו יוסלה?ישאלו
שני האנשים.
•לא. יש לי שם אחר,״

״יענקל פרנקל.״
אחד מהם נתן לי נייר
ועפרון• :תחתום את
שמך!״
חתמתי: יענקל פרנקל.
השני המשיר לשאול
אותי :״שמעת את השם
נחמן שטרקס?״
עניתי• :לא יודע מה

•יש לו סבא בארץ-
ישראל?״

•איפה האבא והאמא
שלך?״
ידעתי מה עלי לענות.
לימדו אותי. .בארגנטינה.״
•איפה
הם גרים? במה
עובד אבא שלך?״
״לא יודע.״ זה לא
היה שקר. באמת לא
ידעתי איפה אבא ואמא
גרים, ובמה אבא שלי
עובד.
הם המשיכו לשאול :
״אם אתה רוצה לכתוב
— מה הכתובת להם שלהם?״
גם כן לא ידעתי. על
באמת.
•מתי נולדת?״
•לא יודע.״
שמחתי. כל הזמן
עברה בראשי מחשבה:
אולי אגיד להם את האמת?
אגיד להם שאני
יוסלד, ונגמר? אבל חשבתי:
זה לא יהיה טוב.
יכתבו בעתון. וחוץ מזה
עמדו שם גרטנר ו אשתו,
ולא רציתי לגלות
לפניהם, שלא יקחו
אותם לכיסא חשמלי. אז
המשכתי להגיד שאני
בכלל לא יודע מי זד,
יוסלה שוחמכר.
פתאום, באה עוד מחשבה:
מה יהיה אם יאמינו
לי וילכו? אז יב ריחו
אותי עוד פעם, מי
יודע לאיפה, ואף פעם
כבר לא ימצאו אותי
וכל החיים שלי אברח
ממקום למקום. פחדתי לגלות להם, אבל
דווקא רציתי שיגלו. בסוף אמרו :״בוא
איתנו!״
שמחתי.
לקחו אותי לאיזה בית, ושם היתה אשד,
שדיברה אידיש. סידרו לי מיטה לישון, כי
כבר היד. לילה. בבוקר, באו עוד פעם שני
הבלשים, והתחילו לשאול אותי שאלות. על
כל דבר שאלו אותי. וכמעט תמיד עניתי:
״לא.״ היו שואלים אותי בהפסקות, או
סתם מדברים איתי. בחדר שלי היתה טלביזיה.
זאת היתד, הפעם הראשונה שראיתי
טלביזיה. בבית סבא בירושלים אפילו ראדיו
לא שמעתי. רק כשהגעתי לשוזייץ התחלתי
לשמוע ראדיו. אבל טלביזיה או קולנוע —
עוד לא ראיתי. הייתי יושב הרבה זמן לפני
הטלביזיה ורואה סרטים. ראיתי מלחמה בין
האנגלים והאינדיאנים. וראיתי את הנשיא
קנדי, וכל מיני דברים. הרגשתי שאני בעולם
זר ולא ידעתי איך להתנהג, מה ל
באמת
! והוא יקח אותה אתו מביתנו?
ואיפה יגורו?
לזה דאגתי בעוד מועד, כשהת חל תי:
בתכנית ״ ח מ די
אתחיל לחסוך ב׳־חמד* גם לדירה בעדך.
* חסכון +מ שכנ ת א = דירה

הגיד. אז השתדלתי לדבר מעט ורק על הדברים
שידעתי קודם.
פעם אחת אמרו לי שיש עתונאים שרוצים
לראות אותי. אמרתי שאני לא רוצה.
הם שאלו :״אתה רוצה שיצלמו אותך?״
אמרתי• :לא! אני לא רוצה שתהיה תמונה
שלי בעתון.״ כבר ידעתי שאני הולך הביתה,
אז לא רציתי שתהיה תמונה שלי
בעתון. רציתי שהכל יהיה בשקט.
עמדתי ישר .״בוא, מישהו מחכה לך,״
אמרה לי האשה ששמרה עלי. שני אנשים
לקחו אותי איתם, וירדנו לחדר אחר. זה
היה בערב. פתחו את הדלת. ראיתי שתי
נשים עומדות שם. הכרתי אותן מיד: אמא
וזיבה. אמא שלי ואחות שלי!
אבל לא רצתי אליהן, ולא אמרתי שום
דבר. עמדתי, ועשיתי את עצמי שאני לא
מכיר אותן. זה בדיוק מה שרות בן־דויד
אמרה לי כל הזמן :״אם ימצאו אותך, תגיד
שזה לא אתה!״ אז אמרתי לעצמי: אל תס־

תכל עליהן. אל תגיד אמא. אל תגיד שאתה
יוסלה.
אמא קראה• :יוסלה! בני!״ והיא רצה
אלי.
עמדתי ישר.
היא חיבקה אותי. אני לא חיבקתי אותה
ולא אמרתי שום דבר.
אמא התחילה לבכות. גם זינה. היא עמדה
כל הזמן בצד ובכתה.
ישבתי על כסא והחזקתי את עצמי. אמא
אמרה :״יוסל! יוסלה!״ אבל אני עניתי:
״אני לא יוסלר !,אני יענקל פרנקל!״
אמא הורידה לי את הכובע ושמה את
היד על ראשי, איפה שיש צלקת מתחת לשערות
.״אתה זוכר?״ היא אמרה לי ,״איך
שקיבלת את הפצע הזה? היית עוד קטן, ברוסיה.
אתה זוכר?״
כן, זכרתי.
היא הראתה לי תמונות שלה ושל זינה
יחד איתי. סיפרה לי על אבא ועליה, איך

שכל הזמן חיפשו אותי. איך שהם אוהבים
אותי ורוצים שאני אחזור.,
רציתי לשאול אותה :״אז למה נסעתם
לרוסיה? לא רוצים לקחת אותי בחזרה שאהיה
גוי? כל מד, שסיפרו לי עליכם היד,
שקר?״
לא שאלתי. אבל היא אמרה :״תבוא
אלינו בחזרה. תלמד תורה. נאהב אותך.״
בסוף, אולי אחרי שעה, לא
זיק את עצמי יותר. הרגשתי
לבכות. הסתובבתי אל אמא
את זרועותי ואמרתי :״אמא!

יכולתי להחשאני
מתחיל
שלי, פתחתי
אמא שלי!״

זהו קטע הסיום הדרמתי של ה•
ספר ״איפה יוסל׳ח?״ ,מאת שלמה
כהך צידון, בהוצאת ״העולם חזה״,
שאת טפסיו האחרונים עוד ניתן
להשיג בקיוסקים וכבתי־מסחר ל־ספרים.

הוא צעיו, הוא ניקח וחוסס, והוא
גם אביו מיום־עבודתו, ואמא מגישה לו
לאכול על השולחן היחידי בבית. ז׳ילבר
צריך לחכות בסבלנות עד שכל המשפחה
תסיים את ארוחת־הערב, לפני שהוא יכול
לפרוש את מחברתו על השולחן.
ברגע זה מתעוררת בעיה מס׳ ; 2אין
אף אחד, בבל המשפחה, המסוגל לעזור לו,
לענות לשאלותיו או אפילו סתם להתעניין
במעשיו: אמו אינה יודעת קרוא וכתוב,
ואביו אינו יודע אלא כמה מלים בעברית.
לא נותרה אלא אחותו, הלומדת׳ בכיתה ד׳.
גם אילו היה ביכולתה להשגיח מהנחות,

במדינה דמוקראטית, והוא מלא רגשי תיס־כול
ואכזבה, ולא פעם — איבה נגד החברה,
שאין ניתן לו להשתלב בה שילוב
יוצר ומעורר־סיפוק.״
שר־התינוך, אבא אבן, אף מצא לנכון
להזהיר את הכנסת :״פיגור השכלתי זה
נוטה להזדהות עם סיווג עדתי מסויים. יו צא
שסכנה חברתית מונחת על גביה של
— ושתי הסכנות יחד
סכנה השכלתית
עלולות להצטרף לחשבון, במרוצת הזמן,
של משבר לאומי חמור.״
אם כן, שעה י שאתם מתבוננים בתמונותיו

מאת!

| ש דו כ הן |
הרי שבשעה זו של היום היא כבר עייפה.
כי היא לומדת במשמרת ראשונה, ויוצאת
מוקדם מהבית.
ז׳ילבר הוא, ילד פיקח, בעל תפיסה טבעית
מהירה. הוא גם רוצה ללמוד, לעשות
את אשר מטילה עליו המורה, על כן הוא
מתאמץ מאד. אך הדבר אינו תלוי בו ובמ־אמציו.
התנאים בהם הוא נתון עוצרים
בעד התקדמותו בלמודים ועל תנאים אלה
אין לו כל שליטה.

ך• וקר טוב, תלמידים. היום נתחיל
2״ ע ם שיעור בחשבון. חשבון קר. הנה
השאלה הראשונה: אם קר מאד לילד ברגליים
— כמה קר יהיה לו במוח? שאלה
שניה: אם ריק לילד בבטן — מה ממלא
את ראשו?
למתקדמים:
ועכשיו, תלמידים, שאלה
אם ילד שבע, חם, לבוש־כהלכה ופיקח
מאוד מסוגל לקלוט 100 מדברי המורה;
ואם סתם ילד שבע, חם ולבוש־כהלכה מסוגל
לקלוט ־ 707 מדברי המורה — כמה
אחוזים מדברי המורה מסוגל לקלוט ילד
רעב, רועד מקור ולבוש סמרטוטים דקיקים?
ובכן, תלמידים, מי יודע את התשובות?
מה אני שומע — שזה לא שיעור בחש בון?
שאין שאלות כאלה בספרי־הלימו־דים?
שלא למדתם חומר כזה? התביישו
לכם!
אמצו מעט את המוח שלכם. אל תתעצלו.
סעו לבית־הספר האזורי במעלות. זה בהרי
הגליל המערבי. שם תמצאו את התשובות.

התנור הנודד
ך ץ מצאו שם למשל, את ז׳ילבר בניטה.
! 1ה ת בוננו־נ א בתמונותיו. הוא ילד יפה, כאשר בעל עיניים ירוקות, דק ושרירי.
עלו הוריו ארצה ממרוקו היה בן שנתיים
בלבד. מאז חלפו שש שנים — אבל ז׳ילבר
בניטו עדיין ״מרוקאי״ .הוא אינו משתולל
באותה פראות חופשית של בן־גילו מחדרה,
וכאשר שואלים אותו שאלה בעברית חייבים
לחזור עליה פעמיים או שלוש, ואם
תבקשו ממנו להראות לכם את מחברתו —
הוא יעשה זאת בלי אותה גאווה טבעית של
ילד בן גילו.
בואו, ניכנס איתו לכיתה ב׳ .המורה כו תבת
משהו על הלוח. משהו שז׳ילבר צריך
להעתיק ולחזור עליו. אך הוא מפסיק את את במרץ לשפשף ומתחיל
כתיבתו,
אצבעותיו. אחר כך הוא משלב את זרועותיו
על חזהו ודוחף את ידיו תחת בתי־השחי.
עייף מרוב כתיבה? לא. פשוט קר
לו. מתחת לספסל מצטלבות רגליו פעם אחר
פעם. וז׳ילבר הוא ילד בן־מזל. אביו פועל
קבוע ולכן נעולות רגליו בנעליים גבוהות.
אבל בכל זאת הרצפה קרה, והחדר קר במעלות,
השוכנת בגובה 600 מטר מעל פני
הים. אבל אין נפט כדי להדליק את התנור.
בחורף שעבר היה נפט. משרד־החינוך הק ציב
את 60 הלירות הדרושות לכך. השנה
בוטלה ההקצבה. דברים אלה לא הוסברו
לז׳ילבר בניטה. הוא רק יודע שקר בכיתה.
בכיתה הסמוכה בוער התנור. אחד התלמידים
הביא עמו בקבוק נפט בבוקר. אבל
אפילו, תנור זה, אינו מספיק לחמם את
החדר הגדול. על׳ כן מעבירה אותו המורה
מפינה לפינה ; כדי שהחום יחולק באו פן
צודק בין 30 תלמידיה.
״יש. מורות שבאופן עקרוני אינן מסכימות

לחמם את הכיתה שלהן״ הסבירה המורה
הצעירה .״הן אומרות שהילדים כאן ממילא
לובשים בכיתה את כל הבגדים שיש להם.
הם מתחממים מהתנור ואין להם בגדים
נוספים ללבוש כשהם יוצאים החוצה, לקור.
אבל אני פשוט לא יכולה לראות את התלמידים
שלי נעשים כחולים ונוקשים בשי־

ז׳ילבר בניטה אינו מיקרה בודד. הוא
רק תלמיד אחד מתוך 450 תלמידים בבית־הספר
היסודי־ממלכתי במעלות, שהוא רק
אחד מתוך שרשרת בתי־הספר היסודיים
באזורי־הפיתוח, בהם לומדים מחציתם של
470 אלף תלמידי בתי־הספר העבריים היסו דיים
במדינה.

השולחן תפוס

* ה עדיין לא כל מה שפריע לז׳ילבר
| בניטה ללמוד. כי על הקור הוא מצליח,
איכשהו, להתגבר, אבל לא על הבעיות
שיש לו בבית.
זה מתחיל מן הבעיה הטכנית הפשוטה,
שלז׳ילבר אין שולחן פנוי להכנת שיעוריו.
מכיוון שהוא לומד במשמרת שניה, הוא
חוזר הביתה רק בשעה ארבע. ואז חוזר

וופלות כמקום גפרים
ך שר ן ן ו י -ק כ אי־יכולתם של
} 1בני עולים אלה״׳ להשיג את הממוצע
לאומי הכולל איננו י נובע משום נחיתות
כשרונית מלידה. אין דבר כזה.״
כלומר: ילדי מעלות אינם פיקחים יותר,
או מטומטמים יותר, מבני-גילם בצפון תל־אביב
או בחיפה.
אם כן, מדוע נופלים ז׳ילבר וחבריו
במעלות מן הרמה הארצית? מה גרם לכך,
שמחצית תלמידי ; כיתב ו׳ במעלות לומדת
בהתאם לתוכנית ;.הלימודים של מחלקת־החינוך
כיתר תלמידי כיתה זו בארץ, אך
המחצית השניה >£ל אותה כיתר, לומדת
במיקרא של כיתה ג׳?

איזה תלמידים הם ז׳ילבר וחבריו? על
כך השיב בשנה שעברה אריה סימון, המפקח
על החינוך בדרום, שם מרוכזים בני
העליה החדשה :״אחוז התלמידים שאינם
מגיעים להשגים מינימליים הינו 35 עד .40
המושג, חוסר השגים מינימליים׳ פירושו,

אתי התשובה אפשר למצוא בשני מקומות:
במקומות מגוריהם של ד,ילדים, ובבית־הספר
בו הם לומדים: בבתיהם שורר, כמ־

אינו ניהם מקור. אז אני מבקשת מהם להביא
נפט מהבית בתורנות.״

של ז׳ילבר בניטה ב ך השמונה, זכרו: אתם
מתבוננים במשבר לאומי בכוח.

שילד מסויים מסיים את בית־הספר היסודי
ואינו מסוגל לקרוא עתון או ספר • פשוט
ולהבינו; אינו מסוגל לכתוב מכתב באותיות
קריאות ובלשון מובנת; אינו מסוגל לה,ש־תמת
בארבע פעולות החשבון! הוא נעדר
מושגים ברורים ראשונים על עם ישראל,
מדינת ישרא /והעולם הסובב אותו.״

עט בלי יוצא מן הכלל, מצב כלכלי דחוק,
תנאי מגורים קשים שאינם משאירים/ :ילד
פינה לכתוב או אפילו לשבת בשקט .במקרים
רבים מגיעים התלמידים רעבים לבית־הספר,
וארוחת־הצהרים הניתנת להם, שם
היא ארוחתם העיקרית — או אפילו הי חידה.

המשיך
המחנך הוותיק :״משמע, תוצר ה חינוך
של שמונה־תשע שנים בארץ — שכן
חלק ניכר של הילדים בהם מדובר החל
את חינוכו בגן־חובד, או אף בגן גילאי 4
— הינו לעתים קרובות נער שלא קנה אף
את היסודות הפשוטים הדרושים לאזרחות

ההורים מנותק־ם מן השפה העברית ומב עיות
הארץ; כולם נתונים בקשיי פרנסה
קליטה. על כן, גם אם היו רגילים לקרוא
ספרים ועתונים בהוץ־לארץ, אין הם עושים
זאת כאן. בנם, הפותח את ילקוטו, מרגיש
שהוא מכנים יסוד זר לבית. להבנה או
לעזרה מצד הוריו — אינו יכול אפילו
לחלום.
מורה, שקראה לאבי אחד מתלמידיה כדי
להגיד לו שבנו מפגר בלימודים ולהסביר
לו שעליו להתעניין בבן ולעזור לו, נשבעה
לא לעשות זאת יותר. האב, שלא יכול
היה, כמובן, להיענות לבקשת המורה, הוציא
את כל כעסו ועלבונו על הילד עצמו. בנוכחות
המורה החל מגדף ומכר, את ילדו, על
היותו תלמיד גרוע.
נער תל־אביבי, החוגג את יום־הולדתו
מתנות.
במסיבה ביתית, מקבל עשרות
השכיחה במתנות אלה: ספרים. הוא מורגל
מילדות לעיין בהם, ללמוד פרק בהילכות
תרבות/ ,י בו ש ידיעות אנציקלופדיות׳ על
העולם בו הוא חי, ולעיין ביצירות׳ ספרו תיות
גדולות. במידה וילד במעלות מקבל
מתנה ליום־הולדתו (וזה לא מתרחש בכל
יום־הולדת) יש כל הסיכויים שמתנה זו
תהיה חולצה, זוג נעליים, או דבר מאכל
טוב ובלתי־רגיל כמו למשל, וופלות מצו פות
בשוקולד. לקבל ספר אין לו כמעט
סיכוי.

זו שנתה השנייה בתפקיד מורה והיא חייבת להתמודד
עם בעיות כה רבות שגם מורה מקצועית ומנוסת
היתה, ללא ספק, מתקשה לעמוד בהן. אולם גם הנסיון שרכשה במשך שנתיים אלה ילך
לאיבוד בסוף השנה, כאשר החיילת־המורה תסיים את שירותה הסדיר, ותשתחרר מצה׳׳ל.

המורה־ חיילת

אין, אין, אין
^* פשר היה ל צ עו ת, איפוא, שד,מ־
\ | דינה, המעוניינת ברמה גבוהה של
אזרחיה, תפצר, את ילדי מעלות על המיג־

צמא לדעת וללמוד -אך בכל ואת
רעות האובייקטיביות המכבידות עליהם.
אך מסתבר כי ההיפך הוא נכון: ילדי מעלות׳
המופלים־לרעה, מקבלים מהמדינה הרבה
פחות מילדי תל־אביב.
מה מקבל תלמיד היישוב הוותיק׳ בהשוואה
לתלמיד מעלות?
• אם הוא לומד בבית־ספר חדש בירושלים׳
למשל, צוייד הבניין כולו בהסקה
מרכזית. אם בית־הספר ישן — משתמשים
בתנורים.
• בשיעור היסטוריה בכיתה ח׳ במעלות
דיברה המורה, כמו בכל כתה ח׳
אחרת, על ז׳אן־ז׳אק רוסו ועל וולטייר.
אולם אם רצה תלמיד ללמוד לא רק על
אנשים אלה׳ כי אם גם לקרוא מיצירותיהם
— אין לו כל אפשרות. כי בבית־הס־פר
מעלות אין ספריה, אין אנציקלופדיה,
ואין ספרי־עזר אשר בהם יכולים התלמידים
להיעזר במקרה הצורך. גם שלושת הכרכים
של תרבות המצויים שם, נתקבלו כתרומה
מבית־הספר הריאלי בחיפה. כך יוצא,
שלא רק בבית אין לתלמיד מעלות ספרי־עזר׳
אלא גם לא בבית־הספר.
• טענה מנהלת בית־ספר מעלות, בילהה
שביט :״מתוך 15 כיתות, לפחות שבע ישיגו
את החומר של תוכנית משרד החינוך

בסוף השנה. אבל זה לא מספיק. הם לא
ידעו מה זה שוברט, למשל. כי כל מה
שחורג טיפה מתוכנית הלימודים — אבוד לגביהם.״

כל בית־ספר בישוב הוותיק מצוייד
במעבדה, בה נעזרים המורים בשיעורי
הטבע. במעלות אין זכר למעבדה כזו. מורה
ביקש לרכוש דגם של ריאות להסברת
השיעור. אך לכך דרושות עשר לירות —
ואין בתקציב בית־הספר עשר לירות מיותרות.
כך חייב המורה לדבר על תהליכי
הנשימה במונחים מופשטים לגמרי, להעזר
בציורים על גבי הלוח. מה יזכור התלמיד
משיעור זה?
• כאשר מצטרף עולה חדש לכיתה של
בית־ספר ותיק חוגגים חבריו־לכיתה את
בואו נרתמים בהתלהבות למיבצע קליטתו
של העולה החדש. למעלות מגיעים עולים
חדשים כל הזמן. כאשר מגיע עולה כזה,
בן , 11 למשל, ואינו יודע מלה עברית,
אי־אפשר להכניסו לכיתה א׳ או ב׳ .מצרפים
אותו לכיתה ה׳ ,והוא נסחב אומלל
אחרי חבריו הוותיקים יותר, כשהוא הסר
כל בסיס להשתוות אליהם.
מכיוזן שכמעט בכל כיתה יש כמה כאלה,
ומכיוון שאין סכוי שמשהו מבחוץ
יוכל לעזור להם, נאלצים המורים לתת
להם שיעורי־עזר בעברית. אלא שלרשות
המורים אין אפילו ספרי־עזר. כל מורה
צריך להתחיל להמציא את השיטה, ולכתוב
עבור התלמיד את כל חומר הלימוד.
אין פלא אם לעתים תכופות אין לשעורים
אלה כל תוצאות.
מנהלת בית־הספר הגתה אמנם את
הרעיון של חיבור חומר והדפסתו באופן
עצמאי. אך לצורך זה דרושה לה מכונת־שיכפול.
משרד־החינוך לא היקצה את הכסף
לציוד בלתי־רגיל זה. המנהלת השיגה ממב־קרת
סקוטית תרומה התחלתית של 200
ל״י; כרטיסי־הגרלה במסיבת חנוכה של
בית־הספר הכניסה עוד 100ל״י.
דרושות עדיין 150ל״י נוספות. מי יתרום
אותן?
• בבית־הספר במעלות מלמדים 24 מורים,
כולל המנהלת. ששה מהם גברים, ועשר
הן חיילות בשרות סדיר. מון וך עשר
החיילות־המורות — רק שלוש סיימו בית-
ספר תיכון. עם כל הרצון הטוב שלהן —
ויש להן רצון טוב — קשה להן, אחרי חודש
אחד של הכשרה פדגוגית, למלא תפקיד
המיועד למורה מוסמכת ומנוסה, אם לא
למורה שעברה, נוסף על כך, הכשרה מיוחדת.
ומה עוד, שאין בבית־הספר הזה מורים
ומחנכים ותיקים, היכולים לשמש דוגמה
למורות הצעירות ולעזור להן בפתרון
הבעיות המתעוררות בפניהן. ואילו מעט
הנסיון, שמורה־חיילת צוברת בשנתיים של
שירות, הולך לאיבוד עם שיחרורה מן
הצבא.

אץ אפילו קצץ אחד
* ץ ל מי ד ^ לות משול לרץ המשתתף
* 1בתחרות, כשמישקולת־ברזל כבדה קשו רה
לרגליו.
אומנם, הוא עושה כמיטב יכולתו להתקדם.
אך עם כל המאמצים יצליח רק בקושי
להדביק את אחרון הרצים האחרים, שרגליהם
חופשיות. מראש ניטל ממנו הסכוי
להיות בין הראשונים, או אפילו להגיע
לרמתם של הרצים הבינוניים.
אילו היה זה מירוץ פרטי, בין ז׳ילבר
בניטה, למשל, לבין יורם בן־טובים, יתכן
שלא היה כל צורך לכתוב את המאמר הזה.
אבל מדינת ישראל מבוססת על ההנחה
הדמוקראטית, שכל אזרחיה שווים, וכי לכל
ילד מילדיה חייבת המדינה לתת סיכוי שווה
להצליח בחיים. אך לילדי מעלות אין אפיקו
סכוי התחלתי.
לאלה המעדיפים את קו־המחשבה האומר
כי אנו עם קטן בים ע ו יין גד, ל ,ועל כן
כל אזרח בישראל חייב להיות בעל רמה
גבוהה, כדאי לציין עובדה סטטיסטית קט־
,נה: בין כל הצעירים שסיימו את בית־הספרי
במעלות בכל שנות קיומו, והתגייסו
א,זר־כך לצבא, אין עד היום הזה אפילו
קצין אהד.

לל מוד!
במדינה המשק
ט בי ע ה בי
מנהיג היודע לומר לעם את האמת —
שווה הרבה. אך מנהיג היודע להודות בזמן
בטעותו — שווה זהב.
מנהיגים מסוג זה כמעט ואין בישראל.
ובמיוחד לא — לוי אשכול. לכן, כאשר נו דע
לאזרח הישראלי, בשבוע האחרון, שללים
מען
בניית מספנות ישראל נזרקו
עשרים מליון לירות, יכלו רק התמימים
לשער שלוי א שכל יודה באשמה.
הוא אמנם היכר, על־חטא, אך לא את
עצמו.
מחלתהענקים. בניית מספנות ישראל
היתד, הרפתקה שנדונה מראש לכליה. מו כיחות
זאת אפילו הידיעות המעטות שהודלפו
ממשרד־האוצר.
במשך שלוש שנים נקברו בבניה 18.5
מיליון לירות. השנה הרביעית היתד, צריכה
לעלות עוד 4.5מיליון ל״י, ואילו תוך
שנתיים היה צריך סכום ההשקעה לעלות
פי שניים. הכל למען הקמת מפעל לבניה
ותיקון אוניות, המשתרע על מאתיים ושבעים
דונאם, והמעסיק אלפיים עובדים. בסופו
של דבר היתד, צריכה המספנה באזור הקי־שון
לייצר אוניות עצומות בהספק של
80,000 טון לשנה (יותר מפי שבע מנפחד,
של תיאודור הרצל, למשל).
ברור, איפוא, שבשביל הצריכה המקומית
המצומצמת, מהווה מפעל מסוג זה תותח
להריגת זבובים. קשה לשער גם שמספנות
ישראל יוכלו, בתנאים הטובים ביותר,
לעמוד בתחרות נגד ענקים ימיים, כאנגליה
או יפאן. התנאים הטובים ביותר, פרושם,
בראש ובראשונה: תעשיית־עזר ענפה ורג־טבילית,
כגון בתי־חרושת לייצור חלקים.
תנאים כאלה אינם קיימים בארץ.
על כך מצביע כבר נסיון הייצור הראשון
של המספנות. היה זה ביצוע הזמנה קטנה,
יחסית, של משרד־הבטחון. הוא עלה למפעל
בהפסד של מאה אלף לירות.
מי האשם? במצב זה יכול היה עדיין
לוי אשכול לומר לציבור :״טעיתי. הטעות
שלי עלתה 18.5מיליון לירות. אבל אם
לא נסוג מיד, היא תעלה כפליים.״
אילו עשה זאת, היה הוא לפחות הוגן.
אך הוא לא הגיע לדרגה זו. לכל היותר
היה מסוגל לגמגם :״אני לא רציתי. אני
פחדתי מההתחלה, אבל שיכנעו אותי.״
דבר המתבקש מאליו היה, ששר־האוצר
יצביע על היועץ, אשר פיזר ביד קלה מיליו נים
לא־לו. אך לוי אשכול הצביע על נאשם
שונה לגמרי: הפועל. הוא האשם, כי הוא
דרש יותר מדי. יותר מאשר מספנות ישראל
היו מסוגלות לשלם לו. כך נודע, סוף־
סוף, בגלל מי הלכו המיליונים לטמיון.
בצירה זו ניסה אשכול להרוג שתי צפו־ריס
באבן אחת:
לטהר את עצמו ואת אנשיו מכל אשמה:
את המספנות צריך לסגור — לא מפני
שכל התיכנית׳ היתד, מפוקפקת מתחילתה,
אלא בגלל הפועלים, הבאים בדרישות כה
מוזרות כמו קופת תגמולים, ארוחות חמות
וכו׳.
• הוא בא בסחיטה גלויה אל כל
שאר הפועלים. כי מאז קיבלה ההסתדרות
את ההחלטה בדבר הקפאת־השכר, שורר
מצב מתוח במקומות עבודה רבים, והוועדה
המארגנת של ועדי־פעולה כבר מתכוזנת
לארגן את השביתות הראשונות בכמה בתי־חרושת.
אשכול החליט, לכן, להשתמש
בפרשת מספנות ישראל כשוט נגד שאר
ועדי־ר,פועלים. הוא יכריז בפשטות :״אס
תשבתו, או אם תדרשו הטבת תנאים —
נסגור את המפעל. ממש כמו במספנות.״
כך מקווה אשכול להשתמש במספנות,
שנועדו לבניין אוניות, כדי להטביע את
ספינת ההתקוממות הפועלית.

עתומת
מה מו תרלכתוב?
דקירת הנער שאול סולימאן, בקטטה
שפרצה בראשון־לציון לפני שלושה חודשים,
בין יהודים וערבים (העולם הזה ,) 1310
הדליקה אור אדים בפני אזרחי המדינה.
לאות־ה,אזהרה שמוי לב בעיקר עתונאים,
אשר כיסו את התקרית או כתבו עליה מא־מרי־מערכת.
בכל כתביהם בלטה נימה אחראית,
שביקשה להשוף את שורש החיכוכים
הבין־לאומיים.
רק ד״ר הרצה רוזנבלום, עורך ידיעות
אחרונות, היה יוצא־דופן. במאמר רווי שינ־אה
הצדיק את הצעירים העבריים, שעשו
שפטים בפועלים הערביים של ראשון. רק

שפה זו מובנת להם, קבע רוזנבלום (.)60
בערבים, לדעתו, יש לטפל במכות, דקירות,
צליפות ויריות.
קורא שלא יכול היה להשלים עם דברי
הדוקטור היה כתב על המשמר, אמנון
קפליוק. לקפליוק הצעיר נראו דברי רוזנ־בלום
כהסתה גזענית פרועה, והשלכה של
כל הפחדים והשינאה של יהדות למודת־פוגרומים,
שמצאו עתה ביטוי בקריאה
לפוגרום נגד הערבים. הוא פנה לוועדה
לאתיקה מקצועית שליד אגודת־העתונאים,
שתדון במאמרו של רוזנבלום ותגנה אותו,
בהתאם לסעיף 5של תקנון האטיקה, האו־

עורך רוזנכלום
רק שפה זו מובנת לר,ס
סר ״הסתה אישית.״ דברי רוזנבלום, טען,
הם קריאה ברורה לרצח.
שני. כעבור ימים מעטים קיבל
קפליוק תשובה מיו״ר ועדת האתיקה,
ציפרוני.

עורך הבוקר גבריא/
חיווה ציפרוני את דעתו: אין הועדה יכולה
להיכנס /פרשה זו, מאחר שזה עניין
של צורת כתיבה וחופש כתיבה.
קפליוק הממורמר פירסם בעתונו את
תוכן פנייתו לאגודת העתונאים, ואת תשובת
ציפרוני, והיה סבור שהפרשה אבודה.
אלא שלפתע קמה ועדת האתיקה לתחיה.
הסתבר כי איש מחברי הועדה לא ידע
על חילופי המכתבים, וכי ציפרוני השיב
לקפליוק על דעת עצמו, מבלי להיוועץ
באיש.
כונסה מיד ישיבה דחופה של הועדה,
ואמנון קפליוק קיבל מכתב שני, בו נאמר
לו כי מכתבו של ציפרוני אליו בטל ומבוטל.
חתמו על מכתב זה מזכיר אגודת
העתונאים רון, ומזכיר ועדת האתיקה זאב
שיף.
״ ה סו נהלפוגרום; ״ הישיבה שהוקדשה
לתלונת קפליוק היתר, אחת הסוערות
בתולדות ועדת האתיקה. הובע אמנם השש
לנגוע בנקודה עדינה, פן ייפגע חופש הביטוי
והכתיבה. אך בסופו של דבר, הגיעה
הועדה למסקנה כי מאמרו של רוזנבלום
חרג מתחומי המיתר .״כתיבה פוגרומית!״
האשים אחד מחברי הועדה ,״פשוט לפוגרום!״
לבסוף
התקבלו שתי החלטות:
להמליץ על שינוי סעיף 5של תק נון
האתיקה — במקים איסור ״הסתה אישית״
,יש לאסור כל הסתה שהיא למעשי
אלימות. רק אהרי ויכוח ארוך הוחלט לא
להוסיף את המלה ״גזעית״ .הצעת התיקון
תועלה באסיפה הקרובה של האיגוד הארצי
של עתונאי ישראל.
להפנות את תשומת לבר, של ועדת
העורכים של היומונים למאמרו של רוזד
ב׳-ום, מתוך הנחה כי העורכים ימצאו
לנכון לנקוט פעולה כלשהי.
הצעה שלישית, של איש דבר ז׳אי דניאל,
לפרסם הודעת גיגוי, נפלה.

המועמד הראשון שר המפר־ל וננסה השוו
אר צמות מפלגתו-מווע הפסיקה המשסוה

שלמה גור ויהודה יראוני מסתירים פניהם, שעה שהם מובליס לבית־משפם
השלום בתל־אביב. בחוץ הצטופפו פשרות אזרחים וצלמים,
שבאו לראותי שניים מן המעורנייס בפרשת השוחד המסעירה ביותר בתולדות המדינה.

החשודים

ך ל 0רכיעי האחרון התחיל עבור יהודה
שפיגל כסתם יום של חול. סגן המנהל־הכללי
של משרד־הבריאות עסק בעבודתו
השוטפת בירושלים, נסע בצהרים לתל־אביב,
עם אחד מפקידיו הבכירים.
הוא לא ידע, כי כל אותו בוקר עקבו
אחריו בלשים של משטרת תל־אביב. הוא
גם לא ידע, ששעותיו כאדם חופשי ספו רות,
וכי את הלילה כבר יבלה במעצר.
הוא נעצר לפנות ערב, דקות אחדות
אחרי שנכנס לדירתו התל־אביבית החדשה.

את שירותם. מתוך הנחה כי בית־תולים
גדול אינו רק מיבנה ארכיטקטוני נאה,
כי אם גם מכונה תידפוקית אדירה ומסובכת,
פירטו את נסיתם בשטח זה.
כעבור זמן התקבלה הודעה ממשרד־הבריאות,
כי בעניין זה מטפל סגן המנהל־הכללי
לענייני מינהל, יהודה שפיגל. נקב עה
אף פגישה בין משה זרחי לבין
שפיגל, במשרד־ד,בריאות בתל־אביב. שפיגל

הודיע כי יש כמה מועמדים לקבלת העבודה,
וכי המשרד יקבע בבוא העת את ה מועמד
שייראה לו מתאים ביותר. דרך
אגב הזכיר, שהחברה המיועדת לפקח על
ביצוע הבנייה, תהיה החברה לתיכנון ופיקוח,
של שלמה גור. השניים נפרדו, מבלי
שייקבע דבר ממשי ביניהם.
עד כאן — היה הכל תקין ורגיל. ואז
פגש זרחי את יהודה יראוני, עוזרו ה־ג׳ינג׳י
של שלמה גור. השניים דיברו על
בית־ר,חולים החדש, ועל תקוות זרחי שחברתו
תקבל את תיכנונו .״חביבי,״ ענה
הג׳ינגי ,״העולם לא הולך ככה. אתה רוצה
לקבל עבודה — אתה צריך לשלם!״
כעבור כמה ימים צילצל יראוני לזרחי,
קבע עמו פגישה בקפה ורה. האדריכל ירד
את שש הקומות המפרידות בין משרדו
לבין הקפה, ושם שמע מפי יראוני דברים
מפורשים עוד יותר :״אם אתם רוצים
לקבל את תיכנזן בית־ד,חולים,״ אמר ,״אתם
צריכים לשלם שוחד.״
זרחי, שחרחר ונעים־הליכות, עלה במרוצה
למשרד וכינס את שני שותפיו.
שלוש שעות ישבו השלושה, כשכל רגע
מגביר את תדהמתם מן ההצעה הגלויה.
הפיתוי היה גדול. מבחינה כספית, יכול
שכר־הטירחה של אדריכלים עבור ביצוע
תכנית של 30 מיליון ל״י להסתכם במיליון
ל״י או יותר, נוסף לכך, זוכים האדריכלים
הבונים בית־תולים כזה בתהילה מקצועית,
וברגש של ס$ן ק מיצירתם.
אך כל הפיתויים האלה לא יכלו לשנות
את העובדה: ההצעה שהועלתה על־ידי יראוני
היתד, ר,צעה> לבצע עבירה פלילית.
והשלושה, עם כל שאיפתם הטבעית לזכות
בעבודה, החשיבו יותר את חובתם האזר
חית.
הסביר לאחר מכן אחד מהם, לידידו:
״לא היתד, כאן שאלה של פיתוי. אפילו
לרגע אחד לא חשבנו לקבל את ההצעה.
היה לפנינו רק שיקול: לנהוג כאזרחים
טובים! ,ו להשלים עם ד,זיפת הזה ולסתום
את הפה!״
הם בחרו בדרך הראשונה. כלומר: החליטו
להתקשר עם המשטרה. בו במקום התקשרו
עם המטה־הארצי של המשטרה, ביק שו
לדבר עם המפקח הכללי. אך יוסף
נחמיאם לא היה במשרדו. העבירו אותם
לניצב אהרון סלע, ראש אגף החקירות,
אשר היפנה אותם למטה המחוז.
היה זה ביום האחרון של שנת . 1962

כשפיג? כן רפ״ז
ויא כל יום נופלת ידיעה כזאת לחי/קה
של משטרת תל־אביב. על כן הוחלט
לטפל בה בזהירות, למצותה עד תום.
לשלושת השותפים הוסבר, כי המשימה
העיקרית בפרשה זו היא להגיע אל מקור
ההצעה, לגלות את האיש שיקבל כספי
השוחד. לשם כך, יעצו לזרחי לחדש את
המגע עם יראוני.
זרחי חידש את המגע, העמיד פנים כאילו
מוכנים הוא ושותפיו לשלם את השוחד
המבוקש. יראוני נקב בסכום 100 :עד 150
אלף ל״י. הוא ציין אפילו אח שם האדם
העומד מאחורי בקשת השוחד: לא אחר
מאשר יהודה שפיגל, סגן המנהל־הכללי
של משרד־הבריאות.
השאלה הראשונה שצפה היתד :,כיצד
יכול שפיגל להבטיח כי אומנם יקבלו זרחי
וחבריו את העבודה, אם ישלמו את השוחד
המבוקש? שהרי מדובר בעבודה ממשלתית,

חמש דקות אחרי חצות צילצל הטלפון
בדירתו של דובר משרד־הבריאות. על הקו
היד, סופר הארץ, זאב שיף. הוא רצה לדעת
כמה פרטים על שפיגל .״מה קרה?״ שאל
הדובר המנומנם.
״הוא נעצר לחקירה,״ השיב שיף.
״לא יתכן!״ היתד, תגובת הדובר ,״שפי־גל
עצור? זאת טעות!״
לא היתד, כאן שום טעות. גליון הארץ
של יום חמישי פירסם את הסקופ של שיף
באותיות שמנות :״נעצר סגן מנכ״ל משרד־הבריאות
— חשוד במיקח שוחד.״

שזושח מועמדים לתיכגדן
* ןרשתש סי ג ל נולדה בעצם היום בו
24 התגבשה במשרד־הבריאות ההחלטה ל הקים
שני בתי־חולים גדולים חדשים. האחד
יבוא במקום בית־החולים הישן תל־השומר;
השני יוקם בתל־גיבורים, ליד חולון, והוא
נועד לדרום תל־אביב, בת־ים וחולון.
הידיעות הראשונות שהתפרסמו בעתונים
על בית־החולים בתל־גיבורים דיברו על
מוסד אשר יכלול, בשלב ראשון 500 ,מיטות,
עם אפשרות הרחבה ל־ 600 מיטות.
בסך הכל ציינו, יעלה בית־החולים החדש
30 מיליון ל״י.
ידיעות מסוג זה מעניינות בראש וראשו נה
אנשים מסויימים בענף הבניין: קבלנים
גדולים, אדריכלים ומהנדסים בעלי נסיון
בסוג זה של בנייה. חברת רכטר־זרחי
(אדריכלים) ופרי (מהנדס) היא אחת המעטות
בישראל, שצברה נסיון וידע בשטח זה.
היא אשד תיכננה את בתי־החולים מאיר
בכפר־סבא, קפלן ברחובות ואלישע בחיפה.
על כן ראז עצמם שלושה השותפים כמועמ דים
הבאים בחשבון לתיכנון המיפעל.
הם שלחו מכתב לסגן שר־הבריאות, יצחק
-פאל, הודיעו כי שמעו על התוכנית, הציעו

שניגר והשו

שפיגל בחברת משה חיים

תמונה זו, שצולמה במרכז המפלגה
הדתית־לאומית, מראה את
שפירא, שר־הבריאות וראש המפלגה.

סגן-השו

יצחק רפאל עומד מיז מעל ע01 יגל במנגנון
משרד הבריאות והמפלגה. הוא השלים המעשי
על המשרד, ושפיגל אומר ני רפאל ידע על כל העימקה.

בוקיחת שוחד עצום -העקבות מובילות

! את החקירה מיו אחו׳ השלב הראשון?
הנתונה לתקנון ומיכרזים, ואין אדם אחד
יכול לחלק אותה כראות עיניו.
יראוני הסביר מה יכול שפעל לעשות:
בית־החולים ייבנה, אומנם, מכספי הממשלה.
אך בהחזקתו השוטפת ישתתפו, מלבד מש־רד־הבריאות
גם עיריות בת־ים וחולון. על
כן הוקמה חברה, בה שותפים נציגי הממשלה
ושתי עיריות אלה. נציגי הממשלה

בילו באותה חברה, נפגשו לעתים קרובות.
גור אף היה בן־בית אצל משפחת רכטר,
עוד בימי חייו של האדריכל זאב רכמר
המנוח, אביו של יעקב רכטר, שותפו של
זרחי. היה זה בשעת נסיעה, מירושלים
לתל־אביב, במכוניתו של גור, שרכטר האב
לקה בהתקפת־לב ונפטר.
זרחי שאל את עצמו יותר מפעם אחת:
האיש שנתן את שמו לפרשה.
אולם הוא רק חוליה
ראשונה בשרשרת השחיתות במפלגתו.
שפיגר נוסע

עכשיו

למשרדו

״אני
הודיע.
השניים נכנסו למכונית, נסעו עד לבית
ברחוב אלנבי ,78 שם נמצא משרדו של .
עורך־הדין שלמה ירקוני, בן־דודו של שפי-
גל. יראוני נכנס לבניין וזרחי חזר למשרדו.
כעבור דקות ספורות, נכנסו בלשי
מחוז תל־אביב למשרדו של עורך־הדין המופתע,
החרימו את 30 אלף הלירות, עצרו
את ירקוני ויראוני. באותו יום נעצר שפיגל.

ירקוני,״

לווייתגים ודג־רקס

ך • יו אלה רק המעצרים הראשונים.
! 1י ר אוני סיבך מיד את שלמה גור בפרשת
מתן השוחד, וזה נעצר תיכף לאחר-
מכן. הוא היה דג לא פחות שמן משפיגל
עצמו. כי שלמה גור נחשב להתגלמות ה־ביצועיסט
במדינה. האיש, שכבר ב״1948
היה סגן־אלוף בצה״ל, נחשב לאבי רעיון
התיישבות חומה ומגדל, שיטת הגנת נקודות
ישוב חדשות, שנוסחה לראשונה כאשר
עלה קיבוצו של גור, תל־עמל של השומר-
הצעיר, להתיישבות בעמק בית־שאן.
הוא יזם את הקמת חמ״ד, השתחרר, הש גיח
על בניית קריית־האוניברסיטה בירוש־
(המשן בעמוד ) 14

יושבים, בשורה אחת, שלושה מן
העצורים החשובים: שפיגל (שיער
בהיר, ללא כובע); יהודה יראוני, שותפו של גור, שתיווכו בעניין

בבית־המשפט

בחברה יהיו אנשי משרד־הבריאות, או
נתונים להשפעת משרד־הבריאות. י יו״ר החברה
יהיה סגן־השר יצחק רפאל, ומנהל
החברה, שבידו ירוכז הכוח המעשי, יהיה
יהודה שפיגל.
היתרון הגדול של חברה זו, הוא בכך
שהיא לא תהיה כפופה לכל התקנות והור־אות־הביצוע,
הקובעות מי יבנה מה, ואיך,
בכספי הממשלה. לפי הסדר זה, ברור כי
ליהודה שפיגל תהיה השפעה מכרעת בעניינים
אלה. מה עוד, שיראוני הבהיר וחזר
והבהיר: כל מה שאומר שפעל — אומר
יצחק רפאל.

ספירת-מלאי דיסקרטית
ף* משך כל המשא־ומתן עם יראוני
^ העיקה על זרחי נקודה אישית כאובה,
שהטרידה אותו: באיזו מידה קשור שלמה
גור בהצעת השוחד? כי פעם שירת זרחי
כפקודו של שלמה גור, בחמ״ד (חיל מדע)
של צר,״ל. מאז נשארו השניים ידידים,

השוחד׳הביא לגילוי הפרשה; ושלמה גור, שנועד להיות המשגיח
על ביצוע בניית בית־החולים הגדול. העצור הרביעי, עורך־הדין
יהודה 1ירקוני, התרחק מהם, הסתתר כל הזמן ממצלמות הצלמים.

האם גור מעורב בהצעת השוחד שהוצעה
על־ידי יראוני? אך היות והוא לא ידע כי
יראוני הינו שותפו של גור, אלא חשבו
לסתם פקיד — סילק בנקל את החשש כי
גור הגדול עלול להיות מעורב בעיסקה
מלוכלכת כזו.
לבסוף הגיע המשא־והמתן לנקודה מכרעת.
יראוני הודיע, כי שפעל דרש תשלום
ראשון 30 אלף לירות. המשטרה כבר הדריכה
את האדריכל מה עליו לעשות. הוא
קבע פגישה נוספת עם יראוני בקפה ורה.
התוכנית היתד, פשוטה: זרחי ישלם ליר־אוני
את הכסף הדרוש, בשטרות מסומנים,
לאחר שיברר אצלו את שם האיש שיקבל
את השוחד מידי יראוני. ואז תיכנס המשטרה
לפעולה, תעצור את מקבלי השוחד.
אך מניין לקחת 30 אלף לירות, שבוודאי
ירבצו חודשים ארוכים כמוצגים בתיק משפטי?
במקרים כאלה נהגה המשטרה עצמה
לספק את הכסף המסומן. אך בית־משפט
קבע, לפני כשנתיים, כי דבר זה מהודה
פרובוקציה משטרתית, המכשילה את האזרח.
מאז נזהרת המשטרה.

במקום כסף מזומן, היפנתה את זרחי
לבנק מסויים. תמורת מכתב־ערבות של המשטרה,
נתן לו הבנק בהלוואה 600 שטרות
של 50 לירות כל אחד. בסך הכל 30 :
אלף ל״י, שמספריהן נרשמו.
זרחי הכניס את הכסף לתיקו, נפגש עם
יראוני כמוסכם. האדריכל, שמעולם לא התנסה
בעלילה בלשית כזו, ואשר כל ידיעתו
בספרות הבלשית מצטמצמת בקריאת ספריו
של ג׳ורג׳ סימנון, התנהג לסי כל כללי
ספרות־המתח. תחילה קיבל לידיו מכתב,
כתוב בכתב ידו של יהודה שפיגל עצמו,
ואשר כלל את ההבטחה המפורשת, ששפיגל
״יביא לאישורה של החברה את הצעת מש־רד־הבריאות
למסור את העבודה לאדריכלים
רכטר־זרחי,״ מכיוון שבחברה יהיו חמישה
נציגים של משרד־הבריאות, לעומת ארבעה
נציגים של הרשויות המקומיות, פירוש הדבר
שמועצת החברה תאשר את ההצעה.
תמורת המכתב, קיבל יראוני את חבילת
השטרות. הוא התנהג כג׳נטלמן, לא ספר
את הסכום. או אולי הגיע למסקנה שאין
קפה ורה המקום המתאים לספירת קופה.

בואש מורכן

המדינה ומבצען של תובניות־בניה גדולות.

התמונה מימין גבו״ מ ת־ או זה קווה במצי
*• ש אל בזק בין נשות ה&ברה הישר־
/3אלית (העולם הזה ) 1323 הוכיח כי ל״
לפחות שתיים מבל שלוש נשים נוטות
להתייחס בסלחנות לבגידה מקרית של בעל
באשתו, סבורות כי במקרה כזה על האשה
להעלים עין כדי לשמור על שלמות ה משפחה.
משאל
המה שנערך בין גברים, שברובם
הם בעליהן של הנשים ששותפו במישאל
הקודם, הראה כי לא זו בלבד שאין דעת
הגברים זהה עם דעת הנשים, אלא שבקרבם
יש רוב ברור נגד העלמת עין במקרה
של אשה בוגדת.

עם אשת־ הכר

מה בעלים ניסו לפתור עצמם מ־
^ תשובה עניינית לשאלה על־ידי התחכמות,
דבר שהנשים לא העלו על דעתן. כך
למשל ענו הגברים הבאים על השאלה: האש
על בעל להעלים עין מבגידה מקרית של
אשתו?
• יגאל תומרקין, פסל :״זד, כמו
שאמר הכומר, :לאשתי אסור לבגוד, אך לי
מותר!׳ ובכלל, לאשר, מותר לבגוד אם לפניו
של הבעל מתאימ ת קרניים.״
דידי מנופי, פזמונאי :״בעל צריו
להעלים עין בתנאי שהאשה היא מכוערת
או שהיא אשת הבר.״
דב פנל, ארכיטקט :״אני מסכים
לבגידות. אני לא קנאי. אבל הנשים רוצות
שנקנא, אז באיזו צורה ניתן לענות, סן׳ לשאלה
זו מבלי שהן תעלבנה?״

שייקה כן־פודת, עתונאי:
אין בעייה כזאת, בי ר,ן לא בוגדות.
לבגידות של נש־ם אחרות בבעליהן
אני מסכים שהבעלים יעלימו עין. מה
עושה אני לו לא היו הבעלים עושים

״אצלי
באשר
— או הייתי זאת?״

דעתו בדעת אשתו

דידי מנוסי וידידים

יצחק שילה

הארי פלטשר

שלום זיסמן

ך * עלים אחרים, אשר לכמה מנשותי־
— 1הם היה דווקא הרבה מה לומר בת׳סו־בה
לשאלה אם יש להעלים עין מבגידת
הבעל, ניסו להתחמק בתשובות בלתי מוגדרות,
כמו:
@ מאיר לוין, סופר :״אי־אפשר לע שות
הכללות בדבר אינטימי כזה. זה יכול
להיות במקרה אחד,בן׳׳ובמקרה אחר,לא׳!״
@ דן כן־אמוץ, הומוריסטן :״אני
כשוט מוכרח לענית כפי שענתה אשתי: כן,
צריך להעלים עיי.״
@ שלום זיפמן, סגן ראש עיריית
רמתחגן :״זה עניין שהשתיקה יפה לו.״
@ אלכרט דויד מטלון, קונסול-
כבוד של הרפובליקה הדומיניקנית :״אני
מתנגד בהחלט לכל בגידה שהיא.״
יואל זילצרג, במאי :״אם אשד,
ב־גדת בבעלה, כפי הנראה שזה מגיע לו,
והוא צריך להרהר טוב־טיב במעשיו.״

החזיר למוטב את אשתו, שירדה מן הפסים. אבל להזיל
— מובן שלא!״
• אלכם ׳טור, בעל מסעדת קסבה :״אסור בש^
להעלים עין מבגידה מקרית של אשה. מפני שאם מר;
פעם אחת, היא תעשה זאת עוד ועוד.״
ס יצחק שילה, שחקן :״אין דבר כזה
אומנם אנו חיים בתקופת האטומים, אבל האשד. ה׳
רציני מאוד. אין בגידות סתם ככה באוזיר. אם ז

״היא תעשה זאת עוד ועוד״
• ב• ול ס כ עו ד שאצל הנשים היה רוב
> * ב רו ר לאלה שטענו כי יש להעלים עין
מב״ידה מקרית של בעל, הרי בין הגברים,
היה רוב דעות מוחלט דווקא לדעה ההפוכה:
שאסור לבעל להתעלם מבגידה מקרית
של אשתו.
הארי פלטשר, יצואן ויבואן:
״האם אפשר לצפות לתשובה על שאלה
כזו מגבר מהוגן ומכיבד? ובכל זאת אענה:
אני שמרני. אדם המכבד את עצמו ודאי לא
יעלים עין אם אשתו בוגדת בי. אם מגיעים
למצב כזה, סימן שהנשואין הרוסים,
ואז הפיתרון הטוב ביותר לדעתי הוא —
הגירושין. יוצא מן הכלל הוא המקרה בו
יש ביכולתו של הבעל לתקן את המצב ול־

דויד סגל ואשתו

היא איננה מקרית ואם היא נ־קרית, זו אינה
בגידה. הכי טוב לנהוג במקרה כזה כמו הערבים.
הן אנחנו חיים במדינה מזדה־תיכו־נית.
וכולם יודעים איך ערבי היה נוהג
במקרה כזה.״
• שמואל שי, איש יחסי־ציבור :״להעלים
עין? אם כבר׳ אז להעלים את כל
ארבע העיניים, של האשה ושל המאהב. לכן
אני עדיין חושב שרצח זה הפתרון הסופי
והטוב ביותר!״
רק המיעוט הקל קצת בדין האשה הבוגדת:

הלל רווה, זמר :״הבעל צריך ללמוד
להחזיק מעמד. ואם הוא מסוגל לכד —
שישתדל להעלים עין. זה בריא מהרבה
בחינות.״
$ד״ר מרדפי גלעדי, פסיכיאטור:
״המושג בגידה כ לל חיי־מין עם גבר אחר.
הבגידה היא פגיעה חמורה, או אף מסוכנת
לשלמות המשפחה. תגובת הבעל תלויה באישיותו,
בטמפרמנט שלו ורגש הכבוד העצמי,
ואין זה עניין של שיקול דעת. המצב
הוא הרבה יותר מסובך כשיש לזוג ילדים.
לא להעלים עין פירוש הדבר מצב כזה בבית
שאין לשאתו הרבה זמן והתוצאה —

״זהו האם ין הנורא ביותר בשביל ילדים.
אי־ריסון הסקס מצד האשד, יכול להביא
להקרבת הילדים, קורבן אכזרי ובלתי־אנושי.
ישנם מקרים כאשר הבעל שנפגע מוכן לסלוח
ולהעלים עין. אני מצדי מוסיף: כל
קורבן כדאי להביא וצריך להביא כדי לה
יגאל
תומרקין, בתו ואשתו
ציל דבר אחד

— את חיי הילדים ואושרם!״

,,מד! שמותר לבעל -אסור לאשה״
ך • סיכות הדוחפות אשר, לבגידה ב)בעלה
זהות ברובן למניעים הפסיכולוגיים
המביאים לבגידתו של הבעל: האכז בה
במציאת ה״אחר החשוב״ שיבטיח שייכות
ובטחון בבעלה; פריגידיות היוצרת
חוסר סיפוק מיני והדוחפת לחיפוש אחר
הסיפוק אצל גברים אחרים; וגורמים אחרים
הקשורים בפאתולוגיה של האישיות.
אם למרות זהות זו במניעים נוטים בעלים
להחמיר יותר במקרים של בגידת נשו תיהם,
מאשר נשים במקרים של בגידת
בעליהן, ובהרבה מקרים ניתן אף למצוא
דו־ערכיות בהתייחסות לבגידה בנוסח ״מר,
שמותר לבעל — אסור לאשר הרי הסיבה
לכך היא בתרבות הפטריארכאלית.
במשפחה הפטריארכלית היה הגבר בעל
יחיד עם זכויות בלעדיות למספר נשים, וראה
תמיד בריבוי נשים הבטחה לגבריותו.
גם כאשר התפתחה המשפחה הפטריארכלית
במרוצת הדורות, המשיך הגבר כאילו לשמור
על זכויותיו בשטח זה ואילו הנשים
קיבלו בדרך כלל את המצב של היותן
אחת מיני רבות.
ר,פוליגאמיה (ריבוי נשים) קיימת עדיין,
אם כי לא רשמית, בכל העולם, ואין צורך
להרחיק לכת הרבה, רק כמה עשרות קילו מטרים
מתל-אביב, כדי למצאה גם מבחינה
רשמית.
מסורת זו של זכויות הגבר במשפחה ה־פטריאירכלית
ד•,א המביאה גברים בדרך
כלל להצהרות, שהם לא יהיו מוכנים בשום
פנים להסכים עם בגידת האשה. אולם במציאות
שונים פני הדברים. פסיכולוגים, שטיפלו
בבעיות נשואין, הגיעו למסקנה כי
רוב הגברים שנתקלו במקרה של בגידת האשד,
השלימו עמו, סלחו לאשר, וניסו לתקן
את מצב חיי הנשואין שלהם כדי שתופעה
כזו לא תישנה, אם כי ישנם לעתים גם
מקרים של ניתוק קשרים קיצוני.
השינויים הסוציולוגיים במעמדה של האשד,
במאה־ר,עשרים, העצמאות הכלכלית
שהביאה עמה לאשר, גם עצמאות חברתית
ופסיכולוגית, מובילה לשיוזי זכויות גם
בשטח זה. לדעת הפסיכולוגים מספר הגברים
הקושרים קשרים בעלי משמעות עם
יותר מאשר, אחת עדיין גדול יותר ממספר
הנשים הקושרות קשרים כאלה עם גברים,
אולם הפער הזה הולך וקטן.
הגריות (מידת הגירוי) לבגידת אשד, היתד,
קיימת אומנם תמיד, אולם התנאים החברתיים
החדשים ושיפור אמצעי התיקשו־רת
כמו מכונית, טלפון ופגישות עם המין
השני בנסיבות תכופות ורחבות, מאפשרים
חופש גדול יותר של יצירת קשרים מצד
נשים מחוץ למסגרת׳ הנשואין. השינויים
במעמד זד, של האשד, מביאים בהכרח להכרה
הולכת וגדלה מצד הגברים שהקשרים
מחוץ לנשואין אינם זכותם הבלעדית בלבד.

בן־פורת (ימין) וידידה, שמואל שי ואשתו

הלל רווה עם אשתו וכנו

יואל זילכרג ואשתו

מאיר לוין ואשתו

פרשתש פיג ל
(חמשך מעמוזי 1: ) 11־.:.
ליס״ בית־החול־ם הדסה ומישכן הכנסת.
עתה היד. עסוק בפיקוח על בניית בית
עיריית תל־אביג בך י 17 תקומות. האיש בן
ה־ 47 נהג כמי שזמנו דח־ק.
כמה שוחד שילסי הוא לא דיבר .
אבל לצד הלווייתן נתפס ג ם ׳ מ רקק:
ק 1לן אינסטלציה •ירושלמי בשם אמנון יו־שע.
תוך ־כדי חקירת העצורים הראשונים,
גילתה* המשטרה כי ! גם יושע שילם כסף
לעורף יחדין׳ ״ירקוני, עבור שפיגל. הוא נע־צרזלהו-דה
מיד רק אתמול שילמתי עשרת
אלסים *לירות הוא • לא יכול היה למסור
את מנופר׳ השטרות, אבל הוא זכר באתה
עתרו בדיוק ארז את הכסף. המשטרה ערכה
חיפוש,בכספת של ירקוני, מצאה שם את
החבילה. בשלמותה, עטופה בעתון המתואר.

לעתונרת, אפשר היה להבין כי המפכ״ל
הרגיע את סגן־השר. גם השר, שישב בירו שלים,
נשם לרווחה.
מבחינה פורמאלית, אין המשטרה יכולה
לעצור או לחקור ח״כ מחוסן. אולם היא
יכולה לחקור את כל הגזברים ומקבלי הכספים
של המפלגה, לערוך חיפוש במשרדי
המפלגה, ולהחרים את כל החומר ה מוכיח
כי המפלגה מוציאה הרבה יותר
כסף מאשר נכנס לקופתה באופן חוקי.
לרגע קט, נראה היה כי משטרת׳ תל־אביב
תעשה זאת, ולכן רעדו ראשי המפד״ל מפחד•
אך הפחד חלף במהרה, דויד בן־
גוריון הרים יד מרסנת, ועמום בן־גוריון
הפסיק את חקירת בלשיו.

שעיר־לעזאזל?

י י. י ׳ .הגרגזים נעצרו
•ן* דשהכה סנסציונית לא התפוצצה ב־ישראל
מזה שנים. כי עיסקת־השוחד
לא נגעה לפ׳קידון בעל״ משכורת־רעב, או
למנהל מתלקה׳ שאשתו מדרבנת אותו להוד
ל^ף את הדירה ולערוך נסיעה לוזו״ל. חשי־ב1ת^
,אף• לא נבעה מכך, שהמעורב הראשי
הקא ׳.פקיד ממע1לתי גבוה, סגן מנהל־כללי
שליי׳משרד־ממשלתי.
:זזשייברתה׳ של פרשת שפיגל היא בכך,

ף שארה רק הפרשה הקטנה, האישית,
^ ,ש ל אחד יהודה שפיגל. הוא חשוב מאוד
בפני עצמו. שהרי העסקן בן ה־ ,50 יליד
הונגריה, שעלה ארצה לפני 25 שנה, הוא
איש חשוב במפלגתו. הוא ראש אחת הסיעות
הגדולות בה, והמועמד ה־ 14 ברשימת
המפד״ל לכנסת החמישית. אם ייפטר
אחד מח״כי המפלגה, או אם יחליט אחד
מהם להתפטר מרצונו החופשי — יתמנה
שפיגל אוטומטית כחבר כנסת.
הוא חשוב מהרבה סיבות אחרות. לקראת
במדינה אסונות
3ני, בני •ונתן
התמונה שהתגלתה לעיני חברי קיבוץ
נען, שהיו בחצרות המשק ביום השישי
האחרון, אחרי־הצהריים, היתד, מזעזעת. הם
קפאו על מקומם מבלי להוציא הגה: ישראל
גלילי, ממייסדי הקיבוץ ומנהיג מפלגת
אתדות־העבודה, רץ בחצר, כשהוא נושא
על ידיו את בנו יונתן 23 הוא רץ, כשל,
התרומם, מעד שוב ונחבל, קם שוב והמשיך
לרוץ, כשבין זרועותיו בנו מחוסר־ההכרה
ושותת־הדם.
אולם היה זה מאוחר מדי. כשהובא יונתן
.גלילי אל בית־החולים קפלן כבר אפסה כל
תקווה לחייו. כעבור זמן קצר מת, כתוצאה
מפגיעת כדור־אקדח בראשו.
דין אכזרי. עם רדת החשיכה ביום
הראשון השבוע, כיסו ילדי קיבוץ נען בזרי־פרחים
קבר רענן, שנכרת בבית־הקברות
הקטן של נען. אולם האבל והזעזוע נשארו
טבועים בפני הקיבוץ.
יונתן גלילי, קצין־שריון, שסיים רק לפני
חודשים מספר את שרותו הצבאי, היה יליד
המשק. בשנות ילדותו כמעט ולא זכה
לראות את אביו. ישראל גלילי, שהחל את
שרותו במרכז ההגנה, כעוזר לפקיד המנגנון,
עלה בסולם הדרגות עד לדרגת ראש
המיפקדה הארצית וסגן שר־הבסחון, היה
עסוק אותן שנים בהגנה, קפץ לטפל בעצי־ההדרים
של נען רק בחופשותיו הנדירות.
אחר־כך תפסו תפקידיו הפוליטיים את
רוב זמנו. בשנים האחרונות ניסה ישראל
גליל־ ,שבנו השני, שלמה 18 התגייס
לא מכבר לצה״ל, לפצות את יונתן, היה
לוקח אותו עמו לישיבות ולדיונים. לאחרונה
הם נראו כמעט תמיד ביחד.
״יונתן חי את החיים במלוא כוחו ובמלוא
התמכרותו,״ אמר עליו מנהיג אחדות־העבודה
יצחק טבנקין ,״אך משפטו על החיים
היה אכזרי, וכן גזר דינו עלינו.״
יונתן התאבד ביריה, בשל אהבה נכזבת.

מי שחקהקל פי ם

,שפיגל, יראוני וגור כביודהמשפט
הביצועיסם של השומר־הצעיר נפגש עם מתרים המפד״ל

שלא שפעל הוא החשוב. הוא עצמו נתן
אישור. לכך. ,מיד עם מעצרו. כאשר הציגו
החוקרים׳ .בפניו את ההוכחות, לא טרח
להכחיש את העובדות. הוא רק טען :״לא
לקחתי את, הכסף לעצמי. עשיתי זאת בשביל
המפלגה, בידיעת המפלגה.״
אפשר היה לצפות; .כי מאותו רגע ואילך
תיערך חקירה שתחשוף סוף־סוף את פרצופה
של המסלגה הדתית־לאומית, ואת פרצוף
כל המישטר המפלגתי. כי שנים רבות
הוטחו״ הטענות — ובראש וראשונה מעל דפי
העולם ־הזה — כי מישטר המפלגות בארץ
מחלק ׳את המדינה לאחוזות, בהן מותר לכל
מפלגה לחמוס ולעשוק, לקבל שוחד ולחלק
טוצות־הנאה. סוף סוף נוצר הסיכוי, שתפילת
׳שפיגל וחבריו תוכיח את הטענות
הזמה שחור על גבי לבן, בשפה של פסק־דין
משפטי חותך.
אלא שלפתע נעצרר -גלגלי החקירה. בבוקר
עוד היו קציני מחוז תל־אביב דרו כים
לקראת המשך החקירה, השמיעו רמזים
ברורים שיש לחקור את הבוסים המפלגתיים
של שפיגל. הם רצו לחקור את הבוס
הישיר שלו במשרד־ר,בריאות, יצחק רפאל,
העומד מעליו גם בסולם המפלגתי. הם גם
רצו, לחקור את שר־הבריאות, משה חיים
שפירא, שהוא גם ראש המפד״ל.
ההגיון אמר שהם ימהרו לערוך חיפוש
לא רק בדירתו של שפיגל ובמשרדו, בי
אם גם בספרי החשבונות של המפד״ל. שהרג
האיש טען בפירוש: הכסף נלקח עבור
המפלגה. .
אך שום צעד מכל הצעדים האלה לא
נעשה. גלגלי החקירה של משטרת תל־אביב
נעצרו בחריקה צורמנית. במקומם החלו
מסתובבים הגלגלים המשומנים היטב של
המשא־והמתן הבינמפלגתי, ושל החיפוי ההדדי.
במקום בלשי המחוז, נכנס לפעולה
המפקח הכללי, בעל הגינונים הדיפלומטיים.
על־פי בקשתו של יצחק רפאל, נפגש עמו
במלון*דן, ולפי הידיעה המוסכמת׳ שמסרו

הבחירות האחרונות, למשל, אסף שלושה־רבעי
מיליון ל״י למען המפלגה. חלק לא
מבוטל הוציא מחברה שווייצית בשם הל ווים,
חברה מסחרית, בה שותפים המפלגה
הדתית־לאומית ויהודי כשר בשם טיבור
רוזנבאום. לאות הכרת־תודה, העביר שפיגל
הוראה בין יבואני הרפואות במדינה כי
להבא עליהם לרכז את ייבוא התרופות מ־חו״ל
באמצעות הלווים.
כאשר היה סגן המנהל־הכללי של משרד
הדתות, מאז הקמתו ועד למינויו של השר
טולידאנו המנוח, ניצח שפיגל על פעולת
הגזל המונומנטלית ביותר בתולדות המדי נה.
הוא היה זה שהיפנה מיליונים מתקציב
המדינה לאפיקי המפד״ל, באמצעות המועצות
הדתיות והשרותים הדתיים. ברור ש אדם
כזה לא יסכים להיות מופקר על־ידי
ראשי המפלגה, שלמענם חמס וקיבל כספים.
ראשי המפלגה הכחישו מיד כל שייכות
לפרשת השוחד .״לא ידענו, לא ציוויניו,״
הפליטו. אולם בחדרי־חדרים של המפלגה
לא יכול היה איש מהם להכחיש, כי פרשת
השוחד האחרונה אינה פרשת שוחד
פרטית, אלא שר,יא מערבת את המפלגה
כולה, כי נעשתה — לפחות בחלקה —
למען המפלגה ומוסדותיה.
כבר כיום, יושבים עסקנים עקלקלים,
אשר שום חרדה מוסרית לא תקפה אותם,
ועורכים חישובים כיצד לחלץ את עצמם
ואת המפלגה מן הבוץ. שהרי ברור, כי
שפיגל לא ירצה למות כגיבור, וליטול על
עצמו את כל האשם. עסקנים אלה כבר
מוכנים — אם לא תהיה להם ברירה —
להקריב מישהו כשעיר לעזאזל. אולי אפילו
את יצחק רפאל, מפני שהוא הממונה
הישיר על שפיגל.
אלא שאין כאן מקום לתשלום כיפר.
צמרת המפלגה כולה עמדה מאחורי שפיגל.
משך שנים רבות נהנתה מן ההתרמות־מאונם
ומן השוחד שהוא גבה. על הצמרת
כולה לתת עתה את הדין בפני הציבור.

לילי דניאל הגיעה מהודו לישראל, זמן
קצר בלבד אחרי גרושיה מבעלה. היא
התיישבה בחיפה, ושם הכירה את מרדכי
אליהו, אף הוא יליד הודו, מבני־ישראל.
כעבור זמן קצר החליטו השניים לשים
קץ לחיי רוזקותם, פנו לבית־הדין הרבני
בחיפה כדי להרשם לנישואין.
נייר כמקום קלף. פקידי בית־הדין
קיבלו את השניים, ביקשו מהם לאשר את
עובדת רווקותם. לילי פישפשה בתיקה,
הוציאה ממנו את הגט שקיבלה מבעלה
בעת הגרושין בבומביי. היה זה נייר מבריק,
עליו נכתב גט־הכריתות בציפורן ו טוש,
נשא את חתימותיהם של חמישה
עדים.
הכל היה כשר, מלבד פרט אחד. לפי
חוקי הדת חייב הגט להיות כתוב על קלף
ואילו הגט אותו הציגה לילי, נרשם על
גליון נייר־כרום פשוט.
לאכזבת הזוג לא היה גבול. אולם פקידי
בית־המשפט הרגיעו אותם, הבטיחו להם
לברר את הבעיה ולהשיב להם בהקדם
האפשרי.
בינתיים עברו חודשים רבים והשניים
נדחו בלך ושוב. לבסוף החליטו לפנות
לעורך הדין יוסף בן־מנשה, אולי יוכל הוא
לתרום לזרוז עניינם.
סעיף החרכ. בן־מנשה, שהוא אחד
מראשי הליגה למניעת־כפייה־דתית, שיגר
מיד מכתב לשר־הדתות, ביקש לדעת באיזה
שלב נמצאת עתה בקשתם של בני־הזוג.
ייתכן שמכתב שיגרתי כגון זה לא היה
משפיע כל־כך, לולא צרף עורך־הדין את
הפיסקה הבאה :״אי לזאת, מאחר ומרשי
אינם רואים. עדיין פתרון לבעייתם בהתאם׳
למסגרת החוקית הקיימת, הנני פונה אל
כבוד השר ומבקש להפעיל את סמכויותיו
בהתאם לחוק פקודת הנישואין והגרושין,
ולמנות פקיד לרשום נישואין אזרחיים.״
הפיסקה עליה הסתמך עורך־הדין, משמשת
זה מכבר כחרב דמוקלס מעל ראשי
אנשי הרבנות. בפקודה זו, שנקבעה בחולו
המנדטורי, נאמר כי ״הראשות הרושמת
(נישואין) פירושה הפקיד המסדר את ה קידושין,
אם היו נישואין אזרחיים, האימאם
בנישואין לפי האיסלאם וכו׳.״ לא אחת
השמיעו עורכי־הדין כוונות לערוך תביעה
נסיונית במטרה לתת תוקף לסעיף זה,

יונתן גלילי
בזרועות האב
להכריח בצורה זו את משרד־הפנים להקים
מנגנון. מתאים לעריכת נישואין אזרחיים.
הדרף לאושר. לכן היתד, לפניה זו
השפעה מיידית. בית־הדין הרבני מיהר להשיב
לעורך־הדין כי משרד־הדתות העביר
את העניין לבומביי, בבקשה לקבל אישור
לכך כי אמנם ניתן בזמנו גם כשר הכתוב
על גבי קלף.
אולם מכיוון שגט כזה כנראה לא ניתן
מעולם, מאחר ובני־ישראל נהגו לכתוב את
גטיהם על נייר פשוט, תצטרך הרבנות
״לשחק בנדמה־לי״ .העדים החתומים על
גט־הנייר יחתמו על הודעה חדשה, יצהירו
בה כי גט הקלף אומנם נכתב, אבל הוא
אבד.
?לילי ומרדכי לא היה הדבר איכפת במיוחד.
קלף או נייר, עבורם היה העיקר
שכנראה יוכלו להינשא בקרוב.

דרכי אד
ס לי ח ה, ט עו ת ב & ספר
איש לא הבחין בהתרגשות על פניה. יחד
עם כל נוסעי מטוס אל על שעמד להמריא
לאיטליה, חיכתה גם היא בתור למסירה המזוודות
ובדיקת הדרכונים. היא כבר כמעט
הגיעה אל הפקיד הבודק, כאשר ניגשו אליה
לפתע שני אנשים, ביקשו לראות את דרכונה.

העיפו מבט בשם שהתנוסס על עמודו
הראשון, החזירו מבטם אל פניה של
הצעירה השחורה וד,שותקת .״אנחנו מהמש טרה,״
הציגו עצמם .״את מתבקשת לבוא
איחנו.״
עבר לסם. קשה היה להאמין שמרים
פלורנץ זבירדלינג ( )23 לא חששה לרגע כי
זה יהיה הסוף כאשר באחד מימי השבוע
האחרון קיבלה בטעות מפקיד בנק 1500
דולר עבור המחאה בת חמישה דולר בלבד,
מבלי שתטרח להחזירם. אולם היה זה מעשה
אופייני לצעירה זו, שהשתלב בסיפור־חיים
טראגי.
עד לפני למעלה משנה לא חלמה הצעירה
האמריקאית כי דרכה תוביל אותה אי־פעם
לישראל. במשך שנים היתר, היא תושבת
קבועה של מושבת ביטניקים בגריניץ׳־
וילג׳ ,בוססה בבוץ העכור של חיי העולם
התחתון של ניו־יורק.
אולם יותר משאהבה את חיי הבוהמה,
השתעבדה פלורנץ לתאווה אחרת: סמים
משכרים. שלוש פעמים אושפזה בסנטוריום,
הצליחה להיגמל, אך מיד כשיצאו־ ,מבית־החולים,
חזרה ונתפתתה שוב לסם המשכר.
כשחזרה בפעם נוספת אל בין הכתלים,
והפעם כותלי בית הסוהר, הגיעה אליה הישועה
ממקום שלא ציפתה לו כלל. צעיר
יהודי התאהב בה, הצליח להשיג את הסכמת
משטרת ניו־יורק לשחררה בתנאי שתצא
את הארץ.
צורפת ומארחת. מיד לאחר שהש תחררה,
נישאה פלורנץ לבן־זוגה, הגיעה
יחד עמו לישראל והתיישבה באחד מקיבו צי
עמק־הירדן.
כמובן שחיי הקיבוץ לא היו לרוחה של
האמריקאית היפה. גם חייה לצידו של בעלה
נמאסו עליה. היא התגרשה ממנו, עברה
לתל־אביב.
בתל־אביב הפכה עד מהרה לדמות מוכרת
בנוף הדיזנגופי. היא הירבתה לשבת בבתי
העולם
חזה 1324

קפד, ומועדוני־לילה עד לשעות הקטנות של
הלילה, כשהיא שותה לשכרה ומעשנת סי־גארים.
גם מהשימוש בסמים משכרים לא
משכה ידה כליל ולא אחת היתד, חוזרת
לחדרה, כשהיא במצב של טישטוש חושים,
מקימה מהומות, צועקת ושוברת רהיטים.
הדבר הביא לידי כך שלאחרונה לא יכלה
להשיג דירה. אלה שלא הכירוה והשכירו
לה חדר, דרשו ממנה לצאת לאחר כמה
ימים. מאחד מבתי המדון שברחוב הירקון
נזרקה לרחוב לאחר שגרמה לדליקה בחדרה
כששכבה לישון, שטופת סמים ואלכוהול,
כשבידה סיגריה בוערת.
היו כמה ידידים שניסו לעזור לה, הציעו
לה לחזור למקצועה — צורפת. אולם לאחר
זמן קצר בו עבדה בחנות תכשיטים ברחוב
שיינקין, הפסיקה .״אין לי כוח לקום כל
כך מוקדם בבוקר לעבודה, לאחר ליל בילויים
במועדוני־לילד״״ היתד, נאנחת.
ידיד אחר, פסנתרן־ג׳ז ידוע, הציע לה לעבוד
כמארחת בבאר, סידר לה עבודה ב־מועדון־הלילה
51 בתל־אביב. שם השתכרה
פלורנץ כ־ 350 לירות לחודש פלוס אחוזים
ממחיר המשקאות שהיתה שותה עם האורחים.
לאישיותה ומראה היה קסם מיוחד ששבה
את לקוחות המקום, זפלורנץ היתה
צוברת מדי חודש קרוב ל־ 800 לירות.
שיקול רגעי. אולם התאווה לסמים המשכרים
היתר, בעוכריה וככל שהתמכרה
להם יותר, כן הרבו ידידיה המעטים לעזבה.
לכן היה גם מעשה האחרון טבעי ביותר.
אדם אחר, שהיה מקבל בטעות סכום דומה,
היה מחליט אחת מן השתיים: לעזוב את
הארץ במהירות האפשרית מבלי להחזיר
את הכסף, או שהיה מחזיר את הכסף מתוך
שיקול כי עבור משכורת חודש וחצי לא
כדאי להסתכן.
לא כן פלורנץ. היא פעלה כתמיד, לפי
האינסטינקט של ההנאה הרגעית. במשך
יומיים טיילה בארץ, אכלה לשובע, קנתה
מתנות לאחד מידידיה, ארמנד שבת, העו בד
כמלצר במסעדת רון שעל שפת־הים.
אולם כאשר עמדה לעזוב את הארץ, ד,ונחר,
יד החוק על כתפה. היא נעצרה על־ידי
המשטרה, תובא למשפט באשמת ״גניבה
מחמת טעות הבעלים.״

דרכי חיים
אוד לגו־הצעקות
שבקעו מן הבית הקטן שבכפר
חריף הרקיעו שחקים. בחוץ לא ניתן היה
לראות מי הם הניצים, אך בסופו של הוויכוח
נפתחה הדלת וצעירה בעלת שער פלטינה
צבוע פרצה החוצה במרוצה .״אם לא
תסכים,״ קראה אחריה אל תוך הדלת הפתוחה
,״אז אני עוזבת את הבית. אני לא
צריבה אבא כזה.״
ינינה פרידמן ( )25 נכנסה למכונית האופל
שלה והסתלקה מן המקום. היא לא יכלה
להבין מדוע מסרב אביה לתת לה להינשא
לראשונה לאדם אותו היא באמת אוהבת.
נשואין לטייס. האהבה האמיתית היתר.
מזוגה בטיפות קטנות בחייה של ינינה. היא
נולדה בלבוב שבפולין לאב בעל בית־חרושת
ללוחות עץ.
המלחמה מצאה אותה כשהיא עדיין תינוקת
ואביה היהודי חייב היה להסתתר במחבוא
שהותקן בק־ר הבית, עד תום המל־

חשודה זכירדלינג
בידי החוק

חעזלם הזה 1524

חמה. רק היא ואמה יכלו לנוע חופשיות,
בהיותן מצויירות בתעודות כי הן בנות הגזע
הארי.
כשנסתיימה המלחמה והאב יצא ממחבו או,
התברר לו כי נשאר בחוסר־כל. הוא
ניסה לעבור מעיר לעיר, לבסס את עסקיו
מחדש, אך תמיד נכשל. את בתו היחידה,
ינינה, שלח בינתיים ללמוד בוורשה.
כאשר מלאו לה שש־עשרד, שנה, הצליחה
לסיים חלק מבחינות הבגרות, חזרה מוורשה
לביתה כשהיא מביאה עמה ידיד, טייס ב דימוס
ומהנדס מכונות בהודה. היא לא אהבה
אותו במיוחד, אך הוריה האיצו בה
להינשא לו. כעבור מספר שבועות נערך
ביניהם טקס האירושין ושמונה חודשים
לאחר־מכן נישאו בטקס אזרחי.
הפעל חשד. אולם נשואין אלה היו

כי אין לה מה לחלום אפילו על גט.
אז ניגשה ינינה אל עורך־הדין התל־אביבי
אברהם סוכובולסקי, פנתה באמצעותו לביתר,דין
הרבני בנימוק מעניין .״אינני יהו דיה,״
טענה בבקשה להתיר את נשואיה.
״אמי נוצריה ואף אני נטבלתי בכנסיית
אנה הקדושה בעיר מולדתי.״ היא אף השי גה
מפולין עדויות של אנשים שהצהירו כי
אכן ידוע להם כי ינינה נטבלה לנצרות.
בית הדין הרבני סרב להחליט בבעייה זו,
העביר את הדיון לבית־הדין המחוזי בתל־אביב,
בפניו טען אביר, של ינינה :״אין זה
נכון כי בתי אינה יהודיה. בפולין הכנתי
לר, ניירות המעידים כי היא פולניה רק
כדי להצילה מידי הגרמנים. גם אשתי, ש־היתר,
אומנם נוצריה, גוירה בפולין על־ידי
רב רפורמי.״

נאהפים פיטר וינינה

כדנרגל
ה ש קי עההג דו ל ה
התלהבות מעין זו שנראתה השבת באי 1־
טדיון בממפילד ביפו, לא נראתה מזה מן
רב בארץ 11 .כדורגלנים סחוטים ועייפים
שירדו מהמגרש אל חדרי־ההלבשה, התקבלו
בתשואות ממושכות. אלה מהצופים שהצליחו
לחדור למגרש, נשאו את השחקנים על
כפיים. הכדורגלנים המאושרים השתייכו לקבוצה
היוגוסלבי* בלנראד ספורס קלוב.
היה זה מחזה מוזר לראות קהל ישראלי
יוצא מכליו לכבודה של קבוצה זרה שזה
עתה הביסר, את מכבי יפו. אך מול חדלונם
של הכדורגלנים הישראליים ומשחקם המזהיר
של היוגוסלבים היתד, התנהגות הקהל מובנת.
המאזן הנקי. כדורגלני קבוצת ב.נז.ק.
שיחקו בישראל שלושה משחקים וזכו בכולם.
אולם נצחונות השיגו בישראל, בעבר,
גם קבוצות רבות אחרות. ההישג הגדול
המאפיין את ביקורם של היוגוסלבים הוא
מאזנם הנקי: בשלושת משחקיהם כבשו
שמונה שערים ולא ספגו אפילו שער אחד.
הם ניצחו את בני־יהודה תל־אביב בתוצאה
,0:2את נבחרת הליגה (למעשר, הנבחרת
הלאומית) באותה תוצאה, הביסו את מכבי
יפו, במשחק הפרידה, בשיעור .0:4
אולם אם עלזו היוגוסלבים כשעזבו את
נמל התעופה בלוד, ביום ראש-ן, הרי שהשאירו
מאחוריהם משקע ענק, שהצביע
פעם נוספת על המציאות העגומה בשדה
הכדורגל. כי ב.ס.ק. תופסת כיום את המקום
החמישי בליגה היוגוסלבית הראשונה, והנה
ניצחה ללא קושי שתי קבוצות מהליגה
הלאומית שלני, ושמד, ללעג את סגל הנבחרת
הלאומית, אשר, למרבית האירוניה
החל באימונים לקראת המשחק נגד אלו פת
העולם — נבחרת ברזיל — העומד
לד,ערך ב־ 19 במאי באיצסדיון רמת־גן

החפר וה שאל

בסבך המשפט
על הנייר בלבד. כי הבעל היה נעדר מביתו
לרגלי העבודה, חוזר רק בסופי־השבוע.
עד שלפני ארבע שנים החליטו השניים
לעלות לארץ. הם רכשו להם דירה בחולון
והבעל החל לעבוד בחיפה.
שוב נשארה ינינה לבדה בבית. ערב אחד
התדפקו שני שוטרים על דלת דירתה. הם
הציגו בפניה את תמונת בעלה במדי קצין
ס״ס, ביקשוה לאשר כי אכן בעלה הוא.
לאחר חקירה קצרה הודיעו לה כי הוא
חשוד בשיתוף פעולה עם הנאצים בימי
המלחמה.
לאחר שלוש ישיבות ברבנות, בהן לא הופיע
הבעל, קיבלה ינינה את הגט המבוקש.
שוב חזרה לדירה הריקה והפעם החליטה
כי היא תחזור לפולין. היא הספיקה למכור
את תכשיטיה כדי לאסוף כסף לנסיעה, כשקיבלה
לפתע מיברק מהוריה כי הם מתכוננים
לבוא לישראל. כשהגיעו ההורים,
מכרה ינינה את דירתה ועברה לגור עמם
בכפר חריף.
סצנות ככיתיקפה. כעבור כמה שבועות
פנה אליה אביה בד,צעד״ ״יש לי חתן
עבורך,״ אמר ,״אני מקווה שימצא חן ב־עינייך.
הוא יבוא לכאן השבוע.״
ינינה חיכתה בסקרנות גלויה לאביר החלומות
המיוחל. אולם האיש שהוצג בפניה
לא דמה אף בפרט אחד לנסיך דמיונה•
היה זה משה פרידמן, בעל קפה ימיה
שעל חוף הים בתל־אביב. הוא היה מעל
שנות החמישים שלו — ינינה סיימה אז
את שנתה העשרים.
אולם מאום לא עזר מנינה נאלצה להינשא
למשה בלחץ אביה, בסקס של חופה וקידושין,
ככל יהודיה כשרה.
כמובן שחיי נשואין אלה לא התנהלו על
דרך המלך. מריבות היו לחם חוקם של השניים,
שלאחרונה התגוררו בדירה שכורה
בשני חדרים נפרדים.
גם בבית הקפד, שלו, היה משה פר-דמן
עורך סצנות של קינאה, חושד בכל לקוח
שהיה אך מפנה את ראשו לעבר אשתו הפורחת,
הצעירה בארבע שנים מבתו מ־נשואיו
הראשונים.
לקוח אחד הצליח בכל זאת לחדור מבעד
למסך הקינאה. היה זה פיטר אבו־נימר,
ערבי נוצרי יליד הארץ, בן למשפחה ש מוצאה
מלבנון.
גוצריה או יהודיה? פיטר מנינה
החלו יוצאים בסתר. היתד, זו אהבתה האמיתית
הראשונה של ינינה והיא החליטה
להינשא לבחיר לבה. אך כשהודיעה על כך
לאביה, סרב להסכים. גם הבעל הודיע לה

ספורט

גיור רפורמי. הצהרה וו סיבכה את
המשפט עוד יותר. כי עתה יהא על אנשי
הרבנות לשבת על המדוכה, לבדוק עד כמה
כשרים גיוריהם של רבנים רפורמיים.
אך בינתיים נטשה ינינה את בית בעלה,
עברה לגור בחדר נפרד בבית משפחת אהו בה
שביפו. היא החליטה להעזר בסבלנות
עד תום דיוני בית־המשפט, לחכות לאור
הירוק שיפתח בפניה דרך חופשית אל אהבתה
האמיתית הראשונה.

אגודות
לדנ• מאהומ*ודה
״אדם זקן משול לילד קטן. הוא זקוק
לטיפול מיוחד, הוא דורש את תשומת הלב
של כל הסובבים אותו. אולם בדבר אחד
הוא נבדל מתינוק — אין לו הורים.״ זוהי,
בקיצור, דעתו של חיים ליבוביץ 72
לכן החליט התעשיין הקשיש להקים מועדון
חדש ויוצא דופן בארץ: מועדון לקשישים
בני 100 ומעלה.
עץ לכל ילד. ליבוביץ׳ איננו מאותם
האומרים ואינם עושים. מסכת פעליו של
ליבוביץ׳ פרושה על פני שישים וארבע השנים
מאז הגיע ארצה. הוא הקים את מועדון
הפרשים הראשון ב״תל־אביב של אותם
הזמנים״ ,את מועדון הציידים, אירגן בעזרת
המהנדס צבי טובים את תנועת זבולון,
עמד בראש מגן דוד אדום, הונצח גם בסרט
עץ או פלסטיין, לצידו של ביאליק.
כיום חיים לימביץ׳ הינו אחד מאילי
ר,תעשיה הגדולים בארץ. הוא בעל בית
החרושת לשמנים עץ־הדת (״אף פעם בחיי
לא עישנתי וכך חסכתי כסף לקנות בית
חרושת״) עומד בראשן של עוד כמה חברות
מסחריות, קטנותי יותר.
אולם עסקיו הרבים של הקשיש־הצעיר,
אינם מונעים בעדו מלהמשיך ולעסוק, ברוח
נעורים, במבצעים פילנטרופיים שונים. בין
השאר: נטיעת עץ על שם כל ילד שנולד באילת.
רק קשי׳טה אז, ת .אך עיקר גאוותו
של ליבוביץ׳ היא על מועדון־ר,קשישים
אותו הוא מנהל ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב.
המועדון, אותו קרא על שם אשתו
רחל, שנפטרה לפני שנתיים, מאכלס בחוגו
למעלה משבעים קשישים שגילם נע בין
60ל־ 80 שנה.
מדי שבוע מתאספים הקשישים במועדון,
קוראים עיתונים או מאזינים להרצאות
בלווי פנס־קסם .״אני רוצה לתת להם להר־
(המשך בעמוד ) 16

הפגרה מתקרבת לסיומה. משחקי הסיבוב
השני של הליגה הלאומית מדפקים כבר
בשער. עד שיורשו יזהכנס, מתנהל מחול
שדים סביב חיזוק קבוצות התחתית ובמיוחד
זו של מכבי תל־אביב.
כי מכבי תל־אביב, קבוצת־הפאר בעבר,
סוגרת את טבלת הליגה הלאומית בת 12
הקבוצות. באם לא תחזק שורותיה, ספק
רב אם תצליח לד,חלץ מהמשבר וסופה
שתמצא עצמה, בסוף העונד״ בליגה א׳.
״ואז אוי ואבוי לכדורגל הישראלי *,אמר
השבוע אחד מראשי האגודה.
לכן מתרוצצים עסקני האגודה בחיפושים
אחרי כוכבים מקבוצות זרות. נראה כי
מאמציהם ישאו פרי וקבוצת מכבי תל־אביב
תופיע למשחקי הסיבוב השני כשלרשותה
״לגיון זרים״ מושלם.
בשורותיה ישחקו כדורגלנים ממכבי יפו,
מכבי חיפה וקבוצות נוספות. על הטיפול
בעניין הוטל איפול מוחלט .״כל פרסום
עלול להזיק לנו במשא־ומתן, במיוחד עם
קבוצות הפועל *,הסביר חבר ההנהלה.
חסד־נעורים ושטר־ערכדת. מכבי
חיפה, זכר למכבי תל־אביב את חסד ה-
עזרה הגדולה שהגיש לו עוד בעת ששיחק
בליגה ב׳ והוא עומד להעביר לתל־אביב
שניים מטובי השחקנים שלו: זכריה (״זכר״)
בן־צבי, הרץ השמאלי ויצחק שפירא, הקיצוני
השמאלי, שזכה לתהילה על ביצוע
מרהיב של בעיטות עונשין.
החיפנים דורשים עבור השניים התחיי־בות,
ואפילו ערבות בנקאית, שהם יוחזרו
לעיר הכרמל בסוף העונה. התל־אביבים
יתנו את הערבות.
אולם, לא כמכבי תל־אביב, נוהגת באחרונה
קבוצת שמשון תל־אביב. זו קיבלה
מהפועל תל־אביב, בעונה החולפת, את
שמעון (״שימל׳ה״) כהן, כדורגלן נבחרת-
הנוער, לחיזוק שורותיה לקראת הסיבוב
השני. אך היא מחזיקה בו כרכושה, על־אף
נסיונותיה החוזרות והנישנות של האגודה
התל־אביבית להחזירו לשורותיה. ד,שמשונים
טוענים כי ״בלי שימל׳ה, אנו לא
שווים כלום״ ואמנם, הצדק עימם. אולם
הכדורגלן הצעיר המוכשר, חסר גם לקבוצתו
של אלי פוקס, המתכוננת להמשיך
ולחלום על כיבוש תואר האליפות. בלעדיו
יקשה עליה להגשים תוכניתה, והאליפות
תשאר בגדר חלום.
אבל — הנהלת קבוצת שמשון, מכרם
התימנים, אינה מוכנה להחזירו, אף שבידי
התל־אביביים נמצא שמר ערבות, על סכום
ניכר.

במרינה

? 8 0 7 8 1 1 187 זו 8

(המשך מעמוד ) 15
גיש שיש עוד מישהו שמוכן לטפל בהם,״
מסביר ליבוביץ׳ את שאיפתו האחרונה
להביא /י!וג קשישים בני 100 ומעקה.
״אמנם בינתיים ענתה למודעה שפורסמה
בעיתונות רק קשישה אחת בת 105 מחדרה,
אך אני מקווה שבמשך הזמן יתווספו עוד.״
כרטיסלראש ״ העיר. כשיתרחב המועדון,
יש בדעתו של ליבוביץ׳ לפנות לראשי
הערים — רובם ידידיו מאותם־הימים —
לבקש מהם לקבל תחת חסותם את מועדוני
לערוך להם
הקשישים שיקימו בעריהם, התרבות ובמוסדות
סיורים במוזיאונים
שבתחום שלטונם.
לאותם ראשי הערים שיעזר במבצע,
מבטיח ליבוביץ׳ שכר נאות: כאשר יגיעו
לגיל ,65 יזכו אוטומאטית בקבלת כרטיס
כחבר־כבוד־במועדון־ד,קשישים.

יוסף ורט
מבריא

חדישות,

בשיטות

במקרים

שהטיפול הרפואי הקונבנציונלי אינו
כגון :

מועיל,

כאבי

נדודי-

ראש,

שינה, אסתמה, גמגום, תופעות רב־אלרגיות

מטיות,

מחלות

ושיתוק.

עור,
התמכרויות, מרזה ומחזק חלקי
גוף אדם. סילוק ריח זיעה.
תמיד

תל־אביב, שדרות עמנואל ( 28 פינת

משפט

ארלוזורוב) ,טלפון .44321

ה עי קר ה ב רי או ת

קביעת פגישות 16.00— 14.00 :
להשיג רק בבתי אופנה מובחרים

שרטטי

ד רו שי ל ע בו ד ת מיי די ת!

למד בשעות הערב א ת אחד ה מקצו עו ת: יי, ז

שרל1ול\ ג 1כנ>

9 1דמב 111ת
1לאד רי כ לו ת
ולדקורציה פנימית
טכנאות רדיו
הנחות לחיילים * תעודות למסיימים
מחזורים חדשים מתחילים השבוע

ומכיה

לא רוצה בשום־אחדת[

בי ט לננקצועות נגייס ואנמותיים
רת׳<.ה^הי 93

]$6.18ל6

נ ה ! 31

בשעות הצהריים הגיע שאול נקר ()27
לתל־אביב, עם נוסעי המונית שלו, מירושלים.
הוא הוריד את הנוסעים, ומכיון
שהיה רעב לקח עמו את ידידו ויחד נסעו
ליפו לחפש מסעדה טובה.
מ! ויד מופרז. באחת הסמטאות מצאו
מסעדה מזרחית. הם החנו את המונית,
נכנסו והזמינו ארוחת צהריים.
לאחר שהטיבו ליבם בשתי מנות חומים,
ארבע פיתות, שישליק׳ ושני בקבוקי בירה,
קראו למלצר וביקשו לקבל את החש־בון.
״תשע
לירות שישים,״ הודיע להם המלצר
לאחר שסיכם את החשבון. השניים׳התמרמרו.
כנהגי מוניות הירבו לאכול במסעדות
מזרחיות, והמחיר שדרש מהם המלצר נראה
מופרז ביותר.
כשהחל הוויכוח ביניהם למלצר לקבל מינד
דים קולניים ביותר, הגיעה בריצה גם בעלת
המסעדה, אשר גם לה הסבירו שני הנהגים
כי הם מוכנים לשלם אך לא את
המחיר המופרז שנדרש מהם.
״אל תעשו צעקות כאן,״ התרתחה לבסוף
בעלת המקום .״אתם רוצים לשלם — שלמו.
אם לא — לכו לשלום ולבריאות!״
השניים קבלו את עצתה, הסתלקו מהמקום.
גילתה בעלת־אולם
ימיר לאחר צאתם
המסעדה שוטר שישב בין הסועדים, אשר
המונית
את מספר
הספיק אף לרשום
המתרחקת.
כשהובאו השבוע
ארוחה כחינם.
השנים בפני שופט־השלום יוסף קירטוני,
היתד, האשמה שיוחסה להם ״השגת אשראי
על־ידי מעשה הונאה תוך התחייבות בחוב.״
אולם שופט־השלום לא היה תמים דעים
עם התביעה .״לא הוכח כי הנאשמים, א
התכוונו לשלם כשנכנסו לאכול״ כתב
בפסק דינו .״הם היו מוכנים לשלס אבל
לא את המחיר שנראה להם מופרז. מה עוד,
שגם בעלת הבית פטרה אותם באומרה ׳לכו
לשלום ולבריאות׳.״ הוא זיכה את השניים,
לא חייבם לשלם אף את המחיר אותו היו
מוכנים לשלם.

| 1 1 114111 שטסה במיוחד
1 1 / 1 1 1 11 לטקס החתונה,
ל־דיה לחופה, לבושה בלבן ופרוות

החי

ס קופה של שרצים: בשדרות, אח רי
שנפתחו במשטרה 40 תיקים פלילים
נגד ילד עבריין בן עשר, פרץ הוא כנקמה
לביתו של הסמל הממונה על משטרת־האיזור,
גנב קופת חסכון.

• ״שמונה בעקבות אחד״ :בירושלים,
בעת הופעתה של להקת הטילים,
עלה צופה על הבמה, החל לרקוד טוויסט
פרוע, והיה צורך בשמונה שוטרים כדי
להרחיקו מהמקום.
• טבע שבזה ד׳ באשדוד, הצליחו
פועלים, אחרי מאמץ ממושך, ללכוד לטאה
נדירה באורך של יותרי׳יממטר, שיחרתה
מיד על־פי בקשת החברה להגנת הטבע.
9פרוורבו: בחיפה, מצאה אשד, אח
בעלה שזנח אותה עם שמונה ילדים, גילתה
שהוליד בינתיים עוד עשרים, תבעה ממנו
מזונות.

אל תדחק את רוכב
האו 13״ם מן הכביש!

9חתול על עמוד־חשמל לוהט:
כבד את זכותו
להשתמש בדרך

המועצה הלאומית למניעת תאונות

* * בקרי האמנות לא הוזמנו השבוע
למופעו המיוחד של הפנטומימאי שייקה
אופיר. הס מוזמנים רק לפרמיירות. אבל
האולם, ברבנות הראשית, רחש ידידים, חב־

בחרב־לאת, עמק־חפר, נתקע חתול על קצה
עמוד־חשמל, לא הצליח לרדת, הורד על־ידי
מכבי־האש, אחרי שניתקו את זרם החשמל
בכל האזור.
9האשליה הגדולה: בירושלים,
הודבקו מודעות שהכריזו על הופעת מילו
הקוסם, הבטיחו שהתכנית תכלול אילוזיה,
טלביזיה וטלפאתיה•
• המתנדבים כעם: באשקלון, הת נדב
אזרח להשתתף במיסדר זיהוי, נעצר
ונכלא מאחר והמתלונן טען כי הוא האיש
שד,יכהו, שוחרר רק כעבור יממה לאחר
שהוכיח אליבי.

״מר אופיר: האם אתה מסכים עם
חאימרח, מצא אשה -מצא טוכ׳ז״

ן -רק בלידיה שומאחו
רים, אוהדים. לא כל הבוהמה, יש לציין,
הופיעה בבגדי עבודה. אורי זוהר השתרך
במעיל גשם שכמעט כיסה בהצלחה נעליים
לא מצוחצחות. הזוג בן־אמוץ־חפר לא הגיע
בכלל להופעה החגיגית. הם לא סיימו, מן
הסתם, לספור את הכסף.

מבט מהפנט ב״קליפורגיה״
ך• רט לחולצה הרקומה, שחסרה לו,
נראה החתן מפואר כמאטדור. הוא עמד
אלגנטי, חיוור, נירגש, רציני, בנעליים שחו רות
גבוהות, בחליפה שחורה צרה, מתרחבת
בכתפיים, בעניבת פרפר כסופה, בכסיות
עור לבנות, בצעיף משי לבן, וב״
חפתים מבהיקים בצורת שייקה. אלא
שהוא היה בסך הכל חתן, אמיתי, שהז דהה
מאוד עם התפקיד. כפנטומימאי אמיתי׳

^יייי ^ן

הם אלף הלירות, שרשם הפנטומי־מאי
בכתובה לזכותה של ליריה.
אומרת הכלה• ״הוא אמר ״לי שאני שווה מיליון, אבל לא היה לו.

ש׳ של ש״קה

להסתובב. זה היה מבט מלא משמעות. לא
היה לי נוח. התחלתי לזוז על הכיסא. אבל
הוא לא הסיר את העיניים. אחר־כך, כש יצאתי,
הוא אמר לי, שלום׳ .י חייכתי לו מפני
שחשבתי שהבן־אדם מכיר אותי. אז עוד
לא ידעתי שזה שייקה אופיר הפנטומימאי.
כעבור יומיים הלכתי בדיזנגוף. פתאום אני
רואה במדרכה ממול מכיר שלי ושייקח. המכיר
שלי סיפר לי אחר־כך, ששייקה אמר
לו — ,עכשיו אתה עובר את המדרכה ועושה
לי הכרה עם הבלונדית הזאת.׳ נתתי
לו את הטלפון שלי. אחרי כמה ימים הוא
צילצל, .כאן מדבר שייקר ,,את זוכרת או תי?׳
— ומאז לא נפרדנו ליום. חוץ מהנסיעה
האחרונה שלו לדרום־אפריקה — לחודשיים.
זה היה נורא, אבל החלטנו שזה לא
יקרה לנו יותר.״

תחת. החופה רדה שייקח נירגש מאוד, אבל לא. רואים עליו. אני
בקוויי התאפקתי מבכי.׳׳ קיצוני מימין עומר אביו של שיי.קה,
ולידו חצקל איש־כסית. משמאל לרב המקדש נראית אמה של הכלה.

שלה, תחת האות — 0אופיר :״הוא מוכרח
להיות פעם סוס גיזעי.״

כ?ה באלף זירות

פולניה הבלונדית בעלת תעודה
| | ש ל שנתיים בתיאטרון של ז׳אן ודילאר
בפאריס, לא החמיצה מאז שום הופעה של
סוסה הגזעי. היא דהרה לצידו, במחנות
צבא, ישובים מרוחקים. היא חולמת עכשיו
על סיור דומה בפולין, מקום הולדתה, לשם
הוזמן בעלה. לידיה, שמעולם לא לקחה
את העבודה ברצינות, לא עבדה מעולם,
אימצה לעצמה מקצוע מילולי ביותר: הפה
של שייקה .״בסיור שלנו לפולין, אני אהיה
המתרגמת שלו, הפקידה שלו, הקשרית שלו,

והמזכירה הפרטית שלו.
״שייקר, לא רוצה שאעבוד מחוץ לבית, .
הוא רוצה אותי על ידו. הוא רוצה בבית
מצוחצח ומבהיק. הוא כל כך פדאנטי; שן ה
נורא.״
הריב הגדול, לדבריה, עדיין אינו מוכר
לה. היו ביניהם, אומרת לידיה, מריבות
קטנות שיגרתיות, והיא חושבת שזה נור־ .
מאלי בין אוהבים.
על אלף ל״י חתם החתן בכתובה לזכותה
של לידיה .״שייקר, אמר לי בצחוק שאני
שודר, מיליון.. .אבל לא היה לו. אז הוא
הוריד שלושה אפסים.״
האם הם נוהגים גם לדבר ביניהם לפעמים?
לידיה
מחן יכת. ללא מילים.

שושנה אדומה ממחזר

ףערתה זו ה ר של אכריח ודן, ושייקה
^ איש הבוהימה, היוו לכל הדעות, לפחות
לאלה הרובצות בקטע גורדון־פרישמן, זוג
הם מצאו חיש, מסתבר,סינטזה.
מוזר.
— פחות
— פחות בארים. שייקר, לידיה כסית.
שייקה, זוכרת היטב לידיה, היה מופיע
״לא נורא, זה יעבור, זה קורה לכל אחד!״
לפגישות תמיד עם שושנה אדומה ארוכה,
מציף איתר, בטלגרמות לימי הולדת ובסלי־פתח
את הפה — פרט לקצינה בה היה 1פרחים. הוא היה המחזר הרומאנטי ביותר
ללגום מן היין.
שלה, עד כמה שהיא זוכרת עכשיו.
וכך, אם תרצו, גודע רומן לדוגמה בן
מוגזם לומר שהכלה היפה רואה בבעלה
שנה. רומן עם פרולוג ללא מילים. הגברת
את האלוהים, אבל היא בטוחה שהוא לפ אופיר
החדשה, לידיה שומאחר בת ה־,24
חות — הבן:
בת הקומיקאי המנוח, ישראל שומאחר, זו״ברנרוו
הראשון שלנו, בא שייקה ואמר:
כרת בעל־פה את קטע הפתיחה הדראמתי,
,שכחתי שיש לי הופעה היום.׳ ,נסעתי איתו
שהתרחש בדיוק לפני שנה. הסנטימנטליות
למחנה צבאי. ראיתי אותו אז בפעם הראשושלה,
יתכן שהיא למעלה מהמותר, אבל לא
נה. זו היתד, חווייה עצומה. יש לו טעם
פחות ממנה הוא כישרון ר,שיחזור שלה:
מיוחד. בלבוש, באופי, הוא כל כך ראפינה.
״לפני שנה בקליפורניה. ישבתי עם ידי הוא
הופיע בפאריס עם מרלן דיטריך. ה־דים
פולנים. פתאום הרגשתי שמישהו מביט
שימלה שלה לא מצאה חן בעיניו והוא אמר
בי. הוא ישב בשולחן רחוק ממני ומאחורי.
לה ללבוש אחרת להופעה. היא רצה מיד
אבל הוא נעץ בי מבט מהפנט, עד שנאלצתי
להחליף שימלה. אחר כך היא כתבה בספר

שעה כלה

״האם לדעתך צריו הבעל
לעזור לאשתו במטבח?״

״איד היית מקבל את הידיעה
שאשתך בנדה בד?״

החותנת ווקדת

לאחר הטקס, סוחף יסויפון, איש תל״ם, את.חותנתו-,,של
ש״קה למעגל הרוקדים, לקול שירת היידישע מאמע.
אורי זוהר, משמאל, מנצח על המלאכה. דיירי כסית הצטרפו למעגל וסיימו בקריאות ,-כיפק׳.

״איד היית מניב אתה, אילו
תפשה אותך אשתך בבנידה?״

״האם אתה כעד שימוש גדי
ידיים להסדר כעיות־משפחה?״

אנשים
הואן־גוך שהיה פעם האדריכל הצעיר
נחום זולוטוג החליט לערוך לידי דיו
מסיבה במועדון המפתח לרגל זכייתו
בפרס על בנין בית־הארחה בעבדת. אולם
עוד בטרם החלה המסיבה הפכה היא לחג
כפול: הוא זכה בפרס נוסף — עבור הקמת
בית־החלמה ביערות־הכרמל.

זדי ש ל שו שגי ם
חדוה כץ, מי שהיתר,

שושנה רייך
טיפוס נורדי

פתח נוסף לרמטכ ״ ד
מצוקת הומר מטרידה את מנוחתו של
הרמטכ-ל צבי צור. הוא הגיש בקשה לעיריית
תל־אביב להתיר לו לבנות חדר
נוסף בדירתו. כיון שראו חברי מועצת
העיריה מי המבקש, שלחו מיד משלחת
שהורכבה משלושת סגני ראש־העיר לבדוק
את המצב, ולבחון אם להתיר לרמטכ״ל
לכבוש שטח נוסף או לאו. אכר רב־אלוף
צור. :לו ידעתי שאגרום לכם מירחה כה
רבה הייתי חושב שבע פעמים לפני שהייתי
מגיש בקשה -.אגב, למי שלא ניחש —
הבקשה אושרה הודעה בהולה שוגרה
לכל חברי התאחדות־הססודנטים הישראליים
בלוס־אנג׳לס, קליפורניה, בה נקראו לאספה
עם שגריר ישראל בארצות־הברית אברהם
הרסן. הסטודנטים ציפו לחדשות מסעירות,
זנחו את ההכנות לבחינות גמר הסמסטר,
ורצו לפגישה. אך הרמן לא סיפר
להם כל דבר חדש, והסטודנטים תמהו לשם
מה היתד, הבהלה, ולשם מה בא השגריר
במיוחד מניו־יורק. רק למחרת התבררה
התעלומה כאשר הופיעה ידיעה בעתונות
בה נמסר של־ 15 שגרירים נמאס הקור
הגיו־יורקי והם יצאו לבלות בקליפורניה
השמשית השגרירה המיועדת של
בריטניה בישראל ברברה פולט, לא תגיע
במהרה לארץ. בידיעה שהופיעה בעתון לונדוני
נמסר, כי השגרירה שוכבת בבית־חולים
מזה מספר שבועות ולאחרונה החמיר
פצבד״ עקב זיהום בדמה כשפגש
השבוע נתן יליך סור את העסקן הדתי
שלמה גניחובסקי ששאלו לשלומו, ענה
יליך מור :״טוב, טוב, העיקר הבריאות.״
העיר לו גניחובסקי :״העיקר הוא משרד־

הבריאות!״

זיוה עם נעל אחת
סיפר השבוע המשורר נתן אלתרמן :
״נסעתי לבקר במושב עולים אחד. ישבו
חברי המועצה ודנו שעה ארוכה איזו מתנה
לקנות לראש־המושב ליובלו. הציע אחד
מהם, :נקנה לו ספר!׳ ,אי־אפשר!׳ אמר
השני, ,הייתי אצלו בבית וראיתי: ספר יש
לו כבר בפי ידידו־לשעבר של אל־תרמן,
המבקר המבוקר ד״ר חיים גמזו
היה השבוע סיפור אחר. גילה הוא כי
היה בשעתו העתונאי הארץ־ישראלי הראשון
שראיין את בניטו מדסוליני
להתרגשות רבה בכנסת גרמה השבוע
זיוה רודן כאשר הופיעה ביציע־האורחים,
האזינה לדיונים שנערכו בעניני מס־הכנסה.
כעבור דקות ספורות כבר קיבלה פתק
מידי הסדרן, בו הזמין אותה ח״כ מפא״י
דויד הכהן לשתות עמו קפה במזנון. כשהתיישבה
לשתות, הסבו לשולחנה תת שר־הבטחון
ש מ עו ןפרס וח״כים אחרים. עד
שלבסוף הצהירה זיוה :״באתי לכאן לשמוע
נאומים ולא לשתות קפד״״ וחזרה למקומה
ביציע יותר מאוחר גרמה זיוה
למהומות המוניות בחוצות ירושלים. כאשר
נכנסה לחנות פרחים לקנות פרח הבחינו
בה העוברים ושבים, הסתערו על החנות
ושברו את חלון־ד,ראווה שלה. בעזרת שוטרים
נחלצה זיוה לתוך מונית, אחרי שאיבדה
אחת מנעליה. נעולה בנעל יחידה נכנסה
לחנות הספרים סטימצלוי, חלצה את נעלה
ועברה על דוכני הספרים כשהיא יחפה.
הפעם היה צורך להזעיק תגבורת משטרה.
המונים הטילו מצור על החנות, וגם
כשהוצאה זיוה בחסות המשטרה שלחי
אליה ידיים וקרעו את שמלתה. אמרה

זיוה :״לא תיארתי שככה יתנהגו אלי דווקא
בירושלים, הרי הם דתיים, לא
תערוכת הציורים של ואן־גוך, שנפתחה ב מוזיאון
על־שם הלנה רובינשטיין, משכה

מידה רז
כיד המלך
במשך השבועות הראשונים אלפי מבקרים.
כשנשאל הצייר יופל כרגנר מדוע לא
ביקר עדיין בתערוכת ואן־גוך, השיב:
״רק זה חסר לי, שיגידו: תראה איך שהוא
מצייר ואיך אתה לדן גן
אמוץ לא היו חששות כאלה. הוא הלך
לתערוכה, יצא ואמר :״זה כבר לא אותו

סגנית מלכת־ה־מים
של ישראל, נישאה השבוע למלטש
היהלומים רוברט זוהר. מתנת החתונה בלתי־צפוייה:
גליון של הירחון האמריקאי ״הגבר
המודרני״ ,שפירסם כתבה על ״הנשים המ גרות
של ישראל,״ הדפיס בעמוד ראשון
שתי תמונות מיניות של חדוה, תיאר אותה
כמי שזכתה בישראל בכינוי ״החתול השחור״
.העתון הטוען כי ״בכל מקום שתפנה
בישראל, ההל מהקיבוצים המבודדים
בנגב, וכלה ברחובות ההומים של תל־אביב,
מכוסים הנופים בזרים של שושנים
בלונדיות, ברונטיות ואדמוניות״ פירסם
גם תמונות של יפהפיות ישראליות נוספות.
בעוד שהתל־אביבית מירי רז הוגדרה
על ידו כחתיכה ״כיד המלך״ ,תוארה
החיפאית שושנה רייך כ״טיפוס נורדי ש עיניה
הכחולות מרמזות על רוחות הים
הבאלטי.״ כתבה זו היתד, רק חלק מסידרה
של כתבות על נערות ישראל המציפה את
עתונות העולם, אותה מפיץ הצלם האמריקאי
כרונו ברנארד שצילם בשעתו בארץ
אלפי תמונות של נערות ישראליות
נשואים אחרים שנערכו השבוע היו נשו־איו
של שחקן התיאטרון הקאמרי אילי
גורליצקי שנשא לאשה צעירה אנגליה,
דורית ראור, חודשים מספר אחרי גרושיו
מהשחקנית גילה אלמגור. אולם אילי לא
יכול היד, לבלות את ירח־הדבש. חמישה
ימים אחרי חתונתו יאלץ הוא לרדת לנגב,
שם מתחילות עבודות ההסרטה של הסרט
הישראלי השבויים, בו ממלא אילי את התפקיד
הראשי השחקן השני בסרט זה,
יו! ט גאון, שינה לצורך ההסרטה את
צורתו החיצונית. מאחר שהוא צריך לגלם
בסרט קצין מצרי, נאלץ יורם לצבוע את
שערותיו לשחור, ולהרכיב משקפי־מגע ששינו
את גוון עיניו הכחולות לחום י
אריק איינשטיין עתיד לזכות בתואר
נער השעשועים מספר 1של ישראל. אחרי
שהיה ידידן הקרוב של יעל דיין וזיוה
ר! רן, הסך לידידה של הדוגמנית הישראלית
א לונו! ל * /ם שחזרה לאחרונה מ־ארצות־הברית
להצלחה מפתיעה זוכה
אמרגנה של להקת הטילים ש שון(״ הג און״)
דג׳ואן. כמה ימים לפני ההצגה, שעמדה
להתקיים בגבעת־אולגה שליד חדרה, צילצלה
המשטרה למשרדו של האמרגן, הודיעה
לו כי היא מסירה מעצמה כל התחייבות
לשמור על הסדר בעת ההופעה, באם לא
יוסיפו עוד הצגה באותו ערב. ששון הוסיף
עוד הצגה. אולם בבוקר היום בו עמדו
חברי הלהקה להגיע לגבעת־אולגה, התקשרו
שוב ממשטרת חדרה, הודיעו שנית כי
לא ישמרו על הסדר באם לא יוסיפו גם
הצגה יומית שתקלוט את שאר דורשי
הכרטיסים. ששון הוסיף גם הצגה יומית
אריק אמיר, מורה בבית־הספר המקצועי
מכס פיין, שהפך בדרן מצליח ב זכות
כשרון חיקוי הקולות שלו, הצליח
במרוצת השנים להפוך את כל משפחתו למשפחת
בדרנים. אחרי שבתו הבכורה עוסקת
בפנטומימה והצעירה שרה, הצטרפה

חיה אמיר,

לאחרונה גם אשתו היפר,פיה,
למקצוע, הפכה למנחה בהופעות בידור.

משוק ה ש בו ע
9עקיבא גוברין,

ראש סיעת מפאי׳י
בכנסת :״אילו רדפתי סנסאציות, הייתי
יכול לייצר אחת לשבוע!״
ס יצחק בן־אהרון, עסקן אחדות־העבודה
:״מפא״י היא בשבילי עובדה סו ציולוגית
ולא קאפריזה של אדם.״
• שר־החקלאות משה דיין :״האופוזיציה
היחידה במרינה היא בחמאם!״

• המבקר ד״ר חיים גמזו :״ל
עומת
מבקרים אחרים, אני כיבשה תמימה!״
• מנחם אשכנזי, שופט כדורגל
בינלאומי :״שופט כדורגל, שאינו מקבל
מכות, אינו שופט.״

חדווה פץ
חתול שחור

העולם הזה 324ו

וקן מן הים ^

הישיש, מצפה להחזרת סירתו מלב־נדי
שיוכל לצאת שוב לדייג כמינהגו,

ך•* מבצע כולו תוכנן בסודי סודות.
| | הפעם, כדי למנוע אי־הבנות, נאמר למשה
פליישר, הנער בן ה־ 17 אשר זכה
לפני שבועיים בפרסום נרחב אחרי שנסחף
בסירת־דייג לחוף לבנון, שלא יקח עמו
עתונאים.
הגיבורה האמיתית של סיפור פליישר,
סירת־הדייג, עמדה להיות מוחזרת לישראל.
החל משעות הבוקר המתינו בנקודת הגבול
שבראש־הנקרה כל שאר גיבורי העלילה:
משה פליישר עצמו, אביו, הדייג עשישה
( )75 ממנו נגנבה הסירה, וקציני משטרה.

1ל 9ךךו | ןךך מוישל׳ח פליישר מתבונן ב־ן
ן 1 4סירה, עליה בילה שבעה ימים
בהרפתקה שהרגיזה את כל המדינה. בהזדמנות זו הביע
בשעות הצהריים קרבו מכוניות מעברו
של הצד הלבנוני. אולם לא היתד, זו
הסירה. הלבנונים החזירו שני ישראליים,

פליישר חרטה מלאה על דרישתו לקבל כסף תמורתי סיפור: עלילחמייו
לעתונאי ישראלי. אמו של פליישד נמנעה ׳נדכוא לרא שיקנקרח^ו־חשש
פ! תתקל בעתיונאים, עמם תיה לה נסיון :7מר י33־עם הראשונה.

יהודי וערבי, שהיו מוחזקים בידיהם. הם
נלקחו מיד לחקירה.
רק בשעה שלוש וחצי אחר־הצהריים

קרבה משאית צבאית אל ינקודת־הגיולג׳-היא
קרבה את גבה אל גב המשאית ׳׳הישראלית
שניצבה במקום; כדי לאפשר את
העברת הסירה ממכונית למכונית : .י
בתוך המשאית נראתה סירת ההרפתקות,
דהויה, אפורה, סדוקה •יקלופת־צבע;• לא
היה בה שום ציוד, גם לא המשוטים, החגה
ושני ארגזי החפות שהיד בה

מטבעות לעס־ -פליישד

1| 1 0 1 1 1י ד 7 1 1בדיוק סל קו הגבול בין ישראל ללבנון,
בראש־הנקרה, מתבצעת העברתה ש?

סירת־ההרפתקאות ממכונית צבאית לבנונית אל משאית ישראלית,
משאית מיוחדת, שהוזמנה על ידי הוריו
של פליישר, המתינה כדי להעביר את הסירה.
ר,אוירה ששררה במקום היתה משפחתית.
ברחבה שליד המשטרה ישבו הממתינים,
שתו קפה והחליפו בדיחות. כל מתיחות
לא היתד, בין משה פליישר ואביו לבין
הדייג הזקן שהמתין לבוא מקור עבודתו
ופרנסתו היחיד. עתה כבר היד, פליישר
מוכן לספר על מבצעו ללא הכרזות הידד
איות. אמר הוא :״טעיתי בזה שיצאתי לים
יחידי, מבלי שהיה לי נסיון מספיק. רק
נם הוא שאני חיי. אני מודה גם ששגיתי
בזה שלא מסרתי לעתונות מיד את כל
הסיפור. אבל בזה אשמים גם גורמים אחרים.
אני עצמי הייתי מוכן למסור הכל.
אני מבקש שהציבור יסלח לי.״
״אתה חושב להפליג בסירה בים או שאתה
רוצה שיקחו אותה במכונית לחיפה?״
נשאל הדייג הזקן .״להפליג? מה פתאום?
יש לי שלושה ילדים. היו עוד שניים והם
ימחו. זה יקח לי שישה שבועות להגיע
חזרה לחיפה ויכול להיות שאגיע עוד
ללבנון. אין לי כוח להרפתקות כמו של
פליישר. אני רוצה להנות מהזמן שנשאר
לי עוד לחיות.״

אשר נשכרה במיוחד לשם כך על־ידי הוריו של משה פליישר. שוטרים
ישראליים מפקחים על העברת הסירה, שכל ציודה נלקח ממנה,
ושאותה שאל מוישל׳ה פליישר מאת הדייג חישוש מכלוף עשישה,

קצין או״ס ושוטר ישראלי מסכמים

את מיבצע העברת הסירה, כשלמטה
| 1 1 1 1 # 1 11 11\ 11
נראה הנהג הלבנוני, שהעביר את הסירה מטריפולי שבצפון לבנון.

משה פליישר^בודק את מידת הנזק
0ן ן 1ן
ךךיןן 1ן
שנגרם לקריה׳ .כשממעל ג1זזני;ס׳וי|
/ 141

בודקים את מצבה בעל־הסירה, הדייג עשישה ואביו של ׳מ&ה.

קולנוע

כלב מי שלא קרא!

סרטים

יונתן רטוש
שירי

אג דהלא מו ס רי ת
יחפים מסוכנים (אוריון,

חשרוו

רטוש ממלא אחד
המשורר

מתפקידיו

תל־אביב;
צרפת) נחשב במשך שנתיים ;סרט המסוכן
בי תר שצרפת ייצרה אי־פעם. הוא היה
גדוש במידה כה רבה של ניוון מוסרי ושחיתות
מינית, עד ששלטונות צרפת לא
התירו את ייצואו מחוץ לגבולות בצרפת
מחשש פן יקבלו זרים רושם בלתי מדוייק
ביותר על מוסרם של הצרפתים.
מקוצץ ומתוקן יצא סוף סוף הסרט, לרע.ת
בבדים זרים, כשהוא נושא עמו, למרות
הטיפול ד,קוסמטי שקיבל, מטען של זרע
פורענות, אך יחד עמו גם אזהרה חמורה
לכל מי שיחמוד את המשחק השטני המוצע
בסרט — סופו של המשחק בו הוא כליה
שטנית לא פחות.
סרסור לבן־הזוג. זיולייט (ז׳אן מורו)
ו־וזאלמונט (ז׳ראר פיליפ) הם בני זוג ששבעו
זה מזו עד לשעמום. כדי לשעשע

להיות לנו לפה
אומר בועז עכרון
ב״אתגר״

האם זה נכון?
קרא ופרסם את
תשובתך !

כלב מי שלא קרא!

מספר בדיחה על כוכב קולנוע (אדי קונסטנטין)
שהיה כה עצלן עד שדחה את גופה
החטוב של יפהפיה (ניקו /מירל) רק בשל
הטור ,,הצפוי לו בהתגבשות שלאחר מעשה.
(ג׳ורג׳ זללן פילים דה־ברוקה מציג
ויי׳סדן) הלהוט כל כך אחרי מילוי כרסו עד
שהל ית אביו הופכת לו ליום חינגא.
אדוארד מולינארו מספר על משרתת (דני
מבאל) שהיתה כה חמדנית, עד שהגיעה
לעושר והחלה לחמוד בחיי משרתת ואילו
רוז׳ה ואדים מספר על קנאה שהיתר, כה
עזה עד כי איחדה היי משפחה שבורים
שהבגידה עמדה להרסם. ז׳אק דמי מתבדח
על חשבון התאוה, קלוד שברול על חשבון
הקמצנות, ואילו סירביין דהום, בתסריט
שנכתב על ידי יוג׳ין אונסקו מספר בדיחה
מרה על רוגז המתחיל במציאת זבוב במרק
ומסיים בפיצוץ בל העולם.
זוהי תערובת מוזרה של סגנונות וגישות
בה ניתן למצוא בנאליות ופיקחות, ציניוי
ואהבת בריות, אך שרק לעיתים רחוקות
היא משעשעת באמת. ההלצות הקולנועיות

ל ח לי פו תהר
ל-׳^ 5י מ

להת גל ח
אתה חייב!...
...עשה זאת
עם 7זהב

ז #/ע11ר׳ססויק 19

*0121611

ב>נואר

נפת חי םקורסים

* ארכיטקטורה

גרפיקה

ודקורציה פנים

שימושית

* שרטוט

צלו

ופתוח כניו
* ! אופנה
* שרטוט
תכנון וציור מפונות שיטות חדישות, יעוץ אישי * לחיילים,
לעובדי-מדינה ולמוסדות — תנאים מיוחדים

מנון טנ גו ג ר פי
בית ״בוסתן״ — ככר דיזנגוף
תל־אביב׳ רח׳ פרוג ,1קומה ב׳
12 — 10 לפנה״צ 5 — 8 ,בערב
היום צלם
שמח גם מחר ! מצלמה
מתנה השומרת על השמ חה
בה, לתמיד ! לבר־מצוה
מצלמה ! כל המצ לם
מעשיר את חייו. הע תקת
מסמכים בו מקום !
1 3ט 1

רקנדינז

ברנד

התח נהלי עוץ
בשאלות מין ונשואין

לנזדאצנו ן

דןא/ 1
פי גסקר /׳ 2׳
וויי 56505 .ת. א.

פשיטת־רגל מוסרית
את עצמם הם מסכימים לשחק בצוותא את
משחק הבגידה. לא רק שכל אחד מהם היה
משיב בהן רבתי לשאלה ״האם צריך בעל
להעלים עין מבגידת אשתו ולהיפך?״ אלא
שהם אף מתפארים זה מפני זה בכיבושי־הם
ובהישגיהם. כשגם סגנון חיים זה משע מם
א, תם הופך כל אחד מהם לסרסור לדבר
עבירה לבן־זוגו, עוזר לו להשיג את
מטרת חשקו.
השעשוע שהם מפיקים מהמשחק ומחלוקת
החוויות מאחד את בני הזוג כנאהבים
ששום דבר אין בכוחו להפרידם. אולם ברגע
בו חורג הבעל מכללי המשחק, אינו מסתפק
בהתעלסות עם קרבן רענן שאשתו
צדה עבורו (אנט סטרויברג) אלא מתקשר
אליה ברגשות, נכנם לתמונה גורם חדש —
הקנאה. היא המביאה לכליונם האכזרי של
בני־הזוג, שהפכו יחסי־מין ליחטי־ציבור.
למרות שסרט זה של ואדים, המבוסס
על ספרו הקלאסי של בן המאה שודרלו
דה־לאקלום, המתיימר כאילו להציג את
פשיטת־הרגל של המוסר החופשי, הוא מו גש
כמעט כאגדה פיוטית.
משחק מעולה של ז׳ראר פילים המנוח ובעיקר
של ז׳אן מורו, צילומים רגשניים ו־נופי־שלג
מרהיבים, משכיחים לאורך הסרט
כי המדובר כאן הוא ביצורי־אנוש חולניים,
נוסכים אפילו מעט קסם על סיפור הניוון
המוסרי.

א לי פו תהכ די חו דו

חיפה,דח1ב התלונן 31

סלעיים^

ז׳ראר פילים ב״יחסים מסוכנים״

פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור , 14ת״א, חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

שכעת החטאים יהודה, תל-אביב;
צרפת) הן שבע הלצות קולנועיות המתחרות
ביניהן במידת הגיחוך והאבסורדיות שבהן
והחותרות כולן להוכיח דבר אחד בלבד:
ככל שגדול החטא כן גדולה ההנאה שמפיקים
ממנו.
בתחרות הבדחנים נוטלים חלק שבעד,
צוותות, מטובי המוחות והכשרונות של
הקולנוע הצרפתי, שכולם מתאמצים להמחיש
כי החטא עליו הם מספרים הוא מהנה
ביותר.
ז׳אן לייק (עד כלות הנשימה) גודאר

המופקות כאילו מתוך השרוול כלאחר יד
מחטיאות את המטרה, וסופן שהן משאירות
טעם תפל בפי הצופה.

מי דג שדתס בי כי ם
תרגיל כחמש אצכעות

נמוגרבי,
תל־אביב; •ארצות־וזברית) נועד להשמיע
צלילים דיסהרמוניים המתלכדים לבסוף למנגינה
הרמונית אחת. זהו סיפור על המט
נפשות, מפוררות, מתנגשות והרסניות, המצ ליחות
לזכות באושר המקווה רק הודות
לקרבנו של אחד מהם. זהו ביסודו מחזה
בריטי (מאת פיטר שייפר) .בעיבוד קולנועי
נעשה על ידי הבמאי דניאל מאן נסיון
להפוך את המחזה לתיאטרון מצולם. אלא
שבמעבר מן התיאטרון אל הקולנוע איבר
המחזה את עיקר סגולותיו ומה שנשאר
אינו אלא אוסף של דפוסים תיאטרליים
הגולשים במדרון המלודרמה.
משפחה אמריקאית אמידה מכילה בתוכה
אתי כל סמלי החברה האמריקאית האפש ריים:
אב (ג׳ק הוקינס) בור וחסר־נימוסים,
טרוד בעסקי הרהיטים שלו וברדיפה חמי
רית; אם (רוזאלינד ראסל) סנובית בעלת בן בחלומות: השוגה תרבות שטחית
הומוסמכסואליסם ועוד טיפש־עשרה קטנה
ושחצנית.
כאשר מצטרף לארבעה אלה תסביך מה־לך־על־שניים
חמישי, בדמותו של המחנך
הגרמני (מקסמיליאן של) ,דומה כי הוא
יערער את כל יסודות המשפחה. אלא
שבאמצעותו לומד כל אחד מבני המשפחה
להכיר את עצמו ומגרעותיו להשתלב בתא
המשפחתי.
בסרט נעלמת לגמרי ההומוסכסואליות
של הבן, הופך דווקא את האם, המתאהבת
בנציג התרבות האירופית, לגיבורת המחזה,
ואינו מניח לגרמני למות שעד, שהוא מתאבד•
גם מאמצי המשחק הנואשים של הו־קינם
וראסל אין בהם כדי להציל את ההתרחשויות
המלודרמתיות שעל הבד ממלא-
כותיות ודוגמאתיות.

העולם הזה 324ו־

חומוסכסואלי

בלתי־מיני

עוד לפני שהם ניתגץ לים בתין עצתו, לותרים תלתירים
רבים את שני ם תלי־התין הת2ן ובלים, התשתשים לאנשי
רפואת וביולוגיה כגיבור לשתות התינים: העי־גול
בעל הרץ 0התם תל את הגבר, והעיגול
בעל הצלב — ס — התם תל את האשה. הנזרענים
נזכירים רל\ שניי ם תלים כאלה. אך בח־יים \2יינזות
ואריאציות רבות, התל בתראנם וום תים ת >גבר התת־לבש
בתלבושי אשה< וכלה באינבורוורבו(אדם נזופנם,
התכונם בעצתו) .כרי לם נזל ם בויות אלה, נזציע הירוזון
האתרי\2אי ״פליי־בוי״ את הם תלים התרעיים הבאים :

נימפומאנית

דדמיני

אי־התאמד

בגידה

אימפוטנט

גינקולוג

אינטרוורט

מאזוכיסט

פאדיסט

סכיזופרני

נונקונפורמיסט

טראנסווסטיסט

נברוטי

זונה

נרקיסיסט

שוויצר

שני סריסיס

אפנדי והרמון
רו י יי ־ ״1זוו״ו זזוו 1דז ח 1זוז*ו

ספרים
מקור
מ• אמרש הו א ש חו ר?
יהודה איש־קריות (נדאת יגאל סו־סימון,
הוצאת עם עובד 222 ,ע׳) מוסיף
עוד גירסה לגירסות הרבות על פרשת ישו,
ועוד יצירה ליצירותיו של יגאל מוסינזון
(בעוד שמרשימת היצירות המובאת באחורי
הספר נגרעו כמה יצירות. ברור מרוע לא
צוינו ספרי חסמבה, אבל למה זרקו לכל בים
את זרוק אותו לכלבים?)
יד,ודה איש־קריות של מ! סינזוך (,החושב
ספר זה ליצירת־חייס לא התאבד, אלא ברח
לגרימום, אי־שם ביוון, נשא אשד וחי כך
במשך עשר שנים, עד שגילוהו ׳ פטרוס י־פאולום,
שהתחקו על עקבותיו כדי להיפ רע
ממנו. עניינם זה מתנגש בעניינו של
אנדיגונס, איש הש״ב הרומאי לפי מקצועו
ופילוסוף לפי דעתו, המנסה לייצר קדוש
מקומי. אנדיגונס רוצה בקדוש השונה מכל
הקדושים — אנושי יותר, סובל יותר, מטו רף
יותר, ולפיכך מקובל ומובן יותר. ל צורך
סיבוך העלילה הוא בוחר לתכלית
מקודשת זו דווקא ביהודה.
יהודה, שעתידו כקדוש מעונה אינו טורד
את דעתו, מועסק בבעייה בוערת יותר: איך
להיחלץ משליחיו של בן־האלוהים עלי-
אדמות: ואיך להשתלט על אשתו, זונה ב דימוס,
שנתפסה לנצרות.

בשורהט ובה
...לצעירי ם הסובלים מפצעים בעור פניהם או
מזיהום העור, יש בשורה משמחת: קרם הפגים
הנפלא פ־ ,14 מתוצרת קליאו, עוזר להתגבר על
תופעות אלה. פ־ 14 חודר עמוק לנקבוביות עור
הפנים, מנקה אותן מבלי לשמנן, וכעבור זמן קצר
אפשר לראות את התוצאות המשמחות. דרשו עוד
היום בבית המרקחת או בתמרוקיד. את קרם הפנים
פ־. 14
כדאי לזכור כי פ־ 14 ניתן לשימוש בכל שעות
היום, הואיל והוא בלתי נראה לעין.

מי נתן את ההוראה? סופו של
יהודה שהוא מודה בזהותו, אך איש אינו
מאמין לו. הוא מסתובב בחוצות ומצהיר
שהוא ״קיבל הוראה -מן האדם השלישי —
ה א בר־אבא. בגידתו של איש־קריות היתה
פיקטיבית, מבויימת על־ידי ישו עצמו. מי
אמר שיהודה שחור?
בשלב זה, כשהוא די מטורף כדי להיות
קדוש, נמלכים פטרום ופאולוס בדעתם, מח ליטים
שטוב לכתובים שיישארו כמות שהם.
כלומר, שיהודה איש־קריות התאבד למחרת
הצליבה. המיתוס חשוב יותר מן המציאות.
הם יוצאים את גרימום, שיש לה עתה
קדוש משלה — מטורף, מעונה ואנושי —
כפי שרצה אנדיגונס, הפילוסוף. סופו של
יהודה להיצלב על חטא של מה־בכך.
1קו־פרודוקציה. מסתבר ששיתוף־הפעו־לה
התרבותי בין ישראל ליוון עומד בסימן
מוסינזון. המחזה קזבלן הוסרט ביתן, ו אילו
ספרו החדש נראה כתאריאציה על
ספרו של ניקום (זורבה היווני) קאזאנצאקיס,
;0111-131

ת ש בץ העוד הזה 1324

הטום־ -נובר ראובן, גזדרגה -טגדאי, הגז\2צן ע -כגזג\ת 1ר -
וריר. ראובן, שח־יבר תשבץ ווז באוור וזגורביו וזפגוייגו,
כווזב כי בח־יבור וזשבציב הוא וזצא נויבוגן וווט־יר ווונובין
מ הוו הודופשי, אשר רצנורו הרב אעו וזאוי בידו בשפגן רב.
םאוזז ) 1 :פצעי
בגרות; 14 ספי נת
מעפילים נדו־לה
) 10 :מזוז העני,

מדבר;
אביוז; ) 13 צנום;
) 14 תבשיל נוזלי;
) 15 גזלן; ) 17 יהי־דת
חשמל; ) 19 נשא
רגליו; ) 20 קריאה
לאמז לשוב ולחזור;
) 22 רכס הרים; ) 25
שייטת אוניות• ) 20
דוקרני; ) 27 רחבה
סלולה; ) 30 בירת
סיז; ) 32 נהר באי רופה;
) 33 מלת קרי אה;
) 34 מרכז; ) 30
שר; ) 37 תבלט; )30
) 39 הדר; ) 41 תקו פת
זטז; ) 42 מיהר;
) 44 היסום; ) 40 שחקן
אירי שנפטר לא
(ללא האות
מזמ;
האחרונה 48 כי נויה
של שחקנית
צרפתיה ידועה; ) 50
טנש; )51 סמל היום י הנשי; ) 53 ריקור;
) 50 תופעה חורפית; )57 ענן; )58 מתנה;
) 59 שיגר תי; ) 60 סוער.
טאונד ) 1 :יצור חד תאי; ) 2בית הציפור;
) 3עם רב ) 5 :משתחווה; )6כתבה
עתונאית בלעדית; ) 7נוזל החיים; ) 8סופר
המפורסם בשל י צירו תיו הדמיוניות; )9כלי
נגינה; ) 12 כלי קיבול לנוזלים <15 :נציג
חוק במערב הפרוע; ) 10 כלי טייס; ) 18 דר-

גה בצבא; ) 21 דואר צבאי; ) 23 בדחן; <24
׳יוצא מהחיטה בעת הדייש; )26 אחיו של
הבל; )28 כינוי לאלוהים; )29 ירחוז אמרי קאי
(נער שעשועים 31 ספורט אנגלי;
) 32 שיחרור; )35 בתוכו; ) 37 ממתק; ) 38
עיקור; ) 40 משקה קל; <41 תו מוסיקלי;
)43 נמצא בתענית; )45 החליטו <46 :קבלה;
) 47 דרר סלולה; )49 מם; )52 נמצא
בתנועה ) 54 :רעל; ) 56 נכוה; ) 58 שוטר
גדודי.

ת ),2410ק 1מ 6ז

1 ,2 5 4

, 111

שלא הופיע עדיין בעברית.
לפי גירסתו של קאזאנצאקיס, תיכנן ישו
את הצליבה כדי ליצור סמל דתי חדש, ש יגבש
את קהל המאמינים מאחוריו. מוסע־זון
מאמץ לעצמו את גירסת הביום, אולם
לתכלית אחרת: ישו לא רצה ליצור חתיה
דתית, אלא לאומית — הצליבה נועדה לדרבן
את מלחמת־השיחרור של היהודים ברומאים.
גירסה זו, כי ישו היה לוחם־
שיחרור לאומי, גם היא אינה מקורית ל גמרי.
היא הושמעה בפי סופרים לא־מעטים,
כמו פיאר ואן־פאסן.
הבדל אתר בין מוסינזון וקאזאנצאקיס
הוא שהסופר היתני לא כתב מימיו הסמבה,
ולפיכך נעדרו אצלו סממני־המתח הסטנדרטיים׳
הסברי מונחים חינוכיים (כמו ״אמב־רוזיה
— מאכל האלים באולימפוס״) ,וה שמות
המוכרים לקוראי הסמבה. מי שקרא
מעודו את הסמבה, זוכר את הומר, הגיבור
הכל־יכול. הוא ישמח להיתקל בהומר גם
בספר זה, הפעם, בדמות שוטר יתני.
רכים הקרואים. דרך הגבר יהודה
איש־קריות מובילה את מוסינזון לספר ה עולה
על ספריו הקודמים, אך שערכו מפוק פק
בהשתאה לספרים הרבים על נושא זה,
הממלאים ספריות שלמות.
גם כאשר משתמש מוסינזון ברמזים
שקופים כגון ״קיבלתי הוראה״ ,או ״שליח
המושל לעיסוקים שהשתיקה יפה להם״ ,או
״העובדה שמישהו נמצא בירושלים מת ב בוקר
— לא היתה לה חשיבות יתרה״ ,הרי
נשאר בלב הקורא ספק. האם רומז מוסע-
זון למאורעות אקטואליים של השנים ה אחרונות
— או שמא זוהי רק משיכה באף,
רמז כוזב שמוסינזון מייצרו כאפקט בלבד?
כמו שאמר ישי: רבים הקרואים, אך מעטים
הנבחרים. בספרו זה, לא הגיע מוסינ־ .,
זון עדיין לחוג הנבחר.

^ תרגום
חפ ש את האד
הו מ 1פאכר (מאת מכס פריש, תירג־מה
עדנה קורנפלד, הוצאת ספריית פועלים,
221ע׳) היא ״רומן־דו״ח״ ,כדברי המחבר.

פריש מצטרף בו לקבוצת הסופרים ההולכים
בדרכי דיוגנם, הפילוסוף היווני ה־ציניקאי,
שחיפש את האדם. אלא שבעידן
הטכנולוגיה, הפך האדם למוצר נדיר.
הרומן עשוי במתכונת של שיחה פנימית.
גיבורו של פריש, מר פאבר,״ שוב אינו
מסוגל להידבר עם הזולת, למצוא בו את•
האדם. קשיי התקשורת מוצאים את ביטויים
לכל אורך הספר, כשמר פאבר אינו מצליח
לרדת לחקרה של אשד״ עימד, הוא חי, וה קשר
היחיד שלו איתר, הוא קשר־בשרים.
כאשר הוא כלוא, עקב תאונת מטוס, עם
אחיו של הטוב בידידיו, במקום נידח ב־דרום־אמריקה,
הקשר היחיד עימו הוא
משיחק שח־מת אילם.
! 0ג 0מ .150015 באותו שלב בחייו
של פאבר, עם הידיעה התת־הכרתית שפסו
בני־אדם, הוא חדל גם מלחפש אחריהם. אז
מתחיל החיטוט העצמי, ופאבר ניתקל שוב
בבני־האדם המאכלסים את עברו:
• הטוב שבידידיו, יואכים, חוזר ונמצא
תלוי, מתאבד־מרקיב, כשאין מי היודע או
יכול להסביר למה.
0בתו, שלא ידע על קיומה, המזכירה
לו, בבלי דעת, את אמה, נעשית האשד, ש היא
רוצה בה. אחרי מותה בתאונה הוא

יגאל מוסיגזון
משיכה באף ד
פוגש גם את אמה — אשד, אותה אהב
עשרים שנה קודם לכן. עכשיו היא זרה
ומתנכרת, חיה בעולם של רוחות־רפאים.
המעגל האכזרי של העלילה נסגר בידיעת
המוות המתקרב, כתוצאה ממחלה אנ שה —
כשפאבר ואם בתו שוב נזקקים זה לזד״
חתול גימגי שחור. התחבטותו ה מתמדת
של מכם (אנדורה, אדון בידרמן)
פריש השווייצי בבעיות יהודים־וגרמנים, ו הקשרים
עימם ובינם, היא שהקנתה לו את
פירסומו כסופר וכמחזאי איש־מוסר.
חטטנות זו עשויה, אולי, לנחם נזקקים
לנחמה, להוכיח להם כי יש ריגשי־אשמה
גם אצל מי שלא היה לו קשר ישיר לשואה,
כבן עם המרצחים או עם הקורבנות. אבל
האמת היא שעם העלאה חוזרת ונישנית זו
של הבעייה מצטרף טעם־לוואי של ראוות נות,
נוסח אותו איש במעשיה, שהיה חוצה
את מסלולו של חתול שחור, כשהוא מצהיר
בלי הרף :״איני מאמין באמונות תפלות.״
הדילמה הלאומית, בספרו זה של פריש,
היא כפולה: האהובה הישנה־החדשה של מר
פאבר השווייצי, שהיא יהודיה, מתייראת
מאהבתו, לא משום שהיא מפקפקת בכנותה,
אלא מפני שאינה רוצה בהקרבה פילנטרו־פית,
והיא מדמה שהוא רוצה בה רק בשל
היותה יהודיד״ ואילו מצבו של פאבר עצמו
מסובך יותר. הוא סולו מפני כל גילוי של
גרמניות (״בחור כזה, בעל שיער צהבהב
ועור ו..י ד איני סובל גרמנים אך
סלידה זו היא למורת רוחו (״הו, הטוב ש בידידי
הוא גרמני!״ ,הפיכת אימרה ידועה
של אנטי־שמים כלפי יהודים).
טוב שהמחבר נימנע מלשקוע בבעייה זו
יותר מדי. המעט הזה אינו מעלה או מוריד
ביחס לערכו של הספר.
ייחודו הוא בסימונו המיוחד — ניסוח
כרונולוגי יבש־כביכול — שנשמר יפה ב תרגומה
של עדנה קורנפלד. בעבור סיגנון
הספר.

זה בלבד כדאי לקרוא את
* השם הוא סימלי .״הומו פאבר״ (כלוחי:
וזאדס העושה) בא כניגוד לכינוי ה מקובל
לגבי המין האנושי — .הומו סא־פיאנס״
(כלומר: האדם החכם).

העולם חזה : 324

תדריך
העולם הוה פפליץ פה לראות, פה לשפוט,
היכן לבקר השבוע:

• האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בג־קאים
הנאשמת ברצח, ועל ערכי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונח, ם שליט, בקצב שאינו מניח להפסיק
לצחוק.

• תיאטרון הפנטומימה הפולני

בידור מעולה של להקת רקדנים־פנטומימ־אים,
המצטיינים במישחק צוות, עושר תפאורה
ותלבושות, רעיונות מקוריים והו־מוריסטיים.

מעגל הגיר הקווקאזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) אלגוריה חברתית־פיו־טית
במחזה־ראווה. גלגול של משפט־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחד
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבת־עין.
חיים טופול, זהרירה חריפאי.
• תורת היחסים (שמעון ישראלי)
רביו־יחיד, בו מחפה רמת־המערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
המקרינה חום ולבביות.
• ילדי הצל (יגרם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
• אירמה המתוקה (הבימה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק איינשטיין.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
המין החלש מול המין החזק, מגיל הגן ועד
זיקנה, בסידרת מערכונים של אפרים קי־שון.
שושיק שני מזהירה, כשבעלה, אריק
לביא, משמש בסים להצלחתה.

תערוכות
• תערובת חיים וייצמן (המוזיאון
ההיסטורי, תל־אביב) מיסמכים, תמונות
ומכתבים, מתולדותיו של הנשיא הראשון.
9זאב בן־צבי (בית־האמנים, ירוש לים)
תערוכת זכרון במלאת עשר שנים למותו
של אחד מגדולי הפסלים הישראליים.
9רות אריץ (גלריה צ׳מרינסקי, תל־אביב)
תערוכתה של האמנית הידועה מעין־
הוד. תמונות שמן ותמונות דקוראטיביות
עשויות אמאיל, רסיסי־אבן וזכוכית.
• וינסנט דאן־גוך (מוזיאון תל־אביב,
ביתן הלנה רובינשטיין) 101 יציחת
בצבעי שמן, מים ורישומים של אחד מגדולי
הציירים האימפרסיוניסטיים, באחת התערוכות
החשובות שנערכו אי־פעם בישראל.
• תערוכת ראשונים (בית ציוני
אמריקה, תל־אביב) תערוכת ראשוני המתיישבים
במושבות ארץ־ישראל.
• משה ברנשטיין (מוזיאון תל־אביב)
דמויות העיירה היהודית הגלותית,
ונופים של יהדות שהיתר, ואיננה עוד, ברישומים
מרשימים.
• תחביב (תל־אביב) אוטוגראפים ר
רכבות חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרט
לסיפוק שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

סו ר עי ע
9יחסים מסוכנים

(אוריון,

אביב) ראה מדור קולנוע.
9היום הארוך ביותר (תל-אביב,
תל-אביב; אמפיתיאטרון, חיפה; שיחזור יום
הפלישה לאירופה במלחמת העולם השניה,
בשלושה סרטים שבויימו בידי שלושה במאים
וחוברו לסרט אחד. סצינות־קרב מרתקות,
מול חולשה בעיצוב דמויות הלוחמים,
כשהגרמנים מופיעים בדמויות האנושיות ביותר.
9נשואיו
של מר מיסיסיפי ( א ר-
מון־דויד, תל־אביב) סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניוזנה של הדמוקרטיה המער בית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־

העולם הזה 1324

ביצועיסטים, בשל צביעותם ושחיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
• קורטוב של דכש (גת, תל־אביב)
דרמה. ברוזזה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחק מעולה של ריטה טושינגהם.
• גירושין נוסח איטליה (אופיר,
תל״אביב ; ארמון, חיפה;) איך להיפטר מאשר,
צייקנית, ולזכות במאהבת צעירה, בסאטירה
רווית הומור מאקברי, על נוהגי הגירושין
הקאתוליים ועל החברה הסיצילית.
מרצ׳לו מאסטרויאני ודניאלה רוקה, בסרטו
של פיטרו ג׳רמי.
• סיפור הפרברים (באר, תל־אביב)
מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד.
פורטו־ריקאית, על רקע עבריינות נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינם.
9חיוכי ליל קיץ (הבירה, ירושלים)
קומדיה משעשעת של אינגמר ברגמן, על
גברים המחפשים את האהבה אצל נשותיהם
של אחרים.
9וירידיאנה (רון, חיפה) יצירתו
האכזרית ורוויית־הפסימיזם של לואיס בוי
נואל, התוקפת את הכנסייה, המוסר וה רוח
האנושית גם יחד.

• פצצת הזמן (תיאטרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חפר, מש חקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביומן קולנוע סאטירי.
. 9מאדינו מאריני. להקת הזמר העליזה
של נסיך הבידור האיטלקי, בשלאג־רים
איטלקיים ואחרים, המוגשים תוך ניצול
פלאי הטכניקה האלקטרונית של כלי נגינה.

יום חמישי 24.1 ,
• ניחוח חציר (הגל הקל; 21.32 ,
פגישה עם ותיקי נהלל השרים שירים ו מעלים
זכרונות.
יום שישי 25.1 ,
ס בצרור אחד (קול ישראל) 14.20 ,
פגישת עתונאים ואורחים עם עמום אסינגר,
בה הם מסכמים ומעלים חוויות מהעבודה
העתונאית בחודש החולף.
9בניחותא (קול ישראל )21.30 ,דיוקנו
של השחקן צ׳ארלס לוד,טון בתוכניתו
של מיכאל אוהד, המוגשת על־ידי שרגא.
פרידמן, כשלוהטון עצמו משחק, קורא שירים
ומספר על חייו.
9מוסיקה משאנז־אליזה (הגל הקל
)21.31 ,לקט ראשון ממופע שנערך בפאריס
בהשתתפות העופרים ולהקות ג׳ז)
שבת 26.1 ,
9מוסיקה בת זמננו (קול ישראל,
) 17.00 יצירתו של עדן פרטוש, אגדה, שנבחרה
לייצג את ישראל בפסטיבל למוסיקה
בת־זמננו.
יום ראשון 27.1 ,

9קונצרט התזמורת הפילהרמונית
(קול ישראל ; 21.30 ,התזמורת ה
חדש

1 1 1 1־ 1־ 1 *1 1
סי ג ריו תפילטר וירג ׳ יניה
מוצר איכות
מוגשע ״ייצרני ״אסק וגו״

נגגז נזוז.בגז
ררא שגוון!!!

גרי
קפה

רח׳ דיזנגוף ( 189ע״י קולנוע ארמון דוד)

תהנו

מ מרקי

שטרן אקסטרא

)2מרק קרופניק
) 1מרק גולש
)3נקניקיות עם סלט תפ״א ועוד...
המקום הנעים והנוח למפגשים חברותיים
שרו ת אדיב
מחירים נוחים

ישראלית מגישה את האורטוריה בריאת העולם
להיידן, בהשתתפות מקהלת תל־אביב
וזמרים אורחים.

ו מו ע דוני ם
9להקת אנטוניו ואראנאם (צב רה;
זמרת, שתי רקדניות, רקדן וגיטאריסט,
מגישים מיקצבים ספרדיים עממיים וקלאסיים.

9כוכבים נולדים הלילה (מועדה
התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הוזי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.
9אריס סאן (יפו) מועדון־לילה חדש
של הזמר היווני הידוע, עם תכנית זימרה
ומחול יווניים.
9כרמלה (פומר־כיאם, יפו) שירי־עם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה
מעניינת, המלווה על־ידי פאקו, גיטאריסט
וירטואוז.

עכרית, אנגלית, צרפתית, גרמנית
כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בתי״ס יסודיים ותיכוניים
הכנה ל״ 1)156 זנ1תז 0 3
טזזדגא! * 07ת!016ץ-0ז?
103);6.ץ)±־061

* הכנה לבגרות.
^ שפה שמושית
1ז53110־761ו1זס 0

^ קורספונדגציה מסחרית באנגלית.

ספרדית,
איטלקית, רו סית,
פורטוגזית, ערבית.

ת״א, נחלת־בנימץ ,2טל • 56347 .סתח״תקוד! ,מונטיפיורי 4
חי פ ה, ה ח לו ץ 27

המדויר 75

החברה מעלימה עין מב\יד ת הבעל
מה דינו של המקרה ההפוך י

אגורות