גליון 1325 מתאריך 30 בינואר 1963

קפה

רח׳ דיזנגוף 189
תהנו ממרקי שטרן אקסטרא
)2מרק קרופניק
)1טרק גולש
)3נקניקיות עם סלט תפ״א ועוד...
(ע׳׳י קולנוע ארמון דוד)

המקום הנעים והנוח למפגשים חברותיים
שרות אדיב
מחירים נוחים

מדוע הופיע סגן שר הבריאות יצחק רפאל על שער השכוע שעבר של
״העולם הזה״? העדיד הראשי מסביר את שיקולי המערכת. מימין:
שלום כהן. משמאל: חברי מערכת עתון הסטודנטים ״פי האתון״

פתוח
מ־ 9בבקר
עד חצות

צמר ודברי סריגה
מכבסים אך ורק
בקצף רך ללא
אלקלי של

.לא היה דבר כזה מאז הקליטו אצלנו
את, שלושה ביכרה אחת׳!״ אמר לי אחד
מראשי ציבור הסטודנטים.
״הדבר הזה״ קרה ביום החמישי האחרון
בבית הילל בירושלים. היה זה ערב סוער
במיוחד. רוח קרה הצליפה ברחובות הבירה,
ואיש לא יצא מפתח ביתו ללא סיבה טובה.
יתר־על־כן, ביום החמישי נוהגים רוב הסטודנטים,
שאינם תושבי ירושלים, לצאת
מן העיר ולחזור למשפחותיהם.
על כן התכוננו חברי מערכת העולם הזה
להופיע באותו ערב בחוג אינטימי, בפני
אולם ריק־למחצה. הם הוזמנו על־ידי מערכת
בסאון הסטודנטים, פי האתון, לשוחח
על מהות העתון ובעיותיו, לענות לשואלים
ולמתווכחים. היתד זו ההופעה הראשונה ב־סידרת
ערבים כאלה, בהם מבקש פי האתון
להפגיש את הסטודנטים עם מערכות ד,עתו״
נים השונים במדינה.

ההתחלה נקבעה לשעה 8.30 בערב. כאשר
הגענו למקום, כמה דקות לפני־כן, מצאנו
כי מארחינו מתחבטים בבעייה חמורה:
איך להגיע אל הבמה.
כי האולם הגדול היה מלא עד אפם־
מקום. סטודנטים רבים נוספים מילאו את
המעברים וכל שסח אחר באולם, עד שלא
היתד, כל אפשרות לעבור. מארגני האספה
החליטו, בשעה 8.30 בדיוק, לנעול את
שערי הבניין. מכפר גדול של סטודנטים
נשאר בחוץ. הם הלמו בדלתות הבית, צעקו
ותבעו במפגיע שיכניסו גם אותם. במשך
למעלה כשער. ליוותה המולה זו את הוויכוח
באולם.
יתכן כי תופעה זו היתד. מעניינת יותר
אף מעצם פרטי הוויכוח. היא הוכיחה שוב
כי בשנה ה־ 13 לקיום מערכי. זו, היא מוש
רשת
בלב הדור הצעיר כמו ביומה הראשון,
כאשר אלפי צעירים השתחררו מן החטיבות
הקרביות של מלהמת־העצמאות וראו בשבועון
זה את נציגם. אוהדים ושונאים,
מחייבים ושוללים — את כל הצעירים האלה
מאחדת תחושה יסודית זו כי העולם
הזה נוגע להם, שייך לנוף הרוחני שלהם,
ועל כן מעורר עניין וסקרנות.
שום עתון אחר במדינה לא היה מעורר
תגובה מוחשית כזאת, כמו שהגיב ציבור
הסטודנטים השבוע.

מטעם המערכת השתתפו בשיחה זו אודי
אבנרי, אלי תבור, זיווד. יריב ואני.
העורך הראשי פתח בדברי־הסברה קצרים
על מהות העתון, נסיבות לידת המערבת
ושיטות עבודתה. למרות שלא היה במקום
רמקול, וההמולה בחוץ נמשכה כל העת,
הקשיב הקהל בתשומת־לב דר־ כה.
אחרי מה שקרה לאדונים משה דיין ושמעון
פרס בהופעותיהם בפני אותו ציבור,
היינו מוכנים לתגובות קיצוניות מצו הצעירים
והצעירות שישבו מולנו. הם הוכיחו
לא פעם את יכולתם לשסע דברי נואם,
להשתיקו ולמנוע בעדו מלהמשיך בדבריו.
אולם כבר ברגעים הראשונים השתררה באולם
אווירה טובה, שהתבטאה ברעמי־צהוק,
בחילופי עקיצות ובמחיאות כפיים.
לא חסרו באולם מתנגדי העתון (כגון
חברי תא מפא״י, שישבו במרוכז) ,ולא
חסרו אוהדים מושבעים. הדבר בלט היטב,׳
באשר הגיעה שעתם יכל השואלים והמתווכחים.
שני המחנות התנגשו כמר. פעמים בחריפות.
כאשר שאל מאיר גורן, יושב־ראש
תא מפא״י :״מדוע אינכם כותבים על מעשים
טובים?״ שיסע אותו אחד הנוכחים:
״תפסיק לדבר, תעשה מעשה טוב!״ כאש־תקפו
כמד. מן. המתווכחים את השער האחורי
של העולם הזח, השיב מתווכח אחו:
״העולם הזה צריך להיות דון ז׳ואן בשער

״לוי ד״
המכון הבינלאומי ל ה תכ ת בו ת

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־־אבים, ת .ד4185 .

א מיתי רק באריזה אדו מה
— כחולה עם ת מונתו של
ילד ״ טקס טיל שמפו״.
תוצרת נקה — תוצרת איכות
המפיצים: חב׳ נורית בע׳׳נו.

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משד, שהם בע*ם, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבגרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

כחוץ! בעוד הוויכוח מתנהל באולם, נשארו עשרות סטודנטים מאחורי
הדלת הנעולה, מחוסר מקום. הם לא נשארו אדישים, הלמו כשער,
צעקו מדי פעם ״אורי! אורי!״ וליוו בקולותיהם את מהיד האסיפה.

העולם הזה 1325

מ ע ניו

אשה

הרשמו עוד היום לקורס החדש שיפתח החל
מה־ 5בפברואר 1963 לטפוח החן והיופי.
וכן לדוגמנות ודוגמנותצילום .
מספר המקומות מוגבל
קולט אשת

בלישר
חאופנה

מפריז

רחוב הלסינקי , 1פינת רחוב ארלוזורוב , 143 תל־אביב.
פרסום העליון

רעמי צהוק פוקעים מפי הסטודנטים, כאשר פיפר העורך בי המערכת
הנוכחית של ״העולם הזה״ קמה הודות לכספי משרד־הכטחון. תמונה
זו מראה את אחת מפינות האולם, שהיה מלא עד אפס מקום.
האחורי, כדי להיות דון־קישוט בשער הקיומי!״

הדבר הבולם ביותר בוויכוח היה בי הקהל
ידע את העזלם הזח על־פה. לא רק
המתווכחים עצמם ציטטו מאמרים וכתבות
מלבני שנים, אלא שהקהל הגיב על ציטוטים
אלה בו במקום, הוכיח בקיאות מפליאה
(שעלתה, לעיתים, על זכרונם של חברי המערכת
עצמם).
השאלות והטענות היו מגוונות מאוד, נגעו
בכל שטחי־ד,פעולה של העתון. למשל:
״האם נכון כי הצעתם מחיר גבוה למשה
פליישר עבור סיפורו?״ (תשובה: לא
הצענו שום מחיר).
#״האם החלק הקל של העתון אינו
מפריע לציבור המשכיל להתייחם כיאות לחלק
הרציני?״ (תשובה: השאלה אינה מעשית.
אין טעם לשאול אם העולם הזה
יהיה טוב יותר בלי ההלק הקל, אלא צרי
רים
שליליים, ולא על דברים חיוביים?״
(התשובה, בין השאר: העולם הזה מקדיש
חלק ניכר מעמודיו לתיאור דברים חיוביים.
אולם חלק זה נשכח במהרה, כי בשטח זה
אין העולם הזה שונה בהרבה משאר עתוני
המדינה. אך כאשר העולם הזה חושף צדדים
שליליים ותוקף פגמים, הוא בולט תמיד בראש
המחנה, ואין לו תחליף. על כן נזכרות
כתבות אלד, יותר משאר ד,הומר).
״האם מוכן העולם הזה להכות על
חטא בגלל עמדתו בשאלת אלג׳יריה, לאור
המציאות כיום?״ (תשובה: כן. אנחנו מוכנים
להבות על חטא על כי לא הלכנו באותה
דרך בעיקביות ובתקיפות קיצוניות

השתמש תי בקדםה פני ם

449

הקרם הנפלא
נגד עור פגום
ופצעונים

449

אמומ שמן
ו אינו נראה

הפתרון היחידי לנערות ונערים בגיל הבגרות
/תו צדו * מעבדותחימיות ־ קליאו •

קופסת השפופרת לתחרות פו סיס

ציסם

בסקר. אחה׳־צ ובערב

עכרית, אנגלית, צרפתית, גרמנית

״כעד הסטודנט הערכי עלי רא&ע
מנן בלהט על קו המערכת. לידו
מיכאל תמרי, שהשתתך גם הוא.

,,נגד חכר תא מפא״י, נחום אור־לנד,
תוקף את המערכת, טוען
סי היא סובלת מתסכיך־נחיתות.
בים לשאול אם העולם הזה יוכל בכלל
להתקיים כעתון בלתי־תלוי בלי החלק הקל.
בתנאי הארץ, לגבי עתון שאינו ניוון
מתקציבים מפלגתיים, אין האחד בלי השני).
״מדוע כתבתם בהתלהבות על מיבצע
מיני למחרת היום, ושללתם אותו בחריפות
כעבור שנתיים?״ (תשובה: העולם הזה הפריד
בפירוש בין המיבצע המזהיר של חיילי
צה״ל, שרק מילאו פקודה, ובין ההנהגה המדינית,
שנתנה את הפקודה. מן הרגע הראשון
שיבח העולם הזה את הביצוע הצבאי,
גינה בחריפות את המיבצע עצמו מבחינה
מדינית).
״למה כתב העולם הזה על התאבדותו
של יונתן גלילי?״ (תשובה: טיפלנו בפרשה
זו בצורה מאופקת, שקטה ובלתי־סנסציונית.
גם במיקרה קיצוני וכאוב כזה, מתנגד ה־עתון
לכל קשר של השתקה) .נושא זה
עורר ויכוח ממושך וחריף.
9״למה כותב העולם הזה רק על דב־העולם
הזה 325ו

הרבה יותר. ולא הצלחנו למנוע בעד ממשלת
ישראל להפוך את אלג׳יריה החדשר,
לאויבת ישראל).
כמד, פעמים במשך הערב כבו האורות.
מייד פרצו הסטודנטים במקהלה מדברת:
״מנגנון החושך! מנגנון החושך!״

מארחינו התחייבו כלפי הנהלת הבניין לסיים
את ד,אכפה בשעה 11 בדיוק. כמה
דקות אחרי שעה זו תבע מנהל הבית לקיים
התחייבות זו, ניתקל בתגובה נזעמת של
הקהל. היה ברור לגמרי כי הקהל מוכן
להמשיך בוזיכוח עוד כמה שעות — ואומנם
נשארו כמה וכמה שאלות חשובות ללא
בירור ממצה( .אולי עוד תהיה הזדמנות להקדיש
ערב שני לנושאים אלה, ובעיקר
לעמדת העתון בבעיות המרחב, שנסקרו רק
בריפמף).
אינני יודע אם שיכנענו מישהו באותו
ערב, ואם רכשנו ידיד אחד נוסף. אולם דבר
אחד הוכה בעליל: ציבור הסטודנטים צמול
לוזעולם הזה יותר מאשר לכל עתון אחר —
להוציא אתי מארחנו היקר, פי האתון, הטוען
בצדק בי הוא העתון הבלתי־תלוי היחיד
במדינה, זולתנו.

כתות מיוחדות למבוגרים ולתלמידי בחי״ם יסודיים ותיכוניים
4הכנה לבגרות
4הכנה ל־ 1<1£6ז>1מז 03
ז׳*ו• & 1,0עסמסזסוץ סז?
4שפה שמושית
061-1:1^10318.
1ז 0ו 831ז^ 6ת 0 0
4ספרדית, איטלקית, רו4קורספונמציה
מסחרית בסית׳
פורטוגזית, ערבית.
אנגלית.

ת ״ א, נחלת־בנימץ ,2סל • 56347 .ס ת חי ת קו ד ! ,מונסיפיורי 4

ח׳ מ ה, ה ח לו ץ 27

המנוי
?יבלת זזננובגגך לזזירגש הגזיגגי, גא 9רט
הביעופי לפית\\ ,לא
א\ ת\ בהעדגז.
נ\נ ל לאפטזר כל נז&זלזזז ללאת פז ל \ גז.

קצרנות

עברית
ו/או

אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג סספ מס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל ־אביב: ח .בר־קמא, רה׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״צ)
חיפה: בית־הספר ״במעלה״ ,רוד שמריהו לוין 30

תצפית

מכתבי

כל הזכויות שמירות

הפירוז האטומי וצל המרחב עלול לכוא תוף כפייה מן
החוץ. סילוק בסיסי־האסוס האמריקאיים מתורכיה ומאיטליה, כתמורה (בלתי
רשמית) על סילוק הבסיס הסובייטי מקובה, מהווה הקדמה לשיתוף־פעולה
הדוק עוד יותר בין קנדי וכרושצ׳וב, שמטרתו תהיה להביא בכוח לריכוז כל
הפוטנציאל הגרעיני הממשי בעולם בידי אמריקה ורוסיה. במיקרה זה צפוייה
פעולה סוביימית־אמריקאית משותפת נגד כל מדינה חדשה שתנסה ליצור לעצמה
כוח־הרתעה גרעיני.
מכיוון אחר תבוא פעולה דומה. ממשלת בריטניה, המודאגת נוכח
הפירסוזדס בשבועון הלונדוני טל שמעון פרס על. כוח ההרתעה הישראלי,-
תיכגס גם לפעולה.

9אחת התוצאות של פרשת שפיגל: גילוי פרשות־שוחד
אחרות, שבוצעו על־ידי מפלגות אהרות, במשרדים הממשל תיים
הנתונים לשליטתן. בין השאר, צפויים גילויים על משרד־הבריאות
עצמו, מן התקופה שבה היה נתון בידי שר מפ-מי.

@ ייעשה נפיץ ציני למנוע בעד תנועת החרות להקים
בהקדם סיעה בהסתדרות הכללית. מאחר שאי־אפשר להקים סיעה אלא
על־ידי הצגת רשימה בבחירות, ילבש נסיון זה צורה של החלמה לדחות את
הבחירות להסתדרות עאביב שנר זו לשנה הבאה, ואולי אף לשנתיים השיקול
של מפא״י: הקמת הסיעה תהפוך אותה בפעם הראשונה למיעוט בהסתדרות.

השותפות של מפא״י בנסיון זה: אחדות־העבודה, החוששת

כי סיעת חרות תגזול ממנה קולות בהסתדרות. ידוע כי בבחירות
האחרונות תבעה חרות מאוהדיה בהסתדרות להצביע בעד אדודות־העבודה, מתוך
שיקול שזו תנועה בטחוניסטית בלתי־מפא-יית.

9צפה למחלוקת חריפה בין אנשי מפא״י בחברת־החשמל,
על רקע בחירת נציג העובדים להנהלת החברה. הקרב נטוש בין

מיצעד נגד התועבה

קראתי את מאמר העורר הטלהיב ״יכריע
העם!״ (העולם הזה ,)1323 ואני מוכז לחתום
על כל מלה בו.
אד נם אתם יודעים, כמובז, שקשה מאוד
לארנו הפגנה כזאת. לביטול המימשל הצבאי.
טעל לכל היא חייבת להיות הסונית;
אחרת היא תטבע.
מישהו צריד להתחיל בביצוע ומדוע לא
תהיה אתה האיש, מר אבנרי? התקשר עם
ח״כים ואנשי־ציבור אחרים; התקשר עם
מאות האנשים הנחוצים, אשר יוכלו לבצע
את הדבר הנדול הזה, ללא חשבונות כיתתיים
כלשהם, ואני תקווה כי יצערו רבים
כאשר המאחד יהיה הרצון העז להפגין
(לפחות) ננד התועבה.
ומה שנו נע לי — אצעד.
ישראל אלכסנדר (ואן־דייק^ רמת־חן
בקשר עם הידיעה בדבר טאבקו של ארגון
הפועלים של אגודת ישראל (העולם
הזה )1323 להברה מלאה על־ידי מוסדות
ההסתדרות:
(א) המאבק להכרת ארגוננו לגבי קופ״ח
ואיגוד ־מקצועי נטשר מאז יסודו בשנת
.1959 הנכון הוא שכל הארגונים הפועליים
המיוצגים בהסתדרות גילו עמדה חיובית
לנבי תביעתנו הטובנת, להבטיח לחברינו
ביטוח בריאות בקופ״ח הכללית.
(ב) לפעולותינו אין שום אספקט פוליטי
והן מקצועיות סוציאליות גרידא.
(ג) כל אחד יבין שזהו עוול משווע לקפח
ציבור חברים בזכויותיו האלמנטריות,
ולשלול ביטוח־בריאות מחברים, הנמצאים
עשרות שנים בקופ״ח, ושנרשטו לארגוננו
מטעמים השקפתיים וטצפוניים.
(ד) יש להצטער על־כד שמפא-י, כמפלגה
נרולה, מנצלת את שליטתה בהסתדרות
לצרכים מפלגתיים, ועניין קופ״ח הפד למכשיר
פוליטי•
ארגון פועלי אגודת ישראל, ירושלים

הצילו :

שמי מורה. אני מתגוררת בירושלים, ברחוב
החבשים. סופר לי שעיריית ירושליס
זוממת מיבצע השמדה נגדנו, חתולי ירושלים
— ובפרט אלה שאין להם בעלים.
זהו מעשה פשע, לא רק אכזרי (ובלתי־חינוכי)
,אלא נם מטופש. אם העיריה תצליח
לבצע את טזימותיה ותשמיד מאות
ואולי אלפי חתולים בעזרת פיתיוני־רעל,
תהיה הבירה מופקרת למנפת עכברים (עכברושים,
ואפילו נחשים. אנו, חתולי ירושלים,
שייכים לבירה כמו שהיונים שייכות

מורה לפאריס. לא תתכן ירושלים בלי אוכלוסיה
חתולית משנשנת. אנו חיות נאות ומלאות־חן,
תענוג לעין.
אין אנו נוזלים את מזונו של אוז־אתד,
לא אדם, לא חיה. אנו נקיים, ואי! אנו
תוקפים איש, אם אין תוקפים אותנו.
אני פונה לציבור הרחב מעל עמודי העולם
הזה בקריאה נואשת: הצילו אותנו
בעוד מועד!
מורה, ירושלים

יתגדל ויתקדש רוק־וחול

(מוקדש לאויבי השם ״רוק־נ־רול״).
בקרו זוית /בתור רקקית /יצאו בטחול
הרוק והחול:
מה טוב חלקנו /יפות נערותינו /רש-
תנו פרושה על הכל.
זקן ונם נער /חכם ונם בער /כולם
חסידי ״רוק וחול״.
בור ריק, אין בו ״מים״ י /עלה תאנתו־לא
יבול.
משד. קונסטאנטינובסקי, קריית״אונו

תדריך למרחקים

יישר כוח עבור המרור החדש ״תדריר״
של תוכניות הבידור. הנם שלא יכולתי לנצל
את כולו בנלל המרחק, הצלחתי בכל
זאת להנות מכמה סרטים שעליהם כתבתם
או המלצתם — ואשר מוקרנים באותו פרק
זמן גם בניו־יורק.
א. חבצלת, ניו־יורק

אפליה לשוגית

באוטובוסים של חברת ״דן״ מצויים שלטים
רבים, כתובים בעברית ובאנגלית, המציינים
״לא לעשן״ ״לא להוציא את הראש
והידיים דרר החלון״ וכו׳.
למרבית הפלא יש שלט אחד ויחיד —
״הזהרו מכייסים״ — הכתוב בשלוש שפות,
עברית אגנליח וערבית.
האם אפשר לקבל איזה הסבר לכד?
סופני גיסא, גוש ־חלב

עיזרו לנו לעזור להם:

הג ארא נז שדב
מצדדיו של ישראל שפירא, האיש החזק של נזפא״י בזזברת־החשנול ונציג
העובדים הקודם בהנהלה, לבין אנשי צבי יפן. נראה שעד שיושג המכס,
עלולות אף לפרוץ תגרות־ידיים בין שני המחנות.

9מניותיו של לוי אשכול כמפא״י נמצאות כרגע כסימן
של ירידה קלח. גוברת התחושה בי אשבול אינו מצליח בתפקידו, וכי
בן־גוריון מאוכזב ממנו

הצעת חוק חדשה של המפלגה הדתית לאומית תועלה

כקרוכ כישיבת הממשלה, לפני העכרתה לכנסת. לפי הצעת־חוק
זאת, שתהווה תיקון בחוק־הגנת־הדייר, לא יוכל בית־המשפם לפנות מושכרים
מדירותיהם, אם יוכח שהדירה משמשת כבית־כנסת או מוסד צדקה. הצעה זו
עלולה לעורר סערה רבתי, היות ואם תתקבל, עשוי כל אדם דתי, העומד בפני
סכנת פינוי, לאסוף לו מניין אנשים לתפילה מדי שבוע, להביאם כעדים שביתו
משמש בית־ננסת.

• יתכן כי משטרת ירושלים תפתח כהליכים משפטיים נגד
משפחת שוחמכר, כעקכות קוכלגה פרטית של עסקן דתי
צעיר. לדבריו, הוכה על־ידי הורי יוסלה בעת ויכוח שהתפתח בשעת משפט
שטרקס. המטרה, כנראה: לחץ על המשפחה שתוותר על כל הליך משפטי נוסף
נגד החוטפים.

ככל זאת נראה, כי פרקליט המשפחה יגיש תכיעת נזיקין
נגד תושכ קוממיות זלמן קוט, שהורשע כהחזקת הילד. סכום
התביעה 15 אלף ל*י.

• מלחמה מיוחדת במינה: שני תורמים מציעים לראש
עירית ירושלים לבנות תיאטרץ עירוני. אך כל אחד מעמיד תנאי
שיהיה התורם היחיד, ושהתיאטרון ישא את שמו. טל איש־שלוס לבחור בין
אייזיק וולפסון (המציע מיליון וחצי ל״י) לבין שרובר, המציע רק חצי מיליון.

• יושג בקרוב הסכם כין עירית ירושלים ו״הדסה״ ,כסיס־סוף
סכים שירותי הריפוי כעיר.

כוז לאנטישמיות

מעוניין אני בטיהור היכל לשוננו מהמילה
הלועזית ״אנטישמיות״.
יוצרי המושג, בגרמניה לפני כמאה שנה,
ניסו לתת כאז הסוואה בלבוש ״מדעי״ —
לאמור: אין כאז שינאה, רדיפה או הריסה
לנבי דת טסויימת, אלא יש כאז פשוט
״יחם שלילי״ ,יחס של ״אנטי״ ,המבוסם על
מימצאים מדעיים לגבי נזע טסויים כולו.
לגזע השמי — בהיותו מטבע ברייתו נוע
ירוד, נחות־דרנה, בעל טומים רוחניים־נם־
שיים, בעל ליקויים גופניים ומוסריים וכר.
למרות שמזמן נקרע מסווה השקרים הזח
— נשארו הביטויים ״אנטישמי״ ו״אנטי-
שמיות״ כשמות נרדפים טמש ל״שונא ישראל״
ו״שנאת ישראל״.
האפשר להצדיק באיזושהי מידה שמירת
מקום לביטויים כאלה באוצר לשוננו הלאומית?
המותר לנו להנציח את השבר המתועב
הזה?
מאידד, השם ״שנאת־ישראל״ ,חוץ מעובדת
היותו ארור — הרי השם ״ישראל״
הפד לשם המרינה, והביטוי ״שונא ישראל״
אינו חופר יותר לביטוי ״שונא יהודים״.
לפיכד מציע אני שם שהוא קבוע ועומד
בספר־הספרים שלנו — על־פי טיפום שונא־ישראל
מובהק: הטן, ולקבוע את המושג
״ המניות ״ ,וייתכן שאר אומות העולם
תקראנה לביטוי המניזם, כמו סאדיזם —
שנגזר משם פרטי.
ולא נעלם ממני, שרק אות קלילה מבדילה
בין ״המניות״ ו״הומניוח״.
מרדכי לבנון, ירושלים

עירית נצרת החלה בזמן האחרון בהקמת
בנין מיוחד לבית־ספר התיכון העירוני. כידוע,
בית ספר זה, על שתי מגמותיו, הריאלית
וההומניסטית, הנו בית הספר הערבי
הנדול ביותר בארץ, ואשר ממנו יצאו
עד היום כ־ 500 בוגרים, שהגישו בחינות-
בנרות. בבית־ספר זה לומדים תלטידים מנצרת
ום־ 50 הישובים הערבים באזור.
קבוצה של בוגרים, הורי תלמידים ומורים,
התארננה במטרה לצייד את בית־הספר
במעבדה מדעית חרשה.
אנו קוראים לציבור לתרום למפעלנו ונשמח
לקבל תרומות לוועד הנ״ל לפי הכתובת:
וער תומכי בית־הספר התיכון, נצרת.
רפול ג׳באלי, ועד בוגרי ותומכי
בית־הספר העירוני התיכון, נצרת

יוליה 15x53 ,

סיפור אהבתה של ינינת לפיטר הערבי
(העולם הזה )1324 הוא כמעט כאהבת רו־

הרצח והערבי הזקן

אני מתפלא על זכרונו הקצר של ד״ר
חיים גרשוני, אשר תמה על רצח הערבי
הזקן על-ידי יחידת־סיור ישראלית (העולם
הזה .)1320
עדיין לא נשכחו שלושים וחמישה הבחורים
שחסו על ערבי זקן, בדרכם לגוש־עציון,
לפני כ־ 15 שנה.
אותו ערבי זקן המשיך בדרכו, הזעיק את
חבריו, אשר הרנו את כל ל״ה הבחורים.
רן רבינוביץ /המכון הטכנולוגי
טל ניו־סכסיקו, ארצות־הברית
ינינה טיאו ויוליד — .אלא שזאת יוליה עם כל
הנוחיות — מכונית ״אופל״ ,שיער פלטינה
ומעיל־פרווה.
בקיצור — היא נראית בהחלט כנערה המשיגה
את מה שהיא רוצה.
אהרון קאופמן, תל־אביב
העולם הזה 1325

הנדון:

^*ו־ פלוני אלמוני (לשעבר פליקם
)~4אלמונוביץ׳) ,מזכיר אגורת הבודהיסטים,
נתפס בשער, שגנב מקומי. של בנק מכים
של 34865 לירות ו־ 357 אגורות.
בשעה שנעצר, נמצא הסכום המדוייק בכיסו.
הנהלת הבנק זיהתה את השטרות הגדולים,
שמספרם היה רשום בכינקסיה. שלושה
עדיב, שראוהו בשעת מעשה, מסרו
עדות מפורטת במישטרה. מר אלמוני עצמו
מסר בעת המעצר, לפני שניעור מתדהמתו,
כי הכסף נועד לממן את כעולות
האגודה הבודהיסטית. קיים חשש המור
כי התכוון להתחלק בכסף עם כמה מעסקני
האגודה.
מה יהיה תוכן ההצהרה הנרגשת, אותה
ימסרו ראשי אגודת הבודהיסטים במסיבת־העתונאים,
שעות אחוות אחרי המעצר?

^ ׳1 1 1י

היו מתערערות. אולי היתה מתפרקת
אף הממשלה עצמה.
כך קרה בארצות־הברית, כאשר התפו־צצה
פרשת גולדפיין — פרשה פחות חשובה
ופחות מזוהמת מזו. שרמן אדמם, ידידו
העיקרי וראש מישרדו של הנשיא אייזנ־הואר,
נאלץ להתפטר ונעלם מן האופק. גול-
דפיין הלך לבית־הסוהר, לתקופה ארוכה.
עשרות פוליטיקאים חוסלו בין לילה.
כך קרר, בבריטניה, כך קרה בצרפת, כך
קרה בגרמניה המערבית, כך קרה באיטליה.

כף לא קרה כישראל.

א, כך לא קרה בישראל. בישראל
/קורים דברים אחרים לגמרי. איש אינו
מתפטר. איש אינו מוותר על זזסינות. איש

ושם צצו הצעות, מנומסות ומגומגמות.
כ ,עטקני־ישראל חברים.
רק טי שמצפונו נקי, יעז לזרוק
את האבן הראשונה.
זהו הדבר הראשון שכבר הוכח. בפרשת־שפיגל:
אינך יכול לסמוך לא על הממשלה,
לא על הכנסת, לא על המישטרה. בפרשה
כזאת, הנוגעת ללב לבו של המישטר
הרקוב הקיים, לא יזוז איש אם לא יוכרח
לעשות זאת.

כמו בפרשת־לכון, כמו בפרשת-
סובלן -תלוי הבל כציבור עצמו.
רק אם יקום בו הזעם הקדוש,
את תיפקע סוף־סוף סבלנותו המייאשת,
אם יקמוץ את אגרופו וי
לפי
התקדים שנקבע השבוע כפרשת
שפיגל, יוכלו לבחור כין
כמה וכמה אפשרויות. למשל:

״אנו מזועזעים מן ההתקפה הפרועה
על ציבור הבודהיסטים, שנערכה בימים אלה
על־ידי חוגים שונים, בעלי כוונות זדוניות
שקופות. ציבור הבודהיסטים דוחה את ה־השמצית
השפלות בשאט־נפש, ועומד לימין
מזכירו, שנפל קורבן לעלילת־הדם.״
אגודת הבודהיסטים פנתה אל יועצה
המ-־שפטי, כדי לברר את האפשרות לתבוע
לדין את המשמיצים הנלוזים.״
8״אגודת הבודהיסטים הריצה מיברק
בהול אל ראש־הממשלה, בתביעה נמרצת
לפטר מיד את מפקדי־המישטרה המעורבים
בפרשה עכורה זו, שנתנו את ידם למסעהשמצות
מתועב וחסר־תקדים נגדה.״
* <9״מאחר שהעניין כולו הוא בגדר
סוב יודיצה, אנו נמנעים מכל תגובה. נסתפק
בשלב זה בציון העובדה שהעניין כולו
הוא שקר גס.״
•> ״אנו ממתינים למימצאי הזקירה.
אחרי שנקבל מימצאים אלה, נעיין בהם
בכובד־ראש.״
!0 ,״מר אלמוני פעל על דעת עצמו, בניגוד
לעמדתה המוצהרת של האגודה, הידועה
ברבים. על כן הושעה אמש מתפקידו, עד
להודעה חדשה.״

בבל מדינה הגונה בעולם, היה
השר נאלץ להתפטר מכהונתו בו
כמקום, לקחת עמו את סגנו ואת
מנהל משרדו.

בקיצור -המטאטא הגדול היה
נבנם לפעולה. ראשים היו נופלים.
קאריירות היו מסתיימות. מפלגות

בכל מדינה מתוקנת היו האדונים שפירא,
רפאל ושות׳ נאלצים להציע מייד לכנסת
לבטל את חסינותם, כדי לאפשר למישטרה
לחקרם ולהחליט אם יש מקום להעמידם
לדין פלילי.
בכל מדינה תרבותית היתד, הממשלה
מקימה ועדת־חקירה בלתי־חלוייה בדרג עליון,
כדי לקבוע מד, אחריותם של ראשי
האישים, כמו מדי קולק
המדינה ושאר
ושמעון פרס, ששמותיהם כבר השתרבבו
לפרשה.

גימ״ל: יוטל עז הוועדה להגיש
לאומה, עד למועד קבוע מראש,
דדיה מפורט על בל האספקטים
הנובעים במישרין או בעקיפין מפי
רשת״שפיגל.
דו״ח זה יקבע לא רק נגד מי קיים חשד
מבוסס, המצדיק את העמדתו לדין פלילי,
תוך ביטול כל חסינות, אלא יענה גט על
כל מאות השאלות שנתעוררו השבוע, וד,מכרסמות
בלב כל אזרח.

ך• שאלה הראשונה: למי נועד הכסף?
( | מבחינה משפטית אין זה חשוב, כי שוחד
הוא שוחד, וגניבה היא גניבה. אך
מבחינה ציבורית זד, חשוב מאד.
שפיגל אומר: הכסף נועד למוסדות המפלגה.
המפלגה טוענת: לא דובים ולא יער.
אחד משניהם משקר.

ואולי משקרים שניהם גם יחד?
כאשר מיליוני לירות עוברות
במזומנים דרך• ידיים רכות, כדרד
ב.תי־חוקית, ללא רישום ופיקוח
-מי פתי ויאמין כי הכל
הלך למטרות ציבוריות? מי יאמין
כי לא נדבק דבר לידיים עצמן?

שחיתות ציבורית מוכרחה להוביל לשחיתות
אישית. א.ך מי האישים המושחתים?
האמנם רק העסקנים הקטנים והבינוניים?
האם לא נדבק דבר בידי אנשי הצמרת?

••שאלה השניה: מתי זה התחיל?
( ן כמה זמן זד, נמשך? האם בכלל היה זד,
אי־פעם א.זרת?

זוהי הפרשה הגדולה הראשונה
מסוג זה שנתפסה. נתפסה כמיק־רה.
יש להניח כי כעשרות מיקנפסקה
חקירת ה־רים
דומים
מישטרה באמצע, כמו הפעם, אלא
לא החלה כלל!
מר שפיגל שירת במשך תריסר שניים כסגן
מנהל משרד־הדתות. מה קרה לגבי
מאות בתי־הכנסת, המקוואות ושאר המיב־נים
הדתיים שניבנו בתקופה זו?

• ״מר אלמוני? מי זה?״

*^*ין גבול לח* 1״ה של צמרת המפ־
\£לגר, הדתית־לאומית. הנד, היא עומדת
לפנינו, עירום וערייה. תחת להימלט על נפשה,
תחת לכסות את מערומיה, לפחות בכפות
ידיה, תהת להסתתר בחור הקרוב ביותר
— היא עומדת במקומה, מפרסמת
הצהרות חסרות־בושה, מגנה את משמיציד,
ומאיימת עליהם במשפטים.
הנה נתגלתה פרשת־שוחד בממדים עצומים.
הנאשם העיקרי עומד בראש רשימת
המועמדים ש׳ .המפלגה לכנסת, והוא פקיד
בכיר מטעם המפלגה במשרד ממשלתי. הכסף
נגנב מחולים כרוניים שאין תקציב
לאישפוזם, מחולי־נפש המסתובבים חופשיים
בחוצות, מחוסר אמצעים. כל החוטים
מובילים אל ראשי־ר,מפלגה עצמם, ועדיין
לא ברור איזה חלק מן הכסף נועד למפלגה,
ואיזה חלק לעסקנים עצמם.

מי שמסרב לשתף עמה פעולה, ייראה כמבזה
את בית־המשפט, ויישלח למאסר.

כמה מיליונים — ואולי עשרות
מיליונים -ניגבו במרוצת השנים?
ולטובת מי?

שר רבריאזזז שפירא: וזי צזזזגן רך בפרצוף?
אינו חולם להסתלק. תחת כל אלה, עדים
אנחנו למחזות מלבבים.
הנה המפקח־הכללי של המישטרה. באיזו
זריזות הוא חש לעזרתו של מר יצחק
רפאל, ומודיע שאין נגדו שום מיסמך !

מה עשה המפקח הגככד כדי
•טיהיה מיסמד? האם •טלה את בל-
שיו אל משרדי המפד״ל? האם
אסר וחקר את פקידיה וגזבריה
הבלתי־מחוסנים? האם ערד חיפו-
•טיס במיטרד־הכריאות? האם תבע
בפומבי לבטל את חסינות השר
וסגנו, כדי לחקרם כראוי?

בוודאי שלא. המפקח הכללי הוא דיפלומט,
וגם איש־מפלגד, ממושמע. הוא יודע
מה לעשות, וגם מד, לא לעשות. ואם אינו
יודע, הוא יכול תמיד לפנות אל ידידו,
סגן שר־ד־,בטחון, ולשאול בעצתו. אחרי
ככלות הכל, כך עשו גם האדונים רכטר
וזרהי, כאשר נדרשו לשלם את השוחד.
הם פנו למר שמעון פרם — שהוא, כנראה,
האיש המוסמך להחליט אם לשלם ואם
לאו.
והנה הכנסת. האם היא יצאה מגידרה? האם
הוגשו בד, תריסר הצעות חריפות לסדר־היום?
האם סערו בה הרוחות? האס נתבעה
ועדת־חקירה פרלמנטרית?

לא, הכנסת אינה מתרגשת. פה

הלום בשולחן
הטיהור הגדול.

-רק אז יתחיל

ך* כה ננסח תביעות ברורות מאד, מוחו
{ שיות מאד. תביעות שהן כה פשוטות,
עד כי הן, בעצם, מובנות מאליהן:

אל״ף: תמונה מייד ועדת־חקירה
בלתיייתלוייה.

לא ועדה פרלמנטארית — כי בכנסת בוער
הכובע על ראשים רבים מדי. זאב אינו
טורף זאב, ועסקן לא ירשיע עסקן. גם לא
ועדת־שופטים, כי תפקיד השופטים הוא
לדון בפלילים, במובן המצומצם ביייתר. ואילו
הציבור אינו מעוניין בגורלם האישי
של שפעל וגור, אלא בגילוי מהות הפשע,
היקפו במישרד־ו־,בריאות ובכל שאר
מישרדי הממשלה והעיריות, מידת אחריותם
של ראשי־ד,מפלגה וראשי־המישטר.
על כן דרושה ועדת־חקירה ציבורית,
מורכבת מאישים בלתי־תלויים הנעלים מכל
חשד, אולי בראשות שופט עליון — משהו
כמו ״ועדת חקירה מלכותית״ בבריטניה,
או ״חבר־מושבעים גדול״ בארצות־הברית.

כי״ת: תבוטל חסינותם של כל
הכרי־הבנסת לצורך חקירה זו.
יש לחוקק חוק מיוחד שיאפשר לוועדה
זו, באורח חד־פעמי, לחקור כל אדם, לעיין
בכל המיסמכים, לגבות עדויות בשבועה.

ן השאלה השלישית: האם רק אנשי
1המפד״ל עוסקים במלאכה בזוייה זו?
האם רק סוחרי־האלוהים הפכו את ישיבתם
בממשלה מכשיר לשוד המדינה? האם לא
עשי כן גם סוחרי שאר האידיאלים — סוחרי
הסוציאליזם, הבטחון והיוזמה החופשית?

מדוע החליטה מפאי י לקבור את
הפרשה בעודה כאיכה? מה גרם
להפסקת חקירת המישטרה כרגע
המכריע? מה הרקע לקנונייה העכורה
•שהביאה השבוע להיטתקה
הכדלית של הפרשה? מדוע שותקות
המפלגות האחרות ככנסת?
אם אפשר /גנוב מאות״אלפים בבניית
בית־חולים, הנתון לפיקוח ולביקורת — מה
קורה לגבי מיפעלים מסויימים, שאינם נתינים
לשום ביקורת אמיתית, ובהם מושקעים
מיליונים בלתי־ספורים, מהם מיליונים
הניגבים בדרכי־סתר, בהנהלת ביצועיסטים
ר,ידועים בציבור?

ף* רישת -פיגל זועקת לשמיים — לא
רק בשל עצמה, אלא בשל עומק התהום
המתגלית בה.

אם אתה תסכים לקבורת הפר שה,
אם אתה תניח לגנבים ולשודדים
להישאר ע; בנם ולצחוק
לד בפרצוף -הרי אתה מאשר
בכך שהיגד ראוי לכף.

במדינה העם אחר דו ד

יננהר־ם!?

או פנו עי םחד שי ם מודל 1963
לאחרונה הותר על־ידי הממשלה יבוא
אופנועים חדשים מכל הסוגים ובמיוחד סוגי
האופנועים אשר נסעו בכבישי הארץ בתקופה
של ארבע עשרה שנה באופנועים משומשים,
אשר רק אותם הותר ליבא ארצה.
הסיבה העיקרית להפסקת יבוא אופנועים
משומשים נבעה ממדיניות משרד התחבורה
לחדש את משק רכב האופנועים בארץ ולהפסיק
את יבוא האופנועים המשומשים ממודל
1942 והלאה, אשר הוגבלו במהירותם
והצריכו יבוא חלקים רבים לתקון.
מסיבות אלה רוב הקונים של כלי רכב
מסוג זה פנו בשנים האחרונות לקנות׳ קטנועים,
היות והקטנועים היו חדשים. אך

עתה, עם יבוא האופנועים החדשים, יביא
הקונה בודאי בחשבון את היתרונות הנוספים
שישנם לאופנוע והם: חזקים יותר,
יציבים יותר על הכביש והבלאי שלהם קטן
יותר.
אכן, מה ניתן לרכוש כיום באופנוע חדש?
הבחירה הינד, גדולה וניתן לרכוש אופנוע
בהתאם לצרכיו היום־יומיים של הקונה, סוג
האופנוע, כוחות סוס וכדומה. חב׳ רכב לעם
בע׳׳נז, העוסקת ביבוא אופנועים זה
מספר שנים ואשר יבאה ארצה כ־3,000
אופניעים משומשים מסוגים שונים, הינד,
כיום סוכנת בלעדית של אופנועים חדשים
מהפירמות הידועות בעולם, ובמיוחד אנג
ליה.
האופנועים: א.ג.ס ,.מצ׳לס, נורטון,
ג.מ.ם. וכדומה וכמו כן הינה מפיצה בלעדית
של האופנועים ב.ס.א. ביש־ אל.
מטרת החברה הינד, להחדיר את האופנוע
ככלי רכב עממי לשכבות רחבות של עובדים
ופועלים הגרים בשכונות בסביבות הערים
הגדולות, היות והחזקת האופנוע אינה
מצריכה יותר מ־ 20ל״י לחודש בממוצע,
וניתן לרוכשו בתנאי תשלום נוחים וסבי־רים
לכל אחד ואחד.
כן מקימה החברה רשת סוכנים בערים
תל־אביב, ירושלים, חיפה, באר־שבע, שישרתו
כל קונה וקונה במיטב השרות.

״יא, ברעכען כן, לשבור!״) קרא זאב
ז׳בוטינטקי לפני דור, במאמר שפירסם בפולין
— ויצא לדרך גורלית שחרצה את
גורל תנועתו במשך דור.
הכוונה היתד, להסתדרות הכללית של העובדים
העברים בארץ־ישראל. בכל אשר
פנה, נתקל ז׳בוטינסקי בכוחו הכל־יכול
של גוף זה. כבר אז לא היתה ההסתדרות
אגודה־מקצועית בלבד, אלא ששמשה כזרוע
המבצעת של הממשלה,־ד,ציונית־בדרך, עליה
הכריז ז׳בוטינסקי מלחמה. היא חלשה על
חיי הכלכלה, על קבלת־העבודה, על ההגנה.
היא שברה כל התנגדות ל״מוסדות״.
בפני ז׳בוטינסקי עמדה ברירה אכזרית:
לנסות לפעול בתוך ההסתדרות העויינת,
מתוך תקווה לכבשה מבפנים — או לפרוש
ממנה, מתוך תקווה לשברה מבחוץ. הדרך
הראשונה נראתה כחסרת־סיכוי. מפא״י היתד,
מבוצרת בהסתדרות היטב, שלטה בה שלטון
מוחלט. הדרך השניה נראתה קלה יותר
כך נתקבלה ההחלטה הגורלית. היא
ניתקה את תנועת ז׳בוטינסקי ניתוק מוחלט
מהמוני הפועלים בארץ, שהיו הנושא החי
של המדינה־בדרך. היא הביאה את ז׳בוטינ־סקי
בברית עם הימין היישובי הבלתי־פופולארי
— הפרדסנים, בעלי־הבתים.
באותו רגע נקבע, למעשה, כי לתנועה
הרביזיוניסטית לא יהיה כל סיכוי לכבוש
את הרוב ביישוב. היא גם לא יכלה לקבל
את מרות הרוב, ששלל מחבריה את זכותם
לעבודה, לסרטיפיקאטים ולהתיישבות. המוצא
היחיד היה ״הפרישה״ — פעולה עצמאית,
תוך כפירה במרות ״המוסדות הלאומיים״.
התוצאה: הרביזיוניזם תרם תרומה חשובה
מאד להקמת המדינה, באמצעות פעולות
האצ״ל (והלח״י שפרש ממנו) ,אך המדינה
נפלה כפרי בשל לידי מפא״י וההסתדרות.
במהדורתיכיס. אחת מתוצאות־הלודאי
של ״יא, ברעכען!״ היתד, לידתה של הסתדרות
העובדים הלאומיים.
כוונת המייסדים היתר, מעשית. מאחר שההסתדרות
הכללית הטילה חרם על הרביזיוניסטים,
שנשבעו לשברה, היה צורך
בארגון שידאג להם לעבודה, ואף יגן על
תנאיה. אולם במהרה הפכה ההסתדרות
הלאומית להעתקה מדוייקת, במהדורת כיס,
של ההסתדרות הכללית. כמעט ולא היה
הבדל בין שני הארגונים, זולת הגודל.
על ההסתדרות הלאומית, כמו על הכללית,
השתלט כליל המנגנון. על המנגנון
השתלטה קבוצה קטנה של פעילים, בהנהגת
ח״כ חרות הממולח אליעזר שוסטאק, שלא
התחלפה במשך דור. היא עסקה בפעולות
כלכליות רבות ואף הקימה חברות מיסתו־ריות.
חשוב מכל: באמצעות כוחם הכלכלי
ויכולתם לחלק מקומות־עבודה ולהחזיק
פעילים בשכר, השתלטו ראשי ההסתדרות
הלאומית על המפלגה הרביזיוניסטית, ולאחר
מכן על חרות. רק מנחם בגין יכול היה
לעמוד בפניהם, הודות ליוקרתו האישית
העצומה במפלגה.
הרגע שד ל בון. במשך השנים צץ לא
פעם הרעיון שהגיעה השעה לחסל את
ההסתדרות הלאומית, להיאבק בתוך ההסתדרות
הכללית. כך דרש, באמצע שנות
הארבעים, המנהיג הרביזיוניסטי בנימין
לובוצקי, שעבר לאחר מכן למפא״י והפך
לבנימין אליאב.
אולם היה דרוש מאורע גדול, כדי לעזור
למפלגה להתגבר על מישקע של שינאה ורגשות
שהצטברו במשך דור שלם. הדבר
קרה בימי פרשת־לבון. מפא״י הצליחה
להדיח את פנחס לבון מכהונת המזכיר הכללי
רק ברוב זעום. היד, ברור שאילו היתד,
קיימת בהסתדרות סיעה חרותית, י היתר,
מפא״י נשארת במיעוט, וסופגת מכד. מדינית
מוחצת.
מאז סוערת המלחמה בתוך חרות. מנחם
בגין, וכל הצמרת הפוליטית, דרשה להקים
סיעה בהסתדרות. עסקני ההסתדרות הלאומית
התנגדו בשצף־קצף. השבוע נפלה,
סוף־סוף ההכרעה: ברוב קטן, אך ברור,
החליטה ועידת חרות להקים סיעה בהסתדרות.
אין
פירוש ההחלטה שהסתדרות העובדים
הלאומיים תחוסל. אולם זוהי כוזנת המחייבים•
הם מקווים שאם הסיעה בהסתדרות
(ראה תצפית) תוכיח את עצמה, תאבד ההסתדרות
הלאומית את זכות קיומה גם
בעיני עצמה, תתחסל מאליה.
כך, באיחור של דור, תוקנה שגיאתו
הטכסיסית הגורלית של זאב ז׳בוטינסקי.
העולם הזה 1325

פרובוקציה? נלסע=וזש3צות מאווגן מלמעלה? נ33ה
אישית? מלתמת מנגנונים או פעולת־הסתה מפלגתית?
* הו סיפור על לידתה ומותה של מיפלצת. מיפלצת
9אשר רבבות אזרחים כבר הספיקו לבוא עמה במגע
בשבועיים האחרונים. מיפלצת זו שמה ״מסע שמועות״.
כבר פעמיים בשנתיים ר,אחרונות צמחה מיפלצת זו וגדלה
לממדים דמיוניים. בפעם הראשונה ניסתה לטרוף את
טדי קולק, המנהל הכל־יכול של משרד ראש־הממשלה. מה
לא נלחש עליו אז? שהוא היד. מעורב במעילה של מיליונים׳
שחיפה על אחד ממקורביו בשערוריה פנטסטית. עד
כדי כך, שעתונאי רציני ומכובד צילצל לביתו, כדי לוודא
אם א מנם נכונה השמועה שהתאבד מרוב בושה וכלימה.
השמועות חדרו אז לכמה וכמה עתונים. עד שבאה חקירה
מקיפה ויסודית של העולם הזה, שקבעה כי מסע־השמועות
לא היה אלא גל עכור של שקרים. למחרת הופעת הגליון,
מתה מיפלצת השמועות.
היא קמה לתחייה בשנית ברחובות. מפה לאוזן סופר על
תאומים כושיים שנולדו לאשתו של שליח ישראלי באפריקה.
באותות ובמופתים, בעובדות ובתאורים, ביקשו מפיצי
השמועות להוכיח, שאשר, מסויימת ברחובות היא שילדה
את התאומים. עד שהופיע העולם הזה 1287 ושוב תקע
את חרב האמת בביטנה המנופחת של המיפלצת.
בשבועיים האחרונים בחרה מיפלצת זו קורבן חדש: לא

שאל אותו בן־שיחו :״באיזה שלב נמצא העניין? האם כבר
יש לכם ביד משהו ממשי לפירסום?״
״עוד לא,״ השיב איש העולם הזה ,״בודקים.״
כאן השמיע הכתב המפורסם אנחה קולגיאלית :״אתה
יודע, הרי יש לי גישה חופשית לכל המוסדות האלה.
ניגשתי ישר לש״ב ושאלתי, :מד, נכון בידיעה על עמוס
והמרגלת?׳ הם לא רצו לאשר. אבל הם גם לא הכחישו.״
דברים, המקובלים בעולם העתונות כאישור־למעשה.

שליח מיוחד?שפירא
ימים שלאחר מכן הצטמצמו השמועות יחוג די־
_ 1עתונאים והבור,ימה הפוליטית־ספרותית. כתב חרות ידע
לספר :״כבר ידוע מי היא. שמה הלן, והיא עבדה בשגרירות
הבריטית. אבל הצנזורה לא תרשה לפרסם מילה.״ למען
הביטחון פירסם ידיעה, שצפויה לעמוס בן־גוריון העברה
מתפקידו, לשגרירות ישראלית בחו״ל.
בדיקה מהירה בשגרירות הבריטית העלתה, כי לא עבדה
שם גברת בשם הלן, וכי שום גברת הקשורה בשגרירות זו
לא גורשה מן הארץ.
לפתע קיבל המסע מיפנה פוליטי חשוב. בשיחה עם אחד
ועות ממקורביו גילה שר־הפנים, משה חיים שפירא, עלילה מעניינת,
הוא סיפר, כי למחרת היום בו התפוצצה פרשת
שפיגל, בא אליו שליח מיוחד מתל־אביב, ובפיו הסיפור,
כי כל הרעש סביב הפרשה לא בא אלא כדי לחפות על
עסק־ביש בו הסתבך עמוס בן־גוריון. עסק־הביש: אותה
שמועה על מעצר המרגלת הנוכריה וגירושה מן הארץ.
השליח אף שידל את השר לפנות ישר אל הממונה על
שירותי־ד,בטחון במדינה, כדי לקבל ממנו תגובה מוסמכת
בנידון. אך השר היה טרוד מדי בפרשת שפיגל, כדי להתעמק
בסנסציה החדשה.
חלקו המדוייק של שפירא בעניין זה אינו ידוע לעמוס
בן־גוריון. הוא רק ידע שהיה משהו. על כן, כאשר נשאל
על־ידי ידיד, מאחת השגרירויות הזרות בתל־אביב, מה פשר
כל השמועות הללו, השיב עמוס :״זה עניין פוליטי פנימי.
הדתיים מפריחים את השמועות, כדי להתנקם בי על גילוי
פרשת שפיגל.״

״ כ גי ןיודע ! ״

אחר מאשר עמוס בן־גוריון, בנו של ראש הממשלה ומפקד
מחוז תל־אביב.
מה לחשו מפיצי שמועות־השווא?
שהש״ב תפס ידידה של עמוס בן־גוריון כמרגלת. זאת
היתד, השמועה היסודית. מעין שקר־יסוד, שאליו נתווספו
בהתמדה תוספות של יוקר־המחייד.

*^*פ שר הי הלצ פו ת כי בכך תגווע המיפלצת. אלא
שלפתע קיבלה זריקת־חיים חדשה. הפעם צמחו לה
כנפיים על רקע נמל־ד,תעופה לוד.
נאמר, כי לפני שבוע הובאה לתחנת־המשטרה בלוד גברת
בלונדית נאה. היא הוחזקה קרוב לשעתיים בחדרו של
מפקד התחנה, מבלי שתינתן אפשרות לאיש לשוחח עמה.
לאחר מכן הועלתה על־ידי המשטרה למכונית, הועברה
ישר למטוס שהמריא לאירופה .״זאת,״ לחשו מפיצי־ר,שמועות
,״היתד, המרגלת של עמוס.״
עוד לפני שאפשר היד, לאמת או להכחיש את השמועה
הזאת, פרחה שמועת־ר,שמועות. היא אישרה את כל השמועות
הקודמות, אלא שהוסיפה להן מימד קפקאי. האשד,
שנעצרה עלי׳וי הש״ב וגורשה מן הארץ לא היתד, ידידתו
של עמוס, נאמר עתה. שהרי בינתיים הסתבר, כי לעמוס
בן־גוריון אין ״ידידה״ כזאת.
מי, אם כן, היתד, המרגלת שגורשה?
ואז באה הפצצה :״זאת היתד, אשתו, מרי בן־גוריון.״
ידיעה זו הגיעה להעולם הזה באמצעות איש גבוה ב־מנגנון־החושך.
הוא דיבר כאדם היודע את האמת, לא מתוך
שמועות והשערות — כי אם מתוך תיקים ומיסמכים סודיים.
כדי להדגיש את מעמדו כבר־יידע, הוסיף פרטים
לאימות .״לפני שגורשה, קראו אליהם רב באמצע הלילה,
והוא ערך גט ביניהם. אתם יכולים לוודא את הפרטים אצל
מנחם בגין. מסרו לוא אותם, וביקשו שלא יעורר סערה.״

״ניגשתי ישר לש״ג״

״זה לא נכון!״

ש מו עהה גי ע ה גם למערכת העולם הזה. היא נידן
י אתה דמיונית, אך הוטל על אחד מחברי המערכת, באורח
שיגרתי, לחקור אותה. כעבור יומיים ניגש כתב
בכיר של אחד היומונים, הידוע בשל קשריו עם הש״ב
ומערכת הבטחון, אל אחד מעורכי העולם הזה.
בפשטות תמימה שאל :״מר, ידוע לכם על פרשת עמוסי״
״שמענו שנעצרה איזו גברת,״ היתד, התשובה הזהירה.
העתונאי, שהוגדר בשעתו כאחד מעמודי התווך של
״יונייטד פרס״ ,שרות הסוכנים של משרד־ד,בטחון בעתונות,
לחש :״היא כבר גורשה.״ והוא אף היה מוכן להוסיף:
״אתה יודע שהיתר, נוצריה ממוצא גרמני, כן?״
איש העולם הזה, שלא ידע זאת, ענה בחיוב זהיר. ואז

* ץוספת זו הלבישה את המיפלצת במשמעות חדשה.
1 1כי השאלה הטבעית היתה: מדוע מעוניין איש כזה,
איש מנגנון־החושך, להביא את הידיעה לרועולם הזה?
המסקנה שנתבקשה: מפני שאם היא נכונה, לא יירתע
העולם הזה מלפרסמה! ומפני שאם תתפרסם בהעולם הזה,
לא יחשוד איש בראשי מנגנון־החושך שהם הדליפו דווקא
להעולם הזה ידיעה כזו על חברם הטוב, עמום בן־גוריון.
עתה כבר הילכה השמועה לא רק בין עתונאים, כי אם
התפשטה בין הקהל הרחב. חברי־כנסת, קציני־צבא, חנוונים,
שחקנים, נהגים. אחד שאל את השני :״שמעת על עמוס?״
אז החליטה מערכת העולם הזה, בישיבה מיוחדת, להקדיש
את כל הכוח הדרוש לבירור העניין עד תום.

הקורבן: מרי בן־גוויון וילדיה עם ביג אל
מנחם בגין קשה היה להגיע באותו רגע, כי ר,וא
ישב ליד שולחן הנשיאות, ברגעי הסיום הרועשים וד,דרמתיים
של ועידת מפלגתו. מיד התקשר אחד מעורכי העולם
הזה עם עוזרו וידידו הקרוב ביותר של בגין. ד״ר יוחנן
באדר היה עסוק אותה שעה בישיבה של ועדת הכספים
של הכנסת. הוא התפנה לכמה דקות, וכאשר נשאל על
הפרשה, השיב :״לא שמעתי על זה, אבל אני מוכן לברר.״
כבר ברגע זה נראתה השמועה מפוקפקת עוד יותר. כי
אם ד״ר באדר אינו יודע, משמע שגם מנחם בגין לא שמע
על כך. ואומנם, למחרת, השיב :״זה לא נכון.״
לשיא הגיע מסע־ד,שמועות אחרי ישיבת הממשלה ביום
הראשון. הכתב הממולח של הצופה, יונה כהן חבוש־הכיפה,
אשר האמין בתום־לב באמיתות השמועה, שאל את מזכירת
הממשלה בפועל, יעל עוזאי, אם הממשלה דנה ב־פרשת־ריגול
סנסציונית כלשהי.
את התשובה ניסח כהן בפיקחות רבה :״בתשובה לשאלות
עתונאים נאמר, כי שום פרשת־ריגול לא נדונה אתמול בממשלה.
מר בן־גוריון לא נכח בישיבה זו מפאת הצטננות.״

מות המיפלצת

מקכיל, עשתה המערכת צעד פשוט. האיש שטיפל בו
*״הודיע כעבור זמן קצר: מרי בן־גוריון נמצאת בביתה
ברמת־גן, והיא מנהלת את אורח־חייה כרגיל.
מאותו רגע החל עמום מופיע בקביעות במסיבות דיפלומטיות
בחברת אשתו. הדבר ניראה כהפגנה, במאמץ
לשים קץ לשמועות. כי מרי בן־גוריון, לשעבר אחות רה־מניה
אנגליה, אותה הכיר עמוס בצבא הבריטי, אינה מרבה
בפעילות חברתית לראווה. היא אשה נחבאת אל הכלים,
שקטה ואהודה — וסיבוכה בפרשה עכורה זו היה הפרט
המחפיר ביותר בגל השמועות.
המכה האחרונה למיפלצת השמועות ניתנה על־ידי איש
העולם הזה, המקיים קשר עם חוגי הדת. לאחר בדיקה מדוקדקת,
קבע: לא היול שום גט.
כל הבדיקות האלה נעשו בבת אחת. כאשר ההכנסה המערכת
לישיבתה הבאה, יכול היה כל אחד מחבריה לצייר
פרט אחד של המיפלצת הגדולה. ואז הוחלט לנהוג ב־מיקרה
זה, כפי שנהג העולם הזה בשני ד,מיקרים הקודמים:
לפרסם סיפור־שער, שישים קץ לשמועות המכוערות.

מדוע האמינו?

ך שאלת ככל זאת שאלה: כיצד ייתכן כי שמועה
ו חסרת שחר, כמו זו על עמוס והמרגלת הדמיונית, יכולה
להכות שורשים ולהתפשט במהירות כזו? כיצד ייתכן,
שהקהל מוכן לקבל שמועות כאלה, ללא בדיקה ואימות?
כדאי ללמוד לקח מפרשתו של טדי קולק. גל השמועות
עליו נפוץ מיד אחרי פרשת־לבון. במשך חודשים ארוכים
התרגל הציבור לכתמים לבנים בעתונים ולשמות־מיסתורין
כמו ״האדם השלישי״ ,״הקצין הבכיר״ ,״עסק הביש•׳.
קיננה בלבו הרגשה לא־נעימה, כי ראשי השלטון חביו
יחד כדי להסתיר ממנו ידיעות חשובות. על כן היה מוכן
להאמין לכל דבר, כאשר נפוצה שמועה שמעלימים ממנו
הסתבכות נוראה של טדי קולק.
מיקרה השמועות האחרונות שונה במיקצת. כי את הדגש
יש למצוא לאו דווקא בחלקים הנוגעים לאופיו או לתכונותיו
של עמוס בן־גוריון, כי אם בחלקו של הש״ב. ההאשמה
היסודית בכל השמועות היתה, שהש״ב עצר אשה
חשובה מאוד, גירש אותה באופן בלתי־חוקי. וכל זה כדי
לשמור על כל העניין בסוד מפני האזרח.
התפשטות השמועות לכל החוגים מעידה, כי האזרח מוכן
להאמין שהש״ב מסוגל לעשות כל עבודה שחורה, להעלים
כל פרט שאינו רצוי לראשי השלטון. אחרי פירסום הדו״ח
השערורייתי של ועדת־השרים בפרשת סובלן, והנסיון הגלוי
לטשטוש פרשת שפיגל, שוב נוצר רקע אידיאלי לשמועות.
עד כדי כך, שפקיד בכיר פנה לכתב העולם הזה בירושלים
בבקשה :״שמענו את השמועה על הגירוש. מסתבר
שזה נעשה ללא ידיעת שר־הפנים, וללא סמכות חוקית.
ברגע שתמצאו הוכחות — הודיעו לנו על כך.״

במרינה

יחסים מרחביים

שרשי ש/גוותיך
לברק ן לה 1נ 1/ה
נגד קשקשים

מהמושב היועץ *

ח פו ך ב
א דיי ק סי ר

מי שיקר להבינה

לסריגת י ד־צמר
חדיש בצבעים מודרניים

רוססיק
יצירת

סמ 1^0חס
0£מ £ £י1

הראשון כאופנת סריגת היד

א לינ ה ו־זסלם־ר

מלכח־ו־נ

טוויסט ג־זד־יסון
יכ ל רקוד איי ר
דוא1
טל 56905

ת. א .רדז פינס ק ר 2

״ידיעות ממקורות אמריקאיים רשמיים
מרמזות על יוזמה קרובה של הנשיא
קנדי, לפתרון בעיית ארץ־ישראל. האם אתה
מאמין כי הגיע הזמן לכך? האם אתה סבור
שדעת־הקהל הערבית אומנם תשלים עט צער
כזה?״
השואל: סימן מאלי, עתונאי יהודי ממוצא
מצרי. מזה שנים ייצג באו״ם את
גדולי העתונים המצריים, עבר לאחרונה
לכתוב עבור עתונים תוניסיים. תוך כדי כך
רכש לעצמו מעמד כאחד מכתבי־החוץ הטובים
ביותר בניו־יורק, וכבעל קשרים מצו״
יינים עם מקורות דיפלומטיים אמריקאיים.
הנשאל, לדברי עורכי ז׳ן אפריק התוני־סי
:״אחד היועצים המשפיעים ביותר על
הנשיא קנדי, אשר כנות תשובותיו מסבירה
בעצמה מדוע דרש לשמור על עילום
שמו.״
וזה מה שהשיב היועץ :״אהדים מבין
הדיפלומטים שלנו מאמינים, שאם יצליח
נאצר להתגבר על מתחריו בעולם הערבי,
יהיה מוכן לחפש מוצא מוסכם לבעיית
הארצישראלית. אולם אלה רק ניחושים
ותצפיות. אין זה מן הנמנע, אפילו, שפקידים
מצריים מעודדים מחשבות כאלה, כדי
להרדים אותנו.
״אבל ברור לנו, שהמצב הנוכחי אינו מרשה
שום יוזמה מסוג זד — ,למרות שהנשיא
קנדי הודיע לגברת גולדה מאיר שהוא
עומר בפני החלטות קונסטרוקטיביות, המסוגלות
לשים קץ לאיבה זו.
״אבל תחילה חייבת לשרור יציבות יחם־ת
בחלק עולם זה. כי איזה מנהיג ערבי —
יהיה בעל פרסטיז׳ד, חזקה כאשר יהיה —
יעז לפתוח במשא־ומתן על נושא זה כל.
עוד נתון המזרח התיכון בסערה?״
אזהרה לעמאן. שאלה ותשובה אלה
הן רק חלק מראיון מקיף, בו צייר היועץ
האמריקאי תמונה כוללת של המדיניות האמריקאית
במרחב — מדיניות הקובעת יותר
ויותר את דמות האזור כפי שהוא
לגלול להראות בעתיד.
הנחיית־יסוד של מדיניות זו :״מיום כניסתו
של הנשיא קנדי לבית הלבן התגבשה
אצלנו ההחלטה: על ארצות־הברית לחדול
להיות מזוהה עם המשטרים הריאקציוניים
והרומיים במזרח התיכון. אין זה אומר
שנהיה שותפים לקנוניות או מהפכות,
או שנפסיק להם את העזרה שאנו מספקים.
אמרנו זאת בבהירות לריאד, עמאן, טהראן
וצנעא.״
עבד אל־נאצר המהפכן נראה לקנדי וליועציו
״הסוס עליו שאנחנו חייבים להמר.״
לדברי היועץ, עשה נאצר כמה צעד׳יים
ממשיים מתוך כוונה לזכות בתמיכה אמריקאית:

הוא מנסר, לחדש את קשריו הכלכליים
עם אירופה המערבית:
׳סי׳ הוא הפסיק את תמיכתו בגיזנגה,
אחרי שהיה אהד התומכים הנלהבים ביותר
בלומומבה קודמו. הוא מצדד בפעולת ה־או״ם
בקונגו, ואף העביר לממשלתה המרכזית
את הזהב שהופקד בקהיר על ידי
גיזנגה;
$על אף האשמות דמשק, הכניס למקרר
את הבעייה הפלסטינית.
£׳ הוא נמנע מכל תגובה אישית על
החלטת ארצות־הברית לספק טילי הוק לישראל;
$בפרש
קובה נקט בעמדה מתונה־יחסית.
הוא אף מתח ביקורת על קסטרו,
שהסכים להקמת בסיסי טילים סובייטיים
בארצו.
נגד מל ח ^ר! .מאלי נגע בשאלה התימנית.
הוא רצה לדעת, במיוחד, את גישת
ארצות־הברית למסע הצבאי, העולה למצרים
במיליונים רבים.
״המצב בתימן מדאיג אותנו״ היתד, התשובה׳
״לאו דווקא מפני שסולק השלטון
המלוכני הרודני. זהו תהליך היסמורי בלתי-
נמנע. אנו מודאגים, מפני שהפעולה הצבאית
המצרית פוגעת באופן ישיר ביכולתה הכלכלית.
״אנו
מוציאים קרוב ל־ 150 מיליון דולאר
לשנה, כדי לעזור לעבד אל־נאצר להתגבר
על קשייו הכלכליים. יהיה קשה מאד לשכנע
את הקונגרס להקציב סכומים גדולים
בקביעות, אם מצרים תבזבז את הונה בהרפתקאות
זרות. ביהוד שהמצב יכול להסתבך
ולהפוך למלחמת־גרילה ממושכת ויקרה•
אגב, זה מה שאומרים לנו כל הזמן
מתנגדיו של עבד אל־נאצר.״

כמעט כל ישראלי
המאסר, נגד ״כתי הספר של המיסיון״
הגיע, כשבועות האחרונים,
לשיאו. ראשי המפד״ל, ה מנצחים
על המערכה, הקימו ארגון
חדש למטרה זו, פתחו כמסע־תעמולה
רעשני.
מי הם כתי־ספר אלה? כאיזו
מידה הס משרתים את המיסיון?
מהי המטרה האמיתית של המאבק
נגדב? מי מנהל את הפעולה?
עד כך מדווה כתב ״העולם הזה״.
מאת

דוני ודד
ייפו, רחוב יפת. שער ברזל רקוע, עליו
י שני סימני־היכר: לוח מעוגל ישן האומר
בית ספר צרפתי, וצלב.
רחוק יותר — חומה, ומעליה צלב שני,
גדול יותר. בהומה דלת, ועל ידר, מודעה
על הצגת סרט ישן עם סופיה לורן ופראנק
סינאטרה. אחרי זה פרוזדור ארוך, פרוזדור
רגיל של בית־ספר, שמשני צידיו חדרי הכיתות.
בפרוזדור
מתקדמת לעברנו דמות בגלימה
שחורה. האיש מקבל את פנינו בנימוס, מושיט
את ידו לברכת שלוט. הדירקטר, מסיה
מרסל פרדל, מקביל את פנינו בקולג׳ פרנסה,
בבית־הספר הצרפתי או סנט ג׳חף —
לפי רצונכם.

מיסיון *אך לקולוניאליזם?
ן פני בואי, פניתי לשני מקומות, לשם
/קבלת אינפורמציה:
^ משרר־הדתות, שם קיבלתי דו״ח
ארוך, המשתרע על 14 עמודים :״דין־וחש־בון
על בעיות החינוך הזר במדינה ופעולותיה
של קרן ילדינו.״ מדו״ה זה מסתבר,
ללא צל של ספק, שבמדינתנו פעולים כוחות
המיסיון, האורבים לנפשות ילדי ישראל.
בוהות אלה פועלים בעורמה, ומנצלים עוני
ועוול, על־מנת למשוך ילדים יהודיים לבתי־ספר
של המיסיון. בראש הפעולה האנטי־יהודית
צועדת, כמובן, הכנסייה הקתולית
האדירה. בעת מסירת הדו״ח הנ״ל אמר לי
דובר משרד־הדתות :״אני מקווה כי תנצל
את זה כראוי!״
$חוגים קתוליים ולמעשה . ,אצל הנציג
המפורסם ביותר כיום של הכנמיה הקתולית
בישראל, הכומר אוסוולד רופאייזן, שאמר:
״בישראל אין בתי־ספר של המיסיון, במובן
האמיתי של המלה. אותם הקיימים אינם
בתי־ספר מיסיונריים, אלא מוסדות־חינוך
של כל מיני שגרירויות: צרפתית, אנגלית
ואיטלקית. אתה יכול לכנות את זה לפי
רצונך: החדרת שפות ותרבויות של מדינות
זרות, הרגל המושרש מתקופת הקולוניאליזם
— אך למה בתי־ספר של המיסיון?״

הרוב הם יהודים

ככן, מה זה

״במה אתה מכהן —

מסיה פרדל?״
בחדר ההנהלה אין שום סימני־היכר. לא

הדירקטור

מסיה פרדל, נזיר
צרפתי ממיסדר האחים
הסכולאריים, שכל פעולתם היא בשטח
החינוך בארצות נחשלות בכל רחבי העולם.

הצלב הגדול

הספר סנט ז׳וזף ביפו, מעל פסל מרים הקדושה,
המחזיקה בידיה את ישו התינוק.
הצלב ולא מודעות־הקולנוע עם סופיה לורן.
הכל נשאר בחוץ. פה אווירה רגילה של
משרד בית־ספר. גלובוס, מחברות ויומני־כיתות.
מנהל ביתיר,ספר, מרסל פרדל, בגלימה
השחורה, עם חיוך סלחני, פורש את
ידיו בחוסר אונים.
״בית־ספד,״ הוא עונה לשאלה ,״בית־ספר

״רגיל?״
״לא לגמרי. לא לגמרי רגיל — בית־ספר
צרפתי.״
כעת עובר מסי־ פרדל לנימה אינפורמטיבית
גרידא. כית־הססר כולל את הלימוד
היסודי והתיכוני. תוכנית הלימודים היא לפי
מתכונת של בתי־ספר צרפתיים. לפי השיטה
הצרפתית, עם יום־לימודים ארוך. כל הלימודים
הם בחסות השגרירות הצרפתית. בחי־נות־ד,בגרות
מוגשות בפני ועדה מיוחדת של
משרד־החינוך הצרפתי. דרך אגב, מבין 26
מועמדים לבחינות־הבגרות בשנה שעברה
לא נכשל איש. חמישה מביניהם לומדים באוניברסיטה
העברית בירושלים. נוטף לתוכנית
הצרפתית יש שעורי תנ״ך ועברית,
וכמקצוע בחירה — ערבית.
״אבל מי מלמד את המקצועות הישראליים
האלה?״
״יהודים, כ מו בן...״
״יהודים? גם יהודים מלמדים אצלכם ב־בית־הספר?״
מסיד,
פר1ל מצטט ספרות. בבית־הספר
מועסקים 24 מורים 9 .נזירים, חברי כת
״האחים הסכולריים״ 15 .האחרים הם ישראלים׳
ליתר דיוק — 14 יהודים, ואחד ערבי
מנצרת, מורד, לערבית.

נרגש נשמעו על הילדים היהודים שנפלו בידי ציידי נפשות, אך מה האמת? 1
״והתלמידים? מי הם התלמידים?״
שוב ספרות: בבית־הספר מבקרים 202
נוצרים, מהם 100 ערבים ו־ 55 ילדי שגרירויות
ושאר נציגויות־חוץ 14. .תלמידים הם
מוסלמים. הרוב 224 ,תלמידים, הם יהודים.

הדת אי 3ה מעכייגת
^ וף?!׳,הגעתי לעיקרו של עניין.
הגעתי לחטיפת הנפשות התמימות של
ילדי ישראל, הנזכרת בדו״ח של משרד־

הם מספרים לי על תוכנית הלימודים. יש
עבודה מרובה, אבל כאן אי־אפשר שלא
ללמוד. את התלמידים הרעים מסלקים מן
המוסד.
״והדת? איך מלמדים דת?״
״דת?״ מסתכלים בתמיהה ,״לא, שום דת
לא מלמדים.״
״את אף אחד?״
״אה!״ נזכר אבנר ,״אחדים לומד־ם, אבל
רק הנוצרים. את הדת היהודית לא מלמדים.
מיסכנים ההם,״ מוסיף אבנר ,״צריכים
אלה ציפוו־נ
הדתות. בעקיפין ובזהירות אני מתחיל לשאול:
״מדוע
שולחים היהודים את הילדים ל־בית־ספרכם?״
מסיה
פרסל פרדל אינו מופתע לגמרי
מן השאלה.
״גם אנחנו חשבנו על זה,״ השיב ״לפני
שנד, ערכנו אפילו שאלון בין ההורים.״
לסי התשובות אפשר למיין את הנימוקים:
$האמונה שבית־הספר עומד על רמה
גבוהה יותר מבחינת היניך וידע.
לימוד שפות זרות, אנגלית וצרפתית.
9ההורים הם בוגרי בתי־ספר דומים
בארצות מוצאם (מצריים, אלג׳יריה, מרוקו),
וברצונם לתת ח־נוך דומר, לילדיהם. כאלה
אין הרבה.
ובכן, לא הצלחתי. אני מנסה בצורה אחרת

״הגד לי, בבקשה, מסיה פרדל, על סמך
מה אתם מקבלים תלמידים ״
המנהל מופתע משאלתי. על סמך מה? כמובן
על סמך התשלום. הרי זה בית־ספר
סרטי, המתקיים מכספי דמי־הלימוד. ושוב
מפרות: הלימוד עולה מ־ 15 עד 30 לירות
לחודש, החל בכיתה א׳ יסודית. לזה מתווספות
25ל״י לחודש עבור ארוחות־בוקר
וצהריים, שהתלמידים מקבלים 28 .ל״י עולה
ההסעה לבית־הספר באוטובוס פרטי,
לאותם המנצלים שרות זה. ואם ברצונם של
ההורים להחזיק את הילד בפנימיה, זה
עולה עוד 85ל״י. המספרים מתחילים לעלות
ולהצטבר לסכום ניכר. במיוחד כשהמדובר
הוא בקניית נפשות יהודיות במיר־מה.
״ומה
בדבר ההנחות? ודאי קיימות אצלכם
אילו שהן הנחות?״ אני נתפס לרעיון
האחרון.
״לא,״ קובע מסיה פרדל ,״שום הנחות
אין. על כל פנים, שום ילד יהודי לא
נהנה מהנחה.״
״ולימודי הדת?״ אני מתחיל בהתקפה
ישירה.
״ודאי׳ לימוד הדת קיים, אבל אך ורק
לילדים נוצריים, אחרי שעות הלימודים הרגילות.״
״זאת
אומרת ששום ילד יהודי לא משתתף
בשיעורי־הדת ובתפילות?״
״לשם מה?״ מתפלא מסיד, פרדל .״הרי
את היהודים זה לא מעניין. אגב, יש גם
ילדים נוצריים, שהוריהם מתנגדים לשיעורי
דת ותפילות...״

ללמוד שעה נוספת.״
״זאת אומרת, שבבית־הספר דופקים את
הנוצרים?״
״בטח,״ צוחק אבנר.
(סיפרה לי אם של אחד מתלמידי בית-
הספר הצרפתי:
״יום אחד חזר בני מבית־הספר, והכריז
שלא רוצה לקהת יותר סנדביצ׳ים עם נקניק.
למה? כי הסנדביצ׳ים עם חמאה ונקניק,
והחברים לועגים לו, שזה לא כשר.״
״ובכן מה?״
״שום דבר. מאז אינני נותנת לו עוד כריכים
עם נקניק לבית־הספר.״)
״אז מה?״ שואל אני ,״מקפחים את הנוצרים
בבית־הספר?״
הפעם מתרגזים הילדים. כל השלושה: אבנר,
אביעזר ופרנו .״אין שום הפליות אצלנו.
את אף אחד לא מעניין אם מישהו
נוצרי,״ קובע אבנר בתוקף.
אחרי רגעים מספר נשמע קול הפעמון,
והילדים מצטרפים לשאר חבריהם, המשחקים
במגרש. מגרש בית־ספר רגיל, כבשאר
בתי־הטפר בכל הארץ — אני חושב בלבי.

הכיתה

השיעור בצרפתית ניתן על־ידי אחד טתנסעה המורים הנזירים, המהווים
מיעוט בין 24,מורי בית־הספר. שאר המורים הם יהודים, פרט למורה
ערבי אחד, המלמד ערבית. השיעור דומה לשעורים המתנהלים בכל בית־ספר אחר בארץ.
אולם מיד אני משנה את דעתי. לא כמו
איזו אמת? אודות מה? ״את האמת על
בכל בתי־הספר בארץ. זהו אולי בית־הספר
בית־הספר.״
היחיד במדינה שבו הילדים היהודים ׳והעראולם
ג׳וג׳ו סאקס לא מספר את האמת
בים לא רק לומדים יחד, אלא גם משחקים על בית־הספר, אלא על עצמו. יתכן שזה
יחד.
אותו הדבר.

הוא עלה ממצריים בשנת . 1950 מיד נראי־נעימות
עם הרב שם כתלמיד לבית־הספר הצרפתי. בשנת
1מורים. ובמיוחד ג׳וג׳ו סאקס. כי 1958 עשה את בחינות־הבגרות. ומה אחר־דייג׳וג׳ו
סאקס, המוצא אותנו בפרוזדור, כך? אחר־כך, ככל נער בישראל, שירת ב־

צר,״ל. בגמר שירותו חזר לאותו בית־ספר.
אומר:
כמורה, כמובן. והוא יהודי טוב. כמו כל
״טוב שבאתם ממערכת העולם הזה. טוב
שאחרי כל ההשמצות, מישהו יכתוב את יהודי אחר. לכן אין כאן מקום לדיבורים
על המיסיון.
האמת.״
״ומה דעתם של האנשים הקרובים לך,
המכירים, והשכנים?״
״החברה — זה בסדר. גם השכנים בבתים,
בה אני גר, מבינים. רק עם הרב היו
לי צרות.״
״עם הרב?״
״עם הרב. כשביקרתי בבית־הכנסת
״סליחה, האם אתה דתי?״
״אני לא אדוק, אבל שומר מסורת. לכן
כל שבת אנ־ הולך לבית־הכנסת. שם נתקלתי
בלעג מצד הרב. כל העניין גרם לי
אי־נעימות, לכן הלכתי לשגרירות הצרפתית

״ומה היה הסוף?״
״הקונסול הצרפתי ניפגש עם ראש העיר
בת־ים, מר בן־ארי; בן־ארי נפגש עם הרב
והסביר את כל הבעייה. ומאז הכל בסדר.״

6*8י ל די ם. עומדים לפני שלושה תלמידי
| 1כיתה ה׳ :אבנר, אביעזר ופרנו. אבנר
ואביעזר הם צברים. פרנו — עולה ממצריים.
אביו רופא.
אנו משוחחים, כמובן, אודות בית־הספר.

1א לגמרי. לא הכל בסדר. הרי משהו
אינו בסדר — אי כאן או בדו״ח משרד
הדתות, המחלקה לתפקידים מיוחדים. צריך
לשאול מישהו שלישי. אבל את מי? כמובן:
קרן ילדינו! זוהי הכתובת הנכונה.
אבל איך למצוא את הכתובת הזאת?
בחיפושים אחריה הגעתי לבניין הנושא
שלט ״משרד הדתות״ ,ופה נודעו לי כמד,
דברים. קודם כל: שהשלט ״משרד הדתות״
הוא שקר גמור.
כי מדוע משרד הדתות? ״דתות״ בלשון
רבים?
למען האמת היו צריכים לשנות את השם
ל״משרד הדת היהודית האורתודוכסית״.
ושנית, שאין צורך בחיפושים אחרי כתו־
(המשך בעמוד )20

דופקים את הנוצרים
משחקים יחד בחצר בית־הספר היפואי. מימין: ילד פולני,
באמצע עלד ערבי, משמאל ילד יהודי. זהו המקום
היחיד במדינת ישראל בו הם ן יכולים לא רק ללמוד, אלא גם לשחק את משחקיהם יחדיו.

שלושה עמים

שגייס שהם אחד

כל החוטים הובילו בכיוון אחד: אל ואשי המפר׳ל -או

הקנוניה המזוהמת
ף -יוםר בי עי כ עו־ כ, לפני שבוע, שתת, כמסתבר, ליבו של חיים משה שפירא דם.
^ הוא עמד בפני קהל מוזמנים, בעת חנוכת הפנימיה של ישיבת בני־פקיבא בנתניה,
קרא :״ליבי שותת דם, כאשר בגלל כשלונו של איש אחד מושיבים על ספסל הנאשמים
מפלגה שלמה! היהדות הדתית, כוחה די עימד, להדוף את כל ההשמצה והשינאה!״
ליבו של שר־הבריאות החלים במהירות מפליאה. ביום הראשון, כעבור ארבעה ימים
בלבד, כבר יכול היה להכריז, באוזני כתב ידיעות אחרונות אריה צימוקי, שהוא מלא קורת*
רוח על יחס הציבור הרחב לכל פרשת שפיגל .״ראוי לציון״ ,הפליט ,״שאפילו מפלגות
השמאל תבעו לגלות אורך־רוח ולחכות לפסק־הדין של בית־משפט בכל הנוגע לפרשה זו!״
מה קרה בארבעה ימים אלה?
התשובה: אחת הקנוניות האפלות ביותר והמכוערות ביותר בתולדות המדינה רצופת
פרשות־השחיתות.

ן* יום השלישי עוד לא ידע שפירא כי לבו עומד להיפצע. זה עתה נרפא מהמכה
* 1הראשונה. הזעזוע הראשון של פרשת שפיגל חלף. הידיעות בעתונים ירדו לתחתית
העמוד. משטרת תל־אביב הודיעה כי הפסיקה את החקירה — מבלי לחקור אפילו את
הממונים על שפיגל ואת שותפיו במשרד־הבריאות ובמפלגה.
היה נידמה שהכל נגמר בשלום, פרט לכמה רגעים של פחד. שפיגל עצמו שוחרר בערבות,
והיתד, אפשרות מלאה לאנשי המפד״ל להתלבש עליו מיד, לשטוף את מוחו, להכין גירסה
הנעימה למפלגה.
ואז קרו שני מקרים מצערים, שפתחו את כל הפצע מחדש:
• ביום השלישי בערב הופיע ברחובות תל־אביב גליון העולם הזה, ששם על שערו
את סגן שר־הבריאות יצחק רפאל, הוכיח כי שפיגל היה מזה עשר שנים אחד המתרימים
וגובי־ד,תשלומים המרכזיים של המפד״ל. בכתבה זו, הוטחה האשמה ברורה נגד המפלגה,
על היותה שותפת לפרשת השוחד החדשה.
על־ידי כך שהשבועון המסויים ביטא את הדבר אותו חשבו המונים, מבלי שאיש העז
לבטאו עד כה בברור, שם במכה אחת קץ לקשר־ההשתקה, העלה את פרשת־שפיגל למישור
הצמרת המפלגתית.
• ביום הרביעי בבוקר הופיעה בהארץ ידיעה מאת יאיר קוטלר, בשם שלמה גור,
שהטילה את האחריות במישרין על יצחק רפאל.
הכריז גור, באוזני קוטלר :״סיכמתי עם סגן שר־ד,בריאות, מר רפאל, על קבלת עבודת
הפיקוח בבית־החולים בתל־גיבורים, ויש בידי מיסמכים על כך, שאמנם נלקחו על־ידי
המשטרה ...לא היה לי שום קשר עם שפיגל. כל העבודה הושגה במשא־ומתן ישיר עם סגן
שר־ר,בריאות.״

נחמיאס, והודיע ברוח טובה כי העניין מחוסל לגביו. רק איזשהו פקיד קטן בשם שפיגל
הסתבך באיזושהי פרשה, אשר גם היא נתונה עתה לטיפולה השיגרתי של המשטרה —
ובכלל אין מקום לרעש והתרגשותי.
ראש המפלגד, ודוברה ניסו להמעיט את חשיבות הפרשה — ובראש בראשונה את מעמדו
של שפיגל במפלגה. בצורה זו, קיוז, אפשר לבודד את שפיגל כעסקן קטן שהסתבך

אישית.
אולם שפיגל אינו עסקן קטן. מעשיו ידועים היטב לצמרת מפלגתו, והוא לא פעם מסר
לידי שפירא סכומים גדולים שאסף מ״תרומות״ .שפירא ידע גם כיצד הושגו תרומות

אלה.
במשך עשר שנים היה שפיגל סגן המנהל הכללי של משרד הדתות. מפעלו הגדול במשרד
זה היה חליבת הפרה הממלכתית להזנת המפלגה. הוא אשר ביסס את השיטה, הנהוגה
עד היום, לפיה מנוצל תקציב המשרד להחזקת מוסדות ופעילים של המפלגה הדתית־לאומית.
הוא
גם הכניס כספים רבים ממקור לא אכזב: הספקים שמכרו את סחורתם או שירותיהם
למשרד הדתות.
את העובדות האלה גילה העולם הזה האחרון.
אך לפתע מצא רפאל שהעניין עדיין נוגע לו מאד־מאד.

ישר לבן־גוריון
כעבור כמה שעות׳ כבר פירסמו שני הצהרונים, בכותרות ראשיות צועקות, את תשובת

לכן דיבר גור
היתר, זאת סטירת־לחי לרפאל, שטען עד אותו רגע שאין לו שום מושג על פעולות
גור ושפיגל.
גור לא הסתפק בכף. היא קבע ברורות: עניין התרומות ״נעשה בהשראת המפלגה
הדתית־לאומית, ובידיעתה המלאה.״
היתה זאת נקודה מכרעת. שהרי אם התכוזנו גור ושפיגל לגבות באופן סרטי שוחד של
מאה וחמישים אלף לירות מאדריכל אחד (וסכומים בלתי־ידועים מכל יתר הקבלנים),
הריהם מנוולים פרטיים. אך אם פעלו ״בהשראת המפלגה״ ,משמע שהיו רק סוכנים
לדבר־עבירה, אך לא התכוונו להתעשר בעצמם מן הפשע.
בעניין זר, היה האינטרס של גור זהה עם האינטרס של שפיגל. אך בעוד ששפיגל הבין
שכדאי לו להישאר בסדר עם המפלגה, שתוכל להגן עליו (ושהציבה את אחד מראשיה,
הפרקליט אשר רוזנבלום, להגנתו המשפטית) ,הרי גור היה איש חופשי.
האשם הישיר בפרשת השוחד, האיש שתיווך ושהציע את ההצעה המגונה, היה פקידו
(או שותפו) של גור, יהודה יראוני. אם גור לא יוכל לשכנע כי אין לו חלק בעניין,
אלא שיראוני פעל באורח עצמאי למען משרד־הבריאות והמפד״ל — הרי יהיה זה
סוף הקאריירה המזהירה שלו כביצועיסט הבניין מס׳ 1בישראל.
ואילו שפיגל, אפילו יורשע בדין וייראה בעיני הציבור כפושע שפל, יכול לקוות כי
המפלגה תדאג לעתידו, תגמול לו עבור שיתוף־פעולתו.
לכן שתק שפיגל. לכן דיבר גור.

ך * יו םהרבי עי הפך, על כן, ליום המכריע של הפרשה. רפאל עצמו מיהר להתלונן.
( | יומיים לפני כן יצא מפגישה ידידותית עם המפקח הכללי של המשטרה, יוסף

ועת הציבור בגדת אחת: סיסמה שצו״רה ווי בנין הרבנות
רפאל. תוכנה — מכה בשני כיח־נים שונים:
• כלפי גור: רפאל טען כי ראה אותו רק במשך חמש דקות, לא הבטיח לו כלל את
העבודה, אלא רק היפנה אותו לחברה שתוקם בעתיד לבניית בית־החולים. ברוב צניעותו
לא ציין כי יו״ר הנהלת החברה יהיה הוא עצמו, וכי הוא ואנשים ממשרד הבריאות
ישלטו שליטה כמעט־מוחלטת על ניהול החברה.
• כלפי איש זזדש, טדי קולק: רפאל טען כי בכלל קיבל את גור רק כדי לעשות
טובה לקולק, שהמליץ עליו במסיבה שנערכה במלון הולילאנד בירושלים.
תשובה זו היתד. גלוייה. אך חשובה הרבה יותר היתד, התשובה הסודית: ראשי
המפד״ל מיהרו אל ראש־ד,ממשלה ושר־הבטחון.
הם הבינו כי בפרשה זו, הנוגעת לצמרת׳ הפוליטית של המדינה ולעצם מהות המשטר
בה, אין טעם לנהל משא־ומתן עם שוטרים ועתונאים. רק איש אחד קובע — דויד בן־
גוריון, הזקוק לקולותיהם בממשלה ובכנסת.
לדויד בן־גוריון לא איכפת אם שותפיו הם מלוכלכים או לאו. להיפך: שותף מלוכלך
נוח יותר משותף נקי, כי מחירו נמוך יותר. אין הוא יכול למרוד, בידעו כי בתיקיית
בן־גוריון ישנם תיקים העלולים לחסל בכל רגע את הקאריירד, של מנהיגיו. שותף
מושחת, שנתפס בקלקלתו, הוא שותף אידיאלי לשלטון מהסוג הקיים במדינת ישראל.
על כן לא היה קשה להשיג הסדר. בסוף הפגישה היה ברור כי בן־גוריון יצווה על
המישטרה, הכפופה למרות מפלגתו, ועל מחוז תל־אביב, שבראשה עומד בנו, להפסיק
את החקירה אצל שפיגל, להימנע מסיבוכם של ראשי המפלגה ומשרד־הבריאות.
ראשי המפד״ל היו מרוצים. הם ידעו כי הסערה העתונאית תישכך במוקדם או במאוחר,
ושרק פעולות המשטח־ ,יקבעו. על כן נדהמו שבעתיים כאשר קראו את הצהרונים של
אותו יום. בצד הכרזתו הנחמדה של רפאל, הכילו ידיעה מחרידה: שסגן שר־ד,בטחון,
שמעון פרס, הוא שיעץ לאדריכלים רכטר וזרחי למסור את העניין למשטרה _ עוד
לפני המעצרים הראשונים.

•,י אן מתחיל ד,אינטרמצו הכפול: זה של שמעון פרס, וזה של טדי קולק. שתי
^ פרשיות אלד, יחד אופייניות׳ למצב בצמרת המדינה, לא פחות מפרשת שפיגל עצמו.
מה היה תפקידו של פרס? מה בכלל לסגן שר־הבטחון בענייני חקירות שחיתות במשרדו
של סגן שר־הבריאות?
מסתבר כי השותף השלישי בשותפות רכטר־זרחי, המהנדס מיכה פרי, שהוא בנו של
עסקן מפא״י הנודע אליעזר פרי, הוא גם ידידו של פרס. באמצעותו נודע לפרס לראשונה
על הפרשה, לפני שנתגלתה ברבים. פרי ביקש ממנו עצה איך להתנהג. משמע: כלל
אין זה טבעי לפנות אוטומטית למשטרה במיקרה כזה. קודם יש להשיג אישור או
הדרכה מצד מנהיג של סיעה בתוך מפא״י.
הדתיים ראו בהתערבות זו אישור לחששותיהם המרים ביותר: שמפא״י פוצצה את
הפרשה במזיד, מסיבות פוליטיות מפלגתיות. מיד החלו הניחושים: האם רצתה מפא״י

ואשי מפא־־י החליטו שכדאי להצילם
להשחיר את הדתיים כדי להשכיח את מיונה בבאר־שבע? האם קיימת פרשה נעלמת
ומסעירה, שרצו לחפות עלידז (ראה עמוד?)7האם רוצה מפא״י להוריד את מחיר הדתיים
בענייני המימשל הצבאי, הטלביזיה, חוק לשון־הרע או מחקר־האטום־לצורכי־שלום?
עוד באותו יום פירסם פרם הכחשה מזורזת, מגוחכת בתוכנה. טען הוא: פרי אמנם
פנה אליו וביקש עצה, אך רק אחרי שכבר נמסר העניין למשטרה. אם כן, מדוע היה
בכלל צורך בעצה כלשהי? ומדוע יעץ לו פרס לפנות למשטרה?

מחיר מלה טובה אחת
בעוד ששר אחד בממשלת־הצללים השתרבב בצד זה של הפרשה, השתרבב שר־צללים
אחר, בצורה מתמיהה עוד הרבה יותר, בצד אחר. טדי קולק נאלץ להסביר מדוע המליץ
בפני רפאל להעסיק את גור, האיש שנועד למלא תפקיד כה מרכזי בפרשת־שפיגל.
טען קולק: הוא ביקש מרפאל רק לקבל את גור לשיחה, מפני שגור ידוע כמבצע
מעולה. הכריז קולק, בנסיון הומוריסטי שלא הצחיק איש :״בעצמי לא ידעתי כמה
גדולה השפעתי במדינה. אמרתי על שלמה גור מלה טובה אחת למר יצחק רפאל. בדרך
אגב, בעת ארוחת־צהריים חגיגית.״
חישב למחרת היום שבתי טבת, כתב הארץ ואיש־חסותו של שמעון פרם :״מלה טובה
של טדי קולק שווה ראיון של חמש דקות עם יצחק רפאל, השוזר, עיסקה בת שלושים
מיליון לירות!״
מאותו רגע היה מונח צל כבד על טדי קולק. אך גם זה אופייני למדינת ישראל: לצל
זה לא היתר, שום משמעות. איש לא חלם כי עוזרו של דויד בן־גוריון חייב לתת הסבר
ענייני יותר על חלקו בפרשה.
רק דבר אחד ברור: עבודות המיליונים (המלוזת שוחד של מיליונים) אינן כפופות
לניירות. יש ניירות, מיכרזים, נוהלים — אך זה רק למען הציבור. ההכרעות האמיתיות
מתקבלות בצורה אחרת — בשיחה של שני עסקנים, ליד שולחן ערוך, אי־שם בפגישה
כאילו־מיקרית.

ך* יום החמישי היה יום ההשתוללות הגדולה של שפירא ואנשיו. שוב לא האמינו
| | בהבטחות בן־גוריון. מול הגילויים על חלקו של פרס וטענותיו של טדי קולק, נאלצו
להסיק כי מפא״י כולה פועלת נגדם.
על כן הופיעה בראש מעריב באותו יום כותרת צעקנית, מפי המפד״ל :״לא נהסס
לגרום למשבר ממשלתי!״ המפלגה כינסה אסיפה סוערת של הצמרת, איימה במשפטים
נגד המשמיצים, הניחה את גורל הממשלה על כף המאזניים.
הם פנו אל בן־גוריון ואל שר־המשטרה בשלוש שאלות נרגזות:
• מדוע מסרה המשטרה לממונים על שפיגל את הידיעה על מעצרו רק אחרי שנעצר,

שלמה גור!משמאל) ויהודה יראוני־הס מצביעים על רפאל
להתפשר עם המפד״ל על חשבונו, החליט להטמין מוקש נוסף. קוטלר שוב נכנס לפעולה.
ביום הששי פירסם הארץ, בעמוד הראשון, ידיעה מרעישה נוספת :״נתגלו מיסמכים
המעידים כי יצחק רפאל ידע על פרשת התרומות בעניין בית־החולים המיסמכים,
המכילים סימנים ברורים כי סגן שר־הבריאות ידע על פרשת התרומות הגדולה בה היה
מעורב נאמנו, שפיגל, הוחרמו על־ידי המשטרה במשרד־הבריאות בירושלים.״
קוטלר טען, כי הדבר אושר לו על־ידי ״מקורות מוסמכים ביותר במטה הארצי של
המשטרה״ .המקורות אמרו :״כל זמן שקיימת חסינות לחברי־הכנסת אין לדבר על הסתעפות
החקירה, והתיק יישאר בהיקפו הנוכחי. אם מר יצחק רפאל לא היה נהנה מהחסינות,
הוא היה נדרש לבוא לחקירה משטרתית.״ היתר, זאת הודעה הגיונית מאד מפי קצין־
משטרה ישר, שאינו עוסק בפוליטיקה, אלא בחקירת פשע.
זה לא היה עדיין הכל. קוטלר התלבש על הודעת רפאל בעניין פגישת חמש הדקות,
השיג מגור הודעה מפורשת שהפגישה ארכה כשעה, וכי נכחו בה ראשי המשרד, כולל
שפיגל. גור גם סיפק רשימתי הנושאים שנדונו, שהוכיחה כי הפגישה כלל לא יכלה
להסתיים בפחות משעה. בשיחה עם קוטלר אישר ממלא־מקום מנהל משרד־הבדיאות,
הד״ר יהושע כהן, כי היה נוכח בפגישה. גם הוא ציין את הנושאים המקצועיים החשובים
שנידונו בפגישה, קבע בפירוש כי זו ארכה יותר מחמש דקות .״אולי עשר דקות,״ אמר.
״כן, אולי יו ת ר...״
ד״ר בהן, שידע על מה נלחם הבוס שלו, רפאל, נזהר בדבריו. אולם הוא לא רצה
להכחיש או לסלף את האמת. על־כן, כאשר נשאל אם גור היה שבע־רצון מאותה שיחה עם
רפאל, השיב :״כן. הוא היה שבע־רצון מהשיחה. הוא ראה שאנו מעוניינים בו. אמרנו
לו שארבעה אחוזים בעד פיקוח, כפי שביקש, נראה סכום גבוה
למעשה אושרו כל טענותיו של גור, וסגן־השר נתפס בצורה זו בשקר ברור.

הצהרה לכבוד שבת

צעיר תדאניב׳ מצייר סיסמה נגד רפאד בשער הרבזוח

ולא לפני כן, כפי שנעשה בשעת מעצרו של זלמן מילשטיין, מנהל שרות התעסוקה?
• למה המליץ טדי קולק על שלמה גור?
• כיצד זה לא העיר שמעון פרס את אוזני סגן שר־הבריאות על החשד נגד שפיגל, כשפרי
מסר לו על כך? (״כפי שזה מקובל בין שותפים מפלגתיים!״ הוסיפו אנשי המפד״ל).
היתד, זאת חוצפה עילאית. כי באותו רגע רווח בציבור כולו החשד המובן־מאליו, כי
דוזקא הממונים על שפיגל אירגנו את העיסקות. להזהיר אותם, פירושו היה להביא מראש
לטישטוש כל העקבות, ליצירת אליבי, להעלמת המיסמכים, לסיכול החקירה.
אילו הוזהרה המפד״ל, לא היה שפיגל ממשיך במגעיו, לא היה מטיל על קרובו לקבל
את שטרות־השוחד המסומנים, לא היה משאיר בכספת את עשרת אלפי הלירות שככר
שולמו על־ידי הקבלן הירושלמי אמנון יושע.

רפאל עצמו, שרואיין על־ידי קוטלר טלפונית, מאוחר בלילה, הכחיש תחילה ששפיגל
נכח באותה פגישה. אך משראה כי קוטלר מתעקש, אמר :״אלך לבדוק בלוח״ — כאילו
לא עלה כלל על דעתו, עד לאותו רגע, לברר נקודה מכרעת זו. הוא בירר בלוח, וכאשר
חזר ושאל קוטלר אם נכח שפיגל, לא נתן רפאל תשובה.

•^ולס בינתיים הסתובבו גלגלי־ד,שיניים של המישטר. התוצאות לא איחרו לבוא.
ביום החמישי בערב עוד פנו העתונאים אל דובר־המשטרה, שאלוהו אם נכון שבידי
המשטרה מסמכים מרשיעים נגד רפאל. השיב הדובר, בצדק: אין המשטרה רגילה להודיע,
באמצע החקירה, אם יש או אין בידיד, מיסמכים.
כך חשב הדובר. הסתבר שלא כל שוטרי ישראל חשבו כך.
כי למחרת היום פירסם המפקח־הכללי את אחת ההצהרות המוזרות ביותר בתולדות
המשטרה בכל הארצות.
החקירה היתד, עדיין בעיצומה, לפחות רישמית. עשרות מן הנוגעים בדבר לא נחקרו
כלל, אם מפאת חסינותם, אם משיקולים מפלגתיים. בשלב כזה דואגת כל משטרה להעלים
את מצב המימצאים שבידיה, כדי ׳למנוע מהנאשמים כל ידיעה מוסמכת, שתאפשר להם
לבנות אליבי.
והנה פירסם המפקח־הכללי כי ״אין שום מיסמך נגד רפאל בידי המשטרה״ .יותר מזה:
בהצהרה, שזכתה שוב לכותרות ראשיות, מסר למעשה תעודת־יושר לסגן שר־ד,בריאות
המחוסן, שלא נחקר כלל — אף שהוא הממונה הישיר על החשוד, ושכמה מן הנאשמים
האשימו אותו בפירוש. בעדות המרכזית המצוייר, בתיק המשטרה, זו של האדריכל משה
זרחי, נאמר בפירוש כי יראוני, מתווך השוחד, הודיע לו שהדבר נעשה באמצעות שפיגל,
ובידיעת רפאל.
כל סמל־הקירות יודע כי איס שהוזכר בצורה כזאת בעדות, יש לפתוח נגדו בחקירה
ולגבות ממנו עדות.

ודם הכרזת המפקח־הכללי היתר, רק כדי להרגיע את הדתיים לקראת השבת, לאפ־
^ שר להם לאכול את ד,טשולנט בתיאבון הרגיל. ביום הראשון באה תעודה קבועה
יותר, בצורת מכתב רישמי מטעם שר־המשטרה וחבר צמרת מפאי׳י. בכור שיטרית, שלבור,יה
עדיין טוב מחתונת בנו שנשא אשד, ביום החמישי, כתב ליצחק רפאל, כי ״אחרי
בירור אני מודיע לך שאין כל מיסמך כזה בידי המשטרה.״
אולם קולטר נשאר איתן בדעתו: קצין גבוה אמר לו שאמנם קיים מיסמך כזה בידי
המשטרה — או לפחות היה בשעה שדיבר עמו.

השותקים כמו דגים

שאלה של הפינות
אולם כל זה היה מגוחך רק אילו היד, באמת רצון למצות את החקירה, להביא את
האחראים בדרג עליון לדין. מכיוון שמפא״י הסכימה מראש שלא לעשות זאת, לא ד-,ד,
איום המפד״ל מגוחך.

ך*ינתיים קדרו

שמי הדתיים עוד יותר. ושוב גרם לכך שלמה גור, באמצעות

^ יאיר קוטלר.
ברגע שהרגיש גור, בעל האינטואיציה הטובה והקשרים המצויינים, כי מפא״י עומדת

אחרי כל זאת, יכול היד, משה חיים שפירא — אשר במישרדו ובמפלגתו נתגלתה
פרשת השחיתות ד,ממאירה ביותר מאז קום המדינה — להכריז באותו יום ראשון:
״השתכנעתי למעלה מכל ספק, אחרי שחקרתי בעצמי בעניין זה, כי מפלגתי אינה קשורה
בכל צורה שהיא עם פרשת שפיגל.״
הוא אף מצא לנכון לציין, כי הורה לדוברי מפלגתו להימנע מלהגרר לוויכוחים מעל
דפי העתונים בפרשת שפיגל, ולהשאיר את בירורה הסופי והמוחלט בידי המשטרה ובידי
ביתיר,משפט.
הוא ידע: על המשטרה אפשר כבר לסמוך. ואם אין המשטרה מגישה שום חומר —
אלא נגד שניים־שלושה דגים קטנים ובינוניים (שאחדים מהם גם ישתקו כמו דגים) —
מה יכול לעשות בית־המשפט?

במדינה

בדרום עוד קונגו ״בצוות!״ או נצטן זעקו ״שסטו!

יז.ען פה
שלג קי די מנג׳ א רו
בנ״ירובי, בירת קניה, קיימת מזה כשלושה
חודשים מושבה ישראלית מיוחדת במינה.
אלה ר,ם אנשי צוותי־ד,אוויר של אל־על,
המתחלפים כל שישה שבועות. עבורם,
זוהי שהות נעימה מאד, אשר רק חלק קטן
ממנה מוקדש לעבודה. רובו של הזמן מנוצל
לטיולים, בילויים, אפילו ציד נוסח
שלגי קילימנג׳ארו.
לפי ה וו ת ק. לפני שבוע הודיעו נציגי
צוזתי־ר,אוויר להנהלת החברה: לא נמשיך
לשבת יותר בניירובי.
כי לפני טייסי אל־על ניצבת לאחרונה
דוגמה אוזרת — והיא משמחת ועליזה הרבה
פחות מן השהות בנאירובי. זוהי דוגמתו
של הטייס סם בושט. מדי ששה חודשים
חייב כל איש צוות־אוויר לעבור בדיקה
רפואית קפדנית ביותר. בבדיקה האחרונה
נמצא בושס בלתי־כשיר לטיסה. עבורו,
הגיע הרגע מפניו חושש כל טייס. הוא
קורקע•
טייסי אל־על חרדים מרגע זה יותר
מטייס־ם אחרים. כי החברה לא הבטיחה
להם שום פיצוי למיקרה כזה: היות ואין
להם קרן פנסיה, הרי ברגע שאחד מהם
מקורקע — ,הוא מאבד במכה אחת את
מקצועו, את שכרו הגבוה־יחסית ואת כל
השנים שהשקיע בטייס.
בחברות זרות, מקובל כי טייסים מקור־קעים
נוטלים לידיהם את כל תפקידי־המפ־תח
שג החברה. אך ביאל־על שולטים הפקידים,
הנלחמים על כך, שעמדית־המפתח
ישוריינו לפקידים בלבד, לפי מפתח הוותק
בלבד, ואין להכניס טייסים מעל לראשם.
סנקציו!*
.מקרהו של סם בושס לא
נתן לטייסים מנוח. על כן, כאשר התקרב
מועד גמר חוזה־העבודה שלהם עם החברה,
פתחו במגעים לחתימת הסכם הדש ״אבל
לא מצאנו עם מי לדבר,״ התלונן אחו מהם,
״איש לא הראה כל עניין אם יהיה לנו
חוזה־עבודה או לא!״
שנת 1962 נסתיימה, ועמה חוזה־העבודה.
אנשי־הצוותות ביקשו את התערבות ההסתדרות,
וזו זימנה אותם לפגישה עם נציגי
החברה, בבית הוועד־הפועל. לא הושגה
כל תוצאה .״המישנה למנהל התפטר״ אמר
להם אחד מראשי ההנהלה ,״עכשיו גם
(המנהל) בן־ארצי עומד לעזוב. אין מי
שידבר איתכם. המשיכו לטוס בינתיים לפי
החוזה הישן.״
לכך לא היו אנשי הצוותים מוכנים. כי
הדבר אותו בקשו לא היה תוספת שכר,
או הטבות בתנאי־העבודה. העיקר בשבילם:
הבטחת עת־דם, במיקרה שיקורקעו. לכן
רצו חוזה חדש. הם חיכו שלושה שבועות,
וכאשר לא זז דבר — החליטו לנקוט בסנקציות
— .הראשונה בהן — הפסקת השהייה
בניירובי.
הכולדו!-ר! מתחממת. הטיסה בקו
נמשכת 15
לוד־טהראן־ניירובי־יוהנסבורג
שעות באוויר. בזמנו היו מטוסי אל־על נושאים
עמם צוות כפול לכל הדרך: ארבעה
טייסים, שני מכונאים, שני אלחוטאים, שני
נווטים וצוות דיילים מוגבר.
בהגיעם ליוהניסבורג, היו הם, בדרך
כלל, כל כך עייפים, שהיו נאלצים לשהות
שם, עם המטוס, למשך 24 שעות• אי־ניצולו
של המטוס למשך יממה עלה לחברה כסף
רב. על כן הוקמה בניירובי תחנת־ר,שהייה
לצוות רזרבי.
פעם בשבוע היה מגיע מטוס של אלי על
אל בירת קניה. הצוות שהביא את המטוס
מלוד היה יורד בניירובי, והצוות הרזרבי
היד, ממש־ך להטיס את המטוס עד ליוהנסבורג,
נשאר שעתיים בלבד על הקרקע וממיס
את המטוס הזרה לניירובי. במשך
שמונה השעות שנמשכה הטיסה ליוהניס־בורג
וחזרה נח הצוות מלוד, לפני שקיבל
את המטוס חזרה מידי הצוות השוהה בניירובי.
סידור
זה, שהעסיק את צוות ניירובי
רק שמונה שעות בשבוע, היה נוח ונעים
לצוות הרזרבי. אך עוד יותר נהנתה ממנו
החברה, כי הוא איפשר לה לבצע 24 שעות
טיסה נוספות.
סידור זה נקבע כנסיוני, והנסיון הצליח.
כאשר בוטל, פגע גם כטייסים וגם בחברה.
אולם זוהי דרכה של מלחמה — שהיא פוגעת
בשני הצדדים. והמצב השורר בין הנהלת
אל־על לבין צוותי־ד,אוויר שלה הוא
מצב של מלחמה קרה, העומדת להתחמם
בעתיד הקרוב ביותר.

!שיר ה קי צו ץ סימן בעפרונו קו
1אופקי על רגל שולחן־ד,כתיבה. כעבור

רבע שעה נעלם הקו מתחת לפני המים.
עבור מנצ׳ר היתד, משמעות הדבר, שמי
הירדן, אשר הציפו את שדה־נחמיד״ כבר
גאו לגובה של 80 סנטימטר.
המים המשיכו לגאות מעלה־מעלה, חברי
המשק, היושב על מיפגש אפיקי הב־ניאס
והחצבגי, בעמק החולה, ריכזו את
ילדיהם בהדר־האוכל .״צריכים להתכונן לפינויים״
סיכם המזכיר, באסיכה רוויית־חרדה
בחדר־האוכל. קיבוץ כפר גלעדי, היושב
גבוה על ההר, הודיע שהוא מעמיד את 200
המיטות של בית־ההבראה המקומי.
מה גרם לשטפון? הגשם, שירד משעות
הבוקר של יום ששי, היה אמנם רצוף וממושך.
אולם היו אלה גשמי־ברכה, שכמותם
כבר ־רדו בגליל לא פעם, מבלי שיגרמו
לכל נזק. ובכל זאת, בשעות הערב המוקדמות,
עלו המים על גדותם. חברי המשק
סברו, כי נוצר פקק של סחף וענפים
מתחת לגשר, והמים המצטברים החלו להתפשט
על פני השדות.
בעשר בלילה הגיעה למשק יהידה של

בית־החדושת של שדה-שמיה וו

במדינה
קואן פרטיבים
דין ב״דן״
אוטובוס השמועות של דן, קואופרטיב
לתחבורה, נסע לפני חודשים מספר סחור
סחור. ההאשמות שנמסרו מפה לאוזן בין
חברי דן נגעו בחברי ההנהלה של הקואופרטיב,
אשר הספיקה להתחלף בינתיים.
הודבקו להם מעשים בלתי אסתטיים שונים,
אך גם אחרי שאותרו מפיצי ההאשמות לא
נמצא להם בסיס ממשי.
רק אחרי שחלפו כמה חודשים הגיע האוטובוס
לתחנה ברורה. אחרי שההנהלה
החדשה בדקה את ספדי החשבונות של
הקואופרטיב הועמדו למשפס־חברים שניים
מחברי ההנהלה הקודמת, מרדכי עצמון
ודוד בן־צור. שניהם הואשמו בכך שעשו
מעשה בלתי הוגן, לפי תקנון משפט החברים:
עצמון הואשם בגרימת נזק במזיד
לרכוש החברה, בן־צור, לעומתו, הואשם
בשימוש לרעה בתפקידו, לצורך הנאה פרטית.
עזרה
לחבר נזקק. העבירה, שבביצועה
הואשמו שני המנהלים, אשר שלטו
בזמנו ע /סכומים של מיליונים מכספי
הקואופרטיב, בוצעה לפני כשנתיים. דוד
בן־צור מכר אז את ביתו לעיריית תל־אביב
בסכום של 27,503ל״י. אולם העיריה
לא היתר. מוכנה לשלם את דמי הבית במזומן.
היא שילמה לבן־צור 7500ל׳׳י, הבטיחה
לשלם את היתרה בזמן ההעברה. לבן-
ציר לא היה פנאי לחכות. הוא היד. זקוק
לכסף מזומן.
התביעה פרטה איך נהג בן־צור במקרה
זה :״בעת ששימש חבר הנהלה, ובעל סמכות
חתימה, עשה מעשה בלתי הוגן בזה
שהפעיל את סמכותו וחתם על שני צ׳קים,
על סך 20 אלף ל״י. שהיו מיוערים לעצמו
לצרכים פרטיים.״ בן־צור הסתמר על כך
שחברת דן היתד. חייבת לעיריה כספים. הוא
נטל לעצמו מקופת דן את הסכום שהעיריה
חבה לו, התכונן, בבוא המועד לנכותו
מהסכום שדן תשלם לעיריה.
״על ידי כך״ האשימה התביעה ״היצא
מקופת האגודה סכום של 20 אלף ל״י לפני
שהגיע זמן פרעונם, בשעה שמצבה של
האגודה היה בכי רע, וסכומים גדולים שולמו
בתור ריבית על כספים שלוו ממקורות
שונים.״
חברו להנהלה של בן־צור, מרדכי עצמון,
נתן את ההוראה /אשר את ההוצאה בספרי
החשבונות של החברה.
בן־צור סרב להופיע בפני משפט החברים,
ואילו עצמון טען כי הוצאת הכסף נראתה
לו הגיונית כיוון שהיה בה הושטת סעד
ועזרה לחבר נזקק.
בית־משפט החברים מצא אשמים את שני
חברי־ההנהלר, לשעבר. בן־צור נתבע להכניס
לקופת האגודה ריבית חוקית על התקופה
בה השתמש בכספי האגודה, ואילו
מרדכי עצמו נקנס בסכום של 150ל״י
על הנזק שגרם לקופת האגודה בעת ששימש
כמנהלה.

שזונות
ח רון א ף

;אה שדה נחמיה בשבח בבוקר, נאשר ת׳ היוון התרו תכסיס את פני המצד הגדולה שד הקיבוץ
חיל־הנדסה וצלם ידיעות אחרונות אריה
רלפרין. החיילים ירדו למים המקפיא־ם,
ובמוטות ארוכים בדקו לכל אורד תעלת־הניקוז
ומתחת לגשר ולמעבירי־המים. הם
לא מצאו שום מחסום. רק למחרת הסתבר
מקור השיטפון. משקיפי או״ם, בעמדת־תצ־פית
ליד החרמון, הודיעו כי הוואדיות מזרימות
כמויות אדירות של מים לעבר אפיקי
הירדן.
גם במשק עמיר, הסמוך לשדה־נחמיה והנמוך
ממנו בהצי־מטר פגע השטפון. במרכז
המשק גאו המים עד לגובה של מטר־וחצי
22 .אלף אפרוחים טבעו בלוליהם
המוצפים. עגלים נסחפו ומתו, מחסנים הושחתו.
כדי למנוע הצפת קיבוץ שליש־ ,כפר
בלום, פוצץ חיל־הנוסה את הכביש ופרץ
מוצא למים המצטברים.
בסך הכל, לפי הערכה חטופה, גרמו המים
לשני הקיבוצים נזק של מיליון ל״י. לעומתם,
התבוננו בשמחה במטר הסוחף, החקלאים
שבמרכז הארץ. ואילו חקלאי הדרום
עקבו בייאוש אחרי שרידי העננים המתפזרים.
עבורם נשארה הבצורת בעיצומה.

עובדי המשרדים שבבית דבר נחרדו לשמע
זעקות אשר, שמילאו את חלל המסדרון.
הם יצאו מחדריהם, מיהרו לעבר המשרד
ממנו בקעו הצעקות.
עוד לפני שהספיקו להיכנס, נפתחה הדלת
ומתוך החדר התפרץ החוצה אדם נוטף
מים. העובדים הנדהמים לא האמינו למראה
עיניהם. האדם שעמד לפניהם, בפוזה
כה עלובה, לא היה אלא עמנואל בן־גוריון
ו ,)43 עורך מדור התעופה ואחד האנשים
הוותיקים בעתון, הטוען כי הוא קרוב־רחוק
של ראש־הממשלה, ואף דומה לו במקצת.
אגרון ח באף. מה שקרה בתוך החדר,
בו שוכן ארכיון הגלופות של דבר, נועד
להתברר כעבור כמה שבועות בבית־משפס־השלום
בתל-אביב.
סיפר מרדכי צוקרמן 61 עובד הארכיון:
״אני עובד במחלקת הגלופות של דבר. עמנואל
נכנס וביקש תמונה, אשר ממנה נעשתה
גלופה. היתד, זאת תמונה של הטלסטאר.
העובדת פסייה ויין ענתה לו שהתמונה
לא הגיעה אלינו. מבלי לבקש רשות, הוא
ניגש למעטכר״ אשר הכילה את התמונות
שפורסמו באותו חודש, והתחיל לחפש את
התמונה בעצמו.
״הוא שאל אם התמונה נמסרה לעתון אחר
(המשך בעמוד )14

במדינה

ליהרדג ־דגבי־רדנ
ב־׳ד ז ־ י ־ ר־דר־ד^/ר

בהגרלות מפעל הפיס

(המשך מעמוד )13
ועניתי לו כי אינני מחוייב למסור לו יותר
אינפורמציה. הוא התחיל לקלל ולצעוק,
וכשאמרתי לו שלא יגש יותר להפש בעצמו,
ענה לי :׳תנשק לי בת״׳.
״בסוף קמתי מהמקום, הנחתי ידי על
כתפו וביקשתי ממנו לצאת. אז הוא הרים
את ידו ונתן לי מכה בעין. עוד לפני
שהספקתי להתאושש, הניח את התיק שהיה
בידו והכניס לי אגרוף באף. בהתחלה לא
הרגשתי כאבים מיוחדים, אבל כשחזרתי הביתה
התחיל האף לכאוב לי והייתי מוכרח
לגשת לרופא.״
קרב נוסף. לפי עדותה של פסיה, הועף
צוקרמן למרחק של כשלושה מטר ממהלומת
האגרוף של בן־גוריון, שנראתה לה כמהלומה
״של בוקסר מקצועי״.
כתגובה על כך תפס צוקרמן את צינ־צנת
המים שעמדה על השולחן, לצורך הדבקת
מעטפות, הריק את תוכנה על מתקיפו.
לקול
צעקותיה של פסיה חשו למקום
העובדים במשרדים הסמוכים, הספיק! עוד
לראות את עמנואל בן־גוריון, הדטתלק
מן המקום כשכולו נוטף מים.
השבוע החל משפטו ש ג בן־גוריון להתברר
בפני שופט השלום עזריאל גרשוני.
הוא הואשם בתקיפת אדם ובגרימת חבלה
גופנית.
אולם עוד בטרם נחרץ דינו, הזמינו צוקר־מן
לקרב נוסף. הוא צירף לתיק אזרחי,
את תעודת־הרופא, שקבע אצלו שבר באפו,
הגיש נגד מכהו תביעת פצויים על סך של
1500 לירות.

פס אחד
רצונך לגבוה עוד
16ס״מ תוך תקופה

המנוי- קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם.

קצרה מאוד, בהיותך
צעיר או מבוגר?

פרטים במכון המדעי להגבהה
ת. ד ,4915 .תל־אביב

ת שב ץ העוד הוד!

1325

קיראו מה כותב סטודנט, שלדבריו שיעמם אזתו מרצה השעה האחרונה :
״אם התשבץ לרוחבם ומתאים לפירסום, תוכלו לצרף אליו תמונה (אפילו של
עקבות הדינוזאור) ולפרסמו בצרוף מהלך־חיים כעולה על עטכם הפורה ״.מה
לעשות, חביבי, חזדינחאור לא השאיר עקבות על הנייר! אך התשבץ הוא תשבץ.
מאוזן )1 :יו־מוז
נפוץ; )4מעורכי
השבועו! ה־מסויים;
)10 אריג;
׳ )11 תואר הו 5נדי;
)13 סופר יהודי שמת
5א מכבר; )14
ממדינות אמריקה הלטינית;
)15 שיועו־נשים
ישראלי; )17
חדר באוניה; )19
קץ הנישואין; )20
עיר פולנית שקבוצת
הכדורסל שלה
ביקרה בארץ; )22
נאכלת בעיקר בחנוכה;
)25 שמו הפרטי
של אחד מעורכי
שבועון זה; )26 ירק
חריד; )27 שמו הפרטי
של יצרן סרטים
ישראלי; )30
בתו של ראש הממשלה;
)32 ראש

לצו, קו לקו״; )34
רטוב; )36 יחידת
ההספק החשמלי; )37״אין בעירו״;
)39 צהרון מפא״יי ז״ל; )41 אותו ברא
אלוהים לראשונה; )42 אות הנצחון; )44
שבועון צה״ל; )46 יומון ימני; )48 ממשפחת
הצאן; )50 מלת זרוז; )51 רב צבאי;
)53 גם הפיזיקה היא כזו; )55 סוד; )57
חמש־עשרה; )58 הדרו הקצרה בין שתי נקודות;
)59 עתונאי ידוע, הוזכר לאחרונה
בפרשת סובלן; )60 בטאונו ז״ל של אליעזר
ליבנה.
מאונך )1 :יומון ליברלי; )2נו שהתעבה;
)3מה שנשאר אחרי המת; )5
מלת שלילה; )6אשת תחשורוש; )7צוק;
)8רצח; )9רשאי לאשר העתקים של תעודות;
)12 מכונית אמריקאית; )15 שבועון

ישראלי ז״ל; )16 בדיחה; )18 עורר ״העולם
הזה״; )21 מציבה )23 :מלת שלילה;
)24 סימן ההכר של שיר ישראלי)26 :
מנצח תזמורת כושי שביקר בארץ; )28מכלי
השחמת; )29 יומון שמאלי; )31 קרן
ממנה נהנים מוסדות תרבות בישראל; )32
יומון ותיק; )35 סכין צריו שיהיה כזה;
)37 מוביל מכונית; )38 כותב ב״על־המש־מר״
ועתונאי ב״ידיעות אחרונות״; )40 שם
משפחתו של קומיקאי הוליבודי; )41 ספרו
של פיירברג, בלי ראש; )43 כן באידיש;
)45 מעונות השנה; )46 עיי מטנו ניזון
חוני המעגל; )47 גבול; )49 ציירת ויורי-
קטוריסטית; )52 מידת חשמל; )54 נותנת
חל )56 ;1זכרונו לברכה; )58 צונן.

פרשה קטנה התפתחה השבוע בשולי
פרשת שפיגל הגדולה. היא נגעה לכתב
הארץ יאיר קוטלר.
קוטלר, הכתב לענייני תחבורה של עתונו,
עורר סנסציה, כאשר פירסם שני ראיונות
גדושי־גילויים עם שלמה גור (ראה עמודים
11־.)10
אך התייבש צבע הדפוס, וכבר הגיעו
לוועדת־האתיקה של אגודת־העתונאים
שתי תלונות נגד קוטלר. האחת נשלחה
על־ידי איש מעריב, השניה על ידי איש
הארץ, אשר שמר על עילום שמו.
השניים רצו לדעת, אם אין פסול בכך ש־קוטלר
מתייצב להגנת גור, אחרי שבשנה
שעברה הוסע על חשבון גור בארצות-
הברית.
תגובת קוטלר :״זו סתם השמצה גסה.
גור לא קנה אותי, ולא יצאתי להגן עליו.
פשוט השגתי כמה סקופים רציניים, וזה
עורר נגדי את קנאתם של כמה עתונאים
צרי־עין!׳׳
טיסה לסיאטל. הפגישה הראשונה בין
קוטלר וגור נערכה בניו־יורק, לפני כשנה.
רענן אמיר, דובר רשות ההשקעות בניו-
יורק, הודיע לקוטלר כי אדם בשם ש. גור
רוצה להיפגש עמו.
הפגישה נערכה במלונו של גור, שעה
אחת לפינ שטס לפאריס. איש הביצוע הגדול
הסביר לקוטלר כי הוא סוכן חברת
זגמטיק הגדולה, שהציעה לבנות רכבת
מונורייל בישראל. רמי טייבר, מנהל רשות
ההשקעות, אמר לו כי במקרה נמצא בניו-
יורק סופר התחבורה של הארץ, וכי כדאי
לו לשוחח עמו.
״רק עכשיו חזרתי מביקור בסיאטל עם
נמיר. הוא ראה שם את המונורייל בפעולה.
גם שר־התחבורה ראה את פעולתו בטורינו
שבאיטליה. יש סיכויים טובים שההצעה
שלנו תתקבל.״
הוא אף הציע לקוטלר עצמו לראות את
המונורייל בסיאטל, בצד השני של היבשת
הצפון־אמריקאית .״פנה לנשיא החברה,״
יעץ ,״אני חושב שהוא יתן לך אפשרות.״
ליתר בטחון צייד אותו בכרטיס־ביקור
אישי.
קוטלר נפגש עם נשיא־החברה, הולמק־תיסט,
ביקש חומר־הסברה על הרכבת בעלת
הפס האחד. הולמקוויסט סיפק לו את
מבוקשו.
סיפר יאיר קוטלר :״אז אמר לי, :אני
נוסע בעוד יומיים־שלושה לסיאטל. האם
אתה מוכן לנסוע איתי?׳ הסכמתי, ובו
במקום ביקש מהמזכירה לסדר את ענייני
הטיסה והביקור בסיאטל.״
מה שראה בסיאטל, בה נערכה התערוכה
הבינלאומית, שיכנע כנראה את קוטלר. כי
הוא פירסם סידרת מאמרים, בשבחו של
המונורייל .״אבל גור לא קנה אותי אז,״
* רכבת המחליקה על פס אחד המתוח
בין עמודים.

סיכם השבוע ,״והוא גם לא קנה אותי
עכשיו, בפרשת שפיגל.״

תל־אביב
״ קו םהתעוררה, עחלכה !״
בשעה 4.30 היתד, צריכה להתחיל ההפגנה.
אך כיכר הרברט סמואל, שליד שפת
ימה של תל־אביב, היתד, עדיין ריקה לגמרי.
פה ושם נראו קבוצות קטנות של
אנשים, אך אלה היו בעיקר סקרנים או עתו־נאים,
ואף לא מפגין אחד.
בקצר, הקרוב יותר לים נשענו על הקיר
כרזות מצויירות על קרטון. כמה מהן היו
אף מנוסחות בחרוזים :״על סומייל שמרנו,
הפלישה עצרנו!״ או :״לא יתעשרו קבלנים
על חשבון אומללים.״ אחדות נכתבו
בתחינה :״נבחרי העם והנהלת עירנו —
עיזרו לנו.״
הסיסמאות ומסלול ההפגנה אושרו על־ידי
המשטרה מראש.
ההישגים והפרסטיז׳ה. אנשי המשטרה
נמצאו בכל מקום. בכל הסימטאות ומאחורי
כל פינה. ניידות־משטרה עמדו הכן
בקשר אלחוטי. רק המפגינים נעדרו.
מאה אלף תושבי תל־אביב, המדוכאים ביותר
ומוכי הגורל, תושבי מנשייה עם מגפת
הטיפוס והחולדות, בני שכונת־הרכבת,
הבנויה מקירות־נייר ורצפות בוץ — אף
אחד מהם לא היה במקום. מישהו אמר פעם,
שהמוכים ביותר אינם מסוגלים להתמרד.
להתקומם מסוגלים רק בעלי הכוח.
״האנשים שלנו מסוגלים לרטון ולצעוק
אצלם בבית, אבל כשמגיע הדבר לכלל מעשה
— הם נעלמים,״ כעס אחד האנשים.
הוא לבש סודר אדום ועל כתפו סרט ״סדרן״
150 .סרטים כאלה הוכנו עבור 150
סדרנים. אבל בינתיים לא היו מועמדים.
אלימלך (״מלך שכונות העוני״) רון, יו־שב־ראש
ר,תעד, מעוצבן מאיד: מה יהיה
אם לא יבואו? אז יתברר, שמאחורי התעד
של שכונות העוני לא עומד למעשה אף
אחד. כל ההישגים ילכו לאיבוד. וכל הפרם־
טיז׳ה לעזאזל.
ובאמת, הן היו הישגים: בסומייל ניסו
פעמיים לפנות את תושבי המקום — ולא
הצליחו. בפעם הראשונה היה הכבסיך שהונצח
ביומן־סומייל המפורסם. בפעם השניה,
לפני שבועיים, הכינה המשטרה את
השטח כמו למלחמה של ממש. אבל ברגע
האחרון נידחה הפינוי.
אותו דבר קרה במנשייה. יום לפני ההפגנה
היו צריכים לפנות אותה, אבל — לא
פינו. הפקידים אפילו לא הופיעו.
לאלימלך רון יש גם מה להפסיד באופן
אישי. לא רק את הכוך שלו במנשייה,
אליו הועבר אחרי שהתמוטט ״ביתו״ הקודם
בשכונת שפירא. אלימלך רון נעשה
למנהיג אמיתי. הוא עבר גם את טבילת
האש הראשונה: פעולת השמצה, אותה איר־גן
באופן יעיל ביותר אחד מכתבי מעריב.
״ובכן, המפגינים יבואו, או לא יבואו?״
״יבואו, ודאי שיבואו,״ אומר אלימלך רון.
ממערות ומכוכים. הם באו. בהתקרב
השעה חמש החלו הקבוצות נעשות גדולות
יותר ויותר. בקהל נראו פנים מוכרות:
יהודה לוי, גיבור פרשת סומייל: זקן
מחודד, מצח גבוה, פני אמן. הוא באמת
היה אמן. לפני שהתחיל למכור חומוס ברחוב,
היה מצייר. עבודותיו נמצאות עד
היום במערה שלו — החסרה חלונות ודלתות,
שני מטר על שנים — ממנה רצו
לזרוק אותו. הוא מתגורר בכוך זה מאז
הקמת המדינה, כי אז באו פליטים מיפו,
ויהודה לוי נתן להם באופן ״זמני״ חדר
נוח וגדול יותר. וכך זד, כבר נשאר, עד
שבאו לפנותו גם מכאן, לפי דרישת חברת
היכלי־בדור.
עוד פנים מוכרות: נחום אהרון משכונת
מנשייה ביפו. צו הפינוי נקבע ל־ 15 בינואר.
חברת איטליינו־יטראל נגד נחום אהרון ומשפחתו.
משפחתו זה אומר: אשתו, אמו
הזקנה ושמונה ילדים. בנו בן העשר משותק.
גם אמו הזקנה משותקת מזה שנים.
היא יושבת צמודה למיטתה, כשעל לחייה
ד,קמוטות זולגות דמעות.
כל מנשיה התאספה להגנת ביתו של
נחום אהרון. הם חיכו שעה, שעתיים ושלוש.
הפקידים עם המשטרה עמדו להגיע
— אך הם לא באו. הפינוי נידחה.
״אז אמרו לי שיתחיל המשא־והמתן,״ סיפר
נחום .״אבל אחרי כמה ימים נודע לי,
שהחברה לא מוכנה לשום ויתורים ..הפינוי
נדחה ל־ 14 בפברואר. מה יהיה אז?״
נחום אהרון הסתכל על הרחוב באי־שקט.
הע-ולנו •הזה 1325

לגביו היה זה חשוב מאוד איזו הפגנה זו
תהיה. היא עלולה לקבוע את גורל ביתו.
בשעה 5.10 החלה ההפגנה להסתדר. בכל
זאת הגיעו אנשים. אומנם לעומת מאה־אלף
היתר, זו כמות אפסית, אבל היה
ברור שההפגנה תתקיים.
כמה הפגינו? אלימלך רון טען שהיו
. 1500 הממוצע של דעת־הקהל קבע אלף.
הפגנה לדגים. חברת היכלי־בידור עומדת
לבנות במקום סומייל מרכז בידור
מפואר. בעסק מעורבות הברות הסרטים
פאראנזונט ומטרו־גולדודן־מאיר. בעסק מתגלגלים
מיליונים כבדים. כמה? זהו סוד
מסחרי.
אבל ברור שאילו היתר, החברה רוצה
למכור את המיגרשים, שקנתה לפני שנתיים
מהכשרת היישוב, היתד, מרוזיחה כבר עתה
כשלושה מיליונים.
מסלול ההפגנה נקבע לאורך שפת־הים
דרך רחובות הרברט סמואל וגאולה.
.,מה זר?,הפגנה לפני הדגים! מי רואה
אותנו כאן? למי זה איכפת כאן?״ קרא
מישהו בזעם.
״לאלנבי, לדיזנגוף!״ נפלה סיסמה בשורות
הראשונות. בעצם לא בדיוק בשורות
הראשונות, בהן צועד ועד השכונות, אלא
מיד אחריהן. קבוצה מאורגנת ניסתה אף
להרעיש ׳ולהלהיב את ההפגנה.
ברחוב גאולה היו כבר כמה צופים. על
המדרכה עמדו פה ושם קבוצות של נשים
מהודרות.
הסכר לא ניפרץ. כמה עשרות מטרים
לפני הצטלבות אלנבי נתקלו בשרשרת.
למעשה — שלוש שרשרות. הראשונה —
הסדרנים עם הסרטים על השרוולים. מיד
אחריהם — השרשרת הראשונה של המשטרה.
שני מטרים הלאה — שרשרת שוטרים
שניה, כולם במצב הכן.
אחד המארגנים עזב את ראש ההפגנה,
כדי להסביר לקצין־משטרה:
״אנחנו נשתדל שהכל יעבור בשקט. הכל
יסתדר בשקט.״
״אנחנו כבר נשקיט אותם,״ הרגיע אותו
בחיוך הקצין, אל תפחד, אנו כבר נשקים
אותם.״
גל האנשים החל לגאות וללחוץ על שרשרת
הסדרנים. הקיר הראשון ניפרץ מיד,
אבל סכר המשטרה החזיק מעמד. זרם האנשים
לא הצליח להציף את רחוב אלנבי.
אנשי ועד השכונות עזבו את המפגינים
והלכו אל העיריה. ההמונים ציפו בסבלנות
למעלה מחצי שעה, עד שהמשלחת חזרה.

אלימלך רון עלה על כתפייס׳״׳כלשהן:
״חברים!״ הוא החל לצעוק. אף אהד לא
שמע אותו. אחד השוטרים הגיש לו באדיבות
רמקול משטרתי.
״חברים!״ קרא אלימלך ,״המשלחת שלנו
נתקבלה על־ידי סגן ראש־העיר. היגשנו לו
פטיציה חתומה על־ידי רבבות תושבי שכונות
העוני. ועכשיו, נא לשיר את התקטה
ולהתפזר לבתים!״
״התשובה!״ שאג ההמון ,״מהי התשובה?״
אלימלך
התחיל שוב :״המשלחת נתקבלה
פטיציה ...התקווה
לבסוף החל הוא עצמו בשירה. אחדים
הצטרפו בהתלהבות :״עוד לא אבדה תקוותנו

האנשים החלו להתפזר. ברחוב אלנבי
אפילו לא הבחינו שהתרחש משהו. ואכן,
הם יכולים לישון בשקט. שכונות העוני
עוד לא התעוררו.

ידע יאלצו עתה להידחק לאורך מסלול
קצר יותר, אבל לשוטרים אולי ייקל לשמור
על הסדר.

עות כיום. אני מזכה אותה מחמת הספק.״
אסתר היתה מאושרת .״סוף סוף זכיתי
במפעל הפיס,״ אמרה ,״ואפילו במשפט.״

שיכ1ן

חזק

גי רסהאחרת
הקיצוץ החמור ביותר בהצעת־התקציב
החדשה היא בשטח השיכון. תקציב השיכון
הוקטן ב־ 58 מיליון ל״י* .מדוע?
טען שר־האוצר: בגלל צימצום ממדי העלייה.
זעקה לעומתו הסוכנות היהודית: קצב
העלייה לא ירד כלל!
השבוע התפרסמה גירסה שונה לגמרי,
היא היתד, כלולה בביולטין של המישרד
הראשי של קרן היסוד־המגבית המאוחדת
לישראל בירושלים, נאמר שם :״(צ־מצום
זה בא) בגלל הקטנת השתתפויות מגורמים
אחרים. כידוע משתתפת הסוכנות היהודית,

ביתי הקפה הקטן שבשיכון מורשה ברמת־השרון
היד, תמיד מלא. כי תושבי השיכון
הקטן, אשר עד עתה ישבו בחבורות ושיחקו
שש־בש, החלו להתקהל סביב מכשיר
הפלא אשר בעל הקפה, פלח סעוד, העמיד
בעסקו: הטלביזיה.
בתחילה חשב מסעוד כי המכשיר ימשוך
לקוחות לבית הקפה, ובעקב כך תגדלנה גם
הכנסותיו. אולם הוא טעה. זרם הלקוחות
אומנם גבר, אך האורחים היו מזמינים כוס
קפה ויושבים ומסתכלים בטלביזיה שעות.

דדצ רי ךלהיזת
מי הם האנשים הקובעים אח תושבי תל־אביב
יזכו השנה להזות בעד־לא־ידע פורימית
או לא?
ישנם הסבורים, אולי, שההחלטה תלויה
באבות העיר, במארגני החגיגות המקצועיים,
או באמנים המבצעים. טעות בידם. הנאתם
של רבבות הילדים והמבוגרים, הנוהרים
מכל קצוות הארץ בפורים לתל־אביב, כדי
לחזות בתהלוכה הפורימית המסורתית, תלויה
ברצונם של תת־שר ד,בטחון שמעון פרס
ומפקד משטרת מחוז תל־אביב עמום בן־
גוריון.
כעקבות האדריכלים. אחרי חודשים
של תכנון וארגון העד־לא־ידע נכנסו ההכנות
לשלב של ביצוע. אז הגיע לפתע וטו
מוחלט. עמוס בן־גוריון הודיע לעיריה החלטית:
לא יקום ולא יהיה, לא תהיה עד־לא־ידע.
למה? מפני שלמשטרת תל־אביב אין
די כוח לשמור על הסדר.
מה עושים ישראלים בשעת מצוקה? כמו
האדריכלים שנדרשו לשלם שוחד ופנו ישר
לשמעון פרס, כך גם אבות העיר — מיהרו
לסגן־השר שיעביר את רוע הגזירה, ואולי
אפילו ישלח חיילים לשמור על הסדר.
רק אחרי מיקוח וויכוח נכנע לבסוף
עמוס בן־גוריון, התיר לקיים את העד־לא־ידע,
אבל בתנאי אחד: מסלולה יקוצר בחצי.
מצפון תל־אביב תגיע התהלוכה רק עד
לשדרות רוטשילד, במקום לרחוב לוינסקי.
רבבות האזרחים שינהרו לחזות בעד־לא־

מכספי קרן היסוד, בתקציב־ד,שיכון של
ממשלת־ישראל. ככל שתגדלנה הכנסותיה של
קרן היסוד, כן תגדל השתתפותה במפעלי
השיכון לעולים.״
פירוש הדבר כי ממשלת ישראל אומרת
ליהודים :״אם לא תשלמו יותר, אנחנו לא
נקלוט אתכם.״

משפט
הז ב ־ ההרא שונ ה

שוטרים מול מפגיני השכונות ברחוב אלנכי, תל־אביב
לשיר את התקווה, ולהתפזר!
העולם הזה 1325

קפהוטל ביזי ה

היא לא האמינה במזלות. בכל זאת נהגה
אסתר הימלשטיין לקנות מדי שבוע כרטיס
פיס. אחרי כל הגרלה היתה ממהרת לבדוק
את כרטיסיה, אך לדאבונה הרב לא עלו בגורל
מספרי האיגרות שברשותה.
באחד הימים ירדה לקיוסק העיתונים שליד
ביתה, ביקשה מהמוכר לבדוק את כרטיס
הפיס הוורוד שלה .״זכית בארבעים לירות״
בישר לה אשר חקלאי, בעל החנות ,״הייתי
פודה לך את הזכיר״ אלא שאין לי כרגע
כסף מזומן״ .לכן הציע לה אשר, בעל
סוכנות הספרים עתידות, לפנות לחנות בה
קנתה את ד,אגרת.
שני ברטיסים. בכל זאת לא היה
עתידה של איתר, איגרת ורוד. אסטר ניגשה
אומנם לחנות בה קנתה את האיגרת וקיבלה
מיצחק הלפרין את תמורתה, אך באותו
ערב נכנס לחנות גם יחיאל מדד,לה, הציג
בפני המוכר איגרת בעלת אותו מספר
עצמו.
בתחילה לא הבין הלפרין מה קרה. אולם
מיד גילה את הטעות: הכרטיס הוורוד היה
מסידרה אחרת. ד,סידרה, שהוגרלה אותו
שבוע, היתד, כחולה.
הוא מיהר לביתה של אסתר, דרש את
כספו חזרה. כשסידבה האשד, להחזיר, פנה
למשטרה, הגיש נגדה תלונה על הוצאת
כפסים בטענת־שודא.
״נתתי לה את הכסף כי אני מכיר אותה.
היא קונה אצלי תמיד פיס. אבל הפעם לא
שמתי לב לצבע הכרטיס ולמספר הסידרד״״
טען במשטרה.
על איתה טענה חזר גם השבוע, כאשר
נחקר בבית־המשפט המחוזי על־ידי פרקליטה
של הנאשמת, עורך־הדין ידידיה בארי.
ה?ג״יה השניה. לאחר שהושמעו העדויות,
קבע השופט מרדכי קנת:
״אינני משוכנע כי היתד, כאן כוונת מיר־מה
מצד מצד הנאשמת, או מי מהמעורבים.
פשוט חלה טעות, ואין לאתר את מקור הט־
* מ־ 243,450,000ל״י ל־ 180,000,000ל״י.

מביעה נסיונית. לא די בזאת והנה
הסתבך מסעוד בצרה נוספת בעטיו של
אותו מסך־כסף. באחד הימים נכנס שוטר
לבית־הקפה שלו, רשם לו דו״ח .״עברת
עבירה,״ הסביר למסעוד המופתע .״שימוש
במקום לשם שעשוע לרבים ללא רשיון.״
היתר, זו תביעה ניסיונית של המשטרה
ומסעיד הוזמן לבית המשפט. התובע ניסה
חיים נחמני,
לשופט השלום
להוכיח
כי הטלביזיה הפכה את בית־הקפה למקום
שעשוע ציבורי, ולכן על בעל המקום להצטייד
ברשיון מתאים לכך.
אולם השופט לא קיבל טענה זו. קבע
הוא בפסק דינו, שכלל גם את דעתו על
מדיום הטלביזיה:
״מן המפורסמות הוא כיבארצות מפותחות
נמצא מקלט הטלביזיה בשימ־ש ביתי
כמכשיר הרדיו — ומשמש גם כמכשיר להעברת
ידיעות ולהגדלת אופקיו של השומע
וגם לתענוגו.
משרד־
״רשיון לטלביזיה ניתן על־ידי
הדואר ולא על־ידי ר,מועצה,־ר,מקומית (כמו
לבית־קולנוע) .לכן דין מקלט־טלביזיה כדין
מקלט־רדיו. מה עוד ׳שבמקרה זה לא דרש
הנאשם תשלום נוסף עבור ההאזנה.״
השופט זיכה את הנאשם מכל אשמה,
איפשר לקהל בית־הקפה שבשיכון מורשר,
להמשיך ולהרחיב את אופקיו על כוס קפה
מהביל.

החי
ס ליטרתיהכשר: בזכרון־יעקוב, בעת
מריבה בין שני קרובי־משפחה מאום-
אל־פאחם בדבר חוב ישן, נגס האחד את
מחצית אוזן קרובו.
שליח לדבר עבירה: בירושלים,
נוכח רפאל אוחנה כיצד מתנפלים
קנאים דתיים על נהג־משאית, נסע להזעיק
את עזרת המשטרה, הביא על קטנועו
את השוטר אשר רשם נגדו תלונה על נסיעה
בלתי־זהירה, ללא רשיון וללא ביטוח ועל
פגיעה בילד, עבורה נידון אוחנה לשלילת
רשיון לצמיתות.
ס פרייהילולים: בתל־אביב, נכנסה
אם השחקנית דינה דורון לחנית ירקות,
הרימה חסה ושאלה אם היא טובה, נענתה
על־ידי הירקן :״אבל, גברת דורון! כל העיתונים
כתבו שהיא מצויינת!״
0ילדות שניה: בקריית־מלאכי, נתקף
אבו־יחזקאל בן ה־ 102 בכאב חניכיים,
נדהם לגלות שצומחות לו שיניים חדשות
במקום אלה שנשרו לפני שנים רבות.

ספורט
כדורגל
מי מפעיל *ות הפז עלי?
״מזל שלא שיחקנו היום, היינו בטח
מפסידים למכבי יפו,״ נאנח אמציה לבקו־ביץ,
בלם הנבחרת־הלאומית וקבוצת הפועל
תל־אביב. לא ששחקני הפועל חששו במיוחד
מיריבם היפוא־ ,אך לאור המצב השורר
לאחרונה באגודה התל־אביבית, היה זה אולי
מזלה של קבוצת הפועל תל־אביב כאשר
החליט שופט הכדורגל הגבוה ביותר בישראל,
אהרון ורנר, לבטל את משחק הגביע
בין שתי הקבוצות, שנועד להתקיים בשבת
האחרונה באיצטדיון בלומפילד ביפו.
תכפים מאחורי הקלעים. כי על-פי
המצב השורר כיום באגודה — מפליאה היא
עצם העבודה שקבוצת הפועל תל־אייב
הצליחה לשמור בכל זאת על המקום השני
בצמרת הליגה הלאומית.
בין האנשים שנפגעו ביותר מאותה אווי־רת־תככים
נימנה מאמן הקבוצה, אלי פוקס,

מאמן פוקס
שערות על הראש

התככים הגיעו לשיאם בישיבת הקבוצה
ביום החמישי — האחרון שלפני משחק
הגביע נגד מכבי יפו. ישראל בריקר, אחד
מעסקני הפועל תל־אביב, המשמש כיו״ר
סקציית הכדורגל, פגע בשוער הקבוצה
הצעיר דני אלקיים. למראה פניו הנפגעים
של דני הוסיף בריקר :״דני, אם זר, לא
מוצא חן בעיניך, אתה יכול לעזוב.״ תגובת
אלקיים :״לרגע הזה ציפיתי, שלום חברים!״
קם ממושבו וטרק את הדלת.
לאוהדי הקבוצה הצופים בהידרדרותה
נותרה התקווה, שבעוד שלושה שבועות,
עת ייתכנסו חברי הפועל תל־אביב כדי
,בחור בהנהגה חדשה לסניפים, תבחר הנהגה
כזו, שתצליח להעלות שוב את הקבוצה
למישור הנכון.

כדזו־סל

מ הו הפרס?
לא רק בעולם, אלא גם בישראל נהוג
להעניק עיטור לשחקן מצטיין באגודה, בתום
עשר או שתים־עשרה שנות שירות
פעיל ומוצלח למען האגודה. יש העושים
זאת בהענקת גביע לשחקן, יש העושים זאת
במתן תעודת־כבוד.
אך שחקן הכדורסל של הפועל חולון, יצחק
(״צחיק״) פלד, שסיים העונה את שנתו
ה־ 12 בקבוצה ההולונית, זכה לעיטור מסוג
שונה לגמרי: אגודתו הרחיקה אותו מכל
פעילות לשלושה חודשים, עד סוף העונה.
ותיק היודע הכד. מעמדו של צחיק
פלד בהפועל חולון היה מעמד של יחסן הוא
היה גם היחידי מבין שחקני הקבוצה׳ ,שהספיק
עוד לשחק עם שחקנים מפוארים כמו
פרדי (״בעל יד הזהב״) כהן, מרסל חפץ
ואליהו עמיאל, הזכורים עד היום ככוכבי
קבוצת הכדורסל החולונית.
כיום, משחקים בהפועל חולון שחקנים
צעירים ״אשר לא ידעו את יוסף״ ,ולכן
טבעי הדבר שצחיק פלד הוא דוברם,
מנחה אותם בכל הבעיות המתעוררית בקבוצה.
אלא שד,נחייה זו, לא נראתה כלל לאנשי
הנהלת הפועל חולון.
ל אן הולך הכסף? כי כראש־קבוצה,
זכאי היה פלר להשתתף בישיבות מזכירות
סניף־הפועל בחולון. ישיבות אלה לא נעמו
תמיד לאזני ר,פטרונים, בפרט שפלד העיר
מדי פעם הערות עוקצניות כלפי הממונים
על הסניף. כך, למשל, אמר פלד באחת
הישיבות כי אינו מבין את פשר העובדה,
שלאחר משחק כדורגל, של האגודה, בו חוזים
יותר מ־ 400 צופים, מצטבר בקופה
סכום שאינו עולה על 500ל״י .״לאן הולך
שאר הכסף?״ שאל פלד. התשובה: שלושה
חודשי הרחקה מהסניף.
השחקן, ששיחק יותרמ־ 500 מישחקים
בקבוצתו, הסיק את המסקנה: הוא יכנס
בתום העונה להסגר, ינטוש סופית את
קבוצתו, לה הקדיש 12 שנים.

ה בגי דההל או מי ת
בחיר כדורגלני מכבי תל־אביב בעבר, שהיה
״קפטן״ הנבחרת הלאומית, כאשר מרבית
שחקניה הנוכחיים עוד היו בחיתוליהם. כי
לבחירתו של פוקס כמאמן הקבוצות, קדם
וויכוח ארוך בין חברי מזכירות האגודה.
לא כולם העזו לומר לפוקס ( )38 את מה
שהיה ברצונם לומר לו. אחד מהם העז :
רפי ללקין, מנהלה של הקבוצה בעונה
האחרונה, וגם כיום.
ללקין תמך בלא סייגים במועמדותו של
שחקן אחר בעל עבר מפואר: יצחק
(״איציק״) שניאור. במלחמה הפנימית הסמו־ייה
בין שני שחקני מכבי תל־אביב לשעבר,
היתד, ידו של אלי על העליונה, והוא החל
לאמן את הקבוצה.
״לא צמחו לד שערות״ .אך למרות
נצחונו, נעשה מצבו של פוקס בקבוצה
עדין יותר ויותר. מושכי החוטים ידעו לכוון
אליהם חלק משחקני הקבוצה, הדברים הגיעו
לידי כך, שבעת נסיעתה של הקבוצה
לתחרות בחיפה נגד מכבי, כאשר הקריא
פוקס את רשימת שחקני ההרכב הראשון,
(בשבצו את יתר השחקנים בקבוצת המילואים)
,נעלב שחקן הקבוצה יצחק (״איצ׳ה״)
מנחם מכך שפוקס הרכיבו בקבוצת המילואים,
הטיח לעברו :״לא צמחו לך עדיין
שערות על הראש, כאשר אני כבר שיחקתי
בהפועל תל־אביב.״ פוקס, שהיה כבר שחקן
מפורסם כאשר מנחם עדיין לא נולד, נפגע
מדברי השחקן. אך בבואו לדרוש את הענשתו
בפני ההנהלה, התנגד לכך רפי ללקין,
מנהל הקבוצה; האיש, החייב להיות בראש
השומרים על הסדר והמשמעת, פנה לפוקס:
״הוא לא אמר לך שום דבר, מה נעלבת?״

״בוקר טוב, ,החומה החומה׳ ,בוקר
סוב כן, אדוני ...לא אדוני ...רגע יאחד
אדוני, תמתין בבקשה על הקו ...בוקר טוב,
,החומה מיד יתפנה, גבירתי ...תואיל
בבקשה לסור למשרד, אדוני ...בוקר טוב...
תפוס ...בבקשה ...תודה...״
דבורה כהן יושבת ליד מרכזיית־ו׳,טלפון י,
מחברת קווים, מנתקת קווים, עונה לקריאות,
מחייגת מספרים. לגבי המשוחחים

קצה אחד הוא הבית, המשפחה, השכנים,
הסביבה, המנטאליות והשקפת־החיים. הבית
הוא בית משותף חדש. אבל הוא בנוי
ביפו. ההורים הם יוצאי בולגריה, וכאלה
הם גם השכנים ואנשי הסביבה כולה, שאורח
חייהם והשקפת עולמם הם המשך ישיר
לחיים שהחלו רחוק ומזמן. הקצה השני
נמצא במרחק של כמה מאות מטרים, במרכזי
העיר הסואנים והחדישים, בברק, כפ

סיום המשחק בין מכבי תל־אביב
והקבוצה היגוסלבית אולימפיה לובליאנה,
שהתקיים בחולון בנצחון יוגוסלביה בשיעור
( ,)46:50 התמיהה את יהושע רוזין, מאמן
קבוצת מכבי, עובדה אחת: מנין ידעו
היוגוסלבים לשמור על שחקני מכבי בדיוק
באותה צורה, בה נקטו נגדם כדורסלני
הפועל תל־אביב במשחק הליגה האחרון בין
השתיים?
סור, תהמשחק. הענין נשכח מליבו
של רוזין ומלב השחקנים. אבל, אחרי
שחזרו עטורי נצחון, ממשחק הגומלין שנערך
בליובליאנה, נתקלו לתדהמתם בכותרות
שהופיעו במדור הספורט של ידיעות
אחרונות, אשר ציינו כי ״אחד מעסקני
הפועל תל־אביב גילה ליוגוסלביה את סודות
משחקה של קבוצת מכבי.״ הידיעה לוותה
בתצלום מקטע העיתון היוגוסלבי פולט,
בו נתפרסמה הידיעה, לראשונה.
מי הי* ש? החדש נפל על איש מסו־יים,
הידוע היטב בחוגי ד,כדורסלנים. יתכן
ולא עשה זאת במתכוון, אלא פלט, תוך
כדי שיחה ידידותית עם המאמן היוגוסלבי,
המהנדס קריסטאנצ׳יף, גם כמה משפטים על
צורת המשחק של קבוצת מכבי. טלפונית
עם המאמן היוגוסלבי ועם העתונאי היוגוסלבי
שכתב את הידיעה, הוכתרו בהצלחה
חלקית, כי היוגוסלבים הבינו את חומרת
הענין, מה עוד שהוזעקו פעמים מספר בטלפון
מתל־אביב. קריסטאנצ׳יץ ניפה להתחמק
באמרו :״איני זוכר בדיוק מי האיש״,
אך למעשה אמר הוא בכך את הכל: היה
זה האיש שמסר לו אינפורמציה, הכתים בכך
את שמה של ההתאגדות בה הוא חבר.

! 18^ 8*1 *1כמרכזנית בחברת ביטוח תל־אביבית, רתוקה דבורה כהן כמעט בכל
| / 81 / 33י שעות עבודתה אל מכשיר הטלפון, עד שבעיני הנזקקוס לעזרתה הפנה
כמעט חלק ממנו. היא עצמה אוהבת לשוחח ארוכות בטלפון, כשלחץ העבודה מתיר זאת.
בטלפון היא נשארת אלמונית. סימן־הזהוי
שלה — קול רך ואדיב, מצייץ המעה, אין
בו כדי להסגירה באזני השומעים אותה.
עבורם היא חלק ממערכת תיקשורת מיכנית.
אבל דבורה (״דורי) כהן 17 ,וחצי, מרכזנית
דקת־גו בחברת־ביטוח תל־אביבית,
שבפעולות אוטומטיות כמעט מקשרת בין
שני קצוות, עדיין מחפשת קשר מתאים
בין שני הקצוות עליהם בנוי עולמה.

מומלה-

עיירת העולים בה
בילתה דבורה את
ילדותה, חרתה בה את חותם ישראל השניה.

אר, בהדר ובכל מה שרק עשוי להוות פיתוי
לגבי נערה בשנת השמונה־עשרה שלה.
אך די בכמה מאות מטרים אלה המפרידים
בין שני חלקים של עיר אחת כדי
לקיים בנערה מתבגרת הרגשה של חוסר
זהות. ולמרות שמרבית שעות יומה, בעבודה
ובבילוייס, חולפות בקצה השני, החדש,
בולטת בה תחושה חזקה של אי־שייכות.

לא לבכות, פטו כן
ורי אינה עולה חדשה. מבחינה כרו!
נולוגית היא צברית לכל דבר. היא היתר,
בת שלוש כשהוריה נטלו אותה מסופיה,
בולגריה, ועלו לארץ. בולגריה היא לגביה
מושג המופיע רק בחלום :״חלמתי חלום
שכל בולגריה זה יער אחד גדול ועל כל
עץ ביער רשום שמו של האיש הגר מתחתיו.
אלוהים עשה שאין שם לא גשם ולא
שלג ויש שם רק מגרשי־משחקים. רק
כשגדלתי הכניסו לי לראש שבולגריה זאת
ארץ כמו כל הארצות, כמו ישראל.״
אם דורי אינה מזהה את עצמה עם הצברים
הרי זה בשל העובדה שעשר השנים
הבאות עברו עליה אמנם בישראל, אבל בעיר
שהיתה חלק מישראל השניה. היא גדלה
ברמלה, אוהד, היא זוכרת כעיירה קטנה
ונחמדה שכל אחד מכיר בה את השני,
ושילדה שובבה, יפה וחמודה, כשם שהיתר,
היא, היתר, מוכרח על ידי כולם וחדורה
הרגשה שהכל שייך לה.
שם, בהיותה ילדה ברמלה העברית, למדה
בפעם הראשונה את פירוש המושג גטו.
אבל לגביה היתד, משמעותו של מושג זר,
— מקום סגור שבו חיים ערבים, שהם, כפי
שנוכחה, אנשים נחמדים ובלתי מזיקים.
בבית־הספר גילתה תכונות בולטות של מנהיגות
ושתלטנות. היה זה אולי משום
שהיו שתי בנות במשפחה, דורי ואחותה

נערת עיאר

היתד, משהקת עם הבנים כדורגל וכדורסל,
מכה נמרצות כל מי שהעז להתנגד לה או
להמרות את פיה. וכשמישהו העז להחזיר?
״הייתי מכה אותו כפליים.״ הורי הילדים
אותם היכתה היו באים אל אימה להתלונן.
לפי רשימת הילדים שהיכתה אותו יום זיהתה
את המלשין, הענישה אותו במכות על
הלשנתו.
היא היתר, הראשונה בכיתתה שהעזה
לצאת ביחידות עם בן, מבוגר ממנה, מה
שנחשב ברמלה כדבר נועז ביותר. היתר,
מדריכה במכבי, ספורטאית, ומרבה ללכת
לבתי־קולנוע. לאביה היתר, כניסה חופשית,
ומכיתן שכרמלה מחליפ־ם סרט בכל יומיים
בשלושה בתי־ד,קולנוע שבעיר, היה
הקולנוע בידור יחיד ועיקרי עבורה, כולל
הבוגרת ממנה. האב, צבעי במקצועו, ניסה גם חלומות על הזוהר והכוכבנות הכרוכים
לפצות את עצמו על העדר בן, חיפש בדורי בכך.
ואז, בסוף בית־הספר העממי, עברו הותכונות
של ילד.
היה מיקרה, והיא בת שמונה לערך, והיא ריה לגור בתל־אביב, בשכונה דרומית. לפנפצעה
בחצר הבית. צנצנת התנפצה, זכו תע נעלם כל ר,בט;זון העצמי. בע־ר הגדולה,
כיות הדרו עמוק לכף ידה. עד שהבחינו בין אנשים זרים, חלפו רגשות הגאוה
שהפצע הוא רציני, עד שהאב נטל אותה והשתלטנות. כשניסתה לשחק כדורגל עם
; .אופנועו והתרוצץ בחיפוש אחר רופא, בנים לעגו לה. כשרדפה אחרי בן להכותו,
עד שנוכחו שאין רופא ומהרו לבית־ההו־ הביטו בה כבתימהונית. הילדה השובבה
לים בצריפין, חלפו שעות. מצבה של דורי הפכה לנערה מסיגרת.
נעשה רציני. הזריקו לה זריקות, הוציאו
תהליך ההסתגלות לאוירה החדשה של
את שברי הזכוכית ותפרו את החתכים. תל־אביב, החופשית יותר דינמית יותר,
דורי לא הזילה דימעה. הכאבים היו נוראים הקורצת והמפתה — היה איטי. אבל דורי
והיא רצתה לבכות, אבל זכרה את מה עברה אותו. היא ויתרה מרצונה, לנוכח המששיננו
לה תמיד :״דבורה גיבורה, ולא בו צב הכלכלי בבית, על לימודים תיכוניים,
כה!״ רצתה להוכיח לאב שהיא אינה בו־ יצאה ללמוד בבית־הספר לפקידות ומשם
כה, כמו בן. אחר־כך נשארה בבית־החולים הצטרפה ישר למחנה הגדול והאפור של
מספר חודשים עד שהחלימה כליל.
צבא הפקידים ועובדי הביטוח הממלא בוקר
בוקר את המשרדים.

אימת בירדהספר
ואז, ההליפה משפחתה שוב דירה, הפעם
ליפו. וברגע בו נ; ;־ה היה לדורי כי היא
פו נו ת או פי אלה שהתגבשו בה, שייכת כבר למקום אתר, חזרה שוב לאוי־
*! 1הפכו אותה לאימת בית־הספר. היא רה של חצי גלות בישראל השניה, נאלצה

חר• כהן

במסיבת ריקודים סאלונית נראית דבורה כהן בשעת
ריקוד הטוויסט. במסיבות מעין זו היא מתגלה ב־מלוא
עליצותה וחדוות החיים שלה, הופכת למרכז החברה ולרוח החיה בכל האירועים.

מסיבת הטוויסט

שוב ללכת על החבל הדק המתוח בין שני
העולמות.

אכא כמו תורכי

ם המגורים והסביבה אינם הגור־
^/מים היחידים לקונפליקט המתחולל בה.
מעבר להם קיים מכלול המושגים והעקרונות
שספגה במשך כל שנותיה וממשיכה
לספוג גם עכשיו: כיצד צריכה נערה
כמוה לנהוג, מה מותר ומה אסור, מה נאה
ומה לא נאה ומהי מידת החופש המותרת

החוויה הראשונה של חומת הסגר הסוגרת
עליה קשורה אף היא בימי הילדות ברמלה.
אימה עבדה, לא רצתה שדורי תסתובב לבד
ברחובות וסגרה אותה בבית. גופה הדק
מצא מקום לחמוק דרך סורגי החלון. הייתה
יוצאת לרחוב, חוזרת בטרם ישובו ההורים.
עד שגילו זאת, והתקינו רשת בנוסף לסורגים.
היום,
חודשים ספורים לפני שתהפוך לחיילת
בצה״ל, היא חייבת לחזור בשעה עשר
וחצי בימי חול, בשתים־עשרה בלילה בשבתות.
בחלק הצפוני של תל־אביב, שם מבלה
דורי במסיבות, או יוצאת לקולנוע ומועדונים
בחברה המורכבת מבחורים מבוגרים
ממנה, אלה השעות בהן מתחילים הבילויים.
היא, שידידיה מעידים עליה שהיא
אוהבת רקודים ועליזה ומכניסה רוח־חיים
לכל מס־יה, נאלצת לנטוש הכל שעה שאחרים
רק מתחילים.
״אבא הוא כמו תורכי״ ,אומרת היא,
״תמיד אומר: כשאני הייתי בגילך לא נהגו
כך! הוא לא יכו׳ ,להסתגל לזמנים החדשים.
זה מרגיז אותו כשחברים באים לבקר אותי
אי כאשר אני מורחת קצת אודם על
השפתיים.״
תמיד חשבה דורי שיש בה כשרונות דר־מאתיים.
יום אחד, לפני כשנה, אחרי
שחזתה בהופעה של להקת נעורים, להקת־בידור
של הנוער־העובד, רצתה להוכיח לעצמה
שאמנם כך הוא, והצטרפה ללהקה. היא
מופיעה שם עד היום, שרה פזמונים ומשבמערבונים.אלא
שכמעט כל הופעה חקת כרוכה בריב בבית; בפרט שנסיעה מחוץ
לעיר היא עבירה חמורה.
ההורים מקווים שתצליח להינשא בהקדם
כדי להתלץ מהשירות הצבאי. כל בחור
שדורי יוצאת עמו יותר מפעמיים שלוש
הוא חתן בפונטנציה. אלא שלמגינת ליבם
אין דורי ״הולכת קבוע.״ ״בכלל אני שונאת
לצאת עם בנים ׳שלפני גיל צבא.
שונאת שנוגעים בי. חבר קבוע נוהג לקחת
את השלטון בידו. אני אוהבת להיות חופ־אחרי
כמה פגישות, כשהחבר מרשה
שיה.
לעצמו יותר מדי, אני מחליפה ידיד. בנים

מבוגרים יותר מבינים אותי. איר,ם אפשר
לשבת ולדבר בנושאים שונים ורציניים
המעניינים אותי.״
מהכרה אין דורי מבחינה בפער העמוק
הפעור בין שני העולמות בהם היא חיה.
אבל בתוכה קיים רצון עמוק לגשר ביניהם.
היא חולמת על היום בו תוכל להמשיך
בלימודים תיכוניים, אולי במסגרת הצבא,
לרכוש השכלה ולהשיג תעודת בגרות. לפעמים
היא גם כותבת שירים .״הרבה פעמים
נכנס לי משפט לראש ומטרטר. ואז איני
יכולה להרדם עד שאיני קמה ומרכיבה ממנו
משהו גדול יותר.״
בבוקר גזים החלומות. בשעה שמונת,
רדומה למחצה אחרי לילה שאת מחציתו
בילתה בקריאת ספרים, תיפסת היא את
מקומה ליד מרכזיית־הטלפונים. מאחורי מחיצת
הזכוכית, לעיני חבריה לעבודה, היא
נערה חייכנית, המרבה לצחוק ולהשתעשע׳
אך מתייחסת לעבודה ברצינוא. היא יודעת
שיבוא יום, אולי אחרי השרות הצבאי,
שבו תהיה חופשיה לעצמה ולהגשים המון
מאווים: לנטוע לטייל ולהכיר את הארץ,
להכיר אנשים/ ,בלות בלי הגבלת זמן, וללמוד.
ללמוד ולגלות מה בעצם היא רוצה.
עד שתמצא את הקשר הזה אל עצמה
היא מקשרת אנשים אחרים :״החומה, בוקר
טוב אדוני!״

בה מתגוררת דורי כיום,
כשהי־א שונאת את סבי־בתה,
מעדיפה לבלות בחלק העיר הצפוני.

-ליפו

תפשיטיו של יגאל תומרקין בתצוגה ב״דן״ והדוגמניות אלונה לשם (ימין ושמאל) ואילנה רובינא (באמצע)
600 דולאר לתכשיט
אממת עסקים
מ* ומה ו 4 3טו מיו 4ה
עשרים ושבעה חברי להקת הפנטומימה
הפולנית, אשר יצאו השבוע את הארץ בתום
חודש של הופעות, בו הופיעו 29 פעמים,
נשאו עמם שפע של זכרונות נעימים.
אולם, על קבלת הפנים הידידותית לה זכו
מצד הקהל ואמני הארץ, העיבה פרשת הארגון
של הופעותיהם בישראל.
כי למרות העובדה שד,אולמות בהם הופיעו
הפנטומימאים היו מלאים ברוב הופעותיהם
ולמרות שמחירי הכרטיסים היו גבוהים
במיוחד, נאלצו השחקנים לחיות, בעת
שהותם בארץ, בתנאים קשים ומשפילים.
אם אומנם נשאו הופעותיהם רוזחים, הרי
שהלכו לכיסו של אמרגנם הישראלי קלמן
גינצבורג, אשר הביא את הלהקה לישראל.
השתקנים אוכסנו במלון מדרגה שלישית,
קיבלו לצורך קיומם רק עשר לירות ליום
עבור כל שחקן, סכום השווה למחירו של
ברטים בודד להופעתם.
כמו בימי הביניים. כיצד יכול שחקן,
הנמצא בארץ זרה, לקיים את עצמו בסכום
של עשר ל״י, בהן הוא צריך לשלם
עבור ארוחותיו, עבור נסיעות, בילויים,
קניית אספקה פרטית וכמה מזכרות?
על שאלה זו ניסו להשיב שחקני תיאטרון
הפנטומימה, בשפה שלא הצטמצמה בתחום
התנועה והמימיקה בלבד. הם הלכו
קילומטרים ארוכים ברגל כדי לחסוך דמי
נסיעה, ניצלו כל היכרות ונענו לכל הזמנה
כדי לחסוך לעצמם ארוחה או שתיים, חיפשו
אחר מסעדות זולות. סיפר אחד מהם:
״אנחנו חיים כמו שחקנים בימי הביניים,
שהיו נודדים עם התיאטרון שלהם בין עיירות
ושוזקים.״
כשבאו בטענות לגינזבורג, השיב להם
האמרגן כי אינו יכול לשלם יותר כיוזן שהוצאות
הנסיעה מפולין היו גבוהות. אולם
הפולנים ידעו כי אין אמת בטענה זו. התיאטרון
הגיע ארצה מאיטליה והאמרגן הישראלי
שילם עבור נסיעתם מנאפולי בלבד.
הקשיים
הכספיים הביאו לסיכסוך בין
הנהלת התיאטרון הפולני לבין האמרגן הישראלי.
בהופעותיהם האחרונות נותק לגמרי
הקשר בין גינצבורג לבין וזז׳ניאק, המנהל
האדמיניסטרטיבי של הלקה .״מה שמרגיז
במיוחד,״ טענו אנשי הלהקה ,״זה
שגינצבורג ע־ד טוען שהפסיד כספ-ם בגללנו.
מזל רק שאת ישראל נזכור לא מצד
זה של ביקורנו.״
מוציאי דיבה. לא היד, זה מיקרה
ראשון של יחס משפיל מצד אמרגנים מקומיים
לאמנים זרים. לאמרגן אין הדבר איכפת•
הוא עושה את חשבון רווחיו. אולם
הנזק נגרם לשמה הטוב של המדינה. כבר
עתה מהלכים בין אמנים זרים, המתעתדים

לבוא ארצה, סיפורים מחפירים על יחסם
הנצלני של מספר אמרגנים בארץ. אמן ידוע
אחד, שבהשפעת אמרגנו הופיע חינם בפני
חיילי צד,״ל, ניתק את קשריו עם אותו
אמרגן אחרי שנודע לו כי זד, גבה תשלום
מהחיילים.
קיימת ועדה בינמשרדית להופעות אמנים
זרים. משום מה סבורה אותה ועדה שתפקידיה
הם רק לברר אם האמנים הזרים לא
שיתפו בשעתם פעולה עם הנאצים, ולדאוג
שלא תהיה התנגשות בין מופעים שונים.
לפני שיוזצר מצב בו יהפכו אמנים זרים
למוציאי דיבה על חיי האמנית בארץ, חייבת
ועדה וו לדאוג גם לסיפוק תנאים הולמים
לאמנים אלה.

תכשיטים
או רי גינ אלעלהחזה
כסף ואמנות הסתדרו ביניהם יפה מאד
מאז ומתמיד. הכסף היה תמיד ההשראה
הגדולה בתבל. וכשהפטרון מממן — האמן

שחקני הפנטומימה הפולנים
10 לירות ליום

יוצר — הכל. כשדובינר נותן את הכסף,
יוצר הפסל תומרקין תכשיטים 60 .דגמים
כבר ניצבים הכן בגאלריד, ישראל, שם תערך
בעוד חודשיים תערוכת התכשיטים הראשונה
של הפסל.
אמנות שימושית לא היתד, מעולם טאבו
בעיני גאונים. השתעשעו בה מאטים, פיקאסו
ומי לא? ממנה נולדו עדיים, כלים, ואריגים
מופלאים. רק לפני שנה אירחה פאריס
תערוכת אמנים מסוג זה, אשר השמות המפוצצים
של האמנים הידועים שהשתתפו,
זיכו אותה בהדים רבים. קאטאלוג התערוכה
הומצא, כמובן, לידי סם דובינר. איש העסקים
הנמרץ פנה מיד לבן חסותו — יגאל
תומרקין .״מה דעתך לעשות פעם תכשי־נים?״
גלופות
וברגים מזהב. הפסל-צייר
לא התנגד עקרונית לרדת פעם אחת מהאולימפוס
של האמנות הצרופה — למישור
אומנות הצריפה. זאת אומרת, מגבהי
הקיר לשיפולי צוואר נשי. הטרידו אותו
שתי בעיות בלבד: מי יממן? איך לנצל
כראוי את הזהב?
הבעייה הראשונה היתד, סתם בדיחה. מה
ז׳תומרת מי? שולמן ישלם. דובינר ישלם.
גם הבעייה השנייה נפתרה. תומרקין עסק
הקייץ בפיסול אובייקטים קטנים בסגנון
בנוונוטו צ׳ליני בן־ד,רנסאנס. מהפיסול הזעיר
שלפני חמש מאות שנה עד יצירת
תכשיטים — זאת היתד״ עבורו, דרך ארוכה
במיוחד. זהו, לפחות, הסברו האישי.
וכך.,בשלושת החודשים האחרונים, התמסר
האמן, הנמצא עתה בתקופה המזוקנת
הוא אינו
שלו, להכנת ענקים וסיכות.
אוהב צמידים וטבעות, משום שהם מזכירים
לו יותר מדי תכשיטים סתם. החומר שלו
— זהב מוכר,ה בפאטינה, דבר המבלים את
הנוף המוזר שעליו.
את התכשיטים, גם שלו, עונדים במקומות
הקלאסיים — על הצוזאר או צמודים לחזה.
בכל זאת כופר האיש בכל תוקף במילה
תכשיטים, הנשמעת לו מבישה משהו. רק
ברגע שמכנים את העדי שלו אובייקט —
הוא רגוע יותר. מבסוט אפילו .״הם לא רק
מקשטים, יש בהם חלק מאישיותי, מאופיי.״
ואכן, התכשיטים הינם בעצם תמונות,
או הפסלים שלו — כמיניאטורה, אם
כי בלי המזלג והסכין שלו. על פלאטות
של זהב, התלויים על ענק, בולטים נופים
שלא קיימים במציאות. כמו גלגל שיניים
צמוד לגלופות של אותיות עבריות, שנלקחו
מדפוסי מערכת הארץ וידיעות אחרונות.
הוא מאמין, תומרקין, שכל דבר באמנות
חייב לבטא את רוח התקופה, גם אם הוא
שוכן כבוד על חזית הגברת. המוטיבים
החוזרים — גלגל השיניים והאמהות (מאט-
ריצות) מסמלות, אם רוצים׳ את עידן ה־אוטומאטיזאציה,
הדפום. אבל בקווים החיצוניים
שלו התכשיט הינו פשטני, מוגדר,
ומבוסס על צורות גיאומטריות כמו משולש,
עיגול וריבוע.
צוואר העומד להישכר. אין סכנה,
מבטיח נאמנה הפסל, שהוא יכין העתקים

מהאובייקטים, ושגברת אחת תתנגש בגברת
אחרת עם אותו תכשיט. הם ישארו תמיד
האוריגינאלי. הוא גם אינו מתכונן להמשיך
יותר ליצור תכשיטים בכלל .״מפניי
שהשטח הזה מוגבל. עשיתי סידרה אחת,
זו היתד, צורת התבטאות קטנה, אמרתי
מה רציתי, וחאלאס.״ הוא מבקש להדגיש
שמעולם לא ראה בהם מקור פרנסה. אולם
כבר השבוע ניתן לרכוש כל אוריגינאל
תומרקיני ב־ 600 לירות: כרגע עורכים
להם הרצה על צווארן של שלושת הדוגמניות
היפות של חנות סימון, בלובי של
דן. הקהל יתכן שלא התעלף, אבל בהחלט
נשמעו קריאות התפעלות. להתפעל לא עולה
כסף. בינתיים לא נמצאה האשה שתהייה
מוכנה לענוד את תומרקין. היא עוד תימצא.
בוזדאי. הפסל אינו מודאג הרבה. אותה
נשמה עדינה שלא יכלה לחיות בוזילה שלה
בלי אוריגינאל תומרקין על הקיר, בוודאי
שלא תוכל עתה להמשיך לחיות בלי להשלים
את הקומפלט: אוריגינאל על החזה.
יש לו ענקים דקים ועדינים בגודל סנטימטר
אחד, המזכירים את יצירות הזהב של.
פרו, יוון ומצריים. אולם קשה להבטית
שגברת ד,סוחבת על צווארה קאליבר שלו;
בן 200 גרם ובאורך 10ס״מ, תשאיר את
סביבתה שלווה. האדונים הנכבדים העומרים
ברקע יתחלקו מן הסתם, לשני מחנות.
הפסימיסטים ישארו על מקומם תוהים:
״מתי ישבר צוזארה של הגברת?״
האופטימיסטים יצעדו קדימה :״תסלחי
לי, מותר לדעת מה כתוב כאן?״ גברת,
המעזה לענוד זאת, תשמח, ללא ספק, גס
לענות.
אבל תוימרקין לא שמע על הלן גרלי
בראון (העולם הזה ,)1323 שיעצה לחזקות
איך להביר גברים זרים בצורה נימוסית:
לשאת תכשיט שעליו כתובות מילים. שום
גבר אינו יכול להתאפק מלקרוא מה כתוב
— והשאר כבר אינו תלוי בתומרקין.

מאחורי הקלעיט
השחקנית דינה דורון עתידה להפוך
כנראה למפיקה פרטית. דינה, שהיא השחקנית
הבלתי־קשורה לתיאטרון היחידה בישראל׳
העובדת לפי חוזים מיוחדים להצגות,
מתעתדת להעלות בהפקה פרטית את המחזה
העלמה יול־ה לאוגוסט סטרינדברג. בשעתה
רכשה דינה את הזכויות להצגת מחזה
זה בניו־יורק. עתה היא מגישה אותו בקול־ישראל,
בבימויו של אפרים סטן ובהשתתפות
אלישבע מיכאלי ויוסף בנאי. עם צוות
אחר מקיימת דינה בעת ובעונה אחת חזרות
במטרה להעלות את המחזה בר,פקד, פרטית
על במות הארץ מרינו מדיני,
המופיע עתה עם להקתו באולם העצמאות
של מלון שרתון, אינו מסתפק בהשמעת
השלאגרים האיטלקיים שפירסמו אותו ברחבי
העולם. בחלק השני של תוכניתו הוא
משמיע לקהל מוסיקה לריקודים, שבסופה
הוא יורד בעצמו לאולם ללמד את ריקוד
המדיסון.
העולם הזה 1325

קולנוע
פסטיבלים
הכוכביםרא 1צצ<

המעמד היה מרומם. על כוסות משקה
ועוגות, מפוזרים בין תריסרי עתונאים,
חובבי־תרבות־צרפת וסתם סקרנים, ישבו
בבית־סוקולוב בתל־אביב שבעת
הקולנוע הצרפתי: שני במאים, שלוש שחקניות,
שחקן ומנהל חברת ההפצה של
צרפת.
ואז נשאלה השאלה המוחצת בעקבותיה
השתררה דממה באולם. :האם ידוע
שבשל ביקורכם בישראל יופעל לגביכם
החרם הערבי ולא תינתן לכם רשות
לארצות־ערב?״
רוברט קראבן, מנהל יוניפרנס,
לאקונית :״עצם העובדה שאנו בישראל
מעידה שאין אנו מתחשבים בחרם הערבי.״
הקהל, כולל העתונאים, פרץ
סוערות. כך הפך פסטיבאל הסרט הצרפתי
בישראל למאורע. אם לא היד, זה מאורע
אמנותי או חברתי, אז לפחות מאורע
פוליטי.
אין מד לם>״ור. בעצם הרעיון לערוך
בישראל את שבוע הסרט הצרפתי, ולהשוות
לו אופי של פסטיבאל זעיר, פסטיבאלים
מעין אלה מטרתם העיקרית היא מסחרית
טהורה — למכור יותר סרטים למפיצים.
בישראל לא רק שאין טעם לעודד
מכירת סרטים צרפתיים, אלא להיפך. הביקוש
גדול מההיצע. מפיצי הסרטים הישראליים
מתחרים ביניהם על רכישת סרטים
צרפתיים עוד בשלבי ההפקה שלהם. כל
הסרטים שהוצגו השבוע במסגרת שבוע הסרט
הצרפתי לא רק שנרכשו זר, מכבר,
אלא שברובם היו אלה סרטים שהקמתם
בפני הצופה הישראלי עוכבה רק לצורך
הפסטיבאל.
מטרה שניה הניצבת בפני מארגני פסטי־באל
כזה, היא לפרסם את סרטיהם ולמשוך
אליהם יותר קהל. בסופו של חשבון גם
זו מטרה מפוקפקת. שכן, סרטים אינם
גרבי־ניילון או אבקות־כביסה, הם מצליחים
או נכשלים בהתאם לאיכותם או בהתאם
לטעמו של הצופה.
ניתן להבין שמדינות כמו צרפת, עורכות
פסטיבאלים כאלה בארצות בעלות תעשיה
קולנועית מפותחת, כדי ללחום על החדרת
סרטיהם לשוק המקומי. בישראל, בה אין
משמעות לגבי הצופה אם הסרט שהוא
רואה יוצר באיטליה או שבדיה, שוב אין
ערך מסחרי לפסטיבאל כזה.
אם בכל זאת היו יצרני הקולנוע הצרפתיים
מוכנים להשקיע מאמץ טירחה וכסף
בארגון פסטיבאל זוטא, היה ה מתוך מחווה
של רצון טוב או, אי־ידיעת מצב השוק.

פרנסואז בורליאל,
קטנה למחזרים
העולם הזה 1325

דנה קלייר (מימין, כמעיל) ,פרנסואז ארנול (במרכז) וז׳אן פייר קאסל (משמאלה) ביפו
בלי איבוד חזייה פונזבי
הצימדק שבחלה. מה שהופך פסטי־באל
למאורע חברתי זוהר ומבריק, היא
רשימת האישים המופיעים בו. כמו שכתב
העתונאי הצרפתי פול דה־גאספרי, בספרון
נחמד אשר סיכם את פסטיבל קאן :״האישים
הם הצימוק שבחלת הפסטיבאל הקולנועי;
הם אינם דרושים להקל את עיכול החלה,
אך הם הופכים אותה למעוררת תי אבון...
פסטיבאל ללא אישים? או־לה־לה! זה יהיה
סיפור פרוזאי ומשעמם, ואיש לא יכתוב עליו
בעתונים. ולשם מה, אחרת, קיימים פסטי־באלים?״
הצרפתים
לא קימצו הפעם באישים. אמנם
ההבטחות היו הרבה יותר רחבות מאשר
המציאות, אך גם סעודת האישים שהגישו
הפעם היתד, ראויה להתכבד בה: רנה קלייר
}בן האלמוות) טריפו, המזהיר שבבמאי
הגל־החדש; עמנואלה (הירושימה אהובתי)
ריבה, פרנסואז (החתולה) ארנול; פרנסואז
דורליאק, כוכבנית צעירה, אחותה של הכוכבת
קתרין דונייב ארוסתו החדשה של
רוז׳ר ואדים; וז׳אן־פייר (קאנדיד) קאסל,
שחקן צעיר ומבטיח.
היתד, זו רשימה מכובדת. אולי יותר מדי
מכובדת. אך מי אמר שהכבוד זה הכל
בחיים? מה שחסר בה היה עוד שם אחד
או שניים, אולי לא כל כך מכובד, אבל
מהסוג שעשוי להלהיב קהל, לגרום למהומות
כמו אלה שארעו סביב אליקי, ולהפוך
את הפסטיבאל למאורע חברתי־המוני.
די היה להבחין בקהל המוזמנים שנהר

להצגת הבכורה בשבוע הסרט הצרפתי, כדי
להבין את המשקל שיחסו למאורע. הוא
כלל אמנם אישים מלולה בר ועד שמעון
פרם, אולם היה זה קהל אפור כמו כל
קהל של מוצאי שבת בקולנוע, ללא שמלות
נשף ופרוות, עד שזיוה רודן שבאה במחשוף
ענק, מפנים ומאחור, הרגישה עצמה שלא
בנוח.
חתולים, פישפשים וסוסים. הכוכבים
היו אקדמיים עד לשיעמום. רנה קלייר
נשא באוניברסיטה בירושלים הרצאה בצרפתית,
ביקר את ראש־הממשלה. טריפו מסר
הצהרות על מגמות בגל החדש ועל השפעות
הגל הישן. מעל לעמנואלה ריבה רבצה
הילת הקדושה של הירושימה. פרנסואז אר־נול
הזכירה רק את משה דיין והפרנסואז
השניה, שהזכירה לצופים את יהודית מזרחי,
מלכת היופי של ישראל, היתד, קטנה מכדי
לעורר רכילויות.
,עתונאים זריזים חטפו את האורחים לרשותם
הפרטית. בין עמידת דום על במת
קולנוע חן בפתיחת כל סרט לבין שינה
ארוכה ומרגיעה במלון שרתון, יצאו הכוכבים
להתפעל ממזג האוויר .״הרי זה ממש
קייץ,״ קראו ויצאו לטייל בגשם.
הטיול הציורי ביותר נערך בשוק הפיש־פשים
ביפו. תחילה ערכו ביקור בגלריה
של ז׳אן תירוש בשטח־הגדול. עברו במבט
חטוף על התמונות והובלו לאכול במסעדה
בולגרית. כאן ציפתה להם חוזייה מסעירה:
קבאב, ששליק ואכילת חומוס בפיתה.

עמנואלה ריבה
אלרגיה לסוסים

קבוצת חתולים מתחת לשולחנות עוררה
עליצות. פרנסואז ארנול מתה על חתולים,
אבל הם תמיד בורחים מפניה. בעל המסעדה
הבטיח לפתות אחד בעזרת צלחת של
בשר, אבל שם צלחת של שעועית. רנד,
קלייר ויתר על הבשר שלו, זרק נתחים לחתולים.
הם העדיפו את הנוסח הישן והקלאסי,
זללו את הבשר.
בשוק הפישפשים בדקו נעלי צנחנים ו־פינג׳אנים
ישנים מנחושת, אך לא קנו דבר,
עד שאחד הזבנים התרתח :״כולם נכנסים,
לקנות לא קונים, אבל מי יודע כמה שסוחבים!״
קצת
קהל זיהה את המטיילים, נדחף ביניהם
לצורך צילומים. עמנואלה ריבה הסכימה
אפילו לחבק סוס לצורך צילום, אבל
לא היתד, מוכנה להזדהות עם התפקיד:
״דווקא שונאת סוסים!״
כמה מסיבות שקטות פה ושם, טיול לירושלים
ולבאר־שבע והפסטיבאל הגיע ל־קיצו.
אילו לא היו הצרפתים כבולים לגינונים
של טקס, ספק אם היו בולעים פיהוקים
רחבים.
שכן, אם לא אירע כאן אפילו מיקרה
אחד שכוכבנית בפוטנציה תאבד את חזייתה
בפומבי, או תנסה למשוך באמצעים אחרים
את תשומת־לבם של אנשי הקולנוע המפורסמים,
אזי אחת מן השתיים: או שנערות
ישראל חדלו לחלום על כוכבות קולנוע,
או שלא התייחסו לפסטיבאל כאל פסמיבאל
קולנוע אמיתי.

פרנסואז ארנול
מזכרת לדיין

זזו—זו

צי פו רני ה מי סיון

(המשך מעמוד )9
בת נוספת, כי קר! ילדינו נמצאת דווקא
כאן. קר! ילדינו, ארגון ״פרטי״ ,שהוקם,
בא פן רשמי, למלחמה במיסיון, והמחלקה
לתפקידים מיוחדים במשרד הדתות — זהו
בדיוקאותו המוסד, עם אותו התקציב ואותו
צוזת־עובוים.
מר אליהו ותרן, מנהל המחלקה לתפקידים
מיוחדים במשרד הדתות, ומר אליהו
תורן, הבום של קרן ילדינו — זה אותו משרד איש. כלומר: משרדהדתית, שהוא
ממשלתי שמתפקידו להיות אובייקטיבי לגבי
כל הדתות במדינה, מנהל מלחמה במיסי׳ון
של הדת הנוצרית, הדת המוכרת במדינה.
הייתי צריך לחזות זאת מראש. הרי שר
הדתות, מר זרח ורהפטיג, הוא מייסד קר!
ילדינו, והוא מתגאה על כך.

קומנדו מד? קומנדו
״*ר לנדאו אינו שר. הוא רק פקיד
/3משרד הדתות, וכמובן פעיל בקר! יל־דינו.
מר לנדאו מוביל אותי במועדון קרן
ילדינו, הנמצא בשכונת־העוני הירושלמית
מוסררה. בגאוזה הוא מראה לי את חורי
הלימוד הנאים, את חדרי האוכל יהסדנאות,
המצויירת להפליא. בגאווה הוא מספר לי,
שיום־יום באים לכאן 450 ילדי העוני, וש־אילולא
המועדון, היו הם נידונים לבילוי
זמנם ברחוב, או בדירותיהם הגהעות. בהסתכלי
בילדים, המחכים לפתיחת המועדון,
קבעתי בהנאה שסוף־סף אני נפגש עם פעילות
קונסטרוקטיבית למען הילדים האומללים
של שכונה זו.
לדאבוני נחפזתי בהערכתי. כי הסדנה כלל
אינה למען ילדי שכונת־העוני. בנה משכנע
אותי מר לנדאו, המצביע לעבר מורד הרח ב
ומספר:
״זה נגדם עושים כל זה. אתה רואה את
השער הירוק? זהו המיסיון הפיני. אתה יודען״
ודאי
שאני יודע. הרי את השער הירוק
הזה התקיפו ב־ 3בינואר אנשי ״הקומנדו
השחור״ ,תלמידי הישיבה. בחלונות אלה
עפו אבנים, שניפצו את כל השמשות, בטרם
הגיעה המשטרה. אחרי ניפוץ השמשות
עברו הפורעים לרחוב השכן, בו נמצאת
חנות המוכרת את ספרי הברית החושה.
שברו את חלון־הראווה, זרקו את כל
הספרים מהחנות לרחוב. לא שרפו את הספרים
(דוגמת פראי־אדם אחרים, הקומנדו
החום של נושאי צלב־הקרם) ,רק מכיוון
שלא הספיקו.
״המיסיון הפיני״ גם הוא אינו אלא בית־ספר,
המנוהל על־פי אותם העקרונות כמו
הצרפתי, אף שהדת כאן אינה קתולית, אלא
לותרנית. אין הבדל עקרוני בין בתי־הספר
הספר הזרים במדינה.

בערב בגריר ג 2ן ר ...כשחזז השבה בחץ ץ ...הרב
עורג אר \2צה זזגזיגזוגז. אב אהה בהברה אינט־יהיה
או ש\2גנג ב\2ריאה בפר בגוב, הוגג רידיריך ורעצהך
כוב גדורה ההשבאוה כרגדר הורבי יבר עב ויוה.
בהב אה רבך ברגהזה עהו\2ה שר הש\2ה תובב,
ארוך והרגיע.

.1שתי מנו ת לורד אוף
כרמל ברנדי עם ג׳ימ׳ר
אייל ויוה וקצ ת לימון.

כרמל

. 2כרבע ה כו ס ורמוט
זכרו! מ תו ק או יבש
(דריי) ,קל אב סוד ה ויוה
מלוא הכוס.

מזי

. 3ג׳ין של כרמל מזרחי
עס קוינ טוני ק של ויוה.
ערבב והגש בכוס גבוהה.

.4מנה כפולה של לורד
אוף כרמל ברנדי ומלוא
הכוס קל אב סוד ה של
ויוה.

1י 1

גורדון לבינסון אי לון /ט ל ארי אלי

שבוע אחרון לקבלת כריכות ״העולם הזה״
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד כיכר דיזנגוף) מתקבלים
לכריכה כרכי ( 1962 וגם כרכי שנים קודמות) רק עוד השבוע.
מחיר הכריכה הוא — 6.ל״י הכרך (כולל משלוח בדאר, למעוניינים בכך),
ואפשר לרכוש גליונות חסרים במחיר 75 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון ורביעי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר הצהריים.

ניצחון מזהיר
>^א מוכרחים באבנים. אפשר גם
/בשיטה אחרת, לא פחות יעילה, בדרך
של ״הסבר מתון״.
אז פועלת השלישיה המדינית: משרדי הדתות,
החינוך והסעד.
חלוקת התפקידים היא כדלקמן:
משרד הדתות הוא העומד בראש הפעולה
והמארגן אותה.
משרד החינוך מכין רשימות הורי הילדים,
השולחים את ילדיהם לבתי־ספר הנקראים
״של המיסיון״.
משרד הסעד שולח את הכתבות ללשכות
הסעד, ואלה שולחים את פקידיהם לכתבות
המוכנות, לבירור המניעים לשליחת הילדים
לבתי הספר האלה. תפקיד הפקיד, בהזדמנות
זו, הוא להציע להוציא את הילד
מבית־הספר, על־מנת למנוע אי־נעימויות.
למשל: במקום־העבודה יכול להיוודע שהיהודי
הטוב שלח את ילדו לגוי. לעתים
קרובות זה משפיע, במיוחד במקרים שההורים
מועסקים במפעלים ממשלתיים, הסתדרותיים
או עירוניים. במקרה של סירוב
מצד ההורים, מועבר דו״ח על־כך למשרד
הדתות. שם נרשמת משפחה זו ברשימתם
של אלה, אשר הטיפול בהם מיותר.
אולם הרשימה היא זמנית. עד שיתקבל
החוק נגד המיסיון, אותו מכינים במשרד
הדתות. ולבסוף הוא יתקבל. הרי כל הרעש
סביב בעיית פעילות המיסיון, שהתעורר בזמן
האחרון, אינו אלא הכשרת הקרקע לשם
חקיקת חוק זה.
עם קבלתו, תוכל הדמוקרטיה הישראלית
לרשום כישלון נוסף בחשבון חופש הפרט.
אך למשרד הדתות (ולמנהלי המפלגה שהיא
בעלת המשרד) יהיה זה נצחון מזהיר נוסף.

אנשים
ש תי שבתות 3שכועאהד

ביחידת צנחנים מטויימת קיימת בין החיילים
הוראת־קבע: לא לעבור, בימים בהם
הם מבלים את חופשתם בתל־אביב, ברחוב
מסויים בצפון העיר, בו נמצא ביתו של
ראש הממשלה. הסיבה: באחד הימים עברה
קבוצת חיילים מאותה יחידה ליד ביתו של
ראש הממשלה, כשלפתע יצאה פולה כ ך
גורמן ושאלה אחד החיילים :״חיילים,
אתם רוצים לראות את ספרייתו של בן-
גוריון?״ הצנחנים, שהופתעו לשמע ההזמנה
הבלתי צפויה, נכנסו בדחילו ורחימו לבית.
פולה הובילה אותם לספרייתו של ביג׳י
וביקשה :״אתם רואים? זהו ארון הספרים
של בן־גוריון, עכשיו צריכים להעביר אותו
לחדר השני.״ אומרים חיילי היחידה: אולי
הסיפור לא נכון, אבל הוא יפה
לפני ההצבעה שנערכה בתעידת תנועת
החרות, בשאלת הקמת סיעה בהסתדרות העובדים,
ערכו ביניהם שני היריבים מנחם
בגין ואליעזר שוסטאק הסכם ג׳נטל-
מני: זה שיפסיד בהצבעה, יקום מיד אחרי
היוודע תוצאותיה ויתחיל בשירת ״הנה מה
טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.״ באיטר
בתום ההצבעה התברר לשוסטאק כי הוא
המפסיד, קם ממקומו ורצה לשיר, אבל
גרונו לא נשמע לו. בגין הבין כי מרוב
נאומים אין שוסטאק יכול להוציא עוד הגה
והחל לשיר במקומו באולם אהל
בתל־אביב נערכה השבוע אסיפת חברי
מפא״י בחברת־החשמל. עשרות עובדי החברה
מילאו את האולם. לפתע אירע קצר
והאור כבה. קרא מזכיר מועצת פועלי תל־אביב,
אורי אלפרט :״אולי יש במקרה
חשמלאי באולם שגריר ברית־המוע־צות
בישראל, מיכאל בודורוב, גילה
השבוע כי הוא ער מאוד למחלוקת בין סין
לארצו, עומד על משמר הסכנה הצהובה.
כאשר נערכה בשגרירות הסובייטית מסיבת
פרידה למזכיר הראשון של השגרירות,
ואסילי אבד׳ י נקו, החוזר למולדתו
אחרי חמש שנות שרות, ניגש השגריר
לעתונאית סילבי קשת שהחזיקה ביוה כוס
מיץ אשכוליות, ואמר בדאגה :״אל תשתי
להיות
כל כך הרבה מיץ,את עלולה
צהובה הרב הראשי של צה״ל
אלוף־משנה שלמה גורן, חור השבוע מסיור
ארוך בארצות־הברית ויפאן. החוויה
העזה ביותר מביקורו ביפאן: העובדה שנאלץ
לשמור שתי שבתות בשבוע אחד,
יום אחר יום. סיפר הרב: בנסיעה מסאן־
פראנציסקו לטוקיו אבד לי יום אחד, כך
שנאלצתי לשמור שתי שבתות, בשבת וביום
ראשון, כפי שפסק בעל ״חזון איש״ .ביום
ראשון הנחתי אומנם תפילין, אך נזהרתי
מכל מלאכה כבשבת ח״ב מפ״ם
ויקטור שם־טוב סיפר השבוע בכנסת:
״שאלו שר בישראל, :כמה עובדים יש לך
במשרדך?׳ השיב השר, :כמה עובדים יש לי
זאת איני יודע: אבל אומר לך כמה אנשים
יש לי במשרדי. אתה רואה את החדר שם:
יש שם עובד אחד ושני אנשים. העובד זה

רוברט וחדווה זוהר מתחת לחופה
יותר מדי סכסית
הזדנסילאטור ושני האנשים הם שני פקידים
בכירים הליברלים הצליחו להעביר
בועדת הפנים של הכנסת החלטה בגנות
ה״פליישריזם״ ,הודות להצטרפותו של ח״כ
מפא״י דוד הכהן לדרישתם. ראה זאת
ח״ב מפא״י אוזר, ע מו סדג ני וקרא בלגלוג
לעבר הכהן :״תצביע ככה באו״ם, ולא
בכנסת!*

זיר

במצב בלתי־נעים מצאה עצמה הברונית
כת־שבע דה־רוטשילד. אחרי שהרחיקה
מחנותה, ברחוב פרוג, את חברת משכית,
אותה האשימה בחוסר־יעילות, נסתבר כי
גם הניהול החדש אינו יעיל ביותר: במשך
חודשים רצופים נהג לגנוב משם צעיר בשם
עוזרי, שכנראה הצליח להשיג מפתח, את
הסחורה מן החנות. מלאי גדול נמצא
השבוע בביתו של הצעיר, שהתאהב בסחורות
משכית עד כדי כך שתלה גם על
חלונותיו וילונות מתוצרת החברה. חוץ
מזה נתגלה הצעיר בן ה־ 22 כבעל מיגרשים,
עסקים ועיסוקים שונים שחקנית הקאמרי
חנה מרון נתבעה לאחרונה לדין
בבית־משפט השלום בתל־אביב. האשמה:
החזקת כלב ללא רשיון המלחין הישראלי
יוחנן זראי היושב בפאריז, עומד
להשמיע בקרוב נעימות חדשות. יוחנן,
שנפרד לא מכבר מאשתו ריקה, עומד
לשאת את רות גלבוע, בתו של ראש הטקס
במשרד החוץ הישראלי אכרהם
גלבוע. רות, שעבדה בשעתו בקול ישראל,
עומדת לפרסם בפאריז נובלה בשם ״חופת

סופיה לוין עם אחותה ונכדו של מוסוליני
יותר סדי חוטאת
חפולס הזה 1325

חופתפרחיס דפזמוגא

הפרחים סופיה לויץ גרמה לפני
שבוע לשערוריה רבתי ברומא. היה זה
כאשר שימשה סנדקית בטקס הטבילה של

אלכסנדרה מריח רומנה קרולין,
ביתם של רומנו מוסוליני, בנו של

הדוצ׳ה, ואשתו מריה, שהיא אחותה של
סופיה. מכיוון שסופיה חיה, ללא נשואין,
עם המפיק קרלו פונטי, שהדת הקתולית
אוסר תעליו לקבל גט מאשתו. לפי חוקי
הכנסיה היא, חיה חיי חטא, ואסור לה
לשמש סנדקית בטקס כנסייתי.

כתביםמח בי שי סמצלמות
חתונתה של מי שהיתר, סגנית מלכת־המים,
חדוה כץ, שהפכה עתה לגברת
זוהר, כמעט ועוררה מהומות בבית־הרב־נות
בתל־אביב. בעת ובעונה אחת נערכו
באולמות בית־הרבנות שלוש חתונות, אולם
אורחי כל החתונות העדיפו משום מד,
להצטופף דוזקא בחתונתה של הדוד, בדי
לחזות בכלה היפה. באותה הזדמנות התברר
שיופי אינו תמיד תכונה מועילה, אפילו לדוגמנית
צילום כחדוה. סיפרה לאה פלט־ש
ר, שהיתר, מורתה לדוגמנות: יופיה
ד,סכסי של חדור, הפחיד את המפרסמים, הם
חששו תמיד שתמונתה תמשוך את תשומת
הלב מהמוצרים שאותם היתד, צריכה לפרסם
שניים מעובדיו של בטאון משרד־ר,בטחון,
במחנה, נכנסו השבוע למזללת
קליפורניה, הניחו את תיק המצלמות שלהם
בקצה הדלפק והתישבו לשתות קפה בקצה
אחר של המסעדה. הצייר שלמה צפריר,
מבעליו של מועדון עונזאר־כיאם, הבחין
במצלמות שניצבו באין משגיח, החליט
לערוך לשניים מתיחה הגונה. הוא נטל את
המצלמות, הפקידם אצל ידיד. כעבור שעה
וחצי חזר לקליפורניה, מצא את שני הכתבים
כשהם מחפשים ביאוש אתרי המצלמות.
רק כאשר הלך אחד מהם להתלונן במשטרה,
נטל צפריר את חברו, הביאו אל המקום
בו הסתיר את המלצמות, ניגש יהד עמו
למשטרה, שם בוטלה התלונה. כאשר חזרו
השניים למעבדת הצילום ופיתחו את הסרט
שהיה באחת המצלמות, גילו עליו תמונה
שלא זכרו כי הם צילמו אותה. היתד. זו
תמונה שצפריר נתן לצלם, בטרם החזיר
את המצלמות. היתד, זו תמונת עצמו, כשהוא
מחזיק בידיו לוח שחור עליו נכתב
באותיות לבנות :״שמור על רכוש הצבא
— אני משלם מיסים עבורו לפני
שעזבו את הארץ, הוכיחו חברי תיאטרון
הפנטומימה הפולני מוזרוצלאב, שהם הגיעו
ארצה עם ידע רב בענייני חתיכות, אך ללא
כל ידע תנ״כי, שמע נערותיה של תל־אביב
הגיע כנראה עד לפולין, כיוון שחברי הלהקה
באו כשבפיהם סיפורים מלאי התפעלות.
לעומת זאת, כאשר יצא במאי הלהקה
הנריק טומאשכסקי עם קבוצה מלהקתו
לסיור בים־המלח, הם חיפשו במשך שעה
ארוכה אחרי העיר סדום, שהיתר, מסומנת
במסה שבידם. רק כעבור שעתיים של
סיורים לאורך החוף נזכר אחד מהם :״אוי,
הרי בתנ״ך כתוב שאלוהים החריב לגמרי
את סדום צעירי הבור,ימה התל־אביבית
בילו שעת חצות בכסית בשירת
שירים מתקופת הפלמ״ח ומלחמת העצמאות.
נאנח לפתע אורי זוהי, פנה לפזמונאי
חיים ח פי :״אח, אח, אני צריך לפנות

לפרס שיעשה עוד מלחמה, אולי אז תכתוב
שוב שירים יפים מימון חסין,
מנערי הזוהר של תל־אביב, שהוא זמר
חובב, המתנדב להופעות במועדוני־הלילה
בהם הוא אורח קבוע, ואשר מכונית ה־שברולט
הפתוחה והשחורה שלו בעלת
אביזרי הניקל מפורסמת בכל העיר, הועמד
לדין, הואשם במתן הצהרת הון כוזבת.
מימון, שהוא בעל חברת העמסה, שברשותה
מנופי ענק, ושרק לפני חודשים מספר רכש
מנוף בסכום של 20 אלף לירות, הודיע
לשלטונות מס ההכנסה כי ״אני עובד
בסבלות עם טנדר ישן והוני הוא 300ל״י
בלבד.״

פ סו ק• ה ש בו ע
ס שר הפנים, משה חיים שפירא,
על פרשת שפיגל :״אני בטוח שהמפ
לגה
שלנו תלך ותתחזק גם אחרי המעשה.״
9עוכר בן־עמי, ראש עיריית נתניה
:״המפלגה הדתית הלאומית, שבראשה
עומדים אישי מוסר נקיי־כפיים וברי־לבב,
מוכיחה את עצמה במעשיה הגדולים והיא
משמשת כשומרת הטוהר במדינה.״
• דן אלמגור, באותה פרשה, בדו-
שבועון אתגר :״אם צריך לאסור גם דורשים׳
גם נותנים — /אז תחילה בכבלים
תשימו /גם שרים גם סחטנים /הדורשים
אתננים / ,וראשי ממשלות שהסכימו! /ואולי
נסמן גם שטרות, למשל / ,שקיבלו
ויקבלו מחייבי המימשל?״
• שמעון ישראלי, באותו עניין:
״פרשת השחיתות במשרד־הבריאות היא
כבר לא בשביל העולם הזה, כי אם בשביל
דר שפינל.״
• שר האוצר לוי אשכול, בכנסת:
״איני אוהב במיוחד את אלה שאוהבים להתוודות
ולהכות־על־חסא — על חזהו של
הזולת.״
ס ראובן שרי, ראש נציבות המנגנון,
בכנס לענייני מדיניות השכר :״אם לא יוקפא
השכר במדינה, הרי כל הקורבנות הקבורים
על הר־הרצל היו לשוא.״

• שד המשפטים, ד״ר חב יד
: £(0״מתהלכת אגדה כי ד״ר יוסף אינו
מחשיב עתונאים ואינו אוהב עתונאים —
אך אין שחר לאגדה זו.״

6חבר מרכז הסתדרות העובדים
הלאומית, בתגובה על החלטת תנו

החרות להקים סיעה בהסתדרות העובדים
:״זהו שנאמר: מחרות לעבדות!״
• ״פי האתון ,,,בטאון התחאדות הסטודנטים
:״כל הכבוד ליומן הישראלי. יש
בו לאחרונה מתח רב: כולם מחכים ממי
הוא כבר יסתיים.״

בשבוע שעבר התלוננתי לפניכם על הרכבו המתיש של
הדואר היומי שלי: משוררים מוורים, טיפשים, חנפנים ומשמיצים
קטנים. המכתב הבא, עליו חותמת אחת בשם
בלהה, שיין לסוג האחרון. אני מפרסמת אותו ללא מורא
וללא משוא־פניס, האלוהים יודע למה.
אני שמחה, בלהה, שבכל זאת את נעזרת במדורי.
חוץ מזה, מה אוכל אותך?
״רותי רבת־זיו! היות והזכרים שאת מציגה במדורן הינס
נטולי־קסם לחלוטין, ואפילו מטילי שיעמום — גם הה. מור
וכוח־הדימיון שלך אינם גורמים אלא לעווית שפתיים, העלולה
להיחשב מזוויות שונות לחיוך — נותר לי רק להמשיך
ולחפש, ולו גם דרך מדורך — הגורם לך ללא ספק
גאווה לא מועטה, ולא בכדי רבים המחייכים. ואני אפילו
הכרתי אחד שצחק בקול. בהחלט השג.
״אין הרבה טעם להציג את עצמי. בלאו הכי תתני לדברים
פרוש זר לחלוטין. מנה ראשונה: גילי — .13
״מנד, שנייה: אני חמודה. אוהבת את שפת צרפת ויודעיה.
בהורים מגיל 28 פלוס. בני־אדם — הראויים להיקרא כך.
״מכל מקום, אל תשתחצני — אם תוכלי. גבורתך בעתו־נאית,
מפוקפקת. נכון, את צעירה ומהותכת. אלא שאם
יוטל עליך להתבטא כשהנושא לא יתקשר ישירות בליגלוג
ציני לגבי חתיכה כלשהי — ספק אם יהיה לך מה לומר.
ניראה שזה הלחם שלך. ומי אני שארעיבך?
״שאלה ריטורית, כמובן: הקיימת חתיכה שאת יכולה
להימנע מלהסתער עליה בציפורנייך החד־גוניות?״
לא. חוץ נזמך, מספר 325/1ו. אם אומנם את חתיכה.

על המיטות מסביב. בליבנו החלטה נחושה
לשנות את המצב הקיים.
״ודאי תתפלאי לקרוא מלים אלו מפי מורות
צעירות, המבלות את שנותיו,-הוראה הראשונות
אי־שם בררום.״
אני מתפלאה עוד יותר כשאני קוראת
את ההמשך:
״אנא, רותי, הצילי נפשות אובדות בים
השיעמום. מביטה אני סביבי, ורואה את
חברותי. בחורות נחמדות. אין להגדירן כיפה־פיות,
אך גם לא בביטוי הרגיל — עקומות. שני שלישים
שלנו בעלות עיניים חומות, ואחד — ירוקות. אך לכולנו

״רק לפני דקה הוא טילפן שיאחר קצת.״
״הוא היה, אבל יצא.״
״הוא הלך לאכול ארוחת־בוקר.״
״מצטערת, הוא בישיבה.״
אחרי הצהריים:
״אנחנו מחכים לו כל רגע.״
.הוא איננו, אבל אני יכולה להעביר לו את הידי׳עה.״
״הוא בישיבה.״
״הוא מסתובב באיזשהו מקום בשמח. המשקפיים שלו
מונחים אפילו על שולחן הכתיבה.״
״רק לפני שניה הוא היה.״
״הוא לא השאיר כל ידיעה מתי יחזור.״

כלי סנטימנטים
כל מה שמבקש צעיר בן 22 מקום,ד היא התכתבות
עם ״יהודיה צעירה״ בגיל 20־ ,18 שתיאות להראות לו את
ישראל בביקורו הקרוב. הוא עובד ב־טכסטיל,
וכותב גרמנית. בראש מכתבו
היה מודפס סמל זה, הניראד, כסמל־אצולה,
אבל אני לא בטוחה, וכדאי לך
לברר זאת. כתובתו:

־ 1ח1ענ 1,פ מ

6י 31 {3-^ £1זע׳ 3 £ 0 1מ זאפזז\,י? ט ע 0מ /ס 0

האפסנאי :״אז איך המדים עלין?״
החייל :״הבאטלדרס לא רע, אבל המכנסיים קצה רחבים
מסביב לביתיהשחי.״

לא יפות, לא עקומות

( :)1325/2ו
השעה היא שעת־ערב מאוחרת, ואנו יושבות בחדר

ג׳וני הורידיי ונזעריצות בעיני הווצרנזגז — ובעיני הרנפאיע
שיער שחור. פונות אנו אל כל בחור בעל אומץ, גובה,
והופעה שאינה מביישת את הבחירה שהולכת איתו. שהשכלת,־
אינה נופלת משלנו.״ הייתכן הובר?
והן תשמחנה לקבל מכתבים, ואולי במשך הזמן אפילו
תהדקנה את הקשרים.
נורא חינוכי.

מילון שימושי למזכירח לדוגטה:
ביוקר:
״לא, הוא עדיין לא הגיע.״
״הוא יהיה בעוד כמה דקות.״

נערת השבזט
לא רק לכס ש שאלות. גס לי יש.
אני רוצה לדעת: למה כל נערה ישראלית עס אף ישר
ועיניים לא־פוזלות, חושבת שחובתה הלאומית היא להיות
דוגמנית? מהי הנ*:נה הצפויה למדינה. לדעתן, אס תלכי עם
אף כזה להיות דווקא אח.ית, מורה, רננת או איזה פקידה?
אולי נערה כזאת תואיל להסביר לי פפס אחת מדוע היא
סבורה שיהא זה עוול כה משווע אם תתרום קרסוליים
דקים למשטרת ישראל, שם יש גרעון?
סגיפת הדוגמאניה הנוראה, שבסיסה הקבוע היה עד
עתה צפון תל־אביב, התפשטה דרומה. שכונת התקווה, המעוז
האחרון, קלסה את החירום. ועכשיו אפילו סוזי בן־
אביב מהשכונה לא רוצה להיות כלום — רק דוגמנית.
לא תוציאו לה מראשה החמוד שהמולדת אינה קוראת לה
במיוחד להדגים ביקיני. עד אנה ירדה התקווה? •אני מוכנה
להישבע ששמעון רודי, המוכתר הראשון, לא היה עובר על
כל העניין של סוזי בשתיקה, אילו היה עדיין בחיים.
אפילו אבא של סוזי, ילידת קאהיר, זועזע ערב אחד, כשחזרה
בתו מהסופרמארקט, שס עבדה, והודיעה לו ברורות:
״אני הולכת אצל לאה פלסשר, ללמוד מקצוע.״ האבא היה
בטוח תחילה שוו פקידות, עד שסוזי הסבירה שזה חתיכיות.
״לא במשפחת בן־אביב קרא האב. אבל סוזי היפה
חינכה אותו. היא אפילו עשתה לו סובה קטנה והלכה ללמוד
לתקתק סל מכונה, לפני שנרשמה לקורס דוגמניות. סוזי בת
ה־ 18 היא דוגמנית־המחר הראשונה טל התקווה.
לשאלה מדוע היא מתה לצעוד על המסלול, השיבה, כשהיא
מעמיקה את גומת־החן בסנטרה:
״אני משוגעת לבגדים יפים ולתכשיטים. אבל אין לי כסף
לקנות אותם. בגלל זה רציתי להיות כוכבת־קולנוע, כשהייתי
קטנה, ובמיוחד כשאנשים הכניסו לי לראש שאני
הכפילה של אווה גארזנר. אבל בארץ אין לי אפשרות לחיות
כוכבת, אז דוגמנית. במקצוע זה יתנו לי גם בגדים ונם
כסף.״
אולי קיבלתם את הרושם שלסוזי אין נשמה. דווקא לא
נכון .״אני אוהבת את שקיעת השמש בחורף. וכמעט כל
יום אפשר למצוא אותי יושבת לבדי על טפת־הים, מסתכלת
על האופק.״

״אני לא חושבת שהוא עוד יחזור היום למשרד.״
יש לכם עוד מה להציע למזכיר שלי?

אני אשמר, שהולידו אותי טובה?
״אנא, עזרי לי למצוא חייל בשם שווארץ. השם הראשון
לא ידוע לי. גבוה ובהיר־שיער, שנסע ביום החמישי, ר,־3
בינואר, בשעה 6.00 בערב בערך, באוטובוס מספר 5בתל־אביב.
ירד בתחנה המרכזית. הוא שוחח באוטובוס עם בחורה,
שהיתר, עייפה מכדי להסות אוזן לדברים, אך ניזכרה
בהם מאוחר יותר, ורוצה לשמוע עוד. אם יש עוד, וגם
רצון להשמיעם, אודה מאוד לאותו חייל אם ישאיר על
לוח ההודעות של מדעי־הרוח של האוניברסימה באבו־כביד
פתק עבור א. חניתה, ובו יציין מקום בו אפשר
להתקשר עמו. קבלי, רותי, את תו;׳תי א־פריורי.״

אין לומ ! ע

היא לא ציינה את מקום התצפית הסדוייק. אבל אורכה
של שפת־הים התל־אביבית אינו עולה על שלושה קילומטרים.
אם אני לא טועה, אתם די חזקים בשביל טיול
כזה. בהצלחה.

היא היתה עייפה

בברך

רק בתנאי שיש לכם עצבים לשמוע עוד על המזזיסט.
ובכן, גם הרופאים הדביקו סוף־טוף את הקצב, מד, שרק
מוכיח עד כמה הוא גוסס. הביטו מה שמצאתי בעיתון
רציני, הנושא את השם הנכבד בטאון רופאי צרפת. ליד
מאמר על סכנת הרדיו־אקטיביות — דיאגנוזה מוסמכת על
סכנת הטוויסט :״הטוויסט דורש שילוב התנועה של אדם
המנגב את החלק התחתון של גבו, עם התנועה הנעשית
כאשר מועכים זנב סיגריה בקצה אצבעות הרגליים. העיוותים
האלה מצריכים התמתחות חזקה של הברכיים, מצב
היוצר תנאים אידיאליים לסיבוכים רציניים בפרקים. הסיבוכים
יכולים להופיע בצורת נקע פשוט, ולהגיע עד כדי
סדקים חמור-ם וקרעים מניסקוליים.״
המשפט האחרון בדיאגנוזה היה, לעתי, מאלף ביותר:
״כמו כן גורם הטוויסט ללוקסאציד, של הרוסולה ולפראק־טורות
סארצלאריות של הפאמודה.״ ואם גם השורה האחרונה
לא השפיעה עליכם לגמור עם הטוויסט, אני לא יודעת
מה כן. חוק ממשלתי, אולי.
החשובה המוחצת של מלך הטוויסט הצרפתי, הזמר ג׳וני
הולידיי, לא איחרה לבוא :״שטויות. אני עושה את תנועות
הטוויסט האלו כבר שנתיים. זאת אומרת, שעשיתי כבר
מיליונים של תנועות מסוכנות, כביכול. הפעם היחידה בה
קיבלתי נקע ברגל הרתה דווקא בשעה שעסקתי בסקי. וזאת
גם הסיבה מדוע עד היום אני נועל, לעיתים קרובות,
נעליים גבוהות. לפעמים אני חש כאבים בשעת ההליכה,
אבל אף פעם לא בשעת הטוויסט.
״ובכלל, היתד. זו הדודה שלי, בת ר,־ ,72 שלימדה אותי
טוויסט. שנינו נהנים לרקוד יחד. ואני מבטיח לכם שאין
לה שום דבר מכל הלקסיקון הרפואי הזה.״
בתמונות: ג׳וני הולידיי כפי שהוא ניראה בעיני מעריצים
— וכפי שהוא ניראה בעיני הרופאים. שימו לב ללוק־סאציר,
של הרוטולה.
בסוף לא אתפלא, אם העניין הזה יגיע לשולחן הפארל־מנם
הצרפתי (אם יש עוד דבר כזד ),לפני הדיון בצירוף
ישראל לשוק האירופי המשותף.

..טכניכוך ל מ עונו החדשב תל־אביב
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשסוע,
היכן לבקר הטבוע:

@ .האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בנ-
קאים הנאשמת ברצח, ועל ערכי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונחום שליט, בקצב שאינו מניח להפסיק
לצחוק.
מעגל הגיר הקוור,אזי (התיאט־רון
העירוני, חיפה) אלגוריה חברתית־פיו־טית
במחזה־ראווה. גלגול של משפט־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחד
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבת־עין.
חיים סופול, זהרירה חריפאי.
תורת היחסים (שמעון ישראלי)
רביו־יחיד, בו מחפה רמת־המערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההודי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבודאנוש,
המקרינה חום ולבביות.
ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אכל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מפקין הבן.
אירמה המתוקה (הביסה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק איינשטיין.
הוא והיא (התיאסרון האינטימי)
המין החלש מול המין החזק, מגיל הגן ועד
זיקנה, בסידרת מערכונים של אפרים קי־שון.
שושיק שצי מזהירה, כשבעלה, אריק
לביא, משמש בסיס להצלחתה.

• ויגסנט ואך גוך

(מוזיאון

אביב, ביתן הלנה רובינשטיין) 101 יצירות
בצבעי שמן, מים ורישומים של אחד מגדולי
הציירים האימפרסיוניסטיים, באחת התערוכות
החשובות שנערכו אי־פעם בישראל.

תערוכת חיים דייצמן (המוזי
און
ההיסטורי, תל-אביב) מיסמכים, תמונות
ומכתבים, מתולדותיו של הנשיא הראשון.
* זאב כן־צכי (בית־האמנים, ירושלים)
תערוכת זכרון במלאת עשר שנים למותו
של אחד מגדולי הפסלים הישראליים.
תחביב (תל־אביב; אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרס
לסיפוק שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

שבוע הפרט הצרפתי ( חן, תל־אביב)
במסגרת הצגות־הבכורה של מיבחר
סרטי צרפת, שיוצגו במשך השנה בארץ,
ניתנת הזדמנות לראות השבוע יצירות חשובות
אלה:
ג׳ול וג׳ים (יום רביעי) סרטו של פרג־סוא
טריפו על אהבתם של שני חברים, צרפתי
וגרמני, לנערה אחת.
אשתקד במארינבאד (יום חמישי)
סרטו המהפכני של יוצר הירושימה אהבתי,
אלן ראנד-
יחפים מסוכגים (אוריון, תל־אביב)
מישחק הבגידות של זוג צרפתי
נשוי, המביא אותם לכליה. ג׳ראר פיליפ,
ז׳אן מורו ואנס סטרויברג, בסרטו של רו־ג׳ר
ואדים.
$היום הארון• כיותר (תל-אביב,
תל־אביב; אמפיתיאטרון, חיפה; שיחזור יום
הפלישה לאירופה במלחמת העולם השניה,
בשלושה סרטים שבויימו בידי שלושה במאים
וחוברו לסרט אחד. סצינות־קרב מרתקות,
מול חולשה בעיצוב דמויות הלוחמים,
כשהגרמנים מופיעים בדמויות האנושיות ביותר.

נשואיו שד מר מיטיסיפי(אר-

מון־דויד, תל־אביב) סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניודנה של הדמוקרטיה המערבית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־ביצועיסטים,
בשל צביעותם ושחיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
קורטוב של דבש (גת, תל-אביט
העולם הזה 325ו

ורמה. ברווזה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכפואליסס
צעיר. משחק מעולה של ריסה טושינגהם.
גירושין גופה איטליה (אופיר,
תל־אביב ; ארמון, חיפה;) איך להיפטר מאשר,
צייקנית, ולזכות כמאהבת צעירה, בסאטירה
חזית הומור מאקברי, על נוהגי הגירושין
הקאתוליים ועל החברה הסיצילית.
מרצ׳לו מאסטרויאני ודניאלה רוקה, בסרטו
של פיטרו ג׳רמי.
סיפור הפרברים (פאר, תל־אביב)
מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליד,
פורסו־ריקאית, על רקע עבריינו .,נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.
וירידיאגה (מוריה, חיפה) יצירתו
האכזרית ורוויית־הפסימיזם של לואים בו־נואל,
התוקפת את הכנסייה, המוסר והרוח
האנושית גם יחד.
נהר לל אשם (אורלי, חיפה) מסע
אל קידמת האדם בגיניאה המערבית החדשה,
בסרט תעודתי הולנדי.
העיד תהרב הלילה (אורה, חיפה)
חוויית ההפצצה במלחמה, בסרט פולני
על יומה האחרון של העיר הגרמנית דרזדן.

״מכניכון״ ,המאחד בתוכו בית־ספר ללימודים תיכוניים — בקר וערב, הכנות לבחינות
בגרות •ומוקדמית ומכון להשתלמות מקצועית וטכנית, נכנס לבנינו החדש בתל־אביב: קומה
שלמה בבית שרון, דרך פתח־תקוה, מול בית הדר.

בי דו ד
@ פצצתהז מן (תיאטרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חפר, משחקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביומן קולנוע סאטירי.
@ מארינו מאריגי (מלון שרתון)
להקת הזמר העליזה של נסיך הבידור האיטלקי,
בשלאגרים איטלקיים ואחרים, המוגשים
תוך ניצול פלאי הטכניקה האלקטרונית.

יום חמישי 31.1 ,
9עד אמנות הביצוע (קול-ישראל,
)22.00 פרנק פג? מרצה על אמנות הביצוע,
ומביע דעות שבחלקן הן אתגר לדעות המקובלות.
יום
שישי1.2 ,
בצרור אחד (קול־ישראל 09.20 ,
שבועוגם של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם
כולל הפעם: תולדותיו של בית־קולנוע עדן,
תחרויות ספורט בין נכים וזכרונות מפי
ראשוני הארץ.
המסך עולה קול־ישראל)21.30 ,
יוסי בנאי, דינה דורון ומישה אשרוב במחזה
הרוצח ליונסקו.
יום ראשון3.2 ,
בידוי נעים (הנל הקל)21.3! ,
מאזין מגשים את משאלותיו בסיור של יום
המים: פגישות עם דינה דורון, עליזה עולש,
נעמי שמר וד,טייסת רינה לוינסון.
יום שלישי5.2 ,

0מהדן לשעות הקבלה

ל״טכניכון״ סניפים בשלוש הערים הגדולות ולהם צוות מורים אקדמאים מעולים. קיומם
של הסניפים, בהם לומדים מדי שנה מאות רבות של תלמידים, מאפשר החלפת ידע ואינפורמציה
בין המורים, וכן הוצאתם לאור של תקצירים, דפי תרגילים וספרי לימוד.

ב ח סו תו האדיבה של המדור לשרותי תרבות
שגרירות צרפת בישראל
אימפרסריו ברוך גילאון מציג:

להקת הזמר הצרפתי ת

(קול-י ש-

ראל )19.30 .צעיר שנפצע בהצילו ילדים
משיני כרישים והופקד לחרפת רעב, מבקש
סעד ושיקום.
פינתהנ׳ ז (הגל הקל )22.03 ,תוכנית
המוקדשת לזמר והמלחין הכושי העיוור
— ריי צ׳ארלס.

בתכנית משולבת זמר ומשחק, ו הו מו ר ס קו ת
מוסיקליות-ויזו אליות של
אדית פיאף,
ז׳לברט ביקו,
ז׳אן ברוטול, שרל אזנבור, ועוד

תל־אביב ,״היכל התרבות״ 2 ,הופעות
מריו כריס (אדריה) להקה קולית
יוונית, המשלהבת במוסיקה הים־תיכונית שלה.

להקת אנטוניו ואראגאם (צב

זמרת, שתי רקדניות, רקדן וגיטאריסט,
מגישים מיקצבים ספרדיים עממיים וקלאטיים.
כוכבים נולדים הלילה (מועדון
התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הווי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.
ברמלה (עומר־כיאס, יפו) שיריעם
ספרדיים ודרוס־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפטציה
מעניינת, המלווה על־ידי פאקו, גיטאריסט
וירטואוז.

הצגת

בכורה

יום ה׳ — 31.1.63 מוצ״ש 2.2.63

יום ו׳ 1.2עין־גב
גבעתיים ,,נגה״
יום ב׳ 4.2קרית־חיים
רמת־גן ״רמה״
רחובות ״בית העם״ יום ר 5.2נתניה ״שרון״

יום ד׳ 6.2
יום ו׳ 8.2
מם ל׳ !3.2

יחידה

חיפה

הצגה
״ארמון״ ,יום ה׳ 7.2
כרטיסים: גינצבורג—יובל ובקופת ״מכבי״

ירושלים ״בניני האומה״ מוצ״ש ; 16.2כרטיסים: ש .כהנא.
כרטיסים בת״א :״כנף״ ,״רדידאוניון״ ,״רוקוקו״ ,״לאן״. ,שרותרוך.

מספר 1325

ה׳ שכט תשכ״ג30.1.1903 ,

מניין צצה ״המד*

המחיר 75אגורות

המסתור ת