גליון 1326 מתאריך 6 בפברואר 1963

1326

י״ב שבט תשכ״ג6.2.1963 ,

מ ב ! 1יטרא לי והנטרת בנאים
רדיו -אלקטרוניקה
שרטוט מכונות
שרטוט בנין
ארכיטקטורה ועיצוב פנים

מבנן ישראלי דגך פי7ן תו״ 1י מ1ו!וי 11
גרפיקה שלב א׳
גרפיקה שלב ב׳

בגוזת 1ש!7ת11ת

מורים אקדמאים מובחרים. ציוד משוכלל. מעבדות מודרניות
ספרי לימוד ותקצירים בהוצאת בית הספר. טיפול אינדיבידואלי
פרטים

והרשמה

תל־אביב

רחוב השרון 23

בית השרון מול בית הדר

בבקר

בערב

חיפה

ירושלים

רחוב ביאליר 17 ,

רחוב יפו 33

רחוב אלנבי 76
רחוב דיזנגוף 86

בית יואל

דחף חיפה

המכון הבינלאומי להתכתבות

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

ונש כרטיס ניס
שרם וזנה

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

מר דוד בורוביץ מרחוב בן־יהודה ,122 תל־אביב,
זכה ב־ 10,000ל״י בהגרלת הספחים 4/63 של
מפעל הפיס. מספר הספח .306344

•ובכן, רבותי, כמד. שוחד קיבלתם ממשפחת בך
גוריון עבור מאמר זה?״ שואל, בפשטות, הקורא
עמרם מוצרי, מירושלים, כתגובה על הכתבה השמועות
סביב עמוס בן־גוריון״ (העולם הזח 525י).
פחות חשדני הוא הקורא בנימין גולד, מרמת־גן,
הכותב- :רק העולם הזה מסוגל להזכיר את עמוס
בן־גוריון פעמיים בגליון אחד בשתי צורות הפוכות
— להגן עליו (בעמוד )7מפני גל ההשמצות
האנונימיות, ולהתקיף אותו (בעמוד )10 על חלקו
בקנונייה העכורה להפסקת החקירה בפרשת שפיגל.
לזה באמת ייקרא, בלי מורא, בלי משוא־פנים.,״
גם הד,חשדה וגם המחמאה מפתיעות אותנו, ב־מיקצת.
נידמה כי אחרי 13 שנים של קיום מערכת
זו שוב אין צורך לחזור על עיקרון זה: שאין אנו
מנהלים מלחמות פרטיות, וכי אנו מטפלים בכל
אדם בהתאם לנסיבות המיקרה הנדון.
מזה כמה שנים אנו טוענים השכם והערב כי המשך
כהונתו של עמום בן־גוריון בתפקיד אחראי נ־מישטרת
ישראל הוא בנדר שערוריה. אחרי• שחברו
ומגינו, יחזקאל סהר, נידון למאסר בגללו, ואחרי
שהספיק להעכיר כימעט ללא תקנה את האזזירה ב־מישטרה,
היה אדם בעל שם אחר מסיק מזמן את
המסקנות, מתפטר מרצונו ובוחר בעיסוק אחר.
דווקא פרשת שפיגל מוכיחה שוב, בכל החומרה,
מה רבה הסכנה הכרוכה בהימצאות איש כזה בתפקיד
כזה. שהרי עמוס בן־גוריון אינו יכול ללחום
למען ההגינות נגד הקנוניה העכורה. אפילו מתקומם
עמום בלבו נגד הקנוניה ההופכת ללעג את פעולתו
בפרשה זו — לא הוא האיש היכול להרים את נס
המרד בנסיבות אלה.
אולם יש הבדל תהומי בין התביעה הציבורית, הגלויה
והנועזת, להעבירו מתפקידו — לבין מסע־לחישות
מכוער, הטופל עליו האשמות־שוזא והמערב
בעניין גם את בני־משפחתו החפים־טפשע. יהיה
חשבוננו הציבורי והאישי עם עמוס בן־גוריון כאשר
יהיה — לא ניתן את ידנו למסע כזה, ואנחנו נשים
אותו לאל. לא כדי לעשות טובה לעמום, אלא כדי
להישאר נאמנים לעצמנו ולעקרונותינו.

נשאלת השאלה: אם כן, מי פיברק את מסע־הלחי־שות?
מי אירגן אותו?
התנופה העצומה של המסע בכל רחבי הארץ, עוד
לפני פירסום הרמז הראשון עליו בעתון כלשהו,
מעורר את החשד כי הוא אורגן ביד אפונה. אם־כן,
ידו של מי היתד, זוז
עמום עצמו השמיע שתי גירסות. לריסלומטים
זרים אמר כי הדתיים בישלו את התבשיל כתגובה
על פרשת שפיגל. לעתונאים אמר כי הדקר יצא
.מבית החרושת של אורי אבנרי* .שתי הגירסות
כוזבות. הדתיים נכנסו לעניין רק בשלב מאוחר,
כשהגיעו השמועות לאוזניהם. הגירסה השניה מחמיאה
— כי היא צופנת בחובה את האמונה כי יש
לנו אלפי סוכנים בכל רחבי הארץ, המסוגלים
להפיץ שמועות על־פה — אך כוזבת לא פחות.
אחת הגירסות שהועלו אצלנו מן הרגע הראשון
היא שהיתר, זאת פרובוקציה מתוכננת, שנועדה להפיל
את העולם הזה בפח. כאשר הגיע גליוננו מלפני
שבועיים לכלל גיבוש סופי, כבר הגיעו אלינו
השמועות מכמה כיוונים שונים. בין המודיעים היה
איש גבוה במנגנון־החושך, שנתן לנו תיאור ממצה
ביותר. תיאור זה הכיל פרטי־פרטים — אך מן הסוג
שלא ניתן לאמת אותם, אלא באמצעות מנגנון־
החושך עצמו.
אילו היינו תמימים, היינו ממהרים לפני שבועיים
לפרסם את הסקופ העצום בשער ובכתבת־ענק —
ועמוס היה יכול לתבוע מאתנו, ובצדק, פיצויים
עצומים על הוצאת־דיבה. אולם בעתון זד, נהוגים
כללים מדוקדקים של חקירה ואימות. לכן הסתפקנו
בפירסום תצפית קצרה, בדבר עצם קיום השמועה,
מבלי לזהות שום איש (העולם הזה .)1324
האם היתר, כאן פרובוקציה? את זאת לא נדע, מן
הסתם, לעולם. אני כשלעצמי איני נוטה להאמין
בכך. בפרשה כולה נראית לי יותר בבואה נאמנה
של המצב בצמרת המדינה, ושל משבר־האימון הכללי
השורר בה, מאשר ניכיון מכוון של מ׳ שהו.

בוודאי תזכור את הכתבה על בית־הספר בעיירת
העולים מעלות. בין היתר, סופר שם על מאמציה
של המנהלת, הגברת בילהה שביט, להשיג למען
בית־ספרה מכונת־שיכפול. נכתב. :חסרות עדיין
150ל״י. מי יתרום אותן?׳׳
למחרת הופעת העתון הגיע למערכת מכתב מאת
איש־מסחר ידוע, שהוא גם אחד מקוראיו העקביים
של העולם הזח. הוא צירף המחאה, בתוספת ברכת
הצלחה. תרומה שניה הגיעה מיד לאחר מכן מעורך-
דץ תל־אביבי מפורסם, אשר גם הוא ביקש להישאר
בעילום־שם. את היתרה תרמה המערכת עצמה, והשבוע
נשלחה אל בית־הספר במעלות ההמחאה.
אותו עורך־דיז תל־אביבי העלה גם הצעה נוספת:
שהעולם הזה יפנה אל קוראיו מכל הגילים לתרום
ספרים לתלמידי ישובי עולים. .בית־הספר בישובי
העולים אינו יכול לעשות את המלאכה כולה,׳׳ כתב,
״גם הבית חייב לתרום את חלקו. ובית שאין בו
ספר עברי — מפני שהאב אינו יכול להרשות לעצמו
לקנות ספרים
— אינו יכול לתרום
את מלוא התרומה
ליצירתו של אזרחי,מחר
של ישראל.׳־

מכתבים
הנאצים והעיריות

נעיקבות הכתבה ״הנאצים רדפו — האוצר
חוטם״ (העוקם הזה — )1323 קיימת עוד
בעיית, הנונעת לכלל נררפי הנאצים, והיא
קשורה ברשויות המוניציפאליות.
התשלום
בעד חלקי
גופינו ובער
בריאותנו היה ״טקח
טעות״ ,לדברי שר־האוצר,
דבר שלא
מנע, ביו השאר, מן
הרשויות המוניציפליות
לזכות בסכומי־ענק
מכספים אלה.
אד למרות שאני,
בנכה רדיפות הנאצים
בשעור שלמעלה
ם4-ן ,50 מנהל מזה
שנים מאבק עם עיריית
תל־אביב למען
הנחה עבורי בסיסים

המוניציפליים ב ל ־
בר — נתקלות בקשותי בקירות אטומים.
מצורפים בזה התראה אחרונה של העיריה
שרהיטי שעוקלו יועמדו למכירה, וטבתבו
של מ. פילברסטוז ממשרר־הפנים, המצייז
שאין כל הצדקה להשוות את זכויותיהם של
נכי רדיפות הנאצים עם זכויותיהם של נכי
מלחמה.
הואילו לשאול מי מבין קוראיכם יהיה
סוכן לקנות את רהיטי, אותם רכשתי בעמלי
הרב. או שמא יקנה אותם מר סילבר־ליאון
קפון, תל־אביב
שטוו?

לא מפלגה, אכל -

. ..פרשת שפינל טנרישה את הסאה. כל
המפלגות איכזבו — והוכח סופית שאיו
שום אופוזיציה במרינה.
אני
חושב כי הניעה
העת שכל האנשים
ההגונים במדינה
יתאחדו ויראנו
כי המצב הזה לא
יחוור בכנסת הבאה.
ואם דרוש ׳שמישהו
יתחיל במלאכה —
הרי תפקיד זה חל
בראש וראשונה על
עורכי העולם הזה,
שעשו כה הרבה כדי
להכשיר את הלבבות
ולפקוח את עינינו.
במשך תריסר שנים
הייתם חלוצי הוגי־ש
שון
הרעות. עכשיו עליכם
להיות חלוצי אנשי־הטעשה. רדו-נא מז
האולימפוס הזה!
רפאל ששון, ירושלים
עורכי העולמפוס הזד, ישמחו לשמוע הצעות
מעשיות בסוגיה זו.
במערד החברתי־מהשבתי העכשווי של ההברה
הישראלית איו ספק שיש להכיר ב־העולם
הזה ככוח ציבורי בעל השפעה רע״
יונית־אידיאולונית, מצומצמת אומנם, אד
בעלת עוצמה וכוח־גפץ לא מבוטלים כל
עיקר.
דומה, שהשנים הבאות עשויות להשאיר
את העולם •הזה מנופץ באבק־השריפה שלו
עצמו, כשהוא נשאר ככוח סטאטי ובלתי־פישפיע
מבחינה רעיונית וחברתית. אפשר
שתפוצתו של השבועון תנדל בזכות תצלומי
נערות־זוהר עתירות חוה, אולם ככוח, כגורם
חברתי משפיע, עלול העולם הזה להתנוון.
נם המננינה הנאה ביותר, אם תישמע
פדי שבוע ללא גיוון ישהוא (והגיוון הוא לא
חזותי, במקרה זה שוב איו בכוחה
להתוות אתנר למאזיניה. פרורי הרעיונות,
רברי־הננד והקצו־ על ביצועיזם־בטחוניזם ושאר
טרעידבישין, ההוכחות הברורות לשחיתות
וירידת ערכים — שוב איו בהם כדי
לתפוס את לבות הקוראים המזדהים.
מאות המלים המודפסות פדי שבוע שחור
על גבי לבז אינן יכולות להוות, לאורד
ימים, תחליף למעשים.
אף אחד אינו דורש, ברנע זה לפחות,
הקמת מפלגה, בתוספת רשימה של ח״כים
עתידים, אולם על פעולה מעשית ואירגונית
רומה שיש מקום רב לדבר. מה בדבר אפיפות,
חונים וכיוצא בזה?
הירחון ״גיו־אוטלויך אירג! הרי לא מכבר
סימפוזיוז למציאת ״דרכים חדשות לשלום
ישראלי ערבי״ — כמובן שהעולם
הזה יצא בקריאת נגד (אחרי הסימפוזיון)
כשנימה של אכזבה, בתוספת לא מבוטלת
של שמחה־לאיד.
אד מדוש, למשל, לא יהיו מופעי-ראווה

שבוע אחרון!
במשרדי* ״העולם הזה״ ,תל*
אביג, גליקסון ( 8על-יד כיכר
דיזנגוף) ,מתקבלים לכריכה
כרכי ( 1962 וגם כרכי
שנים קודמות) רק עוד
השבוע.
מחיר הבריכה הוא 6. -
ל־׳׳י הכרך (בולל משלוח כ-
דאר, למעוניינים בכד) ,ואפשר
לרכוש גליונות חסרים
במחיר 75 אגורות ה
גליון.
שעות קבלת הכרכים: יום
ראשון ורביעי כשבוע כץ
השעות 6עד 8בערב.
ה עו ל ם חז ה 325ו

מסוג זה מצדכם? טי מפריע לבעלי המחשבות
הנועזות שמאחורי המלים המודפסות
בהעולם הזה לארגן סימפוזיון ב׳שם ״דרכים
חדישות (לא הדשות) לשלום ישראלי־ערבי״?
כולנו הבנו כבר שפאשיזם, בטחוניזם ובו׳
אינם האידיאל בשבילנו. אנו מעדיפים
.,סוציאליזם חופשי״ — אבל בפעולה.
יצחק רון, תל-אביב
מה מוכן הקורא רון, ששבח לציין את
כתובתו, לעשות בנדון?

עזרת ניטים 7לא:
ברצוני להתייחס למכתב שפורסם תחת הכותרת
״עזרת נשים״ (העולם הזה .)1234
ידוע היום לכל רופא, כי אצל כמעט כל
הגברים, הסובלים מהפרעות בבוח־הנברא,
מקור ההפרעה הוא נפשי ,״תוצאת תסביכים
נפשיים״ ,כפי שנאמר במכתב. אולם
רחוקה היא הדרד שבי: ההברה בעובדה זו,
לבין המסקנה, שאליה מניע בעל המכתב.
לא ל״עזרת נשים״ ולסבלנות נשית זקוקים
חולים אלה, אלא לעזרת פסיכיאטרים מנוסים,
אשר יוכלו לעזור להם להיפטר מ!
הבעיות הנפשיות הגורמות להפרעה.
כל אחד טאיתנו, הפסיכיאטרים, יודע עד
כמה ניתנים דווקא מקרים אלה לטיפול
נפשי יעיל, ועד כמה עלול, מאייד ,״סילוק״
מלאכותי של הסימפטום לגרום להופעת תופעות
חולניות אחרות, אולי אף חמורות ומציקות
יותר מן האימפוטנטיות המקורית.
על כ; פנייתי אל ה״אחד מאלה״ ואל כל
יתר ה״אלה״ :פנו־נא לטיפול פסיכיאטרי,
אשר ברוב המיקרים יוכל לעזור לכם לה־פור
ולהיות גברים ככל יתר הנברים, ואו
לא תצטרכו יותר להרגיש עצמכם כ״אנשים
בגורל מדכא״.
ד״ר ש. ו ,.פסיכיאטר, ירושלים

על חתולים דגשים

תמיד האמנתי כיהנשים דומות לחתולים
(בניגוד לגברים, הדומים יותר לכלבים).
שוכנעתי סופית כשראיתי את שתי התמונות
שהופיעו זו בצד זו כמדור המכתבים של
הגליה האחרון (העולם הזה .)1325 איזה

רגל יפה על המסלול

נם לי יש מסטר שאלות אל רותי. בעיק•
בזת המאמר עלי כנערת-השבוע (העולם הזה
.)1325
ראשית: לא כל נערת עם אף ישר ועיניים
לא־פוזלוח יכולה להיות דוגמנית. עבור דוגמנות
דרושות תכונות
קצת יותר עמוקות
ורציניות, כי לימוד
של חצי שנה להראות
ולהיראות —
איו זה ם! הדברים
הקלים. נערה חייבת
לחשוב יותר מפעמיים
כדי להחלים
להיות כזאת.
בקשר להתנגדותו
של אבי: אינכם
חושבים שזה מקובל
שאב יתנגד? לא אני
עשיתי טובה לאבי,
שהלכתי ללמוד פקידות.
להיפר — הוא
עשה לי טובה ש-
איפשר לי ללמוד.
לא אני חינכתי את
אבי. זה הוא שחיגר
אותי להבחין
בין חוכמה לשטוח.
בקשר לווירום ש־שכונת־התקווה
קלטה,
מה יש? רק לצפון
המבריק והריקני יש
מונופול על מסלול
הדוגמנות? ובכו, מהיום
נם לשכונות
יש רגל במסלול!
וכי עינה של רו־תי
צרה שנערה מנסה
ללמוד מקצוע
שהוא לפי רוחה? ובפרט
שהיא נם מתאימה?
לא, כד לא
נוהגים! את הורסת, סוזי במקום לעזור לבנות
דונמנית־לעתיד. בעיני
זאת השמצה
הסרודשחר, ואני תיקווה שתחקני את המעוות.
כדי להוכיח את דברי, אני מצרפת תמונה.
שלכם תמיד,
סוני בן־אביב, תל״אביב

אבא של אנטה

כתבתם על פעליו של חיים ליבוביץ׳ .אד
למה לא ציינתם שפרט לרצונו להיות אבא
של כל הזקנים בני וד 100 ומעלה, הוא נם
האבא האמיתי והמקורי של הספרית אנטה?
מרים כהן, תד־אביב

אמצעי מניעה

מורה

יפה עשיתם שעוררתם את הבעייה המישע•
שעת (בעיקר לרווקים) של בנידות הדדיות
במשפחה (העולם הזה
.)1324 ,1323 אד
נהיה גברים ונאמר
את האמת: למטבע
שני צדדים.
הצד השני שלו
זהו הנזק וההרס ה־ננרמים
לחיי־המשפ-
הה. לכו אני מציע
שתמשיכו לטפל ב־בעייה.
אד במקום
לשאול :״מה היית
עושה אילו בגד הצד
שכנגד?״ הייתם
צריכים לשאול :״מה
היית עושה כדי למנוע
בגידות?״
י. פ ,.תל־אביב

שרשי ש1/ון ו1ין
לברק 1לוזונ1/זי
נגד קשקשים

חפוף ב

א 7י * 7ןסיר

מי שיער לחביבה

מי יופיע כשער הבא ז

אתה?

בנן, תינוקך?
שלחו עוד היום תמונה
ברורה בציון גיל ופר טי ם נו ספים
לארכיון של ה סו כנו ת
לדוגמנות, פ ר סו ם ואופנה•

להצטלם -להתפרסם

בדאי

משתלם !
הדבר!

קורם בדישו
השרות הראשון בישראל לצלו־מי
פרסום ואופנה למטרות פרסים,
רחוב הלסינקי ,1תל־אביב
פרסום העליון

פנטזיה ככנפיים קצוצות

י ני נ ה
דמיון מפתיע ביו מורה, החתולה הזועקת
לעזרה, לביז ינינה, הגברת שהתאהבה ב־פיטר
הערבי!
אני לוח-ז את ידיו (ידיה?) של עורר
(עורכת?) מדור המכתבים.
חיים ולדמן, תל-אביב
רררררר. עורכת סדור המכתבים אוהבת
מחמאות כמו כל חתולה בלתי־מפונקת.

ברנשטיין -סוף

אחי בני עדות-הטזרח — הפסיקו אהת ולתמיד
את הוויכוח הסוער מעל גבי העתה
עם ברגשטייז זה !
כמה עשרות פעמים
קראתם לי ״מר
ברנשטיין״ .התואר
״מר״ — זהו תואר־כבוד,
וזה מגיע לאדם
מכובד. האשכנזים
הם אנשים נחמדים,
תרבותיים, ומכובדים,
וללא ספק
הם מתביישים ב־ברנשטיין
זה. לנו,
בני עדות המזרח,
נשאר רק להודות
לאל שברנשטיין זה
לא נימנה על בני
עדתנו.
ואל נא תכעסו על בסידיאן השבועון העולם הזה
על פירסום דבריו של ברנשטיין. העולם הזה
— זהו שבועון בלתי־מפלנתי ללא מורא
וללא משוא-פנים, ההייב להביא לידיעת הקהל
את מה שבדעת הקהל.
יעקב בסיליאי, תל־אביב

ברצוני להתלונן תלונה חריפה בקשר להצגת
הסרט ״פנטזיה״ ,ביום ,24.1.63 בהצגה
השנייה, בקולנוע ״מקסים״ בתל־אביב.
תור זילזול נערכו של הסרט ובהבנתו ה־אמנותית
של הקהל, עשה הקולנוע מעשה הנובל
בפשע. הוא קיצץ ללא רחמים את הקטעים
הבאים:
( )1את ״ולס-הפרהיס״ מתור ״מפצח האגוזים״
מאת צ׳ייקובסקי.
( )2את הקטע האחרון של ״פולחז האביב״
מאת סטראבינסקי.
( )3את הקטע האחרון, שהיה מורכב מרובו
של הפרק הרביעי מתור הסימפוניה
השישית ,״הפסטוראלית״ ,מאת בטהובן,
ובזאת פגם בצורה קשה מאוד בהנאתי השלמה
מן הסרט הנ״ל, ואילו היה זה לאל
ידי, הייתי תובע אותו למשפט, ללא כל
היסוס.
כל הנ״ל, שלא לדבר על כד שחמש דקות
לפני סוף הסרט פתח הסדרן את הדלתות,
ונרם לרעש רב ולאור גדול, שחדר פנימה
והפריע לראיית ושמיעת הקטע האחרון של
הסרט.
מאיר עילם, תל־אביב

אשתו שד יופיטר

אני מציע לשר־הבטהו; למנות את פולה
בו־נוריון לרב־סמלת-כבוד נצה״ל. וזה בגלל
הסיפור הנחמד שפולה קראה לחיילים מן
הרחוב, שאלה אותם אם הם אוהבים ספרים
— ונ״סה אותם להעביר ארוז־ספרים של
מר בו־נוריון (העולם הזה .)1325
כל הכבוד! זה טריק שכל רביסטל היה
מתגאה בו!
אלי עוזרי, אי־שס
...אחד־ברורו פלוס אחת־בדורה — זה
כבר שניים־בדורם!
אסתר מיכאלי, ירושלים
פולה־תיאיזם במקום מונדתיאיזם?

קפה ,

תל־אכים, דיזנגוף 189

וזאט נהג יגז כבר
טטר\2

גו ר ש

ש ט רן?

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

במרמה העם עניין י ־ דונמה

תוצרת

דובק

ערבות

לטיב

דוגמות חדישות ס ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

ב. ג .א ״ א. לוינשט׳ין

בעיי

נוסד ב־1921
בתי־רונזסחר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הככר רולי״
בית־וזזזרושת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מס׳ 2

באיזשהו מקום בישראל קיימת מחלקה
סודית. תפקידה האחד: לספק לממשלה
דוגמות.
אם רוצה הממשלה לחוקק חוק המתיר לה
לסגור עתון בעתן טעות־דפוס באיות שם
ראש־ד,ממשלה, מוכיחה המחלקה כי בדיוק
חוק כזה קיים בהונדוראס, בגאבון ובקאמ־בודיה.
אם רוצה הממשלה לחוקק חוק
המתיר לגדוע יד של גנב, מספקת המחלקה
דוגמות מסעודיה, מנסיבות בייהאן ומאיי
פיג׳י הדרומיים. הסדנה: להרגיע את הציבור
ולהוכיח לו כי גם במדינות־תרבות דמוקרא־טיות
אחרות קיימים חוקים כאלה.
כך קרה כאשר החליטה הממשלה להשתלט
סופית על שרותי־השידור במדינה. כאן
הביאה המחלקה את דוגמת כל הדוגמות:
בריטניה הגדולה.
התחבולה הציבורית. בבריטניה
כפוף שרות־השידור לרשות ציבורית. המינויים
הם מטעם הממשלה. איש אינו
מתמרמר על כך — כי בבריטניה כלל לא
יערה על דעת איש כי הממשלה תנצל סמכות
זו לרעה, תהפוך את השרות למנגנון־
תעמולה מפלגתי. אילו עשתה זאת, היתה
הממשלה נופלת ונקברת בגל של זעם
ציבורי.
בישראל המצב הפוך. גם בהיותו שרות
ממלכתי, אין קול ישראל אלא קול בן־
גוריו! .ראש־הממשלה, שצריף את השרות
בעוד מועד לסמכויותיו האישיות, עושה
בו ככל העולה על רוחו. השרות מנהל את
תעמולת מפא״י, זורק כמה פירורי־שוחד
לשאר המפלגות של המישטר, נועל את
שעריו בפני כג מי שאינו מקובל על השלטון,
מחזיק בידיו מונופול מוחלט.
אולם כל זד, לא הספיק למפא״י. כי
שרות ממשלתי עוד כפוף לביקורת כלשהי,
ולו גם קלושה. אפשר לשאול אודיתיו
שאלות בכנסת. אפשר לערער על שידוריו.
לכן באה ההתחכמות החדשה: להקים
רשות ״ציבורית* .בעלי כל המישרות הקבועות
ברשות ימונו על־ידי ראש־הממשלה
ונאמניו. לצורכי הסוואה יקום מוסד ציבורי
חסר כל סמכויות של ממש. השינוי היחידי
לגבי המצב הנוכחי: איש לא יעז לערער
על פעולות רשות ״ציבורית* .כל שאלה
בכנסת תיענה, בסגנון של תרעומת :״הממשלה
אינה מתערבת בענייני הרשות העצמאית!״

לא הכרתי לא במקרה בא
הרעיון להפיכה זו דווקא החודש. היה זה
שלב חיוני לקראת הקמתה של טלביזיה —
תחילה במסווה ״לימודי״ ,לאחר מכן בגלוי.
בהביאה לכנסת את חוק רשות השידור,
מתכוונת הממשלה לצוד שתי צפורים באבן
אחת:
9ליצור מראש מסגרת שתוציא את
הטלביזיה מכל אפשרות של ביקורת ציבורית
יעילה.
9לרמות את מתנגדי הטלביזיה, על־ידי
יצירת האשלייה כי הטלביזיה לא תהיה
מכשיר תעמולתי מפא״יי מובהק, אלא תהיה
כפופה לרשות הציבור.
מובן שזוהי אשליה ריקה. רשות ״ציבורית*
היא ציבורית רק אם תנוהל על־ידי
שליחי הציבור. היינו: אם מנהל הרשות,
עובדיו הבכירים וחברי המוסד המפקח ייבחרו
כולם על־ידי הכנסת, כמו מבקר־המדינה,
מבלי שהממשלה תוכל להתערב במינויים.
בדיוק את זאת מבקשת הממשלה למנוע.
אין ספק כי נערי־החצר של בן־גוריון, השוקדים
על לימוד שיטותיו של שארל דה־גול,
בדרכו אל הדיקטטורה, ניתקלו בעת
לימודיהם בדו־שיח הבא:
שואל :״אדוני הגנרל, מדוע התפטרתי מן
השלטון ב־ , 1946 במקום להשתלט על המדינה,
כפי שעשית כעבור תריסר שנים?״
דה־גו־ל :״אז לא הכרתי את הטלביזיה!״

בר צינו ת

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע*מ, ת״א,
סין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ט.

מי לוחם במדינת ישראל נגד הדת הנוצרית?
בשבוע
שעבר גילו שני עתונים —
העולם הזה ומעריב — בעת ובעונה אחת
גילוי מעניין: קרן ילדינו, שקיבלה על עצמה
תפקיד קדוש זה, אינה אלא חלק ממשרד־הדתות.
היא מנוהלת בכספי המדינה על־ידי
פקידים ממשלתיים,
היתד, זאת תגלית פיקאנטית. שהרי חלק
מכספי הממשלה בא לה מכיסיהם של משלמי
מיסים נוצריים, אזרחי ישראל. בוודאי לא
עלה על דעתם של אלה שהם משלמים את

המס כדי לממן פעולות נגד דתם שלהב.
כאשר קראו את • הדברים, נדהמו׳ אנשי
הכנסיות הנוצריות. שאל אחר מהם :״מה
היו היהודים אומרים אילו הקימה הממשלה
האמריקאית, אי הצרפתית, מחלקה ממשלתית
לשם מלחמה בהתפשטות הדת היהודית.
אך ע ד לפני שהספיקו לקרוא את התגלית,
התייצבה משלחת נוצרית בפני שרד,דתות.
היא מחתה על ההתפרצויות האחרונות
נגר מוסדות הכנסיות, שאלה מהו
קו הממשלה לגבי המיסיון.
השיב זרה ורהפטיג, בכנות וברצינות:
״הממשלה אינה לוחמת במיסיון. משרד־הדתות
קיים בשביל כי. הדתות.״

מפלגזת
אסלא עכ שיו. אי מ תי
אין כמעט ספק, שבהסתדרות העובדים
הכללית תקום סיעה של חרות. כי תקנון
ההסתדרות קובע, שחברים יכולים להתארגן
כסיעה, אם יגישו בקשה הנושאת אלף
חתימות. ואין ספק, כי חרות יבולה לגייס
אלף חותמים מבין חברי ההסתדרות הנוכחיים,
או מבין חברי־התנוער, שיצטרפו בקרוב
להסתדרות. השאלה שניצבה השבוע
היתה רק: מתי?
כי מנוי וגמור עם שלוש המפלגות העיקריות
בהסתדרות למנוע — או לפחות
לעכב ככל האפשר — את יצירת הסיעה
החדשה:
9מפא״י חוששת כי הצטרפות אנשי
חרות להסתדרות תשנה את יחס הכוחות,
תסכן את הרוב הזעיר שלה. מה עוד,
שגם חלק ממצביעי מפא״י עשויים להצביע
בעד חרות בבחירות הבאות.
9אחדות־ד,עבודה יודעת, כי בבחירות
האחרונות לוועידת־ד,הסתדרות, קיבלו חברי
חרות. שבהסתדרות הוראה להצביע בעד
אחדות־העבודה. אובדן קולות אלה יהודה
מכה לאחדות־העבודה.
@ מפ״ם, אשר מבחינה טכסיסית גרידא
היתד, צריכה לשמוח על המעטת כוחה של
מפא״י, אינה יכולה לכפור כפירה מוחלטת
בכל העקרונות הסוציאליסטיים שלה. על כן
גדולר, בקרבה ההתנגדות לפתיחת שערי
ההסתדרות בפני גוף ימני מובהק.
ה עי ק ר: ל ד חו ת. ההצעה הראשונה,
שהועלתה בקרב שלוש המפלגות ר,יתה
לדחות את הבחירות, אשר צריכות להיערך
השנה. מכיזזן שהתקנון מבטיח אוטומאטית
זכויות־ייצוג סיעתיות לסיעה חדשה לקראת
בחירות, ידחה הדבר את הצורך להכיר
בסיעת חרות.
הצעה שנייד :,להגדיל את מספר החתימות
הדרושות מאלף ל־ .5000 אנשי חרות סבורים,
כי מפלגות השמאל יהססו לנקוט צעד
כה שקוף. מה עוד, שלהגשת רשימה לכנסת
דרושות בסך הכל 750 חתימות.
עד אשר תיפול ההכרעה בקרב שלוש
המפלגות, החלד, הנהגת חרות מציעה לחבריה
להצטרף להסתדרות — דבר שאינו
פשוט כלל ועיקר, כי חברים רבים אינם
ששים לשלם מס־אחיד גבוה, ועסקני הסתז־רות
העובדים הלאומית לא השלימו עם
תבוסתם, טוענים כי ההחלטה להצטרף להסתדרות
נוגעת למפלגה, לא להם כהסתדרות
עובדים, אשר תמשיך להתקיים בנפרד.
צעד נוסף: פעילי חרדת במקומות העבודה
ינסו להיבחר לוזעדי עובדים .״כדי שביום
שסוף־סוף תוכר הסיעה שלנו בהסתדרות,
נוכל ישר לתפוס עמדתיכוח באיגוד המקצועי,״
הסביר אחד מראשי המפלגה.

תעופה
ה מ צי אההמסוכנת
אל-על היא חברת התעופה הלאומית של
ישראל. אבל יש חברת תעופה לאומית עוד
יותר ממנה. אין לה שם, אך יש לה ממוסים.
כי בד,־בשעה שהחברה הלאומית
מפעילה חמישה מסוסי בואינג סילוניים ושתי
בריטניות שאי־אפשר למצוא להן קונה,
מפעילה החברה השניה מטוסים גדולים.
המטוסים הם מדגם אחד כולם: סטראטו־קרוזר
של הברת בואינג.
ה א סון שנמנע. איש־היבשר, הישראלי
הרגיל שמע את השם סטראטוקרחר בנסיבות
בלתי־נעימות במיקצת (העולם הזה
.)1288 היד, זה באשר נודע, כי מטוס מסוג
זה, בבעלות ישראלית, ובו 27 אזרחים ישראליים,
כמעט נפל לתוך הים מחוסר דלק,
והגיע בטיפת הדלק האחרונה לבורדו בצרפת.
טייסו
באותה טיסה איומה היה הוגו.
מרום, הטייס הראשי של מכון הבדק, וכל
(המשך בעמוד ,)9
העולם הזה 1326

הנדוו

מיליארד אחד? חצי מיליארד?

זהו המרכיב היסודי של אינדכס־יוקר־המימשל
— אינדכס החונק את משק המדינה,
לא פחות מאשר את המוסר הלאומי
ואת הדמוקראטיה. הרכב הקואליציה הוא
רק מפתח לחלוקת השלל הזה, כמו שהרכב
האצולה שימש מפתח לחלוקת השלל במיש־טר
הפיאודלי.
יזו כנסת נחמדה יש לנו! איזו כד
ר * סת הגונה, תרבותית, ג׳נטלמנית, אדיבה,
נדיבה!
האם חששת כי המפלגות האחרות ינצלו
את פרשת־שפיגל כדי לדפוק את המפלגה
הדתית־לאומית, לנגח את מנהיגיה, להשחיר
את פניה?
האם פחדת שמא נהיה עדים למחזה
מביש של השמצות הדדיות, של סערת־רו־חות,
של המולת צעקות וקריאות־ביניים?
האם כירסם בליבך הספק שמא לא יכולו
הח״כים לשלוט ברוחם, שמא יורמו אגרופים,
כמו בפרלמנטים של יפאן וצרפת?

אם כן -אינך מכיר את הכנסת
הריבונית של מדינת ישראל.

מבעד לאפלה החלו מסתמנות דמויותיהם
של יצחק רפאל, משה שפירא, ועוד. נשאלה
השאלה: למה — למי — נועדו הכספים?

שלב
זה אינו סוב יודיצה. איש
לא הואשם, איש לא נחקר, איש
לא נתבקש אפילו לוותר על חסינותו.
התנהגות
הממשלה והכנסת מעלה עתה
את הפרשה למישור חדש, פותחת את השלב
השלישי.
בשלב זה מעורבים לא רק ראשי המפד״ל
— אלא ראשי כל המפלגות במדינה.

נות הייבוא, האשראי, ההזמנות הממשלתיות,
השימוש בכספי הסעד, השליחויות
בחו״ל, הג׳ובים במשרדים ממשלתיים וחצי־ממשלתיים
אחרים וכר וכר.
עתה, עם פרשת־שפיגל, נפתח האשנב אל
שדה שלם חדש של הנאות: עשרות המיליונים
של כספי השוחד, הקומיסיון־החשאי
וה״תרומות״ אותן גובה המפלגה, תמורת
מסירת העבודות וההזמנות מטעם המשרד
הממשלתי שהיא שלטת בו.
כל זה נוגע, כמובן, גם לשאר המשרדים
הממשלתיים, ולשאר המפלגות המשתתפות
בממשלה. כל אותן הטבות גלויות, גלויות־למחצה,
חשאיות ופליליות מגיעות גם להן.

אומנם, גם בה פורץ כל כמה שבועות
סקאנדל. פעמים רבות כינו הה״כים הנכבדים
זה את זה בשמות כמו ״סמארקאץ׳,׳,
״ביריוך ,״פירחח״ ,״מלשין״ .גם השבוע
פרצה סערה בעת דיון על מסקנות הממשלה
בפרשת־סובלן, ורק בקושי ניתן להמשיך
בישיבה.

כאן התנהל הכל בשקט מופתי. בסך־הכל
הוגשו שתי הצעות־לסדר־היום, שנוסחו בעדינות
כה רבה, עד כי זר לא היה מבין
במה המדובר. הדיון היה קצר ומנומס. לא
היו שום קריאות־ביניים.

הן נאלצות, או מעדיפות, זמנית, לשבת
מחוץ לקואליציה — אך אין הן חולקות על
עצם השיטה קול חלוקת השלל.
כי אכן, מפלגות אלה אינן יכולות להתקיים
מחוץ למישטר זה, וללא חלוקה זו.
מכיוון שהן מהוות טרסטים כלכליים, מכיוזן
שהן מספקות לנתיניהן ג׳ובים ושיכונים
ותקציבים ועתון־יומי, הן זקוקות לזרם של
הנאות, הטבות וכסף. הן זקוקות לחלוקה —
החל בחלוקת כספי המגביות בחו״ל, וכלה
בחלוקת כספי משלם־המיסים.
מסירת הזמנות לעשרה בתי־חולים, נוסח
שפיגל, מספיקה כדי לאפשר למפד״ל לנהל
מערכת־בחירות מוצלחת, שתכניס לכנסת
תריסר ח״כים, שיבטיחו למפלגה חלק בקואליציה
הבאה, שיאפשר לה למסור הז-
מנות לעשרה בתי־חולים נוספים. מעגל קסמים.
מדוע
רגזה המפד״ל בשעת גילוי פרשת-
שפיגל? מפני שנתעורר הרושם כאילו רק:
היא עושה כך.

איש לא הזכיר את פרשת-שפי-
גל כשמה. איש לא קרא בשמותיהם
של האדונים שפירא, רפאל
ושות׳ .שם המפד״ל לא הוזכר אף
ברמז.
דובר רק על סדרים מופשטים, על נוהלים
הטעונים (אולי) תיקון כלשהו. וכל זה בהתאפקות
עילאית, במילים רכות, רק כדי
לצאת ידי חובה בלתי־נעימה.
רוח גדולה יכולה לקום בכנסת כאשר
מדברים על עצמות ז׳בוטינסקי. אפשר להקים
בה רעש בפרשת סובלן. אפשר להצית
אש ריטורית אפילו בעניין המימשל הצבאי.
כי ז׳בוטינסקי מת, סובלן נקבר והמימשל
הצבאי נוגע למדיניות גבוהה. לא ברוח,
לא ברעש ולא באש — מהות המישטר.

ואילו פרשת־שפיגל -היא נוגעת
לנישמת המישטר. נשמה זו
אינה מתגלה ברוח, ברעש ובאש
-אלא כקול דממה דקה.

דממה דקה זו היא התופעה החשוכה
ביותר כבל פרשת־שפיגל.
זהו השלב השלישי, המכריע, של הפרשה.
השלב הראשון הקיף רק את העצורים.
פקיד בכיר של משרד ממשלתי, מנהיג מרכזי
של המפד״ל, האיש המרכזי במערכת־הכספים
של המפלגה, נתפס בפרשת־שוחד
של מאות־אלפי לירות, שהיתר, בלי ספק
חלק מפרשת־שוחד של מיליונים.

שלב זה הוא סוב יודיצה. הוא
יוכרע במשפט. ויש לחזור ולהדגיש
ללא הרף: זהו השלב הי חי
ד בבל הפרשה שהוא סוב יד
דיצה.
השלב השני הקיף את כל ראשי המפד״ל.

יךד כאן דיברנו על הקואליציה .
£0עתה נדבר על המישטר. הקואליציה
— זוהי הממשלה. המישטר — זוהי הכנסת.
כי הניתוח עד כה העלה בלבך, ללא ספק,
שאלה הגיונית: אם השלל מתחלק בין מפלגות
הקואליציה, מדוע שותקות מפלגות
האופוזיציה? אם יש למפא״י ולאחדות־העבו־דה
עניין לחפות על המפד״ל — איזה עניין
יש למפ״ם ולליברלים?
יש לכך יותר מתשובה אחת. הם היו בממשלות
קודמות, והשתמשו שם באותן השיטות.
הם מקזזים להיות שותפים בממשלות
עתידיות — ולהמשיך אז בדרך זו. הם
שותפים גם כיום לעשרות קואליציות אחרות
— בסוכנות, בהסתדרות, בעיריות —
שם נהוגים אותם הכללים עצמם.

זהו הצד החומרי של קביעתנו
הרעיונית: שהאופוזיציה שייכת
למישטר לא פחות מן הקואליציה.
המפלגות האלה יכולות להוות
אופוזיציה כמישטר, אך לא
לימישטר .

אבל זה לא יבול לקרות בעניין
במו פרשת-שפיגל.

ן י *ו ל דממה דקה ירד על פרשת-
\ /שפיגל. לא דממה של קודש, אלא דמי
מה של בית־קברות.
ראש־הממשלה בכבודו ובעצמו קיבל בשבוע
שעבר את ראשי המפד״ל, הבטיח
להם חגיגית את ההשתקה. גלגלי החקירה
של המישטרה נעצרו בגלוי, מבלי שהחלו
בחקירת אף לא אחת ממאות ההסתעפויות
של העבירה המקורית המצומצמת. כל ה־עתונים
עשו יד אחת כדי להוריד את הפרשה
מן הכותרות.
ולבסוף, גרוע מכל: כל המפלגות גם יחד,
מחרות ועד מק״י, ממפ״ם ועד אגודת־ישר־אל,
שיתפו פעולה כדי לקבור את העניין
סופית.

המלך חילק לדובסיו מחוזות ד
צמיתים. הקואליציה מחלקת למנד
לגותיה משרדי־ממשלה ואזרחים.
אז, במו עתה -לשם חליבה עד
הטיפה האחרונה.

רושם זה סולק עתה. מפלגות
המישטר, כקואליציה כאופוזיציה.
התלכדו והכריזו, בקול דממה
דקה: כולנו עושות בך.

חיו־ בן־גוריגן ( ב פיג מ ס: הגא הגהנה ה&נזית־י
כי דממה דקה זו -היא מדברת.
היא צועקת.

אם לא הורם בקואליציה אף
קול אחד שתבע לערוך חקירה
מקיפה, לבטל חסינויות, למצות
את פרשת-שפיגל עד תום -הרי
פירוש הדבר שכל משרדי־המכד
שלה, וכל מפלגות הקואליציה,
משתמשות בשיטות אלה.

״שתיקה בהודאה״ .מעולם לא
היו שתי מילים אלה נבונות יותר.

וההיגיון אומר שעל כל מיליון שגובה
המפד״ל בצורה זו, גובה מפא״י עשרה
מיליונים.

ן* ך מוכחת הטענה אשר השמענו ב־משך
השנים, בחדגוניות משעממת, במדור

היא אומרת: התהום שנחגלתה בפרשת־שפיגל,
לא רק המפד״ל נמצאת בה. נמצאות
בה כל המפלגות.
היא אומרת: אני לא אגלה את שחיתותך,
פן תגלה אתה את שחיתותי. שמור לי ואשמור
לך. כולנו יושבים בסירה אחת.

** רב פרשת״שפיגל פירסם העולם
ע הזה חקירה מקיפה על ההנאות שמפיקה
המפד״ל מעצם ישיבתה בממשלה.
שליטתה במשרד־הדתות ובמערכת הכפייה
הדתית איפשרה למפד״ל לקיים על חשבון
משלם־המיסים מנגנון עצום של פעילי־מפ־לגה,
מוסדות מפלגתיים ותעמולה מפלגתית.
נסתבר כי כל ראש־משפחה, המשלם מיסיס
במדינה, שילם בשנה שעברה 150 לירות
( 12.5ל״י לחודש!) לקיום המנגנון המפלגתי
של המפלגה הדתית־לאומית.
לזה יש להוסיף את כל ההנאות הגלויות־למחצה,
הכרוכות בישיבה בממשלה: רשיו־

שקואליציה ממשלתית בישראל
אינה ברית מדינית להנהגת המדינה,
אלא כרית מפלגתית לחלוקת
השלל.

מהו השלל? בשנה הבאה יתקרב תקציב
המדינה לשני מיליארד לירות. איזה חלק
מסכום זה זורם חזרה לכיסי המפלגות, תוך
שוד גלוי או מוסוזה של קופת־המדינה?
איזה חלק ממיסיך משמש לקיום המפלגות?

ן* ש החוששים כי גילוי אמת זו, והח־דרתה
לתודעת הציבור, ישרת את דויד
בן־גוריון וביטחוניסטיו.
הציבור מתחיל למאום סופית בכל המפל-
גות הקיימות. המישטר הקיים בארץ שוקע
בביצה של התנוונות, כמו הרפובליקה ה רביעית
בצרפת. הודות לרגש הכללי של
גועל, יאוש ואדישות, הצליח דה־גול להש־תלט
בפאריס. האין חשש כי כך יעשה בן־
גוריון בירושלים?
חשש זה מבוסם על טעות. דה־גול לא
היה מזוהה עם השחיתות המפלגתית. הוא
סירב להשתתף אף במפלגה שהוקמה על־ידי
חסידיו. הוא היה יכול לנצל את ריגשי הגועל׳
כי אף שמץ מהם לא דבק בו.
ואילו בן־גוריון — הוא הראש הרישמי
והמעשי של מישטר הריקבון עצמו. הוא שציווה
לקבור את פרשת־שפיגל — ובזאת
קיבל את הזוהמה על עצמו. הוא העומד בראש
המפלגה שהעלתה את שוד־הציבור
לדרגת אמנות. הוא המעודד את השחיתות
בשאר המפלגות, בידעו כי יצאניות קנויות
זולות יותר משותפות רעיוניות.

למה לדבר על שפיגל, רפאל, או
שפירא? המישטר הוא מישטרו
של דויד בן־גוריון, והוא הנהנה
העיקרי מן השחיתות הציבורית.

מא״ אורי אבנר

האם הוא משוף ההולך ביוני נפוליון והיטלי? האס הוא מבשר תקופה חדשה?

ז־גלו של דה־גוד
ך * א 2זהטוב ליהודים או רע ליהודים?
| | השאלה היהודית הקלאסית הזדקרה השבוע מחדש, כאשר חש גם האיש ברחוב
הישראלי כי מאורעות היסטוריים מתחוללים בעולם — גירוש בריטניה מאירופה, התחלת
מלחמה מד־נית בין צרפת וארצות־הברית, נסיון צרפתי להתקרב לברית־המועצות, בקיעים
לאורכה ולרוחבה של הברית המערבית.
האם זה טוב לישראל? ברגע הראשון נידמה שכן. השוק הבריטי, החיוני להדרי ישראל,
נשאר פתוח. התפוזים מרחובות לא יגורשו מחנויות לונדון על־ידי תפוזים מאיטליה או
מאלג׳יריה*.
ברגע השני נידמה שלא. ארצות השוק, שסילקו זה עתה את מועמדות בריטניה, לא
ישישו להיענות לבקשת ישראל — למרות שישראל אינה רוצה להיות חברה בשוק, אלא

מהפכניים אלה, רעידת־האדמה הפוליטית הגדולה ביותר מזה עשר שנים — האם היא
טובה לאנושות?

ח לו מו שדג פו די און החדש
לבחינתהאינפורמציה, ישראל היא מושבה אמריקאית. אירועי העולם מגיעים
אליה מבעד למסננת התעמולה של ארצות־הברית — סוכנויות־חדשות אמריקאיות,
כתבים אמריקאיים, שבועונים אמריקאיים. לכן קיבל הקורא ומאזין־הרדיו הישראלי תמונה
חד־צדדית מאוד.
תמונה זו התגבשה במאות בלתי־ספורות של קאריקטורות, שכולן תיארו את שארל
דה־גול בדמות חולה־רוח המחקה את נפוליאון, או בדמות זקן שוטה, האכול שגעון־גדלות.
מדיניותו של הגנרל הארוך תוארה כמעשה־איוולת, כתקיעת סכין בגב העולם החופשי,
באנוכיות משתוללת, כהתפרצות של לאומנות חסרת־שחר.
אילו היתר, התמונה מאוזנת יותר, היה מתגלה כי יש הרבה מאוד הגיון בריא בהשקפת־עולמו
של הדיקטטור הצרפתי.
הגנרל אינו מרבה לדבר. כאשר הוא מדבר, הוא משתמש בסימון קלאסי נעלה, המתאים
יותר לספינכס מאשר למדינאי בעידן ההמונים. כל דבריו הם דו־משמעיים, ותמיד הוא
משאיר לעצמו דלת פתוחה לנסיגה. אך מעשיו מגלים את השקפתו יותר מכל הכרזה.
אפשר לסכם אותה כך:
• מי שאין לו נשק גרעיני מוכן לשימוש, אין לו עצמאות. כי עצמאות יש רק למי
שמסוגל להגן על עצמו בכל התנאים ובכל המצבים. מדינה שאין לה כוח גרעיני תצטרך,

אודי אבנדי

נפוליון ואלכסנדר גטילזיט
זהירות מפני דוגמות היסטוריות

כרושצ׳וב לקנדי :״אולי נשב?״

רק לקבל ממנו נדבה בצורת ״התקשרות״ ,שתתן לה זכויות ללא חובות. גם הטענה
הישראלית, כי ללא התקשרות זו צפוייר, כליה למדינת ניצולי־היטלר — איבדה את בסיסה.
כל עוד בריטניה בחוץ, יכולה גם ישראל להישאר בחוץ מבלי להינזק. הייצוא הישראלי
לשש ארצות השוק המשותף בלבד אינו גורם מכריע במשק הישראלי.
בסן הכל נראה כי מאזן ההשפעות הוא לטובת ישראל. אולם חלפו הימים כאשר משהו
יכול היה להיות ״טוב ליהודים״ ורע לעולם. בעולם של ,1963 מזדהה גורל היהודים עם
גורל המין האנושי כולו. השאלה הקובעת, גם לגבי האזרח הישראלי, היא: מאורעות
* גם במישור אחר יוכלו פרדסני ישראל ליהנות השנה נזמזל־הביש של הזולת. הכפור,
שהביא נזקים ׳עצומים לפרדסי ארצות־הברית ואירופה, יעלה במידה ניכרת את מחירי
הפרי היפואי.

בכל משבר בינלאומי מכריע, לרקוד לפי חלילה של מעצמה שיש לה כוח כזה, והמסוגלת
להגן עליה.
9כאשר יש מונופול גרעיני לארצות־הברית ולברית־־המועצות, הופכות כל שאר
המדינות בעולם גרורות של זו או של זו.
• מצב זה מסכן את בטחונה של צרפת ושלאירופה המערבית כולה. כיום אומנם
מנוי וגמור עם ארצות־הברית להגן על אירופה בשעת סכנה, אך אין כל בטחון כי גם
מחר יהיה האזרח האמריקאי מוכן לסכן את עצם קיומה של ניו־יורק, כדי להגן על
חרותה של פאריס. בעתיד, כמו פעמים רבות בעבר, מסוגלת ארצות־הברית להסתגר
בגבולותיה שלה, לנער את חוצנה משאר המדינות.
• אפשרות זו הופכת סבירה עוד יותר עם פיתוח הטילים הביניבשתיים והצוללות
הגרעיניות. בעבר היתד, אמריקה זקוקה לבסיסים מעבר לים, כדי לקיים כוח־הרתעה נגד
ברית־ר,מועצות. כיום יכולה ארצות־הברית להשמיד את ברית־המועצות כולה באמצעות
טילים שישוגרו מעל אדמת ארצות־הברית, ומתוך צוללות ניידות. פירוק הבסיסים האטומיים
בתורכיה, באיטליה ובבריטניה הוא צעד גדול בכיוזן זה.
• אם רוצה אירופה המערבית לשלוט על גורלה ולהגן על עצמה בכל התנאים, עליה
להצטייד בכוח גרעיני מוחץ משלה. דבר זה יתכן רק אם תתאחדנה ארצות היבשת, תשתפנה
פעולה. עד אז חייבת צרפת לפתח כוח גרעיני שכולו שלה, יהיה המחיר אשר יהיה.
שתכלול את ארצות השוק המשותף
• כאשר תקום אירופה המערבית המאוחדת,
(בתוספת ספרד ופורטוגל) ,היא תהודה מעצמה שוזר, בכוחה המספרי, הכלכלי והטכני
הן לברית־המועצות, הן לארצות־הברית. תחת החלוקה, הרת־הסכנות, של העולם לשני
מחנות, יתחלק העולם לשלושה מחנות או יותר, ויווצר שוב איזון בריא. בנסיבות
מסויימות יוכל הכוח השלישי למנוע התלקחות.
• בריטניה יכלה, אולי, להצטרף למעצמה זו, אילו מסרה לה את הכוח הגרעיני
שלה ואילו ויתרה על קשריה המיוחדים עם ארצות־הברית וארצות חבר־העמים. אולם
בריטניה בגדה באירופה, סירבה הן למסור לה את הידע האטומי שלה, והן לקשור את
כלכלתה ללא תנאי למשק האירופי. תחת זאת הסכימה בריטניה לבסס את בטחונה על
טילי־פולאריס אמריקאיים, והפכה בזאת לגרורה אמריקאית. צירוף בריטניה לאירופה
פירושו הכנסת סוס טרויאני אמריקאי לתוך המיבצר.
כל אלה טענות נכונות, כשלעצמן. אין הן פחות נכונות מפני שמתווספות אליהן תופעות־לודאי
אישיות, כגון חלומו של דד,־גול שצרפת תשלוט באירופה החדשה, וכי הוא עצמו
יהיה מעין קיסר אירופי. אצל כל מדינאי מתערבבות יומרות אישיות עם השקפות כלליות,
ואין הדבר פוסל את ההשקפות.
אין ספק ששארל דה־גול מבקש להגשים את החלום העתיק ביותר של אירופה — חלום
הקיסרות המאוחדת, שתבוא במקום האימפריה הרומאית. זהו חלומו של קארל הגדול.
נפוליאון והיטלר נכשלו בביצועו. עתה מתקרב דה־גול עד לסף ההגשמה.
השאלה היא: האם אין זה מאוחר מדי? האם לא הפך החלום לאנאכרוניזם מסוכן?

אי ש מו לרג עי ־ ה גו ר ל
ף • עול פהמ די גי אין דברים מוחלטים. אין ״נכון״ ו״לא־נכוך. יש רק ״יותר נכון״
^״ו״פ תות נכון״ (או ״יותר כוזב״ ו״פחות כוזב״) .אפילו נכונות כל טענותיו של דה־גול,
האם אלה הטענות הקובעות, המכריעות? או שקיים מישור גבוה יותר, חשוב יותר,
בו ש,רר הגיון אחר?
זוהי, בצורה הפשטנית ביותר, הטענה האמריקאית.
גם טענה זו לא פורטה מעולם בבירור, באופן מוסמך. גם היא משתקפת בעולם המעשים —
מעשיו של ג׳ון קנדי.
העידן החדש התחיל בעת משבר קובה. הנשיא הצעיר, שהוא איש־מעשה והוגה־דיעות
כאחד, הביא את העולם עד לסף ההשמדה האטומית. במשך כמה שעות גורליות היה גורל
כדור־הארץ תלוי, פשוטו כמשמעו, על חוט השערה( .השבוע הודו האמריקאים עצמם כי
טעו טעות מוחלטת בהערכת הכוח הסובייטי בקובה, וכי נסיון־הפלישה היה ניתקל
באפתעות).
עתה כבר ברור,כי באותם רגעי־גורל התגבשו אצל הנשיא האמריקאי, שעמד בודד
לחלוטין מול אחריותו הנוראה, כמה הכרות יסודיות, המכוונות מאז את צעדיו. העיקריות:
• שיש בעייה אחת בעולם, העולה על כל שאר הבעיות: הצורך למנוע מלחמה אטומית.
9שבראש ברית־המועצות עומד אדם השותף לתחושת־אחריות עילאית זו, ושהוכיח
זאת במעשים בעת המשבר.
• שהכרה זו מחייבת את מסירת המונופול המוחלט על הנשק האטומי לידי שתי המעצמות
הגדולות בלבד.
• שברית־המועצות מוכנה לשתף פעולה עם ארצות־הברית להשגת מטרה זו.
• שהאחריות הרובצת על ארצות־הברית, במצב זה, היא כה עצומה עד שאסור לד,

להתחשב בבנות־בריתה, אלא עליה לכפות — אפילו בכוח גס — את השקפתה על בנות־הברית,
תהיה תגובתן נאשר תהיה.
כל אשר קרה מאז בעולם, בקצב גובר והולך, נובע במישרין מהשקפה הדשה זו.
התמרורים העיקריים:
ס הוצאת הטילים הסובייטיים מקובה.
9ה צאת הטילים האמריקאיים מתורכיה, מאיטליה וגיבריטביה. ברור כיום כי בעת
המעשה הראשון ה בטח, בתמורה, המעשה השני — אף ששני הצדדים הסכימו בשעתו
להעלים זאת מעיני הציבור, כדי למנוע רושם של מקח־וממכר.
9הפסקת ייצור טילי סקייבולט, שנועדו לתת לבריטניה כוח־הרתעה עצמאי.
• הדרישה האמריקאית מכל בנות בריחה, כולל צרפת, לוותר על כוח אטומי עצמאי,
תמורת הקמתו של ״כוח גרעיני רב־מדינתי״ .המשמעות של מליצה נבובה זו: כוח־גרעיני
של נאט״ו, שיישאר בידי האמריקאים ויהיה כפוף לפקודתו של מפקד־נאט״ו האמריקאי.
• החרפת הסיכסוך בין מוסקבה ופקינג, על רקע החלטתה הנחושה של ברית־המועצות
למנוע נשק אטומי מסין.
@ סילוק בריטניה משערי השוק האירופי.
הסיכסוך האטומי בין ארצות־הברית וקנדה.

חתימת הברית הרישמית בין צרפת וגרמניה המערבית.
9המגע המדיני בין צרפת וספרד, מתוך מגמה להעביר את ספרד הפאשיסטית מן
המחנה האמריקאי למחנה האירופי.
9הנסיון הצרפתי לגרש את ההון האמריקאי מיבשת אירופה.

פ גי שהעלרפ סו ד ה

ו ורו
*ילהמע שי םהאלה מצטרפים יחד לעובדה היסטורית, שעוד לפני שנה לא היה
^ איש נבון מעז לחלום עליה בהקיץ:
יצירת ברית עליונה של אדצות־הברית וברית־חמועצות.
אפשרות זו מעלה מייד אסוסיאציות היסטוריות, רובן שליליות. לא פעם נאלצו שני
יריבים גדולים לעשות יד אחת, מחוסר יכולת להכריע זה את זה. כזאת היתד, הברית בין
אוקטאביאנוס קיסר ובין מארק אנטוניום, שנסתיימה בקרב־הכרער ביניהם. דוגמה מאלפת
עוד יותר: הפגישה ההיסטורית של נפוליאון והצאר אלכסנדר, שנתקיימה בשנת 1807 על
גבי רפסודה בנהר נימן, ליד העיר טילזיט. ברית היסטורית זו, שיכלה להביא שלום לעולם,
התחסלה כאשר פלש נפוליאון לרוסיה.
אולם כל הדוגמות ההיסטוריות שונות מן המציאות של היום מבחינה אחת: מעולם
לא היה ברור, כמו היום, כי מלחמת־העולם פירושה חיסול מוחלט של שני הצדדים.
הפצצה המימנית היא המעניקה לברית וזשינגטון־מוסקבה ממשות חסרת־תקדים.
כדי להבין את המציאות החדשה הזאת, יש לעמוד היטב על טיבה, להימנע מהגזמות.
הברית החדשה אינה שמה קץ לתחרות בין שתי המעצמות, המתבטאת במהפכות, הפיכות,
מלחמות־אזרחים, סיוע כלכלי, חתירה מדינית, תעמולה רעיונית ובו׳ במדינות שלישיות.
גם אין הברית מבטיחה את הפסקת פיתוח הנשק הגרעיני, או את הפסקת הניסויים, או את
פירוק החימוש.
המלחמה הקרה נמשכת, מירוץ־החימוש נמשך (לפחות לפי שעה) .כל אשר שני הצדדים
מתחייבים לו הוא: למנוע בכל מחיר מצב שיאפשר מלחמת־עולם אטומית. מחיר זה כולל
הקרבת האינטרסים של בנות־ברית, כגון סין מכאן וצרפת מכאן. הוא ישפיע גם על
המרחב.

קו? ח ע 3ר דקו 7העתיד
מחנההמער כי מתנגשות, על כן, שתי השקפות מנוגדות לחלוטין. הן מתגלמות,
^ בצורה הולמת מאד, בשתי דמויות גדולות — הנשיא קנדי בצד אחד, הנשיא דה־גול
בצד השני. לא מיקרה הוא כי דה־גול נולד וגדל במאה ד,־ ,19 ואילו קנדי הוא בן המאה
ה־ 20 בהא הידיעה.
קשה לקבוע כיום את סיכויי שני הצדדים. בידי שניהם אמצעים, שלא מוצו עדיין,
ולשניהם יש נקודות־תורפה רבות.
הנשיא דה־גול מנסה לשחק מישחק עצמאי. כדי לזרוק את האמריקאים מאירופה, הוא
מוכן גם לשחק באש. כך הציע, כנראה, למוסקבה לפרז את מרכז־אירופה — אחד החלומות
הישנים של המדיניות הסובייטית. זהו פתיון ברור, במגמה לרופף את הברית האמריקאית־הסובייטית.
לעומת
זאת רחוק דה־גול מלסחוף עמו, לפחות כיום, את דעת־הקהל האירופית. ניראה
כי דעת־הקהל הצרפתית היא, ברובה המכריע, עמו. ההון הצרפתי שמח להזדמנות לסלק
את המתחרה האמריקאי. השמאל הצרפתי הוא אנטי־אמריקאי מטבעו. כולם יחד מאון זדים
בלאומנות הצרפתית המסורתית — ודה־גול הביא את צרפת בחודשים מעטים מן התבוסה
המשפילה של אלג׳יריה לשיא של יוקרה כגורם מדיני עולמי.
אך בגרמניה המערבית שונה המצב לגמרי. נדמה כי בכל גרמניה ישנו רק איש אחד
ויחיד התומך בקו ה־,־גול — הקאנצלר אדנואר. ממשלתו, מפלגתו, הפארלמנט, העתונות,
דעת־הקהל — כולם מתנגדים לקו זה.

הנשיא קנדי בחדר עבודתו
בדידות מול אחריות גורלית

מדוע? מפני שעיני גרמניה מופנות לעבר ברלין, המנותקת, הנתונה בסכנת־חיים. שום
מליצות של דר,־גול אינן יכולות להגן על ברלין, ומצב זה יימשך עוד שנים, עד שיקום
כוח־מחץ אירופי.
בשום מדינה בעולם אין האמריקאים פופולאריים כמו בגרמניה. במשך 15 שנה שינן
אדנואר באוזני הגרמנים כי בטחון המדינה תלוי כולו בברית הדוקה עם וושינגטון. עתה
נראה ראש־הממשלה הזקן כבוגד בעצמו, ותלמידיו מתקוממים נגדו. הגשמת החלום השני —
חיסול המלחמה בת אלף השנים בין גרמניה וצרפת — נראית כחשובה פחות עד אין שיעור.
זהו קול מן העבר — ובאוזני הגרמנים קולו של קנדי הוא קול העתיד.
כל אלה הן מגמות יריבות, ואין לעמוד על משקלן היחסי לפני שיוטלו כולן על כפות
המאזניים. מה כוח־המשיכה של בריטניה? ולעומת זאת: מה מישקל בעלי־ההון, הרוצים
בשיגשוג המשק האירופי? כמה זמן יחיו אדנואר הזקן, ודר,־גול, הזקן כמעט כמוהו?
איך תעודד ברית־ה,מועצות את הקרע במערב — ואיך תידחף ברית־המועצות עצמה על־ידי
הקרע עם סין? האם ישלוט צרפתי באירופה המאוחדת, אם תקום, או שישתלטו בה
לבסוף הגרמנים — ויתגשם חלומו של היטלר בצורה חדשה לגמרי באמצעות כוח אטומי
הכפוף לגרמנים?
רק דבר אחד ברור: מאורעות אלה אינם אירועים מדיניים רגילים. אין הם פרי שגעונות
פרטיים. אלה הן תזוזות גורליות, שישנו את פני העולם, לכאן או לכאן. מי שיש לו
אוזן לכך, יכול לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה.

העיקר האחד
* * ה צ רי כהל היו ת עמדתו של אדם מתקדם, הדואג לשלום האנושות, לגבי התפתחויות
/3אלה?
לפני תריסר שנים הייתה הנטיה הטבעית, לעבר רעיון הכוח השלישי, שיפריד בין הניצים
ויבטח שלום בעולם.
אך כיום זוהי דעה מיושנת. כי מולנו ניצב סיכוי חד־פעמי: ברית בין שני הגדולים
למניעת שואה אטומית. כפי שטען השבוע ז׳אן־ז׳אק סרבאן־שרייבר, עורך ל׳אכספרס
הצרפתי: מול הסיכוי הנדיר הזה אין שום טענה אחרת יכולה לעמוד !.זהו העיקר —
וכל השאר טפל.
כישראלי, אני מאמין שזוהי הגישה הנכונה.

התמונה ההיסטורית: דה־גול(כמרכז) ואדנואר(שמאל) חותמים על הברית הצרפתית־גרמנית
ליכוד נגד שני הגושים

על הדרכים בהן ניגב, מיליונים לירות למטרות ציבוריות־כביכול,
ך* אש העיר נכנס לחדרו. ליד שולחן־הישיבות הארוך ישבו כבר תריסר גברים. ראש
1העיר בירך אותם לשלום ומיהר להסביר להם מדוע כינס אותם בחדרו .״אתם אנשים
עסוקים, אני אדם עסוק. אגש ישר לעניין. צריכים להשלים את בניין הספריה העירונית.
אין לעיריה מספיק כסף לכך. חסרים לנו 200 אלף לירות.״
בעצם, עוד לפני שהופיע ראש העיר, ניחשו הנאספים לשם מה קרא להם. הם רק לא
ידעו פרט טכני קטן: מה היא המטרה המדוייקת שלמענה יתבקשו לתרום הפעם כסף.
הם לא היו נדבנים ידועים. פרט לכמה לירות לבית־הכנסת שלהם, או למיפעלי צדקה,
אינם נוהגים לתרום דבר. ובכל זאת, דיבר אליהם ראש העיר בבטחון גמור שהם יתרמו.
הוא ידע שהם תלויים בו, והוא ידע שהם יודעים זאת. כי תריסר הגברים המכובדים היו
כולם קבלני־בניין, ששלטיהם פיארו עשרות בתים אשר נמצאו בתהליך־בנייה, ברחבי העיר.
הם אף קיוו כי עוד יספיקו לבנות עשרות רבות של בניינים נוספים בתחום העיר
המתפתחת.
לא היה ביניהם קבלן אחד שבנה את בנייניו לגמרי לפי סעיפי חוקי הבנייה העירוניים.
זה הוסיף חצי־קומה, זה כמה חדרים. בשום מיקרה לא הוציאה העיריה צו הריסה.
עבור חצי הקומה הנוספת, או החדרים, הרוויחו הקבלנים כמה אלפי לירות נוספים.
והתמורה? הנה, עתה, דיבר ראש העיר על התמורה.
״מר זילברמן,״ פנה אל הגבר הראשון ,״כמה אתה תורם?״
מר זילברמן הסביר שיש לו שותף, וכי בלי השותף קשה לו להתחייב לאיזה סכום
שהוא. ראש העיר תבע בכל זאת תשובה .״אני חושב שנוכל לתרום חמשת אלפים,״
מילמל הקבלן. ראש העיר דחה את ההצעה בקוצר־רוח. פירמה כזאת, המקבלת רשיונות
בנייה בקצב כזה, יכולה בלי קושי לשלם עשרת אלפים. לזילברמן לא היתד, ברירה.
ראש העיר הורה למזכירתו :״תרשמי: מר זילברמן מתחייב לתרום עשרת אלפים לירות.
השותף שלו, מר חיימוב, יתרום סכום דומה.״ זילברמן ניסה לערער, להסביר כי הסכום
שהוצא ממנו הוא בשביל השותפות כולה. לראש העיר לא היתד, סבלנות אפילו לענות
לו. הוא כבר היה עסוק עם הקבלן השני. זה תרם כסף, פלוס ארבעה טון ברזל לבנייה.
תוך 20 דקות נגמר העניין. המזכירה רשמה התחייבויות על 170 אלף לירות ושמונה טון

לתוך קופה כללית, כי אם ״לתרום״ למטרות מסויימות. כך, למשל, ניבנה התיאטרון
המפואר של חיפה. חושי עצמו פנה אל גדולי הקבלנים והמיפעלים בשטח שיפוטו, הוציא
מהם תרומות במאות אלפי לירות למימון בניית התיאטרון המפואר.
הוקמה גם אגודה של שוחרי התיאטרון העירוני, להבטחת מימונו השוטף של התיאטרון.
כל חבר־אגודה שילם 100ל״י, מתוך הנחה שתרומות אלה יספקו לתיאטרון סכום מקביל
להקצבה העירונית השנתית של 100 אלף ל״י.
לפני מספר שבועות, כאשר התברר כי התיאטרון העירוני הסתבך בחובות, שוב כינס
אבא חושי את הקבלנים, אשר לא רק תרמו להקמת התיאטרון, אלא אף תורמים ברציפות
להחזקתו. הם נידרשו עתה להגדיל את תרומתם .״יש ברירה?״ סיפר אחד הקבלנים
לעתונאי׳ של הארץ ,״שילמנו.״
הוא ידע שלא יצטער על התרומה — .כי תמורתה יזכה בהקלות־בניה. לולא שילם, היה
נכנס לרשימה השחורה, ופקחי־הבנייה של אבא חושי היו ממררים את חייו, מגישים נגדו
משפט על כל חריגה פעוטה מחוקי הבנייה.

כיצד מצליח שר סוציאליסטי לגבות מקפי-
טליסטים עשרות מיליונים למען מפלגתו
* כול מישהו לטעון :״מה רע בכך, שהקבלנים יממנו צרכים ציבוריים חיוביים?
מבקר המדינה יכול אמנם למצוא בכך פגם נוהלי — אבל במדינה דינאמית, המתפתחת
בקצב כל כך מהיר, מוטב לעקוף את הנוהל כדי להשיג השגים.״
קרן ראש העיר בחיפה הוכיחה כי אין העניין חיובי ונקי כל כך. הוכח כי חלק מהתרומות
הוצא אומנם למטרות המוצהרות: גנים ציבוריים, מיגרשי מישחקים, טיולים מאורגנים.
מימון זה הכניס, דרך אגב, קולות רבים לאבא חושי ולמפלגתו. אולם במציאות הפוליטית
אין בכך כל רע.
אלא שלא כל כספי הקרן הסודית הוצאו למטרות חיוביות. הקבלנים שילמו רבבות
לירות לקרן, מתוך הנחה כי בכל זאת מופנה הכסף עבור צרכי הציבור. הם לא ידעו
כי בעזרת חלק ניכר מכסף זה ביסס אבא חושי שלטון־אגרוף, העניק משכורות וטובות־
והמפלגות ברזל .״טוב,״ סיכם ראש העיר ,״העיריה כבר תוסיף את 30 האלף החסרים. תודה רבה
רבותי, שלום.״

ין זה פאטנט מיוחד של אותו ראש עיר דינאמי. בכל עיר הגיעו קבלנים גדולים לידי
הסדר דומה עם ראשי העיר, או ועדת הבנייה. תמורת הקלות בבנייה, והתעלמות
מכמה חוקים מגבילים, תורמים הקבלנים סכומים למיס־עלים
מסויימים, או לקרנות סודיות.
עיריית בת־ים היא דוגמה בולטת. עיר זו, אשר
עד לפני שנים מעטות היתד, רק שכונה בעברה הדרומי
של יפו, היא עתה אחת הערים המתפתחות ביותר
במדינה. שיכונים, בתי־פאר, בתים משותפים, גורדי-
שחקים צומחים בכל פינה. כל אחוז נוסף של שטח
בנוי, בו יכול הקבלן לזכות, מסתכם באלפים רבים
של לירות. תמורת זאת הוא מוכן ״לתרום״.
מנצח על מלאכת ההתרמה ראש העיר בעצמו, דויד
בן־ארי. בן־ארי אף מתגאה בכך. הוא מצביע על
גני־הילדים הרבים שקיבלה העיריה חינם אין־כסף
מקבלנים, תמורת הגדלת אחוזי הבנייה שלהם. הוא
מצביע על מישבני אמנות שניבנו מכספיהם של הבן־ארי
קבלנים.
כדי להשביע את רעבונם של שותפיו הדתיים
בקואליציה, לא שכח אף להתרים קבלנים בשביל בניית בתי־כנסת.
הוא מגיב בקוצר־רוח לאלה המעירים, כי בסופו של דבר אין תשלומי הקבלנים
לעיריה אלא שוחד, בו הם קונים לעצמם חסינות מפני חוקי הבנייה של העיריה עצמה.
״זה לא נכנס לכיסים פרטיים,״ הסביר לא מזמן לאחד ממקורביו ,״הכסף כולו הולך
לפתח את העיר ולספק שירותים חיוניים לתושבים.״

הנאה ל״סדרנים״ למיניהם, והקים מנגנון כפייה ותעמולה, שכל מטרתו היתד, להבטיח
את המשך שלטונו של אבא חושי.
וכך, אם בראשיתו ניגבה השוחד למטרות ציבוריות־שלטוניות, הרי שבמהרה התגלגל
חלק ניכר ממנו למטרות מיפלגתיות אישיות, שלאיש לא היה פיקוח עליהן.

• * בחירותלכנסתהרביעית ; הוציאה מפא״י כ־ 25 מיליון לירות. כעבור שנה נרת־
^ מ ה שוב למערכת־בחירות חדשה, בעטיה של פרשת לבון. גם הפעם זרקה למערכה
קרוב ל־ 25 מיליון לירות. מניין השיגה את הכסף?
המגיים העיקרי היה, בשתי המערכות, שר המסחר־ור,תעשיה,
פנחס ספיר. האיש, שבמשך שנים ארוכות
ניצח על חלוקת מאות מיליוני לירות, הוא גם שנטל
על עצמו את התפקיד של איסוף כמה עשרות מיליונים.
הוא לא אסף את הכסף מפועלים, באסיפות מעמדיות.
כיי לשר המסחר־והתעשיה אין כל קשר עם מעמד הפועלים.
לשר המסחר־והתעשיד, יש, לעומת זאת, קשר
הדוק עם סוחרים ותעשיינים. אותם סוחרים ותעשייניים
שפנחס ספיר עזר להעשירם, ואשר רבים מהם הפכו
להיות מיליונרים הודות למדיניות שלו.
כל מי שקיבל הלוואה שמנה מתקציב הפיתוח,
כל מי שזכה לרשיונות ייבוא יקרים, והוזמן לחוג-
בית אצל אחד המיליונרים החדשים, נענה להזמנה. מה
כבר יכול היה שר סוציאליסטי לומר לאותם קאפי־ספיר
טליסטים
גדולים של המדינה, שבאו להשתתף בחוגי־בית
אלה? פשוט מאד: טוב להם במישטר הזה. הם התעשרו, צברו מיליונים. רצונם שגשם
ההלוואות והסובסידיות יימשך? אז יתרמו לקרן הבחירות של מפא״י.
והם תרמו, מיליון אחרי מיליון.
שוחד? השר יכול לטעון: הרי לא הבטיח להם דבר תמורת התרומות. הם נתנו אותן
מרצונם החופשי,

אלפי לירות לשם הקמת תיאטרון

כאשר אבא חושי זקוק לכמה מאות

ך • דוגל העיקרי בתורה זו הוא אבא חושי. עד כדי כך, שבין ראשי־ערים רבים,
| ) נהוג לקרוא לד ,״השיטה החיפאית״.
ראשיתה בקרן ראש העיר המפורסמת. כל קבלן
חיפאי ידע, כי מותר לו לבנות מעל למותר לו — אם
רק ישלם את הסכום המתאים לקרן ראש העיר. הר
הכרמל, בו היו נהוגים חוקי בנייה קפדניים ביותר, כדי
לשמור על יופיו הטבעי׳ ועל חורשותיו, זרוע כיום
בתים מכוערים, החורגים מתחום הבנייה המותרת.
בכל מיקרה, ניתן רשיון־ד,בנייה תמורת תשלום לקרן
ראש העיר.
״בכסף הזה מתקינים מיגרשי־מישחקים, נוטעים גנים
ציבוריים, מקיימים מוסדות תרבות,״ הסבירו פקידי
אבא חושי. סידרת הגילויים של העולם הזה על הטרור
והשחיתות של חישיסטאן, לפני שבע שנים, הביאה
להתערבותו של מבקר המדינה. קבע המבקר, ד״ר חושי זיגפריד מוזס, בדו״ח מיוחד אשר הוקדש לעיריית
חיפה: קרן ראש העיר היא בלתי־חוקית ויש לבטלה.
הקרן בוטלה, אך לא גביית־הכסף הבלתי־חוקית. שוב לא נדרש מהקבלנים לשלם סכומים

מבקר המדינה מגנה ומבקר

והפקידים מעניקים עבודות כרצונם
•• ערכת הנחירות היא תקופת חירום לכל המפלגות. כמה מן המנהיגים עוסקים
^ /במלחמה האידיאולוגית עם המפלגות.היריבות. אך רוב ההנהגה, וכל המנגנון, מגוייסים
למלחמה עיקרית אחת: לגייס כסף. אם נציג המפלגה יושב בוועדת הבנייה של עיריה
כלשהי, עליו להתרים את הקבלנים והמהנדסים. אם הוא מרכז קניות — עליו להתרים
את הספקים.
ברור, שתמורת שוחד זה, מקווה משלם־השוחד לזכות בעבודה ממשלתית, או בהקצבה
נאותה אחרת מתקציב המדינה. לכאורה, אין זה דבר שהפקיד שגבה את השוחד או
התרומה, יכול להבטיחו על דעת עצמו. כי קיימים נוהלים של מיכרזים וביקורת. אבל די
לדפדף בכל אחד מ־ 12 הכרכים שחוברו על־ידי מבקרי־המדינה, כדי להיוזכח כמה
קל להתעלם ממיכרזים.
כתב המבקר, למשל, בדו״ח מס׳ , 10 על אגף השיכון במשרד העבודה של גיורא
יזספטל :״במאי 1958 פנה אגף השיכון במסגרת מיכרז מצומצם אל תשעה קבלנים,
הזמין מהם הצעות להקמת קולנוע ובית־קפה ברמת־אביב. מההצעות שהוגשו בחר
האגף בהצעה שהסתכמה ב־ 140 אלף ל״י, ושהיתד, גבוהה עד כדי ־ 50/מההצעה הזולה
ביותר. הנימוקים שהביא האגף לבחירתו זו היו: כושרו המקצועי של בעל ההצעה,

במדינה

ומגיעים לקופות המפלגות ולכיסים נוס״ס
לו הוחלט למסור את העבודה, גבוה משל בעל ההצעה הזולה ביותר; העבודה, עליה נערך
המיכרז, מהווה המשך לעבודות אחרות, שאותו קבלן כבר מבצע באותו מקום.
״בדו״חות השנתיים (הקודמים) ציין מבקר־המדינה, שבבחירת קבלן על־פי מיכרז מצומצם,
השיקול המכריע צריך להיות המחיר המוצע בלבד. שכן מלכתחילה אין לשתף במיכרז
מצומצם אלא קבלנים הידועים כבעלי מקצוע מרמה נאותה. אשר לנימוק, שעוד לפני
מסירת העבודה המוכרזת ביצע הקבלן, שקיבל את העבודה, עבודות אחרות במקום, אין
בו כדי להצדיק את העדפתו במיכרז. במקרים הנדירים שמחייבות הנסיבות התחשבות
בנימוק זה, מן הצורך לוותר לחלוטין על עריכת מיכרז; אולם משנערך מיכרז, בעל ההצעה
הזולה ביותר היא המועמד הטבעי לקבלת העבודה, אלא אם שינוי מרחיק לכת במצבו
מצדיק בחירתו של בעל הצעה יותר יקרה.״
וזוהי רק דוגמה אחת, פעוטה יחסית, המדברת על סכום של מה־בכך. מבקר המדינה
גילה מקרים בהם הוענקו עבודות במיליונים — תוך התעלמות מהתקנות שבאו להבטיח
נקיון־כפיים של המנגנון.
מה קרה לפקידים שהתעלמו מכללי המיכרזים, אשר מבקר המדינה מתח עליהם ביקורת?
שום דבר. הם ממשיכים להעניק את העבודות לאותם קבלנים וספקים, תוך המצאת
תירוצים מתחסדים, שברוב המקרים אין מטרתם אלא להסתיר עובדה פשוטה אחת: שהם
נחנו את העבודה תמורת שוחד, או ״תרומה״ למפלגה.

גם קודמו של שפיגל במשרד הבריאות
ידע לדרוש תרומה מספק עבור המפלגה

(המשך מעמוד )6
מאמצי המטשטשים והמכחישים לא הצליחו
למחוק לגמרי את האשמה הכבדה כי גברים׳
נשים וילדים כמעט נהרגו בגלל אי-
התאמתו של הצוות לתפקידו.
מכון הבדק הוא מיפעל של משרד הבט־חון,
והסנוראסוקרוזר היה רק אחד מתוך
5מטוסים מדגם זה, שנרכש על־ידי בדק
לצרכי משרד הבטחון.
בן־ארצי כועס. מנהל אל־על, אפרים
בן־ארצי, כועס על הפעלת מטוסים אלה.
כי עד כה היה משרד הבטחון לקוח חשוב
מאוד של החברה הלאומית. אנשים ומיטע־נים
של משרד זה היוו סעיף נכבד בהכנסות
החברה. אבל, סוף־סוף, השיב פרם,
רשאית מערכת הבטחון להטים את מיטעניה
ואנשיה במטוסים השייכים לה. לאימפריה
הכלכלית־תעשייתית־מנגנונית שלה דרושה
זרוע מעופפת.
בן־ארצי כעס עוד יותר, כשהגיעה אליו
ידיעה, שמפעילי הסטראטוקרוזר ניסו לחטוף
ממנו גם נתח מן השוק האזרחי, בהציעם
להטיס חלק מן הייצוא החקלאי. בן־
ארצי השיב בקרירות, כי אל־על יכולה
לבדה להטיס את כל הייצוא, ואין צורך
בעזרה, תודה. אנשי הסטראטוקרוזר לא
התייאשו: לפחות יטיסו את הבקר והצאן

סטראטוקרוזרים נפלו לים, מאשר כל דגם
אחר של מטוס גדול.
וכך, מחוסר קונים, הושלכו סטראטו-
קרוזרים למיגרשי הגרוטאות. לא היה כדאי
אפילו להוציא מהם את הציוד האלקטרוני
היקר. עד שקפצו שליחי בדק על המציאה
ורכשו מספר מטוסים. הם הובאו ארצה,
שופצו והוכנסו לשירות.
בדק אינו מפרסם ידיעות על יכולתם ה־מיבצעית,
והתקלה עם מטוסו של הוגו
מרום התפרסמה רק במיקרה. אך המטוס
הישן לא נרפא ממחלותיו.

עתונווז
ההבטחותש הוכרו
לגבי העתונאי הישראלי, הרוצה לדווח על
ענייני צבא ובטחון, קיימת מיגבלה בטחונית
חמורה. לכך דואגת הצנזורה הצבאית. אולם
אין זו המיגבלה היחידה, או אפילו החשובה•
הידיעות הצבאיות והבטחוניות מועברות
בצינור מבוקר היטב: הכתבים הצבאיים
של העתונים, אשר כל אחד מהם עבר
בדיקה בטחונית מדוקדקת.
אלא שגם צינור זה סובל מסתימות והפרעות.
כתבים צבאיים, הסבורים כי בתחום
מיגבלות אלה רשאים הם להשיג ולפרסם
ידיעות בתחרות הוגנת, לומדים עד מהרה

עלליו של יהודה שסיגל במשרד־הבריאות כבר זכו לכותרות ראשיות, ובקרוב
גם יעסיקו את בית־המשפט. ידוע גם חלקו של שפיגל בגיוס כספים למפלגתו, בהיותו
סנן המנהל הכללי של משרד הדתות.
אולם שפיגל לא חידש דבר. גם לא במשרד־ד,בריאות.
מסתבר כי קודמו בתפקיד סגן מגהל־כללי למינהל עסק
גם הוא בגביית כספים למען המפלגה. היה זד, בימי
כהונתו של ישראל ברזילי המפ״מי כשר־הבריאות. ברזילי
עצמו נימנה על הצמרת הרעיונית של מפלגתו. אולם
בחירות הן בחירות, וביזנס מיפלגתי הוא ביזנם מיפ־לגתי.
על כן, גם במשרדו נוהלה התרמה על־ידי
פקידים.
סגן המנהל־הכללי היה צבי אטלס. כמו שפיגל, היה
הוא אחראי, בין השאר, על כל הקניות של המשרד.
כאשר התכוננה מפ״ם לבחירות של 1959 קרא אטלס
לאחד הספקים הגדולים, ניסן פרמינגר, לשיחה פרטית
בחדרו שבירושלים. שם אמר לו, כי עליו לתרום לקרן
הבחירות של מפ״ם סכום של 3000ל״י. לפרמינגר היה
ברור, כי אם רצונו להמשיך להיות ספק של משרד־ד,בריאות,
ייטיב לעשות אם ימהר וישלם את ד,״תרומה״ ,כפי שהתבקש.
הוא גס ידע שהפעם דורש ממני זאת איש מפ״ם. אתמול יכול היה לדרוש איש מפא״י,
ומחר יוכל לדרוש זאת איש המפד״ל. שהרי כולן עושות כך.

תרומה של ראשי הערים, שבאה
אנשי ״סדק״ ומטוס ״סטראטוקרוזר״ *

לעודד את שפירא בשעות הקשות
ף א תמיד נעשית גביית השוחד בצורה ישירה וברורה, על בסיס של ״שלם לי מזומנים
/ואעניק לך חוזים.״ קיימת גם התרומה המופשטת, לשם רכישת רצון־טוב אצל בעל*
עמדה חשוב.
ביום חמישי שעבר התכנסו ראשי הערים של ירושלים, תל־אביב, חיפה, פתח־תקווה,
נתניה, וכפר־סבא במועצה האזורית שפיר שבדרום. נוכח גם שר הפנים והבריאות, חיים
משה שפירא.
ההזדמנות החגיגית: הודעה על הקמת ישיבה, שתשמש גם בית־אירוח לראשי הרשויות
המקומיות במרכז שפירא .״ראשי הרשויות המקומיות,״ נאמר בהודעה הרשמית ,״יבלו את
חופשתם יחד עם לימוד־תורה, במסגרת הישיבה החדשה.״
מה פתאום חשו הרשויות המקומיות צורך כה דחוף להקים בית־הבראה בתוך ישיבה,
במקום הנקרא על שם שר־הפנים? האם מפני ששר־הפנים הוא האיש היכול לאשר או
לפסול את תקציבי הרשויות המקומיות? או שמא מפני שכל אחת מן ד,קואליציות המקומיות
תלויה ברצונם הטוב של השותפים הדתיים? מיהר ראש עיריית תל-אביב, מרדכי נמיר,
להכריז :״עשינו זאת מתוך הערכה אישית למר שפירא,
ולא רק משום שהוא שר־הפנים.״
״ביקור זד״״ המשיר נמיר ,״בא בשעות קשות לשר־הפנים
ולחבריו.״ ברוב עדינותו, לא ציין שהוא מדבר
על פרשת שפיגל, ועל חלקם של ראשי המפד״ל בפרשה
עכורה זו. הוא הוסיף להסביר :״והיה אם יש בזה
משום עידוד למר שפירא, הרי אני שמח על כך.״
גיזבר הוועדה, אשר נטל על עצמו להקים את בית־ההבראה
ד,תורתי, ראש עיריית נתניה עובד בן־עמי,
גילה כמה תעלה התרומה המיוחדת־במינה :״הרשויות
הכניסו עד כה סכום של 207 אלף לירות, מתוך סכום
של 250 אלף לירות, אותו יתרמו להקמת הבניין.״
וכך, שעה ששפיגל הוכנס למעצר, כאשר אמר כי
כן־עמי
גבה את הכסף כדי לממן ישיבה על שם הרב מימון,
נתן ראש מיפלגתו את ברכתו למיבצע התרמה אחר,
בו תרמו ראשי עיריות את כספי,אזרחיהם להקמת ישיבה במרכז שפירא.

*צינורות אלה ודומיהם זורמים מדי שנה מיליונים רבים של לירות. לא נשאר כמעט
*,£מוסד שאינו משלם או נוטל שוחד. ההסבר הגלוי: זה למען הציבור, או למען המפלגה.
אבל כאשר סכומים כה גדולים של כסף מזומנים עוברים מיד ליד, לא ייתכן שחלק ממנו
אינו נדבק בדרך. לא כל הכסף היוצא מכיסו של הקבלן, הספק, או האדריכל, מגיע לכספת
של גזבר המפלגה. חלק נשאר בכיסו של המתווך.
במרוצת השנים, יצר זרם עכור זה ביצה ענקית של רפש ציבורי. בביצה ציבורית זו
נאספו והתרבו היתושים ד,״פרטיים״ ,המוצצים להנאתם הפרטית טיפות מדם האזרח, עד כי
נדמה ששוב לא נשארה נקודה אחת בגופו שלא נעקצה.

הטוב שבנזטוסים התלת־מנועיים

שישראל מתעתדת לייצא לפרס, במיסגרת
תוכניות הפיתוח הפרסיות.
שהרי יש להם כמה מטוסים ענקיים,
מדוע לא לנצלם?
הליקוי כמנוע. מדוע נקנה הסמראמו־קרחרל
לכך יש הסבר אחד ויחיד: מפני
שהוא זול. זול מאוד, אפילו.
אך מציאה מסוכנת.
הסטראטוקרחר נועד, במקורו, כמפציץ ל־טוזח-ארוך,
לצרכי חיל האודר האמריקאי.
הוא לא הספיק להיכנס לשירות מלחמתי,
והדגם האזרחי הפך להיות מטוס־נוסעים,
בעיקר מעל לאוקיאנוס האטלנטי.
אלא שהחל ביומו הראשון היו לו צרות.
זהו מטוס *־בער׳,־מנועיי, לכל מנוע 23 צילינדרים,
רד־תקנים בארבע שורות שוות.
הצילינדרים בשורות האחוריות סובלים מחוסר
קירור מספיק, מתחממים יתר על המידה
ועוברים את מיגבלות הבטיחות.
לכן היה הסטראטוקרחר ידוע, בחוגי
התעופה, כ״מטוס התלת־מנועי הטוב ביותר
מעל לאטלנטי.״ כי כמעט תמיד אפשר היה
לצפות לכך, שאחד ממנועיו ייצא מכלל
שימוש תוך כדי טיסה. טייסים בעלי ניסיון
יכולים לספר על שיחות אלחוט, שנקלטו
היסב בכל המטוסים, כאשר טייס בי.או.איי.
סי״ או פאן־אטריקן, היה שואל את חברו,
שטס על סטראטוקרוזר :״נו, על כמה אתה?״
״על שלושה,״ היה השני עונה.
״סידרתי אותך היום. אני על שני מנועים.״
דווקא ליס. לכן, כאשר נכנסו המטוסים
החדישים לשירות, מיהרו החברות הגדולות
להחליף את הסראטולורוזר. אולם בעוד
מטוסי־בוכנה מיושנים כמו דאקוטה,
קונסטליישן, וייקאונט, די.סי 7.או די.סי6.
נשארו בשירות החברות ד,גדולות, כמטוסי־תובלה
או הטיסו נוסעים בקודים נידחים,
הוצא הסטראטוקרחר כליל מהשירות.
החברות הגדולות שמחו להיפטר ממנו,
ואף חברה אחרת לא היתד, מוכנה לקנות
אותו — כי הוא מטוס מסוכן. אגב, יותר

כי הדבר אינו כך. כי הידיעות הבטחוניות
החשובות משמשות בידי שמעון פרס שוחד
לקניית עתונים ועתונאים. רק מי שמוכן לשרתו
— זוכה בסוכריה.
מה יקבע התקנון? לפני כשנה יצר
פרם תקדים, כאשר ניצח אישית על שלילת
כתב־האמנה של הכתב הצבאי של העולם
הזה. תא הכתבים הצבאיים וראשי
אגודת העתונאים הבינו היטב, כי זהו צעד
ראשון של התנכלות גלויה לחופש ד,עתו־נות,
התייצבו נגד פרס.
השבוע התברר כמה היו חששותיהם מוצדקים.
בדו״ח השנתי של אגודת העתונאים
ציין ועד תא הכתבים הצבאיים :״בעיית היחסים
בין הכתבים הצבאיים ומערכת הבט־חון
רחוקה מלהניח את הדעת. הוגשו תלונות
רבות על העדפה,־לטובה של עתון הצבא.
היעדר תקנון־עבודה הורגש כאשר
החליט משרד הבטחון לבטל את האמנתו
של אחד מחברי התא (נציג העולם הזה
שלום כהן) ,אף שכתב־האמנה כזר, לא היה
ידוע קודם לכן לאיש.
״היעדר תקנון־עבודה, המוסכם על שני
הצדדים והמגדיר את זכויותיו וחובותיו של
הכתב הצבאי ביחסיו עם מערכת הבטחון,
העסיק את התא והוועד הנבחר שלו. נושא
זה עלה בכל חומרתו לאחר שיגור שביט .2
בשעתו הובטח חגיגית על־ידי כמה מראשי
מערכת ד,בטחון, כי יוכן תקנון כזה. בקשר
לכך נערכו מספר פגישות, ותא הכתבים
לענייני צבא אף הגיש הצער, לתקנון־
עבודה. שיחות אלה נכנסו למבוי סתום שלא
באשמתנו, ועלינו לציין בצער, כי ההבטחות
שניתנו בשעתן בקשר לכך — הופרו.״
כי הכלל הראשון שתקנון־עבודה כזה
היה קובע, הוא: שאין לחלק ידיעות צבאיות
כשוחד, ואין להפלות בין עתון לעתון,
או בין כתב לכתב. לכן גם אין כל סיכוי
ששמעון פרס יסכים לתקנון כלשהו.
* שני משמאל: טייס ראשי הוגו מרום,

ני * ע * מי

במדינה

י הזכויות מסורות

• גדעון האוזנד מועמד לקבלת מינוי בשופט בית־המשפט

העליון. נשיא בית־המשפט העליון, יצחק אולשן, עשוי לתמוך בהצעת זו,
ואילו שר המשפטים דוב יוסף לא יתנגד לח.

• צפויה מתיחות ביחסים בין הדתיים לבין ראש־הממשלה.
גי?.יי פרשת השוחד במשרד־הבריאות, שהתווספו לסחטנות המתמדת של המס״
ד״ל, דחפו כמה ממקורביו של דויד בן־גוריון למתוח ׳עליהם ביקורת חריפה
בפניו. חשוב עוד יותר: פולה בן־גוריון משוכנעת כי לדתיים היה חלק חשוב
בהפצת השמועות האחרונות על בנה עמוס.

• במה מחברי הפנסת מטעם חרות יגישו בקרוב בקשה

להתקבל בחברים בהסתדרות. צעד זה בא ליצור מנהיגות חרותית
בקרב ההסתדרות, עוד לפני שתוקם בה סיעה רשמית של חרות.

• ייעשה נסיון להזמין את יצחיק רפאל להופיע כפני ועדת
הכספים של הכנסת, לחקירה בפרשת שפיגל, באשר
יובא תקציב משרד הבריאות כפני הוועדה. הסיכויים לחקירה
מקיפה בפורום זה כמעט אפסיים. ייתכן אפילו שרפאל כלל לא יופיע בפני
הוועדה.

• צפויה התמודדות משפטית ראשונה בין׳המדינה לבין
ה מי סיון. בקרוב ייערך משפט, בו ינסה משרד־הסעד, באמצעות היועץ המשפטי,
להוציא שלושה ילדים יהודיים מן המיסיון הפיני בירושלים, על־אף הת־

פרשת שפיגל
מ דו ע גילו ל
בשבוע השלישי של פרשת השוחד הגדולה
במשרד הבריאות, היתד, השאלה שעוררו
רבים: מדוע גילו האדריכלים רכטר־זרחי־פרי
את הפרשה למשטרה?
מן היום הראשון, היתד, תשובתו של
משה זרחי :״מפני שהרגשנו כי זוהי חובתנו
האזרחית.״ למרות זאת, המשיכו אנשים
לשאול :״מדוע מסרו?״
בעיקר היו סקרנים חוגי האדריכלים וה־מהנדסים.
כי עד כה לא מסר איש מהם
על מעשה שוחד למשטרה, אף כי נוהגי
השוחד אינם לגמרי זרים למקצועם.
שלושה גיסים. גירסות רבות צצו,
וכמעט כולן כללו השמצות. גירסה אחת
נראתה כמתונה ובלתי־משמיצה. היא התבססה
על היחסים האישיים השוררים בין
שלושת השותפים, שהם גם גיסים•.
זמן קצר לפני מותו של האדריכל זאב
רכטר הביע משה זרחי את רצונו לפרוש
מהמשרד הגדול, לפתוח משרד עצמאי.

• משה זרחי ומיכה פרי נשואים לאחיו־תיו
של יעקב רכסר.

• המשתרעת נזעין גזי יעד עין־יהב, וה־גובלת
עם ערד.

״בנגרר, מט\21 פייגג אר\ז ט־וביגג!״

על מישרתו מתנהלת מלחמה בין הוותיקים (הרוצים למנות את פסח בגד)
לבין הצעירים (הרוצים את המישרה לעצמם).

״•׳יבין אוגיברסיטות ירושלים ותל־אביב יחריך המאבק על
ההגמוניה בחינוך הגבוה במ דינה. אונברסיסת תל־אביב התקשרה עם
׳1מכון וייצמן, תקבל ממנו את עיקר מרציה במדעים המדוייקיס, תשלח לשם את
תלמידיה להשתלמות. הדבר ייעשה הן מתון מגמה לחזק את עמדתה, והן על־מנת
להשפיע על שר־החינוך, שהוא גם נשיא מכון וייצמן. לעומת זאת
תקים האוניברסיטה הירושלמית שלוחה בחיפה, כדי למנוע את הקמתה של
אוניברסיטה עצמאית נוספת במדינה, שתתחרה בה.
היחידה שתיוותר גם להבא בלתי־מושפעת, תהייה אוניברסטית בר־אילן, מפאת
היותה כפופה להשפעה מפלגתית מובהקת.

• יתעורר ויכוח סביב זכותם של עורכי־הדין להטיל ימס

על ציבור לקוחותיהם. אחרי שהסתדרות עורכי״הדין החליטה על הקמת
קרן פנסיה, היא נמנעה מלגבות מיסיס מחבריה למטרה זו, חייבה את לקוחות
עורכי־הדין לתרום סכום קבוע לקרן הפנסיה, דבר שעורר התמרמרות בחוגים
רחבים.

• כקרוב תשמע על פרשיות שחיתות בקבוצות כדורגל.
עם תחילת הסיבנב השני של משחקי הליגות השונות.,החל שוק המכירות של
משחקים, בו נמכרות נקודות הליגה. קבוצות שתרגשנה עצמן מקופחות עקבות
עסקים כאלה, עשויות להקים רעש סביב המכירות.

שול ה ה אל מוג

אולם אחרי מות האב, החליטו השלושה
להישאר מאוחדים במשרד אחד.
את המגע עם ׳משרד הבריאות קיים משד,
זרחי, והוא אשר הביא לידיעת שני חבריו
את הדרישה לשלם שוחד כדי לזכות בעבודה.
בסוף אותו דיון, שארך שלוש שעות,
החליטו השלושה כי יש למסור את העניין
למשטרה. מדוע?
אומרת אותה גירסה: פרי שמע שהוא לא
יקבל את התיכנון ההנדסי. רכטר זכר את
שאיפת הפרישה של זרחי, חשש כי אם
יקבל את העבודה הגדולה — יאזור מספיק
כוח לפרוש. על כן, נוסף לשיקולים אזר־חיים־מוסריים,
דחפו אותם שיקולים מעשיים
לדחות את הצעת השוחד.
למרות שעברו כמה ימים לא נראתה כל
תוצאה מן הפנייה למשטרה. אז התקשר
מיכה פרי טלפונית עם ידידו שמעון פרם.
הבהיר פרי השבוע :״עשיתי זאת רק אחרי
שהתקשרנו עם המשטרה, לא לפני כן.
היה ברור לנו שעשינו דבר חמור, ושיהיו
לו תוצאות ציבוריות חמורות. שמעון פרס
הוא אישיות ציבורית בעלת־רמה. הוא גם
ידידי, לכן החלטתי לשאול את דעתו על
כל העניין.״
מה זה משנה? כאשר נשאלו השלו

1ו ! 1ן

• מנהל לישכת שר־הדתות, דויד גיואם, יפרוש מתפקידו,
יעכור לנציבות המועצות הדתיות, שהוא מקום יותר קבוע.

סדום
זה מכבר מתהלכת חידד,־בדיחה בקרב
ותיקי הערבה :״מה ההבדל בין אילת
לסדום? ההבדל הוא בכך שמי שיוציא אלמוג
מאילת ייענש; ומי שיעקור את (יהודה)
אלמוג מסדום — יבורך.״
בשבוע שעבר הגיע למסקנה דומה גם
מבקר המדינה, כתב בדו״ח קטלני על פעילותו
של ראש המועצה האזורית תמר• :
״הגיעה השעה שמשרד־הפנים ינקוט בצעדים
הדרושים כדי להבטיח שענייני האזור
יתנהלו בהתאם לדרישות של מינהל ציבורי
תקין•״
י ם ־ המלחנ סו ג. החידה־ד,בדיחה אשר
עמדה בפני מבקר־ר,מדינה, היתד, הרבה יותר
מסובכת, והרבה פחות מצחיקה:
משהחל בחקירת פעילות המועצה במשך
שש שנות קיומה, מצא כי בסדום טרם עברו
ימי בראשית, וכי עדיין שורר שם תוהו־ובוהו,
עד כי לא היתד. כל אפשרות להתזו.אפשר
היה רק
מצא במהפכת סדום
לקבוע כי שטח המועצה הוא מיליון וחצי
דונם, כי היא הוקמה ב־ ,1956 וכוללת
חמש נקודות ישוב, מהנידחות ביותר במדינה:
עין־גדי, סדום, נאות־הכיכר, חצבה, ו־עין־יהב.
בתחילה השתייכה אליה גם דימונה.
אך היא נמלטה על. נפשה.
ששה חברי המועצה הם נציגי ישובים
אלה. כראש־המועצה נתמנה יהודה אלמוג,
שניתרם על־ידי משרד־הפיתוח יחד עם
הסלע שהוכרז כאשת לוט.
היתה זו אימפריה רחבת־ידיים ובפרט
שים־המלח נסוג כמעט עד גבול הירדן.
אך נעדר ממנה פיקוח של פקידים ממשלתיים,
שכן, אלה לא היו נלהבים די הצורך
כדי לרדת לסדום, לברר מה המצב. השליט
הבלעדי והכל־יכול של מחלבה זו נשאר
יהודה אלמוג.
מעשהס דו ם. עוד לפני זמן רב יצאו
ליהודה, איש העליה השניה וידידו של
של״משוגע לדבר״.
טרומפלדור, מוניטין
והדבר היה — החייאת השממה. בעיני
מחלקי־ד,מישרות, המשוגעים לדברים יותר
קרובים לקערה, ניראתה סדום כמקום האידיאלי
לאידיאליסט זקן, הידוע בכל המוסדות
והמשרדים כ״נודניק לא־מן־הקטנים.״
ואכן, לזמן קצר היו הכל מרוצים.
בעוד שמועצת תמר היא הגדולה ביותר
בשטחה, היא גם הקטנה ביותר מבחינת
תושביה. דבר זה לא פטר את מספר אלמוג (בניגוד לראשי־מועצות אחרים) מדאגה
לתושבי המקום. גם ד,מיפים אשר גבתה
המועצה מן הישובים הנמצאים בתחומה
נקבעו על יסוד משא־ומתן אישי בין ראש
המועצה לבין הגורמים השונים. לאלמוג
נותרה למעשה רק בעיה אחת: פיתוח האזור
תיירות ותעשיה. מבחינת ובאמת, בצל ״אשת לוט״ ,הוקמה מסעדה
הנושאת אותו שם עצמו. אך היא קמה על
אפו ועל חמתו של אלמוג. התלוננו בעלי
המסעדה בפני משרד־ד,פיתוח ובפני העתוד
אים, המזדמנים שמה לפרקים :״יהודה אלמוג
מפריע לנו. כאשר הביאו את הצריף הראשון
שלנו, הוא סירב לתת רשיון להקימו,
כך שלקחו את הצריף בחזרה. מדוע? הוא
פוחד מתחרות.״
מסתבר כי שתי פסיעות מן המסעדה
היתר, קיימת אכסניית נוער בית נועם, השייכת
למועצה המקומית. כבר בפרשה זו
נתקל מבקר המדינה במספר בדיחות וחידות:
• כיצד הפכה אכסניית־הנוער לבית־הבראה
לזקנים, הבאים לרחוץ בים־המלח?
• היכן רישום האורחים — כדי להשוות
את מספר המתאכסנים עם מספר הקבלות
שהוצאו כנגד תשלום דמי־הלינה?

ומדוע
• היכן רישום תלושי האוכל,

נגדית אביהם. הגנת האב והמיסיון: אין למדינה זכות להתערב בחיי הפרט.

שה אודות הגירסה שנפוצה, הכחישו מיד
כאילו דחפו אותם מניעים פרטיים.
״אבל נניח שכל הפרטים האלה נכונים,״
אמר יעקב רכטר ,״נניח שמשה באמת
רצה לעזוב, ושמיכה לא עמד לקבל את
עבודת הקונסטרוקציה. מה זה משנה? עדיין
נשארת העובדה, שסירבנו לתת יד למעשה
פשע. אנחנו גם לא דחינו את ההצעה
וישבנו בשקט, אלא פנינו למשטרה שתמנע
את ביצוע הפשע. ביודענו שעשינו מה
שעשינו, לא איכפת לנו מה אנשים מתלחשים
מאחורי גבנו.״

העולם הזה 1526

אין זהות בין הסכומים הניגבים מן הסועדים
לבין הסכום הנקוב בתלושים?
• כיצד בוצע פיקוח על הזמנת המצרכים
של האכסניה בסכומים שהגיעו עד
ל־ 113,000ל״י בשנת 1960׳ ועד ל־סס 44,4
ל״י באמצע שנת?1961
• היכן האסמכתאות על ההכנסות ממכירת
הדלק בתחנת־הדלק, שגם היא היתד,
באחזקתה של האכסניה, ומדוע לא נערכו
השוואות בין כלל ההכנסות ממכירת דלק
לבין הנתונים שהראה המונה האוטומטי?
ס כיצד הופעל פיקוח על ההכנסות מן
הביקורים במערת־סדום, שעבורם נגבה תשלום,
לא תמיד תמורת כרטיסי־כניסה או
קבלות, מבלי׳ שהכספים שהועברו לקופת
האכסניה יהיו מלווים באיזו שהיא אסמכתא?
חשבון
פרטי. כל אלה הן בבחינת
תעלומה. אך היו גם תגליות מספר. השיטות
הפיננסיות של אלמוג: את התרומות,
ההקצבות והתיקבולים האחרים, שנועדו
לפעולות המועצה ואכסניות הנוער, היה
ראש־דימועצה מכניס לעתים קרובות בבנקים,
על שמו. מחשבונות אלה היה מושך כספים
למימון פעולות של המועצה האזורית והאכסניות.
לעיתים
היה נותן הוראות לבנקים להעביר
כספים מחשבונות המועצה והאכסניד, בבנקים
לחשבונותיו, ולא היה מקפיד להודיע
על כך, בעוד מועד, להנהלת־החשבונות של
המועצה, כדי שהעברות אלה ישתקפו בחשבונות
המועצה. במקרים אחרים היה מודיע
להנהלת החשבונות על כספים שקיבל, והיה
מבקש לחייב בתמורתם את חשבונו במועצה•
באותה שיטה נהג לגבי ההוצאות.
הספרים הועברו למנהל־חשבוונת מנוסה,
אך אפילו הוא לא הצליח להתמצא בשיטה
הפיננסית החדישה :״בגלל אופן ניהול
הקופה אין לסכם #ת תנועת הכספים בה.״
מרץ ללא סדר. לא פעם הוסבר לאלמוג
שעליו להקפיד על מסירת דו״חות
ועל ניהול חשבונות. לגבר רחב־הגוף וארוך־
השיער היתר, תשובה ניצחת :״דו״חות־שמ״וחות!
מי בזמננו היה חושב על
דו״חות? בזמננו עבדו ויצרו!״
ואכן, המשיך לעבוד וליצור: הוא הקים
אכסניית־נוער לדוגמה לרגלי המצדה, ועד
אכסניה (גרועה ביותר) בעין־גדי, הוא שיחזר
שני מחנות רומיים ליד מצדה, הניע את
משרד־ד,עבודה להעביר את הכביש עד לשם,
הוא אף הסתובב בשפך־זוהר עם מפות של
ישוב חדש, ואפילו הקים שם מספר בניינים,
המשמשים עתה כמחנה של פועלי*.
זנזיבר, העוסקת בבניית סכרי ים־המלח׳ .
אחרי פעולות עניפה זו, ברור היה כי לא
היה איש במדינה אשר נדהם יותר ממנו מן
הדו״ח הקטלני של מבקר־המדינה.
פקידי משרד־הפנים הופתעו פחות מן
הדו״ח. אמר לכתב העולם הזה מנהל המחלקה
למועצות־אזוריות, יצחק גבירץ :״אתה
הרי מכיר את אלמוג. הוא סמל של העליה
השניה: מרץ ללא סדר.״
״האם אתה חושב אותו לאדם הנכון
למשרת ראש־ד,מועצה?״
״אילו הייתי מצהיר בהצהרה בשבועה
הייתי אומר: לא. אך אין איש אחר, משוגע
לדבר כמוהו
״וכיצד אתם חושבים לפעול לאור מסקנותיו
של מבקר־ד,מדינה?״

>ע\ראל השניה,בע>נ> מארק חל א׳ס קו
היא היתה גמישה כחתולה, וידעה זאת. רגליים ארוכות, שדיים כמו של כושית, ופנים
של מלאן. רק עיניה היו קודרות, רעות; כאילו קיללה את הכל וכולם.
שכבתי על הסדין הנקי והמרשרש, והסתכלתי בה. הייתי עייף כהוגן, ודבר זה מעיד
לטובתה. רק נשים מעטות מסוגלות לעייף גבר בחום של ארבעים מעלות, ויעוד אדם שלא
אכל כהוגן זה חודשיים.
״חמסין מתקרב,״ אמרה.
״מעולם לא היינו בחדר זה,״ אמרתי .״למה לא אמרת לשוער שיתן לנו את החדר
הרגיל שלנו, בקומה הראשונה?״
״אהה,״ אסרה ,״שם ממול גרה בתולה זקנה, אחת שאוהבת להסתכל בזה. אינני אוהבת
לגרום למישהו נחת־רוח חינם.״
״כאן יותר יפה,״ אמרתי
״בירושלים עוד יותר יפה,״ אמרה. פתאום שינתה את הטון .״אבל אתה לא רוצה לנסוע
אתי, מה? אין על מה לדבר?״
״לא,״ אמרתי.
״אתה מפחד לחיות עם זונה,״ אמרה .״כי אתה סבור שפעם יהיה לן משהו יותר טוב.
אבל זה לא נכון. לא תהיה לך אחרת. כולן הן זונות, ואתם כולכם הלקוחות שלהן. זוהי
האהבה. אבל אתה לא תהיה לקוח. אתה תהיה רועה־זונות. מה ההבדל בשבילן?״
כולן מרגישות חובה להתוודות. הן לא מבינות שזה לא מעניין אף אחד. המוחות שלהן
נישארו מוחות של בתולות. כאילו רצה הגורל לפצות אותן במיקצת.
״נחוצות לי שלוש מאות לירות, אווה,״ אמרתי .״תלווי לי או תתני לי במתנה. בשביל
גרישה. יש לו אשה וילדה. זה עבור הילדה.״
״אשתו של גרישה יפה?״ שאלה אותי אווה.
״קשה לי להגיד. אני חושב שכן.״
״אם כן, אז תביא אותה מחר לכאן, יחד עם גרישה, ובערב יהיו לכס שלוש מאות
לירות. אני אעזור לה. גס לי עזרה בפיעם הראשונה אחת כזאת.״
״אם את אוהבת אותי התחלתי.
״אתן לך בירושלים,״ אמרה .״לא שלוש מאות. שלושת אלפים. אולי אפילו״״יותר. ביום
תלן לשתות, ובערב נצא שנינו לבלות. אבל בירושלים.״
״גרישה היה הורג אותה,״ אמרתי.
״אבל הוא מסכים שאני אעשה זאת. הוא ידידן הטוב. הוא אפילו לא ישאל אותן מניין
הכסף, כדי לא לפגוע בן. הוא אוהב את אשתו. אתה אוהב אותי. מה ההבדל בשבילן?״
״את רוצה לפרנס אותי, אווה, לא?״ שאלתי.
״אני אוהבת אותן,״ אמרה .״גם הזונות אוהבות. שאל אצל אשתו של גרישה, אם אתה
לא מאמין.״
״די, יותר לא נדבר על זה,״ אמרתי, שכבתי לידה. שוב נעשה לי חם, והתאמצתי בכל
כוחותי לשכוח את אותו ברנש שמן, מזיע וסבלני, שחיכה לה .״אני אצלך הראשון,״
אמרתי בלחש. ומכיוון שלא ענתה, כמעט וצעקתי :״הראשון! הראשון שיהיה לן! הראשון
בחייך!״
היא שתקה. בכל כוחי סטרתי לה על לחייה, פעם ועוד פעם, ואד אמרה :״כן!״
אחר כך הלכה אווה, ואני נרדמתי קצת. העיר אותי קול מעבר לקיר. יהודי אדוק
התפלל בקול דם

זהו ר,טן ן מסיפורו הישראלי של גדול הסופרים ה־פולנים
הצעירים, מארקהלאםקו (בתמונה) ,בו
הוא מתאר את חיי העולים החדשים, בפי שראה
אותם כאן, כעוצמה ריאליסטית שלא הושגה עדיין
״מצאנו לו סגן. איש עין־גדי, בחור
צעיר, מסודר, אך בלי מעופו של אלמוג.
הוא יגדל, ילמד בצלו של אלמוג. גם מצאנו
לבסוף מנהל־חשבונות מסודר. גם הוא איש
עין־גדי. וכך הדברים יסתדרו.״
לבסוף סיכם גבירץ :״אלמוג הוא איש
העליה השניה, וותיק, ובכלל יש לו המון
זכויות.״
כלכלה עסק לא ב טו ח
אין מציגים בזמן האחרון בבתי־הקולנוע
את המודעה המראה אזרח יושב בנחת בקולנוע,
שעה שגנב פורץ לביתו. אבל המודעה
עשתה את שלה, ורבבות בעלי־דירות
בתל־אביב והסביבה הוציאו ביטוח כולל, על
כל הנמצא בדירתם.
הם עשו בחוכמה. כי צפון תל־אביב, ובמד,
חלקים של רמת־גן, סובלים ממכה
כבדה של פריצות וגניבות — ממוצע של
40 ללילה. התגובה הראשונה של הדייר
הנפגע היא לסוכן־הביטוח שלו. זה מופיע
למחרת היום עם שוטר, הרושם את פרטי
הפריצה — ובזה תם, למעשה, חלקה של
המשטרה. אין היא מסוגלת לחקור ביסודיות
ולאתר את הרכוש הגנוב ואת גונבו.
הכתבים לעניינים משטרתיים אינם מוסרים
על גניבות סיטוניות אלה, והאזרח ישן
בשלווה — עד שבא תורו לחוש את המכה.
לעומת זאת, נאנקות חברות הביטוח קשות.
כי הן חייבות לשלם למבוטח כמעט־אוטו־מטית,
ברגע שהוא מגיש את התלונה.
חברת־ביטוח, שלא יכלה לשאת את התוצאה
של חוסר־הצלחות המשטרה, היתד חברת
בוחן. במדורים הכלכליים של העתונים
פורסם רק, כי חברה זו נרכשה על־ידי חברת
סהר הגדולה. אלא שמקומה הנכון של
ידיעה זו היה במדורים הפליליים של ה־עתונים.
כי החברה נרצחה על־ידי הגנבים,
שמשטרת תל־אביב אינה מסוגלת לטפל בהם.
יורדים הברק ה כ פול
ראש מועצה אלמוג
דו״חות שנזו״חותו
עולם הזה 1326

מיכאל ארדמן הוא צבר בן ,19 החי בקלן
והלומד שם בגימנסיה גרמנית. ברברוסה

כסיפורת הישראלית החדשה. חלאסקו נאות להעניק
ל״העולם הזה״ את הזכות הבלעדית לפירסום
הסיפור כשפה העברית. מיסמף יחיד־כמינו זה יתפרסם
כגליון ״העולם הזה״ שיופיע כשבוע הבא.

היה כינויו של הקיסר הגרמני שמת בדרכו
לארץ־ישראל, בראש מחנה של נושאי־צלב.
השבוע נפגשו העולה והיורד במרכז העיר
קלן — והפגישה גרמה
לכותרות גדולות
בעתוני גרמניה.
מיכאל התהלך לתומו
בכיכר ברברו־סה,
במרכז העיר, כאשר
נתקל מבטו בגבר
שנשא על דש
מעילו את הברק הכפול
של הם״ס. תצלום
הגבר קישט מודעה
גדולה, שהיתר,
תלוייה על גבי מכו־ארדמן
נית-מכירה. המודעה כותרת
היתד
,״זוהי האמת!״ היא המליצה על ארבעה
ספרים שפורסמו ״למען גרמניה״ ,ושכולם
פיארו את מיבצעי הס״ס־הקרבי במלחמת־העולם
השניה. הארבעה: לחיות בסכנה ו־לחמנו
והפסדנו, שניהם מאת אוטו סקורצני*;
וכן הבערה על גדות הנהר אודר וסמל ה־ס״ס
נורמן.
,,מה הילד כאן?״ מיכאל, צעיר שאינו
יודע חוכמות, נדחף לתוך המכונית.
״אני יהודי, אני רוצה לדעת מה הולך כאן!״
אמר למנהל־המכירה. אולם המוכרים לא נתנו
לו להיכנס, דחפוהו החוצה, קראו לעברו:
״אתה עוד לא בן .21 אסור לך להיכנס
הנה!״
על מה שאירע לאחר מכן סיפר המוכר
לארבעה שוטרי הניידת, שהגיעו חיש מהר
למקום, ושהבקיעו לעצמם דרך בקהל הרב
שהצטופף סביב המכונית :״הוא התחצף.
אנחנו רוצים להשיג בספרינו את ההיפך
מן האנטי־שמיות!״
אמר מיכאל עצמו :״אולי זה היה אסור לי
לפי החוק. אבל אני התרגשתי, וקרעתי את
המודעות. למעלה ממאה מבני משפחתי
* שרכש ב־ 1943 פירסום עולמי, כאשר
שיחרר את בניטו מוסולינו מידי שוביו,
במיבצע נועז. מיכאל ארדמן נולד, באותה
שנח.

נרצחו תחת סמל הס״ס!״
זכאי או אשם? עתוני קלן הקדישו
למיקרה זה מקום רב. כתב אחד מהם:
״מיכאל ארדמן שייך לדור הצעיר של העם
שסבל יותר מכל באותה תקופה גרמנית,
שטרם עיכלנו אותה. הוא ישראלי ...הוא
בא לגרמניה, שם חיו וסבלו הוריו. הוא
לומד כאן בגימנסיה. יחסיו עם בני כיתתו
מצויינים. אין הוא הטיפוס של יוצא־דופן
בחברה.״
כל גרמני יודע כי ספרים מסוג זה משמשים
לפעילות ניאו־גאצית מוסוזית. כי עניין
הס״ס־הקרבי, המסובך מטבעו, הוא רקע
טוב לתעמולה. שכן, מצד אחד היד, הס״ס־הקרבי
מורכב מנאצים מושבעים, שהשתתפו
במעשי־ר,זוועה יותר מיחידות צבאיות אחרות,
ושאנשים רבים הגיעו אליו ישר
מצוזתות מחנות הריכוז והמוות. מצד שני
היד, הס״ס־הקרבי יחידה צבאית ככל יח-דה
אחרת, לחמה בהצטיינות בחזית, אך אנשיו
לא זכו לזכויות שניתנו לחיילים המשוחררים
האחרים.
האם עבר מיכאל ארדמן עבירה על החוק?
הדבר תלוי בתוכן הספרים. הם הוחרמו
על־ידי המשטרה. אם תמצא התביעה הכללית
כי היתד, זאת סיפרות נאצית, יורשעו ה־מו״לים
ומיכאל יצא זכאי. אם יימצא שהיתר,
זאת סיפרות כשרה, יועמד מיכאל לדין
בעוון הפרעת הסדר הציבורי, למרות הברק
הכפול שריצד לנגד עיניו.
פשעים הנזיל ההש חו ר ה
מנהלי החשבונות המועסקים בבית־ד,חרושת
לנייר שבחדרה, שמו לב לתופעה משונה:
מזה שלוש־ארבע שנים, יצא ממיכלי
הדלק של המ-פעל פחות מאזוט מאשר
נכנס לתוכם .״אולי יש נזילה,״ קבע המחסנאי
האחראי על הדלק.
הובאו מהנדסים ומומחים, שבדקו את
המיכלים אך לא מצאו שום סדק או נזילה.
במשך כמה חודשים לאחר מכן נערכה ביקר
(המשך ביעמוד )14

ספרים מקור איז הו משוגע?

חושם לתחוזת ״נהג זהיר״
ההרשמה

יסי

החלה

בכל סניפי המועצה הלאומית למניעת
תאונות.
^ בכל תחנות *דלק״ ,״סונול״ ו״פז״.
^ בכל

ב תי

הדואר

בארץ .

ביו הזוכים בתואר ״נהג זהיר״ 1963
יוגרלו

פרסי יקד• ערך!

בקולנוע ״ ת מ ״ 1תל־אביב
שעות ההצגה 10—12—2—4—7.15—9.15 :

״כדיר פילם״

הנחות והזמנות בטלות!

הפדחחית (מאת ש.ר.ב ,.הוצאה עצמית
180 ,עי) ״כל דמיון בשמות האנשיב,
המופיעים בסיפור זה, לשמות אנשים שאינם
מופיעים בסיפור זה, הינו מיקרי בהחלט.״
האמנם?
יודעות־דבר בירושלים אומרות
ש״חיים הבטלן יפה־התואר, שכל הבנות
משתגעות אחריו״ יכול להיות חיים מסויים
מאד. ועוד אומרות יודעות־דבר שחיים הנ״י1
עשוי להיפגע מאד מהרעיון שברומאן כן
180 עמודים הוא זוכה לשורה אחת בלבד,
וכל זה אחרי שהוא שומע מזה שנתיים
שמישהו חשוב מאד כותב עליו רומאן
שלם. אבל, כאמור, כל דמיון הוא מיקרי
בהחלט.
״שערי חסד׳ של השכונה הירושלמית
מעותדים רישמית לצדיקים בלבד. אלא
שבשכונה הפוריטאנית הדתית קנה לעצמו
שביתה גל חדש של סטודנטים ופסבדו־סטודנטים,
בתוכם גם שר״ב (היא שית
רינה בן־מנחם) ,שחותם של צדיקים ודאי
שאי־אפשר להדביק להם. אף על פי שרייה
חוזרת ואומרת על עצמה שהיא דווקא
״בחורה טובה״.
יינה היא הדובר הרישמי של השכונה,
מפני שהיא היחידה מכל הכתבנים המקומ ם שספריה ראו אור. הפרחחית היא ספרה
השלישי (הקודמים: הדווקאיס, הצלו).
היא היתד, זו שקרעה אשנב אל עולמם
של י ׳ואי־הדופן המקומיים. ביום החמישי
האחרון, בבית הילל, בערב של יומרות
ספרותיות, נקראה רינה לבדר את קהל
הסטודנטים אבי־הדעת, כמוסמכת בבעיות
״אתה וההומו־סכסואליות.״
מי נו ר מ לי, כעצם * רינה -י י
נקראת הפרחחית המרכזית — היא תוצר
של משפחה חסו ז־שרשים אז תמיד
כשהיינו מחליפים דירה שיש בה, מלבד
רינה, איסף של טיפוסים שונים. המכנה
המשותף שלהם: השגעון. וזה אמנם היד.
צריך להיות גם שם הספר, לולא הווטו של
יפיץ, שאמר למחברת ללכת הביתה ולחדר עם שם אחר.
ש ו של אלי הוא הספרים. שגעונם
המשותף של ויקי ויאיר, האח והאחות,
מביא יהב ילד משותף. מלכה, עוז אחות,
משוגעת ב, עד שבעלה יוצא למלחמה
ולא חוזר ממנה — והיא נעשית משוגעת
לגמרי. בעזרת אב, ששגעונו השתייה, אם
ממורמרת וקציני־מכהן בעלי כוונות טובות,
מגיעה רינה בסוף אל בית־המשוגעים, אחרי
שהיא מספיקה לעבור כימעט כל מוסד זו־ציאלי
אפשרי. כתוצאה מכר היא מוסמכת
מבחינה טכנית, בכל סוגי הפשע ובכל 1ם־
יות האהבה האפשריות.
מסכמת רינה בן־מנחם עצמה :״כולם
משוגעים, העולם משוגע, ויש פקפוקים גדולים
מי נורמלי בעצם — אותם שמעבר
הזה של גדר בית־המשוגעים, או אותם
שמן העבר האחר.״
הרקיע הששי. שלא כבספריה הקודמים,
נעדר ספרה החדש של רינה סממנים
של פיקנטיות מינית יתרה. במקומם באים
מאמציה הכנים, והמצליחים בחלקם, להעלות
את הרמה הצורנית. ואמנם, אין ספק
שספר זה מהווה התקדמות ניכרת לגבי קודמיו.
כן משתדלת רינה בספר זה להעמיק
בניתוח בעיות. הבעייה העיקרית: היחסים
בין קציני־המיבחן, שיש להם כוונות טובות
להחזיר את הבנות למוטב, והנתונות
בין כותלי אותם מוסדות שאינם אלא בתי-
ספר גבוהים להפקרות ולפשע.
רינה אומרת שהיתר, בעיצומה של עבודת
איסוף החומר, כשהופיע ספרה של רחל
איתן, הרקיע החמישי. אם חששה מפני הדמיון
בנושא, הרי זה חשש־שווא. אין שום
דמיון בין שני הספרים, לא בסגנונם ולא
ברמתם.
רינה נחשבת בציבור הישראלי למוסמכת
בבעיות ההומו־סכסואליות הנשית, ובספרה
החדש היא מאשרת זאת שוב. פרק ניכר
בגודלו הוא פרשת־אהבתה של הפרחחית
לרות, גרושה אמריקאית, המתעתעת ברינה
ובבעלד,־לשעבר, כשהיא משחקת ת־־יד של
אלוהים בזעיר־אנפין, משתעשע -בזיוינס
של זכרים ונקבות.
האופטימיות הטבעית של רינה בן־מנ־ם
אינה נותנת לה לסיים אר הספר בהידרדרות
סופית זו, המלוות שי מזויין. והיא משאירי׳
פתח של תקווה בדמותו של האוהב
את הפרחחית, ובנכונותה של רינה עצמה
לשוחח בכנות עם הפסיכיאטור של המוסד:
״אז תמיד כשהיינו מחליפים דירה...״

**ה היית עושה לו היזדמנת לירושלים
^!/כאהד מערבי השבוע האחרון כאשר
המדחום הראה על חמש מעלות? היכן היית
מחפש מחסה כאשר הרוח הסוערת שברה
והפילה עצים בכל חלקי העיר? האם היית
מעז להשכים קום בבוקר גשום וקר, רק
על־מנת ללכת בשבע וחצי בבוקר להתרחץ
בבריכה?
מאה סטודנטים ירושלמים עונים על שאלה
זו בחיוב. הם קמים בבוקר, הולכים
בגשם וברוח, ממהרים בשעת לילה מאוחרת
— רק כדי להספיק להגיע בזמן אל
הבריכה הנמצאת בבניין אימקא הירושלמי
לרחצה השבועית שלהם.

אי אפשר להשתלט?
^יי ל אדם נורמלי מעדיף להימצא בקור
של חמש מעלות מתחת לשמיכתו ולחשוב
על המסכנים הרצים בשעה קרה זו
לעבודה. הרוב הגדול, הנאלץ לה,מצא מחוץ
למיטה, חושב על הדרכים המהירות והטובות
ביותר להתחמם. אך לגבי דן פלמון,
( ,)21 תלמיד סטטיסטיקה שנה ב׳ ,הרחצה
בבוקר השכם היא כמעט תורשתית. אביו
מתרחץ בים בכל ימי השנה, קיץ וחורף כאחת
.״הוא מרכז קניות הסוכנות בחוץ־
לארץ״ ,מספר דן על אביו ,״אך הוא נמצא
שם רק בקיץ. ארצה הוא מגיע בחורף,
ואז הוא דואג שגם אני אלך איתו לים.״
החולש על הבריכה הקטנה, בת עשרים
המטרים, הוא סטודנט צעיר לרפואה. אילן
מייטס מדריך כבר שלוש שנים את הסטודנטים
המעדיפים לבוא לשחות, לרוץ, לקפוץ
או לשחק כדורגל. הסטודנטים אינם יכולים
להשתמט מכך. תקנות האוניברסיטה
קובעות שעל כל סטודנט לעבור י בשנת
הלימודים הראשונה שלו שעור שבועי של

3סמ
״ספורט חובה״ בענף ספורטיבי מסויים —
אפילו סייף — אותו חופשי הסטודנט לבחור.

גערות?א מזיקות

* * קו ם ח כי דור המפורסם ביותר בירו־
(* /שלים לאחר הכנסת, היא כמובן ״בריכת
התועבה״ המפורסמת, שבמושב?־ ,הגרמנית.
בה מתרחצים גברים ונשים כאחת.
בבריכת אימקא לא קיימת בעייה כזו.
ההכשר המלא לרחצה המשותפת ניתן
על־ידי הסטודנטים והסטודנטיות הדתיים,
המתרחצים אף הם בבריכה. מרדכי גלצר
( )21 מגודל הזקן, לומד שנה שניה תלמוד.
הוא ירושלמי, שלמד לשחות בים בתל־אביב,
בא לבריכה מבלי שיהיה חייב לעשות
זאת. הוא כבר מילא את חובת הספורט
שלו בהתעמלות אך השנה נודע לו
שאפשר גם לשחות והוא בא להשתכשד
להנאתו. הוא נהנה למרות העובדה שיש
גם נערות במים.
אחת מהן, רבקה גרוסמן החיפאית
דתית אף היא, שוחה השנה את שחיית
החובה שלה .״בשנה הראשונה הייתי כל
כך קפדנית וחרוצה,״ מספרת החיפאית הלומדת
כבר שנה שניה ,״רצתי להשיג חתימות,
מיהרתי לכל ההרצאות ולא הספקתי אפילו
להסתכל מסביבי. השנה הספקתי להתחיל
לשחות.״
השנה יש לרבקה הרבה זמן להסתכל מסביב,
אך החבר שלה, מנחם לוינסון, דואג
לכך שהיא תסתכל רוב הזמן דווקא עליו.
מנחם, שגם הוא דתי, מודה שמילדות. התר־

| 1ן ״ ן ^ שחטה, רפואנית שנה שניה, בת
110י 11 כרס נזהר״ל, היא צעירה בעלת
הרבה עיסוקים: פרט ללינזוד רפואה, היא
גם שוחה רבות, ואף מתאמנת בג׳ודו.

5ך • רוט, פילוסופיה שנה ראשונה,
מתלבטת אם לקפוץ או לא. ה111
בריכה
מחוממת, אומנם. אן נראית מפחידה,
וההתלבטות מתאימה לפילוסופית צעירה.

1^8ן ך | גלצר הירושלמי הוא דתי,
0 1 1 / 1״ אך הדבר אינו מפריע לו
ליהנות מבריכה מעורבת, בחברת גבי רוט.
השחיה מרעננת מאד את הסטודנט לתלמוד.

בהיותו בחברת נוער. מאז התחבבח עליו
השיחה .״המים זה ההובי שלי,״ הוא אומר.

לשם עם בת־דודתה, אשר התביישה בכך
ששרה הצעירה אינה יודעת לשחות. היא
דחפה אותה למים — ומאז שרה שוחה.

1ל ת 1ך המים!
חצתי בים עם נשים. וזה ׳.א השפיע עלי
בכלל, כפי שאפשר לרא

ג׳ודד ושחיה

ך* ן 3השחיינים הסטודנטים אי־.ם
1שחיינים מצטיינים בקנה מידה תחרותי
.״אני ספורטאית קטנה,״ מגלה עדנה
קופלמן מבת־ים ,״ושחיינית קטנה עוד
יותר. אבל אני אוהבת להשתולל במים.
בבת־ים הייתי הולכת לים גם בחורף. זה
היה מצויין. לא הייתי מצוננת כמעט בכלל.״
עדנה
שחטה, רפואנית שנה שניה, מתכוננת
כנראה כבר למקצוע העתיד שלה.
התחביב הראשי שלה הוא דווקא ג׳ורו,
אולם הקייץ התאהבה בשחיה. היא נהגה
לבוא ממושבה, כרם מהר״ל, להתרחץ בים
חיפה, הצטרפה לקבוצת אנשים שהרחיקה
לשחות בים. יק מאוחר י תר גילתה שאותם
אנשים התאמנו למישו ז חמשה הימים,
בו שוחים במשך חמישה ימים חמישים
קילומטרים בי; חיפה?עכו. עדנה התלהבה,
נכבשה והשתתפה במישחה. כיום יש לה
רותי אוהבת שני תחביבים: ג׳ודו ושחיה.
שרה אברמסון היבניאלית נזרקה לכנרת
הבריכה, כי גרה
.זובה אוניברסיטאית. בפעם הראשונה בגיל שמונה, היא יצאה

לעומת זאת קפצה רבקה גרוסמן בעצמה
לבריכה בפעם הראשונה. היה זה כאשר
סירבה אמה לתת לה?/מוד לשחות. האם
נכנעה, ורבקה שוחה.

במקום?שחק שאח
ך** בעייה העיקרית של הסטודנט־ם
( | הבאים לשחות היא, הבעיה הניצחית
של כל הסטודנטים: בעיית הזמן.
״בכל זאת,״ מציין אילן, המדריך ,״מצאו
מאה סטודנטים זמן לבוא לשחות, וזה כלל
אינו מספר מבוטל.״ אילן עצמו, שהיה
בזמנו חבר נבחרת ישראל בשחיה, מודה
שאהבתו הראשונה היא הים, ורק אחי״
כך אשתו ובתו .״בשנה שעברה שחו הבנים
לחוד והבנות לחוד, אולם השנה הופרה
המסורת, והדבר סייע בהגדלת מספר המשתתפים.״

למרות ההנאה בבריכה, בכל זאת צריך
להתגבר על הקור הגדול, על הרצון להישאר
במיטה ולבוא שבוע אחר שבוע לבריכה.
רק דן לרנר, תלמיד מדעי־המדינה שנד,
שלישית, מודה בגלוי :״אני בחרתי בשחיית
רק מפגי שזה הספורט הנקי ביותר. חוץ
מזה, אני עוסק רק בספורט השאח. וגם 4א
קר לי לבוא בבוקר לשחות: יש לי מכונית!״

שייס

פסח

במדינה
(המשך מעמוד )11
רת מתמדת — ולמרבית
שום מחסור בדלק. עד
הנזילה. הפעם ידע מנדל
לפנות. אחרי שפתר את
משטרת חיפה.

הפלא לא היה
ששוב התחדשה
המיפעל אל מי
ר,חידה, פנה ל
מאירסון
נתן -מאירסון לקח.

1 0 8 0 0טון

השוטרים שעקבו אחרי מיכלית הדלק ראו
איך היא שואבת לתוכה מיטען של מאזוט,
בתחנת הדלק של חיים מאירסון בחדרה.
הנהג קיבל תעודת־משלוח, נסע עם מיטענו
למיפעל הנייר הסמוך. בהגיעו למחסן הדלק,
חיבר את מיכליתו אל דמיכל הגדול,
אך רוקן הוא רק חלק מן המיטען, קיבל
למרות זאת מידי המחסנאי קבלה על הכמות
כולה.
באשר יצא משער המפעל ציפתה לו
המכונית של מחלקת הבילוש מחיפה. הנהג
נסע למחצבה השייכת לחיים מאירסון
בכרכור, רוקן שם את יתרת המאזוט,
להסקת תנורי הסיד.
ברגע זה נעצר על־ידי הבלשים. אחריו
נעצרו מאירסון עצמו והמחסנאי האחראי
על הדלק. לפי אומדן ראשון, הסתכמה
נזילת המאזוט במשך שנים אלה בקרוב
לרבע מיליון ל״י.
״שלא יגידו עבור מאירסון, היתר,
זו אבן ששברה את גבו. הפרדסן האמיד,
בנו של ראש־ד,מועצה הראשון של חדרה,
היה לפי כל הסימנים אדם מצליח. הוא
לא הסתפק בתחנת הדלק ובפרדסיו, אלא
השקיע הון בבית־חרושת לפאטיפונים בחיפה.
היתד.
זו השקעה גרועה, שגררה אותו
להפסדים בלי סוף. הוא הסתבר בחובות,
עמד על סף פשיטת־רגל. הוא מכר את תחנת
הדלק, את פרדסיו, את הבית הגדול במרכז
חדרה, בו גר אביו מיום היווסד המושבה.
לבסוף עבר להתגורר בשני חדרים
אצל י חותנו.
את כל זה נשא בשקט :״שלא יגידו כי
חיים מאירסון פשט את הרגל,״ אמר. עד
שנעצר כחשוד בעיסקת המאזוט — ומאז
אומרים עליו בחדרה דברים הרבה יותר
חמורים.

מיזוג אויר מלא

17.4.1963—8.4.1963
10י מי ם ב 11-נ מ לי ם

שג 1יאר צגגז
שת־י ד \ זחז
א ר בנו תרב גי ג ג !
ארבשה איים
ודגזש שרים
נ נש ו יגדגזגגז
של יופי בלתי נשכח בחברה נעימה עם
הרצאות והדרכה של מומחים, ליל סדר
מסורתי, קונצרטים ובידור, ריקודים ונשף
מפואר במלונך הצף, א/ק
הידועה במטבחה הצרפתי המעולה וב־שירותה
האדיב.
תוכנית הטיול המלאה וההרשמה אצל
.סוכן הנסיעות שלך או במשרדי החברה:
תל־אביב, רחוב אלנבי ,94 טל 66299 .
חיפה, דרך העצמאות ,82 טל 4366 .

דרכי אדם
בין אדםלחברו
האיש שהוצא מחדר־השיקוף של ביתד,חולים
בילינסון והועבר למחלקת מחלות־

חדיש!
פינת סלון מ ר הי ב ת עין — ספת פינה כפולה
כו ר ס או ת ו שולחן סלוני — דוג מ או ת חדי שות
רהט

דירתךל 1963 -

שקרה לאחר מכן לא ידוע, פרט לכך שפרצה
מריבה חריפה, בעקבותיה נתקף נוביצקי
בחולשה, אושפז בבית־החולים.
מה גרם לפרופסור, יליד גרמניה, שישתמש
בביטוי חריף כזה? מדוע פרצה המריבה?
מה אירע לאדם נוביצקי שהצריך
את אישפוזו?
טען פרופסור סלינגר, שיצא לחופשה מיד
לאחר המיקרה :״ולפרשה שייכת לאתיקה
המקצועית. זהו עניין שביני לבין הנהלת
בית־ד,חולים, אשר תגיב בצורה שתמצא לנחוץ.״
למרבית
התמיהה, תלה גם אדם נוביצקי
את יהבו בהנהלה, ציין בניחותא :״אני
מרגיש פה בבית־ד,חולים כמו בבית, ואני
מקווה שתביעותי תסופקנה על־ידי ההנהלה.
רק אם לא ימלאו את בקשתי, אהיה מוכן
לספר הכל.״ מה הן תביעותיו, לא פרט
נוביצקי.
יש מי שמטפל. היחידים שלא קיוד
לישועה מלמעלה, היו חזקא האנשים שלא
היו מעורבים בקטטה. סיפר אחד העובדים:
״יש מי שמטפל בכל העניין. בקרב עובדי
המחלקה שוררת התמרמרות על פרופסור
סלינגר. יש אפילו עובדים המכריזים כי
יפתחו בשביתה אם יחזור הפרופסור לעבודתו.״

מאהב העירו! ,
לסביליה היה דון ז׳ואן, לודרונה היה
רומיאו, להוליווד היה ואלנטינו ולנתניה
יש את יוסי מיימון.
במקצועו הוא צבעי, אך כמעט כל תושבי
נתניה מכירים את הצעיר ( )23 החסון
והמזוקן כמאהב המקצועי של עיר השרון.
הנערות סרות מדרכו, הזאטוטים רצים
אחריו, נהגי המוניות קוראים אחריו קריאות
גנאי והמשטרה מתערבת לפעמים בתגרות
עם בעלים שיוסי הלבין את דירותיהם
ואת פניהם גם יחד.
יוסי יליד טריפולי, שלא ישב מימיו על
ספסל לימודים, מחזיק בכיסו חבילות של
תמונות ד,מהתת הוכחות ניצחות לכיבושיו.
כל התמונות הן מאותו הסוג. בכולם נראה
יוסי מנשק. אך בכל תמונה זו נערה
אחרת.
חרוז לכל מצב .״הבחורות לא יכולות
לעמוד בפני,״ מסביר המאהב העירוני ,״וזה
משום שאני מדבר בחרוזים. סגולותי מכשירות
אותי לייצר חרוזים ואז כל בחורה
נכנעת בפני, אפילו אם יש לה חבר. יש לי
חרוזים לכל מצב ולכל בחורה. הנה, למשל,
אם זאת בחורה מהסוג הנמוך אני אומר
לה, :יפה ומטופשת בני סוגה בלבד כובשת•׳
אם היא דוחה אותי אז, :כה חמודה
את, אך לא כולם אותך רוצים — כי
גופך הנאה עטוף עטיפה של קוצים.׳ ואם
היא אומרת, בלי ידיים׳ אז, :הפיסיקה

אצל

אושינסק׳
תל־אביב, רחוב הראל 56

רי הו ט מודרני • חדרי שינה. חדרי אוכל
בביצוע מ עולה על־ידי מי טבה אדריכלים.

• החנות בדאון את בילד
לבדים הכינה עבורכם מבחר עשיר
ומגוון של אריגי צמר חמים
ונעימים מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ. החנות בראוןאתבילד
מתל־אביב, נחלת בנימין ( 43 טלפון
)64005 מבטיחה לכם את הבד המעולה
לחליפה האלגנטית והנאה
ביותר לך ולבני ביתך.

ס ט״ ו בשבט הגיע ועונת הטיולים
החלה, התקינו מגן־רוח בקט־נועכם
אצל המומחה מנחםמ־תל־אביב,
הרצל .82 הבטיחו לעצמכם
טיול נעים ובטוח עם בת זוגכם
על־ידי התקנת מגן רוח בקטנוע אצל
מנחם הדואג לבריאותכם.

מיימון כפעולה
״הפיסיקה פועלת לגבי זוגות בחשיכה —

ברי או ת ו הנ א ה
ללא שומן!
נקוי פשוט
כבצלח ת פורצלן.

^ 7ן׳ע 1 7

פנימיות, לא היה אחד החולים שהובאו לבדיקה
או לצילום־רנטגן. היה זה אדם
נוביצקי, אשר כמה דקות לפני־כן, עוד עסק
בעבודתו השיגרתית כרנטגנולוג, בתור עוזרו
של פרופסור הנם סלינגר, מנהל־המחל־קה.
העבודה התנהלה כסידרה, עד לאותו
רגע בו קרא הפרופסור בריתחה כלפי עוזרו
:״ יהודירקוב ! ״
ככית־החולים, במו בכית. בהרבה
דברים יכול היה נוביצקי לעמוד, אחרי שעבר
את מוראות הנאצים. אך דודקא משום
כך נזדעזע מהביטוי עד למעמקי־נפשו. מה

מיימון בפעולה
— מחיצת נימוס נופלת —
חעולם

אנשים
3ן־גוריון אשם
הרב הצבאי הראשי, אלוף־משנה שלמה
גורן, היה נתון השבוע במבוכה רבה. היה

מיימון בפעולה
— לפי חוק המשיכה״

סועלת לגבי זוגות בחשיבה, מחיצת נימוס
נופלת לפי חוק המשיכה.״
חרוזיו של יוסי הפכו נחלת הכלל, עד
שהדביקו לו את הכינוי ״יוסי הפייטן.״
אך מי שסבור כי חייו של מאהב עירוני
קלים, אינו אלא טועה. העובדה שהוא
נראה בכל יום בחברת נערה אחרת ושה־תערוכה
המתמדת של כיבושיו מוצגת
לראוזה בפימבי, הביאה על יוסי את שנאת
הכלל. במיוחד זכה לשנאה מצד בני
עדתו, עד כי אין הוא יכול לצאת בחברת
נערה, בלי שיורו עליו באצבע וילעגו לו.
זהו מצב חמור מאוד לגבי מאהב מקצועי,
ויבול אפילו להפריע לו בהמשך עיסוקיו.
יוסי החליט להשיב מלחמה למחרפיו.
הוא נלחם עתה ברודפים בנישקו המובהק
— בחרוזים. חיבר עבורם את הסיסמא:
״רכילות היא פרי של סקר, ממותק במיץ
של שקר!״

החי
• על המשמר: באילת, אחרי שמורה
הוכה על־ידי אבי אחד התלמידים,
הציע מנהל מחלקת־החינוך במקום שמשמרות
שוטרים ישמרו על בית־הספר בפני
התנפלויות של הורים.
• פירצה קוראת לגנב: בתל-
אביב, חדרו גנבים לחנות א יותיר על־ידי
פריצת הקיר האחורי, גנבו סחורות בשחיי
אלפי לירות, חזרו וגנבו כעבור שבוע, דרך
אותה פירצה עצמה.
• ריפוי כעיסוק: בתל־אביב, תבע
בעל את אשתו לדין רבני, על שהיא מעסיקה
אותו, מאז יצא לפנסיה, בשטיפת־רצפות
ובגיהוץ, בטענה שהבטלה מסוכנת
לבריאותו.
• שוליית הקוסמים: בתל־אביב,
כתב משתלם אפריקאי, במכתב ששלח למערכת
הלאנחז טיימס הניגרי, ש״הישראלים
אינם מכשפים וקוסמים, אלא בני־אדם כמוני,
אם כי הם לבני־עור.״
• נכל הוא וכפל שמו: בתל־אביב,
הורשע אדם בשם מנובלה על כי ניסה להכריח
את אשתו לעסוק בזנות.
העולם ותה 1326

זה אחרי שהרבנות־הצבאית החלה להדפיס
סידורים מיוחדים לחיילי צה״ל. והנה, אחרי
שהודפסו כבר כמה אלפי טפסים, התברר
שמישהו חמד לו לצון, והטריף את כל ה-
(סידורים. מעל לברכת הלולב, הנאמרת בחג
הסוכות, בשורה בה נכתב ״ברכה לנטילת
לולב,״ החליף מישהו את המילה לולב, שם
במקומה שם של סמל מיני אחר. הרב החליט
לפסול את הסידורים שהודפסו, והורה
להדפיס את הסידור מחדש האיש
שהפיל את עיריית באר־שבע והפך למושג
בחיים הפוליטיים בארץ, אכרהם פדיי
שר, יצא מהפרשה קרח מכאן ומכאן. לא
זו בלבד שלא היה מועמד באיזושהי רשימה
מפלגתית לבחירות לעיריית באר־שבע,
שתערכנה בעוד חצי שנה, אלא שגם איבד
.את משרתו במועצה הדתית המקומית, אשר
החליטה ש״התנהגותו אינה הולמת נציג ציבור״
עורך־הדין דניאל זקס, שהגיש
השבוע תביעה בשם זוג אזרחים שלא
הורשו להיכנס לקולנוע בן־יהודה, למרות
שהיו בידם כרטיסים, ציין בכתב התב־ ן ה
כי לקוחותיו הופלו לרעה, לעומת אזרה
אחר -דויד כף גוריון, לו נמסר מקומותיהם.
סיפר זקס :״בהתחלה לא האמנתי
שהיה זה ראש־הממשלה שקיבל את מקומותיהם.
תמיד כשקורה משהו רע, אומרים,
:בן־גוריון אשם!׳״ הפעם התברר, ש־בכל־זאת
היה יסוד לטענה ח״כ יוסף
סרדין הליבראלי וח״כ חרות חיים דנ־דאו
יצאו השבוע יחד מישיבה של ועדת־הכספים
של הכנסת, בקריה בתל־אביב. מכר
הציע להסיעם במכיניתו .״אני דווקא רוצה
ללכת ברגל,״ השיב לנדאו דק־הגיזרה ,״זה
!טוב בשביל הקו.״ עקצו סרלין בחיוך :״הלו
הפיזי שלך דווקא בסדר. הלוזאי שהקו
הפוליטי שלך היה כל כך טוב ראש
עיריית תל־אביב, מרדכי נמיר, מצא את
עצמו השבוע במצב לא נעים. הוא כעם על
כתב ידיעות אחרונות אריה אכנרי, על
כי גילה כמה פרטים מן הנעשה במנגנון
העיריה, כינה אותו, בנוכחות חברי מועצת־העיריה
,״עתונאי מיטה.״ הכתב הגיש תלונה
לאגודת העתונאים, וראש העיר נאלץ
״1ייתיצל רשמית ח״כ חרות, ד״ר
׳יוחנן כאדר, נשאל השבוע מדוע לא
התלבש על פרשת שסיגל באותה חריצית
בה טיפל בפרשת לבון ובפרשת סובלן. היא
השיב :״כשאדם רוצה להדליק מדורה, עליו
לנהוג בזהירות רבה עם הלהבה הקטנה. רק
כשהאש אוחזת היטב בעצים והלהבה עולה,
יש לנשוף עליה רדי להגביר את האש.״
בינתיים, לדבריו, קטנה האש של פרשת
שי׳יול. טיפול נמרץ מדי מצידו יכבה אותה
כליל.

עמיקם גורביץ־

בעם אכרדזים

זאב יוסיפון ראיצ׳ה מבובועו
בעם הכלה

רן בז־אמרן חיים הפר ומפא׳י
בשם וזחחן

בוזמינים את כב׳ להתרכת יקיריהם

אורנה 3די 33ד2

שאול 3י 2ד

(זה הצוער לה׳ צדיקים יבואו בו)

(יהי רצון וזכותר תענווד לד בכל עת)

אטור תערך ב״חנואם׳ ביום א׳ ה־ 10 בפברואר 1963ב־ 9.30 בערב.
מתנות לחתן ולכלה יתקבלו ברצון. בל יתחמק איבו.
בבום הועד הצבורי לנטוואי ביבר

פ סנ ל

הזמנה לנשואי שאול כיכר

הכיוון בידי המשטרה
אותה שעה התמרמר אריק מדוע אין אשתו שתהיה כולה בדוגמת הסלף-סרו1יס הידועים
מודה לו על הזר ששלח לה. רק כעבור בארצות־הברית כאשר הגיעו חברי
זמן מה התבררה התעלומה. אריק שכח, להקת הקומפניון דה־לה־שאנסון, משכה
מרוב התרגשות, לציין את שם השולח על־ תשומת־לב כללית הלן קאלבה, אשתו
גבי הזר כתב הג׳רחלם פוסט, מארק של אחד מזמרי הלהקה. העיר אחד השוטסגל,
ראיין את הבמאי הצרפתי פרנפוא רים :״מה חסר לזו שתהיה יהודיה?״ ״שום
טריפו, אשר שהה בישראל לרגל שבוע דבר,״ השיבה לו הצרפתיה היפה, להפתעהסרט
הצרפתי. בין השאר שאל סגל את תו. התברר שלא רק יהודיה היא, אלא שטריפו
אם הוא סבור שמותר לבמאי לנהל שמה הוא איילה כהן, והיא היתר. כבר שנה
יחסי־אהבים עם השחקנית הראשית בסרטו, באולפן בקיבוץ, לפני שנישאה לזמר הואם
אין הדבר פוגע באיכות הסרט. טריפו צרפתי.
השיב שלדעתו אין כל רע בכך שבמאי
יהיה מאוהב, ויקיים יחסים עם שחקנית פסוק השבוע
המופיעה בסרטו. סגל מיהר לצטט אותו,
• שר־הפנים משה חיים שפיאולם
נוכח להפתעתו שהעורך מחק פיסקה
זו. כאשר התעניין מדוע נמחקה הפיסקה, רא, בישיבת הנהלת המפלגה הדתית־לאו־

משטרהצב אי ת חבוין
יום הולדת־ ה־ד 8של הפילוסוף הישראלי,
פרופסור מרטיו בובר, יצויין בצורה
מיוחדת: הסטודנטים באוניברסיטה העברית
בירושלים עומדים לערוך ביום זה תהלוכת
לפידים ססגונית ליד ביתו בירושלים
גם הפרקליט שמואל תמיר חוגג השבוע
מאורע משפחתי ברוב פאר. חגיגת בר־ה־מצוזה
של בנו דויד דוב, חוחג ביום אחד
גם בירושלים וגם בתל־אביב עוד
יותר מפוארת תהיה כנראה חתונתו של
קצין־החינוך של גייסות־השיריון, רב־סוץ
שאול כיכר. מלבד הטקס הצבאי, שייערך
בנוכחות מאות אורחים,
אותם תכוזן ליעדם המשטרה־הצבאית, תיערך
לכבוד המאורע גם חגיגה בוהמית במרתפי
החמאם. לחגיגה זו נשלחו הזמנות
הומיריסטיות מיוחדות (ראה תמונה
מנהל משרד הדתות, שמואל זנוויל כה־נא,
ייאלץ להתמודד עם מתחרים בהמצאת
מקסים דתיים. לאחרונה מופצת בציבור ההזמנה
הבאה :״הרינו מתכבדים להזמינך
לפסטיבל הרפאים הישראלי, שיתקיים בט׳
באב בחצות הליל בבית־העלמין של הר־הזיתים,
בהשתתפות נפטרים דגולים שנאספו
אל עמם. על החתום: החברה המקודשת להזמנות
בסיטונות ז״ל.״

מסרג ה נו פלתת עודד
לרגל הצגת המאה של התוכנית הוא
והיא, בביצועס של ש ושיק שני ובעלה
אריק לכיא, קיבלה שושיק זר ענקי, שהיה
מורכב ממאה שושנים אדומות. שושיק
תמהה מדוע אין בעלה חוקר לדעת מי הוא
אותו מעריץ אלמוני ששיגר לה את הזר.

כרים ארלוט (עם אסף דיין)
פרידה עצובה
השיבו לו :״הג׳רוזדס פוסט הוא עתון משפחתי
שאינו יכול לפרסם דברים מסוג זה״
דמות אכזוטית נוספת נעלמה השבוע
מן הנוף הדיזנגופי של תל־אביב. כרים
ארלוט 18 בתו של דיפלומט אנגלי הנשוי
לאשר, בורמנית, עזבה את הארץ לאחר
שהייה של שנתיים, בהן הספיקה ללמוד.
עברית על בוריה. ערב יציאתה את הארץ
ערכו לה ידידיה בשיכון צהלה מסיבת פרידה
מקומית בביתו של רפי פרימן, בנו של
קצין בכיר בצה״ל. בחדר חשוך, לאור נרות
דולקים, נשא אסי דיין, בנו של שר החקלאות,
נאום הספד נרגש, שהדל דמעות
של ממש אפילו מעיניה של רולי אדלר,
מי שניבחרה כמלכת־אסתר בפורים האחרון
הארכיאולוג חוקר מצדה, שמריהו
גוטמן, המרצה בקיבוצים, נוהג לציין בהקדמה
להרצאותיו כי אינו מתנגד לכך ש־המאזינות
תסרוגנה. הסיבה :״כייזן שבשעה
שנופלת מסרגה, כולם מתעוררים״ י • .ה־ניסים
והנפלאות אודות גבורות ההתאבקות
החופשית של רפאל הלפרין, הגיעו עד
כה לאזרחי ישראל רק באמצעות סיפורים.
עתה יוכלו לחזות בהם ממש. קולנוע בך
יהודה בתל־אביב עומד להציג החל מהשבוע
הבא סידרה מיוחדת של סרטוני ההתאבקות
של מר ישראל, שהוצגו בשעתן ברשתות
הטלביזיה של ארצות־הברית. יחד עם זאת
עומד הלפרין לפתוח את מסעדתו החדשה,

מית :״לאחרונה השתלמו חוגים כנעניים על
דעת הקהל במדינה והם מפיצים גל שיטנה
נגד היהדות הדתית.״
• דו־השבועון ״אתגר,׳ ,בכותרת:
״שעת־האפס בעולם, שעה של אפסים בישראל.״
—#״״הפזמונאי
דירי מנוסי, בתוכנית
תן כותרת בקול־ישראל, בתשובה לשאלה
״כיצד היית מגדיר שוחד צריך לחפש
במילון של גור!״
• עסקן מפ״ם יגאל לביב, באותו
עניין :״יצחק מי שיצחק רפאל!״
• איש משרד־הבריאות, בעקבות
פרשת שפיגל :״עכשיו יבנו את בתי־החו־לים
בלי מראות!״
• העתונאית סירכי קשת, על
מסעותיה של שרת־החוץ :״עוד מעט אפשר
יהיה לתת כותרת ראשית, :שרת־החוץ תבקר
בקרוב בישראל׳.״
• העתונאי דויד זכאי במדור קצי
רות בדבר, על ההדלפות במוסדות מפא״י:
״מה היתר, לנו! לאן הגענו ולאן נגיע עוד?
איך נעשה מלוכה ואיך נעמוד בהנהגת העם
ומדינתו? עד מכונת האמת הייתי מביא
את משתתפי הישיבה, ואשר יילכד — ואפילו
הוא שר וגדול -לדחותו ולנדותו!״

קולנוע
סרטים
הערפדהח מו ד
דב ושושנים (אלנבי, תל־אביב; צרפת)
הוא סרט זוועה מקפיא דם ומעורר פלצות
אך יחד עם זה תמים, אסתיטי, וכמעט פיוטי.
הוא מבוסם על אמונת־הבל, שעם כל
האיוולת הגלוייה שבה, שרדה בצורות שונות
באגדות העמים ובאמונות ההמון —
האמונה בקיומם של ערפדים.
הערפדים, שבדור הנוכחי מוכרים בעיקר
מסיפורי הבלשים, זכו לטיפול מעמיק יותר
מצד הוגים ומשוררים, מופיעים במספר
אופרות ואפילו בשירי גתה. אלה הם רוחית
מתים היוצאים בלילות לחפש אחר דמם של
אנשים חיים, מעדיפים אותם יפים וצעירים.
הם מחבבים במיוחד את ידידיהם ובני משפחתם
1וכל אחד ששיניהם החדות הוטבעו

בן־דודה של האצילה האוסטרית, עומד
לשאת לאשר, את אלזה מארטינלי. כיון
שהאוסטרית היפה, המאוהבת בו, מתיאשת
מלזכות בו, לובשת היא את דמותה של
אחרונת הערפדות במסורת המשפחתית, הופכת
בעצמה לערפד צמא דם.
מי שמחפש בסרט זה חוויות אמנותיות,
גילויי משחק או ביום, עשוי להתאכזב. אך
מי שזקוק למנה הגונה של חרדה יקבל
אותה מלוא חופניים.

כו כבת דו עכת
היפוליטה היפה (הוד, תל-אביב;
איטליה — צרפת) הוא נסיונה של מי
שהיתר, מלכת הבד האיטלקי, גינה (*לחם,
אהבה ופאנטסיה״) לולובריג׳ידה, לחזור ולכבוש
לה את מעמדה בעולם הקולנוע, אחרי
שנדחקה משם על ידי יריבתה משכבר,
סופיה לורן פלוס דור שלם של כוכבות
איטלקיות. אלא שג׳ינה פשוט לא בחרה
בנשק הנכון ללחום בהן. יתכן והדבר נובע
מהערכתה המוטעית, שאותן כוכבות
זכו במה שזכו הודות למיניותן ומימדיהם
בלבד. לכן החליטה ג׳ינה להוכיח שעדיין
יש לה מה שיש להן, והיא מדגימה זאת
בסרט. אלא שלרוע המזל שכחה את המושג
ששמו משחק.
ד,לולו כהיפוליטה, כפריה קלת דעת שאינה
בוררת את יצועיה, המנסה למצוא את
אושרה בחיקו של בעל תחנת־דלק קנאי,
היא בלונדית, חשופה מכרגיל ומנענעת ירכיים
מכרגיל. אך אין בה שמץ מד,ספונטאניות
הכובשת ומהלהט הסוער שהפכו את
ד,לולו ש׳ .שנות החמישים לפצצת מין
ומשחק.
ידידה כ מי ט ת הרעד. יתכן וכשלונה
מעורר הרחמים של ג׳ינה נובע לא בשל
מעמסת יתר, אלא בשל תלבושת הקטנה
ממידתה. עלילת הסרט, בימויו, צוות השחקנים
המישניים, המנטאליות וכל השאר,
נראים כלוחצים על ג׳ינה ומציקים לה.
שעה שהיא מתפתה לחיזוריו של ע׳ ,ם אוסטרי,
עוזבת את בעלה ואת תחנת הדלק
כדי לזכות בהרפתקה, או כשהיא חוזרת
בזמן כדי למצוא את ידידתה הטובה במיטתו
של בעלה, אין התפרצויות התאוה והקנאה
שלה משכנעות. הן קפואות, מלאכותיות
וחסרות את אותה החביבות שבמזג האיטלקי
הסוער, שהלולו היוותה בזמנו את
הסמל המסחרי שלו.
היפוליטה היפה שעמדה עלי סף הבגידה
בבעלה אינה מוכנה לסלוח לו כשהיא מגלה
את בגידתו, מענישה אותו בהרחקתו
ממיטתה. רק כשהבעל המסכן יוצא מדעתו,
מביא פרוצות לחדרו ומנסה לצוד עבורה
מאהבים כדי שחטא בגידתו יסולח לו, היא
מגיעה למסקנה שאפילו בעל קנאי עדיף
על חיי נזירות.
משחקי הבגידה והאהבה של היפוליטה
אינם מצליחים לשעשע. אך מראיה של
ר,לולו בהידרדרותד. מעיבים גם על מעט
המתח המיני עליו מבוסס הסרט.

יומן החדשות
ע ל מי סי סוהנחות

הלולובריג׳ידה ב״היפוליטה היפה״
בלונדית יפה ונונעניעת־ירכייס

בצווארו ודמו נמצץ בפיהם הופך בעצמו
לערפד. אם ישנם צופים החוששים שהעד־פדים
עשויים לחשוק בהם גם מעל בד
הקולנוע מוטב שיצטיירו בראשי שום. כי
הערפדים, כך טוענת המסורת, אינם סובלים
בשום פנים ריחות שום.
חרדה מלוא חופניים. מצויד בידע
מדעי זה צייר רודה ואדים אגדה אימפרסיוניסטית,
המבוססת במקצת על הישגי המדע
והפסיכיאטריה החדישים. כך, למשל,
מסביר הרופא המספר את סיפור העלילה
לרוז׳ה ואדים עצמו במטוס, את הופעת
הערפד בדמותה של אצילה אוסטרית יפה־פיה
ממוצא הבסבורגי (אנס ואדים) כסכי־זופרניה
פשוטה. ואילו קרבנה של הערפדה
היפהפיה (אלזה מארטינלי) רואה בדמיונה
את הערפד כרופא לבוש גלימה השואב את
דמה באמצעות מכשירים רפואיים חדישים.
העלילה כולה נרקמת בטירה מיושנת
בקרבת רומא. אציל איטלקי (מל פרר) שהוא

״אכן על כל מיל״ היה אחד הסרטים
הישראליים הראשונים שהוסרטו במדינה, וגם
אחד הכשלונות הראשונים. סרטו של
אריה להולה, הבמאי שירד לגרמניה, אפילו
לא הוצג בפני קהל. עתה מתכננים לחדש
את הסרט בעזרתו של במאי אוסטרי ידוע,
שיסריט חלק ניכר מהסרט מחדש עם אותם
השחקנים ששיחקו בסרט לפני עשר שנים
יש אשראי גדול של רצון טוב
לסרטים ישראליים באירופה,״ אמר הבמאי
הצרפתי הצעיר פרנסוא (ג׳יל וג׳יס) טריפו,
בעת ביקורו בארץ* .סרט ישראלי בינוני
היה יכול לזכות בפסטיבאלים באירופה בפרסים,
אבל אין לכם גם סרטים בינוניים.״
טריפו, שהיה בחבר השופטים בפסטיבאל
קאן אשתקד, בפניו הוצג סרט הבובות של
יורם גרוס, יוסף ואחיו, טען שעם כל הרצון
הטוב אי־אפשר היד, להתייחם בסלחנות
לסרט זה, שיוצר בשיטות מיושנות
והיה ארוך ומשעמם בפגישת
אורחי שבוע־הסרט־ד,צרפתי, שנערך בישראל
עם אנשי הקולנוע הישראליים, נשאל
הבמאי הצרפתי רנה קלייר מדוע אין היצרנים
הצרפתיים מעדיפים להסריט את סרטיהם
בישראל, בה ההנחה ממיסים גדולה
יותר מאשר בצרפת .״נכון שההנחה אצלכם
גדולה יותר,״ ענה קלייר לשמחתו הרבה
של אשר הירשברג, הממונה על עידוד הסרט
הישראלי. אולם הירשברג כבש את
חיוכו כאשר סיים קלייר את המשפט :״אבל
גם המיסים אצלכם גדולים יותר!״

את צעירה 1-יד8ה לך 3׳ מצאת בער
שחלמת עליו-אוד׳ 11 וק תשוקה עינית?
יצדאדע שאני אוהבתי״ — זו השאלה, שכמעט כל אשה שואלת עצמה בטרם
היא עושה את הצעד הבלתי־חוזר של הנשואין. אם באותה שעה היא מהרהרת כי
הנש־אין אינם בבחינת מעשה סופי, משים שתמיד קיימת אפשרות של גרושין, הרי בזה
השיבה לשאלתה. מסתבר שאין היא אוהבת.
הכניסה לחיי נשואין, במחשבה תחילה שאם לא יצליחו הרי קיימת תחבולה משפטית
להסתלק מהם, אינה מהודה התחלה טובה כלל וכלל. משמעות הדבר היא כי אינך יודעת
אל נכון אם מצאת את השותף שאתו תוכלי לבלות את שארית ימייך.
הזהירות היא מעשה של תבונה במישחק, ובמובן מסויים הנשואין הם מישחק של מזל.
באותה זהירות עליך לנהוג בטרם תינשאי. היתרון של הארושין הוא בכך שהם מעניקים
לשני הצדדים את ההזדמנות לראות איש את רעותו במסגרתם הנורמלית. הם אינם מתוחים
כל כך כבעת התלהבותם, בשעת החיזור.
כאשר, התאהבו /כפי שרגילים לקרוא לזה, לא היה איש מהם מעוניין להכיר את הרקע
של השני. יתכן כי נפגשו, או לא נפגשו כלל, עם בני משפחותיהם. כפי הנראה לא היתד,
חשיבות בדבר — בימינו אין הצעירים רגילים לבקש רשות מהוריהם. רשות זו היא
לגביהם דבר המובן מאליו, או שהם מתעלמים ממנה.
בתקופת החיזור הם שמים לב רק זה לזו. הנער נוהג בנימוסיות יתרה, ואילו הנערה
טורחת עד בלי די למען הופעתה הנאה, לבל תיראה לעולם שלא כשורה. היא עלולה
להזדעזע, אם יעיפו מבט לעברה בעודה לבושה שמלה נושנה, ללא איפור.
באווירה זו של חוסר־מציאות משחקים שניהם תפקיד. מה שמשך אותם מהמבט הראשון
— וזה כמעט ודאי — אינו אלא התשוקה המינית, אף כי איש מהם לא יודה בכך. אפשר
המשיכה המינית, אלא שהם עשויים להתמיד בטענתם כי היה
שלא יכחישו את עובדת
משהו נוסף בדבר. הם נכספים להימצא יחדיו, לטעום את טעמה של ההתרגשות הנעימה
שבתחושת ההתאהבות, לחוש כי הם מבוקשים זה על־ידי זו בצורה קיצונית. כל יום בחייהם
הוא חדגוניות משעממת ובלתי־נסבלת, לעומת אותן שעות מקסימות, שבהן הם מבלים
יחדיו. הם חשים כי אילו היו תמיד מצויים אך יחדיו, כי אז היו כל חייהם עשויים להיות
רוויי־קסמים. לא יתכן כי יעכור עליהם אף רגע קודר אחד.
זו היא אשליה ומסוכן מאיד להתמיד בה. אין איש רוצה לשלול מן הנוער את הרומנטיקה•
ברם, האהבה הרומנטית אינה די חזקה כשלעצמה, כדי לשאת במאמץ חיי הנשואין.
הצער המעורה בה, מתיקות המשיכה שבה, נובעים ברובם מתוך תשוקה מינית שלא באה
על סיפוקה. כתוצאה מאותה ערגה עצורה, הרי שהמטרה נאמדת בצורה מוגזמת ודמיונית.
ההרגשה היא כי שום אדם אחר עלי אדמות לא יהא מסוגל להעניק אושר כה רב.
העובדה הפשוטה היא כי הנער נפגש בנערה באופן מיקרי. אילו היה מאחר את האוטו־בוס,
או א־לו נשאר בביתו בשל הצטננות, יתכן כי לא היה נפגש באותה משיכה הדדית
מושלמת. יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים כי במהרה היה פוגש במישהי אחרת,
שתיראה בעיניו נפלאה באותה מידה.
הסיבה הכללית, השכיחה ביותר כיום, להרס חיי נשואין, היא החשיבות המופרזת
שמיחסים ל,אהבה׳ .סילופי ערכים אלה נפוצים באמצעות כל אמצעי־התקשורת ההמוניים —
סיפורי־בדים, סרטים, טלביזיה ושלאגרים. התוצאה היא, כי מיד לאחר שאיזו נערה, מתאהבת׳
— מאורע טבעי ונכבד — הרי היא סבורה כי דבר זה מן ההכרח שיתנהל בהתאם
לנוסחה הכתובה. חושבים את ה,התאהבות׳ כהקדמה ל,יוצאים קבוע׳ ,ואם אין הנער מזכיר
את הנשואין, הרי הנערה חשה עצמה מושפלת.
וכך נמצאים כיום זוגות צעירים רבים לאין ספור, הרואים עצמם כפויים להינשא על
יסוד התלהבות אשר כמעט ודאי שתחלוף. מכיוון שארושין ממושכים שוב אינם מקובלים,
הרי הם נהפכים לבעל ואשד, עוד בטרם הספיק להם הזמן להכיר כהלכה זה את זו, ומאחר
שהקימו את בניינם על יסוד האשליה, הרי נחרץ גורלם להתאכזב מרה.

מתי?סרב להתחתן?

* 4צ כ לה הוא רציני כל כך, עד שמוזר כי אין מקדישים לו תשומת־לב מספקת. אין
•י אנו יכולים למנוע רומאנים של אנשים צעירים. אין איש שירצה לקלקל להם את
הנאתם. הבעייה היא כיצד להסביר להם, שרומאן של בני הנעורים, אף כי הוא עשוי להיות
לוהט ומלא־רגשות במידה מרובה, בכל זאת אינו מסוגל לשמש יסוד די איתן לאיחוד
מתמיד לכל ימי חייהם.
אמצעי השמירה הנושנים אין בהם עוד כל תועלת. לפנים היו שואלים בעצת ההורים
והיו מתייחסים בכבוד להשקפותיהם, אף כי אבד עליהם הכלח. מעצור שני היה טמון
בקשיים הכלכליים אשר בפניהם עמדו הנישאים בגיל צעיר. המשכורת הכפולה, של הבעל
והאשה יחדיו, אינה מחייבת אותם כיום להמתין.

האהבה אינה הכל!

האחריות לגבי הבחירה הנבונה מוטלת על הנערה בלבד. הנער הוא המציע, ובידי הנערה
להסכים או לדחות את הצעתו לנשואין. אם היא החליטה שלא לשמוע בעצת הזולת, הרי
איש לא יוכל לעשות ולא כלום. אך הצעירים והצעירות הדואגים באמת לעתידם, מן הדין
שישיבו על שאלות מסויימות העומדות בפניהם.
מן הסתם אין תועלת בכך שישאלו את עצמם אם הם באמת אוהבים. אם עוצמת
רגשותיהם מהודר, את המיבחן, הרי שאך בקושי יוכלו להטיל ספק בדבר. רבים יאמינו כי
הם בוגדים בבן־זוגם אם אף ישאלו את עצמם אם רגשות אלה יחיו לעולם.
השאלה הראשונה שחייבים לשאול אותה היא: מה ברצוני להשיג בנשואין? התשובה
היא הצהרה עובדתית. יתכן כי מה שברצונך להשיג הוא שונה לגמרי מזה שרוצה בו
הצד השני. בכוזנה תחילה את עלולה לעצום עיניך לגבי׳ עניינים חשובים, שבהם דעותיכם
חלוקות.
לאחר שניסית לברר לעצמך בגלוי־לב מהו הדבר שאת מצפה לו מן הנשואין, עליך
לנסות ולהשיב מהו הדבר שמצפה לו בעלך האפשרי לעתיד. אם אינך בטוחה לגבי כמה
נקודות, עליך לשאלו על כך. על־ידי השראת המושגים שלך, לגבי הנשואין, למושגיו שלו,
תוכלי להסיק את המסקנה באיזו מידה תוכלו לחיות יחדיו בהרמוניה.
השאלות הבאות מכוונות לכל נערה החושבת על נשואין. הן נוגעות לגישתה שלה,
ולגישת בעלה המיועד, אל מספר בעיות, השונות זו מזו במידת חשיבותן. מה חשיבותן
היחסית של הנקודות השנויות במחלוקת — זה נתון להחלטתה של כל אחת. מכל מקום,
חשוב כי תכירי ותדעי את זרעי המחלוקת לעתיד.
מוטב שתרשמי בכתב את תשובותיך על השאלות הבאות, משום שהדבר יתן לך שהות
נוספת למחשבה. עליך לנסות ולהשיב באופן אובייקטיבי, כאילו היה עליך לתאר את
עמותה של מישהי אחרת. רק אם תהיי מוכנה בהחלט להצהיר את האמת, יוכל ניתוח זה
להיות בעל ערך ממשי.
השאלון הראשון דן ברעיונות, שהם במידה ידועה כלליים, על הנשואין עצמם ; השני
והשלישי דנים באופי ובתכונות הנפשיות של הנער והנערה כשלעצמם.

לעתיד הקרוב, אל השנים הבאות, כאשר חילוקי־הדעות בהשקפות וברקע יתגלו בפנינו.

המשפחה חשובה!

ץ שומת־לב מיוחדת יש להקדיש לשאלה השלישית, אף כי אנשים צעירים רבים
* 1נוטים כיום להתייחס לקשרי המשפחה שלהם כאל דבר חסר־חשיבות. הם חשים כי
חיי־הנשואין מהרים השתחררות רצויה מכבלי המשפחה. כל עצה או סיוע מצד שארי־הבשר
למיניהם עשויים לעורר תרעומות, כאילו היתד, זו התערבות בחיי החרות, שאך זה
רכשוה.
צריך להודות, כי הורים אינם תמיד בעלי גישה עדינה. אמהות רבות מנסות להתמיד

הגה שאלון ראשון:
• (א) הרוצה אני שיהיו לי ילדים? אם כן, אחרי כמה זמן, וכמה ילדים?
(ב) האם הוא תמים־דעים עם השקפתי ביחס לילדים?
( $א) האם יש בדעתי לעבוד אחרי הנשואין? אם כן, האם זה משום שאעדיף לקבל
משרה כשלעצמה, או פשוט משום שנהיה זקוקים לכסף נוסף?
(ב) האם הוא מתנגד לכך שאשתו תעבוד? האם הוא נותן את הסכמתו רק מפני
שהדבר נחוץ, אך בכל זאת מתרעם על כך?
• (א) הרוצה אני להיות בלתי־תלויה בקשרי משפחר, לאחר נשואינו? למשל, האם
ארצה לראות את בני משפחתו פחות ככל האפשר?
(ב) האם הוא רוצה לקיים קשרים הדוקים עם בני משפחתו? האם הוא רואה בבני
משפחתי מיטרד כלשהו?
( 9א) האם ברצוני להוציא כסף רב על בגדים ושעשועים לאחר הנשואין, כפי שעשיתי
לפניהם? האם אשתעמם אם נאלץ להישאר בבית ברוב הערביים?
(ב) האם הוא מצפה לבלות בחברת ידידיו הרווקים, כפי שעשה זאת לפנים? האם
זה ירגיז אותו שיהיה לו פחות כסף לבזבז על משקאות, סיגריות וכר?
• (א) האם יש לי השקפות מגובשות בעניינים פוליטיים או דתיים, והאם אני רוצה
כי בעלי יהיה תמים־דעים עמי?
גב) האם יש לו השקפות מגובשות, והוא משתתף בפועל בעניינים פוליטיים או
דתיים, דבר שאינו מעניין אותי?
• (א) מהי הגישה האמיתית שלי לגבי המין? האם אני מקבלת את זה פשוט כחלק
של הנשואין, או שזה מהודה חוזייה אשר אני זקוקה לה?
(ב) האם הוא מעוניין בחיי מין יותר ממני?
ס (א) האם אוכל לדמות בנפשי כי אי־פעם תהיה לי משיכה לגבר אחר?
(ב) האם אוכל לדמות בנפשי כי הוא יתאהב באשה אחרת?
( 9א) האם אני חושבת לפעמים כי אחרי נשואינו אוכל לשנות כמה ממנהגיו?
(ב) האם הוא מתרעם על ביקורת?
ס (א) מדוע אני רוצה להינשא לגבר זה? האם משום שלא נתקלתי בגבר יותר טוב?
האם אני פשוט רוצה להיות נשואה, או שאני סבורה כי שום גבר אחר לא
יוכל למלא את מקומו?
(ב) האם הוא רוצה בי כשלעצמי, או שהוא נמשך אלי מבחינה גופנית?
• (א) אילו היה הופך לנכה כתוצאה ממיקרה אסון, האם גם אז הייתי רוצה לדאוג
לו כל שארית ימי חיי?
(ב) האם יוסיף לרצות בי אם אני אהיה לנכה או לבעלת מום?
אלו הן שאלות נוקבות. הן מכריחות את השואלת לעמוד פנים אל פנים לנוכח הרצינות
שבבחירת בן־זוג, אשר בחברתו תוכל לבלות את כל חייה, במצב של מחלה ושל בריאות,
בתקופות טובות או רעות. אין אנו שואלים אם בילוי ירח־הדבש בבית־מלון מפואר עשוי
לשעשע, או אם בילוי כמה שנות נעורים יחדיו עשוי לגרום הנאה יתרה. הנשואין נראים

בעוד שלושה שבועות עומד להופיע בעברית אחד המדריכים
החשובים ביותר לחיי הנשואין והאהבה -ספרו של הסכסולוג
הבריטי הנודע, אוסטייז צ׳סר.
הספר ״אשה ואהבה״ מכוון בעיקר לנשים, נועד לעזור להן
להתגבר על מכשולים רבים, בהם הן עלולות להיתקל בימי ההתבגרות,
החיזור, הנשואין והאמהות -החל בבעייה אם להסכים
ליחסי־מץ לפני הנשואין, ובלה בסטיות המיניות של הגבר. זהו
ספר כמעט אידיאלי להקניית יחס בריא יותר לבעיות אלה, והוא
יביא ברכה להורים, למחנכים ולמדריכי תנועות־נוער.
בעמודים אלה מתפרסם הפרק הראשון, הדן בבחירת הבעל.

כהתחייבות מבהילה. הם צופנים בחובם התחייבות לעמוד זה ליד זו בימים של שפע ושל
דלות.
אהבתיו־,נעורים משעשעת אותנו בפריחתה העדינה. אולם כשד,פרחים הולכים וקמלים, אין
אנו בטוחים כי האילן ישא פרי. רק במאוחר מדי אנו עלולים לגלות כי אהבה זו לא
היתד, אלא הסוואה לתשוקה מינית. דברים רבים אצל בן־הזוג השני, שהרגיזו אותנו, ניתן
היד, להתעלם מהם, בטרם באר, התשוקה המינית על סיפוקה. אחרי שהמתח הלך ורפה, עולים
ומופיעים כל אותן התכונות שאינן נושאות חן בעינינו. הן חדלות להיראות לנו כדברים
של מה בכך, שאנו יכולים להתרגל אליהם, או אפילו לשנותם.
על־ידי כך שאנו מעלימים עין מן התשוקה המינית — ביודעים או בלא יודעים — אין
אנו רואים את הנשואין בשלמותם. אין אנו מחשבים את המחיר שעלינו לשלמו, תמורת
סיפוקו של חלק אחד בלבד מצרכינו. משום כך חיוני הדבר כי נרחיק ראות אל מעבר

הוא שמו-את משתגעת אחויו ־ האמנם
הוא מתאים לוי עד נו יענו השאלונים
בשליטתן הקודמת, והן מביטות על הכלה בצרות־עין קנאית. אותה התחרות נסתרת קיימת
לעתים קרובות בין החותן לבין החתן. ואף־על־פי־כן, מגזימים בקלות בהערכת יצר ההשתלטות
של ההורים.
להלכה נדמה, שהבדלים של גזע ודת אינם משנים דבר, אם שני אנשים אוהבים זה
את זו. למעשה, רק לעתים נדירות הם מכירים היטב זה את זו, בטרם הם לומדים לדעת
אל־נכון כי מה שהם מכנים בשם אהבה, הוא יותר ממשיכה פיסית גרידא.
בקרב עדות, שבהן נהוגים נשואין כתוצאה מ״שידוך״ ,התוצאות הן הרבה יותר מוצלחות,
מכפי שרובנו מאמינים. אנו עלולים להיות מופתעים מן העובדד שגבר ואשד, יוכלו
לחיות יחדיו באושר, אף כי מעולם לא עברו את ה,,פתיחה״ :החיזור הרומנטי. ההסבר
האפשרי היחידי הוא שבנשואין כאלה היו לבני הזוג אותן דרכי־תינוך, וקיימת הרמוניה
ביחסים שבין ההורים אשר הכינו את הזיווג.
דבר זה מדגיש את האמת, שאינה מקובלת כיום ביותר, היינו, שמבחינה מסויימת אין
אתם נישאים לגבר או לאשה באופן אינדיבידואלי בלבד, אלא שהנשואין הם גם לתוך
משפחה. אי־אפשר לעקור אדם אינדיבידואלי מתוך מסכת משפחה, כאילו העבר שלו או
שלה אינו משנה ולא כלום.
מסיבה זו עצמה, הנשואין נוטים הרבה יותר ליציבות אם שני הצדדים באים מתוך
בתים מאושרים. אם אחד מהם בא מתוך בית הרוס, כי אז קיים סיכון נוסף. הם יכולים
להיות בעלי אופי חזק כדי להתגבר על המכשול, אך טיפשי להעלים עין מעצם קיום הבעיה.

הכירי את עצמך!

ף״ בחירת בן*זוג ברור כי חשוב ביותר לדעת אם האופי שלנו תואם עם זה של
^ בן ־ הזוג, א״זר אתו אנו מתכוונים לחלק את כל המצוי בחיים, .הכר את עצמך׳ היא
מיצווה מימי־קדם, אף כי לא קל לנו להודות במגרעותינו.
השאלות המובאות להלן מיועדות להגדיל את ידיעותיך על עצמך. אין הן יכולות ללמדך
דבר, שלא ידעת אודותיו מאומה; ברם, אם ניתנת תשומת־לב לתשובות בכללותן, את
עשויה להגיע לידי תמונה מורכבת. יתכן שלא ראית את עצמך קודם לכן בבהירות כזאת.

הנה השאלון השגי :

• בענייני כספים, האם תגדירי את עצמך כבזבזנית או כזהירה?
• האם רוצה את בקריירה משל עצמך?
(המשך בעמוד )22

-י * 1 7יי

אמנות
מחול

ראש מיחלק־הנוער במשטרת־ירושלים,
מפקח יצחק אבל, אשר חזר לאחרונה מסיור
מקיף בבירות אירופה, שם השתלם בבעיות
הטיפול בעבריינות נוער, סיכם השבוע
את רשמיו, כששמץ של שביעות־רצון
נשקף מדבריו :״נערי אירופה מתמכרים
להירואין בעוד שנערי ישראל מסתפקים
בסחיבת מכוניות,״ הישווה מפקח אבל את
הפשיעה בקרב נערי ישראל לזו של נערי
אירופה.
אותר, שעה בדיוק סיימה יחידת משטרד,
של מחוז תל־אביב מצו ד נרחב אחר כנופית
בני־נוער בצפון תל־אביב. כאשר סוכמו
תוצאות המבצע התברר שהפושעים הצעי רים
בישראל שוב אינם מפגרים אחרי בגי
סוגם באירופה ובארצות־הברית.
תפיסת בני־הנוער העוסקים במעשי פשע,
ואפילו אם הם בני־טובים ממשפחות אמידות
ומיוחסות, שוב אינה מעוררת אותו
ענין והתרגשות כפי שע ררה לפני שש
שנים, עת החל הגל הגדול של פשיעת־נוער,
שהוליד את המושג בני־טובים.
אולם, הכנופיה שנלכדה השבוע היתד,
יוצאת״דופן לגבי כל מה שאירע בעבר.
אנשיה לא הסתפקו בסחיבת מכוניות או
פריצה לקיוסקים. מעלליה ומבצעיה לא היו
מביישים אפילו כנופית פושעים מנוסה
בשיקאגו. כי בצד גניבות של קופסאות
סיגריות וממתקים, עסקו אנשי הכנופיה
בפריצות שערך שללן הגיע לרבבות לירות,
התמכרו לעישון חשיש ונד,לו אורח חיים
לפי מיטב מסורת העולם־התחתון, כולל
אורגיות מין.

ל א או הבתמ תנו ת
מדוע ניסו בני־אדם לטפס לראש הר
אוורסט? התשובה הקלאסית ניתנה בפי זה
שהגיע ראשון אל הפיסגה :״מפני שהוא היה

לרינה שחם אין אפילו תשובה כזאת.
מדוע היא עומדת לערוך בשבוע הבא ערב
של ריקודים בתל־אביב?
איך להפסיד כס!? .אחת התשובות
האפשריות היא: מפני שרינה קמה ביום
בהיר אחד והבחינה שבכיפה גמצאות כ־400
לירות, אשר הצטברו מרווחיה בהופעות
התיאטרון הלירי ובהוראת ריקוד. באופטימיות
הטבעית שלה סברה רינה ( )33 כי
סכום זה יספיק למימון הפסדו הכספי של
ערב אחד.
היתד, זאת, כמובן, טעות. אולם הבימה
הקטן, אף שניתן לה במחיר מוזל, עולה
כסף רב. הוא הדין לגבי הקלטה המוסיקה,
הכנת התלבושות והתפאורות, למרות שחלק
ניכר הוא פרי ידיהם של שלוש חניכותיה
ושני חניכיה, המהווים יחד עמה את
הלהקה.
תשובה שניה טמונה, אולי, בחניכים
אלה עצמם. אחת המוכשרות שבהם, לאה
לוין, נישאה באילת לרפי נלסון וכמעט
נעלמה מן האופק. לפני כמה חודשים
חזרה. כמוה חזר אהוד בן־דויד, ששירת
עד אז כמדריך ספורט בצבא.״ וכשיש
גרעין של להקה אמיתית, חבל לבזבז
אותו.
אך יתכן כי התשובה האמיתית היא שכבר
עברו ארבע שנים מאז הופיעה רינה
בפעם האחרונה בהופעה עצמאית על במת
תל־אביב. אז היה זה נסיון להקים, יחד
עם שתי רקדניות ידועות אחרות, מסגרת
קבועה של תיאטרון־מחול. נסיון זה נכשל.
אף אחת מן השלוש לא יכולה היתד.
לפרוש את כנפיה די הצורך, בשליש של
ערב•
עתה החליטה רינה להופיע לבדה עם
להקתה, במשך ערב שלם, שיהיה כל־כולו
שלה, יהיה המחיר אשר יהיה. אין לה כל
מושג מה יהיה מחיר זה. אחרי שהוציאה
את כל כספי הקרן, היא מתחילה לצבור
חובות.
לב חם, ריצפה קרה, במשך ארבעה
חודשים הקדישה הלהקה לחזרות ארבע עד
שמונה שעות, מדי יום ביומו. הכל נעשה
ברוח לוהטת של התנדבות — אבל זה
לא הספיק לחמם את האברים. כי רוב החזרות
נערכו במועדונים שהועמדו לרשותה
על־ידי ידידים טובי־לב. לא קל היה לרקוד
בקור החודר של אולם בלתי־מחומם, על
ריצפה משופעת, סדוקה ובעלת אריחים
שבורים.
מדוע לא קיבלה רינה שום תמיכה? ״אני
לא יודעת איך לגשת לאנשים,״ היא מודה,
בעברית הכורעת תחת נטל מיבטא מולדתה
האמריקאית .״ואני לא אוהבת לקבל מתנות!״
ממי
אפשר לקבל מתנות? רק ממוסד
אחד: אלישבע דד,־רוטשילד, המחלקת הענקות
למי שמוצא חן בעיניה. רינה אף לא
ניסתה.
במקום הענקה קיבלה הזמנה אדיבה מטעם
משרד־ר,חינוך והתרבות, להשתתף בכנס של
רקדניות ידועות, ביוזמת ועדה ממשלתית
— בראשות אלישבע דה־רוטשילד. לכל
רקדנית הוקצבו מראש שמונה דקות, כדי
להרצות באופן מקיף וממצה על כל בעיות
הריקוד במדינה.
לרינה יש הרבה מה להגיד על נושא
זה — .מספיק בשביל שמונה שעות. מדוע
אין רקדנים ממין זכר? מדוע אין עושים
דבר כדי לעודד תחושה של ריקוד בכיתות
בית־הספר? מדוע אין כסף לפעולות ריקוד?
מדוע אין תנאים? מדוע אין איפה לערוך
חזרות? מדוע? מדוע? מדוע? אך בשמונה
דקות אין לרינה לומר דבר, ולכן לא תיענה
להזמנה.
המספרים שנבטו. כאשר יבוא היום
המייוחל ויעלה המסך, יוכל קהל חובבי־הריקוד
להיווכח כמה התקדמה רינה בארבע
שנים אלה. רוב המספרים נבטו בלבה של
רינה מזה שנים רבות. הלהקה שלה, היחידה
בארץ שהחזיקה מעמד במשך השנים
כיחידה פועלת ומלוכדת, רגילה להגיב על
כל רחשוש של רגש שלה.
התוכנית כוללת ריקודים על נושאים
תנ״כיים (סיפור הסוטה מן התורה, שמשון
• שאר חברי הלהקה: אורי אורן, עופ־רה
בן־צבי, נאווה רובינשטיין.

צעירים עייפים מהוללות

צייר פרופפר
לא סיים כאן, לא סיים שם
ודלילה) ,קטעי־פולקלור אמריקניים, וגם
ריקוד המבוסס על אחד הקטעים המפורסמים
והנועזים ביותר בספרות העולמית — העמוד
האחרון של יוליסס לג׳יימם ג׳ויס :
״וקודם חיבקתי אותו, כן, ומשכתי אותו
למטה, אלי, כך שיכול להרגיש את שדי,
כולן בושם, כן, ולבו דפק כמו משוגע,
וכן אמרתי, כן, אני רוצה, כן!״

ך• בית המהודר שברחוב שלמה המלך
,35 {׳ 1בתל־אביב, היה שרוי באפילה. רוב
דייריו היו שקועים בשנת ישרים. רק בדירה
אחת בקומה השניה של ד,בנין שרר מצב
הפוך. ד,אוירה היתד, סוערת רוויית עשן
חריף וצלילים רועשים.
השעה היתד, אחר חצות. אנשי המשטרה,
שהיו במארב מסביב לבנין, הבחינו לפתע
ציור וגייר גזע• התפוחי
תמונות גדולות נתלו על קירות פוליטורה
ממורקת. מתחתן, על שולחנות פורמאיקה
שחורה, סעדו אנשים בלבוש מהודר ארוחות
דשנות.
עד לפני שבועות אחדים היו אותן תמונות
מוקפות בנוף שונה לגמרי — חדר צר
בעליית־גג יפואית, המשמש כמקום מגורים
ואטלייה כאחד, בו מפוזרים בערבוביה צבעים
ומכחולים, ספרים, מזרון ושמיכה לשינה.
צעיר
צנום ושחרחר, לבוש בבגדים רחבים,
עמד במרכז החדר והעביר את מברשת
הצבע על הבד.
המברשת הראשונה. אריה פרוספר
( )20 זוכר עדיין את המברשת הראשונה
אותה החזיק. היה זה בקיבוץ חניתה, אליו
הגיע ממחנה להכשרת הנוער בטולוז שבצרפת
.״אתה מבין בציור?״ שאל סדר העבודה
את פרוספר, יליד מרוקו. משהשיב
בחיוב, הגיש לו מברשת סיד גדולה, הטיל
עליו לסייד את גזעי עצי־התפוחים.
אולם היתד, זו רק מתיחה. חברי הקיבוץ
האמינו בכשרונו של הצעיר ומיד לאחר
שקישט בפורים בהצלחה את חדר־האוכל
של הקיבוץ, לפי הנושא קברט בצרפת, שלחוהו
ללמוד ציור במסגרת מכון אבני ב־תל־אביב.
אולם
הצעיר הדינאמי לא סיים את כל
תקופת לימודיו במכון, העדיף לשאוב את
נושאיו בין אנשי הבוהמה התל־אביבית ובביקורים
במרתפו המפורסם של הפסל איזי
בן־יעקוב•
ללא סבלנות. השבוע מציג פרוספר,
הנראה כאחד מנציגיו של הגל החדש, כ־חמישה־עשר
ציורים בגלריית קפה קליפור־׳
ניה, אשר נושאי רובם שאובים מחיי הלילה
ומרתפים מוארי נרות. אולם גם הפעם אין
לו סבלנות לחכות עד לסיומה. הוא כבר
רכש לו כרטיסי נסיעה, יעזוב בסוף החודש
את הארץ על מנת לשאוב השראה
חדשה לציור, הפעם הוא יעשה זאת בנופה
של פאריז.

עליזה סאגון
על מה שראו בדירה סיפר חוקר הנוער
מפקח־משנה אברהם חביבי, שעמד בראש
המבצע :״הפטיפון ניגן, עשן סמיך וריחות:
של משקאות חריפים וחשיש עמדו בחדר..
ארבעה צעירים ושתי צעירות שהיו עייפים;
מהתהוללות נראו שקועים בהזיות.״
תיאוריהם של מפקח־המשנה חביבי ויתר
השוטרים שהשתתפו במבצע, לא השאירו
ספק כי הכנופייה היתד, בעיצומה של אור גיה
מינית.
כבר באותו לילה, אחר חקירה קצרה
של הצעירים שנתפסו בחדר, הצליחה המש טרה
לתפוס את בעל הדירה שהסתתר בדירת
ידידו שברחוב קלישר .3חבר
נוסף של הכנופיה, יואב כהן, הובא למשטרה
בבוקר על ידי אמו, אחרי שנודע לה
כי השוטרים מחפשים אחריו.
היה זה דווקא האדם המבוגר ביותר שנעצר
בדירה, שהסגיר את חברי הכנופיה
שהצליחו להימלט. האיש, כבן ,28 אחיו של
אחד מאנשי הכנופיה, שהוזמן להשתתף באורגיה,
נשבר מיד, החל לבקש רחמים,
מסר את כל הידוע לו ושוחרר.
השק 7נתפס בדירה ובמרתפו של הבנין
ברחוב שלמה המלך, הפתיע בהיקפו גם
את החוקרים המנוסים. היו שם עשרות
טייפרקורדרים, פטיפונים וכלי־חשמל אחרים,
מאות תקליטים, בקבוקי משקאות חריפים,
סיגריות וממתקים בשווי כולל של רבבות
לירות. במעילו של בעל הדירה ובמקומות:
מחבוא אחרים שהתגלו תוך כדי חיפוש״
נמצאו גם חפיסות רבות ש /חשיש.

רק המור? ז,אחרדך

ההוךךן יוסף כרמי, בעל קפה לידיה
י 1* *1״ 1בכיכר מטריק, אצלו גנבה כנופיית
טופלה משקאות וסיגריות באלפי ל״י.
בדמויותיהם של שני צעירים שהתקרבו
לפתח ד,בנין, כשהם נושאים בידיהם חבילה.
סמל המשטרה יעקב עייש זינק לעברם,
פקד עליהם לעצור. בתגובה חמקו השניים
במהירות לעבר מכונית לארק לבנה שניצבה
בקירבת ד,בנין, ועוד לפני שהסמל
הספיק להגיע אליה, פרצו בדהרה מטורפת
ונעלמו.
זה היה הרגע בו החליט מפקד היחידה
לפעול. אנשיו הסתערו בדפיקות על דלת
הדירה הנעולה מתוכה בקעו צלילי טוויסט
וקול צהלת מבוסמים. משלא נפתחה הדלת,
ניסה איש משטרה לפרצה בבעיטת עקב
אדירה. רק אז נפתחה הדלת והשוטרים
פרצו פנימה באקדחים שלופים.

היו א ע -׳ הכנופיה״ שבלכידתם
ן*/,השקיעה משטרת מחוז תל־אביב מאמצים
כה מרובים? בעת החקירה הכחישו
כמעט כל העצורים את השתייכותם לחבורה,
טענו כי השתתפו במסיבה באופן מקרי.
רק אחד מהם הודה מיד, נטל על עצמו את
כל ההאשמה. היה זה צעיר צנום וגבוה,
בעל פנים ילדותיות, מנהיג הכנופיה שנקראה
על שמו — ״כנופיית טופלה״ .יעקב:
(״טופלה״) וזלפסון , 18 ,בעל הדירה בה.
נעצרה הכנופיה, הוא בן־טובים אופייני״
שהנסיבות אשר הובילו אותו אל דרך הפשע
הן המצויות ביותר בין עברייניפז
צעירים.
יליד הארץ, בן למשפחה מבוססת, קיבל
יעקב חינוך דתי בבית־הספר בילו. שם גם
הודבק לו הכינוי טופלה, שנלקח מסיפורי
שלום עליכם, וזאת בשל לבושו הרשלני
וצורת הילוכו הבטלנית. אולם זמן קצר
אחרי שסיים את לימודיו העממיים חל משבר
במשפחה. אביו הקבלן נפרד מאמו וטופלה
נשלח להתחנך בקיבוץ. הוא התגלה
מיד כילד פרובלמטי, נאלץ לנדוד מקיבוץ
לקיבוץ עד שחזר לבית אמו, החל לעבוד
כשוליה למסגר.
בתנאים אלה לא החזיק מעמד זמן רב.
היו אלה ידידיה של אמו שאת נוכחותם
לא יכול היה לשאת. כתוצאה מכך עבר
טופלה לגור בדירה נפרדת, מקבילה לדירת
אמו.
הוא ניהל אורח חיים עצמאי. את דרך
הפשע שלו החל בדרך השיגרתית: סחיבת

יצר כנופיה של בני השכומת-ונתפס נשר תשוקתו ושתי נעוות
מכוניות. כמסגר הצליח להתקין לעצמו
מפתחות מיוחדים בעזרתם יכול היה לפרוץ
בקלות דלתות של מכוניות. ביחוד התמחה
בפריצת וסחיבת מכוניות לארק, העדיף
תמיד את המודל האחרון.
לו עקרון מקודש אחד: להחזיר
היה
את המכונית שסחב לאותו מקום תמיד ממנו לקח אותה. נהג גם להסביר מדוע
נקט בשיטה מסוכנת זו :״למה להטריח
סתם את המשטרה לחפש אחרי המכונית?״
בני־טיבים אחרים מצפון תל־אביב נמנעו
מלהצטרף לכנופיה, למרות שידעו על מעלליה.
סיפר אחד מהם :״זה לא היה עניין
להתעסק איתם. הם היו מסוכנים. בשביל
החברה משבאזי זה לא בעייה בכלל להכניס
לך סכין•״
לפני מספר חודשים נתפס טופלה בשעת
סחיבת מכונית לארק שחנתה ברחוב
טוסקניני, ליד היכל התרבות. הוא נעצר, אך
לא הובא לדין: אמו, אשר סברה כי היה זה
פיתוי מיקרי וחולף, עשתה את כל המאמצים
כדי להצילו. היא הפעילה את קרובי
המשפחה שלה במשטרת תל־אביב, ששיכ־נעו
את בע׳ .המכונית לבטל את תלונתו
ולצרף את חתימתו לבקשת חנינה לטופלה.
טופלה יצא נקי אך לא למד מכך כל 1 לקח•

אשכנזי מ*פון תק״אגגיב

ך * ואשוטט באולמות הביליארד והת־ן
ן יידד במיוחד עם נערים בני גילו מבני
הפרברים. אלה היו כבר ברובם בעלי
נסיון פלילי שראו כבוד שנער אשכנזי
מצפון תל־אביב רוצה את קירבתם. כך
הפך טופלה למנהיגה של כנופיה, שמקום
הריכוז והפגישות שלה היה בגן הכובשים
שמאחורי כרם התימנים.
לא היה לטופלה מעולם רשיון נהיגה,
אולם בין חבריו הוא היה ידוע כנהג מעולה.
מדי פעם, כשהיה נוהג במכונית גנובה,
היה עורך עם חבריו תרגיל בריחה לנסיון
במקרה שהמשטרה תרדוף אחריהם. מישהו
מבין החברים היה משמיע לפתע את הקריאה
:״משטרה!״ ואז היד, טופלה דוהר
בין מכוניות, עולה אפילו על המדרכה, ב־מיקרה
הצורך.
על דרך פעולתה של כנופית טופלה סיפרו
שניים מקורבנותיה. סיפר גדעון פוריצקי,
בעל חנות התקליטים ודברי חשמל רונדו
שבכיכר מלכי־ישראל:
״לילה אחד, לפני כשישה שבועות, עבר
סטודנט ליד החנות. הוא הבחין בשלושה
צעירים שהסתובבו בה. הוא חשד בהם
מיד אולם פחד להפתיעם ומיהר להזעיק את
המשטרה. עד שהגיעה המשטרה הספיקו
השלושה להמלט. הם לקחו איתם 13 טייפ־רקורדרים,
מספר פטיפונים, מכשירי רדיו
טרנזיסטור וכמעט את כל תקליטי הפזמונים
והג׳ז שבחנות. כשהגענו למקום התברר
שהם פרצו לחנות דרך הדלת האחורית
למרות שהיתר, מחוזקת על ידי מגוף רציני
של ברזל.״
קרבן אחר של אותה כנופיה היה בעל
קפה לידיה שבכיכר מסריק, יוסף כרמי.
סיפר הוא:
״פעמיים הם ניסו לפרוץ דרך הדלת האחורית
ולמרות שפרצו אותה לא גנבו
דבר. כנראה שמישהו הפריע להם.
״בפעם השלישית, זה היד, לפני שבועיים,
הצליחו להוריק את כל המשקאות מן האצטבאות,
את כל הסיגריות וקופסאות השוקו־לדה.
רק את. הסיגריות הזולות השאירו.
הם לקחו גם חבילות של מטבעות.״
טוויסט ברצות

נעוות

וסמים

מצליח, היד, יכול להפסיק עם הכל. זה כמו
עץ קטן שהולך ליפול, אז שמים לו ענף
שיתיישר, אחר־כך כבר אפשר לעזוב אותו
לבד.
״תמיד היינו רואים אותו מיואש. הוא לא
היה מדבר הרבה, אבל אחרי שהייה שותה
היה מדבר, ודברים שאומר אדם שיכור
תמיד נכונים. הוא היד, מספר איך לא היה
יכול לראות את אמא שלו עם גברים אחרים.
כשהיה בא הביתה ורואה אותה. היה
בורח אחורנית. אמא שלו היתד, אומרת לו:
בוא, מותק שלי! והוא היה רועד ובורח
ואומר, :אל תתקדמי אלי! עזבי אותי!׳
בגלל זה בא לו כל היאוש הזה. ואנחנו גם
היינו מיואשים. ראינו מה זה כטף. הנה,
תראו, בצפון תל־אביב עולה מגרש בגודל
של טקסי מיליון לירות ובכרם רוצים לפנות
אותנו ולתת לנו אלפיים לירות בעד אותה
אדמה. למה? למה שזה בצפון וזה בכרם?״

קריצות הניאון

— •נקודה המעניינת שבכנופיית טופ!
|לד, היתד, הימצאותן של שתי נערות,
שנתפסו, לטענת המשטרה, בשעת האורגיה.
דובר המחוז טען כי השתיים היו פרוצות
מוכרות. אך פרשתן של השתיים מהווה
סיפור נפרד.
המבוגרת שבין השתיים, אילנה (״אלן״)
מזרחי ,20 ,היא ילידת צרפת, שהגיעה לארץ
לפני 14 שנה. אביה, מפקח סניטארי

בעיריית נם־ציונה, שיצא לפנסיה, לא מצא
מעולם לשון משותפת עם בתו. עוד בילדותה
התחנכה אלן בבתי ידידים, עברה
אחר־כך לקיבוץ. כשלושה חודשים לפני
שהגיע מועד גיוסה, נטשה את הקיבוץ והחלה
לעבוד כפועלת בבית־אריזה. העבודה
הגופנית הכבידה עליה והיא מצאה עבודה
כפקידה בבית־ספר לנהיגה בתל־אביב. האב
התנגד לעבודתה הרחק מהבית, גירש אותה
מביתו.
במשך שנה שירתה כמרכזנית בצבא, עד
שנפגעה בתאונת־דרכים ואושפזה כארבעה
חודשים בבית־חולים. כשהחלימה ושוחררה
מהצבא, ניסתה להתפרנס בתל־אביב במכירת
פלאפל ועוגות. אלא שאורות הניאון
של רחוב דיזנגוף קרצו לה והיא הפסיקה
לעבוד, החלה לשוטט בבתי־הקפה עם חבורות
הגברברים של צפון תל־אביב.
שם הכירה אלן את עליזה סמון .18 ,סיפור
חייה היה דומה לשלה. עליזה, ילידת
טבריה, שאביה מבוגר מאמה בשלושים
שנה, עברה לפני שנים מספר עם אמה ל־שכונת־התקוזה,
אחרי שזו נטשה את האב
הזקן בעקבות משפטי גירושין, שהיה סנסציוני
בזמנו. האם, שטרם הגיעה לגיל ,35
גיסתה לבנות מחדש את חייה עם גבר אחר.
עליזה לא יכלה להתרגל למצב החדש שנוצר
בבית, עזבה אותו.
ההיכרות המיקרית בין השתיים הפכה לידידות
עמוקה. השתיים פרקו מעליהן כל
חובות, התהוללו במסיבות, והפכו צמד
מוכר בחוגי הגברברים. איש לא שאל אותן
ממה הן חיות ומה הוא מקור כספן, אך
הכסף היד, מצוי בארנקיהן בשפע. לאחרונה
אף רכשו לעצמן כלב שעשועים קטן, שהפך
לסמלן המסחרי.

״הקרוב יעזור ! ״
ך* ם אורח חיים זה, שניהלו השתיים,
היתד, הפגישה הראשונה עם המשטרה
שאלה של זמן בלבד. והזמן הגיע. אחת
מהן נעצרה באשמת שוטטות, אך שוחררה
מבלי שתואשם.
המשטרה נוהגת במיקרים כאלה לא להעמיד
נערות מסוג זה לדין, משתמשת בהן,
תמורת זאת, כמודיעות על הנעשה בחוגים
בהם הן מסתובבות. כך גם אירע עם אלן
ועליזה. הן הכירו את אנשי כנופיית טופלה,
בילו עמם במסיבות הוללות. שם הבחינו
כי אנשי הכנופיה מעשנים חשיש, הודיעו
על כך למשטרה, מבלי שתדענה כי
על ידי כך הסגירו כנופיית פורצים מבוקשת.
בניגוד
לטענה של המשטרה, שהן השתתפו
באורח פעיל באורגיה, היתה לשתיים,
ששוחררו מיד אחרי המעצר, גירסה שונה:
״טופלה הזמין אותנו למסיבה. לא ידענו
אם כדאי לבוא או לא. היתד, לנו הרגשה
שהמשטרה תבקר שם. בכל זאת הלכנו לשם
מאוחר בלילה.״

אילנה מזרח
סיפרה עליזה :״אני חיכיתי למעלה כשאילנה
עלתה. סימן ההיכר לכניסה היה
שלוש נקישות בדלת . .שמעתי את אילנה
דופקת, וכשנפתחה הדלת, שמעתי קול של
גבר, :היכנסי פנימה!׳ הבנתי שזאת המשטרה.
רציתי לברוח, אבל אחר־כך החלטתי
לא לעזוב את החברה שלי לבדה ועליתי
גם כן.״
דעת השתיים :״טופלה לא אשם! החברים
שלו אמרו לו, :לך תגנוב,׳ והוא היה הולך
וגונב!״
שעה שטופלה וחבריו ישבו במעצר, ממתינים
לדינם, המשיכו שתי הנערות בעלות
ההופעה התמימה לשתות אספרסו בבתי־הקפה
של דיזנגוף ולרקוד טוזיסט במועדון
הטוויסט.
בניגוד ליעילותם של אנשי מפלג־הניער,
שצדו את הכנופיה, ניסו אנשי משטרת
מחוז תל־אביב להשתיק את הפירסימת הרבה
שהתעוררה סביב ציד הכנופיה. יתכן
שהיה זה קשור בתקח־תה של אמו של
טופלה, שהוסיפה להאמין כי בנה יוכל גם
הפעם לצאת נקי מהבוץ. סיפרה היא לאחד
מחבריו :״יש לנו קרוב במשטרה• ואני
מקווה שהוא יעזור לנו גם הפעם.״
* אין שום קשר שהוא בין יעקב ו1לפ־סון
לבין ראש מפלג התביעות במחוז;
יהושע וולפסון.

״לסדר את החיים״ 1
ך* ריצות אלה ואחרות, שמילאו את
£/מחסן הכנופיה ברכוש רב, לא סיפקו
את חבריה. הם חלמו על מיבצעים גדולים
יותר שיכניסו י להם כסף רב. חבריו של
טופלה, בגי שכונת שבאזי וכרם־התימנים,
היו מסיירים אתו במכוניות הלארק הגנובות,
כשהם תרים אחר הזדמנות, שבעקבותיה
קיוזזלנטוש את חיי הפשע. מה היתד.
הזדמנות זוז
התוודה אחד העצורים :״טופלה לא היה
סתם גנב. הוא היה גבר. הוא רצה לתקן
את החיים שלו. כולנו רצינו. הוא רצה
לאסוף כסף, לקנות מכונה ולסדר את החיים.
כל הזמן ראיתי שלא הרגיש טוב
בכל הגניבות האלה. זה היה בשבילו כמו
אחד ששותה קוניאק לא בזמן. הוא לא ידע
מה לעשות ברכוש ; הוא רצה רק כסף
מזומן.
״היד, לו משהו גדול בראש, שאם היד.

הבית שברחוב שלמה המלך בתל־אביב, שבקומו
בית האורגיה השניה היתה דירתו של מנהיג הכנופיה, ובה תו
סה המשטרה את העבריינים, לאחר שפרצה פנימה, למרכז האורגיו

דירתו של טופלה, משם צינור מאחונ וי אנשי הכנופיה לברוח במי
הבריחהת יננ

רה של מצוד. אך בשעת התפיסה לא הצליח איש להימלט,

מכירה מיוחדת
ר׳ בן יהודה } 2

תל־אביב, מרכז

21.־ 7

יום

ש טי חי ם

בדי
מפיות

במחירי הנחה שונים
החל

רפוד ווילונות
במחירי הנחה שונים

במחירי הנחה שונים

מ־ 1 0 . 2 5ל״י

507.

הנ ח ה עד

החל מ־ 7 . 5 0ל״י עד 1 9 .5 0 :ל״י המטר

החל מ־ 1 .4 0ל״י
עד 2 . 4 0 - :ל״י

עד 1 3 5 ל״י
מעור מרובע

חליפות

במחירי הנחה שונים

ב ג די ילדים

לגברות

במחירי הנחה שונים

במחירי הנחה שונים

החל מ־ 6 5 . 7 5ל״* עד 1 2 6 .7 5 - :ל״י

החל מ־ 5 . 7 5ל״י
עד 2 7 . 7 5 - :ל״י

החל מ־ 4 . 9 0ל״י
עד 2 2 . 5 0 :ל״י

מעילי עור ;!

במחירי הנחה שונים |<

|! החל מ־ 1 0 3 .5 0ל״י !;

!;חולצות

במחירי הנחה שונים

|| החל

לגברות!:

מ׳ 2 2 . 5 0ל״י עד :־ 3 5 . 7 5ל״י ; י

0 1 5 7 1

בברכם

ת י 1 1

ידידינו

מיום

ר 1 1פ 11ו ,

בפברואר

ספורט כדורגל
מיהו אנט־ע 1מ
בשבוע שעבר נדהמו קוראי חדשות הספורט
למקרא הידיעה שיהודי אנגלי, תושב
מנצ׳סטר, הודיע להתאחדות לכדורגל, כי
מאמנה המיועד של נבחרת הכדורגל הישראלית,
פרנק סו, גילה בעבר ״יחס בלתי־אוהד
ליהודים״.
טעות ככתוכת. מסתבר שמקור הידיעה
לא היה באנגליה הרחוקה. אותו
אנגלי סיפר זאת באקראי, בשעת ביקור בארץ,
לקרובו, פקיד בכיר בעיריית חיפה.
זה נחרד לשמע הידיעה, מיהר לשגר את
השמועה שהגיעה לאוזניו לרחוב מזא״ה 9
בתל־אביב, בסברו שזוהי כתובת ההתאחדות
לכדורגל. היתד, זו טעות. אותו בנין רעוע
משמש כמשרד ההתאחדות לספורט.
במקום להעביר את המכתב לתעודתו, כנהוג,
הגיע הוא בדרך פלא אל מערכת
היומון חדשות הספורט, שפירסם מיד את
תוכנו, מבלי לברר את אמיתות הדברים.
היד, זה מוזר שכל־כך מהר פורסמה
שמועה כה מפיקפקת, ובפרט שבעבר לא
הקפידו כל־כך בבירור עברם של מאמנים,
הגם שנרמז בבירור שמאמן־חוץ מעולה אחר
לא הביא ארצה את אשתו כיוון שהשתייכה
בזמנה למפלגה הנאצית. ומאמן אחר, שעזב
את הארץ בבושת פנים, היה חבר המפלגה
הפאשיסטית ההונגרית.
כניסה ברגל שמאל? למרות שלא
היה כל פירוט במה מתבטא יחסו הבלתי־אוהד
של המאמן האנגלי ממוצא סיני כלפי
יהודים, די היה בעצם הידיעה כדי להסעיר
את הרוחות בעולם הספורט הישראלי. היו
כמה גורמים שהיו מעוניינים בכך שסו יתחיל
את עבודתו עם הנבחרת ברגל שמאל:
ס המשא־והמתן עם סו התנהל על־ידי
פנחס הלר, גזבר ההתאחדות. עסקנים אחרים
של ההתאחדות לכדורגל, שהרגישו
עצמם מקופחים, שמחו לאידו.
• עסקנים ועתונאי ספורט, שיש להם
מועמדים משלהם לאימון הנבחרת, אם כי
תיאורטיים בלבד, קיוו כי הידיעה תמנע את
בואו של סו.
סו עצמו הזדעזע לשמע הדברים, הכחיש
שהיו לו בכלל קשרים עסקיים עם יהודים,
פרם לפגישתו עם גיזבר ההתאחדות בדבר
חתימת החוזה לאימון נבחרת ישראל.

ע בקורו השני בארץ של כוכב הזמר האיטלקי

מוגש ת קלי טהלהקה על-ידי מפעלי ״עץ־הזית״

תקלמו חינ ם!
כל אשר עליך לעשות: אספי 18 אריזות ריקות של אבקת
הכביסה הופ או מנקה הכלים בזק או אריזות ריקות של
שני המוצרים יחד. מסרי לחנוני ותקבלי חינם את התקליט.
כך תהני בביתך ממוצרי הנקוי של ״עץ־הזית״ ,ומהשלגרים
של מרינו מריני.

1ז # 7

בגללא רו ח ה
בסניף הפועל תל־אביב נמשכים המהומות
ואי־הסדר. בשבת האחרונה הופיעה קבוצת
הכדורגל של האגודה למשחק הליגה נגד
שמשון, כשבשורות הפועל חסרים שלושה
משחקני ההרכב הראשון, כולם שחקנים
בינלאומיים: החלוצים דני בורסוק ורחביה
רוזנבוים, והרץ גדעון טיש. מובן שחסרונם
של השלושה בלט, והפועל תל־אביב
נוצח בתוצאה .2:1
בעוד שפציעתו של רחביה רוזנבוים מנער,
ממנו את האפשרות להשתתף במשחק,
והעדרו של טיש הוסבר אף הוא בפציעה,
הרי שדני נעדר בגלל ארוחת־צהריים.
קרסול ב־ 400 לירות. בורסוק הצעיר
נראה לאחרונה עייף וייגע מאימוניו בנבחרת
גייסות השריון, בנבחרת הצעירה ובנב־חרת
הלאומית. רופא האגודה פסק כי על
בורסוק להוסיף במשקל, כדי שגופו יוכל
לעמוד בנטל המשחקים והאימונים.
אנשי הפועל הסדירו כי בורסוק יקבל
ארוחת צהריים, על חשבון האגודה, באחת
המסעדות בכרם התימנים. בורסוק טען, לעומת
זאת, שאינו יכול לאכול בתל־אביב,
כשהוא נמצא מחוץ לעיר, התחייב להגיש
לגיזברות הסניף קבלות מתאימות על כל
ארוחה שיאכל מחוץ לתל־אביב.
לכך התנגדה המזכירות, זבורסוק איים
כי לא ישתתף באימוני הקבוצה עד שיוסדר
הדבר. אך פרט לאימונים, נמנע הוא גם
מהופעה למשחק הגביע נגד מכבי יפו (ש־נידחה
בגלל גשם) .היעדרות זו גרמה לכך
שיועמד בפני ועדת המשמעת, אשר פסקה
לו הרחקה ממשחקים בת שבועיים, שמנעה
ממנו השתתפות במשחק הליגה האחרון.
גדעון טיש, לעומתו, נפצע באחד מאימוני
הפועל תל־אביב. חברת־הביטות פסקה כי
עליו לקבל, בגלל הפגיעה, דמי־בטלה כשעור
400ל״י. אנשי הפועל תל־אביב טענו
כי הפציעה אירעה באימוני הנבחרת הלאומית,
דרשו את הסכום מההתאחדות לכדורגל.
הדעה הרווחת היא, שאם יימצא מישהו
שיעטוף את קרסולו של טיש ב־ 400ל״י,
יחזור הרץ המחונן לשחק בהפועל תל־אביב.
ה עול ם הז ה 1326

עעז*.ז* ת
קם׳ מטמוו
ושות׳

פסג׳ דיזנגוף ,101ת״א
מכירת חיסול לרגל שינויים
שמלות, חליפות ומעילים
מכל הסוגים
הנחות ללא תקדים
עד ־507

• מכירת סוף העונה החלה.
:מובן גם אצל ויקטור, החנות
האלגנטית להלבשת גברים
בתל־אביב, בן־יהודה ( 6ליד
מוגרבי) .וי קטור מציע: סוודרים
מצמר, מעילי גשם, ז׳קטים
מטודייד וג׳רסי, מכנסי קאמגארן
וטרילן ובכלל: ההלבשה החדישה
ביותר. מבחר עשיר, דוגמות
חדישות. תנאים מיוחדים
ונוסף על ההנחה של ׳״/ס 20 ניתנת
גם מתנה נאה.

ה מ תנ ה הנ אהל בי תן
ריהוט

חדיש

אצל

א. ז 11ובסק -
מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך מערכות אקסקלחיביות
של פינות מלון וחדרי שינת בקוים חדי שים
חידוש העונה: ספריה־מזנון דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

אנגלית • נקידות
תלמדו היטב ע״י מורים מעולים בבי״ס ״ קדימה״
• אנגלית למבוגרים ולתלמידי
בתי״ס — מתחילים, מתקדמים
ו״*61-831101י00113
• עברית כתיב בשיטה מיוחדת
• קורספונדנציה !1עברית
וכתיכה כמכונה ן ואנגליה

בן־יהודה ,74ת״א, טל 220314 .

פקידות ומזכירות למבוגרים
ולנוער בשעות הערב.
הנהלת השכונות סוג ב׳ ,ג׳.
קצרנות בעברית ואנגלית.
* [9ו £1!81ת 3118111088 £כולל שי־פור
הסגנון ושיחה ליודעי אנגלית.

השבוע נפתחים קורסים חדשים. ההרשמה 8—12 :לפנה״צ 4—8 ,בערב(פרט ליום ו׳)

האהבה אינ ההכלנ
(המשך מעמוד )17
•י האם את אוהבת ילדים?
9האם את מסוגלת להביא קורבנות קיצוניים כדי לגדל משפתה?
9האם היית מגדירה את עצמך, מבחינה מינית, כבעלת תשוקה חזקה, ממוצעת, או
חלשה?
9האם על נקלה הנך נעשית קנאית?
9האם את רואה את הנשואין כמעניקים לך חרות רבה מזו, שאת נהנית פסגה כיום,
או שהם מגבילים את מידת חרותך?
ס בכניסתך לחיי הנשואין, האם רוצה היית להיות השליטה?
• כשאינך משיגה את מטרתך, האם הנך נעשית זועמת או זועפת?
• האם קשה לך להודות אחרי ריב כי לא צדקת?
9האם הנך בישנית, או מרגישה בנוח, במסיבות חברתיות?
< האם את מסתדרת טוב יותר עם גברים או עם נשים? 9 9האם היית מעדיפה להיוולד גבר?
9האם היית מעדיפה להיות עשירה או שמחה בחלקך?
9׳ האם את אוהבת קריאה רצינית?
9האם את מעדיפה מוסיקה קלאסית או קלה?
9האם את אוהבת ספורט?
9האם את נוהגת בסבלנות כלפי בני־אדם שדעותיהם שונות מדעותיך?
9האם את קנאית, כשידידך מגלה עניין בבחורות אתרות?
9האם את חשה כי הוא באמת מבין לרוחך?
> האם יש משהו אודות עצמך, אשר היית נפגעת מלספר לו? 9 9האם הנך נהנית מן הביקור אצל הוריו?
9האם היית רוצה כי ישתנה מבחינות מסויימות?
9׳ האם את אוהבת לנהל משק־בית?
9האם את משתעממת כשהנך נמצאת לבדך?
אפשר לשאול כמה מן השאלות הללו גם על בן־זוגך המיועד. יכילה להיות אי־התאמה
ניכרת אם את תרצי להאזין לשלאגר האחרון בשעה שהוא ירצה בבטהובן, או אם את
תרצי ללכת לנשף־ריקודים, שעה שהוא מתעב ריקודים. רק את עצמך תוכלי להחלים אם
יש חשיבות בדבר. בבל חיי־נשואין הכרח שישלוט העקרון של, תן וקח׳.
עניין רציני יותר הוא אם הוא אוהב לתת את הפקודות, ואת אינך יכולה לקבל עליך את
מרותו. שני אנשים, אשר לפי תכונותיהם נוטלים שלטון לעצמם, אינם יכולים לחיות
יחדיו בנוחיות. החיים הם מאבק מתמיד של רצונות.
יתר־על־כן, אם אינכם מיחסים את אותה החשיבות לחיי־מין, הרי שבמרוצת הזמן עלול
להתהוות קרע רציני, החידוש הראשוני יפוג׳ ואם לא יתגלו עניינים ממשיים ורבי־חשיבות
בתורת משקל־שכנגה כי אז עשויים הסיכויים להיות עגומים. יתכן והם לא יגיעו אל
נקודת הפירוד; אך קיימות דרכים רבות אהרות, שבהן עלול חוסר־הסיפוק לבוא לידי גילוי.
זהו נושא שאודותיו יש להתויכח בגלוי, ובמלואו, לפני הנשואין. שום צניעות מלאכותית
אסור שתמנע הסכם, למשל, בשאלת מניעת הריון. טיפשי הוא להינשא לגבר המעדיף
מכונית על־פני תינוק, שעה שאת נלהבת להיות אם לילדים.

3י ^ןךה עי ני •
מוכרים

אנו

אך ורלז אתהס חו רו ת
הרגילות ב אי כו תו
הידועה,
אצלנו
ימות
הנמכרת במשך

הש נ ה !

י*לתר קשה הוא להוציא משפט על אופיו של אדם אחר. כשאת מנסה לעשות זאת,
7עליך להביא בחשבון כיצד הוא נוהג שעה שאינכם מצויים יחדיו — בעיקר כשהוא
נמצא בביתו שלו.
השאלות הבאות יתנו לך רמזים בעלי חשיבות על אופיו האמיתי. עליך לזכור כי הוא
עשוי להיות בעל אופי טוב בדרך כלל, ואף־על־פי־כן — הוא עשוי שלא להיות האדם
המתאים לך. השוני בטעם אינו מובא בחשבון המגרעות.

תל-אביב״ך־וז אלנבי ^31
רחי דיז־נגרף פינת גו ד דון

הגה השאלון השלישי:

צימס

מענין

אשה

הרשמו עוד היום לקורס החדש שנפתח החל
מהיום, ה־ 5בפברואר, לטפוח החן והיופי,
וכן לדוגמנות ודוגמנותצילום .
מספר המקומות מוגבל

קול \7

בלישר

א שת חאופנח מפריז

רחוב הלסינקי ,1פינת רחוב ארלוזורוב
פרסום העליון
1ווהו*>וווווו9ו!וחווווווו1ון וווו1ווווו1וו?ו1ווווו1וו!ווווווווחו1)11(1ו!ן?!ו1(1ווו!ו1(1וווו!ווווו!ן ןן ןן!ן ןו1וו!ו<:ו!וו!ווו!ו<.ו
תערוכת תחביב
ביום רביעי ,6.2.63 ,בשעה 8.30 בערב,
תיערך במועדון התערוכה שבככר מלכי ישראל

ת ח רו ת
ראשההכש רוני ת >196

| 13 מועמדות שתחביבן שירה, מחול ודרמה, יופיעו ־

בפני הקהל הרחב.

• המנחה: אלכסנדר יהלומי

9 1כרטיסים במספר מצומצם להשיג בקופת התערוכה ,־

רחוב המלך דוד .2

ין ׳ייוי ״יוויוזייייי *י ״יווייייזוי!יי 1זי״י״יז;יז! >ו;ייזיו!י״יוזי״יוזיוזיוויוזיז 1י 1וי!וי!ויז>י״י!ויווי!ויוו1ז 1יוווווווווווו7ו

בחני את האופי שלו 1

9האם הוא נוהג בהתחשבות במשפחתו?
9האם את סבורה כי הוא מאמין שהגברים הנם בני המין העליון?
9האם הוא רחב־לב או קמצן?
9האם הוא נהנה מזה שאת לבושיה יפה?
9האם הוא מוכן להתאמץ כדי לגרום לך נחת־רוח?
9האם הוא זוכר ימי־הולדת וימי־זיכרון?
9האם• הוא מהיר לכעוס?
!9האם הוא מתרעם כשמותחים עליו ביקורת?
האם את סבורה כי הוא ירצה שתהיי שונה מבחינות מסדיימות?
9האם הוא שותה לשכרה או מעשן יתר על המידה?
9האם היו לו עסקי־אהבים רבים בטרם פגש בך?
9האם הוא מניח לך אי־פעם סיבה לקינאה?
9האם הוא מעוניין יותר ממך בחיי־מין?
9האם השתוקק אי־פעם לאינטימיות רבה מזו שאת מובנה להרשות?
9האם הוא מתלונן הרבה — על אנשים שהוא עובד במחיצתם, או על העבודה עצמה?
9האם הוא תמים־דעים אתך ביחס להשקפותיו על ילדים?
9האם הוא בעל דעות מגובשות שאינך מסכימה להן?
9האם הוא מתרגז כשאין דבר כלשהו עולה בידו?
9האם הוא מושפע על נקלה על־ידי דברי חנופה?
9האם הוא מתנגד כשיש ברצונך להמשיך ולבלות זמן־מה עם חברותיך?
9האם הוא סבור כי מקומה הנכון של האשה הוא בבית?
9האם סיפר מעולם באוזניך איזה שקר רציני?
9האם הוא מגלה סוד בפניך, או שהוא שומר את פרדותיו לעצמו?
9האם עמדתו הכללית היא אנוכית או לא?
9האם הוא נראה לפעמים (א) בלתי תרבותי וחסר־הבנה, או (ב) נבון יתר־על־המידה
וחסר־רגש?
יש לחזור ולומר כי כמה מהתכונות הללו אין לראותן במגרעות, רק משום שהיית
מעדיפה כי לא תהיינה לו. אף־על־פי־כן, אם מצויות נקודות רבות השנויות במחלוקת, הרי

הן עשויות להוסיף על חוסר ההתאמה שבתכונות. חשוב שלאלהרשותלהתלהבותו־.
האהבה הרומנטית כי תתעלם מכל הספקות העלולים להתעורר ברגעים שקטים יותר.
את הספקות יש לגלות ולשוחח עליהם בגימי־לב. מינהג מרגיז ניתן לשינוי — משני
הצדדים — אם שניהם החליטו לעשות כמיטב יכולתם, כדי שחיי־הנשואין יהיו מוצלחים.
מה שלא ניתן לשינוי — אלה הם הפגמים היסודיים שבאופי. אדם שמטבעו הוגה אך
בעצמו, מסתבר כי לא יוכל לפתח אהבה לזולתו. אדם, האוהב להשתלט, קשה לו להפחית׳
את דרישותיו.
אין אנו רואים את עצמנו כפי שרואים אותנו זולתנו. מידותינו הטובות נראות לנו
ברורות; אולם אין אנו רואים את המיגרעות הטבועות בנו. ואף־על־פי־כן, מה שעלול
להיראות כמגרעת בעיני אדם אחד, עשוי בהחלט להתקבל על דעת זולתו. יש נשים האוהבות
כשבעליהן מטילים מרות. הן מעדיפות בעל חזק ושליט על פני בעל המניח. להן
להחליט בכל. הן עלולות לראות בקנאותו עדות המוכיחה באיזו מידה איכפת לו.
לא קיים כל טיפוס סטנדארטי, שהכל יבולים להסכים עליו. עלינו לשאול עצמנו למה אנו
מצפים מחיי־הנשואין, זעם איזה סוג של בן־זוג היינו רוצים לחיות יחדיו, להזדקן יחדיו.
אם הננו גלויי־לב גם בהערכת הצלחותינו ותבוסותינו, הרי עלינו לראות כאפשרית את
הכניסה לחיי־הנשואין בעיניים פקוחות. הבחירה היא כה רצינית, עד שלא נוכל לסמוך על
האימפולס בלבד.
אין דבר שיוכל לערוב לנו לגבי הצלחה מוחלטת. ברם, הואיל והאושר של כל חיינו
מונח על כף־המאזניים, הרי לפחות יכולים אנו להימנע מהחלטה בלתי־שקולה, אשר הניסיון
מוכיח כי היא מוכרחה להוליך לקראת כישלון.
ה עול ם הז ה 1326

תדריך העולם הזח ממליץ מה לראות, מה לשמוט,
היכן לבקר השבוע:

, 9האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בנ־קאים
הנאשמת ברצח, ועל ערבי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונחום שליט, בקצב שאינו מנית להפסיק
לצחוק.
• פעגל הגיר הקווקאזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) אלנוריה חברתית־פיו־טית
במחזה־ראווה. גלגול של משפט־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחו
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבת־עין.
חיים סופול, זהרירה חריפאי.
• תורת היהסים (שמעון ישראלי)
רביו־יחיד, בו מחפה רמת־המערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
המקרינה חום ולבביות.
• ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מפקין האב מול מסקין הבן.
9אירמה המתוקה (הבימה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק איינשטיין.
9הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
המין החלש מול המין החזק, מגיל הגן ועד
זיקנה, בסידרת מערכונים של אפרים קי־שון.
שושיק שני מזהירה, כשבעלה, אריק
לביא, משמש בסיס להצלחתה.

חיפה) שיטות שונות כיצד להיפטר מאשר,
צייקנית, ולזכות במאהבת צעירה, בסאטירה
רווית הומור מאקברי, על נוהגי הגירושין
הקאתוליים ועל החברה הסיצילית.
מרצ׳לו מאסטרויאני ודניאלה רוקה, בסרטו
של פיטרו ג׳רמי.
9סיפור הפרברים (פאר, תל־אביב;
מוסיקול מושלם. אהבת רומיאו פולני ויוליה
פורסו־ריקאית, על רקע עבריינו,״ נוער
וגזענות בפרברי ניו־יורק. מוסיקה של
ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה מלהיבה של
ג׳רום רובינס.
9וירידיאנה (חיפה, חיפה) יצירתו
האכזרית ורוויית־הפסימיזם של לואיס בו־נואל,
התוקפת את הכנסייה, המוסר והרוח
האנושית גט יחד.
9העיר תחרב הלילה (תמר, חיפה)
הודיית ההפצצה במלחמה, בסרט פולני
על יומה האחרון של העיר הגרמנית דרזדן.
9פעורה בטיפאני (סמדר, ירושלים)
אודרי הפבורן מקסימה בתפקיד נערת־טלפון,
המסתגרת בעולם של הלומות ורודים.

9קומפניון
דה לה שאנסון תשעת
חברי להקת־הזמר הצרפתית׳ המפורסמת
שרים, מנגנים ומשחקים, בקסם אישי ובהנאה
המדביקה את הקהל.
9פצצת הזמן (תיאסרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חפר, משחקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביומן קולנוע סאטירי.

יום חמישי7.2 ,

• וי נסנטואךגוך (מוזיאון תל־אביב,
ביתן הקנה רובינשמיין) 101 יצירות
בצבעי שמן, מים ורישומים של אחד מגדולי
הציירים האימפרסיוניססיים, באחת התערוכות
החשובות שנערכו אי־פעם בישראל.
@ רפאל מו ה ר (בית האנזנים, חיפה)
נופי־ים וציורי־אווירה, בציורי צבעי־מים ו־גואש,
של הצייר הישראלי שנפטר לפני שנה
ושסיגנונו הוא שילוב בין אישיותו הדינאמית
וצמר המופשט.
@ ש מו אלטפלר (גלריה צ׳מרינסקי,
תל-אביב) ציורים אינטימיים על נושאים דוממים,
של צייר בעל רגישות רבה.
• רוברטדאלווד (בית דיונגוף, תל־אביב)
תערוכת פסליו של פסל אנגלי ידוע.
9זאבכףצכי (בית־האמניס, ירושלים)
תערוכת זכרון במלאת עשר שנים למותו
של אחד מגדולי הפסלים הישראליים.
סתח בי ב (תל־אביב) אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרט
לסיפוק שגעמותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

9יחסים מסובנים (אוריון, תל-
אביב) מישחק הבגידות של זוג צרפתי
נשוי, המביא אותם לכליה. ג׳ראר פילים,
ז׳אן מורו ואנס סטרויברג, בסרטו של רו־ג׳ר
ואדים.
9היום הארוך כיותר (תל־אביב,
תל־אביב; אם פיתיאטרון, חיפה; שיחזור יום
הפלישה לאירופה במלחמת העולם השניה,
בשלושה סרטים שבויימו בידי שלושה במאים
וחוברו לסרס אחד. סצינות־קרב מרתקות,
מול חולשה בעיצוב דמויות הלוחמים,
כשהגרמנים !מופיעים בדמויות האנושיות ביותר.
9נשואיו
של מד מיסיסיפי (אר-
מון-דויד, תל־אביב; סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניזונה של הדמוקרטיה המערבית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־ביצועיסטים,
בשל צביעותם ושזזיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
9קורטוב של דכש (גת, תל-אביב)
דרמה. ברווזה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסט
צעיר. משחה מעולה של ריסה טושינגהם.
9גירושין נוסח איטליה >חן,
העולם הז ה 1326

״9פגישות עם עולם החי (קול־ישראל
)21.30 ,עולם הדממה של ים אילת.
סיפורי דייגים, תושבים וחובבי טבע על החיים
בים אילת.
יום שישי8.2 ,
9בצרור אהד (קול־ישראל<19.20 ,
תחרות האשד. הכשרונית, משחקי ילדים, ו־זכרונות
על יער הרצל בשבועונם של יעקב
בן־הרצל ואלימלך רם.
9קונצרט ליל שבת (קול-ישראל,
)20.00 הפתיחה ל״חנוכת הבית״ של בטהו־בן;
הסימפוניה הרביעית של שומאן; פאנ־מאסיה
הונגרית לפסנתר ותזמורת של ליסט
— בביצוע קלאודיו אראו עם תזמורת פיל־דלפיה.
9מוסיקה
משאנז אליזה (הגל
הקל )21.31 ,הזמר ג׳וני הולידיי יהיה כוכב
בתוכנית ג׳ז של ז׳אק דיבאל שהוקלטה בארמון
שאיו, בה משתתפים, בין השאר: ה־שמיניה
הסלובנית ולהקת מורגנס.
שבת9.2 ,
9עולם המדע (קול-ישראל)11.20 ,
שיחה עם הארכיאולוג פרופסור יגאל ידין
על חומרים בצביעה קדומה.
יום ראשון 10.2 ,
מלכודת (הגל הקל )21.32 ,תכנית
מתת בה ישוחזר תיק חבורת רצח בע׳׳ם,
בהשתתפות שלמה בר־שבים, יהודה פוקס,
אורי לוי ועוד.
יום שני 11.2 ,
9המסך עולה (קול-ישראל)21.30 ,
זלמן לביוש ויהודה פוקס במחזהו של
פרידריך דירנמאט ערב של *תיו.

6תדי ריי (צברה) הצעיר היהודי
מקזבלנקה, שהפך לכוכב טלביזיה, בפיזמו־נים
במיקצב הטוויסט והרוק.
9טריו כ רי ם (אדריה; להקה קולית
יוונית, המשלהבת במוסיקה הים־תיכונית שלה.

9כוככים
נולדים הלילה (מועדון

התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הווי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעד,
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.
9כרמלה (עומר־כיאט, יפו) שירי•
עם ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפרטציה.

מדהים יותרמ״ ה דו ו ק אי ם ״
נועז יותר מ״ הצלע ״
ספרה החדש של ש. ר .גג
הפרחחית סיפורה של נערה תמימה, המתגלגלת ממוסד למוסד,
מזרועותיו של חייל צעיר ועד לליטופיה הרכים של
אמריקאית מוזרה.
הווי לוהט, טעון מתה של תשוקות ופחדים.
להשיג בכל דוכני הספרים והקיוסקים.

קצרנחז

עברית
ו/או

אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג-
לפי שיטת גרג )08500 הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב: ח .בר־קמא, רה׳ גורדון 4> 5עד 6אחה״צ)
חיפה: בית־הספר ״במעלה״ ,רוד שמריהו לוין 30