גליון 1327 מתאריך 13 בפברואר 1963

ששפר 1327

שנה

הנדון:
בטחון צפה לעתיד והבא בחשבון את כל האפשרויות הממונות בו. כוונתנו לעתידך
האישי— ועתיד משפחתך.
החשבת על האפשרות שיקרה לך, חם וחלילה אסון? כיצד יובטח עתידם הכלכלי
של בני משפחתך במקרה כזה (שאנו מקווים שלא יתארע) ו

בטח עצמך בבטוח חיים ח״ץ. הוא יהווה
בסים איתן לכלכלת משפחתך, ויותר מזה :
הוא מהווה גם אפשרות טובה לחסכון כי
ערך הכסף נשמר על־ידי הצמדה לאינדקס!

בחודש הבטוח פנה לסוכן הבטוח שלך!

המיפלצת ששמה חוק לשון הרע שוב
הרימר, את ראשה המכוער. אולם בחודשים
האחרונים היא הקדישה זמן רב לאיפור.
היא עברה ניתוח פלאסטי, סילסלה את שערותיו״
והדביקה לעצמה ריסים מלאכותיים•
עתה היא קמה ואומרת :״ראו, יש לי
פרצוף חדש! האם אינני יפה?״
ואגודת העתונאים, שלא הצטיינה אף פעם
ככוח לוחם כאשר היריב היההשלטון, מתפתה
לקסמיה. באסיפה הכללית האחרונה
היא קיבלה בברכה את השינויים ודיתיקונים*
וכמעט נתנה את הגושפנקה שלה לנוסח המתוקן.

כן חובה היא להפעיל שוב את פעמון
האזעקה. הצעת חוק לשון הרע לא השתנתה.
זוהי אותה הגברת — בשינוי האדרה.
ליתר דיוק: אותר. המיפלצת — לבושה במחלצת.

בסערת
הוויכוח הראשון על הצעת־החוק׳
בארץ ובעולם, נמשכה תשומת־הלב העיקרית
לזוועות הבולטות ביותר.
מה מציע עתה מר דוב יוסף? לסלק זוועות
בולטות אלה, ולהשאיר על כנן את הזוועות
הבולטות פחות, אך המסוכנות הרבה
יותר. כך יבואו המבקרים השטחיים על סיפוקם,
לציבור יהיה נידמה כי הכל בא על
תיקונו — והגרזן לעריפת העתונות יימסר
לידי הממשלה.
מה הבטיח מר יוסף לציבור העתונאים
המאולפים? קודם כל: לבטל את הסעיף ב־הצעת־החוק
שנועד להקנות לשופטים את
הזכות לסגור עתון, אם נמצא פעמיים אשם
על־פי החוק.
מר יוסף סבור, כנראה, כי זכרוננו קצר.
ואומנם, מסתבר בי לגבי רוב העתונאים
הוא צודק. כי מר יוסף עצמו הודיע, לפני
שנה, שסעיף זה מיותר לגמרי. בחוק העתד
נות הקיים, שפורסם בימי הדיקטטורה של
הנציב העליון הבריטי, כבר ישנם סעיפים
המרשים לבית־המשפט ולשר־הפנים לסגור
כל עתון, כראות עיניהם. סעיפים אלה לא
הופעלו מאז קום המדינה, כי שום שופט
לא מצא לנכון להשתמש בהוראה קולוניאלית
כזאת. גם הממשלה לא העזה להשתמש
בה לעיני העולם.
מר יוסף מבטיח לנו, על כן, לבטל סעיף
בחוק החדש, הקיים כבר בחוק הישן —
אותו אין הוא מתכוון לבטל.
הבטחה שניה נוגעת לסעיף שנועד להעניש
אורחים ישראליים המשמיצים את המדינה
בחוץ־לארץ, כגון כתבי־חוץ. זהו
שוחד גלוי הניתן לעתונות העולמית, מתוך
תקודד, שתחדל ממאבקה נגד החדק, אחרי שייעלם
האיום הישיר עליה.
צעד מחוכם — אך מה הוא משנה לגבי
החוק עצמו?

הסכנות האמיתיות, הטמונות בחוק, מובהרות
בסעיפים פחות מרעישים. הן כלולות,
בין השאר, בסעיפים הבאים:
0הסעיף הקובע כי להבא לא יוכל העורך
הנאשם לטעון להגנתו כי דברי העתין
היו אמת. האמת לא תהווה הגנה — אלא
אם כן ״הפירסום לא חרג מתחום הדרוש
לטובת עניין ציבורי.״ רק עורך נועז מאוד
יעז, אחרי קבלת סעיף זה, למתוח ביקורת
כלשהי על פקיד ממשלתי. אם קרא למועל
בשם ״גנב״ — מבייז לו שביטוי זה לא
חרג, לדעת השופט, מן התחום הצר שנקבע
בחוק?
• הסעיף הקובע כי על הנאשם יהיה
להוכיח לא רק כי דבריו היו אמת, וכי לא
חרגו מתחום ״טובת העניין הציבורי״ —
אלא שהיו בידיו כל ההוכחות לכך לפני
הפירסום. במילים אחרות: העורך יפסיד כל
משפט, אם לא יגלה את מקור האינפורמציה.
0הסעיף הקובע כי המשפט יהיה סודי.
כלומר: גם אדם היודע כי דברי העתון עליו
נכונים לחלוטין, וכי עשה מעשים מזוהמים,
לא יצטרך לחשוש מפני הגשת משפט על
הוצאת לשון־הרע. שום נזק לא ייגרם לו,
אפילו יפסיד במשפט. אם יתגלו במשפט

עתון וכנסת

חודש הביטוח -לעתיד בט1ח

אני ממהר להגיב על דבריהם של הקוראים
ששון ורוז (העולם הזה ,)1326 ספני
שלדעתי טמונה בהם סבנה רבה לעתיד העולם
הזה.
שני הקוראים תובעים, למעשה, כי עורכי
העולם הזה יקדישו את מרצם לפעולה פוליטית
מד ששוז מציע שיצינו את מועמדותם
לכנסת, ופר רוז תובע ״אסיפות, חונים
וכיוצא בזה״.
אני מניח שיימצאו די קוראים של העולם
היה שישמחו. לבחור בעורר העולם חזה לכנסת,
ולא תהיה בעיה של אחודהחסימה.
אני מניח גם שהעורר יעזור להעלות את
רמת הכנסת ולהכניס בה קצת חיים. אבל
העולם הזה 1526

עובדות מחרידות על פעולות השילטון, ואפילו
ימתח עליו השופט ביקורת קטלנית
— לא יתפרסמו הדברים ברבים.
@ הסעיף הקובע כי אסור לחקור את
הנאשם בדבר ״אופיו, עברו, מעשיו, דעותיו
והתנהגותו״ .במילים אחרות: אי־אפשר
יהיר, להוכיח כי המאשים אינו בא למשפט
בידיים נקיות. לא תהיה, למעשה, חקירת
שתי־וערב.
0הסעיף המאפשר לשלוח לביודהסוהר
לא רק את העורך האחראי, אלא את הכת
זוהי
דוגמה לחשיבותה של אינפורמציה
חופשית. יכול אדם לתבוע קו תוקפני נגד
הסורים בגיזרה זו, ויכול אדם שני לטעון
כי כל העניין אינו ראוי לכך שיביא להתלקחות
רצינית. אולם זה גם זה חייבים
לדעת, קודם כל, במה המדובר.
עד הפירסום סברו הח״כים כי הכורים
מתגרים בזדון בישראל, ללא שום הצדקה
שהיא, מתוך סיבות הקשורות ביחסים בין
מדינות ערב. אחרי הפירסום נסתבר כי הסורים
אומנם נקטו בשיטות פסולות (הפגזת
משקים) ,אך שיש בסיכסוך זר, לשני הצדדים
טענות פורמליות מבוססות ורציניות.
אין הדבר האחד דומה לשני.

בים ופועלי־הדסום. כלומר: סעיף התובע מ־פועלי־הדפוס
להטיל צנזורה על העתון שהם
מדפיסים, כמו בארצות פאשיסטיות וקומו־ניסטיות.
התוצאה
של סעיפים אלה, ורבים אחרים:
לא תיתכן שום הגנה משפטית על עתון ש־ייאשם
על פי חוק זה. דינו נחרץ עוד לפני
שנפתחה הישיבה הראשונה של המשפט. הוא
יהיה דומה למתאגרף הנכנס לזירה כאשר
•דיו קשורות מאחורי גבו, כדורי־ברזל לרגליו,
ועיניו חבושות במטפחת.
אם אי־פעם יתקבל חוק זה, גם בנוסח
הסתוקן־כביכול, יהיה זה הסוף לעתונות החופשית
בארץ, הסוף לכל ביקורת יעילה
על השילטון. העתונות תישאר קיימת כתותח
בעל פגזי־כרק, לצורכי ייצוג בלבד
— גורל הצפוי כיום גם לכנסת.
עלמחיקת סעיף
תחת לברך את עצמם
אחד או שניים, מוטב שעתונאי ישראל יזעיקו
את דעת־הקהל בארץ ואת עתונות העולם,
כפי שעשינו — בהצלחה כה רבד— ,
לפני שנה.

בשביל מה קיימת עתונות חופשית? הנה
דוגמה קטנה ומאלפת:
לפני כמה ימים החלפתי מילים עם חבר-
כנסת, הממלא תפקיד מרכזי במליאה וב־וועדות.
הוא גילה לי תגלית מפתיעה למדי.
״המעשר, החשוב ביותר שעשיתם בחודשים
האחרונים,״ אמר לי ,״היה פירסום המפר
של קוזי־ר,תיחום באזור תל־קציר, בעת
התקריות שם (העולם הזה .)1319 תתפלא
לשמוע שאף אחד מאיתנו לא ידע כלל כי
הפרשה כולה אינה אלא סיכסוך־קרקעות
על שניים וחצי דונם, וכי הסורים מסתמכים
על קו שנקבע על־ידי הגנרל פון־הורן!
״פירסום הכתבה שלכם, ובעיקר המפה,
שינה לגמרי את האמירה בכנסת. התוקעים
בחצוצרות המלחמה נשתתקו, והוויכוח עבר
לפסים מעשיים, לגופו של עניין.״

היה לפרשה זו זנב קטן.
ניראה כי מישהו במערכת־הביטחון חשד
במשק תל־קציר שמסר לנו את העובדות,
עליהן ביססנו את הכתבה והמפה. על־כל־פנים,
עסקני המשק המפא״יי נחפזו מאוד
לטהר את עצמם. הם פירסמו בעלון־המשק
את הקטע הבא:
״השבוע הופיעה כתבה בהעולם הזה, ובה
מופיע שירטוט של חלקת־ד,קטניות, ובו
קווים אשר לפי הכתבה הם קח־י תחום וגבול.
נמסר שם ששירטוט זה הגיע אליהם
על־ידי חבר משק תל־קציר, מבלי להזכיר

״כל החברים המוסמכים למסור הודעות
לעתונאים לא מסרו דבר זה, ואם יש חבר
שכן מסר, אזי יש להזכיר לכולם שאין
לשוחח עם עתונאים, ובעיקר לא עם עתונות
כגון העולם הזה, שאנו מסתייגים מההשמצות
וד,שקרים שהם מנת חלקו של עתון
ד,שיפנה והפורנוגראפיה הזה.
״העתון, אשר לא שלח אפילו את כתבו
לכאן, יודע לחבר מאמרים ממשרדיו בתל־אביב,
דבר המעיד על טיב האינפורמציה
הנמסרת בו.״
מוזר, מוזר, מוזר.
קודם כל: מחבר הקטע כלל אינו מכחיש
כי המפה שלנו היתה נכונה. דוזקא מפני
שהמפה היתה נכונה (כפי שהוכח לאחר
מכן בבירורי הכנסת) ,הוא חושד כי מישהו
״בלתי־מוסמך״ במשק מסר לנו את החומר.
ואיך יכול מישהו ״בלתי-מוסמך״ למסור
חומר לכתבנו, אם הכתב כלל לא היה שם?
הבה ונרגיע את מזכירי־המשק המודאגים.
כתבנו אומנם היד, בשטח (אם כי שכת לזהות
את עצמו^ והוא קיבל חומר מחברי־משק
״בלתי־מוסמכים״ ,אך בוזדאי לא היינו
מסתפקים בכך.
החומר העיקרי אכן הגיע לשבועון ה־מסויים,
ממשרדיו בתל־אביב״ .הוא נמסר
לנו בתל־אביב על־ידי מקור מוסמך במשרד־הביטחון.
רק אחרי שאינפורמציה זו כבר
היתד, בידינו, שלחנו את האיש שלנו למקום
לשם בירור כמה פרטים מישניים.

העולם הז.ה 1327

האכזוטי * ריקודים מדי ערב
לצלילי תזמורתו הריסמית של
פיסי * המשקה הראשון ללא
תשלום נוסף בימי חול * פתוח
בכל ימות השבוע * ארוחה
מסורתיתבערבי שבת .
מד לקנר — מנהלכללי

לא מכבר נערך בבית־ספר תיכון א׳ בתל־אביב,
בשיעור לאזרחות, ויכוח על חופש
העתונות. בניכחית המנהל והמפקח, התווכחו
התלמידים על מהות העתונות הישראלית.
חיש מהר התעוררה השאלה: האם צריך
עתון כמו הפולס הזה להופיע בישראל?
כל התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, ענו
בחיוב.
סיפר לי ידיד:
״כאשר נפגשים שכנים, מתלקח באופן
קבוע ויכוח על העולם הזה. כך זה בכל
הארץ, וכך זה גם בבית שלי.
״באחד הוויכוחים האלה התנפל הבן של
בעלת־הבית שלי בשצף־קצף על העתון. הוא
אמר שזאת חרפה שנותנים להופיע לעתון
כזה, המפרסם סיפורים על זונות והמקלקל
את הנוער.
״השבוע נאסר בחור זה באשמת ניהול
שורה של בתי־בושת בצפון תל־אביב.״

א בי נ

עוו ת 1ןתל

״לויד״
*לינה רדסלם־ר
כילכוז־דו

המבון הבינלאומי להתכתבות

סקהסיי

טווי ס ט בוד־יסון
יכל רקח ־ אחי

אלפי מכתבים
לפי שיסד, אמריקאית

ד1ו3י?1

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

ת רדו פינסקר 2
טל 56905 ,
מכחבים האם זה ישנה משהו? האם זה יעזור 5הנ־שטת
אותז טטרוח שהעולם הזה מעלה אות!
על נם?
או שמא להיפר — זיהוי העתיז עם ביעה
יבנכת (ואפילו סיעה של איש אחד או
שניים) יפנע כמעמדו, יצטצם את כושרו
ויביא לביזבוז כוחותיו.
...יש 120 מקומות בכנסת, ואף אחד
מהם אינו חשוב ביותר. אבל יש רק העולם
הזה אחד. איז לו תחליף. נסיונות העבר
הוכיחו כי שוב איז אפיטרות להקים
העולם הזה שני. במציאות של ישראל כיום,
עורד העולם הזה חשוב יותר מהמישה חי־ראובן
חורש, וזל־אביב
רי־כנסת.

סטייקים וחרבות בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים

מיהו לא־יהודי?

אחרי שקראנו את מכתבו של יעקוב אל•
דר, שהודיע לשר־הפנים כי אינו יהודי לפי
דתו, וביקש על כז למחוק את הציוז ״יהודי״
טתעודת־הזהות שלו (העולם הזה )1321
— נבקשכם לפרסם את תוצאות המכתב.
אנו מזדהים עם מר אלדר, ומעוניינים ללכת
בדרכו, לאחר שניווכח בתוצאה.
אסא, צביקה, טרד
הקורא אלדר יודיע אח התוצאות, אחרי שיקבל
תטובה.
(המשך בעמוד )4

*יי 5יך ] 1ת ו/אי
* י * אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג וססתתס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב: ח .בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״צ)
חיפה ! בית־הספר ״במעלה״ ,ת ד שמריהו לוין 30

מכתבים
(המשך מעמוד )3
.. .אולי צודק מר אלדר, והדרד הטובה
ביותר היא שליחת מכתבים לשר-הפנים ול־כל
הסיעות בכנסת.
רק התוכז צריך, לדעתי, להיות אחר.
צריכים לכתוב :״אני מצהיר בזה שאי; לי
כל שייכות לדת היהודית. נא להודיעני מה
הם החוקים החלים עלי בקשר עם חתונות,
גרושי; ,וכר.״ אם שליחת המכתבים תהיה
באמת המונית, לא ייחכז כל לחץ אישי,
כמו זה המופעל עתה ננר עולים חדשים,
שבניהם לא נימולו.
כמו־כז צריכים לשלוה מכתבים לשר־החי־נוד
ולשאול: אולי מניע לאזרח חילוני ל־הנך
את ילדיו ברוח זו?
כי כמה שזה מצחיק, לא קיים במדינת
ישראל ביודספר חילוני. אפשר לבחור ב־בית־ספר
מסלכתי־דתי, לבי; ביודספר ממלכתי
עוד יותר דחי. ישנה נם רשת־חינור של
אנודת־ישראל. נטורי־קרתא מחנכים את ילדיהם
לפי רוחם. מוסלמי ונוצרי יכולים נם
הם למצוא בארץ בתי־פפר לילדיהם לפי
כללי אמונתם. ורק האזרח החילוני נשאר
ללא בית־ספר•
כבר בנז הילדים הממלכתי (כולל ה״לא־דתי״)
לומד הילד לשיר ״ברוד אתה אדוני״
.בבית־הספר מוכנסת הדת בצורות שונות.
ילדים לומדים דינים, נוסה תפילות,
מקבלים עבודוודבית על נושאים הדורשים
התמצאות בהווי הדתי ובנעשה בבית־הכנסת.
כר זה לאורד כל החזית. האנשים הלא־דתיים,
הסובלניים כל כד, שאינם תובעים
את שלהם — הם הנותנים את היד לקיום
הכפייה הדתית בישראל.
אם פעם תקום בארץ דעת־קהל מגובשת
נגד הכפייה, לא יעזרו שום הסכמים קואליציוניים
למיניהם. אז תדע כל מפלגה כי
הסכמים אלה לא עולים רק בכספי הציבור
ובכפאות טובים בממשלה, אלא נם מקימים
ננדה ציבור גדול וטאורנז, הרוצה לחיות
בחופש בארץ הזאת, ולצאת ם; הגטו החשוד
של ימי-הביניים.
ר. נ ,.תל־אביב

נועד לביטול המימשד הצבאי

השר, שהוא מחוסן, ושלא הב״ע כל נכונות
לוותר על חסינותו. העולם הזה דרש ועדת־חקירה
— ומוזר שסגן־השר לא תמך בדרישה

חתון רוצה חתונה

אני באתי לארץ לפני שנתיים וחצי, עם
שני ילדים שלי, אחרי שבעלי מת בהודו.
כעת הילדים כבר
גדולים, אחר בן שש
והשני ב; ארבע, ואני
רוצה להתחתן.
אבל אף אחד לא
רוצה להתוות! אתי,
כשהוא שומע שיש
לי שני ילדים.
ניגשתי ללשכת־ה־סעד
והסברתי שאני
רוצה שיכניסו את
שני הילדים למוסד,
אבל לא רצו לשמוע.
אז אמרתי לפקידה
שאני אכניס
אותם לטיסיוז. אז
היא אמרה לי :״תשיטי
אותם איפת חתון שאת רוצה״. 1 ראיתי שאי? לי ברירה, ואני רק בת
שלושים ושש, ואני רוצה להתחתן, אז לקחתי
את הילדים והכנסתי אותם למנזר ״רוז־רי״
בירושלים. אף פעם לא חשבתי שהילדים
שלי יבואו לכאן בשביל להיות נוצרים.
קטי חתון, אור־יהודה

עיצרו את הניכחרת:

מכתבי, שנשלח ליו״ר ההתאחדות לכדורגל:

.אני מבקש ממד לעשות כל המאמצים
על מנת למנוע את יציאתו מן הארץ של
קפטן הנבחרת מר סטלמד. הקפטז נחשב למחצית
הנבחרת, ואל נעשה כמעשה רפי לוי
שהלד ולא חזר.
יוסף בחבוט, בית־סשפט
השלום, תל־אביב

אנחנו בני־נוער תל-אביביים, מהם סטודנטים,
מהם תלמידי בתי־ספר תיכוניים,
לפני ימים מספר נקלעתי בטקרה לבית־מהם
חברי תנועות־נוער ושאינם
מאורגנים .החולים הכללי בבאר־שבע (לחולי־נפש).
מאחר את כולנו הרצון המשותף לפעול כ
נדהמתי לראות באולם הכניסה פסל ענק
הצבאי. המיטשל מיטב יכולתנו למע! ביטול
היחידה לשינוי ה של ראשו של בן־נוריון.
אנו סבורים שהדרך
חוסר הטעם המשווע, הגסות והבורות של
מצב היא בפעולה מחוץ לכותלי הכנסת; ב
שתביע אלה האחראים למיקום פסל זה, נובל בפעולה
רחבה, המונית, על-ם פלנתית,
י. ש ,.באר־שבע
הפרעה נפשית.
את רצו: העם כולו בחיסול המימשל הצבאי.
הנוער הישראלי הוא החייב למלא
תפקיד הוא והיא
של חלוץ בפעולה זו. ההצבעה הקרובה בהנה
הצעתי לסידרה ״הוא והיא״ (העולם על ולהפעילו.
כנסת
היא ההזדמנות לארננו
הזה :)1324
ב; אנו קוראים ליסודו המיידי של ״ועד
נוער ישראלי לביטול המימשל הצבאי״ .אנו
פונים לכל צעיר ישראלי, ללא הבדל לאום
או השקפה פוליטית, המזדהה עמנו, להתקשר
אתנו על-פי הכתובת :״ועד נוער ישראלי
לביטול המימשל הצבאי״ ,רחוב בצלאל
,10 תל־אביב, או בטלפו! מם׳ ,224867
חל-אביב.
בקשות הצטרפות, הצעות ותרומות — תתקבלנה
בתודה.
הפרדה גזעית.
בתוכניתנו: קיום אספת-נוער בתל-אביב
ו. עמום, ציריך, שוויי?
ופעולות בירושלים ביום ההצבעה•
ועד הנוער הישראלי לביטול
המימשל הצבאי, תל-אביב

אחד ודורו

קול עמיקם -כקול שדי

חוסר טעם משווע גילה עמיקם נורביץ׳
במודעת ההזמנה לנשואיו של שאול ביבר
(העולם הזה .)1326
האם חושב מר נורביץ׳ שאם הוא קורא
את פרקי־היום בתנ״ד הוא כבר יכול לדבר
״בשם אלוהים״?
בנימין רבינוביץ, תל־אביב

טעם המיטה

ככוכב קולנ וע
יראה כל צעיר בעזרת קרם הפנים
הנפלא של קליאו — פ , 14המטהר
תוך זמן קצר את העור
מכל הפגמים והפצעונים, ומחזיר
לפנים את המראה המטופל והנאה.

פ 14 היה הראשון
פ 14 נשאר הראשון

קפה *
תל־אכיב, דיזנגוך 189

ב5\2וז שטרן היית,
תנזיד רשם רציו!

ח לי פו ת ר.וי 1ן
המנוי- קיבלת חשבונך,

נא פרע
אותו בהקדם.

חחש די ח ס 1י ק19
01316111

62 , 19.1311

התואר .,עתונאי מיטה״ ,שהענקתם׳ לי במדור
״אנשים״ (העולם
הזה )1325 הוא
קוסם, אולי כשלעצמו,
אד למען האמת
העובדתית עלי לציי;
כי ראש עיריית
תל-אביב, מרדכי
נמיר, השתמש
כלפי בכינוי אחר
לגמרי :״עתונאי מטעם״
,שהוא אמנם
לא סכסואלי, אד
בכל זאת בעל משמעות
רבה.
אריה אבנרי,
מערכת ״ידיעות
אחרונות״ ,תל־אביב

השוחד והמפד״ל

נאמר ״והשוחד יעוור עיני פיקחים״ ,על
אחת כמה ובמה ש: השוחד מעוור פיקחים
קורא׳ ירושלים
יתיים־לאום״ם.
ה נה עתה קוראים אנו בספר שמות,
ומתקרבים לפרשת ״משפטים״ ואחריה לפרשת
״תרומות״ .אילו הלכה המפלגה הדתית-
לאומית לפי הכתוב, כי אזי לא היתה מסתבכת.
אולם כאיכר הופכת היא סדרי תורה
על פיהם, ועוסקת תחילה בפרשת ״תרומות״
— מאליו ברור כי לאהר מכן חייבת היא
להגיע לפרשת ״משפטים״.
זלמן לייב המאירי, בני־ברק
קפצתם שוב על מציאה נדולה, להשמיץ
את המפלגה הדתית־לאומית, וכבר חרצתם
את משפטכם על ם נן־השר רפאל, שהוא אדם
נקי־כפיים לכל הדעות, ובאותו זמז שהוא
נשבע שלא היתה לו שום ידיעה בעניין זה.
אינכם מוכנים אפילו לחכות ולתת אשראי
לבית״המשפט הישראלי, המפורסם ביושרו.
מרים זנד, ירושלים
בית־המשפם אינו חוקר ואינו דן את סגן-

אלמנה עליזה.

איך ילמד ז׳ילברץ

קיקי, תל ־אביב

התבוננתי במשבר לאומי בכוח — במאמר
אודות ז׳ילבר שאינו יכול ללמוד (העולם
הזה .)1324 מכיוו; שעוסק אני בחינוך ררד
רשת שידורי טלביזיה-לימודית אל כיתות
בתי־פפר עממיים ב־ניו־יורק,
יורשה לי
להוסיף:
החינוד במדינת ישראל
זקוק למהפכה
דחופה — לרבות
התוכנית, המורים,
והדרכים — לא משום
שאיננו טוב כשלעצמו,
או שאיננו
ניחן לתיקון רצוני
בתנאים רנילים —
אלא משום שאיננו
עומד מעיקרו לשירותם
של המדינה ושל
העם. ובמקום שהוא
ישפיע על המדינה
לתיקונה ולואלץ
טיהורה,
הריהו מושפע
מן המדינה על כל גילוייה השליליים
בעיית מיזוג הגלויות היא חמורה — ם-
שום שבי; שגי חלקי היישוב, בין שני המחנות
שמעברי התהום, אין מכנה משותף
לאומי־אידאי אמיתי. יצירת מכנה משותף
במדינה, אשר בו תיווצר תחושת שותפות,
תאמת את היותנו שונים מכל העמים.
הירתמות טוטאלית למשימה באפיק חינוכי
מעשי תרוקן את הריקנות שבנוער. הוא
יהיה עסוק, יוכרח להיות עסוק, ילמד להיות
עסוק לא רק עם עצמו — אל נם עם עמו
יאיר ג׳רי ואלין, ניו־יורק

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצדומיהם.
העולם הזה 1327

* רי לך מילת־קסם — יעילות. מילד.
( | המעוררת הרדת־קודש אוטומאטית. מי
יעז להתנגד ליעילות? מי מוכן לכך שיוכתם
כאוייב היעילות המקודשת?

וטוב שיש מישהו העומד על
מישמר היעילות במדינה הזאת.
למשל: היעילות בעתונות. איך אפשר לסבול
אי־סדר כזה? יש יותר מדי עתונים.
יש הרבה יותר מדי עתונאים. זה מתנגד
לכל כללי האירגון היעיל והשימוש הסביר
בכוח־אדם.
על כן באה הצעת חוק לשון הרע, שנועדה
להביא לסגירת כמה יומונים ושבועונים
מיותרים. על כן בא הרעיון הישן של
הסמכת עתונאים מטעם מוסד הכפוף לשלטון,
כך שימעט מספר מלכלכי־הנייר.

תחי היעילות!
משל שני: היעילות ברדיו ובטלביזיה. יש
הרוצים להפוך מוסדות אלה לגופים ציבוריים,
הכפופים לביקורת הציבור. איזו גישה
בלתי־יעילה! לאן נגיע אם הרדיו יצטרך
לבטא את כל הזרמים בציבור, להביע את
דעתם של כל מיני יוצאי־דופן החותרים
תחת השלטון היעיל.
על כן באה הצעת חוק רשות־השידור הממשלתית.
ראש־הממשלה ימנה מנהל. המנהל
יעשה מה שראש־הממשלה יגיד לו
לעשות. כל אדם יידע לשם מה ולשם מי
קיים הרדיו.

חקיקה מייצר כל אחד מ־ 120 חברי הבית
בחודש עבודה?
אם נציג את הבעייה כך, נצטרך להגיע
לאותה מסקנה עגומה אליה הגיע כותב המאמר
הראשי בדבר של יום שישי האחרון.
מצב היעילות של הכנסת הוא בכל רע. עבודת
החקיקה והטיפול בתקציב מפגרים. ישנן
הפרעות הפוגעות ביעילות התהליך. כל מיני
דברים לא־ראציונליים, כמו הצעות־לסדר־היום,
הצעות־חוק פרטיות, ועוד ועוד.
כתב דבר :״אילו היתר. הכנסת מועדון־
ויכוחים, לא היה בכך משום רע. אלא שהיא
מוסד אשר בדיוניו — ובקצב דיוניו
— בתקציבים ובחוקים, תלויים במידה רבה
העשייה וקצב־העשייה של המדינה. אם יותן
לאופוזיציה שלנו לנהוג כמבוקשה, תרד הכנסת
לדרגת מועדון־ויכוחים.״

את זאת, כמובן, אין לסבול.

ר תכן בי בתקופה אחרת היו אפילו מומחי־היעילות
שלנו מוותרים על הניסיון
להכניס סדר לברדק הזה. ואפשר היה להבין

הייפלא, איפוא, בי כעלי היעילות
הביצועיסטית בישראל נאחזים
קינאה למראה דוגמה נאה
זאת?

האמת היא, כמובן, כי גם הגנרל דה־גול
לא הגיע, עדיין. ,לשיא היעילות האמיתית
בשטח זה. ישנם — והיו — פרלמנטים עוד
הרבה יותר יעילים, פרלמנטים שהיו תאווה
לעיניים.

קחו את הסוכייט העליון ב
ברית־המועצות. איזה סדר! איזו
יעילות !
יש צורך בחוקה חדשה — ׳חת־שתיים יש
חוקה חדשה. הצעח־חוק ממשלתית? עוד
לפני שאתה יכול להגיד יבגני אונייגין —
הנה כבר הפכה חוק. תקציב המדינה? אין
בעייה בארצו של סטאכאנוב. אפשר להעביר
מאה עמודים, מאתיים עמודים, אלף עמודים
ליום.
אך גם זה איני, עדיין, השיא העולמי.
בתואר האליפות החזיק, דומני, מוסד שכל

יהיה סדר. תהיה יעילות.

שיהיה פדר. שתהיה יעילות.

תחי היעילות!

ך* יה כדור כי במוקדם או במאוחר
| ויגיעו חסידי היעילות אל המוסד ששמו
כנסת.

בי מוסד זה -הריהו אבי-אבות
חופר-היעילות. מוסד־להבעים ממש.
קודם כל: כמה זמן מבזבזת הכנסת על
דיבורים? יושבים שם מבוקר עד ערב, ומדברים
ומדברים ומדברים. כלום לזאת
תיקרא יעילות?
אחרי ככלות הכל, אין לדרוש כי מומחה־ליעילות
יתייחס אל הכנסת אחרת מאשר,
למשל, לבית־הרושת לנקניקים. זו מכונה
וזו מכונה. מכונה אחת מייצרת נקניקים,
המכונה השניה מייצרת חוקים ממשלתיים
ותקציבים ממשלתיים.
את ייצור הנקניקים אפשר למדוד במים־
פרים של תפוקה. כך־וכך קילוגרמים לשעה.
כך־וכך מטרים של נקניק לכל פועל ב־יום־עבודה.

מדוע
לוותר על קנה־מידה זה
לגבי הכנסת?
כמה סעיפים של הצעות־חוק ממשלתיות
מעבירה הכנסת בשעה אחת של עבודה?
לשון אחרת: כמה מטרים מרובעים של

לא ירימו ידיים, לא יפתחו את
הפה, לא יכניסו רעיונות לראשיהם
של עוברי ישראל, לא ישלמו
כסף.

ך* שוב עוד יותר התיקון השני. הוא
ן | נועד לשים קץ למצב בו יכולות סיעות
האופוזיציה לעשות יד אחת כדי לכפות על
הכנסת דיון כללי בבעייה שהשתיקה יפה
לה (או לממשלה).
נניח שהגענו לפרשת סובלן. קרה משהו
לא־נעים, שלא כדאי לדבר עליו.
לפי הסדר החדש, יגיש ח״ב אחד ויחיד
הצעה־לסדר־היום. הוא ידבר חמש דקות.
הממשלה תענה, או לא תענה. לשום ח״כ
אחר לא תינתן רשות־הדיבור. תורמנה הידיים.
ההצעה תידחה, סוף.
כיום אפשר להתגבר על מצב זה. כל הסיעות
מגישות הצעות־לסדר־היום, בנוסח
דומה או שווה. כל סיעה יכולה לדבר כמה
דקות בזכות ההצעה שלה. כך נידון הנושא
בהרחבה, ואפשר להאיר את כל צדדיו.
גם עתה יש לכך סייג ברור. לכל סיעה
יש מכסימום קבוע־מראש של הצעות־לסדר־היום,
אותן היא יכולה להגיש תוך תקופה
מסויימת. בהגישה הצעה אחת, למשל, בפרשת
סובלן, היא מוותרת על הצעה אחרת.
אך הבהירה בידיה.

משל שלישי: היעילות בבתי־המשפט. אלה
בכלל מרגיזים. שופט אחד אומר שאהרון
כהן מרגל; בא שוכט שני ואומר שאין הוא
מרגל. נותנים צווים-על־תנאי לכל מיני יסודות
טרדניים, המפריעים לפקידים יעילים,
מדברים גבוהה על חופש המחשבה וחופש
הדיבור, וכל מיני שטויות בלתי־סבירות
כאלה.
על כן הגיעה השעה להפוך את בתי-
המשפט לסניף של התביעה הכללית. צריכים
לשכן אותם בבנייני התביעה, או לשכן
את התביעה בבנייני המשפט. צריכים למנות
יועץ משפטי שיישאר באותו זמן גם שופט.
משל רביעי: היעילות ביחסי־חוץ. פעם
שרר כאן ברדק גמור. כל אחד דיבר עם
מי שרצה, סתם ככה. ג׳ו גולן הלך ודיבר
עם האלג׳ירים, אהרון כהן דיבר עם מי שדיבר׳
נחום גולדמן דיבר עם הרוסים ואנשי
הפעולה השמית דיברו עם שרים ערביים.
על כן בא חוק בטחון המדינה, והתקדים
של שלילת דרכונו של גולן, וסתימת פיו
של גולדמן. כדי לשים קץ לאי־הסדר המחפיר•
יפתח את הפה רק מי שמקבל משכורת
כדי לפתוח את הפה. כל האחרים ישתקו.

אם הכנסת דחתה הצעה כזאת — כך
אומר התיקון — לא תחזור ותדון באותו
נושא תוך שישה חודשים (ולמעשה: תוך
תשעה חודשים).
ברור מדוע דרוש תיקון כזה. יש בכנסת
רוב של חברים הדוגלים רישמית בביטול
המימשל הצבאי. כוי להשאיר את המימשל
על כנו, יש צורך לשחד בכל הצבעה כמה
חברי־כנסת בכסף טוב. הכסף בא אומנם
מכיסיו של משלם־המיסים, אך זה בכל זאת
מרגיז.
כאשר הצבעות כאלה נערכות בתכיפות,
בקצב של אחת לחודשיים, הרי ממריא המחיר
לשחקים. פעם הגיע השוחד למאות־אלפים.
עתה הוא מתקרב כבר למיליונים.
לאן נגיע?
פשוט מאוד: נגיע למצב שלא תיערכנה
עוד הצבעות. הריב האוטומטי ידחה את ההצעה
פעם אחת לתמיד, ושלום על ישראל.

הרייכממאג הגרמני: יעירמז מער דכר!
ביצועיסט ישראלי יכול ללמוד ממנו רבות.
לרוחם. המצב באמת מייאש.
אכל לאחרונה ניתנה לבל אנשי כוונתי לרייכסטאג הגרמני המנוח.
שם הגיעה היעילות לכלל תענוג אסתטי.
מקצוע־היעילות דוגמה מעודדת.
חברי־הבית לבשו מדים, איש־איש לפי דרמכל
הפרלמנטים בעולם, לא היה פרלמנט גתו בפלוגות־הסער. הפירר בא, נאם נאום
פחות יעיל, פחות מסודר, מאשר הפרלמנט קצר של שלוש־ארבע שעות, כל הח״כים
הצרפתי. והנה, ראו מה עשה הגנרל דה־קפצו
על רגליהם, הרימו את זרועותיהם,
גול! גיסים וניפלאות ממש!
שרו את שני ההימנונים ואישרו פה אחד
גם שם עסק הפרלמנט בשטויות. ישב את הצעת הממשלה.
ודיבר כל היום. ערך ויכוחים סוערים. מתח
הצעות־חוק? לא היה צורך באישור הפרביקורת
קטלנית על הממשלה. הפיל את ה למנט, כי דבר האחד־בדורו הפך אוטומטית
ממשלה בכל פעם שנכשלה, כאילו אסור לחוק־המדינה.
תקציב? לא היה צורך להטריח
ממשלה להיכשל. התיימר להשמיע את דעת. את חברי־הבית בשביל עניין של מה־בכך
כ /הזרמים בציבור. הגיש שאילתות וד,צ־ כמו זה. הצעות־לסדר־היום? חה־חה־חהו
עות־לסדר־היום בלי סוף.
זאת היתד, היעילות בהתגלמותה הסופית,
במשך שנים ארוכות לא התכנס הרייכסטאג
בקיצור: סיוט של אי־סדר, של חוסר־בכלל,
וחבריו הסתפקו בקבלת המשכורות.
יעילות.
עד שקרתה תקלה מעציבה, תותחים רוסיים שנתיים עברו
הגנרל.
שבא עד הרסו את הבניין, וחיילים רוסיים קישקשו
שלוש -ועכשיו ממש אי-אפשר את שמותיהם על עמודיו המפוארים. וידמה
להכיר את הפרלמנט הצרפתי. חי לי שחורבות הבית עדיין עומדות במקומן.
נפשי, קשה להאמין שזהו אותו כמזכרת לחלום של יעילות אשר התגשם.
פרלמנט.

הממשלה מציעה הצעת־חוק — היא מתך
• ימים האחרונים העלו אנשי מפא״י
קבלת עוד לפני שהיא מונחת על שולחן
^ ואחדות־העבודר, שתי הצעות חשובות
הבית. הגנרל משמיע מישאלה — עושים
להגברת היעילות של הכנסת. הן יהוד תמחברי־הבית
ימים כלילות כדי למלא אחר רורים בדרכו של הבית.
המישאלה. הנשיא חותם על ברית עם גרהצעה
אחת נועדה לצמצם באומניה
— ישנה בעייה של אישור בפרלמנט
הגרמני, אבל אין כל בעייה כזאת בפרלמנט פן קיצוני את זכותו של חכר־הצרפתי.
האישור מוכן מראש. צריכים רק כנסת אופוזיציוני להציע הצעתה
וק פרטית.
לצרפו למיסמך.

התיקון לא בא, איפוא, להגביר
את היעילות. מספר ההצעות-לם-
דר־היום, שיובאו לדיון בכנסת,
יישאר אותו המספר בדיוק. לא
תיחסך אף דקה אחת מזמן הכנסת.
אך שום הצעה לא תובא
עוד לדיון של ממש. הממשלה תובל
לישון בשקט.

*וי דוע נתעורר יצריי,יעילות דווקא
עתה? הכנסת לא הטרידה לאחרונה את
הממשלה יותר מדי. להיפך, יעילותה יורדת
בהתמדה, כפי שמוכיחות פרשת־סובלן, פר־שת־שפיגל
ופרשות אחרות שהסעירו את
הציבור הרבה יותר מאשר את נבחריו.
אולם דווקא פירצד. זו קוראת לגנב. ה־ביצועיסטים
לא היו מעזים להתנכל לכנסת
חזקה, בריאה, זקופת־קומה וגאה. הם מנסים
עתה להפוך את הכנסת לחותמת־גומי ממשלתית,
לחסל את יכולתה לבקר את הממשלה
— דווקא מפני שהכנסת חלשה ו־
;מידרדרת.
מוטב לח״כים להבין זאת: כאשר הכנסת
אינה עומדת במבחן, כאשר היא מועלת בתפקידה,
כאשר היא שמה את עצמה ללעג
ולקלס בעיני ההמונים הממורמרים, הרי היא
גוזרת על עצמה גזר־דין של כלייה. כי האדישות
הציבורית למעשיה ולגורלה מעודדת,
בהכרח, את המבקשים את חיסול הכנסת
כמוסד יעיל.

בך קרה בצרפת. כך קרה כגרמניה.
כך עלול לקרות בישראל.

?אוד* *ורו ד

תצפית

במדינה

כ? חזבויות שסודות

• מסתמן משכר ממשלתי עם הדתיים. הרקע: התחמקות מפא״י

מהבטחתה לתת למפד״ל שלטון מוחלט יעל הרבנות הראשית והמועצות הדתיות.
אם תמשיך מפא״י בסחבת׳ עלולים הדתיים להודיע על פרישתם מן הקואליציה.
על מנת להבליט את עומק המשבר, ולשוות לו צורה דתית־עקרונית, יטענו
הדתיים בי נאלצו לפרנש בגלל סירוב מפא׳׳י לחוקק חנק נגד המיסיון ולצמצם
את העבודה בשבת. משבר זה עשוי להימנע בהתערבותו האישית של לוי
אשכול, אם דובטח לדתיים טיפנל נאות בפרשת שפיגל.

• דויד כן־גוריון עשוי לצאת בקרום לחופשה ממושכת.
אולם, בניגוד לחופשות דומות בעבר, בהן עסק בפענלות פנימיות של מערכת
הבטחון, או בחיבור מאמרי פולמוס, תהיה הפעם החופשה ממשית. מטרותיה:
לאפשר מנוחת ממושכת מטעמי בריאות; ולאפשר לשמעון פרס להוכיח עצמו
סופית כשליט יחיד וקובע במערכת הבטחון. מועד משוער להתחלת החופשה:
אחרי שיובהר סופית מערך הכוחות בקשר עם המימשל הצבאי.

• יימשכו הנסיונות להוריד מסדר־היום של הכנסת את
ההצעות בדבר שינוי במימשל הצבאי, או ביטולו. לוי אשכול
יעשה נדאמץ אחרון לגמור את רכישת ארבעת קולות אגודת־ישראל׳ תמורת
העלאת המחיר. מצד שני ילחץ כי תינתן גם הפיעס לאחדות״העבודה זכות׳
הצבעה חופשית, מבלי לאיים בפיזור הממשלה. התנאי שיתנה לאחדנת־העבודה:
לאחר הצבעה זו לא תעלה אחדות־העבודה מחדש את ההצעה לשנות או לבטל
את המימשל הצבאי, לפחות למשך שנה אחת.

בהא

• הצעדים הצפויים מצד מפא״י, מפ״ם ואחדות־העבודה

• רווחת התמרמרות בתוך מפא״י נגד שר המשפטים. בתוך
סיעת מפא״י בכנסת ובמזכירות המפלגה מהלכות טיענות, כי דוב יוסף אינו
יכול לפעול בפרשת היועץ המשפטי כאדם פרטי, וכי מעתה חייב כל צעד שלו
בעניין זה לקבל אישור מוקדם של מוסדות המפלגה. הסיכסוך עלול להחמיר עד
כדי כך, שיוסף יודיע לאנשי מפא שהם יכולים לחפש שר־משפטים חדש.
• יתרבו בקרב הדתיים־לאומיים סגני שרים. נוסף על ישראל,
שלמה בן־מאיר, שיחזור לכהונתו כסגן שר־הפנים, עשוי גם שר הדתות למנות
לו סגן: ח״ב בנימין שחור. הסיבה: ורהפטיג אינו משתלט על משרדו.

• בקרוב תצא משלחת של אישי־ציבור ישראליים לסיור
בפולין. ההכנות לצאת המשלחת נכנסו כבר לשלבים האחרונים.
• חילופי־גברי ייבוצעו בראשות מוסד ״יד ושם״ כירוש־לי
ם. ד״ר אריה קובובי׳ מי שהיה בעבר שגריר ישראל בארגנטינה, וכיום
מנהל יד ושם, יפרוש מתפקידו מסיבות בריאות.

• בעתיד הקרוב ייפתחו מרפזי הנוער של עירית תל־אביב
גם בלילות־שבת. צעד זה יבוצע בעקבות לחצם של גורמים חינוכיים,
שהביעו את הדעה, כי אחת הסיבות לעליית עבריינות הנוער לאחרונה היא
העובדה שאלפי בני־׳נוער מסתובבים, בעיקר בלילות־שבת, בחוסר מעשה ברחו־בות,
או מבלים במסיבות סלוניות, המסתיימות לא פעם בהשתוללות ובאורגיות
פרועות. עד כה סירבו חוגים דתיים לתת הסכמתם לכך, שמועדוני הנוער של
העירית ייפתחו גם בלילות־שבת. בימים אלה נקראו מספר רבנים לחזור ולדון
בשאלה זו, ואין זה מן הנמנע כי הם יסכימו לצעד זה, אם תקבל העיריה כמה
תנאים והסתייגויות שהם יציגו.

העם
חו ס ר *וני
הזריז ביותר היה, כמובן, שמעון פרסומת.
אך הגיעו הידיעות הראשונות על המהפכה
העיראקית החדשה( ,ראה ׳עמודים
15־ ,)14 ועוד לפני שמישהו בעולם ובארץ
ידע בדיוק מה מסתתר מאחוריה, כבר ניצל
אותה פרס כדי להגיע אל כותרות העתונים.
סגן שר־הבטחון עמד להרצות את הרצאתו
השיגרתית על חשיבות מעשיו של סגן
שר־הבטחון. אולם עיראק הבטיחה כותרת
שמנה יותר מאשר ההתפתחות הטכנולוגית,
על כן שקע סגן־השר, במשך דקה ארוכה,
במחשבה עמוקה. לבסוף, כעבור שישים
שניות, הסיק את המסקנה ההיסטורית: ישראל
חייבת לעמוד על המשמר, נוכח הסכנות
הצפויות לה מן ההתפתחות החדשה.
קול ישראל מיהר להנחיל לקח מסעיר זה
להמוני ישראל בליל שבת.
היתה זאת אותה תגובה הרה־עולם שהגיבו
שמעון פרם, אדוניו ושותפיו, כאשר
הוקמה רע״ם, כאשר התפרקה רע״ם, כאשר

ת לי ה

למניעת חדירת חרות להסתדרות: שלילת זכית-בחירה מחברי חרות
שיצטרפו להסתדרות, על יסוד הטענה כי הס חברים במפלגה שמהותה נוגדת
את יסודות ההסתדרות. שלוש המפלגות יביאו תימוכין בתקדום איטלקי, כאשר
אירגון פועלים שמאלי פסל תאים פאשיסטיים. צעד שני, המכוון נגד בחירת
עסקני חרות למוסדות העליונים: קביעת מינימום גבוה של 1ותק לגבי עסקן
הרוצה להיבחר למוסד כלשהו — מעין אחוז־חסימה של שנות־ותק.

פרצה המהפכה העיראקית הראשונה, כאשר
פרצה מלחמת־האזרחים בלבנון, כאשר הגיעה
ירדן לסף המהפכה, כאשר פרצה המהפכה
בתימן.
יהיה רע. תגובתו של סגן שר־הבטחון
היתר, אופיינית לא רק לזריזותו האישית,
אלא גם לכל מהות המדיניות הישראלית.
עיקרה: חוסר מדיניות.
לכל מדינה במרחב, ולכל מדינה חשובה
בעולם, היתד, יד בקלחת העיראקית. עבד
אל־נאצר עודד את המהפכנים, כפי שעודד
את סלאל בתימן. דמשק, עמאן, ריאד ואף
אלג׳יר ניסו להשפיע על המאורעות, ערב
ההפיכה ולמחרת היום. ברית־המועצות ו־בנות־בריתה
תמכו בקאסם עד יום מותו,
ובחסידי קאסם אחרי מותו. ארצות־הברית,
התומכת עתה בגלוי בעבד אל־נאצר, עודדה
את המהפכה. אפילו צרפת קנתה לה אחיזה
חדשה בעיראק ערב המהפכה* ,מיהרה להדגיש
כי היא רוצה להדק את קשריה עם
המישטר החדש. יוגוסלביה היתד. הראשונה
שהכירה בממשלת המהפכנים, גרמניה המערבית
מיהרה בעקבותיה.
רק מדינה אחת היתה פאסיבית לגמרי:
מדינת ישראל. למרות שהמאורעות בעיראק
עשויים להשפיע, ברבות הימים, במישרין
על גורלה, היתה חסרת־אונים לגמרי להשפיע
עליהם. מכיוזן שאין לה אף ידיד אחד
בעולם הערבי בכלל׳ ובעיראק בפרט, היה
ברור לה מראש: כל מה שיקרה, יהיה רע.
שיחדור פלסטץ. מנהיגי ישראל מעמידים
פנים כאילו זהו חוק הטבע, תופעה
• כאשר הכריז שר־החוץ של קאסם,
האשם ג׳וואד, כי צרפת מוכנה בכל רגע
להקריב את ישראל, תמורת ידידות הארצות
הערביות.

בלתי־נמנעת, כמו גשמי־החורף ורוחות־החמסין.
אולם במידה רבד, רובצת האחריות
למצב זד, עליהם עצמם.
עוד לפני תריסר שנים ניסו הגרעינים
הראשונים של המהפכה העיראקית להתקשר
עם ישראל, שלחו לארץ שליח מיוחד. לאחר
מכן היו לא פעם גישושים מצד הכורדים.
ממשלת ישראל, לא זו בלבד שלא עשתה
מאומה כדי לעודד נטיות כאלה ולדרבנן בכל
כוחה, חיבלה בהן במזיד, כדי למצוא חן
בעיני אדונים מערביים.
כיום שנואה ישראל בעיראק במידה שווה
על סוציאליסטים וריאקציונרים, ערבים וכורדים,
אוהדי־מוסקבה ואוהדי־וושינגטון,
מהפכנים ואנטי־מהפכנים. היה זה אך טבעי
כי אחת ההכרזות הראשונות של המישטר
החדש הבטיחה, באורח שיגרתי, ליזום את
״שיחרור פלסטין הכבושה מעול הציונים״.

יחסים מרח בי ם
•דיד מופת
״מי שנוגע במופתי, גורלו נחרץ!״ העיר
השבוע ישראלי׳ המאמין באמונות טפלות.
ואומנם — כאשר פילחו כדורי הרובים את
גופו של עבד אל־כרים קאסם, הלך לעולמו
עוד אדם שתמך בחאדג׳ אמין אל־חוסייני
ביש־המזל*.
פדרציה עם ישראל. יחסו של קא-
סם לישראל היה מבולבל ובלתי־עקיב, כמו
כל שאר מעשיו.
בימים הראשונים היו סימנים לכך שייתכן
בבגדאד גישה חדשה לבעייה הארצישראלית.
מסביב לקאסם התרכזו מיטב היסודות
הטובים של עיראק, שואפי־רפורמה, סוציאליסטים
דמוקראטיים, האינטליגנציה הצעירה.
גם הקומוניסטים העיראקיים, שהתפרסמו
בעבר בשל יחסם האוהד לישראל, תמכו בו.
הנציג הבולט ביותר של הכוחות החדשים
היה האשם ג׳וואד, שכיהן תחילה כנציג
עיראק באו״ם, הפך במהרה לשר־החוץ.
ג׳יזאד, סוציאליסט מתון, שביקר בעבר ב־ארץ־ישראל
והכיר את המפעל העברי,
הירשה לעצמו להיפגש בגלוי, במשך שעות
ארוכות עם עורך העולם הזה, ואף הרשה
לו לפרסם את דעותיו. אחרי שיחות אלה
הודיע ג׳וזאד, בראיון ששודר בתחנה ניו־יורקית,
כי אחרי איחוד העולם הערבי בפדרציה
מרחבית, יהיה בה מקום גם לעמים
לא־ערביים כגון תורכיה, פרס ו״אחרים״ —
קרי: ישראל.
אולם ככל שהתבסס שלטונו האישי של
קאסם, נדחקו לפינה אנשים כמו ג׳וזאד. בעוד
שג׳וואד דגל במדינה דו־לאומית ערבית-
כורדית, החל קאסם מדכא את הכורדים.
אחרי הלאומנים הפרו־נאצריים, דוכאו הקומוניסטים.
בפרשת כוויית הציע ג׳ודאד בפומבי
הצעות מתונות — מבלי לדעת כי
כעבור כמה שעות יצווה קאסם על צבאו
לפלוש לכוזיית. פלישה זו לא יצאה לפועל,
בגלל סירובם של הקצינים לשפוך דם ערבי.
אך מעמדו של ג׳וואד התערער בעולם. בעיני
פרשינם מערביים היה ברור כי ג׳וואד
הוא אדם חיובי — אך שקאסם הוא פסי־כופאט,
ואולי חולה־רוח.
אמון בחאדג׳ אמין. כאשר החריף
הסיכסוך המצרי־עיראקי, הפכה ״בעיית פלסטין״
אחת הזירות של המאבק.
עבד אל־נאצר נטש מזמן את המופתי הירושלמי.
הסיבה העיקרית: המופתי דוגל
בלאומנות דתית, בדומה לאחים הנזוסלמים,
אויביו של נשיא רע״ם .״הסוציאליזם הערבי״
של עבד אל־נאצר לא יכול היה לדור
בכפיפה אחת עם קנאות דתית זו.
כדי לדרוך על יבלותיו של עמיתו ה־מיצרי׳
החל קאסם תומך בגלוי במופתי.
הוא העמיד לרשותו תקציבים, הפך לבעל-
החסות של שליחי־המופתי באו״ם. כל כמה
שבועות דיבר על ״שיחרור פלסטין״ —
כדי להבאיש את ריחו של השליט המצרי,
שלא עשה מאומה נגד ישראל.
עתה יצטרך חאדג׳ אמין לחפש לו בעל-
_חסות חדש. המיבחר מצטמצם והולך.
* ימים מעטים בלבד אחרי שנפטר הלורד
הרברט סמואל שהוא, בימי כהונתו
כנציב עליון בריטי ראשון בארץ־ישראל,
מינה את חאדג׳ אמין לכהונת המופתי־הגדול
הירושלמי. אגב, אהרון כהן מוכיח
בספרו, שהדפסתו נמנעה, כי חאדג׳ אמין
לא היה אנטי־ציוני בראשית דרכו, אלא
הפך כך אחרי שספג כמה עלבונות מצד
מנהיגי היישוב.
העולם הזה 1327

הממ של הצבאי
בו ק ר שר ג שם
ילד בן שבע, בסוודר כחול, עלד. על
הבמה בפנים קורנות, הניח על השולחן
שטר מקומט של חצי לירה. הקהל פרץ
במחיאות־כפיים.
חיש מהר נערמה ערימה גדולה של שטרות
על שולחן הנשיאות. פלאחים בבגדים
מרופטים נתנו לירד, או שתיים. גבר
מהודר, שדמה לפרופסור גרמני, הביא עשר
לירות. ביטניק צעיר העיף את הלירה שלו
אל הבמה כמו אווירון־נייר. אך בעיקר היו
בערימר, שטרות של חמש לירות, שניתנו
על־ידי גברים נשים, יהודים וערבים, כדי
לממן את המשך הפעולה.
כך הגיע לשיאו אחד המאורעות הססגוניים
ביותר שאירעו בתל־אביב מזה זמן
רב: כנס־האחווד, היהודי־הערבי, שנערך באולם
מוגרבי מטעם ״הוועד היהודי־ר,ערביי
לביטול המימשל הצבאי״ (בו משתתפים
נציגי מק״י, הפעולה השמית, קבוצת אל״
ארד וחוגים רבים אחרים).
בחוץ ירד גשם שוטף. למרות זאת באו
בשבת בבוקר כאלף איש, חלקם במכוניות
מן הגליל והנגב, חלקם מבתים תל-אבי־ביים.
אף כי לא היה כמעט פרסום מוקדם*
וגם לא נמסר מראש על שמות
הנואמים, הקריבו את בוקר השבת למטרה
זו. היא נראתה להם כחשובה.
משה רככו אשם. המהפכה העיראקית,
שהתפוצצה יום לפני כן, ריחפה גם
באולם, מבלי שהוזכרה בפירוש. רק נואם
אחד — איש אל־ארד סאלח בראנסי, הזכיר
אותה כאילו בדרך אגב. אנשי אל־ארד
מחאו כפיים, הקומוניסטים שתקו.
להתרגשות רבה עוד יותר גרם פאוזי
חורי, ראש המועצה המקומית בכפר־יאסיף.
הוא הכין נאום ממצה, בו ניתח את מהות
המימשל הצבאי באופן יסודי. באמצע הנאום
לקה בהתקפה מרוב התרגשות, לא יכול היה
להמשיך, צעיר בן כפרו לקח את כתב־היד,
המשיך לקרוא את הנאום. אך לפי סוף
הנאום התאושש הנואם, סיים את נאומו
הנרגש בעצמו.
אם היו הנאומים הערביים בלתי־מובנים
לחלק מן הקהל העברי, הרי הבין כל הקהל

.דגל ישראל יתמפף בקאהיו!
כפני קהל של באל!ז איש, כמחציתו עג־רים
וכמחציתו ערכים, אשר התכנס השבוע
כאולם מוגרכי כתל־אכיכ כדי לתכוע את
כיטול המימשל הצכאי, אמר עורף ״העד
לם הזה״ ,אורי אכנרי, את הדכרים הכאים:
ידידים יקרים, עברים וערבים!
הבוקר, בדרכי לאסיפה הזאת׳ פגשתי את אחד מחברי הטובים
ביותר. סיפרתי לו שאני הולך להשתתף באסיפה הזאת.
הוא אמר לי בהתרגשות רבה :״יצאת מדעתך? השתגעת?
נכון, צריכים לעשות משהו נגד המימשל הצבאי. אבל לא
בחברה כזאת! לא עם קומוניסטים, לא עם אנשי אל ארד,
לא עם חסידי עבד אל־נאצר! עם אלה אסור להופיע על במה
אחת, איתם אסור לשבת!״
אמרתי לו: ידידי הטוב, הייתי פעם במלחמה. אז, כאשר
ירו עלי, לא שאלתי את החבר מימיני לאיזו מפלגה הוא
שייך. לא שאלתי את החבר משמאלי בעד מי הוא מצביע.
רבצנו באותו מישקט, לחמנו את אותה מלחמה. כל השאר
לא היה איכפת לי.
היום אנחנו נמצאים שוב במלחמה, לא פחות קשה ולא
פחות חשובה: המלחמה למען השלום, למען בטחון המדינה,
למען עתיד ישראל. אם יש צורך לעמוד על במה למען
מטרות אלה, לא אשאל מה ההשייבות המפלגתית של היושבים
מימיני ומשמאלי. לא איכפת לי אם הם מאמינים באלוהים
או בלנין, אם הם אוהדים את הנשיא קנדי או את הנשיא עבד
אל־נאצר (מחיאות-כפ״ם ממושכות).
אם הם מוכנים ללחום בכנות למען השלום במרחב, למען
דו־קיום של מדינת־ישראל ומדינות־ערב, למען חיסול ההפלייה
והקיפוח במדינת ישראל — הרי אגיד להם: ברוכים הבאים,
אהלן וסהלאן (מחיאות־נפיים) .אתם לא תסכימו לכל דעותי,
אני לא אסכים לכל דעותיכם — אולם בחזית קונקרטית זו,
נילחם ביחד, בכנות ובמסירות (מחיאות־כפייס).

בעתונות ידיעה קטנה, שזיעזעה
בצה״ל, דרס בחיפה אדם זקן,
ושותת־דם, עזב אותו, הסתלק

ידידים, השבוע נתפרסמה
הרבה אנשים. קצין, רב־סרן
השליך אותו לרחוב, פצוע
וברח.
מדוע כל כך הזדעזענו דווקא מן הידיעה הקטנה הזאת?
לא רק מפני שזה היה מעשה שפל. לא רק מפני שריחמנו על

אורי אכנרי נואם ככנם האחווה
״גם מפא״י אינה יכולת לקנות עס שלם!״
את הנאומים העבריים. כי גם הערבים מבינים
עתה שפה זו.
קרא מאיר וילנה מנהיג מק״י :״בן־
גוריון יכול ללמוד לעמוד על הראש, אבל
הוא לא יכול להעמיד על הראש את הגיאוגרפיה.
אנחנו נמצאים בלב אזור ערבי.
בכך אי־אפשר להאשים את הקומוניסטים,
ואפילו לא את העולם הזה. אם בכלל אשם
בזה מישהו, הרי אשמים משה רבנו ויהושע
בן־נון, שנעצרו כאן. על כן עלינו ליצור
מצב בו נוכל לחיות בשלום עם עמי ערב.״
״מי יתן ויבוא גם עורך העולם
הזה קשר בנאומו עת עניין המימשל
ברעיון דו־הקיום בין ישראל ומדינות־ערב
(ראה מסגרת) .רעיון זד, נתקבל בהתלהבות
על־ידי אותם המאזינים הערביים,
(המשך בעמוד )10
* גם למחרת היום הוחרם הכינוס על־ידי
נמעט כל העתונים. רק ידיעות אחרונות,
הבוקר וקול־העם הזכירו את קיומו.
העזלם הזה 1327

הזקן המיסכן הזה, על משפחתו ועל ילדיו. אלא נוסף לכל
מפני שהאיש שעשה זאת היה קצין, מפני שהיה איש צבא
ההגנה לישראל. בעינינו עשה האיש לא רק מעשה שפל, מעשה
מתועב. הוא העליב את מדי צה״ל, הוא התיז עליהם בוץ.
את זאת לא נסלח לו.
והנה, חברים, המש־עשרה שנה אחרי קום המדינה קיים
המימשל הצבאי בישראל. אנשים הלובשים את מדי צה״ל
דורסים יום־יום זקנים ערבים וצעירים ערבים, משפילים אותם,
מדכאים אותם.
מדוע אנחנו שונאים את המושל הצבאי ואנשיו?
לא רק מפני שהם מקיימים בארץ מישטר של דיכוי. לא
רק מפני שהם ממררים את חייכם, ידידי הערבים. לא רק מפני
שהם משחירים את פני המדינה בעולם. לא רק מפני שהם
משרתים את כוחות־החושך במדינה, מישטר רקוב ומפלגה אנוכית.
אלא קודם כל מפני שהם מהווים כתם על מדי צה״ל,
מפני שהם משפילים את הצבא שעליו גאוותנו. ואם אי־פעם
נסלח להם את כל השאר — את זאת לא נסלח להם.
כשאני אומר לכם דברים אלה, חברים ערבים וחברים עברים,
אני מרגיש כי יש הבדל גדול ביניכם ביחסכם לצבא־ההגנה
לישראל. בשבילנו, בני האומה העברית, צה״ל הוא
נכס לאומי יקר. שירתנו בו, לחמנו בשורותיו, ואם יהיה

צורך מחר — נילחם בשורותיו שוב. בשבילנו זהו ריכוז
הנוער הטוב, בשבילנו זהו הישג לאומי כביר.
ואילו בעיניכם, חברים ערבים, צה״ל מופיע בדמות אחרת
לגמרי. הוא לא מופיע בדמות הצעיר היפה, הגאה, המגן
על מדינתו. הוא מופיע בדמות המושל הצבאי המדכא, המשפיל,
הדורס, העוזר לשדוד את אדמותיכם, לגרש אתכם ממקומות־עבודה.
צה״ל לא ניראה לכם כצבא שלכם, אלא כצבא הלוחם
נגדכם.
ואני אומר, חברים: אם בעיני מאות אלפי אזרחים במדינה
הזאת מופיע צה״ל בדמות זאת, בדמות המושל הצבאי,
הרי זוהי סכנה העולה על כל שאר הסכנות, זוהי הסכנה
לבטתון המדינה, זוהי חבלה בבטחון המדינה, זהו אסון לאומי.
ולכן, אל יאמרו לנו כי אנחנו פוגעים בבטחון מדינה.
אל יאמרו לנו כי אנחנו, הלוחמים במימשל הצבאי, פוגעים
בצד,״ל. כי נענה להם: שקר, שקר וכזב. לא אנחנו פוגעים
בבטחון, אלא הם — חסידי המימשל הצבאי. לא אנחנו פוגעים
בצה״ל — כי אם הם, המלכלכים את מדיו יום־יום ושעה־שעה.
בשעה שאנחנו לוחמים לביטול המימשל הצבאי, אנו
עושים את מלאכת הבטחון. אנחנו הולכים לכבס את מדי
צה״ל מן הבוץ והזוהמה שבהם הוכתמו (מחיאות־כפיים).

מי רוצה במלחמה? האם החייל? לא, חברים, חייל אמיתי,
חייל קרבי, שונא את המלחמה. הוא ראה את חבריו נהרגים
לידו, באוזניו עוד מהדהדות זעקות הפצועים, הוא ביקר בבתי
משפחות שכולות כדי לנחם הורים. הוא לא רוצה במלחמה.
מי כן רוצה במלחמה? העסקנים הפוליטיים, ההופכים את
חירחור־המלחמה לקאריירה. הם חושבים שכדאי לרכב על
הסום השחור של השינאה, של הבטחוניזם, של הטפה מלחמ־תית.
כאלה ישנם בכל ארצות המרחב השמי, כאלה ישנם גם
אצלנו. אנשים כמו מר שמעון פרם, שלא היד, חייל אף יום
אחד בחייו, שלא השתתף מעולם בשום קרב, שלא סיכן
את חייו מעולם למען בטחון ישראל (צחוק ומחיאות־כפיים).
כאלה ישנם בתל־אביב, בקאהיר, בדמשק ובבגדאד.
מחרחרי־המלחמה מבטיחים נצחונות קלים׳ ללא קרבנות.
לנו הם מבטיחים כי יבוא יום ודגל המדינה יתנופף בעזה,
בשכם, אפילו בקאהיר. בקאהיר הם מבטיחים כי הדגל הערבי
יתנופף בתל־אביב.
ואני אומר, חברים — גם אלה וגם אלה צודקים. אבל לא
כמו שהם חושבים. הדגל הערבי אמנם יתנופף בתל־אביב —
ביום שתיפתח בתל-אביב השגרירות של הרפובליקה הערבית
המאוחדות (מחיאות־כפיים סוערות וממושכות) .דגל כחול־לבן
יתנופף בקאהיר, חברים, כאשר השגריר הישראלי הראשון
יתקבל על־ידי הנשיא גמאל עבד אל־נאצר, או יורשו (מחיאות־כפיים
ממושכות).
למען היום הזה אנו עמלים, למענו אנחנו עומדים על״במה
זו, למענו אנחנו תובעים את ביטול המימשל הצבאי.

אני רוצה להגיד כמה מלים לחברי הערביים. לא בכל יזם
יש לנו הזדמנות להיפגש בכנס־אחווה כזה, ולדבר פנים אל
פנים, איש אל לב רעהו. הייתי רוצה לנצל הזדמנות זו.
אני יודע שאתם חיים בגטו, שממררים את חייכם, שמשפילים
אתכם, שלוקחים את אדמותיכם, שמגרשים אתכם ממקומות־עבודה.
אבל אני מבקש אתכם: אל תחשבו על אתמול, אל
תחשבו על היום — חישבו נא על מחר. יבוא יום ומדינת
ישראל תושיט לכם את ידה ותגיד לכם: אתם אזרחים רצויים,
אתם אזרחים אמיתיים, אתם שותפים במדינה הזאת (מחיאות־כפיים).
ביום
הזה, אחים ערבים, תטיל עליכם המדינה משימה חשובה
וכבירה: להיות הגשר בין המדינה הזאת והמדינות הערביות.
להיות המתווך בין העם הזה והאומה הערבית הגדולה והמפז־ארת,
אליה אתם משתייכים. להיות המתרגם בין דוברי״העב״
רית ודוברי״הערבית — מתרגם השפה, השאיפות, האידיאלים.
על כן, חברים, כאשר אנו נמצאים במאבק הזה לביטול
המימשל הצבאי — אל נילחם כשלבנו מלא מרירות, מלא שג־אה.
נילחם בתקווה, בשמחה, באמונה במישטר חדש אשר
יקום (מחיאות־כפ״ם).

אבל ידידים יקרים, המימשל הצבאי לא יפול מעצמו. אל
נשלה את עצמנו. לא בכנסת בלבד יוכרע גורלו.
למפא״י יש הרבה כסף. היא יכולה לקנות סיעה קטנה,
וגם סיעה גדולה. אבל גם מפא״י אינה יכולה לקנות עם שלם,
אינה יכולה לקנות את המוני ישראל (מחיאות־כפ״ם סוערות
וממושכות) .על כן, חברים, תפקידנו הוא להעביר את המאבק
מן הכנסת אל העם, אל ההמונים.
לפני כמה ימים איים מר דויד בן־גוריון להעביר את ההכרעה
על עתיד המימשל הצבאי מן הכנסת אל העם. אני אומר:
נקבל אתגר זה ; נשליך אותו חזרה בפניו ! נפנה אנחנו
אל העם, נגייס אנחנו את ההמונים!
איי מציע לאסיפה זו, לוועד היהודי־הערבי שכינס אותה,
הצער, מעשית. בעוד שבועיים יתקיים בכנסת הוויכוח המכריע
על גורל המימשל. נהפוך נא את היום הזה ליום של התקוממות
המונים, של התרוממות המונים. נפנה נא מהאסיפה הזאת
אל בני שני העמים, אל כל המפלגות, אל כל השכבות והחוגים,
בקריאה לעלות ביום הזה לירושלים, אל בניין הכנסת.
ניצעד־נא יחד, מיצעד גדול אחד, עיברים וערבים, זקנים
וצעירים, גברים ונשים, אנשי חרות ומק״י, ליברלים ודתיים,
ניצעד יחד אל בניין הכנסת, באחווה, בידידדת, בעליזות,
ונכריז באוזני הכנסת:
לא נסבול עוד את המימשל הצבאי במולדתנו! לא נסבול
עוד את החרפה הזאת על אדמתנו! אנו רוצים בשלום, במיש־טר
של צדק, במדינה שתהיה בית לכל בניה (מזזיאות-כפיים).

אתמול־תוועות חצוצרה של פיחוח*היום-הפסד של מיליונים
בינתיים הרוויה מישהו מיליונים מכספי הציבור* נ ו ששים
הוא בתל־אביב. יש לו פגישה עם השר.
פגישה חשובה ביותר.
״גורל בית־החרושת יוכרע,״ נאנח מהנדס
ולבר .״בית־החרושת כמעט מת לגמרי
כמעט מת. אבל עכשיו יש עוד תקווה
המנהל הטכני של בית־חרושת לכיש מקיש
על לוח רשולחן הבלתי־צבוע.
״מדוע בית־החרושת כמעט מת?״
״היה סקנדל עם הבעלים הישראליים.
״היה סקנדל גדול מאוד, אבל מוטב לא
לדבר על זה, כי יכול לצאת מזה משפט
על הוצאת־דיבה.״
בנושא זה אין המהנדס ולבר רוצה להוסיף
דבר. הוא יכול לספר על רצו הטכני
של המפעל, אבל בעניינים ״ההם״ — לא.
״כמה פלכים עובדים בבית־החרושת?״
״עשרת אלפים...״

ה 4 \ 1ך * 1י) פעולבבית־חרושתלכיש
| 11111111ן | הולך ברחוב, סופר את
׳ייוז&רנגונת שנשארו לו אחרי שפוטר מעבודתו
׳ ,כתוצאה מהתמוטטותו של המיפעל.
^וז, ההיסטוריה של קרית גת אפשר
ליו*,תחיל כמו. יומן קולנוע.
.׳התמוכה הראשגנה :.עסקנים רמי־מעלה,
1דגים שמנים, דגי־רקק. התמונה השניה:
\ מידבר, מיטפר צריפי־אסבסט וכמה עשרות
פחונים. תמונה מקרוב: ראש הממשלה בעצמו
עם כף־טייחים ביד. הקריין: ראש־הממשלה
מר דויד בן־גוריון מניח את אבן
הפינה לבנין מפעל טקסטיל — מטוזיה
ישראלית לחוטי־כותנה דקים — לכיש.
מנגינה: התקווה. התרגשות. הקריין :״אבן־
הפינה אינה מסמלת בניית מפעל חדש בלבד,
אלא התחלת בניין עיר חדשה. שערי הנגב
נפתחים!״ מנגינת: התקווה, פורטיסימו. ההתרגשות
מגיעה לשיאה.
אבל במציאות אין להיסטוריה כל קשר
עם יומן קולנוע. ההיסטוריה האמיתית
מוטב לה להישאר בלי מצלמות הקולנוע
ובלי זרקורים. היא מעדיפה סודיות.
בערך שנה לפני הנחת אבן־הפינה בקרית
גת ניפגש מומחה הטקסטיל מנור מורגנ־שטל
עם יצרן טקסטיל פלקוביץ (פלקו־טקס
— ייצור וילונות ומגבות) ואמר לו:
״מר פלקוביץ, תאר לעצמך שבנמל שבדי
עומדות מכונות ארוזות בארגזים. הן עומדות
מזמן, כי אין להן קונה. עומדות
ותופסות את המחסנים. תאר לעצמך עכשיו
שאפשר לקנות אותם בזיל הזול, ועוד תאר
לעצמך שקמה שותפות
המשך השיחה נשאר מעורפל וסודי,
ומהערפל הזה צצה קריודגת.

״מה אתה רוצה ממני ז״
^ דוני המהנדס, היינו רוצים ל־
דעת ימשר,ו מההיסטוריה וההווה של
המיפעל.״
המהנדס ולבר נבהל מאד: למהנדס ולבר
אין מה להגיד. רשות־הדיבור שייכת למנהל
גולדשטיין. הוא היחיד היודע מה מותר ומה
אסור לומר. מר גולדשטיין לא נמצא היום.

״עשרת אלפים? הרי לא מזמן עבדו 15
אלף?״
״כן, אבל 5500 היינו צריכים להעמיד.
עכשיו עובדים רק עשרת אלפים.״
״ 5500 הפלכים — פירושו האולם מם׳ ,5
נכון?״
״נכון,״ עונה המהנדס ולבר, ומסתכל בחשדנות.
מוטב להיזהר יותר בשאלות.
״אבל מדוע הוצאתם שליש ממכונות ה־טוויה
שלכם? האם היו יותר מדי מכונות?״
שאלה בתמימות.
לא, לא היו יותר מדי. כדי שבית״חרושת
לטוויית־הוטים יהיה ריווחי, צריכים לעבוד
לפחות 30 אלף פלכים. בבית־חרושת זה היו
רק 15 אלף. ובכן מדוע?
בתשובתו מתרחב המנהל הטכני לנושאים
בינלאומיים בכלכלה מדינית. נראה שבשם•־
חים רחבים אלה הוא מרגיש נוח יותר
מאשר במים העכורים, בהם הוא שקוע בשטח
מפעלו. משבר, משבר עולמי בענף הכותנה.
אבל כבר אחרי רגע הוא מתגאה
שהאיכות של בית־החרושת היא או־קיי. והסימן
לכך: הייצוא, וההזמנות מלודזיה. הביקוש
כה גדול, שאת התוצרת מוכרים עוד
לפני שגמרו אותה.
״ובכן, מדוע העמדתם את אולם מס׳ ?5״
המהנדס ולבר חושב לרגע ועונה לבסוף:
״המכונות היו ישנות, ולא התאימו לייצור.״
״אלה
המכונות השבדיות, נכון?״
המהנדס ולבר חושב לרגע ועונת לבסוף:
אחרי רגע הוא מתפרץ:
״בשביל מה אתה שואל אותי, אם אתה
יודע הכל? בשביל מה באת אלי? מה אתה
רוצה ממני?״

מס׳ 5איגד עובד
ך-יאמתלא היה טעם להזכיר את המכו־
2״ נו ת ״השבדיות״ .במציאות כלל אין הן
שבדיות, אלא אנגליות, תוצרת דובסון ו־ברלו,
שנת ייצור 1899ו־ .1903 מכונות
טוויה 15 ,אלף פלכים ופיינפלירים — לטוויית
חוטים דקים.
עשרת אלפים פלכים אף לא הוצאו מן
הארגזים עד היום. את הפיינפלירים ניסו
להפעיל, אבל בגלל הרעש היה חשש שמא
יתמוטטו קירות בית־החרושת (לגמרי לא
כל כך חזקים, למרות שניבנו על אבן־פינה
שהונחה על־ידי ראש־הממשלה בעצמו) .היה
צורך, איפוא, לפרק שוב את המכונות במהירות
האפשרית, לאחסנם באותם המרתפים
בהם מונחים כבר עשרת אלפים פלכים.
כולם מונחים שם בערבוביה, תחת שכבת־אבק
הולכת ונערמת.
אבל לא כולם 5500 .פלכים הורכבו
והופעלו. זהו האולם מס׳ .5
מהי משמעותן של מכונות טווייה דובסוך
וברלו, משנת ייצור 1899ו־ ?1903 למה גורמות
במטוזיות מכונות ישנות?

מכונות־טווייה ישנות — מן הסוג שהורכב
באולם מס׳ — 5עושות 6000 סיבובים
לוקה. במכונות חדישות, כמו אלה העומדות
באולמות הסמוכים, ובכל בתי־החרושת
החדישים בעולם, עובדים הפלכים במהירות
של 12,000 סיבובים בדקה. מהירות הגדולה
פי שתיים. תפוקה הגדולה פי שתיים.
ברור.
במכונות הישנות יכול אדם אחד לשרת
300 פלכים, ובמקרה הטוב ביותר — .600
אבל אז נקרע החוט לעיתים קרובות יותר,
והמכונות נעצרות בכל פעם.
בעבודת מכונות אוטומטיות, המתואמות
לתנאים המודרניים, משרת פועל אחד 1650
פלכים.
הסבר זה ודאי יספיק. עכשיו ברור מה
משמעות דובסון וברלו, שנת ייצור 1899

כאן יוצא לאור העסק של מיזוג האוזיר.
את מערכת מיזוג־האוויר התקינה הפירמה
השוויצרית לובה. כבר בעת ההכנה אמרו:
״כל זה לא יעזור, אם לא תתקינו בידוד
לקירות ולצינורות.״
את הבידוד לא התקינו, כמובן. במיזוג־האוויר
הושקעו כמיליון לירות. התוצאה
היתד, הפוכה. מיזוג־האוויר מכנים לאולמות
אתיר חם, הבא מהצינורות הבלתי־מבודדים,
המותקנים תחת הגג הבלתי־מבודד, הלוהט
מחום השמש. יוצא, איפוא, שבקיץ גבוהה
מידת־החום בתוך בית־החרושת מזו שבחוץ.
אבל לא בזה המדובר. זה רק דרך אגב.
מיליון אחד נוסף, הולך לאיבוד בעסק זה,
אינו קובע. חשוב יותר — מדוע עומד
בית־החרושת על סף פשיטת־רגל? מדוע
נשקפת לפועלים — כמו בקרית־נצרת —

עברו דרך ידיו של שלמה פלקוביץ, מבעלי מפעלי נגקסטיל בתל־אביב
ומיוזמי המיפעל בקרית־גת. לאן נעלמו כל אותם המיליונים
של כספי תקציב הפיתוח, שניתנו למיפעל זה, כמו למיפעלים אחרים, מטעם הממשלה 1

המיליונים

ו־ ,1903 ומדוע סגרו את אולם מם׳ 65 .5
פועלים נשארו מובטלים. נוספו 65 מחפשי-
עבודה לרשימה הארוכה של המובטלים ב־קרית־גת.
בינתיים ,65 אבל בעתיד הקרוב
זה יכול לקרות לכל צוות העובדים.
אבל המכונות ״השבדיות״ מסמלות דבר־מה
אחר 15 .אלף הפלכים והפיינפלירים האלה
הם אותן המכונות שעליהן דובר בשנת
1955 בין מר מנור לבין מר פלקוביץ.
״תאר לעצמך, מר פלקוביץ, שבנמל שבדי
מסויים עומדות מכונות ארוזות בארגזים

מיזוג־אוויר הפלד
* צי:י ועד־העובדים -יושב-ראש
1הוועד, גיסים ניסנבאום, וסגנו, מכם קלב־שטיין
— גם הם אינם מדברים בגלוי. לכל
היותר הם מוכנים להתלונן על חוסר מי־שתיה.
חמש שנים מוחזקים המים במיכל
חלוד. באה ביקורת ממשרד־העבודה, רשמה
דו״ח, וכך נגמר העניין.
או מידת החום באולמות. מדוע מגיע החום
היום עד 29 מעלות, במקום 24 מעלות,
בהתאם לתקנות הטכניות? המהנדס ולבר
טוען שזה טוב יותר לכותנה. ובשביל האנשים?
למעשה לאנשים זה גם כן לא מפריע
במיוחד. מה זה 29 מעלות? בקיץ החום
מגיע ל־ 40 מעלות!

סכנת אבטלה? איפה מתחילה ההרפתקה,
ואיפר, חוסר־האחריות?
נציגי ועד־הפועלים מסתכלים בשתיקה זה
בזה. לבסוף אומר מכם קלכשטיין:
״אדוני, לפני שהתחלתי לעבוד בלכיש
הייתי מובטל חצי שנה. אני זוכר היטב
מה זה אבטלה
״אתם לא רוצים? אז אני אענה לכם. יותר
נכון, אספר לכם איך עושים אצלנו עסקים
של מיליונים.
״איך להקים באיזור־פיתוח בית־חרושת
של, נאמר, עשרה מיליון לירות, בשעה שאין
לנו עשרה מיליון לירות.
״הולכים למשרד המסחר והתעשיה ואומרים
שיש לנו שני מיליון לירות, ושאנו
רוצים להקים מפעל — למשל, בקרית־גת.
אז הממשלה נותנת אשראי של 8מיליון
לירות. אבל הרי אין גם אותם שני המיליון?
אז מחפשים שותף באמריקה, שיתן
מיליון. ס /ס 10 מההון, ס/ס 50 מניות: עסק
יוצא מן הכלל. נשאר עוד מיליון אחד. אבל
אם אין גם מיליון אחד, אז מה? אז מצהירים
שעבור המיליון שלי אני מביא מערכת
מכונות. נוסעים לשבדיה וקונים גרוטאות.
אחר־כך, בכסף הממשלתי, קונים מכונות
חדשות בגרמניה. הכל מתאים. לא לגמרי
רכל, כי במקום 25 אלף פלכים מסתובבים
רק עשרת אלפים. וזה אומר שכל

ואבטלה לפועל!,נו* או
עסקים באזורי ווניתוח
העסק נידון מראש לפשיטת־רגל.״

גרוטאות הופכות לזהב
^*חרי אותה השיחה בין מנור ופלקו־
\ £בי ץ, אירגן שלמה פלקוביץ באמת שותפות•
נכנסו אליה בעלי בתי־החרושת התל-
אביביים ליברנט (ליבטקס, בית־חרושת ל-
צמר־גפן) וגזיבץ. לשם ייצוג צורף גם
חבר־כנסת אחד — שלמה פרלשטיין, מם׳ 16
ברשימת הליברלים.
כיסוד העיקרי של השותפות שימשו אותן
מכונות ישנות שהיו מאוחסנות בשבדיה.
השותף השני הוא אמריקאי — חברה
המיוצגת על־ידי עורך־הדין אלברט לוין.
היא הכניסה את חלקה במיטב המטבע, ויצאה
מכל העניין בהפסד רב. העסק שפל
במיוחד, מכיוון שהחברה מורכבת מבעלי־מלאכה
יהודיים זעירים — חייטים, חנוונים,
ספרים — שרצו להשקיע את חסכונותיהם
באיזשהו מיפעל המביא רווחים זעירים.
עכשיו הם בעלי מניות, שערכן אינו
עולה בהרבה על ערך הנייר עליו הן מודפסות.

ואילו
השותפים הישראליים? מה הרוויחו

אמר מומחה, יצרן בענף הטקסטיל:
״כל אחד מהשותפים הישראליים הוא גם
בעל בית־חרושת בתל־אביב. את הכותנה
בקרית־גת ייצרו קודם כל לעצמם. באיזה
תנאים? פלקוביץ לא יעשה עוול לפלקוביץ,
אתה יכול להיות שקט לגמרי.״
הסביר מומחה במסחר, מענף אחר לגמרי:
״תאר לעצמך שאתה רוצה להביא משבדיה
גרוטאות, במקום מכונות. אתה מודיע
שהמכונות צריכות לעלות 600 אלף
לירות. הבנק פותח לך אשראי בדולרים על
סכום זה. אז עדיין — לפי 1.80ל״י לדולר.
אתה קונה שם את הגרוטאות ב־50
אלף דולר. נשארים לך בחוץ־לארץ 550 אלף
לירות בדולרים. אתה מביא אותם חזרה,
במחיר 2.60ל״י לדולר. כלומר, על כל
דולר הרווחת 80 אגורות. רווח נקי — 245
אלף ל״י. פשוט?״

מפגי שהאשה התערבה

ך*רור. לגמרי פשוט. אבל זה עוד
^ ל א הכל. למשל, שאלה למר פלקוביץ:
״מר פלקוביץ, מדוע עזבת את המפעל?״

הגרוטאות היקוות

נסגר. פועלים אלה משלמים עתה את מחיר חוסר־היאחריות ה
גמורה של משרד המסחר והתעשיה, שהניח מיליונים על קרן הצבי,
שעה שתמך בהקמת המיפעל, אשר הוקם על בסיס של רמאות.

1111ו 1יורימ לשכת־העבודה בקרית־גת (בתחתית
1 1 ! 8 0 5 / 1 1 1התמונה) קיבלה תגבורת של מוב1111
טלים
— 65 פועלי מפעל לכיש (בחלק העליון של התמונה) ,שחלקו
שלמה פלקוביץ, גבר נאה 28 היה מעדיף
שלא יכתבו על העניין בכלל. אבל אם
כבר, אז הוא ילשין.
היא מביא סיפור, איך נסע לארצות־הב־רית,
ושם ביקש ממנו נשיא החברה של
בעלי־המלאכה להעסיק בישראל את אחותו,
גרטרוד לוין .״ובכן, העסקתי אותה במפעלי
לכיש. אבל האשה התחילה להתערב יותר
מדי ״.אז הוא איים עליה שיעזוב את מש

החליטה לשגר לישראל את נציגה —
גרטרוד לוין. כבר אחרי כמה חודשים תפסה
גרטרוד, שכל העסק עומד על כרעי תרנגולת,
וקודם כל דרשה לפטר את פלקו־ביץ
מהנהלת המפעל. על פלקוביץ נאסר
אז להיכנס לבית־החרושת.
אחרי חצי שנה חזרה גרטרוד לוין לאמריקה,
מסרה דו״ח מדוייק על הנעשה.
החברה האמריקאית החלה בהתקפה על מש־

תשע מטוויות אחרות. בין השאר: בית־החרושת
של ג׳ימי לוי בנצרת, וכותנה ב־הדר־יוסף,
בה נעשו כל מיני מעשי־רמאות.
שנית: כדי להפעיל את המטוזיה בנצרת
על בסיס דיווחי, צריך לבנות אותה מחדש.
כלומר, מיליונים בוזבזו לשווא. בית־החרו־שת
עובד בינתיים בתוקף צו ממשלתי, אבל
כל חודש נוסף מצריך מאות אלפי לירות
נוספות.

רת המנהל. מכיוון שזה לא עזר, עזב.
״בסדר, עזבת את מישרת המנהל, אבל
שותף עדיין נשארת?״
לא, גם אינו שותף עוד. אחרי שהתפטר
מן ההנהלה, קיבל מכתב מהפירמה, שהמניות
שלו מבוטלות.
״מבוטלות? באיזה סכום?״
״הערך הנומינלי של המניות שלי היה
110 אלף לירות. אבל שילמתי רק 98 אלף.״
״ובכן, אפשר לבטל מניות בסכום של 96
אלף לירות?״
״לפי התקנון זה מותר, אם לא משלמים
לפי הדרישה את הסכום החסר.״
״ולך לא השתלם לשלם 12 אלף לירות,
כדי להציל?110״
״לא השתלם. לפעמים זה לא משתלם.״

רד המסחר והתעשיה.
השר פנחס ספיר קרא אליו את פלקוביץ
והשותפים, והודיע להם בתוקף:
״או שתוותרו מרצון על חלקכם במפעל
בקרית־גת, או ש
מכיוון שה״או״ השני היה מובן לגמרי,
היה כדאי לוותר.

עניין בית־ר,חרושת בקרית־גת זהה למעשה
לעניין בית־ד,חרושת של ג׳ימי לוי. ההבדל
הוא בכך שלהרפתקה בקרית־גת לא
נתן איש פירסום. להיפך: מחזיקים אותו
בסודי סודות. אפילו השבוע סירבו אנשי
משרד המסחר והתעשיה בתוקף לענות לשאלות
בעניין זה.
מדוע? מדוע סידרו את העניין בשקט,
ולא פתחו אפילו בחקירה נגד פלקוביץ והשותפים?
כיצד
זה קרה שפלקוביץ הצליח להביא
ארצה מכונות ישנות, בשעה שקיים חוק
האוסר זאת בפירוש? ואם לא נתנו היתר•
כזה, כיצד עבר המיטען העצום הזה של
גרוטאות את ביקורת המכס?
מי במשרד המסחר וה,תעשיה בדק את
מצב המכונות בזמן ההרכבה בקרית־גת?
ואם לא נבדק הדבר בשעתו — הרי מאז
ביקרו אנשים מהמשרד לא פעם בבית־החרושת,
וראו מכונות עם לוחיות בולטות
שנשאו תאריכים מלפני כמה עשרות שנים?
מדוע שתקו? מדוע רק התערבות אמריקאית
הקימה שערוריה? וכמה עלתה השתיקה?
משרד המסחר והתעשיה היה מעדיף לא
לענות על כל השאלות.

או ש -או ש

פעמים זה באמת לא משתלם. אלא
/שבמציאות נראה כל העניין אחרת לגמרי.
במציאות
הגיעה בשנת 1960 לשותף האמריקאי
שמועה כאילו לא הכל מסתדר על
הצד הטוב ביותר במיפעל קרית־גת. החב־

הן המכונות שהובאו משבדיה, בתור ״השקעה״
של הבעלים הישראליים, שקנו אותן
למרות שלא היו אלא גרוטאות. מכונות אלה לא עבדו אף לא יום אחד, מנוסות עתה בנייר.

•טקט, שקט, שקט

ך* עניין סודר בשקט, לשביעת רצונם
ן | של כל הצדדים. אבל האם באמת סודר
העניין׳ וכל אחד יכול היה להיות שבע־רצון
מסידור זה?
לפי התוכנית הראשונה היה ההון העצמי
של מיפעל קרית־גת צריך להגיע לסכום של
1,200 אלף לירות. הממשלה היתד, צריכה
להשקיע בזה שלושה מיליון לירות. במציאות
מגיעה כיום השקעת הממשלה לסכום
של 9.5מיליון לירות, ואילו שוויו המעשי
של המיפעל הוא, כיום, שלושה מיליון
בסך הכל.
שווי זה אין פירושו שאפשר לקנותו בסכום
זה. אין קונים לבית־החרושת. קודם
כל, מפני שמשרד המסחר והתעשיה רוצה
למכור עתה לא רק את המטוויה הזאת, אלא

המכונות הטובות

ניקנו בכספי הממשלה, ראויות לשימוש. מכונות
אלה עובדות כיום, נדאחר והמכונות שהובאו ב־
״המשקיעים״ נמצאו בלתי ראויות. אן המכונות הטובות אינן מספיקות לקיום המיפעל.

במדינה
(המשך מעמוד )7
שמחאו קודם לכן כפיים לכבוד המהפכה
העיראקית — סימן כי גם הערבים הלאומניים
ביותר בישראל דוגלים בהכרה ערבית
במדינת־ישראל.
יתכן כי הפסוק החשוב ביותר באסיפה
בא מפי הבמאי גרשון פלוטקין. כתב הוא,
בברכה לכנס . :מי יתן ויבוא יום שאפשר
יהיה למחוק את החלק השני משם הוועד
ולהשאיר רק את השם ׳הוועד היהודי־הערבי׳!״

רשתש פיג ל
הו דעהכשתיקה
כאשר הכובע בוער על ראשם, מתבלבלים
ראשי הציבור וסותרים איש את דברי רעהו.
כך קרה בפרשת סובלן. כך קורה עתה בפרשת
שפיגל.
הצעד ההגיוני הראשון בפרשה היה לחקור
את סגן שר־הבריאות, יצחק רפאל. אך
רפאל נהנה מחסינות, כחבר הכנסת, ולא
גילה שום חשק לוזתר על חסינות יקרה זו.
כאשר הפיצו קציני מחוז תל־אביב את
השמועה כי בידי המשטרה מיסמך המרשיע
את רפאל, אף דאגו אנשי המפד״ל לכך ש־המפקח־הכללי
יכחיש את הדבר בכבודו ובעצמו.
השבוע
הופצה, לפתע, שמועה אחרת: כי
בתיק הפרקליטות נמצא דו״ח של חקירת
יצחק רפאל. האם נחקר רפאל בכל זאת?
ואם כן, מדוע לא פורסם הדבר קודם לכן,
כאשר הואשמה המשטרה בגלוי בכך שעצרה
את החקירה במקום המכריע, על פי
פקודה מלמעלה?
זאת תעלומה. תעלומה שניה התעוררה
כאשר מיהר רפאל לפרסם הכחשה: הוא לא
נחקר כלל. אלא הוא עצמו ביקש למסור
למשטרה הודעה, לשם בירור כמה פרטים,
וזו נרשמה מפיו בנוכחות יוסף נחמיאס
ועמוס בן־גוריון.
הודעה כזאת, ללא יכולת לחקור את המודיע
המחוסן, שחיה, כמובן, כקליפת השום.

פ לגו ת
הסתערותעד היור ש;
מפא״י עלולה להפסיד את הרוב הפעוט
שלה בהסתדרות, אם אומנם ייערכו הבחירות
במועדן. זה ברור. על־כן ברור גם
מדוע הירבה מזכיר ההסתדרות, אהרון בקר,
להתריע נגד המדיניות הכלכלית של לוי
אשכול, בהזהירו כי הדבר יגרום למפלת
המפלגה. בצמרת מפלגתו, מכנים את ההזהרות
כ״אליבי של בקר״ .כדי שבבוא
היום, יוכל לאמר :״הזהרתי אתכם!״ גם זה 1
ברור.
אולם התקפותיו של בקר בשבועות האחרונים
נראו כחורגות ממסגרת האליבי.
פעם אחר פעם הסתער על האיש הנחשב
לגלגל מספד 1של המנגנון המפלגתי —
דבר שאיש לא היה חולם כי ייתכן לפני
חודשים מעטים בלבד.
הסיבה אינה הסתדרותית טהורה, כי אם
נעוצה בתהליך עמוק העובר עתה על צמרת
המפלגה. מאז גל השמועות על מזנות
מפא״י להדיח את בקר, לפני כחצי שנה,
ופגישתו של בקר עם דויד בן־גוריון, ידוע
בקר כאיש ביג׳י.
התקפותיו על אשכול, שבאו אחרי התקפת
משד דיין וצעיריו, התפרשו כחלק מ־מיתקפה
כללית על האיש הנחשב ליורש-
העצר. נותן ההשראה: דויד בן־גוריון, שאינו
משלים עם הרעיון שאשכול יירש
אותו.

משברב או פ ק
בקרב מנהיגי המפלגה הדתית־לאומית שוררת
ההרגשה הבלתי־נעימה, שהם מכרו
את עצמם בזול. או אולי — לא במחיר
הגבוה ביותר שאפשר היה להשיג. אגודת־ישראל,
למשל, היושבת באופוזיציה, יכולה
לסחוט תשלום ממפא״י, כל אימת שזו
זקוקה לקולותיה בכנסת — ואילו המפד״ל
מכרה עצמה בקבלנות, עם חתימת הסכם
הקואליציה.
על כן נופפו בפסוק ״המחדש בטובו
בכל יום מעשה בראשית״ ,תבעו ממפא״י
תשלום נוסף. דם ידעו, כי מזה חודשים
שוררת בצמרת מפא״י מתיחות לקראת ההצבעה
על המימשל הצבאי. הם ידעו, כי
דויד בן־גוריון איים, שאם יווצר רוב ל־
(המשך בעמוד )12

דבר כזה עוד לא קרה במדינה: רב־סרן דרס קשיש, העמיד פ1

ך• ירש הרשנזון יצא ביום רביעי שן
| עבר לקנות לחם בחנות המכולת —
והדבר עלה לו בחייו. הישיש החיפאי ()85
לקח לירה מבתו פאולה והחל צועד לעבר
־חנות הסמוכה, ברחוב הגיבורים.
אומנם היה כבר זקן, אך החיים ניראו לו
יפים. זה עתה עבר יחד עם אשתו לגור בדירתה
דחדשה של פאולה, ומסביבו ראה
את נכדיו גדלים.
הוא לא עבד׳ אך כאשר יכול היה לעשות
משהו קטן בבית — עשה זאת בשמחה.
כמו הטיול היומי אל המכולת, לקנות
לחם.
מאחת הקומות העליונות התבונן בו חתנו,
צבי גרינברג, העובד כטייח בבניין הלא־גמור.
הוא ראה את הזקן מביט בזהירות
לשני צידי הרחוב, לפני שיחצה אותו.
גרינברג חזר לעבודתו, בהיותו בטוח שהזקן
יגיע בשלום לצד השני של הרחוב.
כעבור מספר דקות שמע צעקות מן הרחוב.
״תאונה! הזקן נדרם!״
עד כאן — סיפור רגיל על טראגדיה
שיגרתית; אחת ממאות טראגדיות דומות,
הקורות מדי חודש, כאשר מכונית פוגעת
בהולך־רגל. גם ההמשך היה בגדר המקובל:
הג׳יפ הצבאי, שדרס את הירש הזקן, נעצר
בו במקום. דשעה היתר, המש אחר־הצהרים,
ואנשים רבים החלו מתקהלים. נהג הג׳יפ,
שלבש מדי רב־סרן של אחד מחילות היבשה
של צה״ל, ונוסע בלבוש אזרחי שישב
לידו, ירדו מהמכונית הדורסת. הם הרימו
את הירש מהכביש, הכניסו אותו לג׳יפ
ומיהרו אתו לבית־חולים.

בריחה יי ד השדה

ץ•* אן נגמר כל דמיון בין מיקרה זה
לבין תאונות אחרות. כי הרב־סרן לא
נסע לבית־חולים. כאשר קרתה התאונה נסע

בתים. זה שישב ליד הנהג יצא החוצה. הוא
היה לבוש בגדים אזרחיים, עם סוודר אדום.
הוא משך את הזקן מתוך הג׳יפ, הוריד אותו
לאדמה וניסה להעמיד אותו. אבל הזקן
לא יכול היה לעמוד. אז האזרח הסתכל פה
ושם, והתחיל להוריד אותו שישכב על האדמה.
אז ראה אותי וקרא לי, :בוא הנה,
תחזיק אותו רגע!׳ ניגשתי אליו והחזקתי
את הזקן. ופתאום הוא עזב אותו לגמרי,
נכנס מהר־מהר לג׳יפ, ועוד לפני שסגר את
הדלת — התחיל הג׳ים לנסוע במהירות.״
רחוב כפר יוסף הוא רחוב חדש, אשר
אין ממנו מוצא. הקטע הסלול נפסק לפתע,
ומכוניות הרוצות להגיע אל הכביש הראשי
חייבות להסתובב אחורה ולחזור כלעומת
שבאו. הרב־סרן הדורסני לא עשה זאת.
הוא המשיך לדהור קדימה ברכב הקרבי
שלו, דרך השדה הפתוח. משם הגיע אל
הכביש המוביל מזרחה, הרחק מחיפה, הרחק
ממקום התאונה, הרחק מן הזקן הגונח,
הרחק מאחת התועבות המבע־תות ביותר
שנעשו במדינה״

הז קן נתן

ע דו ת

ףדעץהנדהם מצא את עצמו עומד,
^ כשזקן פצוע מוטל בין זרועותיו. למזלו,
לא היה יחידי במקום. תריסר ילדים שהתקהלו
קודם לכן במקום־ר,תאונה, רצו אליו.
באו גם מבוגרים, שנטלו את הזקן הגונח.
ברגע זד, הגיע בריצה צבי גרינברג .״מה
קרה לך? מה יש לך?״ שאל ברומנית נרגשת
את חותנו. הירש השיב בגניחה .״ג׳יפ
צ ב אי .,.דרס א ות ו הורידו אותו
כאן ברחו שמע גרינביג במקוטע
מפי הנקהלים. אשתו של הירש, שכל ההמולה
התרחשה מול פתח ביתה, באה אף
היא בריצה. היא הטילה את עצמה על ה
אדמה,
החלה ממששת את גוף בעלה .״לקרוא
לאמבולנס!״ יעץ מישהו ,״הוא עדיין

גרינברג החליט להזמין תחילה את המשטרה
.״אם ניקח אותו מכאן, לא יאמינו שדבר
כזה יכול לקרות,״ אמר לאחר מכן.
הוא מיהר לטלפן למשטרה, וכעבור כמה
דקות הופיע טנדר משטרתי. גרינברג ניסה
להרים את חותנו, בעזרת שוטרים, ולהכניסו
לטנדר .״איפה שרק החזקנו אותו — היה
שבור,״ נזכר. כי במכה הדורסנית נשברו
רגלו השמאלית ושלוש צלעות בחזהו של
הזקן. לבסוף הצליחו להעלות את הירש
למכונית, הובילוהו לבית־חולים רוטשילד,
שהיה בית־ד,חולים התורן למיקרי־אסון.
בחדר מיקרי־אסון העמידו״״ד׳,רופאים מיד
מיכל חמצן ליד הזקן, כי צלעותיו המעוכות
היקשו עליו את הנשימה. אך הירש,
שעל אף גילו המופלג לא היה מימיו חולה,
לא איבד את הכרתו. הוא יכול היה לדבר
בבירור, והוא זכר כל מה שאירע לו מן
הרגע שבו יצא לקנות לחם.
הוא סיפר למשטרה :״לא ראיתי את האוטו
מתקרב. פתאום הרגשתי שאני מקבל
מכה חזקה ונפלתי על הכביש. שמעתי קולות,
וראיתי אנשים סביבי. אחר־כך הרגשתי
שמרימים אותי ומכניסים אותי לאוטו.
ידעתי שלוקחים אותי לבית־חומם. האוטו
התחיל לנסוע. לא הרבה. הוא נעצר ואחד
הנוסעים פתח את הדלת. הוא משך אותי
והוציא אותי החוצה. כל הזמן לא דיברתי
ולא אמרתי שום דבר. לא יכולתי. האיש
הוציא אותי מהאוטו, זרק אותי — והמשיך
לנסוע.״
לפני שהוכנס לחדר־ד,ניתוחים, הכפיק לחתום
על עדותו.

הפחד הפרימיטיבי
ן* חלה חקירה קדחתנית. מי היד, ה(
| רב־סרן הדורסני? מה היה מספר ה־ג׳יפ?
איש לא ידע.
זוהי חקירה שהמשטרה עורכת אחרי כל
תאונה. אלא שבמיקרה הזה דירבן את החוקרים
משהו מיוחד: הסלידה מן ההתנהגות
הפחדנית והברבארית של אותו קצין.
אין זה דבר בלתי־רגיל, שנהג דורס אדם
וממהר להסתלק ממקום התאונה, בהשאירו
את קורבנו מוטל על הכביש. אינסטינקט
יסודי של פחד משתלט על הנהג וגובר על
צו המוסר התרבותי. כללי החברה מצוזים
עליו להגיש לפצוע את מלוא העזרה האפשרית,
וגם לשאת באחריות על מעשיו.
אך מול הפחד הפרימיטיבי משתתק במיק־רים
אלה תהליך המחשבה ההכרתית — וה־

1| 71ר ילד זה ׳עמד ליד מקום התאו־
1 1 1 11 נח, כאשר שמע לפתע את גניחותיו
של הזקן, שהופל ארצה על־ידי הג׳יפ.
בכיוון מזרח — אל מחוץ לחיפה. עוד 200
מטרים והיה מגיע לגשר של, על הכביש
המוביל לעמק ולמיפרץ. כלומר: כל העיר
היתה כבר מאחוריו, וכדי להגיע לבית־חו־לים
כלשהו, או לתחנת עזרה־ראשונה, היה
עליו להסתובב בו במקום, לנסוע אחורה.
במקום זד — ,נסע קדימה.
לא ישר, כי אם במעלה רחוב צר, שהם־
תעף מיד ימינה ממקום התאונה. הוא לא
נסע רחוק; פחות ממאה מטר בסך הכל.
עד שהגיע למקום בו מסתיימת המדרכה,
ושם עצר את ד,ג׳יפ. הנוסע האזרחי פתח
את דלת הבד של ר,ג׳יפ ויצא החוצה.
סיפר גדעון מורצקי 12 שאחרי ביתו
נעצר הג׳יפ :״ישבתי בבית והכנתי שיעורים.
אני תלמיד כיתה ו׳ .פתאום שמעתי
ילדים צועקים, :תאונה! תאונה! דרסו זקן!׳
ירדתי. ראיתי ג׳יפ צבאי עומד איפה שנגמרת
המדרכה, במיגרש הריק בין שני

כאן נגמר רחוב כפר יוסף הקטן. אפשר לראות היכן מסתיים
הקטע המזופת, והיכן נמשך השדה הפתוח. נך,נ הג׳יפ הצבאי׳
שהפקיר את הזקן הפצוע, ירד כאן מהרחוב, ברח דרך השדה, עד ליציאה תנזזרחית מחיפה.

מקו הפשע

י 1מ8

מציל־ והפקירו ברחוב
נהג בורח. אילו ד,יה אותו רב־סרן דורם
את הזקן ובורה מיד, מבלי לעצור כדי להרימו,
אפשר היה לומר: פחד מהתוצאות
וברח מבלי לחשוב.
אך הקצין הזה לא ברח. אופיו היה מספיק
מגובש וחושיו מספיק יציבים, כדי
שהפחד הפרימיטיבי לא ישתלט עליו ויבריחו
ממקום התאונה. הוא ידע שאדם הגון,
אחראי, ישר — אינו משאיר. את קורבנו
על הכביש. לכן ירד והרימו למכוניתו.

הזקן והקאריירח
פחד בא לאחר מכן. לא פחד אינו
| סטינקטיבי, חייתי — כי אם פחד מחושב,
קר. כל אדם אחר במקומו, אחרי שכבר
נעצר ולקח את הפצוע, היה מנסה קודם כל
למהר ולהגיע לבית־החולים. כדי שלפחות
יוכל לומר לעצמו, ברגעים של חשבון-
נפש* :עשיתי כל מה שהיה באפשרותי לעשות
כדי להציל אותו.״
בדרו לבית־ר,חולים היה בוזדאי גם מהרהר
בתוצאות המשפטיות והאחרות העלולות
לצמוח מן הדריסה, אולם היה גם יודע כי
אין מנוס מן האחריות לתאונה, וכי השופטים
הם שיכריעו.
לא כן אותו רב־סרן. משהו עיודת בו את

קורבן חשינלות

הירש הרשנזון שוכב על ערש־הדתי בבית־חוליס
רוטשילד, כשבני־נזשפחתו מצטופפים סביבו בחרדה.
זה עתה הודיעה להם האחות, כי לא נותרו לזקן אלא כמה דקות לחיות. בתמונה מימין
נראה הירש כפי שצולם ימים אחדים לפני שנדרס: ישיש אך בריא וזקוף, בחברת משפחתו.

התהליך הריגשי וההכרתי, עד כי פעולתו
לא העידה יותר על דחפים אנושיים יסודיים.
הוא לא מיהר להביא את הזקן לבית־חולים,
כדי להקל על מצפונו. הוא לא חשב
על חייו של אדם זה, כי אם על עצמו. על
הקאריירה שלו, על הטירדה הכרוכה במשפט,
אולי על האפשרות שיישלל ממנו
רשיון־הנהיגה, או שאפילו יורד בדרגה.
שיקולים אלה נראו לו הרבה יותר חשובים
מחייו של אדם זקן, אשר הוא עצמו דרס
אותו.
התופעה המבעיתה בכל הפרשה הוא ה־זילזול
שבו התייחס הקצין להייו של בן־
אדם. זילזול שלא נודעה דוגמתו ברבים מאז
הטבח בכפר קאסם.
על כן לא התייחסו חוקרי המשטרה ל־דריסתו
של הירש הרשנזון כאל סתם תאו־נת־דרכים.
בערד, בהם חימת־זעם אנושית על
המעשה הבהמי.
המפתח לפיענוח התעלומה כופק על־ידי
אחד מילדי הרחוב. הוא זכר כי מספר ה־ג׳יפ
הסתיים בספרות .04
זכרון זה הוביל את המשטרה עד לקצין
הדורס. נערכה בדיקה של מספרי הג׳יפים
שברשות צה״ל, ונהגיהם נדרשי לתת הסבר
על מעשיהם בשעה בה קרתה התאונה. כך
הגיעו אל הרב־סרן המבוקש. הוא הועמד
למיסדר זיהוי, זוהה כמפקירו של הירש
הזקן.

מדוע מסתיריס?
ף • רג ע זה נעשתה הפרשה המורד, ומב־
^*עיתה עוד יותר. בבל מיקרה כזה היה
מיד מתפרסם שמו של הדורס. אלא שמערכת
ד,בטחון נתנה הוראה לא להרשות פיר־סום
שום פרט שיזהה את הקצין, או אפילו
את החייל אליו הוא משתייך.
לא זו בלבד, אלא שמשטרת חיפה האזרחית
קיבלה הוראה לבל תמסור כל פרט
שהוא על הפרשה. הסתבר, כי אחרי שהמשטרה
מסרה לפירסום את הידיעה הראשונה
על דריסת הזקן, קיבל דובר המחוז
נזיפה חמורה לאחר שגורם עליון במערכת

ד,בטחון התלונן שהפירסום ״מכתים את שם
הצבא.״
הדובר הבין את המרז הדק, ובמשך
עשרה ימים אי־אפשר היה אפילו לברר במשטרת
חיפה מה שמו של ־,זקן שנדרס —
שלא לדבר על זהות הרב־סרן הדורס.
עמדת מערכת ד,בטחון בעניין זה היתד,
תמוהה יותר מבריחתו של הקצין. כי הוא,
לפחות, ידע שהוא מעורב בתאונה, וכי עלול
להידבק בו רבב. אבל מדוע ראה עצמו הצבא
מעורב בפרשה זו? מדוע אסר פירסום
שמו של הקצין, ומדוע היה סבור כי פיר־סום
המעשה ״מכתים את שם הצבא״? הלא
אם ידרוס מהנדס אדם ברחוב — איש לא
יעלה על דעתו שבזה הכתים את שם הסתדרות
המהנדסים כולה.
להיפך. דווקא הסתרת שמו של הקצין
יכלה להכתים את שם הצבא, ולעורר את
הרושם שמערכת הבטחון רואה את עצמה
מזוהה עם המעשה המשפיל שלו. אפשר
היה רק לתמוה: מערכת הבטחון לא חשבה
ברגע הראשון על הדבר הקדוש ששמו חיי
בן־אדם, כי אם כעסה שמכתמים כביכול
את שם הצבא.

דוגמת האלו!?
ף*• תחילת הפרשה עוד שאלו אנשים
^ א ת עצמם: איזה מין קצין הוא זה?
איזה מין מפקד יכול אדם כזה להיות? אם
הוא בז לחייו של זקן, כיצד יידע להעריך
חיי פקודיו? ואם חשובים לו רשיון־הנהיגה
ודרגתו יותר מחייו של זקן זה — האם
יחשוב שדרגתו והקאריירה שלו חשובות
גם מן החיילים שלו, בשעת קרב?
כאשר נודע כי מערכת הבטחון מונעת
את פירסום שמו, החלו מנקרות שאלות
חמורות הרבה יותר: מדוע רואה דובר מערכת
הבטחון בקצין זה נציג של קורפוס
הקצונה בצה״ל? ואם רואה מערכת הבטחון
בקצין זה נציג של הקצונה — האומנם
כאלה הם היום קציני צה״ל הזוטרים?
אי־אפשר היה גם שלא לערוך השוואה
עם מה שקרה כאשר ניקלע קצין בכיר במצב
דומה:

לפני כשנה הסתבך אלוף פיקוד הצפון,
אברהם יפה, בתאונת דרכים, בה דרס ילדה
בכביש גהה. הוא עצר את מכוניתו, הוביל
את הילדה לבית־החולום תל־חשומר, מסר
שם את שמו, דרגתו וכתובתו, ולאחר מכן
מסר על התאונה למשטרה. המיקרה זכה
לאותו פירסום צבוע המוקדש לכל תאונה
מסוג זר .,החקירה הוכיחה כי האלוף לא
היה אשם בתאונה — כשם שאולי אין ה־רב־סרן
אשם בדריסת הזקן.
אולם בעוד שהאלוף הוותיק, חניך הפל־מ״ח,
לא ברח ולא ניסה למנוע את פירסום
שמו, הרי שהרב־סרן, תוצר של תקופה
מאוחרת יותר, לא זו בלבד שניסה להימלט
מן האחריות למעשהו — אלא היה מוכן
לעשות זאת תוך הפקרת אדם, במחשבה
ברורה.
מחשבות עגומות אלה היו ברורות גם
לקצינים רבים בצד,״ל. כמה מהם דרשו אף
ששם הרב־סרן יפורסם מיד, אך איש לא
התחשב בהם.

האזרה מסתתר
ך־* יום: מצא הרב־סרן במעצר, בחיפה!
| שמונה ימים לאהר הדריסה עדיין סרב
להודות כי אכן הוא הקצין המעורב. רק
ביום שישי האחרון הודה כי הוא אשר דרס
את הזקן. להגנתו אמר, שלא הפקירו ב־סימטה
צדדית — אלא שהזקן עצמו ביקש
כי יורידוהו. לחיזוק טענה זו אף סיפר, כי
נתן לזקן לירה כדי שזה יוכל להגיע הביתה.
הוא
קיווה, כנראה, שהחוקרים אינם יודעים,
שאת הלירה הזאת קיבל הירש מבתו
פאולה, כדי לקנות בה לחם.
חוקריו שאלו מיד :״אם אומנם הורדת
אותו מרצונו ולא הפקרת אותו — מדוע
לא נשארת במקום עד הופעת המשטרה, או
לפחות הודעת למשטרה בכל צורה שהיא
על התאונה? מדוע אפילו לא חזרת בכביש
הראשי, שם עמדו אנשים שיכלו לזהותך?
מדוע ירדת מן הרחוב הסלול וברחת דרך
שדות, הרחק ממקום התאונה?״
הקצין לא השיב לשאלות — כשם שלא
השיב לשאלה חשובה הרבה יותר: מי הוא
האזרח שנסע איתו, ואשר היה שותפו לעבירה.
אם לא לעבירת הדריסה — הרי
לפחות לעבירת ההפקרה?
ואם אופיו של הקצין נראה מפוקפק, הרי
מפוקפק לא פחות נראה אופיו של האזרח
שנסע עמו. הוא יודע כי היה מעורב בתאונה׳
כי הפקיר אדם, כי חברו נעצר וכי
המשטרה עדיין מחפשת אותו — והוא מסתתר.
מן ר,סתם אין הוא פירחח, או פושע,
כי אם אדם הגון, בעל עמדה בחברה. תחת

מסווה זה הוא ממשיך עדיין להסתתר מפני
החוק.

״עוד כמה דקות״...
^ נותיו של הירש הזקן ושני חתניו לא
^ התעמקו בצד זה של המעשה המתועב.
הם שאלו את עצמם מניין ישלמו לבית־דחו־לים,
לתשלום אישפוזו של הזקן. ובעיקר.
דאגו למצבו של האב הזקן. סיפרה בתו
הבכורה, פאולה :״אבא שלי היה תמיד
בריא. אף פעם לא הלך לרופא. אפילו כאשר
עלינו ארצה מבוקארשט, ב־ ,1947 והאנגלים
תפסו אותנו ושלחו אותנו למחנה
בקפריסין — הוא לא ידע מה זר, מחלה.
הוא היה זקן — אבל בריא. אם לא היה
נדרם — היה ממשיך לחיות עוד הרבה
שנים.״
אבל מכיוון שנדרס, גסס משך עשרה
ימים, ובשבת האחרונה נפח את נשמתו. בני
המשפחה היו אותר, שעה אצלו, בביקור.
לפתע שמעה האחות את חירהוריו של הזקן.
היא ביקשה מכולם לצאת. רק לאשתו,
אתלה בת ה־ ,75 הרשתה להישאר .״יש לו
רק כמה דקות לחיות,״ אמרה לה, ואתל
הזקנה נשארה שם עד הסוף — עד אשר
מת האדם שהיה מרכז חייה מזה 50 שנה.

״ראיתי אותו

קי, המתאר כיצד הפקירו את הישיש הפצוע.

במדינה

אנו

מונרים

א ך ורק אתהס חו רו ת
הרגילות ב אי כו תו
הידועה,
אצלנו
ימות
הנמכרת במשך

השנה !

צי מ ע

(המשן מעמוד )11
ביטול המימשל — יפרוש. בתנאים אלה,
הבינו, יכולים הם לסחוט תוספת הגונה
למחיר.
והם דרשו אותה בלי בושה. חלק ראשון:
חוק בחירת רב ראשי, שיבטיח מראש
בחירת מועמד שלהם. מפא״י לא עמדה
על המקח. אך החוק לא הוחק עדיין, כי
בינתיים קומם הרב ניסים את רבני ישראל
נגד המפד״ל, הפריע לביצוע הבחירות.
הדרישה השניה: חקיקת חוק המועצות
הדתיות.
התנאי. כיום מובטחים השירותים הדתיים
על־ידי חוק תקציבי השירותים הדתיים
תש״ט 1949 מנקודת ראותה של
המפד״ל, זהו חוק חיובי. שהרי בזכותו
השתלטה היא על תקציבי משרד הדתות והמועצות
הדתיות, ניצלה אותם למימון התעצמות
המפלגה. אולם לחוק זה מיגרעת
גדולה: הוא חייב הארכה מדי שנה.
עתה דרשה המפד״ל: נצביע בעד ה־מימשל
הצבאי — תמורת חוק־קבע למועצות
הדתיות. מפא״י קיבלה את התנאי.
הצעת החוק נוסחה בוועדה פאריטטית,
כשדוב יוסף וישראל ישעיהו מייצגים את
מפא״י, וזרח ורהפטיג ובנימין שחור מייצגים
את המפד״ל. ורהפטיג, שסיכל את
בחירת הרב הראשי פגע ביוקרתו כשר
הדתות, שם את הכל על קלף זה•
הס^ץ ז הכלתי־כתוכ. הארבעה עיבדו
טיוטה של הסכם, ובשבוע שעבר הובאה
הטיוטה בפני ועדה של סיעת מפא״י
בכנסת. בדרך כלל, זהו הצעד האחרון, לפני
עיבוד הצעת־החוק הסופית והגשתה
לכנסת.
הסעיפים הכתובים לא עוררו התרגשות
מיוחדת, אף כי פה ושם פיקפק מישהו אם
אמנם יש להיכנע בלי הרף לדרישות הדתיים.
מה שעורר את חמת חברי הסיעה היה
סעיף בלתי־כתוב של ההסכם, אשר ה־מפד״ל
דרשה בכל תוקף להכלילו רשמית
בהצעת החוק.
סעיף זה נגע לחלוקה המוסכמת של הכיסאות
במועצות הדתיות 450/0׳ :למפא״י,
ס 550/למפד״ל, בסך הבל, עיסקה לא רעה
לשני הצדדים. אלא שעיסקות כאלה —
שהן רגילות בחיי המפלגות בארץ — נעשות
בדרך כלל על פה, או לכל היותר
נכתבות בהסכמים סודיים. ואילו המפד״ל
דרשה הפעם, כי הדבר ייכתב בגוף החוק
הממלכתי.
לדרישה חסרת־תקדים זו לא יכלו ח״כי
מפא״י להסכים. התעוררה סערד״ כשמנחם
כהן, בכור שיטרית ודויד הכהן מתרעמים
על החוצפה התהומית של המפד״ל. ישעיהו,
שחיבר את ההסכם, הציע להחזיר את העניין
למזכירות המפלגה, מתוך הנחה שגוף
מפוכח זה ימצא מוצא מחוכם.
אולם כאשר התכנסו השבוע ראשי ה־מפד״ל
לדון במצב, לא היו כלל בטוחים
כי אמנם יימצא מוצא לפי רוחם. הם החלו
מדברים על משבר חמור בינם לבין מפא״י.
קוננה בליבם ההרגשה, שאם לא יצליחו
הפעם להשיג את מבוקשם — יאבדו
אולי את ההזדמנות האחרונה. כי חלק גדל
והולך של צמרת מפא״י נוטה יותר ויותר
לדעה, שכבר כיום משלם בן־גוריון מחיר
מופקע לדתיים.

הצייזבאת האחרון שד 1
ך*יכל כגלל ממגזר ק טן כת1
5; /בר, נעמי שמר ר!זירה ד,מכורסם. בגלל
מסמר קטן גפיי סו: ן רבות דוהר. בגלל
אותו מסמר !חרב ; תעיר. ידידיו של
שאול ביבר, שהתכנסו ו שבוע לחגוג את
טכס נשואיו בבס ם ׳־דון אי־שם בארץ,
הנידו בראשם והפליטו בבדיחות :״איך, איך,
איך נפל איש קרבות דוהר בגלל קופסת
סיגריות צ־חוירפילד י״
ב טבוע האחרון של שנת 1961 דהר קצין
התרבות של גיסות השריון מבסיסו לתל־אביב.
הוא הוזמן לפתיחה של בניין הקא-
מ׳ י הקדש.

בהפסקה, במסדרון המלא של התאטרון,
פגש אחת מפיקודותיו, חיילת״שריון אילנה
תמרי. היא עמדה ושוחחה עם ידידתה וביבר
הצטרף לחבורה.
אילנה עשתה הכרה ביניהם .״אורנה״ ,לח־
עוד כזב

ין צד, הנערה השחרחורת את ידו של הרב־סרן.
הם שוחחו עוד כמה דקות בצוותא
ונפרדו.

נתן רה סוודר

ולס כיכר לא יכול היה לשכוח או־תה.
כעבור כמה שבועות פגש שוב
את ידידתה. אילנה צחקה כשביקש ממנה

ע ת 1נ 1ת
דבר הדובר

״ העולם הזד ,*.שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8מלסון ,326785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עול מפרס • דמם משד. שהם בע*מ, ת״48
מן • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזר, פע*נ4

לדובר צה״ל השפעה עצומה בכמה עתו־נים,
כי בכוחו לספק או לעכב סקופים
בטחוניים מרעישים. הדובר, סגן־אלוף דב
סיני יודע זאת. במיוחד היה מתפאר במידת
השפעתו על ידיעות אחרונות .״אם אני
רוצה — א:-י יכול להכניס לעמוד הראשון
שלהם את תוכן שבועת האמונים של צה״ל,״
אמר פעם.
עורכי ידיעות אחרונות שמעו את הדבר,
אך החרישו. כל עוד סיפק להם סיני ידיעות,
והפגישם עם פרס — הרשו לו להתפאר
כאוות־נפשו.
בשבוע שעבר התקלקלו היחסים. לידיעות
אחרונות נודע, כי מעריב עומד לפרסם
בהרחבה את הסיפור על מעצרו של אליעזר
אלטשולר, שנתפס בשובו מרצועת
עזה. עורכי ידיעות היו בטוחים, כי הסקופ
סופק לצהרון המתחרה על־ידי דובר צה״ל.
״למעריב הוא מספק כותרות ראשיות
על מרגלים, ולנו הוא משאיר את השבועה
של צה״ל!״ התרתחו. הם פנו לראשי מערכת
הבטחון, הודיעו כי הם רואים מעתה
את היחסים עם דובר צה״ל כמקולקלים.

7 1 1 7 1711 שאול ביבר ואורנה גרינברג כ
כוס לחיי עצמם. דן בן־אמו׳
לשאול הרבה עצות, ביניהן :״תתחתן, ותהיה אדם חו

אמרה לו ״מה הענינים, מתחתנים או לא?״
הסכים ביבר עקרונית לרעיון אבל לא יכול
היה לקבוע בעצמו את המועד.
ואז, כפי שאפשר היה לצפות, הגיעו
חבריו לעזרתו. דן בן־אמוץ אמר לו :
״תתחתן — ותהיה אום חופשי!״ ועמיקם
גורנניץ׳ תפס את השניים בחמאם, ערך
להם בערב סילבסטר האחרון, טקס נשואים
היתולי. הוא נתן לביבר לשבור כוס וגם
ברך את השניים בשם אלוהים .״אני לא
הבנתי מה היא אמר אז,״ סיפר אחר כך
ביבר ,״איל אם הוא דיבר בארמית אז אלה
היו בטח מילים חשובות.״
השבוע צורף כזב אחרון לילקוט הכזבים
של שאול (עופר) ביבר 40 בטקט המוני,
בהשתתפות מפקד החייל, קציני־שריון,
מאות מוזמנים וכל המי הוא מי של אמני
הבידור הקל של ישראל, נשא ביבר את
אורנה גרינברג ( )22 לאשה.
בטקס המסורתי הוכנס הזוג, השבע־

אול ביבר מתחיל: אורנה יורדת מהגי־פ

בטקס הנשואין המסורתי לפי נוסחת גייסות־שריון, נשא
שאול את אורנה לאשה בתון כלוב מיוחד, הנישא באוויר
בין ארבעה טנקים. שאול ואורנה היו הזוג השבעה־עשר במספר, שנישא בצורה מקורית זו.

תונה באוויר

עשרה במספר שנישא בבסיס השריון, לתוך
הכלוב המיוחד שניצב בין ארבעה טנקים,
הורם באויר על ידי מנוף משוריין. וכך,
בגובה שני מטר מעל הקרקע ומעל ראשי
המוזמנים נערכה החופה. ביבר אמר :״הרי

עזרת חבריו, דאגו ידידיו, שהתאספו שוב
בערב ביום הראשון האחרון להילולה רבתי £
בחמאם, להשיא לו עצות .״אם אתה רוצה
שלום בית מושלם, שמע לי,״ לחש לו
א־צ׳ה ממבוש, מוכתר עין־הוד .״יום אחד

אח מקודשת לי ותותחי הטנקים הפגיזו
את הקהל בברד גירות צבעוניים.

אשתך תעשה מה שאתה רוצה ויום אחד
תעשה אתה מה שאתה רוצה. ככה אף פעם
לא תריבו.״
שאול ביבר חייך, טפח על שכמו של
איצ׳ה והצית לעצמו סיגריה צ׳סטרפילד.
היתד, זו הקופסה שקיבל מתנה, כי אחרי
הכל הוא זכה בהתערבות.

עצת המוכתר

מרות שכיכר היה בטוח הפעם
שחיי נשואיו יהיו מאושרים גם בלי

להסדיר לו פגישה נוספת עם אורנה .״מה
פתאום?״ הקניטה אותו ,״תשכח מזה. היא
לא תלך איתך.״
״בסדר,״ השיב ביבר .״בואי נתערב על
קופסת סיגריות צ׳סטרפילד.״
כמה ימים לאחר מכן הבחין גבור ילקוט
הכזבים בשתיים היושבות במסעדת סולטן.
הוא עשה איגוף מימין, נחת ישר אל שולחנן.
הם אכלו ביחד וביבר הזמין את אורנה
לבלוי משותף בערב .״זוכרת את ההתערבות?״
אמר לאילנה לאחר שאורנה נאותה
להצעתו ,״אני מוכן להגדיל את ההתערבות
לקרטון שלם...״
באותו ערב בילו השניים בקפה הבריכה
בנתניה. לאורנה היה קר וביבר נתן לה
סוודר. בדרך חזרה, במכוניתו של המנצח
יצחק (״זיקו״) גראצייני, הוא אפילו חיבק
אותה. אורנה חשבה שזהו זה, אבל הם
נפרדו מבלי לקבוע פגישה נוספת.

מק 8גשואין מוקדם
ימים נתן

ץ* עכור כמה ימים שוב נפגשו ליד
קליפורניה. אורנה טענה שעברה שם
במקרה אבל הרמטיכ״ל של כסית גילה אותה
ומאז — מאז הם לא נפרדו.
אולם בכל זאת קשה לדעת מה היה ביבר
עושה בלי כל הידידים שלו, כשאורנה כבר

נל העולם מיה שם

יון אי־שם בארץ כדי לחגוג את נשואיו של גיבור ילקוט הכזבים,

שאול (עופר) ביבר. באולם השק״ס התעופפו לרוב פקקי בקבוקי
השמפניה בעוד בני הזוג (במרכז) רוקדים בין הקהל הצפוף, שבא
לראות כיצד נפל אחד הרווקים המושבעים במלכודת הנשויאין.

במדינה נוער
סי פו רו ש ל ׳ קו ר בן
זהו הסיפור הקלאסי של בן הטובים, שנדחף
— ללא כל אשמה ברורה מצידו —
אל הסוף המר, בעיקביות של טרגדיה
יוונית.
ייתכן כי גורלו של אריאל נחרץ עוד
ברגע שנולד. שני הוריו, הם אמנים ידועים,
שאמנותם מלאה את כל חייהם. מאחר שלא
היה להם בית רגיל, נשלח הבן לקיבוץ בו
בילה עשר שנים. שהותו בקיבוץ השפיעה
עליו בשני כיוונים: היא הרחיקה אותו מאווירה
משפחתית חמה בשנים החשובות
ביותר של ילדותו; היא נטעה בו תמימות
של בן קיבוץ, שהפריעה לו, ברבות הימים,
למצוא את מקומו בחברה העירונית.
מן הקיבוץ עבר אריאל למוסד הדסים.
שם קרה המקרה שהעמים על כתפיו הצעירות
מעמסה נוספת, כבדה מנשוא.
תאונה כמוסד. בהדסים פגש אריאל
את אודי דיין, בנו של שר החקלאות, משה
דיין.
כמו כל הדיינים, ספוג אודי רוח הרפתקנית.
שנה לפני כן שיחק בנפץ של רימון
יד, פצע את ידו. באחד הימים יצא עם
אריאל לסייר במחנה צבאי סמוך, מצא כמה
פצצות. הצעירים לקחו את הפצצות עמם,
החליטו לפרקם בחדרם שבמוסד. הפצצה
התפוצצה בעת הטיפול. הרופאים נאלצו, בעל
כורחם, לקטוע את רגלו של אריאל מתחת
לברך.
אם עד כה הרגיש אריאל רק בחוסר
תשומת־לב וחמימות משפחתית, הרי עתה
נאלץ להתמודד גם עם מומו הגופני. הצעיר,
שהצטיין עד כה בספורט, לא יכול היה
לנוח. הוריו נאלצו להעבירו לדירה בקומה
ראשונה׳ מחוץ לעיר, כדי שלא יצטרך
לטפס במדרגות בתקופה הארוכה שעברה
עד שהותקנה לו רגל תותבת.
המרירות הטבעית שהצטברה בליבו של
הצעיר הרגשני חיפשה לה פורקן. הוא מצא
אותו בקרב כמה מצעירי השכונה היותר
פרועים.
על מנת להפריד בינו ובין חברה זו,
החזירוהו ההורים המודאגים לחל־אביב. שם
נשאר אריאל ללא ידידים, בתקופה בה זקוק
צעיר לידידות יותר מכל.
ההורים הרגישו במצוקת בנם, ניסו לשוא
לעזור לו. הם ביקשו להשיג פיצויים ממשרד
הבטחון וממוסד הדסים על המום שנגרם
לבנם עקב רשלנות, אולם מאמציהם עלו
בתוהו. כאשר הציע משרד־הבטחון, לבסוף,
סכום של 5000 לירות, דחו ההורים את
ההצעה המגוחכת בשאט־נפש.
קי! אטום. שרשרת של מיקרים אומללים
שכנעו את הצעיר כי העולם רקוב.
כמה פעמים הובטחה לו עבודה על־ידי
מקומות שונים, אך בכל פעם נדחה ברגע
האחרון מסיבות בלתי מובנות. גם לימודיו
בקונסרבטוריון למוסיקה, בהם גילה כשרון
בלתי מבוטל׳ לא נתנו לו את הסיפוק המושלם.

המשברים הגיעו לשיאם כאשר הגיע
אריא. לגיל הגיוס. בשבילו היה זה המבחן
העליון. הוא רצה להתגייס. הגיוס הבטיח
לו חברה חדשה, הוכחה שהוא אדם רצוי
ומועיל בחברה.
ההורים הבינו את המצב הגורלי. הם
שטחו תחנונים בפני משה דיין. דיין שלח
אותם לשמעון פרם. פרס נתן להם פתקה
למישהו אחר. התוצאה: אפס.
לשוא התחננו ההורים שיעסיקו את הבן,
פצוע הרגל׳ לפחות כאזרח בצבא, או
כעובד תע״ש, ולו גם בלי משכורת. הם
נתקלו בקיר אטום.
לא טיפול משפטי. ההמשך היה כמעט
ברור מאליו: אריאל הגלמוד מצא לו
חבר — עבריין צעיר. הלה הסית אותו
/השתתף במבצעיו. סוף סוף ניתן לאריאל
להוכיח את יכולתו: הוא עלה על כל
חבריו בטיפוס על צינורות, בהעזתו ובאומץ
ליבו.
הכנופיה, אליה השתייך, ביצעה כמה פריצות
לקיוסקים וחנויות. את הסחורה הגנובה
מכרה הכנופיה לבעלי חנויות קטנות
בסביבה, שניחשו, קרוב לוודאי, את מקורה
המדוייק.
השבוע אסרה משטרת מחוז תל־אביב את
אריאל יחד עם חבריו ומחזיקי הרכוש
הגנוב. בשביל אריאל היתד, זו מכה מהממת.
כאשר הובא הוא בפני השופט, להוצאת
פקודת מעצר, העמיד פני גבר נוקשה וציני.
חברו הודה בחמש עשרה פריצות. אריאל,
בחיוך של זלזול, הודה בשבע־עשרה.
אך סיפורו אינו סיפור של פשע. זהו

סיפור של אשמה, בו מופיע אריאל עצמו
כקורבן שגיאותיהם ואשמתם של אחרים.
אין ספק שאפשר היה להצילו׳ לנצל את
כשרונותיו, להפכו לאזרח מצטיין — אילמלא
ניתקל בכל שלב משלבי חייו בקיר
אטום של מזל־ביש, חוסר אהבה, חוסר
תשומת־לב ואדישות.
הוריו סרבו לספר אודותיו דבר השבוע,
אך מומחים לענייני נוער שאלו את עצמם:
מה הטעם לערוך משפט לנער כמו
אריאל, לשמח אותו לבלות במאסר בחברת
פושעים, להמרידו סופית נגד החברה. ברור
היה, כי הטיפול אשר אריאל, ודומיו,
זקוקים לו — אינו טיפול משפטי.

מ ש טרה
בל עזרתהשם

קאסם ששב לקוסם־ או קסמו פג -והשבוע

ה מ הפכ ה

לון ז־מישנה עבד אל־ראזק, מפקד
בטיס חבאניה, עמד בעצמו במיגדל הפיקוח,
בבוקר יום הששי האחרון. הוא ראה
את להק ד,מיגים וההאנטרים ממריאים, ב־ידעו
כי הפעם אין הם יוצאים לטיסת־אימו־נים
או לסיור באיזור המרידה הכורדית
בצפון. הפעם נשאו מטוסי הסילון חימוש
מלא, ומטרתם היתה משרדיה,בטחון, שבלב
בגדאד.

לשפוט את קאסם. לדברי נוסעים שהגיעו
לביירות׳ מיד עם חידוש הקשר האווירי,
שאלו אותו שופטיו שאלה אחת בלבד:
״את מי הרגת בתקופת שלטונך?״
קאסם לא השיב. שתק גם גיסו שנשבה
עמו, אלוף פאדל עבאם אל־מהדאוזי, מי
שהיד, אב בית־הדין הצבאי אשר שפט
מאות מתנגדים במשפטי־ראודה. אותו מה־דאודי
שהפך את המשפט לקירקם טלביזיוני,

כיצד לוכדת משטרה מסודרת פורצים?
אדם ממוצע סבור, ובצדק, שקודם כל מגלה
המשטרה את הפריצה, גובה את העדויות
הדרושות, ומאתרת באמצעות חיקריה ומודי־עיר,
את העבריינים.
השבוע גילו כמר, סקרנים, יושביו של
אולם הדיונים בבית משפט השלום בתל־אביב,
כי משטרת׳ המחוז עובדת בדיוק
בצורה הפוכה.
אין כר הוכחות. יצחק >זהי) שם־טוב
הוא לקוח קבוע של בית־המשפט, אזרח
כבוד של עולם הפשע. השבוע הובא שוב
בפני שופט השלום חיים שטינברג. השוטרים,
שליוו אותו, ביקשו להוציא נגדו
פקודת־מעצר.
״על סמך מה?״ שאל השופט, אגב עיון
שגרתי בניירות. תשובת מפקח־משנה, אברהם
אביבי, היתד, מעניינת:
״למעשה אין לנו עדיין כל הוכחות נגדו.
מצאנו אותו משוטט בשדרות הקרו הקיימת.
אולי יש שם פריצה, אבל עדיין לא איתרנו
את המקום.״
השופט לא היסס הרבה. המשטרה ביקשה
עשרה ימי־מעצר, והוא אישר ארבעה.
העציר קיבל את הגזירה באדישות וללא
תרעומת :״ככה זד״״ אמר זקי שם־טוב,
כשהוצא מן האולם ,״מה לעשות, אין לי
שם טוב.״

דזאר
מ׳ •ושב וול הקו *
כמה שיחות טלפוניות מסוגל אדם לנהל
בממוצע ביום אחד?
ספק אם מי ממנויי הטלפון ניסה אי־פעם
לעשות חישוב כזה. אולם השבוע התגלה
לכתב חרות בבאר־שבע, יצחק שתיל, כילוא
היתד, נערכת תחרות מעין זו, היד, הוא זוכה,
ללא ספק, במקום ראשון. היה לו מסמך
רשמי, חשבון הטלפון של משרד הדואר,
בעזרתו היה יכול להוכיח כי במשך החדשיים
האחרונים ניהל לא פחות משמונים שיחות
טלפוניות ביום.
שם חדש לחוק. אין גם מי שיפקפק
בכך כי שתיל היה זוכה באחד המקומות הראשונים
בתחרות על הנושא: האיש שהתפרסם
ביותר בזכות הטלפון.
לפני ארבעה חודשים פנה חבר הכנסת
מסיעת חרות, אברהם דרורי, לשר־הדואר
מעל במת הכנסת, בטענה חמורה: אוזניים
אלמוניות האזינו לשיחת הטלפון שניהל כתב
חרות בבאר־שבע עם נציגי חרות במועצת
אופקים, בעיצומה של שביתה שנערכה אז
במקום. עד היום לא נתגלו המאזינים האלמוניים,
אולם בבאר שבע החלו מכנים את
הצעת החוק בדבר האזנת־סתר לטלפונים בשם
״חוק שתיל״.
השבוע. נתלתה פרשה חדשה בחוט הטלפון
של שתיל. חשבון הטלפון שקיבל חייב אותו
בתשלום עבור 4132 שיחות טלפוניות למשך
החדשיים האחרונים.
למדו את הפטנט. שתיל ישב ליד מכונת
הכתיבה שלו, שלח מכתב דחוף למחלקת
הטלפונים בדואר באר־שבע, עם העתק
לשר־הדואר. כתב הוא בין השאר:
״לפי החישוב הנ״ל היה עלי לנהל 70 שיחות
בממוצע ליום. אך מכיוון שנעדרתי
קרוב לשבועיים מן הבית (הדירה היתה
נעולה ואין לשער שמאן־דהו חדר לתוכה
בהעדרי וניהל משם שיחות טלפון) ,הרי
שהממוצע עולה ל־ 80 שיחות.״
כמובן ששתיל לא יכול היה שלא לנסות
לקשר בין שני המקרים. אמר הוא לידידיו,
ספק ברצינות, ספק כבדיחה :״מי יודע, אולי
אלה שעלו לי על הקו בפעם הראשונה
למדו את הפטנט ועכשיו הם מנהלים
שיחות פרטיות בקו שלי.״

ידידים בנפש

עבד אל־כריס קאסס ועבד אל־סלאס עארף נהגו לישון באותו
חדר׳ אחרי שהצליחו להפיל את השלטון המלוכני ב־
! .1958 שארף נראה בשעת תפילה, לבוש עדיין בפיג׳אמה. ברקע נראה קאסם כשהוא מתגלח.
המטוסים שרקו מעל לבתי בגדאד כשהם
מנמיכים טוס, ועוד לפני שאיש יבחין במתרחש,
גם לא גדוד המישמר של משרד־הבטחון
— החלה ההרעשה 60 .גיחות
ערכו המטוסים, כשהם ממטירים פצצות,
רקיטות ואש תותחים. אותו זמן נכנסה
לפעולה הזרוע היבשתית של ההפיכה.
טאנקים ושריוניות צרו על משרד־הבטחון,
כשהם מהדקים את טבעת המצור תוך כדי
יריות.
היה זה קרוב לשעת הצהרים, אחרי שעברו
כבר חמש שעות של קרב, כאשר
יחידת־חלוץ של המורדים הצליחה להגיע
אל המיקלט התת־קרקעי. שם מצאו את
מבוקשם: הגנראל עבד אל־כרים קאטם,
נשיא עיראק. לדברי רדיו קאהיר, ישב שם
שליט עיראק, כשהוא עוקב אחרי מהלך
ההפיכה נגדו׳ בעזרת רדיו טראנזיסטור.
כאשר הגיעו חיילי ההפיכה אל פתח מיק־לטו,
צרח בקולו החד ור,היסטרי :״אל
תירו! אני נכנע!״

מוות כחצר
ך* ופו ככר היה קרוב. כשבאגפים הני־
^ דחים של הבניין הגדול, ובעמדות הפזורות
בגנים, עוד לא חדלו חילופי־היריות,
הובל קאסם בפני אדוניו החדשים של ארצו:
הם ישבו בבית־דין שדה מיוחד, שתפקידו

ואשר השיב להתקפה משודרת של עבד
אל־נאצר במשפט המפורסם :״אני מחכה
לך שתופיע לפני, יא שימפאנזה!״
קאסם וגיסו עמדו דוממים. אחד מחברי
בית־הדין הגיש להם רשימה ארוכה .״הנה
שמות האנשים שהוצאתם להורג!״ ללא
גינונים וללא השהיות גזרו קציני ההפיכה
החדשה את דינו של ראש ההפיכה הקודמת:
מוזת.
הידיעות הראשונות ששידרו המהפכנים
על גלי רדיו בבגדאד היו: משרד־הבטחון
הופצץ, עבד אל־כרים קאסם נהרג. אך
קאסם הוצא להורג רק למחרת, כאשר חידשה
הטלביזיה את שידוריה. השידור הראשון
המחיש בצורה חד־משמעית, כי אין אמת
בשמועה שקאסם הצליח להימלט: המצלמה
עקבה אחרי שני גברים במדי־קצינים
מרופטים, אשר הובלו כבולים בחצר משרד־ר,בטחון.
כל צופה טלביזיה עיראקי היה
יכול לראות איך הם הועמדו ליד קיר
נקוב־רסיסים, וכיתת־אש קטנה מכוונת לעברם
את רוביה. פקודה — ועבד אל־כרים
קאסם צנח מת, לצד פאדל עבאם אל־מהדאוזי.

מוות
כפיכ׳אמה
ך־י רפוכליקה הראשונה בעיראק חיה
( 1670 1יום. היא נולדה כשם שמתה:

הוצגה בבגדאד גתיחו לעיני מצלמות העולם

ה ש ני ה

בהפיכה צבאית, מגואלת בדם השליטים
הקודמים.
אז, ב־ 14 ביולי , 1958 שלטו בעיראק
בית־המלוכה ההאשמי׳ ומשרתם הנאמן גורי
אל־סעיד. גנראל קאסם, ואלוף צעיר בשם
עבד אל־סלאם מוחמד עארף, היו מפקדים
קרביים. קאסם היה מפקד הדיביזיה החמישית
של חיל־הרגלים המלכותי, עארף מפקד
החטיבה ה־ 20 באותה דיביזיה.
הימים היו ימי מתיחות בירדן ההאשמית,
נוכח איחוד סוריה־מצרים. העוצר, הנסיך
עבד אל־אילאה, הבטיח לשגר תיגבורת עיראקית
לבן־דודו חוסיין הירדני. היא החליט
לשלוח את הדיביזיה החמישית. אנשי המודיעין
של נורי אל־טעיד הזהירו את העוצר:
קאסם ועארף אינם מהימנים די הצורך.
העוצר משך את כתפיו בחוסר־אימון. אך
כדי להרגיע את אנשי המודיעין הורה
למיפקדת הדיביזיה החמישית להעביר את
יחידותיה לגבול הירדני מבלי להתקרב לבגדאד,
ובשעות הלילה. למחרת היום בו
נתן את פקודת־התזוזה שילם עבור כך בחייו.
קאסם ועארף עלו בראש חייליהם על
בגדאד, הסתערו על ארמון המלך, כבשו
את תחנת השידור.
עארף, בראש הדזטיבה ה־ ,20 היה אחראי
לכיבוש ארמון המלך. חייליו הסתערו עם
שחר, הדהימו את המלך הצעיר ואת דודו
העוצר כשהם לבושים בפיג׳אמות. השניים
ניטו לקשור מגע עם המתקוממים, אך החיילים
פתחו עליהם באש — בפקודתו האישית
של עארף.
שעות ארוכות צעדו ההמונים באחת
התהלוכות המבעיתות ביותר של ההיסטוריה
המודרנית. אחדים נשאו את ראשו הכרות
של העוצר׳ אחרים גררו את גופתו המשוסעת.
יתר בני הבית ההאשמי נצודו כמו
חיות־בר, הוצאו להורג בשיטתיות.

7בון -

וחזרה

!• ק שיי ם של המשטר החדש צמחו מבפ־
| |ני ם. קאסם, רווק בן ,43 היה חדור
אמונה משיחית ביעודו הלאומי. הוא ראה
את עצמו כשליח הגורל, העומד מעל לכל
הכתות והגופים בארצו. עארף, שהיה צעיר
ממנו בחמש שנים, וחדור האמונה הסוציאליסטית
של אל־בננת, ראה את עצמו מוביל
את עיראק אל חיק האיחוד הכלל־ערבי.
מיד אחרי ההפיכה טס עארף לדמשק,
התחבק עם גמאל עבד אל־נאצר על מרפסת
ארמון הנשיא (ראה שער) ,והבטיח את
הרחבת האיגוד הרע״מי, דבר שלא מצא חן
בעיני קאסם משני טעמים: הוא לא שש
לרעיון הטמיעה באימפריה נאצרית; ואם
איחוד — אזי יעשה זאת הוא עצמו, לא
סגנו.
בהזדמנות הראשונה הרחיק את סגנו השאפתן
מבגדאד. כי לא רצה שיעשה עמו
מה שעבד אל־נאצר עשה עם מוחמד נגיב.
הוא שלח את עארף להיות שגריר עיראק
בגרמניה המערבית. המינוי היה כה נחפז,
שממשלת בון שמעה עליו לראשונה משידור
ראדיו בגדאד. אולם עארף לא הספיק להגיש
כתב־אמנה. הוא נסע לקאהיר, נפגש
שם עם עבד אל־נאצר לשיחות סודיות. אך
חזר לבון, שיכנעו אותו שליחי קאסם לטוס
לבגדאד.
קאסם האשימו בנסיון לרצוח אותו ולהפיל
את המשטר, ופאדל אל־מהדאוזי הזדרז
לדון אותו למיתה. התהליך הקלאסי, בו
אוכלת כל מהפכה את בניה, הגיע לעיצומו.
אך עבד אג־כרים קאסם הפסיק את פעולת
השיניים הגורסות לפני שפגעו בסגנו. כי
משך תקופה ארוכה היו השניים ידידים,
עוד מהתקופה בה היה קאסם מפקדו ומדריכו
של עארף בבית־הספר לקציני מטה של
הצבא העיראקי. הקשר נגד בית־המלוכה
קירב את השניים עוד יותר, וקאסם הפך
בן־בית אצל משפחת עארף. על כן מיאן
לתת את ההוראה להוציא את גזר הדין
לפועל.
ראדיו קאהיר תקף אותו, ניבא לו את
המוזת החטוף, אשר באמת השיג אותו
לבסוף .״הוא מרעיב את משפחת עארף הגיבור!״
הטיח קריין סאות אל־יערב. אך
קאסם המשיך לבקר אצל משפחת סגנו,
שעה שזה נהנה מתנאים מיוחדים בבית-

הסוהר. לבסוף, עם פירוק רע״ם׳ חנן אותו,
החזיר לו את דרגתו הצבאית ושילם לו
כ־ 50 אלף ל״י פיצויים על הצער שגרם לו.
כאשר היה דרוש השבוע אישור פורמאלי
של גזר־דין המוזת נגד קאסם, לפני שיוצא
לפועל, היה זה עבד אל־סלאם עארף, הנשיא
החדש, שנתן את האישור. הוא חתם על
פקודת ההוצאה־להורג.

אומן הביתור
ך* פלא הגדול הוא, שקאסם הצליח
| !להחזיק מעמד משך זמן כה רב. בניגוד
לעבד אל־נאצר, לא היתה לו אישיות
מושכת. הוא היה אדם נמוך, בעל קלסתר
חד ומקומט, דיבר בקול דק ומקוטע. ובכל
זאת הנהיג פולחן־אישיות קיצוני. בכל שידורי
ראדיו בגדאד קראו לו ״המנהיג האחד
והיחיד״ .בכיכרות הראשיות של בגדאד
הציב פסלים של עצמו, במקום פסלי
בני בית־המלוכה והאנגלים.
29 פעמים ניסו לרצוח אותי. פעם הצליחו
חמישה אקדוחנים לפגוע בו ב־ 43 כדורים,
שעה שנסע במכוניתו ברחוב ראשיד
בבגדאד. נהגו ושוטר אחד נהרגו באותה
התנקשות — אך האחד־והיחיד ניצל ממוזת.
הוא יצא מבית־החולים כעבור שלושה
הודשים, משותק בכתפו ובזרועו השמאלית.
נדמה היה, כי לא נותר עוד גוף אחד
בעיראק שלא שנא את קאסם ורצה לסלקו.
קאסם, בערבית׳ פירושו מבתר, מפריד. גמאל
עבד אל־נאצר כינה אותו ״קאסם אל־עי־ראק״
:מבתר עיראק. והוא היה כזה: אומן
מושלם של תורת הפרד־ומשול.
האתגר הראשון לשלטונו נראה המסוכן
ביותר. במוצול הצפונית התקומם במארס
1959 מפקד־החטיבה בשם עבד אל־ווהאב
אל־שודאף. הוא טען כי עבד אל־כרים קאסם
בגד בעקרונות הלאומיות הערבית וקרע את
דגל האחוזה שהונף על ידי גמאל עבד אל־נאצר.
נגד הקצינים הלאומים של אל־שוזאף
הקים קאסם מיליציה קומוניסטית, שהיוזתה
ראש־מחץ בהתקפה על מחנה אל־שוואף.
מפקד החטיבה נהרג בידי משרתו, סמל

] 1ך ! 1ך ! 1ד עארף ועבד אל־נאצר מרימים יד להמון המריע, בדמשק. אותה
תקופה דגלו שניהם ברעיון האיחוד המדיני של ארצות ערב.
מאז הצטננה התלהבות מפלגת הבעת לאיחוד, אחרי שלא הוכיח את עצמו בסוריה.
בהבטחותיו של
שהאמין כורדי,
למיעוט הכורדי.
כאשר התעצמו הקומוניסטים׳ שיסה בהם
קאסם את צבאו, בפיקודם של קצינים לאומניים.
כאשר תבעו הכורדים את מימוש
ההבטחות לשלטון עצמאי — פתח קאסם
נגדם במלחמת־חורמה. כתום ארבע שנות
שלטון נראה היה, כי מכל הגורמים שתמכו
בו בתחילה, נשאר נאמן לו רק הצבא. על
כן הפך את משרד־הבטחון למעונו הפרטי,
ישן על מיטה מתקפלת במשרדו, ולא יצא
כמעט מתחום הבניין הגדול.

הסוף
*£ולם הצבא לא היה מרוצה מן ה־
\£אחד־והיחיד. הקצונה הצעירה, שכללה
בתוכה את מיטב השיכבה המשכילה של
עיראק, חיכתה בקוצר־רוח להגשמת שאיפות
הריפורמה של מהפכת ה־ 14 ביולי.

1111ך *1 *1 1 1 1 *1הוא חי הודות לקאסם, אשר דן אותו
1111ן למיתה, אן חנן אותו והוציאו מבית-
1 11ן
הסוהר. כשנפל קיאסס לידו, לא היסס עארף: נתן פקודה להמיתו.

קאסם

כשלון האיחוד הרע״מי לימד את הקצינים,
כי שוב אין טעם להעמיד בראש מאווייהם
את סיסמת האיחוד הערבי. הם החלו מדברים
יותר ויותר על רפורמות חברתיות, על
חרויות אזרחיות׳ על שלטון דמוקראטי ועל
מדיניות נייטראלית ועיקבית בזירה הבינלאומית.
בכל השטחים האלה איכזב אותם
קאסם קשות.
השליט ההפכפך חש ברוח־האיבה הנושבת
בקרב הקצונה. לפני שבוע אף פיטר
כמה עשרות קצינים, אשר סוכניו המרובים
הסגירום כקושרים־בכוח. אך צעד זה לא
עזר לו. להיפך: הוא רק זירז את הבשלת
הקשר.
ביום השישי האחרון המריאו מטוסי-
הסילון מחבאניה, בפיקוחו של אלוף־מישנה
עבד אל־ראזק. ואילו בתוך בגדאד עצמה
נתן אלוף־מישנה אחר, כרים מוסטפה נצרת,
את הפקודה לצנחניו לפתוח בהסתערות
הסופית על מעוזו של האחד־והיחיד.

וידה מן הבמה

אחרי 55 חודשי שלטון בא הקץ
לעבד אל־כריס קאסם, אשר נ־נצחונו
צעד ברחובות בגדאד כשהוא חמוש באקדח ובתת־נויקלע.

15 יי

במדינה
חבר ה
עוד יצא מזה סש!
בישראל יש בכל זאת כמה אזרחים רציניים,
הם שמו לב לעובדה המצערת שבמדינה
חיים שלושת אלפים מעשני מקטרות
שאינם מאורגנים בשום איגוד מקצועי. מובן
שאי אפשר יותר להמשיך בהפקרות חברותית
כזאת בימי חרדה אלו — של מהפכת־עיראק,
דה־גול וחוק כנוביץ.
וכך החליטה עדה מכנס, יוזמת תערוכת
תחביב, לארגן את הכנס הארצי הראשון
של מעשני המקטרות. ביום שני השבוע
התאספה מועצת החרום של 15 מעשנים —
עיתונאים, עורכי־דין, אמנים תעשיינים ונציג
צה״ל — לתיכנון הכנס. מעשנים רב־אלוף
לסקוב, אלוף בן־ארצי וח״כ ניר לא
הופיעו, על כן נטלה את הפיקוד — עדה.
בחדר דחוס־העשן הייתה דממה. נעים
היה להאמין שבארץ חיים בני־אדם התורמים
זמן ומרץ למטרה נעלה. מסירות־נפש כזאת
אפשר עוד למצוא רק בליגה למלחמה בסרטן.
ריצה עם פייס. עדה :״חברים, תפקיד
הכנס הוא לקשר בין המעשנים —
קציני צה״ל, דיפלומטים, חברי־כנסת ופו־

עדה :״חברים, נהיה רצינים יותר. האם
ניראה לכם שיש מקום לקלוב קבוע של
מעשני פייפים, כמו שיש כבר בארץ קלוב
מגדלי־ד,יונים?״
יענקלה :״למה לא? אני אפילו מציע
לאחד את שניהם תחת השם: קלוב היונים
המעושנות.״
עדה :״ובכן סיכמנו שני נושאים לימי
העיון: אל״ף — מקטרות. בי״ת — טבק.״
שמואל שי :״גימ״ל — גפרורים.״
עדה :״אני מקווה גם שאדון פאם מחנות
הטבק באלנבי יתן סקירה כללית על בעיית
הפיים במדינה, וכמו כן שכל אחד ממשתתפי
הכנס, יספר מחוויותיו האישיות בעישון
פייס.״
שרגא הר־גיל (עיתונאי) :״ואם יהיו מאתים
מעשנים אני מוכרח לשמוע את הבעיות
של כולם?״
יענקלה :״חברים, אל לנו לשכוח להביא
דגלי הלאום ותיזמורת מכבי האש. חוץ
מזה יש בעייה רצינית: אם נעמיד קבוצת
מעשנים על הבמה, יתמלא הכל כעבור
עשר דקות בעשן. כל משתתף יוכל ללכת
הביתה לאכול, למלא מחדש את הפיים
ולחזור מבלי שמישהו ירגיש. אז איפה
הצדק?״
עדה :״קיימת עוד בעייה: אולם.״

לפרוע-
בדיד

הפרודות
^ ת ההפרעות השונות

בחיי־המין, נוכל להבין רק אם נחזיר את מחשבתני אל

ימי־ר,ילדות המוקדמים.
הסתכלו נא בנער קטן, העסוק בעשיית עוגות־בוץ. על שפת הים הוא יעשה עוגות מן
החול. הוא ממלא את הדלי הקטן שלו, הופכו, וקורן מנחת למראה הצורה הנאה של
החול הרטוב. לאחר מכן ימלא את הדלי במים ויניחם לזרום כנחל זעיר.
רוב האמהות עשויות להזדעזע לשמע ההסבר, כי זוהי לעתים קרובות חזרה סמלית על
סוג המישחק, שעורר את סקרנותו בטרם לימדוהו את הדרך הנאותה לעשיית צרכיו.
הוא היה מוקסם מן הגילוי של יכולתו הטבעית. הוא מצא כי במידה מסויימת ניתן לו
לשלוט על יכולתו זו כרצונו. היכולת היחידה, אשר קודם לכן מסוגל היה להפעילה,
היתר, לצווח ולסרב לקחת אוכל אל פיו. עתה מצא דרך חדשה כדי לגרום לאמו קורת־רוח
או מורת־רוח; ובכלל למשוך תשומת־לב אל עצמו.
אולם חיש מהר הוא נוכח לדעת, כי את התענוג יש לקנות במחיר יקר. אם הוא מגלה
עניין רב מדי, הוא בא על עונשו. ניתן לו להרגיש כי הוא שובב. זו הפעם הראשונה
שהוא מתנסה בחווית האשמה.
השכל האנושי הוא ערמומי עד לאין שיעור, ועל מנת לזכות בתענוג, מבלי לספוג את
העונש, הוא מעביר את התעניינותו לנושא דומה, שניתן לעבור אליו ללא קושי. הוא
מסודר, את אשר הוא עושה. הדלי הקטן, המלא חול או מים, הופך תחליף לאותו דבר,
שאסור לו להשתעשע בו.
התעניינותו הראשונית היתד, בהחלט תמימה ; אולם הוריו צריכים היו להנחותה אל
מסגרת חברתית רצויה. אילו לא היה מצליח לבצע מעבר זה, כי אז היה מוצא עצמו,
בהתבגרו, במצב בלתי־אפשרי. אם מתמידה המשיכה לצואה, במקום לעבור לתחליף, הרי
ניתן ליהנות ממנה רק במסתרים. בצדק מכנים זאת כהפרעה, אולם אם המשיכה משתלטת
על כל עולמו עשוי הדבר ליהפך לסטיה.
אין אנו צריכים להשתמש לגבי הילד בקנה־המידה של המבוגר. כן אין אנו צריכים
לשפוט את המבוגר לפי קנה־המידה הילדותי. טבעי הוא שהילדים יתפתחו ויתבגרו, אבל
אין אנו צריכים להחמיר מדי בדרישותינו. סטיה קלה, מיקרית, בהתנהגות הילדותית,
אינה עניין רציני. לרוע המזל, אחת הנסיגות השכיחות ביותר היא אל הרגשת הבושה, אשר
הורים רבים משרישים בלב הילד במשך שלב פי הטבעת. עובדה זו היא האחראית לתחושה
שיש משהו בזוי בהליכה לבית־השימוש.

הצניעות היא רא־־נורמדית

הוועדה המארגנת של מעשני המקטרת*
פרס ראשון: הרעלת ניקוטין

עלים — להפגש להחלפת דיעות ורשמים.
שמעתי שדובק מוכנה לתת יד לדבר״.
יענקלה בן סירה (שחקן רביעיית המועדון)
:״סליחה, רק יד או גם טבק?״
עדה :״אני מציעה לקרוא לזה כנם
מעשני המקטרות וחובביהן. מה יהיה בו?״
בנימין נוימן (סדר בקולנוע אוריון) :
״אני במיקרה חבר בקלוב של וד1)1י\ ^ 01
8י:61ז 01ו>£1*1)16 811־< 041161:1100)1י 31 בקנדה.
איינשטיין הפרופסור היה הנשיא שלו. נוכל
לקבל את התקנון האוריגינלי מהמרכז.״
עדה :״אין זמן להתקשר עם קנדה.״
אברהם דוריאן (שומר בפנסייה מאירגון
השומרים) :״רצוי שבתור פתיחה ניתן
הרצאה על תולדות הפיים בהיסטוריה. עורך-
דין אורן יצחק מוכן להרצות.״
בנימין נוימן :״ממונטריאול זכור לי,
שבכנס זה צריכה להיות התחרות: ממלאים
את הפייפים בשלושה גרם טבק וצריך
להצית את זה בגפרור אחד. מי שמעשן
הכי הרבה זמן — הוא המנצח. היו כאלו
שעישנו שעתיים.״
יענקלה :״ובתור פרם קיבלו הרעלת ניקוטין?״
נוימן
:״לא! צ׳אמפיון אחד אפילו זכה
בטיול לישראל.״
שמואל שי (יחסי־ציבור) :״גם כאן אני
מציע פרס כזה.״
יענקלה :״אני בכל זאת חושב שלעשן 3
גרם טבק שעתיים יכולים רק גויים מהיערות
של קנדה ולא יהודים החיים על חשבון
המגבית. אבל מדוע לא נארגן תחרות
כמו ריצת מאה מטר עם פייפ דלוק או
בשחייה, או במקלחת?״

יענקלה :״לא נוכל למצוא אולם מפני
שבכל האולמות כתוב :״אסור לעשן.״
שום פיתרון הגיוני לאיחוד מעשני הפיים
במדינה לא ניראה באופק. האמנם הדמוקרטיה
בסכנה? עדיין לא. בו במקום החליטה
עדר, לבחור בוועדה מצומצמת בת שלושה
מעשנים. כך שבכל זאת יתכן שבמחצית
פברואר יתקיים הכנס, ואולי גם יבחר נציג
לכנסת.

הזוי
• יפי העלומים: ביפו, תבעה אשה
בת 60 פצויים מתושב המקום, על שהבטיח
לה נשואין, כשהייתה ״מלכת היופי
של תורכיה.״
• דייג כמים עכורים: בנתניה, נכנס
אורח למסעדה, נפגע מהעובדה שכבר
לא נשארו דגים מטוגנים, תבע לטגן לו את
דגי־הנוי שבאקווריום, וניפץ אותו מזעם
כשנתקל בסרוב.
• אכן מאסו הקונים: בבאר־שבע,
הציג תייר בתחנת־המשטרה אבן שנמכרה
לו כאחת האבנים שזרק דוד על גולית.
@ זרם התודעה: בכפר שיבל, ליד
נצרת, טיפס צעיר על עמוד חשמל, קיבל
זרם, תמה למצוא את עצמו על הארץ למרות
שהרגיש כאילו הוא עולה לשמים.
* עומדים: התעשיין אברהם שכטר, השומר
אברהם דוריאן, סדרן־הקולנוע בנימין
נוימן, העתונאי שרגא הר־ניל, איש הוועד
למען החייל יוסף בורנשטיין. יושבים: הפקיד
חיים פורת, השחקן עמנואל בן־עמוס,
עדה מכנס, השחקן יעקב בן־סירה.

ף* ילד מ ת חנך כ ך שלגביו מין היא מלה בזויה, עוד זמן רב לפני שהוא מבין את
( ) משמעותה. היא נראית, בזויה׳ ,משום שיש לה קשר עם אברי־המין ואברי־ההפרשה.
את אותם, חלקים נסתרים׳ ,כפי שהם מכונים, מייחדים כאילו היו ירושה מחפירה, שיש
להצניעה, כאילו היתר, סוד כמוס. הדיבור אודותם נחשב כניבול־פה.
הנערות סובלות קרוב לוודאי יותר מן הנערים מצורה זו של צניעות. כשמלמדים אותן
לראות במין דבר מזוהם ובבערות תמימות, הרי דרישות היי הנשואין נראות להן כגובלות
עם מעשר,־זוועה. הן עשויות להיענות מתוך רגש של מילוי חובה, אך הלאה מזה לא
תוכלנה ללכת. כל אשר שונה מן הגישה הישירה ביותר אל המגע המיני, נראה בעיניהן
כבלתי־נורמאלי.
למרות הגישה הסובלנית יותר, הנהוגה כיום, הרי מעצורים מיניים אלה קיימים ביתר־חריפות
מכפי שמשערים לעתים. תהא זו פזיזות להסיק, כי רוב הנערות המאבדות את
בתוליהן לפני הנשואין, עושות זאת בגלל התענוג שבכך.
יש יסוד להאמין, כי במקרים רבים הן מתמסרות באי־רצון. הנערה, המסרבת להרשות
גיפופים, עשויה לגלות כי היא ניתקה את עצמה מהזמנות לפגישות. אם היא נכנעה לדבר
הבלתי־נמנע, בשל הפחד שמא תאבד את פופולריותה, הרי שאין היא מסוגלת למצוא הנאה
בחיי־המין, לאחר נשואיה, יותר מאשר קודם לכן.
דרוש הרבה יותר מאשר טקס הנשואין, כדי לעקור את ההשפעות של אותם תנאים
קודמים. הדרך הטובה ביותר לעשות כן היא לדעת בדיוק מה התרחש באותן שנים
קודמות, אשר פגע במהלך התקין של ההתפתחות הריגשית. ידיעה זו תביא אותנו בסופו
של דבר לידי שינוי גמור בעמדה המקובלת. רק אז נבין כי הצניעות כשלעצמה היא
בלתי־נורמאלית.
הצניעות היא תוצאה של הרגשת־האשמה, אשר ההורים מחדירים אותה באופן מלאכותי,
שעה שהילד עובר משלב אחד של התפתחותו למשנהו. התענוג האמיתי, אשר ־נגרם לו
לילד, שעה שהוא מגלה את התחושות הגלומות בגופו שלו, מדוכא ואינו יכול להתבטא
חופשית. הוא נענש על כך. כאשר הוא מתבגר, הרי כל אשר גונה כ״תעלולי שובבות״
גרידא, מוקע ברצינות כ״מעשה נלוז״.
ביסוד פחדו של המבוגר מפני, הפרעות׳ ,נעוצה הרגשת־האשמה הילדותית לגבי ההנאה
מן התחושות הגופניות. אין כל תקוה להקים יחסי־מין משביעי רצון על יסוד זה, שום
אשד, לא תוכל להתמכר מתוך אותה חרות, הדרושה להשגת השיא, אם יתקפוה פקפוקים
מעוררי־דאגה באשר לסוג ההנאה המותרת והבלתי־מותרת.
קיימת, כמובן, בעייה אמיתית, כאשר אמצעי ההתעוררות, האהובים על בעלה, מונעים
ממנה כל תענוג. נטיותיו עשויות להיות כד. יוצאות־דופן, עד שהיא לא תוכל להיענות להן
כל כמה שתנסה לעשות כן. דוגמה כלשהי תבהיר את הדברים.

טראנס־ווסנויזם
ך יקי, כת?ן שרים ושלוש, נישאה למנהל״קניות של בית״אופנה גדול. היד, לשניהם
1טעם דומה בשטחים רבים, ובעיקר במוסיקה, אך חייהם האינטימיים היו מאכזבים.
פאול לא היה גברי למדי, ועד מהרה היא גילתה, כי יש ברצונו לשחק את התפקיד
הפאסיבי. הוא לימד אותה את הטכניקה של קאריצה, משמע — מישגל ממושך מבלי להגיע
לשיא. הוא היה מסוגל להתמיד ב,אד,בה׳ מעין זו קרוב לשעה, כמעט ללא תנועה, עד
שתגובתה שלא־מרצונה נסתיימה בשיא חלש לגביה.
היא היתד, מעדיפה שגישתו תהא יותר נמרצת ונלהבת, ופחות ממושכת. היתד, לה

בעלת תפיסה פחות חדה. הוא היה בר־מזל שהיתר, לו ׳אשד, די נבונה בכדי להבין כי
אותה תכונה מוזרה משפיעה על חייהם רק באופן חיצוני. לא י כדאי היה להתרגש בגללה
יתר על המידה.

היא התחתנה,היא היתה גאושות-ורנתע
נתגרה רה נ׳ נערה הוא סשה מיני
הרגשה מעורפלת כי נתקלה בהתנגדות מצדו. על כל פנים, היא היתד, נבונה למדי,
והעובדה כי נטייתו זו היא בלתי־רגילה לא זיעזעה אותה.
אולם היה זה שונה כאשר חזרה הביתה, באחד הימים, באורח בלת־־צפוי, ומצאה אותו
בחדר־ר,מיטות, כשהוא מתקשט באריג ונותן לו צורה של שימלת־ערב. הוא נתחלחל עקב
ההפרעה והשתדל לפטור את העניו בצחוק, בהסבירו כי הוא מנכד, לעצב דגם של שמלה.
אך דבר זה התיישב בקושי עם חזות פניו.
היא נחרדה. אכן, לא היה כל ספק בכך, שהיא גילתה את סודו. הוא היה ״טראנס־ווסטסט״
,כפי שקרוי הדבר בפי הסקסולוגים — אדם הנהנה בהתלבשו כאחד י מבני המין
השני.
מקרים כגון אלה מתפרסמים לפעמים, ובאוזני הקורא הממוצע הם נשמעים כמעשי־טירוף.
מדוע תרצה אשד, להתחפש כגבר, או להיפך? הסבר אחד, העולה מיד על הדעת,
הוא כי התנהגות מעין זו הנה סימפטום של הומו־סכסואליות. מתקבל על הדעת כי
יגיעו למסקנה כזו, משום שהומו־סכסואלים מחקים לעתים את ההליכות, ואפילו את
הלבוש של המין השני. אבל בין טראנם־וזסטיזם והומו־סכסואליות אין זיקה קרובה.
מה הגורם לתופעה? לאחר שהוציאה הודאה מלאה מפי בעלה, דרשה ממנו ויקי להבטיח
לה כי יעבור טיפול. הוא כה השתוקק להציל את נשואיהם, עד שהסכים. כעבור שלושה
חודשים איבדה הנטיה המוזרה משהו מן הכפייה שבה, אף כי לא, נרפא׳ לחלוטין.
בשיחה גלוייה עם ויקי סירב הפסיכיאטור לדבר על, ריפוי׳ ,משום שהוא שלל את
מציאותה של מחלה כלשהי. הוא אמר לה כיי התחקה על שורשה של ההפרעה, עד לימי
ילדותו של פאול. נתחוור כי אמו רצתה בבת, ונתאכזבה עמוקות כאשר פאולין, לה ציפתה
היתד, לפאול. העובדה ששינתה רק במעט את השם, אותו החליטה לתת לבת, היתד, בעלת
משמעות רבה.
עד שפאול החל מבקר בבית־הספר, היא טיפלה בו כאילו היה ילדה, שמרה על תלתליו
הארוכים הארוכים ונתנה לו בובות לשחק. היא המשיכה להרחיקו מחברתם הפראית של

כשבוע שעבר פירסם ״העולם הזה״ פרל, מספרו החדש של ד״ר
אוסטייז צ׳סר, הספסולוג הבריטי הנודע, העומד להופיע החודש
בעברית. בעמודים אלה מתפרסם אהד הפרקים ההשוכיב ביותר
בספר זה -על נושא עדין• ,טלא זכה מעולם לטיפול כה אנושי.
נערים, ועודדה אותו לעסוק בעבודות הבית. היא הזעיפה פניה נוכח כל סימן של גבריות.
היחסים שביניהם היו ריגשיים במידה רבה, והוא העריץ אותה, אף שלמעשה היא היתד,
אנוכית, אשה שתמיד היתה בלתי־מאושרת ושעשתה אותו לקרבן של הפרעותיה הנפשיות.
אילו לא מתה בטרם פגש בויקי, כי אז ספק אם היה מנתק את הכבלים האמהיים, וספק
אם היה מרגיש עצמו מסוגל להינשא.
הנשיות כה חדרה בו, עד שכל התעניינותו התרכזה בעולם האשה. משום כך הוא נמשך
לבית־אופנה ונעשה מומחה לשמלות. אך הקניה והטיפול באריגים לא די היה בהם. הוא
נתחנך לחשוב ולהרגיש כאשה. התשוקה ללבוש בגדי־נשים שימשה דרך כדי לשים קץ
למתיחות, פרי הפיצול באישיותו. בלובשו בגדי־נשים, כך הסביר זאת הוא עצמו, היתה
פוקדת אותו תחושת־השתחררות נפלאה.
ויקי היתה די נבונה כדי לעמוד על מצב־ד,דברים. היא הבינה כי אין להאשים אותו
בהפרעה אשר אמו החדירה בו. היא הסכימה לנקודת־המבט ההגיונית, שהדבר לא ישנה
במאומה, כל עוד תשרור הבנה ביניהם. כאשר הודה בפניה כי תמיד השתוקק לישון בכתונת
לילד, של אשה, היא לא עשתה את המשגה ולא לעגה לו, .וכי מדוע לא אמרה
במשיכת־כתפיים.
במרוצת הזמן בלטה פחות נטייתו המיוחדת. הוא אפילו הגיע עד לנקודה, שבה מסוגל
היה ללגלג על עצמו. ברם, סיפור זה יכול היה להסתיים בכי־רע, אילו היה נשוי לאשר,

ת ח לי ף 7א ם

•1לקהשניתן לני ללמדו הוא, כי אין להפריז בהערכתן של הפרעות קלות, ללא כל
ן | יחס למידת חשיבותן. מועטים האנשים שמעולם לא היו סקרנים במידה שירצו לגלות
דרך צדדית כלשהי של המין. יתכן ולא היה זה אצלם אלא דחף רגעי, שדוכא עד מהרה,
או חלום בהקיץ של התמכרות, להרגשוז־האשמה.
הנטיות שהנן טבעיות ב,שלב׳ הפה׳ ,וב׳שלב פי הטבעת׳ ,בימי הילדות אינן נעלמות
כליל. הן דומות לזרמי־מים הנעלמים מתחת לפני הקרקע, ויוצאים שוב על פני השטח,
כדי להשתפך אל תוך הנהר הגדול, אשר השתחרר ברגע שהחל השלב המיני בחיי האדם.
בעקבות, שלבי הפה ופי הטבעת׳ בא משבר ריגשי, אשר תוצאותיו מרחיקות־לכת עוד
יותר. הילד כה מתקשר אל אמו, עד שכאשר הוא גדל וחייב לעמוד על רגליו שלו, איי
הוא לעתים מסוגל לעשות זאת.
אם הוא עומד להינשא, מן ההכרח שיוכל לחלק את רגשותיו עם אשד, אחרת. אין
פירוש הדבר כי עליו לחדול מלאהוב את אמו. ההתבגרות הפיסית יצרה את האפשרות
לקיומה של אהבה מסוג אחר. ברם, כל עוד לא נחלש הקשר עם האם, עדיין הוא נשאר
תלוי בה.
בימינו אלה מוסכם, בדרך כלל, שאם הדבקות באם היא כה שלמה עד שאין הנער
יכול לאהוב אשד, אחרת מלבד אמו, הוא עלול ליה,פך להומו־סכסואלי. יתכן כי לא יתמכר
להתעסקות הומוסבסואלית, אבל אין הוא מסוגל, פשוטו כמשמעו, לקיים יחסי־מין עם
אשה אחרת. הוא עלול להיות חסר כוח־גברא.
אנשים כאלה אמנם נישאים, אולם לגבי האשה עלול להווצר מצב טראגי. לעתים קרובות
מדי נעשה המצב חמור, משום ששניהם אינם יודעים מהי סיבת התקלה. הם מוצאים כי
לא יוכלו לחוות חיי־מין נורמאליים, ואין הם יודעים מדוע.
מצב שכיח יותר הוא כשאדם נתון לשליטה ריגשית כה חזקה של האם, עד שהוא נושא
לו אשר, כדי למצוא תחליף לאמו. במידה קלה יותר, וכמעט בלתי־מזיקה, רוצה כל אדם
כי אשתו תמלא חלק של אותו תפקיד, אשר אמו מילאה בעבר. הוא אוהב שיפנקוהו,
ולפרקים, אולי, אף שיגערו בו. במשחק־אהבה זה הוא הופך שוב לילד, כשהוא עובר
לסרוגין ממצב של תלות למצב של שליטה וחזרה.
הצורה המיוחדת, שבה הוא חי שוב את השלבים של ימי־ילדותו, עשויה להשתנות ;
ברם, יש לטפל בה תוך הבנה סבלנית. כולנו יוצאי־דופן במידה מסויימת. היה זה מוזר אילו
היד, הדבר מתגלה גם ביחסים המיניים.
אין כל מקום לדאגה, אלא אם כן — ודבר זה קורה לעתים נדירות — ההפרעה היא
מתמדת, ומשמשת כתחליף מוחלט למישגל. דבר זה שולל מן האשה את הס־פוק ביחסים
המיניים, ואין אלה גישואין של ממש.

צו רו ת שו נו תשלמ אזו כיז ם
**ה אם ״הפרעה של הבעל מעוררת התנגדות כה רבה, עד שכל מאמץ שהוא אינו
מאפשר לאשר, להיות סבלנית? יתכן שקראה בספרים, או שמעה את חוות־דעתו
של מומחה, והיא יכולה בהחלט להבין כי אין להטיל את ההאשמה על בעלה. היא
מסכימה כי אין זה עניין מוסרי, במידה שהדבר נוגע בה. אך העובדה הפשוטה היא, כי אין
היא יכולה להשלים עם הדבר.
כזה היה המקרה עם כוניה, שהיתה דיילת לפני שנישאה לתעשיין צרפתי אמיד, אשר
נתוודעה לו בעת טיסה לרומא. הקסם שבהתנהגותו של ז׳אן, ואהבתו השגעונית אליה, שבו
את לבה. ספקי אם אהבה אותו מתוך רגש עמוק כלשהו; אך אילו היה הכל מתנהל כפי
שהיא ציפתה לכך, קרוב לוודאי שהיתה מאושרת מאד. היא אהבה את הנאות החיים,
וז׳אן היה נדיב־לב. לבו היה מלא גאווה, בראותו אותה לבושה יפה. היתד, להם דירה
בפאריס, וגם וילד, בסאן־טרופז. בעיניו לא היה דבר שהיה טוב מדי עבורה.
המכשול היה טמון בהפרעתו המינית הבלתי־רגילה. היא שמעה על גברים, האוהבים כי
ילקו אותם, או כי ישפילום בדרך כלשהי, אלא שלא תארה לעצמה כי׳היא תהיה נשואה
לאדם כזה. ואף על פי כן, זה היה גורלה — המהיר שנדרשה לשלם תמורת המותרות
אשר סובבוה.
ז׳אן לא רצה כי תלקה אותו. בקשתו היתה הרבה יותר בלתי־רגילה. בלילה הראשון
שבילו יחדיו, השתוממה בראותה אותו שוכב על השטיח. בהתייראה שמא הוא חולה, היא
חשה אליו. הוא תפס מיד בקרסולה וסחב בכוח את נעלה לעבר גופו. למרבה תמר,ונח,
הוא ביקש כי תרקע עליו ברגלה מבלי לחוס עליו .״את תשנאיני בשל כך, הנני נתעב,
אולם אני לא יבול להשתלט על תשוקה זו,״ טען.
מאחר שלא היה חולה במובן המקובל, היא שאלה עצמה שמא נטרפה עליו דעתו.
ואז נתחוזר לה כי הוא מאזוכיסט.
מאזוכיסט הוא היפוכו של רסאדיסט. הסאדיסט נהנה כאשר הוא מבאיב לזולתו, ואילו
המאזוכיסט רוצר, כי יכאיבו לו. אם הכאבה עצמה הנה תחליף מוחלט למישגל, הרי שאנו
חייבים לראותה כסטיה. במקרה זה רקעה עליו אשתו ברגלה, מעשה זה הוא שעורר ב׳זאן
את התשוקה למישגל, ולפיכך יש לראותו כהפרעה. הוא ריר, כפוי, באורח מסתורי, על־ידי
ר,בנין הפסיכולוגי שלו, ללכת בדרכי עקיפה זו, כדי להגיע אל מטרה נורמאלית.
כיצד הגיע לכך? — זהו אותו סיפור נושן ומוכר על תוצאותיהן של החוויות, שהיו
מנת־חלקו בימי הילדות. כשהיה רך בשנים, נהג לזחול מתחת לשולחן, בשל סקרנותו
שנתעוררה על־ידי שמלות הנשים. כשנתפס על־ידי אמו, היא פגעה בו בחוזקה ברגלה,
כדי להעניש את הסקרנות הבלתי־נאה. הוא זעק מתוך כאם, ובו בזמן אחזה בו התרגשות
של הנאה, אשר היתד, לו יותר מאשר פיצוי על סבלו.
נציג את הדברים בפשטות. תמיד, מאז המאורע, ערגה נפשו כי יישנה אותו רטט מוזר,
שחציו תענוג וחציו מכאוב. הנעל בעלת העקב הגבוהה חרשה חריץ עמוק בתודעתו,
וכשר,תפתח האינסטינקט המיני שלו, כפוי היה אינסטינקט זה לזרום באותו אפיק. הכרח
היה, איפוא, שהאינסטינקט המיני מצא דרכו על מסלול לא־נבון, במקום שיעלה על השביל
הנכון*
היו גורמים אחרים, מסובכים יותר. החשיבות אשר יוחסה לנעל בעלת העקב הגבוה —
סמל מיני שכיח ביותר — מצביעה על קיומו של פטישיזם. הוא המשיך, גם בהיותו אדם
מבוגר, להיות מוקסם מנעליהן של נשים. בעוד רוב הגברים, עת נפגשים הם באשד, יפה,
נותנים מבטם בפניה ומתפעלים מגזרתה, היד, מבטו של ז׳אן פוזל בראש וראשונה לעבר
נעליה.
כשאמו הענישה אותו, הוא ידע כי עשה מעשה שאינו יאה. הוא היה מציץ בסקרנות
בדברים אסורים, והיה ראוי לספוג מכות. הוא יכול היה להשתחרר מהרגשת־האשמה זו
רק על־ידי קבלת עונש, ועל כן רצה בזאת.
הוא חש עצמו אשם מחמת נטיה זו, והשפלת־עצמו בפני אשתו שימשה דרך להשתחרר
מאותה אשמה. העונש הכבד ביותר, שיכולה היתר, להטילו, היה — להיענות למשאלותיו,
מבלי להראות כל סלידה. לא היה די בזה שקצה הנעל ייתקע בבשרו. היא היתד, צריכה
באמת לבוז לו, בטרם יוכל להגיע לידי סיפוק.
משהבינה את ההסבר הנכון, ריחמה עליו יותר מכפי שבזה לו, ובזאת הוא לא חפץ.
כל עוד לא פעלה מתוך זעם וסלידה, הוא היה למעשה חסר כוח־גברא. ואילו כאשר
פעלה כך — נשארה היא עצמה קרירה .״זה נראה טפשי לקנא בנעל, אך אני די מושכת
כדי שירצו בי בשל עצמי,״ היא אמרה.
הנשואץ באו אל קיצם, משום שאף אחד מהם לא יכול היה להגיע לידי סיפוק לפי
תנאיו של בן־זוגו. יתכן כי סוניה היתד, ממלאת אחר דרישותיו, אילו יכולה היתד, להאמין
(המשך בעמוד )21

אנשים
בעית ביו םהולדת
לכבוד מיוחד זכה נשיא המדינה, יצחק

אנינוהבותה!! חוב
בימות החורף הקרי ם
אין מ שקה יותר טוב
ובריא מאשר תה חם
ומהביל עם חלבה

תה ויסוצקי
והחלב ־

חל בתנובה
המ שקה המעודן לבעלי
הטעם הטוב•
הגישי לבני ביתך
ולאורחיך תה עם חלב•

בן־ צ בי, כאשר חנך השבוע את בית־הכנסת
של העדר, השומרונית בחולון, אשר
ניבנה הודות ליוזמתו. אחד מאנשי הקהילה
הקטנה חיבר לכבודו שיר מיוחד, על־פי
מנגינה שומרונית המלווה חתן תחת החופה.
ראש העדה בישראל אף קרא לו ״אבינו
היקר״ ,השמיע נאום נלהב, אותו קרא מן
הכתב האשורי איש דגול אחר שזכה
השבוע לשפע ברכות היה הוגה־הדעות הירושלמי,
פרופסור מארטין כוכר, שחגג
את יום הולדתו ה־ .85 אבל הסתבר כי דעתד
ש? האיש הדגול לא היתר, נתונה רק לדברים
נעימים. הוא חשב הרבה על מלחמה
אטומית .״זוהי השאלה הבוערת,״ הכריז
והדגיש ,״ הבוערת. בוערת ממש. שריפה.
ולמר. היא בוערת? מפני שבימינו יש
התפתחות טכנולוגית כזאת, המאפשרת ש־בני־אדם
לא ירצו במשהו — ובכל זאת
עלול המשהו לקרות. המכונה תעשה את
שלה על בן־דורו של בובר, הנציב
הראשון ליהודה לורד הרכרט סמראל,
אשר נפטר השבוע בלונדון, רווחים מאות
סיפורים. אחד הפחות־ידועים הוא אודות
ביקורו האחרון של הלורד בבאר־שבע עם
סיום תפקידו ב־ ,1925 כדי להיפרד מן הבדואים.
אחד משומרי־ראשו חטף מידו את
ספלון הקפה שהוגש לו, נתן אותו לכלב.
הכלב שתה את הקפה, מת תוך כמה דקות
מן הרעל שהברואים הכניסו לתוכו
ח״ב אחדות־העבודה נחום ;*ד נאם בכנסת
על העדר חוקה למדינת ישראל — מצב
שהוא תוצאה של פשרה עם הדתיים. אגב
כך נזכר בבדיחה :״מספרים על אשה שבאת
אל בעלה, להתייעץ אתו איזה נעליים היא
צריכה לקנות: נעליים בעלות עקב גבוה,
או נעליים עם עקב נמוך? אמר לה הבעל
לקנות נעליים גבוהות עקב. אמרה לו:
בנעליים עם עקב גבוה, אני עלולד. חס־ושלום
לשבור את הרגל. אמר לה: קני
ענליים עם עקב נמוך. על כך השיבה לו
שאין זה מודרני. אמר לה: קני זוג נעליים
— נעל אחת עם עקב גבוהה, נעל שניה
עם עקב נמוך. אמרה לו: אהיה צולעת.
הסביר לה: מר, אפשר לעשות? זוהי פשרה,
וכל פשרה — צולעת מה הוכיחה
הממשלה בשטח חיפושי הנפט? סבר השבוע
ח״כ ליבראלי שלמה פרלשטייו :״אזל ת
יד״ .תיקן אותו ח״ב מפא״י יוסף פישר :
״לאזלת נפט.״

ת דג־ ד• נ שי מהבלילה

תזז דסו*לף

ח ול 1בעצ> ם
גואל תן־עמי
עקירת עצים, הורדתענפים
המפריעים ל חו טי חשמל וטלפון ובו׳
באחריות ובמחירים נוחים
רחוב ישראל נגרה מם׳ ( 9מאחורי קולנוע אלגבי)
תל־אביב, טלפון 58608 בשעות8—1 :׳ 15.30—19.00

אנגלית • פקידות
ן תלמדו היטב ע״י מורים מעולים בבי״ס. קדימה״
• אנגלית למבוגרים ולתלמידי
בתי׳׳ס — מתחילים, מתקדמים
י 1׳8811011ח 00
• עכרית כתיב בשיטה מיוחדת.
• קורספונדנציה 1עברית
וכתיבה במכונה ) ואנגלית

בן־יהודד ,74 .ת״א, טל 220314 .
פקידות ומזכירות למבוגרים
ולנוער בשעות הערב.

4מזכירות בעברית ובאנגלית,
כולל 1106111688

,£0811311 ושיחה ליודעי אנגלית.
וכל מקצועות הפקידות בעברית
ואנגלית.
השבוע נפתחים קורסים חדשים. ההרשמה 8—12 :לפנה״צ 4—8 ,בערב(פרט ליום ו׳)

הרב יהודה מאיר אכרמוכיץ, סגן
ראש עירית תל־אביב, וחבר המועצה מטעם
אגודת־ישראל, אשר עומד לחזור בימים אלד,
מביקו־ בארצות־הברית, לא יתלהב כנראה
מן העובדה שבפרלמנט הנוער שהתכנס באולם
הישיבות של העיריה נבחר דוזקא כסאו
למקום מושבה של חברת הפרלמנט הצעירה
נאווה פרלמוטר איש אגודת־ישראל
אחר, חבר הכנסת שלמה לורנץ, נראה
השבוע בחברת אשתו כשהוא מטייל ברחוב
דיזנגוף, ליד נסית. לאלה שחשבו כי הרב
המזוקן עומד להצטרף למטיילים הקבועים
של דיזנגוף נכונה אכזבה. הח״ב פשוט
חיפש לקנות וזילונות עבור ביתו החדש
שבנה לעצמו בבני־ברק הבלש המפורסם
ביותר של הישוב, דויד תדהר,
נראה לאחרונה כשהוא עורך טיולי־ערב
ארוכים. הם לא נועדו לעיקוב אלא לרפוי
קשיי הנשימה, מהם סובל תדהר. תוך כדי
הליכה מבצע תדהר תרגילי־נשימה, שעל
תועלתם הרבה הוא מספר לכל מכר הניקרה
לו בדרכו ישעיהו מינץ, בנו של
שר־הדואר המנוח, בנימין מינץ הדביק על
קיר הוצאת הספרים פרדס, שהוא אחד
ממנהליה, את הפתק הבא :״לבאר־שבע דרוש
ראש עיר שיהיה יותר חכם׳ יותר זריז,
יותר טוב(יהו) וקצת יותר פליישיק
כתיבת הספר בקולר אחד ייגעה כנראה מאד
את• הטופר חיים הזז. כאשר רצה עיתונאי
לראיין השבוע את הסופר, זכה לתשובה:
״אנא התקשר עמי בעוד כמה שבועות. אני
מאוד עייף וחי ממש בערפל.״

ה תנ צ רו תבחמאם
הצייר יגאל תומרקין נראה לאחרונה
מהלך, כשפנס כחול גדול מעל לעינו. הוא
טוען, כי פשוט התנגש בפינה של שולחן
התנגשות מסוג אחר באר, השבוע לסיומה.
אורי זוהר, אשר התנפל לפני
מספר חודשים על העתונאית סילכי קשת

בגידופים אישיים בלשון גסה, משום שכתבה
עליו שהוא מספר בדיחות תפלות,
עלה במסיבת־הנשואין של שאול כיכר
על בימת מועדון החמאם, הצהיר בחגיגיות:
״א) אינני שיכור: ב) אני רוצה לבקש לעיני
כולם את סליחתה של גברת טילבי קשת,
שבכבודה פגעתי.״ תגובת העתונאית היפה
והשנונה: הרמת־גבות משועממת
הכרזה היסטורית לא־פחות השמיע עורך
עתונה של סילבי קשת, ד״ר הרצל רוזג־כלום,
שנראה במסיבה שערך שגריר גאבון
פאול אוקומכה כשהוא משוחח בערנות
עם סופר טאס״ס אלכסנדר דנקין. כש־

זיוה שומרת
נזתיס, או סתם מתות
נשאל בתמיהה כיצד משוחח אנטי־קומוניסט
מושבע כמוהו בחיבה כזאת עם קומוניסטים,
השיב :״גם הם היו סבורים זמן רב שאני
אויב מושבע של ברית־המועצות. רק אחרי
שנוכחו שאני מתקיף באותה מידה עצמה
את ממשלת ארצות־הברית, השתכנעו שאבי
לא רק העתונאי האובייקטיבי ביותר בארץ,
אלא אמרו שזהו סימן לפאטריוטיזם אמיתי״
בתצוגת האביב הראשונה לבגדי־ים
יופיעו כמה דוגמניות באיפור החדש של
שנת .1963 הקוסמטיקאית אסתר גורלי מאיימת
לגלח להן את הגבות׳ או לפחות
לצבוע אותן בלבן. את הפנים האבק בפודרה
ירוקה או סגולה. דוגמנית אחת
שפיקפקה בצו האופנה החדשה היתד. מלכת
היופי לשעבר של ישראל, זיוה שמרת.
״עוד לא החלטתי אם רוצים שהגברים ייראו
מתים אחרי הנשים, או שהנשים תראנה
בצבעים האלה כמו מתות בדיכאון
נפשי ממש היה שרוי השבוע איש יחסי-
הציבור, שמואל שי. הוא רכש לפני ימים
מספר מכונית וספה 400 חדשה, אולם יום
אחד בלבד לאחר שקיבלה, עיקמה מכונית
אלמונית את כנף מכוניתו. הוא עדיין לא
החליט אם לתקן את הכיפוף או לחכות עד
שמכונית נוספת תפגע בו ואז יתקן הכל
על־חשבון חברת־הביטוח שלה.

פ סו קיהשבוס
• ה״כ מפא״י דויד בר*רב־האי,
בתשובה לח״כים שהתלוננו על העדר
חוקה למדינת ישראל :״אני מתפלא על
יוצאי פולין המתלהבים לחוקה, אחרי שעברה
עליהם תקופה של פילסוצקי אשר ידע
להתגבר על החוקה.״

• ראש מערכת ״פנים־אל־פנים״,
שמואל אכידור :״השבוע שיקף את שני
קצותיו של עולם הרוח הישראלי. הוא עמד
בסימן יובלו של בובר וחתונתו של ביבר.״

• עורד־הדין שלמה פהן־צידץ,
בדיון שנערך במועדון הליבראלי על הנשו־אין
האזרחיים :״הבחורה הנכנסת תחת החופה
מפקידה את חרותה לשרירות לבו
של בעלה: לעתים קרובות היא חייבת לשלם
כופר יקר מאוד כדי לזכות בחזרה בחופש
שלה.״

• מבקר הקולנוע יוסף שריק:
״קרה אסון. אין יותר מים בנגב. כל המים
נכנסו למוספים החדשים של היומונים.״
העולם הזה 1327

ספורט
כ דו רג ל
סטל מן־ ה חו צ ה
לא הועילו שיחות השיכנוע, לא עזרו
ההבטחות. נחום סטלמך, ראש קבוצת נבחרת
ישראל׳ והשחקן הטוב ביותר של הקבוצה
האלופה — הפועל פתדדתקוה, ימריא
ביום השני הקרוב עם משפחתו לאוסטרליה.
שם מתכונן הוא להצטרף לשני חבריו לנבחרת
לשעבר, רפי לוי ומשה (ג׳רי) חלדי,
המשחקים בקבוצת הכוח סידניי.
כוכבו של הנער הפתח־תקואי הצעיר דרך
במהירות רבה. בשנת ,1954 כאשר יצאה
נבחרת ישראל למסע תעמולה ומשחקים ביבשת
דרום־אפריקה, צירף המאמן דאז,
משה (״ג׳רי״) בית־הלוי, שני שחקנים צעירים
לנבחרת שכללה כוכבים מפורסמים כמו
שייע גלזר, יעקב חודורוב׳ אלי פוקס ו־יוסל׳ה
מירמוביץ. השניים: סטלמך וחלדי,
הסתפקו אז בנשיאת מזוודותיהם של השחקנים
הוותיקים, פרצו בבכי כשמתח אותם
מירמוביץ, שעליהם לנסוע הביתה לפני
תום המסע.
השתנו דברים רבים. סטלמך׳ כבר לא
נמתח בנקל, החל למתוח בעצמו שחקנים
צעירים וירוקים שהצטרפו לנבחרת במרוצת
השנים.
למעשה החלו לשמוע על סטלמך יותר
ויותר משנת 1? 55 ואילך. בשנה זו, זכתה
קבוצת הפועל פתח־תקוה, שאומנה אז על
ידי השחקן משה ווארון, בתואר האליפות
הלאומית, לראשונה מאז קיומה. לסטלמך
היה חלק ניכר במבצע זה, וכבר אז קנה לו
פירסום רב׳ בעיקר בנגיחות הראש שנו
שהכניעו שוערים רבים בארץ ומחוצה לה.
ש?ן ר ליאשין. בשנת 1956 התמודדה
ישראל בשני משחקים עם נבחרתה הלאומית
של ברית־המועצות. במוסקבה, ספגה הנבחרת
מפלה כבדה בשיעור ,5:0אך במשחק
הגומלין ברמת־גן היו פני הדברים שונים
לחלוטין. הרוסים הובילו ביתרון של ,0:1
כש״ראש הזהב״ של סטלמך הכניע בנגיחה
מדוייקת את השוער הרוסי המצויץ לאב
יאשין. אם כי לא עלה בידי ישראל להחזיק
מעמד בתוצאת התיקו (נוצחה ,)2:1הרי
ששערו הניפלא של סטלמך לא נישכח מזב־רון
הצופים. עשרות בקשות הופנו לתכניות
״כבקשתך״ בקול־ישראל ובגלי־צה׳׳ל, בהן
ביקשו מאזינים מהשדרן נחמיה בן־אברהם
לחזור ולתאר אתי אותו רגע דרמטי בו
הכניע סטלמך את יאשין. שמו של סטלמך
החל להיות לסמל.
ברומטר ההצלחה. רבים נוטים לייחס
את הצלחותיה או כשלונותיה של
האלופה הפתח־תקואית בכושר משחקו של
נחום סטלמך. הוא היה מעין ברומטר להצלחה.
כשלא ״הלך לו״ — שותקה עימו כל
שורת החלוצים של קבוצתו. היו תקופות,
וגם בנבחרת הלאומית עשה סטלמך כבשלו.
מאמני הנבחרת היו מתייעצים עמו בכל
הנוגע להרכב, ונוצר הרושם — הלא מוטעה
— כי על פי סטלמך יישק דבר.
מאז 1955 אימנו את קבוצת הפועל פתח־תקוה
מאמנים רבים. משה וארון, שחקן ה
כדורגלן
ם טלמן־י ומעריצים
הבנוחות לעוד שנתיים
העולם הזה 1327

בעיני

מארק

חלאסקו

אווה הובילה אותי אל מכשפה זקנה אחת, שאצלה היתה שוכרת
חדר ליום. לשם היו באים הלקוחות שלה.
היא הלכה לחדר, ואני ישבתי !עם המכשפה במיטבח. שמענו
את אשר נעשה בחדר, מעבר לקיר. כך סידרה אותי. היא רצתה
ללמד אותי לקח. אומנם לא אירע כל כן הרבה מעבר לקיר, אבל
זה לא נעם לי. לגמרי לא.
״למה אתה כל כך רזה?״ שאלה אותי המכשפה .״אולי יש לך
שחפת? ״
״לא!״ אמרתי.
״אתה נראה ככה. גם אחי נראה ככה. היה בן שמונה־עשרה ומת.״
״חבל מאד,״ אמרתי .״אבל את דוקא נראית טוב.״
״טוב?״ רטנה .״יש לי שבר משני הצדדים. רוצים לנתח אותי.
אבל אני לא נותנת.״
״אל תתני,״ אמרתי בבטחון.
״היא הסתכלה בי בחשד .״למה לא?״
אז יצאה אווה. הלקות התרחץ בבית־השימוש וצהל כמו סוס.
חשבתי בלבי שאם יתחיל גס לשרוק איזו אריה, אתו לו בשיניים.
לאווה היה חלוק פתוח. בפעם הראשונה ראיתי את רגליה. היא
התיישבה על ברכי.
״מה תגיד?״ אמרה.
״שום דבר,״ אמרתי .״שוחחתי עם הגברת הזאת.״
״נשק אותי!״ אמרה בשקט. אותו לקוח עדיין צהל בבית־השימוש.
נשקתי לה. אבל עיניה היו פקוחות. הן נשארות פתוחות כל הזמן,
והרגשתי כאילו מישהו בוחן את פני במיקרוסקופ.
אחר־כן בא השני. הס עמדו על המקח, מעבר לקיר. אווה דיברה
בקול רם במיוחד, כדי שאשמע. היא הציעה לו שילך לאמא שלו
והוא התעקש בקול בכייני לשלם לה רק ׳עשרים וחמש לירות.
לבסוף הגיעו לעמק השווה.
״אתה, כנראה, לא הכי חזק,״ אמרה הזקנה ומדדה אותי במבט
לגלגני .״אתה בטח גם חולה, אבל אתה לא רוצה להגיד. אני רואה
את זה.״
״איפה את רואה את זה?״
השניים מעבר לקיר גמרו, ואווה שוב ״צאה אלי. הפעם נישקתי
אותה מרצוני, והיא עצמה את העיניים. הזקנה הלכה להחליף את
הסדון. שמעתי אותה רוטנת על הגבר הזר, שזחל על ריצפת
החדר, בחפשו משהו שנפל לו.
״נו,״ אמרה אווה׳ ״אתה אוהב אותי?״
״בטח,״ אמרתי.
״ואתה יכול לשאת את זה?״
״את לא יודעת כמה אפשר לשאת,״ אמרתי. שמעתי את זה יום
לפני כן, בסרט קאובויים עם אלן לאד. נעצתי מבט קודר בחמאה,
שעמדה על השולחן, ואמרתי :״אף אחד לא יודע כמה סבל יכול
אדם לשאת!״
אחר כן שוב ישבתי יעם המכשפה הזאת, והיא סיפרה לי איך
חתכו לה לפני חמש שנים חצי קיבה, ואולי גם שלושה רבעים,
ושהיא מוכרחה לרוץ לבית־השימוש. אבל אורחיה של אווה מפריעים
לה בזה, ו״מה הם עושים לה שם?״ יכולתי בנקל לענות לה
על שאלה זו, ובאמת עד היום אינני יודע למה לא הסברתי זאת.
ואז הלך לו השליישי, ואווה שוב יצאה אלי. הפעם לא רצתה

שאנשק לה. היא התחילה לבכות. היא החליקה מברכי ובכתה,
בשכבה על הריצפה. אף פעם, לא קודם לכן ולא לאחר מכן, לא
שמעתי בכי כזה. כך בוודאי היו בוכים המתים, כשהיה עליהם לקום
לתחייה ולחיות שנית.
הזקנה שוב החליפה את הסדינים, ואווה המשיכה לבכות, בשכבה
עירומה על הריצפה. הסתכלתי בשעון. עברה שעה ,׳עברה שעה
שניה. לבסוף אמרה לי אווה :״אף פעם לא חשבתי שאתה תוכל
לשאת את זה. אף פעם לא.״
הרימותי אותה וניגבתי, איכשהו, את פניה .״גם אני לעולם לא
חשבתי שאפשר לסבול כל כך הרבה. ריבונו של עולם, אף פעם לא
חשבתי שאני כל כן אמיץ, שאוכל לשאת כל כך הרבה סבל של
הזולת.״

זהו קטע מסיפורו הישראלי של גדול הסופרים ה פולנים
הצעירים, מארקחלאסקו (כתמונה) ,כו
הוא מתאר את חיי העולים החדשים, כפי שראה
אותם באן, בעוצמה ריאליסטית שלא הושגה עדיין

כסיפורת הישראלית החדשה. חלאסקו נאות להעניק
ל״העולם הזה״ את הזכות הבלעדית לפירסום
סיפור זה בשפה העברית. מיסגלד יחיד־כמינו זה
יתפרסם כעמודי ״העולם הזה״ בגליונות הקרובים.

נבחרת הלאומית לשעבר, שטיפח וגידל את לידידיו שניסו להשפיע עליו כי מוטב לו
סטלמך, היה הראשון שטעם מיצר השלטון לנוח לתקופת מה ממשחקים.
של הכדורגלן המוכשר׳ יליד אם־המושבות
כלי שחרור פורמאלי. הפסדיה האחובוגר
בית־הספר התיכון במקום.
רונים של הנבחרת הלאומות, היו הפסדיו
את וארון החליף המאמן ג׳ק גיבונס. הוא הפרטיים של סטלמך. הקהל שאג ״סטלמך
הוזהר בבואו :״תסתכסך עם כולם — אבל החוצה״ ,למרות שלא היה היחידי שלא
רק לא עם סטלמך. גיבונס לא הבין את היטיב לשחק במשחק זה או אחר, אך
הרמז ובאחד הימים מצא את מקומו תפוס הקהל זכר את ימיו הטובים, ציפה ממנו
על־ידי מאמן אחר.
ליותר.
יתכן שבעיקבות גילויי יחס הזילזול מצד
ההונגרי איגנאץ קאלמאר הובא במיוחד
מתורכיה לאמן את הפועל פתח־תקוה. הקהל׳ החליט סטלמך לקבל את דצעת אגודת
הכוח סידניי שבאוסטרליה, לבוא ולהצטרף
לאחר המסע המשותף של כדורגלני הפועל
לשורותיה כשחקן מקצועי.
פתח־תקוה ומכבי תל־אביב בארצות הברית,
תלו השחקנים והמאמן האשמות הדדיות איש
אוסטרליה הנה כיום המדינה היחידה בברעהו.
גם קאלמאר פוטר, ופינה מקומו עולם שאינה קשורה בחוקי הפיפ״א, ההתלמאמן
הנוכחי, היוגוסלבי מינדה יובאנוביץ. אחדות הבינלאומית לכדורגל, ומשום כך
״אינני יכול שלא לשחק״ .כל זמן יכול כל שחקן, מכל מדינה בעולם, לבוא
שסטלמך היה חלוץ דינאמי, פורץ מתכנן לאוסטרליה ולשחק שם גם ללא קבלת שיחומבקיע
שערים, היו חבריו לנבחרת וקהל דור פורמאלי מקבוצתו.
שיחת שבגוע והסכר. לאור השמואוהדיו
מוכנים לסלוח לו. אולם כאשר חלו
אצלו ירידת מה בכושר משחקו, החלו עה על נסיעתו הקרובה לאוסטרליה, סוברים
הליגלוגים. הקהל, כאילו שכח את ימיו ה משום מה ברחוב כי סטלמך היה כפוי
טובה. מנהל רשות הספורט, ראובן דפני,
טובים, ימים בהם העניק לישראל ולקבוצתו
קרא אליו את סטלמך לשיחה, הבטיח לו
נצחונות מפוארים, שלח בו חיצי לעג על
תפקיד אחראי בשטח אימון כדורגלני נוער,
כל כשלון.
תמורת שכר.
סטלמך, שבהיותו בשיאו כשרוני, לא
גם ראש המחלקה המוניציפלית של מפא״י
הורגל לקריאות מסוג ״סטלמך הביתה״,
וסגן יו״ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר,
נפגע עד לעמקי נשמתו. לאחרונה אף החמיכאל
אלמוג, ניפגש עם סטלמך לשיחת
ליט ליטול פגרה בת חודש ימים, כדי לשוב
אל עצמו, לנסות ולרכוש לעצמו שוב את שיכנוע והסבר. ראשי אגודתו ניראו נדהמים
למראה הפירסומים הרבים אודות נסיעתו
אימון הקהל שאבד לו במידת מה.
הקרובה של הכדורגלן המצטיין. אך ניראה
אולם לא שחקן כסטלמך יוכל לשבות
כי סטלמך לא ייסוג מתוכניתו לעזוב את
ממשחקים לתקופה ארוכה. במשחק היוקרה
המדינה, ובפרט, שבשובו לכאן בעוד שנה
של קבוצתו נגד מכבי חיפה, על גביע ש־ניתרם
על ידי אילנש״יל פוליו, לא שותף או שנתיים, יוכל תמיד לרכוש לעצמו מישאמנם
סטלמך (לפי בקשתו) ,אך ימים ספורים רת מאמן בקבוצה צמרת.
מחוגי הפועל פתח־תקוה הבטיחו אפילו
לאחר מכן שוב נטל חלק במשחק הליגה
למנותו כמאמן הקבוצה הראשונה של האגושל
קבוצתו נגד מכבי פתח־תקוה, הבקיע
את השער היחידי במשחק בנגיחת ראש. דה. סטלמך משוכנע כי הצעה זו תוצע לו
״אינני יכול שלא לשחק,״ אמר סטלמך גם בעוד שנתיים.

קולנוע
ס ר טי ם
הנ א ה בי ם כ חו ד
הגאהכים מטרואל (צפון, תל־אביבו
צרפת) הגשם ממשיך לרדת. מטר דק וטור־דני,
שנראה שלא יפסק לעולם. אבל המאוהבים
ממשיכים להתנשק.
רכבת חולפת בשריקה לא ידוע מאין
ולאן, בהשאירה אחריה רק זכר אחד —
אבק פחם כבד. אבל האהובים מתנשקים.
פרוצה עובדת לידם. היא מתבוננת בנע־רה
ומחייכת בלעג. הזוג ממשיך להתנשק.
מעל לגשר חולפת תזמורת מוזרה ומב־הילה:
איש־תוף, איש־חליל, אשד — ,שלט.
המאוהבים — בשלהם.
אוירת־אימים. כך מתחיל הנאהבים
מטרואל, וזוהי גם תמצית הסרט. כאותה
חלקה שבפרוור, שטופת הגשם והפיח —
קודר־אימים הסרט כולו, מלא אווירת־אימים
מנותקת מכל מציאות, פרט לדבר אחד —
האהבה.
למי איכפת היום דראמה של הליצן? מי
ישב מוקסם היום בדראמה נוסח רומיאו
ויוליד .,אין מי שיתרגש מדראמה על שני
נאהבים בתקופה בה אפשר להשמיד מיליונים
בין־רגע. אדם החי בתקופה שכזאת
עלול להתרגש רק במיקרה אחד: בתנאי
שעל הבד יועלו בפניו לא רק תגובותיהם
החיצוניות של שני הגיבורים, אלא גם מסתרי
תהום הנפש. לשם כך יש להגיע לעומק
הסוריאליזם.
כי עלילת הסרט ובעיותיו הם נאיביים ופשוטים,
כאגדה הספרדית עליה הוא מבוסם.
נערה (לודמילה צ׳רינה) מחכה לשובו
של אהובה. מליאת אמונה שבכוח אהבתה
(המשך בעמוד )20

קולנוע

הקב לן המצ לי ח...

(המשך מעמוד )19
להחזירו. אבל ביום חזרו היא מאבדת
אותו, וגם את עצמה־לדעת.
הדרמה מתחוללת בסרט בעת ובעונה
אחת גם בהצגת תאטרון בלט וגם בחיי
השחקנית, כשהמוסיקה עוברת, במקביל,
ממנגינת־יריד למוסיקה אלקטרונית מופשטת.
הייחוד
שבאמנות הקולנוע אך גדולתו
של הסרט הוא לא בעלילתו הפשוטה
— אלא בכר שהוא חודר אל מעבר למציאות
ומעל למציאות. ואכן, זהו סרט סוריאליסטי
מובהק. עולם נפלא ובלתי־מציאותי
בצבעים כחולים תת־מימיים, כשהמתרחש
הוא בלתי מציאותי בדיוק כמו החלומות
והזיות־האימר״ אליהם הוא עובר בהדרגה.
כי הבמאי ריימון רולו, יחד עם הצלם
קלוד רנואר, נכדו של הצייר האימפרסיוניסטי
המפורסם, חברו יחד ביצירת סרט
היוצא כליל מתחום הספרות והתיאטרון —
ומבליט את הייחוד שבאמנות הקולנוע:
את האפשרויות הטכניות המאפשרות לשנות
את המציאות — יחד עם השכנוע הראותי
העמוק, המתעשר עוד יותר בסיועם של
תנועה וצליל.

^כ[10

׳ 1י׳י׳ות

ל ב ^ עלרה

השד תשבץ המז 1327
בשלישי לפברואר מתחיל דויד דקל, נדרחוב הנביאים ,31 תל־אביב, את שרותו
הצבאי. עד אז רבות הן שעותיו הפנויות והוא מנצל אות! לפתירת תשבצים
וחיבורם. לנו שלח את אחד התשבצים הרבים שחיבר, והריהו לפניכם.
םאוז 1 :אלסטי;
)4כבר עיר זמנה;
)10 אבי הנכד
)11 :צוק; ) 13
מזלזל; )14 נזל, טס־טוי
)15 :הופחת מחירו;
)17 מיעטה
מים; )19 חציו של
קיבוץ למרנלות ה־מירוז;
)20 תוכנית
בנלי־צה״ל; )22 כלי
לסריגה; )25 אנא;
)20 איבדו כווז; )27
ידוע; )30 מכיעיר לכוון
טונים; )32 סיעה;
)33 מנהיג אם -
תי ידוע; ) 34 כלי
בשח; )30 בלל; ) 37 איבירה עיר
רופית
)39 :מושר
אחריו; )41 ביצר
עיסט מוכר; )42 מודד;
)44 מפרץ סקנדינבי;
)40 מעשה
רמאות; )48 ראשון
השיכורים; )50 מילת
זרוז; )51 בכלא
פרנסתו; ) 53 סלע
גבוה; ) 55פ ה; )57 ישן; )58 מופיע
באור השמש; )59 כתבה עיתונאית; )00 מבטאת
הצלחתו של אמן.
מאונו )1 :תל; )2מזון המדבר; )3
רבוץ; )5מרכז )0 :שר במזרח; )7זרוע;
)8רקוד אירופי; )9טיבנים בימתיים; )12
זהב; )15 הוציא; )10 בשביל; )18 בעל נטיח
מוגדרת; )21 ענן; )23 מאם! כדורגל; )24

המנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אדי ;שמאל) והגברת
מה עושה היד השלישית?

האגדה התמימה על הנאהבים מטרואל
הופכת לסרט מעמיק — אולי עמוק מדי
עבור הצופה הממוצע.
אבל סרט זה חייבים כולם לראות — גם
מתוך הסיבה שזהו אולי אחד מסרטי העתיד.

גיבור החרא

שרטו טעוח!!1־
לברק ולהונען!
נגד קטקעוים

חנ״נף
מילת הפתעה; )20 קטר; )28 מלת הסכמה;
)29 ממארגני התככים בבאר שבע; )31 תרופת
הרנעה; )32 בטן; )35 מסולם הטונים;
)37 מקור ההדרים; )38 צפור; )40 מרה; <41
בן זוג לפרה; )43 ראשון ברשימת הטונים;
)45 יחידת המתת החשמלי; )46 ליכלור; )47
ראייתו לקויה; )49 שפת הים; )52 תואר
מארץ השפלה; )54 פס; ) 50 אשת התיש; )58
אויב.

א 7ייקסיו ־

מי טיער לחנינה

אדי והגברות (תמר, תל־אביב, צרפת)
אדי קונסטאנטין הוא השחקן האמריקאי
היחיד, שמצא בית של ממש בפאריס,
וגם באולמות הקולנוע בתל־אביב, אם לדון
לפי מחיאות הכפיים המקדמות את פניו
כל פעם כשהוא מופיע על המסך.
צב חף מפשע. אדי בעל קלסתר פנים
של צב חף מפשע וחייכני, יודע למזג
עם הבעת פנים זו, מהלומות על ימין ועל
שמאל, כיאה לאיזה ג׳ו לואים לפחות. אדי
מחזיק תמיד כוס ויסקי בידו האחת, כשזרועו
השניה הוא מחבק נערה — ובשלישית
״מפליק״ ליריב( .כן, כן, על פי
ההספק שלו, יש לו לפחות שלוש ידים,
שכן הוא ״סופרמן״ וסוכן של השרות החשאי
האמריקני).
שלוש נערות יפהפיות — אחת מהן היא
פראנסואז בריון — מנסות לירות בו,
להרעיל אותו ולפוצצו. אבל לשווא! ״אני
בעל אינטליגנציה״ ,מסביר אדי בחיוך רחב.
החתיכות משתכנעות מיד. למרבית התמיהה
— גם הקהל.
העולם הזח 1327

0 0 0 0 0 0 0 1י 0 6 0 0לפתע 3 ,יו הכלולות

0 1 0 0 8

(המשך מטמוד )17
שהתנהגותו הנה מעשה־שובבות. אך למרות שהתנהגותו היתד. בלתי־נמנעת, כפי שידעה,
הריהי בכל זאת היתד. בעיניה מגוחכת.

לידי כך שיחוש ברגש־בושה — ממש כפי שעשויים הורים נרגזים, שאינם נוהגים בשיקול
הדעת, להתייחס כלפי ילדם השובב.
העובדה שזוגות נשואים כה רבים מנהלים חיי חתול וכלב, ועם זאת קשורים הם —
באורח מוזר — זה בזו, תהיה מובנת, רק כאשר אנו מניחים כי מריבותיהם מספקות
צורך פסיכולוגי. כל כמה שהדבר אינו מתקבל על הדעת, הנה אין הם רוצים בחיי־שלתה.
אלה הם בני אדם הנהנים מהיותם מרי־נפש.
דבר הגורם הנאה לאדם אחד, הוא חסר טעם לגבי משנהו. דבר זה טבעי, בשים־לב
להשפעות השונות מאד, אשר כל יחיד ויחיד נתון להן, שעה שטעמו בא לראשונה לידי
עיצוב. תולדות חייהם של הגבר, או של האשה, ניתנות לקריאה בהתנהגותם המינית,
אם יש לנו את המפתח לצופן.
נוכל אז לראות באיזה שלב מסויים נעצרה ההתפתחות הריגשית. אפשר שהתפתחות זו
נשארה ילדותית, כגון במקרה של סטיה מינית מלאה! או אפשר שההתפתחות נפגעה רק
בחלקה, פגיעה שהביאה להפרעה כלשהי.
כדי למנוע את התגובה השלילית על מלה זאת, מוטב היה אילו דיברנו על, מקרים
יוצאי־דופך. המין הוא השטח היחיד שבו רואים את הדבר יוצא־הדופן כבלתי־מוסרי. אנו
נוטים להפחיד את עצמנו בפחד־שוא, שהנו יציר־כפינו שלנו.
מקרים יוצאי־דופן קשים, כגון פטישיזם או מאזוכיזם קיצוניים, יש לראותם ככל ליקוי
אחר. ניתן לטפל בהם כרגיל, ואם לא — הרי הכרח להשלים ולחיות עמר,ם, ממש כשם
שאדם מוכרח לחיות עם רגל מלאכותית, אם יש לו כזו. הנכה הריגשי זקוק לאהדר, עוד
יותר מאשר הנכה הגופני.
מקרים יוצאי־דופן קלים הם בעלי־חשיבות רק אם אנו עושים אותם לבאלה. בעל ואשד,
חייבים לעשות כל מאמץ כדי לשאת את הזרויות של כל אחד מהם. אם יזכרו תמיד כי
ההנאה המינית חייבת להיות הדדית, הרי שיהיו מסוגלים לגלות את המידה הנכונה של
התאפקות, כדי לאזן האחד את צורכי זולתו.

הכמיהה 7עוגש
**קרה זה עשוי להיראות כבלתי מתקבל על הדעת, הגם שהוא נכון וא״יתי. הוא
מבהיר לנו את משמעותו של המאזוכיזם ביתר פשטות מכל ההסברים הפחות־קיצוניים.
מכל מקום, צורות רבות של מאזוכיזם חולפות, במקודם או במאוחר, מבלי שאף נכיר את
מהותן.
לאחר מריבה בין בעל ואשה, יהיו שניהם — על פי רוב — מלאי־תשוקה יותר מן
הרגיל. דבר זה אפשר להסביר בזעזוע, שבא להם מן הגילוי, כי הם התרחקו זו מזו.
חיי־המין מפגינים את ההוכחה הברורה והמשמעת ביותר, כי עדיין אוהבים הם איש את
רעהו.
אולם אם בני הזוג מתקוטטים באופן קבוע לפני כל מישגל, עלינו לחשוד בנסיבות.
העובדה כי מריבות כאלו אמנם מתרחשות תמיד רומזות על כך, שהן מהוות חלק חיוני
של הליכותיהם המיניות. יתכן כי ישנן כאן עקבות של סאדיזם או מאזוכיזם, משום
שהאינסטינקט התוקפני מסוגל אף הוא להצית תשוקה מינית. בימים שבהם הרשה החוק
האנגלי לבעל להעניש את אשתו, היתר. ההלקאה, לעתים קרובות, תופעה קודמת למגע
המיני.
כשמאזוכיסט פותח מריבה, הרי קיים אצלו מניע בלתי־מודע שונה. אין הוא רוצה להיות
תוקפני בדרך פיסית! אדרבא, הוא רוצה לעורר את התוקפנות באשתו. אין היא בהכרח
צריכה להלקותו. כמיהתו לעונש תבוא על סיפוקה אם היא תבוז לו, תלגלג עליו, תביאו

1948

סגולה בלבד
1963

כפר -סבא

בכל בית בישראל

הוילה כ ל לי ת ב מו צ רינו!

תדריך
העולם הזח ממליץ טה לראות, סח לשמוי.
חיכן לבקר השבוע:

האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בנ־קאים
הנאשמת ברצח, ועל ערבי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונחום שליט, בקצב שאינו מניח להפסיק
לצחוק.

• מעגל הניר הקוזקאזי (התיאם־

רו! העירוני, חיפה) אלגוריה חברתית־פיו־טית
במחזד,־ראווה. גלגול של משפט־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחד
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבת־עין.
חיים טופול, זד,רירה חריפאי.
ס תורת היחסים (שמעו! ישראלי)
רביו־יחיד, בו מחפה רמת־המערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
המקרינה חום ולבביות.
ס ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בן־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
אירמה המתוקה (הבימה) מוסי־קול.
אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לפי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
ר,פרובינציאלי. שלמה בר־שבים, דינה דורון,
אריק איינשטיין.

!1111ישו ^ יוהנשרתסננווים
רדיז -אלקט רוני ק ה
שרטוט מכונות
שרטוט בנץ
ארכיטקטורה ועיצוב פנים

נ 1נ1ןישרא לי לגר פי קהו״ 1י £1111 ינ1

ס הוא והיא (התיאנורון האינסיסי)

הסין החלש מול המין החזק, מגיל הגן ועד
זיקנה, בסידרת מערכונים של אפרים קי־שון.
שושיק שני מזהירה, כשבעלה, אריק
לביא, משמש בסים להצלחתה.

גרפיקה שלב א׳
גרפיקה שלב כ׳

1גחת ושקדשת

• וינסנט ואדגוך (סוזיאין תל־

מורים אקדמאים מובחרים. ציוד משוכלל. מעבדות מודרניות
ספרי לימוד ותקצירים בהוצאת בית הספד * טיפול אינדיבידואלי

פרטים

והרשמה

תל־אביב
רחוב השרון 23
רחוב אלנבי 6ד
רחוב דיזנגוך 86

בבקר

עד 8

חיפה

מול בית חדר

רחוב כיאליק 17

בערב

ירו שלים
רחוב יפו 33
בית יואל
דחף חיפה

גומאויר בת 15

בימים אלה חוגגת גומאויר —
החברה ליצור מזרונים וחמרי
ריפוד בכפר־סבא — את יובלה
ה־.15

על כלפנים, לא ממבט ראשון. כ י אס בחירתלבך
הינהגרושה -לא תוכללעולם לשאת אותה לאשה,
לפידיניה אי שותהנהוגיםבישראל .

אינךמוכןלהקריב את א ושרך הפרטיל מע ן

״ קיום המ סו ר ת?״
אם כ ן, חתום על העצומהלכנסתל מע ןחוק
נשואים אזרחיים .

הליגה למניעת כפייה דתית
ח. ד21116 .
תל״אביב

200

ירושלים

ת, ד 4 22 4 .
חיפה

בשנת , 1948 שנת היוסד ה מפעל,
ידעו אך מעטים מהו
מזרון קצף־גומי אמיתי מ־לאטקם
טהור, ורק קומץ קטן
היו הבעלים המאושרים של
מזרון זה, המהווה שיא בנוחיות
הדיור.
ההתפתחות המסחררת של המפעל,
בד בבד עם הצריכה
הגדלה והולכת של מוצרי
גומאויר כפר־סבא׳ איפשרו
לתת מתנת יובל מיוחדת ב מינה:
הוזלה כללית על כל
המוצרים; וכל זאת בתקופה
של נטיה כללית להעלאת מחי רים
בענפים אחרים. הוזלה זו
מהווה צעד נוסף להשגת מט רת
חברת גומאויר מכפר־סבא :
גומאויר בכל בית בישראל.

אביב, ביתן הלנה רובינשטיין) 101 יצירות
בצבעי שמן, סיס ורישומים של אחד מגדולי
הציירים האימפרסיוניסטיים, באחת התערוכות
החשיבות שנערכו אי־פעם בישראל.
#חיים נהור (גלריה ,220 תל־אביב)
תערוכת ציוריו של צייר ישראלי שחזר לאחרונה
מפאריס.
יוסף קוסונגי (בית־האמנים, ירושלים)
ציוריו האחרונים של אחד המובילים
באמנות החדישה בישראל.
רפאל מוהר (בית האמניס, חיפה)
נופי־ים וציורי־אוזירה, בציורי צבעי־מים ו־גואש,
של הצייר הישראלי שנפטר לפני שנד,
ושסיגנונו הוא שילוב בין אישיותו הדינאמית
וציור המופשט.
שמואל טפלר (גלריה צ׳נזרינסקי,
תל־אביב) ציורים אינטימיים על נושאים דוממים,
של צייר בעל רגישות רבה.
• רוברט דאלווד (בית דיונגוף, תל-
אביב) תערוכת פסליו של פסל אנגלי ידוע.
תחביב (תל־אביב) אוטוגראפיס ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרם
לסיפוק שגעמותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.
ידץ״^יד•

סרייבו

שני אויבים (מוגרבי, תל־אביב,
רון, חיפה) קומדיה מלחמתית. דויד ניבן
ואלברטו טורדי כמפקדי יחידות אנגלית ואיטלקית
בחבש, מנהלים מאבקים מצחיקים
בסרט שצולם ברובו בארץ.
הנאהבים מטרואל (צפון, תל-
אביב) ראה מדור קולנוע.
• יחסים מסוכנים (אוריון, תל-
אביב) מישהק הבגידות של זוג צרפתי
נשוי, המביא אותם לכליה. ג׳ראר פילים,
ז׳אן מורו ואנס סטרויברג, בסרטו של רו־ג׳ר
ואדים.
• היום הארוך כיותר (תל-אביב,
תל־אביב; אמפיתיאטרון, חיפה; שיחזור יום
הפלישה לאירופה במלחמת העולם השניה,
בשלושה סרטים שבויימו בידי שלושה במאים
וחוברו לסרט אחד. סצינות־קרב מרתקות׳
מול חולשה בעיצוב דמויות הלוחמים,
כשהגרמנים ׳מופיעים בדמויות האנושיות ביותר.

נשואיו שד מד מיסיסיפי ( א רד,עולם
הזה 1327

סון־דויז, תל־אביב) סאטירה פוליטית. ביקורת
חריפה על ניתנה של הדמוקרטיה המערבית,
בה נופל השלטון בידיהם של ה־ביצועיסטים,
בשל צביעותם ושחיתותם של
האידיאליסטים. מישחק נדיר.
קורטוב שד דבש (נת, תל־אביב)
דרמה. בר1זוה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אמה ההוללת, מלח כושי, והומוסכסואליסס.
גירושין נופח איטליה נחן,
חיפה) שיטות שונות כיצד להיפטר מאשר,
צייקנית, ולזכות כמאהבת צעירה, בסאטירה
רווית הומור מאקברי, על נוהגי הגירושין
הקאתוליים ועל החברה הסיצילית.
מרצ׳לו מאסטרויאני ודניאלה רוקה, בסרטו
של פיטרו ג׳רמי.
6וירידיאנה (חיפה, חיפה) יצירתו
האכזרית ורוויית־הפסימיזם של לואיס בו־נואל,
התוקפת את הכנסייה, המוסר והרוח
האנושית גם יחד.
0סעודה כטיפאני (סמדר, ירושלים)
אודרי הפבורן מקסימה בתפקיד נערת-
טלפון, המסתגרת בעולם של חלומות ורודים.
לבוש ראשון לבוש אורלוף

•גידור
0קומפניון
דה לה שאנסון תשעת
חברי להקת־הזמר הצרפתית המפורסמת
שרים, מנגנים ומשחקים, בקסם אישי ובהנאה
המדביקה את הקהל.
• פצצת הזמן (תיאטרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חפר, משחקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביומן קולנוע סאטירי.

יוס שישי__15.* ,

• ילקוט לספרות (קול־ישראל 08.30 ,
צוות מבקרים מהמשמרת הצעירה בדיון על
שירי חשבון של יונתן רטוש.
• בצרור אחד (קול־ישראל)19.20 ,
מבוגרים רוקדים כילדים ומאה שנר. לעתר
נות העברית בשבועונם של יעקוב בן־הרצל
ואלימלך רם.
שבת__ 16.2 ,

• עולם המדע (קול־ישראל) 11.20 ,
פרופסור יגאל ידיו ממשיך בסידרת סיפוריו
על מימצאים ארכיאולוגיים במדבר יהודה•
בימות ובדים (קול־ישראל)12.15 ,
תוכנית על מחזהו החדש של גיסים אלוני,
הנסיכה האמריקאית, בתיאטרון העונות של
יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.

0 1 *1 ,0

בגדי תינו קו ת מ^-׳ 100״אורלון״ אינם מתכווצים
בכביסה, שומרים על צורתם. מתייבשים מהר,
קלילים ומהודרים. לכל תינוק, לכל עונה, יהא
הלבוש הראשון לבוש מ״אורלון־״.
דרשי רק בגדי תינו קו ת של ״טיב טוב״ ה מסו מני ם
בתוית >^ס״ 100 אורלון״ .להשיג בכל חנו ת מעולה
לבגדי ילדים בארץ.

** קסז קוז יי

0ז 1ז8*1;* *81

יום ראשון 17.2 ,

• קונצרט מפסטיבל אדינבורג
(קול־ישראל )21.30 ,מיבחר הקלטות מהפסטיבל
ד,־ 16 באדינבורג שנערך אשתקד. ביניהן
5 :שירים של שוסטאקוביץ ומחרוזת
שירים של מוסורסקי בביצוע אמנים סובייטיים
והסויטה ליידי מאקבט ממאצנק של
שוסטאקוביץ, שהיא פאראפראזה על הנושא
השייקספירי.
• מחפשים את המטמון ( הג ל הקל
)21.30 ,תוכנית־מתח מרתקת שמשתת־פיה
בפועל ב-חיפוש אחר המטמון יהיו הפעם
מאזינים מאזור מפרץ חיפה.
ו ס שני 18.2 ,

• המסד עולה (קול-ישראל)21.30 ,
העלמה ׳וליה לאוגוסט סטרינברג בהשתתפות
דינה דורון, יוסי בנאי ואלישבע מיכאל,
ובביומו של שמואל בונים.
יום שלישי 19.2 ,

• הקונצרט השבועי (קול-ישראל,
)20.00 התזמורת הסימפונית של קול־ישראל
בקונצרט לכבוד חנוכת האולם הקטן בבנייני
האומה, מיצירות באך: קונצ׳רטו בראנדר־בורגי
מס׳ ;3קונצ׳רטו ברד,־מינור לשני
כינורות ותזמורת, ושתי אריות לסופראן
ותזמורת מתוך קאנסטת הצייד.

• סוככים נולדים הלידה (מועדון
התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הוזי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.
• כרמלה (עומר־כיאם, יפו) שיריעם
ספרדיים ודרום־אמריקאיים, במיקצבים
מהירים ומטורפים, בביצועה של זמרת
בעלת מזג סוער, קול עמוק ואינטרפרטציה.
העולם הזה 1327

ס רי ג ת חי פ ה בע״מ
* שם רשום לסיב האקרילי של דדפונט.
גורדון לבינסון אילון

מסמוו

ושות

מובנים
היכון

פסג׳ דיזנגוף , 101ת׳׳א

דוץ ...

מכירת חיסול
שמלות, חליפות ומעילים
מכל הסוגים
הנחות ללא תקדים
עד ס׳ל 5 0

לרגל שינויים

לדוכן העתונים הקרוב ב י ותר
כדילרכוש את הספר —

נשים

בעולם הריגול
מאתננה היי מ ן.
44 פרשיות ריגול מרתקות על
נשים, שמצאו דרבים להערים על
הגברים הקשוחים ביותר בעולם.
מהדורה עממית — 240 עמוד. במחיר 2.25ל״י.
להשיג בכל הקיוסקים ודוכני מכירת העתוגים.
הוצאת ספרים עי״ן.
ההפצה הראשית: י .ווים, רח׳ מקוה ישראל , 12ת״א.

ב 1111דוב (1

פתוח
מ־ 9בבקר
עד חצות

מ ! 1כי