גליון 1328 מתאריך 20 בפברואר 1963

ט.וו.א. הנה חברת התעופה היחידה המקשרת 15 מרכזים עולמיים באירופה אפריקה ואסיה
עם 70 ערים ראשיות בארה״ב מחוף אל חוף. בטיסתך הבאה בחר בשרות ״רויאל אמבסדור״
של ט.וו.א. או במחלקת החסכון. טוס לארה״ב ב־ט.וו.א ,.חברת התעופה האמריקאית.

פנה לסוכן הנסיעות שלך או אל ט.וו.א ,.טל ,67364 .תל־אב׳־ב

״ה עו לם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הי שרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ.

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג סספמס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב: ח .בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״זי)
חיפה ! בית־הספר ״במעלה״ ,רוד שמריהו לוין 30

בעיני הכת השלטת, העולם הזוז הוא קיפוד
בעל קוצים רבים, כולם דוקרים ומרגיזים•
אך יתכן כי הקוץ המרגיז אותה יותר
מכל הוא דוזקא הארוך ביותר — זה הדוקר
בחוץ־לארץ.
עתונים רבים בעולם רואים בשבועון
מסויים זה מקור חשיב לאינפורמציה על
הנעשה בארץ. עתונים אלה נוהגים להעתיק
את דברי העולם הזה בהרחבה — לעיתים
תוך ציון המקור, אן לרוב בלי ציון זה.
מובן מאליו כ־ נוהג זה מרגיז את שכירי־העט
של התעמולה הרישמית בעולם. על כן
הם מנהלים מערכה מתמדת, בלתי־נלאית,
נגד העולם הזה בארצות־חוץ. הם מנסים
לתאר אותו בשבועון מלוכלך, נתעב, בוגדני
— בקיצור . ,שבועון שאסור להסתמך
עליו בשום פנים ואופן.
מערכה זו היא, ברובה הגדול, סמויה.
היא מתנהלת מאחורי הקלעים, באמצעות השגרירויות
הישראליות, עסקנים ציוניים וכתבים
שכירים. אך לא פעם היא יוצאת
לאור העולם. כך קרה, לפני כמה ימים, מעל
עמודי ניישונל ג׳ואיש פוסט, העתון היהודי
הנפוץ ביותר בארצות־הברית.

בראש ההתקפה עמד קארל אלפרט, אחד
הכתבים הרבים הניזונים מן המנגנון הציוני
העשיר.
לא במיקרה יצא אלפרט להתקיפה זו. כי
מזה זמן רב נוהג עתון יהודי זה למלא
רבים מעמודיו בחומר של העולם הזה. חומר
זה הוא שעזר לעתון לדווח על המציאות
הישראלית, ולשמור על אי־תלות מסויימת
מן הזרם האדיר של התעמולה הרישמית.
טוען אלפרט :״בישראל יש עתונים רבים
שאפשר לבחור ביניהם. ישנם 23 יומונים,
וכן שבועונים וירחונים כמעט עד אין ספור.
כתב־חוץ, המחפיט חומר לכתבות טובות,
יכול למצוא בהם שלל רב.
״וזה העוקץ. העתונות הישראלית כוללת
את כל הסוגים — החל בעתונים רציניים
ומכובדים, וכלה בסוג הזול והמאוס ביותר.
תוכל לדון את טיבו של העתון, שאתה
קורא בו, אם השים לב למקורן של החדשות
שבהן בחר העורך מן העתונות הישראלית.״

הם העתונים הנכבדים? אלפרט מזכיר
ארבעה: הארץ, דבר, הצופה ועל המשמר.
פחות מוצאים חי בעיניו ידיעות אחרונות ואותם
הוא מגדיר כעתונים סנ־מעריב
סציוניים,
אשר ״אין לסמיך על דיוקם ה־עתונאי.״

האיש הציוני הטוב אינו כותב את
דבריו כדי להשמיץ את •הצהרונים, שאינם
מזיקים לאדוניו. אחרי ככלות הכל — כותרת׳
מאמרו אומרת :״אסור לפוטט להשתמש
בהעולם הזה כמקור אינפורמציה הראוי
לאמון.״
על כן מגיע המאמר לשיאי בשורות הבאות:
״העולם
הזה הוא שבועון העומד על השלב
הנמוך ביותר של הסולם העתינאי
בישראל. אפשר להשוותו רק לעתוני־הזבל
שיצאו לאור, לפני כמה שנים, בהוליבוד.
הוא מתמחה בשערוריות, במין ובפשע.
״השבועון נמנע בקושי מלעבור את גבול
חוקי הדיבה. הוא מתנגד לבן־גוריון ולממשלה
בצורה ארסית וקיצונית. הוא דוגל
ברעיונות של חוגים מטורפים, ואינו מחמיץ
שום הזדמנות ללכלך את האזרחים החשובים,
בני כמעט כל המפלגות.
״העולם הזה פונה אל האינסטינקטים השפלים
ביותר של קוראיו. הוא מנקד,־האש־פה
של העתונות הישראלית. אין פלא כי
שבועון מסוג זה, המנצל לרעה את הדמוקרטיה
המאפשרת את הופעתו, מצוטט לעיתים
קרובות על־ידי מדינות־ערב ואויבי
ישראל ברחבי העולם.
״מדאיג אותי כי בהידשים האחרונים סומך
הניישונל ג׳ואיש פוסט יותר ויותר על
העולם הזה כעל מקור אינפורמציה.״

כמו התקפות רבות אחרות, עזרה גם זו
לחעולס הזה תחת להזיק לו. כי דבריו של
אלפרט המריצו את עורך העתון היהודי־האמריקאי,
צ׳ארלס רוט, לענות לו בהבלטה
ובהרחבה. השיב רוט:
״בעניין זה סובל קארל אלפרט מעיוורון
מסויים.
מה רע בכך שעתון מעתיק כתבות
מן העתון הסנסציוני ביותר, אם החומר
מתאים לרמתו העתונאית של העוזון הבוחר
בו? כל כתבה בניישונל ג׳ואיש פוסט, יה־ה
מקורר, אשר יהיה — כתב, ביולטין או
עתון אחר — נבדקת בקפדנות על־ידי העורכים.
״קארל
אלפרם אינו רוגז על כתבה מסו־יימת,
שנלקחה מן העולם הזה. מה שמרגיז
אותו הוא כי עיתון יהודי־אמריקאי מצטט
ה עול ם הז ה 1328

בכלל את השבועון הזה, אותי הוא משווה
לשבועוני־הזבל האמריקאיים.
מדוע גבר שבועון כמו העולם הזה
על דבר השבוע והפך לשביעון־החדשות הראשי
בישראל? דבר השבוע, שהותאם לרוח
האוכלוסייה הישראלית מלפני קום המדינה,
ירד מדרגת השבועון הראשי לדרגת מוסף
המוכנס לגליון יום ו׳ של דבר.
״ד,עליה ההמונית מכל רחבי העולם הביאה
לישראל שוק פורה לעתונים ולשבועו־נים
סנסציוניים. אני זוכר את הימים כאשר
הישראלים השמרניים, ילידי אירופה, בזו למעריב
ולידיעות אחרונות, וראו בהם סטיות
עתונאיות. אולם למרות שקארל אלפרט
מזלזל בשני צהרונים אלה, הם משפיעים
על דעת־הקהל הישראלית יותר מכפי שהיא
רוצה לחשוב.
ה עו ל ם הזה׳ מפרסם סדרות של גילויים
על הביורוקראטיד. והשחיתות הממשלתית,
לא פחות מאשר על כוכבי קולנוע.
העתונים במדינות הערביות מצטטים את
אורי אבנרי, עורך העולם הזה, מפני שהוא
דוגל מבחינה רעיונית בהתקרבות מרחבית,
ולא בגלל נטיותיו הבוגדניות, כפי שקארל
אלפרט רוצה לשכנע אותנו.
״העולם הזה הוא באמת עתון סנסציוני,
בעל תפוצה המונית. אולם אילו חיקו השבועונים
האמריקאיים את רוח־מסע־הצלב
של העולם הזה לטובת הכלל, היתד, רוח
זו הופכת לסחורת־ייצוא נוספת של ישראל
— סחורה שישראל יבולה להתגאות בה.״

נידמה כי מישהו מתכנן את המסע נגד
העולם הזה בקנה־מידה עולמי. באותו חידש
בי הופיע פולמוס זה בעתון היהודי־האמרי־קאי,
הופיעו דברים באותו נוסח עצמו במרחק
של אלפי קילומטרים — בשווייץ. הפעם
בעתון שאף אינו יהודי.
העתון החשוב גאזט דה לחאן פירסם
סידרית־מאמרים של ניקולאס בודי, פקיד
הוועד היהודי האמריקאי, על ישראל. כתבה
שלמה בסידרה זו מוקדשת לעורך העולם
הזה.
בודי מספר כי בחוגים הרישמיים הזהירוהו
הכל שלא לדבר עם אורי אבנרי.
אך בסוף הופך בודי לבלעם, מוסיף את
המשפטים הבאים:
״אולם בארץ זו, שהיא כל כך קונפורמיסטית,
גילה העולם הזה לא פעם שערוריות
אמיתיות, לפני שהגיעו לאוזניו של
איש. אפילו אויביו של אורי אבנרי מודים
בכשרונו של כובש־ארצות זה. הוא מזוקן,
דאין הוא חסר קסם אישי. הירחון של ז׳אן
פול סארטר חלק לו כבוד, כאשר פירסם
את המסה הרעיונית שלו, ציונות או
שנויות.״
בודי מפרטי את עיקרי השקפת־העולם של
העולם וזזה, ומוסיף :״בקיצור, אבנרי מציג
את כל השאלות הנכונות. אולם תשובותיו
הן קיצוניות ביותר, והן מבוטאות בריטורי־קד,
אשר השימוש החופשי בה מובטח לו
דווקא על־ידי המישטר שהוא לוחם בו.״
מסתבר כי בודי לא שמע מעולם על הצעת
חוק לשון הרע, ועל שאר ביטויי האהבה
של המישטר הקיים לגבי העולם הזה.

לפני שבועיים כתבתי כאן על הפגישה
ההמונית של עורכי העולם הזה עם צימר
הסטודנטים בירושלים, שנתקיימה ביוזמת
בטאון הסטודנטים פי האתון. אולי תמצא
עניין בדו״ח של פי האתון עצמו על מאורע
זה, שפורסם בינתיים.
כותב שלמה אריאל, קצת בנימה של ביקורת
אמנותית:
״הפגישה של הסטודנטים עם עורכי העולם
הזה היתר, אחד מאותם מאורעות רודיי־מתח,
המעבירים צמרמורת מענגת בטבורו
של אדם. הפגישה נתקיימה בערבו של יום
חמישי, ערב שבו מחנה כבד של סטודנטים
נוהר מדי שבוע בשבוע מירושלים לתל־אביב
— ואף־על־פי־כן היה אולם בית הילל
עמום לעייפה בהמוני צעירים.
״חייב אני להודות על האמת, שמעודי לא
ראיתי איש היודע את אמנות ההופעה בפני
צברים כפי שמר אבנרי יודע זאת.
״כשקורא מישהו קריאת־ביניים לעבר אב־נרי,
סותם זה את פיו, באלגנטיות רבה,
במטפחת של משי כך אירע אף שאחדים
יצאו בלב מלא זעם על גולדה מאיר,
שאילמלא הקימה, אירגנה וכיוונה את מחתרת
האו־אה־אס, היה מר אורי אבנרי מצליח
מזמן לכונן יחסים דיפלומטיים בין
אלג׳יריה וישראל

מחס כון

מה עוד
עחוץ?

קפה .
תלייאביב, דיזנגון ז 189

האט בגמ־ 0־ רז בבר
וזרגן 2ן רופוי \2שטרן?

ההרכב הנכון —
הוא העיקר...
כשרוצים לטלק אחת ולתמיד את
פגמי העור והפצעונים. ההרכב הנכון
הו פ ,14 הקרם הראשון בארץ
והטוב ביותר לנקוי עוד הפנים, מת,
צרת קליאו.
כמעט מיד נעלמים כל סימני אי-
נקיון העור, שכה מאכזבים. פ14
היא התשובה היחידה לבעיות מראיך

ווה ואיך ר נו שורו מה?
כיצר 2־יהנוו 1וזיוזבי־האהבה
בשרווווווו?
על כף ויותר מכף כספר

אעוה ו א הב ה
״לויד״
המכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

מכתבים
מי פגע כבניצ

אנא, הדפיסו את הפרשה שלי, שבגללה
אני על סה התמוטטות:
בני טשה התגייס לצה״ל לפני כשנתיים,
ובבדיקת כושר הבריאות שלו היחה התוצאה
.86 כלומר —
בריא לחלוטין ולכל
הדעות.
בזמן שרותו ברח
כמה פעמים מהמחנה
שלו. כשהשתחרר
וחזר הביתה, לא
הכרתיו. הוא השתנה
לנמרי: הפד ל-
חסר־שקט, ועם אפא-
מיה כללית לחיים.
הנשחי משפט ננד
משרד הבטחוז. אד
לפני כן הם שלחוהו
לבדיקה על־ירי
רופא יתיר, אותו
קבע כושרר הבטהון
— והוא פסק שאת ימיני מחלתו לא קיבל
עקב שרותו הצבאי. כמובן שבית־הנדעפט
קיבל את דבריו, שכן היה הסמכות הרפואית
היחידה שבדקה את בני.
השאלה היא: בני נבנם לצבא עם סוג
בריאות 86 וחזר עם 31 בלבד ועכשיו,
אחרי שחלה — אין עם מי לדבר?
איני יודע לאן לפנות. אין לי כסף. אני
מוכר עתונים וזוהי כל פרנסתי.
אתם עזרתם להרבה — עיזרו נם לי!
יפת ימיני, נתניה
הבן הנפגע, משה ימיני — ראה תמונה.

שתיקה -כהודאה

כשקראתי את המאמר ״גנבים ביום״ (העולם
הזה ,)1325 נזכרתי כי בגליה העולם
הזה ,973 מיום ,7-6.56 מאותה תקופה בהי
שרת מר שפיגל כסגן מנהל משרד הדתות,
כתבתם אודות מעילות בכספי המקומות הקדושים
של משרד הדתות, ובין השאר —
אודות חפצים בעלי-ערד מהר־ציוז שנמסרו
על־ידי מנהל משרר־הדתות, מר ש. ז .כהנא,
לעסק הפרטי של אחותו, שבשדרות רוטשילד
,134 תל־אביב.
למה לא מצאו לנחוץ המוסמכים לכר להגיב
ולאחוז באמצעים הראויים?
האם שתיקתם לא שימשה כהכשרת הקרקע
לשחיחויות אחרות? האם מעשה שפיגל
היא לא תוצאה מההשתקה?
נתן בן־חיים, תל־אביב

היהודים. שחיו בתנאי הגטו בגולה, למדו
לשנוא את הטבע תחת לאהוב אותו, ולכן
קורה אצלנו לא אחת שנברת נכבדה ומקושטת
מעזה להעיר לאדם, המחזיק כלב או
חתול, שמוטב ויתז את הכסף להאכלת ילדים
רעבים, ולא עולה כלל על דעתה שהיא
יכולה לתת את תכשיטיה או את המכונית
המהודרת שלה לשם אותה מטרה.
עירית תל־אביב התפארה בעתוז שהרגה
השנה אלפיים וכמה מאות חתולים — וש־הקציבה
משכורת לעוד כמה פקחים למלחמה
בחולדות ובעכברים.
עירית חיפה מפזרת בשר מורעל בכמה
מקומות מרכזיים, וכל החתולים העוברים
שם, כולל כאלה האהובים על כל תושבי
החצרות בהן הם גרים, וכולל כאלה השייכים
לבעלים המרשים להם לצאת לפעמים
החוצה, מורעלים ומתים ביסורים איומים.
קרה כבר שילדים לקחו פתיונות מורעלים
אלה ורק בנם לא שמום בפיהם. אנשים משכונות
שונות בתל־אביב ובחיפה באים לבכות
שהעכברים מתרבים בשכונתם אחרי שהחתולים
הורעלו. המחזות של ילדים בוכים,
ומבוגרים ההולכים אבלים על מות החתול
החביב, ממש מזעזעים.
לכן קם הוועד הציבורי להגנת חיות־הבית
ולמניעת רציחתז. חברי הוועד — מטרה
קדושה להם לשים קץ לשערוריה של עיריות
המוציאות כספי ציבור לרצח זה, והם יעיפו
זאת בכל האמצעים שבידיהם.
אין הם מחפשים כל טובת הנאה ולכן גם
לא יפרסמו את עצמם, ומיד עם השנת מטרתם,
יתפזרו. ימנע הציבור, תמנע הכנסת
ותמנענה העיריות והמועצות המקומיות שע־רוריה
זאת של רצח חתולים, שלא עשו כל
רע ואיו בהם כל סכנה לאדם בכספי ציבור.
״ונקיתי — דמם לא נקיתי!״
הוועד הציבורי למניעת רצח
חיות־הבית, ת .ד ,384 .חיפה

הוא והיא

עוד הצעות לרשימה:

הפירה המפורסמת כיותר כמדינה

תזזגדת

דובק

ערגות

— 898$ 1 3 ^ 8 8 1 8 0

וכהבפרס ענג!:
מטבח ״אגגסור׳׳ עו ד ם !

לטיב

הכתבה ״סור הרפתקה״ (העולם הזה )1324
כללה פרטים על החזרת הסירה המפורסמת
ביותר במדינה לידי
הבעל החוקי, הדייג
מכליה עשישה. יתכן
והרבה לא נתנו
את דעתם למה שנכתב
בטור המאמר:
״בשיחה ידידותית
הומיה הנהג הלבנוני,
:אין לנו חשק
להילחם בישראל. אני
מאמי! שלא רחוק
היום בו ישתפרו היחסים
אתכם׳״.
לדעתי זה מעשה
שפל, הנובל בפשע,
לכתוב דברים אלה,
שבוודאי יניעו ל־ידיעת
הממונים על
ר ח כי ה
אותו מסכן (אל תחשב,
זאת למחמאה, שהעולם הזה מניע לביירות!)
והוא יקבל כבר את שלו, בגלל
אותן שורות מסגירות.
והרי אתם אוהבים ערבים!!!
אמנון רחביה, תל־אביב

אל הדגל

באחת ההזדמנויות החגיגיות הגדיר העורך
הראשי את העולם הזה כקומגדו. יורשה
לי לשאול: אימתי תיפתח לשכת הגיוס?
אני אהיה אחד הראשונים שיתייצבו לרגל.
יובל רותם, ירושלים

נעזור להם ללמוד!

בקשר לסיפורכם ״ז׳ילבר אינו יכול ללמוד״
(העולם היה :)1324 יש לפעול בדחיפות
בקשר לכד,
שלחלק מן התלמידים
בארץ חסרים
תנאי הלימוד המינימליים.
אומנם קשה
לשנות את המצב הזה
אם משרד־החינוד
לא דואג לשפר את
התנאים הקיימים יה
שנים רבות.
נראה לי שדרושה
קצת יוזמה מצד כמה
שנפנעו, ואשר
הרגישו על עצמם
קיפוח זה, או אנשים
בעלי רצון טוב
שיש ביכולתם לע־דכורי
זור.
עליהם להתאר1!!

גן למטרה זו.
אני מוכן ליטול חלק כדי לעזור לתלמידים
אלה. אשמח לשתה פעולה, וביחור
בעזרת עתונכם.
יעקוב דבורי, פרדם־כץ

ייפסק רצח חיות הכית

בכל העולם התרבותי ידועים הכלב והחתול
כידידי האדם האהובים עליו. מידי
פעם שומעים אנו ברדיו או קוראים בעתוז
על מכבי־אש שהורידו חתול, שעלה למקום
גבוה, ולא יכול לרדת, או על כלב שהציל
את בעליו. כל פניעה ללא סיבה בכלב או
בחתול נחשבת בכל ארץ תרבותית לדבר מחריד
ומזעזע, שעושיו מורחקים מיד מכל
חברה הגונה, נם אם ניצלו כדרר כלשהי
מידו הכבדה של החוק.

לסבית

ו. עמוס, ציריך

הוא בחור טוב, א?-חסר לו משחו.
קיקי, תל־אביב

מכתכ גלוי לסופר סמילנסקי יזהר!

אנו חברי תנועת השוטר־הצעיר בקן נווה־שאנו,
פונים אליד בעניין הכאוב אשר עומד
לעלות שוב בכנסת והוא: המימשל הצבאי.
ידוע
לנו שאתה מתנגד חריו* למיטשל זה,
ושהינד כואב את סבל המיעוט הערבי אשר
נאנק תחת חוקים ותקנות מנדטוריים, ונחון
לשרירות לבם של המושלים הצבאיים השונים.
קראנו
את פפוריך :״חירבת־חיזעה״ ו־
״השבוי״ ,בהם אתה מביע את סלידתד מ־מעשי־העוול
שנעשו לערבים בתקופת המלחמה.
חשבנו: סופר ואיש־מצפון כטור לא
יהסס ויתייצב לימיו מצפונו. אד מה נד-
הטנו כאשר התברר לנו שבהצבעת השנה שעברה
הרמת את ירד עם מחייבי המימשל,
וכפית בזה את מצפונד למרות המשמעת
המפלגתית.
האומנם תצרוי את קולר ביום ההצבעה
הגורלית לבוצעי־בצע ומוכרי נפשות תמורת
שלמונים?!
האומנם תתן ירד להמשר קיומה של החרפה
הזאת?!
אנו פונים אליד בקריאה לא כחברי תנועה
אלא כסתם בני-אדם, אשר הדבר הזה
כואב להם וכואב נם לד: אל תכפה המשמעת
המפלגתית על מצפונך! ת! קולר לביטול
המימשל הצבאי!
הנהגת קן השומר־הצעיר,
נווה־שאנן

כולי פלשתינה

באשר למאמרכם אורות הבולים עליהם
מוטבע השם פלשתינה (העולם הזה ,)1323
תחת השם ״פלשתינה״ בכיבוש מצרי, הופיעו,
בין השאר, בולי־זכרון כגון: בולי יום־
האו״ם, שנת הפליטים הבינלאומית, יום
זכויות האדם, בול לציון יום השנה למות
דאג הטרשילד, וכו׳.
למרות שבתקופת האיחוד הוציאו מצריים
וסוריה בולים (נפרדים! עם הכתובת 11.ס,
הרי שפלשתינה נשארה בלתי־מאוחדת עם
מצריים. יש הסבורים שזו הסיבה שמצריים
מציינת עדיין את הביטוי. מ.^.ז :1היות וזהו
איחוד בו נכללות שתי מדינות: מצריים
ורצועת־עזה — הנחשבת בעיניהם בפלשתינה•
יחיאל
להבי, פילדלפיה, ארצות־הברית
ה עול ם הז ה 1328

ך י*וד 11ת פרצים נושבות בעולם. קרחו!
נים נמסים, נהרות משנים את אפיקיהם,
זרמים היסטוריים פונים אל כיוונים
חדשים.
רעיונות, שעוד לפני שנה ניראו כחלומות־תעתועים
של מטורפים, באוטופיות של אידיאליסטים
מבולבלים — הנה הם הופכים
מציאות.

מי שנחשב אתמול למטורף -
ניראה עתה כשפוי מאוד. הריאליסטים
של אתמול -עתה הם
אוכדי־דרך.
כבר דיברנו׳ לא מעט על משמעותם של
שינויים אלה, לחיוב ולשלילה. עתה הייתי
רוצה להציג את השאלה: איך בכלל מחוללים
שינוי היסטורי? איך מחסלים מציאות
לאומית ובינלאומית, ויוצרים מציאות חדשה?

כהסוואה
מחוכמת, בטכסיס תעמולתי
מוצלח.
איך הגשים כרושצ׳וב חלום זה? איך
שינה את המציאות העולמית ללא־הכר, תוך
שנים כה מעטות?
היה לי המזל לשמוע הרצאה פרטית על
כך מפי שגריר קומוניסטי. היד, זה לפני
ארבע שנים, בנשף בינלאומי בניו־יורק, בה
הושיב אותי המיקרה העיוור ליד דיפלומט
מפוכח זה. אחרי ששתינו יחד כמה וכמה
כוסות, אמר לי כך•:
״הסתכל על הסובייטים. ר,ם מחזיקים בידיהם
את היוזמה. הם עושים משהו כל יום.
יום אחד מציעים ברית למדינה פלונית. יום
שני שולחים את מיקויאן לאמריקה. יום
שלישי מכריזים הכרזה על ברלין. בבוקר
מגישים מחאה לטוקיו, בערב מזמינים את

נד, שנות שלטונם של דאלם ואייזנהואר לא
הושמע אף רעיון חדש אחד.
מטרת המדיניות האמריקאית היתד ,״לעצור
את ברית־המועצות״ ,לשכלל את ״התגמול
המוחץ״ ,לעמוד על המשמר נוכח
״המזימה הקומוניסטית הבינלאומית״ .כלומר:
להתכונן למלחמת־העולם השלישית, מתוך
תקווה שאולי לא תפרוץ, אך מבלי
לעשות לשינוי המצב עצמו. כי המצב, כך
ניראה, הוא מן האלוהים — מצב נתון,
ניצחי, שאינו ניתן לשום שינוי מהותי.

עד שכא קנדי. ותוך שנתיים
קצרות התחולל אחד השינויים ה
דרמאתיים ביותר כהיסטוריה העולמית.
באופק מסתמנת כבירור
ברית אמריקאית־סובייטית.
מה עשה קנדי? הוא לא שר שירי־אהבה

כי לנו, כישראלים, יש עניין גורלי
כשאלות אלה. מפני ששום
מדינה אחרת בעולם אינה תקועה
כמציאות־כיש כמונו.

* )16 לושה מהפכנים גדולים גורמים
עתה לשינוי־הערכים העולמי: ניקיטה
כתשצ׳וב, ג׳ון קנדי ושארל דר,־גול.
מי היה חולם על כך לפני עשר שנים?
ניקיטה כרושצ׳ וכ נחשב אז לביורו־קראט
אפור, בעל אופי מוקיוני, שרקד כל
חייו על־פי חלילו של סטאלין.
ג׳ון קנדי נחשב לבן מפונק של אבא
עשיר, עסקן צעיר שכל כוחו בכתיבת מאמרים
וספרים.
שארל דה־גול נחשב לגנראל שיצא מכלל
שימוש, משוגע־גדלות׳ בלתי־מסוכן,
מוצג של מוזיאון.
אין כמעט מכנה משותף לשלוש דמויות
אלה. האמריקאי הוא צעיר, הצרפתי זקן,
הרוסי הוא בגיל העמידה. האחד הוא בן־
סוחרים, השני בן־אצילים, השלישי בן־איכ־

לפני המיט שנים היתה צרפת
מדינה קטנה, מנוונת, חסרת-או-
נים, שאיש לא התחשב כה, ששמה
הוזכר בוועידות תוך חיוך
רחמני. כיום מהווה פאריס את
אחד משלושת המרכזים כעולם;
דה-גול יכול להכתיכ את תנאיו
לוושינגטון ולמוסקכה; ואמריקה
תשמח אם הוא יואיל לקכל מידיה
את אשר היא לא חלמה לתת לקודמיו.

לושה מהפכנים, שלוש מהפכות,
שלוש תמורות היסטוריות. מוסקבה,
וושינגטון, פאריס.

רים.

רק זה משותף להם: הרצון לשבור
שיגרה, לשנות מציאות, לחדש
תפיסות, להתקומם נגד שגיאות
האתמול.

איש מהם לא הגיע אל השלטון בנקל.
כולם נאלצו להיאבק קשה, בזירה הפנימית,
לפני שהגיעו אל הפיסגה הלאומית וקנו
לעצמם זכות להשתתף במישחק הבינלאומי.
רק אז נתגלה אופיים האמיתי. רק אז
יכלו להפעיל את שיטותיהם החדשות —
שיטות השונות מאוד זו מזו, ושמטרותיהן
שונות זו מזו, אך שכולן יחד מצטיינות בתנופה
מהפכנית.

6תכונן נא בשיטותיו של ניקיטה כרוש־צ׳וב.
כשליט הוא הוותיק מבין השלושה,
והשפעתו על המאורעות היתר, עד כה
הגדולה ביותר.
כאשר הגיע לשלטון, נראתה המציאות
הבינלאומית קפואה ללא תקנה. מישטחי
הקרח של המלחמה הקרה כיסו את העולם.
ברוסיה שלטה השינאה העיוורת לכל דבר
אמריקאי, באמריקה השתולל ג׳ו מק־קארתי.

מלחמת־העולם השלישית נראתה
כמעט בלתי-נמנעת. גם האופטימיסטים
העזו לחלום רק על
מלחמה-קרה ניצחית, על סף ההשמדה
הגרעינית.
כמשצ׳וב ביקש ליצור מציאות חדשה.
הוא קרא לה בשם ״דו־קיום בשלום״ .משמע:
חיסול כל סכנה של מלחמת־עולם,
ביטול הבטחוניזם בשני הגושים, העברת
התחרות החריפה בין שני הגושים לאפיקים
רעיוניים, חברתיים וכלכליים.

לפני עשר שנים היה זה חלום.
איש לא האמין כי כרושצ׳וכ מתכוון
לכך ברצינות. הדבר נראה

במשך כמה שנים, מאז עלייתו לשלטון,
היד, הגנרל הארוך עסוק בחיסול מלחמת־אלג׳יריה.
הוא ידע כי מלחמה זו מונעת
בעדו להפעיל את כוחה האמיתי של צרפת
בעולם — ועל כן שם קץ למלחמה זו במדיניות
נועזת, חסרת תקדים, שהביאה את
צרפת עד לשולי מלחמת־אזרחים.
זאת היתד, מהפכה כשלעצמה. אך היא
היתה כאין וכאפר לעומת המהפכה השניה:
זו ששמה קץ למלחמה בת אלף השנים בין
צרפת וגרמניה, מלחמה המהווה את הנושא
העיקרי של הספרות, השירה והאמנות של
שתי המדינות, שכל ילד גרמני וצרפתי התחנך
על ברכיה.
(בניבכי זכרוני שמורה התמונה הבאה:
בית־ספר גרמני, בתקופת הרפובליקה ד,וויי־מארית.
כיתד, א׳ או ב׳ .המורה :״הפסל של
הרמן הגיבור עומד ביער הטבטונים, כשפניו
אל האויב הניצחי. ילדים, מיהו האויב
הניצוד?״ עשרות ילדים מצביעים בהתלהבות
:״צרפת! צרפת!״)
והנה נמצא דה־גול בדרך ר,מלך להגשמת
חלומם של לואי ד 14 נפוליאון והיטלר:
איחוד אירופה, בלי הרוסים והאנגלו־סאכ־סיס.

היכן
ירושלים? לא, ירושלים
אינה נמצאת על מפה זאת.

הנזלוזנזה \ז\2ר\ז הוזרט\1ז
השאה הפרסי לביקור. משרד־החוץ האמריקאי
צריך לקפץ כל היום כדי להגיב על
הפעולות הסובייטיות. אין הוא מספיק לעשות
שום דבר משלו. זוהי מדיניות.״
כרושצ׳וב ידע בדיוק מה הוא רוצה. הוא
לא נח לרגע. הוא נקט באלפי יוזמות קטנות
ונפרדות.

כל יוזמה היתה כלתי-חשובה
כשלעצמה. אך כולן יחד שינו את
האקלים העולמי.
אט־אט נוצר מישקע פסיכולוגי חדש בכל׳
הארצות, וגם בארצות־הברית. התגבש הבסיס
הרוחני והפוליטי לשינוי דראסטי.
אילו הסתפק המנהיג הסובייטי בהכרזות
מסוג ״האוייב זומם לכלותנו״ ,״עלינו לשמור
על כוננות עליונה״ ,״רק הגברת מ חד,הרתעה
שלנו תביא את השלום״ — כי אז
היתר. ברית־המועצות עומדת היום במקום
שעמדה לפני עשר שנים — על סף האבדון
הגרעיני.

ץ מול כרושצ׳וב -ג׳ון קנדי. צעיר
1בלתי־מנוסה, שהגיע לשלטון על סמך
הבטחות סתמיות.
ביום כניסתו לתפקיד, היו כל העמדות
האמריקאיות קבועות וקפואות. במשך שמו•
אורי אבנרי דיווח על שיחה זו בדצמבר
, 1958 בכתבה על פגישותיו במרכז ה־או״ם
(העולם הזה .)1109

לסובייטים. הוא לא פירק את החימוש האמריקאי.
להיפך, הוא הגביר וזירז אותו.
הוא לא הכריז הכרזות סתמיות על הצורך
בשלום, ועל נכונותו לטוס בכל עת למוסקבה
כדי לד,יתעד עם הרודן הקומוניסטי.
קנדי נקט ביוזמה. הוא הביא את העולם
לכלל משבר. הוא קיבל על עצמו סיכון
קיצוני — אך סיכון מחושב, שתוכנן בזהירות
ובשיקול־דעת צונן.
תוך כדי פעולה נועזת הניח את היסוד
לשיתוף־פעולה עם היריב, הסכים עמו בחשאי
על חיסול הדדי של הבסיסים על
אדמה זרה, פינוי חיילים וניתוק המגע הצבאי
הישיר.

כמה גדולתו של קנדי?
לא רק בכושר־הביצוע. אלא קודם כל,
מעל לכל, בכך שהשכיל לעבור בקפיצה
אחת בעד מסו התפיסות המיושנות והתפלות,
שעירפלו את מוחו של דור אמריקאי
שלם, ושם את אצבעו על נקודת־התור־כר,
האמיתית, החבויה, של המציאות: האינטרס
החיוני והמשותף של שתי המעצמות
היריבות למנוע את התפשטות הנשק
הגרעיני בעולם, למנוע בכל האמצעים את
נפילתו בידי מדינות קטנות ובלתי־אחראיות.
זוהי המהפכה של ג׳ון קנדי.

מלחמת ישראל־ערב היא תינוק בהשוואה
למלחמת גרמניה־צרפת — אך בעיני השליטים
הזקנים בציון (הזקנים־הזקנים והצעירים־
הזקנים — הגיל אינו קובע) זוהי מלחמת־נצח,
ושום יוזמה ישראלית לא תצליח׳׳לשים
לד, קץ.
המצב ד,בטחוני של ישראל חמור פחות
מן המצב ד,בטחוני של ברית־ד,מועצות ו־ארצות־הברית
— אשר כל אחת מהן עלולה
להימחק מעל פני העולם תוך חצי שעה,
באמצעות טילים גרעיניים. אבל בישראל
שוררת היסטריה בטחוניסטית, נוסח סטאלין
ומק־קארתי, שאינה מאפשרת שום יוזמה
מדינית לשינוי מציאות זו.
תפיסות זקנות, סיסמות זקנות — עד להקיא.

הלקח
של שלוש מהפכות, גם
לנו, הוא: אפשר לשנות כל מציאות,
לשים קץ לבל מלחמה, להפוך
בל מושכל־ראשון.
השיטות הן רבות ומגוזנות. אך התנאי
המוקדם הוא אחד: יש להיפטר מן האנשים
הישנים, ומן התפיסות הישנות.

מן האנשים ומן התפיסות. יחד.
אין טעם כסילוק אלה בלי סילוק
אלה. אנשים ישנים לא יצלחו להגשמת
תפיסות חדשות. אנשים
חדשים לא יועילו אם אין בראשם
תפיסה חדשה.

אך כאשר יבוא היום, ויעלו אלה גם
אלה — שום דבר לא יהיה בלתי־אפשרי.

,.כל קני־המידה ישתנו. הרעיונות הניראים
ך• נגד זה — המהפכה ההפוכה של שארל כיום מטורפים, האנשים הנחשבים עתה כ־
^ דר,־גול, הגורמת עתה לרעידת־אדמה החי־הזיות — הם המציאות של מחר, הברחבי
יתבל.
אנשים של מחר.

תצפית

מ הזכויות בטורות

• נשיא ארצות־הברית לא ירפה מתביעתו, פי ישראל
תקבל חלק ניכר מהפליטים. קנדי ימשיך להסתמן על כך, שבשיחה

אישית שקיים עם דויד בן־גוריון בקיץ 1961 הבטיח דאש ממשלת ישראל, כי
ברגע שתועלה הצעה מעשית לפיתרון בעיית הפליטים, תתרום ישראל את
חלקה. עתה, סבור קנדי, מעוניינת ישראל להתחמק מקיום הבטחה זו, נוכח
הביקורת שנמתחה יעל בן־גוריון אפילו בתוך מפא״י עצמה.

בפני צמרת המפלגה תועלה הצעה, לפיה יצא כן־גוריון
עצמו לפגישה חדשה עם קנדי, בה ינסה להסביר לנשיא כי אין לו
סיכויים להשיג רוב בכנסת להחזרת פליטים, וזאת הסיבה מדוע אין הוא יכול
לעמוד בהתחייבותו. בן־גוריון עצמו ידחה הצעה זו, לאחר שהשרים לוי אשכול,
משה דיין, פנחס ספיר, יגאל אלון ומשה שפירא הביעו את דעתם נגד נסיעה

• אנשי־דת נוצריים, ממקומות שונים כעולם, יפרסמו מחאה
נגד רדיפת הדת היהודית ככרית־המועצות. קריאה זו תבוא
ביוזמת בני־ברית, האירגון היהודי שניסה לאחרונה להשיג הכרה מצד ממשלת
ברית־המועצות כנציג העם היהודי בתפוצות. יתכן כי הקריאה תפורסם סמוך
לפרוס חג הפסח, אם יוברר כי ברוסיה לא הותרה אפיית מצות גם השנה.

• בל מפלגות הכנסת יתאחדו נגד מפא׳״י, כתביעה לקיים
את הכחירות לרשויות המקומיות במועדן. עד כה נערכו הבחירות
לרשויות המקומיות באותו יום בו נערכו הבחירות לכנסת. בגלל הבחירות

ל שון
העם כותרות שחורות
המוות השתולל בישראל.
מאז אותו יום, בו דרס רב־סרן בצה״ל
זקן חיפאי והפקירו למוות בצד הדרך (העולם
הזה ,)1327 לא פסק מחול־התאונות.
השלטונות, שחיפו בגלוי על מבצע המעשה
השפל וסירבו לגלות את שמו, נאלצו לרשום
שורה ארוכה של מיקרים מגואלים־
בדם.
על צה״ל עצמו ניתכו המהלומות. מכונית
עמוסת חיילים התדרדרה בדרך לסדום
אל תוך באר, כתוצאה מרשלנות מוזרה.
מטוס־סילון של חיל־האוזיר התרסק ליד
באר־שבע. הטייס לקח עמו את נהגה של
משאית, שעברה בכביש. השאלה שהועלתה
מיד: מדוע חייב צה״ל לערוך אימונים מסוכנים
דוזקא ליד מרכז עירוני גדול, על־פני
כביש הומה?
אסון גדול עוד יותר נמנע בנס, כאשר
יצא נמל־תעופה שלם מכלל שימוש. ממדי
חוסר־היעילות הגיעו להיקף כזה, עד כי ה

גאוני

המוקדמות לכנסת החמישית, כתוצאה מפרשת לבון, חל שיבוש בהצמדה זו.
במרכז מפא״ו קיימת הדעה, כי בבחירות נפרדות, עשויים עסקנים מקומיים
רבים לרכז את כל כוחם להבטחת בחירתם לרשויות המקומיות, יזניחו את
המאמץ הכלל־מפלגתי בעת הבחירות לכנסת. המפלגות האחרות יודעות כי דבר
זה מהווה נקודת־תורפה במפא״י; ודווקא משום כך ילחצו ׳עליה לבצע את
הבחירות ללא דיחוי.

• אגודת־ישראל תקבל בבל זאת תשלום עבור עמדתה כפרשת
המימשל הצבאי. המשא־והמתן, שפרטיו התגלו בחודש האחרון,
נגע למחיר אשר מפא״י היתה מוכנה לשלם עבור הצבעת ארבעת נציגי האגודה
בעד המימשל הצבאי. אולם במשא־ומתן סודי, הסכימה מפא״י לשלם לאגודה גם
תמורת ההימנעות. לוי אשכול אף הבטיח כי יסדיר את קבלת אידגון העובדים
של האגודה לאיגוד המיקצועי ולקופת־חולים. הוא רק סיקש לדחות את הביצוע
לתקופה שקטה יותר.

• צפוי ממי קומיסאר מפלגתי במערכת ״דבר״ .בזמן האחרון
גברה במפא״י הביקורת על בטאון ההסתדרות, הנוקט קו עצמאי מדי. מועמד
לתפקיד: מזכיר מפא״י עצמו, ראובן ברקת.

• נעשים נסיומת לצמצם כבל האפשר את בתב־האישום
נגד המעורבים בפרשת שפיגל. המפד״ל, שיזקרתה נפגעה קשה מפרשה
זו, חוששת כי אם תתרחב יריעת המשפט, עלול יהודה שפיגל לצאת משתי־קתו
ולאשר כי אומנם יידעו ראשי המפלגה יעל ״התרומות״ שנאספו על־ידו.
על־כן יופעל לחץ כבד על הפרקליטות.

• התביעה הכללית מכינה משפטים נגד שני כנקים תל־אביביים.
מנהלי בנקים אלה יואשמו, כנראה, הן בגביית ריבית בלתי־חוקית
והן בהצהרה בלתי־נכונה למס־הכנסה. יהיה זה חלק ממסע נציבות מס־הכנסה
נגד משתמטים מתשלום מס מלא.

• ראובן (״רומק״) גרינברג עומד לחדש את מלחמתו בפרקליטות
מחוז תל-אכיב. גרינברג, הנשבע כי מעצרו האחרון לא היח
מוצדק, ובא רק כדי לסכל חקירה שהוא מנהל נגד פרקליט המחוז, מתכוון
לפרסם בעתיד הקרוב את תוצאות חקירתו זו.

במדינה

דבר ניראה כאילו אינו מדרך הטבע: נמל
לוד שותק לחלוטין, מטוסים חסרי־דלק ו־עמוסי־נוסעים
חגו באוויר. מותם של מאות
נמנע רק הודות לפתיחתם הנחפזת של
שדות־תעופה צבאיים.
בתאונה אחרת, באפריקה, נקטל אלוף־
מישנה איתיאל עמיחי, נציג משרד הבטחון,
יחד עם אשתו ובתו.
בצד התאונות הממלכתיות, גבר גל התאונות
הפרטיות. בוקר אחד הקדיש הארץ את
כל עמודו האחרון לתיאור התאונות הרבות
שאירעו ביממה האחרונה בלבד — קציר של
הרוגים ופצועים שהזכיר את החודשים הראשונים
של מלחמת־העצמאות.
אצבע אלוהים. אדם דתי יכול היה
לראות בכל אלה אצבע אלוהים, אזהרה מגבוה.
אילו חיו נביאים בדור הזה, היו
עומדים השבוע בשער, עטופי־שק, מתחננים
בפני העם לשעות לאזהרה האלוהית ולתקן
את דרכיו, בטרם איחר את המועד.
אולם המנהיגים הדתיים במדינה היו עסוקים
במכירת קולותיהם לאנשי־החושך של
המימשל הצבאי. אילו קם נביא חדש, היה
שר־הפנים הדתי מסרב להעניק לו רשיון
להופעה פומבית, ושרות־הבטחון היה מתחקה
על עקבותיו.
המוות הוסיף להשתולל.
מפלגות הסתערות על תיורש
דויד בן־גוריון מעוניין בעריכת בחירות
חדשות; זאת יודעים כל חברי הצמרת של
מפלגתו .״אם זה לא יהיה על רקע המימי
של הצבאי,״ התנבא השבוע אחד ממקורביו,
״הוא ימצא סיבה אחרת.״
הסיבה הראשונה היא מפלגתית פנימית:

אין זה סוד, שדויד בן־גוריון אינו מרוצה
מפני המפלגה כיום. הוא רואה בד״ ובמוסדותיה
העליונים, פשרה צולעת, שנכפתה
עליו בגלל חולשתו בימי פרשת לבון.
עתה, לאחר שהתאושש לגמרי מתוצאות
הפרשה, רצונו להכניס תיקונים. אם ייערכו
בחירות חדשות, למשל, שוב לא יסכים
להשאיר את רשימת המועמדים לכנסת על
כנה. יריבים כמו משה שרת ויונה כסה
יידחקו לתחתית הרשימה, או יוצאו ממנה
כליל.
״הוא ינסה לכרות את כל הענפים היבשים,״
הסביר אחד מעסקני המפלגה ,״כדי
לנקות את השטח מסביב לעצים הצעירים
שהוא טיפח.״ הוא משוכנע שלא זו בלבד
שמפא״י תצא מנצחת ממערכת בחירות קרובה,
אלא שבאותה הזדמנות ישתלטו צעיריו
סופית על מנגנון המפלגה. בהנהגה ישלטו
האנשים שהזקן ״רוצה ביקרם״.
איחוד, איחוד, איחוד. הסיבה השניה,
שבגללה מעוניין דויד בן־גוריון בבחירות
קרובות, קשורה בנוף המפלגתי הכללי.
הוא
סבור כי ישנן יותר מדי מפלגות
בארץ. אילו יכול היה להעביר חוק לשינוי
שיטת־הבחירות, היה עושה זאת ברצון רב.
אולם באין אפשרות כזו לעת עתה, שואף
הוא לחיסול המפלגות הקטנות על־ידי אי־חוד־מרצון
בין המפלגות. עריכת בחירות
חדשות היתה, לדעתו, דוחפת כמה מפלגות
להתלכד בגושים גדולים.
הוא עצמו ענה בחיוב להצעת האיחוד של
בן־אהרן. אותו זמן חזר שמעון פרס והכריז,
כי חרות אינה פסולה לשלטון. לא היה
זה רמז לכך, כי מפא״י מעיינת באפשרות
של קואליציה עם חרות. אלא שפרס ביקש
לתת תעודת־הכשר לחרות, על מנת לעודד
את הליבראלים להתאחד עמה, מבלי לחשוש
שהמפלגה המאוחדת תהיה נידונה לתמיד
למידבר האופוזיציוני.
איחוד חרות־ליבראלים רצוי לבן־גוריון
משתי סיבות: יצירת גוש ימני, במקום מפלגות
זעירות סחטניות, מתן דוגמה למפלגות
השמאל, אשר איחוד הימין ידרבן גם
אותן להתאחד.
עוד גצחון -ואבדנו. למעשה, אין
כמעט׳ איש בתוך מפא״י המתנגד לתוכניות
הגדולות של בן־גוריון. אך רבים מתקוממים
נגד תוכניתו הקטנה יותר, המתכוונת להשליט
לאלתר את צעיריו על מוסדות המפלגה.
בראש
המתנגדים ניצב שר האוצר לוי
אשכול. טענתו היא כלכלית טהורה: עריכת
בחירות חדשות תגרום לביזבוז של 100
מיליון לירות, הן בהוצאות ישירות של המפלגות,
הן בהקלות והטבות שמפא״י
תהיה נאלצת לחלק לסקטורים שונים של
האוכלוסיה, על חשבון המשק הלאומי. הנבואות
על נצחון מכריע בקלפי אינן
עושות רושם על אשכול הציני והמפוכח.
״עוד ניצחון כזה — ואבדנו!״ היא סיסמתו
של שר האוצר.
על כן נטל על עצמו את תפקיד הבטחת
הרוב להמשכת המימשל הצבאי. כל מחיר
שישלם לקניית קולות נראה לו קטן בהרבה
ממה שעלולות לעלות הבחירות. הוא
גם ניסה ללחוץ על בן־גוריון עצמו, שיסיר
את איום ההתפטרות אם יבוטל המימשל
הצבאי.
כל זה לא הגדיל את אהבת בן־גוריון
לאשכול. מה עוד, שמאז הצליח אשכול
להקים את הממשלה הנוכחית אין בן־גוריון
מרוצה מהענקת תואר היורש המוצהר
לאשכול.
ההסתערות מתחילה. בן־גוריון עצמו
לא עשה שום צעד נגד אשכול. אך
לפתע, מכיוונים שונים, החלו אישים שונים
במפא״י להסתער על שר־האוצר שנתקע לאש
צולבת.
בתחילה נפסק הפלירט הקצר שהתפתח
בין פרס לבין אשכול. אחרי־כן פתח בהתקפה
יוסף אלמוגי. הוא מתח ביקורת גסה
על אשכול, דיבר עליו בזילזול. התקפתו
של שרגא נצר היתד, צפוייה: כראש הגוש,
אין הוא משלים עם היד החזקה של אשכול
והשתלטותו על מנגנון המפלגה. לשלושה
אלה הצטרף דיין, אשר ראש מחלקת ההתיישבות
לוי אשכול הפריע לו כשר־החק־לאות.
ההתקפה
המסוכנת ביותר באה מצד מזכיר
ההסתדרות, אהרן בקר. כאשר כל יוקרתו
של אשכול תלויה בתוכניותיו הכלכליות,
יכול מזכיר ההסתדרות לרסק תוכניות
אלה בקלות. מה עוד — שמאחוריו ניצב
דויד בן־גוריון, שירצה להשתמש בו נגד
אשכול.
ה עו ל ם הז ה 1328

אתה ודע ע ל

המימשד

**1ר המשטרה בכור שיטרית נאם
114 השב. ע על המימשל הצבאי .״מה כל
ההתרגשות?״ שאל בתמימות ,״למי מפריע
המימשל הצבאי? כל ערבי יכול להשיג
רשיון־תנועה לשנה שלמה, ולנסוע לאן
שהוא רוצה, זה כל מה שהממשל הצבאי
עושה עכשיו.״
יתכן כי השר, המקורב לבעיות ערביי
ישראל, האמין בתום־לב לדברי עצמו. על
כל פנים, זהו הקו היסודי של תעמולת
מפא״י :״המימשל הצבאי הוא רק דחליל, שנועד
להפחיד את המיעוט הערבי, אך למעשה
אינו מפריע להם.״
מושל צבאי באחד מכפרי המשולש אף
הצביע השבוע על משרדו הריק .״אתם רואים,״
הסביר ,״אף אחד לא בא לכאן, ואף
אחד לא שואל ממני רשות לעשות מה שהוא
רוצה. פעם בשלושה חודשים, או אפילו
בשנה, נכנסים כאן, מקבלים רשיון —
ושלום על ישראל. רוב רובם של הגברים
הצעירים של הכפר עובדים בתל־אביב. הם
יוצאים מכאן בלי שאראה אותם, חוזרים
בלי שאיש ישאל אותם איפה היו, ומסתובבים
בלב היישוב העברי מבלי שאיש
יפריע להם.״
אלא שאין זו דמותו האמיתית של המימי
של הצבאי. אין זו הדמות החקוקה שחור־על־גבי־לבן
בתקנות ההגנה (שעת חירום)
, 1945 כפי שר,וריש אותן השלטון הקולוניאלי
של המנדאט, וכפי שממשלות דויד
בן־גוריון שמרו עליהן בחירוף־נפש עד
היום.
כאשר הותקנו תקנות אלה, היו מכוונות
נגד הערבים. היה זה אחרי פרוץ המרד
הערבי של ,1936 כאשר הכריזו האנגלים
מצב חירום ויצאו לחסל בכוח את אנשי
המופתי ופאוזי אל־קאוקג׳י. מדי שבוע או

חודש התקינו תקנה חדשה, עד אשר נוצרה
מסכה שלמה, בת קרוב ל־ 200 סעיפים.

ך-מרידה הערכית דוכאה. מלחמת
ן | העולם השניה הקפיאה גם את פעולות
המחתרת העברית. ההגיון אמר, כי יש
לבטל את התקנות, או לפחות להשאירן
בצורתן הארעית. אלא ששלטון קולוניאלי
מעולם אינו מוותר על חוקים של דיכוי.
לכן, במקום התקנות הפזורות, חוברו ב־
1945 תקנות ההגנה (שעת חירום) .הפעם
הפעילו אותן האנגלים נגד האוכלוסיה העברית
של הארץ. בתוקף תקנות אלה בוצעו
כל פעולות הדיכוי נגד המחתרות העבריות
השונות. הן אשר נתנו למושל הצבאי סמכות
להגלות לאריתריאה את לוחמי אצ״ל
ולח״י, לערוך חיפושי־נשק במשקי ההגנה,
לשלוח למעצר בלאטרון את ראשי הסוכנות
היהודית ולהטיל עוצר מלא על הערים
העבריות. בכוח תקנות אלה יכלו האנגלים
לשלוט בארץ זו כבארץ כבושה, ולנהוג
באזרחיה החופשיים כבנייטיבס נחותים, נטולים
כל זכויות או חרויות חוקיות.
על כן, כאשר קמה מדינת ישראל העצמאית,
אפשר היה לצפות, כי אחד מצעדיה
הראשונים יהיה לבטל את מכשירי־הדיכוי
הקולוניאלי. אך תקנות ההגנה (שעת חירום)
1945 הן עדיין בתוקפן. כיום מצדיקים בן-
גוריון ואנשיו את קיומן בכך, שהן מופעלות
רק נגד ערבים — כאילו שהסבר
זה מנקה את השרץ הפאשיסטי. אולם ההיסטוריה
הקרובה לימדה, כי תקנות אלה
יכולות לשמש גם לדיכוי של לא־ערבים.
מה אומרות, בעצם, תקנות אלה? הנה
כמה סעיפים לדוגמה:
• סעיפים 110 ,100 ,108 מעניקים
למושל הצבאי סמכויות להגלות כל אז
רשיון
זה מועגק •בכנ״ 6ו 5־לפטדם הבאים:
. 1לשהיה ביתק לאזור הסגור בין השעות 20.00 - 06.00ב לב ד.

ללא כניסה לישובים אשר בד רך.

דרך כביש 4בלבד.

.4רשיון. זה אינו בר־ תוק ף בשבתות־וחגים.
. 5רשיון זה מקנה היתר יציאה רק לאותם המקומית המצויינים בנוף
הרשיון וכל-זמן היות רשיון זה בר־ חוק ף.

אינך רשאי לצאת מן האזור הסגור אלא למטרה המפורטת
ברשיון זה.

בגמר תקפו של רשיון זה, עליך להחזירו מיד ל

במקרה של אבדן הרשיון עליך להודיע מיד לומדנת המשטרה

הקרובה*

ל צורך זהר נוסף, עליך לשאת עמך תעודת זהיי•

. 10 עליך לשאת עמך רשיון זה כ ל זמן שהותך מהוץ לתחומי האזור

הסגור.

. 11 העי אוסר עליך להמצא מחוץ לאזור הסגור

ל א חר גמר תוקף הרשיון.

. 12 רשיון זה אינו מקנה רשות כניסה לשטחי אימונים של צה״ל.

. 13 אינך רשאי להעתיק את מקום מגורי ך-כר שו ם ברשיון ז ה -ללא

אישור המפקד הצבאי.

פ.ב.ט!4-13 ,

>>וד לך להכגס לתאיס של מאתיים מסר 8ש3י/8.58ד.מ56.ל
ל״סקום רזגבל* כמשמע; .ו ב״״ק לודקיז דינו מעוניין
נבטיח סידיגר* תשי״ו 4 11>57

מם. הזהות
מקום המגורים הקבוע .

מטרת הנסיעה __

.מלווים תוקף הרשיון

מכונית.
תייח >י ן י ^עד יום_ \-י ) י ניתן ביום. סג)^)

חתימה.

קענ 447ג סרן ענבר 1גי
שם משפחה

מטעם מפקד צבאי

] * דהיינו

תעודה שר מוגרת

רשיון־תנועה זה ניתן ׳על־ידי המושל הצבאי
לכלאם ג׳ונזעה, שנעצרה לפני חודשיים וכונתה
״מאמה הארי של הגליל״ .הוראות השימוש המודפסות על הצד האחורי של הרשיון
(תמונה למטה) הופכות את התושבים הערביים לאזרחים מסוג בי. חסידי המימשל טוענים,
כי הודות לו נבלמת פעולת הריגול והגייס החמישי; אך ההשפלה של נשיאת תעודה זו
היא שתרמה ליצירת מרגלת, תחת אפו של המושל הצבאי. רגשות־החרפה מביאים לנקם.
רת שבתחום שליטתו, לצוזת עליו להתייצב
במשטרה בתכיפות הנראית לו, לאסור עליו
עזיבת מקום־מושבו, או להטיל עליו עוצר־בית
אישי, האוסר עליו לעזוב את ביתו
משקיעת־החמה ועד זריחת־השמש.
• סעי(? 111 מעניק למושל הצבאי
סמכות להטיל על כל אזרח מתושבי אזורו
מעצר אדמיניסטראטיבי. כלומר: הוא יכול,
במשיכת גלובוס, לבטל את כל מספת הערבויות
המשפטיות, אותן מבטיח מישטר
דמוקראטי לכל חשוד. אין צורך להביא את
החשוד בפני בית־משפט להוצאת פקודת-
מעצר עד לעריכת המשפט. אין גם צורך
להוכיח שאמנם קיימים חשדות סבירים
נגד אותו עצור. המושל הצבאי מחליט את
הכל: הוא קובע כי האיש חשוד, והוא קובע
כמה זמן יש להחזיקו במעצר.
אחרי כמה מקרים משוזעים, הסכים שר־הבטחון
להקים ועדה בראשות שופט עליון
(בראשות אלפרד ויתקון) ,אשר אליה יכול
לפנות כל עצור אדמיניסטראטיבי, בבקשה
שישוחרר בערבות עד למשפטו, או שיועבר
לטיפול משפטי סדיר, לא־אדמיניסטראטיבי.
לועדה זו יש סמכות מייעצת בלבד, ואין
המבקש יודע אפילו מה הן המלצותיה, המוגשות
לשר הבטחון. הנסיון הוכיח, כי
אצל שר הבטחון שקול כמעט־תמיד רצונו
של המושל הצבאי כנגד כל הטענות על
דמוקראטיה וזכויות משפטיות.
• ס עי ף 112 מקנה למושל הצבאי את
הזכות להגלות כל תושב אזורו, לכל מקום
הנראה למושל. ממשלת ישראל השתמשה
בו כדי להגלות, בין השאר, את ראשי כפר
אבו״גוש מביתם, כאשר נרקמה בשעתו
התוכנית לנשל את בני הכפר מעל אדמותיהם.

סעיף 1 2 0מאפשר הטלת עוצר,
ללא הגבלת זמן. עד לפני שנה־וחצי, למשל,
היה מוטל על כל כפרי המשולש עוצר
לילה, משעה תשע בערב ועד הבוקר. לפני
שנה־וחצי קוצרו שעות העוצר, ובמקום
תשע בערב, החל ב־ 11 בלילה. עתה בוטל
העוצר כליל — אך הסעיף שריר וקיים,
ואפשר לחדש את העוצר בכל רגע שייראה
נוח למושל הצבאי.
• סעיף 1 2 5הוא המפורסם ביותר
כיום. הוא מעניק למושל הצבאי סמכות
להכריז על אזורים סגורים, כראות עינו.

מאזור סגור כזה ולתוכו מותרת התנועה
רק על פי רשיון מיוחד של המושל או
נציגו (ראה תמונות) .אולם מכיוון שחלקים
גדולים מאוד של המדינה הוכרזו כאזורים
סגורים של המימשל הצבאי, יכול היה להיווצר
מצב, שבו תהיה נתונה לתושבים
הערביים בכל זאת תנועה חופשית־למדי,
בתוך האזורים הנרחבים. על כן ניתנה
סמכות נוספת למושל הצבאי: להכריז על
אזור סגור בתוך אזור סגור, ולחייב כל
אדם הרוצה לנוע מאזור לאזור בקבלתו של
רשיון מיוחד.
אזור סגור מס׳ ,15 למשל, משתרע מגבול
נצרת ועד לקירבת עכו. אבל בתוך אזור
נרחב זה הוקם אזור סגור מס׳ ,9המכיל
את הכפרים בענה, דיר אל־אסד וסכנין.
תושב אזור מס׳ 15 אינו יכול להיכנס לאזור
מם׳ — 9ולהיפך.
היה מיקרה עוד יותר מגוחך. בכפר ערב
אל־סוזאעד, שהוא חלק מאזור סגור של ה־מימשל
הצבאי בגליל, הוסיפה אחת התושבות
חדר לביתה, ללא רשיון־בנייה. לפי
התהליך החוקי הקיים לגבי תושב רמת־גן
או סקייה א׳ ,מגישה הרשות המקומית
משפט על בנייה בלתי־חוקית, משיגה צו־הריסה
ופועלת לפיו. בערב אל־סוואעד נכנס
המושל הצבאי לפעולה. הוא הוציא צו
מיוחד, בו הכריז על החדר הבלתי־חוקי
כעל אזור סגור של המימשל הצבאי, ואסור
לאשר, להיכנס אליו ללא רשיון מיוחד
מהמושל. אילו עברה האשה את פתח החדר
היתד, עוברת עבירה בטחונית חמורה,
ומתחייבת בעונש מאסר או קנס כספי גדול,
או שניהם גם יחד.
• סעיפי השיפוצז הצסאי קובעים,
כי המושל הצבאי יכול להעמיד כל
תושב אזורו בפני בית־דין צבאי — אותו
סוג של בתי־דין אשר דן את לוחמי המחתרות
העבריות למאסרים ולתלייה. הנאשם
מופיע בפני קצין צבא, כשופט־יחיד. על
פסק־דינו של הקצין אין שום עירעור. דויד
בן־גוריון עצמו הגיע למסקנה, כי שיפוט
זה הוא מהתלה סאדיסטית, ולפני כחודשיים
הוגשה לכנסת הצעת תיקון, לפיה יהיו
בתי־הדין הצבאיים מורכבים משלושה שופטים
במקום אחד. אך גם להבא לא יהיה
שום עירעור על פסק־הדין של בית־דין
צבאי.

במדינה עסקים רמתם ש ד
מנהל• ״רמתם״
לדואגים להפצת ההשגים הישראליים במרחבי
אפריקה השחורה נוסף עוד מפיץ:
יהודה בלום, אחד מאנשי העסקים הגדולים
בישראל, שסייר לאחרונה בארצות אפריקה.
מטרת נסיעתו לא היתד, מסחרית טהורה.
הוא נתן הדרכה בניהול וארגון חברות,
נסיון אותו רכש בחברת רמתם, הפועלת
בנמל־התעופה לוד ובמלון שרתון.
מעבר דתחדם. לא כל אזרח יודע, כי
גם בגבולות הארץ אפשר להשתחרר מהשפעתו
של אשכול. למטרה זו מספיק לעבור
את אולם המכס בנמל־התעופה לוד ולהימצא
באולם ההמתנה של הנוסעים העוזבים את
הארץ. שם מוצרי היבוא אינם חייבים כל
מם או מכס.
במכירת מוצרים אלה עוסק מפעל רמתם.
אין זה דוכן פשוט, המוכר סיגריות תוצרת־חוץ,
עתונים או שוקולד. מפעלו של יהודה
בלום מוכר בעיקר שעונים, מצלמות, טרנזיסטורים,
תכשיטים וכדומה. כמובן —
תמורת דולרים או כל מטבע קשה אחר,
המוכר בשווקי העולם הרחב. בגלל הערר
המכס, מגיעים המחירים עבור מוצרים מסו״
יימים לפחות למחצית המחירים המקובלים
בחנויות תל־אביב.
התוצאה; ישראלים העוזבים את הארץ
בדרך האוויר עוברים את ביקורת המכס
בלי שעונים, ואילו בעלותם על המטוס יש
להם כבר שעונים על היד. שכן אומגה מזהב
עולה ברמתם 30 דולאר.
משום כך, אין פלא שהתנועה בחנות
גדולה מאוד. הפידיון היומי הממוצע מגיע
ל־0ס 35 עד 4000 דולאר. בחודשים בהם יש
תנועה מוגברת של מטוסים, הוא מגיע עד
סססד דולאר.
אחד השותפים לעסק הזהב של בלום הוא
ההנהלה הממשלתית של נמל־התעוסה לוד.
עד לפני זמן קצר הסתפקה היא בתשלום
זעיר עד כדי גיחוך 7.5^ :מן הרוזח.
בסוף השנה שעברה הוחלט לחדש את
ההסכם, והנהלת נמל־התעופה הודיעה על
מיכרז לניהול חנות המיצרכים הפטורים ממכס.
יהודה
בלום ניגש למיכרז ממש ביום האחרון
לפני סגירתו, וזכה בו. המתחרה הרציני
ביותר הציע 1170 מן הרוזח להנהלת
נמל־התעופה. בלום הציע ־. 11.57

נצחון זה אפשר לזקוף ליהודה בלום בזכות
הרגשתו היוצאת מן הכלל או הודות
לידיעות הבלתי־רגילות אודות ההצעות הסודיות
למיכרז.
״הוא ככר לא עובד אצלי.״ אך לא
רק על נסיונו המסחרי המעניין יוכל יהודה
בלום לספר באפריקה. גם תנאי העבודה ב־מיפעלו
ראויים לפירסום.
באדמיניסטרציה, במחסן ובחנויות של
רמתם מועסקים קרוב ל־ 40 עובדים. שעות
העבודה הן לא נוחות ביותר: המכירה מתז
חילה ב־ 4לפנות בוקר ומסתיימת ב־ 2אחר
חצות. על רקע זה מתעוררות הרבה בעיות.
לבעיות־ללא־פיתרון יש טיפול פשוט: לא
פותרים אותן.
לפני חודשים מספר החליטו עובדי רמתם
לבחור ועד עובדים ולהיכנס להסתדרות.
נערכה אספה, בה נבחר משה ברטל כיושב־ראש
הוועד. ברטל עבד 12 שנה כמחסנאי
בחברה.
למחרת טילפן משה ברטל למשרדו התל־אביבי
של יהודה בלום, הודיע לו, שנבחר
כיושב־ראש הוועד ושיש צורך לשוחח אודות
כמה עניינים .״בבקשה,״ השיב בלום
בנועם ,״בוא אלי בעוד חצי שעה.״
אחרי רבע שעה טילפן יהודה בלום למנהל
החשבונות הראשי באומרו :״אם יחזור
אליכם משה ברטל, קחו ממנו את מפתחות
המחסן, כי הוא כבר לא עובד אצלי.״
כשהגיע ברטל למשרדו של יהודה בלום,
שאל אותו הבום :״אתה רוצת לשוחח בעניינים
של עובדי החברה? אבל כיצד יכול
אתה לשוחח בענייני הברה בה אינך עובד?״
יותר לא ניסו עובדי רמתם להצטרף להסתדרות.
רק בשבוע האחרון צפה שוב
הבעייה: העובדים ביקשו את תשלום תוספת
היוקר.
״שום תוספות יוקר,״ הכריז בלום .״ומי
שרוצה להתלונן, שיפנה להסתדרות. אבל
לעבודה — לא יוכל לחזור.״
איש לא התלונן.

אסתו, חנה וישואל
נתוני בסכנה גדורה
ככית המשפט המהוזי
כתד־אכיכ-יפו
ת. אוט 1729/62 .
בעניו: הקטינים ישראל, אסתר וחנה
שמואל.
המבקש: היועץ המשפטי לממשלת ישראל׳
שכתובתו למסירת מסמכים
היא: לשכת היועץ המשפטי׳
משרד הסעד, הלשכה המחוזית,
בית חלף, יפו.

כקשה למתן הוראות
לאפוטרופסיס
מר ראובן שמואל נולד בשנת 1925

בעירק, נשוי עם הגב׳ זילפה שמואל ולהם
נולדו 4ילדים:
ישראל, שנולד בשנת — 1952 במוסד
מיסיונרי.
אסתר, שנולדה בשנת — 1954 במוסד
מיסיונרי.

הצילו אותם-
ממי*
שנולדה בשנת — 1956 במוסד

חנה,
מיסיונרי.
משה, שנולד בשנת — 1959 בבית.
)2מר ראובן וגב׳ זילפה שמואל חברים
במושב בית נחמיה, מסודרים היטב.
)3מר ראובן והגב׳ זילפה שמואל סידרו
את שלושת ילדיהם הקטינים — ישראל,
אסתר וחנה שמואל — במוסד מיסיונרי.
)4מר אברהם קורמן, מנהל לשכת־הסעד
במועצה אזורית מודיעין, פגש את הקטין
ישראל שמואל ברחוב בעת חופשתו. לשאלתו
מה שלומו, ענה :״רע לי פה ורע לי
שם.״ הילד היה נראה מאוד מוזנח.

)5היות והרגשת הקטינים רעה — ישראל,
אסתר וחנה שמואל — לפי הצהרת הקטין
ישראל שמואל, יש צורך לפנות לבית־המשפט
כדי לתת הוראות לאפוטרופסים הטבעיים
להוציא את שלושת הקטינים מן
המוסד המיסיונרי לביתם, כדי שיקבלו
חינוך יהודי ולא זר, ושלא יהיו זרים בחברת
הילדים הישראליים.
היועץ המשפטי מעוניין בשלומם ובטוב־תם
של הקטינים, אסתר, ישראל וחנה שמואל,
ומבקש מכב׳ בית־המשפט לתת צו, שעל
מר ראובן וגב׳ זילפה שמואל להוציא
מיד את ילדיהם הקטינים ישראל, אסתר וחנה
שמואל מהמוסד המיסיונרי ולסדרם ב־בית־ספר
יהודי.

ב/היועץ המשפטי לממשלת ישראל.
האמור לעיל אינו פרי דמיון חולני.
זהו העתק מדוייק של תביעה משפטית,
שהגיעה לידי ראובן שמואל בספטמבר
.1962
ראובן שמואל הוא רק חקלאי, במושב
על הגבול. אין הוא חייב להתמצא בין
סעיפי המשפט המסובכים. לכן הוא פנה
מיד לעורך־דין. לראשון, לשני, לשלישי. אף
אחד לא היה מוכן לטפל במשפטו. אז עוד
לא יעץ לו איש לפנות לכהן־צידון, עורך
הדין שייצג את משפחת שוחמכר במלחמתם
הגדולה להחזרת ילדם החטוף.
הוא לחם בעצמו.

מודעה ב״מעריב״

יף זה התחיל? ראובן הוציא תיק
עבה והניחו על השולחן.
״זה התחיל עוד לפני חמש שנים,״ סיפר

ראובן ,״מאותה המודעה בעתון. אני זוכר
כמו היום: זה היה במעריב מ־ .14.7.1859 עד
לאותו יום עוד החזקתי את עצמי איך-
שהוא. למעשה, לא לפני ולא אחרי זה לא
פניתי ללשכת הסעד בבקשת תמיכה. זה
בושה שאדם צעיר כמוני יהיה מיקרה סוציאלי.
אבל אז, משהו נשבר בתוכי. אז
נתתי את המודעה.״
הדבר עליו סיפר שמואל קרה כמעט עשר
שנים אחרי שהושב בבית־הסוהר בעירק,
באשמת ציונות. ישב שנתיים בבגדאד. בשנת
1951 הצליח יחד עם זילפה לעלות לארץ.
מיד עם בואו גוייס לצבא. נידמה היה שזה
נורא ואיום: בנו ישראל נולד, והוא שירת
שרות חובה. אבל רק אז התחיל הגרוע ביותר:
עוני, עבודית־דחק, רעב. אבל כלפי
חוץ הביעו פני ראובן תמיד שביעות־רצון.
גם כאשר בשנת 1958 חלתה זילפה אשתו.
דר׳ מנדל ׳מקבוצת יבנה אמר שזילפה עצבנית
מאוד, אבל אין היא זקוקה לטיפול
קליני. צריך רק לשלוח לחצי שנה את הילדים
מהבית, כדי שהאם תוכל -לנוח ולהירגע.

החל ראובן שמואל להתרוצץ בין משרדי
הממשלה. משרד־הסעד, משרד־התינוך,
הסוכנות־היהודית, עלית־הנוער. ביקש, הסביר,
הציג תעודות. סיפר על. מחלת אשתו,
על כך שהילדים מוזנחים ועזובים. הפקידים
השתתפו בצערו, נדו בראשם ושלחו אותו
מן האחד לשני.
לבסוף התרתח. במעריב מיום 14.7.58
הופיעה מודעה :״אמסור לכל המעוניין את
שני ילדי. הסיבה: חוסר אמצעים לתת להם
טיפול ולחם.״

יהו די כ כי ת ־ ספר מו ס ל מי
ךדכרגרם לרעש גדול. משרד־הסעד
| 1בער בכעסו הקדוש. בעניין התערבו המשטרה
וכל מנגנון הצדק והיושר. בארץ
חופשית, אב סוטה לא רוצה לטפל בילדיו.
ב־ 27 ליולי התנהל אפילו משפט, בו פסק
השופט יצחק קיסטר באופן זמני, שאסור
בלי ידיעת בית־המשפט למסור את הילדים
לאיש. אלא שלראובן שמואל לא הודיעו על
מועד המשפט, ואף לא את פסק־הדין.
לאחר מתן פסק־הדין פסקה לגמרי ההת־עניינות
בראובן. מבחינה יורידית־פורמלית־מנגנונית
— סודר העניין סופית. אך זילפה
נשארה חולה, והילדים המשיכו להיות בלי
השגחה. ואילו ראובן לא יכול היה לצאת
אפילו לעבודת־דחק, על־מנת להרוויח ללחם
ולחצילים.
אז התחיל להתעניין בכל מיני מוסדות
נוצריים, עד שהגיע לבית־הספר הפיני שלהבתיה
בירושלים.
״מצא חן בעיני,״ סיפר השבוע ראובן.
״מלא ילדים יהודים. המנהלת נראתה אשד,
איילי חאוום הגיעה לירושלים לפני שלושים שנה. לידה עומדת חכמה וטוב קרן ממנה. מלמדים בעברית,
המחנכת מרים, שהגיעה לביתה של איילי כתינוקת בת מספר כמו בכל בית־ספר בישראל. ואם זה בית־חודשים.
מריס ובתה, אותה מחבקת המנהלת איילי חאווס, הן יהודיות עד היום הזה.
ספר נוצרי — אז מה? אני למדתי בעירק

אם המיסיון

בבית־ספר מוסלמי — אז בגלל זה אני
יהודי רע? האם אינני שומר מסורת יהודית?
אינני מבקר בבית־כנסת יחד עם הילדים
בכל חג? ביקשתי שיקבלו את הילדים•
בתחילה לא רצו. אמרו, בשנה הבאה ;
אין כבר מקום.׳ הסברתי להם את כל המצב׳
ביקשתי, ולבסוף הסכימו.״

אדם דתי אינו משקר?

ן* דר המנהלת: ישראל, אסתר וחנה
| 1ישבו על ספה. לאחר שיחה של רגעים
אחדים, כבר הרגישו את עצמם חופשיים.
רק ישראל היה רציני. מכל השלישיה ידע
רק הוא שמתנהלת מלחמה. הוא לא הבין
בגלל מה, חשב שנפלה טעות. הוא ידע רק
שקורה משהו לא־טוב.
״את דר קורמן אף פעם לא ראיתי לפגי
זר״״ אמר .״בפעם הראשונה ראיתי אותו
בבית־המשפט. אני חושב שמר קורמן טעה.

ילד: הפעם תינוקת בת שלושה שבועות.
הביאה אותה האם ואמרה :״אין לי בעל,
והביתה עם ממזרת לא רוצים להכניס אותי.
אם אף אחד לא יקח את הילדה, אזרוק
אותה ברח ב או אהרוג אותה ואת ע־צמ .״
אחר־כך היו שבעה ילדים, ואחר־כך עשית•
ב״ 1948 פרצה המלחמה ואי״אפשר היה
לשלות את הילדים לבית־ספר. היא החלה
מלמדת אותם במרתף. אחר־כך יצאו מהמרתף
ונשאר בית־ספר.
״עכשיו אתם רואים בעצמכם,״ חייכה
איילי חאוום ,״נשאר בית־ספר. אחרי מלחמת
השיחרור עברנו לבנין הזה. קודם היה כאן
בית־ספר אנגלי, אבל התחסל. כעת לומדים
רק 40 ילדים, כי הרסנו את הצריפים בהם
היו כיתות בית־הספר, ובונים בניין חדש.
כאשר נגמור את הבניין יהיו לנו בחזרה
60 ילדים. מועמדים יש הרבה, כי לבית־הספר
שם מצויץ.״
מה קרה עם הראשונים, עם אותו ילד

הי אחת ממאות הבעיות שמשרדגו עוסק
בהן. לא מדובר כאן בשלושת הילדים. הכוונה
היא רק לבנו ישראל. עובד משרד

כאן בא הסיפור הנוגע־ללב, אודות אברהם
קורמן, אשר פגש ברחוב של ב ת־נחמיה
ילד מוזנח, שהראה את כל סימני
הפיגור השכלי. כל מנגנון משרד־הסעד עמד
על רגליו, כדי לטפל בילד המסכן.
״זה למען הילד,״ קבע עמרם בלום. בלוש,
סניגורו של נחמן שטרקס בפרשה הידועה
של יוסל׳ה, הינו בעל נסיון רב במלחמה
״למען טובת הילד״ .הוא הדגיש את טענתו
זו שנית, באומרו :״במיקרה זה, ההורים
לא יכולים לתת לילד השגחה מתאימה,
לכן המדינה מוכרחה להתערב. המיסיון
מסבך את העניין. אם הילד היה
בנ׳וסד של. נטורי קרחא, היינו מיד מתחילים
בתביעה משפטית, אבל כאן, היססנו
אם בכלל לעשות משהו, מפני שמעורב המיסיון.
אבל לבסוף החלטנו שהמיסיון לא
יכול להפריע. בית־המשפט שלח את ההורים
והבן לבדיקה פסיכיאטרית. קיבלנו אישור
ממשרד־הבר־אות, לפיו הילד מפגר בהתפתחותו
השכלית, ואילו ההורים — בגלל
מצבם השכלי — לא יכולים להבטיח לו
השגחה מתאימה.״
״אתה רואה בעצמך שאין כאן כל קשר
עם המיסיון,״ סיים.
מי שיקר? היועץ המשפטי שחתם על
כתב־התביעה, ואמר בפירוש כי יש להוציא
את שלושת הילדים מהמיסיון ולהעבירם לביתם,
או היועץ המשפטי שקבע כי אץ
כאן עניין דתי־ח־נוכי, כי אם רק עניין של
בריאית־הנפש!?

א ך משגעים אדם

ך 1ך 1ן דן ייי ך ן הגיש עמרם בלום, היועץ המשפטי של משרד הסעד, בקשה לבית־
11 1414* - 1המשפט, להוציא מידי ההורים את הזנות לחנך את ילדיהם ברצונם,
הסיבה המנומקת: הילדים נמצאים בבית־ספר נוצרי, ונשקפת להם סכנת איבוד יהדותם.
הוא בטח שוחח עם ילד אחר וחשב שדיבר
איתי. אחר־כך אמר בבית־המשפט שאני
אמרתי לו: רע לי פה ורע לי שם. הוא
בטח טעה.״
בבית־הספר לימדו אותו, כי את המבוגרים
צריך לכבד. את כל המבוגרים — וקודם
כל את הדתיים. כי אצלם האלוהים
בלב, ואף פעם אינם יכולים לעשות רע.
לכן אברהם קורמן יכול לטעות, אבל בשום
מיקרה לא לשקר.
ישראל דיבר במהירות, מבלי להתעמק במחשבה.
הוא עזב את שיעור האנגלית באמצע׳
וחבל לו על כל רגע. בשליש הראשון
קיבל 9באנגלית. זה ציון גבוה
מאוד, וצריך להשתדל חזק להחזיק בו.

איילי באה לירושלים
^ ילדים חזרו ללימודיהם. במשרד ה!
| חשוך, מלא הרהיטים הישנים, נשארה
רק המנהלת, איילי חאוזס. על הארון מולה
ניצבה חנוכיה. עד לפני כמה שבועות עמד
בפינה• ,חד עם החנוכיה, גם אשוח.
איילי חא!זם חייכה כשהחלה מספרת את
קורות בית־הספר — כלומר, את קורותיה
שלה.
היא הגיעה לירושלים לפני 30 שנה, אחרי
שסיימה שתי פקולטות בהלסינקי. היא
באה לירושלים כי האמינה שישו הוא המושיע
והיא רוצה לספר זאת לאנשים. היא
שייכת לכנסיה הלאומית הפינית, כנסייתו
של לותר הפרוטסטנטי.

מה קרה לעמי?

ף* ירושלים התחילה ללמוד את מדעי
_ 1היהדות באוניברסיטה העברית. על
ייסוד בית־הספר אפילו לא חשבה. אבל ישו
ביתן את דרכה אחרת. בשנת 1938 החלו
להגיע לארץ־ישראל מהגרים מגרמניה. מכרים
ביקשוה לקחת ילד בן שש לטיפול.
אבי הילד היה גרמני נוצרי, שאשתו היהודיה
מתה. איילי קיבלה את הילד לטיפול.
עברו כמה חודשים, ובביתה נמצא עוד

בן שש?
שמו עמי. בשנת , 1948 עם פרוץ הקרבות,
אמרה לו איילי חאוזם :״עכשיו זה
כבר מלחמה ויש לך רשות לבחור. אביך
היה גרמני, לכן אתה יכול לנסוע לחוץ־
לארץ. לי נידמה שכאן הבית שלך ומולדתך,
ואם תחליט כן — עליך לחלק את גורל
ארצך, ולהילחם.״
עמי היה אז בן .16 הוא התנדב להגנה.
פעמיים נפצע. לאחר השיחרור חזר לביתו
— לאיילי חאווס. עכשיו הוא בחוץ־לארץ,
פקיד גבוה בסוכנות היהודית.
בפרוזדור נשמע קול הפעמון. הלימודים
זה עתה נסתיימו, הילדים יכנסו עוד מעט
לחדר־האוכל. מהקומה העליונה ירדה מחנכת
עם הילדים. בסוף השורה פסעה ילדה
בת שנתיים אולי. בקושי התגברו רגליה
הפעוטות על המדרגות. בהגיעה למטה, רצה
לקראת המחנכת.

״כן,״ השיבה המחנכת בגאווה, ותיכף
הוסיפה בהצביעה על איילי חאווס :״והנה
הסבתא. אמי.״
המחנכת נעלמה אחרי דלת חדר־האוכל.
״כן,״ אמרה איילי חאוזס ,״זוהי מרים,
התינוקת שקיבלתי בשנת .1938 היא גדלה,
לא כן? עכשיו יש לה ילד משלה. בעלה
היא חשמלאי והיא עובדת בבית־הספר בתור
מחנכת. שניהם יהודים

מי שיקר?

^ ב 7כבתכ־התביעה כתוב :״להו־ציא
את שלושת הקטינים מהמוסד המיסיונרי
לביתם, כדי שיקבלו חינוך יהודי
ולא זר, ושלא יהיו זרים בחברת הילדים
הישראליים.״
היועץ המשפטי של משרד הסעד, עמרם
בלום, לא רק שאינו בעל פיאות, אלא גם
כיפה אינה נראית על ראשו. אינטליגנטי,
מבריק, מבדח. השיחה אתו מענגת, כאילו
התנהלה בבית־קפה, לא מאחורי שולחן משרדי.
״העניין
של ראובן שמואל?״ הירהר ,״זו

סמך התביעה שהוגשה על־ידי מש־
^ רד הסעד, בשם היועץ המשפטי לממשלה,
אי־אפשר לזכות. הפגיעה בחופש־המצפון
ברורה יותר מדי. אבל אם יושג
אישור רשמי, שההורים מפגרים בהתפתחותם
השכלית, ואינם מסוגלים להשגיח על
ילדיהם, אפשר יהיה לקחת מהם את הזכות
לקבוע את גורל בניהם. ואז יוכל משרד
הסעד להעבירם לכל מוסד הנראה לו.
כיצד אפשר לקבל אישור כזה? הרי ראובן
שמואל אינו רק אדם שפוי בדעתו, אלא
איש אינטליגנטי וחכם.
מסתבר שאפשר לקבל אישור כזה. כי
משרד־הבריאות ומשרד־הסעד נמצאים בידי
אותה מפלגה — מפלגה הנלחמת במיסיון
בכל החזיתות. המטרה היא קדושה, קדושים
הם האמצעים. אפילו אם פירושם להפוך
למשוגע אדם נורמלי בהחלט.
כך התנהל העניין הלכה למעשה: בישיבה
השניה של בית־המשפט שמעו גם את ישראל,
בנו של ראובן. התובע העמיד את הילד
באש צולבת של שאלות. ראובן, שאז
עדיין הופיע בעצמו בבית־המשפט, דרש להעמיד
את הילד בפני בדיקה, שתקבע אם
מותר להעמידו במיבחן כה קשה. התובע
נענע מיד. בית־המשפט ציווה לבדוק את
הילד, דחה את מתן פסק־הדין.
כעבור כמה שבועות קיבל ראובן שמואל
הזמנה חתומה על־ידי אברהם קורמן, שיופיע
יחד עם הבן במשרד הבריאות. חיכתה
לו הפתעה קטנה. אשה צעירה הודיעה,
שהפעם לא הילד מעניין אותה — כי אם
האב. היא שוחחה חצי־שעה עם ראובן
ובכך סיימה את הראיון.
על-סמך זה קיבל משרד־הסעד אישור,
שראובן שמואל אינו שפוי בדעתו.

ן ן* ן* ראובן שמואל התעקש להש־
ן . £איר את ילדיו במיסיון .״עכשיו
הס רוצים לעשות ממני משוגע,״ אמר.
בית־הספר בבן־שמן, אבל גם שם לא שונה
המצב בהרבה 90 מהילדים בכפר לא יודעים
קרוא וכתוב.״
הוא יכול להצביע על שכניו, משפחת
נתב. יש להם בת בגילו של ישראל, בת
.11 הולכת לכיתה ג׳ ולא יודעת אל״ף־בי״ת.

בוגד?

ך* ישיבה הכאה של בית־המשפט תת(
) קיים ב־ 26 בפברואר. הפעם לא יהיה
ראובן לבד: מייצג אותו עורך־דין. שוב
יעמדו זה מול זה שני יריבים מתקופת
המלחמה על יוסל׳ה: כהן־צידון ועמרם בלום.
ושוב בשני צידי אותו מיתרס, בעניין דומה.
לפי עדותו של קורמן, פגש את ישראל
ב־ .1960 ואילו את המשפט התחילו באוגוסט
— 1962 בדיוק כאשר כל כוחות
הדת הלוחמת יצאו במלחמה נגד המיסיון.
כוזנתם להשיג תקדים משפטי, שיחזק עוד
יותר את כוחה הגדול של הכפיה הדתית.
״כתבו בעתונים שאלה המוסרים את ילדם
למיסיון בוגדים במדינה,״ אמר ראובן
שמואל, בהצביעו לעבר חלקה מעובדת .״כל
זה שדה שלי. זיעת אפי, דמי ועבודת־כפי.
ושם — הגבול. האם הפקיד היושב מאחורי
שולחן במשרד בתל־אביב מעז לומר שאני
בוגד?״

״כאיומים 7 -א י 7ך:״
ך* אובן סיכם את הסיפור :״בספטמ־

1בר, תיכף לאחר שקיבלתי את התביעה
המשפטית, בא אלי הביתה קורמן ואמר:
,או שתלך לבית־הסוהר, או שתוציא את
הילדים מהמיסיון.׳ התחיל לספר לי על האלוהים,
הדת והיהודים. עניתי לו: אם אלוהים
שלך מדבר בצורה כזו, זה אומר שלך
יש אלוהים אחר ולי אחר. אז שהאלוהים
שלנו יריבו ביניהם!
״אם היו באים אלי בטוב,״ סיכם ,״אז
אולי הייתי שומע. כי החיים שלנו הם כעת
אחרים לגמרי מאשר לפני חמש שנים, ואת
הילדים היינו שמחים להחזיק בבית. אבל
באיום — אף אחד לא יכריח אותי.״
״ואני גם ככה לא הייתי לוקחת את הילדים
חזרה,״ התערבה זילפה .״אני לא
מלומדת ואינני יודעת לקרוא ולכתוב, לפחות
שהילדים יהיו משכילים.״
״זה נכון,״ אישר ראובן .״כאן בכפר אין
שום לימודים. בשנה שעברה היה בית־ספר
של ארבע כיתות. המורה היה בא בתשע
ועוזב ב־ .11 עכשיו ילדי הכפר נוסעים ל־

מ \ 1ח זילפה שמואל לא הצליחה ל־
1למוד קרוא וכתוב .״אבל ילדי
יקבלו חינוך שאינני יכולה לתת להם כלל.״

שעת האנס מתקרבת -הציבור 1ותם למאבק ־ וגורלו של המימשל הצבאי תלוי

הגשמות ה תו ש1־1

שהחלה עס ייסודו של
ועד־הנ-וער לביטול הנזימשל
הצבאי, הגיעה לביטוי פומבי באסיפת תלמידים בבית־ציוני־

נעולה ספובסאנית

ך • מה נשמות תועות התהלכו׳השבוע
^ בישראל, כמו רוחות רפאים שאין להן
שלווה ומנוח.
נשמה תועה כזאת נשאה את שמו המפואר
של יזהר (״ם. יזהר״) סמילנסקי. פחד אלוהים
נפל עליו. הוא קרא בעתונים כי משלחת
של תלמידי תיכון תל־אביביים מתכוננת
לבוא אליו לרחובות .״אנחנו קוראים את
הספרים שלו כחומר־חובה,״ אמר אחד מהם,
תלמיד־התיכון עמנואל ברמן .״אנחנו רוצים
לדעת אם הוא עצמו מתייחס ברצינות
ליצירות כמו השבוי וחירבת חיזעה, ואיך
הדבר מתיישב עם הצבעתו למען המימשל
הצבאי.״
עם הופעת הידיעה על תוכנית־המשלחת
בעתונות, נעלם ס. יזהר. התלמידים, ש־טילפנו
אל ביתו ברחובות, נענו כי מר
סמילנסקי עורך סיור בגליל, וכי אין יודעים
היכן הוא.
אומלל עוד יותר היה מצבן של שלוש

אמריקה. מימן: תלמידים מקשיבים לתלמיד דתי, משה סטולוביצקי.
המגנה את הצבעת המפלגות הדתיות (בתמונה משמאל) .לידו: ניבה
גריל, צעירה מכפר־סבא, ושהרון שלח, בנו של המשורר יונתן רסוש.

נשמות תועות אחרות — החכים הערביים
של מפא״י, אשר נאלצו לתמוך בהמשך
קיום המימשל. עשרות משלחות התכוננו
לשוחח עמם מלב אל לב. אולם אי־אפשר
היה למצאם. זו הפעם הראשונה מזה שנים
רבות לא חזר ח״כ דיאב בסוף־השבוע לביתו
בטייבה. הוא הסתתר בירושלים, שמא
ייפגש, חס ושלום, עם אחד מבוחריו, קרוביו
וידידיו. הוא לא העז להביט בעיניהם.
נשמות מתות אלה היו סמל השבוע —
הסמל לאקלים הפסיכולוגי שהשתרר במדינה
ערב ההצבעה הגורלית על ביטול המימשל
הצבאי. כל מי שהתכונן להצביע נגד הביטול
חי במועקה של מצפון רע. הוא ידע
כי הוא בזוי וניקלה בעיני האזרח הישראלי.

״מן הכגסת -א? הע 0״

•^קלים זה לא נוצר במיקרה. הוא היה
תוצאה של מערכה ציבורית גדולה, ש
התלקחה
לפתע, כמעט ברגע האחרון.
למערכות ציבוריות כאלה יש חוקיות
משלהן. יש וכל הרצון הטוב בעולם אינו
מצליח להתניען. אך כאשר בא הרגע הפסיכולוגי
הנכון, היא מתחילה לדהור כאלף
סוסים.
עוד לפני שבועיים היה נידמה כי ההצבעה
על ביטול המימשל תעבור, הפעם, באזזירה
של אדישות גמורה. לפני שנה נכשלה
הצבעה זו בגלל בגידתם של אנשי אגודת־ישראל.
בכנסת השתרר מצב־רוח פאטא-
ליסטי, כשהכל היו משוכנעים כי גם הפעם
לא יקשה על מפא״י לקנות את הקולות
הדרושים.
אדישות דומה, מתוך סיבות דומות, שררה
בציבור הרחב, העברי והערבי. תוצאות ההצבעה
נראו בטוחות מראש, ואיש שוב
לא התלהב לקרב רציני. המפלגות הגדו־לזת,
שהציעו לבטל את המימשל, לא התכוננו
לפעולות מיוחדות, פרט לפירסום

קול־קורא אחד או שניים.
ואז בא השינוי. בתל־אביב נערכה עצרת־המונית
מטעם הוועד היה־די־ערבי לביטול
המימשל הצבאי (העולם הזה .)1327 היא
לא היתד, מיוחדת במינה, משום בחינה שהיא.
אך איכשהו נידלק בה ניצוץ. התביעה להעביר
את המערכה ״מן הכנסת אל העם״ עוררה
בו במקום הד סוער. עוד לפני ת ם
האסיפה נרקמו בקהל ועל הבמה תוכניות
רבות, הוחלפו פתקות נרגשות.
כאשר התכנסו ראשי הוועד היה די־ערבי
לישיבה בחיפה, כעבור שלושה ימים, נשמע
בחדר ההד של אותה קריאה. חבר־ הוועד —
אנשי מק״י, הפעולה השמית, קבוצת אל־
•ארד, אגודת הסטודנטים הערביים, ראשי
מועצות מקומיות ערביות, קבוצת־נוער תל־אביבית
וכמה חוגים אחרים — היו מוכנים
לפעולה רצינית.
תחילה נישקלה ההצעה לערוך מיצעד
רגלי עממי, מכל קצווי הארץ, לירושלים.
הזמן קצר — רק שבוע ימים — לא הבטיח
הצלחה למיבצע כזה, המחייב הכנה קפדנית.
אולם נתקבלה תיכנית פחות יומרנית: להעלות
לירושלים, ערב ההצבעה, משלחות
עבריות וערביות מכל כנסי הארץ, לקיים
בירושלים עצרת־משלחות, לשלוח משלחת
ארצית לכנסת, וללוותה בתהלוכה המונית.
כאות המיבצע נתקבל סמל, אשר הופיע
השבוע במודעות, בסרטים, על הקירות,
ועל הכבישים בכל רחבי הארץ: עיגול
צהוב, ועליו שני קווים שחורים, דמויות
איקס, כסימן של מחיקה. סמל זה, שהוצע
על ידי עורך העולם הזה לפני חודש (העולם
הזה ,)1323 הפך השבוע לסמלם של
כמעט כל הגופים הלוחמים לביטול המימי
של, איחד את פעולותיהם.
לידת הפעולה במועד כה מאוחר הפכה
אותה למתחרה במירוץ עם הזמן. לוועד
היהודי־ערבי אין מנגנון. אין לו אמצעים
כספיים. כל פעולתו בנוייה על התנדבותם
של האנשים והגופים המשתייכים אליו. אולם
הוא נדחף קדימה על־ידי הנכונות הציבורית
המפתיעה, בה נתקבלה יוזמתו.
כך נולד בתל־אביב, באופן ספונטאני, ועד
של תלמידים תיכוניים, שפיתח פעולה נרחבת.
יוזמי הוועד, חלקם חברי מפלגות
שונות, רובם בלתי־מפלגתיים, ניגשו לפעולה
במרץ. הם הפיצו אלפי כרוזים בבתי-
הספר, כינסו אסיפת־תלמידים בבית־ציוני
אמריקה, יזמו את המשלחת ליזהר סמילנס־קי,
העמידו משמרות ליד בית מרכז אגודת

קשהל חנינ ה
אתה בנציגים? באת להצבעה על המימשל? זאת חובה לאומית, אתה אומר?

| 1אתה צודק. לכן אתה במזנון הכנסת.
רגע אחד, אדוני נציג העם! רק שאלה: האם ראית את עיני אמו של ח״כ ערבי
שהפקיעוהו? הן באו הנה לפנות שחר. אמו שלחה אותו לבית הנבחרים, כדי להציל
את בנה. כך סיפרה.
לא ראית אותו? אני מבין אותך. מעטים הם הבוקר האנשים שיכולים לראות. מעטים
הם היכולים להתבונן אל תוך עיניה של אם, בזולגן דמעות חרפה ותחנונים.
לא, אל תלך, אדוני הנציג. יש עוד זמן. עוד מנסים לקנות מה שאפשר. אולי נזמין
קפה? מצפון קשה כבר לקנות במזנון הכנסת.
אתה אוהב קפה ערבי עם היל? גם וולטיר אהב זאת. מרדן היה וולטיר, נכון? אבל
רגע! מה מחזיקה ידך הימנית? חירבת חיזעה? אתה המחבר?
אינך זוכר בדיוק? אבל אפשר להיווכח אם אתה כתבת זאת — חזור בבקשה על
המשפט :״אני בעד השפלת האדם!״ הגד את זה בקול מורם, ובגאווה, בבקשה!
אינך יכול? ובכן, אתה כתבת את חירבת חיזעה. ברור, אם כן, שאתה תצביע נגד
השפלת האדם. מה? לא תוכל להתנגד לקו מפלגתך? לא יאומן!
אני מבין. אתה תהיה חולה מרגע זה. פשוט תהיה נעדר.
מה אתה אומר? גם זה אינו מותר לך? מה עוד? האם לא נותרו דרכי הכבוד
המותרות בארץ הנביאים?

ץ אתה, אדוני? מה? גם אתה בנציגים? אני מכיר אותך. אני בטוח שאני מכיר אותך.
1הלא אתה ראש־ממשלה לשעבר. יושב ראש התנועה להבנה וידידות בין ערבים
ויהודים, לא כן?
סוף סוף אני מכיר כאן מישהו. ערבית יפה דיברת בכנס של התנועה. מאות ערבים
באו למען ההבנה והידידות. למאות אחרים לא נתנו היתר־יציאה, ועד היום הזה הם
אינם מבינים. אחד מהם חשב ש״הבנה״ היא בירת קובה!
אוה, אלוהים! גם אתה לא זוכר? ״יותר טוב לשכוח״ ,אתה אומר? אם כך, אדוני,
אנא, עשה טובה. שכח גם שיש ח״כים ערביים. אל תתרום גם אתה לביזיון כזה:
שיצביעו נגד עצמם, נגד נשותיהם, נגד בניהם ונגד אמהותיהם. הלא ראית את עיני
אמו של אותו ח״כ ערבי אומלל?

״יותר טוב לשכוח״ אתה אומר? שכח, אדוני, שכח! שכח עד הטוף. ואם תשכח
לבוא להצבעה, יזכרו ההבנה והידידות.

ף * ק רג ע, אדוני! אתה אולי היחידי שאינו שוכח. הן אתה הוא ראש־הממשלה. לא,
י אדוני. הכל אתה יכול לעולל לערבים. הכל, אבל לא זאת. בבקשה, לא זאת!
הכל למען בטחונה של המדינה. אבל לא את טיפת הכבוד האחרונה של ח׳׳כים
אומללים.
הם לא היו ברי־מזל, אדוני. הם נולדו ערבים. לערבים התנכר המזל — לכן אלה הם
נציגיהם.
גם למימשל לא שיחק המזל — לכן בנציגים אלה תלוי היום עתידו.
גם הקואליציה אומללה היום. פעם היא נשענה על אלוהים. היום היא נשענת על
ח״כים ערביים. האם נגזר עליהם הפעם למלא את מקום האלוהים? לא, אדוני! לא זאת!
בתי־סוהר, ברוך השם, יש בארץ. בתי־חולים לא חסרים. גם מחנות אפשר לבנות.
גם באילת אפשר לפתוח גולה.
את כל אלה אנחנו מוכנים למלא׳ אדוני! לפי מיטב כללי הייעול שלך. רק שטיפת
הכבוד האחרונה תישאר לכמה ח״כים ערביים ואומללים.
לא, אדוני, השאר להם לפחות זאת!
לאדוני נכדים כה נחמדים. אדוני גם אוהב אותם. הם גאים להיות נכדיך. גם באביהם
הם גאים. אבל תאר לך, אדוני, שאבי נכדיך יוכרח להרים את ידו בעד השפלת עצמו
והשפלת בני־עמו. איך ירגישו בניו־נכדיך? איך יתייחסו אליהם חבריהם בבית־הספר
ובמגרש־המשחקים?
גם לח״כים הערבים האומללים יש בנים, אדוני! חשוב על בנים אלה!
״אבל הבטחוך אתה אומר? אני מבין. בטח שאני מבין. עד כדי כך, שאיני מבין
יותר.
אולי אפשר עוד לקנות כמה ידים לא ערביות? אנחנו נשלם! נקרא לזה ״מס כבוד״.
רק הגד לנו, אדוני, מה לעשות? אבל לא זאת. ואם אין מה לקנות, הרי לכבוד יהיה
לממשלתו של אדוני להתפרק.

*בל, רבותי, הן גם הצדק בין הנציגים! שר־הצדק, ד״ר דוב יוסף, עומד גם הוא
כאן. איזה מזל!
ברוך השם! מזמן אני שואף לפגוש את אדוני.
אדוני! הן המלצת בפני כבוד נשיא־המדינה לחון פושעים. אדוני, יותר ממאתיים
אלף ערבים מבקשים היום את חסדך: להמליץ בפני כבוד־הנשיא לחון את נציגיהם
מהשפלה!

בקורות הקוויזלינגים
ישראל, בתביעה להצביע למען ביטול ה־מימשל.
האסיפה
בבית־ציוני אמריקה, בה השתתפו
קרוב ל־ 200 תלמידים ותלמידות,
היתר. אחד המאורעות היפים של השסע.
היתר, זאת הפעולה הראשונה, מזה זמן רב,
שאורגן על־ידי צעירים באופן עצמאי, ללא
נסיון פוליטי כלשהו. הספונטאניות המאולתרת
ריחפה על פני האולם, הישוותה לאסיפה
אופי מלבב ומושך.
תלמיד דתי, חובש־כיפה, גינה את עמדת
המפלגות הדתיות. סטודנט ערבי מירושלים
סיפר לנאספים על עוללות הממשל. אמר
עורך העולם הזה, שבירך את הכנס מטעם
הוועד היהודי־ערבי :״בשעה שהעתונים מלאים
ידיעות על כנופיות של פושעים צעירים׳
ונערכים סימפוזיונים מלומדים על
משבר־הנוער ועל דור האספרסו והטוויסט,
אתם משמשים הוכחה חיה כי דור זה אינו
נופל מקודמו. הדור הקודם התגבש במלחמה
נגד הכיבש הזר, באצ״ל והפלמ״ח,
בלח״י והגנה. המערכה לביטול המימשל
היא הצעד הראשון להתגבשות הדור החדש׳
במאבק למען מסרה חדשה, נגד אוייב
חדש. אתם העילית המוסרית של דור זה,
כשם שמייסרי המחתרת היו העילית המוסרית
של הדור הקודם!״
יום לפני כן התקיימה בירושלים אסיפת־

המונים מטעם ועד הסטודנטים לביטול ה־מימשל
הצבאי, בו משתתפים התאים המפלגתיים
של כל מתנגדי המימשל, וכן ועד
הסטודנטים הערביים. גם אסיפה זו משכה
אליה המונים — חזיון בלתי־רגיל בשבת,
בירושלים השקטה.

תערולי קור מ5א״י
ך יינתיים נערכו הכוחות הנגדיים ל-
^ פעולה. הם לא יכלו לעורר פעולה המונית
משלהם. שום תנועה ספונטאנית לא קמה
לתמוך במימשל. תחת זאת נאלצו אדוני
המימשל לנקוט בשיטה הקרובה להם יותר:
הכוח הגם והשרירות השלטונית.
המערכה האופיינית ביותר התנהלה סביב
קול ישראל. מכשיר מפא״יי זה מעוניין
עתה, לקראת הדיון על מעמדו, להתעטף ב־איצטלה
ציבורית, כלל־לאומית. אולם במצב־משבר
זה לא יכלה מפא״י להרשות לעצמה
לשחק במחבואים. קול ישראל נתגלה כפי
שהנהו: זרוע של הכת הבן־גוריונית, המשרת
את אדוניה בציניות ג0ד״
ביום הששי בבוקר, בשעה ,11 הגיש הוועד
לקול ישראל בתל־אביב הודעה זו:

״הוועד היהודי-ערבי לביטול הנוינזשל הצבאי
מודיע שהנזשלחות נזבל הארץ יתרכזו ביום
השלישי, בשעה ,4.30 בבית החלוצות בירושלים•
מתנגדי המימשל מוזמנים ללוות את
המשלחות. פרטים במודעות.״ ההודעה נמסרה
באמצעות משרד־הפירסום דחף, ולולי
ישראל נתן למשרד זה, ועל שמו, קבלה
רישמית על התשלום.

! 111* 1

סמל חדש

נולד בין־לילה, אחרי שנתקבל מטעם ה־וועד
היהודי־ערבי נאות המיבצע. הוא הופיע
על חלק מן הסיסמות, שצוירו בערים. מאות רבות של סיסמות

כעבור דקות מעטות הודיעו אנשי קול
ישראל שאינם מקבלים הודעות באמצעות
משרדי־פירסום — דבר שלא היה ידוע להם,
כנראה, כמו דקות לפני כן. הוא דרש הודעה
חדשה על נייר־מכתבים רישמי של הודעה
ובחתימת ״אישיות מוכרת״.
כך עברו שעתיים. ההודעה חדשה, חתומה
על־ידי אחד מראשי הודעה נמסרה לקול
ישראל בשעה . 1.30
בשעה שש בערב התקשר נתן ילין־מור,
בשם הוועד, עם מחלקת החדשות בירושלים.
נתברר כי זו אינה מתכוננת לשדר את ההודעה.
לפי עצת השדרנים, התקשר מפקד־לחיי
לשעבר עם עמום גורדון, המנהל האחראי
לחטיבה זו (האיש שקבר רבע מיליון
ל״י מכספי המדינה בשבועון הרדיו ביש־המזל)
.גורדון טען שלא קיבל כלל את
ההודעה, אך בהמשך השיחה נסתבר כי ידע
אותר, על־פה• הוא התנגד עתה לנוסח,
בטענה שזו הזמנה להפגנה בלתי־חוקית.
הוצע לו לשנות את הנוסח בו כמקום.
גורדון הבטיח להתיעץ, ביקש להתקשר עמו
שנית בשעה שמונה בערב. אך בשעה זו —
ובכל שעות הערב — לא נמצא האיש בביתו,
ואי־אפשר היה למצאו. גם הוא הפך
לנשמה תועה. ההודעה לא שודרה בשבת.
ביום הראשון התקשר הוזעד שוב עם
מחלקת־החדשות. אחרי מאמצים רבים ״נתגלתה״
ההודעה. בשיחה ארוכה עמדו אנשי
מחלקת־ד,חדשות על המקח על כל מילה.
לבסוף, בהסכמתם, נוסחה הודעה חדשה:

״הוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבאי

הם לא פושעים, אדוני! הם לא רוצחים! אפילו מועלים אינם! אפילו שוחד לא
קיבלו!

ך ק עו ד רגע! הנה אחד הקורבנות! בטח אחד מהם. העיניים אומרות זאת! הידים
1הרועדות! הכל, הכל.
אדוני, עשה לי טובה! שמע לי רגע! אל תאמר אף מילה! אני מבין אותך! בטח
אני מבין! שמע אותי לרגע!
אתה ערבי. אביך בודדאי היה אדם מכובד. בטח שמר על כבודו ובוזדאי היה מוכן
לשפוך את דמו כדי לשמור על כבוד זד״
לזב אל תגיד מילה! אני מבין את מצבך. הם איימו עליך. אני מבין. אבל הרי מבטי
בניך מלאי־הבוז ישפכו את דמך. דמעות אשתך, המושפלת בין הנשים, יותר פוגעות
מכל האיומים.
ואמך, אדוני! אתה זוכר כאשר שוטר עצר אותה, בהיותה בחיפה, ללא רשיון? היא
רק שכחה אותו בבית. אומנם השוטר לא ידע שהיא אמך, ולכן היא הוחזרה במכונית
משטרה סגורה אל הכפר כמ ו כמו מה, אדוני?
אתה זוכר את זה? היא אמרה אז לשוטרים בקול־בוכים :״בני הוא חבר־כנסת! הוא
ילמד אתכם לקח!״ אבל הם צ ח קו...
אתה זוכר את זה? אל תתעצבן! אני מצטער! אולי היא לא היתד, אמך. אולי היתד,
רק קרובה, או סתם בת כפרך. אבל היא אמרה שאתה בנה!
סליחה, אדוני! אני יודע מה מתרחש כאן. אני רק מציע שאם אין ברירה, גש למזנון
של הכנסת. יש שם הרבה סכינים. אתה מבין? זד, הרבה יותר מכובד. האביב מתקרב.
יהיו הרבה פרחים. גם מצבה תהיה, גם שירים ייכתבו.
אוד״ אלוהים! אתה אומר שתצביע נגד המימשל? מה? אני ..אני לא מאמין!
אבל מה? אתה אומר שאתה חבר־כנסת, אבל לא ערבי? אתה מניצולי גיטו חרשה?

ראשד חוס״!

צוירו על־ירי צעירים שהשתייכו לנופים שונים, שהתחרו ביניהם
בלהיטותם. רוב הסיסמות ברחבי הארץ צוירו על־ידי צעירי תנועת
השומר הצעיר, אשר למעלה מאלף מהם השתתפו במיבצע זה.

מודייע על קיום אסיפת־עם, בהשתתפות המשלחות
מכל הארץ, שתתקיים ביום השלישי,
בשעה ,4.30 בבית־החלוצות, ירושלים.״
לפי
דרישת המחלקה, הומצאה הודעה
מתוקנת זו בכתב. גם על כך נתקבלה קבלה
רישמית. אולם ההודעה, שנוסחה לפי הנחיות
אנשי מחלקת החדשות עצמם — לא שודרה.
הרדיו הממלכתי, הכל־לאומי, גילה את
פניו. היו אלה פני המושל הצבאי*.

הפאגי־קה המפוברקת
ך *-טיפול כפרשה זו כבר רמז על עמי
1ד ת התעמולה הרישמית. ואמנם, בימים
המכריעים מלאו עתוני־השלטון בידיעות־בהלה׳
כאילו מתכונן הוועד לערוך מהומות
בירושלים, לפרוץ אל רחבת־הכנסת ולארגן
הפגנה בלתי־חוקית עקובה מדם.
האמת היתה שונה לגמרי. עוד בשלב
התיכנון המוקדם הוסכם בוזעד שלא להעלות
לירושלים אלפים, ואף לא מאות רבות,
אלא משלחות מצומצמות מאד, בגבולות של
100 עד 200 איש, כמחציתם ערבים ומחציתם
עברים. במיברק לכנסת נתבקשה הנשיאות
לקבל משלחת מצומצמת, והממונה על המחוז
נתבקש להעניק רשיון לתהלוכה שקטה,
שתלווה מישלחת זו עד למחסום הגובל
עם רחבת־הכנסת.
הממונה לא השיב בשלילה* .הוא קבע
פגישה עם נציגי הוועד, לשם קבלת ״הבהרות״•
פגישה זו נדחתה על־ידו כמה פעמים,
נתקיימה לבסוף רק ביום שני בערב.
אז הסכים הממונה להעניק רשיון לתהלוכה׳
אך במסלול המרחיק אותה מן הכנסת.
אולם עוד לפני זה הודיע קדיש לוז לעתו־נות
(אך לא לוזעד) כי הוא הורה לועדת־יחסי־הציבור
של הכנסת שלא לקבל את
המשלחת, בגלל כוונת היוזמים לערוך הפגנות
בלתי־חוקיות. לוז הסתמך על שתי
מילים בנאומו של אורי אבנרי באולם מוג־רבי
(העולם הזה ,)1327 אותן קרע מן ההקשר
ופירש כקריאה להתקוממות המונית.
בהודעה פרובוקטיבית זו נתן לוז, במאוחר,
אישור לנכונות הטענה שהושמעה, ערב
בחירתי, כי אסור לבחור יו״ר מפא״יי למוסד
המחוקק, בו מהווה מפא״י מיעוט.
אולם גם מפא״י אינה יכולה לאסור על
חברי סיעות אחרות לקבל משלחות בבניין
הכנסת, לשם חילופי־דיעות במזנון או ב-
חדרי־הסיעות.
אותה שעה סירב הממונה על המחוז להעניק
רשיון לתהלוכה שניה, לועד־ה־המורכב
מתאי חמש מפלגות.
סטודנטים,
אנשי הודעד מיהרו להגיש בקשה לצו־על־תנאי,
ואמנם השיגו צו זמני. תחת לחץ
זה ניכנע הממונה, הסכים לתהלוכה —
אך שוב במסלול בלתי־סביר.
* גורל דומה היה צפוי למודעות ברחובות
חיפה. עירית חושיסטאן סירבה לקבלה
להדבקה, באמתלות טכניות שונות ומשונות,
הסכימה לבסוף להדביקה — ביום
הרביעי.

היפריעו הקוויזליגכים?
״ יההיתה כוזנתם של מעוררי הפא}״/ניקה?
מדוע העלו בזדון זכרונות מימי
ההפגנה החרותית ערב ההצבעה על השילומים,
כאשר הומטרו אבנים לכנסת?
המטרה היתד, כפולה. ראשית: להבהיל
את הכנסת עצמה, להעלות לנגד עיניה את
הדחליל של התקוממות ערבית — כדי
להצדיק את הצורך בקיום המימשל. שנית:
להשתיק באמתלה זו את המחאה החוקית
של אזרחים, המשתמשים בדרכים דמוקרא־טיות
להבעת דעתם על שאלה גורלית.
ערב עריכת מסע־המשלחות דיה קיים
חשש ברור בלב היוזמים כי סוכני המינד
של וחסידיו עלולים לגרום לפרובוקציה מוחשית,
כדי להביא למהומות דמים. על כן
הוקטנו המשלחות עוד יותר, הועמדו על
המינימום.
בינתיים נתעוררו גם גופים אחרים לפעולה.
האווירה החדשה עודדה את הגופים
המפלגתיים המסורבלים יותר, והפחות נלהבים
לפעולה המונית, ליזום פעולות משלהם.
אוהדי הוועד היהודי־ערבי מבין סגל
האוניברסיטה אספו חתימות של חמישים
פרופסורים ומרצים למען כרוז בלתי־מפלגתי
(המשך בעמוד )18

מיה למצפון נד,י י,י

בתל-אביב, הוצבו משמרות מטעם וננד־הנוער.

במדינה עת1נ1ת
ווד היכן?*
כותרת השבוע, בדבר מיום ד,־ 10 בפברואר,
עמוד : 2

סקירת שרץ־החוץ
היום בממשלה
נאצי כ מוו 1ה
״מה היה קורה אילו הבטאון הרישמי של
הבונדס־וור, הצבא המערב־גרמני, היה מעז
להציג לפני קוראיו את ד״ר יוזף גבלס,
אחד מראשי צמרת המרצחים הניאצייס, כאישיות
מחוננת וצנועת־הליכות, כאידיאליסט

״בטאונים יהודונים״ .יתכן כי במקום
זה הזיל החייל־הקורא דמעה שקטה,
למראה גבורה כה נעלה. אולם כתב דבר
החליט לשפוך דיו.
״ברשימה זו,״ קבע ,״פגע במחנה פגיעה
חמורה ביוקרתו של צר,״ל. כחיילים בצה״ל,
וכאזרחים במדינה — אנו דורשים כי תיערך
חקירה דחופה, להענשת האחראים.״
אך יתכן כי בטאונו של שמעון פרס
מבין את רוח הזמנים יותר מאשר בטאון
הצמרת הוותיקה של מפא״י. מאחר וישראל
תופרת מדים ומספקת עוזים לחיילים הגרמנים,
אשר רבים מהם התחנכו על ברכיו
של גבלס, מדוע ייגרע חלקו של הדוקטור
שהקדיש כמה שנים מחייו למלחמה ב״עתו־נים
היהודונים״ של ברלין?
ואכן, מזה זמן רב מתחנכים חיילי צר,״ל,
קוראי במחנה, על ספרות־המלחמה הנאצית.
כמו חילות נאט״ו, הם לומדים את קורות
מלחמת גרמניד,־רוסיה על־פי המקורות הגרמניים
דודקא, הממעיטים את דמותו של הצבא
האדום המנצח, וד,מייחסים את כשלו־נותיו
של הצבא הגרמני לשגיאותיו האישיות
של היטלר בלבד. מיבצעי־גבורה גרמניים,
ביניהם מיבצעי הס״ס, מועלים על נס ב־תאורים
לוהטים.
יחד עם סרטים כמו היום הארון ביותר,
עוזר בטאון משרד־ד,בטחון לבנות פולחן
של הצבא הנאצי, כדוגמה לחייל צבא ההגנה
לישראל.

ט11 יס 0
ח9ד*דח

זיזה

ף ון 5הארץ הזאת ישתנה מהשבוע.
ו* זיוה רודן שוב לא תהיה כאן. מי, ובאיזו
מידה, ירגיש בחסרונה של תוהעת־טבע
זו — בכך ניתן היה להיווכח השבוע, כש־

זיוה רוקדת טוויסט שעו
מדע שוליו ת הקוסם

ד״ר נכלם
דוגמא לצה״ל
שהקדיש את כל ח״ו לטובת עמו, ואשר
לא נרתע ולא בגד במנהיג אפילו ברגע
מותו?״
שאלה ריטורית זו התנוססה השבוע בראש
מאמר ארוך בדבר. כותבו, אליהו לוי,
יצא בו בהתקפה מוחצת — לא על בטאון
הצבא המערב־גרמני, אלא על בטאון הצבא
ד,ישראל־ דווקא.
נושא חיציו של העתודאי המפא״יי: עמיתו
למפלגה, עסקן הדור הצעיר של מפא״י, יצחק
ליבני, עורך במחנה.
הלוואה פרטית מהיטדר. גרם להתקפה
זו מאמר ארוך, על פני שני עמודים
פנימיים, בו העלה במחנה על נס את
שד־התעמולה הנאצי. בטאו! משרד־ר,בטחון
לקח את החומר מספר חדש, בשפה האנגלית,
הכתוב באהדה בולטת לאישיותו של
.,הדוקטור הקטן״ .גבלס מתואר בו כאיש
הסימפאתי ביותר בצמרת הנאצית.
במחנה פשוט תימצת את הספר׳ מבלי
לשנות את צביון הדברים. כך למדו חיילי
צה״ל כי גבלס היה אדם חכם ופיקח, בעל
חוש הומור דק, א־ש שסלד מכל שחיתות,
ששמך בקפדנות עילאית על כללי הצנע,
שגילה אומץ־לב למופת בהפצצות ושהיה
שרוי בעוני אישי כה רב עד כי היטלר
עצמו נאלץ להלוזת לו 70 אלף מארק כדי
לרכוש לו דירה משלו.
בשעה שכל המנהיגים האחרים נטשו את
הפירר בימים האחרונים, נישאר דווקא גב־לס,
הגמד הצולע, בנאמנות על משמרתו.
הוא סירב להתמנות ליורש הפירר, מאחר
שהחליט למות יחד עמו. כאשר אשתו של
גבלם, מאגדה הבלונדית, הביעה את רצונה
להשתתף בהתאבדות הקולקטיבית, וגם להקריב
על מזבח זה את חיי כל ילדיה, היה
היטלר כה נירגש עד כי הצמיד על חזה
באופן ספונטאני את אות־הזהב, אותו ענד
על תזהו.

ראשיתה של שנת 1903 היתד, צר כה
לבשר את תחילתו של השלב המעשי בהתפלת
מי־ים לפי שיטתו של הממציא
הישראלי אלכסנדר זרחין. לפי תוכניתה של
חברת מתקנים להתפלח, שהיא בבעלות
משותפת של ממשלת ישראל וחכרת פייר־בנקם
וויטני האמריקאית, היו צריכים להגיע
לאילת כבר בתחילת השנה ארבע יחידות להתפלת
מי־ים, שכל אחת מהן תוכל
לספק אלף מטר מע,קבים מים ליממה. אותר,
שעה עמדה חברת פיירבנקס וויטני להתחיל
בקבלת הזמנות להספקת יחידות מסחריות
של המתקן לכל קצווי העולם, למד נות
המתלבטות בבעיות המורות של חוסר
מים מתוקים וזולים לתעשייה ולחקלאות.
אלא שבמקום צהלות ההצלחה הביאה
עמה השנה החדשה קולות שבר. אחרי שהושקעו
בניסויים ובפיתוח תהליך זרחין
כשישה מיליון ל״י, מהם כשניים וחצי
מיליון ל״י בארץ, נראה היה כי הסיכויים
להקמת מיתקן התפלה משקי עדיין רחוקים
כפי שהיו לפני שלוש שנים.
בארצות־הברית פוטר המנהל הכללי של
חברת פיירבנקס וויטני, דויד קאר, בשל ההפסדים
שנגרמו לחברה בשנים האחרונות
ובשל המשכורות המנופחות של עובדיה. ואילו
בישראל ניסה ממציא התהליך, המהנדס
אלכסנדר זרחין, לעורר את דעת הקהל נגד
הכשלה אפשרית של המצאתו, בכנותו את
מפתחי תהליך זרתין בשם ״מקפחי תהליך
זרחין״.
״אני רוצה לייצר מיס!׳״ מדי בוקר
יוצא הממציא כסוף־השיער ורך־הקול
למשרדו שבמיתקן הניסיוני להתפלח, שנבנה
בתל־ברוך. אולם שם אין לו שוב כל
שליטה על מהלך העניינים. אחרי שהבינו
את עקרונות שיטתו, עובדים עשרות מהנדסים
וטכנאים בניסויים מבלי לשמוע כלל
לעצותיו של הממציא.
טען זרחץ השבוע :״אני מקבל משכורת.
אני יכול לשבת כל חיי ולא לנקוף אצבע.
אבל אינני עיבד רק בשביל המשכורת. אני
רוצה לייצר את המים. אבל תהליך זרחין
מעולם לא בוצע בהתאם להצעותי. העוסקים
בכך ניצלו רק את עקרונותי אך שינו את
כל הטכנולוגיה והקונסטרוקציה שהצעתי.
אם יביאו לארץ את המיתקן שבנתה החברה
באמריקה, יקברו את כל התוכנית.״
מה שאירע להמצאתו של זרהין דומה לאודה
המפורסמת אידות שולית־הקוסם, שלמד
את אחד מטכסיסי הקוסם אך אחרי
שהפעילו, שוב לא היתד, לו כל שליטה
עליו. הסוללה הניסיונית שנבנתה בארצות־הברית
הצליחה אומנם להתפיל מים. אבל
היא נבנתה בעשירית הגודל שדרש זרחין,
דבר המשנה את כל חישובי המשקיות והניצול
של התהליך. ואילו במיתקן שנבנה
בתל־ברוך אין עוסקים כלל בנסיונות יצור
אלא בבדיקות השלבים הראשונים של התהליך.
(המשך
בעמוד )14

החנוה הגבוהה

רוקדת טוויסט במסיבת הפרידה שערכה זיוה רודן מ!רן|
הקרובה. במרכז נראה טייס אל־על רוקד בחברת אשתזז
נראה העתודאי שייקח בן־פורת, ובמרכז — עדי קפלן, שהיתה עד לפני זמן לא רב חברתו ש

נציגו של ביג״

שתמונתו תלויה בחדרה של זיוה, מרים
כוס ברכה לחייה. האיש נמנה על פמל־יתו
הקבועה של ראש הממשלה, הביע בפני זיוה את הערכתו והערצתו.

שניים

טיפולם של ש

שלמה צפריר, בעל,.עומר כייאס״ .מסתובבת, מתפתלת, מוומת עד לגלוי השן -
קהל המעריצים, אותו הספיקה זיוה לאסוף
בשני ח דשי ביקור־הנימוסין שלה בארץ,
בא להיפרד ממנה, ערב צאתה, במסיבה
חגיגית, שנערכה במועדון המפתח.
כל שכבות העם היו מיוצגות שם. ראש־הממשלה
יוצג אישית על־ידי אחד מבני־פמלייתו
הקבועים; הסגל הדיפלומטי יוצג
על־ידי דיפלומט בכיר של שגרירות מערבית,
שאול ביבר הציג את אשתו החדשה,
שייקה בן־פורת (שחגג באותה הזדמנות את
יום ההולדת ה־ 35 שלו) ,היה מיוצג על־ידי
אקס־נערותיו, ושמואל תמיר בא בעצמו.
לא היו נאומים או הספדים, אבל העצב
והתוגה נשקפו על פני כולם.
זיוה נשקה לכולם. לסתם מכרים — במצח;
לידידים — בלחי, לחברים — על
פיהם. היא הציגה את אופנת האביב —
שמלה אוורירית לבנה, שהסתיימה הרבה
מעל לברכיים, וששני המחשופים שלה, הקדמי
והאחורי, התחרו ביניהם מי יגיע
קודם למטה. שום חזייה לא הפריעה להם.
מעריצות צעירות חילקו מחמאות לבית־האופנה
הפאריסאי, שיצר את השמלה. אבל
זיוה גילתה בסוד: תפרה. אותה תופרת שכנה
בחיפה, לפי הוראותיה.
כשהתחיל הטייפ משמיע מנגינות טוזיסט
סוערות, התחממה האווירה. כשנכנסה זיוה
עצמה לזירה, היה צורך להזיז את הכסאות.
היא מילאה את כל הרחבה, כששולי שמלתה
משמשים לה מיצנח.
רק אז נוכחו הכל לדעת כי זיוה, נוסף
על שאר מעלותיה, היא גם נערה ישרה.
לפני כמה שבועות, כאשר נתבקשה על־ידי
כתבת להציג את החלק התחתון של מלתחתה,
ענתה בתמיהה *:״תחתונים? מה זה?״
הקהל הציני סבר כי זהו דיבור סתם, תעלול
של פירסומת.
עתה, כשהסתובבה זיוה בסערת הריקוד,
התרוממה שימלתה. מפי המסובים נפלטה
קריאה של תדהמה. נסתבר כי זיוה דוברת
אמת — ונתגלתה תמונה ששום עיתון מהוגן
אינו יכול לפרסמה אלא בעזרת כתם שחור.
(ראה כתם)

ןךןץןךןך 11ך ן עדי קפלן, לשעבר אחת מסגניות
מלכת־היופי, בו
ווו 1 1 1 .1 11
ידידים; העתונאי גיל קיסרי ובנו של הקבלן דיסקין.

לעיני הצופים מתגלה שהיא אינה לובשת דבר מתחת לשמלה— .

במדינה
(המשן מעמוד ) 12
טען זרחין :״בכל העולם מקובל שבתה־ליך
הטכנולוגי בונים מיתקן ניסוי מאל״ף
עד ת״ו. לפי דרישתי היו צריכים לקחת
מים מהים, להקפיא אותם, לשטוף ולסנן
במיתקן שהמצאתי ולקבל מים נקיים. אבל
היות שאין מאמינים לי, מנס ם את התהליך
שלב אחרי שלב. יש כאן מיתקן מיוחד להקפאה,
ומיתקן נפרד לשטיפה. אבל אין
שום אפשרות לקשור אחר־כך את הנתונים.
סיכם זרחין: אם ינתן לו סכום של חצי
מיליון ל״י, יקים בעצמו את המיתקן לפי
תוכניתו, יצליח להתפיל מי־ים בצורה משקית
במהירות הרבה יותר גדולה מאשר
יצליחו אי־פעם במיתקנים הקיימים.
ראש הממשלה מבטיח. במשך חודשים
ניסה זרחין להזעיק את דעת הקהל
באמצעות תזכירים ומכתבים לעתונות, בהם
לא היסס מלהשתמש במילים חריפות.
״חשבתי שזאת תהיה פצצה אטומית,״ אמר,
״אך שום תגובה לא באה. אינני מבין לשם
מה השביס אנשים בכנסת המצביעים שנה
שנה בעד הקצבת כספים למיתקן זרחין ואינם
טורחים להזמין ולוא רק פעם אחת
את הממציא. איפה מבקר המדינה? הרי הוא
חייב לעשות משהו נוכח הביזבוז הזה. אינני
אומר שאני צודק, אבל צריך להתעניין
ניה קורה ולשמוע גם אותי. כולם פשוט
לא מאמינים לי. אין להם שכל להבין.״
היחיד שהאזין לפניות ו היה ראש הממשלה,
שביקר לפני שבועות מספר בדירתו
של זרחין, הבטיח למצוא מקור להקצבת
חצי מיליון ר,ל״י להקמת מיתקן זרחין לפי
שיטוח הייצור שלו עצמו.
אולם זירת התפלת המים אינה זירת הקרב
היחידה של הממציא. בעת ובעונה
אחת הוא מנהל מאבקים עקשניים בחצי
תריסר שטחים אחרים, הנוגעים בבעיות חיוניות
של המדינה, וכמעט בכל מקום הוא
נתקל בקיר אטום. בין השאר:
• סוללת יס המלח: זרחין יצא בהתקפה
חריפר, נגד בניית הסוללה בים המלח
בהשקעה של מאות מיליונים, שנועדה
להפוך שטח ניכר של הים לבריכת אידוי
ענקית. טוען הוא: על־ידי בניית הסוללה
הופכים לבריכת אידוי גם את שטח הים
הנמצא בידי ירדן. הירדנים יוכלו לנצל את
האשלג ושאר החומרים בכוח עבודה זול
יותר ויהוו מתחרה רציני לאשלג הישראלי.
באמצעות תהליך הקפאה ניתן היה להפיק
חומרים אלה בצורה זולה יותר.
• הכורים האטומיים: עוד לפני
שנים מספר הציע זרחין להחליף את מקלות
האורניום המספקים את האנרגיה בכורים
באמולסיה (תמיסה) שתגביר את ני־ציל
האנרגיה. הצעתו נדחתה בזילזול. עד
שלפני זמן לא רב התברר שבארצות־הברית
הומצאה המצאה של שימוש באמולסיה.
הוא לוחם בשיטות ייצור סוכר, במוביל
הארצי, בצורת כריית הנחושת בתמנע ובשטחים
רבים אחרים. אלא שברוב המקרים
הוא מוצא עצמו כדון־קישוט הלוחם בתוד
נות־רוח.
״המאבק הוא על נתינת יד חופשית לממציא,״
אמר זרחין השבוע .״אם לא יאמינו
לי, לא יקבלו מים נקיים ממי־ים אפילו
בעוד עשר שנים.״
דעות העבד והעתיד
כיום ממלא כל אחד מהם תפקיד אזרחי
חשוב: יעקב דורי ( )64 הוא נשיא הטכניון
העברי בחיפה; יגאל ידין ( )46 הוא פרופסור
לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים:
מרדכי מקלף ( )43 מנהל את חברת
ים־המלח; משה דיין ( )48 מכהן כשר החקלאות;
חיים לסקוב ( )44 מנהל את רשות־הנמלים.
בעבר
החליפו זה את זה בתפקיד ראש
המטה הכללי של צה״ל.
בשבוע שעבר כינסה אותם מערכת מעריב,
לסימפוזיון על בעיות המדינה. דעותיהם
חשובות לא רק בשל מעמדם־בעבר,
אלא מפני שלפחות לחלק מהם יהיה מה
לומר גם על עתיד המדינה.

להלן כמה קטעים מהסימפוזיוד:
• על המשטר במדינה:

יעקב דורי: הפיצול האיום של כוחנו,
הכיתתיות האיומה הקיימת בתוכנו, הפילוג
בין המפלגות לבין עצמן ובתוך עצמן —
הוא הגורם לכך, שבמצב חמור זה אין
ניתן ליצור משטר של חירום, אשר נידמה
לי שהיה צריך להיות קיים במדינה זו.
יגאל יזין: הנה העז בן־אהרן להגיש תוכנית
מרחיקה לכת בן־אהרן נוכח שאין

רמטב״ל דיין

רמטכ״לים לסקוב וצור

אסור לצעוק ״זאב!״ לעיתים תכופות מדי

אפשרות לבצע שינוי דראסטי, אלא אם כן
יוברא המשטר הפוליטי. הוא ראהאת הדרך
באיחוד מפלגות הפועלים אבל לא
הסיק את המסקנות עד הסוף, שאיחוד זה
לא יבוא — ואף איחוד המפלגות האחרות,
שגם הוא תנאי לביצוע פעולות דרסטיות
כאלה — על־ידי קולות הקוראים במדבר.
יש לשנות את השיטה כדי להביא לאיחודים
אלה, שהם התנאים שיאפשרו בידי איזה
שהיא ממשלה ללכת בדרך הדרסטית לפתרון
זו הכרחי ממשל חזק שאינו בעייה פוחד, והוא מסוגל לבצע מדיניות שהוא
יודע כי היא חיונית והכרחית.
מרדכי מקלף: כשהאיש הולך לצבא, למילואים,
הוא יודע שזה עולם אחר: עולם
שיש בו משטר, שיש בו החלטה, יש בו
הווי מיוחד, והוא שמח ללכת אליו עם
כל הקושי הפיסי הכרוך בכך, של אימונים
ו כו מה שהוא פוגש מחוץ לצבא נוסך
בו תחושה של אובדן־עצות.
אני, בעבודתי, פוגש את הנוער יוצא מהצבא
ונתקל בכל המסכת הזו של ועדות
ואירגונים, ומועצות ורשויות מוניציפליות,
ומוסדות עבודה והסתדרות. הבחור המום,
הוא אינו מסוגל להסתגל לזה. הוא אינו
מבין, מדוע לא יהיה גם כאן, בחייו האזרחיים,
הכל כה מסודר כמו בצבא.
משה דיין: מחוץ לשינויים הטכניים (שינוי
שיטת הבחירות) שאני מסכים כי הנם
תנאי ראשון לשיפור המצב, דרושים עוד
שני דברים. ראשית, שהציבור יהיה מוכן
לבחור במפלגה לא רק שמבטיחה ומעניקה
לו הטבות, אלא שנוהגת בדרך הנכונה
מבחינת דרכי המדינה והעם. שנית, וזה
אולי יותר קשה, מנהיגים שיהיו מוכנים
לומר: זאת הדרך הנכונה. אתם רוצים בה
— תבחרו בנו; אינכם מוכנים לכך —
תבחרו באחרים.
חיים לסקוב: בין בחירות לבחירות אין
האזרח יכול בכלל להשפיע. השאלה איננה,
לדעתי, מהו צו־השעה, ואף לא איך להגדיר
את צו־השעה, אלא מי הוא שמגדיר דבר
כצו־השעה, ואם הוא — אותו איש שמגדיר
— נותן את הדוגמה האישית, באורח־החיים
שלו, במעשים שלו. לפנינו יש שאלה
של ערכים, וערכים יש לאכול 634ת ולא
מהולים במים. יגאל דיבר על הבוסר של
האבות. מפני הבוסר הזה אני חרד. ומה
הוא הבוסר הזה? המטיפים לשתות מים הם
עצמם שותים יין.

• עד החיים הפוליטיים במדינה

יעקב דורי: לוא היו החיים הפוליטיים
תקינים יותר לפי תפיסתי, שלא היו מבוססים
על דגנראציה של דימוקראטיה, כפי
שאני רואה אותה, לא ימן הנמנעות היא
שהייתי נמשך ביום מן הימים לתפקיד פוליטי
או לפעילות פוליטית ...המצב שהגענו
אליו בחיינו הפוליטיים הוא מצב של סחטנות
העניין של שפיגל סימפטומי לכל
מה שמתרחש בחיינו הפוליטיים.
יגאל ידין: כל המתנגדים לשינוי שיטת
הבחירות טוענים בשם הדמוקראטיה וסילוף

רצון העם. אדרבא! תובא בעייה זו, שהיא
ראשינית במעלה, למישאל־עם י שי ר ...מוטב
שהדברים יתוקנו בדרך דמוקראט״ת, ולא
יתנו מקום לכל מיני נטיות מסוכנות ואמי
ביציות לתיקון המצב בדרכים אחרות.
ח״ם לסקוב: שינוי שיטת־הבחירות, הריהו
רק צד אחד של הבעיה. לא פחות חשוב מזה
הוא שתהיה לנו במדינה אופוזיציה אחראית,
כזו שתוכל להחשב כממשלה אלטרנטיבית.
משה -דיין: אי־יכולת להגיע למישאל־עם
בשאלת שיטת הבחירות הוא, לדעתי, שערו־ריה
פוליטית ממדרגה ראשונה אילו
הייתי יודע בשעה שנכנסתי לחיים הפוליטיים
את מה שאני יודע עכשיו אודותם,
אינ מניח שלא הייתי נכנם.

• על המצב הכטחוגי:

יעקב דורי: אני סבור שהיום אנחנו קרובים
לאפשרות של הפגת־המתח הבטחתי,
מבחינה אובייקטיבית, יותר מאשר אי־פעם...
ואפשר לומר שמבחינה זו אולי גם הזמן
פועל לטובתנו אבל מצד שני, עם
השנים שעוברות, גוברת ההתקדמות הערבית,
וכל התקדמות כזאת של המצרים פירושה
צבירת־כוחות המשנה את המאזן לרעתנו,
המגדילה את הסיכוי הממשי של הגשמת
הסיסמות בדבר הכחדת ישראל
יגאל ידין: אם ידעו אויבינו שמנוי וגמור
אתנו ששלישית לא ייחרב הבית, יהיה
אשר יהיה, יהיו מוכרחים להגיע למסקנה,
בבוא הזמן, שהדרך היחידה היא להשלים
עם קיומנו אינני מטיף לחידוש תקופת־המתח.
דיברתי נגד רפיון המתח__ .
מרדכי מקלף: צריך להדגיש בצד הסכנות
גם את הסיכוי. כשם שאנחנו איננו
דורכים במקום, כך גם הצד השני אינו דורך
במקום. אני רואה סיכוי בכך שגם בצד
השני קם דור חדש, ולפחות אצל חלק
מן הציבור שלהם יש אולי גם תפיסה חדשה
על עניינים רבים, אולי גם עניין קיומה של
ישראל. אבל אינני ׳משוכנע שאנחנו עושים
די כדי לטפח את הסיכוי הזה, שנשקף מן
הצד השני.
משה דיין: אם יושבת במצרים עתה קבוצה
של אכס־גנראלים גרמניים, ובמקום סימפוזיון
במעריב היא עובדת על תרשים
מסויים, אז אנו יכולים למצוא את עצמנו
יום אחד כשבידי המצרים אמצעי־לחימה
יותר יעילים, ואז גם תאבונו של נאצר
להשמיד את ישראל יגדל.
חיים לסקוב: עברנו תהליך, שהייתי קורא
לו הסתגלות לחיות עם בעיות הבטחון בצורה
בריאה. אך גם הסתגלות זו מחייבת
כמה דברים. אחד מהם הוא, שלא לקרוא
״זאב!״ לעתים יותר מדי תכופות, אפילו
לא כשמגלים שיש לנאצר טילים, או כש־מפריחים
שביט .2

עבח־ה
פיתה ב לי ל ה
בישראל, כמו ברוב ארצות העולם, קיים
חוק נגד עבודת־לילה במאפיות. הוא הוחק
על סי יוזמת אירגון העבודה העולמי, כדי

שעובדי האפייה לא יהיו נידונים לעבוד כל
חייהם בלילות.
כל המאפיות בישראל מכבדות את החוק
— פרט לכמה מאפיות קטנות, האופות
פיתות. לקוחותיהן דורשים פתות חמות
בכל שעות היום והלילה, והאופים מוכנים
לספק את הדרישה, אפילו במחיר קנסות
תכופים. אופה אחד, שעבר בקביעות על
החוק, אף נידון למאסר.
האופים שילמו — והוסיפו את ההוצאה
למחיר הפיתה. לאחרונה הסתבר כי כמה
מהם גבו את שכר עבדות־הלילה בשיטה
אחרת: הם הקטינו את גודל הפיתות. בכל
מיקרה אחר היו פקחי משרד המסחר והת־עשיה
מגלים זאת בעצמם, תוך כדי ביקוריהם
הקבועים במאפיות, תובעים אותם למשפט
על הפחתת המישקל החוקי של הפיתה.
אך אפשרות זו לא הדאיגה את אופי
הפיתות. הם ידעו, כי שום פקח של משרד
המסחר והתעשיה לא יערוך אצלם ביקורת.
שהרי האפייה הלילית הינד, בלתי־חוקית —
ולא יתכן שמשרד ממשלתי ימנה פקידים
לפקח על עבודה בלתי־תוקית.

חל־אביב
מ׳ דא •דע*
המדיניות הכלכלית של הממשלה שהבטיחה
לא להתיר השנה העלאת מיסים עירוניים,
הפתיעה את עירית תל־אביב.
בתקציב השוטף נלקח בחשבון שתהיה
העלאת מיסים. כאשר התברר שהעיריה לא
תוכל לעשות זאת, נאלצה הנהלת העיריה
לערוך צמצומים בתקציב. בין השאר הוחלט
לבטל גם את מסע העדלאידע, שהיה
צריך לעלות למשלם המיסים בסכום של
כ־ 150 אלף ל״י.
אלא שמבטלי העדלאידע עוד לא ידעו פרט
אחד: עד אשר נקבעה ההחלטה הוצאו כבר
70 אלף ל״י על הכנת בובות ענק למסע
העדלאידע, שעתה לא יהיה להן שימוש
יותר. אמר דובר העיריה :״זה לא ביזבוז.
נעשה חגיגות אזוריות בשכונות ונביא לשם
את הבובות.״

דרכי אדם
ח״ כ ד בי

הם חיו שניהם במעון משותף ברחוב
קריית־ספר בתל־אביב, על הגג, מעל לקומה
הרביעית, היתד, להם דירת חדר.
הם לא ידעו אם הם באמת אוהבים איש
את רעותו במידה מספקת, לכן החליטו רוז׳ה
אברהם ואריאנה גולדמן לנסות ולחיות ב־צוזתא
תקופת נסיון.
גור בחג־המולד. זה קרה בערב חגר,מולד
האחרון. רוז׳ה, נגן קונטרה־בס ב־מועדון־לילה
ביפו, ואריאנה, בת לאם נוצריה
ואב יהודי, שהגיעה לישראל מצ׳ילי
והתערתה במהירות בחיי הבוהמה בתל־אביב,
יצאו בשעות הקטנות של הלילה מ־
(המשן בעמוד )16
העולם חזח *152

א כ תין ! ק

לפני שבועיים פירסמתי את מכתבה ה־משם
ץ של בילהה. נדאז לא פסק זרם מכ־וזבי
האהדה — לטובת״ ,כמובן. כן גבר
בטחוני בעתיד הגזע האנושי, וכן גם בכס.
מצב רוחי השתפר, ואולי עוד היום אקים
וזפלגה. הצביעו ר׳!
אני שרויה עתה בטראנס האופטימי שלי,
עד שפשוט איני מסוגלת לשנוא אותך,
נילהה. אני רק מרחמת עלייך.
״רותי, אל תקתי הכל ללב,״ כותב א.
זך או זק ,״אני מתאר לעצמי איזה ערימת
מכתבים מטופשים, חנפנים, ומשמיצים נת־אספו
אצלן. חבל מאוד שהבוליס מעל ה־מעטפ
ת חם לא שלי.״ הם כבר שלן.
״נכון שאת, צעירה ומחותכת,׳ כותבת
אודותייך בילהת,״ לוחש לי מעריץ אחר,
״האס את קוראת לזה השמצה? אני, מכל
מקום, מעוניין להתכתב דווקא איתן, רותי.
סטודנט לארכיטקטורה, טכניון.״ מצטערת.
העורן־הראשי אוסר יעלי לערבב עניינים פר־טייס
בעבודה. אני כאן רק הדוור. ראית
פעם: חור מקבל מכתבים?

צה״ל מבעד למיקרוסקופ
מסתבר שאני חייבת גם לעקוב אחרי שדורי
גלי־צה״ל ולדעת פרטים על הקצין גבי,
הבן של ״מר שמחון ובנו״ .רק מפני שאחת
לבורנטית מנס־ציונה התאהבה בו, לדבריה.
כולי צער 1/1328 שאין ביכולתי לבד
סור לו את הפרטים האישיים שלו. מי זהי
אבל אשתדל לעזור לו• במשאלתו הרזרבית:
״אי אולי אפשר להכיר דרך מדורך סתם
קצין בצה״ל? ואני מקווה שלא יאכזב
— כמו שצה״ל אינו מאכזב!״
קודם כל, חברה, אין ״סתם קצינים״ ב־צה״ל.
חוץ מזה׳ מדוע אינך מקווה שאת
לא תאכזבי? מה שבטוח יותר, אני חוששת.

ידר ה><1עט<!טי(ז
יטלהעירס המורח•
חברים, אני מודאגת. מחזורם הדל של
נערי־השעשועים הישראליים הולך ומצטמק.
הם כולם, בסופו של דבר, מוותרים על
כבודם ומתחתנים. האופק אינו מבטיח שום
תגבורת רצינית.
זה, כמובן, משאיר את השדה פתוח ל-
דוקטור־אינג׳ינר פוקה הירש, מנהל סוכנו-
יות לתעשיה קלה וכבדה ואחד הרווקים
המושבעים ביותר של המרחב השמי ורחיב
דיזנגוף. השבוע חגג הציבור את יובלו החמישים
וחמש של המוסד — פוקה.
למרות פעילותו העניפה לילה־לילה —
משך דור שלם — בקוקטיילים דיפלומאטיים׳
במסיבות החברה הגבוהה, במועדוני־לילה,
ובתיגרות דקורטיביות כחולות־פנס —
ניראה הדוקטור כאילו ניעור רק לפני פחות
מחצי שעה מתרדמת החורף שלו. רענן,
טרי, מהודר, מדיף תמיד בושם זיבלין
אוריגינאל, ומיכן לשרותך תמיד, מאדאם־
מאדמיאזל, לנשק את ידך, אם לא יותר.
רעמת שערו האפור והעקשן ושיניו ה־לבנות
הזכירו תמיד למחנה ידידותיו ה־בלונדיות,
שחורות, אדומות, וכחולות, את
שחקן הבד האיטלקי הממותק רוזאנו ברא-
צי. ובכן, הרי הוא לפניכם, דור המחר, ה־בראצי
הישראלי, והוא יכול ללמד אתכן
משהו, שמעו לי• אל תשימו לב לזה שהוא
בסך הכל רומני טוב׳ ללא כל תואר אצילית׳
שנקרא שלא באשמתו פרויקה הירש,
כאשר טרם אימץ לו את השם המצלצל:
פוקה.
האיש חדל מזמן לכתוב לי מכתבים ואני
כבר שכחתי שמחובתי הלאומית כרותי —
לבוז לו. שופעת נדיבות נתתי לו את ההזדמנות
האחרונה לטהר את עצמו. דוקטור
הירש היה עטוף בחלוק גרמני מסטין אדום,
בעל כתנות גלויות לגלות תחתיו פיג׳מה
איטלקית מפוספסת אדום־שחור־לבן — כש־ניאות
בשתיים בלילה למסור דברו לדור
וחדש אשר לא ידע את יוסף. תדאי שהוא
תחזיק כוס ק1רבואז.ייה בידו הימנית, מה
השאלה? השמאלית שלו היתד הפעם פנויה.
שכחתי לשאול למה.
דירת הפאר שלו ליד כיכר דיזנגוף מרו־

ובכלל — שמעי לעצתי — קחי לך טור־אי,
ש מי אוחו מתחת למיקרוסקופ שלך.
תוכלי להגדיל אותו כרצונך. מצידי, ניד
רב־אלוף.

דוו ן א רינה השיגרתית והאפורה חשבה
ש ה נירא עושה רושם לזרוק ליד הש לחן
משפטים כמר ״כשאני אתחתן, יהיו המון
בחורי ז אומללים.״ בפעם האחרונה כשאמרה
זאת, שאל איתה מישהו :״תסלחי לי, אבל
עם כמה את מתכוונת להתחתן?״

גברי ממשפחה טובה

לא נ;״ם לי*לכתוב״ ע ל ״ ע צ מו ^ כ ^ ^נבת
אחת ביזם רחל• וזה למרוח ששולחה, היא
מציינת, הוא קורא קבוע של מדורי, כמוה.
חתיך, גברי, עיניים וממשפחה חומות
טובה. וניראה הרבה
יותר מבוגר משנה
וחצי — גילו. הוא
פודל גיזעי, בעל
תעודת יוחסין ומוכן
לקבל תשובה מ־כלבה
מתא מה עם
שכל והומור לפי
המען: רקסי, ת .ד.
,20222 תל־אביב.
במקומך, רחל, הייתי
שולחת אותו לזיוה רודן. למונטי שלה יש
המון קשרים. אבל הזדרזי, כי הם ממריאים
השבוע. לא שמעת שמונטי קיבל תפקיד?

מיבצע־63

הקורא ( )2/1328 שלח לי *מו^״שהו^מכנה
״הצעה לקו פעילה לשנת .63״ קיראו אותה
בעיון ואימרו לי אם מקבלים אותה.
הסת בטעם, סיגנון שמרני עשיר, תמונות
נוף, שטיח מקיר אל קיר, היי־פי. כרכי
לא־רוס תופסים מדף שלם בסיפריה המאכלסת
גם ספרי היסטוריה, פילוסופיה,
גאסטרוגומיה וקאפקא. מתי הוא מספיק הכל•
תחת מיטת העץ הגלובאלית הציצו
נעלים קטומות־חרטום תוצרת ויטוריו וניטו.
״אני ואונאסיס נפגשים תמיד באותה חנות,״
ציין. ביקשתי מיד רשות לגעת בו באצבע.
הוא הסכים באבירות. ליד הראי הענק, מול
המיטה, נימנם שעון מזהב טהור, בחדר
ריחף ריח קטורת כבד. אימפורט הודי. במקרר
קפא קאוויאר שחור, ובחוץ חנתה
מכונית לארק לבנה. הדוקטור אמר שהוא
דווקא לא מתבייש שהיא ישראלית. אין לו
עדיין צי.
״איך הצלחת להישאר צעיר אחרי גיל

״אני לא לוקח שוס דבר ללב. אני תמיד
שמח, כשאני עצוב. אני מסוגל להרדם מתי
שאני רוצה ואני גאה לספר שאין לי אולקוס.״
ילד השעשועים של טורי הרכילות
גם עובד. הוא מוכרח. הוא אינו יכול להרשות
לעצמו את מותרות הבטלה של אחיו
למקצוע — עלי חאן המנוח, מפני שאת
אבא שלו לא שקלו מעולם בפלאטינה. אבל
הוא סוגר את המשרד שלו באחת בצהריים.
ישן משתיים עד ארבע, הולך לעשות שופי
ינג או להכין מסיבה. אמבטיה מ־ .8—6היא
חיזר הביתה בין שתיים עד שלוש אחר
חצות, וקם בשבע לעבודה. הוא אינו מקפיד
במיוחד על דיאטה, וספורט החורף האחרון
שלו הוא טוויסט. בקייץ הספורט שלו
קבוע: ריצה קלה על שפת־הים, אחרי חתיכות.
בעם בחצי שנה הוא נוסע למועדון־
הגולף בקיסריה. לפעמים הוא משתק בהזדמנות
זו גם גולף. שהייה של למעלה משלושה
חודשים בארץ נותנת לו הרגשה שהוא
עומד להחנק ברגע הבא. ואז הוא יוצא
מהר לשאוף אוזיר צח בניצה או בסן־טרופה.
כל טיול כזה מעשיר את מדינת ישראל
לפחות בריקוד חדש אחד.
שש השפות בהן שולט הילד עוזרות לו
הרבה בשליחויות הבינלאומיות. יש לו בת־ברית
בכל נמל. כמו לטרוחייו.
״מדוע, לדעתך, רודפות אחריך נשים?״
״אני נחמד. ואני נותן לאשר. להרגיש שאני
רחב־לב. כל אשד, אוהבת לצאת ולבלות

יפה.״

מזמן לא. השתעשעתי כק כך כמו בזמן שקראתי
זאת• זה מוסיף כשמקבלים פעם
מכתב מרענן, מלא אידיאלים כזה, אחרי
קילוגראמים של ״יש לי עיניים כחולות
וחני אוהבת לקרוא, אבל אין לי זמן.״

״זה למעלה משנה שצרות קימטו פני —
הפכוני לצימוק. כל זאת באשמתך את.
״זכורני, כשראיתי לראשונה את ניצנו
הראש ן של שבועון זה, עוד היו פני עגל-
גלים׳ מלאים, וגופי מוצק. עדיין זכורות לי
פעימות ליבי אשר צל של התרגשות והרבי׳
הרבה תקוזה היה נסוך בהן. ידעתי כי
שבועון זה הוא אשר ינחה את אובדי-
העצות ותועי־הדרך, איך כיצד ומתי לבחיר
בטוב, בהוגן, ובצודק.
״ה ום, שנים רבות לאחר אותה הרגשה
מרוממת נפש, נידמה לי כי התפרצות הגאווה
והש־מחה הקדימו לבוא. אז לא שי-
ערתי — ואני בט:ח כי עוד רבים מהקוראים
מחזיקים בדעתי זו — כי העיתון יההך
לפינת שידוכים!
״או, כן. א ני מטיל ספק, ולו הקל שבקלים׳
בכושרך כעיתונאית או כעורכת
מדור. ועוד: נידמה לי כי נפשך, אם לא
גופך, חוסנה בפני אישם הצולבת של הקוראים
והמבקרים למיניהיז. אך. איני יכול
להבין מדוע בחרת לו דווקא במדור כה
חסר משמעות וערך לגבי הקוראים הרציניים
— הכוונה לאלה שעברו את גיל הע
רה והעשרים — כמו זה הניקרא מכתבים
לרותי.
״ר־תי! הניסית פעם את עצמך לאתר איזה
טיפוס של אדם, והכוונה לאדם ממש, שיהיה
בעל נפש כנה ושאר־רות, היודע את
אשר הוא רוצה? האינך חושבת כי סיפוקך
יירב לו תערכי כתבה על אותה צעירה
חמודה בעלת אף סולד ועיניים מקבילות,
שתוכל לשמש דוגמה וסמל לכל אותן בנות-
הנעורים המחדירות לראשן את ההנאה והטובה
החומריים בזמן שהן בועטות בשאט־נפש
ממש(!) במוסר והטוב?
״או אולי תצליחי להפגיש את קוראייך
הנאמנים על גליון נייר בו תצוייר במילים
ומשפטים דמות דיוקנו של צעיר, אשר
תאפיין את דמות הדור הלאומי של ישראל.
לא דמות של לובשי ג׳ינם, גבוהי עקב ו־לוגמי
אספרסו. לא דמות מושאלת מסרטי

הוא מצוייד פשוט בכל האביזרים של נער
זוהר: כסף. הוא יודע ליהנות ממנו גם
כשהוא מבזבז אותו. העובדה שאין לו
מטוס פרטי אינה מפריעה לו. לפני שנים
החל שמו הולך לפניו. מאז פועלת אצלו
ההצלחה בכוח אינרציה. הנשים סקרניות
להיווכח תמיד בעצמן.
נשואין מזעזעים אותו .״נשואין זו שאלד׳
של השלמה. ואני מרגיש בהחלט שלם
עם עצמי כשאני לבד בדירה שלי. מה כבר
יכולה להוסיף לי אשה? כסף בוודאי שלא,
במטבח אני טוב ממנה. ואהבה? יש לי

הוליבוד וגברברי פאריס. אדם אשר -יאציל
בדמוי;:ו על אותו דור צעיר כדי שיידע
לחיות עם שכניו בשלום, להעריך ולכבד
את שכניו בני המיעוטים. אשר יזכור ויידע
כי ה א אינו אלא אחד מכלל יצורי
אנוש בחיים.
״אם תמצאי אחד כזה או אחת כזאת,
אנא, קשרי א תי אייתם.״
אינך שונא לשמוע את עצמך מדבר, מה?
אגב, נניח שבאמת הייתי שומעת בקולך
ומחסלת את המרור — איך, לדעתך, הינת
מתקשר עש ״בעלי הנפש הכנה ושאר־הרוח״
״שיידעו לכבד את שכניהם בני המיעוטים?״
דרך השדכנית בחניה?

שמתן לב להתנהגותו המוזרה של הנבר
הישראלי המיל״? בשמתרחש משהו בינו לבין
נערה, הוא מעמיד פניט בפגישה הבאה
שכלום לא קרה. אבל כשלא קורה כל ס,
הוא מעמיד פנים לפני כל החברים ממטולה
עד אילת כאילו הכל קרה ביניהם. למה:

נא לפנות ליושב־ראש

יו-ויד

״אנו קבוצת נערים בגיל 17 שרוצים
להקים חברה ומעונייניס — רוצים —
ייצרף בנית בגיל .16״ מיוניינות מתבקשות
להתקשר בהקדם האפשרי עם יושב־ראש של
החברה העתידה: מר לינמן יורם, וויצמן
127ת״א.

יש עוד גערות בסביבח?

נימאס לו הכל, אבל לא נמאס לו לבלבל
לי את המוח. בכלל, הוא מתפלא אם עוד
נ תרו נערות רציניות במדינה — בתל־אביב
והסביבה — שאפשר לשוחח איתן. רציניות
— יש, אבל אינני חושבת שהן דווקא שואפות
לשוחח ובמיוחד איתך.
הוא 172ס״מ, ומציין ליד זה ״לא גבוה״,
מפני שאחרת בטח לא אבין. הגבר — אחרי
,20 וישנן שאומרות עליו שהוא חתיך,
וישנן שאומרות שהוא רק גאה. אחרות
אומרות כי הוא סתם נחמד. הוא עצמו
מציין בענוזד, שהוא עליז והוא לא רוצה
להתחתן, ולפעמים גם אוהב לרקוד.
״את מי שזה מעניין,״ מסיים ()3/1328
במולטו פורטיסומו ,״אז אני חייל ותיק !!״
את מי באמת? רוצה אפילו תמונה.
בשבילך סקופ איך אפשר לאהוב בלי להית־חתן.״
קיוויתי
שהפליי־בוי האפור יתרום משהו
לחינוך הדור .״איך אתה מתחיל רומן
חדש?״
״בלי בעיות. אני רואה אשד, יפה, מבקש
מאחד המכירים שלי (יש לי הרבה) לעשות
בינינו הכרה. ניגש, מזמין אותה לרקוד ואז
שואל ישר — ,מתי אפשר לצאת איתך?׳״
ציפיתי לגישה פחות פרימיטיבית.
״כמה זמן יכולה אשה לעניין אותך לפני,
וכמה, אם בכלל, היא ממשיכה לעניין אותך
גם אחרי?״
״אני לא יכול לענות על השאלה. זה
יהרוס אית העתיד שלי. יש לי במיקרה כמה
ידידות קוראות עברית.״ קשה לו, הוא אומר,
לאתר בכנות את הגיל המועדף עליו
במין הנגדי .״העיקר שתהיינה אינטליגנטיות
ובעלות חוש הומור סיסמה זו מוכרת
לי מאיפה שהוא, גם לכם?) ״למשל,״
ממשיך המומחה המקומי ,״הצרפתיות לא
יפות, אבל מלאות הומור. הגרמניות יפות,
אבל לפרות יש יותר הימור.״ הוא אינו
מסוג הג׳נטלמנים המעדיפים בלונדיות. הוא
מחליף צבעים. כמו צמיגים בלארק שלו.
השתדלתי שלא להיות גסת־רוח במיוחד
כשהזכרתי לו שהוא מבקר גם לפעמים בישראל
.״זה נכון,״ הוא מסכים ,״נידמה לי
שהישראליות נחמדות. אולי בגלל שאני בנס
עות רבות ואין לי זמן להכיר אותן
מקרוב.״
״כמה זמן נמשך אצלך רומן?״
״אין גבול. כל זמן שזה נימשך.״
״איך אתה נותן להן להבין אחר כך שזה
היה בצחוק?״
״בהתחלה הייתי פשוט מזהיר אותן מראש
שאני לא טיפוס שמתחתן. במשך הזמן
וזיתרתי גם על האזהרה. הן עכשיו
פשוט שומעות מחברות שאני לא הטיפוס
שמתקשר. כשהן יוצאות אתי, הן יודעות
בדיוק מה מחכה להן.״
יש לו פאסנט אקסקלוסיבי למדי לחסל
רומן. כאן באה התעשייה הכבדה לעזרתו.
פשוט שוכר מטוס ונוחת בריביירה.
״לא ייתכן שלא קיימת אצלך דמות של
אשד אידיאלית?״
״לא אמרתי שלא. אבל בשביל זה עלי
להיות פוליגאמי ולצאת בבת־אחת עם חמש
נשים. אני עקרונית מוכן, אבל אין מקום
במכונית.״

במדינה
(המשן מעמוד )14
אחת הנשפיות במועדון־לילה. באחת ר0,ימ־טאות
מצאו גור־כלב קטן.
״איזה מותק,״ חמלה עליו אריאנה. היא
הרימה אותו ונשאה אותו לביתם.
מאותו יום הפך הכלב, לו קראו השניים
נואל (חג־המולד בצרפתית) ,כבן־טיפוחים
בביתם. אריאנה טיפלה בו באהבה, האכילה
ופינקה אותו. כשחלתה, לפני כמה שבועות,
לא מש הכלב ממיטתה עד שהברי״ה.
״פשוט אינני אוהב אותך.״ בשבת
בבוקר, לפני שבוע, התחוור לאריאנה כי
הכלב היא הנפש היחידה שהתמידה באהבתה
אליה. ידידה, רוז׳ה, הודיע לה כי החליט
לנתק את יחסיו עמה.
היא היתד, המומה. היא ניסתה להשפיע
עליו שישאר, שינסה בכל זאת לבנות חיים
משותפים. רוז׳ה סירב .״אני מרגיש שפשוט
אינני אוהב אותך,״ התוודה. הוא ארז את
מזוודותיו ויצא את הבית.
אריאנה איבדה את עשתונותיה. היא החליטה
לעשות לרוז׳ה משהו איום. משהו
ש סיים את הידידות ביניהם בצורה הנוראה
ביותר. והיא מצאה. באצבעות רועדות לפתה
את הכלבלב ההף־מפשע ורצה עמו אל
מעקה הגג. רוז׳ה כבר היה על מדרכת הרחוב.

אתה הולך, קח איתן גם את הילד
שלך,״ קראה אליו, והדפה את נואל.
רוז׳ה לא הספיק להבין בדיוק מה אמרה׳
כשהכלב צנח כאבן מן הקומה הרביעית,
התרסק לרגליו על הכביש.

א 1רחי
לדברבשפה בינלאומית
ארבע נערות, תלמידות הפקולטה לדראמה
של האוניברסיטה שבדטרויט, ארצות־הב־

לצאת עם יהודה, על אף קשיי ההידברות
ביניהם. אך לבסוף החליטה להפסיק את כל
קשריה עם יהודה ולמצוא צעיר שיבין לא
רק ללבה, אלא גם את שפתה.
התוצאה: יהודה איבד את שיווי משקלו
הנפשי, א שפז השבוע בבית־חולים.
השאלה שניסרה בחלל הישיבה הניסערת
היתה: האם הצעירה האמריקאית ניתקה את
קשריה* עמו לפני שהוא נכנס לישיבה והוא
קיווה למצוא מרפא לאכזבתו ב ן דפי הגמרא?
או שהדבר אירע כבר בתקופה בה
שהה בישיבה?
מה שברור הוא שתקופת הפרישה של
יהודה אלקלעי תימשך זמן ממושך יותר
ממה שהוא חשב לכתחילה.
משפט מבעד למשקפיים

פטודנטית־זמרת נ׳ונם (כמועדון ״עומר באיים״)
לדבר בשפת האמנות
היא פנתה להנהגת השומר הצעיר ונשלחה
משם לקבוץ רוחמה. במשך חמישה חודשים
למדה קרלטיה באולפן לעברית שבק-
בוץ, סיימה את הקורס כשהיא דוברת עברית
כמעט שוטפת. היא נפרדה מידידיה,
נסעה לתל־אביב כדי להגשים מטרה נוספת:
הכרת התאטרון הישראלי.
עוד כשהייתה בארצות הברית, שמעה התלמידה
בפקולטה לדרמה על הבמאי הישראלי
פיטר פריי .״כשתבואי לישראל,״
אמרו לה ,״את מוכרחה למצוא אותו.״ והיא
מצאה אותו בפקולטה לאומנות התאטרון
שבאוניברסיטת תל־אביב, הפכה מיד לסטודנטית
שלא־מן־המניין. כעבור זמן קצר
אף קיבלה תפקיד בחזרות על מחזהו של
יוסף מונדי, חדר ליד הים, זכתה גם לעבודה
כעוזרת־הבמאי לצידו של שמואל בונים
המביים בקאמרי את גיבור היום.
;זכרית המביישת צבר. השבוע יכלו
רבים לעמוד על כשרון נוסף של הנערה
העירנית: שירה. שלמה צפריר, בעל מועדון
הלילה היפואי עומר באיים, האזין לשירתה
באחד מערבי שירת־העמים הנערכים במועדון
בכל יום רביעי בהשתתפות זמרים ישראלים
שונים, החתים אותה על חוזה הופעה
קבוע למשך חודש ימים.
מדי ערב עולה קרלוטה על במת המועדון,
כובשת את קהל המאזינים בשירי עם
אמריקאים אותם היא מבצעת ברגש רב
בלווי גיטרה, בצרוף דברי קישור הנאמרים
בעברית צחה המביישת כל צבר אמיתי.
מה הן תכניותיה לעתיד י קרלטה עצמה

דוז׳ה אברהם
לגמור —

רית, ישבו על המדוכה. לכל אחת מהן
היתה צפויה אפשרות של נסיעה קרובה
מחוץ לגבולות ארצן, נסיעה שתמומן בחלקה
על־ידי האוניברסיטה, והן לא יכלו
להחליט באיזו מדינה לבחור.
למעשה היו אלה הסוסיהן של שלוש בנות
מתוך הארבע. לאחת מהן, הסטודנטית הכושית
קרלטה ג׳ונס 20 היה כמעט ברור
מה יהיה מחוז חפצה הראשון. לכן, כאשר
קיבלה את החופשה המיוחלת, ארזה את
מזודותיה, רשמה על תויות המסע שהדביקה
עליהן: ניו־יורק — חיפה.
אני אידאליסטית. היא הגיעה לארץ
לפני שבעה חדשים. כסטודנטית, היו
מטרותיה שונות ממטרות תייר רגיל .״אולי
זה ישמע מצחיק,״ היא מסבירה ,״אבל אני
אידאליסטית. אני חושבת שאמריקה הגיע
לגבול ההתפתחות. אם יש איזה חלק עולם
שבו אני רואה עת־ד להתפתחות טובה יותר,
הרי זה החלק שמישראל עד לדרום אפריקה.
״חוץ
מזה, רציתי לראות כיצד אנשים
חיים בצורה סוציאליסטית, או לפחות איפה
שאנשים מנסים לחיות בצורה כזאת.״ לכן,
היתד, דרכה הטבעית לקיבוץ.

אריאנה נולדמן
— בצורה הנוראה ביותו;

אינה יודעת עדיין בבירור. בינתיים היא התאהבה
בארץ, מתכוננת לחכות לשלושת חברותיה,
מהן נפרדה בדטרויים, העומדות להגיע
בעקבותיה לישראל.
״כשהן תבואנה,״ היא מספרת ,״יש לי תכנית
להקים תאטרון בובות קטן ולנסוע לסבוב
הופעות בארץ.״ רק אחרי כן תעזוב
קרלטה את ישראל, תמשיך את סיורה בארצות
השכנות כדי ״לנכות לדבר עם בני
עמים שונים בלשון הבינלאומית — האמנות.״

דרכי אדם
חבר• משיח
לעיניהם של כמה מתלמידי ישיבת יבנה
נתגלה באחד מערבי השבוע שעבר מחזה,
אותו לא ישכחו במהרה. לחדר הספריה בו
ישבו, התפרץ חברם יהודה אלקלעי, לבוש
בצורה מוזרה. בלטשו בהם מבט פראי, צרח
בזעם :״צאו מפה! צאו מפה!״ תלמידי הישיבה
זינקו במהירות ממקומותיהם, ניסו
לגשת אל חברם המשתולל, לברר מה בדיוק
אירע לו. אולם, הוא התחמק בזריזות
מידיהם, התנפל על הגמרות הפתוחות שעל
השולחנות, החל קורע את דפיהן. אחר פנה
אל ארון הספרים הגדול שבאולם הספריה,
החל להשליך ארצה את ספרי הקודש, הממלאים
את המדפים.
זה כבר היה יותר מדי עבור תלמידי
הישיבה, הרואים בספרים אלד, נכס יקר
ומקודש. במאמץ משותף הצליחו לגבור על
חברם, הובילוהו לבסוף אל משרד־הישיבה,
הזעיקו את ראש־הישיבה. כאן התבררה סיבת
ההשתוללות. יהודה אחוז הטירוף החל
צועק :״אל תגעו בי, אני המשיח!״
הדתיים והחופשייב. יהודה אלקלעי,
,25 תושב תל־אביב, אינו תלמיד מן המניין
בישיבה הגדולה והוותיקה שבכפר
יבנה. הוא שהה בישיבה במסגרת מפעל
חינוכי מיוחד במינו, אותו מנהלים ראשי
ישיבה זו. תכליתו של מפעל זה, לאפשר
לכל אדם, בין אם הוא דתי או חופשי בדעותיו,
לפרוש לתקופה מסויימת מכל עיסוקיו
בעיר, כדי שיוכל להקדיש תקופת
פרישה זו ללימודי קודש באווירה ישיבתית.
בישיבת יבנה, השוכנת לצידי הכביש, לא
הרחק מהכפר הערבי יבנה, אפשר למצוא
אנשים לא מעטים שנענו ליוזמה זו. הללו
מתגוררים בישיבה מספר חודשים, נהנים
מתנאי המקום הנוחים, לומדים את המקצועות
הנלמדים בישיבה, עד שמחליטים כי
הגיעה שעתם לחזור אל העולם הגדול.
גם יהודה אלקלעי, בן למשפחה דתית,
העובד כנהג שכיר, החליט יום אחד כי לא
תזיק לו תקופת פרישה כזו. הוא הניח את
הגה המכונית, החליפו בספר גמרא עב כרס.
הצעיר לא עורר כל תשומת לב מיוחדת
במקום. הוא השתלב יפה בחיי הישיבה, מן
הרגע בו הופיע בין כתליה לפני כחצי שנה.
הלב והשפה. רק בבית־החולים, אליו
הובהל יהודה, התברר כי מאחורי חזותו
השקטה, סובל הצעיר מפרשת אהבה נכזבת.
יהודה הכיר לפני זמן־מה צעירה אמריקאית,
השוהה בישראל לצורכי השתלמות. השניים
התיידדו. אולם יהודה, שהוא מבני עדות המזרח,
התקשה לדבר אנגלית ולא יכול היה
למצוא שפה משותפת עם הצעירה, בה התאהב
בינתיים. זמן מה הסכימה הצעירה

בתור הארוך לאוטובוס, שהשתרך בתחנה
המרכזית בתל־אביב, עמד גם ויטוריו פרץ.
ה,א ה;:כ נן לנסוע לביתו, אלא שלפתע הבחין
בידידו, יוסף בן־עטיה, אשר עמד בתור
אחר.
ויטוריו עזב את מקומו בתור, מיהר להצטרף
אל יוסף. לא היה זה משום שהחליט
לשנות את כיוון נסיעתו, וגם לא מרוב
אהבה לידידו, אותו לא פגש מאז עזבו
שניהם את מושב באר־יעקוב. מה שהריץ
אותו היה חוב של שלושים ליר,ת שיוסף
חייב לו מזה זמן רב.
ויטוריו החליט לגבות אותו, הפעם, ויהי

מבד! כעקכא בי ל ם .״אני מצטער,״
הצטדק יוסף, מששמע את התביעה ,״אין
לי פה כסף. אחזיר לך בפעם אחרת.״
אולם ויטוריו לא חשב לוותר .״אם לא
תחזיר מיד את הכסף, לא תסע היום הביתה!״
קבע.
בינתיים הגיע הא־טובוס, ויוסף ניסה להתקדם
עם התור, כדי לעלות למכונית. אך
ויסוריו תפס אותו בחולצתו., :אתה נשאר
כאן, חביבי,״ סינן בין שיניו .״אתה יכול
לשכוח מהנסיעה שלך הביתה, עד שלא תחזיר
את הכסף.״
יוסף הממושקף ניסה להחלץ בכוח, וחולצתו
נקרעה. הוא כבר הצליח להגיע כמעט
עד לפתח האוטובוס, כשויטור־ו הושיט את
ידו ובתנועה מהירה הטף את משקפיו.
היה זה עקב־אכילס של יוסף. כי עתה,
משהוסרו משקפיו, לא יכול היה הבחור
קצר־הראיה למצוא אפילו את דלת האוטובוס.
היא תפס את ויטוריו בבגדיו, והשניים
החלו להחליף מהלומות.
אלא שהשוטרת, שניצבה על הרציף מ״
מול, לא היתד, זקוקה למשקפיים כדי לראות
את המתרחש. היא הפרידה בין הניצים,
השיבר, ליוסף את מאור עיניו, איפשרה לו
למצוא את הדרך, יחד עם נושו, אל תחנת
המשטרה.
בעל ־ חו בלמ די נ ה. השבוע הובאו ה־שניים
בפני שופט־השלום עזריאל גרשוני,
באשמת קטטה במקום ציבורי. אחרי ששמע
את הסיפור, החליט השופט, שלא השתכנע
משיטות הגביה של מטוריו, לזכות את
יוסף, הפך, לעומת זאת, את ויטוריו לבעל־חוב
לקופת המדינד, בסך שלושים לירות.

החי
9כבכ לי א נו ש: ברחובות, תפס זקן
בן 76 ילדה ששיחקה בגנו, כבל אותר, למיטתו
למשך כמה שעות, ישב ל דה וקרא
בספר.
$כ שן ועין: בירוחם, בדק רופא
קופת־חול־ם את אחת החולות, היתקף על־ידי
בעלה שטען כי נטפלים לאשתו, שבר
לרופא שן ומשקפיים.
9כיבה לבטלה: בתל־אביב, הודיע
היומון על המשמר שהוא מפרסם את נוסח
הברכה שנשלחה לאהרונצ׳יק כהן, השאיר
אחרי ההודעה ריבוע ריק לגמרי.
• פתח ־ ת קו ו ה: בפתח־תקוזה, ביקר
בחור את חברתו, פתח בחשאי את חלון
המטבח, חזר דרכו יותר מאוחר בלילה, ניסה
לתקוף את הצעירה.
• מהשבטוח -כטוח: בתל-
אביב, ביטח אלמוני את חייו במיליון וחצי
לירות, דרש לשמור על זהותו בסודיות
מוחלטת.
• חנו ך לנו ערעל־ פי דרכו: ב-
תל־אביב, פנה בעל מועדון טוויסט לעיריה
בבקשת רשיון להגדלת אולמו, ציין את
״התרומה החינוכית של המועדון, המנהל
ריקודי טוויסט אמיתיים, ומסייע על־ידי כך
לריכוזו של הנוער.״
ה עו ל ם הז ה 1328

מאופיו בחוד נ או ר קראו הסטודנטים
שקט של הפרופסור. רחוב חובבי־ציון בשכונת
טלביה הרגועה, הפך תוך רגע הומה
קהל.

זד-פרחים ונשיקה
ך* לפידים חולקו חיש מהר לידיהם של
ן ) המעטים שהספיקו לתפוס אותם. הצלמים
הקפידו שלפידים יימצאו בידיהם של
שני הפרופסורים היחידים שנראו בשטח:

פרופסור נתן רוטנשטרייך ופרופסור גרשום
שלום.
הרחוב היה צר מהכיל את כל הבאים.
אך צרה עוד יותר היתד, המרפסת הקטנה
בבית, שהיתר, גדושה בקרובי משפחתו של
הפרופסור, במעריציו ובידידיו.
סטודנטית סמוקה ונרגשת ניגשה אל בובה
הניחה על צווארו זר פרחים, נשקה לו
וחזרה ונשקה, לפי דרישת הצלמים. ראשי
הסטודנטים קרבו אחריה, כדי לקיים את
הטקס הקצר עליו הוחלט עוד קודם לכן.
״לא זכינו להיות תלמידיך,״ פתח נרגש

יום הורות

שיצר תקדים במדינה היה יום הולדתו ה־ 85 של פרופסור מרטין
בובר. מאות סטודנטים ומרצים צעדו בחצות עד ביתו, כשהם
נושאים לפידים ושרים, :מרטי! בחור כארז,״ ו״מרטין בובר הוא שלנו!״ לפי שיר הגביע.
מאות סטודנטים. כבר דאגנו לסדר זאת.״
ואומנם, היתר גוייסו בנקל, ובשיטה
פשוטה מאוד: מדי יום רביעי מקיים מועדון
הסרט הטוב של האוניברסיטה הצגה בשעות
הערב. סרט השבוע, שכר האימה, הבטיח
משתתפים רבים. עם תום ההצגה עלו הסטודנטים
על אוטובוסים, שהיו צריכים
לקחתם מקריית־האוניברסיטה לבתיהם. אך
למרבה הפתעתם לא נענו הנהגים לקריאותיהם,
צלצוליהם ושאגותיהם. הם קיבלו כבר
קודם. לכן הוראה מתאימה וכל חמש מאות
הצופים של סרט האימים הוסעו ישר מן
הקולנוע אל הכיכר הקטנה שליד ביתו ה־

שומנים וחרמיוים

נקודת־השיא של החגיגה: הפרופסור יצא אל
מרפסת ביתו, כדי להשיב לברכות תלמידיו
וחבריו. מימין, ממושקף ונושא לפיד: ח״כ פנחס רוזן. מסביב: סטודנטים בעבר ובהווה.

לפידים לבובר

יושב־ראש ר,סתדרות־ר,סטודנטים, בן־ציון
אליאש ,״אולם תרשה לנו לקרוא לך מורנו
ורבנו, ולכבד אותך בחברות כבוד בהסתדרות
הסטודנטים.״ הוא הוציא מכיסו את הפנקס
בד,יר־ד,עטיפה, הנמצא בכיסיהם של
שמונת אלפי סטודנטים, ומסרו לידי פרופסור
בובר.
״נמצאים בידי יותר מעשרה תארי כבוד,״
ענה לו בובר ,״מאלה שהסכמתי לקבל, כמובן.
ביניהם יש ׳מוזרים למדי, כמו דוק־טור־כבוד
לתיאולוגיה או דוקטור־כבוד ל־חוכמת
הרפואה. אך בתואר של סטודנט־כבוד
לא זכיתי. קיים מושג של האדם־
המשחק, שהוא לתפארת מושג החופש של
המין האנושי. אך קיים מושג נוסף — הומו־סטודנטוס
— ד,אדם־ד,סטודנט, שמובנו: האדם
המחפש את האמת בכל מקום ובכל
שעה.״
הסטודנטים הגיבו בתשואות ובקריאות
נלהבות.
״עד מאה ועשרים,״ שאג אחד הנוכחים
על המרפסת, כשכולם עונים אחריו .״זה
יותר מדי,״ העיר הפרופסור הישיש בחיוך,
״אבל אין דבר, נגיע איכשהו לפשרה.״

ך* יום יום הולדת למרטין הקטן,״
רעמו הרמקולים ברחוב הצר בו מתגורר
הפילוסוף המוכר ביותר בעולם, פרופסור
מרטין בובר .״מרטין בחור כארז,״
שאגו שבע מאות סטודנטים נלהבים בחצות
ליל יום רביעי האחרון, כשבכל הבתים
מסביב נדלקים האורות וראשים תמהים
מציצים מהחלונות.
איש לא צילצל למשטרה, איש לא קרא
למפגינים העליזים להפסיק להפריע את השקט
הירושלמי של הרחוב הקטן. להיפך,
כשהתברר לשכנים שכל אותם מאות סטודנטים
לא באו אלא לברך את שכנם המכובד,
ירדו גם הם לרחוב כדי להשתתף
בשמחה.
במרפסת של הבית החד־קומתי ניצב אותה
שעה הפרופסור הישיש בן ה־ ,85 כשהוא
מחייך מאושר וזורח מתחת למגבעת לבד
חמה וכשעליו מעיל חורפי כבד להגנה מפני
הקור הירושלמי העז.
היחידי שלא היה מרוצה מכל המהומה
היה נינו בן ה־ ,10 גדעון, שעמד בחצר הבית,
ניסה לשוזא לעצור את ההמונים ש־דרסו
את הגינה הקטנה אותה טיפח. הוא
התנפל מרי פעם על אחד הדורסים־שלא־
:כוזנה, כשהוא מרים את קולו הדקיק:
״׳סתלק מפה, שמן אחד! אתה מקוויץ׳ את
:ל הגינה ברגליים השמנות שלך!״

מהקולנוע -לכיכר
ף* מ קו םהמיפנש שנקבע, נתאספו ב־ל
ת חי ל ה רק 150 סטודנטים. המספר המועט
הדאיג את מעריציו המושבעים של הפילוסוף
בעל החגיגה. אולם מארגני הטקס
היחיד במינו לא חששו.
״אל תדאגו,״ הבטיח עמירם בוקשפן, סגן
יושב־ראש הסתדרות־הסטודנטים, לכתבים
ולצלמי יומן־הקולנוע שנראו מודאגים ממיעוט
המשתתפים ,״לא יהיו פחות מחמש

11(1ך ן? 1ה| ף 1ך נציגי הסטודנטים, שנכנסו לבית מורם כדי למסור לו, כאות
11 הערכה, פנקס של סטודנט־כבוד, מתכופפים אליך בהערצה, אחרי
שהרימו יחד עמו כרסקיות לחיים ארוכים. הפרופסור ענה לברכות בהומור עדין ומבריק.

הערצה ואהבה

ף* רמקול ניסה לשוזא לפזר את הסטו־ן
| דנטים לביתם, גם לאחר שנכנס חתן
יום־ר,הולדת העייף לנוח לרגע בחדר עבודתו.
״כמה
סטודנטים היו פה?״ שאל את אחד
הסטודנטים.
״כשבע־מאות, פרופסור,״ ענה לו.
״כל כך הרבה?״ התפלא בובר.
״אתה, בנעוריך, לא השתתפת בטקסים
כאלה?״ מיהר לשאול כתב קול ישראל, יגאל
לוסין, שהיה במקום.
״בגרמניה אומנם היו נהוגים מנהגים
אלד״״ ענה בובר ,״אולם אני לא השתתפתי
בהם כי לא היה שום פרופסור שאהבתי
אותו. היו כאלה שהערצתי אותם,״ סיים
הפרופסור הישיש בחיוך נבון ,״אולם לאהוב
זה הרבה יותר מאשר להעריץ.״

הגשמות ה תו עו תי
(המשך מעמוד )11
הקורא לביטול המימשל, שפורסם השבוע.
אותה שעה אספו פעילי מפ״ם במרץ חתימות
על עצומה שניה, עליה הוחתמו אנשי
בטחון, משפטנים ואקדמאים. בצד כרוזי
הוועד היהודי־ערבי, בעלי האיקס המוקף
עיגול, הופיעו כרוזים בולטים של הדור
הצעיר של מפ״ם :״יבוטל המימשל הצבאי״.
מפ״ם הוציאה לפעולה למעלה מאלף צעירים
בכל רחבי הארץ, לצורך ציור סיסמות.
35 מהם נעצרו בעת שציירו סיסמות על
הקירות. גם במפלגות אחרות התגבר הלחץ
מלמטה.
ביום השני בערב, הלכו הסטודנטים הערביים,
יחד עם כמה מעמיתיהם העבריים,
אל בניין ימק״א, שם גרים כמה מן הח״כים
הערביים בעת שהותם בירושלים. הם הצטיידו
במזרונים, המתינו לבוא הח״כים.
ואומנם הופיע השייך ג׳אבר מועאדי, ה־ח״כ
הדרוזי מירקה. כאשר תבעו ממנו הסטודנטים
להצביע למען ביטול המימשל הצבאי,
התרתח ד,ח״כ המשופם, הפליט בערבית
עממית גסה :״ימח שם הלאומיות הערבית!״
הדברים הביאו לחילופי דברים
נזעמים, והח׳־כ שם את ידו אל הנשק, אותו
הוא נושא עימו להגנה עצמית.

משמר הכנסת חסם

אולפן לאה פלטשר מודיע למעוניינות בקורסים

לעידון נשי, דוגמנות אופנה וצילום
כי הקורסים תפוסים עד .1963.4.1
על־מנת להבטיח מקומות חדשים, נא להירשם בהקדם

אולפן לאה פלטשר, ת״א, אבן־גכירול ,50 טל 227682 .

אנגלית • פקידות
תלמדו היטב ע״י מורים מעולים בבי״ס ״קדימה״

אנגלית למבוגרים ולתלמידי
בתי״ס — מתחילים, מתקדמים
ו־ 8311014־ ¥61ת 00
קצרנות עברית בשיטה קלה.
קורספונדנציה 1עברית
וכתיבה במכונה !ואנגלית

בן־יהודה ,74ת״א, טל 220314 .
פקידות ומזכירות למבוגרים
ולנוער בשעות הערב.

• מזכירות בעברית ובאנגלית,
כולל 308111688

,£118:11811 ושיחה ליודעי אנגלית.

וכן כל מקצועות הפקידות בעברית
ואנגלית.
השבוע נפתחים קורסים חדשים. ההרשמה 12—8 :לפנה״צ 8—4 ,בערב(פרט ליום ו׳)

ף* יום השלישי בצהריים דמתה ירוש־
^ לים לעיר נצורה. בכל פינת רחוב ניצבו
שנים, שלושה שוטרים. מאות, ואולי
אלפי שוטרים אחרים, מצויירים בקסדות
פלדה, מגינים ואלות רוכזו בפינות מוסתרות
ובחצרות הבתים. ניידות עם מכשירי
אלחוט, משאיות עמוסות שוטרים, מכוניות
פיקוד של קצי נים בכירים דהרו ברחובות.
המתיחות בעיר הגיעה לשיאה.
קרוב לשעה ארבע הגיעה הרכבת מתל־אביב,
כשעל כל קרונותיה הודבקו סמלי
המיבצע. מן הרכבת ירדו המשלחות מתל־אביב
והסביבה, כ־ 200 איש, כשכל חבר־משלחת
נושא על דש מעילו את הטלאי
הצהוב, ועליו האיקס השחור.
המשלחות עלו לבית החלוצות, במסע
רגלי ארוך, נתקבלו שם בתשואות סוערות
על־ידי כמאתיים חברי המשלחות מחיפה, הגליל
וירושלים, שכבר המתינו להם. בעצרת
קצרה דיברו חברי הוועד העברי־ערבי,
תבעו כי ההצבעה בכנסת תהיה חשאית, וכי
הח״כים יצביעו בהתאם למצפונם. ואז
יצאה התהלוכה בים של דגלים כחולים־
לבנים, שלטים לבנים וסמלים צהובים, לאורך
המסלול שאושר מטעם השלטונות.
בפעם הראשונה הידהדה בירושלים, בעברית
ובערבית, הקריאה :״אחווה יהודית־ער״
בית!״ כשהיא מלווה בסיסמה ״בטחון ישראל
— בסילוק המושל!״
בדרך הצטרפו למסע כמאתיים סטודנטים
ערבים ועברים, מאוהדי הוועד היהודי־ערבי,
שחזרו מן ההפגנה אשר נערכה שעה לפניכן
באותו מסלול עצמו מטעם ועד הסטודנטים
לביטול המימשל הצבאי, בו מאוגדים
התאים של חרות, הליבראלים, מפ״ם, מק״י,
אחדות־העבודה והסטודנטים הערביים.
בסוף המסלול, לפני בניין ג׳נרל״ ,נעצרה
ההפגנה, נסתיימה בשירת התקווה, כשפרחחי
מוצרה, שטיפסו על מכוניות המשטרה, שור־קיס״בוז״
להפגנה ולהימנון הלאומי גם יחד.
מארגני ההפגנה פנו בקריאה אחרונה לקהל
שלא להיגרר אחרי פרובוקציות, לא
לפרוץ את מחסום המשטרה ולא להתקרב
לכנסת. אותה שעה צעדה המשלחת הארצית
בהרכב אורי אבנרי, מחמוד דסוקי, ד״ר
יעקוב ירדור, קרדוש מנסור וערך־הדין חנא
נאקארה לבדה אל בניין הכנסת, כדי להביא
את תביעת הוועד בפני ועדת יחסי הציבור
של הכנסת, ואז קרה דבר שלא היה לו
תקדים בתולדות הכנסת מאז קיומה: חמשת
חברי המשלחת נתקלו במחסום חי של שוטרים
ואנשי משמר־הכנסת, במצב של עצבנות
קיצונית, שדחפו אותם בגסות. איש
משמר הכנסת, שסרב לזהות את עצמו,
הודיע להם קצרות כי יו״ר הכנסת ציווה
למנוע את כניסתם לבניין הכנסת בכל
מחיר, אסר אף על כניסתם כאורחים פרטיים
של סיעות וח״בים.
יותר מכל מעשה אחר העיד מעשה זה
על הפחד שנפל על אנשי המימשל הצבאי.
כאשר התקרבה שעת־האפם, היה כבר
ברור דבר אחד: מבחינה מוסרית איבד ה־מימשל
את המערכה, תהיה התוצאה בכנסת
כאשר תהיה. כי האקלים הציבורי החדש,
שהקשה על הח״כים היהודיים למכור את
קולותיהם, אילץ את מפא״י לרדת לתהום
הבזיון־העצמי, לקשור את גורל המימשל
בהצבעותיהן של שלוש הגרוטאות הערביות
בכנסת — קוויזלינגים עלובים, שנשאו את
אות־קין על מיצחם,
ספורט כדורגל
אמרגנות ב ח סו ת
בין יתר ההטבות להן זכה ההונגרי גיו־לה
מאנדי כמאמן הנבחרת הלאומית, כמעט
ונכלל בחוזה שנחתם בינו לבין התאחדות,
הסעיף המקורי שההתאחדות תקבע אומנם
עם מי יתמידד סגל הנבחרת הלאומית, אולם
את האישור הסופי, יתן אך ורק גיולה
מאנדי עצמו.
סעיף זה לא ניכלל משום מה בחוזה, אך
שימש למאנדי נר שלאורו הלך מאז הגיע
לישראל. חיש־מהר הבין מאנדי שטוב יהיה
עבורו לנהל שיטת פינקסנות של ״שמור לי
ואשמור לך״ ,עם נציגי שתי הסיעות הגדולות
בהתאחדות: גוש הרוב המורכב מאנשי
הפועל, וגוש המיעוט של מכבי ובית״ר.
אמרגנות פרטית. כל קבוצה בישראל
הרוצה להביא קבוצה אורחת מחו״ל, חייבת
לקבל תחילה את אישור ההתאחדות לכדורגל.
אישור זה ניתן אך ורק לאחר הצגת
החוזה החתום.
עד לפני כשנה, יובאו כל הקבוצות האורחות
מחו״ל באמצעות אמרגנים פרטיים.
אמרגנים אלה לא יכלו לקבל — מפאת
היותם גוף בלתי מוכר בארץ — את אישור
ההתאחדות להבאת קבוצה אורחת. משום כך
התקשרו האמרגנים בדרך עקיפה עם אגודות
מקומיות, ולאלה ניתן האישור המבוקש.
תנאי נוסף להבאת קבוצת חוץ, מותנה
בלוח התאריכים של ההתאחדות לכדורגל.
מאשרים הבאת קבוצה אורחת אך ורק בימי
הפגרא ממשחקי ליגה או גביע סדירים.
האיש הקוב?{ .הפועל הגה לפני למעלה
משנה רעיון להקים חברת אמרגנות
במסגרת מרכזו. תנאים כספיים לא עמדו
לו למכשול, וגם עזרתה של ההתאחדות
לכדורגל הובטחה. לאנשי הפועל רוב של
9לעומת 6חברים בהנהלת ההתאחדות,
ואחדים מאנשי הצמרת במרכז הפועל הם
גם חברים בהנהלת ההתאחדות.
לרך הנולד קראו בשם אמרגנת, ולבן
טיפוחים זה של מרכז הפועל — כמובן
קשרים הדוקים עם גיולה מאנדי.
בתקציבה של אגודה ישראלית, המזמינה
קבוצה אורחת, משמש המשחק של האורחים
נגד סגל הנבחרת הלאומית כמקור הכנסה
עיקרי. משום כך גבר _ לחץ אנשי הפועל
על מאנדי, להציב את הסגל הלאומי למשחקים
נגד הקבוצה היוגוסלבית ב.0.ק. מ־בלגראד,
ונגד הקבוצה הרומנית דינאמו
בוקארשט, המובאים על ידי אמרגנת.
פיקפרק רך הספורטיבי. השקפתו
של מאנדי על הבאת ב.ס.ק. היתה ידועה:
הוא הצהיר, כי על המשחק בין סגל
הנבחרת וב.ס.ק. נודע לו רק מעל דפי
העתונות. איתו, הדגיש, לא דיברו ולא סיכמו
דבר. מאנדי גם פיקפק בערך הספורטיבי
של המשחק, מאחר ומאז המשחק הביני
ארצי האחרון נגד טורקיה ברמת־גן, לא
ערך הסגל אפילו אימון משותף אחד.
אך מאנדי אוהב מאוד להפתיע. כך קרה
שכבר למחרת היום בו הכריז על שאינו
יודע אודות משחק הסגל נגד הקבוצה היוגוסלבית,
הופיע מאנדי במסיבת עיתונאים
בבית סולוולוב בתל־אביב ואמר :״אני מקבל
בברכה את יזמת ההתאחדות להביא ארצה
קבוצות יריבות לסגל במסגרת ההכנות
לקראת המשחק הבינארצי הקרוב נגד אלופת
העולם בראזיל.״
משהעידו למאנדי בו במקום, כי לא
ההתאחדות היא שהביאה את ב.0.ק. לישראל׳
אלא חברת אמרגנת, לא הביע פליאה.
פגיעה במכירת הכרטיסים. בר,
במידה שעזר מאנדי לקבוצות המובאות על
ידי הפועל, כן הפריע במידה מתמיהה לאורחי
מכבי, כמו קבוצת הכדורגל הבולגרית
לוקומוטיב מסופיה, שבאה לפי הזמנת
אגודת מכבי יפו. קבוצה זו עמדה להת־מודד
ביום ד׳ של השבוע שעבר, עם
קבוצת הפועל ירושלים בבירה. כשפנו אנשי
מכבי יפו להתאחדות לכדורגל וביקשוה,
חמישה ימים לפני המישחק, לשחרר את
הכרטיסים למכירה, התחמקו אנשי ההתאחדות
בטענות שונות במטרה ברורה
לפגוע במכירת הכרטיסים של מכבי יפו.
למרות שעוד קודם לכן, הוציאה ההתאחדות
למכירה את הכרטיסים למשחק הסגל
נגד הקבוצה הרומנית דינמו בוקרשט, שהופעת
הבכורה שלה בישראל תתקיים
שבועיים יותר מאוחד.
גם פנייתם של אנשי מכבי יפו למאנדי
בבקשה להפגישם עם קבוצת לוקומוטיב,
לא זכתה לתשובתו של הכל־יכול בעניני
הנבחרת, למרות שההתאחדות אישרה אותה.
ה עול ם הז ה 1328

אנשים
חפירה במערו ת
לא רק הסטודנטים הירושלמיים חלקו
כבוד לפרופסור מרטין. כובד, ליובלו
ה״( 85 ראה יעמוד 7י) .ממשלת מ>זוז צפון
ריין־וסטפליה, בגרמניה המערבית, חנכה
לרגל המאורע פקולטה לחקר ולימודי היהדות
באוניברסיטת דיסלדורף, אשר תישא את
השם מכון מרטי! בובר אוסף העתיקות
של שר־ד,חקלאות, משה ריין, בחצר
ביתו שבצהלה, התעשר לאחרונה בכמות רבה
של מימצאים. השר, שהוא ארכיאולוג חובב,
שמע על קברות מהתקופה הכלקוליטית שנחשפו
על־ידי דחפור בגבעתיים, מיהר למקום
בשבת, חפר במו ידיו במערות והוציא
משם ארונות מתים עתיקים, אותם
הוביל לביתו. אלא ששמחתו על המימצאים
החדשים לא ארכה זמן רב. מועצת עיריית
גבעתיים תבעה ממנו להחזיר מיד את העתיקות׳
בתוספת גינוי חריף, שאדם בעל עמדה
ציבורית כמוהו עבר על חוק העזר העירוני,
האוסר נטילת מימצאים ארכיאולוגיים
במסדרונות הכנסת, המשיך השבוע סגן יו־שב־ראש
הכנסת ישראל ישעיהו להתפעל
מדיוני פרלמנט הנוער התל־אביבי אשר
נערך בחסותו. העיר ישעיהו אודות יושב־ראש
הפרלמנט :״הוא יותר זריז מיוסף
סרלין׳ יותר צעיר מנחום ניר ויותר יפה
ממני על גילוי מפתיע ומעניין נמסר
השבוע למנהיג חרות מנחם כנין. הגילוי:
בבית־מסחר לספרים ישנים בירושלים
נתגלה ספר בראשית שעליו מתנוססת חתימתו
של דוג גרונר, מעולי הגרדום. היה
זה ספר שנשמר עם גרונר בתא הכלא שלו,
ונשלח על־ידו, שבוע לפני הוצאתו להורג,
כמתנה לחברי קן בית׳׳ר בחיפה. המגלה:
אליהו משה גניחובסקי, מי שהיה
ח״כ בכנסות הראשונה והשניה מטעם הפועל
המזרחי. גניחובסקי, שהוא חובב ספרים
ידוע ובעל אחת הספריות העשירות בישראל׳
גילה את הספר תוך חיטוטיו בערי-

תכנית הנטו שנמסר כשי לרופאייזן
תגובה על השמצות
מות הספרים הישנים והמאובקים שהצטברו
בבית־המסחר.

גניבה במרתף
נוכח גל ההשמצות האחרון נגד האח דניאל
ממנזר הכרמליטים בחיפה, שאב דניאל
רופאייזן עידוד ממתנה קטנה שנשלחה
לו. אחד מניצולי גטו מיר, שרופאייזן עזר
בהצלתו, שלח לו תבנית מיניאטורית של
הגטו, המוצגת לראוה במסדרון מנזר הכר־מליטים
קופסת פח גדולה ניצבה
בשבוע שעבר על שולחנו של המרצה בבית-
הפרקליט בתל־אביב. המשפטנים ועורכי־הדין
שהגיעו להרצאה, התבקשו להוציא
כיפות מתוך הקופסה ולחבשן. הסיבה: המרצה
אותו ערב היה הרב יצחק ר,ו־ליץ,
מבית־הדין הרבני בתל־אביב, שהירצה
על דיני אישות. הוא עמד על כך שכל ה

בן אמוץ מז״לי״ל
ההספד המפורסם של מ בן־אמוץ הפך זה מכבר לאחד מנכסי
צאן הברזל של הפולקלור הישראלי. לפני שבוע הגיש דן ואריאציה
נוספת של הספד. במסיבת חתונתו של שאול (״עופר״)
ביכר, שנערכה כ״חמאם״ ,נשא דן הספד חדש, לידיד שנפל בפח
הנשואין:
וח, אוח, אוח, יה שול, יה שול• איך, איך יד, חביבי, איך נפלו גיבורים
המסכן — ׳תחתן
מה שרוצה, למי
החנות על מנעול
בעצמה לא תאכל

^ מתחת לחופה. הלך מאיתנו היקר באדם, הלך ואיננו .׳תחתן
לגמרי. ורק אתמול, וואלה רק אתמול היה אדם חופשי, עושה
שרוצה, מתי ש מתי שרק יש לו זמן. ותראו עכשיו: סגורה
והמפתח ווינו? הלך המפתח אל האשד, וזאת חריביתה קמצנית,
ולאחרות לא תתן.
אוח יה שול יה שול! למה עשית לנו דבר כזה ימח שמך! הלך וארש לו אשד,
הארס. הרס לנו את החיים זה. כל העולם פתוח לפניו כמו ספר: לך תקרא כמה
שאתה רוצה, וזה החמאר מכניס ראשו למיטה חולה.
איך אתה עושה לנו דבר כזר, יה שולי יה מלעון! אפשר לחשוב יש לנו אלפים
כמוך! אנחנו יכולים לבזבז אותך על אשד, אחת? איפה הצדק איפה! אתה חושב רק
על הנוחיות הפרטית שלך. אבל כל הנשים שלך יבואו בדרישות אלינו. ואיפה יש
לנו כח לזה איפה?
איך יה שועל איך נפלת בפח ככה. בטח היכת אותך שמש צהרים, באת בין
המצרים ונתפשת בוודאי בשעת הדחק. איך יה וולי יד, וולי, אדם עם נסיון כמו
שלך. הלא רבות עברו עליך. וואלה שמת מועקה במותנינו יה ארס! תדבק לשונך
לחיקה, יה ממזר.

יפה 1איפה אתה שול חביבי! יד, עיני, יה רוחי, נפשי! איפה אתה איפה!
וי וי וי וי וי. היה דון ז׳ואן ותראו הלך קאקן! יה וולי יה וולי! איך הלכת
לנו ככה בבת אחת! איך נפלת בזרועותיה של הקמצנית? למה? למה דווקא אתה?
למה לא אני במקומך?
ואיך היה נחמד זה לפני החתונה. עיניים שלו כמו עיני שפן מפלאסטיק. מסתכל
בבחורה — מכניס אותה להריון באלחוט. מסתכל באשד — ,מתחשק לה להיות,
אמא שלו. והוא עוזב. למה לא? מסתכל בילדה קטנה, תיכף קוראת לו אבא. ובצדק.
איך היה יפה המנוול הזה! השיניים שלו כמו עדר רחלים שעלו מן הרחצה
פחות רחל אחת או שתיים. ורגל העץ שלו איך היתד, יפה. וואלר, כמו חי. הנגר
לא היה מכיר אותה. ראח שאול ראח! רגע אחד עזבנו אותו חופשי הלך ו׳תחתן
המנוול. ועוד אומר בקרוב אצלכם ימח שמו. אנחנו בבוץ הזה כבר עשר שנים
והוא אומר בקרוב אצלך. אצלי כבר הגיע הזמן לרברס. כל החברים שלי כבר
התגרשו ואני היחידי בשורה שעוד נשוי. על זה אומרים: האהבה מקלקלת את
השורה!
אוח יה שול יה שול! לוא הצער מים אנחנו הירקון. לוא הכאב עץ אנחנו חורשת
קק״ל. אבל החתונה — סאממה החתונה. חריביתו מי שהמציא אותה! הלך זד,
מאיתנו בעודו בחיים. על מי נספר עכשיו גבורות ושקרים? מי ילך איתנו לכדורגל
בשבת? הלוא 50 שבתות לא תצא מהמיטה עכשיו. מי? מי ילחש דברי אהבה באזני
סטודנטיות? מי יפתור בעיות לחתיכות המסובכות?׳־מי ישמיע להן תקליטים? מי
יראה להן ספרי אמנות? מי יבין אותן עד הבוקר? אנחנו? זה נכון!
חאלאס. להוריד את המיטה. תנוח על משכבה בשלום. לכבות את האור! תעבוד
שם יה יענקל. זה לא חברת חשמל. תן לבן־אדם לנוח. יאללה לכסות! תכסה תכסה
מנוול שכמוך. אל תסחוב את כל השמיכה. הוך הוך הוך ! השם נתן השם לקח.
אין ברירה: מזל טוב!

ה עול ם הז ה 1328

נוכחים בהרצאתו יחבשו כיפות חברת
סרטים חדשה, הנושאת את השם הישראלי
הראל פרודקשן, נוסדה לאחרונה באוסטריה.
אחד מבעלי החברה איננו אלא אמרגנו של
הפנטומימאי הישראלי סמי מולכו! יורם
הראל. הוא הקים את החברה בשיקוף עם
זמר המטרופוליטן אופרה לשעבר, לובין וישי•
הסרט הראשון שהחברה מתכוננת להפיק
יהיה לפי המחזה אהבתה של יובל אור,
בו ישתתף גם השחקן הישראלי זא 3
כרלינסקי. הבמאי: סמי מולכו
אל משפחת הפנטומימאים הישראלים נוסף
לאחרונה צמד חדש: מאיר ויהודית
כוקאי. הזוג הנשוי, שהופיע עד כה
בפני מוסדות, עומד לצאת בקרוב בהופעות
פומביות. אחד מקטעי הצגתם עוסק בשוטר
וגנב. כדי להתרשם מחווית הגניבה החליט
מאיר לעסוק בגניבה ממש, ירד באחד
הלילות למרתף ביתו כדי לגנוב משם עצים.
אלא שחתול שחור שפרץ משם הפחידו עד
כדי כך, שהוא נאלץ להזעיק את אשתו
לעזרה. הגניבה לא בוצעה, אבל הזוג ספג
חויה בדרכו לאחת מהופעותיו בפרובינציה,
נטל עמו שמעון ישראלי
בדרך זוג טרמפיסטים קשישים, שהאיצו בו
כל הזמן כיון שהם ממהרים להגיע לתכנית
תורת היחסים. שמעון, שלא גילה את זהותו,
הבטיח להם להביאם למקום ההצגה בזמן.
כשעלה על הבמה, שמע לפתע זעקה :״אמר־תי
לך שזה הוא לפני עזבה את
הארץ, ספגה זיוה רודן את אחת מאכזבות
חייה. היא באה למזללת קליפורניה כדי
להיפרד מאייבי נתן, בעל המקום. כיון
שלא היה, ביקשה מאחד המלצרים למסור
לו ד״ש. האיש העיף עליה מבט, תמה
והשיב בשאלה שהדהימה את זיוה :״ממי?״

מורה ! 3יו -ורק
רק אחרי שהוכתרי, מלכת המטבח הישראלי,
נזכר ההומוריסטן שמעון צכר
כי מתקון מיוחד משלו עשוי היה לזכות
בפרס של המאכל הישראלי הלאומי. המת־קון:
לקחת 12 טון עגבניות 12 ,טון בננות,
לערבב, ולקבור עמוק עמוק בעמק הירדן
שיא במהירות הוצאת ספר לאור
השיג השבוע המו״ל עמיקם גורכיץ,
שהוציא לאור את מחזהו החדש של ניסים
אלובי הנסיכה האמריקאית שהועלה השבוע
על במת תיאטרון העונות. ניסים סיים את
כתיבת המחזה רק אחרי שהסתיימו החזרות
האחרונות, כיון שהשלים חלקים ממנו תוך
כדי עבודה. כתב היד הסופי נמסר למו״ל
יום אחד בלבד לפני ההדפסה הפז־מונאי
דידי מעוסי צהל מאוד למשמע
הידיעה כי סופרת צעירה בשם הדסה מור
עומדת לפרסם בקרוב ספר שגיבורו יהיה
אחד האישים הידועים במדינה. אמר דידי:
״אני קונה את הזכויות כדי לעשות מזה
מוסיקול שחקן הקאמרי עודד תאו״
מי, השוהה בארצות־הברית למטרת לימודים,
עשוי להפוך בקרוב למורה לעברית.
כיון שאשתו, העובדת כמורה בניו־יורק,
נמצאת בחודשי הריונה האחרונים, מחליף
אותה עודד פעם בשבוע, עומד להחליפה
במשרה מליאה מיד אחרי הלידה
שחקנים שנשארו בארץ מצאו להם תעסוקה
מסוג אחר — הגשת תזכירים. שמואל
כ<״ /וש&ואל רודנסיקי שחקני הבימה,
והשחקן אליהו גולדנברג פנו
לאחרונה בתזכיר לראש עירית תל־אביב
בו תבעו ממנו להחזיר ללהקת הפנטומימה
הפולנית שביקרה בארץ את כספי המיסים
שניגבו ממנה. השלושה, שביקרו בשעתו ב־

פולין כאורחי הממשלה הפולנית, הציגו
קטעים מיצירות שלום עליכם, טוענים:
״אנו כנציגי האמנות הישראלית נהנינו
בפולין מכל ההקלות האפשריות,״ למען היחסים
הטובים עם פולין, ביקשו השלושה
החזרת הטיסים מקור להלצות בלתי־פוסקות
בלהקת־ו,ריקוד של רי2ה /״חם,
שהופיעה השבוע בתוכניתה החדשה, הוא
היחס ההדדי בין הרקדן אהוד כן־דויד
והרקדנית לאה לוין. אהבתו של אהוד
ללאה, שהתגרשה לא מכבר מרפי נדסון,
בולט לעין. על הבמה הם רוקדים יחד בקטע
המבוסס על הפסוק האחרון בספר יוליסס,
בה אומרת הגיבורה :״כן, אני רוצה, כן,
כן!״ אולם ברגע שהשניים יורדים מן הבמה׳
כך אומרת ההלצה, אומרת לאה:
״לא, אינני רוצה, לא! לא חוש
מסחרי מפותח הוכיח השבת כדורסלן מכבי
תל־אביב והנבחרת הלאומית, תנחום בחן ״ ן. בשעת משחק קבוצתו נגד קבוצת־הפועל
ירושלים, זרק הקהל מטבעות למגרש
כאות זלזול בשחקני הקבוצות. תנחום
הענק לא התעצל, התכופף ואסף לעצמו את
המטבעות מחאה ספורטיבית מסוג
אתר, הביעו צופי כדורגל ירושלמים, שהקבילו
השבת את פניו של כדורגלן הפועל
פתח־תקוה והנבחרת, נחום סטלמד, המתעתד
להפוך לכדורגלן מקצועי באוסטר־

כן־דויד ולוין
״לא, אינני רוצה
ליה, בכרזה גדולה שקראה :״בלי טובות —

9103׳ ה שבוע
• ראש הממשלה, דויד כן־גור•
יון 5״למדינה דרושים שני דברים: עצים
וילדים. העצים צריכים להיות חזקים והילדים
צריכים להיות חכמים.״
• בו עז ע ב רו! ,בדו־שבועון אתגר,
על עמדת ס. יזהר בעניין המימשל הצבאי:
״חירבת יזהר״.
• שדרן ״קול־ישראל״( ,מחוץ ל-
שימס, על עמדת הח״כים הערביים של
מפא״י באותו עניין :״מוקצה מחמת מיעוט!״

הממציא אלכסנדר זרחין, על
הניסויים שעורכים אנשי מדע בהמצאתו:
״לא כל כלי־זמר מיהופיץ יכול לתקן את
בטהובן, ואגנר וצ׳יקובסקי.״
• הר 3צבי גדיה, בוויכוח שנערך
בפרלמנט־ד,סטודנטים על הפרדת הדת מהמדינה,
אודות יריבו בוויכוח, הפרופסור
יהושע בר־הילל :״כשעצמתי את עיני, היה
לי הרושם שאני נמצא בחמאם ושומע את
קולו של דן בן־אמוץ.״
• זיוה רודן, על סירובה להשתתף בסרט
הישראלי אלדוראדו :״אינני יכולה רק
לדקלם טקסט איך שהבמאי רוצה. אני מוכרחה
גם לשחק אותו.״
• יעקוב דוידון, בעל קולנוע מאי
בחיפה :״אינגמאר ברגמן עשה 19 סרטים.
21 מהם כבר הוצגו בארץ.

קולנוע
לצופה את החוויה הראשונית שבמציאת
הקשר אל העולם.

סרטים
בל מבט אחור
חייו של בדרן (ארמון־דוד, תל־אביב;
בריטניה) הוא מחזה בו הצליח הצעיר הזועם
של בריטניה, ג׳ון אוסברון להמחיש את מה
שלא הצליח הצעיר הזועם של ישראל, ני־סים
אלוני, להמחיש במחזה היחיד שלו :
לחם ושעשועים. זוהי ואריאציה חדשה על
הנושא הישן והנדוש של הליצן הצוחק על
הבמה ובוכה מאחורי הקלעים.
המחזה זכה להצלחה גדולה בלונדון, בעיקר
בשל העובדה שבאחת הסצינות הופיעה
בו כניצבת נערה עירומה לחלוטין. בסרט
יש רק נערות ערומות למחצה אך יש בו
הרבה יותר מאשר במחזהו של אוסברון.
אין זה תיאטרון מצולם כי אם סרט המנצל
את כל המימדים של הקולנוע, ובעיקר
את התנופה והמרחב החסרים על הבמה.
לורנם אוליבייה, זקן ומכוער מאשר נראה
אי־פעם על הבד, מופיע בדמותו של
הבדרן, בעל תיאטרון זעיר בלונה־פארק
הלוחם את מלחמת קיומו, ניצב על סף ההתמוטטות
כשחיוך אופטימי על פניו. אין

מרחמה כבאר־ שבע
שני אויכים (מוגרבי, תל-אביב; איטליה)
בבאר־שבע, בה הקים את מפקדתו
המפיק האיטלקי דה־לורנטיס, נלחמו ביניהם
גיבורי הסרט לפי הוראותיו. אך אלברטו
טורדי האיטלקי ודויד ניבן הבריטי לא רק
לחמו במכונות יריה ולהביורים ולא רק
בפני המצלמה.
סורדי נתפש להתקפים היסטריים, האשים
את ניבן בניסיון ״לגנוב את ההצגה״ .ניבן,
אלגנטי וערמומי, גילה טוב־לב מפת ע. וב־ג׳סטה
פתאומית של נדיבות ביקש מהבמאי
הבריטי גאי האמילטון להרשות לסורדי ל־העוזת
את פניו לפני העדשה כאוות־נפשו
(הוא ידע, כמובן, שקומיקאי שאינו מרוסן
על־ידי הבמאי שלו, עלול ״לרצוח״ את עצם
הופעתו).
רמז דק. מורדי התלונן לפני כל מי
שהיה מוכן לשמוע שהוא משועמם עד
מוות. הוא התאונן שאין מספיק מועדוני־לילה
בבאר־שבע, שגמלים אינם מעניינים

כדי ששערן־ יהיה יפה ושופע...
...חפפי אותו במי שיער המכילים חמרים
טבעיים המזינים את שרשיו.
למען שרשי שערותיך, להרחקת קשקשים, לברק
ולהופעה נאה, חפפי במוצר איכות של
הביאוקוסמטיקאי ד״ר א. רובין.
בקבוקון ב־ 5ד אגורות.

£11X 1
נקז־

אס הנך חופפת במספרה, קני בקבוקון בדרכך אליה.
לבחירתך: אליקסיר 2לשיער שמן, או לשיער יבש ובינוני
^^פ ו ^דזזזרן ןד-קזוך זן ח[!זן ן

חדש

א שה ו א הב ה

ניבן (ימין) וסורדי (שני משמאל) כעת ההפרטה

מאתד ״ ר א. צ׳ ם ר

תה ומאקארוני
ספר מקוף על ה מי ן השונה
מפל האחרים. גישה מיוחדת הבעיות מכלול אל במינה
ש,בינו לבינה׳.

הוא דמות אהודה. הוא נוכל חסר־מצפון,
רודף נשים ואוהב תענוגות, המוכן להקריב
את רגשותיו ואת בני משפחתו כדי להחזיק
מעמד באותו תיאטרון עלוב שלו בעיר החוף.
עולמו
של הבדרן נחרב עליו בקצב של
טרגדיה יוונית. בנו נרצח על ידי המצרים
בסואץ, אביו מפר את נסיונו לשאת לו
צעירה ומת בנסיון נוסף להצילו. פושט-
רגל, חסר־תקוה, נרדף על ידי החוק ומם י
ההכנסה הוא לובש תמיד את הארשת העליזה,
שאין לדעת אם היא שייכת למקצועו
או לטבעו.
זוהי מלודרמה קטנה, חסרת יומרות וזעם
מופנה אחורה, המתעלית רק בזכות משחק
מעולה.

ב עיו ת ול ב טי ם
ב חיי המין
מאת ד״ר מ רד כי זידמן
ספר ראשון מסוגו בארץ. מטרתו
לעזור לצעירים ולקשישים
להתגבר על הדאגות, הלבטים
והקשיים בשט חהמיני.

הפצה ראשית:
י. ברונפמן בע׳׳מ, צ׳לנוב ,2ת״א

קשר אל הטודס

אימפרסריו ק. גינצדורג
גדול אמני הזמר הצרפתי

מציג :

השחקן, הפמנתרן והמלחין

ז״לבו בקו

עם ריימונד כרנארד ותזמורתו
שבוע ימים כלבד כישראל
2הצגות גאלה ב־8.30
תל־אביב ,״היכל התרבות״,
מוצ״ש׳ 23.2׳ יום א׳ .24.2
חיפה ,״ארמון״ יום ב׳ 25.2ב־9
הצגה יחידה לחיפה והצפון.
ירושלים ״בניני האומה״ מוצ״ש,
,2.3הצגה יחידה לירושלים והסביבה
כרטיסים לכל ההופעות
כמחיר 8.75 ,4. -ל״י
מס שעשועים)
(כולל
בת״א :״רוקוקו״ ,״כנף״ ,״לאך ,״רדיו־אוניון״
,״שרותרוך ,״במה״ ,״הדרן״.
חיפה: גינצבורג—יובל.
ירושלים: כהנא.
ובערבי ההופעה בקופות התיאטרונים.

אמיתי רק באריזה אדומה
— כחולה עם תמונתו של
ילד ״טקסטיל שמפו״.
תוצרת נקה — תוצרת איכות
הנופיצים: חב׳ נורית בע״נו.

העושה נפלאות (הוד, תד-אביב. אר־צוודהברית)
היא גירסה מצולמת של דראמה
בימתית, המבוימת ומשוחקת בידי אותו
צוות עצמו שהפך את המחזה להצגת
קופה בברודביי. סיפור אילופה של ילדה
עיוורת־חרשת־אילמת בידי מחנכת אמיצה,
שהוא קטע מסיפור חייה של הלן קלר, הומתו
ברגשנות יתר על ידי ויליאם ג׳יבסון.
אך למרות גודש הפאתוס, האלימות והצע־קנות,
הבולטים יותר דווקא במחזה המצולם,
יש בעצם הדרמה על הפיכתה של חיה
פראית לאדם, מטען אנושי רב המסוגל
לזעזע•
מבצעה של אן סוליבאן (אן באנקרופט)
שהקנתה להלן קלר (פאטי דיוק) את אמצעי
הכרת העולם החיצוני ללא החושים
החסרים לך תוך כדי מאבק עם הורים שמרניים
וחסרי הבנה, מנוצל במחזה בעיקר
כדי לעורר רגשות רחמים והשתתפות בצער.
אולם הדראמה האמיתית היא עצם מאבקה
של המורה להקנות למוכת הגורל את אמצעי
החשיבה והתיקשורת היסודי — תפיסת
ר,סימניות שבמילים.
דראמה זו מובלטת בין שאר סממני המחזה
בעיקר הודות למשחקן הנוגע ללב של
המורה וחניכתה, המצליחות להקנות גם

אותו, וגם הלשין על עמיתו דויד ניבן, שהוא
נורא לא חברותי — כל הזמן הוא
מסתגר עם אשתו הצעירה החדשה בחדר.
כדי סבון ומסרק. עוזרי הבמאי, יואל
זילברג וזאב חבצלת המנוח, לא הצליחו
להחזיר את השקט על כנו, וכעונש על כך,
לא נכללו ב״רשימת הכיבודים״ המצורפת
אל הסרט המוגמר (אבל גם שמו של מר
אשר הירשברג, איש משרד המסחר והתע־שיה
לא נכלל ברשימה, למרות שהרשה ל־דה־לורנטיס
להשתמש בתחנת הרכבת של
באר־שבע — שקושטה כדי שתראה כמו
אדים אבבה — באפס מחיר).
בליל־ההסרטה של אותה פצנת־המונים,
היה כפה נסית המרוחק — ריק מאדם. כל
בעלי הכשרונות הצעירים, המזהירים בתחומי
הכתיבה, הזמר, המחול, הציור והחידוד,
מילאו את רכבות המשא שבתחנת באר־שבע,
כשהם מופיעים כשבויי מלחמה איטלקיים
שלא אחזו בסבון ולא נגעו במסרק.
רבים מהם לא נזקקו כלל לאיפור.
האמיץ והנכון. השבוע ניתן לקהל
הישראלי לחזות במוצר המוגמר. התוצאה
היא קומדיה עירנית, קלילה וזוהרת, בה
נראים הבריטים שלומיאלים כאיטלקים. שד
תי־התר, מזה, ואוכלי־המאקארוני מזה, נראו
כמשתתפיה של שגיאה גדולה — שנקראת
״המלחמה במדבר חבש״.
תחילה נעשה ניבן שבוי של מורדי. הוא
נמלט, ושובה את סורדי. טורדי נמלט ולוקח
את ניבן בשבי. ניבן נמלט, ובו׳ וכו׳ ובר.
בסופו של דבר נתבלבל החשבון, ודבר שנראה
מצחיק בפעם הראשונה, השניה והשלישית,
חדל להצחיק כשהוא נמשך.
הבמאי גאי האמילטון, אם להתבטא בעדינות,
איננו פליני, שידע כיצד להחזיק את
טורדי. על איש המצלמה רוטונו ניתן לומר
רק שעשה את מלאכתו ביעילות.
ובסיכום: שד אויבים הוא פשוט יותר
מדי מצחיק ולכן אינו יכול להחשב בדראמה
אנטי־מלחמתית, אבל הוא לוקה בנטייה
מופרזת לחזור על דברים שוב ושוב, מה
שמקלקל גם את סיכוייו להצלחה בתור
קומדיה.
ה עו ל ם הז ה 1328

לתורכיהואיי יוון
באניההצרפת
(קיסריה)

מיזוג אויר

0 8 0 0ו \ 7ון

17.4.1963-8-4.1963

10 ימים ב־ 11 נמלים

* 4תרבויות

תכנית

הטיול

איים

ערים
והרשמה

המלאה

אצל

של יופי בלתי נשכח בחברה נעימה
עם הרצאות והדרכה של מומחים,
ליל סדר מסורתי, קונצרטים
ובידור, ריקודים ונשף מפואר
במלון הצף א /ק £פ מ ^ 8פ ס
הידועה במטבחה הצרפתי
המעולה ובשירותה האדיב

* שתי ארצות * ,שתיד תות

יממות

סוכן

הנסיעות

שלך

במשרד

החברה :

הקו הצרפ תי
16 * 11011
תל־אביב,

רחוב

אלנבי

טלפון

שרידי יוון העתיקה, תפארת העבר
אפוף הוד, תרבות ויופי.

66299

חיפה,

דרך

העצמאות

טלפון

4366

התיאטרון היחיד ביוון, שנשתמר בפי
שהיה בימי סופוקלס.

חיי אלף לילה ולילה באיסטנבול :
ראקי, רחת־לוקום ; תופים
וזולאיקות.

ביקור בעולמם של אלי יוון, באי בו
נולד אפולו, אל השמש והשירה.

בירת השולטנים על שפת
הבוספורוס ומסגדיה הנפלאים.

אי של היפוקראטס,
אשר ידע כי מקור
בשמש ובאויר הצח.

אבי הרפואה,
הבריאות הוא

יוון עליזה ורוקדת, לא ״רק בימי
חול״ — גם בפסח.

פסח 1££ו * 0£$8פסח $111££

אסנות בידור סתם מב ת־י ם
כמה שודד, אמן ישראלי, בעיני הקהל בישראל,
בהשוואה לאמנים זרים?
כמעט לא כלום. כל אמרגן יודע כי סיכוייו
של זמר זר, מדרגה שלישית, להצליח
בארץ, גדולים עד אין ש׳עור מאלה של
זמר ישראלי, בעל רמה מתקבלת על הדעת.
אם היה למישהו ספק בכך, הרי הוכח
הדבר בפעם נוספת, בצורה אופיינית, המסירה
כל י ספק.
לשם מה בוערו הרגליים? מאכסלב
( )22 הגיע לארץ לפני למעלה מעשר שנים,
מקאזאבלנקה שבמרוקו. אז היה צע ר למדי.
אך כדי לעז! ר בפרנסת הבית, חיפש עבודה
מתאימה.
תקופה קצרה עבד במשרדו של עורך־הדין
מיכאל כספי, עבר לעבוד כשל׳ ח בלישכת־המס.
אולם עבודת השליחות לא היתר, משימה
שנועדה לרגליו. כך, על כל פנים, סבר
מאכס. יחד עם מומו, מלך־הג׳אז של אותן
השנים, החל משתתף בהופעות ג׳אז, התפרסם
במהירות כילד־הפלא של ריקוד הסטס.
שלוש שנים אחרי הגיעו ארצה הרגיש
מאכס כי המקום צר בשבילו. הוא קם, עזב
את משפחתו בבת־ים, נסע לפאריס.
במשך שנה לא ידע הילד בן החמש־עשרה
מהו ב לוי חסר־דאגה. במשך שתיים־עשרה

מזבן

שאנימכרתיאתכלהדיר 1ת
אניבננהב־ צ 5ם ננ 1ם ננ^ 1י
טדי דיי (ימין) והולידיי

תשבץה עו דהזה 1328

מה הוא עושה רוח?

,בקרוב אתגייס לצה״ל וכנראה לחיל־היס,״ כותב לנו אלי אריאלי מחיפה.
״כעת אני תלמיד שמינית־תיכון ומתכונן לבוזינות־הבגרות. אין זו הפעם
הראשונה שאני עוסק ברזי המואוזן והמאונך, על כל פנים, זהו התשבץ הראשון
שאני שולח לפירסוס, אותו חיברתי בהפסקות ולעיתים אף מתחת לשולחן.״

שעות עבד בבית־חרושת לארנקי־עור, הרוויח
כסף למחייתו ולשעורי־ד־,ריקודי, אותם
התל לקבל מדי ערב. לבסוף התחשב בו
בעל מועדון־הלילה הפריסאי דבקש, קיבלו
לעבודה כרקדן.
אף לא מילה אחת! המיפנר, בדרך
הצלחתו הגיע כאשר, באחד הלילות, הזדמן
למקום הזמר הישראלי ישראל יצחקי. יצחקי
נעתר לבקשת בעל־המועדון היהודי, שר את
אחד משירי הבוגי־ווגי, שהתפרסמו באותה
תקופה.
״זה שיר שגם אתה יכול לשיר,״ אמר
או האמרגן למאכם. הוא. ניסר — ,והצליח.
מאותו יום החלה הקאריירה שלו כזמר.
כעבור כמה חודשים אף הקליט את שירו
הראשון, כשעל עטיפת התקליט האדומה
מתנוסס שמו החדש: טדי ריי.
השבוע — לאחר שנים אחדות, בהן ערך
סיבוב הופעות כזמר מצליח של רוק־נ״רול
וטוויסט, ד,ופ ע יחד עם לואי ארמסטרונג
ומלך הטוויסט הצרפתי, ג׳וני הולידיי —
הגיע טדי ריי לישראל. אמרגנו, אדם הולד
דר, פגש אותו בנמל, מיהר ללחוש על
אוזנו :״שלא תעז לדבר מילה אחת עברית!
אתה זמר צרפתי, וזהו זה!״
רק ישרא לי. במשך חמישה ימים בדיוק
הופיע טדי במ,עדון הלילה צברה, שהתמלא
מעריצים עד אפס מקום. בקושי היה
אפשר להיכנס למועדון. עד שערב אחד התפוצץ
הסוד. בדיוק כפי שקרה עם דורון
כהן. הסכסופוניסט הישראלי שירד לגרמניה
ושחזר עם להקת רוק־נ׳־רול אינדונסית (ה־עילס
היה ,)1268 קרה גם לטדי ריי. מישהו
זיהה אותו, והשמועה עברה מפה לאוזן.
ההמשך היה מובן מאליו. הקהל הרב החל
נוטש את המועדון. המעריצים, שרק אתמול
התלהבו מזמרתו של ״מתחרהו של
ג׳וני (־,ולידיי״ ,שירבבו עתה את שפתם,
הפליטו :״מה הוא עושה רוח? בסך הכל
ישראלי מבת־ים!״

םאוזז )1 :הארז
שהיחה השבוע
בחדשות; <4נזלכת
הולנד; )10 ולסן
שניאור (ר״ת))11 :
עדיו; )13 צבע סב•
דיס; )14 מדריר
ספורט )15 :הבוטה
טל; )17 מסל בלי
ראש; )19 ירא, פוחד;
)20 רדוד, שטוח;
)22 פרקליט המדינה;
)25 חבר במם־
שלה; )26 משתייר
למשפחת האסטרונאוטים;
)27 ספל
סטו; )30 ציה; )32
דר; )33 מחבר פ י גמלי
ין; )34 מצבת
זברוו; )36 מרובה;
)37 מקפץ; )39 מש־חס
ילדים; )41 חלס
מאבסז הפרח; )42
יחידת מטבע באלבניה;
)44 פיזור
בסר ללא צורר; )46
מאכל מבושל באדים;
)48 מפחז; )50 ,מנעול בטחון;
)51 מסבו; )53 שיח נו י סוצני; )55 מדת
שטח ( 100ט״ר); )57 יהידת מטבע ב ים ז ;
)58 הודה ממשרתו בבורמה; )59 צייר צרפה׳
(צייר את הטשחסים בסלפים); )00
פילוסוף אננלי מפורסם.
מאונר )1 :פרותיו דומים לתפוחים
קטנים; )2נמצא, סיים; )3פרכס, פרפר;
)5נהר גדול בדרום אפריסה; )6אוהב
דברי מתיקה; )7מילת תנאי; )8נדחה בלי
סור; )9השענות; )12 לשוז הבללה; )15
מוגבה; )16 מזכיר )18 :שואף לחרות ה
מוטסת
ב־ ״אל־וולי׳
בשל השביתה בנמלי ארה״ב ומתוך
חשש לשיתוק האספקה הסדירה של
סיגריות
קנט בעלות הפילטר הפלאי ״מיקרוניט״,
נענתה חברת פ. לורילארד לקריאת

שעות

של סוכניה בארץ ותוך 24
הטיסה

במטוס

בואינג

707

של ״אל־על״

ח צי מיליון
סיגריות קנ ט
למרות ההוצאה הניכרת שמשלוח זה
עלה.

היתה זו הוכחה נוספת לדאגת יצרני

פרט והכלל; )21 קוצצים אותו לתבז; )23
שר; )24 עוף טורח; )26 קושש ענפים; )28
היפוכו של שי; )29 הונה רעות; )31 בז
למיעוט בישראל; )32 לסט תמרים; )35מסולם
הצלילים; )37 אפודה; )38 קצין בריטי
שעמר בראש הלגיון הערבי בירדן;
)40 מיז שמן; )41 זאת; )43 השתחווה;
)45 אסורטיזציה; )46 צייר צרפתי מפורסם;
)47 פקפוק; )49 רפובליקה בדרום
אמריקה; )52 פולחן הנימוסים הסיני; )54
רש; )56 סוד; )58 עיר כוהנים עתיקה צפונית
לירושלים.

קנט• ,ורק ו 1יו־פורט
ללקוחותיהם בכל רחבי העולם.

עשנו קנט
בכל עת -
ונהנית !

ה עול ם הז ה 1328

תדריך
העולם הזח ממליץ מה לראות, מה לשנזוס,
חינ 1לבקר השבוע:
מחזות 0האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
משעשעת ומפולפלת, על משרתת בבית־בג־קאים
הנאשמת ברצח, ועל ערכי צדק ואמת.
ביצוע מבריק של גילה אלמגור, נפתלי יבין
ונח ם שליט, בקצב שאינו מניח להפסיק
לצחוק.

מעגל הגיר הקווקאזי (התיאט

רו! העירוני, חיפה) אלגוריה חברתית־פיו־טית
במחזה־ראזזה. גלגול של משפס־שלמה
המפורסם משמש בידי ברטולט ברכט, באחד
ממחזותיו הטובים ביותר, לביקורת על השלטון
ותפיסת הצדק. הצגה מרהיבודעין.
חיים טופול, זהרירה חריפאי.
9תורת היחסים (שמעון ישראלי;
רביו־יחיה בו מחפה רמת־המערכונים על
חולשת הפזמונים. גלריה של דמויות מההווי
הישראלי, באינטרפרטציה של אהבת־אנוש,
המקרינה חום ולבביות.
9ילדי הצל (יורם) (הבימה) המשורר
בך־ציון תומר מנסה לנפץ את אגדת
הצבר העשוי ללא חת, על־ידי חיפוש הזהות
של צברים מלאכותיים. בעיה של אמת,
בראייה של אמת, אבל בעיצוב דרמתי לקוי.
מסקין האב מול מסקין הבן.
• אירמה המתוקה והבימה׳ מיסי•
קול. אהבתה של יצאנית פאריסאית לסטודנט
עני, בהצגה העשוייה בפאר, לסי הגירסה
הלונדונית. בידור מעולה, למרות הביצוע
הפרובינציאלי. שלמה בר־שביט, דינה דורון,
אריק אימשטיין.
9הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
המין החלש מול המין החזק, מגיל הגן ועד
זיקנה, בסידרת מערכונים של אפרים קי־שון.
שושיק שני מזהירה, כשבעלה, אריק
לביא, משמש בסים להצלחתה.

ת ע רו כו ת

9וי נסנט ואן*נוך (המוזיאון לאמנות
חדישה, חיפה) 101 ציורים של גדול הציירים
האימפרסיוניסטים באחת התערוכות החשובות.
שנערכו אי־פעם בארץ.

9חמישה ציירים צרפתיים

( בי ת•

צבי, רמת־גן) 41 ציורי שמן של נציגי הדור
הצעיר של הציור הצרפתי: מישל סירי,
רוז׳ה לארמי, מישל מוסו, לוק סימון ו־ז׳אק
אנגלבר.
9חיים נהור (גלריה ,220 תל־אביב)
תערוכת ציוריו של צייר ישראלי שחזר לאחרונה
מפארים.
9יום(! קו סו נ גי (בית־האמניס, ירושלים)
ציוריו האחרונים של אחד המובילים
באמנות החדישה בישראל.
9רוכרטדאלווד (בית זיזנגוף, תל־אביב)
תערוכת פסליו של פסל אנגלי ידוע.
9תחכים (תל״אביב) אוטוגראפים ורכבות
חשמליות, מקטרות, בקבוקים וכל
שאר הדברים שאין להם שימוש מעשי, פרט
לסיפוק שגעונותיהם הפרטיים של אספנים
ישראליים.

יותר.

9קורטוב ש? רכש (ארמון, חיפה)

דרמה. בתתה מכוערת מחפשת אהבה אצל
אם הוללת, מלח כושי והומוסכסואליסט.
ריטה טושינגהם.
9הפאריזאיות (חיפה, חיפה) נשות
פאריס מנקודת מבט מיטתית בארבע אפיזודות
מלבבות.

בלדור
׳* 9ילבו* כ קו (היכל התרבות, תל־אביב;
ארמון, חיפה) אמן השאנסונים הצר
פתי,
בסיורו הראשון בארץ.
9קו מ פ ני ון דהלהשאג סון תשעת
חברי להקת־הזמר הצרפתית המפורסמת
שרים, מנגנים ומשחקים, בקסם אישי ׳ ובהנאה
המדביקה את הקהל.
#פצצתהזמן (תיאטרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חפר, משחקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביימן קולנוע סאטירי.

יו י י חל
אז ועתה (קול־ישראל )20.10 ,המלחין
יהודה זעירא מספר על תולדות שירים
שכתב, על זמרים שפגש ודעותיו על
שירה ופיזמונים.
יום חמישי 21.2 ,

9מכט אל העכר (קול־ישראל,
)21.30 הרצאות בהיסטוריה מפי סגל האוניברסיטה
העברית. הנושא: ראשית הקולוניזציה
של הספרדים והפורטוגליב.
ניחוח הציר (הגל־הקל)21.32 ,
כנס להקות קיבוצי, ת שנערך בלהכות הבשן׳
בו מפגינים כוחות אמנותיים מקיבוצי
יי־־ כשר־נותיהם.

יי י יי
רות (קול־ישראל)18.30 , י יוסף ברגר, קומוניסט ארצישראלי לשעבר,
שהפך אסיר ברוסיה של סטאלין ופירטה
לאחרונה את ספרו זוהר בחצות, על 20
שנות מאסר בבתי־כלא סובייטיים, מספר מ־מנסיונותיו.
9כצרור
אחר (קול־ישראל) 19.20 ,
פגישת עתונאים ואורחים סביב מיקרופון
פתוח, בה יספרו על עבודתם וחוויותיהם
בחודש החולף.
9בניחותא (קול־ישראל )21.30 ,מיניאטורה
היסטורית על ראספוטין, מאת מי כאל
אוהד ובביומו.
9סרגי רהמגינוב(קול-ישראל)22.30 ,
מבצע בפסנתר יצירות משל באך, שופן,
ליסט, שומאן, בורודין וצ׳ייקובסקי.
שבת 23.2 ,

9עולם המדע (קול־ישראל 01.20 ,
שני אנשי הועדה לב, רים גרעיניים בישראל
מספרים על בעיות הפיתוח האטומי.
יום ר אשון 24.2 ,

המכירה בפרפומריות

מובחרות

בלבד

ה סו כן בי שר אל -נ. ליבובי?

הג -ד־ ל דו ^
1נפדט * ד 7ז 1ג

#אחת שתיים ...שלוש...
( הג להקל ) 21.32 ,שעשועון פרסים בו מוצגות
שאלות משעשעות לאזרחים בבתיהם.
יום שלישי 26.2 ,

9חייו של בדרן (ארמון־דויד, תל־אביב)
ראד, מדור קולנוע
9עושה הנפלאות (הוד, תל-אביב)
ראה מדור קולנוע.
9הנאהבים מטרואל (צפון; תל-
אביב) אגדה סוריאליסטית, מהממת ביופיה,
אודות רקדנית צועניה החיה את אהבתה בחיים,
בר קוד ובחלום.
• שני אויבים (מוגרבי, תל־אביב,
רון, חיפה) קומדיה מלחמתית. דויד ניבן

דן אלמגור, מירד שיף, שמואל שי ועדה
בן־נחום מנסים להכניס עצמם למצבים בהם
עשוי תייר להיתקל. תוכנית בידור.

ואלברטו טורדי כמפקדי יחידות אנגלית ואיטלקית
בחבש, מנהלים מאבקים מצחיקים
בסרט שצולם ברובו בארץ.
• יחסים מסוכנים (אוריון, תל•
אביב) מישחק הבגידות של זוג צרפתי
נשוי, המביא אותם לכליה. ג׳ראר פיליפ,
ז׳אן מורו ואנס סטרויברג, בסרטו של רו־ג׳ר
ואדים.

9היסטוריה בגרוש (מועדון התיאטרון,
חיפה) תוכנית הומוריסטית חסרת
עוקצים סאטיריים אקטואליים, בביומו של
חיים טופול.
9צמד הדודאים (אדריה, תל-אביב)
הם: מסמר תוכנית־בידור ארוכה, בה מופיעה
גם הזמרת האיטלקיה סילבאנה בלאזי.

• היום הארון• ביותר

(תל־אביב,

תל־אביב; אמפיתיאטרון, חיפה) שיחזור יום
הפלישה לאירופה במלחמת העולם השניה,
בשלושה סרטים שבויימו בידי שלושה במאים
וחוברו לסרט אחד. סצינות־קרב מרתקות
8 ,ול חולשה בעיצוב דמויות הלוחמים,
כשהגרמנים כייפיעיס בדמויות האנושיות ד־הע
1ל ס הז ח 1328

9הכד את עצמך

( הג להקל) 21.32 ,

#כוכבים נולדים הלילה (מועדון
התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הוזי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חיכב-ם בלתי־ידיעים.

9קרלטה ג׳ונס (עומאר־כייאם, יפו)
זמרת כושית בספיריטואלס ושירי־עם אמריקאיים.

ך ן >0ש> בהגרלת מפעל