גליון 1331 מתאריך 18 במרץ 1963

קודם כל עלי לבקש את סליחתך. אם
אתה אחד מאותם אלפי הקוראים הבאים
ביום ג׳ בערב במיוחד למרכזי תל־אביב
כדי לקנות את גליון העולם הזה, מייד עם
צאתו ממכבש הדפוס — הרי נאלצת בשבוע
שעבר להמתין כמה שעות אחרי השעה
הרגילה. גם בשאר חלקי הארץ היו
תקלות ואיחורים במשלוח הגליון.
היה זה סיומו של אחד הימים הקדחתניים
ביותר בתולדות העולם הזה — אחד
מאותם ימים בהם משתררת במערכת מתיחות
של יום־קרב, ובהם כל העוסקים ב־עתון
— החל בעורך הראשי וכלה בנער
השליח, החל בפועל־הדפום וכלה ברותי ורד
— מרגישים בעצמותיהם את אשר קראנו,
פעם ,״רוח הקומאנדו״.
כל אותו יום התנהל מאבק־איתנים סביב
המאמר ״המשמיצים״ ,לו הוקדש השער הראשי
והעמודים 7־ .6מאמר זה נגע, כזכור
לך, למערכת ההסברה של משרד־הבטחון.
ומאורעות אותו יום עצמו הוכיחו עד כמה
צדקנו בהתקפתנו החריפה — אולי לא
היתה ההתקפה חריפה די צורכה.
אין באפשרותי לתאר כאן את פרטי המאבק,
את שלביו והתפתחויותיו. די לציין
כי היו רגעים כשעצם הופעת הגליון היתד.
נתונה בספק חמור. שעתיים לפני שהגיעו

נר. גם בית־המשפט העליון, שזיכה למעשה
את קסטנר מכל שאר ההאשמות ש הוטחו
בפניו, הרשיע אותו בנקודה זו.
לאחר מכן צץ שמו של בכר שוב, פעם
אחדי פעם, במשפט אייכמן. אייכמן הטיל
עליו אשמה רבה לגורל יהודי הונגריה.
גדעון האוזנר הכריז שאם יופיע בכר ב־אדץ,
הוא ייאסר כפושע־מלחמה.

קורט בכר — האיש שעלה תוך ארבע
שנים קצרות, כמו כוכב־שביט בשמיים האפלים
של הרייך השלישי, מדרגת רב־טוראי
בט״ס לדרגת אלוף־מישנה בס״ס!
קורט בכר — האיש שהיה במגע אישי
ישיר עם ד,יעריך הימלר, ושחתם על מכתביו
להימלר בנוסחה — ״הריני, אדוני ה־רייכם־פירר,
משרתך הנאמן ביותר!״ (נוסחה
זו משמשת לשבועון השווייצי ככותרת
לסידרת־המאמריס).
קורט. בכר — האיש ששוחרר בנירנברג
ללא משפט — ושהפך תוך חצי תריסר
שנים מאסיר חסר־פרוטה (כביכול) לבעל
רכוש גלוי של 120 מיליון מארק (כ־50
מיליון ל״י)!
קורם בכר — שהנהו עתה ידידו של
איש־אמונו הקרוב של קונראד אדנואר!

יואל בראנד מרצה בפני נוער בגרמניה
הטפסים הראשונים לדוכני־המכירה עוד לא
היה ברור לנו מה יהיה גורלם. אחרי־הצהריים
היינו עסוקים בניסוח מכתב חריף
ביותר לחברי ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת.
מכשירי־הטלפון לא נחו לרגע משיחות
מקומיות ובינעירוניות. שלושה עור־כי־דין,
בתל־אביב ובירושלים, עמדו הכן.
אולי טוב שישנם ימים כאלה. כי בהם
מרגיש כל אחד מאיתנו, בצורה מוחשית
ובלתי־אמצעית, לשם מה קיים העולם הזה.

המתנה הנאה ל בי מן
ריהוט

חדיש

אצל

א 111 .ובסקי
מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך מערכות אקסקלחיביווז
של פינות סלון שדרי שינת בקוים חדישים
חידוש העונה: ספרירדמזנון דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

קצר נו ת

* ייי אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג )0 8 1 2 0 0הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע

תל־אביב י ח, בר־קמא׳ רה׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״צ)
חיפה * בית־הספר ״במעלה׳׳ ,רוד שמריהו לוין 30

״העולם

הזה״,

שבועון

החדשות

הישראלי

המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם. דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

זאת לא היתד, הפעם היחידה השבוע ששמחנו
על שאנחנו עובדים בהעולס הזה.
ביום שפרצה שביתת אנשי צוזתי־האוזיר של
אל־טל ידענו, שכאן נוכל למלא תפקיד ש שום
עתון לא יוכל למלאו. כי יתר העתו־נים
אינם לגמרי חופשיים ביחסיהם עם
חברת־התעופה הלאומית, באשר לפחות פעם
אחת בשנה נוסע מישהו מעובדי כל עתון
אחר חינם במטוס של אל־על. רק העולם
הזה אינו מקבל הטבה זו, משלם עבור
כרטיס־נסיעה של עובדיו.
ואכן, כיסוי השביתה בעתונים הדגיש בצורה
בולטת ביותר דווקא את צד הנהלת
אל־על בסיכסוך. הסיפור המתפרסם השבוע
בהעולס הזה מכיל את שני הצדדים.

באוקטובר 1959 פירסם העולם הזה () 1151
מאמר ארוך, פרי עטו של יואל בראנה
תחת הכותרת ״אדולף אייכמן — תיפסו
אותו חי!״ כעבור כמה חודשים הגיע אייב־מן
ארצה — חי. נעים לנו להאמין כי
מאמרנו זה, יחד עם השער התוקפני של
אותו גליון, נתנו דחיפה מסויימת, ואולי
מכרעת, בכיוון הנכון.
בימים אלה מפרסם השבועון השווייצי
הגדול זי אונו אר (״היא והוא״) סידרת
מאמרים המכה גלים באירופה. היא מוק דשת
לאדם ששמו הרעיש לא פעם את
דעת־הקהל הישראלית: קצין־הס״ם קורט
בכר (מתחרז, בערך, עם ״קשר״).
תחילה הוזכר שמו במשפט מלכיאל גרע-
וזאלד, כאשר נתברר כי ד״ר ישראל קסטנר
הוא שהציל את בכר ממשפט פושעי־מלחמה
בנירנברג. גילוי זה היווה את נקודת־המיפנה
הדרמאתית במשפט הגדול של קסט-

קורט בכר — האיש שממשלת ישראל
ניהלה עמו עסקים, ושהופיע כנציג רישמי
של גורמים ישראליים!

העולם הזה רכש את הזכויות הבלעדיות
לפירסום סידרת־הכתבות בעיברית. היא תופיע
בשבועון השווייצי ב־ 21י* המשכים ל פחות.
אנחנו מקווים כי סידרה זו תביא
לחיסול פושע־מלחמה יחיד־במינו זה.
העתון השווייצי לא חסך בהוצאות, בעת
שהכין את הסידרה במשך שנה תמימה. הוא
השיג רבבות פוטוסטאטים של מיסמכים בארכיונים
האמריקאיים, האירופאיים והישראלים.
על העבודה ניצח קורט אמנגר, עתו־נאי
שווייצי נודע, שניצח על חקירות נרח בות
בעצמו.
תחילה בא אמנגר במגע עם יואל בראנו,
זה העמיד לרשותו את החומר על בכר,
שנצטבר אצלו בעבודה של שנים. לאחר
מכן הקדיש בראנד חודשים ארוכים לנסיעות
בערי אירופה, פישפש בארכיונים, שוחח
עם תובעים־כלליים ועורכי־דין, ריאייז
עשרות עדים. גם מישטרת ישראל עזרה לו
לא במעט.
פרופסור ינו לוואי אסף את החומר שנמצא
בבודפשט. ארנסט צאוג השיג גישה
למיסמכים הרבים בארכיונים האמריקאיים,
שטרם ראו אור. הוגו מנדלסון פעל בעיקר
בארכיונים של יד ושם. על סמך מבול זה
של מיסמכים, ערך אמנגר את, הסידרה.
אנחנו נקצר את הסידרה במקומות מסויי־מים,
כדי להימנע מלחזור על חומר הידוע
לקורא הישראלי. לעומת זאת נוסיף קטעים
חשובים מידי יואל בראנד, להשלמת התמונה
— באותם שטחים אשר לכל אזרח
ישראלי יש בהם עניין מיוחד. הם צופנים
בחובם כמה הפתעות מזעזעות.
יהיה זה כתב־אישום. אך לא בכר לבדו
יופיע על ספסל הנאשמים. יחד עמו יופיעו
מוסדות ואישים ישראליים — המעורבים
בשערורייה המגואלת בדם המיליונים.

העולם חזה 1331

אלפי נערות 1רבב 1ת צעירים
מחקר

מדעי

אלפי נערות ורבבות צעירים בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי
נ חי תו ת ובושה, שעה שתקופת חדוות הצמיחה הופכת אצלם
לעינוי.
הרבה שמות קראו לאותן ״נקודות שחורות״ ,הפגמים המת הווי ם
דווקא בשנות חיינו היפות ביותר. סיבתן פ שו ט ה: תאי העור
ה מ תי ם אינם נושרים, אלא סותמים את נקבוביות העור. מצד שני,
מייצרות הבלוטות, שפעילותן גדולה, שומנים. השומנים, שהיו
צריכים לצאת דרך הנקבוביות, נעצרים על-ידי העור הסתום, ועל־ידי
כך מ ת הוו ת נקודו ת שחורות ומכוערות. ומה עוד: סימניהן
עלולים להישאר לתמיד.

.2רענון ב 3161 1117 ? 016 1041011 מוריד
העור.
.3משחת מ631ז 810 0163! 0משלימה א ת הטיפול.
.4ואם עור ראשך שמן יש להשתמש ב 00-ק1ת : 810-5513ק שק שי ם הם
אחד הגורמים לפגימות עור.
.5איפור הפנים (לנערות בלבד) ב־ <1 10^ 617ת .01631: 3האיפור
מכסה ומחטא.
שומנים ומייצב את

חוברת הסבר מיוחד ת על מלחמה בפגימות ושמירת העור תישלח
חינם לכל דורש, במעטפה סגורה וחלקה עם סי מון אישי. נא
לפנות בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעבדות הלנה רובינשטיין, ת .ד.
מס׳ ,1מגדל העמק.

הלנה רובינשטיין, אשר הקדישה את חייה לטיפוח החן והיופי,
השקיעה מ חקר של שנים במעבדותיה עד שהמציאו א ת התכשירים
הבדוקים * ,810 €163 והביאו רווחה למיליונים של בני נועו^
בארה״ב ובאירופה. כיום יכולים גם כל נערה ונער ישראליים
ליהנו ת מנסיון בדוק זה, ולהיפטר מיסורים.

כדאי להתחיל היום. כל הדרוש לך יימצא בחנויות ה ת מרוקי ם
הרשאיות למכור א ת מוצרי הלנה רובינשטיין, שם יידעו גם לייעץ
לך אישית. הטיפול יעיל, קל ונוח. עור טהור הוא לא רק יסוד
למראה נעים אלא גם להרגשה טובה.

תכשיריה של הלנה רובינשטיין יאפשרו לך לקבל, תוך שבועות
מעטים, עור טהור מפגמים ונקי מרבב, בריא ויפה. והדרך היא
פשוטה

0 6 1 6 1 1 3 , 0 1 1 1 ( 1118 {;6111

רחיצת הפנים ב ,810 01631 331!-בוקר וערב, מטהרת העור.

להשיג רק בחנויות ת מרוקים מאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין

מכת בי ם
מתנגדי הממשל

-התאחדו!

אני מסכים בהחלט לדברי העורר על ה־סיאיק
ננד הטימשל הצבאי. חבל, שלא הושג
הפכם בי! הזרמים אשר התננרו לו, ועל כ1
לא הניעו לידי הופעה אחידה. אולי היו
צריכים לניים לשם זה אנשים נייטרליים,
כנו! הפרופסור מארמי! בובר וחבריו, המקובלים
על כולם והם
היו משפיעים לטובת
איחוד (לא, איחוד״).
אולם, העיקר אינו
העבר אל העתיד .
מה לעשות כדי שההתעוררות
בתור הקהל
לא תפוג? אני מציע
שהסמל, שענדו חברי
הוער היהודי-ערבי ומשתתפי
ההפגנה, יישאר,
אחרי הסכם ביז
— כסמל
כל מתנגדי הטימשל הצבאי
תמידי וקבוע על בגדיו של כל אדם,
יהודי, ערבי, ישראלי ולא־ישראלי, אשר
ירצה להביע בזה בפומבי את עמדתו.
בזה נוכל ליצור ״קהילה״ נדולה, אשר כל
אחד טמנה יכיר את השני ויתייחס אליו
כחבר לדעה ולמאבק, בי! שהוא מבקר בכפר
ערבי או בישוב יהודי. מפאת האופי החשוב
של המאבק נגד המימשל וחשיבותו בציבור,
אפשר לחלק את הסמל חינם או בתשלום
אשר יממן פעולות אחרות בעתיד.
ד״ר ע. שנדרטקי, ירושלים
כשראיתי ביומן הקולנוע כיצד השוטרים
ואנשי טישפריהכנסת דוחפים את מר אורי
אבנרי ואת שאר חברי מישלחת הוועד היהו־די-ערבי
(העולם הזה ,) 1330 נתמלאתי זעם.
עורכי העולם הזה ניבחרים מדי שבוע
על-ידי רבבות אזרחים, הקונים את גליו־נות
השבועון בכספם והטקדישיט שעות לקריאתו.
ואילו חברי־הכנסת לא ניבחרו על״
ידי איש, זולת מנננוני-העם קנים של המפלגות,
וגם זה רק אחת לארבע שנים.
...אני משוכנע שיבוא יום ולא זה בלבד
שעורר העולם הזה ייכנס?כנסת בראש מורם,
אלא שהוא ושותפיו־לדעה יהוו בה רוב.
י. ויינשטיין, תל־אביב
.. .במאמרו מספר מר אבנרי כי לא
נית! לו ולחבריו להיכנס לכנסת, על פי
הוראות יו״ר הכנסת, ואילו למחרת היום
ישב בה והקשיב לנאומי המתווכחים על
המיטשל הצבאי.
איר נכנם למחרת היום? האם מר לוז
שינה את רעתו? האם היתה למר אבנרי
סיסמה כמו לעלי באבא?
דבורה קדיש, נתניה
עורן העולם הזה לא אמר ״היפתח, שומשום״
•אלא הציג תעודת עתונאי. הוא סירב
להשתמש בתעודה זו יוס לפני כן, כאשר בא
לכנסת לא כעתונאי, אלא כחבר מישלחת ציבורית,
שייצגה רבבות מתושבי הארץ.
זו היא הפעם הראשונה — מאז קום
המרינה — שהרגשנו
את עצטנו בבימתו!
כזה, שאפשר לחיות
עם העם היהודי באחווה
גמורה. אנו
גם התחלנו להאמין,
אחרי הפעולה הרחבה
הזאת למעז זכויות
המעוט הערבי
שכן אפשר וכן אפשר
לקרב את השלום
בין שני העמים, לא
השלטונות
על־ידי
דווקא, אלא על-ידי
פעולות מחוגי הציבור
הרחב, כדי להראות
לעטים הערביים
השכנים שרצון טוב
אבו־יונם
לחיות איתם בשלום.
צלח אבו־יונם, כפר ״כנין
אדוני ראש הממשלה — אם למדינת
ישראל נשקפת סכנה ם־ 200 אלד אזרחים
קרביים — .הם לא התגברו על מוויי ה־לכבוש
את כל המזרח־התיכוז ולהטיל מימ־של־צבאי
על כל תושביו! שאם הסכנות ם־
200 אלד אזרחים כל־כד חמורות, הרי שעלינו
להישמר!
אבל אולי אני חלש בחשבוז, כבוד ראש
הממשלה, ולכן הכל מתבלבל אצלי!
משום מה לימדו אותי, כבור ראש הממשלה,
שאם למיעוט לאומי יש מאווי־שיח־רור
— אין כוח שיעצור בעדו. באלנ׳יריה,
אדוני, החזיקו 400 אלו> חיילים צרפתיים
קרביים — .הם לת התגברו על טאווי ה־שיחדור.
נם בישראל החזיקו פעם חיילים
זרים — אז קראו לארץ הזו פלסטינה ואמרו
שאנחנו ״נייטיבם״ נחותים. ובכל זאת
לא הצליחו.
אר חבל לי להוגיע את זמנד ארוני. מאחר
וקראתי בעתונים כי מעריה אחה את
אפלטון — נזכרתי בפתגם של אריסטו:
״נם אפלטון ונם האמת יקרים לי, אולם
חייב אני לבכר את האמת.״
עד בן־רוני, ניר־עוז

שילוב מזהיר...
המאמץ המשותף של שני הגדולים ביצור מזרונים בעלי איכות הוכתר
עתה בהצלחה. פרדייז — החברה הותיקה בארץ ליצור מזרונים
קפיציים, שיכללה את המזרון המפורסם ״שופרא״ בהוסיפה שבבת
קצף־גומי בעובי של 4ס״מ מתוצרת גומאויר כפר־סבא במקום צמר•
גפן כמקובל. שילוב זה מבטיח לצרכן מצד אחד את בל יתרונות המזרון
הקפיצי ומהצד השני את נוחיות השינה המאפיין מזרון גומאויר.

...עם כל הכבוד לאורי אבנרי, יש לי
חשש שבמישאל-עם על המימשל הצבאי ננחל
אנו, דורשי ביטולו, מפלה.
אין זאת אומרת שהמצב הזה ״מיסד לעולם;
הוא נובע מהאווירה השוררת בארץ,
הרחוקה מלעורר התקרבות עיבריודערבית.
— הסכרה.
מה שנשאר לעשות הוא
הסברה מקיפה בכל שדרות הישוב, לקירוב
•לבבות עיבריים וערביים. לא נוכל לחיות
מבודדים לעולטי-עד. אנו משתוקקים לבקר
בסלע האדום, ובקבר רחל. טבלי לסכן את
אלי מעיין, באר־שבע
חיינו...

להד״ם!
בעתונכם פורסם מכתב בחתימת ״ארנון
פועלי אנודת ישראל, סניף ירושלים״ ,ובו

תלונה על קופת־הולים הכללית, המקפחת
כאילו את חברינו (העולם הזה .) 1325
ברצוני להודיע כי מעולם לא נכתב על
ידנו מכתב כזה, וכי אין לנו ולחברינו שום
תלונות נגד קופת־חולים.
כל ארם דתי, אשר ירשם כחבר בפועלי
אגודת־ישראל, זכאי, תמורת תשלום מם־חבר,
ליהנות מכל שרותי קופת־חולים, כחבר שווי-
זכויות, וללא כל הבדל.
ש. ז .דרוק, יושב־ראש הסתדרות פועלי
אגודת-ישראל בארץ־ישראל, סניף ירושלים

מדנית ושמה

תשוקה

אני אבא של עליזה סטו! ,שכתבתם עליה
בעתון (העולם הזה ,) 1326 שהיתה עם פושעים
שגנבו ועישנו חאשיש.
עליזה היא בחורה
מיסכנה, והיא
לא אשמה על מה
שקרה לה. כשהתחתנתי
עם אמא שלה בערד היא היתה
בת ,18 ואני הייתי
בז חמישים. אחרי
התחלנו לחודש
ריב,
והרב אמר לי
שאם יהיו לגו ילדים,
אז יהיה ש־לום־בית.
במשר
עשר שנים
נולדה עליזה ועוד
שתי בנות ושני בנים.
אחר־כד ברחה
אשתי, ועליזה והאחיות
שלה נכנסו למוסדות.
במוסד ברחובות קיבלה עליזה
נכות בכתף, ועד היום לא רוצים לשלם
לה פיצויים.
לכן אני רוצה לבקש מהממשלה, דרד
העתון שלכם, שיתנו לה לפחות רשיון לטכסי
שרוח, כדי שתוכל להסתדר בחיים.
היא לא יודעת לנהוג, אבל הרשיון יביא
את החתן.
בר־יוחאי סאפון, טבריה

רצח חיות הכית
תנו לנו לחיות!

מיצי ופרדי, תל־אביב

שד ללא חוק
לכבוד שריה דתו ת:
קראתי ב״מעריב״ מיום 24.2.63 כי הגבת
על פסק־הדין של בית־המשפט העליון, בעני!
רישום נישואין אזרחיים שנערכו בקפריסין,
ש״עם ישראל, שבמשד דורות הסתייג
מנישואי־תערובת, המאיימים על קיומו
יסתייג גם מפסק־דיז זה.״
בקשר עם זה הנני מתכבד לשאול:
האם מדינת ישראל היא מרינה של חוק,
אשר הממשלה ונם בית המשפט העליון כפופים

אם כז — כיצד יכול שר בממשלה, הממונה
על ביצוע החוק, ואשר סמכותו ניתנת
על־ירי אותו חוק — להסתייג מהחלטת המוסד
העליון, אשר כל תפקידו אינו אלא
השמירה שהחוק יקויים, ושהטבצעים לא
יחרגו מסמכותם ולא יפרשו את חחוק כטוב
כעיניהם?
האם תתכן חברות בממשלה על בסיס של
נכונות לקיים רק את החוקים הרצויים לחבר
מסויים, והסתייגות מהחוקים הלא־רצו־

יעקוב אלדה תל־אביב

הוא והיא

נשואי תערובת.
ו. עמום, ציריך, טווייץ

קיקי, תל־אביב

זכות קדימה במדד־־ זה תינ תן
למכתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 331ו

כים היו גיבורי ילדותנו. עולם שלם
של מכבים וקנאים, בר־כוכבא ו־

גאריבאלדי, אנשי־מחתרת איריים ולוחמי-
שיחדור הולנדיים.
בין אלה היה שמור מקום של כבוד ל־מארגן־השביתות,
מנהיג הפועלים שקם נגד
עריצות הבוסים. שורה ארוכה של
ספרים —מדרמינאל של אמיל זולא ועד
לכחבי־הקרב של אפטון סינקלייר —
נטעו בלבנו את ההערצה הלוהטת• לאנשים
האמיצים שקמו מול לועי־הרובים של עריצים,
ושרכשו בדם את זכותם של הפועלים
להתארגן באגודות מקצועיות.
אותם ספרים גם לימדו אותנו לשנוא.
בצידם של אנטיוכוס וטיטום, בצד קלגסי
השלטון הזר של כל התקופות, עמדו האויבים
המסורתיים של איגוד הפועלים!
השריף המכור, מפירי־השביתה הניבזיים, הפוליטיקאים
המשוחדים.

האגודה המקצועית היא, מטבעה, אחד
המיבנים הדמוקראטיים ביותר עלי אדמות.
מטרותיה ברורות ומוחשיות. חבריה מכירים
זה את זה. מזכיריה באים מתוך השורה,
וכל תכונותיהם גלויים לעיני בוח ריהם.
זוהי
אגודה מקצועית. כך למדנו מן הספרים.
כך קראנו בעתונים זרים — אמריקאיים,
בריטיים, צרפתיים.

^ ך יתכן כי תמונה זו, שעמדה לנגד
עיניו של האוויראי אברבנאל, אינה
נוגעת למציאות הישראלית. כי הנה ש מעתי
כמה פסוקים, שאינם משתבצים בתמונה
אידיאלית זו.
״אנחנו מנתקים את כל המגע שלנו עם
פועלי המאפיות!״
מי אמר זאת? ארגון בעלי המאפיות?

לא. זאת היתה הודעה רישמית

לא. קשה לתאר זאת. שהרי הנבחר רוצה
להיבחר שוב, ואין צורך להזכיר למזכיר
במי הוא תלוי.

על כן אין מנוס מן המסקנה:
הדוכרים הנ״ל יודעים כי אין הם
שליחי ציבור הפועלים, וכי לא
העובדים הם שבחרו ושיכחרו
בהם.

״אל על״ היא חברת-מניות. א חד
מכעלי־המניות העיקריים כחברה
הוא ההסתדרות.

ך־* נה נפתרת התעלומה: האגודה

שמא לא בחר בהם איש? שמא יש לנו
עסק עם נפוליאונים, קיסרים בחסדי־שמיים
שאינם תלויים בבני־תמותה?
יכולנו להתפתות להאמין בזאת, למיש־מע
הצליל הנפוליאוני של הפסוקים הנ״ל,
ואלפי פסוקים דומים ששמענו בשנים האחרונות.
אולם אנחנו מכירים את ה־נפוליאונים
האלה, ולא מהיום. אנחנו זוכרים
את בקר, משל ושות׳ כאשר עוד היו
מתרוצצים בין מקומות־העבודה על אופ־

ןןד,צר,ובה הזאת אינה משרתת מעבידים
זרים. זוהי אגודה צהובה עוד יותר, שגיבורי
המאבק המקצועי אף לא חלמו עליה:
אגודה שהיא עצמה המעביד.

אולם כראש הרשימה השחורה,
כסמל השפלות והתועבה, עמד
המוסד שנקרא כשם ״האגודה
הצהוכה״.
היתד, זאת האגודה המקצועית הכוזבת,
שאורגנה על־ידי עסקנים מושחתים, שכירי
המעבידים. אגודה זו התיימרה לייצג את
הפועלים ולפעול למענם, אן למעשה היתד,
מכשיר בידי המעבידים כדי לדכא את הפועלים,
למנוע את ארגונם, לחסל בכוח
שביתות ולהוריד את השכר.
ברוב הארצות נעלמו ״האגודות הצהובות״
זה מכבר. הם נישארו רק כזכר עמום
מימים עברו. כי גם הקאפיטליזם המודרני
למד כי מכשיר כה שפל, כה גס, שוב
אינו כדאי. המשק הקאפיטליסטי בנוי כיום
על שיתוף־פעולה עם פועלים בעלי הכרה,
יוזמה והשכלה, המוכנים והמסוגלים לקדם
אתי המיפעל.

מי אוכל את הלחם של מי? ה עסקן
את לחם העוכדים, או ה־עוכדים
את לחם העסקן?
י מראית עין, צדק אותו אודיראי
/תמים. כי אחרי ככלות הכל, מה זה
אירגון־פועלים?
אגודה מקצועית היא אירגון וולונטארי
— כלומר, ארגון המבוסס על הרצון החופשי
של המתארגנים. החברים משלמים
דמי־חבר, כדי לפרנס סגל של מזכירים,
הפועלים בשמם ולמענם. מזכירים אלה
ניבחרים באורח דמוקראטי על־ידי כל החברים.

כן, אין מזכיר האגודה המקצועית
אלא פקידם של חברי האגודה. ירצו אלה,
יפטרו אותו. ירצו, יעלוהו בדרגה. ירצו,
ינזפו בו או ישבחוהו.

שהרי אין לו שום סמכות וכוח,
זולת הסמכות והכוח המוקנים לו
כנציגם שלהם.

ואולי להיפך: מעביד שהוא עצמו
מקיים מחלקה לאיגוד מקצועי.
זרים תמהים לא פעם: מדוע בכלל יש
״מחלקה לאיגוד מקצועי״ בהסתדרות, ש כולה
אינה אלא איגוד מקצועי? הרי אין
באוניברסיטה ״מחלקה לחינוך אקדמאי״,
ואין בצה״ל ״מחלקה לענייני צבא״.
הנה התשובה: ההסתדרות אינה, בעיקרה,
אגודה מקצועית. היא קודם כל
מעביד, טרסט כלכלי עצום העושה עסקים,
המעסיק אלפי עובדים.
טרסט זה מקיים, בין שאר מחלקותיו,
מחלקה לאיגוד מקצועי.

זוהי מחלקה חשובה, בי היא
דואגת לבך ששבר הפועלים (וכראש
וראשונה שבר העובדים
של הטרסט עצמו) לא יעלה.
כי בכך תלוייה כדאיות העסקים.

ילו סיימנו את הניתוח כאן, היינו
>ן! חוטאים באמירת חצי־אמת. אמרנו כי
ההסתדרות היא האגודה הצהובה של עצמה.
אין זו כל האמת.
נכון: אגודה צהובה זו משרתת את ה־טרסט
ההסתדרותי העצום. היא משרתת את
המעבידים הקשורים עם ד,טרסט הזה. ממילא
היא משרתת, באופן אוטומאטי, את כל
המעבידים, שיש להם אינטרסים זהים עם
האינטרסים של המעביד ההסתדרותי.

ורק כארץ אחת נישארה האגודה
המיקצועית הצהוכה על כנה:
כמדינת־ישראל.

כד שרשרת האירועים, שהובילה
!^1השבוע לשביתת צוות־האויר באל־על,
היה רגע קטן אחד. הוא היה חשוב מכל
הוזיכוחים הענייניים על גורמי הסיכסוך,
מכל הפרטים שהיו שנויים במחלוקת בין
ההנהלה והשובתים.
באחת האסיפות של אנשי צוות־האוויר
הופיע האיש הממונה עליהם מטעם ההסתדרות
— עסקן הסתורות־הפקידים בשם
זאב ברש. ברש זה הסתבך בוויכוח אישי
עם אחד האוזיראים, צעיר בשם אברבנאל.
צעק ברש, בזעם :״אל תשכח שאתה אוכל
את הלחם שלנו!״
השיב אברבנאל, בשקט :״אתה טועה.
אתה אוכל את הלחם שלנו!״ זו בחליפת־דברים קצרה
נידמה כי
טמון כל הסוד של סיכסוך זה, וגם של
כל סיכסוכי־העבודה שהסעירו את המדינה.

צוייר של היסטוריה אמריקאית.
אבל מיהו, בעצם, המעביד? מי זה אל
עלז

ארצגת-הברית־ : 1877 ,שבירגז שביגזה שר פגשרי הרכבגז
של ההסתדרות מן השבוע האח רון.

נשיא ולא ניתן עם שכירי הקואופרטיבים!״

אמר זאת? הבוסים של הקואופרטיבים?

זאת אמר ירוחם משל, מז כיר
האיגוד המקצועי של ההסתדרות.
היתד, זאת תגובתו על כך ש־השכירים
העזו, ברוב חוצפתם שממש לא
תיאמן, לבוא בהמוניהם אל בניין ההס תדרות
שלהם, כדי להגיד אישית למזכירם
את אשר על ליבם.
״אנחנו לא נסבול כי שרותי־האוויד ישותקו
כל כמה חודשים!״
מי אמר זאת השבוע? מנהל אל־על? שר־התחבורה?

אמר זאת המזכיר הכללי
של ההסתדרות הכללית של ה עובדים
העיברים בארץ־ישראל,
החבר אהרון בקר.

נא, קרא את הפסוקים האלה פעם
נוספת. אל תשים לב רק לתוכנם. שים
לב גם לסיגנון, ללשונם, לפסיכולוגיה של
הדוברים.

״אנחנו מנתקים את המגע״.
״לא נשא ולא ניתן״ .״לא נסבול

האם יכול מזכיר ״לנתק את המגע״ עם
החברים שבחרו בו? האם יכול שליח־ציבור
להכריז כי ״לא ישא ולא יתך עם הציבור
ששלח אותו? האם יכול נבחר לדבר על
בוחריו בלשון ״לא נסבול כי?״

ניהם, כשלא היו אלא ברגים קטנטנים
במכונה הגדולה. זה לא היה לפני זמן רב.

סתכר, איפוא, שמישהו מינה או־הנפוליאונים־במהדורת־כיס

1תם,
אלה. מסתבר גם שמישהו זה לא היה
ציבור ״העובדים העיבריים בארץ־ישראל,״
המופיע בשם הפירמה. כי על העובדים
הם מצפצפים.
אם כן, מי הבוחר? את מי הם מייצגים?
במי תלוייה הקאריירה שלהם? את מי הם
משרתים?

כפרשת ״אל על״ ,לא נותר שמץ
של ספק: מנהיגי האיגוד ה מקצועי
משרתים את המעביד.
אם אי־פעם העידה כנופיית־עסקנים על
עצמה שהיא אגודה צהובה, הרי עשה זאת
האיגוד המקצועי בפרשה זו. הוא מלשין
על השובתים בחוץ־לארץ, בפני האירגון
העולמי. הוא מעודד את ההנהלה להביא
מפירי־שביתה, חלאת המסורת הפועלית,
ומודיע מראש כי מפירי־השביתה הזרים
ייהנו מחסות ההסתדרות. גרוע מזה: הוא
מגיע אל שיא התועבה, לפי המושגים המסורתיים
של המאבק המקצועי, בסומכו
את ידו בגלוי על החלטת ההנהלה לפטר
את השובתים בעוון שביתתם.

בשביל מעשים באלה היו שובתים
אמריקאיים, כימים הגדולים
של המאבק המקצועי, מרוצצים
את הגולגולות של עסקני האגודות
הצהובות שלהם. את התמד
נות אפשר לראות ככל ספר מ
אכל
זה לא הבל. זה אפילו לא
העיקר.
הבוס האמיתי של ההסתדרות, הבום האמיתי
של בקר ומשל, עומד מעל לחברת־העובדים
ולסולל־בונה, מעל למעבידים הפרטיים,
מעל לאל על.
הבוס הזה הוא מפא״י. ליתר דיוק: הכת
הקטנטנה החולשת על מפא״י, כת המנהיגים
של הדמוקטטורה הישראלית.

בדמוקטטורה, במו כבל דיקט טורה,
אין מקום לשביתות אמיתיות.
האגודה
המקצועית הצהובה, ששמה ההסתדרות,
היא אחד המכשירים של ה־מישטר
הזה. בתור מכשיר, יש לר, משימה
ברורה וחד־משמעית: לדאוג כי ציבור העובדים,
שהוא רוב אזרחי המדי1ה, ימלא
בצייתנות ובדייקנות את פקודות השלטון.
כי הפעולה הכלכלית ממלאה תפקיד
חשוב מאוד במיבנה דמוקטטורה כזאת. ה־מישטר
עושה עסקים, כוחו בנוי על מנגנון
עצום של חלוקת השלל הזורם מבחוץ. אם
ידרשו הפועלים חלק גדול יותר מן השלל
הזה, יתערער כל מאזן־ד,כוחות הפנימי של
המישטר.
זהו מכשיר אחד מיני רבים. הוא פחות
חשוב לשלטון מ״מערכת ד,בטחון״ ,למשל,
אבל יותר חשוב ממישטרת־ישראל והמימ־של
הצבאי. אך אין זה הבדל עקרוני: ה מושל
הצבאי המדכא את המיעוט, הרב המקיים
את הכפייה הדתית, ומזכיר ההס תדרות
המדכא שביתות — כולם זרועות
של תמנון אחד.

משום־מה -אולי בגלל הספרים
שקראתי בילדותי -איש ה אגודה
הצהובה בזוי בעיני כיותר.

־א״ אורי אבג

הסילונים ש ל ״ א ל־ ע ד משותקים־הצוותים שובתים והחבוה נשבעה לשבוואותם
ך* כוסים של חברת התעופה הלאומית
ן { דמו השבוע לילד מפונק ורגזן, המאיים
על שותפו־למישחק :״אם לא תסכים לשחק
איך שאני רוצה — אשבור את הצעצוע!״
אלא שהצעצוע שבידי אפרים בן־ארצי, מנהל
אל־על, שתה 120 מיליון לירות של כספי־ציבור.

הם כללי המישחק, שהציע בן־ארצי
לאנשי צוותי האוויר של החברה? הכלל
הראשון: אין שום כלל קבוע. הוא עצמו
יקבע את התנאים כראות עיניו, תוך כדי
מהלך המישחק, והוא יהיה חופשי לשנות
או להפר אותם כרצונו.
לזה לא הסכימו 130 הטייסים, האלחוטאים,
הנתטים ומכונאי־הטייס — ולכן שותקה החברה.
נותר רק הצעד הבא: הגשמת האיום
״לשבור את הצעצוע!״ כי הדבר אותו החליטה
מועצת המנהלים של אל־על לעשות,

היר לפני חמישה שבועות באזני כתב דבר,
על יחסי־העבודה בין הנהלת אסעל לבין
אנשי צוות״אתיר :״אפשר לדבר עמם ולהגיע
אתם לידי הסכם. אולם יש להאשים את הנהלת
אל־על, שלא ידעה ליצור יחסים מתאימים
אתם ולטפל בהם בצורה הראויה. אפשר
היה למנוע התנגשויות ומשברים, אילו ידעה
הנהלת החברה לקיים יחסים תקינים עם
אנשי צזזת־האויר, החיים בהרגשה כי הם
השאור בעיסה.״
הרגשה זו נובעת מן המצב המוזר, שחברת
התעופה הלאומית אינה נתונה בידי
הנהלה מיקצועית של אנשי״תעופה, אלא
בידי המנגנון הפקידותי. ראשי המנגנון, אשר
כמעט כולם עלו בסולם הפקידותי או המפלגתי
(מפא״י) ,והמקנאים בטייסים על משכורותיהם
הגבוהות, אינם מחמיצים שום
הזדמנות ״להוריד את ראשם של החצופים!״

שעבר מפי יואל פלגי, מי שהיה סגן המנהל
הכללי של חברת אל־על. הוא הכריז :״להשיג
רשיון טייס עולה אלף עד אלפיים לירות,
הכל לפי הכשרון. זה לא הרבה יותר
ממה שנהג לא־יוצלח מוציא עד שהוא משיג
רשיון נהיגה. אני מבטיח לך, שלנהוג במטוס
לא הרבה יותר קשה מלנהוג ברחובות תל־אביב
המלאים בפקקי־תנועה.״
כל מילה — מיצבור של קינאה, שינאה
ורגש־נחיתות מסולף. אבל למרות דעתם של
פלגי והמנגנון של אל־על, שונה הטייס מפקיד,
ואפילו מנהג מונית. נדרשות ממנו
תכונות אחרות, הוא עובד בתנאים אחרים
— ויש לו דרישות אחרות.
עד היום עובדים טייסי אל-על על פי חוזה
שחובר ב־ — 1953 למען פקידי החברה. חוזה
המכיל סעיפי־נוהג הקובעים, למשל, כי העובד
חייב לרשום מדי בוקר בשעון האוטו־

אנשי צוותי האוויר. הוא כלל, בין השאר:
• הסדרת יחסי עבודה. כל מי ש טס
חייב להיות מיוצג על ידי ועד אצ״א,
וההנהלה לא תוכל להיכנס להסכמים עם
עובד, אלא עם הוזעד. כל התקדמות בעבו דה,
או שינוי תפקידים ייקבעו רק לפי
התייעצות עם הוועד.

• הבטחת

הגישה הרווחת כיום בהנהלת החברה כלפי
צוותי האוויר היא זו :״אתם מרוויחים משכורות
כל־כך גבוהות, שאנחנו לא מוכנים
לשמוע שום דרישה על תנאים סוציאליים.״
ואילו אנשי צוותי־האוויר, שגילם הממוצע
עולה בהתמדה, חושבים יותר ויותר על
עתידם ועתיד משפחותיהם. הם חייבים לעבור
בדיקה רפואית חמורה מדי חצי שנה. מה
יקרה להם אם ייפסלו — ויקורקעו? על כן
דורשים הם הקמת קרן פנסיה, וביטוח מת־

א ד -ע ל ננ ד
יחבל באל־על
מטוס.

יותר ממיטען דינמיט בכל

עובדי־ישראל במדים הפחודים
ך>י הודעה הראשונה שהגיעה לציבור
| | היתד, מושפעת מאד מעמדת הנהלת החברה.
נאמר בה, כי ועד ארגון צוותי־ה־אוויר
הורה לאנשיו להשבית את הטיסות
החל משעה 00.10 ביום רביעי האחרון. הסיבה:
סיכסוך מפוקפק על נקודה מקצועית
מעורפלת, הנוגעת לתפקיד שהוטל על ארבעה
אנשי־אוויר, שלא בהסכמת ועד אצ״א.
בסך הכל, כפי שהסתבר מהודעות הנהלת־ה־חברה
ודוברי ההסתדרות, שביתה פראית
וחבלנית, חסרת כל הצדקה. דובר החברה
אף הוסיף, כי השביתה מסכנת טיסה מיוחדת
להבאת עולים.
במשך הימים שלאחר־מכן אי־אפשר היה
כמעט לשמוע את טענות הצד שכנגד. בכתבה
אחרי כתבה, שידור אחרי שידור, ניסתה ההנהלה
לצייר מחדש את התמונה של חבורה
רודפת־בצע, שאינה מסתפקת במשכורות האגדתיות
של חבריה, אלא דורשח עוד כסף.
ועד אצ״א הודיע לקול ישראל, כי היא מוכן
להרשות לחבריו השובתים לבצע את הטסת
העולים — אך ההודעה לא שודרה.
האזרח, ששמע את הצהרת גדולי ההסתד רות
על הצורך לשבור את השביתה הפר אית,
ואת החלטת מועצת המנהלים של אל-על
לשכור טייסים זרים או להחכיר את המטוסים
לחברות זרות, הרגיש כי סוף־סוף עושה
מישהו משהו נגד עוכרי־ישראל במדים
הכחולים.

אילו יכלו לנהל את החברה בלי האלמנט המרגיז
הזה, היו שמחים להיפטר מאנשי הצוותות.
אולם מכיוון ש־ 1500 עובדי הקרקע
מתקיימים בכל זאת הודות ל־ 130 אנשי־האוויר,
חייבים ראשי המנגנון להשלים עם
קיומם. אבל לא יותר מזה.
עד לפני שלוש שנים אפילו לא הכירו
בזכותם של אנשי צוזתי־ר,אוויר להיות מאורגנים
כגוף מקצועי נפרד, אשר ועד משלהם
ייצג אותם בענייני עבודה. הטייסים, האלחו־טאים,
הנווטים ומהנדסי־הטיים היו חלק
מאירגון הפקידים של חברת אל־על ונציגי
ועד הפקידים הם שייצגו את אנשי האוויר
כלפי החברה.
לפני שלוש שנים הצליחו אנשי הצוותים
אחרי מאבק עקשני, להקים אירגון משלהם.
אולם הם עדיין שייכים להסתדרות הפקידים.

טייס הוא במו גהג מונית
יחס של אנשי המנגנון אל צוותי־ה־
( !אוויר הגיע לידי ביטויו המובהק בשבוע

מטי את מועד בואו לעבודה. במטוסים אין
שעונים אוטומטיים, ולעתים קרובות יושב
טייס ימים ארוכים בציפיה משועממת במלון
זר, מבלי לעבוד כלל. אבל בכל זאת הוא
חתום על חוזה, האומר כי עליז ללחוץ מדי
בוקר על כפתור השעון האוטומטי, במשרדי
החברה בלוד.

פנסיה וביטוה־תאונות
* * ל כן היתר, לצוותי־ו־,אווירי, במשך שנים
רבות, דרישה יסודית אחת: לחתום על
חוזר-,עבודה נפרד, המותאם לצרכיה,ם ולמעמדם
בחברה. ארבע פעמים בשנה האחרונה
בלבד, עמדו להכריז על שביתה, בשל העדר
חוזה כזה. לבסוף הסכימה ההנהלה עקרו נית
לדרישה זו, שיחררה חמישה מאנשי
הצוותים להכין הצעת תקנון עבודה חדש.
החמישה הכינו תקנון מפורט, שכלל 18
פרקים ראשיים ומאות סעיפים. בפעם הראשונה
היה מונח על שולחן הדיונים של אל־על
חוזר,־עבודה שנגע בבעיות העיקריות של

תנאים

סוציאליים.

אים למיקרה של תאונה.
בחברות־תעופה גדולות בעולם עוברים טייסים
וותיקים מקורקעים אוטומאטית למנגנון
המינהלי של החברה. באל־על אין שום בטחון
כי טייס מקורקע יזכה בתעסוקה הול־מת.

סידור עבודה. לא רק עבודתו של
איש האוויר נתונה בידי סדרן העבודה. גם
חיי המשפחה שלו. כי הסדרן הוא הקובע
מתי — ואם — יוכל הטייס להיות יחד עם
בני משפחתו. ומתי יצטרך לשהות זמן רב
הרחק מביתו. כי כיזם מתכננת מחלקת
מיבצעי־אודיר את סידור־ד,עבודה רק שבוע
מראש — וגם אז יכול כל מפקח לשנות על
דעת עצמו ברגע האחרון את הסידור הקיים.
לעתים קרובות נעשה הדבר מטעמים אנו כיים:
כאשר מחליט המפקח לצבור שעות
נוספות בטיסה, או אם הוא רוצה לבקר אצל
משפחתו בלונדון.
ועד אצ״א דורש, בתקנון החדש, קביעת
סידור עבודה לחודש שלם, והתייעצות עמו
בקשר לתקופות־ד,שהייה של אנשי הצוות

חבית על סף התלקחות
ך* שכיתה פרצה אומנם בגלל העברת
| | ארבעה מחברי אצ״א לעבודה חדשה,
ללא התייעצות עם הוועד. אולם סיכסוך זה
היה רק הניצוץ שהצית את חבית הדלק
הקרויה יחסי־עבודה באל־על. חבית שהתמלאה
בהתמור, משך חצי־תריסר שנים, ואשר
לא פעם עמדה על סף ההתלקחות.
שלוש פעמים בשנתיים האחרונות פרצו
להבות־השביתה בחבית זו, וכל פעם כובתה
האש על־ידי הבטחות שבחלקן לא הוגשמו•
השבוע, בפרוץ האש ברביעית, נראה
היה כי לא תכובה במהרה. להיפך: היא
איימה להתפשט על כל מיתקני־החברה, המעסיקה
2200 עובדים.
זאב ברש, מזכיר הסתדרות־ד,פקידים, ד,צ־

איש ה מ שון

אפרים בן־ארצי, המנהל הכללי של אל־על,
נכנס למכוניתו, אחרי ישיבת מועצת המנה־לים
של החברה, בה הוחלט לאחוז באמצעים כדי לשבור את השביתה.

^ 1י | 1 | 1י ך 1 1י י > ך | הקברנים קולסן גולדשטיין,
0יו״ר ועד אצ״א, יוצא מבניין
הועד־הפועל, אחרי ישיבה בה הוחלט להמשיך בשביתה.

הרחק מבתיהם, כדי שאנשי האוויר
מובטלים מינימום של זמן מחוץ לבית.

יהיו

מישטר ש? גזוגג7
ך* תקנון החדש היה מנוגד לכל הלכי(
| הרוח של ראשי המנגנון. כי בעזרתו היו
אנשי צוות־האוזיר מתגבשים לכוח רציני,
אשר אי־אפשר יהיר, יותר לזלזל בו ולהתעלם
מדרישותיו. קבלת התקנון החדש היתר,
נוטלת מידי הפקידים את השליטה הבלעדית
בחברה, נותן גם לאנשי הצוותים חלק בקביעת
מדיניות־העבודה של אל־על.
הסביר דובר ועד אצ״א, הקברניט דויד
גוטמן :״הם לא היו מעוניינים שלאצ״א
יינתן מעמד של ממש. כי במשך כל השנים
השתדלו שבין אנשי צתתי האוזיר ישרור
מישטר של ג׳ונגל.״
מישטר הג׳ונגל היה מושתת על ההנחה
היסודית, שאם יכולה החברה לקומם איש־צוות
אחד נגד רעיו, ליצור ביניהם התחרות
על חסדי ההנהלה — לא יוכלו צוותי־האוויר
לעולם לסכן את שלטון הפקידים.
המכשיר שלהם נקרא בשם מחלקת־מיבצעי־אויר.
זהו הדרג העליון הפתוח כייום לאנשי־האוויר,
בחברת התעופה הלאומית. אלה המגיעים
למחלקה זו הופכים למפקחים, בעלי
מעמד מינהלי. אם פעם ייפתחו גם הדרגים
הגבוהים יותר של ניהול החברה בפני אנשי־טייס
— הרי המועמדים הטבעיים לכך הם
אנשי מחלקה זו.
כיצד יכול איש אוויר להגיע למחלקת מיב־צעי־אוויר?
הוועד דורש: רק על פי ותק
וכישרון. החברה קבעה: רק לפי ראות עיניה.
כדי להפריד עוד יותר בין המפקחים
לבין אנשי־ד,צוותות האחרים, פתחה החברה

שנחתמו

איסוף החוזים וההסכמים
השנים האחרונות.״
חברי הוועד לא הבינו מה קורה .״הלוא
באנו להמשיך עם חתימה על החוזה החדש!״
קרא אפרים אידם, איש הסתדרות הפקידים.
גלזר, הפקיד מס׳ 1של החברה, חזר על ההצהרה
הכתובה :״עכשיו נדון באיסוף החוזים
וההסכמים שנעשו בעשר השנים האחרונות.״
אידס
קם ברוגזה .״בואו נלך,״ אמר לחברי
הוועד ,״אין לנו מה לעשות כאן.״
היתד, זו הכרזה ברורה, כי ההנהלה
אינה חולמת על חתימת חוזה חדש, שיכיר
בזכויותיהם ובמעמדם המיוחדים של צוותי־אוויר.

מדינ ה

בעשר

ידיד בחלונות הגבוהים
^ .ז בא הניצוץ, שהצית את חבית ה־דלק.
לחברי הוועד נודע, כי ההנהלה
הטילה על ארבעה אנשי אוויר תפקיד חדש
במחלקת מיבצעי אתיר. עצם התפקיד לא
היה בו משהו מיוחד: לערוך ולעדכן את ה־
1מגז1ד13מ 1011נ31׳ 61ע — 0קובץ התדריכים להפעלת
מטוסי הסילון של החברה. אך מכיתן
שהמינויים נגעו למחלקת־מיבצעי־אוויר, פירשו
זאת אנשי התעד כחזרה על התעלול
הישן של הענקת סוכריה. וזאת — כשהדין
על פרק מס׳ 1של ההסכם החדש טרם
יבשה.
גם אלה שקיבלו את התפקידים החדשים
הבינו היטב את משמעותו. השיב הקברניט
אורי כהן לייו״ר ועד אצ״א, הקברניט׳ קולמן
גולדשטיין, שהוכיחו על קבלת התפקיד
בצורה זו :״אם תשים לב לעקומת ההתקדמות
שלי בחברה, תראה שאי־אפשר לעצור

העם
לאכר ום פו די ם
אווירה של פורים שררה בכל הארץ. ילדים
בתחפושות ססגוניות, מהן רבות מוצלחות,
הסתובבו ברחובות, כשהם קורנים
מאושר. גם המבוגרים לא נטו לעסוק בעניינים
רציניים.
במצב־רוח זה נתקבלה ההתפוצצות בדמשק
כמו יריד, של אקדח־צעצועים. הקול נשמע
מרחוק, אבל התגובה היתה מבודחת .״עוד
מהפכה ערבית,״ אמרו לעצמם אזרחים רבים.
ציירי הקאריקטורות ביטאו אף הם דיעה זו,
התחרו זה בזה בציורים פורימיים על נשף־
המסיבות הערבי.
חוגי הממשלה לא נהגו אחרת. אמנם,
ההליקופטרים עפו כציפורים שיכורות אנה
ואנה, אל מקום חופשתו של ראש־ד,ממשלה
וחזרה, הביאו עמם את ראשי המפלגות. אולם
התגובות ה״בלתי־רשמיות״ ,שפורסמו בהרחבה,
הבהירו לחלוטין כי לממשלת־ישראל
אין מה להגיד על המתרחש בצפון.
המביכות נגנזו. אך מאורעות דמשק
לא היו מבדחים. הם היוד חלק מתהליך היסטורי
גדול, שישנה עד ללא־הכר את הנוף בו
שוכנת ישראל. בהעמידה פנים כאילו זה

כיח כי פתרון קל זה אינו בר־ביצוע בדור
הזה. בין עמי ערב חוצצים אינטרסים אזו ריים,
בעיות מקומיות ואף הבדלי זהות.
כך ירד הפתרון מן הפרק. לרבים היה
נידמה כי יחד עמו ירד מן הפרק האיש
שסימל פתרון זה: גמאל עבד אל־נאצר. אולם
הנשיא המצרי הוא אדם גמיש מאין כמוהו,
והוא היה הראשון שהסיק את הלקח של ה־כשלון
והפך למרכז ההתפתחות החדשה.
התפתחות זו באה עם המהפכה העיראקית
השניה. היא סימלה פתרון חדש. אומנם,
אותו פתרון נשמע כבר קודם לכן, בפי האנשים
החיוביים שתמכו בשעתו בעבד אל־כרים
קאסם. אך קאסם איש מבולבל ואנוכי,
התנכר לו. המישטר החדש, בראשותו של
עארף, רשם אותו על דגלו.
פתרון שני זה: איחוד העולם הערבי ב־מיסגרת
כללית, אך ללא ביטול הריבונות של
כל מדינה. רעיון זה דומה לפתרון המתגבר
עתה באירופה המערבית. עבד אל־נאצר, שמיהר
להצטרף אליו, מצא לו הגדרה פופולארית
:״איחוד המטרות״.
העיראקים מצאו בן־ברית חשוב בדרך זיו:
מפלגת אל־בעת (״התחייה״) הסוציאליסטית,
הדוגלת באיחוד כל־ערבי, ושגם היא עברה
מדרך של איחוד חד־מדינתי לדרך של איחוד
רב־מדינתי. ברית זו בין עארף וקציניו לבין
התהום בפני המפקחים פתח לניצול סמכויותיהם, ולהפקת
הנאות פרטיות לרוב. בחודשים ש־טייסים
רבים לא מילאו אפילו את הנורמה
של 70 שעות טיסה, למשל, סידרו לעצמם
טייסים־מפקחים 40 או 50 שעות־טיסה נוספות,
בתשלום כפול.
אפשרויות אלה הן בעלות כוח־פיתוי רב
ביותר, וכל השואף להשיגן יודע כי יש רק
דרך אחת לכך: למצוא חן בעיני ההנהלה,
להשלים עם קיפוחם של אנשי-אוויר מוכשרים
או ותיקים ממנו למילוי תפקידים אלה.
אמצעי נוסף, שבעזרתו ביקשה ההנהלה
לשבור או להחליש את אצ״א, היו הטייסים
הזרים. טייסים אלה התעניינו בדבר אחד בלבד:
משכורת גבוהה. זאת נתנה להם החברה.
הזרים, שקיבלו פי שלוש או ארבע משכרם
של המקומיים, לא התעניינו בדברים כמו
תנאים סוציאליים, או סיכויי־התקדמות לעתיד
בניהול החברה.
ועד אחרי ועד לחם בסוס הטרויאני הזר,
הוכיח כי הטייסים המקומיים אינם רק נאמנים
ומסורים יותר — אלא גם מסוגלים
להגיע לרמה המקצועית הגבוהה ביותר בעולם.
אולם עד היום מכהן בתפקיד מנהל
מחללת־מיבצעי־אויר קברניט זר בשם תומאס
ג׳ונס. רוב אנשי האוויר הישראליים רואים
בו מכשיר עיקרי בידי המנגנון של החברה
להנמיך את קומתם של אנשי־הצודתים היש ראליים
ולמנוע אתי השתלטותם על כל העמדות
המקצועיות בחברה — מה עוד, ש-
השתלטותם זו היתד, גם דוחקת את רגליו
של ג׳ונס עצמו מג׳וב טוב מאוד.

״אין לגו מה לעשות כ אן:״
ץ* ל הדברים האלה היו ברורים לד,נ־
( * הלת החברה מן המבט הראשון שהעיפה
בתקנון המוצע. על כן מיאנה במאה תירוצים
לשבת לדון בו. עד כי, לפני כשבועיים,
הגיש ועד אצ״א אולטימטום: אם לא תסכים
החברה לדון מיד בחוזר, החדש, תוכרז
שביתת־אזהרה של 24 שעות. ההנהלה הודיעה
שהיא מוכנה לדון.
באותה ישיבה נחתם הפרק הראשון, מתוך
18 הפרקים של התקנון החדש. למעשה, רק
מבוא כללי. אולם היה בו סעיף חשוב
אחד: שהחברה לא תוכל להטיל תפקיד חדש
על איש אצ״א, ללא התייעצות עם הוועד.
למחרת התכנסו נציגי הוועד, ההסתדרות
וההנהלה כדי להמשיך בדיון על התקנון.
ואז קרא חיים גלזר, מנהל המנגנון של אל־על,
הודעה מוכנה מראש .״עכשיו נדון ב־

אותי. ואם אתה רוצה שיהיה לך פעם ידיד
בחלונות הגבוהים — עזוב אותי במנוחה!״
לאחר שיכנוע נשמעו שניים מן הארבעה
לוזעד, הודיעו שהם מוותרים על מינויים החדש.
ואז פנה הוועד לזאב ברש, בוועד״
הפועל, שידרוש מן השניים הנותרים לוותר
אף הם על המינוי. ברש השיב :״זה תפקידכם
אתם, כנציגי ההסתדרות.״
אולם מכתבי הוועד אל השנים ואל הנהלת
החברה לא הועילו. באווירה המתוחה וד,מחוממת,
היה ברור שאם לא יימצא מוצא,
פירוש הדבר: שביתה. ברש ונציגי הוועד
נפגשו עם נציגי הנהלת החברה, בנסיון לב
טל את המינוי עד לבירור. אך ד,ר,נד,לד, דח־תה
את ההצעה. לבסוף הכריז ברש :״אין פה
עם מי לדבר!״ ויצא החוצה עם חברי הוועד.
״אפשר להקיא מהנהלת כזאת!״ אמר להם
במיסדרון.
אולם לפני שיאשר כל צעד נוסף של ועד
אצ״א הודיע, כי עליו להביא את העניין
לבירור במחלקה לאיגוד מקצועי. למחרת
היתד, בפיו נימה שונה לגמרי. הגיבוי המובטח
נעלם, ובמקומו הציע לערוך בירור בשאלה
אם היתר, לוועד סמכות לשגר את
המכתבים ששיגר בהמלצתו שלו בעצמו.
הוועד מצא את עצמו עם רגל אחת ב־אוויר
— כשגם ההנהלה וגם ההסתדרות
נגדו. אילו הסכים להצעת ברש, היה זה סוף
המאבק לחוזה חדש ולשינוי היחס מצד ההנהלה.
על כן החליט: אין מקום לכניעה.
הפעם ישבתו.

טיפה ללא בדיקה
השהתרחשמאז הוכיח את נכונות
טענותיהם של אנשי אצ״א, שהנהלת החברה
לא השלימה עם קיומם ורוצה לשבור
אותם בכל מחיר.
הראשונים שאצו לעזרת ההנהלה, למחרת
פרוץ השביתה, היו אותם מפקחים, שטופחו
על־ידי ההנהלה. הם כונסו במשרדי החברה
בלוד, יצאו משם במכונית אל מסלול ההמ ראה.
לא דרך השער הרגיל, כי אם דרך
כניסה צדדית, כדי לא לעבור על פני נציגי
השובתים. ארבעת המפקחים — תומס ג׳ונם,
צבי טוהר, דני רוזיין ופיט ריבאס — מיהרו
אל תוך המטוס. ריבאם, מהנדם־טיים ראשי,
אף לא ערך את הבדיקה השיגרתית על הקרקע.
סעיף
615 של תקנות התעופה האזרחית
קובע, כי מטוס ארבע־מנועי הסם לחו״ל
(תמשך בעמוד ) 18

מסיבת פורים בגן־ילדים
האם היה זה אקדח צעצועיסד
אירוע פורימי, כאחד מאלפי החגיגות שנערכו
השבוע בגני־ד,ילדים של ישראל, נקטה
ממשלת ישראל בקו מסוכן מאד. כי המסקנה
היתד, שכל זה אינו נוגע לישראל, וכי לממשלת
ישראל אין מה לעשות בנידון. אבל רק
המסקנה השניה היתה נכונה.
לא כל יום פורים. אחרי שנגנזו המסיבות
בישראל, נשאר על כנו המצב החדש בדמשק
(ראה להלן).

יחסים מרחביים
הדרךה שני ה
אחרי רעידת־אדמה, מחפשים מימיו של
נהר גדול אפיק חדש. הם מפלסים להם דרך
אל הים. לעולם לא תר,יד, הדרך ישרה. הזרם
ניתקל בהר, סוטה הצידה, מתפתל ומתעקל.
לעיתים נידמה כאילו הנהר חוזר כלעומת
שבא, או שהוא מסתובב בעיגולים. אך
כל המבין את חוקי הטבע יודע: סופו להגיע
אל הים.
כל תנועה היסטורית גדולה דומר. לנהר
כזה. כזאת היתד, הציונות. כזאת היא, כיום,
התנועה הלאומית הערבית.
שליש מטרות. מלבד חוגים קטנטנים
של שליטי ובעלי זכויות־יתר, מאוחדים כל
עשרות מיליוני הערבים, מן האוקינוס ועד
למיפרץ הפרסי, בכמה שאיפות כלליות, מעורפלות
אך עקשניות. שלוש העיקריות: אי־תלות
במעצמות זרות, קידמה חברתית ואיחוד
כל־ערבי.
כל אחת מן המטרות האלה יכולה להתגשם
בדרכים שונות ומשונות, ואין כיום
גורם בעולם הערבי כולו שבידיו י ישנו פתרון
מושלם ומגובש. על כן נושאים כל ה מאמצים
הערביים, בשנים האחרונות, אופי
של גישושים, חלקם מוצלחים, חלקם כוש לים.
במסגרת נסיונות גישוש אלה הוקמה
הרפובליקה הערבית המאוחדת.
״איחוד המטרות״ .פירוק רע״ם הו
מישל
עפלק, מנהיג אל־בעת, סללה את הדרך
בפני המהפכה שהשתלטה השבוע בדמשק*.
ראשון בין שווים. איך ישפיע הדבר
על מעמדו של גמאל עבד אל־נאצר?
אין ספק כי ברגע זד, מהתה גמאל עבד
אל־נאצר את האישיות העיקרית, הפופולארית
ביותר, במרחב השמי. שום מנהיג אחר
אינו יכול אף להתקרב אליו מבחינת היוקרה
האישית, המעמד הבינלאומי והנסיון המדיני.
אולם הנשיא המצרי הוא, עתה ,״ראשון
בין שתים״ ,לא ״מלך המלכים״ .יתכן שזו
התופעה החשובה ביותר בעולם הערבי: קמו
בו מרכזי־כוח לאומיים אחדים, שאינם משועבדים
זה לזה, אך הדוגלים במטרות
שתת. מציאות זו מכריחה את המצרים
להחליף את דרכי הכפייה בדרכי השיכנוע.
אלג׳יריה הגדולה במערב, מצרים במרכז, הגוש
העיראקי־סורי במזרח, תימן בדרום —
זוהי המציאות החדשה.
״ישראל השניה״ .אילו היתד, לישראל
הנהגה פוליטית של ממש, שאינה שריד הגטו
המזרח־אירופי, היה מצב זה מהתה לה
אתגר, השופע סיכויים ואפשרויות.
כי במאזן הסופי, זהו שינוי גדול לטובה.
לישראל יהיה הרבה יותר קל להשתלב, בבוא
היום, באיחוד מרחבי רב־מדינתי, בו
קיים מאזן של כוחות מגתנים, מאשר באיחוד
בו קיים, מלבדה, רק מדינת־ענק אחת.
באותו זמן חל שינוי חשוב נוסף: העם הכורדי,
שהוא מוסלמי אך לא ערבי, הצליח
להשיג בכוח־הנשק הבטחה של עצמאות חלקית
בעיראק. כך עשויה עיראק להפוך, במרוצת
הזמן, למעין פדרציה בתוך קונפדרציה
— דבר שיהתה אף הוא דוגמה לסובלנות
זלדו־קיום של ערבים ולא־ערבים. בעיני הערבים
מהתה כורדיסטאן כבר כיום מעין
״ישראל שניה״.
• תומכים אחרים בברית זו: שרותי־הביון
האמריקאיים, הסבורים כי זוהי האלטרנטיבה
היחידה למהפכה קומוניסטית.

ב מדינ ה

המימשל הצבאי
העבד של הז א בי ם

כן גברתי, יש לך סיכוי רציני להכפיל א ת כספך, בחשבון ״ כפל ״ של י בנק די ס קונ ט לישראל.
את יכולה להפקיד כל סכום כסף שהוא בחשבון ״כפל״ ובנוסף לרבית
10 לשנה יש לך סיכוי להכפיל א ת כספך. את יכולה גם להוציא
של /0
כספים מן החשבון בכל עת.

זכרי, חשבון. כפל׳־ נתן לפתוח אך ורק בבנק דיסקונט לישראל
לפרטים נוספים חייגי נא למספר 58800 תל-אביב, או פני לסניפנו הקרוב
דחף

״אדוני,י אתה קילקלת לנו את השבת שלנו!״
התריס אחד השוטרים כלפי האיש
שעמד מולו בכניסה לכפר טייבה.
ואומנם, שוטרי האזור, שקיוו לנסוע ל-
מישחק־כדורגל בפתח־תקווה, היו רתומים
לתפקיד. בבל שבת אחרת לא איכפת להם
מי נכנס ומי יוצא בטייבה. אף שהכפר
שוכן בלב אזור המימשל הצבאי במשולש,
אין כל הגבלה על הנכנסים, ואיש אינו בו דק
אם הצטיידו ברשיונות־כניסה אם לאו.
אולם השבת השתנה הכל. בשעות המוק דמות
הוצבו מחסומי־מישטרה חזקים בכל
הכבישים והשבילים המובילים לכפר. כל
מכונית והולך־רגל נעצר ונבדק. המושל הצבאי
של האזור, שגם הוא ויתר על מנו־חת־השבת
שלו, טילפן בעצבנות ושאל את
מפקד־המישטרה :״כבר תפסתם אותו?״
אותו ״אותו״ היה עורך העולם הזה, אורי
אבנרי. התכונה כולה נערכה בשבילו בלבד.
מארב לילי. כי באותה שבת נקבעה
בכפר אסיפה מטעם הוועד היהודי־ערבי לביטול
המימשל הצבאי. מאחר שעמדה לה־ערך
במקום סגור, היא היתה חוקית בהחלט.
גם שמות הנואמים פורסמו מראש. עו רך
העולם הזה היד, האיש היחידי שהוזמן
מחוץ לכפר.
המושל הצבאי החליט למנוע אסיפה זו
בכל מחיר. כי הוא ידע מה יהיה אופייה :
אסיפת־אבל על הצבעתו של חבר־הכנסת
דיאב עובייה איש טייבה, אחד משני הערבים
בכנסת שהצביעו נגד כל ההצעות ל ביטול
המימשל.
מאז יום ההצבעה, נפל פחד גדול על
דיאב ואנשיו. למרות שבידי המשפחה ו־שכיריה
כבר נמצאים כשלושים כלי־נשק,
קיבלו בשבוע האחרון כתריסר כלים נוספים,
ביניהם עוזים, מידי המושל. הם הש תמשו
בנשק זה כדי לשים בליל שבת מא רב
לאחד מאנשי הח־עד היהודי־ערבי, צאלח
בראנסי. אולם בראנסי הוזהר מראש על־ידי
אחד מקרוביו של דיאב. המארב התפזר,
כאשר הופיע הקורבן המיועד במקום בלוויית
עשרות מבני הכפר.
לא בי יום פורים. הוועד היהודי-
ערבי החליט מראש להטיל את כל כובד
מישקלו על כף המאזניים, כדי למנוע מעשי
נקם ואלימות. הוא ידע כל כל מעשה כזה
ישמש לחסידי המימשל הצבאי חומר־גלם
תעמולתי להצדקת המשך קיום המימשל.
אך למרות שאיש לא פגע בגופו של
דיאב עובייד, הוא סבל קשה ימן השינאה
הגלוייה של בני כפרו. בערבית ,״דיאב״
פירושו זאבים, ו״עובייד״ פירושו ״העבד
הקטן״ .בני כפרו הפכו את השם, קראו
לח״כ הבוגדני בשם עובייד אל־דיאב, ש פירושו
:״העבד הקטן של הזאבים״.
המושל חשש כי אסיפת־האבל, אם תתקיים,
תהרוס סופית את יוקרתו של העבד
הקטן. ואומנם, משעות הבוקר נהרו לטייבה
צעירי כל הכפרים הסמוכים. אולם־האסיפה
קושט בסיסמות־מחאה, והנואמים התכוננו
לענוד סרטי־אבל שחורים, נוסף על סמל־האיקס
של המערכה לביטול המימשל. בטייבה
לא שררה אווירה של פורים.
הפגנה ספונטאנית. כאשר הגיע עורך
העולם הזה לכפר, בשעה עשר וחצי,
כבר התקרב מספר הנוכחים באולם האסיפה
לאלף צעירים, כולם דוברי עיברית (כי
העורך התכונן לנאום בשפה זו) .אך הנואם
לא הגיע אליהם.
בכניסה לכפר נעצר אבנרי על־ידי מחסום
המישטרה. הוא הובל לתחנה, הואשם שם
בכניסה בלתי־חוקית לאזור סגור. רק למען
השיגרה שאל הקצין תחילה אם יש בידי
העורך רשיון. הוא ידע, כמובן, שהעורך
סירב בפירוש לבקש רשיון כזה (ושאילו
ביקש אותו, היה המימשל מסרב להעניקו

בינתיים פשטה באסיפה השמועה המחשמלת
כי אבנרי נעצר במישטרה. יוזמי האסיפה
מיהרו למישטרה, באופניים, הודיעו
לקצין אבידן כי באי־האסיפה עומדים לערוך
תהלוכה למקום הימצאו של אבנרי, וכי
המישטרה תשא באחריות לתוצאות.
במשך דקות ארוכות היה נידמה כי אין
אפשרות למנוע מהומות ושפיכות־דמים. הקצין,
שנימצא בקשר טלפוני ואלחוטי רצוף
עם המושל הצבאי, תגבורות׳ המישטרה וה מחסומים,
הודיע כי המישטרה תפעיל כוח
נגד כל התקהלות בלתי־חוקית. באותו רגע
כבר ניראו ראשוני המפגינים בשביל היורד
(המשך בעמוד סו)

המושר הצבאי הקים מחסומים ס את המישטדה ואיים בשפיכת דם ־ בדי למנוע את השמעה הנאום הזה

הנאום שלא ננאס
זהו הנוסח המלא של הנאום אשר לא
ננאם כשבת האחרונה על־ידי עורף
״העולם הזה״ בטייבה(ראה במדינה).

ידידים יקרים!
אני שמח להיות בכפר טייבה. זה זמן רב אני משתוקק
לבוא אליכם, ותמיד קיוויתי שיהיה זה בהזדמנות משמחת.
קיוויתי שאבוא לחגוג עמכם את חג ביטול המימשל הצבאי.
אבל היום איני בא אליכם לחגוג. אני בא לאסיפת־אבל.
על מה אנחנו אבלים? לא על עצם העובדה שהמימשל
הצבאי נישאר על כנו. כי רמימשל ימות — אם לא היום,
אז מחר. בכם כל הטוב, כל היפה באומה העיברית, אני
מבטיח לכם: יבוא היום, ואין הוא רחוק, כאשר נרקוד
ביחד על קיברו של המימשל הצבאי.
אם כן, על מה אנחנו אבלים? מדוע החלטנו לענוד סרטים
שחורים באכיפה זו? אנו אבלים על כבודה של טייבה, על
כבודה של מדינת־ישראל. אנו אבלים על כך שנמצאו בוגדים׳
שנתנו את ידם למעשה הבזוי — בוגדים בעם הערבי,
בוגדים בכפר טייבה, בוגדים במדינת ישראל.
אנחנו כולנו, ידידים יקרים, צאצאי הגזע השמי הגדול.
גזע זה הנחיל לעולם כולו את מושגי הכבוד האנושי. גם
לכם, בני האומה הערבית, וגם לנו, בני האומה העיברית —
הכבוד האנושי והלאומי הוא נכס יקר מכל.
והנה, בכפר זה, בטייבה, נמצא איש ערבי שהיה מוכן
למכור את הכבוד למען כסא בכנסת. ובירושלים נמצאו אנ שים
יהודים שהיו מוכנים לקנות מידיו את הסחורה, למען
אינטרס מפלגתי עכור. האיש בטייבה מכר את הכבוד הערבי׳
והאנשים בירושלים מכרו את הכבוד העיברי. כי אין
כבוד למישטר הנשען על קוויזלינגים, הזקוק לבוגדים.

לא הבוגדים יביאו שלום!
אולם, ידידים, בוגדים באים והולכים. מפני שהם בוגדים,
איש לא יזכור את שמם. כאשר חבר־הכנסת דיאב עובייד
מוכר את כבודו, הוא חדל להיות נציג של טייבה, נציג של

המונים נוהרים ממקום האסיפה לבניין המישטדה. בשמעם ער מעצר הנואם
לעמו, יושיט את ידו לעיברי גאה, לאומי, הנאמן לעמו.
או תקום הברית בין שתי התנועות הלאומיות — בין
אל־קומייה אל־ערבייה לבין אל־קומייה אל־עיבריה. הדגל
הלאומי הערבי, והדגל הלאומי העיברי, יתנופפו ביום ההוא
על מוט אחד, ותחת שני דגלים אלה נושים ידיים זה לזה.
ידידים! איני מכיר את חבר־הכנסת דיאב עובייה ואיני
שואף להכירו. אבל פגשתי בחיי בערבים לאומיים רבים.
פגשתי בהם בשדה־הקרב של המלחמה, כאשר הייתי חייל
בשרות עמי, והם היו חיילים בשרות עמם שלהם. אז גם
פגשתי את גמאל עבד אל־נאצר, לא פעם אחת, אלא חמש
פעמים — בקרבות של נגבה ובקרבות של פאלוג׳ה, ביום
ובלילה. אנחנו ירינו בו, ואנשיו ירו בנו. לחמנו זה בזה
— אך גם כיבדנו איש את רעהו.
לפני ארבע־עשרה שנים בדיוק יצאתי מבית־חולים צבאי.
חייל מיצרי ירה בי צרור־כדורים בעיראק אל־מנשייה. ב־בית־החולים
היה לי זמן רב להרהר ולחשוב. שאלתי את
עצמי: האם אני שונא את החייל שירה בי, שרצה להרוג
אותי? ועניתי: לא, איני שונא אותו, איני יכול לשנוא
אותו. כי הוא מילא את חובתו כלפי עמו, ממש כמוני.
אבל שאלתי את עצמי, ידידים, עוד שאלה — ואת השאלה
הזאת אני רוצה לשאול היום שוב, בפניכם, בטייבה. מדוע
היתה חובתי לירות בחייל ערבי? מדוע חייב היה לירות בי?
הנה, במרחק של כמה קילומטרים מכאן, מעבר לגבול,
יושבים ברגע זה ילדים ערביים בבית־הספר, ולומדים כי
היהודים באו לארץ כדי לשדוד את האדמה הערבית. ובמרחק
של כמה קילומטרים מכאן, בכפר־סבא, ישנו בית־ספר
ישראלי, ושם לומדים ילדים עיבריים כי הערבים זוממים
לכלותנו, להרוס את מדינתנו, להשליך אותנו לתוך הים.
אולם, ידידים, לא זה נכון ולא זה נכון. מהי האמת?
האמת היא כי ישנה תנועה לאומית ערבית, גדולה, יפה,
אצילה, הרוצה בחופש, בקידמה, בשיחרור. וישנה תנועה
לאומית עיברית גדולה, יפה, אצילה, הרוצה בחופש, בקיד־מה,
בשיחרור. ושתי התנועות הלאומיות האלה נפגשו בארץ
הזאת, ולא הבינו זו את זו, והחלו לשנוא זו את זו.
כך החלה המלחמה, לפני חמישים שנה, ונישפכו נהרות של
דם, וקמה השינאה ההדדית. מלחמה זו נמשכת עד היום.

מה שטוב לעיבדים, טוב לערבים !

אור׳ א מ רי במישטדת כפר טייבה
העם הערבי, נציג של אורחי ישראל. הוא הופך לאדם
חסר־כבוד — ואדם חסר־כבוד אינו אדם כלל.
על כן, ידידי בני טייבה, אל ירים איש את ידו על חבר־הכנסת
דיאב עובייה אל יפגע בו איש. אולי המימשל הצבאי
היה רוצה שתפגעו בו, כדי להפכו לגיבור ולקדוש.
אל תתנו לו את הכבוד הזה. גם לזה אין הוא ראוי. יחיה־נא
בחרפתו, ותמוה אותו החרפה עד סוף כל הימים. בזוי
הוא בעיני הערבים, ובזוי הוא בעיני העיברים.
לפני שבועיים צעדנו, אתם ואנחנו, עיברים וערבים, ברחובות
ירושלים. בפינו היו שתי סיסמות :״יבוטל — ה־נוינזשל
— הצבאי 1״ ו״אחווה — יהודית — ערבית!״ שתי
סיסמות אלה שייכות יחד, כמו זוג של תאומים. כי לא
יבוטל המימשל הצבאי ללא אחוזה יהודית־ערבית, ולא
תקום אחווה יהודית־ערבית ללא ביטול המימשל הצבאי.
לכן אנו שונאים את הבוגדים כפליים. כאשר הרימו את
ידיהם נגד ביטול המימשל הצבאי, הם הרימו את ידיהם גם
נגד האחווה היהודית־ערבית, נגד שלום בין ישראל לערב.
כי השלום, ידידים, לא יקום בידי בוגדים. לא אנשים הכורעים
על ברכיהם יביאו אותו. הוא לא יושג בקנונייה
בין דויד בן־גוריון ובוגדים, או בין המושל הצבאי והקוזיז־לינגים
שלו. השלום יקום כאשר ערבי גאה, לאומי, נאמן

ישנם אנשים, עיברים וערבים, המאמינים כי המלחמה הזאת
לא תיגמר לעולם. יש עיברים המאמינים כי הערבים
הם אויבינו לנצח, כי אתם, כאן, הנכם גייס חמישי, שיש
לדכא אתכם ולהוריד לכם את הראש. הם מאמינים כי טוב
לנו שהאומה הערבית מפולגת, שהעוני והבורות והריאקציה
והאימפריאליזם שולטים בארצותיה. וישנם ערבים המאמינים
כי בעיית פלסטין תיפתר רק במלחמה, כי רק במלחמה
יוחזרו לכם זכויותיכם ותיפתר בעיית הפליטים.
אולם, חברים, זוהי לא רק טעות. זוהי טעות נוראה,
מסוכנת, הרת־אסון. כי המלחמה משתנה בכל יום, וכלי־הנשק
הופכים נוראים יותר ויותר. אם אי־פעם תפרוץ מלחמה
בין עמי־ערב ובין ישראל — במלחמה הזאת איש לא
ינצח.
אולם המלחמה הזאת תביא להשמדה הדדית. היא תשמיד
את ישראל ואת מצריים גם יחד, את תל־אביב ואת קאהיר,
את האומה העיברית, את העם הערבי הפלסטיני, את העם
המיצרי ואת העם הסורי. בתום המלחמה הזאו; לא יהיו
מנצחים, ולא חופש, ולא שלום — רק בית־קברות גדול.
יש המאמינים, גם אצלכם וגם אצלנו, כי מה שטוב ליהודים,
רע לערבים — ומה שטוב לערבים, רע ליהודים.
אולם האמת היא, ידידים, כי אנחנו גרים יחד בבית אחד,
חדר ליד חדר, ומה שרע לבית הזה — רע לכל הדיירים.
אם פורצת אש בחדר אחד, אם דייר אחד החדרים נידבק
במגיפה, אם פושטים פישפשים וכינים באחת הפינות —

האם ישמחו שכניו? האם לא יבינו כי הרעה תפגע בכולם?
על כן אני אומר: מה שטוב לעיברים, טוב לערבים. ומה
שרע לערבים — רע גם לעיברים.
רק עולם ערבי אחד, מאוחד, חופשי, מתקדם, סוציאליסטי
— יוכל לעשות שללם עם מדינת־ישראל. ורק מדינת־ישראל
חופשית, מתקדמת — תוכל לעשות שלום עם העולם הערבי.

ברבה למהפכה בסוריה!
אתמול, ידידים יקרים, פרצה מהפכה גדולה בסוריה. רבים
במדינת־ישראל פוחדים מפניה, כי נידמה להם שטמונה בה
סכנה לישראל. אבל אנו מקדמים בברכה את המהפכה הזאת,
כשם שאנו מקדמים בברכה כל מהפכה משחררת בעולם
הערבי, כל מהפכה הרוצה בקידמה, באיחוד ובסו־צ-־אליזם.
כי כל מהפכה כזאת היא צעד לקראת השלום, וכל
ניצחון של הלאומיות הערבית טוב לישראל — כשם שכל
ניצחון של כוחות־הקידמה בישראל הוא טוב לעולם הערבי.
אני מאמין כי הולך וגדל מספר האנשים, אצלכם ואצלנו,
המבינים זאת. לפני שבועיים הוכח כי רוב גדול במדינת־ישראל
רוצה בביטול המימשל הצבאי — כי הוא רוצה
באחווה עיברית־ערבית׳ ,ובשלום בין ישראל ועמי ערב. וגם
במדינות ערב, ובראש וראשונה במצריים, החלו נשמעים
רמזים ראשונים לשינוי — רמזים של הכרה בקיומה של
ישראל אחרת, חדשה, האוהדת את הלאומיות הערבית.
אני מאמין כי כל מנהיג ערבי לאומי, הדוגל באמת ובתמים
בחופש, בסוציאליזם, בקידמה ובאיחוד המרחב —
מבין כי אף אחת מן המטרות הקדושות האלה לא תתגשם,
אלא על ברכי השלום בין ישראל חדשה ובין התנועה ה לאומית
הערבית. לכן תמכנו, חברי ואני, בשיחרורה של
אלג׳יריה. לכן אנחנו תומכים במהפכה התימנית. לכן אנחנו
תומכים בכל מהפכה ערבית משחררת.

החובה הכפולה של ערביי ישראל
והנה, בעומדי בטייבה, אני שואל את עצמי: מה יכולים
אתם, בני טייבה — לא טייבה של חבר־הכנסת דיאב
עובייה כי אם טייבה האמיתית, הנאמנה, הלאומית — מה
יכולים אתם לעשות למען מטרה זו? לדעתי — הרבה מאוד.
כי אתם חיים סאן דל הגבול בין שתי מדינות אויבות,
בין שני עמים, בין שתי תנועות לאומיות. אתם רואים לא
רק מה שרע בישראל, אלא גם מה שטוב בישראל. אתם
יודעים כי הרע הוא זמני ואילו הטוב הוא אמיתי ובר־קיימא.
לכן תפקידכם הוא כפול, ולעולם אסור לכם לשכוח זאת.
עליכם לעזור לנו לחולל את השינוי הגדול במדינת־ישראל.
אבל זאת אינה חובתכם היחידה. עליכם גם לעזור לאומר,
הערבית הגדולה להבין את ישראל, להבין את ההבדל העצום
בין ממשלת בן־גוריון, ממשלת המימשל הצבאי —
ובין ישראל המתקדמת, שוחרת־השלום, ידידת העולם הערבי.
אתם חייבים לדבר לא רק אל אזרחי ישראל, בשם האומר,
הערבית — אלא גם לדבר אל האומה הערבית, בשם מדינת־ישראל
החדשה. לדבר לא רק באוזני תל-אביב וירושלים,
אלא גם באוזני קאהיר ודמשק. וכדי שקולכם יגיע לקאהיר
ולדמשק, וכדי שיהיה זה קול חופשי ואמיתי — אנו קוראים:
יבוטל המימשל הצבאי, ותחי האחווה היהודית־ערבית!

נסתכל אל המחר המשותן?;
על כן, ידידים, אל נסתכל אחורה, אל האתמול. נישא את
מבטנו קדימה, אל המחר. אל המחר המשותף לכולנו, עיב־רים
וערבים, בני הארץ הזאת, בני המולדת המשותפת, בני
המרחב הגדול. אל המחר, בו יתנופפו דגלינו יחדיו.
בשם המחר הזה נקרא: תהי המהפכה הלאומית הערבית!
תחי מדינת ישראל!

ת צ 9י ד 2

ב מדינ ה

נ* הזנזיות שמורות

@ ימיו של אהרן בקר, כמזכיר כללי של ההסתדרות, ספורים.
מזה שבועות אחדים קיים מעין מדד מתחת לפני השטח, בתוך צמרת
מפא״י בהסתדרות. כמעט כל יתר נציגי מפא״י בוועדה המרכזת הודיעו להנהגת
המפלגה, כי אינם יכולים להוסיף במילוי תפקידם, אס לא יינקטנ מיד צעדים
ממשיים למנות בראש ההסתדרות אישיות תקיפה ובעלת השפעה אישית, שתדע
לנהל את העניינים ביד חזקה. בניגוד למצב בעבר, רואת כיוס גם בקר עצמנ,
כי לא יצליח להשתלט על העניינים, והוא לא ייאבק נגד סילוקה
העיכוב היחידי הצפוי לגבי חילופי־הגכרי: קשיים בצמרת מפא״י
למצוא מועמד מתאים אחר לתפקיד מזכיר ההסתדרנת, במצב הנוכחי. נולדה
מאיר, שנחשבה עד כה כמועמדת רצינית לתפקיד זה, הודיעה מפורשות כי לא
תעזוב את משרד החוץ לפני גמר תקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית.
• חילופי־גברי צפויים גם במקום אחר: הדתיים־הלאומיים לא
ירפו מן הלחץ שלהם למנות שנפט דתי נוסף, לבית־המשפם העליזן. הכוונה
לד״ר זרח ורהפטיג, הידוע כמשפטן שנון וכשר־דתות כושל. דבר זה בא לתקן
את הכשלונות של משרד הדתות בתקופת ורהפטיג, ולנסות לרכן את המהלומות
המשפטיות שבית־המשפט העלינן הנחית על הכפייה הדתית בחודשים
האחרונים.

• יתגלו שערוריות שיחשפו את הנעשה כשטח הספסרות
בקרקע. כתוצאה ממריבות בין עיריות תל־אב״ב והרצליה, בני־ברק ורמת־גן,
ראשון־לציון ובת־יס, בדבר זכות השיפוט על שטחים הנחשבים כיום לשטחים
חקלאיים, יתברר כי כמה מראשי העיריות הללו וסגניהם, קשורים במישרין

(המשך מעמוד )8
מן הכפר. קהל של מאות רבות התקדם,
בהמון צפוף, לעבר בניין המישטרה.
מול המישטרה. אנשי הוועד ערכו
התייעצות קצרה. היה ברור להם כי, בהתאם
להחלטת הוועד היהודי־ערבי, עליהם
למנוע שפיכות־דמים בכל מחיר. הם חששו
גם כי מהדמות־דמים עלולות ליהפן־ למל-
חמת־אחים בין הנוער המקומי ובין שכיריו
המזויינים של דיאב עובייה בעלי התת־מיקלעים.

לא קל היה להרגיע את מאות הצעירים
הנזעמים, שעמדו מול בניין המישטרה,
ושהיו מוכנים לכל. גם אחרי שעלה בידי
המארגנים לשכנעם כי מהומות לא ישרתו
את המטרה, חזרו רק בקושי כלעומת שבאו.
ואילו המישטרה לא נרגעה: היא הגבירה
את המחסומים בכבישים.

משפט
ב תו םרב

רב־סרן פרלמן שיקר בעדותו בפני שוטרי
משטרת ישראל ובפני קציני המשטרה־הצב־

את הגנתו גם עורך־הדין שלו, אמנון כרמי
— היתר, שהשארת הפצוע ברחוב נעשתה
בתום לב, בהיותו משוכנע כי האיש לא
נפגע באופן רציני והוא יתאושש ויקום
ללכת לדרכו.
כיפר פרלמן :״הצעתי לו (לזקן) לבוא
לבית־חולים, אך הוא חזר על דבריו שהוא
בסדר ואין לו כלום. הוא ביקש שאוריד
אותו ליד הצרכניה והצביע בידו לכיוון
בקשתו.
״באותו רגע אמר לי אמר, שישב מאחורי,
,מה אתה מתווכח אתו, אם הוא רוצה לרדת
— תוריד אותו.׳ כפי שאמרתי, ההתרגשות
אצלי היתד, גדולה ואחרי הבקשה
של אמר ואחרי שראיתי שאין על הזקן
סימני דם, היתד, אצלי ירידת מתח כזאת,
שהסעתי אותו למקום שביקש והורדתי אותו
ליד הצרכניד.,״
לשאלת התובע־הצבאי, אם לא חשש בכל
זאת שהאיש נפגע, לאחר שהוא עצמו סיפר
כי הישיש גנח בג׳יפ, ענה פרלמן בתמימות:
״הוא באמת נאנח כל הזמן, אבל חשבתי,
בתום לב, שהוא נאנח מתוך זיקנה.״

תולדות
אחותך זו 1ה

רם״ן פרלמן (עומד) בפתיחת משפטו*
הודאה בחמש אשמות
ובעקיפין עם גופים שהתעשרו מספסרות בקרקעות. בכוח שלטונם על מיפו
השטחים העניקו ראשי העיריות וסגניהם הטבות בסן עשרות מיליוני לירות.

• תוך פעולה שקטה תפרק ההסתדרות לפחות 15 קואד
פרטיכיס המסונפים למרבז הקואופרציה. הסיבה: הגילויים המזע־זיעים
על הקואופרטיבים לבשר בחיפה היפנו זרקורים של ביקורת הסתדרותית
לעבר שורה ארוכה של מיפעליס, שנס בהם שורדים אי־סדרים, ביזבוז, מעילות
וגניבית. המרכז לקואופרציה, שהשלים עד לפני זמן קצר עם מציאות זו,
שהיתה נהירה לו, אולץ על־יידי ראשי ההסתדרות לטאטא את קיני־השחיתות.

• ועדת שרים מיוחדת תתבקש על־ידי דויד כן־גוריון לדון
בסדרים חדשים כשטחי המימשל הצבאי. הכוונה: להעניק מספר
הקלות מינהליות לגבי מתן רשיונות לתושבים, והענקת מעמד מוניציפאלי לכמה
ישובים ערביים נוספים. גולת הכותרת: הצעה להקים גוף משטרתי־בטחוני בו
ישרתו רק ערבים, בתוך האזורים הערביים.

• חוגים הנתונים להשפעתו של הרב הראשי יצחק ניסים
יתמכו בהצעה שתועלה ככנסת על-ידי הח״כים יזהר הררי
וצבי צימרמן, כדבר עריבת הבחירות לרבנות הראשית. הצעה
זו נוגדת את ההסכם שנחתם בשבוע שעבר בין מפא״י לבין המפד״ל, שלפיו
ייבחר רב ראשי אשכנזי, נוסף על הרב הראש״ הספרדי, ושני הרבנים הראשיים
יכהנו חמש שנים. הצעת הררי וצימרמן תבקש לבחור רב רא שי אחד, שיכהן
כל ימי חייו. אין זה מן הנמנע, כי ח״כי אגודת־ישראל ופועלי־אגודת־ישראל
יתמכו בכנסת דווקא בהצעה זו, כדי למנוע בחידת. רב של המפד״ל.

• למרות הודעות פרקליטות מחוז תל־אכיב, בי תיק שפיגל
בבר מובן ובי יוגש למשפט ללא דיחוי, יעברו עוד במה
שבועות עד שהתיק יוגש לכית־המשפט. ייתכן גם, כי ייעשו צעדים
למונע בירורה של הפדשה בתחום בית־המשפט, והיא תועבר כולה להכרעת
בית־הדין המשמעתי שליד נציבות המנגנון, בו הדיונים הס סודיים וניתניסן
להשפעה מפלגתית. דיונים אלה אף אין בהם כדי להביא למאסר, אלאלפיטורים|.

אית — זאת היתד, העובדה הברורה שהתגלתה
השבוע עם סיום הישיבה השנ-ה במשפטו
של אלי פרלמן, הרב־סרן הדורס.
הוא עצמו הודה בחמשת סעיפי האישום
האחרונים מתוך שלוש עשרה האשמות שהו גשו
נגדו, אישר בכך כי: הוא טען בפני
חוקרי המשטרה שלא ידוע לו על התאונה,
למרות שהיא תוארה בפניו באופן מפורט.
שנית: הוא מסר בעדותו לחוקר משטרה-
צבאית כי במשך אותו יום היה בבסיס, טען,
לאחר מכן, כי אמנם נסע לחיפה אך לא במסלול
שצויין. שלישית: הוא התנהג בצורה
שאינה הולמת חייל צה״ל בכך ששיקר. רביעית:
הוא לא ציית להוראות המחייבות
בצה״ל, בכך שמסר עדות־שקר. חמישית: הוא
התנהג בצורה שאינה הולמת, בכך שלא מסר
בעצמו על התאונה למשטרה, ומסר עדויות
כוזבות.
אנחות זקנה. את השתלשלות הענינים
סיפר בישיבה הראשונה יוסף אמר, האזרח
שנסע עם פרלמן בג׳יפ, ועזר לו להפקיר את
הזקן ברחוב. אחרי סיום עדותו יכול היה
בית המשפט, בישיבתו השניה, לשמוע את
עדותו של הנאשם עצמו.
פרלמן חזר וסיפר כיצד נסע באותו יום
בג׳יפ שלו ובשעה שהתכונן לעקוף אוטו בוס׳
שפלט אחריו ענן פיח שחור, הבחין
בזקן שניסה לחצות את הכביש. הוא בלם
את ריכבו, אולם פגע בישיש בשלב הבלימה
האחרון.
הנימה העיקרית בסיפורו

— עליה ביסס

לידו: חלונה בעל אותה דרגה, וסניגורז.

בכל קורס לדמגוגיה לומדים כלל יסודי
אחד: לא להתוזכח לעולם לגופו של עניין
חלש. אם, באמצע הנאום, קורא אחד המאזינים
קריאת־ביניים שאין עליה תשובה, חייב
הנואם להשיב, ללא היסום של שנייה, תשובה
כגון :״כן, אכל אחותך זונה!״
נידמה כי המפלגות הדתיות בארץ למדו
כלל זה היטב. כאשר הם נוחלים מפלה —
ציבורית, מוסרית או משפטית — הם משיבים
תשובה סטנדרטית :״אבל אתה ממזר/
פושע /נאצי /הומו־סכסואלי (למחוק את
המיותר).״
כך קרה למחרת פסק־דין רופאייזן. כאשר
נסתבר לדתיים כי ״האח דניאל״ יצא מנצח
בדעת־הקהל, אף שהפסיד במשפטו, יצאו הדתיים
בהתקפת־נגד מוחצת. הם האשימו את
אוסוואלד רופאייזן בכך ששיתף פעולה עם
הנאצים.
טענה זו היתד, כל־כך אבסורדית, עד שלא
עוררה שום הד. בין כל עשרות האנשים החיים
עתה בארץ, שהכירו את רופאייזן היטב
בימי הכיבוש הנאצי, לא נתן אף אחד את
ידו לעלילה. תחת זאת מסרו לו מתנה קו לקטיבית.

מבריסל. השבוע התנסה ישראל
שלזינגר באותו נסיון. כאשר בית־המשפט
העליון ציווה על משרדיה,פנים הדתי לרשום
את נשואיו עם אשתו הנוצריה, מיהרו הדתיים
לפשפש בעברו.
ואמנם, בתרועת־נצחון פירסם הצזפה הש בוע
את התוצאות: שלזינגר הורשע פעם,
לפני שנים רבות, בעודן התראות כרופא,
נידון לכמה חדשי מאסר. בעיני העתון הדתי
ובעליו היה זר״ כנראה, סוף הוויכוח על
הזכות לנשואין אזרחיים.
שלזינגר עצמו לא שמע על מסע־ההשמצה.
הוא ישב בבריסל. משם שיגר ברכה חמה,
שהגיעה השבוע לידי הליגה למניעת כפייה
דתית. כתב גיבור הפרשה:
״קיבלתי את מיברקכם. אבל ידעתי את
החדשות (על פסק־הדין) מרדיו לוכסמבורג
ומרדיו בריסל. הן שודרו יחד את דברי פרשנות,
שלא היו כל־כך יפים בשביל ממשלת
ישראל. כל העתונות הצרפתית, הבלגית, ההולנדית
והלוכסמבורגית הודיעה על תוצאות
המשפט.
״אנחנו אסירי תודה לכם מכל ליבנו,
אשתי ואני.
״אבל המצב לא טוב. אשתי היתד, צריכה
לבטל כמה הופעות (של זימרה) ,היות ויד,וד
י בלגיה האדוקים ממשיכים במלחמתם
נגדנו.
״אתמול הייתי במועדון הישראלי בבריסל.
פגשתי שם את הגב, נג׳ר, אשתו של שגריר
ישראל. היא סיפרה לי שבמשך כל היום
צילצלו הטלפונים בשגרירות, ואנשים שאלו
מה העניינים. גם בשגרירות וגם במועדון הישראלי
ידועה הליגה מאד.״
הציונית הטובה ביותר .״אני חושב
שנחזור לארץ בעוד שלושד,־ארבעה חודשים.
אשתי חולד, בגלל מזג־ד,אוויר הקשה•
אבל היא רוצה לחזור מיד. אני חושב שהיא
הציונית הטובה ביותר, והיא מדברת על
ישראל כמו על גן־עדן.״
המכתב נשא את החתימה ד,הפגנתית :״ישראל
והנריאטה שלזינגר, באופן רישמי״.
חעולס חזח 15* 1

דו״ח על נמל־תעופה־בעקבות ליל הזוועות
שבלעדיו

ואל פלגי אינו מדבר -
* * 6לוש מערכות החשמל בנמל־התעו־
(6/פה הפסיקו לפעול. תחנות השידור
והקליטה המקשרות בין הקרקע לבין ה אוויר
נאלמו לפתע, ותוך שניה כיסה חושך
מצריים את שדה התעופה. טייס מטוס טי.
ס״.אי ,.שנמצא מעל שדה־התעופה, איבד את
כושר ההתמצאות. מטוסו וכמה עשרות נוסעים
נהרגו.
במה המדובר? בלוד? לא. כל זר, קרה
ב־ 30 לנובמבר 1962 בניו־יורק, בשדה־התעופה
הבינלאומי איידלווילד.
במשך 26 שנות קיומו של נמל־התעופה
לוד לא קרה בו אף מיקרה אחד של מוות.

קשה

לתאר

נמל־תעוכר,

מכ״ם,
מודרני.
לפי תוכנית זו, היו צריכים להשלים בשנת
1970 נמל־תעופה שיתאים לנחיתת
מטוסי סילון. אלא שבשנת 1970 ייחשבו
מטוסי הסילון הקיימים כמיושנים: לפי
חישובי המומחים, תתחיל דווקא בשנת
1970 תקופת המטוסים העל־קוליים בשטח
האזרחי. כלומר: שוב תפגר לוד בעידן שלם.
תוכנית הבניה מחדש עדיין לא אושרה
סופית. קודם כל קיצץ משרד־האוצר את
ההוצאות במחצית, ומתכננים לקצץ בתקציב
בעוד כמה מיליונים.
בינתיים פותרים בעיות בשיטת הטלאים.
כל שנה משקיעים בבניין הישן כחצי מיליון
לירות. בניית רשת החשמל החדשה מתקדמת
בצעדי צב. עד להתחלת החורף היו
צריכים למתוח כבלים חדשים: אק העבודות
נמשכות עד היום. בין השאר זוהי הסיבה
שבגללה לא הותקנו עדיין הגנרטורים הח־דשים,
המאוחסנים במחסני אגף התעופה האזרחית.
ההשקעה הרצינית היחידה אשר
נעשתה בקצב מהיר היתד, בניית מסלול״
הנחיתה למטוסי סילון: שלושה קילומטרים
בטון עבה, שעלו 3.5מיליון לירות. הסיבה
לבניית המסלול המהירה: בלעדיו לא היתד,
כל אפשרות נחיתה למטוסים ביניבשתיים.
פשוט לא היתד, ברירה אלא לבנותו.
המחלה הכרונית של נמל־התעופה היא
מחסור באנשים. באותו הזמן שמספר ה־

ש״כבר החודשים הראשונים בהם נינקטה
שיטת האירגון החדשה, הביאו לתוצאות
מצויינות.״
הדברים מעודדים מאוד. יש בהם רק פגם
אחד: הם אינם נכונים. נמל־התעופה לוד
לא רק שעד היום איננו ״מפעל סגור״ ,אלא
שאין בו זכר להנהלת חשבונות איזושהי,
או אפילו לקופת־המפעל. אם רוצים, למשל,
לקנות כובעים לסבלים — צריך לדאוג לתהליך
שלם במשרד המתאים. קניית פנסי-
כיס מסובכת כמעט כבניית תחנת חשמל
חדשה. כל פרט נקבע על־ידי השליט העליון.
מיהו
השליט? זוהי בעייה מסובכת לא
פחות, כי על נמל־התעופה חולשים המשרדים
הבאים:
• משרד־ר,תחבורה — על הכל.
ס משרד־האוצר — בשטח ההוצאות.
נציבות שרות־המדינה — בשטח המנגנון.
9משרד־ד,משטרה
— פיקוח על הסד רים
בנמל־התעוסה.
• משרד־החקלאות — תעופה חקלאית,
יבוא, יצוא וכדומה.
• משרד־הבריאות — פיקוח על שמירת
חוקי הבריאות הבינלאומיים.
על מנת לסבך עוד קצת את המצב, הקימו
בנמל־התעופה עצמו שני מנגנוני־ניהול, שני
מנהלים, שני אחראים. איזו סמכות יש לכל

־ עם דן אבן
במשרד־ר,תחבורה שולטת אחדות־העבודה.
נמל־התעופה הוא אחת הנקודות החשובות
במדינה. בעיני הבוסים ממפא״י, זהו מצב
גרוע. הם היו מעדיפים להקים משרד נמל־התעופה,
אבל אי-אפשר. לכן הקימו את
אגף התעופה האזרחית, העומד בין המשרד
לבין נמל־ר,תעופה.
אגף התעופה נמצא כבר בידי האנשים ה־
״נכונים״ .החשוב בהם — יואל פלגי.
יואל פלגי הוא אישיות ידועה בארץ. בזמנו
התפרסם בעדות־שקר להגנת קסטנר.
זוהי זכותו הגדולה אצל המפלגה השלטת,
כי בכך עזר לכמה מראשי השלטון. חוץ

הכל חלוד בלוד

אך העובדה שלא היה מיקרה כזה בערב הסוער
של ה־ 11 בפברואר 1963 גובלת בנס.
ואם כל מה שהתרחש אז לא קרה אף לא
פעם לפני כן, זהו הסימן המובהק ביותר
שישראל היא ארץ הפלאות.

מהפכה תעופתית
ף • גמל־ התעווה לוד נוחתים וממריאים
ל מ טו סי ם, בעלי מהירות המאפשרת להגיע
ללונדון תוך ארבע שעות. ענקים בבואינג,
קאראבל, קומט. ואילו שדה־ד,תעו פה,
ציודו, המיבנר, שלו ומספר העובדים —
לא השתנה בהרבה מאז נבנה על־ידי הבריטים,
בתקופת המנדט, כשהמטוסים היו קטנים
ופרימיטיביים.
עם תום המנדט, בשנת , 1948 עברו דרך
שדד׳,התעופה 200 עד 300 נוסעים ליום.
כיום עוברים בו 1500 נוסעים. הגידול חל
בקצב מדהים: בשנת 1952 עברו דרך לוד
כ־ 60 אלף נוסעים. בשנת 330 — 1962 אלף.
אך הנתונים אלה אינם משקפים את כל
המציאות. כי במשך השנים האחרונות עברה
התעופה בעולם שתי מהפכות טכניות
גדולות. הראשונה: המעבר ממטוסי בוכנה
לטורבו־סילון; השניה: מעבר מטורבו־סילון
לסילונים.
התוצאות היו שינויים עקרוניים: הנסיעה
במטוס נעשתה מהירה ונוחה יותר. היות
וחלק גדול מהטיסות נמשך כמה שעות,
נוצרה חלוקה ברורה בין טיסות־יום וטי־סות־לילה.
משום
כך שורר בנמל־התעופה שקט במשך
היום. רק בבוקר ובערב משתנה המצב:
במשך אותן שעות עוברים דרך
הנמל 1500 נוסעים, ממריאים ונוחתים כמה
עשרות מטוסים של עשר חברות תעופה
בינלאומיות.

נוסעים גדל פי חמש, גדל מספר העובדים
רק ב־ 10־ 20 אחוז.

השר לא ידע
ף ! ל! ל פ ני שכוע הכריז שר התחבורה
1בפומבי שלא היה לו כל מושג עד כמה
דחופה היא הבעייה הטכנית ובעיית המנגנון
בנמל־התעופה לוד. ישראל בר־יהודה לא
ידע, כמובן, גם כיצד נראה הסבך האירגוני
של ״חלון הראתה הלאומי״ — כפי שנוהגים
לכנות את נמל־התעופה.
יש להניח, ששר התחבורה קורא את
שנתון הממשלה ובמיוחד את החלק הנוגע
למשרדו. שנתון זה מספק ידיעות משמחות.
הוא קובע כי ״נמל־התעופה לוד אורגן על
יסודות מפעל סגור, הנושא את עצמו מרתחים
שלו.״ כותבי ידיעה זו מספרים גם

אחד מן המנהלים — מנהל אגף התעופה
האזרחית ומנהל נמל־התעופה? מי כפוף למי,
ובאילו שטחים? אין איש מסוגל לענות
על שאלה זו.
לפני חצי-שנר, מינה שר־התחבורה ועדה,
אשר היתה צריכה להנהיג סדרים כלשהם.
לא ברור אפילו אם ועדה זו התחילה בעבודתה.

מצב כזה היה קיים, למשל, במועצה
דתית, היה זה משעשע. אם זר, היה קורה
בבית־חרושת לכפתורים — זה היה מעצבן.
בנמל־תעופה, בו תלויים חיי מאות בני־אדם
וציוד בערך של מיליונים — זהו פשע.

״יש שיטח בשנעון הזח״
ך* ל הערבוביה הזו איננה מיקרית. יש
^ בה שיטה. שיטת המפתח המיפלגתי.

מזה יואל פלגי הוא סכסכן הנהנה מפעלו.
לפני שהתחיל את הקאריירה שלו באגף
התעופה, היה מנהל טכני של אל־על. באופן
רשמי סגן המנהל הכללי, אך למעשה האישיות
הבולטת בשלישיה השלטת: פלגי —
בן־ארי —פינקוס. האידיליה נמשכה עד להו פעתה
של דמות חדשה: אפרים בן־ארצי.
מיד פרצה מלחמה, אשר הביאה לאולטימטום
של יואל פלגי: או אני — או הוא.
איש לא נבהל: באל־על נשאר בן־ארצי.
זה היה לפני שלוש שנים. יואל פלגי
קיבל את מישרת מנהל אגף התעופה האזרחית.
מאותו הזמן התחלפו בנמל־התעופה
שלושה מנהלים. לא רק פלגי עזר לכך.
נכנם כאן גורם ניסף שאין לזלזל בו —
מיפקדת חיל־ד,אוויר.
לאלוף עזר וייצמן, מפקד חיל־האוויר, יש
(המשך בנשוד ) 18

פיגור בעידן ש?ם
^ עובדה שנמל־התעופה לוד אינו מסו !
1גל להדביק את קצב ההתקדמות היתד,
ברורה כבר לפני שלוש שנים. הבעיה היתד,
חשובה במיוחד לאור העובדה שבמדינת
ישראל ממלא הקשר האוזירי גם את מקום
קודי הרכבות הבינלאומיים.
לכן הועלתה תוכנית לבניה מחדש של
נמל־ד,תעופה בלוד. לפי תוכנית זו, שהסתכמה
ב־ 50 מיליון לירות, היה צריך לקום
שדה־תעופה בצד השני של השדה הקיים,
מול מלון אוו״ה. תיכננו מסלולי־נחיתה חדשים,
שדות בטון, רשת חשמל ותאורה חדשה,
ומרכז קשר אלקטרוני, העונה על הדרישות
החדשות. התיכנון כלל גם תחנת

1 - 1 1

הצמאון לחרות סרט פורום פילם עם

רוברט חוסייו
מדלייו רובינסון

שלושר, גברים ואשד, יפהפיד. בין
מרד לאהבה

מוסיקה בקצב המלהיב של אמריקה
הדרומית׳
6הצגות ליום

• סינמסקום

״מרכז״ ת״א

ב מ דינ ה

עח 111ת
צדם אנועו
המשטרה בבמשך
שבועיים עסקה
חיפושים אחרי נער בלונדי הרפתקן שנעלם
מקיבוץ גזר. ז׳אק בודי 17 צעיר יליד
צרפו״ שנשלח לישראל לפני שנה על ידי
הוריו, על מנת שיתחנן בקיבוץ, ישב אותה
•טעה במועדון הוזיזדמנות האחרונה בבאר־שבע,
מזג משקאות לאורחים.
כאשר גילתה אותו המשטרה היה זה
בדיוק בשעה בה הגיע אביו לשדה התעופה
בלוד לאחר שהוזעק ארצר, מפאריס במברק
בהול שבישר לו על החיפושים
אחרי בנו.
״אל תצלם!״ הצלם היחידי שידע על
בואו של האב היה צלם־העתונות אלי
קמינר. הוא ליווה את האב משדה התעופה
עד לפגישה הנרגשת עם הבן בבאר־שבע,
הנציח את הסיפור במצלמתו.
היה זה טבעי, על כן, שקמינר הרגיש
שהצעיר מרושל הלבוש הוא בן חסותו.
הוא הלין אותו לילה אחד בביתו ולמחרת
הזמינו לארוחת צהריים במסעדת קליפורניה
בתל־אביב.
דקות מספר אחרי שהשניים נכנסו לאכול,
נכנס למקום צלם עיתונות אחר, נחום
גוטמן. הוא ראה את ז׳אק והחליט שכדאי
גם לו לצלמו.
״אתה לא תצלם אותו,״ איים עליו קמינר,

כיצד אירעה השעווויו

הוא במקביל מישרה חצי רשמית במשרד
קטן יותר. שם שילמו לו כבר שכר־טירחה
כלעורך־דין מוסמך.
אך אמנון גולדנברג לא הסתפק בכך. הוא
הצליח להגיע לשלב עוד יותר גבוה, תוך
כדי תקופת התמחותו: לפני הירש התמנה
הוא ליועץ משפטי של הממונה על ה־קארטלים.

היה צורך במיכרז.״ בישראל קיימים
שני מוסדות הקשורים בהסדרת קארט־לים.
מועצת הקארטלים — בעלת אופי משפטי,
שהיא מוסד עליון העומד בין הקארטלים
והמדינה. יושב־ראש מועצת הקארטלים הוא
השופט זאב צלטנר. חוץ מזה קיים גם
ממונה על הקרטלים, המופיע כצד במשפטים
בהם מתקיים דיון על ידי המועצה.
מישרתו של אמנון גולדנברג, כיועץ משפטי
של הממונה, היא איפוא אחת המשרות
המשפטיות החשובות בשטח הכלכלה.
לתפקיד זה מתקבלים בדרך כלל על ידי
מיכרז. התהליך היה הרבה יותר פשוט:
השופט זאב צלטנר, יושב ראש מועצת ה קרטלים
המליץ על קבלתו של גולדנברג
בפני הממונה על הקארטלים, ד״ר יהושע
יפה. הוא זכה במישרה למרות שהודיע
בכנות לד״ר יפה שאין לו עניין מיוחד ב־מישרה
עצמה, אלא בקשרים שהיא תביא
לו בעתיד, בתור עורך־דין עצמאי.
גם בעיות פורמאליות לא הטרידו אותו:
אם כי לפי התקנות הקיימות יכול לכהן
כיועצו־המשפטי של הממונה על הקארטלים

!טרם הטפיל! צבא ההגנה לישראל
,להתאושש מן המהלומות שניחתו עליו
בשבועות האחרונים, בעקבות התמוטטות
יחסי־ד,ציבור של מערכת־הבטחון, אשר גרמו
לסילוף דמותו האמיתית בעיני אזרחי
המדינה, ואל שורת המכות נוספה מכה
נוספת.
אלא שהפעם חרגה השערוריד, מגבולות הארץ,
קיבלה ממדים בינלאומיים, הביאה אל
סף סכסוך דיפלומטי ועתידה להוסיף ולהרעיש
את המדינה למשך זמן רב.
היד, זה כאשר חברת סרטים איטלקית
החלה להפיץ, לפני שבוע, במאות בתי־קולנוע
בערי איטליה, סרט בידור חדש
בשם לח דונח דל מונדו — נשי העולם.
לכאורה היה זה סרט תעודתי שנועד להמחיש
בפני הצופים כי אשה, לא חשוב מה
צבע עורה, מה רמת תרבותה מה עיסוקה
ובאיזה סביבה היא גדלה — היא נשארת
תמיד אשה. אך למעשה אין זה אלא סרט
בידור ממוסחר ומפוקפק, משהו בדומה
לסידרת סרטי העולם האיטלקיים, שחלקם
הוקרנו גם בארץ. כביכול אותה סידרת סרטים, שהיתר,
תיאור חיי הבידור הליליים ברחבי העולם,
שזכתה להצלחה קופתית הודות לשפע תמו נות
העירום והחשפנות שהובאו בה באמתלה
תעודתית, הולידה אופנה חדשה של
מוצרים קולנועיים. היו אלה ליקוטי צילו מים
חסרי קשר ששפע המין שבהם מילא
את האולמות.
נשי העולם, יצירתו של הבמאי האיטלקי
גואלסיארו יעקובטי, שהתמחה בעבר
בסרטים מסוג זה, הוא אולי הקיצוני מכל
הסרטים האלה. זהו סרט הפונה אל היצרים
האפלים ביותר של הצופה בהציגו בעיקר
את המוזר, המשונה והסוטה שבנשי העו לם
— יצאניות ברחובות חשוכים, חלונות
ראוה ובתי־בושת, לסביות במועדונים ו פולחן טקסי ממקומות
מיפגש סגורים,
מיניים של כושיות באפריקה ועוד כיוצא
בזה תופעות המגרות את דמיונו של הצופה
ומסעירות את יצריו.
בין התופעות המוזרות נוטלות חלק נכבד
בסרט זה חיילות צד,״ל.

המנוי-
9יבל ת
ן ז 0ו 1\ 1ג,

ו* פרס
א\\ ז\ בהסדגז.
ובקוב אולם
חיילוו
את צ בצריפ ומתלב קטע מתרח:
שעות
לא דן
את ב באימון לויים. כדי במדי־: שים לקטע

שרות צבאי כסטיה מינית

צלם קמינר (מטושטש) חובט כמצלמת עמיתו*
צילום עצמי באיגרוף

.באניה ״ידושלי־נו״

יבברית
ה מו ע צו ת
סרכ)י 0

פ^תור
(*לינה ו־זסלנדר
כז ל כוז ־י ת

טווי סטמדיסון
ו כל

״הוא איתי.״ גוטמן לא שעה לאזהרה, כיוון
את מצלמתו אל ז׳אק.
באותו רגע קם הצלם־האפוטרופוס ממקומו,
הנחית מכה במצלמתו של גוטמן.
הוא לא הרגיש שבאותה מכה לחץ הוא
עצמו על הדק המצלמה, צילם תמונה בלתי
רגילה (ראה תמונה).
שתי תלונות. כדי לשכנע את גוטמן
באופן סופי שיחדל לצלם, כיבד אותו
קמינר גם באגרוף בפניו, הרפה ממנו רק
הודות להתערבות הנוכחים במקום.
גוטמן לא חיכה הרבה. הוא עלה למכוניתו,
נסע למשטרה והגיש תלונה. אולם
בית־המשפט, אליו ויקרא קמינר, באם תחליט
המשטרה לפתוח תיק על תקיפה,
לא יהיה המקום היחיד בפניו יצטרך לתת
את הדין. גוטמן פנה גם לאגודת־הצלמים,
הגיש תלונה לוועדת האתיקה המקצועית.

רקח ״ א דז ר •

ד 1א ו

ת .(.רדז פינסקר 2ו

^ 56005

מנגח!
ק א ריי רהשל ועץ
אמנון גולדנברג הוא איש צעיר, שחזר
ארצה מאנגליה לפני כשנה וחצי. הוא למד
שם, דוגמת צעירים אחרים, בפקולטה למשפטים.
כמו אחדים מהם, חזר ארצה א חרי
סיום הלימודים, על מנת לעבור כאן
את תקופת ההתמחות שלו, ולהכיר את
סבך החוקים הישראליים.
אולם כאן החלה הקאריירה שלו להיות
שונה מזו של הדומים לו. הוא התחיל
אומנם את ההתמחות שלו בפרקליטות, אך
כמעט באותו הזמן נתמנה לאסיסטנט של
שני מרצים באוניברסיטה של תל־אביב, של
פרופסור פולונסקי ושל השופט זאב צלטנר.
אחרי חצי שנה כשעבר להתמחות במשרדו
המפורסם של עורך־דין ש. הורוביץ, קיבל

רק עורך־דין מוסמך. גולדנברג הוא רק
מתמחה. גם על מכשול זה התגברו. לפני
כחודש פירסם משרד המסחר וד,תעשיה
תקנה מיוחדת: יועץ־משפטי של הממונה
על הקארטלים לא מוכרח להיות עורך־דין
מוסמך.
בחוגים המשפטיים זכתה תקנה זו כבר
לכינוי ״תקנת גולדנברג״.
יתרונות אחריב. מדוע התעלמו מכל
התקנות והנוהגים המקובלים? האם היה זה
בגלל כושרו המשפטי הבלתי רגיל של
גולדנברג? רעיו למקצוע טוענים כי הידע
המקצועי שלו הוא בינוני בהחלט. אך לעומת
זה יש לו יתרונות אחרים:
• אביו הוא אחד הפרדסנים הגדולים
בגדרה.
9חתנו הוא סבירסקי — קבלן בנייה
מפורסם.
• ידידו הקרוב הוא בן השופט צלטנר.
לפני שבועיים הופיע אמנון גולדנברג בפעם
הראשונה בבית־המשפט המחוזי. את
תחילת המשפט הקדיש השופט צלטנר לברכות,
לכוכב החדש העולה בשמי ה־משפטנות
הישראלית.

סרטפותח בקטע הישראלי, בי נרי
1אות חיילות צד,״ל במשך עשר דקות
תמימות. תחילה הן מופיעות בצילומים
הירואיים. צועדות במיצעד בטקס סיום ה־טירונות,
מתאמנות בכלי נשק בחגור קרבי

מ דו ע ני פ ק דו הפקידים
אחד מאזרחי בני־ברק ניגש השבוע לבנין
העיריה. היה עליו לברר טעות מסו־יימת,
שחלה בחשבון המיסים שלו. הוא
נטל את המיסמכים הדרושים, ובידעו כי
שעות הקבלה אחר־הצהרים הן בין ארבע
לשש, הגיע למקום בדיוק בארבע ורבע.
(המשך בעמוד ) 14

משמאל: הצעיר ז׳אק בודד

תמונה שיגרתית של חיילות ח״ן 1
לות בנשקן בשעת האימונים, ללא

של הבלטת תכונותיהן הנשיות. תמונות כאלה סתפר
לרוב בכל הפירסומים של מערכת־הבטחון ובעתוני 1

—ו ^וו-יזוזי ^ן וו ^ייוו יזו

— — י? 1יו ר <זי דז ״ז — 1 > 1ו

ביחסי •הציבור שד מעתת־בטחון 1

ובלעדיהם

פלדה, עוברות מסלול מכשולים.
־,ו רק צירן האשד, הגברי, של
צה״ל. מיד לאחריו מתאר הסרט
ן השני. בחלק זה נראות החיילות
ן, מנקות את רוביהן, מתפשטות

אחר של הסרט מראה את החיילות
ת עירומות במקלחת, כשר,ן משתע־משפשפות
זו את גבה של זו. ואם
בזה, מראה סידרת צילומים אחרת
ז הח״ן כשהן נחות בהפסקת נופש
;ן, חולצותיהן פתוחות וחזיהן ג־

!הבהיר לצופים האירופיים, שנשים
א אינן חייבות להיות שונות מנורות,
מדגיש הקריין בדברי הלוזי
אלה כי ״בניגוד לאמאזונות מן

מין. אבל חושפות את אבריהן רק הישראליות
והכושיות. הרואה סרט זה מקבל את
הרושם שאמביציה לאומית היא לבנות ישראל
להראות את אבריהן ברבים. אני מלא
בושה וכאב כשמקדמים אותי ידידי האיטלקים
בקריצות ובהערות על יופיין ויפי־שדיהן
של בנות ישראל,״
אם סבר מישהו כי צילומי העירום של
חיילות צה״ל לא היו אלא פרי התחכמות
של יצרני הסרט האיטלקיים, שהוסיפו ב־פוטומונטאז׳
צילומי עירום משלהם לצילומי
חיילות צה״ל באימוניהן — כפי שזה נעשה
לעיתים די קרובות באולפני הסרטה,
בעיקר בתחבירים של סרטים המתיימרים
להיות דוקומנטריים — נוכח עד מהרה בטעותו.
סיפר
צלם הסרט לכתבת ישראלית ב־אלה
מבלי לבדוק את כוונותיהם, מבלי
להתעניין לאיזה צורך יצולמו הצילומים,
ומבלי לבקר את החומר המצולם. אלה
שסונוורו על ידי מילת הקסם ״מסריטים
זרים״ ואיפשרו
הם שנחשפו עתה במערומיהם.

מציאות

בעי־הפלרה

תמונה בלתי־הירואית של חיילות צה״ל
באימונים, בחגור־קרב ובהסוואה על קו־שלהן.
לד הן מוכרות לכל אזרחי המדינה.

המיתולוגיה היוונית, אין החיילות של ימינו
עוקרות את שדיהן.״

זטפ־שמץ
מות

צילומי
עירום אלה של חיילות צה״ל,
המופיעות בצוותא עם צילומי יצאניות, לסביות
ובנות שבטים פרימיטיביים, מוליכות
את הצופר, ישר אל המסקנה, כי כמו שאר
העיסוקים בסרט כך גם השרות בצבא
אינו אלא מין סטיה מינית.
מהי השפעתן האמיתית של התמונות,
גילה ישראלי הנמצא במקרה בפלרמו שהסרט.
כתב
בסיציליה, שגם בה מוצג
אריה ישראלי, שהביא לגילוייה של הפרשה
במכתב שהוצנע בשבוע החולף בתחתית
מדור המכתבים ביומון הארץ :״בראש האטרקציות
הדוקוגזנטריות של הסרט מראים
מחנה ח״ן אי־שם ומעבירים לנגד עינינו
סידרה שופעת של חמונות־עירום ופוזות
של בנותינו ערומות במקלחת, מתפשטות
ומתלבשות באוהל או סתם יושבות בפינה
וקוראות ספר כשמחצית גופן העליונה
חשופה.
״יש בסרט עוד אטרקציות: מועדון הומו־סכסואלים
ומועדון לסביות בפאריס וילידי
אי נידח הצדים מיפלצת־ים ענקית לצרכי

דמיון

כך מציגים חיילות ברחבי העולם, ואין זה משנה באיזה צבא
הן משרתות: תערובת של אלימות ומין. כך גם מתארים ה איטלקים
את חיילות צה״ל (ראה ציור שער) ,וכך החליטו לשקפן בסרטם.

רומא :״צילמנו את התמונות במחנה הנמצא
בין ירושלים ותל-אביב, במרחק כ־30
קילומטר מתל־אביב
נכנסנו למחנה בהרשאה כשרה ממשרד
האינפורמציה וממשרד הבטחון.״

על הדשא

-כחזה מעורטל

ך וכה גילויים והצהרות אלה לא יכלו
י אנשי יחסי־הציבור של מערכת־הבטחון,
בראשותו של דובר צה״ל סגן אלוף דוב
(פריץ) סיני, להכחיש כי הצילומים נעשו
בסיועם. דובר צה״ל נאלץ להודות שאמנם
לפני כשנתיים התיר לצות צלמים איטלקי
לצלם בבסיס טירוניות של צה״ל.
את צילומי העירום ביצעו הצלמים האיטלקים,
לפי ההסבר ,״על ידי הערמה וגני־בת־דעת.״

מי שמצוי אצל ההווי השורר במחנות
ח״ן יודע שחיילות צה״ל אינן מסתו בבות
עירומות במחנה. ואינן נחות על הדשא
בחזה מעורטל. הן גם אינן מתקלחות
במקלחות־שדה גלויות, אלא במבנים סגורים
ששום מצלמה טלסקופית אינה יכולה

לצלם את המתרחש בתוכן.
השערוריה שעוררו צילומי העירום של
בנות צה״ל עוררה סערה במוסדות שונים.
צד,״ל הודיע כי הוא שוקל את האפשרות
לתבוע לדין את החברה שיצרה את הסרט.
משרד החוץ איים לשלוח מחאה למשרד
החוץ האיטלקי.
אלא שבמקרה זה קשה להאשים את האיטלקיים.
תמונות של חיילות מעורטלות
מהוות בשנים האחרונות נושא מסעיר ומכיר
ביותר. הן היוו את היסוד העיקרי
לעליתו ותפוצתו ההמונית של זרם ספרותי
חדש — ספרות הסטאלאגים, המעוררת
את דמיונותיו של כל אדם שאינו מסוגל
להבין כיצד מתקשרות נשים עם נשק. טבעי
איפוא שהאיטלקים ינצלו הזדמנות שניתנה
להם, כדי להביא חומר אוטנטי מסוג זה
אל הבד.
אם יש לנקוט צעדים חמורים נוכח
שערוריה בינלאומית זו המסלפת את דמותן
של בנות צד,״ל, הרי זה בכיוון אחר לגמרי.
האשמים
בשערוריה זו הם אותם האנ שים
שהתירו לצלמים הזרים לצלם צילומים

! \ 1י החיילות אינו אלא
ך £ 5 10
\ | ח סמלים פסיכולוגיים
הבאים לענות על דחפים סאזיסטיים בצורה
שהפיצה בהמוניהם את טפרי הסטאלאגים.

ב מדינ ה
של מלבורן. אביו, פרוטסטנט אדוק, מהנדס
ואיש אמיד, הבטיח לבנו חינוך טוב, תוך
תקווה כי כאשר יגדל יהיה כמוהו — אזרח
אוסטראלי טוב, המבקר מפעם לפעם גם
בכנסיה.

פורים תשכ״ג

הוחג בנשפים פרטיים. עלה על כולם בעליצותו נשף
עודף מרץ, שנערך במלון רמת־אביב, נשמארגן אותו,
מזה שנים, ארכיטקט שלמה שאג ואשתו. הצוהלת היא יונה בס, בתו של הגראפיקאי בס.
(המשך מעמוד ) 12
הפקיד הנוגע בדבר לא היד, בחדרו, ו האזרח
חיכה בסבלנות. אחרי חצי שעה
של צפיה נמאס עליו הדבר. הוא דפק על
הדלת הסמוכה.
״אני לא יודע כלום,״ השיב לו הפקיד
שישב שם ,״יש לך טענות — גש לראש־העיר.״
האזרח לא ידע חוכמות. הוא ניגש
לחדרו של ראש־העיר, אולם גם הלה לא
היה בחדרו.
התעלומה נפתרה. האזרח יצא שוב
אל המסדרון ואז שם לב לפתע לתנועה
מוזרה. פקידים חצו את המסדרון, נבלעו,
אחד אחר השני, בדלת שממול.
הוא מיהר לשם ופתח את הדלת. רק אז
נפתרה בפניו התעלומה שהעסיקה אותו
קרוב לשעה: לאן נעלמו הפקידים דווקא
בשעות קבלת הקהל?
בחדר הרחב עמדו למעלה מתריסר מעובדי
העיריה, התפללו בדבקות תפילת־מנחה*.

פורים

ל א זה
לעשות שמח זה כישרון מלידה. האזרח
הישראלי נולד בלעדיו. הוא טיפוס סולידי.
הוא שותה בקושי מדיצינאל בחתונה של
בת־דודתו. בשבתות מסתובב אפאטי ברחו בות
בלי לדעת מה לעשות עם עצמו. הוא
מצויין בלעשות באלאגאנים, אבל גם אז
הוא מדוכא ומקלל את המדינה.
חוץ משני ימים בשנה. אז הוא חדל
להיות אפאטי. הוא משתדל חגיגית להיות —
עלוב. כי לא כל יום פורים. או יום העצמאות.
שני
החגים בהם ניצחו היהודים את הגויים,
נבדלים אחד מהשני — בתאריך בלבד.
המסורת שלהם שוזה. שניהם מוצפים
בנשפים פומביים יקרים־מלנכוליים. בימות־בידור
זעירות מייאשות, וטיפש־עשרה בהמוניו
מפגין עד כמה הוא מיותר בנוף.
אני משוגע? גם השבוע, פורים תש־ב״ג,
היה כל אזרח מעודכן משופע בעשרים
נשפים ליום. נשף האמנים, נשף התאחדות
עולי בולגריה, נשף התאחדות עולי הונגריה,
נשף הבונים החופשיים, נשף רחוב
דיזנגוף במגרשי יריד־המזרח, ונישפי אגו דות
שוחרי כל מיני דברים. ציורים מלאכותיים
כיסו את הקירות. היתד, המון מהו־מה־על־לא־מאומה
שעלתה 35 לירות לזוג,
* תפילת מנחה יכולה להיאמר משעת
הצהדיים עד רדת החשכה.

שחזר מצוברח. ורעב. מפני שלהזמין סנל-
וזיץ׳ עלה כמעט כמו כרטיס.
לא היו תחפושות. מפני שהישראלי אינו
שואל, .למה אתחפש?׳ הוא קובע מראש:
,מה אני משוגע להתחפש?׳ רק צעירות
אחדות ניצלו את המעמד להתרוצץ בגרבי
סטר׳ך שחורות ללא חצאית. החוגג הממוצע
היה מאופק, מסוייג, ולא משתף־פעולה. לא
היה לו נעים לשכוח שהוא עורך־דין אפור,
או השכן שלו.
״זה לא זה, ילדים,״ רטן השבוע ברוך
אגדתי, יוצר מסורת פורים בריאה. עולם
הפוך: תל־אביב גדולה וד,שימחה קטנה. ב שנה
שעברה התמוטט בפורים עמוד הצינורות.
השנה התמוטטה עדלאידע שלימה, במחיר
עממי של 70 אלף לירות.
חצי הנחמה — היו מסיבות־הפורים הפרטיות.
הן מילאו לפחות את ייעודן .״במסיבות
אני ממלא את מלאי החתיכות
שלי,״ הסביר הגבר הישראלי המצוי ,״אבל
בשביל זה אני לא צריך את פורים.״
זהנוער, ז ה? על פורים שמע פעם,
במיקרה, גם נוער הגימנסיות והפרברים.
הוא חגג אותו גם השנה בצורה האופיינית
לו: הבנות צבעו את העיניים, הבנים ציירו
שפמים. ואם הם לא רקדו טוזיסט, יש להניח
שהם טיפלו במכונית זרה או בחתיכה
שלהם. את היום השני של סורים הקדיש
נוער המחר — לטבע. קומזיצים.
אולם פורים תשכ״ג היה חגם הבלעדי של
הילדים. המבוגרים לא הצליחו להיות ילדים,
אפילו לרגע אחד. אך הילדים היו הכי
מבוגרים בעולם. מסיכה קטנה, וכובעי קאו בוי׳
הפכו את גני־הילדים ובתי־הספר למוקדי
שימחת פורים. אם הרחוב היה צוהל,
צבעוני, חגיגי יותר מהרגיל, היה זה רק
בגללם.

דרכי חיים
ז 4גמהש מיי ם
בימי מלחמת העולם השניה מילאו החיילים
האוסטראליים את רחובות ירושלים ותל-
אביב. הם באו לבלות חופשות קצרות ונת גלו
כבחורים שמחים וטובי־לב. סוחרים זריזים
של תשמישי־קדושה, כך סיפרו באותם
הימים העיתונים, מכרו לאוסטרלים הצוהלים
אפילו ׳לולבים ואתרוגים, כשהללו הזדמנו
ליד בית־הכנסת הגדול בתל־אביב, בערב
חג הסוכות.
אלפרד גפני לא היה אז בתל־אביב. הוא
לא קנה אתרוגים ולא יצא במחול בכיכר
בית־הכנסת הגדול. אלפרד היה באותם ימים
ילד בן חמש, שאך החל לבקר בגן־הילדים

אלפרד הלך בדרך שהיתוזה לו אביו —
עד הגיעו לגיל .21 ואז, לפתע, חלה תפנית
חדה בדרך זו. זה קרה כאשר התיישב אל־פרד
על ספסל הפקולטה למדעי־הרוח באוניברסיטת
מלבורן, שם למד פילוסופיה. תוך
כדי כך הכיר גם כמה תלמידים יהודיים, מהם
שמע פרטים על פילוסופיית היהדות. אך
יותר מכל אחר השפיע עליו צעיר אמריקאי
שהתגלגל לאוסטראליה והיה חברו לספסל
הלימודים. צעיר זה היה ספוג ברעיונות של
תנועת חב״ד החסידית. הוא גילה לאלפרד
לא רק את הצופן של התנועה אלא אף
קבע עמו שיעורים קבועים ב״מאמרים״ של
חב״ד.
הגילגול הקודם. באותה תקופה היה
אלפרד מיודד עם נערה יהודיה, אף היא
תלמידה בפקולטה למדעי־הרוח של אוניבר סיטת
מלבורן. הידידות בין השניים הגיעו
לשלב כזה, שהם היו מוכנים להתחתן. לצעירה
לא היה איכפת כלל כי אלפרד נוצרי.
באוסטדאליה, בה נהוגים נשואים אזרחיים,
אין הדח משמשת חייץ בין זוגות. החייץ
היחידי שהפריד בין השניים היה אביה התקיף
של הצעירה, שהרחיקה בכוח מן הגוי
ומנע ממנה להוסיף לראותו.
אלפרד הצטער על אובדן הידידה, אבל
דבר זה לא השפיע על המשך לימודיו בתורת
חב״ד. אדרבא, דווקא בשעת המשבר הירבה
להתעמק ברזי החסידות. הוא גילה את
הדיעות החב״דיות, הקובעות את עליונותו
של היהודי על ה״גוי״ .הוא החליט לעבור
מדרגת גוי, שלפי תפיסת חב״ד אין בו אלא
רוח, למעמד של יהודי, שיש בו נשמה.
חסידי חב״ד במלבורן, שאליהם פנה הסטודנט
האוסטראלי בבקשה לגיירו, היססו
תחילה. הם ביקשו גם בעניין זה את הכרע תו
של מנהיגם הרוחני, הרבי מליובביץ׳ ה מתגורר
בברוקלין שבניו־יורק. הרבי אמר
לפתוח את השערים לסטודנט הצעיר. אלפרד
גפני נימול, נקרא מאז אברהם בן־אברהם
גפני.
הדבר נודע לידידתו־לשעבר. היא בישרה
לאביה כי אלפרד כבר יהודי, וכי שוב אין
מניעה שתחדש קשריה עמו. האב הסכים.
ואמנם חזרו השניים להיפגש. אלא שהידידות
נפסקה שנית — הפעם ביזמתו של
הבחור .״הרי לא אוכל להתחתן עם צעירה
שהיתר, מוכנה להתחתן ללא־יהודי,״ הסביר
לה החב״דניק החדש, שלא שכח את חיזורו
אחרי הבחורה, בגילגלו הקודם כנוצרי.
לחפש כודזוג. אברהם בן־אברהם עבד
בשבועון מקומי. חבריו ניצלוהו מעתה כמומחה
לענייני יהודים ויהדות. כך ניתנה לו
הזדמנות להיפגש עם יהודים שונים, שבאו
כאורחים למלבורן ורואיינו על־ידי השבועון.
בין אלה היה גם אחד מראשי חב״ד בישראל.
האיש, שהופתע מהכתב שבאו לראיינו,
הפך עד מהרה ממרואיין למראיין. הוא התעניין
באלפרד־אברהם, ובתום השיחה הציע
לו לעלות לישראל. לגבי אלפרד היתד, זו הצעה
בה הגה לפני כן. אלא שהפעם נתאפשרה
גם מבחינה מעשית, לאחר שהשליח החב״די
הבטיח לו את מלוא העזרה בבואו ארצה.
לפני שנה עלה אברהם גפני לישראל. עלייתו
של הגר־צדק האוסטראלי הפכה למאורע
אצל החב״דניקים בישראל. הם טרחו למצוא
לו מקום־עבודה ואף העמידו לרשותו כמה
מורים מהמעולים שבתנועה, להוסיף לו דעת
בתורת חב״ד.
אברהם גפני החל לעבוד כעוזר לעורך־
לילה בג׳רוסלם פוסט בירושלים, ואנשי
חב״ד קיבלו הוראה מרבם למצוא לו זיוזג
הגון, למען יוכל לבנות בית נאמן בישראל.
בת־הזוג נתגלתה בדמותה של דורותי אד
דרדה.
מכתב לירושלים. חייה של מ מ תי
היו סוערים לא פחות מחייו של אלפרד.
היא נולדה כבת הדת האנגליקאנית, בעיר
קינגסטון שבג׳מאיקה. כבר בילדותה שמעה
כי אביה הוא נוצרי אך אמה היא צאצא
של אנוסים יהודים מפורטוגל. היא הירבתה
להגות בתנ״ך, נתקלה במצודת הכלולות בו
והחלה מקיימת אותן הלכה למעשה. כאשר
הציקו לד, בעיות רוחניות שונות הריצה
איגרות אל ״הרבנות, ירושלים״ .במכתב סיפרה
על עצמה ועל בעיותיה.
* המיוסד על עשר הספירות הקבליות•.
כב״ד, חג״ת, נהי״ם, שפירושן חכמה־בינה־דעת
. ,חסד־גבורה־תפארת, נצח־הוד־יסוד־נזל־כות.

המכתב
הגיע לירושלים, ומכיוזן שנעדרה
ממנו כתובת מדוייקת החליט הדואר למסור
אותו דווקא לרבנות של נטורי־קרחא. הרבנים,
שאינם יודעים אנגלית, היו סקרנים
לדעת מה תוכן המכתב. הם הזמינו את
ידידם הרב ד״ר בנימין זאב (״וילי״) ג׳יקוב־סון,
לשעבר רב ראשי בקופנהאגן, המתגורר
כיום בשכונת סנהדריה בירושלים, שתירגם
להם את המכתב.
דר ג׳יקובסון, שאף הוא עבר בצעירותו
משברים דתיים לא־קלים, עד שהגיע מהגימנסיה
הלא־יהודית בעירו לצמרת אגודת־יש־ראל
העולמית, הבין לנפשה של הנערה מ־קניגסטון.
הוא הריץ לה תשובה, ומעתה
שלח לה בקביעות חומר־קריאה דתי. כאשר
החליטה דורותי לעלות לישראל, היתד, לפניה
כתובת אחת: זו של הרב ג׳קובסון הקשיש

הרב קיבל אותה בסבר פנים יפות, ותוך
זמן קצר הפכה מדורותי לדבורה. תחילה חיה
בירושלים, אך שם תכפו עליה הצעות שידוכין
מצדדים שונים. בעיקר הסתערה עליה
אם מרת־נפש של בן לא־יוצלח, אשר קיוותה
שבזכותה יזכה גם בנה לבנות בית. הרב
ג׳יקובסון, שחרד לעתיד הנערה, העבירה
לבית בנו הצעיר בבני־ברק. מעתה הפכה
דבורה־דורותי בת־בית אצל הרב מרדכי עמ רם
יעקבסון ואשתו הצעירה, כשהיא עוזרת
על־ידם בניהול מוסד הילדים שלהם.
ברור כי השדכנים החב״דיים, שחיפשו בת-
זוג לאברהם גפני, גילו עד מהרה את דבורה
אנדרדה, והשניים התארשו.
בעקבות אירושים אלה עזב אברהם גפני
את עבודתו בג׳רוסלם פוסט .״אין זה יאה
כי חתני יעבוד בעתון לא־דתי,״ פסקה הכלה
מג׳מאיקה. ידידי הזוג הצעיר מצאו לאברהם
גפני מקום פרנסה בבני־ברק, ולאחר שהובטחה
הפרנסה והושגו האמצעים לדירה, ריהוט
והלבשה של הזוג, נערכה השבוע חתונתם
ברוב פאר והדר.

דרכי אדם
רו דו להבביתהרבן
״ואז פרצה המלחמה. לא יכולתי להמשיך
בלימודי. הייתי אז בת , 16 והרגשתי שאני
מוכרחה לעזור לארצי. הלכתי לצבא. אמרתי
שאני בת , 17 ומייד שלחו אותי למשלטים
לעשות טריינינג. שם נהייתי מזכירת־מטה.
היתד, זו התקופה הנפלאה ביותר בחיי!״

לא זיווה. זו רחל רובינסון. רוחל׳ה
כהן לשעבר, המזכירה הפופולארית הקטנה
של רחוב דיזנגוף והתיאטרון הקאמרי. וזהו
קטע, היא אומרת, ממסע הרצאותיה על

וווה ונחש

הרעילה אדמים אחדים
בפורים תשכ״ג,
מכנסטרץ׳ הפכו לסמלו. המסחרי הבולט.
העולם חזח 1131

הפסיד

התמים של סתס-יום־של־חול, הפך לקאס־׳
טרו נורא. מסכות פופולאריות אחרות היו
דה־גול וקנדי, שייצגו יחד את טריומוויראט אחרית־הימים.
בעיות מדינת־ישראל, אותן היא מעבירה
בהתנדבות בבתי־הכנסת בוואשינגטון. המז כירה
היא ציונית מאוד, מאז שנה וחצי,
עת נטשה את מכונת־הכתיבה שלה בפאסאג׳
דיזנגוף, והמירה אותה בספסל־לימודים באוניברסיטה
של ניו־יורק. זוהי האווירה,
מסתבר, של ניו־יורק, ההופכת כל בחורה
נחמדה לקצינת יחסי־ציבור של ציון.
גם השבוע, כשביקרה המזכירה בארץ,
עשתה את אותו הדבר, אבל בשביל מולדתה
השנייה .״אני משתגעת אחרי האמריקאים.
זה עם נהדר, תרבותי וחיוני, משכיל ואו הב,
ולנו, הישראלים, יש מה ללמוד ממנו.
מצאתי שם את כל היופי הזוהר והקסם והעושר,
ואפשר לומר גם האושר.״
את האושר והעושר הביאה רוחל׳ה איתר,
לביקור היכרות בישראל. הוא בן .40 היא
קוראת לו ״בייבי״ ,והוא קורא לעצמו —
אירוזין רובינסון .״אני בטוחה שהוא הבעל
הפיקאנטי ביותר שאי־פעם הכרתי, איש
מעניין ומקסים וגבר־החלומות שלי, הרכוב
על הסום הלבן שלי בחלומותי.״ חולשתה
של רוחל׳ה היו מתמיד התכשיטים, אבל
היא מבקשת מאוד להדגיש שזאת לא היתר,
הסיבה מדוע בחרה דווקא ברובינסון, מנהל
חנות־תכשיטים גדולה מזאשינגטון מכל
מאות מחזריה.
״היתד, זו אהבה ממבט ראשון,״ בטוחה
הרחיקה המושבעת של תל־אביב לשעבר.
״הרומן שלנו התחיל לפני שנתיים באירו פה,
כשהייתי בחופשה. היכרנו מעל החורבות
של פומפיי באיטליה, אך אנו בנינו
(המשן בעמוד )22
היופיינית בייש

הפירמה.

לאה פלטשר, הרוקדת ליד שודד־היס,
ד״ר ברניקר, היתה קוזק אדום שלא
היא עמדה בכבוד מול תלמידותיה.

אנשים
גי להארמגורגביתה סו הו־במה
עוסקים חברי הכנסת בשעת הדיונים
במליאה? על אחד מהעיסוקים ניתן היה ללמוד
השבוע מגערתה של יושב־הראש, ח״כ
ככה אידלסון, שבשעת נאומו של שר־החינוך
אכא אכן נזפה בח״כים :״אני
מבקשת להפסיק את קריאת העיתונים!״ הגיב
על כך אחד הח״כים בקריאת ביניים :״מה
זה, הגבלת חופש העיתונות עסקן
מפ״ם אהרון כהן, המרצה את עונש המאסר
שלו בכלא דאמון, זכה השבוע בביקור
שעורר את קנאתם של חבריו האסירים. בי קרה
אצלו השחקנית גילה אלמגו־ר, שנלוותה
אל ידידה יעקב אגמון בביקורו
אצל כהן סוד נטייתו המיוחדת של
המשורר הסובייטי יי כגני יאכטושנקו
ליהדות נתגלה השבוע בעת שערך ביקור עם
רעיתו, גליה, אצל הצייר היהודי מארק
שאגאל בביתו בצרפת. באותה הזדמנות
גילתה אשתו של יאבטושנקו כי היא יהודיה
וכי הוריה ניספו במחנה ריכוז חבר
מועצת עירית תל־אביב אכרהם שכטר
מן גילה השבוע חוש אבירות מופתי, כאשר
בישיבת־המועצה העיר לראש־העיר מרדכי
נמיר, שבא לישיבה אחרי מחלה :״תמסור
את הישיבה למישהו אחר, אני עומד לעשות
לכם צרות ולא רוצה להזיק לבריאותך״
כתב הבוקר יוסן ש עכרץ זכה הש בוע
בנצחון מוסרי חשוב. הוא פירסם רשימה
על רופא תל־אביבי שאוצר המדינה דרש
ממנו לשלם מס ארנונה עבור מכוניתו פע מיים׳
פעם עבור שימוש בה לצרכי עבודתו
ופעם עבור השתמשו בה לצרכים פרטיים.
פירסום המעשה ההלמאי עורר את משרד
מבקר־המדינה, שדרש כבר למחרת הפירסום
ממשרד־האוצר למנוע דרישות בלתי חוקיות
מעין זו על סיוט שרדף אותה מילדותה׳
סיפרה לאחרונה שרת־החוץ גולדה
מאיר ו ״כשהייתי קטנה הדביקו גם לי
כינוי כמו שהדביקו לכל מיני אנשים. מכיון
שהייתי עקשנית מאוד קראו לי בשם, גולדה
דוידל׳ .עד היום אני זוכרת את הסיוט
שהיה תוקף אותי למחשבה שגם כאשר אגדל
יוסיפו לקרוא לי בכינוי זה.״ לדבריה, נפטרה
גולדה מסיוט זה רק ב־ , 1948 כאשר פרץ
ויכוח בינה לבין דויד כן־גוריון מי
משניהם יסע לארצות־הברית לאסוף כספים.
״היתה זו הפעם הראשונה בה ניצחתי את
בן־גוריון,״ סיפרה גולדה, ומאז עבר כנראה
הכינוי דוידל לביג׳י.

מיק• מיכאל בסוףה עו ל

הפיוסוגאי

הצלב של דאן דארק

חעולס !*וזח 1531

יובל טל בודק את

טיב הסחורה
— נילי אקרשטיין.

העתונאית סילכי קשת שינתה לאחרו נה
את דמותה הציבורית. היא מופיעה עתה
בשיער ערמוני עם גלגל מגולגל כלפי חוץ,
שאינו אלא פיאה נוכרית משובחת בשווי
כמה מאות דולארים. הראש החדש הובא
לסילבי במתנה על־ידי קארלו פ דיי־׳,
מפיק־מישנה של סרטי הבמאי הצרפתי אלן
רנה, המבקר עתה בארץ. אולם השולח האמיתי
אינו אקא מפיק הסרטים ארתור
כהן. כשנכנסה היא, חבושה בפיאה, לקפה
קליפורניה, לא הכיר אותה אייכי נתן,
בעל המקום. שאל אחד מידידיו :״מי זאת?
אני נורא מעוניין להכיר אותה״ • י • בעת
ביקור ראשי העיריות הגרמניים בארץ, הושבתה
עליצותם בשעת מסיבה חגיגית, כאשר

הנוופסוו

רודולף דרייקורס, תלמידו של פרופסור
אדלר הגדול, ומרצה־אורח באוניברסיטת
בר־אילן, התחפש לערבי. אשתו — לבוכרית.

אחרי נאומים וחילופי ברכות הרים הצייר
יגאל תומרקין את קולו ואמר :״ועכשיו
יספר כל אחד מהנוכחים מה עשה בין ה שנים
1933ו־. 1945״ באולם השתררה דומייה
ואחרי זה איש לא צחק עוד
הבמאי הצעיר ניסן נתיכ החליט לפתוח
בית־ספר למשחק ופנטומימה יחד עם הריי
ג רו סמן מאוניברסיטת תל־אביב. השניים
היו בשעתם תלמידיו של אטיין דקרו
הבימה ביטלה השבוע את אחת ההצגות
של המוסיקול אירמה לה־דוס. בהודעה
שנמסרה לעתונות ולרדיו נאמר כי ההצגה
בוטלה מפאת מחלתה של אחת השחקניות.
היה זה באמת מיבצע ניחוש ראוי לשמו
לדעת מי החולה, שכן השחקנית היחידה
המופיעה במחזה היא דינה דורון
הזמרת מיקי מיכאלי, המופיעה באילת
במועדון סוף העולס, קיבלה לאחרונה הזמנה
מרב־חובל איטלקי צעיר ונחמד, אשר
שמע את שירתה, לנסוע עמו ליפאן. אחרי
שביקר במועדון ערב נוסף, הציע לה הקפיטן
נשואין .״למזלי הטוב הוא הפליג
אחרי יומיים,״ אומרת מיקי ,״אחרת מי
יודע מה עוד היה מציע לי יוכן!
(״בומבה״) צור, אחד מיצרני הסרט אשת
הגיבור, שצילומיו מתקיימים עתה בעמק־הירדן
ובטבריה, לא ביזבז את זמנו הפנוי
אחרי שעות העבודה: הוא אירגן הצגות
מיוחדות של הסרט חבורה שכזאת, שגם
על יצרניו הוא נימנה, באחד מבתי הקול נוע
בטבריה. היצרן השני והבמאי של אשת
הגיבור, פיטר פריי, קינא בהכנסה צדדית
זו והחליט לארגן בטבריה הצגות של סרטו
איי לייק מייק, אלא שזמנו אינו מאפשר לו
זאת ישראלי פופולרי מאוד בברלין
המערבית, זאב כרלינסקי, נעלם השבוע
מעיר האורות המרכז־אירופית ללא הודעה
מוקדמת. מסתבר כי ברלינסקי מבלה על
ספינת טיולים מפוארת ונמצא בדרכו לאיים
הקאריביים לשם הופעה בסרט. כרגיל,
ממלא ברלינסקי גם הפעם, כמו בסרטיו הגרמניים
האחרונים, תפקיד של רוצח שפל
ומסוכן שר־האוצר לוי אשכול לא
זכה, אומנם, לכך שחתימתו תנוסס על
שטרות הכסף הישראליים, אולם המשפחה
תונצח בדרך זו בכל זאת. לקראת הקיץ
מתעתדים אמני עין־הוד להפוך את כפרם
לעיר קייט, בה יעברו לסוחר רק ש ט רו ת־.
כסף מקומיים שעליהם תתנוסס חתימתה
של הכוריאוגראפית נועה אשכול, בתו
של השר.

צמדמת בו דדבבית ־ דין
נורית כת״יער, מי שריחה עורכת
מדור האופנה בוזעולם הזה וכיום נשואה
בארצות־הברית, זכתה למכתב תודה נרגש
מהלן גרלי בדאון, מחברת רב־המכר
הסקס והרווקה, אודות חיי הרווקות בארצות״
הברית. אחרי שנורית פירסמה בהעולס הזה
1323 רשימה על ספרה של בראון,
כתבה לה הסופרת :״מובן שלא יכולתי
לקרוא את הרשימה, אבל שמחתי בה מאוד.
צלמי כתב־העת לייף הכינו עבור כתבה
אומתי, תמונה בה מחזיק מישהו את גליון
העולם הזה, הכולל את תצלומי יש־ראלית־אמריקאית
אחרת, מי שהיתר, מזכירת
התיאטרון הקאמרי לשעבר, רוחל׳ה כהן,
תרמה להשכלתן היסודית של חברותיה בארץ
תרומה משלה — תחתוני קאן־קאן מתחרה
שחורה המגיעים עד לברכיים, אותם
הביאה מוזאשינגטון. כדי להדגיש את עובדת

היותה נשואה, עונדת רזחל׳ה לא פחות מ חמש
טבעות נשואין, על יד אחת, בעת ובעונה
אחת אם מדובר בתחתונים,
נראה שאלה מסעירים מאוד את הסטודנטים
של האוניברסיטה העברית בירושלים, ב־יחוד
אם המדובר בתחתוניה של זיוה
רודן. פי האתון, בטאון התאחדות הסטודג־טים,
הקדיש בגליונו האחרון מקום נרחב
ל״תפילת הדרך של זיוה״ ,בסיגנון תפילת
שמונה־עשרה. התפילה מכילה, בין השאר:
״הפילני ביד ספר מחונן ועל מיטת כוכב
בעל שם. תן בראשי כובעים ולרגלי נעליים
ופנה את מרכזי מהמת החייטים. אל תם״
קירני ביד רמזים, עשה תמיד שתהיינה
כוונותי מובנות. הגן על דמותי כאשר, מכובדת,
לבל תשתנה לרעה, ותנני מופת לכל
נערה צעירה בעולם. ירבו כמותי גלויי לב
בתבל. ברוך המפשיט עליונים ותחתונים״
אחרי גירושיה הסופיים החליטה גיל דה
דורן, מחליקת הקרח הבלונדית, להעביר
את מישור פעילותה לקרקע מוצקה
יותר. היא תהפוך למורה לאנגלית, בבית־הספר
של קריית־אונו הדוגמנית ר כ ״
קה כיסו, לשעבר סגנית מלכת־המים, תיקרא
בקרוב בשם רבקה בר־צבי. החתן,
יעקוב, הוא סוכן מזון ולשעבר מבעלי ביתד,חרושת
לנקניקים בר־צבי. אחרי נשואיה
תהיה רבקה הדוגמנית השניה במשפחה,
אחרי שאחיו של החתן נשא קודם את
כתיה כגדיקט, גם היא סגנית מלכת־מים,
הנמצאת בארצות־הברית צמד
המתבודדים מאכזיב, אלי ותמר אכיבי,
נפרדו השבוע סופית בבית־הדין הרבני בחיפה,
אחרי שנתן גט לאשתו, הודיע אלי:
״עכשיו נוכל להיות ידידים טובים.״

פסוק ה ש בו ע
9ראש־הממשלה, דויד כן־גור־יון,
בפולמוס עם אנשי־רוח :״חיברתי ו׳
פירסמתי ספרים ומאמרים, ולא בשטח הפוליטיקה,
כשלא עלה על דעת איש בעולם
שאי־פעם יוטל עלי להיות ראש־ממשלה.״
9גבריאל צ פ דוני, עורך הבוקר׳
על הליגה הערבית :״בליגה הזאת משחקים

כדורגל בראשי ם
9דויד שיפמן, מזכיר התאחדות הסוחרים
:״הוזלת המחירים בסופרמארקט זה
סטריפטיז — פושטים מחירה של סחורה,
מציגים אותה ערומה, מושכים את הקהל
פנימה ואחר־כך מוכרים לו סחורה אחרת
— ביוקר.״
9הנ׳׳ ל, באותו ענוין :״יש סוחרים
שהיו רוצים לראות את השופרסל בתור
שופרז״ל.״

9הלורד ויקטור רוטשילד, ב־תגובה
על אישור תוכנית הטלביזיה החי
נוכית מיסודו :״זה דבר עצום בשביל ישראל.
ברבות הימים תדעו להעריכו.״
9מפקד חטיכה כצה״ל, בראיון
שפורסם בחרות על התקדמות חיל־ד,רגלים
הישראלי :״כל מטוס אוייב מכל סוג שהוא
ובכל מהירות שהיא, בנסותו לתקוף את
יחידתנו בשדה, ייתקל באש מכל כלי הנשק.״
9המבקר
•טלמה שמגר, בביקורת
קולנועית בחרוזים על הסרט השבדית
והאהבה :״זה עצוב, אך זו אמת /לא כל
דני הוא האטלס /לא כל שבדי הוא ג און/
יש גם שבדי תועבון.״

קור טבבר: לאן נעלמו ה מילין! ,

נו ס ואשון בסיווה הגנה גרים נ איוונ ה: סגר הס״ ס ש הנו למ1לטי=מיליו 1ר

מזוודות הז ה ב והפנינים
•י* וף־אפריל —ראשית־מא׳י 1945 הרייך השלישי גסס. אדולף היטלו־ ,המנהיג וראש^
הממשלה, התאבד. האנדרלמוסיה שלטה בכל. צבאות המזרח והמערב כמעט חתכו את
גרמניה לשתיים. לא היד, עוד קשר ישיר בין צפון המדינה ודרומה. הכבישים היו חסומים
על־ידי פליטים ויחידות־צבא מתפוררות. ההתמוטטות הסופית שוב לא היתד, אלא שאלה
של ימים.
בדרום, באזור ״מיבצר ההרים״ ,התרחשו דברים מיסתוריים. רבים מאנשי הצמרת הנאצית
נאספו שם. אחדים מהם באו בחשכת לילה, ושוב נעלמו. היו שם הקנאים, שלא האמינו
במות הפירר, ושרצו להילחם במיבצר עד טיפת־הדם האחרונה. בשבילם עוד לא החלו
דימדומי־האלים.
היו שם הזהירים, שידעו כי העניין אבוד, אך האמינו כי הם עצמם אינם אבודים. הם
רצו להעלם זמנית, כדי להחזיק מעמד. אולי יזדקקו להם מחר, אולי מחרתיים. היו במיבצר־ההרים
מקומות־סתר ושבילי־סתר רבים.
והיו אותם שעוד היו מוטלים עליהם תפקידים אחרונים. רובם קציני־ס״ס בכירים, בראששיירות־משאיות. המשאיות דיו עמוסות במיטען כבד, בעלותן בשבילים התלולים. בשובן,
חסרו לא רק את המיטענים, אלא לרוב גם את המלוזים. אלה הועברו דרומה, חוסלו שם
על־ידי כיתות־חיסול מיוחדות.
המיטענים נעלמו במחבואים, שהוכנו זמן רב מראש. שם הוחבאו לא רק תוכניות ומיס־
׳מכים סודיים, אלא גם דברי־צרך, זהב, מטבע זר, חפצים שנשדדו מכל ארצות אירופה —
אוצרות בעלי שווי של מיליתים רבים. האמריקאים העריכו לאחר מכן את ערך הרכוש,
שנתגלה על־ידיהם בסביבה זו, בסך 2.5מיליארד דולאר.
לא כל קציני־הס״ס שם פעלו על פי פקודה. אחדים פעלו על פי יוזמתם הפרטית. הם

על מה שקרה בבודפשט, במשך שנים־עשר החודשים שישב במחנה־הריכוז. שוייגר עייף
מדי, יגע מדי, מכדי שיכול היה להבין את המתרחש סביבו.

״מתנה לד״ד קסטגר״
ך * כהונקרא את הדו״ח של משה שוייגר, אותו כתב ב־ 7באוגוסט : 1945
ב־ 13 ביולי 1944 הביאו אותי למחנה־הריכוז. שם היה גורלי כגורל שאר האסירים.
בסוף אפריל 1945 הגעתי לקצה כוחותי, והייתי חולה. כך שכבתי ב־ 20 באפריל חולה,
בגוש שלי. לא רציתי ללכת לרופא, כי רק מעטים מאוד חזרו חיים ממיסדר־חולים.
״פתאום, לפני מיסדר־הערב, בא לבלר הגוש והודיע לי שעלי לבוא מייד למחלקה הפו ליטית.
שם הודיע לי קצין־ס״ס שהועברתי לבניין המיוחד, וכי שם אקבל מנות־מזון של
איש ס״ס. בניין זה היה בית־אבן חדש, עם מים קרים וחמים. לפני לא נתקבל שם שום
יהודי לתקופה ארוכה. לא הבנתי את המצב, אך תיארתי לעצמי כי ידידי בחוץ־לארץ
פעלו למעני והשיגו משהו עבורי.
״ב־ 27 באפריל נקראתי למשרדו של מפקד־המחנה, אלוף־מישנה הס״ם ציריים. מצאתי
אותו בחברת אלוף־מישנה שני, שלא הכרתיו אז. האיש הבלתי־ידוע (כיום אני יודע
שהיה זה אלוף־מישנה הס״ס קורט בכר) שאל אותי בידידות מה שלומי, ומי היה ידידי
הקרוב ביותר בבודפשט. עניתי שהיה זה הד״ר רודולף קסטנר. אז שאל אותי׳ מה אני
מבקש שימסור עלי לד״ר קסטנר. כן הודיע לי שהועברתי^גוש האנשים החשובים במחנה,
בו היו המשרדים וגם חדרים פרטיים.
״כעבור כמה שעות הובילו אותי למחסן המחנה, ושם נתנו לי בגדים אזרחיים, ללא
מיספר־אסירים. כן שוחררתי מן החובה להופיע במיפקדים.
״כשעזבתי את משרדו של מפקד־המחנה, הלך בכר אחרי ולחש לי, :עכשיו אני פועל
למענך!׳
״ביום ה־ 4במאי, בתשע בערב, כבר שכבתי במיטתי, כאשר הודיעו לי שעלי לקום מייד,
להתלבש ולקחת במחסן מעיל עליון חדש, כי עוד הערב אצא מן המחנה. וכך היה. קצין־
ס״ס בכיר הוביל אותי במכונית פרטית לעיר ואלדזה, על נהר הדאנובה. הגענו בשתיים
אחרי חצות, ושכבנו לישון בספינת־נהר. למחרת היום, ה־ 5במאי *,בשעה אחת בצהריים,
נתקבלתי באחד התאים על־ידי אלוף־מישנה קורט בכר. הוא התייחס אלי באדיבות רבה
ואמר כי כמה פעמים ניסה להציל אותי מהמחנה, אך אמרו לו שנפטרתי. רק אחרי חיפושים
ממושכים עלה בידו לגלות אותי
בשיחות על־פה אמך שוייגר לאחר־מכן כי בכר הסביר לו את שיחרורו ממחנה־הריכוז

מאת --

קורט אמנגר
כשיתוף פעולה עם יואל בראנו*
כל הזכויות בעברית שמורות ל״העולם הזה״

שוייגר

כיוס עורך־הדיך בר־צבי
בתל־אביב, האיש שבכר
הצילו ממחנה־הריבוז לצורכי האליבי שלו.

דןך במדי קצין ס׳׳ס בימי מלחמת־
! 1 ^ 1העולם השניה. כן הכירוהו קסט־נר,
בראנד ואחרים בימי ההשמדה בבודפשט.
ואולי הכינו לעצמם הון־חוזר, כדי לחזור

התכוננו לימים הרעים, שהיו צפויים להם.
לחיי־העסקים.
גם אלוף־מישנה הס״ס קורט בכר נמצא שם, באזור זאלצקאמרגוט, בימים האחרונים של
המלחמה. לא, הוא לא היה שייך לסוג הקנאים. הוא גם לא רצד לרדת למחתרת ולהעלם.
כי הוא הכין לעצמו את האליבי במשך זמן רב.

חזיר יהודי הפך לבן־אדם

ך * אם הוטל על בכר תפקיד אחרון? אין להוכיח זאת. הדבר ייתכן, כי בתור הנציג
| 1הכלכלי של הימלר בהונגריה היו בידיו אוצרות של מיליונים. אולם אין גם להוכיח
אם בא לכאן לפי יוזמתו האישית, כדי להכין לעצמו את עתידו.
על כל פנים — הוא הגיע הנה, ועמו שרידי הסגל הגדול שעמד לרשותו בהונגריה.
שלושה קציני ס״ס ושני נהגים, וגם כמה אזרחים שקשה היה לדעת מה טיבם. אחדים
מהם ניראו כיהודים .״מדוע סוחב עימו קצין־ס״ם בכיר חבורה של יהודים?״ שאלו הנאצים
איש את רעהו בתמיהה.
שמותיהם של יהודים הונגריים אלה ידועים מן הפרוטוקולים. למשל: הזוג מארטין
שטרנברג, וזרה גוליאס, איגנאץ אושפיץ, יוליוס אקר, גיאורג קראמר, אלכסנדר מאנדל,
ניקולאום וייס, ליליאן בראון. נמצאה שם גס היהודיה הרומנית אימה ויזנר, עימד, חי
בכר בימי ההשמדה בהונגריה.
אלוף־המישנה ואנשיו התייחסו אל יהודים אלה באדיבות בולטת. אולם יחסם לאיש אחד
עלה על הכל. אילו התייחסו כאילו היה האוצר היקר ביותר בעולם. איש זה דמה לשלד.
הבגדים היו תלויים על גופו הצמוק. אפשר היה לחשוב כי הוא אסיר ממחנה־ריכוז. היה
ניראה כי על הזוג שטרנברג הוטל לטפל בו ולמלא את כל משאלותיו. הוא היה חלש
מאוד, מחשבותיו נדדו, כאילו נמצא במקום אחר)
שלד זה היה עורך־הדין ההונגרי ד״ר משה שוייגר. לא מכבר היה באמת אסיר במחנה־הריכוז
מאוטהאוזן. לפני חודש בלבד ראה לפניו את המוות, ולא קיוזה לחיות כעבור
שבוע. עתה היה חופשי, וטיפלו בו כאילו היה בן־אדם.
אלוף־המישנה האחר, שם במאוטהאוזן, ציריים, פנה אליו רק במיספר. אילו בכלל היה
מקדיש תשומת־לב לגל־עצמות עלוב זה, היה קורא לו בשם ״חזיר יהודי״ .ואילו כאן פנה
אליו עכשיו אלוף־המישנה בלשון ״אדוני הדוקטור״!
שוייגר עוד לא תפס מה העניין, למרות שבכר ואנשיו בילבלו לו את המוח 9לא הפסק.

במילים :״אדוני הוא המתנה הפרטית שלי לד״ר קסטנר* .בכר הבטיח, כביכול, לקסטנר
לשלוח את שוייגר לשוזייץ, ועתה קיים את הבטחתו.
שוייגר לא תפס, כמובן, כי באותו רגע היה הוא הנכס היקר ביותר באוצרו של בכר —
מעין ביטוח־חיים.
שוייגר נסע עם בכר, במכוניתו, לזאלצקאמרגוט. בדרך נישאר שוייגר כמה שעות לבדו
במכונית. בהמשך הנסיעה דיבר בכר על עצמו, על פעולתו להצלת היהודים, על הד״ר
קסטנר ועל הימלר. עוד היום נזכר שוייגר (שהוא כיום עורך־הדין בר־צבי בתל־אביב)
בדיוק כי בכר אמר לו :״כאשר תכיר אישית את הרייכס־פירר (״המפקד הארצי״ ,תוארו
הרישמי של הימלר) תיווכח איזה אדם נהדר זה!״ שוייגר מדגיש :״באותם הימים לא
ניסה בכר מעולם לעוול* את* הרושם כאילו אינו נאצי.״
בלילה התעורר שוייגר מרוב רעב, קם וחיפש מזון. הוא גילה כמות של טבלות־שוקולד.
כאשר שמע זאת בכר, בבוקר, נבהל. כי טבלות אלה היו תכשיר מיוחד, שהוכן למען
הטייסים כדי למנוע שינה. בכר הכניס את שוייגר למכוניתו, הוביל אותו בעצמו לרופא
קרוב, שנתן לו תכשיר נגדי.

פוליסה חיה ש 7ביטוח

ץ נ*ד*ע שיחרר בכר את שוייגר, מדוע סחב אותו עימו ודאג דאגה כה רבה לשלומו?
הדבר מסתבר מן המכתב, שכתב שוייגר ב־ 8במאי (יום הכניעה הרישמית של הצבא
הגרמני) למען המשחרר שלו. את המכתב הזד, טמן בכר בכיסו, כמו פוליסה של ביטוח.
וזה לשונו:
״לכל השלטונות האזרחיים והצבאיים של מעצמות־הכיבוש, ולכל מוסדות הצלב האדום
הבינלאומי.
״החתום־מטה הוא חבר הועד־הפועל של הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, בראשותו של
הלורד מלצ׳ט, לונדון, וכן חבר החיעד המרכזי של איחוד פועלי ציון, שמרכזו בתל־אביב,
ארץ־ישראל.
״אני מאשר בזה כי מר קורט בכר פעל מזה זמן רב למען קיומם והצלתם של בני־אדם,
רובם יהודים. הוא, ופקודיו הרשומים להלן, יזמו פעולה זו, והם ביצעו באופן מעשי
את פעולות־ההצלה, תוך הקרבה עצמית אישית עילאית. בפעולה זו עומד מר בכר במגע
מתמיד עם נציג הג׳וינט, מר סאלי מאיר בשווייץ, ועם נציג הסוכנות היהודית, הד״ר
רודולף קסטנר, שאפשר להתקשר עמו לפי כתובתו של מר מאיר. על פעולה זו קיבל
דיוזח שוטף גם נציגו האישי של הנשיא האמריקאי המנוח רוזבלט, הד״ר מק־קללנד, המכהן
עתה בשגרירות האמריקאית בברן.
״אני נמצא עתה בדרכי לסנט־גאלן בשוזייץ. מאחר שיש לג׳וינם ולסוכנות היהודית עניין
חיוני בקיום מגע מתמיד עם מר בכר ועם האדונים הרשומים מטה, הריני מבקש בזה
לאפשר להם להמשיך ולגור במקום הימצאם הנוכחי( .להלן שמות חמשת קציני הס״ס
והנהגים שהיו בחברת בכר).
״במיקרד, של שינוי הכתובת של הנ״ל, אבקש להודיע לראש העיר כאן על מקום
הימצאם החדש, למעני ולמען נציגי. כל האדונים הנ״ל שייכים לחיל־ד,מילואים של הס״ס־הקרבי.״
מכתב
זה מעניין מכמה וכמה בחינות. שלוש פעמים — גם בראש המכתב ובחתימה —
מזכיר שוייגר את תפקידיו בסוכנות היהודית ובאיחוד, כדי שהקורא לא יתעלם מחשיבותו. כן

היום בו ביקש הפיקוד הגרמני רישנזית תנאי־כניעה.

— את סאלי מאיר, קסטנר ומק־קללנד, כדי שהקורא

הוא מזכיר כמר. פעמים אישים אחרים
יתרשם מקשריו החשובים של בכר.
בתור משתתפי ״הפעולה העילאית״ להצלת יהודים נזכרים, חוץ מבכר עצמו, בדיוק
אותם חמשת אנשי מטהו שנמצאו עמו באותו רגע, כולל שני הנהגים. משמע: המטרה
היתד, לבטח את חמשת אנשי הס״ס מפני מעשה־אלימות׳ אימפולסיבי ברגע נפילתם בידי
חיילי צבאות־הברית. על כן גם באה ההדגשה כי ״כל האדונים״ שייכים רק לחיל־המילואים
של הס״ס־הקרבי. שוייגר ביקש להודיע על ״שינוי מקום המגורים״ ,כדי שאפשר יהיה
לפעול למען בכר גם במיקרה של כליאתו במחנה־שבויים.
ברור לחלוטין כי שוייגר לא כתב מכתב זה ללא שידול מצד בכר. כי אחרת, מניין ידע
בכלל על קיום נציגו של רוזבלט בברן? הוא יכול היה לדעת זאת רק מפי בכר ואנשיו.
וזוהי נקודת־התורפה: שוייגר מעיד לטובת בכר ואנשיו על מעשים שלא היתר, לו כל
אפשרות לדעת עליהם אישית. במשך שנה תמימה ישב במחנה־הריכוז, ללא שום קשר עם
בודפשט, ולא יכול היה לדעת מה אירע באותה תקופה בהונגריה ובשווייץ. כל ידיעותיו
באו לו משמיעה בלבד — אם מפי בכר, אם מפי היהודים שנמצאו עם בכר.
אך אין צורך לפקפק בכנותו של שוייגר. בכר שיחרר אותו ממחנה־הריכוז וטיפל בו
במסירות. מדוע לא היה צריך להאמין לוז

כהלת־חזהב כמיבצר־ההרים

* * אותו יום ידע בכר כי הוא עומד להיאסר בכל רגע. ואומנם, ב־ 12 במאי נאסר בידי
/ 3לוחמי־שיחרור אוסטריים, שמסרוהו כעבור כמה ימים לידי האמריקאים. אלה אסרוהו
״מאסר אוטומאטי״ — כמו את כל קציני־הס״ם הבכירים.
מייד לפני מאסרו מסר בכר לד״ר שוייגר שתי מזוזדות, שהיו מלאות בקופות־פלדה
רבות. כל קופה כזאת הכילה מטבעות־זהב מכל הסוגים, שעוני זהב ופלטינום, תכשיטים
ואבנים יקרות. בכר סיפר לשוייגר שזהו אוצר דמי־הכופר ששילמו יהודי הונגריה תמורת
משלוח רכבת־הנכבדים, שהגיעה דרך ברגן־בלזן לשווייץ (ושמילאה לאחר מכן תפקיד
מרכזי במשפט קססנר) .הוא, בכר, הבטיח כביכול לקסטנר בשעתו כי לא ימסור אוצר זה
לממונים עליו, אלא יחזירו לבעליו בבוא העת. בזאת, כך אמר, הוא מקיים את הבטחתו.
בכר ביקש משוייגר לקחת אוצר זה לשוייץ, ולמסרו שם לקסטנר או לנציגים אחרים
של היהדות העולמית. הוא לא שכח להוסיף כי אוצר זה מהווה את כל הרכוש שנשדד
מיהודי הונגריה.
קארל גראבאו, עוזרו של בכר, טוען כיום כי היה נוכח בעת המסירה, וכי נמסרה רק
מזוודה אחת. בכר עצמו מדגיש גם כיום כי מסר לשוייגר את כל האוצרות שנמצאו ברשותו,
וכי כל השאר אינו אלא שקר.
לשוייגר לא היתד, אפשרות מהירה להגיע לשווייץ. הוא ניסה לבוא במגע עם הבריגדה
היהודית באיטליה, כדי למסור לה את הרכוש. כשמאמציו עלו בתוהו, מסר את הרכוש
לידי המישטרה הצבאית האמריקאית, תמורת קבלה.
אולם כבר ב־ 24 במאי גילתה המישטרה הצבאית האמריקאית, בבית בו גר בכר, אוצר
גדול נוסף, שהיה חבוי מתחת למיטה — 12 יום אחרי מאסרו של בכר, שישה ימים אחרי
מסירת האוצר הראשון! אוצר זה הכיל אף הוא מוטות־ברזל, לוחות פלטינום, שעונים,
תכשיטים, טבעות, עגילים ו־ 1700 מטבעות זהב. חשוב מכל: קופסה מלאה סתימות־זהב
שהוצאו משיני אדם
אך גם זה לא הכל. כעבור ארבעה שבועות, ב־ 25 ביוני, הופיעו במישטרה הצבאית
האמריקאית בני־הלווי היהודיים של בכר, ומסרו שם אוצר גדול נוסף, בטענה כי קצין־
מודיעין צרפתי בלתי־ידוע ניסה להשתלט עליו.
ובכן: תחילה מסר בכר לשוייגר את האוצר מס׳ , 1במענה כי זהו כל הכופר של יהודי
הונגריה. אחר־כך נמצא אוצר מס׳ ,2שהיה גדול עוד הרבה יותר. כעבור חודש נתגלה
אוצר מם׳ ! 3
מניין באו שיני הזהב? האם יהודי־הונגריה הוציאו לעצמם את הסתימות מן השיניים?
מתקבל יותר על הדעת כי הן באו ממחסן של מחנה־השמדה.

מיליונים תמורת דם

ך* סטנר עצמו לא טען מעולם, אף לא כשהעיד את העדות הראשית לטובת בכר
במשפט־הטיהור שלו, כאילו הבטיח לו בכר אי־פעם להחזיר את הרכוש שנשדד
1מיהודי הונגריה. להיפך. בדו״ח קסטנר נמצאים קטעים רבים המעידים כי בכר תבע
ממנו תשלומים גדלים והולכים.
עוד יותר בולטת העובדה כי בכר יכול היה להחזיק אצלו, במשך שנה שלמה, את חפצי־הערך
שנסחטו מיהודי הונגריה. הרי הוא לא היה הגזבר הראשי של הס״ם, אלא רק אלוף־
מישנה. או שמא יש להניח כי בכר סחט את הרכוש מן היהודים, תמורת חייהם, באופן
פרטי? קשה להאמין בכך. אך ייתכן כי בכר הפקיע לעצמו חלק מן הכסף אשר גבה מן
היהודים, שהיו שרויים בפחד־מוזת, תחת למסור את הכל לס״ם.
על כל פנים, כבר עד ה־ 22 ביולי , 1944 כמעט שנה לפני סוף המלחמה, השיג בכר
מיהודי הונגריה״ באמצעות ״ועדת העזרה וההצלה״ של קסטנר ובראנד, חפצי־ערך, שהוערכו
אז בסך שני מיליון ו־ 100 אלף דולאר. אחרי תאריך זה סחט מיהודי הונגריה רכוש העולה
על כך פי כמה.
עדויותיו של בכר עצמו, אותן העיד לאחר מכן בשבועה, סותרות זו את זו. כך, למשל,

שיני זהב

קטעים מאחת הרשימות של אוצר־בכר. למעלה: הכותרת של המימי
של הצבאי של בנות־הברית באוסטריה :״שם הבעל: קורט בנר,
אלוף־מישנה של הס״ס.״ בקטע התחתון, בין שאר הפריטים :״סתימות זהב משיניים 1 ,שקית.״

המיליונר

קורט בכר (מימין) עם שני חברים, בתחרות־רכיבה בשנת , 1957
כאשר כבר הצהיר על רכוש של למעלה מ־ 20ו מיליון מארק. במרכז:
גינתר טמה, שהצהיר במשפט־הטיהור של בכר כי ״ ב תווכי ...גויים בנר לפרשי הט״ם.״

הודיע ליואל בראנד בכתב, אחרי המלחמה, כי ״למען האמת יש לציין כי כל הרכוש לא
זרם לכיסי הפרטי, אלא לקופות ממשלת הרייך דאז״ .בעדותו (בכתב) במשפט אייכמן טען
כי מעולם לא הפקיע מיפעלים או רכוש. במקום אחר טען כי הסכומים נמסרו לו כדי
שיוכל לשכנע בעזרתם את הימלר לשחרר יהודים. איך יכול היה לשכנע את הימלר בעזרת
רכוש שנשמר במזוודות אצלו?
יואל בראנד סבור כי בכר שדד בהונגריה סכומים שהגיעו לפחות לשישה מיליון דולאר,
ואולי עלו על כך בכמה מיליונים נוספים. בראנד עצמו חיפש, ברשימות השונית של
אוצרות־בכר, חפצי־ערך אישיים שלו שמסר לנאצים, אך לא גילה אותם.
אם כן, מניין בא הכסף שמסר בכר לשוייגר? בראנד אינו מאמין כי אומנם היו אלה
דמי־הכופר של המישלוח הראשון (,,רכבת ברגן־בלזן״) .לעומת זאת הוא סבור כי היו אלה
הסכומים ששילמו היהודים עבור משלוח שני מברגן־בלזן לשווייץ, בו היו צריכים לנסוע
3000 יהודים. עבור כל אחד שולמו 1000 דולאר, היינו, סך כולל של שלושה מיליון דולאר.
משלוח שני זה לא שוחרר מעולם על־ידי הנאצים.
על כל פנים: הרכוש שהיה בידי בכר נסחט מיהודים, שמסרו לבכר את רכושם תמורת
הצלת חייהם. היה זה מיסחר מבחיל בחיי אדם — כשאייכמן ואנשיו שולחים את היהודים
למחנות־המוזת ומטילים אימת־מודת על כל יהודי הונגריה, ואילו בכר משחרר יהודים
בודדים תמורת סכומים שהגיעו למיליונים.
מה קרה לשלושת אוצרות־בכר, שהופקדו בידיהם של האמריקאים? תחילה התייחסו
אליהם כאל רכוש נטוש, ללא בעלים. האוצרות מויינו כמה פעמים, צורפו יחד והופרדו
מחדש, הופקדו בבנקים אוסטריים שונים.
רק בראשית 1947 הושג הסכם בין המוסדות היהודיים והאמריקאיים. הוחלט למסור את
כל אוצרות־בכר לידי הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, ברוח ההחלטה האמריקאית להשתמש
ברכוש הנטוש לצורך שיקום הפליטים.
שני נציגים רישמיים של הסוכנות, ד״ר דאגוברט אריאן וד״ר בן־ציון מאירי, הגיעו
בראשית חודש מאדם לזאלצבורג והכינו רשימת־מלאי, בשיתוף עם הקצינים האמריקאיים.
ב־ 4במארס הוכן פרוטוקול, בו נקבע 2 הסוכנות היהודית לארץ־ישראל קיבלה על
עצמה, בתור נאמנה של בעלי הרכוש, יהיו אשר יהיו, את האחריות המלאה לניהולם,
לחיסולם ולחלוקתם של נכסים יהודיים שדודים אלה.״
ב־ 10 במארס מסרו שני הנציגים היהודיים לאמריקאים קבלה על 15 קופות של מטבעות־זהב
ומטבעות אחרות, ו־ 13 קופות של תכשיטי־זהב ואבני־חן. לאחר מכן מיהרו להגיע עם
רכוש זה לשוזייץ. ב־ 13 במארס מבריק אריאן מג׳נבה לזאלצבורג, לסרן מק־קנזי :״הגעתי
עם אוצר־בכר לשווייץ. מצטער שלא נפרדתי מסגן מק־פארלנד.״
מדוע לא נפרדו הנציגים היהודיים מן הקצין האמריקאי, שכל תפקידו היד, ללוותם? באותו
רגע גילו בזאלצבורג שחלה טעות: יחד עם אוצר בכר נמסר לנציגים היהודיים גם אוצר
גדול שני, שכלל לא היה שייך לכך. טעותזו באה בגלל מחלתו של הקצין האמריקאי
האחראי. האמריקאים ניסו ברגע האחרון למנוע בעד נציגיהסוכנות לעבור את הגבול, אך
אלה כבר הספיקו להגיע לשטח שווייץ.
כעבור זמן השלימו האמריקאים עם העובדה המוגמרת, צירפו פשוט את האוצר השני
לאוצר־בכר. על כך הם הודיעו ב־ 20 במארס במכתב לאליעזר קפלן, גזבר הסוכנות
היהודית( .לפי גירסה אחרת, הסכימו האמריקאים מראש למסור ליהודים גם את האוצר
השני, מאחר שנתגלה כי נעלמו בינתיים חלקים חשובים מאוצרו של בכר, שהיו כלולים
ברשימת־המלאי המקורית).
אולם כאשר הגיע אוצר־בכר סוף כל סוף לידי הסוכנות היהודית בארץ־ישראל, נקבע
בתמיהה עצומה כי כל ערכו אינו מגיע אלא ל־ 50 אלף דולאר! והרי עוד ב־ 1945 העריכו
האמריקאים את אוצר־בכר מס׳ 2בלבד בסכום של למעלה ממיליון דולאר!

כיצד נוצר פער פנטסטי זה -העלמו של רכוש גן מיליונים? למי
היה שייך רכוש זה כאמת? מי שם את ידו עליו? מה הקשר בין
תעלומה זו ובין תעלומת העדויות של קסטנר למען ככר? מה הקשר
כינה וכין החיפוי שנתנה ממשלת ישראל לקסטנר לאחר מבן, עד
להתנקשות המיסתורית בחיי קסטנר?
השכועון השווייצי מתעלם, בעדינות רכה, משאלות אלה. אולם
״העולם הזה״ יחזור אליהן בהמשך סידרה זו.

אל־ על

מה מריץ את נאצר?
איך פועל השלטון במצרים?
איך הבשיל משבר הסואץ?
מה חוללה מערכת־סיני?

על כל השאלות האלו
נשפך אור בהיר, מרתק,
כרומן הפוליטי הגדול של

ג׳יימס אולדריג׳
(מחבר ״ הדיפלומט ״ )

הגולה האחרון
2כרכים 7 5 0 .ע מ,
רק החודש

-כ מ חי ר מוזל!
יש חוק!
לאחר מאבק משפטי ממושך זכה ישראל
שלזינגר באושר. ני שואיו האזרחיים הוכרו
על-ידי בית המשפט העליון.
הליגה למניעת כפיה דתית, אשר יזמה, הגי שה
ונהלה כשמו של מר שלזינגר את המשפט,
גאה כנצחונה, כאשר הוא נצחונם של אלפי
זוגות שקופחו על־ידי הכפיה הדתית.
הליגה למניעת כפיה דתית בישראל תמשיך
במאמציה להשיג בדרך חו קי ת את חרות
האדם מכפיה דתית.
ד,שתתן? גם אתה במאבק מוסרי זה: חתום
והחתם על העצומה לכנסת למען נשואים
אזרחיים. הצטרף ושלח תרומתך ל -

ליגה ל מני ע ת כפיה ד תי ת
ת. ד ,21116 .ת״א, ת .ד ,200 .ירושלים,
ת. ד ,4224 .חיפה.

:ץ יך0

(המשך מעמוד )7
חייב לשאת גם אלחוטאי. ואילו בין מפירי
השביתה לא היה אף אלחוטאי. כאן נכנס
יואל פלגי לפעולה, נגד הטייסים. בתוקף
סמכותו כמנהל האגף לתעופה אזרחית נראה
עמוד ,) 11 נתן היתר מיוחד למטוס זה לצאת
ללא אלחוטאי. הכל כדי להוכיח לאנשי
אצ״א, כי אינם יכולים לקיים שביתר, מלאה
וכי ממילא אבוד מאבקם.
אולם עד סוף השבוע הצטרף רק איש
אוזיר אחד למפירי השביתה הראשונים: הנווט
הראשי שלמה ראוכבבגר, שגם רוא נהנה
ממעמד של מפקח, במחלקת־מיבצעי־אוויר.

ה מגהזים העדיפו?איים
^ משך כמה ימים ניהלה הנהלת ה־
^ חברה מלחמת־עצבים מתוכננת נגד השובתים,
תוך השמעת בליל של פיתויים
ואיומים. אולם העמדה היסודית שלה היתה:
הפעם לא תהיה התפשרות! יש לשבור את
צודתי־האוזיר.
אנשי אצ״א עצמם פיקפקו אם אמנם תוכל
החברה למצוא טייסים זרים למטוסי הבו אינג.
כי טייס סילון הוא כיום בבחינת סחו רה
מבוקשת ביותר בעולם התעופה, ורק
אם תוצע משכורת של כמה אלפי דולאר
לחודש יסכימו טייסים זרים לעזוב את עבו דתם
הקבועה ולהטים את מטוסי אל־על.
על רקע זה ניתן להבין מהי מטרת טיסתו
המיסתורית של אלוף בן־ארצי לאירו פה
דווקא בשיאו של המשבר. החברה סירבה
לגלות פרטים על כך, אולם לאחר ש סוכנויות
זרות פנו להנהלת אל־על והציעו
לספק לה צוזתות־אוזיר להפעלת המטוסים,
מסתבר שנסיעתו של בן־ארצי מכוונת לבדיקת
ההצעות האלה.
צעד אחר אותו מתכוונת הנהלת אל־על
לבצע הוא לעודד מפירי־שביתה ושוברי־שביתה
מקרב ציבור העובדים עצמם. אך
לאותם השובתים שייענו להצעות החברה,
המחפשת קברניטים, קצינים ומהנדסים, לא
מתכוננת החברה להעניק פרס. להיפך: היא
מכינה להם השפלה מיוחדת במינה. היא
תודיע להם שהיא רואה בהם כמתפטרים
מרצונם, כעובדים שלא הופיעו לעבודה לפי
בחירתם החופשית, ולכן תדרוש מהם הב טחת
ערבויות מתאימות, שיפצו את החברה
במיקרה ש״יחזרו לסורם״ גם להבא. בין
השאר מתכוננת הנהלת אל־על לתבוע מכל
מפיר־שביתה ערבות של עשרות אלפי ל״י.
החברה תנצל מצב זה לטיהור מקיף
בקרב עובדיה ומתכוננת בהזדמנות זו להי פרע
מכל העובדים אותם היא רואה כאלמנטים
הרסניים, שהירבו להתסיס את
שאר העובדים בשנים האחרונות.
הצעה אחרת — החכרת המטוסים לחברות
זרות — נראתה אף היא הרסנית: תצטרך
לחסל לא רק את מנגנון הפקידות אלא
גם את מנגנון האחזקה הטכני — מנגנון
שאומן ונאסף אחרי עמל של שנים ואחרי
השקעה של עשרות מיליונים.
לאנשי־הצוזתים עצמם לא נשקפה סכנה
ממשית לקיומם, כי כל אחד מהם יוכל
להתקבל בחברה זרה. דבר שהם עצמם לא
רצו לדבר עליו, בהבינם כי פירושו מכת־מוזת
לתעופה האזרחית בישראל.
כי זאת יש לדעת — הכנת צוותי־אוויר
למטוסי־הסילון העכשוויים כרוכה באימונים
רבים ובהוצאות כבדות. לא כל טייס, ואף
לא זה השולט במטוסי הבריטניה הטורבו־סילוניים,
יכול לקבל על עצמו את האחריות
להטסתו של מטוס מסוגו של בואינג, ל משל•
טייסים וקברניטים, הרוצים לקבל על
אחריותם את הפיקוד על מטוס סילון מודרני׳
עוברים שעות רבות של אימונים
מעשיים, הנערכים בדרך־כלל בארץ בימי
שישי ושבת, ממריאים במטוס סילוני ריק,
כשכל פרט נרשם בקפדנות. גם לאחר הכש רה
זו, לא כולם מתקבלים.
נשארת אפשרות אחת: שהחברה תצליח
אומנם לשבור את אצ״א, ולהכריח את צוותי
האוויר לזחול חזרה לעבודה. ראשי ההסתדרות
שברו בשעתו את מרד־הימאים — ומאז
לא החלימה הספנות העברית. טייסים ש נשברו
יוכלו אמנם להטים את המטוסים מלוד
לניו־יורק או ליוהנסבורג. אולם איש לא
יוכל להכריח אותם להשקיע את כל נשמתם
במאמץ, שרק הוא יכול להחזיק חברה
קטנה כמו אל־על בשמים.
מול סכנה זו נראתה הצעת השובתים
הגיונית ביותר: מינוי ועדת חקירה ממלכ תית,
בראשות שופט, שתבדוק את יחסי-
העבודה באל־על ותדאג לשינויים בעתיד.
אך המנהלים, שלא שעו לבקשות מסוג זה
בעבר, לא הראו כל נטיה לקבלן עתה. הם
העדיפו לאיים :״שחקו לפי התנאים שלנו —
או שנשבור את הצעצוע!״

הסדח לו ד ב לו ד
(המשך מעמוד ) 11
אמביציות משלו. עזר וייצמן אינו רוצה לוותר
על השפעתו בנמל־התעופה. פירושו של
דבר: בראש נמל־התעופה צריך לעמוד קצין
חיל־האוזיר — איש של וייצמן.

רשימת העומדים בראש
מו עמד הראשון היה סגן־אלוף מיש ן
| קר קרן, שנעשה בשדה־התעופה לדמות
מבדחת: טיפוס של פרטיזן רוסי ,״אחד משלנו״
,טוב־לב — שאין לו כל מושג בניד,ול
מיפעל. בסופו של דבר נשלח הוא
כשליח המגבית לצ׳ילה.
השתלטה אנרכיה. היתד, זו התקופה היחידה
בה התרכזה השליטה ביד אחת. המנהלים
לא הסתכסכו ביניהם. המכהן הזמני
בתפקיד מנהל נמל־התעופה היה אז יואל
פלגי.
אולם היתה זו רק תקופודמעבר. למעלה,
בין מיפקדת חיל־האוויר לבין משרד־התח־בורה,
התנהל משא־ומתן קדחתני: מי יהיה
המנהל? משרד התחבורה הציע את אלוף־
מישנה גדה שוחט. עזר וייצמן היה מוכן
להסכים. אולם שוחטי בעצמו לא הסכים. אז
הוציא משרד־התחבורה מיכרז. במיכרז זכה
דן אבן.
מדוע בדיוק דן אבן? מדוע התמנה למנהל
נמל־ה,תעופה אדם, שלא הספיק עדיין
להוכיח את עצמו בשום מקום והזכור עדיין
כמפקד חטיבת אלכסנדרוב״ בימי מלחמת העצמאות?
אדם שלא היה לו מושג בתעופה
בכלל, ובניהול נמל־תעופה בפרט?
לגבי משרד התחבורה היה הנימוק הקובע:
דן אבן הוא איש אחדות־העבודה.
במציאות הישראלית אין כמעט שום גורם
שיפסול נימוק כזה אפילו אם בגללו מוכנס
האדם הפחות מתאים לתפקיד בעל חשיבות
עצומה.
לגבי מיפקדת חיל־האוזיר היה אבן איש
שבמוקדם או במאוחר אפשר יהיה להחליפו
באיש משלהם.
יואל פלגי, כמובן, הבין את המצב. מן
הרגע הראשון התחיל במלחמה נגד אבן.
העובדה שאבן, לדברי עובדי נמל־התעופה,
הוכיח את עצמו כמארגן סוב, החריפה עוד
יותר את ההתקפה. בשבועות האחרונים
הגיע המתח לשיא. נוצר מצב מגוחך: בראש
התעופה האזרחית בישראל עומדים
שלושה אנשים: יואל פלגי — באגף התעו פה
האזרחית! דן אבן — בנמל־התעופה; ו־בן־ארצי
— באל־עד. אבל אנשי השלישיה
אינם מדברים אחד עם השני.
יתכן שהגיחוך שבמצב זה לא היד, מתבלט
אילו ידעו שלושה אנשים אלה לעבוד
בתיאום מלא, תוך הבנה ושיתוף פעולה,
כמקובל במיפעלים כאלה. אך מסתבר שהקשר
היחידי ביניהם הם מכתבים ריש־מיים,
הנשלחים למרחק של כמה עשרות
מטרים, המבדילים בין משרדיהם.

7א רק הביטורים
ף* יה זה רקע, שאיפשר את מד, שקרה
| | ב־ 11 בפברואר: שדה־התעופה כוסה ב אפלה׳
קשר הרדיו בין הקרקע לאוזיר נותק,
שישה מטוסים חגו במשך שעה־וחצי מעל
לשדה החשוך, תוך סכנת התרסקות.
באופן רשמי היה זה כתוצאה משרשרת
תקלות קטנות ומצבים בלתי נצפים מראש,
אשר ארעו בעת ובעונה אחת: הספקת זרם
החשמל החיצוני מאשדוד ומרידינג נפסקה
לפתע; שני גנרטורים ישנים של נמל־התעו־פה
היו בתיקון; השלישי, שהושאל מחברת
החשמל, לא פעל; המצברים המפעילים את
מכשירי הקשר היו ריקים.
אבל במציאות היה הערב השחור של ה זז
בפברואר תוצאה טבעית של שרשרת
נסיבות, אשר הצטברו במשך שנים: פיגור
טכני, אי־סדר אירגוני, מישחק בין־מפלגתי,
סכסוכים אישיים בלתי־פוסקים, וחוסר אחריות
וחוסר פיקוח אחיד.
משום כך היה צפוי גם התהליך שבא
לאחר מכן: שר־התחבורה מינה ועדת־חקירה,
שכמעט ולא חקרה. היא הגישה דין־וחשבון,
שלא היה דין־וחשבון, והשר הוציא מס קנות
חסרות ערך מעשי, ושלא הבהירו
שום דבר.
בכל זאת, היתר, לפרשה תוצאה חיובית
אחת: יואל פלגי הגיש את התפטרותו.
אבל התפטרותו או פיטוריו — של אדם
אחד — אינם פותרים את מכלול הבעיות.
להחליף צריך לא רק את האנשים — אלא
גם את הש־טה.

העולם הזה 1331

חגסגיזת
טס בעיית
לחנסה
יש דוגמניות, שלא זו בלבד שהן מופיעות
בהעולם הזה, אלא עוד קורים להן כל
מיני דברים:

מי זוכר את אייבי ניקולסון? הדוגמנית
האמריקאית, תושבת
פאריס, שעידוא בן־
גוריון השתגע אחריה
ושם אותה בשער
סיפרו המתו קה
והמופלאה, והיא
נורא רצתה, לדבריו,
להשתתף בסרט משלו,
אילו היה ׳עושה
סרט.
ובכן — היא החליטה
שטוני פרקינס
הוא בדיוק מה ש־

ניפולפוד

רשם בש:1י5ה היו״

פא. אך פרקינס סבר
אחרת, וגס אמר לה זאת. יש להניח, ש
אפילו לבש לשס־כן את החיוך הביישני״
נבוך־מיקצועי שלו.
העלמה ניקולסון נפגעה מאוד, ואפילו
התאבדה קצת לכבוד המאורע. וכשזה לא
עזר, היא נסעה להבראה, עם פלסטרים על
אמות ידיה.
לשניהם שלום.

עילום־שם. עליכן זיכה הוא את קוראי משא
בפארודיה הנושאת גם היא את השם לוליטה,
בחתימת רוזיטה צ׳יקיטה. דוגמאות:
לוליטה פפיטה, מן הון להון /אני גר
עדיין ברחוב האון ( /זהו רמז דק נורא —
דויד אבידן גר ברחוב שמשון הגיבור).
אצלי תלמדי באופן ניפלא /מה שעושים
חתן וכלה יחד נידהר במכונית חלבנה
( /גם יש לאבידן פלימות ) 1942 אולי
נעלה על עמוד בפינה.
ללוליטה, השקפות משלה על העניין:
אל תחשוב שאני טיפשה /לשחק איתן
על המשורר דויד אבירן מספרים שכאשר
באיש ואשה / .אוסנת סיפרה שזה לא
העלו בכנסת את גיל הקטינות מ־ 16ל־, 17
נעים / ,מה שאתה עושה כשבאים
הגיב הוא בעלבון :״לעזאזל! גזלו מאתנו
והיום אני כל־כך מתביישת / ,שבאתי לגן
מחזור שלם!״
רק ברבע לתשע.
אבידן, המעדיף מכוניות גדולות ונשים
קטנטנות, הנציח את השקפתו בפיזמון, שהוא
אחד הפופולריים בתקליטו החדש של
אריה לביא — שיר הכובש־עשרה:
אני מאמץ אותן ללא משרד הסעד /את
תתבגרי אצלי בלי תעודת בגר ות תמיד
רצוי, בתי, שזה יקרה לך /עם איש בוגר
ממן בדור שלם.
כמשורר אמיתי, פירט הוא את דעותיו
אף בפואמה, אותה כינה, כמובן, לוליטה:
לוליטה גדוליתה /לבוא היזם? /עוד
לא קנית /לי סרט אדום משרד החינוך
הוא משרד חשוב /אן משרד החיוך
הוא משרד קשוב /לכל נערה חמודה שאין
/לה חשק ללמוד ולהיבחן.

לכבוד פורים, החליט משורר אחר, שאין
דבר עליז ואמיץ מאשר להשמיץ קולגה, ב־

והמשורר

י• שגריר מדינה גדולה נכנם השבוע ל-
ביודהחולים — על מנת לעבור ניתוח פלאסטי•
הוא החליט שאינו יפה מספיק, ושמה
שחסר לו, זהו אף יותר צרי*
אותו שגריר עצמו מחזר במרץ עצום
אחרי בעלת חנות דיזנגופית יפהפיה, אבל
נשואה. כשבא לבקרה פעם ראשונה — טעה
במספר הבית, נבנם לתור חנות אחרת, נתקבל
לתדהמתו בזוג ישישים. כדי לצאת בכבוד
מן הסבר (האצילות מחייבת) ,קנה
מבעלי החנות סחורות מלוא השק.
* דיפלומט אחר נשלח מישראל לתפקיד
חשוב בארץ רחוקה־רחוקה. את מינויו קיבל
תודות לאשתו — שהשתדלה אצל שניים מחשובי
השלטון. מסתבר שהיא השתדלה במרץ
ובתוקפנות כה רבים, שהם הקדימו
לשלוח את הזוג בחצי שנה קודם מ! המועד
שנקבע מראש.

המח שוף של ה ב דו אי ת

עוד דוגמנית עם בעיות —
היא הרוזנת הצוננת לבית פאולוצ׳י, ש־תצלום
עירום שלה הופיע בירחון האמריקאי
באזאר, וסימל
בכן את ההתנערות
של אמריקה ׳ הפוריטנית.
ובכן — לא
רק מעל רפי העולם
הזה עורר הצילום
פולמוס: רוזנת או
לא רוזנת, אבל כתוצאה
מפירסום ה—
נמחק תמונה שמה מן המהדורה
האמריקאית החדשה

מיהו־מי של רשימת חברי רחב־פאולוצ׳י

הגבוהה.
זה יפה, ככה?

יפה היפה
שוב מתאשר הכלל שלא כל הבחורות
הנקראות יפה חייבות להיות מכוערות.
מנהלי שרותי־טלביזיה בארצות־הברית, לא
השתכנעו מן העובדה שחצקל איש־כסית
אוהב את יפה ירקוני כמות שהיא. הם יעצו
לה לבצע ניתוח פלאסטי באפה המפורסם.
היא קיבלה את עצתם.
בעלה, שייקה ירקוני, שינה את מקצועו.
משום־מה הוא אינו עוסק במסחר, למרות
הנסיון העשיר שרכש לו בעיסקות הטנדרים
ואירס״ו( .האם משרר־הבטחון ויחזקאל סהר
לא יכלו לתת לו המלצות?) הוא עכשיו
אמרגן. ולמי שלא יודע זאת: הוא האיש
שזיכה אותנו בביקורן של האחיות בארי.
חוץ מזה, הוא רוצה להפיק מחזה מוסיקלי.
אנחנו היינו מציעים את השם :״חוק
ההתיישנות״.

ווזי א
לפני

האס >כון ש:

פאריס היא עיר מסעירה, בפרט במועדוני
הלילה שלה. המסעיר בהם הוא מועדון הלילה
מאדאם ארתור, והכוכב המסעיר של
המועדון היא קוקסינל.
היא נהגה לעלות על הבמה, לשיר, ול-
השיר לאט־לאט את הבגדים מגופה הנפלא.
עם כל בגד שהיתר, מסירה, היו גוברות
קריאות ההתפעלות של הקהל הנירגש. אבל
ההתרגשות האמיתית ציפתה לקהל בסוף
המופע: לתדהמתם ניגלה להם שקוקסינל,
שזכתה לכינוי ״מרילין מונרו הצרפתיה״,
היא — גבר.
ר,גבר הזה נולד והוטבל כז׳אק דיפרנואה.
הוא גדל, רצה להיות צנחן, לא התקבל,
עבד כנער מעלית במלונות־פאר, ולבסוף
הפך לכוכב־זמר אצל מאדאם ארתור, אשר
כשמו כן הוא: מופיעים שם גברים בדמות
נשים. שם נתנו לו את השם קוקסינל, ושם
הוא גם פגש באהבת־חייו, במר פרנסים
בונה.
אף אחד לא התרגש מזה שגבר התאהב

אחרי

נ שואץ

בגבר, ובוודאי לא במאדאם ארתור. אבל
קוקסינל רצה להתחתן.
מה עשה? הוא הלך למנתח מפורסם, וגם

חילאם גומעה היא נערה בדוית צנומה,
אשר גרר, עם אימה בבית־אבן קטן, סמוף
לגבול הסורי. לפני כמה שבועות נעצרה
היא על־ידי משטרת־ישראל (העולם הזה
,) 1322 הואשמה בהעברת מיסמכים סודיים
אל מעבר לגבול, הושמה במעצר.
טחנות הצדק טוחנות לאט, כנפי־ד,דמיון

אכל המון הורמונים, וכך הוא נהפך לאשה.
הנאהבים התחתנו בטקס המוני, כשכל הקרואים
משתאים למחשופה של הכלה. אבל
לאחר שמונה חודשים כבר דרשה מאדאם
גט ממיסייה. היא התאוננה שהוא נהג בה
באכזריות רוחנית, היה מכה אותה תמיד על
אחוריה, ובגד בה ״עם איזו מין אשד,
אחרת.״
אך בעלה מסרב לתת לה גט. טענתו היא
פשוטה: אשתי היא גבר, ומשום כך אין
מקום לגירושין בינינו. ראיתם פעם שגבר
יתגרש מגבר?״
קוקסינל מצידה טוענת שמאז הניתוח היא
נהפכה לאשר, אמיתית, וגם מרגישה את
עצמה ״מאוד נשית״ .היא הבטיחה להביא
לשם־כך אישור מרופא. שידע לו, בעלה
ד,מנוזל.

ממריאות מהר מאוד. וכך, עוד בטרם ידעה
חילאס במה מאשימים אותה — כבר ידעו
זאת עתוני חוץ־לארץ. העתונים הצרפתיים
הרומנטיים סיפרו על ״מאטד, הארי הגלילית״
,והוסיפו לתצלומה ריטוש שהפך או תה
לפאטמה הארי.
בעתונות הגרמנית הופיע הסיפור מאוחר
יותר. אבל כשהופיע, היה הוא ראוי להיכלל
באלף לילח ולילה:

ראשית יודע העתון לספר שחילאם עבדה
גם עבור לבנון וגם עבור ישראל. הבדל
טכני קטן מן המציאות
— הלבנונים,
הם שתפסו אותר
אסרוה בכלא לבנוני.
מישהו
חושב שזוהי
ידיעה לא מוס מכת?
כתב העתון
ראיין אפילו את מנ הל
הכלא, שסיפר
כי חילאם היא כ ל בך
ערמומית ומפתה,
שנאלצו להפחילאם
קיד
עליה רק שוט־רות
— כדי שלא תדיח את השוטרים־הזב־רים.
העתון פסק את דינה — מאסר־עולם
או מוות .״במזרח, משפטי הריגול הם קצרים,״
מסביר העתון לקוראים הנבערים.
חילאס, מספרת הכתבה, גדלה במידבר הגליל.
מגיל 5קיבלה היא אוהל משלה. מגיל
חמש־עשרה החלה לעבור את הגבול ללבנון.
בעיקר נהגה היא לטוס לשם מישראל.
נערכת עכשיו חקירה בנמל־ד,תעופה (זה
דוזקא נכון. ראה שער) .ואבוי לזה שעזר
לה לעקוף את הביקורת.
איך היא קיבלה את הידיעות? באוהלה
(מתואר בתמונה: מכיל אח, תמונות־שמן
ומנורות־חשמל) .נהגה לארח את האנשים
שהביאו לה ידיעות — בעזרת נערות שהופיעו
בריקודי־בטן, ונסוגו ברגע הנכון.
עבור האינפורמציה שקיבלה תמורת קס מיה,
שילמו לה פשוט: בזהב וביהלומים.
שקים שקים מהם מילאו את אוהלה.

6הפרצופים של י שו א לי -ב סו ם מותק

דמותו של עמנואל כשומר
בנין זקן הנושא עמו את
משמשת כנקודת־מוצא לעלילה.
השומר זכרונותיו,

מעון ישראלי עשה זאת.
14/איש לא התייחס לכן ברצינות. לעגו,
עקצו וביטלו. כאשר החל לפני שנה וחצי
לייצר סרט יחיו, שהוא עצמו כתב את
תסריטו ואת מוסיקת הלוואי שלו, שהוא
הגה את רעיונות בימויו ועריכתו והוא
עצמו השחקן היחיד המופיע בו, ראו בכך
כולם, אלה המעריצים את שמעון כשחקן,
סימנים של שגעון גדלות, או במקרה הטוב
ביותר יומרנות חסרת בסים והעזה
מגוחכת.
בא אמן, שמגעו היחד עם הקולנוע היה
כצופה באולם ובהשתתפות חד־פעמית כשחקן
בסרט, ונוטל על עצמו משימה שגאוני
קולנוע מוכרים ותיקים היו נרתעים
מפניה. וזאת, במדינה שתעשיית הסרטים
שלה נחשלת, מפגרת ופרימטיבית, אם אפשר
בכלל לקרוא לה תעשיית קולנוע. מ כריו
יכלו רק לרחם עליו, לא לכעוס: סוף
סוף הוא יצר את הסרט בכספו שלו.
לפני שבוע הוקרן הסרט לראשונה. שוב
לא היה עוד מקום לספק: שמעון ישראלי
עשה את הבלתי יאמן. הוא עשה סרט
מרתק, בעל איכויות אמנותיות מעולות
ותוכן רעיוני עמוק. הוא עשה סרט טוב.
המימרה ״סוף סוף סרט ישראלי ראשון״
הפכה מזמן למליצה ריקה מתוכן,
שבאה לציין רק סרט ישראלי שהיה פחות
גרוע מקודמיו. סרטו של שמעון ישראלי
המרתף נמצא הרחק מעבר לאימרה זו. זהו
סרט שמוכיח שכדי לבנות בארץ תעשיית
סרטים ברמה בינלאומית, אין צורך באולפנים
משוכללים, גם לא בממון רב, אין
צורך בכוחות מהחוץ וחיקוי יצירות זרות.
מה שדרוש הוא רק שיהיה מה להגיד ו כשרון
לומר זאת בצורה קולנועית. שמעון
ישראלי, כפי שמוכיח סרטו, מחונן בשתי
תכונות נדירות אלה.

על רקע רכבת הנושאת את תוי הסימון הנאציים, נראה
שמעון ישראלי בדמותו של עמנואל, גבור הסרט המרתף,
שעה שהוא חוזר ממחנה הריכוז, בו היה כלוא, אל בית הוריו באחת מעיירות גרמניה.

נשוה מדכאו

איש במרתף עם הבעיה: לנקום או לא
לנקום? רגשותיו גוברים על תבונתו והוא
יורה בגרמני בסצינה סמלית בה מתחברים
צלליותיהם על הקיר, והממחישה כי על
ידי הנקמה הפך עמנואל להיות כמו האנס.
צל נוסף בסיומו של הסרט, צלו של עמוד
פעמון בבנין עליו שומר עמנואל בישראל
המשתקף כעמוד תליה, בא להביע את
הרעיון כי הנקמה היא הגרדום שהקים
עמנואל לעצמו.
״מה שרציתי להציג,״ מסביר שמעון
ישראלי ״הוא העקרות שבנקמה, חוסר הטעם
שבה. וכאן לא מדובר באדם שיש
לו זכות לנקום, אלא באדם שחייב לנקום!
זוהי מסקנה שהיא פרי מחשבה עמוקה
מצד גיבור הסרט השרוי כל הזמן בויכוח

המלחמה לא כאדם החוזר אל ביתו אלא
כפושע אל מקום הפשע. אין זה סרט על
הגבורה. זה נושא לסרט נפרד. זה סרט
שבא להוקיע את הפחדנות. כל מה שאירע
לעמנואל אירע לו באשמתו. היה לי הרבה
יותר קל לשלב בסרט קטעי זוועה ממעשי
הנאצים. אבל יותר חשוב היה לי לשלב בו
קטע מתוך נאום של היטלר. על הזודעות
אנחנו יודעים. מה שצריך להתריע זה רק
על דבר אחד: איך זה קרה? איך לא נעשה
מה שהיה צריך להיעשות לפני השואה
ולא אחריה?״
בעזרתם הרבה של הבמאי יורם גרום,
מחבר הדיאלוגים יעקב מלבין, התפאורן
יגאל תומרקין והצלם הראשי יעקב יוני-
לוביץ הצליח שמעון ישראלי להחלץ מ

,81)33 או?א זגקום?

שמעון ישראל בדמות המו־
רה הגרמני ההומאניסט, ש בצל
תמונת היטלר מטיף לסובלנות ולאהבה.

המורה

המנית. ער

שטיעון ישראלי כעמנואל בנעוריו,
שעברו ׳עליו בסביבה גר־התאהב
הנער בנערה גרמניה.

* * ה רוצה שמעון ישראלי להגיד?
1 3ספורו של המרתף הוא סיפור פשוט
בקויו הכלליים. זהו סיפורו של עמנואל,
שומר בנין זקן הגר בישראל, בפינה עלובה,
חי על זכרונותיו בלבד. זכרונות אלה
נושאים אותו אל היום בו חזר הוא, כצעיר
יהודי ששוחרר ממחנה הרכה בדכאו, אל
בית משפחתו, בעיירה גרמנית קטנה. מתברר
לו שהבית תפוס עתה בידי האנס,
גרמני אשר היה חייל בס״ס, שרדף אותו
בנעוריו והפרידו מעם אהובתו הגרמניה ו האחראי
במישרין למות הוריו. הוא מסתתר
במרתף, ונכלא שם על ידי הגרמני שאינו
מבחין בו.
הסרט כולו מתרחש למעשה במרתף האפלולי,
שרק קרני אור מועטות חודרות
אליו מבעד לחלון בודד. שפע האביזרים
הישנים שבמרתף, שעונים, נעליים ישנות,
אלבומי־תמונות, בובת מוקיון ורהיטים, מזכירים
לכלוא במרתף קטעי זכרונות מעברו,
את נעוריו ואת הדמויות שהשפיעו
עליו כמו מורהו, אביו ונערתו.
תוך כדי העלאת הזכרונות מתמודד ה־

השען הזקן מייצג את הטיפוס
היהודי השמרני, מגלס את ההססנית
והפחדנות אשר איפשרו את השואה.

האב

עם עצמו, היא תולדה אינטלקטואלית חיובית.
ההכרעה, בה יורה עמנואל בהאנס
היא הכרעה רגשית ורגעית, המוכיחה כי
הוא קיבל עליו את שיטותיו של האנס.״

כפושע למקום הפשע
1מ רו ת שהנקמה היא בעייתו העי /קרית של גיבור הסרט, אין זה נושאו
המרכזי. זהו סרט על הפחדנות. כפי ששמעון
אומר :״עמנואל חוזר לביתו אחר

| ה ך 1 1 1ך 1רגע לפני הנקמה מוצא עמי
נואל את סמלי הס״ם ראק־דחו
של הנאצי, בו הוא יורה ברגע רגשני.

הסכנה שכולם ניבאו שילכד בה. הוא לא
הפך נושא רציני ומכאיב לאמצעי שיבליט
את הוירטואיזיות שבו, וישמש לו כהפגנת
יחיד. למרות שזו יצירה אישית מתחילתה
ועד סופה, נשאר שמעון רק משרתו של
הרעיון. הוא וכשרונותיו הם האמצעי ולא
המטרה.
אופיר. המיוחד של העלילה והמסגרת המוגבלת
שלה הציבו בפני שמעון וחבריו
עשרות בעיות מיוחדות במינן, שהיה עליהם
למצוא להן פתרון ללא סיוע בתקדימים.
מאחר שהאפיזודות השונות של הסרט מתרחשות
עקב פגישתו של גיבור העלילה
בחפצים שונים, היתד. הבעיה המרכזית איך
לא לרסק את העלילה לעשרות פירורים
קטנים ולהימנע מכך שיהיה זה סרט המורכב
מסיפורים־סיפורים.
היו בעיות של המשכיות באיפורים העדינים
והמדוייקים, שאיפיינו כל דמות מן הדמויות
אותן מעלה שמעון על הבד; של
מציאת נופים גרמניים בארץ, ושל אי היגררות
למשחק־יחר באמנות בנושאים רגישים.
כך, למשל, באחד השלבים של הסרט,
כאשר האיש במרתף מוצא את ערימת נעליו
מכל הגילים ונעלי משפחתו, היה הרעיון
הראשון להפעיל את הנעליים ללא גוף
אנושי, בעזרת טכניקת צילום מיוחדת, ולהניח
להן לצעוד על רקע קולות שונים.
למרות שהרעיון קסט לשמעון ולבמאי הסרט
במשך זמן רב, ויתרו עליו לבסוף.
״נזהרתי לא לשחק באמנות ובזכרונות ולא
להפוך אותו למיקי מאוס!״ אומר שמעון.
כאשר יוקרן המרתף לראשונה בעוד ש בועות
מספר בפני הקהל, תגיע שעתה של
הביקורת. ללא ספק יוכלו למצוא בו מגרעות,
או להסתייג מרעיונותיו ודרכי־ביטויו.
אך תהיה הביקורת שלילית או חיובית,
היא לא תתיחס ליצירת בוסר או אל שלב
התפתחותי, אלא אל יצירה בוגרת, בשלה
ואמנותית, שברמתר, היא חסרת תקדים
בארץ ובסגנונה אולי חסרת תקדים בקולנוע.

ק 1ל 11ע
ס ר טי
הען דיעניה ה אינ טי מי ת
ז׳*ל ח, יפ (חן, תל־אביב; צרפת) הוא
סרט שהצופה יוצא ממנו כמו ממסיבה מוצלחת,
בהרגשה שהנר, זה עתה רכש לעצמו
שלושה ידידים חדשים והפך לחברם הקרוב.
סרטיו של פרנסוא טריפו הוא מעין מסיבת
התוודעות אינטימית, בה מותר לספר בדיחות
גסות, ללחוש רכילויות ולגלות בקלילות
ובשמץ של עליזות, סודות מחדר המיטות.
המיוחד
שבמסיבה זו הוא בכך שהאנשים
אותם פוגש הצופה ומגיע להכרתם ולהזדהות
עמם, הם דווקא אנשים שבדרך כלל
מסתכלים עליהם מלמעלה למטה, מתרחקים
ממחיצתם ונזהרים לא להראות בחברתם בחברה
טובה והגונה. כי שלושת גיבורי
הסרט, שני גברים ואשה, הם מה שנוהגים
לכנות בחברה טובה ״טיפוסים אנטי־סוצי־אליים״.
חדר
מיטות כצרוף אישה. כמו
ב 400 המלקות ובגורלו של פסנתרן, סרטיו

העריכה ועומק המשחק, עובר טריפו לסגנון
לירי פיוטי, קופץ לריאליזם ומסיים
בטרגיות המשאירה את הצופים ביצירתו
המומים.
זהו סרט בלתי רגיל, מקסים בסגנונו ו כובש
בתכנו.

הג און הכלוא
איש הצפריט מאלקטראז (אלנבי,
תל־אביב; ארצות־הבר־ת) הוא כתב אישום
חריף ומשכנע נגד המוסד החברתי ששמו
בית־סוהר. הוא אומנם אינו שולל את עצם
קיומו של מוסד כזה כאמצעי לבידוד הפועלים
נגד החברה, אולם הוא מערער על מטרותיו,
על סדריו ועל השיטות הנהוגות

שום ויכוח אידיאולוגי אין בו כדי להו כיח
את צדקת ההאשמות כמו הוכחה באמצעות
קורותיו של אסיר יחיד. סיפור הסרט
הוא של רוברט דאלווד, רוצח שביצע שני
מעשי רצח, אחד מחוץ לכלא ואחד בתוכו.
הוא נידון למתת בתליה וזכה בחנינה מידיו
של הנשיא וילסון ב־ . 1918 מאז ועד היום
הוא כלוא, למרות העובדה שבפרק זמן זה

לאירופה — —
באגיה הצרפ תי ת

(קיסריה)

10 8 0 0

טון

מיזוג אויר מלא

ה ה פלגו תהב או ת מ חיפ ה
30.4 ,17-4 ,25.3

ובפסח:

סו י מי ם ״
ב־וו נמלים
שחקנים מורו, ורנד וסרה ב״ז׳ול וז׳ים״
שלושה ידידים חדשים
הקודמים, מנסה מריפו גם בסרטו זה
לתאר את עולמם ולחשוף את נפשם של טיפוסים
״מפוקפקים״ ,בסגנון טראגי־קומי הכופה
על הצופה כמעט התאהבות בגבורים
שעל הבד.
גבוריו של סריפו הפעם׳ הם גיבורי הרומן
של פייר רושה, אנשי הבוהימה הפאריסאית
בתקופה של ערב מלחמת העולם הראשונה.
באוזירה אינטלקטואלית, עליזה ושובב-
נית פורחת ידידותם של שני חברים ז׳ים
הצרפתי (הנרי סרה) וז׳ול הגרמני (אוסקר
ורנר^ עד שהם מתאהבים שניהם בנערה
אחת (ז׳אן מורו) .היא ספונטאנית, מליאת
חיים, חסרת מעצורים ומורדת במוסכמות
מוסריות. היא אוהבת את דים, נישאת ל־ז׳ול.
המלחמה מפרידה בין שני החברים הנמצאים
משני עברי החזית.
כאשר נפגשים השניים שוב בתום המלחמה
מתחוללת התנגשות בין ידידותם לבין
אהבת שניהם לאשה אחת. ז׳ול הגרמני מוסר
לידידו את חדר המיטות שלו בצרוף אשתו,
ובכך הוא מתכוון למנוע את אבדן שניהם
גם יחד.
אולם לא דול ודים הם גיבורי הסרט אלא
האשד, המאחדת ומפרידה ביניהם. זוהי אחת
הדמויות הנשיות ביותר שנראו אי־פעם על
הבד, מיסתורית וגלויה, בוגדנית וקנאית,
הרסנית ויוצרת, מעין תחנת כח אדירה המספקת
אנרגיה לכל סביבתה.
התקרבות הדרגתית. טריפו עשה
בסרט זה מלאכת מחשבת של עיצוב טיפוסים,
אולם עיקר כוחו של הסרט הוא באוירד,
המיוחדת שלו, אותה אוירה המקנה לצופה
את הרגשת ההתקרבות האינטימית ההדרגתית
אל גבורי העלילה.
תחילה נושא הסרט סגנון של מהתלה קו מית,
כשזרות ההווי של ראשית המאה של־המחשתו
הוסיף טריפו צילומים תעודתיים
מאותה תקופה, מגבירה את הגיחוך. אולם
בהדרגה, בעזרת שינוי גון הצילומים, קצב

העולם הזה 1331

הפך למומחה ראשון במעלה
הוכר כחוקר וכאיש־מדע שניכרים
למרות העובדה שהכתה
השלישית בבית־הספר

התגלה כגאון,
בחיי צפרים,
השיג הישגים
סיים רק את
העממי.
אלא שהחברה רואה בבית־הסוהר אמצעי
נקם ולא מכשיר חינוכי. ואדם מסוגו של
דאלווד, שאילו היה משתחרר היה יכול לקבל,
בזכות ידיעותיו ותכונותיו הנוכחיות,
משרת פרופסור באוניברסיטה, נאלץ לשלם
לחברה את החוב בו נתחייב בגלל מעשיו
— חוב הנקמה.
מעברהכצינוק. הסרט עוקב אחר
חייו של דאלודד (בארט לאנקסטר) מרגע
כניסתו לבית־הסוהר, כטיפוס מורד ועקשן,
נוקשה ויהיר, חסר תרבות ואלים, ועד להפיכתו
לאיש מדע שקול, רציני ומפוכח. העובדה
שדאלוזד בילה את עשרות שנות מאסרו
בכלא בצינוק מבודד, ללא מגע עם אסירים
אחרים, צימצמה את מסגרת תיאור חייו כמעט
לתחום אחד בלבד — התעסקותו כצפרים.
הוא החל את הקאריירה שלו כשאסף
גוזל רטוב מחצר הכלא אל תאו, הגיע לכך
שתאו התמלא בעשרות כלובי צפרים, הפך
למעבדה, שיצרה תכשירים רפואיים למניעת
וריפוי מחלות צפרים.
זהו סרט מאופק, הנזהר מאוד שלא לגלוש
לתחומי המלודרמה לבטא בצורה קרה ותבו־נתית
את הרעיון המרכזי. ברט לאנקסטר
משרת קו זה במשחק מזהיר, מצליח על ידי
כך לדבר אל שכלו של הצופה יותר מאשר
אל ליבו.
יתכן שעקב סגנון רציני זה של הסרט
נפגעה מידת המתח שבו. אפשרויות הביטוי
הסמליות המתבקשות מאליהן בדימוי האנשים
בתאים המסורגים לצפרים בכלובים
הוזנחו כמעט לגמרי, ומבחינה טכנית ואמנו־תית
אין הסרט מגיע להישגים מיוחדים. אך
דווקא בכך גדולה השפעתו של הסרט פי
כמה.

* שתי ארצו ת
* ש תי דתות
* ארבע תרבויות
* ארבעה איי ם
* חמש ערים
* עשר יממות
של יופי בלתי נשכח בחברה נעימה
עם הרצאות והדרכה של מומחים,
ליל סדר מסורתי, קונצרטים ובי דור,
ריקודים ונשף מפואר במלונך
הידועה ב הצף,

מטבחה הצרפתי המעולה ובשרותה
האדיב.
תוכנית המיול המלאה וההרשמה
אצל סוכן הנסיעות שלך, או
במשרדי החברה:

תל־אביב, אלנבי ,94 טל 66299 .
חיפה, דרך העצמאות ,82 טל 4366 .

לבוש ר א שון לבו ש או ר לון*

ב מדינ ה
(המשך מעמוד ) 14
ממנו בניין נישואין.״ הבניין שלהם שוכן
ברובע המהודר של וואשינגטון, ליידו חונה
לבדה המכונית של בייבי. אב ל לא להרבה
זמן, מפני שבייבי יקנה בחודש הבא את
המרצדס לרוחל׳ה.
יהד, אכל לחוד. היא, שנעשתה מז כירה
קלאסית דרך הבמה, לאחר שהופיעה
כרקדנית במחזה נאסר א־דין, החליטה, אחרי
עשר שנות עבודה למופת, שהפקידות
אינה משתלמת. במילגה שקיבלה, נירשמה,
אחרי שנת־לימודים בניו־יורק, למחלקת
יחסי־ציבור ועתונאות בודאשינגטון. היא חו למת
על משרד פירסום ענק בתל־אביב,
כשמנהלו המוכשר הוא — רוחל׳ה כהן.
פעילותה העכשווית בוואשינגטון מצטמצמת
בפיתוח קשרים. הבית הלבן — הוא
מטרתה. רוחל׳ה, המתלבשת כמו ז׳אקלין
קנדי, מצליחה מאוד. בפעם האחרונה, למשל,
הוזמנה לארוחת־ערב של בני ברית,
בה היה אורח הכבוד — ג׳ון קנדי. את
ההזמנה קיבלה, לצערה, רק בהיותה בישראל.
קשריה בניו־יורק כבר הגיעו לשלב

בגדי תינו קו ת מ־£ל 100״אורלון״ אינ ם מתכווצים
בכביסה, שומרים על צורתם. מתייבשים מהר,
קלילים ומהודרים. לכל תינוק, לכל עונה, יהא
הלבוש הראשון לבוש מ״אורלון״.
דרשי רק בגדי תינו קו ת של ״טיב טוב״ ה מ סו מני ם
בתוית /6.ס 100״אורלון״ .להשיג בכל חנות מעולה
לבגדי ילדים בארץ.

שם רשום לסיב האקרילי של דו־פונט.

אירווין ורחל רוכינסון
גורדון לבינסון אילון

עשה זאת על חשבוננו

חמבוו הבינלאומי להתכתבות

טסט ר א שון חנם

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

יקבל כל תלמיד הנרשם ללימודי נהיגה בין דד1.3.63— 1.4.63
בבית הספר ״אלחנן״ ,רחוב בן־יהודה ,66 טל׳ ,231862ת״א.
לד כדררכההצליחורכים

פרוספקט חיגס
תל-אכיכ, ת .ד4185 .

עבור המבחן -בבית הספר אלחנן

אנגלית • פקידות
תלמדו היטב על־ידי מורים מעולים בבי״ם

קדימה

בן־יהודה ,74 תל־אביב, סל 220314 .

בחודש מרץ אנו פותחים קורסיט חדשים כדלהלן :

אנגלית למכוגרים ולילדים
מתחילים ,׳מתקדמים ו־ 8311011 זזות € 0
קורספונדנציה וכתיכה כמכונה

• ק צינו ת
עכרית מספר המקומות מוגבל

1681(011)16066 30)1־611811811 €01
עכרית אנגלית

בשיטה קלה ,״השיטה האחידה״

מזכירות כעכרית ואנגלית מיועד
לבעלי השכלה תיכונית (בתכנית: כל
מקצועות הפקידות כולל 8118111688

8311011־61 זו1ז 0כ) .משך הקורס 5חודשים
בערב.
פקידות כללית והנהלת חשבונות
בכתות ערב לנוער ולמבוגרים.

הרשמה 12— 8 :לפנה׳־צ! 8— 4בערב.

כנוו ז׳יאקלין קנדי
גבוה יותר :״בבניין האו״ם אני מרגישה
כמו בבית. אני מדברת עם המשלחות הערביות,
מזמינים אותי לאכול אתם. בפעם
האחרונה אפילו ישבתי במזנון האו״ם עם
גרומיקו. כל אחד לחוד, כמובן.״

הווי
• מןהפחאלהפחד: בכפר־גל־עדי,
חששו שחברת משק התאבדה, היות
ובגדים ומכתבים משלה נמצאו נטושים על
שפת הכינרת, מצאוה אחרי חיפושים מקיפים
מטיילת בטבריה, שמעו מפיה שזרקה
את חפציה הישנים לכינרת, במקום לפח־הזבל.

שןתחתשן: בבני־ברק, אישרה
מועצת העירייה התקנת שיניים תותבות על
חשבון העירייה למנהל מחלקה, שהסתכסך
עם פועל ושקיפח את שיניו בקטטה.
• סיפורכדים: בשדרות, פרצו
מסתננים לבית־הטהרד, גנבו 30 מטרים של
תכריכי מתים.
• לי דהללאפחד: בשדרות, נכנסה
אשד, הרה לתחנת־המשטרד״ סיפרה לשוטרים
כי היא מפחדת מפני בעלה, המאיים
לגרשה אם תלד בת, נתקפה תוך כדי כך
בצירים, ילדה במקוב בן.
• ״ וקכץנידחינו ״ :בחיפה, עצרו
פקחים עירוניים קבצן שהתפרע, הביאוהו
לתחנת־המשטרה, שם הוא התלונן שבכיסיו
נשארו, אחרי החיפוש, רק 2669ל״י, וכי
חלק מכספו נגנב על־ידי הפקחים.
הפולט חזה 1531

ת ד רי ך
העולם הזד. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
חיכן לבקר השבוע:

• הנסיבה האמריקאית (תיאטרון לבית בוניפאציוס־ויקטזר־פליקס
העונות)
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית׳ שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
9האידיוטית (אהל) עוזרת בית
פאריסאית מסתבכת ברצח, באהבה ובחקירה,
בקומדיה שוטפת של מארסל אשאר. גילה
אלמגור בתפקידה הקומי הראשון.
• תור ת היחסים (שמעון ישראלי)
מערכונים מצויינים ופיזמונים קלושים בביצוע
אמן־יחיד, הממלא את הבמה בגלריה
של. דמויות.
9אירמה להידום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אן מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שבים.

ילדי הצל (הבימה) פיצול האישיות
בדור של צברים שחצנים משמש לבן־ציון
תומר נושא מעניין למחזה שבו מכסה המלל
על הפעילות. מסקין האב מול מסקין
הבן.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

רוז׳ה ואדים. ז׳ראר פילים, ז׳אן מזרו ואנס
סטרויברג.
• היום הארוך כיותר (תל-אביב,
תל־אביב) ניתוח פלאסטי למלחמת העולם
השניה, שנועד להוכיח כי הגרמנים לא היו
מוכרחים להפסיד, אך האמריקאים היו מוכרחים
לנצח ,׳וביחד אולי ינצחו במלחמה הבאה.
הרבה מתח, שפע דמויות ומצבים, אך
מעט טאקט, בתיאור יום הפלישד, לנור־מנדיה.

שכעת הסאמוראים (ארנון, ירושלים)
אקירה קרוסאבה מוציא את סיג־נון
המערבון מחזקתה של הוליבוד, בסרט
פעולה עז־ביטוי.
• עושה הנפלאות (אורה, חיפה)
סיפור ילדותה של הלן קלר, והפיכתה מ־חית־פרא
עיוזרת־חרשת־אילמת ליצור המסו גל
לתפוס את העולם החיצון, בתיאטרון
מצולם בשפע רגשי רחמים. אן באנקרופט.
• הכורה שכזאת (סמדר, ירושלים)
למה לא היו צריכים לפרק את הפלמ״חז
תשובה בזכרונות מצחיקים ונוסטאלגיה הי־רואית
בסרטו הישראלי של הבמאי המנוח
זאב חבצלת.

• רינה שינפלד ולהקתה (אהל-
שם, תל־אביב; יום רביעי) חמישה קטעי־מחול
מודרניים, בנסיון של אמנית צעירה
להחיות את חיי ד,באלט בארץ.
• פצצת הזמן (תיאטרון החמאם)
תכנית הסאטירה החריפה והמצליחה ביותר
שהוצגה אי־פעם בארץ. רביעיית המועדון
שרה פיזמונים מבריקים של חיים חסר, משחקת
בדיחות־קישור של דן בן־אמוץ וחוזה
יחד עם הצופים ביומן קולנוע סאטירי.

• חמישה ציירים צרפתים (בית•

צבי, רמת־גן) מבחר יצירות של חמישה
ציירים צרפתיים מהדור הנוכחי, המייצגים
סיגנונות ציור שונים.
• משהגת (בית־האמניס, ירושלים)
תערוכה ראשונה בישראל של אחד המצטיינים
בציירי הארץ, ששהה בחמש השנים האחרונות
במכסיקו ובארצות־הברית.

• התערוכה הכללית של אמני
ישראל (מוזיאון תל־אביב, בית דיזנגוף)
200 ציירים ופסלים ישראליים מציגים את
קציר יצירותיהם בשנה החולפת.
• ד די ב ן * שאמ (בית הנכות הלאומי
בצלאל, ירושלים) אחרי שלוש שנות השתלמות
בפאריס, מציג אמן צעיר זד. שתי
סדרות של הדפסי אבן.

• איש

הציפורים

מאלקטראז

(אלנבי, תל־אביב) בית־דסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקסטר.
• ג׳יל וג׳ים (חן, תל-אביב) כוחה
של ידידות במיבחן האהבה, בסרטו הפיוטי
והפילוסופי של פרנסוא טריפו, על אהבתם
של שני חברים, צרפתי וגרמני, לנערה
אחת — ז׳אן מורו( .ראה מדור קולנוע).
• הסנט ימליץ ויאשר (מוגרבי,
תל־אביב; רון, חיפה) אחרי שגילה לעולם
את ישראל באכסודוס, מגלה אוטו פרמינ־ג׳ר
גם את ארצות־הברית, כפי שהיא מש תקפת
בפוליטיקת חדרי־המיטות של הסנא־טורים
הקובעים את דמותה. צ׳ארלם לוה־טון(
.ראה מדור קולנוע).
• בכל הץ שבעולם (ארמון־דויד,
תל־אביב) בורביל בתפקיד כפול, בדמותם
של אב ובן עיקשים וטיפשים, השמים רגל
לתוכניות מיסחור ופירסום של סרסורי ה־אמריקניזציה,
בקומדיה של רנה קלייר.
• יחסים מסובנים (אוריון, תל-
אביב; רון, ירושלים) איך לבגוד ולעשות
את בן־הזוג למאושרז תרשים אירוטי של

העולם הזה 1331

סו־ ז־ייי ז
שכבת

קצף־גומ•

נמית •
ז 3נ־ 1 1 3 0
ההישג

• רופינו טאמאיו (מוזיאון תל־אביב,
ביתן הלנה רובינשטיין) ציורי השמן
המופשטים של הצייר ד,מקסיקאי הגדול.
• ואןגץ * (המוזיאון לאמנות חדישה,
חיפה) 101 מיצירותיו המקוריות של גדול
הציירים האימפרסיוניסטים באחת התערוכות
החשובות והפופולאריות ביותר שנערכו בארץ.

עוד

ירי

( ד 1ל

ב 11ח • ו ח

היצרנים

מודר 1י ח 1 -תאפשד

הגדולים

בארץ

רסורזנים

יום שישי 15.3 ,
• כצרור אחד (קול־ישראל) 19.20 ,
דרכו האמנותית של שחקן הקאמרי יהודה
פוקס וכתבה מוקלטת על טוטו כדורגל ב־שבועונם
של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם.
שבת __ 16.3 ,
• כימות וכדים (קול־ישראל)12.15 ,
פרנסוא טריפו, במאי הגל החדש הצרפתי,
משוחח על יצירתו ג׳יל וג׳ים.

מ ס ראשון 17.3 ,

• קונצרט התזמורת הפילהר מונית
(קול־ישראל )21.30 ,הקלטה מקונצרט
שנערך בבנייני־האומה בירושלים, בו
משמש יהודי מנוחין כסוליסט ביצירות של
בטהובן, ברד,מס ושוסטאקוביץ.
• מחפשים את המטמון (הגל הקל
)21.31 ,פרק נוסף מן ההיסטוריה של
ארץ־ישראל והאנשים שעשו אותה בתוכנית
חיה ומרתקת.

סקנדינביה 1963 ,
המחזה המלהיב שלמטה אינו אלא קטע מהמיוסיקל המצליח ״אהבת הטיפש־עשרה״
המוצג בתיאטרון המלכותי הידוע של קופנהאגן. מבקרים סקאנדעאביים
מנבאים הצלחה בינלאומית למחזמר הראני הזה, שיוצג גם בפסטיבל הבאלט
והמוסיקה הראני המלכותי אשר יתקיים בקופגהאגן בין ה־ 15ל־ 31 למאי.
הפסטיבל בקופנהאגן הנפלאה — השער של חברת התעופה .0א.ם. לאירופה —
אינו אלא הראשון בסדרה של מאורעות חגיגיים בברגן אשר בנורבגיה,
בהלסינקי ובשטוקהולם.

>ו 0שלישי 19.3 ,
• פינת הג׳ז (הגל הקל )22.03 ,מסי בה
אצל דיוק אלינגטון. אמן הג׳ז הנודע
מופיע בהרכב תזמורתי מיוחד, בהשתתפות
תשעה מנגנים בכלי־הקשה בתוספת מבצ עים
אחרים המופיעים בקטעי סולו. הקלטה
שנערכה במסיבת ג׳ז מיוחדת.

• מיי מרסר (עוטר־כ״אם, יפו) זמ רת
בלוז כושית מדרום קרוליינר, מבצעת
ברגש ובקול עמוק וצרוד מיבחר שירים
כושיים במיקצבים שונים, בתוספת זמרתה
של אילנה רובינא.
• קינג קונג (צברה, תל־אביב) חמישיית
זמרים ונגנים, שביצעו את המחזה
ר,פולקלוריסטי מחיי הכושים בדרום־אפריקה,
קינג קונג, בלונדון.
• היסטוריה כגררט (מועדון התיאטרון,
חיפה) פיזמונים ומערכונים הומוריסטיים,
סביב דמויות היסטוריות, בתוכנית
הכתובה בידי דן אלמגור והמבויימת
בידי חיים טופול( .ראה מדור אמנות).
• צמד הדודאים (אדריה, תל-אביב)
הם מסמר תוכנית־בידור ארוכה, בה מופיעה
גם הזמרת האיטלקיה סילבאנד, בלאזי.

• כוככים נולדים הלילה !מועדה

התיאטרון, תל־אביב) נסיון ליצירת הוזי בידורי
חדש, בעזרת הצגת־בכורה של שבעה
אמנים־חובבים בלתי־ידועים.

מספר 1331
צלמים איסלק״ס וסחו למקלחת

!דל!ת ן
צ ה״לל