גליון 1332 מתאריך 20 במרץ 1963

כ״ד אדר תשכ״ג20.3,1963 ,

המחיר 75אגורות

החש אי
עלה טי לי םהמא דיי ם

גם זוטר וגם בכיר
משך שש שנות קיומו, רכש בנק לסחר חוץ — אחד הבנקים הדינמיים
במדינה — את עמדתו כ״זוטר בין הבנקים הגדולים״ ו״הבכיר בין הבנקים
הקטנים״ .עובדה זו מסתמנת מתוך מאזנו לסוף שנת 1962 אשר פורסם
בחודש שעבר.
בנק לסחר חוץ (מיסודו של בנק למסחר שויץ—ישראל בז׳נבה) החל
בעסקיו בתקופה הקשה של מבצע סיגי — 15 בנובמבר — 1956 וסניפו
הראשון נפתח בירושלים ביום 7בספטמבר .1958
כיום הולש הבנק על 21 סניפים ברחבי הארץ ולמרות שמו — בנק
לסחר הוץ — מטפל הבנק בכל ענפיהבנקאות למיניהם והצליח לקשור
אליו לקוחות מכל שדרות העם.
התפתחותו המהירה והמתמדת של בנק לסהר חוץ מוצאת ביטויה הנאמן
במאזן כדלקמן:
בתום שנת 1956 הגיע סך הכל של המאזן ל־ 3.5מליון ל״י. בסוף שנת
1957 בסך 8.3מליון ל״י, בסוף שנת 1958 בסך 14.8מליון ל״י, בסוף
שנת 1959 בסך 32.7מליון ל״י, בסוף שנת 1960 בסך 54.0מליון ל״י,
בסוף שנת 1961 בסך 73.5מליון ל״י, בסוף שנת 1962 בסך 146.6מליון ל״י.
בתור סוחר מוסמך במטבע זר׳ מקיים הבנק מחלקות פעילות במטבע חוץ,
לפיצויים אישיים מגרמניה ואשראים דוקומנטריים וכחבר בבורסת ניירות־הערך,
מפותחת מהלקת ניירות הערך של הבנק. לקראת סוף השנה שחלפה,
הוציא הבנק שתי תכניות חסכון חדשות לציבור, חסכון ״עוז״ וחסכון
״עוז צמוד״.
בנק לסחר חוץ מרחיב את פעולותיו גם בשטח האפותיקאי באמצעות
חברת־הבת שלו: בנק משכנתאות וחסכונות בע״מ וכמו כן, קשור בנק
לסהר חוץ עם הבנק ערבי ישראלי בע״מ, המונה כיום 16 סניפים בישובים
הערבים.
לבנק לסחר חוץ 3תוכניות חסכון, קופת תגמולים לעצמאיים, קופת
תגמולים לשכירים, קופה מרכזית לפיצויי־פיטורים וחברה לנאמנות.
הבנק נמנה בין המפיצים הראשיים של ״פיא״ (קרן לנאמנות ולהשקעות
בניירות ערך) וחבר בהנהלתה וכן נמנה בין 10 המיסדים של ״כלל״ —
חברה להשקעות בע״מ.

״איך אתם מצליחים לדוווס כל־כך הרבה
אינפורמציה לתוך עמודים כה מעטים?״ שאל
אותי השבוע אחד מידידינו׳ עורך־מישנה של
עתון יומי.
יתכן כי המדד ממון בגישת־היסוד שלנו.
בעתונים רבים השאלה היא :״יש לנו כ ך
וכך עמודים. איך נמלא אותם?״ אצלנו השאלה
השבועית היא :״אנחנו חייבים להביא
את החומר הזה־והזה. איך נכניס איתו 7־
24 עמודים?״
השאלה הראשונה מביאה, לאחרונה, ל־מירוץ־של־נייר
בעתונות הישראלית. כמה
עתונים מוסיפים עמודים על גבי עמודים —
מבלי להוסיף מאומה להיקף הכיסוי ול־שרותי
המערכת. התוצאה: בעוד העתון גדל
והולך בכמותו, הוא מתדלדל והולך בתוכנו.
לא פעם ראיתי כיצד מניח קורא מידיו את
גליון־ערב־השבת של עתון־בוקר, אחרי ש־עילעל
בעשרים עמודים גדולים, ונאנח,. :אין
מה לקרוא!״
לא נמשכנו מעולם להצטרף למירוץ זה.
איננו סבורים כי גליון העולם הזה חייב
להצטיין במישקל הנייר שלו, תהת להצטיין
במישקל תוכנו. כאשר אנו מוסיפים, מדי
פעם, כמה עמודים לעיתון, מפאת עומס המודעות,
אנו דואגים כי הדבר לא יוריד מרמתו
של העיתון, אלא יוסיף לה. הכלל
נשאר: אסור שתהיה בעתון אף כתבה אחת
אשר אתה, קירא יקר, תרצה לפסוח עליה.

איך, בכל זאת, אנו דוחסים את התוכן
למיסגרת? יש לנו לכך כמד, כללים.
ראשית כל, אין בעיתון אף לא סנטימטר
מיותר אחד של שטח לבן. העימוד הגראפי
של העיתון בנוי כולו על הצורך למנוע
שטחים כאלה, לנצל את כל המקום עד קצה
גבול היכולת. בזה ניבדל העולם הזה מעיתונים
רבים אחרים מסוג זה בעולם. אם
נישאר בעיתון שטח לבן — הרי אתה יכול
להיות בטוח לגמרי כי הדבר אינו פרי רצוננו,
אלא פרי גורמים מסויימים אחרים, המונעים
פירסום קטע שהוכן לאותו שטח.
כלל שני: לחסוך במילים. הסימון המיוחד
של העולם הזה נובע במידה רבה מן השאיפה
להגיש את מירב האינפורמציה במינימום
של מילים. מכאן שידיעה מסויימת,
התוססת בעיתון היומי חצי עמוד, מובאת
אצלנו בחצי טור דחוס — אף שאנו מוסיפים
לחומר את הרקע הפרשני.
איך נעשה הדבר? לעיתים ישנה אפשרות
לעמוד על כך. כוונתי למיקרים בהם מעתיק

הנאום שדא ננאס

קראתי בנשימה עצורה את נאומו ש?
אורי אבנרי, אותו לא נאם בכפר טייבה
(העולם הזה .)1331 למרות שהייתי לבד בחדר
כשקראתי אותו, התאפקתי רק בקושי
טלמהוא כפיים.
זהו נאום־ההסברה
הטוב ביותר למעז
ישראל שכווז א יפעם
לציבור הערבי.
מי שמנע ממר אב-
נרי לנאום אותו,
הוא פושע כלפי בט־חוז
המדינה.
חיים גדליהו,
ירושלים
...אני מציע ל־ה״ה
בדגוריוז ואב־נרי
להניע ביניהם
לידי הפשרה הבאה:
מר אבנרי יפסיק גדליהו להיות עורד העולם
הזה, ובמקום זה הוא
יתמנה למנהל כללי של שידורי המדינה בשפה
הערבית, המכוונים לעמי המזרח התיכו;.
דויד
שפירא, תל־אביב

השקפה חדשה?
השבוע נוכחתי לרעת כי גישתכם לסינד
פוזיון של ״ניו אוטלוק״ (העולם הזה )1322

צודקת בהחלט.
לפני יומיים הייתי במסיבה של ״גיו
אוטלוק״ יבית־מלו! לונדוני. הקהל היה
מורכב מיהודים מסוג ״הציונים האינטלקטואליים״
מצפו! לונדוז.
קשה לתאר את מידת ההתחסדות של המרצים.
הם אמרו כי כתב־העת שלהם הוא
סמל הנישה החדשה לבעיות המזרח התיכו,:
שהשלטונות הישראליים פוחדים מפניו, וכר.
אך אר, הנאומים יכול היה שטעון פרם לכתוב
בהחלט בעצמו.
למשל: הפחד הערבי מפני התפשטות ישראל
הוא מצחיק. בעיית הפליטים? זוהי
בעייה של ארצות ערב, ולא בעייה שלנו, כי
״מנחי גי ערב המריצו את הערבים הפלסטיניים
לעזוב את הארץ.״ הצרה היא שארצות
העולם אינן יודעות את האטת. לכן
צריכים לעשות טיצזהו מבחינה טכסיסית, כדי
שהעולם יחשוב שאנו עושים להסדר הבעייה.
ועוד השקפות ״חדשות״ מסוג זה.
קורא, לונדון
העולם הזה 32 בו

עתון אוזר ידיעה שהופיעה קודם לכן ב־הסולם
הזה, ומשכתב אותה בסימונו שלו.
התוצאה הרגילה: הידיעה גדלה פי ארבע או
המש בכמות, מבלי שנוסף לה אף לא פרט
נוסף אחד לתוכנת

הנה, למשל, סיפור בילעדי שהופיע ב־העולם
הזה 1325 במדור דרכי אדם, תחת
הכותרת ״חיי כלבים״ .כפי שתזכור, הוא
תיאר רומאן בין מנגן יפואי ובין אורחת
מצ׳ילי, שנסתיים בפרידה נוגעת־ללב. ב־העולם
הזה תפס הסיפור בדיוק 45 שורות.
כעבור כמד, ימים שיכתב אותו כתב נכבד
במעריב, ושם גדל עד כדי שליש עמוד, מבלי
שנוסף פרט אינפורמטיבי כלשהו על
אותם ׳פרטים שנמסרו כבר קודם לכן ב־העולם
הזה.
להלן התחלת הסיפור בשני העתונים:
ה עו לפהזה :״הם חיו שניהם במעון
בשותף ברחוב קריית־ספר בתל־אביב. על
הגג, מעל לקומה הרביעית היתד. להם
דירת־חדר 17 מילים).
מ ע רי ה :״מעונות שעל ד,מ יש בהם פיתוי
ואתגר. ממרומי הגג מיטיב אתה לראות את
הזריחה ואת השקיעה. על הגג האוויר צח
יותר, מגיע אליך גלים גלית ללא פסולת.
חלונך, על הגג, קולס את קרני השמש
הרבה לפני שהן יורדות אל הקומות שמתחת
לגג. ואילו לאחר השקיעה, אם אתה
יוצא אל הגג, אתר, רואה מיליוני כוכבים
זבי אור, אור שאינו חשמל.
״ואם לא בגפך אחר, מתגורר על הגג, אלא
צמוד לנערה אשר אהבת, לאשר, שבחרה בך
כי תבחר בה, הרי שכל הסגולות הללו
עזות יותר וגדושות יותר. לא כל דירה
שעל הגג יכולה לטעון כי היא שייכת לרקיע
השביעי של הנאהבים, ואולם אין ספק,
שמאצל הגג עשוי זוג לראות עצמו משוחרר
מתשעת הקבין של אבק המדרכה וקומות הקרקע•
״כמובן,
שמדובר במקרה שהאהבה שתולה
במקום הנכון, מאוחדת, והאושר פורה ומשגשג
מאחורי הדלת ובכל פינות הבית.
שונה יהיה הדבר כשלשונות הזוג הופכות
לסכינים, ושתחת מלות אהבה פורחות על
השפתים קללות וצצים עלבונות. במקרה זה
מוטב היה אילו התגורר הזוג בקומת קרקע
שם לא קיים הפיתוי להשתולל, לאיים
ולקפוץ למטה. שכן, לא פעם, בארבע
קצוזי עולם, מתרסקות עצמותיו של אחד

מבני הזוג מגובה הגג, בטרם תתרסק לח־לוסין
האהבה הגדולה 184 נדלים).
או דוגמה אחרת:
העולם הזה :״הם לא ידעו אם הם באמת
אוהבים איש את רעותו במידה מספקת, לכן
החליסו רודה אברהם ואריאנה גולדמן לנסות
ולחיות בצוותא תקופת נסיון.״ (32
מילים).
מערים :״ואולם הפרשה באותו, הוא׳ ובאותה,
היא׳ שאני מספר לכם, לא היתד,
פשטנית וכד, שיגרת־ת. לאהוב ולחדול מלאהוב
הם מעשים בכל יום. ואפילו רומיאו
הקופץ מן הגג, או יוליד״ העושה כן, שוב
אין אלה מקרים יוצאי דופן. הזוג שלנו היה
הרבה יותר מ קו רי ...הם חיו בצוותא באחת
מאותן דירות גגיות, אם אני יכול לומר,
שתל־אביב נתברכה בהן, וניסו ליצור
את הסינתזה המבוקשת והאשלייתית של יצר
הבשרים ויצר המחשבה. הם ביקשו להימנע
מחבלות השיגרה ולבטח עצמם, מלכתחילה,
כנגד מוקשי הסכנה הפזורים בדרכם של כל
איש ואשר״ שהאהבה מובילה אותם אל השיתוף
של יום ושל לילה. אולי אפשר אפילו
לומר, כי הם ביקשו למצוא, מלכתחילה,
את מקומו של הגשר המגשר בין התשוקות
לבין הפחדים. תשוקות להיות יחד, תמיד.
פחדים — להיות תמיד יחד. תשש שמא
תבוא השיגרד, ותעלה חלודה על ד״יחד׳ הזה.
והם מצאו את הנוסחה הפתרונית לכך.
על כל פנים האמינו, כי מצאו אותה. וכך
התגוררו כבעל ואשתו, מבלי שהיו בעל ואשתו.
הם לא היו מקוריים ביותר, שכן בחברה
הישראלית כבר נפרצו פרצות, וזו
משתחררת מפעם בפעם מברכתו של הרב
המקדש חופה ומלביש טבעות. כמובן, שאני
מדבר על מיעוט בחברה. לא כל מהפכה
פורצת בסערה, בצעדי ענק.
״וכך אמרו זה לזו: כשנימאם זד. על זו
וזו על זה — נשיקת פרידה, לחיצת יד
ונפנה כל אחד לדרכו.
להלכה — האידיאל. למע שה 206
מילים).
הקטעים המצוטטים של העולם הזה הכילו
40 מילים. הקטעים המקבילים של הכתב במעריב
390 :מילים. יחס של כמעט .1:10

8פא ,1.41)0או: השיכון שלי
ר. עמוס, ציריך, שחייץ

הרפת הכנסת

למכתבו של אמנון כהן, הכותב שוו חרשה
שלא נתנו למשלחת ננד הטימשל הצבאי
להיכנס לבניין הבנסת להציע הצבעת חשאית
(העולם הזה
.)1830
תיתי לר, מר אמנון
כתן. לא רק ש־אינד
יודע מדוע לא
נתקבלה המשלחת בבניין
הכנסת, אלא
שעוד כותב אתה בי
״משטר הכנסת״ סירב
להכניסה לבניין.
דע בי אנו ממלאים
אחר הוראות.
ובהמשד דבריד הנד
כותב, שאם ״אבירי״
הכנסת לא יתנו לבם
להיכנס, הרי יהיה
מקומכם ברחוב. אין
אנו ״אבירי״ הכנ־טול.
אם כי יתכן ואתה
רוצה להיות ״אביר־רחוב״.
וחבל שאינד יודע ומבין את תפקיד המוסד
המכובד במדינה. ושלא באמצעי-לחץ,
יבשו על החלטות סופד זה.
מרדכי כהן, נזטנור־המסת, ירושלים
העולם הזה 1332

סוסר -כ ל — הדיסקונט האוז האמריקאי
הראשון בישראל, נפתח במקום
המרכזי ביותר בתל-אביבג
ברח׳ אלנבי, ככר מגן דוד
סופר -כ ל יגיש לך ממחר בכל קומותיו
מבחר עצום של מוצרי אופנה מעולים,
לבוש, הנעלה ואביזרים לנשים, גברים ולילדים
בשיטת שירות עצמי ובמחירים מקוצצים היטב.
סופר -כ ל יעמיד לרשותך מכירות מיוחדות
הפתעות שחבל להחמיצן.
ס ו 3ר -כ ל מבוסס על ידע אמריקאי ומגיש לך
את כל צרכיך בלבוש ואביזריו
בשיטה שהוכיחה את עצמה בארה״ב
כיעילה ביותר — כחסכונית ביותר.
מכתבים הוא והיא

היום נפ תח

המאה השדזודה

ישנם סימנים שגדל ברחובות ערינו אסם־
סיוי מוסת, המבצע בל מיני פעולות לאומניות.
עם ציבור זה: ימנים, בין השאר,
המתנפלים על חברי הלינה למניעת כפיה
דתית, הפורעים בבנין המיסיון, גיבורי
ראשון־לציון, אנרופנים מאור־יהודה, וגם
״פרחחי מוצררה״ גתעולם הזה ,)1320שהפנינו
נגד ביטול המימשל הצבאי.
אופיינית לחוגים אלה שינאת המעוטים
וזילזול באינטליגנציה ה״תלושה״ .זאת
בדיוק אותה התופעה החברתית שהיתה ידועה
ברוסיה הצארית בשם ״המאה השחורה״,
שערכה פרעות ביהודים, ניהלה הכתה נגד
מעוטים אחרים, להטה באינטליגנציה הדוסית
המהפכנית וחיפשה בכל מקום סימני
״בוגדנות״.
ברוסיה באו אלה מ! הימין הקיצוני.
אצלנו אפשר למצאם, כמדומני, נם בחוגים
אחרים.
ד״ר אלכסנדר זק, תל-אביב

רח׳ אלנבי, ככר מגן דוד
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 2
רח׳ שינקין ,1תל״אביב
ניצוץ

ק צר נ נת

הדדיות

קראתי בעתון שישראל ואוננרה חתמו על
הסבם ל״סיוע טכני הדרי״ .זה מזכיר לי
את ברית־הסיוע התרבותי
ההדדי ׳שכרתה
ברית־המועצור,
עם תיטז.
אולי תסבירו לי
איזה סיוע טכני נקבל
מאוגנדה?
ברוך זרובבל,
תל־אביב

עברית
ו/או
אנגלית לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג גססממס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל-אביב: ח .בר־קמא, רה׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״צ)
היפה * בית־הספר ״במעלה״׳ רה׳ שמריהו לוין 30

משורר הפלמ״ח

תמיד רגזתי עליכם
על שאתם מפרסמים
תמונות עירום
של נשים — עבור
גברים. אבל מקפחים
אח הנשים — ולא זרוככל מביאים צילומי נברים.
אבל אהרי שראיתי את תמונות החצי-עירום
של הגברים בבית-הטרהץ שבמלון ״שרתון״
(העולב הזה ,)1329 אני נכנעתי. צדקתם.
המשיכו לפרסם תמונות עירום של נשים
בלבד:
עדנר, ג ,.ירושלים
נהנתי מהפטריפטיו של משורר הפלמ״ח־ז״ל,
ובפרט במקום כה מכובד עבור ביטוי
עצמי כמו סרהץ זיעה. אבד — פצצת־הזטז!
משה ברנשטיין, תל-אביב

בבוקר. אחה״צ ובערב

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית
למבוגרים * לתלמידי בתי״ם כיתות מיוחדות
נחלת בנימין 2
ת״א, טל 56347 .
חיפה החלוץ 27

מונטיפיורי 4

במדינה
העם
הי שר אלי ה מכווור
בדיחה ידועה מספרת כי באחד מנמלי-
התעופה באירופה ניפגש תייר יהודי בתייר
סיני. השניים נכנסו לשיחה, ולבסוף שאל
היהודי׳ את הסיני :״כמה סינים יש בעולם?״
השיב
הסיני :״כ־ססד מיליון.״
תמה היהודי :״כל כך הרבה? אז איך
זה שלא רואים אתכם?״
דמויות שונות. ישנם בעולם רק 23
מיליון ישראליים — אך השבוע ראו אותם
בכל רחבי תבל. מעולם לא אירעו בעת ובעונה
אחת כל־כך הרבה פרשות סנסציוניות,
בהן היתה ישראל מעורבת. בין השאר:
• נעצר בגרמניה ישראלי, שהואשם
בביצוע רצח במכסיקו. הגרמנים החליטו
להסגירו, העלוהו למטוס. בפאריס דרש
האיש את חסות הצרפתים, גרם לסנסציה
במקום, אך שופט צרפתי החליט אף הוא
להסגירו למכסיקו.
• נעצר בשווייץ הישראלי יוסף בן־גל,
אחרי פרשת־ריגול שהיכתה גלים בעולם
כולו (ראה עמוד .)7
ס נעצרו שתי הרפתקניות ישראליות
בפאריס, על כי לא יכלו לשלם את חשבון
בית־המלון בו התגוררו (ראה במדינה).
ס חזו מאות אלפי א טלקים בסרט
פורנוגראפי, שהכיל צילומים אשר צולמו
במחנה ח״ן (ראה עמודים .)12—14
׳•> הודיע מטה האו״ס בקונגו כי הציע
לצבא הקונגי להטיל על ישראל לאמן את
חיל־הצנחנים שלו.
כך הופיעה ישראל בדמויות רבות —
בדמות פושעים, הרפתקנים, אנשי מנגנון-
חושך וצנחנים. כל הדמויות האלה היו
שונות מאד מן הדמות שרכשה פעם לישראל
את אהדת העולם: דמות המדינה ההומאניסטית
של רודפי השלום ונרדפי הרשע.
תעופה נסיגה,
ס ו כניעה
המנוי סיברוז זזטובוגג סזידגסו \ז\זיו\י, ג* \9־נו

א\\ז 1בהקתז> .זן 1ח1י?\פז לנוי\1ג\ ,ד*
וגבל לאבטזו־ בל גזסולגזז ל ל גו גז * ל \ גו.

אלינה רזסלם־ר

ם לסז־ה
טווי סטכודיסוןי -
יכל רקוד אחר

ד 1א1

תו* .רדד פימזקר 2

ט־•56905 :

״ ל וי ד״
חמבון הבינלאומי לחמפתבות

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכים, ת .ד4185 .

״לא,״ הודיע נציג אירגון צוותי האוויר
של אל־על, בצאתו ביום ראשון מבניין ה־וועד־הפועל
,״לא נכנענו. אנחנו נסוג ם.״
זה עתה מסר, יחד עם חברו, מכתב המיועד
לירוחם משל, ראש המחלקה לאיגוד
מיקצועי. משל עצמו סירב לקבל את השניים.
הוא שיחק עדיין את מישחק ההחרמה
של ראש מעצמה אשר ניתקה את
יחסיה עם יריב. לשניים לא נותרה ברירה
אלא למסור את מכתבם לידי המזכיר, ב־חדר־הקבלה.
היה
כתוב בו :״תוך היענות לקריאת ההסתדרות
וקבלת מרותה כעת כבעתיד, החליט
ועד אצ״א, כי כל חבריו כאיש אחד
יחזרו לעבודתם בחברת אל־על.
״אנו מבינים, כי בטרם נחזור לעבודתנו
בחברת אל־על, יובטח על־ידי ההסתדרות
כי כל אנשי אצ״א חוזרים כאחד לאותם
התפקידים והזכויות, ולפי אותו הרכב הצוות
התיפעולי בו עבדו לפני הפסקת העבודה
הנוכחית על־ידם.״
ערב לפני כן עוד דיברו נציגי הוועד בנימה
אחרת לגמרי. הם דיברו על התנגדות
בכל האמצעים לתיפעול מטוסי החברה על־ידי
מפירי־שביתה זרים, ועל יכולתם להחזיק
מעמד עד שתיווכח הנהלת החברה כי
מדיניותה מובילה את אד־עד להרס.
מה גרם למיפנה הפתאומי?
כנידה והסתערות. הפלא הגדול
היה, ששביתה זו הצליחה להחזיק מעמד
11 יום. היא נולדה מתוך בגידה של ההסתדרות,
ללא הכנה ציבורית ואף ללא הכנה
פנימית. ועד אצ״א, שניהל מערכה מיק-
צועית שיגרתית, תוך קבלת הנחיותיו של
מזכיר הסתדרות הפקידים זאב ברש, ראה
את עצמו נאלץ לפתע לאיים בהכרזת שביתה•
הראשון שהתכחש לועד היה ברש,
אף כי השביתה היתד, תוצאה ישירה מהנחיותיו
(העולם הזה .)1331
כל דרגי השלטון של ההסתדרות קמו
נגד הוועד: ירוחם משל, אהרן בקר, הוועדה
המרכזת. הם קבעו כי השביתה פראית,
כי יש לשבור אותה בכל מחיר, כי הטייסים
הם אויבי העם, הכלכלה הלאומית ומעמד
הפועלים המאורגן. ואם מותר היה להסתדרות
העובדים להסתער בצורה זו על ועד
העובדים, מה אסור להנהלת החברה?
מועצת מנהלי אל־יעל קבעה את המטרה
הסופית של מלחמתה — מטרה שנלקחה

כן־־אדצי כוזעד־הפועד
נגד פיתרון צמחוני
ישר מלוח־ר,מושגים של מלחמת העולם השניה
:״כניעה ללא תנאי״.
בין. הטייסים התהלכה הבדיחה הבאה:
טוב שקציני צד,״ל אינם יכולים להכריז
שביתה. אילו עשו זאת, היו מביאים קצינים
צרפתיים להפעיל את כלי צה״ל, וההסתדרות
היתד, מחפה על פעולה זו בטענה
כי הקצינים סיכנו את פרנסתם של
אלפי פקידי משרד־ד,בטחון.
מלחמה פסיכולוגית. להשגת מטרה
יו פתחה החברה במלחמה פסיכולוגית
שלוחת־רסן. עמדו לרשותה כל אמצעי התעמולה
והפירסום במדינה •.כתבים, שנהנו
בעבר וקיוו ליהנות בעתיד מטיסות
ואירוח חינם ברחבי העולם, על חשבון
אל־על, פירסמו לא בושה את תעמולת
ההנהלה כידיעות עתונאיות אובייקטיביות.
הצטיינו הארץ ומעריב, שהפעילו בהרחבה
את הנשק היסודי של מלחמה פסיכולוגית:
זריעת פירוד וחשדות תבוסתניים
בקרב השובתים. יום אחרי יום הודיעו ה־עתונים
על חברי אצ״א המתכוננים לפנות
(המשך בעמוד )6
• פרם להעולם הזה.

מפירי־שכיתה כדוד
למען פרנסת הפקידים
העולם הזה 1332

ד מתי ו בראש המדיניות הישר־
^ 0אלית אנשים שנולדו וגדלו במאה יי״
תשע־עשרה?
עד מתי יקבעו את הקו זקנים שלא
עלה רעיון חדש בראשם מזה חמישים שנה
— וצעירים שבכלל לא עלה רעיון חרש
בראשם אי־פעם?
עד מתי תעמוד מדינה זו מן הצד, חם־
רת־אונים וחסרת־בינה, בשעה שאחרים מעצבם
את המציאות אשר תחרוץ את גורלה?
עד מתי יחפו מנהיגינו בחיוך של כסילים
ובליגלוג של איוולת על אובדן דרכיהם?
עד מתי ידרכו במקום במבוי סתום, ויעמידו
פנים כאילו מתקדמים הם בעוז ב־דרך־המלך,
אל פטרה מיוחלת?

עד מתי? עד מתי? עד מתי?

**סביב יהום הפער. העולם הערבי
)3הישן מתמוטט ומתנפץ. רעיונות חדשים,
כוחות חדשים, מנהיגים חדשים משנים
את דמותו. רוחות־פרצים מנשבות מכל עבר.
זה לא קורה על הירח. זה לא קורה באמריקה
הדרומית, מעבר לאוקיינוס הרחב.
זה לא קורה במזרח אסיה, מעבר להררי
חושך.
זה קורה לאורך גבולותינו הדקים והמפר
תלים. זד, קורה בנוף שאנו שוכנים בו. זה
קורה במרחק של טיסה בת־דקות בסילוני
המאה העשרים.

טיני (אי לאטיני) .ודאי גיחך, בשמעו את
החדשות האחרונות- :חה־חה! שוב הפיכה
בפאריס!״ שלא לדבר על הקאריקטוריסטים,
שהתחרו ביניהם בציור מיפלצות צמאות־דם
ומטומטמות.
אבל לא היו דרושות 4ד 1שנה כדי שיובן
כי המהפכה הצרפתית הזאת שינתר, את פני
צרפת, את פני אירופה, את פני העולם. וכי
רק למראית־עין היתד, זאת ״התרוצצות״,
ביטוי חיצוני מבולבל של תהליכים עמוקים
והגיוניים?

המהפכנים יצרו מציאות חדשה.
המזלזלים שקעו כתהום הנשייה.

ן* אם אין הם מבינים זאת, המדינאים
* ) ד,יש!.ים שנת בלתי־ישרים ליד הגה המדיניות
הישראלית? האין הם מסוגלים להבין,
או שמא מבינים הם היטב, אך מעמי
ר,ערבי!

פרצו

נתיב

לישראל

במרחב!

זיקני
העלייה השנייה, שהכירו
את הערכים בפרדסי מלאכס, צחקו
מאיתנו. מה? הערכים יתאח דו?
הערבים ישתחררו מעול המעצמות
הזרות? איזו בדיחה!
חה־חה־חה !

אחרי שחולל גמאל עבד אל־נאצר את המר,פכר,
שלו, קראנו למנהיגינו: אנא, מהרו!
תקופה חדשה החלה! דאגו לזהות את מדי־נת־ישראל
עם רעיונות הסוציאליזם, השיח־רור
והאחדות! התקשרו עם המהפכנים בכל
רחבי המרחב, לפני שמנהיג ערבי עויין יצליח
להשתלט עליהם!
שוב הוצפנו בגלי הצחוק הרישמי. מי?
עבד אל־נאצר? הרודן המטורף הזה? מי יזכור
אותו בעוד חמש שנים?
וכך זה נמשך, שנה אחרי שנה. כיצד הם

זה קורה סביבנו. זה ישפיע על
חיינו. זה עלול להשפיע על מותנו.
מה אנחנו עושים בנידון?

כיצד מופעלים האמצעים אשר בידינו —
הסוכנים, הכספים, השידורים שלנו?
במי אנחנו תומכים — בערבים או ב־כורדים?

מי אנחנו מקיימים מגע — עם העיראקים
או עם המצרים?
באיזה מחנה אנחנו מקווים להשתלב —
במחנה הדוגלים באיחוד לאלתר, או במחנה
התומכים באיחוד הדרגתי?
עם מי יש לגו הסכם טכסיסי — עם הקומוניסטים
או עם רודפי־ד,קומוניסטים?
על מי אנחנו משליכים את יהבנו — על
הפועלים בשיתוף עם האמריקאים, או על
הפועלים בשיתוף עם הסובייטים, או על הפועלים
למען ניטרול המרחב?

התרוצצות !

הנה למשל: האמריקאים תומכים עתה בתנועה
הלאומית הערבית. הסובייטים נחלו
תבוסה מדינית גדולה, ונישארו ללא שותפים
במרחב. זוהי הזדמנות גדולה להתקרבות
מוסקבה־ירושלים, שהיתר, מאפשרת לנו
לשחק מישחק חופשי בין הגושים. אבל את
הגשר לרוסיה שרפו מנהיגינו מזמן.
או: בסוריה מתנהל ויכוח חריף בין אנשי
אל־בעת, הדוגלים בקונפדרציה מרחבית, ובין
חסידי עבד אל־נאצר, התובעים איחוד
כל־ערבי מוחלט לאלתר. יכולנו להתערב בוויכוח
חיוני זה, לפחות מעל גלי האתר,
להתקרב לבעלי הדעה הקרובה יותר לצרכינו
שלנו. אבל בית־השידור הישראלי יכול
רק ללגלג ולהשמיץ.
או: המעצמה הערבית היחידה העומדת מן
הצד, והמהודר, מרכז־כוח עצמאי וחשוב, היא
אלג׳יריה. ציר ירושלים־אלג׳יר יכול היה
להיות מישקל נגדי לציר קאהיר־דמשק. אבל
ממשלת ישראל עבדה הרבה וקשה כדי להפוך
את מוחמד בן־בלה לאוייבד-
גליון שלם של עיתון זה לא יספיק כדי
למנות את מעשי הטימטום והאיוולת. אבל
די במישפם אחד כדי להגדיר את התוצאה:
המישטר הזה אינו מסוגל לעשות מאומה
במרחב.

ך) כל זה יש תשובה אחת ניצחת בפי
/הפירמה דויד בן־גוריון ושות׳ בע״מ:
בטחון.

״בטחון״ .האם עלה פעם על
דעתכם עד במה פאפיכית מילה
זו, שבעליה אוהבים להגדיר את
עצמם דווקא כ״אקטיכיסטים״ ?

השאלות עצמן ניראות כמגוח־בות.
כי אין לנו אח ורע בבל המרחב
העצום הזה, המקיף אותנו
כימעט מכל עבר.

תמהני, מה היה קול־ישראל משדר בשנת
, 1789 כאשר פרצה המהפכה הצרפתית? איך
היה מתמוגג בבוז ובזילזול, כאשר עלו זונות
ומוכרוודדגים על ארמון הטילרי? איך
היד. מדווח על מחול ההפיכות המגואלות־בדם,
כאשר הג׳ירונדיסטים, היעקובינים ואנשי
הדירקטוריון שחטו איש את רעהו, עד
שבא ״הרודן הצרפתי״ (מן הסתם היו קוראים
לו ״קולונל בונאפארטד,״) ותפס את השלטון
בכוח?
כן, זאת היתד, התרוצצות. בעיני כסיל בן
אותם הימים היתד, זאת התגלמות של אנדרלמוסיה
מוחלטת, של חוסר־אחריות לבג־

הם הצליחו לשרוף את כל הגשרים,
עד האחרון שבהם.

ובינתיים נוצרות במרחב, בלעדינו
ואולי אף נגדנו, העובדות שיקבעו
את המציאות כמשך חמישים
השנים הבאות.

מה חלקנו ככל אלה?

לא ערבים ולא כורדים, לא סוציאליסטים
ולא ריאקציונרים, לא מלכים ולא מהפכנים,
לא סוכנים אמריקאיים ולא סוכנים רוסיים
— איש אינו רוצה בנו. הכל בורתים מאית־נו
כאילו היינו מצורעים.

ודם מנהיגינו אינם נואשים. לא, לא
^ הם. הם עומדים להם מן הצד, בפוזה
של ציניות עדינה, ומשלים את עצמם ואותנו
שכל זה אינו נוגע לנו.
קול־ישראל, דובר אומלל של מישטר אשר
אין לו מה לומר, אף מצא את התשובה הנאותה.
שלוש פעמים ביום הוא מבשר לנו,
בשביעות־רצון עילאית, כי נימשכת ד,״התרוצצות״
בעולם הערבי.

את עצמם, בשרשרת מעשים ומחדלים שיל
שני דורות, למצב בו שוב אין הם מסוגלים
לעשות עוד מאומה, ושוב אין להם מרחב
כלשהו לתימרון.

ערינזוז \ז\ז\־ 1וגז האנגשית
דים פני תמים מפני שאינם מסוגלים לעשות
מאומה?
האין הם מבינים כי לנגד עינינו נוצרת
מציאות חדשה במרחב?
האין הם תופסים כי מציאות זו, שעדיין
לא הגיעה לכלל גיבוש סופי, שוב לא תינתן
לשינוי כאשר דמותה תעוצב סופית?

האם אין הם חשים בי כל יום
החולף על פנינו מקטין את סיכויינו
לקחת חלק כמלאכת העיצוב,
להשתלב בתהליכים, להסיט
אותם ככיוון הרצוי לאינטרס•
החיים הישראלי?
לפני תריסר שנים, כאשר העולם הערבי
היה עדיין מפולג לגמרי, כאשר כל מדינותיו
נאנקו תחת עול האימפריאליזם הישיר והעקיף,
התחננו בפני מנהיגים אלה: נצלו את
ההזדמנות! רישמו על דגל ישראל את רעיון
האיחוד המרחבי, לכדו מסביב לדגל זה את
כל היסודות המתקדמים והתוססים בעולם

צחקו מהדחת נאגיב ומתעלולי שישאקלי!
כיצד התבדחו למראה פירוק רע״ם וכשלו־נות
הצבא המיצרי בתימן!

אך התהליך התקדם, שלב אחרי
שלב. בתנועות זיגזאג, שני צעדים
קדימה וצעד אחד אחורה. והצחוק
ניראה אווילי יותר ויותר.

^*עולם לא היה חוסר־האונים של מג־היגינו
בולט יותר מאשר בימים אלה,
כאשר הכל מתנועע, הכל זורם — והמדיניות
הרישמית יושבת על אחוריה, כאילו
נידבקה לאדמה.
אכן :״ינכה אדוני בשיגעון, ובעיוורון,
ובתימהוך לבב. .והיית ממשש בצהריים, נאשר
ימשש העיוור באפלה, ולא תצליח את
דרכיך. והיית אך עשוק וגזול נל הימים,
ואין מושיע.״
וזה הגרוע מכל: אין מה לייעץ למנהיגים
ד,ממששים כעיודרים באפלה. כי הם הכניסו

לא לשוזא לקוחה מילה זו מן המילון של
אירגון ההגנה. היא שלטה בימים כאשר איר־גון
זה עוד חשב במושגים של הגנה סטאטית
ועקרה על כל נקודת־התיישבות. עד
שבא יצחק שדה, הוציא את אנשי הפו״ש
והפלמ״ח אל השדה הפתוח, ולימד אותם
כי היוזמה והתנועה חשובים מן הבטחון ה־פאסיבי.
מנהיגי
ישראל טרם הגיעו לשלב זה —
והמנהיגים הנוכחיים לא יגיעו אליו לעולם.
הם חולמים על -בטחון׳׳ .להתבצר מאחורי
הגבולות. להינתק מן הצד השני. לא להתערב
בתהליכי המרחב, לא לשנות את דמותו,
לא להשתתף במאבקיו הרעיוניים והמעשיים.
אלא -להרתיע׳׳ אתי המרחב מפני
פגיעה בנו.
לפני דור בנו הצרפתים קו עצום של
ביצורים, וקראוהו על־שם שר־הבטחון דאז,
אנדרה מאז׳ינו. מאחורי חומת־הבטחון של
קו־מאז׳ינו שקטו על שמריהם, שקעו בקיפאון,
ויתרו על כל ניסיון לעצב מחדש את
דמות המרחב האירופי שמעבר לגבולם.

עד שבא המרחב האירופי, עקף
את הביצורים הנהדרים, והנחית
מהלומת־מוות על צרפת.
ישנם קוזי־מאז׳ינו שונים. ישנו קו של
ביצורים תת־קרקעיים בעידן הטאנקים, ויש
קו של -פיתוח טכנולוגי״ בעידן האטום.
אך מבחינה עקרונית אין כל הבדל: זהו
קו סטאטי, פאסיבי, קו של חוסר־אונים
מדיני.

הפסיכולוגיה של.קדמאז׳ינו הרדימה
את ישראל. היקיצה תהיה
פתאומית -והלוואי שלא תהיה
היקיצה מאוחרת מדי, כפי שקרה
לבוני קדמאז׳ינו המקורי.

תצפית

במדינה

מ הזגויו ת ׳ממורות

• אל תזלזל כנסיונוודהאיחוד במרחב. איחוד זת לא יושלם
במהרה, בגלל חילוקי־דיעות עקרוניות ביחס למידת הריבונות של כל
מדינה והמישטר הפנימי בה. גמאל עבד אל־נאצר, הסבור ני הזמן פועל
לטובתו, אינו מאיץ את התהליך, סבור בי ישיג תנאים טובים יותר אם
ידחה את ההכרעה. לעומת זאת מעוניינים העיראקים והסורים בהכרעה
מהירה, מתוך תקווה ני אז יהיה האיחוד רופף יותר.
• דרישוחרהמיכימום של מיצריים: מינוי עבד אל-נאצר לראש
סימלי של האיחוד, הסדר כלכלי לטובת מיצריים, הקמת מפלגה אחידה בכל

(המשך מעמוד )4
מיד להנהלת החברה שתקבל אותם חזרה
לעבודה, תוך שבירת חזית השובתים. דבר
זה התבדר, יום אחרי יום, הוכח כלא נכון
עד לרגע האחרון.

ארצות האיחוד. לעומת זאת רוצים העיראקים והסורים בקונפדרציה.

• אם יוחלט על איחוד, קרוב לוודאי שיהיה זה איחוד
דופן! למדי, שערכו העיקרי יהיה סימלי וחינוכי, כצעד לקראת העתיד.
גם בתור שכזה תהיה לו חשיבות רבה מאד. תוצאה אחרת: לחץ מוגבר
על מישטדי המלוכה במרחב. תוצאה נוספת: איחוד מרחיק־לכת של צבאות
עיראק וסוריה, שיביא להופעת צבא ערבי נוסף אל גבול ישראל.

ייי״ייייי יויי טי-ייית תידזט תיומוייסטי ליציאת

אירופה. אשר לצודת עבור חמשת מסוסי הבואינג
של אל־על -דבר זה לא יבול היה
בן־ארצי למצוא.
קאריקטורה שרצו כמה אנשי־צוזת לצייר:
תמונה א׳ :ותיקי הטייסים בשנת תש״ח
מוחקים את הסמל הבריטי מספיטפיירים, ומציירים
סמל ישראל. תמונה ב׳ :כיום,
שוברי־שביתה בריטיים מוחקים את הסמל
הישראלי ממטוסי אל־על, מציירים את הסמל
הבריטי.
מכל אנשי הצוותים היו רק האלחוטאים
מודאגים. כי רוב חברות התעופה הסילו־ניות
טסות עתה ללא אלחוטאים, וגם אל־על
ביקשה ללכת בדרכן. היא אפילו הפעילה
תוכנית לימודים מיוחדת, שתהפוך את
האלחוסאים לנווטים, תחסוך לעצמה את הצייר
לפטרם. עתה, משפרצה השביתה,
מיהרה הנהלת החברה ללבות את חששות
האלחוטאים, כדי להאיץ בהם לשבור את
שורות השובתים ולבקש עבודה בחברה.
אולם כאשר העמיד הוועד להצבעה את השאלה
אם יש להפסיק את השביתה, כתום
שבוע ימים, הצביעו רק ארבעה אנשי־צוות
למען הפסקת השביתה. מתוך אלה היו שני
אלחוטאים.
הגילוי המעניין ביותר על מלחמת החברה,
היתד. זהותו של מתכנן המלחמה. היה זה
סגן מנהל מחלקת המיבצעים, בני דוידאי —
לא אחר מאשר האיש שעזר לשבור לפני 12
שנה את שביתת הימאים.
רמז מהמזכיר. כמה מאנשי הצוותים
החלו מדברים על קבלת עבודה בחברות־תעופה
זרות. אחרים דיברו על עבודה על
הקרקע.
לא נראה כל מוצא אחר, פרט לניפוץ
הצודת ופיזורה? או שבירת אירגונו ורוחו.
זאת בדיוק רצתה הנהלת אל־על. היא הודיעה.
כי כל אנשי הצוות נחשבים לגביה
כמתפטרים, ואם רצונם לחזור לעבודה, עליהם
לפנות אל החברה כיחידים, לבקש להתקבל
כעובדים חדשים. החברה תשקול
כל מיקרה ומיקרה, תחליט מי לקבל, מי
לדחות.
״אפילו אם היו חברים שחשבו להפסיק
את ד,שביתר״״ סיפר אחד מחברי הוועד,
״באה ההחלטה המשפילה הזאת של ההנהלה
וליכדה את כולנו.״
אסיפה אחרי אסיפה של השובתים אישרה
את קו הוועד: להמשיך בשביתה. הברירה
היתד, משפילה ונקמנית מדי, כדי
שתתקבל. ואז בא המיפנה. במוצאי־שבת
קיבל ד,תעד רמז ממזכיר ההסתדרות, כי
הוא מוכן להפשיר את הקיפאון. למחרת
הגישו שני חברי התעד את מכתבם למזכירו
של ירוחם משל.
מנגנון ההסתדרות, שהתייצב עד כה באויבם
המושבע של השובתים, החל פועל
עתה כמנגנון של פשרה.
״כניעה ללא תנאים!״ על־פי הזמנתו
של בקר החלו מתאספים בערב יום
ראשון כל המנהלים, האלופים והעסקנים
המטפלים באל־על. רק נציגי אצ״א נעדרו.
תריסר הגברים התכנסו באולם הישיבות
הגדול, בקומה החמישית של בניין התער
הפועל. במרכז ישב בקר. מימינו — שרד,תחבורה
ישראל בר־יהודה. משמאלו —
מנהל אל־על אפרים בן־ארצי. משני צידי
השולחן הארוך: נציגי ההסתדרות ומועצת־המנהלים.
בקר, שידע כי אחד מאנשיו, זאב
ברש, הוא שנתן את הגושפנקה הראשונית
לשביתה, היד. מעוניין במציאת פשרה. האלופים
— בן־ארצי, משה כרמל, עזר וייצ־מן
— היו נוקשים יותר. הם דיברו בשפתם
של צ׳רצ׳יל־רוזבלט־סטאלין אל הרייך
השלישי :״כניעה ללא תנאים.״
כלומר: אנשי אצ״א יתקבלו כיחידים, בזחילה,
והחברה שומרת לעצמה את הזכות
להעניש את מנהיגי השביתה.
זוהי שפה המתאימה — אולי — לשדה-
קרב, אך בשום אופן לא לחברת־תעופה.
כי מצביא מנצח יכול להיות מעוניין בשבירת
רוחו של אויבו המנוצח. אולם הנהלת
חברת־תעופה, השוברת את רוח טייסיה ורומסת
את כבודם־העצמי, גוזרת דין מודת
על עתיד החברה. כי מה ערך לצוותים בלי
כבוד עצמי? מה תהיה תוצאת הזילזול על
הבטיחות באוויר?
מספיק שקברניט יחלים לנחות פעמיים
נוספות בטיסה ארוכה, על מנת לבדוק רחש
דימיוני במנועיו — כדי שהחברה תפסיד
אלפי דולארים. מספיק שנווט יחליט שאין
לו חשק לחסוך כסף לחברה, ותחת זאת
לבחור בנתיב־טיסה שמרני וחסר־דימיון,
כדי שאל־על לעולם לא תצא מגרעון.
על דברים אלה לא חשבו האלופים. הם
חשבו על יוקרה, על תכתיבים, על שבירה.
(המשך בעמוד )10

יותר מכל, שירתו העתונים את החברה
בכך, שעזרו לה לנתק את צוזתי האוזיר
מן העורף הציבורי שלהם. הם עשו זאת
בעזרת שקר גס, בפרסמם עשרות פעמים,
כי• משכורתו של סייס מסתכמת ב־4000
ל״י או יותר .״והתיאבון גדל עם האכילה,״
הוסיפו הכתבים. לשוא ניסו אלחוטאים,
טייסים ונווטים לשכנע את מאזיני־הם
כי אינם מרוויחים אפילו שליש הסכום
הזה. אם מישהו מקבל שכר גבוה במיוחד
— הרי אלה המפקחים, אנשי ההנהלה,
אך בציבור השתרשה האגדה של משכורת
אגדית, שמולה לא נותר שריד של אהדה
לשובתים, גם כאשר אלה הכריזו השכם

בעיראק ובסוריה, בהם נרדפו חברי
המפלגות הקומוניסטיות המקומיות.

• מתגבשת האפשרות שדויד
כן־גוריון יצא בקרוב
לארצותהברית. אחרי שהנשיא

קנדי הביע משאלה לדון פעם נוספת
עם בן־גוריון בבעיית הפליטים
הערביים, אין זה מן הנימנע כי
ראש הממשלה יערוך ביקור בלתי־יישמי
בארצות־הברית, וייפגש לשיחה
עם הנשיא בניו־יורק. מועד
!!פשרי לביקור: ימי חג הפסח ה־קרוב,
העשוי לאפשר גס שורת
הופעות מסעם מילווה הפיתוח.

• תשמע יותר ויותר על
קדמנחה של הממשלה, כיחס
להתפתחות במרחב,
ובמיוחד לגבי ירדן. החלטת הממשלה:
הפלת משטרו של חוסיין,
בצורה זו או אחרת, תשמש אות
להתערבות צבאית ישראלית בגדה
המערבית.

• הבחירות לרשויות ה מקומיות
יידחו. למרות הסערה

שהתחוללה בשבוע האחרון מסביב
לשאלה זו, ועל אף הטענה ני דחיית
הבחירות אינה חוקית ומהווה שלילת
זכותו של האזרח לומר את
דברו, תכריע הקואליציה בעד הדחייה.
ייתכן, כי אחזות־העבודה
תימנע מהצבעה בשאלה זו, אך
הדתיים יצביעו יחד עם מ 3א״י בעד
הדחייה, לאחר שהתחייבו לעשות כן
בעת שהושג ההסכם על עריכת הבחירות
לרבנות הראשית ולמועצות
הדתיות. פרט זה של ההסכם אומנם
לא פורסם, אך דובר עליו בין
הצדדים, וראשי המפד״ל הבטיחו
לתאם בעניין זה את עמדתם עם
1ם דת מפא׳י.

משל (כמרכז) והסכם הפשרה*
אחרי הגושפנקה הראשונית — בגידה

• אנשי-הרוח והפרופסורים של האוניברסיטה ישתדלו ל־פרסם
בשבועות הקרובים חוות-דעת כשאלות אקטואליות
שונות, בדי להוכיח שלא נרתעו מהתקפות ראש־הממשלה.
• התוצאה האפשרית משיחות-האיחוד של שלוש מפלגות
הפועלים: איחוד בין מפא״י ואחדוודהעבודה. איחוד זה, הפופולארי
בקרב צמרת אחדות־העבודה .,יזנה לתמיכתו הנלהבת של בן־גוריון, אשר אף
יהיה סוכן לקבל את רוב דרישות אחדות־העבודה.

• כעלי קרקעות יבולים להתכונן לשלם מיפים גבוהים
יותר. משרד האוצר מכין העלאה גדולה במסישבח על עיסקות קרקעיות.
הרשויות המקומיות ידרשו, מצידן, חלק במס מוגדל זה, כפיצוי יעל הקפאת

המיסים שלהן•

• לאחר פיצוץ פרשת שפיגל ייאלץ ראש המפד״ל, השר
חיים משה שפירא, ליטול על עצמו אישית את מיבצעי ההתדמות
של מפלגתו. העסקנים הסישניים, ברמתו של שפיגל, שעסקו בכך
בעבר הקרוב, חוששים מפני הסתבכותם עם החוק. על כן שובץ שפירא כפעיל־יחיד
לביצוע תוכנית ההתדמות של המפלגה. אחרי ההתרמה לטובת מרכז שפירא
בשפיר, ירכז שפירא בימים הקרובים מגבית מיוחדת לטובת אוניברסיטת בר״
אילן, יעזר בראש עיריית רמת־גן.

והערב כי אינם דורשים שום תוספת למשכורתם.
הסתערות
טוטאלית זו בארבע חזיתות —
ההסתדרות, ההנהלה, העתונות ודעת־הקהל
— בישרה רעות.
טייסים מרמה שנייה. מבחינה אובייקטיבית,
יכלו הצוותים להמשיך בשביתתם
לפחות ארבעה שבועות. איש מן השובתים
לא התלונן על מצוקה כספית, שהרי זה
עתה קיבלו את משכורתם החודשית. ואף
כי לא היתד, להם קרן שביתה, יכלו לפתור
בעזרה הדדית את הבעיות הכספיות הדוחקות,
שהיו מתעוררות בסוף החודש.
הם גם היו מחוסנים מבחינה מקצועית.
כי רוב צוותי האוזיר של אל־יעל כיום הם
צוזתי־סילונים — וצודתות כאלה כמעט ואי־אפשר
לגייס כיום בשוקי העולם. בן־ארצי
הצליח אומנם לשכור צוותים זרים לשני
מטוסי הבריטניה של החברה. כי מטוס זה
נחשב עתה למתיישן, וטייסים רבים שאומנו
עליו שוב אינם חיוניים לחברות המעסיקות
אותם. גם אז הצליחה אל־על להשיג
רק טייסים מרמה שניה, שחלק מהם הוכרז
מיד כבלתי־ראוי לשירות והוחזר ל•
מימין: אלוף־מישנה קלמן טורין, מנהל
מחלקת המיבצטים של אל־על.

העולם הזה 1332

פושה מסעדה בשוו״ץ מגדה טפח ומנסה טפחיים ממאבק חבוי של שוותי־ביון

גדי ביב בן \ל

>^ולם*האוכל הקטן והמפואר של מ־
> £לון שלושת המלכים בבאזל, שודייץ,
היה שרוי באפלולית אלגנטית. פה ושם
ישבו כמה אורחים משועממים, שקועים
בקריאת עתון או בשיחה.
באחת הפינות ישבה צעירה נאה, כבת
,25 עם שני גברים, בכורסות נמוכות
סביב שולחן, שבמרכזו התנוסס אגרטל עם
פרחים. מלצרים ניגשו מפעם לפעם לשולחן,
הגישו את המאכלים.
הכל היה כרגיל. מאומה לא נשתנה מאז
ישב, באותו חדר־אוכל עצמו, לפני שני
דורות, הד״ר תיאודור הרצל המזוקן. הרצל
חלם אז על התחלת הפעולה המדינית
להקמת מדינת־יהודים, וגם הונצח בתמונה
היסטורית, לא רחוק משם, על גשר
הריין.
אולם הרצל לא חלם על המעשים שעמדו
להתרחש באותו יום במלון הקטן —
ושהיו קשורים בקשר אמיץ עם הגשמת
חלומו.

לכנופייה בינלאומית, מסוג המפאיה של
סיציליה, מאשר למדינה ריבונית. אולם
דיעות אלה כמעט ולא בוטאו בכתב, כי
איש לא היה מוכן להיות חשוד באהדה
לצורר משמיד־ההמונים.
מאז נכתב חומר רב על ״השרות החשאי
הישראלי״ .ספטון דאלמר, עתונאי בריטי

עוון השתתפותו באותה שיחה בבית־הנד
לון בבאזל.
9ההתנקשות בחייו של הפרופסור
האנס קליינוואכטר בעיר לוראך, בגרמניה,
סמוך לגבול השווייצי. לפני שלושה שבועות
התנפלו ארבעה מזויינים על הפרופסור,
העובד בקבלנות עבור המאמץ הטילי

אלימות או איום באלימות,
מחדל, בניגוד לרצונו).

מעשה או

חיידקים, אדי־רעד, קרינה

ף משך שבון ןיים ישבו שני העצירים
^ בכלא, מבלי שניתן לדבר פירסום. אין

מיקרופוגיס; אקדחים, מכוניות
** ני הנכרים, ששוחחו עם הצעירה
* 7הגרמנית, לא הרגישו במאומה. הם
לא ראו את המיקרופון, שהיה מוסתר באגרטל
הפרחים, וגם לא את המיקרופון
השני, שהיה חבוי מתחת לשולחן.
הם לא שמו לב לאקדחים בכיסי כל
שאר האורחים בחדר־האוכל, שאיש מהם
לא היה משועמם כפי שניראה. הם לא
חשו בתנועותיהם הבלתי מהוקצעות של
המלצרים, שלא עברו מעולם בית־ספר למלונאות.
בבואם למלון לא הבחינו בעשרות
האנשים שהסתודדו מסביבו, ובמכוניות
שעמדו במצב הכן, כשמנועיהן מות־נעים,
מוכנות לרדיפה דראמתית.
כל האנשים האלה — האורחים, המלצרים,
הגברים בחוץ, הנהגים — כולם
היו בלשי המישסרה השווייצית.
השניים נכנסו למלכודת, שהוכנה בקפדנות
האופיינית למישטרת שוזייץ הנים־
ראלית.
למישטרה זו יש נסיון עשיר מאד בשטח
זה. מזה דורות משמשת שודייץ הניטראלית,
בעל כורחה, מרכז לשרותי־הביון
של ארצות רבות. בשתי מלחמות־העולם
התמודדו כאן גרמנים ורוסים, אנגלים ואמריקאים,
במלחמה חשאית בלתי־פוסקת,
חרשו מזימות בלתי־ספורות זה נגד זה,
רצחו, חטפו, החביאו. אחדות מפרשות
אלה הונצחו בספרים שהיכו גלים. פרשות
רבות אחרות לא הותירו אחריהן שריד
וזכר.
מישטרת שוזייץ למדה לפקח עין על
פעולות אלה. היא פועלת נגדן בכל כוחה.
כי פעולת שרות־ביון זר על אדמתה נראית
לה כהפרת הניטראליות המקודשת
של הארץ — ועל כן פעולה נגד בטחונה
של שווייץ עצמה. לכן, כאשר קיבלה אזהרה
דחופה מפי המישטרה הגרמנית, על
המזימה החדשה הנרקמת על אדמתה, נכנסה
המכונה השווייצית לפעולה במלוא המרץ
והידע.
הפעולה הראשונה: מאסרם של הישראלי
יוסף בן־גל, ושותפו האוסטרי בפעולה,
אוטו יוקליק.

״השרות החשאי הישראלי״
ך* רמים מעמיס בלבד נמסרו לפיר־סום
מטעם המישטרה, האוהבת לנהל
את חקירתה בשקם. אולם פרטים מעטים
אלה הספיקו כדי לספק לעתוני אירופה
מזון לכתבות סנסציוניות ביותר, שהתפשטו
אל הרחק מעבר לאותו מעמד במלון
של באזל.
במרכז כל הסנסציות העמידו עתוני אירופה
גוף שהם אוהבים לקרוא לו. השרות
החשאי הישראלי״ גוף זה רכש לו שם
עולמי כאשר נחטף אדולף אייכמן מארגנטינה
והובא לישראל.
דעתם הפרטית של רוב העורכים באירופה,
אותה הביעו אז בשיחות פרטיות,
היתד, כי פעולה מעין זו מתאימה יותר

נווגגד \זג1ייתגז גזזזרה
נודע מאד כתב עליו סידרת מאמרים סנסציונית.

הסנסציות האלה הכשירו את הקרקע
בלב העתונות האירופית. היא החלה מאמינה
בכושרם הבלתי־מוגבל של שליחי ישראל,
— אך גם בנכונותם לבצע כל מעשה
בלתי־מקובל, ובכלל זה מעשים שכימעט
שום מדינה אחרת אינה רגילה להסתבך
בהם.

המיסות, התנקשויות, כסייח
האחידה בעתוני
פי הגירסה
/שווייץ, גרמניה ושאר ארצות אירופה,
עוסק עתה ״השרות החשאי הישראלי״
במיבצע גדול, שמטרתו לשים קץ להשתתפותם
של מדענים וחרשתנים גרמניים
בפיחות הטכנולוגיה הצבאית במיצרים.
בימים האחרונים הוציאו העתונאים מן
המגירות את כל הפרשות הסתומות על
רקע זה, שאירעו בחודשים האחרונים. הם
חיברו רשימה מרשימה למדי:
׳ 9חטיפת המדען הגרמני, הד״ר היינץ
קרוג, בחודש נובמבר. קרוג היה מנהל
של מכון גרמני, שעבד למען החימוש ה־מיצרי
בשטח הטילים. הוא נעלם מבלי להשאיר
אחריו עקבות.
אחרי היעלמו, דאג מישהו להפיץ שמועות
כאילו ניהל קרוג משא־ומתן עם ישראלים.
כך יצר מישהו זה את החשד כאילו
נחטף קרוג דווקא על־ידי המיצרים. אולם
השבוע רמזה מישטרת שווייץ כי העצור
הישראלי, שנאסר בפרשת באזל, היד, קשור
במעשה, וכל העתונאים הביעו את החשד
כי המדען נחטף על־ידי הביון הישראלי.
• חטיפתו של מדען גרמני שני, מייד
אחרי הראשון, על רקע דומה. אחרי היעלמו
הזהיר אלמוני את אשתו, בטלפון ,״היזהרי
מפני פרופסור יוקליק״ .אוטו יוקליק
נאסר השבוע, יחד עם האיש הישראלי, ב־

המיצרי, אך ההתנקשות נכשלה. אחרי המעשה
נמצאו במכונית נטושה התעודות
של שלושה מיצרים, שהתגוררו בווינה.
אולם נסתבר כי התעודות מזוייפות —
וגם לולא כן, היו רק מעטים מוכנים להניח
כי אנשי־ביון, היוצאים למיבצע של
רצח או חטיפה, משאירים אחריהם בשגגה
הוכחות כה נוחות.
9משלוח סידרה של חבילות־פצצות
למכוני החימוש המיצריים בהם עובדים
מדענים גרמנים, וכן לפעילי הרכש ד,מיצרי
באירופה. אף אחת מן הפצצות האלה לא
פגעו במדענים עצמם, אך נהרגו ונפצעו
פקידים ובני־משפחה. בין השאר התעוורה
מזכרתו של מדען גרמני.
השבוע נוספה לשרשרת החוליה האחרונה,
שנבדלה מכל הקודמות בכך שהפעם
נתפסו המשתתפים:
׳ 9לדברי היידי גרקה, בתו של מדען
גרמני העובד בחימוש המיצרי, התקשר
עמה הפרופסור אוטו יוקליק, מדען אוסטרי,
שגם הוא עבד בשעתו במיצריים, והציע
לה להיפגש עם ישראלי. הפגישה
נקבעה במלון בבאזל. היידי הודיעה על־כך
למישטרה הגרמנית (ומן הסתם גם לביון
ר,מיצרי) .הגרמנים באו במגע עם עמיתיהם
השווייציים, שהכינו את המלכודת.
מה דובר באותה שיחד, במלון שלושת
המלכים, ומה הונצח במכשיו־ההקלטה?
9לדיברי הגרמניה הצעירה: הישראלי,
ששמו יוסף בן־גל, איים על חייה
(או ניסה לחטפו בנסיון להכריח את אביה
להפסיק לעבוד במיצריים.
< 9לדיברי הגירסה שהופצה על־ידי בט־אונים
ישראליים: הישראלי פנה למצפונה
של הצעירה, אחרי שזו עצמה הרגישה
יסורי־מצפון ורצתה להתייעץ עמו.
9לדיברי המישטרה השווייצית, ברמ־זיר.
הזהירים: הישראלי והאוסטרי ביצעו
עבירה על פי סעיף 181 של החוק הפלילי
השווייצי. עבירה זו קרוייה בגרמנית
״צוזאנג״ (נסיון לכפות על הזולת, בעזרת

ספק כי המוסדות הישראליים ידעו על
כך. היתד, להם, על כן, שהות מספקת להתכונן.

כאשר התפוצצה הפצצה בעתונות,
נתפסה ההסברה הישראלית — כרגיל —
כשרגלה באוויר. תגובותיה היו מבוהלות
ובלתי־משכנעות ביותר.
לפתע החלו הדוברים הישראליים מודיעים
ברבים כי בידי ממשלת ישראל נמצאת
אינפורמציה מוסמכת על נסיונות מיצריים
לייצר נשק אי־בי־סי( .כינוי מקובל הכולל
נשק אטומי, ביולוגי וכימי — כגון פצצות
גרעיניות, חיידקים, אדי־רעל, קרינה,

אילו פורסמו ידיעות אלה קודם לכן,
היו מעוררות, מן הסתם, תגובה רצינית.
אמנם, כל מדינות העולם שהן בעלות
תודעה בטחונית עוסקות בייצור סוגי־נשק
אלה, כדי להיות מוכנות לכל מיקרה (״אם
היריב יפתח במלחמה זו, נחזיר מלחמה
שערה״) .הדיעה המקובלת היא כי שום
צד לא ישתמש בנשק מסוג זה (כפי
שהיטלר לא השתמש באדי־רעל) כל עוד
הוא יודע כי אותו נשק נורא נמצא גם
בידי הצד השני. כי סוגי־נשק אלה אינם
מכריעים, מביאים רק להשמדה הדדית של
אוכלוסיות.
אך יתכן כי התקפת־הסברר, ישראלית,
מחושבת היסב, היתר, נושאת פרי במיק־רה
זה, נוכח הרגישות המוסרית לבעיות
ישראל, על רקע זוועות הנאצים.
ישראל לא עשתה זאת. הגילויים הפתאומיים
באו כתגובה על מעצר הישראלי,
ור,שערורייה הבלתי־נעימה בשוזייץ, וממילא
היו פחות משכנעים. קשה היה למנוע את
הרושם כי זהו תמרון־הסחד — ,רושם
שהפחית בהרבה את ערכם של הגילויים,
שנשארו סתמיים למדי.
השאלה היא: אם היו הדברים ידועים
לממשלת ישראל קודם לכן, מדוע לא פור־
(המשך בעמוד )18

רבני שנה וחצי הם באו

כך 1ה התחיל

קבוצה נדאורגנת
מצביעה: תקום
עיר קואופרטיבית במיצפה רמו! .תמונה זו הופיעה לפני כשנתיים

ך* נה כאן משמאל יהי׳ה אזור תע־
שיה. אזור המגורים יהיה מרוחק ממנו,
תכנון אולטרה־מודרני. לא נחזור על השגיאה,
כמו ברמת־גן, בה מפוזרים אזורי
תעשיה בין שכונות מגורים.״
כך אמר דניאל זמרני, גבר בלונדי,
נמוך קומה ובעל זקן כנעני. .כאן יקומו
בתי־החרושת, וכאן מגרד־שחקים המיועדים
למגורים וכאן שירותים סוציאליים״
חזה דני את חזון העתיד הנפלא. חזון העיר
הקואופרטיבית במיצפה־רמון, שהתפזר
עם הרוח הקרה הנושבת בפיסגת־ההר
החשופה.
זה היה לפני כשנה וחצי. היום אין
לדניאל זמרני זמן להסתובב בשטחי עיר
העתיד. כל זמנו תפוס על־ידי שירות
לתיירים האמריקאים, המבקרים בהמונים
בפונדק. היום הסיר דניאל אפילו את זקנו
הכנעני. ואילו שטח המידבר הסלעי, על
סף תהום בעומק של כמה עשרות מטרים,
שבתחתיתו מתפתלת הדרך לאילת, נשאר
אותו השטח המידברי מכוסה האבנים.
חל רק שינוי אחד: לפני כמה חודשים
חצבו כאן פסלים מכל העולם דמויות
מוזרות באבן. הם ניראים כמצבות סמליות
בבית־קברות ענקי של האוטופיה.

ימים במרכזו של המאמר, אשר כוונתו היתה לעזור בביצוע תוכניות
הנוער (העולם הזד ,)1241 ,שמטרותיה! היו לפתוח תקדים
חדש בהיסטוריה של ההתיישבות החדשה בדרומה של הארץ.

יחד עם הכסף. ובכלל — האם הם באו
למיצפה־רמון להיות מלצרים? מלצר אפשר
להיות גם בתל־אביב. חוץ מזה, הגיע כבר
המצב לידי כך שחסרות ידים־עובדות ב־מיפעל
הקרמיקה. על כן הוחלט למכור את
הפונדק.
ומה עם יתר התוכניות? מה עם בתי־חרושת
למכונות ולטקסטילים שתוכננו?
לפני שנה־וחצי כבר ידעו חברי הקואופרטיב
את מחירה המדוייק של כל מכו־

מחדר־ד,מזכירות השומם נעל זאב קין את
הטלפון במפתח .״אני מוכרח לנעול אותו
כי לא ידוע מי ומתי מטלפנים. ואחר כך
צריך לשלם מאות לירות עבור השיחות.״

מרד גגד האספרסו

** ה התחיל במרד. מרד נגד ג׳ונגל
ן הבוסים במפלגות וכל הכרוך בזה.
נגד החיים שכל מטרתם היא משכורת

חופה מער?תחום

הטלפון סגור ע? מפתח
ך* חדר מגורים רגיל במצפה־רמון,
* 1אותו הפכו למשרד עראי ישב לפני
שנה וחצי מזכיר וזעיר הקואופרטיבית
רטו! ,ונאם לקול צחוקם של החברה:
.באתי הנה על מנת לתת את חלקי ליישוב
הנגב, על מנת להעשיר את מולדתי ולהקדיש
את עצמי לדורות הבאים
לפתע התרגז והסיח ברצינות ״אתם יודעים
למה באתי? כי הכל נמאס לי. העיר,
בה אין התחשבות עם היחיד, בה אתה
יכול ללכת לאיבוד ואף אחד לא יושיט
לך יד. באתי כי אני רוצה ליצור משהו
חדש. אני נמצא כאן, כי זה נותן לא הרגשה
טובה. בלי מלים גדולות זבלי אידאו־לוגיד

עכשיו יושב במקומו זאב קין, הצעיר
מרפי בכמה שנים. הוא בן ,22 ולמעשה
חדש במיצפה רמון. לקואופרטיב השתייך
כבר מזמן, אבל בינתיים היה עליו לגמור
את שרותו בצבא והגיע לכאן לפני כמה
חודשים. זאב אינו מתלוצץ — ואינו מתלהב.
זאב
מספר, שמתוך 85 חברי הקואופרטיב
נשארו רק .24 חובות נשארו יותר:
120 אלף לירות. צריך לנהוג בכל התכסיסים
האפשריים על מנת לא לשלם אותם
עכשיו.
לא רק המספרים השתנו, השתנתה גם
הגישה. העיר הקואופרטיבית היתד, רומנטיקה
נחמדת. על העיר שוב אין מדברים,
נשאר הקואופרטיב: מיפעל קרמיקה. אמנם
לא ידוע עדיין מה יהיה עם הפדיון, אבל
התוצרת נכנסת למסלול. הדבר החשוב
עכשיו הוא המעבר לשיטת שכר־עבודה,
כי עד היום חיים כולם בקומונה. מקבלים
להוצאות אישיות סכום מגוחך 20 :אגורות
לשעה, כ־ 40 לירות לחודש.
ישנו גם הפונדק. קנו אותו לפני שנה
ב־ 35 אלף לירות. זד, היה כישלון. קודם
כל — אין זו עבודה בשבילם. לדוגמה :
מה לעשות בטיפ? כל תייר חושב לחובתו
הקדושה להשאיר דמי־שתיה. בסופו של
דבר העמידו קופסת התרמה לחולי שיתוק,
כיוונו לשם את כל נותני הטיפ. אבל לפני
כשבוע גנב אחד האורחים את הקופסה,

רמון, כי היא בלב הנגב, בין באר־שבע
לאילת 900 .מטר מעל פני הים ונוף
פראי לגמרי.
ולבסוף — עיר. עיר שרק הצעירים יכולים
לתאר בדימיונם, עיר השייכת להם:
צודקת, מושלמת. עיר של אנשים טובים,
בה שולט צדק סוציאלי — עיר קואופרטיבית.
ברוח האוטופיסטים בני המאה ה־

העיר החדשה לא תהיה מיצפה רמון,
עיירה הקיימת כאן מזה חמש שנים, אלא
דבר אחר לגמרי. עיר חדשה, שתשכון
שלושה קילומטרים רחוק יותר, מצדו השני
של הכביש. הכל יהיה חדש מהיסוד:
בתי־ד,חרושת, הבתים, בתי ד,קולנוע, מו־עדוני־לילה,
בתי־הקפה. גם שיטת המימשל
חד,יה חדשה: כל תושב יהיר, הבעל הישיר
של העיר. לא באופן סמלי או תיאורטי,
אלא ממש. כי כל תושב מוכרח להיות
חבר הקואופרטיב, זה יכלול כל הנמצא
בעיר — מבתי־החרושת לבית־התינוקות.
מי יוכל להיות חבר עיר שיתופית זו?
כל אחד. כל מי שמוכן לחיות בהתאם לחוקי׳
השותפות. כלומר: לשמור את תקנון
העיר, ולקבל על עצמו כל עבודה שההנהגה
תטיל עליו. חשוב, כמובן, שיהיה
אחד מהחברה: חברותי, ישר ומוכן לעזור
לשני בכל רגע. אם לא יתאים, ייאלץ לעזוב
את עיר־ד,קואופרטיב.
יקום משק סוציאליסטי, כי הכל יהיה
שייך לכלל. ואילו חלוקת העבודה תהיה
מושתתת על יסוד טובת הכלל. אבל זה
לא יהיה קיבוץ. חיי־ד,משפחה יתנהלו
בנפרד — כל משפחה בביתה. כל אחד
יקבל משכורת עבור עבודתו. אך השכר
שווה לפועל־נקיון ולמנהל מיפעל או ראש־העיר.

ההונתקן

האידיאולוג

זכאי גלזי, אחד מצעירי
העיר הראשונים,
מרגיש את עצמו כמו פיל בחנות
חרסינה, במיפעל הקרמיקה הנמצא במקום.

דניאל זמרני מוכן,
למען הקואופרטיב,
לשרת תיירים אמריקאיים הבאים
למקום, כמלצר. אך השאלה היא לכמה זמן?

מימרון וצילה מזהתחתנו
לפני שנה.
העיר. כאשר נולד
הזוג לקואופרטיב.

עובדים במיפעל קטן
לקרמיקה, שהוא כל
מה שנשאר מהתוכניות הגדולות שתוכננו,
שכללו הקמת בתי־חרושת רבים ועצומים.

בדיוק.

טובה יותר, דירה מרווחת ומקרר חשמלי.
נגד הריקנות של ערבי קולנוע ואספרסו.
נגד הפלירטים הטפשיים, הנגמרים במיקרה
הטוב ביותר ברבנות. נגד העיר של היום,
בעלת החוקים הבלתי־אנושיים, וחסרת
כל יחם לפרט.
זהו מרד המקונן בלב רבים. אבל אותם
עשרות רצו לבטא את התקוממותם בפועל.
איך?
קודם כל — בנגב. הם בחרו במיצסה
רפי רחי
זה היה חגה של כל
בנס, כבר לא השתייך
העוזבים שהם

יבנו:

אלפים

לירות
נית וכיום?
״כיום,״ מחייך זאב קין במרירות ,״תלויות
התוכניות על הקיר. היו יותר, אבל
השתמשנו בנייר למטרות אחרות, לא כך כך
נשגבות.״
״זאת אומרת שמכל התוכניות של עיר
ר,צדק החברתי נשאר רק קואופרטיב קטן
לקרמיקה בשביל 24 מועסקים?״
זאב שותק, השיחה נגמרה. לפני צאתו

הזשאוים

ך גד, רפי, מה קרה עם העיר שלך?״
ן ״העיר שלך״ הוא אינו ביטוי שנאמר
לרפי לשם עקיצה. זוהי באמת העיר שלו.
מארגניה הראלא
רק מכיון שהיה בין
שונים, ולא רק מפני שמיד אחרי בואו
הפך למנהיגה המעשי של הקבוצה. אלא
מפני שעוד לפני שנה, בדיוק ב־ 14 למרץ
, 1962 הוא אחד משני הגיבורים הראשיים
בחגה הגדול הראשון של העירהקואופרטיבית
רמון.
ב־ 14 למרץ 1962 חגגו בה את שתי
החתונות הראשונות. רפי׳ מימרן נשא לאשר׳
צברית ירושלמית בשם צילה מזרחי.
השני, יצחק סולק התחתן עם רותי קינד,
ילידת גטו לודז׳ .הרביעית השתייכה לקבוצת
המארגנים הראשונים. הם הכירו זה
את זה בויכוחים הארוכים, שנמשכו לעתים
לילות שלמים, על השאלה מה לעשות,
איך לעשות ואיפה לעשות. אחר כך באו
למיצפה רמון והתאהבו אחד בשני.
חתונתם המרובעת היתד, כעין סמל לנצחו!
הרעיון, סמל להקמת חיים חדשים במידבר.
מצד השני של הכביש שלט עדיין
הסלע הערום, אבל כולם היו בטוחים,
שדווקא שם, על סלע זה, תקום העיר
שלהם. בעצם — כבר קמה, אלא שעדיין
לא הספיקו לבנות אותה.
החתונה היתד. חתונתם של כל בני הקואופרטיב.
אף אחד מהחברים לא יצא באותו
יום לעבודתו. לכל אחד היה תפקיד
בהכנות לחגיגה. לפנות ערב הגיעו אוטובוסים
עם האורחים מתל־אביב, חיפה וירושלים•
הנשים האלגנטיות שברו את עקביהן
בשבילים המחוספסים של מיצפה רמון,
ואילו הגברים ניקו בקפדנות את אבק המידבר
מעל חליפותיהם ההדורות. התהום
בין צעירי מיצפד. רמון וההורים בלטה
לעין. המהפכה היתד, עובדה קיימת.
הודלקו לפידים לאורך הכביש המתפתל
עד לפונדק. את החופה העמידו תחת כיפת
השמים, מעל לתהום שבתחתיתה מתפתלת
.הדרך לאילת. רפי וצילה וישראל ורות
עודם גרים כיום במיצפה רמון, אבל את
הקואופרטיב עזבו.

שכר לימוד
א*4דון ן יצאת מהקואופרטיב,
מד, קרה עם העיר שלך?״

קרה דבר הכי פשוט בעולם. הרומנטיקה
ומרץ־ד,נעורים, החיפוש אחר יושר וצדק,
לא עמדו בפני החיים האכזריים של יום־
יום. כי חיי יום־יום אין פירושם בלוי
ערבים בצותא, שירד, בציבור וגן־עדן של
ידידות. חיי יום־יום פירושם מתח, אופי
שונה הגורם לחיכוכים בין אנשים החיים
רפי?

למיצפה ומון, בתקווה להקים עיר קואונוטיבית ־ נשאו קואופרטיב קטן תעלתה התקווה
ביחד, אך מעל לכל — חיי יום־יום פירושם
מלחמה ללחם. ובמקום שניטשת מלחמה
ללחם ניטשת גם מלחמה בין אנשים.
.קבענו שזה צריך להיות קואופרטיב
חברתי,״ מספר רפי מימרן. .היסוד הכלכלי,
היה צריך להיות גורם מישני. הסתבר
שזו היתד, שגיאה. כי אחד עובד
יותר ושני פחות, אחד טורח עד כלות
נשמתו והשני רק על מנת להפטר מהתפקיד.
מדוע אחד צריך לחיות על חשבון
השניז״
רפי עצמו עבו כמנהל חשבונות בשתי
מישרות: במועצה המקומית, ובהסתדרות.
הוא הכניס לקואופרטיב 500 לירות לחודש.
חוץ מזה היה גיזבר, וכל עסקי הכס־סיס
היו על ראשו. חברים אחרים גמרו
את שמונה השעות שלהם, וכל השאר לא
נגע להם.
ועוד דוגמה: דוד עדרי עבד עבודה
מפרכת• במחצבה 400 .שעות בחודש.
כשאירגנו טיול ליוטבתה, לו ציפו כולם,
נאלץ הוא להשאר בעיר. פשוט לא היה לו
כוח לנסוע.
.לבסוף התחילו האנשים לספור: אני
מביא לקואופרטיב סכום זה והשני מביא
את מחציתו, ואנו חיים באותו אופן,״
מספר רפי. .מחשבות אלה היו כמו סרטן.
ברגע שנאמרו בפעם הראשונה, ידוע היה
שהם יביאו למות הקואופרטיב. אני עצמי
אמרתי אותם באסיפת חברים בחודש יולי.
העלחי אז את הבעיה: מספיק דיבורים
על קואופרטיב חברתי. נארגן קואופרטיב
כלכלי. כל אחד, יקבל את תמורת עבודתו.
.זרקו
אז תשעה חברים מהקואופרטיב
אבל זה כבר היה מאוחר. הפירוק התחיל
ושום דבר לא היה יכול לעצור בעדו..״

הם פניה של הג׳ינג׳ית ענוירה רולניצקי. על הקואופרטיב
המנוח אין היא מובנה להוסיף דברים .״לא דיברתי אז —
אומרת לנו, ספק בלעג, ספק בכאב, היפהפיה ממיצפה רמון.

פניו של הלום
לא אדבר גס עכשיו,׳

החברים. לכן אולצה משפחת הרפזי לעזוב.
זכאי גלזי נשאר. חרק שיניים והמשיך
לעבוד במחצבה. בהיזדמנות זו אסף אבנים
מעניינות, עד שצבר אוסף שלם. אך הקואופרטיב
הוציא אותו מר,מחצבה. העבודה
במחצבה היא עבודת־חוץ, ואילו עכשיו יש
חוסר ידיים־עובדות במיפעל הקרמיקה השייך
לקואופרטיב.
זכאי עובד עכשיו בהוצאת המוצרים מהתבניות,
והוא מתלונן :״האם זו עבודה
בשבילי ז אני כל החיים הייתי באוויר,
בחוץ, ועכשיו שמו אותי בכלוב, תחת גג.
אני צריך לנקות קליפות. אני מפחד לישר

את כתפי, בחיי. אני מרגיש כמו פיל בחנות
חרסינה.״

״?א חיתה כ 7תוסגית!״
ך 3דניאל זמרני נשאר. הוא טיפוס

שונה לחלוטין מזכאי. הביא אתו מחיפה
ספריה שלמה. לקואופרטיב התקשר
כאידיאולוג ולא כמחפש הרפתקאות.
״אני ממשיך להאמין בהנחת־היסוד שלנו,״
קבע ,״יכול להיות שלא הכל אפשר
היה להגשים, אבל היסוד היה נכון. השגיאה
היתה בביצוע — קודם כל בגלל

במיצפהרמון.״
זה שבחרנו
ומדוע בחרו דוזקא במיצפה רמון. מדוע
לא התחילו במקום שומם לגמרי — כמו
— אלאבאו לקירבת יישוב
ערד, למשל
קיים? הרי היה ידוע מראש שזה יביא
לסיבוכים נוספים.
על כך משיב רפי מימרון :״כאשר קם
הרעיון, נתנו לנו לבחור בין תשעה מקומות
בנגב ואחד בגליל. באנו לבן־גוריון
בן־גוריון הציע לנו לבחור
לשדר,־מקר.
במיצפה רמון. אחר כך גם בדקו מומחים
את התנאים האקלימיים והגיאולוגיים, אבל
הוחלט לפי הצעתו של בן־גוריון.״
ואילו דוב הרשקוביץ, יושב־ראש הודעד
המקומי במיצפה רמון, והממונה מטעם
משרד־ר,בטחון במקום, קובע :״לא הייתה
כל תוכנית לבניין עיר אחרת, מצד השני
של הכביש. הנה, הסתכלו: זוהי תוכנית
ממשלתית לפיתוח והרחבת העיר, שהגיעה
אלינו רק לפני שנה. לא מדובר
כאן על שום עיר אחרת. אם מישהו ממציא
לו סיפורים כאלה — זוהי זכותו
מוסיף הרשקוביץ :״כך או אחרת, לכל
זה יש תוצאה חיובית. חשוב שבאו ל־מיצפה
דמון כמה עשרות אנשים צעירים,
דווקא כאלה שאנו זקוקים להם. ובאיזו
דרך זה נעשה — זה לא חשוב לגמרי.״
בדרך כלל צודק דוב הרשקוביץ. רוב
אלה שבאו לבנות עיר קואופרטיבית ישא־רו
במקום. אחדים יעבדו בקואופרטיב הקטן
— מיפעל הקרמיקה, שארית עלובה
של תכניות־הענק שהביאו עמם. אחרים —
במחצבה. בבנין או במשרדים המקומיים.
מיצפה רמון, היישוב הקטן בן 300 משפחות
בלב הנגב, התעשר בתושבים חדשים.
אבל — באיזה מחיר? רפי מימרון אומר
שזהו שכר־למוד. אך זהו שכר־לימוד גבוה
מאד, אם הוא מיסתכם באובדן התיקוות.

קברו שד חלו
הנשים הרגישו את הדבר יותר מהגברים.
נשי העיר הקואופרטיבית שהלכו
לצרכניה ראו שהנשים ממצפה רמון קונות
דברים אשר הן לא יכלו להרשות לעצמן.
והרי אנשי המצפה לא עבדו טוב יותר
או קשה יותר.
״אל תחשוב שלי היו חשובים כל הדברים
הקטנים האלה,״ אומר רפי .״אבל כל
הפרטים הללו הצטרפו לבעיה עיקרית אחת:
הפסקתי להאמין ברעיון. הפסקתי להאמין
בחיים משותפים. ואם כן — לשם מה
להישאר בקואופרטיב? לעבוד אפשר בכל
מקום. בדצמבר עזבתי. לא הייתי מהראשונים,
אלא דווקא בין האחרונים שעזבו.״
״כלומר — נכשלת! בירושלים היית
פקיד והיו לך חיים מסודרים. כל הרעש
הזה היה על מנת שתהיה פקיד במיצפה
רמון. האם זה משתלם?״
״נכשלתי,״ קובע רפי מימרן ,״זה לא
משתלם. אבל מה שהוא אחר השתלם.
במשך הזמן הזה למדתי הרבה. בירושלים
הייתי חי את כל חיי ולא הייתי לומד
זאת. כאן למדתי מה זה בן־אדם. ומה
ששילמתי עבור זה — זהו שכר־לי־מוד

3יד בהגות חרסינה
יי ש כאלה שלא עזבו. זכאי גלזי
למשל. זכאי האמין מהרגע הראשון בצורה
עיוורת בקואופרטיב. הוא האמין
שאנשים יכולים לחיות אחרת, שאדם לחברו
יכול להיות חבר — לא זאב. זכאי הוא
טיפוס הלקוח מסיפורי ג׳ק לונדון: ענק,
בעל זקן, מצח רחב, שואף להרפתקאות
ובעל רגש־לצדק מלידה.
כמו כל ענק אוהב זכאי ילדים. לו עצמו
אין ילדים: נערתו לא רצתה לבוא אתו
לכאן, נשארה בצפון. אבל במיצפה דמון
גרה משפחת הרפזי, והיו לה חמישה
ילדים. כל רגע פנוי בילה זכאי בדירתם.
בעוד דבר האמין זכאי: שהילדים של
משפחת הרפז, הם ילדי כל הקואופרטיב.
כי איך זה יכול להיות אחרת, אם כולם
יחד מהחיים משפחה אחת? היום מונה המשפחה
80 איש, אבל אחר כך יהיו 20
אלף — כל העיר. הסתבר שחמשת הילדים
של משפחת הרפזי לא היו הילדים
של כל הקוואופרם יב, כי אם נטל על כל

פסלו של הפסל שג1רנ־

שוס נראה כמצבת ב־
1 8 8 1ו ^8#081

בית־הקברות אשר בו נקבר חלוס. במידבר הסלעי חזה היתה צרי

לקום העיר הקואופרטיבית רמון. הרעיון היפה שבק חיים
לכל חי, השאיר את המידבר עזוב ופרוע, כפי שהיה מאות שנים
בעבר. הצעירים, שהיו נלהבים מלפני שנתיים, התפזרו לכל רוח.

במדינה
(המשך מעמוד )6
הם לא רצו ״פתרון צמחוני״ ,״קו תבוסני״
או ״פשרות של לב יהודי״.
באמצע הדיון קם אהרון בקר ממקומו,
טילפן לשר־האוצר לוי אשכול על חילוקי־הדעות.
עצת אשכול :״יש לקבל החלטות
פה אחד״ .בכל מיקרה, קבע שר האוצר,
יש לקחת כמודד את דעתו של בן־ארצי.
שהרי בן־ארצי הוא איש־אמונו של אשכול,
ונהנה מתמיכתו המוחלטת.
״איש לא יפוטר!״ לבסוף נוסחה
פשרה בת חמישה סעיפים, לפיה יחזרו
אנשי אצ״א לעבודה. כל איש אצ״א יאשר
בחתימת ידו את רצונו לחזור לעבודה, ואז
תיפנה ההסתדרות אל הנהלת אל־על ותמליץ
בפניה לקבל את כל העובדים בחזרה.
בן־ארצי המשיך לתבוע הענשת ראשי הוועד;
בקר ואנשיו התנגדו. לבסוף ניסחו
סעיף מסובך, לפיו תמנה ההסתדרות ועדת
חקירה, שתבדוק את התנהגות ועד אצ״א.
אם יימצא אשם — תנקוט ההסתדרות בצעדים.
האם פירוש הדבר שראשי הוועד
יסבלו מידי הנהלת החברה? השיב בקר:
״חס ושלום! אנחנו נגד כל נקמנות כלכלית.
איש לא יפוטר!״
אולם כאשר הביא הוועד את הצעת הפשרה
לאישור חברי הארגון סירבו אלה
לקבל את התנאי של חזרה לעבודה כיחידים
.״אתם הוועד, אתם היחידים המייצגים
אותנו, ורק אתם תחתמו על חזרה קולקטיבית
לעבודה.״
השביתה נמשכה.
ים אדונם של שני משר תי ם
אלפי צעירים בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי נחיתות
ובושה, שעה ש״הנקודות השחורות״ פוגמות בעור פניהם
דווקא בתקופת חדוות הצמיחה שלהם.

01 8־610
תכשירי ״ביו קליד״ הבדוקים של הלנה רובינשטיין כבר
הביאו רווחה למיליונים בכל העולם. בעזרתם אפשר לקבל
תוך זמן קצר עור טהור מפגמים׳ בריא ויפה — שהוא
לא רק יסוד למראה נעים, אלא גם להרגשה טובה.
חוברת הסבר מיוחדת על מלחמה בפגימות ושמירת העור
תישלח חינם לכל דורש׳ במעטפה סגורה וחלקה עם סימון
אישי. גא לפנות בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעבדות
הלנה רובנשטיין, ת .ד ,1 .מגדל העמק.
תכשירי ״ביו קליר״ — רק בחנויות תמרוקים מאושרות
על־ידי הלנה רובינשטיין.

המנוי

קיבלת חשבונך לחידוש המנוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר בל משלוח ללאתשלום .

*נגרי ת • פ קי ד! ת
תלמדו היטב על־ידי מורים מעולים בבי״ס ״ ק די מ ה ״ בן ־י הו ד ה ,74 תל־אביב, סל• 220314
בחודש מרץ אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן :
• אנגלית למבוגרים ולילדים
מזכירות בעברית ואנגלית מיועדן
מתחילים ,״מתקדמים ו־ תס 8311ז ¥6ו1ס 0
לבעלי השכלה תיכונית (בתכנית: כלן
מקצועות הפקידות כולל 16118111688
• קורספונדנציה ן עברית
] £11811811 €01*1*63:1011)161166 30 )1
וכתיבה במכונה _! אנגלית
11 סנ;11¥61*831ס .0משך הקורם 5חודשים!
בערב.
• קצרנות עברית
פקידות כללית והנהלת חשבונות!
בכתות ערב לנוער ולמבוגרים.
בשיטה קלה ״השיטה האחידה״
מספר המקומות מוגבל • הר,שמה 12—8 :לפנה״צ; 8—4בערב.

״סילון של אש עבר לפתע בשמיים, עמוד
מים התנשא לגובה 40 מטר ותוך
שניות ספורות נעלמה ד,אוניה בים,״ כך
תיארו עדי ראיה את טביעתה של אוניית
היוונית אריסטוטלס,שבשקיעתה המשא למצולות נטלה עמה את קצין המכונות
הישראלי צבי גל, איש צוות האוניה הישראלית
הר־הכרמל אשר ניסתה להציל
את אריסטוטלס.
שעה שחוקר מקרי המוות בחיפה עוסק
מזה מספר שבועות בפיענוח סיבות מוחו
של גל, קיבלה תעלומת טביעתה של אריס-
טוטלס מפנה מפתיע ומרעיש. בימים שאחרי
האסון התנהגו בעלי האוניה היוונית
בצורה מוזרה ומעוררת חשדות, כאילו הם
להסתיר משהו. למעשה לא ניתן מנסים כמעט לאתר את בעליה האמיתיים של האו־ניה.
החוטים הובילו לחברה בשם ארמא־דורו
הרשומה בלונדון. דובר החברה, שסירב
בתוקף לגלות את זהותם של בעלי ההחכרה,
הצהיר אז :״האוניה היתד, טעונה
לוחות פלדה וצוותה נטש אותה משהוברר
למעלה מכל ספק כי אין סיכוי להציל
אותה, הוא עשה טעות חמורה״.
מה היה המיטען. אולם מפני חברת
הביטוח, אצלה הייתה אריסטוטלס מבוטחת,
אי אפשר היה להסתיר את זהות בעלי החברה.
ואז התגלתה העובדה המדהימה:
אריסטוטלס היתד, שייכת לאותם הבעלים
להם שייכת גם האניה הישראלית הר־הכרנזל
שניסתה להצילה.
אחד מראשי החברה אינו אלא רפאל
רקנסי, איש עסקים ישראלי ידוע, היושב
בארצות־הברית. רפאל רקנטי הוא גם מבעלי
בנק דיסקונט.
הר־הכרמל נמצאת בבעלות החברה הישראלית
אל־ים, מיסודה של חברת ההשקעות
של בנק זיסקונט.
כאשר החלים עמוס הכט, רב חובלה
של הר־הנרמל לנסות להציל את אריסטו־טלס,
לא היה לו כמובן מושג מעובדה זו.
עקב השתלשלות המקרים נוצר מצב מוזר
שבו החברה המנסה לחשוף את תעלומת
הטביעה והחברה המנסה להסתירה,
קשורות באותם הבעלים.
נציגיו של רקנטי טענו כי חברתו רק
חכרה את אריססוטלס לצורכי הובלת מטען
מקנדה. מה היה מטען זה ומה גרם להתפוצצות
המסתורית שהטביעה את האוניה?
שאלות אל נשארו עדיין ללא תשובה, למרות
שבינתיים נמצא חיזוק לסברה שמטעני,
של אריסטוטלס כלל נשק וחמרי נפץ.
כאשר יסיים חוקר מקרי־המוות את חקירת
מותו של צבי גל בשבוע הבא, לא
יהיה זה כנראה סוף הפרשה.

תחבורה וחברת צי״ם בעתונות, בהן נקרא
הנוער הישראלי להצטרף לקצונת צי הסו חר.
במודעות מובטחים לקאדטים — המועמדים
לקצונה ימית, מעמד וכבוד. אלא
שבמציאות פני הדברים שונים. לגמרי.
טפח מהמתרחש על אוניות הסוחר הישראליות
נחשף השבוע בתביעה משפטית
שהגיש קאדט צעיר בשם פנחס חזן (,)24
נגד חברותי צי״ם ושוהס בה תבע פיצויים
בסכום של 1500ל״י, עבור תקיפה, מעצר
בלתי־חוקי, הרעבה ועינויים.
הפרשה, כפי שתוארה בכתב התביעה
שהגיש עורך־הדין אברהם פישמן, נראתה
כלקוחה מהמאה ד,־ ,18 מתקופת המרד
על הבאונטי. אונית המשא הישראלית
תמנע היתר, בדרכה לניו־יורק ערב ראש השנה
האחרון. על סיפונה של האוניה נמצאו
שלושה קאדטים ממחלקת המכונות:
חזן, חיים גלסברג ( )21 ויצחק ויקטור (.)17
ביום השני של החג נדרשו השלושה
לרדת ולעבוד בחדר המכונות. הם סירבו.
לפי תנאי העבודה של הקאדטים בצי הסוחר
הישראלי, אין הם נדרשים לעבוד בשבתות
וחגים. רב־החובל של האניד״ הולנדי
בשם גרית גרוסוייץ, האשים בעקבות כך
את הקאדטים במרד, פיטר אותם בו במקום,
הודיע להם שמעמדם הוא כמעמד
עובדים־נוסעים ללא תשלום.
למחרת נדרשו השלושה לעבוד בעבודות
נקיון שונות. הם סרבו שוב בטענה שאין
הם חייבים לעבוד אם לא משלמים להם.
רעש עם הפסקות קלות. סיפר
פנחס חזן על מה שאירע אחר־כך :״רב
החובל פקד לכלוא אותנו בחרטום ד,אוניה.
לאחר שהיינו כלואים במחסן החרטום כרבע
שעה, כלאו אותנו בבית־השימוש שב״
חרטום אשר היה מלא צואה ושתן מבלי
אפשרות לשטוף אותו היות וסגרו את המים.
האויר מסריח ומחניק והאוורור היחיד היה
משני חורים קטנים סמוך לתקרה.
״רעש זה נמשך עד הצהרים עם הפסקות
קלות בלבד שבהן היה ניגש אלינו
מלח בשם מוסה ושואל :״אתם נכנעים?״
״למרות שראינו את עצמנו זכאים לנפץ
את החלון שבדלת כדי לנשום אויר נקי,
לא עשינו זאת מחשש שמא יאשימו
אותנו בהתפרעות. בצהרים הביאו לנו אוכל
לבית־ד,שימוש. כמובן שסרבנו לאכול
במקום ודחינו את האוכל החוצה. היינו
כלואים עד שעה שש בערב. אחד מאיתנו
שהוא בן 17 בסך הכל נשבר מעינויים
אלה והסכים לעבוד ללא תשלום. את שנינו
הנותרים כלאו בחדרים נפרדים מהם הוציאו
את המזרונים, את נורות החשמל, סגרו
את המים ואת החלונות. בערב הביאו לנו
מנות רעב שאותן לא אכלנו כמחאה.
השפלת ככוד־האדם .״למחרת הביאו
לנו מנות דומות ולא אכלנו עד הערב.
פקוד האניה חשש כנראה מתוצאות

המרד ער ה״תמנע״
״קציני הים — בחירי העם!״ קוראות
מזה מספר חדשים מודעות של משרד ה
קאדט
חזן ליד פסל החדות
מעצר בבית־שינזוש

חעולס חזח 1532

ושונות מדהימה גומת שאחיה זו נסחפה אר שובו־הגדים נגמר, חסמה את המעגן

יום ה.עצמאות״

*ה* ל צי החון? של תל־אביב הצטרפה
השבוע אוניה נוספת. תחילה היו אלה
אוניות המעפילים, טיגר־היל ופאריטה, שנתקעו
בשנות המנדט בחוף העיר, גרמו
לנהירה המונית של אזרחים משתאים לטיילת.
אחר־כך היתד, זו אונית האצ״ל אל־מלנה,
שנתקעה מול חוף הרחצה. השבוע
נוספה אליהן אונית המשא הישראלית עצמאות.
בשבת האחרונה היא נגרפד, על־ידי
גלי הסערה אל החוף, עלתה על שרטון,
דרומית לשובר הגלים של מעגן תל־אביב.
אלא שהפעם לא נועדה ההיתקעות על
החוף להורדת מעפילים או פריקת־נשק. היא
היתד, פרי רשלנות מוזרה, שרק במיקרה
לא הסתיימה באסון.
עוד בטרם האיר השחר בבוקר השבת האחרונה,
הבחינו אנשי נמל תל־אביב באוניה
עצמאות, שעגנה מול הנמל מזר,
יומיים, כשהיא מתקרבת במהירות לכיודן
המעגן. אנשי המשמרת בנמל עשו נסיונות
נואשים לעצור בעד האוניה. הם אותתו לה
בפנסים, ניסו להתקשר עמה באלחוט. אך
דבר לא עזר. צילה השחור של האוניה,
באורך 80 מטר, נע כרוח רפאים על גלי
הים הסוערים, כשהיא מאיימת להתנפץ על
מזח הבטון.
היתה זז תאונה בלתי רגילה וחמורה לא
רק לגבי ר,אוניה עצמה. היא חסמה את
המעגן, שיתקה למעשה את נמל תל־אביב
למשך ארבעה ימים. רב חובלה האיטלקי
וצוות הפיקוד שלה, המורכב כולו מימאים
זרים, פולנים ואנגלים, לא יכלו להסביר
כיצד התרחשה התאונה, ניסו להתחמק,
להסתתר ולהימנע מחקירה. כי מאחורי התאונה
הסתתרו עובדות שחשפו רשלנות
חסרת תקדים, בה מעורבים גורמים רבים.

רב־החובל החליט להסיק את המסקנה
ההגיונית, יצא בכיוון לנמל חיפה הבטוח.
כן עשתה אוניה שניה שעגנה מול תל־אביב
— האוניה הגרמנית הקטנה מאיה,
הקשורה בחברת צי״ס.
כשהיתה עצמאות במרחק 38 מיל ימי
מחיפה, קרה משהו מוזר. פקיד חברת עתיד
בשם מזרחי, שאינו ימאי אלא אחראי על
שטרי־המיטען של החברה, התקשר עם רבד,חובל
ברדיו־טלפון של החברה, נתן לו
הוראה לחזור מיד לתל־אביב, להמשיך בפריקה.
הסיבה שעמדה לנגד עיניו של
איש־המיסחר: הפסקת הפריקה בתל־אביב
תגרום להפסד כספי.
אף שהפקיד לא היה מוסמך לתת׳ הוראות
ימיות מיקצועיות, נכנע רב־החובל הזר
לפקודתו. הוא חזר לתל־אביב, הגיע
לשם בשעות אחרי־הצהריים, החל בפריקת
200 הטון של המיטען שנועד לתל־אביב.
מה שקרה לאחר מכן ניתן להבנה לאור
העובדות הבאות:
• למרות הים הסוער, הטיל רב־החובל
עוגן מול החוף. דבר זר, אסור בתכלית, כי
בתנאי סערה חייבת אוניה להישאר בתנועה,
להפעיל את כל מנועיה — כדי שתהיה
אפשרות לשלום בה.
• רב־החובל לא הטיל שני עוגנים,
כדרוש, אלא רק את העוגן השמאלי. אוניה
העוגנת על שני עוגניה אומנם מסתובבת
מעט, אך לא ב־ 360 מעלות. ואילו אוניה
על עוגן אחד מסתובבת לא הגבלה על
צירה, עם כיוון הרוח או הגלים.
• כמעט כל צוזת האוניה, זולת הזרים,
קיבל חופשת־בית. על ר,אוניה נשאר
רק צוזת־חוף, שאינו מסוגל להפעיל אותה,
וכמה זרים. בחדר־ה,מכונות, למשל, נישאר
רק מכונאי אחד — כך שאי־אפשר היה
להפעיל את כל מכונות האוניה בשעת־חירום.
דבר זה אינו מקובל באוניות שכל
צודתן הוא ישראלי. אלא שהפעם, כשצוות
הפיקוד היה כולו זר, התירו לעצמם הימאים
הישראליים לרדת מיד לחוף.
• כל אוניה העוגנת על עוגן, כפופה
להוראות־קבע, האומרות כי חייב להימצא
קצין־משמרת על הגשר, ותך פרקי־זמן קבועים
חייב הוא לצפות לעבר החוף כדי
לוודא, באמצעות מכשירים מדוייקים, כי
האוניה אומנם נמצאת על מקומה ואינה
נגררת לחוף. הוראות אלה שרירות גם ב־מיקרה
שהים שקט, לא כל שכן בשעת
סערה. כמו־כן חייב צוות מצומצם להישאר
על האוניד. כדי למלא את הוראות הקצין
התורן, כולל אנשי־מכונה (לדוודים ומנוע).
בשעה חמש בבוקר התרחש מה שמוכרח

שביתת הרעב ושחרר אותנו בערב. למחרת
בבוקר כלאו אותנו מחדש בטענה שהיתר,
לנו החוצפה לאכול בחדר אוכל קצינים
בו היינו אוכלים עד למיקרה. נשארנו
כלואים עוד ארבעה ימים, מתוכם יומיים
כשהאוניה כבר עגנה בנמלה של העיר ניו־יורק.״
בניו־יורק
תיכננו שני העצורים להמלט
מד,אניד, בעזרת חבלים ולהסגיר את עצמם
לצלב האדום הבינלאומי. אלא שהם הוטסו
לניו־אורליאנס שם הועלו על האניר, הר־הכרמל
שהחזירה אותם לארץ, כשהם נאלצים
לישון ולאכול על הסיפון, ללא רשות
להכנם לבית האוניה או לדבר עם אנשי
צוותה. כשחזרו העצורים למולדת פנו ל
עזרת
החוק והגישו תביעה משפטית.
טען עורך הדין פישמן בכתב התביעה:
הנתבעים ביצעו מעצר שוא ותקיפה, השפלת
כבוד־האדם, גרימת אי־נוחות, חוסר
רווחה גופני, פחד והרעבה. כל זאת נעשה
במתכוון ומתוך ידיעה.
האם היה בסמכותו של רב־החובל לעצור
את הקאדטים ולהענישם, זאת יצטרך לקבוע
בית־המשפט. אולם עצם הפרשה, שלדברי
כתב ההגנה של הנתבעים היתר ,״כמרד
בלב ים״ ,הינד, סימפטום למצב בו
הולכים ומתמעטים קציני ים ישראליים על
אוניות ישראליות ואת מקומם ממלאים
זרים.
זהו אולי גם הרקע לתופעות כמו התאו
הוראה
ש 9 7קיד
4י* יבות התאונה מגלות מצב שכימ־
^ עט ולא ייאמן — מצב החייב לעורר
חרדה עמוקה לגבי הימאות הישראלית.
עצמאות, בת 2200 הטון, היתה שייכת
לחברת הספנות המשותפת של הקיבוץ המאוחד
וחברת עתיד. כשנתפרקה השותפות,
נמסרה האוניה הקטנה לידי חברת ׳עתיד הפרטית.
אולם כמעט כל הצוות שלה הוא
זר — ובכלל זה רב־החובל והקצונה-
בהגיעה בהפלגתה האחרונה לארץ, היד,
במחסניה מיטען כללי של 500 טון, שנועד
לנמל תל־אביב. היא החלה בפריקה בשעות
הבוקר של היום השישי. אולם אחרי שפרקה
300 טון, היה ברור לכל כי תנאי
מזג־האוזיר הופכים את שהותה למסוכנת.

חעזלס חזח 1332

היה להתרחש. האוניה, שהסתובבה ללא
הרף על שרשרת העוגן היחיד, שחקה את
חוליות השרשרת, ניתקה ממקומה. הצוות
הזר היה שיכור כלוט, לאחר שבערב הקודם
הריקו המלחים לקירבם כמויות גדולות׳
של משקה. שום צופה לא ניצב על
הסיפון. מחוסר כוח במנועים, אי־אפשר
היה לעשות מאומה.
הגלים דחפו את האוניד, לעבר החוף.
בתחילה לא הבחין כלל הצוות במיתרחש.
היא הגיעה עד לפתח הנמל, ליד שובר־הגלים,
חסמה את הכניסה אליו, ונתקעה
על שרטון. היתד, קיימת סכנה חמורה ש־ר,אוניה
תתהפך. על כן הוריד הליקופטר
צבאי, בבוקר, את אשתו ובנו של הקצין
הראשון הפולני.

שליטת אנשי ההון?
ך * מסקנות הנובעות מן הפרשה מטי(
( לו ת אור עגום על המציאות השוררת

בימאות. היא מזכירה, בין השאר:
• שאין צוות ישראלי מספיק להפעלת
אוניות הדגל הישראלי, ויש צורך באנשי-
צוות זרים, בלתי־אחראיים לעיתים, בעמדות־מפתח
רבות. זוהי אחת התוצאות ארוכות־הטזוח
של שבירת שביתת־ד,ימאים הגדולה,
ששברה גם את עורף המיקצוע ואת גאח־תו,
חיסלה את הקסם שהיה טמון בו לגבי
הדור הצעיר* .השבוע היה חשוב לזכור
זאת, לאור הסכנה כי מישגה טראגי זה
יחזור בשטח התעופה, יסכן בטוזח ארוך,
את הבטיחות של הנוסעים.
• יש לאנשי־חוף בלתי־מיקצועיים שליטה
מסוכנת על אנשי־הים — תופעה שגם
היא הודגמה, במישור אחר, במשבר אל־על.
* פרם מקשר: רב־החובל הישראלי האחרון
של עצמאות היה נמרוד אשל, שחזר
החודש, זו הפעם הראשונה מאז השביתה,
לעבודה בחברת צי״ם. בזאת חוסלה,
סוף סוף, התורשה הישירה האחרונה
של השביתה.

של עצמאות התקועה בפתח נמל תל־אביב ניצב על ארגזי-המיטען הנר-
1111 11 מביס מקצף הגלים תוך ניסיון למצוא דרך לפרוק את המשא. הצוות
שנשאר יעל האוניה בפת שנסחפה בסערה היה ברובו זר, שתוי ובלתי מסוגל לפעולות־הצלה.
נה שאירעה לאוניה עצמאות בנמל תל־אביב
(ראה מסגרת).

פני־הארץ
ה טו מני םראשם בז־פזיף
מכונות הבנין יפסיקו לפעול. בניית השיכונים
תיעצר. כל בנייה פרסית תחוסל.
רבבות פועלי־בניין יובטלו.
זהו מצב קאטסטרופאלי לגבי מדינה כישראל.
אבל זהו מה שעומד לקרות בעוד
מספר שבועות, מבלי שהנוגעים בדבר יתנו
את דעתם על־כך. איך זה יקרה? פשוט
מאוד: מתוך דאגה, כביכול, לשמירת חופי
הארץ.

משרד־הפנים הגיע למסקנה כי מה שמשחית
את חופי הארץ אינה העובדה ש־מועצות
מקומיות גודרות שטחי־חוף, וש־שטחים
אחרים מועברים לרשותם הבלעדית
של בני משפחת רוטשילד או אנשי מועדון
הים התיכון. הסכנה היא בכך שכורים
זיפזיף בחופים. אי לזאת נקט משרד הפנים
בפעולה שמטרתה למנוע השחתת חופי
רחצה, סרב לחדש את רשיונות הכרייה
של תשעה הקואופרטיבים לכריית־זיפזיף
במדינה.
תופסק הכרייה! היה זה מיכאל יבור,
מנהל המחלקה לסקר הנדסי במשרד הפנים,
(,המשך בעמוד )15

תמונות אלה אינן התמונות היחידות הנמצאות בידי מערכת
״העולם הזה״ .פרט להן מצויות בידי המערכת תמונות נוספות,
המראות את סצינת העירום במיקלחת, אשר בהן נראות שתי
בחורות צעירות, ערומות לחלוטין, הרוחצות האחת את השניה.

* * בויימות או לא מבויימות? אמיתיות
או מזוייפותי אלה השאלות המנקרות
מזר, שבועיים, ביהס לצילומים של חיילות
צה״ל, המופיעים בסרט האיטלקי
לה דונה נל מונדו (נשות העולם״).
כתב איל ג׳ורנו הרומאי :״שנתיים נאבקה
קבוצת הקולנוע של גאלטיירו ג׳אקופטי
להשיג אישור מראשי הצבא הישראלי, לצלם
קבוצת חיילות במחנה אימונים צבאי
ליד תל־אביב, על שלבסוף השיגו את
האישור הכל היד, בסדר. המסריטים
האיטלקיים והישראליים הפעילו את מצלמותיהם.
התוצאה הסופית של עמל כה
רב לא הראתה דווקא צעירות ישראליות
חינניות במדים, הצועדות לפי קצב
מנגינת־לכת. הצעירות החינניות אמנם מופיעות
בסרט — אבל בלי מדים ובלי מג־גינת־הלכת,
אלא מטיילות ללא בגדים
בקסרקטינים ובתוך אוהליהן.
״בסרט, המוצג עתה באיטליה, מכונות
הצעירות האלה, שאינן לבושות ביותר,

אחת התמונות ה״פיקא

על הו א ש-

תמונה זו נראית אמיתית לחלוטין.
היא מראה חיילת חבושת־כומתה,
מניפה את הדגל הלאומי על תורן המחנה. ברקע אפשר להבחין

בגג של צריף צבאי, האופייני למחנות הצבא הבריטי בארץ. אן
מומחי הצבא טוענים כי זו תמונה מזוייפת, בשל התסרוקת
הארוכה והפרועה של החיילת ,״אשר לא תיתכן במחנה טירוניות.״

ך 1י 118ך ן צריך להתבונן היטב בתמו־

11 #11 1 # 1 1 !1111 נה זו נדי להבחין בתוכנה.
היא מראה בחורה השוכבת על מיטתה כששת רגליה מקופלות

בברכיים כלפי מעלה. תחתונית המלמלה חושפת את הירכיים ואת
השוקיים, אך אי־אפשר לראות את פניה של החיילת. קשה לקבוע
בפסקנות אם תמונה זו היא פרי של ביום מוצלח או מציאות.

כ,חיילות ישראליות .,שגרירות ישראל ב־רומא
ביקשה מיד דו״ח על הסרט, וראש
המטה של הצבא הישראלי, צבי צור, הורה
מיד לערוך חקירה כדי לקבוע אם הבחו־רות
המופיעות בסרט זר, שייכות אמנם
לצבא הישראלי, ובמיקרו־ ,שכן — כיצד
אפשר היה לצלם תמונות כאלה.
״גם אם השתמש ג׳אקופטי בטלה־אובייק־סיב,
המאפשר לו לצלם ממרחק רב, משו-
נה כיצד הצליח לחדור אל האינטימיות
של המחנה הצבאי. כי לא רק מסריטים,
אלא כל זר המבקר במחנה צבאי בישראל,
מלווה על־ידי קצינים אחראיים. גם משרד
החוץ הישראלי עורך חקירה, ובמיקרה
הצורך יגיש מחאה לממשלה האיטלקית.
״האם יש להסיק שהתמונות מזוייפות?
אלה האומרים שכן, מצביעים על העובדה
שהבחורות רוחצות זו את זו במיקלחת.
והרי ידוע, כי אין זה דבר המקובל בין
החיילות הישראליות.
״כאשר נשאלו על כך יצרני הסרט ברומא,
השיבו כי לא ביימו או זייפו שום
מצינה, וכי הסרט כולו אותנטי.״
את ארון
הצב

החי׳
קור: ודרך אמנו

כדי חזיה ורטובות
וי* תרנים ישראליים, שרצו לקבוע
^ בעצמם אם אמנם זוייפו התמונות או
לאו — התקשו לעשות זאת. הם לא יכלו
לראות את הסרט עצמו בישראל, ואילו
הייצרנים האיטלקיים סירבו לספק תמונות,
למרות שזהו הנוהג המקובל לגבי
כל סרט.
רק עתה רגיעו התמונות הראשונות
לישראל, הודות לסידורים מיוחדים של
העולם הזה, ורק עתה ניתן לבחון מקרוב
את התמונות ולדון בשאלה אם הן אמיתיות
או מזוייפות.
ו שן
אנשי צבא, הבקיאים בנוהל מחנה־הטי־הנראית

רוניות, הצביעו מיד על תמונה
המניפה קדת,
תמימד,־לכאורה. תמונת החיילת

חיילות צה״ל כפי שצולמו
רבות: בשוחה,
עם קובע פלדה (למעלה) ובאימונים (למטה).

ברצינות

לבושה במדים

גל הלאומי. לחיילת זו יש שיער
התלוי על עורפה, מתחת לכומתה
.״תסרוקת כזו,״ קבעו בפסקנות,
יתכן במחנה טירוניות.״
נ ח״ן, המכירה מקרוב את הוזי
נ, הצביעה על תמונה המראה חיילת
בספר, כשהיא לבושה חולצה בלבד,
החולצה הפתוחה מבצבץ, בצורה
:מאוד, חזה החשוף של החיילת.

״זאת פשוט לא חיילת שלנו. היא מעולם לא תשב כך
באוהל לקרוא ספר. שלא לדבר על כך — שכל חיילת שהכרתי
מקרוב, וכל צעירה ישראלית בגיל הזה, לובשת תמיד חזיה.״
הוא הדין לגבי תמונה אחרת, המראה חיילת לבושה תחתונית
של תחרה. ללא חזייה .״זה לא ישראלי!״ פסקה הקצינה.
אולם הויכוח העיקרי נטוש סביב התמונות שצולמו במיק־לחת.
לדברי המומחים הצבא־ים, אי־אפשר היה בשום אופן
להיכנס למיקלחת במחנה הטירוניות, שעה שחיילות מתרחצות
שם, ולצלם תמונות אלו, בלי שירגישו .״אולי כמה מתמונות

צילום אותנטי, שצולם על-ידי צוות המסריטים האיטלקיים, במחנה צה״ל
איישם. הצילום מראה שורה של בנות ח״ן מציגות את נשקן בפני המפ־

שעח שחיא בודקת קנה של עוזי; במיפקד שיגרתי הנערך תנופות במחנות צה״ל השונים.

העירטול צולמו באמת באוהלי הבנות. אבל
לגבי השאר — מה יותר קל בשביל הצלמים
האיטלקיים מלקחת שתי נערות
איטלקיות, להפשיט אותן, לצלם אותן רטובות
במקום שאי־אפשר בשום אופן לזהותו
— ולטעון כי אלה חיילות צה״ל?״
כיצד מתרשמים מן הסרט עצמו י מדווח
על כך איש העולם הזה ברומא :
הסרט מתחיל במיצעד חיילות צה״ל. רו
אים
את מפקדת ח״ן אלוף־משנה שושנה
וורט בצבעים טבעיים, עם מפקדת אחרת
לצידה, כשהן מקבלות — מיסדר של בוגרות
קורס טירוניות .״אחד התפקידים של
נשות ישראל הוא להגן על מולדתם,״
אומר הקריין. המצלמה בוחנת את רגלי
החיילות, עולה אט, אט לירכיים, למותן,
לחזה. גם לראש.
בראש המיצעד צועדת רב־סמל־ראשון,

731*11ד \ 1לדברי־הקריינות, המלווים את הסרט, זוהי חיילת ישראלית הקוראת ספר,
1 1 * 1 1בשעת מנוחה מאימונים, בתוך אוהל־המגורים שלה. לדבריה של קצינת
ח״ן :״לא ייתכן שנערה ישראלית בגיל זא תלך בלי חזייה! זהו זיופה של המציאות שלנו!״

בתוך אותר ער וקע קיו שר נח גרי(אור׳ שר מיקלחת) עומדת רמוה במערומיה
(המשן מענווד )13
חיילת נמוכודקומה בעלת חזר. עצום. בחורה
מוכרת מאחד הבסיסים. היא מצדיעה
לפני מפקדת ח״ן. המצלמה שוהה שניות
אחדות על חזה של החיילת, המתנודד
קצובות לפי קצב המארש הנישמע ברקע,
ואז ממלא החזה של רב־סמל־ראשון את
כל המסך הסינמסקופי. הקהל באולם צוחק.
אחרי זה ישנה בדיקת נשק. חולפת מדריכה
יפה. החיילות שולפות את הבריחים
׳מהדובים. המדריכה מכניסה את האצבע
לקנה ובודקת אם יש ליכלוך בקנה. הקטע

בגלל העובדה שהרגליים שלה הן מדי יפות,
דקות ותמירות מכדי שתהיינה שייכות
לחיילת ישראלית, אלא מפני שהאוהלים
ברקע נראים בצבעם החום־כהה יותר באוהלי
קמפינג, מאשר כאוהלים צבאיים בישראל.

האוייב
הנעלם.
אבל, בעצם, לא מובן מדוע מתרגשים
שלטונות ישראל מתמונות החיילות ה־

ערומות. לפי כתובות הפתיחה של הסרט,
לא צולמו התמונות כלל בישראל אלא
בפלסטינה.

מה קורה באותה מקלחת? באותו קטע
מראים שחיילות ישראל הן בחורות נקיות.
כדי שיאמינו, מראים שתי חיילות מסבנות
אחת לרעותה את הגב, בתוך מקלחת. המבנה
של המקלחת שונה מהמקובל במחנות
צה״ל וחושבני שהוא מאולתר. המיים קול־

הטירוניות מוברות בסן ומצדיעות למפקדת. כך רואים אותן
רבבות הצופים החוזים בסרט נשות העולם. בסרט מתרכזת
המצלמה בעיקר על התזות הבולטים של הנעות לקצב צלילי מארש של תזמורת צבאית.

לימיו-שוד!

הבא: אימוני החיילות, כשהן במכנסיים
ארוכות הן עוברות מתחת לגדר תייל,
| עולות על סולם־שלבים. שתי חיילות ניר!
אות מקרוב, כשהן יורדות עם הרובה.
1חיילת תימנייה אחת מפחדת לרדת. המדרי־
1כה היפה מטפסת על הסולם, תופסת אותה
ן ביד ועוזרת לה לרדת.
חיילות צה״ל גם נחות: קבוצת חיילות
על דשא ירוק. חיילת אחת נעמדת לפני
1המצלמה, ידיים על המותניים, מחייכת ישר
1לקהל. חיילות מסתובבות בין האוהלים.
ורואים גוף אשה, מהמותניים ומטה. היא
1לבושה תחתוני ביקיני. היא מורידה את
1התחתונים ואז מפנה את אחוריה לקהל.
|עכוזה של נציגת צה״ל מביט קדימה בעוז.
אני
בטוח שזה פוסו־מונטאג׳ .לא רק

חים על גבן החשוף של המתרחצות. את
פניהן לא מראים.
החיילות ממשיכות להסתובב במחנה. הן
מכבסות את מדיהן. אחר־כך סצינה של
מנוחה לפני האוהל. חיילת בודדת יושבת
בפיתחו. כובע טמבל מסתיר חלק מפניה.
שערות בלונדיות מפוזרות על הכתפיים.
חולצת המדים שלה מקומטת, פתוחה לגמרי,
ממנה פורץ חזה שופע, מעל הספר שהיא
קוראת.
אבל חיילות צה״ל אינן רק ערומות למחצה.
הן גם נלחמות: בקטע הבא מראה
אותן בכובעי־פלדה, בתוך עמדה, הכן
לקרב. אחת מחזיקה משקפת ומשקיפה.
לעבר הגבול, כנראה. ברקע — שקיעה
טכנוקולורית יפה. חיילת אחרת מכוונת
מכונת־ירייה, ואחרות משעינות רובים על
שקי העמדה ומכוונות אותם בעוז לעבר

חנוה טובה

נדעל לכניסת הקולנוע מתנוססת המודעה המכריזה על
הסחורה: חיילות ישראליות, לסביות בהונג־קונג, ם כם י״מין
בשבטים פרימיטיביים. אגב, בגוף הסרט כתוב כי הצילומים של בנות ח״ן נעשו ב״פלסטינה*.

במדינה
(המשך מעמוד )11
שגילה עוד לפני חמש שנים כי אוייב חדש
מתנכל למדינה — הים. מדי שנה, לדבריו,
כובש הים שטחים מאדמתה של המדינה,
בעיקר בקטעי החוף בהם כורים זיפזיף,
המהוים 55 קילומטר מתוך 188 הקילומטר
של חופי הארץ. בקטעים אחרים, גורמת
כריית הזיפזיף, לטענתו, להשחתת חופי
רחצה.
חמש שנים לחם יבור להפסקת הכרייה
והשבוע הוא עומד לחגוג את נצחונו: הבדיה
תופסק. הבעיה היא רק: מה יהיה המחיר
שתשלם המדינה עבור הפסקת הכרייה,
ואם אומנם תביא הפסקת כריית ה־זיפזיף
למניעת השחתת־החופים?
הזיפזיף הוא חומר מוכר למשתזפים על
החופים. הם מתיחסים אליו פשוט כאל סוג
של חול השייך לחוף. אלא שאין זה בדיוק
כך. הזיפזיף אינו אלא גרגרים סלעי־חוף,
המתפוררים בהשפעת גלי־הים, שינויי
טמפרטורה והשפעות החמרים החימיקליים
שבמי הים. אבני הסלעים המפוררים נגרפים
לים, שם הם נשחקים ונגרסים על
ידי הזרמים, נפלטים לחוף עם הגלים. כדי
שד,זיפזיף ישאר על החוף ולא יגרר חזרה
עם הגלים החוזרים לים, דרושים תנאים
טופוגרפיים שיאיטו את זרימת הגלים החוזרים
ויגרמו לשקיעת הזיפזיף.
אולם גם אז קיים בטבע תהליך של
דגנרציה. בחורף, בעקבות הזרמים והגאות,
סוחפים הגלים את הזיפזיף לים, פולטים
אותו שוב בקיץ. העובדה שהזיפזיף על
החוף נכרה בידי אדם, אינה מונעת מהים
להביא אל אותו חוף זיפזיף חדש, בתנאי
שהכרייה תיעשה בצורה נאותה.
החלטה שרירותית. כדי למנוע
שהכרייה תיעשה בצורה שתשחית את חופי
הארץ, היה על משרד־הפנים לערוך סקרים
ומחקרים, ולהקפיד על תנאי כריה
מתאימים. בשטח זה לא נעשה דבר. במקום
זה באה החלטה שרירותית החייבת לפגוע
בצורה חמורה בתנועת הבניה בארץ.
הזיפזיף הוא מרכיב חיוני בבטון הבנין.
מובן שניתן למצוא לו תחליף בצורת גרגירי
אבנים הנגרסים במחצבות. אלא שכדי
להפיק את התחליף יש צורף במספר תהליכים:
לפוצץ אבנים, לגרום אותם ולנפות
אותם אחר־כך. לעומת הזיפזיף שמהירו 5
ל״י למטר מעוקב, מגיע מחירו של החומר
הגרוס מהמחצבה ל־ 35ל״י למטר מעוקב.
אולם חמור מזאת: למחצבות הארץ אין ציוד
שיספק את תצרוכת הבניה בארץ המגיעה
למיליון ו־ 300 אלף מסר מעוקב זיפזיף
לשנה.
קבעה פרופסור רחל שלון, מהטכניון בחיפה,
שהיא סמכות מוכרת בשטח זה:
״כל עוד לא נפתרו השאלות הכלכליות
הכרוכות בהחלפת הזיפזיף, אין מקום, לדעתי,
לדבר על איסור כריית הזיפזיף בכל
חלקי הארץ.״
בעוד שבועות מיססר, כאשר תגרום הפסקת
הכרייה להפסקת הבניה תקום ודאי
זעקה גדולה. אך כיום, אין איכפת לאיש.

הרפתקות
אלא בו דבפא רי ס
בתל־אביב הכירו אותה כאופירה. בירושלים
עירה קראו לה כולם בשמה האמיתי,
טובה. אבל אם היה פוגש אותה ירושלמי
בתל־אביב, וקורא לה טובה, היתד, מתעלמת
ממנו.
היתד, לה חברה ירושלמית שכולם קראו
לה לייד — ,קיצור־חיבה של הרצליה. כאשר
היו מזדמנות השתיים לתל־אביב, בממוצע
אחת לשבוע, היו יושבות דרך קבע
בנסית. הסמל המיסחרי שלהן היתד, מזוודה
קטנה. מכריהן התל־אביביים, שידעו כי הן
אורחות בעיר, הציעו להן תמיד את דירו תיהם
ללינה.
ידידותן היתד, מבוססת על ניגודים :״אופי״
נאמן (נוימן) היתד, יפהפיה שחרחורת,
חטובת־גוף, בעלת עיניים אפורות־ירוקות.
לייה היתר, שמנמונת, פחות יפה, פחות
מושכת. לכן מעמדה הרשמי היה ״הצל״ —
צילה של אופירה.
חתונודשיא. הידידות בין השתיים
החלה לפני שנתיים, התעצמה עד כי נפוצה
עליהן השמועה המוטעית שהן זוג
מאושר. אופי הזוהרת היתד, מלאת־חיים
ונערצת, קבעה את הטון. תמיד היה לה
חתן בדרך. תמיד אחר. עד שיום אחד התחתנה
עם מלצר של קליפורניה, שעלה ל־חדר־האוכל
של מלון הסלן דויד.
כעבור שבוע נעלמה אופי מהבעל. הוא
רץ בחוצות תל־אביב לחפש אותה אצל
חפולס הזח 1332

הברים. כאשר מצא אותה, היד, מאוחר
מדי. היא כבר חזרה לחברתה לייה. הבעל
המיותר נעלם מחייה בזמן שיא של שבוע
ימים, חמש שעות וכמה דקות.
חצי שגה לאחר מכן התחתנה שוב פעם.
הפעם עם קיבוצניק מתל־קציר. גם זה
חלח עם הרוח, ואופירה חזרה שוב לצל
שלה.
הצמד הירושלמי נראה שוב בעולם הבילויים,
המאוכלס דיפלומטים, חיילי או״ם,
אנשי בוהימה ואנשי אגרוף.
ההורים התייאשו. הורי השתיים,
בעלי־מלאכה ירושלמיים צנועים, התייאשו
מבנותיהם כבר בגיל צעיר. כי השתיים
סירבו להמשיך בלימודיהן, סירבו לעבוד,
הצליחו אף להשיג שיחדור מוקדם מן ה־צבא*
חשבו רק על בילויים.
ההורים חששו כי הבנות ירדו מעט מדרך
הישר; הם חיו במושגים של תקופה
שחלפה. אחרת היו יודעים, כי אופי ולייה
הן נצייות אופייניית למעמד הדש. ינע
בין תל־אביב לירושלים. בנתיב הזוהר,
קוראים לנערות מסוג זה ״מזדנבות״ —
הולכות תמיד אחרי המחנה הגברי, המבטיח
בילויים, ועליצות ריקה על בטן מלאה.
כאשר נסעו השתיים לחוץ־לארץ חשבו
כולם כי זוהי אחת מהזיותיהן השיגרתיות,
וכי מחר בערב יופיעו שוב בניצן או מאי
באר. איש גם לא האמין לאופירה, כאשר
אמרה כי באמריקה מחכה לה ארוס .״ספרי
זאת למארינס,״ ענו דוברי־האנגלית שבין
חבריה. כלומר: ספרי לסבתא.
היא לא היתד, צריכה לספר זאת למא־רינס.
הם כבר ידעו זאת. או לפחות אחד
מהם: איש חיל המארינס, בשירות השגרי־

עמי דרור
אולי תתחתן עם אחיה
רות האמריקאית בישראל. אופירה קראה לו
ארוס, הוא ענה ״דארלינג״ .ולפני שובו
לביתו הבטיח לשלוח לה כרטיס טיסה.
השתיים הגיעו לבירה הצרפתית ללא
פרוטה חיכו שם לכרטיס של איש המארינס.
בחוסר־סבלנות גוברת שוחחו עם איש
המארינס באמריקה. התוצאה היחידה: אל
שכר־הלינה הצטבר גם חוב עבור שיחות-
חוץ. עד שבעל המלון תפס את העניין.
הוא פנה למשטרה, זו פנתה לקונסוליה
הישראלית, והקונסול שילם מכיסו הפרטי,
כדי לשחררן ׳ממעצר.
רק אז נכנס איש המארינס לפעולה. הוא
שלח כרטיס־טיסה לאופירה, שהמריאה מיד
לזרועותיו. לייה נותרה בפאריס, ללא כסף,
— צל המחפש גוף להשתרך אחריו.

חיות
הז א בי ם הטוב*
״זאב! זאב!״ קרא הרועה במשל הידוע,
והזעיק עשרות פעמים לשוא את תושבי
הכפר. כשהופיע הזאב האמיתי לא שם
איש לב לקריאתו.
״זאב! זאב!״ היא גם הצעקה שמקימה
העתונות הישראלית בכל פעם שילד בישוב
כפרי נעלם במסיבות מסתוריות. אלא
שלצעקות אלה עדיין יש השפעה. מן ה
אופירה
נוימן*
לאופי אין אופי
בארץ, שבהרריה
מקובלות הוא כיום
ובמדבריותיה משוטטים זאבים שוחרים לטרף
המתנפלים על ילדים רכים חסרי הגנה.
השבוע החלים המדור לשמירת הטבע
במשרד־החקלאות להפריך אגדה זו, הוציא
דו״ח מפורט על מצב הזאבים בארץ, להוציא
את הזאבים המשוטטים ברחוב די־זנגוף.
הזאבים
הם פחדנים. לכל מי שחונך
על מוסר ההשכל של מעשיית כיפה
אדומה, מכיל דו״ח זה אכזבה נוראה .״הזאבים
בארץ הם פחדנים״ קובע הדו״ח,
״ועקב פחדנותם הם פעילים בעיקר בלילה.
מוגזם לדבר על תוקפנות של זאבים,
כשם שאי אפשר לדבר על תוקפנות של
תנים, נמיות או טורפים קטנים אחרים.
חיות בר אלה מחפשות ומוצאות את מזונן
בטבע אם כי ברור שאינן בוחלות בגדי
הנקרא להן בדרכן. מאז קום המדינה טרפו
הזאבים כ־ 120 גדיים וטלאים, וכשלושה
ארבעה עגלים.
״תוקפנות הזאבים פגה זה שנים רבות
הן בארץ והן באירופה. עקב התפתחות
הציביליזציה, ועקב היותם קרובים לבני־האדם,
רואים הזאבים באדם את אויבם המושבע,
והסכינו לפחוד ולברוח מקרבתו,
בין שהוא מבוגר או ילד.
״בארץ ידוע בסך־הכל על כ־ 20 זאבים,
מהם 12 באזור יוטבתה. הם מטיילים בחבל
לכיש, שדה בוקר בגלבוע, בגלעד ובגליל•
מכיון שהם מסוגלים לעבור כ־100
קילומטר ליום נוצר הרושם המוטעה כי
בישראל מצויים זאבים רבים.״
הזאב היה כלב. כאשר לפני שנים
מספר נפוץ בצבור הסיפור שילד בקריית־שמונה
נטרף על ידי זאב, נלכד הזאב והובא
לבדיקה באוניברסיטת תל־אביב. שם
התברר שהזאב לא היה אלא כלב; שקיבתו
הכילה רק עצמות עופות ושלא היה בה
זכר לילד שנעלם.
כדי שבעקבות דו״ח זה לא יתחילו הורים
לספר לילדיהם אגדות שבהם כיסה
אדומה טורפת את הזאב יצא משרד החקלאות
להגנת הזאבים, אסר לצוד אותם.
בדו״ח שלו מוגדר הזאב כ״חיית בר יפה
ואצילית, הנזכרת רבות בתנ״ך, והמפארת
את היערות והרי ארצנו.״ ולהוכחת העובדה
שהגיעו הימים בהם גר זאב עם
כבש, חתום על דו״ח הזאבים — אורי
צאן, עוזר ראשי לציד והגנת חיות בר.

סעד
מ׳ רוצה תינו ק ת *
בתוך צריף קטן שבקצה מושב טירת־שלום,
עמד גבר צעיר לבוש בגדי עבודה
מוכתמים במלם וסיד. השעה היתה שש בערב
והוא חזר זה עתה מהעבודה, ניסה
להכין לעצמו כוס קפה. באור הקלוש שחדר
מהחדר אל המטבח, בו נשרפה נורת החשמל,
ניסה להדליק את כירת־הגז אולם
היכר לא עלה בידו .״לכל הרוחות״ ,רטן
וזרק את הגפרור ביאוש .״כשאין אשה
בבית — הכל לא שווה״.
מזה כמה חדשים שעמי דרור ( )25 איננו
יודע לאן נעלמה אשתו. הוא אולי היה
מסתדר לבדו בצריף מגוריו אלא שעל גבו
של הגבר הצעיר נפלה מעמסה שלא נועדה
לו: בתו בת ה־ 11 חודש, שגם אותה נטשה
אשתו.
תינוקת נעולה. עמי הכיר את רות

( ) 19 לפני למעלה משנתיים. תקופת ההליכה
בצוותא היתה קצרה יחסית וכעבור שנה
נשאה.
בטירת־צבי ליד נס־ציונה, מקום בו גרו
הוריה של רות, שכרו השניים דירה וכעבור
כמה חודשים נולדה להם ביתם הבכורה,
שיפרה.
״באחד הימים,״ מספר עמי ,״כשהבת
היתד. בת חודשיים וחצי בערך, חזרתי
הביתה אחרי העבודה ומצאתי את הדירה
נעולה. הורדתי את המפתח מעל המשקוף
ונכנסתי פנימה. אשתי לא היתה
בבית ובמיטה מצאתי את התינוקת שוכבת
באפיסת כוחות אחרי שלא אכלה מהבוקר.
שאלתי את השכנים ואמרו לי שאשתי עזבה
את הבית בבוקר.״
אין לי רנש אליה. רות חזרה לביתה
רק כעבור 24 שעות, הסבירה לבעלה
כי נסעה לחתונה בחדרה. עמי לא רצה
לעורר סקנדלים לכן הסתפק בנזיפה, קיבל
את הבטחת אשתו שלא לחזור על מעשים
מסוג זה.
אולם עד מהרה התברר לו שהדבר דווקא
מצא חן בעיני אשתו. כעבור שבוע נעלמה
שוב מהבית. אלא שהפעם לקחה עמד.
גם את התינוקת. היא הביאה אותה לבית
החולים אסף־הרופא ובטענה כי היא סובלת
מחום ושילשולים, נטשה אותה שם.
הבעל, שלא הבין מה קרה, גילה לבסוף
את בתו בבית החולים ואת אשתו בתל־אביב.
הוא ניסה להסביר לה כי למען התינוקת
עליה לחזור הביתה ובתיווך המשטרה
הצליח להחזירה למושב.
אך שוב לא לאורך ימים. רות לקחה
שנית את התינוקת, נטשה אותה בבית
ידידים במחנה־יוסף. לעמי, שחיפש ומצא
אותה שם, השיבה :״אני לא רוצה את
הילדה. אין לי שום• רגש אליה. אם אתה
רוצה תקח אותה, ואני אחתום לך שאין
לי שום תביעות בקשר אליה.״ לאחר הפצרות
קרובי משפחה הסכימה לחזור לביתר״
אולם כעבור שבוע עזבה את הבית ונעלמה
לגמרי.
לפנות לפתוכת הפרטית. במשך
כמה שבועות ישב עמי בצריף מספר ,18
טיפל לבדו בתינוקת. אולם כספו אזל והוא
היה נאלץ לצאת שוב לעבודה. את הילדה
מסר לטיפול אומנת, שילם לה 170
לירות לחודש.
כעבור זמן קצר הבין שזה לא עניין.
ממשכורתו, שלא עלתה על 230 לירות, לא
יכול היה להפריש סכום כזה ולכן ביקש
את עזרת לשכת הסעד.
״מצטערים,״ השיבו לו .״זו בתך היחידה,
אתה עובד ומרוויח ועליך לפרנס אותה.״
הם סרבו להעניק לאב הצעיר כל
תמיכה, הציעו לו רק הצעה אחת: למסור
את ביתו לאימוץ.
אולם לזה לא היה עמי מוכן מסיבה
אחת .״אם אני מיסד אותה לאימוץ,״ הסביר
״אני לא יודע מי יגדל אותה. ואם
אתחתן שנית ויהיה לי ילד, יכול להיות
שהוא יכיר אותה במקרה ובלי ידיעה הוא
ישא את אחותו לאשה, וזה אסור.״
לכן פרסם השבוע מודעה :״אם את/ה
מעוניין/ת לאמץ תינוקת בת 11 חודש נא
לפנות במודעה ציין את כתובתו הפרטית.

בתמונה היתולית בקפה נוגה בתל־אביב.
מימינה המנצח אורי בהן, משמאלה
צדוק סביר.

קורט בכר: ראן נעלמו המיליונים

א״נמן וצח -בנו גבה את הכסף -והשניים ענדו בתיאום
י]* הגיעו מזוודות הזהב, אבני־
^ 4החן והמטבעות לידי קורט בכר? מה
מקורם של המיליונים, שנמצאו ברשותו
הפרטית ביום סיום המלחמה? כיצד נוצר
האוצר האגדתי, שנעלם כימעס כולו בדרכו
מבכר — דרך המימשל הצבאי האמריקאי
— אל הסוכנות היהודית?
התשובה הפשוטה ביותר היא: שוד.
אולם אלוף־מישנד. הס״ס קורט בכר לא
היה סתם שודד. הוא היה חלק ממנגנון
שטני, שעסק בעת ובעונה אחת ברצח,
בשוד ובסחיטה. אחד הבקגים היה סגן־אלוף אדולף אייכמן. ואילו בכר היה גלגל
מרכזי של מכונה זו. הוא היה הממונה על הסחיטה.

דם החב

יד־אליהו
ס* עשרים ביוגי . 1944 ,הגברת האנזי אשתו שליואל (וכיום תושבת
} \ בתל־אביב) סחבה, יחד עם הד״ר קסטנר ואיש שני, שלוש מזוודות כבדות אל הר־השוואבים.
שם, בשכונת החווילות המהודרת של בודפשט, נמצאו כמה ממשרדי הס״ס.
חוץ מאדולף אייכמן שכן שם גם ראש שרות־הבטחון של הס״ס בעיר, הסרן קלאגס.
הגברת בראנד הביאה את המזוודות לקלאגס, כדי להצילם מידי המישטרה ההונגרית.
כי החוק ההונגרי החדש קבע שאסור ליהודים להחזיק בחפצי־ערך. ואילו ההסכם
שכל רכוש היהודים יפול לידי ההונגרים.
שהושג מראש בין הגרמנים וההונגרים קבע

מאת

קורט אמנגר־בשיתוף
פעולה עם יואל בראנד
כל הזכויות בעברית שמורות ל״העולם הזה״
אולם שלוש מזוודות אלה — אסור היה להן ליפול לידי ההונגרים. כי הן הכילו
את הכופר, שנועד לקנות את חייהם של יהודים. לקנותם מידי הגרמנים, מידי אייכמן.
במזוודות אלה היו מיליונים. בין השאר 200 :אלף דולאר 100 ,אלף פראנקים
שווייציים 500 ,לירות אנגליות 700 ,לירות מיצריות, כמויות של זהב ופלטינה 188 .
אבני־חן גדולות, ניירות־ערך, שעוני זהב ופלטינה וכסף הונגרי בסך 13.5מיליון פנגו.

זה היה מקור המיליונים, אותם מסרה האנזי בראנד לקלאגס. אייכמן הבטיח לשלוח
מיטען של כמה מאות יהודים לחוץ־לארץ, אל ארץ ניטראלית 150 .האנשים שנכנסו
לרשימה (אך גם מאות האחרים, ששילמו את המחיר ושלא ניכללו ברשימה הסופית) —
משלמים עבור העניים, שגם אותם הוחלט להציל. כעבור חודשים נשלחו 1684 איש
ואשה אל החופש — ועוד כיום, כעבור עשרים שנה, מתפאר בכר יכי הציל אותם.

מפתח מפלגתי עד סף המוות

ץ ג1ימה הציל איש הס״ם קורט בכר את היהודים? מן הפעולה שבוצעה אותה שעה
104 על־ידי ידידו וחברו, איש הס׳׳ס אדולף אייכמן.
כי באותה שנה פעלה מכונת־ההשמדה של אייכמן במלוא הקיטור. מזה שלושה
חודשים, מאז חדר הצבא הגרמני להונגריה (תוך הסכמה־מאונס מצד השלים ההונגרי)
הוכן הכל להשמדה. היהודים רוכזו בגטאות, חוייבו לשאת את הטלאי הצהוב, רבבות
רבות מערי־השדה כבר נשלחו לאושוויץ. יהודי בודפשט ידעו כי גם תורם עומד להגיע.
על כן הם לחמו על המקומות ברכבת ההצלה.
אייכמן השמיד — בכר גבה כסף. הסחיטה עזרה להשמדה, כי השאירה שריד של
תקווה ליהודים, ומנעה בעדם מלעשות מעשי־יאוש. ואילו ההשמדה עזרה לסחיטה —
כי ככל שגבר הפחד, כן עלה מחיר ההצלה.
מה המהיר? תחילה דרש אייכמן משאית אחת עבור כל מאה יהודים. אולם משנסתבר
כי אין ליהודים אפשרות לספק משאיות, נאלץ אייכמן להסכים לקביעת מחיר של כסף.
כתב קסטנר בדו״ח שלו, אחרי המלחמה :״מוזר הדבר כי אייכמן היד, זול יותר.
תחילה דרש ,200 לאחר מכן 500 דולאר לראש. המחלקה הכלכלית של בכר דרשה 2000
דולאר לראש. לבסוף קבע הימלר עצמו מחיר של 1000 דולאר לראש.״
אבל ועד־ההצלה לא רצה להציל רק את העשירים. הוא רצה להציל גס את זזסרי־האמצעים,
ובעיקר את עסקני המפלגות היהודיות השונות. על כן נקבעה שיטה: העשירים
ישלמו בשביל העניים. העשירים יידרשו לשלם את כל אשר יש להם — ובהתאם לסכום
שיצטבר, יירכשו חיי יהודים, בתעריף של יהודי אחד לכל 1000 דולאר שנאסף.
בסוף נסעו 1684 יהודים ברכבת־ההצלה 150 .מקומות ניתנו לעשירים ששילמו את
כל מתיר המישלוח. שאר המקומות חולקו לפי השיטה הציונית המקודשת: המפתח
המפלגתי. כך־וכן אחוזים לאנשי מפא״י, כך־וכך אחוזים למזרחי, כך־וכך אחוזים
לרביזיוניסטים, כך־וכן אחוזים לאגודת ישראל. נקבע גס מפתח מסויים לחלוקת המקומות
בין היהודים ההונגריים ובין הפליטים שבאו להונגריה מארצות אחרות.
כשם שחולקו בשעתו מישרות ומשכורות בסגנון הציוני, כן חולקו עתה חיים,
פשוטו כמשמעו. מפלגות — על סף תאי־הגאזים*.
זהו, אם כן, מקור אוצר הזהב ואבני־החן, שבכר נשא עמו עד היום האחרון.

הצדה בתשלומי
האנזי בראנד הפקידה את המזוודות בידי קלאגס, לשם עריכת חשבון בתאריך מאוחר
יותר. לא נרשם שום פרוטוקול על תוכן המזוודות, לא נמסרה שום קבלה. קלאגס קיבל
את הפקדון בשם קורט בכר, ראש המחלקה הכלכלית של הס״ס בהונגריה.
כתב על כך קסטנר :״בכר התרשם מן ה רכו ש ...מאותו רגע השתלב בכר יותר ויותר
במיבצע, שהנהלתו נישארה עד אז בידי אייכמן רק מפני שאייכמן נחשב לאומן הסחיטה
מן היהודים בין משרדי הס״ס השונים היה קיים תיאום למופת: המחלקה היהודית
של אייכמן השמידה, המחלקה הכלכלית של בכר גבתה את הכסף.״
אבל איך הגיעו שלוש המזוזדות לידי הגברת בראנד? כדי להבין זאת, יש להעלות
תמונה ממקום אחר.
רחוב זיפיאוקה ,12 במרכז בודפשט. כאן, בחדר־מיטות לשעבר, השתכנה ועדה יהודית
ועדה זו צרים במשך כל שעות היום מאות יהודים מיואשים. האנשים
מוזרה. על
מצטופפים סביב השולחנות, דוחפים זה את זה, בוכים, מאיימים, מתחננים, צועקים.
כולם רוצים להיכנס לרשימה מסויימת. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את כל אשר
נותר להם, את חפצי־הערך שהחביאו עד כה: פלטינה, שעונים, תכשיטים, ניירות־ערך,

חלק ממנו החזיר לעורך־הדין שוייגר. אך איש אינו יודע איזה חלק. ברור רק שהיה

זה חלק קטן.
כבר בקיץ 1944 היה נטוש הוויכוח על ערך האוצר שנמסר לבכר על־ידי האנזי בראנד
וקסטנר. במיפקדת הס״ס בבודפשט כונסה ועדה מעורבת, נאצית־יהודית, להערכת
הרכוש שכבר נמסר. היה קיים פער רב ביחוד לגבי הערכת אבני־החן והתכשיטים.
חוץ מזה תבע בכר להעריך את ערך הכסף ההונגרי על פי מחירי השוק השחור, בעוד
שהיהודים ביקשו להסתמך על השער הרישמי.
ההערכה נמשכה זמן רב. כל יום נבחנה כמות קטנה. בתום כל יום נסגר הכל שוב
במזוודות, והוחזר לשמירה לידי מפקד הס״ס. בסוף קבע נציג הס״ס כי ערך האוצר
מגיע ל־ 3.2מיליון פראנקים שוזייצים. הדבר לא סיפק את בכר. הוא שלח נציג אחר,
ממקורביו, שהוריד את הסכום במיליון פראנקים נוספים. ואילו הנציגים היהודיים קבעו
את^העיר ב 7.2מיליון פראנקים שווייציים — פי שלושה יותר מן ההערכה הנאצית
רכבת־ההצלה, שיצאה בינתיים מבודפשט, הובילה 1684 יהודים. במחיר של אלף דולאר
לראש, זהו סכום של 1,684,000 דולאר (כיד מיליון פראנקים שווייציים) .משמע: המחיר
שולם. אולם לפי ההערכה של בכר נישארו היהודים ״חייבים״ חמשה מיליון פראנקים
שוזייציים — דבר שפתח את הפתח לסחיטה בלתי־מוגבלת.
הקורא יזכור: אחרי המלחמה טענה הסוכנות היהודית כי כל אוצר בכר, שנמסר לידי!/
הגייע רק לסכום של 50 אלף דולאר. משמע: רק שלושה אחוזים מן הסכום ששולם
אז לבכר, בפעם הראשונה בלבד, מבלי לקחת בחשבון את כל שאר התשלומים, שהגיעו
למיליונים **.ואילו בכר טוען עוד היזם כי החזיר ליהודים, באמצעות שוייגר, את כל
האוצר כולו!

כותרת בשוו״ץ

כך הופיע החלק הראשון של הסידרה, בשבועון השווייצי
זי אונד אר. הכותרת היא :״אדוני הרייכסיפירר, הריני
הצייתני ביותר שלך, בכר״ .משמאל, על רקע תמונה ממחנה־סוות, הפגיון שהיה חלק נומדי הס״ס.

שטרות־כסף. פחד־ממת רודף את כולם. הם פוחדים מפני הגירוש, מפני תאי־הגאזים
של אושוויץ. בחדר זה נדלק ניצוץ של תקווה להצלה מפני המוות.
כאן נמכרים מקומות ברכבת אל החופש, אל ארץ־ישראל או ספרד. במהירות־הבזק
נפוצה השמועה בין יהודי בודפשט. והשמועה נכונה. מוכרים מאה מקומות. לאחר מכן
עולה המספר ל־ .150 אולם מספר דורשי המקומות, לעצמם ולמשפחותיהם, מגיע לאלפים
רבים. ד,ם מוסרים את רכושם, זורקים אותו על השולחן, צועקים, בוכים ומייללים.
השמות נרשמים ברשימה, נמחקים כשאחרים משלמים יותר, נרשמים שוב, נמחקים
שוב. במשך ימים סוער המאבק סביב 150 המקומות. הבחירה נקבעת לא רק על פי
גובה הסבון, אלא גם על פי טיב הקשרים לעסקן יהודי זה או אחר.

ר מ או ת

בתעו דו ת ־ חסדת

*< בר ואנ שיו מצאו הרבה דרכים אחרות לסחוט כספים. אכן, קל לעשות עסקים
באווירה של רצח יומיומי.
למשל: בכר הכין רשימה של בני־חסותו האישיים, והכריח את ועדת־ההצלה להכליל
אותם ברכבת־ההצלה. מאנשי־חסות אלה גבה בכר את הכופר האישי — אלף דולאר
לראש. מספרם הגיע ל־ .50 אך הם נכללו במספר הכללי של משלוח, שעבורו שילמה
הוועדה אלף דולאר לראש. משמע: עבור 50 אלה שולם המחיר פעמיים — רווח נקי
של 50 אלף דולאר. לכיסו של מי ניכנס הכסף?
לפני כמה שנים הגיש יהודי אחד, בשם אלכסנדר קליין, תביעה אזרחית נגד קורט בכר,
על סך 18 אלף דולאר. בפני בית־המשפט בפראנקפורט טען כי שילם סכום זה לבכר
עבור הצלת אחיו ומשפחתו, שהושמדו בכל זאת. אולם בינתיים נפטר קליין, והתביעה
בוטלה — אחרי שבכר שילם ליורשיו סכום שנשמר בסוד.
החי כיום
אין זה מיקרה יחיד, כמובן. מספר הסוחר היהודי יוליום לינק,
בפראנקפורט:
בשעות הראשונות של כניסת הגרמנים להונגריה אסר הגסטאפו כמעט את כל
היהודים הבולטים במשק ובחיי־הציבור — כעבור כמה ימים נרמז לאותם שטרם נאסרו,
כי כדאי להם להסתדר עם הגסטאפו על־ידי תשלום סכום גדול, אי אספקת סחורות
חשובות. תמורת תשלום כזה ישחררו אותם מן החובה לשאת טלאי צהוב ומשאר
הפעולות האנטי־יהודיות, ויעניק להם תעודת־חסות
לינק התחייב לשלם למחלקה הכלכלית של הס״ם, בהנהלת קורט בכר 100 ,אלף
פראנקים שווייציים, בתשלומים חודשיים של 15 אלף, נוסף על כמות גדולה של שמיכות־צמר.
ניתנה לו תעודת־חסות לחודש אחד, ונקבע שהתעודה תוארך מחדש בכל חודש,
בעת התשלום החודשי. תעזדת־החסות כללה את לינק עצמו, אשתו, אחיו, ושתי נשים
אחרות שגרו אצלו.
י הקטעים המודפסים באותיות דקות אינן מופיעות בסידרה בעתון השזזייצי, אלא נוספו
נחומר־רקע לקורא הישראלי.
** היהודים שילמו לבכר שלושה מיליון דולאר נוטפים, תמורת. רכבודהצלח שניח של
3000 איש — אך רכבת-זו לא יצאה מעולם.

במדינה
דרכי חיים
ער ק רן הצב

ה 1 | 1* | 1ך י ך ] ן | י י 1קורט בנר (מימין) לפני מישרדו בעיר ברמן
4 11 111 # #111י | בצפון גרמניה, בחברת עורך־דינו וילי סילקה.
בנר משלם לפרקליט זה מאה אלף מארק לשנה רק כדי להגן עליו מפני צללי יעברו.
בעת ההארכה הראשונה נמחקו מן התעודה שתי הנשים האורחות. בעת ההארכה
השניה נמחק האח. לינק עצמו חוייב לעבור לגטו. כשהבין לינק כי מושכים אותו
באף, ברח מהונגריה לרומניה, בשיירה המפורסמת של ראש הקד,יליד, החרדית בבודפשט,
פילים פון־פרוידיגר, שהופיע כעד במשפט אייכמן.
פרוידיגר הציל את עצמו, ו־סד יהודים חרדים אחרים, בעזרת סרטיפיקאטים שהגיעו
למשרד הארצישראלי בבודפשט. כן שילם שוחד גדול לאיש ס״ס — אך לא לבכר,
אלא לעוזרו של אייכמן, ויסליצני. בניגוד לבכר, ניתלה ויסליצני בעוון פשעיו.

תחתוני־משי לאלון ז־מישנה

}*}יטה אחרת לסחוט כספים מן היהודים, ולנצל את אימת־המוות שלהם, היתד,
\1/פשוטה עוד יותר. כראש המחלקה הכלכלית של הס״ס בהונגריה היה בכר ממונה
על כל בתי־ד,מלאכה שעבדו למען ד,ס״ס. מובן שעובדי בתי־ר,מלאכה עמדו תחת חסות
המחלקה, וזו שמרד, על חייהם כדי לנצל את כוח עבודתם.
כאשר נודע הדבר ליהודי הונגריה, התחרו ביניהם כדי לזכות במקום־עבודה, אמיתי
או פיקטיבי, בבתי־מלאכה אלה. לא זה בלבד שוויתרו על כל שכר — אלא שהיו מוכנים
לשלם הון עבור הזכות לעבוד.
כך ״העסיק״ בכר את גדולי החרשתנים־לשעבר של הונגריה, את אלילי־ר,אופנה של
בודפשט הישנה, את מיטב העשירים ואנשי־המקצוע. אחדים גרו בבתי־המלכאה עצמם,
כדי להינצל מן החובה לגור בגטו, המועד לפורענות. אחרים יכלו להמשיך ולגור בדירותיהם
הישנות, באישור הס״ס, תמורת שרותים מיוחדים.
בין אלה היו גדולי החייטים של העיר, ובעלות הסלונים המפוארים ביותר לתפירה.
הם סיפקו (בחינם, כמובן) לבכר ולאהובתו חולצות־משי, תחתוני־משי, חליפות ושאר
בגדים אלגנטיים שחסרו בגרמניה. כדי להתחנף להימלר, אף שלח בכר כמה מחולצות־המשי,
שנתפרו לפי מידה כמתנה לרייכס־פירר עצמו.
לא תמיד עזרו השרותים. כפי שמעיד סיפורו של הסוחר בלה צ׳אבו. תמורת
תעודת־חסות, סיפק למחלקתו של בכר כמות עצומה של סחורות־מזון. כשהורכבה
רשימת רכבת־ההצלה, מיהר לעוזרו של בכר ודרש להכלילו. הנאצי הסכים. אך כשהגיע
צ׳אבו למשרד שבו חוברה הרשימה, נוכח שם אייכמן עצמו. הוא מחק אותו מן הרשימה.
צ׳אבו מחה. שאל אותו אייכמן :״כמד, אתה יכול לשלם עוד?״ כאשר הזכיר צ׳אבו
כי כבר סיפק את הסחורות שנדרשו ממנו, ענה אייכמן, בחיוך ציני :״זה לא יעזור,
יקירי, הרי את זה כבר קיבלנו. חסל!״ צ׳אבו שוחרר רק בתום המלחמה.
יתכן כי כתוצאה מפירסוס הסידרה בשבועון השווייצי, ייזכרו יהודים הונגריים נוספים
כי יש להם דרך לתבוע את כספם מבכר באופן אישי. יש להם סיכויים טובים. כי
המולטי־מיליונר יכול להרשות לעצמו לשלם להם סכומים ניכרים, מחוץ לכתלי ביתי
המשפט, כדי למנוע שערוריות שיסכנו את בטחונו.
ולמה לא? אחרי ככלות הכל, כיום יש לבכר רכוש המגיעלמאות מיליוני מארקים.
הוא יכול להחזיר קצת כסף ליהודים, שהרי יהודים אלה עזרו לו — בעל כורחם —
להניח את היסוד לרכושו האגדתי, באותם הימים כאשר היהודים חרדו לחייהם, כאשר
גרמניה הנאצית לחמה על חייה, וכאשר אלוף־מישנה הס״ס קורט בכר דאג לעצמו.

על מיכה של דאגה זו, ועל השיטות המחוכמות כהן שדד כפר
נכסים אגדתיים, עוד יסופר כהנה וכהנה כהמשך סידרה זו.

בפרוץ מלחמת־העולם היה צבי קראוס
נער צעיר. הוא נאלץ לברוח מעיר מולדתו,
הסתתר בהרים, שם חי בפחד תמידי ובבדידות
מייאשת. משום כך נשארה לו עם
תום המלחמה רק האמביציה לחיות בין
אנשים ולזכות בחיי־שלווה.
הוא עלה ארצה, נשא אשה, התנחל איתה
במושב עמיקם.
טיפול מסור. הזוג חיי חיי כפר פשוטים
ושקטים, עיבד את אדמותיו. רק
על דבר־מותרות אחד לא ויתרה אשתו
ציפורה: על הטיפול בציפורניה המטופחות.
היא פנתה לאחת מנשי המושב, גוטיה
רוטנברג, אשר עבדה כמניקוריסטית ״כדי
להרוויח עוד כמה לירות״.
גוטיה טיפלה בחריצות בידיה של ציפורה.
היא לא הבחינה כלל שבעלה, יעקוב,
טיפל גם הוא במסירות בלקוחתה.
היה זה צבי, הבעל המרומה שגילה לפתע
כי מצמיחים לו קרניים. הסתבר לו
שהוא רחוק מאוד מן המנוחה והנחלה
אותם חיפש. הוא צעק על אשתו חירף
וגידף, ולבסוף אף גילה את אוזן המניקוריסטית
התמימה. זו חדלה לטמון ידיה
בצלחת וראשה בחול: בין שני הזוגות
החלו להתחולל מריבות קולניות הפכו
במהרה לנושא השיחות בכל הכפר הקטן.
זוג הנאהבים לא התרשם. הוא פשוט ירד
למחתרת, כשהוא נעזר בתיווכה היעיל של
אלמנה מנשי הכפר שהעבירה מכתבים מאחד
לשני. גם אותה גילה לבסוף צבי, זרק
אותה מביתו. הדבר לא צינן את התלהבותה
של הדוורית, וגם לא נגע לזוג הנאהבים.
כמו
אח ואחות. צבי ביאוש צפה
איך הולך ומתמוטט הבית היחיד שהיה לו
מעודו. הוא ניסה את הדרך האחרונה,
התחנן בפני אשתו לבל תעזבנו. הוא ניתקל
בזילזול מוחלט.
כשראה שאין בידו לעשות דבר גייס את
קרוביו לעזרה, כדי שינסו להשפיע על
רעייתו :״אני מוכן לחיות איתה אפילו
כמו אח עם אחות. למעני ולמען שלוש
ילדותינו.״ אבל אשתו אפילו לא הסכימה
לאכול איתו יחד. היא החלה להניח
לפניו את הצלחת, מהכד, עד שיגמור, ורק
אז הייתה מתיישבת לשולחן.
לבסוף חדלה לשים אליו לב בכלל. למרות
שהמשיך לגור בין בני משפחתו, חי
הוא למעשה לבד, מבלי לדבר עם איש.
הוא היה גם לבדו כשניגש למחסן הסמוך
לבית ותלה עצמו על הקורה.
לטייל קצת כעול ם. ציפורה ממשיכה
לגור בביתה, כשאנשי המושב מעבדים את
אדמותיה. עבורם זוהי מעמסה קשה, ובפרט
שזמן קצר אחרי־כן נאלצו הם להתחיל
לעבד גם את אדמתו של אהובה, יעקוב
רוטנברג, שכן אישתו, גופיה, הסבירה להם
באדיבות :״יעקוב עכשיו בניו־יורק. הוא
החליט שברצונו לטייל קצת בעולם.״

דרכי אדם
האיש שלא הוזמן
הנאומים נשפכו כמו דיו. הנכבדים בירכו
איש את רעהו. התערוכה למלאת מאה שנים
לעתון העברי הראשון, הלבנון, נפתחה.
איש אחד נעדר מן המסיבה. היה זה אליעזר
ילין — בנו של דויד ילין, אחד משני
מייסדי הלבנון. הוא לא קיבל הזמנה.
אדם אחד ששמע על כך והזדעזע היה
זלמן פבזנר. כאשר נודע לו שילין לא הוזמן,
מיהר אל יושב־ראש אגודת העתונאים,
מיכאל אסף, אמר לו בהתרגשות. :אם אין
מקום בשבילו, אני מוכן לוזתר על מקומי!״
השיב אסף המזוקן, בתמיהה :״איזה
מקום? לך יש מקום? התערוכה בכלל לא
נוג$ת לך!״
פבזנר חשב שזו הלצה. אולם הוא טעה:
גם אותו לא מצאו לנחוץ להזמין לתערוכה׳
למרות שחלק גדול ממוצגיה הם העת־קי־צילום
של האוסף שלו.
;עדיים רכד־מצווה. כי התערוכה לא
יכלה כלל להיערך ללא האוסף של זלמן
פבזנר. כי רק בידי פבזנר הישיש 72 ישנם
שני השנתונים הראשונים של הלבנון —
כשם שנמצאים בידיו שנתוני כל העיתונות
העברית שהופיעה אי־פעם בארץ־ישראל, והאוסף
הגדול ביותר של העיתונות היהודית
בכל העולם.
על האוספים של פבזנר כתבו כבר 800

מאמרים בעיתוני הארץ ובחוץ־לארץ (הראשון
נכתב בידי ביאליק) .אבל לא כולם יודעים
באיזה מחיר הוא נאסף.
את העיתונים הראשונים התחיל לקנות,
לפי הוראותיה של רחל ינאית, בשנת , 1906
בפולטבה שבאוקראינה. הוא קנה אותם בכסף
גנוב מחנות אביו. אחרי שנתיים בא
זלמן פבזנר עם העליה השניה ארצה. הוא

רעיה גוטיה רוטנברג
הבעל טיפל בלקוחה

ידידה צפורה קראום
הבעל תלה את עצמו
היה שומר, עבד בעבודות שונות בבניין, בפרדסים
ובפקידות. אבל בדבר אחד נשאר
עיקבי — הוא לא חדל לקנות את העתונים
שהופיעו בעברית.
״רוב הכסף שהרתחתי הלך לעיתונים,״
סיפר ,״לפעמים לא אכלנו מספיק, לבית לא
קנינו שום דבר, אבל לעיתונים היה מוכרח
להספיק.
״אני זוכר, פעם הלכתי עם טשרניחובסקי
ברחוב ופגשנו את אשתי. היא קנתה אז
נעליים חדשות, כי בשבת היינו צריכים ללכת
לבר־מצתה, ולה באמת לא היה כבר מה
לנעול. לקחתי ממנה את הנעליים, על־מנת
להביאם הביתה, אבל הייתי צריך אז מאד
20 גרוש. הלכנו עם טשרניחובסקי לחנות,
השארנו את הנעלים ובכסף הזה קנינו עתו־נים.״
הנשיא
הציע עשר לירות. בספר
האורחים של בית לבנון מופיע, בין השאר,
הרישום הבא :״אני מאמין שלא רחוק היום
בו האוסף שלך, שאין להעריכו בכסף, יהיה
ברשותו של העם.״ מתחת לזה תאריך:
.8.5.1932 חתימה: דויד בן־גוריון.
אך בשנת ,1963 נמצא האוסף היקר עדיין
ברשותו של זלמן פבזנר. לפני שנים פנו
אליו מן התתיקן בהצעה לקנות ממנו אח
האוסף כולו. פבזנר סירב. אבל מיום הקמת
המדינה הוא משתדל בלי הפסקה שהממשלה
תקח את האוסף שלו בחינם. למרות זאת,
נשאר האוסף ברשותו.
מדוע? יצחק בן־צבי אמר לו לפני כמה
(המשך בעמוד )22

ג לי סביבבן ־ ג ל

״העולם הזה׳־
דמי מנוי
שנתיים:

בארץ

30ל״י

לכל ארצות תבל
30ל׳׳י

(גדאר רגיל)

בדאר אויר
לארצות אירופה, פרס ועדן לאפריקה

נסה 7זהב
לעולם
לא תותר עליו

45ל״י
55ל״י

ואסיה

לארצות״הברית, קנדה
ומכסיקו

65ל״י

לדרום אמריקה

75ל׳׳י

השג

״טקסטיל שמפו׳

האריזה

הכחולה-אדומה

(המשך מעמוד )7
סמוי מדוע שתקה בעניין הנוגע לעצם
חייהם הפיסיים של אזרחיה?
יכלו להיות לכך כמה הסברים:
• אי־אפשר לפרסם גילויים משכנעים
מבלי לצרף הוכחות ומקורות. משמע: גילוי
הדרכים בהן הושגה האינפורמציה,
שאולי אינן כשרות ביותר.
9שום מדינה אינה ממהרת לגלות
ליריב מה בדיוק ידוע לה על חימושו.
אי־הרצון להרגיז את הממשלה ה־ 9 מערב־גרמנית, המושיטה עזרה רבה לפיתוח
הטכנולוגי׳ הישראלי( .העתון הסובייטי
איזבסטיה האשים, לא מכבר, כי גרמניה
המערבית עוזרת לישראל לייצר פצצה
אטומית משלה ).ואילו מסע־תעמולד, נגד
המדענים הגרמניים במיצרים יכול להתקבל,
בעולם, כתעמולה נגד גרמניה.
אך חשוב מכל אלה, היד. גורם אחר:
הגילויים מעלים באופן אוטומאטי את
השאלה — מדוע אין ישראל יוזמת מיב־צע
בינלאומי לפירוז המרחב השמי מנשק
גרעיני וטילי?
ידוע כי שתי מעצמות־העולם הגדולות
מצדדות ביוזמה כזאת. ידוע גם כי בישראל
הושמעו קולות (כגון העולם הזה,
קבוצת הפרופסורים, ועוד) שדרשו מן הממשלה
לנקוט יוזמה זו. אך הממשלה דחתה
את הדבר במפגיע, טענה כי יוזמה
כזאת נוגדת את האינטרס הישראלי. תחת
לדרוש פירוז אטומי־טילי (שהוא בגדר האפשרות)
,התעקשה הממשלה לתמוך בפירוז
מכל סוגי׳ הנשק (דבר שהוא בגדר
אוטופיה, כפי שידוע היטב לממשלה).
האם האמין מישהו כי מיבצעי־חושך,
בנוסח ימי עליה ב׳ ולח״י, מסוגלים לבוא
במקום מדיניות שקולה ורצינית?
אמנם, כל מדינה בעולם משתתפת ב־מלחמת־הביון,
ולא תמיד היא יכולה לברר
באמצעים על־פי אמת־מידד, אסטתית מוחלטת.
כל מדינה בעולם מבינה זאת. אולם
גם הפעולה בשטח זה חייבת להיות כפופה
לתפיסה מדינית, אינה יכולה לבוא
במקומה.
יתר על כן: יש לפעולות מסוג זה גבולות
הגיוניים, אשר נקבעים על־ידי טי־והכדאיות.
סיכון־הכשלון
כויי־ההצלחה,
מדינות
ותיקות למדו לשמור על גבולות
אלה, מסתבכות רק לעיתים רחוקות מאד
בפרשות מבישות, המתפרסמות ברבים.
ואילו דרכה של ישראל ריצופה בפרשות
בישות־מזל — החל בעסק־הביש המקורי.
נוצר הרושם בעולם כי אין הן נשקלות
מראש במידת־האחריות והשיקול המספיקים
— תכונה ששרדה בלי ספק מימי
המחתרת.
אולם יש הבדל מהותי בין מחתרת ובין
מדינה — אפילו בשטח של פעולות־סתר.
מחתרת אינה יכולה לנהל מדיניות, אינה
פועלת בזירה הדיפלומטית, אינה יכולה
לעשות דבר זולת מעשי־אלימות. ואילו
למדינה יש מכשירים רבים ורב־גווניים כדי
להשיג את מטרותיה — ופעולות־הסתר
הוא רק מכשיר קטן וצדדי. שימוש בפעולות
כאלה בלבד אינה יכולה להביא
לתוצאות המבוקשות, וסיכון הכשלון שלהן
הוא עצום.

תהום פסיכולוגיות

ותמונת ילד ״טקסטיל
סמפו״ הםהוכחות
לטקסטיל שמפו המקורי
ורק ״ טקסטילשמפ

ושומר

על אריגים

עדינים

ןםפו אריזות
,טקסטיל שנופף׳ —
!נו סכינים הפתעה.

וצרת

חכ רת נקה

* יראה כי מאמץ־ההסברה המאוחר
. 1של ישראל בא אחרי שהופרכה תקווה
אחרת של ממשלת ישראל: כי שווייץ
ללא מישפט.
תשחרר את העצורים
קשה להבין איך בכלל עלתה תקווה
כזאת. יתכן כי ממשלת ישראל, הרגילה
לייחס סלחני ביותר של ממשלת גרמניה
המערבית לעניינים מסוג זה, לא הבינה כי
הפסיכולוגיה של שוזייץ שונה לגמרי. כי
לשודייץ אין קופת־שרצים נאצית, שיש לכפר
עליה• ואילו הניטראליות היא קודש-
הקדשים של ש1זייץ.
כאשר נסתבר כי בשווייץ אין הממשלה
חולמת כלל להתערב בהליכים המשפטיים,
זכי המשפט יהפוך — קרוב לוודאי —
למעמד־ראווה סנסציוני בינלאומי — פרצי׳
ממשלת ישראל בהתקפת־זעם כמעט היסטרית•
בטאוניה האשימו את שווייץ בכך
שהיא עוזרת ליורשי היטלר להשמיד את
ישראל, מדינת שארית הפליטה. היא ״איימי״
על שווייץ בפירסום חומר על נשק־ההשמדה
המיצרי, אם לא ישוחררו העצירים.
בסוף
השבוע היה ברור רק דבר אחד:
שפעורה תהום פסיכולוגית בין שווייץ,
מדינת־המופת של סדרי־השלטון התקינים,
ובין ישראל, בה שולט האיש שהוכיח
בפרשת־סובלן את זילזולו הגמור בהליכים
משפטיים.

• המפיצים היחידים: חכרת נורית בע״מ

ספ 1רט
שערוריות
! סו דו תדמ כי ר ה
מכירת משחקים בליגות הכדורגל אינה
תופעה חדשה בספורט הישראלי. אלא שעד
כה נעשו פעולות המקת ומימכר בשוק
השחור. בחודש האחרון פרץ מסחר נקודות
הליגה לשוק החפשי, החל מתנהל בצורה
גלויה באין מפריע.
בדרך כלל היה מסחר הנקודות משגשג
עם התקרבות משחקי הליגה לסיומם. קבוצות
שנמצאו אז במצב של סכנה לירידה
לליגה נמוכה יותר היו רוכשות נקודות,
אם תמורת תשלום כספי ואם תמורת הסכמים
אגודתיים, מקבוצות שמצב הנקודות
שלהן היה איתן ושוב לא סיכן את
מעמדן.
אלא שהשנה נוצר בליגה הלאומית בכדורגל
מצב חכר תקדים. כבר בתחילת
הסבוב השני של משחקי הליגה הסתבר
שסכנת נשירה לליגה נמוכה יותר מרחפת
לפחות על מחצית הקבוצות, כתוצאה
מכך החל מסחר הנקודות מוקדם יותר.
במקום מכירת סוף העונה באה עתה מכירת
הסבוב השני.
הפסדים בקבלנות. רבבות אוהדי
הכדורגל שנהרו למגרשים גילו לפתע
תופעות משונות. קבוצות מצויינות ומבריקות
החלו להפסיד בקבלנות לקבוצות
חלשות יותר. שחקני מפתח שנמצאו בשיא
כושרם גילו במשחקים מסויימים חולשות
מדהימות, או פשוט עזבו את המגרשים
תוך כדי מהלך המשחק בתירוץ כלשהו.
קבוצות תחתית כמכבי תל־אביב ומכבי
פתח־תקוה שנמצאו כל הסבוב הראשון
בתחתית הטבלה החלו לפתע לצבור נקודות
ואילו קבוצה כמכבי חיפר״ נחלה
מפלה אחרי מפלה.
החלו לחישות, הועלו האשמות והחש־דות.
אך הקומדיה הספורטאית הגיעה לשיאה
בשבוע האחרון, במה שקדם למשחק
הליגה בין קבוצות מכבי מיפו ופתח־תקוו.
ובמה שהתחולל על המיגרש בשעת
המשחק עצמו.
במשחק, שהתקיים בשבת, גברה מכבי
פתח־תקוה במפתיע על יריבתה בתוצאה
,1:3אחרי ששחקני ההגנה של מכבי יפו
שיחקו באדישות ובלא־איכפתיות בולטות.
מה שאירע במגרש ניתן היה להסבר רק
בדרך אחת: במה שאירע יום קודם לכן
בקפה לנצ׳נר ברחוב שינקין בתל־אביב,
המשמש מקום מפגש לכדורגלנים. שם,
לעיני עתונאים וצלמים מסתתרים, נערכה
סידרת פגישות בין שוער מכבי יפו, ציון
דגמי לבין בלם הקבוצה הפתח־תקואית,
ישעיהו אלון.
סיפר דגמי אחר־כך על תוכן אותן פגישות
:״אלון רמז לי על מצבה הקשה של
קבוצתו הסוגרת את טלבת הליגה ואמר
כי הם זקוקים לעזרתי. הוא אמר כי בשעתו
עזרה קבוצתו למכבי יפו ועתה
הגיעה השעה לסדר את החשבון. אמרתי
לו כי בתקופה ההיא עדיין לא שיחקתי
במכבי יפו ואינני חייב לו דבר. אלון לא
הירפה ממני: מספיק אם תיתן לכדור אחד
לחדור לשער, אמר, ואז נרד להגנה ונשמור
על התוצאה עד לסיום. מובן, הוא
אמר, לא תספוג אותו חינם. הוא הציע
לי אלף לירות 500 .במקום ו־ 500 אחרי
המשחק.״
דגמי ביקש שהות להרהר וקבע פגישה
נוספת, בה דחה את ההצעה אחרי התייעצות
עם הנהלת קבוצתו.

״שירוויח במה לירות מהענץ.״
לישעיהו אלון היתד. גייסה משלו על הפגישה
:״פגשתי את דגמי במקרה,״ סיפר,
״הוא פנה אלי וסיפר ששמע שאנשי פתח-
תקוה ניהלו משא ומתן עם מספר משחקני
יפו, הוא שאל מדוע לא יתנו גם לו
להרוויח כמה לירות מהענין. רציתי לעזור
לו. ידעתי שמהלכות שמועות על קנית
שחקנים. נסעתי לפתח־תקוה לחפש חבר
הנהלה שלנו כדי להפגיש אותו עם דגמי.
לא מצאתי אותו וחזרתי לתל־אביב ואמרתי
לדגמי שיעזוב אותי ושאין לי בכלל כל
חשק להיכנס לכל העניין הזה — זה לא
עסק בשבילי.״
מאחר שהמסחר העיקרי והבולט ביותר
התנהל בין קבוצות מכבי, העלו קבוצות
הפועל את פרשות המכירות לדיון בהתאחדות,
אלא שהאשמת כל קבוצות מכבי בליגה
במכירת משחקים עשויה להביא לפיצוץ
הליגה.
העולם הזה 1332

אמנות
אנשים פוליגמיה ת ח רי באתהבעל

צי 1ר
דמויות ח ס רו תשם
זוג זקנים, מצויירים בזכוכית מגדלת,
עמדו נדהמים אל מול סידרת הדפסי־אבן
התלויים באולם המרכזי של מוזיאון בצלאל
בירושלים.
מן המסגרות בלטו גופים דמויי־אדם,
במצבים שונים של האבקות: התנגשות,
נפילה, גילגול ושכיבה. אך מקרוב
לא ניתן היד, להבחין באופי האנושי של
הדמויות. הזכוכית המגדלת לא עזרה. שום
פרצוף לא ניבט מהן. הן נראו כגופים
עטופי תחבושות׳ הדומים לפקעות־צמר.
האבקות כחוק הטבע .״הדמויות
הן אנונימיות׳׳ ,מסביר יוצרן דוד >דדי)
בן־שאול ( )31 המזוקן ויפה התואר .״אי־אפשר
לומר שהן סתמיות כי גם לסתמי
יש משמעות. אלה הן צורות נעדרות
פרטים, צלליות חסרות־שם, היכולות להיות
כל דבר וכל אדם״.
אך מה בכל זאת משותף לכלל האנשים?
התנועה המתמדת. התהליך האינסופי של
מאבקים, התנגשויות, נפילה וקימה. דדי
בחר לציין תנועה מתמדת זו על־ידי ההאבקות,
שכן ההאבקות לא רק מציינת
מצב חברתי ואנושי, אלא היא החוק הכללי
השולט בטבע .״לכן נמנעתי מלתת
להדפסים שמות. השמות מגבילים את הצו־מ־
.,שמרתי אותם לעצמי.״

הקהל

גנב

הספלים. אל

הציור הגיע דדי בגיל מאוחר יחסית. עם
תום מלחמת השיחרור, כשהשתחרר מהצבא,
עסק בצפרות* .למרות שעסק בציור
צפורים, לא חשב להמשיך באמנות,
אלא התעתד לנסוע לירושלים, להשתלם
בזואולוגיה. אך בטרם שנסע לשם, אירעה
פגישה גורלית, ששינתה את כל תוכניותיו:
הוא פגש בהדוויג גרוסמן, קירמקאית מעולה,
שהעמידה תלמידים רבים. היא הכניסה
אף את דדי לסודות המקצוע. עבודותיו
הראשונות עברו את מבחן האש, כשמועדון
הלילה הירושלמי בנחום הזמין אצלו
ספלי בירה מחימר. ודי ביצע את ההזמנה
בצורה כה מוצלחת, שכל הספלים
המאסיביים, שעליהם היו טבועים פני בכ־חוס
ההולל, ניגנבו תוך ימים מספר על
ידי הקהל המתפעל.
ההמשך היה טבעי: דדי נסע לפאריס
למד שם במשך שלוש שנים בבודאר, בית
הספר הגבוה לאמנויות היפות.
מכבש בעליית־הגג. את מכבש־הדפוס,
הכלי החיוני להדפסות האבן, רכש
דדי במקרה. כשלמד בפאריס עבד תקופה
מסויימת אצל הצייר הישראלי יעקוב אגם.
שם, במחסנו, גילה יום אחד מכבש דפוס
ענק, אותו רכש אגם יחד עם הסטודיו.
לדדי לא היה כסף לקניית כלי כה יקר,
הציע בבדיחות שאגם יתן לו את המכבש
תמורת הוזספה שלו. אגם התלהב :״אם
תיתן לי את הווספה עכשיו, נעשה את
העסק״.
העיסקה בוצעה.
בעזרת מכבשו החדש התל דדי לעבוד
על הדפסי־אבן. כאשר חזר לארץ סיים
את הדפסת הסידרה כולה, שהתקבלה מיד
לתצוגה במוזיאון הלאומי.
• צפרות — חקר הצפורים. מדע מחקרי
שבמסגרתו קיים מעקב מתמיד אחרי תנועות
הציפורים, זיהוים וציורם.

ימות המשיח היו צפויים לגברים יהודיים
— זאת גלה השבוע רבה הראשי של תל-
אביב, הרב יהודה איסר אונטרמן. הרבנות
שקלה לאחרונה בכובד ראש פנייה
אליה לבטל סופית את חרם דרבנו גרשום
ולהתיר ליהודי לשאת יותר מאשר, אחת.
אחרי דיונים מעמיקים החליטה הרבנות לא
להיעתר לפנייה. היתר, להם, לרבנים, סיבה
סובה לכך, כפי שגילה הרב אונטרמן:
״פולגימיה תעורר סקאנדלים במשפחה ותחריב
את הבעל רעיית ראש־הממשלה
פולה כן גוריון, גרמה השבוע להתרגשות
כללית ברחוב בן־יהודה בתל־אביב,
כשטיילה לבושה במכנסיים כחולים רחבים,
בצרוף סוודר ירוק ומרופט. אם סברה
פולה כי תשאר אלמונית, טעתה בכך. קהל
הסקרנים תמה רק מיהו הגבר הרודף
אחריה ואינו נוטשה. היה זה שומר ראשה
אי־נעימות נגרמה השבוע למשפחתו
של ח״כ המפד״ל מיכאל חזני.
היה זה כשבנו, סטודנט־לרפואה החבוש
כיפה, הופיע במעבדי,־לרפואה־משפטית, בה
עוסקים בניתוח גוויות. הוא התקבל שם
בקריאות גנאי וצעקות בוז מפי בני משפחה
דתית שקרובה נפטר והובא למכון.
תגובתו: הסרת הכיפה על הברירה
שעמדה בפניו בעת שהתפוטר מהנהלת
סולל בונה, סיפר הלל דן, בספרו דרן
לא סלולה שהופיע השבוע: פנחס לבון,
אז מזכיר ההסתדרות, הציע לו משכורת
לכל ימי חייו, מכונית פרטית ומזכירה.
הלל דן העדיף פיצויים בסכום של 60
אלף ל״י.

ה ת חנו ת נסעו ד חי פ ה
תגלית קולנועית חדשה מכינה חברת
הסרטים גבע לקהל הישראלי בסרט אל־דוראדו.
את התפקיד הראשי ביצירתו של
יגאל מוסינזון, נעמי, תגלם שחקנית בלתי
ידועה: תיקווה מור, סטודנטית בת
20 במחלקה לדראמה באוניברסיטת תל־אביב,
שלדעת יצרני הסרט היא דומה דמיון
מפתיע לאודרי הפכורן. המפתיע שב*
בחירתה של תיקווה הוא, שהיא נבחרה
אחרי מבחן בד שנערך ל־ 15 השחקניות
הצעירות הידועות ביותר בארץ, ביניהן:

אילנה עדן, נינט דינר, ודינה דורון,
אלא שתקוה לא זכתה בתפקיד בז
כות
נתוניה בלבד. למעשה היתד, דינה דורון
צריכה למלא את התפקיד לצידה של
גילה אלמגור, המשחקת בסרט את תפקיד
הזונה מארגו. אולם לפני חתימת החוזה
התעוררה הבעיה: איזה שם יופיע
ראשון בכותרות הסרט, שמה של דינה או
שמה של גילה. דינה תבעה ששמה יופיע
ראשון, סירבה לפשרה של הבמאי מנחם
גולן ששמה יופיע בשורה אחת עם שמה
של גילה, וויתרה על התפקיד עוד
בטרם שככה לגמרי השערוריה שהקימה
השחקנית הצעירה דפנה דן סביב פיטוריה
מהמחזה האידיוטית באהל, והיא מכינה
כבר שערוריה חדשה. איש הרדיו משה
כן״אפרים, אביה ומולידה של תוכנית
הרדיו הפופולרית משפחת שמוזון, הוציא
לאור ספר המכיל 41 תסכיתים מקורות
המשפחה, כשעל שערו מתנוססת תמונתה
של דפנה דן, שגילמה בתוכנית את דמותה
של נאווה. עתה מודיעה דפנה דן,

פיטר פריי (במרכז) מכייס את ״אשת הניכור״
לאן נעלמו התחנות?
העולם חזת 2ג 3ו

כוככנית מור ב״אלדוראדו״
למה ברחו הכוכבות?
שפוטרה בינתיים מהתוכנית בגלל איחוריד,
הרבים, שהיא עומדת לתבוע פיצויים על פרסום
תמונתה בשער הספר. אגב, בן־אפרים
חתם השבוע על חוזה להפקת סרט על משפחת
שמחון פיטר פריי המביים
עתה בגליל את סרטו אשת הגיבור, עמד
השבוע בפני בעיה חמורה: את אחת׳ הסצינות
היה עליו לצלם ליד תחנת אוטובוס
של אגד. הוא בחר לעצמו נוף, ביקש
מאגד להשאיל לו לצורך הצילום שלט
של תחנה. אחרי שהתברר שאין שלט פנוי,
החליט פיטר לקחת ב״השאלה״ עמוד תחנה
כזה מאחת מתחנות אגד בעמק־הירדן,
אלא שנוכח כי כולם היו יצוקים לבסיסי
בטון באדמה. בסופו של דבר נאלץ פיטר
לצלם את הסצינה במקום בו עומדת תחנה
קבועה. התעלומה, לאן נעלמו כל שלטי
התחנות, התבררה רק אחרי בירור יסודי
במשרדי אגד בטבריה: כל השלטים הועברו
למבצע הסעה מיוחד בחיפה, לקראת מצעד
יום־העצמאות.

קרחת מכ אן ו מכ אן
הפנטומימאי שייקה אופיר ייתגלה
בקרוב לקהל הישראלי כבמאי. הוא יביים
את המוסיקול המקורי הורה־טמיסס של
עמוס קינן ויוחנן זראי, שני הישראלים
היושבים בפאריס, אשר הגיעו השבוע
ארצה לתקופה של שלושה חודשים,
כדי להעלות את המוסיקול. שייקה, שגם
יופיע בהצגה, מחפש עתה אחרי שישה
שהקנים, מהן שתי בנות. הוא מתכנן לשלב
בהצגה, המספרת על פגישת הכשרה
מגויסת לשעבר, המספרים את הקורות
אותם עד לתקופת הטוויסט, גם קטעי קולנוע
אי־אפשר יהיה להכיר אח הזמר
אברהם וילקומירסקי, אם יחליט יום
אחד לבוא לביקור לישראל מניו־יורק, המקום
בו הוא שוהה לאחרונה. וילקומיר־סקי
ניצל את את אחד מחידושי מדע הקוסמטיקה
האחרונים בארצות־הברית, בעזרתו
מרכיבים בעור המצח קווצת שיער, המכסה
את כל הקרחת. זוהי מעין פיאה נוכרית
המחוברת לראש באופן קבוע פחות
מאושר בקרחתו היה וולט ר לואט, הצעיר
בלהקת מנהטן בויס המופיעה עתה
בתל־אביב בשם להקת קינג־קונג. הוא נכנס
למספרה חל־אביבית כדי להסתפר. הספר,
שלא הבין היטב אנגלית חשב בטעות
שרצונו בקרחת, גילח את שער ראשו. לחבריו,
שהקניטוהו בדבר קרחתו, הסביר
שבקרחת הוא ״ניראה יותר נקי
קרחת של אמן ישראלי אחר הזוכה לאחרונה
לפרסום היא קרחתו של יוסי
גרכר; השחקן הישראלי השוהה בדרום־
אפריקה. הוא הופיע לאחרונה בתפקיד ראשי
במחזהו של מקס פריש סר בידרמן,
זכה לביקורות מזהירות. מודעת הפרסום
של התיאטרון האינטימי ביוהנסבורג, בו
מופיע יוסי, כוללת רק ציטטות נלהבות
על הופעתו של יוסי. בינתיים החליטה
הנהלת תיאטרון הבימה לצרף את יוסי לתיאטרון
קורבן לתעלול בלתי צפוי,
נפל השבוע איש רביעיית המועדון ש מ עון
כ ר. בהופעה שנערכה בבאר־שבע,
שמו לו חבריו ללהקה חופן של מלח בתוך
כוס תה אותה הוא צריך לשתות על הבמה
במסגרת התכנית פצצת הזמן. שמעון,
גמע את כל המשקה בבת אחת, הצליח רק
בקושי להתגבר על הבחילה שתקפה אותו
לרופאו הפרטי של ביג׳י ד״ר
משה פלדנקרייז נוספה לאחרונה פאצ־יינטית
חדשה: שחקנית הבימה אלישכע
מיכאל י. אלישבע לא באה ללמוד עמי

על הראש, אלא כדי לבקש מהרופא
הידוע לקלקל את היציבה שלה וללמוד
כיצד מתנועע אדם גיבן. היא עומדת לשחק
תפקיד של אשה זקנה וגיבנת במחזהו
של פרדיריך דירנמאט הפיסיקאים, בתאטרון
הבימה אחרי שהתגרשה השבוע
משמואל קראוז, לשעבר בעליו
של בר ,7בבאר־שבע, סיכמה אשת יחסי־ציבור
שולה רון את הנסיון שצברה,
בעצה ידידותית לנערות צעירות :״אל תקפידי׳
על כך שבחור יתאים לנשואין. העיקר
שיתאים לגירושין אחרי שסיים את
כתיבת ספרו החדש, מתכונן הסופר הפולני
הצעיר מארק חלאסקו, הנשוי לכוכבת
הסרטים הגרמניה סוניה זימן לבוא לישראל
בסוף חודש אפריל, למה שהוא
מכנה בשם ״חופשת מולדת״ .הוא מתעתד
להתגורר אצל ידידו הקרוב, שהונצח
בשם גרישה בסיפורו חיים של כלב שפורסם
בהעולם הזה, מתכנן גם לבנות
לעצמו בית בנהריה זיוה רודן
מקשטת בימים אלה את הנוף של רומא.
וכמו לכל כוכבת זרה השוהה בבירת איטליה,
יש גם לה כבר רומן רומאי. את
מה שעשה העתונאי שייקה כן־פורת
בארץ עושה עכשיו שחקן קולנוע אמריקאי
בשם לאנג נ׳פרים — הוא אוהב
את זיוה. זיוה מוקסמת :״הוא גבר עם
ראש פיקח, מקסים ראות וטוב לי נורא.״
אבל כדי שלא תהיינה אשליות, מוסיפה
זיוה בדיוזחיד, השוטפים לארץ :״בכל זאת
אני מוצאת זמן לעשות את קניות הנעליים
שבשבילן באתי לרומא ידיעה משמחת
למעריציה הישראליים של הזמרת ה־צרפתיה
מריה וינם 2ט. מריה, שמייד
בחוזרה מישראל לצרפת, נדונה לשתי שנות
מאסר בעתן מסחר בסמים, זכתה להקלה
בעונשה. עונש המאסר הוחלף במאסר־על־תנאי
הסופרת רינה כן־מנחם,
חגגה השבוע בצורה מקורית את הוצאת
ספרה האחרון הפרחחית. אחרי שתייה כדת
היא יצאה ממועדון הלילה בנחום שלפתחו
משתרע בור ענק. שאלה רינה :״מה זה?״
וכשנענתה שזוהי בריכת מלון הנשיא קפצה
לבור בקפיצת ראש, נשארה בתחתיתו חבולה
בכל גופה.

פ סו ח׳ ה ש בו ע
• ״הד החינוף״ ,בטאון הסתדרות
המורים, במאמר ראשי :״המורה יוצא בכל
שיעור לקרב ׳ואינו בטוח בנצחונו על אף
כל ההכנות. האוייב הקטן יושב מולו, ו־בולש
בעיניים עירניות לגלות נקודות חולשה
ביריב.״

• מפקד חיל-האוויר, אלוף עזר
וייצמן, בגנותו את שובתי אל־על בסיום
קורס־טיס :״לא מספיק להיות טייסים טובים
— צריך להיות גם בני־אדם!״
• בנימין ליברמן, רב־חובל נמל תל־אביב,
על התאונה שאירעה לאוניה עצמאות
(לשעבר פלמ׳׳ח) :״מוטב לחקור איך עלולה
היתר, עצמאות להתפרק, מאשר לחקור איך
פורק הפלמ׳׳ח.״
• דן אלמגור, בבטאון התאחדות הסטודנטים,
פי האתון, על נסיעתו של פרופסור
בנימין אקצין לגרמניה :״צאתך לשלום,
פרופסור. וזכור נא תמיד את דברי
סטאניסלבסקי: אין תפקידים קטנים, יש רק
יהודים קטנים.״
• העתונאי הנריק רחמן, על
הצגת המשפט לפרנץ קפקא בתיאטרון החיפאי
:״זוהי קאפקופוניה!״

השתוללויות ושלא תהיה קרנף .״אני —
הכל, ולא כלום. תלוי בכישרון התגליות
שלך,׳׳ קובעת, במילים גדולות, אחת שלא
יכולה לסבול, ובצדק, שהיא רק בת . 17
״יש לך סוס?׳׳ שואלת מאדמואזל דה־
.1/1332 ואל תשכח להביא איתך את השוס.

מגרת השבוע

מול ענני היאוש

ליהודה פת, פאקולטה לרפואת, שנה רביעית׳ירושלים:
טעות. אני לא בלונדית,
ולא אותי ראית במחלקת יולדות של הדסה.
אין לי שום סיבה להיות שם.

אדכים או ריקי

אם אני מפרסמת את כל המכתב כלשונו
— זה רק מפני שהוא אופייני כל כך.
כזהו הנוער, לצערי. מה יהיה, באמת?
מה שתגידו על המספר הבא צודק בהחלט.
אבל לא תוכלו להכחיש שיש לו דם.
הוא שלח תמונה.
״את מכתבי זה אני כותב לך לפני שאני
הולך לישון בשעה עשר ארבעים וחמש
בלילה. אני יעקוב בנחיל, גר בחיפה,
ועובד בקונדיטוריה.
בן .17 מרכלים עלי
שאני חתיך, דומה
לאלביס או ריקי.
ניסיון עם בנות יש
לי די. נמאס לי להגיד,
הלכתי עם
זאת לפני חודש׳,
העם זאת — לפני
שבוע.׳
״תשמעי, מותק,
עכשיו ברצינות אני
מדבר. אני אמסור
לך תיאור עלי. כמו שאמרתי, אני בן ,17
הגובה .170 צבע עיניים — חום. צבע שיער
— שחור. מה עוד? כן. מעוניין באופן
דחוף להכיר בת שתהיה מחמש־עשרה וחצי
אביבים עד .16 חתיכה לא פחות ממני
ואם יש לך עיניים כחולות — זה בומבה.

ויחד עם זאת שיער שחור, אז אני כבר
אוהב אותך בלי לראות אותך. זהו, בובה.
אם את חתיכה גם בלי עיניים כחולות —
אני מקבל. העיקר שאת חתיכה.
״אל תפחדי. הרבה בנות רוצות ללכת
איתי, אבל אבי החלטתי שעכשיו זה ברצינות.
אם את לומדת, וזר, רצוני, וחתיכה
לעיניין, תכתבי לי מה את עושה, תיאור,
ותישלחי לי גם תמונה שתקבלי אותה בחזרה
ואולי לא. ואם זה לא מספיק, אז
עוד כמה דברים. אני צבר, בן צבר, בן
צבר, ואם גם זה לא, אז התחביבים שלי
הם: ים, ספורט, טיולים, מוזיקה, מנגן קצת
על מנדולינה, אוהב להצטלם הרבה, יודע
לרקוד, בחברה סלונית, אם זה לא מפריע
לך. נו, מד, עוד? טוב, את השאר נשאיר
לפגישה הראשונה. אל תתביישי. זד, טוב
שיש לך על מי לחשוב, ושמישהו חושב
עלייך. כמעט שכחתי. רצוי מאיזור חיפה.
יעקב בנחיל, רח׳ הנגב ,17 חיפה.׳׳

תראו מה מצאתי בפי־האתון, עיתון הסטודנטים
:״אני אוהב אותך בכל ליבי. את
כל חיי. את הראשונה, האחרונה, היחידה.
אני מוכן לבוא באש ובמיים למענך. אם
לא ירד גשם, אבוא בשבתו

״מעניין,׳׳ כותבת אחת לעניין ,״שכל הטיפוסים
שכותבים לך הם מתוסבכים, מתפלספים,
משוגעים. אין נורמאלים בארץ,
או שזה סתם במודה?׳׳ לא איכפת לה להתווכח
איתך מי נורמאלי זמי לא. בתנאי שתדאג
ל־ 190 גובה, שתאהב טיולים, ים,

הנשען ה הראשונה עזר
אמא שלי לא קשרה אותי בשרשרת למיטה. היתד. לה
שימר, אחרת. היא הסתפקה במילמול אזהרות׳ סתמיות :״אם
תתנהגי כמו גברת, לא יהיו לך בעיות.׳׳ או ,״אם לא
תתנהגי בסדר, אף אחד לא ירצה להתחתן אתך.׳׳ או,
״הגברים זורקים בסוף את כל הבחורות קלות־הדעת.״ מזה
הבנתי שאם אתן למישהו לנשק את שפתי, מיד אלד
תאומים. האמנתי לה עד שקיבלתי אינפורמציה נוספת ממקור
מוסמך יותר. לא ילדתי תאומים.
אחר כך קראתי באיזה ספר כי לאשה הנשיקה הראשונה
היא סוף ההתחלה, ולגבר היא ההתחלה של הסוף.
אבל עד היום לא ברורה לי הכוונה. לכן, לטובת האומה,
רציתי לערוך מחקר חברתי קטן ולשאול אנשים מנוסים
אם אצלם היתד, הנשיקה הראשונה סוף ההתחלה או
ההתחלה של הסוף. אף אחד לא הבין את השאלה.
וויתרתי על הניסוח, כשאני משאירה רק את ההתחלה:
הנשיקה הראשונה. דור המחר אולי ישכיל מזה.
יש לציין, שמרבית הגברים הנשאלים שכחו את הרגע
ההיסטורי הזה. כולם התנדבו לספר על ההמשכים, אבל לא
על ההתחלות. ח״כ דוקטור יוחנן באדר התלונן על כך
שאפילו מעיזים לדרוש ממנו לזכור דבר כזה. ח״כ דוקטור
משה סנה היה בשיכחה דומה.
מי כן זכר?
אליהו גורד*] (בעל חוות סוסים) :״אני זוכר כאילו
זה קרה רק אתמול. אבל רק רגע. אני הולך לאורווה
לשאול אם היא מרשה שאספר.״
ש מ עון צכר (הומוריסטן) :״זד. קרה כשהייתי בן . 18
היתד, לי חברה שהלכתי איתר, יד ביו במשך שנה וחצי.
יום אחד שאלו אותי החברים אם כבר נישקתי אותה,
אז אמרתי שעוד לא. אמרו לי שאני משוגע. אז החלטתי
לא להיות יותר משוגע. עשיתי לי תוכנית פעולה. וכאשר
ליוויתי אותה בערב הבא הביתה, תפסתי אותה ובצעתי בה
את זממי. מדוע אני זוכר זאת? האמת היא שאת הנשיקה
אני לא זוכר. אבל את סטירת הלחי שקיבלתי אחר כך
אני זוכר מצויין.״
רפאל הלפרץ (מר ישראל — מתוך ספרו) :״ערב אחד
טיילתי עם בילה,ה בכביש הרצליה. היה לילה חמים. לבנה
מלאה עלתה במזרח ושפכה את אורד, הלבן על הכביש.
אמרתי לבילהה, :ראי, כמה יפה הלבנה!׳ היא היפנתה קצת
את ראשה להסתכל, ואז הטבעתי נשיקה בלחיה השמאלית.
זו היתד, הנשיקה הראשונה בחיי, וליבי נקפני על שלא
עמדתי בניסיון. היא הסתכלה בי בעיניה הגדולות והמז־הירות,
ולפתע חיבקה אותי בכל כוחה. כשחזרתי הביתה
הייתי אכול מוסר כליות ...נכנ ס תי לבית־כנסת שבסביבה
ועמדתי ליד ארון הקודש. התחלתי להתפלל ...דמעות
חמות שטפו את פני והתחננתי לסליחה מאלוהים. יצאתי
מבית הכנסת תשוש ויגע, אך שלוו, וחזרתי הביתה בהרגשה
כי אלוהים סלח לי. גמרתי אומר לנתק את יחסי
עם בילד,ה.״
דוד כן ישי (דובר משטרת ישראל) :״אני נורא זקן,
אבל החווייד, היא כה טרייה. אוי, אוי, אוי, אלא שבתור

תנו גם לחובשי הכומתות השחורות להתבטא
קצת היום, ולומר :״מעל ענני היאוש
והשיעמום פונים אלייך שני חיילים, גימנזיסטים
בעבר וחיילים בהווה.׳׳ השתגעתם?
בטח שלא חסרות להם בנות. סתם כותבים
לי. למה לא? לרותי מספרים הכל. שלשניהם
רשיונות נהיגה ושלהוריהם מכוניות
ושהם מגבילים את נסיעותיהם רק לאיזורי
תל־אביב, רמת־גן ויפו. בסוגריים הם כותבים
— מרכז הבארים. בסוף מוסיפים שני
הרב׳׳טים :״מי מוכנה? רצוי שתי חברות
נאות.׳׳ ואני, הטיפשה, כבר חשבתי ש־
2/1332 כותבים בשבילי.

* *מה*ככר יכולות
על מה כבר יכולות לחלום שתי סימי־נריסטיות,
בחדרן השכור בתל־אביב, המצהירות
שגילן המשותף הוא ארבעים אביבים?
להיות מורות טובות? אל תצחיקו
את ,3/1332 טוב?
רצוי סטודנטים. נחמדים. מזדנגפים.

מראה חיצוני לא אוסר כלום. אשח הנראית
בלונדית דהוייה יכולה בהחלט
להיות שאטנית מבריקה.

חוואנ׳ה טוסקאגיני
הוא סטודנט ערבי, שמסלול הריצה שלו
מתמשך בין בניין לוי וקפלן באוניברסיטה
בירושלים .״משתגע אחר מוסיקה קלאסית
של חוזאג׳ה טוסקאניני ומוצרט,״ אומר
( .)4/1332 חובב ציור, כדורגל, ויופי אמיתי
של נחמדות, שאינן מושפעות מדעות קדומות.

איש
החוק אני חושב שחטא לעשות מזה דבר פומבי.
חוץ מזה אני גם אגואיסט מדי בשביל להתחלק בזאת
עם 100.000 קוראי העולם הזה. תשאלי על מה אני חולם
עכשו? על הנשיקה הבאה שלי.׳׳
עמיחי סולל (גילדה דורן, המחליקה על הקרח, היתה
אשתו) :״ישבנו כמה זוגות, חברי הנוער הציוני, במסיבה
סלונית אצל חברה, ושיחקנו באמת או חובה. הייתי
בן 13 וחצי. יצא לי להתנשק עם בת אחת שקראו לה
לאה. התביישנו לעשות זאת לפני כולם ויצאנו לחדרי,מדרגות.
עמדנו אחד לפני השני לפחות חצי שעה,
הסתכלנו על הנעליים שלנו, העברנו את נקודת הכובד
מרגל לרגל, זזנו על המקום, ולא היה לנו אומץ להתחיל.
כל פעם שהייתי מקבל דם, החברה היו יוצאים החוצה
ושואלים ׳נוז׳ והכל מתקלקל. לבסוף היא ניגשה אלי
בחטף נתנה לי נשיקה על השפתיים ורצה לחדר, שם היא
התחבאה מאחורי הארון. אחרי זה לא היו לי בעיות
בנידון.״
אריה קרן (צלם) :״זה היה בשדה. אני הייתי בן 17
והיא בת .19 אהבתי אותה נורא. הלכנו קילומטרים

ודיברנו דיברנו, עד שהתעייפנו והתיישבנו. האוזניים נעשו
אצלי אדומות, כי ידעתי שמשהו מוכרח לקרות. היא נשקה
לי הראשונה. פתאום גרד לי בגב. לא היה לי נעים לגרד,
התאפקתי והתפתלתי בשקם. אני שם לב שגם היא מתפתלת.
התיישבו על קיני נמלים גדולות. הרומאנטיקה אבדה.
מאז, כשאני מתיישב עם בחורה באיזה מקום, יש לי הרגל
להסתכל קודם על המושב, גם אם זה בתיאטרון עם ריפוד
חדיש.׳׳

כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו,
והחתיכות ניראו בים.
הסתכלו בה טוב־טוב. זה לא הכל.
יש לה גם מכונית סימקה, בה היא נוהגת
בחוצות תל־אביב, והגיעה מפאריס לפני
שנה, והיא יודעת לשיר ספרדית, ויש לה
ידע של שש שנים באלט, והיא שחקנית
כדורסל, טוויסטרית מעולה, שחיינית טובה,
אין לה תסביכים שהיא בת ,26 מספר הטלפון
.222848 :יש לה שם: סאריטה אברג׳ל.
רוצים פרטים נוכיפים? יש לה נם חבר,
מציץ מן החרכים. מצטערת.

יוסף שריק (עיתונאי) :״הייתי בן 12 בערך וגרתי
בכפר במוראביה. מאניה היתד, גוייד, ובתו של בעל בית
חרושת לשוקולדד, עשיר בעיר. היא באה לכפר שלנו
כל שנה בחופש הגדול. פעם ביקשתי ממנה להצטרף לקבוצת
הילדים שלנו, שערכה הצגות למבוגרים בחצר החוזר״
לא היה שם תיאטרון אחר. אני שיחקתי את התפקיד של
איכר קמצן זקן והיה לי שפם אפור. מאניה היתר. אשתי
שבגדה בי עם נער ד,אורחיה, שבחיים היה בן .10 אני הייתי
צריך לנשק אותה על הבמה לפני הארוחה. בחזרות
עשיתי את זה תמיד באוויר. לפרמיירד, באו ראש הכפר
ואשתו. הם באו מאוחר מאד, מפני שהיא היתד. צריכה
לחלוב את הפרות. אנחנו, השחקנים, ציפינו נרגשים מאד
מאחורי הקלעים. פתאום עברה מאניה על־ידי. תפסתי אותה
בזרועותי ולחצתי את השפם האפור המלא דבק לשפתיה.
היא אמרה ׳פוייה׳ ודחפה אותי בכל הכוח. התביישתי
נורא ורציתי לבכות.
״כעבור 26 שנה הגעתי לפראג עם הבריגאדה הצ׳כית.
מאניה באד, לבקר אותי בחדרי במלון, מובן אחרי ששמעה
שאני קצין, כדי שאחפש עבודה לאחותה הצעירה. היא
התחתנה והתגרשה בינתיים ממשתף פעולה אחד, ואביה
איבד את בית החרושת לשוקולד שלו. שאלתי אותה אם
היא זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו והיא אמרר,
שלא. שהיינו סתם ילדים קטנים. ושכל הילדים בכפר רצו
אז להתחתן אתר, מפני שהם רצו שוקולד־חלב בחינם.
״היא העלתה את הברכיים שלה על הספר, הושיטה את
הזרועות קדימה וחייכה, מקווה שאנשק לה שוב אמרי
26 שנה. לא עשיתי זאת. לאבא שלה כבר לא היה בית
חרושת לשוקולד.״
נועם לאונו* (ראש עיריית ראשון לציון) :״אני מעדיף
לספר על הנשיקה האחרונה שלי. אני זוכר אותה מצויין.
זד, קרה לי לפני חצי שעה.״
אריק לביא (שחקן):״הייתי בן 14 וחבר השומר
הצעיר. גם היא. עבדתי עד ארבע לפנות בוקר בשביל
הנשיקה הראשונה. אחר־כך, הרמתי את הראש מאבסוט
וחיכיתי לקבל גם את הסטירה כמו שראיתי בסרטים של
קלארק גייבל. קיבלתי אותה. אבל לצערי לא ממנה.
בבית — כשהגעתי בחמש בבוקר.״
יורם סולני (נער זוהר) :״בחיי שעבדתי כל כך הרבה
עד שאני לא זוכר כלום מהראשונה. בעצם אני זוכר רק
מיום שהתחתנתי .״
אייבינתן (בטל מזללת קליפורניה) :״אם להיות
כנה שכחתי את הנשיקה הראשונה. אולי הייתי בן .17
דתי. אבל אני בטוח שזו היתד, נשיקה חטופה מאד.
מפני שהיום כשאני פוגש את האשד, שנידמה לי שזה קרר,
איתר — .אם לתריסר ילדים — אני לא יכול לתאר לי
שזה היה יותר מזה.
רפי נלסון: באחת ההפסקות בבית הספר, מזמן,
כשהייתי בכתה גימל, עברתי ליד חדר המורים, וראיתי
את המורה להתעמלות שהערצתי, מדביק נשיקה למורה
לציור. שבועיים אחר כך קראה לי המורה לציור לחדר
המורים בגלל שהפרעתי. כשהיא הרכינה את הראש והטיפה
לי מוסר, נישתקי אותה. לפני שמונה שנים נפגשנו,
שיחזרנו את המומנט וצחקנו. היתד. פעם חתיכה. חבל.״

קולנוע
סרטים
למהלא פי ר?
א ף מי להלמדרגנש טי ץ (בריהודה,
תל־אביב; חן, ירושלים; נזאי, חיפה) היא
קומדיה ישראלית, שמה שאירע עם הצגת
הבכורה שלה מזכיר את מה שאירע לאותו
יהודי שיצא לצוד פילים בג׳ונגל. בא
ליער, ירה, הרג ארנבת, נטל אותה בזנבה
ושאל. :למד, את לא פיל?״
מבקרי הקולנוע בישראל ממש התחרו
השבוע זה בזה מי ישפוך את חימתו ביתר
אכזריות וליגלוג ביוצרי הסרט ומבצעיו.
נדמה דרה לפתע שיוצרי הסרט, שא־גב,
השקיעו בו את הסכום הגדול ביותר
שהושקע אי־פעם בייצור סרט ישראלי —
600 אלף ל״י, עשו מעשה פשע מחריד,
נטלו יצירת אמנות מפוארת, הוריקו א!תה
מתוכנה, השחיתוה ופגמו בערכיה. לא רק
שבאו בטענות לארנבת הקולנועית מדוע
אינה פיל אמנותי, אלא אף התרגזו על
שאינה דינוזאור נדיר.
כס שלממש. בגילגולה הבימתי
לא היתד, הקומדיה המוסיקלית של אפרים
קישון פנינת תיאטרון יקרה, על אף שעשתה
את אחת הקופות הגדולות שאיזו שהיא
הצגה עשתה בארץ.
מד, שקרה לה בגלגול הקולנועי הבטיח
לה שואה. ארבע תסריטאים שכל אחד מהם

שניהם מופיעים במחזה לשני תפקידים
של ויליאם (עושה הנפלאות) ג׳יבטון, אודות
עולמה המופלא של תופרת יהודיה קטנה
בניו־יורק בשם גימל מוטקוביץ, המתגוננת
מפני בדידותה בפסבדו־ביטניקיזם, מאפשרת
לעורך־דין מאוכזב, שברח מאשתו, לחזור
אליה מרצונו הטוב.
המחזה, שתוספת הרקע האנושי והחברתי
בגירסה הקולנועית איגד, משנה את
מהותו התיאטרונית, אינו, בסופו של דבר,
אלא מלודרמה עשויה בכישרון טכני רב.
אולם בביצועה של שירלי מקלין מקבל
המחזה מימד חדש לגמרי.
זהו רסיטל יחיד של אישיות קולנועית
כספיתית, שבהילוכו־ .ותנועות ידיה בלבד
היא מסוגלת להביא צופים מצחוק לדמע,
ושמשחק הפנים שלה הוא תיאטרון מושלם.
קפאונו של החצי השני של הסרט, רוברם
מיצ׳ם, אינו מורגש כמעט בחום הלהבה
שמספקת גימל מקלין.

ה מו ד ד הער!
המרד עד הבאדנטי (אסתר, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא היצירה הממושמעת
ביותר להוליבוד. תמורת 20 מיליון
הדולאר שהושקעו בו, אפשר לחולל כיום
מרידות בהצי־תריסר מדינות. מה שד,וליכוד
הצליחה לעשות בכסף הוא לשפוך מעטה
סכאריני על אוניית הוד־מלכותו ג׳ורג׳

לאירופה
ב אני ההצרפ תי ת

!קיסריה)
10 8 0 0מון

מיזוג אויר מלא

ה ה פלגו תהב או ת מ חיפ ה:
20.5 ,30.4 ,11.4 ,25.3

ובפסח:

סו > -מ>ם
ב־ח נמלים
גמרי, כן־יוסף, אלמגור ובנאי ב״אף מלה למורגנשטייף

הפולט הזה 1332

של יופי בלתי נשכח בחברה נעימה
עם הרצאות והדרכה של מומחים,
ליל סדר מסורתי, קונצרטים ובי דור,
ריקודים ונשף מפואר במלונך
הידועה ב הצף׳

מטבחה הצרפתי המעולה ובשרותה
האדיב.

תוכנית הטיול המלאה וההרשמה
אצל סוכן הנסיעות שלך, או
ב משרדי החברה:
תל־אביב׳ אלנבי ,94 טל 66299 .
חיפה, דרך העצמאות ,82 טל 4366 .

0 4 1 5 £א )= 8 4

א * 1 0ו 1 0 4א

ד /מיי ־ ד־

יום התימה השפוכה
חסר ניסיון פחות מחברו, עמלו עליה, השלישי, ועל אנשי צוותה, מורדיה האמישלושה
במאים ניסו לתקן זה את זה, ו צים.
ההפסקות בייצור ארכו יותר מאשר זמן
שלד העלילה התרחש במציאות. מלחי
ההסרטה. אם אחרי זה התקבל הסרט בצו באונסי, שהיו בדרכם מטאהיטי לאנגליה,
רה שהוא מוצג על הבד — זהו נס ממש. ב־ , 1790 התקוממו נגד עריצותו של קברני־זוהי
קומדיה קלושה המספרת על שלו טם, קפטן בליי. בראשם התייצב חובל־שה
סטודנטים (יעקב בודו, יוסף כרמון ראשון פלסשר כריכטיאן הלא הוא מארלון
ואילן דר) המנסים לגנוב את שאלוני ה בראנדו.
בחינות שלהם מהפרופסור (אברהם בן־
רב־החובל (ם רבור האוזארד) ו־ 18 מאניוסף)
,המשוגע לארכיאולוגיה, על רקע רו שיו הורדו בסירה והגיעו לאחר תלאות למנים
זעירים של בת הפרופסור (גילה אל -אנגליה. המורדים התיישבו באי פיטקרן,
מגור) ,עם מתקן הטלפונים (יוסי בנאי) ,ולאחר תלאות רבות הגיע לאולפני ההסושל
המורה לרקוד (אירנה גטרי) עם ה רטה בהוליבוד.
פרופסור עצמו.
למעשה הגיעו להוליבוד עוד לפני 27
יש בר, קטעים עליזים ומשעשעים וקטעים
משעממים ואינפאנטילים; יש בה גי שנים, בצורה מעוררת־כבוד יותר, וצ׳ארלס
לויים של משחק, כמו בהופעתם של יוסי לוד,טון קנה אז את עולמו כקפטן בליי ה־בנאי,
אברהם בן־יוסף ואסתר אשד, ויש סאדיסט והמטורף. קלארק גייבל קבע בבה
גילויים של חוסר טעם וכשרון. יש בה אותה הזדמנות את מתכונת הגבר של הבד
צילומים נאים, מוסיקה טובה ובצוע פזמו הקולנועי.
בליי החדש תרבותי הרבה יותר: איש
נים גרוע. אפשר היה לעשותה ביתר פקחות
וכשרון, אך בסופו של דבר היא אינה מכובד, שאחרי כל פקודה להלקות את מלשום
דבר אחר יממה שהיא מתיימרת לה חיו נראה הוא כאילו מתנצל בפני הצופים:
יות — קומדיה מסחרית עממית, מהסוג ״זה לא אני, זה הבמאי.״ אין רמז להלך
המועלה על בדי הארץ בתריסרים לחודש הנפש ההיסטרי והמרושע שהפך את קפטן
מבלי שאיש ירים קולות זעקה ושבר. כי בליי לשם־דבר, ואת סיפור הבאונטי לסמל
מי שקונה קונפקציה, אינו צריך לצפות המאבק נגד העריצות.
לחייטות מעולה.
מארלון בראנדו מרגיז. הוא מנסה לשחק
את תפקיד הג׳נטלמן הגנדרן, מלא־ההומור.
טוב ההאחת מה ש 1״
והוא אומנם מצחיק. ככל שהוא מתאמץ,
נדנדה כשניים (צפון, תל־אביב; אר -הוא מצליח להוכיח שדווקא הנבל, טרבור
צות־הברית) היא נדנדה שאינה נעה. בקצה האוזארד, הוא הג׳נטלמן הסימפטי ביותר
האחד, המורם, יושבת חבית דינמיט אנו על ד,באונסי.
שית, בדמותה של שירלי מקלין, המפוצצת
הדור הצעיר, שילמד על ד,באונסי מסרט
את הבד בקרינה של חום ואנושיות הנפ זה, לא יחזר. במסכת־אימים, כי אם במודלטים
מאישיותה. הרחק למטה, תקוע ב עת תיירות צבעונית, שלישכת התיירות
אדמה, יושב רוברם מיצ׳ם, בעל הפנים של טאהיטי היתה מתגאה בה. אך בוודאי
הגסים של מתאגרף ואישיות של שחקן לא היתד. מעזה להוציא עליה 20 מיליון
גולף.
דולאר.

שתי אר צו ת
* ש תי ד תו ת
* ארבע תרבויו ת
* ארב עה איי ם
* חמש ערי ם
* עשרימ מו ת

במדינה

־ 0/ססואורלח * א ו לא כלום !

(המשך מעמוד ,)17
שנים. :אחרי מותך יעשו את העבודה הזאת
עשרים איש, ועשרים משפחות יחיו מזר,
במותרות.״
ואילו זלמן פבזנר חי ב־ 130 לירות לחודש,
אותם הוא מקבל בפנסיה, בתור פקיד
לשעבר של העיריה. מכסף הזה הוא משלם
תשלומים, אותם הוא חייב עבור הבית אשר
בנה כארכיון, וכן מוציא הוא 30־ 20 לירות
לחודש על עיתונים.
פעמים רבות פנה לצמרת המדינה. סיפר
הוא. :לפני שניבחר לנשיא היי, יצחק בן־
צבי בא אלי כל שבוע ומשתמש באוסף שלי.
גם עכשיו אנו עוד נפגשים אצלו. כאשר איש

בגדי תינוקות מ-ס/ס 100״אורלון״ מצטיינים ברכות
מפליאה. הם עדינים, נוחים ללבוש, מהודרים.
בגדי תינוקות מ״אורלון״ אינם מתכווצים ושומרים
על צורתם. כביסים, מתיבשים מהר — ,לכל תינוק,
לכל עונה — אין כבגדי תינוקות מ״אורלון״.

אספן פכזנר
אסור למות

דרשי רק בגדי תינוקות של. טיבטוב ״ המסומנים
בתוית ^ס 100״אורלון״ .להשיג בכל חנות מעולה
לבגדי ילדים בארץ.

• שם רשום לסיב האקרילי של דו־פונט.
גורדון לבינסון אילון

ל מען

שרשי

שערותי ך

ח פוף ב ״ אליקסיר ״2
בקבוקוןב ־ 75אגורות
מוצר אי כו ת של ה בי או קו ס מ טי ק אי ד׳־ר א. רובין

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלי תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ט.

אינו שומע, הוא שואל אותי, :זלמן, אולי
אתה זקוק לקצת כסף?׳ ,ומשתדל לתחוב
לי עשר לירות. הוא אפילו לא מבין מה זה
היום עשר לירות.״
אודות בן־גוריון. :פגשתי אותו לפני
כמה שנים, באיזה שהוא קונגרס. טפח על
שיכמי ואמר, :נו, זלמן, הגיע הזמן שלך.
עכשיו נטפל בך.׳ לפני חצי שנה פגשתי
אותו שוב. הזכרתי לו את דבריו, אבל הוא
ענה לי, :כל הזמן יש לנו כל־כך הרבה
עניינים על הראש! אנו מוכרחים לקנות
טנקים, אודירונים, משחתות.׳
.אני מבין שהטנקים חשובים יותר, אבל
לי רק נותר זמן מועט מאוד.״
זלמן פבזנר צריך לעבור ניתוח, אבל הרופאים
אינם מייעצים לו לעבור אותו, כי
הוא חולה גם באנגינה פקמוריס- .אני מוברח
לחיות, עוד כשנה או שנה וחצי,״ מען
השבוע. .לא גמרתי את עבודתי.״
ניראה כי גם השלטונות מקווים שזלמן
פבזנר ימשיך לחיות, ויעשה את עבודתו
חינם. כי אם ימות, חס ושלום ,״עשרים משפחות
יחיו מזה במותרות.״

ה חי
9אס אין אני ל י: בתל־אביב, פתח
שמואל גולדברג משרד בשם ״תועלת״ ,נאשם
בכך שהוציא מאזרחים אלפי לירות
בטענות־שווא, השתמש בהן לתועלתו הפרטית.
9ריפוי
כעיסוק: בירושלים, עיר־ער
מורה על עונש המאסר שנפסק לו מפני
ששכב צמוד לתלמידתו וליטף את כל גופה,
זוכה מכל אשמה כשבית־המשפט קיבל את
טענתו שעשה זאת כדי לרפאה ממחלה.
שרוודידיעות: בתל-אביב, בא הנשיא
יצחק בן־צבי להתארח במלון שחזון,
נתקל בכניסה יאיש זקן מנמנם, שאל ״מד,
זהי* נענה :״זהו, אדוני הנשיא, יהודי
ישן!״
ס שרות עצמי: באשקלון, נתבע לדין
אורי ביטון, חבר ועדת הרשיונות ב־עיריה,
על שניהל חנות עופות ללא רישיון
עירוני.
העולם הזה 1332

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
חינן לבקר השבוע:

• גי בורו־ויום (התיאם רו 1הקאמרי)
יהודה פוקס בקומדיה פיוטית, לא מבריקה
במיוחד, של המחזאי הבלגי דה־גילדרוד, על
המגוחך שבמהפכות ובאידיאלים.
• הנסיכה האמריקאית (תיאטרון
העונות) בוניפאציוס־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
9מעגל הקיר הקאווקאזי (התי-
יאטרון העירוני, חיפה) ביקורת השלטון ומושגי
הצדק באליגוריה חברתית של בר־סולט
ברכט, בהצגת־ראווה מפוארת ומרהיבה,
בביומו של יוסף מילוא. חיים טופול,
זד,רירה חריפאי.
9האידיוטית (אהל) עוזרת בית
פאריסאית מסתבכת ברצח, באהבה ובחקירה,
בקומדיה שוטפת של מארסל אשאר. גילה
אלמגור בתפקידה הקומי הראשון.
9תורת היחסים (שמעון ישראלי)
מערכונים מצויינים ופיזמונים קלושים בביצוע
אמן־יחיד, הממלא את הבמה בגלריה
של דמויות.
9אירמה לה״דום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשסיין ושלמה בר־שביט.
9ילדי
הצל (הבימה) פיצול האישיות
בדור של צברים שחצנים משמש לבן־ציון
תומר נושא מעניין למחזה שבו מכסה המלל
על הפעילות. מסקין האב מול מסקין
הבן.
9הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

ע רו כות
9רופינו טאטאיד (מוזיאזן תל־אביב,
ביתן הלנה רובינשטיין) ציורי השמן
המופשטים של הצייר המקסיקאי הגדול.
9ואן גון* (המוזיאון לאמנות חדישה,
חיפה) 101 מיצירותיו המקוריות של גדול
הציירים האימפרסיוניסטים באחת התערוכות
החשובות והפופולאריות ביותר שנערכו בארץ.
שבוע אחרון.
9חמישה ציירים צרפתים (בית-
צבי, רנזת׳גן) מבחר יצירות של חמישה
ציירים צרפתיים מהדור הנוכחי, המייצגים
סיגנונות ציור שונים.

9התערוכה הכללית של אמני
ישראל (מוזיאון תל־אביב, בית דיזנגוף)

200 ציירים ופסלים ישראליים מציגים את
קציר יצירותיהם בשנה החולפת.
9יוסף גטניו (ביתן האמנים, תל־אביב)
נופי יפו בציורים אימפרסיוניסטיים
של צייר צעיר, המצטיין בכוח הבעה בלתי־רגיל.
9ציונה
שמשי (גלריה כץ, תל־אביב)
תצוגה מעניינת של ציירת צעירה, בתחילת
הבשלתה.

9אף מילה למורגנשטיין (בן-
יהודה, תל־אביב; מאי, חיפה; חן, ירושלים)
קומדיה ישראלית קלושה ופגומה, המצליחה
בכל זאת לסחוט גיחוכים וצחוקים, בעיקר
בזכות מישחקם של יוסי בנאי, אסתר אשד
ואברהם בן־יוסף (ראה מדור קולנוע).

9איש הציפורים מאלקטראז
(אלנבי, תל־אביב) בית־הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקפטר.
9ז׳ול וז׳ים (חן, תל־אביב) כוחה
של ידידות במיבחן האהבה, בסרטו הפיוטי
והפילוסופי של פרנסוא טריפו, על אהבתם
של שני חברים, צרפתי וגרמני, לנערה
אחת — ז׳אן מורו.
9הסנט ימליץ ויאשר (סוגרבי•,

תל־אביב; הבירה, ירושלים) אחרי שגילה לעולם
את ישראל באכסודום, מגלה אוטו פר־מינג׳ר
גם את ארצות־הברית, כפי שהיא
משתקפת בפוליטיקת חדרי־ד,מיטות של ה־סנאטורים
הקובעים את דמותה. צ׳ארלס
לוהטון.
9יחסים מסוכנים (אוריון, תל-
אביב) איך לבגוד ולעשות את בן־הזוג למאושר?
חרשים אירופי של רוז׳ר, ואדים.
ז׳ראר פילים, ז׳אן מורו ואנט סטרויברג.
9היום הארוך כיותר (תל-אביב,
תל־אביב) ניתוח פלאסטי למלחמת העולם
השניה, שנועד להוכיח כי הגרמנים לא היו
מוכרחים להפסיד, אך האמריקאים היו מוכרחים
לנצח, וביחד אולי ינצחו במלחמה הבאה.
הרבה מתח, שפע דמויות ומצבים, אך
מעט טאקט, בתיאור יום הפלישר, לנזר־מנדיה.
9עושה
הנפלאות (אורה, חיפה)
סיפור ילדותה של הלן קלר, והפיכתה מ־חית־פדא
עיוורת־חרשת־אילמת ליצור המסוגל
לתפוס את העולם החיצון, בתיאטרון
מצולם בשפע רגשי רחמים. אן באנקרופט.
9גירושין נוסח איטליה (ציון,
ירושלים) איך להיפטר מאשר מאוסה? מגלה
מרצ׳לו מאכטרויאני, בקומדיה שנונה ומבריקה
של פיטרו ג׳רמי.
9האי העירום (סוריה, חיפה) מחזור
הסבל, השימחה והיאזש בחייה של מש־פחת־איכרים
יפאנית. לאניני טעם בלבד!

קמז מסק ס^רר
היא — יהודיה צעירה ובודדת, המחפשת בטחון
הוא — עורך־דין מבוסס המאוכזב מן החיים
האם ימצאו את אשרם זה עם זו!

בי דו ד

הצגת בכורה 1ארצית

9פצצת הזמן (תיאטרון החמאם, יפו)
המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם גרמניה
ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי תוכנית
סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון שרה
פידמונים של חיים חפר, משחקת בדיחות
של דן בן־אמוץ וחוזה עם הצופים ביומו־קולנוע
מבדח.
9היסטוריה כגרוש (סועדון התיאטרון,
חיפה) בדיחות על אבא חושי ואלמוני,
ופיזמון על סטריפטיז חיפה העובדת,
בתוכנית סאטירית, המנסה להוכיח כי
גם בחיפה מותר לצחוק. דן אלמגור אחראי
לנושאי הסאטירה ההיסטוריים, יהודה בן־
יהודה לתפאורה מרהיבה, וחיים טופול כמעט
לכל השאר.

יו ס שישי 22.3 ,

9ילקוט לספרות (קול־ישראל<18.30 ,
יאבטושנקו מגלה לנו — ראיון מוקלט שנערך
בפאריס עם המשורר הסובייטי יאבגני
יאבטושנקו.
9כניחותא (קול־ישראל )21.30 ,דיוקנו
של אוסקר ויילד — חייו ושיחותיו של
הסופר הסוטה בתוכניתו של מיכאל אוהד.
שב ת__ 23.3 ,

ס חינוך (קול־ישראל )21.16 ,מי הם
המורים בישראל? בתוכנית המוקדשת לבעיות
מחנכי הדור. בין השאר: טענות מורים
על מעמדם החברתי הירוד ומשכורתם.
יי ס שלישי 26.3 ,

9קונצרט תזמורת קול־ישראל

(קול־ישראל )20.00 ,שלושר, ביצועי בכורה
ישראליים: קונצ׳רטו לתזמורת של זולטאן
קודאי; העלמה הנבחרת של דביוסי בביצוע
מקהלת נשים; מחולות פאנטסטיים של
חואקין טורינה והסימפוניה מספר 80 של
היידן.

:מתע דו מ ט
9ג,ודי הרייט (אדריה, תל־אביב)
בת , 19 אבל 15 שנה במיקצוע, מהן שבע
במועדון המיקי־מאוס של ואלט דיסני. היא
שרה פיזמונים רומנטיים ולהיטים במיקצבי
הטוויסט והבוסה־נובה. למהדרין: שמה האמיתי
הוא שפיגלמן.
9קינג קונג (צברה, תל־אביב) ספי־ריטואלס,
שירי בלוז וג׳אז, ושירי פולקלור
אפריקאיים, בפי חמישיית המנהאטן בוים,
שהשתתפו בביצוע המיוסיקל האפריקאי
קינג־קתג בלונדון.
9מיי מרסר (עומארנייאס, יפו) קול
צרוד, התייפחויות וזעקות, הן המירשם של
זמרת כושית לוהטת מצפון־קרוליינה לביצוע
שירי בלוז.

הבמאי :

רוברט
9 וייז

למבוגרים מעל גיל 6ו
(״ספור

הפרברים״)

פאנאויזיון 9מופץ ע*י יוניינודארמיסנוס
זמני

קולנוע

ההצגות :

9.30 ,7.15

תל-אביב

11 שבץ העוד ה1ה 1332
שמי שלמה וסר, אני כותב ממשק חצריס בו אני חבר גרעין נחל
עד לגיוסי לצבא. רוב חברי התגיסו, כך שכאן די משעמם בשעות אחרי־הצהרים.
התחלתי לעסוק בפתירת תשבצים, אבל מכיוון שקצב הופעת
התשבצים בעתונות לא הספיק לזמני הפנוי, הגעתי כמו רבים אחרים,
לחבור תשבצים.
םאוזז )1 :שליבו
וכיסו רחבים;
)4מדינה באירופה
)10 :תבואה:
)11 קדומה לשם
הולנדי )13 :נמצא;
)14 משקל האריזה:
)15 הטבת מצבו
של אדם; )17 מלת
תנאי (הפור))18 :
מלה השנואה על
בינ״י; )20 פרוש:
)22 מזקני השומרים
בארץ )25 :משבטי
ישראל)26 :
שבח, תהילה)27 :
איש (בארמית))30 :
זמני )32 :נוזל חיוני
לגור האדם;
)33 מקשר ביז נקודות;
)34 שרוח
בטחו )30 ;:מבני
נוח; )37 סטנדרטי:
)39 מחלת עצמות:
)41 דרגה בצה״ל:
)42 כלל כלי השיט
השייכים למדינה; )44 קיסר ששרף את
רומא; )46 זבל, אשפה; )48 צונן; )40 נגמר;
)51 להקה ישראלית; )53 מטרה; )55
אחד ממצבי הצבירה של המים; )57 טנא;
)58 מטהר )59 :תל עתיק צפונית לירקח;
)60 הארגו! שקדם לצה״ל.
מאונך )1 :מדבר בו נערכים נסויים
גרעיניים )2 :גר; )3נוהג בקר; )5אות
הנצתו!; )0עשוי לפי הסדר והנוהג הקבוע:
)7יחידת הספק )8 :אביו של הורג ענליוז;
)9ברכת פרדה; )12 מלח זרוז; )15 דמות
תנכית (סופר) )16 :אחד מספרי הכתובים:

)18 מרבו תנועת הצופים )21 :בלי עינויים
)23 :רצועה )24 :בעלה של האם:
)10 כד נקרא איחוד מצרים־ם וריה; )28
בלבד )29 :״כלי עבודתו׳׳ של המציל)31 :
חלק מהעין )32 :עץ חד פסיני, בעל נוע
נבוה — שאינו מסתעף )35 :מלחין נודע;
)37 במקום זה מצויים מכרות נחושת; )38
מום בקצה הענלה אליו אוסרים את הבהמה;
)40 בסיס; )41 מטבע צרפתית; )43
מיקווה מים נדול; )45 שקר!; )46 גוש
חאנים מיובשות; )47 קללה )49 :סם; )52
דנל; )54 שעוביו מועט )50 :אביו!58 :
מזמר.
23 העולם הז ה 1332