גליון 1333 מתאריך 27 במרץ 1963

המחיר 75 אג׳

היידי;רקח -
הצעירה שהסילה

את בף כר ב 6ח

הביש!

״ידוע לכם כי העולם הזה הוא העתון הנקרא ביותר בסגל הקצונה של צה״ל,״ כתב
לי השבוע, במכתב אישי, קצין בכיר• .על כן גם רובצת עליכם אחריות מיוחדת.
״והנה, בשבועות האחרונים, נתתם פירסום רב לכמה מקרי־ביש שאירעו בשורותינו.
כגון סרט־העירום של החיילות (שם השגתם אפילו סקופ) ,הקצין הדורס, הבעיטה של
הסרן, ועוד. איננו דורשים מכם להעלים מיקרים כאלה — להיפר, ביקורת עניינית יכולה
רק לעזור. אולם מרגיז אותנו שזהו החומר היחיד שאתם מפרסמים על צה״ל. מדוע
לא תפרסמו בצדו את הצד השני (שהוא הראשון) של המטבע: המיבצעים המוצלחים.
מסירות אנשי־הקבע, הישגי הדרכה, ועוד?״

אלפי צעירים בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי נחיתות
ובושה, שעה ש,,הנקודות השחורות״ פוגמות בעור פניהם
דווקא בתקופת חדוות הצמיחה שלהם.

810- 01£/\8
תכשירי ״ביו קליר״ הבדוקים של הלנה רובינשטיין כבר
הביאו רווחה למיליונים בכל העולם. בעזרתם אפשר לקבל
תוך זמן קצר עור טהור מפגמים׳ בריא ויפה — שהוא
לא רק יסוד למראה נעים, אלא גם להרגשה טובה.

מכתבי

חוברת הסבר מיוחדת על מלחמה בפגימות ושמירת העור
תישלח חינם לכל דורש, במעטפה סגורה וחלקה עם סימון
אישי. נא לפנות בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעבדות
הלנה רובנשטיץ, ת .ד ,1 .מגדל העמק.

אכן, חציר העם

תכשירי ״ביו קליר״ — רק בחנויות תמרוקים מאושרות
על־ידי הלנה רובינשטיץ.

11616113,11111311181(6111
,לויד ״
המכון הבינלאומי לחתכמגות
היסס מטאר

פרוספקט חינם
תל־אבים, ת .ד4185 .

כיצד אפשר למחות ע? הנעשה בארץ הזאת,
בעוד שכל המתרחש כאז הוא באישור
רוב העם, שסמר את
ידו על שלטוז זה,
על כל מגרעותיו וחסרונותיו,
ואשר קיבל
עליו את נזר־הדיז
כילד טוב ו־ממושמע?
האם
היתה פעם
אחת בה הפגיז העם,
או ניסה לחולל
שינוי ראדיקלי
בשלטוז?
אם כד — הרי
הם מקבלים את מה
שהם ראויים לו.
שלום רהמים,
בני־ברק
רחמים

האיטיות הנפלאה

ה רזן י רי ס

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

התשובה לפנייה זו פשוטה עד כדי להפתיע: משרד־הבסחון עצמו מאג לכך שהעולם
הזה לא יפרסם חומר חיובי כזה. במילים אחרות: בעוד אנשי שמעון פרס אעם יכולים
למנוע פירסום פרשות כמו הקצין הדורס, חיילות העירום וכד, הוא יכול למנוע פירסום
כתבות חיוביות דווקא. וזאת הוא עושה.
כיצד? על־ידי סירוב מוחלט לתת לכתבי העולם הזה את הגישה האלמנטרית לאירועי
צה״ל החיוביים. הדבר בוצע לא רק על־ידי ביטול האמנת הכתב הצבאי של העולם הזה.,
אלא גם על־ידי סירוב למסור להעולם הזה אינפורמציה במיקרים בודדים רבים —
שכולם נוגעים לעניינים חיוביים.
דוגמה קטנה: הצלמים האיטלקיים, שצילמו את הסרט הפורנוגראפי על החיילות, קיבלי
היתר להיכנס לאותו מחנה ולהנציח מיסדר־סיום, העולם הזה אינו יכול לקבל היתר כזה.
אולם משרד־הבטחון לא יכול היה למנוע בעדנו להשיג באיטליה, במיבצע מזורז.
את תמונות אותו סרט, אחרי שחברת־הסרטים סירבה בהחלט למסרן לכל עתון ישראל׳
אחר. כך אמנם זכה העולם הזה לסקופ — שיכול היה להיות עוד הרבה יותר מרעיש,
אילו פורסמו בעמודים אלה כל התמונות הנמצאות בידינו.
בקיצור: מערכת־ההסברה של משרד־הבטחון, גוף שאין שני לו ברדיפת פרסומת,
פועלת פעולה נמרצת כדי לוודא שכל הפירסומים על צה״ל בעמודים אלה יהיו שלילייב
בהחלט — למרות שאין עתון שני בארץ המעוניין, כמו העולם הזה, לתת פרסום חיוב־ונאות
לעבודתו המקצועית של הצבא, אשר בו נולדה מערכת זו.
טירוף? אמנם כן. אך לא הטירוף היחיד בממלכתו של מר שמעון פרס.

הכתבה ״אדונם של שני משרתים* ,שהופיעה בגליון האחרון, בקשר עם חקירת חברת־הביטוח
בטביעת האוניה אר־ססוטלס, עוררה תגובה נמרצת מצד חברת אל-ים. כתב לנד
יעקוב רקנאטי, מנהל החברה:
״לא חברתנו ולא כל חברת־בת שלנו, או חברה אשר מר רפאל רקנאטי או מישהי
ממשפחת רקנאטי הנו קשור בה, אינם ולא היו אף פעם הבעלים או החוכרים של האוניה
אריסטומלס, או המתווכים של מיטענה, ולפיכך כל האמור בנידון זה בכתבה אינו נכון
לחלוטין.״
משפחת רקנאטי הצליחה, במשך השנים, לרכוש אמון רב למילת־הכבוד שלה. לכן אני
מוכן לקבל את ההכחשה הזאת כהוכחה מספקת, ומתנצל ללא הסתייגות על הקטע הזה
של הכתבה.
מניין נבעה הטעות? יתכן שמקורה בשני שמות, שהדמיון הרב ביניהם היה עלול להטעות
גם אנשים מנוסים. חברת האוניות של משפחת רקנאטי באמריקה (״סאריטים אוברסיז
קורפוריישן״) משתמשת בכתובת הסלגראפית ארסאדורס, הגזורה מן המילה הצרפתית ל־בעל־אוניות
— ארמאטר. ואילו החברה שהיתר, בעלת אריססוטלס, ושהיתד, רשומה בלונדון.
נשאה את השם ארמאדורו, הגזורה מאותה מילה.
בינתיים מסתעפת פרשת אריסטוטלס יותר ויותר. כך נתברר כי לאוניה אחרת, שהיתר,
שייכת אף היא לחברת ארסאזווו, אירעה תאונה בניו־יורק. היא התפוצצה, ונסתבר כי
נשאה במחסניה כמויות גדולות של נשק — דבר המגביר את החשד כי גם אריסטוטלר
אומנם נשאה אף היא כמויות־נשק גדולות. חשד זה יש בו
כדי להסביר את מותו של צבי גל בהתפוצצות הפתאומית,
שהטביעה את האוניה.
כיום עוסקים למעלה מעשרים חוקרים של חברת־הביסוח
בחקירת הפרשה, ויש לשער שעוד יהיו גילויים מרעישים,

תלמד לבד בביתך
תוך כמה שעות
פרטים: כמועדון לרקודים

בשם ציבור סטודנטים ושאר ישוב, האוהבים
לנסוע ברכבת־ישראל בקו ירושלים-
חיפה, אני רוצה להודות להנהלת הרכבת
על גלותה יוזמה, מעוף וחוסר־תלות בוטני
הנסיעה.
בדרר זו, באיטיות נפלאה ומיוחדת, הצלחנו
להכיר כל רגב וצמח בגבולות מסילת־יוסף
אופק, ירושלים הברזל רייקיאביק, איסלנד

ריבות, אלא לשם שמים, וירעו בעלי התלמוד,
כי ״מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה
להתקיים עד ביאת הנואל״.
והאשם בריב זה הוא שוב השם ״ם פלנה״
שיש בו משום התפלגות: אד הכל מוב;
אם נדע ששם זה מוצאו אולי מעם לועז:
,\! 1 ? 13*3בלומר: הננע של י. ובכל זד
השם הוא האשם.
ניקח עוד דונמא: המטבע שלגי היא במצב
ירוד, מדוע? שוב השם נרם: אם נקרא
אותה, במקום ל י -רע, ל י ־טוב, אזי
יהיה לי טוב, לד מוב ולכל ישראל טוב.
משה קונטטאנטינובסקי, קריית־אונו

פטייקיאדה

בעיתונים הנכבד (העולם הזה )1320 הופיעה
כתבה מעניינת על התפתחות מוסד
הסטייקים שלנו בכביש הרצליה. מאז שהיינו
בסד הכל שולחז, וער היום כשאנחנו
מא־יזדבטוז. ביז השאר כתבתם שהקליינטים
אומרים :״הבית נעשה גדול יותר, אבל הסטייק
קט! יותר״.
שאלנו את הקליינטים שלנו, ביניהם חב־רי־ממיטלה
ושחקנים ידועים, אם זה נבוז,
לדעתם, והם אמרו שלא.

כלי מורא! כרי קומפלקסים!

•פקידות אנגלית קדימה׳׳

׳בן־יהודד ,74 ,תל־אביב, סל^ 220314 .
4תלמדו היטב על־ידי מורים מעולים בבי״ם ״
כיום ד , 27.3 /אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן :

• אנגלית למבוגרים ולילדים
מתחילים ,־מתקדמים ו־ 1וס 61-8311׳זזזס 0

• קורספונדנציה ־ן
וכתיבה במכונה _ן
עברית אנגלית

מזכירות כעכרית ואנגלית מיועד
לבעלי השכלה תיכונית (בתכנית: כל|
מקצועות הפקידות כולל :
-ת 61181 ( 0ת־ 0 0 1

£ 1 1 ^ 11811

6 ? 8311011 יו € 0 1 1

1 13118111688

:11111

?161106

משך הקורס 5חודשים בערב.
• קצרנות עכרית
• פקידות כללית והנהלת חשבונות
בכתות ערב לנוער ולמבוגרים.
בשיטה קלה ״השיטה האחידה״
הרשמה 12—8 :לפנה״צ! 8—4בערב.
מספר המקומות מוגבל

שלא יהיו לכם קומפלקסים וחרוצים, בנלל
החלק הקל של העיתוז. עיתונות חופשית
רשאית וצריכה להיות נם ״קצת״ פורנוגרפית.
אחרת נהפך לארץ קלריקאלית וטוש־אלישע
בן־דויד,
וזתת•

השב אשם

יורשה נם לי להביא אוריאףנרי
לשם הארת במה בעיות:
דומני, שכל חוטר־הדיז, בו ניגשתם להארת
הפרובלמטיקה המסובכת בישראל, בטעות
יסודה. נראה לי שכל סבר הגניבות
והרמאויות ייעלם, וניפטר ממנו כהרף־עיז,
אם רק נשנה את השם, כמו שנם סברו
חכמי התלמוד, כי ״שמא גרסא״.
אם, למשל, את המלח ״פולימיקה״ ,שהיא
שם לועזי, נחליף בשם העברי ״פה לי תיק״,
אז הכל יהיה בסדר, ולא תוכלו לבוא בטענות
וטענות. ובפרט, שכל המחלוקות וה
ריב של חספלנות אינם, חלילה, בשל

לוויקו ומושיקד
לבז החלטנו להעמיד את הציבור על טעותו•
יש לומר כד :״הבית נעשה גדול יותר.
ובכל זאת הסטייק לא נהיה קטז יותר.״
לוויקו״מושיקו, כביש הרצליה
העולם הזח גללי

צבע הדפוס
אמא נתנה לי השבוע לקרוע את העולם
דזה, וההנאה היתה מפוקפקת. הרכבתי
משקפיים ונם במצב
זה לא הצלחתי להשתעשע
יותר, כי
היה עלי ללקק שכבות
רכות של דפוס,
ברי לפענח את הכתוב.
אבא לא מרשה
לי להוציא לשוז בכל
מקרה( .פרט לפעולה
של ליקוק שפתיים
למטרה של ניקוי
השפם מריבה).
אילו היהשבועונ־כם
מגיע לפני פורים,
הייתי יבול
לכתוב פיליטון לגז
שלי על :״הכל חלוד
ה הו ר ע
-במקלחת הבנותי 0
•קל צה״ל״ אי על:
המחשוף של הבדואית שהתלבש על המורה
של •.ממעון ישראלי״ או אפילו על
י־וחל׳ה כהן המקבלת חיפ(י לרעיונות אבסטרקטיים
(מופשטים) ע״י חיילות הסטא־
־נים״ ועוד כהנה וכהנה.
לכן שתי בקשות. לי עליכם (א) שלחו
יאמא שבועון מודפס טוב יותר( .ב) החזירו
את תמונתי בהקדם האפשרי, כי הבנות
בגז תכעסנה( .ג) אזהרה: במקרה
ילא תקויים אחת מבקשותי, ו/אר תאשימו
אותי בכתיבה פסיכוגרפית נוסח עידוא בך
גוריו ,:אפנה לעורד־הרי: שלי.
הקורע, תל־אביב

זדבנות והממזרים הדוגלים בנישואין דתיים טוענים שזוהי
דזררד היחידה לשמור שלא יהיו ממזרים
בישראל.
החפר הוא הנכון. לפי ההלכה, דק ילדיה
של אשת־איש הם ממזרים, האסורים לעולם
לבוא בקהל ח׳ .אבל לא ילדים שנולדו מחוז
לנישואין, כששני הוריהם יהודים.
לדוגמה: אם יהודי חילוני נושא אשה
כלת משה וישראל, נוסע לחוץ־לארץ, מתגרש
ממנה בגירושין אזרחיים, והאשה תינשא
לאחר — הרי מבחינת הרבנות גירושיה
אינם תופסים, וילריח החדשים הם
ממזרים, למרות שהיא נשואה מבחינה חוקית.

זו בלבד — לפעמים מסכנים את מעמדם
החוקי של ילדים לא לשם שמיים. כמו
חרב ניסים, שהסתכסד עם הרב פרדס, טען
לכן שכל אותם 500 זונות שהשיא פרדס
>רבת הראשי של ירושלים!) ,נישואיהם
אינם תופסים, הנשים חיות חיי אישות
שלא כרין, וילדיהם אינם חוקיים, וזה
בנלל סתם אינטריגות אישיות בי! 11־
רבנים!
יעקב אלדר, תל־אביב

נג הזה
דיאו

סיב סנססיל חדש ממנו מייצרים בדים חדישים בעל• מנחות מיוחדות

דלאדא גו תהתקמטות

מהזה ״ די או ל ך
״דיאולך הינו סיב טכסטיל כינטטי. בדי
״דיאולן״ המעורבים בצמר נקי או בכותנה
המם אריגים חדישים, בעלי הופעה אופנתית
מהודרת. נוסף לתכונות המוכרות של צמר
או כותנה, יש ל״דיאולך יתרונות רבים
נוספים.

ק די ם 1111׳
אכן, זו עובדה! בבגדי ״דיאולך תזכה
להרגשה נוחה ומיוחדת• הינם קלים מהרגיל,
וכמעט לא תרגיש בהם אך למרות זאת הינם
חזקים ויציבים תודות לעמידותם המיוחדת
בפני בלאי.

בערב -בס
ב בו ק ר -דבש
הלובש בגדי ״דיאולן״ פטור מהשגחה עצמ-ת
מיותרת. הטיפול בהם הינו קל ומהיר;
חולצות גברים ונשים ניתנות לכביסה מהירה,
ייבוש ללא התכווצות, ואפשר ללבשן מבלי
לגהצן.
איזורים מעצמם קמטים במהרה

מקומטים בבדי ״דיאולך מחליקים
והוזר־ם במהרה למצבם החלק. גם
חזקים כתוצאה מישיבה, חוזרים
למצבם על־ידי תליית הבגד. לכן
״דיאולך תמיד הדור.

ק פ לי גיהוץ ופלטה -
מ ת מי די ם
בגדי ״דיאולן״ נשארים בצורתם המקורית —
כל עת. גם לאחר הכביסה אין צורך לחדש
את קפלי הגהוץ והפליטה.

ק ל, יציב, נ ח
עם תחילת ייצור ״דיאולך החלה תקופה
הדשה בהספקת בדים: מעתה תוכל לצפות
לתכונות חדשות וטובות יותר מהבגדים.
באירופה גדל הביקוש ל״דיאולן־ בקביעות.
בישראל תוכל להשיג בעתיד הקרוב חולצות,
חצאיות, שמלות, מעילים, הליפות או מכנסיים
— מ״דיאולך, הינם אידיאליים לאקלים
הישראלי — קלים, יציבים ונוחים.

עי אשם בביזיון ז
רציתי לציין לזכותו של העתון, שהיה
הראשון והיחיד במדינה (חוץ מעתון בוקר
אחד) שחשף את כל האמת על שביתת
אצ׳׳א ב״אל־על״( .העולם הזה .)1331
עתונכם מצא לנכון לנלות לצבור את
ה״רקבון״ המכרסם בטנננון ההנהלה של
החברה, אח אזלת ידם של ההסתדרות והאגור
המקצועי ואת טענותיהם ודרישותיהם
הצודקות של השובתים.
אני משתתף בתקוות השובתים שהנצחון
סופו לבוא, ואחרי נסיונות נפל של שנים,
׳יקבלו אצ״א סוף סוף את המניע להם (אין
המדובר בהעלאת שכר כמובן) ומעמדם ישתווה
לזה של חבריהם למקצוע בחברות תעופה
גדולות בעולם.
עם זאת אין בלבי ספק שכל הנורמים —
נציני ההסתדרות והאנור המקצועי, הנהלת
..אל על״ זמר בן ארצי בראשה ומפירי
השביתה הבוגדים ישלטו בעד הבזיוז שמרם.
עמוס
בן־ישי, רמת־נן

ללא גהוץ ומאמץ -תמיד הדור ומגוהץ

0101611
11־ו 0חז 0 )10־6)1 11־ו6£1516־ —1

״ דיא 1ל ן ־ -השם 1הסם ל מזרשים לשימוש רק לאהד בדיקת איכזת קפדנית -
הקפד על תזית. דיאולן־

פרסום מלניק

תעלומת הארגזים
מזה כמה שנים, כל פעם שאני נפנש עם
עולה חדש, אני נתקל טחרש באותה טרגדיה:
אנשים מביאים
ארצה בארגזים
את רכושם שצברו
במשר כל ימי חייהם,
ובהגיעם, נננב
באופן קבוע חלק ניכר
מרכוש זה.
המעניין ביותר הוא
שבוררים תמיד את
הארגזים המכילים את
הרכוש היקר (בדרד
כלל שטיחים, מכונות
ובו .),זה מצביע
על כד שאין
זה גנב מקרי, אלא
כנופיה מאורגנת היטב.
ומי יודע אם
אין שותפים לפשע
תורג׳מן
בין האחראים על
מחפני העולים; אחרת קשה להסביר את
היעילות המדהימה מחד, ואת מסר השתיקה
שמסביב לפרשה, מאירר.
מיכאל תורג׳מן, קריית־נת
הגענו ארצה ב־ ,28.9.62 אני ומשפחתי, הכוללת
17 נפשות. הבאנו אתנו את כל רכושנו
בשבעה ארגזים, שערכם הכולל הוא
כ־ 3מיליון פרנקים צרפתיים. בסובנות ב־חו״ל
אמרו שהם אחראים לרכושנו שיגיע
בשלום.
כשבאנו לקחת את הארנוים בטחסני הסוכנות
בחיפה, הסכימו אנשי הסוכנות לפתוח
רק שני ארגזים. למרות זאת פתחנו
את יתר החמישה — וכולם חיו ריקים1
למרות הצעקות שהקמנו הם לא רצו להסתכל
בארנזים ולשמוע לתלונותינו.
סח לעשות? אנו עולים חדשים, ואין סי
שידריד אותנו. עיזרו לנו!
יוסף אברהם, אשקלון
העולם הז ה 3ג ג !

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג סספמס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע

תל־אביב* ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחה״ג)
חיפה * בית־הספר *במעלה״ ,רוד שטריהו לוין 30

מוצר איכות של הבי אוקוסמטיקאי ד־־ר א. רוביו

במדינה העם
ונד חטא
המדינה היתד. עסוקה בהווה המרעיש. בדמותו
של האסיר בבאזל, תפס הווה זה את
כל תשומת־הלב, את כל הכותרות, את
כל המחשבות.
מה יכול היה לרתק יותר מאשר פרשת
בן־גל, ופרשת ההאשמות על עבודת המדענים
הגרמניים במצריים (ראה עמודים 6־,5

אך למרות קולו הרם, לא יכול היה ההוזה
להטביע כמה קולות עקשניים, שעלו
מן העבר.
״כולנו נכשלנו הקול הראשון בא
מאמריקה. מדענית יהודיה ידועה, בלתי-
ציונית, פירסמה בשבועון לא־יהודי מאמר
מדהים. היא האשימה בו את המנהיגות היהודית
של ימי השואה בכך שנכשלה כשלון
מוחלט, הטילה עליה חלק מן האחריות
להשמדה.
השבוע עמד הד״ר נחום גולדמן על הבמה,
ענה להאשמה זו .״אני עומד הערב
הזה ומתוודה בפניכם,״ קרא הנשיא הציוני
בעצרת השואה ,״כולנו נכשלנו. נכשלנו
בהעדר אותו רצון עז והנכונות ללא־מצרים
לנקוט במלוא האמצעים ובכל צורות־התגו*
בה שהיו מתאימות ...לא חרגנו מן השיטות
השיגרתיות של פוליטיקה יהודית
בתקופה נורמלית!״
היה זה מחזה נאה לראות מנהיג ציוני
מכה על חטא* .זוהי תופעה נדירה. אולם
אפשר היה לשאול את הד״ר גולדמן את
השאלה הנוקבת: מה נובע מן הוזידויז
הכשלון, שגולדמן מודה בו בשם עצמו
ובשם חבריו, עלה לעם היהודים במאות
אלפים, ואולי במיליוני קורבנות. האם לגבי
כשלון כזה. אפשר להסתפק בהכאה־על־חטאי
שהרי
זאת העובדה הבולטת ביותר: כל
המנהיגים דאז שולטים גם כיום בגורל
מדינת־ישראל הציונית. לא רק גולדמן
עצמו, אלא גם דויד בן־גוריון, משה שרת
ועוזריהם העיקריים, אשמים בכשלון ד,מגו-
אל־בדם. מניין לעם ישראל הבטחון כי אותם
המנהיגים לא יביאו לשואה שניה,
בתקופת משבר שניה, בגלל אותן תכונות
של חוסר־כשרון, עצלנות מחשבתית וחוסר
העזה?
מנהיגות הגטו. כך מתחבר, למעשה,
העבר עם ההווה — ותקופת־הביש של השואה
עם עסקי־הביש של היום. שוב מדובר
על אמצעים של השמדה־המונית, הפעם
במרחב. שוב יש צורך חיוני לקדם את
פני הרעה, על־ידי ״רצון עז ונכונות ללא־מצרים
לנקוט במלוא האמצעים ובכל צו־רות־התגובה
המתאימות.״
האם אפשר לסמוך על אומץ־לבם, תבונתם
וכושר־מחשבחם של אותם שנכשלו
כשלוון כה נורא בפעם שעברה? האם אין
מאורעות השבוע מוכיחים כי גם כיום חסרות
תכונות אלה? האם אין וידויו של
הד״ר גולדמן מצביע על הצורך הדחוף
להחליף את כל שיכבת־המנהיגות היהודית,
אותה ירשה מדינת־ישראל מן הגטו?
היסטוריה מיניסטריון האמת
בשעה שהד״ר גולדמן היכר, על חטא בעצרת
השואה (ראה לעיל) ,ניצל משה שרת
הזדמנות אחרת, כדי לטעון טענה הפוכה.
הוא הופיע בעצרת שנערכה לציון יום־
השנה ה־ 19 לכניסת הצבא הגרמני להונגריה
— היום שהביא לבודפשט את אדולף
אייכמן ואת קורט בכר (ראח עמודים 8־.)8
שרת לא היה מוכן להכות על שום חטא.

״ ה עו ל ם הז ה־דמי
מנוי שנתיים: בארץ לבל ארצות תבל
(בדאר רגיל)

3 0ל״י
3 0ל״י

בדאר אויר
לארצות אירופ ה, פרס
4 5ל״י

ועין
ל אפריק ה

ו א סי ה

לארצות״חברית, קנד ה
ומכ סי קו
לדרום

א מ רי ק ה

5 5ל׳׳י
6 5ל״י
7 5ל״י

• בדבריו חזר הד״ר גולדמן כימעט מילה
במילה על דברי העולם הזה ( )1200 מלפני
שנתיים וחצי, בכתבה על איש־השנה אייכמן:
״בשעתם הנוראה ביותר, לא מצאו היהודים
מנהיגים שיכלו לפרוץ את שיגרתם המוקדשת
...זוהי אשמתו ההיסטורית של
משה שרת, וכל שפעלו עסו בשטח זה
היה צורן בניהול מדיניות עיברית עצמאית,
בנפרד מן המדיניות הבריטית. תחת לשעבד
את הישוב העברי לצורכי המלחמה הבריטית,
היו מנהיגי הישוב צריכים לנהל
מדיניות המבוססת על צורכי ההצלה היהודית.
ודווקא לזאת לא היו מסוגלים ...מנהיגי
היישוב, שבויי שיגרתם, היו רחוקים
מאווירת הזוועות של בודפשט, בה פעלו
אנשים כמו קסטנר ובראנד. במשרדיהם הנוחים
בירושלים ובאיסטנבול, רצו להמשין
בעבודתם כתמול־שלשום

להיפך: הוא עמד על דעתו שהמנהיגות היהודית
צדקה בכל מעשיה. תוך כדי כך
נהג כמו פקידי ״מיניסטריון האמת״ בספרו
הנודע של אורודל ,1984 ,שתיקנו ללא הרף
את עובדות העבר, כדי להתאימן לצורכי
השלטון בהווה.
רוח גדולה הלכה. טען שרת: שני
גיבורי ההצלה של יהודי הונגריה היו דווקא
שני ״ידידיו״ ,רודולף קסטנר וארנו מארטון,
היתד, זאת טענה מוזרה. כי דווקא קססנר
עובר בימים אלה שוב ביקורת חמורה בשל
קשריו עם קורם בכר, ואילו מארמון, מי
שהיה עורך העתון המפא״יי התל־אביבי
אוי־קלת (״המזרח החדש״) ,היה בין הראשונים
שהפקיר את יהודי הונגריה והציל
את עצמו, על־ידי בריחה אל מעבר לגבול.
אך שניהם היו אנשי־מפא״י ואנשי־שרה
נאמנים.
עוד יותר מוזרה היתד, החסרת שני שמות
מרשימת הגיבורים:
ס חנה סנש, הצנחנית הנועזת, שנספתה
בנסיון לחוש לעזרת היהודים ההונגריים.

אוטו קומולי, המנהיג היהודי האמיץ,
שנישאר על משמרתו עד היום האחרון ממש
— ואשר נירצח בידי הנאצים יום אחד לפני
כניסת הצבא האדום לעיר.
פחות תמוה היה העדרו של איש שלא
הוזכר על־ידי שרת, ושגם לא העז להופיע
בכנס. היה זד, יואל פלגי, בעל הספר
רוח גדולה באה, בו הציג את עצמו בשעתו
כאחד המושיעים של יהודי הונגריה, עד שנודעו,
במשפט קסטנר, פרטי שליחותו העגומה.
פלגי, שהתפטר לאחרונה ממשרת
מנהל אגף התעופה האזרחית, התפטר גם
מתפקיד הגיבור.

תעזפה
חזרהלש מיי ם
״צוזתי־ד,אוויר הפסידו מן הרגע בו יצאי
לשביתה,״ הכריז אפרים בן־ארצי בתחילת
השבוע. מנהל אל-על הביע דעה זו במסיבת
הניצחון במלון דן, אשר שימש כמטר,הסברה
של חברת התעופה הלאומית, משך 17
ימי השביתה. מכיוון שנכחו שם העתונאים
שמילאו חלק כה חשוב במלחמת החברה,
מצא בן־ארצי לנכון להודות להם על כך.
״דברי־שבח הביע הנואם לדעת הקהל, לעתו־נות
ולרדיו, שיצאו כול נגד ד,שביתר״״
ציין הארץ.
מיד מתחת למילים אלה הודפסה מודעה
ענקית של אל־על, אשר בישרה :״השמיים
שוב מלאים אותנו!״
מבחינה מסחרית טהורה, היו אלה אלף
לירות מבוזבזות. שכן הידיעה על חידוש
הטיסות הסדירות של אל־על היתה מרוחה
באותיות שמנות בעמוד הראשון של אותו
עיתון. אך השביתה הוכיחה כי ״דעת הקהל,
העיתונות והרדיו״ שווים כל הכסף
המוצא על מודעות, וכל כרטיסי־הטיסה המחולקים
חינם לכתבים שכתבו על ד,שביתר״
התפרצות כחצות. בן־ארצי ויו״ר
מועצת המנהלים, ח״כ משה כרמל, התגאו
בניצחון מוחלט. היה זה קישוט קל של
האמת. שכן צוזתי־האוויר התעקשו עד השניה
האחרונה, סירבו להיכנע כניעה מוחלטת
וללא־תנאי לתכתיב החברה. הם היו
מוכנים להפסיק את השביתה ולחזור לעבודתם
ללא הישג, אך הם לא היו מוכנים
לבקש מהחברה שתקבל כל אחד מהם בנפרד,
תוך אפשרות שהיא תפטר את ראשי
השביתה.
ההסתדרות, שבגללה הסתבכו אנשי ה־צודת
בשביתה הבלתי־מתוכננת, פתחה בפניהם
את הפתח לפשרה. השובתים חתמו על
פרטיכל של אסיפה כללית, בו הודיעו שהם
מוכנים ״לקבל את מרות ההסתדרות בהודה
כבעתיד.״ תמורת זאת התחייבה ההסתדרות
לדרוש את החזרתם הקולקטיבית לעבודה.
נציגי אל־על מצאו את עצמם לוחמים ב־שותפיהם
מן ההסתדרות, המשיכו לדרוש
כניעה לפי תנאי החברה. בחצות ליל שישי,
שעה שנציגי אצ״א וההסתדרות התמקחו
על ניסוח ההסכם, הופיעו בבניין הוועד־הפועל
נציגי הוועדים של פקידי ומכונאי
אל־על. דרישתם: שההסתדרות תחזור בה
מהצעת הפשרה, תיכפה על השובתים את
תנאי־הכניעה של ההנהלה.
איים סגן־מנהל מחלקת־המיבצעים של החברה,
בני דוידאי, שניהל את המערכה לשבירת
השביתה :״אם יחזרו הצוותים לפי
פשרה זו — הם יכולים לטוס לבד! אני
אכריז על שביתה של כל יתר העובדים ב־אל־עלו״
״נטוס
לפי הכתוב לבסוף השלי-
(המשך בעמוד )7
חעולם הזח 1533

מונחים על כה המאזניים, פשוטו במשמעו, בשעה שמאיימים עליה
בטילים אטומיים, כאדי־רעל, בחיידקים, בקרינת-מוות, כפצצות
קובאלט וכעוד תריסר מיני מיתות משונות המוניות?
להעדרם של השרים יכולים להיות רק שני הסברים:
• או שבעניינים אלה של חיים־דמוות, כולל פרשת בן־גל, אין זכות ההחלטה בידי

אוד• א מדי
הממשלה הרישמית של המדינה, ועל כן אין השרים טורחים להשתתף בישיבתה.

מיטמע: החליט מי שהחליט, ויחליט מי שיחליט, מחוץ לכותלי
הממשלה הרישמית, במסגרת אחרת, בלתי־רישמית ובלתי־חוקית.
• או שהשרים האחראיים סבורים כי העניין כולו אינו חשוב כל־כך, ואין צורו
להתרגש באמת.
משמע: ההאשמות המחרידות שהושמעו בפרשה זו הוגזמו במתכוון, לצורך ניהול
מסע־תמעולה בינלאומי שנועד למטרות טכסיסיות.
מאחר ושום עתון בישראל לא העלה — ולא יעלה — שאלות אלה, נעשה זאת אנחנו
בעמודים אלה.

כשרגן תעגוגרגזי נזוזזץ

האנווות ונדת: רב] ,ואחר שנתחה את הביות הפצצה
***תי תמונות זיעזעו השבוע את גרמניה, היכו גלים באירופה כולה. תצלום אחד
הראה צעירה חייכנית ונאה, גרמניה אופיינית. התצלום השני הראה את אותם הפנים
— מושחתים, מצולקים, חיוזרים.
היו אלה תמונותיה של האנלורה ונדה, פקידה גרמנית, לפני ואחרי שפתחה חבילת־פצצה
שנועדה למעבידה, מדען גרמני במצריים. הפקידה התעוורה בעין אחת, פניה
הושחתו לתמיד.
שתי התמונות יחד היוו מודעה אידיאלית של תעמולת־זודעה אנטי־ישראלית. שום
הסברה בכתב, שום הודעה מחושבת, שום מאמר הגיוני, לא יכלו לבטל את הזעזוע

החזותי הבלתי־אמצעי שתקף כל קורא־עתון שראה תמונות אלה( .ולראייה: בישראל
עצמה נעשתה פעולה קדחתנית מאחורי הקלעים כדי למנוע את פרסומן, מחשש פן
יזעזעו אף את הקורא הישראלי, הרגיל לתמונות־הזוועה של התעללות נאצית ביהודים.
אחרי שפורסמו התמונות בידיעות אחרונות, נמנע פרסומן בכל שאר העתונים בארץ).

למראה תמונות אלה, התעוררה שאלה נוקבת: האם הנזק לאינטרס
הישראלי, בעיקבות הפירסום בעיתונות הזרה, אינו שקול כנגד
היתרון העשוי לנסוע סן המסע הישראלי נגד עבודת המדענים הגרמניים
במצריים?
היתר, זאת רק אחת השאלות שמוכרחות היו השבוע לבצבץ בלבו של כל בר־דעת, אחת
מהרבה עשרות שאלות במישורים שונים ומנקודות־מוצא שונות, שמן הדין היד, לשאלן.
אך אף שאלה אחת כזאת לא נשאלה.
לדעתי זוהי העובדה המדכאה ביותר של הפרשה כולה. מן הרגע הראשון נהגה
העתונות הישראלית, ללא שום יוצא מן הכלל, כסי שנוהגת העתונות בדמוקראטיה עממית.
בוקרזנים וצהרונים, וכמובן גם קול ישראל, ראו את עצמם כברגים במכונת־התעמולה
הרישמית האדירה, חזרו ללא הסתייגות וללא מחשבה עצמית על הקו הממשלתי. התעמולה
הרישמית אמרה ״בום״ — וכל עתוני ישראל, מן הגדול ועד הקטן, מן המאמר הראשי
ועד הקאריקטורה, השמיעו ״בומים״ אחידים וממושמעים. ואילו דוברי כל המפלגות בכנסת
הפכו למקהלה־מדברת צייתנית לא פחות.
תופעה זו חורגת בהרבה מתחום המישאלה ״להציג חזית אחידה כלפי הגויים״.
כי עתוני ישראל אינם מדברים אל הגויים — הם מדברים בראש וראשונה אל אזרחי
ישראל, אזרחים מבוגרים ובני־חורין של מדינה דמוקראטית.

האם מותר להם לעשות את מלאכתם רמייה, להסיר את עצמם
לשופרות־תעמולה נטולי-מחשבה, בעניין הנוגע לעצם קיומה של
המדינה, לסכנות של השמדה פיסית, ולפרשה המסעירה את העולם
כולו?
אפשר לחייב פעולות מסויימות ואפשר לחלוק עליהן. אולם לפני קביעת מסקנה
כזאת חייב עתון חופשי במדינה דמוקראטית לשאול את השאלות הסבירות, ליצור מסגרת
הגיונית למחשבה עצמאית.

ראש הנוגזשרה 1שא\־ בווגפשה
ך* שבוע נתקיימה ישיבה חשובה של הממשלה, לדיון בפרשת בן־גל ובפעולת
| | המדענים הגרמנים, המייצרים נשק השמדה במצריים. לישיבה זו לו הופיעו בעלי
שלושת התפקידים החשובים ביותר הנוגעים לעניין: ראש־הממשלה, שר־הבטחון ושרת־החוץ.
ראש־ד,ממשלה
ושר־ד,בטחון, האחראי במישרין להגנת המדינה מפני השמדה טוטאלית,
וכן לפעולות שרותי־הבטחון למיניהם, לא מצא לנכון להפסיק את חופשתו — חופשה
בה בילה את כל ימי הפרשה (ובה התחיל אחרי שכבר ידע על מעצרו של בך גל< שרת־החוץ
לא הופיעה לישיבה בגלל מחלה קלה — והיא לא ביקשה את הממשלה לקיים את
הישיבה ליד מיטת חוליה. שני האישים שלחו במקומם פקידים פחותי־חשיבות: את מנהל
משרד־החוץ ואת סגן שר־הבטחון.

האם כך נוהגים שרים מרכזיים, בשעה שעצם חיי המדינה ותושביה

ך שאלה הראשונה, המדאיגה ביותר: האם הגיעו לפתע לידי ממשלת ישראל
1 1ידיעות מרעישות על ייצור נשק אסור (כלומר: כימי ובקטריולוגי) בידי מדענים
גרמניים במצריים? האם נוספו לכך ידיעות על ייצור נשק חוקי, אך אימתני, כגון פצצות־אטום
וטילי־התקפה?
ברור לחלוטין כי רוב עתוני העולם התייחסו לידיעות אלה בהסתייגות קיצונית.
הדעה הכללית־כימעט (שהשתקפה גם במיברקי הכתבים הישראליים, שדיווחו על התגובה
העולמית) היא שההאשמות האלה פוברקו ברובן, כדי לטשטש את הרושם העגום של
פרשת בן־גל ולהכריח את ממשלת גרמניה לוותר על הסגרתו לידיה.
התוצאה: האשמות ממשלת ישראל בעניין זה פורסמו רק בצימצום ובלא הדגשה, בעוד
שהידיעות על פרשת בן־גל עצמה פורסמו בהבלטה סנסציונית.

אם אמנם מתייחסת הממשלה להאשמות המחרידות ברצינות, הרי
היא אשמה כרשלנות פושעת, וכחוסר־כשרון תעמולתי הגובל עם
טימטום.
אם יש בידיה הוכחות — מדוע לא פורסמו? מדוע לא הוכן לפני שבועות ספר־לבן

מדוייק ומפורט, הכולל מיסמכים, עדויות והוכחות אחרות (יהיה מקורן אשר יהיר?),
האם סבר מישהו כי עתוני העולם החופשי ינהגו כמו עתוני ישראל, ויאמינו להאשמות
מסוג זה ללא הוכחות וללא מיסמוך?
דע־הקהל העולמית עדיין רואה בישראל מדינה של קרבנות הנאצים. היא נוטה לראות
בגרמנים את יורשיו של היטלר. אם בתנאים כאלה, ועל רקע כזה, נוחלת ממשלת ישראל
תבוסה תעמולתית מוחצת, הרי זה בזיון שאין לו כפרה.
אך זוהי העובדה: אמנם היו פה ושם בעולם הדים אוהדים לתעמולה הרישמית, בעיקר
בבטאונים שרצו להוכיח את אהדתם ליהודים, אולם בסך הכל היתד, התגובה מסוייגת
וספקנית. התוצאה המעשית היחידה של מסע־ד,תעמולה היתד, אורגיה של תסביך־רדיפה
בישראל. ככל שהתעמולה הרישמית נכשלה מחוץ לגבולות המדינה, כן הצליחה בתוך
המדינה עצמה: חיש היכתה גלים של היסטריה, אשר יכלו בנקל להפוך לנחשולים של
פאניקה, עם כל התוצאות השליליות הכרוכות בפאניקה (להבדיל מתחושה בטחונית
בריאה ומפוכחת).

האם אדה בניו
שד המתנקש?

המסקנה, לגבי המלחמה הכימית והביולוגית: לשמור על כוננות — כן. להיגרר אחרי
בהלה או היסטריה — לא. כי לא במישור זה צפוייה הסכנה לישראל.

פ צ צג גז א בוג םער 1970
צת שונה המצב לגבי סוגי־הנשק החדישים שאינם אסורים, ושחדירתם למרחב
\ /הפכה זה מכבר לאפשרות מעשית. משמע: הטילים ופצצות־האטום.
1קרוב לוודאי כי מצריים משתדלת לייצר פצצות־אטום משלה. אם לא עשתה זאת
קודם לכן, הרי בוזדאי עברה לפסים אלה אחרי שפירסמו האמריקאים, ברעש כה עצום, את
הידיעות על קיום כור אטומי ״חשאי״ ליד דימננה.

זוהי סכנה של ממש. אולם היא לא תתממש מחר או מחרתיים.

כאשר נפוצו בעולם השמועות כאילו מייצרת ישראל פצצת־אטום משלה, קבעו המומחים
הזרים כי לא יתכן בשום פנים שתהיה בידי ישראל פצצה שימושית לפני שנת 1968
או . 1970 לגבי מצריים החשבון דחוי עוד יותר.

אין שום אפשרות שתהיה בידי ׳מצריים פצצה אטומית שימושית,
מתוצרת עצמית, לפני שנת .1970

משמע: זוהי סכנה. יש לפעול נגדה. אולם יש זמן לפעולה שקולה, ארוכת־טוזח, אחראית.
מכל ידיעות־הבהלה, היחידה שהיא רצינית ממש היא זו הנוג,עת לבניית טילים. על כך
אין ויכוח — מצריים משתדלת לייצר טילים לטווח־קצר, המסוגלים להגיע לישראל.
ממשלת ישראל אינה יכולה להתלונן על כך, כי העולם זוכר היטב שהיתר. זאת היא
אשר שיגרה, ברעש תעמולתי עצום, את הטיל הראשון במרחב — שביט 2המפורסם,
שפורסם בצורה פושעת, לצורכי תעמולת־הבחירות של בן־גוריון־פרס. בחודשים האחרונים
הודיעו שוב כתבי־עת שונים, ביניהם המדריך החשוב ביותר בעולם, ג׳יינם, כי ישראל
מייצרת טיל מדגם שביט לצרכים צבאיים.
נשאלת השאלה: האם חדירתם של טילים למרחב משנה באופן בולט את מאזן־הכוחות
הצבאי? האם טילים מצריים מגבירים במידה ניכרת את הסכנות המאיימות על ישראל?

יכולות להיות תשובות שונות על שאלה זי אך ההערכה המוסמכת
ביותר היא כי במצב האיסטרטגי המיוחד השורר במרחב, אין בכוחם
של טילים להביא לכלל שינוי ניכר, לכאן או לבאן.
המצב הגיאוגראפי, הרמה הטכנית, המרחקים הקצרים — כל אלה גורמים לכך כי המטוס
המאוייש יוסיף למלא כאן את התפקיד המכריע. שום טיל מיצרי לא יהיה מסוכן יותר
מאשר המפציצים הסובייטיים שנמכרו לרע״ם. ושום טיל ישראלי פוטנציאלי לא יוכל למלא
את מקומו של חיל־האוזיר ושאר זרועות צה״ל.

פרוגי פון ארגזוגי
יי אור הערכה זו (ואני טוען כי שום מומחה רציני אינו יכול להגיע בכנות להערכה
/אחרת) נשאלת השאלה: האם יש טעם במסע הנוכחי נגד פעילות המדענים הגרמניים?

המאמץ,המלחמתי המיצרי אינו תלוי בגרמנים דווקא. אפשר לרכוש
מדענים בשוק העולמי. זוהי שאלה של כסף -והרי למישטר צבאי
כמו זה השולט במיצריים אין מחסור בכסף למטרה מסויימת זו.
השלטון המצרי מעדיף גרמנים, בלי ספק, מפני שהגרמנים הם עתה הזולים ביותר.
למדענים גרמניים אלה אין מרחב־מחייה טיבעי במולדתם, שאינה מייצרת נשק מסוגים אלה.
טעות היא להניח כי מדעני־הראקטות הגרמניים פועלים רק במצרים. משום־מה הפך
מדע־הראקיטות לשטח גרמני כמעט בלעדי, ובכל רחבי העולם פועלים המדענים הגרמניים
השכירים בשטח זה למען ממשלות שונות. באמריקה בולטים הגרמנים פון־קאראמאן ופון־
בראון. לפי שמועות עקשניות, נתון גם ייצור הטילים הסובייטי בחלקו בידיים גרמניות.
אין פלא כי גם במרחב השמי פעילים הגרמנים בשטח זה( .ולפי הלצה ידועה, נפגשים
בחלל הח׳יצון שני טילים, ששוגרו על־ידי מדינות עויינות. אומר טיל א׳ לטיל ב׳ ,בגרמנית צחה:
16 £6111;׳8, !£011686״ מה שלומך, קולגה?״) פלוני פון־אלמוני, הפעיל במצריים,
אינו טוב או רע יותר מחברו המשרת באמריקה או ברוסיה. אמנם הוא פועל נגדנו. אך
אם הוא ינטוש את מצריים, לא ייפסק בכך הייצור המצרי. לכל היותר יעלה מחיר המדענים.
קרע זה של תמונה נמצא במקום אשר
בו בוצע נסיון ההתנקשות במדען הגרמני
קליינוואכטר, בעיר לוראן בגרמניה.

במיקרה הטוב כיותר יביא הדבר לעיכוב מסויים של כמה חודשים,
ואולי של שנה-שנתיים, בלוח־הזמנים של הייצור המיצרי.
אפשר לטעון: גם זו לטובה. זהו יעד חיוני וחשוב. כל עיכוב מקנה לישראל יתרון
כלשהו, ועל כן כדאי לפעול למענו.

אני מסכים בהחלט לדיעה זו. אולם כשאנו מדברים על יעד מצומצם
כזה, יש לברור את האמצעים. אין הוא שווה כל מחיר,
כף קרה שוב מה שקרה פעמים כה רכות בהיסטוריה: התעמולה
הצעקנית וההיסטרית שיבנעה קודם כל את התועמלנים עצמם.

שתי השארות המכריעות
ולס הכשלון התעמולתי הוא, אחרי ככלות הכל, רק תופעת־לוואי בעלת חשיבות
\י| מי שני ת. חשיבות מכרעת, חיונית, עליונה, נועדה לשתי השאלות הבאות, שעמדו
השבוע לנגד עיני כל בר־דעת בישראל:
ראשית: האמנם צפוייה לישראל סכנה של השמדה פיסית טוטאלית, כתוצאה מייצור
נשק של קטל המוני במצרים?

שנית: אם כן, האם מילאה ממשלת ישראל את חובתה המכרעת
להגן על המדינה מפני סכנה זו?
הבה וננסה לענות על שאלות אלה ללא היסטריה וללא שאננות.

אני מאמין בהחלט כי מצריים משתדלת לייצר את כל כלי־הנשק
החדישים, כולל נשק בלתי־חוקי להשמדה המונית.
אמונה זו אינה נשענת על שום ידיעות מיוחדת ממקורות של מודיעין. היא מבוססת
על ההגיון הפשוט. כי כל המדינות בעולם, הנתונות במצב של מלחמה־קרה, מייצרות
נשק כזה. הדבר וודאי לחלוטין לגבי ארצות־הברית, ברית־המועצות, צרפת, סין, בריטניה
וכר וכר. אין שום סיבה סבירה להניח כי דווקא מצריים חתנזר מכך.
שאלה לגמרי אחרת היא: באיזו מידה צריכה הנחה זו להבהיל אותנו? לדעתי, יכולים
אנחנו לסמוך על צה״ל שינקוט באמצעי־המגן המתאימים, כפי שעושה זאת כל צבא
מודרני ויעיל. אין מקום לבהלה.
כי הפעלת נשק מסוג זה, כמו הפעלת כל נשק אחר, כפופה לכללי ההגיון. אפילו
מטורף כמו אדולף היטלר לא הפעיל סוגי־נשק מסויימים, כאשר היה ברור לו כי נשק
זה פועל לרעתו. לכן לא השתמש היטלר בנשק הכימי והבקטריולוגי, אף שיצר אותו.
גמאל עבד אל־נאצר אינו היטלר, ואינו מטורף. אפילו נניח שהיה רוצה להשמיד את
ישראל — הרי לא יפעיל נשק במישור בו תהיינה ידי ישראל על העליונה.

הנה כי כן: במלחמת־חיידקיס יש יתרון טבעי עצום לחברה מפותחת?
בעלת רמה גבוהה של היגיינה ציבורית, על אוכלוסיה נחשלת,
מוכת-מחלות, החיה בתנאים ירודים ביותר של היגיינה ציבורית.
אפילו מצרי חולה־רוח לא יעלה על דעתו לפתוח במלחמה בזירה זו דווקא, אפילו מכין
הוא את עצמו לכל מיקרה שלא יבוא.
הוא הדין לגבי נשק רדיו־אקטיבי. אין ספק שישראל נמצאת בעניין זה במצב טיבעי
חמור בגלל שטחה הקטן וקירבתה לחוף הים. אך מיצריים נמצאת במצב חמור יותר עד
אין שיעור. זהו הגיון פשוט, שאינו מצריך אפילו ידע מקצועי.

וגבי חרב פיפיג\!7
ף כך מגיעים אנחנו לשאלת האמצעים. האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם
| המטרה הזאת מקדשת את האמצעים האלה?
אני רוצה להתעלם בהקשר זה מן הבעיה המוסרית. נניח לרגע כי בעניין מסוג זה,
הנוגע לחיים־ולמוזת של מיליונים, אין שום אמצעי פסול מעיקרו, מבחינה מוסרית.

השאלה היא: האם כל האמצעים הם גם כדאיים? האם האמצעים
מובילים אל המטרה המיוחלת? או שמא נזקם עולה על הישגיהם?

בין ארצות־הברית וברית המועצות נטושה מלחמה מדעית לחיים ולמוות. כל צד יודע היטב
שאם יפגר במידה ניכרת אחרי הצד השני, אם יפסיד אף בסיבוב אחד של המירוץ המדעי,
עלול הדבר לשכנע את הצד השני לפתוח מיד במלחמת־השמדה, שפירושה חורבן טוטאלי.
על כן מתנהלת בין שתי המדינות גם מלחמת־חושך, מלחמה של השרותים החשאיים.
מדענים חשובים שוכנעו בדרכים שונות, ובעיקר בדרכי שוחד ושיכנוע רעיוני, לבגוד
במולדתם ולעבור לצד השני. מדענים ניטראליים עברו ממעצמה אחת ליריבתה.

אך לא ידוע אף על מיקרה אחד שבו חטפה מדינה אחת את המדענים
של יריבתה. לא ידוע על משלוח חכילות-פצצות. מן הסוג שתוארו
לאחרונה כעתונות העולמית.
מדוע? בגלל מעצורים מוסריים? לאו דווקא. אלא מפני שאמצעים אלה, השייכים לעולמן
של כנופיוודמחתרת, אינם כדאיים למדינות ריבוניות. בין השאר בגלל הסיבות הבאות:
• זוהי חרב פיפיות. אם צד אחד ינקוט שיטות אלה, ישתמש בהן גם צד שני.
• שיטות באלה אינן יכולות להישאר סודיות. במוקדם או במאוחר הן
מתגלות. הנזק התעמולתי חמור הרבה יותר מכל תועלת.
• שיטות כאלה יכולות להביא רק תועלת מצומצמת מאד. אין בהן
כדי לשנות את המצב באופן, מהותי.

״חי בגז\ אוז ההוראגז?״
^ ני טוען שכל השיקולים האלה חלים גם על המצב במלחמה המרחבית. אך ישנו הבדל
אחד: השלטון בישראל, בניגוד לשלטון במוסקבה ובוושינגטון, נתון בידי אנשים
שגדלו, ברובם, באווירה המיוחדת של ארגוני־המחתרת — ושלא התבגרו מאז.

כאשר אנשי מחתרת עוסקים בענייני מחתרת -ניחא. כאשר אנשי
ביון עוסקים בענייני ביון -טוב מאוד. אכל באשר אנשי מחתרת
מנהלים מדינה, לפי שיקולים של מחתרת קטנה, הרי זה אסון לאומי.
מחתרת יכולה לשלוח חבילות־פצצות, מחוסר אמצעי אחר. גם אז לא תעשה זאת בלב
כי זהו נשק קלוקל מטבעו, הפוגע לעיתים קרובות בקרבנות חפים־מפשע, ועל־ידי

(המשך בעמוד סו)

במדינה
(תמשך מעמוד )4
מה החברה עם החלטת הפשרה, ואנשי ה־צודתים
חזרו למטוסיהם. אלא שמשהו היש־תנה
ברוחם .״עכשיו נטוס לפי הכללים הכתובים,״
סינן קברניט .״לא נקרע לעצמנו
את הלב יותר בשביל החברה.״
אחדים מאנשי הצוותים הודיעו בפירוש,
כי יעזבו את המיקצוע בהזדמנות הראשונה•
אך הרוב ציפה להתפתחויות חדשות.
כי הבעייה היסודית, שבגללה פרצה השביתה,
חיכתה עדיין לפיתרון: חתימת הסכם־
עבודה חדש, שיסדיר תביעות יסודיות של
תנאי־עבודה, קרן פנסיה, ביטוח ונוהלי־קירקוע.

תי דבדיעצמאות
נמל תל־אביב משותק לגמרי מזה עשרה
ימים. במחסני המכס נערמים ארגזים עם
מיטען שצריך היה להישלח לפני שבוע
ימים. בנמל בו מטעינים בממוצע 1000 טון
ליום — חדלו להטעין מאז ה־ 16 במרס,
מאותו רגע שהאוניה עצמאות, השייכת לחברת
׳עתיד ניפגעה על־ידי שובר־הגלים,
וחסמה את הכניסה לנמל.
באותם עשרה ימים, לא זו בלבד 0לא הצליחו
להזיז את ד,אוניה אפילו בסנטימטר
אחד, אלא שהמצב הולך ומחמיר: היות
והאיניה עומדת במי־הנמל הרדודים, נוגע
חלקה התחתון בקרקעית־הים. משום כך
נערם לגוף ד,אוניה חול המובא על־ידי הגלים,
מקשה מיום ליום את הזזתד, מהמקום.
כלי תוצאות. שלושה ימים אחרי התאונה,
הגיעה למקום אוניית החילוץ היוונית
ורניקום. אחרי יומיים הצטרפו שתי
אוניות נוספות, השייכות לאותה חברה.
עבודת ההצלה החלה, כמקובל, בבדיקת
קרקעית הים. אך מיד לאחר כך החלו ב־שאיבת־המים
ממחסני האוניה, מבלי לבדוק
את האוניה עצמה. לשאיבה לא היו כל תוצאות•
פני המים לא ירדו. הובאו משאבות
נוספות — אך ללא תועלת.
למומחי־הנמל היה הסבר פשוט לכך —
החור שנוצר בדופן ד,אוניה הוא כל כך
גדול שלמרות כל ד,שאיבות — ישארו פני
המים שבתוך האוניה בגובה פני הים.
״לי נידמה שפלוגת ההצלה הזו בכלל לא
תציל את ר,אוניה,״ אמר אחד מאנשי צוות
העצמאות .״מסתובבים כאן כמה עשרות
אנשים ובמשך כל הזמן לא עשו שום דבר.״
זוהי לא רק דעתם של אנשי צוות נמוכים,
אלא גם של קציני־האוניה .״אין לי כל
אמון בחברה זו,״ קבע חובל־ראשון יז׳י
היינץ .״הציוד שלה הוא מיושן. העבודה
כמעט ואינה מתקדמת.״
עצמאות שקועה בעומק של 22 רגל —
7רגל נמוך יותר מקו הטבילה. החור שדרכו
חודרים המים, מכוסה על ידי סלע
בקוטר של 2.5מטר. בגלל זה אי־אפשר
לקבוע את גודל החור או את מקומו המדויק•
לכן צריכה להיות הפעולה הראשונה:
הזזת ד,אוניה שתאפשר את הגישה למקום
הפגוע. עד עכשיו לא נעשה דבר בכיוון זה.
האיש הקוכע. חקירות על נסיבות התאונה
של העצמאות נערכות על־ידי חברת
׳עתיד וחברת־הביטוח לוייד. אבל כבר היום
אפשר לשער מיהו האחראי לתאונה ולסתי-
מת נמל תל־אביב.
12 שעות לפני המקרה הודיעו באלחוט מנמל
תל־אביב שצפויה סערה. מינהלת הנמל
המליצה שד,אוניה תצא לים הפתוח. שתי
אוניות אחרות שעגנו אותה שעה בנמל,
קיבלו את ההמלצה, והפליגו משטח הנמל.
רק עצמאות נשארה עוגנת. אנשי הצוות
מספרים שכל אלה שהיו על הסיפון היו
בדעה אחידה שצריך להפליג מיד. התנגד
לכך רק אדם אחד, אבל דעתו היתר, הקובעת.
איש זה היה רב החובל מרקו אספה.
אסטה מפקד על העצמאות רק ארבע חודשים,
והפלגה מאנגליה לישראל היתה הפלג־תו
הארוכה הראשונה. הוא בא במקומו של
נימרוד אשל, אשר עבד על עצמאות מספר
שנים, אך התפטר לאחרונה מתפקידו, בגלל
תנאי המשכורת הקשים שהציעה לו חברת
עתיד, שרצתה לחם וך בהוצאות.
1000 דו ל ר כיו ס. החסכון מאוד לא
השתלם. ההפסדים שהביאה התאונה מאז ה־
16 למרס כבר מסתכמים במיליונים:
1000 טון מטען כוסו במים. ביניהם:

25 ארגזים בהם היתר, ארוזה משאבה ענקית
בשביל המוביל הארצי.
• חילוץ העצמאות והובלתה לחיפה יעלה
בקירבת 100 אלף דולר.
(חמשו בעמוד )11
העולם הזה 1335

מאחורי הקלעים שד פושת בו=גר בשוו״ץ

עסק הביש * *
** ינכן, שטוטגארט, בון, האמבורג, באזל, לוצרן. עתונאי
ישראל הטילו את מוראם על גרמניה ושוזייץ. כך, על כל פנים,
התקבל הרושם מקריאת העתונים העבריים.
״הצלחתי לגלות את פעילותה של חברת מ.ט.ם ,.הקשורה קשר
הדוק בפעילותה של חברת מקו הבריק שמואל שגב, שליחו
המיוחד של מעריב בשודייץ.
״בתום חקירה שנמשכה יומיים בשטוטגארט ובסביבותיה, עלה
בידי לקבוע את זהותם של מרבית אנשי־המדע והמומחים הגרמניים
לטילים, המועסקים כיום במצרים!״ התפאר לעומתו ישעיהו בן-
פורת, שליחו המיוחד של ידיעות אחרונות בגרמניה .״אמו של
יוד,ן הלדלה מרקה את הטלפון בפני בצרוף קללה, כאשר ביקשתי
לדעת אם יש לה חדשות מבנה.״
דיווח נפתלי לביא, שליחו המיוחד של הארץ בגרמניה :״מאחורי
שלט תמים איננורא האנדאלס גזלשאפט במינכן פועל מנגנון הספקה
לתוכנית הטילים המצרית כאשר נפתחה לפני דלת המשרד,
נרתעה הפקידה המבוהלת כששמעה את זהותי.״
ושוב שמואל שגב, משווייץ :״וידמר איבד פתאום את קור־רוחו
וצעק, :אני יודע שהבריטים מכרו אותי. אני בטוח שהאינטליג׳נם
הבריטי מסר לישראלים את כל האינפורמציה הזאת!״
בכותרת אחרי כותרת רעשנית ציירו השליחים המיוחדים תמונה
של חרשתנים, מדענים ואנשי־עסקים מוכים רגשי־אשמה ופחד.
רגשי־אשמה על כי נתגלה חלקם בתוכנית השטנית לצייד את הצבא
המצרי בטילים ונשק ביולוגי נגד ישראל; ופחד מפני נקמת ישראל.
היד. זה תפקיד שכדוגמתו לא מילאו העתונאים הישראליים מעודם.
פעלתנותם היתד, כה יוצאת־דופן, שגם אחרון קוראיהם נאלץ
לשאול את עצמו: מה עומד מאחורי הפלישה העתונאית?

ף שיכה של ועדת עורכי העתונים היומיים בתל־אביב. זהו
פורום מכובד, שבפניו מגלים סודות רבים — כדי להבטיח שלא
יפורסמו. גם הפעם כונסו העורכים לשמוע סודות. דיבר אליהם
פקיד גבוה מאוד במנגנון הממשלתי.
הוא גילה לעורכים פרטים על פרשת בן־גל ועל פעילות המדענים
הגרמניים במצרים. אחר הציע לעורכים לרתום את עתוניהם למסע
שהוא עצמו יתווה להם.

• ץ דרו של אותו א־ש עלום־שם. מסתבר שהשווייצים לא נבהלו.
ן | להיפך: הם נעלבו מן האיומים וההאשמות. אם תוסיף ישראל
בנימה היסטרית זו, עלול הדבר לגרום לשיבוש היחסים התקינים
בין שתי המדינות. יש להפסיק את ההכרזות הרשמיות. מסע האיומים
והרמזים צריך אמנם להימשך — אך בדרך אחרת.
העתונות. שליחים מיוחדים.
*מה ע־ד שמסתמנת חזית שניה: אם השוזייצים לא ייכנעו מהר —
יתגלה חלקה של גרמניה בלכידת השניים, וההיגיון אומר שאחרי
שהפעילה את שווייץ, תדרוש גם את הסגרתם.
הגיעה העת להפעיל לחץ גם על
גרמניה, להניאה מצעדים נוספים.
אילו היה פראנץ־יוזף שטראוס עדיין
שר־ההגנה בממשלת בון !
אבל עכשיו שוב אין הר שטראום בממשלת
בון. בגלל פרשת שפיגל. בבון קובעים
המדינאים המיקצועיים של משרד־החוץ.
אין ברירה אלא להפעיל לחץ פומבי גם על
גרמניה. כמה מאמרים בעתונים האמריקאיים.
גולדה תנאם בכנסת. לא תגזים, רק
תרמוז על המיסמבים והעובדות המחרידות.
על ספר לבן מזעזע. ברור שזה בלוף. בשטראום
מידה
שיש חומר מדוייק על עיסוקיהם של
הגרמנים בקאהיר — הרי זה חומר מן הסוג
שאי־אפשר לפרסמו מבלי לגלות מקורות ודרכי־איסוף סודיים
חוץ מזה, הממשלה אינה צריכה להסתבך בעמדה קיצונית, שלא
תאפשר נסיגה. מישהו אחר צריך לעשות את המלאכה.
העתונות, שליחים מיוחדים.

תחרות פרועה
* ץ דרו של אריה דיסנצ׳יק, עורך מעריב. מצב־הרוח קודר. הוא
( | נטל לידיו את ריכוז הכיסוי חסר־התקדים, אך התוצאות עלובות.
הארץ, הודות למקורות מקומיים, עלה על מעריב מיום שהפרשה
התפוצצה. ועתה גם ידיעות אחרונות דפק את מעריב. על־כן
החליט לשלוח תגבורת לגרמניה: אורי דן, בעל הקשרים עם
זר שטרן ההאמבורגי.
השליחים המיוחדים והכתבים הקבועים בחוץ־לארץ שלחו את
החומר שנמסר להם, אבל זה לא מספיק. שיחה עם האיש המים־
תורי: צריכים משהו ממשי. הוא נתן למעריב משהו ממשי: שמו
של העצור האוסטרי, אוטו ״וקליק.
ידיעות אחרונות הקים צעקה. נתנו גם לו סוכריה.
מי שחילק את הסוכריות, עשה זאת מתוך שיקולים ברורים:
תמורת זאת ממלאים העתונים את חלקם במסע התעמולה הגדול
שהוא תיכנן. מסע כפול: כלפי שווייץ וגרמניה, וכלפי הקורא הישראלי.
ללחוץ — ללא הפרזה — על הזרים שיניחו לשני העצורים;
ולעורר היסטריה בטחונית כזו בישראל, שאיש לא יהרהר על
הכישלון המחפיר בשוזייץ ועל כל דרך־הפעולה בנושא זר

לא יבין זאת

** שרד ממשלתי. התיעצות בדרג עליון.
ן הנתונים היו ידועים — ובראש וראשונה: שהגרמנים הם אשר
הפעילו את משטרת שווייץ, שבלשים גרמניים אף השתתפו במארב
הבולשת השווייצית שלכדה את בן־גל ויוקליק, בעת פגישתם עם
היידי גרקה במלון שלושת המלכים בבאזל. היה גם ברור מדוע:
כי נידמה להם, שהצליחו לעלות על עקבות האלמונים שחטפו את
קרוג, ניסו לרצוח את קליינוואכטר ושלחו חבילות־תופת למדענים
בקאהיר.
השאלה היתד, בקרב אותם החוגים: כיצד להוציא את בן־גל
ויוקליק מן הבוץ? וזאת, מבלי לגלות לציבור בישראל את חלקה
של גרמניה בלכידתם.
ההחלטה: להפעיל את כל הלחץ דווקא על שוזייץ. לאיים בגילויים.
להאשים בחוסר־נייטראליות. לנופף בזכר המיליונים שנטבחו. העיקר:
להביא לידי שיחרור השניים ולחיסול הפרשה לפני שתתנפח.
וכל אותו זמן: להשאיר את גרמניה ככל האפשר מחוץ לתמונה.
זאת היתד, החלטתו המפורשת של ראש־הממשלה. שהרי׳ הוא
מסמל אישית את הברית בין ישראל לבין גרמניה החושה.

664ו ב: חדרו של איש המיסתורין. סקירה ראשונה: התוצאות
\1 /אינן מעודדות. השודייצים הקפדנים לא נבהלו. הגרמנים לא
נסוגו. הם ביקשו את הסגרת שני העצורים, כדי להעמידם למשפט
על נסיון לרצוח את קליינוזאכטר וכדי לחקור אותם ביחס לפרשיות
האחרות הקשורות למדענים גרמניים.
ואילו בזירה הפנימית נראתה סנונית ראשונה, שאחיזת־העיניים
מתערערת במהרה. הנה מאמר בלמרחב הקואליציוני :״דווקא סוכנויות
הידיעות הזרות — בניגוד לכתבות מסויימות של שליחים
מיוחדים של עתונים ישראליים — מצליחות לדוזוח ידיעות• המתאמ״
תות, פחות או יותר ביום חמישי בערב דיווח כתבו של קול־ישראל
מגרמניה (או משוזייץ בשם פקיד גרמני) ידיעה, שהיתר,
מנוגדת למה שמסרו בו בערב סוכנויות הידיעות. בראש מהדורת
החדשות נמסרה הידיעה, כי ממשלת גרמניה תמשיך במאמציה
להניא מדענים גרמניים מלסייע למצרים בפיתוח כלי־הנשק ההרסניים.
ההבלטה של ידיעה זאת לא הניחה מקום לספק, כי אכן
כך תשיב גרמניה להחלטת הכנסת. לעומת זאת, דיווחו כ ל הסוכנויות,
כי התשובה תהיה שלילית. כעבור
24 שעות בלבד אפשר היד, להיווכח מי צדק.
״במיקרה או שלא במיקרה, היה דבר
היחיד מבין כל עתוני הבוקר, שמסר ביום
שישי רק את גירסתו של קול־ישראל
ולא את הידיעות של הסוכנויות הזרות.
ואילו מעריב יצא בכותרת ראשית:
,בון תקרא למדענים הגרמניים להפסיק את
עבודתם במצרים.׳ ובכותרת קטנה יותר:
,תוך היענות להחלטת ממשלת ישראל, תאיים
גם ממשלת גרמניה המערבית, כי הממשיכים
לעבוד בקאהיר לא יועסקו במפעלים
ממשלתיים.׳ אתמול בבוקר נראו הדברים
קצת שונים...״
ואילו זאב שיף, כתבו הצבאי של הארץ,
סיכם מאמר מיקצועי ארוך על נשק ביולוגי, בקביעה ה ס כנה
לישראל היא תיאורטית למדי, משום שהמצרים רחוקים עדיין
מלעשות כלי־נשק קטלניים אלו לאפקטיביים.״

קו רטבכר: ל אן נ על מו המיליונים
**יבצע מאנפרד־וייס, שבוצע על־
ידי, לא היה לו שום קשר שהוא עס
אייכסן,״ טען קורט בכר בעדותו בכתב,
אותר, מסר במשפט אייכמן.
בפרק זה נעמוד על פרטי מיבצע זה,
שיא מיבצעיו של בכר. חיש מהר ניודכח
עד כמה היה קשור קשר עז באדולף אייב־מן
ובמיבצעי־ההשמדה שלו.

סגן־אלוף, פילגש ואסיר

ך* כה ונזכור 1השכם בבוקר, ביום הו
19 1במארס ,1944 כאשר התעוררו בני
בודפשט משנתם, נסתבר להם כי לא יריד,
זה יום א׳ רגיל. כי בבוקר זה חדר צבא
בעל־בריתם הגרמני למדינה. יחד עמו הגיע הגסטאפו.
בשעה שבע בבוקר טילפן הבארון היהודי אלפונס וייס בהתרגשות רבה לבן־אחיו,
האנס פון־מאוטנר. הוא הודיע לו על כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, הטיל עליו להזהיר
מייד את כל בני המשפחה המסועפת, לדאוג כי כולם יצילו את עצמם. מאוטנר פעל
במהירות. כתוצאה מכך הצליחו כימעט כל בנייהמשפחה היהודיים למצוא להם מיקלט
בטוח. שני החשובים ביותר, פרנץ חורין והבארון מוריץ קורנפלד, לא המתינו אף לקבלת
האזהרה, כבר ברחו קודם לכן למיבזר ידידותי. מאוטנר עצמו מצא מיקלט• אצל נציגי

הצלב האדום.
כעבור יומיים־שלושה הגיע סגן־אלוף הס״ם קורט בכר עם אנשי מחלקתו לבודפשט.
נשמע מה בפיו:
,,כאשר הגעתי עם אנשי מחלקתי לבודפשט, נמסרו לידי שלושה בתים, שהופקעו
על ידי מיפקדת הצבא הגרמני. נסתבר לי כי בתים אלה היו שייכים למשפחה מאנפרד

מאת

קורט אמנגו־כשיתוף
פעולה עם יואי כראנד
כל הזכויות בעברית שמורות ל.העולם הזה״
וייס, ועל כן ביקשתי כי נציג המשפחה יבקר אצלי, כדי שאפשר יהיה להכין עמו בצורה
מסודרת רשימה של המטלטלים והרכוש.״
איזה מיקרה ! לגמרי במיקרה, כתוצאה מהפקעת מיקרית של קצין־צבא תמים, פלש
בכר דווקא לבתי המשפחה הזאת. לגמרי במיקרה הגיע נציגו הכלכלי המייוחד של היינריך
הימלר לביתו של איל־הכלכלה מספר 1של הונגריה.
כי משפחת וייס לא היתד, משפחה רגילה. היא חלשה על אימפריה כלכלית שנשאה את
שם מייסד המשפחה המנוח — מאנפרד וייס. היה זה טראסט עצום של מיפעלים, שייצרו
את הכל — החל במטוסים וכלה בסיכות. מיפעלי מאנפרד וייס תפסו בהונגריה את אותו
המקום שתפסו מיפעלי קרום בגרמניה ומיפעלי סקודה בצ׳כוסלובקיד — ,ושתופסים
כיום מיפעלי סולל בונה בישראל.
בכר השתכן בחוזילד, של חורין, המנהיג הכלכלי של המשפחה. הוא שמח מאד להעמיד
בית כה מפואר לרשות הפעילות החברתית של פילגשו, הרוזנת הרמינה פון־פלאטן,
שעליה עוד נשמע בהמשך סידרה זו. גם קציניו היו מרוצים מאד מן החווילות שנמסרו

להם•
אולם בבתים אלה שכן אורח נוסף. אין ספק כי זה היד, מעדיף לגור בצריף עלוב מאשר
בחווילה מפוארת של הס״ס. כי היד, זה הד״ר פרנץ קלמן, אחד המנהלים העיקריים של
מיפעלי המשפחה. יהודי זה נתפס מיד אחרי הכיבוש, הוחזק במשך שלושה שבועות
במאסר אלגנטי. יום אחרי יום נאלץ להסביר לבכר את העניינים המסובכים־עד־אימה של
הטראסט העצום, על פי הספרים שהוחרמו. אחרי שנסחם •כמו לימון, שוחרר — ומיהר
להסתתר עד סוף הכיבוש.
לבכר שוב לא היד, צורך בו. כי עתה הבין בעצמו את ענייני המשפחה, עד לפרטי
הפרטים.

כבעל הבית. עברו כמר, ימים. אז הודיע בכר לחורין הודעה מצערת: מאחר שנסתבר לו
שחורין אינו יכול לעזור לו ברכישת הציוד, הוא נאלץ לוזתר על שרותו. משמע :׳להחזירו
למחנה־הריכוז.
במשך כמה ימים נתן בכר לחורין להתבשל בסיר־הלחץ של פחדיו. כשהתרכך חורין די
צורכו, קרה הדבר שבכר עצמו העיד עליו, אחרי המלחמה, במילים הבאות:
.חורין ביקש את אנשי להודיע לי כי הוא רוצה להציע לי הצעה. עליתי לחדרו. שם
הציע לי את ההצעה הבאה 49 של מיפעלי מאנפרד וייס נמצאים בידי המדינה ההונגרית.
אך ״ 510/עדיין נמצאים בידי בני המשפחה. הוא היה מוכן להעביר חלק זה לי, כלומר
לגרמניה או לס׳־ס. תמורת זה הוא ביקש לאפשר לו ולבני משפחתו לנסוע למדינה
ניטראלית, ולהעמיד לרשותם אמצעי־קיום מינימליים, כדי שיוכלו לחיות שנה״
הצעד, גאונית. מי, בעצם, הציע אותר, למי? חורין לבכר, או בכר לחורין? אי־אפשר
לדעת זאת. כי מלבד בכר חי כיום רק עד יחיד: פרנץ חורין עצמו, שהוא כיום מיליונר
ניו־יורקי בן .84 אולם חורין מסרב בכל תוקף לספר מה קרה בינו ובין קצין הס״ם. הודיע
הוא לאחרונה: הפרטים רשומים בספר זכרונותיו, אך זכרונות אלה יפורסמו רק אחרי
מותו. עד אז אסור אפילו לבני משפחתו לקראם.
מה מקורה של הסתייגות מוזרה זו? יתכן כי תיראה פחות מוזרה לאור מה שקרה
אחרי שהוצעה העיסקה באותה שיחה חורין־בכר.

ה סו ואה ; הונאה -ו א לי בי
ך 1דכרי ככר ע צ מו, היה לו קשה מאד לספר את הרעיון ־להימלר. לשחרר יהודים
/תמורת מיפעלי־כלכלה? .לא חיה מן הנמנע כי הימלר ישל1ז אותי פשוט למחנה
ריכוזו״
אולם הימלר כלל לא חלם לשלוח את ״בכר הצייתני ביותר שלו״ למחנה־ריכוז, על
שהעז למסור לו מיפעל־ענק, שעמד להפכו לאיל־תעשיה ברייך השלישי. להיפך. כבר קודם
לכן הצילו הרוטשילדים את חייהם בעזרת עיסקה דומה.
אולם הימלר שאל את עצמו: איך אפשר לשדוד את המיפעל בצורה שהממשלה
,וההונגרית לא תוכל להתלונן, בפני היטלר כי הס״ס מפר את מילת־הכבוד ־של הפירר
הקדוש?
על כך צץ רעיון גאוני: הס״ס לא ירכוש את המפעל, מבחינה רישמית, אלא יקבל
אותו לידיו רק כנאמן, למשך 33 או 25 שנה. כך אי־אפשר יהיה לטעון כי הרכוש עבר
לידי הגרמנים. אך אם גרמניה תנצח בינתיים במלחמה, איזה ערך יהיה להסכמים
פורמליים? מי יפריע אז לס״ס, השליט של אירופה ,־להפקיע את המיפעל גם באופן
רישמי?
הימלר הסכים להצעה. בכר מיהר חזרה לבודפשט, הודיע לחורין כי הס״ס אינו רוצה
להיות בעל המיפעל, אלא רק נאמן. השתפך בכר בעדותו, אחרי המלחמה :״הצמה נדיבה
זו נגעה עד לעומק ליבו של חורין״.
יתכן כי בשעה שעיבד הצעה זו, לא חשב בכר רק על הצורך לרמות את ההונגרים
ואת גרינג. הימים היו ימי אביב , 1944 שנה וחצי אחרי סטאלינגראד ואל־עלאמיין, ואיש
פיקח כמו בכר (שלא כקלגס עיוור כמו אייכמן) לקח בחשבון בי הרייך עלול להתמוטט.
תחבולת־ההסוואה יכלה לעזור לו, במיקרה הצורף, לבנות •לעצמו אליבי אישי — מבלי
להפריע לו להתעשר בינתיים אישית מן השלל.
על כל פנים: במשך כמה ימים חוברה בחווילה של בכר, בעזרת כמה עורכי־דין
ממולחים, שורה של חוזים, שהיו מלאכת־מחשבת של הסוואה והסתרה. הרכוש העצום
של המשפחה פורט בפרטי־פרטיס, החל בבתי־חרושת ובמניות, וכלה בפקדונות־בנקים
ומיגרשים. הכל הועבר לחברת־נאמנות, עם יפוי־כוח בלעדי לנאמנים — אשר בראשם

תחרותהשוד די ס
* } ד מן ה ת ^ גיין קורם בכר כל כך במשפחת מאנפרד וייס? אפשר להבין זאת רק
על רקע היחסים הפנימיים בממלכת השודדים של הרייך השלישי.
ערב הפלישה הגרמנית להונגריה הושג הסכם־מאונס בין היטלר -ובין ראש המדינה
ההונגרית, האדמיראל הורסי. על פי הסכם זה ניתן לגרמנים יד חופשית להשמיד את
יהודי הונגריה, שהורטי הגן עליהם עד אז. אך הגרמנים הסכימו בפרוש כי כל הרכוש
היהודי יעבור לידי הממשלה ההונגרית. כלומר: הדם לגרמנים, השלל להונגרים.
אולם הגרמנים כלל לא חלמו לקיים הסכם זה. וכך החלד, מיד תחרות פרועה בין
כמד, מגדולי הרייך השלישי, בינם לבין עצמם, מי ישים את ידיו ראשון על השלל
התעשייתי האדיר של מיפעלי מאנפרד וייס. המועמד הטיבעי היה האיש מספר 2שק
הרייך: הרמן גרינג, החומס של אירופה, שביקש לצרף את הרכוש לממלכתו הכלכלית,
שנקראה ״מיפעלי הרמן גרינג״.
אולם הימלר, המפקד הממושקף של הס״ם, היה זריז יותר מאשר גרינג, המפקד השמן
של חיל־ד,אוויר. נכון יותר: קורט בכר היה זריז יותר מאשר הבוזזים של גרינג. מטרתו
היתד, כפולה: להעביר את מיפעלי וייס לידי הגרמנים בניגוד להסכם עם ההונגרים
(אך מבלי לתת להונגרים את האפשרות לטעון כי רימו אותם) ,ובאותה שעד, לדאוג כי
המיפעלים יעברו דוזקא לידי הס״ס דלא לידי גרינג.
קרוב לוזדאי כי היתד, לבכר מטרה שלישית, שעליה לא דיוזח אף להימלר: לשלשל
לכיס של עצמו כמד, מיליוני דולארים, ולהעבירם למקום בטוח בארץ ניטראלית, לכל
מיקרה שלא יבוא. כי אשרי איש הרואה את הנולד.

מו כעגא חז כקש

* } יקרהקטן עזר לבכר. פרנץ חורין, איש־המפתח של המשפחה, לא ידע כי ביתו
נתפס על־ידי הס״ם. כעבור כמה ימים טילפן הביתה, ממחבואו במינזר, כדי לברר
מה המצב. מייד נאסר על־ידי קומנדו ממונע של הס״ס, הובא למיפקדת הגסטאפו.
שם נערך מחזה מחוכם ואכזרי. החוקרים האשימו את חורין בכך שחיבל בזדון בתעשייה
ההונגרית, במגמה לפגוע במאמץ־ר,מלחמה הגרמני. כעבור יומיים הועבר לבית־הסוהר. שם
כבר ישבו כמה ממכריו. אלד. כמעט ולא הכירוהו, כי הכלכלן הוכה בכל חלקי גופו, היד,
מכוסה פצעים, חבלות ודם. לפני כן חתם חורין על הודאה, בה אישר את ההאשמות
הכוזבות. על סמך הודאה זו אפשר היד. להוציאו להורג בכל עת.
סיפר עד ראייה: חורין החזיק בידו מנה של רעל. הוא רצה לבלוע אותה וקרא :״חיי
אינם שווים עוד פרוסה ! אין לי מוצא אחר!״ על גבי דף של ספר כתב מכתב־פרידה
למשפחתו. אך שאר היושבים בכלא שיכנעוהו לוותר על מעשה־ייאוש.
חורין לא נישאר זמן רב בכלא זה. יחד עם שאר האסירים, נישלח ברכבת למחנה־ריכוז
באוסטריה. הוא כבר ראה לפניו סוף של עינויים — כאשר באה הצלה בלתי־צפוייה.
קצין ס״ס בשם בכר הופיע במחנה, הודיע לו שהוא מוכן להצילו מן המחנה — בתנאי
שחורין יעזור לו ״להשיג בהונגריה את הציוד הדרוש לס״ם.״ מובן שחורין, כמו טובע,
נאחז בקש זה.
כך חזר חורין לביתו — בתור אסיר הסגור בחדר אחד, בשעה ש״משחררו״ התנהג

פונץ חורין

כפי שצולם לאחרונה (יושב) בסלון אלגנטי בעיר גסטאד, ש־בשווייץ.
חורלן, חתנו של מייסד. השושלת, הפך שוב למיליונר
בארצות־הברית, שם גדלים עתה נכדיו. הוא מוסיף ומסרב בעקשנות לדבר על בכר.

כדק שלישי: מיבצעושל קצין הס״ס,שהפו למולטי־מיליונו בגרמניה החדשה

השרד שד השודד
עמד קורט בכר עצמו. בין השאר ניתנה לנאמנים הזכות לקבוע מה גודל הרווחים ואת
דרך חלוקתם.
המוזה מספר 4קבע את התמורה הגרמנית. הוא פירט את שמות חמישים בני
המשפחה שהורשו להגר לפורטוגל ולשווייץ. הוא קבע כי חמשה בני־משפחה אחרים
יישארו בגרמניה, כדי לערוב בחייהם לכך שהמהגרים *לא יפיצו בחו״ל סיפורי־ בדים״.
נקבע כי הס״ס ישלם למהגרים סכום של 600 אלף דולאר ו־ 250 מארק לצורכי מחייתם
בארצות אליהן יסעד.
החוזה הוכן בסופם יחיד. אפילו חורין לא קיבל העתקה. הטופס היחיד נשמר בכספת
הפרטית של בכר — ולדבריו אבד באופן מסתורי בעת בריחת הס״ס מבודפשט.

״ אין רגו ברירה
ך * ורץהס כי ם לכל. אבל חתימתו של חורין לבדו לא הספיקה. היו דרושות
| 1החתימות של כל בני המשפחה, שעל שמותיהם היה רשום הרכוש. בכר הטיל על
אסיריו לאסוף אותם.
האסירים ידעו, כמובן, היכן התחבאו שאר בני המשפחה. בעזרת הטלפון ורצים מיוחדים,
נצטוו כל בני המשפחה להופיע בבית נידח, באחד מפרברי העיר, שגם הוא היה שייך
למשפחה. לכל אחד נאמר להביא עמו את חפציו, במישקל מכסימלי של 50 קילו לנפש.
כך נאספו כחמישים נפשות — גברים, נשים וילדים. רק חלק מהם היו, יהודיים —
אחרים היו יהודים־למחצה, יהודים שהתנצרו זה מכבר ואף אריים טהורים, שהתחתנו
עם בני המשפחה.
כולם ידעו כי מאות אלפי יהודים כבר נשלחו על ידי אייכמן למחנות־המוות. על כן,
כשהגיעו לבית הנידח ומצאו שהוא מוקף משמרות גדולים של אנשי ס״ם חמושים,
השתלט עליהם פחד־מודת. איש לא היה בטוח כי העיסקה תצא באמת לפועל — ושלא

יישלחו פשוט ישר לאושוזיץ.
בני המשפחה הצטופפו בכמה חדרים קטנטנים, נדחקו איש אל רעהו, המתינו במשך
שעות ארוכות לבואם של הקצינים ושל חורין. בהדרגה גברה ההיסטריה. הילדים צעקו
ויללו. הנשים התייפחו בבכי. הגברים היו חיוזרים ואחוזי־אימה.
במצב מיוחד נמצאו בני־המשפחה האריים. לאלה לא היה צפוי גורל הגירוש וההשמדה.
הם לא רצו לצאת מהונגריה ולוותר על רכושם. אולם גם הם הובאו אל הבית, והם
נאלצו להישאר ולהמתין ככל האחרים.
לבסוף הופיע בכר, במדים מפוארים, עם פמליתו וחורין. הוא הודיע שהושג. הסכם,
ציוזה על אחד מקציניו לקראו. באוזני הנאספים. איש לא היה מסוגל להקשיב בתשומת־לב,
לעקוב אחרי הפילפול המישפטני, בתום הקריאה דרש בכר שכולם יחתמו מייד,
מאחר שיש לצאת מיד לוינה, בדרך לחו״ל.
רק אשד, אחת סירבה. דייני, אשתו של חורין, היתד, בתו של מאנפרד וייס, מייסד
השושלת הכלכלית. היא פרצה בהתקפת־בכי, הודיעה שלא תחתום על שום הסכם
המפקיר בני־ערובה מבני המשפחה לחסדי הגרמנים, מבלי שתהיה ערובה של ממש
לחייהם.
לבסוף נכנעה גם היא. טוען אחד הנוכחים :״השפיע עליה מראה הילדים הבוכים,
שפחדו מפני אנשי הס׳׳ס המזויינים.״ מספר עד אחר :״חורין ניגש לאשתו, ניסה להרגיעה
ואמר לה: אין לנו ברירה. אנו מופקרים לידיהם.״ ואכן: האלטרנטיבה היחידה היתד.
אושוזיץ.

מ חי ט ה /מי רמה וזיו סי ם
** םשחר נסתיימה החתימה, ובני המשפחה הועמסו על המכוניות שהמתינו להם.
2 $השיירה הגדולה נעה לעבר הגבול הגרמני. בדרך עברה על פני קבוצות של יהודים,
שהיו בדרכם לתאי־הגאזים של מחנות־המוזת, כשג׳נדרמים בעלי רובים מכודנים שומרים
עליהם.
אם קיוו בני השיירה כי יגיעו במהרה לחוף מיבטחים, הרי לא הכירו עדיין את
קורט בכר. בווינה נמסר להם כי יש עיכוב — עדיין אין אשרות־כניסה לחוץ־לארץ.
בני המשפחה נכלאו בקרונות־רכבת על פסים צדדיים, בתחנה וינאית. חשדות בני המשפחה
הלכו וגברו.
עביר יום, עברו כמה ימים. לאט־לאט חזר הפחד ללב בני המשפחה חסרי־הישע. הותר
להם להתקלח בבית־מירחץ — ובמשך כמה דקות נוראות חששו שמא יצאו מהמקלחות
אדי־רעל, במקום מים.
ימה רצה בכרי כעבור שבוע הופיע אצל בני המשפחה, תבע מחורין לחתום על מכתב
אישי לידידו, האדמיראל הורטי, השליט ההונגרי. במכתב פרטי זה היה על חורין לאשר,
בכתב ידו, כי העיסקה עם הס״ס באה מרצונו החופשי, ללא שום כפייה. בכר קיווה כי
מכתב זד, ימנע הפרעות אפשריות מצד השלטונות ההונגריים, שעדיין לא ידעו מאומה
על תחבולתו הגאונית. חוץ מזה יכול היה מכתב זה לשמש, לעת מצוא, אליבי אישי
לבכר.
הפעם התעקש חורין: אמנם הסכים לכתוב מיד את המיכתב, אך עמד על כך שימסור
אותו לס״ס רק אחרי שיגיע לליסבון. בכר נעתר לבקשה זו. כתב חורין :״זהו הסכם
ג׳נסלמני ...אני משוכנע כי אלוף־מישנה בכר יביא את העניין לידי פתרון חיו בי...
השכל הישר שלי אומר לי כי הסכם ג׳נטלמני זה יבוצע בצורה המתאימה למושגי־הכבוד
המהוגנים ביו ת ר
מ! חיבר משפטים אלה, בעלי הצליל הגרמני? אין ספק: בכר. אולם חורין הוסיף
משפט, הניראה כפרי ידו שלו :״אמנם, השגנו את חדלתנו בדרך זו, אולם משפחתנו
פעלה במשך עשרות בשנים כה רבות למען הונגריה, שאנו זכאים לכן
ברם, גם בזאת לא נסתיימה הסחיטה של השודד. שוב עברו ימים, והשיירה לא זזה
אל הגבול; קציני הס״ס ׳חזרו׳ על תירוציהם בעניין הקושרים שיש, כביכול, בהשגת
אשרות־כניסה. בינתיים קיבלו י בני־המשפחה מכתבים מקרוביהם בהונגריה, בהם סופר
על המשך ההשמדה הנוראה. שוב גבר הייאוש בלבם.
ואז יבא׳ בכר׳ שוב. טען הוא: אין לו אפשרות להשיג 600 אלף דולאר, כפי שהוסכם,
אלא ירק 170 אלף דולאר. על כן הציע עיסקה נוספת: שהמשפחהי תוותר יעל־ 430י אלף
הדולארים הנויתרים- ,ובכר ישחרר תמורתם חמשה בני־משפחה נוספים.
י לחורין׳ לא היתד, ברירה — הוא י הסכים לכל. בני־המשפחה התכנסו, דנו במשך שעות
ארוכות את מי מבין קרוביהם הנותרים להציל. לבסוף הוסכם על חמשה שמות( .אך
חימשו! אלה ניצלו רק כעבור זמן רב, אחרי תלאות נוראות).
לבסוף באה הידיעה: הכל מוכן. פתאום קרה הכל במהירות ובזריזות מופלאה:
קבוצה קטנה של בני־משפחה, ביניהם נשים הרות, טסה במטוס שוזייצי לציריך — בלי
דרכונים, בלי אשרות־כניסה. קבוצה גדולה יותר, שמנתה 32 נפש, טסה במטוס גרמני
לבוך טוגין. ,כשבודיה .,דרכונים ואשרות ..רק לאחר מכן נתברר לבני הקבוצה כי כל
האשרות זוייפו על־ירי מונלקסלד,זיופים, של. הנדס.

התוצאה: בני שתי הקבוצות גם יחד הוחזקו במשך תקופה ארוכה, במאסר בשוזייץ
ובפורטוגל.

מי 3נכ את הכסף?
^ ל המיכצע בוצע בתור
* 4לכל פרטיו, לא ידעו כלל
לחברי השגרירות הנאצית שם
הם מיהרו לנמל־התעופה, כדי
המדובר בקבוצה של יהודים!
השגרירות הגרמנית דיווחה על פרשה זז לשר־החוץ הנאצי, סיפרה לו גם על האשרות
המזוייפות, על תגובות הממשלה הפורטוגלית, זעל עיסקות־זהב של הס״ם בשוק השחור,
״סוד הרייך״ .רבים מן המוסדות הגרמנים, שעזרו לביצוע
במה המדובר. כך, למשל, אירע מחזה היתולי בליסבון.
נודע כי עומד להגיע מטום מייוחד עם אורחים חשובים.
לחלוק כבוד לאישים החשובים — ונדהמה לראות כי

בכר, תוך ניצול חסר־רחמיס של אווירת־האימה שנוצרה על־ידי אייכמן. המפעלים

הוחרמו.

שהפריעו לעסקות השגרירות עצמה. שר־החוץ נרגז מאד על התערבות הס״ס בענייניו,
ציתה לערוך במשרד־החוץ הגרמני חקירה מדוקדקת כדי לברר עם מישהו מן הצתת שלו
עזר לס״ס לבצע את המיבצע.
מה היה טיב העסקות הכלכליות? בין השאר טוען כיום בכר כי שילם לבני המשפחה
תשלומים ניכרים בדולארים. בני־המשפחה עצמם טוענים כי לא ראו מעולם אף סנט אחד
מתשלומים אלה. לאן נעלם הכסף? קרוב לתדאי לחשבונו הסודי של בכר בבנק שתייצי,
שנועד לשמש בסיס לעושה־ אחרי המלחמה.
לכעסו של שר־החוץ, ריבנטרום, היו סיבות עמוקות. נציגו בבודפשט היה ויזנמייר, שגם
הוא העיד בכתב במשפט אייכמן. ויזנמייר רצה להעביר את מיפעלי מאנפרד וייס דתקא
לידי הרמן גרינג — כי ריבנטרום היה, באותם הימים, בעל־ברית של גרינג במלחמת־האחים
הניצחית בקרב הצמרת הנאצית. פעולתו של בכר נראתה לו כתקיעת סכין בגב
משרד־החוץ.
לכן גם השתדל בכר לעקוף את משרד־החוץ ככל האפשר. הוא עצמו השיג לכל המהגרים
דרכונים גרמניים, אשר בהם חסר סימן־ההכר שהיה חובה לכל היהודים — האות הלאטינית
יו״ד, שהתנוססה בצורה בולטת בדרכוניהם של היהודים.
גם זיוף האשרות בא מסיבה זו. בכר לא רצה כי משרד־החוץ יטפל בהשגת אשרות
אמיתיות — והרי הס״ס לא יכול היה לבוא במקום משרד־החוץ ביחסי־חוץ רישמיים. על־כן
נזקק בכר לזייפנים המיקצועיים, שעבדו לעשרותיהם בשרות הס״ס, ושעסקו בהכנת
אשרות מזוייפות, שטרות־כסף מזוייפים ודרכונים מזוייפים.
איש אחד חזר מליסבון לגרמניה, יחד עם קצין הס״ס שליחה את הקבוצה. היה זה אחד
מאנשי המפתח של מיפעלי מאנפרד וייס — ד״ר וילהלם ביליץ, שגורלו עוד יחזור
ויעניין את הקורא במיסגרת סידרה זו. ביליץ נימנה עם חמשת בני־הערובה שהיו צריכים
להישאר בגרמניה, עם בכר, כדי לוודא כי המהגרים היהודיים לא יגלו את פרטי העיסקה
ברבים. הם גם היו צריכים לעזור לבכר בניהול המיפעלים העצומים.
גורלם של המהגרים עצמם השתפר בהדרגה. הם שוחררו ממקומות מעצרם, יכלו לעבור
למלונות־פאר. אחד מהם, הבארון מורים קורנפלד, הופגש על־ידי אחד מלקוחותיו ההונגריים
עם השליט הפורטוגלי, סאלאזאר, והפך במהרה ליועצו הכלכלי של הדיקטטור.
בינתיים נודע להונגרים כי המפעל הגדול ביותר במדינתם נפל לידי הגרמנים. הורסי
מינה באופן מיוחד ״שר כלכלי ללא תיק״ ,כדי למנוע את הדבר. אך הלה העלה חרם
בידיו: באותם הימים שהו בהונגריה כמה דיביזיות של הס״ס־הקרבי. כל התנגדות היתר,
לשווא. לפי דרישת הגרמנים, נאלצה הממשלהההונגרית לפטר את השר הנמרץ מדי.
העיסקזז־של -בכר הוכרה דישמית.
למיליונרים.אחרי
מה מצב המשפחה כיום? כמה מבניה שיגשגו בחוץ לארץ, הפכו שוב
המלחמה שלחו את אחד מהם להונגריה, כדי לברר שם אם אפשר לקבל בחזרה את
המפעלים, אך הממשלה הקומוניסטית האשימה אותו — ואת שאר בני המשפחה —
בכך ששיתפו פעולה עם הנאצים, והאיש שמח לצאת בשלום מהונגריה. המיפעלים
עברו לידי המדינה (ושימשו, אגב, אחד ממוקדי המרד ההונגרי של .)1956
כיום חיים בני המשפחה בחצי תריסר ארצות, כמיליונרים צנועים. בפי כולם מהווה
השם ״קורט בכר״ מילת־גידוף. משום מה אין הם מוכנים לקבל את גירסתו של בכר
עצמו, הטוען כי עשה כל מה שעשה מתוך רוחב־לב ואהבת־אדם טהורה, כדי להציל את
חייהם ואת רכושם של היהודים המיסכנים.

1שיזון ה שג׳
(המשך מעמוד )6

אסת /רנ 0כ 7י כזו7

ק 1יסנ 1ל ל 1ק ם
!071׳ ו ^ י ס /א

אנו גאים להגיש א ת חוות״דעתו של
סוכננו באנגליה, ה או מ ר: מכונות
הכביסה ״קריסטל-לוקס״ מבוצעות
ברמה גבוהה מאד...

וז1י*ז

נזק זה הוא חמור שבעתיים
כאשר לאינפנטיליות של המחשבה
העקרונית, ולצרות־האופק של
האחראים, מתווספת קלות-דעת
משוועת בעת הביצוע.

^,אסס אז ס ^10ד ״ ש 5ז ו
*010י1י״0א

במיקרה זה ברור כי נעשו כימעם כל
השגיאות האפשריות — שגיאות שאף אנשי
מחתרת קטנה, כמו לח״י, לא היו־ מסוגלים
לשגותן. ביצוע פעולות תכופות בזו אחר
זו, עד כי אפשר היה לנחש את הצעד הבא!
קביעת פגישות בבתי־מלון ידועים, עם
הודעה מראש על כך! וכהנה וכהנה, שלא
כדאי להרחיב עליהן את הדיבור.
מוזר שגם שאלות אלה לא נתעוררו
בעתונות הישראלית, כשם שלא נתעוררו בשעתו
ביחס לעסק־הביש. האם הרעש העצום
סביב מסע־הבהלה טישטש את המחשבה?
אך גם הסיזון המוצלח ביותר, המבוצע
בכשרון הביצועיסטי הרב ביותר, אין בו פתרונים
למצבה המיוחד של ישראל. הוא הדין
למסע־התעמולה הנוכחי. מי שסומך על
שיטות אלה — הריהו בורח מן האחריות.

131*302

י*81

ביחס לעסק־הביש עדיין נטושה השאלה:
•מי נתן את ההוראה?״ מר בן־גויריון דרש
להקים ועדת־חקירה משפטית כדי לברר
זאת. כדי למנוע אי־הבנות לעתיד, כדאי
למנות כבר עכשיו ועדת־חקירה משפטית
שתקבע מי נתן את ההוראה במיקרד, הנדון.

ום סיזץ לא יביא לשינוי מהותי ב*
/יחס לחדירתו של נשק חדש למרחב
השמי. אם בכלל יש בכוחו להביא לתוצאות
חיוביות, הרי אלה כה קטנות־יחסית,
עד שהן מבוטלות בהשוואה לנזק המדיני,
התעמולתי והמוסרי הכרוך בו.

<ע**וו0יי ״ ״6

אם אמנם יש
מקומו כגן־ילדים.
שאליו יש לשלוח
אים לעסק־הכיש

איש בזה, הרי
כאותו גן־ילדים
גם את האחרהמפורסם.

השגיאות \זאפשריו\ז

6ז 0״, 0

כך מקומם את דעת־הקהל נגד שולחיו.
מתי הושגה אי־פעם מטרה מדינית חשובה
בדרכים מסוג זה? ההיסטוריה אינה מכירה
אף מיקרה נזה. לעומת זאת זוכרת ההיסטוריה
את ה״סיזון״ המפורסם — כאשר
ההגנה חטפה את אנשי אצ״ל, עינתה וכלאה
אותם, על מנת לסחוט מהם ידיעות
ולשתק את פעולתם.
הסיזון בוצע על־ידי ״מרות לאומית״,
אשר לא עמדו לרשותה אמצעים ממלכתיים.
אין ויכוח על התוצאות: הסיזון נכשל
לחלוטין. הוא לא שיתק את אצ״ל ולח״י.
אם כן — האם ישנו בעולם כולו אדם
רציני אחד המאמין בכנות כי סיזון שני,
בדרג בינלאומי, יכול להשיג הצלחה?

והוברר לנו

^ מגי ך

למכור היא סס• •״75ל מו ׳ ת יי ע? -ח למכרה בכמייי״
נות האנגליית /אני ״־,ת אשו* מניתי כבר. ה ע מיני י נ
,לי אןה ואגו מחכים לעלונים
רצויות ח ״ בגלל
של מכונית״5יי** ?0 0רי!־פי\ ביו הקוני םהמקומיים • •
מתשל הי. ליי גיליי ׳ ״

8 310061-617י1טי<ז

£80£צ1£2ן ן 14מ •י1

העברת השאלה הגורלית כיותר
של קיומנו לפסים כאלה -זהו
פשע בלפי העתיד הלאומי.
אם בכלל ישנה אפשרות להפסיק בעוד
מועד את המירוץ המטורף אל כלי־ההשנד
דה ההמוניים במרחב, הרי היא טמונה במדיניות
רבת־מעוף לפירוז יעיל של המרחב
מטילי־התקפה, מפצצות גרעיניות ומכל
אמצעי ד,לוחמה הכימית והביולוגית.
אמרנו ואנו חוזרים ואומרים, כי פירוז
כזה אפשרי ומעשי הוא. שתי המעצמות
העולמיות הגדולות מעוניינות ותומכות בו.
בגלל שיקולים, שהם בעינינו מוטעים באופן
טראגי, נפסל הרעיון על־ידי ממשלת ישראל.
עתה, כאשר ממשלה זו עצמה מכה בתופים
של בהלה ופאניקה, הגיעה השעה שהמדינה
תשקול מחדש את דרכה בשטח זה.
החלטות הכנסת השבוע לא עשו רושם עז
בעולם. אך בחוגים החשובים במדינות השונות
שמו לב למה שאין בהחלטה זו:

אין בה קריאה לאו״ם ולמעצ*
מות הגדולות לחייב את מדינות
המרחב לחדול מייצור נשק גרעיני,
טילי, בימי וביולוגי, תוך
פדי הבטחת פיקוח הדדי יעיל.
בהעדר קריאה כזאת, ובהעדר יוזמה מדינית
ברורה ומעשית בכיוון זה, אין מישקל
רב גם לשאר ההחלטות. משמע: אחרי כל
הרעש, התעמולה, ההמולה והסנסציות, לא
ישתנה שום דבר מהותי. הסכנות הממשיות,
במידה שישנן. תישארנה על כנן, ויתווסף
רק הבזיון של עסק־הכיש החדש•
זהו הסיכום העגום, למרות האורגיה של
שביעות־רצון עצמית:

המנוי

קיבלת חשבונן לחידוש המנוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

נכשלנו כשלון חמור. כשלון
מדיני, מוסרי ותעמולתי. כישלון
של מחשכה, של תיכנון ושל ביצוע
כאחד.
כל השאר אינו אלא אחיזת־עיניים, ביל-
בול־מוח ופיתטותי־ביצים.

במדינה
(המשך מעמוד )7
ס מינהלת־הנמל מכינה תביעה משפטית
בה תדרוש מחברת עתיד סצויים בסך
200 אלף לירות.
• בכל יום שבו אין האוניה עובדת,
נגרמים להברה הפסדים המגיעים ל־1000
דולר.

עתוגות
סתרתהש בו ש
בהבוקר מיום ד,־ 24 במארס: 1963 ,

סוכל קשר ילהפלת
המשטר בצ׳אד
של שלטונות מס ההכנסה

תחבורה
11 שן בליראש
״מדי שנה נרצחים בישראל כ־ 90 אנשים
מהעשן הנפלט על־ידי מכוניות,״ קבע לא
מכבר פרופסור וייל מהפקולטה לרפואר, ב־

מ הזויו ת שסודות

קות, תבעו לתקן את החוק; הנהגים השכירים
איימו לנטוש את הקואופרטיבים;
חברות הובלה איימו בשביתות ובלחץ כללי
זה החליטה הממשלה לדחות את ביצוע
החוק, גונתה בשל כך בהצבעה בכנסת.
השבוע, אחרי דיונים סוערים והתנגשויות
חריפות, החליטה ועדת השרים, שמונתה
לבדיקת דרכי ביצוע החוק, על פיתרון חל־מאי
נוסף: נוסח החוק לא ישונה. אולם
כדי למנוע אי־הבגה לגבי פירוש ההגדרה
״עשן נראה לעין״ ,יוזמנו מכשירים מיוחדים
למדידת העשן הנפלט ממכוניות. לבעלי
רכב שאין לו תקנה תינתן ארכה של
שנה להחלפת מכוניותיהם או מנועיהן.
מאחר שעד כה טרם נוצר מנוע המסוגל
לשרוף דלק מבלי לפלוט שאריות הנראות
לעין בצורת עשן — הבעייה האמיתית היא
כיצד למנוע נזקים מהציבור כתוצאה מעשן
זה. במידה מסויימת ניתן להפחית את כמות
העשן הנפלטת ממכוניות על־ידי טיפול מתאים,
הורדת מיכסת המעמס ושיפור טיב
הדלק בארץ. אולם אלה הם פיתרונות המצריכים
השקעות עצומות והעלולים לסבך
את משק התחבורה.
במדינות אחרות, כמו אנגליה, למשל, נפתרה
בעיית העשן באופן חלקי בצורה פשוטה
וזולה: על־ידי התקנת ארובות מעל
תאי הנהג, הפולטות את העשן למעלה, מעל

מ צ פי ת

• ההתפתחות היסודית הצפויה במרחב, בעתיד הקרוב:
התנגשויות תכופות בין מדינת ישראל לבין גרמניה המערבית. חלקה של
גרמניה בעולם הערבי, כפי שהוא מתגבש: בניית הפוטנציאל התעשייתי והכלכלי
הערבי, ובעיקר המצרי. אין זו יזמה גרמנית טהורה, אלא חלק מן המדיניות
הנוערבית, וגרמניה תשמש, כנראה, חוד״החנית של המדיניות האמריקאית
החדשה במרחב.

• לא תבוא שום תגובה מצד אנשי מפא״י, שהותקפו על־ידי
הילל דן בספרו ״כדיר לא סלולה״ .לוי אשכול, פנחס ספיר
ופנחס לבון, שהוזכרו עליידי הילל דן בקשר עם פרשיות שונות, מהן הגוב׳
לרת עם עבירות פליליות, יבחרו לשתוק, בידעם כי בידי הילל דן מיסמכים.

• מי שהיה מבקר המדינה, ד״ר זיגפריד מוזם, ייהפך למתווך
קבוע בין ממשלת ישראל לממשלת בון, כבל הנוגע
להמשכת השילומים. התפקיד יוטל על ד״ר מוזס, בהתחשב בעיקר
בקשריו האישיים ההדוקים עם אישי־צמרת בממשלה המערב־גרמנית.

• שלום שטארקם, דודדיחוטפו של יופלה שוחמאבר, יקבל

חנינה מהנשיא, וישוחרר מכלאו ערב חג הפסח. החנינה תינתן
על־פי המלצת שר־המשפטים, אם כי למעשה תבוא ביוזמתו של ראש־חממשלה.

• קרוב לוודאי שיטר־הדתות זרח ורהפטיג יחרים את
טכס הפתיחה של בית־המידרש הרפורמי בירושלים, למרות
הבטחתו. על אף שלא הודיע על סירובו למארגני הטכס, נתון השר בלחץ
של אגודת הרבנים האורתודוכסיים באמריקה, הרואים בעין זועמת את הפלישה
הרפורמית לתחום הדת בישראל.

• יתכן בי קורט ככר ייאסר ככל רגע. כתוצאה מן ההאשמות

גז רן זן זתהט־י ריגז
אוניברסיטה העברית בירושלים.
אל מעשי רצח אלה, התווסף בחודשים
האחרונים עוד מעשה רצח: רצח חוק כנך
ביץ, החוק שנועד למנוע פליטת עשן על־ידי
מכוניות.
הלחץ דחה את החוק. לפני שנתיים
אישרה הכנסת חוק למניעת זיהום האמיר,
המכיל, בין השאר, את התקנה הבאה
:״לא יפעיל אדם ברשות הרבים מנוע
של רכב הפולט עשן נראה לעין.״ החוק
נקרא על שמו של הח״כ הליבראלי המנוח,
ד״ר שמעון כנוביץ, שיזם אותו. אומנם,
לפי דעת מומחים, מכיל העשן הבלתי נראה
לעין חומרים מזיקים פי כמה מזה של
העשן השחור הנפלם בעיקר ממנועי דיזל,
אולם איש לא כפר בחיוניותו של החוק,
שבא לחסל מיטרד ציבורי מסוכן.
הצרה היתד, רק בכך שאיש לא טרח לבדוק
אם אומנם ניתן לחסל מיטרד זה על־ידי
חקיקת חוק בלבד. ישנם גורמים שונים
לענני העשן השחור, המרובים במידה בלתי-
רגילה בדרכי הארץ:
• הרכבו של הדלק בארץ, המכיל יותר
גופרית וזפת מאשר הדלק המקובל בחו״ל.
• טיפול בלתי מתאים במנועים של
כלי־הרכב לסוגיהם השונים;
ס העמסת־יתר של הרכב, הן באוטובוסים
והן במשאיות.
במשך שנתיים לא בדק איש כיצד ניתן
למנוע פליטת עשן מבלי לפגוע בתחבורה
ומבלי לגרום להורדת 40 אחוז מן המשאיות
והאוטובוסים מהכבישים. רך כאשר
נכנם החוק לתוקפו, בראשית השנה, וכשהמשטרה
החלה לרשות מאות דו״חים למכוניות
פולטות־עשן, התברר כי׳ החוק לא
ניתן לביצוע. חברות התחבורה הקימו צע־העולם
הזה 1333

פני העוברים־ושבים ברחובות, במקום לפלוט
אותו מאחורי המכונית, בגובה ההולכים
ברחובות. על ידי כך מופחת הנזק
הבריאותי שבעשן ובפיח, כיוזן שהוא מתרומם
כלפי מעלה. ישנם גם פיתרונות אחרים,
בצורת חומרים כימיים המגבירים את
שריפת הדלק במכונית.
פיתרונות בכיוון זה עשויים להקל את
הבעיה יותר מאשר זעקות־שבר וחוקים שביצועם
הוא כמעט בלתי־אפשרי בתנאים
המשקיים של המדינה.

עסקים
עו־ין מ כ אני
אם היה מיליון וחצי, ונשאר חצי מיליון
— משמע שנעלם מיליון. אבל אם נעלם
המיליון, יכול באותה דרך להיעלם גם חצי
המיליון הנותר.
חשבון פשוט זה עשו פועלי בית החרושת
נזכניקו בחדרה, שמו משמרות, העומדות
בשערי בית החרושת יומם ולילה
על מנת להגן על אותו חצי המיליון.
תעודת יצואן מוסמך. עד לזמן האחרון
היה מכני?! ו המפעל הגדול ביותר
בארץ לייצור חלקי־חילוף למכוניות. עבדו
בו כ־ 80 עובדים, והייצור היה מיועד לתצרוכת
הארץ וגם ליצוא, בראש ובראשונה
לתורכיה.
בית החרושת הוקם לפני 11 שנה על ידי
אלן כץ, יחד עם עוד ששה שותפים —
יהודים צעירים מארצות־הברית ודרום־
אפריקה. המכונות ניקנו בירושלים במפעל
שהתחסל אז. את צוות העובדים ריכזו מאנשי
המקום בחדרה. פועלים רבים ממשי־
(המשן בעמוד )12

הנבדות, שהוטחו בפניו בשבועון השווייצי ובהעולם הזה, נתעורר הד רב בחוגי
הצמרת הגרמנית, ויתכן כי הפעם תגבר השפעתם של אותם הדורשים את
נדאסרו והעמדתו לדין.

• יוצעו שני תפקידים חדשים לשגריר ישראל בקנדה, עם
גמרכהונתושם. הצעה אחת תבוא במסגרת נזשרד־החוץ, בו עשוי יעקוב
הדצוג לשמש כמנהל כללי, עד להיכנסו לתפקיד המובטח של שגריר ישראל
בארצות־הברית; השניה: לשמש כנשיא אוניברסיטת בר־אילן.

• שלוש פניות לכית־המשפט הגבוה לצדק יוגשו בקרוב
מטעם ה״ליגה למניעת בפיה דתית״ .שלוש הבקשות יופנו על-ידי
עורך־הזין יוסף בן־מנשה אל שר־הפניס. הפניה הראשונה תהיה בעניין הזוג
שלזינגר, מאחר ומאז מתן פסק־הדין ועד היום טרם החזיר נזשרד־הפנים את
תעודת־הזהות של הנריימה שלזינגר, ובה הרישום ״נשואה״ ,כפי שציווה ביתי
המשפט. להפניה השניה תיעשה בעניין הזוג ירחמיאל ושניצה חקלאי, אשר
התחתנו ללא רב, ומשרד־הפנים מסרב לרשום את נשואיהם. הפניה השלישית
היא בפרשה שטרם הנבאה לידיעת הציבנר, בה מסרב משרד הפנים לרשום
בתעודת־הזהות של פבל חירובסק׳ כי נשא אשה נוצריה בקפריסין, לחרות
שבתעודתיהזהות של אשתו נרשמה עובדת נשואיה.

• חוגים דתיים עשויים להקים בקרוב שערורייה סביב
הופעתו של ספר חדש. המדובר הוא בספרו של שמעון צבר על מאכלים
צרפתיים, המכיל תפריטים המורכבים מבשר חזיר, סרטנים ושכלולים. תועלה
כנראה תביעה לאסור את הפצת הספר.

• המאבק על זכויות בריית-הזיפזיך כחופי־הארץ עשוי
להתפתח לריב כין שר־הפנים לשר השיכון והפיתוח. מול דרי

משרד־הפנים להפסיק את כריית־הזיפזיף, יעלה שר־השיכון, יוסף אלמוגי,
טענות המבוססות על מיסמכים ומיפוי, לפיהן מסתבר שהנתונים שהביאו למדיניות
זו של משרד־הפנים, המסכנת את עבודות הבנייה, אינם נכונים.

או פנ תהפנעה
מאז ומתמיד נאמר כי הפנינים הן ידידותיה
הטובות ביותר של כל אשה, ואכן —
לאביב 1963 בחרה הלנה רובינשטיין ב־פנינה.
.סגנון הפנינה״ החדש, אשר עליו
הכריזה הלנה רובינשטיין במסיבת עתונאים
בטרקלינה בפריס, פותח תקופה חדשה. הסגנון
החדש מקדיש תשומת לב מיוחדת
לגוון הפנינה של עור הפנים, ומושלם
בתסרוקת קצרה ומעוגלת.
מלך האופנה איוד סן־לורן, שעבורו יצרה
הלנה רובינשטיין את הסגנון החדש, הכריז
כי אוסף דגמיו יהיר ,׳משופע בפנינים.
הפנינים תיענדנה באשכולות שבהן ניכרת
יד הדמיון — על הצוואר, האוזניים, בשיער
ואפילו כשהן כרוכות מסביב למותניים.
קיימים, איפוא, גוזני־פנינה חדשים לאיפור,
לאודם שפתיים — ואף לתור הפודרה המאירה
של הלנה רובינשטיין נטחנו פנינים.
כו כבכ עין. הקווים מעוגלים, ולפנים
הזוהר הפנימי העמום של פנינה. דבר זה

מושג על״ידי איפור ב״11111)1־ )301161 בגוון החדש,
״1־ .״5311)1 ? 631 עצמות הלחיים מודגשות בתערובת
של £6ג5111) ? 0116 111)1 ? 01
׳31 ? 0116־ ׳<301 יחד עם׳1 631״6 5113)10־>.£
לבסוף יאובקו הפנים קלות בפודרה זוהרת
בגוון ׳,׳011311116

לעיניים ברק פנינה הודות ל־ ״1)10־6 511׳>£
״1 631 אותו מחלקים בצורה שווה על
העפעפיים; קו מעוגל של ״ £111 שחור
או אפור מעניק לעיניים עמקות; משיחת
הריסים ב״ 31:!0ו311־135031א: אפור עושה אותן
זכות־מבט. ו כדי להעניק להן קסם
נוסף — יצויירו שלושה קווים קטנים
כצורת כוכב בלתי שווה בפינה החיצונית
של כל עין( .תחבולה חדשה זו נותנת׳ את
האפקט של ריסים ארוכים ביותר).

ציץ במצח. הפה צבוע בצורה מעוגלת
לגמרי הודות ל 35111011 51101 של הלנה
רובינשטיין, תוחם הקונטורים והשפתון
:אחד, בגוון הפריסאי החדש ״1 1111 31
בדי להביא את האופנה עד לקצות האצבעות
— לכה לצפורניים בצבע המתאים,
״.£1311 £35111011 1111) ? 6311

וכמובן, ישנן 12 צורות נהדרות של
זסרוקות אופנה שאך זה נוצרו בידי ז׳ק
רישארד מטרקליני התסרוקות של הלנה
ובינשטיין בפריס. הדגש מושם על שיער
;צר יותר, גלי, ושאינו מסתלתל (ריאת
!כזונה).

השיער תמיד גמיש ורך, אסוף ומעוגל
(קווצות עדינות, ובכמה מן התסרוקות מב-
זות ציציוודשיער את המצח.

הצגת בכירה

במדינה

שרום

(המשך מעמוד )11
כים לעבוד במפעל מאז יומו הראשון. כמעט
כולם עובדים שם כבר שנים רבות.
נדמה היה שהמפעל נמצא במצב התפתחות
מתמדת. רק לפני שנה הוסיפו לבניין
בית־החרושת אגף שלם, בו רוכזו המשרדים.
נקנתה גם מכונת־חישוב חדישה
בשווי של 35 אלף לירות. כל אחד ממבקרי
המפעל נתקל בשתי תעודות התלויות בכניסה
המפוארת. למפעל תואר יצואן מוסמך
ותואר המכון לפריון העבודה והייצור.
אולם מנהלי המפעל, אלן כץ ונורמן פיי־נברג,
לא שילמו כבר חודשיים שכר עבודה
לפועלים. לכן, לפני כשבועיים, נערכה
ישיבה סוערת, בה דרשו הפועלים תשלום
מידי של שכר עבודתם. באותה ישיבה
קם אלן כץ והודיע :״אינני יותר בעל־הבית,
תיפנו למי שאתם רוצים.״
פשיטת רגל. אחרי כמה ימים הכריזה
החברה על פשיטת רגל. התברר שהחובות
מגיעים למיליון וחצי לירות ובית־החרושת׳
אינו יכול לפרוע אותם. ערכו של כל בית־החרושת,
כולל הבניין, המכונות, חומרי־הגלם
והתוצרת המוכנה, מגיע בקושי לחצי
מיליון לירות. החובות כוללים מיליון
לירות שחייבת החברה לבנק הפועלים ולחברת
הכלכלית לארץ־ישראל ופגורי תשלומים
לפועלים, המגיעים ל־ 150 אלף לירות.
התברר שלא זו בלבד שלא שילמו
את שכר־העבודה בחודשיים האחרונים, אלא
גם התשלומים הסוציאליים לקופת־חולים
ולביטוח־הלאומי לא שולמו. נעלמו גם כספי
הפועלים שנחסכו במשך שנים בקופת־התגמולים
של עובדי המפעל.
מה קרה? מהי סיבת פשיטת־הרגל?
לפי דברי הבעלים, האשם בפיחות ובפוליטיקה
הכלכלית של לוי אשכול: המכונות
העובדות בבית החרושת מיועדות לייצור
חלקי חילוף למכוניות אמריקאיות,
ואילו בשנים האחרונות הוצפה הארץ
במכוניות ארופיות. חלקי־חילוף למכוניות
אלה מיובאים מבתי־החרושת המיצרים את
המכוניות.
קשיים אוביקטיבים אלה התגברו עם
הפיחות וכל הכרוך בו. לפי דברי הבעלים
הם נאלצו להפסיק את היצוא לתורכיה.
במקביל סגרו בפניהם ההקלות האחרונות
בייבוא את השוק המקומי. לתוצרת
מוכנה בשווי של כמה עשרות אלפי
לירות לא נמצאו קונים.
לאן ;עדם המיליון? גירסתם של
עובדי המיפעל היא שונה לגמרי. לדבריהם
עבד המפעל עד לרגע האחרון לפי הזמנות
ליצוא וגם עבור השוק המקומי. גם
לאחר סגירת בית־החרושת לא הפסיק הטלפון
לצלצל. משרד־התחבורה וצרכנים
אחרים דרשו את ביצוע הזמנותיהם. כחיזוק
לטענתם מצביעים הפועלים על המחסנים,
בהם מונחות סחורות ארוזות ומוכנות
למשלוח, ועל מלאי גדול של חמרי־גלם
המספיקים לייצור במשך חודשים רבים.
מהי, איפוא, הסיבה האמיתית לפשיטת־הרגל?
לאן נעלם המליון החסר?
הפועלים אינם יודעים. אחד ההסברים
שלהם: לבית־החרושת, בו עובדים 60 פועלים
בייצור, עובדים 20 פקידים במשרד.
יוצא שעבודתם של שלושה פועלים צריכה
להספיק גם לתשלום משכורתו של פקיד,
שהסתכמה בממוצע ב־ 400 לירות לחודש.
הפועלים השומרים על המפעל, מאז ההכרעה
על פשיטת־הרגל, אינם דורשים
רק את שכר עבודתם, תשלומיים סוציאליים•
ופיצויים. רבים גם הילוד כספים למפעל•
אחדים מהם השקיעו בו את כל
חסכונותיהם. יש כאלה שקבלו שלומים
מגרמניה וגם כספים אלה הושקעו על ידם
בתור הלואות למפעל.
״הגורם החזק הם האנשים״ .המשמרות
ניצבות ליד בית החרושת לא רק
בגלל החובות לפועלים. לפי דעתם אפשר
להפעיל את המפעל. הם לא רוצים לתת לבעלים
למכור את המפעל. זוהי לא רק דעתם
של מועצת פועלי חדרה, וועד־העוב־דים
במפעל שנים רבות.
״אני עובד בבית החרושת מהיום הראשון.
לקיומו,״ מספר פנחס ארנברג ,״עברתי
דרך כל שלבי הייצור, ולבסוף נשארתי
ממונה על המחסנים. כמוני יש כאן
רבים. כל אחד מאתנו היה כאן כמו שותף.
והרגיש שזהו בית חרושת שלו. לכן הגורם
החזק כאן הן לא המכונות אלא האנשים.
אנחנו בלי הבעלים מסוגלים להפעיל את
בית־החרושת, הבעלים בלעדינו — לא.
״צריך להפעיל אותו, לא רק בגלל זה שאנשים
נשארו מובסלים, אלא מפני שחבל
שכל יצירתנו במשך 11 שגת תלך לאיבוד.״

להפוך לנערת זוהר. אפילו תעודה של
בוגרת האולפן של לאה פלטשר. אבל נורית
בורחת מתואר יופי רשמי כמו שנערת־זוהר
בורחת מגבר ללא מכונית. למה?
מפני שאנשים חושבים שמלכות יופי הן
מטומטמות ומפני שאם אומרים על מישהי
שהיא יפה זה מושג נרדף לטיפשה. לפעמים
קורה והיא פורצת הביתה. ומתירה
לדמעותיה לפרוץ. אין שום דבר מסוים
שגורם לכך. רק העובדה שבעוברה ברחוב
תוקעים בה עיניים ושולחים מבטי התפעלות
והערצה.
היא מופיעה בחברה, עליזה וצוהלת,
מליאת חיים וחייכנית. היא רוקדת במסיבות
בלהט. ביתה ברמת־גן מוצף מחזרים
והטלפון תפוס כמעט תמיד על ידי מעריצים.
אבל מאחורי כל אלה מסתתרת נערה
ביישנית, ועד כמה מוזר — בודדה.

חכל שאין סטריפטיז:

ך* שנערות כגילה ובמעמדה של נו־רית
מספרות על עצמן, הן מזכירות בנשימה
אחת את פולקנר וסטראבינסקי, את
דילאן אידיאי
מה ע
השנים

הזוהר של לאה פלטשר
^ י 11ן נראית נורית (מימין) בשעת
שיעור. היא עברה את הקורס בהשפעת
אמה, הסבורה שהיא נועדה לדוגמנות.
ך* יא היתה בת 5כשתמונתה זכתה
( ) בפרס בתחרות צילומי ילדים שערכו
עתונשים. לפני שנה, כשהפליגה באוניה
מולדת, נבחרה פה אחד כמלכת היופי של
האניה. כשהיא עוברת ברחוב אי אפשר
שלא להפנות אחריה את הראש. גופר,
החטוב, עיניה הגדולות, הירוקות בהירות,
צבעיה החדים, מהוים מוקד משיכה בכל
מקום בו היא נמצאת. השכנים רודפים
אחריה בתחינה :״תני לנו תמונה! מה איכפת
לך? תני להרויח אלף לירות!״ כל שכן
בטוח שיזכה בפרס המובטח למי שמציע את
מועמדות הנערה שתיבחר כמלכת היופי.
נערות רבות היו מקריבות הרבה כדי
להיות במצבה. אבל לגבי נורית מקובר,
18 וחצי, להיות יפה זהו גורל, גורל שהיא
מנסה להלחם בתוצאותיו ולהמלט מסכנותיו.
יש לה כל מה שדרוש לנערה בגילה כדי רונות נערו עולמה לפעמיג
לכאן.
כמו כ
שים1 .
אנשים,
משעמג

המשולש הנצח

1המיטה, הטתזיסטוך, והטלפון — אביזריה הצנזן דים
של נערה בגיל העשרה, בעזרתם היא מעבירה
חלק ניכר מיוניה, בזזלוניות, הירהוריס והתלבטויות — יום טיפוסי לנציגת הדור הצעיר.

מבל

נערת מארם

לו, שיעמום!

טרית מין זבר

!מאס ואינגמר ברגמן ואיב מונטאן וביפה. לכולן היו
^ עוד מכתה ח׳ והן יודעות הכל על החיים, אפילו
א צריך לדעת. ברור להן בדיוק מה תעשינה בעשר
]יאות ונורא חשוב להן לדעת על ההתפתחויות האח־

היה רק פעם אחת, צנחן, וזה נמשך שלושה
חדשים .״עם חברות לא הולך לי בכלל,
היתד. לי חברה טובה. כמו אחות. יום
אחד התברר שגנבה אצלי בגדים וכסף. אני
דווקא הבנתי אותה. יש לה אבא חורג.
רציתי להפגש איתר. ולהמשיך בחברות.
אבל היא סירבה.״
היא עובדת ככתבנית במקורות 300 ,ל״י
לחודש. הולכת הרבה לקולנוע ובוכה נורא
במלודרמות. יוצאת לבלות בחברות בעלות
אופי שונה ואוהבת לשמוע מוסיקה, ג׳אז
בעיקר. אבל כל אלה אינם משנים את ההרגשה
היסודית: החיים אפורים האנשים
משעממים, רע לי.
לפני שנה יצאה לאירופה. טיילה שם
שלושה חדשים. אבל גם חו״ל לא שינתה
את ההרגשה. היא לא התפעלה, רצתה
לחזור הביתה. אולי היתד, האשמה באכזבה
שהנחילה מטרת המסע. היא יצאה כחברה
בלהקת רקודי עם עלומים. ארבע רקדניות
וארבעה רקדנים יצאו לכבוש את אירופה
במחולות ישראליים. המסע לא תוכנן ולא
היו שום חוזים מראש. הגיעו לפאריס,

ערכו בחינות באולימפיה ובבובינו. הבוחן
אמר :״חבל שאין קצת יותר סטריפטיז!
שיתפשטו קצת! שיראו יותר אח הרגליים!״
לבסוף ערכו כמה הופעות בנשף המשטרה
ובאיזו עיירה קטנה.

הזויה בדי דמעות

* ודית אוהבת לרקוד אבל הרקוד
!אינו יעוד .״אף פעם לא היה לי כח
לרקוד. תמיד הייתי עייפה ושברירית כזו.״
בבלגיה ראה אותם אמרגן מהולנד. הוא
העיר על נורית :״היא קופצת כמו תיש,
אבל כשהיא מחייכת זה מכסה הכל!״ באחת
החזרות לא תמך בה בן זוגה כראוי. היא
נפלה ונחבלה. כשחזרה לארץ התברר שאירע
משהו לחוליה בחום השדרה. ששה
שבועות הסתובבה כשצוארה נתון בגבם.
עתה היא נדונה שוב לגורל דומה, תצטרך
להיות רתוקה למיטתה מספר חדשים.
אלא שלא זה מה שקובע. לאמיתו של
דבר אין תחושת השעמום וחוסר התכלית
תכונה מיוחדת לנורית. היא אינה שונה
מדור שלם שצמח עמה יחד ורק כנותה
אל עצמה מונעת ממנה להתכסות באינטלק־טואליות
מדומה או למצוא תכלית בבידור
ובזוהר.
לא היה שום דבר בחייה שיעשה אותה
שונה. היא גדלה ברמת־גן במשפחה מבוססת.
בת בכורה לאם צברית ואב שהיה
בעל בית־מלאכה למסגרות. היא למדה אמנם
מספר שנים בבית־ספר דתי, אבל רק מפני
שזה היה קרוב לבית, ובילתה ארבע שנים
בבני־עקיבא מפני שלמדה בבית־ספר דתי.
אחר־כך היתד, עוד שלוש שנים חניכה בצופים.
כשסיימה
בית־ספר עממי למדה שלוש
שנים בבית־ספר מקצועי של ויצ״ו בו
הורו נוסף ללמודים תיכוניים גם אמנות׳,
תפירה וכלכלת־בית. למדו אותה לפרוט על
פסנתר ושלחו אותה לשעורי באלט. בבית
קיבלה חינוך חפשי. האם, שהיא אשת סודה
וכומר הוידויים שלה אף עודדה אותה ונתנה
לה עצות. לא היו מגבלות מיוחדות
לגבי יציאה, למסיבות או התחברות עם
נערים בני גילה או אפילו מבוגרים יותר.
| | ל | ד ו 1 1מושכת נורית היפה־פהפיה
תשומת לב.
111111 #11
אלא שהיא עצמה נפגעת מהמבטים הננעצים
בה, רגישה מאוד להערות ולמחמאות.
משבר אמיתי חל בחייה לפני כחמישה
חדשים בעת שאביה, שסבל מסרטן העצמות
ובשלוש השנים האחרונות היה רתוק למיטתו,
נפטר. היא הלכה אחרי ארונו ולא
בכתה. אחר כך, בבית, בכתה על שרצתה
לבכות ולא היתד, מסוגלת להוזיל דמעות.

מטרות מאחורי הבידור?

:סיכסוך האידיאולוגי שבין רוסיה לסין הקומוניסטית.
מתלבטת, נבוכה, התודה עדיין על עצמה ומחפשת את
ישויך, להרגיש שלא בנוח בעולם כזה .״יש לי הרגשה
׳ מתוודה נורית בכנות בלתי רגילה ,״שאני לא שייכת
אילו נפלתי מכוכב אחר. אנ מרגישה לפעמים שאני לא
ים. אני משונה קצת. משעמם לי. אין לי עניין באד
שאבוא לאיזה חברה ואעיף מבט חטוף על כל ה־כדי
שאדע שאין לי עניין בהם. לפעמים אני אפילו
ז את עצמי.״
ה, לנורית, הרבה מאוד מכרים, די הרבה ידידים,
ן!וד חברים ועוד פחות מזה — חברות. חבר קבוע

ה ועץ הדעת.

שעות בהתבודדות ובחלוקת חוויותיה עם אחה.

סוף העולם

־*•לילות

;ווה טוויסט

דקודי־עס (בתמונה למעלה) ורקודי טוויסט במסיבות ההברה,
הם תחביבה העיקרי של נורית ואמצעי הבידור העיקרי
:ה. היא היתה רקדנית בלהקת עלומים, השתתפה במסע הלהקה בארצות אירופה.

היא חולמת לעיתים קרובות
ביעותים. היו זמנים שהיו
בהם ראתה עצמה נרצחת או
האחרון מופיעים חלומות על
חלום מביא עמו את סוף ה חלומות אלד,
חלומות
נהרגת. בזמן
מלחמות. כל
עולם.
אם חלומות הם סמלים למה שקורה ב־עולם
המציאות, אולי מסמלים חלומותיה
של נורית את התמוטטות העולם שמסביב
לה בעיניה. כי כאשר היא מדברת על
נושא הנשואין בנוסח :״לא מעוניינת ל״
הנשא. אינני חושבת שאגי מספיק בוגרת
לנשואין. קשה להחזיק בעל, ביחוד עכשיו
כשרוב הבעלים בוגדים!״ זהו רק ביטוי
תגובה אחד נוכח מפולת של מושגים וערכים.
ביטויים אחרים הם ההסתגרות,
ההתבודדות והשיעמום.
למי שמסוגל לעמוד על מהותה האמי־תית,
עשויה נורית להיראות כדמות הלקו״
חח מאחד מסרטיו של אנטוניוני — בת
דור שרקעו הוא השפע החומרי ושבעייתה
העיקרית היא חוסר אפשרות ההידברות
ומעצורים בקשירת קשרים ריגשיים עם
סביבתה.
בנתונים חיצוניים כמו שלה, הפתרון
הוא בדרך כלל ידוע וקבוע. אלא שלי
נערה רגישה וחושבת כמור״ הנמצאת ע־דיין
בשלב בו היא מחפשת את עצמה ו־הממלאת
את יומנה בהרהורים על עצמה
וסביבתה, אין הזוהר נקודת משיכה אלא
סימן אזהרה.

הן מתיידדות עם נר זר-הן עוזרות לו לבלות-הן ננוננות להינשא לו־אלה הן-

חו״ל. אלא שאופיין המיוחד של שתי הצעירות
שנעצרו, העמיד בפעם הראשונה לאור
זרקורי ההתעניינות הציבורית תופעה
חברתית שהתגבשה בישראל בשנים האחרונות.
זוהי תופעה המקיפה חוג מסויים של

נת לקשור קשרים ולפתח יחסים. הוא רק
אמצעי שנועד להבטיח לה חיים קלים, בילויים,
מעמד חברתי מסויים ולפעמים אפילו
טיול לחוץ־לארץ.
זוהי נערה הרוצה לשחק את תפקיד נערת־

דרך כלל מזדנבות בנות חוג זה אחר אמנים
המופיעים במועדוני־לילה או להקות־זמר
זרות. בילוי בחברת אמנים אלה מעניק להן
אפשרות לחזות חינם בהופעותיהם, לנסוע
עמם על פני הארץ ולבלות בחברתם במוע־דוני־הלילה.
בעלות הנטיות האמנותיות מביניהן
מנסות להגיע בעזרתם לקריירה.

• חמזדנכות אחר דיפלומטים:
סוג זה נוטה לחפש ידידים בעיקר בין אנשי
הסגל הדיפלומטי ומשקיפי או״ם בארץ. דרג
זה הוא גבוה יותר מקודמו, והוא מעניק
לחברותיו יתרונות ברורים ביותר: נסיעה
במכוניות מפוארות בעלות מספר זר, הופעה
במסיבות דיפלומטיות, קנית צרכי סיד־קית
מתוצרת־חוץ במחירים נמוכים בחנויות
המיועדות לאנשים אלה, הזמנת סחורות מהארצות
הערביות השכנות, אותם יכולים הדיפלומטיים
להעביר, ובעיקר — ההרגשה
של חוץ־לארץ. למזדנבות בדרג זה נדרשים
נתונים אישיים גבוהים יותר: הופעה הולמת׳
ידיעת כללי־נימוסים ושליטה טובה בשפות
זרות.
• המזדנבות אחרי תיירים: אלה
הנערות שיש להן, לרוב, מטרה ברורה ועיק־בית:
למצוא ידיד שיקח אותן לחו״ל. להגשמת
מטרה זו הן נצמדות לכל זר הנקלע בדרכן׳
מנסות לצוד אותו בכל מחיר.

לבלות וגם לאכול
11ל ה 1ןיך נשענת רינה כנפי
שנישאה לאמריקאי,
/ 11ן 1 013 ונסעה עמו. התמונה צולמה כששרתה בצה״ל.
ף* תפוצצותה של פרשת בן־גל בשן
| בוע החולף האפילה לחלוטין על פרשה
אחרת, הנוגעת אף היא למעשי ישראלים
בחו״ל, פרשה אשר בשבוע אחר היתה
זוכה לכותרות ראשיות. הסיפור אודות
מעצרן של שתי נערות ישראליות בפאריס
נדחק לתחתית העמודים.
אולם לגבי חוג מסויים במדינה היתה
לסיפור זה משמעות רבה יותר מאשר לשאר
הידיעות המרעישות שהתפרסמו אותו שבוע.
הסיפור נסב סביב שתי צעירות ירושלמיות,
אשר כמעט לא היה איש בבירה שלא
הכירן. במשך השנים האחרונות היו טובה
(אופירה) נוימן והרצליה זיניוק דמויות
קבועות בנוף הלילי של ירושלים. צמד־חמד
שלא נפרד מעולם. הן הירבו לצאת עם אנשי
או״ם, תיירים ועובדי שגרירויות זרות, אך
לא בחלו בכל בילוי גם בחברות נוצצות
אחרות.
לפני כחודשיים נעלמו לפתע השתיים
מירושלים. ראשונה עזבה את הארץ טובה.
זמן קצר אחריה עזבה גם הרצליה. השתיים
נדברו ביניהן להיפגש בפאריס. לפי התוכנית
היה על טובה לנסוע אל ידידה האמריקאי
בניו־יורק, והיא הבטיחה לחברתה כי תוכל
להשיג כרטיסי טיסה אף עבורה.
אולם העניינים לא הסתדרו כפי שהשתיים
קיוו. הידיד האמריקאי התבושש במשלוח
הכרטיסים, ושתי הידידות שנתקעו בפאריס,
החלו לנהל עמו שיחות טלפון טרנס־אטלנ־טיות
ארוכות, במטרה להשיג את דמי הנסיעה•
חשבונן
במלון הפריסאי הלך והתנפח
מיום ליום. משראה בעל המלון כי אין לו
בל סיכוי לקבל את כספו חזרה, התלונן
במשטרה. השתיים נעצרו, נכלאו בבית־הסוהר.
כפי
שקורה תמיד במקרים מעין אלה,
הוזעק הקונסול הישראלי למקום מעצרן
של השתיים. לאחר שנשלח מברק דחוף
להוריד,ן בירושלים, שנאלצו לשלוח מיד את
הסכום הנדרש, שוחררו השתיים ממעצרן.
חשיבותו של סיפור זה אינה במה שאירע
לשתי הצעירות הירושלמיות אוהבות הבילויים.
גם בעבר ארעו מקרים רבים בהם
הסתבכו ישראלים, אחרי שכספם אזל ב־

היא עליזה אסאייג, המרבה לבקר בנזועדוני־לילה.
בשיבתה לבד ליד הבאר, היא מכירה תיירים. בדרך
כלל אין בעלי מועדוני־הלילה נותנים לנערות להכנס לבד, פרט לאלה אותן הם מכירים.

האחת שמחפשת

למצוא חתן בעל נתינות זרה, היא ניטה ולדמן.
ניטה, התארסה למספר ניכר של זמרים, נישאה
לבסוף לזמר להקת הטילים, וורן ברנדון, בתמונה היא נראית ישנה על ברכיך, במכונית.

האחת שהצליחה

נערות, אשר העולם הזה מעניק להן את הכינוי:
המזדנבות.

גערת־זוהר ר?א אמצעים

** זדנכת היא נערה שאין לה חבר
[ ! 0קבוע, ואינה משובצת במסגרת חברתית
כלשהי. אף על פי כן היא נראית תמיד
בלווית מלווה, עמו היא מופיעה במקומות
ציבוריים, בהצגות־בכורה ובמועדוני-
לילה. מלחיה זר, אינו מד,וזה עבור ד,מזדנבת
מטרה בפני עצמה — גבר עמו היא מעוניי־

הזוהר, אלא שאין לה האמצעים הכספיים והנתונים
האישיים לכך. משום־כך בוחרת היא
להזדנב בחברה מתאימה המעניקה לה את
ההרגשה המדומה של חשיבות חברתית.
זהו מכנה משותף כללי מאוד לחוג ה־מזדנבות.
כי החוג עצמו מתחלק לתאי־מישנה
הניבדלים זה מזה בסוג הנערות, ברקען הסוציאלי
ובמטרותיהם.

• המזדנבות אחר אמגים: אלי,

הן הנערות המחפשות תמיד את חברתם של
אמנים זרים המגיעים ארצה, והמחפשים כאן
ידידות נשית לתקופת שהותם הקצרה. ב־

^ די ל מנו ע אי־הבנות: אין לראות ב־
^ מזדנבות נערות המקבלות שכר עבור
הבילוי בחברתן. הן נענות להזמנות לארוחות׳
לבילויים או לטיולים, וגם לא מסרבות
לקבל מתנות יקרות, אך הן נעלבות
כאשר מציעים להן כסף מזומן.
מספרת עליזה אסאייג 24 המשתייכת
לחוג התיירים:
״אני נכנסת למועדון לילד, לבדי. בדרך
כלל לא נוהגים בעלי הבארים לתת לבנות
להכנס לבד, אבל לאלה שהם מכירים הם
מרשים. התיירים הבאים לבד רואים אותי
כשאני יושבת על־יד הבאר ומתיישבים לידי.
בתחילה הם חושבים שאני מארחת, אבל אני
מסבירה שהיה לי פשוט משעמם ונכנסתי.״
מוסיפה עליזה התל־אביבית, ילידת מרוקו,
שעלתה ארצה לפני 12 שנה בעליית־הנוער
ולפני שעברה לעיר, לפני ארבע שנים, היתד,
בקיבוץ תל־יוסף :״אם החברה שלי מוצאת
חן בעיניו ושלו בעיני, אנחנו מחכים בדרך
כלל עד סוף התוכנית ואז הולכים לאכול
ביחד. אם אנחנו מעניינים האחד את השני,
אני הולכת אתו למלון.״
לרוב המזדנבות מסוגה של עליזה יש
תעסוקה חלקית בשעות היום. הן מתגוררות
לבד, מנותקות ממשפחותיהן, וההזדנבות
מאפשרת להן לא רק לבלות אלא גם לאכול
על חשבון ידידיהן המקריים.
כזאת, למשל, היא גם חדווה (״אווה״)
יפה 27 ילידת רוסיה, שעלתה ארצה בגיל
שש, שירתה בצבא ונשארה לבדה אחרי שהוריה
נסעו למטרות ריפוי לשוזייץ. מאז
היא עוסקת בטיפול בילדים, ובערבים מבלה
במקומות ר׳מיפגש של אמנים זרים.
בדרך כלל אין מזדנבות אלה ממתינות
עד שהתייר יטול לידיו את היוזמה להיכרות.
באנגלית רצוצה הן מנסות לקשור
שיחה עם כל מועמד נראה לעין. כשהתייר
אינו נוטה במיוחד להזמינן לשולחנו או
לארוחה — הן פשוט מתעלמות מהיחס הדוחה.

חתגגרות

צידומי־עירום
ררא
**יאשיתו של חוג המזדנבות־אחרי־דיפ־
1לומטים היא בירושלים. ריכוז הדיפלומטים
ואנשי האו״ם בעיר הקטנה, ומקומות
הבילוי המצומצמים בה, הבליטו את אורח
חיי המותרות והבילוי שלהם.
אופיר, המיוחד של ירושלים כעיר אוני־

הרצליה, למשל, צולמה בעירום על־ידי
הסטודנט הניגרי אג׳לה שביקר בארץ לפני
כשנתיים וחצי, במסעו סביב העולם על־גבי
קטנוע. הוא עצמו נשאר חייב כספים
במספר חנויות־צילום, עבור פיתוח והדפסת
צילומיה של הרצליה.
מזדנבת ירושלמית אחרת, שהתפרסמה
בצילומי־העירום שלה, היא רינה כנפי (,)24
תושבת עין־כרם. היא היתה דמות ידועה
בירושלים, אורהת קבע בכל המסיבות, ובת
לוויה קבועה למשקיפי או״ם, בהצלחותיה
ה; תה מתפארת באוזני ידידיה הישראלים.
לאחרונה הכירה צעיר אמריקאי בשם פול,
התחתנה עמו ונסעה לארצות־הברית. המסיבה
שערכה לרגל נשואיה הפכה לכינוס
מזדנבות כל הארץ, והרצליה זניוק הופיעה
בה בריקזדי־בטן, כשהיא לבושה בביקיני.

להיראות בחברת א5כי£
*מזדנבות אחרי אמנים זרים, הן

מצולמת הרצליה זיניוק בפוזה ארוטית. משום שאחד המניעים
העיקריים של המזזנבות הוא להראות כסמל של ההצלחה
מתנגדות ביותר אפילו כאשר מבקשים מהן להצטלם בעירום.

ער המיטה
הנשית,

אין

ברסיטאית, איפשר לבנות רבות מכל חלקי
הארץ, ששאפו לעצמאות, למצוא אותה דווקא
שם. הן עזבו את בתי הוריהן באמתלה, או
מתוך בחינה אמיתית, ללמוד באוניברסיטה
או בבצלאל. במידה וכחינדתיהן ללמוד לא
היו רציניות, לא קשה היה להן למצוא את
הדרך לחברת הדיפלומטים הזרים המתרכזים
בעיקר במיי באר. במיקרים רבים
חלפו חודשים רבים עד שהתברר להורים
כי בנותיהם אינן לומדות. בזמן זה הספיקו
אותן בנות לקשור את הקשרים המתאימים,
וכשהוריהן הפסיקו את התמיכה הכספית,
היו להן כבר מקורות קיום אחרים.
חלק מהן אף מתחיל לעבוד בבארים, או
כמלצריות במסעדות, אך רובן מתיאשות
מאורח־חיים זה, חוזרות הביתה.
אל ה״סטודנטיות״ מהחוץ, מצטרפות ב
חוג
זה נערות ירושלמיות הנימשכות בעיקר
אחרי הזוהר. אלה אומנם אינן משכילות,
אך לרובן אינטליגנציה טבעית המאפשרת
להן להחזיק מעמד בחברה זו. הנציגות הבולטות
ביותר בחוג זה היו טובה והרצליה
שנעצרו בפאריס. הן דיברו אנגלית רהוטה,
היו מסוגלות לשוחח בבקיאות על נושאים
רבים. טובה היתר, אף כותבת שירים, ואילו
הרצליה גילתה כשרונות בציור.
אחד המניעים הנפשיים הפועלים בכיוון
של דחיפה להזדנבות הוא האקסהיביציוניזם:
השאיפה להיראות בחברה הנחשבת כגבוהה,
להיראות כסמל של הצלחה נשית. משום
כך כוללות חלק מהמזדנבות בהווי הבילויים
שלהן גם את צילומי העירום. אם הגבר
שהן יוצאות בחברתו מביע את רצונו לצלמן
בעירום, לא נתקל בהתנגדות ממשית.

ן | ההגונות שבמזדנבות. גם רמת המוסר
שלהן גבוהה יותר. היות והשאיפות של
רובן מצטמצמות בבילוי בחברת זמרים ו־בדרנים,
בישיבה במועמני־לילה ובביקורים
בהופעות, הן מצליחות לשמור על עצמן.
בחוג זה ניתן גם למצוא סוגים שונים
של מזדנבות. סוג ראשון הוא חוג המזדנ־בות׳
ההולכות אחר האמנים כדי להיראות
בחברתם. ניתן היה למצוא אותן לאחרונה
בצורה בולטת סביב להקת הטילים הבריטית,
ששהתה בארץ חודשים אחדים. אמר־גני
להקות כאלה אינם רואים במזדנבות
ת פעה רצוייה, מאחר והן פוגעות בדרך־
כלל במישמעת הלהקה, ממלאות תמיד את
השורות הראשונות באולמות ההופעה. מניעת
הכניסה החופשית אינה מרתיעה אותן,
מאחר והן מוכנות תמיד לשלם את מחיר
הכרטיס המלא, כדי לשבת בשורה הקדמית.
לסוג אחר באותו חוג משתייכות המזדנ־בות
בעלות הנטיות האמנותייות. אלה מנסות
להגיע למעמד אמנותי על־ידי הסתופפות
בצל האמנים הזרים, מתוך תקווה ל־העזר
בהם.
יש ביניהן גם כאלה המחפשות אחר חתן,
אך הן מועטות מאוד. נציגתן הבולטת היתר
גיטה ולדמן, הבלונדית נמוכת הקומה, בת
למשפחה טובה. לא היה כמעט זמר זר בגיל
המתאים שלא הגיע למעמד חתנה המיועד.
לפני כשבועיים הצליחה סוף־סוף
ללכוד את אחד מזמרי להקת הטילים! ,ורן
ברנדון, עזבה עמו את הארץ לקפריסין,
על מנת להינשא לו ולהמשיך לאנגליה.
בכך נסגר, למעשה, מעגל המזדנבות. זהו
מעגל שחלק קטן מחברותיו מסתבך ומגיע
למצבם של טובה והרצליה, חלק קטן אחר
מצליח להתחתן ופורש ואילו רובו ממשיך
להסתובב על מקום אחד.
אין ספק שתופעה זו מעוררת חוסר אהדה
בציבור הישראלי. אולם מאידך מהוות ה־מזדנבות
מעין מתנדבות ללא תשלום, המני
עימות לתיירים ולזרים את תקופת שהותם
בארץ. כי כל עוד יהיה קיים הפער בין
רמת החיים הממוצעת של מרבית תושבי
ישראל, לבין חוגי הזוהר הקורץ והנוצץ,
תמשכנה אותן צעירות למצוא את דרכן
לחוגי המזדנבות. כי הן אינן מזדנבות רק
אחר זרים, אלא גם אחר המציאות הישראלית,
למרות שאף משורר לא יטרח לחבר
להן שיר בנוסח ״המזדנבות בע״ם״.

ה 1 1מצולמת הרצליה זיניוק יהד עם הסטודנט

11/1 ^ 11 1 1 1 ! 1^ 11 הניגרי שערך אז סבוב בעולם. יחד עם
זח הרבתה הרצליה להצטלם, הניחה לו אף לצלמה בסדרה ארוכה של תמונות עירום.

הבולטת של המזדנבות, טובה
(אופירה) נוימן. התמונה צולמה
עוד בתחילת דרכה של טובה נוימן בחוג זח.

הנציגה
במדינה דרכי אדם
מו ת הז קן:
בין חדריהם של משפחת וליצקר ואברהם
ויסמן הישיש הפריד קיר עבה. לכאורה
היתד, זו מהיצר־ ,מספקת כדי להניח לכל
אחד מדיירי הדירה המשותפת לחיות חיים
פרטיים ושקטים. אלא שהמריבות הקולניות
שבקעו משש הגיעו לאוזני כל השכנים.
דדך החלון. לזוג וליצקר היו טענות
חמורות נגד ויסמן הישיש, שותפם לדירה:
הוא אינו אדם נקי.
באחד מימי השישי נתקל ויסמן בשכנתו
כשהלך להתרחץ באמבטיה.
לא ברור בדיוק כיצד פרץ הריב בין
הגברת והישיש, אולם בעקבות צעקותיה
נזעק למקום בעלה שתפס את ויסמן בבגדיו,
השליכו החוצה מבעד לדלת הדירה.
הזקן ניסה להתנגד בכוחותיו הדלים,
אולם וליצקר היכר,ו, דחף אותו החוצה ונעל
בפניו את הדלת. בלית ברירה סבב
ויסמן את הבית, טיפס בשארית כוחותיו
על חלון חדרו ודחק עצמו פנימה.
סמני מכות. חלפה כמעט שעה. משנרגעו
הרוחות שמו ה־ליצקרים לב כי
הישיש בושש לצאת מחדרו לתפילת שבת,
כפי שהיה נוהג לעשות מימים ימימה. הם
פתחו את הדלת מצאוהו מוטל על מיטתו.
כמה שכנים שהוזעקו לדירה סברו כי הוא
התעלף, אולם הרופא קבע את מותו.
ייתכן שהעניין היה מסתיים בצורה שיג-
רתית פחות או יותר, לולא גילתה הבדיקה
שלאחר המוות, בין השאר, גם את סימני
המכות שספג הישיש משכנו. המשטרה
עצרה את התוקפים, הביאה אותם לדין.
בחוות דעתו של הרופא הפתולוג לא
הובעה אומנם הדיעה כי מותו של הזקן
נגרם כתוצאה ישירה מהמכות .״המוות
נגרם על־ידי שנויים חולניים שבלב,״ קבע
הרופא ,״הטיפוס דרך החלון יכול להוות
מאמץ מספיק לאי ספיקת הלב.״
עונש המצפון. אולם שופט השלום
הראשי, יעקוב סגן, קבע בגזר הדין בו
הרשיע את וליצקר בתקיפה:
״ריב שכנים הפך היום למכת המדינה.
יש להצטער על כך צער רב שאנשים אינם
מוצאים להם אפשרויות אחרות להסדיר
את עניניהם מאשר ריב ומדנים אשר תוצאותיהם
אין לשער.״ הוא הטיל על הנאשם
חמישים לירות קנם על התקיפה. על חלקו
במות הזקן יענישנו, מן הסתם, מצפונו1 .

אילת
דחזקה
בערימת המכתבים שהצטברה על שולחן
המיון בדואר אילת, בלטה גלוייה מצוירת
ביד אמן, שנועדה להישלח לירושלים. הכתובת
:״מר אברהם אופק, בית־הספר לאמנות
בצלאל.״
טיפול אישי. הפקיד בחן את הגלוייה
בקפדנות, היסס קמעה, החליט להעבירה ל־מנהל־הסניף.
גם המנהל התרגש. סר וזועף
לקח את העניין לטיפולו האישי, גילה על
הגלויה את כתובת השולח והגיע לביתו.
״אתה מר אריה קלמניק?״ שאל את הג׳יג־ג׳י
המזוקן, שפתח את הדלת, ומשנענה בחיוב
פתח באיומים :״או שתקח את הגלו־ייה
בחזרה, או שאקרא למשטרה!״
אריק 27 מורה לצורה וצבע בבית־הספר
בצלאל, לא התרגש, הסכים לקחת את
הגלויה בחזרה, בתנאי שמנהל הדואר יאשר
בחתימתו כי אכן סירב להעבירה כחוק.
הדרישה התקיפה הבהילה את המנהל.
הוא חכך בדעתו וסירב. אריק עבר להתקפה
:״או שתקח את הגלויה ותעבידה מיד
לכתובתה, או שאנקוט בצעדים משפטיים!״
המנהל, שסבר תחילה כי תקנות־הדואר
משמשות גיבוי לדרישתו, החל מפקפק בדבר,
ניכנע, לקח את הגלויות וחזר כלעומת
שבא.
אצבעקטנה. השבוע, משהגיעה הגלויה
לתעודתה, אל חברו למקצוע, המירה
לרישום בבצלאל, התגלה תיכנה המקורי:
ציור בטוש של כף־יד, שתנוחת אצבעותיה
עלולה להראות כתנועה מזרחית. הסביר
אריק :״שלחתי הרבה גלויות מצויירות׳ לידידים,
ואינני מבין למה נטפלו דווקא לזאת.״
סיפרה
אחת מתלמידוחיו :״אריק נסע לבלות
ירח דבש באילת ושלח משם גלויות
לחברים, וכמנהגו, מה שאנשים נוהגים להסביר
בהרבה מילים, ה; א עושה ברישונ
קליל. בגלויה הוא הסביר כנראה את השק
טתו על הנישואין והחיים בכלל.־־

במדינה
דרכי חיים
טרמפכמ * ה די רות
מה נחוץ־
לגהנץ?

מגהץ טוב, קרש נוח
ובמובן ״עמילין״ ,העמילן
הנוזלי ה א מי תי של ״גלעם״
ללא כל חומר פלסטי או
סינטטי .״עמיליו״שומר על
בגדיך ומלבינם.
מג הק א די ם מ תנ ה ל חג
•בל הקונ ה ב קבוק ״עמילין״
שמחירו 85 אגורות בלבד
ישתתף בהגרלה:
25 מגהצי אדים
״ג׳נרל אלקטריק״
25 קרשי גיהוץ
100 חב׳ ממוצרי ״גל ע ם״ ~
גזרי את עטיפת הניר סביב הבקבוק
הכחול של ״עמילין״ ושלחי בצירוף
שמך וכתובתך ל־ת.ד ,2921 .תל-
אביב, עד .20.4.63

..עמיליר -
בגדן

יקשה

וילבין

מנהל החברה סגר את משרדו שברחוב
פינסקר בתל־אביב וירד למכונית שחנתה
למטה. השעה היתד, שתיים ושלושים ביום
השישי אחר הצהריים, והוא מיהר לביתו.
ליד רחוב יונה הנביא הבחין בנערה
העומדת לצד הכביש, מנפנפת אליו לעצור.
המנהל עצר את מכוניתו ופתח את הדלת
.״אולי אתה נוסע לכיוון קולנוע
ארמון דוד?״ שאלה הנערה הלבושה בהידור.
הכיוון
המבוקש היה בדרך נסיעתו של
המנהל ולכן הזמין את הנערה להכנס
פנימה.
הצעה אינטימית .״אני עייפה,״
נאנחה הנערה, כשהחלה המכונית לנסוע.
״לפני כמה דקות באתי מחיפה. אני לא
יודעת מה לעשות. אני גרה ברחוב צ׳לנוב,
אבל לא שילמתי שכר דירה ובעל הבית
לא נותן לי להכנם
הנהג לא התעניין במיוחד במונולוג הארוך
בו פתחה הנערה, אך ריח הרפתקה
עלה באפו כשסיימה לפתע בשאלה :״תגיד,
אתה גר לבד?״ המנהל, גרוש ואב לילד,
המתגורר בדירה נפרדת, השיב בחיוב.
כשהנערה ביקשה רשות לנוח אצלו, הפנה
הוא את המכונית לעבר ביתו, הסיע אותה
לשם.
בדירה הרגישה עצמה הטרמפיסטית כמו
בבית. היא ביקשה להתקלח, טעמה מן
הממתקים שהיו על השולחן. לאט לאט
עברה השיחה בין השניים לפסים אינטימיים
יותר ויותר, עד שהנערה האלמונית
הציעה לבעל הדירה שיתעלס איתה.
הגבר לא חשב אפילו לרגע לסרב. אולם
כשנדמה היה לו כי ההצלחה כבר בכיסו,
קמה הנערה לפתע, דרשה ממנו 100
לירות.
מפתחות ורדיו .״מה פתאום כסף?״
רגז האיש המופתע, ביקש מהנערה לעזוב
מיד את המקום. היא סרבה .״אם לא תתן
לי כעת מאה לירות, אני הופכת לך את
הדירה, כך שאתה בעצמך לא תכיר אותה.״
היא הרימה את שפופרת הטלפון שבדירה,
שוחחה עם מישהו במהירות ולאחר שטרקה
את השפופרת עזבה את הדירה
כשהיא לוקחת איתר, את צרור המפתחות
שהיה תקוע בדלת.
עברו שעתיים והגבר הנרגש הצליח כמעט
להרגע, כשנשמעה דפיקה בדלת. הנערה
חזרה, אך לא לבדה. היא הביאה עימה
גבר, בן גילה, ובעמדה לידו חזרה על
הדרישה הכספית. התשובה היתה שוב שלילית
.״אם לא תשלם,״ איימה הנערה,
״ישברו לך את העצמות.״
בעל הדירה היה מבולבל לחלוטין מן
הפרשה אליה נקלע. הוא עזב את המקום
כדי לגשת למכר הגר בבית הסמוך, להזעיק
באמצעותו את המשטרה. כשיצא עוד
הספיק להבחין בשני אורחיו־הבלתי־קרו־אים
כשהם עוזבים את דירתו יחד עם
מקלט הטרנזיסטור שעמד על המזנון —
תחליף־תשלום למאה הלירות.
תשלום כדתי מקוכד. המשטרה,
שהגיעה למקום, כבר לא מצאה את השניים,
אולם כעבור זמן קצר נעצרו אסתר מזרחי
( )19 ואילן אשרוב 19 הואשמו בגניבת
הטרנזיסטור וצרור המפתחות.
המנהל, מן הסתם, יהסס פעם שניה, לפני
שיאסוף לביתו נערות עייפות הרוצות לנוח.

החי

דללן עליון: בירושלים, הודפסו
קונטרסים, המכילים את תפילת הדרן, שיחולקו
בין הנהגים הקונים דלק של
חברת פז.
• ככד את אכיך: בירושלים, כיסה
ילד אלמוני את חזית בניין יואל בכתובות
ענק :״אבא ילד טוב.״
• אין חכם ככעל: בפרוזדור ירושלים,
רשם מדריך של הסוכנות ילדה
בת 11 לבית־ספר יסודי, ניתקל בהתנגדות
הנמרצת של בעלה.
• שומו שמיים: במצפה רמון, גנבו
טיילים את האבן העליונה בפסל המופשט
של הפסלת היפאנית, שנועדה לסמל את
השמיים.
• לשון נופל על לשון: בחיפה,
הגישו בני זוג בקשה לגירושין, בטענה
שאינם יכולים להסכים ביניהם לאיזו שפח
להאזין ברדיו, מאחר שאחת דוברת רומנית
והשני ערבית.

מלחמת שרות התעסוקה:
ך הגיע לכפר במשך שעות היום,
/אפשר רק בטרמפ. הכביש השחור, המתפתל
בין השדות הירוקים ריק לגמרי: :
האוטובוס עובר בו רק לפנות ערב.
בכלל, הכניסה לכפר קאסם קשר, גם מהרבה
בחינות אחרות: חוקי המימשל ה־צבאי,
האוסרים את הכניסה לשטח הסגור
ומשמרות המשטרה המסיירים שם בקביעות.

״אני סוגר את המפע?׳״
ף יסף כלום מרוגז מאוד. יוסף בלום,
גבר נמוך קומה, רזה, בעל פנים מאורסות,
יוצא ממש מהכלים.
״אני מצפצף על הכל!״ צועק הוא .״אני
סוגר את המפעל. האנשים ילכו לרחוב. כל
זה מספיק לי כבר.״
ואכן, זה היה מספיק לכל אחד: העונה
במלואה, הזמנות ליצוא בשווי של רבע
מיליון לירות בכיס וכאן אין פועלים. ואם
כבר משיגים כמה עשרות פועלות, באים
האדונים במכוניות ומגרשים אותן הביתה.
״חיסלו את בלום״ ,הוא קובע .״הפעם
היצליחו. הפעם גמרו איתי.״

מדוע

ך ל| 0ך ך סין מורד, מנהל שרות
111 111/11 התעסוקה בכפר סבא:
״הכל עשתה,חוליה של המשרד הראשי.״ הוא
לא הוסיף שהוא עצמו ארגן׳את ההתקפה.
מי חיסל? את מי חיסלו? על מה הרעש?
יוסף בלום בעל בית־החרושת לשימורים
פריתס, באזור התעשייה כפר־סבא, מספר:
״פריתס, כמו שאר בתי החרושת לשימורים
בארץ, יש לו עבודה עונתית. יש
פירות — יש עונה. אין פירות — אין
עונה. בדיוק עכשיו אנחנו באמצע עונה,
הגדולה ביותר, והבוערת ביותר: עונת
ההדרים. מה שלא עושים עכשיו, לא יעשו
כבר אף פעם.״
במשך שלושה שבועות לא פעל בית־החרושת.
בלום הקים שערוריות, רץ ל־משרד־העבודה
:״בבקשה, ראו, כאן לפניכם
הזמנות בסך 250 אלף דולר. יצוא לקנדה
אנגליה וגרמניה. מדובר כאן בדולרים,
הבנתם?״
לפני חודש בערך התקיים במשרדו של
יעקב ריפתין, המפקח האזורי, דיון מיוחד
בנידון. המסקנה היתה: אין אפשרות לספק
פועלים לבלום, לכן יש לו יד חופשית
להשיג אותם בעצמו.
״למחרת״ מספר בלום ,״נסענו לכפר־קאסם.
שם הצלחנו לגייס 35 פועלות ערביות•
עשרים אחרות מצאנו בטייבה. העבודה
התחילה במלוא המרץ. במשך שלוי

ב״ר״סים־ הנצלניים או בפועלים המנוצלים*
שה שבועות הכל היה בסדר. חשבתי שזה
ימשיך, אבל עד שהיום...״

80 טון תפוזים מרקיבים

ך* יום,״ כלומר ב־ 19 למארס. על מה
שקרה, מספר פועל ראשי, האחראי
על המשמרת, צבי ניסים. הוא שוקל כל
מילה כאילו היה מצהיר בשבועה לפני
בית המשפס:
״באתי היום לבית החרושת בשעה שש
וחצי, והכנתי הכל לעבודה כרגיל״ מספר
נסים .״לפני שבע הגיעה המכונית מטייבה,
ואחריה המכונית עם הפועלות מכפר־קאסם.
הערביות ירדו, פנו לעבר בית־החרושת,
ואחדות התחילו כבר אפילו בעבודה.
פתאום מגיעים ג׳יפים. אחה שני,
שלישי — בעצמי לא יודע כמה. קפצו
מהם כמה אנשים, הודיעו שהם משרות־התעסוקה,
ופנו לפועלות, :אם לא תסתלקו
מכאן מיד, תבוא המשטרה ותכנים אתכן
לבית הסוהר.׳ ביקשתי אותם שיחכו עד
שיבוא בעל־הבית, ושאי אפשר לנהוג כך,
אבל הם לא הקשיבו לי אפילו. את הפו־

״חיסלו את בלום״ ,הוא חוזר בעקשנות.
״מי? הם, מוצצי הדם, מנוולים: מורד
וג׳מילי, סגנו בלשכת־העבודה. כל זה נעשה
רק על מנת לחסל אותי.״

כזום -מוצר צדדי

* וסן? כלום טועה. כל זה לא נעשה
כדי לחסל אותו, אם כי ברור שההזדמנות
נוצלה ליישוב חשבונות פרטיים.
ימין מורד, הטוען שהאשם הוא במשרד־המרכזי,
משקר. אבל רק למחצה. החוליה
נשלחה באמת מהמשרד המרכזי, אבל ליש־כת־העבודה
של כפר־סבא כוונה אותה
לפריתם, וניצחה על המבצע. ג׳מילי אף
השתתף באופן אישי בפיזור הפועלות.
אבל בלום, יחד עם התפוזים והאשכו־ליות
שלו, ויחד עם ההזמנות בשווי של
רבע מיליון דולר — הוא רק קטע קטן.
מוצר צדדי — אפשר לומר.
ומהו העיקר? למי הכוזנה כאן?
ההסבר הרשמי לפעולה, ניתן על ידי
מיכה הלוי, דובר שרות־התעסוקה:
״מה שקרה בכפר־סבא הוא חלק מהפעולה
הרחבה של המשרד הראשי שלנו: פעו־

גירשו את
עלות שהיו כבר בבנין, גירשו בכוח. לא
הספקתי להבין מה מתרחש וכבר נשארתי
לבדי בכל בית־החרושת.״
על תוצאות ההתנפלוח מהבוקר, מצביע
יוסף בלום:
• מנוע בשווי של 2000 לירות שרוף:
המיץ, שנשאר ללא השגחה, נכנס למנוע.
1400 ליטר מיץ תפוזים המיועד לי•
צוא
בשני מיכלים, לא עובדו בזמן ועכשיו
נאלצים לשפוך אותם.
• ארבעה טון פלחי־אשכוליות שעברו
תהליך בישול ולא הוכנסו לקופסאות שימורים
— התקלקלו.
1400 ליטר סירופ סוכר שנשאר ללא

השגחה — אינו ראוי יותר לשימוש.
״וחוץ מזר״״ אומר בלום ,״מכיל טנקי
זה 80 טון תפוזים. הם מתחילים להרקיב.
אם לא יעבדו אותם מהר — יתקלקלו.

הוא עצמו טוען שהוא בסך הכל נהג.
אבל המקופחות הן באמת הפועלות הערביות.

לת מלחמה נגד הראיסים. החלטנו לגמור
איתם, פעם אחת ולתמיד. ראיס — קבלן
עבודה ערבי — הוא יסוד לניצול ושיעבוד
בכפר הערבי. הוא משכיר פועלים וחי על
חשבונם. הוא לוקח לעצמו חלק גדול משכר
עבודתם. זה בלתי מוסרי.
״חוץ מזה מוכרח להיות סדר. חלוקת
העבודה צריכה להיות מבוצעת על־ידי מוסד
אהד: משרדי שירות־התעסוקה. גם
ברחוב הערבי.״
אך האם קיימת באמת חלוקת עבודה?
ואם כן, אז מדוע עומדים בכפר־סבא בתי־חרושת
מושבתים מעבודתם בגלל מחסור
בפועלים, ואילו בכפר־קאסם הסמוכה יושבות
פועלות ללא עבודה.

הגגח עצמית

פאוויה>־

ף כפריקאסם הרחובות מלוכלכים,
יוסף עלי־סרסור הוא אותו הנהג, שהביא
^ ובהם מסתובבים ילדים עזובים ומוז את הבחורות לכפר־סבא לבית החרושת של
נחים• בכפר־קאסם חייבות גם הנשים לצאת בלום. בפברואר עבד אצל בלום יום אחד,
לעבודה. משכורתם של הגברים, אינה מס קיבל אז פתק משרות־התעסוקה. ועכשיו
פיקה לאוכל עבור הילדים המרובים.
בב־ בא אליו בלום וביקש אותו להביא לו
פר־קאסם יש גברים העובדים במחצבות
אבנים בפתח־תיקווה מבוקר עד ערב, כי את אותן הפועלות.
הוא הוביל אותן כמעט שלושה שבועות.
לכפר אין אדמות שאפשר לעבד. אחרים
עד שביום שלישי באו אנשים משרות״
מתגלגלים במשך כל השבוע בצריפים הרעועים
שבנחלת־יצחק ועובדים בבניין בתל -התעסוקה, וגירשו אותם הביתה. מאותו
אביב. אך הם מאושרים שניתן להם לעבוד. יום עומדת המשאית שלו והוא מסתובב
ושיש צורך בפועלים. לפני כמה שנים בלי עבודה. וכמוהו גם הבחורות אותן
אפשר היה למות מרעב. כעת מקבל כל נהג להוביל.
,,איזה ראיס אני?״ מתפלא יוסף .״אני
אחד מהם רשיון לנסוע לתל־אביב, כי בתל-
אביב זקוקים לפועלי־בניין זולים. ברגע פועל, נהג, אתה מבין? אני רוצה לעבוד,
שלא תהיה עבודה, ייפסקו הרשיונות. אך נשי זה הכל. מבלום קבלתי לירה עבור כל
עובדת שהבאתי 35 .לירות ליום. תוריד
כפר״קאסם נפגעות הרבה יותר: ראשית
מ־ מזה עבור דלק, הוצאות מכונית והמתנה
כחזן שהן ערביות, ושנית — בהיותן נשים.
שום יום שלם. מזה צריכה לחיות כל המשפחה.
הן אינן יכולות לקחת
בחשבון שבו 18 נפשות אצלי ואצל אחי. האם ככה מר־עבודה
קבועה. לכל היותר שבוע או
עיים בקטיף כותנה, או, כמו עכשיו, בשי -ויח ראיס?״
״מדוע אתה לא הולך לשרות־התעסוקה
מורים. איך מקבלים עבודה כזו? דרך לש־כת־העבודה?
בלשכת־העבודה אין עבודה ונרשם לעבודה?״
יוסף עלי־סרסור מתפלא שוב. מה זאת
עבור כולם. אין זה חשוב שפרימן מרמת־פועלות,
אומרת לא הולך לשרות־התעסוקה? הוא
גן מתחנן כל יום שישלחו לו
ופריתס בכפר־סבא עמד שלושה שבועות רשום כבר מהראשון בינואר, ובמשך כל
בטל מעבודה, ועכשיו הוא שוב עומד. הדמן קיבל רק יום עבודה אחד.
אך בפיו של יוסף ישנו סיפור:
שרות־התעסוקה בכפר־קאסם מספק עבודה
״לפני כמה שבועות הלכתי למנהל בשל־40־
30 נשים ליום. רשומות 200 :נשים.
הפנייה לעבודה נראית כהעדפה, משמ רות התעסוקה בפתח־תקווה. בנימין קורים
שת שוט לדירבון. כי איך אפשר, למשל, לו, ואיך עוד אני לא יודע. אמרתי לו:
להכריח אותם להצביע בזמן הבחירות כך תן לי עבודה בתור נהג. אני רוצה לעבוד,
כנהג ולהרויח כמו נהג. הוא לא הסכים,
ולא אחרת?
לכן הערבים מתגוננים בעצמם. הנשים אך הסביר לי שאם אמכור את המכונית,
מתארגנות לקבוצות, כל קבוצה מונה כ־ 30 הוא יתן לי עבודה, כמו לכל ערבי. מדוע
עד 40 נשים — למעשה ממשפחה אחת. אני צריך למכור את המכונית שלי? כדי
בראש קבוצת הנשים עומד נהג — בעל שירשו לי ללכת לעבוד בניין?״
״אם אתה לא יודע למה, אז אני אסביר
משאית שהוא בן המשפחה. הוא משיג
עבודה, מביא אותן למקום, דואג לשלומן. לך״ מתערב בחור המקשיב לשיחה .״אני
אף אם לא תרשה לבתה לצאת לעבודה הלכתי ללשכת־העבודה, וביקשתי שיצרפו
אותי לקורס לחשמלאים. אני רוצה להיות
בלי משגיח כזה.
בעל־מקצוע, לעבוד כמו בן־אדם. ענו לי

״שידע את מקומו! ,,שלא יכולים לקחת אותי לקורס. מדוע?
כי אין לי השכלה. אני גמרתי שמונה כילו
מדים עליך שאתה ראיס. מהו תות וזה לא מספיק, אז מדוע מקבלים לאותו
קורם תימנים, שלא למדו בכלל? לומר
ת פ קי ד ך, למעשה, יוסף?״

לך מדוע? כי אני ערבי. ערבי יכול להיות
רק פועל שחור. שידע את מקומו! אם
צריכים פועל לבניין — יקחו אותו. אם
לא אז שיסתלק. אם יהיה נהג או חשמלאי
אז יתפוס מקום של יהודי!״

מי הוא ראיס?

ף* יימים כמובן גם ראיסיים אמיתיים.
\ /קבלני עבודה הפועלים כסוחרי עבדים,
1כאלה השולחים לעבודה מאות פועלים
בבת אחת, כאלה המרוזיחים בעונת קטיף
הכותנה עשר לירות על כל פועל — מבלי
שיעבדו כלל.
אבל בהם לא יפגע איש. ראיס אמיתי הוא
עשיר. ולעשירים השפעה גדולה בכפר הערבי.
בזמן הבחירות חשובים אנשים בעלי
השפעה אצלם. לכן כדאי לקנות את הראיס.
כלומר: להרשות לו לחיות על חשבון
הערבים העלובים. זהו מסחר מיוחד במינו:
הקונה מפא״י, המשלם הפועל הערבי.
״לפני שבוע נסעתי עם בחורות לעבודה
ללוד.״ מספר ברכים אבדול אחמד אמר,
אחד מהנהגים בכפר־קאסם .״בדרך משיג
אותי ג׳יפ ועוצר לפני. טוב שלחצתי על
המעצור עד הסוף כי אחרת היה קורה
אסון. קופצים מהג׳יפ ואומרים לי לחזור
לכפר, כי אין לי בשביל מה לנסוע לעבודה.
עניתי להם שאני מוכרח לנסוע, כי
מחכים לי שם. בקשתי שאם משהו לא בסדר,
שייסעו אחרי ללוד לבעל־הבית, ואיתו
יסדרו את הכל. הם ענו שבעל הבית לא
מענין אותם, ואני לא אסע, כי אחרת יכניסו
אותי לבית־הסוהר. פרץ ריב, התיישבתי
במכונית ונסעתי מהמקום. הם נשארו.
״כאשר חזרתי הביתה הכתה לי כבר המשטרה
מפתח־תקווה. אמרו לי שאסע אתם
לתחנת המשטרה. כי רוצים לרשום דו״ח
על מה שקרה היום בדרך. בעצמי רציתי
שירשמו דו״ח על זה, לכן נסעתי. הם
אפילו לא שמעו אותי במשטרה אלא מיד
הושיבו. ישבתי יומיים ורק ביום השלישי
הביאו אותי לבית־המשפט ואחר כך שיחררו.״
ולזה
קוראים מלחמה בראיסים.

1יי * 1 7

ספ 1רט כדורגל הזי כ רון הקצר
בתחילת השבוע, ישב מאמן הנבחרת הלאומית
בכדורגל, גיולה מאנדי בבית הקפה
התל־אביבי רוול כשהיא מוקף בפמלייה של
מעריצים. לפתע הופיע שוער הנבחרת הלאומית
בעבר, יעקב ח דורוב. מאנדי הזמינו
בחיוך מאדיארי טיפוסי להצטרף אל שולחנו.
חודורוב נענה.
הם החלו לשוחח על משחקה הבינארצי
הקרוב של נבחרת ישראל נגד אלופי העולם
מבראזיל.
תוך כדי שיחה, העלה מישהו את הרעיון
כי במשחק נגד בראזיל, יערך טקס
פרידה ליעקב חודורוב, שוער הנבחרת הוותיק.
גם צ רת הביצוע נקבעה בין יושבי
בית־הקפה: יעקב חודורוב יוצב בשער
הנבחרת בחמש הדקות הראשונות למשחק,
יפנה לאחר מכן את מקומו לשוער צעיר.
״נלזר אינו שח הרעיון אינו
חדש. עוד בחודש נובמבר אשתקד, הציע
עתונאי הספורט, איש ידיעות אחרונות,
משה לרר, לערוך טקס פרידה לשני כדורגלני
נבחרת ישראל, השוער יעקב חודורוב,
והחלוץ יהושע ן״שייע״) גלזר.
היה זה במיעד סמוך למשחק הבינארצי
האחרון של נבחרת ישראל נגד נבחרת תורכיה•
לרר הציע כי שני הכדורגלנים, שהיו

מכבי, הנאחז בהסכם שנחתם על ידי שני
הצדדים ב־ , 1951 ואשר אומר כי אין למספר
הסניפים שיהיו לכל מרכז השפעה על מוסדית
ההתאחדות, מסרב בכל תוקף להענות
להצעת הפועל לפרק את השותפות בהתאחדות.
מול
קריאת אנשי הפועל לבסס את פעולות
ההתאחדות על בסים דמוקראטי, דהיינו
לכנס אסיפה כללית של כל האגודות החברות
בהתאחדות, כדי שאלה תבחרנה את
המוסדות המתאימים, טוענים אנשי מכבי כי
כוונת הפועל היא השתלטות טוטאלית על
חיי הספורט במדינה, אשר פירושה חיסולו
של מרכז מכבי.
סניף קטן כאגודה גדודה ז הסבירו
השבוע ראשי שני המרכזים הגדולים
את עמדתם לפירוק השותפות בהתאחדות.
יוסף (״יוז׳ו״) עינבר, המזכיר הכללי של
מרכז הפועל טען: הפועל א נו רוצה להשתלט
בכוח על ההתאחדות לספורט. ההסכם
לשיתוף פעולה בין שני המרכזים שנחתם
בשנת , 1951 אינו ריאלי כיום, ואינו מתאים
למציאות. קשה לדרוש ממרכז הפועל שיסכים
להיות שותף עם מיעוט כמו מכבי,
שחבריו מהווים רק כ־ 20 אחוז מחברי ההתאחדות
לספורט. דרישת הפועל היא לכנס
את כל האגודות החברות בהתאחדות לספורט,
כדי שאלה תבחרנה בצורה דמוקרא־טית
את המוסדות״.

1 1 0 0ד ש מאת הוצאת ספרים ״ ל 11
רחוב בצלאל יפה ,4תל־אביב, טל 62452 .

תחרות המיפרשיות כחוף כוזרים
כמו נוף קאריבי

מ רו צ חי

ו׳גזי־ ח כו ב ח * מ ג די צני
500 עמודים של היסטוריה עוצרת־נשימה, פרי עטו של החוקר־הסופר
יעקב דה האז. אלפיים שנות אירועים, סערות מדיניות
וצבאיות, שלטונות מתחלפים ותרבויות מתבוללות.

לילות

או. הנרי
או. הנרי

ניו־יורלן

כפי שלא הכרתם אותו עדיין.
בשיא יכולתו מחממת־הלבבות׳ ונוסכת־ההפתעה.

רובין

הוד

הקלאסיקון הגדול לבני הנעורים, בלבוש עברי חדיש, על רובין
הוד וכנופייתו העליזה, ועל מלחמתם בעריצים.

היפהפה

ה שחור

אן פיואל כתבה ספר מיוחד במינו — אוטוביוגראפיה של
סוס, אשר מבעדה מזדקר עולמם של הבריות. הספר, שזכה
להיות ידידם של כל הקוראים הצעירים בעולם מעוטר בעשרות
ציורים נפלאים.

החליל

ו ה חץ

סרט בלתי נשכח של הבמאי השבדי ארנה פוקסדורף
לספר מרטיט־ביופיו מאת דליה רביקוכיץ׳.
הודו של שבטי־פרא — ושל מרידה במוסכמות.
הודו של ברדלסים אויבי־האדם — וגורי־ברדלסים שעשוע ילדי
הפך

האדם.
הודו של אמונות טפלות — ושל אהבה והקרבה.
החליל והחץ -זה מול זה.

בל התצלומים מן הפרט כעמודים שלמים

שותפים בזמנו לנצחון ההיסטורי על תורכיה
ב־ ,)1 : 5( 1950 יסיימו את הקריירה
הבינלאומית שלהם דווקא במשחק שייערך
ברמת־גן נגד התורכים.
אולם לא אדם כמאנדי שש לקבל רעיונות
מאחרים. הוא נהג אומנם לשאול מידי פעם
בעצת עתונאים בכל הנוגע להרכב הקבוצות
לפני משתקים בינארציים, אך לרוב בחר
לשנותו ברגע האחרון משלו, למרות שהצהיר
על הרכב מסויים אפילו במסיבת עתונאים.
מאנדי נראה כמסכים להצעת העתונאי,
אך בשיחות עם ידידים אמר :״חודורוב לא
סיים עדיין את הקריירה שלו: ואילו גלזר
— כבר אינו שחקן.״
מי הביא את הנצחץ ז מאנדי שכח
כפי הנראה שגלזר כבש את שערי הנצחון
במשחקים המוקדמים על הגביע העולמי נגד
חבש, והוא׳ היה האיש שניצח את נבחרת
אנגליה הצעירה ברמת־גן ניצחונות שבגללם
זכה מאנדי לכינוי ״אשף הכדורגל״.
מאנדי, שבתקופת שהותו בארץ גילה לא
פעם כי חשבונות אישיים קטנוניים ממלאים
אצלו תפקיד מכריע, חייב לסיים את
הקאריירה הישראלית שלו בצורה מכובדת
יותר: אם לחלוק כבוד, אזי לחלקו לכל מי
שראוי לו.

ה מי עו טשה 3ךלרוב
כשייסדו אנשי המכבי את ההתאחדות לספורט,
ב״ ,1951 הם נענו לבקשת אנשי
הפועל, וצרפום למוסדות ההתאחדות.
הפועל הרחיב מאז את מסגרתו, הקים
סניפים חדשים בכל רחבי הארץ. עתה פונה
הוא למארחו מכבי בדרישה לצמצם את
השפעתם בהתאחדות :״לא נוכל להסכים
ש־ 233 סניפינו יהיו שווים ל־ 24 סניפיכם,״
אמרו אנשי הפועל למכבי.
הצעה זאת באה אחרי שבמשך 12 שנים
היה השלטון מחולק באופן שווה בין שתי
הקבוצות.

טען לעומתו סגן ראש עיריית רמת־גן
ויו״ר מרכז מכבי, שלום זיסמן :״הפועל
אינו יכול לדבר על רמוקראטיה. גם המזכיר
הכללי של מרכז הפועל לא נבחר לתפקידו
בצורה בה אני נבחר על ידי חברי, אלא
מונה לתפקיד זה על ידי המוסדות העליונים
של ההסתדרות. כוונת הפועל היא להשתלט
בכוחו המספרי על חיי ההתאחדות/
ולאפשר ייצוג דומה לסניף קטן כמו הפועל
אופקים ולאגודה גדולה כמו מכבי תל-
אביב. אנו יסדנו את ההתאחדות לספורט,
והסכמנו בשעתו לקבל את אנשי הפועל
כחברים שווי זכויות. באם ברצון הפועל
לשים קץ לשותפות — עליהם לעזוב את
ההתאחדות לספורט, ולבקש הכרה מחודשת
במעמדם מכל התאחדויות הספורט העולמיות.״

שייט

רי טחדש לנו ף
למשך יומיים לבש חוף בת־ים מראה
ציורי, דמה יותר לתמונת נוף מאחד האיים
הקאריביים. היה זה כשמפרשיהן הבוהקים
של 19 מפרשיות קטנות 15 ,מדגם
חרטומן וארבע מדגם ההולנדי המעופף,
מילאו את רצועת המים מול החוף הבת-
ימי, בתחרות השניה על אליפות ישראל
בשייט־מפרשים.
במזג אוויר נוח ושקט, כשמשב־הרוח החלש
מונע בעד השייטים לפתח מהירויות
גדולות, היה על כל סירה, בה ישבו שני
שייטים, לעבור ארבעה מסלולים מסוגים
שונים, באורך של 16 מילים ימיים. כאשר
חולקו תארי האליפות, היה ברור שענף
ספורטאי אצילי ומרהיב החל להתפתח בישראל.
ולמרות שהוא נעדר אותם סממני
מתת ההופכים ענף ספורט לספורט המוני,
עתידות המפרשיות הקטנות להפוך לחלק
בלתי נפרד מחופי הארץ.

רשימה נוספת של ספרים חדשים תפורסם בחודש הבא.
העולם הזה 1553

אנשים
^זקן לאות ־ תודה
בעת הדיון שנערך בכנסת על תקציב
משרד־המשפטים, תבע ח״ב אגודת־ישראל
שדמה לורנץ לשחרר את דודו של יום־
לה שוחמאבר, שלום שטארקס, בטענו
כי הוא ״המוהיקאני האחרון הסובל עדיין
מפרשת יוסלה.״ קרא לעברו שר־המשפטים
דב יוסף :״הוא מוהיקאניי חשבתי שהוא
יהודי סגנו החדש של שר־הפנים,
ישראל שדמה כן־מאיר, פתר סוף־
סוף את החידה המטרידה, מדוע החל לגדל
זקן עם מינויו החדש. מסתבר שלא עשה
זאת בשל המינוי. לפני שבועות מספר פקדה
אותו מחלה קשר, ומסוכנת מבלי שידע
על כך. כשהחלים, והרופאים גילו לו עד
כמה חמורה היתד, מחלתו, החליט לגדל זקן
כאות תודה על שניצל העתונאי
יוסף (״נץ״) ויניצקי כינס את הפילי־טונים
שלו בספר, לו הדביק את השם
נץ או פלשתיין. בפתח הספר מובעת תודה

לניקיטה כרושצ׳וב, דויד כן״גוריון,
לוי איטבול, ג׳ון קנדי ואברהם
פליישר ״וכל העוסקים בצורכי ציבור
באמונה, ולבי אמונה שלולא עזרתם לא
היה מופיע הספר בראש המשלחת
המסחרית האוסטרלית, המבקרת עתה בארץ,
עומד ברון סניידר, היהודי היחידי
בפרלמנט האוסטרלי, שבשעתו כבר ביקר
בארץ כאורח הממשלה. סיפר סניידר :״הטיפול
בי אז היה כל כך נמרץ, שחליתי
בעקבותיו למשך יומיים. אני מקודד, שהפעם
לא יחנקו אותי מרוב אהבה.״

הכוכבתוה חיי לו ת
תיירת יפה וגבוהת קומה, שלמרות גילה
עדיין ניכרו בה היטב סימנים של יפהפיה,
נראתה השבוע במלון דן בתל־אביב. התיירת
האמריקאית, שנשאה את השם מרים
נחמן, לא היתד, אלא מרים ירון, מלכת
היופי הראשונה של ישראל. אחרי שזכתה
בתואר, התגרשה מבעלה, היגרה לארצות־הברית.
כיום היא אם לילד בן 13 מנשו־איד,
הראשונים. אולם מאחר ובעלה הראשון
הוא פסיכולוג, הוא מנע ממנה במשך שנים
לראות את הילד, אסר עליה גם לבקר בחגיגת
בר־המצווה שלו, שנערכה לפני שבועות
מספר. עתה מקודד, מרים שבביקורה
הנוכחי תוכל לראותי סוף־סוף את פניו של
בנה שורה של אישים ידועי שם
הוטסו השבוע במיוחד לארץ כדי להשתתף
בטכס חנוכת מלון דן־כרמל בחיפה. הם
הובאו על־ידי הנהלת המלון בתקודה שה-
פירסום שינתן לביקורם בארץ בעיתוני
חוץ־לארץ, יביא גם פירסומת לבית־המלון.
הידועה מבין האורחים היתד, כוכבת הקולנוע
ג׳ון פונטיין, שאינה עוד צעירה
וגם לא כל כך כוכבת, אך שמה עדיין
הולך לפניה. משאלתה הראשונה היתה:
״אני רוצה לראות חיילות צה״ל.״ כאשר
שמע אחד ממקבלי פניה בקשה זו, בתוספת
הידיעה שביום ראשון הקרוב תמריא
הכוכבת לאיטליה, העיר :״תוכלי לראות
אותן באיטליה הסופר ג׳יימס
(״הודאי״) מיצ׳נר, שנכלל גם הוא בפמליית
המוטסים המכובדים, ניצל את הלילה
הראשון לשהותו בבית־המלון החיפאי
בתחביב אישי — הוא נעלם מחדרו,
יצא לטייל ברגל ברחובות הכרמל, התבונן
במשך שעה ארוכה בפאנורמה החיפאית
הלילית ראש עירית תל־אביב מרדכי
נמיר מרגיש את עצמו לפחות כנסיך של
מדינה קטנה. אחרת אי־אפשר להסביר מדוע,
בנאום שנשא על תכניות העיריה בעתיד,
אמר בין השאר :״אנחנו נקיים את יריד
המזרח בו תשתתפנה מדינות רבות מישראל
ומחוצה לה אחרי שד,חלימה ממחלתה
חזרה השחקנית דינה דורון להצגת
אירמה לה דוס בהבימה. היא הופיעה בשבת
האחרונה בחיפה ושעה שהשמיעה את הפזמון
די־דו, ארע משהו בלתי רגיל. הקהל
החיפאי האדיש החל לצאת לפתע מכליו,
ליוה את שירתה במחיאות כפיים קצובות
וסוערות. דינה, שנסערה מהתגובה הבלתי
צפויה, הפסיקה את ההצגה והחותה קידה
לקהל כפי שנהוג באופרה כששאר השחקנים
על הבמה אינם יודעים מה לעשות ואז
אמרה דינה :״צריך להמשיך!״ וההצגה חזרה
למסלולה התיאטרון הפולני יאגא־בונדה
העומד להגיע השבוע לישראל יציג
כאן תכנית בשם מסמכים מבית המשוגעים.
הסביר אחד ממחברי התכנית יוסף טנק־כיץ
את פשר השם המוזר :״מי שאינו
שפוי בדעתו אינו בר עונשין וזה הופך
שגעון לעסק כדאי. בדיחות כמו שאנחנו
מספרים על המשטר מותד לספר במדינות
העולם הזה 1333

סוראיה כמיכחן כד
יותר טוב מזבנית
מסויימות רק בבתי המשוגעים. לכן הצלחנו
להשיג בפרוטקציה תעודת משוגע לכל
אחד מחברי הלהקה נשף הפורים
המאוחר שנערך בכפר האמנים עין הוד, היה
כה מאכזב עד שרבים הציעו להחליף את
שמו של הכפר ל״אין עוד״ .עד כמה התאכזבו
המשתתפים אפשר ללמוד מהעובדה
שמוכתר הכפר, איצ׳ה ממכוש, שהיה
מחופש לקצין ים מצרי, היה צריך לפתות
אורחות בארבעה אמצעים ולא רק אחד.
לכל מבקרת הציע איצ׳ה: א .לערוך סיור
בכפר: ב .לסייר באמפיתיאטרון: ג .להראות
את אולם הריקודים וד. להראות חדר טיפוסי
של צייר מקומי. הוא ניסה לעשות זאת עד
שבע בבוקר, אך לא היו מתפתות.

ש תי קהכהודאה
הפעילות בקול־ישראל גוררת אחריה נישואין,
ושטף החתונות העובר לאחרונה
על עובדי שרות־ד,שידור מאיים כמעט להשבית
את התחנה. בעוד שלפני זמן קצר
התחתן גד לוי, מעובדי יומן החדשות,
מצפים בקרוב לנשואיהם של רכקה מי״
באלי, שדרנית הגל הקל, ורמי דרומי,
שינשאו כל אחד לבן־זוג אחר חתונה
ממלכתית אחרת נערכה השבוע בירושלים,
בה נשא יהודה ליש, דובר משרד־השיכון
והפיתוח את נעמי שפה רד, צעירה אנגליה,
בוגרת אוניברסיטת אוקספורד. החתונה
הפכה לכנס ענק של עתונאים ודוברים.
שלמה אמיר, עוזר שר־האוצר, סקר את
הנוכחים והפטיר :״אחד הפאראדוקסים במדינה
הוא, שלעובדי משרד־השיכון אין

שיכון, לעובדי האוצר אין כסף ולעובדי
הכנסת אין רשות דיבור.״ מזכיר הכנסת,
משה רוזטי, שלשתיקתו כוונו הדברים,
המשיך לשתוק סיכסוך ישן בין שני
בעלי מועדונים לשעבר, הביא השבוע ל־תיגרת
לילה רבתי. הפסל איזי כן־יעקב
פגש בקסיקי באר, מקום מיפגש ציפורי־הלילה
התל־אביביות אחר חצות, את שמו״
אל קראום, לשעבר בעל באר 7בבאר־שבע.
איזי השתוי התגרה בשמוליק, ספג
ממנו מהלומד, ששברה את אפו ד״ר
צכי יעכץ, לשעבר סגן הדיקן של או ניברסיטת
תל־אביב, העוסק כיום בהקמת
האוניברסיטה של חבש, הלך לבקר בעת
שהותו בארץ בהצגת האידיוטית באהל, בר,
מופיע תלמידו נפתלי יכין, המתכונן
עתה לבחינות לקבלת תואר ב״א בפילוסופיה.
בתום ההצגה אמר הפרופסור לתלמידו
:״בשביל מה אתה צריך להיבחן?
תבוא עם הטקסט שלך בהצגה, ותקבל תכף
ציון, תואר וסטיפנדיה להמשכת הלימודים
בחוץ־לארץ בפני אחת התעלומות
הגדולות בחייו, ניצב לאחרונה הד,ומורים־
טן דן כן־אמדץ. ליד קו הטלפון של
משרד החנזאם עובר קו נוסף, שהשיחות
המועברות בו נקלטות לעיתים בבהירות במכשיר
הטלפון של החמאם. מסתבר שה־משוחחות
הקבועות על הקו הן שתי נערות
צעירות המצויות היטב בהווי הדיזנגופי. באחד
הימים הרים דן את הטלפון כדי לחייג,
שמע את שיחתן של שתי הנערות על הקו
השכן. הוא הספיק לשמוע רק את המשפט
האחרון של אותה שיחה ת בו אי מחר
בערב לכסית. אספר לך מה היה לי בשבוע
שעבר עם דן בן־אמוץ.״ עכשיו מנסר, דן
לפתור את תעלומת זהותה של המשוחחת
האלמונית רומן נוסף על חיילות
צד,״ל עומד להתפרסם בחוץ־לארץ. גם המחברת
שלו נקראת יעל. זוהי יעל גל״
כוע, בתו של שר־הטקם הישראלי, ואשתו
מזה חודש של המלחין יוחנן זראי. הספר,
שיופיע בצרפתית, הוא יצירה הומר
ריסטית למחצה, המתארת את שלבי ההסתגלות
של חיילת בצבא. יעל, שתירגמר,
כמה משיריו של יוחנן לצרפתית, ומתעת־דת
לכתוב פיזמונים לנעימותיו, מנצלת את
ביקורה הנוכחי בארץ לאיסוף חומר לספר
שני על הארץ, שייכתב גם הוא מנקודת־
׳מבט הומוריסטית, על חוויותיה של ישראלית,
החוזרת לביקור בארץ אחרי הפסקה
של שנים. את אחד הקטעים רשמה במלון
זן. היה זה שעה שהמלצר הגיש לשולחנה
ספל קפה, עליו היתד, טביעת־שפתון. כאשר
הסבה יעל את תשומת לבו של המלצר
לכתם, התגונן האיש :״באמת, זה לא שלי״
הנסיכה הפרסית סוראיה, אשתו
לשעבר של השאח הפרסי, כבר עברה את
מיבחני הבד להופעתה הראשונה ככוכבת
קולנוע, בסרטו של המפיק האיטלקי דינו
דה לורנטים. אם תופיע סוראיה בסרט,
שנושאו עדיין שמור בסוד, אך יספר כנראה
על חייה של נסיכה במחצית השניה
של המאה העשרים, היא עלולה לאבד את
הקיצבה בסכום של 15 אלף ל״י לחודש
שמעניק לה השאח. אלא שלסוראיה, שאינה
מפסיקה לרדת מכותרות עתוני הרכילות
(ראה מדור רחל מוחלת) ,זה לא איכפת.
״מאז ילדותי שאפתי להופיע בסרטים,״ גילתה
.״אחרי הכל אינני יכולה לנהל חנות,
להיות זבנית או מזכירה.״

תאחד תשלם פחות מס הכנסה אם
תצטרף לתכנית ח״ץ (כיטוח
חיים או גימלא צמודים) _

עוד לפני ה־ 31 למרץ!
הזדרז לפנות אל
סוכן הביטוח שלף
לפני תאריך זה.

זו• צנוור

ה ת רי סלעםנע ״ ם
תל־אביב, רחוב דרויאנוב ,9
טלפון 231958 :

* מבצעים תיקונים
בתריפי אסבסט
אחריות מלאה
* החלפת דגמים
והרכבת תריסים
חדשים כתנאים נוחים
* יעוץ חינם

פ סו קי ה ש בו ע
• משה שרת, בעצרת להצלת שארית
פליטת הונגריה :״אני מרגיש צורך
נפשי וחובה קדושה להזכיר את ד״ר ישראל
קסטנר, ידיד וחבר, שניצל ועלה, שנפל עקב
מאמצי הגבורה שלו להצלה.״

• ׳מנהל ״אל״על״ אפרים כף

ארצי, על לקח שביתת צוותי־האוויר!
״למדנו כי דעת הקהל, העיתונות והראדיו
— זהו הדבר החזק ביותר בישראל.״
• עורן־״הדין משה רואו, נציג
הברון רוטשילד בארץ :״אם הכנסת היתה
דוחה את תוכנית הטלביזיה החינוכית, היתה
זו הפעם הראשונה שמשפחת רוטשילד היתד,
מרוויחה משהו בארץ הזאת.״

חג הפסח
מתקרב ובא.
הכן לך מצלמה לליל־פסח ולטיולים
בימי החג. המצלם נהנה כפליים, לכן
אין חגיגה ואין טיול בלי מצלמה.

עבור מעט כסף
אתה מקבל מצלמה
והדרכה לצלום אצל

13 נו- 1בדנד
חיפה,רח1ב החלוק 31

• ח״ב חרות אריה כן־אליעזר,
על נסיעתו של פרופסור בנימין אקצין לגרמניה
:״אין לי כל ספק שנסיעתו של
אקצין תגביר את האנטישמיות בגרמניה.
איני יודע באיזו מידה, אך באשר לי, אני
כבר אנטי־אקצינ־שמי.״

אלינה רזסלם־ר

סלכזד־ת

טוויסט כוז־יסון
יכל ר קז ד אוז>־

• המשורר האמריקאי הישיש
עזרא פאונד :״לעולם לא אכתוב שורה

ד 1א ז

נוספת. אני מצטער על כל מה שכתבתי.
לא ידעתי מאומה.״

טי 56905

דכא. רדד פימזקר 2ן

בישראל
אממת דמויות
ה חיי ם חיי בי םלהמשך

11^0 0 4 3 2
25 0010111

עבור שקופיותצבעוניות

סרט צבעוני להסרטה במצלמות
של 8מ״מ, המעניק לך הנאה
מיוחדת הודות לדיוק צבעיו המ עולים
ומידת רגישותו הגבוהה.

סרט זה מעניק לך שקופיות
בהירות ביותר וצבעים טבעיים.
המחיר כולל פתוח והחזרתן
בדואר אויר.

בד ור

חו1 ! 1

: 31ז 6 ¥ 6ז
£א . 0וחוח 8

להשיג בכל בתי מסחר לצל1ם

סוכני ם:

חל־אביב. שדרות חטשילד ,15 טלפון 65421

לסלי צ׳רטריס
מחבר סדרת בלשי ״המלאך״
׳׳י 1א £ 84.1מ 1״

הולצאאוהר ספיח

ההצגה חייבת להימשך. על כן חייב
שחקן להתגבר על רגשותיו, על אסונותיו,
על חוליו, כדי להמשיך למלא את תפקידו.
אבל מה עם התפקיד שמחוץ לבמה?
מה עם החיים? האם גם הם חייבים להימשך
למרות הכל?
חיים פארדו ,40 ,ושחקן בעל ותק של
כ־ 15 שנה, החליט: כן. כאשר נודע לו,
לפני כשנה, שהוא חולה במחלת הסרטן,
החלים שהחיים חייבים להימשך עד הסוף.
אהכה חדשה לעתיד. חייו של
פארדו על הקרשים היו קשים, אולי יותר
מן הרגיל. הצבר התום* ,ששירת בלח״י,
ענה לפני עשר שנים לכתב שראיין אותו
על אפליה עדתית :״בגלל היותי ספרדי —
הייתי חייב לעבוד יותר קשה מאחרים.״
הוא הופיע בתיאטרון הסאטירי המטאטא,
עבר לאוהל, ואפילו יסד עם אשתו, השחקנית
טובה פארדו, תיאטרון משלהם, התאטרון
הכחול. תוך כדי כך מצאו השניים
גם זמן לסיור ארוך בדרום־אמריקה,
ממנו חזרו עמוסים בחוויות, בציורים
מכסיקאיים ובמזכרות אכזוטיות למכביר.
חיים חזר גם עם אהבה נוספת: מצלמת
הקולנוע. הוא צילם את טובה משתעשעת
עם נחשים מאולפים, על רקע בניינים
מודרניים, בתוך צימחיה טרופית.
הוא התייחס לאהבתו החדשה ברצינות
כזו, שנסע לניו־יורק, ללמוד שם את
אמנות הבימוי וההסרטה. הוא חשב על
העתיד, על עידן הטלביזיה המתקרב לישראל.
כי כאדם צעיר, חשב על העתיד.
הוא לא פחד. יום אחד, בהיותו בודד
בניו־יורק, חש בכאבים חזקים בבית החזה
.״כמעט התעלפתי,״ סיפר לאחר מכן
לחבריו. אך גם כאשר חזרו ותקפוהו
הכאבים, לא הלך לרופא. הוא היה גבר
חסון, שמימיו לא נזקק לטיפול רפואי,
לכן פשוט ניסה להתגבר על כאביו.
הוא חזר ארצה, מצוייד במצלמות וציוד
קולנועי לאולפן שלם. כאשר הכינה הנהלת
יריד המזרח את תחנת הטלביזיה הראשונה
בישראל, הציע פארדו את שירותו.
כל אותו זמן, היו הכאבים חוזרים ותוקפים
אותו. לבסוף החליט ללכת לבדיקה•
רופאו הכניסו להסתכלות בבית־ה־חולים,
הבטיח לו כי אין כל סיבה לדאוג.
כעבור יומיים שמע חיים את גזר־הדין הנורא
.״יש לך מזל שאתה עוד בחיים,״
אמר לו הרופא ,״לפי כל כללי הרפואה,
היית כבר צריך למות מזמן.״
החל מאבק האימים עם המוות. לא כדי
לנצחו — אלא לפחות כדי לעכבו. ואז
חל השינוי הגדול בחיים פארדו. האיש,
שתמיד שסע הומור והנאת־חיים של בן־
הים־התיכון, קיבל מישנה מרץ. הוא נעשה
עליז ותוסס יותר מאשר זכרו אותו חבריו
אי־פעם. הוא ידע מת מצפה לו, ולא
ניסה לרמות את עצמו או אתי בני ביתו.
הוא נהג כרגיל תיכנן את עתיד בנו,
למרות שידע כי לא יזכה לראות עתיד זר״
נראה היה שפשוט אינו מפחד מפני המוזת.
כאשר הוכנס לפני חצי־שנה לבית החולים
איכילוב ביקש שיוציאוהו משם
במהרה. לחבריו סיפר בהומור על החולים
ששכבו עמו, השדכן שקיצו קרב, אך לא
יכול היה להפסיק להיות שדכן עד הסוף.
״כשהיתה מטפלת בו איזה אחות צעירה,״
סיפר בהתפעלות ,״היה מיד מוציא את
פינקס השידוכים שלו, מחפש לה חתן מתאים
בין לקוחותיו.״
הוא חזר שנית לביתו, כי רק שם יכול
היה להיות נאמן לתביעה ״החיים חייבים
להימשך.״ הם נמשכו עד השבוע שעבר.

בידור
בי קו רמטעם
היסטוריה כגרוש
המנוי סיבלוז זזוצבוזך לוזידזטי תזויזזי, זא גרוז
הבילזמי ל>זי\ז\\ ,לא
אזזזו בהן רגז.
זובל לאפטר בל זוטלזזז ללא \זמלז זז.

(מועדון
התיאט רון
החיפאי) היא תכנית בידור של קסרקטין
— תופעה אפיינית להווי הישראלי.
בידור מעין זה, שלידתו והתפתחותו קשורים
בלהקות הצבאיות של צהל, נושא סגנון
מיוחד אותו נוהגים החיילים להגדיר
בשם: בידור חובה. במהותו הוא אינו שונה
מבידור דומה שנוצר במתכונת אזרחית,
שכן בסופו של דבר אותם המחברים כותבים
לשני התחומים, רוב המבצעים, אם
אינם חברי להקות צבאיות, הם יוצאי
להקות כאלה.

אלא שטיבו המיוחד של בידור כזה, בו
בולטת הדרכתם המכודנת של קציני חינוך
פוליטרוקיים, הדואגים להקנות בדרך השעשוע
גם מוסר השכל וערכים, שהוא
עוקץ ולא פוגע, מצחיק אך לא לועג, רענן,
אך לא מתסיס. נושאיו אינם חייבים להיות
דוזקא רתוקים ומופשטים, אך גם במידה
שהם עוסקים באנשים שהם הפטרונים של
המוסד או התכנית, הם נזהרים למלא את
הכלל :״צחוק, צחוק, אבל
במה אמיץ ונועז? תכניתו של דן
אלמגור המוצגת מזה שבועות מספר במועדון
התיאטרון החיפאי היא מבריקה בזכות
עצמה. הפזמונים והמערכונים, הסובבים
סביב דמויות היסטוריות תוך כדי
השלכות למציאות אקטואלית, כתובים בכשרון
ותוך ידע רב של תביעות הבידור
של הקהל, עם שפע מסחרר של להטוטי
לשון ברמה אקדמאית. עולה על כולם מערכון
שכל הדיאלוגים שלו מבוססים אך ורק
על שמות אישים ידועים והנפתח בקריאתו
של אדם הנכנס למסעדה וקורא למלצר:
שרת, אכילס, פליישר.
בימויו הדינאמי ושופע הרעיונות של
חיים טופול והתפאורה המרהיבה והבלתי
שיגרתית של יהודה בן־יהודה מחפים על
חובבניותה של הלהקה המבצעת המורכבת
מיוצאי להקות צבאיות.
אולם אוירתה הכללית של התכנית נשארת
אוירה של קסרקטין. אפילו כשמופיעות
בה עקיצות על אישי המשטר וחושיסטאן
בולטת בהם היומרנות :״ראו כמה אמיצים
ונועזים אנחנו? ראו איך אנו מרשים לעצמנו
להתבדח על חשבון מקיימינו!״ הצל של
בידור־מטעם אינו מרפה מהתכנית אף לרגע

כנות ת״היסטודיה כגרוש״
צחוק, צחוק, אבל

ומשום כך כל מה שיש בה היא שעה ומחצה
של בילוי נעים וממושמע שאינו מותיר
אפילו משקע סאטירי זעיר.

השראהמת9גו 1וד1
לחיפה יש כבר תיאטרון, שיבון־סופרים,
תיזמורת־נוער, מועדון־לילד״ עכשיו יהיה
לה גם קונצ׳רטו. בסוף החודש תימסר חגיגית
לאבא חושי יצירה תיזמורתית העתידה
לפרסם את חיפה בעולם יותר מתל־אביב
או ירושלים — קונצ׳רטו חיפה.
אבל אם אבא חושי סבור שזו מוסיקה
פועלית, הוא טועה. זוהי יצירה בעלת גוון
הירואי — מאין המשך לשיר אכסודוט.
כשנשאל מחבר הקונצ׳רטו, יוחנן זראי,
מדוע הדביק לו את השם ״חיפה״ ,השיב:
״למה? מפני שכשכתבתי את המוסיקה חשבתי
על חיפה. באותה מידה יכולתי לחשוב
גם על אייכמן.״ לקונצ׳רטו יש גם מילים.
חיבר אותן הפיזמונאי הצרפתי אדי (היום
הארוך ביותר) מארנה. הוא לא היה מעולם
בחיפה. אך התרשם נורא. הוא ראה תמונות;
העולם הזה 1333

9י 0ר
1חז א ב
הי שראלי
ישראלים בחו״ל
נשים של אחרים. רושם זד״ חוסמים בכל אופן, אפשר היה לקבל מהעתונות
האנגלית שעסקה בחודשים האחרונים במשפט
הגירושין של מלך הקומיקאים
הבריטיים, פיטר (״המיליונרית״) סלרס.
העילה לגירושין אותן תבע טלרם היתד,
בגידתה של אשתו עם ישראלי בשם טדי
לוי.
מסתבר שקיימים מצבים בהם אפילו
קומיקאי מוכשר כסלרם אינו מסוגל לצחוק.
כל העסק התחיל שער, שכוכב
הקולנוע והטלביזיה הבריטית החלים לרכוש
דירה חדשה. כדי לרהטה בסגנון
החדיש ביותר, פנה לחברת אדריכלות

פיטר סל רם ורהיט
פנים לונדונית, ביקש לשלוח לו את
הטוב שבאדריכלי הפנים ברשותה. זה
היה טדי לוי ,30 ,גבר גבה קומה ושחרחר,
יליד יוהנסבורג, בעל לאשר.
יפר,פיה בעלת חזות פנים צוענית ואב
לילד בן .6

כציוני סוב נטש סדי לוי את יוהנסבורג,
עלה ב־ 1959 לישראל עם משפחתו.
במשך תשעה חודשים גיסה להיקלט
במקצועו בתל־אביב, ללא הצלחה, ואז
עבר ללונדון. תוך זמן קצר התפרסם
כאחד הטובים שבאדריכלי הפנים בבירה
הלונדונית ואף זכה במספר פרסים.
את פיטר סלרם הכיר רק מסרטים,
ונמנה על מעריציו הגדולים ביותר.
רק טבעי לכן, שהעמיד את עצמו מיד
לרשותו של שחקן הקולנוע היהודי
בן ד,־.36
פיטר התגורר אז עם אשתו אן בדירה
שכורה במלון. הוא היד, טרוד בהם-
רטת סרט חדש והניח לאשתו אן, שחקנית
לשעבר, אישיות דינאמית ואינטלקטואלית
הידועה במלבושיה הנאים, לבחור
עם טד לוי את הריהוט לדירתם
החדשה.
בכל יום, כשסלרס היה ממהר לעבודתו
באולפן היתה אשתו יוצאת עם טד
לבחור בדים, וילונות או שטיחים לרצ־פות.
סלרם לא הבין רק מדוע חייבות
קניות אלה להימשך תקופה ארוכה
ומדוע מתמסר טד לעבודה בהתלהבות
כה גדולה עד שנשאר בדירתם החדשה
לעבוד גם בלילות.
אבל כאדם עסוק, שאין לו זמן בעצמו
לעסוק בענינים מסוג זה, שכר
בלשים פרטיים. הדו״ח שלהם היה קצר
ועניני: האדון לוי והגברת סלרס לא
הולכים לשום קניות. הם הולכים לישון
בחדר במלון מסוים.
וכך, כשדירתו של סלרס כבר היתד.
מרוהטת, לא היתד, לו אשה להכניסה
לשם. מובן שטדי התגרש בהזדמנות זו
מאשתו ברברה. מה שהטריד אותה במיוחד
היתד, הבעיה: מה תלבש ביום בו
יקבל פיטר סלרס את הגט והצלמים
יעוטו לצלם את כל המעורבים בפרשד״
היא פשוט לא רצתה להיראות בתמונות
הדורה פחות מאשר הגברת סלרס.
סלרס עצמו הודיע, אחרי שזכה בגט,
כי יזרוק מדירתו החדשה את כל
הרהיטים שתכנן לוי .״לא די שלקח
את אשתי,״ אמר ,״ואני עוד חייב לישון
במיטה שהכין?״
לגבי טדי ואן מסתיימת הפרשה בכי
טוב. הם עומדים להינשא בימים אלד״
אן גם מוכנה כבר לספר קצת על
בעלה לשעבר. מתברר שד,קומיקאי היהודי
השקט ובעל הפנים התמימים אינו
כל כך שקט בחייו הפרטיים .״הוא
אדם אכזרי,״ אמר טדי לוי ,״יש לו
מצבי רוח איומים. כשהוא נתקף במצב
רוח כזה הוא בלתי־נסבל ואי־אפשר
לחיות במחיצתו.״

קי קי, דיז׳י וביבי לזי־בי
״אני כותב ושר כל כך הרבה על
אהבה עד שאני מוכרח להיות• תמיד
מאוהב,״ הצהיר הזמר והמלחין הצרפתי
דילבר בקו בעת ביקורו בארץ לפני
שבועות מספר.
ואמנם, לאלה שנוכחו בהופעותיו בארץ,
אבל מהצד השני של הקלעים,
ניתנה הוכחה שבקו מקפיד למלא כלל
זה. בכל פעם שהיה מסיים שיר היה
יוצא מצד אחד של הבמה, נכנס אליה
מצידה השני. בדרך, מאחורי המסך, היה
ז׳ילבר מספיק להטביע נשיקה על שפתיה
של יפהפיה בלונדית שהיתר, מצפה
בהתרגשות להופעתו. נוכחותה המתמדת
לידו ביום ובלילה מנעה כל
ניסיון מצד מעריצות ישראליות להכיר
את בקו מקרוב.
כלפי חוץ הוצגה ד,יפר,פיה הבלונדית
כמזכירתו של מסייד, ברואני, סוכנו של
בקו, המלווה אותו בסיורו. בקו קרא לד.
בשם ז׳יז׳י, אך לא בגלל שירותיה ה־פקידותיים.
כי המזכירה היפר, אינה
אלא כוכבת טלביזיה בריטית — ההשראה
האחרונה של בקו, שנטשה את הקריירה
שלה עבורו, גרה בדירה שכורה
שהוא שכר למענה בפאריז, וכלולה במטען
שלו בסיורו הנוכחי בעולם.
אבל בקו אינו רק מלחין ברוך כשרון.
הוא נם בעל אוהב. לפני שיצא
לישראל טרח לפרסם בעתונות הצרפתית
וידוי אהבה לאשתו מוניק, ששם החיבה

שלה בפיו הוא קיקי:
״אשתי היא אשד, נהדרת,״ כתב בקו,
״זד 15 ,שנה שאנו נשואים וקיקי חיה
בצל הצניעות רחוק מזרקורי הפרסומת.
אני רוצה לתקן את הערל שנגרם לה
ושכל אחד ידע מי היא, כי היא שווה

כקו ואשתו

סזראית דוחנח למינן ו
איזו התרגשות עוררה הנסיכה סוראיד, כשעברה מיבחן־בד לקראת הפיכתה לכוכבת
קולנוע? אבל את המיבחן האמיתי של כוכבת עברה זמן קצר קודם לכן, בהוליבוד.
הוא נערך בשלושה שלבים. בשלב ראשון הופיעה סוראיה למסיבה, מלווה על־ידי
הכוכב יו אובראיין. מריה קופר, יתומתו של גרי הגדול, באה עם מספר חזק יותר:
ארושה, כוכב הטלביזיה, נארדנר מק־קיי. סוראיה רקדה עם גארדנר ריקוד לניסיון.

סוראיה ומאריה קופד
אחרי הצגת הבכורה של לורנם איש ערב רקדה עמו ריקוד שני. בריקוד הבא, שנערך
במסיבה שלישית, כבר הופיע גארדנר לבד וסוראיד, נטשה את המיליונר שליווה אותר״
גארדנר המשיך ללוות. הוא גם טס אחריה לאירופה, השאיר את היתומה הקטנה לבד
בהוליבוד. היא קיבלה את העניינים ברצינות והודיעה סופית :״אני הולכת למינזר!״
אם יימצא מינזר שיסכים לקבל אותה, יהיה לסוראיה תואר כפול: כוכבת ומיסיונרית.

ש ער ה ח לי פין של ח צי הלי ר ה
יוחג: זראי שהניע לארץ עם
אשתו החדשה מזה חודש, יעל גלבוע,
הוא עדייז חסיד של המספר 1שלו:
ריקה זראי. הוא סנן עליה בלהם בש־מזכירים
לו את הצהרתה בפאריז בה
השתמע, כביכול, שהיא אינה רואה את
עצמה עוד כישראלית. הוא אפילו מרשה
לה להמשיר לשיר את שיריו .״ריקה
היא בחורה נחמדה, אבל נמאס לי ולבז

את זד״ אני מאחל לכל גבר שתר,יד, לו
אשד, כזו.
״ביחוד היא נהדרת בתחום הקנאה.
בדרך כלל היא קוראת את כל מכתבי
המעריצות שלי. פעם קיבלתי מכתב
ממשוגעת אחת שכתבה :״תזכור את
הלילה הנהדר שבילינו יחד.״ אשתי
ענתה לה :״אני מאושרת בשל הלילה
שבילית עם בעלי, כיוון שאני מבלה
עמו אלפי לילות כאלה.״
מעריצה אחרת שטילפנה אליו הביתה
הוזמנה על ידי קיקי לכוס תה ומאז
השתיים הן ידידות טובות. וכאשר התפרסם
בפאריס דבר הרומן של בקו עם
בריג׳יס בארדו, התיחסה קיקי גם אל
ב. ב .בהבנה .״היא ידעה תמיד שאחזור
אליה,״ התוודה בקו ,״וכשאמרתי
לה שאני מאוהב היא חייכה ואמרה
שהיא מבינה אותי כיוון שב. ב .היא
הנערה היפה ביותר בעולם. אחת המעלות
של קיקי היא להבין ולסלוח. זד,
נשמע אידיוטי, אבל כשיש בעל אימפולסיבי
כמוני מוכרחה להיות אשר,
כזאת. אבל אל תחשבו שהיא ספינקס.
היא יודעת גם לכעוס וכמו בבתים אחרים
מגיעות לפעמים הצעקות עד לב
השמיים.״
קשה לדעת איך תגיב קיקי הפעם
כשיוודע לה על ז׳יז׳י. יתכן שתבין,
ויתכן שתצעק. אבל ז׳ילבר בקו אינו
אוהב כנראה צעקות. אחרת לא היה
מבקש מז׳יז׳י לעלות למטוס שהטיס
אותו לישראל רק אחרי שיסיים את
סקס הפרידה מקיקי.

התגרשתי,״ אמר יוחנז ,״שנינו באנו
מעולמות שונים. בשנים הראשונות ש?
הנשואים עדייז פועלים הסנטימנטים,
אבל כדי להמשיד אחר־כד דייש שיהיה
אוחו רקע. כבר
בסוף שנת ,1058
לפני שנסענו לפאריס,
רציתי
להתגרש. את ריקה,
שהיא צעירה
ממני, זיעזע
רעיוז הנירושיז
לגמרי בזמנו. זה
לקח כמה שנים
עד שהתרגלה אליו.
עכשיו אנחנו
ידידים טוריקה
בים.
בכלל אני
סבור: יותר טוב
להיות גרושים בידידות מאשר לשנוא
אחד את השני עד ניל .80״
0לחצי הלירה שוב איז כיסוי.
נערת חצי הלירה, חנה שפר, שדמותה
מתנוססת על שטרות חצאי הלירות, הת־נרשה.
במשר שמונה חודשים. סאז ניש־

חנה שפר -בשטר ובמציאות
אה לכתב ״ידיעות אחרונות״ אריה
אבנרי, נדמה היה ששער המטבע יציב.
לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, מבלי
שאפילו ידידי המשפחה ידעו על כד
בוצע הפיחות. נראה שאבנרי מבכר עתה
מטבע זר. הוא נסע להתאושש בחו״ל.

קולנוע
סרטים
האהבההל קוי ה
ליקוי חמה (טקסים, תל־אביב; איטליה)
הוא !,שלישי והאחרון בטרילוגיה הקולנועית
של מיכאל אנג׳לו אנטוניוני על
נושא ההתנכרות, המוצגת בסרטיו כאסונה
של האנוש,׳ת בשנות השבעים של המאה.
באבנטורה הציג אנטוניוני את היאוש
•ההתנכרות בחיפוש אחר האהבה. בהלילה
תיאר מותה של אהבה. ליקוי חמה מוקדש
לליקוי המונע לידתה של אהבה.
ליקוי החמה עצמו מופיע רק בסופו
של הסרט, בסצינה המראה כיצד יורדת
חשיבה על רומא בעיצומו של יום. במקום
קרני השמש מאירות את העיר קרני האור
המלאכותי. זהו סמלו של הסיפור אותו
מספר אנטוניוני כדרכו, באיטיות, ובהתעב־בות
חסרת משמעות כביבול על פרטים
תפלים וצדדיים. כי כאותו גוף שמימי
(הירח) העובר בין השמש לכדור־הארץ
וחוסם בעד קרני האור פהגיע אליה, כך
קיים גם חכם מסוג אחר המונע מבני־אנוש
להקרין רגשות איש אל רעהו. ויטוריה החומריות המשעממת.
(טוניקה וימי) ,רומאית עשירה ומשועממת
מחפשת אחר אהבה אמיתית. היא מוצאת
אותר, בדמותו של פיירו (אלין דלון) ,סרסור
בורסה דינאמי וצעיר, הנמשך אליה
באותה מידה. אולם באיזה שהוא מקום
קיימת מחיצה המונעת מהם אפשרות לקיים
קשר רגשי שיוליד את האהבה.
מה היא מחיצה זוז מה רוא הליקוי
המונע זריהת האהבה בשני לבבות צעירים?
הפעם מקדיש אנטוניוני את מרבית סרטו
לתיאור סמלי של -רעיו י־ הביע גם
בשני חלקי הטרילוגיה הראשונים.
לא לחינם לקח אנטוני!גי את גיבוריו
מהשכבה הבורגנית. החומריות, הרכושנות,
חאות המותרות, הן — כפי שהוא מנסה
לומר — סיבותיה של ההתנכרות הרגשית.
כסמלם של מניעים אלה מופיעה ב
היום
נפתח
ופר ״ כ ד — הדיס קונ ט האוז ה א מריק אי
הראשון בישראל, נפתח ב מקו ם
המרכזי ביותר בתל-אביב,
ברח׳ אלנבי, ככר מגן דוד
ופר־־כל יגיש לך מ מחר בכל קו מו תיו
מבחר עצום של מוצרי אופנה מעולים,
לבוש, הנעלה ואביזרים לנשים, גברים ולילדים
בשיטת שירות עצמי ובמחירים מקוצצים היטב.

כל ההמצאות שהמציאו הצרפתים בתחום
האהבה, הרי י את בעיותיה היסודיות טרם
פתרו. החותנת היא עדיין מוסד קבוע.
היחסים עם הבום, ובמיוחד עם אשת הבום,
הם עדיין מכשול בדרך לאושר. ואשה צר־פתיה
מחוץ למיטה עושה אותן שטויות
וצרות כמו ישראלית או אמריקאית.
כדי להצליח באהבה למרות כל תנאי כשלון
מוקדמים אלה, מגייס הסרט את המשטרה.
מוסר הד,שכל: אשד, כמו פושע, זקוקה
רק ליד חזקה.
האשד־ במקרה זה היא דאני סאבאל, גפרור
מיני שתסרוקתו ממלאת את מקום השכל,
ורקודי הטוויסט שלד, הם הסממן היחיד
העושה את הסרט אקטואלי. ז׳אן
פיארה הוא הבעל הלומד ששבירת הלב
גוררת גם שבירת רגליים ומכונית. ימה
שקורה להם ביחד אינו אלא סידרה ארוכה
של מאורעות, חלקם גדושי* הזוכים להצלחה
רק בזכות העובדה שהם מזכירים
לבל זוג נשוי פרק בחייו.

זי רתהמצ פון

הסכום האחרון (מוגרבי, תד־אביב;
ארצות־הבוית) הוא הסרט הראשון על מתאגרף
והתאגרפות שאין בו אפילו קרב
איגרוף אחד על הזירה. לעומת זאת מתואר
בו קרב מרתק פי כמד״ ואבזרי לא
פחות: הקרב בו מתמודד האדם שבתוך
המתאגרף — על חייו.
זהו סיפורו של מאונטיין ריביירד( ,אד
טוני קוין^ מתאגרף במשקל כבד, שאחרי
17 שנים בזירה, אחרי 111 נצתונות רצופים
ואחרי שהיה כמעט־אלוף־עולם, נאלץ
לפרוש בניגוד לרצונו מהמקצוע לו הקדיש
את חייו, ולנסות להתחיל בחיים חדשים.
מר. שיש לו כדי להתחיל מחדש הם פנים
מרוסקות ומזויעות, גוף אלים מטיל אימה,
שפד, עילגת, חצי טמטום ושתי נפשות,
סוכנו ומאמנו, אותם פירנם במשך 17שנות
תהילתי. מלבד אלה יש לו גם מצפון.
וזד, היסוד המסבך את כל הענינים.
התשוקה והחום. בנסיונו להתחיל
מחדש נתקל המתאגף בדימוס בפעם הרא־

ופר ־ ק ל יעמיד לרשותך במכירות מיוחדות
הפתעות שחבל להחמיצן.
1פ ד ~ קלמ בו ס ס על ידע א מריק אי ומגיש
לך א ת כל צרכיך בלבוש ואביזריו
בשיטה שהוכיחה א ת עצמה בארה״ב
כיעילה ביותר — כ חסכוני ת ביותר.

117

רח׳ אלנבי, ככר מגן דוד
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 2
רח׳ שינקין ,1תל־אביב
ניצוץ

בימים

הקרובים

ייפתח קורס חדשלדוגמנות -
דוגמנות צלום -וטפוח החן
של אשת האפנה מפריז

קולגן

טוניקה וימי ואליין דלון ב״ליקוי חמה״
מה מפריע לאהוב?

בלישר

מספר המקומות מוגבל — ההרשמה החל מ היום

פנדד€01,£

ת״א — רח׳ הלסינקי 1׳ פינת רח׳ ארלוזורוב ,143ת״א

:פצעונים ופגמי עורלד.
חדלו לגרום לבעיות בימינו
אלה, הודות לקרם הנפלא
פ 14 של קליאו. כבר אחרי
שימוש ראשון מרגישים בהקלה,
כי פ 14 חודר עמוק
לנקבוביות, מנקן ומזיו את
העור.

דרוש פ 14 ותיווכח !

סרס בורסת ניירות הערך הרומאית, כוורת
אנושית, רועשת וסוערת שעקיצותיד.
רבות אך יש בה מעם דבש.
הכסף כגורם לליקוי החמד, האנושי —
זהו סיכום הטרילוגיה. הצילומים האותנטיים
מהכורסה מהחיים את השאור שבעים*
אך למרות משחקם המצויין של הצמד וימי־דלון,
דומה שדווקא בפרק האחרון מסכל
אנסוניוני את הישגיו.
ריבוי הסמלים, חיתוך ועריכת הצילומים
שהוא יותר תחושתי מאשר לוגי, ד,התמשכות
והממיר, שבסצינות רבות, מטילים
על הסרט אוירה כבדה של ריקנות
ושעמום. כתוצאה מכך ליקוי חמה הוא
סיום חובה למי שראה, נהנה והבין את
שני הקודמים לו. כיצירה נפרדת הוא עלול
להיות יצירה מטרידה.

האשהוה שו ט
איך מצליחים כאהבה >חת, תל־אביב;
צרפת) היא קימדיד, המוכיחה שעם

שונה בחייו באהבה לאשה, פקידת לשכת
התעסוקה (ג׳ולי הריס) המנסר, לשקם את
המפולת האנושית. אלא שלאמרגנו (ג׳קי
גליסון) יש תכניות אחרות עבורו. כדי להציל
את עורו מנקמת בעלי חובותיו, מתכנן
הוא להציג את המתאגרף לשעבר, בתחרויות
התגוששית מוקיוניות. המתאגרף נלחם
בין תשוקתו לבין חובו לאדם שבנר,
אותו. בקרב אחרון זד, הוא סופג את הנוק־אאוט
דווקא מידי מצפונו.
הסרט הוא נוקשה, מתרחק מרגשנות וסממנים
קולנועיים זולים. צילומיו חמים
וחיים בצורר, בלתי מקובלת לגבי סרטי
הוליבוד. אולם מה שהופך אותו מסרט על
איגרוף לסרט על אנשים ומלחמת החיים
שלהם הוא משחקם המלהיב של גיבוריו.
אנתוני קווין בתפקיד המתאגרף הוא כאן
באחד משיאיו הגדולים. למרות דמותו המפלצתית
וצורת ההיגוי המחוספסת שלו
הוא מגלם דמות רגישה ועדינה, נוגעת ללב
ומעוררת להזדהות•
העולם חזה ! 533

תדריך
העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשסוע,

חינן לבקר הטבוע:

גיכ.יר היום

(התיאסרו! הקאמרי)

יהודה פוקס בקומדיה פיוטית, לא מבריקה
במיוחד, של המחזאי הבלגי דה־גילדרוד, על
המגוחך שבמהפכות ובאידיאלים.
• הנסיכה האמריקאית (תיאסרו!
העונות) בוניפאציוס־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו. ומר. שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
מעגל הקיר הקאווקאזי (התי־יאטרון
העירוני, חיפה) ביקורת השלטון ומושגי
ר,צדק באליגוריה חברתית של בר־טולט
ברכט, בהצגת־ראוזה מפוארת ומרהיבה,
בביומו של יוסף מילוא. חיים טופול,
זהרירה חריפאי.
9האידיוטית (אהל) עוזרת בית
פאוייסאית מסתבכת ברצח, באהבה ובחקירה,
בקומדיה שוטפת של מארסל אשאר. גילה
אלמגור בתפקידה הקומי הראשון.

• תודת היחסים

(שמעו! ישראלי)

מערכונים מצויינים ופיזמונים קלושים בביצוע
אמן־יחיד, הממלא את הבמה בגלריה
של דמויות.
9אירמה לה־דוס (הביסה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביס.

הוא והיא (התיאטרון האינסיסס
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקסטר.
ג׳יל וג׳ים (חן, תל־אביב) כוחה
של ידידות במיבחן האהבה, בסרטו הפיוטי
והפילוסופי של פרנסוא מריפו, על אהבתם
של שני חברים, צרפתי וגרמני, לנערה
אחת — ז׳אן מורו.

• הסנט ימליץ ויאשר

(הבירה,

ירושלים) אחרי שגילה לעולם את ישראל
באכסודוס, מגלה אוטו פרמינג׳ר גם את
ארצות־הברית, כפי שהיא משתקפת בפולי־טיקת
חדרי־המיטות של הסנאטורים הקובעים
את דמותה. צ׳ארלס לוהטון.

9יהסיט מסוכנים

(שדרות,

אביב; סמדר, ירושלים) איך לבגוד ולעשות
את בן־הזוג למאושר? תרשים אירוסי של
רודה ואדים. ז׳ראר פיליפ, ז׳אן מורו ואנט
סטרויברג.

9גירושץ נופח איטליה

(ציון,

ירושלים) איך להיפטר מאשר מאוסה? מגלה
מרצ׳לו מאסטרויאגי, בקומדיה שנונה ומבריקה
של פיטרו ג׳רמי.

9פצצת הזמן

(תי־אטרון החמאם; יפו)

המימשל הצבאי, השיב, היחסים עם גרמניה
ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי תוכנית
סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון שרה
פיזמונים של חיים חפר, משחקת בדיחות
של דן בן־אמוץ וחוזה עם הצופים ביומן-
קולנוע מבדח.

9היסטוריה בגרוש

(מועדון ה
תיאטרון,
חיפה) בדיחות על אבא חושי ד
אלמוגי, ופיזמון על סטריפטיז חיפה העובדת׳
בתוכנית סאטירית, המנסה להוכיח כי
גם בחיפה מותר לצחוק. דן אלמגור אחראי
לנושאי הסאטירה ההיסטוריים, יהודה בן־
יהודה לתפאורה מרהיבה, וחיים טופול כמעט
לכל השאר.

יו ם רגיעי 27.3 ,
9תערובת חולי נפש (בית האס-
נים, ירושלים) הקשר בין אמנות להפרעות־נפש
במבחר ציורי איבחון של חולי בית־החולים
למחלות נפש בטלביה.

• התערוכה הכללית של אמני

חיפה (בית שאגאל, חיפה) נסיון להוכיח
בעזרת 70 תמונות 1־ 15 פסלים, כי חיפה
הופכת׳ למרכז אמנות לא רק בשטח התיאטרון.
0הוברט
דאלווד (מוזיאון בצלאל,
ירושלים) כלים ומבנים מופשטים מעשי ידי
פסל אנגלי בעל סגנון אישי מיסטי.
• אילייה דומיניץ (צוותא, ירוש־ליס)
אמן אורח מיגוסלביה, מציג עבודות
קרמיקה־פיסולית מעניינות שנושאיהן שאובים
ממראות הארץ ודמויותיה.
ס רופינו טאמאיו (מוזיאון תל־אביב,
ביתן הלנה רובינשטיין) ציורי השמן
המופשטים של הצייר המקסיקאי הגדול.
$ציונה שמשי (גלריה כץ, תל־אביב)
תצוגה מעניינת של ציירת צעירה, בתחילת
הבשלתה.

• הסבוב האחרון

(מוגרבי,
תל אביב)
דעיכתו של מתאגרף כמעט־אלוף־
עולם בסרט אכזרי, מדכא ומעורר למחשבה.
משחק בלתי נשכח של אנטוני קוזין בדמותו
של המתאגרף המחפש אהבה במקום אגרופים.
ג׳קי גליסון( .ראה מדור קולנוע).

נדנדה בשניים

(ארמון־דוד, תל־אביב(

מצבה למי שקנה במותו תהילת נצח קולנועית.
ג׳ימס דין באחד מתפקידיו הטובים
בסרט לפי ספרו של ג׳ון סטיינבוק:.

$אף מילה למורגנשטיין (בן-
יהודה, תל־אביב; מאי, חיפה; חן, ירושלים)

קומדיה ישראלית קלושה ופגומה, המצליחה
בכל זאת לסחוס גיחוכים וצחוקים, בעיקר
בזכות מישחקם של יוסי בנאי, אסתר,אשד
ואברהם בן־יוסף.

• איש הציפורים מאלקטדאז

(אלנבי, תל־אביב) בית־הסוחר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
העולם הז ה 3ג צז

• כצרור אהד

(קול־ישראל)19.20 ,

ראיון עם הנסיכה סוראיה שהפכה כוכבת
קולנוע.
שבת__ 30.3 ,

• מוסיקה יפאנית כת זמננו
(קול־ישראל ) 17.00 ,שתי יצירות סימפוניות
של שני מלחינים יפאניים מעמודי התוזך של
המוסיקה היפאנית כיום.

שעה של אופרה

הג ברתהג בו ה ה
אנו קוראים לה ״הגברת״ .גובהה — 93 מטרים, ומשקלה 294
טונות והיא יפהפיה. אם אתה על ספון ה־ 6סדו)16ת 0נן 6ג<ת1
שעה שאתה רואה אותה בפעם הראשונה, תתמלא בנימה של
רגשי עצבות. כיון שבראותן אותה מסתיים המסע הנהדר על
ספון אחת מאניות ה־ .5111113110 חלפו עברו ״הי מי ם הטובים״
רוויי שמש באניה .11^ 0130110101106 חלפו עברו גם נשפי־הליל
לאור ירח, ושעות הנופש הנפלאות של בילוי בבריכת השחייה,
והמטעמים שהוגשו לך באויר צח על סיפונה של האניה
המפוארת השטה לה בגאוה אולם לנימת העצבות
השורה עליך כשאתה מעיף מבט אחרון לעבר ״הגברת״ מתלווה
הרגשת נועם וחיוך מ ס תו רי ...שקשה לתארו.

(קול-ישראל,

)22.00 שתי אופרות אמריקאיות זעירות:
סבוכים בטהיטי מאת ליאונרד ברנשטיין
ויד לברירג׳ כאת סמואל בארבר.
יז ם שלישי2.4 ,
9מלכודת >הגל הקל )21.32 ,תכנית
המתח של יעקב בן־הרצל: שחזור פרשת
שוד ידועה בר, היה מעורב שחקן תיאטרון
ושעוררה בשעתו הדים רבים בארץ.

פנה לסוכן הנסיעו ת שלך או לסוכן הכללי בי שראל.
אהרן

חיפה

רוזנפלד

תל־אביב

ירושלים

£$או 1זמסק ^ א&סוסמ*

(צפון, תל-אביב)

תצוגת משחק מפליאה של שירלי מקליין
במחזה אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי באהבה חפשית.

• קדמת עדן

9חייה שד ז׳ות׳ סאנד (קול-
ישראל )21.30 ,שידור חוזר של תכנית
מרתקת בהשתתפות חנה מרון, שלמה בר־שביט
ומישר. אשרוב.
יי ס שישי 29 3 ,
9רודולף סרקין (קול־ישראל)22.20 ,
תכנית מוקדשת ליום הולדתו ד.־ 60 של
הפסנתרן הנודע: חמישיה לפסנתר וכלי
נשיפה מאת מוצארט, ורגעים מוסיקליים
מאת שוברם — מפניני ספרות במוסיקה
הקלאסית רומנטית.

9ג׳ודי הרייט

(אדריה,

תל-אביט

בת , 19 אבל 15 שנה במיקצוע, מהן שבע
במועדון המיקי־מאוס של ואלט דיסני. היא
שרה פיזמונים רומנטיים ולהיטים במיקצבי
הטוויסט והבוסר,־נובה. למהדרין: שמה האמיתי
הוא שפיגלמן.
9קינג קונג (צברה, תל־אביב) ספי־ריטואלס,
שירי בלוז וג׳אז, ושירי פולקלור
אפריקאיים, בפי חמישיית המנהאטן בוים,
שהשתתפו בביצוע המיוסיקל האפריקאי
קינג־קונג בלונדון.
9מיי מרסר (עומאר כייאם, יפו) קול
צרוד, התייפחויות וזעקות, הן המירשם של
זמרת כושית לוהטת מצפון־קרוליינה לביצוע
שירי בלוז.

א ס 11;71ז 57א ס 0

מחופי הים התיכון לארצות־הברית.

.העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלד: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שחם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע׳־מ.

שנה

מספר 1333

המחיר 75אגורות

הרצליה זניו? -
כפי שצולמה בירושלים.

אוד

תו פעה
חפר ת־ ת

חד שה