גליון 1334 מתאריך 3 באפריל 1963

מספר 1334

שנה 26

ט׳ ניסן תשכ״ג3.4.1963 ,

המחיר 75אגורות

שלושה שרמז הגישו אולסימסום
נוס השוניץ את שוות׳ הבסחון
• הסודות של עסק=הביש

מדוע הוא
מסתתר?

בשיא שביתת אצ״א, פגש אחד מעורכי
העולם הזה במיקרה בפקיד בכיר של אל־על.
הלה הניד בראשו ברחמנות .״הנר, היתרי
לכם הזדמנות מצויינת לתקן את היחסים
שלכם עם אל-על,״ אמר ,״ואתם קילקלתם
אותם! הלכתם ותמבתם בשובתים!״
אותו פקיד ידע את אשר הוא אומר. כי
מזה שנים מטילה אל־על חרם כלכלי על
העולם הזה. מאחר שחברת אל־על היא אחת
מנותני־ד,מודעות הגדולים במדינה, מסתכם
חרם זה ברבבות לירות.
איננו יכולים לטעון כי חרם זה בא עלינו
במפתיע, שלא באשמתנו. היינו בהחלט אשמים
בו. הדבר אירע בשעה שיואל פלגי, אז
האיש המרכזי באל־על, עלה על דוכן העדים
של משפט אייכמן.
בעת חקירת השתי־וערב, נתגלו דברים
מזעזעים. פלגי הודה שספרו, רוח גדולה
בראה, עליו התחנך הנוער, אינו אלא מסכת״
שקרים. הוא הודה שבהזדמנות מסויימת
בבודפשט הרים את ידו בברכה הנאצית.
בתום העדות שוב לא ניראה כגיבור.
עתונאי המדינה דיווחו על מאורע זה בהתאפקות.
עילאית. הם ידעו מי זה פלגי.
אולם העולם הזה, שנתן את הדחיפה הציבורית
הגדולה למשפט קסטנר, דיווח על
עדות דרמאתית זו
בהרחבה ובגלוי־לב׳.
:יכולנו לתאר לע?ד.
מנו,״ כמובן- ,כי בזה
מסתיימים יחסינו
המסחריים עם
אל-על. לא טעינו.
אם היחסים לא
חזרו לתיקונם במרוצת
השנים —
הרי זה שוב באש־מתנו.
הקדשנו לאל־על
כמה וכמה סיד־פלגי
רות־גילויים,
בהן ח־שפנו
את ליקוייה
ושגיאותיה של הנהלת חברת־התעופה.
יכולנו להרשות לעצמנו לכתוב בגלוי־לב,
כי גם בשטח אחר נהגנו כפי שלא נהג
שום עתון. ישראלי אחר: מעולם לא לקחנו
מאל־על כרטיס־חינם. כל טיסה של כתב
העולם הזה ברחבי העולם, מחירה שולם
במלואו. זוהי תופעה מיוחדת־במינה — כי
בכל שאר עתוני הארץ נהוג לקבל, באופן
אוטומטי, כמה וכמה כרטיסי־חינם בשנה,
ששודיים מגיע להרבה אלפי לירות.

אומרים לי כי דווקא ערב השביתה האחרונה
של אצ״א החליטה אל־על לבטל את
החרם עלינו — לא מפאת שינוי דעת ההנהלה
על קו העיתון, אלא מפאת הערכת
חשיבותו של השבועון המסויים כמכשיר
פירסומי ראשון במעלה. כי העולם הזה,
יותר מכל ביטאון אחר בארץ, הוא עיתונה
של האינטליגנציה הצברית החדשה, התופסת
מקום מרכזי בין לקוחות אל־על.
באה השביתה — ומבלי להסס רגע, הביע
העולם הזה את דעתו הגלוייה. מחוץ ל־ביטאונים
רעיוניים, כמו אתגר וקול־העם,
היה העולם הזה העיתון היחיד בארץ שהצדיק
את אצ״א, שהוקיע את רעיון השימוש
במפירי־שביתה זרים. אם לא עלר, בידי
אפריים בן־ארצי לשבור את אצ״א סופית,
אם נאלץ להסכים לפשרה, הרי,יש להעולם
הזה חלק נכבד בכך.
מדוע היה העולם הזה העיתון היחיד?
מדוע נרתמה כל העיתונות העברית, ללא
שום יוצא מן הכלל, לניהול המלחמה הפסיכולוגית
של אל־על נגד טייסיה?
כבר הזכרנו את טיסות־החינם — ובין
כל הכותבים על השביתה בעיתונות, לא
היה אף אחד שלא טס מימיו, על חשבון

אל־על לחוץ־לארץ. אולם הכתבים לא יכלו
לקבוע את המנגינה, לולא הסכימו לכך הנהלות
העיתונים.

מדוע? אחת הסיבות טמונה בעובדה פשוטה
מאוד: במשך ימי־השביתה בלבד הוציאה
הנהלת אל־על סכום של 50 אלף לירות
על מודעות, שחולקו לכל העיתונים היומיים.
עיתון כמו הארץ, למשל, זכה בשבועיים
אלה במודעות של אל־על בסכום
של 3000 עד 5000

איזה מנהל עיתון
מוכן לתתר על
סכום כזה? מי מוכן
להתחלק בגורלו של
ד,ירצך.

אפריט

ארצי בפני העתת־אים.
באחד מקטעי
הנאום, שהארץ הכתירו
בכותרת ״שבחים
לעיתונות״ ,שיבח
מנהל אל־על במילים
חמות מאוד את העיתונות הישראלית
(היומית) ,על שגינתה פה אחד את אצ״א.
רצה המיקרה ובדיוק מתחת לקטע זר,
פירסם הארץ מודעת־ענק של אל־על, בה
הודיעה החברה על חידוש טיסותיה. מודעה
זו, שר,כילה רק מילים מעטות, תפסה
כמעט את כל העמוד — דבר נדיר למדי
בשוק המודעות. מחירה של מודעה יחידה
זו בלבד היד, כאלף לירות.

אין אנחנו מתנגדים למודעות של אל־על.
להיפך. אנו שמחים להעמיד את עמודינו
לרשות כל חברה. אולם אנחנו רוצים להיות
בטוחים בדבר אחד: שהחברה תיתן לנו את
המודעות מפני.שהיא רוצה להעזר בתפוצה
ההמונית של שבועון ..זה כדי למכור את
סחורותיה או את שרותיה — ולא מפני
שהיא רוצה להשפיע על קו המערכת בעניין
ציבורי כלשהו.
עמדה זו עולה לנו בכסף רב. פעם פירטנו
במדור זה את הנזק הכספי שנגרם לשבועון
זה כתוצאה מן, החרם הכלכלי של׳
ממשלת ישראל עלינו (בה בשעה שאותה
ממשלה אינה מתנזרת: כלל מגביית מס־הכנסה
אצלנו) .לפי החשבון שערכנו, כבר
הגיע נזק זה ,־במשך 13 שנה, לסכום של
מיליוני ל״י . .כפי שמוכיחות העובדות ה־נ״ל,
יש להוסיף לכך סכום גדול שני —
הנזק שנגרם לנו על־ידי אי־רצוננו למכור
את מצפוננו לחברות מסחריות תמורת כסף.
איך בכל זאת יכול, העולם הזה להחזיק,
מעמד ולהתבסס — למרות שהוא כמעט
העיתון היחיד במדינה שאינו מקבלי תמיכה
או הקצבה מידי שום מפלגה, אירגון, הסתדרות
או מוסד?
התשובה העיקרית טמונה במילה אחת :
תפוצה. רק הודות לתפוצתו יכול העולם
הזה להתקיים, ורק הודות לתפוצתו הוא
יכול להרשות׳ לעצמו לשחות נגד הזרם,
כאשר, כדברי מר בן־ארצי ,״כל העתונות,
פה אחד״ נוקטת עמדה הפוכה.
מוסר ההשכל: אם ׳קורה לך, לעיתים, שאמצעי
מסויים, בו נוקט העולם הזה, לצורך
הגברת תפוצתו, אינו מוצא חן בעיניך —
זכור במקום מה הוא בא.
מכתבים שעיר לעזאזל

ראה עמוד 23

עלי להביע את הערכתי והוקרתי למאמר־כם
הטצוייז ״גלים סביב בן־נל״ (העולם הזה
.)1332׳כמאמרים רבים אחרים בעיתונכם,
מגלה גם כתבה זו טירה רבה של ידיעת־העניינים,
שיקול מדיני נכוו וכושר־תגובה
מהיר וקולע.
לצערי, זוהי תופעה נדירה למדי בימים
אלה של סערות גועשות וגוברות באזורנו,
ונם בקרב החברה הישראלית עצמה. הנה,
למשל, ההתנפלות של עורר ״ידיעות אחרונות״
דווקא על שרודהחוץ גולדה מאיר,
אשר הרי לכל הדעות לאהיא אשר יזמה
ומנחה נם כיום את המדיניות הגרמנית הכושלת
של ממשלת־ישראל.
ראשי־מעצביה של מדיניות זו, חסרת התבונה
והכבוד הלאומי גם יחד, האדונים
דויד בן־גוריון ושמעוז פרם, אה לא נילו
אומץ־לב והגינות מספיקים, כדי לבוא בעצמם
לדיו! על מדעני־הטילים חנרטגיים
בכנסת. הם מצאו לעצמם שעיר־לעזאזל, והם

עצמם מתכוונים גם עתה לרחוץ בנקיוז־כפיהם.
איזה
אסון קטלני צריד לבוא עלינו, חלילה,
ער אשר ישתכנעו אזרחי־ישראל כי לא

הגליון הבא
של ״העולם הזה״ יוקדם
בשלושה ימים, לרגל חג־הפסח.
הגליון יופיע בקיוסקים
ברחבי הארץ כיום ה ראשון
הבא, וטופסיו הראשונים
יניעו למכירה כרחד
כות תל־אביב במוצאי-שבת.
העולם הזה 1334

ירי שליטים אלה נאטנות ואסונות ע 5ביט־יהודה
בן־משה, ירושלים
חון־ישראל?
״טילים מצרים, גאזים מצרים, מדענים
נרטנים״ — כל אלה הם היום מרכז ההתעניינות
בישראל.
לאמיתו של דבר, אלה חששות־שווא. לא
מפני שאיו סכנת מעצם פיתוח הכלים —
אלא מפני שדבר בזה היה צפוי מזמן. מדוע
שופר־התעמולה הישראלי נזכר רק עכשיו
להתריע על הסכנות הללו?
האם עד היום לא 1ידע שרות־הביטחוז
הישראלי שמדענים גרמנים עוסקים בפיתוח
נשק השמדה? או, שכרגיל, באה כל אותה
פאניקה מסיבות אישיות של ראשי השלטוז?
שלמה צור, תל־אביב
כתבתם כי ״מצרים משתדלת לייצר את
בל כלי־הנשק החדישים, כולל נשק בלתי־חוקי
להשמדה ה מוני ת ...אנחנו יכולים
לסמור על צה״ל שינקוט באמצעי־טגן מתאי
מי ם ...אפילו נניח שהיה (עבד אל-
נאצר) רוצה להשמיד את ישראל תהיינה
ירי ישראל על העליונה״ (העולם הזה
.)1333 יחד עם זאת אתם מציינים ש״אין
ספק שישראל נמצאת במצב חמור בגלל
שטחה הקטן.״ לפי רעתי, הנקודה האחרונה
היא המכריעה. הנשק המפותח הבלתי־קונ־בנציונלי
יכול במכה אחת ויחידה להרוס
את כל תל־אביב ולהמית נם יחד את כל התושבים
בסביבותיה, ובזה ננמרה המלחמה
בתבוסתנו, נם אם בידי צה״ל התחמושת
המודרנית ביותר, ונם אם במקרה זה אולי
עור יצליח לגרום נם למצרים נזק עצום.
בטחוננו תלוי אר ורק בהשתלבות פוליטית
וכלכלית במרחב. והיות וכל מעשי בז־בורי
וז נוגדים את המטרה הזאת, מז הנמנע
הוא להגיע למצב של ביטחון. וזה יהיה
גרוע משנה לשנה, כל עוד שהעם ירשה לו
להמשיר לקבוע את מהלר מדיניותנו.
עזריאל בר, ירושלים

התנדבות כע״מ

בדבריכם על ״הטזדנבות״ (העולם הזה
)1333 אתם מתעלמים טז העובדה כי ישנן
כאלה בכל ארצות העולם.
...טשום־מה ניראה לבחורות בכל מקום
כי הבחורים מחו״ל טובים יותר ׳ /אדיבים
יותר /טיבעיים יותר /פראיים יותר /
עדינים יותר /בלונריים יותר /שחורים
חיים בראלי, נהריה
יותר, וכי׳•
אין חתיך בעירו?
...ומה עם היהודיות הטובות, הטזרנבות
אחרי הישראלים בחו״ל, והבאות איתם
להתחתן כאז?
בסד הכל החשבון מתאזן: אנחנו מספקים
לחו״ל כמה גופות
טובים, כפי שתיארתם
בגילוי־לב־ומצלמה
בגליונכם האחרון, ו־חו״ל
מספק לנו כמה
ראשים טובים, המעלים
את הממוצע
השיכלי של הנקבה
הישראלית (הזקוקה
לכר ם אוד.) 1
דויד ברמן,
פתח־תקווה
על תמונתה של
רינה כנפי אפשר
להגיד רק דבר אחד:
שד משחת!
משה גיל, חיפה
פויה!
לא די שמסריטים
כ נ פי
איטלקיים מנוולים
מנציחים אח חיילות צה״ל (אמיתיות או
מדומות) במערוטיהן, והנה אתם מפרסמים
תמונת־חווה של החיילת רינה כנפי, חור
ציון שזו צולמה ״כששרתה בצה״ל״.
אם זר ,״משד כר, יובל צה״ל לנייס מת־ברבים
(ממין זכר) בכל רחבי העולם!
יצחק לוי, חיפה
לפי המסורת של נזח״ל: מחפשי חתיכות
׳לצילום?
מה אתם רוצים טז הטזדנבות? אמרו להן
.״הסבירו פניכם לתייר״ — והן י מסבירות
להם לא רק את הפנים, אלא עוד ועוד. ה:
עושות למען ישראל יותר מכל הפקידים
של חברת התיירות הממשלתית, המקבלים
משכורת טובה. לדעתי, מניעה לכל אחת
יהודית שפירא, רמת־גן
מה! מדליה.
׳בבחינת :״מעל לצו הפקיד ומעבר לכריעת
חחובה.״

;הבוגדים

הנני נערה יהודיה, אשר נמצא לי חלק
לא קטן ידידים מבני
דודנו הערבים,
הסובלים טהמימשל
הצבאי, אשר במאבקנו
לביטולו אנחנו
ממשיכים.
למשל, ביום ההצבעה
לביטול ה־טימשל
הצבאי, ישבנו
שעות ארוכות
ליד הרדיו בנשימה
עצורה וכמה רב
היה צערנו כאשר
שמענו שהטימשל הצבאי
ימשיד בקול
אחד — קול. של בונד
בעמו אשר מכר
רוזנברג
את מצפונו לאדונו
— המושל הצבאי.
יוליד, רוזנברג, נהריה

הישראלי החטפן

בקטע ״פיטר והזאב הישראלי״ ,בטרור
״רחל מרחלת״ (העולם הזה ,)1333 כתוב:
״ישראלים בחו״ל מחוק חוטפים
נשים של אחרים ״.מה הסוד? ר^אם הצנזור
חשב שהם חוטפים את הנשים של עצמם?
עמיחי אבנון, תל־אביב
:העולם הזה 1334

ההזה

?1 דיאול סיב טנססיל חדש ממנו מייצרים בדים חדישים בעלי ת מ 1ות מיוחדות

מהזה ״ד־אולן״
״דיאולן״ חינו סיב טכסטיל סינטטי. בדי
״דיאולך המעורבים בצמר נקי או בכותנה
הינם אריגים חדישים, בעלי הופעה אופנתית
מהודרת. נוסף לתכונות המוכרות של צמר
או כותנד״ יש ל״דיאולן״ יתרונות רבים
;נוספים.

ק לי ונעים
אכן, זו עובדה! בבגדי ״דיאולן״ תזכה
להרגשה נוחה ומיוחדת. הינם קלים מהרגיל,
וכמעט לא תרגיש בהם אך למרות זאת הינם
חזקים ויציבים תודות לעמידותם המיוחדת
בפני בלאי.

בערב -כב ס
בבוקר ־־ לבש
הלובש בגדי ״דיאולן״ פטור מהשגחה עצמית
מיותרת. הטיפול בהם הינו קל ומהיר!
חולצות גברים ונשים ניתנות לכביסה מהירה,
ייבוש ללא התכווצות, ואפשר ללבשן מבלי
לגהצן.

ללאדא גו תהתקמטות
איזורים מקומטים בבדי ״דיאולן״ מחליקים
מעצמם וחוזרים במהרה למצבם החלק. גם
קמטים חזקים כתוצאה מישיבה, חוזרים
במהרה למצבם על־ידי תליית הבגד. לכן
נראה בגד ״דיאולך תמיד הדור.

ק פ לי גיהוץ ופליסה ־
מ ת מי די ם
בגדי ״דיאולן״ נשארים בצורתם המקורית —
כל עת. גם לאחר הכביסה אין צורך לחדש
את קפל״י הגהוץ והפליסה.

ק ל, יציב, נ ח
עם תחילת ייצור ״דיאולך החלה תקופה
חדשה בהספקת בדים: מעתה תוכל לצפות
לתכונות חדשות וטובות יותר מהבגדים.
באירופה גדל הביקוש ל״דיאולן״ בקביעות.
בישראל תוכל להשיג בעתיד הקרוב חולצות,
חצאיות, שמלות, מעילים, חליפות או מכנסיים
— מ״דיאולך, הינס אידיאליים לאקלים
הישראלי — קלים, יציבים ונוחים.

ררא נחוץ ומאמץ -חגיז הדור ומגוהץ
להשיג בחנויות המובחרות
— המציגות בחלון
•הראוה את פלקט ״דיאולן׳
10־001 )!(01־ 1516[•£<1 11׳)6־ —1
״ דיאולן ־ -הש םוהסמל מור שי ם לעוים זש רקלאהדבדיקת איכזת קפדנית -
הקפדעל תוית ״דיאולן־

פרסום מלניק

ק צ רנו ת

עברית
ו/או

אנגלית

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג סספמס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב י ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחודצ)
חיפה ! בית־הספר ״במעלה״ ,רח׳ שמריהו לוין 30

.העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במרינה
העם

ת וצרת

דובק

ערב ות

ל ג 1י ב

המנוי
זן יברגז גזטזבגנך לזוירוש דזנזידיי, ו א 9ר0
או תו בה?דגז( .ז?! ה בי\5פו ר>זית\\ ,י א
ו\בל לאפטור בל גזטולתז ייא \ז *ז י \ ם.

ב שתוף עםהסתד רו תהס טו דנ טי ם של ה אוני ב ר סי ט ה של תל אביב

הל>מוד>םבפקוח
המחלקהלח נו ך

עי רי תתל־ א בי ב

נפתחותכתותחד שו ת
בגרות

דצמבר 63

מו ס ד מו ת
דצמבר 63

פרטים והרשמה: כשעות 20.00—17.30

תל א בי ב. אנטוקולסקי

4ליד אבו גבידזל ־ ארלוזירוב טל2 3 1 5 4 $ .

ערב מלחמת־העולם הראשונה ביצע רמאי
גרמני, א־סיר משוחרר, תעמל שהתפרסם
בעולם כולו, הפך נושא לספרים ולסרטים.
א, תו איש קנה בחנות של אלטע זאכן
מדים של סרן. הוא לבש אותט בבית־שימוש
ציבורי, יצא לרחוב, צירף אליו את
תריסר החיילים הראשונים בהם ניתקל בדרכו,
נסע עימם לעיירה קופניק, אסר את
ראש־העיר ואת פקידיו, פתח את הקופה
והפקיע את תוכנה״
כאשר נודעו פרטי התעלול של ״הסרן
מקופניק״ ,התפקעה אירופה פל ה מצחוק.
כי הוא הבליט לעיני כל את הפולחן הגרמני
האבסורדי למדי, ואת התבטלות האזרח
הגרמני בפני הקצין.
״ מצכ עדין כיותר״ .השבוע נסתבר
כי בשבועיים האחרונים התרחש בישראל
מעשה דומה, מגוחך ומעציב לא פחות.
המעשה הוגדר ביומון הארץ במילים הבאות:
״חוגים
יודעי־דבר מטעימים כי סיבות
התפטרותו של הממונה על שרותי־הבטחון
קשורות במסע בעתונות נגד פעילות המדענים
הגרמניים במיצריים, מסע שהיה
לו חד רחב בדיוני־הכנסת. נמסר כי דבריו
של הממונה לעורכי העתונים בפרשה זו
לא תואמו מראש עם ראש־הממשלה, שהיה
אותה שעה בחופשה. מסבירים כי כתוצאה
מדבריו של הממונה ומהסבריו, הועמד
ראש־הממשלה במצב עדין בקשר לעמדתו
לגבי גרמניה המערבית וקישרי ישראל עמה.״
מאחורי תאור מסתורי זה מתחבא תעלול
המטיל, אור עגום ביותר על מהות
העיתובת הישראלית — ועל טיב המישטר
שעיתונות זו שייכת אליו.
ישיבה סודית. איך התרחשו הדברים
במציאות?
הממונה על שרותי־הבטחון כינס את
עורכי העיתונות היומית לישיבה ״סודית״,
מסר להם תדריך לפתיחת מסע־תעמולה
חסר־מעצורים נגד גרמניה המערבית. תוך
כדי מסע זה הוזכרו, בין השאר, ההאשמות
מסמרות־השיער על ייצור נשק כימי, ביולוגי
וגרעיני בידי מדענים גרמניים במצרים.
תדריך יחיד זה של איש מנגנון־החושך
הספיק כדי שהעתונות היומית כולה, ללא
יוצא מן הכלל אחד, תיפתח במסע חסר־תקדים,
ששיגע את אזרחי ישראל ועורר
הד נרחב בעולם. מנהיגי המפלגות, שגם
הם קוראי עיתונים, קיבלו את הדברים
כלשונם והצטרפו — ללא יוצא־מן־הכלל —
למקהלה המדברת בכנסת. כדי להגביר את
המתת, שלחו שלושת היומונים העיקריים
״כתבים מיוחדים״ לגרמניה, שניבחרו על־ידי
הממונה עצמו ושקיבלו מפיו הנחיות.
אולם איש מבין העורכים לא בדק את
העובדות. איש מהם לא העז לשאול את
הממונה את השאלות ההגיוניות ביותר
לגבי הקו שלו. איש גם לא הפעיל את
שיכלו הישר, כדי לנתח את ההנחות המדיניות
והמעשיות של הממונה — אף שהכילו
כמה וכמה אבסורדים בולטים.
כי כאשר הממונה על שרותי־הבטחון
אומר ״בים״ — עונה כל העיתונות, פה־אחד,
ב״בים״ עמוק ומהדהד.
חזור, להיפר עד שהסתבר כי המסע
כולו נבע מאי־הבנה מצערת. הממונה לא
קיבל את אישור הבוס שלו למסע זה —
והמסע כולו סתר את הקו המדיני הנקוט
בידי ראש־הממשלה וראשי מערכת־הבטחון
(ראה הנידון ועמודים .)6—7
בו ביום מת ה״בים״ ,ובא במקומו ה״-
באם״ .ראש־הממשלה הזמין אליו את עורכי
היומונים, נתן להם הנחיות חדשות, שסתרו
במאה אחוזים את הנחיות המסע הקודם.
וכאשר ראש־הממשלה ושר־הבטחון אומר
״באם״ — עונה העתונות היומית כולה
ב״באם״ עמוק ומהדהד.
אירוניה מסויימת. כל זה יכול היה
לשמש נושא לסרט היתולי משעשע, על
אחד ממדינות הדמוקרטיה העממית, לולא
היו כרוכות בתעלול זה כמה וכמה סכנות:
• הסתבר שאפשר לפברק בישראל
מסע״מלאכותי, על פי קפריסה של איש
אחד, תוך שיתוף־פעולה של כל העיתונות.
עדיין לא נבדק איך משפיע מסע כזה, המאיים
על אזרחי המדינה בהשמדה טוטאלית
ובאלף מיתות משונות, על היקף תנועת
הירידה, על חינוך הדור הצעיר ועל גיבוש
תודעה בטחונית מאוזנת.
• מסע זה מבזבז את האמון הרב
שעיתוני העולם עודם רוחשים לישראל,

ואת שאיפתם הטבעית לעזור למדינת ני־צולי־הנאצים.
כמה פעמים אפשר לרתום
את העתונות העולמית התמימה למסע כזה,
כשמתברר כעבור זמן־מה שאין לו שחר?
אך מעל לכל שאר השאלות, מזדקרת
שאלה אחת, הנוגעת לעצם דמות המדינה:
איזה מין עיתונות היא זאת, המוכנה
לרקוד על פי חלילו של אדם אחו, הנושא
במיקרה תואר מצלצל? איך יתכן בכלל
מישטר דמוקראטי בהעדר עיתונות חופשית,
רצינית, ביקורתית ושקולה?
יתכן כי האירוניה העליונה שבמעשה
כולו היא זו: מכל עיתוני ישראל היה
העולם הזה היחיד שפסל מיד את קו הממונה
על שרותי־הבטחון, והעביר אותו
תחת שבט הביקורת הקטלנית (העולם הזה
.)1333 למחרת היום השתמש שמעון פרס
באותם נימוקים עצמם. מכל עית!ני המדינה
היה השבועון המסויים, על כן, היחיד שהקו
שלו עלה בקנה אחד עם הקו של ראש־הממשלה
בפרשת המדענים.
דת סיג ארלרבבשבת
שר הדתות דר׳ זרח ורהפטיג עמד השבוע
יותר משעתיים על דוכן הנאומים
בכנסת (ראה להלן) .הוא סקר את כל
בעיות הרת במדינה: הזכיר את הדרוזים
והמוסלמים, את הנוצרים לכל כיתותיהם
וכנסיותיהם, פירט את מספר התלמידים
בישיב!ת. הוא לא פסח אף על המיקווד.
הקטנה ביותר שנבנתה בשנים האחרונות.
רק פרט אחד החסיר מסקירתו. היה זה
דווקא מאורע שהתרחש באותה שעה עצמה,
במרחק כמה מאות מטרים בלבד מאולם
הכנסת: חנוכת בית־הכנסת הרפורמי של
נלסון גליק.
בלנתריזם ורפורמיזם. לפני חמש
שנים פרץ משבר בעיריית־ירושלים. היו
אלה נציגי המפלגה הדתית־לאומית ואגודת־ישראל,
שעליהם נישענה הקואליציה העירונית,
אשר יצרו את המשבר. הרקע: ראש־העיר
באותם הימים, העתונאי המנוח גרשון
אגרון, הסכים להעניק רשיון־בנייה לפרופסור
נלסון גליק.
הדתיים, שהתנגדו לפלישה הריפורמית,
תבעו מראש־העיר למנוע מגליק את הרשיון
להקמת בית־כנסת ריפורמי בבירה.
סיעת מפא״י בעיריה ידעה מה שלא ידעו
הדתיים — כי גם בהתפטרות הנציגים של
שתי המפלגות׳ לא תיפול הקואליציה, מביתן
שכבר קנו בסתר את חבר המועצה
המפד״לי רחמים כלנתר. כך יצר משבר זה
את הכלנתריזם, ולא מנע את הריפורמיזם.
השבוע נערכה בבית הכנסת הריפורמי,
התפילה הראשונה, כשבאי ההיכל מסירים
בפתחו את כובעיהם ומעיליהם.
שכת ביום א׳ ,יותר מאשר שנואים
הפרוטסטנטים על הקאתולים, וההינדואים
על המוסלמים, שנואים הרפורמיים על היהדות
האורתודוכסית. תנועה זו, שקמה
בגרמניה ואשר עברה לפני כ־ 130 שנה
לארצות־הברית, מטיפה ליהדות מתקדמת,
צמודה יותר לתנ״ך, תוך זניחת כל הסמלים
האליליים שדבקו בפולחן היהודי.
היהודי הריפורמי מוכן לאכול בכל מסעדה,
גם כשזו אינה עומדת תחת השגחת
הרבנות ואינה מקפידה על הפרדת כלי־החלב
מכלי־הבשר. כשמוגשת לו אומצת־בשר,
הוא אינו טורח לברר אם אינה בשר
חזיר. גם דגים הוא אוכל מבלי לחפש
קשקשים וסנפירים. הוא נוסע בשבע, שומע
מוסיקת עוגב בבית הכנסת, ואחרי התפילה
מכבד את הראביי שלו בסיגאר. וגם
חובת צום ביום הכיפורים אינה חלה עליו.
מהי רת, בעצם? המחשבה היסודית
של הריפורמה היא, שהדת הינה חלק אורגאני
מחווייתו של האדם, ועל כן אינה
יכולה להישאר מאובנת — בניגוד לאורתודוכסים,
אשר לגביהם הפכו כל מינהג
וכל פסוק בחינת קדוש שאין לגעת בו.
בראשיתה נשאה עמה הריפורמה את
רעיון ההתבוללות, תוך תיקווה לסתור את
הבעייד, היהודית. חלק מן הריפורמייס הם
אנטי־ציונים קיצוניים עד היום. אך לעומת
זאת מצא הרעיון הציוני אהדה בקרב אישים
ריפורמיים בעלי השפעה באירופה
וביחוד באמריקה, ומנהיגי היהדות הרי־פורמית
בארצות־הברית דר׳ סטיפן וייס
ואבא הילל סילבר, הפכו להיות גם מנהיגי
התנועה הציונית באמריקה.
באירופה היה נטוש ריב קשה בין האור־טודוכסים
לבין הריפורמיים. ריב זה הועתק
במישנה חריפות לאמריקה. שם, בניגוד
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1334

ך * יה זה נביא האנטי־שמיות המודרנית, ראש־העיריה ה}
ן ווינאי קארל לואגר, שמצא את התשובה הקולעת למקטרגים,
אשר האשימוהו בקיום מגע ידידותי עם יהודים :״אני
הק!בע מי יהודי ומי לא!״
מאז עברו שני דורות, ובינתיים התהפכה הקערה על
פיה. ממשלת ישראל מכריזה עתה״ באוזני אזרחיה ובאוזני
העולם כולו:

— היא אנטי־נאצי. הוא בעל־ברית, כימעט בן־ברית —
ר׳ חנניה גלובקה, נ״י.
כי אותו גלובקה עוזר בשטחים שונים ששרת־החוץ
אינה יודעת עליהם. ועזרה זו חשובה הרבה יותר מכל הנזק
שהוא יכול להביא בעניין מדעני־מיצריים.
ובכלל, בקשר עם עבודת המדענים הגרמניים (סליחה:
הנאציים) במיצריים סבור מר פרס כי מסע־ד,תעמולה
הישראלי היה מוגזם, היסטרי, בלתי־אחראי, אווילי ומזיק.

ממשלת ישראל? מי זאת ממשלת ישראל, בעצם? על כך
חלוקות עתה הדעות בממשלה עצמה. כל אחד מחבריה —
ראש־-הממשלה ושרת־החוץ, סגן שר־הביטחון ושר־החינוך,
כל טתם־שר וסגן־שר ואי־שר — תובע לעצמו את הזכות
הבילעדית לקבוע מי נאצי ומי לא.

למה להרגיז את גרמניה הטובה -את
אדנואר, את גלוכקה, את משלמי השילומים,
את רוכשי הבונדס, את הגנרלים של הבונדס-
וור, את קוני העוזים והמדים, את ראשי מנגנון
החושך הגרמני, את המדענים הטובים?

ך כך אנו באים אל השאלה העיקרית. לפי אמת־המידה

ך כאמת, מיהו נאצי? מהי אמת־המידה? כושי ניכר
1בעורו, נמר בחברבורויתיו. במה ניכר נאצי?
התשובה הפשטנית היא: נאצי הוא אדם שמילא תפקיד
חשוב ברייך השלישי, שעסק בשחיטת יהודים או שהשתתף
בעיבוד חוקי־הגזע.
אך גירסה תמימה כזאת תעירר רק גיחוך במסדרונות
ירושלים.
יכולה להיות תשובה אקטואלית יותר: נאצי הוא אדם
המבקש להקים בגרמניה (או במקום אחר) רייך חדש,
המושתת על דיקטטורה גזענית או לאומנית.
נבון? לא נכון! אין לזה שום קשר לעניין.
אם כן — מיהו נאצי, לפי התלמוד הירושלמי החדש?
פשוט מאד:

לנו. איך מחילים כלל זה על מדינה שלמה?

״אני הקובעת מי נאצי ומי לא!״

פעם נפלה ממשלת ישראל בגלל השאלה:
״מיהו יהודי?״ השבוע היה נידמה כאילו
עלולה הממשלה ליפול בגלל השאלה :״מיהו ;1 1נ״ל, האם גרמניה הנוכחית ה א נאצית או לא?
נאצי הוא מי שמפריע לנו. אנטי־נאצי הוא מי שעוזר
נאצי?״

ברור: זה לא עניין לסתם־שר, לסגן־שר או
לאי־שר. זה עניינו של הרב־שר בכבודו ובעצ־

כיותר? הייפלא כי הדבר מביא לשדודי־מערכות
חשוכים בצמרת השלטון?

ך) א, זה לא ייפלא. ייפלא רק דבר אחד: שאזרחי
/ישראל מרשים לנהל בשמם את המישחק הציני הזה,
הגובל עם חילול זיכרם של ששר, מיליוני קרבנות.
שהרי שני הצדדים בוויכוח — בן־גוריון ופרס מחד,
גולדה והפקידים מאידך — תמימי־דעים לגבי דעה אחת,
שאינה תמימה כלל: שהציון ״נאצי״ הוא עניין למיקוח,
למיסחר, לשימוש טכסיסי.

גישה זו מבחילה ביסודה ואנטי־מוסרית.
אפשר למסחר דברים רבים, מקול ישראל ועד עצמות
בורוכוב. הפוליטיקה היא עולם של טכסיסים. בצד חסידי
מאקיאבלי, הטוענים כי המטרה מקדשת כמעט את כל
האמצעים, מתייצבים חסידי איינשטיין, הטוענים כי כמעט
כל דבר הוא יחסי.
אבל גם בעולם זה של מאקיאבלי פלוס איינשטיין, יש
דברים מסויימים שרם מוחלטים, החייבים להזדקר מעל
לכל טכסיס והתמקחות. ולגבינו, אזרחי ישראל, דבר אחד
חייב להיות מוחלט ללא עירעור:

נאצי הוא גרמני העוסק כדברים שאינם
מוצאים חן בעינינו.
לא־נאצי זאנטי־נאצי הוא גרמני העוסק בדברים היכולים
להועיל לנו.

כאמור: אנחנו נקבע מי נאצי ומי לא.

1כאורה זוהי אמת־מידה פשוטה למדי. נ דמה שכלל
/לא ייתכן מיבחן פשוט יותר.

למשל: הדוקטור אוטו יוקליק.
לא מכבר ישב במצריים ופעל למען חימושה. משמע:
נאצי. לאחר מכן שינה את דעתו וביקש לשכנע גם את
עמיתיו לנטוש את מלאכתם. משמע: אנטי־נאצי.
עד כאן הכל ברור.

אכל ניקח טיפוס אחר. למשל: הדוקטור
האנס גלובקה.

הר דוקטור גלובקה השתתף בפועל בעיבוד חוקי־גירנברג
המתועבים. הוא כתב להם את הפירוש הרישמי, שעל פיו
פעלו בתי־המשפט הגרמניים, כאשר ציוז לסרס בני־אדם,
להתרים רכושם, למסרם לידי השוחט.
נאצי? בהחלט לא! כי בינתיים הפך הר דוקטור גלובקה
לעוזרו האישי העיקרי של הקאנצלר אדנואר, שהוא —
כידוע — אנטי־נאצי מובהק.
אמנם, הקומוניסטים הטיפו נגדו. אבל האם ניתן את
ידנו לתעמולת־ארם בולשביקית? בוודאי שלא. על כן מנענו
עד כמה שאפשר את הזכרת שמו של הר גלובקה במישפט
אייכמן, ואף התרעמנו על הצורר המנוול שניסה בכל כוחו
לשרבב את השם לעדותו.

הר דוקטור גלובקה לא היה נאצי, וחסל.
עד לפני שבוע. לפני שבוע לא עשה הר דוקטור גלובקה
כרצוננו. הוא לא מנע בעד ממשלת גרמניה מלדרוש את
הסגרת יוסף בן־גל.
על כן פרחו לפתע הכותרות הראשיות בצהרוני ישראל:
ימח שמו של גלובקה, הנאצי השפל! בוז לגרמניה, המטילה
על צורר היטלראי זה להחליט מה לעשות בעניין המדענים
הגרמניים במצריים!

נאצים עליך, גרמניה !

י אומר כך? העתונות הישראלית, פה אחד. משמע:
}<) פקידים בכירים מסויימים, המכתיבים לעתוני ישראל
ההגונים כל מילה המתפרסמת בהם בפרשה זו. משמע:
שרת־החוץ, הנותנת גיבוי לאותם פקידים בכירים. משמע:
ממשלת ישראל, בה אחראית שרת־החוץ לענייני החוץ —
י רגע! חזור! נא למחוק את תשע המלים האחך ונות. שרת׳
החוץ יקרוייה שרת־ ד, חוץ, מפני שהיא אחראית לכל העניינים
חוץ מענייני גרמניה.

בענייני גרמניה קובע מר שמעון פרם הרבה
יותר.
ומר פרס אומר: הר דוקטור גלובקה איננו נאצי. להיפך

ארנגאר גבן־גגריגן: רא גזתם־-שד, רא גזגן־טזר גרא אי-טזר
מו. פסק־הדין חייב לבוא מפי הגבורה.
לפני כמה שנים מכר מר דויד בן־גוריון לממשלה הגרמנית
תעודת־הכשר. הוא הודיע :״גרמניה של היום אינה גרמניה
של אתמול.״
הגרמנים, שקנו תעודה זו בכסף טוב (כשם שבית־מלון
ישראלי קונה תעודת־הכשר מן הרבנות) ,השתמשו בה ביד
רחבה. היא פורסמה אלפי פעמים בפירסומי־ד,תעמולה של
ממשלת־גרמניה, סוכניה וגרוריה. היא עזרה לממשלת־גרמניה
לחזור למשפחת העמים, להקים צבא חדש, להגיע אל סף
החימוש הגרעיני.
מר בן־גוריון לא גבה תמורת התעודה כסף בלבד. הוא
השיג עזרה ושרותים בשטחים רבים, שהם חשובים בעיניו
מכסף. הוא גם קיווה כי גרמניה תהיה, עם התרופפות הברית
שלו עם צרפת, המישענת העיקרית של מדיניות־החוץ שלו.

כלומר: גרמניה החדשה היא בלתי־נאצית,
אנטי־נאצית, אומת חסידי העולם.
והנה באים כמה מפקידיו הבכירים, בעזרת משרד־החוץ,
ופותח-ים -במסע־תעמולה עולמי צעקני, לאמור: גרמניה
מחפה על המדענים הנאציים במיצריים! גרמניה עוזרת
למיצריים לפתח נשק אטומי, ביולוגי וכימי! גרמניה דורשת
את הסגרת בן־גל! גרמניה עוזרת׳ להשמדת שארית־הפליטה
בידי היטלר החדש, נאצר!
גרמניה היא נאצית!

הייפלא כי מר בן־גוריון יוצא מכיליו? היי
פלא כי הוא החליט לנקוט צעדים דראסטיים

זכר זוועות הנאצים של אתמול, והסכנה
המתמדת של תחיית הנאצים מחר.
ניצול זכר זוועות־הנאצים לשם השגת יעדים פוליטיים
קטנים — הדיר,ו חילול הקודש. ולא פחות ממנו מחלל
את המוסר ראש־ממשלתנו, כאשר הוא קובע בקלות־דעת
עילאית ומזעזעת כיי ״גרמניה של היום אינה גרמניה של
אתמול.״ גרמניה של היום אינה נאצית ואינה אנטי־נאצית.
אין גבול ברור בין גרמניה של היום וגרמניה של אתמול.

ישנה רק גרמניה של אמש, גרמניה שבין
השמשות.
גרמניה זו לא התגברה על עברה הנאצי. היא בורחת
מן ההתמודדות עם עבר זה. נאצים־לשעבר ממלאים תפקידים
מרכזיים בכל מערכות חייה.
גרמניה יכולה לחזור למוטב — אך היא יכולה להקים
גם את הרייך הרביעי, שיגרוף את העולם לשואה גרעינית.
ישראל — מדינת הקורבנות — חייבת לעמוד על
המשמר, חייבת לשמש כלב־שמירה של העולם התרבותי.
תפקידה להתריע על גילויי־הסכנה בגרמניה, לעודד את
גילויי־ר,ייפוי.

אך תחת זאת מנהלים מנהיגי ישראל מיסחר
ציני כתעודות־הכשר ובבתכי־אישוסימזוייפים.
קשה לתאר חטא גדול יותר. כי לא יזה בלבד שמיסחר
זה חותר תחת יסודות המוסר הלאומי שלנו י— הוא גם
מפיץ כעולם כולו יחס ציני כלפי הסכנה. הנאצית. הציניות
מביאה לאדישות. האדישות עלולה לסלול י את. הדרך
בפני היטלר חדש.

על המשבר התמוו ביותו גאז נושת לבון־שפרץ ובעקבות
למסע זה, ידע היטב כי בזאת הוא חושף את קשריו של עתונאי זה לעיני קוראי
העתונים. אולם הוא כבר היה נתון במצב כזה, שלא התחשב בעובדה זו.

^ זרחי ישראל הלכו לישון בשקט, בליל־שבת האחרון. עתוני
אמנם צעקו משהו בכותרות הראשיות, אבל אי־אפשר היה להבין
למשל, כותרת ידיעות אחרונות, שנמרחה לכל רוחב העמוד הראשון:
על פרשת גרמניה. תכונה רבד, לקראת כינוס ועדת חוץ ובטחון. ב .ג.
לאשר החלטות שנתקבלו.״
מעריב לא נפל ממנו, בנסיונו הנואש לרמוז על התרחשות סודית חמורה :״ מ שבר...
התפתחויות דרמטיות בעקבות חילוקי־דעות על היחסים עם גרמניה ב. ג .אינו
מרוצה __ מצפים להתפטרויות.״
איזה מחלוקת? איזה החלטות? איזה התפתחויות דרמטיות? מי עומד להתפטר —
ולמה? על התשובות לשאלות חיוניות אלה לא ניתן אפילו הרמז הדק ביותר.
המיסמורין נמשך גם אחרי השבת. עתוני יום ראשון המשיכו לדבר על משבר
מסתורי, על התפטרויות ומחלוקת בצמרת. אולם גם אז לא ניתן כל רמז ממשי על
המתרחש מאחורי הקלעים. כל העניין דמה להצגת סינימה באלאש, כאשר מותחים מסך
לבן לרוחב החדר ומנהלים מאחוריו הצגת צלליות. אפשר להבחין בצלליות, בתנועותיהן.
אבל אי־אפשר לזהות את הצלליות, או לראות בדיוק מה הן עושות, מה הן אוחזות
בידיהן.
,עד אשר באה ההודעה המוסמכת הראשונה, במהדורת החדשות של שעה שבע, בקול־ישראל.
הודיע הקריין: ראש הממשלה מסר בישיבת הממשלה, כי המימונה על שירותי

הבוקר והצהרונים
מהם דבר. זעקה,
״׳מחלוקת חריפה
יבקש מהממשלה

השלושה שוחררו מתפקידיהם השוטפים כעתוניהס,
״האיש הקטן״ לתדריך חסר־תקדים, במשרדו. כמשך־
קיבלו הנחיות מדוייקות על תפקידם באירופה. הוא נתן
היתווה הנחיות לחקירותיהם, סיפק להם חומר־רקע
להשתקף בכתבותיהם אל עתוניהם.

כונסו על־ידי
יממה שלמה
להם כתוכות,
אשר צריך

כדי לטשטש מעט את העקבות, המריאו במועדים שונים, לערים שונות. שגב דובר
הצרפתית נשלח לשוויק, השלישי דובר־הגרמנית שוגר למינכן, ובן־פורת הדובר־גרמנית
אף הוא נשלח לפראנקפורט.
הכתבות שהבריקו בחזרה ארצה היו מדהימות. אפילו הקורא התמים ביותר התקשה
להאמין כי כתבים אלה — שאינם שלושת הכתבים הטובים ביותר בישראל ובעולם —
יכלו להשיג, תוך שעות ספורות, אינפורמציה כה מדוקדקת על הפירמות הקשורות
עם התעשיה הצבאית המצרית.
חקירותיהם לא נשאו אופי עתיונאי, כי אם משטרתי־בלשי מובהק. הם עצמם תיארו
כיצד נדהמו המראויינים הגרמניים והשוייציים נוכח השאלות שהם הציגו. אחד אחרי
השני דיווחו על גרמנים שנבהלו מפניהם, ביקשו מהם שיוכיחו כי אמנם עתונאים הם,
או אף הזעיקו את המשטרה שתחקור את הישראלים המשונים האלה.

אי־אפשר היה, כשום אופן, לטשטש את הרושם היסודי, כי אין זה
כיסוי עתונאי מקרי ושיגרתי, אלא מסע מתואם היטב, מאורגן ומודרך.
המסע לא הצטמצם לשלושת העתונים הגדולים בלבד. כל יתר העתונות היומית הצטרפה

שהה טו׳י
אי 11/

סורי

הבטחון התפטר ביום שני שעבר, לאחר שראש הממשלה חלק על הערכתו המדינית
של הממונה בפרשת המדענים הגרמניים המשרתים במצרים. ראש הממשלה, נאמר עוד
בשידור, מינה ממלא־מקום זמני לממונה על שירותי הבטחון.

היתה זו הודעה שגילתה טפח -והמשיכה להסתיר טפחיים.

כך אורגן המסע
* • ה היתה אותה ״הערכה מדינית״ של הממונה על שירותי הבטחון, אשר בן־
ב /גו רי ון סירב לקבלה?

האמת היסודית היא זאת: שלא היתה באן ״הערבה״ כמוכן התמים
של המלה. כלומר: אין מדובר במחשבה פוליטית, בתיאוריה -כי
אם כמעשים של ממש. מעשים אותם ביצע הממונה על שירותי
הכטחון, ואשר בגללם נתן לו כך־גוריון ללכת.

מה היו מעשים אלה?
הם נוהלו בשלושה מישורים עיקריים: פעולה מקצועית; הפעלת ממשלת ישראל והכנסת,׳
והבאת שניהם לנקיטת קו אנטי־גרמני חריף; ייזום מסע פירסום ותעמולה בעתונות הישראלית
והעולמית, שכוזנה בחריפות נגד הגרמנים.

אליו, שיקפה את ״תגליות״ השליחים המיוחדים, שכולן כוונו להוכיח כי גרמניה של
היום מאפשרת לנאצים להמשיך את חתירתם נגד קיומו של העם היהודי. ייצור הגאזים
במעבדות מצריות, הוסבר, הוא המשך ישיר של הפעלת תאי־הגאזים של אושוויץ.
ולא רק העתונות הישראלית. עתונים רבים באירופה — ובעיקר בארצות־הברית —
העתיקו את ההאשמות הסנסציוניות שזרמו מישראל, הוסיפו צבעים מחרידים עוד יותר
לתמונה בה צויירה גרמניה של אדנאור כהמשך מבעית של הרייך האנטישמי של היטלר.
נשאלת, כמובן, השאלה: מדוע בא כל המסע הזה? מדוע הופעל הלחץ הפנטאסטי?
בון לא ראתה בו סתם תכסיס פסול ובלתי־מקובל. היא ראתה בו תקיעת סכין בגב.

תקיעת סכין בגב
ד כ אן התנהל הכל לפי ״הערכתו המדינית״ של הממונה על שירותי הבטחון.
׳ צ הממשלה פעלה כרצונו, שרת החוץ נאמה את הדברים ששם בפיה, הכנסת התייצבה
לפקודתו, העתונים הישראליים עוררו היסטריה בציבור לפי הנחיותיו, העתונות העולמית
הפיצה את פיקפוקיו לגבי דמותה של גרמניה החדשה.

• כמישור הראשון — אין להרחיב את הדיבור.
• במישור השני -שיכנע הממונה על שירותי הכטחון את שרת
החוץ גולדה מאיר, בי פעולת המדענים הגרמניים כמצרים היא איום
חמור ביותר על עצם קיומה של ישראל.
הוא סיפר על ״ספר לבן״ ,שלדבריו מכיל פרטים ממוטמכים מלאים על חלקם של
הגרמנים בייצור טילים, נשק בקטריאולוגי וכימי, ואף על עבודתם המתקדמת לקראת
ייצור פצצה אטומית.
מעצרם של בן־גל ויוקליק, הטעים באזניה, הגדיש את הסאה, בכך שהוא מראה שהגרמנים
לא זו בלבד שאינם מפריעים למדעניהם לחמש את מצרים ב״נשק אסור״ — אלא
שהם רודפים את הישראלים המנסים להפריע למדענים אלה.
גולדה קיבלה את ההנחיות של הממונה על שירותי הבטחון, כינסה את הממשלה
לישיבה שלא מן המניין, שעה שבן־גוריון היה בחופשה, בצפון הארץ. מיד לאחר
ישיבת הממשלה הופיעה גולדה בפני הכנסת, נשאה שם נאום אנטי־גרמני, יזמה הצעת
גינוי שנתקבלה על־ידי הכנסת.
פעולה אחרונה זו נעשתה בידיעתו ובהסכמתו המלאה של דויד בן־גוריון. לפני שהובאה
ההחלטה לאישור הכנסת, התקשר לוי אשכול טלפונית עם ראש הממשלה במקום
חופשתו. הוא עשה זאת מתוך חדרו של יו״ר הכנסת, קדיש לוז, בבניין הכנסת בירושלים.
עקיבא גוברין, ראש סיעות הקואליציה, הביא את נוסח ההחלטה לאשכול, וזה הקריאה
לבן־גוריון, שענה כי הוא מסכים לנוסחה.

• במישור השלישי -ערך הממונה על שירותי הבטחון גיום חסר־תקדים
של העתונות הישראלית.
בשנים האחרונות עשה לעצמו הממונה נוהג, להופיע בישיבות סגורות של ועדת
העורכים של העתונות היומית. בפעם הראשונה עשה זאת לפני שבע שנים, אחרי רצח
ד״ר ישראל קסטנר. הוטחו אז האשמות וחשדות, כי רוצחי קסטנר היו קשורים, בצורה
זו או אחרת, באחת מזרועות הש.ב. הממונה על שירותי הבטחון יצא אז בפעם הראשונה
מאלמוניותו, כדי להכחיש האשמות אלה, והממשלה הודתה בפעם הראשונה בקיומו.
מאז, בכל פעם שהיה מאורע בטחוני חשוב, היה הממונה מופיע בפני העורכים,
מסביר להם את רקע המאורע. לרוב, היה זה כדי לבקשם שימנעו מפירסומו.
לפני שבועיים כינס הממונה על שירותי הבטחון את עורכי העתונים, בחדר קרליבך
בבית סוקולוב. הוא סיפר להם בערך מה שסיפר לגולדה מאיר, האיץ בהם לרתום
את עתוניהם למסע הסברה ותעמולה, שהוא עצמו יתווה להם. עובדה זו פורסמה
לראשונה על־ידי העולם הזה בשבוע שעבר, אם כי לא ניתן היה לפרסם את כל יתר
הפרטים הקשורים בפרשה זו.
הממונה על שירותי הבטחון, איש קטן־קומה, לא הסתפק בגיוס כללי זה של
העתונות. הוא פנה לעורכי שלושת העתונים הפרטיים הגדולים — ידיעות אחרונות,
מעריב והארץ — הציע להם הצעה מיוחדת, שתהפוך אותם לחוד־חנית המסע התעמולתי.

ההצעה: בי עתונים אלה יעמידו לרשותו שלושה עתונאים, שאותם
הוא יפעיל ישירות, כמסע התעמולה.
השלושה: ישעיהו בן־פורת מידיעות אחרונות, שמואל שגב ממעריב ועתונאי נוסף.
לגבי השניים הראשונים היה ידוע, מזה כמה שנים, כי הם פועלים בעתוניהם מטעם,
בהשראת, ולמען מנגנון החושך על שלוחותיו. אולם העתונאי השלישי לא היה ידוע כעתונאי
של הש.ב. ורק עורכיו וחבריו־לעדת־כתבי־הש.ב. ידעו על קשריו.
כאשר ביקש ״האיש הקטן״ ,הממונה על שירותי הבטחון, לגייס גם אותו

גוירה מאיו: מור התקפה -אולטימטום
לפתע — התהפכו היוצרות. הסתבר כי כל המוסדות החשובים האלה נעשו שותפים
למיבצע אדיר, המנוגד תכלית הניגוד לקו היסודי של מעצבי המדיניות של ישראל.

״הערכתו המדינית״ של הממונה על שירותי הכטחו ן, הסתבר
לפתע, לא זו בלבד שלא באה בהשראתו ובברכתו של דויד בן־גוריון,
אלא שהיא מחבלת כיסוד־היסודות של מדיניות בן־גוריון־־פרם.
מדיניות זו מושתתת, בתחומים מטויימים חשובים ביותר, על שיתוף־גרמני.
כתב השבוע עורך ג׳ואיש אובזרבר, ג׳ון קמחי, שהוא גם נושא־דברו של שמעון פרם:
״מבחינות רבות — בעלות משמעות — עשתה גרמניה של אדנאור שירותים גדולים
לישראל קשה להפריז בגודל המעמד המוסרי, שממנו נהנים כעת, בעיני החוג הפנימי.
של ממשלת ישראל, אדנאור ואנשים כגון שטראוס, מיניסטר ההגנה לשעבר. הם הפגינו

עסק-הביש של בן־גל
את ידידותם באורח המעשי ביותר, ומעולם
לא נסוגו מהבטחותיהם.״

׳אין זו תמיכה כספית כלבד. ן
העזרה הגרמנית לישראל בשטח הכלכלי,,
מסתכמת במאות מיליוני דולארים. אולם אין
היא העיקר. גרמניה אף נותנת לישראל
גיבוי מדיני, בשטחים מסויימים, אצל ארצות
בהן יש לגרמניה המערבית השפעה. אולס
גם זד, אינו העיקר.

בון מספקת לישראל סחורה אשר
קשה לישראל להשיגה ממקורות
אחרים.
ברגע זה עוברים כל היחסים ההדוקים
האלה שלב עדין ביותר. פרנץ יחף שטראוס,
כפי שרמז העולם הזה בשבוע שעבר (בצירוף
תמונתו) היה איש חשוב במערכת־היחסים
בין שתי המדינות. בגלל הסתבכותו
בפרשת שפינל, סולק מן השלטון.
האיש החשוב השני במערכת־יחסים אלה
הוא הקנצלר אדנאור הקשיש, המבוגר בעשר
שנים מדויד בן־גוריון. ברור, כי הקאריירה
הפוליטית שלו יכולה להיפסק בכל רגע.
מה יהיה יחסם של יורשיו? האם יקרה עם
גרמניה מה שקרה עם צרפת, כאשר נעלם
האו.אה.א .0מן הבמה והבטחוניסטים בישראל
איבדו את בן־בריתם בצרפת? כתב
קמחי :״מה יהיה כוחם של יסודות אלה,
בשעה שאדנאור יסתלק מהשלטון על
כן מתחקה ישראל בשימת־לב אחר האנשים,
שיבואו בקרוב במקומו של הקאנצלר הישיש
והפעלתני.״

ולתוך המצב העדין והמסובך
הזה הטיל הממונה על שירותי
הבטחון את הפצצה האנטי־־גרמ־נית
שלו.

הכעס הגדול
ך* יו עוד סיבות חשובות; מדוע רגן
זו בן־גוריון ופרם על ״האיש הקטן*.
והן:
• הבהלה ההיסטרית־כמעט, אותה
ביקש הממונה לעורר על־ידי מסע
הפירסומים וההאשמות שלו. קבע מקור
המקורב ביותר לשמעון פרס ולבן־גוריון:
״הזעקה מופרזת ונטולת שיווי־מישקל. היא
יצרה רושם שיש כעת בכוחם של המצרים
— בעזרת גרמניה — להשמיד את ישראל.״
מה הן העובדות?
המצרים שילחו טיל מדגם וי־ .2הם הודיעו
רשמית שהם מייצרים טילים מסוג זה.
בקאהיר יושבים המומחים הגרמניים, המפתחים
מנגנוני ניווט — החלק הלקוי ביותר
בטיל המצרי. לדברי פרופסור אויגן זנגר, תועה הקליע המצרי ב־ 50 קילומטרים בקירוב.
כלומר: יכולים המצרים לכוונו לחיפה — ולפגוע בלבנון.

וסך בן־גל ששא חבילת טבע ו8טבח1ת) עם בדש שוויצי*

ברגע שיושלם מיכאניזם זה, יהיה בידי המצרים טיל בעל דיוק רב
יותר. אולם כלי ראש־נפץ אטומי, ערכו בפצצה רגילה.
הסביר דוברו של פרם :״שלטונות הבטחון ידעו על פעולת הגרמנים במצרים זה זמן
רב. הם העדיפו שלא לומר דבר בפומבי, הן מטעמים מדיניים והן מטעמי בטחון. אבל
הידיעה שימשה כיסוד מדברן ואף גרמה במידה רבה לריכוז מה שנקרא, מרתיע מקומי
מתקבל על הדעת׳ .מרתיע זה עשוי לשמש כאיזון מול סכנת הטילים המצריים — ואפילו
למעלה מזה.״

האיש היה מובן לומר יותר מזה :״שלטונות הכטחון הישראליים
משוכנעים, שנאצר אינו משלה את עצמו בלל ובלל כנוגע לתוצאותיה
של התקפה ערכית על ישראל. הוא יודע כוודאי, איזה תוצאות
מזעזעות יהיו לבך במרכזים הערביים העיקריים״.

כלומר: לא היה מקום לבהלה. להיפך: היא אולי עלולה ליצור רושם מוטעה אצל חוגים
ערביים מסויימים, ואף לעודד אותם למחשבה הרפתקנית.
• ניפוח חשיבותם של המדענים הגרמניים במצרים, כפי שהשתקף
במסע שאורגן על־ידי הממונה על שירותי הבטחון, היה הסיבה השנייה לרוגז.

פרם עצמו, כהרצאה בפני הממשלה, הבהיר כי מסע־התעמולה היה
מוגזם, היסטרי, בלתי־אחראי, אווילי ומזיק.
שהרי אותם מדענים גרמניים ממדרגה שלישית, העובדים במצרים — האם הם באמת
מזיקים? כי אילו היו ממדרגה ראשונה, לא היו עובדים במצרים אלא בארצות־הברית.
לעומת זאת, ברור כי מצרים רואה בבניית טילים שאלה של חיים ומוות. לגבי משטר
כמו זה הקיים במצרים, ברגע שהנהגתו מחליטה להשיג דבר ויהי מה — שוב לא עומדת
שאלה של ׳מחיר. אם לא בעזרת מומחים גרמניים — אזי בעזרת רוסים.

מבחינת האינטרס הישראלי המוחלט, מוטב שהמצרים יעסקו
בייצור עצמי של מטוסים וטילים -במחירים גבוהים ביותר, ובעלי
איכות בינונית לכל היותר -מאשר אם יקנו אותם מרוסיה, שטיב
סחורתה ידוע.
זאת ועוד: אם המדענים הגרמניים עומדים, איכשהו, תחת ביקורת המוסדות הגרמניים,
בהנהגת אנשים אשר לישראל קשרים עמם, מי יבקר את פעולת המדענים הסובייטיים?

הסיכום: המדענים הגרמניים כמצרים אינם מזיקים בל־כך. אולי
אינם ככלל שונאי ישראל. אולי יהיו מחר בסדר, במו עמיתם יוקליק.
• הבושה הבינלאומית, שבאה בעקבות מסע התעמולה, היא הסיבה השלישית
לרוגזם של בן־גוריון ופרס. גולת־הכותרת של הגינוי הישראלי היתה ההודעה, כי בידי
ישראל מצוי ״ספר לבן״ ,על הנשק האסור, המיוצר עתה במצרים. נאמר בפירוש,

כי עומדים בקרוב לפרסם את העובדות הכלולות בספר זה. והנה — התפוצץ העניין
כמו בלוף גס. שום עובדות ומיסמכים לא הובאו לביסוס ההאשמות.
ממשלת גרמניה הכחישה רשמית את ההאשמה, כאילו גרמנים מייצרים נשק באקטריולוגי
במצרים, הודיעה כי הם עוסקים רק בטילים ובמטוסים. משרד החוץ האמריקאי, בהסתמכו
על שירות המודיעין המעולה שלו, הודיע כי אינו מאמין שמצרים מייצרת נשק אסור.
ישראל אף לא ענתה להכחשות אלה.
ואילו השליחים המיוחדים של העתונות הישראלית, ששוגרו לגרמניה ושוזיץ, יכלו רק
לפרסם ״תגליות״ מפוקפקות ביותר. הם הודיעו בתרועות, שגילו כי מצרים קנתה
פצצות נפל״ם בשווייץ (אגב: לשימוש בתימן); שמשרד הבטחון המצרי החתים מדענים
גרמניים על חוזי־עבודד, אישיים; שמדענים גרמניים גוייסו למיפעלים מצריים. היה זה
כאילו היה אל־אהרס הקהירי מפרסם בכותרת הראשית, כי גילה שבמסגרת משרד
הבטחון הישראלי פועלת תעשיה צבאית, וכי הישראלים מחזיקים משלחות רכש בחו״ל.
• המסע האנטי־גרמני הרגיז את האמריקאים — עוד סיבה מדוע כעסו
בן־גוריון ופרס על הממונה על שירותי הבטחון.
ארצות־הברית נמצאת עתה בעיצומו של מסע התפייסות וחידוש־השפעה בעולם הערבי.
גרמניה, שאין לה עבר קולוניאליסטי בעולם הערבי, משמשת מכשיר חשוב מאד לביצוע
המדיניות האמריקאית במרחב. כל הפוגע בה, בשטח זה, פוגע גם באמריקאית.
והלא בדיוק עתה אין בן־גוריון מעוניין להרגיז את האמריקאים. השבועון טייס, המקובל
כמבטא דעותיו של משרד החוץ האמריקאי, הקדיש השבוע שער ומאמר־רימום עצור־נשימה
לגמאל עבד אל־נאצר. הפיסקה החשובה ביותר במאמר זה, לגבי ישראל, היתה:
״ארצות־הברית רואה את עצמה נייטראלית, במאבק הנטוש בין העולם הערבי וישראל.״

מה טעם להרגיז עתה את קנדי, ולהחמיר את היחס עוד יותר -
מנייטראליות לרוגז?

התפטרות בחדרו של בן־גוריון

רוגז המצטבר התפרץ בפעם הראשונה ביום ששי שעבר. אל מקום חופשתו
! 1של בן־גוריון הגיעו שמעון פרם והממונה על שירותי הבטחון. פרם הטיח את כל
האשמותיו בפני ״האיש הקטן״ ,ודויד בן־גוריון צידד בסגנו.
לא היתה זו ההתנגשות הראשונה בין פרם לבין הממונה, אך עד כה לא הצליח פרס.
לצאת מנצח. כדי להבין את היחסים שבין שני אנשים אלה, יש תחילה להבין את
מיבנה שירותי הבטחון בישראל.
פועלים מטעם מדינת ישראל חמש זרועות של שירותי הבטחון:
(המשך בעמוד סז)

* צילום רדיו של ידיעות אחרונות מבאזל.

במדינה

נסה? 7ה ב
ל עול ם

לאת 1תרעליו
״ ל וי ד״
חמבוו הבינלאומי להתכתבות

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חי;ם
תל־אביב, ת .ד4185 .

ח ל ׳ פ 1ת

חוי 1ן

פצעונים ופגמי עו ר...
חדלו לגרום לבעיות בימינו
אלה, הודות לקרם הנפלא
פ 14 של קליאו. כבר אחרי
שימוש ראשון מרגישים בהקלה,
כי פ 1 4חודר עמוק
לנקבוביות, מנקן ומזין את
העור.

דרוש פ 14 ותיווכח!

אילינח ו־וסלס־ר
מלכודת

כהדסבו מד־יסוז
וכל רקוד אחר
ד 1א ז
ת א. רוד פינסקר 2
טל 56905

(המשן
נוענווד )7
לאירופה, הפכו האורתודוכסים מתוקפים ל־ניתקפים.
הריפורמיים אמנם לא הכריזו
חרמות על האורתודוכסים ולא הוציאו עליהם
איסורים, כפי שעשו האורתודוכסים
באירופה. אכל בתעמולה שקטה חשפו את
התנוונות האורתודוכסים, משכו את הדור
הצעיר לעבר בית־הכנסת הריפורמי.
האורתודוכסים האמריקאיים אינם יכולים
להתעלם מכך, כי אילמלא הזרימה של פליטים
חרדיים שהגיעו לאמריקה כתוצאה
ממלחמת העולם השניה, היו הופכים כת
קטנה ומבוטלת, חסרת כל השפעה. אולם
גם לאחר תגבורת זו מעריכים מוסדות
רשמיים את הריפורמיים בשני מיליון חברים,
את הקונסרבטיביים — שאף הם אינם
אלא פלג ריפורמי — במיליון־וחצי חברים,
ואילו האורתודוכסים נאבקים קשות כדי
שיכירו בהם כבתנועה המקיפה מיליון
חברים.
האמריקאים מתערבים. זמן קצר
לאחר קום המדינה ניסו אזרחים ישראליים,
שהשתייכו בעבר לתנועה הריפורמית באירופה
המערבית, לייסד בארץ תנועה רי־פורמית
גדולה. הגרעין, שהיה מאורגן מסביב
לבית הכנסת אמת ואמונה בירושלים,
ואשר כלל, לא יותר מאשר כ־ 30 חברים,
החל מנהל תעמולה למען התארגנות נרחבת.
בתי־כנסת ריפורמיים החלו פועלים
בכיכר־דיזנגוף בתל־אביב ועל הר־הכרמל
בחיפה.
אולם כאשר פנו הריפורמיים הישראליים
לחבריהם באמריקה, ביקשו את עזרתם, לא
גילו אלה עניין בפיתוח התנועה בישראל.
כי אחד מעקרונות הריפורמה הוא לפתח את
חיי הדת בתחומים לאומיים, כשכל עדה
פועלת בתחום ארצה היא, כדי לתקן את
התמונה הישנה של דת חובקת עולם, שאינה
מתחשבת בגבולות.
השינוי נגרם על־ידי מישטר הכפייה הדתית
בישראל. יותר ויותר מנהיגים יהודיים
אמריקאיים החלו מתביישים בתמונה
שצויירה בעתונות המקומית,־ בה נראתה
ישראל כמדינה קלריקאלית של המאות השחורות.
הם החלו מדברים תכופות על
הצורך לשנות תמונה זו, ויחד עם זאת
להעמיד בפני הנוער הישראלי דרך־ביניים,
של דת מתקדמת .״בזאת,״ הסביר אחד מראשי
הריפורמיים ,״נעזור גם לדת, כדי
שהנוער לא יהיה חילוני.״
בית־הכנסת החדש בירושלים הוא ביטוי
למיפנה זה. אולם אין הוא היחידי. כי בעוד
החוג הריפורמי באמריקה, שבראשו עומד
פרופסור נלסון גליק, עסק בהקמת בית־הכנסת
בירושלים, התייצב חוג אמריקאי
שני לעזרת העדה הרפורמית הקטנה של
אמת ואמונה. בעזרתו הפעילה של חוג זה
נרכש בניין גדול, במרחק מטרים אחדים
מהכנסת, ובו הוקם בית־הכנסת הריפורמי
הר־יאל ׳.כך זכתה ירושלים, תוך תקופה
קצרה, לשני בתי כנסת רפורמיים גדולים.
גם ביתר ערי הערץ חלה תזוזה בעקבות
ההיענות האמריקאית. סטודנטים ומדענים
יוצאי התנועה הריפורמית באמריקה, שלא
יכלו להסתגל לטכסי התפילה של בית הכנסת
האורתודוכסי, יצרו לעצמם פינות־תפילה
משלהם באשקלון, נתניה, חיפה
והרצליה.
מקור האופטימיות. נלסון גליק
הצהיר, בנימה של הרגעה, כי בית־הכנסח
שלו מיועד לסטודנטים של המכון הארכיאולוגי
החדש. אולם אין יעדו צנוע כל סך.
כבר כיום לומדים בבית־המדרש לרבנים
ריפורמיים בסינסינטי, ארצות־הברית, חמישה
פרחי־רבנים ישראליים, מהם שניים
תימניים. חמישה אלה יחזרו ארצה כרבנים,
יקימו לעצמם קהילות ריפורמיות. והם רק
הגל הראשון.
ביטא את השאיפה הריפורמית מנהיגו
הרוחני של בית־כנסת הר־אל, הרב אנדרה
זאווי :״המטרה שלנו היא אותם האלפים
והרבבות שהם חסרי דת ואמונה. את אלה
אנו רוצים לכבוש.״
זאווי, יליד אלג׳יר וחניך פאריס, לא השאיר
כל ספק. לאן פניו מועדות: ביטול
המונופולין של הרבנות בשטח הנישואין
והקבורה. אם נפרץ המונופול בחזית אחת,
דינו כי גם ייפרץ בחזית שניה. ואם לרב
ריפורמי יהיה מותר לערוך נישואין, יוכל
לעשות זאת גם פקיד אזרחי של משרד-
המשפטים. לגבי הרבנות האורתודוכסית
שניהם פסולים באותה מידה.
מה מקור האופטימיות של הריפורמיים,
לגבי עתיד תנועתם בישראלי גילה אחד
האורחים שבאו השבוע מאמריקה :״בן־
גוריון תומך בנו.״

האם יש באמת נבט בישואד? מה חשיבות
ף 6ישראל נשכה

רוח רווייה בריח

2״נפט.
ב־ 22 במרס, בשעה 10 בבוקר לא הראה
עדיין הקידוח בכוכב 5שום סימנים מעודדים•
כמה ימים לפני כן, נתקלו בעומק
של 1500 מטרים בשכבות נפט דלות, בתוך
סלע־חול. ההנהלה החליטה בכל־זאת להמשיך
בקידוח, לעבור את שכבת סלעי־הדולומיט
הקשים ולהגיע לשכבה החולית
השניה המכילה גם כן נפט.
שעה אחת אחרי כן כבר פרץ מהאדמה
סילון שחור. חמשת האנשים במכונת־הקידוח
התכסו תוך שניה בזרם הסמיך של
שמן האדמה.
הנפט נמצא.
מנהל העבודה שמעון בר־און חייג מיד
את מספר הטלפון התל־אביבי .47241 במש־

רדי לפידות, חברת מחפשי נפט בישראל
בע״מ, התקיימה באותה שעה ישיבת ההנהלה
.״מהדולומיט פרץ נפט!״ נשמע
בטלפון קולו של בר־און. המנהל, מרדכי
חן שתק, מופתע מהידיעה. אחרי רגע זרק
לתוך השפופרת ״לסגור את הברזים ולסגור
את הפה ! ״
למרות שהוראת המנהל בוצעה במלואה,
קרו למחרת דברים מוזרים בבורסה התל־אביבית:
נוצר ביקוש בלתי־רגיל למניותיה
של חברת לפידות. המחיר היה עדיין כמו
בשבוע האחרון 304 נקודות. אך למרות
שהביקוש הלך וגדל, לא מכר אותן איש.
המחיר החל לעלות. בהגיעו ל־ 312 נקודות
החלה המכירה. אחרי כמה שעות
הודיע הקרין בקול־־שראל, שבכוכב 5
פרץ נפט.

שאלת חיים או מוות
רישום הראשון על צריכת נפט
{ | בפלשתינה נירשם בשנת 468 : 1886
טון. מאותו הזמן מסתמנת עליה בלתי
מלחמת־העולם־הרא־פוסקת.
לפני פרוץ
שונה, בשנת , 1913 מגיעה הצריכה ל־
10,830 טון, ואילו ערב מלחמת־העולם־
השניה פי 204,500 : 20 טון.
הנתונים האלה הם תוצאה של עובדה
פשוטה: בפלשתינה אין פחם שחור, אין
אנרגית מפלי־מים המכונה ״פחם־לבך ואין
עצי־יער כמקור דלק. הנפט היה מוכרח
להפך במשך הזמן למקור האנרגיה היחיד:
כדלק למנועים, כמקור חשמל, ומצרך ביתי
ממלרגה ראשונה.
בתקופת המנדאט הבריטי עמד גידול צריכת
הנפט בפלשתינה, ביחס ישר להפקתו.
שכן הארץ הייתה חלק בלתי נפרד מאזור,
שאפשר לכנותו בלי גוזמה שדה הנפט
העולמי, בהכילו ס /ס 70 של מאגרי הנפט
בעולם ו־ס/ס 60 מתפוקתו. די היה לבנות
את בתי־הזיקוק בחיפה, ולהזרים את הנפט
בצינור ממוסול שבעיראק.
אך המעגל המופלא של זרם הנפט התנפץ
פתאום בשנת .1948 צינור הנפט שהוביל
מארצות־ערב לבתי־הזקוק בחיפה, התייבש.
והצריכה? בשנת 450.000 : 1948 טון ב־
800.000 — 1961 טון. בשנת 1970 תהייה
צריכת הנפט, לפי חישובי הכלכלנים3 ,
מיליון טון.
אבל מהיכן להביא דלק זה, אם כל הגבולות
עם הארצות השכנות סגורים. ברור,
אפשר להוביל אותו מרחוק. ההובלה היא
יקרה ומסובכת אך אין זה עדיין אסון.
האסון טמון בדבר אחר לגמרי: חלק מכמות
הנפט המיובא לישראל זורם דרך
מפרץ עקבה הצר ומועבר בצינור הנפט
מאילת עד חיפה. קיימת תמיד הסכנה של
סגירת הדרך. חוץ מזה קשורות כמעט
כל חברות־הנפט בעולם עם החברות ה
מפיקות
את הנפט הערבי. מה יקרה אם
ינסו להפעיל לחץ על החברות?
חיי הכלכלה לא יכולים להתפתח בצל
חשש מתמיד של חיסול. לכן חייבים למצוא
פתרון. איזה? לחפש נפט׳ ,בשטח ישראל.
זה אינו תנאי פוליטי ואפילו לא תנאי
כלכלי, זהו התנאי לחיים או למוות. לכן
חקקה הכנסת, כבר בשנת , 1953 את חוק
הנפט.

ה 3פ?א התרחש
ן<ץ וק הנפט הישראלי, אשר באופן פור!
8מאלי חל עד היום, חילק את כל שטח
ישראל לארבעה אזורי־נפט. כל אזור חולק
לחלקים בגודל של 400,000 דונם, כל מי
שרצה להתחיל בנסויים ובקידוח, היה מוב־

רח לקבל רשיון מיוחד ממשרד־הפיתוח.
התנאי היה, שחברה אחת לא יכולה לקבל
יותר משלוש חלקות בבת אחת — וזה
בכמות שלא תעלה על מיליון דונם. הרשיון
היה בתוקף למשך שלוש שנים, עם
אפשרות הארכה לעוד שבע שנים. שיטה
זו היתה צריכה להבטיח מספר גדול של
מחפשי־נפט, והתחרות גדולה וחריפה בין
החברות.
בספטמבר 1955 התגלה נפט בקידוח
#חלץ .1הכמות לא היתד, גדולה אבל ברור
היה שהאוצר נמצא, ויש להמשיך בחיפושים.
החל מרוץ אמיתי. בישראל פרצה
בהלת הנפט. תוך תקופה קצרה הוקמו כסב
חברות. לכל מי שהיו כמה מאות
אלפי לירות הקים חברת קידוחים, וראה
את עצמו מיליונר, מלך־נפט.
גם אלה, שלא השתייכו באופן ישיר ל־מחפשי־הנפט,
אלא עקבו אחרי החדשות
מעל דפי־העתונות וכן אותם המומחים כביכול,
שהשתייכו לחברות העוסקות בקידוחים
— כולם חיכו בצפיה להתגלות
פתאומית של כמויות נפט עצומות — לנס
של טקסס.
אבל הנם לא קרה. שום נס לא יכול
היה לקרות. בימינו תהליך חיפוש הנפט
הוא הרבה יותר מסובך מאשר בזמנים
בהם גילו לראשונה את שכבות הנפט. המדע
של ימינו מוכיח שהנפט נמצא כמעט
בכל מקום. צריך רק לדעת למצוא אותו.
פעולת הקידוח אינה מספיקה. יש להעזר
בגיאולוגיה, בגיאופיסיקה, בהידרודינמיקה
ועוד רבים. יש לחקור באופן יסודי ומעמיק
את הרכב שכבות הקרקע השונות,
לדעת את ההסטוריה של יצובן מלפני מ־אות־אלפי
ומיליוני שנים ולמצוא פרוט
מדוייק של הנפט בכל אחד מהאזורים. רק
עם השלמת כל החקירות האלה, בהשקעות
של מיליונים רבים, אפשר להגיע לתוצאות.
ולהשיג את הממוצע העולמי, לפיו נותן
כל קידוח עשירי תפוקת נפט.

מה נשאר אחרי הרעש ף
ף כ כן, הנם לא התגשם. במקומו באה אכן
זבה גדולה. חברות מחפשי־הנפט וניצולו
התחסלו באותה המהירות בה הוקמו. נותרו
למעשה שלוש חברות ישראליות, שנשארו
בזכות היותן ממומנות על ידי המדינה.
אחרי הפרסומים המרעישים בעתונות, נשארו
רק אגדות, כמו על האיש שקנה מניות
נפט של שדה מסויים, שפך שני פחי נפט
במקום ומכר את המניות במחיר כפול,
וקנה בכסף מלון פאר עצום.
מרוב אכזבה נשכחה לגמרי העובדה:
בישראל מצאו נפט.
חברת לפידות הפיקה מאז גילוי הנפט

הגילוי בכוכב? 5איך לחפש את אוצרות הנכם החבויים?
נתגלתה באר נפט חדשה המסוגלת

לספק 240 חביות ליממה, דהיינו — הבאר
הגדולה ביותר בישראל.
@ נמצאו שדות־נפט חדשים, הגבוהים
ב־ 100 מטר מחולות כוכב.
ס בפעם הראשונה מצאו בישראל נפט
דולומיט ולא בסלע חול, כמו עד בסלע עכשיו.
הנימוק האחרון הוא הקובע, שכן כמויות
הנפט הגדולות ביותר בעולם נמצאו
בשכבות סלעי הדולומיט, בהן מצויים
חללים רבים. גם כמויות הנפט העצומות
שנמצאו בסעודיה ובכווית — מקורן בשכבות
הדולומיט.
אך האנשים שהחלו כבר להשוות את
ישראל לנסיכות כווית התעלמו מהפרט הקטן,
שחתך שכבות הנפט בדולומיט בכווית
מגיע ל־ 300 מטר ואילו החתך של שכבת
הדולומיט בכוכב 5אינו עולה על שלושה
מטר.

התשובה היא חד משמעית. נשארה השאלה:
איך לחפש נפט?
כל חברות הנפט מסכימות בנקודה אחת:
חוקי הנפט הקיימים היו מתואמים לתקופת
הקידוחים הראשונה. אך אתרי עשר
שנים הם נעשו מיושנים, שימשו גורם
מפריע בחיפושי הנפט, במקום לעזור. חלוקת
האזורים והגבלת זמן החיפושים, עומדים
למיכשול בפני המשקיעים, ומפריעים
במיוחד לבדיקות הגיאולוגיות. משום כך,
נקבע כל שטחה של הולנד, הגדול פי
שנים ממדינת ישראל, לאזור חיפושים אחד.
באוסטראליד, נערכים אומנם החיפושים על־ידי
20 חברות, אך כל אחת מהן עובדת
על שטח של 50 אלף עד 150 אלף קילומטרים
מרובעים, שטחים שכל אחד מהם
עולה בהרבה על שטח ישראל כולה. באקוודור
בה חולק השטח, כמו בישראל לאזורים
קטנים ורבים, אין כמעט התקדמות
בחפ,־שים.

ד 7י מים קרים

לאהד את ההכרות

* ^ שרד ״ ה פי תוח שפך את הדלי ה־
1*1ראשון של מים קרים על ראשי החולמים
חלומות גדולים. בהסתמך על דעת
המכון הגיאולוגי, קבע הממונה על עניני
נפט, דויד ניב:
$כיום אי־אפשר עדיין לדבר את תפוקת
הקידוח בכוכב 240 .5חביות ליום
זוהי הכמות המופקת מסילון נפט תחת
הלחץ החזק ביותר הנגרם מהתחלת הקידוח.
רק אחרי תקופת־מה, כאשר יגיעו
להפקה נורמלית, בעזרת משאבות, אפשר
יהיה לקבוע את התפוקה.
• לגמרי לא ברור מהו עוביה ושטחה
של שכבת הנפט שהתגלתה. יכול להיות
שנתקלו רק בתעלה רחבה היוצאת ממאגר
נפט קטן שיתייבש לאחר שבועות או חודשים
מספר. יכול גם להתברר להפך, שזוהי
תעלה צרה שהובילה ממאגר גדול. כך או
אחרת הענין דורש מחקר מדויק והשקעות
עצומות.
• אין זה נכון שזוהי הפעם הראשונה
שנמצא נפט בישראל בסלע דולומיט. כבר
לפני 6שנים, נמצאו בשטחים המנוצלים
על ידי חברת לפידות עקבות נפט בתוך
דולומיט. משרד־הפיתוח לחץ אז על החברה
לפתח מחקר מדוייק בכיוון זה. הנהלת
לפיזות לא הסכימה, כי העדיפה להשקיע
כספים בעסק בטוח, כלומר, בניצול
הנפט שנמצא בשכבות סלעי־החול.
במילים אחרות, חברות הנפט הישראליות
נוטות להגזמה בהשגיהן, ולפרסום
מנופח. בעולם הכלכלי כבר חדלו מזמן
להתרגש מפירסומים אלה.
הבעייה העיקרית היא, שבמידה והגילוי
בכוכב 5היא באמת בעל משקל וחשיבות
יתרה, תצטרך חברת לפידות להתחיל
להשקיע סכומים עצומים בפיתוחו, בין
השאר: לקדוח במשך השנה 20 קידוחים,
כלומר להשקיע 7מיליון לירות. בשנים
הבאות תגדל ההשקעה פי .10

ל ץ =ע ד״ר ויקם: את המחקר המעשי ב־
\ /ישראל מוכרח להקדים המחקר הגיאולו־י
גי והגיאופיסי הנירחב. מחקר כזה יכול
לד,ערך בארץ רק כשכל שטה הנפט בישראל
הכולל 20 אלף קילומטרים מרובעים של
קרקע, ואלפיים קילומטרים מרובעים של
שטח הים במים הטריטוריאלים, יימסרו
לידי חברה אחת. חברה זו צריכה להיות
בעלת אופי לאומי, מכיוון שהחיפושים הם
חיוניים, גם במקרה שלא יהיו כדאיים
בקנה מידה בינלאומי.
הדו״ח של דר׳ ויקם נמסר על ידו לפני
קרוב לשנה. לפני כחצי־שנה הופיעה בעיתונות
ידיעה, לפיה קרוב האיחוד של שלושת
חברות הנפט בישראל: לפידות נפטא
ונפט־לאונזי. מאז לא נשמע על כך דבר.
מדוע?

משרתם של שני אדונים.

פי דו ת חברת מחפשי נפט לישראל
בע״מ, בנויה על היסודות הבאים:

־/״ 45 מהמניות נמצאות בידי המדינה.
310/0מהמניות שייכות למפעלים הסתדרותיים
שונים.
190/0מהמניות הם בידי בעלים פרטיים.
לייתר דיוק: בידי יקותיאל פדרמן וקבו־צת־טיאמי.
שאר
50/0המניות נמכרות בשוק המניות
החופשי.
חברת נפטא מאורגנת בצורה דומה, עם
שינוי קטן בלבד; במקום פדרמן־קבוצת־סיאמי
שותפה הפרטי הוא בנק דיסקונט
לישראל.
חברת נפט לאומי, שייכת כמעט כולה
למדינה ולהסתדרות.
מכל שלושת החברות, חברת לפיזות היא
היחידה שיש לה נפט. בשנה שעברה שילמד,
היא בפעם הראשונה דיבידנדדת לבעלי״
המניית שלה, בסך 1,125,000 לירות. עובדה
זו מסבירה מדוע לא מצאה ההצעה בדבר
איחוד שלוש החברות אוזן קשבת אצל ה״
גורמים הקובעים.
לשני השותפים הראשונים בשל! ש ההברות
— המדינה וההסתדרות — אין שום
התנגדות לאיחוד. אך הקובע ה: א השותף
השלישי, שבאופן רשמי ה! א בעל 19 אחוז
בלבד, אך למעשה דעתו היא הקובעת: זהו
יקותיאל, פדרמן וקבוצת־מיאמי.
מנק דת מבטם הענין הוא מובן לגמרי.
לפידות מביאד, כבר היום רווחים של מיליונים.
בע;ד ששתי החברות האחרות הן
עדיין, בגרעון. אולם מד, שטוב לקבוצת־סיאמי.
לא מוכרח להיות טוב לישראל.
ובמקרה זה, כשהאיחוד הוא חיוני — האינטרסים
מנוגדים.
טובת מי תקבע באן, טובת הפרט או
טובת הכלל? טובתם של אלה מקבלי ה־דיבידנדות,
בעל החלק הקטן, או אזרחי המדינה,
שממיסיהם מומנו רוב החיפושים
אחר הנפט?
במילים אחרות: האם יתפתח בישראל
מחקר רחב ומעמיק, אשר יקדם את מציאת
הנפט ויפתור את בעיית ההפקה העצמית
של נוזל יקר זה, או שהנפט יהפך לעיסקה
מצויינת עבור קבוצת אנשים פרטיים אשר
תרומתם היחידה לציבור הרחב תהיה סידרה
של פרסומים מרעישים ונוצצים.

7חפש או לא לחפש?
בתלץ 1׳ עד לגמר שנת הכספים האחרונה
4.221.971 חביות דלק. מהן, כמעט מיליון
חביות נפט ( 573.238 טון) .בשנה האחרונה,
לפי המחקר שנערך, אפשר יהיה להפיק
משדה חלץ עד ינואר 1982 למעלה מ־14
מיליון חביות נפט, ואילו עד שנת 1991
1.5מיליון חביות נוספות.
חברה אחרת נפטא, גילתה במקומות
אחרים, על שפט ים־המלח ובחבל ערד,
אוצר לא פחות חשוב• :גז טבעי.
פרט לכך, ישנן השכבות בכוכב, בהם
מצאו נפט לפני חצי שנה, שעדיין לא
נחקרו. לעת עתה נותן הקידוח כוכב 1
150 חביות של שמן האדמה ליממה ואילו
כוכב 70 — 3חביות ליממה.

גד האופטימיות
י בכן מה קרה ב־ 22 במרס? מה גרם
1לגל־החדש של האופטימיות? מדוע הודיע
המנהל־הכללי של חברת לפידות לעיתונאים,
שחשיבות גילוי הנפט בכוכב 5
שווה לגילוי הנפט הראשון בישראל לפני
שבע שנים?
הסברה של הנהלת לפידות ;

*ץ פוקת הנפט בישראל מגיעה ל־3000
ן 1חביות ליום. זהו החלק החמש־עשרה
מהצריכה. הבעיה האמיתית היא איפוא:
השגת מלוא הצריכה הארצית בנפט רחוקה
עדיין כמעט באותה המידה כפי שהיתר,
בהתחלה.
ובכן, האם משתלם להמשיך להשקיע
כספים בחפושי נפט?
את השאלה העמידו מומחי הנפט. אך
הפתרון לבעייה זו, היה יכול לבוא רק
מאישיות בעלת־משקל בענף זה. הממשלה,
בשיתוף עם שלוש חברות הנפט בישראל,
הזמינה ארצה את המומחה הגדול ביותר
בשטח זה: את לואיס ויקס, שהוא הגיאולוג
הראשי של חברת־הענק סטנדרט
אוף ניו־ג׳רסי.
הדו״ח של המומחה עלה על כל המקווה.
לאחר בדיקה כל התוצאות של כל הקידוחים
הניסיוניים, המחקרים הגיאולוגים
וכדומה, קבע ויקס: הכמות הפוטנציאלית
של הנפט בישראל מגיעה ל־ 500 מיליון
עד 2מיליארד חביות. בחיפושים נכונים
וניצול יעיל, אפשר להגיע במשך הזמן
לתפוקה העוברת על 25 אלף חביות ליום.
כלומר למעלה מהצריכה המקומית המשוערת.

הוגע
הגדוד: סירון טוץ מחוך האדמה!

טל־אריאל•

ססוף ״ חאשהקנון׳
(המשך מעמוד )7
• המוסד המרכזי למודיעין ולבטחון, שתפקידו הוגדר רשמית כ״מודיעין אסטראטגי
מקיף.״ בין השאר: פיקד הממונה אישית על לכידת אייכמן והחזרת יוסלה שוחמכר.
• אגף המודיעין של צה״ל, שבראשו עומד אלוף מאיר עמית, שתפקידו הוגדר
רשמית כ״איסוף ידיעות על האוייב הקונקרטי״.
• שרות בטחון כללי, הידוע יותר כש.ב. ואשר פעולותיו נוגעות לרוב שטחי־רחיים
בתוך המדינה, כולל הבילוש הפוליטי. לזרוע זו מייחסים את הטמנת מכשיר־ההאזנה
בשולחנו של מאיר יערי ובדירותיהם של ח״כים אחרים; וכן בעיקוב אחר
יריביו המפלגתיים של דויד בן־גוריון.
• מחלקת החקר במשרד החוץ, הפועלת בדפוסים המקובלים של האינטליג׳נס הבריטי.
• המחלקה לחקירות מיוחדות במשטרה, שחלק ניכר מפעולתה נוגע לערבים ישראליים.
ראשי כל הזרועות האלו יושבים בועדה מיוחדת הקרויה ״הועדה לשירותי הבטחון״.
יושב־ראש ועדה זו היה, עד לפני שבוע, אותו איש קטן, שנשא את התואר ״הממונה על
שירותי הבטחוך. הוא גם היה ראש המוסד המרכזי למודיעין ובטחון.
זהו גבר נמוך־קומה, בעל עבר עשיר וארוך בענייני מודיעין. הוא התחיל את הקאריירה
שלו בש״י (שירות ידיעות) של ההגנה, אליו הגיע מקיבוץ שפיים של הקיבוץ המאוחד.
חבריו בקיבוץ זוכרים אותו כאיש נמרץ מאד, שעלה ארצה לפני שלושים שנה מלאטביה
והצטרף מייד לקבוצתם. את תפקידו כממונה על שירותי הבטחון קיבל לפני עשר שנים.

כמשך־ כל תקופת שירותו, היה ״האיש הקטן״ ידוע כאישו הנאמן
של דויד כן־גוריון. אולם כמו אישים נאמנים אחרים של כן־גוריון,
לא ראה את עצמו חיים להיות גם אישו של היורש־המיועד -
שמעון פרם.
הממונה על שירותי הבטחון עבד במסגרת משרד ראש הממשלה, וכפוף אליו ישירות,
ללא זיקה פיקודית אל סגן שר הבטחון.

דכר זה חרה לשמעון פרם — מה עוד שסגן שר הכטחון היטאפתני
פכר הספיק להכטיח לעצמו השפעה ניכרת מאד על יתר זרועות
השירותים החשאיים. עצמאותו של ״האיש הקטן״ הרגיזה אותו.
כאשר נכשל הממונה בפרשת גרמניה, ופגע באינטרסים הנחשבים כמקודשים בעיני בן־
גוריון, ידע פרס לנצל את ההזדמנות עד תום. הוא היכר, במהירות, וללא־רחם.

הזירה הראשונה: אותה פגישה כחדרו של דויד ם ן־גוריון, כמקום
שם כילה את חופשתו .״האיש הקטן״ יצא משם רותח. שלח מפתם
התפטרות לראש הממשלה.
דויד בן־גוריון, שראה את הממונה מתגבר על משברים קודמים, בהם עמד על סף
ההתפטרות, קיווה כי הממונה יימלך בדעתו, יודה בטעותו ויחזור בו מהתפטרותו. הוא
היה מוכן לסלוח לו, על אף כעסו האמיתי.

אולם שמעון פרס חסם את הדרך כפני התפייסות אפשרית. הוא
נכנם לקרכ כזירה שניה: ישיכת הממשלה.
פרס בפני הממשלה ביום ראשון שעבר,
בעוד בן־גוריון ממשיך את חופשתו, הופיע
לדווח על פרשת בן־גל והמדענים הגרמניים. השרים עוד חיו באשליה הוורודה שהם
פעלו בסדר, בהתאם לרצונו של דויד בן־גוריון. הם לא ידעו עדיין על הקרע בין השניים.

שמעון פרם לא השאיר אותם זמן רכ כאשליותיהם. הוא פתח
כהתקפה מוחצת על פעולות הממונה על שירותי הכטחון, ועל
המסע הפוליטי־תעמולתי הפוגע כאינטרסים החיוניים של המדינה.
אחרי התקפה כזו, לא נותרה כל אפשרות של התפייסות. הממונה הודיע לכמה מידידיו,
כי ההתפטרות היא סופית.

אולטימטום בחדרו של אשכול

המתנה הנאה לביתן
רי הו ט חדיש אצל

זוזובסק

מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך הערכות אקטקלוזיביות
של פינות סלו! שדרי שינה בקוים חדישים
חידוש העונה: ספריה־מזנון דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

ך • זעזוע הורגש, יותר מאשר בכל מקום אחר, בצמרת מפא״י. כי שם חשו לא רק
ן ן במשמעות המדינית־בינלאומית של העסק הביש, אלא גם את משמעות סילוקו של
הממונה על שירותי הבטחון על־ידי שמעון פרס.
הראש נה שהגיבה היתה שרת החוץ גולדה מאיר. מזה שנים נטושה מלחמה קרה בינה
לבין שמעון פרם, על התערבותו של פרס במדיניות החוץ וביחסים הבינלאומיים.

דווקא הממונה על שירותי הכטחון היה מקורכ לגולדה, פעל עמה
מתיר שיתיר הדוק. סילוקו היה פגיעה ככן־כרית חשוכ מאד של
גולדה. חמור מזה: הוא פתח את הדרך כפני השתלטות פרס על עמדה
חיונית זו.
על כן היתד, היא שהזעיקה את יתר השרים הותיקים, על מנת שיקימו ברית־הגנה
נגד הפריצה החדשה של פרם.
ביום ששי בצהרים נערכה ישיבה סגורה, בדירתו של לוי אשכול במלון דן, תל־אביב.
נוכחו: השרים לוי אשכול, גולדה מאיר ופנחס ספיר; ושני וותיקי המנגנון המפלגתי,
מרדכי נמיר ושרגא נצר.
המעמד הזכיר את ימי פרשת לבון, עת התאגדו אותם אנשים סביב מזכיר ההסתדרות
המותקף. אז, ברגע המכריע, בגדו בלמו, הצטרפו לפעולת־ההדחה של בן־גוריון. הפעם
לחמו על חייהם הפוליטיים שלהם.

לכן החליטו: לא תהיה נסיגה. הם ניסחו את דרישתם כאולטימטום.

דרישתם: להחזיר את הממונה על שירותי הבטחון לתפקידו, לפני שיוודע ברבים
על סילוקו.

למעשה, נתנו להכין, אין הם נלחמים כל כך על החזרתו של האיש
הקטן, כמו על מניעת כיכוש עמדתו כידי שמעון פרס. כי כינתיים נודע
להם שכן־־גוריון מיהר למנות ממונה חדש, כמקום ״האיש הקטן״.
הם חששו כי איש זה עשוי להיות מקורב לפרס.

איימו השרים: אם לא יחזור כו כן־גוריון מצעד זה -יתפטרו
כולם מן הממשלה, יגרמו למשכר מפלגתי ושלטוני עמוק .״מה יקרה
אם כן־גוריון יסרכ לקכל את האולטימטום ויאיים שהוא עצמו יפרוש?״
נשאל לוי אשכול על־ידי אחד מחכריו לצמרת.
״שיפרוש לו קצת,״ השיכ אשכול ״איננו פוחדים מכך״.
בן־גוריון לא פרש. הוא גם לא קיבל את האולטימטום במלואו. אלא רק מחציתו.

כלומר: הוא לא החזיר את הממונה על שירותי הכטחון: אכל הוא
הודיע כי הממונה החדש הוא רק ממלא־מקום זמני.
הוא גם הודיע כי יתן גיבוי לכל פעולותיה של גולדה, במסגרת עסק הביש, בהעדרו.

את הקרכ המכריע ידחו לשלכ מאוחר יותר, כאשר לאשכול־גולדדד
ספיר וחכריהם כרור, כי השתלטות שמעון פרס על העמדה החיונית
שפונתה תתן כידיו את כל הכלים השלטוניים להקמת דיקטטורה.
נשאלה שאלה קטנה: מדוע הודיע קול־ישראל על התפטרות הממונה על שירותי־הבטחון,
בהטילו עליו את מלו 1$האחריות למסע האנטי־גרמני? והרי דברים חשובים
יותר, של אנשים חשובים יותר במדינה, לא נמסרו מעולם לפירסום.

הסוד היה טמון ככון.
הגרמנים לא הסתפקו בשידולי־ההרגעה של פרס ובן־גוריון, ובהבטחותיהם כי המסע
יופסק. הם דרשו מחווה דראסטי, משהו לפי המושגים המקובלים בעולם. משהו כמו
סילוקו של פרנץ יוזף שטראוס, לאחר שהסתבך בעסק הביש של מעצר עורכי שפיגל.

על כן לא זו כלכד שהאיש הקטן סולק -אלא שניתן לזה פירסום,
מלווה בהכעות־חרטה והכאה על חטא של ראשי השלטון.

חעודס חזח 1554

במדינה
ה כנ ס ת
מלט אום וז*ציוני
אבן־היסוד של הקואליציה הממשלתית
הנוכחית היא שיתוף־הפעולה ההדוק בין
מפא״י והדתיים. הדתיים תומכים ללא סייג
בכל המהלכים של מפא״י׳ ,ומפא״י מוסרת
לידי המפד״ל שלטון מוחלט• במוסדות הדת.
כל אופוזיציה פעילה היתד, מחפשת דרכים
לקעקע את אבן־היסוד הזאת. השבוע
ניתנה לה ההזדמנות — אך היא הוחמצה.
ההסכם. היה זה בישיבה האחרונה של
ועדת־הפנים, לפני צאת הכנסת לפגרת פסח.
על שולחן הועדה היתד, מונחת הצעת חוק
תקציב השירותים הדתיים, שבאה להאריך
את כהונת המועצות הדתיות.
הח״כים ידעו כי הצעת־החוק היתה. תוצאת
ההסכם בין מפא״י והמפד״ל: תמורת
תמיכת הדתיים במימשל הצבאי, בגירוש
סובלן, בפיחות ובקו הבטחוני והפוליטי
של מפא״י הסכימה זו לשלם את המחיר
מקופת־ד,מדינה. חוק השירותים הדתיים מעמיד
לרשות המפד״ל כ־ 20 מיליון ל״י לשנה,
במסווה של הענקה לצרכים דתיים.
גם זה לא נעלם מעיני הח״כים, אשר קראו
את סידרת הגילויים של העולם הזה על
ניצול מוסדות הדת הממלכתיים לצרכים
מפלגתיים מובהקים של המפד״ל (העולם

כ? הזכגיוח שטורות

התערב ב שיקולים שלי לאן ל שלוח את
ילדי להת חנן, הנני רואה את עצמי נאלץ
להוציא את ילדי מה מוסד הפיני הירו שלמי
״ שלהבתיה״.
״אני מקווה שכעת יורה לי משרד־החי־נון־ו
התר בו ת על בית־הספר, בו יקבלו יל די
חינו ך ברמת בתי־הספר בתל־אביב, ולא
ברמה מפגרת כמו בכפרים. יהא ברור ל כולם
שכל שאיפתי היא שילדי יקבלו
חינו ך טוב ובעל־רמה, ושום דבר נוסף.
״צעדי זה נעשה כדי לשים קץ למסע הלחץ
שהופעל ללא הפסקה נגדי ונגד מש פחתי,
כתוצאה ממ שלוח ילדי למוסד הפיני.״

זהו
קטע ממיכתב, אשר ראובן שמואל,
חקלאי ממושב בית־נחמיד, שלח לסניגורו,
שלמר, כוהן־צידון. תוכנו הודאת ראובן
שמואל בכישלון מילחמתו נגד כפיה דתית
ולמען זכויותיו האזרחיות. הסיבה הישירה:
החלטת ביניים של השופט קיסטר,
בישיבה האחרונה של המשפט אותו מנהל
משרד־הסעד נגד ראובן שמואל ומשפחתו
למעלה מחצי שנה( .העולם הזה .) 1328
משרד־הסעד, שהחליט להשתמש במיקרה
כבתקדים משפטי נגד המיסיון הגיש תבי־

המערכה הפוליטית הצפוייה כשבועות הקרובים תתנהל

כמעט בולה כמישור הפנימי, כתוך מפא״י. מפלגו ת האופוזיציה,
ואולי גם אחדות־העבודה, ינסו להרחיב את היריעה סביב ה תפטרו ת הממונה
על שירותי הבט חון, אולם מנוי וגמור ב שלב זה עם כל ה חוגי ם ב תו ך מפא״

ל כתוך מפא״י עצמה, תהווה שרת החוץ גולדה מאיר מוקד

התסיסה נגד כדגוריון ופרם. ב תחיל ת ה שבוע ה סכימ ה אומנם למנוע
משבר מיידי, לאור הצהרותיו המ רגיעו ת של דויד בן־גו ריון. אולם מיד לאחר
מכן הגיעה למסקנה, כי אין בהצהרות אלה כל ממש, ו כי כוונתן רק לשכך את
ח ש שותיהם של וותיקי הצמרת. גו!לדה סבורה, כי חילופי־הגברא בראש שירותי
הב טחון יתנו בידי פרם הזד מנו ת לה שתלט סופית על מערכת החוץ של
המדינה ולרוקן ב כן את תפקידה של גולדה מכל תוכן

לוי אשכול ופנחס ספיר, לעומת זאת, ינסו גם הפעם למנוע
משבר, אף כי בתחילת הפרשה היו מוכני ם ללכת עד הסוף. קו־ה שיכנוע
שלהם• אם תתפטר גולדה מתפקידה, תחלי שאת החזי ת האנטי־פרסית. אין כל
ב ט חון עדיין, שאמנם תקבל גולדה מאיר את טיעונם, ו קיי מי ם סיכויים של
ממש שהיא תתפטר.
יהיה שמעון פרם. אחרי
היחידישיצא מחוזק מן הפרשה
שערוריית העסק הביש של בן״גל, וחי סולו של ה מ מונ ה על שירותי ה בי ט חון,
שהיה מ מתנגדי פרס המובהקים, יתחזק ש מעון פרס לאין־ שיעור יותר בעמד ו ת
ה שלטון

ה ח שובו ת

לעומתו, תרד כמידה
ניכרת הש פעתו
של משה
דיין. בפר שה האחרונה

הזה .) 1320— 1322

כפי ה ד תית

העולם חזה 1* 54
ב מדינה.

קבעה
הצעת־החוק: המועצות הדתיות
הקיימות תיראנה כחוקיות, לתקופה של
ארבע שנים נוספות. באותם מקומות שיש
להשלים את הרכב המועצה הדתית, יעשה
זאת שר הדתות באמצעות מינויים. הממשלה
תוסיף לממן שליש מתקציב המועצות
הדתיות, הרשויות המקומיות יחוייבו לשלם
את שני־השלישים הנותרים.
כלי מישסעת. עד כה לא יכלו הדתיים
להבטיח למועצות הדתיות חוק־קבע,
אלא שר־הדתות נאלץ להשיג את אישור
הכנסת כל שנה מחדש. בכל פעם התנגדה
האופוזיציה לסידור זה, תבעה חקיקת חוק
קבוע• אך דווקא מפא״י התנגדה לכך, כי
החידוש השנתי איפשר לה להפעיל לחץ
מתמיד על הדתיים.
הפעם סברו הדתיים, כי המחיר ששילמו
במשך השנה האחרונה היה שווה יותר
מאשר הארכת כהונת המועצות הדתיות בשניי
אחת בלבד. הם ניהלו מיקוח קשה עם
מפא״י, איימו אפילו בפירוק הקואליציה.
הסחיטה הצליחה, וח״כ ישראל ישעיהו
חתם על ההסכם בשם מפלגתו.
הסכם זה לא נכלל בקווי־היסוד של הקואליציה,
ועל כן לא חל לגביו חוק ה־מישמעת
הקואליציונית. אילו נוצרה חזית
אופוזיציונית מלוכדת נגד ההסכם, יתכן
כי אחדות־העבודה ופועלי אגודת־ישראל
היו מצטרפים לחזית זו. מכל מקום, היו
נציגי שתי סיעות אלה בין מותחי הביקורת
הקשה ביותר על הצעת־החוק, והם דרשו
אף להגביל את ההארכה לשנה אחת בלבד.
הפייצה טוייחה. אילו היה זה חיהבג
דוש
שיגרתי לשנה אחת, כפי שהיה עד
כה, יתכן כי לא היה מתעורר בוועדת־ עד, לבית־המשפט המחוזי, בה ביקש לצוות
הפנים שום ויכוח. אך מכיוון שהצעת־החוק על ראובן שמואל להוציא את ילדיו ממוסד
ביקשה הארכה של ארבע שנים, ראו בה מיסיונרי.
כמה מנציגי האופוזיציה הצעת חוק חדש
״.איך אפשר להכריח את ההורים לחנך
לגמרי. על־כן דרשו הם לערוך דיון מלא, ילדיהם בבית־ספר זה ולא אחר? איך ללהזמין
את שר־הדתות, דבר שהיה נמשך השלים בין ד,צוו המבוקש לבין חופש־עד
לאחר צאת הכנסת לפגרה.
המצפון וחופש־הפרט של האדם?״ שאלה
במיקרה זה יכול היה השר לבחור באחת זו העמיד עורך־דין כוהן־צידון בבקשתו
משתי דרכים: להסכים לבירור הארוך, תוך להפסיק את התהליכים המשפטיים, אשר
השארת המועצות הדתיות במצב בלתי -הגיש בישיבת בית־המשפט, לפני חודש
חוקי; או להיכנע ולהסכים להארכה של
ימים (העולם הזה .) 1330
שנה אחת בלבד. הלקח במיקרה זה: שלא
כמו פסק־דין סופי. ההחלטה, שהתתמיד
יכולה מפא״י לשלם את התמורה
המובטחת — דבר שהיה מתסיס את שורות קבלה, ביום השלישי האחרון על ידי השוהמפד״ל
ומעורר את השאלה אם אמנם פט קיסטר, באה כהפתעה גמורה .״מעולם
לא שמעתי על החלטת ביניים כזאת.״ אמר
כדאית ההתמכרות המוחלטת למפא״י.
בתדהימה עורך־דין כוהן־צידון .״זה מצלהישועה
באה לשר־הדתות מבין שורות
האופוזיציה עצמה. היה זה ח״כ הליברלים צל כמו פסק־דין סופי.״
כי החלטתו של השופט קיסטר, היא לא
צבי צימרמן שהצטרף למפא״י ולדתיים
בועדת הפנים, שדרשו להחיש ־ את הדיון רק בעלת אופי של פסק־די־ן סופי, קובעת
ולהחזיר את הצעת־החוק להצבעה שניה תקדימים בתחום הרבה יותר רחב :״לפי
הטענות והעדויות, יש ויש מקום להתושלישית
במליאת הכנסת.
שם היה מובטח רוב קואליציוני מהיר. ערבות.״ קבע השופט בהחלטתו, המשתרעת
תוך שש שעות עברה הצעת־החוק את כל על יותר מ־ 10 עמודים .״שתי נקודות הן
שלבי החקיקה, והפירצה שהסתמנה בחזית לרעת הילדים: אל״ף: הילדים בגיל 6—10
נמצאים במוסד בירושלים ולא בבית־ה־הקואליציה
טוייחה במלט אופוזיציוני.
הורים. בי״ת: הילדים, שהם יהודים, אינם
גדלים ביתם, אלא׳ במוסד מיסיונרי ...אין
אומנם בארץ כל חובה לחנך בדת מסוימת,
אבל ברור כי טובת הילדים דורשת כי
שוווו בי>1י
הילדים לא יחונכו בדת שונה מדת הוריהם.
״ןאחר מתן החלטת־הבינייס של ה שופט
דר׳ יצחק קיסטר, על ״ ס מכות, המדינה ל־

תצפית

נקט עמדה פאסיבית — היה שלא
מפני לא איכפת

ש שוב

לו, אלא

לא נותר לו או תו כוחי׳
ב תוך

צמרת

מפלגתו>

שיאפשר לו התער בו ת
יעילה נגד פ עו לו תיו של
פרט.

• קיימים סיכויים,
פי כקרוב
ישוחררו ממאסרם
חלק מן האנשים
ברצח ד״ר קסטנר
ואולי אפילוכולם.
• הספסרות כקרקעות
תזכה להתעניינות
ציבורית
רכה כקרוב. בין הצפויים

שאר:

גילויים

מרעי
שים על חלקם של
אי שי ם

ראש

ד ו רש !

דים

מפלגתיים,

ממ שלתיים

פקי־בכירים

וראשי
עיריו ת בספסרו ת

הענפה, שהכניסה ע שרות מיליונים של לירו ת לכיסיהם.

• צפה לשערורייה שתקום סכיב גילויי מעילה של פקיד
בכיר כאחד ממוסדות ההסתדרות הכללית. הנהלת המוסד,
אשר גילתה בעצמה את המעילה, שהסתכמה בסכום של כעשרים־־^לף לירות,
לא מסרה על הפרשה למשטרה, כפתה על האיש לפרוש מתפקידו ולהחזיר
את סכום המעילה ב מלו או. ע תה תועלה התביעה למסור את הפרשה
לערכאות.

• תוך מספר חודשים יוחל כהנחת מסילת הברזל בקו
*ורון-באר-שכע. נוכח הפעלתם הקרובה של מתקנים חדי שי ם ב מפעלי
הפוספטים ב או רון, והתחלת הכרייה בחבל ערד, לא יהיה מנוס מפ תרון ב עיי ת
התובלה של התוצר ת בא מצעות הרכבת.

• הרב הראשי יצחק ניטים ידרוש מוועדת־הפנים של
הכנסת שתתייעץ עמו בטרם תסכם את הדיונים בהצעת
חוק בחירת הרבנים הראשיים, ה מונח עתה על שולחן הועדה. כוונתו:
לגייס את ח״ כי ה מפלגו ת ה חילוניו ת נגד כמה מתקנות החוק, ב הן מעוניינ ת
המפד״ל. יתכן גם כי יצליח לגייס את שופטי בתי־הדין הרבניים, שיטענו כי
יש להם ז כו ת לה ש מיע את דעתם, מאחר שהרבנים הראשיים הם גס נ שיאי
בית הדין הרבני הגבוה.
הצעה ליבראלית לגבי חוק זה: להגביל את הגיל של רב ראשי ל־ 70 שנה,
דב ר שיבטל את מו ע מדו תו של מוע מד המפד׳-ל למי שרה זו: הרב איסר יהודה
אונטרמן, בן ה־.78

(המשך ב ע מו ד ) 14

הדוגמנית מימי מרגולים צועדת
כשימלח זובת־פרם תוצרת ״אריגים״
,יצירתה של סכינה שכטר
כת ה־ .27 השימלה באריג המפוספס
ניראת עטויית סינור נוסף,
שהוא כעצם חלק אורגאני ממנה.
הבולרו המוסר מגלה מחשוף נדיב
מאחור. סבינה הגיעה לפני שנה
בתיירת מאיטליה, השתקעה כקיבוץ
מעגן־מיבאל. היא מורה לציור
ומתכננת דגמים כ״משכית״.

ג׳ון ברון מדגימה יצירה נוספת
משל אוברזון. גם היא זוכת פרם
ראשון. זו שימלת אחר הצהריים
תוצרת ״פראנציטקם״ פירחונית
כלבן שחור ואדום דובדבן. החלק
העליון -הבולרו -חסר תפרים
בכתף -בולו עשוי חתיכה אחת
המסתיימת מאחור ומהודקת בסרט
על הגב. שמלות הקוקטייל
ואחר הצהריים נשארו גם כתחרות
זו הספציאליטה של גירעון.
הדגם הזה ישלח לפאריס לתצוגה
של קונפקציה עילית. השתתפו ב
מיכצע אופנתי זה 25 ציירים 12 ,
מפעלים ואוסף של 38 דגמים.

צייר האופנה גדעון אוכרזון בוחן
כפעם האחרונה את יצירתו לפני
עלותה על המסלול. יצירה זו, אותה
מדגימה הדוגמנית זיוה שומרת,
זיכתה אותו באחד מארבעת
הפרסים כתחרות הציירים הארצית.
זוהי שיימלת ערב ארוכה מ-
סריג שחור -תערובת של צמר
ומשי. חלקה העליון גזור באלכסון
ומסתיים בחגורה במחשוף העמוק
שמאחור (ראה ציור למטה) .החגורה
מושחלת דיו* שובל המגיע
עד הריצפה. על השימלה לובשת
זיוה שיכמייה קצרצרה עטורת
פרווה לבנה. תוצרת ״אלד״.

ף* עם היה חייט שמת להיפטר משימלהי ישנה. צבע אותה
וחייך יפה ללקוחה הראשונה שנכנסה :״השימלה הזאת
תשנה אותך לגמרי לטובה, עד שגם החברים הכי טובים שלך
לא יכירו אותך. נסי לרגע לצאת אתה לרחוב ותראי שאני צודק.״
הלקוחה מילאה אחר ההוראות, לבשה אותה, יצאה לרחוב וחזרה
״בוקר טוב, גבירתי,״ אמר לה בתמימות החייט ,״אני
לחייט.
רואה שאת חדשה בעיר. איפה תפרת את השמלה הנהדרת, ומה
אוכל לעשות למענך?״
בדיוק כך נראתה השבוע האופנה הישראלית הצרופה, גאוות
מכון היצוא, שניסתה להפגין את שיאי השגיה על מסלול ירקרק
בשרתון. רעיונות מאובקים, פרי העונה החולפת — בצבעים
שנימכרו לצופים כגילויים
נכון, אבלמשעממים —
חדשים,
מקוריים לקייץ .63 מקוריים זה לא מילה. זוכי פרסים ראשונים
אפילו.
מובן שזה היה פייפ אוקלוק לאומי ממדרגה ראשונה. בלי הנפת
הדגל אולי, אבל עם ראש וראשת העיר, ועם קומץ דוגמניות —
בחירות האומה, במבחר־דגמים־ישראליים־של־מבחר־ציירים־ישראליים־
של־מבחר־מפעלים־ישראליים. התפאורה הייתה נוף מולדת של 800
ספלי. קפה־נמס תוצרת צפת העברית. בקיצור, כל האביזרים
לסמל אתעוצמתה של האופנה הישראלית המאוחדת. שנועדו אופנה שנולדה, גדלה, וחונכה כאן. שהקטינה אשתקד את גירעון
האוצר ב־ 12 מיליון דולאר ושתפסה את המקום השלישי ביצוא —
אחרי תפוזים ויהלומים. יפה מאד. נוגע למעמקי נפש יהודי
הומייה.
רוצים לדעת, למשל, מהי הבשורה הבילעדית להמונים אותה נשאה
בכנפיה אופנת ישראל? מה צפוי באמת בקייץ?63 בקשה: הדוגמנית
שימעונה תתחתן. גברת אוברזון תלד.

על המסלול חולפת הדוגמנית
שימעונה שווא רץ כשימלת סריג
לכן, תוצרת ״סברה״ .מעיל
אדום מוסף לשימלה הלבנה.
המתכננת ארית מייזל, שהיא
גם ציירת התלבושות של האופרה
הישראלית, קישטה את

י יי
שמלות קצת קשה להתלבש לפי הבשורות האלה, אינכם חושבים?

__גידעון והתאומות.
^ השמיץ כלי להגיד מילה טובה אחת, זה לא רק בניגוד
/למוסר. זה משעמם. מה גם שעומדת כאן הכן גברת קטנה
אחת השווה אותה, את המילה הטובה. קוראים לה הלן אביטל.
אחיה, אליהו גורדון, הוא מומחה הסוסים הכי גדול בארץ. הלן
בהרה באפיק פחות בהמי: שמלות. תיכנון. עכשיו היא האחראית
על מרכז האופנה של מ כון היצוא הישראלי. היא עדיין לוקחת,
משום מה, דברים ללב. אופנה ישראלית, למשל. היא סבלה סבלה,
עד שיום אחד, לפני שנה, החליטה שאי אפשר יותר. הלן חלמה
על אופנה מקורית, וברוב תמימות, ניסתה להגשימה.
היא לא חלמה כה רחוק עד תיכנון בגד לאומי. מפני שהיא
ידעה שבגדים לאומיים לובשים היום בכל העולם רק בפורים.
הלן ביקשה מהיצרנים הישראליים דבר אחד קטן: שיפסיקו קצת
להעתיק את ווג ואופיסייל. לפחות, לא ברעבתנות כזאת ובאיחור
של שנתיים. שיתרמו גם הם פעם בשנה רעיון מקורי, מה יש!
מדוע שללקוחות־חוץ תהיה הסיבה המוצדקת לצווח, :למה לנו
לנסוע רחוק כל כך, עד ישראל, אם אפשר להשיג טוב יותר,
מוקדם יותר, קרוב יותר — ברומא ופאריס?׳

כפרם ראשון זכה גם דגם זה, המוצג
על ידי מימי מרגוליס. שיכד
לת הקייץ, תוצרת בית חרושת
״אריגים״ ,בגווני הכחול ירוק,
תוכננה על ידי העולה החדשה היפה
מרתה וידה, שצברה שלושה
פרסים נוספים כאותה תחרות.
מרתח ואחותה התאומה אגנס
השתתפו בשנה שעברה יחד בתחרות.
השנה וויתרה אננס על
השתתפותה, מוכרת עתה אספרסו.

ייוח

השימלה בשתי עניבות היורדות
מכתו* אחת, אחת לבנה
והשנייה אדומה, המשתחלת
לתיד החגורה. את כל הכובעים
בתצוגה, שהיו החלק היפה
והמעניין ביותר בה, הכינה
בעלת ״סלון דליה״.

כך, אם בכלל, צועדת ככאית־אש
לים. זיוה בז׳ אקט כחול בעל 10
כפתורי נחושת וכובע כחול מותאם.
לז׳אקט בגד ים בפסי־רוחב
מסטרץ׳ כחול לבן, תוצרת בית
החרושת ״גוטקם״ (ראה זיוה במרכז)
.המתכננת הלינה לאה
קיבלה עבורו פרס. היא ישראלית
ותיקה, מתכננת במיוחד בגדים
לבנות הטיפשעשרה, התחילה את
הקאריירה האופנתית הרצינית
שלה בבית החרושת ״אתא״ ,שם
היתה מציירת הדגמים הראשונה,
המשיכה בכד שלוש-עשרה
שנה ואף הגיעה להשגיס ניכרים.

מכינה שכטר האיטלקיה היא ה מתכננת
של שימלת אחר הצה•
ריים המודגמת שוב על־ידי זיוה
שומרת. הבד תוצרת ״אריגים״,
הוא כותונת פסים כצבעי חום ושחור,
המקושטים בנקודות בהירות.
חגורה גדולה מושחלת מעל
סרט המזדקר כלפי החזה. הגב
עמוק עד לחגורה. השימלה, הודיעו
המארגנים, הוצגה בביתן ה טקסטיל
כיריד שנעיד בדנמרק.
לפני שהשתקעה בארץ חזרה ס-
בינה לאיטליה כדי להביא את
חפציה האחרונים. כעת היא מורה
וציירת אופנה כ״ידיעות אחרונות״.

ל אנ מיו ת
וכך הוכרזה התחרותי הראשונה בין ציירי־האופנה הישראליים.
השתתפו 30 מתכננים ו־ 20 מפעלי הלבשה גדולים. תוצאות התחרות
הראשונה לא איכזבו במיוחד רק בגלל סיבה אחת: מפני שהמאר־גנת
לא קיוותה להרבה. היא התנחמה לעומת זאת, בעובדה, שבזכותה
נתגלו כישרונות מקומיים מבטיחים: הנער גידעון אוברזון
(העולם הזה )1320 בן ה־ ,19 וכן מרתה ואגנס ווידה — תאומות
בנות של; שים, עולות חדשות. היצוא הישראלי דוזקא תלה בהן
תקוות גדולות.
השנה הגיע מועד התחרות השנייה. הלן צפתה קדימה בתוחלת.
שוב לקח לעצמו, השבוע, אוברזון, ארבעה מתוך עשרה פרסים.
מדתה ווידה ארבעה. לאחותה התאומה לא היה הפעם זמן
להתעסק בשטויות, כמו להשתתף בתחרות. היא היתד, עסוקה
ליד מכונת האספרסו כדי לפרנס את אמה. עולה חדשה אחרת,
מאיטליה, סבינה שכטר בת ד,־ 27 זכתה בפרס אחד. לא להאמין,
אבל גם ישראלית אחת, הלינה אבילאה, זכתה בפרס עבור תכנון
שמלה ישראלית.

מותה הגברת -המפגרת

ץ ה לא היה זה. לא מה שציפו מילדי־הפלא של אשתקד. הם
{ אומנם זכו בשלל של פרסים, אבל רק משום שלא נמצא מישהו

יותר טוב. האופנה הישראלית המקורית, שזינקה בשנה שעברה
קדימה בעוז, דישדשה השנה על מקומה.
גידעון, תקוות המולדת, חזון הדור, הדיור הישראלי ומה לא,
נתגלה כחולה מסוכן. הילד נדבק ממעריציו. הוא החל לחבב את
עצמו בצורה מדאיגה. וחזר גם בתחרות האחרונה על האידיאלים
הידועים בדיבור שלו — ליידי א־סימטרית בתוך גליל גיאומטרי.
כשאשר, במודל כזה מציגה לבעלה את השאלה הדאמתית — ,איך
אני נראית בזד־,י׳ והוא עונה — ,קודם כל, תגידי מי את בכללי׳
זה נחמד ומשעשע מאוד בפעם הראשונה, השנייה, בסתיו, בחורף,
באביב. אבל בקייץ זה פשוט יוצא מהאף.
למתכנני האופנה עצמם היו טענות איומות נגד המפעלים שהשתתפו
בתחרות. סוגי הבדים שהגישו להם היו מוגבלים בצורה
מחרידה. ג׳רסי, ג׳רסי, כותנה מפוספסת וג׳רסי. איזו השראה כבר
אפשר לשאוב מחומרים משעממים, מונוטונים עד להרגיז, כמו
אלה? אין משי, שיפון, ברוקאד, תחרים, אין נתונים לשמלות ערב
בכלל. חלק מהדגמים, טוענים הציירים, גם נפסלו מראש על־ידי
המיפעלים. מוסדות ההלבשה בארץ אלרגיים לדגמים יפים, אפ: פי
דימיון, ועונתיים מאוד, מפני שהם דורשים גיזרה מסובכת יותר,
עבודה נוספת, שלא בטוח ששכרה בצידה. הם אינם מוכנים להמר
על שום דגם. הם מוכנים לבצע דברים פשוטים פסבדו־קלאסיים,
כאלה שנימכרים בשוק מאז קום המדינה, ועוד יימכרו. מי שרוצה
להתלבש יפה, שתלך לתופרת שלה, הם טוענים, לא לקונפקציה.
כאילו כל זה לא הספיק, בלטו על המסלול שמלות עם תפרים
עקומים וחוטים מבצבצים שהעידו בגלוי: ביצוע גרוע.
מה שבטוח בטוח. האופנה הישראלית היא יצירה שלעולם לא
תאבד כנראה את סיגנונה המיוחד — העיקבי — להישאר תמיד
מפגרת.

במדינה
(המשך מעמוד )11
״אם אין דת אחת משתדלת לרכוש נפשות
מעדה דתית אחרת אין מקום לוויכוחים.
אבל אם ישנן עדות דתיות, אשר
משתדלות להרבות מאמינים לדת שלהן,
אזי, עליה לפחות להימנע מכל פגיעה
בילד.״
״החינוך כראש דאגותיה״ .השופט
קובע גם עמדה ביחס לחינוך במדינה.
אומנם רק לפני שבועות מיספר צייר
אבא אבן בכנסת תמונה שחורה של רמת
החינוך היסודי בארץ, ובמיוחד — בכפרים
ובעיירות־הפיתוח, אך לשופט קיסטר
יש בעניין זה דעה משלו:
״אומנם בישיבה האחרונה בבית־המשפט
הטיח האב, כי הכניס את הילדים למוסד
בו הם נמצאים, כי אין ברצונו שילדיו
יגדול לפושעים, כמו ילדים אחרים במושב,
אבל ברור שלטענה כזאת אין יסוד. ידוע
כמה מאמצים, מחשבה ומרץ מכניסה המדינה
בשטח חינוך ילדים והחינוך עומד
בראש דאגותיה״ .הסביר השופט :״אם
שוחד מדבר מתוך גרונו, יכול אדם להוציא

בירושלים עקבו בקפדנות אחרי הפרשה:
שגרירות פינלאנד ושגרירות שוודיה (ה־כנסיה
הלאומית השבדית קרובה מאד לכנסיה
הפרוטסטנטית בפינלאנד),
אך יש גם משמעות הנוגעת לציבור
בצורה הרבה יותר ישירה. ישראלי ללא ספק ירצו החוגים הדתיים במדינה
להשתמש בהחלטת קיסטר, כבנשק נוסף
במילחמתם נגד חופש המצפון.
ים בזכו תהס ער ה
שוטר־מכס ישב משועמם בתא הביקורת
שליד שער נמל תל־אביב, קרא חוברות
בלשיות. מדי פעם הרים את שפופרת הטלפון
והשיב תשובות קצרות ושגרתיות:
״איננו, אדוני. עבר לעבוד בנמל יפו.
הלו, לא אדוני, האוניד, עוגנת בנמל

כזה היה המצב השבוע, שלושה שבועות
לאחר שאוניית־המשא עצמאות חסמה את
פתח נמל תל־אביב, אחרי שניתקה מעל

שישה מטר ובגובה של שלושה מטר, חדר
אל תוך מחסן האוניה שהוצף כולו. החלק
שנכנס פנימה הגיע לאורך של מטר

ועשרים.
בתחילה ניסו לגרור את האוניה במטרה
לחלצה מן הזיז, אך ללא תוצאות. כאשר
ניסו לשאוב את המים שחדרו פנימה בעזרת
שתי משאבות, ראו האנשים הצוהלים
שגובה המים יורד. אולם עד מהרה התבררה
הסיבה המאכזבת: פני הים כולו
ירדו, מחמת השפל.
מנהל החברה, ורוניקוס דימיטריום, שהגיע
בעצמו לנצח על העבודה, הורה מיד
להתחיל בפיצוץ הסלע. על שיטת העבודה
סיפר יוזיף כריסטיאלי האיטלקי, האחראי
על צוות האמודאים:
״מורידים אמודאי לקרקעית הים, שהיא
במקום זה בעומק של כשלושה מטר. הוא
מתיישב על השירטון ובפטיש אוויר קודח
חורים של מטר בערך בתוך הבטון. בתוך
החורים מכניסים את הדינאמיט, ואחרי
שהאמודאי יוצא מהמים מבצעים את הפיצוץ,
בעזרת ניצוץ חשמלי.
״באותו זמן מתנהל קידוח ופיצוץ גם
בחלק הבולט לתוך האודה, במטרה ליצור
רווח בין דופן האוניה החיצוני לבין שובר-
הגלים. לאחר שנצליח לסלק את השירטון
נדביק טלאי־עץ על החור ולאחר שנוציא
את המים אפשר יהיה לגרור את האוניה
לחיפה לתיקון ממשי וזה בתנאי שמזג האמיר
לא יפעל לרעתנו.״
הים הצליח. אולם כנראה שאת הים
וצפונותיו אי אפשר להכיר לעולם. גם לא
אדם בעל מסורת אמודאים משפחתית
ככריסטיאלי, העוסק במקצועו עשרים ושתיים
שנה. בשבת האחרונה קמה לפתע
סערה, שבעקבותיה נאלצו אנשי החילוץ
לשבות מעבודתם. אולם כאשר שככה,
למחרת, גילו האמוראים כי מה שלא הצליחו
הם לעשות בעשרות שעות עבודה, הצליח
הים: הגלים הרימו את האוניה, הרחיקו
אותה מהשירטון בסנטימטרים אחדים.

האמריקאית

החיננית היא
איילי! כץ, 18 ,
שבאה לשנת־שרות מטעם איחוד הבונים.

מ שפ ט
א־ ש פוז לתובעתהצדק

לפני הירידה

בחליפת־גומי לבוש האמודאי הימני תיאודור פאנאיוטידיס,׳
הנשען על רמקול הטלפון, אשר מעביר את הוראותיו מתחת
למים אל הסיפון. לידך: ורוניקוס דימיטריוס, מנהל חברת־החילוץ היונית. לטענתם
של היוונים אין הציוד שברשותם מיושן, והוא מספיק בהחלט לתנאי עבודה מסויימת זו.

האגגודא׳ במים

האמודאי יורד כדי להמשיך בפיצוץ הסלע. בתלבושת
זו הוא מסוגל לעבוד עד עשר שעות מתחת לפני
המים, כשהצינור השחור משמש לו לקבלת אוויר. החוט הלבן הנראה בתמונה, הוא
חוט הטלפון העולה לסיפון. למעלה משמאל: חומת שקי־המלט, שהוקמה, לעצירת הגלים.

לעז על כל החינוך הניתן על־ידי המדינה,
או מוסדות יהודיים במדינה, שבה כל אדם
יכול לבחור בזרם המתאים לו.״
מסקנה ברורה. לפני ראובן לא נותרה
ברירה. הוא הפסיק במאבקו, הודה
בכישלונו.
אבל להחלטת קיסטר יש גם משמעויות
אחרות, שלא בתחום חיי משפחת שמואל.
את הסערה סביב המיסיון הפיני הקים
משרד־הסעד, בניגוד לקו של משרד־ה־חוץ,
החושש לתגובה שלילית מצד ארצות
סקאנדינביות. שכן שתי נציגויות זרות

עוגנה עקב סערה. צוזת שכלל כשמונים
איש, אשר הגיע מיוון על סיפון שלוש
ספינות־חילוץ, ניסה להוריו את האוניה
מעל הסלע עליו נתקעה, לשחרר את הנמל
הסובל נזקים עעומים משיתוקו.
פיצוצים כסלע. רק השבוע עלה
בידי המחלצים היוונים של חברת ורו-
ניקום לקבוע, בעזרת שני אנשי־צפרדע
וארבעה אמודאים כי למעשה השירטון
איננו סלע, אלא גרוע מזה — חלק משו*
בר־הגלים העשוי בטון מזויין. הוא קרע
בדופן האודה התחתון חור באורך של

תפקידו של מי הוא להוכיח כי נאשם
הינו חולה נפש ואין להעמידו לדין?
כל משפטן מתחיל ישיב מיד כי זהו
תפקידה המובן של הסנגוריה. אולם השבוע
התרחש בבית משפט השלום בתל-
אביב דבר תמוה. התובע המשטרתי, ז׳אק
אלדג׳ם, התייצב בפני שופט השלום עזרי־אל
גרשוני, ביקש לשכנע את בית המשפט
כי הנאשמת אינה מסוגלת, למעשה, לעמוד
למשפט, ועליה להשתחרר ללא עונש.
רדיפה אחר הצדק. רחל לוין ()52
הובאה לדין באשמת השגת גבול פלילית
ומצור על ביתו של אחר. אותו ״אחר״,
לדברי כתב התביעה, היה מרדכי נמיר,
ראש עיריית תל־אביב.
מאבקה של רחל להשגת פיצויים מהעירייה
בה עבדה, הגיע לשיאו כשביאושה פרצה
לדירת ראש־העיר ושבתה לפיתחה.
המשטרה הגיעה למקום במהירות, ורחל
נעצרה והואשמה כחוק. אך כשהגיע תיקה
לבית המשפט, קם התובע המשטרתי, טען
כי רחל הינד, חולת־נפש ויש לאשפזה מיד.
היא הביא עדות של פסיכיאטר מומחה
שטען כי הנאשמת ״רודפת תמיד אחרי
מה שנראה לה כצדק וטוענת כי הכל עומדים
בדרכה.״
אין הוכחות. לעומתו התייצב עורך
הדין משה סנובסקי, השמיע דרישה הפוכה,
שהייתה משונה לא פחות לגבי
תפקידיו כסנגור הנאשמת .״הנאשמת בריאה
לחלוטין,״ טען ,״היא מסוגלת להמשיך
ולעמוד במשפט.״ אף הוא הביא פסיכיאטר
שסייע לו בטענתו.
עורך הדין, שהיה משוכנע כי העיריה
מעוניינת להוכיח את אי שפיותה של הנאשמת
כדי להשיג צו לאישפוזה, ובכך
לחסל את תביעותיה לפצויים, הטיח כלפי
העד :״גוף עירוני עומד מאחוריך
שופט השלום, שהודה כי המצב הוא
בלתי רגיל, קבע לאחר שיקול :״הנאשמת
מסוגלת לעמוד בדין.״
לסברת הסנגור, כי התביעה הוגשה בתקווה
לזכות באישפוזה של מבקשת״הפצו־יים
המרדנית, ניתן חיזוק בישיבה השניה
של אותו משפט. לאחר שאישפוז מאשמת
נימנע, הודיע לפתע התובע לשופט :״לא
אביא הוכחות לביסוס ההאשמות.״
בעקבות הודעה זו זוכתה רחל מיד,
חזרה לביתה על מנת לתכנן את צעדה
הבא במאבק להשגת פצוייה.

הראשונית

ראשונה ,״יש לי מרץ, ואין שטחים להוציאו.״

האתות

שמשכה תשומת־לב, היא
אילנה פפרנזך 18$ ,וחצי,
חיפאיית הלעודית פיזיונור&יזז מסף הרופא.

חיפמס אחר•
ה סל כ ה
ולי אתה

יודע מי היא מלכת ה־

טוראי משה ברונשטיין, עם סמל של
טירון על הכומתה, צריך לדעת הכל. הוא
פקיד־המודיעין במאהל הצעדה הענקי בחולדה.
אבל על כך הוא לא ידע .״לא
שמעתי על שום מלכה. תבואו בערב. יש
ערב חופשי באמפיתיאטרון. אולי שם יבחרו
את המלכה. יש לי די והותר אינפורמציה
המשתתפת בצעדה היא רינה יצחקוב, צועדת ותיקה הנזשתת־פת
בצעדה זו הפעם החמישית. רינה, הלומדת בבית־הספר
לאמנות בצלאל, נראית כשהיא עוברת ברחוב ברמלה ומחזיקה בידה של ילדה רמלאית.

נעות הזוהר

לעברה מבטי קינאה, שהצנחנים ישרקו לה
בעת שיעקפוה, ושמכל היבלות, הזיעה והמאמץ׳
יזכרו רק אותה כדי לרוץ לצעדה
הבאה. אחת כזאת, שתסמל את רוח הנעורים,
את חיק הטבע, את המרץ ואת
כל היפר, שבצעדה.

יותר מדי פרחים כגן.

71111171 היפהפיה שבלטה בצעדה היא סגן־משנה רות מולצ׳ינסקי, תל־אביבית
| ! 1שפקדה על יחידת חיילות מחיל התובלה. אחרי יום צעדה נראתה
סגן־מישנה רות כאילו רק זה עתה יצאה מתחת למיקלחת מרעננת ומשיבת נפש.

על מיקום היחידות וזמני היציאה, מכדי
שיבלבלו לי את הראש עם מלכה.״
בכניסה למאהל הבנות ניצב רב״ט עמי־־
רם זקון, שוטר־צבאי חבוש קסדה ומצוחצח.
גם הוא לא יודע כלום :״לא שמעתי
על שום מלכה. אבל אם ישנה כזאת אז
רק בין הצועדות.״
באוהל המשטרה מרים הסמל שתי עיניים
תמהות :״מה אתם שואלים אותנו? מה
אנחנו יודעים מה מתרחש כאן? אנחנו
מטפלים רק במציאות ואבידות. שום מלכה
לא נאבדה.״
לאנשי משמר־הכנסת צריכה להיות -אינפורמציה
טובה יותר. אחרי יום של צעדה
בחמסין, הם שרועים על מיטות־שדה באהל
הודי ארוך. אבל כשמדברים על מלכת־הצעדה,
שוכחים את הכאב בשרירי הרגליים.
״בשנה שעברה זאת לא היתד, בעייה,״
אומר איש־המשמר אורי יהלומי .״היתה
קצינה אחת מחיל־האוויר, משהו פאנטסטי.
בשטח היתד, המלכה. היא ישבה על יד
גשר בילו לנוח, וזה היה כאילו כל הקבוצות
קיבלו פקודה לימין שור. השנה זר,
קצת קשה. תבואו מחר תקבלו את כל האינפורמציה,
אפילו את הכתובת שלה. עד
אז נימצא אותה.״
אף אחד לא ידע מי היא המלכה. אבל
לא יתכן שתהיה צעדה בלי מלכה. זה כמו
חניון. בלי שק״ם. צריכה להוות מלכד,
שהצלמים יעזטו: עליה, שבמאהל -יספרו
עליה הגברים אגדות, שהשופטים יעניקו
לה בטעוס. נקנח־ נוספת, שהבנות סעפנה

** חת כזאת לא קל למצוא. לא בגלל
המחסור כמו בשל העודף. בתחרות
יופי חולפים שבועות עד שמחליטים לבחור
אחת מתוך עשרים. כאן צריך לבחור
אחת מתוך אלפיים, או כמו שאמר מאיר
נחתומי, קצין העיתונות של הצעדה :״בגן
הזה יש יותר מדי פרחים.״
בבוקר אפשר לסקור אותן במיצעד.
תחילה חולפות האזרחיות, עם ההצגה הגדולה
ביותר בעולם של אופנה שימושית:
כל הצבעים, כל הגדלים וכל המינים. כאן
ההיתחרות חופשית. מי שבחרה צבעים
רועשים יותר, כובע גדול יותר וטרניזס־טור
חזק יותר — מנצחת.
לאלה הצועדות בקבוצות מאורגנות קשה
יותר להתבלט. הן הולכות לאיבוד במדים
האחידים, בשורות הארוכות, בענני האבק
ובשירה הצעקנית. אך, מה שקורה בין החיילות
הוא ממש בזבוז. כאן אפשר לחרוג
מהמסגרת רק אם את קצינה או סמלת
ההולכת בצד ונותנת קצב, או בצורה המיוחדת
של חבישת הכומתה הצבאית או כובע
הטמבל של הגדנ״עים.

חשובה התסרוקת. מכינים אותה כאילו הולכים
לנשף. כי תסרוקת זה עניין שלא חולך
ברגל. צועדת עוזרת להגרתח בסידור תסרוקתח בערב שלפני הצעדח.

וגע דנני

ברמלה שורקים אחרי עדנה גלילי,19 ,
סמינריסטית מנתניה. זוהי צועדת חטובה
במכנסים קצרים וכובע טמבל צהוב, עם
זר פרחים ענקי על הצוואר. בנען יודעים
שרינה יצחקוב ,22 ,היתד, מלכת־יופי. קצינים
הצועדים לבד מחפשים את חברתה של
מיכל גילדור, אחות מבאר־שבע, נשואה
ואם לילד, צועדת ותיקה מהצעדה הראשונה
עם הפסקה קטנה באמצע ,״מפני שבמשפחות
הגונות הנשים יולדות את הילדים,
לא הבעלים.״

מספר כפול של גירושין
**אהל הצועדות בחולדה הוא מחוץ־
לתחום לגברים. במיוחד לבעל־מצלמה.
היום היא מזכירה משהו מאוד מסויים .״אל
תצלמו כשאנחנו מתפשטות כמו שעשו האיטלקים
המלוכלכים,״ צועקת צועדת אלמונית
מבעד לאוהל־סיירים. אבל במציאות
איש לא שם לב לשלטים. אחרי צעדת היום,
באים אורחים לבדוק את היבלות, או לקבל
ארוחות שמחוץ לתפריט של השק״ם. בערב
הופך המחנה לפיקניק המוני מקרב לבבות.
״ככה זד״״ .אומר יופקד, הררי, ראש הצועדים
של אגד ,״אין צעדה שלא מסתיימת
במספר נשואין ובמספר כפול של גירושין.״
אחת
מכל אלה היא מלכת הצעדה. מי
היא המלכה?
תוצאות בחירת העולם הזה — בגליון
הבא.

חשובות הרגליים המיובלות, והנעליים
שסוליותיהן נבקעו. בלהה וולפר מ־פתח־תקווה,
סוקרת בדאגה את נעלי חצנחנים שלה, שהתפרקו.

וג ע אחו׳

במרינה
ד רכי חיים
א ד הי הדו תוב חז ר ה
בתחתית ואדי רושמיה שבחיפה, בבית
נמוך־תקרה ומרוהט בטעם ערבי, ישבה ביום
חמישי האחרון סובחייר, קומי וחיכתה
ליום המחרת. היה זד, היום בו יצטרך בית
המשפט לקבוע בשאלה שעשוייה היתד, להשפיע
על עתידה של האשה בת העשרים
ושבע: האם היא יהודיה או ערביה?
הסיפור שמאחורי הפרשה המשפטית, קיפל
בתוכו פרק חיים שלם בחייה של הצעירה.

סיפרה
סוכחייה קופי:

״ ה עו ל ם הז ה־דמי
מנוי שנ תיי ם: בארץ לכל ארצות תבל

3 0ל״י

3 0ל״י

(בדאר רגיל)

בדאר אויר
לארצות אירופ ה, פרס
4 5ל׳׳י

ועדו
ל אפריק ה

ו א סי ה

לארצות־הברית, קנד ה
ומכ סי קו
לדרום

א מ רי ק ה

5 5ל״י
6 5ל״י
7 5ל׳׳י

בבוקר. אחה״צ ובערב

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית
למבוגרים * לתלמידי בתי״ס כיתות מיוחדות
פתח־הקווה
חיפה
תל־אכיב
נחלת בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ 27

מונטיפיורי 4

הלבה על ימי ילדותי אני לא זוכרת. היום
שנחרת ביותר בזיכרוני היה כשהייתי
בערך בת .12 גרנו אז בצפת. אבי, שהיה
פועל פשוט, אמי, אני ועוד שלוש אחיות
ושלושה אחים. התחילה אז מלחמת ד,שיחרו
ר ולילד, אחד שמענו שהצבא היהודי מתקרב
לצפת. כל הערבים נבהלו והתחילו
לברוח מהבתים. גם אנחנו עזבנו את הבית.
אמי לקחה את אחותי, שהיתה אז בת חצי
שנה ואת אחי בן השלוש ויחד עם אבי
יצאו מהר מהבית לכיוון אחד. אני הלכתי
עם שאר אחי ואחיותי לכיוון אחר.
היה חושך לגמרי בחוץ ואחי התחילו
ללכת בשבילים שבשדות לכיוון צפון. השתדלתי
לרוץ אחריהם אבל לא יכולתי לראות
כלום בחושך. כל פעם נפלתי וקמתי
עד שקמתי פעם אחת וראיתי שאחי נעלמו.
פחדתי לצעוק ולכן המשכתי ללכת כל
הזמן צפונה. החלטתי שאלך עד לגבול הסורי
ואעבור אותו בלילה.
מקיבוץ אד העיר. הלכתי כל הלילה
וביום התחבאתי. למחרת בערב הגעתי קרוב
לגבול לבנון. רציתי כבר לעבור את הגבול
כשפתאום תפסו אותי חיילים יהודים. הם
שאלו :״לאן את הולכת?״ אמרתי שאני
רוצה לעבור למשפחה שלי בלבנון. הם
לקחו והב׳יאו אותי לקיבוץ ראש־הנקרה.
ישבתי בקיבוץ וכל יום הייתי שואלת
מתי אוכל לעבור ללבנון .״תחכי עד שתעבור
שיירה,״ היו אומרים לי ,״ואז תוכלי
ללכת איתם.״ רק אחרי כמה זמן הבנתי
שהיו צוחקים ממני ולא ייתנו לי ללכת.
בינתיים קיבלתי שם יהודי, לאה, והתחלתי
לעבוד בקיבוץ. הייתי עובדת בחקלאות,
מוציאה צנון וסלק. בלילה הייתי ישנה עם
עוד שלוש בנות בחדר. במיוחד התיידדתי
עם מרים אורפלי. היא היתד, יותר מבוגרת
ממני, בערך בת עשרים, והיתד, דואגת לי
כאילו הייתי אחות שלה.
שנה וחצי אחרי שהגעתי לקיבוץ, אמרה
לי יום אחד מרים שנמאס לה כבר
להיות בקיבוץ והיא רוצה לחזור להורים
שלה בתל־אביב. מכיוון שהיינו כבר כמו
שתי אחיות, אמרה לי שתיקח אותי איתר,
לתל־אביב. קיבלנו את כל הניירות מהקיבוץ
ויצאנו לתל־אביב.
שפד שד ערכיה. בתל-אביב הייתי
זמן קצר אצל הוריה של מרים, עד שיום
אחד אמרה לי :״אני אקח אותך למשפחה
אחת שאין לה ילדים. את תגורי אצלם בבית
ותהיי כמו בת שלהם.״
האנשים שמרים לקחה אותי אליהם היו
מהמשפחה שלה. הם היו אנשים טובים
והתייחסו אלי יפה. גרתי אצלם בדירה,
ברחוב אלנבי 14 בתל־אביב, וביום הייתי
עובדת אצל תימני אחד במסעדה שבשוק
עליה.
אבל האשה שאצלה גרתי לא הרגישה
לגמרי שאני בת שלה. לכן אמרה לי יום
אחד :״בואי נלך למירשם התושבים. אני
אגיד שאת בת אחותי שבאת מסוריה,
וככה נוציא לך תעודת זהות.״
הלכנו למשרד הפנים והיא נשבעה שאני
בת אחותה. אחרי כמה שבועות קיבלתי
תעודת זהות על שם לאה סלים. במקום
של הדת היה כתוב: יהודיה.
ככה המשכתי לגור אצל אותה משפחה
בערך שמונה שנים. עד שבסוף הם התחילו
לעשות לי צרות. רצו שאתחתן. יכול להיות
שזה היה טבעי כמו כל הורים שרוצים
שהבת שלהם תתחתן. אבל אני לא רציתי.
היתד, לי הרגשה שעוד אמצא את הורי
האמיתיים ואצלנו לא נהוג להתחתן בלי
רשות ההורים.
המשפחה שגרתי אצלה לא יכלה להבין
את זה. הם אמרו לי :״תתחתני.״ כשלא
רציתי היו אומרים לי :״יש לך שכל של
ערביה!״ ״נכון,״ עניתי להם ,״אני באמת
ערביה.״
כעד שמתקן דברים. במסעדה, שם
המשכתי לעבוד, הכרתי יום אחד בחור

יהודי. הוא היה מרומניה, קראו לו אברהם
גרינברג. כל יום הוא היה בא ויושב אצלנו
לאכול. הוא היה עובד בסבלות בשוק והיה
מנצל כל רגע כדי להיכנס למסעדה. כל
פעם היה אומר לי כמה שהוא אוהב אותי
ורוצה שאתחתן איתו, אבל אני לא הייתי
שמד, לב כי לא רציתי להתחתן.
עד שיום אחד הוא גילה איפה אני גרה
והתחיל לבוא אלי הביתה. בעיני המשפחה
שאצלה גרתי הוא מצא חן. הוא היה אוהב
לעזור להם והיה מתקן כל מיני דברים
שהתקלקלו בבית.
בסוף אמרו לי :״כדאי לך להתחתן אתו.
הוא בעל טוב. יודע לסדר כל מיני דברים
בבית ותחיי איתו חיים טובים.״ הם היו

סובחייה קופי
בלילה, לגבול לבנון
מבלבלים לי את המוח יום ולילה עד שיום
אהד הלכנו לרבנות והתחתנו. לא היתר,
כל־ בעיה כי בתעודת הזהות הייתי רשומה
כיהודיה. אחרי שהתחתנו עברנו לגור במעברה
בכפר שלם. אך לא חיינו בשלום
ולכן עברתי לגור ביפו.
באותה חצר שאני גרתי היתד, גרה קבוצה
של בחורים ערביים. הם היו גרים בכפר
נהף, בדרך לצפת, אבל היו עובדים
משך כל החודש ביפו. התיידדנו והיינו
יושבים תמיד ומדברים. יום אחד סיפרתי
להם את כל הסיפור שלי ואז אמר אחד
שהוא מכיר את הורי והם גרים בכפר נחף.
תעודת־הלידה כהוכחה. שבוע אחרי
כן עלינו על האוטובוס ונסענו כולנו
לכפר נחף. שם באמת פגשתי את הורי.
הם שמחו לראות אותי ואבי סיפר לי שחיפש
אותי כל הזמן וכל פעם שהיה מישהו
אומר לו שראה אחת דומה לי היד, הולך
לבדוק ומתאכזב שזאת לא הייתי אני.
ישבתי עם הורי כמה ימים ואחר־כך
חזרתי בהחלטה שאני מוכרחה להתגרש.
הבנתי פתאום שבשבילי זה הדבר הכי
פשוט. הלכתי לרבנות ואמרתי :״אני לא
יהודיה. אני ערביה ולכן הנשואים שלי לא
תופסים.״
אבל אף אחד מהרבנים לא היה מחוייב
להאמין לי בזמן שבתעודת הזהות כתוב
שאני יהודיה. הם אמרו לי שאם אני רוצה
להוכיח שאני ערביה עלי להביא את תעודת
הלידה שלי.
נסעתי לצפת אבל התברר לי ששם לא
נשארה אף תעודה אחת של הערבים שברחו
בזמן המלחמה. כל התעודות עברו לירושלים.
נטעתי לירושלים ולאחר חיפוש קצר
בתעודות של ערבים שעזבו את בתיהם
מצאו את התעודה שלי. לקחתי את התעודה
והלכתי לרבנות.
אחרי ישיבה קצרה התקבלה ההחלטה:
הנשואים שלי מבוטלים, אבל פסק־הדין לא
יצא לפועל עד שלא ישנו את סעיף הלאומיות
שלי בתעודת הזהות. ניגשתי לעורך־
דין, והגשתי בקשה לשינוי תעודודהזהות.
חזרה למקור. השבוע קיבל בית־ר,משפט
המחוזי את בקשת השינוי של סובחייה.
הוא הורד, למשרד הפנים לשנות את לאו־מיותר״
אך יחד עם זאת גם להעמיד לדין
את אמה־מאמצתה על מתן הצהרת שקר.
לאחר חנן ש־עשרה שנה חזרה לאה סלים
היהודיה להיות סובהייד, קוסי ד,ערביה.
העולם חזת 1334

נו מתאו יו*ו איש של הוצדיזז זיניוס את הבחורה
שעלילותיה הביאוה ונותרות וחשנו תופעה חברתית
*י תכו עליה הרכה. פירסמו תמונות שלה. אמרו
שהסתבכה בפאריס, מפני שלא היה לך כסף לבית־מלון.
סיפרו על הרפתקותיה בארץ, על קשריה עם אנשי
חיים שד עיוורת
או״ם והבוהימה.
אמרו שזאת היא הרצליה זיניוק, שחבריה היו מכנים
ך עבור הלאה. הרצליה כבר הגיעה לגיל עשר.
אותה ״לייה״.
1תלמידות כיתה ד׳ של בית־הספר אוולינה דה־רוטשילד
אבל זאת לא הרצליה זיניוק האמיתית. כי התמונה #נשלחו לבדיקת עיניים. אצל הרופא התעורר החשד,
שהוצגה בציבור היתה רק פרט מעוות — לא התמונה שמא זקוקה הילדה למשקפיים. על כן שלח אותה לבדיקה
המלאה.
נוספת, בהדסה.
אני הכרתי את הרצליה זיניוק, וברצוני לצויר את
הרופאים בדקו ואמרו שהיא זקוקה לעוד בדיקות. הם
התמונה במלואה.
לא אמרו מה בדיוק יש לילדה בת העשר, אבל היה ברור

כי אין זו בעייה של הרכבת משקפיים.
פצוע במשוריין
החלה שנה של טילוטים ויסורי־ספיקוית. אביה לקח
אותה לכל המומחים. לבסוף גילה לו אחד מהם את הבשוך
תחיל במלחמת העצמאות. משפחת זיניוק גרה בש־ רה האיומה, אודות הרצליה בעלת עיני השקד הכהות,
ו כונת ארנונה שבירושלים, באותו חלק של העיר שמכרים היו עוצרים אותה ברחוב ואומרים :״איזה
שנכלל בחזית רמת־רחל.
עיניים יפות!״ .הוא אמר בפשטות :״הילדה מתעוורת.
האב: תושב וותיק של העיר, נהג שזה. עשה השתחרר עליכם להכין אותה לחיים של עיוורת.״
משירותו בצבא הבריטי — ועם פרוץ המאורעות התגייס
אתם יודעים מה פירוש הדבר להכין ילדה תוססת,
להגנה. האם: בת אחת המשפחות הירושלמיות המיוחסות, יפה, לחיים בעיוורון? ילדה שאהבתה היא ציור וצבעים?
שהשקיעה את הייה בטיפול בשלושת ילדיה. הרצליה
את למודיה הפסיקו מיד, לבל תאמץ עיניה. הביאו לה
היתר. הבת הבכורה, בת שבע.
אומנם מורה פרטי הביתה, אבל הלימוד לא יכול
מדי בוקר יצאה האם עם בתה לבית־הספר — פעולה היה לשמש פיצוי או תרופה לפצע הנפשי, שנגרם על־ידי
יומיומית שכולה אומרת שלווה שיגרתית. אלא שכדי הוצאתה הפתאומית מבית הספר וניתוקה מעולם הילדות.
להגיע לבית־הספר, היו צריכות האם ובתה לעבור דרך מאוחר יותר, כאשר כבר יכלה לחזור למסגרת של בית-
תעלות־המגן, תחת מטר של אש.
ספר, סירבה. היה זה בשבילה עולם זר, מפניו היא פחדה.
ב־ 15 במאי 1948 יצאה שיירה של משוריינים לרמת״ כאשר רשמו אותה הוריה לבית־ספר בצלאל, שתנצל בו
רחל. היא הובילה תיגבורת אל העמדות המותקפות קשות. את כשרונותיה לציור — גם לא הצליחה להחזיק מעמד
בין אנשי־התגבורת היה ישראל זיניוק, אביה של הרצליה. יותר מחצי שנה.
אבל אל המורה הפרטי שלה היא התקשרה בכל נימי
הוא ידע כי בדרך חזרה מן העמדות הקדמיות יפנו המשוריינים
את הנשים והילדים שבאזור. ביניהם: אשתו ושלושת נפשה. ארנון היה צעיר עניו ורגיש. הוא אמר לאביה:
״מר זיניוק, אני יודע בדיוק מה המצב. אני מוכן ללמד
ילדיו.
את הרצליה בלא להתחשב בשום דבר. בחורה כזאת —
משפחת זיניוק חיכתה במקום־הריכוז. המשוריינים
הגיעו. תחיה זיניוק העלתה את שלושת ילדיה אל תוך צריכים לתת לה את הכל!״ כאשר היתד, הרצליה בת 16
משוריין. הוא לא היה ריק. שכב בו לוחם צעיר, שנפצע וחצי נהרג ארנון ביתאונת־דרכים. האדם, בו ראתה תחליף
קשה בפניו ובבטנו. הוא היה כולו חבוש בתחבושות לחברה הסדירה והנורמאלית של תלמידת בית־ספר, נעלם
ספוגות דם .״מים! מים!״ מילמל בתחנונים. אבל אסור גם הוא מחייה.
ובכן, כיצד מכינים ילדה בת עשר לקראת* חיים של
היה לתת לו מים.
הנסיעה מארנונה למרכז העיר ארכה שלוש וחצי שעות. עיוורת? כמובן, שאי־אפשר היה לסרב לה כל דבר שהוא.
רענן וקולט רשמים של ילדה פיקחת בת שבע שנים.

הדמות הטו־אגית

הניבטת מציור זה היא
יצירת הרצליה זיניוק.
המ שתקפים ב תוך עיניים אלה אותם מוראות שחלפו עליה?

אל הבילויים, אל הרפתקות, אל הכותרות בעתונים.

״הצל״
ן לכה היתר, טיפוס שונה לחלוטין. בטוחה ביופיה,
משוחררת, קשוחה. החיים לא יכלו להפתיע אותה או
להוציא אותה משווי־משקלה. הרצליה, שהחיים נטלו ממנה

הרצליה, ידידתי

200 דקות של סיוט נורא, בתוך ארגז הפלדה המחניק,
ליד הפצוע שגניחותיו מילאו את החלל במועקה. הרצליה
נצמדה אל אמה, נפחדת ורועדת.
הרצליה לא דיברה מעולם על 200 הרגעים האלה.
אבל לא פעם היתד, מתעוררת באמצע הלילה, אחוזת
סיוטי־בלהות. כי תמונה כזאת אי־אפשר למחוק ממוח
מיד חפץ כלשהו מצא חן בעיניה בשעת טיול ברחוב
קנו לה אותו. היא רצתה זוג נעליים חדשות? אביה לווה
את הכסף כדי להעניק לה את מבוקשה. רצתה לטייל,
לישון, לצעוק, לקפוץ, להתפנק? בבקשה.
לא נותרה שום מסגרת של מישמעת. והלא מישמעת
של הורים לא באה רק כדי לכפות התנהגות כלשהי על
ילד, אלא היא גם נוסכת בו את ההרגשה העמוקה, שלצידו
עומדים אנשים חזקים, שלא רק דורשים ציות, אלא משמשים
גם משען, אפשר לסמוך עליהם ולינוק מהם ביטחון.
ההורים האומללים ביקשו רק להעניק לד, אושר, כל
עוד יכולה היא ליהנות ממראה עיניה. הם לא חשבו כי
יבוא יום שבתם תצא לחיים בלי אמא ואבא, וכי אז יתברר
שהבת לא חושלה די הצורך להתמודד עם החיים.
שנתיים ימים היו משוכנעים הכל, כי הרצליה תאבד
בקרוב את מאור עיניה. גם היא ידעה זאת .״אני כבר
רוצה למות״ ,היתד, מתייפחת ,״אני לא אלך יותר לרופאים!״

שיום אחד יעץ רופא בהדסה לערוך לה ניתוח שקדים.
עד היום אין הרופאים יודעים מה קרה. העובדה היא
שאותו ניתוח גרם לשינוי מסתורי במערכות הפנימיות
של גופה — וסכנת ההתעוורות נעלמה כליל.
הרצליה זיניוק יכלה מאותו יום לשוב ולחיות חיים
נורמאליים של בחורה נורמאלית. אלא שנסיונותיה ותלאותיה
הבלתי־נורמאליים שוב לא איפשרו לה זאת.

טוכה נכנסת לחיים

הפנים המחייכות מ ״״
שהירבו

לראותה ב מרכזי הבילוי של ירו שלים

ותל־אביב.

ך * רצליה, בעלת הלב הטוב והנוחה להתרגשות, חיפשה
} 1תחליף לחברה הטבעית, אותה מוצא ילד רגיל בבית־ספרו.
היא דבקה בצורה מוגזמת בהוריה. כאשר רצתה
לראות סרט, ביקשה מהם שיילוו אליה.
היא הרבתה לשבת בבית, עסקה בציור ובתפירת שמלותיה.
בפורים היו כל ילדי השכנים באים אליה, שתכין
להם תחפושת ותאפר אותם.
ואז נכנסה לחייה טובה (או אופירה) נוימן. פשוט
צילצלה בדלת ושאלה :״הרצליה בבית?״
האם הכניסה אותה לחדרה של הרצליה. זו הביטה באורחת
הבלתי־קרואה ותמהה מי היא ומה מבוקשה .״שמעתי
שיש לך שמלות יפות,״ פתחה ,״אני צריכה שימלד.
למסיבה. אני יכולה לקבל אחת?״
להרצליה לא היתד, שימלה בשבילה. טובה נעלמה —
אך. לא לגמרי. כעבור שבועיים הופיעה שנית. סתם
לביקור. ואז החלה הידידות שהובילה לבסוף את הרצליה

את הטיפה האחרונה של בטחון־עצמי, מצאה בחברתה
החדשה מישענת. כל דבר שטובה עשתה נראה לה נכון,
ראוי להערצה ולחיקוי.
טובה, שהרגישה כי הרצליה נשמעת לה בכל דבר,
משכה אותה אחריה, עד שאנשים קראו לה ״הצל״.
ההורים, שתחילה קיוו כי טובה תעזור לבתם לצאת מעט
מהסתגרותה, ראו כי השפעתה של החברה החדשה חזקה
מדי — ולאו דווקא לטובה. הם ידעו כי בתם לא צברה
את הנסיון המספיק בחיים, כדי שתוכל לשפוט את מעשיה
ואת אופייה של טובה־אופירה. על כן ביקשו ממנה לא
פעם להפסיק את הידידות.
בני־הזוג הירושלמי, אשר ביתם היה מוכר לכל מכריהם
כבית לבבי ופתוח, הגיעו למצב כזה, שביקשו מטובה לא
להופיע יותר בביתם. טובה צחקה והמשיכה להתראות
עם הרצליה לצאת עמה אל העולם הנוצץ והבילויים.

פגישה בפאריס

^ ולס גם כתוך הקלחת המסחררת נשארה הרצליה
^ זיניוק ילדותית. עד שיום אחד הודיעה להוריה: אני
רוצה לנסוע ללמוד. היא ביקשה להתחיל מחוש, במקום
שאיש לא יטיח בפניה כי ראה אותה פה ושם, עם גבר זה
או אחר. מכיוון שלמשפחתה יש ידידים רבים בניו־יורק,
הוחלט שתיסע לשם, ללמוד ציור־אופנה.
הוריה ציידו אותה בכרטיס ובדולארים הדרושים. היא
היתר, חייבת לנסוע תחילה לפאריס, כי שם חיכו לה
התעודות לכניסה לארצות־הברית.
הסתבר כי שם חיכתה לה גם טובה. היא הכירה חייל
׳נזארינס אמריקאי בירושלים, הבטיחה להינשא לו. על
!סמך הבטחה זו קנה לה הבחור כרטיס־טיסה, השיג עבורה
:אשרת־כניסה, והיא נסעה לפני חצי שנר, לניו־יורק. הוא
עצמו נשאר בירושלים, עד גמר שירותו. אולם כאשר
;הגיע לאמריקה הודיעה לו טובה לפתע, כי החליטה שאינם
;מתאימים זו לזה, ארזה את חפציה — ונסעה לצרפת.
כשהגיעה טובה לפאריס, הייתה ללא פרוטה. זה לא
הדאיג אותה, שהרי להרצליה ר,יר, כסף לשתיהן. אך הכסף
לא הספיק לבלוייהן של שתי נערות במשך שיבער, שבועות,
חובות הצטברו אצל בעל המלון, שפנה למשטרה.
הוריה של הרצליה לא נטשו אותה. הם הבריקו מיד
את הסכום הדרוש, והרצליה המריאה סוף־סוף לניו־יורק.
עכשיו היא עומדת שם על סף חיים חדשים. האם תצליח
סוף־סוף להתגבר על הצטברות הפחדים ואי־הבטחון?
והעיקר: האם תצליח להשתחרר ימן התלות בטובה?

אנשי
מ־ מדבר ותר מד*?

פ רי

ה ג לי ל

שימורי פרות וי ר קו ת: מיץ ת פו חי ם טהור, רסק תפו חי
עץ, פלחי תפו חי עץ, לפתן אפרס קי ם, שזיפים, מלונים,
תאנים, מלפפונים, אספרגוס, כרוב כבוש, הכל כשר לפסח.

המנוי

רמהלר בו ש כ תפיו ת?
קיבלת חשבונן לחידוש המינוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נובל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

סוזל

ה מי קסר הי שרא לי הרא שון

האדריכלית ריכקה אידלסון מקיבוץ
כברי הציגה השבוע את תערוכתה ארץ
הצבי, שנבחרה כמוצג המרכזי בביתן הישראלי,
שיוקם ביריד הבינלאומי בעיר
טור הצרפתית. בפתיחת התערוכה נוכחו
כמובן שני הוריה של ריבקה, שר־התח־בורה
ישראל בר־יהוד־ה (אחדות העבודה)
וסגנית יושב־ראש הכנסת כ 3ה
אידלסץ (מפא״י) .השניים נפרדו לפני
שנים רבות, אולם בהזדמנות חגיגית זו
של תצוגת הבת, מצא בר־יהודד, לנכון
להעיר לאשתו לשעבר, באידיש* :נו, יש
נחת מהבת?״ בבה אידלסון היסנתה לו את
גבה בתנועה הפגנתית, מבלי לומר דבר
לגורם מפר־סדר שלא ברצונו, הפך
משה שרת, כשהוזמן להקביל את פני
העולים מארצות אמריקה־הלאטינית בהגיעם
לנמל חיפה. שרת הגיע לנמל בלווית
פמליה שמנתה כתריסר אנשים. שוטר
המכס, שמנע בעד הקהל הרב שבא לקבל
את פני העולים מלהתפרץ לרציף, מיהר
לפתוח את השער בפני האורח הנכבד. רק
כאשר עבר שרת את השער הסתבר שהפמליה
שלו גדלה לפתע בכמה עשרות
אנשים נוספים במסיבת עיתונאים
שערך בירושלים, סיפר הארכיאולוג נלסון
גל יק איך היהודי, אצלו התגורר בירושלים
לפני כ־ 20 שנה, לא סבל את שמו
הלועזי, והדביק לו שם עיברי חדש: גיסים
מזל. אותו יהודי התקשה מאוד להבין מה
מהותה של הארכיאולוגיה בה מתעמק גיסים
מזל זה. הסביר לו גליק באידיש, שאינה
שגורה בפיו* :איך ליג אין דרערט״ (אני
שוכב באדמה בארוחת ערב חגיגית
שנערכה במלון דן כרמל בחיפה 100( ,
ל״י הכרטיס) ,אשר הכנסותיה הוקדשו לועד
למען החייל בלטה רעיית ראש־הממשלה,
פולה כן״גוריון, כשהופיעה בפרווה הדורה•
כאשר הופיע על הבמה הבדרן אורי
זוהר, קראה לעומתו פולה :״אתה מדבר
יותר מדי!״ זוהר לא נשאר חייב, השיב בו
במקום :״אינני היחיד שמדבר יותר מדי
במדינה הזאת, גברת בן־גוריון״.

עוד כוהן שמצא את גאולתו בקפריסין:
דר׳ שלמה קולצ׳ר, ראש המחלקה
הפסיכיאטרית בתל־השומר, החליט לשאת
(בשנית) אשד, גרושה, גילה כי הוא למעשה
כוהן. הוא הלך בנתיב־שלזינגר, בא בבריתך,נשואין
באי׳ השכן י • על כטי
קנוט, בעלתו עמוסת ההרפתקות של
מועדון ההיזדמנות האחרונה בבאר־שבע,
עבר לאחרונה זעזוע נוסף. האשד״ שהתפרסמה
בעולם כשולחת חבילות־ד,פצצות
של לח״י בימי המאבק, שמעה ידיעה מחרידה:
אחיה, יוסי, נפגע מצרור של תת־מיקלע
בראשו. אולם גם ליוסי ניתנה היז־דמנות
אחרונה: בדרך פלא לא גרמו הכדורים
לשום נזק חמור, פגעו רק בעצם הגולגולת.
עתה מחלים יוסי בבית־חולים
אחרי שזכה להשלמת גולגלתו בחלקי
פלאטינה • י • 1משתתפי צעדת ארבעת הימים
זכו השנה להיות האנשים הראשונים
בעולם שניזונו על לחם שחמישה אחוזים
ממנו מורכבים מסויה. ייתכן שהצועדים
עצמם לא הבינו את משמעות המאורע,
אבל מועצת הסויה הישראלית, שהיא הראשונה
שהצליחה לאפות לחם באחוז כה
גבוה של סויה שלחה כיכר מיוחדת מלחם
זה למוזיאון הסויה בארצות־הברית 16 .
כיכרות לחם הסויה נאפו במאפייתו של
דני אנג׳ל הירושלמי, המקובל עתה כסמכות
לאפיית סויה. בסימפוזיון שנערך לא
מכבר בארצות־הברית על עניני אפיית סויה
התלבטו הנציגים הערביים כיצד ניתן לערב
סרה בקמח ממנו אופים פיתות. דני אנג׳ל,
האופה פיתות לתצרוכת ביתית, המציא
לכינוס את הנוסחה, עתה אופים פיתות
ברוב ארצות־ערב לפי הנוסחה של האופה
הירושלמי • י ״ מאז הפך השחקן יוסף
(״בומבה״) צור למפיק סרטים סיגל
הוא לעצמו גם הופעה ההולמת את מעמדו
החדש. לאחרונה הוסיף למלתחתו אביזר
חדש: כתפיות־מכנסיים הוא פיתח סביבם
פילוסופיה שלמה :״מלבד זר, שהמכנסיים
אינם נופלים, זה גם מקנה הרגשת חשיבות.
כשלובשים מכנסיים עם שלייקס, אפשר להכניס
את האצבע מתחת לכתפיה, למתוח
אותה קצת, ולהפליט סכומים של עשרות־אלפי
לירות, בלי להניד עפעף.״ בינתיים
הוכיח בומבה יעילות רבה בהפקת הסרט
אשת הגיבור אותו הוא מפיק בשיתוף

פעולה עם פיטר פריי. צילומי הסרט
יסתיימו שבוע לפני המועד שנקבע לכך
מראש.

מ ה עו שההשטן?
השחקן הישראלי זאב כרלינסקי שהפך
לכוכב קולנוע גרמני, שהה לאחרונה
בג׳מאייקה, שם הופיע בסרט טלביזיה המספר
על אינדיאני תמים ואמיץ, המנוצל
על ידי חבורת לבנים שעורכת מסע ביערות
אמריקה. ברלינסקי הופיע בתפקיד
האינדיאני, היטעד״ בהיותו מאופר, אף את
ידידיו הקרובים מאנשי הסרט. שעה שהצוות
התמקם בכפר אינדיאני קטן הבחין
זאב שהיה כבר מוכן לצילום ולבוש
בתלבושת האינדיאנית, בהתקהלות של
נשות הכפר סביב שני אוטובוסים מלאים
תיירים, שהגיעו למקום. ברלינסקי נדחק
ביניהן. כשהבחין שהן מבקשות בקשיש
מה״אמריקאנוס״ ,הושיט אף הוא את ידו.
תוך דקות מספר הצליח לאסוף כ־ 20 דו־לאר.
סכום זה משמש יסוד לקרן, אותה
מתכוון ברלינסקי לנצל לשם ביקור בארץ
נער הזוהר התל־אביבי עמיחי
סולל, מי שהיה בעלה של מחליקת־הקרח
גילדה דורן, קיבל השבוע מכתב מבית
חרושת שוודי שנשא עליו כתובת מעניינת:
עמיחי סולל, רחוב מזרחי, תל-אביב,
איראן חברת התעופה הלאומית אל־על
איבדה השבוע את אחת מדיילותיה
החינניות ביותר: נלי בן יסופר נישאה
השבוע לגדעון אמן, מנהל בית־חרושת
לטקסטיל, שאביו הוא אותו אספן אלמוני,
שהציג בתערוכת תחביב את האוסף הנדיר
של פסלי־עץ סיניים 1שיחת טלפון
מיוחדת לניו־יורק קיים השבוע בעל מזללת
קליפו רניה אייכי נתן, וזאת כדי
לברך את הצייר יגאל תומרקין• ,לרגל
פתיחת תערוכת ציוריו שם. הזהיר אייבי
את הצייר :״אל תמכור את כל התמונות.
אל תשכח שמגיעה לי תמונה אחת על
חשבון חובותיך כמעט מדי בוקר
משמש השחקן שמעון ישראלי בתפקיד
נהג פרטי. הוא מוביל למכון וייצ מן
ברחובות את אשתו אלה ישראלי,
שהוסמכה לפני חודשים מספר כדוקטור

אינדיאני כרלינסקי
קרן

ל חופ ש ת

מולדת

לבקטריולוגיה, עוסקת עתה בחקר הסרטן.
על נסיעותיו אלה מספר שמעון את ההלצה
הבאה: בוקר בוקר אני פוגש ליד
מכון ויצמן שפן אחד. יום אחד החלטתי.
לשאול אותו מה הוא עושה שם .׳אני מביא
לכאן את אשתי׳ אמר השפן, .ומה עושה
היא כאן?׳ שאלתי. השיב השפן, :היא שפן
נסיונות אגב, לשמעון, העומד להציג
בקרוב את סרט היחיד שלו המרתף,
צפויות צרות בקשר עם הסרטת הסרט.
בהקרנת נסיון שערך שמעון, נוכחו גם
שני עתונאים גרמניים שדיוזחו על הסרט
לעתוניהם. אחרי פירסום הכתבות הניל־הבות,
קיבל לפתע שמעון מכתב מיורד
ישראלי בגרמניה, הנושא שם הזהה לשמו
של גיבור סרטו של שמעון: עמנואל שרף.
אותו שרף טוען כי סיפור הסרט אינו אלא
העתק של סיפור חייו: גם הוא ניצול ה־העולם
חזה 1334

שואה שבא ארצה ועבד כשומר־בניין, לפניי
שחזר לגרמניה. הוא דורש ששמעון יפצה
אותו על השימוש בשמו ובתולדותיו
באחד הימים האחרונים קיבל הזמר אריק
לביא צלצול טלפוני ממשרד שידוכים.
השואל התענין לדעת אם שם הצגתו הוא
והיא הוא שם בילעדי, או שאפשר להשתמש
בו כשמו של משרד ד,שדכנות. אריק,
שהיה סבור כי הוא קרבן למתיחה, ענה:
״רק בתנאי שיתנו לי לבדוק את הכלות ! ״
טרק את הטלפון האופנה האחרונה
במחזאות ובקולנוע היא קיצור העלילות
לעומת הארכת שמותיהן. אופנה זו הביאה
לנאום ברכה הומוריסטי של הניספח התר־
אמנות תיאטרון
ניסו• למשוררת
בהתעוררות הבלתי רגילה שחלה בשנתיים
האחרונות בשדה הדראמתורגיה הישראלית,
שוב אין מחזה מקורי חדש מהוה עוד
סנסציה. אולם כאשר יעלה המסך ביום שישי
הקרוב באולם הקטן של תיאטרון הבימה
על מחזה ישראלי חדש בשם קוארטט, תהיה
בכך תופעה יוצאת דופן. כי מחברת המחזה

בתוצרת.קויק תועלת כפולה
)1באבקת ״קויק״ בטחון כפול.
אשור המכון הממשלתי ש ״ קויק ״ לכביסה לא מזיק.
)2באבקת ״קויק״ כח כביסה כפול.
אשור המכון הממשלתי ש״קויק״ בעלת כשר כביסה גבוה.
)3באבקת ״קו־יק״ ניצול מלא וכפול.
כי אבקת ״ קויק ״ מיוצרות בשיטת ה ״ ספרי •
ולכן קובע המכון הממשלתי ש״קויק״ מצטיינת באחידות.
)4אבקת הכביסה של ״ קויק ״ שוה באיכותה,

לאבקות הכביסה הטובות ביותר מחוץ־לארץ,
מסקנות המכון הממשלתי.
)5מחיר ה ״ קויק ״ רק שליש ממחיר אבקות
הכביסה מחוץ־לארץ.
)6ל ״ קויק ״ גם אבקת כביסה זולה ״ טיל ״ במחיר
פרסום :
3מנות במחיר פרסום 1.30ל״י.
לכן בתוצרת ״קויק״ תועלת כפולה.
)7אם את קונה 15 קופסאות ״ קויק ״ יש לך תלושים
לקויק אחד חנם .

דעי

נ תונו ת

תועלת

.קו ק•

כפולה !

.פרימה״ שוב בחד שו ת
שחקנים אדר, רקוכסקי ומפקץ ב״קווארטט״
הגיבורים קיבלו חיים משלהם

בותי בשגרירות ארצות־הברית בישראל,
ג׳ורג׳ הנרי, בסיום שבוע התיאטרון
הבינלאומי בישראל. אמר הניספח :״שמות
ההצגות מזכירים לי כיום יותר את תוכנית
המחזה מאשר את שמו. שמות כמו הוי
אבא, אבי המסכן, אמי תלתה אותך במזווה
ואני כה עצוב או עיצרו את העולם, אני
רוצה לרדת ממנו, הביאו לכך שעתה יש

ללכת להצגות כדי לוודא את שמו. התוכן
ידוע בין כה וכה מהכותרת בהצגתו
של התיאטרון האורח מפולין, ויאגאבונדה,
הנקראת בשם מיסמכים מבית המ שוגעים,
ישנה סצינה בה מתוארת הוצאה להורג.
בטעות מוצא להורג דווקא נשיא המדינה
שבא לחזות בהוצאה להורג. אומר היורה:
״מילא, גם אותו היינו צריכים פעם להרוג!״
אולם כדי שקטע סאטירי זה לא יזוהה עם
מישטר מסויים, מופיע השחקן היורה,
מדיום גרצ׳ינסקי, כשהוא חבוש בכובע
סוריאליסטי ללא סמלים מוכרים. ערב
הצגת הבכורה בישראל הבחין לפתע גר־צ׳ינסקי,
שהכוכב שעל הכובע אינו אלא
מגן־דויד. הואי חשש פן הקהל יבין את הקטע
שלא כשורה, קרע את הכוכב מעל
הכובע, הופיע על הבמה עם כובע קרוע
י מכוניתו של נשיא המדינה הראשון,
חיים וייצמן, תוצג לראווה בתערוכת
המכוניות שתיערך בקרוב בתל־אביב. רק
שני דגמים של לינקולן זה קיימיס בעולם:
השני יוצר עבור נשיא ארצות־הברית לשעבר,
הארי טרומן. לקראת הצגתה, היה
צורך לשפץ את המכונית, כי מאז מותו של
וייצמן, לא זזה הלינקולן אף לא מטר אחד.

פ סו קי ה ש בו ע
• נשיא החפתדרות הציונית,
דר׳ נחום גולדמן :״הדר׳ פידל קאם־
טרו הוא פאטריוט ציוני!״

• הפוציודוגית היהודיה האמריקאית
חנה ארנט בכתבת ענק על
משפט אייכמן, בכתב־העת נייו־יורקר :״אי־אפשר
היה לטעות ביחס לשאיפתו של
גדעון האוזנר להיות שחקן. גינוניו היו
אופייניים לאדם בעל אהבה עצמית בולטת
ביותר נאומו היה היסטוריה גרועה ו־ריטוריקה
זולה.״
• אלמוני, על מאורעות השבוע:
״סוף סוף חדלה המדינה להיות מדינת
איסראל״.
• הנ״ל על הנ״ל :״גרמניה של
היום מתנדנדת בין דר׳ ג׳קליק ומיס
היידי.״
• דר׳ מקם נופבאום, הרב ה־הוליבודי
המבקר עתה בישראל :״אין ספק
שאילו היו שואלים את מרילין מוגרו,
היא היתד, מעדיפה להיקבר בקבר ישראל.״
העולם הזה 1334

אינה אלא צעירה בת 20 וחצי, שלא ניסתה
את כוחה מעולם בכתיבת מחזות.
דליה הרץ מוכרת, יותר כמשוררת וכמי
שהיתר. נערת חוד ש ינואר 62 של העולם
הזה. אולם כאשר הגישה לפני חדשים מספר
את המחזה שכתבה להנהלת הביסה, החליט
התיאטרון על צעד כמעט מהפכני. הוא
הסכים להציג את המחזה במסגרת נסיונית
בהצגה חד־פעמית, כדי לבחון את אפשרויות
ההצגה של מחזה בלתי רגיל בסגנונו במת־זאות
הישראלית.
חויה ברמה רגשית כלבד. בעצם
אין זה המחזה הראשון של דליה. מספרת
היא :״לפני כשנה וחצי עלה בדעתי רעיון
שניסיתי לכתוב ממנו מחזה. אבל זה לא
יצא מחזה, יצאו דיאלוגים בלבד. זה היה
משהו על אשה הרוצה לאבד את עצמה
לדעת, משכנעת ארבעה אנשים לרצוח אשה
אלמונית מבלי שידעו שזאת היא אותה
אשה. עבדתי עליו חצי שנה. הרגשתי שזה
לא טוב וגנזתי אותו מבלי להראותו לאף
אחד. אבל למדתי מזה הרבה. ידעתי שבפעם
הבאה כשאגש לכתוב מחזה, אסור
לי לדעת יותר מדי עליו כשאגש לכתוב
אותו, רק אידיאה כללית בלי פרטים.״
הפעם הבאה חלה מהר מאד .״נתפסה לי
סיטואציה מסויימת,״ אומרת דליה ,״שראיתי
אותה תיבף בצורת מחזה. זה לא היה
יכול להיות שום דבר אחר. כתבתי את
זה בשבועיים. אחר כך כתבתי אותו שוב
במשך ששה חדשים. זה לא היה ענין של
צורך לכתוב דווקא מחזה, פשוט כשאתה
מקבל רעיון, אתה מקבל אותו עם צורתו.
״זה מחזה על אנשים. אני לא רוצה להגיד
בו שום דבר, רק לספר סיפור שעלה בדעתי
באופן דרמתי.
״בדרך כלל נלחמים אנשים במציאות
ממשית שקיימת סביבם,״ ממשיכה דליה,
שהיא תלמידת השנה השלישית בחוג לפילוסופיה
באוניברסיטת תל־אביב .״אבל
כשכתבתי את המחזה, מצאתי פתאום שאני
עושה דבר אתר: יוצרת מציאות חדשה
על מנת שאוכל לשלוט בה. זה החריף את
הפאסיביות שלי בחיים המציאותיים. בחדשים
שכתבתי לא היה איכפת לי שום דבר
והייתי נהנית הנאות מוזרות כמו להתעלל
בגיבורי המחזה. כשגמרתי. ראיתי שגיבורי
המחזה גברו עלי באיזה שהוא אופן ועל
הבמה הם קיבלו חיים משלהם, עד שאיבדתי
את השליטה עליהם.״
במחזה שבויים על־ידי אמנון מסקין,
מופיעים ארבעה שחקנים: אמנון מסקין,
פני לוביץ׳ ,שולמית אדר ורפי רקובסקי.
הם השקיעו כמה חדשי עבודה על הצגה
יחידה שספק אם יהיה לה המשך.
״הייתי רוצה,״ מסכמת דליה ,״שיבואו
לראות את המחזה בלי לשאול שאלות. בלי
לנסות להבין ולחפש משמעויות או סמלים.
פשוט כדי לקבל חווייה ריגשית בלבד.״

פינ ת ־ או כ ל
ל מ שפ ח ה
משמשתגםכר הי ט להול
צפוי

פו ר מ אי קהלשל חן
ופלס טי קלכס או ת
לפי בחירתהלקוח

״ ה עו ל ם הז ה־דמי
מנוי שנתיים: בארץ לבל ארצות תבל

(בדאר רגיל)

3 0ל״י
3 0ל״י

בדאר אויר
לארצות אירופ ה, פרס
ועדו
ל אפריק הוא סי ה
לארצות״הברית, קנד ה
ומכ סי קו
לדרוס א מ רי ק ה

4 5ל״י
5 5ל״י
6 5ל״י
7 5ל״י

זו מייצגת את שוויץ, זו את אוספויה וזו הנכה צו־פתיה

המתנכרות

ל תריסר הקאנטונים של שוויץ נו־סף
השבוע עוד קאנטון אחד — קאג־טון
צפת, ואל ארבע השפות המדוברנת
במדינה זו, נוספה שפד, נוספת — עברית.
ועוד במבטא ספרדי.

יפה ירקוני, חנה אהרוני, ועליזה קאשי
המייצגות את הומר הישראלי ביבשת האמריקאית,
ואת שמותיהן של ריקד זראי,
כרמלה קורן ועתה גם אסתר רייכשטאם
המהוות את הסניף האירופי.

ברור שיש סיבות לנהירה זו לעולם הגדול.
זמריות אלה נידחות עקב יחסו של
הקהל הישראלי לאמנים מקומיים, צמצומו
של קהל זה, ואפשרויות ההתקדמות הזעומות.
לעומת זאת קורצת להן התעסוקה
בחו״ל, המלווה בשבחים וכסף. זהו פיתוי
שקש־ לעמוד בפניו.
אולם מתופעה מובנת ונסבלת זו, ועד
להתנכרות למוצא הישראלי — עדיין קיים
מרחק רב. אפשר להבין זמרת המחפשת
קיום ותהילה מחוץ לגבולות הארץ. אך
כאשר אותה זמרת מנסה לעשות הון כספי
ופרסומי מבלי לבור באמצעים, עד כדי
התכחשות למולדתה, זוהי תופעה מגונה.
ראשונה צעדה בדרך זו הזמרת הישראלית,
ילידת ירושלים, ריקא זראי. לפני
שבוע: ת מספר, כאשר הופיעה בראיון בטלביזיה
הצרפתית נשאלה לגבי מוצאה.
היא השיבה אז בנימה שהובאה אחר־כך
בעתונות בצורה זו :״אמנם באתי לצרפת
מישראל, אך מזה כמה שנים אני יושבת
בפאריס, אני אוהבת את העיר ורואה
את עצמי כפאריסאית.״
קיימים חילוקי דיעות לגבי הניסוח המדויק
ונימת דבריה של ריקה. ידידיה של
ריקה טוענים כי לא ה בנה נכון ועד
שתשובת־ התגלגלה לעתונים סולפה משמעותה.
אך בסופו של דבר קשה להשתחרר
מהרושם שריקה התכוונה להבליט
את צרפתיותה, למרות העובדה שהסכימה
בטובה לקפוץ ארצה לתקיפה קצרה, להופיע
כאן ביום העצמאות.

זמרת שוויצרית ממוצא עיראקי.
ריקה זראי

ץ•* רמלה קו רן, מי שהיתר, בשעתו זנד
רת תזמורת חיל־האויר הישראלי,

כרמלה קורן

כמה הרחיקה ריקה?

ביז מן או ביזנ ס מן?

בעיצומה של המתיחות הדיפלומטית בין
ישראל ושוויץ על רקע פרשת בן־גל, עשתה
שווייץ דבר היכ,ל להתפרש כמחווה
של ידידות: לשגר כנציגתה לתחרות זמר
בינלאומית, דווקא זמרת ילידת צפת. להופעתן
של שתי זמרות ישראליות באותה
תחרות שנערכה בלונדון, כשכל אחת מהן
מיצגת מדינה אירופאית א,זרת, אפשר היה
להתיחס כאל קוריוז מבדח. אלא שמאחורי
הגיחוך התיצבו כמד, עובדות עגומות ה־המאפיינות
אמנים ישראליים בנכר.
הנה נערכת בלונדון תחרות זמר כל־אירופאית,
בד, מ,פיעים נציגים של תריסר
ארצות. תחנות־השידור של מדינות
רבות מקליטות ומשדרות מהלך התחרות.
מצלמות טלביזיה וקולנוע מנציחות
את ההופעות. הזוכים עתידים לזכות בפרסום
בינלאומי שפרושו — כסף רב.
כמובן שכאשר עולה על הבמה נציגת
הזמר השווייצי, הנושאת אש השם אסתר
רייכשטאט, קשה לאיש מהנוכחים לנחש
כי בעלת שם גרמני זה, המזכיר את שמו
של הדוכס מריכשטאט, בנו הראשון של
נפוליאון, אינה אלא זמרת ישראלית.
היא אינה הישראלית היחידה בתחרות.
לא רחוק ממנה ניצבת נציגת אוסטריה הנושאת
את השם כרמלה קורן, גם היא
אינה אלא זמרת ישראלית צברית, הזכורה
בארץ בשם כרמלה ביזמן.
שתיהן לא ביישו את הארצות אותן
ייצגו. אסתר רייכשטאט אף זכתה בפרס
שני באותה תחרות. אך לעומת זאת היה
בהופעתן בזיון לעצמן ולשם ישראל. היא
נשאה את האופי הגלותי של היהודי המתבייש
במוצאו, מתכחש לעמו ומתקשט
בנוצות זרים.

תהילה כקרש קפיצה.
זהש ני ם קיימת התופעה של ירידה
מוסווית של אמנים ישראליים, ובעיקר
זמרות בידור. לא היתד, כמעט זמרת
שזכתה לשם ותהילה בארץ, שלא ניצלה
את הצלחתה כקרש קפיצה להופעה על במות
זרות ולהתישבות של קבע בחו״ל.
די להזכיר את שמותיהן של שושנה דמארי,

אסתר רייכשטט
עופרית ב שדות זרים

נישאה לאיש־תיאטדון באלט אנגלי ממנו
התגרשה לפני שנתיים, זכתה בהצלחה בלתי
רגילה דווקא בארצות האירופאיות הדוברות
גרמנית. היא הפכה לזמרת מבוקשת,
מופיעה בקביעות בתכניות טלביזיה ובהצגות
בידור המוניות בפני קהל המונה רבבות
צופים.
חלק לא קטן מהצלחתה יכולה כרמלה
לזקוף דווקא לזכות היותה ישראלית. היא
עצמה לא כפרה בעובדה זו. בביקורה האחרון
בארץ, לפני כשנתיים, הצהירה גלויות
:״אני ישראלית ומופיעה בחוץ לארץ
בתור זמרת ישראלית ...אחרי ששרתי
בדוטישלאנד האלה בברלין אמרו לי :׳עשית
עבור שמה של ישראל יותר מאשר עשו
20 דיפלומטים!״
ההשתתפות בתחרות הזמר הלונדונית
היא פיתוי לכל זמרת. מכיון שלמרבית
הצער אין ישראל מוכרת בכמה מקומות
כמדינה אירופאית, ולא נתבקשה לשלוח
נציגים לאותה תחרות, לא בחלה כרמלה
כלל להופיע שם באיצטלה של זמרת אוסטרית.
עוד
יותר מתמיהה התנהגות מעין זו
מצד זמרת כאסתר רייכשטאט. אסתר, ילידת
צפת, בת למשפחה ממוצא עיראקי,
התפרסמה בארץ עם בעלה בצמד העפרים.
אולם הקאריירה שלה קיבלה מפנה קיצוני
לפני כשנתיים בעת שהופיעה בפסטיבל
הזמר הישראלי, ביצעה את השיר שזבה
בפרס הראשון. מאז הפכה למבצעת הישראלית
האפיינית ביותר, ר,חייתה שורה
שלימה של שירים ישראליים ישנים שנשכחו.
לפני
מספר חדשים יצאה לאירופה עם
בעלה, כדי להופיע, כנציגת ישראל, בפס־טיבאל
הזמר הפולני. משם המשיכה היא
במסע הופעות על פני אירופה. כשניתנה
לה האפשרות להתפרסם ולרכוש שם בכל
היבשת האירופית, ולוא גם כנציגתה של
שוויץ, לא היססה לנצל את ההזדמנות
במחיר איבוד הכבוד הלאומי.
וכך חידשו הזמרות הישראליות מסורת
גלותית: להיות ישראלי רק כאשר זה
משתלם.

קולנוע
הסר טו ת
פו־מ־נגר נגדר.נא צ• ס
השבוע הגיע אוטו פרמינגר, במאי אכ־סודוס,
אל עיר מולדתו וינה׳ כשבאמתחתו,
כרגיל, תוכנית גרנדיוזיות.
הפעם המדובר הוא בהסרטת סרטו החדש
הקרדינאל, הדן בקור! תיו של קרדינאל
איניצר, החשמן האוסטרי האנטישמי,
שבשעתו פעל לשם הצבעת האוסטרים בעד
השתלטותו של היטלר על ארצם.
ההכנות לד,סרטה עוררו בעיות וויכוחים
רבים באירופה כולה, ובאוסטריה בפרט.
כי פרמינגר, שברח מווינה לארצות־הברית
עם כניסת היטלר, ובקיא היטב: פרשת
החשמן איניצר, נתקל בקשיים בראש ובראשונה
מצר הכנסיה הקאת!ק׳,״ שקא
התלהבה מהסכוי שאחד מבחיריה יושמץ
בפומבי.
החוזה היה מוכן. תחילה בררו אנשי
ד,כנסיה מיהם המשתתפים בסרט. כשנודע
שלצידה של רומי שניידר יופיע קורד
יורגנס בתפקיד החשמן, הם הזדעזעו:
יררגנס לא נמצא בעיניהם ראוי לגילום
דמותו של הוד קדושתו.
אך הסערה פרצה כשפרמינגר הודיע שחלק
מן הסרט יוסרט בוינה, בתוך כנסיית
סטפן. מקור רשמי של הכנסיה האוסטרית
מיהר להכריז :״אין הכנסיה חושבת כלל
לעזור לד׳׳ר פרמינגר, באיזושהי צורה, בעבודתו
על סרט זה״.
אולם פרמינגר, הזכור לנו היטב מזמן
הסרטת אכסודוס, בתור האיש שהשיג מן
המדינה כל מה שרצה — ראה את הנולד.
היה באפשרותו לנפנף בחוזה חתום על
ידי נציגי־הדת, המרשה לו לצלם בתוך ה־כנסיה
כאוות־נפשו. הוא העיר, בדרך אגב,
שלא יהסס לתבוע לדין את מפירי־החוזה.
מזכירו של הארכי־הגמון קניג הוינאי,
החליט לתקוף בחזית אחרת. הוא ניסה
להשפיע על פרמינגר שישנה בתסריט כמה
קטעים הנוגעים לאיניצר.
הגיב פרמינגר, בדבריו לכתב העולם הזה
בוינה:
״לעשות מאיניצר דמות חיובית? לא עולה
כלל על דעתי! נרדפתי על־ידי הנאצים
כאן, ואני יודע בדיוק מהם התפקידים
שמילא איניצר בזמן הכיבוש של היטלר.
אני יכול להבטיח לך, שבמה שנויגע ליחסי
נאצים־יהודים, הוא בהחלט לא יהיה דמות
חיובית!״

שחקנים אוהרה וסטיוארט
סמרסוט מקצועי לגברת
העולם הזה 1334

סרטי
הו ב ס הוא ה בו ס
מר הוכם כחופשה גתל-אביב, תל-
אביב, ארצות־הברית) חזר ממנה כשהוא
זקוק באופן ד,זוף ביותר לחופשה נוספת.
מר הובס (ג׳ימי סטיוארט) שהוא סמרטוט
מקצ,עי, הנשוי לגברת הובס (מורין
אוהרר ,),למד קצת מאוחר מדי שילדים
ואשר, חוקית מהווים מטרד ציבורי מסוכן
לבעל היוצא לנופש.
א לם בינתיים עבר על הבנקאי מסנט־לואיס,
המגמגם בצורה לא מפריעה, חודש
של יסורים נוראים בווילה מיושנת, אותה
שכר על שפת־הים. כי דווקא בהזדמנות
זאת נתקלה משפחתו העניפה — האשד,
הילדים והנכדים, בשטף בעיות־יסוד. הוא
כ״!,בן לא יכול היה לעצום עיניים מפני
שהוא היה הלא סמרטוט רך־לב. הוא נאלץ
לפתור את כולן: כשגברת הובס השתוקקה
להתרחץ, הפך הוא מיד לאינסטלט,ר, מפני
שד,אינסטלציה המקומית היתר, במצב גרוע
ביותר. כשבתו בת הטיפש־עשרה ישבה
דבוקה לקיר במסיבה, מפני שאף חתיך לא
הזמין אותה לרקוד (היה לה גשר פלדה בשיניים)
נעשה הובס הטוב לסרסור ושילם
חמישה דולאר לכל אחד מהחבורה כדי
שכן יזמינו. שלא תיגדל עם תסביכים. כש־חתנו
זרק את בתו הבכורה, התנדב הובס
לשכן א, תה בנודר,ו, כדי לאפשר לבנה הקטן
לזרוק צעצועי־מתכת על פרצופו של
סבא. כשבאו אורחים עם טונות מזוודות,
מי היה הסבל? נכון.
לא סכל ככלל. כי הובס היה הבוס
של סיבלותיו.
וכך חולפת לאיטה מסכת יסורים של
הובס הקדוש, דרך ויאה דולורחה של
מערכות מספר אחד, שתים, שלוש, ארבע,
חמש. במערכה שש ושבע — אין שינוי.
שמונה־תשע־עשר — אותו הדבר. במערכה
11 מסכם הבנקאי המעונה עד כמה נהרסה
חופשתו. גם ב־.12
במערכה , 13 כשהצופה הנאמן, מתחיל
סוף־סוף להשתתף בצערו, מסדר אותו
הובס, ואומר שבעצם הוא לא סבל בכלל
מכל החופשה הזאת, ושאשתו כבר שכרה
את הווילה גם לקייץ הבא.
ג׳ימי סטיוארט הוא שחקן קומדיות מוצלח
מאד. אבל לא תמיד הקומדיות הן
מוצלחות.
נקניקיו ת

עכרוב

צרור של צרות >ח ,1תל-אביב; אר-
צות־הברית) הוא חלק מביעור החמץ הכללי,
שעורכים מפיצי הסרטים לכבוד הפסח•
או אולי סבורים הם שלא די במרור
לסדר, וכדי להזכיר את צרות מצרים, הם
מוציאים לשוק סחורה המיועדת רק לשלושת
הבנים האחרונים שבהגדה.
המתנה החגיגית היא הפעם קומדיה עם
תודעה יהודית. כל מה שקורה בה מתרחש
בצילו של גאנגסטר צנוע, בעל בית-
הימורים בנבארה הנושא את השם האמריקאי
המובהק ברני פרידמן.
״ברני הקצב״ (פיל סילברס) הוא הבוס
הגדול, המוצץ את כספם של שואפי הבידור
האמריקאים השלדים, אוכל נקניקיות
עם קערת כרוב חמוץ, דוחף את כולם
בעזרת שומרי ראש שכירים ומתנהג כאילו
הוא ולא קולומבוס גילה את אמריקה.
ללמדך מהיכן משיגים יהודי אמריקה כספים
למגבית.
מצחיק וגם מאלף. זה מה ששייר
לתודעה היהודית. מלבד זה יש בקומדיה
גם חלקים שצריכים להצחיק: מנהל בית
ההימורים (טוני קורטיס) מסתבך ברומן
עם ית מה בת ( 6קלייר וילקוקס) ועם
זמרת הבאה למועדונו לשיר פוט! נים אך
שרה שירי לכת. כששומעים אותם רוצים
כולם ללכת. טוני הטוב מעדיף אמנם את
הקטינה אבל החוק מלמד אותו שאם כבר,
אז עליו לשאת על צווארו את השתיים גם
יחד.
ואם לא די בזה יש בסרט גם השכלה
גיאוגרפית: סיור מקיף וממצה בממלכת
השעשועים של ואלט דיסניי — דיסנילאנד.
מה שמקשר בין כל החלקים הוא מלל
אינפאנטילי, חוסר טעם משווע והעדר מוחלט
של הגיון. זהו עלבון אישי ופרטי
לכל צופה. אילו היו מסריטים סרט כזה
בארץ, היה יכול לשמש שעיר נפלא לע־זעזאל,
כמו אף מילה למורגנשטיין למשל.
אבל כיון שהוא בא מארצות־הברית אין
מה לדאוג. יש לו סיכויים טובים ללכת.

תימחק החונה
המאבק למען ביטול המימשל הצבאי לא נסתיים.

המאבק לביטול המימשל הצבאי אף החל.
מאבק זה, המבטא את השאיפות הנעלות ביותר של המוני אזרחי ישראל״ עיברים
וערבים כאחד, הוא חלק מן המערכה למען החופש, הדמוקראטיה והשוויון במדינה.
מאבק זה — אין לו מנשיר אחר מאשר ההתנדבות ההמונית של בעלי הרצון
הטוב בקרב שני העמים.

איש לא ישא בעולו, אלא

אתה!
מולנו עומד הכוח המקובץ של חסידי המימשל הצבאי, המגינים בכל כוחם על
אינטרסים אפלים, שאין להם קשר כלשהו עם ביטחון המדינה — אלא החותרים
תחתיו. לרשותם עומדים מנגנונים גלויים ומכשירי־סתר, ואמצעים כספיים בלתי־מוגבלים.
בעזרת
מכשיריס אדירים אלה עלה בידי חסידי המימשל הצבאי לסלף את רצון
העם, לסבל את הגשמת ההבטחות המוצהרות של המפלנות ולקנות רוב כוזב
בהצבעת ה־ 20 בפברואר בכנסת. באותו יום, בו נתגלה ברחוב ובכנסת הרצון
הברור לבטל את מימשל־הקלון, הם הוכיחו כי בכוחם לשחר סיעות שלמות, להש־פיע
על חברי־כנסת בוררים ולרכוש את הקולות הדרושים להחלטה המחפירה.

רק פעולה ציבורית רצופה, שיטתית ובלתי־סוסקת -מ8ו 3לת
לכייג~את הכוה הציבורי הדרוש 3די למגוע את הישנות שעדו
ריית ה־ 20 בפברואר, ולהבטיח פי ב־ 20 בפברואר הבא תימחק
החרפה אחת ולתמיד
פעולר, זו זק, קד, למתנדבים ולאמצעים. מול כוחות־הסתר של שוחרי המימשל,
תקום תנוער, גלויה של שוחרי הדמוקראטיה. מול קרנות־הסחר של חסידי המימשל,
תקום קרן ציבורית גדולה למען ביטול המימשל הצבאי.

הוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבאי, שנשא בעול ה*
פעולה העיקרית לגיוס דעת־הקהל במאבק זה, קורא ל ך: הצ־טרף
אל שורותיו!
שלה את תרומתך לקרן ־ המאבקלביטולהמי & ש ל
הצבאי!

הוועד היהוד-הטרב לביטוד הגיוזשד הצבא
פניות ותרומות נא להפנות לכתובת: ת .ד ,9406 .חיפה.

ספורט
כ דו רג ל
פו ע ר׳ ־ א וו ן
במסגרת ההתאחדות לכדורגל, רשומות
מספר קבוצות מבני המיעוטים. חלקן עדיין
עצמאיות, אך רובן הולכות ומאבדות את
צביונן הפרטי, כאשר עסקן זה או אחר
מחליט לשלם מס להסתדרות, בדמות הצטרפות
המועדון לשורות הפועל. אחת
מאלה, קבוצת הפועל הערב ת מהכפר
טירה, אירחה למשחק־ליגה את קבוצת הפועל
מראש־העין.
באילו באצטדיון מצרי. ייתכן שבעוד
חודש, תצעדנה שתי הקבוצות בהפגנות
ד,־ 1במאי, בקריאות ״פועלי כל
העולם — התאחדו.״ אך במשחק־הליגה
הייתה האחדות רחוקה משתי קבוצות הפועל.
בדקה ה־ 80 של המשחק פרצו המוני
צופים אל המגרש, החלו בחילופי מכות
עם השחקנים גרמו למהומה שהסתיימה בקטטה
המונית.
סיפרו אנשי הפועל ראש־העין :״פתאום
מצאנו את עצמנו מוקפים בצעירים משתוללים,
שהיכו בנו ללא הבחנה. נידהמנו
עוד יותר, כאשר שמענו קריאות לחיי עבד
אל נאצר. הרגשנו כאילו אנו משחקים ב־איצטדיון
המרכזי בקאהיר, ולא במדינת
ישראל״.
גירסת אנשי הכפר הערבי טירה, הייתה
שונה :״אמנם נבון שקהל פרץ למיגרש,
אך היה זה לאחר שהשופט לא הצליח להשתלט
על המשחק, וגרם לטעויות רבות
שחיממו את האווירה. יתכן שנשמעו קריאות
לחיי הנשיא המצרי, אך אלה באו
מצעירים בלתי אחראיים. זה יכול היה
לקרות גם בכל מקום אחר.״

״השופט אשם כמעט״ .אנשי ראש
העין החליטו שאלה היו פגיעות על רקע
לאומי. מכתבים נשלחו לשר הבטחון, ולכל
וועדות ההסתדרות, בדרישה לקרוא את
אנשי טירה לסדר. הוקמה וועדת־חקירה,
ולאחר דיונים מספר נקבע:
• התקרית לא היתד, על רקע לאומי.
• השופט אשם לא במעט באשר התרחש
במגרש.
• אנשי טירה נדרשים לגלות את
המיתפרעים, כדי שאפשר יהיה להעמידם
לדין.
אך המסקנה שהרגיעה את המתלוננים
יותר מהכל, הייתה: אם אומנם נשמעו בטירה
קריאות לחיי עבד אל־נאצר, הרי
שאלה לא באו מפי צעירים חברי הפועל.

א־ודונז למר אי ה
קונגרס הפדרציה האסיאתית בכדורגל
עומד להתיים החודש בפנאנג שבמאלייה.
ישראל הוזמנה להשתתף בישיבות. התעוררה
הבעייה העיקרית: מי יהיה הנציג
המאושר שיסע למזרח־הרחוק י
אנשי ״הגוש״ (מכבי וביתר) ,העלו את
הרעיון לשגר לשם את שלום זיסמן, יו״ר
הוועד האולימפי מטעם מכבי. מדוע דווקא
זיסמן שאינו חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל?
גם לכך היתד, תשובה: בימים
שקדמו למשחקי אסיה בג׳אקארטה, אינדונזיה,
נסע מי שהיה אז יו״ר הוועד האולימפי
מטעם הפועל, יצחק פנאי. הוא
נסע אומנם בשליחות הוזעד האולימפי, אך
על פקודת התשלום לכרטיס הטיסה, חתם
גזבר ההתאחדות לכדורגל. אם פנאי נסע
אז בכספי ההתאחדות, מדוע לא יסע הפעם
זיסמן בצורה דומה?
אלא שנסיעה זו לא גרמה למשבר.
במהרה נמצא הפתרון: מזכירה האדמוני
של ההתאחדות לכדורגל, יוסף (״אינדונז״)
דגן, נבחר לייצג את ישראל בקונגרס.

במדינה

תדריך

חו ק

העולם הזה ממליץ מח לראות, מח לשמוע,
חיכן לבקר השבוע;

השםהמ פו ר ש

רג שבץהשדהזה 1 3 3 4
תשבץ דה נישלח על־ידי מאיר גזית, הממעיט לספר על עצמו, מציין רק
שהוא חייל, וקצת חולה.
כמו רבים אחרים, התחיל הוא בפתירת תשבצים, עבר לחיבורם. זוהי אחת
מיצירותיו האחרונות. י
טאוז )1 : 1נפשי;
)4סשל; )10
דנז )11 :סופו של
כל שוד; )13 מילת
ברירה; )14 היושב
ליד ההגה; )15
פניה המקובלת; )17
נפטר; )19 נקי,
טהור; )20 בתה של
הבת; )22 קיבוץ של
השוטר-הצעיר; )25
מספיק; )26־ מחוש
נופני; )27 עיר השחיתות;
)30 מלחי!
ישראלי; )32
טיפתז )33 :סופו
של מלר; )34 בן:
)36 מזמר; )37
רשות; )39 מתנפל;
)41 בסים עלה ה־דננייס;
)42 סימן
יחידה בצה״ל; )44
תואר טלד יפז; )46
תועלת; )48 בית הציפור;
)50 קריאת
הפרה; )51 רמים;
)53 אחת מעשר ה־מנית;
)55 ענף; )57 מילת שאלה; )58
במתינות; )59 היאחזות נח״ל; )60 כישלון.
סאונד )1 :גיבור פרשה; )2בז; )3
בד המשמש לתעשיית שקים; )5מילת
סירוב; )6צמח נהלים; )7שר; )8מפעל
חיסבוז; )9מד־לחות ; )12 אמצע המדים;
)16 מחזיק ההגה; )18 הופה; )21 בלי חרם;
)23 מרכז החיים; )24 עמוד נוזל; )26

עמירם ברעד החנה את מכוניתו ליד ה־מטה־הארצי
של המשטרה. הוא שילשל את
הסכום המתאים למדחן וניפנה ללכת לעסקיו.
הוא השתהה רק זמן קצר, חזר
למכוניתו עוד בטרם עבר הזמן הקבוע
במדחן.
כשהתקרב למכונית שם לב לפתק שהוצמד
למגב החלון הקדמי. הוא התפלא.
המדחן הורה כי זמן החניה המוקצה טרם
נגמר ולכן לא הבין מדוע הוצמד דו״ח
למכוניתו. הוא נטל את הפתק שנשא את
הכותרת ״משטרת ישראל״ ,והחל לקרוא

רק כעבור כמה שורות הבין כי אין
זה דו״ח משטרתי, אלא מודעת פרסומת
מסחרית שציינה :״משטרת־ישראל גוררת
מכוניות לכן אכסן את מכוניתך במחסני
החברה לאכסנה ארי בע״מ.״
התרגזות ודפיקות לב. עמירם התרגז.
הוא פנה במכתב למשטרת־ישראל, הסב
את תשומת ליבה לשמוש המסחרי בשמה
המפורש, העלול אף להטעות בעלי־רכב
שיחשבו כי יד המשטרה בדבר.
הוא לא היה האזרח היחיד שגלוי הפתק
המוצמד למכוניתו עורר אצלו רגשות זעם.
במשטרה התלונן גם ג׳ורג׳ מכלין. הוא סיפר
שהתרגש למראה הפתק, והיות ואינו דובר
עברית, נירגע רק לאחר שעובדי משרדו
תרגמו לו את תוכנו. גם נפתלי הרצוג,
כתב מכתב תלונה, טען כי ״גילוי הפתק
גרם לי התרגשות ודפיקות לב.״
בעקבות תלונות אלה פתחה המשטרה
תיק פלילי נגד חברת ארי, האשימה אותה
ב״מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי.״
כעדי תביעה הביאה המשטרה את שלושת
המתלוננים, באמצעותם ביקשה להוכיח כי
כרוז הפרסומת זורע בהלה בציבור.
״האדס הסכיר .,,אלא ששופט־השלום
רוזנפלד חשב אחרת. בפסק דינו — בו
טען כי כדי להוכיח ״היזק ציבורי״ יש
לשכנע כי ההיזק יכול להיגרם לכלל הציבור
ולא לחלק מסויים ממנו בלבד — קבע
השופט:
״כל אדם שיקרא את הכרוז יבין שאין
זו אלא מודעה מסחרית. רק אדם חלש
ורגיש יבהל מרישום דו״ח המוצמד למכוניתו,
כי הרי כל הנוהג ברכב יודע כי
דו״ח כזה בא לרוב לייחס לו עבירת
ברירת־קנם קלה. אדם המקבל דפיקות לב
לפני שעוד קרא את הפתק, אינו יכול
לשמש בשום אופן כמוצג ׳האדם הסביר׳.
״בשום אופן אין להעלות את הדעת
שבכרוזים מעין אלה יש כדי לזרוע בהלה
בציבור,״ סיים השופט את פסק דינו בו
זיכה את הנאשמים .״אדרבא, אם יחשוב
קורא הכרוז כי המשטרה ידה בדבר, בודאי
יודה לה בלבו על שהקדימה רפואה
למכה והכינה מקום מבטחים למכוניתו כדי
למנוע גרירתה.״

להווי
• טיל״טול: בנתניה, לא הצליחו שני
צעירים להעיף את הטיל שבנו, נהדפו עצמם
על־ידי ההתפוצצות, נפצעו קל.
• מעמד חגיגי: בגבת, דנו בהצעה
לחגוג באופן קולקטיבי את חגיגות הבר־מצווה
של ילדי המשק ב־ 1במאי, כדי לתת
תוכן חדש לחג־הפועלים.
• כל העם צכא: בתל־קציר, ערב
בואו של צוות צלמי טלביזיה צרפתיים, באישור
משרד ראש־הממשלה, נשלחה לקיבוץ
ההודעה :״הלבישו את הבנות, באים
לצלם!״
• משמר־ככוד: בנהריה, לא הכיר
בעל־חנות את שומר־הלילה ששוטט בסביבה,
חקר למעשיו בחשדו שהוא גנב, קיבל,
במקום תשובה, מכות נימרצות מהשומר הנעלב.

תנו ההגה בידיים נאמנות:

עושה כדים )28 סופו של לאום; )29 להעשות׳
עצוב ; )31 קיבוץ בעמק בית־שאז; )32
אחת לאומנית והשניה עממית; )35 קריאת
זירוז; )37 שרפרף; )38 רצועות הסום; )40
מתרומם; )41 נע; )43 גוף; )45 מתלונן;
)47 עיר• עתיקה בנגב; )49 חיטט ; )52
ישז; )54 גבוה; )56 מסולם התווים; )58
מילת שלילה.

בשלוש ערי הארץ הגדולות, ייפתחו מכונים
לריפוי לבטיחות בדרכים, בהם ייבדק גם
כתב־ידם של הנהגים, כדי לקבוע אם עתידים
הם להיות עברייני־תנועה.
• כשלג הלכנון: בתל־אביב, נקנסו
בעלי מאפיית לבנון כי הקמח שלהם הכיל
חיפושיות, זחלים חיים ומתים וחתיכות של
חבלים.
• הרגל משעשע: במעגן־מיכאל,
כשהחלו לתת במסיבות חידוני־שעשועים,
הסתבר שהחידון הפופולרי ביותר היה מורכב
מצילום רגלי החברים, שאת בעליהן
היה צריך לזהות.

0מיסמכים מכית המשוגעים
(תיאטרון ואגאבונרוז; אוהל־שס, תל־אביב)
תוכנית סאטירית על המישטר בארץ סוציאליסטית,
מבוצעת בידי להקת תיאטרון
פולני. בעיקר לדוברי פולנית.
• טורא (התיאטרון הקאמרי) מין,
פשע וסלאנג במחזהו של הישראלי הצעיר
יוסף בר־הסף, מהווי עולי כורדיסטאן בשכונה
ירושלמית.
• גיבור היום (התיאטרון הקאמרי)
יהודה פוקס בקומדיה פיוטית, לא מבריקה
במיוחד, של המחזאי הבלגי דה־גילדרוד, על
המגוחך שבמהפכות ובאידיאלים.
• הנסיכה האמריקאית (תיאטרון
העונות) בוניפאציוס־ויקטור־סליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו. ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.

6מעגל הקיר הקאווקאזי

(התי
אטרון
העירוני, חיפה) ביקורת השלטון ומושגי
הצדק באליגוריה חברתית של בר־טולט
ברכט, בהצגת־ראווה מפוארת ומרהיבה,
בביומו של יוסף מילוא. חיים טופול,
זהרירה חריפאי.
• האידיוטית (אהל) עוזרת בית
פאריסאית מסתבכת ברצח, באהבה ובחקירה,
בקומדיה שוטפת של מארסל אשאר. גילה
אלמגור בתפקידה הקומי הראשון.
• תורת היחסים (שמעון ישראלי)
מערכונים מצויינים ופיזמונים קלושים בביצוע
אמן־יחיד, הממלא את הבמה בגלריה
של דמויות.
• אירמה לה״דום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

• ליקוי חמה (מקסים, תל־אביב) האחרון
בטרילוגיה הקולנועית של אנטוניוני,
אודות ההתנכרות ביחסים האנושיים. מתיקה
ויטי ואליין דילון רוצים לאהוב אך אינם
מוצאים דרכם זה לזו, בעלילה מתמשכת
ומייגעת. רק למעריציו המושבעים של אנ־טוניוני.

הסכום האחרץ (סוגרבי, תל-
אביב) דעיכתו של מתאגרף כמעט־אלוף־
עולם בסרט אכזרי, מדכא ומעורר למחשבה.
מש,זק בלתי נשכח של אנטוני קודין בדמותו
של המתאגרף המחפש אהבה במקום אגרופים.
ג׳קי גליסון.
• נדנדה כשניים (צפון, תל-אביב)
תצוגת משתק מפליאה של שירלי מקליין
במחזה אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי באהבה חפשית.
• קדמת עדן (ארסון־דויד, תל־אביב)
מצבה למי שקנה במותו תהילת נצח קולנועית.
ג׳ימם דין באחד מתפקידיו הטובים
בסרט לפי ספרו של ג׳ון סטיינבוק.
• אף מידה רמורגנשטיין (בן-
יהודה, תל־אביב; מאי, חיפה; חן, ירושלים)
קומדיה ישראלית קלושה ופגומה, המצליחה
בכל זאת לסחוט גיחוכים וצחוקים, בעיקר
בזכות מישחקם של יוסי בנאי, אסתר אשד
ואברהם בן־יוסף.

• איש הציפורים מאלקטראז

(אלנבי, תל־אביב) בית־הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקסטר.
6ג׳יל וג׳ים (חן, תל־אביב) כוחה
של ידידות במיבחן האהבה, בסרטו הפיוטי
והפילוסופי של פרנסוא טריפו, על אהבתם
של שני חברים, צרפתי וגרמני, לנערה
אחת — ז׳אן מורו.
• הסנט ימליץ ויאשר (ארנון,
ירושלים) אחרי שגילה לעולם את ישראל
באכסודוס, מגלה אוטו פרמינג׳ר גם את
ארצות־הברית, כפי שהיא משתקפת בפולי־העולם
הזה 54 צו

טיקת חדרי־המימות של הסנאטורים הקובעים
את דמותה. צ׳ארלס לוהטון.

$משהגת (גלריה צ׳מרמסקי, תל-
אביב) ציורי שמן, רישומים, חיתוכי־עץ ר
חהריטי נחושת — קציר יצירתו של אמן
ישראלי רגיש וריאליסטן, במשך ארבע
שנות שהותו במכסיקו ובארצות־הברית.

• שטיחי קיר צרפתיים (מוזיאון

תל־אביב, בית ויזנגוף) תערוכה מיוחדת במינה
של ציורים על גבי שטיחי־קיר, מן
המאה ר,־ 14 עד ימינו.
• לוסאק (בית־סוקולוב, תל־אביב) נופים
ים־תיכוניים, כולל נופים ישראליים, ב־
40 ציורים אימפרסיוניסטיים של צייר צרפתי
מעולה.
• תערוכת חולי נפש (בית האמ-
נים, ירושלים) הקשר בין אמנות להפרעות־נפש
במבחר ציורי איבחון. של חולי בית־החולים
למחלות נפש בטלביה.

• התערוכה הכללית של אמני
חיפה (בית שאגאל, חיפה) נסיון להוכיה

בעזרת 70 תמונות ו־ 15־פסלים, כי חיפה
הופכת למרכז אמנות לא רק בשטח ה־
׳וזיאטרון.
הוכרט דאלווד (מוזיאון בצלאל,
ירושלים) כלים ומבנים מופשטים מעשי ידי
פסל אנגלי בעל סגנון אישי מיסטי.

• פצצת הזמן (תיאסרון החמאם, יפו)
המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם גרמניה.
ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי תוכנית
סאטירית חריפה. רביעיית־המיעדון שרה
פיזמונים של חיים חפר, משחקת בדיחות
של דן בן־אמוץ וחוזה עם הצופים ביומן-
קולנוע מבדח.
• היסטוריה כגרוש (מועדון התיאטרון,
חיפה) בדיחות על אבא חושי ו־אלמוגי,
ופיזמון על סטריפטיז חיפה העובדת,
בתוכנית סאטירית, המנסה להוכיח כי
גם בחיפה מותר לצחוק. דן אלמגור אחראי
לנושאי הסאטירה ההיסטודיים, יהודה בן־
יהודה לתפאורה מרהיבה, וחיים טופול כמעט
לכל השאר.

הסרט

הנוע?

רבה עליל הוהמתח
יצירתו

שמעון

ישראלי

יום ראשון7.4 ,

• מוסיקה ליום ראשון (קול-יש-
ראל 7.20 ,ז) באך וז׳ורקן דה פרה: תזמורת
בליוזי מקהלה.
• כידור ( 63 הגל הקל )21.32 ,תוכנית
בידור פומבית בעריכתם של עזריה
רפופורט ואפרים וייל.
יום שני8.4 ,

• מוסיקה קלאסית ״כבקשתך״
(קול־ישראל ) 17.06 ,גונו: מוסיקה לבאלט
מתוך פאוסט; ודבר: קונצ׳רטו מס׳ 2לקלרנית
ולתזמורת: ברהמס: סימפוניה מספר

יום שלישי9.4 ,

• שירי עמים (קול־ישראל)09.45 ,
תוכנית ערוכה בידי ורדה קלג.
• פסח במצור (קול-ישראל)20.00 ,
חמש־עשרה שנה למצור על ירושלים, כפי
שהוא משתקף בתוכניתו של חיים יבין.
• מלכודת (הגל הקל )21.32 ,תוב־נית־מתח
בעריכת יעקוב בן־הרצל.
• עולם קטן (הגל הקל )22.28 ,הטור
האישי של נתן דונביץ, בליוזי מנגינות
רקע מתואמות.

• ג׳ודי הרייט (אדריה, תל־אביב)
6ת ,19 אבל 15 שנד, במיקצוע, מהן שבע
במועדון המיקי־מאוס של ואלט דיסני. היא
שרה פיזמונים רומנטיים ולהיטים במיקצבי
הטוויסט והבוסה־נובה. למהדרין: שמה האמיתי
הוא שפיגלמן.
• קינג קונג (צברה, תל-אביב) ספי־ריטואלס,
שירי בלוז וג׳אז, ושירי פולקלור
אפריקאיים, בפי חמישיית המנהאטן בוים,
שהשתתפו בביצוע המיוסיקל האפריקאי
קינג־קונג בלונדון.
העולם הזח 1334

הבמאי: נתן גרוס • ה מפיק: נ חו ם ס לוני ם
ייעוץ א מנו תי ודיאלוגים: יעקב מלכין

פרסום ״הדי

מכונות כביסה ״קריסטל־לוקס״ נשלחות לאירופה
זה חדשים מספר שביח״ר ״קריסטל״ מייצא
את מכונות הכביסה ״קריסטל־לוקם״ לאירופה.
ומה נעים היה לקרוא מכתב של חברת פרנקד
ברג בע״מ הידועה, שהם גם הסוכנים של
ביהח״ר ״קריסטל״ בלונדון. בכתב זה נאמר :
״התרשמנו מאד ממכונת הכביסה שלכם והוברר
לנו כי מוצר זה הוא ברמה גבוהה מאד
בשיחתנו עם מהנדסי ביהח״ר ״קריסטל״ נאמר
לנו שעמל רב הושקע וידע רב נרכש עד אשר
הם הצליחו להוציא לשוק מכונת כביסה כה
משוכללת ומותאמת לתנאי הארץ. מכונת הכביסה
״קריסטל־לוקס״ עובדת בשיטת האגיטי־טור,
שהיא השיטה הטובה ביותר בעולם. שיטה
זו גורמת לכך שהכבסים לא יקרעו, הכפתורים
לא יעלמו והכבסים יהיו נקיים ביותר.
שכלולים נוספים שהוכנסו למכונת הכביסה
״קריסטל־לוקס״ כגון: מחזור (צירקולציד ),תמי

של המים תוך סינון מתמיד, משאיר את
המים נקיים למשך 6־ 5כביסות ללא כל צורך
בהחלפתם. היכולת לכבס ובאותו הזמן לשטוף
ולסחוט, נותן לנו את האפשרות לקבל 25ק״ג
כבסים מוכנים תוך פחות משעה אחת ללא
מאמץ כל שהוא. כפתורי הפעלה ויתר האביזרים
מסודרים בצורה, שתהליך הכביסה נעשה
ללא מאמץ ובמקסימום של נוחיות. יבוש צנטריפוגלי
במספר סיבובים גבוה (האופיני למכונה
זו בלבד) גורם, שהכבסים מוצאים כמעט יבשים
לגמרי.
שרות מיוחד ניתן לכל קונה מכונת כביסת
המכונה נשלחת בליווי בא־כח ביהח״ר אשר מדגים
לעקרת הבית את הכביסה הראשונה. ובתור
שי לקונים מוסיפה הנהלת בית החרושת סל
לכבסים וכיסוי מכונה מיוחד. בית החרושת
נותן אחריות לשנים רבות למכונה זו.