גליון 1336 מתאריך 14 באפריל 1963

ססמר >ז 1 3 3

1^41111
§111188

6 09
מחסל

פגמי

בגתת
אנדקב שפופר ת -בגון עור הפנים
אנדקגווניק ־ מי הפנים
ה אנ טי ס פיויי סלנקויעמוק

צלם

חובב!

טיולי האביב לפניך,
אנו מציעים לך — :
פילמים שחור לבן
בבל הגודלים
פילמים צבעוניים
-¥הדרכה בצלום צבעוני

פתוח

חינם

החלטת השופט החיפאי, שזיכתה בשבוע
שעבר את רב־החובל עמוס הכט מכל אשמה
ביחס למותו של קצין־המכונות צבי גל,
שימחה אותנו מאוד.
עיקר שימחתנו נבע, כמובן, מעצם העובדה
שימאי צעיר זה טוהר.
אך היתד, לנו גם סיבה שניה, אנוכית
יותר, לשימחה. כי ההחלטה, אליה הגיע
השופט אחרי חקירה ממושכת וממצה מאוד,
תואמת בדיוק את הדעה אליה הגיעו חוקרי
העולם הזה למחרת המיקרה, ושפורסמד, ב־כתבתם
המרתקת (העולם הזה .)1321 מסקנותינו
נגדו אז את דעת כל שאר העתונים,
כפי שהשתקפה בידיעות ודברי־הפרשנות.
אולי כדאי בהזדמנות זו לתאר בקצרה
כיצד התנהלה החקירה שלנו — לא מפני
שהיתר, שונה מחקירות אחרות שלנו, אלא
דוזקא מפני שהיא מאפיינת את שיטות העבודה
של העולם הזה, ומפני שהיא מסבירה
מדוע אנו מגיעים לעיתים קרובות
למסקנות שונות מאלה של עיתונים אחרים.
מיד עם הגיע הידיעה על טביעתו של
צבי גל, בנסיבות מיטתוריות, הוחלט במערכת
לפתוח בחקירה
מקיפה. המתנו
בקוצר־רוח לבואה
של הר ..כרמל
לחיפה, כדי לגבות
את העדויות.
החלטתנו גברה שבעתיים
כאשר אמו
ואביו החורג של גל
כינסו מסיבת־עיתונ־אים
בחיפה, האשימו
בגלוי את רבד,חובל
הכט באחהבט
ריות
למותו של
צבי. האשמה זו מצאה
הד רחב מאוד בעיתונות וברדיו, עד שהתפתח
מעין מסע־האשמה נגד רב־החובל,
עוד לפני שזה הספיק לפתוח את פיו.
אומרים לנו, לפעמים, :העולם הזה רוצה
תמיד להגיד את ההיסך מכל שאר העיתונים!״
אין זה נכון. אין אצלנו שום רצון
מוקדם כזה, אם כי שיטות־ד,עבודה המיוחדות
שלנו גורמות לעיתים קרובות לתוצאה
כזאת. ולראייה: כאשר קיבל על עצמו צוות
העולם הזה את חקירת ד,מיקרה, לא היתד,
דעתו שונה מזו של שאר העיתונאים. גם
אנו הרגשנו כי יש לנזוף קשה ברב־החובל.
אומנם, עתונאי — כמו שופט — צריך
להיות חסר כל דעה קדומה בגישתו לתפקיד.
אולם העיתונאי — כמו השופט —
אינו אלא בן־אדם, והוא נתפס לדעה זו או
אחרת תוך. כדי קריאת ידיעות. זה טבעי.
אולם חובתו — ושוב, כמו חובת השופט
— היא לדעת זאת, ולהתעלם מדעתו הקדומה
בשעה שהוא פותח בחקירה עצמה.
כך עשר, גם צח־ת־החקירה שלנו, בהנהלת
אלי תבור.

הפניה הראשונה היתר. אל הורי צבי גל.
היא הביאה את האפתעה הראשונה: ההורים
סירבו לדבר, למרות שכינסו קודם לכן מסי־בת־עיתונאים,
בה השמיעו האשמות חמורות
ביותר, אשר יכלו לשים קץ לקאריירד, של
רב־חובל מכובד ואף להפליל אותו.
הכתבים הבינו והעריכו את מצב־רוחם
של ההורים, ששיכלו זה עתה בן אהוב —
אך אין ספק כי עמדת ההורים השפיעה
עליהם לא במעט.
עמדתו של עמוס הכט היתה שונה לגמרי•
הוא ידע כי עליו לטהר את עצמו, והוא
עשה זאת ברצינות ובאחריות. הוא הסביר
לכתבינו את פרטי הפרטים של המיקרה,
שירטט לנו סידרה של מפות, נימק את
הערכותיו והחלטותיו. החוקרים התרשמו כי
התמונה, שצויירה קודם לכן בעיתונות —

מכוזבים

הורים!
צלמו ילדיכם בחג הפסח,
טלפנו , 2 3 1 6 6 6
והצלם יבוא לביתכם.

״ קולורית 66״
תל־אביב, רח׳ אבן גבירול ,66
ככר מלכי ישראל, טל 231666 :

כאילו הכט הוא פלמ״חניק קל־דעת, שסונוזר
על־ידי פרם כספי גדול — היא כוזבת לחלוטין,
וכי לפניהם איש־מיקצוע רציני.
רושם זה התחזק כאשר ערך כתב אחר
חקירה שקטה בין רבי־חובלים אחרים, הן
כדי לוודא מה דעתם הפרטית על רמתו של
הכט, הן כדי לשמוע מפיהם איך היו הם
נוהגים במיקרה דומה. אותה שעה נגבתה
עדותם של אנשי־הצוות (שמהם השיג העולם
הזה גם את תמונת־הסקופ של טביעת
אריסטוטלס, שפורסמה באותו -גיליון) .ואילו
אדם אחר שקע בקריאת הסיפרות המיקצו־עית,
בת מאות השנים, העוסקת במיקרים
של הצלת־אוניות, נוהלי־פרסים ועוד.
בתום כל השלבים האלה, הגיע הצתת למסקנה
חד־משמעית, אותה מסר בישיבת המערכת:
שעמוס הכט צדק בשיקוליו וב־פקודותיו.
אצלנו (שלא כמו במערכות מטויי־מות
אחרות) נהוג כי הצתת העוסק בחקירה
של פרשה, חופשי בעיצוב מסקנותיו,
אפילו שררה קודם לכן דעה שונה במערכת.
אין לשכוח: כל זה קרה תחת לחץ הזמן.
החקירה כולה הושלמה תוך שלושה ימים.
,אני יכול לכתוב ספר על פרשה זו,״ נאנח
אלי תבור באותו יום שני בלילה — וישב
לכתוב כתבה תמציתית בת 2500 מילים
בלבד, בד. הוארו כל פרטי המיקרה, השיקולים,
ההאשמות, הרקע המישפטי והמיק־צועי,
בתוספת מפה, תמונות ומסקנות.
היו אלה אותן המסקנות בדיוק אליהן
הגיע השבוע השופט, אשר לרשותו עמדו
כמה חודשים, יחד עם הסמכות החוקית
להזמין עדים ולהחרים מיסמכים.

דרך אגב, הייתי רוצה לומר כמה מילים
על בעייה שאנו ניתקלים בה לעיתים קרובות,
ושנתעוררה — כאמור — גם בפרשה זו:
כיצד לנהוג באנשים המסרבים למסור לעיתון
עדות על פרשה הנוגעת להם?
הנוהג שלנו בנקודה זו דומה מאוד לנוהג
החוקי השריר בארץ. לפי החוק הישראלי
(והבריטי) ,אין להכריח אדם למסור עדות
העשוייה להפליל את עצמו.
אולם כל שופט ישאל את עצמו, כמובן:
מדוע הוא מסרב להעיד ולהיחקר? מה יש
לו להסתיר?
הוא הדין לגבי אנשים המסרבים למסור
לנו עדות, כמו הוריו של צבי גל. איננו
יכולים להכריח אותם, וגם אילו יכולנו —
לא היינו עושים זאת. זכותו של אדם היא
לשתוק כשפונה אליו עיתונאי.
אך מובן מאליו כי הכתבים שאלו את
עצמם מייד: מדוע הם שותקים? מדוע הם
מסרבים לנמק האשמה חמורה ביותר, אותה
מסרו אתמול במסיבת־עיתונאים פומבית?
המסקנה שנתבקשה מאליה היתה: שאין להורים
ביסוס לטענותיהם, וכי ההאשמה נבעה
יותר מכאב מאשר מידיעה ממשית.
אף שההורים סרבו למסור עדות ולהיחקר
על־ידי כתבינו, נהגנו בהגינות רבה, וד.יכ־ללנו
בכתבה את עיקר הדברים שהשמיעו
במסיבת־העיתונאים.

דעתי הפרטית, אחרי 13 שנים של ניסיון
בשטח זה, היא כי לעולם לא כדאי לאדם
לסרב לדבר עם כתב העולם הזה. אם יש
לו מד. להסתיר, נגלה את הדבר ממילא.
ותמיד כדאי לאדם למסור לנו את גירסתו
שלו, תחת לחכות שנשמעה ממקור אחר.
פעמים רבות ראיתי אנשים שהתחרטו
(במאוחר) על כי לא גילו את ליבם לכתב
העולם הזה, כאשר נתבקשו לעשות זאת.
אך מעולם לא ראיתי
אדם מתחרט על שהשיב
לכתב שפנה
אליו, ושנתן לו הזדמנות
להסביר את
דעתו בפרשה כלשהי.

מועמד
נא להודיע לראש־הממשלה שאני מוכן
להציע את עצמי לממונה
על שירותי-
הבטחון.
אני בז ,23 ואני
לא יהודי. נא לא
להיבהל — אני נם
לא ערבי. מה אתם
חושבים, שישנם רק.
יהודים וערבים בארץ
הזאת? ישנם
שם אחרים. כמוני,
למשל. אני קוסמופוליטי.
היו
לי עניינים לא
נעימים עם הש״ב
רק פעם אחת• .זה
היה לפני הרבה
זמן. אני מקווה שהים
שכחו את זה

מאז. חוץ מזה אני מקוראי העולם הזה,
ומתנגד למימשל הצבאי.
א. מירון, נס־ציונה

קצצו כריבית הקצוצה!

אנו קוראים על פתיחת סניפי בנקים חדשים
כל הזמן. מאייד — כתוב נם שבנקים
אלה לוקחים את אחוז הריבית הגבוה ביותר
בעולם: עד ,150/0בעור שכמעט בכל
העולם נעה הריבית בי! 5.5ל־ 7אחוזים,
בלי שום תוספת דמי־עמלה, ניהול ובו׳.
היות ורוב החוסכים הם בני המעמר הבינוני,
הרי הם מפרנסים את הבנקים ו־מממנים
את סניפיהם המתרבים.
מדוע לא תחוקק הכנסת חוק, דונטת
אננליה, המגבילה את הריבית לשישה אחוזים
בלבד?
יצחק אלעזרי, נתניה

מותר לדבר?

בקוראי את ״הנאום שלא ננאם״ (העולם
ה עול ם הז ה 1336

דובה
מציעה:

הזה ,)1331 נזכרתי בדבריו האחרונים של
ראש־ממשלתנו, סר (לא מתוק) דויד בז־נוריון,
על דבריהם ׳8ל אלה המבקשים
ביטול הטיטשל הצבאי, ששאלו. איר יכולים
חברי־הכנסת הערביים ראב עובייד וחברו
להצביע בעד הממשל?״
אמר ראש הטטשלה: כטו שיש זכות
דמוקרטית לכל יהודי להניד דברו בעני!
זה, כ; יש לערבים זכות דטוקרטית להצביע.
האם
יש זכות ליהודים לדבר?
יעקב רוברט, רנזת־גן

פון אחר

העולם הזה ( )1333 נכשל בזה שהדפים
את דברי אורי אבנרי אורות ״הגרמנים
פודקארמא! ופוז־בראוז״ ,העומדים בראש
מחקר הרקיטות ב־ארה״ב.
בעוד
שפוז־בראוז
הוא באמת נרטני,
ובלט במחקר הרקי־טות
עבור הנאצים,
הרי מאידד פוך
קארמאן, שהוא נדול
אנשי־התעופה, קשה
להגדירו כ״גרמני״.
אמנם הוא קיבל את
תואר הדוקטור שלו
באוניברסיטת ניטינ־נז
בגרמניה, ואף
שהה שם לפני ואחרי
קבלת התואר
זמז טמושר, אר איז
פון־קארמאן
זה משנה את העובדה
שהנו יהודי,
יליד הונגריה. כל עור שאינכם כותבים
שעתונכם נערר בידי ״הגרמני״ אורי אב־נרי,
ודאי וודאי טז הראוי שתרפו מפוז־

קארטאן.
מיכאל שמשוני, אטלנטה, ארצות־הברית
מר פון־אבנרי מתנצל על הגרמניזציה
טל הונגרי כשר.

הוא והיא

הזאבים המצחיקים
נהניתי מאוד מהקטע אודות הזאבים הטובים
(העולם הזה .)1332 הקטע הנ״ל מלא
עניז, כתוב בהומור ובטוב טעם. קראתי
במשרד, ולפתע פרצתי בצחוק בל יתואר.
שכני לחדר הסתכל בי במבט סלחני, בחושבו
שמא נטרפה עלי דעתי חלילה.
אנא המשיכו לכתוב בצורה זו! לפחות
אפשר לצחוק פעם בטבעיות, בהנאה, וללא
מישחק ועשיית טובה למישהו!
עובדיה חזן, נתניה

זה לא אני, אחי:

ד 1ב ק -ע 1ב 1ת

במאמר על הטרם ״המרתף״ (העולם הזח
,)1331 נכתב שאני הוא שכייסתי את
הסרט. מאחר וזה סרט סצוייז, ולכבוד
גדול ייחשב לי להתפרסם כבמאי שלו,
שטחתי לקרוא על כר.
־,״*ו וויי סמי ווט 1ם 1זומ נתן
נרום, אחי. למרות שזה נשאר במשפחה,
אודה לר טאר באם תוכל לתקז טעות זאת.
שלום ולהתראות לפני הצנת הבכורה של
הסרט ״רק בלירה״ ,שאותו אני מביים
עכשיו.
יורם גרוס, תל-אביב

חסכון הבינלאומי להתכתבות

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

הסופר וכתביו
אנא, פרסטו את בקשתי בשבועונכם. אולי
יתז לי הדבר סיכוי למצוא טו״ל לאחד משלושת
הספרים המונחים אצלי, שכן אין
איש המוכן להסתכן עם סופר מתחיל. אתן
את הספרים חינם לכל הטעונייו להדפיסם,
שכן אי! לי שום כוונת רווחים.
עט תוכה שופר דיו /כחולה־כחולה/ .
אדם תוכו שוטף טילים /להבה אכולה.
אז הפד הנייר לכחול /שפיזר הסופר
מעטו — /ושתל בלבן שהפר לשדה /זרוע
פרחי־להבה.
תחלוף שעה, ישקוט /יגנוז את הכתובים
/אד עוד עטו דפים /שוכבים שם
כפנרים.
ואז פתאום, אחר שנים /בבכי כנה יפרו־(;
/כי לבבו על הדפים /ובמילים אשר
כתב.
תחושה של כיליון /תעטוף עליו פתאום
/כמו היה נקבר /עליו עטוד־קלון.
מדוע גזרתם עלי /קבורה בתור חיים? /
הז לא תניחו לי לחיות /קבור שם בדפים?
יוסף
כהן, פתח־תקווה
זזזוולוו הזה

ל טי ב

פרוספקט חיכם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

המנוי
קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

בבוקר, אחה״צ !בערב

,ח לי פו תחוי 1ן

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית

למבוגרים * לתלמידי בתי״ם כיתות מיוחדות

ת * ש דו׳ מ סו 9ה 19
*0121611

6 2 .1 9 1 3 .1 2

ת ל ־ א בי ם
נחלת בנימין ,2טל 56347 .
חיפה החלוץ 27

פתח״תקווה
מונטיפיורי 4

מכתבים
מציעה לך

העופרת אינה מתנכרת

ישראל-ארהיב
די! ארצות

סקנדינביה

התעכב ללא כל תשלום נוסף ותהנה מ־אוסלו
היפה
ההזדמנות

לבקר

פלאי

הצפון :

שמש

חצות

לילה,

האגדתיים,

הפיורדים

ועוד

הלפים

משולב

ארץ

ועוד

בהכנסת

האורחים הסקנדינבית המסורתית. אל תצא
לדרך

ללא

הכנה

מספקת — תן למומחה
לתכנן

את נסיעתך.

פנ הכעת
לסוכן הנסיעות שלך

תל־אכיב, טלפון 58080
ירושלים, טלפון 23341

ייבוא מחוץ־לארץ מול תוצרת הארץ

פלתח־ם

מה המחיר?

אני מתייחם לפנייתו של מר אבנרי
ל״קורא היקר״ (העולם הזה :)1335
אולי תוריעו, איזו ״קרבנות אישיים״
אתם מקריבים, ובמה אתם מסכנים את
עצמכם ״מבחינה חומרית״?
א. הר־זהב, זזיפת
בהתאם לחשבון, שפורסם בהזדמנות קודמת
באותו מדור, ע>לה החרם הטוטאלי של
חוגי השלטון על כל שלוחותיהם (הממשלה,
ההסתדרות, וכד) להעולם הזה, מבחינת
המ.דעות והתפוצה, בסכום של 200 אלף
ל״י בקרוב לשנה.

הרב קישוט וטחנות־הרוח

קראתי את מאמרו של רוני ורד על
המיסיון (העולם הזה ,)1325 וכאחד מחניכי
המיסיון לשעבר הנני מחווה דעתי
בנידון: אני למדתי חמש שנים במיסיון,
ואי! זה נכון שכאילו הילדים הלומדים
שם סופם שמד, וזהו שקר נסור.
מבחינה לימודית, הנני מאחל לכל תלמיד
בישראל את החינוך שמקנה המיסיון לחניכיו.
כיתה בינונית במיסיון עילה בהרבה
על כיתה מקבילה לה בבית־ספר יהודי.
לדעתי, המלחמה של ״קרן ילדינו״ ננד המיסיון
היא כמלחמה בטחנות־רוח. הם נלחמים
ננד דבר הנמצא רק במוחם החולני של
עסקנים המולידים מעכבר הר.
שאול סופר, רמת־גן

המימשל כמילתחה

עם חשיפת חלק גדול ממוצ רי
התעשיה הישראלית לייבוא
מחו״ל, הובאו לארץ בין היתר
גם מוצרי חשמל רבים ובעיקר
מגהצים של פירמות ידועות־שם
בעולם.
עתה התברר שהשד אינו
נורא כל כך. מפעל ישראלי
בעל ותק בייצור מגהצים הו ציא
עכשיו לשוק מגהץ חשמלי
חדיש בשם ״איגפרא־קל״ ה שווה
באיכותו לתוצרת הייבוא
למרות שמחירו רק כמחצית
ממחיר מגהצי הייבוא.
המגהץ מיוצר על־ידי ביח״ר
״אמקא״ המטפל כעת גם ב ייצוא
מגהץ זה לשווקי חו״ל.

ל אירופה

בקשר עם רשימתכם על ״המתנכרות״ (ה עולם
הזה )1334 הייתי רוצה• להעיר כי
כמנהלו של סמי טולכו, נהירים לי עד מאד
״סטירות־הלחי״ ,דווקא מצד מרמים ישרא ליים
רישמיים, לאמנים ישראלים, המיצגים
בכבוד ובגאווה את
ישראל ולא כשהדבר
משתלם ועוזר.
אותו ״סטירות־לחי״
הז המרחיקות ומעי-
קות על אמנים יששאמנותם
ראלים,
מחייבת
אותם לצאת
לעולם הגדול.
בכתבה הנ״ל ניתנה
סטירת־לחי כזאת
בצורה המכאיבה והאופיינית
ביותר, ואיני
יכול שלא לכתוב
שורות אלו דווקא
לאור הערכתי
וגאוותי בהעולם ה־הראל

התומך, מעודד
ועוזר לאמנים.
התחרות בלונדון בחודש מארם, בהו השתתפו
10 זמרים וזמרות, הם לא ייצגו
מדינות. התחרות היתה לקומפוזיציה הטובה
ביותר, דהיינו יוצגו שירים, ולא
ארצות או זמרים! הדבר הודגש על־ידי
הקריינים בכל 16 הארצות, בהן הוקרנה
התחרות, לפחות שלוש פעמים בזמן השידור.
כרמלה קורן ונם אסתר רייכשטאט,
(שהוצגה כ״אסתר עופרים״) ייצגו מלחינים,
אוסטרי ושווייצרי.
הקריין הרגיש במיוחד בעת הופעתה
של קורן, עבור השיר האוסטרי, שהיא
זמרת ישראלית — מישראל, ואותו הדבר
עם הופעתה של אסתר רייכשטאט. הוא
אפילו אמר שאת השיר השווייצי מנישה
נ ם-כ ן ישראלית!
יוזם הראל, וינה, אוסטריה

האמן דוד ברגל ס
הופעת הגאלה: יום ה18.4.63 /
אולם העצמאות מלון ״שרתון״
(ריקודים החל משעה 9.00
לצלילי תזמורת ״הסולידים״)
כל הכרטיסיםנמכרו .
יום ששי 19.4.63 ,״איילוך רמלה 9.00
יום ד׳, 24.4.63 ,קסם״ רמת־גן 8.30

,.מאי״ חיפד 00״
ם ה׳25.4.63 ,

בקשר עם הכתבה שפירסמתם על פיטורי
ממילתחת הכנסת (העולם הזה )1335 הייתי
רוצה להוסיף:
יום ההצבעה על המימשל־הצבאי הלר
והתקרב, ואנחנו בתור סטודנטים ובתור
חברי ״ועד סטודנטים למען ביטול הממשל
הצבאי״ הדפסנו כרוזים — חומר אינפור־מי-ייה
— ־די לחלקו לחברי־הכנסת מכל
הסיעות ומכל המפלגות.
אני, בשעות־ר,פ;אי,
ראנתי לזאת
וניסיתי להעביר את
החומר למזכירי־ה־מפלגות
בכנסת, אך
הפתיע אותי ״קצין
האתיונים״ ,שישב ליד
המודיעין.
בתור חבר משל־הות
סטודנטים, הפועלות
לביטול הממשל
הצבאי, התקשרתי
עם הקוויז־ליננים,
חברי־הכנסת
הערביים.
ככל שהתקרב יום
ט ^ א רו ו ה היחסים ההצבעה,
שלי עם עובדי־הכג־סת,
אנשי מפא״י, הלכו והתעכרו, עד שלא
הסכימו לתת לי להיכנס על פי אתיון-
העבודה, או לתת לי אתיו! ״תעודה חד-
פעמית״ לכל מקום בבניין.
ביום ה־ 19 בפברואר יצאתי מן העבודה
להפסקת צהריים ברשות סנן מפקד הסדרנים.
וכשנודע להם שאחרתי קצת, ושהש•
תתפתי בהפגנות, לא קיבל אותי באותו
יום; וביום 20 לפברואר, לאחר שישבתי
בעבודה כרגיל, ניגש אלי המפקד וביקש
אותי לא להטשיד בעבודה, ובפגישה עם
הממונה על עובדי הכנסת, התנצל וטען
שיש לו הוראה מקצין־הכנסת.
מו,ומד מצארווה, ירושלים

זכות קדימח במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ה עו ל ם הז ה 1336

* ה היה, בערן, כן: ז׳אק קנדי עמד ליד חלון חדרן
עבודתו, שקוע בהירהורים, כאשר ננעץ מבטו בפניו של
איש שיצא למטה ממכונית. הוא ניתר ממקומו כנשוך נחש.
״היי, בובי קרא לאחיו ,״גש הנה והסתכל ! האם אין
זה שמעון פרס?״
״בוודאי,״ ענה בובי ,״אתה לא מכיר את פניו? מי לא
מכיר אותו י״
״מה הוא עושה כאן י״ שאל ג׳אק קנדי, כולו רועד
מהתרגשות.
״בא לדבר עם אחד המזכירים על עניין מכירת טילי
החוק לישראל,״ השיב טדי, האח הצעיר.
״ואתם לא אומרים לי?״ שאג הנשיא, סמוק מרוב זעם,
״זה שנים אני משתגע להכיר את האיש הזה! והנה הוא
בא לבקר בבית הלבן, ואף אחד לא אומר לי כלום! רוצו
מייד ובקשו ממנו שיואיל בטובו לסור לכמה דקות
למשרדי!״

האזור״ ,הביע בפני סגן שר־הבטחון של ישראל את החלטתה
הנחושה של ארצות־הברית להבטיח את פירוז המרחב כולו
מנשק גרעיני. הוא הודיע כי לא יסבול פלישה ישראלית
לירדן, במיקרה של התמוטטות מישטר המלך חוסיין.
לכל זה אין זכר בדו״ח שנמסר לעתונאים הנאמנים .״מר
פרס אמר״ ,״מר פרם הדגיש״ ,״מר פרם הטעים״ .האם
הנשיא שתק כל אותה מחצית השעה? ואם שתק, כיצד
גילה את ״הבקיאות המפליאה״ וכו׳ ?

דו״ח השגריר הישראלי, שנבח כפגישה,
שונה, על כל פנים, מן הדו״ח שמסר מר
פרם עצמו, בשם ״חוגי יודעי דבר״ ,לכתביו.

גם זה לא העיקר. מבחינת יחסי ישראל־אמריקה
>£לא היה לפגישה ערך כלשהו. אך היה לה ערך רב
מאד על רקע המאורעות בישראל עצמה.

וכך נפגשו שני הצעירים הגדולים, הגאון
האטלנטי והגאון הים־תיבוני.
ספרי ההיסטוריה ידווחו על מיפגש זה. ואם לא ספרי
ההיסטוריה, אז לפחות רשת כתביו של מר פרס בעתונות,
שזכתה לתואר ״יונייטד פרס״.

כל זה לא הביא כבוד רב למר פרם, או
למדינת ישראל. המדינה יכולה לדרוש, אחרי
הבל, בי שריה וסגני־שריה יוזמנו מראש לביקור
רישמי, ולא יזדקקו לשיטות מעין זו.

**ה ביחס לתוכן השיחה? הקורא הישראלי קרא רק
את אשר מר פרס היה מעוניין שיקרא. הדו״ח מזכיר
רק את הנושאים שמר פרס היה מעוניין שידובר עליהם,
מבחינת יוקרתו ורימומו האישי. אך מי שיודע לקרוא בין
השורות יבין, אף מן הדו״ח של מר פרס עצמו, כי דובר
באותה פגישה על נושאים פחות נוחים.
הנשיא, שגילה (לדברי מר פרם) ״בקיאות מפליאה בענייני

אם כן, מדוע לא הזהיר אך אחד את ״האיש
הקטן״ ,שעה־שעתיים אחרי שעשה את השגיאה
הראשונה?
מר בן־גוריון שהה בחופשה. הוא איש זקן. ישנם רגעים
כשהוא עולה לרמתו הרגילה, ואז עדיין אין שני לו
בתחומי המישטר הקיים. אך במשך ימים ארוכים הוא
מנותק מן המציאות, ומרחף בענני דמיונו, איש־שם בין
הבודד,א ואפלטון המנוח.
הוא סומך על הנציב העליון שלו, מר פרס, שיסב את
תשומת־לבו לתקלה פתאומית, אם דרוש הדבר.

הן מאפשרות לו לחולל הפיכה ברגע שמר בן-
גוריון יירד מן הכמה.

111

\ * הו א: כיצד בכלל נתקיימה, מה דובר בה, לאיזה צורן
נועדה, ומדוע נתקיימה דזזקא עכשיו.
התיאור הנ״ל, המסתבר מדברי כתבלבי ״יונייטד פרס״,
אינו קשור, כמובן, לשום מציאות. האמת שונה במקצת.

האיש המרכזי בקנוניה זו היד. מיסטר פלדמן, יועצו
של הנשיא לענייני יהודים. כלומר: האיש האחראי לרכישת
קולות הבוחרים היהודיים בארצות־הברית. יהודי זה ביקר
בישראל, הכיר כאן את מר פרם, וקיבל על עצמו לעשות
טובה לילד־טפוחיו של מר בן־גוריון( .מן הסתם עלה על
דעתו שיוכל לגבות, בהזדמנות, תמורה פוליטית מתאימה).
כן סודר שמר פרס יבוא לבית הלבן, כאילו לשם שיחה
עם אחד הפקידים. כשמר פרס כבר היה שם, ביקש פלדמן
מקנדי לקרוא לו לרגע וללחוץ את ידו — כפי שהנשיא
לוחץ את ידיהם של מאות אנשים המזדמנים לבית הלבן
בכל יום. בעת לחיצת־יד זו הועמד הנשיא במצב בלתי-
נעים, והוא הסכים לקבל את מר פרס באותו יום לפגישה
פחות משפילה.

התעלומה הגדולה של פרשת בן־גל היא: איך העז
״האיש הקטן״ לפתוח במסע־התעמולה המרעיש־עולמות נגד
גרמניה, בניגוד לרצון אדונו? והרי ידוע לכל כי ״האיש
הקטן״ ,יותר מכל אדם אחר בארץ כולה, נאמן למר בן־
גוריון באופן עיוור, עד כדי התבטלות מוחלטת של אישיותו
בפניו. אין כל ספק כי האמין בכל לבו שהוא פועל על

פי הוראותיו ורצונותיו של ראש־הממשלה.

היחה זאת מלאכת־מחשבת של אינטריגנט מלידה. מר
פרס לא עשה מאומה — הוא רק הניח ל״איש הקטן״
להסתבך עד ללא מוצא, עד שהעניין הגיע לממדים שהרעידו
את מר בן־גוריון משלוותו האולימפית (ואולי היתה זאת
נירבאנה?) .אז נאלץ ראש־הממשלה להקריב את הממונה
בפ מבי, כדי לפייס את הגרמנים המרוגזים.
מתחרה נוסף בצמרת חוסל — ועמדת־כוח מרכזית נוספת
מוכנה ליפול לחיקו של פרס, כתפוח בשל — כמו תריסר
עמדות־הכוח שאותן כבר הספיק לאגור בשקט.

כקיצור: איש המחשבה הנועזת והמעש
הגלוי -מול איש הקנוניות והפרשות.

ך לא זה העיקר באותה פגישה היסטורית. העיקר

ברור כי הנשיא קנדי לא הזמין את מר
פרס. ברור פי הפגישה, כמו כל הישגיו של
מר פרם, הושגה כדרר של קנוניה.

איך הושג הדבר?

אך מר פרס לא הסב את תשומת־לכו. הוא
המתין בשקט גמור, יום אחרי יום, שעה
ש״האיש הקטן״ ניכנס יותר ויותר עמוק
לתוך המלכודת שהטמין לעצמו.

ך שה לתאר פגישה בין שני אנשים שונים יותר.
׳׳ 1,נידמה כי ג׳אק קנדי ושמעון פרס הם הפכים גמורים
ומכל הבחינות — מבחינת האופי, הרמה, ההשקפה,
השיטה.
קנדי, בן ה־ ,45 הוא אינטלקטואל אמיתי, הוגה־דעות
ומחבר ספרים. פרס, בן ה־ ,39 לא השמיע רעיון מקורי
אחד בחייו, אלא נוהג לפזר סביבו עשן של סיסמות
מצלצלות, הנמוגים תמיד כעבור שנה כלא היו.
נשיא ארצות־הברית הוא גיבור־מלחמה, קצין חיל־הים
שביצע מעשים של אומץ־לב אישי עילאי, אחרי שטובעה
ספינתו. סגן שר־הבטחון של ישראל לא היה חייל אף
יום אחד בחייו.
המדינאי האמריקאי עלה לגדולה בסידרה של בחירות,
שבכולן יצא מנצח וזכה לאהדה עממית נלהבת. העסקן
הישראלי לא ניבחר על־ידי איש, אלא מונה לתפקידיו על-
ידי הקיסר, שטיפח אותו כנער־חצר.
מנהיג ״הגבול החדש״ החליט לחולל מהפכה בכל מערכות
המדיניות האמריקאית, והוא מצטיין בביצוע מהפכה זו,
המשנה את דמות העולם לנגד עינינו. מר פרם הוא יורש־העצר
של המישטר הישן בישראל ,״ביצועיסט״ המקבל ללא־עירעור־והירהור
את המדיניות שגובשה על־ידי האחד־בדורו
לפני שני דורות.

של מר פרם, ועל־ידי כך להפקידה בידי היורש עצמו.

שנזעון פרמי: סייגבו או נזציאוגז?
לא במיקרה נערכה הקנוניה המסועפת בדי
להשיג את הפגישה דווקא עכשיו, ולא כמיקרה
זכתה לפירסומת בה מכוונת.

קול־ישראל דיווח על כל ביקורו של מר פרם בארצות־הברית
בלשון השמורה אצלו בדרך כלל רק לביקורי
הנשיא וראש־הממשלה. וקול־ישראל הוא סייסמוגראף עדין
מאד להתרחשויות בצמרת השלטון.

הפגישה המאונסת עם הנשיא קנדי לא היתה
אלא גולת־הבותרת של מסע־רימוס מכוון, שבא
לסמן מיפנה חד בקאריירה של מר שמעון
פרם.

מיפנה זה בא עם פרשת בן־גל, החוליה האחרונה (עד
כד ).בשרשרת הפרשות.
עד לפרשת עסק־הביש של , 1953 לא היה מר פרס אלא
פקיד חסר־חשיבות. באותה פרשה נכנס לשורר, הראשונה
של נערי־החצר.
בפרשת־לבון הגדולה, לפני שנתיים, עלה מר פרס לדרגת
נער־החצר מס׳ . 1אך עדיין לא היה אלא אחד ממתחרים
רבים על הירושה.

בפרשת כן־גל הפך מר פרס לדיקטטור•
כדרך.
ייי• עובדה המוחשית, שהביאה לשינוי זה, היא התן
) פטרות הממונה על שרותי־הבטחון, ורצונו של מר
בן־גוריון למסור עמדת־מפתח זו לאחד מנאמניו האישיים

ך י * תפתחות זו החרידה, סוף־סוף את צמרת המישטר
| | הקיים. לא רק עצם תוספת הכוח למר פרם, אלא גם
צורת הקנוניה שבה הושגה, חוללו שינוי פסיכולוגי עמוק.
התוצאה היא כפולה:
זו הפעם הראשונה מסתמנת תנועה ברורה של כדאיניקים,
הממהרים לעלות על עגלתו של מר פרס לפני שהדבר
יהיה מאוחר מדי.

וזו הפעם הראשונה מרגישים אנשי הצמלת
הוותיקה וכעלי־בריתם בי הם מתחילים לאבד
את המערכה המכרעת.
עוד לפני שלושה חודשים אמר לי אחד השרים החשובים
בממשלה כי הסכנה ששמה פרס אינה אלא פרי דמיונו
של שבועון זה .״אתם בעצמכם בונים אותו!״ אמר ,״אתם
כותבים עליו יותר מדי. עזבו אותו, והוא ייעלם מעצמו.
כשהזקן יירד מן הבמה, לא יישאר שריד וזכר גם מפרס.״
נידמה לי כי אין כיום אף איש אחר בצמרת הסבור
עדיין כך. הזעזוע של הפרשה לימד אותם כי הזילזול אינו
במקומו. מר פרס אינו איש גדול — אך אין צורך להיות
איש גדול כדי להיות איש מסוכן מאד.
יריביו של מר פרם בתוככי המישטר תלו את תקוזתם
בשעת־שי״ן דמיונית — השעה בה תגיע לסיומה תקופת
בן־גוריון.

אך בינתיים צובר מר פרס את הכוחות,
שיאפשרו לו (כמו את שלמה המלך, להבדיל)
לחסל את יריביו כאותה שעת־שי״ן.

*1והי הפרס״פקטיכה. רק כסיל, מוג־לב או חלש(
אופי יתעלם ממנה.
לפני שבע שנים, ביוני ,1956 הצבענו במדור זה בפעם
הראשונה על מר פרם, כעל אחד מאנשי־המפתח בקנונייד.
של נערי־החצר להשתלט על המדינה.
אז צחקו הכל.
עתה אני אומר: שעת ההכרעה הסופית כבר הגיעה.

אם לא תחוסל עמדתו המדינית של מר פרס
כשבועות הקרובים, יחסל מר פרס תוך במה
חודשים את כל יריביו בצמרת, ויקים את
הדיקטטורה שלו כעוד מר בן־גוריון בחיים
ובשלטון.
מר בן־גוריון יהפוך לאביזר גרידא, לשלט־ראוזה, לקליפת־נחש
מבריקה אשר נשירתה שוב לא תזיק לנחש עצמו.
אם לא יאחדו ברגע האחרון כל האישים והכוחות של
המישטר הקיים, כדי לחסום את הדרך בפני מר פרם —
ילכו כולם בדרכו של ״האיש הקטן״.

בולם יהיו לאנשים קטנים מאד.

תצפית

במדינה

נ? חזפויוח ׳!!מורות

• צפה לשערורייה חדשה בשווייץ בקשר לפרשת כן־גל.
עתונאי גרמני עומד לפרסם סידרת־מאנזרים, בח הוא טוען ני שלטונות שווייץ
הסכימו מראש לשתף פעולה עם סוכנים ישראליים בפעולה לחיסול המדענים
הגרמניים במצרים. לפי גירסה זו בא מעצר בן־גל ויוקליק מפני שאחד מאנשי־המפתח
בשווייץ שינה ברגע האחרון את דעתו והפר את ההסכם החשאי.

• הבעיה החמורה כיותר, שתעמוד בשבועות הקרובים
כפני מדיניות החוץ הישראלית: הידוק־היחסים הגובר, בין ארצות־הברית
לעבד אל־נאצר. הנשיא קנדי יעודד בדרכים שונות את התבססות רע״ם
ואת עליונות הנשיא המצרי בעולם הערבי. ישראל תידרש להשלים עם קו
מדיני זה, על יסוד הבטחה אמריקאית כי בכל מיקרה שהיא תותקף, וקיומה
יהיה נתון בסכנה — תבוא אמריקה לעזרתה.
כן־גוריון עצמו נוטה להשלים עם דרישה זו, ונראה שגם אס
ישתלט עבד אל־נאצר על ירדן, לא יממש את האיום של פלישה ישראלית עד
לגדה המערבית של הירדן.

ההסברה הממשלתית בעניין זה תתנהל בשני !מישוריס:
שיכנועם של חוגים־משכילים ובעלי הכרה פוליטית, ני האוריינטאציה הפרו־אמריקאית
של עבד אל־נאצר עשויה להבטיח שקט במרחב, מכיוון שגם ישראל

העם
מ מו עדלחול
חג החרות עבר. עייפים חזרו המטיילים
הביתה, להתחיל מחדש בחייהם הסדירים
— בבית־החרושת, בבית־הספר, במישרד.
אוכלי המצות התנפלו על כיכרות הלחם,
נשבעו שלא לנגוע במצה עד הפסח הבא.
הברכה ״מועדים לשמחה״ נגנזה, פינתה
את מקומה ל״שלום״ רגיל.
אותם האזרחים שלא טרחו לעקוב, במשך
השבוע, אחרי המאורעות המדיניים, מחשש
פן יעכירו את מצב־רוחם החגיגי, מצאו כי
התהליכים במרחב לא נעצרו בימי החג.
מיו־וץ־המכשולים של האיחוד התקדם קטע
חשוב נוסף.
גמאל עבד אל־נאצר, האיש שצמרת המדינה
רואה בו את האוייב מספר 1של ישראל,
הגיע לשיא חדש של הצלחה עם חתימת
ההסכם המוקדם על איחוד שלוש המדינות
החשובות ביותר במרחב המזרחי בפדרציה
גדולה אחת.

אשר בייצורם מועסקים הגרמנים במצרים.
למשל: השבועון החשוב די צייט הקדיש
עמוד שלם למירוץ־הזיון במרחב, חילק את
העמוד השני לשני חצאים שודים: בחצי
האחד גינה את פעולת המדענים הגרמניים
במצריים, בחצי השני פירסם במלואו כרוז
של מדענים ישראליים נגד הפיתוח האטומי
בישראל.
גם מאמרים אחרים בגרמניה הדגישו כי
אי־אפשר למנוע את עבודת המדענים במצרים׳
וכי הפתרון האמיתי הוא: פירוז
המרחב מנשק גרעיני וטילי, בפיקוח בינלאומי.
מאחר
ופירוז זה נוגד בפירוש את
המדיניות של ממשלת ישראל, מסתבר כי
מסע־התעמולה הרישמי הביא לתוצאה העגולה
לפגוע פגיעה קשה ביותר במטרות יוזמיה.

כישראל עצמה נמשך הבילבול הכללי׳
שהתבטא בעיקר בעיתונות. שום עיתון
לא ידע עוד אם לגנות את גרמניה או
לשבחה, להמשיך בהבלטת פעולת המדענים
הגרמניים או לטשטשה. דוגמה אופיינית
לבילבול זה: מעריב הקדיש כותרת ראשית
צעקנית להודעה של ומר פון־בראון :״טילי
נאצר — נשק מסוכן!״ פירסם תחת כותרת
זו כתבה מפורטת, בה מוכיח אותו מדען
גרמני־אמריקאי כי הטילים המיצריים הם
מגוחכים, וכי המדענים הגרמניים העוסקים
בייצורו אינם אלא אפסים.

יחסי חוץ
אבןמאסו הי הודי

״ואיפה הנחן גבו בשבימו?״
נתונח למרות אמריקאית, וושינגטון, בתנאים אלה, תוכל לשמש כגורם
מרגיע, בשני המחנות. הקו השני, שיופץ בהרחבה יותר: זילזול בתהליכי
האיחוד הערבי, תוך הבעת ספיקות ביעילות האיחוד.

• הזירה הפנימית, לעומת זאת, תצטיין בפעילות מרובה
בשבועותהק רו בי ם. יהיו אלה שבועות של מתיחות בחלקים שונים של
המערך המפלגתי. בתוך מפא״י תימשך התארגנות הזקנים, תוך מטרה ברורה
לבלום את תהליך העברת נקודות־המפתזז של השלטון לידי שמעון פרס, עוד
בהיות דויד בן־גוריון בראש הממשלה.

• התפתחות, שאותה יבקשו וותיקי מפא״י לקדם: זירוז
תהליף האיחוד עם אחדות-העבודה, מתוף חשבון שראשי
מפלגה זו ישמשו להם בני־כרית במאבקם נגד פרם.
לא מן הנמנע גם, כי יורחב בסים הקואליציה הממשלתית,
על״ידי צירוף הליבראלים. גם כאן הכוונה להרחיב את מעגל השותפים־
לשלטון, שיוכלו להכביד על השתלטות פרס. גולדה מאיר, במיוחד, מקווה כי
יזהר הדרי הליבראלי יחזק את מעמדה בענייני חוץ.

יתגלה בקע כין דויד כן־גוריץ לבין ראש הגוש, שרגא נצר.
בן־גוריון חושד בנצר, כי על אף היותו עדיין נאמן לו אישית אינו מוכן
להכיר בזכות־הירושה של פרס וכי הוא מוכן לתת יד לתוכניות הזקנים.

כמקביל יחריפו היחסים כין דיין לבין אשבול, על רקע
המדיניות הכלכלית, אם פי הדבר לא יקרב את דיין אל פרם.
• דו״ח הורוביץ יזכה לקבורה שקטה. אשכול הגיע למסקנה,
כי המלצות הדו״ח לא יחסכו כסף לאוצר, רק יגרמו לתסיסה אצל כל מקבלי־השכר
במוסדות ציבוריים. שר האוצר, שקיבל את מסקנות ועדת הורוביץ
לפני פירסומן, ניסה להשפיע על נגיד בנק ישראל דויד הורוביץ, שישב בראש
הועדה, לוותר על פירסום הדו״ח, אך הנגיד סירב.

• מפא״י תדרוש מהדתיים לחתום איתה על הסכם, שיחייב
את נציגי שתי המפלגות ככל מוסדות השלטון המקומי,
לפעול לפי קו משותף. עד כה קבעו נציגי המפד״ל את עמדתם כפי
שמצאו לנוח, בכל רשות מקומית. דבר זה פגע במקומות רבים באינטרסים
של מפא״י.

התפתחות זו לא היתד, היחידה שהעיבה
השבוע על מצב רוחם של אנשי הצמרת
במדינה. מחלת נשיא המדינה (ראה דו״ח׳
מיוחד) בישרה התרוצצות מדינית חדשה.
הדי פרשת בן־גל בעולם (ראה להלן) הוסיפו
כאבי־ראש, והמאבק על שרותי־הבטחון
עירער את החוג הפנימי ביותר.
אחרי המועדים השמחים, באו ימי חול
מעוננים מאוד.

פר שת בן־גל
פרותב או ש י
כמו עץ, שתפוחים רקובים ממשיכים
לנשור ממנו גם אחרי שהפסיקו לנער אותו,
הוסיפה פרשת בן־גל להמטיר על המדינה
פרות־באושים:
• בארצות הכרית עברה ממשלת
קנדי להתקפת־נגדית, אחרי שהותקפה קשות
על־ידי מנגנון־התעמולה הציוני. במכתב חריף
ביותר, שנכתב בלי ספק בהסכמת הנשיא
עצמו, הודיע סגן שר־החוץ איוורל
הארימן, לסנטור יהודי כי ארצות־הברית
עוקבת בדאגה חמורה לא רק אחרי ייצור
הטילים המצריים, אלא גם אחרי ייצור הטילים
בישראל *.
6בגרמניה החלה העיתונות החשובה
להקדיש מקום רב והולך לנסיונותיה של
ישראל לחמש את עצמה באותם סוגי־הנשק
* התקפה־נגדית אחות של הארימן: הוא
רמז כי פעולת ישראל נגד מדענים גרמניים־
מערביים במצרים תביא לכן שמצרים תזדקק
לנשק סובייטי, כך שהתעמולה הציונית
פועלת נגד אינטרס אמריקאני חיוני,
ולטובת אינטרס קומוניסטי.

רק ס/ס 30 מבין אזרחי גרמניה המערבית
סבורים ברגע זה כי המפלגה הנוצרית־דמוקראטית
של קונראד אדנואר היא הטובה
ביותר במדינה/0 .״ 32 מן הנשאלים נתנו
עדיפות ליריבתה — המפלגה הסוציאל־דמו־קראטית.
לכאורה
היתד, ידיעה זו צריכה למלא
בשימחה את ממשלת ישראל, שראשיה מגדירים
את עצמם כסוציאל־דמוקראטים אף הם.
אך ההיפך הגמור נכון: ידיעה זו מילאה
את דויד בן־גוריון ואנשיו דאגה עמוקה,
שנוספה על כל שאר הדאגות שנתעוררו
עקב פרשת בן־גל.
סבון לנאצים־לשעבר. כי ההגיון
העקום של הפוליטיקה אומר כי ככל שמדי־נאי
גרמני הוא ימני יותר, כך הוא נוטה
יותר לשתף פעולה עם ממשלת־ישראל.
מזה כמה שנים נשען הקו של בן־גוריון
ופרס יותר ויותר על גרמניה המערבית, ככל
שהברית עם צרפת התרופפה. גרמניה, שמאסו
בה היהודים, היתה אבן־הפינה של
המדיניות הישראלית, הן מבחינה מדינית,
הן מבחינה כלכלית, הן מבחינת הפיתוח
המדעי. בלי גרמניה, תלוי כל הבניין המדיני
של בן־גוריון על בלימה.
מי היו שותפיו הגרמניים של בן־גוריון?
הידוע ביותר הוא קונראד אדנואר עצמו.
שותף פחות־ידוע היה שר־הבטחון פראנץ־
יוזף שטראוס, שהחליט לתת לצבא הגרמני
נשק אטומי. המדינאי הברוטאלי, שהיה קצין
בצבא הנאצי, היה אף הוא זקוק לכך
להכשר ישראלי, והוא רכש אותו באמצעות
קשריו עם שמעון פרס, קניית עוזים ומדים.
עוד פחות ידועים הקשרים עם איש חשוב
עוד יותר: האנס גלובקה, פרשן חוקי־הגזע
הנאצים, החולש בגרמניה על מנגנוני־החושך
ועל כל הפקידות הבכירה. גלובקה וידידיו,
כמעט כולם בעלי עבר נאצי, היו זקוקים
לסבון ישראלי חזק כדי לנקות את הכתמים.
החודש נחל אדנואר מפלה בבחירות מחוזיות,
ותחת הלחץ המופעל עליו יתכן שייכנע
ויתפסר. במקרה זה ילכו איתו כמה משותפיו
— שהם שותפיה האישיים של המדיניות
הישראלית.
מי יהיו השליטים החדשים במפלגה השלטת?
קרוב עכשיו לוודאי כי הקאנצלר הבא
יהיה לודידיג ארהארד, שר־הכלכלה העגלגל,
המייצג את ההון הגדול. ארהארד לא היה
מעולם ידיד מובהק של ישראל, והוא פוזל
לעבר השוק הערבי.
חוגי ארהארד מרוגזים במיוחד על מסע־התעמולה
הישראלי בעקבות פרשת־בן־גל.
הם חושדים בגלוי כי מסע זה אורגן על־ידי
בן־גוריון עצמו, כאמצעי־סחיטה, כדי להשיג
מגרמניה הענקות ומילווים עם גמר השילומים.
ספק אם חיסולו ההפגנתי של הממונה
על שרותי־הבטחון יפייס חוגים אלה.
הבובע אינו בוער. אך הסכנה האמיתית
היא שלא רק המדינאים הידידותיים
ייעלמו, אלא שהמפלגה הנוצרית־דמוקראטית
כולה תרד בעוד שנתיים מן השלטון.
הדבר יביא למיפנה גמור ביחסי ישראל־העולם
הזה 1336

על הפעילות סביב מחלתו של הנשיא

עוב פרישה

ץ ג*פפר ימים לפני חג הפסח ביקר סגן
^ ) ש ר החינוך, הרב קלמן כהנא, בביתו
של דויד בן־גוריון בתל־אביב. הם דיברו
בשני נושאים: התפטרות ״האיש הקטן״,
הממונה על שירותי הבטחון; ומתן חנינה
לשלום שטארקס, דודו־חוטפו של יוסלה.
כהנא, מנהיג פועלי אגודת־ישראל, הסכים
לניתוחים של בן־גוריון בשאלת ההתפטרות.
בן־גוריון, לעומת זאת, הסכים לדעתי
של כהנא, כי אין עוד טעם להשאיר
את שטארקס בכלא רמלה, בעוד אשתו וילדו
הקטן — שנולד בעת ששלום היה כלוא
בכלא בריקסטון — מחכים לו בלונדון.
״צו־החנינה מונח על שולחנו של הנשיא,״
הבטיח בן־גוריון ,״אני מקוזה שהוא יספיק
לחתום עליו עד החג.״

אך חתימת הנשיא לא הוטבעה
על המיסמך. בי ארבעה ימים לפני
חג הפסח המליצו רופאי הנשיא
להעבירו לבדיקות להדסה.
בערב חג הפסח, משהוברר שאין כל
אפשרות להטריח את הנשיא החולה, פנו
כמה אישים דתיים וביקשו לקיים בכל זאת
את ההבטחה (שפורסם עליה לראשונה בתצפית
העולם הזה ,)1333 ששלום שטארקס
ישב בליל הסדר עם הוריו בירושלים.
לתמונה נכנס שר המשטרה, בכור שיטרית
שניצל את סמכויותיו והורה לשחרר את
שטארקס למשך שמונה ימים. עד אז, קיווה,
יימצא הסדר חוקי להענקת חנינה: או
שמצב בריאותו של הנשיא יאפשר לו
לחתום על המיסמך, או שיתמנה ממלא־מקום
רשמי, שירכז בידיו את סמכויות הנשיא.

שיחות עם הרעייה
ך• עוד מחלת הנשתללתוד^מד^ם
^ ר ק בעייה אחת, הנוגעת לשלום שטאר־קס,
היא עוררה סבך
של בעיות במפא״י.
מראשי המפלגה לא
נעלם כי תהיינה תוצאות
הבדיקה הרפואיות
כאשר תהיינה,
לא יוכל עוד בן־צבי
לשאת במלוא נטל
התפקיד ימים רבים.

ביניהם החלו
מדברים על ה אפשרות,
בי הנשיא
יצמיד לפרוש,
מטעמי
בריאות.

שרת

עוד לפני כמה חודשים ביקש יצחק בך
צבי ממפא״י לשחרר אותו מן הכהונה.
היה זה עם תום תקופת־כהונתו השניה.
״אין לי כוח יותר,״ טען בקול רפה באזני
נציגי המפלגה, שבאו לדון עמו בדבר בחירתו
בשלישית. גם בני ביתו של הנשיא
וגם רופאיו הביעו את הדעה, שיצחק בן־צבי
חלש מכדי לעמוד בעומס הרב .״הוא זקוק
למנוחה מכסימלית,״ קבעו הרופאים, בהסבירם
כי אחרת תהיה צפוייה הרעה במצב
בריאותו.
במפא״י החלו מדברים ברצינות על הצעת
מועמד אחר. הזכירו את שמותיהם של משה
שרת, זלמן שזר וקדיש לוז. אולם כאשר
הגיעו הדברים לאזני בן־גוריון פסק :״לא.
בן־צבי הוא האיש, לא אחר.״ לעזרת בן־
גוריון באה הפעם העבודה, כי כל שינוי
במועמדות היה מהודה פתח למתיחות בקואליציה.
שכן לגבי כהונה זו אין כל התחיי־

גרמניה. בניגוד לראשי המפלגה הנוצרית,
שרבים מהם זקוקים לתעודות־הכשר, אין
לסוציאל־דמוקראטית עבר מוכתם. הם היו
תמיד אנטי־נאצים. שום כובע חום אינו
בוער על ראשם.
לכן קיים חשש כי הממשלה הסוציאל־דמוקראטית
העתידה, אם תקום, תנתק את
כל היחסים הבלתי־רישמיים, הקושרים ברגע
זה את ישראל עם גרמניה. במקומם יבוא
הקשר הרישמי — כינון יחסים דיפלומטיים
מלאים וגלויים.
בן־גוריון רוצי, ביחסים דיפלומטיים אלה
העולם הזה 1336

בות קואליציונית מצד שותפותיה של מפא״י,
להצביע דווקא בעד מועמדיה.
בן־גוריון ניצל מצב זה, הסביר לחבריו
כי כדי להתרחק ממשבר
— או מן האפשרות
שהנשיאות
תיפול בידיים לא־מפא״יות
— על בן־
צבי לתת הסכמתו.

החל משא-ובד
תן, בעיקר עם
רעיית הנשיא.
היה ברור כי
כן־צכי כעצמו
רפה מבדי לעמוד
בדיון מסוג
לביא
זה. מה גם, שבלי
הסכמת הרעיה לא היה מציג
את מועמדותו מחדש.
רחל ינאית בן־צבי, שעסקנותה הציבורית
לימדה אותה פרק במסירות לתפקיד•,
אמנם ידעה מה מסוכן לבעלה להיענות
לדרישה. אולם לבסוף יעצה לנשיא להציג
את מועמדותו. מפא״י נחלצה מן המיצר,
ויצחק בן־צבי המשיך לשאת בעול.

זיקנה -וגם מחלה
^ ין זה עול קד. תפקידי הייצוג

מרובים ודורשים ערנות גופנית ונפשית
מתמדת. במשך עשר שנים עמד הנשיא
בן־צבי בעול זה. אולם עתה, ביחוד אחרי
מסעו המייגע באפריקה, שקוצר בשל עייפותו,
קשה היה לנשיא הקשיש לשאת בעומס.
מצב בריאותו של האזרח מספר 1החל
להעסיק את פמלייתו יותר ויותר. היתה
קיימת הדאגה היסודית כלפי כל אדם בגיל
זה 79 הזקוק למנוחה רבה.

אולם נופפו לה גם סימנים של
מחלה ממש. הם גברו בשבועות
האחרונים, עד
שלבם ון? אסרו
עליו הרופאים
בל מאמץ.
כאשר הגיע ארונו
של חבר נעוריו ו־בן־עירו,
דב בר בו־רוכוב,
מברית־המוע־צות,
הביע הנשיא
משאלה להשתתף במסע
ההלוזיה. כי
הוא עצמו פנה לנשיא
ברית־המועצות
להרשות העברת העצמות
של מי שהיה
רבו בתנועה הציונית־סוציאליסטית. אך הרופאים
אסרו זאת בתוקף.
כעבור כמה ימים הוכנס לבית־החולים.
ערב פסח דרש הנשיא להחזירו הביתה לסדר,
אך הרופאים אסרו זאת. הם גם אסרו ביקורים
בחדרו בבית־ר,חולים, ורק לראש המט•
בפסח 1920 העבירה רחל ינאית נשק
מוסתר על גופה, מיפו לירושלים. היא
היתה מחופשת כערביה כפרית, נסעה באוטובוס
ערבי. לפתע חשה דקירות נוראות בגבה.
.היא נשכה את שפתיה, מחשש שאם
תצעק ינסו נוסעי האוטובוס להגיש לה
עזרה, יגלו את הנשק. בהגיעה לירושלים
מיהרה למסור את הנשק ליעדו, ורק אז
חיפשה את מקור הכאב. היא גילתה עקרב.

— אך הוא מעוניין בהם עד אין שיעור
פחות מאשר ביחסים הנוכחיים, שיש להם
תוכן ממשי יותר.

עת1נ 1ת

ל ק רו אודק רו ע

במידת המהיימנות של האינפורמציה הנמצאת
בידם, נוכחו שרי המפלגה הדתית לאומית
בשיאה של פרשת בן־גל, עם פיטוריו
של הממונה על שירותי הבטחון.
לכתבו הפרלמנטרי של הצופה, יונה כהן,
נודע על דבר פיטורי הממונה חמישה ימים

שלה הותר לבקרו בערב פסח. כאשר ראה
הנשיא את הידיד — שעמו השתתף בייסוד
מפלגת פועלי־ציון בארץ, בחיבור ספרים,
בגלות באמריקה בימי מלחמת העולם הראשונה
ובחזרה כחיילי הגדוד העברי — לא
יכול היה אף לענות לשאלה ״מה שלומך ז״

הוא אחז כידו הצנומה את ידו
של דויד בן־גוריון, בבה חרישית.

מי יהיה הבא אחריו?
^ יוםח מי שי החליטו הרופאים לה־
^*תיר לנשיא לשוב לביתו, לאחר שהוברר
כי השכיבה בבית־ד,חולים משפיעה עליו
לרעה מבחינה נפשית. בהודעה הרשמית
שפורסמה על־ידי לשכתו לא נמסר דבר על
מצב בריאותו, או על מימצאי הרופאים.
נאמר רק, כי הנשיא יקבל כתבי־האמנתם
של שגרירי בריטניה,
אוסטרליה ופרו
החדשים, ולאחר מכן
יצא לחופשה.
רוב אזרחי המדינה,
שעקבו באהדה
אחר מעשי הנשיא,
הסתפקו בהודעה הרשמית.
אך מקורביו
של הנשיא ידעו
כי לא תם העניין,
וכי יש לצפות בכל
יום לפרישתו של
הנשיא מתפקידו, מטעמים
של בריאות.
הפעם לא יכול היה גם דויד בן־גוריוך
להתעלם מכך, ששוב אין יצחק בן־צבי מסוגל
למלא את השליחות — עם כל היותה
חיונית למפא״י ולבן־גוריון עצמו. הוא ידע
להעריך היטב כמה חיונית השליחות, שהרי
הודות לבן־צבי ולסמכויות הנשיא, הצליח
בן־גוריון להיחלץ מספיחי פרשת לבון ומ־איומי
״מועדון הארבע״.

על כן, גם כשעה ששלחו לנשיא
מכתבי איחולים להחלמה מהירה,
ידעו ראשי מפא״י בי הם מתקרבים
לבעייה בעלת חשיבות עליונה:
מי יהיה הנשיא הבא?
שוב צפו שמותיהם של משה שרת,
זלמן שזר וקדיש לוז, כמועמדיהם של זקני
מפא״י. אלא שלגבי שלושה אלה לא נראתה
הדרך סלולה. שרת אינו מעונין בתפקיד זה,
כל עוד בן־גוריון הוא ראש ממשלה. גם
בן־גוריון עצמו מתנגד ליצירת מצב, בו
יצטרך לחלוק כבוד פומבי לשרת. שזר
מעוניין בתפקיד — אך בן־גוריון אינו
מצדד בו, בנימוק ש״אין בהופעתו ממלכתיות״
.גם את מועמדותו של לוז אין בן־
גוריון רואה בעין יפה.
אילו היה תפקיד הנשיא ייצוגי בלבד,
נטול חשיבות פוליטית של ממש, ייתכן
כי בן־גוריון היה מסכים למועמדותו של
אחד משלושה אלה. אולם בצמרת המפלגה
יודעים כי לנשיא הבא תפקיד חשוב:

בי הנשיא הבא הוא איטר יבחר
את ראש־הממשלה הבא. אם הוא
שייך למחנה הוותיקים האנטי-
כנגוריוניים של מפא״י, יטיל את
תפקיד הקמת הממשלה על אחד
הוותיקים. אם הוא אחד מאנשי
בן־גוריון, יטיל את התפקיד על
כן־גוריון עצמו, או על אחד המומלצים
שלו, במו שמעון פרס.
לפני שהדבר פורסם בעתונות.
ועוד באותו יום פנה
אל הכתב ראש סיעת חירות בכנסת וביקש
ממנו למסור לו את האינפורמציה שבידו.
קודם לכן פנה יונה לסגן שר־הבטחון,
שמעון פרס, ושאל אותו בפתק אם עובדת
הפיטורים נכונה. על הפתק רשם הכתב:

הנשיא הע״ו

יצחק בן־צבי,
ליד נשיא ליבריה,
וויליאס סאבמן, בעת ביקורו שם.

איש כזה, אשר בן־גוריון עשוי להציע
את מועמדותו, הוא ח״כ מפא״י לשעבר,
שלמה לביא מעין־
חרוד. לביא הינו
אחד ממקורבי בן־
גוריון, חברו עוד
מימי פועלי־ציון ואדם
שתמיד נלחץ
עליו בכל מצב עדין.
הוא גם יליד
פלונסק, עיר מולדתו
של דויד בן־
גוריון.
קיימת גם אפשרות
אחרת, במידה
שלביא לא יזכה בשזר
תמיכת
יתר ראשי
המפלגה. במיקרה זה עשוי בן־גוריון לה,ע־לות
הצעה מקורית:

שרעיית הנשיא, תקבל את התפקיד
שהרי ממילא, גס ביום
הינה מנוסה בהילבות הנשיאות.
ברור כי ההצעות לא יועלו רק במפא״י.

המפלגות האחרות יעמידו
עמדים משלהן, בנסיון להחזיר
המצב לקדמותו, כפי שהיה
קום המדינה, כאשר הנשיא
היה איש מפא״י.

מואת

״לקרוא
ולקרוע!״ פרס קרא את הפתק אך
במקום לקרעו מיהר להראותו לרמטכ״ל
ולאישים אחרים שידעו על הפרשה. משנוכח
הכתב שהעובדות עומדות ממילא להתפרסם,
הסכים למסור מעט מן האינפורמציה לנציגי
סיעת -החירות.
בעקבות זה התאספו כל הסיעות והחלו
לדון בעניין. תוך כדי הדיונים התברר
לשרי המפד״ל שאין הם יודעים כלל במה
המדובר. רק פנייה מזורזת לכתבם הפרלמנטרי
הכניסה אותם בחזרה לעניינים, עוד
לפני ישיבת הממשלה שדנה בפרשה.

במדינה
משטרה
רומקמא שי
חליפת־מכתבים בלתי־רגילה התנהלה בשבועיים
האחרונים בין המטה הארצי של
המשטרה, לבין האזרח ראובן (״רומק״)
גרינברג. היא החלה עם מכתב ארוך, מודפס
במכונת־כתיבה, שהופנה אל המפקח
הכללי, יוסף נחמיאם.
הייתה זו תלונה נגד אחד הקצינים של
מטה מחוז תל־אביב, אותו האשים רומק
בעבירות פליליות ״בניגוד לסעיפים 309ו/או
310 לפקודת הקוק הפלילי 1936״ .כתב
רומק:
• ״הקצין הנ״ל קיבל כדמי לא־יחרץ
ו/או קנה ביחד עם אתרים חלקים למכוניות
ג׳ים, וזאת ביודעין שהחלקים גנובים
(מרכוש ממשקתי) .כאשר הרגיש כי מעשיו
נתגלו, וכי האדמה בוערת מתחת לרגליו,
מכר את הג׳יפים, שהרכיב מחלקים גנובים,
למוסך בתל־אביב — גם מטעמי רווח טוב
וגם כדי להעלים את ההוכחות אשר היו
בודאי מביאות להרשעתו בפלילים, אם
היה מוגש נגדו משפט פלילי.
• ״הקצין הנ״ל חתר גם תחת כלכלת
מדינתנו, בהיותו עוסק בהברחת מטבע קשה
בין ישראל לדרום אפריקה, במקום שיש
לו קרובים עשירים העוסקים במקצוע הקצבות,
ואשר אצלם ביקר הקצין בקשר ל־עיסקות
הבלתי־חוקיות.
• ״בהיותו קצין אחראי במדור חקירות
בתל־אביב, כשנעצר אחד ממכיריו כחשוד
במסחר בדולרים מזוייפים, היו אצל הנ״ל
100 דולרים מזויפים בשטר אחד. הקצין,
בהיותו שותף של החשוד בעסקים אפלים
עוד בתקופת המנדט, שמר את 100 הדולר
מעיני החוקרים, הוציא אותם מחוץ לבנין
המשטרה, ומסרם לחשוד בזמן שיחרורו.
• ״בהיות החשוד הנ״ל מספר פעמים
אחרי שיחרורו בחוץ־לארץ, שילם לקצין זה
עבור שירותו במובות־הנאה ובמתנות.
״מתוך רוח של אזרחות טובה, הריני
פונה לאדוני, ודורש במפגיע, כי עניין זה
ייחקר ביעילות ובדרך שתמנע מאותו קצין
להפריע למהלך החקירה. לאור עמדתו במטר,
משטרת תל־אביב, יש לו כל האפשרויות
לכך.
״אני מעמיד עצמי לרשות אדוני בכל
עזרה כנה שתידרש ממני בעניין זה, והנני
מוכן להתייצב בפני אדוני, לפי דרישתו,
על מנת למסור כל הפרטים הידועים לי
בנדון, וכן שמות אנשים היכולים להוסיף
פרטים בעניין זה, אם יגלו רוח אזרחות
טובה, ואם אותו קצין לא ״יעבד״ אותם
כדי להכשיל את עבודת החוקרים.
התלונה נמסרה לטיפול. היה זה
צעד מובן מאליו. כי רומק משוכנע, שאותו
קצין ״ביים נגדי בפברואר חקירה ומעצר
ומשפט־פורים ללא כל תלונה, אלא על סמך
עדויות מפוברקות״ .שלא לדבר על הטינה
שהוא רחש לקצין זה, עוד בהיותו איש
משטרת המנדט ובהיות רומק איש המחתרת
בירושלים.
רומק, אשר תלונתו נגד יעקב בר־אור
הפעילה את הגלגלים ששמו קץ לקריירה
של פרקליט מחוז תל־אביב, זכה לתשובה
מהירה. דובר המשטרה הודיע, כי תלונתו
נמסרה לטיפול והיא תזכה לבירור. כעבור
יומיים הוזמן להתייצב אצל מפקד משטרת
רמית־גן, כדי שזה יגבה עדות מפיו.
רומק לא הופיע במועד שנקבע לו.
תחת זאת הריץ מכתב שני אל המפקח
הכללי, בו הסביר מדוע לא התייצב ברמת־גן:
נפה זו כפופה למפקד המחוז עמוס בן־
גוריון, שהוא גם מפקדו של הקצין אשר
נגדו התלונן רומק .״איזה מין חקירד, בלתי־משוחדת
ינהל?״ שאל.
השיב דובר המשטרה :״המפקח הכללי
אינו מנהל חקירות בעצמו. עליך לפנות
למשטרת רמת־גן.״
בסוף השבוע היה רומק שקוע בהירהורים:
להריץ עוד מכתב אל המפקח־הבללי, או
להתייצב במשטרת רמת־גן?

סעד
בידחזקהובזרוע נטוי ה
לשכת־הסעד, הנמצאת במרתפי עירית בתים,
מוגנת על־ידי סורגים הקבועים בדלתו־תיה.
אין אלא סורגים סתם, אלא מסוג
אלה הנהוגים להגן על בתי־הסוהר. כל
המבקש להכנס למשרדי הלשכה מוכרח
(הסשן בעמוד הבא)

.יציבות מס־הבנסה שמרה בתחילה
^•*ת השם בסוד. היא רק היתד, מוכנה
לגלות, כי מתנהלת חקירה נגד אזרח פרטי,
על ההעלמה הגדולה ביותר של מס־הכנסה
מאז קום המדינה. גם כאשר התגלה שמו
מעל גבי העתונות, לא עשה הגילוי שום
רושם. נאמר, כי המדובר באחד י. פולאק,
מרחוב שפינתה בתל־אביב.
מי הוא י. פולאק זה, אשר לפי מקורות
מס־הכנסה העלים הכנסה של שמונה מיליון
לירות?
הוא אינו חרשתן, אף לא יצואן או יבואן.
אין הוא מופיע בערבי הגאלה, ובמסיבות
דיפלומטיות לא יכירנו מקומו. גם כאשר
הציג שר המסחר והתעשיה את המיליונרים
הישראליים, שהצטיינו בהיקף עסקיהם, בפני
הנשיא, לא היה י. פולאק ביניהם. איש
מכל המיליונרים הללו אף לא ידע על קיומו.
ובכל זאת — הרוויח אותו י. פולאק,
לדברי נציבות מס־הכנסה, יותר מכל המיליונרים
האחרים.
אולם היה חוג מצומצם אחד במדינה,
שידע מיהו י. פולאק. היו אלה סוחרי ונד
תווכי הקרקעות, המתרכזים בפינת שדרות
רוטשילד בתל־אביב, סביב המטה שלהם,
קפה תפארת. הם ידוע כי יצחק פולאק
הוא מלך סוכני הקרקעות בישראל.
בבית־הכנסת הקטן מושב זקנים, ברחוב
אלנבי בתק־אביב, זכור עדיין יצחק פולאק
כשמש הצנוע, שהיה מנקה את בית־הכנסת,
דואג לספק מים לכיור, מכין נרות לשבת
ומקבל כמה גרושים מאלמנה כדי לומר
קדיש אחר בעלה. בהתקרב שעת תפילה
היה דופק על הבמה וקורא :״מינחה!״
ביתר שעות היום היה מסתובב בין הנדבנים,
גובה מהם את תרומותיהם לבית־הכנסת,
תמורת אחוז זעיר.
אל עסקי הקרקעות הגיע הודות לבעל־הקרקעות
הגדול ביותר במדינה. פקיד של
הקרן הקיימת לישראל פנה אליו באחד
הימים, הציע לו עיסקה: בין הזקנים, המתפללים
בבית־הכנסת ומתגוררים במושב־הז־קנים
הסמוך לו, היו רבים שהם בעלי
חלקות אדמה; אם יצליח פולאק לשכנעם
להעביר בצוואתם את החלקות האלה כתרומה
לקרן הקיימת, לא יצא פולאק מופסד
מן השידול.
השמש הצנוע היה מקורב אל הזקנים,
עזר להם להתלבש, הזמין אליהם את הרופא
בשעת צורך, היה ידיד־אמת לזקנים הגלמודים.
לא פעם שמעו בעצותיו. גם כאשר
יעץ להם בעניין הקרקע שבידיהם.
העיסקות הראשונות, בהשראת הקרן הלאומית,
פתחו לפני פולק עולם חדש. הוא
למד להכיר ערכו של קושאן * ,ולהעריך
את העובדה כי אדמה אינה טובה רק לקבורה
ולגידול ירקות.
זה היה סמוך לקום המדינה. כיום מעריכים
את פולאק העגלגל כאחד הגורמים החשובים
ביותר בסחר־ד,קרקעות בארץ .״חצי
נתגיה שייכת לו,״ יודעים לספר הספסרים
הקטנים והמתווכים המקנאים בו. הם אינם
מפריזים. להיפך: לא רק בנתניה חולש
פולאק על שטחים עצומים ועל בניינים,
אלא גם במרכז תל־אביב, על הר הכרמל,
בחולות ראשון־לציון, באשדוד.
טענתו היסודית של פולאק, באזני חוקרי
מס־הכנסה: כל הרכוש העצום הזה, ועיס־קות
המיליונים שהוא ביצע, אינם שלו למעשה.
הוא רק שימש כסוכן של אנשים
אחרים.
״גלה את שמות האנשים,״ דרשו החוקרים
,״ואז נאמין לך.״
זאת לא יכול היה פולאק לעשות.

חשיבותו ש? שר
ף• חורש שעבר, כאשר אך ביצבצה
באופק פרשת העלמת מס־הכנסד, ה*
בתורכית:

שטר־בעלות על קרקעות.

גדולה ביותר בתולדות המדינה, התקיים
בנתניה דיון במליאת מועצת העיריה על
התקציב העירוני. קם בן־מנחם, מזכיר מועצת
פועלי נתניה, שהוא גם חבר מועצת העיר-
יה מטעם מפא״י, והצהיר :״עוד לא היתר,
הנהלה בעיריית נתניה, שיהיו בה כל כך
הרבה קנוניות על חשבון הציבור וכל כך
הרבה חיפוי הדדי. על דברים חמורים, בענייני
טוהר־ר,מידות, כפי שקיים בקואליציה

עובד בן־עמי

העיר עומד בראשו — העניק הלוואה גדולה
לאותו בית־קפה, ששקע בחובות אחר־כך
ופשט את הרגל.״
אליהו ריגלר, סגן ראש העיר מטעם המנד
ד״ל, הסמיק והחוויר חליפות למשמע הטענות,
לאחר שהחליף מבטים עם ראש העיר,
עובד בן־עמי, הבין כי מוטב לשתוק. חושבי
נתניה, שעקבו אחר הדיון, לא היו מופתעים
מן הביקורת, אף לא מן הידידות בין ראש
העיר לבין סגנו. כי בנתניה יודעים הכל,
שבן־עמי מפנק מאד את שני אנשי הפועל־המזרחי:
סגנו ריגלר וקצין המחוז דויד
רזניק, המשמשים לו ראש־גשר במשרד
הפנים.
למישרד הפנים אין בן־עמי זקוק לניהול
העניינים השוטפים של עיריית נתניה. אף
אם שר הפנים לא יאשר ללא־תיקון את
התקציב השנתי, לא יפריע הדבר לראש
העיר. כי לבן־עמי יש אינטרס הרבה יותר
חשוב. והוא: עיסקי קרקעות, בסכומים של
מיליונים, בתוך אזור נתניה ובעיה החדשה
אשדוד. המבין בקרקעות יודע, כי
לעתים יכולה חתימה אחת של שר הפנים
להפוך שטח של אלפי דונמים מאזור חקלאי
לאזור עירוני. ערכו של כל מטר קרקע
בשטח זה יקפוץ מיד פי 100 או 150 ממה
שעלה לפני חתימת השר. עובדה זו, המעלה
מיד את ערך הקרקע, מעשירה לפתע את
בעליה — ללא כל השקעה או מאמץ.
כלום יש דרך יותר טובה להשיג חתימות
כאלה מידי השר הדתי, חיים משה שפירא,
מאשר באמצעות חבריו למפלגה בנתניה?
מה עוד שחברים אלה אינם מתבקשים לתווך
לשם שמיים.
אפילו השר עצמו אינו עושה זאת לשם
שמיים. רק לפני חודש פירסם יומון המפ״דל,
בהבלטה, על פגישת ראשי ערים שהתכנסה
בשפיר, קיבלה על עצמה לרכז רבע מיליון
לירות להשלמת מרכז שפירא, על שם שר
הפנים. הרוח החיה בפגישה זאת היה
ראש עיריית נתניה, שאף נטל על עצמו את
תפקיד הגזבר.

חוזות זהב

דויד בן־או,
הנוכחית. בנתניה קיימת מהדורה חדשה של
פרשת שפיגל: קבלני בניין בעיר נתבקשו
על־ידי סגן ראש העירייה, שמחלקתו מפקחת
על עבודת בנייה, לתת תרומה לישיבת
בני עקיבא של הפועל המזרחי. בועדת
בניין ערים לחץ סגן ראש העיריה לאפשר
לקפה אנטוורפיה בנייל, הנוגדת את החוק,
משום שבנק הפועל־המזרחי — שסגן ראש

•ף* חו לו תשכין בת־ים וראשון־לציון
; | הם שטח־־המחייה היחידי, שנותר לפיתוח
היישוב העירוני במרכז הארץ. הוא גם
שטח־הקבורה היחידי שנשאר באותו אזור.
על כן קנתה חברה קדישא התל־אביבית 500
דונם של אדמה בתחום שיפוטה של עיריית
בת־ים.
באותו זמן התנהל מאבק חריף בין עיריות
בת־ים וראשון־לציון על הכללת שטח החולות
כולו בתחום שיפוטן. דויד בן־ארי,
ראש עיריית בת־ים, הצביע על ההתפתחות
המהירה של עירו, טען כי זו נשארה למעשה
ללא רזרבה קרקעית, כמובלעת בין
תל־אביב, הים, וחולון. המוצא היחידי להמשך
התפתחותה של בודים, טען, דרומה —
אל החולות. ראש העיר חלם על הגדלה
ניכרת של שטח השיפוט של עירו המתפתחת.

ראשון־לציון לא ויתרה, והדבר עבר
להכרעתו של שר הפנים. ברגע זה בחר
בן־ארי בנשק יעיל לגבי השר הדתי. הוא
איים שאם לא יסופחו החולות לתחום שיפוטו
ימנע את פתיחת בית־הקברות החדש
בתחום העיר. הוא נקט בצעד אולטימטיבי
זה, בידעו כי כמה מפרנסי ראשון־ לציון
מצאו דרך אל אזנו של שר הפנים, והם
עלולים לסכל את תוכניותיו.
לאזרח הרגיל נראה זה ויכוח ענייני בשאלת
תיכנון ערים, והשאלה היתד, אם
אמנם תפתח בת־ים את השטח בקצב מהיר
יותר מאשר עירית ראשון־לציון. רבים אף
העלו את בן־ארי כדוגמה של ראש־עיר
דינאמי, הדואג להתפתחות עירו, ודואג
לשטח־מחייה עבורה.
אך התברר כי להכרעה החשובה במלחמת

המוציאים הון

במדינה

גבול בוו=ים: מענו למגור השחקיס־החולות השווים מיליונים
שתי הערים מחכים גם גורמים אחרים.
במוקדי הספסרות בקרקעות חיכו בכליון־
עיניים להכרעת השר. כי הספסרים היו
מעוניינים בפרשה זו הרבה יותר מאשר שתי
העיריות גם יחד. למעשה, לחמו ראשי
הערים את מלחמתם של הספסרים וסרסורי
הקרקעות.
קרקעות אלר, היו שייכות לבעלים, שקנו
אותן בזול אצל מינהל מקרקעי המדינה.
כל עוד נשארו אדמות בור, היה מחירן
נמוך. ברגע שיוכרזו כאדמה עירונית יאמיר
מחירן לשחקים. אולם אם יסופחו לעיריית
ראשון־לציון, אשר קצב הפיתוח והבנייה
שלה איטי יותר, יעלה מחירם רק בהדרגה.
הזילו סיפוחן לבת־ים עשוי היה להקפיץ
את מחירן בן־רגע, ממאות לירות ועד לרבבות
לירות לדונם.
הספסרים רצו כי דווקא בת־ים תנצח.
שכן לראש העיר בן־ארי הבנה מלאה ל־עיסקי
פיתוח ופרסלציה. לא רק הוא, אלא
כמעט כל נציגי הקואליציה והאופוזיציה
העירונית מקורבים מאד לעסקי קרקעות
ופיתוח. מצטיין ביניהם: סגנו המפד״לי, דב
דויטש, שטיפל בהשגת אישור משרד הפנים
לסיפוח שטחי חולות נרחבים לתחום העירוני
של בת־ים.
אחיו של בן־ארי, בנימין, היה שותף
לאותה ציפיה של הספסרים. כי הוא עצמו
בעל 350 דונם בחולות אלה, בגושים מספר
5026־ .5027 הספסרים היו כה משוכנעים
בטיב היחסים בין בנימין בן־ארי לבין אחיו
ראש העיר, שקנו מבנימין חלקות בחולות,
במחירים גבוהים הרבה יותר ממחירן
ההגיוני.
מכיוון שאדמה זאת לא היתד. עדיין אדמה
עירונית, המחולקת לפי פרסלציה לחלקות,
לא יכול היה בן־ארי לתת להם קושאנים,
המציינים מספר הגוש והחלקה. הקונים הסתפקו
בפתקים קטנים, חתומים בידי בנימין
בן־ארי, המאשר כי מכר להם כך וכך
דונמים וכי יעביר את המכירה בטאבו לאחר
שתהיה פרסלציה.
והרי הפרסלציה הטובה, שתכלול רחובות
ראשיים ומרכזי מסחר ובידור במקומות הנכונים,
נתונה בידי אחיו, ראש העיר. לכן
היו שזזים החולות של בנימין בן־ארי
יותר מיתר החולות סביב. לכן גם עקבו

הספסרים באהדה אחרי מאבקו של ראש
עיריית בת־ים עם עיריית ראשון־לציון על
אזורי החולות.
לבסוף נענה שר הפנים ללחץ של בן־ארי.
תמורת מתן רשיון לחברא קדישא להתחיל
לקבור מתים בתחום בת־ים, קיבלה העירייה
לתחום שיפוטה חלק מ־ 8000 הדואנם, שהיא
תבעה לעצמה מאדמות החולות. בקרוב
יהפכו אלפי הדונאמים לחלקות מפוצלות,
בהן אפשר לספסר.
כתב אפרים תלמי, עורך דבר לילדים,
בשיר שחיבר לכבוד בת־ים :״בחול זהב /
בנוף נרהב /ניצבת את /יפה נפלאת.״
ספסרי הקרקעות אינם מבינים אולי בשירה.
אבל הם הסכימו בכל לב, כי הכינוי
״חול זהב״ על חולות בת־ים אומנם משקף
את המצב לאמיתו.

מאז ועד היום
יי קשר ההדוק בין פיתוח והתיישבות,
} !לבין ספסרות פרועה בקרקעות, אינו
תופעה חדשה בישראל. כמו בכל ארץ־
הגירה, שמרכזי־האוכלוסייה שלה מתפתחים
בקצב מוגבר, קיים בה ביקוש רב לקרקע.
ביקוש זה יוצר מעמד־ביניים של ספסרים,
המתווכים בין בעל־הקרקע לבין הקבלן או
הבונה הפרטי, הרוצה לבנות בית. זוהי אחת
מפרנסות האוויר המכניסות רווחים גדולים
ביותר.
עולמם של המתוזכים זהספסרים הוא
עולם מיוחד במינו. כך תיאר אותו אחד
מגדולי הסופרים העבריים :״מי שלא ראה
איך קונים ומוכרים עתה קרקעות בארץ־
ישראל, לא ראה התחרות בזויה ונתעבר,
מימיו. כל הנעשה בין החנזזנים והסרסורים
הקטנים באחת מערי התחום, אינו אלא
צדק ויושר לעומת הנעשה כעת בארץ.
בבואי שמה, לפני שלושה חודשים, נמצאו
רק שתי חברות של ספקולאנטים — קוני
קרקעות,כדי למכרן חלקים־חלקים — וכבר
אז ראינו כי עתידה הספקולאציה להיות
למוקש לישוב. עתה הנה באה ונהייתה!
״במשך זמן קצר פרו ורבו הספקולאנטים
באופן מבהיל, ובעוזבי את הארץ עזבתי

מן הארק

שם כבר שש חברות כאלו, ובלי ספק עוד
ירבו. מלבד מחנה גדול של סרסורים קטנים
— בהם חייטים וסנדלרים שעזבו את
מלאכתם בשביל המסחר הזה — ואנשי־מירמה
שונים, מן העולים החדשים. ובאיזו
אמצעי משתמשים! כל עורמה זמירמה כשרות
בעיניהם. משיגים בשוחד מכתבים
וטלגראמות של אחרים, מחזיקים מרגלים
המתהלכים חרש בכל מקום, כדי לדעת
מעשי מתנגדיהם. ועל הכל — מפקיעים
שער הקרקעות באופן נורא.״
ממשיך הסופר בתיאורו:
ברחובות יפו חזיון רגיל הוא עתה
לראות זוגות זוגות הולכים ומתלחשים וכל
אחד מביט לרגעים בעיני־פחד וחשד על כל
הצדדים, שמא חלילה נשמעים הדברים ל־אזני
ח ב רו ...הכל מבינים שבודאי הלכו
׳,ראות את הסחורה.״
זהו תיאור שנכתב לפני 72 שנה, על־ידי
אשר גינזבורג, הידוע בכינויו הספרותי
״אחד העם״ .הוא ביקר אז בארץ, בשליחות
אגודת חובבי־ציון, ובשובו לרוסיה פירסם
בעתון המליץ, מאמר גדול בשם ״אמת
מארץ־ישראל״ — מאמר הנלמד כיום בשיעורים
לספרות, בבתי־הספר התיכונים
בישראל.
למורים לא קשה להסביר חומר זה, כי
הוא אקטואלי גם כיום. שהרי כל תלמיד
בנתניה, בתל־אביב או בחיפה יכול להוסיף
סיפור משלו, על הספסר שמכר למשפחתו
את חלקת האדמה או את הדירה המשפחתית
שלהם.
רק דבר אחד השתנה מאז ביקורו של
אחד־העם: אז היה גבול להיקף הספסרות
בקרקעות. כי רוב האדמה בארץ היתד, בידי
הממשלה התורכית וכמר, בעלים ערביים,
אשר לא ד,ירבו למכור אותה למתיישבים
היהודיים. גם לחץ העליה היהודית לא
היה עדיין כה כבד.
כאשר קמה מדינת ישראל, ועברו לידיה
הקרקעות הממשלתיות והנמושות, אפשר
היה לקוות כי תדע הממשלה לרסן את
הספסרות במיצרך חיוני זה. היו אלה
תקוות־שוא. כי דווקא המדינה הפכה מקור
עיקרי לספסרות, ורבים מראשי העיריות
ומוסדות־הציבור מעודדים אותה במישרין
ובעקיפין.

מדוע? כיצד מחלקת המדינה
אלפי דונאמים, כאשר כדור לגמרי
בי אולמה זו תשמש לספסרות?
כאיזה דרכים אפשר להוציא מידי
המדינה אדמות זולות, ולהרוויח
תוך שנה מיליונים על חשכוו המשתכנים
הקטנים? על כך כמא מר
הבא בסידרה זו.

(המשך מן העמוד הקודס)
להכות על הרשת. רק אחרי בדיקה קפדנית
על־ידי השמש הוא מורשה להכנס פנימה,
או לא.
התחלת הדרך. אחת הסיבות לסגירת
לשכת־הסעד בפני הע,לם החיצוני היא
אישיותו של משר, בן־שמעון.
משה בן שמעון בא ארצה לפני 2ז שנה
מעיראק. הוא היה אז בן 20 יוכל חייו
ההרפתקניים עמדו לכניו. זה התחיל בצורה
בנאלית לגמרי: בשרות פעיל בצה״ל ואחר־כך
בחיפוש אחרי עבודה. אבל עבודה לא
הייתה. במקרה הטוב ביותר — עבודת
דחק.
באותה תקופה הגיע בן־שמעון למסקנה
שגם בלי לעבוד אפשר להרחייח בצורות
שונות. הוא עבר ליפו ונעשה אישיות
מוכרת בין אנשי המשטרה בנפה הדרומית
בתל־אביב. יתכן שהיה אף מגיע לכלא,
אבל הגורל רצה אחרת. באחת הבדיקות
הרפואיות השגרתיות, התגלה שהריאות שלו
הן במצב חמור למדי. לא היתד, זו שחפת,
אך סכנת המחלה הייתה קיימת.
הוא אושפז בבית־החולים בבאר־יעקוב.
אחרי 4חודשים מצאו אותו בריא לגמרי,
והוחלט להוציא אותו מבית־ד,חולים.
שיטה יעילה. הסתבר שביצוע ההחלטה
היה לא פשוט :
לפני צאתו מבית־החולים העמיד בן־
שמעון כמה תנאים:
• הוא מוכרח לקבל 2500ל״י במזומן.
• מוכרחים לתת לו חנות בשוק של
יפו.
• הוא מוכרח לקבל דירה או לפחות
צריף קרוב ליפו (בהיותו בבית החולים
הספיק הוא להתחתן ואשתו ציפתה לילד).
במקרה ולא יקבל מה שהוא דורש —
לא יעזוב את בית־החולים.
בהנהלת בית החולים קמה מהומה. התקשרו
עם משרד־הסעד. התחילו במשא
ומתן קדחתני, שנגמר בנצחונו המלא של
משה בן־שמעון: קיבל כסף, קיבל חנות
וקיבל צריף במעברת בת־ים.
מאותו הרגע החלו הביקורים התמידיים
של משה בן־שמעון בלשכת הסעד בבתים,
שהתנהלו תמיד לפי תוכנית אחידה:
בן־שמעון נכנס למשרד מינהלת הלשכה,
הוא זורק כסא או חפץ כבד אחר, ואחרי
פתיחה זו מביא את דרישותיו. השיטה
הוכיחה עצמה כיעילה ביותר: באופן זה
הצליח הוא לקבל, מחוץ לחנות אותה השכיר
מיד עם קבלתה, גם תמיכה חודשית.
מלבד זאת זיכה אותו כל ביקור בלשכה
ב־ 15ל״י. אחרי זמן מה הגיעה הלשכה
ליעול עבודה נפלא; בן־שמעון היה מקבל
את ד,־ 15 לירות שלו כבר בפרוזדור, מידי
השמש.
לפני שנה הציעו לבן־שמעון לעבור
מהמעברה לשיכון ברמת־יוסף. התנאים שהעמיד
היו קשים ביותר. הוא יעבור לשיכון
אם לשכת־הסעד תתחייב לשלם עבורו שכר
דירה עד סוף ימי חייו; תשלם 33 לירות
50 אגורות עבור החוזה עם עמידר, ותשלח
לו מכונית־משא להעביר את כל חפציו
מהמעברה לשיכון. התנאים כמובן נתקבלו.
משה בן־שמעון עבר לדירה חדשה, הספיק
להתקין בה על חשבונו דוד־שמש ותריסול.
״כי פרידמן זה פרידמן כאשר
הופיע משה בן־שמעון לפני חודשים
מספר ללשכת הסעד בתביעה לתת לו חנות
ברמת־יוסף, נתקל הוא בסרוב. מרוב כעסו
על אי־מילוי דרישתו, תפס תנור פרידנזן
בוער, וזרק אותו לעבר שולחן המנהלת.
הענין נגמר בהתערבות מכבי־האש ובהכנסת
משה בן־שמעון לכלא. שופט השלום בתל־אביב
העריך את התרגזותו של בן־שמעון
בשלושה חודשי־מאסר.
העונש נגמר לפני שבוע. באותו יום,
אחרי שגבר על הסורגים החדשים שהותקנו
בלשכת הסעד, הופיע בן־שמעון לפני המנהלת
הנדהמת.
״את זונה בת זונה,״ הצהיר.
״אין לי טענות אליך על שישבתי שלושה
חודשים. זה היה בית הבראה מסוג א׳ א׳.
קיבלתי במשקל חמישה קילו. ואיזו חברה
היתר, שם — כל משרד־הבריאות! אבל
עכשיו את מרגיזה אותי שוב ואני אפסיד
את החמישה קילו שקיבלתי בבית־הסוהר.״
אחרי זד, הוסיף עוד:
״ועכשיו תני, י חמישים לירות, כי נולד
לי בן. רק מהר כי אין לי זמן בשבילך.
באתי לכאן ישר מבית־הסוהר, ואפילו עוד
לא הייתי בבית.״
משה בן־שמעון קיבל 50 לירות והלך
הביתה.

האנשים הרעים הרביצו לשריו, וכל העיירה הסתכלה בחיבוק ידיים במשך חצי שעה

טקסאס ברמלה
מרגעים אלה השארתי את סילברה ברחוב,
ונכנסתי לקיוסק לרחוץ את היד השותתת
דם• לפתע שמעתי קריאה, :הזהר!׳ הסתובבתי
במרחק של מטר מאחורי עמד דידי,
בהרימו מעל הראש צנצנת עם 8קילו
סוכריות. התכופפתי וסכנת־המוות החליקה
ליד כתפי.״
קטעים אחרים צפים ועולים בזכרון:
״כל הזמן זכרתי שמותר לי רק להגן על
עצמי. כאשר דידי התנפל עלי בשנית,
הייתי כבר כמעט במצב של חוסר הכרה,
בגלל הכאב שנגרם לי. בהביטי על בתי
הקטנה רות הצופה במחזה המחריד, ובגלל
זעקותיה של אשתי המוכר, על־ידי רינה,
אשתו של דידי, הרמתי את הרגל על מנת
לרסק את פניו של יעקוב סילברה השוכב.
אבל באותו הרגע הסתכלתי בפניו המביה־לים,
והורדתי את רגלי, .קום!׳ אמרתי, .לך
הביתה.׳ הוא קם, מתנודד, ניגש לדלת,
ומשם זרק בראשי בקבוק.״
כל זה אירע בלב העיר, במשך חצי שעה,

אלה הם הגיבורים בהצגה המזעזעת, אשר התקיימה בנזוצאי
חג הפסח בער רמלה: האחים יעקב (דידי) ,יוסף, חליפה
ואלי סילברה — האחים סילברה ידועים ברמלה כגרעין הכנופיה הטוניסאית בעיר.
ך* ייתה זו מחצית שעה של השתלטות ערב מוצאי החג לטיול במרכז העיר. ברחוב
חוקי ג׳ונגל,״ סיפר דויד תורג׳מן. הסואן הרגיש הוא עצמו כמו בבית. למ״במשך
אותה חצי שעה נלחמתי על חיי. רות שגר ברמלה רק כחצי שנה, הכיר
מסביבי היו כחמש מאות איש, אבל הייתי תורג׳מן כמעט את כל תושביה. הדבר
בודד לגמרי. בדיוק כמו בג׳ונגל, שם ה נדרש ממנו בעיקר עקב היותו מפקד משטרת
אדם נלחם לבדו נגד חיות פרא.״
רמלה.
הדבר התחיל בערב מוצאי־חג רגיל. יום
דויד תורג׳מן היה בין העוצרים ליד
החג הראשון עבר והרחובות המו מאדם.
הבוקר חגור האקדחים המעשנים. אך לא
במיוחד המתה הרחבה לפני קולנוע מר משום שהתעניין בהווי המערב הפרוע, אלא
כז — מקום הפגישות והטיולים של תושבי משום שליד בניין הקולנוע, הוציא בעל
העיר. מעל מודעת הקולנוע, הזמין את בית־הקפה פאר את השולחנות למידרכה,
הקהל בוקר מצוייר בשני אקדחים מעשנים. באופן שתפסו את כל המעבר. כל רוחב
תמונות הסרט שניתלו בחוץ, הבטיחו שע המידרכה עד לכביש הבינעירוני ירושלים—
תיים של התרגשות: אנשי המערב הפרוע תל־אביב, ההומה תמיד מכוניות דוהרות,
רוצחים אחד את השני ביריות אקדחים, היה חסום.
נלחמים בבית מרזח, שוברים אפים, הכל
״אבקש מיד לפנות את השולחנות וללפי
השיטה של תפוס כפי יכולתו•
שחרר את המעבר,״ פנה תורג׳מן לבעל

בית־הקפה .״בעוד חצי שעה אחזור בדרך
המידרכה היתה חסומה זו, ואינני רוצה לראות אף שולחן.״
אולם דוזיד תורג׳מן לא חזר בדרך זו
••י דויד תורג׳מן, יחד עם אשתו אנטוא־
| נט ובתו־רותי בת ה־ ,11 ניצלו את לאחר חצי שעה. כי באותו רגע קם מאחד
השולחנות אדם צעיר, בעל הבעת פנים
מאיימת, דידי יעקוב סילברה, ואחרי שניה
נעלמה האווירה החגיגית, והחלה חצי שעה
של חוק הג׳ונגל.

האנדרלמוסיה: צעקות החלו להשמע בכל
פינה, והחלונות הדר,דו. מהרעש, עד שנדמה
היה כאילו יתנפצו בעוד י־גע.
היו אלה ארבעת האחים סילברה מרמלה:
יעקוב, יוסף, אלי וחליפה, שהובאו על־ידי
המשטרה, על מנת להוציא נגדם צו
מעצר ל־ 15 יום.
אך ההצגה הגדולה החלה אחרי קריאת
הבקשה למתן הצו: ברגע בו הראה נציג
המשטרה סכין שנשלפה בשעת התיגרה,
נופל על הרצפה, תוך התעלפות מרשימה,
אלי סילברה, המבוגר בין ארבעת האחים.
שאר האחים הגדילו את האפקט בזעקות
אימים.
״הביאו לו מים,״ אומר השופט בשלווה,
מבלי, להפסיק את מהלך המשפטי. דידי ה־מתיפח
בבכי זורק עצמו לרגלי אחיו המתעלף,
ומראה סימנים שיש ברצונו לעשות
כנ״ל. אלא הוא נרגע במהירות. עוד התעלפות
אחת באולם בית־המשפט לא היחה
מזיקה להשלמת הרושם הדרמאטי, אבל

לא לצלם !

חצי שעה סג׳וגגז

1ן!| 1י |יי ן? רינה סילברה. ,אשת דירי.
11 1 1 1״אני בכלל לא נגעתי באשתו
של הקצין׳,״ טוענת היא. אבל אנמואנט
תורג׳מן, ע־נבת בב־ה־חוליב עם זעזוע־מוח.

*> וריד תורג׳מן, גבר חסון, שלפני
| רגע עזב את מיטת אשתו השוכבת
בבית החולים בגלל זעזוע מוח, בו לקתה
כת צאת מהתיגרה, מסתדר בקושי עם ידיו
החבושות, ומספר:
״אילו הייתי קצת יותר חלש, לא הייתי
יוצא מזה חי. הוא רצה לרצוח אותי, ראיתי
את זה ברור, כמה פעמים. רק בנס ניצלתי
ממוות.״
את התמונה שנראתה בין השעות 8.30
ו־ 9בערב מוצאי פסח ברחוב רמלה אי־אפשר
לשחזר במלואה. נשארו ממנה רק
חלקים מקוטעים, קרעי תמונות וקטעים
משוחזרים,׳ המצטרפים למחזה אלימות מהסוג
הברוטלי ביותר.
בהתחלה, סכין מתקפלת הצצה בידו של
דידי. התקוטטות בין יד מזוינת בסכין עם
יד ריקה מכל כלי וחוד הסכין הנכנס לתוך
כף־היד. אחר־כך באות במקום הסכין —
השיניים׳,יי המתהדק ו ת על האצבעות בתפיסת
בולדוג, שאת לועו לא ניתן לפתוח. יותר
מאוחר — בקבוק בירה שבור, יותר־נכון:
צוואר־בקבוק בעל שוליים ־מעוטרים בחודי
זכוכית, וחיוך מעוקם על פניו של דידי:
״בוא,׳ תיגש, אני רוצה לרצוח אותך!״
״בשביל זה אתה פחות מדי גבר,״ עונה
תווג׳מן ,׳המתקרב עם ידיים רפויות לעבר
דידי המשתולל בטירוף.
״היו רגעים בהם חשבתי שהכל כבר
השתתק,״י ממשיך תורג׳מן להזכר .״באחד

התן נלפות, צעקות, ג׳סטות דרמתיות —

זה ההמשך של הצגת חב״ריונות ברמלה.
^1111/111 11
1111 11
״אני חף מפשע!״ צועק דידי סילברה.״.״לא אני התנפלתי! הקצין, הוא אשר התנפל עלי!״
לעיני מאות צופים. אך במשך חצי השעה
לא עזר אף אחד לעצור את הבריון המשתולל
.״האנשים היו משותקים מאכזריות
המחזה,״ טען דרויד תורג׳מן.
אך עדי־הראיה עצמם נתנו הסברים אחרים
:״פחדתי. אפילו לא מזה שאחטוף
משהו בשעת ההתקוטטות. פחדתי ממה שיהיה
אחר־כך. פחדתי ממשפחת סילברה.
כולם מפחדים,״ סיפר אחד הנוכחים.

תיאטרון בסיתיהמשפנז
•ץ ני חן? מפשע: אני דורש צדק!
>//ר£אני מבקש רק את הצדק!״ צועק דידי
בקול דרמטי, רווי בכעסו הצודק, ומקוטע
בבכי תמים. הוא לבוש רק מכנסיים קרועים
ובגופיה מלוכלכת בדם. חולצתו נעלמה,
ואילו במעיל הוא מכסה את ראשו
של אלי אחיו, על מנת להגן עליו ׳בפני
סכנת הצילום .״הוא לא אשם ! הוא לא עשה
שום דבר! תנו לו מנוחה!״ מתייפח בבכי
דידי בהצמידו אליו את ראשו המכוסה של
אחיו.
השוטרים צוחקים מתחת לשפם, פקידות
בית־המשפט שיצאו מכל החדרים, עומדות
ומסתכלות בבהלה על המתרחש.
עוד לפני רגעים מספר היה הבניין החדש
והמרווח של בית־משפט השלום ברחובות,
שרוי בדממה. הפרוזדורים והחדרים היו
ריקים. רק בפינה אחת התאספו כמה
בדוויים מסוכסכים בבעיות קרקע. לפתע פתאום,
בלי כל הזהרה מוקדמת, פרצה

הייתה מפריעה לו להשמיע את נאומו,
המוכן מראש.
הוא לא היה מוכן להעיד במשטרה, שכן
השוטרים הם נגדו. עובדה, ארבעה שוטרים
התעללו בו: ציון, פלימן, גולדברג ועוד
אחד שלא יודע את שמו .״בבקשה, איך הם
סידרו אותי!״ אומר דידי, בהצביעו על
הגופיה המוכתמת בדם, ובשתי צלקות הנראות
לא־רך החזה. לכן הוא יעיד כאן,
לפני בית־המשפט. וזו לא תהיה עדות
פשוטה, אלא בשבועה, בתור עד.
מוציא מהכיס כיפה, שם את ידו על ה־תנ״ך
ונשבע ״לאמור את האמת ורק את
האמת״ ,ואהר־כך מספר: הוא הלך עם
אשתו בחג לקולנוע, בקפה פאר הצטרפו
לשולחן של חברים, פתאום בא איזה איש
לא מוכר לו, וציווה להזיז את השולחנות.
אני אומר לאיש: נכון, שולחנות אלה מפריעים.
והוא, במקום להודות׳ צועק עלי
,תסתום את הפה!׳ ומיד תפס אותי בצוא־רון
והתחיל לחנוק. בעט באברי־המין שלי,
ואז התחלנו במכות. אני לא הייתי מתחיל,
כי לי יש פסק־דין ואני יודע את זה טוב.
״הרי כבוד בית־המשפט הזהיר אותי שלא
אתחיל עם אף אחו. זה הוא שהיכה אותי,
ועוד איך! אני אף פעם בחיים לא ראיתי
ביריון כזה

דירי ואחיו

ידי ואחיו הם חבורה רמלאית מוכן
רת. מוצאם מטוניס וארבעתם מהוים
ברמלה את לב הכנופייה הטוניסאית, כנו

במדינה
עסקים
מן השמי*

הנשיכה

מפקד מישטרת רמלה,
דוויד תורג׳מן, מראה את
סימני שיני הבריון* .היתר^זאת מחצית שעה
של השתלמות חוקי הג׳ונגל,״ אומר הקצין.

פיה המנהלת מלחמה מתמדת עם הכנופיות
המתחרות. הכנופיה העיראקית, הכנופיה המרוקאית,
ועוד ועוד.
לדידי עצמו יש כבר עבר סוער: עשרים
וכמה שנות חיים ועשרה תיקים במשטרה.
שוד, גנבה, תיגרות, זהפרעתו של שלום הציבור.
אחת
הסיבות להתערבות בלתי־פוסקת מצד
המשטרה, הם חיי המשפחה שלו. רינה
סילברה, אשתו של דידי, מוצאה מירושלים.
דידי סילברה שירת בירושלים בצה״ל. לעיתים
הוצב לשמירה על גג הבית בו
התגוררה רינה עם אמה. כאשר גמר הוא
את שרותו, ברחה איתו רינה לרמלה. היא
היתה אז בת 14 וזה היה לפני שבע שנים.
רק לפני שנה היא נעשתה באופן רשמי
לאשתו.
גם לנישואין של דידי ורינה ישנו
רקע פלילי. לפני שנה וחצי באה רינה
להתלונן במשטרה, שאהובה היכה אותה
וגירש אותה מהבית. שני שוטרים היתלוו
אליה, על מנת לעזור לה להכנס חזרה
הביתה. כאשר באו, תקף דידי את השוטרים׳
וכמעט הרג אחד מהם באבן עצומה
שזרק בראשו.
כאשר התקיים המשפט, יצאה רינה ובקשה
רחמים עבור דידי. היא הבטיחה שהוא
יתחתן אתה ויירגע. השופט — אותו השופט
ציון אלוף, אשר השבוע חתם על
צו־המאסר נגד דידי, דחה את הדיון לשבועיים.
לישיבת בית־המשפט הבאה הביאו
דידי ורינה תעודת־נישואין. בהתחשב עם
כך, המתיק השופט את עונשו, פסק לו
שלושה חודשים מאסר, עם דחיה למשך
שנתיים.
אך דידי המשיך להתפרע, ומבלי שייענש
על כך. מדוע? ״כי האנשים לא רוצים להעיד
נגדו. מפחדים ממנו,״ טוענת המשטרה .״המשטרה
מסתכלת בין האצבעות, כי דידי
ואחיו עובדים בשביל המשטרה לפעמים,״
אומרים האנשים ברמלה .״לכן הם נהנים
מיחס מיוחד,״ מוסיפים אותם יודעי דבר.
״כבר שנתיים משתדלת המשטרה לגייס
את דידי לעבוד בשבילם, אבל הוא לא
רוצה. מסרב למכור את ידידיו. בגלל זה למקום השוטרים כועסים עליו, ותורג׳מן גרם לכל
התיגרה,״ טוענת רינה סילברה.
יכול גם להיות שסיבת הגישה הסלחנית
כלפיו היא עוד אחרת: זמן קצר אחרי שהביאה
מכונית וזנן דויד אדוס את תורג׳מן
הפצוע לבית־החולים בצריפין, הגיעו גם
אחיו של דידי סילברה. דידי ותורג׳מן
שכבו על מיטות שכנות בחדר המיון. אז
הופיע אצל מפקד המשטרה׳ הפצוע האורח
הראשון: ראש עיריית רמלה,
״ראש העיר!״ קרא אחריו דידי .״שודד!״
סינן מבין שיניו האורח, ופנה לעבר מיטתו
של תורג׳מן.
״מה? שודד״ ,זעק דידי .״עכשיו אני שודד,
אבל אז כאשר הבאתי את האנשים
להצביע בשבילך, היית צריך אותי! אם
לא אני, בחיי לא היית ראש העיר!״

המסעדה הראשונה בשיטת השרות־העצמי,
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, נפתחה ברוב
פאר ופרסומת. כבר ביום הראשון לפתיחתה
צבאו על שולחנותיה מאות אנשים, אילצו
את המשטרה להתערב בהשלטת הסדר.
אולם מהיום בו נפתחה המסעדה, לא
שקטו הר! חות סביבה. השבוע נאלצה המשטרה
להציל מזירת ההתגוששות הלפרין
נוסף שנקלע באחרונה לתוך עסק־ביש,
הפעם את בעל המסעדה בכבודו ובעצמו —
מר־עולם רפאל הלפרין.
שרות עצמי. המסעדה, אותה קרא
הלפרין על־שם אשתו ברטי, היא הראשונה
בשרשרת מסעדות־השרות־העצמי אותן מתכנן
הלפרין לבנות. אך מהיום הראשון
נראה היה כי מר־העולם נכנס ברגל שמאל
לזירה העסקית. בעלת הבית, חיה פישקין,
טענה כי הלפרין הפר את חוזה השכירות,
בנה רחבת שולחנות בחצר במקום הגינה
אותה התחייב לנטוע במקום.
זה לא היה מפריע כל כך לה ולשכנים
לולא נהג הלפרין לשפוך את אשפת המסעדה
לחלק הפנוי של החצר.
ביום השישי האחרון החליטו בני־משפחתה
של חיה לפעול בשיטת השרות־העצמי.
מיד לאחר שהלפרין סגר את המסעדה,
ירדו בניה של חיה לחצר, ניקוה
וסגרו בסוללת עפר את הדלת דרכה היה
הלפרין משליך את הזבל. הם חיכו לתגובתו.
אכן כראש. הלפרין עצמו לא חשב
פעמיים. כשהגיע במוצאי השבת והבחין
בנעשה, מיהר להזמין את המשטרה, החל
בינתיים לפנות את העפר. לרגע זה חיכו
בניה של בעלת הבית שניצבו במרפסת
הקומה השניה. הם מילאו דליי מיים, החלו
לשפוך על הלפרין. לדבריהם נטל הוא,
כתגובה, אבן, ידה אותה בבעלת הבית.
באותו רגע הגיע המשטרה, אותה הזמין
הלפרין קודם, הספיקה לראות רק כיצד
מר־העולם הרטוב סופג אבן בראשו, נופל
בין שברי רהיטים שהושלכו עליו מלמעלה.
מיד נעצרו המעורבים בקטטה. בני משפחת
פישקין הועברו לתחנת המשטרה ואילו מר־העולם
נלקח לבית־החולים כשהוא שותת
דם מפצע עמוק במצחו.
״ככה זה,״ אמר הלפרין, כשהוא חובש
את כיפתו גם בשעה שהרופאים טיפלו
בפצעו ,״עמדתי בזירת ההתגוששות נגד
אלופי ארצות ויצאתי שלם. פתאום נופלת
אבן אחת מהשמים ומשכיבה אותי. ככה
זה, הכל מהשמים.״

ה עב
עז הכמוותאהבה
ביום השוק בבאר־שבע, הבחין אחמד
בין המוני הבריות, דוכני המוכרים והבהמות
השונות ׳,בדמותה הצנועה של הנערה בת
הארבע־עשרה, שהיתר, עטופה בבגדים מכף
רגלה ועד קודקודה. למרות מצודת התלבושת
שנועדה להגנה מעין זרים, הצליח
לגלות מאחוריה, זוג עינים שחורות נוצצות,
וקטע של לחי: עגולה ומלוכלכת.
שתי עובדות אלו הספיקו בהחלט לעורר
את דמיונו של הבדווי הצעיר. תוך כמה
דקות מצא עצמו אחמד מאוהב בנערה.
כנהוג, הותיר אחמד את סידורם של
עיניני־הלב, לזקנים ממנו. אביו משך בכתפיו,
והלך למאהלו של השבט אבו אל־שעיר,
השוכן דרומית־מזרחית לבאר־שבע.
אביה של הנערה, האזין בפנים אטומות,
לשליח האהבה שהגיע מן האזור השכן,
והסביר לו כי. קיים קרוב משפחה שהספיק
אף הוא לתת עיניו בנערה. הוא מוכן להעדיפו
רק בתנאי שיעלה את דמי המוהר.
אביו של אחמד לא הגיב במאום, שב המצפהאת לבנו
מגוריו, והודיע
תנאי החוזה. באותה הזדמנות הבהיר לו
האב רב־הנסיון, כי אין לו כל סכוי לאסוף
את הסכום בן אלף וחמש מאות הלירות,
וכי מוטב שיתן עיניו בנערה זולה יותר.
אחמד לא קרא מעודו על יצחק ורבקה או
על יעקובולאה. היא נקט באותן שיטות
— והחל משוטט סביב הבאר אליה הייתה
פאטמה באה להשקות את צאנה .־וזאת,
כמובן בגניבה, לבל יבחינו בו קרובי משפחהוא
התוודע לפאטמה, ועד מהרה

הסתבר לו כי יתרון גדולעומד לצידו:
יריבו, החתן המיועד מספר אחד, היה
שבע ימים, למרות שלא שבע נערות. פאטמה
לעומת זאת העדיפה
לאנמשכה אחריו,
(המשך בעמוד )14

האיפור ללא

פגם

ם 711; 1מ — 0 0 ¥ 7בסיס דק עד
לשקיפות ומרווה כאחד, המוגש לך
באיפור מושלם בשפופרת. מכסה
על כל הפגמים הקטנים, כשהוא
מקנה לפניך את הזוהר העמום
המיוחל, ומגן על עורך.
האופנה ממליצה, למען יופייך, על אחידות של צבע
לשפתיך ולצפורני־ידיך. והאופנה האחרונה היא אופנת
הפנינה: גוון? 6311ג<ת 53ל?61{1111^-גס ,0ו־ 1ז^? 68 ן ז? 1
ל־״ליפסטיק״ ,ל״פאשן סטיק״ ול״נייל פאשך.
ה־ 11? 31108 של הלנה רובינשטיין׳ במבחר
גווניו, שומר על שפתיך מיובש ומקנה להן
רכות נפלאה. .
37108א 10מ — 3.7£שרביט הקסם לשפ תיך,
דק ומוארך כעפרון — שפתון ותוחם־
קונטורים באחד.
א 10מ£. 11 8.7£א — הלכה המשובחת ה מביאה
את האופנה לקצות אצבעותיך,
בשכבה שווה ומאריכת ימים.

1,11(5110]):
113.54
311735111011: 11 3.25א

:0111<1 :נ 6ז ! ס ס
115.65
7351110x1 811011: 119.75

רק בחנויות התמרוקים המאושרות ע״י הלנה רובינשטיין

11616113,£>111(11181(6111
מחפשים את המטמון
אלפים ורבבות משתתפים בתכנית ״מחפשים את המטמון״.
גם לך הסיכוי להשתתף ולזכות בפרסים היפים׳ באם תקרא
את הספר ״תולדות ארץ־ישראל — מן הכיבוש הרומאי ועד
הכיבוש הבריטי״ ,שהופיע זה עתה בהוצאת ״לדורי״ .הספר׳
בן 500 העמודים, ירתק אותך ויעשיר את ידיעותיך בעברה
של ארצנו בפרטים רבים שלא ידעת עד כה. אלפיים שנות
אירועים, סערות מדיניות וצבאיות, שלטונות מתחלפים
ותרבויות עולות ומתמלאת.

0צ1ח=מיסה נועזת שצולגה באונן
אלדורדו כשזה היה עוד מחזה של יגאל
מוסינזון שהוצג באהל :״רציתי שלא נתבייש
בקטע כזה כשנשלח את הסרט לחוץ־לארץ,
שלא יראה יהודי או חובבני. אינני רוצה
חס וחלילה להתחרות בסרטים השבדים.
אני אומר דוגרי: מי שמחפש סצינת עירום
לא יראה אותר, כאן. זו ממש סצינה לירית.
היא מתחילה בליטוף, רואים בה זוג מתחת
לסדין. הוא בחזה חשוף והיא עם גב חשוף.
אבל לסדין יש תפקיד יותר גדול מאשר
לגופות. מארגו אומרת בסצינה זו בסך
הכל משפט אחד שמבטא את כל הטרגדיה
שלה, :אתה לא היית איתי כמו תמיד,

״תגידי׳ איד מדברת זוגה
א פ חו ת נרגשת מהבמאי היא גילה
/אלמגור עצמה .״זהו התפקיד הראשון
שאני מקבלת בקולנוע,״ סיפרה ,״שיש מה
לשחק בו. זהו הסרט החמישי שלי, אבל מה,
עד עכשיו רק הצטלמתי. אחרי אף מילה
למורגנשטיין, אמרתי לעצמי: בזה גמרת את
בית־הספר שלך לקולנוע. למבחן־הבד אפילו

לא רציתי ללכת. הייתי בדיוק לפני נסיעה געתי. נ
לחוץ־לארץ, ובשביל התפקיד של נעמי, בתו זולה. ל
של העורך־דין המתאהבת בשרמן הסרסור, וגם מצ
לא הייתי נשארת אפילו שעה. תפקידה של פאטית, העבוו מארגו היה זה שקסם לי. אבל כששמעתי
שזיוה רודן הולכת למבחן־בד עבור התפקיד הנמשכי
הזה, החלטתי שאין לי מה ללכת. אמרתי שבועייג
לעצמי: מזיוה יעשו בטח זונה סנסציונית שה באו מתוך וממני לא, אז בטח התפקיד שלה.

שניידו נוקם

הפושע שניידר (שייקח אופיר) מנסה לפצח בעזרת שני
כדורי ביליארד (משמאל) את שיניו של הסרסור שרמן(חיים
טופול) אדזרי שזה מסרב לשתף פעולה עס אנשי השטח הגדול, בסצינת אלימות אכזרית.

ך* קולנוע הישראלי התגבר השבוע
| 1על אחד המבחנים החמורים ביותר
בתולדותיו. אחרי לבטים, היסוסים, מכשולים
ופרשות־דרכים הוסרטה סוף־סוף סצי־נת־המיטה
הישראלית־מקורית הראשונה.
המבצע נערך בסודי־סודות. איש לא הורשה
להכנס אל במת הצילומים שבבית ערבי
עתיק, בשטח־הגדול ביפו. אפילו לא עובדי
ההסרטה. הצלם־הראשי, איש־המצלמה, איש־ההקלטה
ובמאי־הסרט — היו היחידים להם
הותר לחזות בסצינה הנועזת.

גילה אלמגור וחיים טופול, שני כוכבי
אלדורדו, סרטה החדש של חברת גבע, עבדו
יום תמים על ביצוע הסצינה׳ במיטה. בסרט
המוגמר ימשך קטע זה בסך הכל שתי דקות.
אבל כדי שיתקבל אותנטי ומשכנע, היה
צורך לחזור עליו תריסר פעמים. בכל פעם
נאלצה גילה, המגלמת בסרט את דמותה של
מארגו הזונה, לחבוש את פצעיו של שרמן,
הסרסור שלה, להתעלם עמו באהבים, לעשן
עמו סיגריה במיטה, ולהשאיר לדמיונו של
הצופה את מה שמתרחש מהרגע בו נופל
בדל סיגריה על הארץ ועד הרגע בו נשאר
מאותו בדל רק אפר.
בסרטים זרים זוהי סצינה שיגרתית, שאינה
מעוררת את התרגשות הקהל או
את התעניינות הצנזור, מלבד בארצות־הברית
שם אסור להציג זוג מתחת לסדין אחד.
אבל בארץ היה זה מאורע חסר תקדים.
הפילם המצולם נשמר בסייף מיוחד. תמונות
בודדות מסצינת־המיטה נאסרו לפרסום.
יצרני־הסרט התחייבו לשלם פיצויים בסך
10 אלפים ל״י, עם תודלף תמונה בלתי
מאושרת החוצה, ובכל אלה שהשתתפו
במבצע הנועז אחזה התרגשות גדולה.
אמר מנחם גולן, במאי הסרט, שביים את

| 1 1 1 1 1ך 1טובת הלב הממתינה ב־
5ן ! פתח ביתה ללקוחות היא
1גילח אלמגור, שהיא אהובתו. של שדמן.

שניידר־אופיר, נזנסה
לשכנע את מארגז
להשפיע על סרסורה לשעבר לשתף פעולה.

השימוע

בגלל הגונה ח מתלבטת גילה אלמגוו -ה

היא התגלית
החדשה תק־וה
מור (שמאל) ,אותת אוהב שרמן הסרסור.

נת הטובים

״זה לא תפקיד גדול אבל יש בו הרבה
כוח ואופי. אני זוכרת עוד איך שאלישבע
מיכאלי שיחקה את התפקיד באחל. היא באמת
היתה גדולה. לי היו שלושה שבועות
להכין את התפקיד ובעיות גדולות. קודם
כל — המבטא. לא רציתי שזה יעסיק אותי
בשעת המשחק, ולא את הצופה. הלכתי
אל העוזרת שלי ואל הבחורה שחופפת לי
את הראש במספרה כדי למצוא את ההברה
המארוקאית המתאימה. אמרתי לבחורה במספרה,
:תגידי, איך מדברת זונה מארו־קאיתי׳
,תשמעי
גילה,׳ היא ענתה לי, ,את יודעת,
אני מדברת כמו צרפתים, אני לא כמוהם.
הפשוטות מדברות כמו ערביות.׳
״היה לי ברור שאי־אפשר לעשות טיפוס
דווקא מארוקאי. החלטתי לשחק יצאנית
אוריינטאלית. אחר־כך היתד, הבעייה של
הצורה החיצונית. הלכתי לראות זונות בטיילת,
ברחוב בן־יהודה וביפו. הגעתי למסקנה
שכל הסיפורים על הזונות ביפו
הם רק מתיחה. לא מצאתי אף זונה. אבל
פה ושם ראיתי טיפוסים שאיני יודעת אם
הן זונות או לא.
״גם אחרי שהשגתי את הדברים החיצוניים,
היחד, בעייה בשבילי לשחק תפקיד
אופי מסוג זה. בתחילת הצילומים, למשל,
הייתה הסצינה הכי קשה. הייתי צריכה
לשחק שתויה — אני שלא הכנסתי לפי
טיפת אלכוהול אף פעם. זה מצחיק, אבל
זאת עובדה. כשראיתי את הצילומים, גר־

סקרטי מעוררת התרגשות בין יצרני !הסרט הישראלי ההדש

מה לי שאני נראית כמו שרציתי להראות, מארגו לא
טיפוס של עשר־לירות־בחצר. גם התסריט כתוב ככה,
הבמאי יש מספיק הבנה לעשות אותה יותר סימ־קודם
כל, לעבוד על האדם שבדמותה של מארגו.״
על הסרט מתנהלת בקצב מטורף. יש ימי צילום
40 שעות רצופות. צילומי הסרט, שהחלו רק לפני
יסתיימו כנראה עד סוף החודש. חלק מהעבודה נע־זעים
בלתי רגילים. כך, למשל, מתרחשות כעשר דקות
׳ילת הסרט, המספר על ניסיונו של סרסור זונות

מהשטח הגדול לעבור לצד השני של ה־מיתרס
החברתי, בסמטאות יפו בגשם שוטף.
סצינות הגשם תוכננו בעזרת מכבי־האש
שישטפו בצנורות וממטרות מיוחדות סמטאות
שלימות. אולם לפני שבועיים, בשבת
בבוקר, התעורר גולן והבחין בגשם אמיתי.
הוא מיהר לאס-ף את צוזת המסריטים ואת
גילה, יצא לשטח הגדול, והחל לצלם בגשם
אותנטי. הגשם נמשך בדיוק שתי דקות. אבל

״ידעתי מה שאני חושבת על שחקניות
המצטלמות בעירום, ואפילו שהקניות טובות
בסרטים טובים כמו ז׳אן מורו בהנאהבים.
לא הייתי מצטלמת ככה אפילו עם הבמאי
הכי גדול בעולם. אני נותנת את הראש
שלי. קודם כל בגלל שיש לי תסביכים. אני
יודעת שאני נמוכה, עם צוואר קטן וכמה
מקומ ת המרופדים באופן לא קלאסי בשביל
צילום.
״אבל זאת היתד, סצינה קצרה ועצובה
שאינה מתימרת להראות שום דבר מלבד
העובדה׳ שמארגו ושרמן נמצאים במיטה.
מתחת לסדין הייתי לבושה במכנסיים ומין
חזיה כזאת, כמו שלובשות חשפניות. כמו
כן לא רציתי להתעקש ולהסתכסך, וביחוד
כשהדרישה לא היתה כל כך גדולה.
״הדבר הזה כל כך הטריד אותי,
שחיפשתי תמונות של שחקניות בסצינות
מיטה בעתוני־קולנוע, כדי לראות איך עושות
את זה אחרות. מצאתי תמונות של לסלי
קארון המשחקת זונה באיזה סרט בריטי.
היו שם צילומים של זוג במיטה כשכל
אחד מכוסה בסדין לחוד. זה נראה אידיוטי
נ־רא.
״אני מודה במבוכה שלי בשל הסצינה
הזאת. מצד אחד לא חשבתי שבלעדי זה
אי־אפשר לעשות את הסרט. אבל ׳מאידך היה
ברור לי שראשית זו אינה סצינת עירום.
יכולתי, אומנם, לשבת בבית ולהגיד שאני
משחקת רק מלכות, נסיכות, עורכות־דין
ונשים מהוגנות. לא רוצה. אני רוצה לשחק.
ואם צריך לעשות סצינות כאלה אז זה
תלוי בעיקר איך עושים את זה. אני הולכת
הרבה לקולנוע, והבעייה הזו הטרידה אותי
פעמים רבות. לפעמים רואים גבר מושיט
יד לחזה של אשד, ובסרט אחד זה נראה
נהדר ואילו בסרט שני זה נראה גם
וולגארי וגועלי. לי היה ברור שמה שהסרטנו
צריך להיות אנושי ואני מקווה שזה יתקבל

נראה שזה יהיה באמת תפקידה הגדול
ביותר של גילה אלמגור עד כה. סיפר
גולן :״אחרי כל סצינה שלה עומדים כל
אנשי הצוות עם דמעות בעיניים. היא באה
לד,סרטה מאוד עייפה, אחרי שתי הצגות
בערב באהל, והעייפות הזאת נותנת לה
דמות של זונה העייפה מהחיים.״
הוסיף מרדכי נבון, בעל אולפני גבע:
״ראיתי את גילה בכמה סרטים. כאן היא
עולה על עצמה עשרות מונים. משחק כזה
מצידה עוד לא ראיתי.״
״אני מנבא שהיא תהיה עוד שחקנית
ענק,״ מסכם גולן .״הגדולה בשחקניות
שלנו. ביחוד אם תהיה מספיק חזקה שלא
להתגלות באמריקה ולחזור ארצה. היא רק
צריכה קצת לרזות, ויש לה עתיד גדול.״

צנה שבה היא מתעלסת עם הסרסור במיטה
בינתיים התאספו תושבי השטח לבושי פיז׳א־מות
ואחוזי תנומה. גולן גייס אותם למבצע,
ותוך דקות ספורות יצאו השכנים מכל החלונות
עם צנורות גומי ודליים וביימו
גשם, כדי שאפשר• יהיה לסיים את הסרטת
הקטע.
בפעם אחרת ניצבו המסריטים בפני הבעיה
כיצד להסריט סצינת התכתשות אכזרית
שתראה משכנעת. אמר גולן :״לא
למדנו עדיין איך לעשות מכות. אבל לאמריקאים
אין בעיות: מביאים אקרובטים
וכסילים שיקבלו את המכות.״ בסצינה אחת
צריך שייקר, אופיר לשבור מקל של משחק
הביליארד על גבו של חיים ט־פול. כדי
שהמכה תראה אמיתית ריפדו את גבו של
טופול, מתחת לחולצה, באריחים. למרות
זאת הספיק טופול לשבור צלע.

״תלוי איד עושים את זה״

^ ולס דזכעייה האמיתית היתה הסרטת
סצינת המיטה. סיפרה גילה :״למרות
הגישה המקצועית, ולמרות הידיעה שאני
הולכת בעצם רק לשחק, ובמקום לעשות
את זה בישיבה על־יד שולחן אני עושה את
זה במיטה -ל -באתי במבוכה. עצם הידיעה
שאף אחד עוד לא עשה את זד, בארץ
הטרידה אותי. דיברתי עם מנחם גולן.
*1111
ךוד 11ח נ ״ ט גולן, במא׳ אלדו־ ,אין לך מה לד,בר,ל,׳ הוא אמר לי, ,אינני
/ 1\ 1 #111
^ רדו, המתכוון להפוך את רוצה עירום, רק שני ראשים במיטה,
ירה סוציאלית־אוניברסלית, עם גילה בשעת הצילומים. מקסימום יראו גב וכתף.׳

במחשוף ענק עם תליון מגן־דויד יושבת נזארגו בפתח
קפה אלדורדו, ליד מכונת־מזל, כשהיא אומרת; •אני הולכת.הביתה
להיות לבד במיטה, ואס אלוהים יש לו רחמים, אז אני לא אתעורר אף פעם,׳

מאדגו בנעורת

במדינה
(המשך מעמוד )11
להכנע לחיזורו הלוהט של הצעיר יותר.
אחמד החליט להמלט איתר, באחד הלילות,
!והיא הסכימה. השנים בצעו מזימתם מספר
ימים לאחר מכן, בעזרתו של אחיו הצעיר.
אורף״רוח. אולם בלהט אהבתם, שכחו
לקחת בחשבון, את אורך־הרוח בו מסוגל
הבחזי להצטייד, בטרם הוא לוקח את נקמתו.
מחצית השנה עברה עליהם בשלום, מן
השבט השכן לא נשמעה כל תגובה. אך
באחד הימים האחרונים נדד אחמד עם צאנו,
הרחק ממאהל שיבטו, כדי למצוא לו מזון,
שנתמעט מחמת הבצורת עד לסכנת רעב.
הנא לא שב יותר לביתו. גופתו נקובת
הכדורים נמצאה באחד הוואדיות. לא היה
; זה קשה לנחש מי הם אלה שהצליחו לבצע
את זממם.
שערוריות שדה של הפקר
בשבועות האחרונים שוב התנוססה על
לוחות המודעות תמונתה החייכנית שלהשחקנית היווניה זהובת השיער. כשנה
אחרי ביקורה הראשון, הגיעה אליקי לביקור
נוסף בישראל.
אולם מאחורי מודעות־הפרסומת התכולות,
הסתתרה אחת השערוריות העכורות בשטח
האמרגנות בארץ.אף חוזה בטוח. האמרגן אשר עמד
מאחרי מסע הפירסומת וארגון ההופעות
.של אליקי בארץ, היה חיפאי שמנמן ונמוך

אליקי ואמרגן שדה
מארבים במלון

קומה בשם מרקו שדה י*.
מעטים זכרו את שמו אך לרבים הייתה
זכורה שותפתו, מלכת היופי החיפאית,
דליה לאון, עמה פתח, משרד אמרגנות. תמונתה
של דליה התנוססה אז בראשי מודעות
גדולות בעיתונים, שכללו הבטחה לייבא
ארצה אמנים בעלי שם כגון: מוריס שבלייה,
אליקי, דומיניקו מודוניו ודאלידה.
אולם האמת הייתה, שבעת פירסום המודעות
לא היה לבעלי המשרד אפילו חוזה
אחד בטוח. מרקו שלח את דליה לאון
י>יוון, להציע לאליקי לבוא ארצה לסידרת
הופעות. אליקי סרבה בטענה של חוסר
זמן. גם למרקו עצמו, שנסע ליוון, השיבה
בשלילה, הבטיחה רק להופיע כאורחת בהצגות
שיערוך, באם תזדמן שוב לישקאל.
לפני שבועות אחדים הודיעה ׳אליקי לסוכנת
חברת ההסרטה שלה בישראל, מפיץ
סרטי אספילם שם טוב ששון, כי היא
עומדת להגיע לביקור בן חמישה ימים.
כותרתמטעה. כשנודע הדבר למרקו,
מיהר לששון, ביקש ממנו לאפשר לאליקי
להופיע כאורחת בתוכניות ׳אמנותיות שיערוך
בפסח. תשובתו של ששון :״למעשה
הייתי צריך לתבוע אותך למשפט על כך
שהודעת כי אליקי תבוא, בעוד שאני הנציג
* אין.כל קשר בעו לבין האמרגן התל־אביבי
בעל השם הפרטי הדומה, מרקו
תורג׳מן.

היחיד שלה בארץ, אך אם תערוך תוכנית
המורכבת מאמנים בעלי רמה, אסכים לכך
שתופיע בה כאורחת.״
.כעבור כמה ימים הגיש לו מרקו רשימת
אמנים שנועדו להופיע עם אליקי. לאחר
שששון מצא שם שמותיהם של אמנים
ידועים כשייקה אופיר, אורי זוהר, ואחרים
נתן את הסכמתו להופעתה של אליקי.
אולם כשראה ששון את מודעות הפרסומת
שהכין מרקו, נדהם. באותיות גדולות
התנוססה עליהן הכתובת :״אליקי — לסדרת
הופעות בארץ.״ ששון מיהר למרקו
שדה, הורה לו לתקן מיד את המודעה,
לכתוב בה כי אליקי תופיע כאורחת בלבד.
כאשר תוקן הדבר, כעבור יותר משבוע,
כבר היה מאוחר. אלפי אנשים הלכו שולל
אחר המודעה, ורוב הכרטיסים נקנו מתוך
ביטחון כי הופעתה של אליקי תהודה חלק
מן התוכנית.
״ את הכסף״ .מה שארע אחר־כך, בעת
ההופעה, דמה לסצינה מתוך סרט מטורף.
אליקי, שלא ידעה על העסקות המסחריות
שנערכו מאחרי גבה, קבעה את סדר ביקוריה
במוסדות שונים בישראל . ,כרצונה. היא
לא ראתה חובה לעצמה להופיע במועדים
קבועים להופעות שנערכו בשמה, משום
שנאמר לה כי ההצגות נערכות בסך־הכל
לכבודה. איש מבין האמנים והאמרגנים
שהיו קשורים בארגון התכניות, שנערכו
בערים הגדולות, לא ידע מתי תופיע אליקי.
כולם חיכו למרקו שארב לה במלון ומת•
אביב או במועדון צברה בו בילתה, בזמן ש־ההצגות
התקיימו, חיכה להזדמנות לגרור
אותה לכמה דקות להופעה.
רק בנס לא ארעו כל התפרעויות בזמן
ההצגות לאחר שהקהל הממורמר, החל
לקרוא בקצב ״את הכסף! את הכסף!״,
שיכנע את אליקי לשיר בכל זאת שיר
אחד או שניים. בהצגה שנערכה באולם
קולנוע חן בתל־אביב, אף חזרה הסצנה
שארעה בביקורה הראשון של השחקנית
כשקהל האוהדים התנפל על הזמרת, משך
בשערותיה, גרם לה לפרוץ בבכי הסטרי,
ממנו נרגעה רק הודות לזמר הישראלי
דובר שפתה, ארים סאן. להצגה זו לא היה
תחילה בדעתה לבוא בכלל, הגיעה רק לאחר
שאחד האמרגנים צלצל למלונה, איים להביאה
בעזרת המשטרה.
עקוד עד הקופה. כאילו לא היה
די במצב איום זה, נפלה על ראשם של
המארגנים צרה נוספת. אחד מנושיו של
מרקו שדה, האמרגן התל־אביבי ששון רג׳ואן,
שלח את פקידי ההוצאה לפועל כדי לעקל
את קופת קולנוע חן בנסיון לקבל חזרה
סכום של כארבעת אלפים לירות המגיע לו
ממרקו. לרוע מזלם של פקידי ההוצאה
לפועל, הם הגיעו לפני שמעט הכרטיסים,
שעוד נותרו בקופה, נמכרו. מארגני ההופעה
מיהרו להעביר את הכרטיסים למשרד מכירה
סמוך, משם המשיכו למכרם מבלי שהפקידים׳
הנושאים פקודת החרמה לגבי קופת
קולנוע חן בלבד, יוכלו להשיגם.
אולם הקהל לא היה היחידי שנפל קורבן
לתעלולי האמרגנים. גם האמנים שהופיעו
בתכנית טרם קיבלו את כספם. לכן, כאשר
סרב הקהל שנכח בהופעה בתל־אביב לעזוב
את האולם, בטענה כי אליקי צריכה להופיע
בתוכנית מלאה, הסביר לו מנחה המופע,
החקיין אריק אמיר :״רבותי, אם מישהו יש
לו טענות, שיפנה למשרד בו קנה את
הכרטיסים. אני לא יודע מכלום. גם אני
נפלתי בפח.״

..אילו הייתי אוהב אותה, הייתי אוכל אותה!״

110

מעצר החשוד

חנניה אוחיון מובל על־ידי השוטרים. החקירה ושחזור
הרצח לא הפריעו לו לישון אחר־כך במשך שעות
ארוכות בוזא המעצר שבנקודת המשטרה באשדוד, שוו הפעם הראשונה שמתבצע בה דצח.
ז5וווה באשדוד
ך* כוצת השוטרים הקטנה עמדה ב־
1/חשכת הלילה במורד גבעת החול. שני
1פנסיו של ג׳יפ משטרתי, שניצב במעלה
הגבעה האירו את השטח. שוטר במדים
אזרחיים גרף מעט חול מעל פני הגבעה
ולעיני הנוכחים התגלה מחזר, זוזעתי מסמר
שיער. בתוך גומה מכוסה בשכבת חול דקה
מאוד היתה מוטלת גויתה של אשה מבותרת
בצורה אכזרית. גפיה הערופות היו מונחות
לצד החלק העליון של גופה. שיער
ראשה נתלש, קרביה חסרו ושדיה נכרתו.
״זה הרצח הנורא ביותר שראיתי בחיי,״
אמר קצין משטרה שלא יכול היה להסתיר

את הזדעזעותו מהתמונה שנתגלתה במקום.
רופא המשטרה בדק את הגויה לאור פנס
ושני שוטרים העמיסו את הבתרים על
אלונקה, אותה נשאו מאזור החולות שבקצה
עיר־החוף אשדוד לעבר הבתים במרחק 300
מטר.
בבוקרו של אותו יום שבת עדיין ראו
שכניה של אסתר אוחיון ,)46( ,כיצד היא
יוצאת מדירתה בקומה התחתונה של שיכון
חדיש, ומנקה את המפתן. כשסגרה עליה
את הדלת שוב לא ראו אותה יותר. השכנים
שישנו את שנת הבוקר של יום השבת
לא שמעו אפילו קול צעקה או רעש אחר,

החי

9הלידה הזה כולנו רטוכין: באילת׳
התקבל במחנה הצבאי שבמקום, מברק
מהרמטכ״ל לליל־הסדר, שנערך בעת
השטפון :״מה נשתנה הלילה הזה מכל
הלילות? שבכל הלילות אילת יבשה והלילה
הזה גשומה ורטובה.״
• תפילין טלפוניים: בירושלים,
טילפנו אנשי אגודת־ישראל לאנשי־ציבור,
בקשו מהם לתרום תפילין לנערים נצרכים,
ולהמשיך לטלפן ולהתריס את ידידיהם,
אספו בצורה זו, במשך 4שעות, סכום
של 5000ל״י.
• יצוא מלחמתי: בתל־אביב, הודיע
משרד־החקלאות, על ייצוא צרעות לארצות־הברית,
להדברת כנימות־הדרים.

• המשפחה צועדת על הבטן:

בחיפה, הודיע ניתבע במברק שאינו יכול
לבוא ביום הצעדה למשפט המזונות שאשתו
תובעת ,״משום שהוא בין הצועדים״,
טען פרקליט האשה :״כנראה שהוא בין
הרועדים,״ פסק אב בית־הדין, הרב רוזנטל:
״קודם כל עליו לדאוג שאשתו וילדיו יהיו
בין הסועדים.״ חייבו בתשלום מזונות.

במקום המסומן בגזרי עץ (מימין) קבר חנניה אוחיון

לאור היום את גווית אשתו, במרחק מטרים ספורים
1* #1/ 11י 1 1 1 - 1 1י
מפתח דירתם בבית הנראה ממול. רק מאוחר יותר העביר את חלקי הגופח הרחק מהבית.

אמר חנניה אוחיון המתרחש בדירה. רק כעבור מספר שעות,
קרוב לשעת הצהריים, התעורר ח ש הסקרנות
שלהם.
מעברו השני של רחוב יוספטל, בו נמצאת
דירתם של חנניה ואסתר אוחיון, מתנוסס
בנין ההולך ונבנה של הקולנוע המקו מי.
על המדרכה שלפני הבנין, במרחק של
כעשרים מטר מפתח דירת הזוג, נערמה
גבעת חול קטנה. ילדי השכנים שיחקו
בחול* .
לפתע ה־פיע חנניה אוחיון 35 לבוש
בחליפת־שבת שחורה וחולצה לבנה מבהיקה,
גער בילדים וסילק אותם ממקום
משחקם. מהצד השני של המדרכה הבחינו
הילדים כיצד גורף חנניה בחול, מוציא משם
שמיכה צבאית אפורה שבתוכה מטען מם־

חוקו׳ המישטוה חושני את חדק׳ הגונה שד אסחו אוחיון
חנניה אוחיון שאושפז בנד
יד רון
1נ 4שך 17 שנה במוסד לחולי־רוח
בנזרוקז. עלה ארצה כנורנזלי והועסק
בעבודה מבלי שאיש יבחין כלל במחלתו.

הקירות הכחולים היו נקיים. חמש המיטות
שבשני חדרי דירת הזוג היו מוצעות. על
השולחן ניצב אגרטל ובו פרחים מלאכותיים,
כמה תפוזים, כוס מיץ וסיר עם ארוחה
שלא נאכלה. ריח של בושם חריף עלה בדי־

במו ידיה לפני כשנה, עוד בהיותה בחו״ל.
במאמץ להשיג היתר יציאה כדי לעלות
לישראל הסכימה להינשא לחולה־רוח הצעיר
ממנה ב־ 10 שנים שהיה כלוא במשך 17 שנים
במוסד. מפקידי הסוכנות בצרפת הסתירה
אסתר את עובדת היותו של בעלה מטורף,
עלתה עמו ארצה לפני שמונה חדשים.
במשך כל תקופת מגורי הזוג באשדוד
לא ידע איש על מחלתו של חנניה, עד
לבוקר שבת האחרון. מה התרחש אז בדירה
יכלו חוקרי המשטרה להסיק רק לפי
שחזור מהיר וקטעי הדברים המבולבלים
שהוציאו מפי חנניה עצמו.
באותו בוקר שתו שני בני הזוג לשכרה.
נראה שאסתר השתכרה עד לאבדן חושים
והשתרעה על מיטתה. בעלה נטל אז סכין
מטבח רגיל, וניגש אל המיטה. לפי סברה
ראשונה ה א אפילו לא דקר אותה, אלא
החל מיד בחיתוך אבריה בעודה חיה. היא

הקיצה, לא הספיקה לצעוק אבל שלחה את
צפרני ידיה אל פניו של חנניה ושרטה
שריטית עמוקות בלחיו הימנית. אולם חנניה
הוסיף לחתוך, שיסע את גופתה לבתרים.
אחר כך גזז את שערות ראשה ושרף אותן
בתוך פח בחדר הנוחיות. אחרי שהעביר את
חלקי הגופה מתוך החדר שטף אותו במים,
היזה בושם על הכתלים ואף טרח לסייד את
הקירות עליהם ניתזו כתמי דם.
מדוע עשה זאת? כשהובא לדירה לשחזור
הרצח טען בגמגום כי היתה זו נקמה על
בגידתה של אסתר בו עם ערבי במרוקו.
״לפי המנהג,״ אמר ״צריך הייתי לאכול אותה.
אבל לא אהבתי אותה.״
התעלומה היחידה שנותרה ללא פתרון
היתד, כיצד יכול היה מטורף מיני שהיה
כלוא כמחצית חייו להגיע לארץ כעולה?
״זוהי כנראה העליה הסלקטיבית,״ העיר
בעצב אחד הקצינים שהשתתפו בחקירה.

מקום הרצח

כאן, בחדרה של משפחת אוחיון, על המיטה שמתחת לשטיח
הקיר, נרצחה אסתר באכזריות חסרת תקדים. בחלקה
התחתון של התמונה משמאל. על גבי המגש, מונח הסכין בו בוצע הרצח ובו בותרה הגויה.

תורי ונושא אותה על גבו אל תוך החולות
הרחוקים יותו* .־כעבור דקות לא רבות חזר,
הוציא מדירתו דלי, שאת תוכנו הריק
בחול שבקרבת הבית.
המשטרה הוזעקה על ידי הורי הילדים.
כשפתח בפניהם חנניה אוחיון את הדלת
האדומה לא נראה בדירה שום מראה חשוד.

רה. מפיו של חנניה נדף ריח אלכוהול.
אולם בחדר הנוחיות התגלו כתמי דם
על הקיר ובחיפוש התגלתה מתחת לאחד
הכרים מגבת מגואלת בדם. חנניה אוחיון,
שמבט של טירוף עמד בעיניו, נעצר כחשוד
ברצח אשתו.
למעשה הרצה• אסתר אוחיון את גורלה

חרק׳ הגונה

מכוסים בשמיכה מועברים על־ידי שני שוטרים ממקום
קבורתה בחולות הקרובים אל דירת אוחיון אל הניידת
אשר הגיעה למקום. משקלה של הגופה חסרת הקרביים היה כמשקלו של ילד קטן.

שלושה־עשו מווים הכריזו שביתה־ עשרות תלמידים השתוללו
תלמידים, ושל בית־ספר שלם, שנוסד לפני
27 שנים.

בעיה

כל ילד
ך* ית־ספי עליה א׳ אינו בית־ספר

4רגיל. לומדים בו ילדים הזקוקים לחינוך
מיוחד. אלה ילדים הסובלים מפיגור
לימודי — לא שכלי. הם מבוגרים יותר
מילדים אחרים, הלומדים בכיתות מקבילות
בבתי־ספר רגילים.
לאנשי רשת החינוך של עיריית אל־אביב,
ידוע כי כל תלמיד המהווה בע״ד חינוכית
נשלח לעליה א׳ .כך, במרוצת השנים,
הצטבר שם החומר הרגיש ביותר.
ביסוד הבעיות של רוב תלמידי עליה א׳
מונחים חוסר־בטחון והזנחה. אלה הם, ברובם,
ילדים שהוריהם אינם יכולים להקדיש
להם תשומת־לב הדרושה. המשפחות מרו־בות־ילדים;
דירות המגורים קטנות וצפופות;
חלק מההורים אינם יודעים קרוא וכתוב;
מגיל צעיר נשלחים הילדים לעבוד.
חוסר־הבטחון אינו נובע רק מעוני ועזובה.
בעליה א׳ לומדים גם ילדים משכבות חבר-
תיות וכלכליות מבוססות. אלא שמשפחותיהם
נהרסו ושוב לא מקבלים הילדים את הטיפול
והיחס הנכון. אם מפני שההורים התגרשו,
אם מפני שהאב שיכור כרוני והאם פרוצה;
או מפני רגישותם המיוחדת הטבעית של
הילדים עצמם.
ילדים כאלה מועדים לפורענות. אם אינם
נסחפים לרחוב ולכנופיות, הרי זה רק הו־דות
לעובדה שבכל זאת נמצאה מסגרת כלשהי
המסוגלת לקלוט אותם: בית־הספר ע־ליה
א׳ ברחוב לבנדה, שבדרום תל־אביב.

המלחמה כאן נטושה בחזית כפולה. מצד
אחד עומד בית־הספר. מן הצד השני: הבית
והרחוב. הילד ניצב באמצע, כשכל אחד
מן הכוח־ת מנסה לכבוש אותו סופית,
את מלחמתם נאלצים המורים לנהל תוך
ארבע או חמש השעות הקצובות להם. לרחוב
ניתנת יד חפשית למשך כל יתר שעות
היממה. לא תמיד מסתפק הרחוב בשעות
אלה. הוא מנסה פעם אחר פעם לפלוש גם
אל תוך בית־הספר.
ילד אחד, תושב יפו, הגיע לא פעם עד

זה, ממלא המנהל תפקיד בעל חשיבות מכרעת.
אילו הזניחה המורה את כיתתה כדי
לטפל בילד, היתד, הכיתה כולה מתפרעת
ומשתלהבת, עד שקשר, יהיה לרסן אותה.
כי תלמידים אלה נוטים מטבעם להתרגש
ולאבד בן־רגע את שלוותם הנפשית. משם
ועד להתפרעות אלימה — צעד קטן ביותר.
המנהל לקח אליו את התלמיד, טיפל בו
באופן אישי, וגילה מה מעיק על הילד.
כאשר הסתבר, כי המצב בביתו מטיל עליו
דכאון חמור, הסדיר המנהל את העברת הילד

תיק במשטרה

קומתי ישן, שניבנה למגורים לפני 27 שנים.
בכדה ניתכה בזעם בשמשה של
הקומה הראשונה. הזכוכית התנפצה לרסיסים,
שהתפזרו למטה בחצר .״היי!״ קראו
עשרות הילדים בתרועת־ניצחון. אבן
שנייה התעופפה, ואחריה שלישית ורביעית.
בזו אחר זו התנפצו השמשות.
״בואו! אחרי!״ קרא נער כבן 14 לזאטוטים
שהתקהלו סביבו בהערצה משולהבת.
נחשול של בני־נוער טיפם־זרם במעלה מדרגות
הברזל, המובילות מן החצר אל הקומה
הראשונה. הילדים חדרו פנימה, שטפו
כגל סוער בתוך המסדרונות. הם נכנסו לחדרים,
החלו מכלים את זעמם ברהיטים:
כיסאות, שולחנות, דלתות.
הילדים הנותרים, שנשארו בחצר, נאחזו
בקדחת היסטרית. הם רצו במעגלים, נופפו
באגרופיהם, צווחו והשמיעו קללות ואיומים.
פד, ושם, כאשר לא היה להם במר, לכלות
את חמתם, החלו מכים זה בזה.
ההמולה, שהתרכזה תחילה בחצר המרוצפת,
המוקפת בתים ישנים או גדרות, פרצה
החוצה, אל הרחוב. עקרות־בית בשכנות שאלו
בתדהמה :״מה קורה שם? השתגעו?״
מישהו מיהר לטלפון, להזעיק ניידת.
כל זה קרה בבית־ספר יסודי ממלכתי,
בתל־אביב. המתפרעים היו תלמידי כל הכיתות.
המורים התבוננו בהם חסרי־אונים,
מתחננים וזועמים חליפות.

מי אחראי?
* סאר כין ןהגב רי ם ישבו בשבוע שעבר
באחד מחדרי מחלקת החינוך של עיריית
תל־אביב. הם התכנסו כדי לפסוק סופית,
מה בדיוק קרה בבית־ספר עליה א׳ ,מי היה
אחראי להתפרעות ולשורת ההשתוללויות
והחיכוכים שבאו לאחריה.
היתה זו ועדת עירעורים מיוחדת, שבראשה
ישב מנהל מחלקת החינוך עצמו, ד״ר
שאול לוין. בפניה כבר היו מונחות מסקנותיה
של ועדת חקירה קודמת. אלא שמסקנות
אלה לא תיקנו את המצב הפרוע, ששרר
בבית־הספר. על כן הוקמה ועדה שניה

מורי בית־הספר טענו כי המנהלת היא
האחראית למהומה שהתפשטה בבית־הספר,
ואילו המנהלת השיבה: המורים הם שגרמו
לכך. עתה היה תלוי גורלם המיקצועי של
המנהלת רבקה אסף ושל 13 המורים שהכריזו
מרד נגדה, בתוצאות בירור הועדה.
אולם עוד יותר חשוב מן הקאריירה ה־פדאגוגית
של הסגל, היה גורלם של 180

ך לד 0אלה זקוקים, בראש וראשונה,
לאהבה, הבנה וכבוד. אלה הדברים החס־רים
להם בבית ובשכונה. במיוחד רגישים
הם לכבוד. הבעיה הראשונה העומדת בפני
צוות המורים אינה דודקא ללמד אותם את
האל״ף־בי״ת, אלא להקנות להם את הערכים
היסודיים של חיים חברתיים.
סיפרה אחת המורות, בעלת ותק רב בהוראה
:״בתחילת עבודתי בהוראה לימדתי
בבית־ספר רגיל, באחת השכונות המבוססות
של תל־אביב. אחר־כך הועברתי לבית־הספר
הזה.
״כמובן שהסבירו לי מראש איזה מין
בית״ספר הוא זה, מה טיב התלמידים הלומדים
בו ואיזה בעיות מיוחדות עומדות
בפניהם ובפני סגל המורים. מבחינה סד־גוגית־עיונית,
התחלתי את שנת הלימודים
בעליה א׳ מוכנה ומזומנה. אבל היום ה־ראשון
שלי בין התלמידים הראה לי כמה
מעט יכולתי להעריך את המצב, מבחוץ.
חזרתי הביתה ממש על סף דמעות.
״גם עכשיו, אחרי מספר שנים בבית־ספר
זה׳ אינני חופשיה לגמרי מסכנת הלם. כי
כל יום יכול להביא עימו הפתעות. כמו,
למשל, תלמיד המגיע לכיתתי אחרי סיבוב
בחצי־תריסר מוסדות חינוך. אני מתעניינת
כמובן באיזה בתי־ספר למד, מנסה להבין
מפי הוריו מה בעיותיו ומדוע לא ניקלט
בבתי״הססר הקודמים. אבל לפעמים משהו
אומר לי שזה לא הכל, שעלי להתעניין
בעוד מקור על ילד זה.
״אני פונה לשרות המיבחן לנוער. יש לי
שם ידידים המוכנים לעזור לי, גם לפנים
משורת הדין. כי חשוב מאוד שאדע את כל
הרקע של תלמידי החדש. לא פעם אני מגלי״״
בדרך זו, כי לאותו נער תמים־מראה
יש כבר תיק פלילי עבה־למדי. ברור לי
שגורלו נתון בידי, וכי לכמה חודשים ניתנת
לי ארכה אחרונה לעשות משהו למענו
— ולמען החברה, בעצם — או שהנער ירד
לגמרי ימן הפסים וייגרף אל עולם הפשע.״

הפורץ חיכה בתחגה

ך י< ש עו רי ם נקבעים אמנם על־פי מתכונת
( והחינוך המקובל, אך כל שעור ושעור,
דיקדוק, חשבון, ציור או מלאכה, חייבים
להיות גם שיעורים סמויים בהתנהגות, בנימוס׳
— ואפילו בצורת דיבור, עמידה,
והליכה.
זהו מאבק יומיומי, ומעולם אין המורה
בעליה א׳ יכול להיות בטוח כי ניצח סופית
במאבקו נגד הרחוב, נגד הדיכאון והי־אוש.
מעולם אינו יודע איזה הפתעה מחכה
לו בבוקר, אפילו אם ביום הקודם היה
משוכנע כי תלמיד מסויים הגיע כבר לכליל
ד,שלימות. כי בינתיים בילה הילד ערב ולילה
ברחוב ובבית.

שלושה תלמידי הכיתות הגבוהות, ביום בו פרץ

ן ־ןןךן
״מרד הרעבים״ .באותו יום פרקו התלמידים כל

מישמעת, הישתוללו והשמיעו קריאות-עאי. לבסוף נאלצו השכנים להזעיק את המישטרה.
התחנה המרכזית, בדרכו הארוכה לבית־הספר.
שם חיכה לו פורץ מועד, שהציע
לו כסף, בגדים, קולנוע — אם_ יעזור לו
במשהו קטן, המשהו: לחדור דרך חלונות
של מרתפים, להוציא משם סחורות, שעה
שהפורץ עצמו שמר מבחוץ. הילד, שזה עתה
עזב בית מעורער, עם אב חורג אכזר, ראה
בפורץ ידיד ומדריך בחיים, המספק לו מה
שאין הוריו נותנים לו.
המורים שמו לב להעדרויות אלה. הם
עקבו אחר הילד, גילו את קשריו עם הפורץ,
הפעילו את כל השפעתם על הילד
עד שהצליחו לנתקו מעל ידידו המסוכן. הוא
גמר את בית־הספר, משרת כיום בצה״ל.

תלמיד גיסה להתאבד

ך• למיד אחר ניסה להתאבד בכיתה.
] |ד,וא ניצל את ההזדמנות שהמודד, היפי
נתר, את גבה לתלמידים, הוציא מילקוטו
חוט־ברזל והחל כורכו סביב צווארו.
״המורה! המורה!״ קראו הילדים, הצביעו
על הילד שפניו החלו מקבלים גוון כחול.
היא התירה את חוט־הברזל, שלחה תלמיד
להזעיק מיד את המנהל.
היא לא עשתה זאת מפני שאיבדה את
עשתונותיה. אלא מכיוון שבבית־ספר מסוג

למוסד סגור, שם יהיה משוחרר מן הלחצים
שהעיקו עליו בבית הוריו.

תלמידה בתפקיד אם
ן * שפעת הכית והרחוב פועלת גם
ן | מתחת לפני השטח, ולא תמיד מתבטאה
דווקא בעבריינות או באלימות.
• אביהם של תלמיד ותלמידה בעליה
א׳ גירש את אשתו ועבר לחיות עם אשד,
חדשה. את ילדיו מאשתו הראשונה זנח
לגמרי. בוקר אחד אמר אחד התלמידים
לשני הילדים :״ראינו את אביך בשוק!״
הילד הצמא לאהבת־אב לקח את אחותו,
ושניהם רצו לשוק כמטורפים לחפש את
אביהם. כמובן שהם לא מצאו אותו בדוחק
וברעש של השוק. כאשר שבו למחרת לבית־הספר
היו נסערים במידה שקשה היה להחזיר
אותם לשיוזי־המישקל הדרוש, והיה צורך
בטיפול מיוחד ש, מורתם כדי שישובו לשלוותם.

כאשר מאחרת תלמידה לשיעוריה, ב־בית־ספר
רגיל, נוטה המורה להעיר לה על
רשלנות. בעליה א׳ יודעים המורים, שאם
תלמידה מאחרת ועומדת מבויישת מחוץ

בנית הסנו -שמשות זונצו והמשטוה הוזעקה ־ נר זח בגל!י המשרת החדשה
החוש. המורים קיבלו את דעתה — והסכימו.

מרד הרעבים

ז במוקד הסעוה

מנהלת בית־הספר, רבקה אסף, בצילום המחזור של
בית־ספרה הקורם. גישתה הנוקשה, שקוממה נגרה את
כל מורי בית־הספר, גרמה למרד שפרץ, ולהתפרעות חסרת־תקדים של רוב התלמירים.

לכיתה, אין זה באשמתה. כי היה עליה להאכיל
ולהלביש את אחיה ואחיותיה הקטנים,
או להוביל אותם לגן. האם פשוט עסוקה
עם התינוקות, או ישנה אחרי ליל עבודה.
לא פעם חייבת אותה בת גם ללוות את
הוריה חסרי־ד,השכלה למשרדים השונים,
להיות להם לפה.
• מורי עליה א׳ התרגלו לתופעה שבועית
קבועה: מדי יום ששי נעדרים תלמידים
רבים. הם יוצאים למכור עתוני־ערב,
כדי להגדיל בכמה אגורות את תקציב הש־

קפדן, לפעמים אפילו מעניש — אבל אוהב
ומבין.
לפתע השתנה הכל. אזרחי תל־אביב הרגילים,
שלא שיערו אפילו כי קיים בית־ספר
מסוג עליה א׳ ,החלו פתאום קוראים
בעתונים על שביתות מורים, התפרעויות
תלמידים, סיכסוכים ואיומים.
במרכז הסערה עמדה אשר, מרצינה, בעלת
שיער שחור והבעה קפדנית: המנהלת החדשה,
רבקה אסף.
היא קיבלה את המינוי כתום השליש הרא־

בת של האם, או כדי להבטיח לעצמם דמי־כים.

שון
של שנת הלימודים, אחרי שכהן־מלמד
יצא, בשליחות הסוכנות היהודית, לפרס.
עד אז היתד, מורה בבית־ספר הכרמל.
המורים, שלא הכירו אותה ואשר לא קבעו
שום דיעה לגבי יכולתה הפדאגוגית, פנו
בכל זאת אל מפקח בית־הספר, זאב אלפ־רין,
בבקשה שיבטל את המינוי.
נימוקיהם: עליה א׳ זקוק למנהל ולא למנהלת.
זהו בית־ספר מיוחד, אשר בראשו
חייב לעמוד אדם בעל אישיות חזקה, שיוכל
לרכוש השפעה ישירה על התלמידים. שום
אשד, לא תיראה בעיני תלמידים אלה כסמכות
עליונה. כי בעולמם — שולט הגבר. המורים
העלו טענה נוספת: רבקה אסף אינה
מכירה אח המציאות של תלמידים אלה,
אינה מתמצאת בתנאי השכונות והמעברות,
באה משיכבר, זרה לחלוטין לבעיותיה העדתיות
והחברתיות של השכבה ממנה באים
תלמידי עליה א׳.
הם אף גילו, שהורי תלמידים של בית־ספר
הכרמל, אשר הכירו את רבקה אסף
כמורה, הביעו עליה דעה שלילית, בציינם
כי היא קשוחה מדי, יהירה, ואינה רוצה
לרדת לרמת התלמידים והוריהם. ואם כך
הדבר לגבי תלמידי בית־ספר רגיל בסביבה.
טובה בלב העיר — מה יהיה עם בית־ספר
כמו עליה א׳?
אלפרין. הרגיע אותם, הבטיח להקדיש
׳בעצמו תשומת־לב לבית־הספר, ביקש מהם
לקבל את המנהלת החדשה ולעזור לה בתם־

לפתע — מגחלת חדשה

ך• גאים אלה ריכזו בבית־הספר עליה
^ 1א׳ סוג מסויים של מורים. בניין בית
הספר ישן וחשוך, אינו מתאים לתפקידו.
העבודה קשה הרבה יותר מזו שבבית־ספר
רגיל — אולם היא גם אתגר מקצועי ואנושי.
לא כל המורים עמדו במיבחן זה; היו
כאלה שנשרו, מיואשים ומרוטי־עצבים. אולם
הסגל שהתגבש במרוצת השנים נחשב לכוח
מקצועי מעולה, מתאים לבית־ספר זה
ומסור לתלמידיו המיוחדים.
רוח־הצוות של המורים היתד, שם־דבר ב־בתי־ספר
אחרים. במיוחד הצטיין בית־ספר
זה ביחסים הטובים ששררו בין המורים לבין
ההנהלה. המנהל האחרון, ניסן כהן־מלמד,
הוא גם אישיות ציבורית נודעת. הוא לא
היה רק מורה ומחנך, אלא גם מלחין, זמר,
חזן וקריין בראדיו. הוא מרצה בסמינרים
ונחשב לאחד המומחים בטעמי המיקרא בארץ.
בני עדות המזרח מתגאים בו במיוחד,
כנציג התרבות והאמנות המזרחית.
תכונות אלה הקנו לו מעמד מיוחד בעיני
תלמידיו — וחשוב עוד יותר: הוריהם. הווי
צמיחתם של תלמידיו היה נהיר לו. שום
אם אשר באה לשפוך את מרי שיחה בפניו
לא חזרה בלי עידוד. הוא דיבר כמו אב:

ף* שבועיים הראשונים עברו בשלום.
| 1ואז פרצה המלחמה. היתד, זו מלחמה
קשה, בה ירו שני הצדדים מטחים קטלניים
של האשמות והאשמות־נגד.
טענותיהם העיקריות של המורים נבעו
באופן ישיר מאותם החששות שהשמיעו
באזני אלפרין. הם מצאו את המנהלת החדשה
יהירה ומסתגרת מצד אחד, ויחד עם זאת
חסרת־א,נים בפני בעיותיו המיוחדות של
בית־הספר.
סיפר אחד המורים :״רצינו בכנות לעזור
לה. לא בגללה, כי אם בגלל בית״הספר
והתלמידים. אבל היא לא רצתה את עזרתנו.
היא הבהירה לנו כמה פעמים שר,יא המנהלת
— בעלת מעמד עליון — ומה שהיא תקבע,
הוא חוק שאין לערער עליו.״
התלונה העיקרית נגעה למה שהמורים
כינו ״מרד הרעבים״ .בבית־ספר עליה א׳
קיימת מסעדה, המספקת 80 ארוחות־צהרים
לילדים ניצרכים. למעשה, זוהי הארוחה
העיקרית שילדים אלה מקבלים במשך היום,
והם זוכים לה עבור תשלום סמלי של שתיים
עד ארבע אגורות לארוחה. גם סכום זה לא
תמיד יכלו התלמידים לשלם בזמן — או
אפילו לשלם בכלל. המנהלים, שהכירו את
בתי התלמידים האלה, חיכו תמיד עד אשר
ימצא האב את האגורות הדרושות. כאשר
היתה אם התלמיד מביאה את הלירה, באיחור
של שבועיים או שלושה, היתד, תמיד
מודה למנהל שהמשיך בכל זאת לתת אוכל
לבנה.
רבקה אסף ביטלה את הנוהג .״תקופת
האי־סדר חלפה,״ הודיעה. תלמיד שלא שילם
עבור הארוחות — לא יקבל אוכל. היא
בדקה את רשימת התשלומים, הודיעה למטבח
המרכזי של העיריה לבטל את מנותיהם של
כל המפגרים בתשלום. כאשר נכנס הסדר
זה לתוקפו, לא היו התלמידים מוכנים לכך.
אלה ששילמו נכנסו לאכול — ועשרות
תלמידים אחרים צבאו רעבים וממורמרים
ליד הדלת .״לחם! אוכל! רעבים!״ צעקו.
הם פתחו בהפגנה סוערת. הגדולים צעקו
״בוז למנהלת! מה זה פה? גרמניה?״ שימשו
דוגמה מסעירה לקטנים יותר, שצעקו במקהלה
״הוי אסף! הוי אסף!״
מישהו הרים אבן. כעבור דקה נופצו
כל השמשות. התלמידים התפרצו לתוך הכיתות׳
שברו כסאות ושולחנות. סערת האלימות
גרפה בפניה את שרידי המשמעת. סכר

ההתנהגות הטובה והמאופקת, אותו בנו המורים
משך שנים, נפרץ והתמוטט כלא היה.
הילדים, שכל חייהם חיו על סף תהום ההתפרעות,
לא יכלו להבחין שוב בין מותר
ואסור. אחד השכנים הזעיק ניידת של המשטרה.
תלמידים
אחדים פנו למנהלת בבקשה הרגילה
:״אביא את הכסף מחר, אבא עוד
לא קיבל משכורת ולאמא אין.״ עד כה
הואילו בקשות אלה. המנהלת החדשה ענתה
רק :״מצטערת מאד. לא שילמה — לא
תאכל!״
״אבל אני רעב! הראש כואב לי, אני לא
יכול ללמוד,״ הפצירו הילדים.
המנהלת נכנסה לחדרה, כשבחוץ משתולל
מרד חסר־מעצורים.
המורים ד,מזועזעים הציעו לשלם מכיסם
את מחיר הארוחות .״זה לא עניינכם,״ השיבה
,״קיבלתי הוראות. הנאום שלכם נרגש,
אבל איננו במקומו.״ התלמידים הרעבים
זד,נסערים הסתלקו לפני תום השיעורים.
אחת המורות פרצה בבכי היסטרי.
למחרת בבוקר המשיך בית־הספר לגעוש.
חלק מהילדים נעדר. אחדים הביאו את הכסף
— אך לא זכו בארוחה. כי דרושה
הודעה מוקדמת של יומיים, כדי שהמטבח
המרכזי יחדש את אספקת הארוחות. תלמידים
אחדים הסתלקו ברגע שהחל הרעב מציק
להם. אלה שנשארו היו נרגשים במידה שלא
יכלו לקלוט את השיעורים.
בשעה החמישית, כאשר אך הצליחו המו־

רים להשתלט על סערת הרוחות, נכנסה
המנהלת לכיתות, כשבידיה מגש עמום פרוסות
לחם, עבור התלמידים. ספק אם אירע
מחזה כזה, באיזה שהוא בית־ספר בעולם.
הילדים התנפלו על הלחם, טיפסו תוך זע-
קות־קרב על השולחנות, כדי להתקרב 7מגש.
המורים עמדו חסרי־אונים. השיעור נהרס
— ובמקומו למדו התלמידים שיעור אחר
לגמרי: שמחלקים להם לחם־חסד, כמו לכלבים.
העיד
לאחר מכן המפקח זאב אלפרין,
בפני ועדת חקירה מיוחדת :״המנהלת התייעצה
איתי מראש בעניין זה, ואני נתתי
את הסכמתי. על זמן הביצוע לא דובר
בינינו. לפי דעתי — העיתוי לא היה מוצלח
ביותר.״
הוסיף סגן ראש מחלקת־החינוך בעיר־ריית
תל־אביב :״המנהלת שאלה אותי בטלפון
מה לעשות עם ילדים שאינם משלמים.
עניתי לה: אמרי להם שלא יקבלו אוכל.
לא תיארתי לי שתנהג בצורה נוקשה כל־כך,
וללא התחשבות.״

הכריד הוחרם

יתה זו נקודת מיפנה בחייו של בית!
| הספר. משהו נהרס בנשמת התלמידים.
הסתבר להם, כי גם כאן אינם רצויים. גם
כאן משפילים אותם ומזלזלים בהם — מענישים
אותם על היותם עניים. במכה אחת
נפערה תהום בין עולמם לבין החברה. החשדות
שמילאו את יישותם מתחת לפני השטח
צפו החוצה.
הם חשו, כי כל הטיפול בהם, כל העידוד
— לא היו אלא העמדת־פנים וכי אינם
(המשך בעמוד )22

של בית־הספר משמש גס
111 1 /1 1 1לאכילה וגם ללימודים. ועדה
ממשרד־החינוך קבעה שאין המקום מתאים.

אנשים
ספרי בהליקופטר
מתיחת הראשון באפריל המוצלחת ביותר,
נערכה השנה לממשלת ישראל. היה זה
כשאחד מעובדי משרד־הבטחון החליט למתוח
את חיים יחיל, המנהל הכללי של משרד־החוץ,
שיגר לו מברק בו נאמר כי ממשלת
שתייץ שיחררה את יוסף בן־גל. יחיל
הנסער מיהר להודיע על תוכן המברק לשרת
החוץ, גולדה מאיר, שביקשה הוראות
מראש הממשלה כיצד לנהוג. משרד־החוץ
עמד כבר לפני נקיטת צעדים רשמיים, כאשר
המתחן, שחשש מהתוצאות, גילה כי היתד,
זו רק מתיחה למרות שפע האירועים,
המדיניים והבטחוניים, קיימים עדיין
גם נושאים מסוג אחר המושכים את התעניינותו
של ראש־הממשלה, דוד כן־גוריון.
בערב חג הפסח, בעת ששהה במקום חופשתו,
נתקף ביג׳י לפתע בצורך עז לעיון
בכתבי מנחם שינקין, המנהיג הציוני,
חבר ההנהלה הציונית, שנפטר בראשית
שנות העשרים. מכיוון שבמקום החופשה
לא נמצאו ספרים אלה, הוטס הליקופטר
מיוחד לתל־אביב על מנת להוריד אל ביג׳י
את הספרים המבוקשים קודם לכן,
בעת מסע ההלוויה לארונו של דב כר
כורוכוב שהובא ארצה, עצרה שיירת ד,מ־לוים,
שנסעו במכוניות, בשל פקק תנועה

ובת־עמי ורסאנו, לתת להם מקומות אחרים
באולם, תבעו הם בתוקף לקבל את המקומות
שצוינו בכרטיס שרכשו בקופה, כשהקהל
מעודד אותם בקריאות לא לוותר לשר
האוצר .״זה מזכיר לי מדינה מסויימת,״
אמר ורסאנו יליד בולגריה ,״ישבתי שם
פעם בקולנוע, כשנכנסה קבוצה של שוטרים
ופינתה שורה שלימה, כדי לתת מקומות
לעסקני המפלגה.״ כשהסדרנים סרבו להקים
את אשכול ממקומו עזב הזוג את האולם
באופן הפגנתי, איים להגיש משפט נגד
התיאטרון הקאמרי. בינתיים התברר שרקע
הפרשה אינו אלא טעות טכנית. הקופאי,
שנתן לאשכול את ההזמנה עוד לפני חודש,
ציין בטעות כאילו מסר לו מקומות בשורה
הראשונה באולם ולא ביציע.

זקןלד ״ ר פ רוי ד
מנהלו של תיאטרון אהל, פרץ פינקל,
פנה אל הצייר א רי הנכ ון כדי להזמינו
להכין תפאורה עבור מחזה של ברטולד
ברכט. אמר פינקל לנבון, בשיחה טלפונית:
״שמע, אנחנו עולים על ברכט!״ השיב לו
נבון :״אם אתם עולים על ברכט, אז אני
יורד מהקו כשיחזור בעוד מספר
שבועות ארצה, אחרי סיור לימודים מקיף
ברחבי ארצות־הברית, ספק אם יכיר מישהו

*ז\] 0111^0

כלום!
דוגמנית נוימן

בגדי תינוקות מ־ס/ס 100״אורלון״ מצטיינים
ברכות מפליאה. הם עדינים, נוחים ללבוש,
מהודרים.
בגדי תינוקות מ״אורלון״ אינם מתכווצים
ושומרים על צורתם. כביסים, מתייבשים
מהר — לכל תינוק, לכל עונה — אין כבגדי
תינוקות מ״אורלון״.
דרשי רק בגדי תינוקות של ״ טי בטוב ״
המסומנים בתוית ס/ס 100״אורלון״ .להשיג
בכל חנות מעולה לבגדי ילדים בארץ.

* שם רשום לסיב האקרילי של דו־פ!ונט.
גורדון לבינסון אילון

כדאי להאמין לרופאים
שנוצר בדרך למקום הקבורה. מבעד למכוניתו
הבחין ביג׳י כדליה פידדר,
מזכירתו של אחד מראשי ההסתדרות, שירדה
ממכונית שעצרה. דליה, חברתו של
כדורגלן הפועל תל־אביב ר חנ״י ה רוזני
כאוס היתד, מקושטת בתסרוקת גבוהה
ותפוחה מאוד, דבר שהטריד כנראה את
ראש־הממשלה, שלא התאפק מלשאול אותה:
״תאמרי לי, איך את מצליחה לעשות תסרוקת
כל כך גבוהה?״ קשה להניח שתשובתה
של דליה סיפקה את יצר הסקרנות של
ביג׳י :״זהו סוד נשי,״ אמרה אגב,
בין חברי המשלחת המיוחדת שטסה לאיטליה
כדי להביא את ארונו של בורוכוב, נמנו
גם זלמן שזר ויער,כ זרוככל. בנמל
התעופה בלוד, לפני ההמראה דאג שזר
להצטייד בטלית חדש. בעיני זרובבל מצא
חן דווקא בקבוק קוניאק צרפתי, בחנות
החופשית ממס, אולם לא היה בידו הסכום
כדי לרכשו. העיר זרובבל בבדיחות לבנו
של בורוכוב, דוד כורוכוכ, שנסע אף
הוא במשלחת :״אם אתה רוצה שאשתתף
בהלוויה של אביך, אתה צריך לקנות לי את
הבקבוק.״ בנו של בורוכוב מיהר למלא את
• • באותו מטוס יצא גם תת
הבקשה
שר־הבטחון, שמעון פרם. בלוד הוא לא
קנה אומנם דבר, אך בהגיע המטוס לנמל
התעופה ברומא, מיהר לקנות לעצמו עניבה
• י * אי־נעימות פומבית נפלה בחלקו
ש, שר־האוצר, לוי אשכול, שעה
שהלך ביום חמישי האחרון בחברת בתו
נועה, לחזות בהצגת פונדק הרוחות בתי־אטרון
הקאמרי. כשהתיישב במקום שהוקצה
לו, בשורה הראשונה ביציע, הופיע זוג שבידיו
היו כרטיסים לאותם מקומות עצמם.
למרות שר,סדרן הציע לבני הזוג, דוד

את שמואל עצמון, השחקן והבמאי, איש
תיאטרון זוית. הסיבה: את פניו של שמו־ליק
מכסה זקן עבות למדי, אותו גידל
לצורך גילום דמותו של הד״ר זיגמונד
פרויד, אותו הוא עומד לשחק במחזה ארץ
המשורר
רחוקה, שיועלה בזוית
נתן אלתדמן עומד לפתוח במערכה צ מרית
חדשה, הקשורה בבעיית היחסים עם
גרמניה. מה שמרגיז את אלתרמן אינם חס
וחלילה המדענים הגרמניים או הפגישה
שנערכה בשעתו בין ביג׳י לאדנאואר, ואפילו
לא משלוחי הנשק והמדים לגרמניה.
הצליחה להסעיר אותו רק עובדה אחת:
שיוסי ידין, שחקן הקאמרי, המופיע
בתפקיד ראשי במחזהו פונרק הרוחות, נסע
לגרמניה כדי לשחק שם בסרט. את זה אין
אלתרמן מוכן לסלוח, עד כדי כך שהוא
מתנגד שיוסי ידין ימשיך להופיע במחזהו.
כיון שאין לו כל עילה חוקית לסלק את
ידין מהתפקיד, עומד הוא לצאת נגדו במסע
צבורי על ציוריו של משה כיני
שטיין המוצגים בקפה נסית בתל־אביב,
הופיע בימים האחרונים עיגול אדום, המסמן
כי התמונות נמכרו. חצקל אישי
כפית מסרב בתוקף לגלות מי האיש
שרכש את ציוריו של ברנשטיין. השבוע
התברר כי הרוכש האלמוני לא היה אלא —
משה ברנשטיין עצמו׳ ,שרכש חזרה את
תמונותיו, על מנת להציגם בתערוכה אותה
הוא עומד לפתוח בארצות־הברית. הסכום
ששולם על ידו: אלף ל״י אנשי
רובע האמנים בניו־יורק, גריניץ׳ וילג׳ ,פנו
לאחרונה לשחקן הישראלי לשעבר תיאד
דור כיקל, ביקשו ממנו שיסכים להציג
את מועמדותו בבחירות לראשות העיר. ביקל
דחה את הבקשה, פירסם הצהרה בעתונות
העולס חזה 1336

האמריקאית, בה הוא טוען כי הוא יותר
מדי עסוק בסרטים ובטלביזיה מכדי שיוכל
לנהל מסע בחירות לקראת ההסרטה
הקרובה של ספרה של יעל דיין פנים
חדשות במראה, הזמינו אולפני גבע את
התסריטאי הצרפתי הנודע ג׳ון פרי, לכתוב
את התסריט לסרט. פרי הוא האיש שכתב
את התסריטים לכל סרטיו של הבמאי הצרפתיאנרי
קלוזו, וכן את התסריט של
באבט יוצאת למלחמה. אולם בשל סדרי
הבירוקרטיה הישראלית, לא יוכל פרי להע־נות
להזמנה. חברת גבע הגישה בקשה להתיר
לו ישיבה ארעית בארץ. חודש אחרי
שהוגשה הבקשה, היא חזרה בצרוף ההערה
שהמבקשים שכחו להדביק בול בסכום של.
50 אגורות. בינתיים חלף המועד בו יכול
היה פרי להגיע ארצה.

מכתב מגזי ר ה
ההומוריסטן דן כן־אמוץ, איבד לאחרונה
אביזר חשוב מדמותו — את הכרם.
הפחית לאחרונה 12ק״ג ממשקלו, הוא וידידיו טוענים שלסיפור הבא יש תפקיד
ניכר בעובדה זו: כשחזר דן מחופשת
הפסח, אותה בילה בכפר האמנים עין־הוד,
שם הוא עוסק בין השאר גם ביצירת כלי
קרמיקה, פגש בידידו השחקן אורי זוהר
כשבפיו שאלה דחופה :״איפה יש בעיר
סרט שהוא בבחינת הכרח, שחובה לראות
אותו?״ באותו רגע עלה בראשו של זוהר
רעיון המתיחה. בקולנוע גת מוצג סרט
אוסטרי, בשם פונדק הסוס הלבן, רומן
זול עם ואלסים ודמעות .״שמע,״ אמר זוהר,
״בקולנוע גת מוצג סרט גדול, במאי שבדי
חדש ונועז, חתיכות וניאופים, מוכרחים
לראות.״ דן רץ מיד לקופת הקולנוע, מצא
שכל הכרטיסים אזלו, לא הספיק להסתכל
במודעות, קנה מהר כרטיס אצל ספסר ב־4
ל״י, ונכנס לחזות בסרט. עברה כרבע^שעה
עד שדן הבחין במתיחה. תגובתו: בעיטה
פומבית באחוריו של המותח אגב,
אורי זוהר קפץ לתפקיד החוקר בהצגת
האידיוטית של אהל, בה הוא עומד להחליף
בקרוב את נפתלי יכין. ההצגה נערכה
בנתניה. נראה שחבריו של אורי להצגה
.נחום שליט וגילה אלמגור טרם
התרגלו לרעיון שהוא גם שחקן רציני.
רק עלה על הבמה במערכה השניה והם
פרצו בצחוק .״מה זה פה, תיאטרון?״
שאל זוהר על הבמה, ורק אז התחיל הצחוק
האמיתי שגרף גם את הצופים מי
שלא האמין להזהרות הרופאים על הסכנות
הצפויות לרקדני הטויסט, עשוי אולי להשתכנע
מגורלה של רותי נוימן, הדוגמנית
היפהפיה, אשתו של יואל נוימן, איש
אולפני ההסרטה בישראל. בלהט רקוד הטוויסט,
תוך עיוותים, פיתולים ועיקולים,
נקעה רותי חוליה בחוט־השדרה שלה, נאלצה
לשכב מספר שבועות כשגבה נתון
בגבס לפופולאריות רבה זוכה בימים
האחרונים רונית כץ, שגילמה את
התפקיד הראשי בסרט הישראלי ניני, אשר
הוצג במשך שבוע בלבד. למרות שחלפו
כבר יותר משבועיים מאז גוייסה רונית
לצה״ל, לא פסקו הטירוניות, ששמעו על
כוכבת הקולנוע הנמצאת בבסיסן, מלהס־תופף
סביבה, לבקש ממנה אוטוגראפים
הפנטומימאי והשחקן הישראלי ג׳ו*
קי אלקין, השוהה בארצות־הברית, הכניס
לאחרונה מבחן חובה חדש לידידותיו
האמריקאיות. כל נערה אמריקאית הרוצה
להיות בחברתו, חייבת ללכת לאולפן לעברית•
עתה אפשר לראות באולפן לעברית
בפיפת־אבניו בניו־יורק 5 ,נערות בכיתה
אחת. כשכל אחת מהן בטוחה שרק היא
נשלחה לשם על ידי ג׳וקי ישראלי
אחר בארצות־הברית שהפיק תועלת מהעברית
הוא המלחין דוכי זלצר, שקיבל
לאחרונה מכתב מנזירה בת ,19 הנמצאת
במנזר 9שנים. בראש המכתב ציירה הנזירה
הצעירה צלב גדול ולידו את המלה העברית
״שלום״ .בהמשכו כתבה :״בהשראת המוסיקה
שלך אני רואה את דמותך כבחור
צעיר וכחול עיניים.״ היא מבקשת את תמונתו
תוך הבטחה שתתלה אותה מעל
מיטתה במנזר, ואם יבוא לבקרה תדבר
עמו עברית כי היא לומדת עתה שפה זו.
כתוספת צרפה למכתב את המילים העבריות
של השיר :״דודי לי ואני לו״ .דובי
טרם החליט אט לערוך ביקור במנזר או
לאו אגב, אשתו של דובי, הזמרת
גאולה גיל, השוהה יחד עמו בארצות־הברית,
עתידה להתפרסם גם בשטח אמנות
אחר. גאולה היא ציירת חובבת, שציירה במשך
שנים להנאתה. ידידים אמנים שראו
את ציוריה דירבנוה לערוך תערוכה, ובשבועות
הקרובים תציג גאולה את ציוריה בתערוכת
יחיד באחת הגלריות הידועות ב־ניו־יורק.

עתה גם בישראל

חול צה
הגור מ ת לך שמחה מ חוד שת
מדי יו ם ביו מו, נעימה לכל
גוף ובכל א ק לי ם — רכות מ שיית,
בברק ומגע — קלהלכ בי ס ה,
מתייב שת במהרה ובעלת
אריכות י מי ם מ פלי א ה

ללא גהוץ ומאמץ ־
תמיד הדור ומגורי

עם כו תנ ה
להשיג בחנויות המובחרות — המציגות בחלון הראוה את פלקט ״דיאולן׳

,דיאולן השם והסמל מורשים לשימוש רק לאחר בדיקת איכות קפדנית
<!־זם וח 0)16־601 11־ז6£1316

פרסום מלניק

הפירמה הותיקה והמנוסה
בייצור כותנות — נוסדה 1934

מייצרת

כותנות
0101011 מייצרת

הסיב הסינטטי
הנודע

ביעילותו
כותנות התוצרת ההולנדית
הידועה בטיבה

ומבחר כותנות
האופנה האחרונה

כביסה קלה

ללא גיהוץ

להשיג בחנויות המובחרות.

שים לב לשםולסמל — הינם מהווים ערובה לטיבעליון !
)11 — 116018161:6)1 71:3)16 14311

העולם הזוז 1336

קורט בכר: לאן נעלמו המילין! ,

פרק חמישי בסידרה: כמה מיליונים זרמו לכיסו של השודד?
צבא האדום

התקרב ללב הונגריה.
השליט ההונגרי פקד לעצור את השמדת
היהודים. הנאצים נאלצו להיכנע לתביעה זו,
מחשש פן יפרשו ההונגרים כליל מן המלחמה.

כן, מה יעשה איש כמו קורט בכר?
כיצד ירוויח את המיליונים, שהיו דרושים
לו כדי להתחיל בחיים חדשים בעולם הדמו־קראטי?
אם אי־אפשר לסחור בחיי יהודים,
במה אפשר לסחור?
בעייה זו לא הטרידה את אלוף־מישנה
הס״ס קורט בכר. הוא ידע תמיד מה הסחורה הנכונה ברגע הנכון — ואת מה למכור
למי. ללא כשרון זה, לא היה מסוגל למכור — בעשר שנים קצרות — ציוד צבאי לס״ם,
חיים והצלה ליהודים, וחיטה למדינת ישראל הריבונית.
גם הפעם מצא בכר ברגע הנכון את נקודת־התורפה, עם התקרב הרוסים, החליטו הגרמנים
— בעזרת גדודיהם ההונגריים — להעביר את כל הרכוש הנייד, המיפעלים והציוד
מאזור החזית למערב הונגריה, ולאחר מכן, משם לגרמניה עצמה.

משמע, שמו של בכר כבר הלך לפניו בשטח זה, אחרי עיסקת מאנפרד וייס.
• המשפט האחרון היה כולו שקר. גם רכישת הסוסים, וגם עיסקת מאנפרד וייס,
נסתיימו זמן רב לפני התאריך הזה. לבכר כבר היה הרבה זמן — והוא הקדיש אותו
לתפקידו החדש, אותו ביצע בכשרונו הרגיל.
כמה נכסים נשדדו? ההערכה ההונגרית הרישמית, שנערכה אחרי המלחמה, הסתכמה
בסכום של כ־ 4מיליארד דולאר. בין השאר הוצאו 1167 :רכבות, שכללו כ־ 55 אלף קרונות

מאת

קורט אמנגר־בשיתוף
פעולה עם יואל בראנו־כ?
הזכויות בעברית שמורות ל״העו?ם הזה״
עמוסים עד קצה היכולת, מהם 18.8אלף קרונות עמוסים פלדה ומכונות 7.7 ,אלף קרונות
סוכר 235 ,קרונות רפואות 04 ,אלף מכוניות פרטיות ומשאיות 1227 ,קטרים 3839 ,קרונות־נוסעים
370 ,ספינות. בדרך הנהר נשדדו המכונות, חומרי־הגלם והמוצרים הגמורים־למחצה

הטרור הממוסחו־הנה
זה עסק! רכוש של מיליארדים יימצא בתנועה מתמדת — וזה בשעה שהרייך גוסס,
שהחוק והסדר מתמוטטים. מי ישים לב אם כמה מיליונים ילכו לאיבוד?
לא, קורט בכר לא גנב. כל אדם פשוט יכול לגנוב — אבל רק גאון הטרור הממוסחר
(או המיסחר הטרוריסטי) היה מסוגל להמציא את השיטות שהפכו בידי קורט בכר לכלל

של 514 בתי־חהשת ( 79 ספינות־נהר היו דרושות כדי לשדוד 2900 מכונות ממיפעלי
מאנפרד וייס בלבד!) .כן נשדדו 605 אלף ראשי־בקר.
התוצאה של מסע־שוד זה היתד, אבטלה כללית בהונגריה למחרת המלחמה. רעב המוני
פקד את הארץ, יחד עם מגיפות ותמותת־תינוקות חסרת־תקדים.
לאן הלך כל הרכוש העצום הזה? לידי מי הגיע? מי נהנה ממנו?
אחד מגדולי מיפעלי־הטקסטיל בהונגריה היה מיפעל הטקסטיל קיספסטר בע״מ
בבודפשט. לפני המלחמה היה שייך בעיקר לבעלי־מניות יהודיים. אולם אלה סולקו לפי
החוק ההונגרי, שחוקק בהשראת הנאצים. בראש המיפעל עמד עתה אציל הונגרי כשר־למהדרין
— הרוזן יוד,ן טלקי.
בסוף אוקטובר — ימים מעטים אחרי שבכר נכנס לתפקידו החדש — נצטווה המיפעל
להעביר כמות של 2.5מיליון מטרים אריגי־כותנה לעיר הונגרית בקירבת הגבול הגרמני.
המנהל עבר גם הוא לשם, יחד עם עוזרים ראשיים.
טלקי לא היה טיפש. הוא הבין מה צפוי לרכוש זה. על כן החליט שלא לחכות לפקודה
נ ספת, אלא להתחכם ולהעביר בעצמו את האריגים לגרמניה, לעיירה שבקירבת הגבול
השווייצי. הוא התכוון למכרם בהקדם האפשרי בשוזייץ, ולהציל את הכסף למען החברה.
הוא גילה תוכנית זו לפקיד בכיר של ממשלת־הבובות ההונגרית, וזה הסכים לעזור לו.
המנהל נסע לווינה, אירגן שם את הכל. אך בחוזרו להונגריה, קרא לו הפקיד ההונגרי
וסיפר שהתנאים השתנו — בינתיים נאלצו ההונגרים להעביר את ההעברה לידי הס״ס־הקרבי.
תוך כדי שיחה נקרא טלקי להיכנס אל חדרו של השר ההונגרי, ושם לפי תיאורו:
״מצאתי ישיבה של כמה אדונים. כיושב־ראש כיהן קצין גרמני, כבן ,35 עמוס
׳עיטורים ואותות. על שרוולו נשא סרט שחור עם המילים, המטה הכללי של הס״ס׳.
״הקצין הצעיר פנה אלי בגסות וצעק , :כל ענייני ההעברה שלד עוברים לידי הס״ס. בשם
והמחלקה של בכר אני מטיל את העניין על הסגן זאנדר. אתה תמלא את ההוראות שלו.׳
״לאחר מכן נירגע הקצין והסכים לכך שאעביר את הסחורה למקום שכבר אירגנתי.
•אולם הוא העמיד תנאים: ההעברה תבוצע על־ידי הס״ס עצמו על חשבוננו, זאנדר יפקד
על הרכבת, והקרונות ישאו את הכתובת, רכוש הס״ס־הקרבי׳ .לעומת זאת הבטיח לשמור
יעל זכויותיהבעלות שלנו.״
למחרת היום הופיע זאנדר, והזמין את טלקי באדיבות לביקור אצל בכר. הסגן הנאצי
:התיישב ליד הגה מכוניתו של טלקי — ובצורה פשוטה זו הפקיע לעצמו את המכונית.
גם בבר היה אדיב מאד. הוא הודיע לטלקי שעם הגיע הסחורות לגרמניה, יקנה כ־״/״30
׳מהם למען הס״ס, תמורת תשלום במארקים, ואם יקנה את השאר ישלם עבורו במטבע־זר
.״יש לק״ס בחו״ל כמויות עצומות של מטבע זר, ובכל מקום יש לנו אנשי־אמון
ומשלנו,״ היסיף.

משמיד־ה המונים מופיע

ך ם רגע האחרון ניסו ההונגרים לאסור את הרוזן טלקי ולמנוע את העברת הסחורות.
* 4אך קורט בכר היה זקוק לטלקי — כי רק לו היתה זבות החתימה בשם הפירמה.
!ולבכר היו תוכניות מסויימות, אשר לגביהן היתה חשיבות רבה דווקא לחתימה זו.
לכן פשוט לוקח הס״ס את טלקי ומעבירו בלילה אל מעבר לגבול, לתוך גרמניה.
1ךךן * שלושת ראשי השלטון הגרמני בהונגריה, שהונצחוו
גם הסחורות הגיעו לתעודתן בגרמניה — אך לא כולן. כי נציגו של בכר, ששינה
| 1 .1 .1 / 111 בתמונה היסטורית זו, הם אשר מינו אישית את בכרי׳ :בינתיים את התנהגותו והעמיד פני מפקד־יחיד, הכריז שהוא קונה 100 אלף מטרים
לראש מחלקת השוד, ששדדה בהונגריה רכוש המתקרב לארבעה מיליארד דולאר. בתמונה::
של אריגים למען הס״ס. הסחורה נעלמה — והס״ס לא אישר מעולם את הרכישה. גם
גרייפנברג, מפקד הצבא הגרמני בהונגריה (שני מימין) ,וינקלמן, מפקד המישטרה הגרמנית!
המחיר לא שולם, כמובן, מעולם. זאת היתד, רק ההקדמה.
והס״ס (שני משמאל) ,וזנמייר, השגריר הגרמני ו״נציג הרייך״ (משמאל) .שני האחרונים:
בינתיים עבר הזמן, וסוף המלחמה התקרב. חלקים גדולים של גרמניה כבר נכבשו
מסרו עדות במישפט אייכמן. במרכז התמונה: שר־הבטחון של הונגריה הפאשיסטית, ברגפי..
בידי בעלות־הברית. ב־ 23 באפריל (כשבועיים לפני הכניעה הנאצית) הופיע נציגו של בכר
אצל טלקי, בעיירה הגרמנית שליד הגבול השווייצי, והודיע כי בכר מוכן לעשות הסכם חדש.
לרוע המזל, כך סיפר, החרימו שלטונות שווייץ בינתיים את כל פקדונוח־ד,בנקים
אמנות. על כך מעידה הפרשה המתוארת בעמודים אלה — פרשה אחת מיני רבות, אותה;
אפשר היה במיקרה להוכיח לסרטי פרטיה.
הגרמניים. לס״ס שוב אין מטבע זר. על כן ממתין מר בכר להצעות חדשות מפי הרוזן
יטלקי. למשל בצורה כזאת: חלק גדול מן הסחורה יועבר לידי הס״ס, ואילו הפירמה

חורשה למכור את השאר באופן חופשי בשוזייץ. משמע: בכר רצה לקבל חלק ללא תשלום.
ת פ קי דחדשותמותת ״ תיכוקית
המנגינה זכורה מעיכקת מאנפרד וייס ושאר מסעי־השוד של בכר. בכר הכנים את הצד
:השני למצב חסר־מוצא — וביקש לאחר מכן מן הקורבן ״הצעות״ להסדר ג׳נטלמני.
ך ת חי ל מן ההתחלה. ניתן את רשות הדיבור לבכר עצמו, ונביא את העדות שמסר
אולם הפעם לא היה לבכר זמן. הכל היה חייב להסתדר במהירות הבזק, לפני שצבא
^ א ח רי המלחמה:
:בעלות־הברית יגיע למקום ויחרים את הסחורה. בכר רצה את הלקו מיד — לא למען
״החל מן ה־ 20 באוקטובר ,1944 בערן, נוצר תפקיד חדש: לאחסן, זאת אומרת להעביר,
הס״ס, שכבר לא היה זקוק לשום ציוד, אלא למען עצמו.
את הנכסים שהיו חשובים מבחינה צבאית. לכאורה היה זה תפקידו של הגנרל וינקלמן
על כן שלח למקום שני נציגים חדשים. האחד היה רב־סרן הס״ס בשם האנס וילהלם
(מפקד המישטרה הגרמנית והס״ס בהונגריה) .אולם אצלו, אצל וזנמייר (השגריר הגרמני)
אגן — איש מודיעין ומומחה למטבע זר, שהקים בשוזייץ כמה חברות שניהלו עסקות
ואצל גרייפנברג (מפדק הצבא הגרמני בהונגריה) ,וגם אצל הצד ההונגרי, נתעורר הרצון
למען הס״ס, בהסוואה מיסחרית. השווייצים הכירוהו כאיש ביון של הס״ם, השני היה בעל
להעמיד אותי בראש המחלקה הזאת. כונסה ישיבה, ובה הוחלט להטיל עלי את ביצוע
המשימה. השתתפו בישיבה האנשים הנ״ל והנציגים ההונגריים.
שם מעניין עוד יותר: סגן־אלוף הס״ס הרמן קרומיי, מי שהיה סגנו של אדולף אייכמן
בהונגריה, ומנהל גירוש מאות אלפי היהודים.
״בעצם, היה תפקידי זה קיים רק על גבי הנייר. כי תפקידי העיקריים — רכישת סוסים ,
וסיום פרשת נואנפרד ויים — לא הותירו לי כימעט זמן למלא תפקיד זה.״
הופעתו של איש זה בחוגו של בכר בסוף המלחמה מאלפת ביותר( .ולא פחות מעניינת
זוהי עדות מאלפת. כי מאחורי המילים התמימות מתחבאים כמה וכמה גילויים. למשל:
העובדה כי ד״ר קסטנר עזר אחרי המלחמה לקרומיי להינצל מעונשו — כפי שעזר לבכר).
• מסתבר כי בכר השתתף בישיבה עם שלושת בעלי־התפקידים הרמים ביותר במדינה, ,
הצעתו של בכר היתה פשוטה בתכלית: ס/״ 60 של הסחורה לס״ס 40 הנותרים
נציגיהם הראשיים של היטלר וריבנטרופ, הימלר והרמטכ״ל. והרי בכר עצמו לא היה אז
לבעליה החוקיים. אם ההצעה תידחה, הודיע נציגו של בכר, תימסר הסחורה למושל המחוז
עדיין אלא סגן־אלוף!
הנאצי לשם חלוקתה בין התושבים. החלק שאותו לא יספיקו לחלק, לפני הגיע צבא
(המשך בעמוד )23
י • אישים אלה האמינו כי בכר הוא האיש המוכשר ביותר לנהל את מסע־השוד האדיר .,בעלות־הברית — יוצת על־ידי הס״ם.

קולנוע

סרטי
ז הי רו ת -ק טיוו ת!
כמיכחן התשוקה (מיגדלור, תל־א־ביב;
בריטניה) בא להוכיח שוב כי מכל
ברואי השטן, אין יצור קטלני יותר מאשר
נערה בת — 15 בייחוד לגבי גבר שיכול
היה להיות אביה. חברת־הכנסת טובה סנהד־ראי
יכלה להסתמך על סרט זה כדי להוכיח
שאמנם היה צורך לתקן את החוק ולאם,ר
קיום יחסים מיניים עם נערות שמתחת לגיל
— 17 לא כדי להגן על הנערות, אלא על
הגברים.
לורנס אולביד. הוא מורה תיכוני. כמו
עמיתיו בכל העולם, הוא שוקע ללא־תקודה
בביצה של בעיות פעוטות: משכורת דלה,
אשד, מאוכזבת, תלמידים מטמטמים או
מנוונים, מנהל צבוע, שיעמום אינסופי.
חיה עייפה כזאת היא קורבן חסרת־אונים
לציידת הניצחת, בדמות תלמידתו הקטינה
(שרה מיילס) .השמש הזוהרת של הערצתה
מזקפת את גבו, מחזירה עלומים לעצמותיו
היבשות. תמימותה ממלאת אותו עדינות
גברית. הוא מפיק א. שר מן ההרגשה שעליו
להגן עליה — ואינו תופס כי היחיד הזקוק
להגנה הנו הוא עצמו. כי נערה מאוהבת
בת 15 היא חיית־טרף אכזרית, אנוכית
ואווילית.
מה קרה בבית־המלון הלונדוני, שעה שבחוץ
התנפצו הרעמים? האם הוא ביצע בה
מעשה מגונה? האם היא שיקרה? האם דימ־יינה
לעצמה את אשר רצתה כי יקרה?
הסרט׳ רק רומז על התשובה, מניח לצופים
מק ם ניר,זב לוזיכוח.
כל הדמויות בסרט, מגדול ועד קטין,
מושלמות ומאופיינות להפליא. אוליביה ה־רב־צדדי
הוא אנטי־גיבור נוגע־ללב. אך
הדו־קרב האמיתי בסרט הוא בין שתי הנשים:
מיילס הצעירה וסימון סניורה המזדקנת.
במאבק בין הסניורה והסניוריטה,
הקשישה היא סקסית יותר — וגם עד אין
שיע ר פחות מסוכנת.

היסיכה ׳*שוק הפשפשם
קליאופטלה (אוריון, תל־אביב; איטליה)
הוא סרט שבא סוף סוף להשיב את שמה
הטוב של אותה נסיכה מצרייה, שחייתה
מאה שנים לפני הספירה, ושקנתה לה שם
כמי שהחדירה את הניאוף להיסטוריה.
נימפומנית? מושחתת? סוטת־מין? — מה
פתאם? כל זה אינו אלא אגדה והשמצה
הלה. הנה קליאופטרה האמיתית, התמימה,
הזכה, סמל הטוהר והמוסר.
כל הסרט אינו כנראה אלא הקדמה לסיפורה
המלא של קליא פטרה, אותו תספר,
כשיגיע המועד, ליז הגדולה בעצמה. אבל
כדי שזו לא תסלף את הדמות, גויסה פסקאל
פטי הצרפתיה כדי להקדים תרופה למכה.
זוהי מין לוליטה מיניאטורית, שיש לה
אמנם מחשוף, אבל ספק אם לה עצמה יש
מושג למה הוא משמש. היא אטנם מרגישה
שהגברים מש ם מה נמשכים אחריה, אך
ברגע שזה מגיע להתמסרות או למיטה
היא אינה מבינה בכלל מה רוצים ממנה
כל הסובבים אותה.
גלדיולות לרומאים. עלילת הסרט
עוסקת רק בפרק הראשון של סיפור קלי״
אופטרה, מהתקופה בה נושלה מכס מלכותה
על ידי אחיה המטורף תלמי, בהחזרתה
לאלכסנדריה בעזרת לגיונותיו של פומפיי
אוס, ועד לנסיונה הראשון לכבוש את
קיסר בכל מער מיה.
מה שמתרחש על הבד יכול להיות פא־תדיר,
מצויינת על סרטים היסטוריים מסוג
זה, לולא הוגש ברצינות כה רבה. מצרים
מופיעה כאן כארץ מיוערת, ובאוהלי לגיונות
רומי ניצבים אגרטלים עם גלדיולות.
סצינות הקרב ההמוני ת המופיעות לפרקים
בסרט נרא ת כלקוחות מסרטני מיקי־מאוס,
ואילו התלבשות העתיקות הם אוסף
מפואר של סגנ נות לבוש שונים, שנלק זו
ממחסנים של בגדים ישנים או משוק ה־פישפשים.
נראה
בעליל שהסרט ה סרט בחתף ובחי-
פזון, כדי להדביק את קליאופטרה עם ליז
טיילור. החיפזון היה כה רב עד שלעיתים
נידמה שלא ניתנה לשחקנים אפילו השהות
לדקלם את הרפליקות שלהם. אנטי־משחק
כפי שהוא מופגן בסרט זה, כמעט ולא
נראה אף־פעם על הבד.
למרות הכל, יכולים יצרני הסרט לזקוף
לזכותם הישג אחד: דרוש כשר ן מיוחד כדי
להפוך את אחד המרתקים שבסיפורי ההיסטוריה
ל0יפ ר משעמם וחסר דמיון.
ה עו ל ס הז ה 1336
ספורט ראלי
ראר * רעל־בישראל
יש למכוניות תפקיד חשוב בחיסול
האוכלוסיה. בדי! ק באותה מידה שיש
להן בגידולה. אולם הישראלי המוגבל אינו
מעלה, משום מר״ על דעתו שלמכונית יש
גם ענפי ספורט משעשעים אחרים. תחרות
נהיגה, למשל.
על החדרת תודעה כזאת לפולקלור הלאומי,
נאבק לא פחות מתשע שנים מועדון
מכוניות !סיירות בישראל, בראשותה הנמרצת
של מזכירת המועד, ן — קליר נחמיאס,
גיסתו של המפקח הכללי של המש&רה.
היא החלה את מלחמתה עוד באירגון
הג׳ימקאנה — תחרות היתולית של מכוניות.
והיא ממשיכה בה גם כיום, אבל באפיק
היתולי פחות: ראלי. כלומר, מסע מטרה.
אין זה מירוץ. אסור בכלל להזכיר מילה
לא יפה, בארבארית, כזאת בארץ של צעדות.
ראלי הינה רק תחרות נהיגה סולידית, בעלת
לוח זמנים קבועים מראש, בהם אסור לעבור
את ה־ 80ק״מ לשעה. היא מחנכת לזהירות
ואדיבות בדרכים, ולהתמצאות בגיאוגרפיה
של המולדת. ראלי, הוא בעצם, שיעור
מעשי לאזרחות טובה בכבישים. זה פחות
מרתק ממירוצים, אבל יותר טוב מכולם.
ביום רביעי ו.ומישי, השבוע, נערך הראלי
החמישי הארצי, כרגיל בחסותו האדיבה
של שר המשטרה. בכיכר־מלכי־ישראל ב־תל־אביב,
עמדו בסך, כבר ברבע לשבע
בבוקר 61 ,מכוניות, שייצגו 36 חברות
ייצור, מודלים 40־ .63 בלטו 8פולקסוואגנים,
4סאבים 2 ,צברות. בין הנהגים בני העשרים
פלוס עד המינוס שישים — היו רופאים׳
מהנדסים, סטודנטים, בעלי מוסכים,
מורים לנהגות.
עד לרגע הזינוק היה ר,מסל, ל בן 700
הקילומטרים — שת כנן על־ידי ברום ג׳י-
קובסון, יצרן פרוטזות — סוד צבאי. מפת
הדרכים חולקה רק בשנייה האחרונה לנהגי״
שהעבירו אותה מייד לנווט שישב
לצידם. הוא היה בדרך כלל חתיכה, במכנסים
הדוקות וסוודר איטלקי.
פרצוף מרוסק. בראלי מתחיל כל
משתתף את המסע באפם נקודות. בין תחנות
מפגש שונות לאורך המסלול נקבעים
זמנים. מתחרה אשר מקדים את הזמן א
מאחר אותו — מקבל נקודות עונש. במקום
הראשון זוכה מי שצובר את המספר הקטן
ביותר של נקודות.
זוהי חוקת הראלי. אבל פקקי התנועה
של תל־אביב בשעות הבוקר גזלו באכזריות
זמן יקר מהמשתתפים. משום כך, ברגע
שרק הגיעו לכביש הפתוח, זינקו במירוץ
מטורפים לכיוון פלמחים, מקום המפגש הראשון,
להשיג את הזמן האבוד. הם היו
משיגים אותו בקל־ת כעזרת נווטים טובים.
אלא שחתיכות הראלי התאמצו יותר בהעלאת
המוראל, מאשר בניווט 40 .נהגים
תעי בגללן בדרך. ברגע שהיו עולים על
הנתיב הנכון היה זה כמובן במהירות של
.120 וכך הצליח להגיע חלק מהמשתתפים
במהירות שיא — לחדר מקרי אסון. ליד
מבואות ביתר, התהפכה, בתפילת היים
הראשון, מכונית דאף הילנדית, על עץ
מלבלב שיימת דווקא לא על הכביש. הד•,גת,
נאטאליה חארנס, ריסקה את פניה. משתתף
ראלי וותיק, עמיחי סולל שהייע, לרוע
ייייד אחריה, הפסיד 540
מילי למסית,
נקידות בזמן שרץ להזעיק עזרה.
באותו קטע דרך ניתגלתה לעיני המתחרים
גלישה נהדרת של אן יו אס פרינס, גרמנית
אד מה, שנחתה ישר על קרקעית תהום
של 15מ־יר עוימק. הנהג, עין האבר, שזבה
בשנה שעברה ב״רה ראשון, נפצע בפנים.
היית דבאבטיו של דראלי, שהיה מוקדש
לכי־ישי הדרים, לא הביא מקרים קליניים
נוספים, והיא הגיע לסיומו בנהרייה. השכם
בביתר נערכו בשדה התעופה בצת, מבחני
נהייה — ייווי״יו ווושולש — שהיו מבוי
סתי״ ייל זריזות הנהג בהחלפת הילוד קיד־מי
למחייי• ,יוזחניי״ מדוייקת. הגשם ה־ס־חי׳
שיי-ד י*בייד המאורע, שסף את כל
ה״־יי־יח. המ״ר־יית סיידו אותם מחדש.
עיד אשה השתתפה בתתרות. היתה זו
ריי־ת צר״ת־יה שהייליחה ל־״ב־ר שיא
ארצי לבירת סס־״ו נקודות עינש7 .
נהידית בלבד. אס״ עמוס ג׳ורבסקי, רווק
צעיר בעל מי״ד בתל־אביב, שיהג בצבבה
63 יייה יי״יע הבאלי ו״בס של 500ל״י.
הראלי מבבל. כידוע. את תמיכתה המיס־רית
של ״מ עצה למניעת תאונות דרכים.
בצדק. היא משתמשת בו, וודאי, כהוכחה
בדרד השלילה לסיסמתה :״סע לאט —
תניע מהר״.

נביינר • אז־מדן

הוצאת ״עי״ך שמחה להגיש לצבור הקוראים כמתנת-חג
את ספר ההומור והסטירה שרבים ציפו לו :

״נץ או פלסטיין״
הצו השני שר המטבע הישראלי
מבחר הפיליטונים של הפיליטונאי הותיק י. נץ, שיצא זה עתה
בהוצאה מהודרת בלווי עשרות ציורים וקריקטורות החושפים את

ההוי הישראלי, על אורותיו וצלליו.

ספר קריאה מרתק, משעשע ומברר לבני כל הגילים.
מחיר הספר בחודש החגים 5. -ל״י, כמקום 6.80ל״י.
להשיג ככל חנויות הספרים
ההפצה הראשית: י .ווים׳ רחוב ברזילי ,1טל 61065 64187ת״א

קצינות

עברית
ו/או
אנגלית לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג ))18800 הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב> ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אזיוה״צ)
חיפה: בית־הספר ״במעלה״ ,רה׳ שמריהו לוין 30

מרד ב עלי ה א׳

הלילות נועדו לצעירים — הצעירים
נועדו ללילות. ב 30-ביוני
יוצא לדרך טיול ״חוג הצעירים
— מועדון 33״ ,המוגבל לגילאי
35—25 שיסעו ל 34-יום לאיטליה,
שויצריה וצרפת. טיול בחברת
צעירים, עם תוכנית מיוחדת
לצעירים: דגש חזק על בילויים
ובידורים בבירות השעשועים
הסואנות ובריביירה 1495 .ל״י.

טיול קצר המכיל את המרובה:
28 יום לאיטליה, צרפת, שויצר-
יה, ספרד, יציאה ב 10-ביוני.
1425ל״י.

טיול החובק את אירופה 35 :
יום לאיטליה, צרפת, בלגיה,
לוקסמבורג, שויצריה, אוסטריה.
יציאה ב 1-ביולי 1710 .ל״י.

טיול עממי 28 :יום לאיטליה,
שויצריה, וצרפת. יציאה ב1-
באוגוסט 1355 .ל״י.

(המשך מעמוד )17
באמת חלק רצוי של החברה; הם למעשה
בודדים ומנודים, כפי שהרגישו את עצמם
לפני כן; אין הבדל בין בית־הספר לבין
העולם. כולם שונאים אותם; לאיש לא
איכפת אם הם אוכלים או רעבים; כל העולם
נגדם. מדוע לי יהיו הם נגד העולם כולו?
אם היתד, חסרה דחיפה אנטי־סוציאלית
אחרונה, היא ניתנה על־ידי המנהלת — ושוב
בקשר לאוכל. חלק מהתלמידים לומדים שבע
שעות, אך אינם אוכלים במסעדה. ילדים
אלה מביאים אתם כריכים מהבית. אחד התלמידים
נמצא בהפסקת השיעור הרביעי,
כשהוא אוכל לחמניה עם נקניק בכיתה. דבר
זה נראה למנהלת כמנוגד לכלל ההתנהגות
הנאותה, שהרי ילד מחונך אינו אוכל כל
אימת שהוא רעב אלא בהפסקת האוכל.
והפסקה זו, אחרי השעה הרביעית, לא היתד,
מיועדת לאוכל.
המנהלת החרימה את הכריך, והשליכה
אותו לפח האשפה. הילד המזועזע צעק:
״מה את זורקת את האוכל שלי? אבא שלי
עובד קשה מאוד -בשביל לקנות לי אוכל!״
הוא נדהם לא רק בשל החרמת הכריך,
אלא בגלל דבר עמוק מאד, שהמנהלת לא
ידעה, כנראה להעריך אותו נכונה: בני עדות
המזרח רואים בלחם דבר קדוש. ילדים
ומבוגרים, המוצאים פירור־לחם זרוק, מרימים
אותו בכבוד, ומניחים אותו הצידה.

*•* מורים, שעוד מן היום הראשון חששו
} מתוצאות הפער הזה בין המנהלת בת
המעמד האחר לבין מציאות־החיים של
עליה א׳ ,הצביעו על דוגמה נוספת.
היא נגעה לתלמיד כיתה ו׳ שניפץ שמשה.
המנהלת דרשה שהמנפץ ישלם את מחיר
השמשה. למחרת בא הילד עם אמו למנהלת.
האם, עקרת־בית טרודה מאחת השכונות,
ביקשה את סליחת המנהלת. נכון שבנה
אשם, נכון שהוא התפרע, נכון שצריך להעניש
אותו — אבל חמש לירות הן סכום
גדול מדי בשביל המשפחה הזאת. האם
מיררה בבכי, לכן הסכימה המנהלת להוריד
את הקנס לשתיים־וחצי לירות.
היה זה רק חלק מהעונש. החלק השני
היה מזעזע הרבה יותר. המנהלת הובילה את
התלמיד מכיתה לכיתה, כדי להוקיעו בפני
חבריו. הילד, הגדול מכפי גילו, נאלץ לעמוד
בפני כיתה אחר כיתה, שעה שהמנהלת
דיברה בגנותו. ולא רק אותו — כי
אם גם את משפחתו והעוני שבו הוא שרוי.
״תלמידים,״ נאמה המנהלת בנימה פדאגוגית
מעודנת ,״התלמיד הזה שבר שמשה. מחיר
שמשה חמש לירות. אמו באה, בכתה והתחננה
לפני. סיפרה לי שהיא עניה. התחשבתי
בה ועשיתי לה הנחה — חצי מחיר.
אבל דעו לכם אם אחד מכם ישבור שמשה
— ישלם חמש לירות!״
הילד הסמיק, לא ידע לאן להסתיר את
חרפתו.

ואין זה הכל ...בקש חוברת-
הדרכה ובה פרטים מלאים על
המבחר המגוון של טיולי ״תור־עולם״
וכן תכניות הנופש במיור-
קה, יוון, רודוס וקפריסין לקיץ
זה בכל משרדי

פאטרא

סוכנותנסיעות בע׳־מ
תל־אביב: רחוב נחלת בנימין ,63
טל 64509/64793 :
חיפה: שער פלמר ,3טל 66622/2975 .
ירושלים: רח׳ יפו פנת שטראום, טל 22186 :

סו כני ם לטיולי!
תו ר עו ל ם בע׳־מ

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשות הי שרא לי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפץ ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אמרי י המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מחיר השמשה השכורה

פקודות מהמטה
יי* תהוםלאנפערה רק בין המנהלת
! ותלמידיה. יותר עמוקה היתד, התהום
שנפערה בינה לבין המורים. כי אלה
לא התקוממו נגדה מתוך רגשות של קיפוח,
אלא בהכרה מלאה, עקרונית, מקצועית.
הם ראו את עצמם בעלי־נסיון בסוג זה
של חינוך. כמה מהם עבדו במוסד זד,
מיום היווסדו, לפני 27 שנה. אחדים מהם
לימדו אבות ובנים. על כן ציפו, בצדק,
שהמנהלת החדשה תתייעץ עמם. כי אפילו
מנהלת מצטיינת זקוקה לייעוץ, כאשר היא
נקלעת לתוך בית־ספר כזה.
הם לא יכלו לסבול את הרוח החדשה,
אותה ביקשה להשליט. הרגשתם היתר, דומה
להרגשת המפקדים על יחידה קרבית ותיקה
ומשופשפת, אשר במשך שנים רבות עמדו
בראש יחידתם, תוך יחסי־־רעות בינם לבין
מפקד היחידה. והנה, לפתע, מונה עליהם
מפקד הרוצה להקפיד על דיסטאנץ, על ציח־צוח
ועל כל דיקדוקי התקנות של צבא סדיר.
הם היו רגילים למנהל המוכן לרוץ תמיד
לכל פירצה המתהווה במערך היחידה. ילד
נתקף בדכאון מסוכן? נערה משתוללת? קטטה
פתאומית בין תלמידים? מיד היה מוכן
המנהל ליטול את הטיפול לידיו, על
מנת שהמורים ימשיכו בעבודתם הסדירה.
למנהלת החדשה היו מושגים אחרים. היא
היתה המפקד העליון, המנחה את יחידתו
מתוך המטה שלו. כצעד ראשון׳ הוציאה
את המזכירה מחדר המנהל, היקצתה לה
פינה בחדר־המלאכה, מאחורי מחיצת ארונית•
דבר שעורר את זעמם של המזכירה ושל
המורה למלאכה כאחת.

היא נעלה את דלת חדרה, ושוב לא היתד,
גישה ישירה אל המנהלת. הטיחו המורים:
״היא פשוט התעלמה ממד, שנעשה בבית-
הספר. היא הסתגרה בבידוד מוחלט. ד,שתמ־טה
-מתפקידה.״ ואילו המנהלת הסבירה לוועדת
החקירה, שהיא מתנגדת עקרונית
לשליחת ילדים אליה, בשעת השיעורים, וכי
המקרים שנשלחו אליה היו מרובים מדי.
את הוראותיה למורים היתד, שולחת מדי
פעם בכתב, בצורת חוזרים — או פקודות־מטה.
התלמידים,
שחשו היטב מה מתרחש בין
המנהלת לבין המורים, פרקו עול מישמעת.
כאשר המנהלת היתה פונה אליהם, ענו לה
לא־פעם בחוצפה. היא החלה עורכת את
סיוריה בכיתות בלידדי עובד־הנקיון — כדי
שזה יוכל לחסות עליה בסמכותו הגברית.

קפטן קוויג

ן ט $יה כדור כי העניין ייגמר בהתפוצצות
} 1גדולה. שכן התרופפות המישמעת ב־בית־הספר
לא פגעה רק ביוקרתה של המנהלת,
אלא גם השמיטה את השליטה מידי
המורים עצמם. תחילה פנו אל אלפרין, שיחליף
את המנהלת. הוא היפנה אותם להסתדרות
המורים.
בהעדר מזכיר ההסתדרות שלום לוין,
שהיה אז ביוגוסלביה, פנו המורים לדויד
אלוני. הוא ערך בירור, ונראה כי השתכנע
שהמנהלת לא תוכל להמשיך לעבוד באווירה
העויינת וביחסים המתוחים שנוצרו ב־בית־הספר
אולם היה מנוי וגמור עם רבקה
אסף להוכיח למורים, שהיא יכולה להשתלט
על בית־הספר בכל התנאים.
בפני אלוני לא נותרה עצה, אלא להפנות
את המורים הנזעמים־ למפקח המחוזי, יעקב
ניב, אשר מינה את רבקה אסף לתפקידה.
המפקח שמע את טענות המורים, שנלוו
עתה באיומי שביתה. הוא הבטיח למנות
ועדת חקירה, שתסיק את מסקנותיה תוך
עשרה ימים. השביתה נדחתה — אך התסיסה
בבית־הספר גברה והלכה. מצב ר,מיש־מעת
החמיר למראית־עיין.
כאשר גמרה הועדה את עבודתה, מצאו
כי השינויים שהמנהלת הנהיגה היו מחוייבי
המציאות, וכי ממילא לא נתנו לה המורים
מספיק זמן כדי שתוכיח אם היא מוכשרת
לתפקידה או לאו. על כן, קבעו, יש להשאירה
בתפקידה. כדי לפרוק את המתיחות
בבית־הספר המליצו להוציא את חמש הכיתות
העליונות, ושמונה מורים.
המורים ראו בכך עונש בלתי־מוצדק,
שפגע לא רק במעמדם כוזתיקי בית־הספר,
אלא אף בתלמידים עצמם, שיועברו עתה
לבתי־ספר אחרים, שלא יתאימו לאופיים ולהכשרתם.
למחרת
פירסום המסקנות פתחו המורים
בשביתה. הם האשימו את הוזעדה בחד־צד־דיות,
בכניעה ללחץ מכריה של המנהלת.
״הם לא נתנו לנו לדבר חופשית, נזפו בנו
והטיפו לנו מוסר. הם בדקו את רקע היחסים
הגרועים, אך לא גבו עדות מפי המפקח
של רבקה אסף או מנהל בית־ספר הכרמל
שבו עבדה מקודם. כאשר רצינו להזמין עדים
לא הרשו לנו,״ טענו המורים באזני
שלום לוין, שחזר בינתיים מיוגוסלביה.
לוין השפיע עליהם שיפסיקו את שביתתם,
תמורת הבטחה שתוקם ועדת עירעורים, שתדון
בתלונותיהם מחדש.
השבוע סיימה ועדת העירעורים את עבודתה׳
הגישה את המלצותיה למשרד־ד,חינוך.
עוד לפני שנמסרו המימצאים לפרסום, ידעו
המורים כי ועדה זו החליטה להשאיר את
רבקה אסף כמנהלת, עד סוף השנה, מבלי
לפזר את הכיתות העליונות ושמונה המורים
שלהן.
מר, יקרה כאשר יחזרו התלמידים והמורים
אל הבניין הישן, על גבול שכונת התקווה,
אחרי חופשת פסח? איש לא היד,
מוכן לנבא.
הסביר אחד המפקחים של משרד החינוך:
״העניין אינו מקצועי טהור. יש בו נימות
נפשיות עמוקות מאד, הן מצד המורים והן
מצד המנהלת. כל הפרשה מזכירה את קנד
טיין קוויג, גיבורו המפורסם של הספר
הנזרד על הקיין. כמוהו כן רבקה אסף: כדי
לחפות על חולשות מסויימות נקטה בתקיפות
ובחוסר־פשרות. כוונותיה ושיטותיה
לא עמדו בפני ביקורתם של המורים הוותיקים׳
והם הגיעו למסקנה כי מסירת הגה
בית־הספר הינו מישגה חמור, המסכן את
קיומם, וקיום בית־הספר״
השאלה היתה אותה שאלה שהתעוררה
ביחס לקפטן של חקיין: האם יכולה מנהלת
לנהל בית־ספר כשהמורים אינם נותנים
בה אימון — וכשהתלמידים רואים וחשים
זאת יום־יום?
ה עול ם הז ה ;6יר1-

ה ט רו ד ר. מ מו סחר
(המשך מענווד )20
סחיטה לדוגמה: אם מלקי לא יעביר לידי הס״ס ס /ס 60 מן הסחורה, ללא תשלום, הוא
יאבד את הכל.
אפשר לשאול: מדוע בכלל היה בכר זקוק להסכמת טלקיי מדוע לא יכול היה לחסל
את הרוזן ההונגרי, ולהפקיע את הסחורה? היתר, לכך סיבה הגיונית: בכר לא רצה
להשתמש בסחורה בגרמניה, תחת עיני הס׳׳ס. הוא רצה למכרה בשוזייץ, ולהשאיר את
התמורה שם. לצורך זה היה זקוק לחתימת הבעל החוקי — חתימה שבשרותה תחזיק
מעמד גם אחרי המלחמה. לכן היה זקוק לטלקי.
יתכן כי טלקי הבין זאת. כי למרות שלא היתד, לו שום ברירה אלא לקבל את הצעת
הסחיטה, עמד בכל זאת על המקח, השיג ויתור מצד בכר: הסחורה תחולקשודר, בשווה,
שני החלקים
מחצית לס״ם (קרי: לבכר) ,מחצית לבעליה. אבל נציגו של בכר העמיד תנאי:
יימכרו ביחד. בכר עצמו ישלח את המוכר — סוחר שווייצי ידוע.
טלקי לא רצה גם בכך — אבל הזמן דחק. גם הוא היה מעוניין כי הסחורה תהפוך
במהרה לרכוש שווייצי, כדי שלא תיפול כשלל־מלחמה בידי הצבא הצרפתי המתקדם,
וכדי שלא תושמד בידי הנאצים.
הקונה השווייצי, איש בשם פטר הייל, הופיע ללא דיחוי נוסף. היה זה איש־מודיעין
מפוקפק, שתיווך כבר קודם לכן בעסקות שחורות עם הס״ס. הוא הכין שני חוזי־מכירה
בעלי תאריכים כוזבים — כאילו נמכרה הסחורה עוד בהונגריה. משמע: הפירמה ההונגרית
אינה מוכרת רק את החצי, אלא את הכל. הס״ם עצמו אינו מוכר מאומה.
טלקי התעקש שוב, סירב להסכים לזיוף זה. שוב הלכו הנציגים הנאציים להתייעץ.
בחזרם הודיע כי מחצית הסחורה נמסרה לבעלותם הפרטית של זאנדר וקרומיי, ואלה ימכרו
אותה לסוחר השוזייצי, בהתאם לכך שונו החוזים.
אך בכר לא היה יכול להרשות כי הוא, או אנשיו, יופיעו בעיסקד, זאת בגלוי. לכן
הציע כעבור זמן קצר הצעה חדשה, באמצעות זאנדר: להוריד באופן רישמי את סכום
המכירה משישה לשלושה מיליון פראנקים שווייציים. כל שלושה מיליון אלה ישולמו
לפירמה ההונגרית. משמע: שלושה מיליון הפראנקים הנותרים — כימעט מיליון דולאר —
ישולמו לאנשים של בכר, מבלי להופיע בשום חשבונות.
לאיזו מטרה נועד כסף זה? שלטונות־הביון של שווייץ, שגילו את העיסקה, סברו כי
כמה מקציני הס״ס ביקשו ליצור בדרך זאת קרן סודית למען הקמת מחתרת נאצית

פרטים והרשמה
מ־ 8בבקר עד 8בערב
חיפה, ביאליק 17
ירושלים, בית יואל, יפו 33
ת״א, בית שרון, מול בית הדר, דרך פ״ת 44

בחינות בגדות
החודש נפתחים קורסים

מוקדמות וכנרות
למועד דצמבר 1963
ספרי לימוד בהוצאת בית הספר

| 5י | 8י י 3 3 3 5 8נ

רזי! חדחנוחניחה
הכנה

לבחינות

אלקטרונאי

מוסמך

שילוב של לימוד עיוני ומעשי במעבדה

ברחת המשעים

תמונה זו צולמה ביסים האחרונים של המלחמה,
כאשר המוני גרמנים, ביניהם פושעי־מלחמה, ניסו
להימלט לתוך שווייץ. כך ניסו גס שני שותפיו של בכר במעשה־השוד האחרון שלו,
רוצח־היהודיס הרמן קרומיי ופאול זאנדר, להיכנס לשווייץ, אן נעצרו בגבול והוחזרו
לגרמניה, שם נעצרו בידי הצרפתים. בתמונה ניראים קצינים שווייציים עוצרים קצינים נאציים.
בינלאומית, שתפעל אחרי התמוטטות הרייך. אולם אין זו גירסה סבירה — כי בכר לא
היה נאצי קנאי. הוא כבר היה עסוק בהכנת עתידו הדמוקראטי — בהכנת האליבי
שלו כ״מציל יהודים״ ,ובהכנת ההון הדרוש לקאריירה חדשה.

הנאצים ברחו כלילה

ווו ! זיוווו 111111י6
ינתיים התקדמו הצרפתים אל העיירה. באחת־עשרה בלילה הופיע לפתע קרומיי
^ אצל טלקי, הודיע לו כי הס״ס מפנה את העיירה וכי הוחלט להעביר את טלקי ושאר
בני־ד,ערובה לאזור־ההרים האוסטרי.
אך טלקי לא המתין. יחד עם אשתו ומשפחתו ברח באותו לילה, הסתנן לתוך שווייץ. שם
ציפתה לו אפתעה: כעבור כמד, ימים מצא שם את זאנדר ואת קרומיי, שברחו גם הם,
יחד עם נשותיהם. אולם השווייצים לא רצו בהם: הם גירשו את שני קצני הס״ם חזרה
לגרמניה.
גורלו של טלקי עצמו היד, שונה. קציני־הביון השווייציים התעניינו מאד בפרטי
העיסקה, ביקשו ממנו למטר עדות. סלקי פחד. עוד לפני כן אמר לו בכר כי שווייץ
מלאה אנשי ס״ס, ואלה יהרגוהו אם יפתח אי־פעם את פיו. לכן לקחו הקצינים השווייצים
את טלקי ממחנה־הפליטים, הביאוהו למקום־סתר בטוח וגבו ממנו עדות מפורטת.
נישארו שני מיליון מטרים של אריגי־כותנה — שהיוו לא רק הון של מיליונים, אלא
גם סחורה נדירה ומבוקשת ביותר. האנגלים והצרפתים ניסו לשים עליהם יד, בטענה
שזהו שלל. נאמניו של בכר בשווייץ ניסו להשאיר את הרכוש בידיהם. גם בעלי־מניות־לשעבר
של הפירמה הה נגרית, יהודים שנמלטו לאמריקה, תבעו את הרכוש לעצמם. אך
השלטונות השווייציים דאגו כי כל התביעות האלה יושמו לאל.
כך נכשלה הסחיטה הזאת של בכר — סחיטה בה עמד להרוויח במכה אחת קרוב
למיליון דולאר. כמה עסקות־סחיטה אחרות ב, צעו על ידו בהצלחה רבה יותר? כמה
מיליונים מן הרכוש ההונגרי השדוד נישארו בכיסו — או בכספות הפרטיות שלו בבנקים
שווייציים?
יתכן כי התשובה לא תיוודע לעולם. אך ברור כי יחד עם הכספים אותם סחט בכר
מיהודי הונגריה, ושלא הוחזרו על־ידו, היוד סכומים אלה הון רב. הון זה ביסס את
הקאריירה החדשה של בכר, בגילגולו ד,דמ קראטי, כאיל־הון מערבי־גרמני. הוא גם עזר
לו, מן הסתם, לרכוש לו את האליבי שהציל אותו מן הגרדום ומבית־הסוהר.

רכישת־האליכי— כה מילא הד״ר ישראל קסטנר תפקיד כה חשוב —
מהווה פרק ניפרד. נחזור אליה כהמשך סידרה זו.

העולם הזה 1336

גדפיחוי החודש נפתח קורם חדש

המתנה הנאה לכיתך
רי ה וט חדיש אצל

א 31117 .ק י
מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך מערכות אקנוקלחיביות
של פינות סלו! וחדרי שינת בקוים חדישים
חידוש העונה :
ספריה־מזנון דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

1.11111א

[1)1111 10101

עס-1ש0.עם
[11ו 0ו).א .£.ץ

101