גליון 1337 מתאריך 24 באפריל 1963

בשבוע שעבר שוב הפר העולם הזה
קשר של שתיקה, שהקיף את כל העתונות
הישראלית. הנושא: מחלת הנשיא.
ערב הופעת הגליון, כבר היה ברור לחוג
המצומצם של יודעי־דבר כי קיים חשש
רציני לחייו של יצחק בן־צבי. אולם בגלל
הרוח המוזרה השוררת בעתונות, ירושת
הגטו המזרח־אירופי, נחשב הדבר כפסול
לפירסום. באופן אוטומטי, גם ללא הידברות
בין העורכים, ניגנזה הידיעה החשובה.
היה לנו ברור כי על העולם הזה להכין
את אזרחי המדינה לכל אפשרות. במדינה
מתוקנת, מהודה מצב בריאותו של הנשיא
עניין ציבורי ממדרגה ראשונה, בגלל התוצאות
המדיניות הכרוכות בו. להעלים
ידיעה כזאת מפני האזרחים, בעוד שאחרי
הקלעים כבר החלה התרוצצות מפלגתית
ובין־מפלגתית בקשר עם הירושה — אין
זה נוהל התואם חברה דמוקראטית.
אולם אחרי שהחלטנו, באופן עקרוני,
לפרסם את הידיעה, ואף להקדיש לה את
השער הקדמי, נתעוררה השאלה: איך לנסי

העונ! 0הוה

מחלתו של

חופ שה ב ס קנדינבי ה היא מהנה
ורווית מנוחה -מל א ת תענוגות

* #01 בחגב׳

מעיבה על המדזה

אל תצא לדרך ללא הכנה מספקת -
תן למומחהלתכנן את נסיעתך .

תל־אביב, טלפון 58080

להתקדם?

כן, אבלאיך?

רכוש תעודת בגרות. תעודה
זו תפתח בפניך כל הדלתות :
.1רשות כניסה לשם לימודים, לכל
המוסדות להשכלה גבוהה.
.2סכויים מצוינים להתקדם בדרגה.
.3אפשרויות רבות לזכות בחופשות־לימודים.
.4אפשרות
כניסה לחברה המודרנית
והמשכילה.
תעודה נכספת זו תשיג בבי״ס תיכון
״ ר י לימודי בקר)
אלנבי , 113 בכל יום בשעות לפנה״צ.

,לויד״
חמכון הבינלאומי להתכתבות

אלפי מכתבים
לסי שיסד. אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיג, ת .ד4185 .

ירושלים׳ טלפון 23341

י ויג

פנה לסוכן הנסיעות שלך.

שער ״העולם הזה״ 1336
הה? הוכנו גירסות שונות, ביניהן הגירסה
המפרטת את מהות המחלה ואת החשש
החמור לחיי הנשיא.
לבסוף הוחלט לטפל בעניין בטאקט מכסימלי,
להשמיט כל פסוק המזכיר בפירוש
הדאגה לחיים, להסתפק במינימום הדרוש
כדי להעמיד אותך על רצינות המצב. ה־גירסה
הסופית :״מראשי המפלגות לא נעלם
כי בן־צבי לא יוכל עוד לשאת במלוא
נטל התפקיד ימים רבים החלו מדברים
על האפשרות כי הנשיא יצטרן לפרוש,
מטעמי בריאות.״
סמכנו עליך כי ניסוח זה בתוספת עצם
העובדה כי הקדשנו את השער הראשי למחלת
הנשיא, ימריצו אותך להסיק בעצמך
את המסקנה הנכונה לגבי המצב, אף מבלי
שייאמרו דברים מפורשים יותר.
למהרת הופעת הגליון החלו גם שאר ה־עתונים
לפרסם רמזים על מחלת הנשיא.
ז 4י
באותו שבוע נתעוררה בעייה שניה, הנוגעת
אף היא לשיקול. ולטאקט. היא נגעה
למעשה־הזוזעה באשדוד.
חולית־הכיסוי של העולם הזה הופיעה במקום,
יחד עם המישטרה, חיכתה יחד עמה
לבוא החוקרים, שהיו צריכים לגלות את
הגופה המכותרת׳ של אסתר אוחיון. כאשר
החלו החוקרים לחפור בחול ולהוציא את
הבתרים, הנציח הצלם את המראה הזוועתי
לפרטי פרטיו.
תצלומים אלה היו מונחים לפני העורכים,
כאשר היה עליהם להחליט אילו תמונות
תיכללנה בכתבה. אחרי דיון, הוחלט כי
תפורסם רק תמונה אחת של הגופה עצמה,
הפחות זוועתית. התצלומים היותר נוראים
נגנזו, כדי לחסוך את המראה המבחיל.
העולם הזה אינו מהסס לפרסם גם תמו־נות־זוועה,
אם הדבר דרוש כדי להעמיד
את הציבור על מאורע ציבורי בעל משמעות
מדינית (כגון במיקרה חמשת הצעירים הערביים
שנקטלו בגבול עזה) .אך במקרה זה
לא היה צורך כזה. שום עניין ציבורי לא
חייב להציג בפניך תמונות, שהיו עלולות
לגרום לך סיוטים ליליים.

מכתבים הערכים הפרועים

מי יהיה הממונה?

ביתם להתפטרותו של הממונה על שרותיי
הביטחון:
אני מתאים מאוד למלא את מקומו. שמי
דומה לשמו ואני גם נראה
ואני נוהג
כמעט כמוהו: יש לי--
גם־ב; ל —
אז מון ביחס?
תל־אביב

אם ערייז מחפשים מועמד לתפקיד הממונה
על שרותי
הבטחוז, אני מציע
את מועמדותי:
אני מוכשר, אני
קטן, ותיראו שההנה
יהיה בידיים נאמנות.
איל,
תל־אביב

ידע הציבור
וישפוט

אני מוכרח לציין
שמאז התפוצצה פרשת
בן־נל והתפטרות
הממונה על שרות׳־
הבטחון, לא קראתי
באף עיתון אחר סקירה
מדוייקת ומקיפה
על הפרשה
כולה.
יש להצטער שכל התקריות והניגודים
בין ראשי השלטון (למשל בין גולדה־פרם
והממונה על שרותי הבטחוז) ידועים רק
למספר אנשים הקרובים לממשלה, ולא
מביאים את הדבר לידיעת הציבור כולו.
זו רק עוברה אחת. ישנן עור הרבה
עובדות שלא ידועות. דבר שאפשר להביז
מתוך רמזי העולם הזה•
יעקוב אלמוז, טבריה

האיפול המוזר

בתור אשתו של אהד מקרבנות התאונה
שאירעה לחיילי המילואים אור ליום ה״
,12.2.63 כשמכוניתם נפלה לתוך באר עתיקה
(העולם הזה ,)1328 הריני פונה אליכם בשאלה,
מדוע לא מביאים לידיעת משפחות
החללים את השתלשלות החקירה.
לא פעם, מאז המקרה, ניסינו להיוודע
במקורות יודעי־דבר מהו תוצאות החקירה,
אד כל אחד משתמט ממתן תשובה ברורה.
הברירה האהרונה שנותרה בידי היתה
לפנות לשר־הבטחון בכבודו ובעצמו. מספר
ימים לאחר מכן קיבלתי מכתב תשובה, ובו
מבטיחים לי לברר את העניין. ועד היום
טרם ידוע לנו הגורם האמיתי לתאונה.
בשמי, ובשם כל משפחות החללים, הריני
מבקשת מכם לקחת ענייו זה לתשומודלבכם,
ולדאוג לכד שיביאו לידיעתנו את כל הפרטים
הנוגעים בדבר. שהרי לא קל לשכר
את כאבנו העמוק.
תמר מסינה, יהוד

סגן טיילור

לא תיארתי לי שיבוא יום ואתאהב בסנן־
מישנה, כשאני רק רב־טוראי. אולם זה
קרה לי בזמן שקראתי את הכתבה על סנן־
מישנה רותי טולצ׳ינסקי (העולם הזה .)1335

כשאתם מנינים על הערבים, אתם מתעלמים
מהצד השני של המטבע. יש ערבים
רבים המרשים לעצמם התנהגות פרועה,
מתור הביטחו! שלא יפגעו בהם, מפני שהם
ערבים, בני המיעוט.
דונמות לא חסרות: בחורים מכפר תמרה,
שהפריעו בכוונה לשמיעת החדשות באוטובוס,
בצרוף קללות וגידופים, מכונית של
המטראז, עם הדגל עם הצלב, שהפחיד
אישה ההוצה את הכביש על-ידי כד שהוא
נסע אחריה בפיתולים, בחורים ערבים שישבו
באוטובוס ודיגדנו בקנה־קש באוזנו
של יהודי זקן.
המשותף לכל המקרים הוא בטחונם המופרז
שהיהודים הם פחדנים, שלא יעיזו להיעקוב
לוי, חיפה
ניב.

הבוז למשמיצים :

כקורא העולם הזה מזה 12 שנה, ברצוני
להודות לכם על הצורה המרוכזת בה מוגש
החומר. לא לכל אחד יש סבלנות לקרוא
עיתונים שמשקלם חצי קילו. ובפרט על
העיקביות והאחדות בקו העיתון.
לכל המתהם דים, המגנים את העיתון בגלל
חלקו הקל — עליהם לזכור שכל עיתון
רומה לראי — אם אינו פגום, הוא משקף
את כל צירי החיים, גם הפחות נעימים. מי
שאינו אוהב זאת — יכול תמיד לטהר
את נפשו אחרי קריאת העולם הזה בקריאת
כל המוספים הספרותיים של עתוני הבוקר.
ובפרט, אל לאותם משמיצים לשכוח שהעולם
הזה משרת את האינטרסים החיוניים
ביותר של האדם, בהילחמו בתופעות שליליות
של חיינו הצבוריים כשלטון המשחית
את השולט, מיליטריזם, מוסדות־ם רק ובורות.
כל זה תורם לקידמה ועתיד טוב יותר.
שלמה זליבר, תל־אביב

חיי המיעוט
עבורנו, הערבים, לא היה חידוש בטאמרכם
״מדוע גירשו את פאוזיה?״ (העולם הזה
.)1333 שכן הרגשנו
מבשרנו מהם תנאי
חייהם של הערבים,
שהם מיעוט התלוי
בחסרי הממשל הצבאי.

בשמי ובשם
כל הערבים ברצוני
להודות לכם על כד
שחשפתם את הבעיה,
ונודה לכם אם תרבו
במאמרים המראים
את חיינו.
עבואללה עריו,
כפר מזרעה
אזרחים נכבדים!
בשם תושבי שלו-
שת כפרינו: דיר אל־ק
ריר
אסר, בענה, ונחף, אנו
פונים אליכם פעם נוספת. הפקעת השלטונות
ל־ 5100 דונם מאדמותינו בעינה עומדת.
ששת אלפי תושבי כפריגו לא יכולים
לסבול אבירה כבידה זו. האדמה המופקעת
כוללת את כל האדמות החקלאיות והמחצ־בות
של דיר אל-אם ר, והחלק הגדול של
האדמה החקלאית והמחצבות של נחף ובענה.
נוסף לתושבי כפרינו, חיים מעבודת המחצבות
עוד כ־ 4000 תושבים של כפרי הסביבה.
פנינו לבית המשפט הגבוה לצדק, אבל
הרכב בית המשפט הנ״ל הוחלף לאחר שהתחיל
לברר את בקשתינו. בקשנו החזרת
אותו הרכב קורם, אבל בקשתינו זו נדחתה.
והיינו מוכרחים לחזור בנו טתביעתנו.
החלטנו נם לא להופיע בפני בית המשפט
המחוזי בחיפה, לפי תביעת ״רשות הפיתוח״
מכיוון שהתביעה הזאת קיימת על יסוד צו
ההפקעה, שאנו רואים אותו כשרירותי.
ועד הגנת אדמות כפרי דיר
אל־אסד, בענה, ונחף

מרגו ומר גולן
ליז

רותי

על בן אני קופץ בזה לדום ומכריז:
״המפקדת, אני אוהב אותר!״
אבל למה השמצתם אותה ואמרתם שהיא
דומה לליז טיילור? ליו לא מניעת לה
לשרוכי נעלי־הצנחנים!
דובי טית, רנזת־גן
...הייתי רוצה לראות את ליז טיילור
אחרי שמונה שעות של צעדה!
כה לחי, רותי! את מחזירה לנו את
האמונה בחווה.
יוסי קדר ואברהם גילון, חיפה
תצלומיהן של ליז ורותי טיילור, שלא
אחרי צעדה — ראה תמונות.

בשדות פלשת 1963 ,

הפרט המזעזע ביותר בכתבה הסנסציונית
על ״הזוועה באשדוד״ (העולם הזה )1336
הוא זה: שהוציאו אדם מביודמשוגעים
צפון־אפריקאי, כדי להעלותו לישראל על
השבוז האומה.
האם זהו קיבוץ גלויות? האם ניתן למשפחות
יהודיות לשלות אלינו את חולי־הרוח
שלהן, כשהן עצמו מהנרות לצרפת הנוחה?
מה שקרה באשרור, העיר הפלשתית, צריך
להזכיר לנו את דברי המלך של עיר
פלשתית אחרת: גת.
יהושע גלר, אשקלון
כוונתו של הקורא גלר, תושב אשקלון
הפלשתית, לפסוק :״ויאמר אכיש אל עבדיו:
הנה תראו. איש משתגע — למה תביאו
אותו אלי? חסר משוגעים אני . ,כי. הבאתם
את זה להשתגע עלי? .הזה יבוא אל ביתי?״
...איד התאפקתם ולא הכתרתם את ההכתבה
בכותרת ״חתיכות דה־לוקס״?
אסתר בדאון, נהריה
העולם הזה 1337

מר מנחם נול! אומר :״אחרי כל סצינה
שלה (של גילה) עמדו כל אנשי הצוות עם
דמעות בעיניים!״ (העולם הזה .)1336
אודה ולא אבוש: נם לי עמדו הדמעות
בעיניים, כאשר קראתי את דבריה של נילה
עצמה. אבל היו אלה דמעות צחוק.
ריבונו של העולם הזה, לאיזה שיא של
התחסדות עוד אפשר להניע? להתלבט כמו
האטלט בנלל תמונה שבה רואים את מרגו
הזונה שוכבת במיטה כשגבה חשוף! ולא
עירומה, חם וחלילה, אלא ״במכנסיים ובסי!
חזיה שכזאת, כמו שלובשות חשפניות״!
מרים לוין, תל־אביב
״מזיווה רודן יעשו בטח זונה סנסציונית,
וממני לא״ ,טוענת גילה.
אני מעדיף את זיוה, שהיא ישרה וגלו־יית־לב
ביחס לסצנות־העירום שלה, על גילת
שריח של צביעות פוריטאנית נודף מדבריה.
אהרון בן־משה, תל־אביב
כלומר, גילוי־לב מול גילוי־גב?

לאן הולכים בססי הגבים ז

מוסר ״אברהמס״ ובית־ספר ״תקומא״ בתל-
אביב הוקמו בעצם הימים הבוערים של
מחלת שיתוק־הילדים.
המחלה רוסנה, חניכי בית־הספר התבנרו
וחלקם מסוגלים כבר ללמוד בבית־ספר רניל.
נוצר מצב שיש בבית־הספר עודף עצום
של צוות מורים ומטפלים: בבית־ספר ״תקו־מא״
עוברים על מאה ילדים 48 ,אנשים
מטעם העיריה, חוץ ממורים ומורות, שחלקם
מסתובבים פשוט באפם מעשה.
האם כל ההון העצום הזורם לקופות
״אליו״ ו״אילנשיל״ צריך להתבזבז בצורה
כה פרועה? האם אי־אפשר להפנותו, במקרה
של עודפים, למלחמה במחלות אחרות, או
לשיקום אותם משותקים?
שרה אנגלשטיין, תל־אביב

זבות הקדימה במדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתבים.

מה נפלאה ההרגשה כשהנך פותח את פיר בידיעה,
שנשימתך נעימה וטהורה. רחץ איפוא את שיניך
ב״תיאדנט, משחת השדים הנפלאה של ״תיא״
המכילה 5־א.0.ק להנעמת הנשימה.
בבקר, בערב ולפני לכתך לישון
רחץ את שיניך ב״תיאדנט* של ״תיא״
כי נעימה הנשימה עם ״תיאדנט״.

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג ססממס) הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב ! ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אזזזז״צ)
חיפה ! בית־הספר ״במעלה״ ,רח׳ שמריהו לוין 30
8ט01

מועדון הי ם התיכון
רחוב ברזילי* ,1תל-אביב, טל 61064 .
גם אתה תוכל השנה להרשם
כחבר ב״מועדון הים התיכון״

ולבלות את חופשתך בכפר הנופש
הצרפתי המפורסם באכזיב וליהנות מ•
אווירה צרפתית
• מטבח צרפתי משובח
• ערבי-ריקודים
• מסיבות־הווי צרפתיות
• מ שחקים וספורט
המחיר — ללא שינוי :
שבוע נופש בכפר הצרפתי, עם כל הארוחות וכל השרותיס —
140ל״י (בתוספת דמי הרשמה ומיסי סעד למועצה האזורית).

הנרשמים לחודשמאייהגו מעשרה
ימי חופשה במחיר של שבעה
ההרשמה —
ת ל ־ א כי ב :
חיפה :
ירושלים :

מספר ה מ קו מו ת מוגבל.
כל יום, פרט ליום ג׳ ,בין השעות 16.00—18.30 אחה״צ
רחוב ברזילי , 1טלפון 61064
א.ם.א ,.רחוב כיאט ,1טלפונים 3492 ,67048
מפעלי ״ידיעות אחרונות״ ,רח׳ בן־יהוחז 11א׳ ,טל 25958 .

במדינה

ד 1בק

ד 1ב ק -ע 1ב 1ת

ה מ תנה הכאה ל בי תן
ריהוט חדיש אצל

9בחנות כראון את כילד תשיג
מבחר עשיר של בדים מתוצרת הארץ
ותוצרת חוץ, מן האיכות המעולה
ביותר. מיטב האריגים לחליפה נאה
ואלגנטית אצל כראון את כילד,
תל־אביב, רחוב נחלת־בנימין ( ,43 טלפון

א. ז ו ! וכסק -
מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך מערכות אקנדקלוזיביות
של פינות סלון שדרי שינה בקוים חדישים
חידוש העונה:
ספריה־שנון דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

.)64005

דוגמות חדישות

ל טי ב

ביצוע ותכנון מעולים

א. דוינשטיין

בית-חרושת לרהיטים
ב וויי מ

נוסד ב־1921
בתי־־הנזסזזר: ת״א, הרצל ,43 טל 83575 .ודיזנגוף ( 85ע״י הנכר) — רולי, טל 227977 .
בית־החחשת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ ב׳ ,טל.82525 .

העם
אל הירדן ד
המדינה כולה עצרה את נשימתה. כל
כמה שעות פסקה כל עבודה, נדמו השיחות,
האזרחים הקשיבו להודעה האחרונה ברדיו.
נשיא המדינה גסס — ושום ידיעה אחרת,
אף לא האסון המחריד שאירע בחוף תל־אביב
(ראה עמודים 15־ ,)14 לא יכלו להאפיל
על מאבק טראגי זה של איש אהוד על
שארית חייו.
נצחון אישי. אחת התוצאות של התרכזות
לאומית זו במחלת הנשיא היתד.
שדעת האומה לא היתה פנוייה למאורעות
שאירעו מעבר לגבול — ושיטביעו את
חותמם על גורל המדינה לא רק בשנה
ה־ 16 לעצמאותה, אלא למשך שנים, ואולי
למשך דורות.
כי היה זה השבוע הגדול ביותר, עד כה,
של התנועה הלאומית הערבית. שלוש המדינות
העיקריות של המרחב המזרחי — מצרים,
עיראק וסוריה — הסכימו על הדרך
לאיחודן. כאשר נודעו הפרסים, נסתבר כי
היה זה נצחון אישי ניכר של גמאל עבד
אל־נאצר. אומנם, לא כל תנאיו נתקבלו
על־ידי שותפיו החדשים. אך הפשרה שהושגה
היתה, בעיקרה, נוחה לו יותר מכפי
שציפו המשקיפים מראש.
השותפים השיגו תקופת־מעבר ניכרת.
צבאות שלוש המדינות לא יאוחדו בעתיד
הקרוב — ודבר זה יעניק עצמאות כלשהי
לכל אחת משלוש הממשלות הארציות. אך
במוסדות הפדרציה עצמה יהיה רוב מוחלט
לעבד אל־נאצר בשני בתי־הפרלמנט * ,שם
מדינתו ודגלו יתנוססו על האיחוד, והוא
עצמו יהיה נשיאה. הדבר מבטיח לו, קרוב
לדדדאי, השתלטות אישית הדרגתית, אם לא
יתבקע האיחוד כתוצאה מתקלות פנימיות.
ברז סגור. בכל תקופה אחרת, היה
הדבר מביא לגל של בהלה בישראל. אם לא
קרה הדבר השבוע, אין הסיבה לכך נעוצה
רק במחלת הנשיא. אין ספק כי מנגנון-
התעמולה הרישמי פעל בכל כוחו כדי למנוע
בהלה, להמעיט בערך המאורעות. ברז
הפאניקה, שנפתח בימי המסע נגד המדענים
הגרמניים במצרים, ניסגר בכל הכוח.
מדוע? הדבר היה ברור למדי: לדויד בן־
גוריון לא היתה תשובה למאורעות. מסע־בהלה
היה גורם לקריאה ציבורית לפעולה
כלשהי — ושום פעולה לא נראתה אפשרית.
יותר מאשר אי״פעם, היה המישטר
חסר־עצות.
הדבר בלט במיוחד לגבי ירדן. במשך
כמה ימים, השבוע, היה נידמה כי המלך
חוסיין יפול בכל רגע. כדי לחזק אותו,
השמיעו דוברי הממשלה שוב איומים קודרים
על פעולה צבאית ישראלית במיקרה
זה, אך למעשה היה ברור כי גם במיקרה
של מהפכה בירדן לא תוכל ישראל עתה
להתערב. הסיבות:
• אזהרה מפורשת של הנשיא קנדי,
אותה השמיע לאחרונה שוב באוזני שמעון
פרס, שארצות־הברית לא תסבול כל פלישה
ישראלית אל הירדן.
9הבטחון המוחלט כי האו״ם יכרית
את צה״ל להיסוג, כמו במיבצע־סיני.
• אי־הרצון של בן־גוריון לעכל >ב-
מיקרה של הצלחה) מיליון ערבים נוספים
בתחום שלטונו.
האיומים לא נועדו, איפוא, אלא להבהיל
את המהפכנים בירדן, לעזור למלך
חוסיין לשכנע את ראשי הציבור בארצו
שהם יביאו על עמם שואה אם יקומו נגדו.
כך, בצל גסיסת הנשיא וענני האיחוד
הערבי, החל השבוע האחרון של השנה
ה־ 15 בחיי המדינה.

ה שר שר ת החיונית
״הוא עצמו היה מצטער אילו ידע כי
מותו ישבית את• שמחת העם בחג היחידי
שנוסף לנו מזה דורות,״ אמר דויד ב ך
גוריון, בישיבת־האבל של הממשלה, שעה
(המשך בעמוד )7
* הבית התחתון ייבחר על פי מספרי
האוכלוסיה, דבר שיבטיח למצרים עצמת
רוב מוחלט. בבית העליון יהיה לכל ארץ
שליש, או השליט המצרי יוכל לטמון,על
כל המשלחת המצרית, על מחצית המשלחת
הסורית ועל חלק מן המשלחת העיראקית.
העולם הזה 1337

* שבתי על כסא המיספרה. הספר הוא חבר מימי גבעתי, מאנשי החטיבה. השיחה
התגלגלה מאליה ליום־ר,עצמאות הקרוב ולכנס לוחמי גבעתי, העומד להיערך בחודש הבא.
לפתע הניח ידידי את המיספריים, נעץ בי מבט ושאל :״תגיד ברצינות — אילו
היה כל זה קורה עכשיו, האם היית מתגייס גם הפעם לשועלי שמשון?״
״מה כוונתך?״ שאלתי.
״נו, אילו פרצה מלחמת־העצמאות מחר. אילו ידעת מראש כל מה שאתה יודע

עכשיו, מה יהיה פרצוף המדינה, השחיתות וההפלייה והדיקטטורה של מפא״י!״
הירהרתי כמה רגעים. העמדתי לעצמי את השאלה בכל הרצינות. אילו ידענו אז,
בראשית תש״ח, מה תהיה דמות המדינה בשנת תשכ״ג — מה יהיה המיבנה החברתי
שלה, מה מדיניותה, מה יהיו סידרי־ר,שלטון — האם היינו הולכים? האם היינו יוצאים
באותה התלהבות?
״כן!״ אמרתי.
״למרות כל מה שאתה כותב בכל שבוע?״ התעקש הספר.

״דווקא כגלל כל מה שאני כותב מדי שבוע״

ךיא התכוונתי להשמיע פאראדוכם. להיפך. הדבר ניראה לי כהגיוני בהחלט.
/אין גוף במדינה — לא עתון, לא מפלגה, לא חוג — המותח ביקורת חריפה
יותר על המציאות הישראלית מאשר שבועון זה. אין אנו מסתפקים בשלילת פרט זה
או אחר. אנו רגילים לחדור אל ד,שרשים, לפסול את המוסכמות היסודיות ביותר, את אבני־הפינה
הרעיוניות והארגוניות של המישטר הקיים.
על כן יצא לנו שם של משמיצים מקצועיים. מגנים אותנו כגוף הרסני, חתרני.
״אתם רואים רק את הצללים!״ מטיחים בפנינו יריבינו בכל הזדמנות.
עתון כזד, היה צריך לייאש את קוראיו. והנה — שוב פאראדוכס — ההיפך הגמור
נכון. כבר הספיק לגדול דור שלם, שהתחנך משחר נעוריו על ברכי השבועון המסויים
הזה. והרי זה דור אופטימי, פעלתני, שמח.
יותר מכל בולט הדבר בוזוץ־לארץ. שם ישנם אלפי ישראליים, שהגליון השבועי של
העולם הזה הוא הקשר היחיד שלהם עם מציאות המדינה. ודווקא ישראלים אלה צמודים
לארץ, מתגעגעים אליה ואינם חולמים להינתק ממנה .״כל גליון הוא משב־רוח רענן מן
הארץ,״ אמר לי פעם אחד מהם, כשנפגשנו בניו־יורק ודיברנו על השבועון.
ניסיתי להבין תופעה מוזרה זו. לקחתי את הגליון — שם, בנכר — וקראתיו משער
אל שער.

הקר מראש. כי פעילים בהיסטוריה כוחות שאינם צפויים מראש — הגלויים רק לעיני
ההיסטוריה אחר־מעשה.

אחד הגורמים האלה הוא: בוח־החיים של עם. הדינאמיות של
השינוי. תגובתה של אומה בריאה על אתגר עליון, כאשר חייה ועתידה
מונחים על כף המאזניים.
אני מאמין בכוח־החיים של האומה החדשה הזאת. אני מאמין כי בבוא היום יתחולל
בה שינוי־ערכים, שרק מעטים חולמים עליו כיום.

אני מאמין בי שינוי פנימי זה ידביר את קצב השינוי החיצוני,
שמעבר לגבול, המטביע את חותמו על יום־העצמאות ה־.15
אוטופיה? אופטימיזם? אולי. אך האופטימיזם של היום יהיה הריאליזם של מחר.

נשיא רהכלט אמר, באחד המשברים הגדולים של עמו :״אין לנו מפני מה
| 1לפחד, אלא מפני הפחד עצמו.״ הייתי מוסיף: שום דבר אינו מעורר בי פסימיות,
זולת הפסימיסטים.
כי הנה גדל טיפוס ישראלי חדש, האומר :״עזוב שטויות! הכל אבוד! זה רק עניין
של זמן! הרקבון אוכל את המדינה מבפנים, והערבים יהרסוה מבחוץ!״
ידידי בועז עברון כבר גילה תגלית מעניינת: שבעלי גישה זו באים, בדרך כלל,
מחוגי האופוזיציה הקיצונית ביותר — וכי גישה זו משמשת להם תרוץ כדי לעשות
קאריירה בשרות השלטון, דווקא. כי המשך קו־ד,טיעון הנ״ל הוא :״אם כן, הבה ונעשה
חיים כל עוד קיימת המדינה. נצבור כסף. נרכוש עמדה חברתית. נבנה וילה. נטייל
בחו״ל. ואם צריכים לצורך זה ללחך את פינכתם של אנשי־השלטון — מה זה חשוב?
ממילא הכל אבוד.״

הייתי קורא לטיפוס זה כשם ״אללי־ניק״.
כדברי הנביא מיסה :״אללי ליי! אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין, כולם לדמים
יארבו, איש את אחיהו יצודו חרם! על.הרע כפיים להיטיב — השר שואל, והשופט בשילום.

ולפתע הבנתי את הסוד. אין הוא נוגע לשבועון זה בלבד. הוא
נוגע למהות המדינה.

** י אנו ,״המשמיצים המקצועיים״ ,המגלים כל ליקוי, המבליטים כל סכנה, המוקיעים
כל תופעה חשוכה — לא היינו עושים זאת לולא היינו חדורים אמונה עמוקה, פשוטה,
אינסטינקטיבית, שאפשר לשנות את הכל, שניתן לתקן את הכל.
אומרים כי ההשמצה היא הספורט העממי האמיתי של ישראל, התחביב העיקרי
של הישראלי המצוי.
זזה נכון. כאשר נפגשים שני ישראלים — במקום־ד,עבודה, בחברה, בבית־קפה —
הרי הם מתחילים ״להשמיץ״.
האם זו תופעה שלילית, הרסנית?
להיפך.

זוהי התופעה הבריאה ביותר כמדינה, התבונה החיובית כיותר של
אזרחיה.

אילו היינו משווים את מדינתנו לקונגו, או לאלבניה, או לקוריאה הדרומית — לא
היינו ״משמיצים״ .בהשוואה לשלוש מדינות אלה, ישראל היא גן־עדן עלי אדמות, סמל
הדמוקראטיה ור,קידמה.
אנו ״משמיצים״ — מפני שאנו משווים את ישראל למדינות המתוקנות ביותר בע.לם.
מפני שאנחנו משווים את הכנסת שלנו לפרלמנט הבריטי, את רמת־המחייה שלנו לרמה
האמריקאית, את התרבות שלנו לתרבות צרפת.

מפני שאנחנו רוצים להשתוות לדוגמות אלה, ואף לעלות עליהן.
מפני שאנחנו מאמינים בי אפשר להשיג זאת.

* ום אחרי השיחה עם הספר הוצגה לי שאלה דומה, בנוסח אחר, מפי סופרת נכריה
1המבקרת בארץ .״האם היית רוצה לחיות במדינה אחרת כלשהי?״
קל היה להשיב ״לא !״ אך לא קל היה להסביר לאדם נכרי מדוע לא.
שהרי יש מדינות נוחות יותר, גדולות יותר, המבטיחות קאריירה מזהירה יותר ועושר
רב יותר, שסכנת השמדתן רחוקה יותר.
מה, אם כן, מושך כל־כך. במדינה זו שלנו — חוץ מעצם עובדת היותר, שלנו?
כוח־המשיכה שלה, שכל אחד מאתנו חש בה, הוא זה: שהיא מדינה חדשה, ששום
דבר בה אינו סופי, ששום דפוס לא התגבש בה, שעדיין אפשר לשנות בה את הכל.

לשון אחרת: שאדם ישראלי, החדור חדוות־יצירה, המוכן לאמץ
את כל כוחותיו -יכול לחוש בי הוא משפיע, שהוא עוזר לעצב
דפוסי־חיים חדשים, שהוא יכול להכריע כין טוב ורע.
אמרתי לאותה סופרת :״זהו גן־עדן לאופטימיסטים קיצוניים ולפסימיסטים קיצוניים.
אין בה מקום לשביל־הזהב בין שני הקצוזת האלה.
״פסימיסט יאמר: שום דבר אינו קבוע. הכל יכול להתמוטט מחר כבניין־קלפים.
וזה נכון.

״אופטימיסט יאמר: שום דבר אינו קבוע. אפשר להקים את הכל,
ליצור את הבל. אין גבול. וגם זה נכון״.

ף** ל להיות פסימיסט במדינה זו. זהו עניין של הגיון קר, של חישוב כמעט־מאתימטי.
\ /אפשר להוכיח, שחור על גבי לבן, כי מדינה זו לא תחזיק מעמד עוד שני דורות,
! שהיא תימעך בין אויביה כמו מדינת־הצלבנים. אפשר להוכיח כי המישטר הקיים
מוביל את המדינה לאבדון בטוח. ואפשר להוכיח כי אין שום סיכוי סביר לכך שהמישטר
הזה יפול בעוד מועד, וכי יקום תחתיו משטר חדש, לפג שזה יהיה מאוחר מדי.
זה ההגיון הקר.
אבל אפשר להוכיח גם כי מעולם לא התפתחו הדברים בהיסטוריה כפי שקבע ההגיון

אל תאמין ברע, אל תבטחו באלוף, משוכבת חיקך שמור פיתחי פ יך והיתה הארץ
לשממה על יושביה, מפי מעלליהם.״

״אללי־ניק״ מתחרז עם ״בדאי־־ניק״ .המכנה המשותף לשני הטיפוסים
הנבונות לשרת את המפא״יניק.ההבדל הוא רק למראית־עין. הכדאיניק עוצם את עיניו, דוחה כל דבר ביקורת,
מתעלם מכל פגם וליקוי, ואומר :״הכל בסדר! הכל נהדר! יחי האחד־בדורו!״ ועושה
קאריירה,
האלליניק פוקח את עיניו, שותה בצמא כל דבר ביקורת, רואה כל פגם וליקוי, ואומר:
״הכל רקוב! הכל מסריח! אז מדוע אעמוד אני מן הצד? מדוע לא אסריח גם אני?״ והופך
למשרת הנאמן ביותר של נערי האתד־בדורו.

ך* א הכדאיניק ולא האלליניק נושאים בידיהם את עתיד המדינה. לא הם יצילוד,
/מן הסכנות האורבות לה. לא הם ינהיגוה בחמש־עשרה השנים הבאות.

העתיד שייף לאופטימיסטים פקוחי־עין.
לאנשים הרואים את הפגמים בחיי המדינה, המוכנים לגלותם ללא־רחם ולהיאבק בהם
ללא־רתע — כדי לטהר את המדינה מבפנים ולהחזיר לה את חחזתיהחיים.
לאנשים שראו את הסכנות החיצוניות כשעוד היו חבויות מעיני העסקנים השיטחיים,
שנבאו מראש את איחוד הערבים ואת מהפכתם — ושיש בפיהם התשובה לאתגר זה,
כאשר הוא מתגשם עתה לנגד עינינו.
העתיד שייך לאופטימיסטים פקוחי־עין. שעינם פקוחה לראות את החסרונות ואת
הסכנות, אך גם את המעלות ואת התשובות, את מקורות־הכוח הגנוזים.

אנחנו מאמינים במדינה. ביום הולדתה ה* ,15 לכנו סמור ובטוח בי
כנינו יחוגו את יום־הולדתה ה־.150

המדינה עקבה בחודה אחו מאבקו האחרון

ייאוש. עוד לפני שבועיים, כאשר שכב הנשיא
בבית־חולים הדסה, ידע זאת דויד בן־
גוריון. גם שם היה האורח היחיד שהורשה
לבקרו, וכפי שהתנהג שם נהג גם בבית
הנשיא: הוא נכנם, אמר שלום והתיישב
ליד המיטה בשקט.
שעה ארוכה ישב כך, בדומיה, מתבונן
בפניו המצומקים של יך ידו _ או תו ידיך
שנצמד בנאמנות לצידו, לכל אורך הקאריי־רה
הציבורית שלו. ידיד, אשר גם לאחר
שובו חולה ועייף מסיורו באפריקה, ומתוך
ידיעה שכהונה שלישית תקצר את
ימיו במאוד־מאוד — נענה לבקשתו של
בן־גוריון להציג את מועמדותו בשלישית.
הושמעו או קולות שדרשו לכבד את
רצון הנשיא לפרוש מתפקידו, לאחר תום
תקופת כהונתו השנייה. היו שטענו, כי
אסור להטיל עליו מעמסה מסוכנת רק משום
שהדבר יפתור סבך פוליטי-מיפלגתי. אך

ך דיו האחרונים של הנשיא יצחק בן־
צבי היו ימים של יסורים. הוא שכב בחדרו,
בקומה השניה של בית האבן ברחוב
אלחריזי 17 בירושלים, כשרופאיו אוסרים
עליו כל מאמץ. מדי פעם, כאשר הכבידה
עליו השכיבה, היו מרימים אותו ממיטתו,
מושיבים אותו על כורסה.
בלישכת הנשיא, בקומת הקרקע, צילצל
הטלפון בלי הרף: שגרירים הביעו איחולי־החלמה
רשמיים, אזרחים פשוטים שאלו מה
שלום הנשיא. שרים, מנהיגי התנועה הציונית,
הרב הראשי יצחק ניסים, נכנסו בהבעה
מרצינה, יצאו כעבור שעה קלה בעצבות
גדולה עוד יותר.
גולדה מאיר, שבאה עם ראשוני המבקרים,
עלתה לקומה השניה, אך לא ניתן לה להיכנס
לחדר מישכבו של הנשיא. תחת זאת
יצאה אליה רעיית הנשיא, והשתיים לחצו
ידיים והתחבקו חרישית. אחר־כך התיישבו
בחדר פנוי, ובמשך שעה ארוכה ניסו לנחם
זו את זו. אותו לילה, לאחר שובה הביתה,
חשה שרת החוץ ברע, הועברה לבית־חולים
בלינסון לאישפוז.
רק לאדם אחד מן החוץ ניתן להיכנס
לחדרו של הנשיא. היה זה ראש הממשלה,
ידידו הקרוב של יצחק בן־צבי מזה 57
שנים• הוא ידע שמצב ידידו כבר לאחר

תמונה אחרונה

של נשיא המדינה צולמה ביום חמישי האחרון, אחרי
שמילא את תפקידו הרישמי האחרון: קבלת כתב־האמנתו
של שגריר אוסטרליה החדש. בתמונה׳(למעלה) נראים פניו העייפים והמצומקים
של הנשיא. למטה: הנשיא בעת הטקס, כששר המשפטים דוב יוסף תומן בזרועו השמאלית,
לבל ימעד ויפול. למחרת היום נפל למישכב — אשר ממנו לא קם עוד. כוחו לא עמד לו.

בשעה שמונה בבוקר הגיע ראש הממשלה לבית הנשיא, ארון
הנשיא המנוח הוצב באולם הגדול, ושם נפרד בן־גוריון בדומיה
ממי שהיה ידידו. סביבו: משפחת הנשיא, שרים ואישים שמיהרו לכאן עם שידור הידיעה על מות הנשיא.

בן־גוויוו נפדד

הנשיא עצמו, ועמו רעייתו, רחל ינאית, היו
נאמנים מדי, משך תקופה ארוכה מדי, כדי
שישנו לפתע את דרכם. הם נענו לבקשת
בן־גוריון, על אף אזהרות הרופאים.

כלי דיקדוקי טכס

ף • רחובות הצדים שליד בית־הנשיא
^ ה צ טו פ פו כמד, עשרות אזרחים. מדי
פעם ניגש אחד מהם אל שוטר ממישמר
הבית ושאלו. :מה שלום הנשיא?״
הידיעה הרשמית הראשונה על המחלה
שודרה על־ידי קול ישראל, בשבת בבוקה
נאמר בה, כי מצב בריאותו של הנשיא מעון
רר דאגה. עד אז ניסתה פמליית הנשיא
לשמור את דבר המחלה בסוד, וההודעות
הרשמיות אף נוסחו באופטימיות מופרזת.
נאמר בהן, כי לאחר בדיקות בבית־חולים .
הדסה חזר הנשיא לביתו, וכי הוא עומד
למלא כמה תפקידים ייצוגים בעתיד הקרוב.
התפקיד הראשון: קבלת כתבי־האמנה של
שגרירי בריטניה, פרו ואוסטרליה החדשים.
ביום חמישי בבוקר עלו ירושלימה שגרירי
פרו ואוסטרליה. על פי הוראות הרופאים,
אסור היה לנשיא לרדת ללישכתו. על כן
הועלו שני השגרירים, בזה אחר זה, אל
אחד מחדרי הקומה השניה. שם קיבל אותם
הנשיא, כשהוא יושב על כורסה. לשגרירים
הוסבר מראש מהו מצב בריאותו של הנשיא,
על כן הבינו מדוע אין הטכס נערך׳
לפי דיקדוקיו המקובלים.
על אף חולשתו הגופנית הרבה, היה
הנשיא ער. הוא אמר לשגריר פרו, שהוא
שמח לראותו עתה כשגריר תושב, לאחר
שבמשך שנים היה לארצו שגריר חלקי,
שמקום מושבו ברומא. אחרי כמה משפטים
נשען הנשיא על זרועות בני־לווייתו, התרומם
כדי לקבל את כתב־האמנה בעמידה.
כעבור שעה קלה נישנה המחזה הכאוב,
הפעם למען שגריר אוסטראליה, כשהנשיא
עייף הרבה יותר. כאשר הגיע הזמן לקום
וליטול את כתב־האמנה, תמכו בנשיא משני
צדדיו שלישו אלוף־מישנה יוסף כרמל,
ושר־המשפטים דוב יוסף. התמונה הרשמית,
שהונצחה על־ידי צלם לישכת העתונות
הממשלתית משה פרידמן, מראה את המתיחות
הרבה ששררה ברגע זה: פני השגריר,
השליש ושר המשפטים מאומצים ודרוכים,
ורק על פני הנשיא עצמו הצטייר.
חיוך. כל אותו זמן המשיך דוב יוסף

הרעיה מדליקה נו

נשיא המנוח. עוזר לה בנה עמרם, כשמאחוריהם ניצב הרב הראשי שלצה״ל.

של יצחק בן־צבי
,לרוע המזל, אין פרטן הקיבה יוצר קבוצתי
של סימפטומים, שלפיה ניתן להבחין
.בקיומו בשלב שעדיין מאפשר לטפל במח־לה
ביעילות כלשהי. מתוך סטטיסטיקה ר־פואית,
מסתבר כי כמעט בכל המיקרים
שמתגלים סימפטומים ראשונים של סרטן
קיבה — היד, כבר הסרטן קיים לפחות
שנתיים. אחרי שנתיים של התפתחות בל־תי־מרוסנת,
שוב ביין אפשרות לטפל בו.
הכאבים הם סימפטום מאוחר של מחלה
זו, ויחד עמם — אבדן מישקל. הטיפול
היחידי הוא ניתוח מוקדם ככל האפשר,
שיוציא את כל הריקמות הנגועות. כאשר
ערכו רופאי בית־ד,חולים הדסה בדיקות ראשונות,
לקראת אפשרות של ניתוח כזה,
הסתבר כי היה זה כבר מאוחר מדי. הסרטן
השתלט על ריקמות כד, רבות בגוף, ששוב
לא היה כל טעם לניתוח — או כל תיקווה
להציל את החולה.

ניגון התקווה

ןןךן שהגיעה לירושלים עם
אביה עמרם מאשקלון,
נראית לרגע קט בפתח ביתו של הנשיא.
להחזיק בזרוע הנשיא השמאלית, לבל יפול.

סרטן

^ צאמץ היה גדול מכפי כוחו של
ן | הנשיא החולה. למחרת בבוקר לא יכול
היה לעמוד על רגליו, התקשר, אפילו לדבר.
רופאו הפרטי, ד״ר מאיר סגן־כהן, הוזעק
אליו. לאחר בדיקה חטופה החליט׳ לקרוא
גם לפרופסורים צונדק ורחמילביץ, ושלו־

ף* מעשה, כבר מן ההודעה הרשמית
/הראשונה לא נשאר ספק, כי הסוף הוא
עניין של זמן בלבד. במוצאי־שבת, כאשר
התקהלו אזרחי העיר ליד פתח בית הנשיא,
אף נידמה היה כי אומנם בא הסוף. שוטר
הוריד את דגל־ד,מדינר, למחצית־התורן.
״סימן לאבל!״ פסק מישהו, ומיד לאחר
מכן פשטה השמועה :״הנשיא מת.״ שמועה
שהתחזקה, כאשר יצאו מיד לאחר מכן המבקרים
החשובים שבאו לבית הנשיא. הם
יצאו בזה אחר זה, עצובים ונדכאים.
היתד, זו טעות. הדגל הורד לחצי־התורן
כדי לציין את התחלת יום הזכרון לשואה.
כעבור יומיים, שוב פשטה שמועה. הפעם
גרם לה קול־ישראל. כמה דקות לפני
סיום שידורי הגל הקל של בוקר יום ב׳,
הושמעה נגינת ההמנון הלאומי. היה זה
ביצוע קונצרטי חגיגי מאד של התיקווה,
וכל מאזין חש ששידור מנגינה זו, בשעה
זו ובמקום המוסיקה הקלילה של הגל הקל,
פירושה רק אחד — הקדמה להודעה על
פטירת הנשיא.
ואומנם, בדיוק לכך נועד תקליט• זה.

מצטופף. קהל רב של אזרחים, יאשר שמעז על?מצבו החמור
של הנשיא. על פני כולם ניכרת הדריכות המתוחה, שעה
שחיכו לצאת הרופאים ולידיעה ברורה על מאבקו האחרון של נשיאם, הנאבק במחלתו.
שתם החליטו כי הגיע הזמן להודיע לציבור עובדי שירות השידור קיבלו הוראה, שמיד
עם התקבל ידיעה על פטירת הנשיא עליהם
על מצב הנשיא.
להפסיק את השידורים השוטפים ולנגן את את פירשו לא הרשמיים הביוליטינים התיקתה. לצורך זה אף הוכן התקליט. מגימחלת
הנשיא, אך משיחות פרטיות הובהר שת התוכנית ראתה את התקליט לידה, ושהנשיא
סבל מסרטן הקיבה. עתה הגיעה מבלי לבדוק מה טיבו, הניחה אותו על
המחלה לשלבה הסופי, וחולשה כללית ח הפטיפון.
מורה החלה משתלטת על כל לערכות גופו
ההודעות ששודרו במרוצת היום הבהירו
של הנשיא. הוא שוב לא היה מסוגל לא כי הסוף קרוב מאוד. הנשיא, אשר במשך
כול, קיבל מזון באמצעות עירוי לוזרידים.
ליל־יסורים ארוך הצליח להרדם רק לשער,
סרטן הקיבה הוא הקטלני שבין סוגי ה אחת, קיבל זריקות־ארגעה מרופאיו. פירוש
סרטן. הוא כה ממאיר, בדרך ;כלל, עד כי הדבר: הקלה של הרגע האחרון — עד לרגע
שום טיפול אינו׳יכול למנוע את מות החו האחרון.
לבו נחלש כל הזמן, ולחץ־הדם ירד. ללה
תוך זמן קצר. הוא גם הנפוץ שבין
סוגי הסרטן: מחצית המתים ממחלות סרטן רגע קט נכנס אליו בן־גוריון — אך הנשיא
מתים מסרטן קיבה. הסיבה המדוייקת *הינה לא הכירו. בשעה 7.05 בבוקר יום שלישי,
פלט רופאו :״הנשיא שלנו איננו עוד.״
עדיין סוד גם לגבי מדעני הרפואה* .

בפתח הבית

׳*זמ 31

ב דינה
(המשך מעמוד )4
קלה לפני שזו החליטה ׳ רישמית לבטל את
כל חגיגות יום־העצמאות.
השאלה הגדולה היתה: האם השבתה זו
היתר, מוצדקת, או הגיונית?
טעם ומחיר. נשיא־ד,מדינה עצמו בוודאי
היה עונה על כך בשלילה מוחלטת.
במלחמת־ר,עצמאות נפלו למעלה מ־6000
צעירים עיבריים. אחד מהם היה עלי, בנו
הצעיר של יצחק בן־צבי. מדי שנה היה
הנשיא, יחד עם אלפי ההורים השכולים
האחרים, מתייחד עם זכר בנו ביום־הזכרון
לחללי מלחמת־העצמאות, שהחל ערב יום־
העצמאות עצמו. ההורים השכולים עוד
היו בדרכם מבתי־ד,קברות הביתה, כאשר
ניתקלו בהמוני חוגגים, שכבר התכוננו
לשימחת־החג. הנשיא עצמו היה עובר ישר
מטכסי־האבל לטכסי־החג.
לא פעם היו שעירערו על סידור זה,
תבעו להפריד בין שני הימים. אולם התשובה
ההגיונית היתה: חג־ד,עצמאות עצמו
הוא המסמל את הטעם שבמות הנופלים.
שני הימים משלימים זה את זה. אין להשבית
את ר,שימחה הממלכתית בגלל זכר המחיר
ששולם.
סמד העצמאות. אותו שיקול עצמו
היה צריך להדריך את הממשלה, שעה שבאה
להחליט על חג־ה,עצמאות תשכ״ג.
נשיא־המדינה סימל את עצמאות ישראל —
ומותו, שגרם כאב כה רב למקורביו, ואבל
אמיתי בכל רחבי הציבור, לא היה צריך
לגרום לביטול החג.
להיפך: חגיגות העצמאות, אילו הצטרפו
ישר אל ימי האבל, היו מסמלים את השרשרת
החיונית בחיי העם.
הגבול מראה מעל המירפסת
רחל מחלוב ( )22 ישבה בגינת ביתה המוצלת
והקרירה, חיכתה לחבורת ידידיה,
שהיתר, צריכה לבוא ולקחתה לטיול. בחוץ
הלך והתפתח שרב ירושלמי כבד. ברחוב,
היורד מקולנוע אדיסון אל שכונת גאולה,
שיחקו ילדים.
לפתע הרגישה רחל בכאב חד ברגלה השמאלית,
מעל לברך .״מי זרק את האבן?״
צעקה לעבר המשחקים. אך לא היתד, זו
אבן, אלא כדור — אחד ממאות הכדורים
שנ רו באותה שעה, במרחק של יותר מקילומטר
מגינתה של רחל, בכיכר שליד שער
שכם, בעיר העתיקה.
נאצר היין מוקדם מדי. גם אזרחים
אחרים של ירושלים היהודית לקחו חלק
במתרחש. במרפסת משפחת דויד דניאל
שבשכונת מוצררה, צעדים ספורים מן הגבול,
התאסף קהל רב, צפה במתרחש ליד
שער שכם.
הכיכר המתה מאנשים, שזרמו מכל הסימ־טאות
המובילות אל החומה, ניסו לפרוץ
אל העיר העתיקה בצעקות ״נאצר! נאצר!״
מעל לראשיהם של המפגינים התנוססו ש־נים־שלושה
דיוקנים של נאצר מחייך. אך
חרכו היה מוקדם מדי. מעמדות הלגיון,
שעל גגות הבתים הסמוכים לגבול ירושלים
החדשה, ולאורך החומה, ניטח מפר
כדורים.
המפגינים הפכו מכונית וניסו להציתה.
באותו רגע עצמו חדרו לתוך ההמון המשולהב
שלוש מכ׳ניות צהובות של הלגיון,
ומהן קפצו לגיונרים חמושים.
כעבור רגע, תוך צפירת סירנה ממושכת,
הגיעה גם תגבורת משטרה. המפגינים החלו
בורחים חזרה אל תוך הסימטאות מהן הופיעו.
אך דרך הנסיגה היתד, חסומה. שוב
נשמעו יריות. שוטר אחד נפל. אחריו —
אחדים מן המפגינים. אחרים נמלטו על נפשם.
כעבור
רגעים ספורים היתד, הכיכר ריקה
לחלוטין. אף המכונית ההפוכה הועמדה שוב
על רגליה וסולקה, בכיכר נשארו רק קבוצת
לגיונרים ושוטרים.
״עוד יהיה שמח!״ למרפסת של
משפחת דניאל במוצררה המשיכו לנהור
האנשים שבאו לראות את המתרחש ״אצל
השכנים״ .דויד דניאל ואשתו הוציאו בק בוקי
יין, בירה, סודה, בוטנים עוגיות ופי־רות,
כיבדו את אורחיהם בלבביות חגיגית.
כעבור זמן מה הגיעו גם העתונאים.
אך ההצגה כבר נגמרה, הכיכר היתה
ריקה, ורק לעתים עברו בה שריוניות

והלנד־רובריס של הלגיון. גם למחרת היום
לא נישנו ההצגות, למרות הנבואה של
אנשי מוצררה, שהרגישו את עצמם מומחים
בענייני הגבול.
כמה מן הגברים לא הלכו לעבודה —
כדי להיות במקום במקרה והמצב ידרוש
את נ, כחותם. נשים מיהרו לגמור את הכביסה,
עד שיוסר העוצר אצל הירדנים. כי,
לדעתן, יחד עם הסרת העוצר שום יתפרצג
מהומות.
אך המהומות לא התפרצו אף במשך של
שעתיים וחצי של הסרת העוצר. בכל זאת
עומדים אנשי מוצררה על שלהם, חזרו
ואמרו לצלמי העתונות המאוכזבים :״אין הנה דבר, עוד יהיה שמח,עוד תבואו
לצלם!״

דיפלו מ טי ם
הוד מעלתו

מעסים הדיפלומטים שזכו לכך: להגיש
את כתב־האמנתם לנשיא של המדינה אשר
הס עצמם החליטו עלהקמתה.
דבר זה אירע השבוע לגברגבר,־קומה
וכסוף־שיער: הוד מעלתו, השגריר האוסטרלי,
מר ג׳ון דוגלאס הוד.
כי לפני 16 שנה היה הוד חבר אונסקו״פ
— הוועדה המיוחדת של ארגון האומות המאוחדות
לענייני ארץ־ישראל. ועדה זו היא
שהחליטה ברוב דיעות, שכלל גם את דעתו
של הוד, להקים מדינה יהודית ומדינה
ערבית בפלשתינה *.
פגישה עם בגין. הוד (מתחרז עם
גלמוד) הגיע אל הוועדה כימעט במיקרה.
אחרי מלחמת־העולם השניה נשלח על־ידי
אוסטרליה לכהן בוזעדת האו״ם שטיפלה
במלחמת־ר,אזרחים היוונית. ניראה כי הישגיו
בתפקיד זה מצאו חן בעיני ממשלתו, כי
מייד לאחר מכן נשלח לודעדה הארצישראלית,
שתפקידה היה קשה עוד יותר.
ממה התרשם הוד ביותר בתפקיד זהז נזכר
הוא :״ביקרנו במחנה,־הריכוז של בלזן, שהיה
עדיין מלא עקורים, שלא מצאו מולדת חדשה,
כאשר הגענו למקום־זודעות זה, בדיוק התכוננה
קבוצה של יהודים להיכנס לקרונות־רכבת,
כדי לנסוע לארץ־ישראל. כשראו אותנו,
פרצו היהודים בשירה אדירה של
התקווה. אני חושב שזה היה הרגע הנירגש
ביותר בחיי.״
זכתן אחר: בימי שהות חברי הוועדהבארץ, קיבלו הודעה כי מנחם בגין, מפקד
האירגון הצבאי הלאומי, מבקש להיפגש עמם
במחתרת. הד, בתור נציג של מדינה המש־ .
תייכת לחבר־העמים הבריטי, סירב לקבל את
פניו.
השבוע ביקר חבר־הכנסת מנחם בגין בשגרירות
האוסטרלית, ברחוב הירקון בתל־אביב,
ערב נסיעתו לאוסטרליה. שם ניפגש עם
השגריר החדש — והשניים, שזו היתד, להם
פגישתם הראשונה, החליפו חיוכים לזכר
הפגישה שלא נתקיימה אז.
שינוי עצום. בשנים האחרונות כיהן
הוד כשגריר בשתי בירות חשובות: ג׳קארטה
האינדונסית ובון הגרמנית, אך מעולם לא
חדל מלהתעניין במדינה הקטנה שקמה בעזרתו.
באשר
הגיע עתה לארץ, בלוזית אשתו
התמירה, התרשם מן השינוי העצום שחל
בד, מאז ביקורו הקודם. אולם בניגוד לכמה
שגרירים אחרים, אין הוא רואה רק את הגילויים
החיצוניים של המציאות הישראלית.
מאחורי הופעתו הדיפלומטית המהוקצעת, מסתתרת
ידיעה מפתיעה של בעיות הפנים והחוץ
של המדינה, החל ביחסי ירושלים־בון
וכלה במישפט האח דניאל. היה ברור כי
למרות הממדים הקטנים־יחסית של שגרירותו,
יהיה דמות בולטת מאד בסגל הדיפלומטי.
* בעוד שדויד בן־גוריון נוהג
פעת החלטת האו״ם על נזה
לאחר מכן, חזר משה שרת
דעתו כי לולא החלטה זו דא
עוזבים את הארץ.

לזלזל בהששקרה
בארץ
החודש על
היו הבריטים

הגליון הבא
של ״העולם חזה״ יופיע באיחור
של יום אחד, לרגל יום־העצמאות
ויום האחד במאי, החלים באותו
שבוע. דזגליון יהיה בכל דוכני־המכירה
ביום ה׳ בבוקר, וחגליו־נות
הראשונים יופיעו ברחובות
ת״א, ביום ד /מוצאי ה 1-במאי.

במדינה בריאות מים, מים ב ש שון

מה אתה יודע על המים? מן הסתם —
שככל שאתה ש, תה יותר אתה מזיע יותר
— שהם גורמים למחלות־קיבה אם שותים
אותם יחד עם סירות ושאין לשתות אותם
* תוך כדי סעודה אלא אחריה, ושהם גורמים
להשמנה. אם הינך חניך האסכולה הישנה
של ההגנה והסלמ״ח, הינך גם סבור שמש־מעת־מים
היא סימן־היכר של גבר.
כל אלה דעות מוטעות, ואפילו מזיקות
לבריאות. זאת קבעו פרופסור אנדרה דה־פריז,
דיקן המחלקה למדעים של אוניברסיטת
תל־אביב, ומנהל המחלקה הפנימית של
בית־החולים בילינסון, ד״ר מנחם פראנק,
לאחר מחקר יסודי בבעיות השתיה. עניין
אותם, במיוחד, הקשר שבין הרגלי־השתייה
לבין מחלת אבני־כליות.
שתייני־מים גדולים, פסק פרופסור
דה־פריז :״אנו שותים פחות מדי מים במדינה
זו, ביחוד בקיץ, וביחוד שביחוד —
בדרום. בדרום צריך לשתות בממוצע כוס פחותמששה ולא
מדי חצי־שעה, ם ליטרים ביוב. אין לשתות חצי־ליטר או
ליטר בבת אחת, ואחר־כך להישאר כמה
שעות בלי מים. שתה מעט, אבל לעתים קרובות.
שתה מה שאתה רוצה — העיקר
שתשתה. אם המשקה אינו ממותק — לא
תשמין מזה.״
בצפון יש לשתות שניים־שלושה ליטר
ביום. בקיץ — כמות כפולה מזו. אין גם
על הרגשת־הצמא בלבד, לקבוע לסמוך לפיה את השתייה. כי הגוף זקוק למים
הרבה יותר מאשר משקף זאת הצמאון.
הסביר הפרופסור :״כליותיך אינן מתעייפות,
אם אתה שותה הרבה. להיפך: ככל
שאתה מרבה לשתות, טוב יותר. לכליות.״
הוא גם סיפק עובדה סטטיסטית מאלפת: כ־
/0״ 1.2מכל המבוגרים בצפון הארץ ;מבאר־שבע
צפונה) סובלים או סבלו מאבני־כליות.
בדרום הסיכויים לקבלת אבני־כליות הם
פי שניים כאלה שבצפון.
הסכנה הגדולה ביותר לישראלי לקבל
אבני־כליות היא בגיל 18־ .23 ליוצאי־אירו־
״ פה יש סיכויים לחלות באבנייכליות פי
שלושה מיוצאי ארצות המזרח הרגילים
לשתות הרבה. ואילו עולה חדש מבוגר
נתון בסכנה זו בעיקר בחמש השנים
הראשונות /היותו בארץ. כעבור חמש
שנים האפשרויות הן — או שהאדם קיבל
אבני־כליות, או שהתרגל לשתות יותר מ־שנהג
לשתות קודם.
מסקנה נוספת אליה הגיעו החוקרים,
לאחר בדיקת 30 אלף כרטיסי־חולים בצפון
ו־ 11 אלף בדרום: מספר האנשים הלוקים
באבני־כליות בנגב גדול יחסית פי 20 מאשר
בפלורידה החמה, בארצות־הברית .״האמריקאים
הם שתייני־מים גדולים,״ קבע
הפרופסור ,״זאת היינו צריכים ללמוד מהם.״
ואכן, בהיכנס לקות למסעדה אמריקאית,
מעמיד לפניו המלצר, כדבר ראשון, כד
מים קרים.
חבל על כל טיפה. שתי סיבות עיקריות
גורמות לאבני־כליות: האחת תורשתית,
השנייה — שתייה מועטה.
מהנוזלים שאדם שותה יוצא חלק בזיעה,
והעודף נפרש בשתן. כמות הזיעה הנוצרת
היא פחות או יותר מתמדת, בין אם שותים
מעט ובין אם ש־תים הרבה. אם שותים
פחות מדי, מוציא הגוף פחות שתן. בשתן
יש חומציות גבוהה, וכשזו נשארת בגוף
היא עוזרת ליצירת אבני־כליות. מי ששותה
הרבה, מפחית את אחוז החומציות בשתן,
וכך גם את האפשרות של קבלת אבני־כליות,
אף אם זו נובעת מגורם תורשתי.
החוקרים מדדו את כמות השתן אצל
מאות אנשים החיים בדרום, חקרו את
הרגלי־השתייה שלהם והגיעו למסקנה שהדהימה
אותם. הסתבר כי תושבי בארי, עין־
גדי, יוטבתה, ערד ומקומות אחרים בדרום
מפרישים החלק השלישי מן הכמות הנחשבת
לנורמלית. הם גם בעלי הרגלי־שתייה
מוזרים: מתאפקים במשך שעות־העבודה
הארוכות, שותים כמויות גדולות לאחר
העבודה. אולם אז מאוחר מכדי לתקן את
ההשפעה השלילית.
הציע ד״ר פראנק :״בדיוק כפי שמנהלים
מסע למניעת ביזבוז המים בסיסמה חבל
על כל טיפה — כן מן הראוי,לנהל מסע
בסיסמה חבל על כל טיפה שאינן שותה.״

ךלהתרגשות הציף את המדינה. רבי,
\*רבי היקר שלנו! הרבי הגדול מברוקלין
יעמוד בראש ההמונים הנאמנים ויובילם
על פני אוקינוסים לקראת המולדת הרחוקה,
לארץ המובטחת.
נשפכו נאומים כמו דמעות זכות, כמו
דמעות התיקח־ה הגדולה. על געגועי האומה
הנצחיים, על ניצחון הרוח, על העם הגולה
משך דורות, על הכוח המקשר שבמדינה.
על בני ישראל החוזרים מגלות מצרים,
מגלות בבל, מגלות אמריקה.
אצו, כמבשרי התיקווה הגדולה, טלגרמות,
מכתבים רשמיים, הוראות: לתת! להקל!
לאפשר! למכור! לאשר!
הבזיקו מצלמות. נשפך צבע הדפוס. הוטסו
לכל קצוזי עולם דו״חים על טכסי
הנחות אבן־פינה ועל תוכניות נאדרות לעתיד.
נחפזו מכונות החישוב, הוסיפו מאות
למאות, אלפים לאלפים, מיליונים למיליונים.
רבינו הגדול! רבינו היקר!
יקר מאוד. אפילו לפי ההערכה הזהירה
ביותר — מחירו ארבעה וחצי מיליון לירות.

תורה ועבודה

ראשונה ראו תוכניות־הבנייה של
קרית באבוב את אור היום ב־. 1958
תוכניות בעלות מעוף רחב, בינלאומי. תוכ־

העולם השניה היגר רבי שלמה הלברשטם
לניו־יורק. שם, בברוקלין, השקיע כוחותיו
בשיקום השושלת הבאבובית. הוא ייסד חצר
חסידית חדשה, בנה ישיבה, כינס חסידים.
אך הפעם — על יסודות חדשים. זמנים
חדשים דורשים סיסמות חדשות. האדמו״ר
שלמה הלברשטם גרם למהפכה בחסידות.
הסיסמה :״תורה ועבודה״ .לא די ללמוד
בישיבה. חובה גם לעבוד. ליד הישיבה קמו
בתי־ספר מקצועיים ובתי־מלאכה. בתי־המלא־כה
מקיימים את הישיבה. לא זו בלבד
שמקיימים — גם מביאים רווחים לא רעים
לגמרי. העסק התפתח. הוקמו שלושה סניפים
בארצות־הברית, אחרי־כן בקנדה ובמכסיקו.
1800 חסידים.
ולבסוף — בת ים. הרבי מבאבוב פנה
אל הציונות. הגיע הזמן לשוב לאדמת אברהם,
יצחק ויעקב. סיסמה חדשה :״תורה
ועבודה על אדמת ישראל!״ הרבי מבאבוב
ישוב לאדמת ציון, ואיתו כל חסידיו 1000 .
חסידים. לכל הפחות 1000 חסידים.
אבל כפי שהוביל משה רבינו את בני
ישראל, דרך המידבר ולמידבר. אמריקה אינה
מצרים, באמריקה לא בונים פירמידות אלא
עושים כסף. הרבי מבאבוב יקים יישוב לחסידיו
1430 .דירות. נו, וכמובן ישיבה.
ישיבה — משמע תורה.
יד ביד עם התורה חייבת לבוא העבודה.

לירות. מחזור שנתי: חמשה־וחצי מיליון
לירות. יצוא 668 :אלף דולאר.
להגשמת תוכניות־ענק אלה חסר פרט
קטן: קרקע. הכסף אינו מהווה פרובלמה,
הכסף יבוא מאמריקה, אולם צריך קרקע.
150 דונם.
ברוך השם, עדיין אין מחסור קרקעות
בישראל. למטרות עליה עדיין יכולות הקרן
הק״מת ומינהל מקרקעי ישראל לגרד משהו.
וכי מעט קרקע מחכה לגאולה בנגב או
בגליל?
בנגב בגליל? וכי מה זה כאן, בדיחות?
ממתי עוברים רבנים מברוקלין לגור בנגב?
בת־ים זה כבר משהו אחר. כן, בת־ים
זה משהו אחר לגמרי. בבת״ים עולה דונם
קרקע 30 אלף לירות לפחות. וזאת, אם
מדובר בחולות בלתי בנויים. בשטח בנוי
עולה דונם קרקע 70 אלף לירות.
אבל נגיד שרק 30 אלף 30 ,כפול ,150
ויתקבל הסכום העגול של .4,500,000 ארבע־וחצי
מיליון לירות.
מי יכול לשלם סכומים כאלה? תמורת
כספים כאלה מוכן הרבי מבאבוב לחתר על
ציונותו ולהישאר בברוקלין. הרבי מבאבוב
חייב לקבל את השטח הרבה יותר בזול.
עבור — 900 נגיד אפילו עבור אלף לירות
לדונם. למטרה זו הוא מוכן לשבור אפילו
מסורת רבנית ולהיות הרבי הראשון שייכנס
במשא־ומתן עם הקרן הק״מת. הקרן
הקיימת צריכה להתפעל מן הכבוד הגדול
הגדול שייפול בחלקה למכור — או ליתר
דיוק: לתת במתנה — 150 דונם קרקע
בשטח בת״ים לרבי מבאבוב.
מתערבים בענין גורמים מצמרת הסוב־נות.
מתערב בענין שר המסחר והתעשיה,
פנחס ספיר, בכבודו ובעצמו. אמנם הביזנס
הזה צריך לעלות למדינה ארבעה־וחצי מיל-
יוו׳ אולם הוא יגרור אחריו השקעות ענק,
ובראש וראשונה — עלייה מארצות־הברית,
מהמערב המפותח, האקדמאי, הטכני, העשיר.
האם עליית הרבי ואלפי חסידיו לא שחה
ארבעה־וחצי מיליון?

שני חסידים

חסיד המסחר והתעשיה, פנחס ספיר, וחסיד הביזנס, האמריקאי
אליהו אביצדק, בשיחה ידידותית בטקס הנחת אבן־הפינה
למפעל חדש בקריית באבוב. ספיר הוא שנתן את ההוראה למכור בחצי־חינם את האדמות.

ניות החובקות שלושה חלקי תבל, שלוש
ערים, שלושה מושגים גיאוגרפיים: באבוב
בגליציה, ברוקלין בניו־יורק ובת־ים בישראל.
אירופה, אמריקה ואסיה סגורות במעגל
היסטורי אחד.
בראש וראשונה — באבוב. עיירה קטנטנה
בגליציה הפולנית, בה שלטה מאז מאות
בשנים שושלת רבנים צדקנים. אל הרבי
מבאבוב באו לשמוע תורה לא רק חסידים
מגליציה; מאמיניו שחרו לפתחו מקצותיה
המרוחקים ביותר של פולין: מווארשה, מעיירות
לובלין, אפילו מווילנה הרחוקה.
ב־ 1939 רצחו הגרמנים את הרבי הזקן.
נותר בחיים אך בנו, שלמה הלברשטם. הוא
נלחם בשורות הפרטיזנים, פעל במדי קצין
גרמני. כששיחרר הצבא האדום את פולין,
התחיל הרבי־הבן לעסוק בהצלת ילדים יהודים,
חסרי הורים, שהיו פזורים בבתים
פולניים ובמינזרים. הוא חיפש אחריהם, אסף
אותם, שלח אותם לארצות־הברית, לקנדה
ולאוסטרליה.
השלב הבא — ברוקלין. עם סיום מלחמת

אם כן, שתהיה עבודה. תעשייה, תעשייה
אמיתית וגדולה. תעשיית טקסטיל, תעשיית
גומי, תעשיית דפוס. השקעה של עשרות
מיליוני דולרים. נוסף לבית־הבראה דה־לוקס
עבור רבנים ותלמידי־ישיבות מכל
רחבי הארץ ומחוץ־לארץ. בית אבות, הבנוי
דוגמת בית־מלון מפואר בפלורידה.

כמה שורה עליית הרבי?
ף שיכוגים יגורו חסידים אמריקאיים

^ ,ש ל הרבי מבאבוב. בבתי־החרושת יעבדו
חסידי הרבי מבאבוב. בישיבות ילמדו
בני חסידיו של הרבי מבאבוב. בבית האבות
יסיימו ימיהם בשלחה אבותיהם של חסידי
הרבי מבאבוב. אידיליה.
אידיליה בעלת מעוף. במקביל לשיכונים
הראשונים יבנה בית־החרושת הראשון: על
מנת שאלה, אשר יבואו לכאן מארצות-
הברית, יוכלו מיד להתחיל בעבודה. בית־חרושת
לצמר־גפן, לליגנין ולתחבושות, שיעסיק
133 עובדים. ההשקעה 2.75 :מיליון

״זה ביזגסמאן!״

ף אשר מדבר מזכיר עיריית בת־ים,
׳•״ שלום אביטל, על הרבי מבאבוב, מתמוגג
כל פרצופו בחיוך מלא התפעלות:
״הרבי מבאבוב? האם אתה יודע מי הוא
הרבי מבאבוב? זוהי אישיות גדולה!״
שלום אביטל מספר את כל הסיפור.
כיצד החליט הרבי מבאבוב לעבור מברוק־לין
לישראל, כיצד קיבל 150 דונם בבת־ים,
בסמוך לאיזור התעשייה. מדוע החליט להעביר
את מושבו לישראל? למזכיר יש
פירושים משלו. כאשר ייסד האדמו״ר שלמה
הלברשטם, לפני 16 שנה, את חצרו בברוק־לין,
השתרעה מסביב שכונה יהודית למהדרין•
אולם בינתיים, לאט־לאט, החלו היהודים
מוכרים דירותיהם ומעבירים משכנם
למקום אחר. לעתים יותר ויותר קרובות
התיישב בשכונה איזה איטלקי או פורטו-
ריקאני, ואפילו יותר גרוע — כושי. בבת
אחת נתברר, כי הרבי מבאבוב ופמלייתו
מוקפים סביב בים של גויים ממש. האם
יכול רבי לחיות בתוך ים של גויים?
״אבל אל תחשוב לך, כי זה רבי מסוג
הרבנים שאנחנו מורגלים בהם,״ מבהיר מיד
מזכיר העיר .״חס וחלילה. בשנה שעברה
שהיתי בארצות־הברית, בעניין פרטי. אמרתי
לעצמי, שאם אני כבל כאן, אבקר אצל
הרבי מבאבוב. באתי. הודיעו על בואי, הרבי
קיבל אותי מיד. הוא קרא למזכירתו
ואמר, :שום טלפונים, שום ראיונות. היום
אני משוחח רק עם האורח מבת־ים!׳ אתה
בחדאי מתפלא, שאמרתי, מזכירה?,שמע,
יש לו שם משרדים של ממש, עם מזכירות,
עם טלפונים, עם פקידים ועם מנהלי חשבונית•
רבי זה מנהל עסקים בעלי היקף כזה,
אשר אני ואתה וכאלה כמונו אין להם

בין מפולניה או מרוסיה, קנו כאן דירות.״
״בכמה?״
״לפני שלוש שנים, עלתה דירה 15 אלף.״
הדירות הבלתי־גמורות עדיין מכרו עכשיו
ב־ 24 אלף .״מה אתה מתפלא? כל
קבלן מוכר דירות.״
מובן. כל יהודי הנון קונה דירה, וכל
קבלן הגון מוכר דירה. אלא שבדרך כלל
מוכר קבלן הגון דירות שנבנו על קרקע
שנקנתה בדרך הרגילה. ולא מספר בהזדמנות
זו סיפורים על עליה אמריקאית ועל הרבי
מבאבוב, הצריך אוט־אוט־אוט להגיע מעבר
לאוקינוס עם אלף חסידיו.
רגע. אולי נמצאים אותם אלף חסידים
מעבר לכביש, בתוך המיבנים של בתי-
החרושת, אשר מעליהם הוצב שלט מפעלי
באבוב? ואם לא אלף, אז אולי עשרה —
כמו עשרת הצדיקים בסדום? אולי לכל הפחות
אחד!
לא, עד כמה שירחמיאל בארבר אינו
טועה, אין אפילו אחד לרפואה. כן, יש
בית־חרושת לצמר־גפן; ירחמיאל בארבר
ובמקום שמצויים בו שלושה עסקים, יכול
הוא אפילו אחד הבעלים שלו. מלבדו יש לקום כבר בנק, אשר יממן אותם. ח,ץ
שם ליאון גלבלום וישראל שפייצמן. נו, מזה — את הכספים הזורמים מרווחי שלווכמובן
השותף הרביעי — מפעלי באבוב.
שת העסקים צריך למקם איפה שהן. מוטב
מקודם היו שלושה בתי־חרושת קטנים בתל־ בבנק הנמצא בבעלות עצמית. כך קם, על
אביב. כל אחד משלושת השותפים היה יסודות בנק קלינגר הצפתי, אשר פשט
בעל בית־חרושת אחד. אבל בא אליהם את הרגל, בנק קרדיט לישראל, שחציו
אליהו אביצדק, והציע שיעשו בית־חרושת נמצא בבעלות באבוב.
אחד משותף בבת־ים. אז העבירו לכאן
את המכונות שלהם, ואת הפועלים שלהם. זהו עסק מספר .4
בנק קרדיט לישראל מארגן חברת־בת —
כדאי לשאול את הפועלים עצמם, כדי
להיות בטוחים לגמרי. למשל את זה, בעל בנק יסוד למשכנתאות. כל משתכן הקונה
הפאות הארוכות והזקן הפרוע, הלש ברג דירה אצל חברת באבוב מקבל משכנתא
בבנק יסוד. כמובן — באחוזים מתאימים.
ליו שאריות כותנה בתוך ארגז.
״האם אתה מבאבוב?״
זהו עסק מספר .5 בדיחה לשמע כמו אהרון משה מחייך,
נוסף לזה מארגן בנק קרדיט לישראל
טובה.
הברת־בת שניה: חברה להשקעות. הברה
לא. היא לא מבאבוב, הוא מראשון־לציון להשקע ת סוגרת את המעגל: היא משקיעה
ומקודם — מתימן.
בקרקעות. היא קונה 40 דונם קרקע בחו
לון•
קונה את פרדס אברלה ברמת־גן. קונה
בי; ביזנס מגרשים בתל־אביב ובפתח־תיקווה. היא גם
חורגת מאיזור תל־אביב: בונה את נוה־צבי
^ ליהו אביצדק הוא מומחה במקצועו 280 — .דירות בתל־ארזה — שכונת ספר
ליי 4מקצועו: הקמת ישובים בחסות רבנים ירושלמית.
צדיקים. מקודם הקים ישוב דומה בנתניה —
זהו עסק מספר .6
קרית צאנז. אבל בכל מקצוע אפשר להיות
והרווח? איפוא בכל זה הרווח הנקי מכל
מחיסר עבודה. בדיוק לפני ארבע שנים היה
אליהו אביצדק מחוסר עבודה — משום שורת העסקים?
בנק קרדיט לישראל סגר את המאזן שלו
סיבה בלתי ברורה כלשהי, ויתרה עליו
החברה לבנין קריית צאנז. אז העלה אביצדק לשנת 1962 בסכום העגול של 14,658,495
בפני הרבי את רעיון העסק של בניית קריית לירות — בעשרה מיליון יותר מאשר בשנה
הנעלה של כינוס תפוצות ישראל על אדמת
המולדת. על יסוד זה הוקמה חברת באבוב,
חברה הבונה ומוכרת שיכונים. מוכרת אותם
לגמרי לא רע.
זהו העסק מספר .1
אחרי זה קמים מפעלי ביאבוב. עד כה,
זהו בית־חרושת לצמר־גפן, אשר קם כפי
שסיפר ירחמיאל בארבר ואשר לו הבטיח
הרבי מברוקלין את היצוא של צמר־גפן
כשר למזה נים. נוסף לזה ישנו גם ״בית
חרושת״ לצינורות ביוב, אשר עובד בו,
למעשה, רק פועל אחד. אגב: הוא עולה חדש.
זהו העסק מספר ,2
לאחר מכן, ושוב על אותם 150 הדונמים,
התארגנה הברה שלישית: בית אבות —
פנסיון סגולה. אין זו, חלילה, חברה פילנט־רופית.
בפנסיון, היכול לקלוט 110 איש,
עולה מיטה אחת ששת אלפים לירות. נוסף
לזה משלמים 120 לירות לחודש.
זהו עסק מספר .3

גליצאי מתימ
העובד במפעל לצמר־נפן, וממלא יאת מקומם
של החסידים הדימיונ״ם. על באבוב לא שמע.

מושג עליהם. זה לא רבי — זה ביזנס־מאן!״
לאחר
התפרצות נלהבת זו, מבהיר מזכיר
העיריה בצורה עניינית: קריית באבוב זה
כבר לא תוכנית, זו מציאות. בנו כבר
ישיבה, בית־אבות, בנייני מגורים המכילים
90 דירות ושני מוסדות עבודה: בית־חרושת
לצמר־גפן ובית־חרושת לצינורות בטון. בבנייני
המגורים גרים כבר 60 משפחות —
מובן מאליו כי משפחות חסידי הרבי, על
פי רוב עולים מאמריקה. בבית־החרושת ל־צמר־גפן
עובדים בינתיים כ־ 20 איש, ואילו
בבית־החרושת לצינורות — עשרה. כמובן
שאלה ואלה — בעיקר מתושבי קרית באבוב.

היכן
החסידים ז

— אס אתה מחסידי באבוב?״
} //והאיש המזוקן, בעל כובע שחור, לא
כל כך מכין במה מדובר. מה פתאום
חסיד? כמובן, כמובן, הוא שומר מסורת
ויהודי דתי — כל אלה אשר מתיישבים
כאן הם דתיים — אבל תיכף חסיד?
״אבל מוצאך מבאבוב?״
לא, לגמרי לא מבאבוב. אפילו לד,יפך,
מוצאו מהונגריה.
״ובאת עכשיו מארצות־הברית?״
הגבר המזוקן מתחיל להתעצבן. מה פתאום
אמריקה? הוא בא מיפו, שום אמריקה.
״אז מניין לכל הרוחות, הגעת לכאן?״
״מה זאת אומרת, מניין?״ אזרח קריית
באבוב מאבד את סבלנותו .״קניתי דירה,
כמו כל האנשים ההגונים בעולם. כמו שקונים
דירה בכל שיכון אחר. כל היהודים
בקריית באבוב, בין אם מוצאם מהונגריה,

סיפרו על עליה גדולה של 1000 חסידי באבוב ורב
ד \ 1ך 1ך 1ןןוןןן *
אחד. בינתיים בונים שיכונים, מוכרים דירות במחיש

רים מרקיעי־שחקיס ומפולפלים, ומרוויחים הון תועפות על חשבון הציבור חסר־הידיעה.
באבוב. עכשיו הוא נציגו של הרב האמריקאי.
משמע — הוא האיש המגלגל את העניינים
בארץ.
״זה לא רבי, זה ביזנסמן!״ קובע מזכיר
עיריית בת־ים על הרבי מברוקלין.
״אינני חסיד, אני ביזנסמן,״ מעיד על
עצמו אביצדק. ובמקום שבו נמצאים שני
ביזנסמאנים יש גם לא סתם ביזנס, אלא
״ביג ביזנס״.
הכל מתחיל מאותם 150 הדונם אשר קיבל
לפני ארבע שנים הרבי מבאבוב, במטרה

הקודמת. לבעלי־המניות שולמו 8אחוז
דיבידנדות. לפי מיסמכי הבנק נמצאים בבעלותו
של הרבי מבאבוב מניות בסכום
מיליון לירות. אם כי, לפי טענת יודעי
דבר, מגיעה כל השקעתו בעניין זה לא יותר
ממאה אלף לירות 8 .אחוז ממיליון לירות
מהווים למעלה מ־ 80 אלף לירות רווח נקי.
במשך שנה אחת.
עסק מצויין. תנופה אמריקאית. דוגמא
מופתית להגינות מסחרית. רק נדמה, משום
מה, שבכל העסק נשאר מישהו מרומה.

בעזרת השם
במדינה אור חות
המפגינה הגרמניה
״אני מדים לגרמנים תופר והוא לי תכריכים!״
קראו הכרזות שנישאו בהפגנה שקטה
שנערכה במרכז ירושלים. אל אחד המפגינים
ניגשה נערה תכולת עיניים, נטלה ממנו
בלי־א מר את הכרזה שנשא, ועמדה במקומו.
היא
לא הוציאה הגה מפיה, כי לא ידעה
מילה עברית. היא אף לא הבינה את
הכתוב בכרזה שנשאה. אך כשבן־לודייתה,

מפגינה קיסינגר
״הגרמנים לא השתנו!״
איתו שוטטה בירושלים, הסביר לה שההפגנה
היא נגד פעילות המדענים הגרמניים
במצרים, ונגד יחסי ישראל־גרמניה, הצטרפה
הצעירה, אווה קיסינגר מפרנקפורט, אל
המפגינים.
״הם הפחידו אותי״ .סיפרה אווה,
שהגיעה לבדה לישראל, חמישה ימים לפני
ההפגנה :״יכולתי אומנם לבוא מגרמניה עם
קבוצה מאורגנת אד לא רציתי לייצג אף
אחד בישראל. רציתי להיות הנציגה של
עצמי בארץ זו, ורציתי להיות כאן לבדי.
״אני יודעת שאתם כבר רגילים כאן לאנשים
שבאים ומספרים לכם שסבלו מידי
הנאצים אך זהו גם הסיפור שלי. אמי הייתה
בבית־סוהר בתקופת הנאצים ואני גדלתי
מנותקת מאנשי הסביבה, כי היינו ברשימה
השחורה.״
אך גם בגרמניה־של־היום, לא מצאה היא
שפה משותפת עם הסביבה .״הצטרפתי לחבורת
צעירים שהקימו אגודה נגד הניסויים
הגרעיניים, אך עזבתי אותם מהר. הם הפחידו
אותי. הם היו כל כך קנאיים בכל
הדיבורים והמחשבות שלהם, הם היו כל
כך מוכנים ליהרג על דיעותיהם שהם הזכירו
לי בדיוק את הקנאות הנאצית, הם לא
הרגישו שזהו בדיוק הצד השני של המטבע
הלאומנית. גם זה היה רצון להוכיח לכל
העולם עד כמה הגרמנים טובים. ברחתי מהם.
״באותה תקופה התחלתי לשמוע על ישראל,
ובעיקר על הקיבוצים. החלטתי לנסוע
לשם. כשהייתי על האוניה מיוון לישראל,
סיפרתי לזוג ישראלי שאני מגרמניה. הם
לא הניחו לי בהמשך הדרך, :למה את רוצה
לבוא לישראל? אנחנו לא רוצים אותך כאן
בארץ!׳ נעשה לי עצוב. כשהגעתי לישראל
פחדתי להוציא הגה מפי. דברתי רק אנגלית.
״בינתיים פגשתי כמה אנשים שהיו חביבים
אלי וניסו להבין אותי. לי אין טענות
לאיש ואני נהנית כל רגע שאני מבלה כאן.
אך מה שהייתי רוצה בעצם לעשות זה
ללכת לקיבוץ, כדי לחיות שם תקופת מה
ולהכיר את החיילים האלה.״ ואכן — אודה
התקבלה לאולפן שבקיבוץ עין־דור.
נגד הנאצים כגרמניה. בניגוד לראש
ממשלת ישרא׳ ,.אין אווה מאמינה שהגרמנים
השתנו. השתתפותה בהפגנה היה מחווה
של השתתפות בהתנגדות למדענים בני־עמה
המפתחים נשק במצריים, וביחסים עם נאצים
לשעבר, המשתתפים בשלטון בגרמניה המערבית.

תצפית

במדינה

כ? הזכויות שפורזח

היסטוריה

,#יגבר הלחץ האמריקאי לפירוז המרחב מנשק גרעיני.
בשלב ראשון יופעל עיקר הלחץ על ישראל, כשהנשיא?!נדי מגיים לצידו,
בין היתר, גם מנהיגים ציוניים אמריקאיים, שירמזו לדויד בן־גורון שהוצאת
נספים למטרות המחקר האטומי, עשויה להביא להפסקת זרם הכסף האמריקאי
לישראל.

• למעשה מתגבש מאחורי הקלעים שיתוף־פעולה בריטי
ישראלי כענייני המרחב. הסימפטום העיקרי: תמיכת ישראל במלך חוסיין,
על־ידי השמעת רמזים חדשים שצה״ל יפלוש לירדן במיקרה של מהפכה. בריטניה
עדיין רואה את עצמה כבעלת־החסות על המלך.
אינטרס בריטי חשוב יותר: החשש שאס תיפול ממלכת ~ ן,
ישתלט האיחוד המיצרי־סורי־עיראקי ללא כל קושי על כוויית, ולאחר מכן על
שאר נסיכויות־הנפט של המיפרץ הפרסי. הדבר יהווה מכה חמורה ביותר למשק
הבריטי, וגס ממשלת ישראל רואה בחיזוק נוסף כזה של עבד אל־נאצר מכנה
חמורה.

• הסיכסובים הפנימיים בתוף צמרת מפא״י יוקפאו לתקד
פה קצרה בלבד. דויד בן־גוריון

מסע מאורגן
״דרושה שואה כדי להרחיק את אזרחי
ישראל במוצאי״שבת מבתי־הקולנוע!״ אמר
עסקן ציני. ואכן, זאת בדיוק היתה הסיבה:
לכבוד יום־השואה נסגרו בתי־השעשועים.
בערים הגדולות הסתובבו ההמונים המיותמים
ברחובות, מבלי לדעת איך למלא את
החלל שנפער בסדר חייהם.
גם מבחינות אחרות חדר יום־השואה, השנה,
לחיי האזרחים יותר מאשר בשנים הקודמות.
הכנסת התכנסה לישיבה מיוהדת,
נערכו כינוסים ועצרות, הרדיו והעתונים
מלאו נאומים.
גל ההאשמות. אולם החידוש העיקרי
של יום־השואה תשכ״ג היה בתוכן נאומיו.
כאילו על פי צו מגבוה, פתחו כל הנואמים
בנימה חדשה לגמרי. תמציתה: לא רק ה־

ינסה להשתמש בבחירת נשיא חדש כדי
לפתור כמה מן הבעיות האישיות החמורות׳
המעסיקות עתה את צמרת מפלגתו.
לא מן הנימנע כי, בין השאר, יעלה
את ההצעה שגולדה מאיר תהיה מועמדת
המפלגה לכהונת הנשיא. דבר זה יפנה
את הדרך בפני שמעון פרס, במישור
הממשלתי, תוך כדי מתן עמדת כבוד
וחסימה בידי זקני המפלגה. הדבר תלוי
ב 8יזה רבה* במצב בריאותה של גולדה
מאיר.

ה מי מ של הצבאי
לקראת השיגו ב הבא

כמקביל תעשה מפא״י נסיון
להשיג את הסכמת שתי מפל גות
הפועלים לתמוך במועמד
מוסכם לכהונת הנשיא. מועמד
זה יהיה איש מפא׳־י.

הדתיים, מצידם, יהיו מוכנים
לתמוך כמועמד מפא״י,
אף כי יעלו דרישות משלהם לוויתורים
בענייני הרבנות והחינוך הדתי.

האפשרות של הצעת מועמד
דתי נשקלה על־ידי הנהגת
המפד־״ל ואין נטייה רבה לע*
שות זאת. המצב עשוי להשתנות,
אם תחזור חרות על הצעתה הקודמת
למנות נשיא דתי, ואז יהיה קשה לדתיים
להסביר לבוחריהם מדוע הם
מעדיפים נשיא מפא׳־יי חילוני.

האופוזיציה תעלה אך היא
הצעות מועמדים משלה, אולם
לא נראה כל סיכוי שאחד ממועמדים
אלה יזכה בתואר. אף

נקפו אצבע להצלה היהודים, מדוע הוסיפה
הס כנות היהודית לשרת אותם בנאמנות
של כלב עד היום הא.ורון של המלחמה,
גייסה זנת הנוער העיברי לצבא הבריטי
ושיעבדה את הצנחנים העבריים לפיקוד
בריטי?
מדוע לא עשתה הסוכנות מאומד, כדי
לעורר את דעת־הקתל בבריטניה וב.ארצ ת־הברית
נגד ממשלותיה, כדי להכריח את
הממשלות לפעול?
9מדוע לא נקטו המוסדות הציוניים —
הסוכנית וארגון ההגנה — בפעולה צבאית
משלהם באירופה, כגון הצנחת צנחנים, פיצוץ
גשרי־רכבת בדרך לאועוויץ, הפעלת
המחתרת היהודית במחנות עצמן, וכו׳?
בהעדר תשובות ברורות לשאלות אלה,
ורבות אחרות, היה מסע־ד,תעמולה בגדר
קריאה ״תיפסו את הגנב!״

שולחן הממשלה בישיבת-האבל של הכנסת כיום־השואה
״תיפסו את האשם!״

כי חוק המישמעת הקואליציונית אינו
סביר ליצירת ״קואליצית ניר /שתבחר במועמד לא־מפא״יי.

• אהוד אכריאל יחזור לחדשות,
הוא נחשב כמועמד רציני לאחד התפקידים החשובים
במנגנון הממשלתי, מחוץ למסגרת משרד החוץ, בו הוא עובד עתה. לפני
כניסתו למשרד החוץ נימנה?;.בריאל על עובדיו החשובים ביותר של
משרד ראש הממשלה, וייתכן כי תפקידו החדש יחזירו למסגרת משרד זה.

• הפעולה ההמונית הראשונה של הועד היהודי-ערכי
לביטול המימשל הצבאי תהיה הפצת רבבות סמלי מתכת,
של סימן ה \-השחור, על רקע שחור. המטרה תהיה כפולה:
לתת ביטוי לדרישה ההמונית לבטול המימשל, ולהכניס כסף לקרן המאבק
לביטול המימשל.

נאצים אשמים בטבח, אשם גם העולם, שעמד
מנגד ולא נקף אצבע.
דברים מעין אלו נאמרו גם בעבר. אך
מעולם לא הגיעו לכלל מסע־תעמולה מארגן
ואחיד כמו השבוע. יושב־ראש הכנסת
בישיבה החגיגית, ראש־הממשלה בעצרת־עם,
עשרות נואמים במקומות אחרים — כולם
חזרו על גירסה זו, כמעט במילים זהות.
מר, הביא לבך? בלי ספק הבינו הנואמים
את הצורך להסיח את הדעת מן ההאשמות,
שהושמעו לאחר נד, בתכיפות גוברת והולכת,
נגדם עצמם. בין השאר:
פירסמה המדענית היהודיה חנה ארנט
סידרת־ג׳אמרים סנסציונית, בשבועון האמריקאי
אדיר־היוקרר, ניו יורקו, טענה כי
השואה לא היתה אפשרית לולא שיתפה
המנהיגות היהודית פעולה עם הנאצים.
@ הודה נחום גולדמן בפירוש באשמה
זו, בנא-ם שנשא בישראל.
@ פידסם ד,עתונאי־ד,תסריטאי היהודי בן
הכט לפני שנתיים ספר גו הטיל את האח־רי
ת לשואה על הסוכנות היהודית. למרות
שהספר גרוע, בלתי־רציני, ולפרקים אף
מגוחך, עורר ביהדות האמריקאית רגשות
של אי־נוחות.
מפרסם שבועון שדוייצרי סידרת־מא־מרים
על פרשת קורט בכד (העולם הזח
1331 והלאה) ׳בר, מואשמים המוסדות הציוניים
בפירוש בהגנה על פושע׳״מלחמה נאציים,
למען מטרות מיסתוריות.
מ דו ע? אף אחד ממנהיגי הציבור לא
העז, השבוע, לעמוד על האשמות אלה
ולענות עליהם.
אולם אזרחי ישראל יכלו לשאול את
עצמם כמה שאלות, המתבקשות מאליהן:
• אם אומנם עמדו הבריטים מנגד ולא

במשך כמה רגעים קריטיים היה נידמה
כי המוני הכפר טייבה יעלו על תחנת
המשטרה, יעשו שפטים בצזזת הקטן שנמצא
בה, יגרמו למהומות דמים. הדבר נמנע
הוד ת לאיש א: ד :ד,מ רה צאלח בראנסי.
הוא ציווה על ההמון הנרגז לחן ור כלעומת
שבא.
זה היה לפנ^־גחודש; כאשר הוזמן עורך
העולם הזה, לנאום בכפר, אך1 .עצר בכנישה
לכפר על־ידי המשטרה ^(העולקשהוה .)1331
אם קיווה בתאנסי^,״כי מישהו יודהזזלו
על פעולתו המרגיעה ״,הרי טעה. המושל
הצבאי אינו שו#ח על^נות זך* ושום דבר
אינו מעליב מושל׳ צבאי יותרת^אשר להיות
תלוי ברצונו הטוב ^*ל ערן\ .על זפזת
כמד, וכמה, כאשר ערבי זה הוא מפעילי
קבוצת אל־ארד.
״בטחון המדינה״ .שבועיים אחרי אותו
יום קיבל בראנסי הידעה רישמית: למען
״השמירה על בטחון המדינה״ אסר עליו
המ של לצאת כאזור המימשל במשולש,
הן ביום, הן בלילה. איסור דומה הוטל על
דמורה אחמד דסוקי, בן טייבה, שנאם אף
הוא באותה אסיפה.
לא היתר, זאת הפעולה היחידה של -המימי
של הצבאי בשבועות האחרונים. בכל רחבי
הארץ הוטלו איסורים דומים על פעילים
ערביים, ללא סיבה ניראית־לעין. הקירבנות
לא היו קומ ניסטים, גם לא נימנו עם
השורה הראשונה של הפעילים. בין השאר:
9אסר המושל על אחמד מועארי, פועל
מכפר מכר, מלצאת את תחומי כפרו
במשך חודש, ובזאת מנע בעדו אף לעבוד
בתיקון הכביש המוביל לכפרו.
• נצטווה אניס שקור, תושב עכו (שכלל
אינה כלולה בחחים המימשל הצבאי) להישאר
בתח־מי העיר. שקור סיים את לימודיו
בפקולטה למשפטים בירושלים, מתמחה במשרד
של עורכי־דין בחיפה.
~ אל־רה. ל.שס מה באו פעולות אלה,
דווקא בתקופה -של שקט יחסי? הסיבה המשוערת:
המוס* מבקש להזכיר לציביר הערבי
כי עוצמתו לא רפתה, למרות שנשאר
על כנו רק בזכות קול קנוי אחד בכנסת•
המימשל
הצבאי יודע היטב כי הסעד
היהנדי־ערב! לביטול המינזשל הצבאי מתכונן
באופן קדחתני לסיבוב חדש של פעולה
;המונית נגדו. צווי הריתוק היוו מעין
אזהרה של, המושל לקראת הבאות.
סטודנטים אין ״קול״ ואין קשב
בדמשק, בעמאן, בבגדאד הפגינו סטודנטים,
צעקי וחוללו הפיכות. אבל בחיפה זה
לא יכול לקרות. כי הסטודנטים בעיר הכרמל
אוהבים את השקט.
למרות זאת היה נידמה לוועד אגודת
הסטודנטים של הטכניון כי עליהם להשמיע
קול כלשהו. על כן, בראשית שנת־הלימודים
הנוכחית, החליט לפרסם מיכרז על תפקיד
העורכים סל ק הסטודנט.
המיכרז נפל בחלקם של שני תלמידי
מכונאות, שנר, אחרונה, כפרי בשל. כי
שום כטודנט א־ר לא היה מעיניין.
ע בו דהעצמית. יהונתן צאן הבלונדי
ושלמה זלוף השחרחר פתחו בקאריירה ה־עתונאית
בתנופה רבה. הגליון הראשון של
קול הסטודנט המחודש הופיע, במהרה. הוא
הוכיח לשני העורכים את אשר למדו עו ד
כים׳ רבים לפניהם׳ :שהם יצטרכו לכתוב
חעולס הזח 1337

את כל העתון לבדם. לא נמצאו כתבים־
מתנדבים מבין הסטודנטים, וגם קונים וקוראים
נמצאו רק בקושי, ובמיספר דל.
חיש מהר נגנזה התוכנית לפרסם ירחון,
הוחלפה ברעיון לפרסם שלישון — גליון
אחד לסמסטר. מאחר וכל גליון היה כרוך
בגרעון של 350ל״י, בעוד שתקציב־ההס־ברה
של האגודה מגיעה ל־ 2900ל״י לשנה,
נראה הדבר כהגיוני.
לקראת הגליון השני חיברו שני העורכים
יצירת־מופת. הם הכינו כתבת־ענק
אובייקטיבית על ״האופוזיציה שמחוץ לכנסת״
— הקבוצות הרעיוניות השונות, החולקות
על המסגרת הרעיונית המקובלת.
העורכים עצמם הקדישו שעות ארוכות בקריאת
החומר הכתוב, כגון הנזינשר העיברי
ודו־השבועון אתגר, ראיינו את ראשי הקבוצות,
פרטו את רעיונותיהם בהגינות.
אגרוף של פלדה. כאשר הגיעה הגהת
הגליון לידי ראש אגודת הסטודנטים
בטכניון, צעיר בשם עמנואל פלדות, חשכו
עיניו. היה נידמה לו כי בהזכרת שמותיהם
של גופים משוקצים, כמו הפעולה השמית,
פגעו צאן וזלוף בנכסי־צאן־ברזל. פלדות
(״אני רואה בדמוקרטיה דבר מיושן״) החליט
להנחית אגרוף־פלדה.
הדפסת הגליון טרם נסתיימה, כאשר הופיע
צעיר אלמוני בדפוס, הודיע כי נתמנה
זה עתה לעורך חדש של הקול. אותר, שעה
צילצל הטלפון, הודיע לדפוס כי אין להמשיך
בהדפסה, בהתאם להחלטת הוועד. כאשר
דרש צאן לראות את הפרוטוקול, נסתבר
כי הפרוטוקול נעלם. רק אחרי איומים
נמצא המיסמך המסתורי, ונסתבר כי המערכת
הוחלפה רק החל מהגליון השלישי.
לפי כל הסימנים, יהיה: זה קול שקם
מאד, שידבר בלחש על דברים של מה בכך,
לא יזכיר רעיונות יוצאי־דופן;
חקלאנוו השמדה שקטה
״דיינ׳לה, דיינ׳לה,
תקבור את הבננה׳לה
השעה היתד, שעת־בוקר, במשק פלוני.
קבוצת עובדים התקרבה למטע הבננות. לפניה
היה יום־עבודה קשה.
לא היה זה קטיף רגיל. אשכולות הבננות
אמנם הורדו מן העצים, אך איש לא
טרח להעמיסם על עגלות או להעבירם
לשוק. הם נזרקו פשוט על הארץ, נרמסו
ללא רחם.
בתום יום-ר,עבודה חתם האחראי על טופס:
כמות כזאת־וכזאת של בננות הושמדה.
תמורת אישור זה יגבה המשק את
המחיר המלא ממשרד־ד,חקלאות.
קומנדו מיוחד. זה קרה השבוע. זה
קרה גם בשבוע הקודם, ויקרה בשבוע הבא.
כי זוהי שיטת־ד־,עבודה החדשה של משרד־החקלאות,
כדי למנוע עודפי־פרי בשוק.
בשעתו, כאשר נודע כי הפרי נזרק למי־זבלות,
התעוררה שערוריה ציבורית. משה
דיין, שהוא רגיש לדעת־הקהל, למד לקח.
מאז מבוצעת ההשמדה בשקט, על־ידי קומנדו
מיוחד, הרחק מעיני הציבור המרוגז.
חר טומ עו ף. נימוקי ההשמדה הגיוניים,
למראית־עין. אם יגיעו העודפים לשוק, ירדו
המחירים. אם ירדו המחירים, יהרס
הענף. אי־אפשר לווסת בדיוק״׳.את ההיצע
בהתאם לביקוש, כי היבול מושפע מגורמים
רבים, אקלימיים ואחרים.
כך אומר ההגיון הכלכלי. אך הגיון זה
הוא תעודת־עניות מחרידה — הן לקיבוצים
עצמם, הן לשר־החקלאות, הן לממשלה. כי
בארץ ישנם רבבות ילדי־עוני שד,בננה אינה
מגיעה־ אל פיהם, רבבות משפחות שאין ידם
משגת לקנות את הפרי, במחירו הרגיל
( 50 אגורה לקילו) .סוציאליזם משונה הוא
זה המונע את הפרי מן הנצרכים, כדי להשמידו
או לקברו.
אילו היתד, לשר־ד,חקלאות מידה גדולה
יותר של חוש סוציאלי ומעוף, היה מוצא
דרך לשימוש בפרי זה מבלי לקלקל את
השוק, ומבלי להעמיס על הממשלה הוצא ת נוספות. למשל:
• פניה לבעלי־יכולת להקים בהתנדבות
קרן ציבורית, שתממן את הוצאות ההובלה,
לשם חלוקת הפרי המיותר בחינם לילדי
בתי־ספר בעיירות פיתוח ושכונות־עוני.
• הצעה לצה״ל לקטוף בעצמו את הפרי
המיותר לשם חלוקתו לחיילים, כתוספת
למנות הרגילות.

כ שד למהדרין
רבני נטורי־קרתא היו גאים במיבצע
המיוחד שלהם. זו הפעם הראשונה חוברה
חעזלס הזח 1537

רשימה מוסמכת של תרופות כשרות לפסח, המשפחות שילדיהן ינשאו אחד לשני. כש־שנועדה
לפירסום במדריך לכשרות א: תו חביבה בגרה, הפכה לנערה יפת־תואר,
הם מוציאים מדי שנה, לשימוש שלא רק השיאו אותה לנעים, אם כי כבר אז ידעו
לעתות חג.
שהוא סובל ממחלת־נפש.
משך שבועות ארוכים ישבו הרבנים עם
שנה לאחר נישואיהם נולדה בתם טובה.
רופאים ורוקחים, בדקו איזה תרופות מכי הבן הקטן, דני, הוא כיום בן .4אולם הלות
חומר מתסיס, קמח או חומרי־חמץ ילדים לא השפיעו לטובה על חייהם האחרים.
לבסוף חיברו רשימה של כ־ 200 משותפים של נעים וחביבה.
תרופות, סיווגו אותם לתרופות אשר מותר
״היא היתר, שקטה ומצניעת־לכת, התלולקבלן
דרך הפה, להחזיק בבית לצרכי ננה רק לעיתים רחוקות,״ מספרים השכהזרקה
או כפתילות.
נים. אולם נראד, היה שהיא סובלת. נעים
אך לפני שרשימה חשובה זו יכלה נהג לבוא הביתה לעיתים תכופות כשהוא
להגיע לידי הציבור, נפגעה קשות גאוותם שיכור, היה מקים שערוריות. הילדים הסשל
רבני נטורי־קרתא. הם גילו, כי גם תובבו רעבים למחצה. בזמן האחרון הפבמדריך
לכשרות של רבני אגודת־ישראל סיק חנגלי לגמרי לצאת לעבודה, אם כי
מתפרסמת רשימה, ארוכה של תרופות כש היה לו מקצוע טוב — טייחות.
רות. היתד, זו רשימה זהה, ונטורי-
המשבר הסופי התחיל בראש־השנה. חביקרתא
האשימו מיד את עמיתיהם בהעתקה בה עזבה את הדירה עם ילדיה, עברה לגור
בלתי־הוגנת. הם דרשו מרבני אגודת־ישראל אצל הוריה, ברמת־חן. אולם בשבועיים הלהביא
הוכחה, כי אכן שוחחו עם אנשי־ אחרונים החלה חביבה שוב להופיע בבית
רפואה וריכזו בעצמם את החומר. אולם שברחוב הפרדס, שם היתה לזוג דירה קטאגודת־ישראל
לא יכלה להמציא הוכחות נה בת חדר וחצי.
כאלה.
״לאחרונה ראיתי אותה ביום שישי,״
סוד הגניבה הספרותית היה פשוט: גם סיפרה אחת מדיירות הבית ,״היא היתד,
בית־הדין הרבני של נטורי־קרתא וגם ועד
חייכנית ושקטה. אמרתי לה שהתגעגענו
רבני אגודת־ישראל הדפיסו את חוברות ה אליה, ואני שאלתי מתי תחזור לגור בכשרות
שלהם בדפוס התחיה הירושלמי. דירה. היא שמחה מאוד לשמוע זאת ואמאחד
מאנשי אגודת־ישראל ראה שם את רה שתחזור בקרוב.״
רשימת התרופות בשעת ההדפסה, העביר
נרות מן המכולת. על יסוד סיפורי
אותה בלי היסוסים לבטאונו.
השכנים והחקירה המשטרתית, ניתן לשחזר
באופן מדוייק למדי את מאורעות אותו
יום גורלי של ה־ 21 באפריל.
בבוקר אותו יום יצא חיים חנגלי מן הרצח
בר חו ב הסרדם
בית, וניגש למטה המשטרה ברחוב דיזנגוף. ו הבית,
״החניתי
את המכונית בחזית
הוא בא להתלונן כי אשתו מנסה להרעיל
כבר עמדתי לעלות הביתה, כאשר הבחנתי אותו. הצהרה דומה מסר חנגלי כמה ימים
לפתע בניידת משטרה הנעצרת לפני ה לפני כן לעורכת־הדין מרים אברהם, אשר
כניסה,״ סיפר בשעות הערב של ה־ 21ב יעצה לו לפנות למשטרה. היומנאי רשם
אפריל, שמואל מנדלבוים, דייר בית מס׳ 10 את התלונה.
שברחוב הפרדס בתל־אביב.
לאחר מכן, בשעה 3בערך, הופיע לפני
אלי: שבאו לרגע
״למען האמת, חשבתי
שערי ביתיר,חרושת עלית, שם עבדה אשתו.
יש לי כמה דו׳׳חות תנועה בלתי מסולקים. הוא פגש איתר, בצאתה מן העבודה, הציע
אבל כשראיתי את עמוס בן־גוריון יורד מן
שווה. לה ללכת אתו הביתה. חביבה הסכימה,
המכונית, נרגעתי: עד כדי כך אינני
אולם העניין סיקרן אותי. הלכתי אחריהם. הצטרפה אליו. לדירה שברחוב הפרדס הגיעו
הם ניכנסו לדירה שבקומת־הקרקע, מקום השניים בשעה חמש אחר־הצהריים.
אחרי דקות ספורות שמעו השכנים צע־שם
גרה משפחת חנג׳לי. הם לא נתנו לי
להיכנס פנימה, אבל הצצתי דרך החלון. קות־אימים בוקעות מדירת־הקרקע. הצעקות
המראה שניגלה לפני היה מזוויע. על ה־ נמשכו כחמש דקות. אולם איש לא התערב.
ריצפה, בתוך שלולית דם, היתד, שרועה כולם חשבו כי זוהי סתם מריבה.
חביבה חנגלי. משני צידי ראשה ניצבו
רבע שעה לאחר מכן, יצא נעים חנגלי מן
נרות דולקים. על הכיסא, בפינה, ישב ב־ הבית, כשהוא לבוש בחליפת החג שלו. הוא
שלווה בעלה נעים. כל הדירה שרצה שוט נכנס לחנות המכולת הקרובה, קנה נרות.
רים.״
משם חזר הביתה, הדליק שני נרות ל־נישואים
משפחתיים. נעים וחביבה מראשות אשתו המתה. רק אז נעל את החנגלי
נישאו לפני שמונה שנים. הזיווג לא דירה, התייצב במשטרה כדי להודיע על העלה
יפה. כבר אז לא נישאה לו חביבה רצח .״הזהרתי אתכם שהיא רוצה להרעיל
בשימחה רבה. הוריה אילצו אותה לעשות אותי,״ אמר ,״אבל אתם לא הגבתם. הייתי
זאת. חביבה ונעים היו בני־דודים, ועוד מוכרח להתגונן בעצמי.״
בעיראק, לפני שנים, הסכימו ביניהן שתי
עונה משופעת ברציחות. תוך שבוע
אחד בוצעו שני מעשי־רצח כמעט
זהים בישראל: באשדוד ובתל־אביב. בשני
המקרים בוצע הרצח בעזרת סכין־מטבח.
בשני המקרים רצח הבעל את אשתו. בשניהם
ביצע את הפשע מטורף, אדם אשר
אושפז בזמנו בבית־חולים (חנגלי הוחזק
לפני שנים מספר בבית־חולים לחולי־רוח
בבת־ים) .באשדוד, כבתל־אביב, נגרם אבדן
חיי אדם בראש ובראשונה על־ידי השאת
אשד, לחולד,־רוח, בגלל מינהגים פרימיטיביים.
״כבר
לפני כמה חודשים התעניינה משטרת
תל־אביב בנעים חנגלי,״ סיפר ביום
הרצח מר גוטמן, אחד מדיירי הבית שברחוב
הפרדס . 10״נידמה לי שישב אז
בגלל שיכרות. אמרנו להם כבר אז, שלדעתנו
חנגלי היא חולה־רוח ושצריך לבודד
אותו. אבל נאמר לנו שכל עוד חנגלי לא
מבצע כל דבר מזיק, אי־אפשר לקבוע שהוא
מסוכן לסביבה ולסגור אותו בבית־חולים.״
מכל
מקום, משטרת תל־אביב קיבלה הוכחה
נוספת למחלת־הרוח של חנגלי: התלונה
לפיה ״אשתו עומדת להרעיל אותו.״
אחד מאנשי המשטרה אף שוחח עם חביבה
חנגלי, שהודיעה כי בעלה סובל מהתקפות
מחלת־ר,רדיפה.
אולם כל זה התרחש זמן רב לפני אותו
יום אחר־הצהריים, בו בוצע הרצח. ועד אז,
לפי קביעת משטרת תל־אביב, עדיין לא
ביצע חנגלי מעשה כלשהו, אשר היה מזכה
אותו בתואר ״מסוכן לסביבה״.
הסקת מסקנות לגבי מעשים העלולים
להתרחש, אינה נמצאת כנראה בתחום חובותיה
של משטרת חל־אביב. עונת הרצח
השמדת בננות כעמק הירדן
״ד״נ׳לה, דיינ׳לה — תקבור את הבננה׳לה!״ בישראל נמשכת.

פ שעים

1 1 ?0110
? ? 111*1

*1 £ן 8 0א 5 £1 0 €
5 ?111*1ק א
3 ? 111*1ק א
וא ׳ 3 ?1ק?

להשיג בכל בתי מסחר לצלזם

דגר

שדרותרוטשילד 15
תלא 3י,ב. טלפון 6 5421

ת יי
י י׳ עירז !1
דה. ן
בית החרושת 5־י
.ז8ז:

״תלווה מודל״
מחפש־דוגמנית
מתחילה
לעבודה במפעל

שעות העבודה הן 17.00־.9.00
מועמדות שמידות גופן היא —
חזה 92ם״מ מתניים 65ס״מ
ירכיים 96ם״מ
מתבקשות לפנות ביום רביעי,
,24.4בשעות העבודה למשרד
המפעל, רחוב השומר (כביש
תל ליטוינסקי הישן) ,בני־ברק

0מתנת החג הנאה ביותר
תשיג ללא ספק אצל ויקטור,
החנות האלגנטית להלבשת גב
רים מתל־אביב׳ רחוב בן־ <
יהודה ( 6ליד מוגרבי) .עניבות
פאר מרהיבות עין, חולצות
לקיץ ומכנסיים בגזרה חדישה
ביותר יהיו השי הנאה ביותר 1
לבן־זוגך לחג. אצל ויקטור
אפשר למצוא מבחר עשיר ו־רבגווני
של מתנות והלבשת ״,
גברים לעונה החדשה.

ס חג העצמאות הגיע ואתו
הקיץ ועונת הטיולים. הכן את
הווספה שלך לקראת יציאתך
בדרכי הארץ. אין הנאה גדולה
מאשר לטייל עם בת־זוגך על
קטנועך עם מגן־רוח משל
מנחם, מתל־אביב׳ רחוב הר צל
.82 מגן־רוח של מנחם
מבטיח לכם בילוי נעים וטיול
בטוח.

במדינה
מ שפט
שחור בע־נ־ים
תאריך היציאה
> 7.6.6ו

אביה

>50.6.6

16.7.65

50.7.65

20.8.65
12.5.65

מסוס

147.65

11.8.65
25.8.65

צרפת. אנגליה, הולנד.
בלגיה, לוקסמבורג.
שו״ק, איטליה
איטליה. שו״׳ן, אוסטריה. יוגוסלביה איסליה. צרפת. ספרד. שוייץ איטליה. שו״ץ, צרפת
(אנגליה לפי בחירה)
צרפת, ספרד. שוייץ
איסליה, אוססריה, שוייץ! צרפת איטליה, שו״ץ, צרפת
צרפת. אנגליה, איטליה
דניה, שודיה, נורבגיה. צרפת אוסטריה. הולנד, איטליה
שו״ק, אנגליה. צרפת

פרסים והרשמה אצל סוכן

>.7.6ו2

מחיר
ל-י 5 +
552 797

>788 >0.7.4

209

718

>955 14.8.6

275
ו68 878

298

741 17.9.65
>998 2.6.6
>0 >.8.6ו 2ו
286 289

> >1.8.6סססו
> 29 14.9.6וו

220

.9.65ו

״סיו לי

שלום״

פלתורס
תל־אביב רחוב אחד העם ,2$סלפון 67401
ירושלים שלומציון המלבה ,2סלפון 24318
חיפה דרו העצמאות , 82 סלפוו 4 5 61
רח וב ות • חדדה

> 7 2י י, ב ן ׳ ?7 1 2ג נ ^ כ *4

כל אחתממליצה
על ־מגה ץ הנוצה״:
הו אכהקל לגהוץ,
שהיד בו תרוץ,
]וזאת ל א מליצה).

עשרים וארבעה אביבים, הם לכל הדעות
גיל בו חייבת צעירה להקדיש תש מת־לב
רבה ליופיה. כר חשבה גם רבקה רוטנר,
כאשר החליטה לשמוע לעצת ידידתה ולפנות
למכון היופי של האחיות נינה־בלה.
זריקות ודיאטה. רבקה נכנסה למב ן
והתיישבה על כסא הטיפולים. הקוסמטיקאית
הניחה על עיניה את כסויי צמר־הגפן
והחלה בצביעת הגבות והריסים בתג/יסת
כעבור חמש דקות בערך, הרגישה רבקה
צריבות חזק ת בעיניה.
הקוסמטיקאית מיהרה להוריד את צמר־הג־פן
מעיניה של רבקה, שלחה אותה לביתה.
כעבור שעה וחצי גבר הכאב ורבקה שחו־רת־הגבות
היתר, נאלצת לפנות לרופא.
בבדיקה הרפואית נתגלתה דלקת ׳חמורה
בעיניה והיה הכרח לגזור את הריסים.
רבקה החלה לקבל טיפול רפואי רצ ף שכלל
שתי זריקות ביום ודיאטה קפדנית. הרופא
אף הביע חשש כי היא תאלץ עת.־,
להרכיב משקפיים לקריאה מאחר וראיתד,
קודם לבדוק. אולם ראייתה של רבקה
הייתה עדיין מספיק טובה כדי למצוא דרכה
לתחנת המשטרה, הגישה תלונה נגד בעל
ת מ:וך הי,יפי .״על הקוס;.טיקאית לבדוק
קודם כל אם הלקוחה רגישה לתכשירים
ורק אחר־כך להשתמש בהם,״ טענה היא.
שופט ר,של.ם יוסף בן־חנוך, בפניו הובאה
השביע אחת מבעלות המכון, נינה
כירי 47 בהשמת ״אי־ע״יית מעשה שמחובתה
לעשותו ומחמת אי עשיית המעשה
נגרם נזק לארם,״ יצטרך לקבוע מי אחראי
לכך שבמים צבע שחר על הגבות הריסים,
נעשה למתלוננת שחור־בעייניים.

דרשח במחסן
בין הלקוחות הרבים של הצרכניה ברחוב
ליברמן בתל־אביב, הסתובבה גם לילי
אלברט. מאחר והצרכניה בג! יה בשיטת ה־שרות־העצמי,
עברה היא על פני המדפים,
ליקטה את המיצרכים אותם ביקשה לקנות.
לאחר שאספה כמד, ירקות, אותם הניחה
בעגלה מיוחדת, ומספר קופסאות שימורים,
אותן תחבר, לסלה, ניגשה אל הקופה לשלם.
בדיקה חוזרת. מנהל הצרכניה, יהושוע
רוטנברג, ניצב א תר, שעה ליד הקופה
כדי לשרת את הלקוחות. הוא מנה את
המצרכים שהגישה לו לילי ולאחר שנתן לה
את החשבון וקיבל את המגיע לו, עזבה
הקונה את הצרכניה.
היא לא הספיקה להתרחק יותר מצעדים
אחדים כששמעה את אחד מעובדי הצרכניר
קורא אחריה לחזור. היא שבה על עקבותיה,
ביקשה לדעת מה קרה .״אני רוצה לבדוק
שוב אם המצרכים שלקחת מתאימים לרשום
בחשבון,״ הסביר לה רוטנברג.
הסלים הורקו ונתגלתה בהם קופסת קפה
נמס. הקונה טענה שזו טעותו של רוטנברג.
אך זה ציווה עליה לחכות עד גמר עבודתו.
עדות על שקים. לגבי מה שאירע
עד׳ להתערבותה של המשטרה, קיימות שתי
גירס ת שונות. רוטנברג טען כי לילי ניסתה
לגנוב את קופסת הקפה. כהוכחה לכך סיפר
כי כאשר ביקש בשעת החשבון לבדוק את
סלה הפרטי ש, לילי, בו, לפי דעתו, הוסתרה
קופסת הקפה, נמנעה לילי מלהגישו
לבדיקה. הוא, מש ם מה, לא עמד על כך.
ללילי, לעומת זאת היד, סיפ ר מעניין הרבה
יותר. היא סיפרה לחוקרי המשטרה כי
שבאשר גמר רוטנברג ׳,טפל בלקוחות, הזמין
א תה לד,כנס. מחסן הקטן של הצר־כניה
ושם הציע לה שתשלם לו מאה לירות,
כדי שלא תהיינה לה בעיות עם המשטרה.
״אמרתי לו שאני מוכנה לשלם רק עבור
קופסת הקפה ולא שיקרא למשטרה.״
היתד, זו האשמה כבדה, שבאמיתותה נטו
החוקרים לפקפק. אך לילי היתה מוכנה להוכיח
אותה :״כשהציע לי לשלם את מאד,
הלירות,״ סיפרה ,״ראיתי אותו רושם מבלי
משים את הסכום על גבי שקית קמח שהיתר,
במחסן.״ היא הובילה את החוקרים
למחסן ואמנם, על שקית קמח שהיתר, מנחת
שם, נמצא הסימן . 100
לגבוו־רכשקט. השב־ע שימשה אותה
פיסת שקית קרועה כמוצג בתיי. שהגישה
המשטרה דווקא נגד לילי, שופטת השלום
תצטרך לקבוע אם אמנם היתד, זו הצעה
למתן שוחד, כפי שטען הסנגור, שלמה
גוריאל, או כפי שטען רוסנברג :״תרומה
לאילנשיל פוליו כדי לגמור בשקט את
העניין״.

זיוה רודן, המופיעה בסרט בנות טו1
1 / 1 1 . 1 1 1של סוחר עתיקות, מחבקת את אחות
גוויה שגילו השתיים בביתן. זיוה מופיעה בתפקיד דו

רצח באמבטיה מ

על־ידי הצנזורה הצרפתית בגלל שפע תמונות העירום והו

של הסרט והוא ה־גש לאישורה של הועדה
הממשלתית המיוחדת בצרפת, נקטה ועדה
זו בצעד נדיר לגביה: היא פסלה את הסרט
להצגה בגבולות צרפת ומחוצה לה.
מעטים הם הסרטים הצרפתיים שהצליחו
להרגיז את הצנזורה הצרפתית, שהיא אולי
הליבראלית בעולם, עד כדי פסילתם הכללית.
בדרך־כלל אלה הם סרטים הפוגעים
במדיניות החוץ של צרפת. רק סרט אחד
פגע בשנים האחרונות במיסרם המיני של
הצנזורים הצרפתיים. היה זה סרטו של רו־ז׳ה
ואדים יחסים מסוכנים. וגם אז החליטה
הועדה רק על איסור הצגתו של הסרט מחוץ
לגבולות צרפת, איסור שבוטל אחר־כך.
אולם סרטה של זיוה, בנות טובים, הרגיז
את הצנזורים עד שאלה פסקו לגנזו.

־ פסל את זיוה
מה הביא להחלטה המורה זו של הצנזורה
הצרפתית?

ממיטה לעירום וחוזר חלילה
ך • שור! שד הסרט הוא לכאורה שי,־
^ .תי לחלוטין. ה א מספר על סותר עתי־ק
1ת עשיר, אב לשלוש בנות, א תן הוא
רוצה להשיא. למרבה הצער, קתרין, הבכירה,
היא עורכת שבועון נשים, המרוויחה
הרבה יותר לאשר בעל ממוצע יכול להרוויח.
הבת השניה, אודיל, היא דוגמנית־צילום,
המרוויחה אף היא הון. ואילו אני
ג׳ליקה, הבת הצעירה, היא תקוותו האחרונה
של האב, אותה, בניגוד לאחיותיה, הוא
מקווה להשיא.
אלא שבח זו היא קלפט־מאנית, הלהוטה
בעיקר אחרי תכשיטים של נשים אחרות.
היא נרפאת ממחלתה זו רק בעזרתו של
עת ־נאי צעיר בו היא מתאהבת.
מאחורי סיפור בנאלי זה החדירו יצרני
הסרט מספר קטעים נועזים שזיעזעו את הצנזורים.
בתארם את הווי בנות הטובים של
צרפת, המבלית בחוף הריביירה, הציגו אותן
כנימפומאניות והוללות חסרות כל רסן.
עלילת הסרט קופצת מסצינת מיטה לסצינת
עירום, מתיאור של אורגיה לביצוע של
פשע וחוזר חלילה. זיוה, המופיעה בסרט
כבת־הדוגמנית של סוחר העתיקות, נוטלת
חלק פעיל בכל סצינות המין ואירועי ההוללות
בסרט.

לחץ על הממשלה
ם, בתפקיד בתו
הצעירה למראה
ענית בסרט זה.

האורגיה

סצינה מהילולה במועדון־לילה בריביירה הצרפתית,
המשקפת את ניוונם של בני הטובים הצרפתיים. ב־סרט
משתתפת זיוה במסיבה הפרועה באורח פעיל, מעוררת מהומות.

^ אומנם, בין תמונות העירום והמישגל
הרבות המפרסמות את הסרט, אין זיוה
בולטת במיוחד, אולם יש להניח כי בסרט
עצמו לא קיפחו יצרניו את זיוה בשטח

מן בתמונת עירום, כשהיא חבוקה בזרועותיו
של גיבור הסרט, כריסטיאן מרקאנד.
זה. וכך נכזבה תקוותה של זיוה לכבוש
את אירופה בסרטה הצרפתי הראשון, בו
משתתפות מלבדה מספר כוכבניות גרמניות
וצרפתיות שהסכימו להופיע בסרט
בתצלומי עירום.
אף־על־פי־כן קיימים עדיין סיכויים שהאיסור
על הסרט יבוטל. כי שני יצרני הסרט
הם ז׳ילבר בוכאנובסקי וג׳ו לוין, מאילי
תעשיית הסרטים הצרפתית. בוכאנוב־סקי
הוא נוסף לכך אחיו של שר התחבורה
הצרפתי והוא מפעיל עתה לחץ על ממשלת
צרפת לבטל את האיסור על בנות הטובים.

* יו ה רו דן נולדה, כנראה, במזל של
| שערוריות. מרצונה ושלא מרצונה מלווה
שערוריר, כמעט כל מעשה או הופעה שלה.
אפילו כשהיא חמימר, וחפה מפשע לחלוטין
משליך אותה גורלה אל תוך קלחת של סערת
רוחות.

הסרט שנ פסד

1ך ה־
)נאסר
•שגל.

ך * מעשהה טו ס האחרון של זיוה רודן,
י ז אותו ביצעה זמן קצר לפני ביקורה האחרון
בארץ, היתד, הופעה בסרט האירופאי
הראשון שלה. ר,יה זה סרט צרפתי בשם
בנות טובים, שנועד לפתוח בפני זיוה את
דלתות הקולנוע האירופאי.
הסרטתו נמשכה מספר שבועות בלבד, בחורף
האחרון בח־פי הריביירה הצרפתית.
אך שום דבר בהכנות להסרטתו ובהפקתו
לא העיד כי יש בסרט זה משהו יו־צא־דופן.
זה היד, סרט מין ופשע רגיל, ללא כוכבים
מזהירים, שהופעתה של זיוה בו שימשה
כחומר הפירסומי המרעיש ביותר שמפיקי
הסרט יכלו למצוא.
אפילו זיוה עצמה, בביקורה האורך
בארץ, לא מצאה לנכון לספר פרטים רבים
על הופעתה בו, מה שעורר את המחשבה
שזה אינו אלא עוד סרט אחד, חסר חשיבות
מיוחדת. השבוע הסתבר כי אם זיוה
לא הירבתה להתפאר בסרטה האחרון, היו
לה סיבות טובות לכך, כפי שמוכיחות התמונות
מתוך הסרט.
כאשר הושלמה לפגי שבוע הכנתו

זיוה רודן עירומה ועטופה בסדין בסרט
השערורייתי שנפסל. בעקבות סרט זה
הוחתנוה זיוה על־ידי המפיק ג׳ו לוין להופעה בעוד שני סרטים

זיוה במיטה

שהוא עומד להפיק בעתיד הקרוב. אחד מהם יצולם כנראה ב׳
אפריקה. אולם גניזתו של הסרט בנות טובים עשויה לסכן את
פירסומה של זיוה רודן ככוכבת באירנפה, לשם עברה לאחרונה,

במערבולת
וזתישבו על כר הדשא שממול כשהם ממררים
בבכי.
הם לא היו יחידים שם. שעה קלה אחרי
ששודרה בקול־ישראל הידיעה על האסון
שאירע לתלמידות סמינר בית־יעקוב שב־באר־יעקוב,
בחוף ימה של תל־אביב, החלו
נוהרים למקום הורים וקרובי משפחה של
התלמידות, כדי לברר מה עלה בגורל בנותיהן.
אחדים מהם זעקו בקול, אחזו בכנפות
הרבנים שהגיעו למקום, הטיחו בפניהם
מילים חריפות .״זאת הדת שלכם!
להתרחץ בים!״ זעק תימני מזוקן. אחרים
פשוט נשענו על הקיר ושתקו, כשבעיניהם
דמעות. אחד ההורים שהגיע מגן־יבנה שבדרום,
השתטח פרקדן על הדשא כבש את
פניו בקרקע. צעיר עטור פיאית, שהגיע
למקום במינית מיוחדת, חזר אליה בפניס
צוהלות. כלתו היתה בין תלמידות הכיתה
לה אירע האסון. פחדו חלף. היא נשארה
בחיים.
הרשימה המליאה של שמונה הבנות, שמצאו
את מותן בים מול מלון שרתח, היתר,
מוכנה. אולם היא לא נמסרה לפרסום. מהמטה
המיוחד שהוקם בחדרי בית־החולים,
עליו ניצח ח״כ אמידת ישראל שלמה לורנץ,
הוזעקו רבני האגודה בכל חלקי הארץ ל

הודיע
קודם כל להורי הקורבנות על האסון,
לפני שתפורסם הרשימה.

שום שלט אזהרה
ף• וקרו של יום שני השבוע, היה בוקר
_ 1של שמחה לתלמידות הסמינר של אגודת־ישראל
בבאר־יעקב. אחת המורות חלתה,
והלימודים של אותו יום התבטלו. במקומם
הוחלט לערוך ל־ 42 הבנות טיול לתל־אביב.
לנערות, שרובן הן בנות מושבי־עולים, הזוכות
לבקר בתל־אביב לעיתים נדירות,
היה זה יום של חג. הן החלו את הטיול
בשייט באגם בפארק הלאומי ברמת־גן, ערכו
אחר־כך טיול ברחובות תל־אביב.
בשעות הצהרים, אחרי סיור בעיר, החליטו
שתי המדריכות, שבאו עם קבוצת
הנערות, לתת להן להתרענן בים. רק לבודדות
היו בגדי־ים, ומכיון שכולן הן חניכות
מוסד חרדי, בחרו לטבול באזור הרחוק
מעין אדם, כדי לא לפגוע בצניעותן. כך
הגיעו לאזור החוף השומם מול מלון שר־תון.
השעה
היתד, שתיים וחצי בצהרים. סיפרה,
אחת ד,ניצולות, רחל עדני בת ה־, 15

עו החוו

מראה כללי של מקום האסון. מצד שמאל של התמונה עדיין מצטופפים
סקרנים מסביב לחוליות המצילים, בעוד שבחלקה הימני
נראים אנשי המשטרה והעזרה־הראשונה, מובילים על־גבי אלונקות את גוויות הטבועות.
ראות אותה 1אני מוכרח לראות
״ ל אותה! אני צריך לראות אותה! הלב
שלי אומר שזה לא בסדר! תנו לי רעל! אני
רוצה למות!״
אהרון טייב לבוש בגדי עבודה מלוכלכים,
עמד בפתח בית־החולים איכילוב בתל־אביב,
וניסה להתפרץ פנימה בכוח, כשהוא זועק

זעקות אימים. אשתו, בחודש השמיני להריונה׳
מרטה את שערותיה ויללה. טבעת
של שוטרים חסמה בפניו את הפתח. בפנים׳
בחדר המתים, היתד, מוטלת גופתה
של בתו מזל, בת ה־ ,15 מבאר־יעקב. אלא
שלהורים לא ניתן לגשת לגוזיתה. השוטרים
ניסו להרגיעם, הרחיקו אותם מהפתח. הם

נסיונות נואשים

שעה ששוטרים מרחיקים את קהל הסקרנים, עוסקות
חוליות המצילים על החוף בנסיונות להחזיר
לחיים את הטבועות. כל קבוצה של מצילים ניסתה להחיות טבועה אחרת, אן ללא הצלחה.

מפה לפה

בעזרת מכשיר מיוחד, מנסה איש העזרה־הראשונה להשיב טבועה
לחיים, באמצעות הנשמה מפה לפה, שעה שחברו עוזר לו בהפעלת
שרירי החזה. הטבועה לבושה בגד־ים וחולצה, מחמת הצניעות הנהוגה בחוגים הדתיים.

מקום הטביעה

!רקע — האוניות, ועל החוף — המצילים. מישטח המיס
השקט המשתרע עד לסלעים (במרכז התמונה) ,הוא
שהיטעה את הנערות, שנכנסו למערבולת. האיש משמאל הוא קצין המשטרה ביל שפירא.

תרו על החוף וראו את חברותיהן שבמים
נסחפות אחת אחר רעותה במערבולת, בנס־יון
לחלץ האחת את השניה, נתקפו בהיסטריה
ונתקעו במקומן. עברו דקות יקרות
עד שאחת מהן רצה לעבר מ קן שחזון
להזעיק עזרה. עוברים ושבים, מלצרי המלון
במדיהם הרשמיים, ומתרחצי הסאונה
שבמלון, מיהרו אל החוף. עד שמשו אתי
המובעות, כ־ 25 במספר, מהמים, הגיעו
למקום שוטרים, קצינים ואנשי העזרה הראשונה.
החוף
נראה אותה שעה כתמונה הלקוחה
מתוך סצינת־נחיתה שנתקלה באש, בסרט
קרבי. על פני כל השטח גהרו ח ליות
המצילים על פני הניצולות, ניסו להחיותן
בתרגילי נשימה, ובהנשמה מפה לפה. אלה
שהחלו לנשום, ואלה שהוברר כי נפחו נשמתן,
בחלקן כתוצאה מחבטה בסלעים,
הועמסו על אלונקות, ונישאו במהירות אל
עבר גבע ת הכורכר, שמעבר להן חיכו
האמבולנסים.
״למה זה קרה דווקא לנו,״ התייפחה אחת
הנערות .״אנחנו נערות אדוקות וצנועות
וש,מרות מסורת.״ כמה מהמתקהלים במ־

7| 111ך \ 1 1ך 1אם אחת הטבועות,
1ע 1 8 | /י י בחודש השמיני ל־אביונה,
פורצת בזעקות־יגון ליד בית־החו־ל״ט,
כששוטרת מנסה להרגיעה ולהשקיטה.

גבי האלונקה. רופא מגן־דויד־אדוס במדים לבנים, הנראה בתמונה,
קבע לאחר בדיקה יסודית כי אפסה כל תקווה להצילה. ברקע נראה
צינור הביוב שבחוף תל־אביב, אשר בקירבתו אירע האסון המחריד.

נסיעותיהם של חמציליס לוזח־
!718 ! 71 ?! 5
\ ! 111 1891י 1 8 8 >1זיר לחיים את אחת הטבועות
עלו בתוהו. בתמונה הס נראים מרימים את גופתה כדי להניחה על
על מה שאירע :״כשהגענו למקום התפשטנו
ונכנסנו לים. המדריכה סימונה התחילה
ללמד אותנו תרגילים כאלה ששתיים עומדות
ואחת שוכבת ביניהן. התחלקנו לכמה
קבוצות ורחצנו בים.״
המק ם בו בחרו הבנות לרחצה היד, אזור
של מים שקטים. במרחק כחמישים מטר
מהחוף עוצרת שורת סלעים את הגלים.
מאזור הסלעים ועד לחוף המים הם רדודים
למדי. אולם מיד לאחר הסלעים, מתחיל
שיפוע עמוק. זהו אזור האסור ברחצה
כל ימי השנה, כיוון שרבים בו הבורות
והמערבולות. אולם שום שלט אזהרה לא
ניצב במקום.
המים במקום היו שקטים וצלולים. אפילו
גלים קטנים ביותר לא נראו על פני הים.
אוים היתה זו מלכודת. כי רתחת לפני
המים געשו מערבולות בתוך בורות עמוקים.
אזת הבנות שטבלה במים עד למתניה
נלחפה ראשונה לתוך המערבולת. כאשר
ניסתה הברתה למשותה ניסחפה אף היא.
צעקותיהן של השתיים הזעיקו את שאר
חברותיהן שמהרו למקום הטביעה. המערבולת
סחפה גם אותן.
סיפר עד הראייה שמואל סעדי 31 פועל
מיפו, על מה שאירע א זר כך :״כשגמרתי
את העבודה ירדתי להתרחץ בים. ראיתי
קבוצת בנות נכנסות למים, חלק מהן
בלבושן המלא. הדבר משך את תש־מת לי־בי*
.חשבתי — בטח בנות שהתחשק להן
לעשות ספורט. אבל כשהתקרבתי למקום
ביקשה ממני המדריכה להסתלק, מפני שהם
בנות אדוקות ולא מרשות שגברים יסתכלו
בהן.

קדם ניסו תוך כדי פעולות ההצלה להטיף
מ. סר לבנות המבוהלות ששכבו על החוף.
״איך זה שאתן הולכות לרחוץ בים בימי
ספירת העומר כשהרהצה בים אסורה?״ הטיח
אחד הנוכחים. במקום התפתח ויכוח הלכתי
קצר .״לא נכון,״ זעקה אחת הבנות ,״אין
שום איסור לרחצה עד ל״ג בעומר. אסור
רק לצאת ברקודים ובמחולות אבל להתרחץ
בים זה מותר.״
מחזר. הזוועה נמשך כשעה. אולם הפאניקה
החלה רק כשהועברו הטבועות לבית־החולים.
אלה שלא. טבלו במים כונסו בבתים
סמוכים לחוף, הועברו משם ללא מיפ־קד
לבתיהן. איש לא ידע מי טבע, מי ניצל
ומי נעדר. עברו שעות רבות עד שניתן
היה לקבל תמונה בהרה וסופית של היקף
האסון, אחד המחרידים והמזעזעים שבאסונות
שארעו במדינה. קצירו: שמונה בנות
שנפלו כקורבנות של הזנחה ורשלנות פושעת•
קרבן
תשיעי עדיין לא נמצא. מזל ניסים,
, 15 מגן־יבנה לא נמצאה בין הנפטרות או
הפצועות. כל החיפושים אחריה במשך הלילה
עלו בתוהו. גויתה תקועה כנראה בין
סלעי החוף מתחת לפני המים.

״חזרתי למקום בו ישבתי והתחלתי להתלבש
כדי ללכת הביתה. פתאום באו בריצה
שני ילדים וצעקו: בנוח טובעות! לא
שאלתי שאלות. רצתי למקום וראיתי מרחוק
בתוך המים שלוש בנות מפרפרות.
הן היו מאחורי הסלעים. זינקתי למים ומשכתי
אחרי עוד גבר. זה היה דני בריטקין,
שחקן כה רגל במכבי תל־אביב. ניגשתי עד
לסלעים, ואמרתי לדני שיקפוץ אחרי. נתתי
לו הוראות שיצלול ויתפוס את הבנות
בשערות מאחורנית. ל .דתי את זה כשהייתי
מדריך סס רט בצבא. קפצתי ותפסתי שלוש
צמות של שלוש בנות ומשכתי אותן לסלע
אחד. התחלתי לצעוק לאנשים על החוף
שיב או לעזור, כדי שאוכל לטפל לפחות
באחת. אף אחד לא ניגש. האנשים פ זדו
מהמערבולת. צרחתי והכרחתי אחדים מהם
לבוא. סחבתי את הכנות לשטח הסלעים,
ואז ראיתי שהיו עוד 15 בנות בצד. קיוויתי
שאחרים ינסו?הציל אותן, ואני התחלתי
לטפל באחת שאיבדה את ההכרה שלה.
התחלתי בהנשמה מפה לפה, ואחרי חצי
דקה היא התחילה להקיא. גם אני הקאתי.
ביקשתי מדני שימשיך לעשות לה הנשמה,
ושלא יפסיק. כך זה נמשך עד שבאו אנשים,
והצילו את היתר.״

הנשמה מפה רפה
*וי הרגע
שהגיעו
פר מספיק,
התרחש על

15 החלו הבנות לטבוע, ועד
למקום חוליות מצילים במסחלפה
כחצי שעה. אותה שעה
החוף מחזה־אימים. הבנות שנו־

מושטות לעזרה כדי להרים אלונקה, עליה

מונחת גופת אחת הטבועות. ברקע ניראה

מלון שרתון, שמולך אירע האסון. פני המשתתפים במיבצע מעידים על הזדזעותם מהאסון.

במדינה שביתות שמשון הכ בול

יריד הספריםהבינלאומי ירושלים ספרים מכל העולם
בבניני האומה ובשלוחותיו: בקרית האוניברסיטה
(תערוכת ״ירושלים״) וב״יד־ושם״ (ספרות השואה
והגבורה).

משטרת ישראל זכתה בתפקיד חדש ומרתק
— ליווי של מכוניות־משא, העמוסות
במוצרי ביתי־חרושת שסשון הפתח־תקוואי.
המטען אינו כולל מטילי־זהב, או דברי־ערך
אחרים, להם צפויה סכנת שוד מזויין. שמשח
הוא אחד מבתי החרושת הגדולים במדינה
לייצור צמיגים. המשטרה שומרת על
המטען לא מגנבים, אלא מפני פועלי בית-
החרושת.
״ ע בו דלאט :״ בליל ה־ 15 באפריל פרצה
שביתת־האטה בבית־החרושת. סיבותיה
של שביתה זו — הראשונה בתולדות בית-
החרושת, הקיים מזה 11 שנה — נעוצות
בהתרחשויות שהחלו לפני שנתיים.
באותה עת יצא ועד פועלי שמשון בדרישות
להבטיח לעובדי שמשון תנאים סוציאליים
זהים עם תנאי בית־חרושת דומה
בהדרה, אליאנס. תשובת ההנהלה: אין אפשרות
להענות לדרישות. בית־ההרושת שרוי
בקשיים כספיים, והגדלה של הוצאות
המפעל תגרום לפשיטת־רגל ודאית, ולסגירת
בית־החרושת.
הנימוקים נשמעו משכנעים למדי. אולם

דה כל העובדים, כולל אלה שקיבלו את
מכתבי הפיטורים,״ הצהירו הפועלים. ועד
העובדים פנה למנהל המפעל, מקס טל,
בדרישה כי כל העובדים, ללא יוצא מן הכלל,
יורשו להכנס לשטח המפעל וכי יפתחו
מיד במשא־ומתן .״שום משא־ומתן! מרגע
זה אינני מכיר יותר בוועד,״ השיב טל.
בשלב זה פתחה הנהלת המפעל, בכוחות
משותפים עם ההסתדרות, בנסיונות לשבירת
השביתה, הם השתמשו בשיטות אשר
נוסו כבר בהצלחה חודש לפני כן, בשביתת
צוותות האוויר של אל־על .״על כל עובדי
המחלקה לבנין צמיגים לחתום על התחייבות
אישית שיעבדו בתפוקה מלאה,״ דרש מזכיר
פועלי פתח־תקווה, מר חיים ביילי, אליו
פנה הוועד בבקשת התערבות .״שום משא־ומתן!
כניעה ללא תנאי, ושיבה לעבודה
בלי הארבעה שפוטרו,״ הצהירה הנהלת
בית־החרושת.
למחרת בבוקר התחילה השביתה של ארבע
מאות ׳ פועלי שמשון.
״השמרו הפרובוקציות!״ ב־ 18באפריל
הצטרפה המשטרה למיבצע. ועד העובדים
החליט לחסום את מחסני התוצרת
הגמורה כל עוד נמשכת השביתה, לא להרשות
להוציאה משטח המיפעל. ההנהלה פנתה
למשטרה בבקשת עזרה נגד הפועלים

כ״ז ניסן — ה׳ אייר תשכ״ג 29 — 22 ,באפריל .1963
ספרים בכל התחומים, ספרים בכל השפות.
1,000 בתי־הוצאה מ 24-מדינות מציגים 20,000
ספרים, וכתבי-עת מקצועיים.
תחבורה נוחה מכל תחנות ״אגד״ ישירות ליריד.
פרטים לגבי הסעות מאורגנות לקבוצות: אגד דן
תיור; מרכז ההסברה; ועדות התרבות של מועצות
הפועלים.

המנוי
קיבלת חשבונך לחידוש המינוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

המשטרה מוציאה סחורה מבית־החרושת ״שמשון״
אי-ך לגלגל צמיגים
בהמשך הזמן התחילו הפועלים להתמצא
יותר במצבו האמיתי של בית־החרושת..שמש
מ מייצר מדי שנה 6000 .טון של צמיגי
מכוניות. המחזור השנתי שלו מגיע ל־20
מיליון לירות, והיצוא בלבד מסתכם בארבעה
וחצי מיליון דולר לשנה. הרווחים הנקיים
של בית־החרושת הפרטי עולים במידה ניכרת
על אלה של רעהו ההסתדרותי אליאנס.
עם בירור המצב, הובאו עם תום השנה
החולפת, דרישות מחודשות להבטחת התנאים
הסוציאליים במשנה תוקף. לאחר מיקוח
ארוך במועצת פועלי פתח־תקוה, נוסחו
לבסוף הדרישות הסופיות אשר הובאו
בפני ההנהלה.
ההתפרצות הראשונה אירעה ב־ 10 במרס,
במחלקת היצור 68 .בוני הצמיגים החלו
בשביתה תחת הסיסמה ״עבוד לאט!״ מובן
מאליו שדבר זה גרם לירידה מיידית ותלולה
בתפוקת בית־החרושת.
בנקודה זו שברה ההנהלה את שתיקתה.
החל משא־ומתן קדחתני, אשר בסיומו הבטיחה
ההנהלה חגיגית לבחון את דרישות
הפועלים תוך 18 יום. נוכח הבטחה זו חזרו
כל הפועלים לעבודתם הרגילה.
המועד לבדיקת הדרישות נסתיים ערב
פסח, בשמיני באפריל. אולם העובדים לא
זכו לתשובה כלשהי. בו ביום חזרה המחלקה
לבניין־צמיגים לעבוד לאט.
כמו ג״אל ן ן 7הפעם החליטה הנהלת
שמשון לנקוט בצעדים קיצוניים, היא
איימה כי תפטר את אלה שאירגנו את
המרד במחלקה. האיום הוצא לפועל ביום
האחרון של פסה. ב״ 15 באפריל בשעה
שמונה ורבע בערב, קיבלו ארבעה פועלים,
מן המחלקה קבניין־צמיגים, מכתבים המודיעים
על פיטריהם המיידיים. ההודעות׳ נמסרו
על־ידי שליחים מיוחדים. שלושה מן
הארבעה עמדו להתחיל את עבודתם במשמרת
השלישית כמה שעות לאחר מכן.
כאשר הגיעו באותו ערב נציגי ועד־העוב־דים
לשטח בית־החרושת, מצאו לפני שער
המפעל את כל עובדי המשמרת השלישית.
,.לא נתחיל לעבוד כל עוד לא ייכנסו לעבד

המקיפים את בית־החרושת והחוסמים את
כניסת המשאיות, שנועדו להובלת הצמיגים.
בשעה אחת וחצי בצהריים נעצרו שלוש
מכוניות משטרה בפני המון הפועלים, שעמדו
כחומה לפני שערי שמשון. היו אלה
שתי ניידות, ומשאית עמוסה שוטרים מזו־יינים
באלות. הפועלים השובתים היו מלאי
זעם. בכל רגע עלולה היתד, לפרוץ התנגשות׳
ובעקבותיה קרב דמים. נציג הוועד,
שלום עניה, התרוצץ בין הפועלים .״שימו
לב! לא להתנגד למשטרה! אנו נכנעים לכוח
הזרוע! הישמרו מפרובוקציות!״ קרא
בקול ניחר.
לכן, כאשר קפצו השוטרים מן הניידת
הראשונה, לא נע איש מבין השובתים. ללא
התנגדות כלשהי ניתן לשוטרים לעבור עד
לשערי המיפעל, אותם חסמו כמה מן הפועלים,
כשהם יושבים על הקרקע. השוטרים
תפשו את הראשון מביניהם, הובילוהו
לניידת. אברהם עובדיה הניח שיעצרו אותו
ללא התנגדות כלשהי. בצורה זו הורמו מן
הקרקע ונעצרו שלושה שובתים אחרים.
לאחר מכן נפתחו השערים ומשאית עמוסת
צמיגים יצאה את שטח המפעל, בלוזיית משמר
משטרה כבד.
אותו סיפור חזר על עצמו באותו יום
פעמים מספר. הפועלים נקטו אך ורק בשיטה
של התנגדות סבילה. מספר הנעצרים,
אשר שוחררו בערבות, הגיע ל־.11
אולם ידי המשטרה מלאות עבודה. שום
משאית אינה יכולה לעזוב את שטח המפעל
ללא ליווי משטרתי. ואילו כמות הצמיגים
המאוחסנים במחסני המפעל המושבת, מגיעה
כבר ל־ 30 עד 35 אלף. הפועלים עצרו השבוע
גם את מכונית המנהל, מקס טל, ואף
הוא, כמו המשאיות, נזקק לליווי משטרתי
לשם כניסה למפעל.
תעלומות המפתחות המזו״פיס
הממונה על השמירה באיזור תחנודהרכ־בת
בדרום תל״אביב פתח אחד משעוני־חעולס
חזח !337

ב שתוף עםהסתדרותהסטודנטים של האוניברסיטה של תלא בי ב

בנס!

נונוני סלהשנלר
נפתחות

הביקורת המפוזרים בשטח השמירה, כשלפתע
נפל מבטו על כמה חריצים טריים
במכסה השעון. הוא בחן את החריצים,
וגילה כי אלמוני ניסה לפתות את השעון
בכוח.
הוא החליט להביא את הדבר לידיעת
קצין־הבטחון של רכבת ישראל, כדי שזה
ינסה לפתור את התעלומה.
שמירת השעון. שעוני הביקורת הם
עמודי־התווך בשיטת השמירה הנהוגה בר־כבת־ישראל:
באזורי־השמירה קיימות נקו־דות־ביקורת,
שבכל אחת מהן נמצא ארגז־עץ
נעול ובתוכו מפתח מחובר בשרשרת. בהגיע
השומר אל נקודת הביקורת, עליו לפתוח
את הארגז, ליטול בידו את מפתח הביקורת
וללחוץ אותו דרך נקב השעון. בכך הוא
מטביע את מספר המפתח בכל שעון, על
דיסקית־נייר, המסתובבת יחד עם לוח השעות.
בצורה זו מוטבע הסימן כל פעם על
משבצת שעה אחרת ובדיקת הדיסקית בבוקר
מהודה ביקורת מדוייקת.
כאשר נתגלו סימני הפריצה על כמה
מן השעונים ומפתחות סימון החלו להעלם,
הסתבר שישנם שומרים היכולים להחתים
בעזרתם דיסקיות־ניר מבלי לסייר בשטח.
קצין־הבטחון של הרכבת, אריה כרמל, החליט
לפענח את התעלומה.
הוכחה מרשיעה. בעיקר נפל !.שדו
של קצין הבטחון על שומר בשם עזרא
יחזקאל. היה זה שומר שהתרשל בתפקידו
וקצין הבטחון החליט להעבירו מתפקידו
בהזדמנות הראשונה.
שמועה זאת הגיע גם ליחזקאל עצמו. לכן,
כאשר הגיע קצין הבטחון יום אחד לאזור
השמירה, פנה אליו יחזקאל :״אתה נטפל
אלי לחינם. לא אני הוא זה שמזייף את
שעוני הביקורת. זה קלמן.״
קלמן נכטיגל היה האיש האחרון שכרמל
היה מסוגל לחשוד בו, לכן לא האמין למשמע
אוזניו. אבל עזרא טען שיוכיח זאת.
כשקלמן הגיע באותו יום לתחנת־הרכבת,
התבקש להכנס לחדר החקירה. הוא השאיר
את תיקו בחוץ ולאחר שהודיעו לו במה
הדברים אמורים, הסכים שיערך חיפוש בתיק.
חבר ועד־העובדים, אלכסנדר בלום, הכניס
את התיק מבחוץ והפך את תכנו על השולחן.
היו שם רדיו־טרנזיסטור, כריכי־לחם
וכמה תפוזים. כאשר כבר נידמה היה כי
אין כל דבר מחשיד נגד קלמן, נתגלתה
לפתע קופסה קטנה בתחתית התיק. היא
הכילה שבעה מפתחות מזוייפים.
הקופסה הוגנבה. קצין־הבטחון חכך
ידיו מול קלמן הנדהם. מפי עזרא נודע לו
כי גם בידי שומר אחר נמצאים מפתחות
מזוייפים, שהועתקו ממפתחות מקוריים,
אשר, לטענתו, נימכרו לו על ידי קלמן.
בחיפוש שנערך בביתו של אותו פועל
נמצאו המפתחות חבויים בבור שבחצר.
קלמן הובא בפני שופט השלום רוזנפלד,
הואשם בזיוף. אולם ההרשעה, שנראתה
לתביעה כה בטוחה לא הושגה. עורך־דינו
של קלמן, גדעון מרגלית, חקר ארוכות
את העדים, הצליח להוכיח, בנסיון שנערך
בפני השופט, כי את קופסת המפתחות
אפשר היה להגניב במשך שניות אחדות
לתוך תיקו של הנאשם, שנשאר בחוץ,
כאשר קלמן עצמו נכנם לחדר החקירה.
ייתכן שלכך בלבד לא היתד. השפעה
מכרעת על השופט, לולא נתגלו במהלך
המשפט תככים וקנוניות ששררו בין עובדי
הרכבת, שימשו רקע לכל המעשים .״קצין
הבטחון, אריה כרמל, כבר הסתבך פעם
בחקירה שלא נועדה לסמכותו, אלא לסמכות
המשטרה,״ טען עורך הדין, שהסתייע
בהבאת חומר על אותה פרשה קודמת ,״כל
העניין אינו אלא עלילה שנרקמה נגד מרשי
על ידי עובדים אחרים.״
העולם הזה 1337

בגרות

מוקדמות

דצמבר 63

דצמבר 63

תל אביב, אנ טו קו ל ס קי

שופט השלום קיבל את טענותיו של
עורך־הדין זיכה את נכטיגל מכל אשמה.
זהותו. של מזייף המפתחות, נשארה עדיין
בגדר תעלומה.

הווי

* עומד משמאל (במשקפיים) פרופ׳ פ ינ־ריין
מנדלסון, יושב משמאל, מפקח משרד
החקלאות, אורי צאן.

ה1נו ד

! .בינ ל אנ סי ת

11ל110 ין ע1

אנשי הציבורי

9סויד כמוס בבאר־שבע, ביקש אזרח
להתגרש מאשתו, על שלא סיפרה לו
במשך יום שלם אם נולד להם בן או בת.
@ שרו־רחוק: בירושלים, השכירה
אשר, את דירתה לתיירת אמריקאית, לא
ניתקה את הטלפון מששמעה מפי הדיירת
שאין לה כל מודע בארץ, נאלצה לשלם
חשבונות טלפון באלפי לירות, היות והתיי־רת
נהגה לטלפן כל יום למכריה בניו־יורק.
@ הבל ככל מכד כד: בתל־אביב,
פורסמו מודעות בעיתונים, בהן הודיע הרי
ברנד — חיים בן־דוד, בצרוף תמונתו, שהוא
מחפש ״עבודה בספרות, עיתונות, טלביזיה,
שירים, בארץ או בחו״ל.״

4ליו אנו גבירול -ארלוזורוב ע י2 3 1 5 4 * .

¥13313
טבע צפורי־בר נצבו על שולחנו של שופט השלום
יוסף מגורי־כהן והביטו בו בעיניים
קפואות. החוטים שנכרכו סביב כנפיהם לא
היו הסיבה ׳בגללה נבצר מהן לעוף. הן היו
מפוחלצות. אחדות מהן נצבו זמן רב על
מדף המכירה בבית המסחר התל־אביבי של
האחים הלל ואליהו שולמן. אחדות היו שם
זמן קצר בלבד והחוטים נועדו ליישר את
נוצותיהן.
כ! -ט נזקי אחד האנשים שמבטם
נפגש במבטן של הציפורים הממולאות,
היה פרופסור פיינריך מנדלסון, מרצה
במחלקה הזואולוגית׳ שבאוניברסיטת תל־אביב.
אולי לא היה זה המבט הראשון שננעץ
בציפורים, אך היה זה מבט מקצועי.
״מניין לכם הפוחלץ של החסידה הלבנה?״
שאל הפרופסור, בידעו כי חסידה זו הינד,
בעל חי מוגן אשר משרד־החקלאות אסר
לצוד אותו. שני האחים, בעלי החנות, הסבירו
לו כי החסידה, וכן שאר העופות
המוגנים שהיו בחנות, מיובאים מאיטליה.
הפרופסור לא הגיב. א יזם כמה שבועות
לאחר מכן בחנו את אותן הציפורים שיי
אנשים נוספים, שתגובתם היתה שונה. היו
אלה הד כפרארט, מפקח משרד־החקלאות
והשוטר אמנון שמש, שהגיעו לחנותם של
האחים הלל על מנת להחרים את הפוחלצים.
אין ל* >,ר. השבוע הובאו השניים לפני
שופט השלום, באשמת צייד ומכירת
עופות מוגנים. עורך־הדין של האחים, מרדכי
רפלד, ניסה לטעון כי הציפורים הובאו
מחוץ־לארץ ואין כל יסוד באשמה כאילו
ניצודו בישראל. אך לעומתו הביא תובע
משרד־החקלאות, המפקח אורי צאן, את פרופסור
מנדלסון כעד מומחה שהעיד כי לפי
מיטב ידיעתו הושמדו אחדות מד,ציפורים
שנמצאו ברש 1ת האחים הילל בכל הארצות
השכנות, שרדו במספר מועט רק בארץ.
״הגנת הטבע הוא דבר עולמי,״ סיים
הפרופסור את עדותו בקשר לטענת עורך־
הדין כי העופות ד,יבאו דווקא מאיטליה,
״ולכן הבאתם של פוחלצים מאיטליה —
אפילו אם הובאו משם — רק תעודד את
השמדת החי גם שם. שיטות הלימוד כיום
גורסות שימוש בשיקופיות במקום בעלי-
חיים מפוחלצים, ולמה לתת מטבע זר
לצורך יבוא דברים שאינם דרושים?״

חדשות

פרטים והרשמה: בשעות 20.00-17.30

הפוחלצים על שולחן השופט מגורי-כהן*
איך לצוד ציפורים

בתות

הלי מו די םבפ קו ח
המחלקהל חנו ך של עירית תל־ אביב

ערב ערב

אולם העצמאות מלח שרתון
בלוית כובביס בינלאומיים
רקודים ותזמורת החל משעה 9.00 בערב.
המנחה: רפאל קלצ׳קיו

הופעות נוספות :
״ארמון״ חיפה 9.00
יום ד׳ 24.4.63
,,ארמון״ חולון 8.30
יום ה׳ 25.4.63
יום ו׳ 26.4.63״סביון״ קרית־ביאליק 8.30

תנרננה

דשנבת

רבוזורווז ונשי חיפנז חזנזביבת
במחצית חודש מאי

ייפתח כחיפה
אולפן לטיפוח החן, דוגמנות ורוגמנות־צלום
בהנהלתה של אשת האופנה הידועה מפריז

ל 1לטבליש 1114 1111$

המעונינות מתבקשות לפנות בכתב מיד אל המשרד הראשי,
ברחוב הלסינקי ,1תל־אביב, בצרוף תמונה ופרטים.
פרסום ־עליון

מצעד יום העצמאות

של השנה, בחיפה ! צלומי
המצעד של השנה, עם מצלמת
האיכות ״ישיקה״! אנו
היחידים שקבלנו משלוח של
מצלמות ״ישיקה״ ! יש לנו
גם מבחר גדול של מצלמות
יפניות מתוצרת אחרת! המצלם
היום נהנה גם מחר !

התחנה לייעוץ
בבעיות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בין השעות 6עד 8בערב,
בבית הבריאות שטראוס,
תל־אביב, רחוב בלפור . 14

המנוי - קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

אממת תיאטרון כולנו רוצח*
ט*רא (התיאטרון הקאמרי; מאת יוסף

הרש^יה לקר א ת שנת הלימודים תשכ״ד
ערב
בוקר או
לכיתות

אלקטרוניקה -רדיו -טלויזיה
פרטים והרשמה מ־ 8בבקר עד 8בערב
תל־אביב :
תל־אביב:
ירושלים :
חיפה:

רחוב אלנבי .76
בית שרון, דרך פ״ת ,44 מול בית הדר.
בית יואל, רחוב יפו .33
רחוב ביאליק . 17

ה עו לםב כי ס ך
כ ש עו לםהדעת בידך!
כבר ראו אור 7הספרים הראשונים
בסדרה זו, שהיא התרגום העברי של סדרת
״? <3 110 87\.18-^ 0 הספריה הצרפתית ה־מדעית־פופולארית
המפורסמת, המונה למעלה מ־
1,000 ספר — מהם תורגמו 400ל־ 25 שפות:

. 1התרבויות הקדומות של המזרח הקרוב; .2המשנות הכל כליות
; .3תורת הפיסול .4 :דברי־ימי רוסיה מראשיתם עד
.5 ; 1917 השוק האירופי המשותף ; .6המהפכה הצרפתית ;
.7הפסיכואנליזה.
ב״עולם הדעת״ — המוגש לקורא העברי על־ידי הטובים במתרגמים
ובעורכים בישראל — יראו אור עד סוף השנה כשני ספרים בחודש.

בפורמט כיס מה ודר ובמחירעממי :
1. 7 5ל ״ יכלספר !

״עולם הדעת״ — המפתח להבנת כל שטחי ה חיי ם!
ספרית ה — 1,000-הספריה לעם ה ס פר!

הוצאת ספרים מ. מזרחי, ת״א

ריהוט

חדיש

תל־אכיב, רחוב הרצל ,56 טל 86797 .
מערכות סלון מרהיבות עין. מערכת רהיטים בסגנון סקנדינאבי
חדיש לחדרי אוכל וחדרי שינה • תכנון על־ידי מיטב
האדריכלים * מבחר עשיר ושנים של נסיון לרשותך הבלעדית

בעיות ולבטים
בחיי

המין

מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

ביד!ר
העלמה עלמה
יש שני סוגים של אנגליות. זמרת עלמה
כוגן שייכת לסוג השני: סימפטית, בריאה,
חמימה, פיקחית, ממוצא רומני־רוסי ונראית
כזאת.
בעזרת מיקרופון טוב היא יוצרת את
המגע עם הקהל כבר ברגע הראשון, בעזרת
הציחקוק המיוחד בקולה, שהביא?ר,
את המשכורת הגבוהה ביותר בין בדרניות
הטלביזיה האנגלית ועם מילות־הקישור שלה
מלאות־ההומור, שעזרו לה לרכוש את
המלתחה העשירה ביותר בממלכה המאוחדת.
״! 110086 עתז 10 מס 16מ *00־ (״בואי
איתי לביתי!״) קרא בהופעת־הבכורה שלד,
השבוע, בשרתון, מאזין נלהב, שרצה לשמוע
את השלאגר המפורסם שלה. היא ענתה
על המקום :״טוב, אם אתה מתעקש.
תן לי רק את הכתובת שלך.״
בזי ^ צ כ ^יד ^ ^י רו״ .בערב הבכורה הדגימה
את יכולתה בכיבוש הקהל. כשהיא
לופתת את המקירופון הנייד, בחרה באחד
הצופים, כדי ליצור מגע ישיר .״אתה עושה
לי משהו,״ שרה בערגה לגבר שישב בשורה
הראשונה — ועשתה לו דברים.
כי עלמה היא, בראש וראשונה, זמרת
השירה הקצובה ומלאת החינניות. קשה לד,
לראות את עצמה, היא מתוזדה, שרה בלא־דות
נוגות. כשהיתה בת ,14 אמרה לה
אמה :״הגיע הזמן שלך לשיר,״ ולקחה
אותה לתזמורת קטנה, דחפה אותה אל
שלבי ההצלחה הראשונים בסולם הווקאלי.
היתד, זו תקופת ההתנערות מן הג׳אז
והבלוז של המלחמה — תקופת־בראשית של

הגגטורבים

רהט את דירתך בסגנון מודרני — ישר מאצל

3 !^ 1?1ט ק

בר־יוסף; בבימוי גרשון פלוטקין; התפאורה
— אריה נבון) הוא מחזה בלשי רווי
יצרים שמאחוריו׳ מבצבצת זעקה רפה, הבוקעת
וגוועת חליפות, המיועדת להתריע
על פצע חברתי מסוכן בגוף החברה הישראלית.
בחצר
ירושלמית דלה ודחוסה מתגוררות
שלוש משפחות מעולי כורדיסטאן: אינסטלטור
גשמי (אורי לוי) ואשתו החושנית
(עדנה פלידל); מוכר בשמים זקן ועיוזר
(אברהם חלפי) ובנו שתום העין (דן ליטאי);
ומשפחתו של שוחט וחכם נשוא פנים
— טורא (אברהם בן־יוסף).
המשטרה מגיעה למקום כאשר מתגלה כי
בחצר בוצע רצח. בתו בת ה־ 16 של טורא,
שהיתר, מעוברת נרצחה בדקירות סכין על
מיטתה. עלילת המחזר, סובבת סביב מציאת
האשם במותה של הנערה, שכן מבצע הרצח
עצמו ידוע כמעט מלכתחילה — טורא.
אם בתחילה נראה הרוצח עצמו אשם
ברצח, הרי תוך. כדי התפתחות העלילה,
מסתבכת הפרשה. האם אשתו הזקנה של
טורא (מרים ברנשטיין־כהן) ,שהסתירה מבעלה
את ע! בדת היות בתו ממזרת ודחפה
אותו לרצח כדי להקל מעל רגש האשמה
שבתוכה אינה אשמה כמוהו? האם בן השכן
שהכניס את הבת להריון ונטשה לאחר
מכן אינו נושא חלק מהאשמה? האם
השכנה היצרית והפיקחית שביצעה הפלה
מלאכותית לנערה אינה אשמה?
אולם המסקנה הסופית אליה חותר בר״
יוסף הצעיר, שירש מאביו הסופר יהושע
בר־יוסף את הגישה הריאליסטית למין ולפשע,
היא אחרת. העולים מכורדיסטאן
בחצר הירושלמית הם מבצעי הפשע. אולם
לא הם הרוצחים. כולנו רוצחים — מנסה
בר־יוסף לטעון. החברה הישראלית שלא
הצליחה לפתור את בעיות המשבר שבחילוף
התרבויות של העולים החדשים היא האשמה
האמיתית.
לדא פתרון סופי. אין ספק שלבר־יוסף
היה מה לומר במחזה זה, אולם
בנסיונו הדרמתי הראשון הסתבך בנסיונו
לומר את הדברים שבפיו. מבחינה דרמתית
לקוי מבנה המחזה בלך שאין הוא מצליח
לשמור על המתח הדרמתי הנוצר בסצינות
הפתיחה. לקראת סופו אין הוא מוביל לכיוון
ברור אחד, מתמסמס בנסיונות שונים לסיום.
מול תפאורה מצוינת ותכליתית של
נבון, ניצב בימוי צעקני ובלתי מגובש של
גרשון פלוטקין. אולם למרות זאת, מצליחים
כמה מהשחקנים לגלם על הבמה דמויות של
ממש. בעיקר מצליחים בכך אורי לוי
ומרים ברנשטיין־כהן בתפקידים משניים.
אברהם בן־יוסף הוא טורא המצליח לבטא
את המשבר הנפשי שחל בדמות פטריארכלית
שנעקרה מקרקע צמיחתה. ואילו יורם
גאון, בתפקיד בנו של טורא המנסה במאוחר
לאחות את קרעי המשפחה הוא התגלית
האמיתית של ההצגה. משחקו הדינאמי
והרגשי מבטיח רבות לגבי התפתחותו
כשחקן מעולה.

במדע. אלא שאז כבר מאוחר מדי: מנהלת
בית המשוגעים (אלישבע מיכאלי) מנצלת את
התגליות למטרות פרטיות.
למרות ההברקות וההמצאות שבמחזה, הרי
כל מה שהוא אומר הוא שהמדע עלול גם
להוות סיכון לאנושות. בימוי חסר מעוף
של אברהם ניניו הפך אידיאולוגיה זו להרצאה
ארוכה ומשעממת שפיקחותו של
דירנמאט טובעת בה לחלוטין.
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותובהקדנן.

הפיסיקאים (הבימה; מאת פרידריד
דירנמאט; בבימוי אברהם ינניו! הוא מחזה
שהילת התהילה של מחברו כאחד מגאוני
המחזאות המודרנית יוצרת דעה קדומה
לגביו. ואם מסוגל גאון להוציא מתחת ידיו
גם יצירה חיוורת ובינונית הרי עשה זו
דירנמאט בהפיסיקאיס.
בהומור השטני האופיני לו, מגולל דירג־מאט
עלילה בלשית המתרחשת בבית משוגעים.
שלושה מדענים המאושפזים במוסד
רוצחים בזה אחר זה שלוש אחיות. אולם
הם נהנים מפריבלגיות של מטורפים מיוחסים.
לכל אחד מהם יש טרוף משלו. בעוד
האחד (ישראל בקר) סבור שהוא סיר אייזק
ניוטון, מדמה השני (שרגא פרידמן) שהוא
אלברט איינשטיין. ואילו השלישי בחבורה
(שמעון פינקל) מקבל הוראות קבועות מהמלך
שלמה.
אולם הטרוף מגיע לשיאו כשמסתבר ש־ניוטון
ואיינשטין אינם אלא מדענים־מרגלים
שאושפזו בבית־המשוגעים רק כדי לגלות
את סודותיו של המדען השלישי שברח למוסד
זה כדי שהפוליטיקאים לא ינצלו
לרעה את תגליותיו המדעיות. כשמתגלה
סודם המשולש הם מחליטים לגזור על עצמם
מאסר מרצון כדי למנוע שימוש הרסני

עלמה כדגן
״בוא איתי לביתי!״
מיקצבי הטירוף החדישים. זה קבע את
סיגנונה.
כשהיא מגיעה לארץ חדשה היא ממהרת
ללמוד את שפתה ואת תרבותה. בישראל,
למשל, חיפשה ומצאה ״שיר המסמל את
שורש האמנות העברית העתיקה,״ ושרה
אותו בעברית :״התפוזים, התפוזים /טובים
באלף אחתים /מן *הזהב, מן הזהב /
שמחפשים אזתז ׳לשזא.״
ה עול• הזה 1347

ספורט

אנשים
לא סטה ודא הטביע
על ערש חזי, כשהוא נחלש והולך בעקבות
מחלתו הממארת, עדיין גילר, נשיא־המדינה,
יצחק כן״צכי המנוח, צלילות־דעת
ברגעים בהם ניעור מתרדמתו. במוצאי־שבת
האחרונה, כשביקר אצלו ראש־הממ־שלה
דויד כן־גוריון, זיהה אותו הנשיא
וביקש ממנו :״אנא, שמור על השומרונים!״
ביג׳י, שסבר שהנשיא אינו מדבר
בדעה צלולה, שאלו :״כמה שומרונים יש
בארץ?״ להפתעתו השיב לו בן־צבי את
מספרם המדוייק. הוא הספיק עוד לומר:
״יש לשמור על כל שבטי־ישראל,״ ונרדם
כאשר תיכננו אנשי קול־ישראל את
מהלך עבודתם השבוע, נתקף לפתע האדמיניסטרטור
של התחנה התל־אביבית, יצחק
הרצשטארק, בבהלה נוראה .״מה
קרה?״ שאלו אותו חבריו .״אני רואה שהנהג
לוקח מחר את המכונית של קול־ישראל
לצביעה,״ השיב יצחק. לחבריו, שלא
הבינו את הקשר בין צביעת המכונית ל-
בד,לתו, הסביר: לפני עשר שנים נשלחה
אותה מכונית לצביעה ראשונה. באותו יום
נפטר נשיאה הראשון של המדינה, חיים
וייצמן. ואמנם למחרת, ביום שלישי, כאשר
נשלחה המכונית שוב לצביעה נפטר הנשיא
השני חוסר יציבות מתמיה גילה
המיליונר היהודי פר אייזיק וולפסון,
שבא לבלות את חג הפסח בישראל. כשביקר
במועדון עומר־ניאם ביפו, שילם סכום של
כ־ 45 לירות, אולם נטל את העודף, בסך
של 40 אגורות, מבלי לתת למלצר טיפ.
לעומת זאת, כאשר שהד, במועדון הגולף
בקיסריה, שילם עבור בקבוק משקה ששתתה
בתו, שמחירו 35 אגורות, סכום של
חמש לירות, השתומם מאוד כשהציעו לו
עודף פרק מהאתיקה המקצועית שלו,
כעורך־דין בפראקטיקה פרטית, הסביר השבוע
ח״כ חרות ד״ר יוחנן כאדר.
״אבי אמר לי פעם,״ סיפר הח״כ ,״אם יבוא
אליך מלווה בריבית ויבקש שתגן עליו ב־בית־המשפט,
עשה למענו כל מה שאתה
יכול. אבל אם יבקש ממך לערוך לו חוזה
בו ירמה את הבריות, שלח אותו לכל הרוחות״
קול־ישראל מביא מדי פעם
בפעם אישי ציבור למקומות, נידחים, על־מנת
שישיבו בפומבי לשאלות תושבי־המקום.
לאחרונה הוצגו ח״כ מפ״ם יעקב
ריפתין וח״כ הליבראלים אידוב בהן
במשק תל־יצחק. בין השאר, נשאלו :״מה
היתד, תגובתכם לביקורה של זיוה רודן
בכנסת?״ תשובתו של אידוב כהן :״שאלנו
את עצמנו אם אומנם בא עוד רודן אחד
לכנסת״ י • .חוש ספורטאי גילה לאחרונה
שר־החינוך, אבא אכן. כאשר יצא לקיבוץ
עין־גב בסירה מטבריה, ביקש לאחוז
במו ידיו בהגה שלה. כשניתן לו מבוקשו,
והוא אחז בהגה משך שעד, ארוכה, לא היה
איש גאה יותר ממנו על שלא סטה מן הכיוון
ולא הפך את הסירה.

א תל טי ק ה
אין חס ל מל 3ה

כן־גוריון בעתון הטירוף! :שתי תמונות אלה הופיעו כגליון האחרון
של ״מד״ (״מטורף״) ,ירחון אמריקאי המצטיין בהומור מטורף. התצלום
למעלה הופיע כתור סידרה של תמונות, להן הדביקה המערכת
כותרות שגעוניות דמיוניות, המתבקשות באילו על־ידי הצילום. כן־
גוריון נראה בתמונה זו משוחח עם משה שרת, אומר לו :״תובל
להשיג אותי כמספר ,64090 זה שייף לחנות הממתקים. הם בכר יקראו
לי ״.כציור למטה מדגימה המערבת מה עתיד לקרות כאשר יתבלבלו
שידורי טלביזיה כינארציים בתוצאה מפעולת לווייני התקשורת. האיש
משמאל שואל רופא מה לעשות כיחס למחלת כנו, ואילו כן־גוריון עונה.
מתוך שידור אחר :״הצטרף לקיבוץ ! זה מה שעושים בל הצעירים

ארבע פעמים נפגשו עד כה האתלטים
של קפריסין וישראל. בכל ההתמודדויות
היתד, ידם של הישראלים על העליונה. בשלוש
הראשונות — ביתרון מכריע, ובאחרונה
— שנערכה בתחילת השבוע, היה
יתרון הישראלים זעום ביותר.
בעולם הגדול נהוג לקרוא לאתלטיקה הקלה
בשם ״מלכת הספורט״ .רק אצלנו ירדה
המלכה מגדולתה. אין מתחשבים בה,
ואין לעוסקים במקצועותיה השונים יחם או
תנאים מינימאליים.
ניצחון כסכנה. תוצאות תחרויות האתלטיקה
שנערכו השבוע בקפריסין, מורות
על ניצחון ישראלי בשיעור .83:112
יותר משהן מרמזות על התקדמות קפריסאית
ביחס לתוצאות המיפגשים בעבר (: 125
,)71:123 ,76:121 ,71 הן חושפות נקודות
תורפה אצל הישראלים. קשה להתעלם מן
האפשרות כי בפגישה החמישית בין האתלטים
של האי השכן ואלה של ישראל, יעמוד
ניצחונם של הישראלים בסכנה.
קשה להעמיד שבחים על החוזרים מקפריסין•
כדי שנוכל לעשות זאת להבא —
יהיה עלינו להתחיל הכל מבראשית.
טניס הניצחון הדאשון
ישראל היא חברה וותיקה בהתאחדות הטניס
העולמית. מאז שנת 1949 משתתפים
שחקני הטניס שלה בהתחרויות הכלל־עול־מיות
הגדולות ביותר בענף הטניס — משחקי
גביע דיווים.
רק השבוע 14 ,שנה מאז ההופעה הראשונה
במפעל־ענק זה, זכו טניסאי ישראל
בניצחון ראשון, על טניסאי תורכיה.
ביום הראשון של ההתחרויות, שהתקיימו
במועדון הטניס של איסטנבול, עברה התלהבות׳
הצופים כל גבול, כאשר אלופם,
נאזמי בארי, גבר במישחק יחידים על הישראלי
גבריאל דוביצקי. אך לצערם, נאלצו
להסתפק בניצחון בודד זה, היות וביום השני
והשלישי לתחרויות, השלימו אלעזר
דוידמן וגבריאל דוביצקי ניצחון על התורכים
בשיעור .1:4
שהייה בחוץ־לארץ. הניצחון הישראלי
היה משוער. לפיכך קבע גם איגוד הטניס
הישראלי את ימי התחרויות עם נבחרת
אוסטריה לימים הראשונים של חודש
מאי. הישראלים אף ביקשו להקדים את
מועד התחרויות, כדי למנוע שהייה מיותרת
מחוץ לגבולות המדינה, אך האוסטרים השיבו
כי רק בתחילת מאי יוכלו להתמודד עם
המנצחת בתחרות שבין ישראל ותורכיה.
עתה יאלצו טניסאי ישראל לשהות שבועיים
מחוץ לבית. להתכונן למיפגש עם
טניסאי אוסטריה, שאינו מעניק לנו סיכויים
רבים לזכות בניצחון נוסף.

רול־ולז ומבו־ ש ת־ שיג״
לבחינות־גמר מזורזות בהיסטוריה, באוניברסיטה
בירושלים, זכתה דנה אכידר,
בתו של אלוף יוסף אכידר, שהתפרס איום ליפול בכל רגע. אולם שלושת השחמה
בזמנה בעולם בזכות שייט משותף עם קנים שנמצאו אותו רגע על הבמה, ישר״
אנפטס מיקויאן בסירה אחת, בעת אד בקר, שמעון נ־יגקל ושרגא
שאביה כיהן כשגריר ישראל במוסקבה. פרידמן, לא נרתעו. הם העיפו מבטים
כאשר הגיעה דנה לאולם הבחינות בשעות חשדניים אל הסוגר הכבד, המשיכו לטייל
מתחתיו כאילו כלום לא קרה.
אחר־הצהריים, המתין שם תור ארוך של
ניבחנים. התור הארוך הבהיל אותה, והיא

פנתה אל הממתינים באמרה :״אני מבקצו
ללת חל 3ו צורר ת 1:03־
שת שתוותרו לי בתור. אבי עומד לטוס
כל הדברים הטובים קורים לגילה אל*
בעוד שעה קלה מהארץ, ואני רוצה ללוותו.״
מאחר שכל ויתור כזה פירושו שעת מגור בבת־אחת. עוד בטרם נשכחה הצהמתנה
נוספת, נאנחו הממתינים, אך ויתרו לחתה בהאידיוטית, וכבר היא זוכה בתשבסופו
של דבר לדנה. כשסיימה דנה את בחות על משחקה בתפקיד היצאנית מארגו
הבחינה, והסתלקה מהמקום, הופיעה חבר בסרט אלח־דאזו. צילומי הסרט טרם הסתה
והתעניינה :״דנה כבר הלכה?״ ״כן,״ תיימו, וכבר הוזמנה על־ידי המפיק, אר*
השיבו לה ,״היא הלכה מיד.״ ״אה, תור בד!ן, לערוך מיבחני בד בפאריס,
נכון,״ הפליטה החברה בתמימות ,״היא כהכנה לקבלת תפקידים בסרטים אירופים.
מיהרה לשיעור בנהגות הקומיקאי המיבחנים טרם נערכו, והשבוע התרחש הההוליבודי
הרפו מארקס, שביקר ל יפה שבדברים עבור גילה: היא נרשמה לאחרונה
בישראל, מסר בחזרו לארצות־הב־ נישואין עם יעקב אגמון, לשעבר מנהל
רית את רשמיו לעיתונות האמריקאית: התיאטרון הקאמרי. הנישואין ייערכו, כנר״באתי
לישראל עם מזוודה קטנה, ובה אה, בל״ג בעומר, לפני נסיעתם של החלוק
לילה. לא לקחתי פיג׳מה, כי בישראל שניים לארצות־הברית צוות ההסרטה
חם, ושם ישנים ערומים. כן היתד, עמי מב־ של אלדוראדו, שעבד ללא הפסקה משך
רשת־שיניים חשמלית, אך לא יכולתי להש שלושת הלילות האחרונים של השבוע שתמש
בה, מכיוון שלשם עוד לא הגיע שימ חלף, ניתקל בבעיה רצינית. שחקן הביעד,
של המצאה חשובה זו בהצגת מה, שמעון פיגקל, המגלם בסרט את
הבכורה של המחזה הפיסיקאים בהביטה, תפקיד אביה של נעמי (תקווה מור) צריך,
אירעה תקלה חמורה, כאשר סוגר, הצריך לפי סיפור הסרט, להגיע אל הנמל בלרדת
ממרומי הבמה תוך כדי הצגה, ניתק מכוניתו הפרטית, בעקבות המונית שמאחד
מכבליו, ונשאר תלוי באוויר תוך שכרה בתו. אולם לפינקל אין רשיון־נהיגה
העולם הזה 1337

כ ד״־גל
ולכן לא יכול היה לשבת ליד ההגה. לבסוף
הולבש עוזר הבמאי בסוודר שחור והתיישב
ליד ההגה, בעוד פינקל נלחץ אליו. כש־נעצרת
המכונית, פותח הנהג את הדלת וצונח
מאחוריה, מאפשר לפינקל לצאת מן
הצד השמאלי. בצילום חצי־חשוך מרחוק,
מתקבל הרושם כאילו פינקל הוא שנהג במכונית
תקלה מבדחת אירעה לזמרת
האורחת עלימה נוגן, בהופעת הבכורה
שלה בישראל. היא עלתה לבמה בשמלת־ערב
מפוארת ורחבה בצבע כתום, לא הבחינה
שעל אחורי השמלה מוצמדת תווית
גדולה של חברת הספנות צים. התברר כי
לא היתד, זו שיטת פירסומת חדשה, אלא
שעלמה פשוט שכחה להסיר את התווית
שהודבקה לשמלתה בעת שהפליגה לארץ באוניית
החברה בביקור האחרון שערך
איש קול־ישראל, עמוס אטינגר,
בצוללות חיל־הים הישראלי, התעניין הוא
במיוחד בגודלו הזעיר של מטבח הצוללת.
שאל עמוס את הטבח :״כיצד מצליחים
לשמור על הכשרות במטבח שגודלו מטר
על מטר?״ השיב טבח הצוללת :״בשביל
זה יש לנו שתי צוללות: אחת לחלב ואחת
לבשר אילן אבסלרוד, האמרגן
ואיש יחסי־הציבור החיפאי, הוכיח לאחרונה
כי הוא יכול לקשור קשרים לא רק
עבור אחרים. לפני כשנה הכיר אילן בחיפה
את הזמרת האמריקאית לינה נאש, שהופיעה
גם במועדון התיאטרון החיפאי. עתה
נשא אותוז אילן לאשר״ בארצות־הברית. י

הוועד לאן?־
בשקט ובצינעה רבה פורסמה השבוע, במדורי
הספורט של העתונים, הידיעה כי
מאמן הנבחרת גיולה מאנדי צירף לסגל
נבחרת הנוער, היוצאת למשחקים בתורכיה
ובהולנד, את שחקן קבוצת שמשון והנבחרת
הלאומית, שמעון (״שמעל׳ה״) כהן.
כהן היה אשתקד ראש קבוצת נבחרת הנוער
שזכתה במקום הראשון בטורניר הנוער
הבינלאומי שנערך בהאג. מאנדי התכונן
גם ז־,שנד. לצרפו לנבחרת הנוער, אך
חשש לתגובת העתונות, היות וכהן עבר
כבר את גיל הנעורים, ואינו רשאי להשתתף
יותר במשחקי האג.
מדורי-הפפורט לא יתקיפו. מאנדי
גישש תחילה אצל עורכי מדורי־ד,ספורט, ו־משהובטח
לו כי הללו לא יתקיפוהו על
צעדו זה, הודיע השבוע על צירופו של
שמעל׳ה לסגל.
היחידים שאינם שבעי רצון מהמצב שנוצר,
הם אנשי הנהלת שמשון, קבוצת הכדורגל
של כרם־ר,תימנים. הללו הבטיחו
לקבוצתם סיור־קייץ באירופה, בתום מיש־חקי
הליגה, בתנאי שיזכו במקום הרביעי
לפחות בטבלת הליגה עם סיום העונה.
השבוע נדמה היה כי גורל המקום הרביעי
אינו כה בטוח. ההפסד התמוה של
שחקני שמשון לקבוצת מכבי פתח־תקווה
( ,)3:0גרע הרבה מסיכויי הקבוצה לצאת׳
לאירופה.

ובכן, אפילו קדזזת־האביב ומירוץ־הזיון
הטרבי לא הצליחו, נך ניראה, לעשות שטי־פת־מוח
לראש הישראלי המצוי. ועדיין נאלצת
אני לשאול: מדוע, כשבחור מפנה את
ראשו אחר נערה יפה ברחוב, מוכרח חברו
החכם להוסיף בקול רם — ״כן, כן, מה שלא
יעשה הטבע, יעשה הצבע.״
אינני סובלת מתסביכי מחנכת, אבל מה
דעתכם להמציא משהו מקורי יותר?

אף סולד וקכזן
לי כבר אין דיעה. אני רק גיאה להוסיף שזה
מסוג המיסמכים הקלאסיים והמאלפים שסטודנטים
למדעי־החברה, בלשנים, פסיכיאטרים
וקציני־מבחן יוכלו למצוא רק במדור
שלי. ותסלחו לי אם
לפני שבועות מספר
עדיין שאלתי לתומי
— ״היש־לנו־עתיד?״
מפני שעכשיו
אני בכלל שואלת
את עצמי אם יש
לנו הווה.
״אני נערה בת 17
שנה עם גובה של
167ס״מ. לדעת הבריות
נתברכתי ביופי,
יותר איני רוצה
לאמר בשבחי. אהרוני תשאלי בוזדאי מדוע
אני פונה אליך, לא כן?
״עדיין לא מצאתי את האידיאל שיצרתי
בדימהני! והוא — גבר מבורך בשכל ויו־פ•
.-אחרי כזה אני נטרפת. בלי סגולות אלו
שלא ינסו להתקשר איתי. אינני מסוגלת
לאהוב בחור חסר שכל ויופי. רוצה להכיר
בחור שסיים צבא, הרוצה ללכת ברצינות
עם נערה. גילו 22־ 20 אביבים.
״שכל: מסתפקת אם יש לו השכלה כל
לית,
שידע להחליף דיעות, ולתלוק רשמים
עם כל נושא שבעולם.
״יופי: גובה עד , 172 היפוכר של ביריון.
אני מאד אלרגית לביריונים. בבקשה עיניים
שחורות ושיער שחור, עומדת על זה בתו קף.
אני רגישה מאד למבנה האף, בבקשה.
אף קטן וצר ואפילו סולד מעט. לסיום אני
מבקשת לקבל במכתב ראשון תמונה, וארע
מקום מגוריו שיחייה בן תל־אביב־רמת־גן
וסביבתה, ואפילו מפתח־תקווה.
״הכתובת שלי: סלון זיזי, רחוב ביאליק
71 רמת־גן, מקוזה שתפרסמי אותה עם
שמי ותמונתי: מרים אהרוני.
״מקווה שלא גרמתי לך נאם ראש, אר
אקסטזה.״

האני האגדתי שדד
לא איכפת לי שיש מאזוכיסטים הנהנים
מאיבוד לדעת עצמי על ריצפת האוטובוס:
(קו .)4איכפת לי שיש סאדיסטים המחליטים
להתוודות לפני, לפחות פעם בחודש;.
אינני מבינה, איך מישהו מסוגל לספר בפרוטרוט
כמו שעושה זאת כאן צפריר ל,,.
על חוייות הלב והפרעות־אהבה, מפלי שישאל
את עצמו את מי זה מעניין בכלל..
לא איכפת לו לפרסם את מעונו: צפריר ל.
ת.ד 158 .פתח־תקוזה.
״כל האביבים הרבים שעברתי, והם רבים
מאד, נישארו בתוכי, באין אשת אדם הראייה
שאחשוף אותם בפני ה ...אין צורך
לאמר דבר עלי.״
הוא מילא עמוד שלם נוסף כדי להוכיח!
עד כמה הוא צו ד ק לא אהבתי להציג:
את עצמי לראווה, לא בגלל היותי צדיהך, אלא
משום שהאני האמיתי שלי, נישאר׳
מעבר לכל הדברים המפתים שיכולתי להצ
י ג רבת חשבתי מה הן התכונות;
שהייתי רוצה בנערתי ..,שלימות? לא;
רק שאינן בעולמנו, אלא זה גם מחסל כל
מאבק למען השלימות, כנות? לא רק לא:

לשקר, אלא גם שתחשוף את חוויותיה בפני
הרוחש לה אימון. וניזכרתי בממשלת עולמי.
שר־החוץ שלי קפדן. אבל הרבה יותר
ממנו שר־הפנים.״
שר־התחבורה שלך יעניין הרבה יותר את
נערתך, האמן לי.

אהבה כגן :״את יכולה להיות הה־ברה
הכי טובה שלי, מפני שאת דומה יותר
לילד ולא לילדה. ואני אוהב אותך
הכי הרבה אחרי שושיק, נאווה, רינה ועמוס,
מפני שאת השכנה שלי, ואני לא צריך
ללכת כל־כן הרבה. והיום תורן לתת לי
לק מהגלידה שלך, ואם לא תתני אשבור
לן את הראש שלך.״

גם כארזים נפדה
קדשו צום, קיראו עצרה, איספו עם.
סרחי רבנות קוראים וכותבים לי. עד אנה?
לפני שנתיים, בהיותו בן ,16 עזב צבר
חיפאי את כפר הנוער
הדתי. מאז ב־עז״ה
מצוי הוא ב־ניו־יורק
סיסי באוניברסיטה
של רבנים.
והריהו מבקש
להתכתב לשם שמיים
עם חברה בגילו
״בעיקר מהמין
היפה.״ ועד שהוא
יחזור, בקרוב, לשרת
בצבא, הריהו
מצרף פורטרט באני
פאס — בתקווה שהחברה
החיפאים זוכרים
שזה דוד סטמפל אבל עם זקן. זוכרים
כתובתו:
61, 86-16 , 120 81.,קוו)! 8161 נזו&ס

^.ג 17.8.א 11101101011)11111118,

משורר כאתזטיקה קרה
״הרוח נושב /במשב כה רופף / ,ואותך
:אוהה, אוהב /אדם די עייף
מה הפלא, אם פרט לזה עוסק המשורר
1/1337 בארכיאולוגיה, כדור סל, מוסיקה,
צילום, היסטוריה, פלירט, סיוף, ספרות
ואתלטיקה קלה. שום נערה עם ניצוץ אנו־

שי, אני תקודד״ לא תעז להכביד עליו גם
במכתביה. משקלו רק 70ק״ג.

כבר יומיים בערך שהעיתונות העברית
לא מצטטת את דידי מנוסי, הסובל מזה
בחשאי. אני האחרונה שארחם עליו, אבל
אין לי משהו יותר טוב ברגע זה, עימכס
הסליחה. אמר הוא :״הרע שמתחתנים, הוא
לא בזה שאי־אפשר לבגוד יותר, אלא שאיי
אפשר לספר.״
אבל אומרים שזה של מכס פוגל>

אחת הטיפשויות של אורה, זה לעשות
את עצמה חכמה.

כיקיני כעמק

הסיפיר הידוע. אז מצאו אחת בביקיני,
כן, והיא חוללה מהומות בקרב החברה,
ותפוקת עבודתם ירדה,
ושאני אמצא
להם אותה, ר,ם מתחננים.
תאונות כאלו
חדלו מזמן לעשות
עלי רושם. אבל
אימרו, מדוע זה
היה מוכרח לקרות
גם לכם, פלחים מהעמק,
שהערכתי עד
עתה כאלמנט הבריא
של המולדת?
אם א.ד. גורדון מתהפך
עכשיו בקיבת,
יש לו סיבה טובה.
הם בני 21־ 22ושכחו
למסור כתובת
מתייקת (,)2/1337
מרוב בושה מוצדקת.

מילון שימושי:
אדמונית
יש לה רגלי סקו״
דה, עיניים של פז׳ו,
וגוף של סטודיבייקר. זאת אומרת: רגליים
עם חזית
עקומות, עיניים פוזלות, וגוף
זהה לאחור.
מלא כמו בחורף בכסית — מקום צפוף.
וזאליאן — ״מלא עם כסף.
פנוי להובלה — נרוש/ה
לעשות אופטיקה — להביט על חתיכות

סיפורי המיקוא
לכל הסיפור ההירואי הזה של יציאן/״
מצריים קדמה התחלה פרוזאית ביוחך, ייים.
א;.ד ביקש פוטיפר, שר הטבחים. של א>5ג:־
חותפ הרביעי, למנותו לסריע ל מ י
לקבל תוספת משכורת. מקצי ע מצויין׳ ,בפרט
לאיש שניחן בנעייד* ,טבעית כלפיו.
מי שסבלה מהעלייד,־בדרגה היתה הגברת
פוטיפר. אלא שהיא החליטה לצפצף על
העולם, להוכיח לחרטומי־ר,רכילות ק5ל נו־אמון
שגברת כמוה לא זורקים ככה סתם
לכלבים. שהיא שווה עדיין וגחשקת יותר
מכל פאטמה או קליאופטרד, על גדות היי-
אור. היא היתד, מספיק מ.טגך ת לדעת, שאס
לא תעשה זאת מייד — ההפסד יהיה כולד
שלה. בגילה אסול להסס הרבה.,
לא היתד, לך, שום בעיה. בכוצוע תוכניתדו-
מאדאם ל,א נאלצה, כמו נמגתרממג־ האוזר
רות, לקבוע את המיפקך ז לה במנהרות
תת־קרקעיית של פירכידל״ או על מצבזת
טריות בבית־קברות עממי, או באיזה מיק־־
דש אפל של חודלשי. כשביל. מר, לד,.כל זה,
אם היה לה כל הלוקסוס בבית? אם ממילא
הסתובב גסדר־-השינה שלה משרת צעיר
ויפה־הואון, מחוסר־עבודה כמעט? ממוצא
בזוי -אומנם, אסיאת, אבל תמיר כאובליסק,
חזק כספינכס ובעל סנתר מגולח למשעי.
תופעה שאליה היתה רגישה מאז נישואיה
לסריס הקארייריסט. ובכלל, היא לא ד,יתד,
די קשישה שיהיו לה בנים משלה בני ,117
ולכן גמרה אומר לאמץ קצת את יוסף.
״הלו, יוסי,״ אמרה לו בוקר אחד, אחרי
מסיבת־ויטמינים מרעננת, בחיוך מסתורי
כזד״ לגמרי־לא־אימהי.
צפע צעיר התפתל על צווארה. הגברת
המשיכה להביט בנער ולשאול בטון נמוך,
מתמשך ונוטה חסד :״רוצה קצת לטייל
איתי? הוא כבר לא יצא יומיים.״
האמת היא שיוסי היה נבוך. אפילו מזועזע•
בתור משרת טוראי לא היה רגיל
שישאלו אותו הרבה. משהו לא בסדר כאן,

למבוגרים

הוא אמר לעצמו, ורץ להתפלל לאלוהי הד
עברים, שיתן להם דם לעמוד בפני החטא-.
אבל אלד,ים לא ענה לו.
מצב קשה. מפני שיופי, בניגוד לטיפש
עשרה אורים בני שבע־עשרה וחצי, לא
קיבל תמיכה מהוריו. מפני שאמו מתה.
ואביו חשב שהוא מת. כך, שמובן מדוע,
ברגעים קשים, בתקוף אותו גדוד נושים,.
נאלץ המשרת לבקש הלוואה־ללא־מועד־פיר־עון
מגבירתו. היא רק חיכתה לזה. וכך סל)

יום, כשד,סריס היד, נוסע למשרד, היו הש־
.ניים מסתגרים בחדרה המבושם בריח המור,
,ויוסי היה פותר ופותר לה חלומות.
ואז, ביום חמסין אחד 250 ,שנד, לפני
מכת בכורות, סירב העלם לפתור את חלו־
!מותיר, המופרזים של בעלת־הבית שלו. היא
ניתקפה בהיסטריה. נורא, ריחם הלב היהודי
החם שבו, כל כך פיתאומי בשבילה.
אבל מה הוא יכול היה לעשות? אם ברגע
זה בדיוק, אחרי תפילת־מינחה שלו, היתר,
לו כבר פגישה עם החדרנית שלה, הצעירה
ממנה בשלושים שנה?
״מנוול! ככה מתנהגים?״ צווחה בעלת־ה־

גערת השבוע
נורא כדאי מד, אם את חיפאית. רנוהד
למה שלכל תחרפאיות הולך קלף משוגע
דליה לביא, חיה הררית, חנה מסינ־גר־עדן,
זיוה רודן, והזו מאלדוראדו —
תקווה סור.
ז0ד 5כהנא היא הכוכב האחרון ש ז
י ! בשמי הכרמל, אבל הראשון שלא
׳וראו בכלל את פניו על המסך. היא
מצולמת רק מאחור — כנערתו הגרמנית
של שמעון ישראלי, בסרטו החדש
— המרהף.
זה היה ככה: זהה בת ה־ , 21 בת
עליית־הנוער מפולין, הלכה לפני שנח
לצילומי מיבזזן. היא חמיד הרגישה שהיא
מתאימה להיות שחקכית־קולנוע,
וגם אמרו לה. התחרות היתה קשה.
אבל שערותיה וגבה הפגינו כישרון
פילמאי מעולה, וקיבלו, על המקום, תפקיד
מרכזי אילם לציידו של שמעון. אס
גב יקבל אי־פפם א^סקר, יהיה זה טל
חנה מועמד רציני.
לנערת הפלאש־בלן קוראים בחיפה חנה
רוקנ׳רול, והיא די מתנגדת לזה, מפני

שזה לא משקף, לדעתה, את האמת, מפני
שעכשיו היא מחזיקה דווקא רק מטוויסט.
במציאות האפורה היא פקידה
באותו צבע. חוץ מזה יש לה חבר ימאי,
אבל לא בטוח שיתחתנו. או כן או לא,
היא חושבת.

בית, חיוורת כמו אביר, החנוט, שניצב מהודר
בפינת החדר ,״דוזקא היום כשקניתי לך
גלימה חדשה?״ היא הוציאה אז שאבריה
יקרר, והמשיכה לילל :״אני מאבדת את עצמי
לדעת אם תלך מכאן, אתה. שומע?״
מובן שהוא שמע, ואפילו חיכה לזד, בכל־יון
עיניים, אבל לא. היא התחרטה לצערו,
על המקום. ללא מלים מיותרות הפשיטה
אותו מהגלימה הכחולה שקנתה לו וזרקה
את גוף אפולו הנהדר שלו לרחוב הסואן.
ישר לזרועות הקהל הפלבאי, שמתא כפיים
לעבד שאמר ״לא!״ לאצולה.
היא לא שכחה לגשת לחלון באותה
הזדמנות, לזעוק ״הצילו! הצילו!״ לחזור
לחדר ולקרוע במידה נאותה את שימלתה
שהיתר, מונחת מהבוקר על המימון. מפני
שצריך לעשות רושם טוב על השכנים ולהגיש
למשטרה עובדה מוגמרת ואכזרית.
חתולי נו־אמון הקדושים, שטיילו שבעים
לד,נאם בשדרה החמישית, הסמיקו מעלבון
המוסריות והרכינו לאות אבל את זנבם.
הם לא היו רגילים להפקרות כזאת מצד
בני־אדם, והחליטו עוד באותו יום להגיש
אולטימאסום לאלוהים. אחרת יתפטרו. אבל
לא רק חיות־הבית הקדושות. מערומי גבר,
בציבור שלמעלה משני צופים, נחשבו כבר
בדינאסטייד, ד.־ 18 של מצריים, לכרטיס־כני־סד,
לבית־הסוהר. ואסור גם לשכוח, שליוסי
היתד, מצורפת גם האשמה נוספת, אם כי
פחות חמורה, של הגברת המכובדת —
ניסיון פרוע לאונס.
אלא שכל זד, היד, רק לטובתו של המשרת
הנוכרי. מפני ששם בכלא, התיידד עם
כמה מחברי־הממשלד, המצרית, שנידונו למתת
בעתן עבירות כלכליות. הם עירבבו
זבובים ושביבי עץ (ראה בראשית רבא)
בארוחת הצהריים של הוד רוממותו צאצא
השמש, שלרוע מזלם תפס את העניין עוד
לפני הדסרט.
מהם למד יוסף חת־שתיים את בעיותיו
השוטפות של עמק הנילוס, הציל בהזדמנות
הראשונה את העם המצרי מחרפת רעב,
ונעשה לאיש החזק ביותר במדינה. מאז
שונא עבד אל־נאצר את היהודים.

קולנוע
י שר אל
ש סי פ ת־ כו ח
בין הסרטים שהמועצה לביקורת סרטים
ומחזות בישראל לא אישרה את הצגתם
בשנה האחרונה, נמנה גם סרט אמריקאי
בשם השליח מסנצ׳וריה. נושאו של הסרט
אינו חדש במיוחד, וסרטים על נושאים
דומים כבר הוצגו בישראל. זהו סיפור
על שבוי אמריקאי בקוריאה (לורנס הרביי)
העובר תהליך של שטיפת־מוח, יחד עם
אמריקאים אחרים, בידי פסיכיאטור סיני.
כשהוא חוזר לארצו, הוא עדיין נוהג
ברצון שוביו הקומוניסטים הסינים, רוצת
בהשפעתם את אביו ואת אשתו ועומד
לרצוח גם מועמד לנשיאות ארצות־הברית.
קצין השרות־החשאי האמריקאי (פרנק סינט־רה)
,שהצליח להתגבר על שטיפת־מוח דומה,
מצליח לגבור עליו ולעצרו.
אם בשל האלימות שבו, ואם בשל התעמולה
האנטי־קומוניסטית החריפה שבו, לא
אושר הסרט להצגה. הידיעה על כך הגיעה
לפרנק סינטרה שהוא גם המפיק של הסרט.
סינטרה התמרמר באזני ידידיו הישראליים:
״לא די שמחרימים אותי בארצות־ערב, ועתה
מטילה גם ישראל חרם עלי?״

את חותם אישיותו. הוא נתן להמשפם אינטרפרטציה
קולנועית משלו.
וכך נוסף אל שורת האבסורדים של
המשפט אבסורד נוסף: זה אינו המשפט
של קאפקא הסופר. אבל לו היה פראנץ
קאפקא במאי קולנוע, ולא סופר, קרוב לוודאי
שזו היתר, שפתו הקולנועית.
משפט שאינו משפטו. יוסף ק.
(אנתוני פרקינס) ,פקיד בנק, מוצא עצמו
בוקר אחד במעצר, בתוך מיטתו, מבלי
שביצע כל פשע. שוטרי חרש גסי־רוח
מתפרצים לחדרו, מחטטים בחפציו, דורשים
ממנו שוחד, וחומדים את כותונותיו. הם
אינם מאשימים אותו בדבר, מלבד בכך שעבר
על החוק. יוסף ק. יודע שהוא חף
מפשע, ואף־על־פי־כן הוא מרגיש אשם.
השוטרים מסתלקים כלעומת שבאו, אך
יוסף ק. שוב אינו אדם חופשי. הוא מופיע
למשפט שאינו משפטו, בו הוא נשפט לפי
ספרי־חוק הגדושים בתמונות פורנוגראפיות.
הוא נוטל לעצמו עורך־דין (אורסון 1זלס),
שאינו עושה דבר מלבד לישון. בסופו של
דבר הוא מוצא להורג, בפצצת דינמיט
המשאירה אחריה עשן של פטריה אטומית.
יוסף ק. של תלם חי בעולם דומה לזה
של יוסף ק. של קאפקא, אם כי מודרני
קצת יותר: עולם בו הוא קרבן של ביורו־

דעת כתבי האופנה

הארץ: אוסף דברי ג׳רסי של
חב׳ ג׳רקולי אפנת אביב
מצוינת נשאר הקו קלאסי
כיסים בסידור חדש דוגמאות
בסגנון אודרי הפבורן רב
של הגזרה חומר
רושם
״דיולאך בלתי נמתח שומר
על צורתו גם בכביסה צבעי
פאסטל בהירים ...המוסיפים את
ה״משהו המסוים״ לאלגנטיות
ג׳רוסלם פוסט: אוסף דברי
ג׳רסי ג׳רקולי בתצוגת אופנת
האביב במועדון אדריה
סטיר, מלאה מהרגיל כולל
״דיולאן חומר כמעט ללא
מ שקל ...אודרי הפבורן ״לוק״
או יותר נכון הקו של הוברט
דה גיבנשי, אומן החייטות מבגדיה
פריזשמסגנן
את רוב
של אודרי הפבורן תשומת
לב ביחס לגיזרה ולצ ב ע...
ידיעות אחרונות: תצוגת
אופנה שלג׳רקולי מספר
וגמים שייחדו אותם אופי וסגנ
ון תשמחי אם יהיו במל־תחתך
חוט חדש דיולאן
עדין וגמיש ובעל ברק מ שיי...
טודיד עדין סגנון חדש
נחמדים גם הדגמים בקו
אודרי הפבורן מראה צעיר
רענן ושובב

אנו גאים...
אנתוני פרקינם ג״המשפט״
קפקא? לאו דווקא!
ההתמרמרות הועילה. בלחץ גורמים מדיניים
שינתה המועצה לביקורת סרטים את
החלטתה, התירה את הקרנת הסרט.

סר טי ם
האזרח ק.
המשפט (הוד, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט העתיד לתפוס מקום־של־כבוד ברשימת
הפאר של היצירות הקלאסיות בתולדות
אמנות הקולנוע. רק לפני שבועות
מספר, אחרי שעיבודה התיאטרוני של יצירתו
הגאונית של פראנץ קאפקא נחל כשלון
חרוץ בישראל, נדמה היה, כי יצירה זו
שייכת לתחום הספרות בלבד. נדמה היה
ששום מדיום אחר, מלבד שפת המילים,
לא יוכל לבנות את עולם הסיוטים והסמלים
שאותו סופר יהודי הנחיל לספרות.
והנה הסתבר שכל מה שדרוש כדי להעביר
יצירה גאונית מתחום אמנותי אחד
לשני, אינו אלא גאון נוסף. גאון זה נמצא
בדמותו של הילד הנוראי של הקולנוע האמריקאי,
האיש שזרח לפני 20 שנה, ומאז
צלל בתהום של ניודן — אורסון וזלס.
ספק אם אורסון ודלם, שכתב את התסריט
לסרט, וגם ביים אותו, היה מצליח
לבנות עולם קפקאי־קולנועי, לו היה מנסה
להישאר אך ורק בתחום היצירה הספרותית,
ולהעתיקה אל הבד. אך הוא העז לעשות
דבר היכול להיראות כחילול קודש. הוא
העביר את קאפקא דרך המסננת של מחשבותיו,
ודרך כור ההיתוך של רגשותיו
ודמיונו האמנותי. הוא הטביע על היצירה
העזלם הזה 1337

קרטיה, מיכון, שחיתות וניאוף שאין לו
חלק בהם ואף על פי כן הוא אשם בעצם
חייו בו. אלא שיוסף ק. של וזלס הוא
טיפוס של מורד ומתקומם, שלא כיוסף ק.
הנשחק ונטחן של קאפקא, למרות שבסופו
של דבר גורלם הוא אחד.
עולם אבסורדי אורסון חילם חוגג
בהמשפט את שובו לקולנוע האמנותי, אחרי
שפרש ממנו לפני 20 שנה כמעט• כליל,
ונחשב כמחוסל.
והנה העיזו ונתנו לו להפיק את המשפט.
במשך חצי שנה עיבד וולס את התסריט.
הוא אסף סביבו צוות שחקנים בינלאומי:
ז׳אן מורו הצרפתיה, רומי שניידר הגרמניה,
קטינה פאקסינו היווניה, אלזה מארטינלי
האיטלקיה ואנתוני פרקינם האמריקאי.
מלבד דמויות השחקנים הראשיים, שהם
כוכבים גם במסגרת זו, הקיף וולס את סרטו
בשפע מדהים ומבעית של טיפוסים,
הנראים כאילו יצאו זה עתה מתוך דפי
יספרו של קאפקא. דמויות השוטרים, הרוצחים
והמלשינים, ודמותו של בלוך, הלקוח
הנצחי של הפרקליט העצל, הם הדוגמאות
הטובות ביותר לכך.
במספר סצינות, כמו תיאור ביתו של
הפרקליט, המורכב מאולמות ללא סוף, המוארים
באלפי נרות, או בסצינה בה בורח
יוסף ק. מעדת נערות צרחניות, מגיע וולס
לשיא של בנין מציאות קפקאית קולנועית.
זהו סרט מרשים, נפלא, מעמים חוויות.
אך כל מי שהולך לראותו חייב לדעת בבירור
למה הוא מצפה, כדי לא להימנות עם
אותו חלק מהקהל הפורש באמצע מהמאבק.

אנו גאים בייצור המגהץ
האוטומטי החדיש והמשוכלל

״א> נפרא־לן ל״
המתחרה בהצלחה בכל מגהץ
מתוצרת חוץ, למרות שמחירו רק
כמחצית ממחיר מגהצי היבוא.

רכך בגן נוגזך גזגרץ, דרשי אך נר\2
״אינפרא־ \2ר״ נותנצהז ״אנז\2א״

מחירו לצרכן — 23.ל״י.

הזמיר

—״^ייינוי נזי יר

״האהבות אצלי הן צורך גופני ונפשי,
ולא אמצעי לעשות קאריירה! אני לא רוקדת
טוויסט בלי מכנסיים הנה, סוף־סוף,
וידויה האינטימי המרעיש, הראשון מסוגו
י שהתפרסם אי־פעם, של כוכבת־הזמרה הישראלית
חנה אחרוני .״זו הפעם הראשונה
בחיי שאני מספרת על עצמי באשה.״
בדירת הוריה, ברחוב אידלסון בתל־אביב,
מוקפת פסלים, ציורים ותמונות של עצמה,
פרשה חנה ( )30 את רשימת הכיבושים הנשיים
שלה, שאין לה כלל מה להתבייש
בהם מול כיבושיה האמנותיים.
״אני לא נזירה. עברתי מזמן את גיל ה־שלוש־עשרה,
ואינני יכולה עוד להסתיר
את זה. זה יהיה אבסורד. חלק מאישיותי
זה גם הסקס, אבל לא רק הסקס. הסקס
הוא לא רק המיטה, אפשר לעשות גם סקס
בעיניים. יתכן שאני לא המומחית בשטח זה,
אבל הרצון לחיות מכיל באופן אוטומטי
את מסגרת הסקס.״
את מיפגן ההישגים הנשיים של חנה
מפארים כמה שמות מפורסמים :
• ניד ררוזס, אחד מעורכי־הדין המצליחים
ביותר בניו־יורק, גבר בן ,33 יפה־

בגלל ויבזה

המי קרי ב חו דשאפ רי ל
כמה חבל שחדלנו לשוטט בלילות בטיילת,
עכשיו לא נוכל לסלוח לעצמנו שהחמצנו
את המלודרמה של השנה. זה אירע בלילה
זרוע כוכבים. על החוף שמתחת לטיילת,
במורד רחוב שלום־עליכם בתל־אביב, אפשר
היה לשמוע את הצלילים המטורפים של
תזמורת מועדון־הלילה צברה. ועל החוף
עמדה נערה נמוכה, דקת־גזרה, בעלת עיניים
שחורות• ושיער ערמוני.
כמה רגעים קודם לכן היתד, ג׳וזי כ״ץ
בין המטויסטים באותו מועדון, כשנענועי
אגן הירכיים שלה אינם עושים כל רושם
של גוף בעל בעיות. אותו לילה נערכה
בצברה מסיבת פרידה לזמרת הבלוז הכושית
מיי מחסר, שסיימה את הופעותיה
במועדון עומאר־כיאם ביפו. ג׳וזי, ילידת
פיטסבורג שבפנסילבניה, ארצות־הברית, היתד,
כל הערב בזרועותיו של חברה מזה
חודשים רבים, שמואל יקראוז, לשעבר
מלח ובעל מועדון־לילה בבאר־שבע.
לפתע הבחינה ג׳וזי שידידה רוקד עם
הזמרת הכושית בלהט בלתי רגיל אפילו
לגבי רקדן מובהק כמוהו. הכושית בעלת
הקול הצרוד לא היתד, אף היא אדישה
וזרועותיה לא נשארו קפואות על גבו של
בן־זוגה.
בגיל 22 זו סיבה סובה להיסטריה של
קנאה, גם לאמריקאית שהחלה את הקאר־יירה
הישראלית שלה כרפתנית בקיבוץ
אורים בנגב ועתה היא רקדנית בתיאטרון
האופרטה הישראלי. כשראתה את המתרחש
בין ידידה לבין הזמרת הכושית החליטה
ללמד אותו לקח.
היא נטשה את המועדון, רצה לחוף הים
הסמוך ונכנסה כשבגדיה עליה אל מי הים
בהחלטה נחושה להטביע את עצמה. אלא
שלפני שנקטה בצעד גורלי כזה שכחה פרט

חשוב: בלילות של אפריל מי הים עדיין
קרים מאוד. והקור מאוד לא נעם לגופה
של ג׳וזי הקטנה.
חוץ מזה היא היתד, סבורה כנראה שמר
קראוז יגלה את חוש האבירות שלו, יזנק
אחריה למים וימשה אותה. כשהמים מגיעים

ג׳וזי ושמואל קראה
כבר כמעט עד לחזה העיסה מבט מיואש
אחרון לעבר החוף, ואז התברר לה סופית
שלשמואל אין שום כוזנות לרחצה. היא
חזרה מבויישת אל החוף.
ומאז הם חיים באושר עד עצם היום הזה.

״לא נורא, זה קורה במשפחות הטובות
ביותר,״ זהו תירוץ טוב להיחלץ מכל
מיני מצבים לא נעימים. עכשיו אפשר
להירגע לגמרי. זה באמת קורה במשפחות
הטובות ביותר.
הדבר אירע באזור הווילות של הרצליה־פיתוח.
באחד הלילות האחרונים פתחה גברת
כבודה, מתושבות המקום, את דלת
ביתה בשעת לילה מאוחרת׳ ,לקול צלצול
הפעמון. היא הופתעה מאוד לראות כי האורח
אינו אלא ידיד ותיק, פרדסן ידוע,
מהמשפחות הוותיקות ביותר בארץ.
האיש היה שתוי לגמרי. הוא מילמל כל
מיני דברים חסרי־שחר. אבל לא זו היתד,
המטרה, שלשמה הטריח את עצמו להרצליה
בשעה כה מאוחרת. לפתע, ללא כל אזהרה
מוקדמת, החל מסיר את בגדיו, עד שנשאר
בתלבושת אדם הראשון.
האשד, המבוהלת, שהכירה את הפרדסן
כאדם שקט ושקול בדעתו, לא היתד, רגילה
לראותו במצב זה. היא מיהרה לטלפון,
וכעבור זמן לא־רב הגיעה הישועה. אשתו
של אותו פרדסן, דמות חברתית ידועה,
באה לקחתו הביתה בחברת ידיד שלה,
לשעבר קצין גבוה בצה״ל.
כל העסק יכול היד, להראות כתחביב
נחמד, להסתיים בהתפכחות בבוקר. אלא
שקשה להניח שמשלחת הישועה, בהרכב זה
דווקא, עודדה כל־כך את רוחו של ה־פרדסן.
מסתבר כי משום־מה הוא כועס על
אותו קצין, ידידה של אשתו, ואף כינה
אותו ״ניבזר!,״
ככה זה. כשזה קורה במשפחות טובות
נשאר רק להגיד :״לא נורא, זה קורה במשפחות
טובות עוד יותר!״

ה 3ד 3לניה

חנה וואלין
תואר ומבריק .״זה היה הכי רציני,״ אומרת
חנה ,״וכמעט הגיע לנש.אין. הלכתי אית;•
במשך שלושה חדשים, והייתי ארוסתו. זה
היה לפני שנתיים. הופעתי אז בלאס־ואגאם,
והוא שלח לי כל הזמן פרחים מניו־יורק.
הוא קנה לי ענק עצום של זהב, ופרוות־מינק
— המתנה היפה ביותר שקיבלתי מגבר.
אלא שהוא רצה שאפסיק את ההופעות
שלי בלאס־ואגאס בגלל המחזרים הרבים.

הוא היה בשלב של גירושין. יצאנו יחד
להרים. אבל זה היה רק רומן קצר, כי
אני אף פעם לא אתחתן עם לא־יהודי.״
• קאנטיפלאס, כוכב־ד,קולנוע ד,מקסיקאי,
הידוע מהסרטים פפה וב־ 80 יום
מסביב לעולם, הנשוי לאשה יהודיה, והנחשב
לאחד מגדולי העשירים במכסיקו .״הוא היה
אחד המחזרים הנלהבים ביותר שלי במשך
כשנה. הוא היה בא במיוחד ממכסיקו אלי.״
9רוברט מרל, זמר־כוכב מהמטרו־פוליטן
אופרה בניו־יורק.
@ נ׳קי גליסון, כוכב הטלביזיה והקולנוע
גדול־הגוף.
״היה לי גם מהרדג׳ה אחה״ הוסיפה חנה,
״אבל למשך שבוע ימים בלבד. הוא היה
מבוגר, בן ,55 וסיפר לי שהוא נמנה על
משפחת נהרו. אלה השמות המפורסמים, אבל

כת, ויש אדם שמלטף אותך אחרי ההופעה
ואמר לך שאת מאהבת טובה, אז כל אשה,
ואפילו הצנועה ביותר, אוהבת לשמוע את
זה. להתחתן ולהביא ילדים זה לא חוכמה.
אך תוך שנה אקח הפסקה, ואז אתחתן.״
אבל הגבר האחד, שבצידו חיתה חנה
במשך 17 שנים רצופות, היה האמרגן
משה ואלין. הוא גילה אותה, העלה אתה
לפיסגה, ליווה אותה כצל, ואהב אותה. לכל
זה הגיע עכשיו סוף .״גמרתי איתו את
החוזה, וגם גמרתי איתו,״ אמרה חנה ,״אני
לא רוצה לפגוע בו. הוא אדם בגיל העמידה,
אני נשית וסקסית, וזה נורמלי
שהוא אהב אותי.״
״העסק בינינו נגמר עוד לפני שנתיים,״
מספר משה ואלין, שחזר יחד עם חנה
ארצה .״בסוף לא היה לה זמן בשבילי. אני
התקררתי ממנה, כי היא הייתה בשבילי
יותר מאהבה. אהבה היא הרגל, אבל אמונה

ה מי ס תו רי ת

לנל אחד, יש גרמני משלו. לבן־גוריון
יש אדנואר, לפרס היה שטראוס, ול״איש
הקטן״ היה גלובקה. אן לאיש אין קשר
כה הרוק עם גרמנים כמו לנשיא ההסתדרות
הציונית, הד״ר נחום גורדמן. לא
לשוא התיעץ בן־גוריון לאחרונה עם גולדמן
בענייני גרמניה והכיר בו בתור מומחה
ראשי בשטח זה. כי
לגולדמן יש אינפורמציה
ממקור ראשון.
בזאת נוכחו גס
צירי הנוער הפועל
הציוני, כאשר התכנסו
ערב פסח בארץ.
מבטיהם נמש־ .
כו אל גברת צעירה,
תמירה, בעלת שיער
ברונטי גולש, עיניים
יוקדות ופנים יפית
להפליא, שהופיעה
המליאה, בישיבות גולדט, בהתלהבות עקבה
אחרי הופעותיו של הד״ר גולדמן. היתה זו
גרמניה נוצריה כבת ,22 שאינה שומעת
עברית, שבאה לארץ סמון לבואו של הנשיא
הציוני, ושהתאכסנה, במקרה, במלון המלך
דוד בירושלים, בו שהה גם הנשיא.
המוזר הוא כי חברי הוועד־הפועל ראו
את הופעת הצעירה הארית דווקא בעין
זועמת. האמנם לא הבינו אתהחשיבות
שבהידוק היחסים בין ישראל וגרמניה האחרת?

א נכון ש :
עם גליסון

עם ארמז

סירבתי, כיוון שהייתי בשיא הד,צלחה, ושלחתי
לו חזרה את טבעת היהלום שקנה
לי. אבל אפילו עכשיו אני אוהבת אותו.״
• פול אנקה, הזמר ר,הוליבודי ה־פ־פולארי,
שהתחתן לפני מספר חדשים.
״יצאתי איתו הרבה, ובילינו גם ויק־אנד
נהדר יחד. אך הוא ממוצא לבנוני ואני ישראלית.
לנשואין זה לא יכול היה להגיע.״
• דזי ארמז, כוכב הטלביזיה הידוע.
״הוא היה אז בעלה של לוסיל בול, כוכבת
הטלביזיה והקולנוע העשירה. באותה תקופה

היו גם ידועים פחות, ביחוד מעולם הביזנס.
לפני שנה אפילו היתר. לי הצעה להתחתן
עם בעל־עסקים משווייץ, אבל לא מצאתי
אותי למתאים. שמות מהארץ אינני רוצה
להזכיר, אבל המאהב הראשון בחיים שלי
היה העתונאי שאול כן־עטר. היינו יחד
בצבא שנתיים, ואחר־כך היינו זוג עוד
שלוש שנים נוספות.״
כדי /יא להבין אותה לא־נכון, צריך
לדעת את הרקע .״כשאת יודעת שאת עולה
על הבמה,״ מתוודה חנה ,״ואת אשה מוש־

— 22י

עם מדל
באום — זה משהו נצחי. קנאתי לה, אבל
לא יכולתי להחזיק אותה בכוח. הבנתי
א תה, כי הפרש הגילים בינינו גדול, ולכן
לא רציתי להתחתן איתר .,למה להתחתן,
כשאפשר להיות ידידים בלי חתונה ויש
לי ילדים• נהדרים? אבל כמו שאני זקוק
לכוסית, אני מוכרח גם לאהוב. אתאהב עוד
פעם בבחורה כשרונית ויפה. אני נהנה מזה
שאני עושה משהו ממישהו.״
• יאיר ,27 ,רני.22 ,

אחת הדוגמניות, מהיפות והמפורסמות
ביותר בארץ, נאלצה השבוע
לשלם סכום של שמונת אלפים ל״י לבעלה,
תמורת הסכמתו לתת לה גט, וזה
אחרי משא־ומתן ממושך, שבראשיתו
תבע הבעל תמורת הגירושין לא פחות
מ־ 25 אלף ל״י ז
שעסקן־ספורט ידוע, מראשי התאחדות
הכדורגל, שנפרד זה מכבר מאשתו
והקים קן משפחתי חדש עם
ספרית צעירה — מבלה בכל זאת,
אחת בשנה, את חופשת־הפסח בטבריה
עם אשתו החוקית ז

חרריך העולם הזר, ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

חגיגות

יום־העצמאות

יום ראשון 28.4 ,
• איצטדיון רמת־גן. התזמורת הצבאית
של הנשים הסקוטיות במרכז מופע
בידורי בו תופענה גם מקהלת צדיקוב, להקת
המחול הבולגרית ותזמורת הנוער של
רמת־גן.

?!רעים

איצטדיון ״כלומפילד״ ,יפו.

מקהלת חיילות ולהקת מחול יוזנית יסייעו
לאריס סאן ולאורי זוהר לבדר את תושבי
יפו.
• בניני האומה, ירושלים. הגיטריסט
והזמר הצרפתי סאשה דיסטל והזמרת
ג׳וזפין בייקר יסמלו בהופעתם שעצמאות
ישראל קשורה בצרפת.

• הילולת ליל העצמאות

(גני

יריד־המזרח, תל־אביב) 10 תזמורות, תחרות
בחירת מלכת יופי ושפע התחכמויות בחגיגת
המונים מאורגנת בה מצפים להשתתפותם
של 20 אלף איש.
מס שני 29.4 ,

ליקוי חמה (מקסים, תל־אביב) האחרון
בטרילוגיה הקולנועית של אנטוניוני,
אודות ההתנכרות ביחסים האנושיים. מוניקה
ויטי ואליין דילון רוצים לאהוב אך אינם
מוצאים דרכם זה לזו, בעלילה מתמשכת
ומייגעת. רק למעריציו המושבעים של אני
טוניוני.

נדנדה כשניים

(צפון, תל-אביב)

תצוגת משחק מפליאה של שירלי מקליין
במחזה אודות, תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי באהבה תפשית.

• איש הציפורים מאלקטראז
(אלנבי, תל־אביב) בית־הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים, ברט לאנקסטר.

קורטוב של דבש (ארנון, ירושלים)
ברודזה מכוערת מחפשת אהבה. מוצאת
רק הריון מבושי, הזנחה מאם נואפת
וחיבה מהומוסכסואליסט בדרמה נוגעת ללב.
ריטה. טושינגהם.

• הסיכום האחרון

איצטדיון רמת־גן. ריקה זראי,
סאשה -דיסטל, ג׳וזפין בייקר, ייצגו את צרפת,
ומקהלת צה״ל ואורי זוהר את ישראל,
במופע בידור המוני שיקושט כזיקוקין דינור.

הפיסיקאים (הבימה) תמצית הקורס
האוניברסיטאי בפילוסופיה של המדע,
מוגשת בצורה דרמתית בידי פרידריך דירג־מאט.
הרבה הברקות והפתעות הטובעות
בביום חיור ואנמי של אברהם ניניו( .ראה
מדור אמנות).

• ט1רא (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית המתיימרת לבטא את
הווי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזהו של
יוסף בר־יוסף שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים ברנש־טיין־כהן
ויורם גאון (ראה מדור אמנות).

• הנסיכה האמריקאית

(תיאטרון

העונות) בוניפאציוס־ויקטור־פליקם לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
• האידיוטית (אהל) עוזרת בית פא־ריסאית
מסתבכת ברצח, באהבה ובחקירה,
בקומדיה שוטפת של מארסל אשאר. גילה
אלמגור בתפקידה הקומי הראשון.

תורת היחסים

(שמעון ישראלי)

מערכונים מצויינים ופיזמונים קלושים בביצוע
אמן־יחיד, הממלא את הבמה בגלריה
של דמויות.
אירמה רהידוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

הוא
והיא

(התיאטרון

האינטימי)

בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

(הבירה,
ירו שלים)
הספד למתאגרף כמעט־אלוף־עולם בסרט
אבזרי, מדכא ומעורר למחשבה. משחק
בלתי נשכח של אנטוני קווין, ג׳קי
גליסון.

• אהכה סוככת עולם

(גל-אור,

חיפה) מה עושה האמנות לאהבה ומה עושה
האהבה לאמנות בתישלובת מקסימה של
מופעי בידור וצילומי רחוב בסרט תעודתי
למחצה.

עלמה קונן

(מלון

שרתון,
תל אביב)
הופעת מועדון לילה של כוכבת הזמר
הבריטית בעלת הקול העמוק.
• דוד כרנלס ערב מרתק עם איש
הקסמים הבריטי, שבהופעה אלגנטית ותרבותית
מדהים את קהל צופיו בשפע להטוטים
והיפנוטים בלתי נתפשים.

• פצצת הזמן

(תיאטרון החמאם, יפו)

המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם גרמניה
ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי תוכנית
סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון שרה
פזמונים של חיים חפר, משחקת בדיחות
של דן בן־אמוץ וחוזה עם הצופים ביומן־
קולנוע מבדח.

ייס חמישי 25.4 ,

• עולם המדע

צליל של הנאה על אחת מאניות הפאר של 6 ?1661ת3111113
ועוד צלילים רבים אחרים — קליק-קלק של משחק
המקלות על הספון רווי השמש. צליל של משק כוסות
בחדרי אוכל נוחים ומהודרים. רחש הילוכו המהיר
של אחד מאנשי צוות השרות; אוושת רוח מלטפת,
צלילי מוסיקה ושאון צחוק. אכן תיהנה בנסיעה
באחת מאניות ה 5111113116 ?1661-ותופתע להיווכח כי
המחירים הם כה נמוכים.

(קול־ישראל)21.30 ,

ראש האקדמיה הישראלית למדעים, פרופסור
אהרון קציר, סוקר את החקר המדעי
בארץ והישגיו.

@ כימת המחזה המוסיקאלי

פנה לסוכן הנסיעות שלך או למוכן הכללי בישראל :

גל־הקל )22.08 ,תוכנית מוקדשת לשני האחים
גרשווין, ג׳ורג׳ הצעיר ואירה הבכור,
הפחות ידוע, שכתב את מרבית המילים לשיריו
של ג׳ורג׳.

אהרן

חיפה

יום שישי 26.4 ,

$כצרור אחד

(קול-ישראל)20.00 ,

איך להשיג שמרטפים ליום העצמאות ואיך
תיבחר מלכת האופי בהילולת ליל־העצמאות
בשבועונם של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם.
• הדרן (הגל־הקל )21.31 ,לקט של
קטעים מובחרים מתוך תוכנית הבידור

0זו 1ז

בכל המסיבות.

יום ראשון 28.4 ,

מ שה

ג ת (גלריה צ׳מרינסקי, תל־

אביב) ציורי שמן, רישומים חיתוכי עץ
ותחריטי נחושת בתערוכתו של הצייר הצעיר
שחזר ארצה אחרי העדרות של חמש
שנים. סגנון ריאליסטי. תוך הדגשה על
נושאים סוציאליים.

מרד כי

ארדץ (המוזיאון לאמנות

חדשה, חיפה) תערוכה רטרוספקטיבית של
אחד מאנשי צמרת אמנות הציור בישראל.

פאול אוסגי אוסיפו

(בית האם־

ניס, ירושלים) תערוכת פסלים של פסל ניגר־בן
זמננו.
העולם הזה 1337

היוזמגים (קול־ישראל והגל־הקל,

)21.30 שידור ההקלטה שנערכה בשנת העשור
של מיצעד שירי הזמנים שהיו.
יום שני 29.4 ,
• מצעד צה״ל (קול־ישראל וגלי-
צה״ל )09.45 ׳,שודור מהלך מצעד צה״ל המתקיים
בחיפה.
• המדינה תשקוד ותקיים (קול-
ישראל )12.00 ,תוכנית מיוחדת ביום העצמאות
בה יספרו אזרחים מכל שכבות העם,
בראיונות מוקלטים, על ההצלחות והכשלו־נות
שבקיום מגילת העצמאות.

.העולם
המערכת
• 136 מען
פין . 6העורך

רוזנפלד

תל־אביב

מ ם 6ד 1337

המחיר 75אגורות