גליון 1339 מתאריך 8 במאי 1963

האיפור ללא

ערב השביתה באל־על, סיפר העולם הזה
( )1325 על הצוות הישראלי המטיס את המטוסים
מניירובי ליוהנסבורג וחזרה, וש־אנשיו
מתגוררים בקניה יחד עם בני משפחותיהם
.״בניירובי, בירת קניה, קיימת
מזה שלושה חודשים מושבה ישראלית, המורכבת
מאנשי צוות אל־על, אשר עבורם
זו שהות נעימה מאוד, כיוון שרובו של הזמן
מוקדש לטיולים, בילויים ואפילו צייד
נוסח שלגי קילימנג׳רו.״
השבוע כתבה לי אחת מבנות המושבה
הישראלית מכתב, בו סיפרה קצת על רשמיה
מטיול כזה. פנינה כהן ( )27 היא אשתו
של מהנדס־הטייס אהרון כהן, צברית שהכירה
את בעלה בשעה שעבדה כדיילת
בחברת התעופה.
״באחד הימים,״ מספרת פנינה, אם לבת
ולבן ,״החלטנו לעלות למרומי הרי האבר־דרים
בקניה, הרכס הידוע מאז הפעולות
נגד המאו־מאו. היינו קבוצה של אנשי צוות־אוזיר
ונשותיהם.
״בנאניוקי, מקום הדומה לעפולה, המתין
לנו צייד אנגלי ותיק, טתר דונסי, ששימש
כמדריך שלנו( .רק לאחרונה נודע לי כי
טרנר הוא בעל אשה כושית, וכי עתה
נאסר, אחרי שנתגלה ברשותו מחבוא גדול
של נשק בלתי־חוקי).
״עלינו, בג׳יפים אנגליים, בשבילי הג׳ונגל
התלולים אל ראש הרכס. שם הוכן מקומי
תצפית לתיירים, בדומה למלון טרי־טופס
(״צמרות העצים״) המפורסם, שהקהל הישר
ראלי ראה אותו בסרט לילות הע1לם. המקום
נתגלה במיקרה על־ידי מטוס־סיור
צבאי, בעת החיפושים הנירחבים אחרי כנופיות
המאו־מאו בג׳ונגל.
״בלב היער ישנה בריכה טבעית, אליה
באות החיות בלילה. כדי למשוך את העדרים
לשם, שמים שומרי־היער גושי מלח
ליד היער. בטבע אין די מלח לחיות, ועל־כן
הן מוכנות לבוא וללקק — אפילו תמורת
הופעה לילית לעיני המצלמות של התיירים,
העומדים על מירפסת המלון שניבנה
במקום זה, כולו על עמודי־עץ המוגבהים
מעל הקרקע.
״,אני מבקש שקט, אחרת עלולות החיות

פגם

הקוראה כהן בעת הסיור
ריהם, ללינת־לילה. בכלל קשה לעשות עליהם
רושם. אחדים טענו כל הזמן שאולי אין
אלה פילים, אלא רק כושים שהתחפשו ב־עורות־פילים,
כדי לסחוט כסף מן התיירים
התמימים.
״נכנסתי לחדר־האוכל, הקשבתי לצ׳יזבאת
של הצייד, על הימים הטובים כאשר צד
ללא רשיון, על שבטים של אוכלי-אדם השוכנים
מעבר להר, ועל הציביליזציה ההורסת
את הכל — אפילו בג׳ונגל. חבל שחברי
וחברותי לא שמעו סיפורים מופלאים
אלה. הם היו עייפים מדי, ושנתם ערבה
להם.

״עד עלות השחר הסתובבנו קצת בחוץ.
ניתקלנו בעדרי תאו־בר, אך חזרנו בחיפזון
למעלה, כי שמענו נפץ־ענפים, שלדיברי ה שומרים
מעיד על קירבתי של קרנף. זוהי
חיה מצוברחת מאוד, קצרת־ראייה, המתג־

( — 00X1311? 1,1111 בסיס דק עד
לשקיפות ומרווה כאחד, המוגש לך
באיפור מושלם בשפופרת. מכסה על
כל הפגמים הקטנים, כשהוא מקנה
לפניך את• הזוהר העמום המיוחל,
ומגן על עורך.
האופנה ממליצה, למען יופייך ׳
על אחידות של צבע לשפתיך
ולצפורני־ידך. והאופנה האחרונה היא אופנת הפנינה: כגון
830 )1 ? 631-1ל־ ,00x61X1111)1ו־ ? 63x1פ 1מ? 1ל־״ליפסטיק״,
ל״פאשן ססיק״ ול״נייל פאשן״.
ה־ ? 1? 8 ? 108 של הלנה רובינשטיין, במבחר
גווניו, שומר על שפתיך מיובש ומקנה להן
רכות נפלאה.
;8X108 1י 101מ 48 שרביט הקסם לשפתיך,
דק ומוארך כעפרון — שפתון ותוחם־קונטורים
באחד.
זו 101מ - 1X^ 11 8הלכה המשובחת המביאה
את האופנה לקצות אצבעותיך, בשכבה שווה
ומאריכת ימים.

הפילים שצולמו על־ידי הקוראה כהן ממקום־התצפית

11181;6111כ11616118 , 11111

להיבהל ולא לבוא,׳ אמר הצייד הוותיק, בקול
הצרוד מרוב ויסקי. אולם בקבוצה ישראלית
דינאמית זו נפלו דבריו על אוזן
ערלה. מי שמע אי־פעם שישראלים ישתקו?
ובייחוד כאשר הם משחקים פוקר. כי מיד
עם הופעתנו על מירפסת התצפית, התקבצו
כל הגברים והחלו משחקים, למורת רוחן
הבולטת של נשותיהם, שהתנגדו לבילוי שאין
להן חלק בו.
״לא היה זה בילוי יחיד. שני שומרי־יער
כושיים, שהיו בשעתם חברים פעילים במאו־מאו
(לדברי הצייד האנגלי) ,הכינו לנו ארוחה
דשנה על כיריים. לא יכולנו לעמוד על
טיבו של המזון, אך הוא ניראה לנו כבשר־קופים
מיובש.

למבוגרים * לתלמידי בתי״ס כיתות מיוחדות

״לפתע פילחו זעקות מרות את החשיכה.
קפצנו למירפסת. בחוץ שרר קור כלבים,
ליתר דיוק — קור־פילים. כי ליד הבריכה
המופלאה ניראה עדר־פילים מתקרב לאיטו.
אך הזעקות היו עניין של מה־בכך. ציפור
מסויימת זועקת כך כל כמה שניות, וזעקותיה
מצטרפות לשאר הצלילים המהווים
את מוסיקת הג׳ונגל.
״מתרגלים למראה במהרה. אחרי שעה
קלה כבר מתחילים הישראלים לפרוש לחד־

00X61X1111)1: 1? 5.65
נן 013.54 ,11 :>161;81
?3511100 8X108:: 11, 9.75 1X311 ?3811100: 11, 3.25
רק בחנויות התמרוקים המאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין.

בבוקר. אחה״צ ובערב

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית
ותל־אפיב

חיפה

פתח־תקווה

נחלת בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ 27

מונטיפיורי 4

פלת על כל דבר הנע בסביבתה ומעורר
את חשדה.
״(אגב, סיפרו לי כי בעת חנוכת המקום,
לפני שנה, שיחררו בטכס חגיגי קרנף. ה כוונה
היתד, שהקרנף ירוץ לתוך הג׳ונגל,
בשימחה רבה, ויעניק לכל משתתפי־הטכס
את ההרגשה הטובה שעשו מעשה טוב. אך
הקרנף נתן להם הרגשה אחרת לגמרי. הוא
הסתובב והתקיף את משחרריו, שנימלטו
רק בנס אל ראש הארגז שממנו הוציאו
אותו.״)
״למחרת הגענו לראמארוטי, חווה של אנגלי,
הצד כל חייו חיות, לפי הזמנת גני-
חיות. האכלתי קרנף קטן, שעדיין לא הספיק
להצטברח. בדרך חזרה ניתקלנו ברועה
כושי בן שבט המאסאי, מוקף עשרים פרותיו.
הוא שאל אותנו מניין אנו. כשענינו:
,מישראל!׳ אורו פניו, והוא קרא, :שלום!׳
מתברר כיי בימי מלחמת־העולם שירת בפלשתינה,
ישב בירושלים ולמד כמה מילים
עבריות. עולם קטן.״

מכתבים
שעשועים עצובים

אינני מביז איזה נזיז שבוע-אבל זה היה?
לחגוג את יום־העצמאות, דווקא בשעה כזאת
של מתיחות ואי־בטתו! — לא נתנו. אבל
הזונות, בידודים, בתי־שעשועים ומועדוני־לילה
— בלי שום הנבלה.
זה מזכיר את יום־השואה הראשון — בו
התירו הצגת סרטים ״אבל כתנאי שהם
יחיו סרטים עצובים״.
אמירה לב, תל־אביב

יורים היצר

למועמדים לתפקיד ה_

בעיקבות
ההצעות
ממונה על שרותי ה־בטחון,
הריני מצ יע
את מועמדותי לתם־
קיר יורשו של עורר
העולם הזה.

תבונותי: אני צעיר,
אני מוכן לגדל
זקן, ואני רואה
כמעט את הכל
־טהור בעיניים.
משה בן־חיים,
בית־שמש

תודה לקורא בן־חייס,
שצירף למכתבו דיו־לן!
של בן־מוות. אן
•דווקא את עורך ה־
׳*• מוות
עולם הזד, ל א הצ־ליח
עדיין מר בן־גוריון לסלק מתפקידו.

דיינלה והכננלה

ברשיטתכם על ההשמדה השקטה של בנ
נות
(העולם הזה )1337 הנכם כותבים :״אילו
היתר, לשר־החקלאות מידה נדולה יותר
של חוש סוציאלי, היה מוצא דרד לשימוש
בפרי זה מבלי לקלקל את השוק״.
מאין יכולה להיות מידת חוש סוציאלי
כלשהי לבעל-אחוזה בנהלל?
א. הר־זהב, חיפה

המתנכרות לא התנכרו
ברצוני להוסיף מספר הערות בענין הזמרות
המתנכרות (העולם הזה .)1339
התחרות היתה לבחירת השלאגר הטוב
ביותר, ומתקיימת כל שנה בעיר אחרת.
לנבי ההתחרות קובעת רק לאומיותו של
מחבר המנגינה והמילים. הקריינים הדגישו
בפרוש שאסתר רייכשטאט (שכונתה אסתר
עופרים) וכרמלה קורן הן ישראליות. נם
העיתונות, הרדיו והטלביזיה האוסטריים
ציינו שכרמלה היא ישראלית שתייצג את
אוסטריה.
הדבר המפליא בפרשה הוא שאמנים, שבארץ
כמעט ולא מוכרים, כמו כרמלה קורן
וסאמי מולכו, נחשבים כאן כאמנים ממדרגה
ראשונה, וממלאים כל אולם בו הם מופיעים,
תור הדגשת לאומיותם הישראלית.
מנחם בן־נחום, וינה, אוסטריה
כרמלה קור! ואסתר רייכשטאט לא הכחישו
את לאומיות! .הן לא היו הזמרות היחידות
שהופיעו עבור ארץ זרה. כנציגת לוכסג־בורג,
למשל, הופיעה היווניה גינה טוס־קורי.
בעת
השידור ספרנו חמש פעמים שבהן

הוזכרה הנתינות הישראלית של שתי הזמרות•
אסתר
ברנד, מנחם אמיתי,
אוניברסיטת טיבינגן, גרמניה

או -או־אה־אס

קראתי את הקטע על הצעדה, הטוען כי
אנשי טשרד־הבטחון הופיעו במדים שהזכירו
את הס״ם (העולם הזה .)1335 את הקטע
הכתרתם בכותרת ״זכרוז קצר״.
איני יודע זכרונו של טי קצר יותר —
של אנשי טשרד־הבטחון, או שלכם.
האם אינכם מוצאים דמיה בין סמל התנועה
לביטול הטימשל הצבאי, שהוצע על-

אות האיקס

הצלב הקלטי

ידי העולם הזה, ובין הסמל של האו־אה־אם,
הידוע לשיטצה?
אליעזר דובדבני, סביון
לא .״הצלב הקלטי״ ,אותו אימצו לעצמם
אנשי האו־אה־אס ושאר הפאשיסטים הצרפתיים,
שונה לגמרי מסמל האיקס של הועד

היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבאי. הצלב
אינו דומה לאיקס, הקווים שלו ישרים (לעומת
קו־המחיקה הגס) והצלב מגיע עד לעיגול,
שלא כמו האיקס.
אין ״איקס״ באלף־בית העיברי או
הערבי. אולי תמצאו לסמל־המחיקה (שהוא
לדעתי מוצלח מאוד) שם אחר?
חיים סביב, ירושלים
הוועד מחכה להצעות.

עונש־מוות ביטפת־הים
האסון המחריד בחוף ימה של תל־אביב
(העולם הזה )1337 מחייב, לדעתי, הקמת
ועדת חקירה, שתחקור את מידת אחריותם
של ראשי עירית תל־אביב באסון הנ״ל.
בשידור ראיון של ״קול ישראל״ שמעתי
את סנן ראש עירית תל־אביב, מר ש. אר־ליר,
האחראי על הרחצה בים, אומר :״במקום
האסון היו שלטים המזהירים מפני סכנת
הרחצה בקטע הנדון״ (אגב, בעוד ששאר
המרואיינים, ובתוכם רופא, נשמעו
ממש מזועזעים בראיון האמור, הרי נדמה
לי שמר ארליד הרצה כמעט בצורה אקדמית
על השילוט, כאילו המדובר אינו באסון המחריד
ביותר שקרה אי-פעם בחוף ים בישראל).
הלא
גם עירית תל-אביב עצמה יודעת, בבואה
להטיל מרותה על הציבור, שלא די
בחקיקת חוקים (כשהמדובר בעניינים כמו,
למשל, מיסוי) ,כשלא מבטיחים את קיומם,
והיא בדרד כלל שוקדת על קיום חוקים
(המשך בעמוד )4

צעיר, אתה מוזמן להשתתף בטיולי מסע הצעירים — 63 טיוליהם הבלעדיים
של צעירים לאירופה. לך הם נועדו, עבורך הם תוכננו. אתה מוזמן —

לקפרי אי החלומות, שיט מרתק לעמקי המערה הכחולה, וכסא הכבלים אשר יובילך לפסגת *י׳7

המונטה סולרה.

למזרקות טיבולי, לויה וינסו ברומא, לבתי הקפה ההומים שהקני קולנע ואמנים. מיתקני

האולימפיאדה, הקולוסיאום ועוד ועוד.

לארוחת הצר,דים הנפלאה כשאר הארוחות בטיול, לאחר הרחצה באגם בולזנה.

לקונצרט ג׳ז בככר העיר פלורנץ.

לונציה,

פסל דוד האוריגינלי ושוק הקש האכזוטי. ולמלון ״אמריקך המפואר

-כרגיל 2 :בחדר.

והבוסר נובה, כוס מרטיני בגינת הבאר של המועדון ״רומנט־קו״ בלידו של ונציה.

ארמון הדוג׳ים, פיאצה סן מרקו, רקודי מדיסון

לורונזז — קברם אפוף המסתורין של רומיאו ויוליה.

לחזות בצריחי הדום של מילנו, אגמי קומו לקו — פניני הנוף האיטלקי. נכון, זה באמת עצום.
לסט־גוטהרד, מעבר ההרים המפותל ועוצר הנשימה, כביש הנחש הענק בין איטליה לשוויץ.

לציריך — מעט קניות ומזכרות /מזכרת
מטיול צעירים עליז, מזכרת מחלום מתוק ונפלא.

ללוצרן״ וכפרי הסביבה הטיפוסיים. בכבל הרים להר פילטוס — 7000 רגל. נוף אשר לעולם לא תשכחנו.

לא, הזמן לא דוחק. האוטובוס המפואר, הצמוד החל מן היום הראשון ועד לאחרון, יחכה, עד שנגמור ללקט פטל ודובדבנים ביער שוויצרי טפוסי.
למפלי המים האדירים של שפהאוזן על הגבול הגרמני.
ז ...ל פ רי ס, ומונמרטר, והביסטרו, ולפרים והלובר, ולפריס וארמון ורסי, פריס והנוטר־דאם. פריס ברגל ובמכונית, מתחת
פרים מהמולין רוז׳ ועד הרובע הלטיני, פריס של אתמול ופריס של היום. פריס של היום ופריס של הליל. מי כצעירים יודע
לעמק הלואר, וארמונות המלכים, המלכים שמעולם לא דאגו — ממש כמוך, שקט ושלוה,
לקטנות שבדאגוחיך.

לשער הנצחון וממרומי האייפל טור.
לחיות את פריס!

וחוסר דאגות. יש מי שנושא עבורך את המזוודות ומשלם עבורך את הטיפים ודואג אפילו

ולמדריד. פלמנקו אצל אנטוניו וגיטרות בחצות ואוצרות אמנות מופלאים. אתה תטייל ותטייל ותווכח שזמנך עדין פנוי, כי על הכל חשבו מראש.
דיין אדום וסיור פנטסטי בטולידו, קורידה בסרגוסה:

אולה! אולה!
לקוסטה בראבה וברצלונה — עיר המציאות והמים הכחולים.

לניצה וקאן, כן, כן — חוף התכלת, הריביארה הצרפתית, בוב אזאם שר ״קואנדו, קואנדו״ ,ז׳ואן לה פן עיירת הצעירים״ ,ביקור חלומי, בסן־טרופז. הקזינו במונטה קרלו.
הי, איזה ימים ואיזה לילות !

ובכן — נ וסע ים!!!

הטיולים מוגבלים לצעירים בלבד.
התנאים בטיול פנטסטיים.
קבוצות קטנות ומסיבה זו המקומות מוגבלים.
פגישות היכרות מוקדמות בארץ.

פרטים) פרוספקט צבעוני, הסברה והרשמה — אצר נזיונויגץ —

אפשרות להישאר באירופה לאחר הטיול ולחזור מאוחר יותר.
הדרכה ועזרה אישית בכל הבעיות בארץ.
3ארוחות ביום, בתי מלון טובים ׳ונוחים 2 ,בחדר עם מים חמים וקרים.
לזוגות צעירים הנחות.
אם טיול ונופש — אז טיול של ממש ונופש של ממש.

אישרא ׳ לוידבע׳י מ נסיעות ותיירות ת״א, הס ,1טלפון 53310

מכתבי

זובק

(המשך מעמוד )3

אלד, בבחירת אמצעים אשר לא תמיד טח־בטאים
בהצבת שלטים.
איז לי ספק שלוא היה מקום הסכנה מנד
דר על־ידי רשת ברזל, בנובה של כארבעה
מטרים (טהסוג שהרשויות המוניציפליות
מתקינות כאשר ישנה אפשרות של עשיית
רווחים מכד) סמור מאוד לים, שאסון זה,
ואסונות אחרים, היו נמנעים. עובדה, שבקטע
הסמדר של סביבת נמל תל־אביב אין
מתרחצים! וקשה להעלות על הדעת אדם
שפוי בדעתו שינסה לעבור מחסום כזה רק
נדי להתרחץ.
נארץ־הנירה, בשלנו, תמיר יימצאו אנשים
שלא ידעו לקרוא את שפת השלטים
(באם לא ייעקרו תחילה על-ידי פרחחים),
ונערים קלי־רעת שאינם מתחשבים תמיד
בכל אשר כחוב בשלטים, או אינם חייבים
מיתה בגלל זה.
הבנות המסכנות שילמו בחייהן בגלל דת;
וצניעותו, בבחרן מקום מרוחק מעיני הבריות,
ולכו יש לראותו במידה טסויימת
כמקדשוח הדח במותו.
יעקוב אלדד, תל־אביב
ביוס־האסון לא היה במקום שוס שלט אז הרה.

החיים
הפרטיים

במדור ״רחל מרחלת״ (העולם הזה ,)1337
נתפרסמה רשימה אורות הד״ר נחום נולד־מז,
העוסקת בתחומו
של הפרט.
רשימה זו נוגדת
את הקו שהצהרתם
עליו: דהיינו, חדירה
לחייהם הפרטיים
של מנהיגים
לפי מעשיהם או
מחדליהם רק במידה
שטובת־הכלל דורשת
זאת. פרט לרוע־לשמו?
,א מצאתי
ברשימה זו מח־שבה
מדינית כל־שהי.

רשימה כזו
מחזקת את אויבי
העולם הזה ומרפה
אגמון
את ידי ידידיו.
אני מביז התנגדות
ובטחוניח, אבל כולנו בעד צנזורה של המערכת
על מעשיה.
מוטב לפני ההדפסה מאשר לאחריה.
יעקוב אגמון, תל־אביב

אדמות הציבור -לציבור

ביהם להעלאה מלאכותית של ערד הקרקע
על-ידי הרשויות העירוניות (העולם הזה
:)1336
לפני כ־ 15 שנה ננזרו בכפר-אתא שטחים
ממנרשים פרטיים במרכז המסחרי, כדי להקים
שם מוסדות־ציבור. ביו השאר — ניטע
עליהם הנן שמול המועצה ה עי רוני ת.
בעוד שקיימים במרכז העיר שטחים רבים
לא־מנוצלים — רוצה המועצה לבנות חנויות
דווקא על שמח הנז הציבורי — ולתיתם
לרוכלים.
תרמנו אדמה למטרות ציבור, ותהיה וו
חוצפה שאיו כדונסתה לנזול מהציבור את
הנן שהוא תרם, למטרות מסחריות. אם
ברצוז המועצה לנצל את הנן לבניה —
נסכים, ואה נשמח אם המטרה תהיה מבנה
ציבורי כמוזיאוז, יד־לבנים ונו׳.
יצחק ׳ג. כפר־אתא

מעשה באוטובוס

נ׳מיל, טורה ערבי מיפו, המלמד בבית-
הספר היסודי ברמלה,
נסע באוטובוס מרמלה
לתלנאביב. בררו
עלתה זקנה לאוטובוס.
מאחר ו עברו
מספר דקות,
ואיש מביו הנוסעים
לא נתן לה את מקומו,
קם נ׳מיל ו הזמינה
לשבת.
הזקנה ישבה ואמרה
:״תודה רבה,
אדוני! כולם פה ער בים,
ורק אתה יחד
דיך,
סעד סרסור,
כפר־קאסם
סרסור

אתגר
ת קצרנ 1ת ^

דו ־ שבועון
גליון 56 הופיע ונמצא
למכירה בבל הקיוסקים
בתוכו:

להיות

נשיא

מי ראוי
ישראל 1
בפרוס קע״ס השנייה
הנשיא הוא חשוב !
יורש העצר הגרמני
בין הצללים של ״המרתף״
״טורא״ —
דראמה לפי תכתיב
ארץ לא־ידועה
דין דן: אהוד.

לומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג )0 8 8 0 0הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
תל־אביב י ח. בר־קמא, רח׳ גורדון 4( 5עד 6אחה*צ)
חיפה ! בית־הספר ״במעלה״ ,רח׳ שמריהו לוין 30

״ העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס. דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה נע״מ.

דבר היהודים הנוצריים

אהיה אסיר־תודה לכם אם תואילו להדפיס
את החלטתנו מיום ,25.1.63 שנתקבלה
כתגובה על פסק־הדי! במשפטו של אוסבלר
רופאייזז (״האח דניאל״):
״הוועד של הבריח הבינלאומית של היהודים
המשיחיים החליט כדלקמן: הוועד
הזה, איבר מייצג יהודים משיחיים מכל
פינות תבל, מכריז ומרגיש: יהודי שבא
לידי אמונה בישוע המשיח והנואל, שניטבל
כעדות לכך, ושהצטרר לקהל המאמינים באמונה
זו — לא חדל מהיות יהודי בלאומיותו,
כלומר הוא נישאר חלק בלתי־נפרד
של העם היהודי. כל חבר בברית הבינלאו מית
של היהודים המשיחיים — לא זו בלבד
שהוא נחשב כבז העם היהודי, אלא הוא
נם אוהב עמו ונכוז לשרתו בכל עת. באופז
מיוחד מודגש בזה כי היהודים המשיחיים
במדינת ישראל הנם נאמנים בכל דבר למדינה,
שבה הם חיים ועל אורחיה הם
נמנים״.
ירחמיאל פרידלנד, מזכיר הברית הבינלאומית
של היהודים המשיחיים, חיפה

זבות הקדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם שד קוראים המצרפים
את תצדומיהם למכתכים.
הטולס הזה 1339

פלוש או לא לפלוש?

כמו האמלט המנוח, התייסרו והתלבטו ראשי המדינה

/בימ ם האחרונים בשאלה זו.
מסביב רגשו המאורעות. העתונים הממושמעים קיבלו הוראות שלא להרעיש עולמות,
אלא להניח לאזרחים לנמנם במנוחה. אולם ראשי־המישטר עצמם לא היו רגועים כלל וכלל.
כמו תמיד, הם חיו מן היד אל הפה, התקיימו מבותרת לכותרת. הסכם־האיחוד המשולש
נחתם — ומצב־הרוח צלל לתהום. בסוריה התלקח המאבק בין אנשי אל־בעת וחסידי עבד
אל־נאצר — ומצב־הרוח הרקיע שחקים. המלך הקטן התנדנד על כסאו בירדן — שוב צלילה.
המלך התגבר זמנית על המשבר — הידד.
תנודות קלות אלה הסיחו את הדעת מן העיקר: התהליך הגדול של האיחוד המרחבי
מתקדם בעיקביות של ברזל. יש קפיצות קדימה ואחורה, הסתערויות ונסיגות — אך
התהליך עובר באיטיות בטוחה משלב אל שלב. היו, ועוד יהיו, אפתעות — אך אוי להנהגה
מדינית המתפללת לניסים, תחת להתבסם על ההגיון ההיסטורי שאי־אפשר להטותו.

ההגיון הזה קובע, בכית־ימשפט שאין עליו עירעדר: העולם הערבי
המזרחי, ממצרים עד עיראק, יתאחד. המלך הקטן יפול. יחד עמו יפלו
המלך הסעודי ונסיכי־הנפט של המיפרץ הפרסי.
זה יכול לקרות בעוד שבוע, בעוד חודש או בעוד שנה. לפני ואחרי כן יהיו. מאבקים
פנימיים, התמ רדויות, התנגשויות. אך זהו הקצף על פני המים — ואילו הזרם הכללי
יזרום באפיק שניקבע לו על־ידי ההיסטוריה.
אמרנו זאת לפני ארבע־עשרה שנה, אמרנו זאת לפני חמש שנים, אמרנו זאת לפני שנה.
אז ניראו הדברים כתיאוריה. היום הדברים כה ברורים עד כי גם עיוור יכול לראותם.

צבא ההגנה דזז־ץ־ם־ייג
ד 3ר המזעזע ביותר בכל התהליך הוא שאין בידי המישטר הישראלי תשובה
ן | כלשהי — טובה או רעה, כוללת או חלקית, סופית או ארעית — לאתגר היסטורי זה.
הסכנה היא איומה. האיחוד מתגבש נגד ישראל( .ניבדוק בהמשך סידרה זו, אם אומנם
היה מוכרח להתגבש כך, ואם עוד ניתן למנוע זאת ).סביב ישראל המבודדת מתהדקת
עניבת־חנק צבאית. במרחק חצי־שעה של נסיעה מתל־אביב יעמדו אוגדות־השריון של הצבא
הכל־ערבי, שתהיינה כפופות לפיקוד מאוחד כל־ערבי. הנשק החדיש של פיקוד זה — מטוסים
על־קוליים, טילים — יאיימו על המדינה מכל ארבעת הכיוונים.
אולם הסכנה הצבאית אינה היחידה, ואולי אף לא העיקרית. לא פחות חשוב המישקל
המדיני והכלכלי של האיחוד המרחבי הערבי — כוחו למשוך לצידו את שני הגושים
העולמיים גם יחד, לקבל משניהם סעד כלכלי, לבודד את ישראל באו״ם ובבירות העולם.

מול ספגה כוללת זו, המתגבשת כבמה מישורים כעת ובעונה אחת,

מסוגלים ראשי המישטר להעמיד רק אמצעי אחד: הכיבוש הצבאי של
הגדה המערבית של הירדן.
לא כחלק מפיתרון, לא כהכנה לגישה חדשה, לא כסממן של שינוי־ערכים — אלא
כתחליף לכל אלה.
עד כה מופעל אמצעי זה בעיקר כאיום. ראשי המישטר החליטו שהמשך קיום המישטר
הח סייני בירדן עדיף על כל אפשרות אחרת, לפחות מבחינה שלילית וזמנית. כל עוד נמצא
המלך הקטן בעמאן, לא יופיעו הטאנקים של רע״ם מול נתניה.
אין ספק כי לולא איומים אלה, היה המלך נופל זה מכבר. כל המשקיפים תמימי־דער, כי
בכל ממלכת ירדן אין אף חוג אחד של אזרחים שאינו שונא אותו. יוצאים מכלל זה
רק הבדווים — ושום מישטר אינו יכול להתבסס על אלה לאורך ימים. גם הצבא הירדני,
על קציניו וחייליו הבדווים, הוא מישענת קנה רצוץ. די ביוזמתו של רב־סרן נועז אחד,
כדי שהכל יפול כבניין־קלפים.

רק גורם אחד מונע זאת: צה״ל. בל ירדני יודע שהצבא הישראלי
עשוי לנצל את שעת־הבושר של ההתמוטטות בדי להגיע לירדן.
המלך וסוכניו דואגים לכך שאיום זה יחדור ללבו של כל קצין וכל פוליטיקאי ירדני.
דודו, האיש החזק האמיתי בממלכה, אף הכריז השבוע כי קיימת קנוניה של בן־גוריון

אודי אבנר*
ועבד אל־נאצר, במטרה לצרף את הגדה המערבית לישראל, ואת הגדה המזרחית לרע״ם.
האיום יעיל למדי. נידמה כי עבד אל־נאצר עצמו עוצר בעד חסידיו, כדי למנוע אפשרות
של פלישה ישראלית, אולי אף מתוך תיקווה שיושג הסכם אילם משולש ודשינגטון־־רושלים־
קאהיר. אך המצב הוא דינאמי, ולא תמיד יכול גם מנהיג כמו עבד אל־נאצר לשלוט
בתהליכים, אחרי שעברו שלב מסויים. המלך י יכול ליפול בכל רגע — ואין שום ספק כי
יפול במוקדם או במאוחר.
ר,יפלוש אז צה״ל או לאו? שאלה זו עומדת ברגע זה לנגד עיני כל מדינאי במרחב
ובעולם. אין זה מתפקידנו לענות על כך.

אך תפקידנו להציג את השאלה: האם בדאי אז לפלוש או לאו?
ננסה לברר שאלה זו, ללא דעה קדומה — לא מנקודת־ההשקפה שלנו, אלא מנקודת־ההשקפה
של המישטר.

אפשר רבבנש, אי-אפשר רההה\2
יל ו חיינו עדיין במציאות של , 1949 היתר, השאלה נראית כך: האם כדאי להרחיב
^ את גבולות המדינה עד הירדן?
הנימוק בעד: המצב האיסטראטגי של צד,״ל ישתפר במידה רבה מאוד. יווצר מרחב
של תימרון. הגבול המזרחי יהיה הרבה, יותר נוח למיגננה טאקטית.
הנימוק נגד: בשטח זד, חיים כמיליון ערבים, מהם כ־ 600 אלף פליטים. צירופם
למדינה ייצור בעייה נוראה — כי שני מיליון עיברים יצטרכו לדכא, באמצעות המימשל
הצבאי, מיעוט של מיליון ורבע( .והרי ברור כי המישטר הקיים אינו מסוגל ליצור דפוסים

של מדינה דו־לאומית, דו־לשונית, בו יחיו בצוותא, תוך אחווה של ממש, רוב קטן ומיעוט
גדול).
אומנם יש המבטיחים, בקלות־דעת מזעזעת :״הערבים יברחו! השטח יהיה ריק כולו, או
כימעט כולו!״

אלה דכרי־הבל. הערכים לא ירצו לברוח, בי אין עם חוזר פעמיים
על אותה שגיאה קטלנית. זאת הוביח בבר מיכצע־סיני, באשר ערביי
הרצועה נישארו במקומם.
מובן, אפשר לגרשם. אולם מי שרוצה להשיג בריחה של מיליון ערבים תוך שלושה
ימים, יצטרך להשתמש באמצעים כה מחרידים, עד כי העולם כולו יתקומם ויתערב. לא
יחזרו ימי דיר־יאסין וכפר־קאסם.
גם מבחינה צבאית גרידא, ספק אם הבריחה תהיה רצויה. כל התקדמות צבאית חייבת
להתבצע במהירות הבזק. הדבר מחייב כבישים ריקים ואוכלוסיה סטאטית. בריחה המונית
היתד, מהווה תקלה חמורה ביותר.
ובכן: גבול נוח יותר, תמורת בעיית־מיעוט אדירה. כך היתה הבעייה עומדת — אילו
חיינו במציאות של . 1949

אבל אנו חיים במציאות של .1963 שני הגושים העולמיים מתחרים ביניהם על חסדי
התנועה הלאומית הערבית. האו״ם הפך, בנסיבות מסוג זה, למכשיר יעיל ומסוכן. בנות־בריתנו
הפוטנציאליות — בריטניה בחצי־פה, צרפת ברבע־פה — יהיו חסרות־אונים. הן לא
ישתמשו אפילו בווטו למעננו.
על כן ברור כי יוגש לישראל אולטימטום בינלאומי, תוך איום בהתערבות מאסיבית,
בניתוק כל סעד כלכלי ובחרם בינלאומי. ישראל תצטרך להיסוג מן הירדן, כשם שנסוגה
מהר־סיני. כל אדם אחראי בישראל יודע זאת. הדבר הוא מעבר לכל ספק סביר.

משמע: לא תיתכן פלישה לצורך ביבוש של קבע. תיתבן יירק פלישה
לצורך השגת יעדים מצומצמים ומוגבלים מראש.
הבה ונבדוק את המעלות והחסרונות של פלישה מסוג זה.

הפרישה: הנינה\2יפ. בער
^ צורך הדיון, נתאר לעצמנו את המיבצע הבא: ביום נפילת המלך, כתוצאה של
/מהפיכה פנימית, תכריז ישראל כי הסכם שביתת־הנשק בינה ובין ירדן התבטל, וכי
היא נוקטת באמצעים להגנה על עצמה. אותה שעד, יפלוש צד,״ל לירדן, וישלים תוך ימ ם
ספורים את כיבוש כל ארץ־ישראל המערבית. האוכלוסיה המקומית תישאר במקומה.
לא יהיו דיבורים על ״מלכות ישראל השלישית״ ,״מראש־הניקרר, עד יריחו״ .לר,יפך,
יוכרז מראש כי הכיבוש הוא ארעי, וכי צד,״ל יסוג לנקודות־המוצא שלו ברגע שיובטחו
תנאים מסויימים, החיוניים לביטחון ישראל. למשל:
• פירוז כל השטח, מן הירדן עד לגבול ישראל, מכל כוח צבאי שהוא (כך שצירוף
השטח הזה לפדרציה ערבית לא יביא להצבת כוחה הצבאי של רע״ם בו ); וכן/או —
9הצבת בוח״חירום של או״ם באופן קבוע בגבול המזרחי של ישראל, דוגמת
הכוח בגבול רצועת־עזה; וכן/או —
9ערופה בינלאומית, מטעם האו״ם, או מטעם ארצות־הברית וברית־ד,מועצות,
או מטעם ארצות־הברית לבדה, לביטחון ישראל. כלומר: התחייבות מפורשת לספק לישראל

ייד
בכל עת נשק לאיזון רצוף של מאזן־ד,כוחות, והתחייבות לחוש א־טומטית לעזרת ישראל
אם תותקף.
(בסוגריים נוסיף: אילו חיינו במציאות של , 1949 אפשר היד. להכריז על יעד יעיל יותר:
הקמת מדינר, ערבית־פלשתינאית ממערב לירדן, הקשורה מבחינה כלכלית בישראל, כפי
שקבעה תוכנית־החלוקה המקורית. אך אפשרות זו אינה קיימת, כל עוד קיים המישטר
הנוכחי בישראל. העולם כולו יצחק אם תישמע דרישה כזו מפי ממשלה ד,מדכאה את
אזרחיה הערביים באמצעות המימשל הצבאי, והנח&בת כאוייבת מושבעת של הלאומיות
הערבית).
מה יהיו היתרונות של מיבצע כזה, מנקודת־ההשקפה של המישטר הקיים? אפשר לפרטם
כדלהלן:
0האפשרות הממשית כי יושג אחד מן היעדים המדיניים המוגבלים הנ״ל.

• עליית היוקרה של צה״ל כעולם הערכי, והפגנה מחודשת פי זהו
הכוח הצכאי העיקרי כמרחכ. לדכר זה יש השפעה מרתיעה לגכי
העתיד.
9החלשת יוקרתו של גמאל עבד אל־נאצר( .יש להניח שהנשיא המצרי לא יתערב באופן
יעיל, כי מנוי וגמור עימו להימנע מכל הסתבכות צבאית בתנאים ובמועד שאינם נוחים
לד. הוא יגולל את האחריות למפלה על המלך שהופל, ויתרכז במאבק המדיני למען נסיגת
ישראל, כמו למחרת מיבצע־סיני).
• מניעת אווירה של יאוש בתוף ישראל עצמה. הניסיון הוכיח כי ניצחון צבאי, גם אם
אין בו תועלת, מעלה את המוראל במדינה השמימה. כיבוש מזהיר, אף שיהיה זמני מאוד,
ישכיח מלב האזרחים את ההרעה הניכרת שחלה במצב.
9מתן פורקן לדחפים הפנימיים של המישטר. מישטר בטחוניסטי יתקשה מאוד לעמוד
מן הצד, באפם מעשה, כאשר ייוזצר המצב שהוא עצמו ד,ירבה להזהיר מפניו. הפלישה
תהיה דרושה כדי למנוע התמרמרות ואכזבה בקרב חסידיו המושבעים ביותר של דויד
בן־גוריון. יהיה לה משמעות רבה גם על
רקע ההתמודדות הפנימית בין גולדה, אשכול
ושות׳ לבין פרס ושות׳ על הירושה.

הפרישה: נזנינזנסיגז נגד
ן• נגד היתרונות הצפויים האלה,
חייב המישטר לקחת בחשבון את ה־מיגרעות
הפוטנציאליות, הטמונות במיבצע
כזה. בין השאר :

• אין בל כיטחון בי אומנם
ניתן להשיג אף אחד מן היעדים
המדיניים.

אפילו יימנעו הפעם התקלות שגרמו לפאניקה
של בן־גוריון למחרת מיבצע־סיני,
ולהבטחתו. הנחפזת להיסוג ללא־תנאי —
ספק אם באווירה המדינית של 1963 תוכל
ישראל להעמיד תנאים כלשהם לנסיגתה.
9אם יסוג צר,״ל ללא תנאי, יעלה
הדבר שוב את קרנו של עבד אל־נאצר,
כפי שקרה למחרת מיבצע־סיני. במיקרה זה
יהיה ברור כי ישראל זרקה על השולחן.
את הקלף האחרון שלה — וכי נכשלה.
9אין ביטחון כי עבד אל־נאצר יימנע
מכל התערבות צבאית. לפחות חיל־האוו-ר
המצרי עלול להתערב, דבר העלול להטיל
קורבנות באוכלוסיר, העירונית בישראל (ויחייב
תגמול אווירי ישראלי, עם כל ההסתבכות
הכרוכה בכך).
• הנסיגה עלולה ליצור בישראל את
אותה אווירה של יאוש, שהמיבצע יבוא
למנעה.

• בבלל יש ספק, אם המישטר
יובל לצוות על נסיגת צה״ל מן
הכותל המערבי ומלטרון, מבלי
שהדבר יערער אותו מבפנים ללא
9תקנה.

לאור כל הנתונים האלה, ספק אם יתרוו!>

נות ר,מיבצע שקולים כנגד מגרעותיו, במידה

שיצדיקוהו אף מנקודת־ההשקפה של המיש״
טר הקיים. אולם להכרעות עקרוניות מסוג
הוסיץ: מי יאכל אותו?
זה יש חוקיות פסיכולוגית משלהן. הפסיכולוגיה
של ראשי המישטר בישראל
עלולה לדחוף אותם לדרך זו. הם יעדיפו במקרה זה מעשה כושל על מחדל כושל.

פיתרון שאעו פגתר גזאגגזה
^ טענה העיקרית נגד הפלישה לירדן חורגת מתחום השיקולים המוגבלים, לגופו
| ) של עניין, שמנינו לעיל, לחיוב ולשלילה.
טענה זו אומרת: גם במיקרד, הטוב ביותר, אם יתאמתו ההערכות האופטימיות ביותר,
יביא המיבצע הקלד, קטנה מאוד למדינה. הקלה זו. תר,יד, כימעט אפסית לעומת הסכנות
האמיתיות המתגבשות במרחב.

לשון אחרת: במיקרה הטוב ביותר ירחיב המיכצע גמיקצת את
עניבת־החנק המתהדקת, ויאפשר לנשום זמך מה כיתר קלות• אף הוא
לא יקרע את טבעת־החנק עצמה.

כי מיבצע כזה לא יסכל את איחוד המדינות הערביות, ולא ימנע את צירוף ירדן, משני
עברי הנהר, לאיחוד זה. ירדן לא תיסוג לאחור, לא תחזור להיות אזור״חייץ מבודד, תחת
מישטר רופף.
היפוכו של דבר: מיבצע זה יוכיח לכל ערבי במרחב כי הסכנה הישראלית גוברת
והולכת, וכי צודקים כל הטוענים שישראל מתכוזנת לנשל עמים ערביים נוספים מאדמתם.
על כן יחיש את האיחוד, יטביע עליו סופית גושפנקה אנטי־ישראלית מובהקת, וידחוף
את ירדן לזרועות הזרם הקיצוני ביותר.
מבחינה פנים־ערבית, יגביר המיבצע עוד יותר את השפעת עבד אל־נאצר, בעל הכוח
הצבאי, ויחלוש את השפעתם של יסודות פחות מיליטריסטיים, כגון מפלגת אל־בעת.
סיכומו של דבר: המיבצע יוכיח סופית כי אין למישטר פיתרון לשאלת״הקיום של
ישראל. והוא יוכיח כי הזמן פועל לרעתנו.

האם כבלל יש פיתרון? האם אפשר לעצור את השתלטות גמאל
עבד אל־נאצר בעולם הערכי? האם ככלל יש בכוחה של ישראל להשפיע
על הנעשה במרחב? על בך נדון בהמשך סידרה זו.

פרם ובן־גוריון בתמונת האלבום
איך שהזמן עובר
במדינה העם
בחירותלפיד.׳ 1מנה
מה יקרה אם מפא״י תשיג אי־פעם רוב
יציב בכנסת?
השבוע נתנה מפא״י עצמה את התשובה
לכך, במוסד בו יש לד, רוב יציב: ההסתדרות.
השנה
היו צריכות להיערך בחירות להסתדרות.
בבחירות אלה יכלו הפועלים להביע
את דעתם על פעולות ההסתדרות:
שבירת השביתות, הקפאת השכר. התצפית:
עליה של כוחות האופוזיציה, אבדן הרוב
המוחלט של מפא״י, אולי גם הופעת רשימה
עצמאית חדשה של פעילי ועדי־ר,פעולה.
אולם הבחירות לא יתקיימו. הרוב היציב
של מפא״י פשוט הרים את ידיו, החליט
לדחות את הבחירות ללא קביעת מועד, בניגוד
לקולות כל שאר הסיעות. התירוץ:
בטחון.
מכיוון שתמיד יהיו בעיות־בטחון למדינה,
אפשר יהיה להשתמש באותו תירוץ כדי
לבטל גם את הבחירות לכנסת — אם יהיה
למפא״י רוב הקולות הדרוש לכך. כי הכנסת
היא ריבונית, ובהעדר חוקה יכולה
כל כנסת לדתות את הבחירות לדור שלם.

צה״ל
רהרדוד רו ג
אלבום צה״ל, שיצא השבוע לאור, הינו
יצירה אמנותית נאה, המביאה צילומים של
חיילי צד,״ל מן היחידות השונות. מטרתו
המוצהרת של האלבום: לא סקירה היסטורית
של צד,״ל, אלא הצגת דמותו בהווה.
אך ניראה, כי יותר מאשר בא להלל את
צר,״ל — נועד האלבום לרומם את הבוסים
של משרד ד,בטחון. התמונה המרכזית המרשימה
ביותר של האלבום, המשתרעת
על פני שני עמודים שלמים, מראה את
דויד בן־גוריון זוהר כלפי עוזרו הנאמן
שמעון פרס, בשעת ביקור על גבול רצועת
עזה, כשברקע ניראים קציני חיל החירום
של או״ם.
העוקץ: תמונה זו צולמה לפני שבע או
שמונה שנים, ומאז לא ביקר בן־גוריון
בגבול הרצועה. אולם מכיוון שהיא מראה
את סגן־השר, האחראי למימון והוצאת האלבום,
בפוזה הירואית, כשהוא נהנה מזיו
הזקן — הוכנסה התמונה הישנה במקום
מרכזי, באלבום שנועד להציג את דמותו
של צר,״ל כיום.
הטיל והאטום. יצר הפירסומת נגע
לא רק למר פרסומת. תמונה גדולה אחרת
הוקדשה למנהל הכללי של משרד־הבטחון,
אשר (״ארתור״) בן־נתן, המעניק עוזי לאורח
אפריקאי. ההצדקה הצבאית לפירסום
תמונה זו נמצאת בדמותו של סגן־אלוף,
הניצב בתווך. זהו נחמן קרני, יועצו של
סגן שר־הבטחון ואחד האנשים המסורים
ביותר של פרס.
האלבום גם מגלה תמונה של חניכי קורס
טייס אפריקאיים, ליד מדריכיהם הישראליים
בגאנה.

זה לצד זה מופיעים באלבום צילום של
הכור האטומי בנבי־רובין, וחרטום של טיל.
וזאת דודקא בשעה שישראל מנהלת מערכה
עולמית נגד מצרים, על כי היא עוסקת
בייצור טילים ובמחקר גרעיני. צירוף שתי
תמונות אלה — שבא מתוך הזף להשוויץ
ולעשות רושם — יכול לחזק את חששות
העולם, לגבי כוונותיה של ישראל בשטח
האטום וייצור הטילים.

האש הק טן מ שי ב
״האיש הקטן״ הפסיק השבוע את שתיקתו
ברעש גדול. המיסגרת, בה בחר להשמעת
דבריו, העידה על כוונתו לנהל את
מלחמתו בתוך לבו של המיבצר השילטוני.
האיש, שסירב לומר דבר מאז הסתלק מתפקידו
כממונה על שרותי ד,בטחון, הופיע
בכנס סגור של פעילי איחוד הקבוצות והקיבוצים
של מפא״י, גילה מר, דעתו על כל
הפרשה.
הדברים שאמר היו מרעישים מדי, ובתוך
מפא״י היו לו ידידים רבים מדי, מכדי
שתוכן הרצאתו יישאר בסוד .״לא היו חילו־קי־דעות
על הערכתי המדינית,״ סתר בפירוש
את הודעת בן־גוריון. מדוע, אם כן,
נאלץ להתפטר? תשובתו היתד, חד־משמעית:
בגלל התערבותו של שמעון פרם.
כן־נוריון אישר. לפי הגירסד, הרשמית,
שנמסרה על־ידי דויד בן־גוריון, התקבל
הרושם, כאילו ״האיש הקטן״ יצא ל־מסע־התקפה
על המדענים הגרמניים י על־דעת
עצמו בלבד, מבלי להיוועץ באיש —
ועל־ידי כך סיכן את יחסי־החוץ של המדינה.
ההסברים
שהיו בפי ״האיש הקטן״ ציירו
תמונה שונה לגמרי. מהם הסתבר, כי במשך
תקופה ארוכה הצטברו ידיעות על פעילות
המדענים הגרמניים במצרים. דויד בן־גוריון,
הרמטכ״ל צבי צור ושמעון פרס הביטו ׳ בדאגה
בפעילות זו ,״הגיעו למסקנה כי
אמצעי־ד,לחימה שמפתחים המדענים הגרמניים
במצרים הם בחזקת סכנה גדולה לישראל.״
ואז
החלו השלושה לוחצים על ״האיש
הקטן״ לעשות משהו בנידון. הוא החליט
לפתוח במסע־הסברד, קיצוני, אף השיג מראש
את אישורו של דויד בן־גוריון למסע
זה. אותו זמן היה שמעון פרס באחת מ־שהיותיו
התכופות בחוץ־לארץ.
הממונה כינס את עורכי העתונים, גייס
את שלושת כתביו* למיבצע ד,מיוחד, תיד־רך
אותם ושלח אותם לאירופה, משם הבריקו
ארצה זרם בלתי־פוסק של ״גילויים״
מבהילים על מעללי המדענים הגרמניים.
השלבים הראשונים של המסע התנהלו
בידיעתו המלאה של דויד בן־גוריון. ראש־הממשלה
אף הסכים לרתימת הכנסת והממשלה
למסע, אישר מראש את הודעת גולדה
מאיר בכנסת, בדבר אחריותה של גרמניה
לפעילות המדענים בקהיר.
כל זה השתנה ביום בו חזר שמעון פרס
מחוץ־לארץ.
כניעה לקבוצת לחץ. פרס נסע לטבריה,
נועד לשיחה ארוכה עם דויד בן־
* כתב ידיעות אחרונות ישעיהו בן־
פורת, כתב מעריב שמואל שגב, כתב הארץ
נפתלי לביא.
העולם הזה 1339

גוריון במקום חופשתו. הוא מסר לו את
תגובת הגרמנים על מסע ״האיש הקטן״,
הביע את הערכתו כי מסע זה עלול לגרום
נזק חמור לישראל, בשטחי־סיוע היוניים.
כעבור יומיים נקרא ״האיש הקטן״ לטבריה,
שם הודיעו בן־גוריון כי עליו להפסיק
את המסע.
ראש הממשלה דרש ממנו לגלות את המקורות,
שעליהם הסתמך בקביעתו כי הגרמנים
במצרים מייצרים גאזים ונשק באק־טריולוגי.
הממונה, אשר עד כה ציית בנאמנות
עיוורת לבן־גוריון, ראה בדרישה
זו הבעת אי־אמון. מה עוד, שעד כה לא
פיקפק בן־גוריון מעולם בדו״תים שהוא
מסר לו, לא דרש לבדוק את מהימנות
מקורותיו.
באותה שיחה עמד הממונה בעקשנות על
דעתו, כי המסע היה מוצדק. אך משראה,
שבן־גוריון אינו מוכן להיסוג מן ההחלטה
שקיבל בהשראת פרס — חזר ברוגזה
לתל־אביב, שיגר מכתב־התפטרות למקום
מושבו של ביג׳י בטבריה.
השבוע, בשיחה עם פעילי איחוד הקבוצות
והקיבוצים, חזר והדגיש, כי הזעקה
נגד גרמניה היתד, מוצדקת. המסע הופסק,
לדבריו, לא בשל שיקולים מדיניים או
בטחוניים, כי אם מתוך כניעה לקבוצת״
לחץ, שבראשה עומד סגן שר־הבטחון שמעון
פרס.
כאיזו סמכות? בודייכוח שהתפתח לאחר
שיחה זו, התחלקו הדעות לשני מחנות.
היו כאלה שצידדו בבן־גוריון ופרם,
הפיצו את הדעה שהערכת הממונה היתד,
חסרת־יסוד. אחרים טענו לעומתם, כי ״האיש
הקטן״ נפל קורבן לקנוניה של שמעון
פרס, אשר ניצל את מחאות הגרמנים כדי
להבהיל את בן־גוריון ולחסל את הממונה
העויין לו.
אולם בכל הוויכוח, לא חלק איש על צד
אתד של הפרשה: כיצד יכול ראש שירותי
המודיעין של המדינה לצאת רשמית לפע,־
לה מדינית טהורה, שכללה גיוס הכנסת יוה־עתונות?
בתוקף איזו סמכות יכול פקיד
עלום־שם להתעלות מעל כל הדפוסים והכללים
של חברה דמוקראטית, כדי לכנס עור־כי־עתונים
ולהשפיע על דעת־הקהל באמצעות
כתביו?
הקץ למחתרת. ויכוח זה שימש רקע
לישיבת ועדת השרים לענייני בטחון, אותה
הואיל בן־גוריון לכנס סוף־סוף השבוע.
בישיבתה הראשונה הספיקה רק להיכנס
לחלק זעיר מן הפרשה; לפג ה עוד
ההחלטה הגורלית: מי יהיה הממונה החדש
על שרותי ד,בטחון?
גם השבוע לא העלה דויד בן־גוריון שום
הצעה, ועל כן לא יכלו השרים לנקוט
עמדה כלשהי. אך מצב זה לא מנע מערכת
של שמועות, בה הועלו שמותיהם של
מועמדים שונים.
בראש המועמדים האפשריים המשיך לצעוד
ממלא־מקומו של ״האיש הקטן״ .מקורבי
בן־גוריון ניסו להסביר, שעם כל
היותו מקורב לשמעון פרס, לא יוכלו זקני
מפא״י לפסול אותו.
מועמד אפשרי אחר מקורב לשמעון
פרם. קשה היה לדעת, אם אומנם הועלה
שמו ברצינות, או אם רק כדי לאפשר
ליריביו של פרס להתנגד לו בחריפות
ולהשיג את הסרת מועמדותו. ואז,
אחרי שיצליחו להסיר את מועמדותו של
איש־פרס כה מובהק, ייתכן כי יהיו מוכנים
להסכים לאיש־פרס אחר. שהרי לא
יוכלו להתנגד בשיטתיות לכל מועמד שיוצע
על־ידי בן־גוריון.
מכל מקום, דבר אחד ניראה כמתקבל
על הדעת: הממונה הבא לא יהיה עלום־
שם. הוא לא יעבור מן המחתרת אל תפקידו,
אלא מאחד השלבים הגבוהים וד,מוארים
של סולם המנגנון, אל תפקיד שיצא
אף הוא מן ד,מחשך. על כן קיימים סיכויים,
שסוף־סוף יסכים בן־גוריון לתביעה,״
כי שמו ודרגתו של הממונה על שרותי ה־בטחון
יפורסמו רשמית, ותהיה לו כתובת
שאליה יכול כל אזרח לפנות.

המישטר
מק!ם במעמד
חיבור מגילת־היוחסין הישראלית — רשימת
אלפיים אזרחי־ד,עידית של המדינה,
אשר הוכנה עבור הלוויית הנש־א המנוח
!(העולם הזה ,)1338 דרשה עבודת־נפילים.
:אך עיקר הבעיות התעוררו כשהחלו ב־
;חלוקת־המישנה, לקבוצות א׳ ,ב׳ דג׳* ,

שהועלתה, בראש וראשונה, לא פעם,

על־ידי העולם הזה.
דועולם הזה 1339

החשובים ביותר, החשובים מאוד, והחשובים
סתם.
מה יגיד אבא חושי? העבודה התנהלה,
פחות או יותר, לפי הכללים שהוכתבו
מלמעלה. ואז הגיעו לשמו של
מרדכי נמיר.
השאלה, שהזדקרה בכל אימתה לפני עורכי
הרשימה, היתה :״איפה למקם אותו?״
ההיגיון הישר אומר, כי ראש עיריית תל־אביב
חייב להימצא, כמו ׳ראש עיריית
חיפה, ברשימה ב׳ ,הכוללת אישים מדרגת
חשיבות שניה. אבל נמיר, מלבד היותו
ראש־עיר, משתייך גם למעמד השרים, הגבוה
יותר, באשר הוא שימש, במשך שנים
רבות, כשר־העבודה.
חוץ מזה, נמנה נמיר על צמרת מפא״י,
משחק תפקיד קובע למדי במאבקים הפנימיים
במפלגה, בהיותו אחד מעמודי התוזך
של הקבוצה ההסתדרותית. מעמדו המפלגתי
הוא סמוך לגולדה, אשכול וספיר.
אם כן, מן הראוי היה שיימצא ברשימה

תצפית

כל הזכויות שמורות

• צפוי לחץ ערבי מחודש על פרם, שתצמצם את קשריה
עם ישראל. הפעם תשמש עיראק גורם ראשי בלחץ זה, תוך הבהרה
שקשרי המסחר בין ישראל לפרס עלולים לשבש את יחסי־השכנות התקינים
בין

פרס

לשכנתה

הצפונית.

הגורם הישיר :

קאהיר, שיחסיה עש

טהראן

נותקו, על רקע דומה.

9מסתמנת תזוזה בהרכב הממשלה, לאור מצב בריאותה
הרעוע של גולדה מאיר. אם אומנם לא תוכל שרת החוץ להמשיך ולמלא
את תפקידה, אחרי שיהרורה מבית־החולים, יציע לה דוד בן־גוריון תפקיד
חדש: סגן ראש הממשלה. יהיה זה בעיקרו תפקיד של כבוד, אשר לא יכרוך
אחריו עבודה מאומצת — או נטילת סמכויות של ממש. במיקרה זה יקבל
אבא אבן — כשלב ביניים — את משרד־החוץ, לאחר שיוצאו ממנה מחלקות
נזסויימות. סגנו של אבן, עמי אסף, יתמנה כשר־החינוך.
• ייעשה גם נסיון להרחיב את הקואליציה. מפא״י תפנה
רשמית למפ״ם, שתצטרף לממשלה. צעד זה מכוון להכשיר את הקרקע
לשיחות־איחוד של שלוש מפלגות הפועלים. הסיכויים: בינוניים. לעומת זאת,
טובים הסיכויים לאיחוד מפא״י־אחדות־העבודה.

נישקלת ברצינות האפש־שרות
לבטל בל פיקוח על מט־בע
חוץ. הדבר נתון עתה להכרעתו
של שר האוצר, הנוטה. עקרונית לבטל
הישראלית ואיחוד שערי״התליפין, לאחר
הפיחות, נצטברו עודפים גדולים
של מטבע זר בקופת המדינה, ויועציו
של השר אינם חוששים מפני החלשת
הל״י.

• יחרץ* הסיבסוך ביו לוי
אשכול ומשה דיין, על רקע
המדיניות החקלאית. אשכול, שהירבה
להתלונן באחרונה על הוצאות־הייצור
הגבוהות בחקלאות, ינסה להעביר
החלטה בממשלה, לפיה לא תשולם
שום סובסידיה לשום תוצרת חקלאית.
תגובה אפשרית מצד דיין: בין השאר,
חיסול ענפי־חקלאות נתמכים מסויימים
במרכז הארץ, כגון ענף־הלול, והפניית
הנפגעים ישר לשר־האוצר.

,׳11 הצבא נשאר נאנזין רגזרך!״
א׳ .אבל מה יגיד על זה אבא חושי? מדוע
צריך ראש עיריית תל־אביב להימצא ברשימה
א׳ של ה״היי סוסייטי״ הישראלית,
ואילו ראש עיריית חיפה ברשימה ב׳? ואם
יעבירו לרשימה א׳ גם את ראש עיריית
חיפה, מה יגידו האחרים? ומה יגיד, למשל,
נשיא האוניברסיטה העברית, או חברי־כנסת,
שימצאו עצמם ברשימה ב׳ ,הנמוכה
יותר?
למען שלום־הבית מן הראוי היה לשים
את ראש עיריית תל-אביב ברשימה ב׳ .אך
מעשה כזה היה מתפרש כהורדר, אישית
בדרגה של מרדכי נמיר. הדבר היה עלול
לגרור אחריו תגובות חמורות במפלגתו,
והשגות בדבר עירעור שיווי המישקל בין
צעירי מפא״י וזקניה.
בקיצור — מה לעשות עם נמיר? הפית־רון
הגאוני ביותר היה, כרגיל, גם הפשוט
ביותר. ראש עיריית תל־אביב לא נכלל בשום
רשימה. לא ב־א׳ ,לא ב־ב׳ ולא ב־ג׳.
נשלחה אליו הזמנה בלבד, אשר איפשרה לו
לתפוס מקום בין העילית שבעילית, ולפסוע
בהלוויה מיד מאחורי בן־גוריון.
מרשימת מלווי הנשיא נעדר אומנם ראש־העיריה
של הגדולה בערי הארץ — אך
מפא״י ניצלה מסיבוכים.

• אין זה מן הנמנע, שאחד
מעוזריו האישיים המקורבים
ביותר של ח״כ שלמה לורנץ,
המנהל מוסד חינוכי, יפרוש
מתפקידיו ויקדיש את עצמו

לעיסקותקרקע. בחוגים המקורבים
לאגודת־ישראל קיימת פעילות ענפה ב־רכישת
קרקעות, בשיתוף כמה ח״כים היושבים בוועדות שונות ומנצלים אינ־

פורמציה פנימית לצרכי רכישת קרקעות.

• יצחק רפאל ייעדר מן הארץ כמשן־ כל התקופה כה
יתברר משפטו של יהודה שפיגל. סגן שר הבריאות, אשר שפיגל
הטית כלפיו שידע על כל עיסקת השוחד, הסדיר לעצמו נסיעה רישמית לחוץ־
לארץ, יחזור רק לאחר המשפט. בצורה זו ביקש להבטיח כי לא ייקרא כעד
ולא ידרש להגיב על גילויים בבית־המשפט. גם שר־הפנים, חיים משה שפירא,
לא יופיע כעד במשפט זה, אם כי שפיגל יגולל את כל האחריות למעשיו על
הנהגת המפלגה הדתית לאומית. תוך כדי כן יתגלו פרטים סנסציוניים על
שיטות הפעולה של המפלגה והדרך בה היא מממנת את עצמה.

• צפויים קשיים די רציניים לקראת הצגתו כישראל של
סרט־הענק -עטור פרסי ה״אוסקר״ -״לורנס איש־ערב״,
המתאר את מרד הערכים כשלטון התורכי־העותומני. קשיים
אלה יוערמו לאו דווקא מצד גורמים ישראליים, אשר יצרן הסרט סם שפיגל
שיכנעם כי אין בסרטו תעמולה אנטי־ציונית, אלא מצד ממשלת תורכיה,
שתפעיל כנראה לחץ למניעת הצגת הסרט או קיצוץ קטעים מסויימיס בו.
התורכים, שאסרו את הקרנת הסרט בארצם, ינצלו את היחסים הידידותיים
השוררים כיוס בינם לבין ישראל, להפעלת הסעיף בתקנות המועצה לביקורת
סרטים, הקובע איסור הצגת סרטים הפגגעים במדינה ידידותית.

במדינה

חטיבת מידה

׳ כ 7ן 5ל5

הלחם בעוד מועד
בהשתלטות
הקרחת

מ£ X11 1

אליק־סיו
מוצר איכות ש 5ה בי א ד
קוסמטיקאי ד״ר א. רובין

תלא 1י ב

1ן יהודה

היסטוריה
״לאיזו יחידה אתה שייך?״ שאל פלמ״חאי
בפברואר .1948 כאשר השיב לו בן־שיחתו,
חבוש כובע־הגרב, כי הוא נימנה על אנשי
פלוגה ב׳ של חי״ש תל־אביב, ירק הפל־מ״חאי
על הארץ, היפנה לו את הגב.
כעבור חצי שנה נפגשו אותם שני הצעירים.
שוב שאל הפלמ״חאי את אותה השאלה,
ושוב ענה לו בן־שיחו :״גבעתי״.
הפעם אורו פני השואל, והוא הפליט :״גבעתי
בסדר.״
שינוי זה לא הושג בנקל. הוא עלה בחייהם
של מאות צעירים.
וטו על מינוי. אנשי גבעתי עצמם
קראו לחטיבתם בשם־חיבה משלהם :״חטיבת
מירד,״ .מירד, לא היתד, בחורה (אף
שגבעתי שפע נערות בשם מירד״ ופלוגת
שועלי־שמשון בלבד כללה ״מירד, שחורה״
ו״מירה בלונדית״) ,אלא ראשי־תיבות של המילים
:״מגבעתי ישחרר רק המוות״.
לא היתר, זאת סיסמה הירואית, אלא ציון
של עובדה פשוטה. רוב רובם של משוחררי־גבעתי
באותם חודשים עברו ישר לביתר,קברות
או לבית־החולים.
לידתה של החטיבה לא התאימה לתהילה
לה זכתה לאחר־מכן. היתר, זאת לידה מאוחרת,
זמן ניכר אחרי לידת שאר חטיבות
הפלמ״ח והחי״ש.״ כי בעוד שלא היה ויכוח
על מינוי כל שאר המפקדים, התנגד דויד
בן־גוריון בחריפות למינוי האיש שמיפקדת־ההגנה
התכוונה להעמידו בראש גבעתי: יצחק
שדה. בן־גוריון, שראה בשרה מתחרה
פוטנציאלי, דמות המושכת הערצה המונית,
שם וטו מוחלט על המינוי.
בלית־ברירה, אחרי עיכובים והשהיות,
הועמד בראש החטיבה אדם שנועד, קודם
לכן, לכהן רק כסגנו של שדה. היה זה
שמעון קוך, חבר קיבוץ השומר הצעיר
(עין השופט) ,לשעבר הבר במחתרת קומוניסטית
צבאית בגרמניה, ומארגן המחלקה
הגרמנית של הפלמ״ח. קוך, ששינה את שמו
לאבידן, היה פח ת ידוע מאשר רוב שאר
מפקדי־ר,חטיבות.
25ל,״מ מתל־אביב. כך, כימעט ב-
מיקרה, זכתה חטיבת גבעתי לאיש שהפך
סימלה החי, ושהפך אותה לשם־דבר. שום
אדם אחר לא היה מסוגל לעצב את דמות
גבעתי כפי שעשה זאת שמעון אבידן —
ובשום חטיבה אהרת לא נועדה חשיבות כה
רבה לעיצוב הדמות החטיבתית.
התפק ד שעמד לפני אבידן היה יחיד־במינו
גם באותה תקופה של ״אין ברירה״.
החטיבה, שהוקמה באיחור, היתד, צריכה
להגן על כל דרום הארץ, לחסום את הדרך
לגוש דן בפני הצבא הערבי החזק ביותר
— הצבא המצרי. אך גם במשימה אדירה
זו אי־אפשר היה לרכז את הכוח הדל של
החטיבה, שלא מנתה מעולם יותר מאלף
לוחמים.
כי נוכח הסכנה הנוראה שאיימה על ירושלים,
הכריח המטכ״ל את החטיבה להפריש
כוחות למאבק בגיזרה זו. שמעון אבידן
פיקד על מיבצע נחשון, שפרץ את הדרך
לירושלים. גדודי גבעתי נטלו חלק מכריע
במיבצע זה, שהצלחתו בוזבזה על־ידי ה־מטכ״ל,
אשר הניח לערבים לתפוס את הדרך
שוב — ללא קרב.
כשפלשו המצרים לארץ, והחלה המלחמה
האמיתית, כבר שתתה החטיבה דם. הגדוד
השלישי של החטיבה, שהתגבר על הלוחמים
הערביים במרחב הדרום, הקריב את עצמו
במשימה זו, איבד את מיטב לוחמיו בקרבות
קטנים ורצופים, כבר היה כמעט כוח
מחוסל.
ואז באו המצרים. הם היו מצויידים ב־טאנקים
ובתותחים, בקצינים טובים ובחיילים
שהצטיינו בהגנה על מוצבים קבועים.
גבעתי לא הכיר עדיין את חולשותיהם המכריעות.
הוא ידע רק כי עשרות התקפות
של מחלקות ופלוגות התנפצו על מוצבי
המצרים, שנשק החטיבה אפסי בהשוואה לנשק
המצרי — וכי המצרים הגיעו למבואות
יבנה, כ־ 25 קילומטרים מתל־אביב.
היום השחור. היום השחור ביותר של
החטיבה בא בראשית יוני. המצרים כבשו
את משק ניצנים המנותק. משם פנו לעבר
* הפלמ״ח היה כבר לפני המלחמה כוח
מגויים במלואו. אנשי החי״ש (חיל השדה)
לא היו חייבים גיוס מלא, אלא חיו, עד
ראשית , 1948 בבתיהם, הוזעקו רק לפעולות
מסויימות.

גבעה, המתרוממת עד לגובה של 63 מטרים
מעל פני הים, וד,מקושטת בשלושה מגדלי־מים
אופייניים של מחנה בריטי נטוש .״גבעה
69״ הפכה למרכז־הכובד של החזית
כולה.
איש לא הבין את האסון שקרה באותו
רגע מכריע. מישהו נהרג. מישהו איבד את
הראש. הטאנקים התקדמו, ופאניקה נוראה
השתלטה על החיילים. החלה בריחה המונית,
וגבעה 69 נפלה.
באותו רגע לא היתד, חזית הדרום קיימת
כלל. שום דבר רציני לא הפריד בין המצרים
ובין תל-אביב. מרכז הארץ היה חשוף
לגמרי. אך המצרים לא ידעו זאת. הם התקדמו
בזהירות, נתקלו בכמה עשרות חיילים
שנזעקו למקום בחיפזון, ושכדורי רוביהם
ניתזו מן הטאנקים כמו אבני־חצץ. ההתקדמות
נעצרה.
עירית משכונות העוני. איך החזיקה
החטיבה מעמד באותם ימים, כאשר ה־כשלונות
ירדו עליה מכל עבר, מספר ההרוגים
הגיע למאות, והאוייב ניראה כבעל
עליונות גמורה במיספר החיילים ובכמות
הנשק?
התשובה נעוצה בשתי מילים, שכל איש
גבעתי ייחס להן אותה ממשות כמו לכדור־רובה
או לקופסת־סרדינים :״רוח החטיבה״.

דקיק של מוצב עיבדיס הסמוך, שכמעט כל
מגיניו הושמדו.
כששני הצדדים התקרבו לאפיסת־כוחות,
נטל קצין מצרי צעיר כמה מחלקות, תפס
את הגבעה , 105 ניתק את הדרך היחידה
לנגבה הנצורה. זה היה רגע־הגורל. בלילה
עלתה פלוגת־קוצר המפורסמת על המוצב
המצרי, נהדפה באבדות קשות.
כנסיון־של יאוש הפעיל מפקד־הגדוד, צבי
צור, את פלוגת הקומנדו שלו (שהוקמה
בלי רשות המטכ״ל) ,שלא נועדה להסתע־רות־מצח,
אלא לחדירה מהירה לעומק עורף
האוייב. הג׳יפים הבלתי־מוגנים דהרו בחשיבה
בכביש, עלו על המוצב המצרי ה־יורק־אש,
דרסו את החיילים המצריים בגל־גליהם,
הפיצו סביבם תדהמה ובהלה. המפקד
המצרי הצעיר ניפצע, אנשיו ברחו. מטה
גבעתי, שהצטיין בחוש פסיכולוגי נדיר,
העניק לפלוגת־הג׳יפים את תואר־הכבוד :
״שועלי שמשון״.
התקפה מן העורף. מאותו רגע נהפכו
היוצרות. היוזמה עברה לידי החטיבה.
עוד היו צפויים לה קרבות־ד,כידונים המרים,
בהם נפתחה בחודש אוקטובר הדרך לנגב
המנותק. אך איש לא פיקפק עוד בניצחון.
לעומת זאת החלו החיילים מפקפקים בדברים
אחרים, שהתרחשו בעורפם. המטכ״ל

שמעון אבירן (במרכז) ליד פסל לוחמי הדרום כנגבה
גבעתי = פלנז״ח +סדר

היתד, זאת רוח מיוחדת במינה, אפילו באותם
הימים. אי־אפשר היה להשוות את
גבעתי לפלמ״ח — כי הפלמ״ח התבסס על
בני הקיבוצים ועל האוצרות האנושיים של
ההתיישבות העובדת, וטיפח לעצמו תסביך־
עליונות של עילית. ואילו גבעתי היה מורכב
בעיקרו מבני שכונות־העוני של תל־אביב,
ערב־רב של נוער עירוני תלוש, בתוספת
בני מושבות הדרום וותיקי חי״ש
תל־אביב.
הישגו ההיסטורי של גבעתי היה שעיצב
חומר אנושי זה עד כי הגיע לרמה הגבוהה
ביותר של הפלמ״ח. היה זר, הצבא העממי
ההמוני הראשון (והאחרון) של ישראל —
צבא שוויתר על כל גינוני הטכס הנבוב, שפיתח
משמעת שמחוך הבנה, שיצר רעות
אמיתית בין מפקדים וטוראים, שלא שבר
את איש-ות החייל אלא ניצל אותה לטובת
המשימות.
בחטיבה עצמה נפוצה הסיסמה כי ״גבעתי
= פלמ״ח +סדר.״ לא היו הצדעות, המפקדים
(שבזו למילה ״קצינים״) אכלו עם
חייליהם, המשמעת היתד, חזקה אך עניינית.
את כולם איחדה הגאווה האגדתית־כמעט בחטיבה.

דן השיג הישג שני: הוא קשר את
החטיבה למרחב. אזרחים וחיילים העריכו
זה את זה, שיתפו פעולה, עד כי לעיתים
ניטשטשו הגבולות ביניהם. התוצאה: האזרחים
לא נטשו את כפריהם, כשהכל ניראה
אבוד.
קצין מצרי צעיר. המיפנה בא בחודש
יולי. מסביב לקיבוץ -נגבה התלקח קרב־איתנים.
כל צד ידע כי קרב זה יכריע.
הקיבוץ נחרב. גלים־גלים של חיילים ו־טאנקים
מצריים התנפצו על קו ההגנה ה
ד,חל
מטביע על צר,״ל חותם של צבא סדיר,
שיגרתי ובלתי־עממי. על החטיבה ירד מטר
של פקודות, שחייב את אנשיה להצדיע,
להקים חדרי־אוכל לקצינים, לענוד סימני־דרגות,
לסגוד לאלף־ואחת הוראות של
מישטר ונוהל, שצרמו את אוזני הוזתיקים.
היה זה המשבר שניקרא, בלשון העם ,״פירוק
הפלמ״ח״ .אז כבר היה גבעתי פלמ״חאי
יותר מן הפלמ״ח עצמו.
אחרי מיבצע עשר־נזכות השתנתה בהדרגה
דמות החטיבה. מיטב הלוחמים נפלו, נפצעו
או התפזרו. היעד הגדול — צירוף הנגב
למדינה — הושג. עוד היו קרבות
סביב כים פלוג׳ה, בה ישב אותו קצין מצרי
צעיר שנפצע בגבעה .105 אחר־כך עברה
החטיבה לחזית המרכז, מפקדיה התחלפו —
וגבעתי שוב לא היה אלא אחת מחטיבות
צה״ל.
דפים קרביים ישנים. בשבוע הבא
יתרכזו ותיקי גבעתי שוב — בפעם הראשונה
מאז המלחמה. הם יבקרו בצודתא בשדות-
הקרב הנטושים, ישוויצו בפני ילדיהם, ישוז
את הכרסים שגידלו. בליגלוג גלוי ובגעגועים
ניסתרים, כדרכם, יקראו את דפי־הקרב
הישנים, שהודפסו מחדש לכבוד המאורע.
כולם
יהיו שם — שמעון אבידן, שהפך
פעיל בקיבוץ הארצי; צבי צור, שהפך
רמטכ״ל; בני מיליונרים ופועלים; משרתי־מפא״י
נאמנים ויריבי־מפא״י הקיצוניים ביותר.
אולי
חבל שייעדר אדם אחד, שיכול היה
להוסיף הרבה להשלמת התמונה של מיבצעי
החטיבה — אותו קצין מצרי צעיר שנפצע
בגבעה , 105 ושהצטיין בכיס פלוג׳ה. שמו
גמאל עבד אל־נאצר.
העולם הזה 1339

ומדוע
קיבר בן־גוריון את הכתיבה של הגווארדיה הישנה?

**זר! שנים לא היתד. מפא״י כה זריזה.
שבוע ימים אחרי מות הנשיא חזרו חבריה
והדגישו, כי כל עוד לא מלאו שבעת
ימי־האבל, לא ידבר איש בצמרת על בחירת
יורש לבן־צבי. והנה, בו ביום שהכנסת
התכנסה לישיבת־אבל, כתום השבעה, כבר
הספיקה המפלגה לא רק לדון, אלא גם להגיע
לכלל החלטה סופית.
כאשר התכנסה מזכירות המפלגה בירושלים,
בין ישיבת־האבל של הכנסת לישיבתו,אבל
של מרכז מפא״י, ידעו רק מעטים
כי בישיבה זו תיפול ההכרעה. רוב חברי
המזכירות היו משוכנעים כי רק ייערך דיון
ראשון, בו יסקרו את ד,מועמדים השונים
לתפקיד זה. כל אחד ערך לעצמו את המאזן
לגבי השמות שהועלו בשמועות: יעקב דורי,

שכבר הגיע הזמן לשים אותי בנפטלין?״
השיב שפירא, נעלב. חרות, שתחת מנהיג. ת־היחיד
של בגין לא. טיפחה אף מדינאי זקן
בעל שיעור־קומה, עמדה ללא מועמד רציני.
בתוך מפא״י ליבלבר, תיקווה כלשהי, שחרות
לא תתנגד לשזר.
שזר עצמו עשה מיחווה ידידותי כלפי
חרות, כדי להגדיל תיקווה זו. בנאום־ההספד
שנשא לזכר בן־צבי, בישיבת מרכז מפא״י,
לאחר שכבר נודע על ההחלטה להציג את
מועמדותו לנשיאות, הפליג בשבחים ארוכים
לזאב ז׳בוטינסקי, כאחד מאבות הציונות
ברוסיה. אך חרות לא נתפתתה.
9הליבראלים פנו לפינחס רוזן, אך
רוזן סירב. היה לו שיקול פוליטי, מבוסם
על חשבון־קולות מפוכח. אולם ה א העלה

אותם הימים, נמשך אל הציונות הפועלית,
ובהיותו בן 17 יצא מטעם סניף פועלי־ציון
בעיירתו לועידה אזורית במינסק. שם
הופיע מרצה בעל־וותק: יצחק בן־צבי, מי
שנועד להיות נשיאה השני של המדינה.
בן־צבי עשה רושם עז על תבאש, ב .אך
בעוד שהראשון עסק בצד האירגוני־מחתרתי
של הציונות, נטה כשרונו של השני לצד
הספרותי. הוא תירגם את הפלטפורמה שלנו
של דוב בר בורוכוב מרוסית לאידיש, וכאשר
יסד בורוכוב את השבועון הראשון
של פועלי־ציון, קרא לזלמן הצעיר לשמש
מתרגם קבוע במערכת. עיקר תפקידו: לתרגם
מרוסית את מאמרי בורוכוב ובן־צבי.
היתה זו התחלה של קאריירה עתונאית־ספרותית,
שהובילה את זלמן שזר דרך

גולדה מאיר, קדיש לוז, משה שרת, זלמן
שזר, רחל ינאית.
רק חצי־תריסר אנשים ידעו מה עומד
לקרות. שעה קלה לפני ישיבת המזכירות
הודיע לוי אשכול לדויד בן־גוריון, כי מנוי
וגמור עם הגווארדיה הישנה של המפלגה
לסכל את בחירתו של כל מועמד אחר —
פרט לזלמן שזר. אשבול לא העמיד את הדבר
בהתמרדות ברצונו של בן־גוריון, אלא
הזכיר, כי לפני חצי שנה, בשעה שניראה
כי יצחק בן־צבי לא יסכים להציג את מועמדותו
בשלישית, החליטה מזכירות המפלגה
להציג במקומו את זלמן שזר.
בן־גוריון, שהשתתף באותה ישיבה מלפני
חצי־שנה, שתק אז, וההחלטה התקבלה פה־אחד.
אולם כעבור ימים מעטים, הובן פשר
שתיקתו של בן־גוריון. הוא לחץ על ידידו
בן־צבי, וזה התעלם מהזהרות רופאיו והסכים
להציג את מועמדותו לנשיאות. מועמדות
שזר, שאינו אהוד על בן־גוריון, התבטלה
אז מאליה.

ב ך גו רי ון שתק

גם. נימוק אישי: בהיותו אלמן, אין הוא
סבור כי ייטיב למלא את תפקיד הנשיא.
כתום שבוע הסתמנה האפשרות, כי הנשיא
השלישי — בניגוד לראשון ולשני — ייבחר
בלי כל מתנגד.

הבטאונים הראשונים של המפלגה באידיש,
העתון הראשון שיצא בווינה, עד לשולחנו
של עורך דבר בתל־אביב.
פעמיים עלה ארצה. בפעם הראשונה בז
, 191 לתקופה קצרה בלבד, בה התנסה ב־תלאותיו
של חלוץ במרחביה וכינרת. הוא
חזר לרוסיה, התייצב לשירותו בצבא הצאר.
אולם הוא שוחרר מן השירות, יצא לגרמניה
להתמחות בלימודי היסטוריה ופילוסופיה.
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה,
היכרז שזר כנתין־אויב.
אך למרות היותו ״שבוי אזרחי״ לא חש
את עצמו מנותק או בודד בארץ הזרה. הוא
קבע את ישיבתו בספריית הקהילה היהודית
בברלין, ניצל את הזמן לעריכת מחקרים
היסטוריים על יהדות פולין. הוא התקבל
למערכת הבטאון היהודי החשוב ביותר
בברלין, כבש לעצמו במהרה מעמד של
עסקן ציבורי, השתתף בין השאר בירחון
שערך פרופסור מארטין בובר.
״השבוי האזרחי״ מרוסיה האוייבת התאקלם
בחיי הבירה של גרמניה עד כדי כך,
שיסד שם, תוך כדי המלחמה, את מפלגת
פועלי־ציון הגרמנית. עם סיום המלחמה
היה ראשה המוכר של מפלגה פעלתנית ומשגשגת,
בעלת זכויות לשגר נציגים לקונגרסים
הבינלאומיים של התנועה הציונית.
באחת משליחויות אלה, אף הגיע בשנית

ף *ן *גו ריון יכול היה להודיע הפעם ל־ל
א ש כו ל, כי יתנגד להחייאת ההחלטה הישנה.
אולם גם הפעם העדיף לשתוק —
בגלל שיקולים שונים. הוא ידע, כי צמרת
הגווארדיה הישנה רותחת נגדו, וכי הלחצים
הפועלים בתוכה דוחפים את המפלגה לקראת
נקודת־התפוצצות. הוא החליט לוזסת
את המתיחות, למנוע התפוצצות בעניין בחירת
הנשיא, מתוך חשבון, כי את המערכה
עם הוותיקים ינהל על בעייה חשובה לו
יותר: בעיית מינוי הממונה החדש על שרות,
הביטחון (ראה בנזדינה).
וכך, במהירות מדהימה, ללאכל ויכוח
או התייעצות עם גורם כלשהו מחוץ ל־מפא״י,
אושר זלמן שזר ( )74 כמועמד המפלגה
לכהונת נשיאה השלישי של המדינה.
מזכירות המפלגה אף הוסיפה להחלטתה
פנייה רשמית אל יתר המפלגות, כי יתמכו
בהצעת מפא״י.
התשובה לפנייה זו הפתיעה אף היא ב־מהירותה:

אחדות־העבודה, שעד לאותו רגע היתר,
מודאגתמן האפשרות שבן־גוריון יתעקש
לבחור בדורי, מיהרה להודיע על תמיכתה
בשזר, כחלק מבריתה עם הגווארדיה
הישנה בתוך מפא״י.
9מפ״ם לא השיבה — כי ה ה לה
תנאי: שיחרורו המיידי של אהרון כהן.
• לדתיים היה תנאי משלהם, לפני שיודיעו
על הסכמתם. אומנם רמזו, כי הם
מתכוזנים להציג את מועמדותו של שופט
בית־המשפט העליון, ד״ר משה זילברג. אך
למעשה התכוונו רק לסחוט הבטחה ממפאי,
שאיש המפד״ל ייבחר ללא דיחוי כרב ראשי״
אשכנזי. כאשר תובטח בחירה זו, יביעו גם
הם את הסכמתם לשזר.
@ חרות, שבפעם האחרונה הציעה בעצמה
את מועמדותו של ד״ר זילברג, פנתה
לראש המפד״ל, חיים משה שפירא, בהצעה,
שיהיה מועמד שתי המפלגות, מתוך תיקווה
להשיג גם את הסכמת הליבראלים. אז היד,
,מתייצב מועמד ימול מועמד, בכוחות פרלמנטריים
כמעט שווים .״מה? אתם חושבים

המתרגם הצעיר

— 1 ,1 0זזוז —

ך* איש, אשר כבר עתה נראה כבעל
1ן סיכויים מוחלטים להיות הנשיא הבא,
הוא אגדה. לא מן האגדות ההירואיות־רו־מאנטיות
— שבהן שזורים שמות אירגון
השומר, הגדוד העברי וההגנה — כי אם
אגדה של עסקן־פובליצייסט מראשית הציונות.
שניאור
זלמן רובאשוב, שב־ 1949 הפך
את ראשי־התיבות של שמו לשם העברי
שזר, ידוע כנואם וכותב פאתטי להפליא.
בקונגרסים הציוניים נשמר לו, מזה דור,
הכבוד לשאת את נאומי־ההספד, בשפתו המליצית
השופעת. ייתכן כי הנטייה לעצבות
לירית זו באה לו מנסיון עגום, בו התנסה
בהיותו עדיין תינוק בן שלוש. העיירה מיר,
בפלך מינסק הרוסי, הועלתה באש. רובא־שוב
האב, סוחר עצים ממשפחה חסידית
מכובדת, אסף את משפחתו ועקר לעיירה
סמוכה, שם קיבל הילד חינוך בחדר.
כמו צעירים יהודים רבים ברוסיה של

וחר וזרמו שזו

לארץ־ישראל, פגש מחדש את חברת׳ מפטר־בורג,
רחל כצנלסון, שהיתר, פועלת בתל־עדשים,
נשא אותה לאשר, וחזר עמה לאירופה,
להמשך עבודתו הציונית.
הוא עלה סופית לארץ־ישראל ב־— 1924
ומייד נבחר לוועד הפועל של ההסתדרות,
יחד עם חיים ארלוזורוב. כאשר נוסד, כעבור
שנה, העתון היומי של ההסתדרות,
וברל כצנלסון מונה כעורכו הראשון, פנה
זה באופן טבעי לשזר, שישמש כסגן עורך
דבר. אחרי מותו של כצנלסון התמנה כעורך
העתון, בו ד,ירבה לכתוב בשמות־עט
שונים, כמו מאזין, רושם, ז.ר.

מחבר מגילת העצמאות

ך* גכר הנמוך, בעל הגוף המוצק, ה)
ן כתפיים הרחבות והמצח הגבוה, הפך
חלק בלתי־נפרד מכל מאורע ציבורי. אם לא
השתתף בו אישית -י כתב עליו. אם לא
כתב — נאם. כשעיניו הגדולות יוקדות בהתלהבות,
היה מנופף את זרועותיו כטח־נות־רוח
ביום סערה. חבריו לשולחנות־הנשיאות
הכירו אותו כנואם מסוכן. כאשר
היה קם לנאום, היו מפנים את הבקבוקים
והכוסות מן השולחן, מתוך חשש שהוא
עלול להשליכם מרוב התלהבות לקהל.
הוא רגיל להלך כארי בכלוב, בשעת נאומיו.
פעם אף הגיע לקצה הבמה מבלי לחוש
בזאת, נפל ארצה. הוא קם והמשיך את
נאומו. פעם אחרת קרע את כתפיות מכנסיו,
שהוא רגיל להחזיק בהן בשעת נאום.
שפתו המליצית אף מילאה מיסמכים רשמיים
לרוב. הוא אשר ניסח, למשל, את
הודעות אסיפת הנבחרים על ש את יהדות
א רופה, במלהמת העולם השניה.
ב־ 12 במאי 1948 התכנס הועד הפועל הציוני
בתל־אביב, להחליט על הצעדים הדרושים
לקראת הכרזת העצמאות. היה ברור,
כי למדינה החדשה תהיה דרושה מגילה
רבת־רושם, בה יפורטו׳ שאיפותיה ועקרונותיה.
התפקיד הוטל באופן טבעי על זלמן
שזר, שנ,עד להיות שר־ד,חינוך הראשון של
המד נד. העצמאית. מגילת העצמאות, ה־תלוייה
עתה בכל משרד ממשלתי והכלולה
בספרי־הלימוד, היא יצירתו. כמו יצירות
רבות אחרות, לא חתום עליה שם המחבר.
כאשר חיבר את המיסמך ההירואי, ראה
זלמן שזר נגד עיניו את המדינה החדשה
בכל הדר עצמאותה וממלכתיותה. על כן
נחונו משפטיו במעוף והבטחת־קידמד, אידיאל
סטית, שלא תמיד הצדיקה אותם המדינה
שקמה מאז. באותם ימים של 1948
ראה זלמן שזר את עצמו כאיש־רוח בשרות
המדינה. אפילו הוא לא חלם, כי יבוא יום
והוא יעמוד. בראשה.

במדינה
עתתות
ה מ חנ ה רו ק ד -
רע׳ ח לידו שלמין
בראש הכתבה: תמונה רבת־רושם, מוצלחת
במידה בלתי־רגילה, של שמעון פרס,
בפוזה של מדינאי והוגה־דיעות. הכותרת:
״נשיא תוסס וסקרן — שיחתו של שמעון
פרס עם הנשיא קנדי מורה על אתגר חדש
גם בסגנון המדיני.״

מדוע מודגשת המילה ״סגנון״ במקור?
על כך מלמדת הכתבה עצמה. היא קובעת,
בין השאר, את התגליות המדיניות המפתיעות
הבאות:
״אין ספק שעצם קיומה של שיחה כזאת,
שלושה חדשים בלבד אחרי שקנדי קיבל
בפלורידה את שרת־החוץ, הוא הישג חשוב
לישראל.

אלינה ותסלטרר ־

סל נח־דג

טוויסט מדיסון
1כל ר ק 1ד אדזו־ד
1א ן
ח_א. רדו פינסקר 2

ל אירופה
ד ׳^ 7.עץג 1ס

טל 569 0 5 :

הניד תיכון עירוני במגמה ! -מקצועית
(השכלה בדלית -תעודת כגרות -מקצוע)
תל־אביב, רחוב בלפור 29
טלפון ,64727ת. ד22075 .

החדה ההרשמה
לשנתהל ימ וד חשכ ״ ד
על הנרשמים לכתה ט׳ להביא עמם תעודת שליש ב׳
מספר מקומות מצומצם גם בכתה י׳
לתלמידי ביה״ס — מועדון־תלמידים חברתי־חינוכי,
בשעות אחה״צ (לא חובה).
ן הרישום למגמות > :

ריאלית (מכונאות)
כלכלית (מסחרית)
הומניסטית (גיאוגרפית היסטורית)

פרטים והר שמה:
יום־יום, בשעות 9בבקר עד 9בערב, במשרד ביה״ס :
רחוב בלפור ,29 תל־אביב (מול בית הבריאות ע״ש שטראוס).
אוטובוסים 13 ,26 ,25 ,5 ,4 :וכן כל יתר ר,קוים העוברים
ברחוב אלנבי ושדרות רוטשילד.

שכר לימוד עממי
(ספרים, מחברות — אספקת ביה״ס)

ככל כתה 27 -תלמידים כלבד
ליד בית־הספר-גם גימנסיין ערב

במגמות הרגילות.

יהיה זה מצב מדני מצויין לישראל,
אם יגיעו יחסינו עם ארצות־הברית
למצב, בו נוכל להביע מפעם לפעם את
המעיק עלינו בפני הנשיא, ולבקש את תשו־מת־לבו
לסכנות בטחוננו.
״למרות שסגן שר־הבטחון הוא בדרוג
של סגן־שר, לא הפריע הדבר לנשיא קנדי
להזמינו, לשוחח עמו כאשר שוחח. היתד, זו
הוכחה נוספת לכך שעומדים עתה בפנינו
אתגרים חדשים וגדולים גם בכיוון המדיני
וגם בסגנון המדיני
במילים אחרות: פגישה זו היתה היסטורית,
כי היא הוכיחה שהנשיא קנדי מוכן
בכלל לקבל לשיחה אדם ישראלי. הדבר
חיוני לבטחון, כי בטחון ישראל תלוי
בכך שאפשר יהיה ״מפעם לפעם״ ,אחת לשלושה
חדשים, לספר לנשיא מה מעיק על
ישראל. והאיש המתאים הוא שמעון פרס
(ולא שרת־החוץ) כי דרוש ״סגנון חדש ״ .
הרמז: אפילו אומרים גולדה ופרס לנשיא
את אותו הדבר, מייצג פרם סגנון חדש,
שיעשה רושם עמוק על קנדי התוסס
והסקרן.
רוח גטו. מי פירסם כתבה זו? איש
לא היה מנחש את התשובה לתעלומה זו:
שמעון פרס עצמו.
כי אותה רשימה, היונקת ממסורת השתדלנות
של שמונים דורות בגטו, הופיע
דווקא בביטאון הבטחוניזם הצרוף: בבמחנה.
היא נושאת בחובה גם את התשובה לתעלומה
אחרת: הכלולה בדו״ח האחרון של
מבקר־ד,מדינר .,גילוייו: במחנה מפסיד בשנה,
להלכה, סכום של 151 אלף לירות
מכספי משלם־המיסים, ולמעשה סכום הרבה
יותר גדול, כי בהפסד זה ״כוללות רק חלק
מהוצאות העריכה, מאחר שהשכר של אנשי־הצבא
העוסקים (בהוצאתו) כלולים בסעיפי
התקציב הכלליים של צד,״ל.״
התעלומה היא: מדוע ישלם משלם־המיסים
עבור פירסום במחנה? כי אותם אזרחים
אינם מעוניינים לקראו, כפי שקובע מבקר־המדינה:
השבועון מוכר בשבוע, בכל דוכני
המכירה בישראל 2500 ,טפסים בלבד,
בעוד 1730 טפסים בלתי״מכורים מוחזרים.
מספר עלוב זד, אינו כולל את כל התשובה.
כי משרד־ד,בטחון דואג לשלוח את
השבועון לבת הם של 6500 אזרחים, מהם
רבים בתשלום חלקי או בלי תשלום. בראש
הרשימה: קציני־מילואים, שאינם יכולים לסרב
מבלי לעשות רושם רע על מישהו.
״כאורח מיקרי״ .התירוץ הרישמי
הוא כי היעד העיקרי של העתון הוא
צה״ל עצמו, אשר לחייליו מחולקים מדי
שבוע, בחינם 10,700 ,טפסים, אם ירצו
בכך, אם לאו. המכירה לאזרחים מהווה,
להלכה, רק תוספת.
אולם אופי העתון עצמו אינו מאמת
תירוץ זה. נידמה כי המצב הוא הפוך:
החיילים מהווים תירוץ, והעתון מכוון לציבור
האזרחי, כדי להאדיר שם את שם
הבוסים האזרחיים של משרד־הבטחון ובני־חסותם.
ולראייה: עורך העתון אינו חייל,
המושרש בהווי יחידות צה״ל, אלא אזרח.
כמו כל עורכי במחנה במשך תריסר השנים
האחרונות, נימנה גם הוא עם עסקני
הדור הצעיר של מפא״י.
מבחינה זו, משקף השבועון נאמנה את
רוחה של צמרת משרד־הבטחון עצמי. כי
אפשר למצוא בו רק הד קלוש מאד מרוח
צה״ל, מן הבעיות המסעירות והמרתקות
את החייל הקרבי. אך אפשר למצוא בו מנה
שבועית גדושה של תעמולה מוסווית וגלוייה
לסיעה הבטחוניסטית במפא״י.
לכן תורם משלם־המיסים מכספו עבור
כתבה המתארת את פגישת קנדי־פרס כ*

ההדגשות
אינן מופיעות במקור.

אירוע היסטורי — בעוד שמזכירת־ד,ממשלה
מוסרת לעתונות, באורח רישמי, כי מר
פרס סיפר לממשלה כי ניפגש עם הנשיא
קנדי באורח מיקרי

״הארץ״ ערהארץ
״גילויי הממונה על שרותי־ד,בטחון על
סיכסוכו עם בן־גוריון!״ ניחש קורא אחד.
״תוכניות צד,״ל למיקרה של מהפכה בירדן!״
סבר שני.
בדרך כלל, איין הארץ יוצר מתיחות בין
קוראיו. אך השבוע הצליח לעשות זאת.
ביום השישי הופיע גליונו, כששני־שלישי
העמוד השני ריק־ם.
מאז פרשת־לבון, למד הקורא הישראלי
להעריך נכונה את משמעותו של כתם לבן
— והוא יודע כי הכתם בא, בדרך כלל,
דווקא במקום האינפורמציה המרתקת ביותר.
הערה גדולה של המערכת הוסיפה שמן על
מדורת הסקרנות :״מטעמים טכניים נמנע
מאיתנו להדפיס את הידיעות המיועדים
(כך!) לעמוד זה — ואת קוראינו הסליחה
על התקלה ועל איחור העתון.״
דא״סודי כיותר. איזה חומר היה צריו
להופיע באותו עמוד? הפעם טעו כל הקוראים:
יד הצנזורה לא היתה בדבר. שום
חומר סודי־ביותר לא ניגנז. לעומת זאת,
נפל חומר מאוד־לא־סודי על הארץ.
הדבר קרא מאוחר בלילה. עמודי־ר,עופרת
כבר היו מוכנים לגמרי, המתינו רק להכנת
היציקה למכונה הרוטציונית. עורך־הלילה
מיהר לביתו, ביודעו כי מלאכתו נשלמה.
לפתע התפרק העמוד, ולמעלה ממחצית
החומר התפזר על ד,ריצפה. איסופו מחדש
היה נמשך שעות, ופועלי־הדפוס חסרי-
הישע לא ידעו איזה חומר אלטרנטיבי להכניס
לעמוד. הם פשוט השאירוהו ריק, הוסיפו
את ההערה המיסתורית, עם שגיאת
הדיקדוק.
החומר המקורי נשאר על הארץ של הארץ.

עליה
אסידצ׳ון
המושג ״חף מפשע בתינוק״ איבד בישראל
את משמעותו. מסתבר, כי אף תינוק
עלול להיות לא חף מפשע. הוא עשוי אפילו
לשבת בבית־סוהר.
האסיר הישראלי הצעיר ביותר הוא, כנראה,
יהודה בן־שושן. אם כי יהודה הוא בן
11 חודש בלבד, הוא אינו סתם אסיר,
הוא כבר אסיר מועד. הפעם מבלה יהודה
גזר־דין של חודש מאסר בבית־הסוהר בעתלית.
הוא יושב בכלא זו הפעם השלישית.
״אתה צעיר, תחזיק מעמד״ .תולדות
חייו של יהודה בן־שושן הם קצרים,
שכן הם מונים רק 11 חודשים. אולם תולדות
הוריו, ויקטור וסוזן בן־שושן, ארוכים
ומסובכים יותר.
למרות שויקטור בן־שושן הוא בן 24
בלבד, היה בעל־מקצוע עוד בחוץ־לארץ,
וחשב כי כסנדלר מומחה יוכל להסתדר עלהצד הטוב ביותר.
אולם חייו בארץ החלו בצורה קצת שונה
משחשב. ויקטור בן־שושן הופנה לטבר־יה־עילית.
ושם, לא זו בלבד שלא הייתה
עבודה עבור סנדלר, אלא שבכלל לא הייתה
עבודה. במשך שלושה חודשים התייצב
ויקטור מדי יום ביומו בלשכת העבודה
ובסוכנות, במשך שלושה חודשים הלעיטו
איתו בהבטחות. אבל קשה להאכיל אשה
וחמישה ילדים בהבטחות.
מכרים הבטיחו לו, בתל־אביב ימצא תעסוקה
בנקל. לכן פנה למחלקה המקומית
של הסוכנות, ביקש העברה לאיזור תל־אביב
.״נעביר אותך, אולם רק לאחר שתביא
אישור שיש לך שם עבודה קבועה,״ ענו לו.
ויקטור נסע בעצמו לתל־אביב, וקיבל
מיד עבודה בבית־מלאכה לסנדלרות, ברחוב
בלפור .11 הוא השתכר כחמש מאות לירות
לחודש. אולם הבייתה הגיע רק אחת
לשבוע, ומכל משכורתו לא נותר הרבה.
70 לירות עבור מקום לינה 200 ,לירות
למחייתו ולנסיעות.
.אחרי שלושה חודשים הביא את האישור,
אולם ניתקל בסירוב :״עכשיו לא נעבירך,
כי אתר, צע ר ותחזיק מעמד.״אבל ויקטור בן־שושן לא החזיק מעמד.
כל המריר,ת אשר הצטברה בו במשך חודשים ארוכים התפרצה בבת־אחת, בצורת
שערוריה איומה. התקרית נגמרה בהתערבות
המשטרה ובהחלטת בית־המשפט, אשר
דן אותו לחודש מאסר.
ברם, היתד. זו רק ראשית התסבוכת
הפלילית של משפחת בן־שושן.
שכיתה עם מכשולים. כאשר יצא
(המשך בעמוד )20
העולס הזה 1339

הצבעה אחת שר מועצת העיריה שווה מיליונים טובים
בעתונות היומית הופיעו מאמרים, הסיעה הליבראלית בעיריית
תל־אביב קיימה אסיפה סוערת, בה נאלץ חייכל
רמות, יו״ר וועדת התנועה בעיריה, הממלא גם תפקיד
יו״ר ועדת המיכרזים, לענות על שאלות מרגיזות.
אולם ב־ 5במאי נסתיים הכל חד וחלק. ב־ 25 קולות
נגד ,1ונימנע אהד, אישרה מועצת העירית את החלטת
ועדת המיכרזים.

מיכרז תפור לפי מידה

יו״ר רמות
מיכרז? אפילו לאו

—• יה זה ׳מחזה מעורר התרגשות. אויבים פוליטיים

( ז מושבעים, חרות ומפ״ם גם יחד, התאחדו במלחמת־הקודש
לטובת הציבור. טובת הציבור יקרה ללב כולם.
אפילו יקרה מאוד: לפי התקציב הרשמי מחירה מגיע
ל־ 630 אלף לירות. לפי הגירסה הלא־רשמית מחירה עולה
על מיליון. וביחד עם כל התוספות, המתגלות רק במרוצת
כמה שנים, יגיע המחיר לכמה מיליונים.
רק חבר מועצת העיריה הקומוניסטי, פנחס טובין, חרג
ממסגרת ההסכמה המעמדית הכללית .״המיכרז הזה הוא
רמאות! הדו״ח שהגישה ועדת המיכרזים לחברי המועצה —
הוא חוליגניות פשוטה קרא בחימה שפוכה, אשר עוררה
התפרצויות של צחוק קולני. וכי מי זה יתחשב בדעתו
של קומוניסט?
לאחר ויכוח בן שעתיים, אשר הזכיר רביעית מתואמת

** יכרז אחד אינו דומה למיכרז אחר. יש גם כאלה
1*4בהם נעים כפות המאזניים עד לרגע ההכרעה, ובהם
לא ידוע עד לרגע האחרון, ממש עד להצבעה, מי יזכה.
ישנם כאלה, עליהם מלחשים יודעי־דבר כי למעשה הכל
מוחלט מראש, אולם מבחוץ ניראה הכל כשורה. יש גם
כאלה, כמו המיכרז לסקר מוצא וייעוד, אשר פורסם על־ידי
עירית תל־אביב. במיכרז זה התרחשו דברים מוזרים
ממש מהתחלה :
• לפי התכניות הראשונות עמדו לפרסם בעניין זה
מיכרז בינלאומי. אולם מיכרז בינלאומי לא פורסם. הסתפקו
במרחב הישראלי.
״יכולנו, בעצם, לא לפרסם מיכרז בכלל,׳׳ אמר חייכל
רמות בישיבת מועצת העיריה .״בישראל קיימת רק חברה
אחת העוסקת בעניני תנועה, ויכולנו מלכתחילה למסור
בידיה את עיבוד הסקר. אולם פירסמנו מיכרז, כדי שהכל
יהיה בסדר.״
במלים אחרות — במיכרז היתר, צריכה להשתתף רק
חברה אחת. החברה קולין את זהבי, לה אין מתחרים בישראל.
קשה היה לשער כי יגררו לכך חברות־חוץ, אותן
לא טרח איש להזמין. אבל גם החברה השוייצית אגבו
וגם החברה הצרפתית סאמו הסתננו לתמונה בדלת האחורית,
ותחת שלט ישראלי שאינו אומר דבר, בנצלם סעיף
אחד במיכרז, הקובע כי חברה ישראלית חייבת להבטיח
לעצמה שיתוף־פעולה של חברה בינלאומית ידועה.
• ההוצאות המשוערות, אותן מחייבת הגשמת הסקר,
עברו בתקופת ההכנה של המיכרז ובדיקת ההצעות כמה
גילגולים. לפי מקורות העירית מלפני שלוש שנים, היה
הסכום צריך להסתכם בגבולות 300 אלף לירות. אך לפני
שנתיים, ציינו אותם המקורות של עיריית תל־אביב, שסכום

שאנחנו מקבלים ובכל העבודות שביצענו, זכינו על־ידי
מיכרזים.״
בכל זאת, קשה להגיד שבכל העבודות הם זכו במיב־רזים:
לדוגמה, את העבודה המוקדמת לסקר בוחן מוצא
וייע!ד בתל־אביב, המכינה בעצם את הסקר הנוכחי הגדול,
שמחירו 18 וחצי אלף לירות, קיבלו קולין את זהבי ללא
מיכרז כלשהו. או את הצעת תוכנית לתחנת אוטובוסים
בדרום העיר ובצפונה, שמחירה 10 אלפים לירות, קיבלו
גם כן בלי מיכרז. סקר התנועה במרכז חל־אביב, תמורת
20 אלף לירות — גם בלי מיכרז.
אולם אלה רק יוצאים מהכלל. ב־ 90 מקרים מתוך , 100
נמסרות עבודות הקשורות בתיכנון התנועה והתחבורה
העירונית, באמצעות מיכרז. אך שמשום מה, ב־ 90 מקרים
מתוך ,100 זוכה במיכרזים חברה אחת ויחידה: קולי!
את זהבי. בסך הכל זה מצטבר למיליונים.
אבל קולין את זהבי זה לא רק מונופול, זה גם קונצרן.
ליד חברת היסוד קיימות שתי חברות נוספות. סאפאקו,
חברה המייצרת כל מיני אביזרים של התחבורה בדרכים:
תמרורים, שלטים, וכדומה. סיגנלאור — חברה המייצרת
והמקימה רמזורים. רצה המיקרה שבעלי סאפאקו הם שניים
— יעקוב קולין ויעקוב זהבי.
אותו מיקרה גרם ש־ 50 אחוז בבעלות החברה ליצור
רמזורים, שייכים לשני שותפים — יעקוב זהבי ויעקוב
קולין ( 50 האחוז הנותרים שייכים לאלקו).
״זה בכלל לא מיקרה,״ קובע יעקוב קולין .״ואין בכך
שום מיסתורין. בתחילה עשינו אותו דבר תחת שם של
פירמה אחת — קולין את זהבי. רק בשנים האחרונות
החלטנו לפצל את זה.״
אכן, לא צריך להגזים במיקריות. כי מישהו עלול לחשוב,
חס וחלילה, כי העובדה שחלק מכריע של כל התמרורים
והלוחות ברחובות תל־אביב מקורם בסאפאקו דווקא —
הוא מיקרה טהור, או שרק במיקרה יצרה את כל הרמזורים
שהוצבו בתל־אביב חברת סיעלאור דווקא. כל אלה
מסתכמים במיליונים, ובמקום שמדובר במיליונים מכספי-
הציבור, קשה לסמוך על מיקריות.
״אנחנו פשוט הכי טובים,״ אומר יעקוב קולין .״הלוחות
שלנו הם הטובים ביותר והזולים ביותר. הרמזורים שלנו
הם הכי חדישים והכי זולים.״
משום כך, כנראה לא רצה איש לדבר ברצינות עם
מנחם פארי, כאשר הגיש את הצעתו לעיריית תל־אביב.

אזר יר1ק לביזנס
של כלי־מיתר( .חייכל רמות — כינור ראשון) — התקיימה
ההצבעה. בעד — 25 קולות. נגד — קול אחד.
מועצת עיריית תל־אביב אישרה את תוצאות המיכרז
מספר .316 עתיד התחבורה בתל־אביב הופקד בידיה של
חברת קולין את זהבי. רק העדרה של תזמורת גרם לכך
שניצחון טובת הציבור לא הוכתר בתרועות מיצלתיים
ותופים. שכן הוברר באופן מוחלט שמה שטוב לקולין
את זהבי — טוב לציבור.

רי בעל 360אלף
ך * סערהפרצה לפני שבועיים, כאשר נודע ברבים
י 1תוצאות מיכרז עיריית תל־אביב לעיבוד סקר מוצא
וייען ד.
סקר מוצא וייעוד אינו, חלילה, עניין פשוט. בשפה
פשוטה, משמעו ביצוע סקר תנועת התחבורה העירונית
על בסים בדיקה סטאטיסטית של נקודות היציאה והיעד
של כלי־הרכב הציבוריים. מסקנות סקר זה, מכל מקום,
הן רק אמצעי. על סמך נתונים אלה תעובד מפת כל
התחבורה בעיר, לפיה יחפשו את הפתרון הטוב ביותר
לבעית התחבורה העירונית בכלל. במילים אחרות — סקר
מוצא וייעוד פירושו — בין השאר — תיכנון כל התחבורה
העירונית של תל־אביב.
ללא ספק — עבודת ענקים, המחייבת סקרים ממושכים
ומדוקדקים והשקעות כספיות רציניות, הנראית היונית
ביותר נוכח הבאלאגאן השורר ברחובות תל־אביב. אי־לכך
פירסמה עיריית תל־אביב, ב־ 20 לדצמבר , 1961 מיכרז
ציבורי לעיבוד הסקר. כתאריך אחרון להגשת הצעות נקבע
ה־ 20 במארס .1962
עד לקבלת ההחלטה של ועדת המיכרז עברה למעלה
משנה. מסתבר כי ההחלטה לא היתה פשוטה ביותר. אולם
החשוב מכל, כי הפרשה נסתיימה בהפי-אנד מפואר, הוועדה
קיבלה את החלטתה פה־אחד.
הצרות הממשיות התחילו רק לאחר ההחלטה. כי, אם
להתבטא בשפה עדינה, הסתבר שהחלטה זו הייתה מוזרה
במקצת.
במיכרז השתתפו שלוש חברות: שתיים מחו״ל ואחת
ישראלית. משמע שלוש הצעות, שלוש הצעות מחיר. לפיהן
צריך הסקר לעלות: או 268 אלף לירות ; או 400 אלף
לירות ; או 630 אלף לירות.
החלטת ועדת המיכרז היוותה הפתעה של ממש —
ההצעה שזכתה במיכרז — היתה ההצעה היקרה ביותר.
הבדל של כ־ 360 אלף לירות, הוא הבדל ניכר למדי.
במיוחד אם אותם 360 אלף מהווים למעלה ממאה אחוז
מגובה ההצעה הזולה ביותר.
הגלולה היתד, גדולה מכדי שתיבלע בקלות, ללא ייסורים.

זה יתקרב ל־ססד אלף ל״י. משמע: בדיוק הסכום אשר
הוצע על־ידי קולי! את זהבי.
• הנקודה השלישית היא החשובה מכולן: לפי טענת
בעלי־מקצוע, כל הפרשה כולה מצוצה מן האצבע מהתחלה.
סקר מוצא וייעוד הוא בעל חשיבות חיונית בשביל ערים
כמו לונדון או פאריס, אבל לא בשביל תל־אביב. לונדון
ופאריס הן ערים בעלות צורה מגובשת פחות או יותר.
כמובן שבמשך 10 או 20 שנה הן מתפתחות ונוספים
להן עוד שניים או שלושה מיליון תושבים. אולם אופין
היסודי מגובש כבר מזמן. תוצאות של סקר, הבודק את
כיוון זרימת האוכלוסיה במשך היום, יתאימו — בהתעלמות
מפרטים קטנים ולא עקרוניים — גם בעוד 20 שנה.
תל־אביב לעומתן, היא עיר המקבלת את צורתה רק
עכשיו. שטחים בהם נמצאים היום בתי־חרושת, עשויים
מחר להכיל שכונות מגורים. הנקודה המהווה היום את
היעד של נסיעות תושבי תל־אביב, עשוייה ליד,פך בעוד
שנתיים לנקודת מוצא. לכן, מה טעם לבצע סקר יקר
ומסובך, אשר ביצועו יצריך שנתיים, אם כבר ברגע
סיומו, עשויים כל מסקנותיו לאבד את האקטואליות שלהן?
טענה נוספת של בעלי המקצוע: על סמך מה תעובד
תוכנית־האב של התחבורה העירונית, אם עד עצם היום
הזה לא הוחל בעיבוד תוכנית־אב לבניין העיר עצמה?
מהו בעצם הסדר ההגיוני: האם תוכנית התחבורה צריכה
להיעשות על סמך תוכנית בניין העיר, או לד,יפו?
במילים אחרות: הפתרון המסובך של בעיות התחבורה
בתל־אביב הוא עוד בלתי אפשרי כיום. כל המיכרז הזה לא
היה דרוש כלל לעיר.
אולם הוא היד. דרוש בהחלט לחברת קולין את זהבי.

מנחם פארי מיצג את הפירמה הישראלית תבא — תעשיות
בקה אלקטרוניות. ואילו חברת תבא, קשורה עם החברה
האמריקאית הידועה טראף־או־מאטיק.
מנחם פארי הציע רמזורים אוטומטיים לגמרי, המצויירים
במודד׳־ם אלקטרוניים, ואף היה מוכן להתקין דוגמות בחינם.
״לא צריך,״ ענו לו בעירייה ,״אם נרצה לראות רמזורים
כאלה, ניסע לחוץ־לארץ.״
אך התקופה המאושרת בתולדות חברת קולי! את זהבי
החלה, פחות או יותר, לפני שלוש שנים. רצה המיקרה,
(המשך בעמוד )15

קורץ את זהבי בע״מ
ף* ולין את זהבי הם שני אדונים סימפאטיים, בעלי
\ /אותו שם פרטי׳ — יעקוב. יעקוב קולין ויעקוב זהבי
1יסדו את החברה שלהם בערך לפני 20 שנה. הם
מהווים צוות מתאים להפליא: קולין הוא בראש וראשונה
סוחר ממולח. זהבי הוא איש המקצוע.
כל זה אינו אומר כי ענייניהם הסתדרו יפה מהרגע
הראשון .״עברנו שנים רזות,״ אמר יעקוב קולין .״שלחנו
מכתבים לכל הרשויות המקומיות, לכל המועצות העירוניות,
ולכל הגורמים הקשורים בעניני תחבורה. צריך היה להסביר
את עצם מושגי היסוד של תיכנון תנועה, את עצם מטרת
המשרד שלנו.״
אולם כל זה שייך לפרהיסטוריד. הרחוקה. כיום אין
תחליף לקולי! את זהבי בכל עניני התחבורה העירונית.
כיום יש לקולי! את זהבי מונופול.
״למה דווקא מונופול?״ מתרעם יעקוב זהבי .״אין שום
מונופול. פשוט אנחנו הטובים ביותר. בכל העבודות

קולין את זהכי
מיכרז? דווקא כ!ו

צרפת ערה למתרחש באיזור המזרח
התיכון, הרגיע גם השבוע משרד החוץ
הצרפתי. כן, כן, זה נכון. יש עובדות
אפילו. בבקשה. השגריר בישראל, ז׳אן
בורדיים השקיף בשבת אחר־הצהריים בתשומת
לב רבה, בהתאם למדיניות הנשיא
דה־גול, על מירוץ הכוחות המחומש שהתחולל
לפניו באזור הדר־האוכל של אכד־יה.
על מיר,צן המרתוני של דומיניק, אנה־מארי,
רוברט, לאורה ורבקה לבית ריצ׳י.
השגריר ניראה מרוצה בהחלט מהתיגבורת
הצרפתית שנישלחה לאיזור. הוא לא היה
מחליף אותה ב־ 800 צנחנים בריטיים. היא
הוכי:.ה יעילות מקסימאלית. כי חמשת הדוגמניות
לא רצו על המסלול, הן טסו.
ובמהירות מיראז׳ית הרחוקה מתחום השגתן
של ציירות האופנה וצלמים מקומיים.
זי!• ו

של הממלא־מקום הבלגי. ריצ׳י מסרה את שמה בל
המהדורה הנשית החדשה של קראהיי, עטוייה בגח־נ׳
כתום, וורוד, ושחור. המותן שלה גבוהה ממותן אשת
שוכנת בירכתי החזה, בו בזמן שגבה נפוח מכיוזצים
הקייצית שלו רכה ואוורירית, מגולגלת בעשרות מט
אריגי משי, שיפון, אורגאנזה וקרפ — שמלות ומעיל
שובלים ענקיים הגזורים מאחור בצורת משולש. קרה;
משום כך לדגמי האשה הקייצית שלו — אופנת העפי

בעד דנגד נאצר
}*ץ וכלים התעופפו, שרוולי קימונו
ענקיים נחתו על הריצפה, וריקמות

מחשוד סשציוני זה היה אתת מהפתעות תצוגת בית ויצ

הנעות דיפלומאטיות י ״

סגל הדיפלומטי. ליד אותו שולחן ישבו גס אורה נמיר, הצייר

ראובן ורעייתו, והתופרת לולה בר. מימין לשמאל ; שגריר קאנאדה,
שגריר יאפאן, שגריר בלגיה, שגריר צרפת, והקונסול הכללי
של חבש בישראל. בין צרפת וחבש יושבת שגרירת גוראטאמאלה.

המזרח הרחוק, במיוחד בשמלות קוקטייל, ערב, א

היא העבירה את תיכנון הדגמים של המוסד
בן היובל שנים, לידי בלגי מנומש
אדמוני — פראנסואה קרהאיי 400 .הקילוגרמים
— דגמי האביב־קייץ — שהורדו
השבוע בלוד — הן יציר! תיו הבלעדיות

הוא מת אחרי יאפאן ויאפאניות. בשמלות הערב של
שרוול הקימונו בגודל ששום גיישה מקורית לא חלמ
השרוזלים שלו מגיעים עד הריצפה. גם המחשופים ש
פרץ את משטח החזה בחלק משמלות־אחר־הצהריים,
עומק נועז. כל בוטיצ׳לי היה לבטח מסיר בפניו בע;

חרוזים סינודרו את נציגי הקורפוס ה־דיפלומאטי
יחד עם 800 צופות, בתצוגה
הפאריזאית המהודרת שאירגנה וויצ״ו, לטובת
קרן הילד שלה 20 .אלף לירות הכני
.סות.
חמשת הנציגות הצרפתיות שמרו על
שתיקה מיסתורית בכל הנוגע להתרחשויות
בעד ונגד המשטר הנאצאריסטי במרחב. קיבלו
הוראות מגבוה, יש לשער. אבל הן
הראו נכונות לגלות לציבור העברי את
תגובותיהן על בעיות שוטפות אחרות. לאורה
הבלונדית הצהירה בסבר קודר, שהיא
משתגעת אחרי עוגות וזה לא טוב. לעומת
זאת אישרה, אנה־מארי השחורה, שהיא
באמת מחבבת את סאשה דיסטל, אבל לא
כמו שחושבים. חיים קשים.

אופנת העפיפון

מחשוף עד הריצפה

| 1 1111 11י 1 1בתנוחה צבאית ניצ
! 1114 בת הדוגמנית דומי 111114 גיק, מדגימה חליפה העשוייה משאנטונג־משי.

ך* ן הגיעו, החמש לב• ת ריצ׳י, ביום
י שישי במטען של 400 קילוגרמים
שמלות — 00 דגמים — מלוזת בשני
שומרי ראש: מאדאם ג׳נבייב אנטואן —
מנהלת בית האופנה ריצ׳י, ומסייר, ג׳יל
פוקס — בעל נכדתה של מאדאם ריצ׳י.
מקצוע, כפי שמסתבר ממעמדו של הנ״ל,
משתלם ביותר.
נינה ריצ׳י אינה אולי די! ר. אבל היא
נינה ריצ׳י. שם מעורר הערצה בקרב ה־גבירות־הלקוחות
הנאמנות פארה דיבה, סו־ראייה,
משפחת קנדי על בנותיה, אינגרד
ברגמן, דניאל דאריה וקלאודיה קארדינלה.
מאדאם ריצ׳י עצמה היא עתה ישישה
בת 80 פלוס, בפנסיה ככר שמונה שנים.

מחוץ לתפקיד

משתזפות ארבע דוגמניות בבריכת־השחייה של אכדייה. מימין: לאורה
בת ה־ ,23 ילידת טקסס שהיגרה לפאריס, רוברט מרסייה בת ה .23-לידה
ריג׳ייה בת ה־ ,32 ואנה־מארי ויג׳ייה בת ה־ 8ו. כולן עובדות קבועות מזה שנתיים של בית־האופנה

;ירוק,
היא
־,אשד, 1של בעלי
קרא

כ בעו. מחירן הזול ביותר של שמלות
קרר,איי, הוא 600 דולאר. האיש לא לקח
בחשבון את שומרי־הראש של גברת היוצאת
לרהב במחשופו.

הארוש הנצחי

ף ^ שונהעד כמה מסלול יכול לשפר.
1*4חמש הדוגמניות קצרו בו תשואות.

הן פיטורין חסרי רחמים מהעבודה.
כל אחת חוזרת מהעבודה בשש בערב,
אחרי שמונה שעות מדידות מפרכות, עבורן
היא מקבלת בקושי 150 דולאר לחודש.
הדוגמנית הפאריזאית חוזרת סחיטה לדירה
הקטנה, או לחדר השכור שלה. היא מוותרת
על בילויים. היא א נה יוצאת כל י ם כמו
הדוגמנית הישראלית. היא יישנה בכל הז־

באטרפל״

דומיניק הלבושה ב־שימלת
ערב בעלת
שתולים יאפניים ותסרוקת־כובע יאפנית.
תסרוקת כזאת ממלאת יאת תפקיד הפאה
הנוכרית וכובע גם יחד. היא עשוייה מקש
שחור, ומיועדת לקוקטיילים ונשפי חברה.

אופנת נינה ריצ׳י
ף ניכרת השפעת
נדארחות. הבדים

שקופים, קלילים, מודפסים בדוגמאות ענק או פרחים עדינים ממשי או
אורגאנזה. השמלות הן בעלות שובלי ענק, שיכמיות או צעיפים המתעופפים
לצדדים או לאחור בעת ההליכה. בתמונה דומיניק בשימלה משיפון מודפס.

בטיסה הזקופה, האלגנטית והאצילית שלהן.
הן לא הסתכלו היישר על שום אחד. הן
החזיקו את מבטיהן תקועים בחלל. מובן
שהן לא חייכו כמו דוגמניות ישראליות.
השמלות ניראו עליהן מקסימות.
כל זד. על המסלול. הן ניראו מבהילות
מזוץ לתפקיד. זאת אומרת, בחייהן הפרטיים
— כשהן בביקיני בבריכת השחייה
של אכדיה. גוף זוויתי דק, שקוף, בעל
חזית זר,ד, לאחור. הן יכולות בשקט לו*,תפשט
מאחורי שוט. הוא יסתיר אותן
לחלוטין. גבריה המקצועיים של בריכת־השחייה
בחנו אותן בסקרנות אופיינית
?מבקר בגן־חיות. גם לא אחד מהם העיז
לקבוע א תן פגישה, חוץ ממרקו תורג׳מן.
הם, הגברים, עשו מייד אחורה פנה נחפז,
לעבר נתוני התוצרת המקומי.
אכל הן ציפצפו על העולם, דומיניק,
אנה־מארי, ר ברט, לאירה ורבקה. עצמו
עיניים והתמסרו לשמש. השקעה כדאית
ובטוחה. בפאריס מחכה הפייאנסה הניצחי
לכל אחת מהן. לאנה־מארי היפה בת ד,־,18
לרבקה המעודנת בת ד,־ ,32 ולדומיניק, לאורה
ורוברט בנות ד,־ .23 הן יתחתנו עם
הפייאנסח, אולי כן ואולי לא. זה חשוב
כל כך?

דמנות, כדי להיות משומרת היטב גם לשנה
הבאה. כדי להיות קולב טוב לשמלות פאר.
אבל כמה שנים אפשר לשמש קולב חי?
דוגמנית בת ארבעים היא מיקרה עצוב.
על ה להתפטר בעצמה לפני שיפטרו אותה.

או עורות כבשים אסייאתיות,
11111 מאפיינות לתימהון הצופות,
את אופנת הקייץ הפריסאית לשנת . 1963

• 1ן 8היא רבקה במעיל

! 11 1 | 1 _ 1 | 1 1קימונו ממשי, מודפס
בחום־לבן. תחתיו שימלת קרפ לבנה.

היא עשתה את שלה. היא יכולה ללכת. שתתן
גם לאחרות את ההזדמנות להקריב
עצבי־ברזל וחיים נורמליים להשגת היעד

ד,דוגמני.
״אני לא אחכה עד אז; אני אפתח יחד
עם חברה בוטיק קטן,״ אומרת דומיניק בהחלטיות
רבה.
״אני אעבוד בגלריה של תמונות,״ אומרת
רוברט.
״אני אמות עד אז,״ אומרת אנה־מארי
בת ר,־.18
ה־עיון היפה אינו שלה. לפני זמן מה
איבדה את עצמה לדעת הדוגמנית היפה
ביותר של בית ריצ׳י. היא התקרבה לגיל
.40 והיא פחדה.
מחר תמריא הקולקציה המוטסת ללונדון,

או אמסטרדם, או רומא. נינה ריצ׳י תיקצור
שוב את התשואות המגיעות לקרהאי. ובשדה
התעופה יבקש, כרגיל, מתכנן־השיניים
מארוסתו רבקה בת ה־ ,32 שתבטיח להתחתן
איתו בעוד שנתיים.

ללא חיים פרטיים

ך) כל אחת מהן יש מאזניים קטנות
/בבית. כל אחת מהן נישקלת כל
בוקר, לפני ארוחת הבוקר. וכל אחת
מהן תוותר ללא היסוס על הארוחה, אם
המישקל יעלה בגרם. תוספות של גרמים

קדימה צעד!

א?3רק בראשית המסלול. אנה-מארי מזנקת מייד למהלך
רביעי וטסה במהירות אופיינית לדוגמניות האופנה הגבוהה
החוששת נזחינתקות. מדגימה חליפת אביב במשבצות שחור-לבן בעלת ז׳אקט־שיכמייה.

ריצה סלה!

אחרון, תגיעה הדוגמנית רבקה לחדר ההלבשה1 .

בפעם הר א שונ ה בארץ

אם! 1ת

מכונה ׳ כ בי ס ה

מוסיקה
מ ש הו שבנפש
הצלילים האחרונים של האוראטוריה לחג־הפסחא
הידהדו באולם. המנצח לא קד לקהל׳
אלא ירד בשקט מדובנו, לחץ את ידי
הזמרות ויצא. הקהל לא מחא כפיים. כי
האולם היה אולמה של כנסיה, ומן הקירות
ניבטו תמונות ישו והבתולה־הקדושה.
אך קהל המאות, שהתקבץ מכל רחבי הארץ
בכנסיית גברתנו של ארון־הקודש ב־אבו־גוש,
לא בא לסגוד למשיח מנצרת,
אלא למלחין מלייפציג. רוחו של יוהאן
סבאסטיאן באך ריחפה על הפסטיבל למוסיקה
אבו־גוש — קרית יערים, שנפתח השבת׳
ושיימשן בשלוש השבתות הקרובות.

עם כל השבלולים האפשריים
היחידה המשווקת לאירופה

גרמנית במיבטא צכרי. באך, גאון
המוסיקה הפרוטסטנטית, אינו הקומפיזיטור
היחיד שיצירותיו תישמענה בארבע שבתות
אלה בין עמודי הכנסייה הקאתולית. אולם
בשבת האחרונה מילא באך למעלה ממחצית
שני הקונצרטים (לפני ואחרי הצהריים) ,ובשבתות
האחרות לא יהיה חלקו קטן יותר.
מדוע? ״קשה להסביר זאת,״ אמר המנצח
זיגי שטדרמן 39 בעל הבלורית המבסיפה,
״אולי מפני שאין בישראל הזדמנויות רבות
לשמוע אותו. הוא מוזנח מאוד בארץ
העושר הגדול של באך מחזיר אותנו תמיד
א ליו ...הנוער הישראלי נמשך אליו במיוחד,
זה משהו בנפש אולי צמא הנוער
למשהו עמוק, בניגוד לשיטהיות של
חייו, ביטוי לערכים עמוקים יו ת ר...״
ואכן, אפילו בהפסקת־הצהריים לא נטש
באך את משתתפי־ר,פסטיבל הצעירים. בעיי
הקשישים־יותר פרשו שמיכות על הארץ
מתחת לעצי הכנסיה, התחממו בשמש
והסתכלו בנוף המרהיב של השפלה והרי-
יהודה, התקבצה חבורת״נוער סביב צעיר
צנום בשם אראי, שרה בלהט את הכורלים
(שירי־הכנסיה) של באך, בגרמנית בעלת
מיבטא צברי חזק.
לרגלי הבתולה. הפסטיבל כולו חדור
רוח דומה. הוא מבוסס על התנדבות של
קומץ משוגעים־לדבר, המקריבים את מירצם
וזמנם, אינם זוכים לשום תמיכה ציבורית.
המסורת התחילה כמעט מאליה, כאשר
ד״ר זרלמן לקח קבוצת חובבים לטיול ספונטאני
של האחד־במאי לאבו־גוש, ערן קונצרט
מאולתר בכנסיה. בין האורחים היה
שטידרמן, כיום מורה למוסיקה בבית־הספר
לאמנות הבטה ברמת־גן. כשזולמן נאלץ להפסיק
את השתתפותו, נטל שטדרמן, לפני
עשר שנים׳ את המסורת לידיו, משך מתנדבים
וחובבים, עד שהפסטיבל השנתי הפך
מאורע בחיי המוסיקה בארץ.
אף שהעניין נכנם למסלול שנתי, נשארו
דבקים בו כל הסממנים החיוביים של התנדבות
ספונטאנית. איש מבין. המארגנים,
המנגנים והזמרים אינו מקבל שכר כלשהו.
דמי־הכרטיסים מכסים רק הוצאות ממשיות.
אחת הבעיות היא ללמד צברים, מהם
רבים בני עדות־המזרח, לשיר את השירים
העתיקים במיבטא גרמני הגון. שטדרמן עצמו׳
יליד־גרמניה, הוא אחד המעטים השולטים
בשפה זו. אך גם הייקים הרבים,
שהיוו אחוז ניכר מאוד בקהל, לא יכלו
להתלונן על טיב המיבטא של אליעזרה
איג (אלט) ,שאינה יודעת גרמנית, כאשר
נשאה את עיניה אל פתח האולם, ושרה את
מילות האוראטוריה בלהט :״בוא, הוי בוא,
חבקני,

בהעדרן הנני

כך הקהל עצר
יכול היה להידמות כי
לפתח בנה של האשה
הכנסיה, הנראית לעיני
ופלא. מפלדה בלחי מהלירה תמורת אריזות ־ טקסטילשמפ1
לכר עטיפה. שקית או קופסה ערך וקורות, לפי המפורט להלן:
1 4קוד1ת
כפול
טקס טי לשמ פו. שקית 1וקורה
קזפסה• ] 2קורות
קופסת שק

תוכלו לקבל כפית חם ורת 40 וקורות. כ ף או
מ ו לו תסורח 75 נקודות. ס כין חמורת 150 וקורות.
את הפרסים תוכלו לקבל. בהתאם למספר הנקודות.
כאחד מסוים׳ ־רדד־ המפורטים להלן

-לגוזר רק את השם טקסטיל שם פ 1כסכר־ת

חליאביב: ראשי את קריסטל. רח עליה .6ירושלים: אפרים ו.לר. רח׳ יפו .43
חיפה: נינסבת. הכל לבית בע־ם. רה׳ הרצל .34 נתניה: דוד שור ובניו. רח׳ הרצל .10
22251
או בחב׳ נורית בע־מ, רח׳ הגדוד העברי ,28 חליאביב.
__ 21 חר
בעת מסירת האריוות. מקבל כל משתתף
במבצע כרטיס המקנה זבוח השתתפ 1ח
בהגרלה. בהגרלה שחחק״םבי 15.7.63
יוגרלו 5ו מערכות סכרם ל־ 6איש 241 חלקים).

למ ודעה 11ערךשל 5נקודות• א ר יי!

תתקבל לכל
חלק של סברס1 .י ר־ויי- י מודעה אחת 1

/גלמודה

את נשימתו, ולרגע
כל רגע ייכנס מבעד
החצובה באבן על גג
כל היורד מירושלים.

עסקים
עצמ או ת א רגוני ת
בליל האחד במאי, מיהר האמרגן גיורא
גודיק במכוניתו מאיצטדיון בלומפילד ביפו,
שם נערכה הופעת המונים חגיגית שאירגן,
לאיצטדיון רמודגן, שם נערכה הופעה שניה.
לפתע, בדרך, החל לרדת גשם שוטף. גודיק
עצר אתי מכוניתו, הביט בנחלי המים שזרמו
על הזגוגיות, ופרץ בצחוק.
זה היה השיא. שבוע ימים קודם לכן עמד
גודיק בפני הגדולה שבהצלחות האמרגנות
בארץ. הוא לבדו אירגן עבור אזרחי ישראל
את חגיגות העצמאות המרכזיות, בשיטה
שנועדה לשמש מהפכה באירגון חגיגות
יום העצמאות. הוא הביא עשרות אמ־נים
מחוץ־לארץ, גייס מאות אמנים מקומיים,
שכר שני איצטדיונים והפעיל צוות

מנצח שטדרמן בפסטיבל אבו־גוש
״בוא, הוי בואו חבקני!״
אירגון במיבצע שעלה כ־סזג אלף ל״י.
כל הסימנים העידו שזה עומד להיות
עסק מצליח. שבוע לפני החגיגות נמכרו
כ־ 75 אחוז מכלל הכרטיסים.
מות הנשיא שיבש את כל התוכניות.
למרות שבליל העצמאות ולמחרתו היו בתי
השעשועים ומועדוני־הלילה פתוחים כרגיל,
נאלץ גודיק לדחות את ביצוע חגיגות ההמונים
שלו ליומיים, עד חום ימי השבעה.
זה העלה את ההוצאות באחוז ניכר. לאמנים
הזרים היה צריך לשלם עבור איכסון ושהייה
ליומיים נוספים. היה צורך לצאת
במסע סירסום חדש. ולמרות הכל החזיר
חלק ניכר מהקהל את הכרטיסים שנרכשו.
הגשם שהחל לרדת, באמצע החגיגות המאוחרות,
היה לגודיק אות שמן השמיים
נלחמים בו. עתה ייאלץ להחזיר, לאלה שבאו
להופעות, את דמי הכרטוסים שרכשו.
לא נשאר לו אלא לפרוץ בצחוק. אולם כשנרגע
והמשיך בדרכו, הסתבר לו שבכל־זאת
התרחש נם. הגשם ירד בכל אזור
תל־אביב, מלבד באיצטדיונים ביפו וברמת־גן,
שם לא נשרה אפילו טיפה אחת.
התמורה היא בביצוע. בארבע ההופעות
שנערכו באיצטדיונים, בהופעה אחת
בבנייני האומה בירושלים, ובשלוש הופעות
בקולנוע תל־אביב, חזו כ־ 35 אלף איש,
במקום מספר כפול מזה שאפשר היה לצפות
לו. הערכה ראשונה של ההפסדים
שנגרמו לגודיק מסתכמת בכ־ 80 אלף ל״י.
״אבל אני גאה שעמדתי בהתחייבויותי,
למרות כל המיכשולים. אני חושב שלמרות
הכל ניצחתי. קיבלתי את התמורה בעצם
ביצוע העניין,״ אמר גודיק.
מצב־הרוח העליז של יום העצמאות לא
היה במופעים הענקיים, אולם אלה שחזו
בהם קיבלו תמורה מלאה לכספם. במחירים
עממיים, שנעו משלוש עד חמש וחצי ל״י,
חזו הצופים בתכנית עשירה ומובחרת.
למרות תנאי ההופעה תחת כיפת־השמיים,
הצליחו מרבית האמנים ליצור קשר עם
הקהל. שעה שפאטאשו שרה באיצטדיון
רמת־גן, עמדו דמעות בעיניהן של חיילות
מקהלת צה״ל, שניצבו ליד הבמה. פאטאשו
הבחינה בכך, שרד, אליהן, והתחילה להתייפח
אף היא.
הכישלון הרציני היחיד היה זה של ריקה
זראי. היא נתקלה ביחס עויין מצד הקהל.
הוא לא מחא לה כף. באיצטדיון* רמת־גן
לא הבחין המנחה, שמוליק סגל, בעובדה
זו, שאל את הקהל, שעה שריקה סיימה את
הופעתה :״רוצים עוד שיר?״ הקהל השיב
במקהלה :״לא!״ ייתכן שגרמה לכך העובדה,
שריקה החלה לשיר מבלי לפנות ישירות
לקהל בתחילת הופעתה, וכשדיברה
עברית, עשתה זאת במיבטא צרפתי.
גודיק עצמו אינו סבור שעשה טעות בהביאו
אמנים זרים לחגיגות העצמאות .״האופי
הבינלאומי של ההופעות,״ הסביר,
״מסמל מעין הצדעה לישראל. חוץ מזה,
הקהל הישראלי ראה כבר את האמנים המקומיים
מאות פעמים, ודרושה אטרקציה
מיוחדת כדי למשוך קהל.״
למרות ההפסדים הכספיים שנגרמו לו,
הזמין האמרגן הנימרץ ושופע הרעיונות,
כבר השבוע את האיצטדיונים לחגיגות העצמאות
}.196
ה עו ל ם -הז ה • 1339

או ד ירו ק 6

אנשי

(המשך מעמוד ) 11

כי באותו זמן חלו בעיריית תל־אביב חילופי
משמרות. קמה קואליציה אחרת ובראש
ועדת ד,תג, עד, נעמד חייכל רמות.

20 שנה בריס

**אותו זמן החל שיתוף־פעולה הדוק
^ ) בין קולין את זהבי ועיריית תל־אביב.
שיתוף רווי לבב ות וטובות הדדיות. המצב
הגיע לכך, שהמשרד הפרטי לסקר תנועה
ותיכנונה, הפך כאילו לחלק של מחלקת
התנועה בעיריה. קולין את זהבי הם אפילו
מחברי הפירסומים והדו״חים המתפרסמים
על־ידי מחלקת התנועה העירונית!
הקריירה המדהימה ה שלמה במעגל הצלחות
שלם. קולין את זהבי בודקים את התנועה
ברחובות תל־אביב. קוליך את זהבי
מייצרים אביזרים, ההכרחיים לביצוע תוכניות
אלה. קולי! את זהבי הם הקבלנים המבצעים
עבודות־דרכים במיסגרת ביצוע התוכניות
שעובדו על־ידי החברה קולין את
זהבי. ולבסוף, קולין •את זהבי בוחנים —
בהיותם משרד לתיכנון — את ביצוע התוכניות
של הקבלנים קולין את זהבי.
אולם כל זה לא היה אלא תקופת הכנה
לפרס הגדול: זכיה במיכרז לעיבוד סקר
מוצא וייעוד עבור העיר תל־אביב.
עצם ההצעה לביצוע סקר כזה, והתוויית
תוכנית כללית לתחבורה העירונית, מקורה
דווקא ממשרד קולין את זהבי. כצינור ראשי,
בו השתמשו למטרה זו, שימש להם
כתב הארץ יאיר קוטלר. נדמה כי זהו הפרט
הפיקאנטי ביותר בכל הסיפור הסבוך.
כי זהו אותו יאור קוטלר עצמו אשר גרם
לסערה מסביב לפרשה זו, כאשר התקיף את
עיריית תל־אביב על שבחרה בהצעה היקרה
ביותר. במשך שנים התקיף את עיריית
תל־אביב על שאינה מעבדת תוכנית
מסגרת של התחבורה, ואינה מבצעת פעולה
כל־כך הכרחית כמו סקר מוצא וייעוד.
באותן הזדמנויות יעץ בטוב־לב, שעבודה
אחראית זו מן הראוי שתופקד בידי חברה
המיטיבה להתמצא בענייני תחבורה. למען

״קצת תרבות, רבות•!״
סוף־סוף התברר מיהו מגן הדמוקראטיה
בישראל — תת־שר־הבטחון, שמעון פרם.
בראיון עם כתב העיתון האיטלקי לה
סטאמפה, נשאל פרס אם הוא חושב את
עצמו כיורשו של הפטריארך הישיש העומד
בראש מדינת ישראל. לא היה אדם יותר
מזועזע מפרס למישמע שאלה זו .״שטויות,״
השיב ,״בדמוקרטיה כשלנו, יורש׳ הוא
עניין שאין להעלותו על הדעת
בקבלת־הפנים, שערך השבוע ראש הממשלה,
דוד בן־גוריון, ל־ססז חיילים מצטיינים,
הוא ג לה חוש מיוחד למציאות. כאשר הוצג
בפניו חייל צעיר בן , 18 פנה אליו ביג׳י
בשאלה :״תאמר, ובמבצע סיני לחמת גם־
כן?״ כשהוצג בפניו חייל אחר, נאמר ל־ביג׳י
שאותו חייל משרת בחיל־כללי .״חיל־כללי?״
תמה שר־הבטחון ,״לא ידעתי שיש
היל כזה בצה״ל ביום בו
קיבל הרב הצבאי שלמה גורן את דרגת
האלוף, התלבט כיצד לענוד את הדרגות החדשות.
הוא קרא לעזרתו אלוף ותיק, מפקד
חיל־האוויר עזר וייצמן, שהסביר לו
כיצד יש לענוד את הדרגות. כשנסתיימה
המלאכה, התמתח האלוף החדש והצהיר:
״עזר, מהיום כל מה שעף בגובה של למעלה
מ־ 5ד י אלף רגל, שייך לי
מאמן נבחרת הכדורגל הישראלית, גיולה
מאגדי, העלה השבוע זכרונות מפגישתו
עם הנשיא המנוח, יצחק כן־צכי. השיחה
ביניהם התנהלה באמצעות מתורגמן.
הנשיא היה בטוח שגידלה הוא עולה חדש,
שזה עתה הגיע ארצה וטרם הספיק להיקלט
בארץ, לא העלה בדעתו שהוא מאמן
זר .״תשאל אותו,״ ביקש מהמתורגמן,
״מדוע הוא לא מחליף את שם משפחתו לעברית?״
בהרצאה שערך השבוע המחזאי
הצרפתי הנודע יוג׳ין יונפקו,
באולם אוהל בתל־אביב, התמלא האולם
שעה ארוכה לפני שהחלה ההרצאה. הקהל
הרב מילא אפילו את המעברים, כך ששעה

סאשה דיסטל וידידים
שתחשבי שאני כאן

הדיוק: קולין את זהבי. קטעי העיתונים המכילים
את המאמרים של קוטלר, נשמרים
כמיסמכים יקרים מפז בארכיון החברה.
קוטלר הכין את הקרקע הציבורית להעברת
התוכנית. אולם את התוכנית עצמה
הגשימה מחלקת התנועה בעיריית תל־אביב.
היא הוגשמה בדיוק כפי שאיחלו לעצמם
קושרי הקשר. נוסח המיכרז עצמו לא השאיר
ספקות כלשהם כי ביצוע התוכנית
והרווחים יפלו בידי החברה המתאימה.
ושוב נסגר המעגל. קולי! את זהבי ילדו
את רעיון עיבוד סקר מוצא וייעוד. קולין
את זהבי ניגשו למיכרז, אשר נתפר בדיוק
לפי מידתם. קולין את זהבי זכו במיכרז.
ההצבעה, בה אישרה מועצת עיריית תל-
אביב את תוצאות המיכרז, אישר מחדש
את המונופול הבלתי מעורער של החברה
ל־ 20 השנים הבאות. לא מדובר רק בעבודות
בסכום של 630 אלף ל״י, סכום
אשר ללא ספק יגדל בהרבה. אלה אשר
יעבדו כעת את תוכנית־האב, יעבדו כנראה
גם בעתיד את תוכניות המישנה, ויוציאו
לפועל את ההצעות עליהן ימליצו
בעקבות הסקר ועוכחיל
קעולס הזח 1339

מזה שנים הוא הי בבדידות מוחלטת בפאריס״
מאז חזר שחקן התיאטר!ן
הצעיר אמנון מפקין מארצות־הברית, שם
עבר דרך כור ההיתוך של האקטורס סטודיו
של לי שטרסכרג, אין הוא יכול
להשתחרר מהרעיון להקים אולפן דומה בישראל.
ואומנם, יחד עם הילל נאמן יסד
אולפן, לשם באים פרחי״במה צעירים, כדי
לספוג השראה תיאטרונית אמיתית. שחקנית
רצינית באמת, שהחליטה. להצטרף לסטודיו׳
היתד, ג׳רמיין אוניקובסקי,
שחקנית התיאטרון החיפאי. היא התבקשה
לעבור בחינות קבלה. אמנון והילל ישבו
שלובי־זרוע ומזעיפי עיניים, וחזו באטיוד
שהציגה בפניהם השחקנית. כשסיימה, חשב
אמנון וחשב, עד שהפליט :״לא הרגשתי
שום דבר!״ השחקנית ניסתה את כוחה
שוב, ושוב פסק מסקין הצעיר :״גם עכשיו
לא הרגשתי כלום.״ ג׳רמיין עזבה את הסטודיו,
בתקווה שביום מן הימים יתחיל
מסקין להרגיש בתום הצגת הבכירה
של סרטו המצויין של שמעון ישראלי,
המרתף, נשארו הצופים מרותקים לכסאותי־הם,
עד שנדלקו האורות באולם. הראשון
שהתרומם היה דן כף אמוץ, שפנה לעבר
הקהל, החווה קידה לקול תשואות, כאילו
היה הוא יוצר הסרט, והצהיר :״הסרט השני
שלי יהיה — הקומה הראשונה
שייקה אופיר עמד ללוות את חותנתו
לנמל־התעופה לוד, לרגל טיסתה לחוץ-
לארץ. הוא החנה את מכוניתו מול מלון
דן, במקום שהחניה אסורה, עלה ליטול את
המזוודות. כשירד, מצא שוטר־תנועה עומד
ורושם לו דו״ח, על חניה במקום אסור.
השוטר החל לבקש את תעודותיו של
שייקה, אשר גילה שרשיון המכונית איננו
אצלו. כל טענותיו של שייקה, שהוא עלול
לאחר למטוס, היו לשוזא. גם הסברי המתקהלים,
שהם מכירים את שייקה כאמן, ולא
כסוחב מכוניות לא לו, לא השפיעו על השוטר•
שייקה הנרגז נטל מונית, העביר
אליה את המזוודות׳ ,ונסע לנמל־התעופה
כשהוא משאיר את מכוניתו בידי השוטר.
עכשיו נתבע שייקה לדין על הפרעה לשוטר
בעת מילוי תפקידו על חוזייה מיוחדת
במינה שארעה לו, בשעת סיור עם להקת
חיזרנגיליס באירופה, סיפר האמרגן אב־רהם
(,,פשנל״) דעוא. הוא סידר את
הופעת התרנגולים בטלביזיה הבריטית בשיחה
טלפונית מבריסל. לרוע המזל, איחרה
הרכבת שהביאה את הלהקה ללונדון, והתרנגולים
מצאו עצמם בתחנת הרכבת רבע
שעה לפני שהיו צריכים להופיע בפני המצלמות.
הם נטלו מוניות, טסו לתחנת השידור,
התלבשו במסדרון ועלו על במת־הצילומים
ללא כל חזרות או הוראות. הם
שרו את שיר השוק, במיסגרת התוכנית
המפורסמת של הבי.בי.סי ,.הלילה, ירדו מן
הבמה ויצאו מהבניין, מבלי שאיש יאמר
להם אפילו תודה או שלום. רק אחרי חצי
שעה התנצל מנהל התוכנית בפני פשנל,
שנשאר במקים .״זה בגלל קצב העבודה
כאן,״ הסביר. אבל פשנל לא יכול להשתחרר
מהמחשבה מה היה קורה לו העלה
לבמה, במקום את להקת התרנגולים, להקת
קופים, למשל, מבלי שאיש יוכל לבדוק מה
קורה, עד הרגע בו מתחילים לצלם.

שהמחזאי החל בדבריו, נעלו מארגני ההרצאה
את דלתות האולם. לפתע הופיעה בחוץ
קבוצה של מאחרים, שמצאו את הדלת
נעולה, החלו להקיש בה בכוח רב. אל הפתח
מיהר ד~ר חיים גמזו, שהיה ממונה
על האירוע, צעק לעבר הדופקים מצידה
השני של הדלת :״רבותי, קצת תרבות!״
כעבור דקה בא ד״ר גמזו במבוכה, כאשר
התברר לו שהפמליה בחוץ היתה פמלייתו
של שגריר צרפת בישראל, ז ׳אן כור*
דייט. גמזו מיהר להכניסם ברוב כבוד.

״לא הדגשת שום דבר!״
אחד משני העתונים החשובים ביותר בגרמניה
המערבית, די וולט, פירסם השבוע
ביקורת (חיובית) על שלושה מערכונים של
עמוס קינן, שהוצגו בתיאטרון באחת מערי
גרמניה. הביקורת פותחת במשפט הבא:
״מאחורי הפסבדונים עמוס קינן, מסתתר
סופר ישראלי צעיר, אשר אומרים עליו כי
* שמוליק סגל, שמואל (״מר שמחון״)
רוזנסקי ומירון אגרך.

״ילוגדחח ד ג ני תדך ! ״
בלילה בו נפרד הזמר סאשה די סטל
מישראל, שררה בתל־אביב מהומה כללית.
בשני מועדוני־לילה ציפו מאות אנשים, אחרי
שהובטח להם כי סאשה יבוא לבלות את
הערב דוזקא שם. היחידי שלא ידע מכך,
היה סאשה עצמו. הוא בילה במסיבה אינטימית,
שערכה לכבודו ידידתו הח־תיקה, העיתונאית
מידהאפר ! .בין השאר, התיידד
סאשה באותה מסיבה עם הפסנתרנית
פ ני נהזלצ מן. אחרי שפנינה נטשה את
המסיבה, אמר סאשה :״כשאבוא בפעם הבאה
לישראל, לא אצטרך להביא איתי פסנתרן•
יש לי את פנינה.״ פנינה עצמה היתה
כל־כך נירגשת, ששעה אחרי חצות טילפנה
למסיבה, התנצלה על ששכחה לומר שלום
לעומת זאת, כאשר נפרד סאשה ממנהלת
תערוכת תחביב, עדהמ 3ג ס, נשק
לידה המושטת לו לשלום. אמרה עדה:
״סוף־סוף הצלחתי לגעת בך י בשיחה
שניהל סאשה עם צמד השמוליקים, ש מו א ל
רו דנס קי ו ש מו א ל סגל, סיפרו לו השניים
כי הופיעו בפולין בשפה היהודית.
זה הזכיר לסאשה, כי לפני שהפך לזמר
מפורסם, היה יועץ מוסיקאלי בחברת תקליטים.
יום אחד היה עליו להשגיח על

סאיטה מנשק לידה של עדה מפנס
סוף־טוף נגעתי

הקלטה של דז׳יגאן ושומאכר. סיפר
סאשה :״כל העובדים, שהיו יהודים, התגלגלו
מצחוק. רק אני, שלא הבנתי מילה,
עמדתי כמו אידיוט אגב, כל אותו
ערב סירב סאשה לשיר, התנגד אפילו שישמיעו
תקליטים משלו, העדיף להאזין ל־תקליטיהם
של פראנק סינטרה וז׳יל*
כר כקו. אולם כשנפרד מהמארחת, בשעת
בוקר מוקדמת, שעה קלה לפני שהמריא
לצרפת, הניח תקליט שלו על הפטיפון, בהעירו
למירה :״זה כדי שתחשבי שאני
עדיין כאן אחת שהחמיצה מסיבה
זו, היתה הזמרת ריקה זראי. כאשר
הוזמנה למסיבה, דחתה את ההזמנה באומרה
:״אני רגילה לקבל הזמנות רק כשמודיעים
לי מראש על־כך אגב, ריקה,
שהתגוררה בתל־אביב בדירת הורי בעלה
לשעבר, הסבירה זאת באומרה :״לא
הזמנתי מקום במלון׳ כי חשבתי שאלון
אצל הורי. שכחתי שהורי גרים בירושלים,
וההופעות הן בתל־אביב מפיק הסרטים
היהודי הנודע סם שפיגל, שביקר
לאחרונה בארץ, כדי לסדר את אמו הזקנה
בבית־אבות, סיפר על תחרות יוקרה, שנערכה
לא מכבר, בינו לבין מפיק הסרטים
היהודי־ד,צרפתי ראול לוי. לוי, שחלומו
הוא להפוך לסם שפיגל שני, שמע שמכוניתו
של שפיגל מצויידת בטלפון פרטי, היחיד
מסוגו בפאריס. הוא מיהר להתקין גם
לעצמו מכשיר דומה. החיוג הראשון שחייג,
היה למכוניתו של שפיגל. שפיגל הרים את
השפופרת .״הלו, סם, כאן ראול לוי,״ ה תה
הקריאה .״חכה דקה אחת,״ השיב ליו
שפיגל ,״יש לי כאן שיחה על הקו השני״
רוכרט דייל, במאי הסרט סיפור
הפרברים, השוהה בישראל, יצא לבלות ב־מועדון־הלילה
עומאר־כייאס. במיקרה הזדמנו
למקום אריק ושושיק לכיא. כששמע
אריק שוייז נמצא בין האורחים-,עלה
על הבמה, נטל את המיקרופון, ושר את
כל השירים מתוך הסרט המוסיקלי. כשסיים,
קרא אליו את אשתו, ויחד ביצעו
את כל שירי אירנזה לה־דוס. לאכזבתם, לא
הציע להם וייז כל חוזה.

ב סוד.׳ השבוע
ס תת שר־הכטחון שמעון פרם:
״אינני טוב כפי שאומרים עלי ידידי — אך
גם אינני רע כטענת אויבי.״
@ אורי דן, כתבו הצבאי של מעריב,
במאמר הערכה על אלוף שלמה גורן, הרב
הראשי של צד,״ל :״השיטות הבלתי קונבנציונאליות
של הרב גורן, במיסגרת המאמץ
הכולל מול האיום הערבי, מצאו אצל ראש
הממשלה אוזן קשבת הוא התפרסם כאשר
גילה. פיתרונות מקוריים ובלחי־שיגר־תיים
לבעיות שהתעוררו בצד,״ל בקשר לשמירת
השבת ...הוא נוהג לדבר בתקיפות
רבה וידוע בכשרונו לקבל החלטות מהירות
אף במצבים קשים.״
• הרס אלון? שלמה גורן, בתשובה
לשאלה לדעתו על המצב בירדן :״כעזרת
השם, הכל יבוא על מקומו בשלום,״

קורט בכר: לאן נעלמו המיליונים

ספרים

פרק שביעי בסיווה: האיש אשו קסטנו

תרגום

״הוא והיא״ * 200

האנגלי שר גמאל

הגולה האחרון (מאת ;׳ייחס א ל־דריג/

״הוא
והיא־ * 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא״ י 200
״הוא והיא״ * 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא־ * 200
״הוא והיא־ * 200
.הוא והיא 200
.הוא והיא־ * 200
.הוא והיא־ * 200

שני

כרכים,

הוצאת

הספר)

הוא דמות דמיונית שנקלעה למצב אמיתי.
הדמות: קפטן סקוט האנגלי, שהוריו השתקעו
במצרים בהיותו עדיין ילד. הוא גדל
שם, הפך בה חייל במלחמת העולם השנייה,
ובשל סירוב למלא פקודה מטורפת
של הגנרל שלו נשפט והורד בדרגה. באין
לו מיקלט אחר הצטרף לשירות המיפוי של
מישמר הגבולות המצרי.
לקפטן סקוט היה מזל. עוד בימי המלחמה
הסתבך, שלא מרצונו, בהתנקשות פוליטית.
המתנקש: קצין מצרי צעיר, שירה
כפוליטיקאי מושחת, ובעצמו נפצע מיריות
שומרי־הראש. כל זה קרה לפתח ביתו של
סקוט. הוא הכניס את הקצין הפצוע לביתו,
דאג להעברתו לבית־החולים, ומאוחר יותר
אף ביקר אצלו בכלא. שם הקצין הפצוע:
עבד אל־נאצר.
בזכות היכרות זו מצא סקוט הנוקשה
מיקלט במישמר הגבול המצרי.
לא לגמרי מצריים. תוך כדי מהלך
שני הכרכים מספיק סקוט ללכוד שני מרגלים
ישראליים במידבר, להתעסק בדרגות
שונות של רצינות עם שלוש נשים, לעשות
מאמצים כבירים לעזור לידידו היהודי, סאם
חסון, להשתחרר מכלא מצרי.
אולם אירועים אלה אינם העיקר בספרו
של אולדריג׳ .הרבה יותר חשובה היא
תמונת הרקע, אותה הוא מצייר בקפידה.
זוהי תמונה של תקופת־מעבר בחייה של
מצריים: המעבר מן החברה המושפלת, בה
שלטו האירופים, בחסות השלטון האנגלי:
אל החברה המצרית המתנערת מכבלי הניצול
וההשפלה, והשוחקת תוך כדי כך שיכבת״
ביניים שלמה.
בני שיכבה זו הם המצרים שאינם לגמרי
מצריים: בעיקר יהודים וקופטים אשר במשך
עשרות שנות השלטון הבריטי סיגלו לעצמם
את שפות אירופה ומינהגיה. עתה אין
מצרים הערבית, המוסלמית, רוצה בהם.
״הסתלקו לכם!״ אולדריג׳ ,בן להורים
אנגליים שהתיישבו באוסטרליה, הכיר
את שתי תקופותיה של מצרים. בימי מלחמת
העולם השניה שהה בה ככתב צבאי;
ב־ 1956 חי בה כשנה שלמה. ניתנה לו
הזדמנות לראות מקרוב את הצד המצרי של
מיבצע סואץ, ועל כן גם שימש מיבצע זה
נקודת־השיא של ספרו.
מן הרגע הראשון, אין שום ספק היכן
עומד הגיבור. הוא רואה את ידידו הטוב,
הטייס עלי זריף, נהרג בהפצצת־האוזיר הראשונה
של מטוסים בריטיים על קהיר. כאשר
הוא חודר לפורט־סעיד הכבושה־למחצה,
כדי לחפש את ידידתו היהודיה, הוא נתפס
על־ידי האנגלים, המשדלים אותו להשפיע על
עבד אל־נאצר להפסיק את מלחמת הגרילה
נגדם.
הוא מסרב, בהשיבו לגנרל האנגלי :״אינני
מוכן לומר למישהו שיחדל מלירות
בצבא הבריטי, אפילו היה הדבר ביכלתי.
שימשיכו בזה. אתם ראויים לכך. הסתלקו,
גנרל, זו תשובה על הבעיה שלכם. פשוט
הסתלקו לכם.״
הכל --פרט לזה. בשש השנים
האחרונות נכתבו במערב למעלה מתריסר
ספרים על גמאל עבד אל־נאצר ומערכת
סואץ. הגולה האחרון הוא היחידי המאמץ
לעצמו את ההשקפה המצרית הרשמית. אם
כי הוא כתוב כרומן, נקראים כמה מפרקיו
בהרצאות של קצין יחסי־ציבור של
לישכת העתונות המצרית.
ישראל תופסת מקום קטן מאד בספר,
אולם היא קיימת לכל אורך העלילה: במחשבתם
של ידידיו המצריים, בהופעתו של
האב חסון, אשר נטש את משפחתו בקהיר,
עלה לישראל, חזר למצרים כמרגל, נתפס
בידי סקוט ולבסוף נפח את נשמתו בבית״
חולים מצרי. היא קיימת בעיקר בפרוץ
מיבצע סיני.
״מה יכלו לעשות הישראלים אם לא זהי״
שואלת הלן מאמון, היפהפיה הקופטית,
שמעמדה החברתי נהרס עם סילוק האנגלים.
״אינני יודע,״ משיב סקוט ,״הכל, אולי,
פרט למה שעשו.״
הודות לקשריו עם ממשלת המהפכה, זכה
קפטן סקוט לכינוי ״האנגלי של גמאל״.
ג׳יימס אולדריג 42 ראוי לתואר ״האום־
טראלי של גמאל״ .אין בכך כל רע. כי
בזכות גישתו זו הצליח לצייר תמונה מדוקדקת
ומעניינת של מה שנעשה מסביב
לגמאל — ולמה.

מ־סמב־ם
שנעדמו
**כל הפושעים הנאצים; לא היה אחד שהקדיש מראש זמן כה רב, ומאמץ כה
עיקבי, להכנת אליבי אישי. ושום פושע נאצי אחר לא השיג בשטח זה הצלחה כה רבה.
קסטנר הציל אותו, יהודים אחרים העידו למענו, הסוכנות היהודית חיפתה עליו, התביעה
במישפט אייכמן העלימה אותו, וממשלת ישראל סוככת עליו עד היום.
השאלה היא: מדוע כה חרד בכר לאליבי שלו? מדוע היה הדבר כל־כך חשוב לו?
עד כה הוכיחה סידרה זו כי בכר אשם בגניבה, בשוד, בסחיטה ובעדות־שקר. אולם כל
הפשעים האלה עדיין אינם מספקים תשובה משכנעת לשאלה זו.
התשובה טמונה בפשע הגדול ביותר של קורט בכר: רצח. הפעם נוכיח כי בן־חסותו של
ד״ר רודולף קסטנר אשם באופן אישי בהשתתפות בהשמדה ההמונית של יהודי פולין
ורוסיה.

אכיר ללא חת וללא דופי

ך * עדותו ככתם; במשפט אייכמן, טען בכר כי השתתף במלחמת רוסיה בתור חייל
^ קרבי׳ במסגרת הס״ם־הקרבי. הוא סיפר:
״הגדוד נכנס לרוסיה עם התחלת הפלישה. בעת ההתקדמות נתמניתי לקצין־קישור במטה
חטיבת״הפרשים של הס״ס מס׳ . 1תפקידי היה בעיקר לקיים את המגע עם אלוף־הפיקוד

קורט אמנגר
כשיתוף פעולה עם יואל כראנד
כל הזכויות בעברית שמורות ל״העולם הזה״
הצבאי שהיה ממונה עלינו. החטיבה השתתפה בהתקדמות לסמולנסק, ובסתיו 1941 השתתפה
בקרבות סוערים.
״עבור השתתפותי בקרבות אלה הועונק לי צלב־הברזל, דרגה בי, ואחר־כך דרגה א׳.
בדצמבר 1941 חליתי והוכנסתי לביתיחולים בברלין. עם החלמתי, במרס , 1942 הועברתי
למיפקדה הראשית של הס״ס, במדור לענייני רכיבה ותחבורה. בינואר 1942 הוענק לי צלב־ההצטיינות
דרגה ב /עס חרבות ...בדצמבר 1942 הועברתי לקבוצת־הקרב פ ג ליין...
שם הנהגתי יחידות שונות בקרבות קשים ביותר. הוענקו לי אות־ההסתערות של חיל־הרגלים,
עיטור קרב־המגע בברונזה, והצלב הגרמני בזהב

ובכן — קאריירה של חייל אמיץ, המתכסה
עיטורים ותהילה בקרבות נועזים. אביר
ללא חת וללא דופי. גיבור ששפך את דמו
למען הרייך והפירר.
האם איש כזה זקוק לאליבי? בוודאי
שלא. התשובה לשאלתנו טמונה בדברים
שבכר מעלים אותם — ואשר עבור השתקתם
מוכן כיום המולטי־מיליונר לשלם כל
הון שבעולם.
מסיבות מובנות משתדל בכר לתאר את
יחידתו דאז — גדוד הפרשים מס׳ — 1
כיחידה קרבית טהורה. אולם היא לא היתה
קרבית, ובוודאי לא טהורה.
חטיבת הפרשים, בפקודת אלוף־מישנה ה־ס״ס
הרמן פגליין, פעלה במלחמת רוסיה
כפי שפעלה במלחמת־פולין: כתגבורת ל־מישטרה,
כיחידה לטיהור העורף. תפקידה
לא היה להילחם בחזית, אלא ל״טהר״ מאחורי
החזית. עם ראשית הפלישה לברית־המועצות
היא הועמדה תחת פקודתו של
ראש המישטרה והס״ס בפיקוד העורף, ב־גיזרת
המרכז. שמו של מפקד זה התפרסם
לדראון בעולם כולו: רב־אלוף הס״ם אריך
פון־דר־באך־צלבסקי. תפקיד החטיבה: סריקה
שי־טתית של ביצות־פריפייט הענקיות.
הימלר בכבודו ובעצמו ניסח את פקודת־המיבצע,
בה קבע ״הנחיות לסריקת אזורי-
ביצות באמצעות יחידות־פרשים״ .בפקודה
זו, הנושאת את התאריך 28 ביולי , 1941
קבע הימלר (שלא היתה לו שום שייכות
לצבא):
״טיפול באובלוסיח: צריך להיות ברור
לנו, שהכפרים באזורי־הביצות יכולים להיות
רק אחד מן השתיים: בסיסים שלנו או
בסיסים של האוייב. הם יכולים להיות בסיסים
שלנו רק אם תושביהם אינם פושעים,
אלא — מבחינה• גיזעית — אוקראינים או
בני מיעוטים אחרים, האוהדים אותנו והשונאים
את הרוסים והפולנים.
״אם האוכלוסיה היא עויינת, או נחותה
מבחינה גיזעית או אנושית, הרי יש להרוג
ביריות את כל החשודים בתמיכה בפרטי־זנים.
את הנשים והילדים יש לגרש. את ה־

אלוף הפיקוד

היה מפקד מרחב־העורף שמאחורי גיזרת המרכז
בחזית הרוסית. בתפקיד זה היה אח־ראי
לביצוע ההשמדה. עימו היה קצין־קישור
קורט בכר חייב לתאם את הפעולות — אן
היום הוא טוען כי לא שמע על כך מעולם.

וזציל אותו מעונש-מלא תנקיד מוכני נתיננו! השמדה המונית
את הכפרים יש לשרוף ו,למחקם מעל פני האדמה.״

ברור כי המילים ״חשודים בתמיכה כפרטיזנים״ מופיעות כאן רק לצורך הסוואה. נוסח
הפקודה מבהיר בהחלט כי כל הכפרים הרוסיים והפולניים — עמים נחותים מבחינה
אנושית וגיזעית — נידונו להשמדה טוטאלית.

״את הנקבות יש לגרש?ביצות.״״
* * לכד חטיבת־הפרשים; אליה השתייך בכר, הוצבו למשימה זו רק יחידות
(* /מישטרתיות מובהקות — עוצבות־המיבצע הידועות, בפיקודם של פושעי־המלחמה, אשר
שמותיהם צצו פעמים רבות במישפט־אייכמן. הרכב זה מעיד על טיב הפעולה.
מהות המיבצע משתקפת בבהירות רבה עוד יותר בפקודות היחידות שהשתתפו בו.
המטרה לא היתד. רק רצח הקומוניסטים והקומיסארים הפוליטיים, ולא רק הלחימה
כפרטיזנים, שהיו עדיין מעטים מאד — אלא קודם כל השמדה מוחלטת של היהודים.י
כך פקד מפקד גדוד־הפרשים השני באחד באוגוסט לאנשיו :

הביצות.״

להרוג

היהודים

ביריה.

הנקבות

היהודיות

לגרש

לתוך

בפרק הקודם כבר הכרנו את סרן־הס״ס
פראנץ קונראד, האיש שגבה אחוזים משוד
היהודים בגטו ורשה. הוא סיפר:
״מתוך הסיפורים ששמעתי, הבנתי שהורגים
את כל היהודים, בתור פרטיזנים.
גם ידעתי כי מיד מאחות החזית פועלות
יחידות של שרות־הבטחון, שתפקידן לרכז
ולהרוג את כל היהודים. בעיר בוברויסק,
בה שכנה מיפקדתו של הרמן פגליין, סיפרו
לי כי ליד מסלול־התעופה נורו ונקברו
כ־ 50 אלף יהודים.״

אם שמע זאת קצין־אפסנאות כמו קונראד, איך לא שמע זאת קצין־הקישור בכר,
שתפקידו היה להעביר את הדו״תות?
העניין ברור לגמרי: הן בתור מפקד־מחלקה, הן בתור קצין־קישור, ידע סגן־מישנה
קורט בכר על ההשמדה, והשתתף ברציחת רבבות יהודים — נשים, ילדים וגברים.

נידמה כי בין הפרשים היו אחדים שהיססו. כי באותו יום פירסם הרמן פגליין, מפקד
חטיבת הפרשים, פקודה ברורה עוד יותר:

בקודה מיוחדת מס 17 ,

״המפקד הראשי של הס״ס הטיל עלי להדגיש בפעם נוספת, לכל מפקד ומפקד, כי
כיבוש הרייך הרוסי ויהיה אפשרי רק אם נאמין לעצמנו נוקשות ללא־רחם, שיטות חריפות
ביותר ונאמנות לרעיון הגדול של הפירר
״הרייכס־פירר הימלר אינו מוכן עוד להתחשב בשום חולשות. הוא יחליט בקור־של־קרח
על גורלו של כל מפקד שיהיה יוצא־דופן.״

* ם יחידות אחרות של הס״ס־הקרבי, וגם יחידות הצבא, השתתפו בהשמדה המונית
של יהודים. אולם חטיבת־הפרשים של פגליין התמחתה באופן מיוחד במקצוע זה.
שאפתנותו של פגליין הפכה את חטיבת־הפרשים של הס״ם מכשיר נאמן ביותר לטירוף־
ההשמדה של הימלר. למרות זאת מסתובבים כיום עשרות קציני פרשי־הס״ם בחופש גמור
בגרמניה, נחשבים לאזרחים מועילים ולעמודי־התיזך של החברה והמדינה. האם לא יימצא
בית־משפט גרמני שיעסוק במעשי־הזוועה של פרשי־הס״ם בפולין וברוסיה?
לכאורה די בעובדות שפירטנו כדי לאסור מייד את המיליונר. אולם קיימות הוכחות הרבה

וכך בוצעה הפעולה על־ידי הפרשים. מובן כי השמדת היהודים היוותה סוד כמוס.
במיסמכים רישמיים דובר רק על ״לחימה כפרטיזנים״ .תחת מסווה זה נקטלו רבבות
יהודים. כדי שהרצח לא ייפסק, חזרו הפקודות והחדירו לראשי ״הלוחמים״ סיסמות כגון:
״הקשר בין יחידות הפרטיזנים מקויים בעיקר על־ידי יהודים. כפרים ומשקים הטהורים
מיהודים, לא שימשו עד כה בסיסים לפרטיזנים.״

מה פירושן של המילים ״נוקשות ללא־רחם ושיטות חריפות ביותר״? בפקודה החטיבתית
מם׳ ,8מיום ה־ 28 בספטמבר. ,קובע פגליין:
״במיבצעים גדולים יש לשתף, בכל הנסיבות, את שרותיהבטחון (אליו השתייך גם
אייכמן) ואת המישטרה־הצבאית־החשאית אמצעי מצויין הוא לתלות בפומבי את
הפרטיזנים ואת היסודות הגרועים ביותר של המפלגה הקומוניסטית.
״בכל המקומות בהם יימצאו יחידות החטיבה, חייבת האוכלוסיה להיעלם מן הרחוב עם
רדת החשיכה. יש לירות ללא היסוס 1 .את כל הזרים, ואת כל הרוסים הנמצאים
בדרכים, יש לבדוק באופן החמור ביותר, לשלוח למחנה־שבויים, ובמיקרה של חשד,
יש: להרגם ביריה.

(משמע: להרוג בכל מיקרה של חשד גרידא) .ובעיקר:
״אם נמצאת יחידת זמן רב במקום אחד, יש לרכד את כל היהודים בגטו, אס אי־אפשר
להשמידם מייד. מובן מאליו שיש לדאוג כי בעלי־המלאכה יישארו בחיים.״

גטו — רק כאמצעי זמני, אם היהודים רבים מדי, ואם אין די
אך מובן מאליו שיש לשמור על כוחות־עבודה מועילים — מן
ונפחים, לשם תיקון המדים, האוכפים והפרסות. לאלה נותנים
אותה למד בכר להפעיל, לאחר מכן, בממדים גדולים, בבודפשט.
למד את העקרון.

ך * פרשים לא יכלו להתלונן

אנשים כדי להשמידם.
הסתם רצענים, חייטים
תעודות־מגן — שיטה
כאן, בביצות פריפייט

האיש שלא ידע כרוב

כי חסרה להם עבודה. כך קובע אחד הדו״חים:

המיבצע של שני גדודי הפרשים בביצות פריפייט נמשך כהלכה. היד שלוש היתקלויות
קלות. אין ידיעות על אבידות. נורו כ3000
יהודים ופרטיזנים.״

דו״ח זה מתייחס לתקופה של עשרה
ימים. הסיכום הממוצע הוא, איפוא 300 ,
נרצחים ליום. אפשר להניח בוודאות כי
מספר היהודים עלה בהרבה על מספר הפרטיזנים.
אך אין לשכוח כי הרציחות
ההמוניות המאורגנות בוצעו מחוץ למיסגרת
זו, על־ידי עוצבות״המיבצע. הפרשים הרגו
כך בוצעה ההשמדה — יהודים, פולנים, רוסים
רק את אותם היהודים שניקלעו בדרכם.
וסתם ״חשודים״ הועמדו ליד קיר, נקטלו בסי״
אך לעתים קרובות הופעלו מחלקות של
טונות. הימלר עצמו הטיל על בכר לתאם פ עולות נגד ה״תת־אנושות״ ,והעניק לו עיטור.
פרשים כתגבורת לעוצבות־המיבצע, כאשר
הרוצחים המקצועיים לא יכלו להתגבר על
יותר חמורות נגדו. סגן־המישנה בכר השתתף בצורה אחראית ופעילה בתיכנון השמדתי
עומס העבודה. הם הופעלו גם ברדיפה אחרי
היהודים. הוא השתייך לטראסט־המוחות של ההשמדה!
היהודים שהצליחו להימלט.
זוהי העובדה המרכזית, אותה הוא מבקש להסתיר. כדי להעלים אותה, היה זקוק
בכר טוען כי בתור קצין־קישור במטה
לאליבי של ברזל. בגללה הקדיש בשנת 1944 מאמצים כד, אדירים לנסיונו להופיע
החטיבה כלל לא יכול היה להשתתף בבתור
מציל־ה,יהודים.
רציחות. אולם יש פער של שמונה ימים
ב־ 11 ביולי 1941 הטיל הרייכס־פירר הימלר, בפקודה מיוחדת מס׳ , 17 על סגן־מישנה־בין
התחלת המיבצע ובין העברתו לתפקידו
לתפקידים־מיוחדים קורט בכר לתאם את כל פעולות חטיבת־הפרשים במלחמה נגד התת־החדש.
בשמונה ימים אלה רצח מפקד־אנושות,
באישורו של אלוף־מישנד, הרמן פגליין.
המחלקה בכר כמו כל חבריו.
זוהי פקודה מיוחדת־במינה. המפקד הראשי של הס״ס הטיל במישרין תפקיד מיוחד
אולם בכר אינו מסתפק בטענה שלא
על סגן־מישנה. בתוקף פקודה זו, יכול היד, לשגר יחידות, לתבוע ולשלוח תגבורות,
השתתף אישית ברציחות. הוא מרחיק לכת
לתאם בין יחידות שונות העוסקות בתפקידים שונים.
הרבה יותר. בתור קצין־קישור בין פגליין,
איך מנסה עתר, בכר להיחלץ מאישום זה? ״אמנם קיבלתי פקודה כזאת של הרייכס־פירר,
מפקד החטיבה, ובין הגנרל פון־שנקנ־אבל
לא ביצעתי אותר. חיבלתי בד.,״
דורף, אלוף פיקוד מרחב־העורף, לא שמע
אבל אין לו מזל.
מעולם אף הגה אחד על שום רציחת־יהודים
שהיא. וחוץ מזה היה פון־שנקנ־

דורף קצין ישר ואצילי, שלא היה סובל
ברבה, אישית של הימלר
מעשי־זוועה כאלה באזור פיקודו! בתור ביותר.
זוהי טענת־שקר חצופה
ף* י •קיים גם מכתב אישי של הימלר לבכר, מחודש ינואר ,1943 בו מברך הימלר את
קצין־קישור לא רק ידע על הנעשה, אלא
בכר על קבלת עיטור. במיכתב זה מדבר הימלר על ״פעולתו הבלתי־נרתעת״ של בכר
מתפקידו היה להעביר את פקודות ההש ״במלחמר
נגד התת־אנושות״.
מדה של הפיקוד למפקד החטיבה, ולמסור
ובכן: בפקודה המיוחדת מס׳ 17 הטיל הימלר על בכר לתאם את הפעולות נגד התת־את
הדו״חות של מפקד־החטיבה על ההשמדה
אנושות (בלשון הנאצית — יהודים, פולנים, רוסים וכו׳)< במיכתבו, כעבור שנה וחצי,
לאלוף־הפיקוד. יתר על כן: הקצין קורט:
הוא מברך אותו על פעולתו רבלתי־נרתעת באותה מלחמה עצמר.
בכר היה ידידו האישי ובן־חסותו שלפג־אילו
נימנע בכר מלבצע את הפקודה, או אילו חיבל בה — האם היה הימלר מוצא לנכון
בת־הפרשים, אליה השתייך בכר, סריקות מ ליין. הוא גם היה ידידם וחברם של מפקדי
לברכו באופן אישי על מילוי הפקודה?
אחורי החזית הרוסית, שנועדו בעיקר להש יחידות־הפרשים, שביצעו את המלאכה ה־גילויים
— והיעלמם — של שני מיסמכים מכריעים אלה (שהיו מזכים את בכר
מדת האוכלוסיה היהודית. תמונות כאלה ניר־ עקובה־מדם. מי יאמין כי חבר זה לזג
בעונש־מוות בטוח בכל בית־משפט ישראלי) יכלו להוות רקע לרומאן בלשים מרתק. מחברי
או לעיני. הפרשים העליזים ממש יום ב שמע מעולם מילה על מעשיהם? על דבר
המשך בענווד ) 18
יומו — ריכוז היהודים לשם הריגתם בידיה. שכל ציפור צייצה אותו מעל הגגות?

עבודתו שר פוש

נושא הפיקוד ^:׳

בכר
(המשן מעמוד )17

הסידרה בשבועון השווייצי שמעו עליהם לראשונה
מפי ד״ר מכם מרטן, עורך־דין בר־ליני,
היודע רבות על פרטי ההשמדה*.
אך בכל החקירות טענו אנשי התביעה הכללית
בערי גרמניה השונות, כי לא שמעו
מעולם על מיסמכים כאלה.

האזכה גרמקוד
*י! ד שהגיע אחד ממחברי הסידרה אל
$התובע הכללי• באסן ושאלו, כאילו דרך
אגב, אם ידועה לו הפקודה המיוחדת מס׳
.17 התובע השיב בתמימות: כן, מיסמך זה
ידוע לו מאז .1953 המיסמך נימצא בקשר
עם חקירה שהתנהלה נגד פושע נאצי אחר
— אברהארד פון־טאדן (פקיד משרד־החוץ,
שעסק בהשמדת יהודים, שותפו של אייכמן).
הוא נשלח למשרד התביעה בפראנקפורט.
מייד דהרו מחברי ד,סידרה לתובע בפראנק־פורט
— ד״ר פר,ץ בואר, המצטיין בפעולתו
להעמיד נאצים לדין. הלה הופתע לגמרי:
הוא לא קיבל את המיסמך מעולם.
בנוכחות מחברי הסידרה, התקשר בואר
טלפונית עם התובע באסן, ואף נתן לעתוד
אים להאזין לשיחה, באמצעות רמקול שהיה
מחובר לטלפון (מיתקן רגיל במשרדים
אמריקאים ואירופיים, למטרה זו) .התובע
באסן הודה שוב כי הוא מכיר את הפקודה־המיוחדת
וכי אישר זאת באוזני העתונאים.
בואר המשיך מייד ושאל אם התובע באסן
מכיר גם את מכתב־הברכה של הימלר לבכר,
ושוב אישר האיש, באוזני העדים: הוא
מכיר גם מכתב זה. גם הפקודה וגם המכתב
היו מצויים בתיקי התביעה הכללית.
אך שני מיטמכים אלה, המסכנים את ביטחונו
של המולטי־מיליונר, נעלמו לחלוטין.
איש אינו יודע היכן הם נמצאים. חיפושיו
של די׳ר בואר, בהם הופעלו כל חלקי המנגנון,
העלו חרס. אין ספק: מישהו מיסתורי
דאג להעלימם. מישהו מגן על בכר.
מיהו מישהו זה? פקידים משוחדים? או
ידידיו של בכר בצמרת גרמניה החדשה,
המקורבים לקאנצלר אדנואר עצמו?

״ ככרי קי רי ״

דכה טען בכר תמיד כי הכיר את
^ הימלר רק בעיקבות עיסקת מאנפרד
וי׳ס בהונגריה, בשנת . 1944 עתה ברור
שגם זה היה שקר גם. לולא הכיר הימלר
כבר בינואר 1943 את בכר היטב, לא היה
שולח לו מיכחב־ברכה אישי, הפותח במילים
״בכר יקירי״ .וכעבור חודשיים לא היה שולח
מכתב נוסף, בו ה דד, על ״משלוח״.
כלי ספק שהכוונה היתד, למשלוח חפצים
יקרים, שנשדדו מיהודים. בכר עצמו לא
העז להכחיש, באוזני מחברי הסידרה, את
קיומו של מכתב זה, אלא ניכה לתת למילה
״משלוח״ פירוש תמים. אין ספק: הימלר
הכיר את בכר עוד בשלב מוקדם, הן הודות
לפעולתו ״הבלתי־נרחעת״ להשמדת יהודים,
הן הודות למשלוחי־השלל, בהם ניסה בכר
השאפתן להתחנף אל הימלר הכל־יכול.
ולא רק את הימלר הכיר בכר היטב.
האיש הזוועתי ביותר במנגנון הס״ם, פרט
להימלר ולהיידריך, היה רב־אלוף מילר,
מפקדו הישיר של אייכמן, ראש הגסטאפו
וד,ממינה על השמדת היהודים.
בחקירתו בנירנברג, ערב הופעתו הגואלת
של קסטנר על הבמה, נשאל בכר על־ידי
חוקריו האמריקאים, אם הכיר ועמד במגע
עם הימלר. על כך ענה בכר, כבדרך אגב:

ריח חריף של צחנה עלה השבוע ממגרשי
הספורט בארץ: ריח ריקבון,
שחיתות וניוון. הוא צף ועלה מכל הפינות
בעת ובעונה אחת, דבק ועבר מענף
ספורט אחד למישנהו, אחז בעסק-
נים ובספורטאים גם יחד, כשהוא מאיים
לשתק אבר חיוני בפעילות החברתית
בישראל. במגרשי הכדורקל סיימו קבוצות
הליגה הלאומית עונה של שערוריות,
שלא היתה כמוה בתולדות הכדורגל
בארץ. כאשר פרצה, בסיום אחד
המשחקים בין מכבי תל-אביב ושמשון,

תיגרה כללית בין הכדורגלנים, שהסתיימה
במהלומות לעיני קהל של אלפים
(ראה שער) ,שוב לא התרגש מכך
איש. אפילו לא השוטרים שניצבו סביב
המתפרעים, וגם לא העיתונאים שפסחו
על התיגרה. היה זה מאורע חסר ערך
לנוכח שפע השערוריות שריחפו על הספורט
הישראלי.
בהתאחדות הכדורגל חשפה ועדת־חקירה
מיוחדת פרשיות של קנוניות,
מכירות ושחיתות מבאישה. או תה שעה
עסקו עסקנים אחרים של ההתאחדו ת

בתיכנון קנוניה מכוערת פי כמה, וגדולה
פי כמה בהיקפה, סביב הופעתה הקרובה
של נבחרת הכדורגל הברזילאית.
הקנוניה נמנעה ברגע האחרון ממש.
עוד בטרם הס תיימה פרשה זו, כבר
הביאה התולעת המפלגתית, המכרסמת
בגוף הספורט בארץ מזה שנים, לקרע
גלוי בהתאחדות לספורט, שהעמיד בסכנה
את המשך חיי הספורט בארץ.
היו אלה סימפטומים קיצוניים של
מחלה ממארת ומתפשטת שעל הימצאותה
מתריע ״העולם הזה״ מזה שנים.

הכסף יענה את הגול
ך ראמה מסעירה, מורטת עצבים ועוצרת נשימה, התחוללה
( השבת במשך 50 דקות בשלושה מגרשי כדורגל במדינה. היא
החלה בשעה 4אחרי־הצהרים, שער, שביפו, רמת־גן ובחיפה, שרקו
השופטים לפתיחת המשחקים במחזור האחרון של הליגה הלאומית.
לגבי כדורגלני שלוש מקבוצות הליגה ששיחקו על מגרשים אלה
היו 90 דקות המשחק 90 ,הדקות הארוכות ביותר בחייהם. כי רק
עם שריקת הסיום בשלושת המשחקים גם יחד והשוואת התוצאות
שהתקבלו בהם, היה מתברר סופית איזו משלוש הקבוצות, מכבי
פתח־תקוה, הפועל חיפה או הכח רמת־גן תרד לליגה א׳.
ערב המחזור האחרון במשחקי הליגה, צפתה סכנה תיאורטית
לשלוש הקבוצות לנשור. מכבי פתח־תקוה ששיחקה ביפו נגד
הפועל תל־אביב כשלזכותו 18 נקודות, היה זקוק לתוצאת תיקו
כדי להבטיח את השארותו בליגה במקרה ששתי האחרות תנצחנה.
הפועל חיפה שהתמודד בחיפה עם מכבי יפו כשלרשותו 17
נקודות היה זקוק לנצחון כדי להשאר בליגה במקרה שאף הכוח
רמת־גן, ששיחק נגד הפועל טבריה עם 16 נקודות ליגה בלבד,
יזכה במשחקו. כך נוצר מצב שגורלה של כל קבוצה לא היה
תלוי בתוצאות משחקה בלבד, אלא גם במה שיתחולל בשני
המגרשים האחרים.
כאשר החלו שלושת המשחקים הגורליים, היו אוהדי שלוש
הקבוצות שיצאו לחזות במשחקי הקבוצות האחרות, בקשר טלפוני
מתמיד עם עסקני אגודותיהם. במחצית עדיין היה המצב בלתי
ברור. הכוח הובילה בתוצאה .0 :1בחיפה הוביל הפועל המקומי
בתוצאה .0:1ואילו ביפו שמר מכבי פתח־תקוה על תוצאת תיקו
.0 :0לפי סיכום זה נשקפה סכנת הירידה להכח.

להשגת נצחון. הם לא ידעו שאוהד ספורט אלמוני, שלא מאנשי
יפו, הבטיח לכל אחד מכדורגלני הקבוצה מתנה אישית יקרה.

** ראמה מרתקת זו, שהסתיימה השבת, היתר, עשויה להיות
! חווית שיא ספורטאית, לוליא היו הגורמים המרכיבים שלה
רחוקים מאוד מלהיות ספורטאיים. שעה שהסתיימה הליגה, טרם
הסתיימו דיוניה של ועדת־חקירה מיוחדת של ההתאחדות לכדורגל
שהוקמה על מנת לחקור בהאשמותיהם ההדדיות, של שלוש
הקבוצות שהיו מעורבות בדראמה, על קניית משחקים, שוחד, זיופים
ורמאות. על ד,תעדה היה לברר את הפרשיות הבאות:
! 0האשמתה של קבוצת הכוח כי עסקני מכבי פתח־תקוה
ניסו לשחד את כדורגלני מכבי יפו לפני משחקם עמם, וכי זכו
במשחק נגד יפו כתוצאה מביום.
•י האשמתה של קבוצת הכוח כי המשחק בין מכבי חיפה
למכבי פתח־תקתה שהסתיים בניצחון האחרונים היה משחק מכור.
0תלונתה של מכבי פתח־תקוה, שגזבר ההתאחדות מנחם
הלר התערב שלא כחוק במינוי שופט למשחק הקבוצה נגד
הפועל חיפה, ביטל את מנויו של השופט אוטו פריד שנקבע
לשפוט במשחק לפי בקשת החיפאים.
0האשמתו של כדורגלן מכבי פתח־תקוה, איתן בקר, ששחקן
הפועל חיפה זיגי בלום, ניסה לשחדו תוך כדי מהלך המשחק בין
שתי הקבוצות.
@ האשמתה של הפועל חיפה על קניית משחקים בסיטונות,
על־ידי אנשי מכבי פתח־תקוה.
מזה חודש ימים שומעת הועדה מדי שבוע עדויות מזעזעות,

״כן, הרי הייתי צריך למסור גם לו דו״חות.״

האמריקאים לא שמו לב לתשובה סנסציונית
זו. ואילו הופעתו של הד״ר קסטנר
על הבמה, זמן קצר לאחר מכן, ממילא שמה
קץ לכל חקירה ודרישה נוספת. הערת־ר,אגב,
בד, ביקש בכר להקדים תרופה למכה,
היתד, מיותרת. המכה על בכר לא
באה כלל.
אך כל בר־דעת ישאל את השאלה המתבקשת
מאליה: אם לא עסק בכר בהשמדת
יהודים, מדוע היד, צריך למסור דו״חות
לאדם שהיה ממונה על ההשמדה?

התשובה האמיתית היא, במוכן:
קורט בבר מילא תפיקד מרכזי בהשמדה.
הוא האיש שקפטנר, בנציג
הסוכנות היהודית, הצילו ממשפט
של פושע־מלחמה. מדוע ץ
לבך עוד נחזור בהמשך הסידרה.

* במישפט אייכמן הוזכר מרטן, מפני
ששיחרר את אייכמן מן האחריות לרצח
יהודי יוון, והטילה על האנס גלובקה. גדעון
האוונר, שהחליט להטיל על אייכמן את כל
פשעי הנאצים, תוך מניעת אי־נעימויות מ־שליטיה
הנוכחיים של גרמניה המערבית,
השתדל לזלזל בעדות זו.

בדורגלני הבוח מתחבקים וצוהלים למשמע הידיעה על השארותם כליגה הלאומית
אולם במחצית השניה התהפך הגורל -.מכבי פתח־תקוה והכוח
שמרו על תוצאות המחצית, ואילו בחיפה, החדיר מכבי יפו
שני שערי נצחון לרשת הפועל המקומי. לשחקני פתח־תקוה
שהשיגו נקודה לא היה איכפת עוד מתוצאות שני המשחקים
האחרים. סחוטים ומאושרים ירדו לחדרי ההלבשה, הוסעו מיד
לפתח־תקוה למגרשם שם הוצפו בבקבוקי שמפניה וודקה שהביאו
אוהדיהם. הם ניצלו לא רק מירידה כי אם זכו גם בנסיעת חינם
לשוויץ, אותה הבטיחו להם אוהדי הקבוצה למקרה שישארו בליגה.
בזכות טכסים קטן שמרה לעצמה קבוצת הכוח את היתרון
לדעת קודם מה תוצאות המשחק בחיפה. קבוצת האחות שלה,
מכבי רמת־גן, ששיחקה באותו מגרש במשחק מוקדם, איחרה
לעלות על המגרש. כתוצאה מכך החל גם משחקה של הכוח
באיחור. וכך, שעה שאליעזר שבתאי, אחיו של כדורגלן הכוח
לוי שבתאי, טילפן מחיפה כי הפועל נוצח ,1 :2נשארו להכוח
עוד חמש דקות של משחק. אוהדי הקבוצה קפצו ביללות שמחה.
השחקנים נסגרו להגנה, שמרו על תוצאת .0 :1
בחיפה נאלצו כדורגלני הפועל להמתין על הדשא עוד כעשר
דקות עד שהוברר להם כי הקיץ הקץ: הם נשרו. בחדר ההלבשה
נתקפו השחקנים בהיסטריה, פרצו בבכי, האשימו זה את זה ואת
עסקני האגודה, בטרגדיה שפקדה אותם.
,דבר אחד לא יכלו אנשי הפועל להבין. מדוע לחמה יריבתם,
מכבי יפו, שגילתה חולשה במשחקיה האחרונים, בהתלהבות כה רבה

החושפות מצב של שחיתות מוחלטת בין מספר קבוצות הליגה
העליונה ועסקניהם. זהו מצב שבו הכסף יענה את הגול, בו
עסקנים קונים ומוכרים משחקים כמו בשוק, בו כדורגלנים.
מתיחסים למשחקיהם כאל סחורה העומדת למכירה.
בחקירה״
אולם לא פחות מחפירהמעצם המציאות המתגלה
היא דרך עבודתה המשונה והדילטאנטית של ועדת החקירה.
יושבים בה שלושה אנשים: אריה סריג, נשיא ההתאחדות לכדורגל,
שאינו אלא אריה סירקין, שהתפרסם בתקופת המנדט כשנידון
ל־ 4שנות מאסר, על החזקת 3כדורי רובה ; עורך־הדין יצחק
שבו ושופט השלום הראשי יעקב סגל.
סריג ושבו הם נציגי הפועל בועדה, בעוד שסגל הוא נציג מכבי.
סריג, המנהל את הישיבות בצורה מגוחכת, אינו מצליח להסתיר
את דעותיו הקדומות. רק ביזם שישי האחרון, כשהעיד בפניו
כדורגלן מכבי פתח־תקוה דני בגלייבטר, הטיח סריג בפניו
שבמשחק קבוצתו נגד מכבי יפו, הכנים שוער יפו ציון דגמי
שלושה שערים עצמיים לקבוצתו. דני הנסער הפליט :״אז מה
אנחנו עושים פה, יש לכם כבר החלטה מוקדמת?״ ״או, זז
היתד, בדיחה בלבד,״ התנצל סריג.
כאשר נקרא גזבר ההתאחדות מנחם הלר, איש הפועל, להעיד,
סגר סריג מיד את הישיבה כדי לא להעמיד את חברו במצב
בלתי נעים. אולם המגוחך שבכל החקירה הזו הוא, שלועדה לא
תהיה שום סמכות להחליט החלטות במקרה שתגיע למסקנות

מסויימות. אם תטיל עונשים על קבוצות אשמות, יהיו אלה
עונשים בלתי־חוקיים, שתוקפם הוא מפוקפק, שכן עצם הקמת הוועדה
היא בלתי־חוקית.
בעוד שתקנון ההתאחדות מסמיך את הנהלת ההתאחדות בלבד
למנות ועדת חקירה אד־הוק, מינה הפעם הנשיא עצמו את
הועדה, העמיד את עצמו בראשה, קבע שלא תהיה שום זכות
ערעור על החלטותיה, דבר שיחייב את התערבותם של בתי־המשפט
האזרחיים במקרה שאחת הקבוצות שתענשנה תסרב להכיר
בפסק־הדין.
מצב מגוחך זה נוצר בשל סיבה פשוטה. בעת שהוקמה הועדה,
נראה היה שרק הכוח היא מועמדת לירידה. ואמנם קבוצה זו
היא שהקימה את כל הרעש, האשימה האשמות גלויות בנסיון

נואש להציל את עצמה. נראה שהועדה הוקמה מלכתחילה במטרה
להרגיע את הרוחות בלבד.
אולם עם ירידתה של הפועל חיפה נוצר מצב ציני. קבוצת
הכוח השייכת למרכז מכבי, מאשימה קבוצות מכבי אחרת,
כשהיחידה היכולה להרויח מכך היא הפועל חיפה. משום כך
מיחס עתה סריג חשיבות יתר לועדה. אולם ספק אם חשיבות
זו חוקית. הסביר עורך־הדין הנמרץ משה נחשון, המייצג את
הפתח־תקואים :״רק ועדה שהנהלת ההתאחדות העניקה לה
במפורש סמכויות להעניש קבוצות רשאית לעשות זאת.״ לועדת
סריג לא ניתנו סמכויות כאלה.
וזוהי אולי השערורייה הגדולה שבכולן: שנחשפות שערוריות
מבלי שאיש יוכל לנקוף אצבע.

קרקס הפיפטי־פיפטי
^* 0ע רו ריו תהס פו ר ט אי ם הועמדו בצל נוכח שערוריות ה־ט
עסקנים המפלגתיים שגרמו השבוע למצב של תוהו ובוהו
כלבי בספורט, איימו לשתק אותו כליל. מרכזי אגודות מכבי ו־בית״ר,
שהקימו גוש משותף בהתאחדות הספורט, יצאו למלחמה
גלויה במרכז הפועל. הם לא הופיעו באסיפה הכללית של התאחדות
הספורט, הורו לספורטאיהם לא להשתתף בנבחרות הלאו מיות,
פרשו אף מן ההתאחדות לכדורגל, בהקימם ליגות נפרדות
באמצעות קבוצותיהס.
רקע הקרע נעוץ במושג שהפך לגנאי בסמלו את כל הרקבון

נציגי הפועל מצביעים בהתאחדות הספורט
בספורט ה שראלי — ״הפיפטי־פיפטי״ .ההתאחדות לספורט בישראל
הוקמה על־ידי מכבי. כשביקש מרכז הפועל להצטרף, הוא התנה
תנאי של ייצוג שווה בהנהלת ההתאחדות ובמוסדותיה. מצב זה

נשאר על כנו זה 12 שנה, למרות שבינתיים השיג הפועל יתרון
כמותי עצום על מכבי ובית״ר. כיום רשומות בהתאחדות 197
אגודות הפועל לעומת 20 אגודות מכבי ו־ 10 אגודות בית״ר. ל־24
אגודות אליצור 3 ,אגודות אס״א ו־ 19 אגודות עצמאיות אין ייצוג
בכלל.
טענו אנשי הפועל :״הגיע הזמן לשים קץ למשטר הפיפטי־פיפטי.
מוסדות ההתאחדות חייבים להיבחר בבחירה דמוקרטית באסיפה
כללית.״ אם היתר, מתקבלת דרישתם, היו משתלטים כליל על 15
ענפי הספורט שבמסגרת ההתאחדות. כי לכל אגודה שרשומים בה
20 הברים יש נציג אחד באסיפה הכללית. אגודה שרשומים בה
200 הברים ומעלה זוכה לשני נציגים. מבחינה זו יש ייצוג שווה
לאג דת הפועל בקיבוץ פלוני, בה רשומים 20 איש המתעמלים פעם
בשבוע, לאג דת מכבי באחת המושבות, בה רשומים 199 ספור־ס״ים,
הפועלים ב־ 15 ענפי ספורט שונים, משתתפים בליגות השונות
ומשיגים שיאים.
כל זמן שעקרון הפיפטי־פיפטי נשמר, הוא שיקף בקירוב את
המציאות הספורטאית במד נה. אנשי מכבי ובית״ר היו מוכנים
לוותר להפועל עד גבול אחד: שלנציגי הפועל יהיה ייצוג של 50
אח ז במוסדות ההתאחדות, ושאר 50 האחוז יחולקו בין נציגי
מכבי, בית״ר, אליצור, אס״א והאגודות העצמאיות. כאשר עמדו
נציגי הפועל על דעתם לערוך את האסיפה הכללית, ביקשו נציגי
הגוש דחיה עד שתימצא פשרה. כאן גילו עסקני הפועל את צרות־המוחין
שלהם ואת קטנוניותם.
למדות הפניות מצד מזכיר ההסתדרות ומנהל רשות הספורט,
קיימו את האסיפה, שינו את הרכב מוסדות ההתאחדות. מה שהתרחש
באסיפה דמה לקירקם, שהצחיק אפילו את נציגי אגודות
הפועל, שנאלצו להרים ידיים כמו בתיאטרון בובות. זה הביא
לפיצוץ שית־ף הפעולה בין האגודות השונות, הכנים את הספורט
הישראלי למבוך של בעיות, שספק אם יוכל להחלץ ממנו בעתיד
הנראה לעין.
משבר זר, העיד שוב כי משטר הפיפטי־פיפטי פסול מעיקרו.
אולם הפיתרון אינו בהחלפתו במישטר של אגודה אחת. רק הוצאת
הספורט מידיהם של המרכזים המפלגתיים והקמת אגודות עצמאיות
הקשורות ברשות הספורט עשויה להבריא את המצב. המשבר הנוכחי
הוא ההזדמנות הטובה ביותר להתערבות ממלכתית שתפעל

בכיוון זה.

על ראש העסקן בוער הכובע

ק 1לנוע סרטים אהבה לרא הכשרה
נשימה אחת של אושר (פאר, תל-
אביב; בריטניה) היא כל מה שמצליחים
שרטט ומזכירה במיפעל תעשייתי לנשום,
שעה שהם מנסים את אותו דבר זר ומוזר
הנקראת אהבה.
היא (ג׳ון ריצ׳י) ,בלונדית מטומטמת וחסרת
כל ניסיון מיני, הסבורה שהגבר הראשון
החושק בה הוא אהבת חייה. הוא
(אלן בייטם) ,צעיר סימפאטי, אך מוגבל ו־מתוסבך,
שהיידע היחידי שלו על המין השני
נרכש מחוברת עירום צרפתית, שהוא
נושא תמיד בכיסו. את נשימת האושר היחידה,
אחרי חודשים ארוכים של חיזורים
מטרידים עבור שניהם, הם נושמים שעה
שהם מוצאים את עצמם לבדם בדירה .״האם
הבאת אתה יודע מה?״ שואלת הנערה,
כשהיא כבר אוזרת עוז להתפשט לגמרי.
״לא, לא יכולתי,״ מתוודה הבחור, ואינו
מגלה לה שלא יכול היה, מפניי שבביתר,מרקחת
היתד. המוכרת אשה.
״אם כך, מוטב שלא נרחיק לכת,״ אומרת
הנערה.
אבל הם הולכים בדרך עד תומה. אחרי
ההריון באים הנשואין. עם הנשואין באה
החותנת (טורה הירד) ,הטורדנית והשתלטנית.
אחרי החותנת באד, הפלה, ובעקבותיה
חודשי הפרישות. שני בני הזוג, שקשרו
את חייהם בגלל תשוקה מינית חולפת,
ישלמו כל חייהם עבור אותה נשימת אושר.
היופי שבחיים האפורים. סרטו הארוך
הראשון של הבמאי ג׳ון שלזינגר,
הולך בדרך שד,ותרתח על־ידי סרטי הגל
החדש הבריטיים, כמו מוצאי שבת ובוקר
יוס א׳ או קורטוב של דבש. מבחינה זו
הוא מהווה אפילו סימפטום מדאיג. אם ימשיך
סימון קולנועי זה להישען על נופים
מעורפלים של ערים תעשייתיות, שולחנות
משפחתיים בבת ם דלים, ורימום היופי הפיוטי
שבחייו האפורים של האיש הקטן,
הוא עלול להימאס כבר בסרט הבא.
אלא שלסרטו של שלזינגר יש יתרון, למרות
ד,שיגרה שבסימון החוש: הוא פנה
וריאליסטי גם בנושא עדין כמו המין. הוא
מציג את בעיות המין של דור הזוכה בחופש
מיני ללא כל הכשרה מתאימה לשאת
חופש זה.
גם אחרי שהתנסו יחדיו בחוויית המיטה
לפני נשואיהם, נאלצים ויק ואינגריד לד,עזר
בספר בליל הכלולות שלהם. הם מאבדים
את סיכוייהם לזכות בחיים של אושר, רק
משום שבתרבות פורקת מוסר, הם חיים
לפי התפיסות המוסריות של הדורות הקודמים.

רמאות
מוסיקל־ת
ילחת הקנוניות המכוערות ביותר, שעמדה להביא לגורמים
מיסתוריים רווח של רבבות ל״י, נמנעה השבוע ממש ברגע
האחרון. היא היתר, קשורה בהופעתה של נבחרת הכדורגל הברזילאית,
אלופת־העולם, בישראל, במ־שחק שייערך בעוד כשבועיים
נגד הנבחרת הישראלית.
ספק אם יש אטרקציה גדולה מזו לחובבי הספורט. כדי לחזות
בהופעתה של נבחרת זו, הזדמנות הנקרית אחת לתקופת־חיים לגבי
חובב הכדורגל הישראלי הממוצע, הוא יהיה מוכן לשלם כל מחיר
שיידרש ממנו. גורמים מיסתוריים אלה, המנהלים את עסקי הספס־רות
בכל הופעותיה של נבחרת זרה בישראל, הריחו כאן הזדמנות
נדירה לעשיית רווחים. גם בלאו־הכי תהיה זו הקב׳ צד, היקרה
ביותר שהובאה אי־פעם לביקור בארץ 33 .אנשי הנבחרת הבראזי־לאית,
המלווים על־ידי צבא של 48 עתונאים, צלמים ומסריטים,
יעלו להתאחדות 155 אלף ל״י, מזה 90 אלף ל״י שילכו ישירות
לקופת נבחרת בראזיל.
וכאילו כדי להקל על מלאכתם של ספסרי השוק השחור, העבירו
הבוטים של ההתאחדות לכדורגל, המזכיר צבי ברים והגזבר מנחם
הלר, החלטה הקובעת שלקראת מישחק זה לא יימכר לקהל הרגיל
אף לא כרטיס אהד. בטענה שכל מכירה לקהל תביא לנזילת כרטיסים
לשוק השחור, ניסו השניים לארגן מכירת כרטיסים לאגודות
הכדורגל בלבד ולמוסדות שונים. היה זה כאילו נטלו העסקנים
את הכרטיסים מכיסם האחד והעבירום לכיסם השני. אך בזאת עדיין
לא הובטח שלא יגיעו לשוק השחור.
קל לתאר מד, היה קורה במיקרה כזה. מהירי הכרטיסים היו
מאמירים לשחקים נוכח הביקוש. לא יכול היה להיות שום פיקוח
לכיסו של מי יזרמו כספי הכרטיסים שיימכרו בשוק השחור. נוכח
מזימה זו קמה מחאה נוראה. עתונאים החלו לרחרח סביב עסקי
הכרטיסים המיסתוריים. גופים שונים איימו בהפגנות־מחאה בכדי
למנוע עיסקות אפלות אלה.
אולם היה זה בעיקר יושב־ראש ההתאחדות. יצחק זאבי, אהד
האנשים הישרים שבהתאחדות, שתבע להוציא את הכרטיסים למכירה
לקהל.
ברים והלך נאלצו להיכנע, הודיעו שמתוך 41 אלף המקומות
באיצטדיון הרמת־גני, יוצאו למכירה ביום ראשון הקרוב 7780
מקומות־ישיבה וכעשרת אלפים מקומות עמידה. עוד לפני שהחלה
המכירה התקבלו במשרדי ההתאחדות 350 הזמנות ממוסדות ומפעלים
שהזמינו יחד 60 אלף כרטיסים.

— 1 0 ^ 111 111111195ז 88 ^ 38 וו > >ווווי ^יזון1ו ]71ף| 01ו —ויוו ר 8

נוכח הלחץ הכבד ונסיון הספסרות במשחקים הבינלאומיים הקודמים,
נאלץ ברים לפרסם בפעם הראשונה כיצד יחולקו 23 אלף
הכרטיסים שלא יוצאו למכירה לקהל. מתוך מספר זה יחולקו כאלפיים
הזמנות 6390 .כרטיסי־ישיבה ימכרו במחירי הנחה. בין
השאר יזכו בהם: מרכזי הספורט — 300 כרטיס; אנשי ועדות
ההתאחדות — 170 כרטיס; הסדרנים — 200 כרטיס; עובדי ההת־

מנחם הלר וצבי כרים
אחדות — 100 כרטיס; ומאמן הנבחרת — 30 כרטיס. שאר הכרטיסים
יימכרו לקבוצות הכדורגל בארץ.
כדי למנוע הדלפת כרטיס ם מצד גורמים אלה, קיבלה ההתאחדות
את דרישת העולם הזה. בפעם הראשונה יודפסו מספרי הכרטיסים
גם על הביקורת וייערך רישום מדוייק למי נמסרו הכרטיסים.
במיקרה שיתפסו כרטיסים, בשוק השחור, קל יהיה לברר מי מכר
אותם.

איש המוסיקה (חן, תל-אביב; ארצות־הברית)
היא האגדה המוסיקאלית של מרדים
זילסון, אשר תמימות, אינפאנטיליות,
עליזות ושמאלץ מהווים את יסודותיה.
זהו סיפור על סוכן־נוסע בעיירות אמריקה
של ראשית המאה, המוליך שולל את
הבריות בעזרת שיטת רמאות מחוכמת. הוא
מופיע בעיירה כפרופסור למוסיקה, מוצא
את המפתח המתאים לליבותיהם של האזרחים
הפרובינציאליים, כדי לשכנעם שאין
דבר הדרוש להם יותר מאישר תזמורת־נוער,
מהסוג הקיים בחיפה וברמת־גן. כאשר
מתפתים הבריות, משלמים טבין ותקי־לין
עבור כלי־נגינר, ומדים למנגנים, אוסף
הנוכל את התרומות, נעלם מבלי שנגני־התזמורת
שהקים ידעו להבדיל בין דו לסול,
או מאיזה צד יש לנשוף בחצוצרה.
אלא שבעיירה מסויימת באיובה׳ מסתבך
הנוכל. הוא מתאהב במורה המקומית לפסנתר
(שירלי ג׳ונס) ,נרדף על־ידי סוכנים־
נוסעים אחרים, החוששים לקילקול שם ה־מיקצוע.
הוא עומד לשלם עבור מעלליו,
לולא מתרחש הנם, ונגני התזמורת שהקים
לומדים באמת לנגן.
אם מתאמצים, אפשר למצוא מאחורי סי־פור־בדים
מוסיקאלי זה משמעות סמלית
כביכול, על כוחה של המוסיקה לחולל פלאים.
אך אותה מוסיקה המושמעת בסרט,
רחוקה מלחולל את הפלא הפשוט של הל־הבת
קהל הצופים.
רוברט פרסטון בתפקיד איש המוסיקה,
שר, רוקד, מנגן ומתהולל בכישרון ראוי
להערצה, אלא שביומו של מורטון דה־קוס־טה
מתאים לסרטים מוסיקאליים שיוצרו
לפני עשרים שנה. הומור של פילים, וקלילות
של דובים, הופכים את הסרט למעמסה.

־ 1^631;0 1 0 2
£ח §11811
א 01614א 111£ 15111310 1111 5
ץ 116ז, ט \ 1 8 6 111111 €601111 מ1
־111611

•111611

8 ,׳1366

־ 1 1 1 6 1 1 1 8 (0 3

־10011 111611

1(6111001

3001

1611:

310811601016

801

1 8 6

-׳661 3 0 ׳£ 0 £ 1 1 5 8 ׳ 116 111601 118

פלתו־ד

£ 0 3 £ 6 \\׳3 3 13161 1 0 6 8 10 81100 6 3 5 !6 ׳6 1 0 6 ׳3 8 1 0 0 8 0 1 1116 81111311
ץ 18168 8 11(8 0 3 0 1(3 0 0 6 1 0 1 3 0 1 0ק 168 , 1611086 3ק 6 0ק 1 3 0־ 0 3 1 66011
־118

0 1031§ 011

186

\6 3 8

011X6)1

0 6 1 1 1 0 )11316013 0 1 1 8 6 8 1 1 1 0 0 3 .
-ססץ61118 0 6 0 ! 111־ 8 1 0 0 1 1 8 6 1 0

ק 1631)1 3 0 )1 1 8 1 0 1 1 ^ 8 0 0 1 1 8 6 1(6 1 1 0
0 1 1 8 6 8 6 0 3 1 3 3 3 0 0 6 , 1 8 0 0 3 3 0 )1 8
18601861663

שרשי שערותיו
לברק ולהופעה
נגד קשקשים

ח בו ף

1601)18,

1 ,3 1 1 0 , 16616 3 8 -

אדייקסיר

מי שיער לחפיפה
מוצר איפות של
הביאוקוסמטיקאי
ד״ר אלכסנדר רובין

?16008

8 6 1 1 6 6 )1 11001

0830061

ק061

8 3 )1

8660

186

11016

0 16316)1. 8 1 0 0 6 1 8 6 0 , 11 8 3 8 8 6 6 0
81160£186068

,ק8838636310

ץ800

1 6 8 0 6 )1

308

10806006

1x6313, ׳1 ׳6 0 0 3 0 8

186

01306׳ 018618.
€ 0 8 6 1 151111811 1 0 8 0 6 0 0 6 , 1813
0 3 0 1 !0 0 1 0 0 61 1 3 0 £ 0 3 £ 0 8 3 3׳} 8
1 6 3 8 1 8 1 0 0 ^ 8 0 0 1 0 1081 0 1ק 0066 ׳ 3
186

308

8600016

186

011 ) 1,־66

ב טד מ ה
(וזמשן מעמוד )10
ויקט!ר מבית־הסוהר, לא מצא את רעייתו
ואף לא את ילדיו.
כאשר שמעד, סוזן בן־שושן על מאסר
בעלה ומפרנס ילדיה, ניגשה לסוכנות והקימה
שערוריה משלה. היא נעצרה אז ונידונה
לעשרה ימי מאסר. ארבעה הילדים
הגדולים סודרו במוסד כלשהו. ואילו הקטן
שבילדים, יהודה, הלך לשבת עם אמו בכלא.
כששוחררה סוזן מבית־הסוהר, אספה את
כל ילדיה, נסעה להיפר, ופתחה בשביתת־שבת
לפני משרדי הסוכנות. במשך כמה
לילות לנה עם ילדיה ברחוב. אולם לבסוף
פרצה שערוריה נוספת, שנסתיימה שוב
בעשרה ימי מאסר. יהודה, בן 11 חודש,
הגיע לכלא בשניה.
כתום עשרת ימי המאסר, חזר הסיפור
ע׳ ,עצמו בשלישית. אולם בפעם זו הקימה
סוזן בן־שושן מהומה כה גדולה, שנשלחה,
עם יהודה הפעוט, לשבת בבית־הסוהר
למשך חודש שלם.

כית־חרושת למקרים סוציאליים.
ויקטור בן־שושן לא חזר כבר לעבודתו
בתל־אביב. הוא מחכה לאשתו עם התינוק
ולילדיו הגדולים יותר, אשר סודרו שוב
במוסד לתקופת מעצרה של האם.
״איזה עתיד יהיה לנו?״ שואל ויקטור,
״האם אני צריך ללכת ללשכת הסעד לבקש
תמיכה? האם זו לא בושה, שאני, בן 24
בסך הכל, אהפך למקרה סוציאלי? האם
למדתי מקצוע במשך 16 שנה כדי להיווכח
כי סנדלרים מומחים חיוניים בישראל ומיותרים
בישראל השניה?״

מספיק כסף לשכור פועל, החליט לבצע את
העבודה בעצמו.
יום האחד במאי נראה לו כיום המתאים
ביותר. מכיוון שלא עבד באותו יום, סימן
בבוקר את שטח החפירה והחל בעבודה.
הבלוק השישי. בשעה אחת־עשרה וחצי,
כשר,בור, בקוטר של שני מטרים, הגיע
כבר לעומק של מטר וחצי, הגיע למקום
בנו של אברהם, עזרא .״אבא,״ אמר ,״צא,
אני אמשיך לחפור.״
בשעות אחר הצהריים הגיע הבור לעומק
הדרוש של שלושה מטרים. האב הביא את
בלוקי־הדופן, תחל מורידם אחד אחד לבנו.
אולם לא האב ולא הבן לא ידעו את
אשר יודע כל חופר־בורות מיקצועי: בבו־רות־ספיגה
נוהגים להניח את בלוקי הדפנות
אגב חפירה ולא בסיומה, בצורר, כזאת
מובטחות הדפנות מפני התמוטטות.
עזרא הצליח להניח חמישה בלוקים בלבד•
הבלוק השישי לא ניכנס למקומו, וכאשר
החל לחפור בתחתית
הבור את
עשרת הסנטימטרים
החסרים, אירעה המפולת.
הכל
התרחש תוך
שניה. האדמה החולית
זרמה במהירות
פנימה, כיסתה את
הבור עד שכמעט לא
ניתן היה להבחין
ד,־כן נחפר. האב הנדהם
פרץ בצעקות

׳ 110£03 113003׳ 01 80310683 3 0 8
6 1 0 0 1 6 0 1 10 0 1 3 0 }׳ 0 0 0 0 1 1 1 6 3 0 6
8660

1610-

! 3 0 0 6ק 113 3 0 0 6

833

׳ 6 3 1 8 8 6־ 6ץ ! 1 0 1 0 6 8 10 1 8 6 1381 8 1
8 1 8 ׳0 3 1 0 0

308

001-

186

! 6 3 8ק 66׳ 1 8 6 8

01611030 0 0 0 1016106

16וןס 0ק , 2 5 0 1 0 1 1 8 0 0׳ ( 1 0 1 6 . 7 0 8 3
631) £ 0 § 1188 38 18611 0 1 0 1 8 6 1ק 8
8116 11 18 ) 8 6־! 0 0 £ 1 1 6 66

080360

5 6 0 0 0 8 130£03£6 01 3001861 2 5 0
0118100.
3 1 6 3ק 11 13 1 0 1 6 1 6 8 1 1 0 £ 1 0 0 0 0 1
0 1 1 8 6 0101111311005 0 5 3 £ 0 5־1666
0 1 £ 0 § 1188 : 3 £ 0 8 8 1 3 0 31101311
18 8 6ס 0׳1 0 € 3 1 1 0 66
108110011005

!0 £תז 0 0

6 0־ £16

130810£

£ 0 3 8 ; 3 0 1 0 8 1 3 0 11001 1 5 60£31
8 6 1 3 8 3 8ץ 3 0 8 3 0 1 0 8 1 3 0 11001 1 1
6׳ 6 1 3 6ס 0 0

0 0 1 8־66

ץ 108381ק

£ 0 £ 1 1 3 8 ; 3 1( 3 0 1 3 8 5 3 1 6 8 0 1 3 0 3 08
1 0 8ק 18ס 0 ! 16166 ׳ 0ק 1ס3 0 1 1 3 1 1 3 0 1ס ! 0 0 0 8 0 0 1 18611 0 1 6 6 1 1 0 £ץ 3 8 1 81511655 001

115

00018

ק581

5608

;£0£1138

ץ 108381ק

8 1 £ 0 3 1 5 1 0 ׳£ 0 £ 1 ! 811. 0 0 6

8 6 1 6 ,־ 66ץ 1-80 8 1 0 8 0 0 1 66 ׳ 6 1
£ס ס 0־1 0 1 8 6 6

למשרד חקירות
פרטי בחיפה

דרוש חו ק ר
קיימת אפשרות ללמד
המקצוע לאדם מוכשר
המעונין להשתלם בענף
החקירות.

לפנות בכתב בציון תולדות
חיים, נסיון קודם והכשרה
ת. ד ,5 13 .חיפה

ץ 1311ס 31110ק

801

6 3 0ק ׳ 5 £ 0 1 0ץ 6 0 1 1 0 8 3׳ 116ס 6 0א 6
0 0 0 1 0 1 0 0 1 1 0 £ 1 !3 8 011613 3
1 0 1 1 8 6 1ס ! ץ 1ס 3 1 8 , 0 0 1 0׳1 1 0 8 16661 0 £ 3 80310658 031661 8 0 1

10161-

066׳ 6 1ק

186

0 1 6 3 8 !0 £

111 0 1־ ! 6 8 8 !0 0 1 6 66ק \ 0 3 1 1 0 0 3 1 6
66 0 1 8 5 51011131׳ ( 0 0 0 1 8 6 8 0 8 0 1 3 0
ת 1 8 0 8 6 1ס !

0 1 3 0 £ 0 3 £ 6 ,׳815 066

1 8 6 1 6 0 8 0 1 0 3 1 6 6 0 1 8 5ץ 1311ס 31110ק
11031100 18 0 0 1 6 ׳ 61531ק ק 8 0 3 6 3־66
ץ 5 3 1 6 013101ס 8 0 3 6 011£1׳66

308

01661) 3 0 8 £3110.
61160168ק 8 6ץ £ 0 £ 1 1 3 8 0 3 0 00 1
ץ801183

\ 1 3 0 6 — 15111310 .ק 0 0 6ת1

51111,

861161

15111310

60131ק 5ץ 0 0 0 1 5 6 31 0 0 6 0 1 0 1 3 0
111׳1 0 5 111011008 , 66

308

00116£63

8 0 0 1 0 0 8 1 0 0131 ) 6 8 0 6 0 1 £ 0 £ 1 1 5 8
.׳}3 163111
163$6 0 0 0 1 3 0 1ק £ 0 1 1 0 1 1 8613115

,לויר״
המכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

360

5316$

אלפי מכתבים
לסי שיטה אמריקאית

מוות בבלוק השישי

18ס 66׳ 0

• 168ק 0116 6 0 8 1 6 8 5 6 \ 3 0 1

כבאים מוציאים את גופת עטר (למעלה) מן הכור

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

£אופמו* ז£1¥10$א0ז $י£ק50 וו£1

אך ויקטור בן־שושן לא נכנע. הוא יושב
בחדרי המתנה, כותב מכתבים לראשי־המדי־נד״
מתדפק על מערכות עתונים. הוא ממשיך
להאמין בצדק — לא הצדק המנוסח
באוסף תקים שלפיהם מענישים בתי־הדין
— אלא בצדק פשוט, אנושי.
אולם יתכן, כי לבסוף ישבר, וישראל
תפסיד עוד איש מקצוע מעולה, ותזכה
במיקרה סוציאלי נוסף.
אסונות מוו תבאחדבמאי
תושבי שכונת סחנה ג׳ ,מובלעת בת־ים,
הגיפו את כל חלונות בתיהם. כבר שבועות
אחדים שהם סובלים מצחנת מי־השופכין הניגרים
על משעולי החולות שבין הבתים,
באין מושיע.
בורות־הספיגד, שבחצרותיהם עלו על גדותיהם
כבר לפני כמה חודשים, אבל רק
כשהגיעו ימות־החום החל ר,מירחון הכבד
ממלא את חלל השכונה הקטנה.
היום המתאים. הראשון שהחליט לנקוט
ביוזמה עצמית היה אברהם עטר .״פנינו
לחברת עמידר,״ סיפר ,״ביקשנו שינקו את
הבורות, אבל שום דבר לא עזר. הם אומרים
שהשטח מיועד להריסה, ושבצורה כזאת
רוצים לפנות אותנו. בסוף הם עשו
טובה והכניסו בחצר כמה חביות ספיגה.
אבל אחרי שהראשונה התמלאה, נסתמו צינורות
המעבר מחבית לחבית.״
לכן החליט אברהם לחפור בור ספיגה
גדול. מכיוון שלאברהם, העובד בעירית בתים
במשכורת של 200ל״י לחודש, לא היה

שהזעיקו את כל השכנים, וכעבור זמן קצר
הגיעו המשטרה ומכבי־האש.
למעלה משעה ארכה פעולת ההצלה, וכשד,וצא
עזרא מן הבור כבר היה ללא רוח־חיים
.״רק השנה שלחנו אותו ללמוד ב־אורט
רדיו וטלביזיה,״ סיפרה אמו בקול
ניחר מבכי ,״הוא אמר שזה מיקצוע־העתיד.
אבל את העתיד שלו עצמו הוא לא ידע.״

החי
• גמל גמדי, חכר אתה לי: ב־בית־ג׳אן,
ניסה ג׳אבר עלי להבריך את
גמלו, כרע תוך כדי כך ליד הגמל, אשר
עלה ורכב על בעליו, שבר כמה מצלעותיו.
• רק כימי־חול: בירושלים, פתוח
צית־הכנסת שליד הדסה, המכיל ויטראז׳ים
של מארק שאגאל, במשך כל ימות השבוע,
סגור בפני מתפללים בימי שבת.
• עשה זאת כעצמך: בתל־אביב,
ניסה אדם להתאבד, לא הצליח, הזעיק את
מגן דויד אדום, כדי שיגישו לו עזרה־ראשונה.

ערד סנטימנטלי: בחיפה, בעת
שזוג התדיין בפני בית־הדין הרבני, שלף
הבעל סכין, איים לרצוח את אשתו אם לא
תחזיר לו תמונה, בה הוא מצולם עם בחורה
אחרת.
• כיד רחכה: בתל־אביב, בקפה לי-
לה־לו, הצטרף יעקוב שפילפוגל לשולחנה
של אשר, זרה שישבה בלוויית מכר, ביקש
לשלם עבור שלושתם, ניתקל בסירובה של
האשה, ומשיצאה מן המקום, רדף אחריה
והיפה אותה נמרצות.
העולם הזה 1339

דחילגן סאעוה,
היא אמרה לו
״נציג לכם היום סאשה צעיר ושובר לבבות
/סאשה — האוסף נשים כמו פאשה /
ולפי טורי הרכילות /הוא עושה זאת די
בקלות /חלוסן של רבבות נשים באירופה
ובישראל — סאשה דיסטל!״

כך הציגו את הזמר־הגיטריסט יפה־ד,עיניים
בפני קהל־רבבות באיצטידיונים, בחגי־גות־יום־העצמאות
המאוחרות. אך לעדה שלמה
של ציידות לא דייה צורך בהסבר זה,
כדי לגרום לאזעקה כללית כבר מהרגע בו
נחת מטוסו של סאשה דיפטל בלוד.
שובר־הלבבות המקסים, שב־ 31 שנות חייו
הספיק לחלק את יצועו עם המשולש הנשי
הייצוגי של צרפת-נרקו״מוח״־גארדו,
עורר תיאבון אצל כולן.
בלונדית מיקצועית אחת מדיזנגוף, שנצמדה
לשולחנו במועדון־לילה יפואי כבר בערב
הראשון, לא זכתה אפילו למבט־חיבה
אחד ממנו( .אגב, אותה בלונדית ניסתה
בזמנה להתלבש על פראנק פינטרה,
בעת שהופיע בהיכל התרבות. אחרי שציפתה
שעות במיסדרון, הציגו אותה לבסוף
בפני פראנקי. הוא. העיף בה מבט סוקר

פרשתהגב ׳ ש דו -מ ס2 .
פירסומאי, כפי שקל לנחש, זה איש שעושה
פירסומוז. בין השאר, גם לעצמו.
אבל — לא תמיד! יש דברים שאפילו
הגל הקל לא מוכן לפרסם.
לפירסומאי אחד היתר, מזכירה. היא
היתה יפה ומושכת, ועבדה גם שעות נוספות.
היא היתה מזכירה למופת, מהסוג
שכל בוס חולם עליו. היא משתה גם מה
שמצפים ממזכירה שתעשה. ולא קשה להבין
אותה. הפירסונואי הוא גבר יפה־תואר,
אם כי נשוי ואב לילדים. הוא היה הגבר
הראשון בחייה.
אבל זה לא יכול היה להימשך כסידור
לכל החיים. יום אחד קמה המזכירה ונישאה
לעובד אחת מתחנות־השידור שבמדינה. ה
פירסומאי
רחב־הלב עזר לה בכל סידורי
החתונה, לפרטי פרטיהם, היה נוכח בכל
השלבים של הטכס (חוץ מליל־הכלולות
עצמו).
הזוג הנשוי חי באושר ובשלווה, עד לאותו
יום בו החל הבעל לחשוד, ששעה
שהוא עסוק בשידורים, אין אשתו מאזינה
לרדיו לבדה. כבעל־מיקצוע, היו לו אמצעים
לברר את אמיתות חשדותיו. הוא התקין
בביתו מכשיר־הקלטה, שפעל בשעות בהן
נעדר מביתו. מה שהקליט המכשיר לא היה
כל־כך ברור, אבל ברור די הצורך כדי ש אפשר
יהיה להבחין בין קול האשה לקול
של גבר מוכר.
מה שקרה אחר־כך הזכיר את פרשת הגב׳

מזל. הן ניגשו למסעדת־המלון, שעד, שסעד
שם, וביקשו את חתימתו .״תנו לי
את השמות שלכן, ואשלח לכן תמונות,״
הבטיח סאשה. השתיים ביקשו משכנים שיעזרו
להן לאיית את שמותיהן על פתק.
אבל אחת מהן לא יכלה גם אז לכתוב את
שמה .״היד שלי רועדת,״ התייפחה.
על סאשה האדיב זה לא עשה רושם במיוחד.
הוא רגיל לזה. סיפר הזמר, שאך
לפני שלושה חודשים נשא לאשה את אלו־פת־הסקי
הצרפתיה פראנסין כרו נ ״כשהופעתי
בבריסל, חזרתי לילה אחד למלון
ומצאתי צעירה יפהפיה הממתינה לי בפתח.
,זה בסדר,׳ אמר לי השוער, ,היא מקבלת
ככה כל אמן זר המגיע אלינו.׳ היא דווקא
מצאה חן בעיני, אך לפני שהתחלתי איתה,
התעניינתי אצל השוער, :עם מי בילתה בשבוע
האחרון?׳ ,אנרי סלבדור,׳ השיב לי.

יכולה להזיק לקאריירה של זמרת. מר דיס־טל
נכנס מיד לפעולה. הוא שפע מחמאות,
שלא נשארו בתחום המיקצועי של הזימרה.
זו היתר, תחילתו של לילה, שנמשך
אחר־כך בבילוי משותף במועדון אדריה
בתל־אביב, והסתיים לפנות בוקר במסעדה
לילית. לפני פרידת השחרית רמז סאשר,
על כוונתו לבקר בביתה של אילנה.
אילנה דחתה אותו באדיבות :״אני מצטערת׳
אבל אמא שלי בבית.״ סאשה היה
אדיב לא פחות :״אין בכך כלום, אני דווקא
מעוניין להכיר את השרה ברנאר של ישראל;
שמעתי עליה רבות.״
בחיוך מקסים שילחה אותו אילנה למלוני•
פרק ב׳ של הרומן נמשך למחרת, ב־מסעדת־הדגים
המפורסמת ז׳אנט ביפו. בין
עצם לעצם החזיק סאשה בידה של אילנה,
לחש באוזניה דברים שהעלו חיוכים נבובים
על פניה היפים. אבל זה היה צריך להיפסק,
משום שנקבעה לו פגישה לראיון־רדיו. הוא
איחר ב־ 35 דקות .״זאת הפעם הראשונה
בחיי שאיחרתי לפגישה,״ התודדה. אבל האיחור
לא היה כל־כך באשמת אילנה .״ה־עתונאי
שהזמין אותי לפגישה הודיע לי:
,אתה מוכרח להיות בדיוק בשלוש!׳ זאת
היתד, הדרך הטובה ביותר לגרום לכך שלא
אגיע בזמן. סוף־סוף, אני לא משרת
בצבא, שיתנו לי פקודות!״
אחרי ראיון־הרדיו שוב חזר סאשה אל
אילנה, הפעם במסעדה תל־אביבית יקרה.
הוא החל בסיבוב השלישי. אלא שכאן אירע
משהו, שהבהיר לסאשה שאין לו סיכויים.
״תראה כמד, שהצבע הכחול הזה יפר״״
אמרה לו אילנה, למראה מפת־שולחן כחולה.
״הצבע
הכחול שבעיניך יפה פי כמה!״
לחש לה סאשה.
״אתה באמת מציג יפה,״ השיבה לו אילנה
הנבוכה.
זה היה סופו של הפלירט. סאשה הודיע
שעליו למהר למלונו, לא ליחיד, אפילו את
אילנה לביתה .״בטח שאני הצגתי,״ התוודה
אחר־כך ,״מה היא חשבה, שהתאהבתי?
מישהו צריך להסביר לנערות כאן שהצרפתים
לא לוקחים את האהבה ברצינות!״
אני מכירה הרבה נערות שהיו מוכנות
לשלם הרבה עבור מד, שאילנה דחתה ב־מחי־יד.
באחת המסיבות, בהן ביקר סאשה,
הציע לו מישהו לחתום את שמו על הקיר.
״מוטיב שיעשה זאת על סדין,״ הציעה
גברת אחת ,״אפשר יהיה למכור אותו במכירה
פומבית בסיסמא, :בלי לילה עם
סאשה דיסטל!׳״

סאשה

אחד מלמטה למעלה ופסק :״או־קיי, תנו
אותה לפסנתרן!״) השבוע הציעה נערתחמד
זו 200ל״י כדי שיזמינו אותה למסיבה
פרטית, שנערכה לכבוד סאשה.
שתי ספריות צעירות, כלהה ודורית,
העובדות במספרת אנטה שבמלון דן, כמעט
והתעלפו, כשהתברר להן שסאשה הגיע למלון.
הן לא יכלו להתאפק וניסו לחדור
לחדרו. הדלת היתד, פתוחה, אך למזלן הרע
לא היה סאשה בחדר. אולם למחרת בבוקר
מצא סאשה בנעליו, שניצבו בפתח חדרו,
פתק כתוב באנגלית משובשת :״סאשה
דיסטל! 5־6 1100 5)01 וח3נ< כשהכוונה היא,
כמובן, ל״ 5ז 15) 01ז 6 ?10\¥ו ת 0 0אנחנו מחכות
לך. אנחנו אוהבות אותך, סאשה!״ על
הפתק הן חתמו את שמותיהן בעברית.
סאשה לא ידע כמובן אל מי הוא צריך
לרדת. אלא ששתי הנערות לא האמינו ב

נכון ש...
• סגן־משנה מתי טולצ׳ינסקי, בת
ה־ ,19 המכונה בשם ״רותי טיילור״
בשל דמיונה לליז, ואשר נבחרה השנה
על״ידי ״העולם הזה״ כמלכת־צעדת־ארבעת־הימים,
נחשבת לבעלת
הסיכויים הטובים ביותר להיבחר
השנה כמלכת־היופי של ישראלו
9שזמר בידור ישראלי שנשא לו
לא מכבר תיירת אמריקאית, בעת
שזו ביקרה בארץ, וירד עמה לאר־צות־הברית,
התגרש ממנה מיד אחרי
שקיבל את האזרחות האמריקאית?

אילנה
״,ומי בשבוע שלפני זה?׳
״,איב מונטאן.׳
״,ושבוע קודם?׳
״,הקומפאניון דה לה שאנסון,׳ היתד, התשובה.״

למרות
הכל היתד, ישראלית אחת שהצליחה
למשוך את תשומת ליבו של סאשה.
אלא שלסאשה ציפתה כאן הפתעת חייו.
משום־מה לא היה לה חשק ללכת בדרכה
של כריג׳ יטכאר דו.
היה זה שעות מספר אחרי שסאשה הגיע
לארץ .״איפר, אפשר לבלות כאן?״ שאל
מיד ברדתו מהמטוס, ומארחיו הובילו אותו
למועדון עומר־כייאם היפואי. ליד המיקרופון
זימרה אילנה רוכינא זהובת־השיער
וכחולת־העיניים, וסאשה לא הסיר עיניו ממנה
כל זמן הופעתה. לא היה ספק בכך.
היא מצאה חן בעיניו.
אחרי ההופעה הצטרפה אילנה לשולחנו
של סאשה. היא לא יכלה להסתיר את אושרה
על התעניינותו של סאשה. סוף־סוף,
ידידות אישית עם אישיות במעמדו אינה

שלום המפורסמת. הבעל שכר בלשים. הבלשים
עקבו. כשנתנו לו את האות, שכר צלם,
ויחד עמו מיהר לדירתו. הוא לא היה צריך
להמתין עד שיפותחו התמונות, כדי להבחין
שהגבר שנראה בחברת אשתו הוא הפירסו־מאי.
מובן
שאחרי מיקרה מצער כזה ביקש
מבעל לגרש את אשתו. היא היתה מוכנה
ללכת, בתנאי שיחד עסה ילכו עוד כמה
אלפי לירות. דרישה זו לא השאירה לבעל
ברירה, אלא להראות את התמונות שצולמו
באותו לילה לבית־הדין הרבני, בפניו תתברר
בקרוב תביעתו לגירושין.

ה או פ סייד
עול עומן לבילך
מי שלא ראה את כדורגלן מכבי חיפה
דניאל שמולכיץ׳ משחק עד כה -
הפסיד. יותר לא יראה אותו, לפחות ב־שנתיים־שלוש
הקרובות. אלא אם כן יזדמן
לו לבקר באוסטרליה. כי דניאל שמולביץ׳
בן ד,־ ,22 שכוכבו זרה בשנה האחרונה במדי
הנבחרת הלאומית, הולך בעקבותיהם
של רפי לוי ו נ׳ רי חלדי. הוא נוסע

מחכה לו שם משכורת של 25 לירות ן
שטרלינג לשבוע (קרוב לאלף ל״י לחודש)! ,
בתוספת עשרת אלפים לירות ישראליות,
אותן יקבל עבור החוזה הכולל. זהו סכום־
כסף שיכול בהחלט לקסום לכדורגלן צעיר,
העובד במשכורת בחברת החשמל ושאגודתו,
איננה מוכנה להלזזת לו כמה עשרות אלפי !
לירות טובות כדי שיוכל להסתדר בחיים.
אבל, מי שסבור שהצבר החסון והדינאמי
עושה מה שהוא עושה עבור בצע־כסף, ן
עושה לו עוול נורא. תראו, זה לא הכסף
שמשחק כאן, אלא האהבה.
דלני שמולביץ׳ המשחק בנבחרת את תפקיד
הקיצוני, הוא קיצוני גם בחיים. עמדה 8
זו הביאה אותו למצב של אופסייד, מה
שקוראים בעברית: נבדל. זה זמן־מה שדני |
מנהל רומן לוהט עם חיפאית שופעת־חיים,
עמה הוא נראה לעיתים תכופות בפומבי.
מה שהכניס את דני למצב נבדל היא העובדה
שאותה חיפאית מבוגרת ממנו לפחות
בעשר שנים, ומצבה המשפחתי אינו
מאפשר לה ברגע זה לשאת את דני לבעל.
במשא־ומתן שניהל שמולביץ׳ עם נציג
מיוחד של הכוח סידני, שהגיע לארץ, הוא
ביקש תחילה להשיג כרטיס טיסה לאוסט־ י
רליה גם עבור אהובתו. זאת לא יכלה ;
הקבוצה העשירה להרשות לעצמה.
אז בשלב זה יוצא שמולביץ׳ לגולה ה־דווייה
לבדו, כשהוא משאיר כאן הבטחה
לנערתו לשלוח לה כרטים־טיסה, מיד כש־ירוויח
את הסכום בדרוש לכך.

א ס /2׳

ס ס ריס

חרריך העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבועי,

ת7־א.בי.בס דח אחד ה/גם 65675 .717024

להשיג בכל ח

הספרים בארץ

אלבום צה״ ל -בטחון ישראל
מהדורה

מהודרת

(עברית,

שפות

צרפתית!

אנגלית,

מילון חד ש אבן שושן

כרכים

תני ך עם פרוש ש. ל .גורדון

כרכים

אנציקלופדיה כללית ״מסדה

כרכים

אנ צי ק לו פ די ה לנו ע ר ולילד
״החבר״

כרכים

מילון עברי־אנגלי״אנגלי־עברי
מאת ק אופמו -גרו סמו 3 -כרכים

דובנוב -דברי ימי ע ם עולם

כרכים

כתביי. ל .פרע

ת ע רו כו ת
9ציונה תג׳ ר (גלריה צימרינסקי,
תל־אביב) תערוכת ציורים של ציירת דינאמית
ורגישה, המבשילה ביצירותיה משנה
לשנה.
9מרדכיארדץ (המוזיאון לאמנות
חדשה, חיפה) תערוכה רטרוספקטיבית של
אחד מאנשי צמרת אמנות הציור בישראל.
9פאול אופני אוסיפו (בית האמ-
ניס, ירושלים) תערוכת פסלים של פסל ניגרי
בן זמננו.

כרכים

משנ > ו ת

מהודר
12 כרכים

בכריכה מ הו דרת

13 -כרכים

אוצר המחשבה

סביב לע ו לם

6כרכי ם

6כרכי ם

ז כ רונו ת א. עידו

•ניד

2כרכים
מהודר 6כרכים

א ל בו ם ארע נג ב

כל הספרים הנ״ל להשיג
גם בחשלונזיםנוחים
בכלחנוי ות הספרים
ב הז מנו ת ל פנו תלמ פי צי ם:

תל־אביב :״מפעלי ספרים׳־ ,דח׳ אחדהעם , 24 טלפון }6567
חיפה: מ .שלגי ! מסדה) ,רח׳ הרצל ,59 טלפון 347 6
ירושלים: דורון, רח׳ יפו , 27 טלפון 25086

ס הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דדיו
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. ביום חיוזר של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
9מו ר א (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית המתיימרת לבטא את
הווי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזהו של
יוסף בר־יוסף שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים ברנש־טיין־כהן
ויורם גאון.
9הנסיכה האמריקאית (תיאטרח
העונות) בוניפאציוס־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
9האידיוטית (אהל) אורי זוהר בתפקידו
התיאטרוני הממשי הראשון, בקומדיה
קלילה של מרסל אשאר, על עוזרת־בית
פאריסאית המסתבכת באהבה, ברצח
ובחקירה.
אירמה לה״דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
9הוא
והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

@ המרתף (בן־יהודה, תל־אביב) סרט
מחח־ואמנות ישראלי, בביצועו של שמעון
ישראלי, על נושא החשוב לכל ישראלי.
אסיר דכאו משוחרר, המוצא את הגרמני
אשר גזל את נערתו ואת ביתו והביא למאסרו,
שואל את השאלה: לנקום או לא
לנקום? ביצוע פיוטי, בצירוף קטעים תעו־דתיים
מרתקים, בסרט כן, מותח ונוגע־ללב.
9המשפט (הוד, תל־אביב) עולם הסמלים
והסיוטים של קאפקד, זוכה למימוש
קולנועי מרשים, שחותמו של יוצר הסרט,
אורסון וולט, טבוע עליו. אנטוני פרקינס,
ז׳אן מורו, רומי שניידר וגלריה של טיפוסים
קאפקאיים, ביצירה קלאסית כבדה, המחייבת
ריכוז ומחשבה.

9נשימה אחת של אושר (פאר,

תל־אביב) בתול ובתולה מגלים את המין,
משלמים עבור בורותם בנשואי־הכרח כושלים.
סרט הגל־החדש הבריטי, רגיש ומפתיע
בכנותו( .ראה מדור קולנוע).
9נדנדה כשניים (צפון, אל-אביב)
תצוגת משחק מפליאה של שירלי מקליין
במחזה אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי באהבה חפשית.

9איש הציפורים מאדקטראז

(אלנבי, תל־אביב) בית־הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקסטר.
9לי קוי החמה (הבירה, ירושלים)
מוניקה ויטי ואליין דילון מאוהבים, אך
אינם מוצאים את הדרך זה אל זו, בסרט
העולם הזה 1339

האחרון בטרילוגיה הקולנועית של מיכאל
אנג׳לו אנטוניוני. עלילה מתמשכת ומייגעת,
מישחק מעולה.

0יחסים מסוכנים (ארמון, חיפה)

איך לבגוד ולעשות את בן־הזוג למאושר?
תרשים אירוטי נועז של רוג׳ר ואדים. ז׳ראר
פיליס, ז׳אן מורו ואנט סטרויברג.

מו ע דוני ם
0ג׳ימי לויד (צברה, תל־אביב) הזמר
הכושי, כוכב הטלביזיה הבריטית, מגיש
מיבחר שירי־רגש אמריקאיים בביצוע מעולה.
מספר נוסף בתוכנית: בארי קרוקר.

0פיה קולומבו

(אדריה, תל־אביב)

זמרת שאנסונים צרפתיה מגישה את אחרוני
הלהיטים הצרפתיים.

ת לי א כיזי ה

התיאטרון,

(מועדון

תל-אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההודי הישראלי.
0דוד ברגלם ערב מרתק עם איש
הקסמים הבריטי, שבהופעה אלגנטית ותרבותית
מדהים את קהל צופיו בשפע להטוטים
והיפנוטים בלתי נתפשים.

0פצצת הזמן

(תיאטרון

החמאם,

יפו) המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם
גרמניה ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי
תוכנית סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון
שרה פזמונים של חיים חפר, משחקת
בדיחות של דן בן־אמוץ וחוזה עם
הצופים ביומן־קולנוע מבדח.

חופשה בסקנדינביה היא מהנה
ורווית מנוחה ־ מלאת תענוגות
אל תצא לדרך ללא הכנה מספקת -
תן למומחהלתכנןאתנסיעתך .
פנ ה ל סוכן הנ סי עו ת שלך.

יום רביעי8.5 ,

מעולם החי

(קול־ישראל; )19.50

חיי כלבים, בעיותיי,ם ובעיות בעליהם בתכניתו
של עזריה אלון.

0מוסיקה קאמרית

(קול-ישראל,

)22.30 שתי יצירות נדירות בתכנית של
מוסיקה קאמרית: רביעייה לבאסון ומיתרים
מאת המלחין פרנץ מצי; שנולד לפני 200
שנה ואשר על שמו נקראת חמישיית כלי
הנשיפה מהולנד שביקרה לאחרונה בארץ,
ויצירה מפרי עטו של פול טורטלייה. בין
המבצעים: ז׳נבייב טורטלייה, אחותו של
הצ׳לן, המתגוררת בקבוץ מעברות.

תל־אביב, טלפון 58080

ירושלים׳ טלפון 23341

יום חמישי9.5 ,

בדלתיים פתוחות

(הגל

הקל;

)16.00 תכנית לנוער מתבגר, העשוייה לענין
אף מבוגרים: הבעיות המשפטיות שהתעוררו
בעת טביעתה של אניד, ישראלית מסדה,
בה מצאו את מותם 6ימאים.

רסיסי לילה

(קול־ישראל; )20.20

תכניתם של עוגניה שמחוני ונתן דונביץ
על חיי הלילה של ישראל: חיי הלילה של
עיירת העולים דימונה; מה מתרחש במועדון
הציידים והודי מוכרי הסטייקים.
יום שישי 10.5 ,

0כצרור אחד

(קול־ישראל)20.00 ,

כנוס חטיבת גבעתי, פגישה עם האשף דויד
ברגלס וראיון עם אופנוען חובב, בשבועתם
של יעקב בן־הרצל ואלימלך רם.

דיסקפאראד

(הגל־הקל,

)22.02

מצעד הכוכבים הצרפתי.
שבת 11.5 .

0עולם המדע

(קול־ישראל)09.15 ,

פרופסור יגאל ידין על ממצאי מדבר יהודה,
השופכים אור על תקופת המרד ברומאים
והווי תקופת התלמוד.

@ על המדוכה

(קול־ישראל; )21.16

סימפוזיון בהנחייתו של אליהו כרמל, על
רדיפת׳ המעמד בישראל בימים שלפני קום
המדינה וכיום.
יום ראשון 12.5 ,

0קונצרט התזמורת הפילהרמונית

(קול־ישראל;
)21.30 הסימפוניה
של בטהובן בנצוחו של פאבלו
היצירה נוביליסימה ויזיונה של
וקונצ׳רטו בדו מג׳ור לפסנתר
למוצארט, בנצוחו של אישטואן
הרביעית קאזאלס;
התדמית, ותזמורת קאראטס.
0כי דו ר ( 63 הגל־הקל; )21.32 העברה
ישירה מאולם אהל־שס בו תופיע להקת
התרנגולים בקטעים מתכניתה החדשה,
אריק ושושיק לביא ויוסף גולאנד.
העולם הזה 1339

ר**ין יתרון דעזק תעונועו

יש ויש. הי תרון הו א באופן ניצול קרני השמש המבורכו ת.
מי רו מי ת הי אהחברה הרא שונה בישראל, ובעלת מוני טין
בינלאומי, ש ה חלה בניצול קרני השמש המבורכו ת, בייצור
דוודי שמש ל חי מו ם מי ם בביתך.
נכון — דוודי שמש מי רו מי ת ( הי חידי ם בעלי ציפוי ס ל קטיבי)
הםיק רי םבמקצת מדוודי שמש א ח רי ם. וכאן היתרון
הגדול: כ שא ת ה רוכש דוד שמש מי רו מי תאתה פשוט
רוכש א ת דוד השמש ה טו ב ביותר שאפשר היו ם להשיג.

דווד• שפש בעב

ת ל ־ אביב: רח׳ הירקון ,325 טל 41115 .
חיפה: רח׳ העצמאות ,17 טל 2537 .
ירושלים: רח׳ שלומציון המלכד ,7 ,טל 23339 .׳ 31143
באר ־ שבע: רח׳ העצמאות ,49 טל 3061 .
רחובות: רח׳ הרצל .209

מספר 1339
המניות שחיתות ספסרות טימטוס