גליון 1340 מתאריך 15 במאי 1963

מספר 1340

ב״א אייר תשכ״ג15.5,1963 ,

המחיר 75 אג
י חחספח נדדת

ש ד שג שן פו ס

גולדה?
הטיל המצרי אל־זאפיר

£מ צ׳ ע לד

ישראל-ארה״ב
ליד ארצות סקנדינביה

התעכב ללא כל תשלום נוסף ותהנה מ קופנהגן
הנפלאה * שטוקהולם ההדורה * אוסלו היפה
ההזדמנות

לבקר

הצפון :

פלאי

שמש חצות

לילה׳

האגדתיים,

ארץ

הפיורדים

ועוד

הלפים

משולב

ועוד

בהכנסת
האורחים
הסקנדינבית

המסורתית. אל תצא
לדרך

הכנה

ללא

מספקת — תן למומחה
לתכנן

את נסיעתך .

פנ הבעת
לסוכן הנסיעות שלך

תל-אביב, טלפון 58080
ירושלים, טלפון 23341

גימנסיה

הומנית

הרשמה לקראת שנת הלמודים תשכ״ד
לבוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א במגמות י

רי א לי ת ו הו מני ס טי ת

פרטים והרשמה 10—1 :בבקר — 5—7אחה״צ
תל־אביב: בית שרון, דרך פתח־תקוה ,44 מול בית הדר. טלפון 3 5 635
ירושלים: בית יואל׳ רחוב יפו ,38 טלפון 2 633 7
חיפה: רחוב ביאליק ,17 טלפון 69 04 1

תיכון
ע״י גימנסיה הומנית

כני

הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ד לבוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
במגמות: ט כנ או תממנות /בניןאלקטרוניקה ־ ודיו ־ מלויזיה
פרטים והרשמה 10—1 :בבקר — 5—7אחה״צ
תל־אביב: בית שרון, דרך פתח־תקוה ,44 מול בית הדר, טלפון 3 5 63 5
ירושלים: בית יואל, רחוב יפו 33׳ טלפון 2 633 7
חיפה: רחוב ביאליק ,17 טלפון 69 04 1

השבוע קם בישראל מוסד הקורא לעצמו
בשם ״מועצת העתונות בישראל״ .אין לו
מעמד חוקי, אך לפי יומרותיו ברור כי
הוא רואה עצמו כמוסד כמעט־ממלכתי. מה
גם שראש־ר,ממשלה, אותו קנאי ותיק ל־חופש־העתונות
הצרוף, כיבד אותו בברכה
אישית חמה.
הארץ, אחד מעמודי־התוזך של מוסד זה,
בירך אותו במאמר ראשי מיוחד, בו כתב:
״מועצת העתונות בישראל אינה נועדה ל׳
שמש כלי־עזר לצנזורה ...אצור לה שתשמש
כתובת לפניות מצד הממשלה, הרשויות
המקומיות ושאר גופים ציבוריים,
אשר מטרתם לעשות את העתונות לשופר
של דעות רשמיות, או לצינור להחנקת
דעות אשר גורס בעל־שררה אינו אוהב
לשמען
זוהי ברכה משונה במיקצת ביום הולדתו
של מוסד חדש. אולם היא במקומה. כי על
ראש העורכים הנכבדים של העתונות היומית
בוער הכובע. גם הם יודעים לאיזו
מטרה ינוצל המוסד החדש.
המועצה מורכבת משלושה גופים: ה־מו״לים,
העורכים והעובדים של העתונות
היומית. הדגש הוא על המילה ״יומית״,
למרות שדווקא מילה זו הושמטה מן השם
הרישמי. כי בקרב העתונות היומית אין
כיום זכר לאופוזיציה של ממש. מלבד קול
העם הקומוניסטי, שתפוצתו קטנה והשפעתו
בחוגי המקצוע מבוטלת, הולכים כל ה־עתונים
היומיים — כמפלגתיים כבלתי־מפ־לגתיים
— בתלם הממשלתי, בכל עניין
חשוב.
לא כן המצב בקרב השבועונים. כי כאן
שולטת האופוזיציה העיקבית, בדמותו של
השבועון המסויים, שתפוצתו ומשקלו עולים
בהרבה על כל שבועון אחר. על כן
הקפידו הגופים המעוניינים להגביל את המועצה
לעתונים היומיים בלבד.

עד כה היה הגורם החשוב ביותר בשטח
העתונות היומית מוסד הקורא לעצמו ״ועד
עורכי העתונים״.
בזמן האחרון שמע גם הציבור הרחב
על תפקידו המוזר של ועד זה, שבן־גוריון
שיבח אותו לא פעם, ובצדק. כי זהו מוסד
שנועד כל־כולו להשתקה. בו נקשרו כל
קישרי־הטישטוש, שהעלימו אינפורמציה חיונית
מעיני האזרחים. וגם להיפך: בו הוכנו
מסעי־התעמולה הגדולים, שבאו לזרות אבק
בעיני הקוראים, שאין להם כל אפשרות
לבדוק את מהימנות הידיעות, כשכל העתי־נות
עושה יד אחת נגדם. המסע נגד המדענים
הגרמניים, שראש־ד,ממשלה עצמו
הפריך אותו, היא רק דוגמה אחת מיני
רבות.
לעיתים קרובות הצליח העולם הזה להפר
קישרי־שתיקה, לשים לאל הסכמי־טישטוש.
אולם לא תמיד. כי קיים שיתוף־פעולה הדוק
בין ועד עורכי־העתונים לבין הצנזורה הצבאית.
לא פעם החליטו העורכים הנכבדים
להשתיק פרשה מסויימת שהצנזורה לא יכלה
לפסול אותה בעצמה, מפני שאינד. בט־חונית־סודית
— ו״ביקשו״ את הצנזורה לבצע
את ההחלטה. משמע: לפסול ידיעות
על אותה פרשה גם בעתונים שאינם כפופים
למרות ועד־ר,עורכים. כלומר: בשבועון
המסויים.
אין בארץ סעד משפטי של ממש נגד הצנזורה
הצבאית. אך אם כל העתונות מתקוממת
נגד החלטה הנראית לה כשרירותית
— סופה להצליח. לעומת זאת, אין שום
סיכוי לשנות החלטה כזאת כאשר היא נושאת
את הגושפנקה של עורכי היומונים.
כך הפכו עורכי היומונים, למעשה, לשותפי

נשיאות לרחל ינאית
אנו מרשות לעצמנו להציע לכנסת הצעה-
משאלה, שבוודאי תתקבל על דעת חלק גדול
של העם ונבחריו.
לדעתנו הדרר המתאימה ביותר למלא
מקומו של הנשיא המנוח, שתהיה נם מעי:
כבוד לזכרו של נשיאנו
האהוב, היא למנות
את רעיתו של
מר יצחק בז־צבי ז״ל
— את מרת רחל
ינאית—בדצבי תב־ל״ח,
כיורשתו על
כם הנשיאות, עד
תום מועד הנשיאות
של הנשיא המנוח.
מרת רחל בז־צבי
לא היתה רעית הנשיא
בלבד; היא
הרי גם אישיות
רבת־פעלים לעצמה,
בכל שטחי חיינו החלוציים
והציבוריים
בעבר ובהווה. ינאית מרת רחל בדצבי
העזלס הזה 1340

הצנזורה. לפי ההגדרה המצויינת של הארץ:
״כלי־עזר של הצנזורה.״
אם זה היה המצב כאשר היה קיים רק
״ועד עורכי העתונים״ — מה יהיה המצב
כאשר תתחיל לפעול מועצת הממונות׳ הקוראת
לעצמה ״מועצת העתונות״ בהא־הידיעה?
האם תשנה את דרכיה, או להיפך
— תיתן גושפנקה יעילה עוד יותר לפעולת
הצנזורה, להעלמת ידיעות חיוניות,
לצימצום חופש העתונות?
דמוקרטיה אמיתית אינה יכולה לפעול,
אף לא ליום אחד, ללא עתונות חופשית.
בלי חופש זה, דומה הדמוקרטיה למנגנון
מסובך, שהוצא ממנו בורג מרכזי.
על כן יש ויש מקום לדאגה הסמוייה,

הכנסת. עוד ננתח אותה ביתר פירוט בבוא
היום. לזכותו של דוב יוסף יש לומר
שהוא קיים את הבטחתו, וכי ההצעה החדשה
דראקונית בהרבה פחות מן הקודמת.
ההצעה של גדעון האוזנר היתה תועבה.
ההצעה של דוב יוסף היא רק חוק חמור.
אולם כבר הקריאה הראשונה מגלה חידוש
עקרוני: בפעם הראשונה בחוק הישראלי
(ואולי בחוק הבינלאומי כולו) נעשתה
הפרדה רישמית בין העתונות היומית, לבין
העתונות הלא־יומית. קרי: השבועון ה־מסויים.
וכך
מתחיל הסעיף מס׳ : 13״פורסמה
לשון־הרע בדפוס, למעט בעתון יומי
אחרי הקדמה זו מטיל הסעיף חומרות מיו

יפה: רחוב ביאליק , 17 טלפון 69041
ירושלים: בית יואל, רחוב יפו ,33 טל 26337 .
ת ל ־ א כי ב: בית שרון, דרך פ״ת ,44 מול
בית הדר, טלפון 35635

1י § ייי 5 8ל 0 3

בחינותבגרונ1
ב־ 15 למאי
נפתח קורם

למועד דצמבר 1963

מגמות: ריאלית והומניפטית

הקאריקטורה של נבון ב״דבר״ ()1962
המשתקפת באותו קטע של הארץ. אנו מצטרפים
לדאגה זו.

אם היה צורך בהוכחה נוספת לכך, באה
השבוע הצעת חוק לשון־הרע החדשה וסיפקה
אותה.
לפני שנה, כשהונחה על שולחן הכנסת
ההצעה המקורית, לא הסתירו יוזמיה כי
הכוונה העיקרית היא לסתום את פי השבועון
המסומם ׳.כך נאמר לעתונאים מודאגים
בחוץ־לארץ, כך גילה דבר בקאריקטורה המפורסמת
של אריה נבון, כך קיבלו זאת
כל עתונאי ישראל.
אולם הדבר נעשה בלי חוכמה. מישהו
אמר לעצמו :״נכון שהעיקר הוא לדפוק אח
העולם הזה, אך בהזדמנות זו נסלק גם
כמה חשבונות אחרים.״ לכן הוכנסו לר,צ־עת־החוק
סעיפים מזוויעים נגד כלל העתו־נוחי
בארץ, נגד עתונאי-חוץ, ועוד, ועוד.
דבר זה היה בעוכרי ההצעה, בבחינת
״תפסת מרובה — לא תפסת!״ ידידי העולם
הזה ברחבי העולם, שהתקוממו נגד
ההצעה, בחזית בינלאומית רבת־רושם, לא
היו לבדם. הם היו בחברת עתונאי ישראל
וכתבי־החוץ. הזעקה הגדולה קברה תחתיה
את ההצעה.
השבוע הונחה הצעה חדשה על שולחן

חדות על המפרסמים — מלבד היומונים.
איך נולדה הפרדה זו? אין זה סוד: דוב
יוסף ישב עם עורכי היומונים, הגיע עימם
לכלל הסכם. אדם פחות אדיב היה קורא
לזה ״קנוניה״ .עיקרה: תמורת הסכמתם של
עורכי היומונים להצעה, ניתן להם מעמד
מיוחד. החוד נישאר עתה בבירור ובגלוי
נגד העולם הזה — אלא אם כן נניח כי
הממשלה מחוקקת חוק למלחמה נגד עולם
הקולנוע ושבועון משרד־הבטחון.
(מובן מאליו שעורכי השבועון המסויים,
אשר לדברי דוברי המישטר עצמם נועדו
לשמש קורבן להצעת־החוק המקורית, לא
הוזמנו אף לא לאחת מן ההתייעצויות על
שינוי ההצעה, ואף לא נעשה נסיון פורמלי,
למען הרושם החיצוני גרידא, לשמוע את
דעתם והשגותיהם).
בכל זה אין להאשים את דוב יוסף. אך
אפשר ואפשר לשאול מה תהיה דמותה של
״מועצת העתונות בישראל״ ,המתחילה ב־קאריירה
שלה בצל הסכם מוזר זה.

שרשי ש 1/רח1יך
לברק 1להופ1/ה
נגד קשקשים
מכתבים היא היא שעיצבה את הדמות העממית
של בית הנשיא, ויצרה את הדפוסים
שיקבעו גם להבא את אווירת, הבית״
שנעשתה כל כד אהודה על העם, על מוקירי!
של הנשיא המנוח, על חבריו ואורחיו
המרובים ששהו, טי מעט מי הרבה, בצל
קורתם של הנשיא המנוח ואשתו הנשיאה.
בהיסטוריה שלנו היו מקרים לא מעטים,
שמלכות ירשו מקום איש! המלך, והמלכה
שלומציוז (שלומית אלכסנררה) תוכיח, כי
כבר לפני אלפיים שנה היו נשים מוכשרות
לנהל, וביחוד לייצג, את מדינת ישראל.
אנו מניחות כי החוגים הדתיים, אשר בדרך
כלל מתנגדים לזכויות והתחשבות במחצית
הנשית של העם, לא יכחישו, שאם
יש להם היום עמדה חזקה באומת, הרי זה
במידה מסויימת הודות לאותה טלכה שלוט־ציון,
אשר לאחר פטירת אישה אלכסנדר
ינאי המלד, החזירה את אחיה שמעוז בז־שטה,
ראש הפרושים (המפלגה חדתית־לאו־מית
דאז) ומסרה לידו את ההנהגה הרוחנית
של העם והמרינה.
אנו סבורות, איפוא, כי מרת רחל ינאית
—בז־צבי ראויה מכל הבחינות ולאור נם־
:העולם הזה 1340

יונה נם בייצוג ציבורי וממלכתי, למלא
את תפקידה כנשיאת המדינה למופת ולתפארת
ישראל.
תהילה מטמון, יו״ר הליגה לזכויות
נשים בישראל, תל־אביב

הבחור כגוש

אתם מבינים בישו, ואפילו בבאד, כפי
שהוכחתם בכתבה החיובית שלכם על פסטיבל
המוסיקה באבו־נוש (העולם הזה
.)1330 אכל כשהסתכלתי לאחרונה במנצח
זיני שטדרמז, לא היו לו ״שערות מכסיפות״
,והבחור באבו־גוש, שניצח על השירה
בהפסקה, שטו לא אראי.
קוראה, תל־אביב
שערות המערכת מלבינות מבושה (אם כי
למנצח שטדרמן יש כמה שערות מכסיפות,
החבויות בין שערותיו הבלונדיות) .הבחור
בגוש היה הרי (מתחרז עם ״בנאי״) גולומב,
בנו של מנהיג ההגנה, שגם תירגם את
שירי־הדת מגרמנית לעיברית.
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

ח פו ף ב
א דיי ק סי ר

מי שיער לחפיפה
מוצר איכות של
חביאוקוסמטיקאי
ד״ר אלכסנדר רובין

מכתבים

דובק

אדימנטים בהלוויה

למקרא ״הנדוז״ ,הדז בהלוויית נשיא־המדינה
(העולם הזה ,)1338 אינני יכול
להתאפק מלהעיר כי המאמר היה מאלף —
אילו התבסס על עובדות מדוייקות.
כאחד מהרבבות שבאו לחלוק כבוד אחרוז
לנשיא, יכולני להעיד כי ההתפרצות נשאה
אופי שונה לנמרי. כל מי שעיניו בראשו
יכול להבחיז באלמנטים פליליים, שמצאו
להם פורק! ומקום להתגדר בו.
יובל רותם, ירושלים

פני הדור כפני המדור

אני מצרה את תמונתי, כדי שתיראו כי
אינני שמרן מז הדור
הישן.
אני שואל:
האם ניסיתם פעם
לוודא לעצמכם מדוע
קוראים אנשים את
עתונכם?.
הדוגמא הטובה ביותר
היא שבכל
גליה, לאחר הופעת
איזו חתיכה חשופה,
או לבושה בגליו!
הקודם, אפשר
לראות שחלק גדול
ממדור המכתבים מרוכז
על נושא החתיכה
הנ״ל.
א. קריזמן, תל־אביב
קריזמן

כולל מכתב זה.

הפילים מעפילים

במכתב המאוד משעשע, שפורסם באיגרת
העורר אל הקורא היקר אודות הטיול לשמורת
הטבע בקניה (העולם הזה )1339
שכחתם לציי! דבר אחד:
הפילים לא באו למרומי ההר כדי לשתות
מים, אלא לראות את היצורים הנדירים
— הבאים כל הדרר מישראל אל פים־
גת האברררים, בדי לשחק פוקר.
אלה אילן, תל־אביב

אפליה -מה פתאום?

ברצוני לענות למכתבו של מר עובדיה
מזרחי מרחובות, בקשר לבנות שטבעו באפו!
המזעזע בחוף תל-אביב (העולם הזה
.)1338
מר מזרחי הנכבד, האם אתה באמת חושב
שאילו היו בנות אלו צבריות מפונקות
לא דתיות ואשכנזיות, היה הדבר משנה
את תנובת הציבור? האם אתה חושב שהציבור
מעדיף צברית מפונקת, חופשיה
ואשכנזיה על פני עולה חדשה, דתית ובת
עדות-המזרח?
יתר על בז, האם לא היתה זו זריית טלה
על פצעי המשפחות השכולות, אילו דנה
העתונות באסוז זה בהרחבה?
ולעניין השני, אני יכול להבטיח לר
בלב שלם שאי! אפליה עדתית בארץ —
והנוער יכול לשפוט בעניין זה יותר טוב
מסד ..לו היית טוע! שאי! ערוב, אפשר
היה להתווכח, אבל אפליה בטוח שאיז.
אריה ספקטורובסקי, צה״ל

צעיר יפה־תואר

ד 1בק -ערבית 1ג1יב
המכבס
ב מ הי רו ת
שומר על ה אריג
כפליי ם!

ק| צ ירינ יות ״״

אנגליתלומדים בהצלחה ב״אולפן גרג״
לפי שיטת גרג סג< )0 8 £הקלה
תוך חודשיים, פעמיים בשבוע
ת ל ־ אביבזח. ב ר ־ קמא, ר ח׳ גו ר דון 4( 5עד 6אזוה״צ)
חיפה: בית ־ הספר ״ב מ על ה ״ ,ר ח׳ ש מ רי הו לדן

.העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלי :,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד,
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם, ת״זג
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אריגים עדינים יש לכבס במהירות :
״טקסטיל שמפו״ מסיר כהרף עין לכלוך
וכתמים, מחדש את האריג ומקנה לו
צבעים חיים ורעננים .״טקסטיל שמפו״,
הוא אמצעי הכביסה היעיל והעדין ביותר
לצמר, משי ואריגים עדינים. שימו
לב: אספו אריזות ״טקסטיל שמפו״
ו״סינטבון״ ,תמורתן תוכלו לקבל, לפי
ערך נקודות, ספו״ם חדיש מפלדה בלתי
מחלידה, תוצרת ״רדד״ .פרטים בחנויות
מכלת.

במדורה של רחל המרחלת הופיעה עלי
ידיעה (העולם הזה )1338 שאמנם אינה
כשלעצמה,
חשובה
אד משקפת חוסר־דיוק
באיסוף ידיעות.
ידידי ה״אישי״•
(ודומני שאי! ידידים
שאינם ״אישיים״)
הוא אומנם
עתונאי צעיר,איטלקי
ויפה־תואר, אד:
( )1איז שמו קר־לו,
אלא גוליאלמו.
( )2שם משפחתו
אינו בירדזי, אלא
בירגי )3( .לא הגיע
אתי לארץ, אלא בא
לבקרני כאשר הייתי
בא! )4( .אי! שיבה דייך הביתה, לתקופה כל 1 שהיא — חופשת
מולדת )5( .לא לעשרה ימים, אלא לשלושת
שבועות )6( .לא ממסעותי סביב לעולם,
אלא ממסע־הרצאות רצוף ומייגע למנבית
היהודית המאוחרת, וחזרה לניו־יורק, לחודש
נוסף של הרצאות — פעמיים ביום.
( )7הוא ראה את עין־הוד, רח׳ דיוננוף
וכמה מועדוני־לילה, נכון, כולל יומיים ב־באר־שבע,
סדום ודימונה, חיפה, עכו, טבריה,
צפת, נצרת, כפר גלעדי, נאות מרדכי,
נהלל וירושלים )8( .לא ״לקחתי אותו
חזרה״ ,הוא חזר על־מנת להשתתף בבחי רות
בארצו
יעל דיין, ניו-יורלג

זכות הקדימה פמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצדומיהם למכתכים.
פירשום המאמר השני של אורי
אבנרי בסידלה ״המסע אל הירדן״
,בו הוא מנתח את עמדת
ישראל נוכח האתגר של הפדרציה
הערבית, נידחה לגליון הבא, ב-
עיקבות הצורן להגיב על המאורעות
הקשורים בפרשת בן־גל.

העולם הזה 1340

ין פרשה חדשה ״ 1זעק בטאון מפא״י, ג׳רוסלס פוסט, בכותרת מאמרו הראשי,
1 בעמוד א׳ .״אין סיכסוכים!״ קרא ראש־הממשלה, במסיבת־עורכים סודית, אותה כינס
במיוחד למטרה זו .״אין! אין! אין!״ חזרו כל דוברי המישטר, גדולים וקטנים, כמו הדים
מהרים רחוקים.

אף השבוע היה ברור לכל בר־דעת בי אבן יש ויש. ישראל נמצאת
באמצע ״פרשה חדשה״.

ומי שאומר בישראל ״פרשה חדשה״ — כוונתו לומר :״פרשת־לבון חדשה.״
הרעיון עצמו אינו חדש. כבר למחרת התפוצצות עניין בן־גל, הצביע העולם הזה על
הדימיון המפתיע בין פרשת בן־גל ופרשת לבון — מבחינה חיצונית ופנימית כאחת. כבר
אז, זמן רב לפני סילוק הממונה על שרותי־ד,בטחון, ניבאנו כי יתלקח ויכוח סביב השאלה:
״מי נתן את ההוראה?״ אבל גם אנחנו עדיין לא העלינו אז על דעתנו כי הדימיון יהיה
כה מושלם, כה מקיף ומעמיק, כמעט לפרטי־פרטים.
פרשת לבון התחלקה לשתי פרשות שונות:
• עסק הכיש של — 1954 מתן ההוראה האווילית, תיכנון הביצוע הרה־האסון,
חוסר־האחריות המדינית והביצועית, הכישלון, טישטוש העקבות, זיוף־המיסמכים ועדויות־השקר
לשם העברת האחריות על שכמו של לבון.
• פרשת ההדחה של — 1 9 6 0 /6 1זיוף העובדות וניצולן, לשם סילוקו של

אור אבנר
לבון מעמדת־הכוח שלו בהסתדרות וחיסולו, לקראת הקרב על הירושה, תוך שימוש גלוי
באמצעי טרור, לחץ וכזבים.
גם הפרשה החדשה מתחלקת לשני פרקים שונים, שהקשר ביניהם אינו מחוייב־המציאות
כלל וכלל:
• הפעולה נגד המדענים הגרמניים כמצרים -תחילה בדרן של מיבצע
ישיר, ואחרי מעצרו של בן־גל, בדרך של מסע־תעמולה עולמי.
• סילוקו של הממונה עד שרותי-הכטחון מעמדת-הכוח שלו, תוך ניצול
הפרשה וזיוף אפיקי־ד,אחריות, כדי לקדם קבוצת־לחץ מסויימת במאבק על הירושה.
קיימת זהות גמורה בין הנפשות הדרמטיות שפעלו בשתי הפרשות:

בשתיהן נתן אותו איש את ההוראה, בשתיהן דאגו אותם אנשים
לזייף את העובדות, בשתיהן גויים דויד בן־גוריון אישית כדי לחסל
אנשים שהיו עלולים להוות מחסום כפני שמעון פרם בנסיונו לרשת
את דויד כן־גוריון בעודו בחיים.
כדאי לבחון שני פרקים אלה להוד ובקפדנות. כי מאז פרשת־לבון לא היה מאורע
במדינה שזיעזע את צמרת המישטר כמו זה — והמטיל כמוהו אור על המצב, המחפיר
והמחריד כאחד, במוסדות העליונים של המדינה.

שבי בזבגגנגים, שני בגירים
ך* שבוע פירסם השבועון המצוייר הצרפתי מאץ׳ ,באיחור, ראיון אישי עם הממונה
( | ע ל שרותי־הבטחון, שהתקיים עוד בראשית המסע התעמולתי. ראיון זה נערך במלון
דן בתל־אביב, לפי יוזמת הממונה עצמו, שהזעיק לצורך זה את הסופר הצרפתי מפאריס.

ך | י | י | השיחה שגרמה להתפוצצות פרשת ברגל. מסביב לשולחן במלון
1ל <41
11 שלושת המלכים בבאזל יושבים יוקליק ובן־גל ומולם היידי וריינר
גרקה. בציור, שהופיע בשבועון הגרמני שטרן, סומנה גס מנורת־הקיר, בה הוטמן המיקרופון.

בשיחה זו גולל הממונה את העובדות
על פעולת המדענים והטכנאים הגרמניים במצרים.
הת׳אור חופף את העובדות שפורסמו
בעתונים זרים, ממקורות מצריים
וממקורות ישראליים כאחד. אין ספק כי
מצרים החלה לייצר:

• מטוס מסרשמיט ספרדי מדגם
ה״א־ .200 זהו מטום־הדרכה סילו-

״ני, שאפשר י להשתמש בו כמטוס־קרב. מסר־שמיט
הציע אותו תחילה לגרמניה המערבית,
אך זו החליטה להשתמש במקומו במטוס
פוגה־מגיסטר, הדומה לו ביכולתו.
משמע: מצרים מייצרת מטוס הדומה למטוס
המיוצר בישראל( .אגב: המטוס המצרי
והמטוס הישראלי מצויידים באותו
מנוע צרפתי. הצרפתים טוענים כי מצרים
השיגה מנועים אלה בלי רשותם).

• מטוס מסרשמיט מדגם ה״א
. 300 זהו מטוס־קרב על־קולי, הדומה ב־השגיו
(לפחות. בתיאוריה) למטוס נזיראז׳ ,3
העומד עתה במרכז המערך האווירי של
ישראל. גם גרמניה וגם ספרד סירבו קודם
׳.לכן לייצר מטוס זה.
י נשאלת השאלה נידוע התעקש עבד אל-
נאצר להוציא הון־תועפות על ייצר מטוסים,
תחת לקנות כאלה (או טובים יותר)
מברית־המזעצות או מן המערב? לכך יש,כנראה, שתי. סיבות:

• היוקרה הטמונה בייצור עצמי,
הדרושה לנשיא רע״ם במאבק על
אהדת ההמונים בעולם הערבי.
0 1 1 1 1 1 1 1 1 7 ?1בפרופסור האנס קליינוכטר 48 כפי
י 1 1 1 1 1 1 1 /1 1 1 1 1 * 1ששוחזרה על־ידי השבועון שטרן. כש־נסע
קליינוכטר ב־ 20 בפברואר ממעבדתו הביתה, מצא מאחורי סיבוב

חד כי הכביש חסום על־ידי מכונית. אדם ניגש לחלון, הכניס אקדח
מצוייד במשתיק־קול. המדען הספיק לדחוף את הקנה הצידה, והמתס־נית
נפלה .׳המתנקש ושותף, ברחו במכוניתם, בה חיכה איש שלישי.

• החשש בי במקרה של מלחמה,
לא ישיג למטוסיו הזרים חלקי-
חילוף חדשים להפעלתם (כפי שאומנם
קרה לו במיבצע־סיני, כשגם אנגליה וגם

831)81811
03)1ח8נ!0ו!

ח 6נ! ש)1

4 80 :׳ 0א*.א4א^**י ססויסניאסי• *04י ״׳ י!

א01 .־*א>א 041א*.י 4440 •104א.א0יא 4.א0) 00ל

>•< מיסימס מי*11 ומ)*יג*ממיו**0׳^י**
>10x6אא 06<4.יס6-06א * 06א*.**4אי< : 1660

ז אסאי

•>יא 47>:א אי* •0<1א סלס ליאסי

* 40 :040:א׳לס4:׳׳:יי ל לסאס
,:* 4)4ן: יא:0 06.י4) 0איא •ו>1׳א

:0:4404ל<>:0 0:מל 1ז0> 0:44 >:0א

)5*7*81 חי

...זי **94>7ומיי 0*8זסגיססיי{ *ג04>*0469ל

א^.0י ^ :סיא 44046).<6״ 1אס6זא)04
הילל 8אא 0* 8 #0* 10> 0מ 0ל* 8י * 0)6׳
>יא׳ס׳יאס 0<6א4זסא> סי•15 סייס•>א:0

8 8ל*ל)>י4יי)י(• .י>*1<4י6ז*
.׳מי <66׳מ0<4
400(04ל 76:1^ 04444 >0>4.לס4 8 :א<א| 05* 4>1
1א 0גל*)*<6 <804 ${#6£י>יין * מ ׳* א1* #1

* 6* 4ז4י<401606444•.א* 44-א*>>:0איי׳א1
* 45ז**6י* 00640 64י * *044 4* 4> *4* 80־0
׳ 016)401י סיי זיסא 0 <66י*45 יס יא
ס!* 8׳<0*04ס* #0 40) 6ז *46646 אאאי *י* 66י6
)00404א 40י 0׳<44 4ויז 44<4אל*סי 46x46א6־ 40
****04 £4^ 6* $8יי<* 84 מיי 5) 6646 6* 4 4640׳ * 0א40:00<.א60!4י מ. 64 4* 0:0) <6׳איל

< ס*לס>: 40 6>8 ,

<>> 0אס 0>>*<00ס 606 400. 76:6:0

(ס י>> איי• ־ 46446 40 40א אסס! :-
>;0א 40 זססע: י׳<0<-זסס> 0 00א>א ז

; 0*0א א >*6*68*1<>6 אסי^ציזס •:א•> :

מסיאא-א

• 5:0* #06 40א-א ,
•0:׳* א40460;/:ל 50:4

0*6:0:.ל> ס יי.<<0־סי

< <6:04610׳0:<4

ס<>46א> 80 44* 046*6א>/י* *סס ס-י׳ יי

*.י א אסיססס0 0 <04:00:6מי-:א
•\אס:ס04א- */ס* •6 44׳ 0:י< מיי
:׳< אא סיס א>6־0א <<׳0איא 44י•

אא 4>:<0אאי<< 046 >66:־

א-אססזסלס ס* **י• :140.א•

41x4לא*044׳<יא,א-׳י<4-5׳•זסג ׳׳אס

י*׳6ל*80י#66)6816 86844,׳>64 יז8מ*#

>056׳יי־י* 6.8644
*. 604א4- {*6י׳4 <6.04 מי 40
* <8046*5 46; 61)56800 43446)646) 60606י4{#
>6ו16י<40׳6לי 0מא 4) 40 6610*5א 6>0אס׳י
ייס )*>604^ * 0.א6<<64) 816 #.ס* 604ז 4מ

א/,6־ 440 אי׳) 5א6<65 4א>0ז40 440-
8*06ח00*6466 ¥ *646>1
י< 0**45י50 44<6*40400, 4/6
ס11 קא> 40* 6.84*4 6׳9-016

־#.ן א 46.4 90:0* 6440׳א8 *0<65*0* 56404
י ^,׳י 3ומלסיי

.י)י) ׳)0י 5501־ X 0 # 0 4 6מ-00060440 6ס *

#.ילזא 00>66449^£
688881066
00£>406־^<6^46)<46
<*{1466-146446

יי**<<י־<4#*0א 0:464 <-אמס •.א^וסליא 40050*8
׳865 * 866 66 {46* 40161׳ *66*6*4606א 4*#<8
x55*6א׳/״<40*1 #406
* י׳054׳*0 56-י 6׳< *66• 605500 0*06 604
איא>*6#<1(< 8*6 6850566)4 40 6* 56
> 546666x04440

>׳<א* 40 668׳׳ א >א 6א מ

־יסיי 0 )^ 9זזמז> 5

)88 יי)

ח 658׳1411כ>ח מ?ז*1
מ 8יג*י 5היקח6 ^<5י </86161ח *£ 8 }<1

ח 10 4 8מז ^{1ן י^מ>* .ו״*מ8 :
2 0 * €1418880מ.>#׳מז 8:1׳.מו

>564*66 85*556{4 0/440*10-0 0 6

מימ 55ל1׳ $מ<> 16ס5*16*1 105>*} 80>,66(56
•*י<> <56*6040850 5אמ 40 6יי)>0516 05^5
**#545 )#4^99 ^8
׳ .08א( <45*• <8,זאסי 45> <0 ) 68*6א 6
> 61א5*05*66(58<( #5>5**>5
*י*<5 ){05•׳$י 164י>6י8
׳80400*40*4^4, 0x64-640x4 # 1 4 0 0 ( .6606404

> .א.ז64ז 66ן ^ 8זייי*^מ6 4*8 <8יז 68
׳)66^ * 0*1י*416<*> 44י44א 6*6016 *5055196. 0
מ<^,מ6 .61.16 יגמ 818>(58>8<{>*6

X04.׳>$66 8)514 8644 488 5*0*48*6*0 )06000

-׳X4006 5}5.6־<4מ6ק$$א>י

אדזאפיר

שני עמודים אלה הופיעו בשבועון הגרמני דר שטרן, במיסגרת אחת.
הכותרת :״טילים מכאן ומכאן״ .למעלה: בן־גוריון ופרס, בתצלוס בחי־תמונה
אשר השבועון טוען כי היא מראה את הכור האטומי ליד דימונה.

עבד אל־נאצר (ימין) צופה בשיגור טיל. השבועון טען כי השלטונות
הגרמניים ראו בעין טובה את עבודת המדענים במיצריים, מתון הנחה
שהזכר ימנע הומות מדענים סובייטיים, וכי תוצאות המחקר יעמדו לרשות גרמניה.

ברית־ד,מועצות עיכבו את אספקת החלפים, מתוך שיקולים שונים).
עד כאן אין שום ויכוח על העובדות. מסתבר מהן כי שני ר,מטוסים אינם מקנים למצרים
יתרון על ישראל. ההבדל הוא רק כי מצרים מעדיפה לבזבז כסף על ייצור עצמי (היקר
פי כמד ,),בעוד ישראל סומכת על רכש מחוץ־לארץ. אילו סילקה מצרים את כל המדענים
הגרמניים הפועלים בשטח זה, לא היתד, ישראל מרוויחה דבר. מצרים היתד, פשוט מזמינה
את אותם מטוסים בברית־ד,מועצות — או מייצרת אותם בעזרת מדענים סובייטיים על
אדמתה.
המצב שונה במקצת, אך לא באופן מהותי, לגבי ייצור הטילים. לשרותי־הבטחון הישראליים
נודע כי מצרים הצליחה לרכוש קבוצה של מדעני־טילים גרמניים. לא היו אלה
הכוחות המזהירים ביותר של הרייך השלישי (שמצאו משרות בטוחות יותר) ,אך היה להם
ידע וותיק. כולם עבדו בעבר בפיתוח טיל צרפתי.
קבוצה זו ייצרה במצרים שני טילים:
• אל־זאפיר (״המנצח״) ,המסוגל להטיס מיטען של טון למרחק של 280ק״מ,
בדומה לוי־ 2הגרמני במלחמת־העולם השניה,
• אל׳קאהיר (״הכובש ,)-שאינו אלא אל־זאפיר בתוספת שלב שני. על כן הוא
מסוגל להגיע לטווח כפול ( 560ק״מ) ,אך לשאת בטווח זה רק מיטען זעום של 100ק״ג.
הידיעה על ייצור זה העלתה את יוקרתו של נשיא רע״ם במרחב, אך לא בין אנשי־מיקצוע.
הטיל הראשון במרחב שוגר על־ידי ישראל, ולא על־ידי מצרים. בן־גוריון צולם
ליד טיל לפני עבד אל־נאצר (ומפליא עד כמה התמונות דומות) .העולם מניח כי בשטח
הטילים אין למצרים יתרון על ישראל( .מתקבל על הדעת שאילו היתד, ישראל מעוניינת
באותם מדענים גרמניים, או שווים להם בערכם, לא היתד, מתקשה לשכור אותם באותו
מחיר).

שלא תבוא .-כלומר: סוגי־נשק שבעליהם יודעים כי לא כדאי להם להשתמש בהם, אך
שהם מוכנים להשתמש בהם באחד משני ד,מיקרים( :א) שהאוייב יקדים וישתמש בהם
ראשון, כך שיהיה צורך להשיב מלחמה שערה, או (ב) במצב של יאוש, כשיכלו כל הקיצין,
בבחינת ״תמות נפשי עם פלשתים״.
סוגים אלה כוללים אמצעים של לוחמה בחיידקים, בקרניים רדיו־אקטיביות ובאדי־רעל.
כל אלה מכוונים להשמדת אוכלוסיה אזרחית. לגבי כולם יש לישראל יתרונות טבעיים
לעומת כל יריב ערבי: רמתה ר,היגיינית הגבוהה יותר, קטנות שטחה (כך שכל פגיעה בה
תתנקם גם בשכנותיה) ,ועוד. כל מנהיג ערבי, שישתמש בהם, ידע כי הוא מזמין השמדה
טוטאלית של מרכזי אוכלוסייתו, אף אם יצליח לפגוע תחילה פגיעה חמורה בישראל.

שניט 2
רות. למטח

עד כאן אין עדיין ויכוח ממשי על העובדות. גם אין בהן כדי להכיא
לכלל כהלה, או לכלל הנחה בי במאזן־הבוחות חל שינוי לרעת ישראל.

רוז\ז \זיגער גזט־יר?

גם בלי אינפורמציה ברורה, חייבת כל הגהגה בטחונית ישראלית
להניח כי האויים הפוטנציאלי אומנם מפתח בלים מסוג זה.
נוכח האמונה המצרית, כי ישראל מקדימה את רע-ם בפיתוח נשק אטומי (תהיה האמת
שבה כאשר תהיה) ,יש גם להניח כי רע׳׳ם משתדלת להכין לטיליה ראשי־קרב רדיואקטיביים
*,לפחות למיקרה של שעת־חירום הגנתית.

כך אומר ההגיון. בשלב מסויים השתכנע הממונה על שרותי־הכטחון
בי בך אומרות גם הידיעות.
איך הוא השתכנע בכך? בראיון עם השבועון הצרפתי, אמר הממונה כי ידיעה זו הובאה
אליו על־ידי אוטו יוקליק, מדען גרמני-אוסטרי, שסיפר כי המצרים השתמשו בו כדי
להשיג קובאלט, שהוא מתכת המאפשרת יצירת ראשי־קרב רדיו־אקטיביים. ואילו השבועון
הגרמני שטרן, הניזון בפרשה זו ממקורות. מצריים, טוען כי יוקליק הוא שקרן, רמאי
ורברבן, שהסתנן למוסדות־מדע אירופיים בטענות־שווא, שזייף אפילו את תעודות־ההסמכה
שלו. בקיצור: טיפוס פלילי, שמכר סודות מדומים לישראל ולמצרים כאחת, ושפיברק גם
את הסיפור על פצצות־ד,קובאלט. מסתבר כי גירסה זו אודות יוקליק נתקבלה על דעת
השלטונות בשוזייץ, בגרמניה ובארצות־הברית, שקבעו מפורשות כי לדעתן אין המדענים
הגרמניים במצרים עוסקים בייצור נשק בלתי־שיגרתי.
גזנזגןעאגט 1רגזראש !

^ 6ך מכאן ואילך מתחיל התיבות — בעולם, ועתה גם בצמרת ישראל. הוא סובב
ץ ) סביב השאלה: מה השימוש הפוטנציאלי בטילים אלה?
ביסודו של דבר, אין טיל אלא כלי־תובלה, ככל כלי־תובלה אחר. הוא מסוגל להוביל כל
מיטען בעל משקל מכסימלי מסויים למרחק מסויים. אם הוא מצוייר במנגנון־ניתט יעיל
(ועל כך עובדים המדענים הגרמניים במצרים) ,הוא יכול להביא מיטען זה גם למקום
המסויים שנקבע לו מראש.
אם כן, מה יובל בטילים?

ברור שאין בל טעם להוכיל בהם פצצות רגילות. הטיל יקר מדי,
פגיעתו פחות מדי מדוייקת, מישר,ל המיטען שלו רטן מדי. להפצצה
שיגרתית מתאים המטוס עד אין שיעור יותר.
בעולם נועדים הטילים בעיקר להובלת פצצות גרעיניות. אך אין פצצות כאלה במרחב —
לא למצרים ולא לישראל.

יעברו לפחות שכע או עשר שנים לפני שהמדינה הראשונה במרחם
תצליח לייצר פצצה אטומית פרימיטיבית — והמצרים טוענים כי
תהיה זו דווקא ישראל, ולא הם.
(בראיון שנתנו לשבועון גרמני, העלו המדענים הגרמניים בקאהיר את הטענה הבאה:
משלחת אמריקאית הוזמנה לסייד בכור האטומי היחידי הקיים כיום במצרים, ואף עשתה
זאת, בעוד ישראל סירבה לתת לאמריקאים אפשרות כזאת בכור השני שלה, ליד דימונה.
אי־אפשר לבנות בימינו כור גרעיני חדש, מבלי שהדבר יתגלה מייד לריגול האזזירי
והקרקעי של המעצמות הגדולות).
אפילו נניח כי עבד אל־נאצר פיתח את טיליו בעיקר למטרות יוקרה, אין ספק כי קציניו
משתדלים לציידם בראשי־הנפץ היעילים ביותר. מר, הם?
ישנם סוגי־נשק, שכל מדינה צבאית מפתחת אותם בחשאי, כדי להיות נכונה ״לכל צרה

ך • ק מתיימספר יודעי־סוד יודעים על אילו ידיעות התבסס הממונה, כאשר גילה לבך
1גוריון שהגרמנים במצרים מייצרים נשק־השמדה אסור. האם הסתמך על דיברי יוקליק
בלבד? האם סיפק לו יוקליק הוכחות ממשיות יותר? האם היו לו ידיעות נוספות, שאי־אפשר
לפרסמן מבלי ״לשרוף״ רשתות־ריגול?
דבר אחד ברור: שר־הבטחון, סגנו והרמטכ״ל השתכנעו, ואישרו בפה מלא את המסע
הראשון של הממונה נגד המדענים. הם אף דירבנוהו והאיצו בו.

רק חלק מפרטי מסע זה נודע כרכים. חלקים אחרים נשמרים בסוד
מפני ששני הצדדים החליטו, מסיכות מנוגדות, שלא כדאי להם לפרסמם. יתכן שלא יוודעו לעולם.
מסע זה הגיע לקיציו עם מעצר בן־גל. כאשר פירסמו השוזייצים את דבר המעצר (בניגוד
למצופה בירושלים) ,מיהר הממונה לבן־גוריון, השיג ממנו את האישור לשלב השני: מסע־תעמולה
אדיר נגד גרמניה, שווייץ והמוענים. שמעון פרם, שכבר ידע על המעצר, לא היה
בארץ ברגע שנתקבלה החלטה חדשה זו.
כך החלה הפעולה להתגלגל ולהרעיש את העולם. הממונה הכתיב את כל פרטי המסע
לרדיו, לעיתונות המקומית והעולמית (במידה שניתן להשפיע עליה — מידה שהיא גדולה
מאוד, כפי שהוכח) .המסע היכר, גלים, פגע קשות בגרמניה, בנקודתה הרגישה ביותר.
התוצאה? כמעט אפסית. גרמניה לא הכריחה את המדענים לחזור, אלא רק הבטיחה
לחוקק חוק כלשהו, שהשפעתו תהיה מבוטלת. ממשלת ישראל לא פירסמה שום הוכחות
* כלומר: ראשי־קרב שאינם מביאים להתפוצצות אטומית, אלא מפיצים חומר המקרין
קרניים רדיו־אקטיביות. חומר כזה עלול לחייב את פינויים של שטחים נירחבים מאוכלו־סייתם,
עד לסימון אזורי־הפגיעה במדוייק.

במדינה

ביחס לנשק האסור, המיוצר במצרים. העילם לא האמין לה. לעומת זאת הופנתה תשומת־לב
העולם להאשמות כאילו מייצרת ישראל עצמה נשק אטומ• ,וכי כבר יש בידיה טילים
להובלת ראשי־נפץ אטומיים.
השבועון הגרמני דר שפיגל טוען כי המסע השיג בכל זאת הישג אחד: הוא הבהיל את
המדענים הגרמניים בקאהיר. אלה החלו חוששים לעתידם, לקראת היום בו יסתיים החוזר,
שלהם במצרים. אילו נמשך הלחץ הפסיכולוגי עליהם, יתכן כי היו חוזרים לגרמניה
מרצונם — דבר שהיה פוגע, לפחות זמנית, בייצור הטילים והמטוסים במצרים.

העם
הטכסים הנו ש ן

אולם רגע אחד לפני השיא הופסק המסע.

מה קרה?
רק דבר אחד: שמעון פרס חזר לארץ, מיהר לדויד בן־גוריון. באותו רגע נפסק הפרק
הראשון של הפרשה, והחל הפרק השני — סילוקו של הממונה.

זה שנים היה ידוע כי שמעון פרס מחכה להזדמנות לסלק את הממונה — האיש
)*•4היחיד, האחרון, בג מלכת הבטחון שלא סר למשמעתו, אלא נישאר כפוף במישרין
לדויד בן־גוריון.
הממונה הפריע לפרס מכמה וכמה בחינות. שלטונו של פרס מבוסם קודם כל על כך
שהוא האדם היחיד במדינה שיש לו גישה ישירה לאוזנו של בן־גוריון — משמע, שיש
לו אפשרות לכוון ולהפעיל את האיש הזקן, החי לו בעולמות משלו, עולמות הרחוקים מן
המציאות. פרם התקרב למעמד זה. דיין הורחק, לסקוב התפטר,״ טדי קולק ויצחק נבון
שועבדו. רק הממונה נישאר. ובתור שליט־יחיד על ממלכת האינפורמציה, היתד, לו
השפעה עצומה.
גרוע מזה: האיש הקטן שנא את פרם, זילזל בו בגלוי ואף שיתף פעולה עם גולדה

מאיר, אוייבתו המושבעת של פרס.
על־ידי סילוקו היה פרס הורג כמה זבובים במכה אחת: כובש סוף־סוף את המינופול
המוחלט׳ על אוזני הזקן, מנחית מכה מוחצת עלי גולדה, ומצרף לממלכת פרס עמדת־כוח
מכרעת.
על כן, כאשר אץ פרס לבן־גוריון, לא הסתפק בטענה כי מסע־התעמולה של הממונה
פוגע בקשריו של פרס עם ממשלת גרמניה — דבר שיש לו השפעה בכמה שטחים, כגון
הפיתוח הטכנולוגי, ההיערכות הבינלאומית, הידידות עם ארצות־הברית, ועד ועוד.

פרם הרחיק לברז: הוא טען כי האינפורמציה שבידי האיש הקטן,
ביחס לפעולת המדענים הגרמניים במצרים, כוזבת.
בן־גוריון הזמין אליו את הממונה. הוא רמז לו בגלוי שאינו מאמין לו, ודרש לראות
במו עיניו את ההוכחות בדבר פעולת המדענים.
( ה מ שן בעמוד ) 14
• אמר לסקוב, למחרת ה תפ טרו תו, לכתב הבוקר, יוסף עברון :״ ד מו תו של דויד המלך
לא קסמה לי, וזאת משום שלא סבלתי את התככים המרובים, בהם ה שתמ ש לה שגת
מטרותיו.״ בהמ שך ציטט לסקוב קטע מספר שמואל ב׳ על אבשלום, שעמד ב שער העיר:
״וי הי כל האיש יאשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למ שפט, ויקרא אב שלום אליו ׳ויאמר:
ראה, דבריך טובים ונכונים, ו שו מע אני לך מאת המלך.״ האדם שלא נתן לאיש לגשת אל
דויד הזקן היה, כ מו בן, ש מעון פרס.

״הוא טכסיסן גאוני!״ נאנח השבוע ח״כ.
אך לא היתד, שום גאוניות בתימרונו של
דויד בן־גוריון. הוא חזר בפעם המאה־ואחת
על טכסיס ישן־נושן, בו השתמש
תמיד כאשר רצה להסיח את דעת־הקל״
בכל מיקרה כזה סומך בן־גוריון על
סיעת חרות בכנסת. הוא יודע שדי לו
להזכיר מילים מסויימות, כדי שסיעה זו
תתקומם, תקים שערוריה ותפסיק את ישיבת
הבית. התוצאה: הכל מבינים כי אנשי
חרות צודקים, הכל מתרגזים על ראש־הממשלה
— והכל שוכחים את העניין אשר
ראש־הממשלה רצה בהשכחתו.
הכית מתפוצץ. כך זה קרה גם השבוע.
צמרת מפא״י ה־תה שסועה ומזועז־עתי.
שני האישים המרכזיים ביותר של ה־מישטר
הבטחוניסטי — שמעון פרם והאיש
הקטן — ניהלו זה נגד זה מלחמת־חרמה
עיתונאית. גולדה מאיר עמדה על
סף ההתפטרות. המאורעות כמעט והגיעו
לממדים של הפיכה (ראה כתבת).
גם בשטח המדיני היד, המצב חמור. בן־
גוריון היד, חייב לשאת ניאום סיכום בכנסת
מבלי שיוכל לתת תשובה לשאלות
העיקריות. לכן אמר שהיטלר שימש דוגמה
לחברי חרות. הבית התפוצץ.
חיוך של להטוטן. פרס, האיש הקטן,
גולדה, קנדי — כולם נשכחו במחי־יד. במשך
כמה שעות לא שאל עוד איש אם
גולדה תתפטר, איך לחסום את דרכו של
פרס, איך לקדם את פני הסכנה שמעבר לגבול.
הכל שאלו: האם יתנצל בן־גוריון?
ימה לעשות אם לא יתנצל?
בן־גוריון עמד מן הצד וחייך — כמו
להטוטן, שהצליח בפעם האלף להוציא את
הארנקים מכיסי צופיו, מבלי שירגישו בכך.
לפחות לרגע קט רתח לו.
מדיניות ערוכ הלכש רון

חופשה בקאהיו

גיבורי ה מלכוד ת בבאזל, היידי וריינר גרקה, לידם
— אמס, א שתו של המדען. ת מונ ה זו צולמה לפני
חודש בקהיר, בטרם נודע כי בן־גל לא יוסגר לגרמניה, וכי׳ מ שפטו ייערך ב שקט מכסימאלי.

מעולם לא הוצעה ברית בצורה מוזרה
יותר.
העיתוי עצמו היה נבון. ברית־ד,מועצות
סבלה שורה של כישלונות במרחב. על התנועה
הלאומית הערבית השתלטו יסודות
אנטי־קומוניסטיים קיצוניים, הנתמכים על־ידי
שרותי־הביון האמריקאיים. האיחוד הערבי,
אם יקום, עשוי להתמקם בקצה ה־פרו־מערבי
של הקשת הניטראלית.
אומנם, לברית־המועצות יש הרבה סבלנות.
אין להניח כי תהיה מוכנה לנטוש
את הקו המסורתי שלה, הדוגל בלאומיות
הערבית, רק בגלל כישלונות זמניים. אך
יש מקום להנחה כי ההנהגה הסובייטית
היתר, מוכנה לתזוזה כלשהי להידוק היחסים
עם ישראל — כדי להחזיר לעצמה את
חופש התימרון, ולרמוז רמז דק לערבים.
רעיון מצויין. בנסיבות אלה היה
מקום ליוזמה ישראלית. ואכן, נמצא רעיון
מצויין: לתבוע כי ארצות־הברית וברית־המועצות
תערובנה במשותף לגבול שבין
ישראל לארצות־ערב — בשני הביתנים.
אילו נתקבלה הצעה זו, היה הדבר נותן
לברית־המועצות מעמד רישמי במרחב —
דבר שהיא מעוניינת בו מאוד.
ההצעה . ,שגובשה במשרד־החוץ, היתד,
נבונה. אך הביצוע, בידי בן־גוריון, היה
מחפיר.
או — או. כדי שהצעה מעין זו תהיה
רצינית, יש להגישה בדרך הנאותה. למשל:
באמצעות איגרת רישמית לתשינגטון ול־מוסקבה
(אחרי הכנה חשאית מתאימה) .או
לפחות בנאום רישמי בכנסת.
בן־גוריון אומנם נאם בכנסת — אך לא
הזכיר הצעה זו אף במילה אחת. תחת זאת
השמיע את ההצעה בראיון שהעניק לתחנת-
שידור אמריקאית, אנטי־סובייטית מובהקת.
ומיד הוסיף משפט שני: אם לא תינתן ערובה
כפולה זו, היתד, ישראל רוצה בריתי־הגנה
הדדית עם ארצות־הברית. ברית כזאת
פירושה, כמובן, העמדת שטח ישראל
לרשות הקואליציה הצבאית האנטי־סובייטית.
בניסוחה הסופי נראתה ההצעה, איפוא,
כך: או שארצות־הברית תערוב לגבולות
ישראל יחד עם ברית־ד,מועצות, או שאר־צות־הברית
תתקשר עם ישראל נגדה.
ההקפה — של מי? מבחינה אמריקאית,
היתד, ההצעה תלויה, כמובן, על
בלימה. האמריקאים מבקשים להתבסם במרחב
על ברית עם עבד אל־נאצר, בו הם
רואים עתה כוח אנטי־קומוניסטי יציב ו
מצליח.
כל קשר עם ישראל היה מכביד
על שיתוף זה.
על־כן באה תשובה קרירה מאוד מפי הנשיא
קנדי. גם הוא השתמש בפורום עיתונאי
— מסיבת־ו׳,עיתונאים בבית הלבן. אמר
הוא: ארצות־הברית תפעל נגד כל התקפה
צבאית במרחב.
היתד, זו חרב־פיפיות. מי שרצה, יכול
היה לראות בכך הבטחה לישראל. אך רבים
מצאו בהכרזה כוונה הפוכה דווקא: הבטחה

בן־גוריון וגולדה ()1962
נ שיקת מתת?

לערבים לבלום את ישראל, אם זו תפלוש
לירדן בעקבות מהפכה פרו־נאצרית שם.

הממ שלה
המכתב מוכן
עורכי העיתונים היומיים לא הסתירו את
הפתעתם, למישמע דבריו של דויד בך
גוריון. נידמה היה להם, כי ראש הממשלה
כינסם, כדי לצייר מחדש את תמונת התפטרותו
של הממונה על שרותי הבטחון.
העורכים היקשו, ניסו ליישב סתירות. לדויד
בן־גוריון תמיד היתד, תשובה מוכנה.
לבסוף שאל אחד העורכים: מה עם חילוקי־הדעות
בין ראש הממשלה לבין שרת־החוץ,
על רקע פרשת הממונה? בן־גוריון אף לא
הניד עפעף, כאשר השיב :״לא היו שום
חיכוכים בין משרד־הבטחון ומשרד־החוץ.״
למחרת השיבה גולדה מאיר עצמה לבן־
גוריון. היא לא עשתה זאת ישירות, אך
בכל העיתונים הופיעו ידיעות ממקור מוסמך,
שסיפרו כי שרת־החוץ רוגזת על הודעת
ראש הממשלה. שהרי לא פעם התלוננה
גולדה על התערבותו של שמעון פרס
בענייני משרדה, והחיכוכים בין שני המשרדים
הפכו מזמן שם־דבר בצמרת המישטר.
המחמאות שהשפיע בן־גוריון על גולדה,
באוזני העורכים, לא עשו עליה כל רושם.
הן נראו לה יותר כנשיקת־מוזת, העשויה
להחיש את סוף הקאריירה הפוליטית שלה.
מתי לא היתד, זו מחשבה חדשה. עוד
לפני שנכנסה לבית-החולים, כשהיא סובלת
משטף־דם בריאות, עמדה שרת החוץ על
סף ההתפטרות. היא העריכה נכונה את
סילוק האיש הקטן כצעד מכריע לקראת
השתלטות שמעון פרס, הזעיקה את הגווארדיה
הישנה של המפלגה בפני סכנה זו.
כוונתה המוצהרת היתד, לאיים על בן־גוריון
בהתפטרות שרים ותיקים כדי לאלצו לרסן
את פרס.
תחילה נראה שההכרעה תבוא רק לאחר
הדיון בפרשת הממונה בוועדת השרים לענייני
בטחון, אך הופעת בן־גוריון בפני
העורכים הבהירה שאין הוא מוכן לחכות.
למחרת ניסחה גולדה מכתב התפטרות,
המופנה לדויד בן־גוריון. לחבריה הוותיקים,
שבאו לברכה על החלמתה ועל מלאת לה
65 שנה, הבהירה כי אינה מוכנה להשלים
עם תכתיבי פרס—בן־גוריון. אם חבריה הוותיקים
שוב אינם מוכנים להתפטר יחד
עמה — תתפטר לבדה.
נותרה רק השאלה: מתי תגיש את המכתב?

במדינה

מאמר

יחסי חוץ
ג בו ל הידידו ת
לדויד בן־גוריון היה נידמה, כי בכל
מיקרה ישיג את מבוקשו: אם יחן הנשיא
קנדי ערובות ברורות להבטחת גבולות
ישראל — מה טוב. לא יתן — אפשר
יהיה להצעיד את צר,״ל עד לירדן. שום
אפשרות שלישית לא הסתמנה על פני מפת
חישוביו הפוליטיים של ראש־הממשלה.
רק לאחר שקנדי השמיע במסיבת ה־עתונאים
השבועית שלו את הצהרתו המדינית,
שכה ייחלו לה בישראל, הוברר
כי בכל זאת קיימת דרך שלישית.
לא זו בלבד שקנדי לא נתן כל ערובה
חדשה לגבי ישראל, אלא שהוא יצא בפירוש
להבטיח את שלמות גבולות ירדן.
הוא לא השאיר שום ספק, שארצות־הברית
תכריח את ישראל לשוב לגבולות שביתת-
הנשק, אם אומנם תפלוש לשטח ירדני. יחד
עם זאת, הבהיר היטב, שאין בכוונת אר־צות־הברית
למנוע את השתלבות ירדן באיחוד
ערבי.
ערוכות — מפני ׳מי? בירושלים
התקבלה ההודעה כמכה קשה. לא היה זה
משום האכזבה שישראל לא תוכל לפלוש
לירדן, או משום שישראל זקוקה בשלב
זה לערבות ממשית לגבולותיה שלה, מפני
התקפה ערבית. את הערבויות ביקש בן־
גוריון לא נגד פלישה ערבית, כי אם נגד
התנכרות אמריקאית.
מאז גיבש הנשיא קנדי את הקו המדיני
של ממשלתו לגבי המרחב, קינן בירושלים
החשש שקו זה יהיה מנוגד ניגוד חריף למדיניות
הישראלית. קנדי רואה אפשרות של
שלום ערבי־ישראלי — אם כי בטווח ארוך
— על בסיס של החזרת חלק גדול מן הפליטים
הערביים, או תשלומי פיצויים עבורם,
ושינויים בגבולות. הצהרה רשמית מפיו,
בה תובטח שלמות הגבולות הנוכחיים,
תחייב בראש וראשונה את ארצות־הברית
עצמה, ולא נוח יהיה לנשיא אמריקאי להציע
קיצוץ גבולות שלהם הוא ערב.
להפסיק את המגבית. על כן רגשה
ירושלים, כאשר קנדי סרב להשמיע ערבות
מעין זו. לדויד בן־גוריון היתד, סיבה נוספת
לכעוס. כאשר ביקר, לפני מספר חודשים,
יועצו האישי של הנשיא קנדי, מייק
פלדמן, כדי לגשש מה עשויה להיות עמדת
ישראל לגבי האיחוד הערבי, הוסבר לו
כי ישראל לא תפריע למהלכיו של גמאל
עבד אל־נאצר, כל עוד לא יערער את יציבות
המשטר בירדן. אך אם יעשה זאת,
הוסבר לפלדמן, יהיה על ארצות־הברית
לתת ערובות לגבולות, אחרת תראה ישראל
עצמה חופשית לפעול.
מן המגעים שקיים שמעון פרס בוזשינג־טון,
לפני כחודש, ניראה היה כי בבית־הלבן
שוררת הבנה לעמדה הישראלית שהוסברה
לפלדמן. והנה, לפתע, פסל קנדי
פלישה לירדן, ואילו מערובות לגבולות
ישראל — התחמק.
בימים הראשונים לאחר הודעת קנדי, סרב
בן־גוריון להגיב עליה בפומבי. ביחוד לאחד
שצעדים מיוחדים שננקטו לא השאירו
ספק אצל אזרחי ישראל, כי הפעם לא
תיסוג ישראל מכוזנתה לפלוש לירדן. אולם
במסגרות קטנות נתן בן־גוריון פורקן לכעסו.
היה זה פורקן מוגבל, כפי שהוא
עצמו הסביר לעורך אחד היומונים :״מה
אנו יכולים לעשות לקנדי? לכל היותר נוכל
להכריז על הפסקת המגבית לאות מחאה״.

הנ שיא
בית שליש•
עם תום שבוע האבל, קיבלה אלמנת
הנשיא בן־צבי שתי ידיעות. האחת: מזכירות
מפא״י דחתה את הצעת ח״ב בבה
אידלסון, למנות את רחל ינאית־בן־צבי
כמועמדת לכהונת הנשיא ובחרה בזלמן
שזר. השניה: על אלמנת הנשיא לפנות את
הבית ברחוב אלחריזי בירושלים, שיר,פוך
מעתה מישכן רשמי של נשיאי־ ישראל.
על הידיעה הראשונה לא הגיבה רחל יני
אית. נגד השניה יצאה למלחמה. היא הודיעה
ברורות, כי אינה מתכזזנת לעזוב את
הבית *,זכי בדעתה להפוך אותו מרכז
להנצחת נשיאה השני של ישראל.
(המשך בעמוד הבא)
* שחלקו היה שייך ל מ שפחת בן־צבי
לפני ב חיר תו לנ שיאות, וחלקו ניבנה על־ירי׳
המרינה, לקבלת אנרחים רשמיים.

ף* על הכית שברחוב סביון ,8צהלה,
—1הפך לאחרונה לאיש פופולארי מאוד.
שכנים מחייכים אליו, וכמה מהם אף
שאלו אותו אם אפשר לקבל ממנו הלוואה
כלשהי. עד לפני שבוע היו אותם שכנים
עוברים על פניו בחיפזון, כי חששו שמא
יבקש הוא מהם הלוואה.
שינוי־היחם הפתאומי חל מאז הופיעה
ידיעה קצרה בידיעו ת אחרונות, שסיפרה
על משפט בו מעורב סגן־אלוף ד״ר משה
בהרב. נאמר עוד, כי המשפט מתנהל על
רקע עיסקה גדולה של קניית קרקעות ומכירתן,
וכי בהרב מקורב להנהלת מינהל
מקרקעי ישראל ועל־כן הצליח להרוויח הון
תועפות מאותה עיסקה.
כיזם אין המלצה טובה מזו. כי אין עסק
טוב ומכנים יותר מן המסחר בקרקעות,
ואין אדמות זולות ורבות יותר מאשר ב-
מינהל מקרקעי ישראל. כל המצליח לסחור
עם מינהל מקרקעי ישראל עומד על קרקע
איתנה של מיליונר־בדרך. אם משחק לו
המזל ומבקר המדינה מקדיש לו כמה שורות,
נכנס האיש ישר לליגה הלאומית של
אילי־האדמה.
כל זה קרה למשה בהרב, בזכות קשריו
,עם האנשים הנכונים.

כל אדם אחר היה מתייאש, אך לא הגבר
החסון, שבמשך שמונה שנים היה חבר
מרכז מפא״י. יש בידי פיק״א זיכיון בלעדי
לכריית מלח וייצורו בכל הארץ? לא נורא!
פיק״א־שמיקא זה מימי הבארון. עם קום
מד׳נת ישראל לא נשאר עוד מקום להעדפת
הגופים המיושנים האלה. יש להעדיף אנשים
חדשים. אנשי הקשרים הנכונים.
לבהרב היו הקשרים הנכונים. הוא אף
ידע כיצד להציג את רעיונותיו בצורה הנכונה.
כריית מלח בסדום? ביטול המונופולין
של פיק״א? אין קל מזה. רק אסור
לתבוע זאת עבור אדם אחד. יש להעמיד
את הדבר כשירות חלוצי. ליתר דיוק: שירות
חלוצי לערבה. בקיצור: שח״ל.
ציניקאים קראו לשח״ל בשם שירות חמש
לירות. מפא״י הקימה אומנם את הגוף כדי
לגרוף בהתלהבות את מיטב הנוער העיב־רי,
שירד לעבוד בערבה. אך הנוער שנגרף
קיווה לגרוף כסף. חמש לירות מינימום ליום
— שכר גבוה מאוד לפני 12־ 10 שנים.
משה בהרב הציע להקים בסדום חברה
לכריית מלח, בה יהיו שותפים — מלבדו
ומלבד חבריו — גם נציגי שח״ל. בידעו
כמה יקר פיתוח הנגב לדויד בן־גוריזן, אף
השכיל להביא את העניין לטיפולו האישי.
ראש־הממשלה שלח תשובה בכתב־ידו, כתב
שהרעיון נראה לו, מפני שהוא מבטיח תעסוקה
לתושבי כפר ירוחם, והבטיח לעזור
למימוש הרעיון.
ראש־הממשלה קיים את הבטחתו. ביום
הראשון של חודש דצמבר 1953 העניק שר־

עבה של שטרי־חוב בפני מכריו, הכריז במרירות
:״אתם רואים כל השטרות האלה?
אלה עשרות אלפי הלירות ששילמתי בשביל
מפא״י. אני היחידי שנעשה עני במדינה
הזאת בגלל שרותו למפלגה!״
הסיפור נשמע כאילו נלקח מאגדות
סדום ועמורה, אולם הוא מושתת על המציאות
הלוהטת של סדום העכשווית. משה
בהרב התבונן לפני 15 שנה באשת לוט
והתאהב ממבט ראשון בנציב המלח. הוא
סייר, חקר ובדק, עד שהגיע למסקנה כי
הרי המלח של סדום יכולים להיות מיכרה
של זהב.

הפיתוח דוב יוסף, זיכיון כרייה לחברת
מיפעלי המלח בערבה בע״מ, אחרי שדויד
בן־גוריון קבע אישית שיש לבטל אתי הזיכיון
הבלעדי של פיק״א. חברת הבארון
הוזתיקה ראתה בכך מיפנה, החלה מאותו
יום מחסלת את עסקיה הענפים בישראל,
כדי להשאיר את השטח פנוי לאנשי הקשרים
הנכונים.

מיכרה זהב כסדום
מען האמת יש לציין, כי משה
/בהרב קנה את קשריו ביוקר. הגבר החייכני
ורחב־הגרם נופף לא פעם חבילה

קה, לתור אחר שותף דולארי. בהרב הקים
חברת־בת, שלח ארצה 74 אלף דולאר, ונשאר
לגמור את לימודיו בפילוסופיה ופסיכולוגיה.
הנושא שבחר לעבודת הדוקטוראט
שלו מלמד על השלווה בה חי אז: הוא
חיבר מסה פילוסופית, שבאה להוכיח כי
ישו הנוצרי לא היה קיים כלל.
השלווה הפילוסופית נעלמה ברגע בו
חזר ארצה. לא זו בלבד שלא מצא בקופות
החברה שריד מרבבות הדולארים, אלא שספרי
החברה היו אדומים מרוב גרעון.
הסתבר, כי בשעה שחלק מהחברה אומנם
עסק בכריית מלח בסדום, עסק שח״ל בכמה
תחביבים יקרים מאוד באילת. אחד
מהם: בריכות דגים, בהן טבעו עשרות
אלפי לירות מכספי החברה.
כל זה תוך כדי ביזבוז דוהר. החברה
לקתה בשיגעון גדלות: מנהליה, פקידיה,
מזכירותיה ונהגיה התנהגו כאילו עמו מאחוריהם
אוצר המדינה, לא הון של חברה
פרטית. הם חתמו על קבלות, שטרות, התחייבויות:
לבית־קפה ערבה בבאר־שבע, לבדו׳
סכום של למעלה מ־ 30 אלף ל״י. הפלא
הוא שהגרעון לא עלה על 180 אלף
לירות.
בהרב, שהאמין עדיין כי אפשר להתעשר
ממכרות המלח, הגיע לידי הסדר עם שותפיו:
הוא יהיה ערב לחובות, והחברה
תעביר לו את הזיכיון.
מאז לא ידע מנוח. רכושו עוקל, ביתו
הועמד למכירה — הכל כדי לשלם את השטרות
של שח״ל ושותפיו, להם היה ערב.
לתקופת־מה העביר את זכות־הכרייה לד״ר
נפתלי לם, אחיו של השופט המחוזי יוסף
לם, תמורת תשלום תמלוגים. אך לם הסתבך
בחובות, החזיר את הזכויות לבהרב.
סגן־האלוף־לשעבר שכר קומץ בדווים, הקים
אוהל ליד מיכרות המלח, ניגש בעצמו
לעבודה. רווחים גדולים לא הפיק — אך
לפחות היה רחוק מנושיו ומהודעות העיקול
שירדו בלי הרף על ביתו בצהלה.
מפא״י, האוהבת אנשים מצל-חים, שכחה
א. תו בצרתו. מה עוד, שהוא תבע ממנה
לשלם את שטרות שח״ל, שהסתכמו ביותר
מ־ 70 אלף לירות. הוא פנה למרכז המפלגה,
תבע לקיים בירור בפני ראובן ברקת
— אך לא זכה לתשובה.

אשפוז המליץ

כיזכוז דוהר
״״•מלוא תנופת ההצלחה שלחה הת
חברה החדשה את יוזם הרעיון לאמרי

מיפנה כא בדמותו של שר האוצר
1ן לוי אשכול, אותו מכיר בהרב מזה
כשלושים שנה .״מה נשמע?״ שאל אשכול,
שפגש בו בכנם־קצינים.
בהרב ענה לו בדיוק מה נשמע, ואף
הזכיר לו את רבבות הלירות שהוא שילם
עבור שח״ל .״אני יושב לי כמו חמור בסדום,״
התלונן ,״ופה עושים כל מיני עסקים.
יהודים קונים ומוכרים קרקעות, ומסתדרים.
מה אני יותר גרוע מכל הקבלנים
והסוחרים האלה? תן לי אפשרות לפרוע
את החובות שלך!״
אשכול ענה לו שהוא צודק, ובו במקום
היפנה אותו אל יוסף וייץ, הבוס הכל־יכול
של מינהל מקרקעי ישראל. שר־האוצר אף
שוחח אישית עם וייץ, המליץ בפניו לתת
חלקת קרקע לבהרב השקוע בחובות.
יוסף וייץ הציע לבהרב שתי חלקות, באזור
המבוקש ביותר: בין הרצליה לתל־אביב.
אולם כאשר קבע המעריך הממשלתי
את מחיר הקרקעות, מצא בהרב שמחיר 41
הדונם שברמת־אביב גבוה מדי, ויתר על
חלקה זו. נותרה החלקה השניה 30 :דונם
בגוש 6421 בגליל השרון, ליד הרצליה. המחיר
18 :ל״י המטר המרובע. סך הכל:
540 אלף ל״י.
אילו היה לבהרב סכום זה, היה יכול
לעשות עיסקה מסחררת. שהרי כבר אז,
היה מחירה הריאלי של הקרקע כמעט

עם הקרן־הקיימת־לישראל. ברגע שראה את
המלצתו של לוי אשכול לגבי בהרב, ידע כי
זהו מיקרה בו יש להזיז את העקרונות
הצידה. לכן, לא רק שאישר מכירת קרקע
למשה בהרב, אלא אף העניק לו את הרשות
להעביר את זכות־הקנייה שלו לכל
אדם אחר.
בשפת השוק, זוהי ״אופציה״ (חזקה) —
ואופציה כזו שווה הרבה כסף לסוחרים
המשתוקקים לאדמות הלאום, אך אינם יכולים
להגיע אליהן ישירות. משה בהרב יצא
לחפש אדם שיוכל להשקיע את הכסף הדרוש
לקניית הקרקע — ולשלם את התמורה
הנאותה עבור העברת האופציה אליו.

הו א גו ז ר

חדו המפות

כאן ר שומים ה שטחים, שהנזינהל מתעתד למכור.

כפול מן המחיר שנקבע לו. הוא היה
יכול, במכה אחת, להרוויח חצי מיליון לירות.
תנאי התשלום היו ממש חלום, בעידן
הריבית השחורה. על פי התנאים הרשמיים:
מחצית במזומנים, עם הרכישה, מחצית בתשלומים
במשך שנתיים וחצי.
אך ספק אם היו לבהרב באותם הימים
אפילו 540ל רות מיותרות; על כן לא יכול
היה לקנות את המציאה הגדולה.

עקרוגות ומציאות

^ עיקרון היסודי, המנחה את הנה!
ן לת מינהל מקרקעי ישראל, הוא שאין
מוכרים קרקעות לצורך מיסחר וספסרות.
כך, על כל פנים, הכריז בכל הרצינות אחד
מחברי ההנהלה .״כל בקשה לקרקע מובאת
לדיון בהנהלה. אנחנו מאשרים קרקע רק
לאותן תוכניות מומלצות וממשיות — אם
לצורכי תעשייה, מלונאות או מגורים —
אשר בעליהן מתחייבים לבצע את הבנייה
תוך שנתיים.״
והראייה: אם זוכה חייל וותיק בחלקה
של חצי־דונם באפקה, על מנת לבנות לעצמו
בית, ואינו מקים את ביתו תוך השנתיים
הקצובות — עליו להחזיר את ה־מיגרש,
תמורת המחיר שבו קנה אותו. בצורה
זו, בטוחים שהקרקע לא תשמש ל־ספסרות
וספקולאציות.
אבל הצהרות ועקרונות לחוד, ומציאות
לחוד. מי מחליט מתי חלים העקרונות, ומתי
יוצרים מציאות שונה? הבוס הגדול,
יוסף וייץ, שעד לפני שנתיים היה מזוהה

מחד ש

פקידי המינהל מכרו אותה בפעם שנייה.
זיס הבהיל מיד את בהרב, ליישר הדור
זה במינהל. אך במינהל הודיעו לבהרב, כי
שוב אין ל; מה להתערב בעניין זה, אחרי
שכבר מכר את זכותו עליה .״יש לנו הרבה
עסקים עם זים,״ הודיעו לו ,״כבר
נסתדר איתו.״
התשובה חיזקה בבהרב את האמונה, כי
הוא זכאי ל־ 15 אלף הלירות הנותרים.
ואילו זיס, שלא יכול היה לסבול את
המובלעת הזרה בתוך הגוש המלוכד של
חוף התכלת, היה נאלץ לשלם סכום שמן
לשביט, כדי לקנות את שמונת הדונמים
שכבר רכש לכאורה מידי בהרב.
על כן הורה זיס לבנק שלו, לבל יפרע
את הצ׳ק האחרון .״למען האמת, הייתי
צריך לתבוע ממנו שיחזיר לנו שלושים
וכמה אלפי לירות,״ קבע זים לאחר מכן,
״רציתי אפילו להגיש תביעה משפטית על
הסכום הזה. שהרי סוף־סוף קיבלנו רק 22
דונם, במקום .30 אבל נודע לי שאין מניין
לקחת כסף, לכן לא הגשנו משפט.״
מה פירוש אין כסף? הלא רק עתה קיבל
בהרב 165 אלף לירות, מבין ותקילין? האם
הספיק לבזבז סכום כזה תוך שבועיים־
שלושה? או שמא נכונה השמועה, כאילו

א וחשב: אם המחיר הרישמי של
* הקרקע הוא 540 אלף לירות, ומחיר
השוק מתקרב ל־ 900 אלף לירות — כמה
צריך היה בהרב לדרוש עבור האופציה
שבידו? ברור שהסכום צריך להיות פחות
מ־ 400 אלף לירות, כדי שגם לקונה יישאר
רווח כלשהו. נניח פיפטי־פיפטי 200 :אלף
לירות עבור האופציה.
תחילה הגיע בהרב, באמצעות פקיד בכיר .
באחת החברות הציבוריות, אל סוחר הקרקעות
המפורסם יצחק פולאק. כך מקובל:
שרוב עיסקות הקרקע הגדולות מתגלגלות
איכשהו לעבר פולאק. אך פולאק איננו הארי
שבחבורה. ישנם אחרים, ידועים פחות,
הסגלגלים עסקים הרבה יותר גדולים.
אחד מהם הוא יהודה זים. זהו גבר מרופד
היטב ואלגנטי מאוד, בתחילת שנות הסי,
שלו. לפי הערכה מיקצועית זהירה,
הוא חולש על קרוב לאלף דונם בסביבת
הרצליה בלבד, במקום הנושא את השם
חוף התכלת. אלף פעם שלושים־אלף =
30 מיליון לירות. וזה רק בסביבות הרצליה.
איש־העסקים המצליח, שעלה ארצה לפני
13 שנה, אחרי שיצא מחוסר־כל ממחנות
ההשמדה של פולין, החל בקניית קרקעות
לפני 11 שנה. הוא הצליח לגייס הון זר,
רכש אדמה וידידים בהתמדה. כיום הוא בן־
בית אצל אחיו של שר־הפנים.
הוא היה מוכן ומזומן לקנות את 30הדונם
של בהרב, כי ככל שהוא מגדיל את
ריכוז הקרקעות שלו באותה סביבה, כן
יכול הוא להגביה לשחקים בתוכניות הפיתוח
שלו. יהודה זיס הסכים לשלם 540 אלף
לירות עבור הקרקע — ו־ 180 אלף ל״י
עבור האופציה. נותר רק להשיג את אישור
מינהל מקרקעי ישראל להעברת זכות־הרכישה
מבהרב לזיס.
את התוצאה אפשר לקרוא בתיק השמור
במינהל מקרקעי ישראל. בכתב־יד נרגש
כתב משה בהרב :״היות ועלי להכניס סכום
של 270 אלף ל״י לקופת המינהל, באתי
לידי הסדר משותף עם פי תוח אברהם בע״נז
והם יכניסו את הכסף, והחוזה ייערך על
שמם. היות ואישור המינהל לקניית השטח
הוא על שמי, או לפקודתי, אבקשכם לתת
הוראות בהתאם לכר.״
בקצה התחתון של הדף רשם מנהל מחלקת
המכירות של המינהל, משה לוין:
״הבקשה אושרה״.
תאריך המיסמך .31.10.62 :״ביום זה,״
נוהג בהרב בן ה־ 44 לספר בחוג ידידיו,

״נולדתי מחדש.״
141
4 #411

ל אן הלךהכ פן ! ?
מיתוחאברהםבע׳׳נז ״ ,החברה
//שזים הקים לצורך זה, הכניסה לקופת
המינהל סכום של 270 אלף לירות.
בהרב קיבל צ׳קים על סך 180 אלף ל״י.
165 אלף הספיק למשוך ללא תקלות. אך
משהציג את הצ׳ק האחרון, על סך 15 אלף
ל״י, הודיע לו הקופאי, כי נתקבלה הוראה
מזים לבל לשלם.
כי בינתיים אירעה תקלה טכנית מצערת
במינהל מקרקעי ישראל. הסתבר, כי מתוך
30 הדונם שנמכרו לזיס באמצעות בהרב,
היו שמונה דונמים שייכים לאדם בשם פרץ
שביט, שרכש אותם מרשות הפיתוח עוד
בשנת . 1954 הוא קנה אז את הקרקע כדי
להקים עליה בית־מלון, אך העיסקה לא
יצאה לפועל והקרקע נשארה שוממה בידו,
כשהיא מתייקרת בהתמדה. והנה עתה, הלכו

יהודה זיס, שריכז
קרוב לאלף דונם ליד
הרצליה, קנה את קרקע המינהל מבהרב.

היה חייב לשלם חלק מכסף זה לאנשים ש־איפשרו
את ביצוע העיסקה?
בהרב הגיש תביעה משפטית נגד זיס,
דרש ממנו לפרוע את הצ׳ק. במיקרה
הגיע התיק לשופט לם. הלה התבונן בשם
בהרב ובפרטי התביעה, העביר את התיק לפרקליט
המחוז, שיבדוק את נסיבות העיסקה.
אין לדעת אם אומנם יחליט פרקליט המחוז
לערוך חקירה. שהרי אם כן, יתגלו
דברים שאינם נוגעים רק לזיס ולבהרב.
תיחשף תמונה מדהימה, על הצורה בה
מועברות בשיטתיות קרקעות המדינה לידי
סוחרים וספסרים, באמצעות אנשי־ביניים ״
בעלי קשרים עס גדולי המדינה.

מי הם אנשים אלה? כיצד צב
רו מיליונים? מי מתחלק איתם
בדיווחיהם? על כך -במאמר הבא
בסידרה זו.

נה ב זו ל

במדינה
(המשך מהעמוד הקודם)

מכיוון שנותרו רק שלושה שבועות לכניסת
הנשיא החדש לתפקידו ולמעונו הרשמי,
הועמדה הממשלה בפני בעייה בוערת. הוקמה
ועדה של חמישה שרים, שנתבקשה
למצוא פתרון דחוף לבעיה. השרים ביקרו
אצל רחל בן־צבי, ניסו לשכנעה שיהיה
בכך משום הנצחה היסטורית נאותה של
בעלה המנוח, אם דווקא ביתם יעמוד לדורות
כמישכן נשיאי ישראל. אך לרחל בן־
צבי היו דעות משלה על צורת ההנצחה.
היא סברה, כי אין דרך נאותה יותר מאשר
הפיכת הבית לבית מועד וזכרון.
בקרב כמה מן השרים התעורר החשש,
שרחל בן־צבי הפעלתנית תקים בביתה מוסד
ממלכתי חדש, שיתחרה עם בית הנשיא
החדש. על כן הכפילו מאמץ לשכנעה לעזוב
את הבית — אך לשוא.
כתום שבוע מתוח, נכנעה הממשלה. היא
הודיעה כי בית בן־צבי ישמש להנצחת
זכרו של הנשיא המנוח, הטילה על אחד
מעובדיה הבכירים למצוא בדחיפות מישכן
מתאים לנשיא החדש.

א שקלון
אות קין
בבוקר יום חמישי, העשירי ביוני , 1962
הבחין עמרם בכור בעשן סמיך הפורץ מתחת
קדלת שכניו, בשכון שמשון באשקלון.
עמרם לא היסס, ניזרק בכל כובד גופו
על הדלת הנעולה. עקר אותה מציריה.
מבעד למסך העשן שניתגלה לפניו, הגיח
בעל הדירה, יוסף אפריים 40 כששתי
ידיו בוערות. הוא רץ דרך הדלת הפרוצה,
התגלגל על המדרגות, והגיע חבול כולו
לקומת הקרקע.
בתוך הדירה, נמצאה על ערימת שמיכות
ובגדים, הגופה הע רומה והחרוכה של אשת
יוסף, דאיה אפריים, בת ה־.36
לחוקרי המשטרה, שהגיעו למקום, נראו
הראיות כה ברורות, עד שדחו את שיחז!ר
המאורעות למחרת.
כל העקבות הצביעו על הבעל. בתו חיה,
בת ה־ 12 אף סיפרה שנשלחה על־ידי אביה
לקנות נפט, וגורשה מהבית עם אחותה,
חצי שעה לפני פרוץ הלהבות. השכנים
סיפרו על שיכרוהו הכרונית של הנאשם,
על מנהגו להכות את אשתו וילדיו, ואף
זכרו שבערב הקודם איים להצית את
אשתו.
אולם, כשיוסף הוחזר לביתו, לשיחזור
המעשה, הכחיש הכל .״אשתי שרפה את
עצמה,״ הסביר .״היא ניסתה לשרוף גם
אותי. היא הייתה משוגעת. אני חף מפשע.״
הוא הועמד לדין, ואז הסתבר החלק ה־המתמיה
בכל הפרשה: המשטרה הייתה כה
בטוחה באשמתו, עד שלא טרחה לאסוף
הוכחות כלשהן. לתביעה לא היה על מה
להסתמך, זולת וידויו של הנאשם. אולם,
הנאשם לא הודה במאום, שוחרר וחזר לביתו.
להרחיק את האיש הזה. אך כאן
החלה הטרגדיה האמיתית של חייו. כי
האיש אפרים, קצר הרואי, החולה, שעוד
בטרם דרך על מפתן ביתו העזוב והשרוף —
שתה לשכרה במסבאה ראשונה שמצא בדרך
— הפך לאדם גלמוד לחלוטין: אשתו
נשרפה ואיננה. ילדיו, המאשימים אותו עד
עצם היום הזה במה שעלה בגורל אמם —
עברו לגור בבית סבתם, אם־אמם, ומאחלים
לו משם ״עונש מהאלוהים״ .שכניו של
יוסף אפרים, דיירי בלוק 135 שבשכון
שמשון, מיהרו לכתוב למוסדות שונים,
בדרישה להרחיק את ״האיש הזה״ מדירתו.
אחרי הש נאה הכללית באו הרחמים. גם
לבם של השכנים נתרכך לשמע זעקותיו
של האב, הקורא לששת ילדיו הקטנים,
הבורחים למראהו וקוראים לו ״רוצח״.
למרות שזוכה על־ידי בית־המשפט, נענש
אפריים, בדיוק כפי שקיללוהו ילדיו. בבדידותו
הגדולה, לבדו בדיור, שם נשרפה
אשתו — המשיך לשתות, להשכיח את
אסונו. שכרותו גברה, עד כי שוב לא היה
לו הכוח לצאת לעבוד בעבודת הדחק,
ממנה התפרנס. תשוש לגמרי, התחנן לפני
שכנ ו, שילכו להביא לו מעט יין ומשקה
חריף, במעט הכסף שנותר לו מעבודתו,
ומקיצבת לישכת־הסעד. אחר כך חלה. הוא
המשיך לשתות במיטתו, עד שגברה עליו
מחלתו, ולפנישבועיים אושפז בבית־חולים
אי־שם בארץ. ילדיואינם יודעים היכן
הוא, וגם אינם רוצים לשמוע ממנו. איש
מבין השכנים אינו מבקרו על ערש חוליו.
באם יגבר על מחלתו, ישוב מחדש אל
ביתו באשקלון, לחיות את חייו בצל ״אות
קין״ שהוטבע על מצחו.

תצפית

במדינה

כל הז כויו ת ״.ומורות

• קיים חשש של החמרת יחסו האישי של הנשיא קנדי

תל־אביב

למדינת ישראל. לא תהיה זו תוצאה של חילוקי־דעות טל המי שור
המדיני, כי יאם בגלל התערבותם של שתדלנים יהודים למיניהם בוו שינגט ון.

חזון העצמותהיבשות!

שגריר ישראל יבקש מ שתדלנים ׳אלה, שעד כה היו נשק ח שוב של המדיניות!
הי שראלית, לבל להפעיל לחץ על קנדי. הנ שיא הביע את דעתו, כי עמדת
ישראל צריכה להי שען על הצינורות המדיניים והדיפלו מטיי ם הר שמיים, לא
על אזרחים אמריקאיים יהודיים.

משאית אחרי משאית שפנה חול אל
שפת תעלת־הביוב הפתוחה, בשכונת יד־אליהו.
הטדקטוריסט הצעיר החל דוחף את
החול פנימה, אל תוך התעלה. לפתע נעצר.
מתוך ההול ביצבצו עצמות יבשות וכמה
גולגלות.
״מניין הבאתם את החולי״ שאל את נהגי
המשאיות.
״מבית־הקברות המוסלמי הישן,״ השיבו.
הטרקטוריסט, אחמד מצארווה מכפר ערערה
שבמשולש, החל
אוסף את העצמות ,״מילא,
הורסים בית־קברות.
אבל לפחות שיאספו את
העצמות ויקברו אותן
במרוכז!״
מנהל העבודה והנהגים
משכו בכתפיהם.
מצארווה ניגש למערכת
על המשמר, סיפר
את הסיפור, חזר בלוויית
כתב וצלם למקום העבודה,
שם צולמה ערי־מה
של עצמות וגולג־לות.
מאז
חלפו שבועיים,
מבלי שעל המישמר יפרסם
מילה או תמונה.
מצארווה התפטר מעבודתו,
תעלת הביוב הארוכה
נסתמה כליל, ואילו המשאיות
המשיכו להוביל
את המיטען שלהן
לסתום חורים אחרים במקומות
אחרים.

• מסתמנת מכה־חוזרת סוכייכוית, שמקורה במסע-התעמד־לה
האנטי־גרמני של הממונה על שרותי הבטחון. הרוסים יפעילו
לחץ על

מצדים,

שתחליף את המדענים והטכנאים

הגרמניים, תקבל ב מקו מ ם

עזרה מכנית וידע סובייטיים. הני מוק, שיובלט בקו התע מולה ה סו בייטי ת בז מן
הקרוב: המדענים הגרמניים הם חלק
ישראל. הו דו ת לק שריה של יש ראל
עם גרמניה, ב שטחים מסויי־מים,
מספקים לה הגרמנים ידיעות
הנוג עו ת למצרים.

המערך המערבי, אליו

קשורה גם

• ההתפתחויות הצפויות
של פרשת הממונה,
בזירה הפנימית: הח שת
ההכרעה על הירו שה, בצמרת
מפא״י. לוי א שכול, שבתחילה
התייצב לצידה של גולדה מאיר,
כאשר איימה להתפטר בגלל חיסול
ה מ מונ ה, ייסוג. הוא ינסה
להגיע לידי הסכם־פשרה לטווח
ארוך עם פרס, ב ה סכ מ תו של
דויד בן־גו ריון. הבסיס: ס מ כויו ת
ה שלטון

י חו ל קו

לשניים,

פרס
מ שתלט על ענייני הב ט חון
והחוץ, ולוי א שכול על ענייני
כלכלה ופנים. א שכול מקווה, כי
בצורה זו יוכל, בבוא העת, לרכז
סביבו קואליציה של זקני
מפא״י וכמה מפלגות, שי שמרו
על מ אזן־ הכו חו ת בינו לבין פרס.

בינתיים, בצעד מיידי,
ימריץ את שרי
אחדות־העכודה והדתיים־
לאומיים להביע את התנגדותם
לשינויי-גברא כמשרד
החוץ. הכמנה: לעכב

מפלגו ת
הבה
ונתחכמה לו

ככל האפ שר את ה שתלטו ת פרס.

• מפלגות האופוזיציה
וייתכן גם אחדות־העבודה -יגבירו את
לחצן להרחיב את בירור
פרשת הממונה, והעברתה
לועדת חוץ ובטחון
של הכנסת. ה מ מונ ה עצמו,
שבתחילה הביע נ כונו ת להופיע
לבירור בפני פורו ם ממלכתי
כזה, יודי ע כי אינו מו כן לע שות
זאת

עתה,

ב ר או תו

עצ מו

כפקיד ממ שלתי, ה חייב עדיין
נאמנות ל ממונים עליו לשעבר.

• יתכן, כי אחד המעשים
הרשמיים של הנשיא
החדש, כתקופה
הראשונה של כהונתו,
תהיה העלאת עצמותיו
של זאב ז׳כוטינסקי ל־ייטראל.
ז ל מן שזר הביע ב־הזד
מנויו ת את הערכתו ה חיובי ת
לז׳בו טינס קי, וכאשר הועלה שמו
כמוע מד לנ שיאות נע שו גי שושים
אצל תנוע ת החרות, כדי להבטיח שמפלגה זו לא תקשה על בחירת שזר.

עונה הצ י יר

• המשבר הבא בהכרת ״אל-על״ מתבשל בבר עתה, אם
כי על אש איטית. מאז סיום ה שביתה האחרונה נו תק למעשה ה מגע בין
ההנהג ה לבין צוותי־היאוויר. תחת זאת שוררת מלחמה קרה בין שני הצדדים,
כשצוותי־האוויר ע בזי ם ״לפי הספר״ ,עו שים רק את המוטל עליהם, ללא הקרבה
או התאמצות־־תר. ואילו ההנהלה מתנקמת בכל מי שנראה לה כמנ היג אפ שרי
של ה שביתה הבאה.

• ועד העובדים בתימנע יתבקש כקרוב לברר את כל פרטיו
של מיבצע מושלם של זיון ז־כחירות. אחד מחברי הוועד, שנבחר
לפני כחוד שיים, הסתכסך עם יתר חבריו המפא״יים, הטיח בפניהם כי אין לוועד
זכות־קיום חו קי ת, מאחר שנבחר בב חי רו ת מזוייפו ת. הוועד הסכים לקיים את
הבירור, היתנה רק שהדבר ייעשה בסודיו ת, כדי למנוע התערבות ממלכתית.

• כמה מראשי המנגנון ההסתדרותי יפעלו כחדרי-חדרים,

כדי לעכב קבלת חוק מם־שבח בכנסת. על פי החוק, ייגבה ת שלום
גבוה־למדי מכל רווח, הנובע מעיסקת מקרקעין. לאחרונה נמכר מיגרש הועד־הפועל
הי שן של ההסתדרות, ברחוב אלנבי בתל־אביב, לבעלי־הוך דרום אמריקאיים,
בסכום של שלו שה־וחצי מי ליון ל״י. גיזברי ההסתדרות י שפיעו על
חבריהם לדחות את הקריאה ה שניה וה שלי שי ת של החוק, עד לאחר העברת
הבעלות על המיגר ש, כדי להינצל מת שלום המס החדש.

אי־שם במוסדות מ־פא״י
התקבלה לאחרונה
ההחלטה, כי שוב לא
יהיה זה לטובת המפלגה,
אם בבחירות הבאות
שייערכו לעיריית
באר־שבע, יתייצב בראש
רשימת המפלגה דויד
טוביהו, מי שהיה ראש
העיר הפרובלמטי במקום.
אולם
כיוון שאיש לא
העז למסור לטוביהו אישית
ובגלוי על החלטה
זו, ניסתה המפלגה להתחכם.
הפיתרון היה
פשוט: אם טוביהו לא
יהיה תושב באר־שבע,
ממילא לא תוכל המפלגה
להציג את מועמדותו
לראשות העיר.
לשם כך גויים שר־החקלאות
משה דיין, שמינה
את טוביהו ל־מישרה
חשובה: מנהל
מחוז תל־אביב במינהל
מקרקעי־ישראל, השייך
למשרד־החקלאות, במשכורת
חודשית של 1500
ל״י. ההנחה היתד״ שלרגל עבודתו בתל-
אביב, יצטרך טוביהו להעתיק את מגוריו
מבאר־שבע.
אלא שההתחכמות לא הועילה. דויד טוב־יהו
ממשיך לגור בחווילתו שבשערי באר-
שבע. מדי בוקר הוא נוסע לעבודתו בתל-
אביב, חוזר לביתו עם ערב.

מ שפט
הזנבותנ׳יוארו
התעניינותו של ראובן (״רומק״) גרינברג
בפרקליט מחוז תל־אביב לשעבר, יעקב בר־אור,
לא תמה עם העמדתו של הפרקליט
למשפט והדחתו מתפקידו. האיש, שתלונתו
נגד בר־אור, הביאה לסוף הדרמאטי של
הקאריירה המשפטית של הפרקליט, החליט
כי סילוק בר־אור השאיר זנבות בלתי-
רצויים.
הוא יצא לקצץ זנבות אלה, באמצעות
פניה אל בית־הדין הגבוה לצדק. טען
רומק, בבקשת צו־על־תנאי נגד התביעה
הכללית: מאחר שבר־אור לא היה משפטן

מוסמך, יש לבטל את כל המשפטים בהם
הופיע במשך שנות כהונתו*.
לשמיעת בקשה זו נקבעו שלושה שופטים
עליונים: חיים כהן, צבי ברנזון ויצחק
זילברג. רומק, שהיועץ המשפטי חיים
כהן תבע אותו לא־פעם למשפט, ביקש
להחליפו בשופט אחר. נימוקו: הוא קרוב
משפחתו של בר־אור, והודות לו זכה בר־אור
לתפקידו.
חיים כהן הוחלף, ובמקומו ישב נשיא
בית־המשפט העליון בכבודו ובעצמו, יצחק
אולשן. אולם אם קיווה רומק לתוצאה חיובית
נוספת, התאכזב. נשיא ביודהמשפט
דחה את הבקשה אף בלי לתת כל נימוק.

משטרה

ה אי ששלאה בי ן

במשך חמש־עשרה השנים מאז הגיע
ארצה, לא הצליח מיקלוש וויס ( )33 לעבוד
במקום אחד יותר מחודש ימים. הוא לא
הבין מדוע לא מעוניינים נותני העבודה
להעסיקו, וכמו־כן לא הבין, מדוע מסרבת
לישכת העבודה באשקלון למצוא עבורו
עבודה.
קשה לומר שהיה מודאג במיוחד. הוריו,
היושבים בארצות־הברית זה שמ:נה שנים,
דאגו לבנם המובטל, נהגו לשלוח לו מדי
פעם חבילות בגדים, אותם היה מוכר לפרנסתו.
זוג
מכנסיים. באחד הימים פנה אליו
שכנו לחדר, משה פולק, ביקש לשאול
ממנו זוג מכנסיים שחורים .״אחד מידידי
מקבל עבודה כמלצר,״ הסביר ,״אבל לא
הצליח להשיג מכנסיים מתאימים. אם מחר
לא יבוא בתלבושת מתאימה, יפסיד את
העבודה.״
שוב לא הבין מיקלוש מדוע דוזקא הוא
מוכרח להשאיל לאדם אלמוני זוג מכנסיים
ללא תשלום, אבל מכיוון שהשכן איים
עליו כי ״יעשה לו צרות אם לא,״ הסכים
להשאיל לו את זוג המכנסיים שביקש.
כשקיבל חזרה את מכנסיו, כעבור כמה
ימים, נדהם .״אמרת שהמכנסיים בשביל
מלצר,״ הטיח כלפי שכנו, שהחזיר לו את
מכנסיו כשהם מלאים כתמי צבע .״עכשיו
תראה איך הם נראים.״
השכן היה נבוך. הוא מיהר לתת למיק־לוש
זוג מכנסיים נוסף, הציע לו למכור
אותם, ובתמורתם למסור את המכנסיים
השחורים לכביסה.
אולם למחרת, כשמיקלוש היה בדרכו לשוק,
עצר אותו שוטר .״המכנסיים האלה
גנובים,״ אמר לו. הוא הובל לתחנת המשטרה,
שם התברר למיקלוש, לתדהמתו,
כי שכנו, משה פולק, הלך בינתיים למשטרה,
הודיע כי מיקלוש גנב את מכנסיו,
אותם נתן לו הוא עצמו למכירה.
אי ־ אפשד לפמו!* .כל הכחשותיו של
מיקלוש לא עזרו. גם השופט לא הבינו,
הטיל עליו חמש עשרה לירות קנם על
החזקת רכוש החשוד כגנוב.
כעבור כמה חודשים החל מצפונו של
פולק מעיק עליו .״שיקרתי במשטרה,״ הודה
בפני יד דו. הוא אף הסכים ללכת ל־עורך־דין,
לחתום על הצהרה כי כל מה
שמסר במשטרה היה שקר מתחילתו ועד
סופו.
הצעד המובן היה פתיחת תיק על מסירת
הודעה כוזבת. אך כעבור זמן קצר, לאחר
שפ ילק חזר וטען שוב כי תלונתו היתה
אמת, הידיעה המשטרה למיקלוש כי התיק
נסגר .״מדוע?״ שאל מיקלוש .״משום
שא״אפשר לסמוך על אדם שמשנה כל
פעם את דעתו,״ היחד, תשובת המשטרה.

הזוי

״על בריקדות קומו העפילו!״
בתל־אביב, בתהלוכת האחד במאי, שרו חברי
השומר־הצעיר :״לא נ שכח /את פירוק
הפלמ״ח /נרד ל שדה־בוקר /נתפוס את
הממזר /נגמור את הח שבון /עם שר־הבט
חון.״

• נשיאות או נישואין: ברמת-
גן, הציע הרב אשכנזי את מועמדותו לנשיאות
המדינה, סיפר את תולדות חייו, אך
סירב למסור את גילו המדוייק, כדי לא
לפגוע בסיכוייו למצ א שידוך.
• קורטוב שד דבש: בנהריה, בה
הובטח בילוי של ״שבוע דבש״ לזוגות שנישאו
בל״ג בעומר, הקדימו את כולם בני
זוג שבאו מיוקנעם, הבטיחו לעצמם מקום
טוב במלון, חזרו לביתם כדי להתחתן.
* ביניהם גס מ שפטים נגד רו מק עצמו,
שלדבריו, הוג שו רק מ תוך שאיפת־נקס
נגדו.

העולם הזה 1540

נערך הכנס, שנועד להמ־חיש
לבנים את אשד עשו

אבותיהם בימים הגדולים ביו ת ר של חייהם.
משך כל היום המפרך, ה תנ הגו הם למופת.

הנורא בו נעצר המיקלע, יעף הג׳יפים של
השועלים שחמקו בין ההתפוצצויות, הצעקות׳
״חובש! חובאאאאאש!״
הוא חזר למקום בפעם הראשונה מזה
15 שנה. כשהחליט ללכת ליום־החטיבה,
עשה זאת בתנועת־יד של זילזול ,״למען
הילדים״ .והנר״ לפתע, במישלט הנטוש,
הופתע להיווכח כי הוא נירגש הרבה יותר
מן הילדים.
כמו תמיד, ניסה להעמיד פנים כאילו
אינו מרגיש דבר, כיאה לגבר מנוסה, ששכח
כבר מזמן את הימים ההם, והבז לרומנטיקה
של נעורים. אבל הוא ידע שאינו
מרמה איש.
אילו נקלע למקום אדם זר, לבטח לא
היה רואה דבר — זולת גבעה עלובה, הדומה
לכל גבעה אחרת בארץ, וקבוצה של
ארבע מאות גברים המתקרבים לגיל העמידה,
נשים וילדים, הדומים לכל שאר הגברים,
הנשים והילדים בישראל.
אילם לא היתר, זאת אמת. ותיקי הגדוד
הרביעי של גבעתי (וכמוהם ותיקי כל גדוד
בשדר,־הקרב המכריע שלו) לא דמו לאזרחים
רגילים, למרות שניראו כך. לא כל
מגויים צעיר נשאר בימי הקרבות האכזריים
בגבעתי. רק הטובים ביותר, המסורים ביותר,
החזיקו מעמד. בחיצוניותם דמו לרבבות
הצעירים, בני גילם, שהסתובבו אוהד,
שעה ברחובות תל־אביב. אך החיצוניות
מטעה — אז וגם היום.
הוותיקים כלל לא ראו חיצוניות זו. הם
לא ראו את הגבר הממושקף והמשמין, שגרר
אחריו את בנו — אלא את יאנק לב־קוביץ
הרזה והקטן, העולה החדש מפולין,
ששכב מול הטאנק המצרי האימתני, שהתקרב
לקראתו בבית־דאראס, זירה בו פגזים
עקרים מפיאט. הם לא ראו את לוטש־היד,לומים,
הצולע במיקצת, אלא את פרדי, גיבור
שועלי ש מ שון, כפי שהלך אז, כשרובהו

אומנם, זה היה כמו אז. שום דבר לא דפק.
חסרו אוטובוסים. היציאה התאחרה בשעה.
איש לא שמע להוראות שטיירטרו עליהם
ברמקול.
וכמו אז — פתאום, מבלי שאיש יוכל
להסביר כיצד ואיך, בלי שום פקודות, הסתדר
הכל, דפק הכל. המשפחות יצאו מן
האוטובוסים, טיפסו על גבעה, חזרו לאוטובוסים,
טיפסו שוב, התעלמו לחלוטין מ־דיברי
הציונות, אך שמעו בהקשבה דברים
שהיו לעניין. כך חזר כל גדוד על מסלול
הקרבות שלו, משדד,־קרב לשדה־קרב, מימי
נח שון הצוהלים, דרך עשרת־הימים הנואשים,
אל עשר המכות המגואלות ברם —
הכל בשש שעות קצרות. בסיגנונם הרגיל,
שכיסה בזילזול מדומה את הרגשות האמיתיים,
הם קראו לזה ״טור דה־גבעתי״,
על מישקל ״טור דה־פראנס״.
בערב, כשהצטרפו הגדודים יחד, כמו
יובלים לנהר אחד, היה זה מיפגן אנושי
אדיר — כחמישה,־עשר אלף איש, אשד, וילד׳
אנשי גבעתי ובני משקי הדרום, ישבו
במחצבה• מול מישטרת עיראק־סוידאן, שהפכה
אמפי־תיאטרון מאולתר. הם ליוו את
שמעון אבידן, ממקומו עד לבמה, בתשואות
סוערות בלתי־פוסקות, הפגנה נדירה
של אהבה אישית למפקד, כעבור 15 שנה.
וכאשר דיבר על אחוות לוחמים, על ברית־הדמים
בין הלוחמים ואנשי הישובים, על
אהבת־השלום ואהבת־הארץ, הם התרגשו באמת•
בפי כל אדם אחר, בפני כל קהל
אחר, היו אלה פראזות נבובות. בכנס
גבעתי היו אלה ציוני־עובדות פשוטים.

כד הדרום -במה
חרי המיפגש הגדודי הנייד, הבלתי־פורמלי,
לפי מיטב המסורת הגבעתית,

האיש

ש מעון א ביון, שהפך לסמל
החטיבה לא פ חו ת מן הציור
שמאחוריו, הרטיט שוב את לב האלפים,
שהצדיעו לו לא פעם כאשר הלכו למות.

ת החטיבות״
חששו הוותיקים במיקצת מפני הכנס החטיבתי
החגיגי בערב. נאומים, מסכת, ציונות
— וכל זה בחסות צה״ל, לא צה״ל דאז,
אלא צר,״ל דד,יום!
ואומנם, הפגישה הראשונה עם הסדר החדש
היתד, מרתיעה במיקצת. הצבא החדש
אינו יודע חוכמות. האמפי־תיאטרון הגדול
חולק בגדר־תיל ובחבלים, ריבועים ריבועים,
וכל פלוגה הוכנסה למה שדמה למיס־לאה.
על הכל שמרו מם־צדיקים במדים מברקים,
שלא היו מעזים להראות את פניהם
המגולחים־למשעי בבסיס קרבי של גבעתי
בימים ההם.
אך כל זה נשכח כאשר החלה המסכת,
שהוכנה על־ידי אבא קובנר ושבויימה על־ידי
שולמית בת־דורי בסיגנונה המונומנטלי

הרגיל. היו אלה זכרונות חיים — גיוס־הפתע,
אימוני־הפרט, המיבחנים הראשונים,
הפירפור בין חיים ומוות. הדרום כולו שימש
במה. כאשר הוזכר קרב עיבדיס, נפלטה
קריאה מאלפי גרונות: פיטריית־אש
עצומה התרוממה במרחק, בעיבדיס האמיתית.
כאשר הוזכר מישלט — 113 התפוצצה
פיצצת־אש אדירה שם. ולבסוף, כאשר
הופיעה, מתוך ענן של עשן אדום, ה־מיפלצת
עצמה — מישטרת עיראק־סוידאן
המקוללת — עבר בהמון גל של רטט.
אנשי החטיבה חזרו בדימיונם אחורה.
לשניה אחת שוב הפחידה המיפלצת, שעל
קירותיה האכזריים התנפצו שבע התקפות
של גבעתי — וברגע זה קמה חטיבת
גבעתי לתחייה.

! ךיך • ט ל החטיבה הופיע על הבמה ברגע האחרון, על רקע ניסי ע שרות הי שובי ם
/ש שימ שו מיבצרי גבעתי בי מי הקרבות האכזריים. כמה מן הניסיס ני שאו בי די

אותם הילדים, שפונו מן הי שובי ם בי מי הקרבות. היום הם נבר נערים גדולים וחסונים.

^ ז אני שכבתי כאן. אתה רואה את
השקע הזה? זה מה שנשאר מן ה//
שוחה
ששכבתי בה. אז המצרים באו משמה,
איפה שהעצים. אני יריתי במיקלע,
טדאח־טראח־טראח, ופתאום היה מעצור
שני ילדים, כבני 12ו־ ,10 הקשיבו בפה
פעור לסיפור אביהם, מגודל־הכרס והקרח.
הקבוצה הקטנה, אחת ממאות, עמדה על הגבעה
של עיבדיס — המקום בו הוכרעה
המלחמה בחזית הדרום. והאב לא סיפר לבניו
צ׳יזבאת — הוא באמת היה שם.
ספק אם הילדים — או האשד, המשועממת
במיקצת, שהיתר, אימם — יכלו לדמיין
לעצמם בדיוק את המאורעות, שהאב ניסה
בשטף התלהבותו להעלותם לנגד עיניהם.
אך בפני האב היתד, התמונה ברורה לגמרי:
הפגזים המתפוצצים מסביב, הספיטפייר המצרי
הצולל, הטאנקים ממול, הגלים של
חיילי האוייב המתקרבים בקפיצות, הרגע

מתחת לבית־שחיו, הקנה כלפי מטה, כמו
צייד. הם לא ראו אפילו את הרמטכ״ל,
בעל סימני־הדרגה המבהיקים, שהקפיא את
דם השוטרים־הצבאיים הצעירים — אלא את
צ׳רה, המג״ד בעל פני הסטודנט הביישני,
שהרגיז אותם, התווכח עימם, ופיקד עליהם
תחת מטר הכדורים.
רובם לא ראו זה את זה מאז גמר המלחמה.
ברחוב הם אומרים בקושי ״שלום!״
איש לרעהו. אך עתה היו שוב ״הגדוד״,
חבורה בעלת גאווה קיבוצית תוקפנית. ובערב,
כאשר דיבר אליהם שמעון אבידן, הם
היו שוב חטיבה. לא ״אחת החטיבות —
גבעתי!״ כפי שאמר אביידן עצמו, בצניעות,
אלא ״החטיבה״ ,בה״א הידיעה.

טור דה־כבעתי

^ מ 1אז — ברדק אחד גדול!״ ציין
בסיפוק שמוליק, בראשית הדרך. ו־

בקהל

התערבבו שוב אנשי גבעתי, בני כל ה שכבות והה שקפות. תשונזת־לב כללית
עורר הרמטכ״ל, לשעבר מג״ד בגבעתי, והמתלוצץ ב ת מונ ה עם עורך
העולם הזה, אחד מפ קודיו בי מי ם ההם. לידו, אלוף פיקוד הדרום כיוס, צבי זמיר.

עבד אדנאצו חייו אליה, קאסס שמע אותה,

בלי

ך וף שחור טיפס בזריזות על צוקי ה־חוף.
גוף עירום התגלגל בחול הרך ותחם,
התיז מים, השמיע קריאות־חדווה.
אם עבר מישהו בקירבת מקום, יכול
היה לשפשף את עיניו ולתמוה אם לא הועבר,
במיקרה, ללב אפריקה.
אולם ורה לב (מתחרז עם ״אב״) לא
באה מאפריקה. היא ילידת קארוליינה הצפונית
שבארצות־הברית. אבות־אבותיה
אומנם הובאו כעבדים מניגריה, והסבתא
שלה עדיין דיברה בשפת הסודאהילי — אך
כאמריקאית מובהקת סירבה ורה עוד בילדותה
לשוחח בשפה זו.
זרה גם אינה נודיסטית. אין לה שום
עקרונות בעניין זה. מדוע היא אוהבת להשתולל
עירומה על שפת־הים? משיכת־כתפיים:
סתם, מפני שזה נעים בישראל —
ומפני שזה לא היה אפשרי בארצות בהן
שהתה בשנה האחרונה.
אילו ארצות? נו, למשל — סעודיה,
עיראק, סוריה, מצרים, לבנון.

1בנבי רובין

בלבוש חווה

מ שתע שעת ורה ב מים הקרים. לפני שנים ני שאה, ילדה והתגרשה•
בתה נמצאת אצל דודתה הנ שואה ליהודי ו מ תחנכת כיהודיה.

מ טפס ת ורה על צוקי החוף.
עד כה לא ניצלה ורה א ת
גופה לאמנותה. אן י תכן שבפראנקפורט תו פי ע בססריפ־טיז.

בלבוש הדד

קאסס לא הקכיס

*4כד אל־נאצר? אדם מאד סימפאטי.
#״לא הייתי מתאהבת בו, כי יש לו אף
גדול מדי. ממש אף עצום. אבל הוא
גבוה, יש לו עור נהדר, כמו קפה הפוך.
והחיוך שלו מקסים.״
היא הכירה את נשיא רע״ם כאשר הוזמנה
לביתו כדי לשיר בפניו באחת המסיבות.
הוא שמע כי באה זה עתר,
מגאנה, ושאל באדיבות מי מוצאת חן בעיניה
יותר — גאנה או מצרים?
ורה ענתה בלי היסוס :״גאנה!״
מדוע? ״במצרים יש נשים יפות, אבל
הגברים לא יפים״.
מה השיב הגבר המצרי בעל החיוך המקסים?
לא כלום. הוא הוסיף לחייך.
עבד אל־כרים קאסם, לעומת זאת, היה ,
פחות נחמד. גם בפניו שרה, במסיבה שנערכה
בדירת־השרד שלו, בבניין משרד־הבטחון
בבגדאד. הוא כימעט לא דיבר
בכלל. אדם מסוגר. חבל שהרגו אותו.
בכלל, בגדאד איומה .״איזה חום! חשבתי
שאני מתה! הייתי שם בקייץ האחרון.
חם, יבש. אפשר להשתגע!״

הופיעה ורה ב מועדון־לילה ישראלי. להיטותה
•אחרי שמלות יפו ת ויקרו ת היתוד בעוב־חנו
ת תל־אביבית תבעה אותה לדין, עיכבה את נסיעתה זמנית.

בקאהיר: ורה ושניה גימין) בחברת גם כלום, נתנו שהדוד

בסעודיה היה חם. בכלל, אין
רק חול וחול וחול. למכה
לה להיכנס( .״יכולתי להגיד
שלי הוא מוסלמי שחור, אבל

בשפת היאור

שם לא להם

ע שעו

מפואר בקהיר הצטלמה ורה ל מען אלבומה.

שעוררה

שמש ׳שואל נימעט שיזכה אוחה־נ׳ אין גבורות בפגי הבוהים

כלג בו ל

הייתי צריכה גם להגיד להם כי יש לי
דודה יהודיה, שהתחתנה עם יהודי פולני
והמדליקה נרות בשבת. בכלל, במשפחה
שלי מיוצגות כל הדתות, וכל הדודים
רבים אחד עם השני!״)

הישראלי איגד מזמין
ף* כיירות החלה הקאריירה המר־חבית
של ורה, ששמה היה אז עדיין
ורה ג׳נט (״לב״ ,כלומר אהבה, הוא רק
שם אמנותי) .היא הגיעה לשם על סיפונה
של אוניה — כימאית.
״תמיד רציתי לנדוד,״ הודתה .״לא רציתי
לשבת במקום אחד. חייתי בניו־יורק,
וזה נמאס לי. חשבתי, איך אני יכולה
לנסוע קצת 1׳ ראיתי שיש קורס לאלהו־טאיות
לאוניות. למדתי ועליתי על את ה.״
האוניה הגיעה לנמלי הים־התיכון, שהתה
כמה פעמים בנמל חיפה, עברה לא פעם

בנמל ביירות. באחת הפעמים, כשהיתה על
החוף, עלה על דעתו של בעל־מועדון ביירות,
לנסות אותה כזמרת מקצועית —
והחלה קאריירה חדשה.
הכושית היפה הצליחה בכל מועדוני-
הלילה המרחביים — מקיט־קט הביירותי ועד
חינגה־באר התל־אביבי. המרחב אוהב כושים.
ובשביל כושית אין גבולות.
דעתה על ישראל? ארץ נחמדה. אבל.
אבל מה? הישראלים משונים. בכל חודשי
שהותה בארץ, לא הזמין אותה אף ישראלי
אחד לביתו. אף ישראלי אחד גם לא הזמין
אותה אי־פעם לארוחת־צהריים במיסעדה.
ואילו בארצות־ערב — איזו הכנסת־אור־חים!
המון פעמים הזמינו אותה לבתים
פרטיים, הכירו לה משפחות.
בכל זאת תישאר ורה במגע עם ישראלים•
כי בשעה שיצאה השבוע מן הארץ,
שמה את פעמיה אל אחת מיצירות התרבות
הישראלית־יהודית בעולם: מועדון־

הלילה של איל־הבארים בוכמן בפראנק־פורט
שבגרמניה. בוכמן הכיר אותה בארץ,
נכח בהופעתה, החתים אותה על חוזה.
כך יוכלו האזרחים הטובים של פראנק־פורט
לשמוע את הזמרת הכושית, שבאה
מישראל, שרר, שיר עיברי מקורי, כהדרן
לתוכניתה. אן בגרמניה לא תעסוק, מן
הסתם, ברחצת עירום.

יןמ במועדון קיט־קט המפואר, שרה !רה בחברת שני זמרים אנגליים צעירים. תמונה זו אופ!
! 1יינית לעובדה שאין גבולות בפני אמני הבידור־הקל במרחב. כי באחד הימים, נאשר טיילה
1הרברט סמואל בתל־אביב, שמעה שמישהו זורא ב שמה, הופתעה לראות את שני הזמרים האלה,
ז קודם לכן בקאהיר ובבירות. גם הם הגיעו לאחרונה ליארץ, הופיעו בקטעי-זמר במועדון צברה• .

ו״ת הטוויסט

תצלומיח של ורה הופיעו כמה פעמים בעתוני מצרים, אן קטע
זה, מן העתון אל־אהראם, משקף את הסנסציה הגדולה ביותר
כשהוציאה מתון הקהל שיין מארוקאי מכובד, לימדה אותו בו במקום לרקוד את הטוויסט.

הש״ן־ הרוקד

כפי שצולם עם ורה, בשעת לימודיו בשטח הטוויסט. ורה,
לעומת זאת, למדה בארצוודערב כמה פסוקים ערביים, ה3־
תיעה לא פעם את מכריה התל־אביביים בקללות ערביות עסיסיות, שבקעו מפיה בשטף.

0 8ה = ר ע 1ההחדשה

0 9 8 0 0

(המשך מעמוד )7

בשביל האיש הקטן היתד, זאת מכת־מוות נפשית. בכל ימי חייו היד. מסור לבן־גוריון
אישית כמו כלב־שמ-רה. למענו היה מוכן לעשות כל מעשה ניבזי — ולא פעם אף עשה
זאת. מעולם לא פיקפק הזקן בנאמנותו, ביושרו ובכושרו המיקצועי. עתה חוסל הכל
במחי־יד.
כמו אנשים רבים בהיסטוריה, שהקדישו את חייהם לביסוס שלטון־היתיד של מנהיג
נערץ, למד גם האיש הקטן לדעת כי מנהיגים נערצים הם תמיד כפויי־טובה.

לא נותרה לו ברירה, אלא להתפטר.

״ירבייגוד פרם־״ 1זג\21 יף
ף* ך נחל פרם את ניצחונו. הראשון. אך הוא לא היה סופי. נגדו קמה חזית רחבה
של ותיקי מפא״י, שהיינו כי הפעם הגיעו מים עד נפש, וכי זו ההזדמנות האחרונה
לבלום את פרס. מנהיגת חזית זו היתר, גולדה מאיר, שמשרדה נוגע במישרין בשטח
הסמכויות של הממונה.
לכן לא הצליח פרס עדיין ־ להשתלט סופית על העמדה, על־ידי מינוי אחד מנאמניו
האישיים לממונה החדש. לפי שעה נישאר במישרה זו ממונה זמני.
חמור מכך: האיש הקטן ד,תפוטר, אך לא חוסל. עוד נשארה לו האפשרות לנקום את
נקמתו ולערער את מעמדו של פרם.

על בן פתח פרס כשבועיים האחרונים בסיבוב נוסף. היעדים: לחסל
את האיש הקטן סופית, לשבור את חזית יריביו, למגר את גולדה -
ואם אפשר, לחסל גם אותה סופית.
קופת־המישחק היתד, גדולה, וכל הקלפים הונחו על השולחן.
המהלך הראשון נעשה מעל עמודי הארץ. הכלי: נפתלי לביא, בעבר אחד העיתונאים של
האיש הקטן, שקפץ ברגע המכריע מעגלת הממונה המנוצח על עגלת סגן־השר המנצח.
עתה היה כלי של פרס.
ביום חמישי 2 ,במאי, פירסם לביא בראש העמוד הראשון של הארץ ידיעה סנסציונית
ביותר על פגישה של האיש הקטן עם אנשי־מפא״י בקיבוצים , :ה מ מונ ה מסביר פרי שתו
לחברי קיבוצים מ מפא״י.״ הודיע לביא :״כפי שנודע לי ממ ש ת תפי פגי שה זו, שהתחייבו
לשמור בסוד את תוכן ה שיחה ה חופ שית שהתנהלה עם המ מונה, טען ה מ מננ ה כנגד גורמים
רמי־מעלה ביותר, שהביאו ל ה תפטרו תו

הפגישה היתה סודית. מי היה מעוניין כפירסומה, וכהצגתה בניסיון
להשמיץ את בן־גוריון על־ידי מסירת אינפורמציה סודית כיותר? רק
איש אחד: שמעון פרס.
ואכן, למחרת היום הוזז כלי אחר, שזהותו ברורה עוד יותר. ישעיהו בן־פורת, אחת
הדמויות הבולטות ביותר ברשתי־ר,עיתונאים של פרס, כתב ביום שישי בי די עו ת אח רונות
מאמר תחת הכותרת :״ מערכ תו הת מוה ה של ה מ מונ ה״ .זעק שייקר ה מ מונ ה לשעבר,
שלימד את פקנדינ ב מ שך עשרים שנה את פשר ה שתיקה — דווקא הוא התחיל לדבר,

להסביר, לבאר.״ המשך הכתבה: התקפה חריפה על הממונה, העוזר לתאר את שמעון פרס
כ״דמות מפלצתית״.
ההמשך: מאמר ראשי של הארץ, ביום ראשון, המגנה בחריפות את הממונה, והמאשים
אותו בניסיון להטיל את מרותו על הממשלה והכנסת .״ ה מ מונ ה על שרותי הב טחנן הצליח
לרכוש לעצמו השפעה מרחיקת־לכת מדי על ניהול העניינים הגדולים של המדינה
וח שוב שניצלנו מסכנה זו.״

טוב

ולס מערכה זו לא נשארה חד־צדדית. לפתע החלה התקפה נגדית חריפה — ודווקא
> 1מעל עמודי מעריב. כמו בפרשת לבון, הפתיע מעריב גם הפעם, בהתייצבו נגד פרם.
מאחר שפרס סומך על מעריב בשאר ימות השנה, ניראה לו הדבר כמעט בנעיצת סכין בגבו.
כבר ביום חמישי, יום התחלת ההתקפה, הודיע מעריב בעמוד הראשון: הממונה התפטר
מפני ש״חוגים שונים ניסו להבאיש את ריחו.״ החוגים: פרס ושות׳.
ביום ראשון 5 ,במאי, החלה התקפת־הנגד האמיתית. הכריז אורי דן, בעמוד הראשון של
מעריב :״ ה מס ע נגד המדענים בקאהיר הופסק כתוצאה מפעולת קבוצת־לחץ!״ את המילים
״קבוצת לחץ״ שם דן בפי הממונה עצמו, כשהכוזנה הברורה לראשי מערכת־הבטחון.
מלבד העולם הזה, לא העז עדיין איש להשתמש במילים כאלה להגדרת הצמרת הבטחונית.
דן לא הירפה מן ההתקפה אף לרגע. ביום שני הודיע כי ״ ה מ מונ ה לשעבר הדגיש כי

העובדות בנוג ע לייצור נשק־השמדה על־ידי גרמנים במצרים הוכחו למעלה מכל
לכן אי־אפשר היה לצפות ממנו כי יסכים לקבל את הקו החדש של בן־גו ריון
באותו יום פירסם מעריב מאמר ראשי, בו הגן בשצף־קצף על הממונה, תחת הכותרת:
״מי מעוניין בפרשה חד שה?״

ביום שלישי טען דן (והובן כי הדבר בא מפי הממונה) כי עובדי השגרירות הגרמנית
בקאהיר הם אנשי ס״ס לשעבר.
ההאש מו ת ה הדדיו ת, ה הדלפות ה א מי תיו תוהמ בויי מו ת, הפרובוקציות׳ והפרובוקציו ת־הנגדיו
ת, מילאו א ת העיתונים, העלו את ה מ תח ב חוגי הצמרת. תחת להתקיף, החל פרס
להיותי מותקף. ה תלונן בן־פורת שלו בצדק :״דבר אחד הוא אם עסקן מדיני או עיתונאי
יוצא בהא שמה גלויה או ניסתרת נגד סגן שר־הבטחון. דבר אחר הוא אם ה מ מונה לשעבר,
היודע יותר מכל •אדם אחר במדינה זו, על כל אי שיה ופר שיו תי ה — מטיל הא ש מו ת מסוגי

אגרבועזבוום י רגורחז
** ל כן גויים דויד בן־גוריון אישית. ביום חמישי האחרון כינס מסיבת־עורכים סודית,
£שהוקדשה כל־כולה להתקפה על פירסומי אורי דן במעריב, ובהפרכת גילויי
הוה. הכחשותיו לא הגיעו אל גבולות האבסורד בלבד — הן עברו גבול זה לאורך כל
החזית.
טען בן־גוריון: לא נכון הוא ששמעון פרס יזם אתי המסע נגד המדענים. לא נכון הוא
שפרס דרש להפסיק אותו. אין חיכוכים רציניים בין משרד־החוץ לבין משרד־הבטחון.

העולם

ולראייה :״אילו היו חיכוכים באלה, היה אחד משני השרים -שרת
החוץ או שר־הבטחון -מתפטרים״.
היה זה רמז גלוי — אולטימטום ברור כלפי גולדה מאיר להיכנע לפרס או להסתלק.

למחרת היום, ניסרה רק שאלה אחת ברחבי הצמרת: האומנם תסתלק
גולדה?
בעיתונות הלכו ורבו השמועות שאומנם החליטה להתפטר. היו שראו בכך אזהרה
אחרונה של גולדה. אך זהות העיתונאים, שחתמו על הידיעות בדבר ההתפטרות, לימדה
את ההיפך: השמועות באו ישר מן המיטבח העיתונאי של פרם. היתה זאת שוב פרובוקציה,
במטרה לדחוף את גולדה לקיר, להכריח אותה להיכנע ולהסתלק.

כי פרס ידע שהפעם נאלץ כן־גוריון לתת לו גיבוי מלא, כדי לסתום
את פי האיש הקטן. על כן החליט לנצל את ההזדמנות, לסלק את
גולדה והממונה גם יחד, לשים את ידו לא רק על כל שרותי־הבטחון,
אלא גם על משרד־החוץ, באמצעות אבא אכן חם ר-הישע.
לבון נפל מפני שברגע המכריע נימנע מלהילחם. השבוע היתה השאלה: האם תילחם
גולדה? האם תוכל לסמוך על תמיכת שאר הוותיקים? האם לא יבגדו בה, כפישהיא עצמה
בגדה בלבון? או שמא תיכנע בשקט, תתפטר — ותסיר מחסום נוסף מדרכו של שמעון
פרס על השלטון המוחלט?

התביעה איש מעוניינת-אך דווקא הסניגור

נ 7שפ ט
ף־יאולמו הדחוק והבלתי־נוח של ביית־
^ משפט השלום בתל־אביב, הולכת ונח־שפת,
מידי יום ביומו, הפרשה אשר הסעירה
לפני כמה חודשים את המדינה כולה.
פרשת שפיגל (העולם הזה 1324 והלאה),
פרשת השוחד הגדולה ביותר בהיסטוריה
של המדינה, מוארת מכל צדדיה: צינורות
השוחד, פעולת המשטרה היסודית, והפסקת
החקירה ברגע שזו החלה להתפשט
בחוגים רחבים מדי.
העדויות בונות, נידבך אחר נידבו, את
סיפור המתח. מבעד לסדקים יכול המאזין
באולם, ללמוד, מלבד הטכניקה של בניין
קנונית שוחד, גם את הדברים שעליהם
אין מדברים במפורש במהלך המשפט.

גירסת התביעה

ץ* בר ביטכוע הראשון הצטיירה תמו־נר,
מדוייקת של ההתרחשויות, שהביאו
למעצרם והעמדתם לדין של ארבעת הנאשמים:
סגן המנהל־הכללי של משרד־הברי־אות,
יהודה שפיגל, קבלן־הבניין שלמה
גור, שותפו יהודה יראוני, ועורך־הדין
התל־אביבי שלמה ירקוני.
גירסת התביעה מסכמת את הפרשה בצורה
ברורה: יהודה שפיגל, אדם בעל עמדתי
מפתח במשרד־הבריאות, ניצל את עמדתו
לשם קבלת שוחד. סייעו לו בכך קבלני־הבניין
גור ויראוני, אשר שימשו כמתווכים,
בשיתוף מלא עם עורך־הדין ירקוני.
השוחד, בסכום של 150 אלף לירות, נדרש
ממשרד האדריכלים רכטר־זרחי־פרי, כתמורה
עבור קבלת עבודת התיכנון של בית־החולים
הממשלתי בתל־גיבורים, אשר בנייתו
צריכה לעלות, לפי אומדן, כשלושים מיליון
לירות. דאדריכלים סרבו להצעה, פנו
במקום זה למשטרה. לפי הוראות קציני
אגף־החקירות של מחוז תל־אביב, חידשו
האדריכלים את מגעם עם אנשי משרד־הברי־אות.
הם איפשרו את מעצרם של המתווכים,
ממש בעת ביצוע התשלום הראשון של
השוחד, בסך 30 אלף לירות, שהתקיים
בפגישה משולשת של זרחי, פרי ויראוני,
בקפה ורה בתל־אביב, ב־ 16 בינואר .1963
הפרשה עצמה, ולו גס לפי גירסת התביעה
בלבד, מהווה את אחת השערוריות הגדולות
שהתרחשו במדינה. ראשית, גובה
השוחד בו דובר, המגיע לעשרות אלפי
לירות. שנית, מעמדם של האנשים המעורבים
בפרשה. אך לפי ספור התביעה זהו הגבול:
מכאן ואילך חייבת הפרשה להשאר
בגבולות הרגילים של קבלת שוחד פרטי.

לא היו מיעודים לו באופן פרטי, אלא לקופת
המפלגה הדתית הלאומית, לה שייך
משרד־הבריאות. אלא שגם במפלגה הדתית
קיימת ביקורת לגבי סכומים אלה, שבקב־לתם
רואה החוק עבירה פלילית. האיש
אשר לו נועד תפקיד הביקורת על הכנסה
זו, היה עורך־הדין ירקוני. בצורה זו מוסברת
שייכותו לפרשה.
נקודה זו טרם עלתה במפורש במסגרת
הדיון המשפטי. אך אין זה מן הנמנע, כי
תועלה כבר בישיבות הקרובות, כאשר
יקראו ירקוני. ושפיגל למסור את עדותם
מעל הדוכן.

קרן משרר-הבטחון

^ כר אחד ברור כבר עתה: אין בן
דעת ההגנה להגביל את פרשת־השוחד
למסגרת המפלגה הדתית הלאומית. כי
השוחד איננו מונופול בילעדי של מפלגה
מסויימת אחת (גליונות העולם הזה, המכילים
עובדות המוכיחות זאת, נמצאים גם
בתיקיהם של פרקליטי הסנגוריה) .רמז על
כיוזן זה בקו ההגנה ניתן בחקירה הנגדית
שניהל עורך־הדין יצחק טוניק, נגד העד
מיכאל פרי.
עורף־דין טוניק: אתה שותף במשרד
התיכנון מזה שנתיים?
מיכאל פרי ז כן. לפני־כן עבדתי באותו
משרד, בערך עשר שנים, כמהנדס.

:מקום בתמונה

*5תכן כי הפריטה הייתה נשארת, אומנם,
באותם הגבולות אותם ניסתה התביעה
לצייר. אך היו כאלה שהיו מעונינים
לפרוץ תחומים מלאכותיים אלה. כי
מול נציג התביעה, פרקליט מחוז תל־אביב
אליעזר לייבסון, התייצבה סוללת סנגוריה
שהורכבה מטובי עורכי־הדין הפליליים: אר־זין
שמרון, יצחק טוניק, דוב מילמן ויצחק
אדרת.
במשך השבוע הראשון למשפט, הספיקה
התביעה להעלות אל הדוכן חמישה עדים,
שהיוז חלק קטן מתוך רשימת עדים ארוכה.
אבל כבר בדקירה הנגדית של הסנגוריה
התברר, כי מה שאין התביעה מעוניינת
לגלות — תגלה ההגנה. היה ברור שיש
הרבה מה לחשוף.
למשל: מהו מקומו המדוייק של עורך־
הדין ירקוני בכל הפרשה? ממתי נזקקים
לתיווכו של עורך־דין בקבלת שוחד, בשעה
שפרשות מסוג זה מתנהלות בסודיות
מוחלטת, תוך שיתוף מינימלי של אישים?
לפי טענת ההגנה ההסבר פשוט והגיוני:
סכומי הכסף שהגיעו לשפיגל כדמי שוחד,

פרי

בחצר בית־נו שפט השלום, כשהוא
הולך לי שיבה ה שלי שית, ב ה מסר
את עדותו, שנימ שכה שלו שה ימים רצופים.

מגלה את הועע האמיתי: הוסבון המפלגתי המבוסס על שוחד
טוניק: בשוק המהנדסים לא שמעת?
פרי: לא שמעתי.
טוניק: האם ידוע לך שמשרדך נתן
כסף לקרן ראש עיריית חיפה?
פרי: זה לא נכון.
טוניק: זה לא נכון, או אתה לא יודע?
פרי: אני לא יודע.
טוניק: האם ידוע לך שמשרדך נתן
תרומ ת לקרן מיוחדת השייכת למשרד־הבטחון?
פרי:
לא שמעתי על שום דבר כזה.
טוניק: אתם עובדים הרבה בשביל מש־רד־הבטחון,
נכון?
פרי: נכון. עובדים בהקף של מיליונים.
טוניק:
ואף פעם לא שמעת על כך ש־משרדכם
נתן כסף לקרן השייכת למשרד־הבטחון.
השופט
פנל: העד כבר ענה לשאלה

מה קרח להקלטה

ף• רגע מפויים של המשפט, הכריז
*״לפתע עורך־הדין ארח־ין שמרון :״הייתי
ר!צה להפנות את תשומת לב בית־המשפט
לכך, שהמשטרה והתביעה לא הביאה לבית־המשפט
את כל המיסמכים הנמצאים בידיה,
ואשר נוגעים באופן ישיר לעניין. זה
מתגלה מידי פעם מחדש, בקשר למיסמכים
שונים.״
הכרזה שקטה זו היוותה מעין הזהרה מראש׳
על סערה העלולה לפרוץ בכל רגע.
האות הראשון לסערה ניתן, כאשר עלתה
לדיון פרשת ההקלטה, שנערכה בעת הפגישה
המשולשת (זרחי, פרי ויראוני) בקפה

מה קרה באמת? תשובה כלשהי׳ לשאלה
זו נותן הלק אחר בחקירת העד מיכאל
פרי.
עורך־דין טדג יק: מר פרי, כאשר
הגעת עם זרחי ב־ 16 לינואר בצהריים לתחנת
המשטרה, הבאתם אתכם גם את
מכשיר ההקלטה. עם מי נפגשתם כאשר
הגעתם לשם?
פרי: עם אידלוביץ( .ניצב־משנה, ראש
אגף־חקירות במחוז תל־אביב).
טוניק: מסרתם לו את המכשיר?
פרי: כן.
טוניק: האם שמעתם במקום את ההקלטה?
פרי:
לא שמענו.
טוניק: האם זה לא עניין אתכם?
פרי: זה כן עניין אותנו. אבל אידלו־ביץ
קבע שאין לו במקום אמצעים מתאימים
להאזנה, וכי היא מוכרח לשם־כך לשלוח
את הסרט למעבדה.
עז־רד־הדין יצחק אדרת: אני מפנה
את תשומת־לב בית־המשפט, שלשם האזנה
להקלטה אין צורך במעבדה. יש פשוט
לד, פעל את המכשיר. למעבדה נזקקים רק

חבה על מערכת השוחד המפלגתית.
אך סערת הרוחות לא נסתיימה בעניין
ההקלטה. סערה גדולה מזו צפוייה בעת
הברור סביב פרשת יומנו המשרדי של
יהודה שפיגל. יומן זה, המודפס בדפוס
ממשלתי, במיוחד עבור פקידים בכירים,
נתפס בעת החיפוש הראשון שנערך בדירתו
של שפיגל, בליל ה־ 16 בינואר. ברשימת
המיסמכים שניתפסו בחיפושים, עומד
יומן זה במקום ראשון. מסתבר שהוא בין
הראשונים גם מבחינת חשיבותו.
אחרי שנים־עשר יום קיבלה אשתו של
שפיגל חזרה חלק ניכר מהמיסמכים המוחרמים.
לגבי המיסמכים שהוחזרו נערך רישום
נפרד, וכל השאר צריך היה להיות מוגש
לבית־המשפט.
אולם לגבי יומנו של יהודה שפיגל,
נוצרה תעלומה: הוא לא נמצא באף אחת
משתי הרש מות. היומן פשוט נעלם כאילו
לא היה.
הסבר אפשרי: ליהודה שפיגל היה הרגל
בלתי־רגיל. הוא נהג לרשום ביומנו לא
רק את מועדי הפגישות, אלא גם את
נושאיהן. בזמן שהתקיימה העיסקה עם משרד
האדריכלים רכטר־זרחי־פרי, הופיע ביומן
שמו של רפאל ושמות אנשים אחרים מה־

ורה.
דוכן־העדים. הוא גם הח שוב תבין ה שותפים.

נכנסתי כשותף רק אחרי מותו של רכטר
האב.
טוניק: אתה לוקח חלק בשיחות של
משא־ו־מתן על קבלת עבודות, נכון?
פרי: נכון.
טוניק: האם כבר הייתה לך הזדמנות
לתת כסף למוסד כלשהו תמורת קבלת
עבודה?

פרי: לא.

טוניק: אף פעם לא הציעו לך זאת?
פרי: לא. אף פעם.
טוניק: האם ידוע לך שבשוק העבודה
של קבלנים ואדריכלים יש מקרים של נתינת

כפי שסיפר פרי בעדותו, קיבל הוא, מאת
המשטרה, מכשיר הקלטה מיוחד, בצרוף
תדריך מדוייק כיצד עליו להפעילו, לשם
הקלטת השיחה. למרות שמשך כל אותה
שיחה פעל המכשיר שהוטמן בתוך תיקו
של פרי, התברר מאוחר יותר שעל הסרט
לא נרשם דבר. על כל פנים, לבית־המשפט
לא הגיע כל סרט מהקלטתה של השיחה,
או כל חלק ממנו.
לנוכח דרישותיהם העקשניות של פרקליטי
הנאשמים, הופיע, ביום השלישי למשפט,
איש משטרה עם מכשיר ההקלטה.
השופט הכריז על הפסקה, איפשר לפרקליטים
להתכנס באולם הספריה, כדי להאזין
למכשיר. אבל למאזינים ציפתה אכזבה. עם
תחילת פעולתו של המכשיר ניתן היה
לשמ,ע דו־ש־ח שלא נגע לעניין: שני אנ־

האדריכלים

הפרקליטים

פרקליטו של יחידה שפיגל, עורך־הדין ארוזין שי מרון (במרכז
התמונה) ופרקליט מ חוז תל־אביב, אליעזר ליב סון, ב שיחה ידידו
תית ב מזנון בית־המ שפט. לפני דקות מספר עמדו שניהם בדו־קרב חריף וחסר־רחמים.

רכטר (מימין) ,פרי (יו שב באמצע) וזרחי. הס, אשר הביאו את
0ך שת״ה שוחד ליריעת המשטרה. ב מ שך 16 יום עמדו שלו שתם
בקשר מתמיד עם מ שטרת תדא בי ב, שיתפו איתה פעולה כדי ל ט מון מלכודת לנא שמי־השוחד.

תרומות תמורת קבלת עבודה? אני מתכוזן
למתן תרומות לקרנות שונוית. למשל, לקרן
ראש־העיר?
התובע, אליעזר ליבם ון: אני מתנגד
לשאלה. העד לא יכול לענות על דברים
שהוא יודע, או לא יודע, מתוך שמיעה.
השופט, יעקוב סגל: אני מתיר את
השאלה.
טוניק: אם כך, ידוע לך או לא?
פרי: על שוק האדריכלים לא ידוע לי
ולא שמעתי. בשוק הקבלנים — כן.

שי משטרה שוחחו על ארוחת־צהריים משותפת.
מיד לאחר מכן כיסד, את ההקלטה
רעש רצוף. אף מילה מהשיחה שבקפה
ורה לא נרשמה עליו.
האם הייתה הקלטה, או לא הייתה? התביעה
טוענת: הייתה ולא הצליחה. במילים
אחרות: אין זכר להקלטה. טענת ההגנה:
בלתי־אפשרי. אם אפילו לא הצליחה ההקלטה,
היו חייבים להישמע מן הסרט קטעי
דברים וחלקים מתוך השיחה או מילים
בלתי־מובנות.

הנאשמים די-״=
אות בפר שת שפיגל. ב חלון השמאלי

לשם שינויים בהקלטה, או לשם מחיקתו
של הסרט.

תעלומת היומן המשרדי
** ענתה הבלתי־רשמית של ההגנה:
ההקלטה אמנם נרשמה אך נמחקה ל־אחר־מכן.
מדוע? באותה שיחה בקפה ורה
דובר באופן יותר מדי מפורש ועובדתי על
השייכות לפרשה של סגן שר־הבריאות,
יצחק רפאל. דובר שם גם יותר מדי בהר־

בית־מ שפט השלום בתל־אביב. בחלון ה־יראוני,
איש־הקשר של אנ שי משרד־הברי־שפיגל
קורא ב עי תון את הכתבה על משפטו.

מפלגה הדתית הלאומית, בצורה יותר מדי
מפורטת.
בשבוע הראשון של המשפט היוותה
תעלומת העלמו של היומן נושא צדדי
ומעורפל בלבד. היא הועלתה בעת חקירתו
הנגדית של קצין המשטרה עמרם (שרעבי)
שרביט. עורך־הדין שמרון חקר את שרביט על
צורת החזקת ושמירת מיסמכים במטה מחוז
תל-אביב. פרשה זו תוחזר ללא ספק שנית
אל דיוני בית־המשפט, וקרוב לוודאי, בצורה
חריפה ביותר.

מתחת לפני הים מתגרה
**1שהים חללן, והמים שקופים במפרץ קיסריה, נוחתים
שבעד, אנשי־צפרדע על קרקעית־הים שבעה יצורים —
ארוזים היטב בחליפות גומי שחורות, מסיכות־זכוכית,
סנפירים שחורים ומיכלי־אוויר צהובים — צוללים אז
לעומק של 1985 שנה.
זה לא הרבה. השנים שוקעים אט־אט במצולה. הם
הגיעו, בסך הכל, ל־ 10 מטר עומק. שם מחפשים שבעת
אנשי־הצפרדע־למטרות־שלום את הנמל השקוע של הורדוס.
את סבאסטוס, כפי שנקרא הנמל הגדול ביותר בארץ״
ישראל. בנה אותו המלך הורדוס 22 ,שנה לפני הספירה,
לכבוד הקיסר אוגוסטוס. הוא נישאר גם אחרי הספירה —
הנמל הגדול ביותר של הפרובינציה יודיאה, ואחר־כך של
הפרובינציה פאלסטינה פרימה.
המפעל העצום של הורדוס קבור עתה בחול בעומק של
שלושה מטר, מתחת לקרקעית הים. בעוד אלפיים שנה
ינוח על משכבו בשלום, באותה צורה, בעומק של שלושה
מטר מתחת לקרקעית של אז, גם נמל־היכטות של הברון
דה־רוטשילד, העומד להיבנות שם בשנה הבאה. וגם אז
ישתגעו ארכיאולוגים לחשוף אותו. רוטשילד ה־ 84 בטח
יממן. אבל הוא לא יהיה יפה כל־כך כמו זה של הורדוס.
יישלו ממנו לכל היותר סירות־סקי־מים טרופות, כדורי

אחד הצוללים, חבר
משק, שוויתר על
חליפת־הגומי, מרחף על פני קרקעית הים, מחפש את

שרידיו של נמר

שרידי הנמל של הורדוס. אם ייתקל בסימנים חשובים,
הוא יצלם אותם במצלמה תת־סימית מיוחדת. חפצים
כמו כדים ועוגנים מימי הורדוס, הוא יעלה ישר לחוף.

הכרישים בקיסריה
גולף וכפתורי ביקיני. מימצאים שימויינו בקפדנות, מן
הסתם לפי שיטה אלקטרונית, שמכונות אי־בי־אס יירשמו
אותם בקאטאלוגים — ושיהיו בהרבה פחות מופלאים מפסל
אוגוסטוס, אותו הציב הורדוס מול פתח הנמל.

עיר במצולות

ציור של תוכנית העיר כולל )1( :מוסך של צלחות־הצלילה,

ך * נפיר שחור ואימתני חותך את הגלים הקטנים של
^ המפרץ. מצריח המיסגד של הכפר הבוסני* הנטוש,
ממרומי המצודה הצלבנית, ומהשטח המודרני של סראטון
— אולי המסעדה הטובה ביותר בארץ — הוא ניראה כמו
סנפיר של כריש.
״לוק, דארלינג!״ נידהמת תיירת אמריקאית אחת. עד
שריאות־המתכת הצהובות צפות גם הן על פני ד,מ ם.
איש הצפרדע מטפס על סירת־המנוע, המלווה אותו. הוא
מתקלף משיריון־הגומי השחור. עכשיו הוא צבר — חיים
סתווי, רפתן מדגניה ב׳.

צולל נוסף מתקלף. עירן להב, עובד שלחין מקיבוץ
רוחמה. לאותו ענף שייך גם הצולל הבא — אריק צירלביץ
— מגיבעת־השלושה. כולם, והבאים אחריהם, הינם חברי
קיבוצים — בגליל, בעמק, בדרום — וחברי האגודה
לקידום מחקר ארכיאולוגי תת־מימי בישראל.
נמלו המפואר של הורדום לא קיבל מעולם את הטיפול
הראוי מכובשיו, לפי סדר כרונולוגי: הערבים, הצלבנים,
הערבים, הצלבנים, והערבים. אחרי זה הוזנח ושקע. חלק

מאבניו הענקיות הועברו לשיפוץ נימלי עכו ויפו. רק לפני
מאה שנה ניבנה משרידיו האחרונים של הנמל העתיק
שובר־הגלים של פורט סעיד. הנמל פשוט הצטמק מיחס
כשמצולניס עולים לתוכו בסולס )2( .מיקלט חירום להגנה כזה, ונעלם יום אחד בכלל מהאופק. המצבה היחידה
אנטי־כרישית )3( .הבית הגדול )4( .צלחת־צלילה )5( .מוסך שנותרה לו היתה פרק כ״א במילחמות היהודים של יוסף
לקטנועי־מצולות )6( .הבית הקטן, הדומה לטיל חללי. בן־מתתיהו.
עד שהחליט אלישע לינדר, חבר קיבוץ מעגן־מיכאל השכן,
לקחת את הנמל בידיו. ההיסטוריון 38 שהוא גם מנהל
בית־הספר בקיבוץ, נטל על עצמו לגאול את הנמל מאלמוניותו•
בכך התנוון לחשוף את נתיבי הספנות העתיקה
במרחב.
קיסריה היא מחלה מדבקת. לינדר נידבק כמנה, ברגע
הגיעו לקיבוץ, לפני 10 שנים. הוא החל לקרוא חברים
לדגל קיסר ה המתנערת. מחקר תודמימי היה ענף בלתי־מוכר
בארץ. הוא חיפש צוללים מקצועיים. הוא מצא את
הראשון בגבעת השלושה: אריק. זה הזעיק חברים אחרים,
מלבדו כמוהו על הים, וסבלו מאז מנוסטאלגיה מוצדקת
למרחבי ים. כי ה ם מפתה. הטראקטוריסטים, הרפתנים,
המורים, העובדים בשדה, שמחו לחזור אליו. בשבילו היו
מוכנים אפילו להתעניין בארכיאולוגיה. עבורו הם גם
וויתרו על שבתות וצברו אותן. את חופשתם, גם בעונה
הבוערת ביותר בקיבוצים שלהם, הם בילו, מחזורים־מחזו־רים,
כל מחזור בן 10 צוללים 10—1ימים, על קרקעית־הים.
מסוכן? אז מה? — אומרים הצוללים הקיבוצניקים. גם
ברפת אפשר להתחלק פתאום על זבל ולשבור את הראש.
אבל ברפת אי־אפשר להבהיל דייג תמים, בסנפיר שחור
מתחת לאפו. ברפת אי־אפשר לתלות על חכה של דייג-
חובב נעל ישנה. אין התענוג.
מוסדות, חברות־ספנות, מימנו. ציוד חדיש הובא מגרמניה•
אבל שום דבר לא יכול היה לפתור את בעייתו
המייאשת של החוף הישראלי: שכבות חול בגובה שני
מטרים מכסים את שרידי הנמלים העתיקים. עריכת מיפוי
מדעי, בתנאים אלו, ניראתה כאבסורד.

ריבית התת־מימי

הנמצא עתה בבנייה
בצרפת. הרתכים ב־תמונה
מסיימים את עבודות־הגמר. מלפנים בתמונה: חדר-

קיכוצנימים שחורים

המגורים הגדול> אשר יהיה מרופד באריג ירוק. בחלונות
מימין יראו המצולנים את הדגים שיעברו על פניהם.
הבית יאפשר חקר אפשרות חיים לבני אדם מתחת למים.

הדים בקרקעית הים

ך,ן מיד יש מישהו שבא להציל. בכנס בינלאומי פגש
4 1לינדר את הקפיטן ז׳אקים קוסטו, הגאון הצרפתי בחקר
* תושבי בוסניה, אזור מוסלמי ביוגוסלביה, הובאו
לקיסריה בידי שליטיהם התורכיים.

שנעלם לפני אדני שנים
מצולות־הים. הוא שמע על טירדות החול והציע להשתמש
במכשיר אלקטרוני חדיש, אותו המציא אז בדיוק ידידו
האמריקאי, פרופסור אג׳רטון, שהמציא גם את המצלמה
התת־מימית. הוא קיים את הבטחתו. המכשיר הושלם, ולפני
כמה שבועות נישלח לקיסריה הדוקטור אוליבייה לינאר,
צרפתי בן ,30 מהמכון האוקיאנוגראפי של מונאקו, ואתו
המכשיר החדש שלא נוסה עדיין בעולם: המאד־פנטריטר,
מד־בוץ, מכשיר החודר לתוך הקרקעית עד עומק של
שלושה מטר. הוא י קולט הדים, וכשהוא ניתקל בעצמים,
נירשמים הזעזועים על נייר.
כך ניתגלו יסודות הנמל הקבורים. נערך מיפוי, הושלם
הסקר הראשון של הנמל, שהוכיח כי הנמל הערבי הזעיר
של היום אינו תופס אלא רבע משטחו של נמל הורדום.
אפשר כבר להתחיל בחפירות. לינדר וחבריו מחכים
למממן. הם לא נחים בינתיים. היעד הבא שלהם הוא סקר
תת־מימי בחופו המערבי של ים־המלח. האתרים האחרים,
הרובצים לאורך החוף, מראש־הניקרה עד אשקלון, רשומים
בתור, כמובן.
הדוקטור הצרפתי הצעיר, אוליבייה לינאר, שהפעיל את
המכשיר החדש בקיסריה, שייך לקבוצה אנושית מיוחדת:
אנשיו של הקפיטן קוסטו. כשנישאל לאחרונה הקפיטן —
מנהל המכונים, המחקרים, והמשלחות האוקיאנוגראפיות של
מונאקו וצרפת, ממציא הריאות־התת־מימיות והסמכות הגדולה
ביותר בעולמם של המצולנים — מדוע, בשם אלוהים,
הוא רוצה לרדת תמיד לתוך הים? היתה תשובתו הקצרה:
״מפני שהוא שם!״
לא איכפת לקוסטו שג׳ורג מלודי, מעפיל האוורסט, אמר
זאת לפניו, כל זמן שהתשובה משרתת יפה גם את השקפת
עולמו התת־ימית. זוהי גם השקפת עולמו של הגיאופיסיקאי,
לינאר, שעורר עתה, כשבא לקיסריה, התרגשות מסויימת
בציבור הישראלי, בחלק הקורא עיתונים. הוא השמיע את
הבשורה המהפכנית :״קוסטו יבנה בקרוב את העיר התת־מימית
הראשונה בעולם — בים־סוף !״
מובן שלכולם היה ברור שהכוונה לאילת, אלא מה? לא,
תיקן בעדינות הצרפתי כעבור כמה ימים, גם פורט־סודאן
נימצאת בים האדום.
לשם הגיע, לפני זמן קצר, קומאנדו־המצולות של קומטו.
55 מדענים וטכנאים נאספו על סיפון קאליפסו, אונית המחקר
שלו, שהיתר, השחקנית הראשית בסרט עולם הדממה,
וידידתו הוותיקה של הים האדום. שם 25 ,מטרים מתחת
לפני המים, עומדת להיברא ציוויליזאציה חדשה, שאפילו
ז׳ול וורן לא העז לחלום עליה, כשהמציא את נאוטילוס
שלו ב שמוני ם אלף מיל מ תחת למים.

עיר מתחת?מים
ץ* כר לפני שנה הוכיח קוסטו שאנשים יכולים לחיות
במים. הוא תיכנן אז את מבצע דיוגנס: שני אנשים
שהו בעומק 10 מטר, במשך 10 ימים. הם עבדו במצולות
חמש שעות ליום במקום שעה, שהיתר, שיא השהייה עד

אנשי המאדים?

ד מויו ת אלה אינן
מו פי עו ת בסרט דיס־
.יוני על מלחמה בין־כוכבי ת. עירן להב (בלבו ש רגיל)
אחראי על צוות הצוללים, המת כונן לצלילה. ה שלו שה:
חיים סתווי מדגניה ב׳ ,עודד ממ שק יפתח, ואריק צירלביץ
מגיבעת־ה שלו שה. החדר ב חורבה הערבית במיפרץ קיסריה
משמש לצוללנים במלתחה לציוד התת־ימי שברשותם.

עתה, והיו חוזרים לאחר מכן הביתה — לבית התת־מימי
הראשון בעולם. זה היה בית בצורת חבית גדולה, בעלת
תחתית פתוחה. המים לא חדרו דרך הפתח, משום שלחץ־
האוויר בו היה שווה ללחץ הים.
הפעם תהיה זו עיר שלמה. הבית העיקרי, שיעמוד בעומק
12 מטר, בנוי מפלדה, בעל נפח של 90 מטרים מעוקבים.
ישכנו בו שמונה מצולנים* .הוא יקבל אוויר וחשמל מ־קאליפסו.

הבית
המשותף הזה יכיל: מלתחה, מיקלחת, חדר־אורחים
מרכזי עם קירות מרופדים בצמר קטיפתי, ורהיטים מפלאס־טיק.
שני חדרי־שינה עם ׳מיטות מתקפלות, מטבח עם
פריג׳ידר. בקיצור: כל התנאים לחיים נוחים.
* מצולנים — הצעת העולם הזה להגדרת אנ שי־המצולות,
בדומה לחללנים, אנשי החלל החיצון.

בית קטן יותר, בעל שלוש קומות, בעל צורת טיל,
יועמד בעומק של 25 מטר. הוא יהיה מיועד לשני אנשים,
עם חדר מגורים, חדר שינה, מטבח. מנורות אולטרה־סגוליות
ימלאו את תפקיד השמש. תושבי שני הבתים יתקשרו
בינהם בעזרת טלפון ומכשיר־טלביזיה.
פתחי תחתיות הבתים יכוסו ברשתות, נגד כרישים.
מלבדם יוצבו במרחבי־העיר 12 מיקלטי־חירום נוספים,
למקרה של התקפת־פתע של כרישים. צלחת־צלילה, כלי־רכב
הצולל לעומק רב ביותר, תמוקם במוסך מיוחד ליד הבתים.
מוסכים נוספים יפוזרו בשטח, לתיקון תקרים פתאומיים
בקטנועים התת״מימיים.
הרחובות יהיו מוארים. לאיש־הים יהיו כל התנאים
הנורמאלים לקיומו.
בעיית הלחץ הגבוה ועודף החמצן בבתים התת־מימיים

תיפתר על־ידי הפחתת כמות החמצן, ובמקומו תוחדר
תערובת של גזים — הליום או מימן. למצולן לא יהיו
צפויים, כתוצאה מכך, הסימנים האופייניים של שהייה
במצולות: הפרעות ברקמות, שיכרון־חמצן ואבדן־ההכרה.
הוא ייצא לעבודתו — חקר המצולה — בבוקר, כשעל
גבו הריאות־התת־מימיות, וכשיחזור, כעבור שעות אחדות,
לביתו התת־מימי היבש, הוא ימצא את השולחן ערוך, את
הטלביזיה פועלת, ואת המלצר המוכן ישירות. גן־העדך
עלי־מצולות לא יימשך יותר משבועות מספר. הוא עדיין
בגדר ניסיון: מעקב אחרי ההשפעות הפסיכולוגיות וה־פיסיולוגיות
על השוהים ׳מתחת לפני הים.
קוסטו לא אמר עדיין די. הוא כבר תיכנן את השנה
הבאה. בתים בעומק של 130 מטר, משם יוכלו המדענים
לחקור את ״מדף היבשת״ ,עד עומק של 300 מטר,
התופס 10 אחוזים מכל שטח האוקינוסים. זה יהיה שטח
המריבה הטריטוריאלי של העתיד הקרוב, מנבא קוסטו.
״קוסטו מאמין,״ אמר השבוע תלמידו לינאר ,״שהתקופה
הבאה תהייה עין־המיים. עידן הטילים הוא, לדעתו, יקר
מדי, שימושי פחות. החללן אינו מסוגל עדיין להשתחרר
לרגע מהחללית שלו ולהתהלך בחלל, בעוד שהמצולן של
קוסטו מסתובב חופשי על קרקעית־הים״.
אין ספק, האדם חייב לרדת לים. אין לו ברירה. האוכלוסייה
גדולה במהירות מאיימת, מקורות האדמה מיתדל־דלים,
האוקינוס הוא קרן שפע של בשר וירקות חיוניים.
הוא מקור בלתי־מנוצל של מחצבים, ובארות נפט תת־ימיים.
״אם זה מה שמדאיג את הממשלות,״ אמר לינאר ,״אז הוא
גם יכול לשמש בסיס מצויין לשיגור טילים צבאיים.״
אבל הרעיון לשהות שבועיים בבית־הבראה תת־ימי, כמה
קילומטרים מאילת, נשמע הרבה יותר מטעיר.

אנשי
אי פו ר מומב

כאשר נפתח השבוע מועדון־העיתונאים,
בפגישה חגיגית עם מי שהיה היועץ המש־פטי
לממשלה, גדעון האוזני, החליטו
העיתונאים להפגין את גינוני הטכס שלהם.
הם פתחו את הפגישה בעמידה ובהשקת
כוסות קוניאק, לכבודו של האורח. אולם
בסיום הפגישה, שכחו העיתונאים את הניט,
סים. הם קמו מכסאותיהם עוד לפני ש־האורח
עזב את השולחן, יואילו רעייתו של
האוזנר, יהודית, הוציאה מארנקה ראי
גדול, החלה להתאפר בפומבי בראש ה־שידחן
נימוסים נאים הפגין לאחרונה
גם נשיא אינדונזיה, אחמד סוקארנו.
בעת שהמתין בשדה התעופה של ג׳אקארטה
לבואו של נשיא פין העממית, לין שאך
ג׳ י, יחד עם חברי ממשלתו, גילה הנשיא
בקיאות גם במיקצוע צדדי. לצהלת אלפי
הצפים ש!.זו במעמר, כייס את ארנקו של
שר הבטחון האינדונזי מתוך כים מכנסיו,
מבלי שזה יבחין בכך שגריר אוסט־רליה
בישראל, ג׳ון הוד, נימנה על ידידיו
האישיים של הסופר גיהאם (האיש שלנו
בהבאנה) גיין, הכותב את ספריו על רקע
הוזי ארצות שונות. הוד, שבשהותו הקצרה
בארץ התמלא התלהבות מהודי החיים
כאן, הזמין את גרין ארצה כדי שיכתוב
את ספרו הבא על רקע ישראלי שג־ריר
אחר הביע את התלהבותו מן הארץ
בצורה שונה. זיאן בפטיסט מוריי
שגריר חוף־השנהב בישראל, שהתמנה לאח-
רונה למ שרת שר בארצו, הורה לאשתו,
לפני עזבו את הארץ, להצטייד במלתחה
מקומית שמצאה חן בעיניו. לפני נסיעתם
רכשה הגברת מוקיי שבע שמלות מ שכית,
הבטיחה כי תופיע בהן בכל ההופעות ה-
רשמיות סרטו של שמעון ישר־א,
י ,המרתף, הצליח כבר לגרום למשבר
בעית,נ ת והישראלית. היה זה אחרי ש־ע
מי ם קינן הגיש לידיעו תאח רונו ת רשי-
מה, בה ביקר בצורה קטלנית את הסרט.
הרשימה עוררה את זעמו של המבקר ה־קולנועי
של העיתון, שדמה שמגר, ש-
טען כי ביקורת הקולנוע בעיתון נמצאת
רק בתחומו• על רקע זה פרץ ריב בינו
לבין עורך מוסף־השבת של העיתון, אה־יון
שמיר, שהגיש את התפטרותו אחרי
שהמערכת תמכה בעמדתו של שמגר.

מונד״

] 0סיגריות 76/בקופסה קומפקטית

המיקסר האידיאלי לתנאי האוץ

המיקסר הישראלי הראשון
1 ז80¥£1¥1

רויאליט

קרם הפנים
לפי ד״ר לברן, פריס,
המכיל

ג׳ ל ה

ר ו יא ל

מגן על עורך ורקמותיו העדינות,
מונע התהוות קמטי פנים ומטהר
את גוון עורך על ידי פעילות
מוגברת של מחזור הדם.

רצונך

לגבוה
עוד 16

ת וך תקופה
קצרה מאד
בהיותך
צע י ר או

מבוגרו

פרטים במכון מדעי להגבהה
ת. ד ,49 15 .תל־אביב
בצרוף 50אגורות

ספרית שלה, שאף באה במיוחד לבית־החולים
כדי לסרקה באות־כבוד מיוחד
במינו, עומד לזכות בקרוב קונסול ישראל
במרסייל, נפתלי אילתי. אילתי, שעזר
ללהקת התרנגולים לארגן את סיורה
האחרון באירופה, אומץ על־ידה כאב רוחני,
עומד לקבל תואר של ״תרנגול כבוד״
דביקות למופת במטרה הוכיחה לאחרונה
שחקנית ומנהלת תיאטרון זוי ת, פני׳
נה גרי. אחרי ש ה מי קרובוס של התיאטרון,
שנסע עם השחקנים ותפאורות הצגת
בית ב מצב טוב לקיבוץ שדר,־נחום, התנגש
עוד בתל־אביב במונית, החליטה פנינה לא
לבטל את ההצגה. היא הורתה להעביר את
פועל־הבמה, שנפצע בתאונה, לבית־ההולים,
העמיסה את התפאורות על מונית, והמשיכה
בנסיעה לפי התוכנית. כאשר הגיע התיאטרון
לקיבוץ, התנדבו הצופים לעזור
לשחקנים לפרוק את התפאורות ולהקימן
על הבמה.

מהשע שו עלסצסר

נראה שהופעתה של העופרית שבצמד
העופרים, אסתר רייכשטאט, כזמרת
שווייצית, בפסטיבל זימרה שנערך בלונדון,
לא היתד, חד־פעמית. אסתר הופיעה לאחרונה
בקנדה בפסטיבאל זמר צרפתי, שוב
כנציגת שווייץ, ושרה שיר שוויצרי אחד.
עתה שוהה הצמד בניו־יורק, שם הם מקליטים
עבור חברת מרקיורי. המשך המסע
כולל את שוזייץ, פורטוגל וספרד
שחקן ה תיא טרון הקאמרי, עודד תאומי,
השוהה עתה בארצות־הברית, ניצב בפני
בעיה חמודה. עודד הוא צבר מדור שישי.
אולם דווקא עתה, כשהוא מצפה לילד העומד
להיוולד לו תוך חודש, עת דה שרשרת
הדורות להינתק. עודד חושש מאוד פן תוענק
לילדו אזרחות אמריקאית. כתוצאה מכך
פנה לשגרירות ישראל בניו־יורק, ביקש כי
תוענק לאשתו הזכות ללדת במשרדי השגרירות,
שהם טריטוריה ישראלית, כדי
שהרך הנולד יזכה באזרחות ישראלית
ישראלי שחזר מארצות־הברית, הוא
הצייר יגאל תומרקין, שהציג תערוכה
של ציוריו בניו־יורק. בין שאר הביקורות,
זכה יגאל לביקורת לא כל־כך אוהדת, מצד
המבקר האמנותי של הניו־יורק טיימס. יגאל׳
שאינו רגיל לביקורות מסוג זה, נעלב
במיקצת נוכח סימונו של המבקר. במשך
למ ששאתה שב
חצי שעה דיפדף בספר הטלפונים הענקי
של ניו־יורק, על מנת למצוא את כתובתי
שחקן ה תי א ט רון הקאמרי, גתו כוגי
של אותו מבקר. אחר כך ירד לחנות גרונכנס
השבוע לחנות תכשיטים עם ידיד
שעה ששוחח עמו, הבחין לפתע באשה ש -טאות, אסף שאריות של מסגרות לתמונות,
הסבה את פניה לעברו, החווירה ועמדה מכל הצבעים ובכל הגדלים, בנה מהן מספעורת
פה• אחרי דקה של אי־נעימות, נוכח גרת גדולה והכניס לתוכה זכוכית, ש־מבטה
הנעוץ של האשה, שאל נתזי, האם מתחתה לא היד, כלום. אתי החבילה הענקית
אני יכיל לעזור לך במשה״״ ״אתה נתן?״ שלח למבקר, בצירוף מכתב קצר :״הערכתי
שאלד, האשה ,״האם היית בברגן־בלזת אתה עבור ביקורתך נתונה על־ידי שליחת מזזוכר
שהופעת בבית־הילדיסי״ כוגן, שבזמנו כרת זו עבורך הזמר אריק לביא
הופ ע בלהקת הבריגדה העיברית בפני קיבל ברוח טובה את הסיפור על הופעתו
משוחררי ברגן־בלזן, לא זיהה את האשה,
שהיתה אחת הנערות ששהו אז בבי״-
הילדים. אולם היא הכירה אותו, לפי צליל
קולו. נזכר נתן :״הבאנו אז לילדי המחנה
את כל הממתקים שהיו ברשותנו. מלבד
הם קיבלו מ צרכי מזון מאירגוני־סעד.
כשסיימתי לשיר שני שירים, המטירו על;
הילדים ממתקים ומיצרכי־מזון אחרים. בין
השאר, מצאתי פתק כתוב בעברית, :ילדי
בית־הילדים אוהבים מאוד שאתה שר. הם
מבקשים שתשיר להם עוד פעם׳.״ נתן, ש-
הדמע ת חנקו את גרונו, שומר פתק זה
עד היום ידידיו של שחקו היזיאווריי
החיפאי, חיים טופוד, תמהים לאחרונה
כיצד הוא מצליח להחזיק מעמד בעומס ה
עבודה המוטל עליו. כשנשאל על־ידי ידיד
כיצד אינו מתבלבל בין התפקיד אותו הוא
ממלא בהצגת בן־ערובה בתיאטרון, לבין
התפקיד הכמעט־זהה, של סרסור׳ אותו הוא
משחק בסרט אלדוראדו, השיב טופול :״אני
נעזר בשפם. בבן־ערובה יש לי שפם גדול
ש. בוס, ואילו באלדוראדו שפם קצר של
סרסור. כל מה שאני צריך לעשות, זה ל-
משש את השפם, ומיד אני יודע איזה תפי
ייי^י לשחק תקרית מבדחת איר-
עה לשחקן אחר של ה תי א ט רון החיפאי. ב־סוף
המחזה בן־ערובה, מופיע יטהב בודו
כשהיא ניצב על חבית, ומלווה הוצאה ל-
הורג בנגינה על חמודחלילים ובקריאה•
״תחי אירלאנד!״ .השבוע׳ שניה אחת בלבד׳
אחרי שקרא את הקריאה בהתלהבות, נש-
ברה החבית עליה עמד׳ והוא נפל פנימה
למתנה בלתי רגילה זכתה לפני
שבוע הזמרת יונה עטרי. אחרי שילדה
סוקארנו דטר־הכטחון
בן, קיבלה זר ענק, בן 120 שושנים, מן ה־מיקצוע
צדדי

העולם הזה 1340

אמנות תיאטרון עליז ה ארץ הפראות

במאי כן־גריון
שניים אוחזים ב שחקני ת

בשירי סיפור הפרברים, בפני במאי הסרט,
רוברט וייז .״בעצם, זה היה כך,״ התלוצץ
הוא ,״רוברט וייז מת שאני אעבוד
בשבילו. שאלתי אותו אם הוא יודע עברית,
כשהשיב בשלילה, הודעתי לו שאיני
מסכים. שילך לעבוד בקאמרי חנה
אהרוני, העומדת לערוך בשבוע הבא את
הופעת הבכורה שלה בארץ, תפתח את
תוכניתה בשיר מיוחד שבא לתאר את התרשמותה
מהארץ, אחרי העדרותה הארוכה.
השיר, שמנגינתו לקוחה מתוך השיר שלום
שלום במחזה האמריקאי אודות ישראל,
חלב ודבש, מכיל בין השאר את הבית הבא
:״הי ה אי־פעם שוק י שן /תראו הפך
לשופרסל /היום עו שים ב מכוני ת /מת
שעשו פעם על ספסל.״

פ סו קי ה ש בו ע
• ראש הממשלה, דויד בן־גוד־יון
:״אני שר־הבטחון ויודע מה נעשה
במשרד־הבטחון!״

• מנהל ״חברה קדישא״ בתיו־אביב,
משה רב מניד :״מול הטילים
של נאצר, יש לנו נשק בדוק אשר לא הכזיב
מעולם — תהילים!״
• ח ״ב משה סנה, בשיחה עם עורכי
דו־השבועון אתגר :״כשהממשלה רוצה,
המדענים הגרמניים אינם מדענים גרמניים,
המצרים אינם מצרים, החיידקים אינם חיידקים
והממונה אינו ממונה.״
ס הנ״ל, בהתבדחו על הסכם, כביכול,
להחליף את הימנוני ישראל וירדן :״ר,ימ־נון
ירדן יהיה, עוד לא אבדה תקוותנו,׳
והימנון ישראל, :אלוהים, נצור את המלך!׳

• שר־הדואר אליהו ששון, בהסבירו
מדוע לא הוציא משרדו בולים להנצחת
זיכרם של גיבורי גטו ורשה :״אנו
נמנעים מלהציג בפומבי נושאים שיש בהם
מן הטראגיות, כגון מוות, ומשתדלים להנציח
בבולים נושאים בעלי אופי חיובי יותר,
כגון הנצחת 100 שנה להולדתם של אישים
ידועים.״
• ע מו ס קינן :״השמחה היחידה שישנה
במדינה הזו, היא השמחה לאיד.״
העולם הזה 1340

אין דבר העשוי לעזור לקאריירה של שחקנית
אלמונית, כמו שערוריה בה קשור
שמה. רק לפני חודשים מספר נוכחה בכך
שחקנית בשם דפנה דן, שהשערוריה אשר
הוקמה סביב סילוקה מהצגת האידיוטית
באהל, הפכה אותה לכוכבת במה. השבוע
ציפה גורל דומה לשחקנית צעירה וחיננית
נוספת, עליזה עזיקרי .20 ,היא ניצבה במרכזו
של קרב משפטי, שהתנהל בין שני
תיאטרונים, על הזכות להעסיקה.
עליזה, זמרת וקומיקאית מוכשרת, התגלתה
בעת שמתה בצה״ל, צורפר, ללהקת־השריון.
כשהשתחררה, נישאה לשחקן הבימה
נימים עזיקרי, הצטרפה לרביעיית הבנות
של מו ע דון התיא טרון (היחפניות),
ממנה הוצאה לאחרונה, אחרי שחברותיה
טענו כי היא גונבת להן את ההצגה. לפני
חודשים מספר ניקרתה לעליזה ההזדמנות
עליה חולמת כל שחקנית מתחילה. הנהלת
הבימה הציעה לה להיות מחליפתה של
דינה דורון באירמה לה־דוס.
קימדיה מוסיקאלית זו זוכה להצלחה
חורגת מגדר הרגיל בהבימה, ממלאת את
קופותיה בכסף רב. אלא שלמעשה תלוי
התיאטרון כולו בשחקנית אחת — דינה
דורון. מאחר שלא הוכנה לה מחליפה, גורמת
כל היעדרות של דינה, מפאת מחלה
או סיבה אחרת, לנזקים כספיים גדולים
לתיאטרון. כאשר חלתה דינה לפני שבועות
מספר, הוכנה עליזה בחשאי למלא את
מקומה. אולם כששמעה דינה על כך, חזרה
מיד להצגה, לפני שמחליפתה תפסה את
מקומה.
קלפים חזקים. אותה תקופה הוצע
לה תפקיד בתיאטרון מוסיקאלי חדש, ההולך
ומוקם על־ידי הסופר והבמאי הצעיר,
עידוא (המתוק ה והמופלאה) בן־גריון.
כאשר הוחתמה על חוזה, דאגה עליזה
להכניס בו סעיף, לפיו יותר לה לעזוב
את התיאטרון, אם הבימה תציע לה להופיע
בתפקיד אירמה. אותה שעה לא תיאר
איש לעצמו שעליזה תתגלה ככוכבת, תהפוך
לשחקנית הראשית בהצגת הרביו, אותו
עומד התיאטרון להציג בסוף יוני.
אולם בשבועות האחרונים נזקקה הבימה
שוב באופן דחוף למחליפה לדינה דורון.
בין השחקנית לבין הנהלת התיאטרון פרצו
סיכסוכים, ונוטף לכך מתעתדת דינה
לנסוע בקרוב למוסקבה, כנציגת ישראל ב־פסטיבאל
הסרטים שייערך שם. מבלי לגלות
על כך לדינה עצמה, הוזמנה עליזה להתכונן
להחליפה.
כאן החלה התסבוכת. עידוא סרב לשחרר
את עליזה, טען כי נוסף לחוזה,
סיכם עימד, בעל־פה שיסכים לשחררה לתפקיד
אירמה רק למספר הצגות בלבד.
עתה נאלצה הנהלת הבימה להתגייס ל־שיחרורה
של עליזה מעידוא. לאנשי ההנהלה
לא נראה מאבק זה חמור ביותר,
שכן היו בידם קלפים חזקים. מחזה קצר
שעידוא כתב, בשם צלילי רפאים, התקבל
להצגה בתיאטרון ומזה שבועות מספר
מביים אותו עידוא בכוחות עצמו, מבלי
שהתיאטרון חתם עימו על שום חוזה, ומבלי
שהתיאטרון ישקיע בכך פרוטה.
נוסף לנשק זה, היו בידי הנהלת הבימה
אמצעי לחץ נוספים: בעלה של עליזה מועסק
בתיאטרון, וכן סבו ודודו של עידזא —
השחקנים יהושע ושלמה ברטונוב. יוליוס
גלנר, מנהלה של הבימה, לא העלה כלל
על דעתו, שיתקל בהתנגדות עידוא.
זברון״דכרים. היתד, זו טעות מרה.
הטופר הצעיר סרב לוותר, הזהיר את גל־נר
כי אם יעזו להחתים את עליזה על
חוזה, יתבע את התיאטרון לדין. אחרי ש־נסיונות
לחץ נוספים עליו נכשלו, החתימה
הבימה את עליזה על זכרון־דברים, לפיו
תקבל השחקנית הצעירה 50ל״י לחודש,
ותמורת זאת יהיה עליה להיות מוכנה, בתקופה
של עשרה חודשים, להיכנס לתפקיד
אירמה עם הודעה של שבוע מראש.
זה היה האות למלחמה גלויה. עידוא
הגיש לבית־המשפט המחוזי בקשה להוצאת
צו־מניעה נגד תיאטרון הבימה ונגד עליזה,
כדי למנוע את העסקתה בתפקיד היצאנית
הפאריסאית במחזה המוסיקאלי.
אלא שבינתיים גילתה הבימה מחליפה
נוספת לדינה: ישראלית שהיתר. מחליפה
של אירמה בהצגת המחזה בברוחויי. נראה
היה שעליזה תשאר בסופו של המאבק
קרחת מכאן ומכאן, כיוון שהודיעה שלא
תחזור לתיאטרונו של עידוא, אם ימנעו
ממנה את ההזדמנות להופיע באירמה.

ברצוננו להציג בפני קהל הנשים הישראליות את
תכונותיו המופלאות של ״פרפורם״ .לשם כך
אנו מסדרים 100 תסרוקות חנם לנשים מכל
רחבי הארץ.
״פרפורם״ ,התכשיר החדיש ביותר לשמירה על
התסרוקת, מקנה לך ע״י שמוש חד־פעמי8 ,
ימים תסרוקת מסודרת. לאחר החפיפה, בעוד
השיער לח, מזליפים עליו מעט ״פרפורם״ ומסדרים
את התסרוקת בצורה הרצויה. במשך 8
ימים יש רק לעבור אחת ליום במסרק לח
בשיער, ושוב מסתדרת התסרוקת כביום הרא שון.
תוכלי לסדר את תסרוקתך חנם אצל אחד
הספרים הידועים ביותר בארץ, עליך רק לגזור
מודעה זו, לציין שם וכתובת, ולשלוח לת.ד1639 .
תל-אביב, עבור ״תסרוקת״.

:הנערה ה שובבה ן

מלכת התקליטים, אהובת הקהל
בסרט מוסיקלי צבעוני, עליז ומבדר

בהצגת בכורה ארצית
השבוע כקולנוע ״ תכלת ״ תל־אביב
()3.30 - 7.30 - 9.30

£ £א * 8ז £1ז 8 6* £ 0 1ט 0 1

מוץ דון הי ם התיכון

נת אתת
יכור השנה לברות את הופשתך
בכפר הנופש הצרפתי הנזפורכב באכויב

ההרשמה:
תל־אכיב, רח׳ ברזלי , 1טלפון ,61064 כל יום
בשעות 4.00 עד 6.00 אחה״צ.

חיפה,

א.ס.א ,.רח׳ כיאט , 1טלפון .3492 — 67048

ירושלים, מפעלי ״ידיעות אחרונות״ ,רח׳ בן־יהודה
11א׳ ,טלפון .25958

ספורט כדורגל איו מקצו עי
בשיאו של משבר הפיפטי־פיפטי הקצר
בשבוע שחלף, כאשר עסקני מכבי ניתקו
את קשריהם עם נציגי הפועל, גם בהתאחדות
הכדורגל, זרק יושב־ראש ההתאחדות,
יצחק זאבי, אדרם חמור :״קבוצה אשר לא
תופיע לשני משחקים,״ הזהיר ,״צפויה
להוצאה מההתאחדות. שחקניה יהיו אז
רשאים לעבור לכל קבוצה שיבחרו בה•״
א ומיהם של אנשי הפועל בהתאחדות הכדורגל
נשמעו די מפחידים. אילו היו אנשי
מכבי ובית״ר מקימים התאחדות כדורגל
משלהם, כפי שתיכננו, לא ה*תה הפיפ״א,
התאחדות הכדורגל הבינלאומית, מכירה בה.
הקבוצות הקשורות בה לא היו יכולות
לערוך משחקים בחוץ־לארץ, וגם לא להזמין
קבוצות זרות. במקום להמתין שלוש
שנים בהסגר, יכלו שחקני מכבי ובית״ר
לעבור לקבוצות הפועל מיד.
אלא שאותה שעה התגבשה במחנה הגוש
תוכנית סודית, שבכוחה היה לא רק
לסכל את איומי אנשי הפועל, אלא אף
לסכן את קיומה של ההתאחדות הרשמית.
משכורת חלקית לשחקנים. ה־פיפ״א
אינה יכולה להכיר בשתי התאחדו־יות
חובבים בארץ אחת. אולם, לו היתד,
מוקמת התאחדות של כדורגלנים מקצועיים,
היא היתד, נאלצת להכיר בה•
לפי התוכנית שרקמו מספר עסקני הגוש
האזרחי, היו הופכות מספר קבוצות
מכבי ובית״ר לקבוצות מקצועיות טהורות.
כל שחקן היה מקבל בשעת חתימת החוזה
כ־ 3000ל״י, והיתד, מובטחת לו משכורת
חלקית. שלושה ימים בשבוע היה עליו
להתמסר לקבוצתו, בשאר הימים היה פנוי
לעסוק במקצועו.
הענקת רשמיות מעין זו, למקצוענות הסמויה
הקיימת בכדורגל הישראלי, היתד,
מביאה לא רק להכרה בינלאומית. היה בה
כדי לקדם את הקבוצות במסגרת ההתאחדות
החדשה, הרחק מעבר לרמת הכדורגל־של־חובבים,
הקיים בארץ. נוסף לכך, היתד,
התאחדות זו יכולה לקבל לשורותיה את
אותם שחקני הפועל, שהיו מעדיפים להפוך
למקצוענים.
אילו היתד, תוכנית זו מבוצעת, היה
יכול להיווצר, תוך כמה שנים, מצב המקובל
בארצ,ת רבות, בו פעולות באותה מדינה
שתי התאחדויות כדורגל, מקצוענית
וחובבנית, כשהאחרונה ה א חסרת ערך.
הפשרה הזמנית שהושגה במשבר הפיפטי־פיפט׳
,קברה זמנית את התוכנית. אולם
עסקני הפועל יצטרכו מעתה להתחשב בה,
לפני שינקטו בקו קיצוני שיביא לידי מסבר
חדש.

אל תשנאו אלונים!
ככר מזמן לא ניראח כארץ משחק
גדוש־מתח כמו משחק חצי־גמר
הגכיע, שנעיד חשכת כאי־צ־מדיון
,,כלומפילד״ כיפו, כין אלופת
המדינה, הפועל פתח־תקווה,
לכין מחזיקת הגכיע, מככי חיפה.
על המשחק, שהסתיים כתוצאת
תיקו ,1:1גם אחרי הארכה
של 30 דקות, מספר שחקן ״התיאטרון
הקאמרי״ ,אורי לוי. אורי,
אוהד כדורגל מושכע, אינו נמנה
על האוהדים הפאסיכיים. הוא היה
כזמנו כדורגלן כקכוצת הנוער של
מככי פתח־תקווה, וכעת היותו
כקיכוץ יזרעאל נימנה על כדורגלני
הפועל כלפוריה, כשזו שיחקה
עדיין כמיסגרת הליגה הלאומית.
^ פני שאגש למשחק חצי־גמר הגביע
/עצמו, יש לי כמה השגות על דברים
שהתרחשו מסביב למשחק. אני עצמי אוהד
הפועל פתח־תקוזה, אבל אינני מסוג האוהדים
הפאנאטיים. כשאני בא למשחק, אינני
רואה רק קבוצה אחת — זו שאני אוהד
ורוצה שתנצח. מסיבה זאת, ומכיוזן שהייתי
הרבה שנים בחוץ־לארץ, בעיקר באנגליה,
ישנם דברים המפתיעים אותי, כל פעם מחדש,
כשאני בא לחזות במשחק כדורגל

בארץ.
הפועל פתח־תקווה היא קבוצה סימפאטית.
היא קבוצה, שמבחינת הגינות המשחק שלה
אין לאף אחד טענות נגדה. אם יבדקו את
ארכיוני ההתאחדות לכדורגל, לא ימצאו
נגדה אפילו תלונות בענייני משמעת. אולם,
מסתבר שהקהל מקבל קבוצה זו לאו דווקא
בחיבה. אם קבוצה כזו, הזוכה באליפות
זו הפעם החמישית ברציפות, עולה למשחק
גביע, וזוכה להתקבל במטר של שריקות
וצעקות בוז, זה מוכיח על קינאה

מאת אור לוי —!

זה. אבל היה זה לדעתי חוסר אחריות,
להטיל על שופט כמו מזרחי, לנהל את המשחק,
שהיה השנה החשוב ביותר, במשחקי
הליגה והגביע כאחד. הוא הציג הצגה
אומללה: היה מבולבל, טעה עשרות פעמים,
שרק על דברים שעליהם לא היה צורך להגיב.
וזה, לגבי שתי הקבוצות. היתד, זו
גם אשמת שני הקודנים, שלא עזרו למזרחי
לנהל משחק הוגן.
בשיפוט זה התרחשו דברים מוזרים. ראינו
את שחקני מכבי חיפה רצים לעבר השופט
אחרי אחת מהחלטותיו, צועקים עליו
ומאיימים עליו ועל הקוון. במקום שיגיב
על התפרצות זאת כלפיו, התחיל השופט
להתבלבל ולפחוד, וכיפר על מישגה אחד
בטעות שניה.
היה למשל מיקרה, כשהוא שרק לניבדל
לחובת מכבי חיפה, כשבלם פתח־תקוזה,
פטרבורג, הוציא את הכדור מקו השער. או
כשרצבי בעט בעיטת עונשין, ואלמני רץ

ווה, שהיא ללא ספק קבוצה עייפה ממשחקי
הליגה, לא יכלה לעמוד בקצב המשחק המסחרר
של החיפאים. אם כי בחצי הראשון
היה עדיין המשחק שקול, הרי בחצי השני,
ולאחר ההארכה, שלטו החיפאים במשחק
שליטה מוחלטת.
את חולשתם של הפתח־תקוואים אפשר
להסביר בשני נימוקים: אי שיתופו של דני
גולדשטיין, שאסור לשתפו במשחקי גביע,
דבר שהכריח את הקבוצה להציב את בועז
קאופמן בתפקיד רץ, בו נתן את הצגת המשחק
הטובה ביותר שלו השנה. סיבה
שניה היא חולשתו של סטלמך, שלא החלים
עדיין מפציעתו.
ואם כבר הזכרתי את שמו של סטלמך,
כדאי לעמוד על תופעה הקשורה בו: זהו
שחקן שבכל משחק רודפים אחריו ומחפשים
להכשילו. עובדה היא, שהשנה הוא
נפצע פעמיים. סטלמך הוא אחד השחקנים
הבודדים בארץ שכאשר הוא בועט כדור
לאאוט, היא יוצא לבדו להביאו, אולם כשקורה
שהוא עושה פעם פאול, מיד מתקומם
נגדו כל הקהל בצעקות בוז, דבר שהוא
כפיות־טובה לגבי שחקן זה.

החלוץ נפל כפח
**שחר,פ •טל החיפאים היה ברוב
(*ו שלבי המשחק כדורגל מרהיב, אבל
בלתי תכליתי. אם נעקוב אחר המשחק, שלב
אחרי שלב, נראה שויסוקר, שוער פתח־תקוזה,
שבשום פנים לא היה במשחק זה
בשיא כושרו, לא נאלץ, בכל 120 דקות המשחק,
לעצור אפילו פעם אחת כדור שנבעט
ממצב הבקעה נורמאלי. וזה למרות
שאנשי מכבי חיפה הסתערו כל הזמן על
שערו.
המשחק האינדיבידואליסטי המופרז שלהם,
אשר גרם להשהיית ההתקפה, איפשר תמיד

הכלל שר ה מזל
אחת ההפתעות בסיום משחקי הליגה ה־לאימית
השנה, היתד, התאוששותה הפתאומית,
דקה לפני השעה השתים־עשרה, של
קבוצת מכבי פתח־תקווה. כשמצבה היה כמעט
מאש, והירידה לליגה א׳ ריחפה כסיוט
על אנשי הקבוצה, באו לפתע שני ניצחונות
מפתיע ם (על שמשון ,0:3ועל הפועל ירושלים
,)1:3ואחריהם תוצאת תיקו אחת,
שהשאירו את מכבי פתח־תקווה שנה נוספת
בליגה העליונה.
לעובדה זו יכולים להיות הסברים שונים.
אולם לכדורגלני הקבוצה עצמם, יש הסבר
אחד :״תפסנו את הפרנציפ של המזל.״
אחרי שזכו בנצחון אחד, לאחר שורת
מפלות, שיחזרו אנשי הקבוצה בדייקנות
מה הביא להם את הנצחון. מאז, מדי שבת
בשבת, חזרו על נוהגם לפני אותו משחק,
בו התהפך גלגל המזל שלהם.
הם התחילו לצאת, מדי יום שישי, לכפר־המכביה,
בו נפשו עד למשחק. המגן עזרי
ארלנדס, ששכח להתגלח לפני משחק המזל,
לא התגלח גם לפני המשחקים הבאים. שני
כדורגלנים, שערב אותו משחק התחמקו
בלילה ונסעו לבלות, חזרו על מבצעם.
איתן בקר, שנערתו נכחה במשחק המזל,
חייב אותה לבוא לכל שאר המשחקים.
ערב המשחק האחרון, נגד הפועל תל־אביב,
עמדה להתחולל פורענות. חייבו את
אנשי הקבוצה לישון שניים בחדר, בעוד
שקודם לכן נהגו שלושה מהשחקנים לישון
יחד. בלילה, אחר כיבוי האורות, העביר
אחד מהשלושה את מיטתו לחדר שניים
מחבריו וישן עמם. אילולא זה, מאמינים
אנשי מכבי פתח־תקווה, היו מפסידים את
המשחק להפועל.

רשעו הויק

בועט חלוץ מכבי חיפה יו חנן חרדי
(משמאל, חולצה מס׳ )7ומחדיר את
הכדור לשער, כ שחברו, דניאל שמולביץ׳ (חולצה )9צופ ה בכדור.

עיוורת, שאינה עולה בקנה אחד עם הגינות
ספורטאית. אפשר אולי להבין, שבדרך כלל
שונאים את החזקים ואת העשירים. אבל
הייתי באנגליה כשקבוצת ברנלי עלתה למשחק
גביע, מיד אחרי שזכתה באליפות.
למרות שהופיעו־ ,במיגרש הקבוצה היריבה,
קיבל הקהל את ברנלי בתשואות, ושחקני
הקבוצה היריבה אף הגישו להם פרחים.
הפועל פתח־תקווה היא אחת מקבוצות
הכדורגל הלאומיות היחידות, שלא היתד,
מעורבת השנה בשום מכירת משחק ובשום
קנוניה, דבר שקשה לומר לגבי מכבי
חיפה, למרות שוזעדת החקירה, המטפלת
בעניין זה, טרם פסקה את מסקנותיה. אולם
דווקא את חיפה קיבל הקהל התל־אביבי
בצהלות שמחה ובתשואות גיל.

האריות הורעפו

ף* עייה אחרת, עליה אני מוכרח ל־
^ עמוד, היא בעיית השיפוט במשחק. לא
אבוא לטעון שהיה שיפוט חד־צדדי במשחק

שוער פתח־תקוה, יעקב ויסוקר( ,משמאל, בחולצה שחורה) ,מתב.ונן
בדאגה. ה שער נפסל בטענת ו יבדל. אולם ה ת מונ ה מ שקפת את
יתרונה של קבוצ ת מכבי ז זיפה במש חק חצי גמר הגביע.

לעברו עוד לפני השריקה, אז במקום להזהיר
את אלמני, המשיך השופט את המשחק
כאילו כלום לא קרה.
אשר למשחק עצמו, היתד, הרגשה ברורה,
שמכבי חיפה עלו למגרש רעבים לשחק,
כמו אריות שר,ורעבו לפני שהוצאו לקרב
עם הגלאדיאטורים. אין פלא בכך. כי אחרי
שהסתבר למכבי חיפה שאין להם מה לחשוב
על זכיה באליפות, התחילו לשמור על
השחקנים שלהם לקראת המשחק הזה.
גם זו היא תופעה שאיננה מקובלת בשום
מקום בעולם. לפי חוקת ההתאחדות,
חייבת כל קבוצה להציב לכל משחק את
הרכבה החזק ביותר. באנגליה, כשקבוצה
כמו ברנלי שמרה את שחקניה לקראת
משחק הגביע, קנסה אותה ההתאחדות בקנס
כספי גבוה. ואילו אצלנו — אין איש
מתערב.

השחקן הגרדף

ף גכי היפה, היה זה משחק יוקרה יו/תר
מאשר משחק גביע. הפועל פתח־תק־

להגנת הפועל פתח־תקווה להסתדר, ולמקש־רי
הקבוצה לרדת לעזרת ההגנה ולבלום
את ההתקפה.
.נוסף לזאת נקטה הגנת הפועל פתח־תקווה
בטאקטיקה נבונה, אשר העמידה,
לאורך כל המשחק, את החלוץ המרכזי הפורץ
של חיפה, דניאל שמולביץ׳ ,במצב
ניבדל. להגנה האיטית של פתח־תקווה לא
היתד, שום דרך אחרת לבלום חלוץ כה
מסוכן, והיה זה מגוחך שהוא לא הבחין
בכך כעבור חמש דקות, המשיך ליפול בפח
שטמנו לו מגיני פתח־תקוזה, עד לסופו
של המשחק.
למרות שהמשחק עמד בסימן עליונותה
הברורה של מכבי חיפה, הוא לא היד, רחוק
מלהסתיים בתוצאת הפתעה, שבה יכלו ה־פתח־תקודאים
לנצח, בעזרת ההתקפות הספורות
שלהם במחצית השניה.
שני הצדדים צריכים להיות מרוצים מן
התוצאה, שתאפשר לאוהדי הכדורגל לחזות
במשחק חוזר בין שתי קבוצות אלה, לקראת
הפגרה הבאה עלינו לרעה.

העולם הזה 1340

קורמע סרטים

חדש !

חדש !

אקסודוס אסריקא
ויו ה

קונגו (מוגרבי, תל־אביב; איטליה)

הוא סרט המעיד פעם נוספת על מוסרם
המוזר של אנשי הקולנוע האיטלקיים, שהתגלה
כאשר צילמו חיילות בעירום, שעה
שהורשו לצלם במחנה צה״ל. הפעם נפלו
להם לקורבן מנהיגי קונגו, כמו הנשיא קא־זאבובו
והגנרל מובוטו. שני מדינאים אלה
הסכימו להופיע, כשהם מעניקים ראיונות
מצולמים עם השחקן הראשי של, הסרט,
גבריאל פראזטי, בתפקיד עיתונאי איטלקי,
המכסה את ההתרחשויות בקונגו. למנהיגים
איפשרו לומר מילה אחת או שתיים,
ואחר־כך כיסו את דבריהם בדברי פרשנות
וביאורים, המשמיצים אותם בצורה
גסה.
מלבד עובדה צורמת זו, זהו סרט מעניין
ומאלף מבחינה תעודתית. עלילתו אינה
חשובה. היא מספרת על עיתונאי איטלקי,
הפוגש בליאופולדודיל, בתקופת מלחמת־האז־רחים,
באזרחית בלגית (.ג׳ין סיברג) ,הנרדפת
בסיוטים אחרי שנאנסה על־ידי כושי.
עלילה זו מהודה דק את החוט המקשר בין
שפע של צילומים אותנטיים מתקופת ה־תוהו־ובוהו
שאחרי הענקת העצמאות ל־קונגו.
כתוצאה
מצילומים אלה, נוטלים הגנראל
מובוטו ופאטריס לומומבה המנוח חלק
פעיל בעלילת הסרט. צילומים מדהימים של
מהומות וקרבות אכזריים, מספקים לסרט
מידה מתאימה של פעילות ומתח. זה אינו
ביזדאי האכסודום של קונגו, כפי שטוענים
מפרסמי הסרט, אך הוא קרוב יותר למציאות
מאשר היה סרטו של פרמינג׳ר
למציאות מלחמת העצמאות הישראלית אותה
ניסה להנציח בסרטו.

רדיו ־ פ \ 7יפון

רונעון
ך ך > ן 5מנורות
י * גלים בינוניים

מווסת צלילים
עין בקורת

דשמ רו ה קו מי
( £]11115 1 1 1 5אסתר, תל־אביב; צרפת)

היא יצירה פיוטית, המעלה על הבד בצורה
מושלמת נתח של חיים, רוטט, חמים ומשלהב.

מה שיצירה זו באה לספר, מונח באגדה
קטנה, המסופרת בסופו של הסרט,
אודות הקופים בארץ סין. כשהחורף קשה
בארץ סין, נוטשים הקופים את יערותיהם
ויוצאים לערים, אם מפחד ואם מסקרנות.
אולם מכיוון שגם לקופים יש נשמה, מעמיסים
אותם ברכבות, מחזירים אותם ל־ג׳ונגל.
זהו
סיפור על שני קופים בעלי נשמה.
קוף זקן ׳וקוף צעיר. הזקן (ז׳אן גאבן)
הוא מלונאי בעיירת חוף צרפתית, שבאחת
ההפצצות במלחמת־העולם השניה נדר נדר
להתנזר משתיה, אם ישאר חי. הוא נשאר
חי, אולם עם הבקבוק נעלמו גם שמחת־החיים,
העליזות, שאיפות ההרפתקות וההזיות.
יום
אחד מגיע למלון הקוף הצעיר (ז׳אן־
פול בלמונדו) ,המביא עימו את ריחו הטרי
של ג׳ונגל ההזיות וההרפתקות, המעוררים
געגועים בלבו של הקוף הזקן. לפרק זמן
קצר הוא מפר את ני־דרו, מתנשא מעל אפרוריות
חייו ושיגרתם, וחוזר להיות מה
שהיה בתקופה הקודמת, כאשר הבקבוק היה
צמוד אליו.
שי1־הלל לטיפה המ1ה. למרות שמבחינה
מסויימת מהווה סרטו של אנרי
וורניי שיר־הלל לטיפה המרה, כפיצוי מרנין
למציאות עגומה, וכפתרון הנוח ביותר לכיסופים
חסרי־תכלית, הוא עשוי בצורה
כה מקסימה, הכופה על הצופה הזדהות עם
אותם שני קופים שיכורים.
צילומים רגישים וחמים, דו־שיח חיוני
ומלבב, ובעיקר מישחקו חסר־התחלייף של
ז׳אן גאבן, השר כאן את שירת הברבור
הקולנועית שלו, פורטים על הנימים העדינים
ביותר בריגשותיו של הצופה, דוחפים
אותו להתאהב מן הרגע הראשון בקופים
בעלי־הנשמה.
ללא חדשנות סיגנונית, וללא יומרנות רעיונית,
מחזיר סרט זה אל הבד את אופיו
וייחודו של הקולנוע הצרפתי, שהפכו נדירים
בין מוצרי הקולנוע של ארץ זו. וכאשר,
לקראת סיומו של הסרט, מתפרקים
שני השיכורים בהילולת זיקוקין די־נור
שיגעונית, משיג הסרט את הישגו המופלא
ביותר — הוא נוסך בצופה, באמצעים
חזותיים בלבד, הרגשה של שיכרון־חושים,
המבהירה, גם למי שלא לגם משקה חריף
מימיו, מהו היתרון בהיות אדם שתוי.
העולם הזה 1340

״הריביירה שי היב השזזור״ לגר&ה לבם־:
אל חוף ים מקסים
הרים מושלגים
מעיינות מרפא ושרות רפואי
בנות בולגריה בתלבושתן הססגונית
כל אלה ב 3—5 :דולר ליום בפנסיונים מעולים
ההרשמה

אונ> ברס
ת ל־ א בי ב,

תז ב ״ ם , 17 טיל.

67151

חיפה, דרך העצמאות ,58 טל 52041 .

גוו ב נ ׳

ז 1$מ ט 0זא*8 * 11!.

תדריך
העולם הזר, ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע;

פ ס טי ב לי ם
• הפסטיבל למוסיקה אבו־גוש
קריית־יערים (כנסיית אבו־גוש; שבת,

לכיתות בוקר או ערב

אלקטרוניקה -רדיו -טלויזיה

תרבות של שגרירות צרפת) תערוכת גואשים
וציורים בצבעי־מים, פרי יצירתה בפאריס
של ציירת ישראלית.
9רחלגרא (גלריה כ״ץ, תל־אביב)
תערוכתה של הצברית היחידה בין ילדי
טהראן, שנתקעה בפולין בתקופת מלחמת־העולם
השניה.
• פאול אוסאני אוסיפו (גלריה
הדסה קלצ׳קין, תל־אביב) תערוכת פסליו של
פסל ניגרי בן זמננו.
9אברהם?}מרי (בית־סוקולוב, תל־אביב)
ציורי שמן ומים של הצייר, בן קיבוץ
שער־העמקים, שחזר מהשתלמות באיטליה.

מרדכי ארדון (המוזיאון לאמנות
חדשה, חיפה) תערוכה רטרוספקטיבית של
אחד מאנשי צמרת אמנות הציור בישראל.

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית
למבוגרים *נ לתלמידי בתי״ם כיתות מיוחדות
פתח־תקווח
חיפה
תל־אכיב

תשבץ העוד ה1ה 1340
לדעתו של עמיר אברהמי מחיפה קל הרבה יותר לחבר תשבצים מאשר לפתרם.
לכן החליט עמיר, שהוא תלמיד הביתה השמינית בבית חינון תיכון, חיפה,
לנצל את אחת השעות הפנויות מלימודים כדי לחבר תשבץ. הריהו לפניכם :
םאוז ! )1 :מוט;
)4חוזה מדינת היהודים;
)10 מילת
שאלה )11 :מעד,
נכשל; )13 אשמדי;
)14 נטעו; )15 נספג
באדמה; )17
נכוה, נישא)19 :
סוד; )20 ארנק; )22
יפחדו; )25 ישר;
)28 הנביא הראשוז;
)27 משחק נפוץ בקרב
הגוער; )30 חופר
עמוק באדמה:
)32 אילו; )33 טנא;
)34 יחידת חשמל;
)38 שנים; )37 כלי
נשק כבד; )39 חג
הפסח אצל הנוצרים;
)41 דרגה צבאית;
)42 לא מועט)44 :
כלל, חוק; )40שטיח;
)48 מקום
גבוה ורם; )50 נל,
ערימה; )51 ועד
מצומצם; )53 .עובד
בגז; )55 מסמר; )57
צמת מים שכל חלקיו
)60 בקשת הקהל מהאם.:
מאונך )1 :תנין; )2מילת קריאה לצער
)3 :נם; )5קיים; )0פעיל; )7דרישת
שלום; )8לא התעקש; )9נשיא ארה״ב
בשנים 1933־ )12 ;1945 ביפה בטיח; )15
בת־צחוק; )16 גלגול בצק; )18 מדרגות;

• שושנה פינקלשטיין (המרכז ל
בבוקר.
אחה״צ ובערב

נחלת בנימין ,2טל 56347 .

:ערוכות

פרטים והרשמה מ־ 8בבוקר עד 8בערב
תל־אביב: רחוב אלנבי 76
תל־אביב׳ :דרך פ״ת ,44 מול בית הדר
ירושלים: בית יואל, רחוב יפו 33
חיפה: רחוב ביאליק 17

החלוץ 27

)11.00 ; 18.5תזמורת ומקהלת הפסטיבל,
בניצוחו של זיגי שטדרמן, בביצוע יצירות
נדירות של יוהאן סבסטיאן באך: קונצ׳רטו
לשני כינורות ותזמורת, הקנטטה ראו, אנו
עולים לירושלים, ואוראטוריה לחג הפסחא.
כן יושמעו בפסטיבל, המיוחד במינו: סימפוניה
בפה מז׳ור ק 138/למצארט, והקוג־צ׳רטו
לחלילית, חליל ותזמורת של טלמן.

הרשמה לקראת שנת הלימודים תשכ״ד

מונטיפיורי 4

)21 בלבד; )23 מסולם הקולות; );24 קרס;
)26 לא צייתו; )28 נסע במטוס; )29 בירת
דנמרק; )31 בטחון; )32 בית התרנגולת;
)35 מגש; )37 התפלאו; )38 מחלת עור;
)40 יופי עדין; )41 סיפר; )43 בריז׳יט
בארדו; )45 טרקלין; )46 מנתר; )47 צד;
)49 שיר; )52 לא נם; )54 משמש למאור;
)56 קריאת כאב )58 :ניגש.

/כלך

ל שוזו ת
9הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דריך
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. ביום חיוזר של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצודת, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
9טורא (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית המתיימרת לבטא את
הוזי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזהו של
יוסף בר־יוסף שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים ברנש־טיין־כהן
ויורם גאון.
• הנסיכה האמריקאית (תיאטרון
העונית) בוניפאציוס־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
9האידיוטית (אהל) אורי זוהר בתפקידו
התיאטרוני הממשי הראשון, בקומדיה
קלילה של מרסל אשאר, על עוזרת־בית
פאריסאית המסתבכת באהבה, ברצח
ובחקירה.
9אירמה לה״דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
9הוא
והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

9בודד בחורן? (אסתר, תל־אביב)
סרס־^ווירה פיוטי, אודות שני טיפוסים, הבורחים
משיעמום המציאות אל הטיפה המרה.
ז׳אן גאבן, ז׳אן פול בלמונדו (ראה
מדור קולנוע).
9קיץ ועשן אלנבי, תל־אביב) ג׳ראל־דין
פייג׳ ,בתפקיד האשד, המגלה את המין
והאהבה בערוב ימיה, במחזהו של טנסי
ויליאמס. לורנם הרביי.

הלחם בעוד מועד
בהשתלטות
הקרחת

£11X16

א לי לז סיו
מוצר איכות של הביאו•
קוסמטיקאי ד״ר א. רובין

״ ל וי ד״
הסכון הבינלאומי לחמכתבוח

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

בו־לוו
הגרב לגבר!

• המרתף (בן־יהודה, תל־אביב) סרט
מתח־ואמנוח ישראלי, בביצועו של שמעון
ישראלי, על נושא החשוב לכל ישראלי.
אסיר דכאו משוחרר, המוצא את הגרמני
אשר גזל את נערתו ואת ביתו והביא למאסרו,
שואל את השאלה: לנקום או לא
לנקום? ביצוע פיוטי, בצירוף קטעים תעו־דתיים
מרתקים, בסרט כן, מותח ונוגע־ללב.
• המשפט (הוד, תל־אביב) עולם הסמלים
והסיוטים של קאפקה זוכה למימוש
קולנועי מרשים, שחותמו של יוצר הסרט,
אורסון וולס, טבוע עליו. אנטוני פרקינס,
ז׳אן מורו, רומי שניידר וגלריה של טיפוסים
קאפקאיים, ביצירה קלאסית כבדה, המחייבת
ריכוז ומחשבה.
• נשימה אחת של אושר (פאר,
תל־אביב) בתול ובתולה מגלים את המין,
משלמים עבור בורותם בנשואי־הכרח כושלים.
סרט הגל־החדש הבריטי, רגיש ומפתיע
בכנותו.

אימפרסריו משה ואלין ת״א—ניו-יורק, המשרד: ת״א בן־יהודה 1

מתכבד

חנה

להציג:

אהרוני

הזמרת-שחקנית המבוקשת ביותר בעולם הטלביזיה •,קונצרטים
ומיוסיק־הול
> 0 ?.0 0 0 .0 0 0איש שמעו וראו את חנה אהרוני ן בסבוב הופעותיה האחרון

• במיבחן התשוקה (ארמון, חי

מי צד את מי? המורה המזדקן (לו־רנס
אוליביה) את בת הטיפש־עשרה, או
להפך? סרט אנגלי מרתק, מישחק מצויין.

איש הציפורים מאדקטראז

מליוני גברים אלגנטיים
בעולם כולו לובשים גרבי
״כן־לון״

כי לגובי ״ב ן־ לון ״
תכונות מיוחדות. הן
נראות תמיד חדשות.
הן ״עוטפות״ את הרגל
בעדינות. הן אווריריות
ונעימות וכביסתן קלה
ביותר.
גרבי ״כ ן־־לון״ ש ל
״לודזיה״ מיוצרות מהחוט
המיוחד של ״הברלון״
בע״מ, ישראל.
ג ם לו מג>ע

(מאי, חיפה) ,בית־הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם
שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לאנקסטר.

• תל״אביזיה

ה תיאט רון,

( מועדון

תל-אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.
ס דוד כרגלם ערב מרתק עם איש
הקסמים הבריטי, שבהופעה אלגנטית ותרבותית
מדהים את קהל צופיו בשפע להטוטים
והיפנוטים בלתי נתפשים.

• פצצת הזמן

החמאם,

(תיאטרון

יפו) המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם
גרמניה ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי
תוכנית סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון
שרה פזמונים של חיים חפר, משחקת
בדיחות של דן בן־אמוץ וחוזה עם
הצופים ביומן־קולנוע מבדח.

ס חנה אחרוני

(אהל־שם, יום שני,

; 20.5הופעת־בכורה של הזמרת הישראלית
אחרי העדרות של חמש שנים. לפי ביקורות
חוץ־לארץ צפויה למאזינים הישראליים
חווייה מפתיעה.

שיריםופזמונים: בעברית, ספרדית, אנגלית,
וחזנות. אידיש פורטוגזית,
צרפתית,

הצגות גאלה
תל־אביב ״אהל־שס״
יום ב׳ 20.5בשעה 8.30 בערב • מוצ״ש 25.5בשעה 9.15 בערב
בלווית תזמורת בת 16 איש בניצוחו של רומןמסינג
חיפ ה ״אורה״ ,יום ו׳ 9.00 24.5חדרה ״חוף״ ,יום ג׳ 9.00 28.5
ר׳יג״רמה״ ,יום ד׳ 9.15 29.5ירו שלי ם אדיסון,יום ה׳ 8.30 6.6

\ 3.ו 6א 1. 811111^ 311,
3115.י— 1 31011)1, 1
1 * 8 ¥ 6 £ 3 8 8311.

כרטיסים

בקופות ——׳

״ א 0ז^ 1£ז1׳ 0דג:ד 0 ? 3ד 11מ 18א 0ד ^ 8זלן^״

״ 1 6 8מ1י1׳ 311

״ 1( 6 86611 1( 7 311י]׳ 8ס 811 3 1״
111-11113£ ¥ 0 1 0 6 5ד 0 3 6 0 4 4116 3 1 0 8 4״

3 1 3 6 )1 311 )1 ! 10118116 )1 , 3 3 )1 1161׳ !>1׳ 6 8 6 3 4 3 4 1 0 3־ ״ 1161 • 1) 0 1 0 6 13 41

1-1 3 £ 1 3 £ 4116 31 ׳3 1 8 , 1 1 3 3 ) 18 3 3 )1 4 3 0 6 1 3 4 0נ 6X 1133811 0 3 1 1 7 ) 6 , 1ר 4116341
׳1 1 3 1 1 ( 8

¥01414

״ 6 3־ 6 3 4 3 1ז§

30413£

1 3 7נן

פרסום בלקין
יום שישי 17,5 ,

0בצרור אחד

(קול־ישראל)20.00 ,

מישדר מיוחד לציון מחצית היובל לעליה
לחניתה. ותיקי המקום משחזרים את שלבי
ההתנחלות והמאבק עם הכנופיות הערביות.

קונצרט

ליל השבת (קול-ישראל,
הסימפונית של קול־ישראל

)21.16 התזמורת
עם הסולנית דינה אברך (פסנתר) בקונצרט
מיצירות ראבל, בטהובן (קונצ׳רטו מם׳ 1
לפסנתר ותזמורת) וחנן שלזינגר.
שבה__ 18.5 ,

• מה כין שיר

לפזמון 4־ (קול-יש-

ראל ) 19.20 ,מאיר הרניק מנחה שיחה בין
המלחינים נעמי שמר, יחזקאל בראון, גיל
.אלדמע ובן־ציון אורגה על ההבדלים שבין
שיר לפזמון.
יום רא שון 19.5 ,

• כדורגל (קול־ישראל ) 15.50 ,נחמיה
בן־אברהם מעביר שידור חי ממשחק נבחרות׳
בראזיל וישראל.
ס קונצרט (קול־ישראל )21.30 ,הסימפוניה
מם׳ ,7״לנינגראד״ של שוסטאקוביץ
בביצוע תזמורת בופאלו.

מו ע דוני ם
גולדן־גייט

נסה 7זוז ב
ל עו ל ם
ל א תו תרע ליו
ה עול ם הז ה 1340

( מועדון

כליף,

יפו)

רביעיית־הזמר הכושית הנודעת, שכבשה בשעתה
את הארץ, בתוכנית חדשה של פיז־מונים
ושירים, בביצוע מוסיקאלי רגיש.
ג׳ימי לויד (צברה, תל־אביב) הזמר
הכושי, כוכב הטלביזיה הבריטית, מגיש
מיבחר שירי־רגש אמריקאיים בביצוע מעולה•
מספר נוסף בתוכנית: בארי קרוקר.

• פיה קולומכו

(אדריה,

תל־אביב)

זמרת שאנסונים צרפתיה מגישה את אחרוני
הלהיטים הצרפתיים.

צל ם

חובבי

טיולי הקיץ לפניך,
אנו מציעים לך — :
-¥פילמים שחור לבן
בכל הגודלים
הדרכה בצלום צבעוני

פתוח

חינם

הורים!
צלמו ילדיכם בחודשי הקיץ היפים
! אנו מבצעים את הצילומים
גם בבתיכם!
טלפנו ,23 1 666
והצלם יבוא אליכם.

״ קולורי ״ת 66״
תל־אביב, רה׳ אבן גבירול ,66
ככר מלכי ישראל. טל 231666 :