גליון 1342 מתאריך 29 במאי 1963

יש סקופ ויש סקופ.
לסוג השני שייך הסקופ׳ בשער הקיומי
של הגליון האחרון: תמונתו של זלמן
׳שזר, עם הכותרת ״הנשיא השלישי״,
מובן שהבינונו את השער לפני הבחירה.
אך מאחר שההצבעה בכנסת נערכה אחרי-
הצהריים, אחרי׳ הופעת הצהרונים, היה
העולם הזה העתון הראשון במדינה שבישר
את הבחירה הרישמית. ביום השלישי בערב
ראו המוני תל־אביב את שער־הבחירה,
תריסר שעות לפני שהופיעו עתוני הבוקר
עם אותה בשורה.
לצערנו איננו יכולים להתפאר הפעם מ׳׳׳״
השער היה תוצאת חישובים מסובכים, וכי
עצרנו את נשימתנו כדי להיווכח אם צדקי

או לאו. בחירתו של מר שזר לא דמתה,
מבחינה זו, לבחירתו של הנשיא קנדי.
אז החלטנו כי קנדי ייבחר, ושמנו את 1
תמונתו על השער — שהופיע ביום הבחירה
בערב. מאוחר בלילה נוכחנו לדעת כי
צדקנו. אך למחרת בבוקר, עם הצטברות
התוצאות הבלתי־שלמות, נסתבר כי הדבר
מוטל בספק חמור, וכי לפתע גברו סיכוייו
של ניקסון. עברו שעות של דאגה, עד שאושר
סופית כי בכל זאת צדקנו בניתוחנו.
כפי שראינו בשבוע שעבר׳ אין כדבר

הזה יכול לקרות בישראל.

בשבוע שעבר חמד אחד מחברי־המערכת
לצון. במדור תדריך, מתחת למילים הקבו
עות• :העולם הזה ממליץ מה לראות, מה
לשמוע, היכן לבקר השבוע״ ,הוא רשם:

• הפגנות נגד כיקוד שטראום

גברת יחרה
כ מ די שנ ה אנו מחד שי םאתהמסרת
של ־ יוםהאשה ־ הבא לציין א ת
הקשר בין בנ ק ל או מי ל בין ר ב בו ת
ל קו חו תיו מ תו ך צבור הנ שי ם.
אמנםה בנ ק ש לנו הו א הו תי ק
ו הג דו לבמ די נ ה, אךגםב עי ת ך
הכס פי תהק שנ ה ביו תרתמצא
א צ לנו אוזן קשבתוס פו ל אי שי.
נשמחלקבל פניך בכל אחדמ־13$
סגי פינו ו ל הגי ש לד שי צ נו ע

״יוםהאשה ״
2ביוני? 196

בנק לאופי
כיי־ ש־ר אל
״ ל וי ד
חמכוו הבינלאומי לחתב תגו ת

בנק

הצ ועד

סלע

ה מ תנ ה הנ אהל בי תן
בריהוט החדיש ביותר

א. ז 111בסק
אלפי מכתבים
לסי שיסה אמריקאית

סרוססקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

מתל־אביב, רחוב הרצל ,39 טלפון 81921
ביקור במקום יגלה לך מערכות אקסקלחיביות
של פינות סלון וחדרי שינה בקוים חדישים
חידוש העונה :
ספריה־מזנו! דוגמא סקנדינאבית, מודל 1963

הזמו

כי שראל (ירושלים, יום ששי בערב; תל־אביב,
יום שבת בבוקר ולפנות־ערב; לוד,
יום א׳).
הקטע ניגנז, כמובן, לפני שהגיע לדפוס.
על כן היית נאלץ לחפש בעצמך את מועדי
ההפגנות ומקומותיהם, במידה שהיית מעוניין
בכך.
אני מקווה כי בשאר שבועות השנה
מביא לך מדור זה תועלת. בצורתו החדשה,
כמדור עצמאי המשתרע על פני שני טורים,
זהו המדור החדש ביותר בשבועון. אך
במקורו הוא המדור הוזתיק ביותר מסוגו
בעתונות הישראלית. כבר לפני תריסר שנים
הנהגנו, במדורי הקולנוע והתיאטרון, מדו־רי־מישנה
בשם זה, שנועדו לעזור לקורא
לבחור בסרט או בהצגה המתאימים לרמתו
ולמצב־רוחו.
לאחרונה מלאים עתוני הארץ מדורים
פירסומיים, מוסתים או מוסווים־למחצה, הממליצים
על סחורות בידוריות או אמנו־תיות
תמורת תשלום. על כן נידמה לנו
כי יש צורך בגיבוש מדור הנהנה מאמונך,
בידעך שהוא רחוק מכל פירסומת, שאינו
ניתן לשום השפעה חיצונית, ושהוא משקף
את השיפוט הבלתי־משוחד של המערכת.
תדריך נועד למלא תפקיד זה.
מדור מסוג זה יכול להתגבש רק תוך
שיתוף־פעולה הדוק עם הקוראים עצמם. על
כן אנו מעוניינים לשמוע את דעתך: האם
המדור מועיל לך? האם אתה מסבים לשיקולי
שיפוטו? האם מצאת, מנסיונך האישי,
כי ההמלצות תואמות את טעמך? האם היית
רוצה לשנות את המדור בצורה זו או
אחרת, להרחיבו או לצמצמו?
תדריך זקוק לתדריך מתמיד; אנא, הבע
דעתך במכתב למערכת.

ולסיום, סיפור שסופר לי על־ידי גיבור
אחת מכתבותינו על עיסקות ד,קרקע, ב־סידרה
חולות לזהטים. למחרת הופעת הגל״
יון, בו סופר כיצד קיבל איש זה דונאמים
רבים ממקרקעי ישראל, במחיר זעום, הודות
לקשריו הטובים, הזדמן האיש אצל
חבריו, בשיכון צהלה.
כמובן שהתלקח ויכוח על העיסקה׳ ועל
הצורה בה הרוויח מאות אלפי ל״י .״חיפשתי
את מספר הטלפון שלך,״ סיפר לי השבוע,
״כדי שתשמע את הוויכוח שהתפתח בין
חברי ואשתו.״
האשד, שאלה את בעלה :״אם הוא יכול
לקבל מתנה כזו — מדוע לא תפנה גם
אתה לאחד השרים? גם לך יש קשרים
טובים!״
הבעל, שהוא אישיות ידועה, התחמק מתשובה.
אינני יודע אם יעשה כעצת אשתו,
או יסכים עם מסקנת סידרת המאמרים שלנו,
כי חלוקה זו היא גזל של רכוש האומה.
לכשאדע — אודיע לך.

חוותדעתךשוהכ 7וף
השתתפי גס את בתבצסההתרצות
הראשון תסוגו בארץ, ותוכרי רוכות ב:

1(63111 *1110
1 3ך ׳ 1 9י 0
שרסי ארית את סגת רסתך סר א ב 2ןתהכביסה ״ הגפ ״
בצירוף תכסיס >סריון גתוגתגן) שר 2קופסאות, גתגכרי רהשתתף

א0 0י/*:£ארת?

^ 15~9 /7 0ו?״׳$17

אוארתך

עשי גם אתכ מוה. שלחי עוד היו םאת חו ת
דעתך בצרוף

המכ סי ם לביח״ר ״עץ־הזית״,

קרית-אריה. באם תב חר ה מלצתך ע״י ועדת

*!1 6 ^1ן

ל, ר )אסב

ה שופטים — תזכי בפרס ה מו ענ ק מדי שבוע:

תיסה הרוך וסוור ובירוי שר שבוס
בס פרי סין.

ק <?/נבסתי ק <7/תליתי ק <?/גמרתי

מכתבים
האם מותר לרמות?

המאמר ״אור ירוק לביזנס״ (העולם הזה
)1339 כתוב לדעתי בצורה מאופקת מדי.
אתם מביאים עובדות שהז מזעזעות, ואינכם
מסבירים מה מתרחש מאחורי הקלעים.
אתם רוצים להאטי: שעיריית תל-אביב
נתנה אח ביצוע כל עבודות התחבורה של
העיר לחברת ״קוליז את זהבי״ ,בגלל העיניים
היפות שלהם?
אמנון זהבי, ירושלים
...מה חושב לו חייכל רמות (ראש ווע־דת־התנועה
של תל-אביב) — שלאהרים אסור
לספק עבודה ציבורית בלי מיכרז, אבל
לרמות מותר?
ש. כהן, יפו

למה כבו האורות?

כתבתכם ״הכל חלוד בלוד״ (העולם הזה
)1331 אורות ליל העלטה בשדה התעופה,
מכילה כמה אי־דיוקים:
(א) לא נבוז כי במשד 26 שנות קיומו
של נמל־התעופה בלוד לא קרה בו אף* מקרה
אחד של מוות. בשנים 1945־ 1944 עבדתי
בשדה־התעופה לוד והרכבתי את הננרטו־רים
ואח מערכות־התאורה הרזרביות. ראיתי
כמה פעמים מטוסים מתרסקים שם. במטוס
אחד שהתרסק היו עשרה חיילים וחיילות
בריטיים. כל העשרה נהרגו בהתרסקות.
(ב) לא נכוז שהננרטורים הפסיקו לפעול
מפני שהם ישנים. נם ננרטורים ישנים
ממשיכים לפעול, אומנם בקצת פחות אנרגיה,
אבל הם פועלים ונותנים חשמל. ב־שעת־חרום
זה מספיק והותר. רק ננרטורים
מקולקלים מפסיקים לפעול. גנרטור מתקלקל
בגלל טיפול רע ולא בגלל מספר שנותיו.
מערכת התאורה הרזרבית, שהרכבתי בלוד,
כללה ציוד לחאורת־חרום לצירם של
שני הגנרטורים הרזרביים. בשנת 1944 פרקתי
את הציוד לתאורת־חרום. האנגלים היו
זקוקים לו בשביל בסיס אחר, בנלל המחסור
בציור בשנות־המלחמה. כלומר, שמאז וער
היום נשארה מערכודהחשמל הרזרבית בלתי־מושלמת.
בכל שנות המדינה נוהגים מהנדסי
שדה־התעופה בלוד לעשות בגנרטורים שימוש
מוטעה, מפני שאינם יודעים על דרכי
השימוש הנכון בננרטורים רזרביים בשדה־תעופה,
ועל האמצעים להבטיח תאורה ב־שעת־חרום•
השימוש המוטעה, בצירוף הטיפול
הרע, הביאו להתמוטטות הגנרטורים
ברבע הזם! שהם יכלו לפעול ביעילות.
מאיר חברוני, פתח־תקווה

גלים מפגרים

הכתבה המשעשעת על האבסורד שבשירו־רי
״הגל הקל״ (העולם הזה )1338 אד הוסיפה
לביסוס דעתי, הקיימת זה מכבר, שיש
להפסיק את השידורים המיסחריים בגלל
הפירסומת הבלתי-נסבלת, המשובצת בהם,
והמגיעה לרמת אינפנטיליות ודביליות בצורה
כל־כד חריפה, עד שנדמה כי הדברים
מכוונים לבוגרי בתי־ספר לילדים מפגרים.
יישר כוחכם במלחמתכם הקטנה נגד ״הנל
הקל״ ,ולוואי והדבר יעלה בידכם. אני
לוחץ את ידכם מראש.
י. וולוך, ירושלים

אני מביר, אני יודע!

שייקה בדפורת היקר:
נכמרו רחמי עליד, בראותי את המודעה
אודות נטע (העולם הזה )1341 אשר חמקו
חמוקיה ממחשמקיר, ומה גדול אושרי ב־

ד 1בק-ע1ב1ת !טיב
החלה ההרשמה לקורס הקיץ
(יולי־אוגוסט x2 ^ 0011 ,ל־

קצרנות
עבריתו/או אנגלית

ב־״אולפן גרג 0 ^ 66
ההצלהה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: בר־קמא, רח׳ גורדון .5חיפה: בית־ספר ״במעלה״
הנרשמים בחדש

יונייה נו

מהנחה!

האב אתה מקבל ומשלם
המשכורת הנכונה?

ה ופ יע

מדריך מס הכנסה
ולוחות ניכויים
משוכללים
מעודכנים עד היום
מאת: עו״ד א. מאירי (מאירנץ)
צ. אלץ (אייכנבוים)

רהיטים לדי רה ולמשרד:
דוגמות חדישות • תכנון וביצוע מעולים
בית־חרושת לרהיטים

את א. ליוינשטיין בע״ו*

נוסד ב־1921
בית-המסחר: תל־אביב, רחוב הרצל ,43 טל 83575 .
בית־החרושת: תל־אביב, מסילת וולפסון ,21 טל 82525 .

עצמאי ועובד שכיר:
כמה עליך לשלם מ ס,
מלוו ה ובטוח —
תבדוק ב ק לו ת בלוחו ת.

מחיר המדריך והלוחות 2.50

בהזמנות לפנות: ד .טופל ובניו,
תל־אביב, אחד־העם ,24 טלפון 65673 :

שייל,ה ונטע
יכולתי לסייע לד לעלות על עקביה א ו
חזרה.
שמה המלא של האבידה הוא — נטע
עפרוני, הגרה ברחוב הנריטה סולד 9בירושלים,
טלפון מם׳ .26934 שייקח, מאחל
לד כל טוב, ואשמח לקבל אחוזים מהטציאה, בתודה חייפ׳־ייענ׳קל דער אוניקבעצ׳ר, ירושלים
א) תמיד אמרתי שאחוות העתונאים ממש
נוגעת ללב. חבל רק ששייקה, במיקרה זה,
נשמע בין השורות חסר ישע לגמרי אם
הוא צריד לפנות לעזרתכם כדי למצאני.
ב) רחל הטרחלת — היית צריכה לרמוז
שאת נמצאת בארגז המכונית כשאנו רמזנו
את הרמזים שכל כד היטבת להבינם. היינו
מכבדים אותר אפילו בנתח תרנגולת בריא
של שעות הבוקר המוקרמות.
נטע, אילת

זבות הקרימה במדור זה תינתן
למפתכיהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1342

ייי

111§1§1§1

ה נ 1ו1

ף* יק
—£הוא פרובוקציה. הוא קנוניה. אך מעל
לכל הוא חוצפה ללא תקדים.

בי מדינה זו אינה ביתו הפרטי
של אחד שמעון פרס. מדינה זו
היא ביתנו שלנו, של כל אחד
מאיתנו.
אנו חיים בה. אנו משלמים את דמי-
ההחזקה שלה. אנו שפכנו ונשפוך את
דמנו על מיפתנה, בעת צרה;
אנו — שני מיליון איש ואשה, בעלי
רגשות והכרה. אנו בעלי־הבית.
והנה, לתוך הבית הזה, לתוך הבית
שלנו, מזמין הצעיר המתנשא את הרודן
הטבטוני השמן, הגס, הדורסני.
בביתנו ידבק ריחו — לא רק ריח הבירה
הבווארית ור,נקניקים הגרמניים, אלא
גם ריח אחר, כמעט נשכח, ריח של כיב־שנים
רחוקים ודם וזיעת־אימה.
בביתנו יהדהד קולו — קולו של בורגני־זעיר
גרמני, שופע חנופה וד,כנער,־עצמית,
בו מצטלצל תמיד הד רחוק של קריאות
זיג־הייל, שאגות־הקרב של אתמול ומחר.
האם אפשר להכניס לביתנו אורח שאיננו
רוצים בו, שנפשנו סולדת מעצם מראהו?

האם יתהלך אדם כזה בחדרינו,
ירבץ על מיטתנו, יסעד על שולחננו
-ואנו נעמוד מן הצד?

האם ינהגו בנו בביתנו כאילו היינו
דיירי־מישנה עלובים, תלויים בחסדו של
בעל־בית סנילי ובנו הפירחח?
אכן, זהו הצד המחפיר ביותר בהזמנה
זו. משתקף בה בטחונו של המזמין כי
הוא לבדו בעל־הבית, שהמדינה כולה היא
אחוזתו, וכי אנו, כל שני המיליונים, הננו
אספסוף מיקרי שאין צורך לשאלו, או אף
להתחשב ברגשותיו.

זעות העולם — עזרו לנו במחקר האטומי.

מיסחר יקר. לבל דבר יש מחיר.

יש למ סחר זה הגיון משלו, האומר:
ככל שהגרמני חשוד יותר בנאציזם, ככל
שעברו מפוקפק יותר, ככל שמגמותיו מב־עיתות
ביותר — כן גדל הצורך שלו ב־תעודת־הכשר
ישראלית.
משמע: ככל שהגרמני מלוכלך יותר, הוא
מוכן לשלם יותר לממשלתנו.

משמע: הגרמנים המלוכלכים כיותר
הם כעלי־הכרית הטיכעייס
כיותר לממשלת ישראל.

^ ך העיסקה החדשה, המבוצעת
^ ברגע זה בשמנו ובביתנו, עולה על
כל קודמותיה. היא צינית ומבחילה ביותר.
הר שטראוס אינו מעוניין לראות את
פסל תל־חי ואת עמודי־שלמה. אילו רצה
בכך, יכולנו לשלוח לו גלויות מצויירות.

הר שטראוס יודע בי אינו רצוי
כאן, והר פרס יודע זאת.

לשניהם אין כל אשליות. הם החליטו
לבצע את הדבר בכל זאת, מפני שהוא
דרוש למטרה מסויימת, ומישהו מוכן לשלם.
איזו מטרה?

מטרה זאת: להעלות את הר
שטראום על כם־הממשלה בגרמני

לפתע נתגלה שטראוס בכל מערומיו —
רודן ניאו־נאצי השואף לדיקטטורה חדשה.

ואז קרה הפלא: המוני גרמניה
התקוממו כעוד מועד, כפי שלא
התקוממו נגד היטלר הצעיר.
הממשלה נפלה, העתונות נזדעקה, הפגנות
סערו ברחובות — וגם עקשן סנילי
כמו אדנואר לא יכול להחזיקו. הוא סולק.

ך• לוק זה היווה נקודת־מיפנה בתול^
דות גרמניה החדשה. בפעם הראשונה
נתעוררה בעולם התקוזה, כי אמנם קמה
״גרמניה חדשה״ ,״גרמניה אחרת״ — זו
שסילקה את שטראוס. הסילוק ר,יודה את
הסיום האמיתי של תקופת אדנואר — למרות
שהזקן נאחז עדיין בקרני המזבח.
האווירה טוהרה, במידת־מה. הנאצים וה־מיליטריסטים,
גיבורי המלחמה הבאה, נדחקו
זמנית לפינה. מניותיה של המפלגה הסוצי־אל־דמוקראטית,
היחידה בגרמניה הטהורה
מן הכתם הנאצי, עלו עד כדי כך שנצחונה
בבחירות הבאות ניראה כמעט ודאי.
גם במפלגתו של אדנואר עצמו חלה תמורה
יסודית. הזקן הוכרח, ממש בכוח, להודיע
סופ ת על הסתלקותו בסתיו הקרוב.
למרות שהתנגד לכך בשצף קצף, בכל האמצעים,
מונה כיורשו שר־ד,בלבלר, לוד־וזיג
ארהארט, הרחוק מכל הרפתקנות.

כפרשת סובלן גירשו מביתנו ככוח
אדם נרדף, שרצינו להעניק
לו זכות־מי׳קלט אנושית. כפרשת
שטראוס מכניסים לביתנו ככוח
אדם המעורר בנו גועל-נפש.

ומרים לנו: האיש הזה הוא ״ידיד

מכרנו תעודות בלתי־כתובות, בהן נאמר:
״לכל מאן דבעי — אנחנו, מדינת. היהודים,
קורבנות הנאצים, ניצולי אושוויץ, סמל
מדופלם של קידמה וסוציאליזם בעולם —
מאשרים בזה כי מוכ״ז כבר איננו נאצי,
׳אלא גרמני חדש בתכלית, שזכותו להתקבל
בכל חברה הגונה של אנשי קידמה.״

מכרנו תעודות אלה בסיטונות
ובקמעונות, לבל המרבה כמחיר,
בשם שהכנסייה הקאתולית מברה
פעם מחילה מחטאים.

מכרנו לאומה שלמה, למישטר מסויים,
לממשלה מסויימת, לאישים מסויימים.
העסקות בוצעו בקור־רוח מיסחרי, על
פי לוח־מחירים סיטוני:
הגרמנים רצו לחזור למשפחת־העמים, כדי
להיכנס לנאט״ו — הושג חוזר,־ו,שילומים.
רצו להקים צבא חדש — קנו כמה עוזים
עלובים והזמינו מדים.
רצו בפגישה אדנואר־בן־גוריון, כדי לאפשר
לקאנצלר מסע־נצחון בארצות־הברית
— הבטיחו מילווה־ענק (אך לא קיימו).
רצו להצטייד בנשק גרעיני למרות הזדע־

ורק דבר אחד יכול להפר קנוניה זו,
לטובת גרמניה, לטובת האנושות, לטובת
ישראל — התקוממות של המוני המדינה
הזו, בעלי הבית הזה, נגד האורח הבזוי.

התקוממות שתהדהד בעולם, שתהפוך
סנסציה סביב כדור-הארץ,
שתעיד כשישה מיליון עדים: עם
ישראל אינו מעניק לו תעודת•
הבשר !

* 4ך יש לטפל במוזמן, אם יש שמץ
של כבוד־עצמי בלבנו. איך יש לטפל
במזמין?

כבר אמרנו: לא לחינם הלך
העורב אצל הזרזיר.

גם איש כמו שימעון פרס לא היד, מעלה
על דעתו להשתתף בקנונייה מלוכלכת כזאת,
לולא הרגיש בלבו זיקה סמויה לאיש, ידידות
אישית שמקורה בזהות האופי, ההשקפות
והשאיפות.
ואכן, היכן נמצא זוג מתאים יותר מאשר
המיליטריסט הגרמני והבטחוניסט הישראלי
— מלחכי־הפינכה של שני זקנים? שניהם
קארייריסטים חסרי־מעצורים, שהמרו על
קלף המלחמה. שניהם חובבים מושבעים של
עיסקי־חושך. שניהם רודנים פוטנציאליים,
הבזים לחרויות האזרחיות, והמנהלים מלחמות
בשבועונים מסויימים.

שלא יצחיקו אותנו!

קיבלנו בסף. קיבלנו עזרה. מכרנו
תעודות-הבשר.

עבור שרות כזה מוכן הר אדנו־אר
לשלם. והעסקן הקטן במשרד־הבטחון
מובן להגיש את השרות,
בשם שישה מיליוני הטבוחים.

שמעון שטראום ופראנץ־יוזף
פרס, הנאהבים והנעימים, זוג מן
היטמיים.

בי שראל ״ .הוא עזר לנו בשטחים גלויים
וסמויים. אנו חבים לו חוב מוסרי.
יחסי ממשלתנו עם ממשלת אדנואר מבוססים
על עיסקה צינית — אולי הצינית
ביותר מאז הציע אדולף אייכמן (האורח
הגרמני החשוב ביותר במדינה, עד בואו
של שטראוס) ליואל בראנד את העיסקה של
״סחורות תמורת דם״.

אך ההיפך הגמור נכון: זוהי חבלה זדונית
בד,בראת גרמניה, סטירת־לחי פומבית
לכל היסודות הגרמניים המנסים ללחום מלחמה
נואשת בניצני הרייך הרביעי.

113

(ויהי ב״איבנינג טטאנרארד״ ,לונדון).

יה, למרות שהעם הגרמני בוחל
בו, המזרח שונא אותו, המערב
רוצה להיפטר ממנו.

ד,רייך הרביעי נחל מפלה — אולם הוא
לא ניכנע. הוא זמם את התקפת־הנגד.

העם הגרמני רואר, בשטראוס נאצי. לא
בשל העבר, אלא בגלל ההווה. לא בשל
שרותו כסגן בוורמאכט של הרייך השלישי,
אלא בגלל מעשיו בעת היותו שר בממשלת
הרפובליקה הפדרלית.
שטראום הפך מנהיג המחנה הגדול הטוען
(בחשאי) כי איחוד גרמניה מחדש,
והחזרת השטחים שסופחו לברית־המועצות,
לפולין ולצ׳כוסלובקיה, מצדיקים מלחמת־עולם
חדשה. הוא חותר לחימושו האטומי
של הצבא הגרמני, כדי שזה יוכל לפתוח
על דעת עצמו במלחמה יזומה — מתוך
חשבון כי המערב כולו יצטרך להצטרף
למלחמה אחרי שפרצה.
אדנואר רצה כי איש זה יהיה יורשו.
הוא הביא שאיפה זו עד לסף הגשמתה —
כאשר הגדיש שטדאוס את הסאה. אחרי
שד,שבועון המסויים בגרמניה גילה את
שערוריות שחיתותו האישית, אירגן שטראוס
את המיבצע השפל לחיסולו.

האיש יצטלם בחברת נשיא היהודים וראש־ממשלתם,
במחנות הצבא היהודי, מוקף ילדי
היהודים. תמונות אלה יופצו ברחבי גרמניה.
אלפי רמקולים יצרחו: אם היהודים
האלה מעריצים אותו, איך הוא יכול להיות
נאצי? איך הוא יכול להיות מחרחר־מלחמה?
כך, ברגע האחרון, מתכונן אדנואר לסלק
את היורש הבלתי־רצוי שכפו עליו, ולמסור
את כס־השלטון לשטיראוס.

ביקורו של שטראום בישראל
נועד לפתוח התקפה זו.

בעזרתנו. תחת הדגל שלנו. עם
זר-פרחים מארץ־הקודש.

זוהי הקנוניה. לא שטראוס לבדו דרש
את הביקור הזה. הורישה באה מצד אדנו־אר,
מצד משרד־הבטחון הגרמני, מצד המיליטריזם
האטומי של גרמניה הלא־חדשה,
שהיא אותה גברת בשינוי האדרת.
ממשלת ישראל טוענת כי הזמנת שטראום
אינה אלא המשך מדיניותה לעודד את
גרמניה החדשה, האחרת, ולקשור עמה
קשרים.

• 1עומת רקע אמיתי זה של אחוות־
/רודנים, מחווירים כל התירוצים המגומגמים,
האוויליים, הערמומיים־כביכול.
אין רוכשים את לב גרמניה על־ידי כך
שמעלים על נס את העסקן השנוא ביותר
בה. אין רוכשים את לב מפלגת־היעזלטון
על־ידי כך שעוזרים לקאנצלר שוקע לסלק
את בחיר־המפלגה. אין מחזקים את מעמדה
של ישראל בזירה הבינלאומית על־ידי רימום
אדם שהשתתף בממשלה המסרבת עד היום
לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
אך אפילו היינו מקבלים לרגע, ברצינות
את הטענות הרישמיות של פרס ושות׳ —
לא היה הדבר מצדיק את הקנוניה. להיפך:
התירוץ הרישמי, יותר מכל טענה אחרת,
מבהיר בצורה מבהילה את הסכנה לבטחון
המדינה הטמונה בגישה הבטחוניסטית.
הטענה הרישמית היא: שטראוס עזר בעבר,
ו$כול לעזור בעתיד, לחימוש המדינה
בשטח מכריע. על כן חיוני ביקורו לבטחון
המדינה — והרי הבטחון חשוב מכל הסנטימנטים.

האמנם?
האין זו אשליה מנוונת,
קטלנית, מזעזעת ככסילותה?

האמנם כדאי לרכוש נשק על־ידי קנוניה
המכניסה למדינה דימוראליזציה מוחלטת,
המשפילה את כבודה בעיני עצמה, ד,ממאיסה
את המדינה על אזרחיה ההגונים?

הנשק הטוב כיותר כעולם אינו
שווה מאומה, אם אינו נמצא כידי
אזרחים זקופי-ראש, הגאים במדינתם,
המוכנים למות למענה.
זהו הנימוק המכריע. פעם׳ קראו בני ארצו
ודורו של שטראוס:
״! 84.118 זל 1ש ם^ 11־
בטחון המדינה וגאוות בניה מחייבת כי נקרא
היום לעומתו:
״! 8 ׳1׳ 841188 ו״ 114.118 :

במדינה העם נצחון מכיש
התעמולה הר שמית היתד, מחפירה: שקרים
גסים (״שטראוס לא היה מעולם נאצי״),
דברי התחסדות (״לא נקבל את הדעה הגזענית
שיש לפסול אדם רק בשל היותו
גרמני״) ,והסתמכות צבועה על החלטות
רוב הכנסת — החלטה שהושגה על־ידי
מקח־ומימבר ציני עם המפד״ל, שהיתר,
שקועה עד מעל לראש בביצת־הרפש של
פרשת שפיגל.
אולם אירועי השבוע לא היו אפשריים,
לולא חוסר־האונים של מפלגות. האופוזיציה,
שערכו את אחת מהצגותיהן האומללות
ביותר.
שום מאורע לא הרעיד את מיתרי הלב
של הציבור הישראלי בשנה האחרונה, כמו
ביקורו של פראנץ־יוזף שטראוס (ראה הנידון
וכתבה) .אולם ההתרגשות הכנה לא
יכלה למצוא לה פורקן, בהעדר כוח ציבורי
מאורגן שיספק לו אפיק טיבעי.
הוכחה מתיחת לאף. הדבר החל כבר
בראשית השבוע, כאשר העניין עלה בכנסת.
דויד בן־גוריון ושמעון פרס התחבאו
מאחורי לוי אשכול, וזה הסתפק בשורה
של סיסמות. טענתו העיקרית: שטראוס
לא היה נאצי.
אומנם, ההתנגדות המדינית לשטראוס לא
באה רק בגלל עברו ד,רחוק, אלא דווקא
בשל עמדתו בהווה ובעבר הקרוב. אולם
לגבי ההמונים היתד, שאלת עברו הנאצי
של שטראוס נקודת־המפתח הריגשית. האם
היה אנצי — כן או לאו?
לא היה דבר קל יותר מאשר להוכיח כי
אומנם היה שטראום חבר פעיל במפלגה
הנאצית. ההוכחה היתד, מונחת ממש מתחת
לאף: כתבת־שער גדולה של השבועון האמריקאי
הימני טיים, מיום 19 בדצמבר
, 1960 הכתובה באהדה נלהבת לשטראום הימני.
כתבה זו מאשרת בפירוש כי שטראום
היה חבר אירגון נאצי צבאי־למחצה (ראה
עמודים 7־.)6
לגבי מפלגות, החולשות על תקציבי־בחירות
של מיליונים, אין קושי בשיגור
חוליית־מחקר לגרמניה, כדי שתחזור תוך
יומיים עם הוכחות מוחצות על עברו הנאצי
של האיש, בכתב ובצילום.
אולם שום מפלגה לא נקפה אצבע. טענתה
המכרעת של הממשלה נשארה ללא
מענה — והעוקץ הראשון של ההתמרמרות
הציבורית קהה.
בדידות כלתי־מזחיירה. גרוע עוד
יותר היה אירגון התגובה הציבורית.
אילו שיתפו כל המפלגות פעולה, ואילו
גיי 6ו לפעולה זו מאות אנשי־ציבור, אנשי־רוח
ומעצבי דעת־הקהל, אשר ששו לתת יד
למיבצע כזה, אפשר היה לארגן במשותף
הפגנה ציבורית שהארץ לא ראתה עוד כדוגמתה,
ושהיתד, מעוררת הד אדיר בעולם.
לא היד, כל. קושי בהבאת חמישים אלף
אזרחים לנמל־התעופה בלוד או לכל מקום
אחר — מ-״ספר קטן בד,שתאה לקהל בתחרות
כדורגל בינלאומית.
אולם כל מפלגה שקדה על בדידותה ה־בלתי־מזהירה,
פנתה רק לעסקניה ולגרוריה.
ההפגנות הניפרדות היו בחלקן מרשימות,
בחלקן עלובות — אך אף אחת מהן לא
הגיעה לממדים שתאמו את מצב־הרוח הציבורי
הנזעם. עתונאים זרים יכלו לקבל
את הרושם — המוטעה לחלוטין — כאילו
ההתנגדות לביקור שטראוס מצומצמת ל־קבוצות־שוליים.
אחר־מעשה
השמיצו העסקנים זה את זה,
כרגיל. אמר עסקן מפ״מי :״מה אפשר לדרוש
מבגין? הוא מוכן ללחום בבן־גוריון,
אבל לא להרגיז באמת את פרם.״
אמר עסקן חרותי :״מפ״ם פוזלת לעבר
הקואליציה.״
העקיצות ההדדיות לא עניינו את האזרח.
הוא רק ידע כי בעניין בעל משמעות ריג־שית
כה עמוקה נכשלו המפלגות, ולפרס
הונח לנחול ניצחון מביש. זוהי ידיעה
מסוכנת — כי כל כישלון של ההגינות
מעמיק בציבור את מישקע הציניות, המקשה
על כל מיבצע חדש של הכוחות ההגונים.
מדיניות שבוע
טוב
למדינאי ירושלים, החיים מן היד אל הפה׳
ללא קו עיקבי ויעד ברור, היה זה
שבוע טוב:
• כמרחב שוב ירדו מניות האיחוד

בכמה אחוזים, כאשר ניגש המישטר העיראקי
לחיסול התאים של חסידי עבד
אל־נאצר במדינה. הדבר חיזק את החזית
העיראקית־סורית מול מצרים, הביא לביטול
ועידה של ראשי המדינות הערביות המהפכניות.
הדבר בוצע בשעה שנשיא רע״ם
היה עסוק באדיס־אבבה, אחרי שטיהור
דומה בוצע בסוריה, כשנשיא רע״ם היד,
עסוק באלג׳יר.
$באדיס־אבכה נאלצו מדינאי־ערב
לוותר על העלאת העניין הישראלי על סדר־היום,
מול התנגדות רוב המשתתפים בועידת
ראשי המדינות האפריקאיות החופשיות.
אומנם, כל הוועידה לא היתד, חשובה
ביותר (למרות הרעש הרב שנוצר סביבה
בעתוני ישראל) ,אך ה ה זה בכל זאת
הישג נכבד של משרד־החוץ הירושלמי, פרי
מאמציו במשך תקופה ארוכה.
תוצאה משמחת אחרת של הוועידה: מרכז
תנועת־ר,איחוד האפריקאית נקבע בבירת
חבש — מדינה בה ממלאים ישראלים תפקידים
מרכזיים, והקרובה לישראל יותר
מכל מדינה אפריקאית אחרת.
$כירושלים נמסרה איגרת של ממשלת
ברית־ד,מועצות, שכיבדה את ישראל
(ככל שאר מדינות הים התיכון) בתביעה
לפרז את אזור הים־התיכוך מנשק גרעיני.
אילו דגלה ישראל בפירוז המרחב מנשק־השמדה,
יכלה לנצל איגרת זו כדי להעלות
תביעה זו באופן דרמאטי על סדר־
_ היום של המעצמות הגדולות. מאחר ש׳
ממשלת ישראל מתנגדת בחריפות לפירוז
גרעיני, היא לא תעשה זאת, אך תנצל את
האיגרת לשם חזרה בדרג גבוה על הסיסמות
השגורות של תעמולתה. ואין דבר המשמח
את לב מדינאי ירושלים יותר.
בהשוואה לבעיות האמיתיות של ישראל,
היו כל אלה שמחות טפלות. אך מדינאי
ירושלים אינם מפונקים.

עתונות
כך הם אומר׳
על הופעתו של גמאל עבד אל־נאצר, עם
הגיעו לנמל־התעופר, החבשי, ערב ועידת
ראשי המדינות האפריקאיות:
• כתב מעריב, שמואל שגב ראיתי
אדם עצבני, שעיניו מרצדות, אדם שמעמדו
הפוליטי לומה בערפל, גם בשטח
המדיניות האפריקאית וגם הערבית
• כתב ידיעות •אחרונות, אלקנה גלי,
באותו יום, על אותו מעמד נאצר,
בעל -השיער המאפיר, נראה רגוע, מרוצה
מעצמו ושופע חיוכים...״

אירגנה את הפגנת אירגון הלודזנוים האנטי־נאציים, שצעדה לכל אורכו שד
רחוב אלנבי בתל־אביב, עד לשפת הים. תמונה זו מראה את המפגינים

הממלאים את כיכר הרברט סמואל ואת רחוב אלנבי, כמעט עד לכיכר קולנוע ׳מוגרבי.

ך־ זור הכיתה, הר שטראוס:״

!//י ״ שטר או ס — ראוס!״ ״אינך רצוי,
שטראוס!״ מק״־ ,מפ״ם, חרות. כרזות בעברית,
באנגלית, בגרמנית. שטראוס, שטר־אוס,
שטראום. זד, האיש, על כל גילגוליו:
• הצעיר הנאצי: פראנץ־יוזף שט־ראום
(שנקרא על־שם הקיסר האוסטרי שמלך
באותה תקופר ).נולד ב־ 1915 לקצב
גרמני במינכן. בימי ילדותו היתד, עיר זו
מרכז המפלגה הנאצית. היינריך הימלר קנה
בשר אצל אביו, וחנותו שכנה מול אולפן־
הצילומים של היינריך הופמן, צלמו הפרטי
וידדו האישי של אדולף היטלר, אשר
ביקר שם לעיתים תכופות.
כשהיה בן חמש, זכה פראנץ־יוזף למנת־מכות
אכזרית מידי אביו, כשזה תפס אותו

על רגליו, השתיק בשאגתו את המפריעים
ונאם נאום מיליטריסטי נילהב. הקאנצלר,
נירגש עד דמעות, לחץ את ידיו.
* השר המיליטריסטי: נחל ניצחון
גדול בבחירות במחוזו ב־ ,1953ברכבו
על הגל המיליטריסטי החדש. נתמנה
לשר בלי־תיק, והקדיש את זמנו לחתירה
תחת שר־ד,בטחון דאז, תיאודור בלאנק, שהיה
איש האיגוד המיקצועי ושונא־מלחמה.
כדי להסיח את דעתו, מינה אותו אדנואר
שר לעניינים אטומיים. בתפקיד זה הניח
את היסוד לחימוש האטומי של גרמניה.
ב־ 1956 הצליח לחסל את בלאנק, הפך
שר־ד,בטחון בעצמו. ניגש מיד לרכוש את
לב הציבור המיליטריסטי, ואת הקצונה הנאצית
הוותיקה. התפרסם בהכרזה ש״הגר־

מפלגות
ס־רוז הפירוז
האם חלה תזוזה כלשהי בעמדת המפלגה
הליברלית בענייני חוץ ובטחון? כאשר
נסתיימה, בשבוע שעבר, ועידת המפלגה,
היתר, שאלה זו שנוייה עדיין במחלוקת.
החלטות הוועידה בשטח המדיני יכלו
להתקבל גם בועידת מפא״י. הן חזרו, באורח
שיגרתי, על הקריאה המסורתית ל־ח
זוק צד,״ל, המליצו על פלישה לירדן במקרה
של שינוי מעמדה, תבעו ערובות
בינלאומיות לישראל. מאידך נתקבלה, ללא
הסתייגות, התביעה לביטול המימשל הצבאי.
ההתמודדות האמיתית היתה צפוייה סביב
מ לה, שהיא תועבה בעיני משרד־הבטחון
ומשרד־החוץ כאחד :״פירוז״ .חסידי הקו
הרישמי במפלגה, ובראשם יזהר הררי, לחמו
במילה זו בשצף־קצף. לעומת זאת יצאו
פנחס רוזן ומשה קול בגלוי למען פירוז
המרחב מנשק אטומי. אפילו אלימלך רימלט,
שהוא בדרך כלל חסיד הקו הבטחוניסטי
האדוק, שינה את סגנונו במהלך הוועידה,
הסכים שד,פירוז רצוי — אך רק אחרי
מתן ערובות בינלאומיות לישראל.
מה זה ״תוקפני״ ? במצב זה הגיש
דובר הצעירים, זאב כ״ץ, הצעת־החלטה, שקראי!
לפירוז המרחב מנשק בלתי־שיגרתי
— כגון טילים ונשק גרעיני. אך בפני מליאת
הוועידה הוגשה הצעה בנוסח מתון
יותר: פירוז המרחב מ״נשק תוקפני״.
כ״ץ חיכה שהררי יגיש הסתייגות. אך
הררי, שחש במצב־הרוח של הוועידה, נמנע
(המשן בעמוד )8
* האיגרת לא פירשה, בלי ספק בכוונה,
אם היא מבקשת לפרז רק את הים והנמלים
(מצוללות הנושאות טילים אטומיים),
או גם את הארצות הגובלות עם הים, כגון
מצרים, ישראל, לבנון, סוריה.

ב לי ל ה

מחלק כרוזים נאציים שניתנו לו, לדבריו,
״על־ידי איש פלוגות־הסער.״
בימי נעוריו נכנס כאופנוען־חובב ל־
״גייס הממונע הנאציונל־סוציאליסטי״ ,אחת
משלוש הזרועות הצבאיות־למחצה של המפלגה
הנאצית (שתי האחרות: הס״א וה־ס״
.)0משמע: הוא היה חבר פעיל במפלגה
הנאצית.
עם פרוץ מלחמת־העולם התגייס לצבא,
היה בחזית סטאלינגראד תותחן נגד־מטוסי,
סבל מפצעי־כפור בשתי רגליו, הוכרז כבעל
כושר לקוי. סיים את המלחמה בדרגת
סגן־מישנה.
• עסקן פאציפיסטי: הוא זכה
למישרה קטנה במינהל אזור־הכיבוש של
האמריקאים, אשר מהם העלים את עברו
כנאצי פעיל. הורשה להשתתף בייסוד המפלגה
הנוצרית במחוז בוואריה, נבחר ל־בונדסטאג
בגיל .33 העמיד פני פאציפיסט
קיצוני, דבר שהיה אז באופנה, הכריז:
״מי שרוצה לקחת לידיו נשק, יש לגדוע
את ידיו!״
נערהחצר: שינה את עמדתו
בין־לילה, כאשר החליט אדנואר, תחת לחץ
אמריקאי, להקים צבא חדש. משך את עיני
אדנואר באחת האסיפות, כאשר קהל אנטי-
צבאי שיסע את דברי הקאנצלר. אז קפץ

מנים לא יסכימו למלא על לוח השיזדמת
המערבי את תפקיד האיכר הרגלי, בעוד האמריקאים
יהיו רצים אטומיים.״ קשר קשרים
עם ספרד הפאשיסטית, החדיר את
אלופי הוזרמאכט לעמדות־המפתח בצבאו,
החזיר לצבא את הסממנים והשירים של
הצבא הישן. כאשר נתן לחייליו מדים שהיו
זהים למדי הודרמאכט, התלוצץ בגלוי:
״רבותי, המגפיים מצויירות בסוליות־גומי
דמוקראטיות!״
עורר לעיתים תכופות שערוריות. בין
השאר: כאשר שלח ברכה אישית לכנס של
ותיקי הס״ס־הקרבי, בה העניק להם מעמד
מוסרי של חיילים הגונים ׳וכשרים. פעם
אחרת: כאשר קצינים של הצבא החדש, במדיהם,
השתתפו במיצעד אירגון ותיקי ה־ס״ס־הקרבי,
שהוא מוקד התעמולה הניאו־נאצית
בגרמניה.

9יוריט״העצר: נשא לאשה את בתו
של יצרן־בירה, מרבה לשתות כמויות עצומות
של שמפניה, נחשב לשיכוך כרוני. החל
לחתור תחת שר־החוץ, כדי לרשת אתי מקומו
ולפלס לעצמו דרך לכס הקאנצלר. עורר
רעש עצום בגרמניה, כאשר פסל את זכותו
של וילי בראנד, ראש עירית ברלין,
לעסוק בפוליטיקה בגרמניה, בטענה שהיגר

בימי הרייך השלישי לנורבגיה ולחם נגד
היטלר.
היה, למעשה, הראש הבלתי־מוכתר של
״ממשלת הצללים״ ,המושלת בגרמנ ה מאחורי
הקלעים. ממשלה זו מורכבת בעיקרה
מן המנהלים הכלליים של משרדי-
הממשלה, הפועלים מאחורי גב השרים הנבחרים,
על־פי הוראותיו של האנם גלוב־קה,
מנהל משרד ראש־הממשלה, פרשן חו־קי־הגזע
של נירנברג. רוב חברי קבוצה זו
הם נאצים ותיקים, וכולם בעלי השקפה
טוטאליטארית, ימנית ולאומנית־קיצונית.
הסתבך בשורה ארוכה של שערוריות־שחיתות
אישיות, בהן נתגלה כי ניצל את
מעמדו הרישמי כדי להעשיר את בני משפחתו
וידידיו. כאשר פורסמו גילויים אלה
בשבועון דר שפיגל, אירגן שטראוס מיב־צע
בלתי־חוקי של שרותי־החושך לחיסול
השבועון, שיקר בפרלמנט על חלקו במיב־צע
זה. הסערה הציבורית בגרמניה ובעולם
הכריחה את אדנואר להתפטר ולהרכיב ממשלה
חדשה — בלי שטראוס.
• מתכנן הנקמה: ניצח, למחרת
סילוקו, בבחירות המחוזיות בבוואריה, במשכו
את קולות הריאקציה הלאומנית. מתכונן
לרכב על גל המיליטריזם חזרה לשלטון,
בעזרתו של אדנואר, למרות שממשלת
קנדי בארצות־הברית (בניגוד לקודמתה)
רוצה לסלק את המיליטריסטים בגרמניה
מן השלטון, ומעדיפה את מתחרהו
של שטראוס, לודוויג ארהארט המתוך.

שרשרת השוטרים שחסמה את הכניסה לרחובות
הסמוכים. הנאומים החלו, והצעירים,
שביקשו קודם לכן לפרוץ אל מחוץ
לתחום הכיכר, נשארו במקומם. כי כמו
בהפגנת הבוקר, הושג גם בהפגנה זו הסכם
עם המשטרה, שהתפרצות־הזעם המאור־גנת
לא תפריע את הסדר הציבורי.
רק עם גמר הנאומים הופר ההסכם ה־ג׳נטלמני.
כמר, צעירים, שרצו לסיים את העצרת
במתן פורקן לרגשותיהם, הניפו את
סיסמותיהם אל על, החלו צועדים לכיוון
רחוב הירק-ן. כוונתם היתה ברורה: להגיע
לרחוב בן־יה דה, לערוך בו הפגנה.
דחיפות, מכות, מעצרים — וקולו של
חבר מרכז מפ״ם שמואל(״פיסקה״) פירסטנ־ברג
הקורא לצעירים להתפזר בשקט. לרגע
נידמה היה כי עצרת זו תחרוג ממסגרת
ההפגנות המשמיעות סיסמות אך אינן מקעקעות
את יסודות המישטר. רגע זה חלף.

שמונה צעירים נעצרו, והקהל התפזר בשקט.

כוכס צחדג

>* הפו.נה השלישית נערכה למחרת
ן | היום, בלוד. עתוגי הבוקר מסרו את
הודעת משרד הבטחון, כי שטראום יגיע ארצה
אותו יום, כמתוכנן. מעריב בישר :״אלפי
אנשי חרות יצאו ללוד להפגין נגד בואו של
שטראוס.״ אכל עוד לפני שהגיעו המפגינים
— שמספרם נאמד במאות, לא באלפים —
הושג הסכם עם המשטרה לשמור על הסדר.
אנשי
חרות הסתדרו מול הכניסה, לצידם
של כעשרים מפגינים אחרים, נציגי נפגעי
המלחמה בנאצים. מנהיגי המפלגה, ובראשם
כל חברי הסיעה בכנסת, הגיעו בזה
אחר זה, נטלו אף הם סיסמות וניצבו מ.ל
פתח הבניין, מוכנים לקבל את פני האורח

ההסכם הג׳נטדמני

^ ך לא שמעון פרס. הוא המש ך ל־העדיף
את שטראוס. על כן סערו הרוחות,
על כן נערכו הפגנות.
הראשונה צעדה תחת דגלם של נפגעי המלחמה
בנאצים. בשבת בבוקר, שעה שיהודים
הדורים יצאו מבתי־הכנסת, התקהלו
המפגינים ליד בניין הדואר המרכזי, ברחוב
אלנבי בתל־אביב. שלושה שוטרים על קטנועים
שמרו על הסדר. על המדרכה נקבצו
אנשים, שבגופם נשאו את חותמות מכני
וזאלד, דאכאו, טרבלינקה. על הכביש עמדו
מוניות השרות, שנהגיהן קראו :״גדרה!
רחובות! חולון!״
כאשר הגיעה שעת התזוזה, הופעל הרמקול.
בחור צעיר הספיק לומר רק כמה

קיימה עצרת־עס במוצאי-שבת, בה אירעה ההתנגשות היחידה עם המשטרה.
^ בתמונה למעלה נראים שוטרים מחזיקי אלות אוחזים במפגין, ואילו בתמונה 1171 משמאל, מפגין נגרר לניידת. הסיסמה המצטיינת :״שטראוס לן הביתה — שמעון פרס כנ״ל!״

ןץןךן ^ ערכה את ההפגנה הממושכת ביותר, בנמל התעופה לוד. המפגינים המתינו מ־11
! 111 | :בבוקר עד 9בערב לבואו של שטראוס, ומשלא בא הגרמני, נשא בגין נאום קצר
באוזני חסידיו, בו אמר להם כי, למעשה, השיגו את מטרתם כששטראוס נכנס כגנב בלילה.
משפטים, להניע את מאזיניו להשמיע מספר
קריאות ״בוז!״ ו״לא נהיה במחנה /
עם הנאצי הטמא!״ כאשר פנה אליו קצין־
משטרה והזכיר לו, כי לפי תנאי הרשיון
תיערך העצרת בקצה השני של רחוב אלנ־בי.
כאן צריכה ההפגנה רק להתרכז.
תנאי הרשיון לא הופרו. פעילי מק״י,
שבלטו בין המפגינים, חילקו סיסמות־בד,
הונפו דגלים, ולקול סיסמאות מתחרזות
החלה הצעידה. המחזה עשה רושם: ים של
ראשים, ומעליהם גלים־גלים של סיסמות־בד.
נחש באורך קילומטר, הקורא :״שטר־אוס
נאצי עמלק /לך הביתה, הסתלק!״
וכשם שהחלה — התפזרה: בשקט, בסדר,
אחרי נאומים קצרים נגד פרס ואורחו.
כעבור חמש שעות התמלאה כיכר הרברט
סמואל שנית — הפעם באנשי מפ״ם. הם
לא הורשו לצעוד; רק לערוך עצרת־עם.
׳כאלפיים איש נופפו סיסמאות, נלחצו לעבר

הבלתי־רצוי. ח״כ בנימין ארדיטי אף ענד
על חזהו את המגן־דויד הצהוב שהעניקו
לו הנאצים, בעת כיבוש בולגריה. אך איש
מכל אלה לא ידע מתי יבוא שטראום.
המפגינ ם הגיעו ללוד כמד. דקות לפני
השעה , 11 כי המטוס הראשון של היום
נועד לנחות בשעה .11.35״הקשיבו, הקשיבו,״
נשמע קולה של דיילת־הקרקע ,״מטיס
אל־על מאתונה, טיסה ,312 עומד לנחות.״
ריצה
אל מירפסת התצפית, הצלמים כיוונו
את מצלמותיהם, המפגינים הגביהו את ס׳ס־מותיהם.
אך שטראוס לא היה במטוס, כפי
שאפשר היה לנחש מראש, מהעדר כל תכונה
משטרתית. המטוס הבא יגיע רק בעוד
שעתיים ועשר דקות. האם יביא את שטר־אוס?
השמש
להטה וכבר החלה שוקעת. מטוס
אחרי מטוס נחת, כאשר כל נחיתה מלווה
שידוד מערכות המפגינים והעתונאים. היה
זה מעציב לראות את סגן יושב־ראש הכנסת,
אריה בן־אליעזר, שותה אספרסו אחר
אספרסו במיזנון, את ח״כ יוחנן בדר כסוף-
הש ער מתבונן במועקה במחוגי־השעון, את
מנחם בגין מהלך שעתיים תמימות בין עצי
האורן של החורשה הצעירה.
איש אהד שיטה בהם ובכל אזרחי המדינה,
שציפו להודעה על בוא שטראוס.
במהדורת־חדשות אחת אחרי השנייה הצטרף

קול ישראל למיבצע הלעג, בהתעלמו לחלוטין
מן הידיעה שעניינה כל אזרח. הוא
דיבר על בגדאד ועל עפולה — אך לא על
לוד.
בשעה ארבע אחר־ד,צהרים נרשם על לוח
הנחיתות: טיסה 252 של אולימפיק, מאתונה,
תתאחר בשעה. כאשר הופיע מנהל
החברה, זאב קים, עטו עליו העתונאים. מה
פירוש הדחיה? התשובה היתד, מונחת על
שולחן מנהל משרד אולימפיק בנמל־התעו־פה:
מיברק מאתונה, בו נאמר :״נא לתקן
רשימת הנוסעים טיסה .252 מוסיפים נוסע.״
זאת, בתוספת לעובדה כי טיסה זו
מביאה מאתונה גם את נוסעי קו פרנקפורט־ציריך־אתונה,
העלתה את המתח. אך הסילון
הגדול נחת — ללא שטראוס.
נותרו עוד שני מטוסים: אחד מניקוסיה,
השני מלונדון, דרך ציריך. אם נכונה הכרזת
משרד ד,בטחון, הרי שטראום מוכרח
להגיע במטוס מציריך. כאשר החלד, לפתע
תכונה מוגברת של משטרה, ועל מסלול הנחיתה
עלתה מכונית ממשלתית מהודרת,
היו משוכנעים הכל: זהו זה. עוד מעט
בוודאי יופיע גם פרס. הסתבר כי ההכנות
נועדו לאורח אחר: יו״ר בית־ד,נבחרים של
סיירה לאונה. הוא נראה מרוצה מלהקת הצלמים
שהנציחה את ירידתו לאדמת ישראל.
ומה עם שטראום? הלא המטוס האחרון
נחת בלעדיו. בחוץ עוד עמדו המפגינים,
ליד כרזותיהם. מישהו הגיש למנחם בגין
כיסא. הוא עלה עליו ופתח בנאום קצר:
״יר דים, על רגליכם עמדתם 12 שעות ביום
חם, כמעט ללא מ ז ון ...אנו מכריזים:
שטראוס הוא אורח בלתי־רצוי! אילצתם
אותו להיכנס כגנב בלילה!״
״בוז!״ צעקו חסידי בגין ,״בוז!״ אך
למחרת הסתבר כי פראנץ־יוזף בכל זאת
בא לישראל — ולו גם כגנב בלילה.

>ו 1ליוד

£ך? דין ^

בנמר התעופה

על רקע כבשי המטוסים נושאים
מפגיני חרות עשרות כרזות,
כתובות בעברית ובאנגלית, אן לא בגרמנית. הכרזות קראו:

״חזור לגרמניה הטמאה שלן ! ״
מפגיני תנועת התרות, שמספרם
נמל־התעופת בלוד במשן כל ה׳

במרינה
:המשך מעמוד )6
מלהסתייג, אולי מתוך הנחה שההחלטה המעורפלת
מפרזת את הפירוז. כתוצאה מכך
נמנעו גם הצעירים מלדרוש את תיקון הנוסח,
הסתפקו בנוסח המעורפל .״כל אדם
מבין שטילים ופצצות־אטום הם נשק תוקפני,״
קבעו* .
ערך ההחלטה יהיה בעיקר פנימי, בתחמושת
להמשך הוויכוח המדיני במפלגה עצמה.
כי כלפי חוץ נקבע הקו, בדרך הטבע, על״
ידי דובר המפלגה בענייני חוץ־ובטחון —
יזהר הררי. ואילו הררי כבר הודיע לא
פעם כי אין חילוקי־דעות עקרוניים בינו
ובין הממשלה בשטח זה, מלבד לגבי פרטים.
למשל: בעוד שבן־גוריון אינו מתכוון
ברצינות לבקש ערובה אמריקאית־סובייטית
משותפת, והשמיע רעיון זה רק כהסוואה
לבקשת ערובה אמריקאית בלעדית, תובע
הררי לעשות מאמץ לשתף את ברית־המוע־צות
בערובה ההיפוטתית.
מאחר שקוזי מפלגות נקבעים למעשה בפעולה
היומיומית, על־ידי בעלי־החזקה בשטחים
השונים, יש להניח כי לפי שעה
לא יחול שינוי בעמדה הליברלית. גם להבא
יהיה קשה להבדיל בינה לבין עמדת
מפא״י.
נזענזן סודות המדינה
התמונה שצייר הנואם היתר, קודרת מאד.
הוא טען כי במדינה גוברת שרירות השלטון,
כי האזרח הוא חסר־מגן, כי
זכויותיו היסודיות נתונות בסכנה.
אולם הקהל לא התרגש. היו בו אנשים
שהתאפקו רק בקושי מלצחוק. כי הנאום
נישא מעל במת הוועידה של המפלגה הליברלית
(ראה לעיל) ,והנואם היה גדעון האוזנר•
היה זה אותו האוזנר שהניח על שולחן
הכנסת את הטיוטה המקורית, הזוועתית,
של חוק לשון הרע. אותו האוזנר שנתן
לדויד בן־גוריזן מכתב בו התנגד בחריפות
לתיקון חוק בטחון המדינה, אחרי ששופטי
בית־המשפט העליון קבעו כי זהו חוק
שרירותו אשר ״הדעת אינה סובלתו״.
״אל תגע כזה:״ לא רק הליברלים
תמהו על אופיו של גדעון האוזנר. שאלה
גדולה עמדה גם לנגד עיני עתונאים בירושלים,
ששמעו לא מכבר סיפור תמוה
מאד.
הסיפר נגע לבדיקה הפסיכולוגית, שנערכה
לאדולף אייכמן ערב משפטו. תוצאות חקירה
זו נשמרו בסוד. אולם המשורר חיים
גורי, שהקדיש חודשים מחייו לסיקור משפט
זה, שמע עליהם. הוא שאל את נציג
התביעה אם ידיעותיו נכונות.
״אנא, אל תגע בזה!״ התרגש בן־שיחו.
״זהו סוד כמוס!״
גורי לא הבין מדוע יש צורך לשמור את
הדבר בסוד, אך כאיש ממושמע ויתר על
הפירסום. כעבור זמן, כאשר נפגש עם
האומר, קרא לו הלה והודה לו במילים
נרגשות על התאפקותו .״הפירסום יכול
היה להביא למדינה נזק עצום!״
דבר דומה קרה לעתונאי אליעזר ויזל,
שישב בארצות־הברית. גם הוא שמע על
הבדיקה הפסיכולוגית. כשבא האוזנר לאמריקה,
ביקש ויזל לשמוע ממנו פרטים
על כך, כי ויזל עומד לחבר מחקר רציני
על משפט אייכמן.
״אבל אדוני!״ התרעם האוזנר ,״זהו סוד־המדינה!
אסור לפרסם אותו בשום פנים
ואופן!״
ויזל לא המשיך בהפצרתו. לכן נדהם שבעתיים,
כאשר ראה, כעבור שבוע, את כל
הפרטים במאמר סנסציוני ביותר, בשבועון
המוני אמריקאי. על המאמר היה חתום
שמו של גדעון האומר, אף שהיה עדיין
היועץ המשפטי של הממשלה. אותו שבועון
נוהג לשלם, עבור מאמר כזה, שכר
בסך חמישים אלף דולאר.
כאשר סיפר ויזל על מיקרה זה בירושלים,
בעת ביקורו כאן לפני כמה ימים,
לא הפתיע הדבר את העתונאים*.
* תעלומה אחרת אופפת עדיין את ״מיס־מכי
זאסן״ — הספר שהכתיב איינמן לנאצי
ההנלנדי וילם זאסן בארגנטינה, ושרק קטעים
קטנים ממנו הוגשו בבית־המשפט. מיס־מך
זה, שהמדינה הוציאה סכום גדול על
רכישתו, והשווה עתה סכומים גדולים עוד
יותר, נעלם. מסתבר כי רק חלק קטן ממנו
נימצא בגינזך. עתונאים, ששאלו השבוע
את פרקליטות המדינה היכן נמצא המיסמך,
נענו :״אין לנו ׳מושג!״

רואשתה עורה המסו ער הניזבוז, השחיתות וח!סו־היעילות

ועד
ף• ריחה ישראלית מספרת על אריה
^ שברח מגן־החיות בתל־אביב, ורק כעבור
חודש ימים נתפס והוחזר לכלובו .״איפה
הצלחת להתחבא כל הזמן?״ שאלד, אותו
הלביאה.
״מצאתי מקום מצויין: בית גדול, ברובע
הכי אלגנטי של תל־אביב, מזון בשפע.״
״ואיך לא גילו אותך?״ התעניינה בת־הזוג.

בוקר הייתי טורף לי פקיד אחד,
ואיש לא הרגיש בחסרונו. עד שיום אחד
עשיתי טעות. טרפתי את מחלק התה. איזו
מהומה! כולם הרגישו שהוא חסר, וכך גילו
אותי.״
השבוע הסתבר שבדיחה זו, כמו כל
בדיחה עממית טובה, צמחה על רקע אמיתי
— ויקר מאוד. ועדת־חקירה מיוחדת,
שהוקמה על־ידי המזכיר הכללי של ההם־
חדרות, קבעה כי כוס התה הוא אחד מיסודות
הבניין הגדול של הו;עד־הפועל ברחוב
ארלוזורוב. מחלק התה של הבדיחה
חילק, בשנה האחרונה, מאות אלפים כוסות
תה, שהסתכמו בסכום הלא־מצחיק של 40
אלף לירות.
התרעם אליהו אגרס, המבטא נאמנה את
השקפותיו של מזכיר ההסתדרות אהרון
בקר, בעל עמודי דבר :״ודאי שזכותו של
עובד במשרד היא לקבל כוס תה בשעות
עבודתו. אולם מכאן ועד לתמונה האופיינית,
שכל אימת שהנך מזדמן לבית הוועד־הפועל
אתה רואה את עגלת־התה מסתובבת
בלי הרף בפרוזדורים, עולה ויורדת במעלית
— המרחק רב.״
הצרה היא, שלא על התה לבדו יחיה
פקיד הוזעד־הפועל. הוא שותה אותו כדי
לשטוף עוגה או כריכים. אחרי הסעודה
החטופה, דרושה גם סיגריה טובה. כל זה
כסף. חותמים על פתק של
אינו עולה
המזנון, וכל הכיבוד הזה נרשם על חשבון
הוועד־הפועל, עד שסעיף הכיבוד בתקציב
השנתי מתנפח ומתעגל לארבעה אפסים.
עוד נוהג טעים סיגלו לעצמם עובדי ה־וועד־הפועל:
ישיבות. חלק מהן תכליתיות,
הראויות לשמן. אלה נערכות באולמי־הישי־בה
הפזורים בשש קומות הבניין. לשם
מגיש המזנונאי, אוטומטית, כוס תה ועוגה
לכל משתתף. ועדת הייעול והחסכון מצאה
העוגה מיותרת לחלוטין גם
עתה, כי
בישיבות חשובות — פרט למקרה של
ישיבה ממושכת.
אבל רוב הישיבות הנערכות סזעד־הפועל
שייכות לסוג הידידותי: פקיד נפגש עם חבר
מן המחלקה השניה; שני אורחים ממוסד
אחר — או אולי סתם אורחים פרטיים —
באו לבקר פקיד. פגישה זו זוכה מיד
לתואר־הכיבוד ״ישיבה״ .כלומר: אפשר
להזמין משהו מן המזנון, על חשבון הבית.
עוד יותר טוב: אפשר להזמין את כל החבורה
למזנון, בקומה הששית. שם מזמינים
מה שרוצים — אפילו ארוחת צהרים שלמה
— וחותמים על פתק ,0/111161101156 .כפי
שאומרים.
אלא שבעל־הבית כאן הוא מטאטא הרחובות,
פועל־המוסך, חבר הקיבוץ, הנער
העובד — כל אותם עמלים, שמדי חודש
נוגס המס־האחיד ההסתדרותי נתח שמן ממשכורתם,
לכיסוי הוצאות ההסתדרות.

פ ועל -או
להדק את חגורתם, נתקלו בקריאת־הביניים
הנרגזת :״תעשו זאת אתם, בוזעד־הפועל!
תפסיקו אתם את הביזבוז והשחיתות, אז
אולי נצטרך לשלם פחות מסים!״
ישנה גם סיבה נוספת, חשובה הרבה
יותר במלחמת־העמדות המתנהלת בצמרת
הוועד־הפועל. סיבה זו קשורה באמביציה
האישית של בקר, להוכיח שהוא שליט
מוחלט בהסתדרות.
ברחוב שכחו כמעט את שם פנחס לבון.
בחישובים הפוליטיים, ובקרבות האכזריים
המתנהלים בצמרת מפא״י על הירושה —
אין שמו של לבון נפקד. רק במסדרונות
הקומה החמישית של הוועד־הפועל מהלכת
רוח־הרפאים שלו — והיא מהלכת שם בעיקר
הודות לאהרון בקר עצמו.
בלב המזכיר הכללי — וסביבו — מקננת
הרגשה שהוא אינו ממלא לגמרי את החדר
הגדול של המזכיר. במצב זה, רגיש בקר
לכל נימה — אמיתית או מדומה — של
חוסר נאמנות מוחלטת מצד אנשי הוזעד־הפועל.
נידמה היה לו, כי אחד מאנשים

מה גילתה הוועדה !

ך נפגשו שלושה גורמים: חשדנותו
של אהרון בקר, שאיפות־הנקם של

משהו וקוב בממלכת בקו ־ המזכיר עם תיק השדות
אלה הוא גיזבר הוזעד־הפועל, יהושוע לוי.

הגיזבר שסו/ק -לא סזח
•*•ני מגיגיו האחרונים של פנחס

לבון בוועד־הפועל, לפני. שהודח על־

ידי. תכתיב. בך־גוריון, היו אהרון בקר
המזכיר ורוח־הרפאים
ויהושוע לוי. לאהרון בקר, שירש את לבון,
ף} אז הוקם בניין הוועד־הפועל, זרם נידמה כי לוי נשאר עד היום נאמן יותר
תה רב במסדרונותיו. מדוע התעוררו לזכרו של לבון, מאשר ליורשו.
ראשי ההסתדרות יודעים, כי יהושוע לוי
ראשי המוסד דווקא עתה לחקור כמה עולה
הוכיח עצמו כגיזבר מוצלח. הוא העלה את
המשקה המהביל?
לכך ישנה תשובה רשמית: מזכיר ההס הכנסות ההסתדרות מן השנור באמריקה,
תדרות, אהרון בקר, החליט כי על עובדי הקים את חברת התיירות היסתור, אירגן
הודעד־הפועל להוות דוגמה בצניעותם ויעי רשת בתי־מלון ובתי־הבראה הסתדרותיים,
לותם לכל עובדי ישראל. עוד בפברואר אש והחל עורך ביקורת משקית בחברות של
תקד, למחרת פיחות הלירה, הכריז בקר ההסתדרות.
אך העובדה נשארת, שהוא מונה לתפקידו
רשמית שהוא עומד למנות ועדה, אשר
תצמצם את הוצאות הוועד־הפועל. אותה על־ידי פנחס לבון, על־פי המלצתו של
לוי יצחק הירושלמי, שהוא גם בן־אחיו
שעה געשו מאות אלפי מקבלי־המשכורות
במדינה, נוכח כוונות האוצר לגזול מהם את של יהושוע לוי. מינוי זה היה חלק מן
תוספת־היוקר — ונוכח השלמת הוזעד־הפו־ השינויים הנרחבים שביצע לבון, אחרי הוועידה
האחרונה של ההסתדרות, בשנת
על עם גזל זה.
כל פועל, שהזדמן לו לבקר בבניץ הוזעד־ ,1960 והוא גרם למתיחות רבה בתוך ה־הפועל,
יצא נדהם מן השימוש הבזבזני וועד־הפועל.
בכספי־המיסים שלו. נואמים רבים, שנשלחו 1לפני מינויו היה לוי מזכיר הסתדרות־על־ידי
הוזעד־הפועל: להטיף באוזני פועלים הפקידים. את נסיונו בענייני כספים רכש

בסוכנות היהודית, שם עבד במחלקת ה־גיזברות.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה
אף שימש גיזבר הסוכנות באירופה,
טיפל במימון צרכי העליה הבלתי־חוקית.
כדי לפנות לו מקום, כגיזבר ההסתדרות,
היד, לבון חייב לסלק את הגיזבר הקודם,
יצחק חסקין.
חסקין לא שכח זאת ללבון. בשיא פרשת
העסק־הביש חתם חסקין — יחד עם שני
אויבים אחרים של לבון: יהודית שמחונית
וזאב און — על מכתב התפטרות למזכירות
מפא״י, בו התלוננו השלושה כי אינם מסוגלים
להשלים עם הטירור שלבון הנהיג
בוועד־הפועל.
חסקין גם לא סלח ללוי, על כי ירש את
מקומו וגרם למינויו כראש לישכת המס ה־בלתי־חשובה.

יצחק
חסקין, ומינוי הוועדה לייעול וחיסכון• ,
מימצאיה של הוועדה רק ציירו מחדש
תמונה, שהייתה ידועה לכל באי הוזעד־הפועל,
כשליד כל פרט בתמונה רש^ם
הפעם מחירו בלירות ישראליות.
התמונה: מנגנון בן אלף׳ פקידים, שנאסף
רבדים־רבדים על־ידי המזכירים השונים. כל
מזכיר סידר את נאמניו בג׳ובים, מבלי
שיוכל לסלק את הג׳ובניקים של קודמו.
נוסף לזאת, עם כל הסכם בינמפלגתי חדש,
צורפו למנגנון המנופח עוד כמה שותי־תה,
לאיזון המפתח המפלגתי. כל תוספת
כזו הפכה את המנגנון למסורבל יותר,
טפילי יותר, חסר־יעילות יותר.
על מידת יעילותו של מנגנון זה העיד
בטאון ההסתדרות עצמו :״אישיות מרכזית
בוועד־הפועל אמרה בהזדמנות מסויימת:
,לפני שנה קיבלה המרכזיה בבית הוועד-
הפועל פרם־ייעול מטעם הנהלת הבית וועד
העובדים. והרי אני עצמי יודע באיזו מידה
יעילה מרכזיה זו. כאשר אני צריך להתקשר
עם בית הוזעד־הפועל מן החוץ, עולה לי
הדבר בדמים. מפסיקים את השיחה, מעבירים
מאיש לאיש, היחס אינו אדיב׳.״
מנגנון זה — לא זו בלבד ששתה נהרות
של תה, אלא שהוא גם בולע בכל פה את
כספי חברי־ההסתדרות. כמה מן הדוגמות

השוורים במסדוונות קומלין ההסתוווח

ועד מועד?
של עובדים מסויימים בוועד־הפועל מגיעים
למאות ליר, ת לחודש. הם אף עולים על
חשבון הטלפון שלי, אף־על־פי שאני צריך
לא פעם, בתוקף תפקידי, לשוחח בטלפון
עם אנשים בחוץ־לארץ.״
@ פירפומים 1זהו אחד השיגעונות
היקרים ביותר של הוועד־הפועל. כל מחלקה,
כל תת־אגף — כמעט כל פקיד —
מוציא ספר, ספרון או חוברת, להסברה,
לרימום או סתם שיעמום. רבבות לירות
נישרפו בצורה זו מדי שנה — ורוב רובו
של החומר המודפס נשאר במחסני הוזעד־הפ
על, כאבן שאין לה הופכין.
רק החודש הופיע שנתון ההסתדרות —
כרך עבה ומהודר של פיטפוטים חסרי־חשי־בות
או מליצות מיושנות. ספר זה לא
עלה, לכאורה, למשלם המס־האחיד אפילו
פרוטה. מחירו כוסה על־ידי מודעות מסחריות
של חברות כמו תנובה והמשביר המרכזי,
שתמורת פירסום מיותר זה מעלות
את מחיר התוצרת הנמכרת לפועל.

כד המפלגות שותפות
ף ילויים אלה לא הדהימו את חברי

קרח מכאן ומכאן -הג׳זבו לוי צ!חנ 2לפראנק ([׳נאסרה
הבולטות יותר של ב זבוז, רמאות ושחיתית:
$השימוש בסבוניות: בין עוברי
הוועו־הפועל השתרר נוהג, כי מכונית העומדת
לרשותו של אדם אחד, ללא ש׳ תפיס,
מעידה על מעמדו וחשיבותו. מכיוון שמספר
המכוניות של הוועד־הפועל נופל ממספר הפקידים,
מרבים להשתמש במונית. והנה,
למשל, כאשר הוזמנה מונית לאחד מעסקני
המחלקה לאיגוד מקצועי, הסתבר כי עוד
של. שה מאנשי הוועד־הפועל צריכים לנסוע
באותו כיוון. הם ביקשו להצטרף אליו. הוא
סירב — והזמין מונית שניה .״סנוביות,״
התלונן דבר.
כאשר נסעו עשרות אנשים מן הוועד־הפועל
להלוויית הנשיא בן־צבי, קשה היה
לארגן קבוצות נ סעים במכוניות מלא ת.
שכן כל אישיות־חש־בה־מאד דרשה מכונית
לעצבה.
איש ציבור אחר, המקבל את משכורתו מן
הוועד־הפועל, קבע שהוא צריך לבקר בכמה
מקומות בארץ. הוא הזמין מונית, העמים
את עצמו ואת מיספחתו, וכך ערך ט ול
יפה ברחבי המדינה. חשבון המונית שהגיש
לגיזברות הסתכם ב־ 320ל״י —
סכום כה מוגזם, שהגיזברות סירבה לשלמו.
$קריאת עתונים: קיימת החלטה,
שכל מנהל־מחלקה בוועד־הפועל מקבל מספר
עתונים בחינם, כדי שיוכל לעקוב מקרוב
אחרי התרחשויות חשובות הנוגע!ית למחלקתו.
לפי הסדר זה, מגיעים מדי יום
590 עתונים לבית הודעד־הפועל — במחיר
של כ־ 35 אלף לירות לשנה. מי קורא
אותם? קבע הדו״ח :״במקרים רבים מתחלקים
העתונים גם לעובדים, אשר לא מובן
כלל לשם מה הם זקוקים לעתון ב־סף ל־צרכי
עבודתם. כמה מנהלי מחלקות מקבלים
עשרה עתונים למשרד. הם אינם מספיקים
לקרוא בהם. טבעי איפוא, שמזכירות המשרד
מעסיקות עצמן בקריאת עתונים אלה,
בשעות העבודה.״
0אש״ל: ראשי־תיבות אלה פירושם
— אוכל, שתייה, לינה, והם באים לסמל
את הסכום שהע־בד מקבל עבור כלכלתו
ולינתו, כאשר מחייב אותו התפקיד להיות
רחוק מביתו. קובע תקנון העבודה של ההסתדרות
:״עובד זכאי לתשלום אש״ל אם
יצא לרגל תפקידו אל מקום, שהוא רחוק
כעשרה ק לומטרים מגבולות שטח השיפוט
של העיריה, שבה נמצא מקום־עבודתו הקבוע.
הוא זכאי לתשלום בעד לינה אם
שד״־ ,בתפקיד מחוץ למקום־עבודתו הרגיל,
והיה נאלץ ללון מחוץ לביתו. לתשלום
ארוחת־בוקר הוא זכאי אם לרגל התפקיד
נאלץ היה ללון בלילה הקודם מחוץ לביתו,
או לצאת מביתו לפחות חצי־שעה לפני הזמן,
שבו היה צריך לצאת כדי להגיע ל־מקום־עבודתו
הקבוע, בשעה שנקבעה ל
התחלת
העבודה. אם לרגל תפקידו נאלץ
העובד לשהות מחוץ למקום־עבודתו יותר
מארבע שעות — ובכלל זה השעות שבין
12.30 עד — 14.00 הוא זכאי לתשלום בעד
ארוחת־צהרים.״
הכל ברור ומפורש. אך איש אינו מתחשב
בהנחיות אלה. כל חשבון אש״ל שמגיש
עובד הוועד־הפועל — משולם ללא ־כל
ב קורת. כמה מן העובדים הבכירים אף
רגילים להגיש חשבון אש״ל גדול יותר מן
המשכירת החודשית שלהם. עסקן אחד,
למשל, אף הגיש חשבון עבור בילוי כל
משפחתו בבית־מלון בטבריה — והוא אינו
יוצא־דופן בזאת.
• ט ל פו ני ם: כל אדם יכול כיום להר
ם טלפון באחד מחדרי הוועד־הפועל,
להזמין שיחת־חוץ לכל מקום בארץ. מצב
המסתכם ברבבות לירות, רק עב ר שיחות־חוץ
בעניינים פרטיים.
הוועד־הפועל גם התקין על חשבונו טלפונים
בדירותיהם של רבים מבין עובדיו.
טלפונים אלה הוא מחזיק על חשבונו, ומשלם
עבור הש מוש בהם, מבלי שיהיה כל
צורך תפקידי, שלאותו עובד יהיה טלפון
פרטי. סיפר אהרון בקר עצמו :״נדהמתי
כאשר נודע לי שחשבונות הטלפון החודשיים

ו* הוועדה המרכזת של ההסתדרות. הם ידעו
מראש, כי הוועדה לייעול וחיסכון לא תגלה
להם שום חדש.
מדוע, אם כן, מ נתר, הוועדה?
התשובה נעוצה בדברי ההסבר של בקר,
כאשר הודיע על הקמת הוועדה. הוא התלונן
אז, בין השאר, שאין כל פיקוח יעיל
על קבלת עובדים בוועד־הפועל, וכי כמה
מן המחלקות אף התנפחו הרבה מעבר ל־צרכיהן.
נוסף לזאת, טען, אין לאיש —
אף לא למזכיר הכללי בכב־דו ובעצמו —
אינם רמציה מספקת על מגבית ההסתדרות
באמריקה ועל מ־פעל הפרוייקטים שלה, שנועד
לכוון תורמים מחו״ל, הרוצים לבנות
מוסדות ומיבנים כמו מרפאות, מועדונים
וכו׳.
בו במקום החייט בקר להוציא את הטיפול
בשני נושאים אלה — קבלת עובדים ושליטה
על זרם התרומות מחו״ל — מידי
האיש שעסק בהם עד כה. האיש: יהושוע
לוי.
יתכן שמזכיר חזק יותר, בטוח יותר
בעצמו, היה מפקיע סמכויות חשובות אלה
ועובר לסדר היום. ייתכן שהיה אפילו
מפטר בלי בעיות את הגיזבר מכל תפקידיו.
אך לא אהרון בקר. הוא היה צריך להראות,
כי הפקעת סמכויותיו של לוי, באה רק
מתוך דאנה להבראת העניינים של הוועו־הפועל.
על כן הוסיף לנאומו פרק שני,
על הביזבוז, חוסר־היעילות והשחיתות. על
כן הקים את ועדת־ר,חקירה שלו.
עתה, משסיימה הוועדה את עבודתה והגישה
את המלצותיה, נשאלה השאלה: מה
ערך יהיה לחקירה, שנערכה מטעמים אלה?

כלפי חוץ, כמובן, נעשו כל הצעד ם להוכיח
שהעסק רצ ני, לא סונט מיש,וק. הוועדה
המרכזת הקדישה שתי ישיבות שלמות לדיון
במימצאי ועדת הייעול והחסכון. חברי הוועדה
המרכזת אף הראו עניין מנומס בהמלצות
הוועדה: ריכוז הנס-עות על־ידי
מחלקת תחבורה, ריכוז שיחות־חוץ על־ידי
המרכזיה ובדיקת חיוניות הטלפונים הפרטיים,
עריכת ביקורת קפדנית של חשבונות
אש״ל, צימצום מספר העתונים מ־ 590ל־־
( 337 תוך חסכון של 12 אלף ל״י) ,חלוקת
תה פעמיים ביום בלבד ואיסור הגשת מזון
וכיבוד נירחב על חשבון הבית, הקמת
ועדה לתיאום וצימצום הפירסומים.
יתכן אף שיוחלט להגשים המלצות אלה,
או לפחות חלק מהן. אך ברור היה, כי
הביזבוז, חוסר־הייעול והשחיתות — גם
אם יצליח מישהו לעכב לרגע את דהירתם
— יש בו במהרה לס רם. כי אין בתוך
הוועד־הפועל אף גורם שתפקידו למנוע מעשים
אלה. כפי שציין סופר דבר :״תופעות
אלה אינן אופייניות למפלגה אחת בלבד.
שותפות בהן כל המפלגות בהסתדרות. א ־
נני יודע אם הן מתחלקות בדיוק לפי המפתח
המפלגתי. מכל מקום, הסיפורים ששמעתי
הם על חברים ממפלג! ת שונות.״
מפלגות אלה ניזונות כולם מתקציבי ההסתדרות.
הודות לכספי הוועד־הפועל יכולות
הן לקיים את עתוניהן על אף תפוצה
זעומה וגרעונית עצומים. מכספים אלה הן
מממנות את סניפיהן וקונות קולות בעת
בחירות.
חלוקה זו ה א קודש הקודשים של כל
המפלגות ההסתדרותיות, על כן אין א־ש
חולם לחסל אותה. וכל עוד לא תח-סל,
ישארו גם הביזבוז, הרמאות והשחיתות —
לצרכים־פרטיים.
כאשר הודלפו לדבר וללנזרחב קטעים
מתוך מימצאי הוועדה — כנראה על־ידי
אהרון בקר, שרצה להציג את עצמו כקוטל־שחיתות
— הזדעקה הוועדה המרכזת לישיבה
דחופה. בהודעה הרשמית, שפורס. ה
אחרי הישיבה, נאמר :״הובעה מורת־רוח
כללית מהתוספות השונות, שאין להן יסוד
במסקנות וועדת־הייעול.״
במקום להתרעם ולכעוס על גילויי השחי׳
ת־ת זהביזבוז, היפנתה הוועדה המרכזת
את כעסה אל העתונים שהעזו לפרסם ״תוספות״
על השחיתות והביזבוז. תוספות, שלדברי
ההודעה הרשמית אין להן יסוד
במסקנות ועדת־הייעול. אך במציאות של
הזזעד־הפועל עצמו, יש להן יסוד איתן.
בפי בקר עצמו היו המלים הרמות המקובלות
:״לא ניגרר אחרי הפירסומים. נמשיך
בתפקיד שקיבלנו על עצמנו, לעשות לייעול
העבודה בבית הוועד־הפועל,״ הכריז —
ויצא עם אשתו ללונדון, כאורח האיגודים
המקצועיים של אנגליה.

תה ואנטי-כאט־ה:בדל נצנלסון משקיו נתעבות נמסות הנטושות נחוו׳ הותו־הנועל 1

ת צ 3י ת

במדינה

כל הזכויות שמורות

• ישראל תגביר את מאמציה להשגת הסדר עם נאט״ו.

מערכת התעמולה הישראלית, שנפתחה אחרי הסכם הפדראציה הערבית, ואשר
כללה איום של פלישה ישראלית לירדן, ש כנעה כמה מדינות ממערב אירופה
כי יש לפייס את ישראל במיחווה בטחוני. בין השאר: תיתכן חדירה נרחבת
יותר של נאט״ו לענייני המרחב, כערובה הן לישראל והן לערבים, שהמערב לא
ירשה הפרת הסטטוס־קוו. בינתיים תוגבר ותוזל העזרה הניתנת לישראל על־ידי
גרמניה, צרפת ובלגיה.

#בן־גוריון ימשיך במערכתו ננד חרות; כמטרה ליצור את

הרושם באילו מפלגה זו מהווה סכנה פאשיסטית. מסע זה מכוון
בראש וראשונה אל יתר מפלגות הפועלים, אותן מבקש בן־גוריון לאחד. המניע
הראשון לשאיפת־האיחוד הוא החשש
מפני תוצאות הבחירות בהסתדרות, אותן
יהיה צורך לערוך, כנראה, תוך
שנה. כל עוד מזוהה מפ״ם — ובמידת־מה
גם אחדות־העבודה — כמתנגדות
מדיניות־השכר של מפא״י, יש למפלגות
אלה סיכוי לזכות בחלק מן הקולות
שניתנו למפא״י בעבר. צירוף מפ״ם לעגלת
מפא״י יוריד ממנה את הברק האופוזיציוני,
יהפוך אותה שתופת־לאח־ריות
עבור מדיניות מפא״י.
דיפלזמטים עוד עודב
פראנץ־יוזף שטראוס אינו העורב היחיד
שבא אל הזרזירים בישראל. לא פחות
מעניין הוא עורב אירופי אחר. שיגורו לישראל
מוכיח מה דעת המשגרים על ישראל.
בחודש
אוקטובר 1961 התחיל נהר הסינה
לפלוט גוויות. הגוויות היו כולן כפותות
בחוטי־ברזל. כמאה גופות כאלה הוצאו

פרשת קסטנר
ש לו ש חגיגות

לא מן הנמנע, פי ייעשו נם־
יונות, במסגרת זו, לפתוה כמשא
ומתן עם מפ״ם, בדי לצרפה
לקואליציה הממשלתית.
שיחרורו של אהרון כהן עוכב, כדי שישמש
מתנה למיקרה של הסכם.

• ייוודעו לך בקרוב פרטים
על שיתוף־פעולה גרמני-ישר-
אלי גם באפריקה. אחד המתווכים
בשיתוף זה הוא יהודי שווייצי, בעל
רכוש רב בישראל, המספק חומרים
חשובים לישראל ויחד עם זאת משווק
באפריקה תוצרת גרמנית. הוא אשר החזיר
את מוצרי קרופ הגרמניים לשווקים
בהם נהנית ישראל מתנאי עדיפות. בין
היתר עומד איש זה לייצא מדים מישר־אל
לכמה צבאות אפריקאיים.

• צפוייה שערוריה חדשה
הקשורה כמשרד הבריאות, וגם
הפעם יגרום לה איש המפלגה
הדתית״לאומית. אחרי מותו
של המנהל הכללי, ד״ר שאול ז מן, שחיה
איש־מיקצוע, תנסה המפד״ל למנות
במקומו אחד מעסקניה. נסיון זה יעורר
התנגדות במנגנון הבריאות, שיתבע כי
גס להבא ינהל את המשרד איש־מיקצוע,
לא עסקן מפלגתי.

• מינוי אחר שיעורר ויבוח :
מי יהיה חכר הנהלת המובנות
היהודית, כמקומו של הנשיא
זלמן שזר? בקרב כמה מראשי ה־עדה
הספרדית הועלתה ההצעה, כי המקום
יימסר לאחד מראשי העדה, אשר
אינה מיוצגת כמעט בגוף זה. הסיכוי
לכך קלוש למדי, וניראה כי ד״ר רענן
וייץ, או סגן שר־האוצר יצחק קורן הס
מועמדים בטוחים יותר למינוי.

• הממשלה תציע למכירה
מיפעלים ממשלתיים נוספים.
על צעד זה החליט אשכול, משתי׳ סיבות:
התורם האמריקאי ממאן לתרום
למגבית או למילווה הפיתוח, כאשר בשוק האמריקאי רווחים סיפורים כי
אפשר באותו כסף לקנות מיפעלים כמו מיפעל האשלג ומיפעל הדשנים. הסיבה׳
השנייה: אשכול פוחד להעלות עכשיו את המיסים, והוא זקוק למקור נוסף
לכיסוי הוצאותיו.

• אם שר התחבורה, ישראל בר-יהודה, לא יחזור לעבודתו
!מטעמי בריאות, בפי שניראה עתה בבירור, קיימים סיכויים
בי במקומו יתמנה איש אחדות־העבודה זאב צור. המינוי יבוא
כפשרה בין שני שרי התחבורה לשעבר, משה כרמל ויצחק בן־אהרון.

• משרד המסחר והתעשיה יהיה שוב קשור בעיסקה כספית
גדולה, אשר מטרתה לעזור לחברה פרטית. חברה זו, הסו״
חרת בעיקר עם חוץ־לארץ, הסתבכה בחובות עצומים, והיא מנצלת קשרים
אישיים במשרד המסחר והתעשייה לחלץ את עצמה מן המיצר.

ס ההתחרות בין ״הארץ״ ו״דבר״ תיכנס לשלב חדש, כאשר

ייתחיל גם הארץ לצרף לגיליונותיו, ביום השישי, תוספת מצויירת, בדומה לדבר
השבוע. אותה שעה ירכוש הארץ כנראה את אחד העובדים המרכזיים של
דבר, מיכאל אוהד, שימלא את מקומו של נתן דונביץ׳ ,אשר יעסוק בעריכת
המוסף.

\זן זדש*
מן הנהר, בפאריס, במשך שבוע אחד.
הפאריסאים ידעו היטב מהו מקורן של
גרדיות אלה — היו אלה פועלים אלג׳יריים,
תושבי העיר, שנתפסו בלילה ברחובות העיר,
על־ידי השוטרים, אוהדי האו־אה־אס.
אלה היו כופתים את זרועותיהם מאחורי
גבם, מטילים אותם חיים לנהר. מפקד ה־מישטרה
היה מורים פאפון.
זוועה זאת עזרה לקומם את המוני פאריס.
החלו הפגנות־הזעם ההמוניות נגד ה־או־אה־אס,
שדוכאו באכזריות רצחנית על־ידי
מורים פאפון. כאשר ערכו השוטרים
טבח מחריד במיוחד ויצרו כמד, גוויות נוספות,
יצאו מיליון פאריסאים לרחוב.
באותו יום מת האו־אה־אס — ועימו ה־קאריירה
המישטרתית של מורים פאפון.
״מי אנחנו, בעצם? איך נפטרים
מאיש כזה? כך הירהר גם שארל דד,־גול.
הוא מצא את התשובה: יש לשלוח אותו
* קאריקטורה של הצייר הפולני המנוח
לינקה.

אל הממשלה שאהדה את האו־אה־אס. מורים
פאפון הוא השגריר הצרפתי המיועד
לישראל.
כתב השבוע אלברט כהן, בדו־השבועון
אתגר :״צרפת שבעה את פאפון. היא מקי-
אה אותו. כנראה שאין מקום טוב יותר מישראל
להקיא אליו אנשים כאלה.
״פעם היו באים לישראל חסידי־אומות־העולם,
אנשי־רוח, פילוסופים. פעם היתד,
ישראל זקוקה לאהדתם. כנראה שזמנים
אלה חלפו. היום באים אלינו אבירי הפא־שיזם
באירופה היום אנו מסתכלים על
ידידינו, אחר אנו_ מסתכלים על עצמנו,
אחר אנו שואלים בבעתה: מי אנחנו, בעצם?״

בין
כותלי שני בתי־סוהר נפרדים, בתל־מונד
וברמלה, ישבו ביום שלישי שעבר
של, שה אסירי־עולם והקשיבו לרדיו. באמצע
מהדורת החדשות של השעה שש, קראו
לפתע שלושתם :״יחי הנשיא השלישי.״
יוסף מנקס, זאב אקשטיין ודן שמר, נאשמי
משפט רצח קסטנר, זכו לחנינה, אחרי
שחיכו לרגע זה יותר משש שנים.
משך שש השנים האחרונות כמעט ולא
הוזכרה הפרשה, שבזמנה זיעזעה והסעירה
את כל המדינה. היא נשכחה מלב רבים, אך
לא מלב משפחות שלושת האסירים.
סודו של אברהם .״נשיא יקר. אני
פנינה, תלמידת כיתה ג׳ בבית־הספר היסודי
בכפר שלם. אני בתו של יוסף מנקס, אשר
י, שב בבית־הסוהר. אני לומדת בבית־הספר,
נורא שאבא שלי יהיה בבית. גם ורוצה אחי אברהם עומד על־ידי, וגם אחותי אריאלה
רוצה. לכל הילדים בכיתה יש אבא
ורק לי לא. כל הילדים של השכנים הולכים
בשבת לטייל עם אבא ועם אמא, ורק
לא, כי אין לנו בבית אבא, ואין אנחנו למי ללכת א ־תנו כמו אז, כשהיינו קטנים.
״נשיא יקר, אני חותמת כאן, וגם אחי
אברהם, וגם אחותי. אני חותמת גם במקום
אריאלה, כי היא עוד לא יודעת אחותי לכתוב.״
מכתב זה שלחה פנינה מנקם לנשיא, כאשר
ה תה בת תשע. מאז עברו שנתיים,
ואפילו אריאלה הקטנה למדד, כבר לקרוא
ולכתוב. מכתבה של פנינה היה הבקשה
הראשונה לחנינה שהוגשה בפרשת מנקס.
יוסף מנקס עצמו לא ביקש חנינה .״חנינה
אפשר לתת לאלה האשמים — ואני חף מפשע,״
טען מנקס תמיד. גם על אשתו אסתר
אסר מנקס בכל־תוקף לפנות לנשיא.
מכל שלוש משפחות העצורים, שנעצרו
ביום ה־ 4במארס ,1957 בשעה ארבע בבוקר,
היתד, משפחת מנקס הנפגעת ביותר.
מנקס, שעבד כאופה, התגורר עם אשתו
וילדיו בשכונת עוני, הרוזיח בקושי את
לחמו. מעצרו של יוסף היווה התמוטטות
כלכלית לאסתר ולשלושת ילדיה.
״עברנו זמנים קשים,״ סיפרה אסתר .״היו
תקופות כאשר לכלכלת בני המשפחה היו
80 לירות בלבד לחודש. היה חסר ללחם,
וכמובן שלא היה מר. לדבר על נעליים לילדים.״
הבן
אברהם, בן שמונה וחצי, היווה את
הפרק הטראגי ביותר בכל הסיפור. עד הרגע
האחרון לא הודה אברהם כי אביו יושב
בבית־הסוהר .״אבא שלי בצבא,״ היה
מצהיר בעקשנות בפני השכנים, ואפילו בפני
אמו. רק עכשיו, כאשר נודע לו על
החנינה, ניגש לאמו ולחש באוזנה :״מעכשיו
אוכל להגיד לא רק אמא, אלא גם
אבא.״
מצבה הכלכלי של משפחת מנקם קשה
גם עכשיו. אבל מאותו רגע בו מסר קול
ישראל על החנינה, והודיע שמנקס ישתחרר
בשישי בנובמבר, שנה זו, השתררה שימחה
בביתה הדל של משפחת מנקס, שמתוכו
נמכרו רוב המטלטלים. השולחן היה עמוס
עוגות .״הערב יבואו כל השכנים,״ אמרה
אסתר .״הם אשר עזרו לי לעבור את הזמנים
הקשים.״
1״ למרות שכבר
״אדם חדש נולד.
עבר שבוע מהיום בו נתבשרה משפחת
אקשטיין על דבר החנינה, לא יכלו יצחק
ושרה, הוריו של זאב, לכבוש את התרגשותם.
״אני
מאושרת מאוד,״ מילמלה אמו של
זאב .״שיהיה כבר בבית. הכנתי לו את
חדרו, ר,ספריה שלו, הרדיו. הכל מחכה לן.״
גם יצחק אקשטיין, בעל בית־הדפוס ה־העולם
הזה 1542

פעל מסעדה רפאל הלפרין*
מלח על זנבות עכברים

קטן ברחוב זבולון בתל־אביב, מדבר בהתרגשות
.״חיכיתי לרגע זה למעלה משש
שנים. ספרתי כל יום. ודווקא עכשיו, כשהגיע
הרגע, אני צריך לחכות עוד חמישה
חודשים. אבל בני אמר לי בבית־הסוהר:
,אני כבר טיפסתי על שישה סלעים קשים,
נשארו לי רק חמש אבנים קטנות׳.״
זאב, אשר עד מעצרו הספיק לסיים רק
בית־ספר יסודי, הצליח לעבור בכלא את
בחינות הבגרות, למדאנגלית וצרפתית,
התחיל לכתוב סיפורים. בביתה של משפחת
אקשטיין שמור כתב־היד של ספר, אותו
מתכונן זאב להוציא לאור, אחרי שיחרורו.
מאותו רגע בו פורסמה הידיעה, לא פסק
הטלפץ שבדירה מלצלצל. כל החדרים מלאים
בזרי פרחים שנשלחו, בצירוף ברכות,
מאת ידידי המשפחה .״לא ידעתי שיש לי
כל כך הרבה ידידים,״ אמר יצחק אק־שטיין
.״אנשים אשר לא הכרתי אותם
אפילו, באים לבית־הדפום ומחבקים אותי.
סבלנו הרבה. זה לא נכון מה שאמרו, ש־לזאב
היו זכויות־יתר בבית־הסוהר. אני נשבע
שמשך ׳שש השנים לא היה זאב אף
פעם בבית. אבל העיקר שזה נגמר, ושה־כלא
ה ר, בשבילו אוניברסיטה של ממש.
הוא יוצא אדם חדש.״
כ מו אמא. שרה שמר כבר הפסיקה
למנות חודשים. היא סופרת עתה את השעית
הבודדות המפרידות בינה לבין בנה.
״דני אסר עלי לדבר על העניין הזה,״
סיפרה שרה יום לפני יציאתו של דן מבית־הסוהר
.״בשבילו כל הפרשה נגמרה אחת
ולתמיד. זהו פרק שחייבים למחוק אותו
מן החיים. אבל אני כל כך מלאה אושר,
שאני יכולה לחלק ממנו לכל העולם.״
שרה שמר אינה מתלוננת על העבר הקשה.
היא רק אומרת :״אלוהים שולח
צרות, אבל הוא שולח גם כוחות לשאת
אותן.״ היא גם אינה מתלוננת על כך שבנה,
תלמיד גימנסיה הרצליה לשעבר, לא
למד בבית־הסוהר. במקום זה היא מתגאה
בפסלי־העץ אשר דן יצר בבית־הסוהר, והמעידים
על כישרון רב.
״רק דבר אחד אני רוצה להדגיש,״ היא
אומרת .״הכל מה שעבר עלי לא שינה את
היחס שלי למדינה. אם אפילו ילד הוא
רע, אמא אוהבת אותו, כי זה ילד שלה.
בדיוק כך הוא יחסי למדינה.״
עסקים הקרב ע האלוף
תריסי דירתה של משפחת אמיר, הפונים
אל החצר הפנימית, נפתחו בחבטה. החמסין
הכבד, שהעיק משך רוב שעות׳ היום, החל
נשבר לקראת הערב, ובעלת הבית החליטה
לאוורר את הדירה. אולם היא לא יכלה
להשאיר את החלונות פתוחים ליותר מדקות
ספורות. ריח חריף של תבשילים
ושיירי־אוכל מילא את החדרים, אילץ אותה
להגיף בחזרה את התריסים.
היא לא היתר, היחידה. חלונותיהם של
כל דיירי הבית ברחוב פראג ,11 בתל״
אביב, הפונים אל חצר הבית שברחוב בן־
יהודה ,192 מוגפים כמעט משך כל שעות
היום. הדיירים עצמם נמצאים על סף ה״
יאוש.
במקום גינה -שולחנות. בחזית
הבית, הפונה לרחוב בן־יהודה, פורחים העסקים.
שלט הנאון של מסעדת ברטי הל־

פרין, רכושו של מר־עולם בהאבקות, רפאל
ר,לפרץ, מאיר כמעט עשרים שעות ביממה.
אולם מאז פתח מר־עולם את מסעדת ה־שרות־העצמי
שלו, הפך המקום לזירת־מאבק.
הוא רכש את המסעדה, שהיתה במקום
לפני חודשים אחדים, חתם על חוזה
רגיל עם בעלת־הבית. לפי החוזה התחייב
הלפרין להקים את המסעדה החדשה שלו
בגבולות המסעדה הקודמת.
כבר בשלבי הבניה הראשונים התברר ל־הלפרין
כי לא יוכל להצטמצם בגבולות הישנים.
הוא עקר את עצי הברושים שבחצר
האחורית, ובמסווה של הכשרת קרקע לגינה
הקים רחבת שולחנות. נוסף לכך אף
כבש את חלקה השני של החצר, הפך אותה
למזבלה, שם ערם אריזות ריקות וקופסאות
שימורים משומשות.
כמקום מיבנה -סככה. דיירי הבתים
מסביב, אשר מעולם לא ידעו ריב
ומדנים, החלו לתסוס. הם פנו לעיריה בבקשה
להרוס את המיבנים הבלתי־חוקיים,
ביקשו מר,לפרץ לנקות את חצר המזבלה,
שעכברושים החלו שורצים בה.
ד,לפרץ הבטיח לעשות זאת, אולם לא
קיים את הבטחתו. עד שבאחד הלילות התארגנו
ד,שכנ ם, ניקו את החצר וסגרו את
הדלת בעדה נהג לשפוך את האשפה.
התוצאה: הלפרין ניסה לפרוץ את הדלת
בכוח, גרם לקטטה בה נפצע בראשו באבן,
שנזרקה על־ידי השכנים, נזקק לטיפול
בבית־ד־,חולים (העולם הזה .)1336
שבועות אחדים אחרי שהחלים, נאלץ לראות
בכאב לב כיצד הורסת העיריה את
מיתקני הנוחיות שהקים ללא רשיון, לאחר
שבית־המשפט קנם אותו וציודה על הריסת
כל המיבנים הבלתי־חוקיים.
אך מר־עולם הבלתי־מנוצח, שתמונות קרבותיו
בזירה מפארות את קירות מסעדתו,
לא נכנע. הוא עקף את החוק, הקים במק! ם
מיבנה סגור בסככת־בד.
בכך אך הורע המצב, כי הקירות הסגורים
חסמו, לפחות, את מעבר קולות הסועדים
אחרי חצות וריחות המטבח, שהתנפצו
עתה ישר לתוך דירות השכנים.
גם הריסת חדרי הנוחיות אילצה את המבקרים
לחפש להם פינות חשוכות מתחת
לחלונות דיירי הסביבה. כנגד עצומת השכנים,
שתבעו סילוקו מהמקום, הגיש ד,ל־פרין
לעיריה אוסף של למעלה מארבעים
חתימות של דיירים — המתגוררים רובם
מצידו השני של רחוב בן־יהודה — המאשרים
כי המסעדה אינה מהודה מיטרד עבורם.
בין החתימות, חתימה של אדם בשם פרנקל,
הנמצא קרוב לשנתיים בחוץ־לארץ.
כמקום לבער -שמים מדח. השבוע
התייאשו השכנים לחלוטין מעזרת
המוסדות העירוניים, החליטו לפנות לבית־המשפט,
לבקש את עזרתו בהכנעתו של האלוף.
״עירית
תל־אביב לא עושה כלום,״ מתלוננת
רחל אמיר בחוסר אינים .״שולחים
חוליה לבער את העכברושים, אבל הם
מפזרים להם מלח על הזנבות. לפעמים יש
לי רושם שהם לא רוצים לחסל את האשפה,
כי זה נותן להם תעסוקה. בית־המשפט
אומנם נותן לו כל פעם קנם — אבל בשני
סטייקים הוא מכסה את התשלום.״
* בתמונה שצולמה שעה שקיבל טיפול
רפואי באיכילוב, בעקבות קטטה עם שכניו.

דנס׳^ל״ד;

10 סיגריות

בקופסה קומפקסית

דיזנגוף פינת פרישמן
מאבלים מיוחדים לקראת החג המשקה המיוחד שלנו
מטבח ימתיבוני ומזרחי 45 ,מיני מאכלים, מיפגש אניני־הטעם
להנאתך: שקשוקה, מג׳דרה, ספיר, קציצות באשא, דגים בתנור.
מאכלים מיוחדים לחסידי הרזייה.

אלינה רוסלם־ר

סלכוז־ת

כגודסבג מד־יסון
יכל רקוד אחד

31ו ^

דו אן

ח״א.רדד פינסקר 2
טל 56905 :

( ₪א11
*ו 1ה ק

1 £יז 8 0ד5 £ 1 .0 <:1

*ז 51ק 5ק
* 3 1=111ק א
* 111ץ 3ק ז

המומחיםבצ לו ם
משתמ שי םבסר טי

0מ 0ז1ו
ל ה שיג בבלב תי מסחר לצלן

א. ברנר
זטדרזת דז ם שילד 15
תל אביב, סיפון 55411

העולם הזה 1342

• הגיע החום של עונת הקיץ
ועונת הטיולים החלה. הכן את הווספה
שלך לקראת יציאתך בדרכי
הארץ. אין הנאה גדולה מאשר לטייל
עם בת־זוגך על קטנועך עם
מגן־רוח משל מנחם, מתל־אביב,
רחוב הרצל .82 מגן־רוח של מנחם
מבטיח לכם בילוי נעיסם וטיול
בטוח.

ח לי בו תהויןן

זחו־דולצ׳ה ויסת ברחוב ה׳וקוו-הבמאי

אור

נשמע רק הרחש הלא־ברור בחדר.

שיכרות

הדוגמנית רחל פינס ו־הארכיטקט
דוב סגל סס־
׳ט סטים בסצינת היאורגייה, בסרט אלדורדו.

** ל ש בו ע מזמינים אותי מחדש לאור^
גיה בינלאומית. מבטיחים לי שדבר כזה
עוד לא היה כאן. במקום המיועד אני
ככוד או כפף!
מוצאת חמישה זוגות יושבים זקופים על

הספר״ זוג אחד רוקד טוויסט וזוג שני
ך• ני צ כי ם הם כולם דילטאנטים. אנשי
פאסאדובלר״ לפי אותו תקליט. עשרה זו|
) חברה מוכרים בחייהם הפרטיים — עתו־גות
עומדים במרפסת, אוכלים סנדוויצ׳ים
מנקניק עם שום, ומלפפון חמוץ, יט פוס נאים, ארכיטקטים, דוגמניות מחטיבת פלט־אחד
עם כוס מדיצינאל ביד שואל אותי שר המאוחדת, סוכני ביטוח, רקדני טוויסט,
אם לא היכרנו באיזה מקום. אני אומרת — ואמתכם הנאמנה, שנשלחה לכסות את הלא;
והוא אומר — אז־אפשר־להכיר. ב אירוע הלאומי, וצורפה באכזריות. על־ידי
אורגיה הבינלאומית האחרונה בה נכחתי, הבמאי — לצוות הניצבים. רוח ההתנדבות
רקדה נערה אחת יחף בוסא־נובה, ומישהו שולטת ברמה. רק מי שאין לו כבוד עצמי
הביא חצי בקבוק חייסקי. למחרת שאלו — דורש תשלום של 25 לירות עבור הנאותי
נעלבים כל מיני ידידים מדוע אני לא צחתו על המסך.
צ׳ארלסטון סוער, צ׳ארלסטון אלדוראדו
מודיעה כשיש דברים כאלו בעיר.
שום פליני, משום כך, לא יהיה מאושר רבותי — בוקע אי־שם מהטייפ. חטיבת
במיוחד להסריט דווקא באזור תל־אביב—
גבעתיים את אורגיות הדולצ׳ה ויטה. הוא
ימצא. כאן המון ויטה, בשקיות ובקוביות,
עם רסק עוף וירקות, אבל בלי דולצ׳ה.
מנחם גולן, במאי אלדוראדו, אינו פליני.
א ן חיים־מת קים? ממציאים. יש המון
שיטות.
הוא קבע את מועד הסרטת הקטע האחרון
של אלדוראדו — הדולצ׳ה ויטה

1 1ך 1ה למראה התיגרה המתחוללת בעיצומה של הנישפיה, פורצת מפיה של רחל
^ ) 11111 הירשברג פקידה במישרד פירסום. משמאלה — עידית אבנון, אחת
מהדוגמניות־לעתיד, שסופקו כנערות־זוהר עבור הסצינה, מאולפן החתיכות של לאה פלטשר.

תאווה

שחקן הבימה יהודה אפרוני,
מצמיד נשיקה לכוכבת תקווה
מור, לתדהמת טופול, ידידה מהשטח הגדול.

המנוונת התל־אביבית ניפגשת עם איש השטח
הגדול — בערב שבת.
חדר הנשיא המפואר במלון דן ניבחר
למקום הצילומים. מובן, לא לפני שניקבע
סירובו המוחלט של נער השעשועים המכסיף,
פוקד, הירש, להשאיל את דירתו ל־מירמס
לחמישים ניצבים.
השעתיים ר,נ רגשות לפני תחילת הצילומים
הוקדשו לעריכת התפאורה הדוממת
של בסים האורגיה. בהמלצתו של הצייר
שלמה צפריר, מצוות אלדוראדו, הונחו
על השולחן בפינת החדר, ערימות סנדווי־צ׳ים
עם נקניק ושום, דג מלוח, מאיו־נז,
חסה, זיתים מכל הצבעים, אנשווי, מלפפונים
חמוצים. כן, כן׳ ככה זה באורגיה
אמיתית: אוכלים, אוכלים. דקורציה המסמלת
את בהמיות החברה האנושית המידר־דרת.
בכל פינה — ניצבו גביעי שמפניה
וכיסוח וויסקי, קוניאק, מלאים מים צבוע־ם.
בכל אורג ה בינלאומית לא מתחילים ישר
מן העניין. יש פרולוג אינטלקטואלי. משוחחים,
מדברים, מחייכים בנימוס, לוחצים
ידיים, עושים הכרות. נוטלים את גביעי השמפניה
ביד.
ניצבי אלדוראדו התבקשו להתפזר חופשי
בחדר, להרים את הראש באלגנטיות,
לשבת על הספה, בהדרת כבוד על הריצפה,
לשוחח, אם רוצים, על המצב הבינלאומי
ברחוב הירקון. העיקר למלמל הרבה, לנענע
בשפתיים. הקול ממילא איננו מוקלט.

שיא ההילולה -שתי גברות הכנות ומנשק

עייפות;

ואפאטיות של שיכרות משתלטים על המשתתפים בסרט לקראת סיום האורגיה, ש
^חמש עשרה שעות רצופות, בחדר הנשיא המהודר שבמלון דן. מימין ׳ארכיטקטית
בתפקיד נערת חברה (ראה שער) רוקדת עם אחד מצלמי הסרט שניצל את ההיזדמנות להופיע 1

|הזמין, חברה הסכימה

גיה

פלטשר — מלווה בחברים פרטיים — רוקדת.
״יותר
חיים,״ מתפרץ הבמאי ,״דברו
ביניכם.״
״אין לי על מר, לדבר,״ מתלוננת נערת
פלטשר לידי.
״אפשר לדבר על כל מיני נושאים,״ מציע
האסקורט הפרטי בחליפת־ערב כהה.
״טוב, אבל על איזה נושא־ם?״
״אני יודע על הכל.״
״טוב, אולי נדבר על מה שהתחלת להגיד
לי קודם?״
״מה התחלתי להגיד לך קודם?״
״מצלמים, שקט!״ רועם הבמאי, אבל המעצורים
בגרונה אינם נשמעים לה הפעם.
,,אמרתי לשתוק שם.״ היא מואילה לש
אלימות

הינה
תגובתו המיידית של טופול־שרמן, כשאחד
האורחים מתגפף עם נערתו. מנסה להפריד ביניהם
אחד מבאי המסיבה אותו מגלם בהתנדבות משה קליין, ממנהלי השוסרסל.

ת לסירוגין גבו בגילובין
תוק.
בדממה נשמעות הפקודות :״מצלמים,
שקט!״ ״חיים לו!״ ״אלדוראדו ,316 טייק
!3״ ״קאמרה!״ ״הולך!״ ״אקשן!״ ״קאט!״
יש אנשים היראים מפיקוס של מצלמה
באותה מ דה שאחרים יראים מוריקות. על
משד, קליין, ממנהלי השופרסל בצפון
תל־אביב — ניצב מתנדב — מטיל הבמאי
את הכבוד לומר משפט בן שלוש מילים:
״הרוצח ממשפחת רחלבסקי.״
מנהל השופרסל מתרגש כמו לפני פשי־טת־רגל.
המילים נתקעות בגרונו. ר ,א מנסה
שוב — חריקת סופראן נפלטת מגרונו.
בפעם השלישית ה א מצליח לבטא בקול
כמעט ברור, רועד עדיין — ״הרוצח רח־לבסקי.״
״תסלח
לי,״ מעיר הבמאי ,״הרוצח ממ
שפחת רחלבסקי.״
״נכון, התבלבלתי,״ משיב רוטט מפרנסן
של מאות משפחות בצפון הנה משפחת
רחלבסקי.״
במאי :״לא, לא, לא! הר,צח ממשפחת
רחלבסקי.״
כעבור לא יותר משעה למד מנהל ה־שופרסל
את דמשפט בעל-פה, ללא ש ם
שגיאה.

למה במשך
׳דריקה סגל
צמו בסרט.

עייפים, רעבים, האיפור מתבצק על הפנים.
הוחלט חגיגית לפתוח בדולצ׳ה ויטה. הארכיטקט
התל־אביבי ד,ב סגל מצודד, להתפרש
על המרבד, הניח את ראשו בחיקה
של הדוגמנית׳ רחל פינס — הצוחקת כאלו
גדוד חיילים לפחות דיגדג מתחת לבית־שחייה.
הרגליים למעלה, על המיזנון. ביד
כוס. אשתו הארכיטקטית, פרדריקה, נירכנת׳
לס הוראות הבמאי על נער צעיר המונח על
הספה. שערותיה האדומות מכסות את פניו.
אחת. שתיים. שלוש. ארבע. חמש הנער
נושם? הבמאי מרוצה מהופעתה הטבעית
.״אקשן.״ נע מה מלאגכולית ברקע.
שאד הזוג ת מתבקשים להתנשק בשעתיים
הקרוב ת. אין התנגדות.
בשש בבוקר ניגש אלי ניצב, הוא שואל
אם לא היכרנו באיזשהו מקום. אני א, מרת
שכן. כמובן שהוא אינו יכול ל;מר ״אז־אפשר־להכיר־עכשיו.״
ה בר חוזר נזוף אל
הספה, לנשק את נערת פלטשר.
צילומי 10 הדקות בסרט — נמשכו 24
שעות, עלו 3000 לירות והשא־רו תלי־חור־בות
בחדר־הנשיא. החברה הגבוהה הותירה
חורי־סיגריות בשטיחים, כתמים על הקירות
ורהיטים שבורים.
אתם תרשו לי לומר, אני מקווה, שאני
צופה קדמה בחרדה לתוצאות אירגיית־אלדוראדו.

1 1*1ד ך 0 1 ,חסרת רסן היא ׳אחת הקטעים הפרועים ביותר שהוסרט אי־פעס
! 1311 / 1111111 בארץ. אנשי חברה ידועים ונערות זוהר, הסכימו ברצון לשתף
פעולה עם הבמאי מנחם גולן, התגפפו והתערסלו ברצון, דבר שלא נראה עדיין בסרט ישראלי.

האורגיה בעיצומה

*••שלוש לפנות־בוקר היתר, האורגיה ה־ל
בינ ל או מי ת עדיין בחיתוליה. הניצבים

הניצבים ניכנסו מהר מאוד לתפקיד, נהנו מכל
*1 1 *1ל?11
רגע, בפרט שהסצינה צולמה בליל שישי, בו
הם נוהגים בלאו הכי לבלות במסיבות עד השעות הקטנות של

התמסרות

הדדית לגיפופים, במסיבת החברה
הגבוהה התל־אביבית. כאחד מנציגיה
מופיע העיתונאי שייקה בן פורת (שמאל) וידידתו תמי־

הלילה. השטח בחדר הנשיא היה רן ושימש למטרות שונות.
במאי הסרט, מנחם גולן משוכנע, כי סירטו מכיל את כל הסממנים
שיהפכוהו לסרט קופה בינלאומי וירים את קרנה של ישראל באומות.

אנשים
לא תה״נה הדלפות
בטקס השבעתו של נשיא המדינה השלישי,
שגיאור זלמן שזר, שנערך השבוע
בכנסת, הותרה הכניסה לצלמי עתו־נות
וקולנוע. אחת שלא יכלה לשאת את
המהומה, היתר. רעיית ראש הממשלה, פו*
לה בך גוריון, המלווה את בעלה בקביעות
בלכתו לבניין הכנסת .״מה יש? מה
קרה?״ הטיחה כלפי הצלמים ,״מה מצלמים
אותו כל כך הרבה? האם זה הנשיא
הראשון שנבחר תודעה יהודית
עמוקה התעוררה בליבו של מארסל דא־פו,
יצרן המטוסים הצרפתי, שהוא יהודי
מומר. דאסו, שמפעלו מייצר את מטוסי ה־נזיראד,
אותם רכש חיל־האוויר של צה״ל,
חזה במיפגן החייל ביום העצמאות, ביקר
בבסיסי חיל־האוויר, והתפעל שם מצורת
החזקתם והפעלתם של מטוסי המיראז׳.
היתר, לו רק בקשה אחת: שביום העצמאות
הבא, יטוסו המיראז׳ים לכבודו במיבנה של
סמל המדינה — מנורה בעלת שבעה קנים
לקראת סלון־התעופה־הבינלאומי, שייפתח
בעוד כשבועיים בפאריס, עומדת
ישראל לשלוח נציגות נכבדה. בין השאר
תכלול משלחת זו
מפקדים בכירים של חיל־האוויר.

בעת
שחברי־הכנסת מטעם חרות המתינו
בשדה־התעופה בלוד, יחד עם מפגיני תנועתם,
לבואו של פראנץ־יוזף שטראוס,
ניסו הם במשך שעות לנצל כל מקור של

משורר נתן אלתרמן לצייר הישראלי הצעיר
דויד (״דודו״) עזוז, שחזר זה עתה
מאירופה. אלתרמן, שראה על קיר מסעדת
נסית את המודעה הכתובה גרמנית, שהכריזה
על תערוכתו של עזוז בברלין, קם
ממקומו, תלש אותה בזעם וזרקה החוצה
אם בישראל עדיין לא שמעו על שחקנית
ישראלית חדשה בשם ירדנה הוקטן,
הרי בניו־יורק הולך כבר שמה לפניה,
והיא זוכה לעמודים שלמים בעתונים המצויירים
המקומיים. אפילו השבועון האנגלי
ויק־־אנד הקדיש לה עמוד של תמונות
צבעוניות. אלא שירדנה לא זכתה בפיר־סומת
זו בזכות מישחקה, אלא בשל העובדה
שהיא ריהטה את דירתה הניו־יורקית
בצורה בלתי שיגרתית — בגרוטאות. כמו
כל שחקנית ישראלית, היא היתה, כמובן,
לוחמת בצה״ל, דבר שעזר לה, לדברי הכתבה,
למצוא תושיה בכל מצב. כאשר נכנסים
אורחים לדירתה, היא מזמינה אותם
לשבת באמבטיה — אותה הפכה לספה מפוארת
(ראה תמונה) .היא קנתה גרוטאות
ברזל, חביות ישנות, שאריות בד וכיוצא
באלה, ניצלה אותם כרהיטים. את הכורסות
יצרה מחביות חתוכות, והווילונות עשויים
מציפויי מיטה ישנים העתונאית מי*
רה אברך שילמה השבוע מחיר יקר עבור
ניסיון המישחק הקולנועי הראשון שלה.
אחרי שהשתתפה בהפרטת הסרט אלדוראדו,
בו שיחקה את עצמה כעתונאית, חזרה בשעת
בוקר מוקדמת לבית ידידתה עדה
מכנס. כתוצאה מהמאמץ, לא הבחינה בדלת
זכוכית, ניסתה לעבור דרכה, נפצעה
במיצחה ובידה, ונלקחה לבית־חולים
קאריירה קולנועית אחרת שנגדעה באיבה

ירדנה הוקמן באמבטיה -מלפנים ומאחור
נזהמזבלה לטרקלין

אינפורמציה, כדי לברר מתי עומד האורח
הרישמי להגיע. אמר על־כך ח״כ חרות
יוסף שופמן :״כאן לא יהיו שום הדלפות.
זאת לא ישיבת מרכז מפא״י
הילולה רבתי נערכה ביום שני השבוע בשערי
בית־הכלא ברמלה, שעה ששלום
שטארק־פ, דודו של יוסדה שוחמאכר
שוחרר ממעצרו לפי פקודת החנינה של
הנשיא. עשרות בחורי ישיבה שהתקבצו
במקום קיבלו את המשתחרר כאילו היה
גיבור לאומי הזוכה בחרותו. אולם לרגע
הופרעה השמחה, כאשר הופיע במקום עורך
הדין שלמה כהן־צידון, האיש שהביא
למאסרו של שטארקס. וכאילו לא די בכך
הופיע גם השוטר הירושלמי צבי קיר־שנכויס
שהיה לו חלק נכבד בחיפושים
אחר יוסלה. אלא שלא היה זה נסיון התפייסות
בין הצדדים. גם כהן־צידון וגם
קירשנבוים נקלעו למקום במקרה, לרגל
ענינים אחרים. כאשר עזב כהן־צידון את
המקום, נאלץ לסגור את זגוגיות המכונית
בה נסע, כדי להמלט מחרפותיהם ונפנופי
אגרופיהם של בחורי הישיבה.

חביות חתוכות ככורסות
קבלת־פנים בלתי אוהדת ביותר ערך ה־

היתה זו של ג׳קי פריי, בתם בת העשר
של הבמאי פיטר פריי והשחקנית בתיה
לאנצט. ג׳קי שותפה באחד הקטעים בסרטו
של פיטר, אשת הגיבור. אולם בעת
עריכת הסרט, הוחלט להוציא את הקטע בו
היא מופיעה. כשבישרו על כך לג׳קי, אמרה
היא לאביה :״תדע לך, אדוני הבמאי,
שאתה הורם לי את הקאריירה
מארק פורוקה, נשיא מיפעלי רבלס,
עדיין אינו מוכן לסלוח לחתנו, הסופר
יגאל מוסינזון, על שנשא את בתו ל־אשה,
בניגוד להסכמתו. הצהיר סורוקה השבוע,
בעת ביקור בארץ :״יגאל טעה טעות
מרה כשסבר שיקיים את בתי ואת עצמו
על חשבוני. אני לא שילמתי מיל עבורו,
אני לא משלם מיל עבורו ואני לא אשלם
.עבורו, גם לא אחרי מותי האיש
בעל חצוצרת־הזהב, אדיקאלכרט, העורך
סיבוב הופעות בארץ, מייחם חלק ניכר
מהצלחתו לכוסית כחולה, המלח־ה אותו בהופעותיו
כ־ 15 שנה, ובה הוא רואה את
הקמע המביא לו את מזלו 15 .שנה לא
נפרד מכוסית זו אפילו ליום אחד, אבל
השבוע, כשהופיע בחיפה, נעלמה הכוסית
באורח פלא. אדי הספיק גם לגלות כוכבת:
הזמרת הצעירה והבלונדית אלים

ף* יקרני השמש הנעימה של חודש מאי,
.^1נראית גבעת־עדה כתמונה הלקוחה מ־זלץ
גלויית־קיטש, שצולמה לפי הזמנת
הקרן־הקיימת. מימין — ישוב ישן, דבוק
לצלע ההר, טובע בירק, כשפה ושם מזדקרים
כלפי השמים עצי דקל כהים. משמאל
— מישור שטוח, חצוי בכביש אספלט,
הנמשך בין השדות ונעלם בין בינייני המושב.
בכביש המחבר את הישוב הישן
עם המושב החדש, צועדים תלמידים עם
ילקוטים ביד: זה עתה הביא אותם האוטובוס
מבית־הספר שבבנימינה הסמוכה.
למראה התמונה האידילית, הצבועה בגוונים
ססגוניס, נצבט ליבו של כל מבקר
עירוני. הוא מצטער כי יאלץ לחזור מכאן
לעיר המאובקת וצרובת־השמש. הוא מקנא
בכל ליבו באנשים אלה, המבלים כאן את
חייהם בשלוה, בעבודה, ברווחה, ובחיק הטבע.
כדי לשמור על התפעלותו, על ההלך
לשמור רק על תנאי אחד: אסור לו לפגוש

בונדפילד. אחרי רומן קצר בין השניים,
החליט אדי לקחת את אלים עימו ללונדון,
סידר עבורה את כל סידורי הנסיעה, ואף
הבטיח לדאוג לקאריירה שלה כזמרת.

מלאי של כוככגיות
מדי שנה בשנה, נוטלות לעצמן מספר
כוכבניות קולנוע אירופאיות את הזכות
ליהפך לידידותיו האישיות של נער־השע־שועים?צל
ברלין המערבית, שאינו אלא
בעל המועדונים הישראלי־ הצעיר, שמעון
עדן. מספרים אפילו ששמעון, המנהל או־רח־חייס
סוער, הוא שלב הכרחי בקידום
הקאריירה של כוכבניות גרמניות. אולם
לאחרונה נגמר כנראה מלאי הכוכבניות, ושמעון
נשאר רווק למשך מספר חודשים.
למזלו נערך גם השנה פסטיבאל הסרטים
בקאן. שמעון ביקש לשלוח לו את רשימת
הכוכבניות שתשתתפנה בפסטיבאל. הוא
קיבל רשימה שהכילה 27 שמות. ביום בו
נפתח הפסטיבאל, קיבלו כל ה־ 27 זרי פרחים
ענקיים, שאחריהם הגיע שמעון עצמו.
עתה מובטח לו מלאי, לפחות למשך שנה
אחת ד״ר שמריחו חייט, המנתח
הפלאסטי התל־אביבי הנודע, הוא האיש האחראי
לצורת אפיהן החדשים של מרבית
נערות־הזוהר הישראליות. ימה שפחות ידוע
היא העובדה, שהוא אחראי גם לצורת החזה
של רבות מהן. ניתוח מיוחד מאפשר
הרכבת חזה מלאכותי, העשוי מחומר פלאסטי
מיוחד. לאחרונה הזמין ד״ר חייט מיתקן
מעין זה, עבור אחת מלקוחותיו. החזה המלאכותי
עמד להגיע בחבילה מלונדון, בש־הוא
ארוז בצורה סטרילית. והנה, כאשר
קיבל המנתח את החבילה, התברר לו שאנשי
המכס הישראליים אינם נימנים על
הפוריטאנים. לגביהם שדיים הם שדיים,
אפילו. אם הס מלאכותיים, והם ערכו בחבילה
היפוש מדוקדק, שמא הוסתר בה
כסף זר. מ יבן שהמיתקן איבד את יעילותו,
ואיזו גברת ישראלית תצטרך ללכת עוד
מספר חודשים עם החזה הישן שלה
לי או פו ל ד, בעל מועדון צברה
בניו־יורק, מאמין כנראה מאוד בכשרונותיה
של הזמרת אפתיטו 2י, המככבת ב־מ־עדונו.
הוא מספר לקהל המבקרים ב־מועדון
שהוא גילה אותה, החתים אותה
לשלושה חודשים, השאיר אותה למשך שנה
שלמה, ואחרי שחזרה לארצות״הברית מ־ירח־דבש
בישראל, החתים אותה לשנה נוספת•
אלא שיש לו קושי אחד בהצגתה
בפני הקהל האמריקאי. לדבריו, ישנן כיום
כשבע זמרות ישראליות השוהות בארצות־הברית,
וכל אחת מהן נושאת את התואר:
הזמרת מס׳ אחד של ישראל. פולד החליט
להציג את אסתר בצורה יוצאת־דופן :״הזמרת
מם׳ שתיים של ישראל
״כדורגלן המאה״ סטנ לי מ תיו ם, בן ה48׳
השוהה בישראל עם קבוצתו סטוק־סיטי
גילה השבוע את המתקון לפיו הוא מסוגל
לשחק כדורגל בגיל זה :״לקום בשבע בבוקר׳
לשמור על דיאטה, לאכול בכל יום
שני רק פירות, לא לחשוב אף פעם על
העבר או העתיד, רק על ההווה.״

עמוק־ השבוע
• שלום חורכסקי, מראשי אירגון
הפארטיזאנים, בעצרת הפגנה נגד ביקורו
של שטראום בישראל :״לנו יש רגליים מעץ
ולראשי משרד־הבטחון לב מאבן!״
• מנהיג חרות מנחם בגין, על
ראש הממשלה, דויד בן־גוריון :״שום פרוטוקולים
של זיקני־ציון לא יכלו להשפיל
את כבוד ישראל בעמים, כפי שעשה זאת
המטיף החרוץ לאהבת־ישראל, לעם־סגולה
ולאור־לגויים.״
9ברזה בהפגנת מפ״ם נגד שטראוס:
״שטראוס הביתה! פרס כנ״ל!״
9דו־השבועון ״אתגר״ :״מפ״ם
דומה לכינור: שמאל מהזיקה בו, אך ימין
מנגנת עליו.״
• הסופר מתי מגד, על המועצה
לביקורת סרטים ומחזות :״זה מוסד של
צביעות, אווילות ועוולה.״
• המשורר יונתן רטוש, על אישיות
ציבורית ידועה :״זהו אדם מיושבן
בדעתו.״

• במאי הקולנוע פיטר פריי:
״כל מי שהולך לקולנוע הוא אידיוט!״

ידיים מאשימות״,־״
בניין בחיפה לשעבר ופועל חקלאות כיוס.

באנשים כמו חיים גרוצקי, ואסור לו לחטט
בערכאות בית־המשפם המחוזי בתל־אביב.

חיים נגד הסוכנות
י ק 215/60 בבית־המשפט המחוזי,
נראה כהרצאה מקצועית בענף החקל1
אות.
חוות דעת של אגרונומים, גיאולוגים,
תמחירים של יבולים חקלאיים, מפות שהוכנו
על־ידי מודדים מקצועיים, ותוואי
של מבנה הקרקע. צריך להיות מומחה
מובהק בנושא כדי להתמצא בכל החומר.
אבל לא צריך להיות מומחה בשום ענף
חקלאי, כדי לתפוס כי זוהי פרשה מרעישה:
חיים גרוצקי, תושב מושב גבעת־עדה, תובע
מן הסוכנות היהודית פצויים בגובה
של כ־ 20 אלף לירות. חיים גרוצקי דורש
את הסכום כפיצוי על הפסדים שסבל כתוצאה
מעיבוד הקרקע שקיבל מהסוכנות.
הענין כולו נוגע רק לחמישה דונם קד׳
קע, אשר הוקדשו לגידול כרמים. התיק
המשפטי מונה את ערך החומרים שהושקעו
לפי כללי החשבון: ערך יחורי הגפן שניקנו,
ערך הזבלים הכימיים שניטמנו בקרקע, ולבסוף
— ערך היבול שהיה צריך להבשיל,
ואשר לא הבשיל. מכל אלה — על סמך
פעולות חשבון פשוטות — התקבל הסכום
של 20 אלף לירות.
אולם בכל הניירת שהצטברה לא הוזכר,
ולו גם במילה אחת, מחיר התקוות שניכזבו.
אין מילה על התוכניות, אותן ערכה בזמנו
משפחת גרוצקי, בדירתה החיפאית׳ ,לפני
תשע שנים, ואשר — לפי סיסמאות גבוהות
אשר מילאו את העתונות דאז — צריכות
היו להתגשם, אך לא נתגשמו כלל וכלל.
שום עמודה אינה מדברת על מחיר האמון
שהלך לאיבוד. כי לא חיים גרוצקי
ולא עליזה אשתו, ואף לא עורכי דינם,
יכולים להעריך דברים אלה בספרות.

ענבי זעם שד
לכן דורש כתב התביעה מן הסוכנות רק
עשרים אלף.
מכביש האספלט הראשי מוביל לבית
משפחת גרוצקי שביל, המתפתל בין
ש חי שושן פורחים. בדיוק עשרה שיחים.
זהו מספר השיחים המדוייק, אותו קיבל
לפני כמה שנים חיים גרוצקי מהנהלת המושב׳
כפרס על ניהול לדוגמה של משקו.
אז עוד חיו עליזה וחיים גרוצקי עלפי
החישובים הראשונים, כתוצאה מהם נרקמו
התוכניות לנטוש את העיר ולעבור
למושב. שכן, בכל רחבי המדינה הדהדה אז
הסיסמה: הטובים ביותר — מן העיר אל
הכפר. בישראל נשב אז משב שני של רוח
החלוציות. המדינה היתה זקוקה לבשר,
המדינה הייתה זקוקה לירקות, המדינה הייתה
זקוקה לביצים.
חיים גרוצקי, החליט לצרף חלוציות עם
חשבון קר: אם כבר ללכת לכפר — אז על
בטוח. עסק הוא עסק — כאשר הוא מחייב
השקעה. משמע, צריך ללכת לכפר בתנאים
המוצעים על־ידי המחלקה למעמד הבינוני
של הסוכנות.
לפי תנאים אלה, היה על ההקלאי־לעתיד
להשקיע מיד בהתחלה שלושת אלפים לירות.
ולפני תשע שנים ה־ו שלושת אלפים לירות
כסף של ממש. מכרו דירה בהדר״הכרמל,
מכרו מיטלטלים, אותם רכשו במשך עשרים
וחמש שנות עבודה בארץ, וקדימה —ל־גבעת־עדה.
התחזיות
היו נפלאות. מובן מאליו, שבדומה
למרבית שישים המשפחות האחרות
שבאו יחד איתם, לא היה לגרוצקים מושג
כלשהו בחקלאות. אבל עובדה זו לא הייתה
חשובה כל כך, מאחר והסוכנות הבטיחה
מדריכים מקצועיים. והחשוב מכל — לכל
משפחה הובטחו שלושים דונם של קרקע
עידית.
אולם הסתבר כי אותם שלושים דונם, היו

הרצוי, לוקחים א־תם השוחטים מחיפה ומביאים
אחרים במקומם. יוסף מקבל עבור
כל זאת פרוטות בלבד, כי הרי אינו בעל־בית,
אלא רק רועה שכיר. אבל מוטב זה
מאשר לחזור העירה. הרי שם אין לו אפילו
פינה משלו, ואיפה יהייה עם הילדים?
״הסתכל על הידים האלה,״ מושיט יוסף
את שתי כפותיו המיובלות, הגדולות .״איפה
שמעו שידים כאלה לא ירוויחו מספיק
לפרנסת שלושה ילדים?״

הקץ לנשק

1 ״1 * 1 1״ 1 71 \ 11 אבל נשיארו 5דונמים של קוצים. עליזה (משי
1 1 1 1 51 14ן מאל) ובתה, כרמלה גרוצקי מנסים לפרוץ
דרך אל השדה, אשר בו קבורים כספיהם וכוחותיהם של כל בני המשפחה החיפאית.

69^, 1111— >1
פ ני המרפסת של הבית אותו נתנ ;
הסוכנות, פורח שיח פרחים אכזוטיים
אדומים. הפרחים האדומים חסרי־ריח, אבל
הדבר אינו מפריע לפעוטה בת הארבע,
אשר מושיבה את בובתה בין הפרחים.
״ש ח זה, הוא הכל מה שנותר לנו,״
אומרת רחל בן־דוב, שחורת שער, בעלת
מבנה מוצק ופנים חרושות .״כעבור שבוע
לא יהיה גם זה.״
הבעל, דויד, מצביע לעבר השדה השומם
המשתרע מאחורי הבית ואומר :״הנה עשרה
דונם האפרסקים שלי. אתה רואה אותם?
גם אני לא. כאן קבורים תשע שנות עמל
שלי. תשע שנים, אתה מבין?״
דויד ורחל בן־דוב עברו יתד דרך ארוכה
לפני שהגיעו לגבעת־עדה. יחד הניחו את קי
המים לירושלים. יחד בנו חומות בתומה
ומגדל. יחד התגיסו לצבא הבריטי כדי להלחם
בגרמנים׳ יחד השתתפו בכיבוש היפה
במלחמת העצמאות.
כאשר השתחרר דויד מהצבא, לפני תשע
שנים, ניצבה לפניו הבעיה: מה הלאה? האם
לתפוס איזה ג׳וב במקצוע, בתור טכנא
בניין, או ללכת לטכניון ולהשלים את לימודי
ההנדסה. הוא בחר באפשרות השלישית
— מושב. קצת מכיוון שהוא ואשתו הגיעו
למסקנה משותפת, שגס בזמן שלום אפשר
להילחם. הם התחילו לעבד את משקם במלוא
הקיטור. רחל קיבלה פצויים ממקום
עבודתה הקודם, והכסף הושקע במשק.
היו להם כמה דונאמים בעפולה, בתיך
העיר. אבא שלה קנה אותם לפני שנים
רבית, כשעדיין גר בוורשה. מכרו אותם
והשקיעו את הכסף במשק. לקחו הלוואות
וקברו באדמה. הכל נשרף בסיד. רק שיח

משמחת \דו^ 3י
קיימים רק על גבי המפה. על המפה הכל
היינו־הך — אדמת סלע, אדמת־סיד, או
כל קרקע אחרת. אך במציאות הגיעה הקרקע
הראוייה לעיבוד, לפחות מעשרה דונם
עבור משפחה, וגם אותם דונמים מעטים
היו אבן על אבן. שנה שלמה סיקלו את
השדות. כשנחשפה סוף־סוף הקרקע, התברר
כי זוהי אדמה מסוג בי״ת או גימ״ל. התחזיות
הוורודות הפכו לאט ליאוש אפור.
ואילו יאוש עשוי להביא לתוקפנות. כך
קרה בסתיו אשתקד, כאשר מישהו הפיץ
שמועה, שמזכיר מועצת פועלי גבעת־עדה
מתכונן להעביר לרשותו 465 דונם של
אדמה מצויינת, מן העבר השני של הוואדי.
סיפרו גם, שהאדמות כבר נחרשו בעזרת
פועלים שכירים מן העיר, וערבים מנצרת.
הכפר היה כמרקחה. למחרת יצאו כל
אנשי המושב בטרקטורים לאותו שטח, החלו
לזרעו על מנת לקנות חזקה על הקרקע.
רק בעזרת המשטרה הצליחו להרחיקם מהמקום,
כיוון שבמציאות היו אותם 465
דונאסקרקע, חלקות בנות חמישה דונאם כל
אחת, אותן הקציב משרד החקלאות לאחר
מיקוח ארוך לפועלים החקלאיים שהתיישבו
בישוב פועלים שצורף לגבעת־עדה.

סיד בסרמים

1פני שסע ש:ים עוד לא ידעו ה /מתיישבים כי כל ההצגה עם המושב,
אינה אלא משחק מפלגתי בין הליבראלים
ומפא״י. למפא״י יש ישובים חקלאיים — אז
גם לליבראלים יהיו. משום־כך הם אירגנו
מושבים בכוח, באמצעות המחלקה למעמד
הבינוני של הסוכנות, בה ישבו אנשי המפלגה
הליברלית לפי מפתח מפלגתי. אם
יש תנאים להקמת מושב, או אין תנאים —
לזה אין כל חשיבות. חשוב שעל גבי
המפה המפלגתית של המדינה, תקום עוד
נקודה מפלגתית.
אך המתיישבים, שלא ידעו על כך, היו
מלאי אמונה. לכן, כשהתבשרו שיחולקו

להם חמישה דונמים נוספים — של אדמה
משובחת, המיועדת לכרמים — גברה ה־שימחה.
סוף־סוף יהיה אפשר לבסס את המשק
על בסים איתן. מי יכול היה לתאר
לעצמו, שאין זה אלא טריק פשוט, כדי
לסתום לאנשים את הפה?
נערכה הגרלה, וכל אחד קיבל את חמישה
הדונמים שלו. גם חיים גרוצקי קיבל. הוא
הלך להסתכל על החלקה שלו — ועל אף
העובדה שעדיין לא היה מומחה גדול —
לא התלהב כלל ממראה עיניו. הוא ניגש
ישר לנציג הסוכנות במושב, זאב אפרתי,
ושאל אותו :״האם אין אדמה זו לבנה
מדי?״
אפרתי התרעם :״מה מסתובב לך בראש?
אם נתנו לך קרקע, אז זאת קרקע טובה.״
גרוצקי נרגע קצת, אך ליתר ביטחון
סיפר על ספקותיו למרכז הסוכנות, גרשון
גפנר, שהניע בדיוק מתל־אביב .״אין לך
מה לפחד,״ הרגיע אותו גפנר ,״הקרקע
נבדקה ברחובות. הכל בסדר גמור.״
גפנר סיפר רק את מחצית האמת. דוגמות
של הקרקע נבדקו אומנם ברחובות,
כבר ב־ , 1955 שנה לפני ההקצאה. בדק
אותה אלכסנדר פורת, איש מקצוע ותיק.
ראש מחלקת־הקרקעבמכון ויצמן. אלא
שאלכסנדר פורת לא אמר שהכל בסדר
גמור. להיפך — הוא קבע כי הקרקע
בשום אופן אינה מתאימה לכרמים, ולא
לגידול מורכב אחר. היא מכילה שבעים
עד שמונים אחוז של סיד, בזמן שעשרים
אחוז כבר מהווים כמות קטלנית.
״הבט, זה הכרם שלנו,״ אומרת עליזה
גרוצקי, כשהיא מתכופפת וחושפת בקושי
את שתיל הגפן בין סבך עשבי־בר. זהו
מוסקאט המבורגי, שלא נותר עליו אפילו
עלה חרוך אחד .״זה הדם שלנו והזעה
שלנו. פה השקענו את כל כוחותינו ואת
כל הכסף שלנו. עכשיו אנחנו הרוסים.״
״כאן, לא רחוק, היה פעם מיכרה סיד,״
מספרת עליזה .״עד לפני זמן קצר היה כאן

אפילו שלט, :אסור בהחלט לקחת סיד׳.״

7א מתקיימים מחקלאות
יום ניראים במושב יותר ויותר

בתים נעולים ונטושים, בהם גרו פעם
אנשים שנשמעו לסיסמה ״מן העיר אל
הכפר״ .אורי שליטין ויתר על הכל, חזר
לצבא הקבע. משה רייס, לעומתו, לאחר
נסיונותיו בגבעת־עדה, שבע מן הכל: לא
רק מן המושב, אפילו מישראל. הוא היגר
לאפריקה.
״והאחרים? מה קרה לאחרים?״
״האחרים עובדים בחוץ מסבירה עליזה
גרוצקי .״גרים כאן, ועובדים בבנימינה,
נתניה, או בתל־אביב. מחקלאות לא מתקיים
אף אחד.״
אף־אחד — זו כנראה הגזמה. ליד אחד
הבתים הוקמה מכלאת בקר, בפנים —
כשלושים או ארבעים עגלים וגבר טורח לידם.
בכל זאת מישהו בכל זאת מתקיים מחקלאי
ת. קצת׳ יוזמה — ואפשר לעסוק
בגידול בקר.
״זה יוסף שרביט,״ מחייכת עליזה במרירות
.״יוסף שרביט הוא סיפור שלם.״
יוסף שרביט הוא אומנם סיפור, וסיפור
מזעזע. הוא בא למושב יחד עם כולם,
לפני תשע שנים, מתל־אביב. קודם היה
פועל בניין, וגם כאן לא חיפש חיים קלים.
רק פת לחם. תקע ציפורניו בקרקע השחונה
בעקשנות של פלח אמיתי. אשתו נפטרה
והוא נשאר עם שלושה ילדים. אבל יוסף
המשיך להאבק. בסוף, כשעמד כבר להיכנע,
לנטוש הכל ולחזור לפיגום בעיר, באו אליו
אנשים מבית־המטבחיים בחיפה .״הקרקע
שלך לא מתאימה לעיבוד, אבל טובה למידעה,״
אמרו לו .״אנחנו נגדור לך את
השדות, נביא עגלים, ואתה תרעה אותם.״
וכך היה. כל בוקר מוציא יוסף את העגלים
למרעה ומדי ערב מחזיר אותם למכלאה.
כאשר הם מתפטמים ומגיעים לגודל

הפרחים בחזית הבית נשאר להם׳
״עכשיו זה כבר הסוף,״ אומר דויד בן־
דוב .״האנגלים לא יכלו לי, הגרמנים לא
חיסלו אותי, גם הערבים לא גברו עלי,
אבל הם שברו אותי. בעוד שבוע אני
עוזב את המושב.״

בובה ופרחים ״״״

בתו הקטנה של דויד בן־דוב .״זה מה
שנשאר מכל המשק,״ אומר דויד בעצב.

ב מ די נ ה

כן כ ן אתה (וגם א ת) יכולי ם
לפגוש אי שית ב סו פי ה לורן, באלק
גינס, בג׳יימס מייסון, ב ס טי בן בויד,
בכריס טופר פלאמר, ב מל פרר או ב־עומאר
שריף — כל כוכבי סר ט־ הענק
״שקיעתה ונפיל ת ה של רומא״ המצולם
עתה בספרד, בהשתת פו ת
רבבות ניצבים ועם תפאורות-ענק.
לפי הסדר מיו חד ובלעדי בין חברת
תורעולםבע ״ מ לבין ה מ פי ק
ס מו א ל ברונס טון, יזכו הי שראלים
המשת תפי ם ב טיולי תורעולם לספרד
בביקור מיו חדבמשט חי ה צילו מי ם
של ״ שקיעתה ונ פיל ת ה של רומא״
ויוכלו ל ר או ת במו עיני הםאת רו מא
ש הו קמה ליד מאדריד ואתמ הל ך
צילומו של אחד מגדולי הסר טי ם
שהופקו אי פעם. וז א ת — כ תו ספת
מיו חדת לכל מנעמי ה טיו ל בספרד,
וללא כל תו ספת למחיר. מספר המ
קו מו ת מוגבל. לכן מו ט ב שתבחר
לך כבר עתה מ תו ך ה חו ברת של
טיולי תורעולםאחדמה טיו לי ם
היוצ אים לספרד בחוד ש יולי. תמצא
בה גם מב חר גדול של טיולי ם אח• -
רים ב אירופה ו תוכניו ת נופש מגוונו ת
בקיץ זה ב מיו רקה, ברודוס ובקפריסין.
בקש או ת ה אצל כל סו כני
תורעולםבע ״ מ או במשרדי

מידי. אם דרישה זו לא תתקבל עד סוף עסדה השב ע, תפרוץ באמקור שביתה כללית.
לוזעד־העובדים ברור מראש שההסתדרות
מלחמה קרר, ב״א זקור״
לא תתמוך בשביתה זו. כי לא ייתכן אחרת,
הנהלת אסקור, הנוהגת לשלם סכומים כל ע ד שההסתדרות היא הבעל העיקרי
עצומ ם עבור פירסומת, מנהלת עתה מע של מיפעל אסקור: חמישים אחוז במניות.
רכה הפוכה: מיבצע־השתקה.
אך לשביתה הובטחה תמיכתו של גוף אחר:
כאשר אירגנו הפועלים, לפני ימים אחדים, של הוועדה המארגנת של ועדי הפועלים בשב-תת־אזהרה
של שעתיים, ציווה מנהל
גוש דן, הפועל בזמן האחרון כפי שההסבית־החרושת,
עמרם כהן, לסגור את התדרות
הייתה צריכה לפעול.
שערים, למנוע בכל מחיר כניכה של עתוג־הוועדה
המארגנת זהו גוף אשר התארגן
אים. נציגי ההנהלה סרבו, מאותו רגע ו מייד אחרי הפיחות כתגובת פועלי בתי־הלאה,
לתת כל הסבר על המתרחש במיפעל, החרושת לשיתוק ההסתדרות. באופן רשאו
להרשות לשוחח עם הפועלים.
מי אין לגוף זה שום זכויות. אלא שבאופן
במקום שנים־עשר -ארבעה. מעשי הוועדה המארגנת מתערבת בשטחים
אסקור, אחד המיפעלים הגדולים במדינה, ש נים של המאבק ר,מ קצועי, מתבססת יועומד
על הר־געש. הפועלים רותחים. מועד תר ויותר ככוח־נגדי למוסדותיה הרישמיים
ההתפוצצות המשוער: עוד השבוע. זו ה של ההסתדרות.
פעם הראשונה מזה זמן רב, ששביתה כלועדה
זו, המאגדת כעת בתוכה, ועדי־עוב־לית
עומדת לפרוץ בבית־ד,חרושת הגדול, דים של ארבעים מפעלים, כבר עברה את ה־הנמצא
תחת שליטתה המלאה של ההסתד בח נד, המעשית הראשונה שלה, בזמן השביתה
במיפעלי שמשון ופרומין. היו אלה
רות.
הסיכסוך בין הפועלים להנהלה החל לנ הצעדים הראשונים בפעולה מאורגנת, מח־בוט
עוד לפני שבע שנים. ועד־הפועלים
תרתית־למחצה, בכיוון פיצוץ־מבפנים של
מדיניות הקפאת השכר ההסתדרותית.
העלה אז לראשונה את התביעות להעניק
פרמיות־יצור לפועלי השרותים. פרמיות
פעולה זו צר כה להתנהל דרך שורה
ארוכה של מפעלים. השבוע הניע תורו של
אלה מתבטאות בתוספת שכר, המגיעה לעשרים
עד שלושים אחוז.
אמקור.
לפי מענת ועד־ר,עובדים, מצב המשכורת
בבית־ר,חרושת הוא אבסורדי. בין 400 פועאן
רחים
לי אסקור עובדים כמאה פועלים ללא נורציצור
אכזוטית
מות ופרמיות. אלה הם עובדי המסגריה,
חשמלאים, עובדי מחלקת המבלטים וכו׳.
״כאשר באתי לישראל, ירדתי ביפו, ולא
למרות שמחלקות אלה מכילות פועלים
בחיפה, כפי שקיוויתי. בחיפה חיכו ידידים
בעלי הידע המקצועי הגבוה ביותר במיפעל,
לבואי, אבל ביפו לא היה איש. נוסף לכל
הם מרוויחים פחות מפועלי היצור.
לא היה לי גרוש בכיס. ישבתי על חבית
לפני כשנה, בישיבה משותפת עם בעלי בנמל ובכיתי. ניגש אלי לפתע אדם עם
המיפעל, ועד העובדים ונציגי ההסתדרות,
זקן ושאל למי באתי. שמחתי מאוד כי
התחייבה ההנהלה להתחיל בעיבוד תוכנ ת
הוא פנה אלי בפולנית. אמרתי לו: באתי
נורמות לפועלי מחלקות אלה.
לישראל.
התוכנית הראשונה נגעה לעובדי המחס״אבל
בכל זאת, הרי באת אל מישהו?
נים. במשך שלושה חודשים עסק אדם
שאל. יש לך קרובים בארץ? עניתי שאין
לי כאן איש, אבל נקבתי בשמו של מקו־ביץ׳
,ידיד המתגורר בתל־אביב. בעל הזקן
הציע לי ללכת לברר אם יש לדנקוביץ׳ טלפון,
ואם כן, יטלפן אליו.
״בשום אופן לא! אמרתי. אתה נשאר
איתי! הוא ניבהל קצת, אמר שהוא נשוי,
ויש לו ילדים. הרגעתי אותו שלא על זה
מדובר, שאני כבר בת שבעים, וחוץ מזה
יש לי גם אנגינה פקטורים. אבל אני לא
ארשה לו ללכת, כי אני מפחדת שהוא
יעלם לי.
״הלכנו יחד לטלפן, ואחר כך הוא הביא

לסגן־מישנה —

פ א 17ר א
סו כ נו תנסיעות בע־ מ
ת״א: רח׳ נחלת בני מין ,63 טל 64793/64509 .
חי פ ה: שער פלמר ,3טלפון 66622 / 2975
ירו שלים: רח׳ יפו פנת שטראוס, טלפון 22186
ניצוץ

ירחון פועלי
גליון מס׳ 7הופיע ונמצא ל מכיר ה
מן ה תו כן:

חוסיין, ביג׳י ושות׳
על שביתות ״פרומין״ ו״שמשוך׳
הדרך הי שראלית לרודנות
קו פ ת -סו לי ם ו האימד-ה מקצועי.

סטחוביץ ()1944
מיוחד בחקר שנים־עשר מתוך ארבעים עובדי
המחסנים. המסקנה של המחקר הייתה
מוזרה: במקום שנים־עשר פ עלים, על הם
נערך המחקר, ימשיכו לעבוד רק ארבעה.
לאותם ארבעה תהיה ההנהלה מוכנה להעניק
פרמיה, בשעור של 20 אחוז.
תגובת הפועלים הייתה מפתיעה: אנו
מוכנים לקבל את תוצאות המחקר. הכינו
פטחוביץ ()1963
סידור־עבודד, עבור ארבעה פועלים.
— רב־מכר
עמדה זו מצד הפועלים לא התאימה כלל
למה שציפתה החברה, שכן מנהליה היו אותי במונית׳ לדנקוביץ׳ .הוא שילם בשסבורים,
שפירסום מסקנה כזאת, תפסיק
ביל המונית המין כסף. אולי מאה דולאר.
במחי־יד את דרישות ההעלאה ומתן הנור האיש הזה שמו יעקוב כסית, והוא גר במות
של הפועלים. לכן, מאחר ולהנהלה בתים• רציתי להודות לו, כי אלמלא הוא,
לא הייתה כל אפשרות ראלית לעבד תוכנית הייתי יושבת עד היום על החבית בנמל
עבודה לארבעה איש, השתררה שתיקה של
יפו.״
ארבעה חודשים.
כך נשמע סיפור בואה לישראל של המי
יתכזוך כשביתה השבוע פקעה סופרת ד,פולניה צ׳ייקה, כפי שהיא עצמה
סבלנותם של הפועלים .״אם ההנהלה לא מספר אותו.
תשע שמות של האישה. צ׳ייקה
מוכנה להוציא אל הפועל את תוצאות המחקרים
שלה, אז בשבילנו הם לא קיימים — בפולנית: ציפור השחף — היא רק שם־
בכלל,״ קבעו חברי הוועד, והכריזו על ספרותי של הסופרת. שמר, האמיתי: איד
שביתת אזהרה בת שעתיים. המטרה: מתן בלה סטחוביץ׳ .בנעוריה: בלה שוזרץ, בת
פרמיות יצור לכל פועלי השרותים, באופן
(המשד בעמוד )22

העולם הזה 1342

החרושת שלו. ובאמת, בלילה הראשון, כבר
ביקרו אצלו גנבים.

ירושלמי -חתיך

אחת שהציעה את מועמדותה לתפקיד
מארגו בסרט אלדוראדו :״גמרתי עממי, וכמו
כן סיימתי בית־ספר יסודי.״

גאלו את גאולה
מה הייתי עושה בלי תריסר מציאות כאלו
לשבוע? כותב ( )1/1342 החיפאי:
״הנערה הזאת משגעת אותי שאשלח את
תמונתה לעיתון, בין אם במסווה של מציאה
ובין אם בצירוף האמת. אנא, עשי עמי
צדקה וחסד ופרסמי את התמונה, על כל

סופיה, שנה א׳ — זו שעתו הגדולה.
( )3/1342 נוסעת בסוף הקייץ, ומבטיחה
חגיגית שההוצאות המקסימאליות תהיינה
לא יותר מאלף לירות לראש. פשוט אין
לה יותר.

מילון שימושי :
• היא באה ממושב — מושב זקנים.
<•׳ תראהאותה, תאבד את הצפון! —
בשפתו של חיל־הים: תאבד את הראש.
מספרירוק — היא עובדת על הקו. 9 9פרצוף של נרגילה על הגבול —
פרצוף ...
#ו יש לה גוף מושך עגלות —
אבל לא גברים.
@ נתן גובה, לקח שכל — על משקל
אלוהים נתן ואלוהים לקח.
> <8ארוך כמו שרוך, טיפש כמו נעל —

כנ״ל.
9 .׳ תסרוקת מדרגות מוגרבי — תסרוקת
גברית גלית, בצורת מדרגות.
! >9מתגלח נוסח קרן קיימת — דונם פה,
דונם שם.
אהיה המאושרת עלי אדמות, אם מישהו
מכם יואיל לתרום משהו למילון השימושי.

עצוב בשיכון

פנים הוא טבריינית ושמה גאולה. תקוותה
הניסתרת היא שהמוני מעריצים יציפו אותה
במכתבים.״
לא שאיכפת לי כל כך, גאולה, אבל את
אוספת גם סתם בולים, או רק מעטפות־היום־הראשון?

כוכבת
השנה, לפחות

אני שואלת אתכם, זה לא מחמיא לנערה
לקבל מכתבים כמו זר, של יהודה? אינני
רוצה להראות חסרת ענווה, אבל אני מתחילה
להרגיש כמו כוכבת השנה, לפחות,
עם מכתבי מעריצים כאלו. לא תרוץ אחרי
עם אקדח יהודה, אני מקווה, אם אפרסם
קטעים ניבחרים ממכתבך הפרטי אלי.
הוא כותב לי:
אני חייל, עובדה שאינה מורידה
מערכי כאדם וכגבר. יש לי בקשה מסויימת
מאד. איני מחפש סתם בחורה בלונדית
בת ,16 או שחרחורת בת 16 וחצי. אני
רוצה להפגש עם אשה, מסויימת מאוד.
״רותי, זה חודשים ארוכים שאני קורא
את מדורו. אין מה לדבר, יחסית לנשים
את פיקחית למדי. עובדה שלה אני מייחס׳
חשיבות רבה יותר מאשר ליופי או עושר.
הייתי רוצה לפגשך ולהכירך רישמית תחילה,
והמשך, אני מקווה, יבוא. הבדלי גיל,
שבוודאי קיימים בינינו, אינם עלולים להפריע,
היות ונסיוני רב גם בשטח זה( .איזה

״נ.ב. אם אינך מובנה להיפגש אתי,
עני לי לפחות. מבטיח לך, כי לא אכזיבך.״
אבל אני כן. מפני שאני דווקא כן שחרחורת
או בלונדית, ולא מזמן חגגתי את
יום הולדתי ה־ .16 עלי להודות שנערים
קטנים משעממים אותי עד מוות, ואני כן
מייחסת חשיבוו* ליופי ועושר, כמו כן אינני
״אשה מסויימת״ — זאת אומרת — לא
הטיפוס שלך, יהודה היקר.
ובכלל, להבא, מי שרוצה להפגש אתי
צריך לשאול קודם רשות מאבש׳לי. הוא
מקבל מ־ 8—6בערב, אם הוא לא ישן אז.
רצוי בחור מסודר ממשפחה טובה, עובד
משרד־החוץ או מהנדס־מכונות, ובלי ילדים.
יהודה לרשותכן, נערות .2/1342 :

בטרמפ לאפריקה

מי שחלם פעם על מסע משותף בן 3
חודשים לאפריקה או אסיה עם תרמיל על
השכם, בטרמפים ובחברת סטודנטית לפילו־

הוא שאמרתי. אין בעלת־בית — אין בת.
אין בת — עצוב לסטודנט. עצוב לו —
כותב אלי. והפעם הם שלושה (,)4/1342
המודיעים בצער שהם גרים בחדר משותף
במעונות הסטודנטים בטכניון, זו השנה
השלישית .״גובהנו הממוצע הוא , 178 וגי־לנו
הממוצע הוא .21״ עוד הוכחה ניצחת
לטענתי שסטודנטים הם חומר ממוצע בהחלט.
אבל הרי זה מה שאתן אוהבות. ואם
אתן גם שלוש נחמדות 16־ , 18 מסביבות
חיפה, אז בומבה.

שוש יוצאת לחופשה כדי לשכוח דברים.
כשהיא פותחת את המזוודות, היא רואה
שבאמת שכחה.

פירסומאי שיכנע אותי כמה יעיל מדור
המודעה הקטנה בעיתונים. למשל, איש אחד
כתב מודעה שהוא מחפש שומר־לילה לבית״

נחמד מאד מצידכם לצרף גם תמונות
עצמכם למכתבים. זוהי תופעה חדשה —
שתזכה לכל העידוד
מצידי. ולו גם
השולח הוא ירושלמי:

זה אומר שצריך
אומץ מיוחד
כדי לשלוח תמונה
לפרסום בהעולם הזה?
אני ירושלמי
והחברה טוענים שאני
דוזקא די חתיך,
ואני מסכים לדעה זו..
שמי מתי דווידוביץ
ואני גר ברחוב בנדוידוכיץ
ימין
מטודלה , 18בירושלים.
אני לומד בתיכון ומתחשק לי
להכיר חתיכה נחמדה — שכל רצוי, ירושלמית,
בלונדית אם אפשר. הגובה שלי
.182 זהו.״

יסוריה של צברית

הוסיפו ליסוריו של וורטר והאמלט את
אלו של אטלס הנושא את העולם על
שכמו ואת אלו של ישו — ואז אולי,
אמרתי אולי, תקבלו מושג קלוש על מצבה
האנוש של 5/1342 מי עשה לך מה,
נערה? הרשי לי להעמידו אל הקיר.
״אני עייפה. אני חשה כאילו נשאתי על
גבי את סבל העולם כולו ואף את גילו.
שוב אין ניחוח לפרחים והחמה אינה עוד
חודרת אל צינת לבבי. דבר מה אבד לי,
רותי — אבדה לי האמונה באדם. העולם
ניראה לי כחלל עצוב וגדול.
״על כן אכיר תודה, לכל מי שמכתביו
יזרימו מעט חיים לליבי הקפוא. יכול הוא
להיות בן 7או בן .70 אין זה משנה, כל
עוד ״בן־אדם״ הנו — יבורך.״
נניח שאני מאמינה לה.

העולם היה עסוק בטיסת החלל של גורדון
קופד בחללית אמונה .7הרוסים התפוצצו
אלו, אני
בשעות הרות גורל
מקינאה.
מתארת לי, התכנסה לישיבת חירום חבורת
מדענים סובייטיים והחליטו סופית לתת נולן״
אאוט מוחץ למערב הפרוע. הטייס הסובייטי
הראשון לירח יהיה אשה.
אשה הוא מוצר חסכוני ביותר. היא
אוכלת ב־ 25 אחוז פחות, ונושמת חמצן פחות
ב־ 25 אחוז, מגבר בטיסות כאלו. בוודאי
שהיא תהייה שאטנית 170 ,גובה, ובעלת
נתונים סטאטיסטייס חיוניים של 90־65־.90
היא כמובן תהיה אמא, מפני שניסיונה נ־לידה־ללא״כאביס
תעזור לה להתמודד, הר
בה יותר טוב מכל בתזלה בגילה, במצוקת

חוסר״המשקל, ובמצבים קשים אחרים. במשך
שנתיים לפחות היא תיראה בקושי את י
בעלה. וילדיה ; הריון נוסף פירושו ביזבוז
של מליוני רובאלים.
היא תהיה שאטנית, ולא בלונדית או
אדומה, דווקא. מפני ששאטנית תוכל לעמוד
בפני אפשרות של הפצצת קרניים קוסמיות,
הרבה יותר טוב מגברת בהירת שיער הזקוקה
לשימשיה להגנה עצמית, גם בהקרנה
רגילה על שפת־הים.
מידותיה הגופניות יהיו גורם בר־חשיבות
גדול כשתחזור לאדמה, יותר מאשר בחלל.
יורי גאגארין היה גבר נאה ומתאים להשלח
למערב למטרות תעמולה. אבל תארו לכם
כמה מסוכנת ליציבות האימפריאליזם תהיה
רוסיה פורחת, שאטנ״ת90 90-55 שהספיקה
כבר להתעלם עם תושב הירח, השותוז
שאמפניה ממגפי העופרת שלה, וששמה הוא
טובאריש נאטאשה?

לא רוצה להיפגש אתו

אבקש שקט בכיתה. ישנה כאן מורה
״בת עשרים ושבוע בדיוק״ ,המבקשת את
רשות הדיבור. נוסף לכך, גם נידמה לה
שהיא משהו מיוחד:
״כל אחד מחפש להכיר מישהו, להיפגש׳
אחר כך, להתקשר אלא שאני, ליבי

מיכחן בהומור

אינו נוהה אחר פגישות. כל שאני רוצה
הוא גבר, היודע לכתוב מכתבים ארוכים
ומהנים, בעל נימה של חמימות והשראה.
״איני רוצה להיפגש עמו, ולא לראותו.
רק בערבים המיגעים בחדרי הקטנטן והחמים׳
כשאחוש בצורך להביע, ולספר למישהו
מהרגשותי׳ — אדע שאוכל לכתוב
לו, מבלי לחשוש לתגובתו. את יודעת,
רותי, ישנם דברים, ולעיתים, הם כה
רבים, אותם אינך יכולה לספר לאדם שאת
מכירה. רצוי שאותו גבר אלמוני יהיה די
מבוגר כדי להבין אותי, וכדי לענות לי
ללא כחל ושרק על אלפי רגעים של
דומיה, של בדידות, אותם אספר לו.
״אני תל־אביבית, אלא שאת מרבית ימי
השבוע אני מבלה בקיבוץ בנגב, כמורה.
״גם מקום מגוריו של הכותב לי אינו
חשוב לי כלל, משום שהרי לא אפגש עמו.״
האמת ידועה לכל )7/1342( .תשנה כמובן
את סיסמתה, כשהיא תגיע לגיל עשרים
ושבועיים.

נטרוז הע^בזע
שמח ריטה לטאנדרה. היא ממונטריאול, ויש לה הכבוד להיות
האינדיאנית הראשונה המבקרת בישראל. אבא שלה הוא בן.
תערובת של שבט הלוחמים אירוקוואה, ראמא בת שבט אבנאקי.
מקורי, לא?
ועכשיו, הסירו בבקשה מדימיונכס כל מה שקראתם, שמעתם,
ראיתם פעם על הנושא — פוזמק״העור, המוהיקאני האחרון,
קארל מאי, קרקפות, טומאהוק, ותקבלו את ריטה. נערה קנדית,
כמו כל אחרת. היא מצטערת להרוס באכזריות כזאת את
המזון הרוחני שלכם• עד גיל .15 אבל היא באמת שלא גרה
מיימיה בוויגוואם, אבא שלה לא רקד שום ריקוד־מלחמה. אין
להם אפילו בארון שבביתם המוך רני במונטריאול — עטרת״
נוצות, ואפילו סבא שלה הפסיק כבר לפני דורות, להתהלך
במוקאסינים ולעשן את מקטרת־השלום. היום מעשנים האינדיאנים
קנט. הם אינם שמים אמבושים ללבנים, והולכים לסינימה
לראות יאת המערב הפרוע בסינמאסקופ. ריטה כולה צער על
שדווקא עליה הוטל לגלות את האמת המרה.
שערה שחור וישר, עצמות לחייה בולטות והיא הייתה ילדה
קטנה כשהחלה לעבוד כקופאית במסעדה. היא ציירה בחשאי,
עד שאיזה קליינט גילה אותה, והתפעל נורא. היא נשלחה
לבית ספר לאמנות, ונחיתה לציירת, אולי המוכשרת ביותר
בקנדה. תמונותיה נמכרות ב״ 1300 דולאר האחת. היא לא
באה לתל־אביב, להתיישב בכסית. היא בחורה רצינית. והיא
עובדת 10 שעות ביממה, בהן היא יוצרת אבסטראקטים־ליריים
בצבעים לוהטים — שחור, אדום, כתום.
הסטודיו שלה נמצא על שפת הירקון. .קוסו אלול, הפסל,
ידידה מאז כל מיני פסטיבאלים בינלאומיים, השאיל לה אותו.
כמובן שאפשר לבקרה. גם בעלה ישמח מאד.

.קולנוע

אם נ 1ת
מתצוצרת הזהב שלו הוא קול שכדאי
לשמוע אותו.
תיאטרון הבמאי נגד הב*מרי8

כל הזמן גלולות. השפעת הזמן, כנראה.
במשך שתי שנות שהותו בגרמניה, הספיק
ברלינסקי להופיע בשישה סרטים, להרויח
מספיק כדי שיוכל לשלוח לארץ כסף להחזקת
מועדון עונדאר־כיאם .״המועדון זה
רק הובי,״ גילתה זהבה ברלינסקי ,״כל זמן
שזאב שולח כסף מגרמניה, ועלמה צפריר
(השותף השני במועדון ).מוכר את ציוריו,
אפשר להמשיך בהובי הזה.״
אולם למרות ההצלחה הכספית, אין ל־ברלינסקו
אשליות בקשר לחיים במדינה בה
הוא עובד כיום, ואותה עזב בגיל ,17
אחרי שסיים בה בית־ספר למשחק .״האלמנט
היהודי שנשאר בגרמניה של אחר המלחמה,
הוא זה של חיות־טרף שהצילו את עורן.
הם עוסקים בכל עסקי העולם־התחתון —
זנית, סרסרות ובארים. הם משתגעים לכסף,
ועושים כל מה שהשוק דורש. זה המקצוע
הקל וד,משתלם ביותר.״
אולם מסתבר שזר, לא רק בגרמניה.
מספר ברלינסקי על נסיעתו לאיים הקארי־ביים,
שם היה צריך להופיע בסרט בתפקיד
של אינדיאני .״בדרך שהיתי במיאמי ביץ׳.
מתי שם לראות נוצרי אחד לרפואה, אבל
מצאתי שם רק יהודים. אלמנה עשירה אחת
לקחה אותי למועדון שנקרא בשם הכינורות.
נערכה שם מסיבה לפי׳ מנהג האסקימוסים,
הנוהגים להציע לאורח את נשותיהם ובנות
ר,ם. היו שם שמונה נשים וארבעה גברים,
והמסיבה הגיעה לשיאה כשמילאו את האמבטיה
בשאמפניה, לתזכד, נכנסה נערה עירומה,
והגברים ליקקו מעליה את השמפאניה
בה רחצה. חשבתי, :סוף־סוף לא יהודים,׳
עד ששכני התחיל לדבר אלי לפתע באידיש
עסיסית.״
ברלינסקי, שחקן מוכשר שלא מצא את
מקומו על הבטה בארץ, מצטער על כך שהו
א נאלץ לעשות קאריירה דווקא בגרמניה.
אך אין לו ברירה, כדבריו :״אתה שחקן
כשאתה משחק, וכשנותנים לך לשחק.״

מעטים הם המחזות המקוריים שנכתבו
בארץ, שהכניסו למחבריהם את הסכום של
20 אלף ל״י. סכום כזה עשוי מחזה קצר,
בשם רוחות רפאים, להכניס למחברו, למרות
שלא הוצג בכלל, אם יקבל בית־המשפט
את תביעתו ־של המחזאי עידוא בן־גריון,
שתבע סכום זה מתיאטרון הבימה, על ביטול
התוכנית להעלות את מחזהו בתיאטרון.
ברטונוב, גוריון ובן־גריון. רק לפני
שבועיים הגיש עידוא צו־מניעה נגד אותו
תיאמר! ן, תבע לאסור על הבימה את
העסקת השחקנית עליזה עזיקרי, הקשורה
עימו בחוזה להופעה בתיאטרון־בידור שהוא
מק ם. שני הצדדים הגיעו אז לפשרה,
תוך הבטחה חגיגית מצד אנשי הבימה,
שאין קשר בין צדהמניעה שהגיש עידוא,
לבין התוכנית להעלות את מחזהו, בתחילת
חודש יוני.
אולם ימ ם מספר אחרי כן, קיבל עידוא
קריאה טלפונית מעורך־הדין של התיאטרון,
שהודיע לו :״הבימה היתה שמחה לא להעלות
את המחזה שלך!״
״מי אתה?״ שאל עידוא.
״אני עורך־הדין של הבימה.״
״לא אתה הזמנת אותי לביים את המחזה
שלי, ולא אתה תוכל להפסיק את הביום,״
השיב לו ע־דוא. אבל כאשר נפגש פרקליטו
של עידוא עם הנהלת הבימה, התברר שזו
נסוגה מתזכניתה להעלות את המחזה. הבימה
לא היתד, מפסידה דבר כתוצאה מהחלטה
זו. שעה שיוליוס גלנר, מנהל החצוצרן
אדי קאלכרט
תיאטרון, הסכים עם עידוא להציג את מחמה
קרה לג׳וליה?
זהו, הוא לא חתם עמו על שום חוזה.
עיווא הרכיב בכוחות עצמו את צחית השחקנים,
שכלל את סבו יהושע ברטונוב, ואת בידור הדודאי ישראל גוריון ואשתו אורסולה.
המתוקה והאדירה
הוא ערך חזרות באמצעים ובאולמות שלאדי
קאלברט נאמר, כי בישראל אוהבים מצא בעצמו, מבלי שהבימה תשקיע פרומוסיקה
קלאסית. על כן הגיש למאז־ניו טה. להנהלת הבימה יכולה להיות איזו דעה
את המארש התורכי של מוצארט ואת הורה שהיא על מחזהו של עידוא, אך קשה להסטאקאנוו,
כפי שעוד לא נשמעו בארץ: בין את הצורה בה מכין התיאטרון הלאומי
בחצוצרה. חצוצרה מהירה, מתוקה, אדירה את הרפרטואר שלו.
״נמאס לי כל העניין, והמתינות עלתה
— חצוצרת הזהב המפורסמת שלו.
האמן, אשר מנגינת או מיי פיאפא, בבי לי עצבים,״ הכריז הסופר־הבמאי־מחזאי הצועו,
נמכרה בארבעה מיליון תקליטים, צעיר. הוא החליט להילחם עד הסוף, למאינו
דומה לאנגלי הממוצע .״אני מלאנק־ רות שידע שהתביעה אותה הגיש השבוע
שיר,״ הוא אומר ,״אתם יודעים איפה זה? נגד הנהלת הבימה, תהיה גם תביעה נגד
סבו, שעל אף היותו חבר הנהלה, לא ידע
זה מצפון לאנגליה.״
זה גם אחד ממוקדי האבטלה של הדור על המתרחש מאחורי הקלעים.
עורך־הדין שלמה כהן־צידון תבע בשמו
הקודם, ושל השנתיים האחרונות. קאלברט
המיליונר לא שכח זאת, כשם שלא שכח נזיקין בסך 20 אלף ל״י, מהם 7,500ל״י
את הבדיח ת היהודיות שלמד בבית שבו הפסד רווחים צפויים והשאר דמי סבל, אכחונך
מגיל תשע. הוא מדבר כמו סוציאליסט זבה ומפח־נפש. יחד עם זאת הצליח להשיג
מת,ך מהזה של ברגארד שו, על החיפוש גם צו עיכוב יציאה של מנהל הבימה, יו־אחר
מולדת שבה ירצה לחיות, לא רק מ ליום גלנר, אשר לא יוכל לעזוב את הארץ
פני שנולד בה — אלא מפני ששורר בה עד שתבורר התביעה.
הצדק. כמו ניו־זילנד, למשל. כן, גם כמו
ישראל. אורחים נשיר,ה לאהובה. שאלו את אדי קאל־ברם
אם הוא מוכן להופיע בקונצרט ל 3גל ד חמישי לירות
חיילים. הוא העיף מבט אחד (״אבל יסודי
״מה יש לך להצהיר? מה הבאת עימך?״
מאוד,״) בחיילות ברחוב והשיב :״בשביל
שאלו פקידי המכס בנמל התעופה בלוד, את
צבא כזה אני מוכן לעשות הכל!״
הוא יכול היה להרשות לעצמו את ה הגבר בגיל העמידה, בעל המבט הנשרי,
מבטים היסודיים, ואת הבעת־ההערצה הגלויה אשר הגיע במטוס.
״יש נשק קר!״ הצהיר האיש, והציג
לבנות ישראל. אחרי שני נישואין (האשה
הראשונה הייתה יהודיה, השניה יהודיה־ בפני פקידי המכס שלושה סכיני מיטבח
גדולים.
למחצה) הוא עתה רווק.
כאשר חזר השחקן זאב ברלינסקי השבוע
אין זאת אומרת שאין לו אהובה. אחרי
כל קטע־נגינה הוא מנשק אותה, מציגה לארץ, אחרי העדרות של שנתיים, הביא
בפני הקהל המריע. זוהי החצוצרה שלו. עימו לא רק סכיני מיטבח, ולא רק מיטען
תוכניתו נשמעת כרשימה של הלהיטים ה עצום של תילבושות מפוארות לאשתו זהבה,
מפורסמים ביותר מן הבלוז, ועד לסטא־ מנהלת מועדון הלילה עומאר ביאס. היה
עמו גם צרור של הירהורים נוגים, על
קאטיו המסוגנן של קטעי־ראווה שגעוניים.
גורלו של שחקן ישראלי.
בין קטע לקטע הוא מפעיל את לשונו
בזמנו היה זאב ברלינסקי אחד מעמודי
המבריקה, כדי לתת לשפתיו לנוח .״ג׳ול־יה
! ג׳וליה!״ קראו מאזיניו הישראליים. התווך של התיאטרון הקאמרי. אולם בשל
מצוקה כלכלית הוא פרש מהתיאטרון, הלך
״מה קרה לה?״ שאל, כאילו מופתע.
קרה לה דבר עצוב. זוהי נעימה שהוקלטה בדרך שהובילה אותו תחילה ליסוד התיאטרון
הסאטירי סמבטיון, להקמת עומר כייאס,
על־ידי קאלברט לפני שש ישנים באנגליה,
ומשם לגרמניה, ארץ הולדתו, בה הפך
אך נגנזה מיד לאחר מכן. ואילו בישראל
זכתה ג׳וליה להצלחה עצומה, הפכה ל בשנתיים האחרונות לשחקן קולנוע מבוקש.
להיט. התנצל קאלברט בפני מאזיניו ב־ ״אם לפני עשר שנים היתד. משכורתי בצברה,
אחרי הופעתו הסדירה :״אני לא קאמרי גדולה בחמישים לירות, הייתי נשאר
זוכר את התווים הנכונים.״ בכל זאת לא עד היום שחקן בתיאטרון.״
התבייש, ניגן את הנעימה, תוך זיופים
היום, במקום ללכת לתיאטרון עם כריכים
מחרידים.
ותרמוס, כדרכו אז, נוסע ברלינסקי לעבודתו
הקהל מחא לו כף. כי גם זיוף היוצא במכונית ספורט׳ לבנה מדגם פרארי, ובולע

האל״נט היהודי שלאחר המלחמה.
ישראל מחתרת משוחזרת
אהרון אהרונסון, מראשי מחתרת ניל״י,
שסיכן את חייו בנסיונות גירוש התורכים
ובעלי־בריתם הגרמנים מאדמת ארץ־ישראל,
לא היד, מעלה בדעתו מעולם שיגיע יום,
ודווקא שחקן גרמני יגלם את דמותו בסרט.
אולם הדבר ע. מד להתרחש. לפי ידיעה
שפירסם ריעחון ד,הוליבודי המוסמך הוליבוד
רפורטר, נבחר השחקן הגרמני הורסט
בוכהולץ לשחק בתפקיד הראשי בסרט הוליבודי
חדש, בשם מגדל האש. לפי אותן
ידיעות, ייוצר הסרט על־ידי המפיק ד,הוליבודי
הידוע מארק רובסון, ואילו תפקיד
דמותה האגדתית של שרה אהרונסון, הרוח
החיה במחתרת הזיכרונית, שרבים
עדיין מאמינים כי היא היתד, האשד, היחידה
שלורנס איש־ערב אהב בחייו, יימסר
לפי המתוכנן לאינגריד ברגמן או למלינד,

מרקורי.
הסרט יוסרט לפי תסריט שנכתב בידי
מיכאל בלנקפורט, לפי סיפרה של אניטה
אנגל, מרגלי ניל״י.

דמויות היסטוריות שונות. כיצד
הגיעה הוליבוד לפרשת ניל״י, זהו סיפור
בפני עצמו. מיכאל בלנקפורט, אחד התם־
רי מאים ההוליבודיים הידועים, שהוא ציוני
נלהב, המשמש כמנהל מנון ברנדייס בקליפורניה,
הגיע ארצה לרגל הולדת נכדתי•
בתו, צעירה יפהפיה ומפונקת, נישאה
לישראלי, עלתה עמו ארצה, והתישבה
בקיבוץ נאות־מרדכי בגליל העליון. כאשר
נולד נכדו, החל בלנקפורט לחפש אחר רע־יון
לתסריט על נושא ישראלי, שיאפשר לו
לבלות בארץ מספר חודשים ליד בתו.
תחילה החל לכתוב תסריט שעלילתו נסבה
סביב אגודת השומר. אלא שאותה שעה
הסבו את תשומת ליבו לסיפרד, של אני״10׳
אנגל, שהופיע באנגלית. אניטה, עתו-
נאית ילידת קנדה, שהתיישבה בארץ עם
הקמת המדינה, הקדישה שנים לחקר עלילות
ניל״י, אותן פירסמה בספר שיצא לאור
לפני מספר שנים בלונדון.
בלנקפורט קפץ מיד על הנושא, חיבר
לפיו תסריט, שהזכויות עליו נרכשו כבר
בשנת 1961 על־ידי חברת פוקס. מארק
רובסון מונה מטעם החברה להפיק את הסי
•3כאשר סיים רובסון את חוזהו עם
פוקס, נטל עימו את התסריט של מגדל ה־יאש,
הודיע על כוונתו להסריטו כבר השנה
בישראל. לפי הערכה זהירה יעלה הסרט
כחמישה מיליון דולאר, ויופיעו בו, מלבד
אנשי ניל״י, דמויות היסטוריות מפורסמות
כמו לורנס איש־ערב, לורד בלפור, וינסטון
צ׳רצ׳יל. שיאו של הסרט יהיה שיחזור קר־בות
כיבוש ארץ־ישראל בידי צבאותיו של
הגנרל אלנבי.
אלא, שלאחר ההצלחה הגדולה שנוחל
עתה סרט הענקים לורנס איש ערב, ספק
אם הוליבוד תעמוד בפני הפיתוי לשנות
ברגע האחרון את שמו של הסרט העוסק
בגיבורי ניל״י ל״אהובתו של לורנס איש־ערב.״

כרלינסקי
במחזה ״העשירי למניין״
שמפאניה באמבטיה —

ברלינסקי בסרט ״ד״ר מבוזה״
— כמנהג האסקימוסים
סרטים הרץ שלא רץ
בדידות נעורים >חן, תל-אביב; בריטניה)
היא בדידותו של רץ למרחקים ארוכים.
זהו צעיר הרץ לא כדי להגיע למטרה
מסויימת, אלא כדי לברוח מנקודת המוצא,
כשתוך כדי כך הופכת הריצה עצמה למסרה.
זוהי
ואריאציה על הנושא של צעיר־זועם־
ממעמד־הפועלים־ומבית־הרוס־שבמקום־ליצור־הוא־נוקם.
טוני (קורטוב של דבש) ריצ׳ארד־סון,
מספר כאן את סיפורו של עבריין
צעיר, שהרקע האישי שלו דוחף אותו אל
הפשע. במוסד לתיקון עבריינים הוא מקבל
את ההזדמנות למצוא את עצמו. הוא מתגלה
כספורטאי מוכשר, המסוגל להגיע להישגים
בלתי־מבוטלים בריצה למרחקים
ארוכים. אולם כאשר מגיע המועד, והוא
צריך לייצג את מוסדו בתחרות עם בית־ספר
רגיל, הוא נוקם את נקמתו בכך שהוא
מפסיק לרוץ.
סמל כמקום פרט. שוב, על רקע ערפילי
עיר־חרושת בריטית וחיי־משפחה מעורערים,
מצליח ריצ׳ארדסון להציג סרט־אווירה
עשוי בסימון אישי, בעל מתח פנימי
ומישחק מצויין, ביחוד זה של השחקן
העולם הזה 1342

הראשי. טום קורטני. אלא שלאורך כל הסרט
הוא נשאר מחוץ לדמותו של הגיבור״
הראשי, אינו מצליח לחדור אליו פנימה.
יתכן שהדבר נובע מהגישה, שלכל צופה
כל־כך נהיר וברור מתחילה מה יה ה עולמו
הריגשי של צעיר, בנתונים המסויימים אותם
מציג הסרט, עד שאין צורך לחזור
עליהם.
קורטני זועם בשקט. הוא אינו מתפרץ,
אינו מתרתח, אינו צועק בהיסטריה. בקושי
הוא מואיל לדבר. כשאמו מביאה את מאהבה
הביתה עוד בטרם התקררה גוית אביו,
הוא רק מסתכל. כשהיא מבזבזת את כספי
דמי־הביטוח של האב בקניית מותרות, הוא
מתבונן ושותק. כשנערתו אינה נותנת, הוא
אפילו אינו מגדף. כל מה שהוא עושה זה
לרוץ. לרוץ לבד. אפילו בלי הקהל שבאולם.
אבל
כתוצאה מהתעלמות ריגשית זו,
נשאר גם הסרט נטול רגש. גיבורו, המוצג
יותר כסמל מאשר כפרט, יכול לעורר אהדה׳
אבל לא היזדהות. ובאי־יכולתו של
ריצ׳ארדסון ליצור קשר ריגשי בינו לבין
גיבור סרטו, הוא מאבד גם את הקשר שבין
הגיבור לבין הקהל.
זהו סרט יפה, עשוי היטב, אך רחוק מ־

להלהיב•

כ1כבזם
תן לקיסר אשר לקיסר
כרזת הפירסומת של הסרט קליאופטרוז,

מאדו אלי קינן נקאן!
*** ו לנו עזה דבר חשוב. יותר חשוב
| /אפילו מהטלביזיה, העולה כמובן בחי
שיכותה על הרדיו, שאין ערוך לו ב־השוואה
לעתונות, המצילה יום־יום את הדמוקרטיה.
פסט׳־בל־סרטים
משמש את תעשיית הקולנוע
כמו שוק הדגים את הדייג. יש 15כאלה
בשנה, בכל פינות העולם. פסטיבלים
נערכים בוונציה, במוסקבה, בברלין. אבל
הם קטנים. החשוב ביותר הוא זה שבקאן.
700 עתונאים 800 ,צלמים 80 ,תחנות־שידור
ו־ 60 ערוצי־טלביזיה, מאות במאים
ושחקנים, כל גדולי וקטני המפיקים 250 ,
פירסומאים 300 ,מפיצים, ואלוהים־יודע־כמה
באו הנה לקנות ולמכור.
פה קונים ומוכרים הכל: רגליים, שדיים,
תפקידים קטנים, תפקידים גדולים, פגישה
עם צלם — המכיר במאי — שקנה פגישה
עם מפיק — שחתם חוזה עם מפיץ — שרכש
זבויות־הסרטה של בסט־סלר. מחפשים
עדיין איך לסגור את המעגל, כי לאף
אחד אין כסף.
קאן ממלאת בנאמנות את תפקידה כשוק:

לזו; השערורייתי —

מודעת ,,קליאופטרה״ -אחרי
— צלע שלישי

העולם הזה 1342

אניטה ובעור

פ ס טיבל הסאדיסטים

מודעת ״קליאופטרה״ לפני -

סרט הענקים שעלה 40 מיליון דולאר, נועדה
לא רק לפרסם את גיבורי הסרט, אלא
גם לרמוז על פרשת האהבים ביניהם. הכרזה,
שצוירה על־ידי אמני חברת פוקס המאה
העשרים, הראתה את ליז טיילור
(קליאופטרד ).וריצ׳ארד ברטון (אנטוניום),
שהרומן הלוהט שלהם הרעיש את העולם.
אך היתד, גם צלע שלישית למשולש. והוא
לא שתק. רקס הריסון סרב להתחשב
באינטימיות של הזוג ותבע בתוקף להצטרף
למיטתם .״אני יוליוס קיסר,״ הכריז הריסון
,״ואין שום סיבה מדוע לא אהיה
גם אני מצויר בכרזה.״ הוא הגיש תביעה
משפטית נגד יצרני הסרט. כדי לפייסו,
הורתה החברה לצייר את הכרזה מחדש,
כשדמותו של קיסר מופיעה כעיטור קטן
וצדדי של הכרזה, ששם הסרט אינו מופיע
עליה כלל, מתוך הנחה שהצופים ידעו במר,
המדובר למראה הזוג הרומאנטי בלבד.
זה כמובן לא סיפק את קיסר. הוא דרש
את אותם הממדים שניתנו לשני שותפיו.
כפי שמוכיחה הכרזה בתמונה, הוא ניצח.

במיעוט הכוכבים שפקד השנה את פסטיבאל הסרטים בקאן,
בלטה דווקא אניטה אקברג עם בעלה הטרי, ריק פון־נוטר,
הזוג המפורסם ניהל את רח־הדבש שלו בפומבי, להלאתם הרבה של הצלמים והסקרנים.

על החוף מוכרים את הסחורה בביקיני, או
בלעדיו. שני מטר יותר גבוה — זה נמכר
בתוך מכוניות מרוץ 100 ,קמ״ש. מעבר למדרכה,
בארמון הפסטיבל, מוכרים באלגנטיות,
בסמוקינג, פרפר, מינק וצ׳ינצ׳ילה.
במלון קארלטון מוכר שמן קרח אחד לשמן
קרח שני את כולם ביחד.
לאף אחד אין זמן, כולם רצים. צריך
להספיק לראות שלושה סרטים ליום בפסטיבל,
שמונה סרטים ליום ביריד הסרטים,
ארבעה סרטים ליום בפסטיבל הטלביזיה,
לראות ולהיראות בשלושה קוקטיי־לים,
שתי ארוחות צהריים, ארבע ארוחות
ערב, שלא להזכיר את חמש מסיבות ה־עתונאים
ליום, את ישיבות קונגרס הבמאים,
קונגרס התסריטאים, ואת פסטיבל
מבקרי הסרטים. כך קורה, שכל אנשי הקולנוע,
המבלים את ימיהם בחוף התכלת,
במיאמי ביץ׳ ,בוונציה ושאר החופים שטו־פי־השמש
— נשארים תמיד חיוורים.
עולם הקולנוע הוא מוזר. עם כל המהומה
הנוראה הזו, מצליח הפסטיבל להוציא
מאלמוניותם סרטים, שחקנים ובמאים,

שאינם נהנים מתקציב הפירסומת של מטרו
גולדווין מאיר, סרטים של במאים צעירים,
מארצות קטנות, כמו, למשל, ישראל.
מה עשתה מדינת־ישראל? ישראל עשתה
פירסומת יפה למגבית היהודית המאוחדת.
אל מאות אנשי הקולנוע והמבקרים, הרו־א
ם כל סרט בעיין מיקצועית, הבוחנים
את הבימוי, המישחק, הצילום והעריכה,
את התאורה והתפאורה, אל אנשים שהקולנוע
הוא מיקצועם, שלחה ישראל עד
היום פירסומות למגבית. תעיד רשימה של
סרטים ישראליים שהוצגו בקאן בשנים האחרונות.
אדמה,
חלוצים חדשים, יום העצמאות,
כל החתונה רוקדת, היום המובטח, גבעה
24 אינה עונה, הנה ארץ־ישראל, איי לייק
מייק.
השנה סירבה הנהלת הפסטיבל לקבל את
הסרט הישראלי המרתף. למה? מאותה סיבה
שהאיכרים לא נזעקו לעזרת הרועה שצעק
״זאב!״ הם כבר משוכנעים בצידקת
הציונות, בחשיבות הטרקטורים וביופיין
של חיילות צה״ל. הס משוכנעים גם, שזה
כל מה שעושים בישראל. אולי הצדק איתם.
אבל הם עוסקים בקולנוע, לא במגבית.
מי אינו זוכר את היום הגדול, בו
התקבלה ישראל כחברה משקיפה לוועדת־המישנה־של־אירגון־הבריאות־הבינלאומי,
שהתכנסה
לדון בסעיף ב .15/כמה מאמצים
הושקעו, כמר, לחצים הופעלו, ידידינו מאפריקה
תמכו בנו, אויבינו מאסיה התנכלו
לנו, משלחת של 50 חברי־כנסת, צירים,
נציגים, נספחים וספיחים יצאה לטפל בעניין
— והצלחנו. לעומת זאת מה לנו
להתעקש להיות מיוצגים בסתם פסטיבל
קולנוע? זה בסך הכל מכשיר התעמולה
היעיל ביותר, ובפסטיבל נוכחים בסך הכל
רק עתונאים מכל העולם ורק כל מי שיש
לו יד ורגל בקולנוע העולמי.
ישראל הוזמנה בראשית ינואר להשתתף
בפסטיבל. רק בסוף מרס נזכר ניספחנו
בפאריס לצלצל אל הנהלת הפסטיבל, ולהודיע
שיש לנו סרט: המרתף. מן העבר השני
של הקו ענו לניספחנו, שכבר מאוחר מדי.
(.ניספחנו אולי אף ידע שזה מאוחר מדי,
שהרי הוא נציגנו בפסטיבל מזה שנים
רבות־רבות).
לו היתר, בישראל תעשיית סרטים ראויה
לשמה — לא היינו ניתקלים בסירוב, כפי
שמחצית הסרטים המשתתפים בפסטיבל לא
נענו בסירוב, למרות האיחור.
לו היינו מתעקשים, כפי שהתעקשנו בעניין
ועדת־המישנה־של־אירגון־הבריאות —
היינו נענים בחיוב, כמו קנדה, קובה וברא־זיל,
שאחרו, התעקשו — והתקבלו.
אם המרתף הוא באמת סרט טוב, אז ששמעון
ישראלי יאשים את אבותיו שאכלו
בוסר ולא ידעו להגן על שיניו הצעירות,
לבל תקהינה. כי אם לשפוט לפי מה שראינו
עד כה, סרט ישראלי טוב היה זוכה
לתשומת־לב.

במספריים, חולירע, רוגבי אכזרי, ועוד ועוד.
בסידרה
סאדיסטית זו צועדים האמריק־ .
אים בראש. הם הגיעו כנראה למסקנה שהם
מופרעים, ורק בסאדיזם ימלאו את הקופה.
היצ׳קוק הראה לנו בהציפורים איך
עורבים מנקרים עיני ילדים. כל זה כדי
לומר שיש להפעיל מייד את הצבא והמשטרה
מול כל התמרדות, אפילו התמרדות
של ציפורים. המבקרים הגדולים הוזמנו לאכול
אצל היצ׳קוק וכתבו :״כיד הדימיון
הענק של היצ׳קוק, עם שחקנים טובים,
מצלמה היצ׳קוקית, מתח היצ׳קוקי אני
אומר שזה חארה, אבל מי מקשיב?
אולדריץ׳ ,זה שעשה את ורה קרח, הראה
לנו איך בט דייוזים זקנה רוצחת לאט־לאט,
עם הרבה עינויים מזעזעים, את ג׳ון
קרופורד הזקנה, מה שגרם לי לשכוח מי
עשה את ורה קרוז.
צרפת הציגה שתי עוזרות־בית היסטריות,
המכות ומנשקות אחת את השניה חליפות,
ורוצחות, בסופו של חלום הזוועה, את
אדונן המטומטם.
פטר ברוק הראה לנו קבוצת ילדים, ניצולי
מטוס, המארגנים את חייהם על אי
בודד, רוצחים אחד את השני, הופכים לפראים,
סוגדים לחזיר, ושורפים את כל ה־צמחיה
(סרט מצויין).
שתי קומדיות, איטלקית וצרפתית, לא
הצליחו להצחיק איש. לעומת זאת, שני המועמדים
לפרס: הסרט הרומני קודין וה־יפאני
חאראקירי, לא ריחמו על עצבי הצופים.
הרומני מגלה את אימי החולירע,
כרקע לאם הרוצחת את בנה בשמן רותח;
היפאני מלמד איך לעשות האראקירי עם
חרב מעץ. מיימי לא ראיתי כל כך הרבה
דם. אפילו מאקבת היה מתבייש.
אולי הם באמת מפחדים, כל הבמאים?

עינויים, רצח, חולירע
* •9אינו פה נהרי־נחלי־דם, זקנים מתים
1בעינויים, ילדים מופקרים למתת, רצח

גו״ס החדשה

כבת סרטו של אלפרד היצ׳קוק הציפורים.

דיוגנם
שלמה זילבר

דתי

רפני שרושה שורשים פירשם השורם הוה 1324 ם יררה
שר ציורים, שראו אור ר ראשונה בירשון האהרישאי
הנורש ״פריי־בוי״ .אווזה שידרה וזיוזוז הבוששה ננר שני
הציורים, ההשהשים רוזרנזירי הרפואה והביורוגיה
כהשריף רציון הוכר והנדבה — השיגור בנור הש?ו —
— הנזם נור אה הגבר, והשיגור בשר הצרב בחיריו
ההוזהון— ס — הנזם נזר אה האשה. הירוזון האנורי\2אי
הצא שיבוהיהשוכהה רשנוה ורת \\2ם הרים הגוברים
ארה, כרי רם נון שבויוה שונוה. נזאו ההרבשו שוראי
השורם הוה שר הנושא, וכהה נזהצשוהיהם כבר פור־ם
הו. בשהוד וה נרשהו כהה הצשוה נום פוה שר
הבוראים, גם שאר השוראים הווהנים רהשההף
בהוזביב השששש וה, ראהץ אה רהיונם ורשרום
הצשוה נום פוה רהשרכה. נא רצרף אה השהוה!!!

מיפעד הפיס, או:
כד מספר זוכה
ע!למה זילבר

גן כעוד אחותי כדה
בלי חתימה

בלי חתימה

פ־נ זות ב־ע1

חשמדאי

צייר
פורץ בלי חתימה
כדורגדן אלי מרום

אנה־ליזה
מורה אנה־ליזה

אלי מרום

כחור כארז

בחור מקפים ;•פ רכב

בלי חתימה
צנזורה אנה־ליזה

אנה־ליזה

חתיכה חיוכית

קוסמונאוט
חזק מספר 1

חתיכה שדידית
ר\יר מן

אנה־ליוה

בלי חתימה

תאומות סיאם
גירושין שלמה זמיר

אליעזר צוקר

ספורט הידע למכשיר עיקרי לקידום הכדורגל הישראלי.
כדורגל המצב
-ללא שינו•

התוצאה -אפס גדול

כאשר תצא השבוע נבחרת הנוער הישראלית
בכדורגל לסיבוב תחרויות בתורכיה
ובהולנד, יעלה עמה למטוס גבר ישיש,
שמבנה גופו המוצק אינו מעיד כלל על
התקרבו לשנות ה־ 70 של חייו. כשתחזור
נבחרת הנוער לארץ, שוב לא יחזור עימד,
אותו ישיש חסון ונמרץ. בכך תסתיים תקופת
פעולתו הישראלית של מאמן הנבחרת,
גיולה מאנדי.
מעולם לא היה הכדורגל בארץ קשור
בשמו של אדם אחד, כשם שהיה בארבע
השנים בהם בילה מאנדי בארץ. ומעולם לא
געשו והתלקחו חיי הכדורגל בארץ, כב־ארבע
שנים אלה. הוא היה האיש שהביא
את נבחרת ישראל להישגיה הנפלאים ביותר,
כמו הנצחונות על יוגוסלביה ונבחרת
אנגליה הצעירה, והזכיר, באליפות אסיה
המערבית. אולם הוא היה גם האיש, שלמרות
הידע המקצועי הרב שלו, שאין
עוררים עליו, נכשל במשימה העיקרית׳ שלשמה
הובא לארץ: הקמת סגל חדש של
נבחרת לאומית בכדורגל.
כי למרות כל הישגיו, אין להתעלם מ
הפירסומת
היתד, רעשנית. הקהל שילם
עבור כרטיסי הכניסה מחירים מפולפלים.
הטקס היה ממלכתי למחצה. אך על המגרש
נערכה הצגת הכדורגל העלובה ביותר שנראתה
בשנה האחרונה בארץ. היה זה כאשר
התמודדו ביניהם בשבת האחרונה, ב־איצטדיון
בלומפילד ביפו, קבוצת הכדורגל
הבריטית סטוק־סיטי וסגל הנבחרת הישראלית.
לכאורה
היו למשחק זה כל הנתונים להיות
משחק מרתק, מלהיב ומהנה. מצד אחד
עלתה על המגרש קבוצה בריטית ששמה
הולך לפניה. סטוק־סיטי, שעלתה השנה מהליגה
הבריטית השניה לליגה הראשונה,
כוללת בשורותיה כתריסר שחקנים מהוללים,
שבראשם סטנלי מתיוס, כדורגלן־
המאה. למרות שהגיעה לישראל למסע־נופש,
ברור שהיה על קבוצה זו להוכיח, בזכות
מה זכתה להעפיל שוב לליגה הראשונה.
מצד שני ניצבה נבחרת ישראלית, שהורכבה
בעיקר משחקני נבחרת הנוער, אשר
עמדו לפני נסיעתם לחו״ל. שום קמיע של
מזל לא היה מבטיח לנבחרת זו הצלחה כמו

על גב עההמ תנ שאת מז רחה מכבי ש
חיפה, לפני צומת תל ביוד, במרחק
2ק׳־מ בלבד מגשר הירקון, מ ת חי לי ם
בבניית בניני ם רבי קו מו תשקרם
נראו כ מו ת ם בארץ ליופי ולנוחות.

מרחב של כרי ד שא ירוקים, גינות
פרחים, שבילי קיול -פ ארק אביבי
אחד גדול אשר לתוכו מ שובצים
בניני ם בבניה מעולה אכסכ לו קי בי ת
של נוה. התכנון הפנימי הוא ה חדי ש
ביותר. שלושה כיווני רוח ואויר.
שמירה ק פ דני ת על כל פרק ופרק.
מאמן מאנדי
האשראי בוזבז

עובדה יסודית אחת: בעוזבו השאיר מאנדי
את הנבחרת הלאומית באותו מצב בו היתד,
בבואו.
דור שחקנים חדש. התקופה בה פעל
מאנדי בארץ הייתה תקופה בלתי רגילה.
היא כללה שתי תופעות, שהיוו עבורו
הזדמנויות ששוב לא תעמודנה לרשות מאמן
אחר. הוא פעל בתקופה של חילופי
משמרות בכדורגל הישראלי, כשהכוכבים
הותיקים נאלצו לפנות אחד אחד את מקומם
לצעירים. והוא הגיע בדיוק בתקופה
ששפע מפגשים בינלאומיים הוציא את
הכדורגל המקומי אל הזירה הבינלאומית.
סביב שתי תופעות אלה, הצטבר בקרב
הכדורגלנים ואוהדי הספורט׳ ,מטען אדיר
של התלהבות, שאפתנות וכוח־רצון. מטען
זה שימש בסים להצלחתו של מאנדי בשנת
פעולתו הראשונה, אולם הוא ביזבז את
כל האשראי, חסר התחליף, שניתן לו. דור
השחקנים התחלף, אבל הדור החדש אינו
עולה על קודמו אם אינו נופל ממנו.
ומיפגש בינלאומי עם נבחרת זרה חזקה,
שוב אינו מהוה אתגר עבור הנבחרת, אלא
מבחן מדאיג ומפחיד.
קיימות הרבה סיבות לכשלונו של ימאנ־די,
ולא כולם תלויות בו, באישיותו, או
בידענותו המקצועית. אולם אם גיולה מאנדי
עצמו נושא בחלק מהאחריות לכשלונו, הרי
זה משום פשרנותו וההליכה־בתלם שלו.
הוא לא ידע לחולל מהפכה, בתקופה שאיש
לא יכול היה להתייצב מולו, הוא נכנע
ללחצים ולנוחיות הפרטית שלו, ובמקום
להקים מושג חדש של כדורגל בארץ, הפך
לחלק מעולם הכדורגל הקודם, הרקוב, אכול
התככים והמפלגתיות.
קשה לדעת כיצד היה נוהג אדם אחר
במקומו, וכיצד היה מאמן אחר מסוגל
לנצל את ההזדמנות הבלתי חוזרת, של
המצב שהתהוזה בארבע שנים אלה. אבל
אפשר רק להצטער על כך שמאחורי הידע
המקצועי המעולה, לא ניצבה גם אישיות
בעלת קומה, שהיה ביכולתה להפוך את
העולם הזה 1342

נצחון, או אפילו משחק מעולה, נגד סטוק־סיטי.

אולם
מה שהתחולל על המגרש, דמה,
במשך 90 הדקות של המשחק, לבדיחה
גרועה על חשבון הקהל. זה היה משחק
בסלדמושן. הכדורגלנים הבריטים, נעו על
המגרש, כאילו היו בשעת מסיבת תה של
אחר־צהרים, וכאילו עשו טיובה בעצם נוכחותם
על המגרש. הם היו אדישים, לא
הפגינו שמץ מיכולתם, שעבור הזכות לראותה,
שולמו להם סכומים גבוהים.
אפשר היה להסביר את התנהגותם בהקשר
עם השרב הכבד ששרר במגרש. אולם
ספק אם הבריטים המאופקים היו משחקים
כך, לו ניצבה בפניהם נבחרת שהייתה מכריחה
אותם לשחק. וזה היה הבזיון המחפיר
ביותר — שגם בהופעתם הבטלנית לא היה
לבריטים בעצם נגד מי לשחק.
הקהל שרק. מי שקיווה כי הסיכוי
להתעלותו של הכדורגל הישראלי טמון בדור
ההמשך, נחל בשבת אכזבה מרה. מבין
16 הכדורגלנים הישראלים ששותפו במשחק,
היו 11 שייכים לאותה עתודת־נוער, בה
תולים תקוות כה רבות. רובם התגלו במהלך
המשחק באפסות מוחלטת. ולא היה
זה משום שלא רצו, לא השתדלו, או
זילזלו במשחק. רובם תרמו מאמצים רבים.
הם פשוט לא יכלו לעשות דבר. מלבד המגן
השמאלי ליאון, ששמר אישית על סטנלי
מתיוס, ובשל משחקו הנוקשה הכריח את
שועל הכדורגל הותיק לותיר על כל קרב
מגע, נראו כמעט כל השאר מגוחכים. בפעם
הראשונה מזה שנים, שרק הקהל וקרא
קריאות־בוז מעליבות לעבר שחקני הנבחרת,
הכריח את המאמן להחליפם באחרים,
שלא היו טובים מהם.
בכל מהלך המשחק לא נבעטה לעבר שער
סטוק־סיטי אפילו בעיטה אחת שסיכנה את
השער. לא נראתה אף התקפה מתוכננת שהיתר׳
פרי מחשבה. לא היה כל מבצע אישי
בודד שהיה ראוי לשבח. סטוק־סיטי ניצחה
בתוצאה .0:1אבל התוצאה האמיתית׳ היתד,
אפם אחד גדול.

ארמון אביבי-דירה מ רוו ח ת וברי אה
ל הנ אתם ולברי או ת ם של כל בני
ה מ שפ חה, ב מ חי רי ם ללא ת ק די ם
וב מ שכנ ת א של ־ 20.000.ל״י בריבית
.870 דירה בנוה היא על קרקע
פרקית בבעלותך הבלעדית
ההשקעהה קו ב ה ביותר.

במדינה
>המשן מעמוד ) 16

בצאת השמש עם שחר מתעורר הי קו ם ו היו ם
בא. גם מחר תצא השמש עם שחר ו הי קו ם יעור
ועוד יו ם יבוא. היו ם או מחר — השמש מ אי ר ה
ומחממת.
מ ׳ רומית — החברה הרא שונה והגדולה בישראל
ובעלת מוני טין בינל או מי ש ה חלה בניצול
קרני השמש ה מ בו ר כו ת ל חי מו ם מים בביתך.
א מנ ם, דוודי שמש מירומית הי חי די ם בעלי
ציפוי סל ק טי בי) י ק רי םבמקצת מדוודי שמש
א חרי ם. ה ם בנויי ם מ חו מ רי ם טו בי ם יותר. ה ם
טו בי ם יותר. הםה טו בי ם שאפשר להשיג. מ ה
עוד ש מ ׳ רומית הי חי דההמ עני קהאח ריו ת
ממ שית ל 5-שנים וה שרות המצוין.
ת ל ־ אביב: רחוב הירקון ,3 2 5טלפון 4 1 1 1 5

ירושלים
שדרות
יפו :
טלפון 2 5 3 7
,1 7 העצמאות רחוב
חיפה :
ירושלים: רחוב שלומציון המלכה ,7טלפון 23 3 3 9
בארשנע ׳ :רזזובהעצמאות ,4 9טלפון 3061
209
הרצל
רחוב
רחדבות

התקנים הישראלי.
גורדון לבינסון אילון

מרעישה!

הפ תעה

שיא סרטי המתח בעל פרסי הזהב
של צרפת, איטליה וגרמניה

עולמו המס תו רי
של ד ־ ומבוז

קפריסין 6ימים ־ 195ל יי
8ימים ־ 275ל י
סו ימים 15ל״י
בבתי-מלון דרגה א׳

בהשת תפו ת הכוכבי ם הי שר אליים :

דליה

זאב

לביא

ב ר לינ ס קי

והכוכב ה הוליבו די

3תוכניו ת מ תוך 4,000
טיולי ם לכל ח ל קי תבל

לק סבדקר

הצגות בכורה השבוע בקולנע

״ מ ת מיד
( 6הצגות ליום)

שרות נסי עו ת ו תיירו ת בע״מ
באי כוח תו מ ס קו ק וגנו
תל־אביב, רח׳ בן־יהודה ,32 טל4 .־59121
ירושלים, מלון המלך דוד, טל 24441 .
חיפה, דרך העצמאות ,62 טל 3011—4292 .
אילת, המרכז המסחרי, טל 2682 .׳
אופקים בע״מ

כראון את כילד

,העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש רא ל י
המערבת והמנהלת תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס. דפוס משה שהם בע״מ, ת״זב
פין . 6העירך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד. דע״מ.

9בחנות תשיג מבחר עשיר של בדים מתוצרת
הארץ, מוהייר וטרילין אנגלי,
מן האיכות המעולה ביותר. מיטב
האריגים לחליפת נאה ואלגנטית
אצל כראץ את כילד, תל-אביב,
רחוב נחלת־בנימין ( ,43 טל,)64005 .
ומייחד לעונת הקיץ.

למשפחה יהודית אינטלקטואלית תחיקה בפולין.
סטחוביץ׳
הוא השם התשיעי אותו היא
נושאת, לאחר שמונה נשואין שנסתיימו בפרידה.
מסבירה היא :״אני לא יכולה
לחיות עם גבר אחד יותר משנתיים. אחרי
שנתיים אני מרגישה אל בעלי כמו אחות
לאח, ואני לא יכולה לחיות עם אח חיי
אישות.״
על אוסף בעליה נימנים, בין השאר, סופרים,
אמנים, גנרלים פולניים, ואפילו קונסול
פולני בארץ־ישראל, עימו הייתה בארץ
לראשונה לפני עשרים וחמש שנר .,בעקבות
אחד מקשרי הנש! אין שלה, עברה איזבלה
לנצרות. את הד,יפן עשה אחד מבעליה
הראשונים, אשר התגייר עבורה, מתגורר
עתה בחיפה.
פקולטה להריגה. צ׳ייקה התחילה
לכתוב רק אחרי המלחמה. אולם היא הייתה
כבר ידועה מאוד בתרשה עוד לפני המלחמה,
כאחד מאנשי העילית האינטלקטואלית.
רוב ספריה הם למעשה ספרי זכרונות של
חייה הרב־גוניים והאכזוטיים.
ספרה הראשון, שיצא בשנת ,1946 בזמן
שהייתה קצינה בצבא הפולני, היה קובץ
שירים, שנכתבו תחת השפעת החיים בתקופת
השואה: גטו וורשה, הבריחה מרכבת
המוות לטרבלינקה, והלחימה בין שורות
הפרטיזנים.
״כאשר קיבלתי את הנשק, נשארה לי
מטרה אחת: נקמה,״ מספרת הסופרת .״כשהייתי
קצינה בצבא הפולני, סיפרו לי קצינים
רוסיים־יהודים איך העבירו שבויים גרמניים
לעורף: הם הובילו אותם ערומים
במשאיות, במשך לילות רצופים, בקור של
עשרים וחמש מעלות מתחת לאפס. בבוקר
אפשר היד, להטיל החוצה מן המשאיות רק
בולי־עץ קפואים. אבל כשהרגתי אני את
הגרמני הראשון, הלכתי הצידה והקאתי.
למדתי בשתי פקולטות, אבל אף אחד לא
לימד אותי להרוג. יאשה, הרוסי, לימד
אותי לשתות ספירט כתרופה, ועד פוצ׳דאם,
המקום בו נסתיימה המלחמה, הייתי תמיד
שתויה.״
מן המלחמה יש לה זכרונות־זווער. מעיירה
גרמנית קטנה. שם ציוותה צ׳ייקה על פלוג־תה
להוציא להורג את כל הגברים בין הגילים
16ל־.60
הרוסים עצרו אותה לאחר מעשה אבל
היא יצאה מך הצרות תודות לקשריה הטובים
עם אנשי השלטון הפולני דאז.
״אחר־כך ידעתי כבר איך להסתדר. מותר
היה לי להעמיד אל הקיר רק את אנשי
הס״ם. ומי מבין הגרמנים לא היה איש
ס״ם?״ מספרת איזבלה.
כיום צ׳ייקה היא אשה מבוגרת, המסתובבת
הרבה בעולם, ורושמת את זכרונותיה
וחוויותיה. גם ביקורה בישראל מיועד להוליד.
ספר נוסף.
עד היום הספיקה צ׳ייקה לבקר כמעט
בכל אירופה ובשני חלקי אמריקה. בברזיל
עצרו אותה בגלל אי־הבנה משעשעת .״חשבו
שאני דולורם איברורי (המהפכנית הספרדית
המפורסמת),״ מגלה צ׳ייקה .״עיתונים
בראזיליים כתבו אז שבעקבמזי הולכים
אש וחורבן. ואני ישבתי ושתיתי
קפה. כל העיתונות הפולנית התפוצצה אז
מצחוק.״

החי

• מלפפון חמוץ: בלוד, כעם שמעון
אחיון על אשתו, שלא עזרה לו בקטיף
מלפפונים, קטף אותם בעצמו, אכל
את כולם כדי להרגיזה, הועבר לבית־חולים.
• אפריטיף: בירושלים, כשהזמין אורח
במסעדת־פאר מאכלים שונים, הוסבר לו
שאי-אפשר לקבלם, והם צויינו בתפריט
רק כדי לגרות את תאבון הסועדים.
• קולקטיביות רעיונית: בתל-
אביב התבקשה המשטרה לחקור את סיבת
העלמם של בגדים מחנויות איווניר, גילתה
שר,גניבות בוצעו על־ידי חמש זבניות שונות,
שלא ידעו אחת על השניה.
• בורא פרי הכרז: באשקלון, מוקמת
מסעדה צרפתית, בשיתוף עם הברד,
הסתדרותית, בה יזרום יין מתוך ברזים.
• חלומות לכנים: בבאר־שבע, כשנשאלו
ילדי כיתה ב׳ ,מה ברצונם להיות
כשיגדלו, ענתה ילדה יוצאת צפון־אפריקה:
״אשכנזיה.״
9עיר מקלט: בירושלים, חשד דני
טיקטינסקי בחבורת נערים כגונבי קטנוע,
טילפן למישטרה, עזר לה בחיפושים אחר
הנמלטים, ומצא את החשודים במועדון
מפא״י המקומי כשהם עסוקים בניהול מסיבה
וניצוח על תזמורת המועדון.
העולם הזה 1342

תרריך
העולם ר,זר• ממליץ מה לראות, נזוז לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

במחזהו של טנסי ויליאמס אודות בתולה
כרונית המגלה את המין ערב דעיכתה.
לורנם הרווי.

• מהומה רכה על דא מאומה
(התיאטרון הקאמרי, תל־אביב) עיבוד חדיש
של הקומליה הקלאסית של שקספיר, בידי
הבמאי ליאונרד שמקל. חנה מרון, יוסף
ידין וזלמן לביוש בתפקידים ראשיים.

• הנסיכה האמריקאית

(תיאטרון

העונות) בוניפאציוס־ויקטור־פליקם לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניסים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.

• מעגל הקיר הקווקאזי

(התיאט
רון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחזה
ההמונים של ברטולט ברכט, אודות יחסיותו
של הצדק. מישחק מצויין של חיים טופול
וזהרירה חריפאי.
• הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דריו
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. ביום חיוזר של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
• מו ר א (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית, המתיימרת לבטא את
הווי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזהו של
יוסף בר־יוסף, שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים בת־שטיין־כהן
ויורם גאון.
• אירמה לה״דום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

הוא
והיא

(התיאטרון האינטימי)

בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• האידיוטית (תיאטרון אהל) קומדיה
בלשית קלילה, על עוזרת־בית פאריס-
אית המסתבכת באהבה, ברצח ובחקירה.
ז׳רמיין אוניקובסקי מתגלה כקומיקאית מוכשרת׳
בהחליפה את גילה אלמגור, ואורי
זוהר גונב את ההצגה בעצם נוכחותו הבימתית.

:ערוכות

אריאל כריטל

(גלריה בת־שבע,

תל־אביב) תערוכה מיוחדת במינה של כלי
זכוכית אמנותיים מקוריים.

• תערוכת האביכ 1963

(גלריה

,220 תל־אביב) 20 ציירים ישראליים, מציגים
את מיבחר יצירותיהם האחרונות. בין
הבולטים במשתתפי התערוכה: זריצקי, סטי־מאצקי,
כהנא וקריזה.
0 ביתן
חתן אמני

מרדכי ארדון (מוזיאון תל-אביב,
הלנה רובינשטיין) 40 מיצירותיו של
פרס ישראל לציור, הנימנר, על צמרת
הארץ.
משהגת (המוזיאון לאמנות חדיחיפה)
רישומים וציורים ריאליסטיים

של צייר ישראלי צעיר, שזכה לשבחים
נדירים בחמש שנות שהותו בארצות אמריקה
הדרומית ובארצות־הברית.

• אוסאג׳י אוסיפו

כדירות נעורים

(חן, תל-אביב)

עולמו של עבריין צעיר המתמרד נגד החברה,
בסרט בריטי כנה ונוגע־ללב. מיש־חק
מצויין של כוכב חדש — טום קורטניי.

המרתף (פאריס, תל־אביב) סרט

מתח ואמנות ישראלי, בביצועו של שמעון
ישראלי, על נושא החשוב לכל ישראלי.
אסיר דכאו משוחרר, המוצא את הגרמני
אשר גזל את נערתו ואת ביתו והביא למאסרו,
שואל את השאלה: לנקום או לא
לנקום? ביצוע פיוטי, בצירוף קטעים תעו־דתיים
מרתקים.
0ניטימה אחת של אושר (פאר,
תל־אביב) בתול ובתולה מגלים את המין,
משלמים עבור בורותם בנשואי־הכרח כושלים.
סרט הגל־החדש הבריטי, רגיש ומפתיע
בכנותו.

0כמיכהן התשוקה

0איש הציפורים מאלקטראז
(מאי, חיפה; הבירה, ירושלים) בית־הסוהר
כאולפן ליצירת מדענים, בסיפור חייו האמיתי
של אדם שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה
בחייהם של בעלי כנפיים. ברט לני
קסטר.

0נדנדה כשניים

(אורה,

חיפה)

תופרת יהודיה מתגוננת ־בפני הבדידות ו־ניו־יורק,
באהבה חפשית. שירלי מקליין.

0הסנאט ימליץ ויאשר

;מוריה,

חיפה) אחרי שגילה לעולם את ישראל ב־אנסודוס,
מגלה אוטו פרמינג׳ר גם את אר־צות־הברית,
כפי שהיא משתקפת בפוליטיקת
חדרי־ד,מיטות של הסנאטורים, הקובעים את
דמותה.

בידור

הדוכדכן הפורח מסאקורה

(היכל התרבות, תל־אביב) תערובת ססגונית
של פולקלור יפאני בסגנון ת-אטרון קאבו־לוי,
עם מוסיקול אמריקאי מאומץ, בנוסח
המזרח. משחק, רקוד, שירה, מוסיקה, חתיכות
ותעלולי־במה מרתקים.

הקאכארט הספרותי

פצצת הזמן

(מועדון
הזוכים בפרסי תנחומים קבלו
הודעות

החמאם,

החמאם, יפו) אורי זוהר בתוכנית יחיד של
פזמונים, מונולוגים, הלצות ואילתורים,
שעיקרם סאטירה פוליטית אקטואלית, על
המתרחש במדינה.
(תיאטרון

יפו) המימשל הצבאי, הש״ב, היחסים עם
גרמניה ופישפש בממשלה — הם כמה מנושאי
תוכנית סאטירית חריפה. רביעיית־המועדון
שרה פזמונים של חיים חפר, משחקת
בדיחות של דן בן־אמוץ וחוזה עם
הצופים ביומן־קולנוע מבדח.
0אדי קאלכרט :״האיש בעל חצו-
צרת־הזהב״ ,שזכה לתהילה עולמית עבור
ביצוע׳ להיטים בחצוצרה, בקונצרט של
נעימות בידור.

ת ל ״ א כיזי ה

( מו ע דון

0חנה אהר״ני

(רמה, רמת־גן; אדי-

סון, ירושלים) הופעתה המרשימה של הזמרת׳
הישראלית, המצטיינת בתרבות מוסיקאלית
ברמה גבוהה.

מו ע דוני ם

מריה רמיוזה

גו לדךגייט

העולם הזה 1342

בתיהם

התכ שיר הי חידי
המחסל סופית
פגמי

בגרות

התייאטרון,

תל־אביט פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי׳
0דויד ברגלס: ערב מרתק עם איש
הקסמים הבריטי, שבהופעה אלגנטית ותרבותית
מדהים את קהל צופיו בשפע להטוטים
והיפנוטים בלתי נתפשים.

אנדק

(אדריה, תל-אביב)

זמרת שאנסונים צרפתייה, המלחינה גם את
מרבית שיריה, בהופעה נעימה.

• השליח ממגצ׳וריה

אנ ד7ן :

מי צד את מי? המורה המזדקן (לורנס
אוליבייד ).את בת הטיפש־עשרה, או להפך?
סרט י אנגלי מרתק, מישחק מצויין.

קלצ׳קין, תל־יאביב) 40 יצירות של פסל ניגרי
צעיר, הממשיך לפסל לפי מסורת שבטי
ארצו.

תל־אביב) שבוי אמריקאי החוזר מקוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה.
פראנק סינטרה, לורנס הרווי.
0קיץ ועשן (אלנבי, תל־אביב) תצוגת
משחק מרהיבה של ג׳ארלדין פייג׳,

הפרסים

(חן, ירושלים)

(גלריה הדסה

(בן־יהודה,

אלה

(מועדון

כליף,

יפו)

רביעיית־הזמר הכושית הנודעת, שכבשה בשעתה
את הארץ, בתוכנית חדשה של פיז־מונים
ושירים, בביצוע מוסיקאלי רגיש.
0ג׳ימי לויד (צברה, תל־אביב) הזמר
הכושי, כוכב הטלביזיה הבריטית, מגיש
מיבחר שירי־רגש אמריקאיים בביצוע מעולה•
מספר נוסף בתוכנית: בארי קרוקר.

גלידה ספציאל
של שטרן
עם סירותטריים
תל־אביב, דיזנגוף 189

ס הקיץ בא ואתו עונת הרחצה.
לויקטור, החנות האלגנטית להלבשת
גברים בתל־אביב, רחוב בן־
יהודה ( 6ליד מוגרבי) פתרון לכל:
בגדי־ים מרהיבי עין בצורת סליפ,
ביקיני ושורטס מסטרץ׳ ,מניילון
ומבד: חליפות לים וסט של חולצה
ומכנסיים); שורטס נוחים לים ולעיר:
חולצות נאות ד.מ.צ. מפרלון ומדיו־לן
וכן חליפות קיץ, ז׳קטים ומכנסיים
ממוהייר.