גליון 1343 מתאריך 4 ביוני 1963

מספר 1343

שכה

י״ב פיון תשכ״ג4.6.1963 ,

אוד על עברו של ידיד פרס

המחיר 75אגורות

אחד המחזות המחפירים ביותר בתולדות
העיתונות הישראלית נערך ביום החמישי
האחרון, באולם מלון השרון.
למען גרמני — מי שהיה חבר פלוגת־סער
נאצית וקצין בצבא הרייך השלישי —
עסקו נציגי ממשלת ישראל בהחנקת חופש
הע תונות העיברית, על אדמה עיברית.

מארחיו של שטראוס קיוו כי יוכלו להכתיב
לכל העיתונות את כללי המישחק ה־מחיס
להם. הכלל הראשון: לא לחטט בעברו
של שטראוס. אולם הם ידעו כי עיתון
אחד במדינה יפר כללים אלה וישאל —
בנוכחות האיש, פנים אל פנים — את השאלות
העובדתיות הנוקבות הנוגעות לעברו
האישי. מערכת הבילוש, ההאזנה־הטלפונית
וביקורת־הדואר של מנגנון־החושך
אף הודיעה לפרס מראש מה טיב החומר
שנאסף על־ידי העולם הזה לביסוס שאלותיו.
שאלות כאלה, במסיבת־עיתונאים פומבית,
לעיני העולם — יכלו לגרום לשערוריה
בינלאומית, לשים לאל את מטרות בואו של
שטראוס. אך דווקא אותן מטרות עצמן דרשו
קיום מסיבת־עיתונאים פומבית, לעיני
העולם, על אדמת ישראל.
על כן עמדו פרם ושות׳ בפני השאלה:
איך לערוך מסיבת־עיתונאים, ולסגור אותה
בפני עתונאי אחד ויחיד — נציג העולם
הזה.
עצם קיום השאלה כלל, כמובן, מחמאה
עצ מר, לשבועון זה. הוא הוכיח כי מבין
כל עיתוני המדינה׳ ,רק אחד מעורר את
פחדם של פרס ושות׳ ,ממריץ אותם להמציא
שיטות מסובכות להתגוננות בפניו.
השיטה שנתקבלה היתה פשוטה, לכאורה.

המארחים הועמדו במצב עדין: להשלים עם
המצב, או להוציא את העורך בכוח הזרוע,
לעיני העולם?
בשעה שהעורך תפס את מקומו, במרכז
האולם, נערכה בחוץ התייעצות קדחתנית.
קציני־מישטרה ושרותי־הביטחון נועדו יחדיו,
ניגשו לטלפון והמתינו להוראתו האישית
של שמעון פרס. בינתיים הוכן כוח
מישטרתי להוצאת העורך בכוח. המועד שנקבע
לתחילת המסיבה חלף מזמן, ובאולם
גברה אי־הסבלנות.
פרס החליט, כנראה, כי הוצאת העורך
תביא לשערוריה שתכה הד בעולם. בינתיים
נמסר לו כי העיתונאים נרגזים, וכי
הוצאת העורך עלולה להביא להתפוצצות
המסיבה כולה. הוא נאלץ להשלים. אך הוא
פקד על מנהל לישכת העיתונות המקומית
(הכפוף למישרד ראש־ד,ממשלה) שלא לתת
לאורי אבנרי לשאול שאלות. פרס עצמו
עלה על הבמה, יכול היה לפקח אישית על
ביצוע ההוראה.

כאשר הגיע תור השאלות, הרים העורך
את ידו ואותת שהוא מבקש את רשות הדיבור
להצגת שאלות. מנהל המסיבה פסח
עליו, העניק את רשות־השאלה לעיתונאים
מימין ומשמאל. באולם פשטו רחשושים,
והכל המתינו להמשך ההתנגשות.
לבסוף קם אבנרי על רגליו, בלי רשות.
התפתח דו־השיח הבא, באנגלית:
אפנדי: אני מבקש להציג כמה שאלות.
אני רואה שפוסחים עלי.
ראש לישכת העיתונות • :אני יודע
זאת. לא אתן לן לשאול שאלות.

אלפי צעירים בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי נחיתות
ובושה, שעה שר״,נקודות השחורות״ פוגמות בעור פניהם
דווקא בתקופת חדוות הצמיחה שלהם.

מ\01£/־610

תכשירי ״ביו קליד״ הבדוקים של הלנה רובינשטיין כבר
הביאו רווחה למיליונים בכל העולם. בעזרתם אפשר
לקבל תוך זמן קצר עור טהור מפגמים, בריא ויפה - -
שהוא לא רק יסוד למראה נעים, אלא גם להרגשה טובה.
חוברת הסבר מיוחדת על מלחמה בפגימות ושמירת העור
תישלח חינם לכל דורש, במעטפה סגורה וחלקה עם
סימון אישי. נא לפנות בכתב למחלקת ״פגמי עור״
מעבדות הלנה רובינשטיין, ת .ד , 1 .מגדל העמק.
תכשירי ״ביו קליר״ — רק בחנויות תמרוקים מאושרות
ע״י הלנה רובינשטיין.

אכנרי עומד כאופן הפגנתי, שעה שעתונאי אחר מציג שאלה

11>11181;6111ו11616113,11

רוצה. לראות קורידה בסרגוסה?
רוצה לשכשך במימי הריביארה?
רוצה לראות את פרים־של־לילה?
לטפס על הר פילטום בשוויצריה י
ורומא? והמערה הכחולה בקפרי י
הרשם עור השבוע ל״טיול הספרדי״ של
״מסע הצעירים 63״ !
ההרשמה ל״טיול האנגלי״ נמשכת.
פרטים:
אישהא־לויד בע״מ, נסיעות ותיירות, ת״א, רח׳ הס ,1טל 58310 .

״הע ולם הזה״ ,שבועוןהחושותהישראלי
המעיכת והמנהלי תל־אביב, גליקסון ,8טלשון ,226785ת. ו.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע־ם.

יום לפני מסיבת־העיתונאים כבר פירסם המנגנון
של פרס בעיתונות כי המסיבה תיערך
רק ״לעית־נות היומית והזרה״ .ניסוח
מוזר, שכלל את כל העיתונאים בישראל —
זולת נציגי השבועונים. במיקרה קיים בארץ
רק שבועון גדול אחד, המכסה בעיות מדיניות:
העולם הזה.
זוהי אותה שיטה בדיוק ששימשה יסוד
לטיוטא החדשה של חוק לשון הרע: כללו
חמורות ביותר,תוך ציון,
בחוק הוראות
שהוראות אלה אינן חלות על העיתונים היומיים.
משמע: הם יחולו על שבועונים
בלבד, ואיש אינו מסתיר כיהכוונה לשבועון
מסויים מאוד.

היה עלינו להחליט באיזה קו לנקוט לגבי
מסיבת שטראוס. אילו השלמנו באפם־
מעשה בהתנקשות חדשה זו, היינו מועלים
בתפקידנו. הוחלט כי איש העולם הזה יופיע,
וייכנס בכוח. וכדי לתת למעשה את
המשמעות ההפגנתית המלאה, הוטל התפקיד
על העורך הראשי עצמו.
בפתח האולם נסתבר כי כבר הוכנה לאורי
אבנרי קבלת־פנים. הדלת נחסמה על-
ידי קבוצה של אנשי ש״ב ושוטרים, ביניהם
שומר־ראשו האישי של דויד בן־גוריון, ש־גוייסו
במיוחד כדי למנוע את כניסתו של
האיש היחיד אשר שמעון פרם חשש בפני
נוכחותו. בידי אנשי־ר,ביטחון היתד, רשימה
שמית מודפסת. הם הודיעו קצרות כי שמו
של העורך אינו מופיע בה, ועל כן לא יתנו
לו להיכנס.
אבנרי, שפרץ בחייו חסימות רציניות
יותר, חדר בכוח בעד החסימה ונכנס לאולם.
שם נתקבל בברכה על־ידי העתונאים המקומיים
והזרים, שהיו עדים להתנגשות.

אפנדי: מדוע?
ראשה לי שכה: אתה לא הוזמנת!
אפנדי: מדוע?
ראשה לי שכה: אם תמשיך להפריע,
אאלץ לתת הוראה להוציא אותן בכוח.
אכנדי: בבקשה. עשה זאת! האם מר
שטראוס פוחד משאלותי?
ראשה לי שפה: אני מזהיר אותן שאוציא
אותן.
אפנדי (בגרמנית, בקול מורם, ישר אל
שטראוס) 816 :ו!6נ 1ם ו 81:131185, 1מ*!!״
׳׳?מס^&עיין •זסין ה ר שטראוס, האס
אתה פוחז משאלות?״)
שטראוס הרכין את הראש, לא הגיב.
ראש הלישכה מסר את רשות־השאלה לעיתונאי
אחר. אבנרי נשאר עומד באופן
הפגנתי, באמצע האולם, עד סוף השאלות
— תזכורת מבישה למארחים ולאורח.

כאן תשאל, מן הסתם: ובכן, מה עשו
העיתונאים האחרים? האם הפסיקו את המסיבה,
כמחאה על המחזה המחפיר שנערך
בנוכחותם? האם הודיעו שלא יוסיפו לשאול
שאלות, עד אשר תינתן לנציג העולם
הזה זכותו הטיבעית?
התשובה המעציבה היא: לא. רבים מהם
סובבו את ראשם אל העורך, חייכו או קרצו
לעברו לאות עידוד ואהדה אילמת. אך המסיבה
נמשכה, והעיתונאים שיתפו פעולה.
העיתונאים ידעו, כמובן, כי הטענה בדבר
אי־הזמנת ״השבועונים״ בשקר יסודר .,במסיבה
השתתף נציג שבועון אחר — שבועון
משרד־ד,ביטחון עצמו.
יתר על כן: רבים מבין העיתונאים הזרים
הם נציגי שבועונים דווקא — כגון לייף,.
(המשך בעמוד *)
העולם הזה 1343

משקה עם אופי
הרשה לנו להזכירך רגע
של הנאה. ישיבה בחבורה,
בידך כוס של ״גולדסטאר״
צוננת ממנה אתה גומע ב־אטיות
ובתענוג את המשקה
המרווה והמרענן...

בגמיעה כזו אתה חש בכל
התכונות המיוחדות של בי רה
״גולדסטאר״ .עם שתיי־תה
תסכיט ללא היסום כי
היא הבירה הטובה באמת.
(לא בלי סיבה מחירה גבוה
יותר מהבירה הרגילה ב בקבוק
הגדול).

...ה ר אוי לשמו — את הבירה
הראויה לשמה — ״גולדסטאר״.
מרווה צמאון, משיבה נפש ואינה
משאירה שום טעם לואי.
אך הקפד תמיד לקבל את
״גולדסטאר״ הא־
* 1 מיתית — הבירה
עשירת הטעם :
בבקבוק או מ-
החבית•

גו לדסטאר

בקפדנות אנו שומרים על
תהליכי ייצור ״גולדסטאר״
במפעלנו, שהוא הוותיק במומחה
בישראל. יותר בינלאומי
לבישול שיכר
ו מ מי ד ע1ג¥-ץ פ{ 1ז ,) 1שיש
לו נסיון במלאכת מחשבת
זו יותר מלכל אדם אחר
בארץ, הוא האחראי לשמי רת
הטעם העשיר וה״אופי״
המיוחד של ״גולדסטאר״.

טעםמ פו רסם
כן ״אופי״ היא המילה
המתאימה לבירה מעולה זו
ולכן גם מעדיפים אותה
אנשים בעלי אופי — ה מחוננים
בטעם אנין.
זאת ועוד — אין אנו
נחפזים להוציאה לשוק. ב משך
6שבועות רצופים
נתונה ״גולדסטאר״ במיכלי
ענק מצופי זכוכית — בם
מתגבש ומשתמר טעמה המפורסם

זכרו!
נ עי ם
אל תשכח את ״גולד־סטאר״
,הבירה האמיתית
בארוחה ראויה לשמה, ב כיבוד
לאורחים, בכל הזדמ נות
של רגיעה ונופש.
וזכור — ״גולדסטאר״
אינה משאירה כל טעם לוא־בפה(
.רק זכרון נעים שי,
טעם נפלא).

צילום קר- 1קדרו!

(המשך מעמוד )2
טייס, דר שפיגל, ועוד. נוצר המצב האבסורדי
שעל אדמת ישראל ניתן חופש־העיתו־נות
לשבועונים זרים — אך לא לגדול השבועונים
בישראל, אחד משלושת העיתונים
הנקראים ביותר במדינה.
בכל זאת לא הגיבו אנשי העיתונות המקומית
והזרה (שגם הם, ברובם, ישראלים).
אילו היתד, להם שהות להיוועד ולהתייעץ,
קרוב לוודאי שהיו מוחים ומסיקים מסקנות
כלשהן. אך זה לא העיקר.
העובדה המכרעת היא כי בו במקום לא
היתר, תגובה ספונטאנית, בריאה. לעיני עיתונאי
ישראל אפשר היה לדרוס את חופש־העיתונות
בגסות וביוהרה, מבלי שהדבר
יביא להתפוצצות מיידית.
כאשר נעשה הדבר בנוכחות— ולמען —
איש שהיה בעצמו נאצי פעיל בימי הבראשית
של הרייך השלישי, אי־אפשר להימנע
מן האסוציאציה: הרי כך זה היה גם

שם! גם שם זה התחיל בדברים קטנים. ורק
כאשר נסתבר לרודנים כי הדבר אפשרי, כל
אין התנגדות ספונטאנית ומוחצת — הקיץ
הקץ על העיתונות הגרמנית. שום חוקה,
שום עקרונות מופשטים לא יגנו על חרויות
האזרח מפני כוחות־החושך, בהעדר תגובה
ספונטאנית, אוטומטית, של כוחות־האור.
ניראה כי העיתונאים עצמם לא הרגישו
עצמם בנוח אחרי המסיבה. ולראייה — מבין
כל העיתונים העיבריים העזו רק שלושה
(הצופה, חרות, למרחב) להזכיר את ההתנגשות.
כל האחרים — כולל הארץ ושני
הצהרונים — עברו עליה בשתיקה, למרות
שסוכנות עיתי״ם סיפקה לכולם דו״ח מקיף
על כך. לעומת זאת התחרו העתונאים
החרוצים על השגת ״ראיונות מיוחדים״ עם
שטראום, באישור שמעון פרס.

הדבר המצער הוא כי בגרמניה עצמה
מכתבים ידידי ישראל

אתאר

ק > טנת

קי בו׳ו

ונמצא למכירה בקיוסקים
בתוכן:

מיכאל נתן -

עברה

אורח הכבוד של שר הבטחון
דן אלמגור -האורח
אורי אבניי -הבלם — מפ״ם!

שמואל גפן -
שנאה בחשבון צלול

עמוס קינן -

איך עושים סרט אמנותי
עדין — שגריר־רוצח
אלברט בועז עכרון -

המורד בערכי המוסכם

בנימין עמרי —

תחזית יחסי הכוחות

מחיר הגליון 45 אגורות
דמי חתימה לשנה 10 :ל״י
הכתובת: ת .ד ,3006 .תל־אביב

נ ה רי ה

4מחזורים של 10 ימים:
5.7 ,16.7 ,28.7 ,8.8

ד. נ .אשרת
טלפון: בהריה 920043

במחזור של ,28.7נותר רק
מספר מקומות מצומצם.
במחזור של 8.8
אין יותר מקום.

החלהההרשמהל קו ר ס הקי ץ
(יולי־אוגוסט 2 ,אבשבוע) ל־

קורנו ת
עבריתו/או אנגלית
ב־״אולפן ג רג״

ההצלחה מובטחת! ההרשמה:

את מי יזמין י טר פרם אחרי שטראום?
אני מציע לו להשתדל למען שיחרורו של
מר רודולוי הם, הכלוא עדייו בשפאנדאו, ולהזמינו
לארץ כאורח
משרד-הבטחוז.
הנה סגולותיו של
מר הס, כפי שאפשר
לפרסמן בהודעה
רשמית: אומנם היה
נאצי בימי נעוריו,
אד כפר על כד בשנת
( 1941 לפני התחלת
ההשמדה) כאשר
נטש את הרייר
השלישי. עד אז לקח
חלק פעיל מאוד ב־שיכנוע
יהודי גרמניה
לצאת מן הגלות לישראל.
רצה להשלים
בין גרמניה ומדינות
המערב, להס

המשכת המלהמה
ברוסיה — ועל כן אפשר לחשבו לאדריכל
נאט״ו, בו משולבת נם ישראל. אם ייצא ט־בית־הסוהר,
אין ספק כי יפעל רבות למען
כינו: יחסים דיפלומטיים
בין בון וירושלים.
למרבה
הצער, אין
מר פרם יכול להזמין
לארץ את מר
אדולף היטלר. הנה
רשימת הסגולות, המצדיקות
הזמנה כזו:
הקדיש
כל חייו
מחשבה רבה לבע־ייה
היהודית. תרם
תרומה מכרעת לחיסול
הגלויות ונתן
רחיפה מכרעת להקמת
מדינת ישראל.
הי טלר
פעולתו האינטנסיבית
היא שהניחה את היסוד
להסכם השילומים, שהציל את הכלג.
מימיני, תל־אביב
כלה הישראלית.
הצבעתם על כמה דברים המשותפים לאדונים
פרם ושטראום. אד שכחתם את העיקר:
קיימת ביניהם קירבה זואולוגית.
שניהם עופות.
פרם הוא עוף טורף, הנמשד לנבלות.
שטראום (בת־יענה) הוא עוף המצטיין בעיקר
במהירות בריחתו, בעת סכנה.
אהובה לויט, תל״אביב
לא לחינם הלך היען אצל. הפרס — ראה
תמונות.

מזעזעת מכל היא העובדה שהאחראים על
כל החרפה הזאת — רימוחבריכנ סת,
נבחרי העם, ביחס למועד בואו
של שטראום.
ומדוע רימו אותם? — כרי שלא יגרמו
להר שטראום אי־נוחיות קלה, בשאתם כרוזים
נגדו, פעולה דמוקראטית, שהורשתה
אפילו באמריקה בבואו של כרושצ׳וב כאורח.
בדמוקרטיה
אמיתית, שם חמור בזיון־
הפרלמנט טבזיוז־בית־הטשפט, היה האחראי
על שקר׳זה גומר את הקאריירה שלו_ .
איתן מאיר, תל־אביב
ב״דבר״ מיום ,24.5.63 במאמרו ״פרנץ
יוזף שטראום — אורח רצוי״ סותר ק. שבתאי
את עצמו: מצד אחד הוא משלם מם
שפתיים לשוביניזם היהודי בהאשימו את
כל העםהגרמני בפשעי המשטר הנאצי
— למרות שהוא עצמו מודה בהמשך
מאמרו בעובדה, שבכל מקום פורענות נמצאו
גרמנים טובים שעזרו ליהודים; הוא מאשים
את הגרמנים ״שהוכיחו את עצמם
כרוצחים של עמנו ואיןאנויכולים
לעמוד בד ׳ אמותיהם ״ (הדגשת המעתיק)
— ומצד שני הוא מברר את בואו
של אותו ״גדול גרמני״ — שר הבטחוז
לשעבר של ממשלת גרמניה המערבית שהודח
בשל חלקו שנודע לשימצה בפרשת
כתב העת ״שפיגל״.
תמיהה גדולה היא: במה מתבטאת ״גדולתו״
של אותו מדינאי? בזה שהוא שרת
כסגן בצבא הגרמני בתקופתו של היטלר?
בזה שהוא חותר לקראת חימוש הצבא הגרמני
בפצצות אטומיות בזה שהוא
הסתבר בפרשות שחיתות מצחינות? במה
הוא הוכיח את עצמו כדימוקראט? בזה
שהוא ניסה לחסל את חופש העתונות?
שאלה רבתי היא אם הזמנתו של איש
כזה כאורחרשמי של מדינת ישראל
לא תהווה פגיעה במדיניותו של הנשיא
קנדי המתנגדת לאמביציות האטומיות של
אותו ״גדול גרמני״ וסתירת לחי למיטב
הנוער הגרמני המתקדם והמשכיל שיצא ברחובות
בכדי להפגין נגד נסיו! הדיכוי
ובלימת הפה מצד שטראום זה? 1
שלום זמיר, אמירים
העיקר שאוסרים במדינה הזאת את השמעת
המוסיקה של ריכרד שטראום!
יואל כ״ץ, תל־אביב
השבוע נחלתי את אחת מאכזבות חיי,
היה זה בעת עצרת המחאה כנגד בואו של
שטראום.
מיעוט המשתתפים בעצרת זו, כבעצרות
האחרות, הוכיח שוב עד היכן הניע השיתוק
שפשה בעם זה שהראה קבל העולם כולו

:בר־קמא, רח׳ גורדון .5חיפה: בית־ספר. במעלה״
הנרשמיםבחדשיונייה נו מהנחה !

פרם
...ועתה אני ממתין לביקורו הממלכתי
של קורט בכר!
חיים קדיש, ירושלים
מ ן הדין היה להפעיל נגר ביקורו של
מר שטראום את חוק כנוביץ למניעת זיהום
האוויר בישראל!
אריה רבני, טבריה
בכל הפארסה הנוראה הזאת, המתחוללת
סביב שטראום, הרי הדבר הנורא ביותר
אינו כלול בעובדות, כמו מחול ההתרפסות
של פרם ושות׳ בפני הגרמני (כולל חיוכים,
הלבשת מעיל, וכל היתר) ,וגם לא כותרות
ראשיות בעיתונים, כמו :״בון נוטלת על
אחריותה בטחון ישראל״.

שטראום (יענה)
שלא רק שאינו מסוגל לאהוב ולשמוח, כי
אם אפילו לשנוא.
רק בדבר אהר אני עוד מתלבט — אם
ההמונים הללו, שנהרו במוצאיישבת לאולמות
הקולנוע לשם קבלת מנת האופיום השבועית,
ראויים לקיתון של בוז או לרחמים.
יובל
רותם, ירושלים
עובדת ביקורו של שטראום בישראל פגעה
בי כמו מכה של אלה. במשד כמה שעות
הייתי כמשותקת.
כאשר החלמתי מן השיתוק, הרגשתי: כל
התקווה אבדה ״עם ישראל״ מת .״רוח ישראל״
נמוגה. נשארו רק 20 אלף קמ״ט של
המודם הזה ; 343

שונה המצב, כיום, לגמרי, ואין איש ה־מ
טיב לדעת זאת משטראוס עצמו.
כאשר ערך שטראום את התנקשותו השפלה
בשבועון המסויים בגרמניה, קמה כל
העית נות הגרמנית על רגליה. מחאתה המאוחדת
והנימרצת — היא שהכריחה את
השליט הזקן לסלק את נער־החצר הרודני.
האם בשנת 190 מחוסנת גרמניה יותר
מפני הפאשיזם מאשר מדינת ישראל? במילים
אכזריות יותר: האם. סכנת הפאשיזם
גדולה כיום בישראל אף יותר מאשר בגרמניה?
האם קלה מלאכתו של פרם יותר
ממלאכתו של פראנץ־יוזף?

ארמה בי! סוריה ומידבר־סיני, בעלת אוב־לוסיה
הדוברת עיברית. זה הכל.
תיאר, מרקוס, רטת־הדר
ביז הפלאקטים שנישאו בהפגנת מפ״ם
נגד בואו של שטראום, ציינתם כסיסמה המצטיינת
את ״שטראוס לר הביתה — שמעון
פרס כנ״ל!״
אני מערער! פרם ראשון מגיע לפי
שטראו.55
עניות דעתי לכרזה שציינה:
אלי שמיר, תל ׳אביב
הכרזה שהזכירה את שטראוס״ס, וכן הכרזה
שהראתה את דויד בן־גוריון במערומיו
(ראה תמונה; צויירו בידי הצייר יגאל תו־מרקיז,
שהוא עצמו יליד גרמניה.

חופשה בסקנדינביה היא מהנה
ורווית מנוחה -מלאת תענוגות
אל תצא לדרך ללא הכנה מספקת -
תן למומחהלתכנןאתנסיעתך .
פנ ה לסוכן הנ סי עו ת שלך.

תל־אביב, טלפון 58080

תשבץ

בן־־גוריון של תומרקין
לא טעית -דולצ׳ה ויטה

לזה אתם קורים אור־גיה (העולם הזה
?)1342
זה איננו דולצ׳ה ויטה! זה דומה יותר
למרק־בשר ויטה!
תבואו אלינו לשכונה ותראו את האורגיות
שלנו — ויהיה לכם חושר בעיניים!
יוסי ודני, שכונת התקווה
חושכיה במקום אורגיה?

ישראל-מצרים0:7 :

ברצוני להעיר את תשומת לבכם על
הכתבה של העולם הזה ( )1341 על ״תבוסתה
באמצעות מתווכים של ישראל למצריים,״
בשיעור .4:0
לא צריד לאמץ את הזכרון כדי להיזכר
בנצחו! .נבחרתנו על חבש, בשעור ,0:7בעוד
האחרונה גברה על מצריים באליפות עמי
אפריקה בשיעור .0:4
אבי ליפשיץ, תל־אביב

א״א אל ש״כ

...אני מציע בזה את אורי אבנרי בתור
ממונה על שרותי־הבטחון. הוא כותב
כל הזמן על ענייני בטחון, מה יש? צריכים
לתת לו שאנס.
צבי אלון, קר״ת־ביאליק

בקיצור -רוצים לחיות!

לא קשה לגלות פנמים איז־ספור בהצעה
הסובייטית לפירוז האיזור מטילים ומנשק
גרעיני. עם זאת, מי שהימצאותם של טילים
מטילה עליו אימים — יסכים בלב שלם
להסרתם.
אומרים שזו סתם תעמולה. יתכז. אד תחילה
יופיעו צוותות הפיקוח, ואז נחיה, נראה
וניווכח. אר בוודאי שאי: מקום?״שווי־משקל
של פחד״.
אם מדינות דרום-אמריקה העיזו לדרוש
פירוז — אז מה פשרו של הניטנום?
בקיצור: רוצים לחיות! רוצים פירוז!
יוסף לוזינגר, קריית־מוצקין

זכות הקדימה במדור זה תינתן
למכתביהם שד קוראים המצרפים
את תצדומיהם דמבתבים.

ה עו ד

ה 1ה

ירושלים, טלפון 23341

1341

זהו תשבצו השני של הקורא מאיר גזית מרחוב גלבוע 31 גנוה שאנן, חיפה,
המתפרסם בעתוננו. גם הפעם כמו בתשבצו הראשון ממעט מאיר לספר על עצמו.
מאוזן )1 :קיבוץ
צפוני )4 :מעין
בדרר לאילת;
)10 ניצב; )11 נפטר;
)13 חלק מ־צוארון
)14 :סוג
אדמה ננבית; )15
שמחה; )17 האות
של מפ״ם; )19 אחוריים;
)20 סוכן;
עיירת פיתוח;
אחורי הנוף;
סוג של אבן
נבישיח; )27
של ראש
)30 על פיג
מפיקים אמון;
נשבר אל חור; מחזאי שקט;
)37 כפר באיזור
נצרת; )39 כר מבשלים;
)41 אבז איל־תיח;
)42 קיים; )44
פרי הדר; )46 איסור
התבואות מה־שדה;
)48 משמש למאור;
)50 קריאת זרוז; )51 ריקוד עממי;
)53 גיבורה תנכית; )55 עני; )57 מציבה;
)58 חציו של גלגל; )59 פרבר חיפאי; )60
מבצע צבאי.
סאונד )1 :סדק; )2ראשי• תיבות;
3צבאי; )5אבר מז הנור; )6שאפו
אויר; )7מילת איסור; )8מעבודות החקלאי;
)9התאחדות; )12 אות; )15 ויקנה;
)16 שאינו תדיר; )18 בירת הפיליפינים;

,לויד ״
אטכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

אלפי מכתבים
לסי שיסד. אמריקאית

)21 מכשר; )23 זז; )24 אות; )26 יום
המנוחה; )28 מצוי; )29 להקדיש תשומת-
לב; )31 כליה; )32 לו מצפה החקלאי;
)35 סטה; )37 מבטה; )38 מאכל המר;
)40 עמק איטלקי הפור; )41 מילת שייכות;
)43 מתנה; )45 פחד; )46 בית-
חרושת לריבות; )47 חוצה; )49 רועים
בערב; )52 קריאת צער; )54 מסולם הצלילים;
)50 לאדם יש שלושים ושתיים;
)58 קבוץ בלכיש.

פרוספקט חינם
תל־־אביב, ת .ד4185 .

אלינה רזסלם־ר
כזלכוז־ת
טווי סכו כוד־יסון
יכל רקוד אחי

ד 1אז

ת א רח פינסקר 1 2

סל 56905

תצפית

ב מ דינ ה

כ 5הז כויו ת שמורות

• ביקורו של פרנץ יוזן? שטראום, יגרום למתיחות מסויימת
בין כץ וישראל. הקאנצלר אדנאור היה אומנם מעוניין בביקור זה, אן
הפ רסומת הרבה שהוקדשה לקשרים הבטתונייס בין שתי הארצות, לא מצאה
חן בעיני ממשלת גרמניה. הגרמנים שלחו איגרת לבן־גוריון, בה דרשו
להפסיק יאת ההודעות על עזרה גרמנית בשטחים חיוניים.

• הנשיא קנדי לא ייענה לדרישת ישראל, פי יוסר האיסור
האמריקאי למשלוח נשק לישראל.
• בן־גוריון ימעט להופיע בזמן הקרוב ככנסת. בכך ירצה
לשחרר את עצמו מ! הצורן להתפלמס מחדש עם חרות, כאשר ינסו חברי
סיעת מפא״י להעביר בכנסת החלטה להטיל סנקציות על חרות. ראש־הממשלה
ינצל את העדרו מהכנסת להשלמת מחקר היסטורי על תולדות הארץ מאז העליה
השנייה, אותה הוא מכין עבור הוצאת־ספרים בריטית.

העם
? 103 השנה
• פראנץ״יוזף שטראוס, בשיחה
עם עיתונאי :״בהשקפותי על מדינה, על
בטחון ועל סדר — אני דמוקראט מן הסוג
של בן־גוריון ופרם.״

הכל תלו• ב טי ב העיתו•
פראנץ־יחף הנערץ
לבוא לישראל הוא אץ.
אן העם התל־אביבי
מחה באופן די מאסיבי.

• ההערכה הרווחת בצמרת
חרות, לגבי מסע־הברוגז החריף
של כן״גוריון: הוא חושש כי
ברגע שירד מן הבסה הפוליטית, יכרתו
יורשיו ברית עם חרות, נגד זקני מפא״י
ונגד השמאל. על־ידי החרפת היחסים,
הוא מקווה ליצור קרע שלא ייאחה בקלות,
בין חרות לבין כל חלקי מפא״י,
ובצורה זו למנוע אפשרות של התקרבות,
גם אחרי שהוא עצמו לא ישלוט.

• העיסקה האחרונה בין
מפא״י והמפלגה הדתית־לאו־מית:
דחיית הבחירות לרשויות
המקומיות, תמורת בחירת מועמד
מפד״ל כרב ראשי אשכנזי.
הסכם על־כן, שנחתם השבוע בסודיות,
ייכנס לתוקפו רק לאחר בחירת הרב
הראשי. תמורה נוספת לדתיים: סגירת
תיק ח שוב נגד אחד הבנקים של ה־מפד״ל,
בקשר לעיסקה גדולה במטבע

• אגודת-ישראל תפתח בנק
משלה, למרות שקיימת החלטת של
הממשלה לא להעניק רשיונות לבנקים
חדשים, ועל אף שנגיד בנק־ישראל מתנגד
לפתיחת בנקים נוספים. תהיה זי
תמורה על הצבעת הח״כים של אגודת־ישראל
בפרשת המימשל הצבאי, כאשר

המפלגה הדתית הקיצונית הבטיחה ל־
.מפא״י את הקולות הדרושים להמשך
קיומו של המימשל. בראש המתעשרים
מפתיחת הבנק: ח׳־כ שלמה לורנץ וח׳־כ
מנחם פרוש.

• שלום שטרקס, שנחון על־ידי
הנשיא, יקבל צו-גיוס, לשירות
צבאי סדיר כצה״ל.
• טכס־השבעה מיוחד במינו
ייערך כקרוב במזכירות מפא״י.
חברי המזכירות יתבקשו לקרוא בקול
׳ ר ם, ולחתום על טופס מיוחד, בו הם
מתחייבים לשמור בסוד את דיוני ה־מזכירות.
צעד זה יבוא כתוצאה מ־אולטימטום
של מזכיר המפלגה ראובן
ברקת. המתנגד היחידי עד כה: משהדיין.

• ח״כ כרוך אזניה עשוי לקבל את תפקיד סגן שר־החינוך,
שהתפנה אחרי ימותו של עמי אסף. שר החינוך אבא אבן עצמו אינו
מעוניין בסגן שר, אן ניראה כי דעתו לא תתקבל. מועמד אפשרי אחר לתפקיד
וה. :יו׳־ר ועדת הכספים של הכנסת, ח״ב ישראל גורי, אשר כיהן בעבר כראש
המרכז לחינון של זרם העובדים.

• ייתכן מאד, בי עוד השבוע ישוחרר אהרן כהן מכלאו.
למעשה, כבר הושג מזה שבועות אחדים הסכם על שיחרור איש מפ״ם מן
הכלא לפני תום תקופת מאסרו, אן הביצוע נידחה, בעקבות תימרונים
בין מפ״ם ומפא״י.

• צפויים גילויים מרעישים על עסקי הבנייה של משרד
השיכון. גילויים אלה לא יפלו בחומרתם מן הגילויים על עיסקות הטפסרות
בקרקע המדינה, והם יגעו לחלקם של קבלנים פרטיים או ציבוריים, המבצעים
את בניית השיכון עבור משרד השיכון. מדובר בשימוש־ברעה בעשרות מיליוני

כתב־ההזמנה נמסר
עת שטראוס היה עדיין שר.
יכול היה או, בכל רגע,
לבקר שם כקולגה.
אן עברו ימים, ומיסטר
שטראוס איננו כבר מיניסטר,
וביקור פרטי, פתאום,
שם מרגיז, כמו בד אדום.
המחאה התל־אביבית
לי נראית כפוזיטיבית —
כאן, סוף־סוף, מאוחדים
גרמנים ויהודים!
פיזמון זה התפרסם ביום ה־ 26 במאי
בעיתון ההאמבורגי די ולט, אחד משני היומונים
החשובים ביותר של גרמניה. הוא
ביטא עובדה, שהשתקפה במאות מאמרים,
קאריקטומת ופיזמונים אחרים: העם הגרמני
הזדהה ברובו המכריע עם המפגינים׳
נגד שטראוס. כי בגרמניה כולה אין כיום
אדם שנוא יותר מאשר שר־הבטחון לשעבר.
רק בדבר אחד טעה הפיזמון: שטראוס
לא בא לישראל כתוצאה מהזמנה שנמסרה
לו בעת שכיהן עדיין כשר. ההזמנה נמסרה
— או חודשה — דוזקא אחרי שסולק
מכהונתו. אישר שטראוס עצמו, במסיבת־

העיתונאים שלו במלון השרון :״כל דמן
שהייתי שר, לא יכולתי לבוא, כי הדבר לא
היה לטובת האינטרסים שלכם ושלנו, לכן
שמחתי מאוד כאשר קיבלתי הזמנה לבקר
כאן אחרי שפרשתי מכהונתי
לבון בוושינגטון. עובדה זו הפליאה
את הדיפלומטים בארץ ובעולם יותר מכל
צד אחר של הביקור .״עוד יכולתי להבין
אילו הזמנתם שר גרמני,״ הודה השבוע,
כוס ויסקי, דיפלומט מערבי במסיבת־קוקטייל
תל־אביבית .״אך מה טעם היה
להזמין אדם דווקא אחרי שסולק מכהונת
שרי״
כדי להבין את משמעות המעשה לגבי
גרמניה, יש לדמיין מיקרה הפוך. למשל:
שר־הבטחון של ארצות־הברית מזמין לביקור
ממלכתי את פנחס לבון, מי שחיה
שר־הבטחון של ישראל. לבון נוסע לאמריקה׳
מתקבל על־ידי הנשיא קנדי, ושר״החוץ
דין ראסק, נואם ברדיו, מסייר במיתקני הצבא
האמריקאי, מקיים מסיבת־עיתונאים בנוכחות
שר־הבטחון, ומבטיח בה לפעול
למען פירוז המרחב מנשק גרעיני וטילים,
בניגוד לעמדת ממשלת ישראל. הנשיא קנדי
מכריז עליו כעל ״מנהיג דגול של מפלגתו
ועמו״.
כיצד היו מגיבים דויד בן־גוריון ושמעון
פרס במיקרה כזה ז הם היו רואים בכך,
בצדק, התגרות אישית בהם, התערבות גלו־ייה
וחוצפנית בענייניה הפנימיים של ישראל.

בדיוק ניראה ביקור שטראוס בעיני
הגרמנים. אלה ידעו את אשר לא ידעו רוב
אזרחי ישראל: כי ברגע זה עצמו שקוע
שטראום במילחמד, מרה ביותר על עצם
קיומו הפוליטי, במחוז מולדתו שלו.
כין ארב יגייס. המיבצר של שט-
ראוס הוא ״האיחוד הנוצרי־הסוציאלי״ במחוז
ב1זאריה *.הוא מפקד עליו משתי
עמדות־מפתח שונות: כנשיא המפלגה ונד
יושב־ראש סיעתה בפארלמנט.
אחרי השערוריות האחרונות, התחיל חלק
מצמרת המפלגה למרוד בשלטונו. חלק זה
נהנה מתמיכתה הגלויה של הכנסיה הקא-
תולית, שהשפעתה במפלגה רבה מאד.
לפני חודש ביקר שטראום פעמיים אצל
הקארדינל דופפנר, הארכי־בישוף של מינכן.
הפגישה השניה, בארבע עיניים, ארכה
שלוש שעות תמימות. שטראוס ביקש
לשכנע את החשמן לוזתר על התנגדותו,
אך ניראה כי הדבר לא עלה בידו.
בקרוב ייבחר מחדש נשיא המפלגה. יתכן
מאוד כי שטראוס לא ייבחר, ואולי אף
לא יעז להציג את מועמדותו. במיקרה זה
יישאר רק יו״ר הסיעה בבונדסטאג, וסיכוייו
לחזור לשלטון יפחתו.
נגד בולם. אבל שטראוס רוצה לחזור
לשלטון. ובתור שלב ראשון: להגיע למש־רד־החוץ.
אדנואר
עצמו הוא, כנראה, המבקש למנות
את שטראום כשר־החוץ, במקומו של
השר הנוכחי, שרדר (שגם הוא נאצי ותיק).
על כן אירגן לשטראום ביקורים בספרד,
בפורטוגל ובישראל, להוכיח לגרמנים כי
האיש השנוא עליהם הנו, ד1זקא, מקובל
בארצות־חוץ. שמעון פרס הוא רק סטא־טיסט
קטן במישחק זה, והוא רוקד לפי
חלילו של הקאנצלר הזקן.
אם יצליח שטראוס להגיע למשרד־החוץ,
אף שכרגע אין לו סיכוי לכך, תהיה הדרך
אל כס הקאנצלר פנויה. אולי יתן שטראוס,
במשך זמן מה, ללודוזיג ארהארד למלא תפקיד
זה, אך תוך זמן קצר מקיזה שטראום
לסלק אותו ולבוא במקומו.
שמעון פרס מוכן לעזור לו בכך —
אפילו מתנגד לכך העם הגרמני, על כל
מפלגותיו.

מדיניות
או ל טי מ טו םאמ רי? *׳
בגבול הסורי שוב נשמעו יריות. שטראום
הסעיר את המדינה. במרחב הערבי סער
הסיכסוך בין עבד אל־נאצר ומפלגת אל־בעת.
אך מדינאי ירושלים ידעו כי כל זה
חשוב פחות מאשר ענני־הסערה המתקבצים
באופק אחר. צורתם היתד, כצורת פיטריה
אטומית.
ישר 3ן ןיניים. האזהרה החמורה ביותר
נמסרה בעקיפין, לעיתונאי ישראלי ב־
(המשך בעמוד )10
* איחוד זה מהתה, למעשה, את הסניף
המחוזי של מפלגת־השלטון הנוצרית־דמו־קראטית.
אן להלכה הוא מהווה מפלגה נפרדת.
העולם
הזה 1343

עצמות טבוחי טרבלינקה, שהועברו מפולין ונקברו בנחלת-יצחק, עברו על פני אלפי אמהות בוכות ובנים יתומים.

כעבור ארבעה ימים נשאל פראנץ־יוזף שטראוס בהרצליה אם הוא מבין את פשר ה הפגנ ה נגדו, הוא ענה כי

חה־חה״חה!

צוחק שטראוס בפה מלא, כשהגיב נזל הקובלנה הפלילית
שהוגשה נגדו באותו בוקר, בו הואשם בפשעי־מלחמה.

מימינו שמעון פרס, הנועץ בו עיניים מעריצות, ומשמאלו ראש לשכת־העתונות דויד לנדור.

בתל־אביב, בא תו בוקר, קובלנה פלילית על פישעי־מלחמה — צחוקו של אדם ששמע
בדיחה. אום אחר, לא־גרמני, היה מכחיש את דיברי הקובלנה — אך לא היה צוחק.
פראנץ־יוזף שטראוס, בן־הקצבים ממינכן, פשוט לא היה מסוגל לתפוס כי במדינת־ישראל
שום דבר הנוגע לימי ההשמדה אינו יכול להיות בבחינת בדיחה.

שאלות ״העולם הזח״

ך* יה עוד הסכר לאומץ־ליבו של פראנץ־יוזף מול העיתונאים. שמעון פרס ישב לידו
} | על הבמה, כשע ניו פק חות על העיתונא ם. עוד לפני המסיבה הסבירו לשטראוס כי
מפני שאלות חריפות
אין לו לחשוש כן פרס שולט על כל העיתונאים שהוזמנו, וכי על
מדי, או שאלות הנוגעות לעברו האישי.״
ואכן — כרס עצמו עבר לפני המסיבה על השאלות של כתב קול־ישראל. טוביה סער,
מחק מת כן שלוש שאלות שניראו לו חריפות מדי. הוא היה בטוח כי גם שאר העיתונאים
שטראוס במדי סגן של חיל־התותחנים. בצבא המוזמנים, שנבחרו בקפדנות, לא יעברו את הגבול, לא ירצו להרגיזו. בזאת הוא צדק.
1*1 ״1

ההיטלראי זכה לעיטור נמוך, אחרי קאריירה קרבית

היתד, רק הפרעה אחת: הופעתו הפיתאומית של עורך העולם הזה, שחדר למסיבה בכוח,
קצרה מאד, שנסתיימה עם קפיאת רגליו. למרות שחזר לאיתנו וקיבל שוב כושר קרבי למרות שלא הוזמן (ראה אגרת העורך לקורא) .אך גם על כך התגבר פרס. הוא הסביר
מלא, הסתדר שטראוס בעורף ובילה בג׳וב נוח את השנים הקטלניות ביותר של המלחמה. לשטראוס כי זהו עורך דר שפיגל הישראלי, ציודה על ראש לישכת־העיתונות הממשלתית
לדעתם של הגרמנים, נובעת ההתלהבות המיליטריסטית שלו סמצפונו הרע על השתמטות זו. שלא להניח לעורך בשום פנים ואופן להציג אף שאלה אחת.
פרם ידע היטב מדוע דרושה זהירות זו. כי עורך העולם הזה התכונן לשאול את
ך • מ חז ה הי ה יכול לגרום לבחילה גופנית. לא היד, כמותו עד כה אף בתולדות השאלות הבאות:
( | חייו הציבוריים של שמעון פרם.
• ״מר שטראוס, במערכת־הבחירות האחרונה בנרטניה אתה התקפת באופן אישי את
על הבמה ישב הגרמני המגושם, הדוחה, זורח ומרוצה מעצמו, כאילו יצא זה עתר,
ראש המפלגה הסוציאל־דמוקראטית, מר וילי בראנד, על כי עזב את גרמניה עם עליית
מסרט הוליבודי אנטי־נאצי. משני עבריו ישבו שני יהודים, שניהם ילידי אזורי־ההשמדה
היטלר לשלטון, עבר לנורבגיה והמשיך שם להילחם בנאצים. אתה פנית אל מר בראנד
הנאציים לשעבר, מתחנחנים לפניו ומחניפים לו, מחליפים עימו ציחקוקים, משתדלים בכל
בפומבי במילים הבאות, :מה עשית אתה במשך תריסר שנים אלה ( 1933 עד 945ו )?
כוחם למצוא חן בעיניו. כל תנועה מתנועותיהם ביטאה את מורשת הגטו.
אנחנו ינדעים מה עשינו אנחנו!׳
יתכן שכל זה לא היה מבעית, לולא היה פראנץ־יוזף שן זראום גם מבחינה גופנית
״באותו זמן עצמו התנהל בישראל משפט אייכמן, שהסביר לעולם כולו מה עשו הנתינים
התגלמות הטיפוס הגרמני, שהעולם כולו למד לתעב אותו בימי הקיסר, ולסלוד ממנו
בתריסר השנים ההן. אם כן, למה בדיוק התכוונת במשפט ׳הנ״ל?״
בימי היטלר. ראש עגלגל מודבק, ללא צוואר, על גוף מגושם ונפוח, ללא מותניים —
• ״מר שטראוס, אני מחזיק בידי גליון השבועון האמריקאי טיים מיום ה־ 19 בדצמבר
תוצאה של רבבות מנות של תפוחי־אדמה, נקניקיות ובירה. עיניים קטנות וכחולות,
. 1960 בליון זה כולל מאמר ארוך אודותיו, הכתוב במגמה ברורה להלל ולפאר אותך.
ערמ,מיות אך חסרות־פיקחות, מבצבצות מתוך מישמני הפנים הצוחקות. זהו צחוק של
בין השאר נאמר במאמר זה, בעמוד , :22 שטראוס היה רוכב־אופניים נילהב וזכה לתואר
חוסר־הומור מוחלט, צחוק של אדם הנהנה מעצמו בכל רגע, המעריץ את עצמו. השערות
אלוף האופניים לגרמניה הדרומית הוא התגייס, יחד עם אופנועו, לגייס הממונע
החלקות מודבקות לגולגולת במיברשת קפדנית, כל שערה בדיוק במקומה.
הנאציונל־סוציאליסטי.׳ הנה הקטע :
הוא דיבר. המילה החוזרת עד־בלי־די היא ״אני״ — באותיות גדולות .״אני האדריכל
של הצבא הגרמני החדש״ .״אני עיצבתי את המדיניות הגרמנית״ .״אני השתתפתי
בעיבוד הקו של אדנואר״ .״אני הייתי האחראי העליון לכל ענייני ההגנה״ .אני, אני, אני
— ללא היסוס, ללא חיוך־של־התנצלות. שום אנגלי, שום אמריקאי, שום צרפתי לא יכול
היה לדבר כך. רק גרמני.
הוא דיבר על שלום, על ידידות, על הומאניזם. מילים שנטפו דבש סמיך, שיש להן
;0110 )3 1111115611 £11)1 1115־116 6111
צליל מזוייף וצורם בצאתן מפה זה. כל אדם באולם הרגיש בכך. קל היה לתאר אותו,
במקום אחר ובשנה אחרת — בשנת , 1943 או בשנת — 1973 מדבר בצורה הרבה יותר
] 31101131א ):}7):10 10 1116 1111106110115־ 1ס 1:סוו1161¥ 1
משכנעת על מלחמת־קודש, על עם־אדונים, על זכות האומה הגרמנית לשלוט בעולם.
5 .כך 126 )1 0 0 1ז 806131151 ]\ 1 0 1 0
אילו ביקש שטרא! 0תפקיד מבמאי הוליבודי, לא היה הלה מהסס לרגע לשים בפיו
מילים רברבניות כאלה. כי הכל התאים לכך: הבעת־הפנים, הקול, ההופעה, השחצנות
המונומנטלית של הא ש, המבטאת את היהירות המונומנטלית של עמו.
אבל עתה היה לו תפקיד אחר. הוא לא נמצא במינכן, באסיפת־עם למען החזרת השטחים
אשר נגזלו בידי הבולשביקים מן הרייך הקדוש. הוא נמצא בהרצליה, באולם מלון השרון,
ותפקידו היה להוכיח לעולם כי הוא ידיד מושבע של היהודים, שוחר־ישראל מבטן
ומלידה, אנסיי־נאצי קיצוני, דמוקדאט מובהק. וכל זה מול מאה עיתונאים, שרשמו לעצמם
״בידי גם גליון דר שפיגל מיום ה־ 2בינואר , 1957 ובו כתבת־שער מפורטת עליך. נאמר
עשרות שזי/לות.
בך כי משנת 1937 ועד פרוץ מלחמת־העולם היית, באוניברסיטת מינכן, חבר פלוגת־סער
זד, יכול היה להיות מיפגן של אומץ־לב. אך פראנץ־יוזף שטראוס הפגין תכונה אחרת,
האופיינית לגרמנים: אי־ההבנה המוחלטת לרגשות הזולת. בגלל תכונה זו הפסידה גרמניה
• היומונים חרות וקול־העם החליטו להחרים את המסיבה — ובדרך תמוהה זו חסכו
את כל מלחמותיה, טעתה תמיד בכל הערכותיה. אך אותה קהות־חושים, אותו חוסר־לעצמם
•את החובה לשאול את שטראוס את השאלות הנוגעות לעברו. החלטה זו נתקבלה
על־ידי פרם בשביעות־רצון.
דימיון ריגשי, איפשרו לפראנץ־יוזף שטראום להגיב בצחוק רחב על העובדה שהוגשה נגדו

שש־אוס
של הסטודנטים במסגרת הגייס הממונע הנאציונל־סוציאליסטי. הנה הקטע הנדון :

״כמו־כן הנני מחזיק בידי סיפרון רישמי של פלוגות־הסער הנאציות, ובו התקן של
האירגונים הצבאיים הנאצייס. בסיפרון זה מופיע הגייס הממונע הנאציונל־סוציאליסטי
(נסק״ק) ,בצד הס״א, הס״ס וההיטלר־יוגנד, כאחד מאירגוני־המלחמה של המפלגה הנאצית :

עצות לשו האוזן

לוחש שמעון פרם
ערב בואו ארצה
גרמניים כי הוזמן על־ידי פרס, ולא על־ידי בן־גוריון, אך הניח
של ראש־חממשלה. במשך כל השבוע שפע שטראום שבחים
ש כנע אותו בצידקת ישראל — כדי לגמול לסגך השר שמעון

לשטראוס מיד עם הגיעו.
גילה שטראוס לעתונאים
כי פרס עשה זאת בשמו
על פרם ובישר כי. פרס
פרס על ההזמנה לישראל.

״איך מתיישבת חברו תן באירגון זה עם הודעתך ני מעולם לא היית נאצי, ועם ההודעה
הרישמית של ממשלת ישראל כי ל־א היית מי מין חבר המפלגה הנאצית?״
• ״מר שטראוס, בימי כ הונ תן נשר־הבטחון הגרמני שלחת לאירגון ותיקי הס״ס־הקרב׳
ברכה רישמית. בברכה זו הבעת את דע תן כי לוחמי הס״ס־הקרבי היו אנשים
הגונים כמו חיילי הוורמאכט, וכי יש להעניק להם את אותן הזכויות. לאור העובדה כי
יחידות הס״ס־הקרבי לקחו חלק פעיל בהשמדת היהודים בחזית ומאחורי החזית, תון עזרה
נאמנה לס״ס־הכללי — איך אתה מנמק את הכרזתך זו?״

בכלל לא הייתי מוסמד . .
* *6אלות אלה לא נשאלו. גרוע מזה: בכל מסיבודהעיתונאים, בה נכחו מאה עיתונו
אים ישראליים, לא נשאלה אף שאלה אחת הנוגעת לעברו האישי של שטראוס. השאלה
היחידה, שהתקרבה לתחום זה, נגעה לקובלנה
שהוגשה באותו בוקר בתל־אביב, תוך
הסתמכות על דיברי הסופר הגרמני האנס
הלמוט קירסט. בקובלנה נאמר כי בימים
האחרונים של המלחמה פקד טגן שטראום
להרוג שבויי־מלחמה ואסירים יהודיים.
תשובתו של שטראוס לשאלה זו היתה
אופיינית לכל תשובותיו. שיטתו היתד, דומה
באופן מפליא לשיטתו הרגילה של שמעון
פרם, בוויכוחים פומביים. על שום שאלה לא
ענה לעניין.
׳•! על עניין קירסט :״זה מצחיק אותי
קירסט עצמו היה נאצי מושבע
לא היה בסביבת שונגאו שום מחנה־ריכוז,
אלא רק מחנה של שבויים רוסיים ...המחנה
היה תחת פקודת חיל־האוויר, ואני
הייתי שייך לחיל־הקרקע, בתור מפקד בית״
הספר לתותחנים נ״מ, ולא היה לי שום
קשר למחנה־השבויים שום שבוי לא
נהרג מחוץ להפצצות־אוויר ולפעולות קרביות

כל זה לא היה לעניין. לא חשוב כלל אם
גם היה קירסט נאצי או לא. לא חשוב למי
היה המחנה כפוף להלכה. שטראוס לא הגיב
אף על אחת מן ההאשמות המפורטות. אך
בדבריו יש אישור לעובדות הבאות: ש־שטראוס
נמצא באותם הימים בסביבה זו,
שקירסט שרת ביחידה של שטראוס, ושי
אומנם נהרגו שבויים ״בהפצצות ובפעולות
קרביות״ .אילו פעולות קרביות היו ב־שונגאו?

חבר
לנשק ד״,יב״;

הלמוט קירסט, ששירת יחד עם שטראוס
ביחידה ׳אחת ושעל האשמותיו התבססו שני
הישראלים אשר הגישו נגד שטראוס קובלנה
פלילית על־פי חוק עשיית הדין בנאצים.

• קירסט הגיש תביעה משפטית נגד
שטראוס, על כי קרא לו נאצי. שטראוס
הודיע במסיבת־העיתונאים כי קירסט ביטל
את התביעה, אן לא ציין כי הביטול בא
אחרי ששטראוס עצמו חזר בו מן ההאשמה.

צחוס הפגנתי

מאחד את משה דיין ושטראוס. הגרמני סיפר כי
הכיר את דיין לראשונה לפני שלוש שנים, וכי
הוא מודה לו על הפגנת־הידידות של דייך, שבא במיוחד לנמל־התעופה להקביל את פניו.

$על הטענה שגרמנים -מייצרים מטוס על־קולי בקאהיר :״זה לא צריך להדאיג את
ישראל. מסרשמיט הציע את המטוס הזה לממשלת גרמניה, ואנחנו דחינו אותו. זר, מטוס
מיושן שטראום יודע, כמובן, כי מטוס יכול להיות ״מיושן״ לגבי מלחמה גרמנית״
סובייטית, אך מסוכן מאוד במלחמה ישראלית־מיצרית, בה יהיה כל הנשק ״מיושן״ לפי
מושגי הלוחמה האטומית. המטוס המצרי שווה, לפחות להלכה, למטוס מיראז׳ ,3עליו
סומך חיל־האוזיר הישראלי.
• על הטענה שהתנגד בשעתו להסכם השילומים :״העמדה שלי לא הובנה. לא התנגדתי
להסכם השילומים. רציתי רק שתינתן עדיפות להסכם על פיצויים אי שיים...״
ס לגבי הטענה כי הסכים מראש לפיתוח טילים בידי מדענים גרמניים במצריים :״אבל
רב 1תי, לגרמניה בכלל אסור לייצר טילים, בהתאם להסכם בריסל. לכן, בתור שר־הבטחון
הגרמני, בכלל לא הייתי מוסמך לייצר טילים.״
היתר, זו התחמקות אווילית. שהרי זאת בדיוק הטענה: שגרמניה עודדה את מדעניה
לפתח טילים חדשים על אדמת מצריים, דווקא מפני שאסור היה לד, לעשות זאת על
אדמתה שלה. לפני דור פיתח הצבא הגרמני בחשאי, על אדמה סובייטית, את כלי־הנשק
שאסור היה לו, לפי חוזה ורטיי, לייצר בגרמניה.
וכך הלאה וכך הלאה — מלאכת־מחשבת של התחמקויות, חצאי־אמיתות ותירוצים —
אותם התירוצים שכל גרמני משתמש בהם לגבי התקופה הנאצית, ושהעולם שמע אותם
עד לעייפה.
באולם כולו לא היה אף ע־תונאי אחד ששוכנע מדברי שטראוס. הכתבים החליפו ביניהם
חיוכים ציניים (שלא השתקפו, למחרת היום, ברובי-הכתבות) .הם הבינו למה התכוון המנהיג
הסוציאל־דמוקראטי הגרמני המנוח, קורט שומאכר, כאשר קרא לשטראוס בשם ״הלא־כל
ם המבמבם״ .הם יכלו לתרגם זאת לארמית :״איסתרא בלגינא קיש־קיש קריא״ (מטבע
קטנה בכלי גדול משמיע רעש רב) .כי הקול היה גדול, התוכן הרעיוני אפסי. אך שמעון
פרס וראש לישכת־העיתונות, שישבו משני צידי שטראוס, זרחו בהנאה ובגאווה — האיש
שלהם הצליח.

״אצלנו יש צנזורה צבאית ״

ך יתה זו שביעות־רצון כפולה: לא רק ששטראוס הצליח,״ אלא גם העיתונאים, שעד
} | לאותו רגע רטנו וכעסו, היו עתה מפוייסים.

(המשך בעמוד ) 10

ש טר או ס

...וג ם ה שנה נו ס עי ם #
בטיולי

מ׳ 1עד
27.7
1 5.7

איטליה, שויצריה, אנגליה וצרפת
6.8 1 0.7
| 211
קפריסיז, יוז, איטליה, שויצריה וצרפת
33 1 14-8 1 11.7
איטליה, צרפת, אנגליה, בלגיה, הולנד, גרמניה ושויצריה
8.8 | 11.7 20 ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה, שויצריה ואיטליה
37 1 18.8 ! 11.7
ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה, דנמרק, שודיה, נורבגיה 1 הפיורדים, שויצריה, איטליה, יוז, רודוס וקפריסין
22.7
35 | 20.8
איטליה, שויצריה, הולנד, בלגיה, צרפת וספרד
1 29 | 20.8 1 23.7קפריסין, יוז, איטליה, צרפת, ספרר ושויצריה
1 28 | 22.8 | 26.7איטליה, שויצריה, צרפת וספרד
וכז ט׳׳ולים עממיים של
וקפדי סיז 11 .הפלנוח
החל מחדיס אפריל. המחיר — 660ל״י.
ן ימים ו

ארצות

פרטים והרשם ה:
בכל משרדי הנסי עו ת

חיפה • תליאביב • ירושלים

או אצל המארגנים:

מטא תו ר ס בע׳־מ
חיפה: רחוב הבנקים .4לפון 53146 - 51094
תל־אביב: רחוב יהודה הלוי .34 מלשן 58801

(המשך מעמוד )9
כעסם הראשוני של העיתונאים שיקף את
הכעס הכללי שהשתרר על המפגינים, שהמתינו
לבואו של שטראוס בשבוע שעבר.
עשרות צלמים וכתבים — ביניהם אף המקורבים
ביותר לשמעון פרם — ביזבזו
יום שלם בנמל־התעופה, מלאי התמרמרות
על פרם, אשר סרב להודיע מתי יגיע
שטראוס.
אותו לילה של יום ראשון, כאשר התפזרו
המפגינים של חרות, נשבעו העיתונ־א
ם בקול רם לשפוך את חמתם על פרס,
בשל הזילזול והעלבון. הכעס לא פג גם
למחרת היום, כאשר הגיע שטראוס סוף־
סוף ללוד. חצי שעה לפני נחיתת המטוס
הגיע מנהל לישכת־העיתונות, דויד לנדור,
כשהוא מוביל עדת צלמים ומסריטים, בשלוש
מוניות גדולות. הצלמים הוכנסו עד
למסלול הנחיתה. אך כאשר ביקשו העיתונאים,
שהמתינו בנמל־התעופה, להצטרף לקבוצה
— נתקלו בסירוב. רק.לכתב עתי״ם
הותר לראיין את שטראוס, בתחומים מוגבלים.
״פגיעה
בחופש העיתונות!״ צעקו העיתונאים,
וכבר למחרת היום ניסחה מזכירות
אגודתם מיכתב־מחאה חריף אל לנדור, על
כי אינו מאפשר לעיתונות למלא את שליחותה.
הרגיע אותם לנדור: נקבעה מסיבת
עיתונאים, אליה הוזמנו נציגי העיתונים
היומיים.
במסיבה זו הוחזרה ההבנה־ההדדית בין
פרם והעיתונאים. מאותו רגע ניתן ל־שטראוס
כיסוי נירחב — מן הסוג המוקדש
לכוכב סימפאטי, לא לדמות המעוררת
מחלוקת חריפה. כתבים מובחרים של העיתונים
היומיים זכו לראיונות מיוחדים, כש־שטראוס
מקבל אותם בחדרו בשיטת הסרט־הנע,
בנוכחות לנדור.
בראיון שהוענק לכתב הארץ, עמוס אי־לון,
נשאל שטראוס על פרשת זר שיפגל.
״תאר לך,״ השיב שטראוס ,״שעורך ישראלי
יקבל מקצין אג״ם ראשי במטכ״ל שלכם
תוכניות צבאיות סודיות ביותר — ויפר־סמן

התערב לנדור :״אצלנו יש צנזורה צבאית.״

גם סייגיה של צנזורה זו הוסרו —
לפחות בחלקם — לכבוד הביקור, ולצורך
רימום שמעון פרס. עובדות, שנשמרו עד
כה כסוד כמוס, או שפירסומן נאסר, הותרו
עתה לפירסום.
בין השאר: מערכת פגישותיו של שמעון
פרס עם שטראוס וגרמנים אחרים, חידוש
של התעשיה הצבאית הישראלית המאפשר
לתת־מיקלע עוזי להטיל רימונים בטאנקים.

הצחוק המהדהד

מה חדש בחזיות?
יש שתי שיטות לתפירת חזיות, הוסבר בפתיחת שתוף הפעולה החדש בין
חברת ״פיטר־פך מארצות־הברית לבין יצרני חזיות וחגורות ״מיה״ בת״א:
השיטה האירופית, המודדת את גודל החזיה לפי היקף החזה נווזחת לו ; והשיטה
האמריקאת המתחשבת ב היקף
החזה ממש. עד עתה
ייצרו בארץ לפי השיטה ה אירופית׳
החל מהשבוע ימצ או
בשוק חזיות שנתפרו
לפי השיטה האמריקאית.
בכדי לפתור בעיותיה של
נערה רזה בעלת חזה גדול,
או להיפך, הוכנסה לייצור
שיטת ה״כיפיס״ — גוף ה־חזיה
מופיע בשלושה גד לים׳
כשכל גודל מופיע ב כמה
מספרים. כיפי א, ב
ו־ג מאפשרים לכל אשה
להגיע בדיוק יותר לחזיה
מתאימה. כף אשה, שהיקף
גופה 34׳ יכולה לבחור חזיה
בהיקף זה ב־ 3גדלי בית
החזה עצמו .״פיטר־פן״,
שהסניף הישראלי הנו ה־58
במספר שלו׳ שלח עד עתה
לישראל ששה דגמי חזיות
המיוצרים, בינתיים, בצבע
הלבן בלבד .״בארץ״ ,טען
נציג החברה ,״לא הולך שום צבע אחר מלבד הלבן והשחור״.

* * אותו רג ע מלאה העיתונות ידיעות
/ 3על פגישותיו של שטראוס עם בן־
גוריון, שתיית קפה בעוספיד, הדרוזית,
ביקור יסודי במכון וייצמן ומיתקני האטום.
אך הידיעה שהאפילה על כל האחרות
סופקה על־ידי שני אזרחים ישראליים, חברי
אירגון הלוחמים האנטי־נאציים. חנה לדד,ס
ואברהם לנצמן עשו את דרכם הנפרדת
בתופת הנאצית. היא הגיעה לברגן־בלזן מיוגוסלביה
מולדתה, הוא ברח מגיטו ואר־שה,
נתפס וניצל על־ידי הרוסים.
באמצעות עורך־הדין מיכאל לנדאו, הגישו
למשטרת ישראל תלונה נגד ששה גרמנים,
שבראשם ניצב פרנץ יוזף שטראוס :״כעת
בישראל״ .כתבו השניים :״בהיותו מפקד
פלוגת המיפקדה בבית־הספר לתותחנים ב־שונגאו
שבגרמניה, גרם בימים 27.4.45־23
לרצח עובדי־כפייה יהודיים, פולניים וצ׳־
כייס ושבויי־מלחמה סובייטיים, אשר הוחזקו
במחנה ריכוז ובמחנה שבויי־מלחמה
בקירבת המקום הנ״ל.״
השניים הוזמנו, כל אחד לחוד, אל ליש־כתו
של אוטו ליף, ראש המדור לחקירת
פשעי הנאצים במטה הארצי. בחקירה שנמשכה
שעות, ניסה ליף לברר על סמך מה
הגישו השניים את תלונתם. לבסוף הודיע
דובר המשטרה: התלונה אינה רצינית. היא
מסתמכת רק על פירסומים בעתונות — על
כן לא תנקוט המשטרה כל פעולה.
״דוזקא תפקידה של המשטרה לחקור ולמצוא
הוכחות,״ ענו המאשימים .״אנו כאזרחים,
סיפקנו לה את העילה לפעול.״
המשטרה לא פעלה. צחוקו של פראנץ
יוזף שטראוס, במסיבת העתונאים, הידהד
מתוך הודעת המשטרה. הוא המשיך לסייר
בארץ, כשמטרתו הגלויה לאסוף מאות צילומים,
שיוכיחו בעתיד־לבוא כי הוא היה
אורח רצוי בישראל.

במדינה
(המשך מעמוד )5
וושינגטון. הוא נפגש עם אחד מראשי הממשלה
האמריקאית (אותו הגדיר בשם ״אבי
מדיניות״ ,מאחר שהתחייב שלא לגלות את
שמו).
אמר אותו איש, בחריפות בלתי־רגילה:
״לישראל טילים טובים משל נאצר. וגם
מדוייקים יותר. ובעתיד הקרוב אולי יהיה
לה גם נשק קטלני יותר.״
דיווח העיתונאי :״כאן שינה אבי־ד,מדיניות
את נימתו. בהביטו ישר בעיני, עשה
מאמץ ניכר לעשות עלי רושם בגילוי־לב
ובגילוי־דאגה.״
קבע האמריקאי :״אולי אין מבינים (אצלכם)
כהלכה, שיש סכנה של התנגשות
אינטרסים חמורהמאוד בין ישראל
וארצות־הברית, שלא היתר, כמותה בעבר
הבעיה החשובהביותר לארצות־הברית
כיום היא הבעייה של מניעת התפשטותו
של הנשק האטומי. הדבר חשוב כל
כך, עד שהוא מכריע כל שארהשיקול
ים, ובכלל זה ידידות מעמיקה ...אין
שום ׳מאמץ ושום פעולה שלא נהיה
מוכנים לעשות, אם תיווצר אפשרות ממשית
שמצריים או ישראל תגיע לנקודה בו
תוכל לייצר או להשיג נשק אטומי. אם
אפשרות כזו לא נוכל להשלים לעולם.״
במילים אחרות: צפוי אולטימאטום אמריקאי
לישראל, בתביעה לה״פסיק את המחקר
האטומי, תוך איום בהפסקת כל סיוע כלכלי
ובאמצעים מוחצים אחרים.
שתיקה ביישנית. אותו שבוע דיוזח
עיתונאי אחר על שיחה עם ז׳ול מוק. לשעבר
שר־הבטחון הצרפתי, וידיד ישראל.
טען מוק: אין כל הוכחה שמצריים מייצרת
נשק אטומי. ואילו לישראל אין הנשק האטומי
דרוש.
עלה על כולם ז׳יל מרטינה, עורך השבועון
הצרפתי השמאלני פראנס אובסר־בטר,
שביקר לא מכבר בישראל כאורח
מפ״ם. טען הוא, במאמר סנסציוני: ישראל
תסיים את ייצור פצצת־האטום הראשונה
שלה תוך כמה חודשים, לכל היותר.
בין השאר סבור מרטינה כי מסע־התע־מולה
הישראלי נגד המדענים הגרמניים ב־מיצריים
היה כולו מפוברק, לא נועד אלא
להכשיר את דעת־הקהל העולמית להודעה
המזעזעת הקרובה על קיום נשק אטומי
ישראלי.
הוסיף מרטינה :״כשם שנאצר גייס כבר
לפני שנים את מדעני־הטילים הגרמניים,
כן ברור כי הפצצה האטומית הישראלית
לא היתר, אפשרית ללא עזרת מדענים צרפתיים
וגילוי סודות חרושתיים צרפתיים.
בנקודה זו שומרת ממשלת צרפת על
שתיקה ביישנית.״

יחסי חוץ
מאחו רי הנצ חון
״הצלחה גדולה של משרד החוץ,״ כך
הוגדרו רשמית תוצאות ועידת הפיסגה האפריקאית,
שנערכה בחודש שעבר באדיס־אבבה.
העובדה שגמאל עבד אל־נאצר ויתר
על העלאת הנושא הישראלי לדיון — ולגינוי
השיגרתי — נזקפה כולה לזכותם של
נציגי ישראל בבירות אפריקה, ולשני השליחים
המיוחדים, אהוד אבריאל וירוחם
כהן, שר,וטסו לחבש ערב פתיחת הועידה.
עתה, משניתן להעריך את תוצאות הועידה
ואת המהלכים שנעשו מאחורי הקלעים,
מתקבל רושם שונה במיקצת. אין
ספק, כי לשגרירי ישראל מגיע הלק מן
ההצלחה. במשך חודשים שידלו, רכשו ו־שיכנעו
מדינאים אפריקאים, לבל יתנו את
ידם להצעת־גינוי ערבית נגד ישראל. אך
לא מאמצים אלה הכריעו את הכף באדיס־אבבה.

הרגע האחרון לא היה כל בטחון מה
יעשה נשיא מצריים. ואז קם, ובנאום שהפתיע
במתינותו וחיודרונו, הודיע כי לא
יעלה, את השאלה הישראלית על סדר־היום.
מדוע נסוג נאצר? אהוד אבריאל
ניצב מייד בפוזה של מנצח. הדו״חות שהגיש
לירושלים לא השאירו כל ספק, מי
מילא חלק חיוני בהשגת הנסיגה הערבית.
האם לא הוא היה השגריר הישראלי הראשון
בגאנה, ואחד השגרירים הראשונים
בקונגו של לומומבה? קשריו הרבים עם
אפריקה, נתן הוא להבין, חיזקו את החזית
הישראלית.
האמת שונה: מיום הגיעו לאדיס־אבבה
החלה השגרירות הישראלית משתדלת להפגיש
את אבריאל עם הנשיאים האפריקאים.
אך אלה היו עסוקים מאוד בענייני ה־העולם
הזח 1343

ועידה, ולרוב שלחו נציגים מישניים לסעוד
עם אבריאל, שניראה להם כטרדן מיותר.
השגרירות עצמה העריכה את המצב נכונה:
אי־אפשר לסמוך על ידידי ישראל. לא
מפני שהם הפכפכים, אלא מפני שעבורם
מהווה הבעיה הישראלית שאלה בעלת
חשיבות שניה או שלישית. אילו העלו הערבים
הצעת־גינוי נגד ישראל, ועמדו בכל
תוקף שההצעה תתקבל, אין כמעט
ספק שהיתר, מתקבלת.
הסביר אחד ממארגני הועידה, חבשי רם־
מעלה :״אנחנו הידידים הטובים ביותר של
ישראל באפריקה. אבל אם יתעקשו הערבים
— אפילו הקיסר היילה סילאסי יצביע
בעד ההצעה הערבית.״
כי דאגתם הראשונה של גור־אריה־יהודה
החבשי ויתר הנשיאים, היתה: להציג בפני
העולם חזית אפריקאית מאוחדת לחלוטין.
הם רצו שכל החלטות הועידה יתקבלו פה
אחד, ללא מריבות וויכוחים. העלאת הסיב־סוף
הישראלי־ערבי היתה ללא ספק גוררת
ויכוח כלשהו, שהיה מסתיים בהחלטה של
רוב נגד מיעוט. על כן ביקשו וחזרו וביקשו
מעבד אל־נאצר, לבל יעלה את השאלה
במושב זה. עבד אל־נאצר נענה לפנייתם
— לא מפני החשש שמא לא יימצא
רוב מצביעים בעד הצעתו — אלא כדי
לשמור על יוקרתו האישית העצומה, כמנהיג
נבון.
״אתם לא בם דר.״ הדגש בשידולי
הנשיאים היה על המילים ״לא בועידה זו.״
בעוד כשנה וחצי תתכנס ועידת פיסגה
שניה, אולי בטוניס הערבית. בועידה זו
יוכלו הנשיאים להעלות לדיון את בעיותיהן
הממשיות של ארצותיהם, ואין כמעט• ספק
כי שש המדינות הערביות יעלו את ה־בעייה
הישראלית. ידידי ישראל האפריקאים
ילכו בדרך הניטראליסטים בבאנדונג
ובבלגראד, יצביעו מן הסתם בעד החלטות
האו״ם — שהן למעשה החלטות נגד ישראל.
לאזרח הישראלי, שהולעט בשבועיים האחרונים
בסיפורים על הימיפנה הגדול שהשיגה
המדיניות הישראלית — תהיה צפויה
אכזבה כפולה.
הסביר אחמד בומנג׳יל, הענק החייכני,
שהיה יד־ימינו של בן־בלר, האלג׳ירי ב־אדיס־אבבה
:״אתם (.הישראלים) לא בסדר.
אתם באמת לא בסדר. לא בא שום שינוי
במדיניות שלכם.״
במדיניות, לא
וכל עוד לא בא שינוי
ייתכן גם שינוי יסודי בעמדה הרואה את

ישראל כראש־גשר של המערב, בתוך יבשת
המשתחררת מן התלות במערב.

דעות
.ל ה רו ג! להרוג!״
מתוך סטנוגראמד, של סימפוזיון על בעיות
הכלכלה, שנערך לא מכבר מטעם ה־ריבעון
קשת:
ח ״ ב יו ח נן כאדר האנשים ה־צעירים
היושבים כאן אינם יודעים את המהפכה
הגדולה שחלה בעם שלנו. לא כל-
כך טיבעי שיש לנו חקלאים, שיש לנו חקלאות.
זה דבר מלאכותי שיש לנו חקלאים
המוכנים למות בעד עוד חתיכת קרקע...
משה דיי ן (מתפרץ לדבריו) :להרוג,
לא למות!
כאדר כמו האיכרים הפולניים ...
דיין (משסע שוב) :למות — זה מדוש־בה
של חרות. אבל כאן זוז להרוג!

מפלגות
מ קו מהשלא שה
עברו חודשיים מאז נפטר סגן יו״ר הכנסת
מטעם המפד״ל, יעקב אהרן גרינברג.
לפי כללי העסקנות המפלגתית, צריך היה
כבר לשבת במקומו סגן יו״ר אחר מפעם
מפלגתו. אולם עד ראשית השבוע לא הצליחה
המפלגה הדתיח־לאומית למנות מועמד
מתוכה.
המועמדת הטבעית לתפקיד זה היתד,
חברת־הכנסת טובה סנהדראית. היא בעלת
ותק, שקולה בהופעותיה, ומנוסה בעבודה
פארלמנטרית. ואומנם, חבריה לסיעה החליטו
להצ׳ע אותה במקום גרינברג. אך בטרם
הספיק יו״ר הסיעה — במיקרה זה
טובה סנהדראית עצמה — להודיע לנשיאות
הכנסת על מינוי הסגן, נודע הדבר לכמה
מרבני המפלגה.
הם הקימו צעקה גדולה. לא די שאשר,
נשלחה על־ידי המפלגה לכנסת — דבר הנוגד
את דיני השולחן ערוך — אלא שעתה
עומדים להציע אותה לתפקיד רם
יותר. בראש הצועקים בלט הרב פישל
טחורש, ראש איגוד הרבנים של המפלגה.
לחיים משה שפירא לא היתה ברירה, אלא
לסגת. גם המשלחת של נשי התנועה, בראשות
הרבנית שרד, הרצוג, שהשמיעה מחאה,
לא יכלה לשנות את הגזרה.

הכלה והחתן אחרי החופה
ביום הקודם — פרידה נון החברות

אדמו״רים ורבנים בעת החופה
בערב — טבעת יהלומים
העולם הזה 1343

אך שפירא, כסוחר טוב, הוציא מעז
מתוק. עוד בטרם נודע כי נכנע לרבנים,
מיהר להיכנס למשא־ומתן עם סיעת למפנה
האופוזיציונית שבתוך המפלגה, הציע
למנות אחד מחברי הסיעה לתפקיד סגן
יו״ר הכנסת, תמורת ריכוך דרישותיה בועידת
המפלגה הקרובה.
אנשי למיפנה הסכימו— ושפירא ויתר
להם על דבר שכבר ויתר עליו קודם לכן
בפני הרבנים.

מנגנון
א י הו רמה
״אני שמח שנוכחתה לדעת, כי בישראל
יודעים להוקיר — אם כי באיחור־מה —
כל הראוי להוקרה.״ כך כתב השבוע דויד
בן־גוריון לד״ר בינמין הלוי, בהיכנסו לתפקידו
כשופט בית־המשפט העליון. היה
זה רמז עדין למסע־ההוקעה חסר־התקדים
שנערך בשעתו על־ידי מקורביו של בן־
גוריון עצמו נגד הלוי, נשיא בית־המשפט
המחוזי בירושלים, כאשר הוציא את פסק־דינו
הקטלני נגד ישראל קסטנר (״מבר את
נשמתו לשטן״).
עתה, שמונה שנים אחרי אותו פסק־דין
היסטורי, לא נותר כמעט אדם אשר לא שמח
למינויו החדש של השופט יפר,־ד,תואר ו־מצניע־הלכת.
יתכן
כי במכתב־הברכה של דויד בן־
גוריון היה רמז לפרשה קרובה יותר. כי,
כאשר הוחלט למנות שופט נוסף לביתר,משפט
העליון, היה זה בן־גוריון עצמו
שהציע את מועמדותו של גדעון האוזנר,
האיש שהצטיין בשרותו הנאמן לבן־גוריון,
בהיותו יועץ משפטי של הממשלה.
ההצעה לא נתקבלה. שופטי בית־המש־פט
העליון התכנסו לישיבה סגורה, החליטו
כי אין האוזנר מתאים לכהונה הרמה,
ועל נציגם בוזעדת המינויים הוטל להתנגד
להאוזנר.
גם עורכי־הדין, המיוצגים באותה ועדה,
הגיעו למסקנה דומה. מול שני כוחות אלה
לא אבה בן־גוריון ללחום את מלחמתו של
האוזנר. באופן טבעי ד,עולתה מועמדותו
של ד״ר הלוי, שעל רמתו המשפטית והאישית
לא היו מערערים.

סו לחהח צר הרבי
שום הפגנה פוליטית, שום מופע אמנו־חי,
לא היו מצליחים לאסוף בישראל אלפי
בני־אדם משולהבים, כמו טקס נישואין אחד
של נער בן 17 ונערה בת ,19 שנערך ביום
ראשון בבני־ברק.
ריצת אמוק. מאתיים אורחים הוטסו
מארצות־הברית, עשרות אוטובוסים עמוסים
נטורי־קרתא נהרו מקצות הקרת, ומאות
תושבים זרמו משכונותיה של בני־ברק, אל
הכיכר הענקית שמול פנסיון ואגשאל. בשער,
חמש אחר הצהריים השחירה הכיכר
החולית: אלפיים חסידים בקאפוטות וב־שטריימלעך
שחורים. בשולי הכיכר ביצבצו
כתמים צבעוניים: נשים.
הרמקול דיווח פקודות רועמות באידיש.
קופסות הצדקה קישקשו ללא רחמים, וברקע,
על גג הפנסיון, קיפצה חמישיד, מוסיקאלית
— קונטרה,־באם, תוף, כינור וקלארי־נטות
— בקאפטות שחורות: חמישיית
ויז׳ניץ׳.
ניידות משטרה ואמבולאנסים עמדו דרוכים
בקצה הרחוב .״דער רבי גייט,״ אמר
מישהו, ואלפיים קאפוטות שחורות החלו
לדהור לקראת מכונית הלארק הכחולה.
היתד, זו מרוצת אמוק. מכנסי האורחים
נקרעו. על החול הצהוב התגלגלו שעונים
שניקרעו מידיים, צמידי־נשים, חגורות, כובעים,
מטפחות, ופאה נוכרית של גברת
אלמונית. שלל שהיה יכול למלא אלפי קופ־סות־צדקד,
ליובל השנים הבאות. עשרה ילדים
נדרסו, אבל קמו מייד, והצטרפו ל־מירוץ,
בראשים חשופים. הכיפות נעלמו.
ההורים אמרו ״כן היתר, זו חתונה
בעלת משמעות ״פוליטית״ .הכלה, נצר
לבית צאנז /בעוד החתן נצר לבית סאדי־גורא.
לפני 150 שנה סערה אירופה המזרחית
היהודית ממחלוקת שבין שתי חצרות
האדמו״רים. השבוע נערכה חתונת הפיוס —
הסולחה הראשונה בין שתי החצרות מאז
פרוץ המחלוקת.
הכלה, תמירה וארוכה, בעלת שם פרטי
ארוך גם כן: חנה־חיה־שרה. החתן נמוך,
בעל שם קצר: ישראל׳יקל. היא — בת הרבי
משולם זושיא טברסקי, מבני־ברק. הוא
— נכדו ויורש־העצר של האדמו״ר מודיז׳־
ניץ׳.
השידוך הוצע להוריה לפני ארבעה, חוד־

בלה חנה־חיה־שרה ושושבינה
למחרת בבוקר — קרחת
שים בלבד. חנה, מורה בכתה ו״ו בביתר,ספר
בית־יעקוב במגדיאל, ראתה את בעלה
המיועד, תלמיד הישיבה, פעמיים לפני
נישואיה: לפני האירוסין, ובאירוסין עצמם.
הוריה אמרו :״כן״.
במוצאי־השבת האחרונה הגיעו כל נשות
משפחת החתן לבית הכלה, והעניקו לה
טבעת־יד,לומים, רדיד זהב, עטרה לראש,
וסידור מהודר. היא ערכה אז מסיבת פרידה
לחברותיה החזקות. יחדיו, בדמעות
אמיתיות, הן ביכו את עלומיה.
גם החתן הצעיר, בן ד 17 שבחודשים
האחרונים הצליח להצמיח לראשונה זקן
זעיר, ערך במקביל סעודת פרידה לחבריו
החזקים. גם אליו הגיעו נציגי הכלה עמוסי
מתנות: שטריימל, קיטל, וטלית עם עטרה
של כסף.
היא היתה כלה נירגשת. חיוורת, רצינית,
משוחה בשפתון חיוזר, מכירה במעמדה החדש:
לא עוד מורה במגדיאל, כי אם אשת
יורש־העצר. פניה היו גלויים, ללא צעיף־
הכלה המסורתי. רק דקה לפני החופה הניח
החתן — בקאפוטה השחורה ובגרביים הלבנות
— מטפחת על פניה. אחיה הצעיר
נעדר מהטקס. לא היו לו נעליים. הוא בן
חמישה חודשים.
עד מאוחר בלילה נמשכה ההילולה. השכם
בבוקר, מיד לאחר ליל הכלולות, צעדה
הכלה, לקול תופים ומחולות, לטקס נוסף:
גילוח ראשה.

חתכוב חיי ם
ערב חג השבועות נודע בבני־ברק, כי
אחד מוותיקי העיר נפטר, אחרי מחלה, ב־בית־החולים
תל־השוטר. הדבר לא עשה בעיר
החרדית רושם מיוחד, כי יהודה קופר־ברג
כבר הספיק לעבור את גיל ד,־ 80 אך
הלווייתו של הישיש הפכה את בני־ברק למרקחה.
אנשי
החברא־קדישא, שבאו לקבל את
הגופה, גילו כי בוצע בה ניתוח שלאחר
המוות. במשך החג סערה העיר כולה. ב־
120 בתי־הכנסת היה זה הנושא שדובר בו
בזעם גובר והולך. הזעם נמשך גם לאחר
החג .״אי־אפשר לשתוק יותר!״ טענו כמד,
עסקנים דתיים.
הלהיבו את הרוחות עוד יותר עסקני אגו־דת־ישראל,
שלא פסקו מלהזכיר כי בראש
משרד־ד,בריאות עומד שר המפד״ל, והוא
אחראי ל״שערוריית ניתוח המתים״ .הזעם
הגיע לשיאו במוצאי־שבת, כשבבית־הכנסת
המרכזי, ברחוב רבי עקיבא, ד,תכנסי, אסי־פת־עם
כדי למחות נגד ביתור גופתו של
קופרברג, שהיה ממתפללי בית־הכנסת. לאסיפה
זו זרמו לא רק מאות מתושבי העיר,
כי אם גם כל רבניה. נאומים נרגשים
השמיעו רב העיר יעקב לנדאו, רבם של
החוגים הקיצוניים שמואל ואוזנר, ורבו של
הפועל המזרחי נתן פרידמן. בתום האסיפה
אף הוקראו החלטות הקוראות לשים קץ
לתופעה.
אגרופים ובעיטות. הפרשה יכלה
(המשך בעמוד )14

הצגת בכורה

מלכה אשר

* והי קנוניה פוליטית! אני לא אתן
( 11 שיעשו אותי לצחוק! אני אתפטר!״
צעק אברהם ניניו, במאי וחבר הנהלת תיאטרון
הבימה. הוא ישב על כסאו, בשעה
אחת אחרי חצות, בשורה הראשונה של גן
בית־ציוני־אמריקה, כשכולו נירגש ונ סער,
נופף בגליונות הנייר שבידיו ועיניו ירקו
להבות.
הדבר שהצליח להסעיר את הבמאי בעל
ההופעה הרגועה, שעד, שישב בשורת השופטים,
בתחרות על בחירת מלכת הי פי
של ישראל לשנת , 1963 היה סיכום תוצאות
הצבעתם של תשעה השופטים בתחרות.
אהרי לילה ארוך וגדוש־אירועים, אחרי שבחרו
קודם לכן את מלכות הערים של
תל־אביב, חיפה וירושלים, היה על השופטים
לחלק את התארים הסופיים. מבין 15
המועמדות, שהגיעו לשלב הגמר, השאירו
השופטים על הבמה שמונה יפהפיות, להן
היו צריכים להעניק שישה תארים: מלכת
היופי, נערת ישראל, מלכת החן וסגנית
לכל אחת משלוש אלה.
כל אחד מהשופטים נטל גיליון נייר, רשם
על ו את בחירתו לכל תואר. כאשר נאספו
גיליונות הנייר בידיו של אברהם ניניו, והי א
ערך את סיכום הבחירות, התרחשה הפתעת
הערב: חמישה מבין תשעת השופטים,
רוב מוחלט, קבעו שיש להעניק את התואר
מלכת היופי של ישראל, למועמדת מספר
— 12 שרין איברה,ים, יכהפיה מוסלמית
בת 19 וחצי מחיפה.
זו היתד, ההחלטה שהרתיחה את דמו של
ניניו, אשר יעד צעירה אחרת לתואר המלכותי.
לרגע אחד שררה שתיקה בין חבר
השופטים. ניניו, שניראה נסער ונדהם, הז־

עיק סביבו את כל השופטים :״אתם באמת
מאמינים שהיא מלכת־היופי?״ תנודות הראש
הפסקניות של רוב השופטים הבהירו
לו כי אירע דבר, שאיש לא היה מסוגל
לצפות אותו מראש: שצעירה ערביה, הערבית
הישראלית הראשונה שהצ-־גה או־פעם
את מועמדותה לתחרות יופי, עומדת
לזכות בתואר.

הקוראן ע? השרשרת
•יל א היתד! זו החלטתם של מרבית ה/שופטים
בלבד. מן הרגע בו עלה המסך,
על במת בית־ציוני־אמריקוז בתל-
אביב, ו־ 15 היפהפיות הסירו בזו אחר זו
את השמשיות הצבעוניות שכיסו את פניהן
עם עלות המסך, היה ברור כי היפהפיה
הערביד, דקת הגו, בעלת ההופעה האצילית,
כבשה את הקהל, ולא רק בשל האטרקציה
המיוחדת שבהופעתה במיסגרת זו.
פניה היו יפיס לא יותר, אך גם לא

טזרין איברו! יס

וגע ו טי סעדת השופטים: המועמדות ה

זוהר בקהל

יפהפיות בלטו בין הקהל לא פחות מאשר על הבמה. מימין: מלכ
תהצעדה רו ת טו ל צ׳ ינס קי, ומשמאלנערתה חו ד ש נזי רי תשם ־ או ר.

פחות, מפניהן של שאר המועמדות. אבל
כשהחלה לצעוד על המסלול, לחד עם חברותיה,
בתלבושת כפרית, בבגד־ים וכשמי
לת־נשף לבנה, אותה תפרה לה אמה, ניתן
היד, להבחין בקיסמה המיוחד. היא צעדה
זקופה, כשכתפיה שמוטות, נעה בחן טבעי
ובביטחון עצמי, דקיקה, שבירה ותמירה.
כאשר ניצבה בפני המיקרופון, ליד מנחת
המעמד המפואר, רבקה מיבאלי, התגלגל
צחוקה הלבבי להתערב בעיברית השוטפת
שבפיה .״בדרך כלל ידועים הערבים כאנשים
שי, דעים להכין אוכל טוב,״ אמרה,
והסבירה למנחה כיצד מכינה אמה מאכלים
ערביים, כמו הבאקלווה והבורמה.
זה ד,־ד, הצד שהקהל יכול היד, לחזות
בו. מאחורי הקלעים התגלתה שרין לשאר
המתחר, ת כנערה אינטליגנטית, טובת־לב,
חביבה ובעלת נימוסין מהוקצעים, המוכנה
להושיט עזרה לכל דורש. היא דאגה להופעתן
של כל חברות־ה, עזרה להן לרכוס
שמלה, ללטש תסרוקת, פתחה את תיק ה־איפ
ר שלה, והציעה את תכשיריה לכל משביקשה.

צווארה ענדה שרשרת זהב דקה, עליה
היה תלוי ספרון זהב קטן, ובתוכו חוקי
הקוראן. רק כשהופיעה על הבמה בבגדים
— הסירה אותו. היא האמינה כי היא
עו: דד, לזכות באחד התארים הע קריים. כאשר,
בשלב המוקדם, נבחרה כמלכת היופי
של חיפה, לא הסתפקה בכך .״זה עוד לא
כלום!״ אמרה ,״אף פעם לא אהבתי בינוניות!
או׳ שלא אבחר לשום דבר או שאבחר
למלכה!״

״איו לד מה לקוות ככלל ! ״

שמש נוידה

על הבמה התגלו משתתפות תחרות מלכת־היופי לראשונה
כשהן מקושטות בסטריות ססגוניות. במרכז למעלה נראית
שרין איברחים, כשלפניה מחי יכות שלוש מועמדות לעקיצותיה של המנחה רבקה מיכאלי.

ך מי םאח די ם לפני מ עד התחרות, ביקרה
שרין אצל קוסמטיקאית חיפאית. בעודה
שוכבת על הספה, עם מסיכה על
פניה, נכנסה לפתע אשה, והחלה לשוחח
לתומה על התחרות המתקרבת .״יש שם
מועמדת ערביה אחת,״ אמרה .״מה פתאום
היה נסוך על הופעתה של שרי!
ערביה? תראו עד היכן ירדנו.״ שרין זקפה
הנשף נתפרה על־ידי אמה, היתו
את ראשה ושאלה :״מה יש לך נגד ה־ נטיפי פנינים. מתניה של שרין היו הצרות מכל הס

חן המזרח

הו כתרה

ערבים?״ ״מה יש לך ולערכיה הזאת?״ כעסה
עליה האשה .״זו אני!״ השיבה שרין.
האשד. מיהרה לעזוב את המקום.
ברכבת מחיפה לתל־אביב, נסעה שרין עם
מספר מועמדות חיפאיות אחרות .״אין לך
מה לקוות בכלל,״ הטיחה בפניה אחת הנערות
,״אף פעם לא יבחרו במוסלמית כמלכת
־היופי של ישראל!״ שרין פרצה בבכי
.״הצרה היא שאם לא אבחר, יצחקו
ממני כל הערבים במדינה,״ מיררה .״אמרו
לי כל מ ני דברים, שאם אבחר, זו תהיה
התעמולה הכי טובה בשביל ישראל. אבל
כל הבחורות הערביות רוצות שאכשל, ו־אהפך
לצחוק של הרחוב הערבי.״
ואומנם, זו היתה השאלה שאיש לא העז
להציגה בגלוי: מה עושה נערה כזו בתח־רית
יופי? כך שאלו את עצמם בני החוג
ד,נ צץ ומטרוניתות כבודות. וכך — בעיקר
— שאלו עצמם אזרחים ערביים רבים.
כבר לפני שליש שנים השתתפה בתחרות
זו, המאורגנת על־ידי שבועון לאשה,

פחת איברהים, ברחוב עבאס בחיפה, מודפס
על עמוד של שבועון לבנוני. תמונה גדולה
הראתה בחורה יפה, שנשאה את הכתר
והסרט של מלכת היופי של לבנון.
היתה זו נערה ילידת חיפה, ממשפחת
בדון, שאבי/־ ,היה פעם קצין־מחוז בחיפה
וחברו של עודאד איברהים. עם כיבוש חיפה
ברחה משפחת בדון לביירות. אביה של
הגברת בד! ן הוא שגריר לבנון באחת מארצות
אירופה. כאשר ראה עוואד איברהים
את התמינה, נבטה בו המחשבה: אם בתו
של בדון יכולה לה ות מלכת יופי, מדוע
לא תוכל גם שרין השחרחורת להיות כמותה?

כל שכן ששרין ח-נכה מילדותה ברוח
מתקדמת, למדה שפית אירופיות. אביה,
שה א ממוצא פרסי, תפס מישרה גבוהת
כבר בימי המנדט, נשלח ללונדון להשתלמות.
אשתו הינד, ממוצא תורכי — ועוואד
איברהים סבור כי פרס ותורכיה הן מדי־נות
מתקדמות, כמו מצריים ולבנון, בשל

¥ | 71 1ל 1י 1ן ^ אחרי שזנתה בתואר נערת־ישראל, נושקת שרין על
* ״ י ו • 1 1 >1 / 1* 1לחיה של אסתר כפיר, שנבחרה כמלכת־היופי. אותה 71 שעה עדיין לא ידעה שבבחירה ראשונה בחרו רוב השופטים בה כמתאימה לתואר נולכת־היופי.

וופיות מתייצבות בבגדי־ים לעיני הקהל
בתו של רופא ערבי, לילי מן ,״הנערה מסיבוב
בילו״ ,בתו של ד״ר מוסד, דג׳אני.
אך היא היתר, ערביה רק למחצה. אמה
יר״דיה, היא עצמה גדלה בין יהודים, ונשואה
כיום ליהודי ניו־יורקי.
ואילו שרין היא לא רק מוסלמית, אלא
בת • למשפחה המעורה במסורת המוסלמית
של חיפה הערבית. כיצד הצליחה להשתחרר
מכבלי מסורת זו? ״אגיד את האמת,״
השיב אביה, עוואד איברהים, ערב
הבחירה .״אני בעצמי לא יודע איך זה
קרה, ואם זו היתד, החלטה נכונה.״ כלומר:
הוא לא ידע כיצד יביטו על צעד זה
הערבים שבתוכם הוא חי,
העיתונות הערבית מלאה תמונות ססגוניות
של נערות ערביות בביקיני, נערות
ערביי ת שנבחרו כמלכות היופי או המבלות
במועדוני־ל לה עם חבריהן. אך בחורות
אלה היות בקאהיר, באלכסנדריה, ב־ ׳
בירות, בדמשק, או אפילו בבגדאד. שם
הגיעה אשת ו,שיכבה המתקדמת ייתר לאותו
מעמד ולאותו חופש־פעולה, שאליהם
הגיעה האשד, האירופית והאמריקאית.
אך לא בישראל, החברה הערבית בישראל
קפאה בדפוס ם המס רתיים, א !:תם השליכו
ערביי ביירות וקאהיר מזה דור שלם.
אין זד, כי כוהני הדת של אל־אזהר מקלים
יותר מד,קאדי של עכו או יפו, או שדמשק
קוסמופוליטית יותר מאשר היתד, חיפה הערבית.
הבחירה
הערבייה בישראל עדיין נישאת
על־׳־י החלטת ה דיה, לבחיר הוריה. פרט
למיקרים ב דדים, אין היא מעזה לצאת בחברה
מעורבת. בין הנוצרים, אפשר למציא
כמה יוצאות מן הכלל; אך בחברה ד,מ סל׳
מית שרו ה ר,בחוויה במצב שהיה קיים לפני
דורות.
והנה, לפתע, הפרה שרין איברהים את
כל האיסורים האלה, הצטלמה בסור ים ו־הציגה
את מועמדותה לבתר מלכת היופי
של ישראל.

ד״ש מלבנון

ך* גרעין הראשון של מהפכה זו נד
| ן רע בביירות. הוא הגיע אל בית מש־

היותן שוכנות על חופי ים .״והים׳ הוא
קשר אל ד,קידמה ואל העולם הגדול. לא
כמו המידבר.״
על כן, לדעתו, ישראל היא מדינה מתקדמת
— ועל אזרחיה הערביים להגיע לאותה
רמה של התקדמות.
כאשר נפתח הבנק הערבי־ישראלי בח־פה,
ביקש ממנו המנהל כי ירשה לבתו לעבוד
אצלו. שרין הסכימה, ובאי הבנק היו פוקחים
את עיניהם למראה היפהפיה הערביה,
שישבה ליד הדלפק וטיפלה בענייניהם.
עוואד ובתו יכלו אומנם להגיע למסקנה,
כי החברה הערבית חייבת להשתחרר מדעותיה
הקדומות, אך הלקוחות הערביים

סעוה בין השופטים

לא חשבו כך. על כן ד,ירבו להתבונן בנערה
ולהעיר הערות. שרין בקישה להעבירה
למחלקה אחרת, מחוץ לטוזח־ראייתם
של הלקוחות. אלא שגם בחדר הסגור ניש־נו
אותן תופעות. הפעם היו אלה פקידי הבנק
שהעירו והתבוננו. על אף היותם משכילים
ובעלי־תרבות, לא התרגלו עדיין להימצא
במחיצה אחת עם בחורה כה יפה
ומושכת.
יום אחד חזרה שרין הביתה במצב־רוח
קודר .״אבא,״ הודיעה ,״התפטרתי.״
עוואד, העובד כמעריך במחלקת המם של
עיריית חיפה, ואשר שימש בשנה שעברה
יושב־ראש לישכת רוטארי בעירו, פנה אל
ידידו, ד״ר ראובן הכט, בעל ממגורות דגון.
שרין, פקידה מצטיינת, השולטת בכמה
שפות, התקבלה לעבוד שם על מכונת־חי-
שוב.
חברותיה־לעבודה התרגלו לבקר בביתה,
ומדי פעם אף השיבה שרין ביקור. אולם

שופטי התחרות מנסים
לשכנע את השופט
אברהם ניניו (במרכז) לחזור בו מהתנגדותו לבחירת שדין.

איש לא ראה אותה במועדון־לילה, או
אפילו בחברת בחור .״היא לא כזאת,״ אמר
אביה ,״היא גדלה בבית חופשי ומתקדם —
לכן היא יודעת מה ההבדל בין חיפש לבין
הפקרות.״
שרין, בעלת המידות המושלמות (88־55־
,)88 מרבה לבלות על שפת־הים — אך
אעת לובשת ביקיני. לא מפני שהוריה מתנגדים׳
כי אם ״מפני שבגד־ים של חלק אחד
הוא מיסתורי י! תר, נאה ומושך הרבה
יותר.״
נערת החודש, שרין, שונה מן הצברית
הרגילה בעוד כמה תכונות: היא שקטה
מאוד, בעלת נימוסין מושלמים, קוראת הרבה
— בעיקר אנגלית וצרפתית. אך כמו
הצברית הרגילה, אין היא חולמת עדיין על
בעל. קודם רוצה היא לראות את העולם.
״בחורה צריכה לעמוד מתחת לחופה,״ היא
אומרת ,״כשהיא מרגישה שכבר ראתה
(המשך בעמוד )14

מלכה ביו ההורים
בין הוריה, דמויות

כשהיא ענודה בסרטי
ההכתרה, צוהלת שרין
דועות וכבודות בעדה המוסלמית בחיפה.

המלכהא שר ל א הוכ תרה
(המשך מעמוד ) 13

משהו; שהיא לא מקופחת.״.
כך הגיעה שרין אל מסלול תחרות מלכת
היופי. היא לא היתה שם האטרקציה
היחידה. חידוש נוסף במסורת תחרויות
היופי בישראל, היותה הופעתן של
צמד אחיות תאומות, שרה ומרים תלמי,
שתיהן עולות חדשות מדרום־אפריקה, בנות
תשע־עשרה וחצי. חייכניות, מקרינות חביבות
ועלומים, נראו שתיהן כציור על עטיפת
בונבוניירה. הדימיון ביניהן היה כה
רב, עד שכאשר באו לבחור בתמונות׳ שצולמו
לפני התחרות, התקשו הן עצמן לקבוע
איזו תמונה שייכת למי. ודקות ספורות
לפני שהיה עליהן לעלות על המסלול,
בפעם האחרונה, בשמלות נשף זהות, לא
ידעו להבדיל בין השמלות שלהן, נאלצו
למדוד את השמלות לפני שתקבענה איזה
מספר להצמיד אליהן.
סיפרה שרה, הלומדת ריפוי־בעיסוק, וה־בוגרת
מאחותה, הלומדת הוראה, בחמש
דקות :״לא רצינו ללכת לתחרות. לא חשבנו
שיש לנו סיכוי כלשהו. אבל הלכנו בשביל
החוויה שבדבר, והחלטנו להמשיך עד
הסוף. אם כל אחת מאתנו היתד. הולכת
לבד, לא היינו נבחרות למועמדות הסופיות.
.הבחירה באה באמצע הבחינות. אז אמא
אמרה, :קחו את התחרות בחופשת שעשוע
מהלימודים.׳ אבל למרות שקשה להבדיל
בינינו, מרים היא בעלת ערך יותר: יש
לה יותר סתימות זהב!״
בשלב הראשון של התחרות נבחרה שרה
תלמי כמלכת ירושלים. אחרי הבחירה יצאה
אל מאחורי הקלעים, כשכולה נרגזת
על שהעדיפו אותה על אחותה :״זה נורא!
למה עושים לנו את זה! למה היו צריכים
להפריד בינינו?״ היא ניסתה להסיר את
סרט ההכתרה_שלה, להלבישו על אחותה,
שהסבירה לה בענווה :״את לא מבינה שבכל
זאת יש הבדל בין שתינו?״ זה לא
הרגיע את שרה :״אני לא רוצה להיות
מלכה לבד! או שתינו — או אף אחת.״ היא

קא בשעה ששלישיית זמרים השמיע שיר
על חומה של השמש הלוהטת, חדל. הקהל
ציפה בהתרגשות לתוצאות ההצבעה.
וכאן אירע המאורע, שכמעט פוצץ את
התחרות. אברהם ניניו, מסיבות בלתי ידועות
לאיש, הטיל את הווטו שלו על בחירתה
של שרין איברהים כמלכת היופי.
שאר השופטים ניצבו נדהמים מול התפרצותו.
אמר הפסל יצחק דנציגר, שהצביע
בעד בחירתה של שרין :״להדמין את שט-
ראום לארץ יש להם דם! אבל לא לבחור
מלכת־יופי ערביה!״ השופטים ניסו לשכנע
את ניניו לחזור בו, אך ללא הועיל .״אתם
רוצים להיות לצחוק — בבקשה!״ צעק,
״אני מתפטר!״
כאשר הסיברו לו כי איננו יכול להתנגד
להחלטת הרוב, העלה ניניו טענה חדשה:
הימצאותם של שניים ממארגני התחרות׳
עורך לאשה דויד קרסיק והעורכת האחראית
חמדה נופך־מוזס, בין חבר השופטים.
טרם הבחירה, לא היו לו כל טענות
נגד השתתפותם כשופטים.
במאמץ למנוע שערוריה, וכדי להגיע למוצא
של כבוד, הסכימו חמדה נופך־מוזס
ודויד קרסיק להתפטר. אברהם ניניו נשאר
בין השופטים. נערכה הצבעה חדשה. ובעוד
שבהצבעה הראשונה קיבלה שרין 5קולות
נגד 4קולות יריבתה, הרי בהצבעה השניה
קיבלה שרין רק 3קולות מול 4הקולות
שהוענקו לאסתר כפיר, חיילת בצה״ל,
בלונדית שנולדה בשאנחאי להורים ממוצא
רוסי.
׳מאחורי הקלעים לא ידעו הבנות דבר
על הקרב המתחולל בין השופטים. על הבמה
ניסתה רבקה מיכאלי לרתק את הקהל,
בעוד השופטים ממשיכים בדיוניהם,
שרה ש־ר היתולי:
הלכתי לישכת עבודה /שאל אותי מאיפה
אתה? /אמרתי לו מתורכיה /אמר
לי תסתובב בבקשה הלכתי לישכת
עבודה /שאל אותי מאיפה אתה? /אמרתי
לו ממרוקו /אמר לי תסתלק מפה! /

במדינה
(המשן מעמוד ) 11

להסתיים בכך, אילמלא קם לפתע הרב לנדאו,
המקורב לאגודת־ישראל, והודיע כי
אין להסתפק בהחלטות המילוליות, אלא יש
גם לתכנן שורה של צעדים מעשיים. דיון
בצעדים אלה, הודיע הרב, ייערך בביתו,
ביום השלישי.
מאנשי הפועל המזרחי, שנכחו במקום,
לא נעלמה מטרתו המוסתרת של הרב. היה
ברור, כי לנדאו רוצה להציע שורה של
צעדים קיצוניים, העלולים להעמיד במבוכה
את השר חיים משה שפירא.
לפיכך קם הגבאי של בית־הכנסת, אברהם
פלדמן, הכריז כי האסיפה לא תיערך בבית
לנדאו, אלא בבית־הכנסת. הוא הוסיף נימוק
:״קופרברג היה כאן מתפלל קבוע,
ויש לנהל את כל המערכה מבין כותלי
בית־כנסת זה.״
לנדאו חזר והודיע: ההתייעצות הסגורה
תיערך בביתו, לא בבית־הכנסת. פלדמן לא
ויתר. הוא ניראה קם ממקומו ומתקרב למיקרופון.
ואז צץ מן הצד יצחק שכטר,
בריא־הבשר ובעל אף הנשר, והחל צועד
לעומת פלדמן. תוך שניות החלו השניים
מתכתשים, כששכסר מנחית אגרופים בפלד־מן
ופלדמן בועט בו ברגליו.
הקטטה התרחבה. גוש האנשים שעמד
תחילה מלוכד בזעמו, החל מכלה את הזעם
איש ברעהו. הרבנים ניסו להרגיע את
נאמניהם, אולם כאשר שקטו הרוחות, שכב
אברהם פלדמן כולו נוטף דם. הוא זעק:
״עכשיו אני דומה לקופרברג. אותו לפחות
חתכו לאחר המח־ת — אותי חתכו בחיים!״

תולדות
צו חירום
ישוע אלקיים, בעל הבית שברחוב מלצ׳ט
42 בתל־אביב, נשם לרוזחה. זה עתה פסק
בית־משפט נוסף, בפעם הסופית, כי הוא
רשאי לפנות את בית־הכנסת הקטן, השוכן
מזה 22 שנים באחת מדירות הבית שלו.
היה זה אחרי שנסיונו הקודם לבצע את צו
הפינוי, בעזרת קצין משטרה ופקיד ההוצ־אה־לפועל
(העולם הזה ,)1341 נתקל בהתנגדות
המתפללים, שפנו שוב לבית״המשפט
בבקשת דחייה.
המתפללים קיוו, כי בית־המשפט יעניק
להם ארכה מספקת, עד שהמפד״ל תצליח
להעביר בכנסת חוק מיוחד, שבא להעניק
למתפללים זכות חוקית על הדירה. הם התאכזבו,
ואלקיים החל מתכנן את ביצוע הצו.
ואז הונחתה עליו מכה מכיוון בלתי-
צפוי. שר־האוצר גייס את חוקי החרום,
חתם על צו שהפקיע את דירת המריבה
לצרכי מינהל מקרקעי ישראל. המינהל העמיד
אותה לרשות המתפללים.

חינוך
ב חינ ת בג רו ת
תאומות שרה ומרים תלמי
״או שתינו — או אף אחת.״

נרגעה רק בעת חלוקת התארים הסופית,
כשאחותה מרים זכתה בתואר סגנית מלכת
ישראל. לשרר, נוסף עוד תואר — מלכת החן.
מאחורי הקלעים, בשיחות וברכילויות שהילכו
בין הנערות, נראו דווקא שתיים אחרות
כבעלות סיכויים לזכות בתואר הניב־סף.
האחת מהן היתד, עדה בכר השחרחורת,
מזכירתה של יצרנית־ד,חתיכות לאה
פלטשר, שזכתה לבסוף רק בתארי מלכת
תל־אביב וסגנית מלכת החן. השניה היתד,
עופרה גלעד, לשעבר שוטרת צבאית, וכיום
פקידה בלישכת ההסברה של עיריית תל־אביב.
עופרה הבלונדית (״אני בלונדית מימים
ימימה, בלי עבר שחור!״) וד,סכסית,
בעלת העיניים הירוקות, נראתה לידידיה
עבה במיקצת עבור התחרות. בשבועיים שקדמו
לערב הבחירה, הכריזה על צום כמעט׳
מוחלט, מלבד סטייקים של כבד. היא
הצליחה להוריד כארבעה קילו ממשקלה,
אלא שזה לא עזר לה לזכות בתואר כלשהו.

״אני מתפטר !״
* * ק ם הכחירה התקרב לסיומו. ה־גשם,
שהחל לטפטף בטיפות ענק דוו

.הלכת׳ לישכת עבודה /שאל אותי מאיפה
אתה? /אמרתי לו מפולניה /אמר
לי תכנס בבקשה!

ואז נמסרו תוצאות ההצבעה. אסתר כפיר

״הזדעזענו למקרא האחוז הגבוה של כש־לונות
בבחינות־הבגרות בקרב התלמידים
הערביים,״ נאמר במכתב .״ברצוננו להיפגש
אישית עם כבוד השר ולשוחח עימו בעניין

מכתב זה, שהגיע השבוע לידי שר־החי־נוך־והתרבות,
לא היה מיוחד בתוכנו —
אלא בחתימה שבו. החותמים היו שני צעירים
עיבריים, תלמידי תיכון, נציגי ועד ה
נבחרה
הישראלי
נבחרה כמלכת־היופי. שרין איברהים נוער

כנערת ישראל, ביום האחרון של חודש
מאי. היא תייצג את ישראל באחת מתחרויות
היופי הבינלאומיות.
בהתרגשות הענקת התארים והכתרים,
נשכחו השופטים. אבל כאשר התבקש אברהם
ניניו להסביר, אחרי התחרות, את סיבת
התנגדותו לשרין, אמר :״אתם מתארים
לעצמכם איזה סקאנדל היה אם היא היתד,
נבחרת? אני רציתי שיבחרו מלכת־יופי ולא
בגלל זה שהיא ערביה. אותי לא מעניין
צבע העור, המוצא והלאום. אין לי שום
דבר נגדה, אבל לדעתי היא לא היתה היפה
ביותר. אני גאה בתוצאות! אני חושב
שהיו מעוניינים לבחור בה רק בגלל זה
שהיא ערביה. זה חומר טוב לכותרות העיתונים.
הצבעתי בעדה כנערת ישראל. אני
תמיד נלחם בעד צדק ואינני רוצה שיעשו
עוזל למישהו, ולכן אני משלם בעד זה.״
היתד, זו טענה מוזרה בפי אדם ששם
לאל כל מושג של הגינותי, דווקא בעת
מילוי תפקידו כשופט־תחרות.

לאחווה

יהודית־ערבית.

חניכיה של טוני. כאשר הוקם הוועד
באופן ספונטאני, לפני כמה חודשים, הקדיש
את עיקר מירצו למאבק לביטול ה־מימשל
הצבאי. אולם בהיכנסם לעובי הקורה
של הבעיה, עלה על דעת התלמידים
כי קודם כל עליהם לעסוק בעניינים הנוגעים
לערבים בני גילם ומעמדם — התלמידים
התיכוניים.
כך נולד הרעיון לערוך בתל־אביב סימפוזיון
יהודי־ערבי לבירור הסיבות של כישלון
התלמידים הערביים בבחינות. הדבר
ניראה קל — אך היתד, זאת טעות. התלמידים
נוכחו לדעת כי אפילו עריכת סימפוזיון
חינוכי כזה, ללא רקע פוליטי, נתקלת
במיכשולים חמורים.
המחנכים העיבריים, שהבטיחו תחילה את
השתתפותם, הפרו כולם את הבטחותיהם,
מחשש פן ירגיז הדבר את משרד־החינוך.
טוני הלה, מנהלת ביזדהספר תיכון חדש
בתל־אביב, הודיעה שהיא ״מוכנה לפעול רק
עם אנשים המסכימים עימד, בכל״ — קרי:

מפ״ם. אולם, ניחמה היא את היוזמים, היא
עושה רבות לחינוך תלמידי בית־ספרד, ל־אחיזודעמים.
היוזמים
ניזכרו בכך בעת הסימפוזיון
עצמו, שנערך בבית ציוני אמריקה. קבוצה
קטנה של תלמידים השתדלה בכל כוחה
לפוצץ את האסיפה. היו אלה, בעיקר, תלמידיה
של טוני הלה מתיכון חדש.
עדיפות לגורים. לעומת זאת, נענו
המחנכים והסטודנטים הערביים בהתלהבות
להזמנה. התלמידים התל־אביביים נידהמו
לשמוע מפיהם מה המצב בחינוך הערבי:
השיכון הגרוע של בתי־הספר הערביים,
מהם רבים במיבנים שאינם ראויים לשימוש!
חסרונם של סיפרי לימוד במיקצועות
רבים; אי־קיומם של בתי־ספר מיקצועיים
וחקלאיים ערביים: קבלת המורים הערביים
באמצעות סוכני המימשל הצבאי, הדוחים
בוגרי־אוניברסיטה בעלי דעות עצמאיות,
מעדיפים על־פניהם מורים בלתי־מוסמכים,
ללא תעודת־בגרות.
השבוע לא היד, עדיין ברור אם שר־החינוך
יאות לקבל משלחת של חברי התעה
אך היוזמה עצמה חשובה יותר מתוצאותיה
המיידיות. כי בפעם הראשונה
נודע לתלמידים הערביים כי חבריהם ה־עיבריים
מתעניינים בבעיותיהם, מוכנים לפעול
כדי לעזור להם.
בשביל היוזמים היתד, זאת בחינת בגרות ,בה עמדו בהצלחה.

ציתות
קצר וקורו!
משה שרת, יושב־ראש ההנהלה הציונית,
בחוברת הנושאת את הכותרת ״על מצב התנועה
הציונית בעולם״ :
״לעומת ההתרוקנות וההתבטלות שבהוד
כוללות, זיוף העצמיות, ההתחפשות, תכסיסי
הרמייה העצמית ואחיזת העיניס כלפי
אחרים, מציגה הציונות חזות של לאומיות
בריאה ושלמה, תסיסה אינטגרלית ודינאמית
של היהדות בת זמננו, הבלטת הישות הקיבוצית
של העס היהודי, טיפוח ערכים
של תרבות ל־אומית ושל מוסר לאומי, חינוך
כמפעל של תחייה, תחיית הלשון הקדומה
שהיתה ללשון צעירה וחדשה, ובמרכזם
ובשיאס של כל ערכים אלה — מדינת
ישראל כדמות מושלמת של חיים יהודיים
מלאים, שבוקעת ממנה השראות של
יצירה אנושית אדירה, חברתית ורוחנית,
עולם חשוב, ששורשיו עתיקי־יומין, המלהיב
דמיון והכובש לבבות.״
תעופה יוני ונ ש רי
שביתת־הנשק, שהושגה באל־על עם סיום
שביתת צוזתי האמיר לפני שלושה חודשים,
הקפיאה את החזית במצב משונה:
מצד אחד עמדו צוותי האוויר, שנאלצו
לוותר על דרישתם ולחזור לעבודה — אך
תוך סירוב להיכנע כניעה מוחלטת לתכתיב
משפיל של ההנהלה. ממול התייצבה
ההנהלה, שנשבעה נקם במנהיגי השביתה.
מן הצד עמדה ההסתדרות, שנטלה לעצמה
את תפקיד המשקיף הניטראלי.
השבוע, לפתע, תקע המשקיף הניטראלי
סכין בוגדנית בגב צוותי האוויר. קבעה ועדה
הסתדרותית: יש לפזר את ועד צוותי
האוויר הקיים, לבחור ועד חדש במקומו בהקדם.
לחברי הוועד הנוכחי, שהנהיגו את
השביתה, לא תהיה זכות להציג את מועמדותם
בבחירות לוועד החדש.
היתד, זו הפעם הראשונה בתולדות העבודה
המאורגנת בארץ, שגורם מן החוץ
מכתיב לעובדים מי יהיו נציגיהם המיקצו־עיים.
רטנו אנשי אצ״א :״ההסתדרות, שצריכה
להגן עלינו, מכרה אותנו להנהלה.
היא הפכה את עצמה למכשיר ההתנקמות
של בן־ארצי.״
היה לכך טעם־לוואי לא־נעים: ההסתדרות
עצמה שותפת בחברת אל־על. יצא, איפוא,
שהמעביד מנסה לכפות על העובדים מי
ייצג אותם בפניו. דוגמה קלאסית של איגוד
צהוב, הממונה על־ידי המעביד ונשמע
לו, כאשר הוא מצווה עליו לבגוד בעובדים.
פגיעה
בכים. החלטה זו תפסה את
אצ״א באש צולבת. כי גם בחזית הראשונה
לא פסקו ההתנגשויות עם ההנהלה, על אף
הסכם שביתת־הנשק.
היריה הראשונה באה מצד ההנהלה. זו
העולם הזח 1343

הבעל ידה בידיד אשחו,

שנפל בחדד המדרגות

ף* ם ניפגשו לפני ארבע חודשים, בשדה התעופה לוד.
| 1שניהם עובדי אל־על. הוא מכונאי בן ,25 היא דיילת־קרקע
בת .26 הוא, יורם רומאנובסקי, בלונדי יפה־תואר
וחזק. היא, עידית קרן, ג׳ינג׳ית ממוצעת, נשואה מזה
שלוש שנים לסרן בצבא הקבע: שמואל קרן ( )29 גבר
בריא, אתלטי ומקריח.
כל המשולשים־הניצחיים מדאיבים בסופו של דבר. אבל
המשולש הנוכחי היה מהאומללים ביותר.
״אל תצא לבלות עם נשואות,״ הזהירה האם המודאגת
את בנה יחידה — יורם. בשכונה הצפונית, שליד הנמל,
היתד, מפורסמת, מזה שנים, אהבתה ללא מצרים לבנה.
אהבה פאתולוגית כמעט .״יורם, חסרות נערות טובות
להסתובב איתן?״
תדאי שלא חסרו. הן היו בשפע. הוא, הכמעט־צבר
ממוצא פולני, חניך בית־ספר לדוגמא, ומכס פיין, היה
אלילן השזוף והפראי של גדודי הטיפש־עשרה בחוף גורדוך
שרתח שחקן כדורגל, כדורסל, חותר בחאסקה — ומעורר
הערצה. הוא היה דמות ידועה ונוקשה בחופי הצפון:
הירקון והים .״אבל ״רומל״ ,כך כינוהו ידידיו, המשיך
להיות מאושר באמת, רק בתפקיד הצנוע של בידור גברת
השייכת למישהו אחר. המאדאם בובארי המשועממת־ד,מנומשת,
היתד, אסירת תודה לו מאוד, כשהיה מבקר בביתה
ליד היכל התרבות, כשבעלה שהה במחנה.

עוד הרבה לפניו את הכרתה. האם המעולפת נפלה ליד בנה
שותת־הדם.

האשה האוהבת

ידית נמלטה בצווחה מפני בעלה, שכיודן עתה את

קורבן רומנובסקי
אידיליה עם עידית

> ולאקדח מולה, ונכנסה לסנדלריה הסמוכה. בעלה אחריה.
הסנדלר הקשיש שמר על קור רוח מפליא, קפץ לעבר קרן,
תפס בידו ומנע ממנו לירות. הבעל המתין שניה, ואז
הלם בקת האקדח באשתו, יצא מהסנדלריר״ עצר מונית
והסגיר עצמו למשטרה.
עידית חזרה לחדר המדרגות השטוף בדם. השכנים שמעו
אותה זועקת :״אל תמות יורסז אני אוהבת אותך!״ בזה
חיסלה את יחסיה עם ידידה הצעיר. היא עברה לצידו השני
של המיתרם: היא חזרה לבעלה. קצת מאוחר מדי, אומנם.
למחרת הופיע לצידו בבית־המשפט, כסמל האשד, האוהבת
והמסורה. היא לא חדלה מלגפפו לעיני כל הנוכחים, עת
הוציאה השופטת נגדו את פקודת המעצר ל־ 15 יום.
בבית־החולים בילינסון מתפתל יורם הצעיר ביסורים.
צינורות תקועים בגופו. חלק גופו התחתון משותק. הרופאים
אינם בטוחים, אם יוכל אי־פעם לעמוד על רגליו.
ברחוב ירמיהו מספר 28 מבכים אב ואם המומים את
בנם יחידם.

׳סויי
תמות8 ,יו1ד1
מובן שחיי המשפחה של ע־דית לא היו אידיליים. לפני
שבועיים החליט הזוג קרן לקחת לעצמו חופשה ארעית,
ולהיפרד לזמן קצר. הבעל עזב את הבית, המפתחות
נשארו אצל מאדאם.

״אתה לא נורמאלי״
י־* רו מי של רומאנובסקי עם דיילת הקרקע הרקיע אז
! | שחקים. ר ,א נמשך עד יום שני, אחרי חצות, כשהבעל
הלא־מוזמן פרץ לפתע את דלת דירתו. קרן חשד זה מכבר
שמצמיחים לו קרניים. הזוג שישב על הספה, במקרה
כמובן, לדבריהם, עסוק בשיחה, כמובן, היה מופתע מבי־קור־הפתע.
יורם
קיבל את הפנס הכחול בעינו השמאלית.
״עזוב את הבית,״ ציודה הבעל, ולדברי המאהב הצעיר
שלף גם אקדח. האשד, צווחה היסטרית לעבר בעלה :״אתה
לא נורמאלי ונסה לעבר המדרגות, כששמעה לפתע את
קולו המאיים הרציני של הבעל :״אם לא תעלי הביתה, אני
יורה עליך.״ היא עלתה. בתחנת מגן דוד אדום חבשו את
פניו החבולים של יורם.
קרן, בן עליית־הנוער ומניצולי השואה, היה מזועזע. הוא
חש עצמו מרומה. יסורי קינאה גבר׳ ת אינה מושג קולנועי
בלבד. זהו כאב מטרף, מסוכן, ובלתי ניתן לטישטוש או
הכחשה.
סיפר יורם :״ביום חמישי בצהריים כשישבתי בביתי,
שמעתי את עידית קוראת לי לרדת אליה לחדר המדרגות.
היא ביקשה ממני לצאת איתה החוצה אל בעלה, כדי
שאשבע לו שמהיום והלאה לא יהיר, שום דבר בינינו.
לפני שהספקתי לענות לה, שמעתי אותה צועקת, :הנר,
הוא בא׳!״
יורם אף לא הספיק להסתובב. קליע אקדח מסו: ויבלי,
חדר באותו רגע לגבו, חלף דרך חוט השדרה. הוא צנח,
שותת־דם, בחדר המדרגות האפל .״אוהד״ אמא,״ שמעד, אימו
את גניחתו, מהקומה השלישית, ירדה לקראתו, ואיבדה

הודיעה כי לא תשלם את דמי־ד,שביתה,
כנהוג במוסדות מאורגנים.
אנשי־^יוות, שישבו אותה שעה בחו״ל, לשם
הגיעו עקב עבודתם, נדרשו להחזיר
לחברה את הקצבת דמי אש״ל, שקיבלו
עבור שהייתם שם.
ואז, מיד לאחר מכן, פתחה במערכה
מתוכננת וממושכת נגד כיסם של צודתי
האוויר. ניתנו הוראות קפדניות למרכיב־הצוותים
לדפוק כל מי שהיה לו חלק פעיל
בשביתה. הדרך: הצבתם לטיסות בלתי-
נוחות במיוחד, בהן נעדר איש־הצוזת לתקופה
ארוכה מביתו, בעוד שרק מספר
קטן של שעות־טיסה נרשם לזכותו.
לאנשים כאלה ניתן לטוס רק את מיכסת
70 השעות (לבואינג) או 80 השעות (לבריטניה)
החודשיות. למפקחים ששברו את
השביתה, ולכמה אנשי־צוות שההנהלה חפצה
ביקרם, ניתנו טיסות נוחות, שאיפשרו
להם לצבור שעות־סיסה תוך מינימום של
ביטול זמן. כאשר מילאו את מיכסתם, נשלחו
לאגור שעות־טיסה נוספות, שהכניסו
להם מאות רבות של לירות לחודש, בנוסף
למשכורתם.
העסקת המפקחים בשעות נוספות שיבשה
העולם הזח 1343

פעולות רבות, אותן חייבים המפקחים למלא
בלוד. הדבר לא הרתיע את מנהל החברה,
אפרים בן־ארצי, שנשבע לשבור את
אצ״א, ואשר מיום פרוץ השביתה ועד עתה
סירב לקיים כל מגע עם הוזעד.
רוגזו של המנהל גבר עוד יותר, כאשר
הציעו אנשי אצ״א כי ועדה בת שלושה
חברים — אלוף עזר וייצמן, אלוף משה
כרמל ונציג ההסתדרות — תנסח את חוזה״
העבודה החדש, אותו סירב בן־ארצי בכל
תוקף להעניק לעובדיו.
לפי הספר. בידי צוותי האוויר היה רק
נשק אחד. פועל בבית־חרושת יכול לחבל
בציוד המופקד בידו, להתרשל בעבודתו,
ובצורה זו לגרום נזק למעבידו. התנהגות
כזו מצד צח־תי האוויר היתד, פוגעת בבטחו־נם־הם;
כי חייהם תלויים במטוסים תקינים,
המופעלים כהלכה.
הם החליטו, כי במקום לפגוע בבטחונם
— ישקדו עליו עד למכסימום האפשרי. הם
החליטו לטוס ״לפי הספר״.
לפני כל טיסה ערך הקברניט בדיקה כפולה
ומכופלת של כל חלקי המטוס. פגמים
זעירים, שבעבר היה מדלג עליהם, עיכבו

עידית קרן(ימין) בכית־המשפט

עתה טיסות אל־על בנמלי־תעופה ברחבי
העולם. טייסים ונווטים, אשר נודעו בשל
להטוטים מקצועיים שחסכו זמן־טיטד, וכסף
לחברה, הפכו לפתע שמרנים. התוצאה:
איחורים ועוד איחורים.
נוסעים, שחיכו להמראה, התעצבנו, נשבעו
לא לטוס יותר באל־על. נוסעים אחרים,
שחיכו בתחנות־ד,ביניים, לפעמים חצאי־ימים,
אוכסנו על חשבון החברה בבתי־מלון
מפוארים, שם הוגשו להם ארוחות
יקרות, במקום הארוחות שהפכו מיותרות
במטוסים המפגרים.
כאשר היה המטוס זקוק לתידלוק, היה
הטייס מחליט לא פעם למלא דלק דודקא ב־פילדלפיה,
למשל, במקום ניו־יורק. תידלוק
הוא תידלוק — אלא שבפילדלפיד, עולה
הדלק פי שניים מאשר בניו־יורק.
מה המוצא? לא היה זה מיקרה, שצרתי
האוויר אחזו בנשק הבטיחות. הם
ידעו כי מארגן המערכה נגדם, בשביתה
האחרונה, היה ראש מחלקת התחזוקה, בני
דוידאי — האיש שעזר לפני 12 שנה לשבור
את מרד הימאים. קל פעם שמטוס

רונזן עם רומנובסקי

הוחזר למוסך לבדיקה נוספת, או נאלץ
לחנות כמה שעות נוטפות בנמל־תעופה זר,
עד שיעבור בדיקה קפדנית שלא מן המניין
— ניתלה הדבר בצוזארו של דוידאי.
אך ספק אם יעוף דוידאי, כל עוד לא עף
בן־ארצי עצמו מראשות החברה. עד אז,
ימשיכו הטייסים לטוס ״לפי הספר״ _ ואולי
אף יחליטו שוב לקרקע את מטוסי
החברה. הפעם לא תהיה שביתתם נגד ההנהלה
בלבד, אלא גם נגד ההסתדרות עצמה,
שחברו יחד כדי לקצץ את כנפי איר-
גונם, על־ידי בחירת ועד של יונים להנהיג
מאבקם של נשרים.
המוצא? השיב איש אצ״א :״לא תוספת
משכורת, לא הקטנה בשעות הטיסה. רק
חתימה על חוזה־עבודה, שיבטיח את זכויותינו
באוויר — ולכשנקורקע, גם על הקרקע.
כל פקיד, בכל מיפעל, מתקבל עלפי
חוזה עבודה. לא ייתכן שאנחנו נעבוד
לפי התנאים הנראים להנהלה מדי פעם בפעם.״
ראשם
אומנם בעננים, אבל הם רוצים כי
רגליהם תעמודנה איתן על הקרקע,

במדינה עתונות
מקץע שרי שנ ה

קולנוע ״מתמיד׳ המפואר לדון חדשה!^
קולנוע ״מתמיד״׳ השוכן במרכז תל־אביב, באחד מאיזורי המגורים הצפופים
ביותר, ברחוב אלנבי .94 הוא חודש לפי כל כללי הבניה המודרנית, נחשב
כאחד היפים מבחינה ארכיטקטונית, יש בו כל החידושים האחרונים בשטח
הטכניקה הקולנועית, והם הוכנו על־ידי האדריכלים הידועים, פלורה ויהודה
איזמן.
כשבקרנו בבית הקולנוע באחד מימות השבוע שעבר וראינו שם הודעות
מושכות־עין על סידרת סרטים גדולים שיוצגו במשך העונה הבאה בבית
קולנוע זה. נסינו להתעמק יותר, על מנת לדעת כיצד הצליחה הנהלת הקולנוע
להפוך את האולם המיושן של ״ישר, חפץ״ ,לאחד מהאולמות היפים והמשוכללים
בתל־אביב.
חקירה קטנה גילתה לנו, כי בהנהלת הקולנוע המחודש נמנים אנשים דינמיים
היודעים היטב את מקצועם ומתחלקים ביניהם בתפקידים.
בפרה רחב הידיים פגשנו בשניים ממנהלי המקום, מר זקולניק, ומר
ברונשטיין, בשיחתנו הם גילו לנו כמה פרטים מענינים מאד בנושא קולנוע
״מתמיד״ :
״לא חסכנו בעמל ובכסף, השקענו למעלה מחצי מיליון לירות, בקירור ואורור
מלא, ב־ 650 כסאות נוחים המותקנים באולם ויציע רחב־ידיים, במבנים חדישים,
בחדר מכונות מרווח ומשוכלל — לפי כל כללי השיטה המודרנית האחרונה.
אנו מקוים כי כל החידושים הקיימים כיום בקולנוע ״מתמיד״ יספקו את
הדרישות והשרות של קהל מבקרי הקולנוע בישראל״.
בית קולנוע אשר בהנהלתו מצויים אנשי מקצוע׳ מכיר מיד בסגולותיו של
סרט (אם כי תמיד קיים ענין של מזל מיוחד לסרט) ואם הוא יודע לפרסמו
בצורה נאותה׳ הרי מובטחת לו הצלחה.
חברי ההנהלה הכינו תכנית יסודית להבראת המצב של בית הקולנוע
״מתמיד״ ,תכנית אשר הם משוכנעים בהצלחתה .״כלי הנשק״ הגדולים שבידם
הם סרטים משובחים ממיטב התוצרת האירופית והאמריקאית. כבר החל
מהשבוע הם מציגים שש הצגות משך היום — סרט מתח ורב פעולה —
״עולמו המסתורי של ד״ר מבוזה״ ,בהשתתפותם של הישראלים דליה לביא
וזאב ברלינסקי.
על מידת מעופה של הנהלת קולנוע ״מתמיד״ אפשר לראות מרכישת הסרטים
הבאים שיוקרנו בקרוב: סרטי ״תבל״ תציג על מסך קולנוע זה את הסרט
הבלתי־רגיל, שהופק כקופרודוקציה אנגלו־צרפתית־אמריקאית :״הפראית
והנחשקת״ בהשתתפותה של בלינדה לי בתפקיד חושני ומסעיר, כן מופיעים/
בסרט פולקו לולי האיטלקי, והצרפתיה מגלי נואל. סרט צבעוני־סינמסקופי.
סרטי פרסטיז׳ה של ״בראומנפילם״ ״הספסל בפרק״ ,סרט שוייצי מרתק
ומענין בתוכנו. ואחריו סרט רב פעולה ״מתח המשטרה החשאית״.
המפיץ הירושלמי יהודיוף מודיע אף הוא על סרט גדול שיוצג ב״מתמיד״,
בקרוב :״הם לא נפרדו״ ,סרט מלחמתי רב־רושם עטור קרבות וגבורה, הדן
בפלישה נועזת של בנות־הברית.
חברי ההנהלה חזו לאחרונה בשורה שלמה של סרטים, ובחרו בחלק מהם
שנראו כמתאימים ביותר להצגה בקולנוע ״מתמיד״ — במסגרת תכניתם
לעשותו אחד מבתי הקולנוע הפופולריים בתל־אביב.

מהי הרגשתו של אדם, כאשר הוא. עומד,
לאחר שנים רבות, מול רוצח אמו?
מה גובר על רגשותיו באותו רגע? רגש
הנקמה הצפויה, או הזיכרון האיום, הצף
ועולה שוב, לאחר עשרים שנה? על כל
השאלות האלה היה חייב לענות לעצמו העיתונאי
הישראלי רומן פריסטר, שביקר
לפני זמן מה בגרמניה המערבית בשליחות

על המשמר.
מעיד פרווה ותכשיטים. אביב 1943
היה האביב האחרון של ׳הודי גטו קרא־קוב.
רק משפחות בודדות הצליחו להימלט,
בעת פעולת החיסול הגרמנית האחרונה.
שמה של אחת המשפחות, לפי המיסמכים
המזוייפים שנשאה עמה, היה וז׳ישנאבסקי.
אולם המיסמכים לא עזרו ביותר. כעבור
כמה ימים נעצרו בני המשפחה, ההורים
והילד בן החמש־עשרה, על־ידי הגסטאפו.
עם אבי המשפחה היה הברור קצר. בדיקה
פשוטה גילתה את יהדותו, והוא נורה
מיד. עם אם המשפחה היה העניין יותר
מסובך. היא עמדה בתוקף על הצהרתה כי
היא פולניה, ואף מיסמב ה היו ללא דופי.
החקירה בדבר יהדותה נמשכה שבועות
אחדים, בהם הוחזקה, יחד עם בנה, בבית־הכלא
ששכן בלב הגטו הריק. בחקירה טיפל
קצין גסטאפו בשם וילהלם קונדה.
קונדה היה ידוע ליהודי קראקוב כבר זמן
רב קודם לכן. כקצין הגסטאפו לענייני
יהודים, היד, הוא המפקח האישי על שלוש
הפעולות לחיסול הגטו.
בשעת אחת החקירות הציעה האם הצער.
לקונדה: תמורת שיחרורה ושיחרור בנה,
תיתן לקונדה את מעיל הפרוזה ואוסף התכשיטים
שלה, המוסתרים בעיר. וילהלם
הסכים מיד, נסע יחד עם האסירה לכתובת
שציינה. הילד נשאר בכלא. כאשר חזרה,
כעבור כמה שעות, היתד, מאושרת. היא
היתד, בטוחה כי ד,שיחדור יבוא במהרה.
אולם משחלפו כמה ימים ללא כל שינוי,
דרשה לראות מיד את קונדה. כעבור שבוע
הובאו האם ובנה לחקירה נוספת.
במשרד הגסטאפו ישב וילהלם קונדה
לבדו .״מימי קנית את המיסמכים המזוייפים,
יהודיה מלוכלכת?״ היתר, שאלתו הראשונה
של וילהלם .״אינני יהודיה ואלה מי0מ־כים
מקוריים,״ ענתה האשה.
״אם לא תאמרי מיד את האמת, אהרוג
את בנך בידיה, כאן בחדר,״ איים קונדה
שעה ששלף את האקדח והיפנה את קנהו
לעבר הנער .״הבטחת לשחרר אותנו תמורת
הפרווה והתכשיטים,״ צעקה האשה. באותו
רגע קם וילהלם ממושבו, הפיל את
האשה ארצה במכת בית־האחיזר, של אקדחו•
הוא המשיך להכות באשה השוכבת,
לעיני בנה, עד שהגופה המרוסקת נותרה
ללא רוח חיים. הילד נשלח למחרת לאוש־וזיץ.

זה התרחש במאי .1943 שם הילד
היה רומן פריסטר.
ראיון אצל כאורי. בדיוק עשרים
שנה לאחר מכן, במאי ,1963 סיים העיתונאי
הישראלי רומן פריסטר את ביקורו בגרמניה.
באותו זמן התפוצצה הפרשה שהיתי׳
קשורה בשמו של תובע מדינת אסן,
פריץ באוור. התובע מפראנקפורט הצהיר,
בראיון לעיתון דני, כי לו היה היטלר חוזר
לגרמניה, ר,־ה העם הגרמני מקדם אותו
בברכה. הצהרה זו עוררה תגובות חריפות.
בעיתונות הימנית כונה באוור כמשמיץ העם
הגרמני החדש. מפלגת אדנואר דרשה בבונדסטאג
את התפטרותו המיידית. לא היד,
זה רק בשל הצהרה בודדת זו, אלא משום
שעד היום באוור הינו הלוחם, והדמות העיקרית,
במערכה האנטי־נאצית, ואחד האנשים
הבלתי״אהודים ביותר בגרמניה המערבית.

זה הצדיק את מאמציו של פריסטר
להשיג ראיון עם באוור. הראיון בן רבע
השעה, שהצליח פריסטר לקבל, נמשך שעתיים•
החלק הראשון של השיחה נסב על
אופיו של העם הגרמני הנוכחי, עבר מיד
לדון בעניינים מעשיים יותר. בין היתר,
מסר באתר לעיתונאי הישראלי ידיעה סנ־סאציונ־ית
על תוכנית למעצרו של אחד מעשירי
גרמניה הגדולים — קורט בכר (העולם
הזה 1331 והלאה).
התביעה בפראנקפורט עסוקה עתה באיסוף
חומר הוכחות הנוגע, בין השאר,
לפעולתו המרשיעה של בכר ביוגוסלביה,
(המשך בעמוד )2:

הוא

אותה
** נהל החדשות ועניני־היום בקול^
! ישראל, שכח החודש לבשר לקהל המאזינים
חדשה מעניינת אחת, וחבל, כי
דווקא חדשה זו נוגעת אליו אישית, ואין
איש ממנו המיטיב לדעת אותה לפרטי פרטיה.
יתכן ששיכחה זו אינה נובעת, אלא
מטעמי צניעות בלבד. שכן עמוס גורדון,
מנהל החדשות, ולשעבר עורכו של שבועון
הנפל של קול־ישראל, רדיו, סרב אולי לשתף
את ציבור המאזינים בשמחתו הפרטית,
שעה שבית־משפט השלום בתל־אביב קיבל
סוף־סוף, אחרי בירורים שנמשכו למעלה
משנתיים, את טענתו וטענת אשתו אסתר,
פסק כי על דיירת, המתגוררת בדירה השייכת
להם, לסלק את ידה מהדירה, ולהחזירה
להם, כשהיא פנויה מכל חפץ ואדם.
באזני המאזין הפשוט, המאומנות לשמוע
בקול־ישראל רק חדשות מרתקות ומסעירות,
יכולה חדשה מעין זו להישמע שיגרתית
ן, וחסרת־ענין. אלא שחסר בה עדיין עוד פרט
חשוב אחד: אותר, דיירת, שעל סילוקה

מהדירה עבי עמום גורדוו, עם אשתו אם-
תר, ועצת משפטית במשרד האוצר בירו־של
ם, במשך שנתיים, תור השהניול שי1
מאמצים, זמן וכסף׳ איני• אלא אחותו ד-
הבכורה וי גי ד ה של עמום, נכה בת ,52
שמאז לקתה בשיתוק ילדים בגיל 5דיא
קשת־תנועה, ומוגבלת ביכולתה הגופנית
כד שלא יהיה מקום לאי־הבנות __ ד א דן ו
גורדו! גר בדירת פאר חדישה בת ארב ״־
דרים, ברחוב אגרו! בירושלים, מול מלון
המיב ם בדירה יו מתגוררים הוא, אשתו
י 3״• יא לו האחות הנכה, כרמלה גורדוי
,דתה לפנית את עצמה מדירה נוספת 1ן!־
ש כת לזוג, דירה בת שני חדרים סטנים
שנבנתה בתקופת הצנע, ברמת־יצחק. הזוג
גירדי! זקוק לדירה זו באופן דחוף שוויה
כיום בשיק היא כ־ 18 אלף לירות?

ך • מאג? =ין עמוס גירדו! לאחותו,
י 1כול להיראות כסיכסוך דיירים רויל
אילם מאחוריי הסתתרה טרגדיה משפחתית
י ע ׳ הנ מי ת לאחת המשפחות המפוא־רות
והמיוחסות בארץ• היא מתחילה עוד
בתח לת ;המאה -כאשי שאול גורדו! ,אביהם
ל כים.ה ועמום׳ אחד מפעילי פועלי־ציון,
עלה לאר׳!׳ והחל תופס חלק פעיל בחיי
הישוב הישראלי. הוא היה איש אשכולי״
ששמונה שפות היו שגורות על פיו ממיסדי׳

מלחמתו שר ואש מחלקת החדשות
ב״ קוול ׳ שואל ״ אשו ביקש
לגוש את אחותו הנכה מדירתה
שההורים נשארו ללא קורת גג, הוא ידאג
לדירה, ואני אכנס לגור עם ההורים הזקנים
והחלשים, אטפל בהם, ואפרנס אותם על
חשבוני. אבי שילם את הריבית לבנו עמוס.
אני שילמתי לאבי את אותו הסכום ששילם
לעמוס, מצידי זה היה שכר־דירה להורי.
עמום עמד בתקיפות על זה שאבי ישלם את
הריבית. הוא איים, שאם אבי לא ישלם את
הכסף, הוא יגיד למר גולדמן שיקח את
הדירה בחזרה.״
טען לעומתה עמוס גורדו!:
״לא הענקנו לאבי, והוא לא דרש, שום
זכויות בדירה, תמורת ימה ששילם. אילו
היה דורש — לא היינו מעניקים לו
ידוע לי שה.א השתכר משכר סופרים. אפ־

שאול גורדון הזקן נפטר ב־ ,1956 וכרמלה
נשארה בדירה יחד עם האם הזקנה חולת
מחלת־השיכחה, כשהיא מפרנסת אותה על
חשבונה.
יום אחד נפלה הזקנה, שברה את אגן
הירכיים ונלקחה לבית־חולים, שם שכבה
למעלה משלושה חודשים. כרמלה מיהרה
לטלגרף ללונדון לעמום :״חזור, אמא במצב
מסוכן!״ הוא השיב לה במכתב שהיא
היסטרית.
במרץ 1960 נפטרה האם מפציעתה. עמום
ואשתו הגיעו ארצה, אחרי טיול באירופה,
יום אחרי מותה. כאשר ישב עמוס יחד
עם אחותו שבעה על מות האם, הוא מצא
סוף־סוף את ההזדמנות הנאותה לדרוש

להורים בדירה, ותמצא אמצעים לרכוש
מקום אחר. כשעלינו לקבר אבי בנובמבר
, 1960 עוררתי עוד פעם את בעיית עזיבת
הדירה, ואז היא דרשה שתקבל דירה
אלטרנטיבית מהכסף של מכירת דירה זו.
סירבתי להצעה זו כי ראיתי בה סחיטה!״
סיפרה כרמלה גורדון :״אחרי מות אבא
ואמא טילפן עמוס אלי וביקש להיפגש
איתי. אמרתי לו שלמחרת חל יום השנה
למות אבא, והוא אמר שהוא יצטרף אלי.
בדרך התחיל לדבר על פינוי הדירה. ביקשתי
ממנו שיפסיק לדבר על זה, עד אחרי גמר
הביקור בבית־הקברות .״אני לא סנטימנטאלי!״
אמר לי .״מאז נעשיתי נוקשה.״
אחרי כשלון דרישת הפינוי בבית־הקברות,
החליט ־;מוס לפתוח במערכה נגד אחותו
הנכה, כדי לסלקה מדירתו. הדירה הועברה׳
אז בטאבו, משמו של גולדמן לשמה של
בתו, אסתר גורדון, והיא הגישה תביעה
משפטית נגד כרמלה, לסילוקה מהדירה.
ידידי משפחת גורדון, שלא האמינו כי
אנשים משכילים כעמוס ואסתר גורדון, התופסים
עמדות צבוריות בצמרת השלטון,
יתנכרו בצורה כה אכזרית לבת משפחתם,
שלמרות נכדתה הקדישה עשר שנים מחייה,
כדי למנוע מהם את הטירדה שבטיפול
בהורים ישישים וחולים, נזעקו לעזרתה.

שוב ם של בנק אנגלו־פלסטינה, נ־הל ״ח
סניפי הבנק בביירות, צפת, טבריה וירות
ת ל, ממנו פרש רק בשנת .1940ק
בית גורדו! בתלפיות, שהכיל תשגיה חד .

״״י־־ד לקחי א״תה

ניתוחים. ל במאורעות
יי פורעים ערביים -שהשאירו את ההמשפ״ה
3״יסר כל. למרות זאת התאושש שאול
גיריון, וכעבור שלוש שנים שלח את? 5
ל 5) ,מום׳ ללמוד משפטים בלונדון׳
במלחמת העצמאות נאלצה משפחת גור-
״שפחת גור
דו! לעזוב

מצאו את עצמם ע ש יאולשנ גם ורדמ י ב \ ר ה?2
י ״׳ ללא מקורות פרנסה וללא ידיד ודני
אשר יסייע להם י ל יללא אים
חם ר רכוש׳ ן א.לן ן עמום היה עתונאי
*ת שליטתה מ ״

1 | 1 \ 1 1ה כרמלה (במרכז) ועמוס (משמאל) גורדון
4 1בנעוריהם, בתמונה משפחתית עם הוריהם.
האחווה המשפחתית בין האחים נשכחה במרוצת השנים, ואחרי
שרי מאוד שבשנת 1956 לא הרויח יותר
מ־ 70ל״יי לחודש ואף פחות מז ה ...אני
מניח כי כרמלה אחותי נכנסה לגור שם,
כי היא מצאה בזה נוחיות גם כן. אינני
מסכים שזה היה נוח לי דווקא, שמי שהוא
יטפל בהורי.״
עד שנת 1961 לא דיבר עמוס עם כרמלה
מטוב ועד רע בעניין שהותה בדירת הוריהם.
חלק מזמן זה בילה עמום בלונדון, כסופר
מ ע רי ב.

מותם של ההורים יציא עמוס גורדון לנשל את אחותו הנכה
והחולנית מהדירה בה התגוררה במשך שנים עם הוריה הזקנים.
עתה זכה במשפט, למרות האהדה לה זכתה אחותו מצד השופטת.

ממנה שתפנה את הדירה. עתה, אחרי ששני
ההורים נפטרו, לא היה לו עוד צורך
שאחותו הנכה תישאר בדירה.

דרישת פיגוי כסית־היקברות

ך* יפר עמוס גורדון :״הגישה שלה
^ היתד, פוזיטיבית. היא לא אמרה בהתחלה
שאינה רוצה לעזוב. היו לי עוד שיחות
איתר, והיא אמרה שתמכור את הרכוש שיש

עבור הורי עמום. סכום זה היה על צמום׳
.החזיר, בתשלומים חדשיים בתוספת׳ רי בי ת

ו ׳ כתח לת 1953 זכו הוריו הישישים
של עמוס גוריו! בקורת־גג• שניהם ה ״
במצב בריאות קשה, מבלי שיהיה מי ש-
יטפל בהם• שאול גורדו! הישיש עסק פד
ושם בתרגומים, השתכר כ־ 30ל״י לחודשי
? ״ י • יייי ״ ל״ל־ ״ ימי הריבתז

ואז נכנסה כרמלה גורדו! לגור עם הוריה
בדירתם ברמת-יצחק, על מנת לתמיד בהם
כניסתה זו של כרמלה לדירת הוריה, ש־בעצם
נשארה רשומה על שמו של
משה _גולדמן׳ היותה את סלע המחלוקת
במשפט האחים, שהסתיים החודש. העידה
כרמ.ה במשפט :״לפני שנכנסנו לדירה היו
שיחות ביני ובין עמוס. הוסכם, שמכיוון

שני מחותנים

משה גולדמן (מימין) מרים כוס של קידוש בטקס ברית
המילה של נכדו. בנס של עמוס ואסתר גורדון, בעוד
מחותנו, שאול גורדון, מחזיק את הילד בזרועותיו. אותה תקופה הילווה משה גולדמן
לבתו כסף בריבית, כרי שתוכל לאפשר לבעלה למצוא קורת גג למגורי הוריו, הזקנים.

עורך־הדין נוח בראנד, העמיד לרשותה סעד
משפטי חינם. עורכת־הדין חמדה נופך־מודם,
ידידת נעורים של כרמלה, העידה במשפט
על התנכרותו של עמום להוריו :״עד כמה
שאני יודעת עמוס לא נתן שום דבר
לפרנסת הוריו, לא כסף ולא שוה כסף.
לא הייתי פוגשת אצלם אף אחד מהמשפחה,
מלבד כרמלה. את עמוס גורדון פגשתי
בלונדון. זה היה אחרי פטירת אביו.
שאלתי אם הוא רוצה לשלוח משהוא לאמו,
הוא אמר כי אינו רוצה להכביד עלי.״
אך שום דבר לא עזר לכרמלה. החוק
היבש היה נגדה. קבע שופט השלום נחמיה
בר, בפניו התברר המשפט :״עם כל אהדתי
למצבה של הנתבעת, אין לי כל אפשרות
לקבוע שהיה כאן כל הסדר אחר, חוץ מאשר
מתן רשות למגורי ההורים והבת הנתבעת,
ללא כל קשר של שכירות.״
כרמלה נצטוותה לפנות את הדירה.
בעוד היא מחפשת קורת גג לראשה, יכול
היה אחיה לתכנן מה יעשה בכספי הדירה.
ואילו ׳משה גולדמן, החותן העשיר שהתפרסם
כנדבן וכתומך במוסדות צדקה, סירב
להתערב לטובתה של כרמלה .״זה ענין בין
אח לאחות,״ אמר ,״ואין לי כל ענין בזה,
חוץ מהעובדה שאשתו של עמוס היא בתי.
איני מצדיק ואיני מגנה אותם. איש לא
יכול לדרוש ממני לתת כסף. מה שנתתי,
נתתי מרצוני. עד היום לא קיבלתי את הכסף
ששילמתי בעד הדירה מעמוס, יש גבול של
הוצאות כספים. אני לא אגיש משפט, אבל
הוא עוד חייב לי כסף.״
לעמוס גורדון עצמו לא היה הרבה מה
להגיב אחרי נצחונו הגדול על אחותו, מלבד
האימרה הגדולה שראוי לחזור עליה אולי
בכל מהדורות החדשות של קול־ישראל:
״למוסר יש שתי פנים!״

ספורט

אנשים
מ דו ענעדרהשר?
ערב חג־השבועות, ערך שר־ההגנה הגרמני
לשעבר, פראנץ־יוזף שטראוס,
ביקור־פתע במועדון הלילה חומותיעכו בעכו.
אותו ערב נכחו במקום כאלף איש,
ואף אחד לא הבחין בפמליה הגדולה, שמנתה
כשלושים מלוזים, שהתכנסה בקצה
המועדון. אפילו בעלת המועדון היפהפיה,
עמליה ארגל, שהוצגה בפני האורח,
וסיירה עמו במשך שעה ארוכה בחדרי המועדון
ובגלריה שבו, לא הצליחה לזהותו,
עד לסופו של הערב. ש,טראוס גילה התעניינות
בציוריה של עעליה, הבטיח לר־כוש
אחד מהם. לפני לכתו, התבקש לחתום
את שמו על טמבור הנמצא בגלריה, שעל
עורו מתנוססות חתימות של אישים רבים.
עמליה התעקשה שהוא יחתום בשפתון, אך
שטראוס חתם בעט. הוא לא הבחין בכך כי
חתם בדיוק ליד חתימתו של נשיא ההם־
תדרות הציונית, ד״ר נחום גולדמן
כאשר עזב שטראוס את המועדון,
עבר דרך המחילה העתיקה בחומת עכו, המובילה
אל המועדון. בדיוק אז כבו האורות
לפתע, ועשרות מלויו, רובם אנשי
הש׳׳ב, שלחו ידיהם אל האקדחים, מוכנים
לכל התנגשות. התברר שהיה זה רק קיל־קול
רגעי בזרם בעת שנערכה הפגנת״
הנפל של תנועת החרות בנמל־התעופה בלוד,
לקראת בואו של שטראוס, העביר ח״כ
יוחגד, כאדר הלק ניכר מזמנו יחד עם
צלמי ״ העיתונות, שהמתינו במקום. הוא
גילה כי הינו חובב צילום מובהק, גילה
התעניינות דוזקא במצלמות הטלסקופיות,
שהובאו על־ידי הצלמים במיוחד כדי לצלם
את שטראוס עסקניות מועצת הפועלות
הוציאו לאחרונה מהמחסנים את ספרה
של רחל שז״ר, רעיית הנשיא, ו שימו ת
ומסות. הן ניערו את האבק מעל דפי הספרים,
עטפו אותם בעטיפה חדשה, והוציאו
אותם למכירה בחנויות הספרים. ב־פעם
האחרונה, כשהודפסו 1500 טפסים של
הספר, נרכשו ממנו רק כ־ 20 טופס • •
שר־הדתות זרח ורהפטיג הוזמן לפני
שבוע לחנוכת בית־הכנסת ישראל הצעירה
בירושלים. כאשר החל הטקס, התברר כי
השר לא בא, שלח הודעה כי מסיבות בלתי
תלויות בו אין הוא יכול להשתתף בטקס.
אותה שעה בילה השר, יחד עם אשתו
נעמי, בהצגת הסרט סיפור הפרברים.

של אורי זוהר. בפתח עצרו את שייקר,
בשאלה :״מי הזמין אותך?״ שייקר״ שהופיע
בחמאם במשך חודשים, קיבל את השאלה
בצחוק לבבי. אבל כאשר הובהר לו,
שעליו לרכוש כרטיסים בכסף מלא, עזב
מייד את המקום. אפילו זר פרחים, שנשלח
אליו למחרת, עם בקשת סליחה על אי־ההבנה,
לא הצליח לשכך את זעמו
ידיד נוסף שאיבדו דן וחיים, בשל הקאבא־רט
הספרותי, הוא מוכתר עין־הוד, איצ׳ ה
ממכוש. אחרי ששמע את התוכנית, המורכבת
בעיקרה מסאטירה חריפה על שמע
וןפרס (ראה אמנות) ,יצא איצ׳ה והכריז
:״הם לא הידידים שלי, אני לא צריך
לסבול בגללם במלאת שנתיים ל־נשואיו,
ערך הקריין והמו״ל עמיקם גד
רכיץ מסיבה בכסית, ברוחב יד כזה, שאפילו
עתירי נכסים אינם מרשים לעצמם
כמוה. במשך הערב שתה כל אחד מן המשתתפים
במסיבה בקבוק שמפאניה שלם
את המתח למסיבה זו סיפק הפיז־מונאי
דירי מנוסי, שאשתו, הגראפיקאית

נ ^ בוק׳ ש מ פני ה לנוכ חי
מסתבר כי היו זמנים, בהם לא היתד,
הפרוסה מצויה כל כך בכיסו של האיש
שהוא כיום שר־האוצר, לוי אשכול. השבוע,
ברגע של גילוי־לב, סיפרה בתו,
הרקדנית נועה אשכול, כיצד היתר, משיגה
בנעוריה כסף לקניית כרטיסי־קולנוע.
היא היתד, מתגנבת עם חברותיה לספרייתו
של כרל כצנלסץ, סוחבת משם ספרים,
ומוכרת אותם. בתמורה היתד, רוכשת כרטיסי
קולנוע. היו ימים, לדברי נועה, בהם
היו היא וחברותיה סוחבות ספרים מספרייתו
של ברל שלוש פעמים ביום
זיכרון אחר מימים עברו, העלה שחקן הבימה
רפאל קדצ׳קין, האחראי אישית לכל
המילים המופיעות בשיר הלכת, שהתפרסם
בתקופת מלחמת העצמאות, האמיני
יום יבוא. מתברר כי השיר חובר בפקודתו
של שמעון (,גבעתי״) אכידן, מפקד
חטיבת גבעתי. באותם הימים היד, קלצ׳קין,
יחד עם האקורדיוניסט מנשקה כהרכ,
בחוליית בידור, שהיתר, נספחת לגבעתי.
ערב מיבצע נחשון פנה אבידן לקלצ׳קין,
ואמר :״אני צריך באופן דחוף איזה שיר־לכת,
שישמח את הבחורים בצאתם לקרב.״
למחרת כבר ביצעה הזמרת יפה ירקוני
את השיר בחולדה, מעל גבי משאית
מנהלו של התיאטרון העירוני בחיפה, יוסף!
(״פפו״) מילוא, החליט השבוע לשחרר את
השחקן ראוכן כר־יותם, מתפקידו בהצגת
בן־ערובה, ולצרפו לצוות השחקנים
המכין את הפישפש למאיקובסקי. הסיבה:
פפו ראה לאחרונה תמונה של ניקיטה
כרושצ׳וכ בצעירותו, כאשר היה ציר
בוזעידת המפלגה הקומוניסטית ב־ ,1927 מצא
שבר־יותם דומה לו דימיון מפתיע, החליט
להשתמש בדימיון זה, כדי להגביר את המשמעות
הסימלית של המחזה שייקח
אופיר הודיע על ניתוק יחסים כללי
ומוחלט עם הצמד דן כן־אמוץ וחיים
חפר .״אפילו אם יעמדו על הראש ויעשו
זוויות, לא אעשה אי׳תם יותר עסקים,״ אמר.
היה זה אחרי ששייקה הגיע, בלוויית אשתו
לידיה, למועדון חחמאס, לקאבארט הספרותי

של מדינת ישראל אגב, סמי שלח
לאחרונה מתנת יום־הולדת לאביו בארץ,
במלאת לו 60 שנה: זוג כרטיסי נסיעה
סביב אירופה, בתוספת פנקס צ׳קים, שהמקום
עבור הסכומים שירשמו בהמחאות
נשאר בו פתוח הצגת הבכורה של
מחזהו של שקספיר, רוב מהומה על לא
דבר, בתיאטרון הקאמרי, נערכה פעמיים.
אך לעומת ההצלחה הגדולה בערב הראשון,
צלעה ההצגה בערב הבכורה השני. אמר על
כך שחקן התיאטרון, אורי לוי :״בערב
הראשון היתד, שמנת, ובערב השני — רק
לבניה זמר ישראלי העושה עכשיו
קאריירה בארצות־הברית, הוא איתמר
כהן, לשעבר חבר להקת הנח״ל. לאחרונה
ערך קונצרט משלו בקארנג׳י הול בניו־יורק,
והאולם היה מלא עד אפס מקום. מלבד
זאת הקליט איתמר ארבעה תקליטים, העומדים
לצאת לשוק בימים הקרובים
ישראלי אחר המצליח בעולם האמנות האמריקאי,
הוא ג׳וקי ארקין. ג׳וקי גידל
לאחרונה שפם גדול, לצורך תפקיד שקיבל

צלם באדר כדוד
המצלמות נועדו לשטראוס

צילה, שכבה אותה שער, בבית־חולים,
כשהיא אחוזה צירי לידה. הנוכחים התחרו
ביניהם בריצה לטלפון, כדי לשאול בבית־החולים
לשלומה. אלא שהיולדת היתד, חזקה
מהם. רק אחרי שהתפזרו כולם, ילדה צילה
במזל־טוב — בת .״אצל דידי זו לא סתם
בת, אלא בת־צחוק,״ אמר אחד מחבריו.

ה ש מנ ת ו הל בנ״ ה
מי שחשד בזמרת ריקה זראי, כי שוב
אינה רואה את עצמה כישראלית, טעה
טעות מרה. התברר כי לפני שעזבה את
הארץ, ייפתר, את כוחו של נציג מוסמך
לרכוש עבורה חלקת קרקע באילת, שם
היא מתכוננת להקים לעצמה מעון־חורף
זמרת אחרת שהתגלתה כפאטריוטית
גדולה, היתר, אסתר רייכשטאט, מצמד
העופרים, השוהה עתה בניו־יורק. היא
הסכימה להופיע בהופעה אחת בלבד, בערב
שערכה חברת אל־על בוועידה עולמית
של חברות נסיעות. כאשר פנו אליה בבקשה
להופיע גם במסיבות אחרות, דחתה
אסתר את ההצעה, באומרה :״אני לא כמו
הזמריות הישראליות האחרות כאן, המחכות
שיתנו להן הזדמנות לשיר. אנחנו נוסעים
עכשיו הביתה, שם יש לנו וילה נהדרת,
מכונית, וחיים משוגעים!״ כדי למנוע כל
טעות, כשאסתר אומרת ״הביתה״ ,היא מתכוונת
לג׳נבה, שווייץ לעומתה, זכה
לאחרונה הפאנטומימאי הישראלי סטי
מולכד להירשם בספר הזהב של הקרן הקיימת,
על־ידי המושבה הישראלית בוזינה.
במסיבה חגיגית, בה הוענקה לו תעודת
ההרשמה, אמר ציר ישראל בווינה, נתן
פלד :״אנחנו לא מעטירים את גיבורינו
במדליות. מלכים, נשיאים, מדענים ואמנים,
מונצחים בספר הזהב. סמי הונצח עבור האהבה
וההתנדבות, אשר בהן נתן את אנד
נותו וכשרונו, לשרות המטרות הנשגבות

בללא מיתרים, מחזהו המוסיקאלי החדש של
ריצ׳ארד רוג׳רס, המוצג בברודביי. ג׳וקי
מופיע בתפקיד צלם צרפתי. בעוד חודשיים
מתכנן הוא להגיע לארץ, על־מנת להפיק
ולהשתתף במחזה מוסיקאלי שזכה להצלחה
בארצות־הברית, הנקרא בשם: עצור את העולם!
אני רוצה לרדת! במחזה זה עתיד
הוא להופיע בתפקיד גברי יחיד, כשלצידו
שבע נערות בין החוזרים מגולת אמריקה
לארץ, תהיה בקרוב גם אוהלה
הלוי, לשעבר אשתו של שייקר, אופיר.
ייתכן שאוהלה תשתקע בקביעות בארץ,
כיוון שהיא עומדת להינשא כקרוב, דווקא
לישראלי גנבים פקדו השבוע את
דירתו של האמרגן אברהם (״פשנל״)
דשא, הריקו אותה מכל דברי הערך שבה•
פשנל תמה רק, איזה שימוש יעשו הגנבים
בחומר ההיסטורי שלקחו. בין השאר:
סרטי קולנוע על מישחקי הכדורגל
של קבוצת נסית.

פ סו קי ה ש בו ע
• פראנץ־יוזן! שטראום :״כאשר
הגרמנים נמצאים במצב טוב, כמו היום,
צריך לפקוח עליהם עין, שמא יתגלו סימנים
מדאיגים בקרב אלמנטים מסויימים!״
• העיתונאי הנריק רחמן :״רי-
כארד שטראוס חיבר מוסיקה לטיל אוילב־שפיגל.
פראנץ־יוזף שטראוס הוא מומחה
גם לטיל וגם לשפיגל.״
• דן אלמגור בדו־ו־,שבועון אתגר,
על שטראוס :״כמארחו — דמוקראט פאצי־פיסטי
/ ,השונא כל כבוד או דיסטאנץ/ ,
יאה פראנץ לשמעון / ,ושמעון יאה ל-
פראנץ.״

• ח״כ חרות ר״ד יוחנן כאדר :
״ה,מיסיס בארץ גדלים כמו האקליפטוסים,״

שערוריות
אי ךמחסליםש חי תו ת?
נשיא התאחדות הכדורגל בישראל, אריה
סריג, התבקש השבוע על־ידי עיתונאי להגדיר
את המצב בכדורגל הישראלי. הוא
עשה זאת במילר, אחת :״רקוב!״ הוא לא
הסתפק בהגדרה ממצה בלבד.
אחרי שישב בראש ועדת־ד,חקירה, שמונתה
לחקור בהאשמות על קנוניות במשחקי
הליגה הלאומית בכדורגל, פסק סריג השבוע
את פסק־דינו בהאשמות שהועלו בפניו.
בשלוש מתוך ארבע פרשות השחיתות
שהועלו בפני הועדה לא מצא סריג,
שנעזר בועדה על־ידי שופט־השלום־הראשי
יעקב סגל ועורך־הדין יצחק שבו, כל חומר
העשוי להרשיע את אלה שהואשמו. אך
בפרשה אחת מצא הוכחות מספיקות כדי
לד,רש׳ ע את הקבוצה הנאשמת.
סריג קבע כי בחודש מרץ ניסה כדורגלן
מכבי פתח־תקווה, ישעיהו אלון, לשחד
את שוער מכבי יפו, ציון דגמי, כדי
שיאפשר לקבוצת מכבי פתח־תקווה להבקיע
את שערו ולזכות במשחק שתנהל נגד
קבוצתו. מעשה השוחד אומנם לא יצא לפועל,
אבל לדעת ועדת־החקירה היתד, לעצם
ההצעה השפעה מכרעת בכך שהפתח־תקוואים
גברו על היפואים בתוצאה .1:3
סריג פסק: מציע השוחד, ישעיהו אלון,
יורחק לכל ימי חייו ממשחקי הכדורגל: המשחק
בין מכבי יפו למכבי פתח־תקווה
יבוטל ותוצאתו תהיה ,0:0ללא נקודות
ליגה לאף קבוצה.
הצדה כמקום עונש. אין בארץ איש
שינסה להגן על ע שי ד,קנוניות בכדורגל,
מלבד העוסקים בכך עצמם.
אף־על־פ׳י־כן, נראית החלטתה של ועדת
החקירה מוזרה במיקצת, וזאת, לאור הנסיבות
בהן ניתנה.
כאשר הסתיימו משחקי הליגה נשארה
קבוצת הפועל חיפה בקצה הטבלה, והיה
עליה לנשור לליגה נמוכה יותר. עתה,
אחרי פירסום מסקנות הועדה ואחרי שניטלו
ממכבי פתח־תקוזה שתי נקודות ליגה,
חייבת היא לרדת לליגה א׳.
לאור עובדה זו אי־אפשר להשתחרר מן
הרושם כי פסק־דינר, של הועדה כוון למטרה
אחת: למנוע את נשירתה של הפועל היפה
ולד,שיר תחתיה את מכבי פתח־תקוה.
רושם זה, שהביא השבוע את מרכז מכבי
להחלטה להילחם במסקנות ועדת סריג, מתחזק
בהתחשב בכמה עובדות נוספות:
• כאשר הוקמה ועדת סריג הוסכם בין
כל הצדדים, שהיא תסיים את דיוניה לפני
שיסתיימו משחקי הליגה, על־מנת שלא תהיה
זו החלטתה שתקבע את הנושרת. הסכם
זה לא קוים. באורח מוזר הושהו ישיבות
הועדה עד תום המשחקים, כאשר היה
ברור שהקבוצה הנאשמת, מכבי פתח־תקח־ה,
לא תרד לליגה א׳ בשל יחס הנקודות שלה
בטבלה.
• החלטתה של הועדה, שלמרות שציון
דגמי דחה את הצעיר השוחד, גרם
עצם ההצעה לדיכאון נפשי אצלו, דבר שהשפיע
על משחקו ואיפשר כאילו למכבי
פתח־תקחיה לזכות במשחק, נראית תמוהה
ובלתי משכנעת.
• קביעתה של ר,ועדה~ ,שלמרות~*״ש־נסיון
השוחד נעשה על־ידי שחקן אחד,
אחראית כל קבוצתו לכך, פותחת פתח
ויוצרת תקדים מסוכן להבא. היא מאפשרת
לכל שחקן, שמאיזו סיבה שהיא ירצה לנקום
באגודתו, ליזום מרצונו הפרטי הצעת
שוחד, ולגרום לחורבנה של קבוצתו.
ס פסק־דינה של הועדה, שקבעה להעמיד
את תוצאות המשחק בין מכבי יפו למכבי
פתח־תקווה על 0:0ללא נקודות, הוא
עוול למכבי יפו. קבוצה וו, שלדעת הועדה
היתה הקורבן, נענשה אף היא. ואין זה
משנה אם תוספת נקודה או שתיים לא היו
משנות את מעמדה בטבלה.
וכל אלה בנוסף לעובדה היסודית, שאין
שום סעיף בתקנון ההתאחדות לכדורגל, או
בכתב־ר,מינוי של ועדת־ד,חקירה, המאפשר
לה להטיל עונש של נטילת נקודות מקבוצה.
אם אומנם נמצאה מכבי פתח-
תקוזה אשמה בשחיתות, חייבת היתה ההתאחדות
לנקוט בצעד קיצוני עד כדי פיזור
האגודה. אבל החלטה שנראתה יותר
כמעשה הצלה עבור הפועל חיפה מאשר
עונש למכבי פתח־תקווה, מהודה ביסוס מוצדק
לאגודת מכבי לפנות לעזרתו של בית־דין
אזרחי.
העולם הזה 1343

אמשז סאטירה זוהרו שדזוהר
״יכולתי לפתוח את התוכנית, ולהגיד שבאתי
הרגע מקונצרט של יצירות שטראוס
בהיכל־התרבות, וזה מזכיר לי את שטראוס.׳
אבל זה רמז יותר מדי שקוף. לעומת זה
אני מכיר סנדלר אחד בשם שטראום, וזה
מזכיר לי האיש הזה שהתפטר, בעניין
הזה של שפיגל. אני לא מבין מה רוצים
ממנו. הוא פשוט פעל לפי השיטות שהוא
מכיר. תראו, הוא לא היה נאצי. על זה אין
הוכחות. אבל הוא גם לא אומר שהוא היה
אנטי־נאצי. כל ההתנפלות של העיתונאים
עליו זה עניין מכוער. זה לא נימוסי. טוף־
סוף הוא חבר אישי של שמעון. רגע, לא
של שמעון ישראלי. זאת אומרת שגם השמי
עון הזח עושה הרבה הצגות יחיד. הוא
לא בא הנה סתם ככה. הוא בא לסיור
לימודים.
״הוא עשה הרבה בשבילנו — בזמן המלחמה
הוא היה סרן בצבא הגרמני. עשה
הרבה מאוד בשביל יד ושם. אני לא יודע
אם יד ושם היה קם, לולא אנשים כמו
שטראוס.״
״סיפר לי אחד ממשרד־הבטחון, שהוא בא
לדאות איך מחזיקים את אהרון כהן בבית־סוהר,
לפי חוק שאפילו השופט העליון
לנדוי קבע, שאין הזעה סובלתו. אבל אמרו
לי שהעניין של אהרון כהן הוא לא אקטואלי.
הוא כבר יושב שנתיים. הוא לא קיבל
חנינה מהנשיא. אבל זה יכול להיות שהנשיא
יקבל הוראה לא לשחרר אותו? ממי
הנשיא אצלנו מקבל הוראות? אולי בעצם
מישרת הנשיא היא די מיותרת. למה ש ראש
הממשלה לא יהיה גם נשיא? שימו
לב, אני אומר: גם נשיא ולא: רק נשיא.
דיברתי בעניין הזה עם חצקל איש־כסית.
הוא אומר שדווקא צריך נשיא. קודם־כל
שיהיה. אף פעם אי־אפשר לדעת בשביל מת
יצטרכו אותו

תקדים בסאטירה הישראלית. שר שירים,
ומנהל דו־שיח עם קולו של דויד בן־
גוריון, כפי שהוקלט מנאומיו. החומר עצמו
הוכן עבורו על־ידי דן בן־אמוץ, חיים
חפר ועמוס קינן, אך אורי מוסיף לו את
הנופך האישי, המצליח להפוך את הקאבא־רט
הספרותי, כבר בפתיחתו לערב של
בידור סאטירי ממדרגה ראשונה.

תיאטרנן
׳ ׳ 3 1וווד מכונה

רוב מהומה על דא דכר (התיאטרון
הקאמרי; מאת ויליאם שקספיר; בימוי,
תפאורה ותלבשות — ליאונרד שטקל) היא

מיפגן כוח של בימוי. זוהי הצגה שכל
מה שיש בה: המחזה, השחקנים, התפאורה,
התאורה והתלבשות, אינם אלא משרתיו של
אדם אחד, המפגין בעזרתם את כשרונו
ויכולתו — הבמאי השודיצי ליאונרד שטקל.
למרות שאינו מופיע על הבמה, הוא
נמצא שם בכל רגע ובכל פינה. הוא מדבר
מגרונם של השחקנים, מטביע את נוכחותו
על הבמה דרך קרשי התפאורה.
לרגע נדמית ההצגה למכונה מסובכת,
מרובת גלגלים, צירים, גלגלי שיניים, מנורות
ושאר חלקים זרים ומוזרים. כשהיא
מופעלת עומד הצופה משתומם ומתפעל
ממרוצתה, מהתיאום וההרמוניה השוררים
בה. אלא שבסופו של דבר אין מכונה זו
יוצרת שום דבר, מלבד עצם פעולתה שלא
נועדה אלא להציג את גדולתו של מפעילה.
עוד כיבוש שד חנה. אבל בתיאטרון
הישראלי, יש גם בהצגה שכל כוחה הוא
בשטפה ובקיצבה, משום חויה ולוא גם
חויה אסתטית בלבד. שטקל לא הציב לעצמו
בהעלאת הקומדיה הקלושה למדי של שקס־פיר,
העוסקת בסיבוכי אהבים בחצר אצילים
איטלקיים, ושהמתח הדרמתי שלה מופק
רק על־ידי שרשרת של מתיחות ורמאויות
קטנות, כל מטרות נשגבות. אם חתר להשיג
על הבמה רק קלילות ועליזות, השיג את
כך מתחיל אורי זוהר את תוכנית־היחיד מטרתו במלואה.
שני אמצעים עזרו לו בכך. קודם כל
הראשונה שלו, בקאבארט הספרותי בחמאם.
הוא עומד על במה חסרת תפאורה, התפאורה, שבנה בעצמו. זוהי תפאורה בלבעמידה
חופשית, ידיו בכיסי מכנסיו הבל־ תי דקורטיבית, שאינה מהוה רקע לעלילה
תי־מגוהצים. הוא אינו עושה דבר, רק עומד ולא נועדה גם ליצור אוירה או סמלים.
ומשוחח שיחת־רעים חופשית, עם הקהל ה היא פשוטה בתכלית, הופכת את הבמה ליושב
סביבו. הוא אינו מנסה להצחיק או מבוך של דלתות, כניסות ויציאות, המאפלשעשע.
רק עיניו השובבות צוחקות, ו שרות לשטקל לשחק בבמה כרצונו ללא כל
חיוך זעיר בזווית פיו מעיד כי הוא אינו הגבלות. האמצעי השני הוא השתלטות מוחרק
־מדקלם, אלא מתכוון לכל מה שהוא לטת על השחקנים. שטקל לא הניח כמעט
אומר. מהרגע הראשון הוא מצליח ליצור לאיש משחקני הקאמרי לשחק את עצמו,
קשר הדוק עם הקהל. כל משפם מסתיים בשיגרה שהוא והצופים רגילים לה. הוא
בצחוק המוני המתגלגל באולם. אפילו הציב שחקנים ראשיים כמו אורי לוי,
אנשים שאינם משלימים כל כך עם הדעות יהודה פוקס ואברהם חלפי בתפקידים מששמביע
אורי, נאלצים להיסחף בצחוק. הוא ניים קטנים, הפך אותם לגיבורי ההצגה. הוא
מצליף על ימין ועל שמאל. כשבמרכז דב הביא לכך ששחקן חיור כמו ניסן יתיר
ריו מאורעות אקטואליים, ובקסם האישי יקצור בתפקיד פעוט, גל של מחיאות כפיים
שלו הוא מצליח להקפיץ את הקהל מנושא תוך כדי הצגה. וששחקן ראשי כמו יוסי
ידין יראה בפעם הראשונה מזה זמן רב
לנושא.
״יש יותר מדי ביקורת בארץ הזאת. הר סימפאטי ולבבי. היחידה שאינה נכנעת לבה
יותר מזי. הורידו את ע רן הלירה, מרותו של שטקל היא חנה מרון בתפקיד
שכל אחד יוכל להגיע אליה — זה לא הקלאסי של ביאטריץ, ודומה ששטקל נכנע
מוצא חן בעיניהם. מכרו לבן־עמי דונם והסכים לאי־כניעה זו. חנה מרון, שובבה
אדמה בלירה, גם לא מוצא חן בעיניהם. מה ועוקצנית, מליאת חיים וחן, הוסיפה לה ביש?
הוא שומר את זה בשבילו? הוא מוכר תפקיד זה הישג מפואר לרשימת כבושיה.
את זה הלאה
״אני קורא הרבה כותרות של עיתונים.
למשל, קראתי בהד־החינוך (אני קורא עיתונים
שלא מגיעים לציבור הרחב, כמו דבר,
דבר הפועלת) ,והיה כתוב שם, שההנהלה
והמורים של בית־ספר ניר משתתפים בצערה
של נירה ליברמן, ולא של מירח ליברמן,
כפי שפורסם במעות. אני רוצה להזכיר
לכם שהד־החינוך זה ירחון. איזה חודש
קשה עבר על מירה.
״אני חושב שלא נותנים לנוער בארץ
חינוך נכון. מספרים להם את סיפור שלגיה
ושבעת הגמדים. הס יכולים לחשוב: מה
עשתה שלגיה עם שבעה גמדים כל כך הרבה
זמן ביער? גמדים, גמדים, אבל הבנתי
מזה, שהנוער צריך לקבל את עובדות החיים.
יש לי שאלה בחשבון: נניח שתקציב
הבטחון הוא 360 מיליון לירות בשנה. אני
יודע שזה יותר. בן־גוריון עומד על הראש
כל יום חצי שעה והולך ברגל שעתיים.
לפי ההוראה של פלדנקרייז אסור לדבר
איתו בזמן הזה מילה. השאלה היא:
כמה מוציא שמעון פרס ליום, מבלי להגיד
לבן־גוריון מילה?
״איזה מזל שלאפיפיור אין אשה. אם
היתה לו, היא יכלה עוד לבקש שישאירו
לה את קריית הואתיקן, להנצחת זכרו*.

וכך, במשך למעלה משעה, משוחח אורי
על ענייני דיומא, בחריפות שלא היה לה
העולם הזה 1343

איירין פאפאס כ״אלקטרה״
אמא רצחה את אבא

קן ל1ן ע
סרטים
אלקטרהכ לי ת ס ביכי
אלקטרד! (צפון, תל־אביב; יוון) היא
הדמות ששילהבה ביותר את דמיונם של
הטראגיקונים היוזנים הקלאסיים. שלושת
הגדולים, איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס,
הקדישו לה טרגדיות מיוחדות ועסקו בדמותה
גם במחזות אחרים, עד שהפכה לסמל
האשה בעלת היצרים הקיצוניים והעצומים
ביותר.
אלקטרה היא בתו של אגממנון, שנאלץ
להקריב את אחותה הבכירה כקרבן לאלה
ארטמיס, על מנת שתתן לאניותיו לצאת
בשלום מהמערכה. אחרי עשר שנות העדרות
הוא חוזר לביתו, שם הוא נרצח על־ידי
אשתו הנואפת, קליטמנסטרה, גם מפני
שזנתה עם אגיסתאוס, קרובו של המלך, וגם
מתוך קנאה על שהביא עמו מן הקרב את
השבויה קסנדרה כפילגש. אלקטרה עצמה
נשארת בבית אמה, שעה שאחיה הקטן
אורסטס נמלט אל מחוץ לגבולות הממלכה.
קליטמנסטרה משיאה את אלקסרה לאיכר
עני וזקן, בביתו היא מתגוררת עד שחוזר
אחיה, ויחד הם נוקמים את רצח אביהם
באמבטיה, רוצחים במו ידיהם את אמם.
הטובה שבטרגדיות שהוקדשו לדמותה
של אלקטרה היא זו של אוריפידס, הבונה
את דמותה מבחינה פסיכולוגית, מיטיב לעצב
את סבלה בידי אמה מצד אחד ואת
חרטתה אחרי הרצח מנגד. על יצירה רווית
יצרים זו של אוריפידס ביסס הבמאי היוזני.
מיכאל קאקויאנים את סרטו.
כשקט נורא ודומיה מעיקה. בנגוד
לבמאי קולנוע אחרים, שניסו להלביש את
טרגדיות יוון בלבוש מודרני, נשאר קאקוי־אניס
נאמן למקור, הן בתיאור רקע התקופה
והן בסגנון הריאליסטי. בניצול נפלא של
גווני השחור והלבן למיניהם בצילומי הסרט,

״רוב מהומה על לא דפר״ ב״קאמרי״
הכל לשרות הבמאי

בשקט העוצר נשימה הפרוש על גבי צילומיו,
ובהפקת משחק, שעל אף היותו פאתי־טי
הוא נוגע ללב בעצמתו, מצליח קאקוי־אניס
להכניס את סרטו למסגרת טראגית־פיוטית
מעבר לגבולות הטקסט של אורי־פידס.
הוא
מגיש את הטרגדיה בסגנון הפוך
לסגנון הקלאסי של העלאת הטרגדיה על
הבמה, שהוצג לפני שנה בארץ *על־ידי
להקת תיאטרון יוונית. בניגוד לצעקנות
ולהבעה הקולנית של הרגשות שם, מציג
קאקויאניס את הטרגדיה בשקט נורא, בלחישות
עצורות של הטקסט, בדומיה מעיקה
הנשברת רק לקראת שיאו של המחזה.
בפיתוח הדמויות הוא מתרכז בעיקר על
דמויותיהן של אלקטרה (אירין פאפאס) ו־קליטמנסטרה
(אלקה קאסטלי) .בהתאפקות
ובעצירת הרגשות של פאפאס יש יותר כוח
מאשר בכל זעקה שהיא.
כיצירה קולנועית זהו סרט מרתק הכובש
את הצופה ומביאו לידי אותו קאתרזיס, ש־הטראגיקונים
יעדו למענו את כתיבת מח־זותיהם.

מים
מיני־רעל•
דו״ח צ׳פמן

(אלנבי,

תל-אביב;

צות־הברית) הוא הסרט האנטי־אמריקאי ביותר
שנוצר בהוליבוד. ספק אם מישהו
ממשמיציה הגדולים ביותר של האומה האמריקאית
היה מצליח לעשות את מלאכתו
ביתר כשרון מאשר אותו נסיר בד, דאריל
זאנוק.
כי הסרט, המבוסם על רומן רב־מכר בנוסח
פייטון פלייס, מציג את בני האומה
האמריקאית לא רק כעדה של מטומטמים,
רפי שכל ואינפאנטילים, אלא גם חושף
את מערומיה של האשה האמריקאית, מציג
אותה כמופרעת ללא תקנה בתחום חיי־המין.
זהו
סיפורן של ארבע נשים בפרבר עשירים
אמריקאי, שחיי המין שלהן מתגלים
שעה שמגיע למקום צוות חוקרים של אחד,
ד״ר צ׳פמן, העורך מחקר סטאטיסטי בעקבות
ד״ר קינסי. אם אחרי שראה סרטי זה,
יאבה צופה כלשהו לגעת באשה אמריקאית,
הוא חייב להיות מופרע־מין בעצמו.
כל התזמורת אונסת. מה שמשותף
לכל ארבעת גיבורות־המין היא העובדה
שכולן חיות חיי עושר ורווחה בחיילות
מפוארות, ואין להן דבר שיעסיק אותן,
מלבד המיטה. האחת (קלייר בלום) היא
גרושה נימפומאנית, שגם אחרי שהיא נאנסת
על־ידי תזמורת ג׳אז שלמה, היא מעדיפה
סוג זה של יחסים על חוסר גברים בכלל.
השניה (שלי וינטרס) אינה מוצאת
יותר סיפוק בבעלה, בוגדת בו עם במאי
צעיר, מפוקפק ונשוי. השלישית (ג׳ין פונ־דה)
,היא אלמנה פריג׳ידית, קרה כקרחון,
שאינה מסוגלת להתמסר לגבר. ואילו הרביעית
חיה חיי אושר עם בעלה, אבל חומדת
לה בשעות הפנאי שחקני כדור־בסיס
חטובי גוף על שפת־הים.
כל הקולקציה המפוארת הזו נראית עוד
אנושית לעומת הגברים הסובבים אותה.
אלה חדלי־אישים, חסרי־מין, ילדים שלא
הגיעו לבגרות ובמיקרה הטוב ביותר הם
אנסים חולניים. תוך כדי מהלך הסרט, מתמוטטות
כל הארבע תחת משא המין הכבד
מנשוא שלהן, עד שלקראת הסוף מוצאות
שתיים מהן את עצמן שוב בזרועות
בעליהן, הנימפומאנית מתאבדת ואילו ה־פריג׳ידית
מוצאת את אושרה בחיקו של
חוקר מין (אפרם צימבליסט).

קורט בכר: לאן נעלמו המילין! ,

בום תשיעי :״ויכסו אינו ם, 105 וו״ או 3ו הנושם הנאצי-ומנהר
עסקים עם ממשלת ישראל ועם חברות מסחריות ישראליות
ךכתובת על אבזם־חגורתו ועל פגיונו
ן ן של גל איש ס״ס אמרה :״נאמנותי היא
כבודי.״ משמע: נאמנות לאדולף היטלר ול־היינריך
הימלר. אך לאו דווקא נאמנות ל־אשה
ולילדים.

לעובדה, כי כתובתה של הרוזנת זהה לכתובת בעלה. כך גילתה שבעלה חי עם פילגש.
בשביל בבר הקטן היתד, זו עליה גדולה בסולם — פילגש בעלת תואר־אצולה. אומנם
הרמינה לא נולדה בעלת־תואר. היא היתד״ בסך־הכל, זנזונת קטנה בבאר, בו ביקרו
קציני חיל־האוזיר. היא נישאה לאחד הטייסים, בין שתי גיחות, ובגיחה הבאה הופל ונהרג.
כן נישארה אלמנה צעירה, עליזה ובעלת־תואר. היא מצאה נחמה בזרועות קצינים אחרים.
ידידיו של בכר בבודפשט לא ידעו זאת. הם ראו כי קצין הס״ס התמיר והבלונדי חי
בחברת רוזנת, בעלת מינהגים אריסטוקראטיים ביותר, שידעה לארח שרים ואלופים ולשלוט
בחווילה השדודה, מלאת האוצרות הגנובים, שהופקעה למען בכר בבירה ההונגרית. הכל
קינאו באיש בר־המזל. כך נ; לדה האגדה כאילו בכר היא בן משפחה אצילית.
ניראה כי בכר אהב את הרמינה. כי בימים האחרונים של המלחמה, כאשר הוציא את
ד״ר שוייגר ממחנה־הריכוז ושלח אותו לשווייץ, אמר לו :״אנא, שלח־נא גלויה לרוזנת
פון־פלאטן, כדי שתדע שאני חי.״ לאחר ׳מכן קרא לו שנית ואמר :״אתה היית כל כך

באוגוסט 1936 נשא טוראי הס״ס קורט

בכר, סוחר־תבואות בן ,27 את מארגוט פטרם,
,26 בתו של סוחר ותלמידת רפואה. כמו כל איש ס״ם, היה עליו להוכיח תחילה את
המוצא הארי הטהור של ארוסתו, ולקבל אישור רשמי מטעם מחלקת־הגזע של הס״ס.
במדור ״דת״ צויין כי בכר אינו רוצה בנשואין דתיים. בתקופה מאוחרת יותר היה רושם
בשאלונים, במדור זה, את המושג ״מאמין באלוהים״ — אותו מושג נאצי שיגרתי שהשמיע
אדולף אייכמן ברגעיו האחרונים, תחת חבל־התלייה.

כסף

מלכתחילה לא עלו הנשואין יפה. בכר היה שאפתן, חסר־השכלה, בקי בעניייי מיסחר־התבואות.
אשתו היתה משכילה הרבה יותר, נשית ועדינה. נפשה נקעה ממיצעדי פלוגות־הסער,
והיא היתר, נמלטת מהם לתוך רחובות צדדיים, כדי שלא תצטרך להרים את ידה
בברכה הנאצית. פעם אמר לה בעלה, שנשא את עיניו אל קאריירה בס״ס :״אסור לך לדבר
ככה! את עוד תביאי את כולנו לבית־הסוהר! את מדברת כמו סוציאל־דמוקראטית!״
שנה לפני המלחמה נולד הילד הראשון. שלושת האחרים נולדו כבר בתקופת המלחמה.
ערב הלידה הראשונה קנה בכר בית מידי יהודי, במחיר מגוחך. אחרי המלחמה ניסו יורשי
המוכר לקבל את הבית בחזרה, בטענה שהיתר, זו מכירת־אונם. אולם לבכר היו עורכי־

מאת
קו ר ט

א מנ * ר

בשיתוף פעולה עם יואל בראנו־כל
הזכויות בעברית שמורות ל״העולם הזר״

דין טובים, והתביעה נדחתה. טען בכר: היהודי (שהיה צפוי למחנה־ריכוז, ולאמר מכן
לגירוש) יכול היה לעמוד על המקח.
את חופשותיו בילה בכר בארצות־אירופה השונות, למרות שלא ידע שום שפת לועזית,
זולת אנגלית־של־בית־ספר. בילקוט־השרות שלו בס״ס רשום במדור ״שפות וכשרונות
מיוחדים״ ,ציון לאקוני :״אין״.

מס4 ,

אשתו הנוכחית של בכר,
אילזביל, רוכבת־סוסים מצטיינת,
ילדה לו, לפני שנתיים, את בתו אלכסנדרה.

מס1 ,

אשתו הראשונה של בכר,
מארגוט, חיה כיום בדוחק
ומפרנסת עצמה בקושי. בכר זנח אותה מזמן.

זנזונת, מזכירה פרטית ויהודיה

* ם כלי כשרונות מיוחדים עשה בכר קאריירה, ותוך כדי כך למד איך לרכוש
ידיד ת ולהצליח בחברת נשים.
עם פרוץ המלחמה התרופפו יחסי־הנשואין. ילדיו נולדו כתוצאה מביקורי־חטף אצל * הרסה זמן במחנה־ריכוז, שבטח שכחת איך נוהגים בגברות. אל תשכח לשלוח לה פרחים.״
אשתו, וגם אלה נפסקו. הגברת בכר לא ידעה מדוע — עד שקיבלה יום אחד חבילה על אשתו ועל ילדיו לא חשב.
אך גם בבודפשט לא הסתפק בכר ברוזנת בלבד. יחד עם שאר רכוש הפירמה מאנפרד
מבעלה, שהיתה עטופה בנייר חום. אותו נייר, כך נסתבר לה, כבר שימש לעטיפת חבילה י
קודמת, שנשלחה לרוזנת בשם הרמינה פון־פלאטן. לתמהונה שמה הגברת בכר לב: ע וייס, ירש גם את מזכירתו הפרטית של המנהל, שנשלח למחנה־ריכוז. המזכירה, אירנה
פולגאר, בת ,37 הפכה במהרה למיתחרה חשאית של הרוזנת. היתה עוד אימה אחרת —
היהודיה. אימה אברט־ויזנר, גרושה, שחיתה אצל בכר בימים האחרונים של המלחמה,
ושדאגה, יחד עם קסטנר, לשחררו ממאסר.
קססנר טען כי הרוזנת השפיעה לטובה על בכר בבודפשט. כך, על כל פנים, טענה
היא עצמה למחרת המלחמה, כאשר פנתה אל קסטנר בשוזייץ וביקשה אותו לבקרה
באחוזתה .״אני עזרתי לך בבודפשט,״ אמרה לו ,״עכשיו אתה צריך לעזור לי.״ גם
קקטנר לא היה אדיש לקיסמי הרוזנת, והוא הבטיח לה לעזור לשיחרור בכר.
הרוזנת ידעה מה היא רוצה. בעודו יושב בבית־הסוהר לפושעי־מלחמה, החליט בכר
להתגרש. וכך, באחד הימים, כאשר הגברת בכר התכוננה ללכת לקונצרט, התפרצה הרוזנת
׳לדירתה, ואמרה ללא הקדמה :״לך יש בעל וארבעה ילדים, ולי אין כלום. את צריכה
׳להתגרש!״ מארגוט בכר הבינה שממילא לא תוכל להחזיק בבעלה, ונתנה את הסכמתה.
בכר קיבל על עצמו את האשמה הרישמית לגרושין, והתחייב לשלם לאשתו מזונות —
בגובה המינימום שנקבע. בחוק.
את הרוזנת נשא בכר על ערש־המזזת שלה. היא סבלה מסרטן־המוח, וחייתה רק שבועות
מעמים אחרי נשואין אלה. ניראה כי מותה לא דיכא את בכר יתר על המידה — כי מיד
לאחר מכן החלו יחסיו עם אשתו השלישית.

אשתו שד ידיד

*יי* אש״ השלישית גרמה לשערוריה חברתית, שהקימה נגד בכר את האצולה המיס־
* 1חרית, עמוסת המסורת, של העיר ברמן.
אחד מידידיו של בכר היה סוחר מפראנקפורט, בשם וולף סמנד. יחד עמו ניהל עיסקה
מפוקפקת של שמנים, שהיו כפופים באותה תקופה לקיצוב חמור. אחד המישלוחים נועד,
למראית עין, לארץ סקנדינבית — אך הגיע לשוק השחור בברמן. הדבר נתגלה. סמנד
פשט את הרגל, ובכר הרוויח הון־תועפות.
הוא לא הסתפק בכסף. אחרי פשיטת הרגל של חברו, לקח אליו את אשתו, מאריה
סמ;ד, וחי עמה ללא נש! אין. החברה הגבוהה של העיר ברמן נרעשה, מחרימה אותו מאז.
אחרי שמאריה הצליחה להשיג גט, נישאה לבכר רישמית. הנשואין נמשכו עשר שנים.
בתקופה זו סבלה מאריה מהתקפות של דיכאון (מדוע?) ,ולפני ארבע שנים מתה. בכר
נשא את אשתו הרביעית — רוכבת־ספורטאית בת ,27 אליזביל, בתו של בעל בית־
:.רושת. היא ילדה לבכר עוד בת, אלכסנדרה, שהיא כיום בת שנתיים. באשתו הרביעית
צא, סוף־סוף, אשה המבינה את חובבותו העיקרית, שליודתה אותו כל חייו: הסוסים.
אשתו הראשונה של בכר חיתה בדוחק רב. למרות שהפך בינתיים למולטי־מיליונר, אין
.בכר משלם לה אלא את המזונות העלובים, שנקבעו בהסכם־הגט. האשה מפרנסת את
עצמה, ואת ארבעת ילדיו של בכר, בעבודתה כפקידה באחת החברות של בכר. אחרי־הצהריים
היא נותנת שיעורים.

חובב הסוסים

המיליונר קורט בכר (במגבעת השחורה) הוא דמות בול טת
במירוצי הסוסים בגרמניה. בכר, בן ה־ ,54 שוב אינו
משתתף בעצמו בתחרויות רכיבה. הוא עדיין רוכב בציד־שועלים, כפי שרכב פעם בציד־יהודים,

נסיעה מיסתורית ושחיה בכסף

על סוסים ונשים, יש לבכר חובבות שלישית: גם לחובבות זו סגר כל

גא ינימי חייו•

(המשך בעמוד )22

במדינה
(המשך מעמוד ) 16

שהיא תקופה בלתי מוכרת כמעט בקאריירר,
של האיש.
באותה הזדמנות ביקש התובע מפריסטר
לסייע לו באיסוף חומר על בכר, ופושעים
נאציים אחרים, ממקומות שהגישה לעיתונאי
נוחה אליהם יותר מאשר לנציג התביעה.
פריסטר הסכים, ובאוור שאל במה
יוכל לגמול לו על כן.
״אדוני התובע הכללי,״ השיב פריסטר.
״יש לי בקשר, אחת, שאני סבור כי היא
גם בישראל החולצה הגורמת לך שמחה מחודשת
מדי יום ביומו, נעימה•
לכל גוף ובכל אקלים—
רכות משי, בברק ומגע —
קלה לכביסה, מתייבשת
במהרה ובעלת אריכות
ימים מפליאה

ללא גהוץ ומאמץ -
תמיד הדור ומגוהץ
איש גסטאפו קונדה
הרוצח נכנס לכלא

בלתי אפשרית. לפני עשרים שנה רצח אדם
בשם וילהלם קונדה את אמי. ידוע לי עליו
רק זאת, שהוא משרת כיום בשרות הביון
האמריקאי בשטח גרמניה.״
פקיד מכם כברלין. כשיצא פריסטר
מחדרו של התובע, ידע כבר פרטים רבים
על רוצח אמו. התברר כי כבר בעבר נערכה
חקירה נגד קונדה. משטרת ישראל שלחה
אז לגרמניה את עדויותיהם של כתריסר
עדים. למרות שבעדויות אלה היו הרבה
נקודות דראמאטיות, לא הספיקו לביסוס
גליון אישום נגדו. הסיבה: עמדתו של
קונדה בגרמניה של היום היתד. יותר חזקה
מעדויותיהם של העדים הישראלים. באופן
רשמי היה קונדה פקיד מכם בכיר בברלין
המערבית. באופן בלתי־רשמי: אחד
מסוכני שלוחת הביון האמריקאית שפעלה
בברלין המזרחית.
פריסטר חשב שבכך נסתיים העניין. אולם
התברר שבאוזר לא הסתפק ברישום הפרטים.
כי כעבור שלושה ימים, כאשר
פריסטר חזר לדירתו במינכן, חיכו לו שם
אנשי המשטרה הפלילית, ועימם שטיגר,
איש המחלקה למלחמה בפושעים נאציים.
עוד לפני שהחליפו ברכות, אמר שטיגר:
״הר פריסטר, תפסנו אותו.״
פנים אד פנים. למחרת, כאשר הוזמן
פריסטר למשטרה כדי להשבע בפני שופט־חוקר
באמיתות עדויותיו, שנמסרו יום קודם,
ציפתה לו הפתעה. בפעם הראשונה,
לאחר עשרים שנה, נפגש שוב, פנים אל
פנים, עם רוצח אמו, וילהלם קונדה .״נו,
עכשיו נטפל בכל הליכלוך הזד״״ אמר ה־שופט־החוקר,
בקול מונוטוני, והחל קורא
את העדויות.
עדותו של פריסטר תיארה, פרט לרצח
עצמו, גם את ההתרחשויות בכלא שבגטו,
כפי שהצטיירו בעיניו של נער בן חמש־עשרה.
בין השאר, סיפר על אחד ממשחקיו
הספורטיביים של קונדה. הוא נהג להעמיד
שלושה יהודים בחצר בית־הסוהר, פקד
עליהם לרוץ עד החומה, כשהוא קובע :״מי
שיגיע הראשון או האחרון, יומת ביריה;
סיכוי לחיות יש רק למי שיגיע שני.״
כל זה לא עשה רושם מיוחד על השופט,
המכהן בתפקידו שלושים שנה, משנת
עלייתו של היטלר לשלטון. רק כאשר
הגיע השופט לקטע בו סופר על עיס־קת
המעיל והתכשיטים, הרים את קולו
ודפק באגרופו על השולחן .״זאת שערורייה
!״ צעק ,״קצין גרמני קיבל שוחד!״
באותו יום הוצאה פקודת מאסר רישמית
נגד הפושע וילהלם קונדה. הוא יועמד לדין
בחודשים הקרובים.
העולס חזה 1343

בחנויות המובחרות
המציגות בחלמי חראוח
את פלקט ״דיאולך

בתערובת כותנה
״דיאולף— השם והסמל מורשים לשימוש רק לאחר בדיקת איכות קפדנית

!; .זסיח <(6גז(

פרסתו נזלניק

שינוי כתובת
המנדים המבקשים לשנות את כתובתם, מתבקשים להודיע על שינוי
הכתובת שבועיים מראש! הודעה זאת תבטיח את משלוח העיתון
למען החדש במועד.

וו 0וזוו 0ו ^ וווו
תל־אכים, רחום אלנכי ,94 טלפון (!6629
ירושלים, רחוב •טמאי ,8טלפון 23744
חיפה, דר!־ העצמאות ,82 טלפון 4368

קור טבכר
(המשד מעמוד )20

קיימת אגדה כאילו היה בכר אדם עשיר מלידה, וכי אחרי המלחמה פשוט המשיר
במקום שהפסיק עם גיוסו. אגדה זו נוצרה כדי לחפות על תעלומת עושרו של בכר כיום.
אין בה שמץ של אמת. עד המלחמה לא היה בכר עשיר, או אפילו אמיד.
קורט אנדריאס ארנסט בכר הוא בנו של סוחר קטן מהאמבורג, וכמו אדולף אייכמן גדל
במשפחה זעיר־בורגנית. בהיותו בן 15 נשלח לעבוד כשוליה בבית־מיסחר לתבואות. הוא
בלט בכשרונותיו, והתקדם יפה במקצוע. בשנת 1939 היה פקיד ראשי בבית־מסחר חשוב.
כשיצא מבית־הסוהר, לא היתר לו פרוטה. הוא כתב מכתב לרודולף קסטנר בישראל,
שאל אם אינו יכול לספק לו סיגריות אמריקאיות. בפידיון העיסקה רצה לתקן לפחות
את גג ביתו. לא ידוע אם קסטנר שלח לו את הסחורה המבוקשת.
אך ידוע כי בכר חי בפנסיון קטן, וכי לא יכול היה לשלם את שכר־החדר. נצטבר חוב.
יום אחד יצא לנסיעה — וכשחזר, לא זו בלבד ששילם את החוב, אלא, לדברי בעלת־הפנסיון,
ממש ״שחה בכסף״.
מנין בא הכסף? מתבקשת כמעט מאליה ההשערה, כי נסע לאותו אזור נידח בהרי אוסטריה,
בו שהה בימים האחרונים של הרייך השלישי. מן הסתם הסתיר שם חלק ימן
האוצרות ששדד בימי המלחמה, והוציא אותם עתה מן המחבוא. אזור זה מלא מערות
ומיכרות ישנים שיצאו מכלל שימוש, והנאצים החביאו שם אוצרות שדודים שערכם הגיע
למליארדים בלתי־ספורים.
יואל בראנד נסע לשם, כדי לגלות את העקבות. כמה מבני המקום זכרו כי בערך באותה
תקופה שהה במקום תייר, שדמה לבכר. אך גם נאצים רבים אחרים הגיעו בימים ההם
למקום וערכו סיורים בהרים. שלושה מהם מתו בצורה מיסתורית בעת סיורים כאלה. גם י אייכמן שהה באותו אזור, בדרכו לארגנטינה.
על כל פנים, בשנת 1948 היה לבכר לפתע כסף, והוא החליט לפתוח עסק משלו בענף
המיסחר בתבואות. הוא לא חזר לעיר־מולדתו האמבורג, כי זו היתד, כבושה בידי הבריטים,
ואלה לא גילו אהדה רבה לקצין־וזס״ס המשוחרר. על כן עבר לעיר־הנמל ברמן. זו
היתר, בידי האמריקאים, שזכרו את ״הכבשה הלבנה היחידה בס״ס השחור״.
האיש שעזר לו היה איש־הכספים קארל לינדמן, אחד מאילי־ההון בעיר. לינדמן טוען
כי הכיר את בכר בבית־הסוהר לפושעי־מלחמה בנירנברג, התרשם ממנו והבטיח לעזור לו
אם יבוא אל ברמן. כשבא בכר לעיר זו, העניק לו אשראי ניכר.
היה שייך ברייך השלישי
יתכן כי לעזרתו של לינדמן היד, רקע אחר. כיבעל־הון זה
לחוג שנקרא ״קבוצת הידידים של הרייכס־פירר״ .חברי חוג זה עזרו להימלר לממן את
עיסקות הס״ס, ובתמורה זכו לכיבודים ולתארים מידי הימלר. קרוב לוודאי כי לינדמן
הכיר את בכר כבר מן הימים ההם, כבן־חסותו של הימלר, ועל־כן עזר לו.
לעזרה נוספת זכה בכר מידי ידיד אחר: הבנקאי רוברט פרדמנגם. שם זה אינו אומר
דבר לקורא הישראלי — אך לקורא הגרמני הוא ידוע מאוד. כי פרדמנגס היה ידידו הקרוב
ביותר של קונראד אדנואר עד יום מותו לפני זמן מה, והיה אדם בעל השפעה עצומה
במדינה. לא יכול היה להיות קשר טוב יותר בגרמניה החדשה.
הותנו של פרדמנגם ה ה קצין בס״ס־הרכוב, חברו של בכר, והוא כיום אחד משותפיו.

סטייקים וחרבות בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים

האכזוטי * ריקודים מדי ערב
לצלילי תזמורתו הריטמית של
פיסי * המשקה הראשון ללא
תשלום נוסף בימי חול * פתוח
בכל ימות השבוע * ארוחה
מסורתיתבערבי שבת

למען
לבר

נגד

שערנתיך

ולהופעה

שים

חפוף במוצר איכות של הביאוקוסמטיקאי
ד״ר א. רובין

מי שיער לחפיפה לאיטה ולגבר
בקבוקון ב־ 75 אגורות

£19X1)3 2

עסקים עם תת־אנוש

*.יי ך עז רו איל־ההון הנאצי וידידו של הקאנצלר לבסס את עסקיו של בכר. אלה פרחו
* 2במהרה, כי היה לו כישרון רב. הוא הקים שורה של חברות, חלקן על שמו, חלקן
בשם ניטראלי.
אחת החברות האלה נשאה את השם אלברט יוהאן מאייר. היתד, זו פירמה ותיקה׳
בעלת שם טוב, שבכר קנה את מניותיה. הוא השתמש בה, גם אחרי שהקים חברות בשמו
שלו, כדי לנהל עסקים באותם שטחים בהם יכול היה שמו המלא להזיק. כלומר: עסקים
עם אותם שהיו בעיניו, לפני שנים מעטות, בבחינת ״תת־אנושות״ ,ושבהשמדתם השיטתית
לקח חלק פעיל. אבל, כידוע, אין הכסף מסריח.
כך ניהל עסקים נרחבים עם הארצות הקומוניסטיות במזרח אירופה, עד שאלה עמדו על
מהות הפירמה והפסיקו את הקשרים.
מעניינות הרבה יותר העיסקות שהיו לבכר עם מדינת ישראל. באמצעות פירמה אחרת,
שגם בה יש לו חלק רב, החברה למיסתר חוץ בע״ס בקלן, סיפק כמויות גדולות של
קמח, דרך תורכיה, למדינת ישראל.
איך סחרה המדינה עם הפושע הנאצי? זוהי תעלומה מעניינת. אולי טמון הסוד בעובדה
בי באותה תקופה עצמה כיהן ד״ר קסטנר כפקיד בכיר במשרד המסחר ור,תעשיר.,
עסקים אלה הופסקו בקושי, אחרי שממשלת ישראל שוכנעה שהדבר יגרום לשערורייה
אדירה( .באותם הימים לא הגיע מר בן־גוריון עדיין למסקנה כי קיימת ״גרמניה חדשה״,
שיש לעזור לה).
לפני שנה גילה יואל בראנד אדם שכיהן פעם כפקיד חשוב בחברתו של בכר, צעיר
שזכה למישרה זו הודות לכך שאביו היה חברו של בכר בס״ס. הוא סיפר כי נסע
פעמים רבות לחוץ־לארץ למען הפירמה. כך שהה במצרים וברצועת־עזה, שם ביצע עיסקות
נרחבות למען בכר. בין השאר סיפק משלוחי־מזון לפליטי פלסטין.
הפקיד סיפר כי התפטר לבסוף, מפני שלא הרגיש בנוח בפירמה זו. כי המקום שפע
נאצים ותיקים, שמצאו מיקלט אצל חברם המולטי־מיליונר.
אותו פקיד ידע פרט פיקאנטי. במשך שנים היתד, חברת אלברט יוהאן מאייר הסוכנות
הראשית של החברה הישראלית עסיס בגרמניה. כאשר התקשר בראנד, לפני כמה ימים, עם
חברת עסיס, נסתבר כי הדבר נכון עד היום. הנהלת עסיס פשוט לא ידעה כי מאחורי
השם התמים של החברה הגרמנית מסתתרת אישיותו של פושע־ו־,מלחמה, והיא נדהמה
לשמוע זאת מפי בראנד.

7ם1ו ת1ן ובל אביב

כס,ש לאירגונים נאציים

יום נימנה בכר עם גדולי סוחרי־התבואות בגרמניה. בבורסת־התבואות של ניד
** יורק רואים בבכר את אחד מחמשת הקונים הגרמניים העיקריים של חיטה ומספוא
אמריקאיים. אך אין הוא מייבא סחורות רק מארצות־הברית. יש לו חלק גדול עוד יותר
בשוק התבואות באמריקה הדרומית — אזור בו שורצים הנאצים הוזתיקים, ראשי המפלגה
והס״ס. בכר עצמו מבקר שם לעיתים תכופות מאוד.
בברמן מעריכים את המחזור השנתי של בכר בסכום של 300 מיליון מארקים — כ־200
מיליון ל״י. כאשר הוזכר סכום זה באוזני פרקליטו, חייך הלה בזילזול ואמר כי הסכום
האמיתי גדול הרבה יותר. על כל פנים, ברור כי בכר מהווה כיום מעצמה כלכלית. בשנת
1960 הודיע לשלטונות־המם כי רכושו הפרטי מגיע לסכום של 120 מיליון מארק.
אין בכר מקמץ בכספו, כשעליו לעזור לאירגונים נאציים. הוא ידוע כאחד התורמים
העיקריים של ״אירגוני־הסעד״ של ותיקי הס״ס — גופים שאינם מצטמצמים במתן עזרה
לנאצים משוחררים, אלא מנהלים גם תעמולה נאצית גלוייה ומוסווית.
למרות רכושו, אין בכר אדם מאושר. המשפחות הטובות בעיר ברמן מחרימות אותו.
בכל עת עליו לחשוש מפני גילוי עברו הניתעב. ברגע זה מתנהלת נגדו חקירה חשאית
מטעם התביעה הכללית הגרמנית, בניצוחו של רודף־ר,נאצים הקנאי בואר. דברי הזעם והבוז,
שאמר עליו אדולף אייכמן במשפטו, עדיין מהדהדים באוזניו. ואולי — מי יודע — מציק
לו גם מצפונו?

דק כדבר אחד יכול קורט בכר לבטוח: ממשלת ישראל לא תפעל
נגדו. היא חיפתה עליו במשפט קסטנר, והיא ממשיכה לחפות עליו.
מדוע? ננסה לברר זאת, בבואנו לסכם סידרה זו.
העולם הזה 1343

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
חיני לבקר השבוע:

#כר אדם• יהאמת שרו (הבימה)
ראשומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השבל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נהום בום־
מן ועדה טל (ראה מדור אמנות).

מהומה רכה על לא מאומה
והתיאטרון הקאמרי, תל־אביב) עיבוד חדיש
של הקומדיה הקלאסית של שקספיר, בידי
הבמאי ליאונרד שטקל. חנה מרון, יוסף
ידין וזלמן לביוש בתפקידים ראשיים.
הנסיבה האמריקאית (תיאטרון
העווית) בוניפאציוס־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע כשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לניבים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושסלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.
מעגל הקיר הקווי,אזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחזה
ההמונים של ברטולט ברכט, אודות יחסיותו
של הצדק. מישחק מצויין של חיים טופול
וזד,רירה חריפאי.
הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי-
דריר דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. ביום חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את יש־ראי
בקר, הופך את המחוד, להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
מורא (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית, המתיימרת לבטא את
הווי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזר,ו של
יוסף בר־יוסף, שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים בת־שטיין־כהן
ויורם גאון.

אירסה דה״דום (הנימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה, בר־שביט.
הוא
״היא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
״אידיוטית (תיאטרון אהל) קומדיה
בלשית קלילה, על עוזרת־בית פאריס-
אית המסתבכת באהבה, ברצח ובחקירה.
ז׳רמיין אוניקובסקי מתגלה כקומיקאית מוכשרת׳
בהחליפה את גילה אלמגור, ואורי
זוהר גונב את ההצגה בעצם נוכחותו הבימתית.

תערובות 1

לים) רישומים, הדפסים, פלאקאטים וגלויות־ברכה,
פרי יצירתו של הגרפיקאי האמריקאי
המפורסם.
(בית וזאמניס, ירו
שלים)
מיבחר יצירות מ־ 30 שנות עבודתו
של הצייר הוותיק.

צבי ארמן

(ביתן

האמנים, תל־

אביב) תמונות־שמן, צבעי־מים ורישומים,
$פרי ופרח (בית־צבי, רמת־גן) פי־רות
ופרחים ב־ 43 ציורים ותמונות של 23
נאמני הארץ הידועים ביותר.

תערוכת האביב 1963

אלי״טרה (צפון, תל־אביב) הטרגדיה
הקלאסית של אוריפידס, בביצוע ריאליסטי
ונאמן־למקור של מיכאל קוקאיאנים.
מישחק מרשים (ראה מדור קולנוע).

בדידות נעורים

תל-אביב)

עולמו של עבריין צעיר המתמרד נגד החברה,
בסרט בריטי כנה ונוגע־ללב. מיש־חק
מצויין של כוכב חדש — מום קורטניי.
היכליה י ממנצ׳ודיה (בן־יהודה,
תל-אביב) שבוי -אמריקאי החוזר מקוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה
פראנק סינטרה, לורנס הרווי.

• נשימה אחת שד אושר (פאר,

שהאן (מוזיאון בצלאל, ירוש
לודכיג
כלום

נדירים בחמש שנות שהותו בארצות איירי׳
קר, הדרומית ובארצות־הברית.

(גלריה

, 220 תל־אביב) 20 ציירים ישראליים, מציגים
את מיבחר יצירותיהם האחרונות. בין
הבולטים במשתתפי התערוכה: זריצקי, סטי־מאצקי,
כהנא וקריזה.
• מירכיארדץ (מוזיאון תל־אביב,
ביתן הלנה רובינשטיין) 40 מיצירותיו של
התן פרס ישראל לציור, הנימנה על צמרת

אמני הארץ.
ג ת (המוזיאון לאמנות חדי

מ שה
שה, חיפה) רישומים וציורים ריאליסטיים

של צייר ישראלי צעיר, שזכה ״ לשבחים

תל־אביב) בתול ובתולה מגלים את המין,
משלמים עבור בורותם בנשואי־הכרח כושלים.
סרט הגל־החדש הבריטי, רגיש ומפתיע
בכנותו.

@ איש הציפורים מאדכטראז

(מאי, חיפה; ארנון, ירושלים) בית־הסוהר
כאולפן ליצירת מדענים, בסיפור חייו האמיתי
של אדם שכנפיו קוצצו, ושהפך למומחה
בחייהם של בעלי כנפיים. ברט לד
קסטר.

נדנדה בשניים

(אורה,

חיפה!

תופרת יהודיה מתגוננת בפני הבדידות ו־ניו־יורק,
באהבה חפשית. שירלי מקליין.

• הנאהבים מטרואל

(תל-אור, ירו
שלים)
אגדה סוריאליסטית, מהממת ביופיה,
אודות רקדנית צועניה, החיה את אהבתה
בחיים, בריקוד ובחלום.

>2דוד

שןועין (מועדון החמאם,
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.
הנה אהרוני. שיבת־הניצחון של
הזמרת בעלת היכולת הקולית הנדירה, המגלה
כי הפכה בשנות העדרה מן הארץ
לב כב בקנה־מידה בינלאומי.
תל״אכיזיה (מועדון התיאטרון,
תל־אביבץ• פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם -תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.
יפו)

מועדומם

ה ח תו ל

העצבני (גן־חחאי,

אביב; רק ביום שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמים, במועדון המציע לאורחיו תזמורת
שנגניה מנגנים ביחד וכל אחד לחוד,
אורי זוהר, קהל קבוע ומתחלף, שייקר. .
אופיר, סדרנים וקופאית.
אדיקאלברט (מועדון צברה, תל;

אביב) בעל חצוצרת־הזהב סוחט דמעות ב
נעימות
עצובות, כשבאותה תוכנית מופיע
גם הזמר הכושי ״שובר הלבבות״ ג׳ימי
לויד.

סינג

סינג

(מועדון

סימן־שאלה;

תל־אביב) להקת בדרנים בריטית מספקת
שפע של שירי־רגש ומיקצבי־ריקוד לוהטים,
בפתיחתו של מועדון לילה חדש. זמרת צעירה
בשם סוזי קופ מגלה את עצמה כ־כפילתה
של ברנדה לי.
נמועדון חו

לי תים ־ ה תי כון
מות עכו, עכו) צמד הפרברים וצמד שנוצר
מרביעיית היחפניות (ברוריה אביעזר ומר
גלית
אנקורי) במרכז תוכניתו של המועדון
בעל האווירה והנוף היפים בארץ.

• הדובדבן הפורח מסאקורה
(היכל התרבות, תל־אביב) תערובת ססגונית
של פולקלור יפאני בסגנון תיאטרון קאבו־קי,
עם מוסיקול אמריקאי מאומץ, בנוסח
המזרח. משחק, רקוד, שירה, מוסיקה, חתיכות
ותעלולי־במה מרתקים.

גו ל דן ־ גיי ט

(מועדון

כליף,

יפו)

רביעיית־הזמר הכושית הנודעת, שכבשה בשעתה
את הארץ, בתיכנית חדשה של פיז־מונים
ושירים, בביצוע מוסיקאלי רגיש.

<3פאיצה זללן ין

(מועדון

בכחום,

ירושלים) זמר נודד מרוסיה, שגדל בפאריז
ולחם באלג׳יריה, באוסף שירי עם רוסיים,
צרפתיים ו חסידיים.

מצא את ההבדלים ־
וזכהבפרס ..ננס״

ספוג מתכת בלתי מחליד

ספוג מתכת בלתי מחליד

שומר על הידיים

שומר על הידיים

הציורים שלפניך נבדלים זה מזה ב־ 9פרטים. סמן אותם בעיגולים ושלח את תשובתך אל :״חידון ננס״

ת. ד ,1893 .ת״א.

בין הפותרים יוגרלו הפרסים:

פרם ראשון: שבוע נופש בקפריסין (במסגרת חברת ״אינטרנציונל״) :פרס שני: שואב אבק: פרם שלישי.
רדיז־טרנזיסטור: כמו כן 200 חבילות מוצרי ״ננס״.