גליון 1344 מתאריך 12 ביוני 1963

לפני שלושה שבועות סיפרתי לך על
המאמר שהופיע בשבועון האנגלי החשוב
ספקייטור, ושידיעות אחרונות הכתיר אותו
בכותרת ״נאצר מוכן לעשות שלום עם הכנענים!״
במאמר
זה הגדיר אותנו הפרופסור הבריטי
דסמונד סטיוארט, המקורב למנהיגים
הערביים, בשם ״הגל החדש בישראל״ והרחיב
את הדיבור על דיעותינו.
השבוע פירסם ספקטייטור מכתב של
עורך העולם הזה. אולי תימצא בו עניין. זה
לשונו:
״אדוני,
״מר דסמונד סטיוארט צודק בהחלט בהנחתו
כי הגל החדש בישראל מאמין בשלום
ובשיתוף־פעולה בין הלאומיות העיב־רית
והערבית. אולם כאשר הוא אומר
עלינו כי, הישראלים הצעירים מתחילים
לשאת את עיניהם לקאהיר ולבגדאד, וכי
איננו מרגישים בבית ב,גטו הלאומני של
ישראל /הוא עלול ליצור בין ידידינו הערביים
אי־הבנה מסויימת.
״אנו מתנגדים לאופי הלאומני של ישראל,
וליסודות, התוקפניים והנוקשים׳ של
הציונות. אולם קיומה של מדינת־ישראל
החופשית והריבונית, בגבולותיה הנוכחיים,
הוא בסיס כל שאיפותינו.
״המטרה העומדת לנגד עינינו היא שינוי־ערכים
מוחלט, שיאפשר לישראל לתפוס
את מקומה הנאות בפדרציה שמית גדולה,
שתכלול את כל עמי ערב, ישראל, כורדיסטאן
וכף. פדרציה זו תשלב יחד את המשאבים
והכשרונות של כל חלקיה, תוך
שמירה על האופי המייוחד של כל חלק.
״הגל החדש בישראל לא כונן עדיין
מפלגה, אך ביטוייה המדוייק ביותר נמצא
בנוינשר העיברי משנת . 1958 הטיזות העיקריות
של מיסמך זה הן:
״(א) אומה עיברית חדשה התגבשה בארץ־
ישראל.
״(ב) לאומה העברית החדשה יש זיקה
עמוקה ליהדות העולם, אך אין היא זהה
עמה.
״(ג) מדינת־ישראל אינה מדינה יהודית,
במובן של שייכות לעדה עולמית, אלא
שייכת לאזרחיה — עיברים וערבים כאחד.
״(ד) ישראל היא חלק בלתי־נפרד של
המרחב השמי (מונח שאנו מעדיפים אותו
על פני המושג המערבי, המזרח התיכון׳).
״(ה) התנועה הלאומית העיברית היא

חלק בלתי־נפרד ממלחמת המרחב לחופש,
לאחדות ולרפורמה סוציאלית. יש לה זיקה
עמוקה לתנועה הלאומית הערבית, על כל
גילוייה( .מחברי המינשר הם שיסדו, בשנת
, 1959 את הוועד הישראלי למען אלג׳יריה
חופשית).
״(,ו) המיעוט הערבי בישראל יהפוך שותף
מלא במדינה. כל חוקי ההפלייר, יבוטלו.
(ושוב, מחברי המינשר נוטלים חלק מרכזי
בוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבאי
הקיים באזורים הערביים של ישראל).
״(ז) תוכר עקרונית זכותם של הפליטים
־הערביים לחזור. אותם שיבקשו לשוב, תחת
לקבל פיצויים, ישוקמו בישראל בעשרה
שעורים שנתיים.
״הגל החדש עומד מחוץ למערכת־המפ־לגות
הציונית הקיימת. הוא מקיף חלק
חשוב, הגדל והולך, של דעת־הקהל. רעיונותיו
מתבטאים, בין השאר, בהעולס הזה,
גדול השבועונים במדינה, וכן באתגר, דו־השבועון
האינטלקטואלי בעל הרמה הגבוהה
ביותר. גרעינה המדינה הוא הפעולה השמית.
״בשנים
האחרונות ניהלנו שורה של שיחות
עם מנהיגים לאומיים ערביים (כגון
שר־החוץ העיראקי לשעבר, חברי הממשלה
האלג׳ירית הזמנית, וכו׳) .שיחות אלה חיזקו
אותנו בדעתנו כי גישתנו עולה בקנה
אחד עם התפיסה הערבית הלאומית.
״(חתום) אורי אבנרי, עורך ראשי, העולם
הזה, תל־אביב.״

אחרי חופשה ארוכה מאד, שנבעה מטעמים
אישיים, החליטה לילי גלילי לחזור
לפעולה.
צחוק צחוק — אבל לגברת גלילי יש
מזל. רק בישרה לנו את הבשורה המשמחת,
והנה נכנם למערכת אחד מידידינו — ניקרא
לו, למען הקיצור, י״מ — ובפיו
סירוס זדוני של שורה משירי טשרניחובסקי
— ״פרס, פרס על הרייך הרביעי״.
מהירה יותר מכל עיט או פרס, עטה
לילי על המציאה .״אתה גאון!״ אמרה לאיש,
ותלתה בו מבט נשי ממס־קרחונים,
״תכתוב את כל השיר ותביא מחר.״
מי הגבר שיוכל לעמוד בפני קסמיה של
גברת? י״מ נטל מארון המערכת את כל־כתבי־טשרניחובסקי,
הכוללים את השיר
הבא:

עיט! עיט על הריך. עיט על הריך עף!
אט וקל — ,נך?וה כאלו רגע — אינו 1אלא צף.
צף־הפליג במן של תכלת, ער לתן־גיל עלב
צורב.
אלם ן באור ••
הרקיע,חג
השמים — ז ז •1

עיט! עיט על הריך, עיט על הריך עף!
ן שר־גו וכ^ד א^ר, קזחור־נויצה וך סב־כנף;
טס מתוח (חץ מקשת) ,עיט עג עוגיות חיגיו;
תר עקבות טך פו ממעל באפר ובחגו.
עיט! עיט על הריך, עיט על הריך?ף!
טס גולש־גולש ולמגע פלא אבר לא נקף.
רגע קל — קפא, מקזנהו — ניד־לא־ניד לאלרויתיו
רטט לל־שהוא ללתע — ועולה לקראת העב.
עיט! עיט על ן זריך, עיט על הריך?ף!
אט וקל — ,נך מה כאילו — רגע אינו אלא צף...
ארץ, עיט על הריך — ,על פניך סשרת צל,
מאלרות ענק חולפת, מלטפת הך רי־אל...
למחרת היום חזר, כשבידו מלאכת מחשבת
— פארודיה מבריקה, אותר, הקדיש ללילי.
תמצא אותה בעמוד ( 21 את הפא־מדיה,
וגם את לילי).
מכתבים השאלות שלא נשאלו

,העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת׳׳א,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע״מ.

כאחד העתונאים שהיה נוכח באולם
״השרון״ בשעת ההתנגשות ביז מר אבנרי
ומר שטראוס (העולם הזה ,)1343 אני מצי
טרה בפה מלא להתמרמרותכם על התנהגות
העתונאים במקום, שלא הניבו סיד על הפגיעה
הנסה בחופש־העתונות.
•..להצטדקותי אישית אני יכול לומר
רק שנרהמתי מחוצפתם של עורכי המסיבה,
ולבז לא הספקתי להניב במקום. תמהני על
כד שאנודת־העתונאים לא הניבה רישמית
למחרת היום.
עתונאי, תל־אביב

...קראתי שמר אבנרי פנה אל שטראום,
בגרמנית, בשאלה :״האם אתה פוחד משאלות
/מר שטראום?״ נזכרתי במאורע
שעשה עלי רושם אז לפני שלושים שנה.
מאורע זה אירע במשפט שריפת־הרייכפטאנ,
כאשר הציג הנאשם דימיטרוב שאלות חריפות
למנהיג הנאצי נרינג, שהופיע בתור

לא תארתי. לי שפעם יקרה דבר כזה נם
בישראל שלנו.
אריך כהן, תל־אביב
הדו־שיח שהתנהל

נבית־הנזשפט הנאצי
העולם הזה 1344

מתואר בספר עלייתו ונפילתו של הרייך
השלישי כדלהלן :
השופט (לקצין המשטרה) :״תוציא אותו
החוצה!״
דימיטרוב (בשעת הוצאתו) :״האס אתה
פוחד משאלות,־ ,אדוני ראש־הממשלה?״
גרינג (בצעקה, לעבר הנאשם דימיטרוב):

הרבה יותר זיעזעה אותי טענתכם כי
לא מכבר שלח שטראום ברכה לכנס של
וחיקי הם־׳ם• אר דווקא לטענה מזעזעת זו
לא סיפקתם שום אסמכתא. אם יש לכם
כזאת, מדוע לא פירטטתם אותה?
גד ברמן, רמת־גן
בידי עורך העולם הזה היתה, במסיבת
העתונאים, האסמכתא הבאה, מעתון גרמני:

1 810101100 5 1 0 0 0 3 0 ) 1 0 1 :0 1ח 1נ 1
. 1 1 1 0 7 1ז , 0 1 1 0 0 :1 111005111010 0ן 0 1נ 01ז 0 3 1 101
156011011 61101 1 0 1ס ק $ 1 1 3 0 6 10 1711

0 1 0 8 0 5 0 : 7 1 ^ 0 - 1ז ח 1 1 .0 1 5 1 0 0 8 0 0 : 101 1 0 1101 1: : 0

!5 1 6 7111.1 5011,51 -
6011

: 101

5010.

1 1<>0 1130 )1 : 0 0 8

1 ,3 0 :! 0ז / 0י

:0 0 5 0 0 0 0ן

1 )10011 1 101:3001

010100

0 0 1 :1ן

1) 0015011011 5011131011 1105 1 0 1 3 1 0 0 0 1 1 - 1ומס

כין דם דדם
כשקראתי על כד שינאל אלו! עלה על
קבריהם של עולי־הנרדום — הצטעפו עיני
בדמע יטל אויטר.
סוף־סוף קם אדם אחד, בז לאומה שלנו,
העברית, שפתח בפעולה מלכדת הפורצת
סכרים. מי יתז והיא חטט! סור להפלייה
הבדלנית האיומה, המבדילה ביז דם לדם,
בין לוחם ולוחם.
שכז באותו זמז עצמו, עומדים לקרוא
לכיכר השעו! ביפו — בשם ״כיכר ההגנה״.

היום הכיכר ׳ /על מנש המימכר /
לסילוף המאורע המפואר.
עם שעון שלזה /איר אפשר רק לטעות /
ואת גרונר לזרוק אל הסל.
כיכר למימכר ׳ /הכל כאן נימכר /
השעון מתבייש במצב.
ובלב הכיכר /כבר איש לא ניזכר /
איד החברה שלטו במרחב.
אברהם בר־עוז(תעיזי) ,גבעתיים

.ח 5 0 2 0 § 0ח 1 11110115 01

(נוסח הברכה של שטראום :״ידוע לכם
מה דעתי האישית על הישגי יחידות הס״ס־הקרבי
שהופעלו בחזית. מובן מאליו שהן
כלולות בהערכה הרבה שאני רוחש לחייל
הגרמני של מלחמת־העולם האחרונה.״)

דימיטרוב ככית־הנדטפט
גרינג :״חכה עד שנתפוס אותך מחוץ לכותלי
בית־המשפט, נבל שכמותך!״
למרות שאני קורא קבוע שלכם, איני
כותב עדייו עיברית. אני שולח לכם שיר
בשפה הגרמנית, שכתבתי על ביקור שטראום,׳
ואבקשכם לשולחו לו.
...שמחתי על התנהגותכם במסיבת־העתו־נאים,
ועל שאלותיכם לשטראום, שהזכירו
לי את משפט שריפת־הרייכהטאג, כאשר
דימיטרוב אמר דברים דומים לגריננ.
כידוע יש לשטראום עור עבה. אבל אולי
בכל זאת הרניש קצת לא בנוח, כאשר נוכח
לדעת כי עברו ידוע כאי.
משה כרמלי, קרית־חיים
...הוכחתם כי שטראום היה חבר אירגוז
נאצי בנעוריו, אולם בד היו מיליוני גרמנים
אחרים.

אני רואה שבז־גוריוז משתדל בבל כוחותיו
לספק בקביעות כותרות לעתונור. העולמית,
שלא תמיד הנז חיוביות• יבין נא
ראש־הממשלה בי מצבנו, בסטודנטים ישראליים
בגולה, עריז ביותר בטיקרים כאלה,
כי כל מישנה של ראשי-הם ים טר חייב למצוא
על־ירינו הסברה וצידוק נאות לשואלים
— ,באיטר רואים אנו את עצמנו שגרירים
ונציגים של מדינתנו. ואם חברי־מפא״י
בארץ מתקשים למצוא הסבר למעשיו
של ראש מפא״י, אז כיצד נעשה אנו את
אותה מלאכה?
בהורים האחרון סיפק לנו זקז זה סנסציות
בזו אחר זו. תחילה פטורי הממונה, אורב
השתחררנו סהנ״ל, באה מהלומה נוספת,
בצורת הזמנה רישמית של טשרד־הבטחו!
לשטראום, שהיה קצין בצבאו של היטלר
ושר־ההגנה בממשלת גרמניה בתקופת משלו
ם יעל המדענים הגרמניים למצריים, ואשר
פוטר ע״ י דעת־קהל חזקה בעקבות פרשת
העתוז טפיגל
האם א י; דעת־קהל״ בארץ? ועד מתי ינתז
לאיים זה לעיטות במדינה ובאזרחיה כבתוד
שלו?
א. יהלום, וושינגטון• ,ארצות־הברית

אסתר המלכה
לאסתר כפיר, החיפאית היפהפיה בת ה ,19-הוענק כתר
מלכת היופי של ישראל לשנת .1963
מלכת היופי היא מעריצה נלהבת של תמרוקי הלן
קרטיס, שהוכתרו זו השנה השישית בתואר ״המוצר
המובחר״ לשנת .1963
כמוה, נשים יפות בישראל וברחבי תבל נותנות אמון
בהלן קרטיס — יצרני התמרוקים הידועים בעולם
והותיקים בארץ.

טל־אריאלי

ברצוני לענות למכתבו של אריה ספקטו־רובסקי
(העולם הזה
,)1340 הטוע; שאיז
סמר מה הוא יכול
אפליה עדתית. על
לקבוע זאת? על סמר
זאת שלא הפלו אותו
אף פעם לרעה?
בארץ הזאת מפלים
אפילו אנשים
אחרי מותם, ולראיה
— כיכר השעוז ביפו•
,טעבורה •טפכו
אנשי אצ״ל את דמם
— ולבטוח מתעלמת
הממשלה מקרבנם —
וקוראת לכיכר על
שם ארנון ״ההגנה״.
ששון נחום, נהרית
ש שון

מיפגש יהודי־ערכי
בימים ששי־שבת ,28/29.6.08 ,יתקיים׳
בכפר־יאסיף מיפגש ארצי של נוער יהודי
וערבי מטעם ״ועד הנוער הישראלי לאחווה
יהודית־ערבית״.
בתוכנית המיפנש: מסיבת קבלת־פנים על־ידי
מועצת הכפר, קומזיץ משותף עם תוכנית
אומנותית ואוכל מזרחי, לינה בבתי
התלמידים בכפר, שיחה על בעיות היחסים
בין יהודים לערבים, סיור בסביבה, נעילת
הכנס.
דמי ההשתתפות — 3וחצי ל״י. המעוג־יינים
להשתתף במיפגש, ישגרו 1ל״י דמי
הרשמה לת.ד ,23113 .ויקבלו בדואר את
הפרטים.
ועד הנוער הישראלי לאחוה
יהודית־ערבית, תל־אביב

שייר,ה ונטע
החטא ועונשו

מעשה בעלמה, שמע נטע,
ששייקה חשק בה לפתע.
הוא פירסם
והנה (אין זה נם!)
כל הארץ אחריה כבר מתה.
ב. אוריאל, תל־אביב

הרכ״ה
בשדות

אני מביע בזה את הזדעזעותי מפסק
הדי! הקל שנית! לאברכי הישיבה שהתקיפו
את הטסיון
בירושלים.
ישנו איזה ציבור
מצומצם של שליחי
הקב״ה עלי אדמות.
שנטלו לידיהם את
החוק בתוקף איזה
הסכמים קואליציוניים.
אף המשטרה
לעתים מתעלמת מפעילותם.
אגי
קורא לכל אלה
שבעיית הכפיה הד׳
תית עדיין כואבת
לליבם לערער על
פסק דין זה, שניתז
כנראה בטעות ל״חיי־הד־שושניס
לים
בשירות סדיר
של הקב״ה״.
ההתקפה על המיסיון מהווה פעילות פלילית
פושעת של גורמים פרובוקציוניים
שמנסים להגביל את מגמת המסיון, שמהווה
מוסד יחידי בארץ המעניק אוירה חמה
ולבבית ליטוכנים בצילו. וכל זה, מתור
נישה הומנית אוניברסלית ולא מתור שיקולים
של רוח כלכלי. עד אנא יברחו אלה
מהחוק? בעלי המצפון התעוררו!
אחינדב הר־שושנקס, תל־אביב

שטראוס ואשתו (בכור האטומי)
האנטומיה של הלב הלאומי

כמדינה

חים, חסר מומחה לאנטומיה של הלב הלאומי.״

העם ארבע ו?!יצאו
אתגר הופיע גליון 59

• אורי אגנרי —
ניתוח אחר־ביקור

• בועז עברון
כרסום בשולי שקספיר

• ד״ר י. ירדור —
אפיפיור גדול הלך לעולמו

אהרון גורן —
גרמניה ואנחנו

• בנימין עומרי —
תהליכים ודיאגרמות

• אהרון בכר —
בן־בלה בדרכי קסטרו ו

• ראשד חוסין ובועז עברון
פולמוס

ראש י :

מאמר

פרנץ יוזף — גואל ישראל

מחיר

הגליון 45א ג ׳

מנוי

שנתי — 1 0.ל ״י

אל תשכחו לק ח ת
אתכם פנס אקולוקס
^ — ענבר, הפנס המיו־
^ עד לשמש אתכם
^ בהתמדה וללא צורך
2בהחלפת סוללות.

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה

לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אביב

נחלת בנימיו ,2טל 56347 .

חיפה

ארבעה אנשים הראו השבוע לאומר. הישראלית
כולה מה זה כבוד אנושי פשוט.
הם לא ר,יו ישראלים.
במשך כל תריסר ימי שהותו בארץ, לא
ניתקל פראנץ־יוזף שטראום אף בהפגנה
ספונטאנית אחת של אי־רצ׳ון. הוא ניפגש
עם אלפי ישראלים — בצבא, בקיבוץ, ב־בתי־חרושת,
בכור האטומי, ברחוב. מבין
כל האלפים האלה לא היה אף אחד שרמז
לו כי העם העיברי לא שכח את מעשי הגרמנים.
מבין אלפי הפנים שחייכו לעומתו,
לא היד, אף פרצוף אחד שד,רצץ לזכר
ששת מיליוני הטבוחים.
עד שהגיע שטראוס, בלוויית פמלייתו המנופחת
והצוהלת, לחדר־האוכל של מלון
באילת. ליד אחד השולחנות ישבו שני
גברים ושתי נשים — יהודים בריטיים. בהיכנס
שטראוס לחדר, קמו הארבעה באופי
ספונטאני מכסאותיהם, באמצע הארוחה, דוממים
וזועמים, ויצאו*.
קרנבל עליז. הפגנה זו גילתה, בפשטותה
האנושית, בדרך ההשוואה, את ההידרדרות
המוסרית הנוראה של תושבי ישראל
בשנים המעטות של קיום המדינה — הידרדרות
שמקורה בשחיתות ד,שלטון, בהת־נוונות
המפלגות, בהעדר כל הנהגה מוסרית.
קונן משורר הפלמ״ח חיים גורי, הקול
המצפוני האחרון בעיתונות היומית, מעל
עמודי למרחב:
״תיאוזור הויס, נשיא גרמניה המערבית,
שביקר בבריטניה, ישב ליד המלכה, במרכבה
המלכותית, שעברה לאורך רחובות
מחרישים, מול המון דומם. לנשיא ליבקה,
שבא אחריו, קרה דבר דומה בעברו ליד
דה־גול בשאנז־אליזה. הצרפתים שתקו. כאן
כולם מחייכים אליו, ועוזי גל, יוצר העוזי,
לוחץ את ידו וכולם מאושרים.
חשבתי כי יקבלוהו אנשים קרי־מזג,
נוקשים, בעלי תחושת־כבוד, ענייניים,
היודעים במיקצת את חוכמת ההיגיינה הנפשית.
לא דובים ולא יער. הוא לא בא
הנה כאיש המבטא את המצוי הטראגי
והנפתל, אלא כאורח רצ ו י. ופלא הוא כי
לא חצה בשדרות ילדים מנופפי־דגלונים, כי
לא נטע עץ ביער הקדושים, בהרי יהודה.
הביקור הזה, שמצדיקיו תלו בו
את אימת האין־ברירה, בשם החיים והביטחון,
הפך מניה וביה לקרנבל עליז.
״וכר ממוות הכל. וגס הבטחון, שפירושו
חיים, מזדהם והולך. מפני שבין כל המוס*
ההפגנה המאורגנת היחידה בכל ימי
שהותו של שטראוס נערכה על־יי־י חברי
משק הקיבוץ המאוחד אילות, בקירבת אילת,
הם פרצו לשדה־התעופה, נופפו לעיני שט־ראום
בשלטי־מחאה, ביניהם הסיסמות ״פרס
ושטראוס — ראום!״ ו״שטראוס ופרם —
אותו הארס!* שלטים דומים, שהוצבו על־ידם
לאורך הדרך לאילת, הוסרו על־ידי
חיילי צה״ל.

ביום שפראנץ־יוזף שטראום, יושב־ראש
מפלגת האיחוד הנוצרי־סוציאלי בבחיאריה,
יצא מישראל, קיבל הסניף של אותה מפלגה
בעיר מולדתו של שטראום, מינכן,
החלטה מעניינת, המעידה על אופי המפלגה
כולה, ועל הרוח שהחדיר בד, מנהיגה.
החליט הסניף: על ממשלת גרמניה (ש־מפלגה
זו שותפת בד ),להעניק חנינה לכל
פושעי־ד,מלחמה הגרמניים — כולל משמי־די
היהודים. כמו־בן על ממשלת גרמניה
לדרוש את הענשת ״פושעי המלחמה האמיתיים״
— אותם שביצעו ״מתוך מניעים
שפלים״ פשעים נגד גרמנים בעת ומלחמה
למיגור הרייך השלישי.
הכנסת דוגמה חיה
פעמיים תוך חצי שנה התפטרו באירופה
שרי־בטחון. בפעם הראשונה סולק משלטונו
שר־הבטחון הגרמני שטראוס. השבוע
סולק שר־הבטחון הבריטי.
רקע הסילוקים היה שונה. הגרמני סולק
על רקע פעולתו הבלתי־חוקית לחיסול השבועון
המסויים. הבריטי סולק על רקע
יחסיו האינטימיים עם נערת־הטלפון כריס־טין
קילר.
אולם הגורם הרישמי לפיטורין היד, שווה
בשני המיקרים: שניהם נדרשו להתפטר
מפני שמסרו בפארלמנט הודעות־שקר על
פרשות אלה.
היה בכך לקח עגום לפארלמנט הישראלי,
שהתרגל זד, מכבר לשמוע מפי שרים בכלל׳
ומפי שריד;בטחון בפרט, הודעות כוזבות
— החל בפרשת ר,עוזים באנגולה וכלה
בפרשת עירו הנאצי של האורח שטראום.
״אילו יכולנו להכריח שרים להתפטר בגלל
הודעות־שקר,״ ד,ירד,ר השבוע בקול־רם ח״כ
מרכזי ,״לא היו נשארים שרים בישראל.״
לעומת זאת, יתכן כי העם היה, במיקרה
זה, רוחש כבוד רב יותר לכנסת.

המישטר
בר״ת הפחד והספסרות
״מפא״י מתכוונת לבחירות,״ אמרו רבים,
לפני שלוש שנים, על נסיונותיר, של מפא״י
להשתלט על הרבנות הראשית ומשרד ה־דתות.
במרכז מפא״י הוקמה אז ועדה מיוחדת
— בה ישבו מזכיר המפלגה יוסף
אלמוגי, קודמו במזכירות גיורא יוספטל,
זלמן שזר, ישראל ישעיהו, יצחק קורן ומשה
שרת — שתיכננד, את פרטי הכיבושים
במשרד הדתות. התוצאה: אנשי המם־
ד״ל הורחקו מעמדות־ההשפעד, ובמקומם
הוכנסו צעירים הקרובים למפא״י.
צעד שני נועד לכבוש את הרבנות הראשית.
במיבצר דתי זה התכוננה מפא״י
להושיב את איש־אמונו של דויד בן־גוריון,
הרב הצבאי ד,ראשיי שלמה גורן. על הטענה
כי מפא״י משתלטת על מיבצרים אלה כדי
להפכם לעמדות הסתערות על המוני העו־לי<
החדשים, בימי בהירות, השיבו ראשי
(המשך בעמוד )7

החלוץ ,27 טל 69265 .
העולם הזה 1344

ף חוזרו מגרמניה אמר הרוזן אונורד. דה־מיראבו,
^ לפני 175 שנה :״פרוסיה אינה מדינה שיש לה צבא.
זהו צבא שיש לו מדינה.״ והוא הוסיף :״המלחמה היא
התעשיה הלאומית של פרוסיה!״
אילו ביקר מיראבו כיום בישראל, היה אומר:

״ישראל אינה מדינה בעלת מערכת-כטחון.
זוהי מערכת־כטחון שיש לה מדינה״.
והוא יכול היה להוסיף :״הרכש הוא התעשייה הלאומית
של ישראל.״

ר פראנץ־יתף שטראוס ביקר בארץ כאורח מערכת(
! הבטחון. גם להלכה וגם למעשה.
מר פרס הוא ששלח את ההזמנה (ולא ברור אם שר־הבטחון
הרישמי ידע על כך, אם לאו) .מר פרם ושלישו־לעת־מצוא,
משה דיין, קיבלו את האורח בנמל־התעופה.
משרתיו ליוו את האורח, מלחכי־פינכתו ראיינו ופיארו
אותו, אלופי־פיקוד ומפקדי־חילות שימשו לו כמורי־דרך.
מיתקני־בטחון, הסגורים בפני אזרחים ישראליים מטעמי
סודיות, נפתחו לרווחה בפני הגרמני.
הציבור הישראלי, ברובו המכריע, סלד מפני האורח.
משרד־החוץ הרישמי רגז על ההתערבות בענייניו. רוב
המפלגות התנגדו לביקור, אף שאחדות מהן הסכימו לו
בחצי־פה, תחת לחץ. יושב־ראש הכנסת סירב לארח את
האיש בקיבוצו, וגם מבין ראשי מפא״י סירבו רבים להצטלם
בחברתו.
הגבול היה ברור: מדינת־ישראל מכאן, צמרת מערכת־הבטחון
מכאן.

סתירות, יש בה קסם של פשטות עילאית.

אולם היא כוזבת מיסודה.
ראשי מערכת־הבטחון מזכירים לי תמיד את האסירים
במשל המפורסם של אפלטון, הכבולים במערה והרואים רק
את הצללים המושלכים מבעד לאשנב גבוה על הקיר שמולם.
הצללים הם אמיתיים. מבחינה מסויימת, הם ״מציאות״.
אולם זוהי מציאות כוזבת — מקוטעת, מסורסת, ועל כן
מטעה.

האסון האמיתי של שמעון פרם טמון באישיותו
של שמעון פרם עצמו -במיגבלותיו
הנפשיות, כתגאי גידולו, בהשפעות שעיצבו
אותו.

האיש גדל ועלה במחלקת הרכש של ההגנה. הוא גילה
את כשרונותיו בשטח־ההפקר של עסקות־הנשק הבינלאומיות,
על גבול העולם התחתון הפוליטי העולמי.

שר־הרכש מכודן את המדינה — בשם הרכש, מטעם הרכש,
למען הרכש.

זוהי הדת הלאומית החדשה: אין אלוהים
זולת הדבש, ושמעון פרם הוא נביאו.

**צב זה מוכרח להביא לעיוזת כל תפיסה מדינית,
לסירוס כל השקפה ריאליסטית. ואכן — מבט שני
בעקרונות התורה שפירטנו לעיל מגלה עולם של עיוותים
וסירוסים.
אין זה נכון כי בטחון פירושו רכש, וכי צורכי הרכש
דוחים כל צורך מדיני, תעמולתי, כלכלי ומוסרי. ההיפך
הגמור נכון.

הרכש הוא אמנם גורם חשוב -אב רק גורם ..
חשוב אחד מיני רכים הקובעים יחדד אזי! --
גורל המדינה ובטחונה.
מיבצע סיני הוכיח כי הנשק רטוב ביותר אינו יכול
לכבוש אף שעל אדמה, כאשר עמדת המדינות ודעת־הקהל
העולמית מכריחה את הצבא המנצח להיסוג.
דודקא ביקורו של שטראים מפריך את התפיסה הבטחו־ניסטית.
עזרה לשטראום מהודר, התגרות בברית־המועצות
בשטח הרגיש ביותר. בצדק או שלא בצדק, רואה ארץ־
הסובייטים בתחייתה של גרמניה אטומית את הסכנה הנוראה
ביותר לעצם קיומה. איש כמו שטראום מסוכן בעיניה
מקנדי, מדד,־גול וממק־מילן גם יחד.
נניח ששטדאוס יחזור לגדולה וישתלט על גרמניה (דבר
שהוא נתון כיום בספק חמור ביותר) .נניח שיקיים את
הבטחותיו ויעזור בחימוש ישראל (בניגוד לאינטרס הכלכלה
הגרמנית, המעוניינת בשוק הערבי).

מדינת־ישראל לא הצליחה?1הטייל את מרותה
על מערכת־הכטחון. מערכת־הכטחץ היא שהצליחה
להטיל את מרותה על מדינת-ישראל.
מדינה חייבת לכלכל את מעשיה לאור שיקולים רבים:
ציוויים מוסריים, אינטרסים מדיניים, תגובות דעת־הקהל העולמית,
רגשות האזרחים.
מערכת־הבטחון יכולה לצפצץ על כל אלה. שיקוליה יכולים
להיות שונים לגמרי.
מבחינה ממלכתית היה ביקור שטראוס תועבה מוסרית,
טירוף מדיני, בזיון עולמי והתעללות גסה ברגשי העם.
מה היה הביקור מבחינת מערכת־הבטחון? מן הראוי
שנעשה מאמץ כן להבין זאת. ולוא רק כדי לתהות על
קנקן האידיאולוגיה והפסיכולוגיה של הכת המשתלטת על
מדינתנו.
* ידמה לי שלא אחטא לאמת ולהגינות אם אנסח את
נימוקי הכת בטחוניסטית לגבי ביקורו של שטראוס
כדלהלן:
אנחנו אחראים לבטחון המדינה. צורכי הבטחון עומדים
מעל לכל שיקול אחר, ואף מבטלים כל שיקול אחר.
פיטפוטי מוסר, מישחקי דיפלומטיה, רגשות ערטילאיים —
כל אלה הם עורבא פרח.
לבטחון המדינה חשוב רק דבר אחד ויחיד: הנשק. כך
זה היה בתקופת הטאנק והמטוס, קל וחומר בתקופת
הטיל והאטום.
הרכש עומד מעל לכל. הדאגה לנשק של מחר דוחה כל
דאגה אחרת.
בעבר הביאה תפיסה זו להתקשרות עם צרפת. מאז פרוץ
המרד האלג׳ירי, בסוף , 1954 היתד, צרפת מעוניינת לחמש
את ישראל, כדי להסיח את כוח הערבים. ניסינו להאריך
מצב זה על־ידי תמיכה באו־אה־אס ובפאשיסטים הצרפתיים.
אולם השלום האלג׳ירי משנה את המצב. צרפת מעוניינת
ברכישת לבו של בן־בלה, והצבא הצרפתי זקוק למדבר
האלג׳ירי כדי לנסות את נשקו הגרעיני. לכן אין לסמוך
על צרפת בעתיד.
נשארת רק גרמניה. זה המקור הבטוח היחיד לרכש של
מחר. לא איכפת לנו מה הסיבות הממריצות את גרמניה
לעזור לנו בחימוש. הנשק עצמו הוא העיקר.
החלטנו להמר על שטראוס ולעזור לו להגיע לשלטון.
לא איכפת לנו אם היד, בנעוריו חבר המפלגה הנאצית, אם
לאו. גם לא איכפת לנו אם הוא שונא־הדמוקראטיה,
מיליטריסט, פאשיסט ומי יודע מה עוד, ואם הוא זומם
לפתוח במלחמת־עולם שלישית.
כל זה אינו חשוב לערמת הבטחתו של שטראוס לעזור
לנו בשטחים מכריעים של חימושנו, אם יחזור לשלטון.
על כן, נעזור לו לחזור לשלטון.
זהו ריאליזם בטחוני. כל השאר הוא צרור של שטויות.
אתם יכולים לרתוח, להתרגש, להפגין. יבושם לכם. מחר
תודו לנו על כי קיבלנו על עצמנו את המלאכה הבזויה,
והשגנו לכם את החימוש הדרוש לקיום המדינה.

** ד לכאן התורה הבטחוניסטית. במבט ראשון היא
( 3משכנעת ביותר. היא עשוייה מיקשה אחת, אין בה

(לפחות חלקית) את תפקיד ראש־הממשלה.
זוהי המשמעות האמיתית של ביקור שטראום.
מבחינה ישראלית פנימית.

האם ישפר הדבר את כטחץ ישראל -אם
תתנקם כנו כרית־המועצות ותספק נשק טילי
וגרעיני לערבים? האם שקול ביקורו של
שטראום כישראל בנגד ביקורו של המרשל
עאמר במוסקבה, שנערך כאותם הימים?
העולם המדיני הוא מסובך ומורכב. דרוש אדם גדול,
בעל כושר אינטלקטואלי נדיר, כדי להבין מה העיקר. ולתרגמו
לשפת הפעולה המדינית׳ המכרעת. סוכן־רכש, המשקיף
על הכל מבעד לחור־המנעול, אינו מסוגל לכך.

התפיסה הכטחוניסטית, שהגיעה לידי גילוי
עליון כביקור שטראוס, היא כמיקרה הטוב
כיותר פרימיטיבית. כמקרה הרע כיותר היא
אינפנטילית.

שטראגה נאשהן: נזי נהנה הן הרפש?

ולם האם מספיקה אף תפיסה זו כדי להסביר את
ץ ! האווירה בה התנהל הביקור? היא יכולה להסביר את
הזמנתו של האיש לביקור קצר וענייני, לשם עריכת תצלומי־הפרסומת
הדרושים לו לצורכי רהביליטציה והכשר. אין היא
יכולה להסביר את מחול ההתרפסות סביבו, את הרעש
העצום שליתר, את הביקור, את הפיכתו של הנאצי־לשעבר
לאליל.
מדוע מתעבים היהודים את החזיר! הרי החזיר אינו
החייה היחידה הניזונה מאשפה ומזבל. כך עושה, למשל,
גם האתז, שהוא כשר למהדרין. אם כן, מדוע היחס המיוחד
לחזיר דתקא?

מאז לא למד כלום ולא שכח כלום. האיש קיבל ליטוש
מסויים — אך נשאר סוכן־רכש, ותו לא.
רוב בני־האדם נוטים לראות את העולם כולו מבעד לקוף-
המחט של נסיונם האישי המוגבל. חייל משקיף על העולם
מבעד לכוונות רובהו. ביזנסמן סבור כי גורל העולם שוכן
בכספת. נואם מוכשר מאמין כי אפשר להזיז את העולם
בנאומים חוצבי־להבות. עתונאי מייחם כוח עליון למילה
המודפסת.
הסביר הסבא של ידידי :״מפני שהחדר
אין כל אסון בכך — כל עוד עוסק החייל ברובה, הביזנס־מן
בכסף והעתונאי בכתיבה. אבל כאשר הוא מגיע לעמדה אינו אוכל רק את האשפה, אלא עוד מלקק את
של הנהגה לאומית, מוטב שישתחרר מקרתנותו המקצועית השפתיים שלו אחרי האכילה״.
ויאמץ לעצמו תפיסה רחבה עתר.
לא אכלו רק את הרפש ששמו ביקור
־ פרס ושות׳
שמעון פרס הוכיח כי אינו מסוגל לכך. בסיסו ההשכלתי שטראוס. הם נהנו מזה. הם ליקקו את השפתיים בפרהסיה.
צר מכדי שיוכל ללמוד מנסיון הדורות. נסענו האישי
מדוע?
דל מדי, כושרו האינטלקטואלי מוגבל מדי. הוא נשאר סוכן״
מפני שמתחת לתפיסה הפרימיטיבית של איש־הרכש ישנם
רכש, המטייל בין תל־אביב, בון ופאריס. לכלשיקולי יותר, חשוכים יותר. מעבר
רבדים עמוקים ישנההערצה ההגיון המעתת והמסורס —
ההגיון — גם
לאיש כזה יש מקום בתפקיד של תת־שר הבטחון, הממונה
פשוטה לקלגס הגרמני.
על ענייני רכש. בתנאי שיש מעליו שר־בטחון, בעל תפיסה
רחבה יותר. בתנאי ששר־הבטחון חבר בממשלה אמיתית,
בימי הראשית של הרייך השלישי היו יהודים רבים
בה יש מישקל מקביל לשר־החוץ, לשר־המרחב ולשר־שביקשו
להידחף להפגנות נאציות, להשתלב במישטר החדש.
האוצר. בתנאי שבראש הממשלה עומד ראש־ממשלה אמיתי, אין ספק שאילמלא היה היטלר אנטי־שמי, היו היהודים
המסוגל לגבש ולשלב את כל התפיסות הצרות בדוקטרינה
תופסים מקום מרכזי במישסרו. יתכן שהיו בולטים בצמרת
לאומית כוללת ושלמה.
הס״ס. כי יש ליהודים רבים משיכה עמוקה אל הקלגס.

כל זה אינו קייס בישראל. שמעון פרס הפד
מזמן לשר־הבטחון הממשי. לאחרונה הצליח
להפוך את בן־גוריון לשלט, והוא ממלא עתה

עם הגיון מסורס אפשר להתווכח. אך איך
אפשר להתווכח עם דחפים אי-ראציונליים, הפורצים
מתהום תת־הכרתית חשוכה?

המחאה הישואדית
בעודם, התבססה

היחידה שהיכתה הו
על קומדיית טעויות

ך* ק ידיעה אחת, שיצאה מישראל,
| בכל ימי שהותו של פראנץ־יוזף שטר־אום
בה, חישמלה את העולם ורעמידה אותו
על חומרת ההתנגדות הישראלית לביקור.
היתד, זאת הידיעה על הקובלנה הפלילית,
שהגישו שני אזרחים ישראליים, נרדפי הנאצים,
נגד שטראום בעוון ביצוע פשעי־מלחמה.
הידיעה
הגיעה לכל עתוני העולם. היא
פורסמה בהרחבה. שטראוס הגיב עליה, ה־מישטרה
טיפלה בה, כותרות רבות הוקדשו

אולם הפרשה כולה היתד, בחזקת קומדיה
חלמאית. היא הזכירה את התחבולה
האהובה של ויליאם שקספיר, שנהג לכלול
סצנה היתולית בשיא כל מחזה טראגי.

המישטרה לעצור את שטראוס לחקירה, פנה
לכל עדי־הראייה לפנות למישטרה.
המישטרה נאלצה לעשות משהו. היא הזמינה
את שני המתלוננים, הקרה אותם, גבתה
מהם עדות, אך סירבה להתערב. היא
לא מסרה שום נימוק של ממש לאיד,התערבות,
הסתפקה בקביעה כי הקובלנה
מסתמכת על פירסומים עיתונאיים בלבד,
וכי אין זה חומר־ראיות מספיק.

תותחים נגד שבויים

יום בואו של שטראוס ארצה שרר
^ מצב־ רו ח מדוכא במרכזי כל המפלגות
שהתנגדו לביקור. אף אחד מהם לא הכין
מראש חומר על עברו של שטראוס, אף
שחלף למעלה משבוע מאז ההודעה הראשונה
על הביקור. על דעת איש לא עלה
ל^גר שליח מיוחד לגרמניה, כדי לקבל
את החוסר. ,המוכיח את השתייכותו של
שטראוס לאירגון נאצי (העולם הזה .<1343
ההפגנות נגד הביקור היו חלשות, בגלל
חוסר היכולת של המפלגות לשתף פעולה
ביניהן. התוצאה: כל ההתנגדות המאורגנת
פסקה, עוד לפני בוא האיש.
הכל חיכו שיארע נס, ושמן השמיים יפול
איזשהו חומר מוחשי.
ואומנם — הנס אירע. ובצורה הפחות
צפויה.
ביום השלישי, שעות מעטות אחרי בואו
של שטראוס, התפרסמה בעל המישנור ידי־

עריק, לאפ וש ע

סגנים שטראוכ וקירסט ()1945
אני נאצי?
שערי המחנה. כשביקשו השבויים לצאת לחופשי,
פתחו עליהם אנשיו של שטראום
בפיקודו באש והפילו חללים רבים.
מיום ה־ 23 עד 25 לאפריל ״שמרו״
חייליו של שטראום על השבויים והרגו כל
״מתפרע״ .ואפילו כשהגיע מועד שיחרורם,
ב־ 25 בחודש, הוסיף חלק מהם כאזרחים
לשמור על המחנות׳ ולהרוג בשבויים במשך
יומיים נוספים, עד ה־ 27 לאפריל. רק אז
הפקירו שטראוס וחייליו את השבויים ונמלטו
על נפשם. שטראום היה בין אחרוני
הבורחים בבוקרו של ד,־ 27 באפריל. עד
אז הוסיף ״לשמור״ על המחנות ולקטול כל
אסיר המנסה להתפרע, כביכול.
העדים סיפרו על היריות וההרג שנעשה
בשבויי המחנה הגוזעים ברעב ואילו שטר•
אוס טען, שאך מילא את חובתו ושמר על
הסדר. משפט זה, שהפך בשעתו לסנסציה
בגרמניה, טושטש על־ידי השלטונות ולא

הוא נאצי י.״

עורך־הדין מיכאל לנדאו הגיש למשטרה
קובלנה רישמית, בשם חנה לוי־הס, יהודיה
מיוגוסלביה, שנכלאה במחנה ברגן־בלזן,
ואברהם לנצמן, מניצולו גטו ורשה.
לשניים לא היתד, שום נגיעה לפרשה עצמה.
הם פעלו כאזרחים סתם. קובלנתם הסתמכה
על הפירסום בעל הסישמר בלבד.
אולם קוראי העיתונים הסיקו מנוסח הידיעות
כי השניים היו עדי־ראיה למעשר,־ד,זוועה,
וכי סוף־סוף נמצאה ההוכחה החותכת
לפשעיו של האיש.
כך הבין זאת גם שטראוס עצמו. כאשר
עמד בפני העתונאים, לא המתין עד שמישהו
ישאל אותו על הקובלנה (ואומנם,
ספק אם מישהו היה מעז לעשות זאת בנוכחות
שמעון פרס) .בדברי ההקדמה שלו
הרחיב את הדיבור על הקובלנה, שפך אש
וגופרית על חברו־לנשק, האנס ד,למוט
קירסט. קירסט, הוא טען, היה נאצי מוש־

יש לא הטיל ספק בדבר אחד: שכל
אותם פרטים על מעשה־הזוזעה אומנם
הופיעו באותו גיליון של דר שפיגל. כה
בטוחים היו בכך הכל, עד שאל עלה על
דעת איש לבדוק את הדבר. לא שמעון פרם,
לא המישטרה, ולא שטראוס עצמו לא טרחו
לקרוא את גליון דר שפיגל מיום ד,־ 2בינואר
— 1957 למרות שאותו גליון מצוי
בארץ בכמה טפסים, בין השאר בארכיון
ד,מצויץ של יד ושם.
אילו עשו זאת, היו נוכחים בעובדה מדהימה:
בשבועון הגרמני לא היה זכר לכל
ההאשמות נגד שטראוס*.
אומנם, המאמר של דר שפיגל, בתאריך
הנקוב, דן במשפט שהוגש על־ידי קירסט
נגד שטראוס, וגם מזכיר כמה מן הפרטים
הצדדיים שהוזכרו בעל המישנזר. אולם כל
פרשת פשע־ר,מלחמה פשוט אינה מופיעה
בו. הציטוט מצוץ מן האצבע — אם על״
ידי איי־הבנה פנטאסטית, אם על־ידי ס׳ולוף
בזדון.
סיפורו של זר שפיקל:
לקראת סוף המלחמה כיהן שטראוס כשליש,
כמפקד פלוגת־המיפקדה וכקצין־ר,דרכה,
בבית־הספר של תותחני נימ (נגד
מטוסים) בשונגאו. היה זה ג׳וב אופייני

החייל האמייו עוטראוס
עד, סנסציונית ביותר. חתם עליה עזרא
ריבלים, חבר קיבוץ יד־מרדכי, כתב העיתון
בנגב.

וזו לשון הידיעה:
על האורח רם־המעלה של משרד־הבטחון,
פראנץ־יוזף שטראום, חל החוק הישראלי
לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, מאחר שהוא
נאשם ברצח שבויי־מלחמה, יהודים,
פולנים, צ׳כים וסובייסים בתום מלחמתי-
העולם, בהיותו מפקד פלוגת־המיפקדה ב־בית־הספר
לתותחנים בשונגאו, שבגרמניה
הדרומית־מערבית.
עובדה זו נתגלתה מהדיון המשפטי, שהתנהל
בשנת 1955/56 בין שטראוס לסופר
הגרמני האנטי־נאצי ה. קירסט, שהיה סגנו
בבית־הספר הנ״ל ופורסם את זכרונותיו
לאחר תבוסת גרמניה במלחמה. משפט זה
מעולם לא הגיע לקיצו, ולא הוצא כל פסק־וין.
פרטי
הדיון המשפטי, תיאורי העדים, ז־קובלנת
הסופר המאשים וכן הצטדקויותיו
של שטראוס עצמו, פורסמו ב־ 2.1.57 באחד
מגליונותיו של השבועון הגרמני הנפוץ
דר שפיגל. התברר, כי שטראום שימש בימים
האחרונים ממש של מלחמת־העולם כמפקד
פלוגת המיפקדה של בית־הספר לתותחנים
נ״מ מס׳ 4של הליפטוזאפה ב־שונגאו
שבמחוז אלגאו בגרמניה הדרומית־מערבית.
ביום
,23.4.45 עם התקדמות החזית והתקרבות
טורי־הצבא האמריקאיים, נעזבו לנפשם
על־ידי שומרי הס״ס אסירי המחנה
של השבויים הסובייטים הסמוך, וכן ברחו
שומרי מחנו־,־הריכוז השני, שכלל אסירים
יהודים, פולנים וצ׳כים, שהועבדו בפרך
למען המאמץ המלחמתי הגרמני, בתנאי
רעב שאין לתארם. עם בריחת השומרים,
פרצו האסירים המורעבים למחסני המזון
הנטושים. אך הקצין המצטיין, פ .י. שט־ראוס,
בעל חמישה אותו־הצטיינות צבאיים־
נאציים, בדרגת אובר־לויטנאנט, לא נטש
את •משמרתו ופקד על אנשיו לצאת ולהשקיט
את ״מתפרעיי׳ המחנות.
חייליו של שטראום צוידו, איפוא, כמצוות
מפקדם, בתותחים נ״מ בקאל-בר 37 ,88
ו־ 20מ״מ, וכן ברובים, ותפסו עמדות ליד

הגיע לכלל סיום. קירסט לא חזר בו מ־האשמותיו,
כפי שפורסמו בספרו רב־המכר
.08/15
עדיין לאד,וברר, אם מצויים בארץ יהודים
משרידי מחנה שונגאו. אילו נמצאו, יכלו
הם להעיד על הטבח שערך בחבריהם
פראנץ־יוזף שטראוס.

״קירסט היה גאצי!״

ד כאן לשון הידיעה. היא חשמלה
^ את מרכזי כל המפלגות. איש לא פיק־פק
לרגע במהימנותה. על המישנזר ידוע
כעיתון אחראי, הפרטים היו מלאים ומשכנעים,
וההסתמכות על גליון מסויים של
השבועון הגרמני לא השאירה מקום לספק.
הראשונים שפעלו היו אנשי מק״י. לפי
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם יכול
כל אזרח פרטי להגיש קובלנה פלילית נגד
פושעי־מלחמה. למחרת היום נתפרסם כי

בע, שחגג את יום־ר,ולדתו של הפירר עוד
בימים האחרונים של המלחמה. בכלל, לא
היה במקום מחנה של יהודים, אלא רק
של שבויי־מלחמה רוסיים. מחנה זה היה
כפוף לחיל־האוויר הגרמני, בעוד שבית־הספר
של שטראוס היה שייך לחיל־הקרקע.
חוץ מזה לא נהרגו שבויים באופן שרירותי,
אלא רק בהפצצות־אוייב ובפעולות־קרב.
ככל
שר,ירבה שטראום להכחיש, כן שיב־נע
את שומעיו שאומנם יש אמת בהאשמות.
דבריו צילצלו בתירוצים מאולצים.
הם עוררו את החשד שמשהו אומנם אירע
במקום, וכי לשטראוס היתד, נגיעה למשהו

אחרי שהשיגו את ניצחונם התעמולתי,
לא נחו הקומוניסטים. ערב צאתו של שט־ראוס
מן הארץ הדביק אירגון הלוחמים
האנטי־נאציים ברחבי הארץ מודעות צהובות
גדולות, בהן חזר על ההאשמות, תבע מן

קובלים לנדמן ולוי־הם
״לא קראתי, אבל אמרו לי

של משתמט — כי אז כבר חזר שטראום
לכושר קרבי מלא ורישמי, אחרי שהחלים
מפיצעי־הכפור.
ב־ 23 באפריל , 1945 ימים מעטים לפני
המלחמה, נטשו התותחנים את בית־הספר,
התבצרו ביער. הם לקחו עימם מזון — אך
לא תחמושת. החיילות של היחידה נשלחו
למישקי האיכרים בסביבה. כל אנשי היחידה
הצטיידו מראש בתעודות־שיחרור.
בשונגאו נמצאו גם שבויי־מלחמה ופועלי־כפייה
מן המזרח. נגד אלה ננקטו אמצעי־אבטחה.
סוללה אחת תפסה עמדות־מפתח
בעיירה. אנשי הסוללה פשטו את סימני
הדרגות, ענדו סרטי־שחזל, כדי להוכיח
שהם ממלאים תפקיד מישטרתי גרידא. גם
הם הצטיידו בתעודות־שיחרור מראש•
הכל היה מוכן לעריקה מאורגנת. כמה
קצינים וחיילים, שהיו חדורים עדיין רוח־לחימה,
צוידו בנשק ונשלחו נגד האמריקאים.
הם נפלו או נשבו.
כאשר הגיעו האמריקאים לבית־הספר,
מצאו אותו ריק. התותחנים במיבצר־היער
התנדפו בהתקרב האוייב, חזרו איש איש
לביתו. תעודותיו־,שיחדור המוכנות־מראש
הצילו אותם מנפילה בשבי.
ההאשמה נגד שטראום אינה, איפוא, כד
ביצע פישעי־מלחמה, אלא שברח בהתקרב
החזית וערק. להצטדקותו טען כי רק לכל
חייל רביעי ביחידתו היה רובה. אולם התותחנים
העידו כי היו ברשותם תותחים
בעלי קוטר של 3.7 ,8.8ו־ 2.0ס״מ — אותם
תותחים שהוזכרו בידיעה הכוזבת בעל
הנוישמר בהקשר שונה לגמרי.
כל זה לא היה נודע לעולם, לולא אותו
האנס ד,למוט קירסט, שהיה — כמו שטר־אוס
עצמו — סגן בבית־הספר. קירסט כתב
שלושה ספרים בשם ,08/15 שהפכו רבי-
מכר. הספרים — מעין מזיגה של החייל
האמיץ שחייק ובמערב אין כל חדש — אינם
אנטי־נאציים בלבד, אלא גם אנטי־מיליטריס־טיים
קיצוניים. הם כתובים מנקודת־ההשק־
(המשן בעמוד )18
* אולם אותו גליון מכיל את ההוכחה
כי שטראוס היה. לפני המלחמה, חבר פלו־גת־מעס
נאצית.

במדינה
(המשך מעמוד )4
מפא״י כי כוונתם היא תמה וטהורה. כל
מטרתם, הסבירו, להוציא את מוסדות הדת
מן התחום הצר של המסד״ל ולתת להם
גוון כלל־ישראלי.
השבוע הוברר, כי מסע הכיבוש של
מפא״י נוצל, בסופו של דבר, למשהו הרבה
יותר חמור מכך. הסתבר כי משרד
הדתות והרבנות הראשית מהווים בידיה של
מפא״י מטבע עובר לסוחר — דווקא לשם
מניעת בחירות.
״לגמור! לגמור! לגמור!״ מפא״י
פוחדת מבחירות. זאת כבר יודע כיום אפילו
מי שאינו מומחה פוליטי. לפני כחודש
מנעה עריכת בחירות לועידת ההסתדרות,
בנצלר, את הרוב הזעום שלה בוועד הפועל.
השבוע הרחיקה לכת עוד יותר: למרות
היותה מיעוט בכנסת, הצליחה לגבש כוח
שיאפשר לה לדחות גם את הבחירות לרשויות
המקומיות.
כרגיל במישטר הקיים, היתר, זו תוצאה
של קנוניה. הקונה היתר״ כרגיל, מפא״י.
הנמכרים — כמעט כמו תמיד — היו ה־דתיים־לאומיים.
התמורה: הרכוש שצברה
מפא״י מסביב למשרד הדתות ולרבנות.
כאשר נידמה היה לראשי המפד״ל כי
מפא״י עדיין מהססת, נקטו בתכסיס
סחיטה: שר הפנים, הממונה על ביצוע הבחירות
לרשויות המקומיות, הורה לפקידיו
להתחיל בהכנות מעשיות לקראת בחירות
אלה, במועדן. הכנות אלה דמו לגיוס הפגנתי
של חיל־המילואים, הנועד להטיל אימה
במחנה היריב. התכסיס הועיל. לוי אשכול
זימן פגישה של כמה מראשי מפא״י וה־מפד״ל,
הכריז :״מספיק משחקים. לגמור!
לגמור! לגמור!״
הדתיים־לאומיים היו זהירים הפעם. הם
לא מיהרו להתחייב לדחות את הבחירות
לרשויות המקומיות, כל עוד לא דאגו ח״כי
מפא״י לכך, כי בוועדת הפנים של הכנסת
יאושר תקנון שכל סעיף בו מכוון לאפשר
לשר הדתות להביא לידי בחירת רב ראשי
שהוא מעוניין בו. הבחירות שייערכו בהתאם
לתקנון זה לא יהיו אלא מישחק תפל
ומיותר, אשר תוצאותיו כבר נקבעו על־ידי
המפד״ל: הנבחר יהיה הרב איסר יהודה
אונטרמן.
כבר השבוע יביא שר הדתות ד״ר זרח
ורהפטיג לאישור של הכנסת תקנון, בדבר
עריכת הבחירות לרבנות הראשית.
הדחליל הביטחוני. היה זה גילוי
מדהים של זילזול גס באחד מערכי־היסוד
של הדמוקראטיה. זאת ידעו גם הסוחרים
עצמם. לכן ניסו לחפות על העיסקה במליצות
נשגבות. אשכול הסביר כי עריכת
בחירות עתה תביא לתופעות אינפלאציוניות
מזיקות לכלכלה. אחרים בצמרת מפא״י —
היודעים כי איומיו הכלכליים של אשכול
שוב אינם עושים את הרושם הדרוש בציבור
— חזרו לתכסיס הישן, העלו מן המרתפים
את הנימוק הביטחוני, אותו נימוק
שמפא״י מסתירה מאחוריו כל מעשה נבלה.
אך גם נימוק רב־קסמים זה לא פעל
הפעם בכל מלוא כוחו. אפילו יזהר הררי
הליבראלי, שבמשך שנים התפרסם כתומך
אדוק בכת הביטחוניסטית, שוב לא האמין
כי אומנם נימוקים ביטחוניים מחייבים
דחיית הבחירות. במיברק ליושב־ראש הכנסת
ביקש הח״כ הממושקף להעלות לדיון
דחוף את פרשת הקנוניה בין מפא״י וה־מפד״ל.
חרות הגישה היא היא בקשה דומה.
אך מבצעי הקנוניה עצמה לא חששו כבר
מדיון כזה. קולותיהם, יחד עם קולות
הקוזיזלינגים הערביים של מפא״י, יכריעו.
התמורה ששולמה לדתיים — מלבד הבטחת
רב ראשי מאנשי המפלגה ותיקון חוק
המועצות הדתיות — מסמלת מאין כמוה
את עצם מהות המישטר. בהשראתו של לוי
אשכול הבטיחה מפא״י לדתיים את השוחד
הבא: מינוי פקיד בכיר של המפד״ל בראש
האגף לחינוך תיכון במשרד החינוך, מינוי
כמה פקידים דתיים במנגנון החוץ, בחירת
נציגים דתיים להנהלת צי״ם — יחיסול כמה
תיקים בלתי־נעימים שנפתחו נגד מוסדות
פיננסיים של המפד״ל על עבירות כלכליות.

הנשיא
ס ל מת חתמו, כ>נצם?
המעמד היה מרומם. אולם הישיבות של
מועצת עיריית ירושלים היה מלא. אורחים
רמי־מעלה באו לראות כיצד מקבל הנשיא
זלמן שזר את אזרחות הכבוד של הבירה.
פניו של ראש־העיר מרדכי איש־שלום זהרו,
שעה שהוקראה מגילת הקלף החגיגית. נוסח
המגילה, המפרטת את זכויותיו ומעלוהעולם
הזה 1344

תיו של שזר, חובר בידי ד״ר גדליהו אל־קושי,
מורה בגימנסיה רחביה ומרצה באוניברסיטה
העברית.
כמר, מן הנוכחים עקבו במיוחד אחרי כל
מליצה, שכן שמותיהם התנוססו בשולי המגילה.
לפתע זקפו אחדים מהם את ראשם.
על פניהם הסתמן מבע של תימהון, כאילו
שאלו את עצמם :״על ימה, בעצם, חתמנו?״
היו אלה חברי מועצת העירייה הדתיים,
נציגי אגודת־ישראל והמפד״ל. מה שהדהים
אותם היה קטע מתוך המגילה, ששיבח את
שזר על כי לימד בשעתו זכות על שבתאי
צבי, היהודי מאיזמיר, שהצליח להקים תנועה
משיחית באמצע המאה ה־.17
״לא קראנו!״ שבתאי צבי נתקבל כמשיח
על־ידי רוב יהודי אגן הים התיכון,
ושמו הגיעי גם לקהילות הגדולות במרכז
אירופה. רבבות יהודים האמינו כי הוא
המשיח המצופה והם החלו עולים ירושלימה.
אולם משעבר זמן ושעת הגאולה טרם
באה, הפכה ההערצה הנלהבת לשינאה זועמת.
שבתאי צבי הוכרז כמשיח־שקר,
ובהשפעת הרבנים נאסר על־ידי התורכים
והושלך לכלא איסטנבול. מרוב מרירות
נטש את היהדות, מת כמוסלמי באלבניה.

תצפית

כל הזכויות שמורות

• פרשת כן־גל תשוב ותזעזע את צמרת השלטון במדינה.

הפעם יגרמו להתפוצצות שני הצדדים כאחד: בן־גוריון־פרס וזקני מפא״י.
הרקע: הקו שבו נקט בן״נל במשפטו. פרס רצה שבן־גל יטול על עצמו בשקנ4
את האחריות למעשה, מבלי להבהיר את המניעים שגרמו לכל הפעולה נגד
המדענים הגרמניים. אך אוהדי הממונה המודח קבעו אחרת, ונראה כי גם גייסו
חלק מן המנגנון הממלכתי לצרכי ההגנה על בן־גל.
• גולדה מאיר בכל זאת תתפטר מן הממשלה. הפיוס בינה
לבין בן־גוריון לא יחזיק מעמד, לאחר שהוברר כי הבטחת ראש הממשלה,
ששמעון פרס לא יעסוק ביחסי־חוץ — לא קוימה. הפעם אין שרת החוץ נוטה
להתפייס, ונראה כי תגיש את התפטרותה תוך השבועות הקרובים. ההבדל:
הפעם לא תגרור התפטרותה של גולדה את התפטרותם של השרים ספיר או
אשכול.

• לעומת זאת תתגבש ותלד החזית האנטי-בנגוריונית בממשלה.
השותפים — זקני מפא״י, המפד״ל ואחדות־העבודה — ינקטו עמי
ז־ות קיצוניות נגד עמדותיו של בן־גוריון, בתקווה כי דרך זו עשויה להחיש
את הסתלקותו. לא מן הנמנע, כי בכמה מעמדותיהם יצטרף אליהם גם משה דיין,
הנלחם בשמעון פרם. מאבק ראשון בסידרה זו כבר נטיד לאחרונה, כאשר
התנגדו השרים אשכול, ספיר, דיין, שפירא ואלון להקמת המיכללה לבטחון,
בה ראו מיבצר שלטוני נוסף של פרס.

• מאבק נום!? כתיד מפא״י: סירובו של אבא אכן להבל

סגן חדש כמשרד החינוד והתרבות. כל עוד חי עמי אסף, שקדם לו
במשרד, השלים אבן עם נוכחותו של סגן בעל־סמכויות. עתה יתנגד לכד בחריפות׳
אף כי כמה מראשי מפלגתו סבורים
כי אינו מתמצא בכל העניינים ה־מיקצועיים
הקשורים בחינוך.

• הממשלה תנקוט כבמה
צעדים, המכוונים לשכור את
הגל הגואה של ספסרות בקר-
קעות. הדחיפה ניתנה על־ידי סידרת.
הגילויים של העולם הזה, בהם הוכח
כי מדיניות מכירת הקרקעות של מינהל
המקרקעין הוא הגורם העיקרי לספס־רות
ולעליית המחירים. הצעד הממשי
הראשון: הקפאת הבנייה באזורים ה־משמשים
כמוקדי הספמרות בערים ה־שונות,
במענה כי השטח עשוי להיות
מופקע לצרכי פיתוח. בצורה זו יישמט
הבטחון בעלייה מתמדת של מתירי
הקרקעות.

• שגריר ישראל לשעכר כ־ליבריה,
איש אחדות-העבודה
ירוחם בהן, יחזור שוב לשרות
פעיל מטעם משרד החוץ. כהן,
שמשרד החוץ הוציאו מך השירות והו־שיבו־מאונס
בישראל, יקבל בקרוב מי־נוי
דיפלומטי חדש, כנראה באפריקה.

• פנחס

לבון

יחדש

מאמציו הפוליטיים. הזירה: המגעים
בין שלוש מפלגות הפועלים
לאיחוד. הוא ינסה להופיע כגורם פועלי
עצמאי, להבטיח לעצמו מעמד בכל
איחוד העשוי לקום בעתיד.

• שערוריה בינלאומית עשד
ייה להתלקח סביב ספרה של
חנה ארנט בישראל. בן־גוריון
עצמו התערב כדי למנוע בכל מחיר
את תרגום הספר, החושף באובייקטיב
יות אכזרית את האשמה הרובצת ער
שבתאי צבי כמצביא היהודים (תמונה משנת )1666
ההנהגה הציונית והיהודית לגבי אי־
״כבוד אזרח הכבוד במקומו מונח!״
הצלת יהודי אירופה בימי ההשמדה
גם לאחר מותו היו יהודים רבים שהתערבותו
חאישית של ראש־הממשלה ושל מנהיגים אחרים, אשר נמתחה עליהם
הוסיפו להאמין כי היה הגואל האמיתי, אך
ביקורת קטלנית בספר, עשוייה להביא לתגובה חריפה של המחברת המכובדת; ,
השם שבתאי צבי הפך ביהדות לשם של גנאי
מעורר־סלידה. והנה, לפתע, הבחינו נציגי
• עוד ״ידיד ישראל יעו!* כגרמניה. הפעם: פולקמאר הופף,
הדת בעיריית ירושלים כי הם מעלים על
מנהל משרד הבטחון הגרמני. הופף היה מעורב במאסרו הבלתי־חוקי של אחד
נס את שמו של שבתאי צבי. הם ישבו
מעורכי דר שסיגל, בעת הפרשה המפורסמת, ונאלץ עתה להתפטר. יתכן שלפני
בשקט עד גמר הטכס, אך ברגע שהאורחים
כן ימסור עדות מרשיעה ביותר נגד הבוס־לשעבר שלו, פראנץ־יוזף שטראוס,
ניגשו לטעום מן הכיבוד, משכו את ראש
ובמיקרה זה תציל רק החסינות הפרלמנטרית את שטראוס מאישום פלילי
העיר הצידה, פרצו בזעקה גדולה ומרה:
חמור,
״מה עשית לנו? זה לא ילך כך! יש לכתוב
מיד מגילה אחרת ולהשמיד את המקורית!״
איש־שלום הנדהם השיב :״הלא חתמתם!״
• הסוכנות היהודית עשויה להפוף לסוכנות נסיעות. אחרי
״לא קראנו ייייני שחתמנו!״ טענו.
שבמשך כל השנים היה קייס העקרון, כי הסוכנות היהודית אינה מממנת
נסיעתם ארצה של יורדים, המעוניינים לחזור, ישפיע משה שרת על הסוכנוון
״או — או! ״ ראש העיר ניסה להסביר
להם, כי בכל זאת אינו יכול לקחת בחזרה
לשנות מדיניות זו. החלטה זו תכוון בעיקר לדרום־אמריקה, שם נמצאים אלפים
את האיגרת שנמסרה באורח כה חגיגי לובים
של יורדים מאוכזבים, אותם יבקש שרת להציג כעולים חדשים.
נשיא המדינה.
״כבוד הנשיא במקומו מונח — אבל, או
• צפוי ברוגז זמני כין מפא״י לדתיים, על רקע פינוי בית•
שתחליף את המגילה, או שמחר אין קיא־ליציר!,״
הודיע קצרות הרב הילל ליברמן
הכנסת מדירת־המריכה כרחוב מלצ׳ט בתל־אכיב. הדתיים דרשו,
אדום־הזקן, מנהל הסמינר למורות בית-
וקיבלו, הצעת־חוק שתבטיח השארת בית־הכנסת במקומו, על אף פסיקת בית-
יעקב של פועלי אגודת־ישראל. ראש העיר
המשפט. אך מול הביקורת הכללית בכנסת, תסתמן נטייה במפא״י לוותר על
נכנע, ובבושת־פנים רבה נטל בחזרה את
סעיף הרטרואקטיביות — אותו רואים הדתיים כחיוני. התוצאה המסתמנת: כניעת
המגילה.
מפא״ לדתיים.
למחרת בבוקר הושב סופר סת״ם, וב־קולמוס־הנוצה
צייר מגילה חדשה, ממנה
נעדר שמו של שבתאי צבי.

במדינה
יחסים מרחביים
המישמר לי ד שער הדמעות
״הנציגים הערביים בוועידת אדיס־אבבה
נדהמו להיווכח מר, רבה ההשפעה הישראלית
בחבש,״ דיווח כתב העתון הגרמני
די וולט .״היחסים ההדוקים בין שתי המדינות,
המתבטאים גם בהדרכת הצבא החבשי
על־ידי קצינים ישראליים, יש להם רקע
מדיני ריאלי, וגם רקע מיסטי.״
הרקע המיסטי ברור למדי: המסורת המייחסת
לבית קיסרי חבש מוצא ישראלי,
כנצר הזיווג ההיסטורי בין שלמר, המלך
ומלכת שבא. מכאן תוארו של מלך־המל־כים
— ״גור אריה יהודה״.
אולם הרקע המדיני הריאלי חשוב הרבה
יותר. הוא גורם לכך שיחסי ישראל־חבש,
בניגוד ליחסי ישראל עם כל מדינה אפריקאית
אחרת, אינם תלויים על בלימה.
אי כים עדיי* חבש היא מדינה נוצרית,
המוקפת כמעט כולה מדינות מוסלמיות.
מצפונה שוכנת סודאן המוסלמית־ערבית.
ממערב סודאן הדרומית, ששבטיה
עובדי־ד,אלילים עוברים במהירות לדת האיסלאם.
מדרום וממזרח שוכנת סומאליה
החדשה, בעלת הקנאות המוסלמית הקיצונית.

זה גורם לכך שחבש, כמו ישראל,
מרגישה את עצמה כאי בים עויין, מחפשת
בעלות־ברית מחוץ לטבעת־הכיתור. הברית
עם ישראל נראית לה בטוחה ביותר. כי
ישראל, בניגוד לברית־המועצות או ארציות־הברית,
אינה מסוגלת להשתלט על חבש.
אולם גם זה אינו העיקר. חשוב עוד
יותר המצב הגיאוגראפי המיוחד של חבש.
חבש עצמה היא מדינה יבשתית, ללא מוצא
אל הים. רק אחרי מלחמת־העולם השניה
צורף אליה חבל אריתריאה, השוכן
על חוף ים־סוף. באריתריאה יש אזורים
של אוכלוסיה מוסלמית, המושפעת מתעמולת
רדיו קאהיר, והרואה בקיסרות החבשית
שלטון זר.
הצרה היא שנם היציאה מנמל מסאווה
האריתריאי אל הים הפתוח נתונה בסכנה.
מצפון יכולה מצריים לחסום את תעלת־סואץ
בפני הספנות החבשית, כשב שהיא
חוסמת אותו בפני הספנות הישראלית. על
כן נועדה חשיבות מכרעת ליציאה הדרומית
— ואליה מופנות עיני חבש.
המוצא הדרומי של ים־סוף, שרוחבו כסב
מיל, קרוי באב אל־מנדב — ״שער, הדמעות״*
.ארבע מדינות משקיפות על מיצר
זה: תימן, עדן הבריטית, חבש וסומאליה
הצרפתית. תימן כבר קשורה עם מצריים.
סופה של עדן להצטרף, במוקדם או במאוחר,
אל המדינות הערביות החופשיות. החוף
הצפוני של המיצר יימצא אז כולו בידיים
עוינות.
אוויר לפרח החדש. על כן נועדה
חשיבות מכרעת לגורל סומאליה הצרין תית.
כי נמל־הבירה שלה, ג׳יבוטי, חולש למעשר,
על ר,מיצר.
אוכלוסיית ג׳יבוטי היא מוסלמית, והיא
מושפעת מרדיו קאהיר. מלחים ישראליים,
שנזדמנו למקום, מוזהרים על־ידי המישטרה
שלא להיכנס לרחובות צדדיים, להישאר ברחוב
הראשי. אחרת צפויה להם סכנה של
משפט־לינץ׳.
כל האומה הסומאלית חדורה רוח לאומנות
קיצונית, בעלתי גוון דתי. מפעמת בה
השאיפה הלוהטת לאחד את כל בני העם
ד,סומאלי במדינה אחת. שאיפה זו מאיימת
על חבש (שחלקה הדרומי מאוכלם סומא־לים)
ועל קניה (שגם לה יש חבל סומאלי),
והיא מביאה לשאיפה הטבעית לצרף את
ג׳יבוטי למדינת סומאליה.
לחבש תהיה זאת מכת־מוות. הדבר עלול
לא רק לחסום בפניה את היציאה אל הים
הפתוח, אלא גם לחסום את הקשר עם הכי
הרכבת היחידה לאדיס־אבבה,
עולם.
(הפרח החדש)** יוצאת מג׳יבוטי. רכבת זו
דרושה לחבש כמו אוזיר לנשימה.
לכן מבקשת חבש להשפיע על צרפת שאם
אי־פעם תצא ממושבה זו, תעביר אותה
בעלת־ברית טיבעית לשאיפה זו:
לידיה.
* המונה לדמעות הכושים, שנחטפו על־ידי
סוחרי־עבדים ערביים במזרח אפריקה,
הובלו דרך מיצר זה לשווקי המרחב. לפי
גירסה אחרת הכוונה לדמעות הימאיס ש־ניספו
במיצר המסוכן.
** השפה העיקרית של חבש, אמהארית,
היא שפה שמית .״אדים״ היא ״חדש״,
״אבבה״ היא המילה העיברית ״אב״ (מתחרז
עם לב) ,פרח.

ישראל, ידידת צרפת, שכל הספנות שלה
מאילת תלוייה אף היא בשער־הדמעות הפתוח.
שדה״קרב
נוסף. זהו הבסיס האיתן
לברית, שהיא חזקה יותר מבריתה של ישראל
עם שתי השותפות האחרות שלה במרחב
— תורכיה ואיראן. חבש קרובה לישראל
יותר מכל מדינה אחרת בעולם —
ומזל לא־ישוער הוא שדווקא בה הוקם,
זמנית, מרכו האיחוד האפריקאי.
כיום אי־אפשר להסתובב בחבש מבלי
להיתקל, על כל צעד ושעל, בישראלים ובהשפעה
ישראלית. דוברי־עיברית מנהלים
שרותים חיוניים רבים. הקיסר הריאקציוני,
החושש מפני רבים מן המשכילים הצעירים
של ארצו, סומך באופן מוחלט על
הישראלים בלבד.
פעולת־הנגד הערבית הצפוייה: הגברת התמיכה
באויבי חבש; החרפת התעמולה ה
משודרת
למוסלמים באריתריאה, בסומאליה
ובחבש־ד,דרומית; ניסיון לעורר מהפכה נגד
הקיסר בחבש עצמה. המלחמה בין ישראל
ומצריים, הסוערת כרגע על אדמת איראן
(ראה מסגרת) ,עלולה למצוא לה שדה־קרב
נוסף גם בגבול החבשי.

אורחים
ב ש לו ש
הצרפתי הצעיר, שטייל בארץ לאורכה
ולרוחבה, לא עורר תשומת־לב מיוחדת. אמנם,
בכל מקום קשר שיחה עם אזרחים
פשוטים מכל הסוגים, התעניין לדעת מה
דעותיהם. אולם גם זה רגיל לגבי תיירים
סקרניים.
רק ביום האחרון קיבלו כמה עתונאים
לפתע הזמנה לסור למשרדי מועדון הים
התיכון, להיפגש שם עם האורח. אז נודע

החונה !

ת ימחק

הטלאי הצהוב היה במשך דורות סמל הקיפוח של היהודים ברחבי תבל.
הטלאי הצהוב הפך סמל החרפה של שלטון הרשע.
המימשל הצכאי הוא התגלמות הקיפוח בישראל.
המימשל הצבאי הוא התגלמות החרפה של שלטון ההפלייה.

נמחוק את החרפה!
הוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל הצבאי, המאגד בקירבו את הגופים והאישים
שקיבלו על עצמם את עול המאבק, החליט להפיץ סמל אשר יאפשר לכל אדם
בישראל לתת ביטוי אישי בולט לדרישתו לביטול החרפה הלאומית — הסימשל־הצבאי.

אות
המאבק -סמל המחיקה, בצבע שחור, על רקע צהוב.
אנו קוראים לאזרחי ישראל, יהודים וערבים:

ריכשו את הסמל

— ועיזרו בכך להגדלת קרן המאבק לביטול המימשל

הצבאי.
עינדו את הסמל — והפגינו בכך בפומבי את מאבקכם למען הצדק והשוויון.
הפיצו את הסמל — והגדילו את מחנה הלוחמים, עד שיקיף את כל אזרחי
המדינה.
מחיר הסמל נקבע בסך לירה אחת. אס יש בכוחך להגדיל את תרומתך למאבק —
רכוש מספר סמלים, כגודל תרומתך, והפיצם בין מכריך וידידיך.
את הסמלים אפשר להשיג מידי פעילי הנועד — וכן על־ידי פנייה ישירה לח. ד.
23113 בתל־אביב ות. ד 4321 .בחיפה, בצירוף המחאת־דואר בסך לירה אחת לכל
סמל מבוקש.

1שא בגאון -אות ביטול הקדון !

הוועד היהודי 11-רבי לביטול
הסשל הצבאי.

להם לראשונה כי מזה כמה ימים שוהה
במרץ ז׳אן־ז׳אק סרבאן־שרייבר, עורך השבועון
הצרפתי ל׳אכספרם.
כדי שישרת זהב. בשביל מנהלי התעמולה
הרישמית היתר, זאת מכה חמורה.
כי יש להם שיטה בדוקה לטפל באורחים
רבי־השפעה מסוג זה — .שיטת׳ שרשרת־הזהב.

מקבלים אותם בנמל־התעופה או ליד
כביש האוניה, מעסיקים אותם 24 שעות
ביממה בטיולים מודרכים, מבמבמים באוזניהם
ללא הפסק את התעמולה הרישמית,
דואגים כי לא יבואו בשום מגע עם אנשים
בלתי־רצויים, העלולים להשמיע באוזניהם
דיעות אחרות.
בדרך כלל מצליחה שיטה זו — בעיקר
מפני שהתעמולה הרישמית מצטיינת באמצעים
בלתי־מוגבלים, והאורחים יודעים בי
הליכתם בתלם הרישמי תביא להם אירוח
יקר בחינם, תצלומים עם ראשי המדינה ושפע
הנאות אחרות.
אולם סרבאן־שרייבר לא היה מעוניין בכל
אלה. העורך הצעיר, הלוחם כימעט לבדו
נגד כל השלטון הצרפתי, השנוא שינאת־מודת
על־ידי מערכת־הבטחון הצרפתית והמפיץ
ללא־רתע דיעות בלתי־פופולריות, קנה
לו שם באומץ־לבו ואי־תלותו. הוא היה מן
הצרפתים הראשונים שתמכו במלחמת ה־שיחרור
האלג׳ירית. בתור עונש גויים לצבא,
נשלח כחייל לאלג׳יריה, אך הצטיין
שם וחזר לתפקידו כשיוקרתו גבוהה עוד
יותר.
הלם הדדי. פגישתו עם העתונאים המקומיים
היתה בחזקת הלם הדדי. היה
ברור כי סרבאן־שרייבר נדהם מגישת העתו־נאים,
שנראתה לו כשוביניסטית, כמילי־טריסטית
וכמנותקת מכל מציאות עולמית.
ואילו העתונאים נדהמו לשמוע מפיו דעות
שהמריצו אחד מהם לשאול בקול רם:
״מניין לו דעות כאלה? הוא מדבר כמו
העולם הזה!״
אמר העורך הצרפתי: מיבצע־סיני היה
אסון לישראל. בריטניה וצרפת ציפצפו על
האינטרס הישראלי, והיו מבצעים את המיב־צע
גם בלי ישראל. ביום מסתדרות שתי
המדינות שוב עם מצריים, מתפייסות עמה,
ורק ישראל נשארה שנואה על כולם, קרחה
מכאן ומכאן.
חריפה עוד יותר היתה דעתו על עמדת
ישראל כלפי מלתמת־השיחרור האלג׳ירית.
טען הוא: אלג׳יריה יכלה להיות כיום
ידידת ישראל, אילו נהגה ישראל אחרת, בן־
בלה הוא אדם מתון, אהוד על הצרפתים,
מציאותי וקר־רוח. אין הוא שונא את ישראל,
למרות כל מה שישראל עשתה לו.
גם היום יכולה ישראל לשנות את המצב,
אם תנקוט יוזמה חדשה כלפי אלג׳יריה*.
סרבאן־שרייבר, שהוא עצמו ייפגש בימים
הקרובים עם בן־בלה, גם רמז מה הדרך
ליוזמה חדשה: תיווך של אנשי השמאל הצרפתי,
המקובלים על הערבים ועל ישראל
כאחד. אך היה ברור כי תיווך כזה לא יתכן
כל עוד תומכת ישראל ביסודות החשוכים
ביותר של הימין הצרפתי.
רמז דק. כאשר נשאל מדוע שמר על
ביקורו בסוד כמום, השיב בחיוך :״הרי
הייתם עסוקים עם אורח אחר!״ רמז זה על
ביקורו של פראניי־יוזף שטראוס, השנוא על
סרבאן־שרייבר עוד יותר משארל דר,־גול,
היה בעל משמעות ברורה.
עיריזת ראש ודגי
משפחת עזובל ישבה בבית ידידיה שבשכונת
גני־תקזזה שליד פתח־תקווה, ובילתה
את ערב השבת בשיחת רעים, כאשר
לפתע נכנס לחדר אחד מדיירי הסביבה.
״אתה אביו של משה?״ שאל את אבי ה־משפחה,
אהרון. האב ׳השיב בחיוב .״אם
כך, גש מהר לבנין־המועצה. הבן שלך
נפל ושבר רגל.״
האב המבוהל מיהר למשרד. בחדר המואר
מצא את ראש המועצה, שלמר, דובין,
ואת בנו משה 11״עברתי׳ ליד הטלפון
הציבורי וראיתי את בנך ועוד כמה ילדים
משחקים במכשיר,״ סיפר ראש המועצה
לאב .״גרשתי אותם משם ימשה נפל בריצה
ונחבל ברגל. כבר הזמנתי מונית
להעביר אותו לבית־החולים.״
התעניינות פתאומית. כעבור כמה
דקות הגיעה המונית וראש המועצה, אשתו,
הילד ואביו נסעו לבית החולים בידינסון.
לאחר שהילד נתקבל לבית־החולים, חזרו
(המשך בעמוד )10
• כמעט אותם הדברים הושמעו בחודש
שעבר בפני עתונאים ישראליים על־ידי השר
האלג׳ירי. בומאנג׳ל באדיס־אבבה.
העולם הזה 1344

המאבק חש*! ב! שראר
!מצו״ס־יעדמש לקבר בוס
•יום רכיעי האחרון התחיל כמו כל יום
עש ורה רגיל בטהראן — אם בכלל יכול
להיות עש ורה רגיל. בחצר המיסגד הגדול
שליד הבזאר, מסביב לבריכה המרובעת ה־משמשת
לרחיצת הפנים, הידיים והרגליים
של המאמינים לפני התפילה, התקהלו קרוב
לעשרת אלפים איש. מסביב, בסימטות הקטנות
וברחוב הראשי, התקבצו אלפים
רבים נוספים. מצריחי המיסגדים, באמצעות
רמקולים, נשמעו קריאות המיאזינים.
העש ורה הוא היום העשירי של מוחארם,
החודש הראשון של השנה המוסלמית. כמו
היום העשירי של החודש העברי הראשון,
זהו יום של ייסורים ותפילות. אולם בריש־ודאה
לעש ורה, ניראה יום הכיפורים כחגיגה
עליזה. כי ביום זה, לפני 1283 שנה. אירע
מאורע־הדמים הנורא, שהפך להיות נקודת־המוצא
של הכת השיעית.
עתה, בעשורה של ,1963 התקהלו רבבות
טהראן, לשמוע מחדש מפי כוהניהם את סיפור
העש ורה הראשון.

200 ראשים כרותים
הו סיפורו של חוסיין, נכדו של הן
נביא מוחמר, מבתו היחידה פאטימה.

תבעוה ברחובות

ציינה את התקדמות המפגינים
בסהראן. תמונה
זו מראה דוכן עתוניס שהועלה באש, במבואות הבזאר הגדול,

אחרי שהעתונים שהיו בו נקרעו ופוזרו. שום שוטר לא העז
להתקרב להמון, הנראה חוסם את הכביש ומתכונן להתקדם
לעבר החלק המודרני של העיר. שם כבר המתינו להם הטנקיס.

רי של מוחארם, במטר של חיצים. אחד
אחרי השני נפגעו בניו, אחיו, אחייניו ובני־דודיו
של חוסיין. הפרשים הציתו את המחסום
והאש אחזה גם באוהלים, אך איש
לא העז תחילה לפגוע בחוסיין עצמו. לבסוף
ירה בו אחד הפרשים חץ, והוא נפל
מתבוסס בדמו. עשרות סוסים דהרו על
גופו, עוד בטרם נפח את נשמתו.

בתהלוכה כזאת — הכל יכול לקרות•
הדבר תלוי רק בכוהני־הדת המכודנים את
המאמינים ההיסטריים. ביום הרביעי האחרון
כיוונו הכוהנים את התהלוכה נגד מוחמר
ריזא, השאה־אין־שאה (מלך המלכים! בכבודו
בעצמו.
היה זמן, שהכמורה השיעית נחשבה
למשענתו העיקרית של השאה מוחמר

בתום ההתקפה האכזרית, בה נשפך דם
צאצאי הנביא כמים, נישארו בחיים רק בנו
הקטן עלי, וכמה מנשי החצר. הם נשלחו
למושל עיראק — יחד עם 200 ראשים
כרותים. הגופות נקברו בקרבאלה, שהפכה
מאז למקום הקדוש ביותר של כת השיעים.

ריזא. אביו, מייסד השושלת, נלחם בכמורה,
אסר תהלוכות דתיות וניסה לצמצם את השפעת
המיסגד על המוני ארצו. אך השאה
הנוכחי — שקשר את גורלו עם המערב —
החזיר את הדת לקדמותה. בבקשו לגייס
את הכמורה ככוח נגד השפעת הקומוניזם
בארצו.
באותה תקופה היו שני מחנות ברורים.
באחד: השאה, שנשען על הצבא, בעלי־ה־אחיזות
והכמורה. בשני: התנועה הלאומית,
שכללה את הקומוניסטים, האינטליגנציה דה־

קוממה נגדו גם את אנשי־הדת, שהתנגדו
להחרמת אדמות ר,הקדשים המוסלמיים.
הוא ניסה לגרום לשינוי גם במחנה שכנגד.
את הבורגנות ביקש לרכוש בעזרת
כמה פעולות נמרצות נגד השחיתות בחצר
המלכותית. סוחרים, שתמיד שילמו שוחד
לאנשי החצר עבור כל רשיון, החלו מגלים
אהדה כלשהי לשאה. על האינטליגנציה

אש בשוה הפרס

אחרי מות מוחמר עברה הירושה בין ידידיו
הקרובים, שהוכתרו בזה אחר זה בתואר
כליף. היתר, זו ירושה נכבדה מאוד: השטח
הנרחב שנכבש על־ידי הצבאות הערביים
של מוחמר, וראשות הדת האיסלמית שנוסדה
על־ידי מוחמר.
צאצאי הנביא סברו, כי רק הם זכאים
לרשת את השלטון הדתי והחילוני באימפריה
המוסלמית. אך כליפים אחרים טענו
להפרדת הדת מהמדינה, השתלטו בכוח על
האימפריה, הקימו את מרכזה החילוני ב־

החיילים מסתערים

3כד מ?ד המלכים

יפור הזוועה עבר לכל קצווי העולם
המוסלמי, ומדי עש ורה חוזרים עליו

עיר, כשרובים מכודנים בידיהם. בהתנגשות הראשונה בין המפגי׳
דמשק, שעה שהמרכז הדתי נשאר בעיר
מדינה.
הסיכסוך התפתח למלחמה, ובאחד מן הקרבות
נהרג הכליף עלי, בעלה של פאטי־מה.
בנו חוסיין הרים כעבור מספר שנים
את דגל המרד, יצא בראש קבוצה קטנה
של אנשיו ממדינה, כשפניו לבגדאד ולדמשק,
באמונה שיצליח להבים את כוחות
הכליף זייד.
התקדמותו נעצרה ליד קרבאלה, על גדות
הפרת. חוסיין, שלמראה 4000 הפרשים של
מושל עיראק הבין כי אפסו סיכוייו לנצח,
ביקש רשות לחזור למדינה. אך המושל
סירב, פקד על פרשיו ללכוד את חוסיין
חי או מת.
חוסיין הקים מחסום של מוטות וקנים
מסביב למחנה האוהלים שלו, התכונן להסתערות.
היא נפתחה בבוקר היום העשי־

נים הזועמים לבין הצבא, פתחו החיילים באש קטלנית לעבר
המפגינים, הרגו 86 מהם. לאחר מטחי־היריות הסתערו החיילים
בשרשרת צפופה, אשר הביסה זמנית את שרידי המפגינים.

כוהני השיעים באוזני המאמינים. ביום זה
נערכות תהלוכות של תענית והסתגפות,
כשכל איש חש עצמו משתתף בהלוזיית׳
חוסיין ובני ביתו. הם נכנסים להיסטריה
ואובדן־חושים, מקוננים במשך יום שלם:
״חסן! חוסיין! חסן! חוסיין!״*
הם מלקים את עצמם עד זוב דם בשרשרות
כבדות, דוקרים את גופם המעורטל
בחרבות, מתנזרים מאוכל ומשתייה, מהלכים
יחפים על גחלים לוהטות, תולשים
את שערם ומתפלשים בעפר.
* חסן היה אחיו הבכור של חוסיין, שהורעל
על־ידי אחת ממאה נשותיו. נאמני
שיעת עלי (מפלגת עלי, אביו) האשימו את
הכליף הסוני (סונה, בערבית: מסורת) ב־המתתו.
על כן נחשב גם חסן כאילו הומת
מות־קדושים.

בורגנות, ואשר הצמיחה מתוכה את מוחמר
מוצאדק.
השתלטותו של מוצאדק, ב־ , 1953 שהל־אים
את הנפט וכרת ברית עם טודה הקומוניסטית,
כמעט חיסלה את השאה. מוצא־דק
החזיק מעמד פחות משנה. הטאנקים
של השאה כבשו את טהראן ולאחר קרבות
רחוב קטלניים שברו את שלטון מוצאדק.
מקורביו של השאה העידו עליו, כי יצא
מזועזע מן הנסיון. הוא פתח בשורת תמרונים,
ששינתה בהדרגה את מערך הכוחות.
מתוך שלושת בעלי־הברית שלו, שמר רק
על הצבא. הוא סילק קצינים בלתי־מד,ימנים,
הפך מפקד־בפועל של כמה מן היחידות
החשובות ביותר של כוחות הבטחון. את
בעלי־האחוזות הפך לאויבים מושבעים, כאשר
העביר חוק במג׳לים, לפיו חולקו
אדמותיהם לאיכרים. ריפורמה קרקעית זו

הלא־קומוניסטית ניסה להשפיע בעזרת כמה
מחוזים ליבראליים — ובראש וראשונה מתן
זכות־בחירה לאשר, האיראנית. אשר לטודה
הקומוניסטית — הוא ביקש לחסן את עצמו
מפניה על־ידי חלוקת אדמות לאיכרים וחקיקת
חוק שיתוף פועלים ברווחי ד,מיפ־עלים
המעסיקים אותם.

* 4ך קרה, שההתפרצות האחרונה נגדו
•!/לא באה משמאל, אלא דוזקא מימין —
מחוך המחנה שתמך בו עד כה. שני בני-
הברית לשעבר — בעלי האחוזות ואנשי הדת
— חברו יחד, כדי להעניש את השאה
על הפלירט שהוא מנהל מזה קרוב לעשר
שנים עם השמאל והלאומנים. הם בחרו ב־עשורה
— כי זהו היום בו חזקה ביותר
השפעת המיסגד על ההמונים.
אלפים מוסתים ונזעמים, שזה עתה שמעו
את קריאות כוהניהם להכות באויבי האמונה,
נהרו מאזור הבזאר לעבר העיר
החדשה. דוכני העתונים, עליהם התנוססו
צילומי בחורות, הועלו באש. חנויות שהציגו
זוהר מערבי נהרסו. אוטובוסים שהפריעו
להתקדמות התהלוכה ההיסטרית
נהפכו והוצתו. פה ושם כילה ההמון את
זעמו בחנויות של יהודים. אך ההתפרצות
בכללותה לא נשאה אופי אנטי־יהודי מובהק.
ההמונים
התפרעו ללא מעצור עד אשר
הגיעו לכיכר הטופחאנה, בה ניצב פסל השאר,
הקודם והמפרידה בין החלק החדש
לבין הרובע הישן של טהראן. כאן חיכה
להם הצבא. הם התפצלו, עברו דרך רחובות
צדדיים עד שהגיעו לבניין הגדול של
משרד החוץ. גם שם חיכה הצבא. .מוות
לשאה!״ זעקו המפגינים ,״בוז לזה הנותן
לזרים לחלל את ארצנו!״ והשליכו את
עצמם על אנשי הצבא.
החיילים פתחו באש. כאשר התנדף עשן
היריות, וההמון נסוג חזרה לכיוזן הבזאר,
נאספו 86 גוזיות. כ־ 150 פצועים הועברו
לבתי־חולים, ומאות הסתתרו בבתיהם.

פסף מקא הי ר !
ף * שרלה פי ל את המישטר,״ הודיע
למחרת, באוזני העתונאים, הגנראל

1חסן פקראוון, מפקד שרותי הבטחון.
והוא הוסיף: ראשי הדת והפיאודלים אירגנו
את המהומות במימון זר — כלומר: בכסף
מצרי.
אין זה סוד, כי ראשי הכת השיעית בפרס
קיבלו עזרה כספית ניכרת ימן החוץ.
גם המלך סעוד וגם שלטונות מצרים —
(המשך בעמוד )12

במדינה
(המשך מעמוד )8
כולם במונית לשכונתם. בדרך החל ראש
המועצה מתעניין לפתע במצב המשפחה.
הוא שאל את האב, שוטר לשעבר, למצבו
הכלכלי, חקר ודרש מדוע אין בניו
אוכלים במסעדת בית־הספר. הוא אף הציע
לאב לסדר את בניו במסעדה בתשלום סמלי.
אהרון התרשם מאוד מיחסו החביב של
ראש המועצה כלפיו. אך למחרת. כאשר
ביקר את בנו החולה, החל חושד כי יחסו
של ראש המועצה לא היה כן ביותר. סיפר
הילד לאביו:
״ילדה אחת רצתה לטלפן ינכנסתי איתה
לתא. פתאום צעקו הילדים, דובין בא!׳ כולם
הצליחו לברוח ואותי הוא תפס בתוך
התא. הוא צעק עלי למה אנחנו מקלקלים
את הטלפון וכשהצלחתי לצאת מהתא והתחלתי
לברוח, הרגשתי דחיפה בגב. רצתי
מהתנופה כמה צעדים ונפלתי על החול. לא
יכולתי לקום יותר.״
סיפור זה של הילד הביא את האב למחשבה
כי היה זה ראש המועצה שדחף
את בנו, גרם בכך לנפילתו ופציעתו. הוא
סיפר זאת לאנשי האופוזיציה במועצה,

המשפחה פתחו בקריאות עזרה. השכנים
הגיעו כעבור חצי־שעה — אך היורים כבר
נעלמו בתוך המטעים המקיפים את הבית.
״מאיפה האח?״ על המשך העלילה
סיפר איברהים גנאים, אחיו הצעיר של
בדיע :״באו אלינו שלושה בחורים, שסיפרו
כי פגשו גבר רעול־פנים ברחוב הראשי,
במרכז הכפר. הוא איים עליהם בתת־מיקלע,
ודרש שיראו לו את הדרך לביתו
של שאוקת שלבי.״
איברהים, הנושא על דש חולצתו את
הסמל הצהוב של התנועה היהודית־ערבית
לביטול המימשל הצבאי, יצא לביתו של
שלבי, סמוך לקו הגבול. על המדרגות המוארות
ראה את האיש: גבר חבוש כפייה,
רעול פנים, שנשא קארל־גוסטאב.
״הוא כיוון את נשקו אל חזי,״ סיפר איב־רהיט
.״אמרתי לו, :מרחבה.׳ הוא לא ענה.״
הדלת נפתחה על־ידי שלבי לבוש־הפיג׳א־מה.
סיפר איברהים :״הוא לא ניראה מופתע
למראה האורח המיסתורי. נכנסנו שנינו
פנימה. שאלתי את האיש, :מה שלום האח,
מאיפה האח?׳ הוא לא ענה.
״שאוקת, שהוא רוקח נייד, שאל אותי

קרבן עזובל
ראש המועצה דחף?
ששידלו אותו להגיש תלונה במשטרה.
״מבין ניסה לפייס אותי ולחסל את העניין
בכל מיני דרכים,״ סיפר האב השבוע
.״אבל לא הסכמתי. כעת הילד שוכב
כבר שלושה חודשים בגבם מבלי יכולת
לקום. עד שהוא לא יבריא אני לא רוצה
לשמוע שום הצעה. אם הוא יהיה בריא אז
אעבור על העניין בשתיקה. אבל אם, חם
וחלילה, ישאר נכה — אגיש תביעה משפטית
אזרחית נגד מבין.״
מבין עצמו הכחיש בתוקף את כל העניין
.״לא דחפתי אותו ולא נגעתי בו
כלל,״ אמר ,״ראיתי את הילדים משחקים
בטלפון הציבורי, שהוא הקשר היחידי במקום
וגרשתי אותם. יש גם עדויות במשטרה
של נערים שהיו במקום שאמרו
שלא נגעתי בילד. נודע לי שהיתר, לו דלקת־פרקים
לפני שנתיים ובוזדאי זה גרם לשבר.
להיפך, אני עוד נהגתי בצורה אנושית
בכך שהובלתי אותו לבית־החולים.״
המשטרה החליטה שלא לסגור בינתיים
את התיק, העבירה את העניין לפרקליטות.

הבוימשל הצבאי
!גרורות ב לי ל ה

גם הגדולים רוצים ליהנות. גם להם הפין
״ארטיק״ שלגון מיוחד, קר ...מרענן ...טעים...

17רופיקל
השלגון עם הגלידה הירוקה (פיסטצ׳יו),
מצופה בשוקולד עם אגוזים קלויים.

אתה-נקש

בכפר בקה אל־גרביה, במשולש, מהלכת
רוח־אימים, ששמה שחאדה. ילדים בני שש
ושבע ניצמדים לאימם מרדת החשכה, יראים
פן יבוא שחאדה להרגם.
איש אינו יודע מיהו. לא ברור אפילו
אם שמו באמת שחאדה. אך כולם יודעים
כי הוא הטיל מורא על כפר שלם, כי לילה
אחרי לילה הופיע ברחובות הכפר, ירה
צרורות מתת־מיקלע — ונעלם אל מעבר
לגבול הירדני הסמוך.
דמויות כחשכה. בפעם הראשונה
הופיע לפני כשבוע, לפני ביתו של בדיע
גנאים, בקצה המערבי של הכפר. בעשר
בלילה התעוררה רסמיה גנאים יומישמע
דפיקות חזקות בדלת הבית .״מי שם?״
שאלה .״פתחו!״ השיב קול גברי בערבית,
והוסיף בעברית :״משטרה!״
בעלה, בדיע, שהתעורר מהרעש, לא האמין
כי אכן זוהי משטרה. הוא טיפס דרך
אשנב אל גג הבית, ראה משם שני גברים
נושאי־נשק, שפניהם רעולים בכפיות הלבנות
שלהם. הוא הרים אבן כבדה, יידה
אותה באחד האלמונים, פגע בגופו. התשובה:
צרור ארוך, שהחטיא אותו.
הוא זרק את עצמו חזרה לבית, וכל בני

מה אני רוצה. עניתי שבאתי לקחת כדורים.
איזה כדורים? מכיוון שגם אני למדתי רוקחות,
עניתי שיוביל אותי לארון התרופות,
ואינ אקח לבד. הוא לקח אותי לחדר סמוך,
שם ניסיתי לברר מי האיש הרעול. שאוקת
השיב :״אני לא יודע. אבל אם קרה משהו
— אני אחראי למעשיו!׳״
למחרת מסר שאוקת אותה הצהרה במשטרת
פרדס־חנה.
איפה המשטרה? המחזה נישנד, למחרת
היום. לקראת ערב הבחינה רסמיה
בדמות שהילכה בין העצים. היא הגיפה
מיד את דלתות הבית, הדליקה את האורות
החיצוניים וחיכתה לבעלה.
ואז קרה הדבר שהפך אותה לשבר־כלי
רועד. הגבר הזר דפק בדלת, ומשענתה לו
רסמיה, קרא :״אין לך מה לפחד. לא אפגע
בך. באתי להרוג את בעלך!״
בתשע בערב הגיע בדיע, במכוניתו. רס־מיה
שלחה את אחיד, בן ה־ 15 להזהיר
אותו. אך בטרם יכול היה הנער לצעוד,
ראה את הזר המזויין מסתתר מתחת למדרגות,
אורב לבדיע. הוא השמיע זעקה אחת
ואיבד את הכרתו. זעקה זו הזהירה את
בדיע. על כן לא חיכה האלמוני במארב,
אלא יצא אל המכונית. בדיע קפץ החוצה.
הזר כיודן את הקארל־גוסטאב ולחץ על ההדק.
בדיע שמע את הנקישה שהעידה כי
הכלי לא ירה. הזר דרך את הכלי שנית
בקדחתנות, אך בינתיים רץ בדיע מסביב
לפינת הבית, הטיל את עצמו על האדמה
וקרא לאשתו לכבות את האורות ולפתוח
את הדלת האחורית.
בצורה זו ניצל ממוות בטוח. הפעם הגיעו
לביתו כמעט כל 5000 תושבי הכפר, ששאלו
שאלה אחת :״איפה המישטרה?״
הם חזרו ושאלו שאלה זו ביתר תקיפות,
כאשר גם למחרת היום הופיע הגבר
רעול־הפנים, במרכז הכפר, ירה בקבוצת
צעירים ופצע אחד מהם.
״זאת •טמירה? ״ התושבים, היודעים
על קשריו של שאוקת עם המימשל, היו
משוכנעים כי היורה האלמוני הובא לכפרם
בכוונה כדי להטיל מורא ביניהם. וזאת,
מכיוון שכפר בקר, אל־גרביה שנחשב פעם
לכפר הממושמע העלה בינתיים תביעות שלא
מצאו חן בעיני המימשל הצבאי.
נערכה אסיפה של כל תושבי הכפר. והמועצה
המקומית כונסה לישיבה מיוחדת.
הוחלט לפנות לכנסת, שתקיק ועדת חקירה
שתנסה לפענח את התעלומה.
העולם הזה 1344

סכין ב\ ב הנאשם!
ך * מפתח של משפט יוסף בן־גל, שנפתח השבוע,
( | נמצא בפעילותו של שמעון סרס בימים האחרונים.
מה לפרס ולמשפט בן־גל, בעצם?
הרבה מאוד. אומנם לא לבן־גל וליוקליק ישירות — אבל
לכל פרשת המדענים הגרמניים במצרים. בעטיה של פרשה
זו הצליח פרס לחסל את הממונה על שרותי הבטחון. בגללה
שם ללעג את הכנסת של מדינת ישראל. מתוך כעס על
חלקו בה איימה שרת החוץ להתפטר, ועמה אשכול וספיר.
וכל זה — מפני ששמעון פרם התנגד למסע הממונה נגד
המדענים הגרמניים. על עצם פעילותם
של הגרמנים ועל תוכניות
המצרים לייצר טילים, ידעה ישראל
מזה שנים רבות. כנראה כבר ב־.1953
פרס — ועמו יתר ראשי מערכת
הבטחון — ידעו על עבודת הגרמנים
במצרים. הם קיבלו דיזדחשוטף מאת
הממונה, וכאשר הגיעו למסקנה כי
פעילות זו יש בה סכנה ממשית
לבטחון ישראל — נתנו בן־גוריון,
הרמטכ״ל ופרס עצמו אור ירוק ל-
״איש הקטן״ לנקוט בפעולה.
הוא עשה זאת. משך שבוע ימים,
אחרי מעצרם של בן־גל ויוקליק,
היתד, העיתונות במדינת ישראל —
ואחריה חלק ניכר של עיתונות העולם — מלאה סיפורי
בלהות על נשק־ההשמדה שמייצרים המדענים הגרמניים
במצריים. הוא גייס את כתביו המיוחדים בעיתונות העברית,
תידרו אותם והורה מה בדיוק עליהם לכתוב, כדי להגביר
את התסיסה והפאניקה האנטי־גרמנית.
דובר על נשק ראדיו־אקטיבי, על פצצות באקטריו־לוגיות,
על ראשי־נפץ אטומיים. מעל לכל דובר על אחריותה
של ממשלת גרמניה לפעילות רצחנית זו. המתיחות בין
ישראל וגרמניה הרקיעה שחקים, כשחוט של בהלה קושר
את מדעני 1963 עם כיבשני היטלר.
ואז הופסק הכל. בן־יום נהפך הגלגל, והגרמנים נוקו מכל
רבב. שמעון פרם ודויד בן־גוריון יצאו להגן על ״גרמניה
החדשה״ — וכדי להוכיח לבון כי הם מתכוונים ברצינות
למסע־הטיהור, סילקו בחרפה את הממונה על שירותי
הבטחון. שטראום, שר ההגנה שבימי כהונתו יצאו המדענים
לקהיר, התקבל על־ידם כמושיע בישראל. אדי הרעל, גלי-
חמודת הראדיואקטיביים, טילי החידקים — נמוגו.
עד אשר התקרב מועד עריכתו של המשפט בבאזל.

י א שי מו

-או יגמגמו?

* * היהיה קו ההגנה של בן־גל ויוקליק? האם יטענו
כי אמנם ביקשו לפעול נגד תוכנית שטנית חדשה של
השמדת־עם, וכי הלחץ שהפעילו בא כדי להשפיע על המדענים
הגרמניים לחדול מייצור הנשק האסור? או שמא יגמגמו
שבעצם היתד, כאן רק טעות מצערת, שלא התכוונו כלל
להרע לגרמנים — וכי בכלל, הגרמנים האלה הם מלאכים
טהורים?
אי־אפשר, כמובן, לפרסם כל מה שהתרחש מסביב לפרשה
זו מיום שהסתבר כי בכל זאת ייערך משפט בבאזל, וכי
ממשלת ישראל לא תצליח להוציא לפחות את בן־גל בשקט
מכל העניין. אולם דבר אחד ניתן להיאמר: הויכוח על קו
ההגנה של בן־גל התנהל במישור הגבוה ביותר בישראל.
משני צידי הויכוח ניצבו פרם־בן־גוריון — וגולדה.
על כן, כאשר נפתחו דלתות אולם בית־המשפט הפלילי
ברחוב העץ הקטן בבאזל, ביום שני, שאלו את עצמם יודעי־הסוד
בישראל: מי ניצח — שמעון פרס, או רוח־הרפאים
של ״האיש הקטן״ ,אשר סולק על־ידי פרס?
בן־גל עצמו נשאר מה שהיה עד כה: תעלומה עמוקה. הוא
נכנס לאולם בית־המשפט חצי דקה לפני התחלת המשפט,
כמעט בריצה, כשהוא מסתיר את עיניו במגבעתו. הוא הגיע
עד לספסל הראשון, התיישב בו כשגבו אל הקהל הגדול׳
של עיתונאים וסוכנים למיניהם. משך המשפט לא הצליח

כמעט איש לראות את פניו, וסקרנים נאלצו להסתפק במראה
גבו, גם כאשר קם להעיד.
״יוסף בן־גל,״ קרא נשיא בית־המשפט
ד״ר אמיל הברלי, אחרי שהתובע
קרא את כתב האישום,
״שמעת את ההאשמות נגדך. האם
הן נכונות?״
בן־גל השיב בגרמנית שוטפת:
״הן אינן נכונות. אני חף מפשע.״
השאלה שעמדה להכרעה משפטית
היתר : ,האמנם איים, בפגישה עם
היידי גרקה ואחיה ריינר, בבית-
המלון שלושת המלכים, כי אם לא
ישוב אביהם המדען ממצרים מיד —
ייהרג על־ידי שליחים ישראליים?
פילץ
אך לא פחות מרתקת משאלה זו
היתד, השאלה, שצפה ועלתה משך כל שעות פתיחת המשפט:
מיהו בן־גל?

ההאשמות הנוראות

ך* נאשם?{צמו העיד :״אני יליד תל־אביב, אבי נפטר
ז | בהיותי בן , 13 למדתי בבית־ספר ליד תל־אביב, שירתי
בצבא הישראלי ומ־ 1951 התקבלתי כפקיד במשרד החינוך.״
״האם אינך יליד גרמניה?״ היקשה אב בית־הדין.
״לא,״ השיב בן־גל, שהמשיך והכחיש כי היה לו קשר
כלשהו עם השירותים החשאים של ישראל. לדבריו: רק
הזדמן במיקרה לאירופה, בשליחות משרד החינוך, ונתבקש
על־ידי ידיד להשפיע על משפחות המדענים הגרמניים לבל
יעסקו בפעולות אסורות.
ואז בא החלק העיקרי של המשפט. תחילה מפי הנאשם
השני, ד״ר אוטו יוקליק בעל ההיסטוריה המפוקפקת, ואחרי
כן מפי סניגורו של בן־גל, גיאורג ברונשוייג. במשך שעה
ארוכה היהדהו באולם הדחוס ההאשמות הנוראות שמילאו
לפני שלושה חודשים את עתונות העולם .״אני עצמי הזמנתי
עבור המצרים,״ העיד יוקליק ,״כמויות גדולות מאד של
קובאלט 60 וסטרונציום .50 מסרתי הזמנות בסכומים שונים
— בין מיליון וארבעה מיליון דולאר, בעיקר מבריטניה,
קנדה וארצות־הברית.״
לשם מה היה דרוש החומר הראדיואקטיבי, הנובע מפיצוצים
גרעיניים או הנוצר תוך כדי עבודות־מחקר בכורים
אטומיים? ענפים רפואיים מסויימים משתמשים בכמויות
קטנות של חומר זה לצרכי ריפוי. השאר מושלך במעמקי
הים, כשהוא נתון במיכלי עופרת כבדים, פן יזהם את העולם
בקרינה קטלנית.
הסביר יוקליק :״הקובאלט נועד תחילה לשימוש בתותח-
נות קונבנציונלית. אך פילץ היה
מעוניין לפתח נשק חדש _ סילים ,
עם ראשי־חץ של קובאלט, שלא
יתפוצצו אך יפיצו קרינה רדיואקטיבית
ממיתה.״
סניגורו של בן־גל, שעבד בצורה
הדוקה עם יוקליק ופרקליטו, קפץ
על רגליו, הגיש אישור מאת פרופסור
של אוניברסיטת ברן, הקובע
כי די בשליש כמות האיזוטופים
שסופקה על־ידי יוקליק למצרים,׳
כדי להכחיד את כל תושבי ישראל
ולהרעיל את האטמוספירה לגובה
של קילומטר אחד. כלומר: במשך יוקליק חמש שנים לאחר הזיהום לא תוכל
נפש חייה להתקיים בשטח ישראל.
האשמות הממונה הידהדו שוב — בזבנג בינלאומי מח־ריש־אוזניים.
מאמציו של פרס לבל יוקעו הגרמנים כמש־מידי־עמים
— נכשלו. אך הוא לא התמהמה. למחרת בישר
כתבלבו, שמואל שגב, בכותרת ראשית במעריב :״אין קובאלט
בידי המצרים. ההזמנות שעליהן מסר יוקליק בעדותו
לא הוצאו לפועל הגרמנים סירבו למכור!״
היתה זו פגיעה חמורה בכל טיעוני ההגנה — בעיצומו

של מהלך המשפט
של בן־גל.

שפירושה אחד: תקיעת סכין בגבו

היידי מגמגמת

ץ* ל זה, כמובן, היה בו כדי להקל על שני הנאשמים —
וביחוד על בן־גל — שכן פעלו, למיטב הכרתם, לשם
מניעת תועבה נגד האנושות.
אבל נשארה עדיין ההאשמה הפורמאלית של ניסיון־
כפייה. כאן נעוד תפקיד מרכזי להיידי גרקה עצמה.
היא תיארה את פגישתה עם יוקליק ובן־גל, והסתבר כי
דובר בה בשפת רמזים. ואז הגישה הסניגוריה הפתעה:
מזכיר בית־המשפט הקריא סטנו־גראמה
של שידור טלביזיה מצרי,
בו הכריזה היידי כי בן־גל איים
בפירוש לרצוח את אביה.
״איים לרצוח או סתם רמז רמזים?״
שאלו בזד, אחר זה הסניגורים
והשופטים. היידי — צנומה
וחיוורת, בעלת שיער־קש בהיר
מאד — גימגמה והתבלבלה. היא
חיפשה מילים ליישר את הסתירות
בין עדויותיה הרשמיות לבין שידור
הטלביזיה. וכל גימגום שיפר
את מצבו הפורמאלי של בן־גל.
אלא שבינתיים לא גורלו האישי גררה העסיק את דעת־הקהל העולמית,
כי אם ההאשמות החמורות אשר הועלו נגד הגרמנים.

דוגמת העבר

ך* גידפה הסנסציונית ביותר על הרק ^ א מי ת ^ ש ל
1 1עבודת המדענים במצרים פורסמה השבוע על־ידי אחד
מחשובי העיתונאים בארצות־הברית: ם .ל. סולצברגר, איש
הניו־יורק מ״מס.
טען הכתב בעל השם העולמי: הצבא הגרמני הוא העומד
מאחורי המדענים במצרים. מאחר שלפי הסכמי בריסל אסור
לגרמניה לייצר טילים ונשק גרעיני, החליט המטכ״ל הגרמני
לפתח נשק זה בחשאי, על אדמה זרה .״אולי מנסה צוות־תיכנון
חשאי להשיג ידע על חומר־נפץ אטומי באמצעות
ישראל, ועל טילים באמצעות מצרים?״ שאל סולצברגר,
והוסיף :״ייתכן כי ביקורו של פרנץ־יוזף שטראוס בישראל
קשור בכור האטומי בדימונה.״
הפרשן האמריקאי הזכיר ניסיון היסטורי, המבצבץ כמעט
אוטומטית בהקשר זה. הוא מתייחס לתקופה שלאחר מלחמת
העולם הראשונה. גם אז, כמו עתה, אסור היה לגרמניה
לייצר נשק כבד, על־פי חוזר, שניכפה עליה בוזרסאי.
למראית עין מילאה אחרי תנאי חוזה זה. אולם למעשה
היתד, קיימת במשרד הבטחון הגרמני מחלקה סודית גדולה,
שכל תפקידה היה לעקוף את החוזה — מאחורי גבן של
בנות־הברית והממשלה הגרמנית עצמה — ולייצר נשק
אסור בארצות זרות.
כאשר החליט היטלר, כעבור עשר שנים, להפר את חוזה
ורסאי בגלוי ולהקים צבא גדול, המצוייד בכל כלי הנשק,
כדי לפתוח במלחמת עולם שניה, לא היה צריך להתחיל
מאפם. הכל היה מוכן מראש — הודות לעבודה החשאית
שביצע המטכ״ל הבלתי־חוקי, בימי המישטר הדמוקראטי-.
ואכן, פרטים מסויימים של הפרשה החדשה דומים להפליא
לשיטות ההן. ואילו הפרופסור וזלפגאנג פילץ, מומחה
הטילים, הודיע ברבים כי בד,סכם־ד,עבודה שלו עם ממשלת
מצרים נקבע בפירוש, שהוא רשאי למסור את כל הידע
של עבודתו המצרית לממשלת גרמניה. זהו סעיף מוזר
מאוד בהסכם־עבודד, של אדם פרטי — מה עוד שפילץ טוען
בעקשנות כי שלושה שרים בממשלת גרמניה — ביניהם שר
ד,בטחון — ידעו מלכתחילה על עבודתו במצרים.
הפרט הפיקאנטי ביותר הוא, כי משתמע מכך, שישראל
ומצרים — שתי האויבות בנפש, המייצרות נשק זו כנגד
זו — שולבו על־ידי הגרמנים, מאחורי גבה של הממשלה
הגרמנית, במערכה אחת.

נזנזננו שר יננזף בן־גר נגד הנזדנננינו הגרנזניים: נזדוגז בשג1י נוננדמנז נדפנז\2ה \2בננה אדנז

1111ן 1 | 11| 1114111111111111111וווו ווווווו ! ו ו: וווו 11ןןןןןןןןןןןוווווווווווווווןו

אש כ שו ק הפד־ס׳

1לא יאומן: הצעה חד-פעמית! כל הקודם -זוכה! ן

(המשך מעמוד )9
באמצעות אל־אזהר — הקציבו להם סכומי
כסף קבועים. המטרה הרשמית: למען שמירה
על ערכי הדת. אולם מי שנותן כסף
למטרות דתיות, מן הדין שיתבע גם תמורה
פוליטית.
כל עוד שררו יחסים תקינים בין השאה
לבין מצרים, כודנה פעולתם הפוליטית של
אנשי־הדת נגד חדירתה של ישראל לפרס.
ברגע שנותקו היחיסים הדיפלומטיים בין
טהראן לקאהיר — על רקע הכרתו של השאה
בישראל — כוונה ההסתה נגד השאה
וישראל יחדיו. אולם היא הגיעה לממדיה
האלימים רק מפני שהריפורמות של השאה
פגעו ישירות באינטרסים של אנשי־הדת —
לא מפני שמצרים ציזזתה לערוך מהומות.
לקאהיר לא היה איכפת כי יתלו בד את
האחריות. להיפך: סאוט אל־ערב עשה כל
שביכולתו כדי להתפאר בהצתת מהפכה נגד
השאה השנוא. מדי שעה מסר פרטים על
התקוממות המונית בשיראז, על מעצר
ראשי הדת, על התחדשות קרבות־הרחוב
בטהראן, על התקוממות שבטים, על הפגנות
סוערות באוניברסיטה. בסך הכל: התחלה
של ג׳יוזאז־ נגד השאה ונגד ידידיו הישראלים.
ואומנם,
ברחבי איראן נשמעה הקריאה
לג׳יהאד, שתשים קץ לשלטון השאה. אך
שבוע לאחר העשורה היה השאה עדיין בטוח,
כי יחזיק מעמד. הוא ידע כי הצבא
נאמן לו — וחשוב מזה: הוא התנחם
בכך, שהחזית הלאומית לא הצטרפה להפגנות
נגדו. להיפך: היה לו יסוד להאמין,
כי אם יחריף אומנם הג׳יהאד, יתייצבו
אויביו משמאל נגד אלה שהיו בעבר בני־בריתו
מימין.

/ברי ת־ה מוע צות
30 יום — רק 1000ל״י
21.8.63 — 22.7.63

סיוי ^ ד
אתונה * סופיה מוסקבה קייס לנינגראד וולגוגראד

מספר המקומות מוגבל!
ההשתתפות מוגבלת לצעירים עד גיל ! 30
| פנה מייד לקבלת פרטים ולהרשמה במשרדנו׳ רח׳ עליה 1 1

תל־אביב, טלפון מם׳ .64110 ן תנועת הידידות ישראל-כרית־המדעצות 1 1 מדור הטיולים

החו דש נפתחיםקורסיםח דש י ם
* גרפיקה
* צילום ופתוח
* ציור אופנה

* ארכיטקטורה
* שרטוט בניו
* שרטוט מכונות

דלתא ־ מכון ט כנוג ר א פי
תל־אביב, בית בוסתן, ככר דיזנגוף רחוב פרוג ,1
ת. ד ,16160 .בימים א׳—ה׳ בשעות .5—8 ,10—12

תלמידי הקורס בעבודה מעשית

החלה ההרשמה לקורס הקיץ
(יולי־אוגוסט2 ,אבשבוע) ל־

ק צ רנו ת
עבריתו/או אנגלית

ב-״אולפן גרג״(סספמס).

ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: בר־קמא, רח׳ גורדון .5חיפה: בית־ספר. במעלה״
הנרשמים בחדש יוני יהנו מהנחה!

תל־אביב, וחי דיזנגוף ׳ 1.110 זז 60א2£וס *\/1¥/־ 61ז

£קקו1ו3וק
£5א 61א 1 0

03311 115501

רווחה בירושלים

ארק השאה נשם לחזחה. גב בירושלים
אפשר היה לחוש את הרגשת
ההקלה, על כי הקנאים הדתיים לא הצליחו
לקעקע את שלטון השאה. כי כוהני השיעים
של טהראן הם אויבי ישראל לא
פחות — ואולי אף יותר — מאשר הם
אויבי השאה.
מן הרגע הראשון שישראל פתחה בפעולה
כלשהי בפרס — בימי הבריחה ההמונית
של יהודי עיראק, שחלק מהים עברו דרך
איראן — קשרה את גורלה. עם החצר המלכותית.
כמה שליחים אף הצליחו לקשור
קשרים הדוקים ומעשיים ביותר עם כמה
מבני משפחתו של השאה — בעיקר עם
אחותו, הנסיכה אשרף.
הודות לקשרים אלה יכלו להשיג —
כפי שגורמים רבים אחרים יכלו להשיג —
כמעט כל דבר שביקשו. אלא שקשרים אלה
היו כרוכים בסכנה חמורה. כי הזדהותה של
ישראל עם אותו חוג מסויים של אנשי־החצר
הדביקה לה חג של ידידת הריאקציה
המושחתת. נוצר מצב, שבאותה מידה בה
יכלה ישראל ליהנות מעזרתם של בעלי״
השררה הנוכחיים, הלכה והעמיקה התהום
בינה לבין החזית הלאומית — אותה חזית,
שאפילו השאה עצמו יודע כי היא הכוח
העולה של המחר.
על כן החלה מערכה סמויה אך חריפה
מאד, לרכישת השפעה וידידים בחוגים המתקדמים.
כאן התנגשו המאמצים הישראליים
בהשפעה העצומה שיש למצרים בחוגים
אלה. אולם בעוד שישראל לא יכלה לעשות
דבר נגד ההשפעה הערבית אצל חוגי־הדת,
החליטה ללחום בהשפעה המצרית אצל האינטליגנציה
והבורגנות.
היא ניגנה על אותם מיתרים של השאה:
שפעולתה באיראן באה רק לשם קידמה
ופיתוח, שבסופו של דבר יקדמו את מצב
האיכר והפועל. מבלי שתוכל לסתור את
טענות השמאליים, כי היא גרורת המערב,
החליטה לשים דגש אל החלק החברתי ש־בפעולותיה.
נציגי
ישראל החלו מזמינים ארצה קבוצות
גדולות והולכות של סטודנטים, עובדים
ואנשי״רוח. בכמה מוסדות ישראליים
נוהלו קורסים מקצועיים שלמים בפרסית,
עבור הצעירים מאיראן, הוזמנו שופטים ומנהיגים
פוליטיים, בעלי־דרגות גבוהות במנגנון
הממשלתי ופעילי האופוזיציה.
כאשר שבו אלה לארצם, הפכו כמעט כולם
לידידים גלויים של ישראל, הפיצו בחוגים
שונים דעה חיובית עליה. אולם הם
עדיין כוח קטן מאד, שאין להשוותו עם
כוחם של המצרים בקרב אותם חוגים.
השאלה ששאלה ירושלים את עצמה השבוע
היתה: באיזה מידה תעמוד לה השפעה זו,
אם יבוא היום וגם השמאל יפתח במערכה
נגד השאה?

וערה הזוהר, שהננו

מח 3

ך * ידיעהנפלה בחוגי החברה התל־
| | אביבית הגבוהה כרעם ביום בהיר. היא
עוררה סערה: קאטיי מטמור, אשתו הבלונדית
של הטופר יורם מטימוד, מישהיתה
לפני נשואיה נערת הזוהר מספר אחד של
תל־אביב ושהפכה בשנים האחרונות לאישיות
בעלת שם בזכות עצמה כמתכננת
אופנה וכבעלת עסק, עזבה את הארץ.
עובדה זו בלבד עדיין אין בה כדי להסעיר
את הרוחות. אלא שמזה מספר חדשים
היה ידוע שקאטי מטמור נמצאת
במצב כספי חמור מאוד, שאין ביכולתה
לפרוע את חובותיה המסתכמים בסכומים
של רבבות לירות ושהיא שקועה עד צח־אר
בהליכים משפטיים שונים עם עשרות נושים,
מהם ידידיה הטובים ביותר שהסתבכו אף
הם בצורה קיצונית בשל ידידותם לצעירה
דקת הגו, החייכנית והלבבית.
יתכן שאף שילוב שתי עובדות אלה עדיין

אופנה בבית הספר הגבוה לציור ותכנון

הנמצא בכיכר מלכי־ישראל, כשלפתע הופיע

בעלה של קאטי, יורם מטמור. הוא נכנס
לכתה והודיע שמי מהתלמידות שלא מסרה
את שיעוריה לקאטי מתבקשת לעשות זאת
מיה כיון שקאטי יוצאת להבראה ולא
תוכל להמשיך להורות. לתלמידות, שידעו
כי קאטי נמצאת בחדשי הריונה האחרונים
היה זה רק טבעי. אולם לבעלי בית־הספר,
להם לא הודיעה קאטי על כוונותיה באה
הידיעה בפי התלמידות כהלם. תוך זמן
קצר פשטה הידיעה בין נושיה הרבים של
קאטי. כמה מהם ׳מיהרו לדירתה השכורה
בת ארבעה וחצי החדרים הנמצאת ברחוב
בלוך. הבי־ת היה מלא עוזרות, תיפרות ועובדות׳
אחרות, שעבדו שם מאז העבירה
קאטי את קולקצית הבגדים שתיכננה מחנו־תה
לדירתה הפרטית. הם המשיכו לעבוד
כרגיל מבלי לדעת שאותה שעה לא היתה
כבר הבוסית שלהם בארץ.
הבעל, יורם מטמור, נעלם אף הוא. התברר
שהוא נסע לדירת אמו, רופאת השיניים
רות שטרנהיים בחיפה. רק בסוף השבוע
הואיל יורם להתקשר עם כמה מידידיו להם
בישר כי קאטי עזבה את הארץ אחרי שהחליטה
ללדת ליד אמה, שהיגרה לארצות-
הברית. יורם עצמו הודיע כי בכוונתו להצטרף
אל קאטי כעבור מספר חדשים.

זריקה מתחרות מלכת־היופי
לה שלא היו מעורבים בפרשה ב־

אופן ישיר ושהכירו את הזוג מטמור
מקרוב, לא יכלו שלא להשתומם כיצד

התדרדר הזוג, שהיה מקובל וחביב בחוגי
הבוהימה והחברה הגבוהה גם יחד׳ לדרגה
כזו, שבה צריכה היתד, קאטי להמלט מפני
נושיה כמו ארנבת מפני הציידים. מאחורי
סיפור ההתדרדרות הסתתרה טרגדיה אישית
עגומה מאוד, שלוליא סחפה לתוכה גם
אנשים אחרים, איימה לשבור א־תם מבחינה
כלכלית ומוסרית, אפשר היה רק להצטער
עליה.
כי הפרשה האחרונה היתד, רק השלב
האחרון בדרך רצופת היסורים של נערה
מקסימה, נבונה, מוכשרת, וילדותית בנשמתה.
קאטי מטמור נולדה בטראנסילבאניד,
כקאטי רודר, בתה של אם, שלפני נשואיה
היתד, נוצריה. את שנות ילדותה בילתה
תחת הכיבוש הנאצי בביתם של גרמנים
נוצרים שסיכנו את עצמם למרות שידעו
שאביה של הנערה היהודיה כלוא. במחנה
ריכוז. אביה של קאטי נרצח על־ידי הגרמנים
במחנה מטר,אוזן, אמה, תופרת אופנה
ברמה גבוהה נישאה בשנית ליהודי,
מלחין במקצועו.
בארץ למדה קאטי בבית־הספר של המיסיון,
כשהוריה משקיעים בבתם היחידה
את כל המאמצים כדי להפכה לנערה משכילי;
ובעלת גינוני אצילות. בגיל 17 היא נשלחה
לפאריס. אמה, שהיתר, אז בעלת סלון
האופנה גבי, רצתה שבתה תמשיך את המסורת
המשפחתית: קאטי התקבלה לבית
האופנה של מלך האופנה הצרפתי דיור.
כשחזרה לארץ הפכה מיד לנערת הזוהר
מספר אחד של תל־אביב. הציירת ודוגמנית

בהריון

קאטי מטנוור בחנות האופנה
שלה, כשמאחוריה
השמלות שתיכננה. שעה שנעלמה השבוע
במפתיע, היתה קאטי בחודש השביעי להריונה.
האופנה היפהפיה, שהתלבשה בהידור בלתי
רגיל, היתד, נקודת מוקד בכל המאורעות
החברתיים של אותם הימים.
ואז התחוללה טרגדיה אישית נוספת.
קאטי הציעה אתי מועמדותה לתחרות מלכת־היופי
. 1958 היא היתד, אחת המועמדות הסופיות
להן נשקפו הסיכויים הטובים ביותר
לבחירה. היא בלטה לא רק ביופיה, אלא
גם ביד־עת שפות (עברית, אנגלית, צרפתית,
גרמנית והונגרית) שלה ובהתנהגות׳ אירו־

ננאית ואהובת החברה(בתמונה: עם ריקה,ויוחנן זראי) נעלמה והשאירה חובות גדולים

!11׳ א ת המטמור

פאית שמרנית. עד אז כבר הספיקה קאטי
לד,בחר כמלכת היופי של נשף הסטודנטים
ונשף הדיפלומאטים שנערך לטיבת מד״א.
אלא שעשרה ימים לפני התחרות קיבלה
קאטי הודעה כי היא נפסלה כמועמדת.
התברר כי אחת ד,תופרות בעיר, מתחרתה
של אמה, שלחה למארגני התחרות ידיעה
כי אמד, של קאטי היא נוצריה, ומארגני
התחרות חששו להסתכן בגל של מחאות
לאומניות במקרה שנוצריה תבחר כמלכת־היופי.
קאטי
טרם הספיקה להתאושש ממהלומה
זו, וכעבור שלושה חדשים כבר ניצבה
במרכזה של סערה אחרת שאירעה סביב
נשואיה לסופר־מחזאי יורם מטמור.

בטלן וחסר פרוטה

תונה הרומאנטית

יורם וקאטי מטמור בטקס נשו
איהם לפני נ־ 5שנים. קאטי בר־ת־הוריח
כדי להינשא לסופר, שהוריה התנגדו לו כחתן לבתם היפהפיה.

הצגת האחווה

יורם וקאטי מטמור מחייכים במועדון
החמאם בתקופה בה עמדו להיפרד זה
מזו. למרות הכל החליטו להתגבר על החיכוכים ולהמשיך בחיים משותפים.

יא הי ת ה אז בת . 19 יום אחד
1 1הופיעה בפני הוריה, הצהירה בפניהם
החלטית :״אני מתחתנת!״ ״עם מי?״ שאלו
ההורים הנדהמים שידעו כי קאטי מוצפת
מחזרים, מבוקשת על־ידי טובי רודקי ה־עיר
.״עם יורם מטמור!״ חייכה קאט־.
כתוצאה מכך התפתח ריב משפחתי סוער
שבסיומו נטלה קאטי את חפציה, עזבה את
הבית ועברה לדירת ידידיה, יוחנן וריקה
זראי. לא רק ההורים נדהמה מהחלטתה של
קאטי אלא גם כל מרכזי הרכילות של תל־אביב.
כי יורם היה מחזאי וסופר בלתי
ידוע, שהתגורר בצריף והיה חסר פרוטה.
״הוא יושב כל היום ככסית ושותק,״ אמרו

היא טענה: הצעות רומנטיות ומנוח
השותף: השמיץ והראה תמונות־עיוום
(המשך סענזוד )13
עליו ידידיה.
ואמנם, לגבי יפהפיה זוהרת כקאטי, שהיתר,
רגילה לרמת־חיים גבוהה, ושבנקל
היתד, יכולה למצוא בעל מכל סוג שתעלה
בדעתה, ויהיה זה בעל ממרום סולם העדיפויות
לגבי נערה ישראלית, כמו מיליונר
או דיפלומאט.
״הוא בטלן, חסר פרוטה, ואינו יפה,״
אמרו לה ידידיה .״כן,״ השיבה קאטי ,״אבל
אני אוהבת אותו.״
התוצאה היתד, שכעבור מספר חדשים
נאלצו הוריה של קאסי להסכים בעל כורחם
לנשואיה עם יורם. כאן צצו צרות נוספות.
כיון שהרב שגייר בשעתו את אמה היה
רב רפורמי ובעיני הרבנות הישראלית נחשבה
עדיין קאטי לנוצריה. אולם לבסוף נערכה
החתונה בהשתתפות כל הבוהימה התל־אבי־בית.
יורם וקאטי נכנסו לחדר משפחה בדירה
שכורה בשיכון הקצינים בתל־אביב,
כשהם מאמצים להם חתול. אלא שכבר אז
לא הסתירה קאטי את תכניותיה לעתיד:
״להביא הרבה מטמורים קטנים!״

שוב בשדות זרים
** ספר חודשים היו צריכים לחלוף
)1כדי שהנערה החולמנית בת ה־ 19 תוכל
להתפכח ולהגיע למסקנה כי אהבה היא
דבר חשוב לכל הדעות, אלא שמאהבה בלבד
אי־אפשר לחיות.
יורם, למרות היותו סופר מוכשר, לא
יכול היה לפרנס משפחה בעבודתו בלבד.
קאטי החלה לעבוד כעיתונאית בעיתון ה־

זאת לא היתד, לה הערכה מציאותית של
הוצאות הייצור שלה. היא הפסידה על כל
שמלה שמכרה בסביבות עשר ל״י. ככל שמכרה
יותר, כן הפסידה יותר. וכשראתה
כי אין העסק מכניס את הסכומים שקיוותה
להם, יצאה לעבוד שוב בחוץ, עבור אחרים׳
דבר שפגע בצורה חמורה בחנותה.
היא היתד, נאלצת לחסלה.
אולם לא אשר, כמו קאטי תתייאש. היא
נטלה הלוואות ממקורות שונים, חקקם בריבית
קצוצה, פתחה באותו בנין עצמו
חנות חדשה, ניגשה ביתר תנופה ומרץ
לביסוס העסק החדש.

שותף ב?תי צפוי

*** ום חזר כל הסיפור מן ההתחלה. ה־ל
רעיונות של קאטי לדגמי השמלות היו
מוצלחים למדי. הביצוע היה גרוע. לקוחות
היו מחזירות את השמלות, תובעות את כספן
בחזרה. קאטי שוב לא הצליחה לערוך
תחשיבים נכונים של מוצריה. מלבד זאת,
כדי לרכוש לקוחות, נהגה לתת למספר
הבלתי סופי של ידידותיה שמלות במחירי-
הנחה, מתחת למחיר הקרן.
אז החלו בעלי החובות להופיע ולדרוש
את כספם. קאטי, שלא היה לה במה לשלם,
היתה נחבאת בחנות, כשבעלה הסופר
עומד בפתח ודוחה את הנושים בלך
ושוב. כל אותו זמן המשיך הזוג לחיות
ברמת־חיים גבוהה. הם התגוררו בדירות
שכורות יקרות, העסיקו בביתם עוזרת ומטפלת
לבן, דני, שנולד לפני שלוש שנים
וחצי. תוך תקופה קצרה התנפחו החובות

עליזה, זוהרת, בעלת חוש הומור ומוקפת מחזרים,
0 *1 111
כזאת היתה קאטי רודר לפני נשואיה. היא נראית

בתמונה שצולמה בנשף בהיכל התרבות עם ידידה העתונאי יוסף (״מומי״) לפיד.
רק אחרי שהשותפות החלד, לפעול, גילתה
קאטי לפינקלשטיין כי יש לה חובות
נוספים והוא הילודה לה באופן פרטי 12
וחצי אלף ל״י. אך זה עוד לא היד, הכל.
כדי לחסל חובות ישנים נוספים היה על
קאטי לקחת הלוואות חדשות. היא הצליחה
לקבל אותם בבאנקים שונים, גייסה את
ידידיה הטובים ביותר שישמשו לה כערבים.
בכמה מיקרים, נטלה י כמה הלוואות
מאותו באנק עצמו, כשהיא חותמת בתור
ערבה והידידים הם הלווים.
אפילו העוזרת התימניה שר,ועסקה בביתה
גויסה למטרה זו. הזוג מטמור שיכנע
אותה כי במקום להפקיד את חסכונותיה
בבאנק, מוטב שתיתן אותם להם, והם
ישלמו לה ריבית גבוהה. לכאורה לא נועד
הכסף עבורם, אלא עבור התופרת בחנותם,
איטקה כ״ץ. העוזרת המסורה הילודתה להם
2000ל״י, עליהן היתר, צריכה לקבל ריבית
חודשית של 40ל״י. במשך שלושה
חודשים קיבלה העוזרת את מה שהובטח.
אחר־כך שוב לא היו כספים. העוזרת התפטרה,
דרשה את כספה בחזרה. אחרי ריצות
מרובות הצליחה לקבל את חצי כספה,
בשני תשלומים.

תמוגות עירום בזי ראש

91 \ 1 ! 1 1 1 ¥111ך 7| 1 1שצולמה דקה אחת לפני שקאטי עלתה בלוד על המטוס
1111 11 1 1\ 1111 1 1 1 1שלקח אותה ואת בנה לניו־יורק. קאטי (במרכז) נראית
ליד בעלה יורם, שליווה אותה, כשבידה נרתיק המטע, הדרכון וכרטיס הטיסה לארה״ב.
הונגרי אוי־קלט ועיתונים אחרים וגם כדוגמנית.
אולם
חיים מעין אלה של דאגה מתמדת
לכלכלת הבית, של הסתפקות במועט וויתור
על רמת־החיים הגבוהה לה הורגלה בבית,
של צבירת פרוטה לפרוטה כדי להתקדם,
לא היו עבור קאטי. היא היתה גדושת מרץ,
שטופת רעיונות, חרוצה במידה בלתי רגילה•
תכונות אלה החליטה לנצל, בסיועו של
בעלה, כדי לעשות עסקים ולהתבסס מהר.
העסק הראשון היה פתיחת חנות אופנה
— בפאסאג׳ הגדול בדיזנגוף־פינת־פרישמן
— שנשאה את שמה. קאטי, שזכתה בהערצה
עיוורת מצד בעלה, היתה בטוחה שהיא גאון
בשטח האופנה. היא היתד, משוכנעת שהחנות
תכניס לה מיד כ־ 3000 לירות *1חודש.
ואומנם, ההתעניינות שעוררה פתיחת חנותה
בחוגי נשי החברה התל־אביבית, יכלה
להצדיק חישוב מעין זה. אלא שקאטי לא
היתד, עדיין מסוגלת לנהל חנות אופנה.
היא העסיקה תופרות גרועות, כשלה עצמה
יש רק מושג קלוש ביותר בהפיכת רעיונות
הדגמים שציירה לשמלות של ממש. מלבד

והגיעו לממדים של כעשרים אלף ל״י, סכום
לא גדול לגבי עסק הנמצא בצעדיו הראשונים׳
אך סכום בלתי מבוטל לגמרי לעסק
שאין בו רווחים והמנוהל בצורה בלתי-
מיקצועית.
אז הופיעה הישועה כאילו משמיים. יום
אחד נכנס לחנות סוחר יהלומים תל-אביבי
בשם שמואל פינקלשטיין־סלע, שבא לקנות
שמלה לאשתו. קאטי מצאה חן בעיניו. בו
במקום שאל אם אינה מחפשת שותף לחנות.
קאטי קפצה על המציאה, מבלי לתהות
על קנקנו של האיש. היא לא הסתירה
ממנו כי מצבה של החנות בכי רע וכי
רובצים עליה חובות עצומים. אלא שבגאוו־תה
לא אזרה די אומץ כדי לגלות לפינקל-
שטיין מה הוא הסכום המדוייק של חובותיה.
שוב
החליטה קאטי להתחיל הכל מחדש,
ביתר מרץ וביתר שאפתנות. פינקלשטיין
השקיע בחנות 7500ל״י לכיסוי החובות,
סיכם עם קאטי שהוא ינהל את הצד ה־פינאנסי
והמיסחרי ושכל אחד מהם יקבל
משכורת חודשית בסך 600ל״י.

ף 0השותפות החדשה לא הצדיקה את
התקוות המרובות שקאטי תלתה בה.
התברר שלפינקלשטיין היו מטרות אחרות,
מלבד ניהול עסקים משותפים עם קאטי.
קאטי, שכדי לכסות על גרעונות שעדיין
נותרו לה, ביקשה למשוך מהשותפות משכורת
לכמה חודשים מראש, נאלצה להיות
נחמדה אל השותף החדש.
הוא הפך לבן־לווייתה הקבוע. ימכונית
הדופין שלו היו השניים נוסעים לימים
שלמים לבתי־חרושת לחוטים ואריגים על־מנת
להזמין בדים לדגמים של קאטי. כשהיו
נוסעים לבית־החרושת לטכסטיל של
מולר בנר,ריר״ היו מבלים את הלילה באכזיב.
שמואל פינקלשטיין כסוף השיער, שיכול
להיות אביה של קאטי, הפך גם בן־
בית בדירת הזוג מטמור.
אותה תקופה פרץ משבר בחיי הנשואים
של יורם וקאטי. הם עמדו על סף הפירוד.
קאטי נטלה את בנה ונסעה לידיד המשפחה
שנפש אותה עת במטולה. המחלוקת
בין בני הזוג התגלתה בפומבי בריב קולני
שפרץ באחד מבתי הקפה ברחוב דיזנגוף.
קאטי דיברה אז על אפשרות של פירוד,
אלא שבסופו של דבר התגברה אהבתה ליורם,
והיא חזרה אליו .״לא הייתי סולחת
לעצמי,״ אמרה אז בצורת הדיבור המיוחדת
לה ,״אם היתד, הצגת־בכורה של מחזה של
יורם, והוא היה לוקח להצגה מישהי
אחרת,״
זמן קצר אחר־כך פרצו מריבות בינה
לבין שותפה שמואל פינקלשטיין, שבסופם
תבעה קאטי את פירוק השותפות. מעט מן
קאטי בתצהיר
הרקע שהביא לכך, גילתה
שהגישה לנית־המשפט בתבעה את הפירוק.
הצהירה היא בין השאר :״מר פינקלשטיין
גילה כלפי נטיות רומאנטיות והציע לי
נשואין למרות שהוא נשוי ואני אשד, נשו

השבתי את פניו ריקם והוא התנקם
בי על־ידי כך שד,יכה אותי בנוכחות עובדות
ולקוחות והתנהג כלפי בגסות, דבר
שמונע ממני מבחינה נפשית להיות עמו
יחד בתוך העסק בכל פעם שב״קר
אצלי ידיד קיבל מר פינקלשטיין התקפות־טירוף
וכשנודע למר פינקלשטיין שאני בהריון,
הגיעו יחסיו איתי לידי משבר. הוא
נהג לצעוק עלי בקולי קולות בתוך הע
ס ק ...הוא משמיץ אותי ומראה תמונות
עירום של איזו אשד. עם ראש חתוך וטוען
שאלה תמונותי וכן הוא משמיץ את שמי
ומפרסם כי אני מחוסרת כישרון בתור
מתכננת אופנה.״
כן האשימה קאטי את פינקלשטיין בכך
שהציג את עצמו בפניה כסוחר הבקי ב־שוזקי
המדינה, אירגון ובעל קשרים, דבר
שהתברר אחר־כך, לטענתה, ככוזב. אשמה
נוספת: הוא הוציא מהחנות שמלות חינם
עבור אשתו ועבור אשה אחרת. האשה האחרת
לה נועדו המתנות, היתד, הדוגמנית
הבריטית אדומת השיער קארול ד,יינם, שביקרה
בשעתה בארץ.
פינקלשטיין עצמו נהג אותה תקופה להסתובב
כשבכיסו נמצאת באופן׳ מתמיד
חבילת תמונות עירום, אותן הציג כתמונות
העירום של שותפתו.

מסיבות כתרופה לדפרסיה

*<4.דכד הצרות עם השותף בעל ה־נטיות
הרומאנטיות המופרדות, באו על
קאטי צרות גם בזירה אחרת. היא היתה
אז, כביכול, בעלת בית־ספר גבוה לציור
ותיכנון אופנה, שנקרא על שמה. למעשה
היה בית־הספר שייך למישהו אחר, שהעסיק
אותה בתור מורה במשכורת של 350
ל״י נטו לחודש, תמורת 8שעות הוראה
בשבוע.
שמה של קאטי היה קוסם למדי כדי למשוך
עשרות תלמידות, ששילמו כסף טוב
עבור הלימודים. אולם כעבור זמן קצר התאכזבו
התלמידות מקאטי. היא לא היתה
מתייחסת לשיעורים ברצינות, סיפרה בהם
בדיחות ואגדות. תכופות היה בעלה בא
באמצע השיעור ונוטל אותה להצגה. הדברים
הגיעו עד לידי כך שהתלמידות הכריזו
מרד וסרבו ללמוד אצל קאטי. מאחר שאי־אפשר
היה לפטר את המורה שעל שמה
נקרא בית־הספר, הוסכם שהיא תורה רק
שעתיים בשבוע תמורת משכורת חודשית
של 200ל״י.
כאן באה נקודת המיפנה הקריטית שהחלה
לגלגל את הדברים בקצב מטורף,
אשר ילדה מבוגרת כמו קאטי, אם לילד
והרה ללדת, לא יכלה לעמוד בו. הבירורים
עם השותף נכנסו למבוי סתום.
לקאטי לא היו כספים להחזיר לו תמורת
השקעתו. החנות לא הכניסה עוד כסף,
ותוך כדי כך היה עליה לפרוע מדי חודש
סכומים של אלפי לירות. כשקאטי לא
שילמה, החלו להפעיל נגדה את בתי־המשפט
ופקידי ההוצאה־לפועל. מאחר של־קאטי
לא היה כל רכוש, וליורם יא היתה
כל משכורת, פנו הנושים אל הערבים ש־

ן חתמו על שטרותיה. אלה, שערבו לקאטי
בתום לב, מצאו את עצמם במצב של
יאוש.
ידידה אחת, שערבה לקאטי על סכום של
כ־ 6000ל״י, מצאה את משכורתה מעוקלת.
לאחרים עיקלו רהיטים או חייבו לשלם
במזומן את דמי הערבות בפקודת בית־המשפט.
לרוע המזל היו הידידים־הערבים
שכירים החיים על משכורתם. אלה, בצרתם,
פנו אל יורם וקאטי בזעקות עזרה.
אלא שלא היה ביכולת הזוג מטמור להושיע.
כסף לא היה להם. הם נדחפו למצב
בו נאלצו לשקר, לדחות את נושיהם ולהימלט
מפניהם.
בתוך כל זה המשיכו לנהל את אורח
חייהם הרגיל. בין השאר ערכו אף מסיבות
בדירתם. כשידידיהם תמהו על כף, הסבירו:
״אנו מוכרחים לעשות זאת. קאטי נמצאת
בדפרסיה.״ ידיד משפחה אחד, שבא לתבוע
מהזוג סכום של אלפיים לירות שניתן כהלוואה,
מצא אותם יושבים ואוכלים ארטי־שוקים.

יתכן שלנו יעקלו את המשכורות
והם ימשיכו להוציא כספים בצורה זאת,״
טענו הידידים ,״יורם הוא אומנם סופר,
אבל במצב כזה אין לו ברירה — עליו
ללכת לעבוד!״

״זה נורא לא נעים״
ן* שוב, כשהדברים הגיעו עד לנקודת
| משבר, בא הגואל מכיוון בלתי צפוי.
הפעם היה זה עורך־הדין החיפאי יהודה
בן־יהודה, שלפני שנים מספר נשא לאשר,
בתו של מיליונר אמריקאי, זכה בירושה
גדולה. בן־יהודה השקיע כספים בעסקים
שונים, בין השאר בבניין מלונות. קאטי
הצליחה לעניין אותו להיכנס עימד, לשותפות
לעסקי אופנה. הם תיכננו פתיחת שרשרת
חנויות ביגוד בכל רחבי הארץ. בשלב
ראשון היה בן־יהודה צריך לקנות את חלקו י
של שמואל פינקלשטיין בשותפות עם קאטי
ולפתוח מחדש את חנותה שנסגרה. על סמך
ההסכם עימו, הגיעה קאטי לפשרה עם
שותפה, התחייבה להחזיר לו את הכספים
שלוותה ממנו. בן־יהודה אף הבטיח לעזור
לקאטי לחסל את כל חובותיה האחרים.
אולם, כפי שהסתבר, לבן־יהודה יא היה
מקור כספים בלתי־אכזב. חמו המיליונר,
השאיר לו את כספו מופקד בידי נאמנים
בארצוודהברית. בן־יהודה היה צריך לשכנעם,
שכדאי להשקיע כספים בעסקי האופנה
עם קאטי, יצא לארצות־הברית. הוא
מינה נציגה אישית, דליה מיכאלי, בידיה
הפקיד שטרות בסך 11 אלף ל״י לניהול
החנות של קאטי.
הנושים לא היו מוכנים להמתין עד שבך
יהודה יחזור. הידידים הערבים, שנשארו
מעוקלי משכורת, גם הם לא יכלו לחכות.
קאטי מצאה את עצמה לחוצה אל הקיר•

לא היה הדבר איכפת,״ הסביר יורם
מטמור ,״אבל קאטי בסופו של. דבר היא
אשה, ואשה בהריון. היא הגיעה למצב של
התמוטטות עצבים״.
וכך, בהסתר, מבלי שאיש ידע על כך,
עזבה קאטי מטמור את הארץ בדרכה אל
אמה בניו־יורק. האם, שעזבה את הארץ
במצב דומה, אחרי שהשאירה כאן חובות׳
היא כיום בעלת הכנסה מוצהרת של אלף
דולאר לחודש. היא הסכימה לשלוח לקאטי
את דמי הטיסה, כדי שזו תבוא אליה לפתוח
עימד, יחד עסק בניו־יורק. כי האם
מדברת הונגרית בלבד, שפה שהיא פחות
שימושית בניו־יורק מאשר בתל־אביב.
״אין זה נכון שקאטי ברחה,״ אמר בעלה
שנשאר בארץ .״אנו משלמים את החובות
לאט־לאט, ונשלם אותם. יש לנו כ־ 10 אלפים
ל״י חובות פרטיים, ואלה הם החובות
שלוחצים ביותר. כל שאר החובות זה ענייני
ביזנס.
״ברור שזה נורא לא נעים שזה קרה
דווקא לידידים שלנו, אבל זו הסיבה העיקרית
שקאטי נקטה בצעד דראסטי. הדרך
היחידה להחזרת החובות היא שהיא תהיה
שם ותשלח את הכסף. זה יקח כמה חודשים.
לא הייתי מסכים לצעד זה לולא היתד,
קאטי בהריון. אם היד, עלי לבחור בין המאמרים
המופיעים עתה בעיתונים לבין זה
שקאטי תפיל, אני בוחר באפשרות הראשונה.
אני עצמי לא אעזוב את הארץ כל זמן
שקאטי חייבת כאן פרוטה אחת. אילו היה
בדעתי לעשות זאת, הייתי יכול כבר היום
לשבת בניו־יורק ולעזור ליגאל מוסינזון
בטיוח.״
למחזאי יורם מטמור היה זה המחזה הראשון
שלו ששבר את הקופות. לרוע המזל
היו הקופות שנשברו — קופותיהם
של ידידיו הטובים ביותר.
אנשים עיתונאי בנרתיק מצנח
ראש הממשלה דויד כן־גוריון היה
טרוד השבוע בעניין חשוב. זקן חדרתי פנה
אליו במכתב, ביקש לעוץ לו עם העמידה
על הראש אינה מזיקה לבריאות. ביג׳י
השיב לזקן במכתב ארוך ומפורט בו ציין
את כל המעלות שבעמידה על הראש. לעצתו,
אין תנוחה זו מזיקה לבריאות בכל
גיל, וזאת בתנאי שאין מחלות קודמות.
״אם היו לך מחלות קודמות, אל תבוא
בטענות שזה בגלל העמידה על הראש,״
כתב לזקן את עולה של הקואליציה
נאלצה לשאת שרת־החוץ גולדה מאיר
בביקורה האחרון בארצות־הברית. היא הוזמנה
על־ידי אירגון נשים של פועלי אגודת״
ישראל להשתתף בתצוגה של פיאות נוכריות.
גולדה ניסתה לדחות את ההזמנה בנימוס
בטענה שהפעילות המדינית תמנע ממנה
להשתתף בתצוגה החשובה. אולם נציגות
האירגון לא ויתרו .״מפלגתנו חברה
בקואליציה,״ טענו ,״ואנו דורשות את חלקנו
בשרת־החוץ בישיבת הממשלה,
שנערכה השבוע, הוטל על שריד,שיכון יד
סן־ אלמוגי להיות אחד משני השרים ש־מונו
על פיזור האוכלוסיה במדינה. העיר
על־כך שר־ד׳,משפטים דב יובן? לאלמוגי:
״עד עכשיו ידעתי שאתה מומחה לאירגון
הפגנות. אבל שאתה מומחה גם לפיזור, זה
חידוש בשבילי שר הסעד ד״ר יוסף
בו רג העלה השבוע זכרונות מתקופת
היותו סטודנט בגרמניה. בין השאר היה
עליו להיבחן בידיעת כתביו של אדולף
היטלר. כאשר הגיע למיבחן, סיפר בורג,
חמל עליו הפרופסור שלו ואמר לו :״אני
מניח שאתה בקי בכל כתבי הפירר. עכשיו
אני רוצה לדעת מה אתה יודע על רוסו״
זכרונות מאותה תקופה העלה גם
הפרופסור לחינוך, עקיבא ארנסט סימון.
באחת ההרצאות ששמע, הגדיר הפרופסור
שלו את המונח ״זוהמה״ באמרו:
״זהו כל חומר שלא במקומו, כדוגמת היהודים
בגרמניה.״ סימון שיסע אותו בקריאה
:״טבעת־זהב באשפה אינה זוהמה!״
ועזב את האולם כאשר הוצג כתבו
הצבאי של מעריב, אורי דן, בפניו של
פראנץ־־יוזף שטראום, סופר לשטראוס
כי בזמנו היה דן קצין צנחנים. שטראוס
מדד את דן מכף רגל ועד ראש וציין:
״אצלנו כל צנחן יכול לשאת אותך בנרתיק
המיצנח שלו בוועידת הקבלנים
שנערכה בנתניה, אמר הקבלן הירושלמי
זאב פרוסק :״אומרים שאנחנו מתעשרים
על־חשבון הציבור. איזו הכללה זו?
לפני שלושים שנה עבדתי בסולל־בונה עם
אחד שכיום הוא מנהל שם. יש לו עכשיו
דירה חדשה, רהיטים חדשים ואשד, חדשה.
אני הסתפקתי במה שיש לי סרופ־סור
ברוד קורצווייל נשא השבוע הר־צאר,
בבית־הילל בירושלים. כאשר התקרב
הזמן שהוקצה לו לסיומו, העיר אחד ממארגני
האספה את תשומת ליבו של הפרופסור
לכך. קורצוזייל נעץ באיש מבט
זועף וגער בו לעיני כל :״סמרטוט שכמוך,
בור, התנדף מכאן!״

זמרת יאנה
סיור עם תעסוקת מלאה
שרין, שכובדה קודם לכן בגלידה מקומית
ממחלבת שטראוס, השיבה מיד :״אני לווקא
אוהבת את שטראוס בינתיים הסתבר
כי אביה של שרין, מואייד איב־רהים
(ולא כפי שפורסם בטעות: עואד),
אינו רק פקיד העוסק בהערכת מיסיהם של
אזרחי חיפה. בשעות הפנאי שלו הוא גם
פייטן. לאחרונה אף הוציא לאור את קיבץ
שיריו בערבית, הנקרא בשם ממעמקים, בהם
מורגשת השפעת מוצאו הפרסי אילנה
רובינא דחתה הצעה קוסמת לסיבוב
הופעות כזמרת באירופה. לפני מספר
שבועות הציע לה ישראלי, שהוא בעל
מועדון־לילד, בגרמניה, לערוך לה סיבוב
כזה. כאשר שמעה אילנה כי בין השאר
יהיה עליה להופיע גם בגרמניה, דחתה את
ההצעה הצייר הצעיר דויד שריר,
המצייר את התפאורות להצגת ברכט במלחמת
העולם השניה, שתועלה בקרוב באהל,
בילה לאחרונה את עיתותיו בעיסוק מדכדך
למדי. הוא ישב ימים אחדים בבית יד־ושם,
בדק מיסמכים ותצלומים שונים כדי
ללמוד לפרטי פרטיהם את מדי־הקרב הנאציים,
אותם עליו לתכנן עבור ההצגה.
תוך כדי מחקר נודע לו כי ישנו בארץ
אדם מסויים, שביקר בנעוריו באקדמיה צבאית
נאצית. הוא קפץ על המציאה, גילה
את האיש, סחט ממנו את כל הפרטים הדרושים
לו לעבודתו השחקן ע מו ם
מוקדי, שיחד עם אשתו פני, יסד תיאט
רון
נוער בשם שחרית, וביים את תוכניתו
הראשונה חיוך רציני, נאלץ, עקב כך, לבלות
לילה בתוך טנדר עמוס אביזרי במה. עמוס,
שהופיע אותו ערב עם התיאטרון הקאמרי
בירושלים, חזר לביתו, גילה כי הטנדר, בו
היו כל תפאורות תיאטרונו החדש, עומד
פתוח ליד ביתו. הוא חמל על הנהג, שהוא
שכנו, ובמקום להעירו, טיפס על המכונית
ונשאר ללון בה עד אור הבוקר
הבמאי הישראלי היי קיילום, השוהה
עתה בארצות־הברית, קיבל הצעה לביים
מחזה ישראלי באוף ברודביי ע ד ישראלית,
שלא תחזור במהרה, היא הקוסמטיקאית
עליזה עולש, הלומדת עתה איפור
ועובדת באולפני ההסרטה של חברת אן.־
בי.סי. בניו־יורק. היא הפכה עתה למאפרת
האישית של הכוכב הידוע הנרי פונדה
אורחת פתע בישראל היא הזמרת
הבריטית יאנהגא רד, שהגיעה ארצה על
סיפון האוניה ירושלים, שחזרה מסיור בנמלי
הים השחור. יאנה זכתה בפירסומת
המכתירה אותה כמי שנבחרה לאחת משש
הנשים היפות בעולם. אולם מסתבר שלא
היתד, זו בחירה רישמית. הצייר האיטלקי
המפורסם א נ גו ני, שהוזמן לבריטניה כדי
לצייר את המלכה אליזבס, נשאל על־ידי
עיתונאים מי לדעתו הן שש הנשים היפות
בעולם, והוא שהכליל ברשימה גם את שמה
של יאנה. בינתיים זוכה יאנה בישראל לתעסוקה
מלאה. ביום אחד בלבד היו לה
3הקלטות־רדיו, והופעות במועדוני־הלילה
עומר־כיאס וצברה מנהל הסופרכל,
נתןפ לג, החליט לערוך שבוע מכירות
מיוחד לגימנזיסטיות, שיכלול גם תצוגות
אופנה מיוחדות עבורן. מה שהניע אותו
לכך היה זיכרון נעורים מהתקופה בה יצא
עם גימנזיסטית, שקיבלה חבילת־בגדים מ־ארצות־הברית,
וכשבאה בשמלה אמריקאית
לגימנסיה, הוחרמה על־ידי חברותיה. כדי
למנוע מנערות גימנסיה אחרות חרם דומה,
החליט פלג ליצור להן אופנה מיוחדת.

פסוקי הש 2
• סגן שר הכטחון, שמעון פרס,
על ביקורו של פראנץ־יוזף שטראוס :״מספר
הידידים שלנו הולך וגדל. אולם הידידות
— הולכת ופוחתת.״
• הגברת שטראוס, רעייתו של
פראנץ־יוזף, על הפגנות המחאה שנערכו
נגד בואו של בעלה :״סיפרו לי שהיו מפגינים
שבקושי היה בהם כדי למלא חצי
אולם קולנוע רגיל! אילו היתה כל תל־אביב
יוצאת להפגין נגדנו, זאת הייתי
מבינה.״
• הפיזמונאי דירי מנופי, על
משה דיין :״לא נזכיר גנראל רב כבוד ותהילה
/שהראה כישרון מנהיגות ובקיאות
/והורד (תוך כדי שנת תקציב רגילה)
/לדרגה של שר־צחקלאות.״

תמונת השבוע

דילח ב טנדר פתוח
יוסף (״בומבה״) צור, אחד המפיקים
של הסרט הישראלי אשת הגיבור, נפל השבוע
בפח שכרה לעצמו. היה זה אחרי
שהוחלט לערוך מחדש את צילומי שריפת
הענק המופיעה בסרט, שלא הצליחו ביותר
כשנערכו בעמק הירדן. הפעם אורגנה השריפה
הגדולה ליד כביש תל־ברוך. בומבה
הזעיק את המשטרה כדי לפזר את המוני
הסקרנים שהתקהלו ליד הכביש לחזות בדליקה
ובר,סרטה. כאשר באה המשטרה, לא
מיהרו השוטרים כל כך לפזר את הצופים
הסקרנים כשם שמיהרו לרשום לבומבה
דו״ח על שביים שריפה מבלי לקבל רשות
מוקדמת על־כך מהמשטרה לרגל יציאתם
של מפיקת הסרטים מרגוט קלאוז־נר
והשחקנית בתיה לגצט לפסטיבאל
הסרטים במוסקבה, נערכה השבוע מסיבה
חגיגית. באותה מסיבה נראתה בתיה כשהיא
משוחחת עם הנספח התרבותי בשגרירות
הסובייטית בשפה הרוסית. התברר
כי לרגל נסיעתה למדה בתיה במיוחד את
השפה, רכשה אוצר בן 500 מילים. אולם
הנספח התפעל בעיקר ממיבטאה .״זאת לא
חוכמה,״ הודתה בתיה ,״את המיבטא רכשתי
עוד כשלמדתי בסטודיו של הבימה״
במסיבה שנערכה השבוע בנהריה לנערות
שזכו בתארים שונים בטכס בחירת
מלכת היופי, נשאלה בין השאר נערת ישראל
שרץ איכרהיס לדעתה על שטראוס,

מוות כמבונית־הספורט: קציר־הדמים של התנגשות כרמת־אכיב, ליד
תל־אכיב. מבונית־ספורט בריטית נמוכה התנגשה במשאית־ענק מדגם
מק־דיזל. בתמונה נראה נהג מכונית הספורט, אבי ברדרמן, במצב של
חוסר־הכרה מאחורי ההגה, כעוד הנוף פטרובר ( )42 שובב משמאל,
דקות מעטות לפני שנפח את נשמתו. משמאל מדרגות הקבינה וטאנק
הדלק של המשאית הגדולה. מימין ניראים שיכרי מכונית־הספורט.

כמה עצות לק>>ץ
מאת

הלנה רובינ שטיין
הלנה רובינשטיין, אשר הקדישה את חייה ללימוד
הבעיות של טיפוח העור והיופי, מגישה בזה לנשי
ישראל מספר עצות מיוחדות לטיפול בעור בחודשי
הקייץ.
בקיץ מאבד עורך הרבה מלחותו, ואת חייבת
להרוות את צמאונו. כאגלי טל המרעננים פרח צמא,
כן ירווה ^ 06ת!ז 31 את עורך בלחות מזינה. כמה
טיפות על צווארך ועל פניך, ערב ובוקר, ישמשו משקה
של חן ונעורים לעורך, ירעננו אותו ויתנו לך הרגשת
נעורים.

קן ל!ן ע סרטים הומור ס כי ת־ ק כ רו ח
האמת במערומיה (מקסים, תל־אביב;
בריטניה) הוא שמו של שערוריתון בריטי,
כדוגמת הקונפידנשל ההוליבודי, אלא בהבדל
קטן אחד: הוא אינו נמכר לקהל. כל
גליון שלו מודפס בטופס אחד בלבד המוצג
אך ורק בפני האישיות שעלילותיה משמשות
נושא לסיפורי אותו עתון. לג׳נטלמן
הבריטי, המתגורר בסירה על התמזה והעורך
את אותו עתון, זה צריך להיות עסק
משתלם מאוד: הוא דורש תמורת אי הדפסת
הטופס רק 10 אלפים לירות שטרלינג.
זה גם עסק משעשע מאוד, אך לא לארבעת
הקורבנות הראשונים להם מציע אותו
ג׳נטלמן את העיסקה. האחד מהם (טרי
תומאס) ,הוא לורד ומנהל חברת ביטוח,

הכל החדש. הסרט הפולני עבר, לאחר
המלחמה, משבר רציני, קיצו של המשבר
הגיע תודות לשתי תמורות יסודיות שחלו
באותו זמן בפולין: התמוטטות המסגרות
הנוקשות של הריאליזם הסוציאליסטי
וחדירתם של כוחות חדשים — מסיימי
בית־הספר־הגבוה־לאמנות־הקולנוע בלודז׳ —
לתעשיית הסרטים הפולנית.
מתוך אותם מסיימים בלטו, במשך הזמן,
משכמם ומעלה, שני אנשים שנועדו לסמל
את הגל־החדש: יז׳י ויידה (אשר סרטי פנינים
ואפר הוצג בארץ) ואנדז׳יי מונק, שנולד
למשפחה יהודית ואשר נהרג לא מזמן
בתאונת־דרכים.
אנדז׳יי מונק חי על גופו את תקומתו של
הסרט הפולני החדש. הוא עבר לסרט העלילתי
מהסרטים הדוקומנטריים של הסידרה
השחורה, סידרה שפתחה את תקופת הגל־הפולני־החדש
והראתה בצילומים עובדתיים

ארצנו ברוכת שמש, שאורו חזה ומסנוור. רצוי
שתרכיבי משקפי־שמש כשאת יוצאת לרחוב בשעות
היום: המצמוץ בעיניים גורם להתהוות קמטים
קטנים ומזקינים מסביבן. תכשיר מיוחד לחיסול
קמטים אלה הוא משחת 60131ק.£?6 0163111 8

בימי הקייץ החמים חשוב להרבות בשתיית נוזלים,
במיוחד מים — שכן הזיעה המוגברת היא כעין
ממזג-אוויר לגוף. כדי להימנע מריח בלתי-נעים
ומהכתמת בגדייך -י -השתמשי, לאחר כל מקלחת,
ב*7 -ם •8011ז הו הדיאודורנט החסכוני ביותר: הכדורית
שבפיית-הבקבוק תעביר אל עורך כמות קטנה
ומדוייקת מנוזל נפלא זה.
אחרי המקלחת נעים להשתמש ב־ ,80 ^7 81*100111 אשר
יעניק לגופך ולידייך אותה הרגשה ענוגה ורכה.
80 ^ 7 811100111 הוא תכשיר תפנוקים — אך כל אשה
זכאית לפינוק קטן.

בקייץ חייבות רגלינו להיראות חלקות. תוך כדי
כך את חייבת לנהוג בזהירות רבה, שכן הרחקת
שערות בכל אחד מחלקי הגוף עלולה לגרום לגרוי
העור. תכשירי הלנה רובינשטיין כולם עדינים, ו־
<111״^ הינו התכשיר האידיאלי להרחקת שיער —
אך עם זאת הננו חוזרים ומבקשים שלא להשתמש
אפילו ב<111 -מא בלי לנסותו תחילה על אזור קטן.
וכדי להביא את האופנה אל קצות אצבעותיך —
מכף רגל ועד יד — 811 ?35111011א, הלכה המשובחת
שאינה מתקלפת, במבחר גוונים התואמים את גווני
ה״ליפסטיק״ וה״פאשן סטיק״ של שפתייך.

11x1)1־! 1״! 8631117 3לשיזוף, מגן על עורך מכוויות-
שמש, ומטפח תוך כדי כך את עורך ואת יופיו.
השתמשי בנוזל נעים זה תמיד כשאת יוצאת את
ביתך בשעות היום.
על חוף הים נעים להשתמש .011101* 101126-3תכשיר
חדיש זה לשיזוף נכון אינו מכתים א ת בגדייך. הוא
ניתז מתוך בקבוק־לחץ ומתייבש מייד, כך שעורך
אינו נעשה דביק לחול.
אם שכחת להגן על עורך ונכווית — ?3516111126)1
1:806 0163111 הוא קרם מרגיע, משקיט, ומנקה עור
מגורה.

הזכרנו כאן כתריסר מתכשירי הלנה רובינשטיין.
כולם טובים, כולם נעימים, וכמה מהם ממש חיוניים
לבריאות ולנקיון. ובאשר לרעננות — נזכיר שוב את ה-
6\7ס ,51011 משקה החן והנעורים. השתמשי בו בוקר
וערב, כיסוד לאיפור ולשמירה על רכות עורך ועל
רעננות מראייך.
רק בתמ דו קיו ת מ או ש רו ת

1נ9616113,9111>11131;61

שחקן ר,וכיירה ג״המזל הפוזל״
צחוק בעיניים דומעות
שאינו מעוניין כלל שאשתו והציבור ידעו
על עסקי האהבהבים שלו. השני (פיטר
סלרס) הוא כוכב טלביזיה סקוטי, המופיע
כמגן הישישים בעוד שלמעשה הוא אחד
ממנצליהם של אותם ישישים. קורבן אחר
היא סופרת מצליחה ועטורת פרסים, שהיתר,
בנעוריה יצאנית. לכל אלה נוספת גם דוגמנית
יפהפיה, העומדת להינשא לאיל־נפט
טקסאסי, שאינו צריך לדעת שהיא אינה
אלא פילגשו של הלורד בעל חברת־הביטוח.
כך נסגר המעגל ומתחילה קומדיה שטנית,
גדושת המצאות, שלמרות שהיא מוגשת
בהומור של בית־קברות, היא משעשעת למדי.
לכית־סוהר
והחוצה. כל אחד מן
הקורבנות מגיע למסקנה שהדרך היחידה
להציל את שמו הטוב היא לרצוח את ה־ג׳נטלמן
הסחטן. אלא בצרוף נסיבות משעשע,
מזיקים הקורבנות איש לרעהו במקום להזיק
לסחטן, מביאים לבסוף למאסרו ולאיום
חדש — שמעלליהם יחשפו בעדותו במשפט.
עתה מתארגנים כל הקורבנות גם יחד
כדי לשחרר את הסחטן מבית־הסוהר ולהכריחו
למקום משם לא יוכל להזיק עוד.
למרות שאין היא מגיעה ברמתה לדרגת
קומדיות־האימים הבריטיות שיוצרו בשרשרת
לפני מספר שנים, זוהי קומדיה פיקחית׳
רצופה דיאלוגים שנונים, שפד• ושם
יש בה אפילו גילויי מישחק מענגים.

איש ו מז ל בי ש
ה מז ל ה פוז ל (הוד, תל־אביב; פולין)
הוא חזרה צ׳אפלינית נוספת לבדי־הקולנוע
הישראליים. האיש הקטן עם המקל, המצחיק׳
טוב־הלב והאומלל, אובד במרוץ החיים
המתנהל ללא רחמים וחוזר אלינו —
במשך חמישים שנה — כדי לתקוף, בכל
פעם בדמות אחרת, אותה מטרה: הזמנים
המודרניים.
הפעם חזר האיש בגירסתו של הבמאי
הפולני אנדז׳יי מונק (חתן פרסים בפסטי-
באלים של קאן, ונציה ואדינבורג) ובדמות
המגולמת על־ידי השחקן הפולני בוגומיל
קוביילה, שביקר לא מכבר בארץ במסגרת
התיאטרון ואגאבונדה.

את הצדדים השחורים שבחיים: בתי־סוהר,
חיי פרוצות וכד.
כבר בסרטו העלילתי הראשון, הרואיקח,
נתגלה מונק כבמאי זועם. בסרט זה, שהוצג
בארץ בהצגות סגורות בלבד, שם לו
מונק מטרה לנפץ את קדושתם של מושגים
כגון: האגדה על כבוד לאומי ועל המוות־למען־המולדת.
מטרה זו השיג מונק על־ידי
סאטירה עוקצנית.
סרטו האחרון של מונק, המזל הפוזל,
הוא למעשה הרחבה רעיונית של הרואיקה.
כי אין זד, סתם סיפור הרפתקאותיו של
פישצ׳יק (בוגומיל קוביילד ),ביש־המזל, אלא
יצירת מחאה נגד כל הערכים שהפכו מקודשים
— הקאפיטלזים והקומוניזם כאחד.
כתב־מחאה נגד החיים המתאכזרים לאדם
הקטן, תחת כל מישטר או סיסמה.
כשלון אחרון. רעיונו של הסרט איננו
חדש לגמרי. אדם כסוף־שיער ושבע־חיים
מספר לאדם שני, אותו הוא מכנה ״מנהל״,
את סיפור חייו, בתקוזה לגרום לו להתרגשות,
ולמנוע את גרושו מן המקום.
כל חייו של פישצ׳יק היו שרשרת של
׳מקרי־ביש. כילד קטן רצה להיות צופה
אמיץ וזריז אך למעשה היה שלומיאל ממדרגה
ראשונה. כסטודנט ספג מכות מידידיו
הפאשיסטים בגלל אפו היהודי ואילו
מידי המשטרה ספג מהלומות לאחר שנחשד
בשבירת חלונות הראוזה בחנויות יהודים
בשעת פוגרום אנטישמי. בזמן המלחמה
נפל בשבי בשום שלבש מדי קצין בדיוק
בשעה שכל אחד מיהר להשליך אותם
הסאטירה הופכת חריפה יותר כאשד פיש־צ׳יק
עובר להתרחשויות בפולין לאחר המלחמה.
רק בסוף הסרט מתגלה לצופה כי
האדם אותו מכנה פישצ׳יק מנהל, הינד למעשה
מנהל בית הכלא והמקום ממנו הוא
מבקש שלא להיזרק הוא בית הסוהר. אך
גם הפעם הוא איננו משיג את מבוקשו
ושומרי בית־הסוהר משליכים אותו בכוח
החוצה.
מומנטים רבים בסאטירה של מונק אינם
מובנים לצופה הישראלי, אך בכל זאת מספק
עדיין מונק לצופה שלנו כמות בלתי
מבוטלת של צחוק. וצחוק בצורה העמוקה
ביותר — צחוק בעיניים דומעות.
העולם הזה 344י

אני
ן רב־החובל

יצחקמי שיצחקוב
נדי לרכוש ידידים ולהצליח בחברה, אין
דבר בטוח יותר מאשר להיות נולכת־יופי.
מלכת־יופי זוכה בהמון פירסום, המון מתנות׳
המון נסיעות ובעיקר: הצעות־נשואין.
על כן, לא מובן מדוע, מבין כל המלכות׳
דוקא מלכת-היופי רינה יצחקז־כ
יצאה מקופחת. כשחזרה רינה ממסעה המלכות׳
בארצות־הברית, היא לא הביאה עימה
שום חתן מיליונר. וזה היה מאוד מאוד
מצער, ניוון שעס כתר המלכות קנתה רינה
לעצמה כמה הרגלים ההולמים את מעמדה.
היא התרגלה, כשיצאה לבלות בחברת ידיתי0׳
לשתות דווקא שמפאניה, ואם לאכול,
אז מדוע לא קאוויארד
אבל השנים חלפו ורינה, תלמידת בית־הספר
לאמנות בצלאל בירושלים, נוכחה
לדעת במרוצת הזמן כי אהבת חייה היא
בכל זאת אהבת הנעורים שלה. היה זה אחיי
שהוכיחה רוח ספורט למופת, הלכה גם
בצעדות ארבעת הימים וגם עם שני אק־רמאים.
אחד מהם היה עורן־הדין דויד
ליכאי מפרקליטות המדינה ואילו השני
היה ד״ר אליעזר (״גזרי״) רחמילביץ,
בנו של הרופא המפורסם, הפרופסור רחמי-
לביץ. הרומן האחרון הסתיים קצת במפתיע׳
כאשר גזרי הודיע שהוא עומד להינשא
לגרושה בלונדית.
ואז חזרה רינה לחיקו של ידיד נעוריה,
שאהב אותה עוד לפני שהיתה מלכת־יופי.
היה זה ו טי שו פ מן, ממשוקף ונמוך־

קומה, שיש לו רק בית־חרושת קטן לשוקולד.
הוא נסע לפני זמן קצר בענייני עס־

רינה יצחקוב
קים לבוסטון שבארצות־הברית, ורינה נס
עה אחריו, כנראה למטרות נשואין.
מורה כזו מתחשק לחבל בבעל,
מד, יותר פשוט מאשר ללכת
לפי מה שכתוב: ידה ליתד
תשלחנה וימינה להלמות עמלים
/והלמה סיסרא מחקה ראשו
ומחצה וחלפה רקתו /בין רג־ליה
נרע נפל שכב, בין רגליה נפל, נאשר
כרע שם נפל שדוד (שופטים ו׳ ,כ״ו־כ״ז).
אם זה נראה מסובך עד עכשיו, זה ים־
תבך עוד יותר אם נתחיל את הסיפור מהתחלה.
יום אחד הכיר ג׳קי במסיבה, אצל
מכרים משותפים, נערת חמד מלבסיף, בשם
שושנה מסגברג 23 בתו של בעל
חנות גלנטריה בפתח־תקווה.
מפה לשם זה נמשך שנה עד שהגיעו
לנשואין, בעיקר בגלל התנגדות הוריה.
״עתונאי זה לא מקצוע!״ פסלו אותו בעלי
הגלנטריה. ואם לבסוף הסכימו, היה זה רק
אחרי שהאם לימדה אותו פרק במסחר :״קודם
תיקח כסף, אחר־כך תיתן עבודה!״
ג׳קי מכר את המכונית שלו ויחד עם
הורי ד,גלנטריה רכש דירה בגבעתיים. לשם
הכנים את אשתו, שהמשיכה להרביץ תורה
לתלמידי בית־הספר הדתי במגדיאל. אחרי
שלושה חודשים היא יצאה.
זה קרה בשל אותן סיבות המתעוררות
אצל הרבה, אם כי לאחר הרבה יותר זמן:
התערבות ההורים בחיי המשפחה, בעל ש־עובד
בלילה ואשד, שהיא עדיין ילדה. ב־שבת־תשובה,
ערב יום כיפור, אחרי ריב
בשל סיבה טיפשית, החליטה האשד, ה״
צעירה שמשמעות שבת־תשובה היא לשוב
הביתה. הלכה ולא חזרה. ג׳קי ניסה להשפיע
עליה שתחזור — לשוא. והעניין עבר
לדרג של התכתבות בין הורי שני הצדדים.
אחרי כמה שבועות הציעו הורי הכלה גט.
״מה פתאום גט?״ תמה ג׳קי ,״אני אוהב
אותה, שתחזור הביתה!״
היא לא חזרה, אבל לעומת זאת גילתה
התעניינות ראויה לשבח במצבה הבריאותי
החמור של סבתו של ג׳קי. היא ביקשה
ממנו שהפירוד ביניהם לא צריך להשפיע
עליו. כאשר תמות הסבתא, שימהר להודיע
לה אפילו לבית־הספר. הסבתא מתה כמצופה,
וג׳קי התקשר טלפונית לבית־הספר
במגדיאל וביקש מבעל המנהלת שיודיע לשושנה
את הדבר. הוא המתין לה במקום
הפגישה, וכשלא באה, נסע להלווייה לבדו.
כשחזר הביתה, התברר לו שאשתו חיכתה רק
להזדמנות זו. שעה שליווה את סבתו, נטלה
היא ליווי של סבלים ורוקנה את דירתם
המשותפת מרהיטיה.
אחרי מהלומה זו החליטה האשד, להזעיק
את הרבנות לעזרה. עד לבירור ברבנות
רכש ג׳קי קצת רהיטים חדשים, אבל דאג
להוסיף מנעול חדש לדירה כדי למנוע הח
ידה
דידוד תישלחנה
וימינה להדמות עמדי
ג׳ון וז׳אקלין ׳קנדי יכולים עכשיו רק
להודות לאלוהים הטוב על שלפני שנה לא
התפתו להיענות להזמנה לחתונה שהגיעה
אליהם מישראל. אילו היו באים לחתונתו
של הקאריקטוריסט והפיליטונאי יהושע
(״ג׳קי״) ג׳קסון, שחלה בדיוק ברביעי ביולי,
יום העצמאות האמריקאי, ולא מסתפקים
במשלוח כרטיס ברכה בלבד, אולר

ג׳קי ואשתו -לפני
היו חשים באחריות מוסרית למה שהתחולל
לפני שבוע בעקבות אותו מאורע משמח.
ג׳קי 27 שנולד בארץ להורים שעלו מ־ארצות־הברית,
אך ויתר על הדרכון האמריקאי
שלו שעה שהתגייס לצד,״ל, מקשט מדי
שבוע את עמודי הצד,רון ידיעות־אחרונות
בקאריקטורות שלו. במוצאי חג־השבועות
כמעט והפך הוא עצמו לקאריקטורה. הוא
הותקף בצורה אלימה, ספג מהלומות במכשיר
קהה בכל חלקי גופו, ואם לא די באלה,
גם נושך מסביב לעינו השמאלית בצורה
שהכריחה את הרופאים בתל־השומר
לתפור את הקרעים בקצב של מכונת־תפירה.
ייתכן וג׳קי לא היה נחבל בצורה זו
דווקא לולא נשא לו לאשר, נערה, שהיא
גם מורה וגם דתית. מורות דתיות, כידוע,
עושות מה שכתוב בתנ״ך. ספר שימושי
מאוד למרות הסימון המיושן. וכאשר ל
איזו
התרגשות ואיזו מהומה התחוללה
בארץ לפני כשלושה חודשים, בעת שהגיעה
לכאן לביקור מלבת־היופי הראשונה של
ישראל, ריס ירון נחמן? העיתונים
גוללו מחדש את סיפור חייה, פירסמו את
תמונותיה, בהן הוכיחה מרים לכל כי היא
יפהפיה לא פחות, אם לא יותר, מאשר
היתד, לפני 13 שנה, בעת שנבחרה למלכה.
אבל יום אחד השתתקו כולם ואיש לא
ידע לאן נעלמה היפהפיה. היא השאירה
את חפציה במלון דן בו התאכסנה, לידידיה
סיפרה כי היא נוסעת לטיול ארוך
בגליל, ושעה שאלה סברו כי היא צופה
בנוף הכינרת מטבריה, או משתזפת באכזיב,
היתד, כבר הגברת נחמן ביוון.
היתד, לה שם פגישה חשובה מאוד. שותפו
של בעלה, תעשיין טקסטיל בראזילאי,
הגיע לשם במיוחד כדי לפגוש אותה, בענייני
עסקים, כמובן. איש לא יכול להאשים
את מרים על כי התעניינה כל כך בעסקי
בעלה ושותפו, וביחוד לא מי שזוכר
את פרשת נשואיה.
היה זה אחרי שהתגרשה מבעלה הראשון.
מרים הכירה אז את דידי נחמן,
סוחר בדים ממוצא רומני. היא התארשה
לו וכעבור זמן קצר התברר שהאיש מכר
בדים שהיו שייכים למישהו אחר, הנמצא
בפאריס, שהכספים עבור הבדים לא הגיעו
מעולם לאותו מישהו, ושאותו מישהו היה
בנו של נשיא צרפת דאז. מר נחמן, שיצא
לפאריס כדי לברר מדוע לא הגיעו הכספים
ליעודם, נעצר מיד ברדתו בשדר,התעופה.
רמות
נוספות בשעת הלוויות.
מנעול חדש זו המצאה יפה, אבל לא
לגבי נערה שיש לה אח, שהוא עובד ב־אי.בי.אם,
ומומחה למסגרות. ג׳קי היה חוזר
הביתה, מוצא את מנעולו סתום בבדיל
בצורה מקצועית ראויה לשבח (או לאורט).
15 פעם תיקן מנעולים. חמש פעמים נאלץ
להחליף מנעול. ובלילות היה צריך להפעיל
את הכשרון ד,אקרובטי שלו כדי להיכנס
לדירה דרך הגג. כדי שלא יהיה ספק ל־ג׳קי
מי משחק במנעולים, טרחה האשד,
לשלוח מכתב :״כל זמן שלא תוריד את
המנעול, אוסיף לקלקל אותו! ובפעם הבאה
אם אבוא ויהיה סגור, לא רק שאסתום את
המנעול אלא שאשבור אותו!״
למזלו סיכמה הרבנות סוף־סוף את דיוניה.
פסק־הדין: על האשד, להחזיר לבעלה
לפחות את הטייפרקורדר וד,טרנזיסטור. ועל
מנת להתחיל את חייהם מחדש, על הזוג
לשכור חדר חדש ולחיות בו לפני שהם
חוזרים לדירת המריבה.
אלא שבתם של בעלי ד,גלנטריה ידעה את

ג׳קי ג׳קסון -אחרי
ערכה האמיתי. היא תבעה להגדיל את סכום
הכתובה שבמקור נרשמו בו רק 5000 לירות
עלובות, סירבה לחפש עם בעלה חדר
כדי לשכרו. נוסף להמשך החבלות החלה
להוציא גם את פקקי החשמל.
במוצאי חג השבועות חוזר ג׳קי לדירתו
ואת מי הוא פוגש בפתח אם לא את אשתו
ואת אחיה יחזקאל מסנכרג 25 עובד
ר,אי.גי.אם ,.כשמטרתם היא לפרוץ לדירה.
אחרי דו־שיח קולני הסתלקו השניים, אבל
לא לגמרי. ג׳קי ראה אותם מסתובבים ב־

מובן שמרים מיהרה אחריו לפאריס, שם
חיכתה לו עד תום תקופת מעצרו. מכיוון
שהיתר, זו תקופה ארוכה למדי, היא לא
יכלה לחכות כל הזמן, ערכה גם ביקור קצר
בארץ עם ידיד בשם דויד פרוידנטל,
צייר של כתב־העת האמריקאי הגדול לייף.
הוא צייר כאן את דויד כן־גוריון ומרים
נכחה באותו מעמד. אולם כשחזרו לאירופה,
נפרדו דרכיהם. מרים חזרה לארושה. פרוי־דנטל
התאבד ברומא.
מרים ירון הפכה אז למרים נחמן ויצאה
עם בעלה להתחיל בחיים חדשים בבראזיל.
בעזרתו של שותף עשיר פתח שם בעלה
מפעל טקסטיל והצליח להתבסס. למרים לא
חסר דבר. מובן שהיא הית האסירת תודה
לשותף העשיר שעזר להם להסתדר בחיים,
לא שכחה לו זאת עד עצם היום הזה.
זה מסביר אולי מדוע נמשכה הפגישה
העסקית עם השותף כמה שבועות לפני ששניהם
הגיעו שוב ארצה. התברר כי היה
להם משהו חשוב לסדר. כי למרות שמרים
נחמן היא כיום בראזילאית, היא עדיין דואגת
לשמה הטוב של ישראל, כולל השם
הטוב של צי ישראל.
את הדרך מבראזיל לארץ עשתה מרים
באונית־הפאר של צים. היא היתה לבדה,
והדרך היתר, ארוכה, ורק טבעי שחיפשה
ידידים. היא מצאה ידיד כזה בדמותו של

מרים ירון־נחמן
רב־החובל של אותה אוניה, שכמעט ואימץ
אותה. היא סעדה על שולחנו, בילתה עימו
בבאר של ד,אוניה, נילוותה אליו בתפקיד
ומחוץ לתפקיד.
נראה שכאשר סיפרה זאת לשותפו של
בעלה, לא מצא הדבר כל כך חן בעיניו.
הייתכן? שרב־חובל יהודי יעשה כזאת?
ועוד באוניה השטה תחת דגל ישראל? לאן
נגיע?
מרים נחמן הגיעה לחיפה, למשרדי שהם.
היא הגישה שם תלונה. חריפה נגד רבד,חובל.
לא היה ברור בדיוק על מה היא
מתלוננת. שכן היא לא טענה, חס ושלום,
שרב־החובל ביקש את קירבתה בניגוד לרצונה.
היא רק התמרמרה שהוא הפגין
ידידות זו בפומבי בצורה מופרזת, לדעתה,
דבר שלא כל כך איכפת לה, כמו שאיכפת
לה גורלן של נוסעות אחרות באוניה. הרי
לא ייתכן שרב־חובל יסכים להיענות לבקשות
הידידות של נוסעות בודדות.
הגברת נחמן נרגעה רק אחריי שהבטיחו
לה כי רב־החובל יקורקע. או אז, רק אז,
יכלה לארוז את המזוודות ולחזור לבראזיל
עם השותף־הידיד לשותף־הבעל__ .
צורה מעוררת חשד סביב מכונית הספורט
השייכת לאחיו, שחנתה ליד הבית. הפעם
לא היה הריב קולני בלבד. האח והאחות
תפסו בג׳קי, שהתנגד לאהבתם הבלתי־צפויה.
בעוד האח מחזיק בו, הרים הוא
גם צעקה :״תני לו את הפטיש בראש ...
הפטיש בראש!״ לדברי ג׳קי בתלונתו במשטרה,
חבטה האשד, בגופו עם הכלי הקהה
ככתוב, ואילו האח נעץ את שיניו בעינו
של ג׳קי ולא ד,ירפה עד ששכנים
קרעו אותו מעליו.
כאן המקום להכניס לתמונה גם את המשטרה,
שומרת החוק, הסדר והבעלים.
אבל המשטרה אינה מתערבת בעניינים כאלה.
כי לפי המכתב שקיבל ג׳קי, אין
בזה עניין ציבורי, כל זמן שאין זד, רצח
ממש. חשבונות כאלה צריך לגמור במשפחה.

״חייל האמיץ שטר או ס ס!
(המשך מעמוד )6
פר, של חייל קרבי, והם שמים את כל הנוהל
והנוהג של הצבא הגרמני לצחוק
לעומת זאת אין הם ספרי־זכרונות, ואין
בהם זכר כלשהו לפישעי־המלחמה שהוזכרו
בעל המישמר.

תינ 1ק
יודע...
• 1כמה טוב ללכוש כגדי!1״גן־לון״
של ,,לודזיה י
הם עדינים ומתכבסים
כקלות גם הוא, כמו ו )
,אמו, נראה תמיד מקסים (
ככגדי ״כן־לון״
) בגדי ״בן־לוך של ״לודזיד,״
1מיוצרים מהחוט המיוחד
י של ״ הברלון* בע״מ.

ס ר־ א רי א ר•
נסהלזהב לעילם
לא תיתר עליי

ב ן יה 1ד ה

אמנות שערוריות
לחשים רוחשים

עושר,־ד,להטים היהודי־בריטי דויד ברגלם
הוא ללא ספק אחד מגדולי קוסמי עולם
המי?י טרים ט הפחדן
הבידור כיום. הוא מבצע להטוטים בזריזות
*•מלחמה כין הסגנים שטראוס ו ידיים ופיקחות כה גדולים, עד שהדימיון ה)
| קירסט החלה במיקרה. סיפרו של קירסט אנושי מתקשה לתפסם. יש ביכולתו לצאת
הרגיז, כמובן, את המיליטריסטים הגרמ החוצה מסוגר־אריות נעול. הוא מסוגל
נים, וביחוד את החיילים־המשוחררים־המק־ לנסוע בכל כלי רכב בעיניים קשורות, להעצועיים,
שהם מוקד התעמולה הלאומנית וה לים חפצים מבלי שאיש ידע להיכן נעלמו,
לגלות חפצים שהוסתרו ממנו, להפנט שולמלחמתית
בגרמניה.
באחד הימים הופיע שטראוס — אז שר״ חנות ולאחז עיני כל אדם.
אולם פלא פשוט אחד לא הצליח הלהטו־ללא־תיק
— -בפני כנס של חיילים משוחררים
בבון. הוא בימבם באוזניהם נאום מילי טן המפורסם לחולל, למרות היותו 12
טריסטי, כדרכו, והזכיר דרך אגב את ספרו שנה במיקצוע: להצליח בהופעותיו בישרשל
קירסט. מייד געשה ורעשה האסיפה אל. הסתבר שבישראל פועלים להטוטנים
ומאחזי עיניים חובבים, שאינם מאורגנים
מרוב זעם.
שטראוס תפס שיש לו הזדמנות לרכוש בשום אגודה מיקצועית, שהצליחו להוליך
את לב שומעיו — והדבר היה חשוב לו, שולל גם את האשף הגדול.
כי אז כבר חשק בתיק שר־הבטחון. הוא
המחאה כמזכרת. ברגלס הגיע להזכיר
כי קירסט שירת עימו באותה יחי ישראל כשהוא חתום על חוזה שהבטיח לו
דה. ככל שהירבה להשמיץ את קירסט, כן שכר של 150 לירות שטרלינג לשבוע, תמוגברו
מחיאות־הכפיים. בגבור ההתלהבות, רת הופעה יומית של 40 דקות במועדון־
קרא כי הספר הוא כ״כתב פלסתר״ .לבסוף לילה. את החוזה ערך ברגלס עם טוני
הגדיר את קירסט עצמו כ״נאצי מושבע״.
קרומביי, מתופף בריטי שאחרי סיבוב הופקירסט
הזדרז להגיש קובלנה פלילית על עות בישראל השתקע כאן, פתח עסק אמר־הוצאת
דיבה. אולם שטראוס לא היה מעונ גנות. אחד האמנים הראשונים שהביא היה
יין ברעש שישפוך אור על עברו, ושיוכיח דויד ברגלס, שנמכר לאמרגן הישראלי
כי דווקא הוא — אליל המיליטריזם החדש ששון רג׳ואן.
— היה משתמט, עריק ופחדן. על כן הושכבר
בשדה התעופה התברר לברגלס ש־גה
פשרה: שטראום חזר בו רישמית מטענתו
שקירסט היה נאצי, ואילו קירסט רג׳ואן, שקנה את הופעותיו בארץ מקרומ־ביי
בסכום של 250 שטרלינג לשבוע, הוטביטל
את המשפט.
עה בקשר להופעתו. הוא היד, סבור שהוא

קונה אמן הנותן הופעת־יחיד במשך ערב
מעג 7קסמים שלם. לבסוף, אחרי בירורים מייגעים, הסיק
התהפכה הקערה על פיה בכת־ כים ברגלס להופעות בצורה זאת, התם על
בה של על המישמר? איש לא ידע חוזה חדש עם רג׳ואן, בו נקבע לו שכר
זאת. פחות מכולם: המחבר, עזרא ריבליס. של 2100ל״י. לשבוע.
כאשר עזב ברגלס השבוע את הארץ,
טען השבוע הקיבוצניק הנבוך :״לא קרא־הגיע
לו, לפי החוזה, עדיין סכום של קרוב
ל־ 15 אלף ל״י. הוא לא ניסה לזכות בו
בדרך משפטית. כי אחרי מאבק של שבועות,
ואחרי שלמד על גופו את דרך פעולתם
של אמרגניו הישראליים, השלים ברגלס
עם העובדה שאין כל תקווה לזכות בכסף.
כמזכרת נטל עימו המחאה על סכום של
1970ל״י, שקיבל על חשבון המגיע לו,
בחתימתו של ששון רג׳ואן. בבנק לא היה
כיסוי להמחאה זו.
שותף מתאגרף. מה גרם לכישלון
הופעותיו של ברגלס בישראל, שאותם שזכו
לראותו התלהבו ונהנו ממנו בצורה
בלתי רגילה?
לדבריו של ברגלס עצמו היה הגורם
העיקרי: חובבנותם וחוסר הידע של אמר־גניו.
הם פירסמוהו כ״אשף״ ,דבר שאינו
אומר כלום לצופה הישראלי, הזניחו את
הפירסומת להופעותיו, ואפילו התעלמו ממנו.
הדברים
הגיעו עד לידי כך, ששעה ש־ברגלס
עמד להופיע בהרצליה, קנה ו ק אדם
בודד אחד כרטיס להופעתו.
לששון רג׳ואן היו טענות נגדיות נגד
ברגלס. הוא האשימו בכך שלא הביא ציוד
מתאים להופעותיו, לא הכין תוכנית לערב
שלם, לא שלח מראש חומר פירסום מתאים
מאנגליה ושבכלל — הוא לא היה
סופר קירסט
מוצלח.
רוגז כפול 08/15
לדבריו בוטל החוזה שהיה לו עם ברגלם
בהסכם חדש שנערך ביניהם בעל־פה, לפיו
תי בעצמי את הכתבה של דר שפיגל. קי יקבל ברגלס את כל ההכנסות מהופעותיו,
בלתי את החומר בטלפון מפי מקור, שעד ואין זו אשמתו של רג׳ואן שלא היו הככה
היה בעיני מוסמך ביותר. מקור זה נסות כאלה.
מסר לי בעבר ידיעות רבות, שהיו תמיד
כאשר ניסה ברגלס לפנות לטוני קרומביי,
נכונות.״ על הנזישמר פתח בחקירה.
עימו חתם את החוזה המקורי, איים עליו
הפרשה כולה היתד, אופיינית לכשלון זה, בנוכחות עדים, שאם ימשיך בטענותיו,
מפלגות־ד,אופוזיציה סביב ביקור שטראוס. ישלח אליו את נד בריסטו שותפו, לשעבר
המחאה המאורגנת היחידה שיצאה מישראל מתאגרף מיקצועי, והוא כבר ידע כיצד לבכל
ימי ביקורו של האיש — היתד, מחאה טפל בו.
כוזבת. זו — וזו בלבד — הגיעה לעולם.
ברגלס, אמן מבוקש בכל ארצות תבל,
ואכן, זכתה לפירסומת רבה. בגליונו האחרון
הקדיש דר שפיגל שני עמודים של המקבל בדרך כלל עבור הופעה אחת מה
מים להתנגדות העם הישראלי לביקורו של שהובטח לו לקבל בישראל במשך שבוע,
חזר לארצו כשהוא רותח מכעס ואכול
שטראום בארצו. שיא הכתבה:
״האופוזיציה לא הסתפקה בהפגנות. מק״י רגשות מרים.
ותנועת החרות יזמו קובלנות פליליות,
״הקהל האנגלי דווקא ישמח לשמוע שבאתי
בהן מואשם שטראוס בכך שבסוף המלחמה, לישראל כיהודי ויהודים רימו אותי כאן,״
בהיותו סגן בבית־הספר לתותחני נ״מ מס׳ אמר לפני צאתו .״אבל מה שחשוב בשבי4בשונגאו,
היה אחראי להריגת עובדי־ לי הוא להזהיר את האמנים הבריטיים הכפייה.
ד,קובלים תבעו כי שטראום ייעצר עומדים לבוא לישראל מפני הצפוי להם
עד לבירור ההאשמות.״
כאן. אני יכול להבטיחכם שיש לי מעמד
כך נסגר מעגל־הקסמים. דר שפיגל הס כזה, שאם אומר שישראל אינה מקום לתמך
על הקובלנה הפלילית, שהסתמכה על בוא אליו, לא יבואו לכאן אמנים ובדרציטוט
כוזב ומסולף של ידיעה בדרשפיגל. גים מבריטניה.״

ילדה 11 נכבלה1ויוומ

העובדה הערומה :
במעברת חצרים כבלו אם ואב חירג ילדה
קטנה בשרשרת לארון הבגדים. הילדה הי־תה
ערומה כביום הוולדה. ארכה של השרשרת
לא עלה על שני מטר. במשך היום
שיחקה הילדה בסמרטוטים שעל הרצפה —
בלילה ישנה על רצפת האבן כשקולר השרשרת
בקרסולה. מצב זה נמשך חדשים
רבים.
רק במקרה הגיע למעברת־חצרים, לאחר
שנים רבות, המפקח הסניטארי של לשכת
הבריאות בבאר־שבע. במקרה הוא נכנס
בדיוק לאותו צריף בו נמצאה הנערה־בשר־שרת.
המשטרה
עצרה את האם והאב־החורג.
הילדה הועברה לבית־החולים. עוד באותו
יום שוחררה האם ממעצרה. בעלה שוחרר
יום אחריה. הילדה הוחזרה לביתה כעבור
יומיים. מועד המשפט נקבע לעוד כמה חדשים.

שאלה
ללא תשובה:

כיצד הגיעו אנשים לדרגת־חיה שכזו י

שאלה שהיא חצי תשובה:
מה היא מעברת־חצרים?

לילה.

ההצגה הראשונה בבית הקולנוע מרכז
בבאר־שבע מסתיימת בשמונה ושלושים. הערב
חם והחמסין טרם נשבר למרות שהשמש
כבר שקעה. אך הצופים הצעירים שבאולם
התחממו לא בגלל החמסין — אלא
בשל ההתרחשויות שעל הבד. במשך שעתיים
העבירו אותם יצרני הסרט אל תתחמם דרך
שורת מועדוני־לילה לונדוניים.
מכל ברק הזוהר של עולם־הסרטים, נותרו
ברחוב האפל רק נעליהם זהובות־העור
של שתי נערות שהסתובבו סביב המדרגות
העולות לאולם הקולנוע. שתיהן, בנות
שמונה־עשרה בערך, הגיעו למקום בדיוק
ברגע בו נגמרה ההצגה הראשונה, התערבו
בקהל היוצא.
״ניסע לממבוז״ שאלה אחת מהשתיים ב־חצי־קול
את אחד היוצאים.
י ...ב ק רן רחוב קרן־קיימת מתמלאות
מוניות תחנת סיני, בזו אחר זו. שרות נוסעים
סדיר. אף אחד לא שואל לאן נוסעת
המונית. העניין מובן ללא מילים: בשעה כוו
נוסעים רק למעברת־ממבו.
מעבר לפינה עוד כמה מוניות. זה כבר
משהו יותר אכסכלוזיבי. כאן אין מחכים
י לשבעה איש. בכל מונית יושבת בחורה
לבדה. ברגע שנכנס גם הגבר — מופיע

הנהג.
״אלי או אליך?״ שואלת הבחורה.
״אליך,״ עונה הלקוח.
״אז לממבו.״
אלה שלא יכולים להרשות לעצמם את
מונית־הנערה־הבודדת ואפילו לא את ה־שרות־הסדיר,
מוכרחים להסתפק בשרות
האוטובוסים בקו העירוני מס׳ .2האוטובוס
מביא אותם למקום תוך רבע שעה.
את האפיר• לאוטובוס מנעימה אחת האטרקציות
של מעברת־ממבו — רחל המשוגעת.
אשה נמוכת־קומה, עגלגלה, בעלת תספורת
קצרה ופנים אויליים. עבור עשרים אגורות
היא מוכנה לרקוד, לשיר שירים תימניים
או לנשוך את העוברים ושבים. הכל תלוי
בהזמנה.
הקהל שבתחנה, פרט לדיירי מעברה אחדים,
מורכב ברובו מחיילים. מעברת־ממבו
מציעה מבחר גדול: לחסרי האמצעים עובדת

״על מעברת־ממבו אפשר לספר הרבה
מאוד ואפשר לספר מעט מאד,״ עונה הזקן
באופן דיפלומאטי .״אני אסביר לך מדוע
אפשר לספר מעט מאד. כי אני כבר בן
67 ויש לי שבעה ילדים. הילדים מוכרחים
לאכול. ואני לא יכול להרשות לעצמי לשכב
באיזה שביל צדדי עם סכין בגב, כי הילדים
ימותו ברעב. אתה מבין?״
הלקוח מבין. הוא הבין זאת עוד לפני
שבא למעברת־ממבו בלילה. הוא הבין זאת
כאשר בא לראשונה למעברת־חצרים ביום,
ואיש־הסוכנות במקום הצביע על כמה צריפים
סגורים ואמר :״זה שם!״
הלקוח הבין זאת שוב בבאר־שבע, כאשר
לשאלה בלתי זהירה קיבל את התשובה :
״תזהר. שאלד, על ממבו זה סיכון. סיכון
רציני.״
מעברת־החצרים קיימת כבר שבע שנים.
מעברת־ממבו קיימת בתוכה בערך ארבע

יום.
בענן אבק חוצה את הרחוב הראשי ניידת
המשטרה. באור היום המשטרה היא אורחת
קבע במעברה. היא מופיעה תמיד כשמגיעים
עולים.
היום הגיעו ארבעה משפחות. בעזרת המשטרה
הורידו אותם מהמכוניות ומטלטליהם
הועמסו על עגלה שתובילם עד לצריף
המיועד.
משפחת עולים: הגבר בכומתה, האשה
בעלת אף שקוע של נפגעת סיפליס. סביבם
חגים כחצי תריסר ילדים, בני חולי־סיפליס
אשר נגזר עליהם פיגור שכלי מהרגע בו
נולדו.
עוד משפחת עולים. תעודת עולה מס.
.6/826136 אב־המשפחה נולד ב־ .1896 האם
ב־ .1928 שבעה ילדים. הצעיר בן שנה־וחצי.
האשה בהריון .״שבעים ואפילו שמונים
אחוז של דיירי מעברת חצרים הם מקרים

עם הלקוח, רץ בכיודן הקול. מונית חדשה
הגיעה. צ׳ארלי מקבל את האורחים.
״וירג׳יניה, וירג׳יניה ! עמדי בשקט. האדון
רוצה רק לצלם אותך.״ וירג׳יניה היא אותת
ילדה בת השש, אשר משן חדשים רבים
היתה כבולה בשרשרת. אמה, שרה פרץ,
הביאה אותה למעברה, וליעקוב פרץ, לפני
חמש שנים. היא נולדה לה מנשואיה לערבי
מחיפה. על צואר הילדה ניכרים בברור
סימני מכות חדשים.
״היא ילדה רעה — רעה מאוד,״ אומרת
שרה .״הגבר בא מהעבודה, הוא מוכרח
לנוח והיא מפריעה. אני לא אשה כמו אחרות.
אם הגבר לא נותן לי כסף אני שותקת
הוא מרביץ לי — אני שותקת. תראה,״
היא פותחת את הארון בו תלויה שמלה
בודדת עשויה בד כותנה .״אין לי כלום.

ראהו, בגשו שגת -גנרי שאיש ידע ער כך. כ׳ היא חיה בג ועל ששגו
בכל ערב פרוצה זקנה הלוקחת שתי לירות
ללקוח. לפני הפיחות דרשר, לירה וחצי.
אבל עכשיו הכל התייקר. אף אחי לא
קורא לה בשם, אבל יש לה כנוי כבוד:
״זונת הטוראים של חטיבת הדרום״.

יום.

ביום חמסין בתל־אביב קשה לנשום. חמס
!,בבאר־שבע הוא כמעט בלתי נסבל. חמסין
במעברת־חצרים הוא גיהינום.
מהרחוב הלוהט נכנסה לחנות המכולת
אשה שאחזה את ילדתה בידה. הילדה —
בת שלוש, לכל היותר. האשה מבקשת
בקבזק גזוז. משך דקות אחדות היא עומדת
על המקח, משלמת לבסוף חמש־עשרה אגורות.
האשה
מהססת רגע, בולעת את רירה ומוסרת
את הבקבוק לילדה. הקטנה שותה
בצמא והאס מסתכלת בתשומת־לב בבקבוק.
כאשר כמות המשקה פוחתת עד לחצי היא
חוטפת את הבקבוק מידי הילדה ומצמידה
אותו לפיה. עתה מלווה הקטנה בעיניה את
המשקה ההולך ואוזל בבקבוק. כאשר התרוקן
הבקבוק לחלוטין החלה הילדה לבכות.

לילה.

המוניות מביאות את האורחים ישר לחלק
הדרומי של המעברה, שם כבר מחכים להם
אנשי המודיעין הפנימי. מן האוטובוס יש
ללכת עוד כברת־דרך ניכרת בין הצריפים
החשוכים. מעברת־חצרים של שעות היום
— ישנה עתה מאחרי דלתות סגורות. מעב־רת־ממבו
— מתעוררת לחיים.
בין הצריפים, בחלק הדרומי, חנות־מכד
לת. למרות שהשעה כבר מאוחרת — לא
סוגר בעל המכולת את עסקו. הוא מושיט
ללקוח את בקבוק־המיץ המבוקש ומסיר
לעצמו את הפקק מעל בקבוק בירה. הוא
מחכה בשתיקה. לבסוף נמאס לו והוא
מחייך באדיבות: הוא לא טעה. הלקוח הוא
לקוח ממש. הוא שואל לכתובת. בעל המכולת
פותח את המחברת המיוחדת ומציע
באדיבות :״אתה יכול ללכת עכשיו לצריף
117 או ל־ .214 אבל אני מציע לך ל־.214
יש שם פולניה ג׳ינג׳ית. חתיכה עולמית.״
בעל המכולת הזקן מלקק את שפתיו
בהנאה של ממש ׳ומחייך חיוך רחב. אבל
כעבור רגע הוא מפסיק. כי הלקוח שואל
שאלה בלתי צפויה :״תגיד לי, מה אתה
יודע על מעברת־ממבו? אתה מבין על מה
אני. שואל. לא על מעברת־חצרים — על
מעברת־ממבו.״

מעברת
ממב!1

שנים. המדובר למעשה בחמישים־שישים
צריפים בהם פרושה רשת של בתי־בושת
לצרכי באר־שבע והסביבה.
הצרכים הם די מרובים. בבאר־שבע מתגוררים
באופן קבוע כמה אלפי פועלים בלתי־מקומיים
אשר עובדים בבניין, במפעלי ה־פוספאטים
בנגב ובכור־האטומי. השכר אינו
גרוע. הגברים חיים חודשים רצופים ללא
נשים במרחק רב מבתיהם.
על קרקע זה צמחה, מתוך מעברת־חצרים,
פטריית־הרעל ששמה מעברת־ממבו. בדרך
כלל אין לפרוצות כל קשר עם תושבי
המעברה הקבועים. היוצאת מן הכלל היחידה
היא בת־שבע, המתגוררת, יחד עם
בעלה, בחלק ההגון של המעברה. אבל זה
רק בית־מלאכה קטן. ואילו מעברת־ממבו
היא בית־חרושת גדול.
הבחורות מובאות למעברה מכל חלקי
הארץ. מתל־אביב, יפו, חיפה. אבל ברוב
המקרים — ממעברות אחרות.
בממבו פועלת כנופיה מקצועית. במעברה
מסתובבים כתריסר סרסורים אשר לכל אחד
מהם כשלוש עד ארבע פרוצות. אולם המרכז
לא נמצא במקום. אפילו לא בבאר־שבע.
אחד מראשי הכנופיה בבאר־שבע הוא,
כפי שמספרים, בחור בשם ״אדי הצולע״.
אבל הוא, מסתבר, אחד האנשים האמצעיים
בכנופיה זו שראשה נמצא, כנראה, בתל־אביב.
מארגני
הכנופיה העיקריים עוסקים בהעברת
הפרוצות ממקום למקום. אחרי
שלושה ארבעה חדשים של שרות במעברה,
מועברת הפרוצה ליפו או לחיפה. את מקומה
תופסת אחרת.
במשך השנים האחרונות לא הופיעה המשטרה
אף פעם בלילה במעברת־חצרים.

סוציאליים,״ אוסר נציג הסוכנות במעברה.

לילה.

כדי למצוא את עריף ,214 יש להתחיל
מהצריף עליו מתנוסס הדגל הלאומי. על
הצריף קבוע לוח: בית הכנסת שערי־צדק.
מצריף זר, יש לנטות ימינה עם הדרך. זה
ללא ספק במקום בו עומדת קבוצת הגברים
הגדולה תחת פנס הרחוב. אבל הלקוח עובר
לידם בחוסר־זזדאות, ממשיך להסתובב בין
הצריפים החשוכים.
״מה אתר, מסתובב כאן?״ מתגרה בו
גבר שרירי בעל פנים חדות .״מה אתה
מחפש כאן בלילה?״ האיום הברור מצלצל
בקולו של השואל כאשר מרגיש הלקוח
לפתע שהוא עומד במרבז ההתקהלות. הוא
ממלמל משהו בדבר הצריף מספר ,214
אבל השאלה נשארת ללא תשובה .״אולי
אתה מחפש כאן לז שואל האיש לקול
צחוקם של הנאספים.
״בסדר,״ מנצל הלקוח את ההזדמנות.
״אני מחפש את הפולנית הג׳ינג׳ית. אתה
מכיר אותה?״
״אתה רואה,״ הופך הגבר השרירי לידיד
ואיש שיחה חברותי .״היית צריך לומר
מיד ולא להסתובב כאן בלילה. היית יכול
עוד לתפוס משהו בטעות. עמוד כאן יחד
עם כולם והכל יהיה בסדר.״
״חברה, אני לא יכול לחכות היום. תנו
לי לעבור בלי תור,״ מבקש אחד המחכים.
״תעמוד בתור כמו בובה. זד, הולך היום
צ׳יק־צ׳אק. כל אחד עשר דקות וגמרנו.״
״צ׳ארלי ! צ׳ארלי!״ קורא מישהו מכיוון
הכביש. צ׳ארלי, הגבר שפתח ראשון בשיחה

נמו לערבייה. אבל אני לא מדברת, והיא
מפריעה לגבר.״

לילה.

הגברים מחכים בסבלנות בתור. לאשה.
צ׳ארלי מסביר פנים כבעל בית אמיתי.
אחד הצריפים, סביבו התקהלו האנשים,
ממלא תפקיד של מועדון. רמקול הרדיו
הצרחני ממלא את החלל בשירים ערביים.
כאן מכינים קפה אותו זכאי לקבל חינם
כל אחד מהמחכים בתור. פה מסדרים את
התור לשני הצריפים הסמוכים בהם עובדות,
ללא הפסקה, שתי נערות.
צ׳ארלי נותן ללקוח קפה. צ׳ארלי בכבודו
ובעצמו. כבוד זה נופל בחלקו של הלקוח
בודאי משום שהוא כאן בפעם הראשונה.
״היית כבר פעם אצלה?״ שואל אדם בחולצה
צבעונית. הוא יותר מבוגר מכל
האחרים וקוראים לו כאן ליברמן — למרות
שבודאי אין זר, שמו האמיתי. פשוט משום
שהוא הוזז־וזז היחידי במקום .״אני אצלה
פעם ראשונה. כל הזמן הייתי הולך לאחרת.
אבל החברה היו אצלה ולא רוצים להחליף
אותה באף אחת אחרת. זה בגלל הנקיון
שלה. מבין?״
״אתה, ליברמן, שילמת 10 לירות?״ עיניו
של צ׳ארלי שלחו מבט חשדני מרושע.
״אני אשלם לה כבר.״
״כשהיית אצלה שילמת 10 לירות?״
״זה לא הוא,״ אומר מישהו מהשורה.
״הוא עוד לא היה.״
צ׳ארלי ניענע ראשו בחשדנות והסתלק
הצידה. משהו לא מתאים אצלו בקופה.
״שמעת מה קרה עם ג׳וזף?״ שואל אחד
מהחברה .״אומרים שקיבל סכין. בשביל
מה דפקו אותו, אתה לא יודע?״
״הוא רצה להיות עצמאי,״ עונד, השני.
״עכשיו הוא יצא מהקו לאיזה חצי שנה.״
״מספרים שצ׳ארלי סידר אותו, לא שמעת
על זה?״
״לא שמעתי ולא רוצה לשמוע. לא אכפת

״מי הבא בתור?״
הבא בתור פתח בריצה לעבר הצריף
החשוך. מדי פעם חוצים את המעברה זרקורי
אור קלושים של פנסי המכוניות.

ימים ולילות.
מישהו המציא את הכינוי — ישראל
השניה. שטויות. זו לא ישראל השניה. זו
מעברת־ממבו.

המישטרה מופיעה במעברת ממבו דק בששת היוס - .בלילה הופר המקום הזה למרכז הפשע של הדרום 1

1 1 1,1

118- 1 11 1

י י 1י י ^י ייו>

׳ / 4ל 777 אל./

י ל ־ די עמצלמ77
א^ 7לי;73 77י 777.72/

נ אנ ג לי ה

פ ל תו ר ס

א ני >
שומר
על הבקק!

;1X 31:11102
§ 11811מ £
וז!11:1־5 1611: 01־\\,ז\ 1<0פ חז
0 , 1116נ ׳( 1116 !11111 060104ס!
13198 614־1611 ? 6? 1041 111611

340? 14661046 3011 111614 403)15.
10014 111614 130§ 03§6׳(2111 1116
7 ? 6 ׳ £0 §118?׳ 130־191111 4? 640.§03§ 6 \935 13164 104§641 10 3116? 1116 84111311ס 0633196 109331003
064013010 3041 8030411׳(? 18163 660)1ק 165, 1911036 8ק 60ק 039130
1933 011X641 191111 1116 04!§1031
061110 411316013 0? 1116 8411003.
׳ ?4001 1116 119611*411 060)114( 0 0ק193441 30)1 1?400§?004 4116 1(6410
01 4116 86031333066, 411011330413
01 ?460011 1904413, 411640361968
?416419641 140111 ?3410, 19646 3ץ 30413641 1040 £0§115?, 3041 ? 4110
ק41406 01 4116 011311664 004
׳4004(040׳ £0§115? 11341 ?660
64634641. 81006 41160, 14 ?35 ?660
ץ? 46)10641 3041 51460§4?60641
,ק4?6 10)1116066 01 8?314656346
׳( 7000׳1X111400, 196348, 3041 500
•ז( 130ת 648? 04

?04164 84141311 10)1116066, 4?13

׳? 6§03§130 461§4000 034016
׳! 46341 4114011ק0019 801 40084 110114
4?6 1904141, 3041 ?600016 4?0
׳110§03 143003׳ 01 ?11310655 3041
.׳ §0964001604 10 0130(0011044168
ק148 30064610 660? 35? 43066ץ? 6343 1040641 10 4?6 1334 111
ק4?6 \91416301 41111115100 46341
10041030 0001016406 3041 0111ק ס 6ק , 250 01111100ץ10413ל41146. 10
־ 6314 ? 0 § 118? 33 411611ק 51164(400
400§06 19(1116 14 15 4116 0110360
8600041 130§03£6 01 30041164 250
40111100.
כ׳ זה הפקק זעזד 49
נו ס פ׳ ם נו א פ שו׳ ם ל׳
ק 0ז1413 10464654!0§ 40 003 346
להשתתףבתח רו ת
1619 01 4?6 40014113410118 053§63
ה פו ס׳ ס הגדול ה של
01 ?0§115?: 3 2088130 31464314
פרינו! ־ הפרס הגדול
סג §וז 11 זז 600? 1900141 03140 40
1000.ל־׳
ת§ §1960 13041!0! 105440041005
?0§118?| 30 1041130 14040 260§31
? 3041 30 104(130 14040

ץ(3? 41643
ס! 00096486ץ 40? 3? 1ק 1900141
?0§115?; 3 03015? 531650130 3041
? ק 041641900141ק 3014311301 4 0 4 0־ 00 041064 411611ץ 3?110 §0166410
ס! ק?0§115?; 3 8?1411344688
אמצ עי היעיללכ בי ס ה, להדחת
ץ 40? 3? 1נן 1900141 145 004 36041
כ לי םוגםלנ קי וןה בי ת .״ סינטבוך
ס?8!§0313 !000141 0 0 6 .?113§0
חסכו ני ויעיל פי 3מכלס בון
6146 60411633 6X301^165.
ר גי ל סיגטבון ״ מנקההכל טו ב
,׳(10 4? 6 84041004 6904׳646?19
§ זס0׳( 40 4? 6ץ 34)1601341ק?04 1
יותרוביסו די ותיתר ! שימולב :
׳8 ? 040׳ 6X6004196 01 4 0 4 ! 3 ( 6 3 0
א ס פו א ריז ו ת ״ סינטבון טקק ס 6
0 ) 0 4 0 0 0 1 4 ( 3 011648
?113§£ב ל,
טי לשמ פו ״ ,תמורתן ־ ,תו0כ לו ל ק
416? 4619343, 004 001(׳ 10 1044?64ל פי ערךהנקודות׳ ס כו ״ ם ח די ש
10§ 3 ?0310658 034664 ?04 10 תו צרת
מ ח לי ד ה,
מפלדהבל תי
ק0463510§ 4?6 10464 01 01964ת.

״ רדד ״ .פרטי
ת 463810ק03410031 0 \01 19111 116 .

י חיד ב מינו

׳ 000486 11041 0 1 3 0 (3 1 4 0 1 1 3 4 18(1904
! 40 4?080

,ס §03§130 0190 1115
]334410013419 4?6 466?01631 1904413
קק 19?086 3001964831 3! 00!11034
״ל ויד״
^3041 19?036 041§108 346 403101 להתכתבות המכון הבינלאומי
046614 30)1 ?3410.

אלפי סכתבים
לפי שיטה אמריקאית

סרוססקם חינם
תל־אביב, ו* .ד4185 .

ק? 6ץ?0§1!8? 030 0 0 1 0 4 1 6 6 4 6 4 1
־ 1306— 8414310.110116137ק 10 006
10 2414310 04, ?6446 4 54111, 3
ק 8ץ 000456 34 006 01 4 0 3 0 6 6 1 3 1
00116§65 3041 108414041003, 19111
?<10 4006? 40 403146 )10604 ?0§118
.׳(3 463114
?0 4 1011 416)3113 ]116356 0004304
4?0 8 53168 01860, 59 860
׳ ¥6?0413 203)1, 761/4919 04 (0 0 4
).ח )041 743961 0ח 01ק ק<8

התחנהליע וץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

£או 8 1ו * ז 1 0 8א.£מ 0ז 8י £ק 0ח ט £
ספורט איגרוף
מכה 120 קילו
מלכת־המטבח הישראלית היא ערביה מנצרת.
נערת־ישראל ,1963 שתיצג את ישראל
באחת מתחרויות היופי הבינלאומיות,
היא ערביה מחיפה. ומי שעתיד לייצג בחדשים
הקרובים את ישראל בזירת האיג־רוף
המקצועני הבינלאומי אינו אלא צעיר
ערבי מחיפה, עסלי רמזי.
הוא שוקל למעלה ממאה קילו וגובהו
1.89 מטר, אך למרות משקלו הכבד ומראהו
המגושם, הוא זריז וקל־חנוער, במידה
בלתי רגילה למתאגרפים במשקלו. זוהי ה־התכונה
שהביאה מומחי איגרוף רבים למסקנה
כי רמזי 25 שוטר מכס בנמל־חיפה,
הוא אולי המתאגרף היחיד שנולד
עד כה בארץ, שהוא בעל סיכויים הגדולים
ביותר להצלחה בינלאומית כמתאגרף מקצועי
במשקל כבד.
עד אגרוף אחד. עסלי, נוצרי קתולי,
בנו של קצין מבחן במשרד״הסעד בחיפה
המתגורר עם משפחתו בכנסיה הקתולית שליד
בת־גלים, התנדב בשעתו מרצונו לצה״ל,
שירת בדרגת סמל ביחידת המיעוטים. את
הקאריירה הספורטאית שלו התחיל דווקא
כמרים משקלות בהפועל חיפה. מפעם לפעם
התאמן גם באיגרוף, אך לא הופיע בזירה
אלא פעמים ספורות בלבד. עד לכינוס הפועל
האחרון
לכינוס זה הגיע בין משלחת הספירטאים
מבריטניה גם ליין הובס, אלוף בריטניה
במשקל כבד, מתאגרף ותיק שלזכותו 244
קרבות, מהם כמאה קרבות בינלאומיים. למארגני
הכינוס לא היה מי להציב למולו.
המתאגרפים הישראליים במשקל כבד השתמטו
מההתמודדות בטענות שונות ואז
התבקש עסלי רמזי לעלות לזירה כדי לא
לבייש את הפירמה.
לפי חוקת האיגרוף מתאגרף מסוגו של
רמזי, שלא ניצח עדיין 12 קרבות בתור
חובב, נחשב כמתאגרף בדרגה ג׳ מתחילים.
למתאגרף כזה אסור להתמודד בזירה עם
מתאגרף בדרגה ג׳ ותיקים, ועל אחת כמה
וכמה שאסור לו להתאגרף עם יריב שהוא
בדרגה א׳ ואלוף.
למאמן העובר על סעיף זה בחוקה במדינות
אחרות, שוללים את הרשיון לכל
ימי חייו. כאן פנו אל רמזי בשם כבוד
המדינה, לימדו אותו בארבעת הימים שלפני
התחרות את תורת האיגרוף על אגרוף אחד
והעלו אותו לזירה.
רמזי יצא לקרב בן שלושה סיבובים.
בשני הסיבובים הראשונים ספג מהלומות
שהיה בהם כדי למוטט אדם אחר. הוא
עצמו לא ידע בוקס אפילו ברמה של מתחיל.
למרות זאת המשיך ללכת קדימה, ניצח
בסבוב השלישי את יריבו, הפסיד בסיכום
בנקודות.
מאגרוף לזמרה וחזרה. אחרי אותה
תחרות הפסיק רמזי להתאמן. משקלו הגיע
ל־ 120 קילו. למרות זאת התיצב לפני שלושה
חדשים לתחרות על אליפות ישראל ב־איגרוף.
הוא הגיע לגמר במשקל כבד, עם
סיסי גארבו ששקל בארבעים קילו פחות
ממנו. בשלושת הסיבובים הצליח גארבו בקושי
להגיע באגרופיו פעם או פעמיים לגופו
של רמזי שהפך אלוף ישראל.
למרות הידע הטכני המועט שלו היה רמזי
תופעה בלתי רגילה. כי מתאגרף שמשקלו
גדול מ־ 90 קילו, אינו יכול בדרך כלל
להתנועע על הזירה.
אז משך רמזי את עינו של אמרגן ה־איגרוף
אריה פיין. פיין שהיד, שותפו של
אמרגן האיגרוף הבריטי ג׳ק סולומונם ב־אירגון
התחרות על אליפות אירופה —
בה הופיע אלפונס חאלימי בישראל — עדיין
לא סיים את פרשת אותה תחרות שהסתיימה
בהפסד של כ־ 80 אלף ל״י ובסכסוך משפטי
בינו לבין סולומונס. מאז אותה תחרות הספיק
פיין להתקשר עם אמרגן האיגרוף
היהודי־צרפתי ז׳ילבר בן־נעים, הפך לסוכנו
בספרד.
פיין ( )27 ניצל את שהותו בספרד כדי
לחזור לתחביבו הישן: הזמרה. כמי שהיה
אחד מצמד הנוודים הראשון, הרכיב פיין
יחד עם זמר כושי מג׳אמייקד, בשם ג׳ו
האוקינס צמד בשם קינגסטון תל־אביב, שהופיע
ברדיו הספרדי בשירים מג׳מאייקה
ומישראל.
אולם למרות נסיונותיו המרים בעבר, לא
יכול היה פיין שלא לחזור לאיגרוף. כשחזר
ארצה הביא עמו תכנית לפיה, אם ימצא
בארץ מתאגרף מוכשר, יקח אותו לכמה

חדשי אימונים לברצלונה, ומשם יעלה אותו
לזירת ההתאגרפות המקצועית ברחבי אירופה.

רי צ ה !־כ שחיה. פיין ־־,תקשר לראשונה
עם יעקב חייט , 18 ,מתאגרף במשקל
חצי־בינוני, הנחשב לאחד המתאגרפים המעולים
שקמו בארץ. הוא היד, בן 14 כשנטל
את אליפות ישראל במשקלו בהופיעו
בפעם הראשונה בזירה. הוא הפך אלוף המגביה,
אלוף כינוס הפועל ובן 15 ייצג
את ישראל בתחרות נגד פרם .״לא הבטחתי
לו נפלאות,״ סיפר פיין .״הצעתי לו הרבה
זיעה והרבה עמל, מעט מאוד כסף בהתחלה
ותקופה ארוכה של מאבק קשה כדי להגיע
לעמדה בלשד,יא.״
אולם אחרי שראה את עסלי רמזי, החליט
פיין להציע גם לו להפוך למתאגרף
מקצועי.
לפי תכניתו של פיין יסעו השניים בעוד
חדשים מספר לברצלונה, שם יתאמנו עם
מתאגרפיו של אמרגן האיגרוף הספרדי
בלאנש, ירכיבו עמם קבוצת מתאגרפים
ספרדית־ישראלית.
לגבי עסלי זהו סיכוי קוסם לבסס את
עצמו מבחינה כלכלית. כבוגר תיכון השולט
בארבע שפות, שאחיו הוא הערבי הראשון
שסיים את בית־הספר הימי בעכו, משרת
עתה כקצין באנית סוחר ישראלית, מרגיש
רמזי את עצמו מקופח במעמדו. אם יצליח

מתאגרף רמזי
נמו נערת־ישראל
כמתאגרף מקצועי הוא מתעתד לפתוח לעצמו
עסק עצמאי קטן בחיפה.
יום־יום אחרי שהוא מסיים את עבודתו
בנמל הוא יוצא לאימונים. הוא צועד כ־8
קילומטר במפרץ חיפה לכיוון עכו, חוזר
בשחיה לחיפה. באירופה הוא מתכנן מבצע
נועז נוסף: חציית תעלת למנש בשחיה
מקאלה לדובר. פעמיים בשבוע הוא נוסע
לתל־אביב כדי להתאמן באיגרוף. מתאגרפים
אחרים מביטים בו בהתפעלות .״זהו המתאגרף
הנוקשה ביותר שראיתי בחיי,״ אמר
אחד מהם. הוא סביל לגבי מכות בצורה מפליאה,
אך לעומת זאת מעורר רושם כי
מכות אגרופיו אינן חזקות די הצורך.
זהו רושם מוטעה. כי רמזי, שנאלץ עד כר,
רושם מוטעה. כי רמזי, שנאלץ עד כה
להתמודד בארץ עם יריבים הנופלים ממנו
במשקל ובגובה, פיתח תסביך לפיו אסור
לו להכות חזק כדי לא לפגוע בצורה חמורה
ביריביו.
הוא מבטיח שכשיעלה לזירה כמתאגרף
מקצועי, ישתחרר מתסביך זה. כבר השבוע,
כאשר הופיע כאורח בהתמודדות שנערכה
בין מתאגרפי בית״ר תל־אביב והכוח חיפה,
הדגים עסלי את התקדמותו. הוא ניצח את
יריבו, ז׳אק מרון בנוקאואט בסיבוב השלישי.
הקהל שעמד משך כל הקרב על
רגליו חזה כיצד מתמוטט יריבו דקה לפני
תום ד,סבוב מאפיסת־כוחות.
העולם הזה 1344

הוא

נ\עוו ־
כאן התעוררו שוב אנשי צרות ולא
נתנו לבן־גוריון להמשיך( .הבוקר)
רחל בן־שמואל, תל־אביב
הם תמיד גורמים לו חרות.

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד ם! המשתתפים
בחיררי החומר המתפרסם בעמוז זח, יזנח
בפרס עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. שלח
תומר מתאים ותוכל גם אתה לזכות בעשר ל״י.

היחס אל המגונה על שירותי הבט־חון(
.הצופה)
דניאל גרום, רמת־גן
מעשה ממונה.
הצבא העיראקי עומד לחדש את המלחמה
בכורמים( .ידיעות אחרונות)
דב שמר, חיפה
ענבי זעם.

--לעולם צו ד ק תזהירות: ילדים בדיד:
בנימין לודנר, נוזריה

פרס, פרס על הרייך
שאול מאת טשרניחובסקי *
פרס ! פרסעלה ריי ך, עלה ריי ךהךביעי !
אטוקל — ,נךמהכא לו א ת? עמוךאה 3ךאי,
ע ף לו, צ ף לו, מ ה לו, מי לו. ע ת? 1רקש׳ לאללב-
העברנקבר ! נ׳קזאר רק סגאלםו או ר צו ר ב.
גזירה שלמה זילבר, תל־אביב

פרס ! סרסעלה ריי ך 9 .רסעלה ריי ך? ף !
כבדאבר, נפשא בן

ש חו רנוצהוךסבכנף ;

טסמ הי ר ( כחץבק ^ ת ) להךצותבכלחוגיו ,
תרעקבותקרפהממעלבאפרו 3ןזןו.
פרם! פרםעלה ריי ך, פרםעלהרייךעף !
עתןלשמדעמצרלמה, הו אאףאברלאנקף.
רג ע קל —
ר הן מין אי ר ס

סתם עקומה
בלי חתימה

קפא, משןהו — נידהנידבאברו תי ו
פתע

( -ל ש ני הםה עי רכהעב).

פרם! ? רסעלה ריי ך, ע ל?!רייך הךביעי !
אטוקל — ,נדמהכא לו אתעעמוראהבךאי.
ארץ, פרסעלה ריי ך — ,ע ל פנ לךס ^ רתצל:
מע?רת

שו חרלטרףאת בנ ל ך?!יןצל...

* ראה איגרת העורך לקורא.

ה ם >כח>שו זאת!
קומוניסט בלי חתימה
אינדיאני בלי חתימה

זהו מדור חדש. הקוראים מתבקשים לשלוח גם הם תמונות
המדברות בעד עצמן -כצירוף הדברים המתבקשים.
העולם הזה 1344

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היבן לבקר השבוע:

6כל אדם יהאמת שלו (הבימה)
ראשומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות• קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נהום בוב־מן
ועדה טל

• מהומה רכה על לא מאומה

והיקום החל להתעורר עם בואו של יום.
יום בא ויום הולך, ובכל יום השמש יוצא על הארץ.
מירומית — החברה הראשונה והגדולה בישראל, ובעלת
מוניטין בינלאומי, שהחלה בניצול קרני השמש המבורכות
לחימום מים בביתך.
דוודי שמש מירומית * והיחידים בעלי ציפוי סלקטיבי)
הם יקרים במקצת מדוודי שמש אחרים, אבל אין להשוות
בין ההפרש הכספי לבין היתרון ברכישת דוד שמש
מי רו מי ת שהוא הטוב ביותר שאפשר להשיג. מה עוד,
שמירומית היחידה המעניקה אחריות ממשית ל 5-שנים
והשרות מצויין.

ד חדי מופעו גע* . 3

תל־אביב: רחוב הירקון ,325ט לפון 4 1 1 1 5

ירושלים
שדרות
יפו :
חי פ ה: רחוב העצמאות , 17 טלפון 2 53 7
ירו שלים: רח׳ שלו מציון המלכה , 7טל 23339 .
באר שבע: רחוב העצמאות ,49ט לפון 3051
רחובהרצל 209
רחובות:

* כל דוד משווק נושא אישור מכון התקנים הישראלי.

בפעם הר א שונ ה בארץ
מ כונ ת כביסה

המין
מאת

הו צאתרש פי ם.

ס ל כו ד־ ת

ד 1א 1
ת. א .רדד פינגז ק ר
ט ל 5690 5 :

עם כל השכלולים האפשריים
היחידה המשווקת לאירופה

חףסנ 1ד י 1ח ס
כהוצאת איגוד לקשרי ידידות
ישראל־ קוכה

אלינה רוסלם־ר

הו פי ע

ש י רי ו

ספר

ניר,ולאס גיליין
ג דו ל מ שו ר רי קו ב ה

רון העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחזה
ההמונים של ברטולט ברכם, אודות יחסיותו
של הצדק. מישחק מצויין של חיים טופול
וזהרירה הריפאי.
• הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דריך
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. ביום היתר של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
• מורא (התיאטרון הקאמרי) מין ופשע
בדרמה צעקנית, המתיימרת לבטא את
הווי עולי כורדיסטאן בשכונה ירושלמית.
תפאורה נפלאה של אריה נבון למחזר,ו של
יוסף בר־יוסף, שהוא בוסר, אבל מרתק.
משחק מעולה של אורי לוי, מרים בת־שטיין־כהן
ויורם גאון.
ס אירמה לה״דום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

9הוא
והיא

(התיאטרון

האינטימי)

בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• האידיוטית (תיאטרון אהל) קומדיה
בלשית קלילה, על עוזרת־בית פאריס־אית
המסתבכת באהבה, ברצח ובחקירה.
ז׳רמיין אוניקובסקי מתגלה כקומיקאית מוכשרת,
בהחליפה את גילה אלמגור, ואורי
זוהר גונב את ההצגה בעצם נוכחותו הבימתית.

הד״ר
מרדכי זידמן

בווויטכו מ די סו ן
יכלרק 1דאחי

• מעגל הקיר הקווקאזי

(התיאט

אלקטרה (צפון, תל־אביב) הטרגדיה
של האשה שהעניקה את ׳שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידם. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאניס. איירן
פאפאס מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.

בעיות ולבטים
בחיי

(התיאטרון הקאמרי, תל־אביב) עיבוד חדיש
של הקומדיה הקלאסית של שקספיר, בידי
הבמאי ליאונרד שטקל. חנה מרון, יוסף
ידין וזלמן לביוש בתפקידים ראשיים.
• הנסיבה האמריקאית (תיאטרון
העונות) בוניפאציום־ויקטור־פליקס לבית
הוהנשואדן נרצח בקולנוע בשעת הסרטת
סרט על חייו, ומה שקורה סביב זה מאפשר
לנימים אלוני לשגר מהבמה שרשרת
גירויים חזותיים, שמיעתיים ושכלתניים, בתערובת
סיגנונות קומיים, הגורמים להנאה
תיאטרונית שלמה. יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.

תרגם: משה ברזילי

המרתן? (רון, ירו שלים; רון, חיפה)

סרט מתח ואמנות ישראלי, בביצועו של
שמעון ישראלי, על נושא החשוב לכל ישראלי.
אסיר דכאו משוחרר מוצא את הגרמני
שגזל את נערתו, ביתו וחירותו, שואל את
השאלה: לנקום או לא לנקום? התשובה
בסרט כן, מרשים ומיוחד במינו.

@ בדידות נעורים

(זמיר, ת ל -א בי ס

עולמו של עבריין צעיר המתמרד נגד החברה,
בסרט בריטי כנה ונוגע־ללב. מיש-
חק מצויין של כוכב חדש — טום קורטניי.

9השליח ממנצ׳וריה

(בן־יהודה,

תל־אביב) שבוי אמריקאי החוזר מקוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה.
פראנק סינטרה, לורנס הרווי.

:שימה אחת שד אושר (פאר,

תל־אביב) בתול ובתולה מגלים את המין,

ציירה: רות שלים
ה ע 1ל ם הז ה 1344

לים. סרט הגל־החדש הבריטי, רגיש ומפתיע
בכנותו.

• איש הציפורים מאלקטראז
ארנון, ירושלים) בית״הסוהר כאולפן ליצירת
מדענים, בסיפור חייו האמיתי של אדם שכנפיו
קוצצו, ושהפך למומחה בחייהם של
בעלי כנפיים. ברט לנקסטר.

־־ 0/ססו אוו־לור או לא כלום !

• נדנדה כשניים (מוריה, חיפה)

תופרת יהודיה מתגוננת בפני הבדידות ו־ניו־יורק,
באהבה חפשית. שירלי מקליין.

• הנאהכים מטרואל

(תל־אור, ירו
שלים)
אגדה סוריאליסטית, מהממת ביופיה,
אודות רקדנית צועניה, החיה את אהבתה
בחיים, בריקוד ובחלום.
ג׳יל ונ׳ים (ארמון, חיפה) כוחה
של ידידות גברית במיבחן האהבה, בסרטו
הפיוטי והפילוסופי של פרנסוא טריפו, על
אהבתם של שני גברים, צרפתי וגרמני,
לנערה אחת — ז׳אן מורו.
• קיץ כעשן (מאי, חיפה) תצוגתמישחק
כובשת של ג׳ארלדין פייג׳ ,במחזהו
של טנסי ויליאמם, אודות בתולה כרונית
המגלה את הימין ערב דעיכתה.

בעיר

• הדוכדכן _ הפורה

מסאקורה

(היכל התרבות, תל״אביב) פולקלור ובידור
יפאני מוגש בסולם של סגנונות, מסגנון
תיאטרון הקאבוקי עד סגנון המיחיקול האמריקאי.
קארניבאל של תלבשות, צבעים
ונערות חינניות, המשעשע בססגוניותו, אך
המייגע בחד־גוניותו, למרות המערביזציה
הבולטת של המוסיקה והמחולות.
• שן ועין (מועדון החמאם, יפו)
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרם.
ס חנה אהרוני. שיבת־הניצחון של
הזמרת בעלת היכולת הקולית הנדירה, המגלה
כי הפכה בשנות העדרה מן הארץ
לכוכב בקנה־מידה בינלאומי.

• תל״אכיזיה

( מועדון

בגדי תינוקות מ-ס/ס 100״אורלון״ מצטיינים ברכות
מפליאה. הם עדינים, נוחים ללבוש, מהודרים.

התיאטרון,

תל־אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.

בגדי תינוקות מ״אורלון״ אינם מתכווצים ושומרים
על צורתם. כביסים, מתיבשים מהר — ,לכל תינוק,
לכל עונה — אין כבגדי תינוקות מ״אורלון״.

מועדונים־?

דרשי רק בגדי תינוקות של ״לויב ל\וב״ המסומנים
בתוית ס/ס 100״אורלון״ .להשיג בכל חנות מעולה
לבגדי ילדים בארץ.

• החתול העצכני (גן־הוואי, תל-
אביב; רק ביום שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמים, במועדון המציע לאורחיו תזמורת
שנגניה מנגנים ביחד וכל אחד לחוד,
אורי זוהר, קהל קבוע ומתחלף, שייקר,
אופיר, סדרנים וקופאית.

אדי קאלכרט

( מועדון צברה, תל־

אביב) בעל חצוצרת־הזהב סוחט דמעות בנעימות
עצובות, כשבאותה תוכנית מופיע
גם הזמר הכושי ״שובר הלבבות״ ג׳ימי
לויד.
• לילות ים־התיכון ( מועדון חו־מות
עכו, עכו) צמד הפרברים וצמד שנוצר
מרביעיית היחפניו ת (ברוריה אביעזר ומרגלית
אנקורי) במרכז תוכניתו של המועדון
בעל האווירה והנוף היפים בארץ.

מ ל דן יניי ט

( מועדון

כליף,

טי ב טו ב

סריגתן זיני ר 1 .ע ח

- 868

סריגת היפה בע מ

* שם רשום לסיב האקרילי של דו־פונט.
גורמן לבינסון אילון

יפו)

רביעיית־הזמר הכושית הנודעת, שכבשה בשעתה
את הארץ, בתוכנית חדשה של ספירי־טואלס
ופזמונים, בביצוע מוסיקאלי רגיש.

ז ל קין

סאשה

( מועדון

בכחוס,

ירושלים) זמר נודד מרוסיה, שגדל בפאריז
ולחם באלג׳יריה, באוסף שירי עם רוסיים,
צרפתיים ו חסידיים.

>>*3יד 1כו ת

שהאן ( מוזי און בצלאל, ירוש
לים)
רישומים, הדפסים, פלאקאטים וגלויות־ברכה,
פרי יצירתו של הגרפיקאי האמריקאי
המפורסם.

• תערוכה כללית של ציירי ה־קימץ
הארצי (בית־הסופר, תל־אביב) 40
ציירים ו־ 10 פסלים מוכיחים ביצירותיהם
כי לאמנות תפקיד נכבד ביצירתם של הקיבוצניקים.

משה

ת ( ה מוזי און לאמנות חדי

חיפה) רישומים וציורים ריאליסטיים
של צייר ישראלי צעיר, שזכה לשבחים
נדירים בחמש שנות שהותו בארצות אמריקה
הדרומית ובארצות־הברית.

סי פו רי םאפ רי ק אי ם בני ז מננו

(גלריה דוגית, תל

ה נו ב

• יוסף בר״פרג

.׳׳ אביב) אמנות אבסטרקטית במוצרים שימו:׳
שיים כמו שטיחים, עניבות, צעיפים ואריגים.
העולם
הזה 1344

י צי ר ו תי ה ם

ע ש רו ת

מחב רי ם

א פ רי ק אי ם

מע שר

מ די נות.

ע רי כ ה

ו מ בו א:

ז׳ קלין

עם הספר בע״ מ

מספר 1344

בז פיון תשכ״ג12,6.1963 ,

המחיר 75אגודות

גילויי על השערורייה ב חברה הגבוהה