גליון 1346 מתאריך 26 ביוני 1963

לוי אשכול מתפלל להצלחה

״כמה דיביזיות לאפיפיור?״ שאל סטא־לין
בלעג, כשהעיר לו צ׳רצ׳יל, באחת השיחור,
שהאפיפיור מתנגד לדרישה מסו־יימת
של ברית־המועצות.
עברו עשרים שנים בלבד — וברושצ׳וב
שלח את בתו וחותנו לביקור חגיגי אצל
האפיפיור, כדי לפייס אותו וליצור עמו
הבנה. במות האפיפיור היתד, ממשלת ברית־המועצות
ימן הראשונות שהביעה בפומבי
את תנחומיה לוזאתיקן.
מסתבר, איפוא, ישיש דיביזיות לאפיפיור
— למרות שאלד, הן רק דיביזיות רעיוניות,
הלוחמות בשדר,־ר,קרב של נפש העמים.
איש
אמנם לא שאל :״כמד, דיביזיות
יש להעולם הזה?״ אבל לא פעם שאלו:
״איזו השפעה יש להעולס הזה?״ ״כמה
קולות יש להננולס הזה בכנסת?״
מאורעות השבועיים האחרונים הוכיחו
כי יש גם להעולם הזה כמה וכמה דיביזיות.

עולם הזה ,-שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וו;מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דסוס משה שהם בע״מ, ת״ז2
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • הסו׳ל: העולם הזה בעיט*

מש־קה היופי והנעורים

*08ה§1)1

חודשיים לפני התפטרותו של דויד בן־
גוריון הופיע במדור הנדון של העולם
הזה ( )1336 מאמר של אורי אבנרי שהסתיים
במילים הבאות:
״זוהי הפרס־פקטיבה. רק כסיל, מוג־לב
או חלש־אופי יתעלם ממנה.
״לפני שבע שנים, ביוני , 1956 הצבענו
במדור זה בפעם הראשונה על מר פרם,
כעל אחד מאנשי־המפתח בקנונייה של
נערי־החצר להשתלט על המדינה.
״אז צחקו הכל.
״עתה אני אומר: שעת ההכרעה הסופית
כבר הגיעה.
״אם לא תחוסל עמדתו המדינית של מר
פרס בשבועות הקרובים, יחסל מר פרם
תוך כמה חודשים את כל יריביו בצמרת,
ויקים את הדיקטטורה שלו בעוד מר בן־
גוריון בחיים ובשלטון.
״מר בן־גוריון יהפוך לאביזר גרידא, ל־שלט־ראווה,
לקליפת־נחש מבריקה ז^עזר נשי־רתה
שוב לא תזיק לנחש עצמו.
״אם לא יאחדו ברגע האחרון כל האישים
והכוחות של המישטר הקיים, כדי לחסום
את הדרך בפני מר פרס — ילכו כולם
בדרכו של ״האיש הקטן״.
״כולם יהיו לאנשים קטנים מאד״.
מאמר זה לא היה בגדר נבואה, בדומה
לנבואות המדור תצפית. הוא היה סיכום
של ניתוח פוליטי נוקב. אורי אבנרי כתב
אותו למען קומץ קטן של קוראים :
#׳ ותיקי מפא״י, שהוזהרו שאם לא
יפעלו מייד, יחוסלו ;
•> דויד בן־גוריון, שהועמד על העובדה
שהוא הופך בובה בידי פרס ושות׳.
כעבור תשע גליונות הודיע העולם הזה
כי גם אלה וגם זד, פעלו בהתאם לניתוח
זה. על־ידי התפטרותו, איפשר בן־גוריון
את חיסולו של פרם והראה כי אינו מוכן
לשמש בובה בידי מישהו. ועל־ידי פעולתם
המהירה והנמרצת, חסמו ותיקי מפא״י את
הדרך בפני פרס, והכינו את הכלים לחיסולו.

אדם הכותב מכתב, חייב להיות בטוח
כי המכתב יגיע לתעודתו. לגבי העולם הזה
אין כל ספק בכך.
בצמרת הפוליטית של המדינה אין אף
אישיות אחת שאינה קוראת את העולם הז 0
בקביעות ובעיון. אחדים מהם מודים בכך
בגלוי, כמו אותו מנהיג ליברלי מרכזי
שהכריז, לפני כמד, שבועות, בישיבה של
מוסד ציוני חשוב, כי ״לעולם איני קובע
את דעתי על בעיה פוליטית מבלי לקרוא
קודם מה אומר עלי זה העולם הזה!״ אחרים
אינם מודים בכך — אך פועלים לפי
אותו כלל.
במרוצת הזמן קיבלנו על כך הוכחות
רבות. מדי פעם מספר לנו פקיד בכיר או
בן־שיחה אחר כי בהיכנסו לחדרו של שר
פלוני, אלוף אלמוני, או מנהל־כללי פלמוני,
מיהר הלה לסגור במגירה את גליון העולם
הזה שעיין בו זה עתה.
הסיפור המפליא ביותר מסוג זה אירע
לפני כמה שנים בבית־מלון מסויים הרחק
ממרכז הארץ, בו התארחו אותה שעה ראש־הממשלה
ועורך העולם הזה. ביום הרביעי
בשבוע המתין העורך בכליון־עיניים לגליון
העולם הזה, המגיע לאותו מקום רק בשעות
הצהריים. אך כבר בעת ארוחת־הבוקר, ניגש
אחד המלצרים אל העורך ולחש לו באוזן:
״ראיתי עכשיו את העולם הזה מונח על
מיטתו של הזקן!״
משמע: ראש־ד,ממשלה קיבל את הגליון
ישר מתל־אביב, במשלוח מיוחד, יחד עם
ניירות משרדו.
אין ספק.כי כמעט כל הקוראים רמי־
(המשך בעמוד )3

מרווה כאגלי־טל את צמאון
עורך ומעניק לו את הלחות
המזינה החיונית כל כן לקיומו,
בפרט באקלים ארצנו.
השתמשי בוקר 1ערב בכמה
טיפות ממשקה זה של חן
ונעורים, כיסוד לאיפור ולשמירה
על רכות עורן ורעננות
מראין.
רק בחנויות מאושרות על־ידי

11616118,
£1111311181(6111

סמס^ו
£111*1ץ א * ק
£וי 0 1מ£ 1 0 11

5 £111*1ק 11
א 3 £ 1 1ק 11
3 £111*1ק ז

ה מו מחיםבצ לו ם
משתמ שי ם ב סר טי

סח1£0ו
ל ה שיג בכל בתי מסחר לצלו

א. ב רנ ד

ש ד רו תרוסשילד 15
חל אביב. סי פון 55421

רויאליט
¥ 1 7״ ^ 1ץ 0מ
קרם הפנים
לפי ד״ר לברן, פריס,
המכיל

ג׳ ל ה

ר ו יא ל

מגן על עורך ורקמותיו העדינות,
מונע התהוות קמטי פנים ומטהר
את גוון עורך על ידי פעילות
מוגברת של מחזור הדם.

״ ל ו יז
המכון הבינלאומי להתכתבות

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

המישרה האלה מתנגדים בחריפות לקו העולם
הזה, כולו או חלקו הגדול. אם כן,
מדוע הם מקדישים לו תשומת־לב כה רבה?
מאותה סיבה שאתה עושר, זאת. הם יודעים
כי האינפורמציה של השבועון מוסמכת,
שדברי הפרשנות שלו מעוררים תמיד למחשבה,
ושיש בו גילויים אשר לא יגיעו
לאוזניהם בשום דרך אחרת.

אך לא זד, העיקר. תשפעתו העיקרית
של השבועון, כפי שהוכחה בימים אלה,
אינה מבוססת על העובדה שהוא נקרא
בחוגי הצמרת דווקא.
חילופי־הגברי בממשלה יכלו להתבצע רק
על־ידי פוליטיקאים, באמצעים פוליטיים.
אולם הפוליטיקה אינה מתבצעת בחלל ריק.
היא מושפעת כל־כולה, בכל שלביה, גם
בדיקטטורה, מאותו דבר מסתורי הקרוי
״דעת הקהל״.
אפילו הושפעו אשכול ישות׳ מהאזהרות
הדחופות של העולם הזה, לא היו מעיזים
לפעול כפי שפעלו — לולא ידעו כי דעת־הקהל
תתמוך בהם בכל מיבצע נגד פרס.
אפשר היה לעמוד על דעת־קהל זו בנקל.
לאחרונה באה לידי גילוי במבול הפזמונים
והתוכניות הסאטיריות שהוקיעו את מעשי
פרס, בדברי האש ברחוב בעת ביקר
שטראום, בתגובות קהל־הקלנוע בהופיע
דיוקנו של פרס על הבד.
איך נוצרה דעת־קהל זו? כל פוליטיקאי
בארץ יודע זאת: זוהי תוצאה של מסעד,הסברה
שניהל ־העולם הזה לבדו במשך
שבע שנים.
הדגש הוא על המילה ״לבדו״.
מעולם לא היה מיבחן כה ברור של
השפעה בין עתונים כמו בפרשה זו. במשך
שנים ארוכות היה העולם הזה העתון היחיד
במדינה שהרים את קולו נגד הסכנה ששמה
פרס. ברבות הימים הצטרפו אלינו —
מפעם לפעם — כמה בטאונים מפלגתיים
קטנים, וכמה בעלי־טורים. אולם גם אלה
לא עשו זאת באופן עקבי, אלא המתיקו
את הגלולה בשפע מחמאות לפרס בהזדמנויות
שונות.
מקובל להניח כי דעת־הקהל במדינה מושפעת
בעיקרה על־ידי ארבעה בטאונים ״בלתי
תלויים״ — הארץ, שני הצהרונים והעולם
הזה. בין ארבעה אלה, היה העולם הזה
ר,יה ד שהטיף נגד פרם ברציפות ובהתמדה.
הארץ, לעומת זאת, תומך בפרס ללא הסתייגות
מזה שלוש שנים לפחות, עד כדי
עיוות ידיעות והעלמת אינפורמציה למענו.
שני הצהרונים היו קצת פחות עקביים בתמיכתם
בפרס, והיו בהם תופעות בודדות
של אור, אך בדרך כלל תמכו בפרס תמיכה
גמורה.
ברור איפוא כי במיבחן זה עמד העולם
הזה אחד נגד שלושה — וניצח. הוא שעיצב
את דעת־הקהל הקובעת בארץ —
דעתו של הציבור הער לענייני המדינה
והקובע את הטון בכל המפלגות והארגונים.

מדוע? יש לכך כמה סיבות.
ראשית: חדלונן של המפלגות. ברור כי
זה מכבר איבדו המפלגות — כל המפלגות
— כל אפשרות לעצב את דעת־הקהל. אין
הן מנהיגות את דיעות הציבור, אלא (במקרר,
הטוב ביותר) הן מונהגות על־ידן
ונגררות אחריהן.
בהעדר המפלגות, נפל העול על העתונים.
אולם הציבור שוב אינו רוחש אמון בלתי־מוגבל
לרוב העתונים. הוא שמע יותר מדי
פעמים על קשרי־השתקה, על ״מסיבות
עורכים״ בהן שיכנעו בן־גוריון או פרם את
העורכים לזייף, לטשטש או להעלים פרשות.
ה,א שמע על רשתות־ד,סוכנים של מנגנונים
ואישים שונים, בדומה ל״יונייטד פרס״,
הפועלות במחתרת בכל העתונים וו־,מחדירות
להן ידיעות כוזבות. שבועון זה לבדו
מחוסן מפני פגמים אלה.
ובעיקר: הקורא האינטליגנטי — והרי
זה הקורא היחיד הקובע בהקשר זה —
שם בעצמו לב לכך כי העולם הזה מגלה
את העובדות ללא־רתע, בעוד שעתונים אחרים
מעלימים ידיעות, או נמנעים מלהס-ק
מהן את המסקנות המתבקשות.
יתכן כי העתונים האחרים יצאו נשכרים
משיטה זו. הם זכו בכיבודים, בפרסים,
במודעות, כמנויים קולקטיב־ים, וכו׳ וכו׳.
הם רק איבדו את הדבר הבלתי־נתפש וה־בלתי־נראה
ששמו ״השפעה״ — הדיביזיות
של האפיפיור.
רק כך אפשר להסביר את העובדה התמוהה
שהעולם הזה — המושמץ מזה 13 שנה
השמצה טוטאלית, המוגדר לא פעם כעתון
(המשך בעמוד )4

111 8 £מ 0
סוכות לריביירה
בספינת סיורים עם מזוג אויר —
המלון הצף שתוכנן במיוחד לסיורי
נופש בים התיכון. אתית הנוסעים

£11171
בפעם הראשונה מישראל — בטיול
סוכות, המתחיל בחיפה ביום ד׳ ערב
סוכות ה־ 2לאוקטובר עד ל 15-בו.
המסע כולל סיורים בפיראוס,
אתונה, נאפולי, קאן שבריביירה
הצרפתית, איי מלטה ורודוס.
אוכל מעודן — תאים נוחים — בידור
המחיר מ 562.95-ל״י כולל מס.
ההרשמה בכל משרדי הנסיעות ואצל
יעקב רוז ו שו ת׳
רח׳ הרצל ,12ת״א, טלפון 6־56245

7ז>נ 17בון

מדיח כל

סינ ס בון

ס>נ \ 7ב ו יו

מסיר כתמי
שמן, צבע

מקציף במים
קשים ואפילו
במי־ים

סינגובון

מנקה כל )זבי

חסכוני וי עיל
פי 3מכל סבון רגיל

שימו לב: אספו אריזות סינטבון וטקסטיל שמפו
תנוורתן תוכלו לקבל, לפי ערך הנקודות, סכו״ם חדיש
מפלדה בלתי מחלידה, תוצרת ״רדד״ .פרטים בחנויות הנזכלת.

(המשך מעמוד )3

ג ל דזיי ך לרז׳.י׳דז׳

עיכ 5מעוו^דו
^יגיו^/ל /+ד״< /גש

כ ר־יםי־ז עדמ עז
בצאת השמש עם שחר מתעורר היקום והיום
בא. גם מחר תצא השמש עם שחר והיקום 4 יעור ועוד יום יבוא.

פורנוגראפי זול ורודף־סנסציות — משפיע
על דעת־הקהל ועל המאורעות המדיניים,
בעוד שעתון מכובד כמו הארץ הוכיח
בשבועיים האחרונים כי השפעתו על המאורעות
ועל דעת־הקהל כמעט מבוטלת.

אנו רואים במאורעות אלה לא רק אישור
להשקפותינו ולניתוחלנו — אלא גם לעצם
דרכנו העתונאית.
כי אותה ״השפעה״ ,עליה דיברנו זה
עתה, לא היתד, אפשרית ללא התפוצה ההמונית
של השבועון, ללא יכולתו של השבועון
להגיע לכל פינות הציבור הוותיק,
ולאותם חוגים בקרב העולים החדשים המתעוררים
להשתתפות בחיי המדינה•
לא פעם שמענו — גם מפי אוהדינו —
ביקורת על השיטות שאנו משתמשים בהן,
כמו עתוני התפוצה־הד,מונית בעולם, לשם
הבטחת התפוצה. האם אין המאורעות האחרונים
מוכיחים בעליל כי שיטות אלה אינן
מוצדקות בלבד, אלא אף חיוניות במאבק על
גורל המדינה?
השבוע אמר לי עסקן -דוע של מפא״י:
״העולם הזה משפיע במפא״י יותר מאשר
בכל מקום אחר.״ יתכן שזה נכון, כי בין
פוליטיקאים שום דבר אינו משפיע יותר
מאשר ההשפעה עצמה. המפלגה יודעת כי
העולם הזה משפיע על ההמונים.

היום או מחר — השמש מאירה ומחממת.
מירומית — החברה הראשונה והותיקה
בישראל ובעלת מוניטין בינלאומי שהחלה
בניצול קרני השמש לחימום מים בביתך.
אמנם, דוודי שמש מירו מי ת * והיחידים בעלי
ציפוי סלקטיבי) יקרים במקצת מדוודי שמש
אחרים. הם בנויים מחומרים טובים יותר.
הם הטובים ביותר שאפשר להשיג.
מה עוד שמירומית היחידה הנותנת אחריות
ממשית ל 5-שנים והשרות מצוין.

ינ ד דננ דנ ^
דנודידמופעו גע׳פ.
מכתבים נערת שר־הבטחון
הגיע הזמז לגלות את האמת מדוע חלד
בן־גוריוז•
היו לו עניינים עם קריסטיז קילר בעת
ביקורו הבלתי-רשמי האחרון בבריטניה. לא
נעים, אבל זאת עובדה. רק טוב שיש לו

ת ל * אביב: רחוב הירקון ,3 2 5טלפון 4 1 1 1 5
יפו :
שדרות

יףושלים
חיפה : רחוב טלפון 2 5 3 7
העצמאות ,1 7
ירושלים: רחוב שלומצין המלכה ,7טל2 3 3 3 9 .
באר ־ שבע: רחוב העצנזאות ,4 9טלפון 3 0 6 1
רחובות :
2 0 9
רחוב
הרצל

ש־ ח־נ

כריסטין

כן־גוריץ

קצת יותר אומץ מאשר למקמילז, והוא
הסיק את המסקנות והלד (אנב, היא אסרה
עליו :״נמוד — אבל מלא חיים״).
ש. ג״ תל-אביב

כל הרוכש אצל ״מירומית״ מעתה ועד סוף יולי דוד
שמש ״מירומית״ או דוד שמש ״דרגון״ יקבל שי חינם
את המכשיר המהפכני

ג רי סונזיו ד
מכשיר נייד לצליית בשר
על ניירעתוןבלבד *
כל דוד מירומית משווק נושא תו אישור של מכון התקנים הישראייי.

אמנם אני בסר־הכל בז ,17 אבל כששמעתי
שראש־הממשלה ושר־הבטחוז, דויד בז־נוריוז,
התפטר מתפקידו כראש־הממשלה וחבר־כנסת,
הצדקתי את התפטרותו
רק בחציה. ם׳
ראשות הממשלה —
כן, מהכנסת — לא.
עקב ההתפתחויות
באזור אני בטוח
שהעם יחזור וידרוש
שיכה!
מ בדנו ריוז
בתפקיד שר־הבטחוז,
אחרת עלול להיווצר
דבר נורא.

יוסף מונטיפיורי,
נתניה שלי
ההצעה
לרנל המצב החדש:
ראש־ממשלה ספרדי,
ושר הבטחוז מר
פנחס לבוז
קורא, תל־אביב

גורדון לבינסון אילון

יד לפה
היש מישהו אליו יוכלו לפנות אלה
החולקים על משטר זה, אד הרוצים להתפרנס
מבלי לוותר על השקפת עולמם?
מחבר מכתב זה עבד, מאז עלותו ארצה
לפני חמים שנים, בבית־השידור הישראלי.
כשנוכח לרעת כי רב המרחק ביז האמת
לבי! הקו הרשמי — הני ש באפריל לפני
שנה את התפטרותו.
עברו חודשיים, והצטרפתי למערכת שבו־עוז
ערבי ״א? מוצאוור״ .אולם בנובמבר
אותה שנה נפסקה הופעתו של השבועון,
ומאז אני מונדר כמחוסר־עבודה.
כשהוצע לי, על־ידי המפקח על ההוראה
הערבית במשרד-החינוד, ר״ר ישראל בז־זאב,
להצטרד אל סגל העובדים, הופניתי א?
המנהל למחלקה הערבית במחלקת החינור,
אשר הודיע לי :״טי שמשמיץ את בז־
(המשך בעמוד )6

העולם הזה 1346

...מהדגמים החדישים המוצגים לראוה בתערוכת
הרהיטים המתמדת של ״אמריקנה״ ,דגמים שכמותם
טרם ראית עד כה הן מבחינת הצורה והן מבחינת
העבוד המעולה. כל אלה שכבר ראו יגידו לך:
...יש ויש מה לראות בתערוכת הרהיטים של

שירק״אביטל

ממה מתפעלים כולם?

מכתבים

״שערוריה בבית חר 1שת״

(המשך מעמוד )4
נוריוז — לא נאפשר לו לדרור במחלקתנו״.
מידי שבוע אוסר העולם הזה את האמת,
ופונה למצפוננו בקריאה להתקומם ננד
המצב הקיים• אד מה יכול אזרה בודד,
המשוכנע באמיתות דבריכם, לעשות לקראת
הגשמת רעיונותיכם, אם מאלצים אותו לסתום
את פיו? ואם במדינה זו ראשי המשטר
הם גם הבוסים בכל מקום?
צלח הנדי, ירושלים
קנדי האמריקאי נלחם בעד שיווי־וכויות
בי! השחורים והלבנים. איה קנדי הישראלי,
שייתן לשחורים היהודים את זכויותיהם
ויחסל את האפליה העדתית?
פליקס לוי, תל-אביב

הגדרה

בכתבות המצויינות שלכם על פראנץ־יוזף
שטראוס חסר פרט חשוב אחד: מה אמר
ביסמארק על שטראום לפני מאה שנה.
אמר ביסמארק :״מה זה בוואדי? תערובת
של בדאדם ואוסטרי!״
הרמן כהן, תל־אביב

תנוחה מדינית

״שלושה במיטה אחת״ היתה כותרת לא
רעה לכתבה על כריסטין קילר (העולם הזה
.)1345 אר נידמה לי כי הכותרת הנכונה
של הכתבה היתה צריכה להיות :״חיי כריס•
טי! תחת ממשלת השמרנים״.
אסתר גבריאלי, חיפה
או, בפשטות :״תת שר הבטוזון״.

יפה והקינאה
כמעורב בחיי אמנות של ״המושבה הישראלית״
בניו־יורק; וכעתונאי בי: עתו-
נאים, מצאתי לנכוז להניב ישירות לעתונכם
בקשר לכתבת ״רחל מהחלת״ אודוף יפה
ירקוני( .העולם הזה .)1341
הדעה הכללית של המושבה הישראלית
כאז היא שהופעתה של יפה ירקוני בטלביזיה׳
אשר עליה אתם מדברים, היתה
הופעה נאה ומוצלחת לכל הדעות!
הוכשלחם על ידי אנשים מלאי כעם־ וקינאה.
יעקב
בעל־תשובה, ניו־יורק
...דעתי ודעת החברים שלי הישראלים,
היא שהופעה זו של יפה בתוכנית הטלביזיה
של נ׳ואני קארסוז, ואשר בה יפה
ירקוני גם שרה וגם שוחחה במשך שעה
ליד השולחן, הוסיפה כבוד רב, ובז נם יעל
דייו שהופיעה באותה תכנית. אני חושבת
שזו היתה הופעה ישראלית טובה ביותר
שראיתי במשך השנתיים האחרונות שאני
בא! ,ואני רוצה להוכיח לכם שהוטעיתם
במשפט זה — ״היא ישבה על כסא כשהיא
משלבת רגל על רנל בנובה בלתי־רצוי בהחלט.״
ג׳ניה
זסלוף, ניו־יורק

שעדוייה בבית וזרושוג לונדוני, עוררה כדברה שטיב
נאשר הופיעה לעבודה כזוב מכנסי פברץ׳ וורודות. הפועליב
התלוננו, שאינם מסוגלים להתרכז בעבודתם ליד המכינות,

והם דוששים לתאונות.

ההנהלה התערבה ודרשה גי
נסיה בחצאית — אולם היא 5זע 3 ^ 0 0״
העבודה שלה, המחייב אותה
שת. נערכה הצבעה, ומכנפי הסט-,ץ׳ זכו כרוב קולות.
דומה, שלא רק באנגליה, גם בישראל הולכת. ומתפשטת
אופנת מכנסי הפטרץ׳ ,וקרוב לודאי שרהובותינו יוצפו בהם.

מוטי׳ דא סתם כחור אדיוטי
כחבר ותיק וקרוב של רינה יצחקוב ומוטי
שפמן, ברצוני
להעמיד אותכם על
סעותכם בכתבה של
רחל מהחלת (העולם
הזה .)1344
אם כי הזכרתם
אקדמאים, הרי שמוטי
לא פחות אקדמאי
משאר מחזריה
של רינה, אותם הזכרתם,
ונטיעתו קשורה
בהמשך לימודיו
הגבוהים, ולא בענייני
עסקים.
אפילו לעוות את
חאורו הצלחתם, וחבל.
כי מוטי הוא
בחור נאה למדי, ובודאי
שאינו נמוד.
עובדיה זיו, תל־יאביב

מכנסי סטרץ׳ לנשים מיוצרות בישראל מבד
הסטרץ׳ המשובח של ״הדר־רוזן״ ,על־ידי
יצרני בגדי הנשים המעולים.

תבקר ות י ו וכח!
באולם התצוגה שלנו מוצגים דגמי ריהוט סאלוני
בקווים חדישים ביותר וחדרי שינה אכסקלוסיביים
בקווים העדינים — כי 0111מ 1£א £ 0ס אצל

או שינ ס ק *

״הכל עכשיו וכאן״

תל־אביג, רחוב הרצל ,56 טל 86797 .

ספה וכורסאות דוגמת ״שרתון״ ומבחר עשיר
של מערכות ריהוט נאה מוכנות ולפי מידה

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אכיב
| נחלת בנימיו ,2טל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 טל 69265 .

לכל אזרח במרינה קטנה זו, המוקפת
מדינות עויינוח, ברור מה ערכו של השלום.
כל נפש יוצאת אל חיים במרחב גיאוגרפי
נרחב, אל במחוז נפשי וכלכלי. נם
אם נקבל את ההשקפה האומרת ״אתה בחר
תנו״ ,אי! פרוש הדבר להשאר בודדים
ונישאים.
סיסמת הכושים במאבקם להשנת זכויותיהם,
היא ״הכל עכשיו וכא!״ הבה נאמץ
לנו ססימה זו .״הכל״ — כל העם מלוכד
בכטיהתו ופועלו לשלום :״עכשיו״ — נפעל
מיד, אל נדחה למחר את שחייבים לעשות
היום. הזמז עלול ׳לפעול לרעתנו, ומצבנו
כיום מאפשר לנו לקרוא לשלום מעמדה של
כוח, כשוה ביז שווים כאז״ — בגבולות
המדינה הנוכחיים.
לשם מימוש הרעיו! אפשר להקים ועד
ישראלי לשלום, בראשות אנשי־רוח כמרטי!
ביבר, נת! רוטנשטרייד, יוסף גולו ועוד,
ליזום פגישות בין נוער עיברי וערבי —
כי הערבים בארץ הם נקודת המוצא והאחיזה
הראשונה בררו הארוכה לשלום :
ליזום פגישות בלתי־רשמיות בכל הדרנים
ביז ישראלים וערבים, ברחבי העולם ; ובעיקר
— מסע נדול לייבוש דעת׳הקהל בארץ,
בעזרת רדיו, עיתונות וכר.
אמנון ארז, תל־אביב

מגיע דו

אינני מביו מה הרעש שאתם מקימים
סביב הקניה של 30 דונאם על-ידי משה
בהרב (העולם הזה .)1340
אני אישית מכיר את ד״ר משה בהרב
עוד משנת ,1933 כאשר היה ילד ונר עם
הוריו ברחוב פלורנמיז. עד היום הזה
רק מילדי פלורנטי! יצאו לנו מנהיגים.

יחד היינו בנוער העובד עם שמעון פרסקי
(פרם! ,אהרון רמז, ובבחרות הסוציאליסטית
יחד עם זאב שרה,
פנחסבירנבוים (מנהל
״דבר״) ,ירחמיאל
ברעם, מאיר
פולסקי, מרדכי אבישי
ז״ל, דוב ברגר
(הררי) ,ז״ל, יצחק
גולדברג, א .שדמי
— זאת היתה קבוצה
פעילה ביותר ב־הסוציאליבחרות
סטית

ומפא״י לפני
בל הפילוגים.
משה בהרב, בתור
בעל ידע רב והשכלה
נבוהה מאד,
בתב מחקרים ננד ה־מסיוז,
הקים באמריקה
תנועת־נוער אני
טי־שמד והקים חוגים נפרדים לחוקרי קבלה
ומיסטיקה, פארא־פסיכולוניה וספיריטואליזם.
בתים ורכוש וכסה הציעו לו כדי שיישאר
באמריקה, אד הוא העדיף לחזור לישראל.
חלומו של משה בהרב הוא כי אחווה
תשרור בי! יהודים וערבים, ושלום אמת
יקום באזור כולו. לב! לא ברור למה כל
הרעש הזה סביב עיסקה קטנה יחסית. מניע
לו לקבל מהמנהל זכות קדימה.
דוד גדנסקי (נוריאל) ,מהנדס
באר־שבע
בינתיים הודיעה המשטרה שפתחה במהירת
עיסקת הקרקעות הנידונה.

מרביצים תורה

השבוע אירע לי מקרה שאני חושב
שצריך להיות מובא לידיעת הציבור. נערר
לפני וסו מה באונ ׳ברסיטה ויכוח פרטי
בחוג סגור על הממשל
הצבאי. אני הייתי
שם הערבי היחיד,
וכמובז שהגנ-
תי בלהט על זכויות
הערבים. קיבלו הנוכחים
את דברי בשוויו!-
נפש — אך רק ל־מראיודעיז.
כי כשמהפגישה, יצאתי הותקפתי
על-ידי שלושה
סטודנטים, הידועים
כחברי תא
מפא״י. הם היכוני
והכריחו אותי להניד
:״כל הערבים מנצורי מרנלים״.
משנגשתי להגיש
חלונה במשטרה על תקיפה, טענה המשטרה
כי הסטודנטים נעלמו, ואין כל אפשרות
לזהות אותם.
יוסף מנצורי, הפקולטה למדעי המזרח,
האוניברסיטה .,ירושלים

עונש מוות?

אני מוכרח להודות שטיפוסים כמו גייטי
לווי, פלקוביץ וכדומה מעלים בליבי רגשות
של אנטי־שמיות. אני, כיהודי, מכיר טוב
מאד בקיומם של יהודים כאלה, ואפילו
בקיום נטיה או קוו־מחשבה כזה נם אצל
רבים אחרים, אשר מצליחים להשתלט על
הייצר הרע, או שפשוט לא ניתז להם הזדמנות
להגשים את הפוטנציה, ואני שונא
אותם, את האנשים האלה ואת הנטיה.
...אנו שומעים שבברית־המועצות מוציאים
פושעים באלה להורג, אני אמנם מתנגד
עקרונית לעונש מוות, אבל אני מבין טוב
מאוד את הרגשות שהביאו להטלת עונש
כזה. אז קמים אחיהם בארץ ובוכים ״גוו־אלט!!
נוואלט! אנטי־שמיות בברית־המועצות!
הצילו! הצילו!״ אי! אנחנו זקוקים לעליה
נוספת של רמאים כאלה — יש כבר יותר
מדי !
הפשעים שלהם מערערים מז הים,ד את
בריאותה ושלמותה של ה׳לכלה הישראלית.
ננב זעיר זוכה בעונש עבור מעשה זעיר.
הבה ניתז לגנבים נדולים באלה עונש המתאים
לנובה פשעיהם־
דוד דייוויס, מושב שיתופי ניר ח״ן,
חבל לכיש

הד החינוך

יש לפעמים הבדלים בולטים בי! דברי
המורה ובין הכתוב בספר־הלימור — ולפעמים
אף הם סותרים זה את זה. משרד
החינוך טועז שהוא מפקח על הספרים,
והם לא משובשים. המורה טוע! תמיר שהספר
טועה.
או למי צריכים התלמידים להאמין?
תלמיד שהסתכסך
עם מורה,
קרית־מוצקין
שמעתי על תוכנית
שר החינוך להקים
בתי ספר נפרדים ל-
בני־עולים מארצות
נחשלות.
עלינו לעשות את
הכל כדי לחזקאת
ההבנה והקשר ההדדי
ביו הפלגים
בעמנו, ולא לתכנן
תוכנית שתחזק את
ההבדלים של ערה
מסו״מת. אזולאי שלומאזולי, מלכיה

זבות הקדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזח 1346

הישארות שמעון פרם במשרד־הבטחון היא
סכנה. העברתו משם, תוך שלושת החודשים
הקרובים, חיונית.
כהונת לוי אשכול כשר־הבטחון, נוסף על כהונתו כראש־הממשלה,
גם היא יכולה להיות רק פתרון זמני. הפיקוח
הדמוקראטי על מערכת־הבטחון, ועקירת עשבי־הרעל הבט־חוניסטיים
שנזרעו בה, מחייבת שר־בטחון שיהיה מסוגל
להקדיש למשימה זו את כל כוחו וזמנו.
** משלת אשכול תהיה זקוקה לכל אוצר הרצון הס
טוב, לכל האשראי הרוחני והמעשי, אותם אפשר לגייס
במדינה.

היא תשיג את האשראי הזה -על תנאי.

בתנאי שהיא תמלא את המשימה המוטלת עליו־״ אשר רק
היא לבדה משמשת צידוק להקמתה, ואמת־מידה לפעולותיה:
שיחדור
המדינה מסיוט הדיקטטורה הזוחלת,
מיגור הבטחוניזם כסכנה פנימית וחיצונית,
הרחקת פרס, דיין ושות׳ — כולם יחד, וכל אחד מהם
לחוד — מכל עמדה בה יוכלו לתכנן הפיכה צבאית או
מ בצע דומה.

בקיצור: הדה־כן־נוריוניזציה של המדינה.

מעולם לא היתד, עוד בישראל ממשלה בעלת מנדט כה
ברור לביצוע משימה כה מפורשת.
לכן יזכה לוי אשכול לאשראי הציבור. לכן יהיו ימיו
הראשונים כראש־הממשלד, וכשר־ד,בטחון בבחינת ירח־דבש
לבבי.

השפעתם צריכה להיות הפוכה: גיבוש החלטה
נחושה שלא יחזרו ימי .1953*1955

כן, הדוגמה ההיסטורית של תקופת שדה-בוקר
עומדת ברגע זה לעיני כל בר־דעת. אך יש הבדלים
מסויימים בין שתי הפרישות.
אז השאיר דויד בן־גוריון, בכוזנה תחילה, שני עקרבים
מתחת למיטת יורשו. ברגע האחרון מינה את שמעון פרם
למנהל משרד־הבטחון, ואת משה דיין לרמטכ״ל. כך נחרץ
גורלו של פנחס לבון, עוד לפני שנכנס לתפקידו כשר־ר,בטחון.
כעבור
זמן קצר, כאשר התגעגע בן־גוריון שוב אל השלטון,
יכול ה: ה לבחור בין שתי דרכים:
דרך ההפיכה הצבאית, שהוצעה (כפי שבן־גוריון עצמו
הודה כעבור כמה שנים) על־ידי אהוד אבריאל,

אורכו -או קוצרו -של ירח־דבש זה יהיו
תלויים בעקביות ובהצלחה בהן יעמוד אשכול
במיבחן משימתו.

רבבת הממשלה החריטה היא רק השלב הראשון
( | במשימה זו. שלב חשוב, אומנם, אך שלב הרחוק מיד,יות
סופי.
ההפיכה של ותיקי־מפא״י (ויש לדבר על ״הפיכה״ ,כי
בל מונח אחר מחטיא את חשיבות המאורע) מצאה את
הבטחוניסטים כשרגלם האחת באוויר. הם היו כה עסוקים
בהסתערות קדימה, עד כי שכחו להבטיח את עורפם. קלות־דעתם
האופיינית — אותה קלות־דעת בד, מוכנים הם
לשחק פוקר בעצם קיום המדינה על שולחן־המישחק האטומי
— היתד, גם כאן בעוכריהם.

דרכו של משה דיין אל משרד־ד,בטחון נחסמה. איומי״
ההתפטרות שלו התפוצצו כבועת־סבון. תוצאתם היחידה
היתד, פגיעה נוספת ביוקרתו האישית המצומקת.
שמעון פרם נאחז בקושי בקרנות־המזבח של תפקידו,
שהתרוקן מתובנו העיקרי עם החלפת שר־הבטחון.
עמדת־ המפתח המרכזית במדינת־ישראל — התפקיד של
שריד,בטחון — נתפסה על־ידי לוי אשכול, יריבם העיקרי
של דיין ופרס. עד כאן הכל טוב ויפה.

לוי אשכול משאיר את שמעון פרס במקומו. הוא עושה
זאת כדי להפריד בין הבטחוניסטים, לבצר את כ בושי הסיבוב
הראשון, לפני הסיבוב השני. אך צריך להיות ברור,
לו ולכולנו: זהו טכסים מסוכן.

הפרם, גם כשכנפיו קצוצות, נשאר ציפור־טרף.
עוד
לפני שהוקמה הממשלה החדשה, היה פרס עסוק
בכריית קברה. כתבלביו מספרים שהוא מלכד את כל ה־בטחוניסטים
וגרוריהם — דיין, אלמוגי, אבן. הוא התחנף
שוב אל בן־גוריון, כדי לזרוע בלבו של הזקן את הזרע
הראשון של שאיפת־השיבה.
בטאונו הגלוי היחיד של פרם — השבועון הלונדוני של
משרד־ד,בטחון — ניבא כי תקופת בן־גוריון לא תמה, רמז
על אפשרות של הפיכה נגדית.
כל האיומים, השמועות, הדליפוח והידיעות האלה אינם
צריכים להרתיע. רבים מהם אינם אלא תמרונים של לוחמה
פסיכולוגית, שמטרתה לזרוע בהלה בלב הממשלה החדשה,
לסחוט ממנה ויתורים, לערער את מעמדה בארץ ובעולם.

ותה שעה יש למנוע את התלכדותה והתבצרותה של
סיעה בטחוניסטית בממשלה ובצמרת המדינה.
דיין ופרס הפכו מזמן יריבים ומתחרים. רק אחד מהם
יכול להיות מועמד לתפקיד הדיקטטור הבטחוניסטי. אולם
עתה, כששניהם רחוקים מן הדיקטטורה, אין כל סיבה שתמנע
בעדם מלשתף פעולה במלאכת החבלה.
הבדיחה היהודית מספרת על ההלך, שנכנס לפונדק וקרא
בקול אימתני :״תנו לי לאכול חינם, אחרת אעשה מה
שאבי היה רגיל לעשות!״
הפונדקאי נבהל ונתן לו לאכול לשובע. רק לאחר מכן
שאל, בסקרנות :״מה היה אביך עושה כשלא נתנו לו
אוכל?״ השיב ההלך :״הוא היה הולך לישון רעב!״
איומיו של דיין מזכירים בדיחה זו. הוא מנופף במקל
ד מיוני. שום כוח אינו עומד מאחוריו. אם רוצה האיש
להתפטר — יתפטר נא.
שני השרים האחרים, שהיו בעבר גרורי הבטחוניסטים —
יוסף אלמוגי ואבא אבן — יש להעמידם בפני ברירה ברורה.
יה ה זה טירוף למסור לידי אבן את תיק החוץ, כאשר
גולדה תתפטר מטעמי בריאות, אם לא יסתייג עתה בגלוי
ובפומבי משאיפות פרס ושות׳.

) ן חייב להקיף גם את סדרי־השלטון והחוק.
תקופת כהונתו של הנשיא רוזבלט החלה בעונד, שזכתה
לכינוי ״מאה ר,ימ ם הגדולים״ — כי בה ביצע הנשיא החדש
שינוי־ערכים באמצעות מטר של חוקים חדשים.
אין לצפות מלוי אשכול, במצב הנתון, כי ינצל את
מאד, הימים הראשונים שלו באותה דרך. אך הוא חייב
להתחיל בהם ברפורמה לסילוק תופעות־השרירות הבולטות
ביותר.

אך כעצם קלות ההפיכה הזאת טמונה סבנה
רכה: שהיא תפתה את מחולליה ואת הציבור
לפריקת־נשק, לתחושה של נצהון, לשביעות
רצון עצמית.

אולם תהיה זו טעות מסובנת להאמין בי
כוחות הכת הבטחוניסטית חוסלו. אין הדבר

על רקע זה מתעוררת מחדש בעיית איחוד מפא״י־אחדות־העבודה
— והפעם בצורה חדשה. כל הנימוקים שפסלי
איחוד זה בעבר, בימי שלטון־היחיד של בן־גוריון, מחייבים
איחוד זה עתה — בתנאי שאיחוד זה יבטיח את סילוק
כל סממני שלטון־היחיד.
אין כל טעם להתמהמה. איחוד שתי המפלגות יכול וחייב
להתבצע תוך שלושת החודשים הקרובים. תוצאתו המיידית
חייבת להיות: מסירת תיק ד,בטחון לידי גלילי, והעברת
שמעון פרס לתפקיד בלתי־מסוכן.

הוא הדין לגבי כמה עשרות בעלי משרות
רמות בצמרת השלטון, שזבו למשרותיהם רק
הודות לנאמנותם האישית לחורשי המזימות.

ך טיהור אינו יבול להישאר מוגבל לאנשים. הוא

על בן התמוטט המערך הכטחוניסטי, כשלב
זה, כקלות כה מפליאה.

כל הרגשות האלה אינם במקומם.
עדיין לא.

ל ישלה את עצמו איש: המאבק לא נסתיים, וגם לא
\ 4הוכרע סופית. ה! א רק התחיל — למרות שהניצחון הראשון
משפר בהרבה את סיכויי הניצחון על כוחות־החושך
בסיבובים הבאים.
קלות הניצחון הראשון נובעת מניצול מצויין של מומנט
ההפתעה, מריכוז הכוחות, ממהירות ההתקדמות. אשכול
וחבריו הוכיחו לכל כי הם איטטרטגים טובים הרבה יותר
מעסקני־ד,בטחון המיקצועיים.

המועמד הטבעי לתפקיד זה הוא ישראל
גלילי.

אל תיעצר ההפיכה כחדרי צמרת מפא״י והממשלה.
עליה להגיע אל הכנסת, אל מנגנון
המדינה.

ראטז־גזגזטזרה מי אשמר: הוגז\ \2צר
ודרך הקנוניה, שהוצעה ובוצעה על־ידי צמד־החמד דיין־
פרם, בעקבות עסק־הביש.
כיום שונה המצב במידה רבה. בן־גוריון לא חיזק את
מעמדם של דיין ופרס, אלא נטש אותם — לפחות זמנית.
לוי אשכול אינו פחדן כמו משה שרת, ראש־הממשלה דאז,
וגם לא תמים, כפי שהיה אז פנחס לבון.

אך הדוגמה קיימת -כהבטחה באן, כאזהרה
שם. מה שהיה -הוא שעלול להיות
שוב, ומה שנעשה -הוא שעלול להיעשות.

** לול — אך לא מוכרח. מה יכול, מה חייב ראש־הממשלה
החדש לעשות כדי למנוע את הישנות הפרשה
העגומה?
קודם כל, עליו להבין את גורם הזמן. ירח־הדבש לא
יכול להימשך זמן רב, אם לא תבוא פעולה מכרעת. האשראי
הציבורי יכול להתבזבז במהרה, והקנוניה ד,בטחו־ניסטית
יכולה להתבשל עוד לפני כן.
הזמן קובע — ומהירות הפעולה תכריע.

יברנו על ״הפיכה״ ,לא על מהפכה. איננו דורשים
מן הממשלה הזאת את אשר אינה יכולה לתת.

יתכן שזו הממשלה הטובה ביותר היכולה
לקום ביום כתוך המישטר הישן. אך אין זה
מישטר חדש.
היא לא תשנה את מושגי־היסוד של המישטר. היא לא
תוכל לפתור אף לא אחת מבעיות־היסוד של המדינה. היא
לא תוציא את המדינה מן המבוי הסתום, אשר לתוכו הכניס
אותה דויד בן־גוריון בשלושים שנות שלטונו.
איננו דורשים זאת. אנו דורשים ממנה רק לעקור ולעקר
את הסכנות הפנימיות החמורות ביותר, למנוע את ההרפתקות
החיצוניות המסוכנות ביותר — כדי להבטיח את
המשך קיום המדינה ואת המשך קיום הדמוקראטיה הפורמלית
בה, עד לבוא המהפכה הגדולה, האמיתית, שתקים
מישטר חדש ותוציא את המדינה כולה לדרך חדשה.

זוהי המשימה המוטלת על לוי אשבול. ניתן
לו את השאנם לבצעה.
אל יבזבז ראש־ר,ממשלה החדש שאנס זה. הזמן קצר,
והמלאכה מרובה. ישא־נא את עיניו אל השעון.

לפניו שלושה חודשים קשים. לגביו הם יהיו
המכריעים.

במדינה העם רגע של אמת

מרכזית ביותר בכל האירגונים והעיסקות
של הניאו־נאצים הגרמניים.

מפלגות

מלחמת־שיחרור היא ההליך מורכב. קשר,
לקבוע תאריך מדוייק להתחלתו, להצביע המזרח* הפרוע
מעולם לא היה פער כה תהומי בין העל
מאורע יחיד אחד ולומר: כאן זה התמליצות
לבין המציאות. בערב הפתיחה של
חיל.
מתי התחילה מלחמת־השיחרור העבריה, וע דת המפד״ל בהיכל התרבות פרחו סיסמות
נשגבות על טוהר ויושר, על ערכי־שהב־אה
לגירוש השלטון הזר מן הארץ׳
אפשר להצביע על שורה של מאורעות: ר! ח ותרבות, על דת וקדושה. בנאום־הפ־תיחה
שלו העמיד מנהיג המפלגה, השר
על הפעולות הראמשה
חיים שפירא, את המפלגה הדתית־שונות
של אצ״ל
הלאומית כמפלגה היחידה במדינה המוסיפה
נגד ״שלטון הספר
לשאת על שכמה אידיאלים נאצל ם.
הלבן 1939 על
ה א הצביע על ״הריקנות והפשע שפשו בפרישת
אברהם (״ימחנה
החילוני״ ,נופף אצבעו מול הנוער
איר״) שטרן מאצ״ל
שאינו חובש כיפות, והזהיר מפני הסכנות
( ,)1940 על קבלת
הצפויות מג ער זה לעתיד המדינה. לעומת
תוכנית בילטמור של
זאת הירבר, להתפאר ב״ג ער החלוצי הדתי,
דויד בן־גוריון (19־
המקדש שם שמיים בכל הופעותיו.״
.)41 אפשר להצביע
אך כבר למחרת היום נאלץ השר עצמו
על התעצמותו הכללהפנות
לעבר הנוער שלו קריאות גנאי ו־כלית
של היישוב
דברי־מוסר חריפים. הנוער, מצידו, ניסה
בימי מלחמת־העולם,
להשתיק את דברי השר, ואחד ממנהיגי העל
הזעזוע הנפשי שלמה כן־יוסף
משמרת הצעירה של המפלגה אף קבע מעל
של השואה, ועוד.
אולם אם מאורע יחיד ראוי לתואר ״הת במת הועידה :״בהנהגת המפלגה יושבים
חלה״ ,הרי היה זה המאורע הקשור בשמו נבלים ברשות התורה.״•
כרטים י־ציר בכסן ז. הוועידה, שדיוניה
של שלמה בן־יוסף.
כתוכת על הקיר. לא מעשהו של המעשיים עברו למלון שרתון, היא הוועידה
בן־יוסף ושני חבריו — נסיון לפגיעה ב ר,־ 13 של הפועל־ו׳,מזרחיי, והשניה של ה־אזרחים
ערביים, בדרך לראש־פינה, כתגובה מפד״ל 1100 .הצירים שלה, שבאו בעיקר
על פגיעה באזרחים עיבריים — היה העיקר. מקרב ישראל השניה, לא נבחרו על־ידי חבמעשה
זה היה ונישאר שנוי במחלוקת רי המפלגה, כי לא נערכו בחירות. הסכמים
פנימיים בין ראשי המפלגה בתל־אביב קבעו
לאומית.
גדולתו האמיתית של בן־יוסף נתגלתה מספר צירים לכל סניף, וכרטיסי־הציר חולאחרי
המעשה — בישבו בתא הנידונים ל קו בין עסקני המפלגה בסניפים. בעיקר זכו
בהם אנשי המנגנון.
מוות, בעמדו תחת חבל־התלייה.
חלוקה זו גרמה יכך, שכמה אישים מרכל
צעיר עיברי בארץ זועזע עד למעמקי
נפשו. כאשר חרת בן־יוסף על קיר תאו כזיים במפלגה נאלצו להשתתף בוועידה כ״
את המילים ״למות או לכבוש את ההר״ — משקיפים, מבלי שתהיה להם זכות להשתתף
בהצבעות. למעמד כזה נדחקו, בין ההוא
שלח דור שלם אל תאי המחתרת.
היה זה רגע של אמת. לפתע חש כל שאר, נציג המפלגה בהנהלת הסוכנות, שלצעיר
עיברי: אפשר לעמוד בקומה זקופה מה זלמן שרגאי, ועורכו של יומון המפלמול
שלטון עויין. אפשר לשיר מול פני גה הצופה, שבתאי דניאל. סגן השר יצחק
רפאל צריך היה להבטיח את זכותו כציר
המתת. אפשר להילחם בכוחות אדירים.
במלחמת־שיחרור, כמו בכל מהפכה אנו בחסדם של העסקנים בסניף כפר־סבא, ושית,
האמונה קודמת לכל. באותו רגע מיס־ אילו השר ד״ר •וסף בורג נבחר כציר התורי,
כאשר ציבור שלם מחליט שהגיעה קיבוצים הדתיים בעמק בית־שאן.
מספר העסקנים המרכזיים, אשר ברגע ההשעה
לשינוי מיסגרת חייו — הופך שינוי
זה לבלתי־נמנע. רגע מותו של בן־יוסף היה אחרון הוברר שלא יקבלו זכות־הצבעה בכזה
— והוא השפיע הרבה מעבר למחנה ועידה, היה מדהים. בלית־ברירה נאלצו ראשי
המפלגה לשלם לכמה מן הפעילים באור־שהזדהה
עמו, הגיע לכל פינות היישוב.
;יצחון וירידה. השבוע מלאו 25 שנה יהודה ובסלמה, שזכו בכרטיסי־ציר, סכומים
לרגע זה. מחנה קטן של חסידים עלה אל של מאות לירות כדי שיוזתרו על כרטיסיקברו,
ואל קברות שאר עולי־הגרדום. ה הם לטובת נציגים מדור המייסדים של המעמד
המחיש את גודל הניצחון — וגם פועל המזרחי, עסקנים השייכים למפלגה
׳ מזה 45 שנה.
את שיעור הירידה.
עצם העובדה כי הנוער הישראלי של המרד
הצעירים. חלוקת הצירים יצרה
יום שוב אינו מסוגל אף להבין את גדולת מבוכה בוועידה. עד כה נחלקו הכוחות בהמאורע
של בן־יוסף, הוא אמת־מידה לניצ תוך המפלגה לשלוש או ארבע סיעות ארחונו.
כי נוער זה כלל אינו יכול לתאר ציות; עתה הופיע כל סניף כסיעה בפני
לעצמו, שהיה זמן כאשר המדינה היתד, ב עצמה. לשפירא נידמה היה כי מצב זה
חזקת חלום רחוק, וכאשר היה צורך למות רצוי, יאפשר לעוזריו לנהל את הוועידה ככדי
להוכיח שהחלום הוא מציאותי.
רצונם. הוא סמך על יד־ימינו, ח״כ בנימין
הצד השני של המטבע התגלם בדמותו שחור, שיידע למצוא את הלשון המתאימה
של האיש שבירך את הבאים בשם המדינה, לכל קבוצה ולהביא לידי כך שבד,צבעות
על דעתם ובהסכמתם של חברי בן־יוסף. חשובות יתאחדו כל הקבוצות הזעירות להיה
זה לא אחר מאשר תת־השר יצחק מחנה אחד גדול, שיתייצב מאחורי השר.
רפאל.
מכך בדיוק חששו חברי סיעת מזיפנה,
קשה לתאר ניגוד חותך יותר מאשר ה שבראשה עומדים שר הסעד ד״ר יוסף בורג
תהום המפרידה בין יצחק רפאל ( )48 לבי; וח״כ משה אונא. הם תבעו להוסיף ולקיים
שלמה בן־יוסף, שנולד פחות משנה לפניו. בוועידה שתיים או שלוש סיעות מוגדרות,
הופעת רפאל במעמד זה, שימשה תזכו על־ידי כך. ,שכל ציר יידרש להזדהות עם
רת לכך כי אכן עברו רק 25 שנים קצרות אחת הסיעות המוכרות.
בין פרשת בן־יוסף יפרשת־שפיגל — בין
אנשי שפירא התנגדו בתוקף. הם חששו
״למות או לכבוש את ההר״ לבין ״לחיות כי הזדהות הצירים עם סיעה זו או אחרת
ולעשות קאריירה״.
עלולה ליצור מוקדי־כוח מאוחדים, שעליהם
לא יוכלו להשתלט. בנימין שחור העדיף
לקנות בקמעונות את קולות הצירים, ולא
לעמוד בפני סיעות גדולות ומגובשות, שהמ
שך הדרך
יתבעו לחבריהן חלק נכבד יותר מן העוגה
ומן הביזה. תוך כדי ויכוח על נקודה זו
שאלה: לאן טס פראנץ־יוזף שטראום, אחפרץ
מרד הצעיר־ם. המשמרת הצעירה של
רי שנפרד בלבביות משמעוז פרם?
המפלגה, המונהגת בידי קבוצת עורכי־דין
תשובה: לספרד.
צעירים מירושלים ומתל־אביב, החליטה לשאלה:
מה הוא עשה שם?
תשובה: הוא השתתף בישיבה של האק הוכיח לזקנים כי אינה משלימה עם ד,קנוניות
המתנהלות מאחורי הקלעים, בין שתי
דמיה המערבית.
(תמשך בעמוד )10
שאלה: מה זאת האקדמיה המערבית?
תשובה: אירגון ניאו־נאצי, המטיף למלח•
המושג נבל ברשות התורה נטבע על־מה
בברית־המועצות, לשם שמירה על התרבות
המערבית — סיסמות שנלקחו ישר ידי משה בן־נחמן, הרנזב״ן, שקבע כי יכול
אדם להיות גנב ונואף, מועל בקודש ומחלל
ממילון הס״ס.
שבת, מבלי שיפגע במיצוות התורה, על־ידי
שאלה: מי האיש הבולט ביותר באירגון
נד שתמיד ידע לנצל פרצות בחוקי התורה.

אחד כזה, אמר החכם שחי בראשית המאה
תשובה: אוטו סקווצני, הקצין הנאצי המפורסם,
משחררו של מוסוליני, הדמות ה־ ה־ 3ו, הוא נבל ברשות התורה.

תולדות

שלתו החדשה. היה זה כתום שבוע, בו ניסה שמעון פרם לארגן את הצעירים להפיכת־נגד.
*** מונה״וחצי ימים אחרי שדויד בן־גוריון הגיש את התפטרותו, קם לוי אשכול
בכנסת והודיע: ישנה ממשלר, חדשה. המעבר מתקופה היסטורית אחת לתקופה חדשה
ארך בדיוק 200 שעות.
הממשלה החדשה, בראשותו של לוי אשכול, לא היתד, שונה כמעט מקודמתה בהרכב
חבריה, ואף לא בקוזי־היסוד המוצהרים שלה. אבל קשה היה להשוותה עם הממשלה
היוצאת .״דויד בן־גוריון איננו עומד בראש הממשלה, לצערי הרב,״ הכריז אשכול, והפליג
בשבחים לבן־גוריון. מעמד שדחף את ח״כ חרות ד״ר יוסף שופמן להתלוצץ באוזני צלם־
עיתונות :״אתה רוצה לצלם אותי ואת אשכול בוכים על התפטרות בן־גוריון?״
המשימות שהוגדרו על־ידי אשכול היו אותן משימות שעליהן דיבר כל השנים דויד
בן־גוריון. אך הנימה היתד, אחרת. פה ושם השתנו גם מילים חשובות. בדברו על המערך
ד,בטחוני של ישראל, אף השמיע אשכול מלה שלא נשמעה עד כה משפתיים רשמיות.
הוא דיבר על שלום ״במרחב״.
אולם, גם בשעה שהיה ברור כי לוי אשכול — בשותפות הדוקה עם גולדה מאיר — הוא
שדחף את בן־גוריון החוצה, קשה היה לקבוע מה תהיה דמותה של ׳מהפכתו. קשה היה
גם לדעת מה יהיה א! רך חייה של הממשלה, אותה הצליח להקים במהירות־שיא. כבר
בשעה שהח״כים התכוננו להרים את ידיהם בעד ונגד מתן אימון בממשלת אשכול, היה
ברור כי אין זו אלא ממשלת־מעבר, לקראת שלבים הרבה יותר קיצוניים.
השאלה היתה: קיצוניים — לאיזה כיוון?

גזגזפימז
^ יוון אחד מוביל בדרך בה בחרו אשכול ושותפיו — הדרך שהביאה לסילוק בן־
גוריון. זהו כיוון שרבים מאוד במדינה ייחלו לו, ואשר ההגיון קבע כי יש ללכת
בו. אפשר להגדירו במילה אחת, אשר אורכה מעיד על אורך המשימה: דה־בן־גוריוניזציד,
של מערכות השלטון. שהרי לא די בכך שדויד בן־גוריון עצמו אולץ להתפטר. אשכול
ושותפיו, שדחפו את בן־גוריון לכך, לא התכוונו לסלק את הזקן מפני שלא מצא חן
בעיניהם ; כי אם מפני שתחת חסותו, ובעודו בחיים, השתלט שמעון פרם על עמדות שלטוניות
במספר גדל והולך. חייב ההיגיון הפוליטי להסיק: אם סילקו את בן־גוריון בגלל
פרס, הכרח שיסלקו גם את פרם.
סילוק זה, כפי שהסתבר מתמרוני השבוע האחרון, עשוי להתבצע בכמה שלבים :
• פרם יושאר בתפקידו, כסגן י שר־הבטחון. אולם תחת לוי אשכול, שוב לא ייהנה
מאותו חופש בלתי־מוגבל שהיה לו בימי בן־גוריון. עיני השר החדש יהיו פקוחות אחר
תמרוניו וקנוניותיו.
• מפא״י ואחדות־ד,עבודה יתאחדו. צעד זד, יהיה הצעד המכריע במלחמת זקני מפא״י
בנערי־החצר של דויד בן־גוריון. הוא יכניס למפא״י שיכבת־גיל שלמה, אשר יכולה להתחרות
בצעירים הן בגילה והן בתכונותיה הביצועיסטיות. במפלגה המאוחדת, יוכל אשכול
למסור לידי ישראל גלילי את תיק הבטחון, מבלי שאיש ימצא פסול בכך. שהרי גלילי
היה סגן שר־ד,בטחון הראשון, בעיצומה של מלחמת־העצמאות — כאשר לוי אשכול עצמו
היה מנהלו הכללי הראשון של משרד־הבטחון.
הכמיהה לאיחוד זה חזקה־למדי, הן בתוך אחדות־ד,עבודה, והן בתוך מפא״י. לרבים
בשתי המפלגות ניראה, כי הגיעה העת להחזיר את הסיעה שעזבה את מפא״י ב־1944
כדי לייסד מפלגה חדשה. מה עוד, ששיבת אחדות־העבודד, למפא״י תוציא מידי פרס ודיין
את המונופולין על ענייני בטחון; שכן לאחדות־העבודד, שורה ארוכה של אלופים משלה.
• ייעשה נסיון לצרף גם את מפ״ם למעגל השלטון, אם על־ידי איחוד מקיף של
שלוש מפלגות הפועלים, אם על־ידי הכללתה בקואליציה הממשלתית. יתכן גם, שצעד זד,
יגרור את הוצאת הדתיים מן הקואליציה — דבר שזלמן ארן וכמה מחבריו בצמרת הוותי־קים
מטיפים לו מזה שנים. לדעת ותיקים אלה, כניעתו של דויד בן־גוריון לסחטנות
הדתית הצינית היתה אחת הגורמים העיקריים להריסת מוראל המפלגה. צירופו של ארן
לממשלה, על אף איבתו הלוהטת של מזכיר הסתדרות המורים שלום לוין, מעידה על
המישקל שלוי אשכול עשוי לייחס לדעות של ארן וחבריו הזקנים.

הפיכה גגריגז
^ מת, כמוכן, האפשרות השניה: שהממשלה החדשה תהוזד, שלב־מעבר לפני פניה
לקיצוניות ההפוכה. כלומר: שאחרי ההפיכה של הזקנים, תבוא הפיכה־נגדית של פרס
י ודיין, שתסלק את אשכול והזקנים מן השלטון.
להגשמת אפשרות זו עבד שמעון פרס במלוא הקיטור, משך כל אותם שמונה־וחצי ימים.
הידיעה על התפטרות בן־גוריון הוברקה לשמעון פרם שעה שעוד היה שקוע במסע
הניצחון וההתפארות של בפאריס. הוא עלה על המטוס הראשון לישראל, נחת אותו לילד,
בלוד. למחרת מיהר לירושלים ,״למסור דו״ח לשר־הבטחון על נסיעתו האחרונה.״
פרס לא הסתיר את אכזבתו מן הצורה בה הסתלק בן־גוריון. הוא לקח אומנם בחשבון
יום כזה — אך תמיד חשב עליו במונחים של העברה מסודרת של הירושה. ואילו
בהגישו את התפטרותו בהעדר פרס מן הארץ, ומבלי להודיעו כלל על כך, חיבל בן-
גוריון קשות בנער־חסותו. פרס הבהיר לבן־גוריון כי אינו רואה כל מוצא, אלא שגם
הוא יסתלק, ועימו כמה מעוזריו הבכירים במערכת ד,בטחון — דבר שהיה מכה הדים

למחות נפילתו שר בן־גוויון, התר שמעון נו ס רתננן את ההנינה הנגדית שרו

200 השעות של אשכול
נרחבים לא רק בישראל, כי אם גם בעולם. כי התפטרות הפגנתית כזאת היתה מתפרשת
בהתקוממות של אנשי הבטחון.
בן־גוריון, איש מצבי־הרוח המשתנים, אשר השפעת פרס גדולה עליו, ענה לו, כי לדעתו
ראוי ה א להיות שר־ר,בטחון. אך מכיוון שהדבר לא נראה לו אפשרי, יעץ לו להמשיך
לכהן כסגן־שר, תחת אשכול. לכך היד, פרס מוכן רק בתנאי אחד: שדויד בן־גוריון יחזור
בו, לפחות, מהתפטרותו כחבר־כנסת. בצורה זו יוכל להבטיח שבן־גוריון לא יסתלק לגמרי
מן הזירה הפוליטית, ויכול אולי להפעילו בחזרה בשעת כושר.
אותו יום הודיע בן־גוריון כ׳ הוא מבטל את התפטרותו מן הכנסת. ד,נימ ק הרשמי:
המפלגה הפצירה בו לעשות זאת.
הצעד הבא של שמעון פרם ה ה לאחות את הקרע בינו לבין משה דיין. כאשר היו
שניהם עדיין נערי־חצר זוטרים, עבדו יד ביד, כשידו של דיין על העליונה. אך דיין ה רחק
לפינה הנידחת של משרד־החקלאות, ושמעון פרס נותר ללא מתחרה בממלכת הבטחון.
הוא לא ראה כל סיבה להמשיך ולשתף את דיין בכתר הירושה. אולם עתה הבין פרס,
שבמלחמה שנכפתה עליו על־ידי הזקנים, עליו ש ב להקים וללכד את חזית הצעירים.
לפרס היה ברור, כי אסור לו להתרחק מעמדת־הכוח שלו, ועל כן היה מוכן לשרת
בממשלת אשכול. הוא גם יעץ לדיין לעשות כמוהו. וכך 24 ,שעות אחרי שאיים כי הוא
לא ישתתף בממשלת אשכול באם לא יקבל את משרד הבטחון, חזר בו דיין מאיומיו. הוא
הבין, כי אם יתפטר, יאבד את עמדת־הכוח האחרונה שנותרה לו. על כן הודיע, כי ימשיך
לכהן כשר־החקלאות למשך שלושה חודשים, וכי הוא מצפה שכתום תקופה זו יתקבלו
דרישותיו.
אלא שדרישות אלה השתנו. דיין שוב לא לטש עין על משרד־הבטחון דווקא, כי אם
על משרד־החוץ. דויד בן־גוריון עצמו עזר לו לשנות את דעתו. את משרד־הבטחון, כך
סוכם בשיחות בבית בן־גוריון, יש להועיד לשמעון פרס עצמו — לכשתיווצר אפשרות
לכך.
היתד, זו אפשרות שד,וותיקים, עם כל כוונתם למנוע את מימושה, יקחו אותה בחשבון.
על כן החליטו, בפורום סגור, להקים רשות בטחונית עליונה, שתפקח על שר־ד,בטחון
כפי ששום רשות לא פיקחה עליו עד כה. הם תיארו החלטה זאת כוויתור מצד אשכול
לאחדות־ד,עבודה ולדתיים — אך למעשה היתה מכוונת נגד האפשרות ששמעון פרס ישתלט
מחדש על מערכת הבטחון.
ימים ספורים לפני התפטרותו, הטיל דויד בן־גוריון על זאב שרף ויגאל ידין תפקיד
מיוחד: לבדוק את מיבנה שרותי הבטחון, להגיש את המלצותיהם בדבר מינוי הממונה
החדש. אחת מהודעותיו הראשונות של אשכול, אחרי הצגת ממשלתו, היתה: הוא מתכוון
לערוך בדיקה כזאת בעצמו, לא יסתפק במימצאי האנשים שמונו על־ידי בן־גוריון.
בצורה זאת הבהיר: הוא מתכוזן להיות בוס מערכת ד,בטחון לא רק להלכה, כי אם גם
למעשה.
בעת המשא־והמתן על הרכבת הממשלה החדשה, דרשה אחדות־העבודה מאשכול, כי
יחזיר את הממונה שסולק על־ידי פרס ובן־גוריון. אשכול לא ניכנע ללחץ זה, הבהיר כי
הוא מתכוזן להכריע בשאלה זו ובשאלות הקשורות בה ביישוב־הדעת, אחרי שייכנס
לתפקידו.
את אחדות־העבודה שיכנע בנימוק: לא עכשיו הזמן להעלאת כל הדרישות ופתרונן. עתה
הזמן לדבר אחד בלבד: להקים את הממשלה, לגבש את העמדות לפני שהצעירים יצליחו
בליכוד בני־ברית לביצוע הפיכה־נגדית.

הבבגהת האגפים
ף י*ן״הכרית הכא בחזית פרס־דיין היה אבא אבן. שר החינוך והתרבות הודיע ללוי
לאש כו ל, שהוא מוכן לפנות את מקומו לזלמן ארן — בתנאי שיהיה מועמד רציני
למישרת שר החוץ, כאשר זו תפונה על־ידי גולדה מאיר .״למה לא?״ השיב אשכול ,״אין
איש מתאים ממך לתפקיד זה.״ עד אז העניק לו תואר של סגן ראש־הממשלה.
על כן ברור לפרס ולדיין, שעליהם להציע לאבן פיתוי גדול יותר. הם הזמינוהו לשיחה
שנמשכה שעתיים, הציגו את הפיתוי: אם יצטרף אליהם, ויעזור להם לבצע את הפיכת־הנגד
שלהם, יגרום הדבר לטיאטוא כללי בצמרת השלטון. לא רק גולדה תלך, אלא גם

1 1ד 111ך את ממשלתו בפני הכנסת. מימין יושבים יגאל אלון, זרח
4 /ורהפטיג ויוסף בורג. משמאל: השר החדש היחיד, זלמן
ארן (מוסתר כמעט כולו על־ידי בורג) ,אליהו ששון, יוסף אלמוגי, דוב יוסף, פנחס ספיר.
לוי אשכול ועוד שרים אחדים. את משרד־החוץ יקבל דיין, פרם יהיה שר־הבטחון — ואבן
יהיה ראש־הממשלה. יהיה זה אומנם תואר מרוקן, שיאפשר לו לחלוש רק על ענייני
הסברה, שידור ונציבות המנגנון — אבל בכל זאת תואר מס׳ 1בממשלה.
אנשי פרס מיהרו אומנם להודיע, כי הושג הסכם עם אבן לגבי קו־הפעולה לעתיד. אך
לאמיתו של דבר המשיך אבן להסס, ולא ברור כל כך לאן הוא שייך: להפיכה של
אשכול, או להפיכה־הנגדית של פרס.
עם השר השלישי לא היו לפרס בעיות. מאז טיפס על הבמה הלאומית, לא השאיר יוסף
אלמוגי שום ספק כי הוא בן־בריתו הטבעי של פרס. על כן גם אין לוי אשכול סובל
אותו.
יומיים לפני התפטרות דויד בן־גוריון יצא אלמוגי לסיור־שנור של המגבית בארצות־הברית.
הוא מיהר חזרה הביתה לפני שהספיק לאסוף סנט אחד לכיסוי הוצאות־הנסיעה
שלו. בכל זאת, כדי לחפות על שיבתו. המבוהלת, נמסר בהודעה רשמית כי הוא דיווח על
פעילותו למען המגבית.
בבואו לנמל התעופה לוד, זכה לכבוד בלתי־רגיל: שמעון פרס בכבודו ובעצמו בא לקבל
את פניו. בלי הרבה שיכנוע, הסכים אלמוגי כי מקומו לצד ההפיכה־הנגדית.
נותר לפרס להבטיח את אגפיו, במיקרה של הצלחה. אגף אחד נראה לו בטוח: תנועת
החרות היתה, ותמשיך להיות, בן־ברית טבעי. מה עם הדתיים? פרס יצא לקבל תשובה
ממקור ראשון.
ביום חמישי אחר־הצהרים, שעה שוזעידת המפד״ל סערה ורעשה בקלחת ההשמצות
והצעקות שאיפיינו אותה (ראה במדינה) ,הופיע שמעון פרם ליד שער אולם הישיבות
במלון שרתון. הוא שלח את אחד הנוכחים להודיע לחיים משה שפירא, שישב ליד שולחן
הנשיאות, כי שמעון פרם מבקש לשוחח עימו.
שר־הפנים יצא אליו, טפח לו על שכמו, ושאל :״מה נשמע?״
פרס ניגש ישר לעניין :״אמרו לי שאתה מתנגד לכך שאהיה שר. האם״ זה נכון?״
״חלילה,״ השיב שפירא ,״אתה יודע שיש לי דעה חיובית מאוד עליך. אם תעלה הצעה
כזאת — אתמוך בך.״
היו כמה מראשי המפד״ל שדרשו לקצץ את כנפיו של פרס. בעיקר עמד על כך יצחק
רפאל, בשל חלקו של פרס בפרשת שפיגל. אך שפירא קבע אחרת.

איש הנסחון

לוי אשכול, בצילום הראשון של מטה צה״ל, מיוני . 1948
לצד פולה בן־גוריון יושב ישראל גלילי, מי שהיה אז סגן
שר הבטחון, והעשוי להיות שר־הבטחון. מאחורי בן־גוריון עומד יצחק שדה המזוקן.

בגדי וזגזרך

ך* כל תמרוניו הסתייע שמעון פרם בנשק החביב עליו: הכתבלבים המסורים שלו.
^ בימים הראשונים היה זה מחזה עגום לראות את אלקנה גלי ושמואל שגב מסתובבים
בבית סוקולוב, מבטיחים לכל מאזין כי פרס מכין עתה את המכה הנגדית, והנה עוד מעט
יטאטא את אשכול.
ג׳ון קמחי, עורך הג׳ואיש אובזרבר, הניזון מתקציבי משרד־הבטחון, כתב מאמר ארוך
תחת הכותרת :״בן־גוריון נסוג לעמדות של כוח.״
כתב הארץ הקדיש מאמר שלם נגד ״שלטון הזקנים״ — כאילו אשכול אינו צעיר בתשע
שנים מבן־גוריון. ואילו כתב דבר, יואל מרקום, המשמש מזה שנים כשופרו של פרם,
צירף לכתבתו על הרכב הממשלה רשימה של הממשלה החדשה. בראש הרשימה הופיע
לוי אשכיל, כראש הממשלה ושר הבטחון, מיד מתחתיו הופיע שמעון פרס, סגן שר
הבטחון. רק לאחר מכן הופיעו שמותיהם של אבא אבן ויתר השיים. כה להוט היה
להכניס את שמו של שמעון פרס במקום שאינו מגיע לו, שלא נותר לו מקום לשמותיהם
של דוב יוסף וזרח ורהפטיג.
גם השבועון הדתי, פנים־אל־פנים, שהתקרב לאחרונה ל״יונייטר פרס״ ,גויים למערכה.
כתב עורכו :״שמעון פרס מוכן אולי לעמוד בסיבוכים. אך ספק אם האינטרסים הבט-
חוניים של ישראל יכולים להרשות זאת לעצמם.״
בסיכום: מקהלה מאורגנת, שצוזחה בקולי־קולות לנוכח המלך הערום :״כמה יפים
בגדי המלך!״
אך מעמדם של ותיקי מפא״י ושותפיהם, שהצליחו בתנועת־איגוף מפוקחת להוציא את
בן־גוריון מן הממשלה הרבה יותר מהר מאשר קיוד הם עצמם, היה השבוע חזק מכדי
שיתמוטט לקול שופרותיו של שמעון פרם. ואשכול עוד הוסיף לחזק את חומותיו.

במדינה

א 77

י ל 7י 0 7ללמ77
א 7 7ל י 7 7ב / 7י 777777
א,י1112 3 0 !11,־(!10 5

ג אנ ג לי ה

(13111101
)03018.

)11101

))1101

808108

31101

3 )0 8 1 )6 0 )0 )6

1111) ) 8 6 ( )0 0 1 ) )1101) !3)1£113£0

0ר 6י 1* 017110

-י 8 ) 110111.׳ 111311 ׳£ 0 2 1 1 5 8 ׳ 110^1

פלתו־רם

115110

־ 116( ! 0 3 8 1 0 0 3

§113§0

00381116 1

18103 5 0 6 ) 0 1 3 0 1 0 3001 8 0 3 0 0 1 1ק 103 , 1111036 5ק 0 0ק 6 6 0 8
0 )1 § 1 0 3 1

111)11

)116

031130
1 1 0 1 1

X001־ 3 8

0 6 1 )1 0 0113160)8 0 8 6

8 ) 0 0 1 ) 8 0 )11018)8 € 0 0 ) 0 0 0ק 103)01 3 0 )1 ) 8 ) 0 1 1 § 8 0 ) 1 8 6 1 0 8 ( 6

עונת החופשות והנסיעות

8 6 0 3 1 3 3 3 0 0 6 , )8 0 0 3 3 0 0 1 3

הגיעה!
היפים 0האלו
הנצח את הימים
־( 0 ( 1 601ע״י צלומים!
סרטים צבעוניים
ושחורים־לבנים
במבחר עשיר.
מבחר מסכי־הקרנה מעולים.
מבחר גדול של ספרי־צלום.

( 110 3 6 1 1 6 3 ( 8 6

׳ ,013( 0

01 )8 6

8 )6 0 0 8

ץ ( 5 0 ) 8 6 0 1 1 0 ) 0 8 0 § 1 1 3 8 , 3001 8 8 0
083006

8 3 )1

8660

80§1158

0 )6 3 )6 0 1 . 8 1 0 0 6 ) 8 6 0 , 1) 8 3 5 8 6 6 0

׳ י] 0601 8 6

,ק8 8 3 1 0 6 3 6 (63

3001

)6 8 0 6 0 1

10806006

ת 8 0ץ 1^/111)00, 1 x 6 3 )8 , 7 ׳ 6 0 0 3001
11130( 0 ) 8 6 ) 5 .
0 0 0 1 6 ) 8 ) 1 ) 1 3 8 0 1 8 0 6 0 0 6 , )8 1 5

פתונבדנד
חיפה,וח1ב התלונן 31

־ ,101( 0

0 6 (8 6 0 0

308

( .המשך מעמוד )8
הסיעות הגדולות. עורך־הדין אריה בריק,
מזכירו של שר הסעד ד״ר בורג, ועורך־
הדין אליצור ריבון, דובר משרד־הפנים, הוכיחו
לחבריהם כי הם מוכנים לסכן את
משרותיהם ולהופיע בעמדה תקיפה נגד שני
השרים גם יחד. אליהם הצטרף כוח צעיר
נוסף: גבר גבה־קומה ויפה־תואר בשם אליעזר
שפר, אחד הדוברים של חוגי הצעיר ם,
שטען :״די לנו בקנוניות שהם מנהלים עם
מפא״י! בתוך המפלגה עצמה לא נרשה קנוניות!״

לם כאשר עלו דוברי הצעירים לבמה,
להשמיע את הצעותיהם, נתקלו מיד בידו
התקיפה של מום־־ר המפלגה, משה קרונה,
שנטל מהם את המקירופון בכל רגע שהללו
השמיעו משהו שלא לרצון ההנהגה. דבר
זה העלה את תמת הצעירים והם פתחו בקריאות
בוז לעבר שולחן הנשיאות. כאשר
כמה מן הוותיקים השיבו לעומתם בקריאות
״חוליגאנים! צריף להוציא אותם מכאן עם
משטרה!״ ניסו הצעירים להפיג את המתח
שנוצר, על־ידי שירה בציבור. כמאה חובשי
כיפות סרוגות פתחו בשיר עוצו עצה ותופר׳
דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל.
משר, שפירא מיהר לבמה, משך את הפטיש
מידי קרונה וג סה להשליט סדר .״כל
מי שיפריע יוצא מיד מן האילם!״ הזהיר.
ממעמקי האולם הידהדה קריאה :״דיקטטור!
מי שואל אותך?״
דווקא קריאה ד ה כתה, למשך כמה
דקות, את הצירים בהלם, ואיפשרה לשפירא

על סיעה שלמה בועידה הזאת שהיא דם
שח ר ושאפשר להשוב שפה חתונה ספרדית.
חברים, אם זה ככה — חבל שבאנו
וחבל שמבזבזים פד. את הזמן. תחכו עד
לבחירות ואז תחפשו אותנו!״
בטרם נמוגו צל לי ההפרזה המדהימה,
עלתה מתון האולם זעקת־שבר אדירה.
של, ש פעמים זעקו 120 הצירים מעולי
צפון־אפריקה :״בוז בנימין שחור! בוז
בנימין שחור! בוז בנימין שחור!״
שוב נכנם שפירא למערכה. הוא הביע
את צערו על הדברים שנאמרו, וקבע, שאם

׳1 1 0 2 0 3 1 ) 3 0 0 3 ׳ 0 1 5 0 8 1 0 6 8 8 3 0 8

-ק(3006

835

8660

( 1 )8 3 0 6 6 6 1 0

308

001-

81808100

0 0 0 1 )0 6 )0 0

7 \0 1 6 ) 1 6 3 0

ק 0ם ק) 0 ) 0 0 8 3 2 5 0 01111100 10
) ק 5 8 6 ( 0 1 0 ( 11161 3 5 £ 0 2 1 1 5 8 6 3 8
־8 6 ( 13 ( 1 8116

)0 0 2 0 6

560008 13020326 0 ! 3 0 0 )8 6 ) 250

ח״ב שחור מתחנן

)0111100.

ביריד המזרחי

־ 1 0 0 5 ( 113( 0 0 1 ( 8 6 ( 0 1

) 0 1 £ 0 2 1 1 5 8 : 3 £ 0 5 3 1 3 0 3 1 )0 )3 1

־0018

10 £ 3 1 ) 0

0001102
6 0־ 211

1308102

£ 0 2 1 1 3 8 ; 3 0 1 0 8 1 3 0 1 )0 0 1 2 6 0 2 1 1
3 0 8 3 0 1 0 8 1 3 0 1 )0 0 1 1 1 ( 8 6 ) 3 8 3 8

(8381נחק

0 ) 86־ 0 0 0 1

0 0 1 8־11

£ 0 2 1 1 5 8 ; 3 1 (3 0 1 5 8 831650130 3 0 8
-ק 0 6 ) 110018ק ת (

הוצאת

ספרים

ס! 3 8 1 ( 0 0 0 8 0 0 ) )8 6 1 ) )0 6 6 )1 0 2

א ח יס סא ס0 8ף 5 6בע״מ

( ) 08381ק

( ( 813

00018

£021158

; £021158

5 1 2 0318 10 £ 0 2 1 1 5 8 . 0 0 6

.ק 1ז 31א !

גרדומים בקהיר

כבר הופיע

ירושלים — תל-אביב

3 0 1 )3 1 1 3 0 1

5( 0 1 1 6

רומאן מאתיוסףנדבה
רומאן המבוסס על התנקשות
־ ) 6 8 3 ! 0 0 . 1 1 0 11ק א0 3 ) 1 0 0 3 1 6 0 1 111
שני חברי לח״י בחיי הלורד
)־ 11־ 0 0 0 ) 5 6 8 0 8 0 1 3 0 ( 0 1 1 3 ( 51 8 5 ( 0
מוין בקהיר. עלילה רמת־מתח
־ 815 011ס ) 0 ) 8 0 5 6 ! ,1 3 0 2 0 3 2 6 0
על רקע הווי המחתרת העברית
־ ) 8 6 ) 6 0 8 0 1 0 3 1 1 1ץ 3 ) 1! 0 0 1 3 ) 1ק 8 5 ( 0

3 1 שהסעירה8 0 5 6 3־ ( 6
הפרשה 1103 0 0 ,ק ק
מגוללת את ־ 13 0 0 1 1
308 1 1 0 1 3 1 0 1 1
(6 ( 3 12105
תוך0 8 0
בשעתה את העולם 5 6
תיאור

הפעולה, החקירות, המשפט וק
£ 0 2 1 1 5 8 0 3 0 0 0 1 ( 8 0 6 8 ( 160( 6
ההוצאה להורג.

) 3 80310655 0 3 )6 6 ) 8 0

6 (10

0 )6 3 5 1 0 2

־( 1306 — 2 ) 1) 3 1 0 8 0 1 1 8 3ק 10 0 0 6

מחיר

המפר 4. 80ל ״ י

5)111,

2 )1 )3 1 0

ק0 0 0 )5 6 3) 0 0 6 01 1 0 3 0 ( 360131

להשיג בהוצאה
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

־11111

308

00116265

8 0 1 0 0 0 8 ) 0 0 1 3 8 6 8 0 6 0 ) £0211511

) ק£ 0 ) 1011 86)3115 3 0 ( 0 0 0 16356
360

01806,

83165

^ 186 3 £

).־ 0 1 0 ) 6 8 7 ) 31ק ק§ 1/ 01

מכירת אידיאלים

0 1 )6 6 0 8 1 6 5 5 6

) 0ץ 13 ) 1ס 3 10ק 5 0 ) 0 0 0 2

הרג נריה משסע

£או 1מוגז 0 5מ 08£1ן 3י £ק 0מ £ 0

להטיף מוסר לצעירים .״מי שמבקש שיכבדו
אותו, צריך תחילה לכבד את עצמו!״ קרא
שפירא בקול מא־־־ם רוב הצירים לא ירדו
לעומק דבריו, אן הצעירים ידעו למה התכוון:
יומיים לפני כן נפגש שפירא עם
משלחת של המישמרת הצעירה, שתבעה
יחם של כבוד ושיתוף בהכרעות. שפירא
הבטיח יחס כזה, מתוך הנהר, שהבטחה זו
דיה לקנות את תמיכת הצעירים. עתה רמז
להם השר, כי ההסכם אינו הסכם וכי יתר
הצימוקים שהובטחו בו — כמו נציגות במוסדות
שייבחרו ומינוי צעירים לעמדות־מפתח
— עלולים להתקפת כתוצאה מן ההפרעות.

דםשחור המערכה השתתקה לכמה
דקות. ניהול הישיבה עבר שוב לידיו
של קרונה והוא הזמין ככד, מעסקני הסיעות
להשמיע את דעותיהם ביחס להרכב
מ פדות הוועידה. לפתע התחדשו הצעקות
באולם. מגוש צפוף של צירים, שבאו בעיקר
מעיירות פיתוח, ואשר הכריזו על
עצמם כמישמרת צפון־אפריקר, עלה הרחש:
״רשות הדיבור להר^ גז! רשות הדיבור
לד,רב גז!״
היו״ר קרא לדוכן את הרב דויד גז, מנהל
בית־ספר ממלכתי־ותי בירושלים. בקול רוטט
ונרגש טען גז :״זה יותר משלושים
שנד, שאני פע ל בתנועה. הייתי עסקן התנועה
בתוניסיה ומיום עלותי ארצה אני
וחברי מוסרים נפשנו למען התנועה. אני
נשלחתי פה כציר מטעם הסניף בבירת הנצח
של האומה, ירושלים עיר הקודש, ולא
באתי פה לשמוע דברי־עלבון מפי חבר־הכנסת
שחור. החבר בנימין שחור הכריז

אמנם אמר משהו דבר־פגיעה ב״אחינו
יוצאי ארצות המזרח״ ,יש להצטער על כן
צער עמוק. אך הצירים שוב לא נרגעו. מרי
רגע התלקהר, הסערה בפינה אחרת של האולם.
איש לא שמע עוד את שפת רעהו,
האולם הענקי הפך למיגדל בבל. מיגבעות
התנופפו באוויר, כיסאות פוזרו, שולחנות
נהפכו. מלצרי המלון המפואר מיהרו לס־ג
ר את הדלתות והחלונות, פן יחרידו הצווחות
את אורחי המלון.
עתה הועיל יק קולו הרועם של יצחק
רפאל. הוא צעק לתוך המהומה הגדולה:
״אם לא יהיה פד, שקט תוך חמש דקות,
נכריז על סגירת הועידה ופיזורה!״ צעקותיו
ד,דבירו את הקהל המשתולל. רפאל
עצמו אומנם איבד את קולו ונשאר צרוד,
אך הסדר הושב על כנו.
במשך הלילה נמשכו המגעים בין הסיעות.
עם בוקר נודע כי הושג הסכם על
בחירת נשיאות לועידה, שתהיה מורכבת
מ־ 40 חברים — מספר מוגדל, המאפשר
חלוקת מקומות לכל הסיעות וקבוצות־הלחץ.
נוק־אוט
לגיברלטר. סוף־סוף נשמעו
ההרצאות שנועדו להתוות את דרך המפלגה
בענייני דת ומדינה, חינוך, יחסים עם מפלגות
אחרות, הרבנות. נושאים, שלפי התכונות
היו צריכים לשמש כנושא לוויכוח
בין הצירים — לולא הוסחה דעתם לוויכוח
המלהיב יותר על חלוקת המשרות בין הסיעות.

גם הפעם לא נמשכו הנאומים הענייניים
זמן רב. ביום שישי, בשעות הצהרים׳
הובאה הצעד, ראשונה של בחירת
מוסדות הוועידה. משה קרונה פירט 40
שמות, הציע לאשר צירים אלה כנשיאות
הוועידה. הצירים, שידעו כי זוהי הצע/־,
מוסכמת, החלו להרים את ידיהם בצייתנות.
ברגע זה נשמעו שוב צעקות שוד ושבר
מאחת הפינות. יוסף גיברלטר, המומחה לעדות
המזרח מטעם סיעת שפירא, נופף בידיו
וצעק בכל כוחותיו :״אותו לא יכניסו
לנשיאות! אותו לא יכניסו לנשיאות! על
גופי הוא יעבור!״
עד מהרה הוברר למי התנגד. מעברו השני
של האולם התרומם בחור חסון ונעץ
מבטי זעם בגיברלטר המשתולל. הצעיר
(המשך בעמוד )12
הע 1לם הזה 1346

510 ימים אחרי שנכנס לכלא-שוחרר בפקודת נשיא המדינה
ף* יום שלישי האחרון נפתחו שערי
^,״כלא דמון. גבר אדמוני, לבוש חולצה
ומכנסיים אפורים, לחץ את ידי הסוהרים
ופנה לעבר הקהל שציפה לו בחוץ. היו שם
כמה עשרות אנשי משקים, חברי מפ״ם ומרכז
המפלגה, אנשי סמינר הקיבוץ־הארצי
שנשאו פרחים, עיתונאים וצלמים. כולם באו
לחזות ברגע בו ישוחרר אהרונצ׳יק כהן
מן הכלא.
על האיש עצמו לא ניכר כל סימן חיצוני׳
שיעיד כי ישב 510 ימים מאחורי סורגים.
הוא ניראה רענן ותקיף, כאילו יצא
זה עתה מחדר־העבודה שלו בקיבוץ, אחרי
כמה שעות של כתיבה ועיון בספרים.
במידה מסויימת — זה מה שעשה בכלא.
כי מן הרגע הראשון שהובא לשם, היה
ברור כי אהרון כהן אינו אסיר רגיל.
חבריו־למאסר כבר ידעו עליו, עוד בטרם
בואו. כמה מהם ניגשו אליו לברכו .״ה־
--האלה דפקו אותך, מהי״ נ־חמואותו, ובמשפט קצר זה הביעו את כל מה

הולמים כלל מדינה תרבותית.״
אחר הירהור הוסיף, בקשר לעבודת־המחקר
שלו, אותה יפרסם בקרוב כספר:
״אני מדוזה שהיא תהיה תשלום נאות
עבור הכלכלה, הסיגריות והסבון שסיפקו
לי בבית־הסוהר.״

לא סניף הסמינר
ך* ע3ודה השניה שהעסיקה אותו בי
1כלא, נגעה לשטח שבו התמחה אהרוג־צ׳יק
כהן מראשית פעילותו בארץ: השטח
הערבי. הוא השלים את החסר בערב ם על
ערבים ואיסלאם עבור הלכסיקון למדעי החברה
של ספריית פועליס, ליטש סופית את
ספרו החדש על ישראל והעולם הערבי.
מדי פעם ניתנה לו חופשת־בית קצרה,
כפי שנהוג לגבי אסירים אחרים. את החופשות
היה מנצל כדי להביא לכלא את
ספרי המחקר שהיו דרושים לו בעבודתו
האינטנסיבית.

פרד ויתקון זיכה אותו לחלוטין, בעוד השופטים
משה לנדוי וצבי ברנזון ראו את
עצמם אנוסים לחייב אותו, על־פי סעיף
ש״אין הדעת סובלתו.״ העונש הוקטן מחמש
שנים לשנתיים, והחלה מערכה ציבורית
ופרלמנטרית לתיקון החוק.
באמצע נובמבר שעבר הגישו מפ״ם, הליברלים,
חרות ומק״י הצעות לתיקון החוק.
דויד בן־גוריון הגן בחירוף־נפש על
החוק, כשגדעון האוזנר מתייצב בצורה מדהימה
לצידו ונגד בית־המשפט.
ההצעות נידחו ברוב זעום, אן כל עוד
המשיך אהרונצ׳יק לשבת בתאו בדמון לא
יכול היה מצפון הסיעות להירגע. שוב
ה גשו הצעות־תיקון, שבאו לדיון בתחילת
חודש זה. גם הפעם הוסרו מסדר היום —
אך רק אחרי ששר המשפטים דוב יוסף
הודיע, כי הוא ישקול אפשרות של תיקונים
בחוק ויביאם בפני ועדת חוקה חוק
ומשפט. כי הפעם תמכו בהצעות־התיקון
לא רק ארבע הסיעות, אלא גם אחדות־

אהר 1נ צ׳ י ק
שאפשר לומר על חוק בטחון המדינה, שלפי
סעיפיו הקטלניים נשפט אהרון כהן.
על־פי תקנית בתי־הסוהר חייב כל אסיר
לעבוד, בבית־המלאכה, במשרד או בשירותים.
רק האסיר משער־העמקים יצא דופן.
לא שהתבטל, חלילה. הוא הייה עסוק משך
כל שעות היום, ראיין אסירים וסוהרים,
קרא ספרים ומחקרים שסופקו לו, בין השאר,
על־׳ די שר, ת בתי־הסוהר וגינזך המדינה,
חיבר רש מות ועבר על כתבי־יד.
זו בצד זו, העסיקו אותו שתי עבודות
חשובות. האחת: מחקר מקיף של בעיות
העבריינות והענישה בישראל. כי בבית־הסוהר
ניגלה לעסקן הוותיק עולם זר ל־חלוט־ן
.״פלנטה אחרת,״ כדבריו. הוא החליט
לנצל את שהותו־מאונם כדי להסיק מסקנות
מחיי פלנטה זו, ולגבש הצעות לתיקון
המצב .״אין לי ספק,״ סיפר השבוע,
״כי בתי־הסוהר שלנו הם אחת מנקודות־התורפה
הבולטות ביותר במדינה. הם אינם

ברצינות האופיינית לו אף הציע לשרות
בתי־הסוהר שיאופשר לו להרחיב את פעילותו.
הצעתו: להדריך ולחנך את הצעירים
הערביים, ד,מ חזקים באגף מיוחד בכלא
דמון. כאילו שלא בגלל דברים מסוג זה
רכש את איבת המישטר ששלחו לכלא!
פעם אחת נתנו לו להרצות בפני האסירים,
כליווי לשיקופיות של מינהל ההסברה.
האסירים מצאו עניין רב בהרצאה, ביקשו
שיינתנו לו הזדמנויות נוספות להרצות. אך
שרות בתי־הסוהר סירב. שהרי לא היה בדעתו
לפתוח בדמון סניף זמני של סמינר
הקיבוץ הארצי גבעת חביבה.
התעסוקה המקיפה מילאה את שעותיו
של אהרונצ׳יק כהן — אך לא את כל
מחשבותיו. אלה היו נתונות לדבר הרבה
יותר חמור וחשוב: המאבק נגד החוק
שלפיו הורשע.
באיגרת־ד,פרידה, אותה היפנה לחבריו על
סף כניסתו לבית־הסוהר, כתב אהרונצ׳יק:
״אם יהיה עלי ללכת לכלא, אראה בזד,
שליחות נוספת בשרשרת השליחויות השונות
שמילאתי בימי חיי — והפעם שליחות
במאבק על הדמוקראטיה הישראלית
ועל חרויות־האדם במדינה.״
התחנה הראשונה במאבק זה: שמיעת ה־עירעור
בבית־המשפט העליון. פסק־הדין אף
ניראה כניצחון חשוב ראשון: השופט אל־

גח אוגויס חעתוניס? ׳01׳ ,דבקה ואהרו1ונ יק נהו נגן ביחס

חו 1ר הביתה
העבודה. ואכן, למחרת הדיון, הזמין בגין
את שר־המשפט ם להופיע בפני ועדת חוקה
חוק ומשפט, לדון על התיקונים.
״אם הציבור יסיק את המסקנות הנאותות
מכל הפרשה המסעירה הזאת, והחוק
הדרקוני יתוקן,״ כתב אהרונצ׳יק באותה
איגרת־פרידה ,״אקבל באהבה את מנת ה־יסורים
אשר זומנה לי.״
כאשר התכנסו השבוע מאות חברי שערר,עמק
ם ואורחיהם, לחוג את שיחרורו של
אהרונצ׳יק, עוד עמד החוק בעינו. אולם האווירי׳
הציבורית האופפת אותו השתנתה
במידה מכרעת. על כן, כאשר הרימו כוס,
לא היה זה רק לשיחרור החבר הוזתיק,
אלא גם לסיכום־ביניים מעודד־כלשהו של
המערכה הציבורית נגד החוק המחפיר.

הנשיא מתערב

זרח אחד, שלבו לא היה שלם עם
\ £חו ק זה, ועם ישיבתו של אהרונצ׳יק
כהן בדמיון, היה זלמן שזר. ניתנה לו הזדמנות
לעשות משהו בנידון כאשר ניבחר
לנשיא המדינה.
על שולחן העבודה שלו, בלישכת הנשיא,
ימצא שזר ארבעה מיסמכים, שהנשיא בן־
צבי המנוח לא הספיק לחתום עליהם. היו
אלה כתבי־חנינה לשלום שטרקס ולשלושת
הנידונים של משפט קסטנר. אך הסתיים
טכס השבעתו, חתם שזר על המיסמ־כים,
בהכריזו כי הוא שמח על שפעולתו
הרשמית הראשונה היא פעולה של חסד.
אך, לדעתו, נעדר מיסמך חמישי באותה
ערימה. הוא החליט איפוא להשלים את
החסר, ולחתום גם על כתב הפחתת עונשו
של אהרונצ׳יק כהן.
עוד בימי הנשיא בן־צבי הגישו קבוצות
מרשימות של אנשי־רוח, פרופסורים, משפטנים,
סופרים ואמנים בקשות לשחרר את
כהן. אך הש״ב, שלחם בעקשנות להרשעת
כהן בכל מחיר, התנגד לשיחרור. ואף כי
ההכרעה היתר, נתונה לכאורה בידי הנשיא,
הנועץ בשר־המשפטים, התערב דויד בן־
גוריון אישית נגד השיחרור, ומנעו.
אהרונצי׳ק עצמו ידע על הפניות. לא
היתד, לו כל סיבה להתנגד להן, או אף
להימנע מצירוף שמו לבקשות. הוא ידע,
שבניגוד לדעה הנפוצה שחנינה טומנת בחובה
גם הודאה באשמה, הרי פירושה המשפטי
והחוקי הוא מחיקת העבירה כאילו
לא ד,־תה. על כן, קבלת חנינה או שיחדור
מוקדם לא היתד, פוגעת בטענתו כי הוא
חף מפשע. אלא שכבר מן הרגע הראשון
שהוגשו הבקשות היה ברור, שהש״ב ובן־
גוריון לא ירשו לשחררו. על כן החליט כי
אין טעם לצרף את בקשתו האישית.
הדבר השתנה ברגע שהנשיא שזר נטל
על עצמו את הטיפול. אחד מחבריו של
אהרונצ׳יק ביקר אצלו בכלא, יעץ לו לכתוב
בקשת שיחדור, כדי להסיר מיכשול פור
מאלי
העלול לעמוד בדרכו של הנשיא. הואי
כתב :״מאחר שאנשי־רוח ואישי־ציבור מחוגים
שונים של הישוב פנו בשעתו אל
נשיא המדינה המנוח יצחק בן־צבי בבקשת
שיחרורי מן הכלא הריני מתכבד בזה להגיש
לך, כבוד הנשיא, גם את בקשתי האישית
בדבר הפעלת סמכותו להחזרת ח מתי.
אני מקווה כי הפעלת סמכותך תאפשר
לי לשוב בימים הקרובים אל מסלול חיי
ופועלי הרגילים, להמשכת שרותי לעם ולמדינה
כמאז דרוך רגלי על הארץ הזאת.״
הנשיא שזר היה צריך להתגבר על התנגדות
לא מבוטלת לפני שיכול היה להטביע
את חתימתו על המיסמך ששיחרר את
כהן, אותו הוא מכיר מאז היה עורך דבר.
על קשיים אלה יכולה ללמד גם שיחה
שהיתר, לאהרונצ׳יק עם שר המשפטים, דוב
יוסף, שביקר בדמון. יוסף השתדל להסביר
את עמדתו הנוקשה של משרד המשפטים,
אך לא היה צורך שיסביר מי הם הגורמים
העומדים מאחורי נוקשות זאת — גורמים
שטענו כי שיחרורו בטרם־עת יגביר את
הביקורת על חוק בטחון המדינה. כך יצא,
שאהרונצ׳יק המשיך לשבת בכלא — כדי
למנוע ביקורת על החוק שהוא קורבנו.
לבסוף הסירו הש״ב ומשרד המשפטים
את התנגדותם, והנשיא חתם על כתב ה־שיחרור.
בשעה אחת־וחצי ביום ראשון שעבר
ישב אהרונצ׳יק בתאו בכלא, האזין
למהדורת החדשות של קול ישראל. בצורה
זו נודע לו כי הוא עומד להשתחרר.

גס הספר יצא

הלאה? מה עם יחסיו עם צמרת
*#ן מפלגתו? עוד ביום שיחרורו בישר מעריב
:״מנהיגי מפ״ם לא באו לקבל פניו
בצאתו מן הכלא.״ למחרת חזר דבר על
אותה בשורה, בבקשו להוכיח כי בין כהן
לבין צמרת מפלגתו לא הכל כשורה. על
המישמר עצמו מיהר להשיב לדבר ול־מעריב,
כי רק שיבוש באינפורמציה גרם
לכך שקבוצת חברים ממרכז מפ״ם, שיצאה
לפגוש את אהרון כהן בצאתו משערי הכלא,
לא הגיעה לשעה המדוייקת. על ה־מיש
מר הזכיר לזבר כי ״לא פעם יעץ למנהיגי
מפ״ם לחדול מהתייצבותם העקיבה
לימין אהרון כהן — ולא השיג זאת.״ השתתפותם
של נציגי המוסדות המרכזיים של
התנועה במסיבה החגיגית בקיבוץ היה בה
כדי לאשר זאת.
ומד, עם הספר — אותו ספר על יחסי
ישראל וערב, שבגללו הושלך אהרונצ׳יק
לכלא, ואשר מפלגתו מיאנה להוציאו משך
כל תקופת המאסר?
השיב אהרונצ׳יק :״אני עצמי העדפתי את
דחיית הופעתו של הספר עד שאוכל לטפל
במו ידי בכל הכרוך בשלבים הסופיים של
ההוצאה לאור. אם אני יצאתי — גם הספר
יצא!״

תצפית

כל הזכויות שמורות

• שלושת העיסוקים הגאים של דויד גן־גוריץ: חידוש
הסימפוזיונים עם ראשי אחדות־העכודה ומפ״ס? בינום אנשי•
רוח כשדה־כוקר לדון בחיסול הפער החינוכי; הרצאות
קבועות גמיכללה לכטחון.
שלושה עיסוקים אלה יאפשרו לו להישאר בחדשות, כשהוא פועל בשולי
החיים הפוליטיים ומסוגל להתערב באופן פעיל בכל שטח חיוני. הוא גם שוקל
את האפשרות להקיף את עצמו בחבר קבוע
של מקורבים, אשר ישמשו לו כראשי־גשר בתחומים
שונים. בין היתר: שרגא נצר במזכי־רות

במדינה
(המשן
מעמוד ) 10

ניראה מכווץ את אגרופיו וצועד בתקיפות
לעבר גיברלטח מצדדים שונים החלו אצים
צירים למנוע התנגשות בין השניים. אולם
עד שהגיעו, הספיקו שני היריבים להתקרב
לבמה, שניראתה בן־רגע כזירת איגרוף.

מפא״י, יגאל ידין בקרב האקדמאים ה־

צעירים, שלום לוין בשטח החינוך, ליובה אלי-
אב בנגב, אהוד אבריאל בשרות החוץ, נוסף
לשרים הצעירים בממשלת אשכול.

0עמדת־יכוח אותה ינסו צעירי
מפא״י לככוש כהקדם: מזכירות המפלגה.
לכך יכוון משה דיין את מאבקו,
מ תון הנחה כי מזכיר מפא״י יהיה איש חשוב
מאוד בקביעת דמות הממשלה הבאה.

• אשכול ישתדל ליצור לעצמו גם
מעמד בינלאומי. עד כה היה ידוע רק בישראל,
ובחוגים מצומצמים של אנשי־משק ויהדות
העולם. בין השאר, תיתכן שורה של
פגישות

כמה

מראשי

המדינות

הגדולות.

פרס, מצירו, לא ישב בחיבוק ידיים, יפעיל בעיקר
את קשריו בצרפת ובארצות־הברית כדי
להמשיך ולצייר את עצמו כאישיות הבינלאומית
של ישראל.

• מנהל מחלקת ההתיישבות של
הסוכנות היהודית, רענן וייץ, יפעיל
לחץ בכד למנותו כחבר הנהלת הסוכנות
ובראש המחלקה להתיישבות,
כמקום לוי אשבול, שבוודאי
יפרוש כקרוב מתפקידיו אלה.
• אין זה מן הנמנע, כי באמצעות
הנהלת הסוכנות ינסה לוי אשבול
לפתור גם את הבעיה האישית ה עדינה
שנוצרה סב*ב סגן שר־האוצר
יצחק קורן. קורן, נושא־כליו של אשכול,
הוא דמות בלתי רצויה לפינחס ספיר. אשכול
ישתדל אומנם לשכנע את ספיר להשאיר את
קורן באוצר, בנימוק כי אינו מסוגל להפריע
לו. אן אם יעמוד ספיר בהתנגדותו, יפעיל אשכול
את השפעתו למען מינוי קורן כחבר הנהלת
הסוכנות, במקום שהתפנה על־יד׳ זלמן
שזר.

דעות

• יתגלה, בי בתוצאה מהתפטרות
בדגוריון, נהנה בעקיפין עורך־דין
תל־אכיכי מפורסם, מראשי המפלגה
הדתית־לאומית. נגד עורך־דין זה היה תלוי

מדוע הוא התמטר*
מדוע התפטר בן־גוריון? שאלה זו עמדה
בראש התעניינותם של תושבי המדינה ב״
ימים האחרונים. דומה היה, שלא היו שני
אזרחים בארץ שהיתר, להם דעה דומה על
סיבת ההתפטרות. במישאל־בזק, שנערך על־ידי
צוזת כתבי העולם הזה, נתקבלו התשובות
הבאות.

תיק על העלמת הכנסה, בסכום העולה על
מיליון לירות. תיק זה נגנז על־פי הסכם עם
ראשי המפד״ל, והפרקליט יידרש לשלם את המס
שהוא חייב, מבלי שיינקטו נגדו כל צעדים
משפטיים.

• .יהודה הלוי, הרצל ,185 רחו

שר-החינוך החדש, זלמן ארן,
יסרב לערוך סולחה עם ראשי הסתדרות
המורים. מזכיר ההסתדרות הכל־לית, ינסו לבין ארן לוין
אהרון לחסל מזכיר יתחמק
יחריף

בות:
אומרים שזה הכל בגלל באזל. הוא
נחל כישלון בעניין הזה. לפי דעתי יש בזה
משהו, אבל הוא התרגל יותר מדי זמן
לשבת בממשלה, וחשב שכולם מוכרחים
להסכים לדעתו. יכול להיות שהוא עוד
יחזור. הוא תמיד חוזר.

בקר, ומזכיר מפא״י ראובן ברקת,
את יחסי־האיבה השוררים בין ארן
הסתדרות המורים שלום לוין, אך
מכל הצעת שלום. התוצאה: שלוס
את דרישות המורים, לגביהן היה

• אמיל אלבו, מחנה ישראל:

מוכן להתפשר בשנים האחרונות.

• ד״ר רפאל גרז׳בין, מנהל בית־החולים
רמב״ם בחיפה, יתמנה מנהל
כללי של משרד הבריאות, במקומו
•טל ד״ר שאול זימן, שנפטר
לפני שבועות אחדים. בכך יסתמן ניצחון
של הגורמים הרפואיים במשרד, שהתנגדו. בתוקף
לניסיון של המפד׳׳ל למנות כמנהל כללי
רופא מעסקני המפלגה.

״ער רגן פוץ אין גזה רדבר! \זט1ארה היא
איך יגרדיה הכאן!׳״

0תתחולל סערה בכורסה לניירות-ערך בתל־אביב.

הוצאת אמיסיות של איגרות־חוב על־ידי כמה מחברות
האיגרות למקורבים, מחוץ לכתליה של הבורסה עצמה.

הבורסה,

הרקע:
ומכירת

#שר-הפנים יהדק את קשריו עם המועצה הציבורית לביקורת
סרטים ומחזות שליד משרדו. עד כה נהג השר לא להתערב
בעבודת המועצה, בגלל אופיה הציבורי. לאחרונה גברו חוגים דתיים קיצוניים,
הטוענים כי הביקורת אינה שלמה וכי המועצה מגלה ליבראליות רבה מדי

לטעמם. עם זאת לא ייענה השר שפירא לתביעה המפלגתית להחליף את ׳ו שבראש
המועצה, לוי גרי, בד״ר מאיר שוחטמן, עסקן המפו״ל ופקיד בכיר ב־משרד־הפנים.

חכמון
עצמו דחה האשמה זו, טען כי
המורים עסוקים בבחינות, וקרוב לודדאי
שביום ראשין או שני יגיעו העירה, וישתתפו
במעידה.
הפעם נסתיימה ההתנגשות בכך, שהיו״ר
הודיע כי ועדת הבירורים העליונה של התנועה
תברר את הפרשה כולה. גיברלטר
חזר למקומו. חכמון ירק אחריו, עלה וישב
ליד שולחן הנשיאות.
מבירת אלוהים. היה זה, בסך הכל,
מחזה עגום שהתאים יותר לסרט של המזרחי
הפרוע, או ליריד המזרחי. .השתוללות
הטמיסט בירושלים היא כאין וכאפס לעומת
מה שקורה כאן במעידה,״ הטיח אחד הצירים
בגועל.
היתד. סיבה להתפרצויות ולהשתוללות.
המפלגה התכנסה לועידתה כשהיא שמנה
ומנופחת. במשך עשור עסקה אומנם בדת
ובתורה — אך לא לקיימם, כי אם כדי
למכרם. היא נופפה בדגל אלוהים כדי לחפות
על כמה ממעשי־התועבה הציבוריים
המזעזעים ביותר — ותמורת זה סחטה
משרות, הנאות ותקציבים שלא תמיד הוצאו
למטרות הציבוריות שנקבעו להם מעל
דפי עיתונות המפלגה ובמותיה.
עסקן המפד״ל הממוצע הפך להיות ציניקן
שאינו מאמין בדבר. לאחר שבמשך
שנים היה מכשיר להגדלת עוצמתה ועושרה
של מפלגתו, היפנה לאחרונה את מירצו
ואת נסיונו כדי להשיג טובות־הנאה פרטיות.
לא רק המפלגה סיפסרה בדת, אלא
אחרון עסקניה. כך שחלק גדול מצירי הועידה
באו אליה כספסרים הבאים אל יריד,
לחפש מציאות, למכור את העדר שלהם ולהתעשר
בכסף ובשווה־כסף.
לא פלא, על כן, שאיש מהם — פרט
לכמה צעירים תמימים — לא היה מעוניין
להתעמק בבעיות הפוליטיות והרוחניות, החייבות
לעמוד בראש מצעה של מפלגה
בעלת 12 מקומות בכנסת. הם התעניינו
בדבר אחד ויחיד: חלוקת המשרות ועמדות־המפתח
במפלגה, שפירושה גם חלוקת ההנאות,
הג׳ובים והאתנן במנגנון הממלכתי
והעירוני. על כן לא רבו על שאלות של
בטחון, דת או חינוך — כי אם על הרכב
הסיעות.
דבר אלוהים השאיר אותם אדישים. אך
על חלוקת השלל היו מוכנים להכות ולגדף
ולהתבזות, גם לעיני צופים ועדשות
המצלמות.

יוסף חכמין, סגן ראש עיריית בית־שאן
ונציג המפד״ל בעירייה זו, הנחית לגיברלטר
נוק־אוט מקצועי, הטיל אותו למרחק
כמה מטרים מן הבמה.
תוך כדי ההמולה התברר גם הרקע למריבה.
חכמון, השייך לסיעת למיפנה, ידע
כי מבית־שאן יבואו עוד ארבעה צירים לועידה,
כולם מסיעת שפירא. טען גיברלטר:
מכיוון שהם מורים וחכמון משמש כיושב-
ראש מחלקת החינוך של העיריה, אסר עליהם
לעזוב את בית־שאן עד לסיום שנת
הלימודים בשבוע הבא — וכך מנע מהם
להשתתף בוזעיוה.

זה הכל בגלל המצב־הכן. הוא כבר זקן
והוא פחד מן הערבים. הוא למעשה רצה
ללכת כבר לפני יום־העצמאות — אבל המשפחה
לא נתנה לו. אבל לפחות הוא עשה
לנו טובה ונשאר חבר־כנסת.
0יצחק יפת, לוד: אני לא יודע
כלום. אני עולה חדש.

• מלבה

זכריה,

תל-גיבורים,

בני״ברק: אני חושית שהוא מיהר להתפטר
לפני שיפטרו אותו. יכול להיות שגם
לו היתד, איזו דוגמנית. פולה לבד זאת
בעייה רצינית.

• אברהם גולדפרב, קיבוץ מענית:
אני ח שב שבאמת כבר מספיק.
בכלל, הוא רוצה לתת מקום לצעירים. למי?
קשה לדעת. אולי לפרס ואולי לדיין.

• חיים אברהם גרשון, בואנוס
איירס, ארגנטינה: אני רק ארבעה
שבועות כאן, אבל אני כבר יודע שהוא לא
הכל עשה טוב. עכשיו הוא התפטר כדי
לעשות רעש בעולם. הרבה דברים הוא עשה
(המשך בעמוד ) 17

חעולט חזח 546ו

על המאנה העדתי המפוצץ את צמות המפלגות נעיד החדשה
ן*דיחה ישנה מספרת, כי מישהו מאנשי ישראל
,גדולים, וייצמן, ביאליק, דיזנגוף, או ארלוזורוב (תלוי
בהשקפתו של המספר) ,אמר בזמנו, כי תל־אביב תהיה ממש
עיר אמיתית מהרגע שיהיו בה הגנב הראשון והפרוצה
הראשונה.
לעומת תל־אביב, צרכיה של העיר הדרומית החדשה
אשדוד, מרובים יותר. היא אינה יכול להסתפק בגנב אחד
אשדוד ופרוצה אחת. לאשדוד יש קצב גידול אמריקאי. כדי
שאשדוד תתפתח לעיר, היה צורן־ בעזרתם של שני גורמים:
• הרמאות הענקים ששמה חברת אשדוד בע״נז, המשמשת
כבסיס בניה לכל העיר, ושאפשרה לעובד בן־עמי
ושותפיו להרויח מליונים מעסקי קרקעות.
• השוק הענקי בסחורה חיה ששמו הבחירות־הרא־שונות
לרשויות־המקומיות.

_ האיש היוצר הסטוריה
ך• וברט חיים, יושב־הראש הנוכחי של המועצה המקו־
1מית, היינו, ללא כל ספק, האיש היוצר את ההסטוריה
של אשדוד. אין זה משום היותו, כדבריו ,״ראש העיר
הטוב ביותר במדינה״ ,אלא פשוט משום שהוא מהודה את
הסיבה הישירה והעיקרית לבחירות הקרובות למועצה־המקומית.
מאז
שנת ,1959 כאשר אשדוד הוצאה משטח שיפוטה
של מועצת יבנה, שלטה במקום מועצה מקומית, שמונתה
על־ידי משרד־הפנים. בראשה עמד אז דוב גור, קצין צה״ל
בדימוס, שנשלח למקום על־ידי משרד־הבטחון. אולם גור
לא החזיק מעמד זמן רב. ייתכן כי היה זה פשוט משום
שלא נתן אמון בתוכניות לפיתוח המקום. אך עובדה היא,
שזמן קצר לאחר מינויו, וויתר על הכבוד, עבר לגור
לבאר־שבע.
החוגים הדתיים במקום ניצלו מיד את קשריהם הישירים
עם משרד־הפנים, הצליחו למנות כראש־המועצה את חבר
המפד״ל אפריים לנגסנר. עקבות שלטונו ניכרים בברור
באשדוד, עד היום: במקום קיימים עשרים־וחמשה בתי-
כנסת.
לבסוף, בראשון למאי ,1961 פרצה
באשדוד מהפכת־חצר. השלטון עבר
לידי מפא״י. מינויו של רוברט חיים
כראש־מועצה לא היה בזכות האמון
המוחלט שהעניקו לו חברי
מפלגתו במועצה, אלא דווקא בזכותו
של נציג חרות, יוסף ורבא. סיבת
הזיווג הבלתי־רגיל היתד, פשוטה:
שני האנשים מוצאם ממצריים.
לרוברט היד, כבר אז עבר עשיר
במקום. הוא הגיע לאשדוד לפני שש
שנים, יחד עם קבוצת עולים חדשים,
החל מיד לפלס לו דרך לכיוון
רוברט חיים
הגשמת שאיפותיו הגבוהות. ראשית:
הוא התייצב מיד לעבודת בניית־תחנת־הכוח במקום. שנית:
התהלך לבוש בחולצה לבנה ועונב עניבה אפילו הוא כשעבד בטוריה. שלישית: הוא רכש מיד עם בואו פנקס־חבר
במפא״י.
דרך זו נתנה מיד את התוצאות המקוות. כעבור חודש
של הפגנת רצון טוב בבניית תחנת־הכוח, נשלח רוברט
לאולפן, ומיד כשסיים את לימודיו, מונה כמנהל קואופרטיב
ההובלה שלב במקום. אך הקריירה המשרדית של רוברט
נסתיימה בכל זאת באופן בלתי צפוי, ובנסיבות לא נעימות
ביותר. יום אחד נתגלה כי רוברט שכח לרשום קבלה,
על סכום של 30 לירות, שהתקבל כהכנסה לקופת הקואופרטיב.
באותו זמן התגלה, כי למעשה קרו בעבר מקרים
דומים, בסכומי כסף אחרים. בדיקה קפדנית של ספרי
הקואופרטיב, העלתה כי הגרעון מגיע לכמה אלפי לירות.
חלק מסכום זה הוחזר על־ידי מנהל הקואופרטיב, והעניין
הושתק, אם כי בקושי רב.

מקום תחת השמש
א ב רו ר כיצד היה מתגלגל גורלו של האיש, אלמלא
באשדוד.
באותוזמן, מהפיכת־החצר
<פרצה, בדיוק
רוברט מצא אז את מקומו הנכון, החל לכהן כראש־המועצה
המקומית הממונה.
לרוברט היו כמה נתונים טבעיים מוקדמים למשרה זו.
הוא היה יוצא עדות המזרח, שהיוז אז כשמונים אחוז
מאוכלוסיית המקום. הצווארון הלבן הנצחי שלו, שהעלה
אותו אוטומאטית לדרגה של אינטיליגנט; והפנקס האדום
שבכיס חולצתו הלבנה, שהעניק לו את דרגת הנאמנות
הגבוהה ביותר.
למרכז המפלגה היונתונים אלה, באותו תקופה של
ראשית ,1961 מספיקים לחלוטין. מה עוד, שאף אחד
מאנשי המפלגה הוותיקים והרציניים, לא היה מעוניין להת־

עסק במקום כה קטן וחסר־השפעה, כמו אשדוד. עתיד העיר
היה עדיין מעורפל לחלוטין.
בינתיים השתנו דברים רבים. עתיד נמל אשדוד נקבע
באופן ברור ומוחלט. חברת אשדוד החלה בעסקי המליונים
שלה, הרוויחה עשרות אלפי לירות מכל דונם חולות.
המיליונר ישראל רוגוזין טמן מיליונים בחולות העיר החדשה.
כתריסר בעלי הון קטנים יותר, התעוררו לפתע, החלו לנצל
את ההזדמנויות המבטיחות. אזור״התעשיה של אשדוד, השוכן
כשלושים קילומטר מתל־אביב, מוכר כאזור פיתוח, וצופן
בחובו את כל ההקלות הניתנות לאזורים אלה. בין השאר:
הנחות במס, קרדיטים המגיעים עד לכדי שמונים אחוז
מסכום ההשקעה, והאפשרות להעסיק פועלים בשכר נמוך
יותר.
מאידך, העיר אשדוד עצמה אינה שייכת לאזור הפיתוח;
תושביה משלמים מימים, כבכל עיר אחרת. אך בעוד שלמש־קיעים
קרצו האפשרויות באזור־התעשיה, לא היה כל צורך
לפתות את התושבים להשתקע באשדוד. הם הובאו למקום,
ישר עם עלייתם ארצה.
אך מובן שלאחר הקמת המפעלים, החלה גם העיר לפרוח,
והאוכלוסיה המקומית הגיעה ל־ 15 אלף איש. חנות אשר
נרכשה מידי חברת אשדוד בסכום של 18 אלף ל״י, נמכרה
מיד־שניה בסכום של עשרת־אלפים לירות יותר. מחיר
דירה מפוארת בבית שנבנה ער־ידי חברת אשדוד, האמיר עד
לסכום של 44 אלף ל״י. דונאם אדמה נמכר ב־ 28 אלף ל״י.
התכנית שנראתה דמיונית, ליישב באשדוד 100 אלף תושבים,
החלה להפוך למציאות קיימת. חברות וכהונה במועצה־המקומית,
שנראתה קודם כעניין חסר חשיבות, הפכה עתה
לתפקיד נכבד ובעל חשיבות.
אז נקרא רוברט למרכז המפלגה, שם הוצע לו לוותר
מרצונו החופשי על תפקידו כראש־המועצה, למסור מקום
זה לאיש חזק ממנו. האיש החזק שהועד לתפקיד זה: מיכה
אלמוג, עסקן המחלקה המוניציפאלית במרכז מפא״י, והאיש
תשדוד המרכזי בפרשת קניית העסקן אברהם פליישר, נציג הליבראלים
בעירית באר־שבע.
אך רוברט לא היה מוכן לוותר מרצונו על המשרה.
לכן לא נותרה כל ברירה אחרת מאשר להכריז על בחירות.

מלחמת העדות
ץ^ועי הבחירות נקבע ל־ 13 באוגוסט. אולם למרות
שבאופן רשמי טרם החלה המערכה, מתנהל כבר המאבק
על הכסאות במלוא המרץ. אך המפלגות באשדוד נמצאות
במקום שני בחזית המאבק. כי בעיר העולים הדרומית
מתנהל המאבק הממשי לפי מפתח אחר: עדות וארצות
מוצא.
כיום השתנה באשדוד לחלוטין המושג עדות־המזרח. כי
כאשר נכנם רוברט לתפקידו כראש־המועצה, היה הוא
אמנם נציגם של בני עדות־המזרח. אך כיום התפצלו
העדות הרבה יותר, ורוברט הוא עתה נציג של קבוצה
אחת בלבד: יוצאי מצריים. בתור שכזה הוא אף מתכונן
לרתום את עצמו במערכת הבחירות הקרבות.
אולם מפא״י לא כללה את רוברט ברשימת המועמדים
שלה. לכן החליט ראש המועצה להקים לעצמו רשימה
נפרדת.
המתחרה העיקרי של רוברט, ועם זאת המועמד הרציני
ביותר לראשות המועצה, הוא שלמה לוי. בשנים האחרונות
הצליח לוי להעביר לרשותו כמה מעמדות־המפתח במקום.
כמנהל הסוכנות המקומית הוא אחראי על מסירת הדירות,
ואילו כסגן ראש־המועצה בידו סמכות הענקת רשיונות
לפתיחת עסקים. אך הפרט החשוב ביותר הוא, כי כיוצא
אלג׳יר נהנה לוי מתמיכת הקבוצה הגדולה ביותר במקום:
קבוצת יוצאי צפון־אפריקה.
אבל גם קבוצה זו עלולה להתפרק בעתיד הקרוב,
לקבוצות קטנות יותר. כי בימים אלה חוזר לאשדוד מועמד
נוסף לכסא ראש־העיר — שאול בן־שמחון. כאשר יגיע
בן־שמחון למקום, הוא יעמוד, ללא ספק, בראש הקבוצה
המרוקאית באשדוד. במקרה כזה
תתפרק קבוצתו של שלמה לוי
לשלושה חלקים: מארוקאים, טוני־סאים
ואלג׳ירים.
לשאול בן־שמחון היתד, בזמנו
מידת פופולאריות בלתי מבוטלת.
האיש המקורב למשפחת יוספטל, וידידו
האישי של שמעון פרס, הגיע
לאשדוד כדי לקבל לידיו משרה קטנה:
מזכיר ההסתדרות במקום. אולם
תוך זמן קצר התברר כי האיש מגלה
תאבון גדול מדי. הוא החל לטייל
בין עיירות הפיתוח ברחבי־הארץ,
לנהל שיחות, לקשור קשרים
שלמה לוי
ולבוא בדברים עם עסקנים מקומיים.
כל אותן שיחות התנהלו בסודיות גמורה, עד שבאחד הימים
יצא המרצע מהשק. התברר כי לבן־שמחון היתד, תוכנית
דמיונית: לפנות לכנסת בבקשה להקים משרד ממשלתי
נוסף, משרד־עיירות־הפיתוח. מובן שהוא התכוון לעמוד
בראשו.

אולם במוסדות המרכזיים של המפלגה, לא ראו את פעולותיו
של בן־שמחון בעין יפה. באחד הימים הגיעו מבקרי
חשבון למקום, החלו בבדיקת ספרי מועצת־הפועלים, שבן־
שמחון שימש כמזכירה. התוצאה: נתגלה גרעון בסכום של
כ־ 12 אלף ל״י.
בן־שמחון הועמד מיד לפני בית־הדין ההסתדרותי, שהחליט
לשלול ממנו את האפשרות לכהן אי־פעם כמזכיר מועצת־פועלים.
ימים אחדים לאחר פסק־הדין, יצא בן־שמחון
כשליח לדאקר, מטעם המחלקה ליחסים בינלאומים של
ההסתדרות.
עתה חוזר האיש לאשדוד, כי שום בית־משפט לא שלל
ממנו את הזכות להיות ראש־עיד

המועמד מהחוץ
** ל ההתרחשויות הללו נותנות רק צל של מושג
^ מההתנגשויות המתרחשות עתה במפלגה הגדולה ביותר
בעיר המתפתחת. כי באשדוד מתגוררים
כיום אנשים שהגיעו מ־28
ארצות, וכל עדה רוצה לראות את
נציגה במועצת־העיריה. בין השאר
דורשות זכות זו גם כ־ 80 משפחות
קראים הגרות בעיר. שמונים משפחות
מהוות כ־ 200 קולות בממוצע.
עבור מפא״י אין זה עניין של מה־בכך.
גם רשימת מועמדי המפלגה,
הכוללת 11 איש, אינה מספיקה
לגיודן זה של עדות. מה עוד שרק
ארבעה מקומות ברשימה זו נראים
כריאליים. כיצד לשלב אינטרסים
מנוגדים אלה?
בנימין מסיקה
יש רק מכנה משותף אחד המסוגל לאגד בתוכו את
נציגי כל הקבוצות העדתיות: המאבק נגד המועמד מהחוץ,
מיכה אלמוג.
מיכה אלמוג, המתגורר בכפר־סבא, רשום כבר למעלה
מחצי שנה כתושב אשדוד. ברור שגם שמו מופיע ברשימת
בעלי זכות הבחירה במקום. אבל לאלמוג יש רק קלף
אחד. להמר עליו: הקבוצה האשכנזית.
אולם על אותו ציבור אשכנזי התלבשה מפלגה נוספת.
הליבראלים שלחו למקום את נציגם אריה קלנג, תושב
רמת־גן, זרקו את הסיסמה: מפא״י רוצה להשליט את
הספרדים באשדוד. על האשכנזים מאיימת אפליה. כל
האשכנזים — מצביעים עבור הליבראלים.
הקבוצה האשכנזית באשדוד הינה גדולה יחסית, מורכבת
ברובה מיוצאי רומניה. אולם, למרות הכל, נראה כי
הנאבקים על כסאות מפא״י מקרב העדות האחרות, לא
יתירו להכניס את שמו של אלמוג לרשימת המועמדים
הריאליים.

איך קונים קורות )
** רק נפרד במערכת הבחירות באשדוד, מהווה המפלגה
3הדתית לאומית. ג 8לה ציבור תומכים לא מבוטל בין
כל העדות, רובן מבין יוצאי ארצות האטלס, ודתיים מאד.
אך המכשיר הבטוח ביותר בידי המפד״ל, הוא אחר לגמרי
— הכסף. הם פשוט קונים את הקולות. בצורת הלוואות,
תרומות או מענקים. איש הקשר של המפלגה מקבל אשור
נשדוד לבנק הפועל המזרחי, ממנו הוא מושך את סכומי הכסף
הדרושים 100 .ואפילו 200 לירות לאיש. כי קניית הקולות
נעשית בצורה קיבוצית — משפחה שלמה, הכוללת כמה
בתי־אב.
כנגד זה מנהלת מפא״י את מסע־הקניות שלה. הוא אינו
מתבטא בסכומי כסף ממשיים, אלא בהענקת מקומות עבודה,
משרות, רשיונות לבתי־עסק, או קבלת דירות בשיכונים
הנבנים בעיר.
אך למפא״י יש אדם נוסף המסייע לה במערכת הבחירות.
זהו אדם המוכר כניטראלי בכל השייך למלחמת העדות —
אם כי שומר אדוק על עמדת המפלגה במקום. איש זה
שלט בעמדה חשובה בעיירת הפיתוח, הוא מזכיר ההסתדרות
במקום, בנימין מסיקה.
פעולתו של מסיקה מתבטאת בדרך אחרת. בבית החרושת
צמר אוסטראל׳ ,פוטרו, לפני כשבועיים, באופן בלתי צפוי,
ששה פועלים. במקרה היו שלושה מהם חברי וועדת־הפוע־לים.
ביניהם: ראש הרעד ומזכירו. רצה המקרה ויומיים
לפני הפיטורין השתתפו ־־,ששה באסיפה שנערכה במועדון
המפ״מי בעיר. וזעד־הפועלים פנה מיד למסיקה, אשר שלח
אותם לסגנו, מזכיר האיגוד־המקצועי רפי כהן. רפי הופיע
למחרת בבית־החרושת- ,הודיע מפורשות :״כל מי שישתתף
באסיפות המאורגנות באיזה מקוב שהוא, פרט למועדון־
ההסתדרות — יעוף מן העבודה.״
לאסיפה הבאה שנערכה במועדון מפ״ם, על ידי וועד
עובדי בית־החרושת, לא הופיע איש מפועלי בית־החרושת
צמר-אוסטראלי.

שני יהודים אמריקאיים מחוללים שעווויה ב
האמת גישה התחייבות מסויימת כלפי כתביעת זה.
סוף־סוף היו אלה צילומי החצי־עירום
שלה, שפורסמו לפני מספר שנים בפליי־בר,
כששמה היה עדיין וורד, ג׳יין פאלמר,
שמשכו את עיני המפיקים מברודביי, אשר
העניקו לה מיד את תפקידה הבימתי הראש
,!:במחזה התשחית ההצלחה את רוק
האנטר.
האם השחיתה ההצלחה את ג׳יין?
לפני שבוע פירסם הפלייבוי, בעל התפוצה
של מיליון ורבע טפסים, את צילומי
העירום של ג׳יין, על פני שמונה עמודים.
לא כל התמונות היו זוהרות. חלק מהן
העיד על עודף שומנים, במקומות שכוכבת
קולנוע אינה רשאית לצבור אותם. אחרות
הצביעו על כך שאגדת החזה של ג׳יין נפלה
במידה מרובה. אך בכל זאת היה בהן

הבמאי דונובאן(שמאל)
• 1והי הפ?ן ם הראשונה בחיי שאני
מצטלמת עירומה לחלוטין. זוהי אמנות
לשם אמנות — וזה יהיה הקו שלי
בעתיד!״
חוכמת־חיים זו יצאה מפיה של כוכבת
הקולנוע ההוליבודית ג׳יין מאנספילד, שגברה
על כל הכוכבות שקמו לפניה, לפחות
במה שנוגע למידות החזה, שעה שסיימה
את סרטה האחרון הבטחות, הבטחות!
היא לא היתד, כל כך רחוקה מן האמת.
כי הכוכבת הבלונדית בת ר,־ 29 אומנם
חשפה בשנות כוכבותה כל חלק מגופה
הניתן לחישוף, מבלי שיהיה צורך להזעיק
את המשטרה, אלא שבכל פעם שעשתה
זאת, היה חלק אחר מגופה מכוסה. הפעם,
בפעם הראשונה, הסכימה ג׳יין להצטלם
כשהיא לובשת סרט בד ורוד — על תסרוקתה.
הסרט,
שהופק על־ידי חברת פוקס המאה
העשרים בתקציב הזעום של 400 אלף דו־

לאר, יוצג בעוד שבועות מספר בהצגת
בכורה. אלא שכבר לפני הצגתו פרצה סביב
צילומי העירום של ג׳יין שערוריה נוראה.
זה לא קרה מפני שמישהו בארצות־הב־רית
התרגש מהמראה המסעיר של מערומיה.
כי מן הצופים האמריקאים נשללת
הזכות להיות עדים למאורע המשמח, כש־ג׳יין
מתפשטת על הבד, רוחצת באמבטיה
של קצף, או מנסה לשכנע את בעלה בסרט
(טומי נונאן) לנטוש את ספריו ולטפל
גם בה קצת. פריבילגיה זו שמורה עבור
הצופים האירופאים בלבד, בעוד שבגירסה
האמריקאית של הסרט עושה ג׳יין את אותם
הדברים כשהיא לבושה.
גם בעבר, בסרט חמה מדי כדי לגעת,
עשתה ג׳יין מה שעשתה עכשיו, ואיש לא
פצה פה וציפצף. אולם הפעם הירשתה
ג׳יין לצלם של הירחון האמריקאי הנודע
פלייבוי, להיות נוכח בשעת צילומי־ר,עירום
שלה. יתכן שהיא עשתה זאת משום שהר־

של ג׳יין מאנספילד עובר חננות אחרונות
לצילומים, בטיפולם של נזזבירח האישי וח•
נדאפרת שלה. נ׳״ז הביישנית לבשח עדיין בשלב זח את הקימונו

ן קקו, החזית

כדי לעורר את קצב הנשימה של הקוראים:
בפעם הראשונה, כמו שאמרה, לא הסתירה
ג׳יין דבר.

״אכי כה נבו 3ה!״

ך* יאו־ ״פלייכוי״ את המעמד האפי בו
! 1נלקחו התמונות :״סקרנותנו התעוררה
במידה מספקת לבקר את ג׳יין מאחורי הקלעים,
כדי לראות כיצד היא מבצעת בסרט
את המעבר מצניעות חריפה לעירום
חריף. ג׳יין הופיעה על במת הצילומ ם
עביר סצינת הפתיחה של אמבטיית־הקצף.
מתוך התחשבית בביישנותה, הותר רק לצוות
״מצומצם״ להיות נוכח במעמד —
שני צלמי קולנוע, שני צלמי תמונות, שני

טלה, כשהוא מושפל עד מתניה. אולם אחרי שעודדה את עצמה
בכמות שמפניה הגונח, בחברת אנשי צוות ההסרטה, התגברה
ג׳יין שופעת האיברים על רגשות הבושה, וחשפה את עצמה לגמרי.

רצות־הברית !נאשמים בהפצת פוונוגואפה

!ביים תמונות מאנספילד שעוווו את הסעות
1| | 141 111ההן ״ קיא במאי הסרט הבטחות, הבטחות! קינג דונבאן, כנס־׳
>ייו • 1 1 1 1 1י ; 1/ג מאנספ לד הפגינה את כל כשרו! המשחק שלה בהחליקה
לתוך אמבטיה. כמו שמתברר בתמונה, ג׳י:ן אינה ערומה, היא עונדת סרס לראשה.
במאים, איש עיתונות, כעשרה טכנאים, וכן
הספר והמזכ ר של ג׳יין.
״אחרי מספר מבטים צנועים בכינוס האציל,
הפליטה דיין את הפסוק הראשון
שלה, הראוי להיזכר, :אני כה נבוכה!׳
היא הסירה אז את גלימתה, כשהיא מגלה
רק את עצמה וזוג תחתונים צהובים קצרצרים,
וברחה בזריזות מן הבמה. המזכיר
שלה הבטיח לנו שזה נועד רק כדי שתוכל
לחזק את עצמה בעזרת כוסית שמפניה.
״דיין,
מחוזקת על־ידי המתסיס הנצחי,
הזרה עירומה לחלוטין ושקעה לאיטר, לתוך
אמכטיית־הקצף, .איזה משחק!׳ צעק
דבמיזי בהתלהבותי. מאוחר יותר שיחקה

סצ נת עירום בחדר המימית, בה היא מתאמצת
בגבורה לעורר את בעלה הנירפה,
להראות כמה סימני־חיים. פעם נוספת היא
ביטאה את מבוכתה בשל העירום הפומבי,
ואז התוודתה, :אני מצטלמת כך מסיבה
אחת בלבד. צילומים אלה הם חיוניים
עבור התפתחות העלילה׳.׳׳
לרוע מזלה של דיין, או ליתר דיוק, לרוע
מזלו של בעל הפלייבוי, יו הפנר,37 ,
לא היתה משטרת ארצות־הברית מוכנה
להכיר בכך, או להתחשב בהסבר זה.
הסיבה לכך לא היתד, משום שמשטרת
ארד,״ב מקפידה על צניעות ומוסר הציב־ר
יותר מאשר משטרות אחרות. להיפך, ב־
(המשך בעמוד )16

^ 71411111 \ 1 ? 1 *1 1בשל תמונה בה נראית דיין העירומה במיטה, עם השחקן טומי
[ 11 ין 171111ג נמאן, תבעו השלטונות האמריקאים את עורך הפליי בול

לזין, הסיבה: החוק מרשח תמונות עירום אך לא עם גבר במיטה אחת, אפילו אם הוא לבוש.

1האמת ער מערומיה
(המשך מעמוד ) 15

>י 11/וכי 1 1 1 1

דהמעל ׳ א, א ך רי כוזו הנ? לו חד
סלנ 7לץ מג 2ו ת7ן עס־יקי
מאפסר להכיך עד 30 כו סו ר ג ^
ולאורז ; סלמסקהנ? ר ענן,
עעיבו וב קרוה .

עשרות השנים האחרונות חלד, ליבראליזציה
רבה מדי שנה בשנה לגבי פרסומי תמונות
ערום ברבות ממדינות ארצות־הברית.
יחד עם זאת משלימים השלטונות המקומיים
והפדראליים מזה שנים עם קיומם
של מאות כתבי־עת הגדושים תמונות עירום
אירוטיות והמופצים בכל הקיוסקים. הגמישות
שבפירוש החוק מתרחבת משנה
לשנה. אולם גם לגמישות זו יש גבול.
שני יהודים אמריקאיים ממולחים החליטו
לנסות עד להיכן יגיע גבול זה.

פירסומים מגונים

ן י 6יהודי הממולח הראשון, היה ראלף
( | גינזבורג ,33 ,יליד ברוקלין, שבשנה
האחרונה החל לפרסם כתביעת בשם ארוס,
רבעון ה״מוקדש לחדוות האהבה,״ ושמחירו
10 דולאר הטופס. היה זה אותו כתב־עת
שגילה לעולם את תמונות העירום האחרונות
של מארילין מונרו, אחרי התאבדותה.
שלטונות ארצות־הברית החלו לשים עין
על גינזבורג, אחרי טלמשרדו של המנהל־הכללי
של הדואר הגיעו כ־ 25 אלף מכתבי-
מחאה, שהתלוננו על עלוני הפירסומת שלו.
אמרה אישיות רישמית :״גינזבורג השתמש
בכל תעלול פירסומת אפשרי, כדי
להכריח אותנו להחרימו.״ לדוגמה: הוא
היה שולח את טפסי כתב־העת שלו מעריב
שלשמותיהן יש משמעות מינית מובהקת.
לבסוף גרר משרד־המשפטים האמריקאי את
גינזבורג לבית־משפם גפילדלפיה, האשים
אותו ב־ 28 סעיפים, על משלוח בדואר של
פירסומים מגונים. בין השאר, כללו פירסו־מים
אלה את הארוס, את העלון המכונה
גליו! חדשות על המאורעות השוטפים בחזית
המין לספר בעל השם המאלף 4תדריך
לעקרת־הבית בניאוף מובחר, שלא היה

^ עכו !מיבז או סיודה.

4שנים = 2מיליון נוס עי ם
אשר, יוונייה שנסעה לחיים חדשים באלסקה
זכתה בחודש שעבר לתואר הנוסעת השני־מיליון
במטוסי הנוסעים הסילוגיים החדישים
של חברת התעופה הסקנדינבית, ם.א.ס,.
מדגם קאראבל.
הגברת פאגויה פאפאדימיטריו מאתונה
טסה בקאראבל מאתונה לקופנהאגן בדרכה
לאנקורייג׳ שבאלסקה, בה תנהל בבית דודה
מטבח יווני לפי מיטב כללי הבישול היווני.
בהגיעה לקופנהאגן נתקבלה בזר פרחים על•
ידי נציגי ס.א.ס( .ראה תמונה) דבר שגרם
עונג רב גם לדודה (הגבר ליד הדיילת),
דימיטריו פאפאדימיטריו בן ה־ ,78 מחלוצי
בוני הרכבות באלסקה שלראשית המאה.
מן הראוי לציין כי ס.א.ס. היתה חברת
התעופה הראשונה בעולם שהכניסה לשימוש
את מטוס הסילון קאראבל, בעל מנועי ה־רולס־רוים,
בעת פתיחה שוברת־שיאים בקו
קופנהאגן ביירות לפני ארבע שנים.
כיום משרתים 14 מטוסי קאראבל 33 ,
ערים ברשת ם.א.ס. באירופה ובמזרח התיכון.

אלא אוטוביאוגרפיה מינית וקלינית מפורטת
של אשר, מטקסון, שכיסתה את כל פעילויותיה
המיניות מגיל 3עד .36
במשפט הוביל גינזבורג, צבא של 65 פסיכולוגים,
סקסולוגים ומומחי ספרות מובחרים
אל דוכן העדים.
התובע טען שפירסומיו של גינזבורג
״מזיקים באופן ברור, ונמצאים מעבר להגבלות
המקובלות שהחברה יכולה לסבול.״
גינזבורג הורשע בכל 28 הסעיפים, צפוי
עתה לקנסות עד 140 אלף דולאר ול־140
שנות מאסר, כאשר ייחרץ גזר הדין בקרוב.
אם ניתן היה להבין את האשמתו של
גינזבורג, קשה היה להבין מדוע נתבע
לדין גם המו״ל של הפלייבוי, יו הפנר,
שמזה תשע וחצי שנים מפרסם בירחונו,
בצד מאמרים וסיפורים מאת סופרים ידועי־שם,
תמונות עירום ענקיות של יפהפיות
אמריקאיות, בתוכן לא מעט כוכבות קולנוע
או כאלה המתעתדות להיות כוכבות.
עד כה לא ניתנה לשלטונות האמריקאיים
כל עילה לתבוע את הפנר לדין, שכן למרות
שפע העירום שבירחונו, הוא הקפיד
לשמור על הקוד המפורסם, הקובע באופן
ברור מה היא פורנוגראפיה.
אולם כאשר פורסמו תמונות העירום של
ג׳יין מאנספילד, ניתנה סוף־סוף ההזדמנות
לשלטונות האמריקאיים לפעול. אמר הפנר:
״הסיבה היא, כנראה, משום שלג׳יין יש
יותר מאשר לרוב הנערות. היא מעצבנת
את האנשים.״
מבחינה משפטית, היה לשלטונות ביסוס
להאשמותיהם יותר מהסברו של הפנר. לפי
הקוד האמריקאי אסור להראות צילומים
של גבר ואשר, במיטה אחת. בחלק מן התמונות
של ג׳יין יושב גבר במיטה. הוא
אומנם לבוש, אבל הוא עדיין גבר. בהסברים
לתמונות נאמר כי ג׳יין נראית בהן
״מתפתלת בצורה מדיחה,״ או ״מעכזת״.
(אגב, מלבד הירחון יש להפנר בערי
ארצות־הברית כחצי תריסר מועדונים הקרויים
על־שם ירחונו, בהן משרתות 421
״שפנפניות״ ,מארחות מעורטלות למחצה,
אך מצויירות בכובעים בעלי אוזני־ארנבת.
״יש לנו 24 וחצי טון של שפנפניות,״
נוהג הפנר לומר ,״היקף החזה הכללי שלהן
הוא 37,880ס״מ, היקף המותניים 23,680
ס״מ והיקף הירכיים שלהן 36,942ס״מ.״)
כאשר הואשם הפנר בפירסום דברי תועבה,
בעקבות צילומי העירום של מאנספילד,
אמר הוא׳ :״מי מוסמך לקבוע בדיוק מהו
דבר־תועבה? דעתם של אנשי־מדע רציניים
היא שדברים אלה תורמים הרבה לבריאותה
הנפשית של החברה.״
בינתיים אין האשמה התלויה נגדו מדירה
שינה מעיניו. העונש הצפוי לו, באם יורשע,
הוא קנס בסכום של 400 דולאר בלבד.
אך השערוריה שחוללו בינתיים צילומי העירום
של ג׳יין שוזר, הרבה יותר מבחינת
הפירסומת שבה.
העולם חז ח 1346

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

בשביל הפירסומת. אבל האמת שהוא יחזור.

דליה אבידור, בפר הנוער
כן־שמן: הוא לא הסתדר טוב עם הגרמנים.
בגלל זה גם במפלגה לא נתנו בו

אמין•

• מרים ליכוכיץ, רחוב א׳ ,22
קרייודחיים: אגיד לך את האמת: אני

סטודנטית — לא היה לי זמן לחשוב על
זה. יש לי בראש דברים יותר חשובים
מזה. יש בחינות.

• פנחס בסקלה, רחוב ,196/10
קיסריה: אף אחד לא יכול להסביר לי
למה שהוא הולך מהממשלה. גם אני הייתי
רוצה לדעת. אולי תסביר לי אתה?

• בעל קיוסק עיתונים, רחוב
סלומון פינת נווה־שאנן, תל־אביב:
אני לא יודע כלום. אני בעל־קיוסק.
בבית, באופן פרטי, אני יכול להסביר
לך הכל, כרצונך. אבל כאן אני איש־עסקים.

ברוד אברמוב, רחוב אצ״ל

, 25 שכונת התקווה: בן־גוריון התפטר
בגלל המשבר בממשלה בקשר ל־שטראום.
שנית: בגלל העניין בינו לבין
חרות. חוץ מזה, הוא כבר זקן מדי, וצריו
ללכת.

• עמוס גולדשטיין, קיברך צא־

ל ים: זה בגלל שהוא לא רצה לענות
מדוע פיטר את הממונה. בוודאי היו לו גם
סיבות פרטיות, אבל בגלל הממונה הוא
בחר ברגע הזה.

• נוסע תימני, תחנה מרכזית,
תל־אביב: באנו עכשיו מחיפה, אנחנו

לא יודעים כלום.

• אסתר מסיקה, אור־יהודה:
אומרים שזה בגלל הגרמנים. אבל אני מחרות
ואני לא יודעת שום דבר על בן־
גוריון. הוא לא מעניין אותי. מנחם בגין
— זה משהו אחר.

• משה חזן, מוכר פירות בתחנה
המרכזית, תל־אביב: הוא
התפטר בגלל שהתחילה העונה של האפרסקים
וקראו לי חזרה לסידור־עבודה במשק
שדה־בוקר.

• חסן חרורי, בפר חרוריה:
בן־גוריון ראה שיש לו כל־כך הרבה עבודה
ולא כל אחד מסביבו ישר. אז הוא
אמר: או שכולם יהיו ישרים וילכו באותה
דרך — או שאני הולך. והוא הלך.

• משה רז, קריית־שלום, רחוב
גבעת כוח , 2תל־אביב: בן־גוריון
התפטר, אבל לא הלך לגמרי. קראתי היום
בעיתון שהוא מתנגד שמפ״ם תיכנס לממשלה.
מה איכפת לו מפ״ם? אני אומר
לך — הוא שונא ישראל מספר .1

אסונות
מל חמ ת האצטרובלינו
איש מבני המשפחה לא שם לב כאשר
אהרון איזנבאום ( )12 טרק את הדלת מאחוריו
וירד במהירות במדרגות. השעה
היתה חמש אחר הצהר־ים, וארל׳ה, תלמיד

גרושה עמאר
שלומי, שלומי, ואין שלום

העולם חזח 1346

בית־הספר הכרמל בתל־אביב, שם פעמיו
אל חצר בית־ספרו. מאז שנסתיימה שנת
הלימודים, היו ידידיו מתאספים בכל יום
בחצר בית־הספר, נערכים בשתי קבוצות
למשחק מלחמת־האיצטרובלים.
פתח כגג. כאשר הגיע ארל׳ה לחצר,
כבר חיכו לו חמשת ידידיו. הם התחלקו
לשתי קבוצות, הצטיידו במלאי איצטרובלים
ומגיני־פח. שדה־הקרב היה מוכר. לפי הגורל
עלתה קבוצה אחת על גג בניין־משא-
בת־המיים של העיריה, שגבל עם חצר בית-
הספר, ואילו הקבוצה השניה התבצרה מאחורי
ערימת חול.
ארל׳ה היה בקבוצה שהתמקמה על הגג,
כאשר ניתן האות והפגזת האיצטרובלים
החלה. כנער זריז
ידע להגן על עצמו
מפגיעות הפרי היבש,
עודד את חבריו
בקריאות־קרב.
״היזהר, זורקים
מן הצד!״ קרא לפתע
אחד הנערים
שעמדו על הגג.
ארל׳ה מיהר לסגת
אל מרכז הגג השטוח.
במרכז הבחין
בגגון פח ירוק, איזנבאום דמוי פירמידה, והוא
התיישב עליו.
אז קרה האסון. ארל׳ה לא ידע כי הפח
הדק מכסה פתח בגג. הוא התיישב, ונפל
פנימה. ייתכן שהיה נחבל בלבד, לולא
נמצא מתחת לפתח, בתוך החדר, בור שבמרכזו
ניצבה משאבת־המים. הוא נפל מגובה
שיבער, מטרים, נחבט בראשו במשאבה
ואיבד מיד את הכרתו.
שלושה ימים. חצי שעה עברה, עד
שהצליחו השכנים לפרוץ את הדלת הנעולה
ולהוציא את הילד. במשך שלושה
ימים שכב ללא נוע בבית־החולים, כשהוא
חסר הכרה ומשותק כולו. ביום הרביעי
נפטר.
ההורים המזועזעים, שטרם החלימו מן
האסון, החליטו השבוע לפנות לעורך־דיו
בתביעת פיצויים נגד העירייה, לה שייך הבניין.
בינתיים ממשיכים הילדים לעבור
מבעד לגדר, שלא תוקנה, מוסיפים לשחק
בחצר הבניין וללחום את מלחמת האיצטרו־בלים.

/נשר

דרכי
חיים
•חסי בל תי כשרים
״בעלי הוא קמצן גדול,״ היתה תמר
עמאר מספרת לשכנותיה שבעיירת הפיתוח
שלומי, בגליל המערבי .״הוא מרוזיח 180
לירות לחודש ולא נותן גרוש בשביל לקנות
בגדים לילדים.״
״אז מה הוא עושה עם הכסף?״ שאלו
השכנים שהכירו את יעקוב עמאר .״הרי
הוא לא שותה.״
״הוא מחביא אותו באדמה,״ היתד, תמר
מספרת. זאת היתד, גם הסיבה העיקרית
ליחסים שהלכו והחריפו בין שני בני־הזוג.
כי תמר, למרות היותה אם לששה ילדים,
היתד, עדיין צעירה ואוהבת לבלות. אך
יעקוב הכיר כמקומה של האשד, רק מקום
אחד — בבית.
המיטפחות נוטשו. ממורמרת ישבה
תמר בצריפה, המשיכה לדאוג לבדה לילדיה
ממשכורתה כעובדת איסוף ירקות בקיבוצי
הסביבה, משך שמונה ימי־עבודה בחודש.
אילם מלבד ילדיה גילתה חמר ענין
באדם נוסף. היה זה יעקוב לוי, ידיד
בעלה, אשר עבד כפועל דחק בשעות היום
ואילו אחר־הצהרים סיפק בשר מאיטליזו
לתושבי המקום. תמר הכירה אותו מביקוריו
התכופים אצל אמו שגרה בשכנות.
היחסים ביניהם נרקמו במהירות. תמר
נטשה את משפחתה ואילו לוי עזב אף הוא
את אשתו ושמונה ילדיו, עבר לגור יחד
עם תמר. שניהם הגישו בקשה לגט, חיכו
לתוצאות הדיון הרבני.
ביטול ההכשר. אולם התוצאות הרא־ש־נ־ת
הגיעו דווקא מצד תושבי המקום.
כאנשים דתיים בריבם, פנו מספר ת שבים
לרבנית, הצליחו לבטל את ההכשר שניתן
לאיטליזו של לוי בטענה כי ״מי שעושה
דברים כאלה, לא יב ל לקבל הכשר.״
במשך שבועות רבים היסס לוי. לבסוף
החליט שלא כדי לו להמיר את סיר הבשר
באשה. הוא עזב את תמר, חזר למשפחתו.
לתמר היה זה מאוחר מדי. היא קיבלה
בינתיים גט מבעלה — נותרה קרחת מכאן
ומכאן.

לדרישת ציבור מעשני סיגריות הפילטר ״מונדיאל״ ,הוצאנו עתה את
״מונדיאל״ גם באריזה של עשרים סיגריות בקופסא. מעתה ניתן
להשיג את הסיגריה המובחרת בתערובת העדינה באריזת 10 או ,20

סיג ׳ 3 7 -א ג׳

סיג

7? -אג

רוני ורינה מאושרים...
מאז הם משתמשים ב-פ 14
קרם הפנים הנפלא, אין הם
סובלים יותר מפצעים ופגמים
בעור פניהם.
פ 14 אינו משמן, חודר במהירות
לנקבוביות העור, מחטא
ומנקה אותן.
תוצאות אחרי זמן קצר!
פ 14 הוא תוצרת ״קליאו״

במדינה

הצגת ב טווז

עתומת
בי קור תהש בו ע
בהארץ מיום שישי ,21.6.1963 ,במדור
הקולנוע, על הסרט נבר לא יבין זאת:
קומדיה תפלה

חזסרתיהומור. מומלץ.
עסקים לילות העולם

2121

סוף סוף זה קרה גם בארץ־הקודש, ובאותם
הממדים כבכל הארצות המתקדמות.
הטוויסט העביר את בני־הנוער על דעתם.
הם שברו את כסאות אולם הקולנוע, קפצו
על הבמה, ד,יכו והוכו על־ידי שוטרים,
ניפצו חלונות ראתה והפכו מכוניות ברחוב.
אלא
שהיה הבדל אחד. פרעות כאלו
נערכו בעולם תוך התלהבות מההופעה —
בארץ קרה הדבר תוך נקמה והתמרמרות
על רמת ההצגה.
אמנים ללא פרנסה. בחוגי האמרגנים
יד ע הנוער הירושלמי כנוגד לחלוטין
את אופיר, השקט של הבירה. לא היתד,
בעיר זו הופעה אחת של להקת־זמר שעברה
ללא התלהבות הצופים ביחס ישר
לרמתה. לכן, כאשר אירעה ההתפרעות האחרונה,
היד, ברור כי המופע, שב נד, בשם
לילות אמריקה, היה אחד הגרועים שאורגנו
עד כה בארץ.
הראשון שהגה את רעיון הרכבת תכנית
מסוג זו היה האמרגן התל־אביבי זאב
קרס (מתחרז עם דרס) .הוא אסף מספר
אמני־חוץ, אשר סיימו את חוזי העבודה
שלהם במועדוני לילה והסתובבו ללא פרנסה,
שיבץ אותם בתכנית שנקראה לילות

ךשנע רו ת הכותבות ספרים כדי להתפרסם•
אחרות עושות זאת כדי לעשות
כסף או רושם. הדרה וינקור ,20 ,בלונדית
חומת־עיניים, כותבת ספרים ״מפני שאני
לא יכולה לחיות בלי לכתוב. זה לא אני

פריז.

5191

מוצר א מרי ק אי מעולה * וךך •
התאמה מו שלמת

תוצרת 11 11

לאחר שהמשלוח הראשון של חזיות פטר פן — מיה נמכר כולו, מתבקש
קהל הקונות להמתין 10—8ימים עד שאספקת נוספת תגיע לחנויות.

טמפו-שוב

בחדשות

:ית החרושת הגדול למשקאות קלים ״טמפו״ יצא זה עתה בחידוש גדול
חיבתה כל עקרת בית בישראל. לאחר ההצלחה הגדולה בשיווק ״מי־כברי׳/
ם המינרליים שחדרו לכל בית בישראל, הוציא ״טמפו״ בימים אלה לשוק
:וק משפחתי המכיל 6כוסות של טמפו לבן אורגינלי או אורנג׳ינה. הבקבוק
יד בפקק פלסטי מיוחד השומר על תסיסות המשקה. בקבוק גדול זה חוסך
;רת הבית את הטירדה המרובה הכרוכה בטלטול בקבוקים קטנים. אולם,
דוש הגדול הוא במחירו המיוחד של הבקבוק הנמכר בחצי המחיר:
אגורות בלבד. מחיר זה נתאפשר תודות לשיטת הייצור׳ מהחדישות ביותר
לם והציוד המשוכלל של בית חרושת ״טמפו״ המביא מדי שנה בשנה
ישים לנוחיותו והנאתו של האזרח הישראלי. השנה נכונה לעקרות הבית
ראל הפתעה נעימה ביותר .״מר טמפו״ ,נציג המפעל אשר העניק אשתקד
ייסטורים לשותי ״טמפו״ יסייר השנה בבתים ועקרת הבית אשר אצלה
א בקבוק גדול של ״טמפו״ או אורנג׳ינה תזכה בטרנזיסטור מידי ״מר
ו״ .אכן מכל הבחינות כדאי להתחיל להשתמש להנאת המשפחה בבקבוק
׳פחתי של ״טמפו״.

משך חודשים אחדים סובב האמרגן את
התכנית ברחבי הארץ, כשהוא נמנע מלפקוד
את הערים הגדולות. מבחינה מסחרית היוד־תה
התכנית הצלחה קופתית, שנזקפה בעיקר
לזכות הפרסומת שנעשתה באמצעות
מודעות אופסט גדולות, שתוכננו בצורה
גראפית מושכת.
כדי ליצור רושם. מובן שהרעיון לא
נשאר זמן רב בחזקתו הפרטית של אותו
אמרגן. אמרגן נוסף, מרדכי (״מוטקה״)
בוסתן, אסף לו אמנים, הרכיב תכנית שנשאה
את השם לילות אמריקה.
כוכב התכנית היה זמר בריטי בשם
ריקי בארון, אשר איש לא שמע את שמעו,
אם כי הוא טען שהופיע יחד עם הלן
שפירו באנגליה. יחד עמו הופיעו באותה
תכנית בחור ובחורה אמריקאים, המטיילים
עתה בעולם, והמוכנים, עבור כמה לירות
לצרכי קיום, להופיע בריקוד טוויסט תחת
השם צמד מלסטאר.
את הזמר והצמד ליוותה תזמורת אדומת
חולצות, שהורכבה מפורטי גיטרות חשמליות,
בני. פרברי תל־אביב, שכינו עצמם
להקת השדים. על המודעות, שהוכנו בדיוק
באותה צורה גראפית כמו לילות פריז,
נרשם שם התזמורת באנגלית, על מנת
ליצור רושם. .חוצלארצי.
בהצגות הראשונות, שנערכו בנקודות
ישוב מרוחקות, נראה היה כי ההצלחה מובטחת.
כי במקומות כאלה מוכנים התושבים
לחזות בכל בידור־הבא־מן־העיר. אמרגנים
נוספים כבר החלו לתכנן הרכבת תכניות
נוספות בסידרת לילות ונראה היה
כי מגיפת־הלילות מאיימת לפרוץ, בדיוק
כפי שפרצה מגיפת ספרי הסטאלגים.
הנוער קבע. עד שההצגה התפוצצה
בירושלים. בהתפרעות חסרת־רסן קבע ה־נ
ער בבירה את דעתו על ההופעה .״רימו
אותנו!״ שאג ועקר כסאות ,״הביאו ׳ לנו
זמרים מיפו. רוצים חזרה את הכסף.״
המשטרה שהגיעה למקום הצליחה בקושי
להתגבר על המצב, עצרה כמה עשרות
מבקרים־אמנותיים פעילים. הסביר אחד מהם
לשופט, שהוציא נגדם פקודת מאסר :״אותנו
הם לא ירמו. שיעשו כסף על חשבוננו?
אנחנו יודעים מד, זה טוויסט אמיתי!״
* גס כתב מעריב רומה על־ידי נותני
האינפורמציה שלו, הוא ריווח כי ההתפרעות
אירעה בעת הופעת להקת הטוויסטריות
המטורפות, עתה מעיין אמרגן להקה זו,
ששון רז׳ואן, בהגשת משפט נזיקין נגד
העתון, בטענה שבעקבות ידיעה זו נפגעו
עסקיו.

אוטו פורטרט

עם ציור מעשה ידיה: באבט יוצאת למלחמה.

שכותבת את הספרים, זהו מישהו אצלי
בפנים שכותב אותם.״
היא היתד, בת ,18 טוראית־ראשונה ב־חיל־האוזיר,
כשהוציאה לאור את הרומן הראשון
שלה מקום מיפגש לגורלות. היא
התח לה לכתוב אותו כשהיתה בת . 16
מאז חלפו שנתיים, והיא מחזיקה בידה
רומן שני מוכן לדפוס — רקיע כפוי טובה.
הדרה עצמה היא נערה נאת־גיזרה, האוהבת
להתלבש, לבלות, לראות סמ)ים ולקרוא
ספרים (״בעיקר ספרי מלחמה, זה אולי
מפני שאני פציפיסטית, ואני אוהבת לקרוא
על מלחמה כדי לשנוא אותה עוד יותר.״)
היא גראפיקאית המציירת ציורי אופנה,
עטיפות לספרים וציורי פירסומת, חושבת׳
על קאריירה בשטח זה.

ו ו < /ו -ו׳.ו ועי־ ||121-1 .עו נ

שרותה הצבאי החליטה לכתוב ספר על ח׳
טייסים הישראליים ,״הטובים בעולם׳ /לדעתה.

הררה וי מן 1ר
אבל המישהו בפנים, הכותב לה את הספרים,
אינו נותן מנוח. הוא התחיל להציק
לה כבר בכיתה ג׳ ,כשהייתה כותבת
חיבורים, וכולם אמרו שהיא כותבת כמו
מבוגרת. בכיתה ה׳ כבר כתבה חיבור על
הנושא: האם, והמורה בכתה בכיתה כאשר
קראה אותו. בכיתה ח׳ זכתה בפרס־דיזנגוף
על ח בור אודות ראשית תל־אביב. אחרי
זה כבר לא היה ספק שהמישהו בפנים החליט
שהיא תהיה סופרת.
״בסתר ליבי,״ מתוודה הסופרת הצעירה,
״חלמתי מפעם לפעם שאכתוב ספר. חשבתי
שאם אוציא ספר לאור יצמחו לי קרניים,
אהיה אדם אחר. אז הוצאתי ספר אחד,

ונדהמתי מזה שנשארתי אותו הדבר. חוץ
מזה, אינני יכולה להסתכל עליו כמשהו
שאני כתבתי.זה נראה לי סתם, כמשהו
שמישהו אחר כתב,
״יחסית לסופרת צעירה הלך הספר ה־ראשון
די טוב, למרות שלא הרווחתי עליו
כמעט כלום. כעת, כשאני חושבת שילדה
בת 18 הולכת ומוציאה ספר, זה נראה
לי קצת כחוצפה. אני מבינה את המבקרים
שכתבו, איך יש לי האומץ והעוז להוציא
ספר שהוא בוסר. אז התרעמתי על מה שכתבי
עלי, אבל כיום אני מבינה את זה.״
מאז היותה ילדה בגן נדמה היה שנכפה
על הדרה להיות מבוגרת מכפי גילה. היא
החלה לבקר בבית־ספר שנה מוקדם יותר
מאשר שאר הילדים. בגיל זה הפרש של
שנה הוא פער עצום. לגבי הילדה השמנמנה
וזהובת השיער היה זה מאמץ גדול
להיגרר אחרי חברת הילדים המבוגרים ממנה׳
להתחיל לעסוק בלימודים שעה שנפשה
יצאה עדיין למשחקי גן־הילדים .״זו
היתר, שטות נוראה,״ נזכרת היום הדרה
בכניסתה המוקדמת לבית־הספר .״זה היה
משבר נפשי קשה מאוד, ואני זוכרת זאת
היטב עד היום.״
בבית־הספר, בכיתה, היתד, נוהגת לחלוץ
את נעליה הגבוהות וללכת יחפה. בשום
אופן לא יכלה להתרכז בלימודים. זה גרם
גם לכך שבעוד שבבית היתד, ילדה עירנית,
שובבה, כמעט פראית, הופיעה בחברה שבחוץ
כילדה ביישנית, סגורה ומאופקת.

שד פנים חדשות במראה ^יז£ :י

דיין או יעל גלבוע. הדרה, נכדה למשפחת ראשוני תל־אביב, כותבת ״מפני שאני מוכרחה.״
היא התקשתה להתחבר עם ילדים מסביבתה,
שהיו מבוגרים ממנה, ומעולם לא
היו לה חבר או חברה קרובים, שאפשר
היה לכנותם ידידים־של־ממש.
במשך שנה ניסתה להצליח בחברה ולרכוש
ידידים במסגרת תנועת־נוער, ה־צופים.
עוד לפני שהספיקה. להבין לשם
מה היא נמצאת שם — מצאה את עצמה
בחוץ.
זה הביא אותר, להתבודדות. היא החלה
לנסות למצוא קשר עם העולם על־ידי
ציור. היתר, יושבת •מציירת בלי סוף על
כל מה שרק נתנו לה. לבסוף היו הוריה
נאלצים להקצות לה את דלת המטבח כדי
שתוכל להוציא עליה את כל מרצה ולקשקש
עליה כאוות נפשה.
התמסרותה לציור, אותה הפכה למקצועיות
שעה שביקרה במשך שנים במכון
לציור על שם אבני, הפריעה ללימודיה
התיכוניים. בשמינית של גימנסיה גאולה,
לפני בח נות הבגרות, היתד, נאלצת לנטוש
את ספסל הלימודים מפני שמעולם לא הצליחה
לתפוס מה נעשה במקצועות הריאליים.
עשרות מורים פרטיים לא עזרו לה
להתגבר על קושי זה.
_ 1ך ך 1 0ך הדרה כותבת את הדפים
האחרונים של הרומן
החדש שלה, רקיע כפוי טובה, אשר עורר
את זעמם של כמה מאנשי החייל שקראוהו.

שעשדע הגדכע מתוף העט
^ ת הספר הראשון, אודות דיילת
בתערוכה המתאר,בת בגבר נשוי ו
מבוגר
ממנה, כתבה הדרה אחרי שלושה
חודשי שרות כדיילת בתערוכת יובל תל־אביב.
ברור ששנתיים של שרות בחיל־האוויר
לא יכלו לחלוף דרכה, מבלי ש־יונצחו
אף הם. היא נפלה לחיל־האוזיר ממכלי
שהיתה מוכנה לכך בכלל, ומבלי שידעה
קודם לכן אפילו איך בדיוק נראה
מטוס.
״כשהתגייסתי חשבתי שזה הסוף. הטירונות
היתד, נוראה. בכיתי שלוש פעמים ביום.
הייתי מאוד מפונקת, ורגילה שיעשו
הכל בשבילי. לנקות רובה, לסדר מיטה,
לגהץ בגדים — זו היתה עבורי טרגדיה.
הרגשתי כמו במחנה ריכוז. אבל כשהתג־ייסתי
לחיל־האוויר, השתנה הכל בבת־אחת.״
אחרי
שלושה חודשים הוצבה הדרה לתפקיד
אחראי בחייל. היה עליה לעבוד לעיתים
בלילות, אשר א ׳תם העבירה בחברת
טייסים, ששמחו לפתוח לפניה את
ליבם. זה היה מספיק כדי שייוולד ספר
הדש.
אבל הדרה עדיין לא נתנה לו לצאת
לאוויר העולם. תוך כדי כתיבת הדפים הראשונים,
החליטה שתקרא כל מה שכתבו
אי־פעם על חיל־האודיר .״ז׳יל ורן יכול
לכת ב מהדימיון, אני לא.״ מה שהתברר
לה היה, שמשהו לא בסדר עם מה שכתבו
עד כה. כולם כתבו על טייסים בתור טייסים,
אבל שכחו שמאחורי המדים ומעבר
לגאוות המקצוע מצויים בני־אדם.
״תוך זמן קצר התמצאתי כבר בכל המונחים
של הטייס,״ מספרת הדרה, שרק
גפני ארבעה חודשים השתחררה משירותה
הצבאי .״הייתי מסוגלת לדבר כמו שמדבר
טייס. התחלתי להיכנס לעור שלהם, ולנסות
להבין למה הם מתנהגים בצורה מיוחדת.
לא היתד, לי עלילה ברורה. החלטתי שהעלילה
תבוא תוך כדי כתיבה. אחרי רבע
ספר תפשתי את ד,מיבנה, וידעתי כבר מה
,יהיה עד לסוף.
״אנשים שלא יודעים מה זה טייסי-קרב,
חושבים שהם אלילים. לגביהם אדם שטס
נעלה מאדם הנוסע על הכביש. מבחינה
מסויימת זה באמת ככה. הם אנשי מקצוע
מצויינים, ולא לחינם קורא להם עזר וייצ־מן,
נמרים׳ .אבל כשמסתכלים על כל טייס
בתור אדם, הוא לא כל כך אליל. הוא בשר־ודם,
עם תסביכים ורגשות, וזה מה שרציתי
להגיד.״
כתיבת הספר נמשכה שנתיים. היא היתד,
כותבת, על משמרתה בלילות ובחופשתה
בבית. לעיתים היתד, יושבת שעות ארוכות
על כתיבת פרק אחד. אבל ״אני לא חושבת
שלכתוב זו עבודה קשה. זה ממש תענוג,
כמעט משחק, שעשוע הנובע מתוך
העט.״

חבושה בכיפה הכחולה, שהנמרים חורקים
שן. היו שם כמה דברים שלא מצאו חן
בעיניהם, אולי הדברים שקרו לארז סלע,
גיבור הרומן, הנוטש את נערתו אחרי שהרתה
לו, מאבד בתאונה את כוח הגברא
שלו, וחוזר אליה רק כדי לגלות כי ילדה
את ילדו, אך נישאה למישהו אחר.
״יזרקו עליך אבנים ברחוב,״ אמר לד,
אחד הטייסים.
״גם אני חושבת שיש דברים חריפים מדי
בספר. זה כמו שמישהו אמר לי, :הגיבור
שלך אינו יכול לקום בבוקר, לשתות את
כוס הקפה שלו, וללכת לעבודה,׳ אצלי
תמיד מוכרח לקרות משהו טוב או רע.
אני חושבת שזה מפני שאינני מספיק
מבוגרת, ולא סופרת מספיק גדולה, כדי
לכתוב ספר טוב מדברים פשוטים ואפורים.
״אבל בסך הכל אני סבורה שהספר הזה,
ביחס לספר הראשון, הוא התקדמות עצומה
ממש, אם כי גם הוא לא מספיק מבוגר.
למרות זאת אני סבורה, שעם השנים את־בגר,
והספרים שיצאו מתחת ידי יהיו יותר
מבוגרים. יתכן אפילו שפעם, בלי כוונה,
אכתוב ספר שיהיה משהו גדול. אבל אינני
משלה את עצמי שבעוד כך־וכך שנים אהיה
סופרת גדולה.״

הכמרים חרקו שן
צרות התחילו רק ברגע בו סיימה
! ! לכתוב את הספר. היא נתנה את הרומן
שלה לקריאה למספר ידידים, אנשי
חיל־ד,אוויר, ורק אז הבחינה החיילת, ה
לגור־

מקום מיפגש ^ בתוליו יצירת
את הרומן הראשון שלה,
לות. היא ניראת בתמונה ליד מכונת הדפוס1 .

ירחון האופנה האמריקאי הנודע ״באזאר״ כהר כנוף ישראלי כרקע
לצילומי אופנה חדישים של תלכשות קיץ ספורטאיות. כתמונה מימין,
שצולמה על רקע הפסיפס המפורסם בקיסריה, מודגם כגד־אירוח לבן
שחלקו העליון גזור כקו ישר, ואורך המכנסיים הוא עד מתחת לברכיים.
אנשים האבטיחים -למקומם
שר־העבודה יגאל אלץ, נהנה השבוע
מאוד מד,התרוצצות במפא״י סביב הרכבת
הממשלה החדשה. אמר השר :״בשביל מה
לי להתאחד עם מפא״י? הנה משה דיין
למשל. הוא מנסה כבר שלושה חודשים
לסדר פגישה עם בן־גוריון, ואינו מצליח.
אני רק מרים טלפון, וכעבור שעה אני
יושב עמו בארבע עיניים מנהל מכון
וייצמן, מאיר וייסגאל, נשאל השבוע
במלון שרתו! מה יהי גורל הבום שלו,
אכא אכן. נפגע וייסגאל :״הבוס? הוא
סמוך על שולחני.״ אותה שעה נערכה במקום
ישיבת ועידת המפד״ל. כששאלו את
וייסגאל אם כיוון את בואו למלון כדי לבקר
בועידה. אמר הוא :״מה פתאום? אני לא
הולך לבחירות עם התמנותו של
זלמן ארן מחדש כשר־החינוך, נזכרו
ידידיו במעשה שהיה בשנים הראשונות של
המדינה, שעה שארן יצא לנאום נאום
תעמולה עבור מפא״י. הוא פתח את נאומו
בסידרת שאלות :״מי אחראי להקמת המדינה?״
התשובה היתד, כמובן :״מפא״י!״ ״מי
אחראי לבטחון?״ ״מפא״י!״ אולם כששאל
״מי אחראי להעפלה?״ נן זמעה השאלה, בגלל
מבטאו הרוסי, כ״מי אחראי להאפלה?״ ומהקהל
השיבו לו בצעקה :״המשמר האזרחי!״
על פגישה שנערכה לפני מספר
חודשים בין מי שהוא כיום ראש־הממשלה,
לוי אשכול, לבין נשיאת ארגון נשי הדסה
בארצות־הברית, רוז הלפרין, נודע רק
עתה. הגברת הלפרין באה אל אשכול,
בראש משלחת נשי הדסה, כדי לבקש ממנו,
כשר־האוצר, ביטול מכס על ציוד הנשלח
למוסדות הילדים של הדסה. אחרי שנאמד,
כרבע שעה, פנה אליה אשכול בשאלה:
״הכובע הזה שאת חובשת על ראשך, ושכל
כך מוצא־חן בעיני, האם הוא מישראל או
מארצות־הברית?״ מכאן גלשה השיחה לעניני
כובעים, שאיסופם הוא אחד התחביבים הבולטים
של רוז. כששאלה, אחרי שיחה
ארוכה, מה בקשר לפנייתה, השיב לה אשכול
במלה אחת :״לא!״ המנהיגה החלה
שוב לספר לו על חיוניות בקשתה. אשכול
הקשיב לה, כשהוא מפזם לעצמו את השיר
היהודי הנודע ״ביי נזיר ביסט דו שיין
דויד כוכב, מנהל הרשות לתכנון כלכלי
נסע לאחרונה לירושלים בחברת צוזת כלכלנים
ממשרד־האוצר. ליד סיבוב הר־טוב
הבחינו הכלכלנים במשאית עמוסה אבטיחים
שחנתה ליד המסעדה שבצומת. הם ניגשו
לאחד מיושבי המסעדה, שנראה להם כבעל
המכונית, וביקשו ממנו רשות לקחת מספר
אבטיחים. האיש נתן את אישורו בניע
ראש. כשעלו על המכונית והחלו להוריד
אבטיחים, התפרץ הנהג האמיתי בצעקות
״גנבים! גנבים!״ רק אז הבינו כוכב ועוזריו,
שקיבלו את אישורו של האיש הלא־נכון,
הציעו לבעל האבטיחים תשלום. האיש

סרב בעקשנות, הורה להם להחזיר את האבטיחים
למקומם, היפנה להם את ״בו, והסביר
ליושבי המסעדה :״מאנשים אלה אינני
רוצה כסף. רק שלא יקחו ממני כסף!״

הרוזן ־ לבת־י ם
האמן שייקד! אופיר יצא השבוע לשיט
בכינרת, בחברת אשתו ואמרגנו מרקו
תורג׳מן. הם שכרו סירת מוטור בטבריה
והפליגו לעבר הגדה הדרומית. ליד צמח
אזל לפתע הבנזין במנוע, והם נתקעו בלב
ים, ללא יכולת לחזור. כל מאמציהם להזעיק
לעזרה סירות־מירוץ שחלפו על פניהם,
עלו בתוהו. רק כעבור ארבע שעות של
שהייה במים, מצא שייקר, דרך מקורית לה־חלץ
מהמצב הבלתי נעים. הוא קפץ למים,
התרחק מהסירה, והחל לשחק אדם טובע.
סירות שחלפו בקרבת מקום, מיהרו מיד
לעזרתו, הביאו את סירתו אל החוף
מנהל משרד ראש־ד,ממשלה, תדי קולק,
שחזר לאחרונה מביקור בארצות־הברית,
כינס את עובדי קול־ישואל, והסביר להם
את מה שמתרחש עתה בין אגודות הכושים
שם, הלוחמות למען ביטול ההפליה ,-גזעית.
הסביר קולק :״יש שם אצ״ל, יש שם לח״י
ויש בן־גוריוניסטים. אבל אין וייצמניסטים,״
קרא לעברו אחד מעובדי שרות השידור:
״וסזון יש שם עדנה מישל,
הכנרית הישראלית הצעירה 23 מי שהיתה
הכנרית השניה בתזמורת הפילהרמונית,
עורכת עתה סיור הופעות ברחבי ארצות-
הברית. לאחרונה הוזמנה עדנה להופיע
בתחילת העונה הבאה בספריית הקונגרס
הלאומי בואשינגטון, בקונצרט בו יהיו
נוכחים גם הנשיא ג׳ץ קנדי ורעייתו
ז׳אקלץ אחותה של הקריינית ה־תימניר,
של ל!ול־ישראל, ראומה אלדד,
נישאה לאחרונה לגרמני נוצרי, סטודנט לסוציולוגיה
בכרוז אנונימי, שהופץ
השבוע באוניברסיטה בירושלים, הובעה
דרישה לפיטוריו של יוסף ים, אסיסטנט
לסטאטיסטיקה, שהתפרסם בגלל מכתבו
המעליב למושב גבעת־יערים. הכרוז דיבר
על ״הרוזן יוסף לבית ים.״ אולם אלמוני
תיקן את הנוסח :״הרוזן יוסף — לבת־ים.״

האמרגן -בע קבו ת הזמר
סוף־סוף נמצא גואל להורה־טוויסט, המחזר,
המוסיקאלי של עמוס קינן. התיאטרון
החיפ-אי רכש את הזכויות להפקת המחזה,
וכפי הנראה הוא יבויים על־ידי חיים
טופול מחזה מוסיקאלי ישראלי
אחר, יצא בקרוב מתחת לידיו של דן
אלמגור. את המוסיקה למחזה זה, שיבויים
על־ידי שרגא פרידמן, ויופק באופן עצמאי
על־ידי האמרגן גיורא גודיק, יכתוב
המלחין דוכי זלצר ואם לא די
בזאת, סיימה גם המלחינה נעמי שמר
כתיבת מחזה מוסיקאלי בשם כיצד שוברים
את החמסין, שיוקלט בקול־ישראל ע״י בני
המושבה שלה, כינרת בפסטיבאל ה
המחיר:
כ־ 100ל״י. כתמונה כמרכז מודגמת כותונת נשית לכנה
מנוקדת, עם תחריב לאורכה ( 90ל״י) ,על רקע כדווים כנגכ. ואילו
התמונה השמאלית שצולמה כין חורכות קיסריה, מציגה חליפת כותנה
לחוף, מפיקה כצבע לכן כמחיר (כאמריקה) של 75 לירות ישראליות.
סרטים הנערך השבוע בברלין, הפכה הכוכבת
הישראלית דליה לביא למלכה הבלתי
מוכתרת של הפסטיבאל. היא נראית
שם בחברתו הקבועה של הזמר־שחקן־מלחין
הצרפתי שארל אזנאבור, ורכילויות מרמזות
על רומן חדש מי שמצליחה
לאחרונה בסרטים אירופאים, אם כי בתפקידים
קטנים, היא הרקדנית הישראלית
כרמלה גולדכרג־הרפז. בשנה האחרונה
הופיעה כרמלה בחצי תריסר סרטים
איטלקיים, וקיבלה אף תפקיד נכבד, כנערה
אכסוטית, לצידו של השחקן ריצ׳ארד
וידמארק, בסרט שהוסרם ביוגוסלביה.
עתה עובדת כרמלה על תפקיד בו תופיע
בסרט האיטלקי מונדו קאנה מספר ,2שהמספר
1שלו מוצג עתה בארץ
בחשאי עזב השבוע את הארץ אמרגנו של
הזמר האמריקאי דל שאנץ. ימים מספר
לפני־כן הסתלק מהארץ שאנון עצמו. אמר־גנו
האישי של דל, אירב מקניק, ניסה
להאשים את האמרגן הישראלי ששון רג׳ו־אן
בהפרת החוזה עם דל, אולם עוד לפני
שהספיק לכנס מסיבת עתונאים, ל?ב את
חדרו במלון שרתון ונסע בעקבות הזמר
צלם העתונות גיורא רדכמן, התגלה
לאחרונה כרקדן לימבו מצטיין. הוא
למד את ר,רקוד רק לפני שבוע, אולם תוך
כמה ימים השתפר רקודו עד כדי כך, שבביקור
שערך השבוע בקפריסין, הציע לו
בעל מועדון־לילה בניקוסיד, לחתום על חוזה
הופעה במועדונו האמבטיה המקורית
ביותר בארץ, נמצאת ללא ספק בדירתה
של אשת החברה הבלונדית גילדה דורן.
האמבטיה אינה אלא בור גדול בוילה שלה,
המרוצף באבנים בלתי מסותתות והמקושט
בעציצים. גילדה מתפארת שאבן אחת הובאה
אליה במיוחד מפטרה.

פשוקי השבוע
• דויד כן־גוריון, לשעבר ראש-
הממשלה, בישיבת מזכירות מפא״י לרגל
התפטרותו :״אני שותף לשמחתם של אלה
השמחים עם הליכתי.״
• שר־המשפטים דוב יוסף, בתגובה
למחאתו בכנסת של ח״כ מפ״ם
מורדכי בנטוב, על האזנה לשיחותיהם של
חברי־כנסת בביתם :״אם תבוא יותר לכנסת
יאזינו לך פחות שם.״
• ח״כ חרות יוחנן כאדר, בעת
הדיון על הצעת חוק רשות השידור :״אצלנו
הופכים את הבי.בי.סי. לבי.בי.ג׳י.״
• ח״כ מפא׳׳י מאיר ארגוכ, בקריאת
ביניים בכנסת, לטענתו של ח״כ
אגודת־ישראל יעקב כ״ץ, כי קול־ישראל
משדר פרקי חזנות רק בשעת״לילה מאוחרת:
״זה כדי להנעים את השינה.״
• הקומיקאי אורי זוהר, בתוכנית
שן ועין בחמאם :״בן־גוריון התפטר בגלל
זיון אטומי. אם מק־מילן יתפטר, זה יהיה
בגלל זיון קונבנציונאלי.״

ספ 1רט
כדורגל
את מ׳ מנהל ר.מ 1ה ר?
בין כל הזוללים מקערת הכדורגל בישראל,
קיים טיפוס אחד שאיש אינו יודע מה
זכותו לכיבוד. הוא נושא את התואר הנכבד
של מנהל־קבוצה. בארצות אחרות זהו תפקיד
מוגדר בהחלט. באנגליה, למשל, הוא
האיש הקובע לגבי קבוצתו. הוא המרכיב
והוא הקובע את שיטת המשחק והאימונים.
מאמני הקבוצה העובדים תחת פיקוחו, אחראים
בעיקר לכושר הגופני של הכדורגלנים.
בארצות אירופה אחרות, לעומת זאת,
מנהל הקבוצה הוא איש מנהלה, שכל תפקידו
מצטמצם בכך שהוא מביא למאמן את
הקבוצה לאימונים, ולמשחק — כדורגלנים
המוכנים לשחק ללא כל בעיות. בישראל,
בה יש קשר הדוק בין ספורט לפוליטיקה,
מנהל הקבוצה הוא פוליטיקאי. בדרך כלל
זהו עסקן ללא כל עבר ספורטאי, החסר
הבנה בכ1ורגל, אך הבקיא בעניני תככים
וקנוניות.
חוככ מוד מקצועי. על רקע זה של
חיכוכים תמידיים בין מאמנים מקצועיים ל־מנהלי־קבוצות
חובבניים, פורצים מדי פעם
משברים, המסתיימים, בסופו של דבר, בהתפטרותו
של האיש המקצועי — המאמן.
קרבן אחרון למצב זה, נפל מאמן הפועל
תל־אביב, אלי פוקס. פוקס, מאמן בעל
ותק של עשר שנים, זכה בתפקידו זד,
במיכרז, למרות התנגדותו של מנהל הקבוצה,
רפי ללקין, פחח מכוניות במקצועו,
שהגיע אל הכדורגל רק לפני שלוש שנים.
תוך שנת עבודה אחת הקפיץ אלי פוקס
את הפועל תל־אביב מהמקום השביעי
בטבלה — למקום השני, עם מאזן של 16
שערי־חובה, לעומת 35 בעונה שעברה, בה
עדיין ניצב יעקב חודורוב בשער הקבוצה.
מהיום הראשון לעבודתו יכלו הצופים
במשחקי הפועל תל־אביב להבחין כיצד מנסה
מנהל הקבוצה, שהתרוצץ על הקו, לקבוע
את שיטת המשחק, לפעמים בניגוד
להוראותיו של המאמן. החיכוכים בין פוקס
המאמן לללקין המנהל הגיעו לשיא עוד
במחצית העונד״ שעה שמקור מסתורי הדליף
לעתונות ידיעות על הכוונה להחליף
את פוקס בעונה הבאה במאמן אחר, דבר
שגרם להתרופפות המשמעת של השחקנים
כלפי מאמנם.
למרות שלפי תנאי החוזה שלו עם הפועל,
היה על אלי להמשיך שנה נוספת באימון
הפועל, הוא הודיע לאחרונה על התפטרותו
מתפקידו. היה זה אחרי שהגיעו לאזניד
ידיעות, שחלק מאנשי הנהלת הקבוצה, ובתוכם
המנהל, ביקרו אותו על המשמעת הלקויה
בקבוצה, והאשימו אותו על שלקח
פעם כמה מכדורגלניו לבילוי במועדון־לילה.
ההאשמות נדחו כולן, אך אלי לא ראה
עוד מקום להמשיך לאמן את הקבוצה.
העולם הזר 1346 ,

טלביזיה
חינוכי תמאד
כמה חבל שהטלביזיה החינוכית, אותה
מכין עבורנו הענף האנגלי של משפחת
רוטשילד, עדיין לא מוכנה. אפילו המתנגדים
המושבעים ביותר של טלביזיה, היו
יושבים רתוקים למקלט־ם של השכנים, אילו
הוצגה בה העלילה הבאה, שנלקחה
ישר, ובלי שינויים, מתוך חייו הסוערים
של אדמונד אדולף דה־רוטשילד (.)36
אפשר להתחיל את הסרט במסיבת קוק־טייל
מפוארת, שנערכה השבוע בביתו של
ראש עיריית נתניה, עובד בן־עמי. הנוכחים:
מיטב השמן והסולת של החברה
הישראלית. אורח הכבוד במסיבה הוא כמובן
הברון הצעיר, שקפץ לישראל לחופשת
אמצע שבוע. ראש־העיר החייכן אינו מסתפק
בזה שהוא עורך לכבודו מסיבה, אלא
אפילו מנציח את שמו של הברון על אחת
משדרות עירו.
רצה המיקרה העיוור, שאותה מסיבה נערכת
בדיוק ביום בו זוכה בתו של ראש־העיר,
נצחיה קוני] ,המוכרת יותר בשם ניצה,
לקבל את הגט מידי בעלה. ניצה, הבת האמצעית
משלוש בנותיו של בן־עמי, אם לשלושה
ילדים, ויפהפיה בעלת הופעה אצילית,
משמשת מארחתו של הברון. מאחר
שבעונה זו עומד גם הברון בשלב של
גירושין מאשתו, ומוכן שוב לנשואין, בוחנים
רכלנים מאחורי גבם של השניים, כיצד
מצלצל התואר ״הברונית ניצה״.
למחרת כבר מוביל הברון את ניצה למסיבה
שעורך לכבודו איש אמונו בישראל,
ז׳אן כולאק, והמכרים המשותפים כבר
חוזים חתונה שמנה באופק.
ואז לפתע מתנפצות כל האשליות. לרוע
המזל מגיעים עיתונים המופיעים בחוץ־
לארץ לפעמים גם לישראל, ולפיהם מתברר
שהברון הנחמד הודיע כבר, כמעט רשמית,
על כודנתו לשאת כאשתו הבאה את שחקנית
הקולנוע הצרפתיה נאדין טאלייה.
תואר השחקנית של נאדין היפה אינו

״הסנדלר הולך תמיד יחף,״ אומר ד,פית־גם
העממי. אך הוא אינו מתכוזן, כנראה,
ליצרני נעליים או למוכריהן. כי כרנה רד

מחותן שיינמן, חתן הרשליקוביץ, בלה שיינמן ואמה, מחותנת הרשליקוכיץ ושושכינה שמעונה שוורץ.
שיינמן, בעל רשת חנויות הנעליים שייני
מ 1בערי הארץ הגדולות, ערך השבוע חתונה,
שמחירה היה מספיק כדי להנעיל אלף
סנדלרים בנעליים חדשות.
הכלה, שטכם נשוא־ה נערך השבת במלון
שרתון בנוכחות כ־ 600 אורחים, שפיטומו
של כל אחד מהם עלה לשיינמן 30 לירות,
היא בסך הכל קופאית בחנות־הנעליים שלו,
אם כי שמה, ג׳ין שיינמן, עשוי לרמז
על העובדה שהיא גם בתו של בעל החנויות
האמריקאי העשיר.
הגבר הבלונדי, שזכה בג׳ין האדמונית
ובת ה־ ,19 הוא דני הרשליקוביץ (,)28
בנו של פרדסן. עד לחתונה הלך הכל ביניהם
במספרים עגולים. הם הכירו לפני ארבע
שנים, התחילו ללכת־קבוע לפני שנתיים,
התארשו בדיוק ביום ההולדת של דני, ונישאו
בדיוק ביום ההולדת של ג׳ין.
טכס הקידושין נערך בסיגנון אמריקאי
מובהק. ליד בריכת־השחיה של המלון הוקמה
במה מיוחדת, עליה הוצבה החופה כשהיא
נשענת על עמודי פרחים. לאורך מסלול
של 20 מטר, מגודר בחבלים, נפרשו
שטיחים, וצבא המלצרים של שרתו! היווה

נסיך רנייד! לאסור על כניסתה לתחומי
מונטה־קארלו. ליידי דוקר הטילה וטו סופי
ומוחלט על הקשרים של בנה עם השחקנית.
נאדין האומללה היתד, הופכת אז לבלתי־מנוחמת,
אילולא פגשה אז בגבר נוסף
עשיר ונאה — הבארון אדמונד דה רוטשילד.
היחסים בין השניים הפכו להיות

נאדין טאלייה
צריך להוליך שולל. הנערה העומדת להיות
אחת הנשים העשירות בעולם, אינה אלא
בתו של אופנוען במשטרת פאריס, שנולדה
בקסרקטין, במבואות החשוכים של הבירה
הצרפתית. אז מי אמר שאין כבר אגדות
במציאות?
כבר בצעירותה התגלתה נאדין לא רק כיצור
יפהפה, אלא גם כיצור עירני מאוד.
בגיל 16 שיכנעד, ידידה להציג אותה בפני
הצייר המנוח הידוע, ז ׳אן גאבריאל בו־מארג
/והיא הפכה למודל הקבוע שלו.
אבל חלומה של נאדין היה להיות שחקנית.
תוך זמן קצר היא הצליחה להתגלות.
היא מילאה תפקידים קטנים בסרט ספר תנשים
לצידו של פרננדל, ובסרט פולי
ברז׳ר לצידו של אדי קונסטאטין.
לפני שנים מספר אפילו הזמין אותה דא
דיל זאנוק להוליבוד, וכולם חשבו שהנה
הגיעה שעתה הגדולה. אלא שאחרי תקופה
קצרה היא נשלחה הביתה, ללא תוצאות.
בפסטייבאל הסרטים בקאן, ב־ ,1958 ראו
אותה לפתע שוב, תלויה על זרועו של
גבר בלונדי צעיר ונאה. הם הציגו את עצמם
כמאורשים, אך לא למשך זמן רב. אמו
של הארוש היתד, ליידי דוקר, המפורסמת
בשל שערוריותיה, שהביאו את ה״

את משמר־הכבוד משני העברים. הכלה
הוסתרה עד לרגע האחרון. כשהתזמורת
פצחה בשיר לכת, ועל המסלול הופיע זוג

ולסיום: ספלון פנינת איסטנזבול ועוגיות.
את התוכנית האמנוחית הגיש אחי החתן,
הרשל׳ה, שהתגלה כזמר־בידור שאבד ל־מעריצי
הטוויסט. מאזן זמני של המתנות
במזומן, שניתנו לבני הזוג במקום, הסתכם
בחמשת אלפים לירות, סכום שישמש אולי
כדמי־כיס לזוג, המחלק את ירח הדבש שלו

אדמונד דה־רוטשילד
קבועים, חזקים ודיסקרטיים ביותר. במשך
שלוש שנים פרחה ביניהם האידיליה, מבלי
שהציבור הרחב יטול בה חלק. כי אחרי
הכל — הברון היה נשוי .־׳
נאדין טאלייה ידעה: אצל הרוטשילדים
יש מסורת חזקה. במשך 200 השנים האחרונות
הצליחה שושלת הרוטשילדים להחזיק
מעמד רק הודות לעקרונות מסויימים.
היתד, זו מדיניות משפחתית, למשל, שרוטשילד
לא מתחתן עם סתם מישהו. הכי
טוב לרוטשילד לבחור בת־זוג ממשפחה

צעיר, רצו כולם לפרוץ בבכי, אלמלא הס־תבר
להם בעוד מועד שאלה רק השושבינים:
הדוגמנית היפהפיה שמעונה
שוורץ, שערכה את ההיכרות בין בני הזוג,
ואחי החתן, אריה (״הרשלה״) הרש־ליקוביץ,
בעל המועדון הישראלי הרשל׳ה
בניו־יורק. לרגע נידמה היה ששמעונה תגנוב
בזוהרה את כל ההצגה. אולם כשהופיעה
הכלה, לבושה בשמלת כלולות בצבע
תכלת, ששובליה הארוכים נישאים על־ידי
שתי זאטוטות בשמלות זהות, לא היה עוד
ספק מי היא הכלה.
אחרי מסיבת קוקטייל הוזמנו האורחים,
בתוכם 150 עובדי חנויות שיינמן, אל השולחנות,
שסדר הישיבה לידם נקבע מראש,
לפי דרגת החשיבות של האורחים, ותואר
במפה שניצבה בכניסה לאולם. הארוחה
כללה שמונה מנות וארבעה מיני יין: יין
פונטש תוסס לפתיחה; דגים ממולאים ורוטב
חזרת, בליווי יין אשקלון לבן; חזה
עגל ממולא (בלחם); ,שזן בקר מאודה, אספרגוס
נהריה ואפונה ירוקה, בליווי יין
שושנת־הכרמל; סלט הזה מימוזה; מאפה
גלידה אלסקה בליווי ברנדי, ליקרים וויסקי,
טובה — דהיינו, ממשפחת רוטשילד. מסס
החתונות של צאצאי מייסד השושלת,
מאיר אנשל רוטשילד, נערכו בדיוק
החצי בין בני־דודים ובנות־דודות.
מובן, שבמרוצת הדורות הפכו נוהגים
אלה פחות נוקשים, וביחוד לאור העובדה
שהרוטשילדים של הדור האחרון אינם מוצאים
את אושרם הסופי בחיק נשותיהם הראשונות,
נראה
שגם אדמונד אדולף נסחף בזרם זה,
או שהוא הולך בעקבות אביו, שהיה ידוע
כאנפן טריבל של המשפחה. על הליבראליות
שלו ניתן ללמוד מן העובדה, שבביקורו
הקודם בארץ נטל הברון, המדבר ומזמר
צרפתית, את המיקרופון במועדון הלילה
של אילקה ואביבה ביפו, והפגין את כשרון
הזימרה שלו עד 4בבוקר. הוא היה
אולי ממשיך, לולא נשבר לו הקול באמצע.
כיום נחשב אדמונד לצרפתי׳ היחיד שיכול
להרשות לעצמו לחתום על המחאה של
מיליארד. הוא ללא ספק הגבר העשיר ביותר
ביבשת האירופית. באיזו מידה תתאים
נאדין, שנראתה לאחרונה בפאריז במצב
של הריון, לתפקיד הבארונית, זה עדיין
נשאר בגדר ניחושים בלבד. על כל פנים,
היא תצטרך להשלים עם חוש ההומור המיוחד
של בעלה לעתיד, שהתגלה השבוע
שעה שסעד ארוחת צהרים (משעה 12 עד
)4וארוחת ערב (משעה 6עד ,)12 במסעדה
האכסקלוסיבית סטראטון שבקיסריה.
הוא היה שם בחברת הדוגמנית הישראלית
ג׳ ץ ברון, שכמעט לא הוציאה הגה מפיה
כל זמן הארוחה, דבר שעשה רושם
רב על הברון, לא פחות מן העובדה שאילו
היה נושא אותה לאשה, היה שמה :
הברונית ברון.
במשך שעה ארוכה חילק לה הברון מחמאות
:״את אשר, נהדרת,״ ״יש לך השפעה
מרגיעה על אנשים,״ ״השקט שלך הוא
מקסים,״ אולם ברגע בו היה נדמה שברון
תגיד ״כן״ לברון, אמר הברון :״חבר שלי
נורא רוצה להתחתן, הוא פרא אדם, וזקוק
לאשר, כמוך.״

לארבעה: שבוע בשותון, שבוע בדן־כרנזל,
שבוע בנהרייה ושבוע בקפריסין.

נר אדם והאמת שרו
על כך שהטוויסט מהווה סננה לחוט השדרה,
התריעו כבר הרופאים. שיש בו
סכנה לשרירי הרגליים — בזאת נוכחו רקדני
הטוויסט עצמם. אבל שהטוויסט מסכן
גם את מצב הגולגולת, זאת הוכח רק ביום
שישי לפני שכוע.
הניסוי הרפואי נערך על רחבת הריקודים
של מועדון הלילה צברה בתל־אביב, בשעה
ארבע לפנות בוקר. שפן הניסויים היתה
צעירה בלונדית ועירנית, עדי קפדן, שטוויסטתה
להנאתה בחברתו של עורך־הדין

גבי בהן.

לידה ממש, רקד אותה שעה נער־השעשו־עים
כסוף הקרחת, המוכר בשם בזימון,
ובמכונית השברולט הפתוחה־שחורה־נזצופת־הניקלים
שלו. מימון, שעיקולי הטוויסט ה־שיגרתיים
אינם מספקים את מזגו, נעמד
לפתע על ידיו, רקד טוויסט על הידיים, כש רגליו
מתעופפות באוויר. ללא אזהרה מוקדמת,
פגע העקב הכפול של נעלו כמצחה
של עדי.
הריצפה התמלאה דם, מצחה של עדי התמלא
תפרים, ומימון התמלא גאווה. הוא בא
לבקר את קורבנו בבית־החולים, כשבפיו
הצהרה :״אני לא שותה ולא מעשן, אבל
כשאני רוקד — צריכיס כולם לדעת שאני
מאבד את העשתונות.״

אטיין דביל, במאי בלגי צעיר ומזוקן,
היה צריך לעשות את כל הדרך מ־מבלגיה
לישראל כדי לגלות את האמת של
המחזאי לואיג׳י פיראנדלו, שכל אדם
והאמת שלו. המחזה הוצג בהביטה וזיכה
את אטיין בתשבחות רבות.
אולם רק מעטים ידעו שלאטיין עצמו,
שאינו דובר עברית, יש גם כן אמת משלו.
מסתבר כי לפני
ארבע שנים וזניר
אטיין, בבריסל שבבלגיה,
את מזכירת
השגרירות הישרא־לית
במקום, רות
מיתה זו
קיפל.
אהבה ממבט ראשון,
אלא שאורך חייה
היה מוגבל. רות,
סיימה את תקופת
שרותה בחוצלארץ.
למרות הפירוד לא
לא דעכה האהבה. דביל היא פרחה והלכה
במשך ארבע שנים באמצעות קשר מנתבים
בלבד. בשלב מסויים היה ברור לשני בני
הזוג כי עליהם להתחתן. אולם הוריה של
רות סרבו בכל תוקף לשמוע על כך שבתם
תינשא לגוי.
האהבה גברה גס על מיכשול זה. כשהרגיש
אטיין שאינו יכול יותר, הגיע ארצה,
כשהחלטתו נחושה להיפרד ממה שהיה
לו בעבר, להתגייר, ולשאת את רותי לאשת.
הצגת הבכורה של הזוג החדש תיערך
בחודש אוגוסט.

לקייט, לחופש ולנופש:
טוויני אפנת הנעורים —ש

קן ל1וע
מגזימים בהתיחסות חמורה לשאיפתם לשמור
על טוהר המידות.
סרטים מין במחתרת
הקרב! (חן,

תל־אביב;

בריטניה) הוא
הניצחי. אבל
הוא־היא־הוא,
שוה צלעות :

סרט נוסף אודות המשולש
במקום משולש שור,־שוקיים
הוא מציג הפעם משולש
הוא־הוא־הוא.
מלבד שינוי צורני זה, יש גם שוני
תוכני. הוא י השלישי אינו כל־־כך רומאנטי.
הוא סחטן.
מבחינת העיתוי איחר הסרט את רכבת־המאבק
שלו בכמה שנים. הוא נועד ללחום
בחוק שראה בהומוסכסואלים פושעי־מין,

כלבמ עובן־ אד ם
מוגרו קאנה (גת, תל־אביב;

איטליה)

מובנו באיטלקית: הי-־כלבים. חיי־כלבים אין
בו, אך אפשר לראות בו מות־כלבים. בלוס־אנג׳לס,
ארצות־הברית, זוכים כלבים מתים
לקבורה מפוארת שלא כל בני־האדם יכולים
להרשות לעצמם. בפארק עטור דשא, בין
מצבות מעוטרות, הם זוכים להנצחת עולם.
בפורמוזה, מאידך, מתים כלבים בטרם זמנם,
לפי הזמנתם של לקוחות במסעדה, היכולים
לקבל אותם צלויים או מבושלים.
אך אם אין זה כרט על חיי הכלבים, זהו

ארוחת נחשים ב״מונדו קאנה״
קולנוע י | 0 ,׳ י ת״א מציג השבוע

סרט אקטואלי בגישתו לפרובלימות של
סטיות מיניות

סרט ״מפיצי סרטים 7כוכבים״ — מותר רק למבוגרים

בקרוב ״ארמון״ חיפה -״הבירה״ ירושלים
פלד

עניין של טעם

והענישם בהתאם לכך. קשה לומר שבעקבות
הסרט יוצאים כל הצופים משוכנעים בצורך
לשנות את החוק. אבל זה מאוחר. החוק
שונה בינתיים.
החוק השתנה אמנם, אולם דעת הקהל
לא. אדם בעל נטיות הומוסכסואליות, הנובעות
בשל תנאי התפתחות שאין לו שליטה
עליהם, עדיין מרגיש עצמו, בחברה הבריטית
כמו בחברה הישראלית, כיצור החי
בש,לי החברה, נאלץ למצוא את סיפוקו
המיני במחתרת. מצב זה פותח בפני סחטנים
למיניהם אפשרויות קיום נרחבות, אשר
תחת מסוד, הגנת־מוסר־הציבור שלהם, מסתתרות
לפעמים סטיות־מין חמורות פי
כמה מאלה של קרבנותיהם.
הסחטנים וטוהר המידות. זהו
סיפור על פרקליט מצליח (דירג בוגארד)
המתגבר על נטיותיו ההומוסכסואליות, נושא
אשה מכובדת (סילביה סימם) ורוכש
מעמד. יום אחד, אחרי שפילרטט אפלאטונית
עם פועל־בניין צעיר, הנוטש למענו את
מאהבו הספרן, מתברר לו שאותו נער
איבד את עצמו לדעת לאחר שנפל קרבן
לסחטנים.
הפרקליט מקריב את מעמדו, את הקאר־יירה
שלו ואת אשתו, כדי לגלות את
הסחטנים ולהביאם לדין. אולם הוא נתקל
בהתנגדות מוחלטת לשיתוף פעולה, דווקא
מצד קרבנות אחרים של מעשה הסחטנות.
אלה מעדיפים לשלם כל מחיר, ובלבד שימנעו
גילוי פומבי של צורת התנהגותם
המינית. מול דעת קהל עויינת, בורות
ופוריטאניות, מתיצב הפרקליט לבדו —
ומנצח.
אין ספק שזו הפעם הראשונה בה מעיז
סרט להתמודד עם בעיה חברתית מעין זו,
בצורה בוגרת וליבראלית. הנושא העדין
מוגש במכסימום של טאקט, ללא ניצול
סנסציוני של הנושא ורק עם שמץ מלודרמטיות
פה ושם.
חסרונו הוא בכך, שהוא מציג את הבעיה
בצורה שטחית ללא העמקה. הוא מטפל
רק בגילויים החברתיים־החיצוניים שלה,
אינו נוגע באספקטים האישיים־פסיכולוגיים.
בצורה זו קשה לצופה השמרן, שאינו מצוי
בנושא, להבין מדוע אין זה מחובתה של
החברה להתערב ביחסים מיניים הנראים
לה כבלתי־נורמאלים. כשהסחטנים נתפסים
לבסוף, ונלקחים למאסר, מרגיש חלק מהצופים
שעושים להם עודל, או לפחות

פרט על חיי האדם מצידו השני, ד,כמעט
בלתי־יד,יע. כאן הוא חושף את טבעו האמיתי,
ומוכיח שבעידן כיבוש החלל עדיין
רחוקה החברה האנושית מפתרון בע ותיה
הפשוטות ביותר.
צלם החיילות הערומות. זהו סרט
תעודתי, העשוי בחריצות וביסודיות, המעניקים
לו צביון של מחקר אנתרופולוגי.
ג׳אקופטי, אותו עיתונאי איטלקי, שהפך
ליצרן סרטים, ושר,תפרסם בארץ בעיקר בשל
סרטו נשות העולם, עבורו צילם חיילות
ערומות במחנה צה״ל, שלח את צלמיו לכל
קצות תבל. הם צילמו, במשך שנים, מיליוני
מטרים של סרטים, שהספיקו לג׳אקופטי
ליצור חצי תריסר סרטים.
סרט זה מורכב משני תריסרי אפיזודות
אנושיות, המבוססות בעיקרן על פולקלור
והווי עמים שונים. לא עובר בהן חוט־שני
אחיד, שעליו שזורות האפיזודות. מאחורי
הצגתן לא מסתתרת גם שום השקפת עולם.
הקשר היחיד בין אפיזודה לאפיזודה הוא
מקרי בלבד, או מבוצע בידי קריין ציני.
מחאה אטומית. מצלמותיו של ג׳א־קופטי
עורכות מעין מחקר השוואתי בין בני
אדם בפינות שונות של העולם. המעריצות
המסתערות בניו־יורק על כוכב הקולנוע
רוזאנו בראצ׳י ומפשיטות אותו, אינן שונות
מד,ילידות חשופות החזה באחד מאיי האוקיינוס
השקט, המסתערות בחבורות על
גברים, כדי לאנסם. בניו־יורק מגישים במסעדה
מפוארת, תמירת 20 דולאר, נמלים
צלויות, ואילו בסינגפור מאכל התאוה הוא
נחשים.
בין הקטעים, שלרבים מהם יש ערך פי־קאנטי
בלבד, ישנם גם קטעים מזעזעים בעוצמתם.
צילומי השיכורים בקיאם בריפר־באן
שבהאמבורג, הם אולי התיאור המגעיל
ביותר של עם־האדונים הגרמני שתואר אי־פעם,
ואילו צילומי החיות באי ביקיני, שם
הוטלה פצצת האטום הראשונה, הם אחת
המחאות המשכנעות ביותר נגד האטום. צילומי
החיות, שעקב הראדיואקטיביות שינו
את טבען עד כדי כך שדגים החלו לטפס
על עצים וציפורים החלו לבנות את קיניהן
מתחת לפני האדמה, מבהירים ברגעים ספורים
את הזוועה שבאטום, יותר מאלף נאומים.
זהו
סרט מאלף, הפותח אופקים חדשים׳
מבוצע בכישרון ובחוש דראמתי ולפעמים
אף עם נשמה פיוטית. סרט שאסור
להחמיצו.
העולם הזה 1346

קורט ככד: לאן נעלמו המיליונים

סיכום הסידוה: גיוסתו הסזסציונית של עורו ״העולם הזה׳
ך י>תעעה פרקים פירסם העולס הזה, בשבועות האחרונים, את חומר־הראיות המוחץ
^ ,נגד קורט בכר, שנאסף על־ידי צוזת־החוקרים הבינלאומי בניצוחו של העורר השווייצי,
קורט אמנגר. הוא לא השאיר שמץ של ספק סב ר בכר שבכר הוא פ שע־מלחמה ממדרגה
ראשונה -רוצח, מתכנן השמדה המ נית, שודד, חומס, סחטן, עד־שקר. לפי החוק
הישראלי, חייב היה בית־המשפט לדון אותו למוות על פי עשרות סעיי׳ייאישום שונים
זהו הצד העולמי והגרמני של פרשת קורט בכר.
יש לה גם צד ישראלי.
תוך כדי קריאת הסידרה, ביצבצו בלב הקורא כמה וכמה שאלות נוקבות, בנוגע
.תפקידם של רודולף קסטנר וממשלח־ישראל בפרשה וו. הזכרנו שאלות אלה דרר אגב,
אר לא הצגנו אותן בפירוש. עתה הגיע הזמן לעשות זאת, ולהפעיל את איזמל הניתוח
כדי לפענח את התעלומות האלה.
השאלות העיקריות הן :
•> מדוע שיתף קסטנר פעולה עם בכר בהונגריה, בימי המלחמה?
0מדי ע הציל קסטנר את בכר מעונשו כפושע־מלחמה בכיר?
9מד ע העניקה ממשלת״ישראל לרודולף קסטנר גיבוי בלתי״מוגבל בסעולך, ן ן _ חי
בעת ביצועה, הן לאחר מכן, בימי משפט־קסטנר?

מאת

אוד* אבנדי
סע מדוע נרצח קסטנר?
ס מדוע ממשיכה ממשלת־ישראל לחפות על בכר ולעזור לו?
על כל אחת מן השאלות האלה תיתכנה כנ^ז תשובות תיאורטיות. איננו יכולים להסתפק
בהן. לנו דרושה תשובה אחת — תשובה כוללת שתענה על כל השאלות האלה גם יחד.
ננסה להלן למצוא כזאת.

אלוהים בבודפשט

ך • *שאלה הראשונה היא זו שעמדה במרכז משפט קסטנר. האם היה קסטנר פטריוט,
1 1גיבור, קדוש? האם היה קסטנר בוגד, משתף־עפולה, מוכר־נשמתו־לשטן?
איננו מאמין שתיתכן תשובה פשוטה לשאלה זו. קסטנר היה איש מורכב מאד, וכל
תשובה חייבת להיות מורכבת.

הסוד

0 ,שהסתבך בפשעי הנאצים עד כדי כך
ששוב לא יכול היה להינתק, מחשש פן
יגלו הנאצים את מעשי־התועבה שלו.
•י שהתיידד עם הנאצים עד כדי כך,
שהרגיש הרגשת־בטחון מוחלטת.
כל התשובות האלה אינן משכנעות — אף
שאולי טמון באחדות מהן חלק מן התשובה.
הפחד הגדול ביותר אינו יכול לשכנע אדם
לחזור לגיהנום של הגסטאפו. תחושת־הבטחון
הגדולה ביותר לא יכלה להשכיח את האפשרות
שהנאצים ינסו, ברגע האחרון. לחסל
שותף בלתי־נוח, עד היודע יותר מדי.
יואל בראנד, שהיטיב להכיר את קסטנר יותר מרוב בני־האדם, מציג תיאוריה פסיכולוגית
מעניינת .״בשוזייץ לא היה קסטנר אלא אדם קטן. איש לא שם אליו לב. אך בבודפשט הוא
היה אלוהים. הוא לא שלח אנשים למוזת, כמו היודאנראטים בפולין, אך הוא יכול היה
להציל אנשים בודדים ממות, ולא להציל אחרים. היתה לו הרגשה אלוהית, שהוא אדון
לחיים ולמוזת של רבבות. זה החניף לגאוותנותו האישית העצומה. וזה נתן לו את
הדחיפה המכרעת לחזור.״
לא נחזור, במיסגרת זו, להעריך את עצם פעולתו של קסטנר באותם חודשי־גורל —
אם עזר לנאצים למנוע מרידה יהודית (כפי שהאמין אייכמן עד יומו האחרון) ואם בכלל
היתד, אפשרות של מרידה כזאת בנסיבות המיוחדות של הונגריה (דבר שיואל בראנד,
למשל, מכחיש אותו בתוקף קיצוני) .עוד ייכתב הרבה על נושא זה. במיסגרת הדיון הנוכחי,
מותר לנו להשאיר שאלה זו פתוחה.
נניח, על כן, כי קסטנר עצמו האמין שהיה ״בסדר״ ,שפעל בהונגריה כמיטב יכולתו,
ששיתף פעולה עם בכר רק במידה שנ ראה לו שיש בכך שמץ של תקווה להצלה,
בבחינת טובע הנאחז בקש.
השאלה הגדולה, המעניינת אותנו כאן, מתחילה בחודש מאי — 1945 יום גמר המלחמה.

׳110133)118161

׳131

שוחד? פחד? שוויץ?

ך* ודולן* קסטנר הציל את בכר ממשפט של פושעי־מלחמה. אילו נערך משפט כזה,
* ואילו דיבר בו קסטנר אמת, היה בכר נידון אולי למוות, ובוודאי למאסר־עולם.
בית־המשפט העליון של ישראל, שטיהר את קסטנר מכל שאר ההאשמות, מצא אותו
הנורא אשם בכך שפעל למען הצלת פושע־המלחמה בכר מעונשו הצודק. על כך אין שמץ של ויכוח.
מדוע עשה זאת?
כאשר הכיר קסטנר את בכר לראשונה, בבודפשט, ראה לפניו גרמני צעיר מאד, בן
35 בסך־הכל, שכבר הגיע לדרגת סגן־אלוף בס״ס, ושכעבור שבועות מעטים עלה לדרגת
אלוף־מישנה. הוא ידע כי בכר הוא מקורבו של הימלר, ומדווח לו אישית
גם אם לא ידע קסטנר מאומה על פעולתו הקודמת של בכר — חלקו בהשמדת המוני
היהודים בפולין וברוסיה — מוכרח היה לדעת כי רק פושע מועד יכיל לעלות במהירות
כזאת בארגון פישעני כמו הס״ס.
יתר על כן, מתוך הכרתו האישית ידע קסטנר על פשעיו של בכר בבודפשט — סחיטת
מיליוני דולארים מיהודים תמורת הצלת חייהם, השוד האדיר של מיפעלי מנפרד וייס, ועוד.
איך, אם כן, העז לטהר את בכר בנירגברג מכל רבב? והרי ראינו, בסידרה זו, שלא
הסתפק בכך, שהוא עצמו פיברק את האליבי ושם אותו בפיו של בכר ! יתר מכן, הוא
סיפק אליבי גם לשורה של פושעים אחרים, כגון הרמן קרומיי, סננו של אייכמן. ה א
אפילו סיפק אליבי לגנרל הס״ס האנס יוטנר, ידידו של בכר, אותו לא הכיר כלל.
מה המפתח לפיענוח תעלומה זו? סופקו כמה גירסות, כולן בלתי־מספקות. למשל:
0שבכר שיחד את קסטנר. אולם ידוע כי קסטנר חי ומת כאיש עני.
0שקסטנר פחד פן יפתח בכר את פיו, ויגלה — במשפט בכר — פרטים על פשעיו
של קסטנר עצמו. זאת יכלה להיות גירסה משכנעת כשלעצמה — לולא מנעה מראש כל
תשובה משכנעת לשאלות הבאות, כפי שניווכח בהמשך הניתוח.
9שקסטנר רצה להשוויץ. זוהי גירסתו של בראנד :״בבודפשט הרגיש קסטנר את
עצמו כאלוהים, הקובע גורלות אדם. בתום המלחמה היה משוכנע כי יהפוך מנהיג מרכזי
של העם ה ה ידי, א לי אפילו יושב־ראש הנהלת הסוכנות. תחת זאת הפך פקיד קטנטן
בירושלים. זאת היתד, בשבילו ירידה נוראה. לפתע הוזמן לנירנברג. למשך כמה חודשים
שוב יכול היה לקבוע את גורלם של בני־אדם — הפעם הנאצים — להיים ולמוות. זה
נכנס לו לראש. הוא פיזר תעודות־אליבי ביד רחבה, פשוט כדי להרגיש את עצמו חשוב.״
יכול להיות שמץ של אמת פסיכוליגית בגירסה זו — אך גס היא רחוקה מלספק את
התשובה לשאלות הבאות, כפי שניווכח מיד.
משמע: עד כאן לא מצאנו תשובה משכנעת לשאלה מכרעת זו.

ד ; גגוךהחושדג ויי ס

בנומ*אל[ נפי שזוא כיוס: מולם׳־מיליהר בחסות ישראל
אפשר להציג את א־תה שאלה בצורה אחרת. בימי השואה הרשו הנאצים לקסטנר לעבור
שלוש־ארבע פעמים לשווייץ, לניהול המשא־והמתן הבינלאומי. קסטנר כבר העביר קודם
לכל את כל קרוביו לחוץ־לארץ. הוא לא השאיר בידי הנאצים בני־ערובה, כמו יואל בראנה
מדוע, בכל זאת, חזר כל פעם להונגריה?
בכל פעם דמה לאדם שיצא לחופשי והוחזר, מרצונו החופשי, לגוב האריות. בשוזייץ
יכול היה לחיות בשקט ובנוחיות, ללא אחריות למאומה. בהונגריה היה רעב, החזית
התקרבה, ההפצצות מן האוויר תכפו — נוסף על הסכנה המתמדת שהיתר צפויי־ה מן
הנאצום עצמם, אחוזי טירוף־הרצח. נכל זאת חזר. מדוע?
במרוצת השנים ניתנו על כך תשובות שונות. בין השאר :
9שקסטנר היה פטריוט, ושהוא חזר מתוך רגש של חובה, כד־ להציל יהודים

ככל יכולתו•
• שקסטנר פחד שגם בשוזייץ יוכלו הנאצים לחסלו,( .ראינו, באחד מפרקי הסידרה,
כי בכר איים על איש־עסקים הונגרי שגם בשווייץ יש לס״ם די סוכנים כדי להרוג כל אדם).

ך • ת ע לו מהמתעמקת בבואנו אל השאלה הבאה: מדוע נתנה ממשלת ישראל גיבוי
| | לקסטנר, כאשר נתגלה עניין בכר ברבים?
תיתכן תשובה שיטחית. קסטנר היה איש מפא״י, מועמד המפלגה לכנסת. הוא פעל
בבודפשט בשם הסוכנות. לא היה נעים למפא״י שיתגלה כי איש זה הציל פושע־מלחמה
נאצי( .אי, לפי הגירסה הקיצונית: לא היה נעים למפא״י שיתגלה כי קסטנר שתף
פעולה עם הנאצים בימי ההשמדה).
איני מאמין לגירסה זו. אין היא משכנעת, לעומת הגיוס העצום של חוגי־השלטון
להגנת קסטנר.
קסטנר היה, אחרי ככלות הכל, איש קטן במערך המפא״יי בישראל. הוא לא ניכלל בין
בעלי המקומות הריאליים ברשימת מפא״י לכנסת. הוא היה פקיד קטן במישרד המיסחר־והתעשיה.
מפא״י
יכלה בנקל להקריב איש מזה למען שמה הטוב. היא יכלה לומר :״מסתבר
שהאיש פשע. או, לפחות, שלא נהג כשורה. המפלגה מסירה את ידה ממנו, ואינה
מתערבת לטובתו. יהיה דינו דין צדק.״ זה היה גורם לרעש קטן, ונשכח כעבור שבוע.
מפא״י היתר, זוכה לאהדה כללית, בתור מפל&ה הגונה, שאינה מחפה על חבר שסרח.
תחת זאת הוקמה להעת קסטנר מיפקדה קרבית אדירה. קסטנר עצמו היה רק בורג קטן
במכונה שקמה, כביכול, להגנתו שלו. אהוד אבריאל, אז נער־הזוהר מס׳ 1של בן־גוריון
(בדומה לשמעון פרס כיום) עמד בראש הפעולד .,משה שרת, טדי קולק ותריסר אנשים

קורט בכר
(המשך מעמוד )23

מרכזיים אחרים קיימו ביניהם מגע יומיומי לניהול המשפט. כל חלקי מנגנון־החושך
גוייסו, בוצעו פעולות־סתר נרחבות, הופעל מנגנון אדיר של לחץ ושיהוד. אחרי פסק־הדין
המחוזי (״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״) הוגש מיד עירעור, ולצורך זה הקריבה
מפא״י את הקואליציה הממשלתית, ערב הבחירות. הממשלה נפלה, בנסיבות שיכלו להביא
למפלגה נזק רב בקלפיות.
מדוע נהנה מפא״י כך? מפני שקסטנר סרח בבודפשט? מפני שקסטנר לקר, בנירנברג
בהתקפה של שגעון־גדלות? גרסות קלילות, קלילות מדי, לעומת הכובד המוחץ של
פעולת מפא״י.
אמנם, קסטנר ידע הרבה. אילו פתח את פיו וגילה את כל האמת (כפי שעשה זאת
יואל בראנד כעבור כמד, שנים) ,אילו הטיח בפני ראשי הסוכנות את ההאשמה הנוראה
שהם יכלו להציל מאות אלפים מיהודי הונגריה ולא עשו זאת, מפני שהיו משועבדים
לאנגלים — יכול היה הדבר להביא נזק עצום למפא״י.
זהו גורם חשוב, שאין להתעלם ממנו, והקשור גם בנסיבות מותו. אולם גורם זה,
לבדו, אינו מספיק.
דרושה לנו סיבה הרבה יותר כבדה —סיבה הנוגעת לאינטרסים המרכזיים ביותר של
השלטון או המפלגה.
אנו משתכנעים בכך עוד יותר בבואנו אל השאלה האחרונה. מדיע עזרה ממשלת ישראל
לבכר, מדוע מסרה לו הזמנות כלכליות, מדוע היא מוסיפה לחפות עליו עד היום, מדוע
אין היא דואגת להעמדתו לדין? האם רק מפני שבכר יודע משהו מרשיע על קסטנר —
אותו קסטנר שנרצח מזמן, ושהורגיו כבר שוחררו?
לא. תהיה מידת האמת בכל הגרסות שמנינו כאשר תהיה — אף אחת מהן אינה
מגיעה, ואפילו אינה מתקרבת, לפתרון כולל של צרור־ר,תעלומות כולו.

שטעהמיזיוגיםגעד מו
ך־יקדש תי לפרשתקסטנר הרבה מאות שעות מחיי, מראשית ההכנות למשפט
1 1גרינוולד, ועד להכנת הסידרה על קורט בכר לפירסום. בכל התקופה הזאת הטרידו אותי
השאלות האלה. דיברתי עליהם עם עשרות אנשים — החל בקסטנר המנוח עצמו, וכלה
במומחים גרמניים.
אני עומד לפרט להלן את הגירסה שאליה הגעתי. אני מקדים ואומר שאין לה הוכחות
סופיות — ומסופקני אם בכלל תיתכנה כיום הוכחות כאלה.
אולם אני טוען — ולדעתי זוהי הטענה המכרעת — שזוהי הגירסה היחידה המספקת
תשובה לכל השאלות ששאלתי בפתיחת כתבה זו. אין גירסה אחרת.
נחזור, אם כן, לאותם ימים הרי־עולם, ימי מאי , 1945 ימי ההתמוטטות של הרייך
י *ויין*0ן
השלישי.
קורט בכר נמצא בהרי *•־סטריה העילית, מעוזם האחרון של הנאצים. הוא ידע כי תוך
ימים מעטים יפול בשבי. הוא הכין לכך את הכל — חבורה של יהודי־אליבי, שנועדו
למנוע את הריגתו המיידית בעת לכידתו, וחלוקה של הונו.
אין ספק כי בימי המלחמה שדד בכר, למען כיסו הפרטי, מיליונים רבים של דולארים.
ערב לכידתו מסר ליהודי משה שווייגר אוצר אחד — של כמיליון דולאר — כדי שזה
ימסרו לקסטנר, עבור היהדות העולמית. לדבריו, היה זה כל הכסף שלקח מן היהודים
תמורת נסיעתם לחופש ברכבת ברגן־בלזן המפורסמת.
בשבועות שלאחר־מכן נתגלו שני אוצרות נוספים, אותם החביא בכר. אין ספק שהחביא
אוצרות נוספים במערות הבלתי־ספורות של אזור זה, וכי בבנקים שווייצים החזיק מיליונים
רבים נוספים.
שלושה האוצרות הראשונים נמסרו לידי הצבא האמריקאי. כעבור זמן העבירם זה
אל הסוכנות היהודית. אולם בדרך קרה נס. האוצרות הוערכו בשבעה מיליון דולארים.
ואילו הסוכנות טענה כי האוצר שקיבלה שודד, רק חמישים אלף דולאר !
משמע: אוצר של כשבעה מיליון דולאר נעלם. אפילו נניח שחלק קטן מזה נגנב עוד
בידי האמריקאים — ברור כי עיקר המיליונים הגיע לידי מוסדות יהודיים, אך לא
לספרי־ד,חשבונות שלהם.
האם הועברו למטרות בלתי־גלויות? האם נגנבו בידי גופים, או בידי יחידים? עוד
נחזור לכך. העיקר הוא לקבוע: בהזדמנות זו נוכחו אנשים מסויימים במוסדות היהודיים
לדעת כי בכר שודד מיליונים. והרי התיאבון בא עם האכילה.
(ונוסיף כאן שתי הערות ביניים :
אל״ף — לדברי בכר עצמו, היה אוצר זה שייך ליהודים שניצלו ברכבת ברגן־בלזן.
משמע: יהודים חיים, ששמותיהם ידועים. אולם הסוכנות לא החזירה אף פרוטה אחת
ליהודים אלה — אף לא את חמישים אלף הדולארים אשר בקבלתם היא הודתה בעצמה.
בי״ת — בכר טען כי חוץ מאוצר זה לא נשאר שום כסף בידיו. כל שאר האוצרות
שנשדדו מן היהודים, המגיעים לעשרות מיליונים, נמסרו על־ידו — כפי שהודיע במכתב
ליואל בראנד — לקופת הרייך. אולם ממשלת ישראל לא תבעה מעולם את הכסף הזה
חזרה מגרמניה, אף שאינו נכלל בהסכם השילומים. והרי בכר עצמו בוודאי מוכן להעיד

הדולף קסטנר כאיש־השנה תש־״ד ]ציור של שמואל בק1
על קבלת אוצרות אלה ועל העברתם לידי הרייך, ויש עדים אחרים למסירת האוצרות לבכר.
שתי הערות צדדיות — אך הן זורקות אור חשוב על הדברים שייאמרו להלן).

קפלן הטיל תפקיד

מחרתהמלחמה לא היו לקסטנד שום אשליות על אופיו של בכר. הוא השמיץ
/אותו בגלוי. הוא תיאר אותו כפי שהיה באמת.
נזכור את אשר כתב קסטנר ב־ : 1946״בכר פרש עלי את כנפיו בדי לחבר אליבי לעצמו.״
כלומר: בכר הוא פושע־מלחמה הזקוק לאליבי. ובדו״ח שכתב באוקטובר 1945 לקונגרס
היהודי, על הצלת יהודי הונגריה, לא הזכיר את בכר אף במילה אחת כמציל־יהודים !
מסתבר, איפוא, כי אז לא חלם עדיין קסטנר להציל את בכר (עובדה שיש בה כדי
להפריך את הגירסר, כאילו יכול היה בכר להזיק לקסטנר, ושקסטנר פחד מזאת. אילו
היה זה נכון ב־ ,1947 הרי היה זר, בלי ספק נכון עוד יותר ב*).1945
והנה, כעבור שנה, כבר מופיע בכר בדו״ח אחר של קסטנר כגואל היהודים, וכעבור
שנתיים חש קסטנר לעזרתו של בכר בנירנברג, ממציא לו אליבי ומכניס אליבי זה לבכר
ממש לפה, כפי שראינו. מה קרה בינתיים?
לדעתי, טמון מפתח התעלומה בפסוק אחד שכתב קסטנר לאליעזר קפלן, מראשי הסוכנות
היהודית, אחרי שהציל את בכר בנירנברג. בפסוק זה, שפורסם במשפט קסטנר, מודיע
קסטנר לקפלן כי הוא, קסטנר, עשה את אשר הטיל עליו קפלן לעשות.
מה הטיל קפלן על קסטנרז מסתבר, מאותו פסוק: להציל את בכר. ואכן, קסטנר דיוזח
בפירוש על הצלה זו לקפלן.
מי היה קפלן? עובדה מכרעת: קפלן היה גיזבר הסוכנות היהודית, שר־האוצר של
ההנהגה הציונית ושל מפא״י, קודמו של לוי אשכול. מדוע טיפל דווקא הו א בפרשה זו?
מה הקשר בין הצלת בכר ובין כסף?
הגירסה שלי היא זאת: אי־מתי ב־ ,1946 סמוך לשינוי־דעתו הפתאומי של -קסטנר על
בכר, העביר בכר לקסטנר הודעה על כך שהוא מוכן לשלם ליהודים עבור הצלתו (כשם
שהיהודים שילמו פעם לבכר עבור הצלתם שלהם — בכר הכיר את השיטה היטב, שהרי
הוא המציא אותה ).כזכור, היה בכר חופשי במחנה־ר,שבויים, נחשב ל״כבשה הלבנה״ בס״ם

השם: ארגטט ( 1111 מייסד המפעל).
ארץ מוצא: ש\יייץ.
תאריך לידה 103( 1859 :שנות נסיון).
תכונות: גגרגיגן -גגשגכרר -גאה אגדה.
תכונה מיוחדת: ה ש3גג\ ה ^גיי א רי ! ההד .

שורק־אביסל

השחור, סעד על שולחן האמריקאים ויכול היד. להעביר כל הודעה שהיא.
המוסדות היהודיים, שזכרו את המיליונים שכבר הרתיחו מאוצר בכר ב־ ,1945 היו מוכנים
לעיסקה. אליעזר קפלן הטיל על קסטנר לבוא במגע עם בכר, לקבוע את סכום הכופר,
ולסדר את שיחרור האיש.
דבר זה מסביר את כל כתבי־האליבי של קסטנר. בכר תבע אליבי ים לידידיו הקרובים,
כמו קרומיי ויוטנר. וזה ההסבר לכך שקסטנר העיד לטובת אותו יוטנר, גנרל הס״ס, שלא
היה לו שום מגע עימו — אך הידוע לנו בידידו הקרוב ביותר של בכר.
כמה שילם בכר? אנו יודעים כי אחרי שיחרורו יצא לנסיעה מסתורית, וחזר ממנה
כשבידו די כסף כדי להתבסס. אך סכום זה לא היה, כנראה, גדול, כי ביסוסו הכלכלי
האמיתי בא לו — כפי שראינו — מידי אילי־הון נאציים אחרים, ומידי חברו של
הקאנצלר אדנואר. יכול להיות, איפוא, כי בכר נטל לעצמו, מכל אוצרותיו השדודים
העצומים, רק כמה רבבות מארקים עלובים.
אם כן, לאן הלכו המיליונים האחרים שלו — המיליונים שהחביא במערות אוסטריה
העילית, המיליונים שהפקיד בשתייץ?
אני טוען שהוא מסר אותם למוסדות היהודיים, תמורת הצלתו מתלייה, או מאסר.
האם היה זה הכל? הרי באותן מערות של אוסטריה עילית החביאו הנאצים, בימים
האחרונים, אוצרות שערכם הגיע למיליארדים. אולי ידע בכר על חלק ממחבואים אלה?
אולי מסר את הסוד ליהודים, תמורת האליבי? האם עסקו בכך אנשים מן הקומנדו היהודי,
שחיפשו והרגו אז נאצים באותה סביבה?
מיליון דולאר דאז — כוח הקנייה שלו כ־ 50 מיליון ל״י כיום, לפחות. בשביל המוסדות
היהודיים, היה ערכם גדול עד אין שיעור יותר — כי בימים ההם, לפני קום המדינה
לא היו עדיין מענקים ושילומים, והמגבית היתה עלובה.

דהנזא הקדמון

** ד כאן דיברנו על ״מוסדות יהודיים״ ו״ידיים יהודיות״ .מושגים סתמיים — ולא
במיקרה. השאלה המכרעת היא, כמובן: איזה מוסד יהודי? איזו יד יהודית?
תיתכנה תשובות שונות. במיקרה הטוב ביותר — המוסדות שעסקו ברכש למען ההגנה
ובעלייה ב׳ .במיקרד, הרע ביותר — מוסדות מפא׳׳י עצמה, למימון כעולות מפלגתיות
בארץ. או: המוסדות הכלכליים של מפא״י.
ההגיון הפנימי של הפרשה מצביעה דווקא לעבר המיקרה הרע ביותר. כי כל התנהגותה
של מפא״י לאחר מכן מגלה מצפון שחור משחור, הרגשת־אשמה של חטא קדמון ומתועב.
אילו הופקע הכסף למען ההגנה, לא היה הדבר צריך להישאר בגדר סוד כמוס לאורך ימים.
רק הרגשת אשמה נוראה, רק הידיעה שקיים סוד מחריד, שגילוייו יזעזע את העם
היהודי, יכולים להסביר את גורלו של האיש קסטנר לאחר מכן, כפי שנזכיר מייד.
אם כן — הרי זו פרשת־שפיגל ענקית, שוד כספי האומה למען אינטרסים מפלגתיים
אנוכיים. ולא שוד כספי משרד־הבריאות, אלא שוד כספי הנרצחים והניצולים, דמי הדם
של המיליונים, דמי השוואה.
גירסד, זו מסבירה מדוע ראה המישטר בשמירת הסוד עניין של חייס או מוות, מדוע
גייס את כל שלוחותיו סביב משפט קסטנר ׳,מדוע גוייסו מנגנוני העיקוב והבילוש נגד
פעילי פרשה זו (ואולי קשור הדבר גם בפצצות שהוטמנו במשרדי העולם הזה, השופר
העיקרי שדאג לכך שפרשת קסטנר תגיע לכל בית בישראל).
היתד, זאת לא רק פרשת־שפיגל ענקית, אלא גם פרשת־שטראוס טרומית — גילוי
ראשון של הנכונות לסחור בדם הטבוחים, למכור תעודות־אליבי לנאצים בעבר ובעתיד.
הצמד בכר־קסטנר היווה דוגמה קלאסית לצמד שטראוס־פרס.
על כל פנים, העדות למען בכר שינתה את יחם המוסדות לקסטנר. למחרת המלחמה,
ועד לצאתו לנירנברג, התעלמו המוסדות מקסטנר כמעט כליל. הוא מצא עבודה קטנה
אצל קרוב־משפחה בחברת־ביטוח. אך כשחזר מנירנברג, נעשה דכל כדי לשחד אותו.
הוא קיבל מישרה ממשלתית, בתוספת ג׳וב משתלם בקול־ישראל יג׳וב שני בעתון ההונגרי
של מפא״י. הוא יכול היה להתקיים יפה. כך נסתם פיו, עד משפט גרינוולד.

מדוע נרצח קסטנר {
ך* משפט נגד גרינוואלד הוגש מתוך רשלנות. אחראים לכך דוב יוסף וחיים כהן,
| 1שלא הוכנסו בסוד הפרשה. יתר על כן, בעלי הסוד היו בטוחים, מן הסתם, שאותו
זקן ירושלמי לא יכול היה לדעת דבר על המיסחר הסודי עם בכר. והם צדקו. גרינודלד
ופרקליטו לא ידעו אז מאומה.
המיפנה הדרמאתי במשפט בא כאשר גילה הפרקליט, תוך כדי קריאה שיטחית במיסמך
שהוגש על־ידי פרקליט המדינה דוזקא, את הפסוק שכתב קסטנר לקפלן, על כי הוא
הציל את בכר ממשפט. קסטנר נשבר כאשר ניזרק פסוק זה לעברו בחקירת השתי־וערב.
אותו רגע זיעזע את השופט בנימין הלוי, שהאמין לקסטנר עד לאותו רגע.
קיימת עדות מעניינת על רקע אותו רגע. יום לפני כן ביקר קסטנר אצל האנזי בראנה
אשתו של יואל בראנה בנוכחות אשה אחרת, שהיתה עדת־שמיעה לשיחה, סיפר קסטנר
להאנזי כי דורשים ממנו להכחיש, למחרת היום, שהעיד לטובת בכר .״אל תעשה זאת!״
קראה האנזי לעברו. הוא לא שעה לעצתה.
בין שיחותי הרבות עם קסטנר, היתה שיחה אחת בה שאלתי אותו במישרין מדוע שיקר
בעניין עדותו לטובת בכר. הוא אמר לי (וזה חופף את העדות של האנזי על אותה שיחר,
בביתה) כי ״הם״ (קרי: שרת, אבריאל ושות׳) דרשו זאת ממנו, בניגוד לרצונו.
מדוע? הסביר קסטנר :״הם״ סבורים כי הציבור לא היה מבין עדות לטובת קצין ס״ס,
למרות שאותו קצין פעל לטובת היהודים.
הדבר נשמע לי כבר אז כתירוץ קלוש — וגם אמרתי זאת לקסטנר.
ונזכיר עוד פרט: בין השאר העיד קסטנר במשפט כי אליהו דובקין, מראשי הסוכנות
היהודית בימים ההם, אישר מראש את העדות לטובת בכר, וכי הוא — קסטנר — פעל
בעניין זה בשם הסוכנות. דובקין נקרא כעד והכחיש את הכל במגומגם. כבר אז נטו
הרוב להאמין בעניין זה לקסטנר,
אחרי פסק־הדין המחוזי, ולפני פסק־הדין של בית־המשפט העליון, נרצח קסטנר. האיש
שלחץ על ההדק היה — לפי הודאת שרות־הבטחון־הכללי עצמו — חבר במנגנון זה.
בעת משפט הרצח נתגלו גילויים רבים שהעלו את החשד כי חוגים מסויימים, הקרובים
לשלטון, יזמו את הרצח, וכי הנאשם מנקס הסתבך בעניין (אם בכלל) רק לצורך
הסוזאת האחראיים האמיתיים. כבר אז ניחשו רבים כי הנידונים יזכו לחנינה תוך תקופה
לא ארוכה — אחרי שנעשה הכל כדי להקל על הנאשמים אקשטיין ושמר את תנאי
המאסר ככל האפשר.

חקירה לאומית :

ף* ך אנו מגיעים לסיום גירסה זו. החנינה שהוענקה לנאשמי רצח קסטנר — ערב
^ בואו של פראנץ־יולף שטראוס לארץ — באד, במועד סימלי. היא לא תסיים את
פרשת קסטנר.
יתכן שהלוחמים האנטי־נאציים בגרמנ ה, יצליחו, בעזרת סידרת־מאמרים זו, להביא
לאישומו של בכר ולהבאתו לדין — על אפן ועל חמתן של ממשלות גרמניה וישראל
גם יחד. יתכן כי אז יתגלה טפח מן האמת.
אך האמת על פרשת קסטנר, ועל כל הפרשה הגדולה של התנהגות המנהיגות היהודית
בימי השואה ואחריה, תתגלה רק כאשר יקום טריבונאל לאומי, בדומה לוועדה מלכותית
בריטית, מורכבת מאישים לאומיים דגולים וחסרי משוא־פנים, לחקירת האמת כולה.
במוקדם או במאוחר יקום מוסד כזה — אם לא מטעם המישטר הקיים, הרי על חורבנו.
ספרה של חנה ארנט, שאת פירסומו בארץ מבקש דויד בן־גוריון למנוע על־ידי התערבות
אישית חסרת־תקדים, אינו אלא אות לבאות. האמת תתגלה. אני מאמין כי חלק ממנה כלול
בתיאור הנ״ל.
העולם הזה 1346

מיהו האיש?
זהו מר טמפו ! נציגו של המשקה
הפופולרי ביותר בישראל. רבבות אוהדים
עקבו בעניו אחריו כאשר חילק רדיו-
טרנזיסטורים לשותי ״טמפו״ .גם השנה
מחלק ״מר טמפו״ רדיו-טרנזיסטורים, אך
הפעם ...בביתך. כאשר יופיע ״מר טמפו״
בביתך ואתה תציג לפניו את הבקבוק
הגדול של ״טמפו״ המכיל 6כוסות של
טמפו לבן אורגינלי או אורנג׳ינה, תזכה
בו במקום ברדיו-טרנזיסטור משוכלל
״אמרונית 7״ של אמקור־אמרון.
את הבקבוק הגדול של ״טמפו״ אפשר
להשיג בחנויות מכולת ובצרכניות.

במדינה

אמנות

משפט

ציור

בניין התביעה

חדשות מאת הוצאתספרים ״לדורי״
רחוב בצלאל יפה ,4תל־אביב׳ טל 62452 .

הופיע החליל והחץ מאת דליה רביקוביץ׳ -ספר
מרטיט־ביופיו על הודו ומלחמת יצריה. נכתב על פי סרטו
הגדול של ארנה סוקסדורף ומלודה 40 לוחות־תצלום גדולים
מן הסרט. ירומם את ליבות בני־הנעורים — והוריהם !

* תולדות ארצ-ישראל מן הכיבוש הרומי״ועד

הכיבוש הבריטי — המהדורה הראשונה אזלה בסמוך
לצאתה. הופיעה מהדורת־שי מפוארת — בשני כרכים. בתוך
קופסה 500 .עמודים של היסטוריה עוצרת נשימה .״פרקים
רוזיי עניין וחשובים, על תולדותיה של א״י הריקה
מיהודיה ...ספר בעל ערך מבחינה היסטורית חרות״).
״ספר זה נושא עמו עובדות מפתיעות, שתהיינה כמעט
בבחינת תגליות לקוראים רבים מעריב לנוער״).
הופיע רובין הוד — הקלאסיקון הגדול לבני הנעורים,
בלבוש עברי חדיש, על רובין הוד וכנופייתו העליזה, ועל
מלחמתם בעריצים.
הופיע לילות ניו־יורק מאת או. הגרי. או הנרי
בשיא יכולתו מחממת הלבבות ונוסכת ההפתעד״

הופיע קסמי פריז -מאת מופאסאן -ספר שתקראו
בו פעם ופעמיים ושלוש — בסקרנות ופליאה ונחת מלווה
עיטורים משל גדולי ציירי התקופה — רנואר ודגא, ואן
גוך וטולוז־לוטרק, ואחרים.

עומד להופיע כתחנה מאת עמום קינן — הספר
שיהיה מחר מרכזו של ויכוח סוער — סיפורו האכזרי
והמרתק של צעיר ישראלי, בן הדור הזה. עמוס קינן
מוזג חומצה גפריתנית ישראלית ובושם צרפתי ליצירה
מהפכנית בתוכנה ובסיגנונה. חושפני, סארקאסטי בלתי-
מתפשר ובלתי פושר— סנונית ראשונה של ״הגל החדש״
בספרות הישראלית.

החלה ההרשמה לקורס הקיץ
(יולי־אוגוסט׳ x 2בשבוע) ל-

קצרנווו

עבריתו/או אנגלית
ב־״אולפן גרג״ (£00ה.)0
ההצלחה מובטחת ! ההרשמה :
ת״א: בר־קמא, רח׳ גורדון .5חיפה: בית־ספר *במעלה*

הנרשמים

בחדש

יונייה נו

מהנחה!

שומר הבניין התכונן?יום זה שבוע
מראש. גם מעבידו, הקבלן התל-אביבי עדי
סביר, ידע כי היום השישי הקרוב יהיה
יום מועד לפורענות. הבניין, ההולך ומוקם
על־ידו ברחוב אוסישקין , 16 צופה בדיוק
אל אצטדיון הכדורסל של הפועל תל־אביב.
לכן שימשו מרפסותיו ופיגומיו, באופן
טבעי, כנקודות תצפית לאוהדי ספורט שחסכו
דמי כרטיסים.
המקום כבר הוכר על־ידי חובבי הכדורסל
כעמדה נוחה ממנה אפשר לצפות אחר
המשחקים המתנהלים באיצטדיון הפרוש מתחתיה.
עשרות ואף מאות מילאו את הבניין
במשך כל שלבי בנייתו, לפעמים תוך סכנת
נפשות ממש.
אולם באותו שבוע היה הבניין בשלב
גמירה, ושתים מדירותיו אף נמכרו וננעלו
עד לבוא דייריהן. לכן הורה הקבלן לשומר
לפקוח עין, לבל יכנס איש לשטח.
דרך החלונות. אך מה יכול שומר
קשיש לעשות מול המון אוהדים? משנתקלו
צוסי־התץ בהתנגדותו של השומר לכניסתם
דרך חדר המדרגות, הציבו סולמות על הקיר,
חדרו בעשרות דרך החלונות.
שומר הבניין מיהר להזעיק את המשטרה,
שהגיעה למקום בניידת אחת. משראו השוטרים
שלא יוכלו להתגבר על המון
הצופים, שמספרו הגיע כבר לכמה מאות,
הזעיקו ניידת שניה.
בכוחות המתוגברים הסתערו השוטרים על
הבניין — אשר קיר משותף מחלק אותו
למספרים 14־ 16 באותו רחוב — עצרו
שמונה צעירים. צעיר תשיעי, שניגש לניידת
לברר מדוע נעצר חברו, הוכנס אף הוא.
החצי השני. בפני שופטת־השלום, הדסה
בן־עחו, הואשמו התשעה בהסגת גבול
פלילית .״לא נתתי לאיש להיכנס לבניין
שלי,״ סיפר הקבלן של בית מס׳ , 16
״וגם עשו לי נזק בשלוש מאות לירות.״
התביעה העלתה את שאר עדיה, דרשה
להרשיע את הנאשמים בעבירה המיוחסת
להם. לנאשמים לא היה בל עד הגנה.
ואז, כשד,הרשעה נראתה כבטוחה, הודיעה
השופטת כי היא פוטרת את הנאשמים
מלהשיב על האשמה, מוטטה את כל בניין
התביעה, הסיבה: בעדותם של העדים צויין
בפרוש כי בבוא המשטרה נמצאו אנשים,
על הבניין כולו, ומתוך כל אותו המון
נעצרו תשעת הנאשמים.
״אולם,״ פסקה השופטת ,״משך כל הדיון
לא הובאה אף עדות אחת כי הנאשמים
נעצרו בבגין ,16 שבעליו הוא הקבלן המתלונן.
ייתכן שהמשטרה עצרה אותם בחציו
השני של הבית, ובעליו לא הגיש
כל תלונה.״ היא נזפה במשטרה ע? אופן
הכנת התיק, זיכתה את הנאשמים.

הווי
• צבת בצבת עשויה: בבת־ים,
נעצרו שני צעירים שרכבו על קטנוע גנוב,
טענו במשטרה כי רצו להשתמש בו כדי
לחלץ קטנוע גנוב אחר ׳להחזירו למקומו.
• דלת החדק: ברמת־גן, ביקש צעיר
לעלות לאוטובוס בדלת האחורית, בטענה
שהוא שוטר, נעצר מיד על־ידי שוטר
אמיתי, שעמד בתוך האוטובוס•
ידע סוס קונהו: בבאר־שבע, נבהל
סוס מצפירת מכונית, החל משתולל
ברחובות, נעצר רק לאחר שהגיע לסוחר
בהמות בדתי, שנם בצל אחד העצים.
• אש הנקמה: בחיפה, התרגז רוכל
על מכונית הפקחים שבאה להחרים את
סחורתו, רשם את מספרה, נעצר על־ידי
המשטרה כשבא בלילה למגרש החניה
וניסה להציתה, כנקמה.
• חזיז ורעם: ברמת־גן, נעצרו שני
צעירים ליד קולנוע אורדע, אחרי שפיצצו
חזיזים בקירבתו, טענו להגנתם כי רצו
להמחיש לבאי הקולנוע את אתירת המערבון
האלים שהוצג בקולנוע אותה שעה.
• מכל תלמידי השכלתי: בבני-
ברק, הסיקו השבוע מורי בית־הספר הממלכתי
ע״ש רמז לקח חינוכי רב, כאשר
באו לחגוג את סיום שנת הלימודים, נתקבלו
על־ידי תלמידיהם בצתחות אדירות:
״בוז למורים המטומטמים!״ ו״המורים הביתה!״

ירושלמי
בתל־ א בי ב
יוסי שטרן, הצייר הירושלמי, מיהר בדרכו.
היה עליו לבקר כמר, מידידיו בביתם,
והוא החיש צעדיו כדי לא לאבד רגע מזמנו
היקר.
במהירות טפף במדרגות הבית הראשון,
דפק על הדלת. לא היתר, תשובה. הוא ירד,
מיהר לכתובת השניה. נקש על הדלת —
אין תשובה. גם את ידידו השלישי לא
מצא בביתו .״לכל הרוחות״ ,רטן לעצמו,
״איזה מזל, אף אחד איננו בבית!״
מיואש הביט יוסי בתריסים המוגפים
והדלתות הנעולות — חזר לביתו והסתגר
באטלייה. כשגמר את הציור — אותו כינה

צייר שטרן
אף אחד איננו בבית

בשם בתים — שם לב לעובדה מוזרה:
בלי שירגיש בכך, בהשפעת החוויה האישית,
הופיעו חלונות ודלתות הבית ש־בציורו
— מוגפים.
חוויה אישית. ציור זה, ועוד 36
אחרים, יוצגו החל מהשבוע בתערוכת היחיד
של הצייר הירושלמי, הנפתחת —
לאחר חמש שנות העדרות מתל־אביב —
בגלרית צ׳ימרנסקי.

״רוב הציורים בתערוכה זו,״ טוען יוסי,
אשר במשך השנים האחרונות טיילה תערוכתו
הניידת בין קאנדה לאמריקה הדרומית,
״הם ציורים שצויירו בהשפעה של חוויה
רגעית. כמו, למשל, בשעה שישבתי מצוברח
לבדי בבית וחשבתי על הבדידות. חשבתי
אז שאולי מישהו יבוא לבקר — אבל איש
לא בא. לקחתי מכחול וציירתי את אברהם
אבינו, שישב לבדו באוהל ולפחות שלושת
המלאכים באו לבקרו.״
אם בעבר היו תערוכותיו של יוסי
מורכבות, ברובן, מציורי ריאליזם מסוגנן,
הרי שבתערוכה זו מצהיר יוסי כי ״הטבע
מופיע רק בנקודה קטנה. השאר סמלי
יותר, מצוייר כבחלום.״
אך למרות ההצהרה לא יכול היה יוסי
להשתחרר מרגישותו אל הטבע ואל המציאות
שבסביבתו. את עקבותיהם ניתן לגלות
במרבית ציוריו. למשל: הנצחתם בציור של
שכונות העוני הירושלמיות איננה דבר שבמקרה,
כי באחת משכונות אלה מתגורר
יוסי מזה קרוב לעשר שנים. אומנם ידידיו
ותלמידיו מכירים בית זה כפינת־חמד שיוסי
שקד לטפחה, אך מראה הסביבה חדר
באופן ברור לשורה ארוכה של ציוריו.
הסמליות והחלום אינם החידוש היחידי
בסגנון ציורו של יוסי. הטכניקה
שעליה גאוזתו של הצייר היא הרכבת צבעי־שמן
שקופים, הנמשחים אחד על השני.
בטכניקה זו צויירו מרבית הציורים בתערוכה
האחרונה, שנלקחו כולם מנוף ירושלים.
״בעזרת צבעים אלה,״ מסביר יוסי ,״הצלחתי
סוף־סוף להוסיף לתמונה מימד נוסף:
האור הפנימי, אותו אני רואה קורן מעצמים
ומאנשים בירושלים.׳׳
העולם הז ה 1346

דזו*וזרז :
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, מח לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

• מהומה רכה על לא דכר

תיאטרון
הקאמרי, תל־אביב! קומדיה שקט־פירית
קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שטקל, שהשגו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של. ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.

• כל אדם יהאמת שלו

(הבימה)

ראשומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבם שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נחום בוב־מן
ועדה טל
9הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי-
דריך דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
9אירמה לה־דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

הוא
והיא

(התיאטרון

האינטימי)

בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
9האידיוטית (תיאטרו! אהל) קומדיה
בלשית קלילה, על עוזרת־בית פאריס־אית
המסתבכת באהבה, ברצח ובחקירה.
ז׳רמיין אוניהובסקי מתגלה כקומיקאית מוכשרת,
בהחליפה את גילה אלמגור, ואורי
זוהר גונב את ההצגה בעצם נוכחותו הבימתית.

9יוסי
שטרן

• נשואיו של מר מיסיסיפי

מדור אמנות).
9מ שה
לים) 30 רישומים חדשים על הנושא: ישראל
ג ת (מוזיאון בצלאל, ירוש
,1963
של הצייר הישראלי הצעיר שחזר
אחרי השתלמות ארוכה במקסיקו.

אמנות אסקימוסית

(גלריה יש
ראל,
תל-אביב) פסלונים קדומים וחדישים
של אמנים אסקימוסיים מאלסקה וקנדה, ה־מהזים
את השגעון האחרון של אספני
אמנות פרימיטיבית.

9ציירי איראן

(ביתן האמנים ב
רחוב
אלחריזי, תל־אביב) תערוכת תמונות
שמן של ציירים פרטיים בני זמננו.
• אלפרדמנספלד (המוזיאון לאמנות
חדישה, חיפה) תערוכה מיוחדת במינה

של יצירות ארכיטקטוניות בשלבי התפתחותם
השונים.

• תערוכה כללית של ציירי הקיבוץ
הארצי

(בית־הסופר, תל־אביב) 40

• נשימה אחת של אושר (פאר,
תל־אביב ; הבירה, ירושלים; עצמון חיפה)

בתול ובתולה מגלים את המין, ובאמצעותו
הם נישאים זה לזו. סרט הגל־החדש הבריטי.

משפט (חן, חיפה) עולם הסמלים
והסיוטים של פראנץ קאפקה זוכה
למימוש קולנועי מרשים שחותמו של יוצר
הסרט, אורסון תלם, טבוע עליו. אנטוני פר־קינס,
ז׳אן מורו, רומי שניידר.
9ז׳יל ודים (אורלי, חיפה) כוחה של
ידידות גברית במבחן האהבה. סרט פיוטי
של פרנסוא טריפו. ז׳אן מורו.
@ ספור הפרברים (אוריון, ירוש־ים;
תמר, חיפה) מוסיקול מושלם. אהבת
רומיאו פולני ויוליד, פורטוריקאית, על
רקע עבריינות נוער וגזענות בפרברי ניד
יורק. מוסיקה של ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה
מלהיבה של ג׳רום רובינס.

9וירידיאנה
בידור 9אנה סוקולוב

• מונדו קאנה (גת, תל-אביט המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות אותנטיות שצולמו
בכל פינות העולם. מרתק ומאלף( .ראה
מדור קולנוע).
• הקרבן (חן, תל־אביט כיצד הופך
חוק הרואה בהומוסכסואלים פושעי־מין,
למכשיר פשיעה בידיהם של סחטנים, בסרט
ליבראלי עשוי בטאקט ובהבנה. דירק
בוגארד( .ראה מדור קולנוע).
• המזל הפוזל (הוד, תל־אביט מבט

חיזור של > שנים נו שא פרי
לפי מיטב המסורת של בנק לאומי בשליש השנים
האחרונות, חגג הבנק גם השנה את יום האשה 80 .נציגות
הנשים הלקוחות מכל סניפי הבנק בערים, מושבות ובערי
פיתוח התכנסו כדי לחגוג את יומן, יום האשה. עם הכנסן
לאולם המסיבה התקבלו האורחות בפרחים ובשי: נרתיק
כסף׳ מתנת הבנק.
את המסיבה פתחו ד״ר א. ליהמן, המנהל הכללי המשותף
של הבנק (בתמונה עם האורחות) שעמד בדבריו על
חלקן ההולך וגובר של הנשים בחיי הכלכלה והכספים

^111

(התיאטרון הלירי,

אולם נחמני, תל־אביב) שלוש יצירות באלט
חדשות של הכוריאוגרפית האמריקאית ולהקתה
הישראלית.

הדובדבן הפורח מסאקורה

(היכל התרבות, תל־אביב) פולקלור ובידור
יפאני מוגש בסולם של סגנונות, מסגנון
תיאטרן ן הקאבוקי עד סגנון מוסיקול האמריקאי.
קארניבאל של תלבשות, צבעים
ונערות חינניות, המשעשע בססגוניותו, אך
המייגע בחד־גוניותו, למרות המערביזציה
הבולטת של המוסיקה והמחולות.

#שן ועין

(מועדון

החמאם,

יפו)

אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.

תל״אביזיה

התיאטרון,

(מועדון

תל־אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.

מועדונים:

(גלריה זוגית, תל-

אביב) אקוורלים של מי שהיתר, אחת הזמרות
המפורסמות ביותר בארץ.

העולם הזה 1346

(אדיסון, ירושלים) יצי
רתו
האכזרית ורווית הפסימיות של לואיס
בונואל, התוקפת את הכנסיה, המוסר ורוח
האדם גם יחד.

ציירים ו־ 10 פסלים מוכיחים ביצירותיהם
כי לאמנות תפקיד נכבד ביצירתם של הקיבוצניקים.

כרכה צפירה

רות,
תל־אביט ביקורת חריפה על ניודנה
של הדמוקרטיה המערבית, בה נופל השלטון
בידיהם של הביצועיסטים בשל צביעותם
ושחיתותם של האידיאליסטים. מחזה
מבריק של פרידריך דירנמאט. משחק נדיר.
• השליח ממגצ׳וריה (בן־יהודה,
תל־אביט שבוי אמריקאי החוזר מקוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה.
פראנק סינטרה, לורנס הרווי.

(גלריה צ׳מרינסקי, תל־

אביב) תערוכת גואשים ורישומים שנושאם
המרכזי הוא נופיה של ירושלים( .ראה

על פולין בשלושת העשורים האחרונים בראי
עקום צ׳אפליני דרך סיפורו הטראגי
של שלומיאל. בימוי של הבמאי המנוח
אנדז׳י מונק.
9אלקטרה (צפון, תל־אביב) הטרגדיה
של האשד, שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידם. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאניס. איירן
פאפאס מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.

גולדן גייט

(מועדון

כליף,

יפו)

רביעיית הזמרים הכושים הוזתיקה בהופעה
מלוטשת ומיקצועית עד תום של ספיריטו־אלם
ופיזמונים פופולאריים. בתוספת לתוכנית:
אקרובטית יפאנית ובדרגים איטלקיים.

9החתול העצבני

(גן־הוזאי,

אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחם של אורי זוהר ו־שייקר,
אופיר.
9לילותי 0התיכון (מועדון חומות
עכו, עכו) מחצית רביעיית היחפניות
(ברוריה אביעזר ומרגלית אנקורי) וצמד
הפרברים במועדון המצטיין באווירה ונוף
מן היפים בארץ.

פ א ׳ טהזל לן ין (מועדון בכחוס, ירו
שלים)
זמר נודד שנולד ברוסיה, גדל בצרפת
ולחם באלג׳יריה, בשירי־עם רוסיים,
צרפתיים ו חסידיים.

ותפקידן כחוסכות העקריות במשפחה, וגב׳ אורה נמיר,
אשת ראש העיר, שהביעה את התקוה כי בשנה הבאה
תבוא למסיבה זו בזכות עצמה, כחוסכת בבנק לאומי.
גב׳ פשר ברכה בשם הנשים׳ וסיפרה כי בהיותה ילדה
לקח אותה אביה לבנק לאומי ששכן אז בבנינו הישן,
וסיפר לה כי בבנק זה כל הפקידים יהודים, א פי לו...
המנהל.
חוסכת אחת של בנק לאומי מכפר סבא׳ ענתה בחיוך
כאשר הוצעה לה סיגריה — ״תודה, אינני מעשנת אני

חוסכת״.

מספר 1346

שנו

ד׳ תמוז תשב״ג26.6.1963 ,

המ ח יר 75אגורות

תמונות הערום שגרמו ומשפנו המונוגרפיה הסנסאציו! ,באמריקה