גליון 1347 מתאריך 3 ביולי 1963

מכתבי
רבותי, ההיסטוריה חוזרת
״בעת ההיא שלד בראדד בלאדז בן בלאדז
טלר בבל ספרים ומנחה א? חזקיהו, כי
שמע כי חלה חזקיהו. וישסע אליהם חזקיהו,
וירם את כל הבית נכוחה את הכסף ואת
הזהב ואת הבשמים ואת שמן הטוב ואת
כל בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו,
לא היה דבר אשר
לא הראם חזקיהו בביתו
ובכל ממשלתו.
״ויבוא ישעיהו הנביא
אל המלר חזקיהו,
ויאמר אליו:
מה אמרו האנשים
האלה ומנין יבואו
אליך? ויאמר חזקימארץ
רחוקה

באו, מבבל. ויאמר:
מה ראו בביתר? ויאמר
חזקיהו: את
בל אשר בביתי ראו,
לא היה דבר אשר
לא הראתים באוצרות׳
.ויאמר ישעישטראוס

אל חזקיהו: שמע
דבר ה׳ .הנה ימים
באים ונישא כל אשר בביתר ואשר אצרו
אבותיד עד היום הזה בבלה. לא יוותר דבר
אמר ה׳ .ומבניד, אשר יצאו ממד, אשר
תוליד, יקח והיו סריסים בהיכל סלד בבל.
ויאמר חזקיהו אל ישעיהו: טוב דבר ה׳
אשר דיברת. ויאמר: הלוא אם שלום ואמת
יהיה בימי״(מלבים ב׳ ,כ׳ י״ב—י״ט).
האין הדבר דומה? האין הדבר משקר את
מצבנו עם ביקורו האחרון של פרנץ יוזף
שטראום?
ירוחם גלבלוי, תל־אביב
האם אין דבריו של שטראום — כי הוא
היה לוקח את סנן שר המלחמה שמעו: פרם
ועוד כסה אנשים מסונו לנרמניה — מזכירים
דברים אחרים של פרם כי ״הוא
רואה את בון כטקלט־ליום־סנריר״? והאם
אין דברים אלה מזכירים עובדה הסטורית
אחרת, מאד עגומה, טראנית ובוגדנית?
בפרוץ מלחמת העולם השניה, חיפשו להם
אנשי המלוכה הפולנים דאז — הגנרל
שיקורסקי, ריג׳ סמינאלי, הגנרל בק, הגנרל
אנדרם יחד עם שר־האוצר דאז — מקום-־
מיקלט־ליונרסגריר בלונדון. הם ברחו לשם
ממש• בפרוץ המלחמה, והפקירו את העם
הפולני לחיות־הטרף ההיטלראיות.
יגאל ישין, ירושלים
אני, כילידת ארצות־הברית, מודה בפה
מלא כי יהדות אמריקה לא שווה אגורה
אחת. ביו ששה וחצי מליון יהודים בארצות־הברית
לא קם אד אהד למחות נגד בן-
נוריוז ופרם על הזמנת שטראום. לא זאת
בלבד שהם רצים אחר הדולארים, אלא שיש
עורכי־דין מסויימים, שלוחצים כל הזמן על
הנשיא קנדי לתמור בכל הקנוניור 1של פרם
ובן־נוריון.
אם יהדות אמריקה לא מרגישה כי זוהי
סטירת־לחי לכבוד העצמי, להזמין ארם בעל
עבר נאצי, ולא להרים קול — אז יהדות
אמריקה מזמן מתה.
חנה פרסילכט, ניו־יורק

צכא ההגנה לגרמניה

נתבשרנו כי העתונות המערב־גרמנית מציינת
— לרוב בסיפוק׳לגלגני — כי הכשרת
קבוצות מצומצמות של חיילי צה״ל במחנות
גרמניים מתגהלת כסידרה. עובדה זו מסירה
מעל הציבור הגרמני, והגורמים הפוליטיים
שם, כל אחריות ודאגה נוספת למומחי הטי״
לים במצריים. משום שהרי לכאורה בא שווי-
המשקל על תיקונו.
אל דאגה! מאזני הצדק הגרמניים פועלים
אף הם כתיקונם. הכשרת חיולי צה״ל היא
ההכשר להמשד הנדסת־הכליון מעבר גבולותינו.

ל ,.קריית־מוצקין

ההצגה חייכת להימשך

.העולםה זו שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרם • לסוס משה שהם בע״מ, ת״א,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו-ל: העולם הזה בע׳ם

בעת הופעת הבכורה של להקת ״סינג-
סינג״ ,עם הזמר האמריקאי דל שנון, הלכתי
לקנות כרטיסים בקופה ולא היו. מצאתי
שם אשה אחת, שהיו
לה שני כרטיסים,
ורציתי לקנות ממנה.
היות שהיו לי
בכים רק חמישים
לירות, ולה לא היה
עודף, ביקשתי מה־סדר:
בפתח להיכנס
פנימה, לפרוט את
השטר במזנון, ולצאת
שוב החוצה לרגע.
הוא
לא הסכים ודחף
אותי בגסות.
הלכנו מכות, והוא
נתז לי מכה באף עד
שירד לי דם. הזמנאטדי

את המשטרה,
אבל במקום לגבות
מיד עדויות, נכנסו השוטרים לראות את
ההצגה. כעבור שבועיים, בהם לא יכולתי
לעבור, קיבלתי פתק מהמשטרה שלא מצאו
בזה כל עניין ציבורי.
אני רוצה לשאול למה התכוונו: שאין
עניין ציבורי במכות שקיבלתי, או בהצגה
שהשוטרים הלכו לראות, במקום לעשות את
תפקידם?
אברהם אסלי, תל־אביב

יפתחו השערים

עם פרסום מכתב זה אהיה בבר באירופה.
אני ומשפחתי, ערבים נוצרים, מהגרים למכסיקו.
במשר שנים הייתי ערבי־לאומני,
שעניין האומה שלו היה הדבר דקרוב ביותר
לליבו. אד כשיש לד משפחה, הורים וילדים,
הגרים בסביבה שאני הייתי חלק ממנה —

אינד יכול להיות גיבור. כי בער האמת
מקבלים מכות.
כן, נם אני שנאתי אח המרינה הזאת.
כמו כל המיעוט הערבי. אר כמה שעות לפני
עזבי את הארץ חייבת האטת להאמר. יקראו
לי בוגד או מוג־לב — אין זה איכפת לי.
אני פונה אל הנוער הערבי בריכוזי
המשולש, נצרת, ובכל ריכוז אחר• עזבו את
זה! בקריאה מעל דפי העולם הזה אוי
קורא לבם: עשו כמוני. אתם שונאים את
המדינה? הגרו ממנה.
אד לא באופן בלחי-לגאלי, דרד הנבול,
ואת בדרר
שם נם אפשר להיהרג. עשו
החוקית. ממשלת בראזיל נתנה 1000 אשרות
כניסה עבור פליטי עזה, אד מתור נימוקים
מדיניים מובהקים התנגדה מצרים לאפשר
את יציאתם.
טדינת־ישראל עשתה רבות למיעוט הערבי.
הלוואי שהשליטים הדיקטטורים בארצות
ערב — ההורגים זה את זה כל יום שני
וחמישי — היו עושים החצי. לכן חובה
על ממשלת ישראל לקבל את האשרות מידי
ממשלת בראזיל ולאפשר לצאת לכל ערבי
שירצה בכד.
אחי הערבים, הפסיקו להאזין לשטויות
של קרייני קהיר ודמשק על השחרור —
והוא לא בא. אם רע לכם — עזבו את
הארץ כחוק.
מהגר ערבי לאומני, איישם

הקול הודות אסתר

באותו רגע בו שמעתי ברדיו איזה עונש
קל דרש התובע השווייצי ליוסף בן־גל, נזכרתי
בזמרת הישראלית, בעלת הקול האלוהי,
אסתר רייכשטט, שזיכתה
את שוויץ
בפרס השני בתחרות
הפזמונים הבינלאומית.
לעולם אין ל׳
רעת מהו חלקה של
אסתר, כגורם פסיכולוגי
תת־הכרתי, בריבוד
לבו של התובע
השווייצי.
למרבה הצער, השמיץ
העולם הזה
( )1334 את אסתר
רייכשטט ללא שום
הצדקה, בקנאות לאומית
המקבילה לזו
של נטורי-קרתא. בכל
פעם שאני נזכר רייכשטט באותו השמצה שוביניסטית
— יש לי
חשק עז להיות תובע כללי...
חיים דרור, תל־אביב

כרכה למשתחרר

אהרון כהן היקר! אין צורר לפרט מי
אני. אחד מאלפים אשר נפגעו אישית עם
הפגיעה בד, וששמחו עם שחרורד. שמעתי
ב״קול־ישראל״ ודרר העתונות (העולם הזה
)1846 כי אתה עומד להוציא לאור את
אשר הצליחו הש״ב וגורמים אחרים להעלים
ולטשטש מעיני הציבור.
חובה מוסרית היא למסור את אשר אתה
מתכוון לפרסם דווקא מעל עמודי העולם
הזח. כי הוא היה העתון היחידי אשר
פירסם את הפרטים המלאים, ולחם מלחמה
עיקשת נגד מנננון־החושד ולמען שיחרורד.
אפילו עיתון מפלנתד לא עשה כה רבות.
נורית גולדשטיין, אשקלון

גכרגשי עדוא
מה פתאום מתפלא ערוא בז־גוריוז על
אהבת אייבי ניקול־סון
לטוני פרקינם
(העולם הזה?<1345
היא יכולה להיות
לסבית כמה שהיא
רוצה, כי בין כה
וכה טוני פרקינם
אינו מעוניין בנשים.
הוא גברנש,
משהו בין נבר ו־אשה,
כפי שמראה
הציור המצורף.
הולם מובית, שרונה
סימון גברנשו של
הקורא מובית, ראה
גלופה.

סיגימהלא כראש

בתי הקולנוע בירושלים העלו את המחירים
עד שלוש לירות הכרטיס לסרט רגיל.
יוצא שהעיר, בח בתי־הקולנוע המוזנחים
והמעופשים ביותר, העיר בה בעלי בתי־הקולנוע
אינם טורחים להשקיע פרוטה כדי
שבתי הקולנוע שלהם יהיו ראויים למושב
אדם — דווקא בעיר זו המחירים הם הגבוהים
ביותר בארץ.
לאחרונה הורידו שני בתי־קולנוע את
המחירים לאור המחאה הציבורית, וביניהם
קולנוע ״חן״ ,שהוא אחד מבתי־הקולנוע היחידים
בעיר בעלי הרמה הנאותה. אם בית
קולנוע כזה יכול להוריד את מחירי כרטי־סיו,
אין כל סיבה מדוע לא ילכו בעיקבותיו
שאר בתי הקולנוע בירושלים.
י. טקץ, ירושלים

פרטים במודיעין

ביום רביעי 26.5נסעתי מתל־אביב לחיפה
ברכבת של .15.28 לידי ישבה סמלת ראשונה
מחיל־מודיעין. היא קיבלה לקרוא את העולם
הזה ושכחה להחזיר אותו. לא מספיק שהיא
שכחה להחזיר את העיתון, היא נם
שכחה לומר לי את כתובתה. אני יודע רק
שהיא נרה ברחוב ארלוזורוב, ויש לה שערות
שחורות.
א. בן־יעקוב, תל־אביב
מרוב התרגשות שכח גס הקורא בן־יעקוב
לציין את כתובתו המדוייקת.
העולם הזה 347ו

יותר מידיד אחד הציע לנו השבוע להדפיס
הזמנה בזו הלשון :
משפחת משרד ראש־הנזמשלה — מטפחת
העולם הזת — מזמינים אותך לטכס נשואי־הם
של אופירה ארז, צברית , 1956 עם בח״ל
יצחק נבון, מזכיר ראש הממשלה.

כי מכל הצעירות הישראליות שהופיע־מעל
דפי העולם הזה במרוצת השנים, אין
אחת המזוהה עם עתון זה יותר מאופירה
ארז.
היא מצאה חן בעינינו עוד לפני שראינו
אותה. היה זה בסוף , 1955 כאשר החליט
העולם הזה על בחירת הצעירה הישראלית
האופיינית. לא מלכת יופי, לא נערת זוהר,
לא העתק של פאריס — כי אם צברית.
ערכנו מישאל בין אמנים, מחנכים, אישי־ציבור
שיעזרו לנו לגבש תמונה של התכונות
המאפיינות צברית. חסרה לנו רק
הדמית הסמלית, שתופיע בשער הגליון המכריז
על פתיחת התחרות. מצאנו אותה
בחלון הראווה של הצלם הוותיק יצחק ארדה
בתל־אביב. הוא לא ידע מי היא, מה שמה.
לקחנו את התמונה, שהופיעה בשער

צברית 56׳
העולם הזה ,950 בשבוע האחרון של שנת
.1955
רק אחרי הופעת הגליון נודע לנו כי זוהי
תמונתה של צברית בשם אופירה ארז, ששירתה
אותו זמן ככתבת בעתון במחנה
נח״ל.

הגישו את מועמדותן עשרות רבות של
צבריות. כי המיבצע לא היה רק של העולם
הזה, אלא חלק ממיבצע עולמי מקיף, שתואם
על־ידי שבועון אל הצרפתי. שעה

שהעולם הזה בחר את הצברית, בחרו 17
ארצות אחרות את נציגותיהן האופייניות,
שנועדו להיפגש במיפגש רב־רושם בפאריס.
את ייחודו החינוכי של המיבצע איפיין הפרם
שהעניק העולם הזה לזוכה בתואר:
מילגה של 1000 לירות (כשהלירר, היתר,
שווה לפחות רוצי לירה) ,שתעזור לצברית
להשלים את לימודיה.
אחרי פירסום תמונתה בשער, הכרנו גם
את אופירה. הבחורה החיה מילאה את כל
ההבטחות של התמונה, על כן ד,שפענו עליה
להציג את מועמדותה. היא הסכימה, ותמוג־תה
בצירוף כמה פרטים ביוגראפיים הונחה
על שולחן ועדת השופטים. ואלה הפרטים:
בת ( 20 כיום ,)27 ילידת תל־אביב, סיימה
את הסמינר למורות לוינסקי. בת שמונה
התייתמה מאביה, האיש שיסד את המחלקה
להגיינה מקצועית בועד הפועל. חניכת התנועה
המאוחדת, ולאחר מכן מדריכה בתנועה
זו .״רואה את עתידה בחינוך,״ נכתב

כיום היא פסיכולוגית, הנימנת עם סגל
המורים והמדריכים של מיח״א — המוסד
לילדים חרשים־אלמים.
תוצאת התחרות ידועה. ועד־השופטים כלל
את ראש מחלקת החינוך של עיריית תל־אביב
ד״ר שאול לוין, הפסנתרנית פנינה
זלצמן, האמרגן משה ואלין, יצרן הסרטים
נורי חביב, איש עליית הנוער יצחק נימצו־ביץ,
המלחין מרדכי זעירא, הזמרת שושנה
דמארי, מנהל יומן כרמל נתן אכסלרוד,
העתונאי הותיק שמעון סאמט. הם ראיינו
את כל המועמדות, בחרו ללא היסוס ב־אופירה
כצברית .1956

היא יצאה לכנס 18 הנבחרות, בפאריס.
בעתונות הישראלית נהוג להתפאר, שכל
שליח ישראלי בכל כנס שהוא זכה לתשו־מת־לב
מיוחדת. לגבי הופעתה של אופירה
ארז, אין כל ספק בנכונות הדבר.
היא היתד, חיילת — דבר ששבה את מחשבת
העולם תמיד. היא פגשה את נשיא
צרפת, רנד, קוטי בשיא האידיליה הישר־אלית־צרפתית.
והעיקר: היא קשרה קשרי
ידידות עמוקה דווקא עם נציגת מצרים באותו
כנס. דבר זה — על רקע היחסים ה־מחריפים
בגבולות ישראל־מצרים, על סף
מלחמת סיני — היה הסנסציה הגדולה של
פאריס.
באותו גליון עצמו, בו נמסר על הבחירה,
הופ עה תמונה של דויד בן־גוריון עולה
במדרגות הבימה. האיש שצעד לידו היה
מזכירו המסור, יצחק נבון. פגישה זו מעל
עמודי העולם הזה היתד, הפגישה הראשונה
בין אופירה ונבון, שהתחתנו השבוע בבית
אלישבע בירושלים — בחתונה שלא היתד,
דוגמתה מאז התחתן נכדו של דויד בן־
גוריון לפני שנתיים.
הפגישה הממשית בין השניים נערכה
בארצות־הברית, לפני כשנתיים, בעת ביקורו

כלת 63׳
של דויד בן־גוריון. אופירה, שנסעה לאר־צות־הברית
ללמוד, כפי שהודיעה בעת
שזכתה בתוארה ובמילגת העולם הזה,
נמצאה בשלבי הסיום של קבלת תואר
אקדמאי.
ההיכרות התעמקה עם שובה של אופירה
ארצה. בין נבון, הצבר יליד ירושלים,
לבין הצברית נרקם רומן שקט, אף כי לא
קל למזכירו של אדם כמו דויד בן־גוריון
לנהל חיים פרטיים.
את חיזורו היה נבון צריך, בדרך כלל,
לדחוס לסופי־השבוע, כאשר היד, פנוי
מעבודתו. בימים אלה אפשר היה לפגוש
את השניים בקונצרטים או בהצגות.
לפי התוכניות, היו השניים צריכים להתחתן
כבר מזמן. הדחיה הראשונה חלה בשל
נסיעתו של. בן־גוריון לבורמה, לפני כשנה
וחצי. אז באה גם הדחיה השניה, הארוכה
יותר. בהיות יצחק נבון ( )40 בבורמה,
הגיעה אליו ידיעה כי אביו נפטר בירושלים.
הוא חזר ארצה, ורק אחרי גמר שנת האבל
נקבע מועד חדש.

רצה המיקרה, שהיום בו נסע יצחק נבון
לתל־אביב, להירשם ברבנות, היה היום
בו החליט דויד בן־גוריון להגיש את התפטרותו
מראשות הממשלה. וכך, על סף תקופה
חדשה בחייו של נבון, באה אל קיצה התקופה
המעניינת והחשובה ביותר בחייו.
תקופה שהחלה ב־ ,1953 לאחר שובו של
נבון מדרום אמריקה.
הגבר הצעיר, ממוצא ספרדי, הוצע לבן־
גוריון כמזכיר במקום אלקנד, גלי. הוא מצא
חן בעיני הזקן, עזר לו — בין השאר —
ללמוד ספרדית די הצורך לקרוא את דו!
קישוט במקור.
העובדה שנבון החל את פעילותו הפוליטית
כחבר בית״ר ומגוייס של האצ״ל, לא
הפריעה ליחסים אלה. אולי מפני שבעוד
מועד הספיקו בנימין גיבלי ויוסף נחמיאס
להעביר אותו לש״י של ההגנה.
בעבודתו עם בן־גוריון הוכיח את עצמו•
כאיש הנימוסים ד,מלוטשים, שלא ניסה מעולם
להעביר לעצמו מחשיבות הבום שלו.
הדבר האחרון שאפשר לומר על יצחק נבון,
הוא, שהיד, הכוח שמאחורי הכסא. וזאת
תכונה שדויד בן־גוריון אוהב אצל עוזריו
ומקורביו.
הוא נשאר כפי שהכירוהו חבריו: שקט,
אוהב מנת חומוס עממית בשוק מחנה־יהודה
— ומעל לכל: אספן נלהב של
מנגינות מזרחיות מסורתיות. הוא נוהג
לשמוע מפי החזנים הספרדיים הותיקים בירושלים
את מנגינות התפילות של עדותיהם
מקליט אותם יחד עם הזמר יצחק לוי.
לוי, בן־ירושלים אף הוא וידידו של נבון,
דולה מאוצר זר, למען שידוריו התכופים
בקול־ישראל.

תחביב רדיופוני אחר של נבון: שבועון
משודר בערבית, בהשתתפות אליהו ששון,
אורי לובראני ועזרא דנין. קבוצה שבסביבתו
של בן־גוריון, נחשבת לקבוצת המומחים
הערביים הרשמיים.
עד כדי כך מעריך בן־גוריון את נבון
כאיש המזרח, שפעמיים שלח אותו למסע־התרמות
למען מטרה מיוחדת הקרובה ל־ליבו,
וללב חברו של נבון, שמעון פרם.
נבון יצא לדרום־אמריקה, הצליח לאסוף
סכומים גדול ם מיהודים יוצאי ארצות ערב,
שאיש מן השליחים הסדירים של המגבית
לא מצא עמם שפה משותפת.
על כן, כאשר נערכה השבוע החתונה,
״.תייחס כל מי שבא — ומי לא בא? —
אל משפחת בן־גוריון כאל מחותנים מצד
החתן.
אנו, מצידנו, צירפנו את איחולינו לשני
הצדדים.

במדינה העם
הסוכה והמסורת
היו זמנים שבירושלים נודעה משמעות
סימלית לסוכת־שומר מעץ, שהוצבה ליד
מישכנו הרישמי של הנציב־העליון. היה זה
בתקופה שלפני הקמת ארמון הנציב המפואר,
כאשר כל נציב בריטי היה בוחר לעצמו
מישכן חדש.
ירושלמים רבים, שלא עקבו מקרוב אחר
החדשות, למדו על תנועות הנציבים מן הסוכה
הצנועה, שבצילה עמד שוטר מזויין.
כאשר היו מופיעים פועלים ומפרקים את
הסוכה, ידעו הכל כי הנציב הולך; כי תקופה
אחת בחיי השלטון תמה ותקופה חדשה
מתחילה.
השבוע הופיעו פועלים ליד הבית מס׳ 44
ברחוב בן־מימון בירושלים, פירקו במהירות
את הסוכה בה עמד עד כה השוטר המזויין
ששמר על מעונו הרישמי של דויד בן־
גוריון. תקופה ארוכה בחיי השלטון באה
לקיצה, לפי כל גינוני המסורת.
מפלגות תשובה לכ ר ס

בית הספר לטכנולוגיה מיסודה שר

ה 11ב** ה ה £1ו^ינוכניו1
משרד הבטחון, אגף כוח אדם
בעלי

התעשייה,

מחלקת העבודה

התאחדות

החלה ההרשמה
במקצועות:

ללימודי

חד־שנתיים

יום

ס ר טו ט מכונו ת
סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
הלימודים בקורסים לסרטוט מכונות וסרטוט
בניין ואדריכלי נערכים באישורה ובפיקוחהשל

הסתדרות הטכנאים
פרטים

והרשמה:

* מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מס׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
* משרד הבטחון, היחידה לטיפול ולהכוונת חיילים משוחררים,
רחוב ב׳ ,מם׳ ,12 הקריה.
ץ. התאחדות בעלי התעשייה, מחלקת עבודה, רחוב מונטיפיורי
מס׳ , 13 חדר מם׳ , 16 בימים ב׳ ו־וד, בין השעות 12.30
עד 2.30 אחה״צ.
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

ההפתעה הגדולה ביותר, בוויכוח שקדם
להצבעת־האמון של הכנסת לממשלת אשכול,
היתד, טמונה בנאומו של מנחם בגין.
ראש סיעת חרות לא שכח את גינוני-
הדיבור העדינים שלו, אך מה שאמר לא
היד, עדין כלל ועיקר. הוא תקף את שמעון
פרס, כפי שלא הותקף מימיו מעל במת
הכנסת. וזאת, שעה שהידידות בין פרס
לבין אנשי חרות הפכה שם־דבר בעולם
המפלגתי.
גם בשעה שדויד בן־גוריון קצף ורגז על
חרות, הטיח בפני חבריה האשמות של אהדה
להיטלר, המשיכו יחסי פרס־חרות להיות
תקינים. הסביר אחד מראשי חרות, שעה
שהמתין (לשוא) לבואו של שטראוס ללוד,
לפני כחודש :״כוונתו של בן־גוריון ברו־ולי,
לגמרי. הוא יודע כי עליו לרדת בקרוב
מן הבמה, ולפני כן הוא רוצה לשבש
לחלוטין את היחסים בין מפא״י לבין
חרות. הוא רוצה להוריש למפלגתו ירושה
של שינאה עמוקה ככל האפשר.״
הערכת אותו מנהיג :״זה לא יעזור לו.
פרס ישב איתנו ברגע שבן־גוריון יסתלק.״
פרם עצמו עשה כל מה שביכולתו, על־מנת
להגביר רושם זה, המבוסם על תפיסה
קרובה בעניינים צבאיים ומרחביים. והנה,
לפתע, הנחית בגין מהלומות מילוליות חס־רות־תקדים
על בן־הברית המיועד.
התערבות זרה. היה הסבר כפול להתקפה
זו. מאז פרשת המדענים הגרמניים
וסילוק הממונה על שרותי־ד,בטחון, קיננה
בלב מנהיג תנועת־החרות ההרגשה, כי שמעון
פרס הוליך את כל המדינה שולל —
ודווקא בנקודה הכאובה של יחסי ישראל־גרמניה.
הזמנת פראנץ־יוזף שטראוס לביקור
רישמי העמיקה את הפצע. הסתרת מועד
בואו לישראל, תוך העלבה גסה של כל
סיעת חרות בכנסת, זרתה מלח על הפצע
הפתוח.
אך רש־מת חטאי פרס, בעיני בגין, לא
הסתיימה בזאת. היה בה פרט נוסף. ,מרגיז
לא פחות. הוא נגע ליחסים הפנימיים׳ בתוך
חרות.
אחרי ההפגנה בלוד קרה דבר שאינו
רגיל בחרות: נמתחה ביקורת חריפה על
החלטתו של בגין ועל עמדתו בפרשת המדענים.
המקטרג: ח״כ חרות בנימין אבני־אל,
שטען כי בגין אינו יודע את התמן נד,
במלואה, וכי גרמניה היא משענת־חייט למדינת
ישראל — טענות שנשמעו לבגין
כאילו באו ישר מפי פרס. ואומנם, כך היה.
הסתבר כי ימים אחדים לפני כן ניגש פרס
לאבניאל, ד,ירצה בפניו, בקודים מעורפלים,
על חיוניות העזרה הגרמנית. הוא אף שיב־נע
את איניאל, כי ההפגנה נגד שטראוס
היתד, פגיעה בבטחון־ד,מדינה.
על כן, כאשר פתח בגין, כראש הסיעה
האופוזיציונית הגדולה ביותר, את הוויכוח
בכנסת, לא הסתפק להשיב לפרם קובע־המדיניות,
אלא גם לפרס ד,תככן, על התערבותו
בענייניה הפנימיים של חרות.
עתונות ספר הפסוקים
מה כתוב בתנ״ך על התפטרותו של דויד
בן־גוריון וחסימת דרכם של פרס, דיין
ושות׳ אל השלטון?
על שאלה זו תמהו בשבוע שעבר כמה

אנשים רציניים. לא היה להם שום ספק:
משהו כתוב בתנ״ך על נושא זה.
לבסוף החליטו כי הפסוק המתאים הוא:
״וייעפו נערים וייגעו, ובחורים כשל ייכשלו.״
(ספר ישעיהו, פרק מ׳ ).כעבור יום
הופיע פסוק זר, בעמוד הראשון של דו־השבועון
אתגר, תחת תמונה ספינכסית של
דויד בן־גוריון, ספק עייף, ספק מלגלג.
הילכו שניים יחדיו? חיפוש פסוקי
תנ״ך לשם שיבוצם במאורעות היום הוא
מישחק קבוע בדו־השבועון האינטלקטואלי.
הוא נערך אחת לשבועיים, מזה למעלה משנתיים.
כאשר
הפך אתגר לדו־שבועון, נטל לעצמו
כמתסנת את השבועון הצרפתי ל־אנס־פרס.
אותו ׳שבועון נוהג לפרסם על שערו,
תחת תמונת איש־השבוע, פסוק כלשהו מספרות
העולם, או אחת מאימרות־הכנף של
גדולי הדורות.
בשער הגליון הדדשבועי הראשון של
אתגר הופיעו הח״כים קול וספיר, לרגל
איחוד הפרוגרסיבים והציונים־ד,כלליים נ־מייסגרת
המפלגה הליברלית. כמעט מעצמו
נתבקש הפסוק מספר עמוס :״הילכו שניים
יחדיו, בלתי אם נועדו? התיפול ציפור על
פח הארץ, ומוקש אין לה?״
כך נוצרה מסורת: להסתפק בספר אחד,
התנ״ך.
קול דמי אחיך. מאז לא היה מחסור
בפסוקים. נתן־ילין־מור, מפקד לח״י לשעבר
ועורך דו־ו׳,שבועון י כיום, מפשפש בספר,
נעזר לעיתים בקונקורדנציה, אך סומך
בעיקר על זכרונו התנ״כי הפנומנאלי. אין
הוא מתקשה במציאת שלושד,־ארבעה פסוקים
בכל מיקרה, אותם הוא מציע לחבריו
לשם מיבחר.
פסוקים לדוגמה:
• על האשמות יואל בראנד :״ויאמר:
מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן
האדמה!״ (בראשית, ד׳).
על ח״כ ישראל גלילי, בעת הוויכוח
על הצטרפות מפלגתו לקואליציה של בן־
גוריון :״מה לנו חלק בדויד, ולא נחלה
בבן־ישי מלכים א /י״ב).
• על ח״כ יוסף ספיר, בעת הדיון על
אפשרות הרכבתה של קואליצית־ניר :״נירו
לכם ניר, ואל תזרעו אל קוצים!״ (ירמיהו,

• על המארשל עבד אל־חכים עאמר,
בעת פיצוץ האיחוד המצרי־סורי :״כה אמר
אדוני: על שלושה פשעי דמשק ועל ארבעה
לא אשיבנו!״ (עמוס, א׳).
8על אהרון כהן :״ויקו למשפט והנה
משפה, לצדקה והנה צעקה!״ (ישעיהו, ה׳).
@ על הקוסמונאוטים הסובייטיים :״לרוכב
בשמי שמי־קדם, הן יתן בקולו קולעת!״
(תהילים, ס״ח).

• על אהרון בקר :״והמשתכר משתכר
על צרור נקוב!״ (חגי, א׳).
9על ויכוח הורוביץ־אשכול :״ויכרתו
משם זמורה ואשכול ענבים, וישאוהו במוט
בשניים.״ (במדבר, י״ד).
• על פיטורי הממונה :״ונתתי נערים
שריהם, ותעלולים ימשלו בם!״ (ישעיהו, ג׳).
9על שמעון פרם :״ויהי מאחרי כן
ויעש לו אבשלום מרכבה וסוטים, וחמישים
איש רצים לפניו!״ (שמואל ב׳ ,ט״ו).
אין בעייה של מחסור בפסוקים, אך יש
לעיתים בעייה של עודף. כאשר שם אתגר
על שערו את תמונתם של פרס ושטראוס,
היה מיבחר של שלושה פסוקים קולעים:
שוב :״הילכו שניים יחדיו, בלתי אם
נועדו?״ (עמום, ג׳).
• ״מצדיק רשע ומרשיע צדיק — תועבת
אדוני גם שניהם!״ (משלי, י״ז).
• ״לב חורש מחשבות אוזן, רגליים
ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר,
ומשלח מדנים בין אחים.״ (משלי, ו׳).
הפסוק האחרון הוא שזכה.

סיבה טכוית
בכנס ועדת חוג־ד,צעירים של מפא״י, שהתכנס
בבניין הוזעד־הפועל, סערו הרוחות.
הנושא: קיפוח הצעירים בסולם ההעלאות,
עם התפטרותו של ראש הממשלה. משתתפי
הוזיכוח — ביניהם דיין ופרס — גינו והשמיצו,
תקפו וביקרו, השמיעו טענות והגיבו
בחריפות.
פרט למשתתפים הפעילים באותה אסיפה,
נכח במקום גם כתב מעריב משה מייזלס.
הוא רשם את רשמיו, הגיש את הכתבה לעיתונו.
כתב מייזלס בין השאר :״כמה משתתפים
אף תקפו את גולדה מאיר, על שאיימה
פעמים אחדות בהתפטרות, והתנגשה
עם ראש־הממשלה היוצא, בשאלת הממונה
וד,מדענים הגרמניים.״
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1347

מאת

אוד א מ די

ך * תותחים רועמים בארץ הכורדים. שריקת פצצות הנפץ והנאפאלם מתמזגת
1 1עם טירטור מנועי המפציצים והטאנקים. מנגינת־הזודעה של רצח־עם מהדהדת
בין הרי כורדיסטאן.
השבוע נתווסף קול נוסף למנגינה זו. רדיו בגדאדשידר ידיעה סנסציונית, כאילו
נוצר שיתוף־פעולה בין לוחמי־השיחרור הכורדיים וממשלת ישראל. ישראל הסכימה
לשגר גדיד של צה״ל לאזור הקרבות, נאמר בידיעה, אולם מפאת קשיי התחבורה
נאלצה להסתפק בתמיכה חומרית.
מובן מאליו שהודעה זו אינה אלא תמרון שקוף של לוחמה פסיכולוגית. שליטי
בגדאד מבקשים להכתים את לוחמי־השיחרור, הנאבקים על חייהם וחדותם, לתארם
כסוכני הציונות, האימפריאליזם, הקומוניזם ושאר השדים בגיהינום המרחבי.
ובכל זאת — דווקא להשמצה זו יש צליל החורג מתחום הבדותות הרגילות של
תועמלני המרחב. כי כבר בעבר הכריזו מדינאים עיראקיים וסוריים שהערבים לא יסבלו
את הפיכת כורדיסטאן ל״ישראל שניה״.

משמע: קשה לערכי להזכיר את הכורדים, מכלי להיזכר כישראל.
ואין זה מפליא. ישנו דמיון מהותי בין חזון כורדיסטאן לבין מציאות ישראל. שתי
המדינות שייכות למרחב. שתיהן נחשבות, בעיני ערבים לאומניים, לחלק מן העולם
הערבי. ובשני השטחים יושבים עמים שאינם ערבים.
מכאן ההקבלה, הנראית מובנת־מאליו בעיני כל ערבי. אולם אין היא מובנת־מאליו
כלל וכלל בעיני ההנהגה הישראלית.
כי בעוד שרדיו בגדאד מפיץ בדוחות על שיתוף־פעולה כורדי־ישראלי, הרי זאת
למציאות:

ממשלת ישראל מתעלמת לחלוטין ממיכצע מחפיר של רצח״עם,
המתחולל כמרחק של כמה מאות קילומטרים מגבולה, כמרחכ המשותת
לכולנו.

גרוטה מופטזגו — איוולון
ך* תעלמות זו שפלה באיוזלתה, ואווילית בשפלותה. אפילו לגבי מישטר שלא הצטיין
ן | מעולם בגישתו המוסרית והנבונה לבעיות המרחב, התעלמות זו מהודה נקודת־עומק
חדשה בחוסר־מוסר ובחוסר־תבונה.
לפני כל שיקול אחר — מדיני, צבאי, רעיוני — ישנו שיקול פשוט לחלוטין, שיקול
של חוכמת־קיום יסודית:
ממשלת ישראל טוענת השכם והערב כי מאיימת עלינו סכנה של השמדת־עם, כתוצאה

מא־ומיו וממעשיו של שליט מצריים. היא תובעת מן העולם כולו להתערב, לשים קץ
לאיומים ולמעשים, בשם המוסר והסולידאריות האנושית. היא טוענת: במצב כזה, חייבת
כל מדינה לשכוח את האינטרסים האנוכיים הקטנים שלה, ולהרים את קולה, בעוד מועד,
לשם מניעת הזוועה הצפוייה.
והנה — מה עושה ישראל כשהיא עצמה מוצאת את עצמה במצב של צופה מן הצד,
כאשר היא עדה למיבצע של השמדת־אוכלוסיה בארץ אחרת?
האם היא משמשת דוגמה לעולם כולו? האם היא יוצרת תקדים בינלאומי, אשר כל
מדינה אחרת תצטרך לאמצו לה?

האם היא מטילה על נציגה כאו״ם לקרוא לישיכח דחופה של מועצת*
הכטחון, לדיון בזוועה?
האם היא מכנסת את הכנסת, לשם קבלת החלטות שתעוררנה את מצפון העולם?

מוסטפה באר1א1י( .במרכז) בין לוחמיו
אחרי זה — מי עוד ישעה לקריאות הצדקניות של מדינאי ירושלים אל מצפון העולם,
כאשר המדובר באיומים על ישראל? באיזו זכות מוסרית תתבע ממשלת ישראל מחר
ממדינות־העולם להתערב נגד איומי קאהיר, כאשר היא עצמה יוצרת היום תקדים ברור של
התעלמות מרצח־עם — שאינו בגדר איום, אלא מציאות?

לבי, לבי לכורדיבו
ני מאמין כי בפרשה הנוגעת לייצר־הקיום העצמי של המין האנושי, חייב האדם
^ להתעלם מאינטרס אישי, מעמדי ולאומי.

לכן, אפילו האמנתי כי הקמתה של מדינת כורדיסטאן העצמאית,

בבל השטחים המאוכלסים בורדים, נוגדת את האינטרס של מדינת
ישראל -הייתי אומר: לבי, לבי לבורדים.
אין אדם יכול לתת יד, להסכים או אף להיות ניטראלי כלפי מיבצע של השמדת־עם —
אפילו המשמידים הם ידידיו והקרבנות שונאיו.
אין אדם יכול לעמוד מנגד כאשר אומה אחרת לוחמת לחרותה — אפילו עלולה חרותה
של אותה אומה להביא לו נזק מדיני.
כי זכותו של כל עם לחיים, לחרות ולקידמה — זכות יסודית היא, ערך אנושי שאינו
כפוף לוויכוח או למיקוח.

בל הכופר בערך זח -אינו ראוי לחרותו שלו.
כי כל הכופר בערך זה — נבל הנהו, ולא יכירינו מקומו בחברה אנושית הגונה.
בשם ערך זה תבענו מן העולם לתת יד להקמתה של מדיגת־ישראל. בשם ערך זה
תמכנו, כעיברים לאומיים, בכל מלחמת־שיחרור בעולם, וגם בתנועות־השיחרור של עמי ערב.
וכשם שתמכנו במלחמת־השיחרור האלג׳ירית, כאשר הלוחמים היו ערבים והמדכאים
בני־איהופה — כן אנו תומכים במלחמת־השיחרור הכורדית, כאשר המדכאים הם ערבים,
והמדוכאים בני עם אחר.

הבורדיט לווזנזיס־ את מולוזהוזגו!

האם היא תובעת מן העולם להקים חיל־חירום בינלאומי, שיגן על אזור הכורדים מפני
הפולשים?
האם היא דואגת להביא את גישתה זו, באמצעות בית השידור הישראלי, לידיעת הכורדים?

ממשלת• ישראל ממלאה את פיח מים.
היא רואד כיצד ארצות־הברית ובריטניה מעלימות את עיניהן ממיבצעי הרצח — כשם
שהעלימו את עיניהן מארובות אושוויץ ומרבלינקה.

והיא עושה את אותו הדבר בדיוק.

** ד כאן ציווי המוסר, העולה על כל שיקול אחר. אולם במלחמת הכורדים, כמו
במלחמת האלג׳ירים, אנו טוענים כי האינטרס הלאומי של ישראל חופף את מצוות־המוסר,
עד כי שוב אין להבדיל ביניהם.
(ורק בסוגריים אוסיף: לפי דעתי, לעולם אינו יכול להיות ניגוד אמיתי בין צו־המוסר
ובין האינטרס הלאומי. כאשר ניראה כאילו קיים ניגוד כזה, יש לבחון מחדש את
חישובי האינטרס ולתקנם. רק כאשר הזהות הגמורה בין המוסר והמדיניות מסתברת מאליה,
אין ספק בנכונות התפיסה המוסרית והמדינית כאחת).
המוסר אומר: הכורדים זכאים לחרות הלאומית, כמו כל עם אחר. שלילת זכות זו
היא פשע. כאשר שלילה זו נעזרת במיבצע של רצח המוני, הרי -זו תועבה.
השיקול המדיני אומר: ישראל לא תוכל להתקיים לאורך ימים אלא במיסגרת
של קונפדרציה מרחבית גדולה, שתשים קץ־ למלחמה בינה ובין הערבים, ושתאפשר לה
התפתחות בריאה בחברה המרחבית המאוחדת.
במרחב יש כיום שתי תפיסות עקרוניות לגבי האיחוד. התפיסה האחת גורסת: איחוד
טוטאלי במדינה יחידה, תחת ממשלה מרכזית כל־יכולה, תוך טישטוש כל ההבדלים
הפנימיים ושלילת הצביון המיוחד של כל חלק. התפיסה השניה אומרת: קונפדרציה ססגונית,
פלורליסטית, של מדינות ריבוניות, תוך שמירת החרות והצביון הייחודי של כל חלק.
בעלי התפיסה הראשונה מתכוזנים תמיד לאיחוד ערבי, שאין בו מקום לשום עם בלתי־ערבי,
אלא כמיעוט נסבל וחסר־זכויות. בצדק או שלא בצדק, רגילים לזהות תפיסה, זו. עם
קהיר.
בעלי התפיסה השניה מסוגלים, מטבע מהותה, להשלים עם רעיון של פדרציה מרחבית
בה ישכנו יחדיו, זה בצד זה, עמים ערביים ועמים בלתי־ערביים. תפיסה זו בוטאה לא
פעם בבגדאד, ביירות ובאלג׳יר.

תביעת-החרות של הכורדים נוגדת ניגוד חותד את התפיסה הראשונה,
אך עולה כקנה אחת עם התפיסה השניה.
כי הכורדים אינם רוצים לנטוש את המשפחה המרחבית. במשא־ומתן האחרון אף לא

(המשך מעמוד )5
תבעו להיפרד מעיראק. הם רוצים להיות -עצמאיים במיסגרת האיחוד המרחבי, בתוך
המשפחה. לפי שעה הם מוכנים להסתפק אף בחרות לאומית במסגרת מדינה פדרטיבית
עיראקית.
האינטרס הלאומי האמיתי של ישראל מחייב שתפיסה זו תנצח. שהרי אם תקום כורדיסטאן
עצמאית, כמדינה ריבונית (או ריבונית־למחצד ).יוזצר תקדים היסטורי — תקדים בעל
השפעה פסיכולוגת ומעשית צומה.

כורדיסטאן בזאת תפלס את הדרך בפני השתלבותה של ישראל
במשפחה המרחבית רבת־הגוונים. היא לא תהפוך ל״ישראל שניה״.
להיפך, ישראל היא שתוכל להיות, כרכות הימים, ל״כורדיסטאן
שניה״.

כי מבחינה נפשית, נוכח מישקע השינאה הנוראה שהצטבר לאורך גבולות ישראל, קל
יותר לערבים לעכל תחילה מדינה כורדית עצמאית בתוך האיחוד המרחבי, מאשר מדינה
ישראלית.

\2דעזגז, לוזוך הוובר \זנזתום י
קורא הנכון,

שהגיע עד לנקודה זו, בוודאי שם לב לפאראדוכס מסויים. אפשר

| | להגדירו כך:
אנחנו, השואפים לחיים־בצוותא עם עמי ערב, והמאמינים כי הדבר אפשרי — תומכים
כאן בעם לא־ערבי, המתקומם נגד שלטון ערבי.
המישטר הקיים בישראל, המתכחש בגלוי לכל אפשרות של שלום ושותפות עם הערבים
בדורנו, והמאמין כי המלחמה בינינו ובין הערבים היא תופעת־קבע בלתי־נמנעת — תומך
למעשה בשלטון הערבי, על־ידי התעלמותו ממלחמת־השיחרור.

אבן, פאראדוכס. אכל רק למראית עין.

כי התעלמותו של המישטר הקיים נובעת משני גורמים — האחד נפשי, השני מדיני.
הגורם הנפשי הוא אי־הרצון להתערב בחיי המרחב, או אף להכיר בקיומו. אין למישטר
הזה שום כלים לטפל בבעיה מרחבית. אפילו רצה המישטר, מטעמים טכסיסים אנטי״
ערביים, ליצור מגע עם הכורדים — לא יכול היה להגיע אליהם. לצורך זה דרוש מנגנון
מאורגן, צוות מאומן, תקציב — בקיצור, אותו מיניסטריון לענייני המרחב, שאת הקמתו
תבענו מעל עמודי שבועון זה פעמים רבות.

אולם מי שבז לערכים, בז ממילא גם לבוררים. לא כמיקרה הפך
אצלנו עצם המושג ״כורדי״ למילת־זילזול, לתואר־כוז. זהו השורש
הפסיכולוגי של ההתנכרות.

הגורם המדיני חמור עוד יותר. כורדיסטאן אינה משתרעת רק בתחומי עיראק וסוריה —
אלא גם בתחומי תורכיה ואיראן. שתי אלה הן בעלות־בריתו של המישטר הישראלי
הקיים. ישראל אינה יכולה לתמוך בשאיפות־השיחרור של הכורדים, מבלי לקלקל את
יחסיה עם שליטי טהראן ואנקרה, שהם מדכאי־כורדים מלידה.
יש כאן אותו מעגל קסמים כמו בבעיית אלג׳יריה. אז ניראה החשבון כך: מלחמה לנו
במצריים. כדי לעמוד במלחמה זו, אנו זקוקים לנשק. את הנשק אנו יכולים לקבל רק
משונאי־מצריים — הצרפתים. הצרפתים לוחמים באלג׳ירים. על כן אנו צריכים להילחם
באלג׳ירים.
התוצאות ידועות כיום לכל. החמצנו הזדמנות היסטורית חד־פעמית להתיידד בעוד מועד
עם אומה ערבית. אלג׳יריה זכתה לעצמאותה, ושליטיה חדורים שנאה לישראל, שנעצה
סכין בגבם בשעתם הקשה ביותר. צרפת מתרחקת מאתנו, כדי לפייס את האלג׳ירים. והשנאה
הערבית אלינו גברה שבעתיים.
היום חוזרת פרשה זו בצפון. החשבון נראה עתה כך: מלחמה לנו בערבים, על כן
עלינו לבקש שותפות עם שונאי־הערבים במרחב. בראש שונאים אלה עומדים התורכים
וד,איראנים. אלה שונאים גם את הכורדים. על כן עלינו להתנגד לתביעות הכורדים.
התוצאה לא תאחר לבוא: לא נרוזיח מאומה; נפסיד בעל־ברית פוטנציאלי; עוד עם
מרחבי יתוזסף על שונאינו, ובעלי הרצון הטוב בעולם כולו יבוזו לנו.

שגיאה גוררת שגיאה, ועבירה גוררת עבירה. חוסר־היכולת של
המישטר הקיים להתגבר על בשלונו היסודי -כשלון יחסיו עם הערכים
רוחך אותו, בעיקכיות אכזרית, יותר ויותר רחוק לתוך המבויהסתום.

הלום התעתועים הישן
*ש כתוך המישטר הקיים זרם אחד, שהיה רוצה לתמוך בכורדים. זה הזרם הדוגל
9בחלום־תעתועים ישן :״ברית של המיעוטים במזרח התיכון״ .כלומר: שיתוף־פעולה של
ישראל עם אוסף של מיעוטים עדתיים, דתיים ולאומיים — כגון הכורדים, הדרוזים,
המאמנים, הקופטים וכר.

אלא שזרם זה נופל בכושר־מחשבתו אף מראשי המשטר עצמם.

קודם מכל, מפני שאנשי זרם זה אינם מסוגלים להבין את הסתירה הפנימית של תפיסתם.
תפיסה זו דוגלת, כמובן, באוריינטציה על תורכיה ואיראן — שגם הם בבחינת ״מיעוטים״
במיסגרת ״המזרח התיכון״ .וכפי שראינו: מי שרוצה בידידות התורכים וד,איראנים, מוכרח
לתקוע סכין בגב הכורדים.

שנית: הכורדים לא ישתפו פעולה עם שום גורם ישראלי המושיט
להם יד מתוך תפיסה כזאת.
כי הכורדים אינם טיפשים יותר מכל עם אחר, והם מציאותיים מאד בהערכת כוחם
ודרכם בעתיד. על כך היה לי הזדמנות לעמוד בעצמי, כאשר שוחחתי עם נציגיהם באירופה.
אנשי מוסטאפה ברזאני יודעים כי הם חיים במרחב, אשר רוב תושביו ערביים. הם
מוכנים לאחוז בנשק כדי לכבוש את חרותם הלאומית — אך הם יודעים כי מחר יצטרכו
שוב לחיות בצוותא עם הערבים. לכן לא יעשו דבר, גם בשיא מלחמת־שיחרורם, שיש
בו כדי לפגוע באידיאלים היסודיים של העולם הערבי.
הם מוכנים לקבל עזרה מכל מקום — מברית־המועצות (התומכת בהם, ואשר על רקע
זה יכולנו להתקרב אליה) ,מאמריקה (המתכחשת להם, כדי למצוא חן בעיני הערבים,
התורכים והאיראנים) ,ואף מגמאל עבד אל־נאצר (הרואה בכך הזדמנות למרר את חיי
יריביו בבגדאד) .אולם חשבונו של נשיא רע״ם מפוקח עוד יותר. הוא מוכן לצרף מדינה
כורדית לפדרציה שלו, מתוך שיקול שמדינה כזאת תביא לפדרציה שטחים השייכים
כיום לתורכיה ולאיראן. תוך כדי כך מוכן נשיא רע״ם, כנראה, לשנות במידת־מה את
תפיסתו לגבי צורת האיחוד, ולקבל בחשבון איחוד רב־גווני. שינוי כזה כולו לטובת
ישראל, וזה נימוק חשוב נוסף לתמיכה בכורדים.
אולם הכורדים לא יקבלו עזרה מממשלה השנואה על כל הערבים, שהערבים רואים
בה אוייבת־בנפש, והמתנגדת לשאיפות הלאומיות הצודקות של הערבים. הם יודעים
שהדבר היה מתנקם בהם מחר.
וכך אנו חוזרים אל ראשית הדברים: רק גוף ישראלי המאמין באיחוד המרחב, האוהד
את השאיפות הלאומיות הצודקות של הערבים — מסוגל בכלל לנהל פוליטיקה מרחבית,
למצוא בעלי־ברית, להתערב בתהליכים הפנימיים של המרחב.

רק גורם בזה יבול לבוא במגע עם הבודדים וליצור עימם שיתוף־

פעולה.
ממשלת ישראל אינה מסוגלת לכך — גם אילו רצתה. והיא אינה רוצה בכך מאותן
הסיבות שבגללן אינה מסוגלת לכך.

אבל גם ממשלה זו יכולה לעשות מעשה פשוט של הגינות אנושית :
להריס את קולה נגד רצח העם הכורדי. כהימנעה מלעשות כן, היא
ממיטה חרפה על המדינה.

במרעה

הקובן הראשון שר

(המשך מעמוד )4
גולדה, ששמעה כי שמה עומד להיות
מוזכר במאמר, פנתה לעורך מעריב, אריה
(״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, ביקשה ממנו להוציא
את הדברים שנגעו לה. אולם הפניה אחרה
את המועד. הרשימה כבר הודפסה בחלק
הפנימי של העיתון, המוכן יום לפני הופעתו.
דיסנצ׳יק החליט בכל־זאת לעשות לגולדה
מיחווה של רצון־טוב, אם כי מגוחך.
בעמוד האחרון של אותו גליון, הדפיס
״תיקון טעות״ ,בו נאמר:
״בכתבה על צעירי מפא״י, המתפרסמת בעמוד
3של היום, השתרבב גם שמה של
הגב׳ גולדה מאיר בגלל סיבות טכניות,
לא היה סיפק בידי המערכת לתקן
את השורות הללו.״

יש לא תאר לעצמו שההתפוצצות
תבוא כל כך מהר. לוי אשכול עשה
מאמצים אדירים כדי להרכיב את ממשלתו
במהירות־שיא, הציגה בפני הנשיא שבוע
ימים בלבד אחרי שהוטל עליו להרכיבה.
בנאומיו ובהצהרות חברי הקואליציה, חזרה
נימה עיקרית אחת: אין זעזועים, אין משברים,
אין כמעט שינויים. זוהי ״ממשלת־המשך״
,הממשיכה בדרכה אחרי הפסקה
קצרה מאוד, ואחרי שנוסע אחד בלבד —
חשוב כלשהו — ירד ממנה.
אך כבר ברגע ש־ 64 חברי־כנסת הצביעו
אמון לממשלת אשכול, היה ברור כי השקט
יימשך לכל היותר שלושה חודשים.
הוא נמשך פחות משלושה ימים.
הפתעה נוספת: היה זה משה דיין שגרם
להתפוצצות, לא שמעון פרם.

עבודה
)•?דמיה ל ש בי תו ת
שורת חדרים, בקומה השניה של בניין
הוועד הפועל של ההסתדרות, עלולה להתרוקן
מיושביה. הדיירים, המחכים לצו־ה־פינוי,
מכינים כבר מקומות בבניין אחר:
בית־המהנדס.
ביצוע הפינוי תלוי בכך, אם מזכיר הועד
הפועל, אהרון בקר, יעמוד על האולטי־מאטום,
אותו זרק באחת הישיבות האחרונות
של הוזעדה המרכזת של ההסתדרות:
או שאיגוד המהנדסים ינתק את קשריו עם
ועדת־התיאום — המארגנת את האקדמאים
— או שההסתדרות תנתק את כל הקשרים
עם איגוד המהנדסים.
האיגוד המנודה. שורשי הסיכסוך
נעוצים בתקופה שלפני קום המדינה. באותה
תקופה, עקב הפעילות המועטה בפיתוח
המדע והטכניקה בארץ, נאלצו מהנדסים
רבים לעסוק שלא במיקצועם. פולחן
העבודה הפיסית גרם לכך, שמהנדסים רבים
שעסקו בהנדסה, השתכרו פחית מפועל
פשוט. המיפנה חל כאשר החלה בארץ ההתפתחות
המהירה של התעשיה. אז, בזמן
מלחמת העולם השניה, התאגדו המהנדסים
ושאר האקדמאים, באגודתם הראשונה. אך
עמדת ההסתדרות כלפי האקדמאים — שלילת
חשיבותם במשק הארץ — נשארה
בעינה.
עמדה זו הביאה לבסוף למרד ממשי. לפני
שבע שנים פרצה לראשונה שביתת אקדמאים
כללית, אשר נסתיימה, לאחר 14
יום, בניצחונם המלא של השובתים. הם
השיגו אז לא רק את דרישותיהם הממשיות,
אלא גם הבטחה לשינוי מדיניות כללי
של עמדת ההסתדרות כלפיהם. כערובה לקיום
הבטחה זו, הוקמה בהסחדרות מועצה־לעינייני־אקדמאים,
ומחלקה מיוחדת של ה־ועד־הפועל,
שתפקידה יהיה לייצג את האינטרסים
של האקדמאים,
בכל זאת לא פסקו ההתנגשויות, במיוחד
עם האירגון החזק ביותר בציבור האקדמאים
— אירגון המהנדסים. המצב החריף
יותר, לאחר שבפעם הראשונה בהיסטוריה
של ההסתדרות, הפסידה מפא״י את הרוב
באיגוד כלל־ארצי זה. קרוב לחמישים אחוז
49.5ליתר דיוק — קיבלה אז סיעת

לקידום, המאגדת בתוכה את חברי מפ״ם
ובלתי־מפלגתיים.
כאשר פרצה, לפני חמש שנים, שביתה
ראשונה של המהנדסים בלבד, היתד, זו
שביתה שכבר אורגנה על־ידי אירגונם.
ההסתדרות פתחה אז בצעדים חריפים ו־נימרצים
נגד האיגוד המתמרד. הדברים הגיעו
עד לגירוש איגוד המהנדסים מן הוועד־הפועל
של ההסתדרות. כדי שנציגי האיגוד
לא יכולו לשוב למשרותיהם, החליפו את
מנעולי חדריהם בבניין הוועד־הפועל.
רק אחרי כמה חודשים הורשה האיגוד
המנודה לחזור למשרדיו הקודמים.
הדרייטות נידחו. התפוצצות חדשה
ארעה בשנה שעברה, עם פרוץ שביתת
חמשת־השבועות של ציבור המהנדסים. היתד׳
זו שביתת האקדמאים הראשונה שנגמרה
בכישלון השובתים.
באיגוד המהנדסים היה קיים אז מצב
פאראדוכסאלי. לסיעת לקידום היה אז עדיין
רוב, אולם גם למפא״י היו כבר ארבעים
אחוז בין הנציגים. על מנת לא להפר את
שלום הבית, נקבע כי לאיגוד יהיו שני מזכירים,
בעלי אותן הזכויות. המזכיר ה־מפא״יי,
ליפא בס, היה האיש שחתם אז,
(המשך בעמוד וז)

האידס: מלך בחיים

1פי החשבון הראשון, למחרת התפט־
? רות בן־גוריון, היה דווקא שמעון פרם
על הכוונת המיידית של לוי אשכול וחבריו.
שהרי בגללו התקוממו נגד בן־גוריון,
ובגלל עלייתו חסרת־המעצורים קשרו קשר
להרחיק את הזקן, בטרם יירש אותו פרס
בחיים. אחרי הרחקת בן־גוריון, קבע ההיגיון,
תבוא הרחקת בן־חסותו.
השאלה היתה: מתי יסולק? מייד, או רק
בעוד חודשיים־שלושה, אחרי האיחוד עם
אחדות־העבודה, והעברת משרד־הבטחון לישראל
גלילי?
פרם, מצידו, עשה את כל המאמצים לא
לתת עילה להרחקתו. הוא התחפר בעמדותיו,
ואף הקים לעצמו כוח־מילואים ל־שעת־חירום,
בדמותו של דויד בן־גוריון,
אותו שיכנע לחזור לכנסת.
הסכנה העיקרית לפרס, שהוזכרה בשלב
זה: שאשכול ימנה מנהל־כללי חדש במשרד־הבטחון,
במקום אשר בן־נתן, ידידו המסור
של פרס. אף הוזכר שמו של ד״ר צבי
דינשטיין, אחד מצעיריו המפורסמים של
אשכול באוצר.
מינויו של דינשטיין היה לופת את פרס
כבתוך מלקחיים: מלמעלה היה השר אשכול
לוחץ עליו ומקצץ בסמכויותיו; מלמטה היה
המנהל־הכללי נוטל לידיו את הסמכויות
המוגדרות של מנכ״ל, משאיר את סגן־השר
בתוך שטח־הפקר, ללא סמכויות ברורות,
ממונה על ביצוע אותם הדברים שהשר יטיל
עליו מדי פעם.
אך הסכנה לא התממשה. אשכול לא היד,
מוכן לצעד כה מרחיק־לכת. מה עוד, שברור
היה לו כי מינוי מנכ״ל חדש במש-
רד־הבטחון היה גורר אחריו הפיכה כללית
בקרב הפקידות הבכירה גם במשרדים אחרים
— דבר שאשכול רצה למנוע, בעיקר
במשרד־האוצר.

ניגודים לאור השמש
ף• רם אינו ידו?{ כאיש העקרונות ה־נוקשים.
הוא אומנם יודע מה שברצונו
להשיג, אך מעולם אינו מתחייב לקו־פעולה
מסויים. כאופורטוניסט מובהק, הוא מוכן
לחתור לקראת יעדו בכל דרך ובכל אמצעי.
במשבר הנוכחי, החמור בכל הקאריירה
הפוליטית שלו, פעל בשני כיוונים. בראש
וראשונה, ניצל את השהייה של לוי אשכול
כדי להציע לו ברית־אמונים, מתוך חשבון
קר שד,התמרדות הקלה ביותר תביא לסילוקו
המוחלט, וכי כדאי לו יותר לחכות לרגע
של חולשה מצד אשכול כדי לחבל בו,
או לגנוב את ליבו ואת סמכויותיו.
אשכול, אחד העסקנים המפלגתיים המפוכחים
והמשופשפים ביותר בארץ, הבין זאת.
בכל זאת השאיר את פרס במקומו. השאלה
היתה: האם נקט צעד טכסיסי זמני, עד
שהוא עצמו ירגיש בטוח יותר בתוך משרד
ד,בטחון — או שמא היד, כאן גילוי ראשון
של נכונותו האגדית לפשרות.
כאשר נשאל השבוע אשכול עצמו על
פשרנותו, השיב לכתב דבר :״אני בטוח
שהשגתי עד כה, בדרכים שונות, מטרות
שהצבתי לעצמי.״
ומה ביחס לשמועות, כי הוא מתכודן לקצץ
מסמכויותיו של פרס? אשכול, האיש
שהכניס את שמעון פרס למשרדיו׳,בטחון,
בהיותו המנכ״ל הראשון, השיב תשובה
חלקלקה :״במידה שמדובר על מתיחות,
שמתי לי למטרד, להקים גשר, ולהעלות
ניגודים לעיני השמש.״

!גרד הצעירים במפא׳־י
אזהרה דקיקה אך ברורה, שאחד מהשניים
חייב להעלם: הניגודים, או פרס.

מכת־אש לסיור אדים
ך כיוון ה ש ני בו פעל פרם, בעת ובי
| עונה אחת עם נסיון ההתקרבות לאשכול׳
הוביל אל הגוף המוזר והבלתי־מגובש
ששמו צעירי מפא״י.
ביום הראשון אחרו שובו ארצה, מיהר
פרס לאחות את הקרע העמוק בינו לבין
משה דיין. אחר־כך החל מלכד את חזית
הצעירים, הסיתה לפעולות מרי והטרדה
נגד שלטון הוזחיקים.
הוא הפעיל את כתבלבי ״יונייטד פרס״
ללא הסוואה או בושה. בראש וראשונה אצו
לצידו אנשיו במערכת הארץ. יום אחרי יום
הופיעו מאמרים וידיעות, שבישרו כי ידו
של פרס על העליונה, ושפכו קיתונות ארסיים
של לעג וביזיון על לוי אשכול.
פרס עצמו נזהר שלא להסתבך ישירות
בתנועת המרי, הקפיד להישאר בעורף הבטוח•
מי שלקח את כל העניין ברצינות,
וסיכן עצמו בפעולה ישירה, היה משה
דיין. בדיוק כמו בתקופה ששניהם שלטו
ברמה במערכת הבטחון, תחת חסותו האבהית
של בן־גוריון, כאשר פרס ניהל את
מערכתו מתוך חדר שקט ודיין בחזית הצבאית
ובהתנגשויות רועשות עם בן־גוריון.
פעולת האיבה הראשונה של משה דיין
היתר, סיור אלים, לגשש את כוח עמדותיו
של אשכול. משך כל המגעים שקדמו להר־

התימוון הגדול

בצמרת השלטון היה גדוש חתירות,
הטמנת מוקשים, הטעיות
והתקפות־מצח. שמעון פרס ולוי אשכול ישבו זה לצד זה בגן

הקריה בתל־אביב, שעה שבך גוריון נפרד מעובדי משרד־הבטחון.
כלפי חוץ הפגינו השניים ידידות איש לרעהו, אך בתוכם הבינו
את הצעד הבא במלחמת החמה על ירושת ראשות־הממשלה והבטחון.

כבת הממשלה לא אמר דיין דבר. רק כאשר
הודיע אשכול, כי הממשלה תישאר
כפי שהיתר״״ סינן דיין ידיעה שלא יסכים
לכהן כשר־החקלאות .״הוא גמר את תקו־פת־ההתמחות
שלו תחת בן־גוריון,״ אמרו
דובריו ,״אצל אשכול מגיע לו תפקיד
חשוב יותר.״ שר־הבטחון, למשל.
אשכול לא נבהל. הוא הודיע כי לא יתחנן
בפני דיין שיכהן בממשלה, וכי אם
ברצונו להתפטר — יבושם* לו. דיין ספג
את מכת־האש, חזר לבסיסו במשרד־החקל־אות
.״אבל רק לשלושה חודשים,״ הזהיר.
הממשלה החדשה נשבעה אמונים, תוך
הצהרות הפגנתיות על הארמוניה והבנה.
אך דיין ידע שיוקרתו נפגעה, וכי לוי אשכול
— איתו ניהל מלחמה עקשנית מזה
למעלה משנתיים — יצא מנצח.

מפקד גדוד מסתער
*** לושת החודשים, עליהם דיבר
^ דיין, היו מבטיחים לו עמדת־כוח כלשהי
בממשלה, מתוכה יוכל לארגן ולתאם
את מרד הצעירים, לקראת אופנסיבה כללית.

בדיוק מה שאשכול לא היה מוכן
להניח לו. על כן, תוך כדי מתן ראיון לדבר,
וכאילו בהיסח־הדעת, מסר אשכול ל־פירסום
מכתב ששלח לו משה דיין. נאמר
בו :״ל. אשכול, אתה יודע שראיתי בך את
הראוי והחייב לקבל את ראשות הממשלה
מבן־גוריון. עתה, שנטלת על עצמך
את תפקידי ראש־הממשלה ושר־הבטחון,
הנני שותף מלא ונאמן לתומכים ולמאמינים
שתשא בתפקידים כבדים אלה בהצלחה.
משה דיין.״
המכתב הועתק בכל העתונים, פגע פגיעה
נוספת ביוקרת דיין. הוא הוצג כאיש־תכסיסים
הפכפך, שיום אחד השמיץ את
אשכול ואיים עליו, וביום השני שלח לו
מכתב מחניף.
דיין, גבר רגיש מאוד, אשר בניגוד לשמעון
פרם אינו מסוגל לבלוע עלבונות, קפץ
מעורו. תגובתו הפעם עלתה בקנה אחד
עם התנהגותו כמפקד גדוד ג׳יפים, במלחמת
העצמאות, שדהר בראש הטור הממונע
שלו, ועם התנהגותו בהיותו רמטכ״ל, כאשר
היה מסכן את עצמו בקלות־ראש וב־דחף
את משה דיין למדד גלוי נגד אשכול וזקני מפא״י. חוסר־תבונה, בגלל פעולות־תגמול בלתי־עוד
לפני ההתפוצצות האחרונה, כאשר ישבו אשכול חשובות.
הוא שלח מכתב התפטרות מלישכת המזודיין
זה לצד זה בכנסת, לא הצטיינו ביחסים טובים. עתה פרצה ביניהם מלחמה גלויה.

הבדוגז הגדור

כירות של מפא״י, שיתה להודעה זו אופי
של הכרזת מלחמה גלויה בצמרת הזקנים
של מפלגתו. נימוקו הרישמי :״מאחר ש־ליובה
אליאב לא נתקבל לעבודה במרכז
המפלגה, כאחראי על שטח האירגון. אני
יודע שליובה אולי איננו יכול לעשות הסדרים
וקומבינציות מסוג ההסדר עם פליישר
בבאר־שבע, אבל אין ספק בלבי שיוכל לקרב
למפלגה חברים רבים העומדים היום
מן הצד.״
היתד, זו סיבה צולעת, הראשונה שנזדמנה
לדיין הרותח. אומנם מינויו של אליאב
— ביצועיסט של אשכול אך מקורב רעיונית
לדיין — היה מחזק את ידי דיין במאבק
הפנים־מפלגתי. היו אלה דתקא לוי
אשכול וגולדה מאיר אשר הציעו אותו לתפקיד,
שפונה עם סילוקו של מיכה שביט,
איש שרגא נצר במנגנון המפלגה. אך הנסיבות
השתנו בינתיים; שרגא נצר תבע את
המקום לאיש משלו, וגולדה ואשכול העדיפו
עתה להיענות לבקשתו מאשר למסור
עמדת־מפתח במנגנון לידי אחד ממקורבי
הצעירים.

שותף מסוג פ ,
ך 0אז לא היתר. ההתפוצצות הגדולה
מחוייבת המציאות. מזכיר המפלגה, ראובן
ברקת, שפרישת בן־גוריון השאירה אותו
טובע במים עמוקים, ניסה לפייס את
דיין. הוא השביע את חברי לישכת המזכירות
לבל יוציאו את דבר ההתפטרות
החוצה, בהבינו כי הפירסום יקשה על דיין
לחזור בו.
והנה — שוב באה הדלפה שדחפה את
דיין לעמדות קיצוניות עוד יותר. הפעם
היה זה כתב ידיעות אחרונות, שייקר, בן־
פורת, שהודיע לכל רוחב העמוד הראשון:
״דיין התפטר מצמרת מפא״יד
מי יכול היה להדליף את הידיעה? שמועות
חזקות מאוד אמרו: שמעון סרס. לחיזוק
שמועות אלה באה זהותו של מפרסם
הידיעה, בן־פורת, הידוע כמקורב לפרס. החשבון:
ההתפטרות תיכנס לתוקפה, דיין
ייפגע עוד יותר, יחריף את מלחמתו, יתפטר
אולי גם מן הממשלה. מכיוון שפרישה
בתנאים אלה כמוה כירידה מן הבמה הפוליטית,
היה דיין חדל מלהוזת מתחרה
רציני על כתר המנהיגות של צעירי מפא״י.
(המשך בעמוד 5ו)

שוך ״השרת הזה״ מנתח את ה,,אני מאמין״ שהשמיע שמשן נו ס בכנסת

״הנאום הג דו ל ״

כיום ג׳ האחרון נשא מר שמעון פרם נאום מדיני ככ;ם ת, שהועלה
על נם על־ידי אנשיו כנאום מבריק ומזהיר. מנגנוך־התעמולה המסוען ז
שלו, וכראשו היומון ״הארץ׳ /התמוגג מרוב התפעלות, הקדיש לו את
הכותרות הראשיות, הגדירו בנאום החשוכ ביותר שנשמע ככנסת
מזה זמן רב. מר בן־גוריון צוטט כמביע הוקרה על ״הנאום הגדול״.

מה תוכנו האמיתי של הנאום? איך הוא עומד בפני כיקורת רצינית?
כעמודים אלה מנתח עורך ״העולם הזה״ את הנאום פסוק אחרי פסוק.
בטור הימני ימצא הקורא את נאומו המלא של מר פרם, ללא שינויים
או תיקונים. בטור השמאלי מופיעים דברי תגובתו של העורך. השוואת
הדברים תעורר את מחשכת הקורא ותאפשר לו לגבש עמדה עצמאית.
מול אפשרות כזאת אין המדיניות הישראלית
יכולה להסתפק ב״איזוך כלי-
הנשק, שאינו מבטיח ״הרתעה״ בתנאי
המרחב — אלא תפקידה לבלום את
עצם חדירת הנשק הטילי־גרעיני לפני
שנאחר את המועד.

מאת

אורי
אבנו אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה.
׳ .ב־ 6לנואי׳ תקף חבר־הכנסת לנדאו
(חרות) את דברי בנצרת, בהם תארתי
את הפדרציה הערבית כ״פדרציה של
נ:יר* בשלב הנוכחי. לא חלפו חודשיים
מאז, והפדרציה התפוררה והנייר התפרסם.
וכמו שאני סבור שאין טעם
להפריד בפדרציה שטרם קמה, אין טעם
להמעיט באיבה הערבית השוכנת מתחת
לפי חד הערבי עצמו.
המזרח התיכון הוא חבל־ארץ התלוי
בין שני עמודי התרחשויות קיצוניים —
עמוד. של התרגשות וערב־מלחמה, ועמוד
של רגיעה ושחר־אשליוז. כנד שאנו
מסבירים לעולם את גודל הסכנה
ומיידיותה — היא לפעמים כבר חולפת;
ועד שמסבירים לנו את גודל התבונה
הערבית וקביעותה, אנו עומדים בפני
סכנה חדשה, בלתי־צפויה ופתאומית.
אין לנו ברירה, איפוא, אלא לבנות
קרי בטחוני רצוף ומתקדם, שיהיה בו
משום מענה לאיבת הערבים שאינה
(דשתנית; לכוחה הצבאי ההולך ומתעצם;
להתפרצויות הבלתי־אחראיות וה־מלחמתיות
במהותן, המאפיינות עדיין
את העולם, הערבי!.
כיצד. בונים קו בטחוני זה? ישנס
בינינו כאלה המקווים שרצון הערבים
למלחמה יתנוון עם הזנזן. יתכן. הלואי
ויקרה כך — אך בינתיים העם כולו
מאוחד בידיעה. ובהבנה שאיבה זו קיימת.
משהאיבה קיימת, עלינו להקים
כוחי מרתיע, מדינו וצבאי כאחת, כוח
שירתיע את הערבים מלהוציא את פועל
האיבה. לכוח של מלחמה.

זהו כל מד, שיש למר פרס לומר על
בעיית־הבעיות של המדינה, הבעייה שתקבע
את גורלה לחסד או לשבט.
איבת הערבים ״אינה משתנית״ .אינה
משתנית היום, לא תשתנה בעתיד הנראה
לעין. ואין גם שום הבדל בין ערבי
לערבי — מדובר על איבת כל הערבים,
צעירים וזקנים, מוסלמים ונוצרים, בני
כל העמים, המעמדות וההשקפות.
זהו נתון של קבע — תופעת־טבע
שאינה ניתנת לעירעור, שאינה תלוייה
בנו, שאין לנו שום אפשרות להשפיע
עלור, ולשנותה. אומנם יש הסבורים כי
האיבה, תתנוון עם הזמן״ — אך לא
כתוצאה של מעשים שלנו, אלא כדבר
שאינו תלוי בנו.
משמע: איבת הערבים, כולם או חלק
מהם, אינה יעד של מדיניות. להיפך:
איבודו־,ערבים, הקבועה וה״בלתי־משת־נית״
,חייבת לשמש נקודת ־ מוצא
לקביעת כל מדיניות, כמו בנאום זה.
אין צורך בהקמת מיניסטריון לענייני
המרחב, ביצירת צוות שיקדיש את כל
מחשבתו ומרצו לשינוי יחסי ישראל-
ערב. אין צורך בגיבוש יוזמה מדינית
מרחבית, בקביעת מצע נועז חדש המסוגל
לרכוש שותפים במרחב, אין צורך
אפילו בתעמולה כלפי הערבים. כל
זה ביזבוז זמן ומרץ.
במקום מחשבה חדשה על נושא מכריע
זה, במקום הצעה כלשהי, טובה או
רעה, בא הסיפור הילדותי על ״חבל ארץ
התלוי בין שני עמודים.״
למעשה אפשר היה להפסיק את הניתוח
כבר כאן — כי נאום שאין לו
מה לומר על בעיית־ר,בעיות, אינו יכול
להיות נאום ״גדול״ .אך נמשיך בניתוח
בכל זאת.

נש \2נגזיגרתי גזזר נט \21 גרעיני
עלינן לטפל בבעיית האיזון הצבאי,
הנשען על עוצמתו של צה״ל במפקדים,
בחיילים ובכלים.
אין חילוקי־דעות כיום שצבא ההגנה
לישראל הוא הצבא החזק והאמיץ ביותר
במזרח, התיכון. אין חילוקי־דעות
שבן רכנו, בסגל פיקוך משובח ובחיילים
מסורים, שהעניקו ומסוגלים להעעק. ל עמם
•מופת ונצחון.
נראה שחילוקי־הדעות הם דווקא ב־
| ן 1חום; הכלים. בתחום הכלים עצמם ניתן
:מאופן ן ניון ורטי, לטפל בדרך כפולה:
,יגזניעת כלי-השמדה מידי האוייב; השנת
מלי־קלחמה. מאזנים לישראל.
לקרביים, ישנם כבר כיום מפציצים
•נזילוניים? ,וגיוסי-קרב מהירים; צוללות,
׳־מנקים 1כבדים וארטילריה ארוכת־טווח,
טילי״קרקע־אוו^ .אזויר־קוויר, ים־ים וי
׳בשק. ..דגן. הס מפתחים בעזרת מדענים
גרמנים׳ ,ומדענים זרים אתרים,
טילי ק׳רקע״,ל]רקננ: ההבחנה בין נשק
שיגרון׳ לבי׳ן ! נשק בלתי־שיגרתי היא,
בסופו של דבר, הבחנה סמאנטית.

האומנם רק הבדל, סמאנטי״ ,מילולי,
הבדל של הגדרות? אם מר פרם אומנם
מאמין בכך, סכנה היא להשאירו בתפקיד
האחראי לענייני הנשק.
ההבדל בין מפציץ סילוני, המסוגל
לקטול מאות, לבין טיל גרעיני, המסוגל
לקטול מיליון — אינו מילולי. כאן
הופכת כמות למהות. עם חדירת נשק
טילי־גרעיני למרחב, משתנה המצב ה־בטחוני
במהותו, עד ליסוד יסודותיו.
כל העולם מבין זאת. על כן חל שינוי
מכריע במחשב המדיני־איסטראסגי
מאז תום מלחמת־העולם השניה. מחשב
חדש זה טרם הגיע אל מר פרם, שאימץ
לו ללא״שינוי את תפיסתו של זקן, שנולד
והתחנך במאה הקודמת.
מלחמה בנשק שיגרתי אינה מסכנת
את עצם קיום ישראל. אפילו תנחל בה
ישראל תבוסה צבאית (דבר שאינו מתקבל
על הדעת) ,עוד תהיה למדינה אפשרות
להגיב, ולעולם השהות להתערב
ולפעול, כדי למנוע שואה טוטאלית.
מלחמה בנשק גרעיני עלולה להביא,
בשלוש הדקות הראשונות, להשמדתה
הפיסית הטוטאלית של מדינת ישראל.

גז ריניזזז — ר א וו אגז ריגז!
ישנה רק הבחנה אחת ממשית: זו
שבין נשק קיים היום במצריים, לבין
נשק שאיננו כיום במצריים. וגם להבחנה
זו דרוש עידכון פריודי. אחרי ש־עמאר
חזר ממוסקבה, צריך לבדוק במה
מילאו את כיסיו שם.
ואני שואל שאלה פשוטה: האם בכוחנו
למנוע נשק זה ממצריים, ואם
כן — באיזו דרך?
ישנס אצלנו המתרכזים בפניה לדעת-
הקהל. דעת־הקהל העולמית היא גורס
חשוב ממדרגה ראשונה, אך מי שמכיר
בחשיבותה, אסור לו גם להתעלס ממיג־בלותיה
— לעיתים קרובות מדי היא
הפכה לעד אילם למעשי זוועה חיסטו-
רייס. מכיבוש אטיופיה ועד רצח של
כורדים, ושלא לדבר כלל על הגדולה
בשואות, שואת העם היהודי בתקופה
ההיטלרית. אינני מציע שלא להזעיק את
דעת־הקהל, בגבול, בפרופורציה ובידיעת
מיגבלותיה. לא שמעתי אפילו חבר-
כנסת אחד שטוען שבכוחם של נדאמ־ריס
או נאומים להפסיק את משלוחי־הנשק
הסובייטיים למזרח התיכון.
ישנם כאלה התולים תקוות בשינוי
עמדתה של רוסיה הסובייטית. אך כל
זמן שנשק סובייטי ממשיך לזרום למצריים,
אין טעם לתלות תקוות בתולי-
תקוות מקצועיים או אידיאולוגיים.

זהו, כמובן, סילוף מוחלט של ה־וויכוח.
מר פרם שם בפינו טענות אבסורדיות,
כדי לסתור אותן בקלות.
איש אינו טוען שמאמרים ישנו את
המצב. אנו טוענים כי על ישראל ליזום
מיבצע מדיני תקיף לשם פירוז המרחב
מנשק טילי וגרעיני, תוך פיקוח הדדי
ובינלאומי יעיל.
זוהי הצעה מדינית מעשית ביותר.
ידוע כי גם ארצות־הברית וגם ברית־המועצות
תומכות ברעיון זה. ומי כמר
פרם יודע שאי־אפשר להסתיר מפעלים
אטומיים וטיליים מעיניים פקוחות! אפשר
להשיג החלטה של האו״ם בעניין
זה, ואפשר להבטיח פיקוח יעיל במאה־אחוזים.
אבל דווקא לכך מתנגד מר
פרם.
שונה המצב לגבי הנשק השיגרתי.
כאן לא ייתכן פיקוח יעיל, ומדינות־העולם
לא יטילו פירוז. בשטח זה דרושה
מדיניות פעילה, בעיקר כלפי בריתי,מועצות,
על מנת להאט ולעכב את
מירוץ־ד,חימוש המרחבי. מאמרים לא
יעזרו. אבל יעזרו יוזמות מדיניות, הלוקחות
בחשבון את האינטרסים של
המעצמות הנדונות. על כך נדבר להלן.

איך עוזרגזז זזגזדנגגיגז זזגתזגיים־ז
ישנה בעיית המדענים הגרמנים במצריים.
אין להקל ראש בסכנה הנובעת
מפעלם ומקיומם שם. אך ברצוני לשאול
— מהי הקונצפציה של ״חרות״ לגבי
סילוק מדענים אלה ממצריים? האס
על־ידי זה שנשנא את גרמניה כולה,
את הגרמנים כולם, ללא אבחנה, ללא
בדיקה, יסתלקו המדענים הללו ממצריים?-
האומנם
האוייב של ישראל היא גרמניה,
ולא מצריים? האומנם הסכנה היחידה
היא פעולת המדענים במצריים?
הכנסת קיבלה החלטה בנושא זח המחייבת
את הממשלה לפעול. הממשלה
אף פועלת. אך אני חוזר ושואל: האם
יש בכך אמת פנימית, שכל הבעייה
הבטחונית שלנו היא בעיית המדענים
הגרמניים, וממילא הגרמנים כולם, ו־מנן
ילא הישראלים המתעלמים — כביכול
— מסכנה זו? ואם זוהי עיקר
הסכנה, האם היא ניתנת לפיתרון בהכרזות
בלבדד

גזי גזגזר
חבר־הכנסת בגין הטיח כלפי האש מות
חמורות, אשר ככל שהן חמורות,
כן הן בלתי־מדוייקות. איו לי חופש־דיבור
כמוהו, אך על שתיים מטענותיו
לפחות אענה מייד: על פיתות טילים
במצריים — כולל טילי קרקע־קרקע —
מסרתי לוועדת־החוץ-והבטחון ב־ 26ליוני
. 1962 מר בגין הטעה את הכנסת,
באומרו שהוועדה לא ידעה על־כך לפני
הפירסוס בג׳רוסלם פוסט.

תנועת־החרות לא טענה כי שינאה לגרמניה
תביא לסילוק המדענים. היא —
כמו רוב הציבור הישראלי — טענה כי
מסע בינלאומי גדול, שיעורר את זעם
העולם, ישכנע את הממשלה הגרמנית
כי לא כדאי לה להמשיך במישחקה
דו־פרצופי. בייחוד אם נכונה הסברה
(ואני נוטה להאמין בה) כי המדענים
הגרמנים פועלים בקאהיר בשליחות אגף
סודי של משרד־הבטחון הגרמני, כדי
לפתח ולנסות שם כלי־נשק שאסור לייצרם
עדיין בגרמניה עצמה.
איש לא טען כי המדענים הגרמניים
מסוכנים יותר ממצריים עצמה. הטענה
היא כי הגרמנים מספקים למצריים טילים
רדיו־אקטיביים, שמצריים אינה יכולה
להשיגם כיום משום מקור אחר.

ךךז דנג ך?
ההדר של מר בגין עומד במיבחן
יותר מאשר ההדר של מר פרם.
ממשלת־ישראל יודעת על התכונה המצרית
לייצר טילים מזה 9שנים לפחות•
על עבודת המדענים הגרמניים
למען מצריים היא יודעת לפחות שנתיים•
מדוע לא הודיעה על כך לציבור?
הפיסקה האחרונה היא דוגמה אופיינית
ביותר של סיגנון מר פרם —
שקר גס, שכל מילה בו נכונה. ד,ד,ו־

ברוב נדיבותו ואהבת־הצדק שלו, הוא
ייחס לי גם הודעה שאין קובאלט במצריים.
דבר כזה לא התפרסם בשמי
בשום מקום, ולא נאמר על־ידי לאף
אדם. השיטה הזו של המצאת דברים
וייחוס קטעי־דבריס מעידה מהו סוג ההדר
שמר בגין הוא חסיד שלו.

דעה השערורייתית שאין קובאלט במצריים
(שתקעה סכין בגבו של יוסף
בן־גל שעות מעטות לפני מתן פסקו,דין)׳
התפרסמה בעתונות הישראלית
(והעולמית) בשם ״חוגי־בטחון מוסמכים״
.היא באה מפי אדם שאין לפרסם
את שמו, אך הידוע כאיש־פרס מוצהר.
כך שנכון כי ״לא יצאה מפי בשום
מקום.״
מי יאמין כי הודעה זו לא נמסרה
על דעתם של מר בן־גוריון ופרס, וביוזמתם?
מי יאמין כי אחרת היתד, בכלל
מתפרסמת בעתונות הצייתנית?

קיים יחסים ידידותיים עם שני. המחנות
במרחב?
מובן מאליו כי מדיניית ברית־המוע־צות
אינה נקבעת באופן שרירותי, אלא
גזורה ״לפי שיקולים רוסיים או סובייטיים.״
אולם שיקולים אלה מושפעים,
בין השאר, מ״מעשיד, ומחדליה של
ישראל.״
כאשר פתחו לח״י יאצ״ל במלחמה
לגירוש הצבא הבריטי מן הארץ, שינתה
ברית־ד,מועצות אח הקו האנטי-
ציוני שלה והצביעה באו״ם בעד הקמת
מדינה עברית. כאשר המדינה החדשה
השתלבה במערך האמריקאי, שינחה את
הקו שלה שוב, ונקטה קו אנטי־ישראלי.
כאשר ישראל נתנה יד לצרפת ולבריטניה
במיבצע־סיני, איימה ברית־ד,מועצות
לשלוח צבא מתנדבים להילחם בנו.
כאשר מר סרס מזמין את שטראום,
האיש המבקש להקים כוח גרמני גרעיני
המאיים על ארץ הסובייטים, הוא
עוזר להחריף את הקו האנטי־ישראלי.
ולהיפך — אם ישראל תנקום בקו
ניטראלי יותר, אם תתמוך בכורדים, אם
תשמיע קולה למען פירוז אטומי של הים
התיכון והמרחב, אם תסתייג מן
הנאצים הבולטים בגרמניה׳ המערבית,
או אם תנקום בכל יוזמה אחרת התואמת
את האינטרס הסובייטי — תוכל
להשיג שוב שינוי בעמדה הסובייטית.
זאת נקראת מדיניות.
הדבר משפיע, כמובן, במישרין על
אספקת נשק סובייטי לערבים או לישראל.
אל נשכח, בהקשר למד, שאמרנו,
כי יש לכך תקדים: הרוסים הם
שסיפקו לנו את הנשק המכריע ב־. 1948
אך אם אין כל אפשרות להביא את
ברית־ד,מועצות לשינוי עמדתה,׳ מתרוקנים
חישוביו של מר פרס מרוב תוכנם.
שהרי אם ברית־ד,מועצות עויינת לנו,
תספק לערבים תמיד את הנשק הדרוש
לאיזון נשקנו, ואם תרצה, תוכל לספק
להם נשק בסוגים ובכמויות שלא נוכל
להשיגם בשום מקום.

כ2־ דעגרגן דרך 2ץ\־ך הפוזבו
ישראל מנהלת מערכת־הסברה. בראש
המערכה הזו עלינו להציב את העובדה
שישנו הבדל בין שני צדדים הקיימים
במזרח התיכון: אחד הרוצה בשלום,
וצד אחר המטיף והמתבונן למלחמה.
ושורש הרע הוא בראש וראשונה במדיניות
הלוחמה של מצריים. עלינו,
כתוצאה מעמדתנו היסודית, לדגול ב־פירוק־האיבה,
בפירוק־הנשק, בשיגרתי
והבלתי־שינרתי. בעיית־היסוד היתה ונשארת
המדיניות שנשק משרת, ולא
נשק שאינו בשרות של מדיניות תוקפנית.

אין בכוחנו למנוע לחלוטין את
הנשק מידי הערבים, עלינו לאזנו בכוח
שלנו. ומותר להגיד לעם שני דברים.
ראשית, עלינו לומר, בכל היושר
ובכל גילוי־הלב: נשק רב מצטבר במצריים,
ובעתיד יהיה לה נשק בכמויות
גדולות יותר, ובסוגים מגוונים יותר.
ושנית, נם אנו איננו יושבים בחיבוק־י.דייס.
לא כל מעשינו ניתנים לאמירה,
אן האמירה איננה בשום פנים ואופן
כל מעשינו.
חלק מן העם חזה בכוחנו הצבאי,
האנושי והחומרי כאחד, במיצעד המפואר
של צה״ל. לרשותנו מטוסים
משובחים, טנקים ותוחים, קשר וראדאר,
מר 9ןות וצוללות. אנו עושים הכל לציודו
של צה״ל, שיהיה מסוגל לפגוש
את הסכנה הקיימת היום, את הסכנה
המצטברת למחר.
אין לנו שוס כוונה להתעלס מסכנות
של היום ומסיכונים של מחר. ואין אנו
מציעים לסמוך על ניסים, מתוצרת־ה-
ארץ ומתוצרת־חוץ.
השגת הכלים הללו היא סיכום של
מאמץ מרובע: גיבוש תנאים מדיניים
להשגתם; גיוס אמצעים כספיים לרכישתם;
תיכנון מקצועי מדוייק לאיזונס;
ומיבנה אירגוני שיאפשר את בואם לארץ.
מאמץ
זה מחייב הכרעות. לפעמים
בלתי־פופולריות, לעיתים מעוררות התנגדות.
אומרים,
ובצדק, שהבטחון נשען על
ליכוד לאומי. ונכון הדבר שסביב הצורך
להשיג כלים ישנו ליכוד לאומי,
או כמעט ליכוד לאומי. אן ישנו הצורן,
לעיתים, לוותר על הליכוד לשעה,
בכדי שיהיה סביב מה להתלכד באופן
קבוע, ואסביר את דברי. .
נכון הדבר שהתרחבה הידידות לישראל.
נכון הדבר שגדל מעגל ידידיה.
אן לא כל ידידות יש לה משמעות
בטחונית, במובן המובהק של המילה.
יש לנו ידידים שאין להם נשק. יש לנו
׳דידיס שיש להם נשק, אך לאו דווקא
החשק לתיתו. יש לנו ידידים המוכנים
לאחל לנו דברים נפלאים בכל עת
מצוא, אן משנזכרים הם שמתן עזרה
צבאית לישראל כרוכה בסיבוכים עם
עמים אחרים, הם מעדיפים עזרה דזד־ממדית
על־פני עזרה חד־משמעית.

האפשר רהשפמן
הנשק הדרוש לנו מצוי בשלושה אזורים
גיאוגרפיים — במזרח, בארצות־הברית,
באירופה.
המדיניות הרוסית, המעשית והמוצהרת,
במזרח התיכון, היא חד־סיטרית
וחד־משמעית. הרוסים לא טענו כלל
שמדיניותם היא תגובה למעשיה ומחדליה
של ישראל, כי אס היא גזורה
לפי שיקולים רוסיים או טובייטיים. כך
נהנו ממנה גס האימאם התימני וגס
המהפכן התימני.

זוהי הרצאה מאלפת מאוד על השקפתו,עולם
של מר פרס. היא מאשרת
את אשר טענו כל העת: האיש לא התבגר
מאז היה סוכן קטן במנגנון־הרכש
של ההגנה.
נזכור־נא: אין זה נאום על בעיות־הרכש.
זה נאום המתיימר להתודת קו
מדיני כולל, ד,״אני מאמין״ של מר
פרס, שהולל ושובח כנאום הגדול ביותר
שהושמע בכנסת מזה זמן רב.
מסתבר כאן כי כל הבעיות המדיניות
של ושראל מצטמצמות בדבר אחד ויחיד:
רכש. רכש — לא כתוספת למדיניות,
לא כחלק של מדיניות — אלא כמטרה
היחידה של מדיניות, כאל״ף וכת״ו המדיניות
כולה.
תפקיד המדיניות האמיתית הוא, כמובן,
ליצור מצב בו שוב לא יהיה
צורך במירוץ־חימוש. אפשר לומר: תפקידה
כפול — ליצור מצב כזה, ובינתיים
לדאוג לנשק הדרוש למניעת התקפה.
אך מר פרס אינו אומר זאת. הוא
אומר בפירוש: אין טעם לפעול למען
שינוי המצב, יש לגייס את המדיניות
כולה לשם רכישת נשק בלבד.
כך הופך הנשק לאמת־המידר, המדינית
היחידה, לקריטריון יחידי להשגת
ידידים ובעלי־ברית. מכל ים השיקולים,
הקובעים את המדיניות של מדינה נורמלית
— פוליטיים וכלכליים, חברתיים
ותרבותיים, רעיוניים וצבאיים — בוחר
מר פרס רק אחד (היחיד שאותו הוא
מבין) .הוא דומה לקלפן הזורק את
כל חפיסת הקלפים, כדי לשחק בקלף
אחד ויחיד.
אין זו תפיסה מדינית חדשה, מהפכנית
ומרשימה. זוהי תפיסה אנטי־מדי־נית.
אין
זו אפילו תפיסה בסחונית. כי
היא מזלזלת ומבטלת את כל הגורמים
המשפיעים במישרין על המצב הבטחתי,
נוסף על הרכש: האפשרות לפלג את
החזית האוייבת, למשוך אויבים פוטנציאליים
לצידנו או לנטרל אותם, לתקוע
טריז בין אויבינו לבין בעלי־בריתם הבינלאומיים,
לחזק את כוחנו הכלכלי,
לשפר את מעמדנו הבינלאומי — ועוד
ועוד ועוד.
ככל שרחבה יותר תפיסתו של המדינאי
או המצביא, כן גדל שיעור־קומתו.
כשרונו המיוחד של מר סרס הוא הפוך:
לצמצם את זחיית הראייה, להסתכל בעולם
דרך קוף של מחט.

אנזרי\2ה הגזווחז
ארצות-הברית ניאותח למכור לנו טילי
קרקע־אוויר מדגם הוק. יש להעריך
הסכמה חשובה זו, אס כי המיגבלות
שוכנות לצידה. היענות חיובית זו אין
משמעותה יצירת שיטה קבועה וכוללת
של אספקת נשק לישראל. זהו מיפנה
חשוב, אך לא תפנית קבועה.

אילו מיגבלות יש לאספקת טילי החוק?
האם הוגבל מספרם, או השימוש
בהם?
לעיקרו של דבר: בפרשת אמריקה,
כמו בפרשת ברית־ד,מועצות, מקבל מר
פרס את המצב הקיים כעובדת־קבע, מבלי
להרהר מה גרם לו, מוותר בכך
מראש על כל מדיניות המכוונת לשנותו.
ארצות־הברית אינה מספקת לנו נשק־התקפה,
מפני שא־נד, יכולה להרשות
לעצמה לריב עם מדינות ערב. אם
נפשיר את המצב, אם ננקוט ביוזמה
המסוגלת לקעקע את אחדות חומת־האיבה
הערבית, תשתנה גם עמדת
וושינגטון.
למשל: הנשיא קנדי יכה לגשת לפתרון
בעיית־ד,פליטים. אילו היתד, ישראל
משמיעה הצעה קונסטרוקטיבית
כלשהי, אפילו מוגבלת בילתר, תחת להשיב
״לאו״ נוקשה ומוחלט — אפשר
היד, להתמקח עם האמריקאים גם על
אספקת הנשק הדרוש בינתיים.

בגזיסיו־ ו*זוד2ז1־ת — מזו צרפג!

שר ה גזו ביי טי גן?
פשוט אין זה נכון שברית־ד,מועצות
״לא טענה מעולם שמדיניותה היא תגובה
למעשיה ולמחדליה של ישראל.״
נכון ר,ר,יפו הגמור: בשרשרת אינסופית
של איגרות, הכרזות ומאמרים ריש־מיים
טענה ברית־ד,מועצות כי ישראל
היא ראש־גשר אימפריאליסטי, שהיא
משולבת במערך נאס״ו נגד ברית־המו־עצות,
שהיא משרתת את האמריקאים,
ובו׳ .בכך היא מנמקת (או לפחות מתרצת)
את עמדתה האנטי־ישראלית.
השאלה היא: האם אפשר לשנות את
עמדתה של ברית־המועצות, להפכה פרו
ישראלית, או לפחות לשכנע אותה ל־

נשארה בפנינו הברייה האירופאית,
ובתוכה העמדה הצרפתית — עמדה שהחלה
לנוע על פסים צרים של יחסים
בטחונייס, ולבשה את התנופה של פינו־מן
בינלאומי, כאשר עם בן 50 מיליון
תושבים רוחש חיבה עמוקה לעם בן
שני מיליון תושבים, חיבה שהחלה מעזרה,
חיבה המניבה עזרה, ואנו אסירי־תודה
על כך.
אך בצרפת חלות תמורות. לא שחס־ושלום
חלה תמורה ביחסה של צרפת
כלפי ישראל, אלא שחלו תמורות בקשריה
של צרפת וחלים שינויים ביחסיה
עם שכנותיה האירופאיות.
המהפכה התעשייתית האדירה פוקדת
עכשיו את צרפת; ההכרה שלה, ש אירופה
אינה ניתנת להגנה בקוביות
לאומיות נפרדות, כי אם במסכת קוני
טיננטאלית אחת; התקווה של צעיריה,
והתחדשותה המדינית שהביאה להתחברות
באופקים תוך התעלמות מהגבולות;
כל אלה הולידו זרם מדיני
חדש ואדיר, המשנה את הקונצפציות
המדיניות, את המערכות הכלכליות, את

מה רוצה מר פרם לומר — שצרפת
תאלץ, בעל כורחה, להפסיק את אספקת
הנשק לישראל, תחת לחץ שאר המדינות
האירופיות?
אם זאת כוונתו, הרי זאת שטות גמורה•
צרפת סיפקה לנו ;שק, ערב מיב־צע־סיני,
למורת־רוח האמריקאים. שארל
דה־גול לא יקבל בעניין כזה שום הוראות
מבון או מרומא. אם ירצה לספק
נשק — יספק.
אבל יש סיבה אחרת לחשש שמא
תפסיק צרפת את אספקת־הנשק — ואת
הסיבה הזאת מבקש מר פרס לטשטש
ולהטביע בים של מליצות רבות־רושם.
צרפת עזרה לנו מתוך אינטרס אנוכי
שלה — כמו כל מדינה העוזרת למדינה
אחרת. בהיותה שקועה במלחמת
אלג׳יריה, סיפקה לנו נשק כדי שנסיח
את דעת שאר הערבים משדה־הקרב ה־אלג׳ירי.
עתה, משנסתיימה המלחמה בתבוסתה
הגמורה של צרפת, שוב אין
אינטרס זה קיים.
אומנם, יש בצרפת באמת אהדה רבה
לישראל, אך זו בוודאי אינה מספקת

1111

מאת

שמעון
נו ס

ההתארגנויות הצבאיות הקיימות. וכמו
שאירופה של ימי־הביניים הפכה מאירופה
של ערים לאירופה של מדינות,
כן אירופה של המאה העשרים הופכת
יותר ויותר מאירופה של מדינות לאירופה
של קהיליות. ודאי שהאיחוד
האירופאי לובש צורות ופושט צורות,
הרא נתקל במכשולים ומופתע מסיכויים,
אן העובדה הניצחית היא שמגמת
האיחוד הולכת ומתחזקת בעמדתה,
וביצועו הולך ומתרחב בהיקפו.
מאיחוד של פחם עד איחוד של אטום,
מאיחוד של תעופה עד שיתוף של
שריון, ממיפגשים ידידותיים להסכמים
פרלמנטריים.
אין זה איחוד נגד ישראל ואין זה
איחוד בעד ישראל. אין זו צורת איחוד
נוחה לישראל או צורת איחוד דוחה
לישראל. זהו איחוד של אירופה: למען
עצמה, לפי צרכיה, לפי הבנתה, לפי
שאיפותיה.
אן אפילו אס אין איחוד זה מושפע
מדעת ישראל, הוא ישפיע בהכרח על
מעמדה של ישראל, כמעט בכל התחו מים,
ממכירת תפוזים ועד קניית הליקופטרים.
ועל
כן עומדת בפנינו שאלה אמיתית
וגורלית: האם עמדת צרפת כלפי ישראל
תיהפך לעמדתה של אירופה המאוחדת
או המתאחדת כלפינו, או שעל
צרפת יהיה לספוג לעיתים קרובות גלי-
התנגדות וזרמי־הסתייגויות, שיבראו מחברות
אחרות באיחוד האירופאי? בין
אם זו אירופה של פאריס ובון, או
אירופה של המולדות, או אירופה פדרטיבית
או קונפדרטיבית — האס יחסה
כלפינו, היום, מחר ומחרתיים יהיה
זהה ליחסה של צרפת כלפינו אתמול,
היום ומחר?
האס אנו מעוניינים ביחס כזה של
אירופה? האס אין הדבר הגיוני שכבר
היום נתחיל לבנות קו מדיני ובטחוני
באירופה שבסיסו כקודקודו, יהא דומה
ליחסה של צרפת כלפינוד

מאת

אוד׳
אבנו׳

11111111$
111111

כדי לעמוד מול שיקולים ממשיים. למשל:
האינטרס הצרפתי החיוני לקיים
שיתוף־פעולה כלכלי עם אלג׳יריה החדשה,
הצורך הצרפתי להשתמש במדבר
האלג׳ירי לניסויים אטומיים, הרצון
הצרפתי לרכוש בחזרה את המעמד המסורתי
שהיה לה בארצות־ערב.
בקיצור: קיים חשש חמ־ר שהסוס הצרפתי
נגמר. אחרי שנגמרו כל שאר
הסוסים — הערבי, הבריטי, הסובייטי,
האמריקאי — פשוט לא נשאר למר
פרס שום סום זולת הסום הגרמני. זה
המקור היחידי שעוד בא בחשבון לרכש.

— ולא פיתפותי־הביצים על אירופה
החדשה — מביא את מר פרס לגרמניה.
אבל לא נעים להודות בכך —
שהרי זו הודאה בפשיטת־דגל נוראה.
(ורק בסוגריים נוסיף: מה זה. קי
שבסיסו כקודקודו יהא דומה ליחסה
של צרפת כלפינו?״ עד כמה שזכורים
לי שיעורי־ההנדסה, הרי לקו — בניגיד
למשולש — אין בסיס ;־אין קדקוד).

הגזאב \2נגר גזוזרשגיגו

וזה רגצים־ הגרבזגיגו?
לצערי הרב אין דבר ם מובנים מאליהם,
לא בתחום המדיני ולא בתחום
הבטחוני. לא כל העוזר לישראל, או
המסוגל לעזור לה, מוכן להסתפק בהנאה
הנובעת מעצם העזרה, ולהתעלם
מהקשיים והסיבוכים הצמודים לה.
נכון שגרמניה המערבית, כמו גרמניה
המזרחית, הן בעלות חוב לישראל.
חוב איום שאין לו פרעון. חוב
שלעת עתה רק גרמניה המערבית הכירה
בקיומו. חוב זה משמש גס בסיס
ליחסי גרמניה־ישראל. אן האמת מחייבת
גס להבלים צניעות מסויימת הנעוצה
ביכולתה של ישראל, אפילו בתחום
היחסים עם גרמניה. בכוחנו לאפיין
את יחסי גרסניה־ישראל, אך כוחנו
מצומצם, אס הוא קיים בכלל, ב־איפיון
יחסי גרמניה וארצות אחרות.
האמת היא שלא צרפת ולא ארצות־הב־רית,
לא נשיא צרפת ולא נשיא אר־צות־הברית
שואלים לדעתנו בטרם הם
שמיס את פעמיהם לבון.
ביגזזרו גרמניה, שתי הגרמניות, הולכת ומש־תבצת
בעולם לא לפי הפרימט היהודי
בעיקרו, כי אם על־פי הגיון בלתי״תלוי
ביחסינו או בדעתנו. ועלינו להסיק את
המסקנות המדיניות הבלתי־נמנעות מכך.
אין לשכוח את העבר. אן אין לשכוח
גם את העתיד. עתיד קיומנו. אינני
יכול, במיסגרת זו, לתאר את כל פר־שת־היחסים
שלנו עם גרמניה, הקיימים
והאפשריים. עובדה היא שיותר פשוט
הוא לדבר על אשר אינו קיים, מאשר
לדבר טל אשר. קייס כבר. והמבין יבין.

בקשר לביקורו של שטראוס הירבו
לדבר על העיתוי ועל חצורה, כביכול.
הבעייה האמיתית אינה לא בעיתוי ולא
בצורה, כי אם בעמדה.
והעובדה היא שאנו נזקקים כבר, וניזקק
עוד יותר בעתיד, לעזרתן של
מספר מדינות אירופאיות בנוסף לצרפת.
וצורן זה אינו סטטי. ואם עלינו
להשיגו, עלינו לנוע לקראתו. מסע מדי ני
— אפילו הוא מכאיב — אין מתחילים
אותו בתחנת־הרכבת הסופית,
הגדולה, המגובשת והאכסקלוסיבית. יש
להתחיל בו בתחנות הראשונות, באותן
התחנות שעצם המסע מתעצב בהן וקובע
את מגמת פניו. להשגת כלים
דרושה קונצפציה. לא מספיקה אוב־צסיה.

בספק
חמור ביותר. הסוציאל־דמוקרא־טים,
העשויים להגיע תוך שנתיים לשלטון,
מתעבים אותו. במפלגת־השלטון
הנוכחית מתגבשת צמרת חדשה, המתנגדת
בחריפות למסירת תיק כלשהו לידי
שטראום. בטוח לחלוטין כי שטראוס
לא יהיה גם בממשלה הבאה של לוד־וויג
ארד,ארד נושא משרה כלשהי.
תהיה הסיבה להזמנת שטראום כאשר
תהיה — היא מזדאי אינה זו שמר
פרם מציג אותה כאן, ככרטיס־כניסה
לאירופה הגדולה, המגובשת, האכסקלו־סיבית.
ביקור שטראוס הרחיק אותנו
עוד יותר מאירופה זו.
בכלל, איזו מין אירופה תר,יד, זאת?
האם מר פרס מאמין ברצינות שתהיה
זאת חברה פרטית של דה־גול—אדנואר
בע״מ, אבירי־האטום האנטי־אמריקאיים
והאנטי־סובייטיים? גם הדגול וגם אד־נואר
יסתלקו תוך זמן קצר. כוחות
חדשים יקומו בגרמניה ובצרפת. בריטניה
— שאינה מוזכרת בכל הנאום הזה
— עשויה להיכנס לאירופה, ולשנות
את כל צביונה. אירופה החדשה
עשויה להגיע לכלל הסדר עם אמריקה
— ואז תשא את הגושפנקה של קנדי
הצעיר, ולא של שני הזקנים.
מר פרס אינו מזכיר כל אלה. גם
אין הוא מזכיר את העובדה שיש באירופה
הנוכחית עוד ארבע מדינות —
איטליה, הולנד, בלגיה ולוכסמבורג. גם
אין הוא מזכיר כי דווקא הגרמנים והצרפתים
במוסדות אירופה חוסמים את
הכניסה בפני תפוזי ישראל, ומחרימים
את המשק הישראלי.
אוריינטציה זו אולי מביאה רכש כלשהו
— אבל היא מרחיקה אותנו מ־ברית־המועצות
ומארצות־הברית. משמע:
היא מגבירה את משלוח הנשק הסובייטי
לערבים, ומונעת את אספקתו של
נשק אמריקאי לנו.

יתכן שה״ה קנדי ודה־גול אינם שואלים
אותנו — אולם הם תלויים בדעת־הקהל
העולמית, ובדעת־הקהל של ארצותיהם.
גרמניה
לא היתד, חוזרת אל משפחת
העמים, לא היתד, יכולה להתקבל ל־נאט״ו,
ובוזדאי לא היתד, מגיעה לסף
החימוש האטומי, לולא קיבלה בכל
שלב ושלב תעודת־הכשר מידי ממשלת־ישראל,
אשר הרגיעה את מצפון העולם.
היא לא פרעה את החוב הנאצי —
אך היא שילמה לישראל שוחד עבור
מחיקת החוב.
ואחרי כל זה, לא נאותה גרמניה
אפילו להכיר בממשלת ישראל, והכרה
זו רחוקה כיום יותר מכפי שהיתה אי־פעם!
בכל
דבריו אין מר פרם אומר מדוע,
בעצם, מעוניינת גרמניה — בניגוד ל־ארצות־הברית,
למשל — לעזור לו בענייני
הרכש. האם הוא יכול לתאר לעצמו
אינטרס גרמני כלשהו — פוליטי,
צבאי, כלכלי — זולת הצורך בהכשרי
ש בו ד אונז
נידמה כי כאן מגיע מר פרס לשיא
של לוליינות דמגוגית.
האם הוא הזמין אח שטראום כדי
לרכוש את לב גרמניה, כהקדמה לרכישת
לב אירופה? אם כן, הרי השיג את
ההיפך. אין אדם שנוא ותר על מי־בית
הגרמנים מאשר שטראוט, ואין גרמני
שנוא יותר משטראוס באירופה.
מי שבאמת תולה את תקוותו היחידה
ביחסי־העתיד בין גרמניה לישראל, היה
בורח משטראוס כמו מהשטן. כי מקומו
של שטראום בעתידה של גרמניה נתון

ועל כן אנו אומרים בכל גילוי־הלב:
הדרן העיקרית לפגוש את הסכנה העיקרית
של מצריים, היא בדרן של
חיזוק כוחנו אנו בראש וראשונה, ולשם
חיזוק זח• יש להסיק את כל המסקנות
המחוייבות, במועדים הנכונים.
לא אוכל, כאמור, לפרט את יחסינו
עם גרמניה המערבית. אך שקר אחד
עלי להזים: מעולם לא גרסנו כאילו
יחסינו עם גרמניה מחייבים את ישראל,
או את מישהו בישראל, להחליש כמלוא
הנימה את המאבק נגד מעשי המדענים
הגרמניים או הזרים האחרים במצריים.
אין תנאי כזה, ואין הצעה כזאת. ישראל
חופשית, וגם חייבת, לפעול בנושא
זה בדרך התכליתית והשקולה ביותר
שהיא חפצה בה. הערבים מאיימים עלינו
איום המלווה בצבירת־כוח. אין טעם
להתעלם ממנו או להקל בו ראש. אן
גם כוחנו עמנו; ואין טעם להתעלס
ממנו או להקל בו ראש.

זהו שקר. גרוע מזה: זהו שקר פחדני.
אילו
היה למר פרס אומץ־לב להודות
כי ההסכם הסודי שלו עם מוס־דות־הסתר
הגרמניים, באמצעות שטר־אום,
מחייבים אותו להפסיק את המאבק
במדענים הגרמניים — אפשר היה להתווכח
על כדאיות הדבר. אך כאשר הוא
מכחיש את הדבר בכלל — הרי הוא
מגנה את ההתנהגות של עצמו.
העובדות הברורת הן: מר פרם תבע
להפסיק את המסע נגד המדענים. הוא
הביא לסילוקו של הממונה, שרצה להמשיך
במסע זה. הוא פתח במסע נגדי,
שנועד לטהר את גרמניה ולהעמיד פנים
כאילו עבודת המדענים במצריים היא
עניין של מה בכך. הוא נתן גיבוי ישראלי
לשטראום, שחזר על טענה זו בישראל
ובגרמניה.
מדוע? בהתחמקו מתשובה ברורה על
כך, הוא מחשיד את עצמו.

נויכוגו שהוא אפגז
איני גורס שתפקידנו העיקרי הוא
להחדיר לדעת־הקהל העולמית שהשמדת
ישראל היא אפשרית. דיבור כזה נושא
עמו גס משמעות שלילית, פאניקה בשולי
המחנה, הגברת הפרסטיג׳ה של
נאצר באזור, עירעור כוחה של ישראל
מבחוץ. אני מעדיף את הדגשת הסכנה
האחרת, הלא־פחות אומללה, של סיכון
השלום במזרח־התיכון.
בכוחנו לנצח במלחמה, ואנו עושים
הכל שכוחנו זה יעמוד לנו, גס מחר,
בפני מצבים חדשים. אן עם זאת אנו
אוספים כוח ואהדה, ונוסיף לתור אחריהם
ברחבי תבל, כדי למנוע עצם הצורן
בהתמודדות הצבאית עצמה.

זהו סיכום הנאום המדיני המזהיר.
זהו הסיכום של מדינאי בן 40המתיימר
להתוזת קו לדור.
בסך הכל: אפס.
אין שום פיתרון לשום בעייה.
כל אשר מר פרס יכול להבטיח הוא
שבמיקרה הטוב ביותר, בעזרת השם,
נשב על ערימת הנשק שלנו, ההולכת
רגדלה, מול הערבים, היושבים על ערי־מה
שלהם, ההולכת וגדלה גם היא.
היום, מחר, בעוד חמש שנים, בעוד
עשר שנים. זה מול זה יעמדו שני מחנות
המצויירים בנשק־השמדה נורא, במיטב
השיכלולים של טכנולוגיית־המוות
בעידן האטום והטיל, והיכולים להשמיד
זה את זה השמדה טוטאלית תוך
כמה דקות.
האם זה כל חזוננו לעתיד? לחשוש
בכל רגע של חיינו פן יגיע לשלטון באחת
מארצות ערב גנרל מטורף, שיחליט
למחוק את ישראל באופן פיסי מעל
פני האדמה, אפילו יביא הדבר לחורבן
ערי ערב?
יחסי ישראל־ערב הם סרטן ממאיר,
העלול להרוג את שני הצדדים. מר פרם,
בנאום מדיני מזהיר, מציע לנו לשים
את מבטחנו בגלולת־אספירין ששמה
רכש.

במדינה
(המשך מעמוד )6

בניגוד לדעת הרוב .,על הסכם הכניעה להסתדרות.
ציבור
המהנדסים תסס. מכל עבר החלו
להישמע קריאות בעד פרישת האיגוד ממסגרת
ההסתדרות. סיעת לקידום הכריזה אז
על בחירות חדשות, בהן זכו לבסוף לרוב
מוחלט 57 :אחוז. היה זה סוף התקופה
הדו־שלטונית באיגוד המהנדסים.
ההנהגה החדשה יצאה מיד בדרישות מעשיות:
תשלום תוספת יוקר לכל גודל משכורת;
העלאת התוספת הניתנת עבור רכישת
ספרים, בעיקבות ירידת ערך הלירה;
תשלום תוספת גלובאלית עבור שעות נוספות.
הדרישות הובאו בפני המחלקה האקדמאית
שבהסתדרות, ונדחו מייד על־ידי
יושב־ראש המחלקה, זאב הרינג.
רגע זה סימן את המיפנה היסודי במאבק
המהנדסים. האיגוד פנה לאירגונים אקדמאים
אחרים, הציע להם פעולה משותפת.
התקיימה ישיבה של ועדת־התיאום, שאליה
הצטרפו הפעם, מלבד האיגודים השייכים להסתדרות,
גם אלה הנמצאים מחוץ למסגרת

קביעת המועד בו היו צריכים להתחיל בהגשמת
תוכנית שעות הקייץ. שבועיים אלה
הספיקו למפא״י, כדי לתכנן התקפת־נגד על
המורדים.
בהתקפה זו הפעיל מפא״י את תותחיה
הכבדים ביותר. בישיבת מזכירות המפלגה,
שהתכנסה במיוחד לטפל במצב זה, הביעו
דעתם קאליברים כגולדה מאיר, מרדכי
נמיר, אהרון בקר וראובן ברקת. אף אחד
מהם לא התעלם מכך, שהבעייה לא נוגעת
רק לקיצור שעות העבודה בשעה, במוסדות
בהם מפסידים יותר זמן על שתיית־תה, או
על ביורוקראטיה בלתי־פרודוקטיבית.
״הבעייה אינה שעות קייץ ואף לא דו״ח
הורוביץ,״ קבעה גולדה .״הבעייה היא, כיצד
מרשים לעצמם חברי־מפלגה לתת יד לאיר־גונים,
מעל ומעבר למוסדות מוסמכים של
המפלגה וההסתדרות, כדי להילחם במפלגה
ובהסתדרות.״
״ביצוע ההחלטה להמשיך בשעות חורף
יש בו כדי לחזק את ההסתדרות ואת הממשלה,״
הוסיף ירוחם משל, יושב־ראש
המחלקה לאיגוד מיקצועי.

דה א.רובין.ס^15.ו.,ס5.ק

.ביאו 7זו ס מ טי7ן אר

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מטיות

פרטיםבעמוד 20

עי ר
גני

הנוער

ל אן

התערוכה

הקיץ?

הקיץ יש מה לעשות! כל מי
שצעיר בגיל או ברוח ימצא
בידור׳ שעשועים והנאה ב־
״טיבולי״ של ישראל — ״עיר־נוער״
— בגני התערוכה של
״יריד המזרח״ בת״א.
שם עושים חיים משוגעים ב־
״לונה פרק״ ,בהופעות בידור
באמפיתאטרון, בביתן היפני,
ב״רכבל רחף״ ,בחורשות וב דשאים.
אפשר גם לערוך קניות
בבזר המיוחד שיוקם שם.

הצגת בכורה ארצית
החל מ־ 8ביולי
ערב ערב ב7.3 0-
כתוספת :

״לוס טורוס״
סרט תעודתי
על מלחמת השורים
עם גדולי לוחמי הזירה

״עיר־נוער״ נפתחת לנהירת
הנוער ב־ד ביולי ב־ 7.00 בערב
ותהיה פתוחה עד 17 באוגוסט.

מחיר עממי 1.50ל״י
כרטיסים :״לאן״ ובקופות
המכירה בעיר ובגני התערוכה

נוער עברי וערבי בכפר יפין?
חום הלב וגלי הים

זו, כמו הסתדרות הרופאים, אירגון המורים
התיכוניים, ואירגון עובדי מנון ויצמן.
הגידול הממאיר. שביתת האזהרה הראשונה,
שאורגנה לפני שבועיים על־ידי
ועדת־התיאום, הצליחה: כל האקדמאים במדינה
שבתו. באותו זמן החלה ההסתדרות
בהתקפתה הנגדית. בישיבת הוזעדה המרכזת,
דרש בקר — תוך איום בגירוש
איגוד המהנדסים מההסתדרות — כי המהנדסים
ינתקו את קשריהם עם ועדת־התיאום.
בקר ידע מראש כי איומו לא ישא את
הפרי המקוזה. בין המהנדסים קיימות עדיין
התביעות לפרוש ממסגרת ההסתדרות, ולהקים
גוף, דוגמת הסתדרות הרופאים או
המורים התיכוניים. עבור ההסתדרות היה
גירוש המהנדסים כמעשה התאבדות בתחום

האקדמאי.
מאידך, קיימת בכל זאת אפשרות, שבקר
ישאר עיקבי באיומו. במיקרה זה יופעלו לא
רק שיקולים הסתדרותיים אלא גס מפלגתיים.
כי יתכן שבקר ירצה בהזדמנות זו
לנתח את הוועד־הפועל מגידול ממאיר של
איגוד מיקצועי כלל־ארצי, בו הרוב אינו
נתון בידי מפא״י.

מרד הנאמנים
מענני הסערה הכבדים של מרד־שעות־הקייץ,
ירד מטר קלוש, שנסתיים במהירות.
אספות עובדי־המדינה, שהיו צריכות להתקיים
ביום ראשון החולף, לסמן בכך את
התחלת יום העבודה המקוצר, כמעט ולא
נערכו.
אך הכישלון לא הצטמצם במאבק ׳1השגת
שעות־קייץ בלבד. כי כישלון זה היה גם
הכישלון של המרד הראשון במנגנון הממשלתי
לשבירת המונופול המפא״יי במוסדות
המדינה.
התקפת נגד. הכישלון הצפוי הסתמן
כבר בחולשתו של הגוף שאירגן את המרד:
ועדת התאום של עובדי־המדינה (העולם
הזה ,)1345 אשר רוב פעיליה היו חברי
מפא״י מתמרדים מחיפה. היסוסיה של וע־דת־התאום
גרמו לאיחור של שבועיים בהעולם
הזה 1347

מטרה זו היתד, הצדקה מספקת לצעדים
נמרצים נגד המורדים .״כל חבר מפא״י,
אשר יתן ידו לפעולות ועדת־התאום —
יגורש מן המפלגה,״ קבעה החלטת המזכירות.
שיפנוע
ידידותי. המכה היתד, קולעת
ביותר. לרוב עובדי־המדינה משמש פינקם
המפלגה כמפתח הקאריירה והמשך העבודה.
אבדן פינקם זה, מסמל, ברוב המקרים, את
חורבנה הכלכלי של משפחת העובד.
כדי לשבור לחלוטין את ועדת־התאום,
הופעל נגדה גם התותח הכבד ביותר: סמי
כות־המדינה. יום לפני השביתה, אשר היתד.
צריכה להפוך את שעות הקייץ לעובדה
קיימת, פירסם נציב שרות המדינה את מכתבו
של לוי אשכול, אשר פנה אל הרגשת
האחריות של עובדי המדינה. אולם, מאחר
ועל הרגשת־האחריות בלבד אי־אפשר לסמוך,
חיזק אשכול את פנייתו בנימוקים
מפורשים יותר.
מכתבו של ראש־הממשלה החדש קבע,
כי לכל עובד שלא ימשיך בשעות החורף
,״לא ישולם שכר עבור השעות שלא
יעבוד בהן; עובד נעדר כנ״ל, לא יועסק
בתשלום לפי רישום; עובד עראי שייעדר
בשעות נוספות, בין בתשלום כולל, ובק
כנ״ל, תופסק העסקתו על־ידי המשרד; עובד
בחוזה שייעדר כנ״ל, יפקע תוקפו של החוזה.״
הפגזים
נחתו בפגיעות ישירות, קירקרו
את חומת הנאמנים המתמרדים עוד בטרם
הספיקו להתבצר מאחוריה כראוי.

הכנה לבחינות
מרץ׳ יולי 64
מוקדמות מרץ 64

כתות בו קר
הרשמה:
בשעות 8—1לפנה״צ, רה׳ בוגרשוב 62
(פנת רה׳ פינסקר) ,טל 231546 .
בשעות 5.30—8.00 אחה״צ,
רח׳ אנטוקולסקי 4
^ (פנת אבן גבירול ארלוזורוב)

נוער התחלה מב שר ת טובות
״בחום לבנו נמס את מחסום האיבה שבין
שני העמיס,״ הצהיר המורה מטאנס

מטאנם. מאזיניו, שמילאו אחת הכיתות ב־בית־הספר
התיכון של כפר יסיף, מחאו לו
כף. הם לא היו תלמידים רגילים בכיתה
רגילה.
זה עתה התכנסו יחדיו בפעם הראשונה:
(המשך בעמוד ) 14

יתל-אניד
עי ק1לנ 11נ תל -אביב

אויבי הנוער
מחלותה מין
מ ה דו ר ה שניה

אדי קאלברם התאהב מש־ת־השעשועים, שחיפשה במש
אלים לאט הפלאות אלים בראשית קאריירת־הזר
הר שלה, כמועמדת בתחרות
מלכת־המים הראשונה, כשהיא בת 7ו ומצי.

1959 1

>־< ה אירע באחד מלילות הקיץ הלוהסים,
| במועדון־ל־לה תל־אביבי. אדי קאלברט,
אשף־החצוצרה הבריטי, בעל התהילה העולמית,
סיים זה עתה את הופעתו במקום,
התיישב ליד אחד׳ השולחנות כדי להינפש
וללגום כוסית. רחבת הריקודים התמלאה
בזוגות, שלא שמו ליבם לחום, לצפיפות
ולעשן, התנועעו לפי המיקצבים הסוערים
של התיזמורת.
אדי העייף העיף מבס של שיממון על
פני הדייסה האנושית המתנועעת, פודינג שהוא
רגיל לאכול מדי ערב. לפתע קפא ה־מחצצר
במקומו.
מבטו ננעץ בצעירה בלונדית, דקת-גיזרה,
בשימלת־ערב שחורה עמוקת־מחשוף, שרקדה,
שיכירת חושים, בחברת בן־זוגה.
״מי האנגליה הבלונדית הזו?״ שאל אדי
את מארחיו.
״איזו אנגליה! זו צברית,״ השיבו לו.
אדי לא נרגע עד שהסבירו לו, שאותה
נערה הינה גם זמרת .״זאת בדיחה,״ אמר
אדי .״בחורה שהיא גם יפה וגם יודעת לשיר
— דבר כזה לא יכול לקרות. אני לא
מכיר אף זמרת שהיא גם יפה.״
כאשר ר.צ גו לו, לפי בקשתו, את הצברית
הבלונדית, שאל אותה אדי לשמה, הסתכלה
עליו והשיבה לו :״אליס. ומי אתה?״
עלבון כה צ רב ל״אני״ שלו, לא יכול
היה קאלברט הגדול י לשאת. בלי לומר מלה
קם ועזב את השולחן. כך נולד רומן אחבר.
לוהט, העשוי להביא לאור העולם, תוך
זמן קצר, עולל ראשין: כוכבת ישראלית
חדשה.

״א ץ לי אמון בכברימ״

הביקיני השתנה אבל אופיה
1 0 0 9

של אליט, שניסתה בכל נו־
1 9 0 0 1 1חותיה לפלס דרך בעולם הבידור, לא נשתנתה.

1י — 1 2

^ בלונ די ת יפת״הפנים שאדי קאל־
| | ברט כה השתוקק להכיר, היתד, כבר
דמות מוכרת וידועה, מזה שנים, כחלק
בלתי נפרד מן הנוף הדיזנגופי. פסבדו־אמנית,
שרבים, בעיקר אלה שלא הכירוה,
נדו לה כמי שמזדנבת אחר אמני־בידור
זרים.
היה זה כמעט מובן־מאליו למצוא את
אלים בונדפילד, צברית, בת לאב ממוצא
גרמני ואם אנגליה, בסביבתם או בחברתם
של כל השמות המפורסמים מבין אמני הבידור
שהגיעו לארץ, כמו ג׳וש ודייט, הארי
בלם־נטה, הקונזפאניון דה לה. שאנסת,
פראנק סינטרה ומרינו מריני. כתוצאה מכן,
עמד שמה של אלים במרכזן של רכילויות
לאין־ספור, ואנשים נהגו לראות בה
נערת־שעשוע־ם קלת־דעת, המבקשת רק את
הנאות החיים.
״מצפים מאשר״״ אמרה אלים ,״שתהיה
ליידי ברחוב, יצאנית במיטה וטבחית במטבח.
אני נראית כמו יצאנית ברחוב, מתנהגת
כמו ליידי ביחידות, ובכלל לא יודעת
לבשל.״
כי מעבר לזוהר של ראשה הבלונדי, המחייך
תמיד, ודמותה הקלילה, היתד, אלים
נערה עצובה, לה היתד, רק מטרה אחת בחיים:
לעשות קאריירה.
היא היתד, בת 12 כשהוריה נפרדו. האב

ירד אחרי הגירושין לגרמניה, ומאז התעלם
ממנה. אמה, דמות טיפוסית של ליידי
אנגליה, משכילה ופיקחית, לא נישאה בשניה.
אלים, שגדלה ללא אב, ניסתה לפצות
את עצמה בשתי דרכים: התבלטות ומשיכת
תשומת־לב מצד אחד, והתרועעות בחברת
גברים מבוגרים מצד שני.
היא הופיעה כמועמדת בתחרויות־יופי,
זכתה באחת מהן בתואר ״חביבת הקהל״.
למרות שלא היה לה קול גדול, ניסתה להפוך
לזמרת, היתד. בצבא בלהקות הנח״ל
ופיקוד־המרכז, ואף ניסתה אחר־כך להקים
צמד־זימרה עם ידיד. למרות שלא זכתה
להכרה כזמרת, טיפחה תמיד את התקח־ה
שיום אחד יאיר לה המזל פנים, היא תתגלה,
וחלומותיה על כוכבות יתגשמו.
״מיום שאני זוכרת את עצמי,״ התוודתה
אלים ברגע של גילוי־לב ,״אני במיעוט. מה
שנראה בעיני כולם כרע, נראה בעיני כטוב.
תמיד עשיתי את הטוב בעיני. בתור
נערה הייתי יפה, אבל אף פעם לא התבלטת,
בשום דבר, חוץ מאשר בהתנהגות
רעה. אני מטבעי חייכנית וחביבה, ומנסה
לחפש רק את הטוב שבבני־אדם. אלא שה־אנש־ם
מקבלים את זה בצורה בר. אני נראית
קלת־דעת.״
לאלים היה גם הסבר משלה מדוע נוהגים
הבריות לראותה בצורה שאינה הולמת
את דמותה האמיתית :״אף פעם בחיים לא
היה לי חבר של ממש. אף פעם לא הייתי
מאוהבת, וזאת אולי כל הצרה שלי. יצאתי
עם הרבה בחורים, אבל אף־פעם לא התקשרתי
עם אף אחד מהם• אין לי אמונה
בגברים. זה הביא לכך שהגברים כעסו עלי
והנשים שנאו אותי. מה שאותי עניין —
זה רק לעשות קאריירה.״

הזמר השווייצי

תוויד את קירבתם של אמני בידור בתקוה שיבוא יו

״מד! אתה רוצה ממגי?״
ץ ו היתה אולי הסיבה, שאליס, ה!
מעידה על עצמה שהיא ״שבעה מרומא-
נים״ ,ראתה בניסיון התקרבותו של אדי
קאלברט התחלה של הרפתקת־אהבים חדשה׳
הטיחה בפניו את השאלה המעליבה:
״ומי אתה?״
אולם היא הרגישה שבכך הגדישה את הסאה.
בהמשך אותו ערב, כשראתה את
אדי, אמרה לו :״אני יודעת שאתר, אדי
קאלברס. מה אתה רוצה ממני?״
״שמעתי שאת שרה,״ אמר אדי ,״אני רוצה
לשמוע אותך.״
הם קבעו פגישה למחרת היום. אדי שמע
אותה שרה, ובו במקום הציע לה שתיסע
עימו, כדי להפכה לזמרת. אליס היתה בטוחה
שהוא מתבדח .״בגיל 22 אני די זקנה,״
אמרר״ ״וזאת בגלל חוכמת־הוויים שלי. אני
מכירה בני־אדם ממבט ראשון.״ אדי, שהרגיש
בהיסוסיה, ביקש ממנה להפגישו עם
אמה. גם האם צחקה כששמעה את כח־נתו
להפוך את אליס לכוכבת זימרה. אדי הביט
בשתי הנשים, הודיע להן שכרטיס הנסיעה
לאנגליה יהיר, מוכן למחרת, אמר שלום,
והסתלק.
ואומנם, היה זה קצת מוזר, שאישיות

הזמו האיטלקי

אולם לא תירנם את הערצתו לשפת מעשים — וז

בעלת־שם בעולם־הבידור באדי קאלברט,
תשים עינה בזמרת צעירה ובלתי ידועה,
ואחרי שישמע את קולה פעם אחת בלבד,
יציע לה הצעות, שכל זמרת מנוסה היתר,
חוטפת בשתי ידיה.
אולם אלים לא הניחה להזדמנות להישמט
מבי רומ
״ את מיון
אות

שנים הזדמנות לצאת לשלם-ושל אותה עימו
התקשרויות אחרות שלה הדים לא פחותים,
בעיקר כשיצאה בחברתם של אמנים כושים.
״היו מרכלים עלי. :אלים הולכת עם כושים.׳
הם לא נורמאל ם האנשים שמדברים
כך. מה ההבדל, לעזאזל? הם בני־אדס עם
הרבה רגש ושכל, ובתיר אנשים שסבלו —
יש להם המון הבנה לגבי החיים.
״כל מה שעשיתי — עשיתי בשביל עצמי.
כשרציתי לדעת משהו — ידעתי אותו.
גיליתי שאצל כושים, מלבד הצבע השחור,
אין שום דבר שונה מאחרים. פגשתי כוש־ם
שנונים כאלה, שאת כל האינטליגנציה של
כסית הם יכולים לשים בכים.
״אני מכירה נשים די מכובדות, שהולכות
עם כושים רק בשביל דבר מסויים. ואילו
עלי, שיצאתי אתם בגלוי, היו נוהגים
לרכל.״

״אני הדצכת שאני מאושרת״

האמן הצונת׳

על כפיו את אליס
!עותיו. היא חיפשה
מישהו יגלה אותה.

בחברתו רוקדת אליס, לא הבחין ששעה שמשכה
בשערותיו משכה אליס גס את תשו׳
מת ליבו של אדי קאלברט, שהופיע במועדון, התאהב בה במבט ראשון.

ים שימשה מנחה גס
לה מחמאות בשפע,
למולדתו בלי אליס.

*11ן 11 האיטלקי גוגנהייס, מנשק את -דה של אליס,

ן ך| י|
שעה שהוכתרה בתואר ״חביבת הקהל״ בתחרות 111ן מלכת־חיופי. תחרויות היופי נועדו לשמש לה קרש קפיצה לקריירה של אמנית.

ידיה. היא התיידדה עם אד׳ ,ותוך שבוע התפתח ביניהם
סוער.
י לא יודעת מדוע,״ התוודתה אלים ,״אבל אני מרגישה
נמי חופשיה רק עם גברים מעל לגיל .40 אם יש לי גפיה
ת לזמרים, הרי זה רק מפני שאני רגישה לרומנטיקה,
אני מוצאת בשירה ובנגינה. אני לא התלבשתי על אדי

והוא לא התלבש עלי, .את לא צריכה גבר,׳
הוא אמר לי, ,את צריכה קאריירה. את
נערה עצובה, משום שלא השגת את מה
שרצית להשיג. כשתשיגי, תהיי מאושרת׳.״
אלים ידעה שהתקשרותה עם אדי תכה
גלים. היא היתד, מנוסה בכך. בעבר עוררו

^ די קאלכרט עצמו לא הסתיר את
\י כוונו תיו לגבי אלים בונדפילד .״אני
מעוניין בה רק מס בה אחת,״ הסביר לכתבת
העולם הזה, ערב צאתו את הארץ,
״ היא — כסף. יש בנערה הזאת אפשרויות
רבות. היא נראית טוב, מדברת אנגלית ב־מיבטא
מעניין, ושרה שירים יפים בכל השפ
ת. זה דבר בלתי רגיל לגבי נערה צעירה
כמוה. היא גם יודעת לשחק. אני בטוח
שתעשיית הסרטים תתעניין בד .,יש לנו
סיכוי להפוך אותה לכוכב, ואז אעשה הרבה
כסף. אני אוהב לשעשע אנשים — אבל
אני אוהב לקבל כסף בעד זה.
״לי עצמי יש כמה חברות בלונדון —
חברות להפצת מוסיקה, להפקת סרטי טלביזיה
ותקליטים. אבל אני רוצה להתייעץ
קודם עם אנשים שיש להם ׳עמדה חזקה
מאשר לי בעולם הבידור. ניקח את אלים
ללונדון, ונראה אם נוכל לעניין בה אגשים.
אם כן, היא תתחיל תוך שישה חודשים,
ותוך שנה תהיה הצלחה גדולה. אני מאמין
שאליס יכולה לעשות כל דבר שידרשו ממנה.
ב־ 30 שנות הניסיון שלי לא פגשתי
נערה עם תכונות כה רבות.
״היא היתר, צריכה להתחיל עוד בגיל ,18
אבל בגיל 22 עדיין לא מאוחר מדי. אתם
עוד תופתעו מה שנעשה ממנה. נשנה את
שערה, נשנה גם את שמה — השם אלים
נשמע שמרני מדי; אולי נקרא לה אליסיה.
״כדי שלא תהיינה אשליות, אני אומר:

כל זה יכול לקרות לה — ויכול גם לא
לקרות. אבל מעולם לא ראיתי נערה בעלת
סיכויים כה רבים. אני מכיר אנשים, שמספיק
שיעיפו בה מבט אחד, ויחטפו אותה.
אני סבור שארוויח עליה כסף טוב.״
גם מגלה הכוכבים המיקצועי ביותר לא
היה מדבר בהתלהבות כזו על תגלית חייו,
לולא היה מאוהב בה. לא היה ספק שאדי
מאוהב באליס. הוא עצמו, כשנשאל על כך,
השיב רק :״אני מאוהב בכל אשד, יפה.״
היתד, לו סיבה טובה להסתיר את יחסו
האמיתי לתגליתו. אדי הוא נשוי, אם כי חי
בנפרד מאשתי מזה שנים, עומד להתגרש.
כשיצאה אלים את הארץ בלוויית אדי ללונדון,
שם הוא מתכוון לשכור עבורה דירה,
בה תשהה ותלמד, שעה שהוא ימצא
בסיבוב הופעותיו, לא יכלה להסתיר את
ריגשותיה והתרגשותה .״זה היה היום המאושר
ביותר בחיי — כשפגשתי את אדי
קאלברט. עצם ההרגשה שמישהו מאמין בך
ודואג לך, זה משהו חדש עבורי. אני חושבת
שעכשיו אני מאושרת.״
מה תהיה מידת ההצלחה של אליס? זאת
עדיין קשה לנבא. האם תהפוך לכוכבת
זימרה, קולנוע, תקליטים או טלביזיה? זאת
גם אדי קאלברס עצמו אינו יודע. על פל
פנים, אם באמת היא מוכשרת, כפי שסביר
קאלברט, הרי מעולם לא זכתה נערה ישראלית
לאפשרויות כה רבות להוכיח זאת.

ןךןין ^ ן ן אלים בחברת המוזצצר אדי קאלברט, שבעת ביקורו בארץ
\ | 4 1 1 / 111111 /התאהב בה (ראה גס תמונה למעלה) ,האמין בכשרונותיה,
נטל אותה עמו לבריטניה, תוך מטרה להפוך אותה תוך מספר חדשיס לכוכבת־זמרת־שחקנית.

תצפית

במדינה

כל הזכויות עטורות

• הממונה על שרותיי־הכטחון, שסולק על־ידי פרס וכף
גוריון, עשוי לחזור לתפקידו. זוהי ההחלטה החשובה ביותר העומדת
להתקבל על־ידי לוי אשכול, מאז כניסתו לתפקיד. בשלב הראשון לא רצה
לנקוט צעד זה, פן יתפרש כפגיעה מעליבה בדויד בן־גוריון, אן דעת השרים
לענייני בטחון היתה כולה בעד החזרת ״האיש הקטן״ .הסיבה: הוברר כי
בלעדיו, ובלעדי ידיעותיו וקשריו האישיים, לא יגיע השרות לאותה רמת־תיפעול
שהיתה לו עד כה. עתה תלוי
הדבר רק בהסכמתו הוא לשוב.

(המשך מעמוד ) 11

קומם שם אחר: אלבים פרסלי (העולם הזה

חבורה של כמה עשרות תלמידי־תיכון עבריים
וערביים. הצעירים היהודים, שאורגנו
על־ידי ועד הנוער הישראלי לאחווה יהודית-
ערבית, באו לבלות סוף־שבוע בכפר הערבי
שבגליל המערבי.
המטרה הראשונה היתה: היכרות. עבור

. ) 1180

סיסה נוספת להחזרתו: הממונה,
השונא את פרס, יוכל
לפקוה עין כשרותו של אשכול.
• עם כניסתו׳של לוי אשכול
למשרד-הכטחון, יושם הדגש
על שיקולים משקיים גם
כמערכת הבטח ץ. בין השאר,
צפויה גישה ליבראלית יותר לבעיותיהם
של אנשי־גדקצוע משטחים שונים,
הדורשים צימצום שירותם במילואים
מטעמים משקיים.

• מתקרכת האפשרות •טל

ביטול מוהלט של כל פיקוח
על מטכע־חוץ. הבוס הכלכלי האחרון
הסבור כי עדיין דרוש פיקוח
זה הוא נגיד בנק ישראל, דויד הורוביץ.
לעומתו, מצדד שר־האוצר החדש ,
פנחס ספיר, בביטול מהיר של הפיקוח.

• כמה מראשי המפלגה ה ליבראלית
ישמיעו שוב את ההצעה
להקים גוש של מפלגות
הימין. הם סבורים, כי במצב שנוצר
עם פרישת בן־גוריון, צפויים לגוש
כזה, העשוי לכלול גם את הדתיים,
סיכויים להצליח.

• מזכיר הסתדרות המורים,
שלום לוין, יסכים כנראה לא
לגרום צרות לשר החינוך זלמן
ארן. מאמץ ראשון בכיוון זה נעשה
על־ידי לוי אשכול ואהרן בקר, שזימנו
את לוין וארן לפגישת סולחה חברית.

• מסתמן ניצחון הנשים ב-
מפד״ל: ח״כ טובה סנהדראי
תקבל ככל זאת את תפקיד
סגן יו״ר הכנסת, כמקום ח״ב
אהרן גרינברג המנוח, על אף
התנגדותם של הרבנים. כפיצוי
לרבנים,

שיריין

להם

ראש

המפד״ל,

נו \־ ד \ז צ נו יךי נו

) משה חיים שפירא 11 ,מקומות בוועד הפועל של המפלגה, מחוץ לכל חישוב
של סיעות.

• אין להוציא מכלל אפשרות, שמשרד האוצר ינהיג הק
לות כלשהן כמיסים. ההקלות לא יורידו במידה רצינית את הכנסות
המדינה, י היו בעלות ערן תעמולתי בעיקרן. ייהנו מהן, לרוב, בעל׳ הכנסות
נמוכו ת. מכל מקום, הוקפאו תוכניות קודמות להעלות את המיסים, בנימוקים
בטחוניים.

• אם יפרוש משה דיין סופית ממשרד־החקלאות, יתמוך
לוי אשבול במסירת המשרד למזכיר תנועת המושבים, עוזי
פיינרמן. בצורה זו יבקש להוכיח שאינו נלחם בכל צעיר מפא״יי באשר
הוא צעיר, ואילו פינוי מישרת המזכיר תאפשר חזרתו של יצחק קורן ל תפקיד
זה, תפתור את הבעייה שהתעוררה עם סירובו של פנחס ספיר להשאיר את
קורן כסגן שר־האוצר.

• מאזן חכרת ,,אל-על״ לשנת הכספים האחרונה, העומד
להתפרסם כעוד מספר שבועות, יראה הפסדים בבדים. חלק מן
הגרעון תתלה ההנהלה בצוותי־האוויר, שערכו שביתה ממושכת באותה שנה. אך
נוסף להפסד זה, יראה המאזן הפסד תיפעולי של כחמישה מיליון לירות נוספים.

• אם ברצונך להתעשר מהר, כדאי לך למצוא אפשרות
לרכוש חלק מאמיסיית המניות של חכרת ״הסנה״ ובנק המזרחי.
המניות, שיוצאו בקרוב לשוק, יכניסו תוך מספר חודשים רווח של
׳ 100 לרוכשיהן. אך לא כל אדם יוכל לרכוש אותן.
• צפויה התלקחות כמלחמת הדתיים נגד החזיר. משרד־הפנים
יפתח בשורת מיבצעים נגד בעלי הדירים במרכז הארץ, כדי להכריחם
לחסל את עסקיהם או לרכזם בסביבות נצרת והכפרים הנוצרים בצפון. אמצעי־הלחימה:
בדיקות־פתע, משפטים תכופים, צוויופינוי. רשויות מקומיות, שלא
ישתפו פעולה במיבצע, לא יקבלו בזמן את הקצבותיהן ממשרד הפנים.
ענף־בשר אחר יעמוד בקרוב במרכזו של סיכסוך. הפעם
ענף הלול. מספר משקים יפעילו משחטות אזוריות, בהן ההספק גבוה הרבה
יותר מאשר בערים הגדולות, והוצאות השחיטה נמוכות יותר. כדי לעודד
אותם, יוציא משרד־החקלאות צו האוסר הובלת עופות חיים מאזור לאזור.

רוב הנערים היהודים, שבאו מחיפה ומתל-
אביב, היה זה הביקור הראשון בישוב
ערבי. עבור רוב מארחיהם, היתד, זו הפעם
הראשונה שצעירים עיבריים בני־גילם
ערכו עימם ויכוח רציני, רקדו ושרו איתם
ליד מדורה, שיחקו עימם כדורגל (התוצאה:
תיקו .)2:2בלילה התפזרו האורחים בבתי־הכפר,
ללון בפעם הראשונה בחייהם תחת
גג ערבי.
חוזיות אלה היו חזקות הרבה יותר מכל
אינפורמציה תיאורטית שיכלו הנערים לאסוף
איש אודות רעהו. המחסום בין שני
העמים, עליו דיבר המורה מטאנס, לא זו
בלבך שנמס בחום הלב, אלא גם נשטף בגליו
של ים עכו, בו ערכו הנערים רחצה
משותפת.
סיכם עמנואל ברמן, בשם הוזעד המארגן:
״אני מקווה שהמיפעל הזה יעזור להפיכת
הנוער הישראלי לחלוץ המאבק לאחווה בין
שני עמי הארץ.״
היתד, זו התחלה צנועה, אך היא בישרה
טובות.

דרכי אדם
גלגל ה מז ל
אפריים כהן הוא ביש־מזל מלידה. למרות
שהוא חי בעולם עשרים וחמש שנה בלבד,
הספיק כבר לעבור שני כישלונות גורליים.
אחד בשטח האמנותי, השני בשטח הספורטיבי.

רבים היה הדבר משפיע, אך אפריים
נמצא כבר מעבר לסף היאוש.
אנרייפ-אלבים־אפריים. ההיסטוריה
של הכישלון האמנותי מתחילה לפני שלוש
שנים, כאשר אפריים כהן החליט שמשנה
שם — משנה מזל. לכן ביטל את שמו הפרטי
ושם משפחתו גם יחד, בחר לו במ
בדרך
זו קיווה אפריים להשיג שתי מטרות:
לרכוש פופלאריות בשכונתו, שכונת
חסן־בק ביפו, ולהגר לארצות־הברית, שם
ציפתה לו, לדבריו, קאריירה זוהרת.
מובן שהמטרה השניה היתד. ראשונית
בחשיבותה. כדי להשיג מטרה זו כתב אל־ביס
הישראלי לאלביס האמריקאי, ישב לחכות
לתשובתו של האליל. לאחר כמה חודשים
הגיעה התשובה: תמונת הזמר, הנושאת
את חתימתו האישית. היות ותמונה
זו, הנשלחת לכל אוהד רגיל, לא היתד, בדיוק
הדבר לו ציפה אפריים, פנה בכעס
למשרד־הרישום, שינה את שמו בחזרה לאפריים
כהן. בכך סתם אפריים את הגולל
על הקאריירה האמנותית שלו.
קורבן של כדורגל. במשך שלוש
שנים פסק הגורל האכזר מלרדוף אחרי אפריים.
הוא נזכר בו שוב לפני כמה שבועות.
הפעם פגש אותו בשטח אחר: שטח הספורט.
אחד
מימי שישי האחרונים מצא את אפריים
מאחורי סורג וברית בכלא יפו. לפי
גירסתו של אפריים קרה הדבר בערך כך:
״באותו יום הרגשתי את עצמי ברע, והיה
לי 40 חום. יצאתי מהבית והלכתי לגן־
הכובשים שבשכונה שלנו, כדי לנוח על
הדשא. פתאום באו ילדים והתחילו לשחק
כדורגל. אחרי כמה רגעים הופיעה במקום
ניידת־משטרה. כל הילדים ברחו, ואני לא
יכולתי לברוח, כי הייתי חולה. סמל הניידת
ציווה עלי להיכנס למכונית. כשסרב־תי,
תפסו אותי בכוח והביאו איתי לבית־הסוהר.
״שאלתי
אותם למה הם לוקחים אותי לכלא,
ואמרו לי שזה בגלל ששיחקתי בכדורגל
על הדשא. נשבעתי להם שלא שיחקתי
כדורגל, ורק שכבתי על הדשא, ובכלל
אני יכול להביא עדים שאני לא מכיר
אף שחקן אחד מהנבחרת.״
שום דבר לא עזר. אפריים בילה בכלא
גם את יום השבת, וביום ראשון הובא בפני
שופט־שלום, ששיחררו בערבות עצמית עד
לברור משפטו.
המשפט עצמו לא היה חמור ביותר, לולא
היו לאפריים חודשיים מאסר־על־תנאי.
מניין הגיעו לו חודשיים אלה? מסביר
אפריים עצמו :״גם זה בגלל טעות ספורטיבית.
האשימו אותו שהתנפלתי והיכיתי
שכן אחד. אבל איך, זה יכול להיות כשהשכן
הזה הוא מדריך של ג׳ודו?״
ספרות גשיאים ורוח
כיצד משיגים עבודה? בבעייה זו מתחבטים
רבים, נעזרים לשם־כך בשיטות שונות
— מפרוטקציה ועד כישרון. לידיעת המעוד
יידם — הרי שיטה חדשה ובדוקה, שתוארה
השבוע בירחון המכובד של אגודת־הסופרים
— מאזניים, שהוקדש לזכרו של הנשיא המנוח
יצחק בן־צבי.
״ועור מה שאין להביע״ .המעשיר,
המאלפת, פרי עטו של אהרון קווה, מוכתרת
בשם הנשיא, מספרת על פועל ותיק
באחד המפעלים, המבקש מהמנהל לקבל את
בנו לעבודה. המנהל מסרב. זה לא מסמכו־יתו,
הוא מסביר בצביעות.
האב לא מקבל ״לאו״ כתשובה, נשאר על
מושבו המום וחסר אונים. לפתע אורו
עיניו: הוא מתחיל להתבונן בתמונת הנשיא
בן־צבי, התלויה על הקיר.
מה שקורה לו, מתאר בפרוט הסופר, שהוא
גם חבר מפלגה נאמן, אשר גר מזה
שנים בשיכון ותיקי־ההסתדרות בקריית־שלום
:״הנשיא ניבט בו ממרומי הקיר, ומבטו,
מבעד למשקפיים, טוב ו מ עו ד ד...
לואי שמראהו הנלבב של הנשיא, השופע
אך טוב וחסד, ועוד מה שאין להביע, ירכך
את לבו של המנהל. מה טובות עיני הנשיא!״

המנהל
הקישח צד את מבטו של היושב
מולו ושאל :״ מה אתה מסתכל כל־נך בנשיא?״
ההסבר
שהוא מקבל :״אילו עיניים טובות
לנשיא שלנו!״ גורם גם לו להביט. מה
קורה לו? ״הוא מגלה בדיוקן הנשיא דבר
שהיה נסתר ממנו עד כה.״ ההשפעה היא
מיידית :״בפניו נסתמן שינוי לטובה. מסווה
הרשמיות הקרה והדוחה — ניסל מהם.״

האב, כך ממשיך הסיפור, הולם על הבר־חפולם
חזח 1847

ד ״ ן ־ במינה
זל בעודו חם, מבקש שוב עבודה לבנו.
מתרחש. המנהל האכזר־לשעבר, עונד,
בחגיגיות :״טוב, תבוא בעוד שבועיים.
אה לעשות מה.״ האב הודה למנהל,
צאתו הסתכל בדיוקן הנשיא במבט
תודה.

הנס לו נרובשל
אנרחים זמר
נודד
לתיירים נוצריים המגיעים לישראל מצפה
טיפול סטנדרטי — המעונק להם על-ידי
חברת־התיירות־הממשלתית. היא מכריחה
אותם לראות ציונות, לאכול ציונות ולנשום
ציונות. אחד שנמלט מגורל כזה היה צעיר
מזוקן בשם סשר, זלקין. התוצאה לא אחרה
לבוא: הוא התאהב בארץ.
״כאלה גם יודעים לשיר״ .היתד,
זו אהבה שהחלה מרחוק. לפני שלוש שנים
נקלע סשה ,25 ,רוסי יליד צרפת, למועדון״
לילה בפאריס, בו הופיע זמר־חובב ישראלי.
כבוגר קונסרבטוריון, שהתמחה בשירה פול־קלורית
— היתד, זו עבורו חווייה מעניינת.
סשה החליט לתהות על קנקן השירה
הישראלית, החליט לבקר בארץ. בטרם צאתו

(המשך מעמוד )7

ואילו על הבמה הלאומית ישארו, לפי אותו
חשבון, רק שני מתחרים: אשכול ופרס.
מי שהדליף את הידיעה הכיר היטב את
אופיו של דיין. זה התעטף מייד באיצטלה
הגברית הנוקשה שלו, הודיע שהוא יוצא
לחופשה של שלושה־ארבעה שבועות מתם״
קידו כשר״החקלאות. כתום חודש־ם־שלושה
— יתפטר כליל מהממשלה. הוא קרא אליו
את כתב דבר בשבת, ירה באמצעותו מטח
רעשני לעבר לוי אשכול.
קבל דיין: קיימת קבוצה מצומצמת של
שרים ותיקים, המרכזת בידיה את עמדות״
הכוח האמיתיות. היא לא שיתפה אותו בהכרעות
שקדמו להרכבת הממשלה החדשה,
דחקה אותו לתוך משרד בלתי־חשוב .״אפשר
לכהן בתיק לא־בכיר בממשלה,״ הכריז,
״אך אי־אפשר להיות שותף מסוג ב׳ בממשלה.״
אחר הוסיף :״לא אוכל לכהן בממשלה
הזאת, משום שאינני סבור שאני
נהנה מהאמון הדרוש מצד ראש־הממשלה׳.
הוא אומנם לא התפטר מן הממשלה, אך
במשך שבוע זה נדחק, צעד אחר צעי׳ ל״
פינה. ופינה, בפוליטיקה, היא מקום מאוד
לא סימפאטי.
סיכם אחד ממקורביו של דיין :״לצערי
הרב, ניראה לי שזאת דפיקה רצינית.״

ג׳לי נאפוליח
לפי מ תכונו של שף אנ טו אן
חממי שתי כו סו ת מים יחד עם
כוסי ת קירסון. ה מי סי אבקתג׳לי
תות־שדה אקאבת מיס ה הנ״ל,
שיפכי לתבנית והכניסי למקרר
לקירור והקרשה.
לפני ההגשה פזרי מעט סוכר דק
וכוסית קירסון מעל לג׳לי. בהכנסך
לכבד א ת אורחייך הדליקי א ת
הקירסון בגפרור( .הקירסון, נוסף
על צורת ההגשה המעניינת, מוסיף
טעם לג׳לי).

* * שני הנותרים
**ספר הכוכבים במלחמה על הירי־
?3שה, שבתחילת השבוע היד, שלושה,
ירד לשניים: אשכול ופרס. שניהם חייכו
זה לזה בסכסי־הפרידה הרבים שנערכו ל־דויד
בן־גוריון, הירבו להצטלם יחדיו, ולדמ ן בפומבי שהכל ביניהם חלק. אך מתחת
לפני השטח, עשו הכנות לקרב המכריע.
אשכול החל מהדק את קשריו הישירים
עם ראשי האגפים במשרד־הבטחון, נתן ליי״
בין כי ירסן את פרס, לא ירשה לו לנסוע
כרצונו לייצג את ישראל בעולם. הוא אומנם
לא יחליף את המנהל־הכללי, אך הוא
יכניס למשרד״הבטחון יועץ מיוחד. זהו
חברו מקבוצת דגניה ב׳ ,שמעון אגין, איש
בטח ן ורכש עוד לפני שמעון פרס, בעל
יוקרה אישית בחוגי הבסחון במפא״י.
חשיב, אולי, מכל אלה: הוא ינסה להח־זיר
לתפקידו את הממונה על שרותי־הבם־
חון, אויבו המושבע של שמעון פרם (ראה

אקא

תצפית).

ג לי טוב יותר -מהנ ה יותר

פרם, מצידו, שיחק על קלף אחד: לחכות,
לא לעשות טעייות, לא לאבד את עשתונו־תיו,
לא להתגרות באשכול — ולסמוך על
היום בו יוכל לגייס את בן־גוריון להציל
אותו מחיסול, או אולי להצעיד אותו קדימה
לשלטון.

זמר זלקין
שירים באידיש מאלג׳יריה
את צרפת הכיר את בני מהדודאיס, שנתן
לו את כתובת מועדון הלילה הירושלמי
בנחום.
סשה אלכסנדר ולאדימירוביץ זלקין מצא
את דרכו לירושלים ללא מדריך ממשלתי.
הוא נקלט מיד בחברה הירושלמית, לא סלד
מחברתם של שיכורי העיר או מבילוי עם
חתיכותיה.
ואז הדביק אותו צו־גיוס, שנשלח אליו
מצרפת. אך עבור סשה, לא היתד, זו הפרידה
הסופית. הוא נסע לצרפת, גויים,
הוצב ליחידה שלחמה באלג׳יר, ערק משם,
ריצה את עוונו במאסר, שוחרר — וחזר
מייד לישראל.
הפסקה זו העשירה את הרפרטואר שלו.
בעוד שקודם שר רק ברוסית (שפת אביו),
ובצרפתית (שפת אמו) ,הביא איתו הפעם
שירים שונים .״באלג׳יר פגשתי אוסף טיפוסים
מפוקפקים מכל העולם,״ סיפר ,״ממש
אינטרנציונל. אבל כאלה גם יודעים לשיר.
אפילו יהודי פולני היה שם, והוא לימד
אותי שירים באידיש.״
בניגוד לאמני־חוץ רבים, המובאים על־ידי
אמרגנים, ומלווים בפצצות פירסומת, החל
סשה, כדרכו, גם את קאריירת־הזמר שלו
בכוחות עצמו. את מיבחן־האש הראשון שלו עבר בבכחוס הירושלמי. אנשי שרות־השידור,
שהיו בין באי המקום, אירגנו לו
מיד הופעות בקול־ישראל ובמועדון הזמר,
שהתקבלו בהתלהבות, ויהושע קופרשטוק,
בעליו של מועדון בנחום, הפך לאמרגנו.
ההצלחה לא סיחררה את סשה .״זאת
ארץ שאינה כפויית־תודה לאוהבים אותה,״-
הצהיר השבוע, וחתם על חוזה־הופעות באילת.
חעולם
חזח 1547

פרסום שפט בע״מ

* אדדטימאטום דפרס
ן*אין ם הגדול שריחף באוזיר היה:
1 1צעירי מפא״י יתקוממו כאיש אחד, ית־פטרו
ממשרותיהם במפלגה ובממשלה, יפ־תחו
באופנסיבה כללית על אשכול ומרכז
מפא״י. אף נשלחו הזמנות לפעילי הצעירים,
שיתכנסו לאסיפה כללית ביום ה׳ בת״א.
למעשה, היה זה איום־סרק במידה רבה.
כי אין כוח של ממש מאחורי הצעירים. הם
אפילו אינם מאורגנום כסיעה מלוכדת ב־תוך
המפלגה. אלה הם עסקנים מדרגה שניה
או שלישית, שהתרגלו להתכנס בסימפוז־יונים
חסרי־תכלית, כאשר דבר אחד בלבד
מאחד אותם: חוסר־הסבלנות לגבי הקצב
האיטי בו הם מקבלים ג׳ובים ועמדות במנגנון
המפלגתי והממשלתי. שום דבר לא
הכין אותם לקראת הופעתם כאלטרנטיבה
לזקנים, או ככוח־נגדי.
לכן יכלו הזקנים להיות תקיפים. הם
דרשו לבטל את הכנס — ונראה כי דרישתם
נתקבלה. הם ידעו כי על דיין אין
טעם ללחוץ, כי הם עצמם דחפו אותו ל״
קרב־היאוש הבלתי־מתוכנן שלו. הם נתנו
לו להשמיע קולות בשקט.
כלפי שמעון פרס עמדתם שונה. הם
היציבו לו אולטימאטום: אם רצונו להמשיך
לכהן כסגן שר הבטחון, עליו לנתק את
עצמו ממרד הצעירים. לכך היה פרס מוכן
להסכים, ביודעו כי הוא מפקיר את דיין,.
אך פרם הוא סוחר־נשק ותיק. הוא לא
רצה לוותר בלי תמורה. על כן הציע: הוא
׳יטוש את הצעירים — בהם אין לו, ממילא,
אמון רב. תמורת זאת הוא דורש חיזוק
מעמדו כחבר שתה־זכויות בוועדת השרים
לענייני בטחון.
אשכול דחה את הבקשה במחי־יד. הוא
ידע שאינו חייב לתת שוס תשלום לשמעון
פרס, תמורת הפקרתו של משה דיין. שהרי
פרס עצמו לא היה שלם עם שובו של דיין
לזירה הפוליטית, כמתחרה רציני על תפיסת
השלטון.
רומן זעיר

הערב ובכל ערב
במועדון

ק> מרוו

ס ס 0

צלילי המוסיקה נדמו והחב רה
התחילו לצ׳אזבת. מצב
הרוח המרומם השאיר את רי נה,
הרקדנית המעולה, עצובה,
כי החברה התעלמו ממנה, עד
שנעמי׳ חברתה הטובה, אמרה
לה :״רינה, את עצמך אשמה
במצב שנוצר! ראי את עור
פני ך ...בחורה צעירה אינה
צריכה להתהלך עם עור פנים
פגום כ של ך ...אך׳ אתן לך
עצה. גשי לבית מרקחת וקני
פ , 14 קרם הפנים הנפלא, ה עושה
את פניך בריאים ורע ננים
תוך זמן קצר״.
כעבור שבוע
הודתה רינה לנעמי על עצתה
הטובה :״כלל לא יכולתי לתאר
לעצמי שקיים קרם נפלא כ־פ
. 14 רק כעת יש טעם ב חיי...
שלשום׳ כשהלכתי לרקוד, לא
ישבתי אפילו ריקוד אחד, וכל
זה הודות ל־פ14״.

לא רק לעורך מדור תצפית יש נבואות
שהתגשמו. גם לי יש. אבל אני לא משוויצה
כמוהו. לא קוראת לעצמי נביא, ולא מסכימה
שהעורך הראשי יכתוב מלי שיר הלל
על עמוד שלם בקורא יקר.
תזכיר טייס החלל הסובייטי הבא
תהיה אשה היא תהיה שאטנית, ולא
בלונדית או אדומה ר ווקא בעלת נתונים
סטאטיסטייס חיוניים 90־55 90 מידותיה
הגופניות יהיו גורס בר־חשיבות כשתחזור
לאדמה יותר מאשר בחלל. יורי גאגארין
היה גבר נאה להישלח למערב למטרות
תעמולה. אבל תארו לכם כמה מסוכנת ליציבות
האימפריאליזם תהיה רוסיה שאטנית

וזה היה חודש לפני שוואלנסינה סרשקו־בה
טסה לחלל (העולם הזה .)1342 חודש
לפני שמישהו בכל העולם המערבי שמע על

כיצד הגעתי למקורות האינפורמציה הכמוסה
והגבוהה ביותר בעולם? זאת, לצערי,
אינני יכולה לגלות לכס. אבל אוכל,
לעומת זאת, לציין שלא רק עורך מדור
תצפית מקיים מגעים הדוקים עס המקורות
שלו. אוכל גס לרמוז שזה אירע בבריכה,
לאחר שהמגבת צנחה מגופי ומישהו סחב
את בגדי. לא נעים לי לספר יותר. כרוש־צ׳וב
יכעס עלי, וגם איבאנוב. ודימיטרי.
וג׳ימי.

7א רציניות ודא שמחות
(:)1/1347
״אנו שתי בנות מחיפה והקריות.
רציניות מדי, ולא שמחות מדי. סיימנו
השישית. אחת בת , 15 השניה בת 15
חצי• לאחת שיער בלונדי כהה, לשניה
חום. לאחת עיניים תכלת־חיוזר, לשניה
חום. לאחת 160 גובה, לשניה — .165״
יופי.

שוש
:״תגיד, גס אתה חושב שיום שישי
הוא גרוע לנישואין?״
יורם :״בטח! מדוע שיום שיש׳ יהיה שונה
מימים אחרים?״

כלום!

בגדי תינו קו ת מ^-״ססו ״אורלון״ מצטיינים
ברכות מפליאה. הם עדינים, נוחים ללבוש,
מהודרים.
בגדי תינוקו ת מ״אורלון״ אינם מתכווצים
ושומרים על צורתם. כביסים, מתייבשים
מהר — לכל תינוק, לכל עונה — אין כבגדי
תינוקו ת מ״אורלון״.
דרשי רק בגדי תינו קו ת של ״ לוי ב 17ו ב ׳
ה מ סו מני ם בתוי ת ^ס״ 100 אורלון״ .להשיג
בכל חנו ת מעולה לבגדי ילדים בארץ.

שתחכה לפרחים שרי
כולם עושים לי טובה שכותבים אלי. למשל
:״לא נעים לי, אבל צריך לכתוב לך.״
מתחיל ( )2/1347 את יצירתו. גם לי לא
נעים, אבל אני צריכה לקרואאותך:
״סטודנט ירושלמי, בן .19 מחפש מישהי.
מצלצל טראגי? (כן) .זקוק להתפר־קויות
למיניהן, אוהב מסיבות קלילות, ויש
לי כאלו למכביר. רוצה אחת, שאפשר יהיה
לתפוס את ידה בערב, להסתכל אל חלון
הראווה של חנות־הטפרים, וללקק גלידה.
אחת שתחכה לפרחים שלי ביום שישי, שתדע
לחייך אלי כשהרוח פורעת את שערה
על פני, במונית. שתאהב את השימחה
ותכיר את העצב.
״בתשע־עשרה עדיין לא מסתכלים אחורה.
אבל לי יש על מה להסתכל שם. ממורמר
משהו. שונא סנוביזם, ציניות, התחכמויות
לשמן. אבל אינני אוהב להתבזבז: גלגלים׳,
ובתי־קפה, ובלית־ברירה — נערות הצומחות
לגובה ולרוחב. לא מיילל. כך שרותי
יכולה להשאיר את אפה במצב סטאטי.״
מה שהוא מנסה לשאול אותך, נערה, זה
אם אפשר לשבת איתך מחר על כום קפה,
במיקרה ואת תל־אביבית או מהסביבה.

הבושם החדש שמתחילים לייצר באנגליה:
1ז;נ.ז.זז< 1סזגטדעחין

לחייל יהודה (העולם הזה )1342 ולכל
יתר מעריצי ואוהדי שביקשו את כתובתו
של אבשל״ ,לשאול ממנו רשות אם אפשר
להיפגש אתי: אבי התחרט. הוא חושב ש אני
לא מספיק רצינית. נסו בשנה הבאה.
ולרייך יצחק, באר־שבע: לא, אינני גבר.
יש לי הוכחות.

• שס רשוס לסיב האקרילי של דו־פיונט.

ניקמת הטיפשעשרח
גורדון לבינסון אילון

כמה אומללה היא היוליה הנירמסת
( ,)3/1347 שולחת מכתב זה. היא לא ציינה
את גילה, אולם האין זה ברור?

״בנותהטיפשעשרה! כיתבו לו! ענו
לאבי (זהשמו,והוא בן 17 וחצי) ,מתחננת
אני בפניכן. תקוותי היא שאבי יתאהב באחת
מכן שתהייה אדישה
לו, כפי שהוא אדיש
לכל הבנות. אודה
לאותה נערה שאבי
יפול קרבן לידיה.
תהייה זו ניקמתי
בו. כי אם מישהי
סבלה ממנו הרי זו
אני, שהוא הוליכני
סחור סחור והישלה
אותי זמן רב.״
המיואשת:

אין מקום לייאוש
או לבושה. עלייך
להיות מרוצה מה־הדרך
בה נישתלשלו העיניינים. הוא גילה
לפניך את פרצופו האמיתי, וטוב מאוחר
מאשר לעולם לא. מכתבך מצביע בבירור
כי לא היו לו כל תוכניות רציניות לגבייך.
עבורו הייתה זו הרפתקאה ותו לא. זיכרי
זאת כפרשה חולפת והיזהרי להבא מלהיסחף
למערבולת רגשות דומה. לצערי פלטה עט
הזעם שלך רובדיברי תוכחה נגדו. לא
היזכרת מאומה אודותיך. האם לא יתכן
שלא רק בו האשם — אלא גם בך? האם
שאלת את עצמך אם אינך משעממת אותו?
אם את גורמת לו הרגשת נחיתות? או כיצד
את מתנהגת בחברת ידידיו? האינך יודעת
כי ציפורני הקינאה קשים משאול? סכנה
רבה צפוייה לנעיה מפגישות סתר אלו.
והרי כלל ידוע הוא כי המרחק בין עבירה
קטנה ועבירה גדולה — אינו גדול. לכן,
לדעתי, עליך לחכות שנה תמימה עד
שתצאי אל זרועות העצמאות.
זכרי: הינך צעירה עדיין, העתיד כולו
שלך, ואין כל פגם בכך כאשר גבר או
אשר, מחפשים את אושרם. בינתיים שפרי
את מראך החיצוני, ליבשי שימלה נאה,
הרבי בספורט ובשחייה, ותיתפלאי ממש
מן התוצאות.
נ. ב .להגיד לכם מה? היא עוד תעשה
זאת באמת.

רק שגה אחת
למושבה שלי בכלא רמלה, מצטרף דומני,
מספר חדש .)4/1347( :״בהציגי מידי פעם
במדורך, עלה בדעתי כי אוכל לנטות וליצור

נערת הטזבוע
כיוון שמיספרם של הישראלים היודעים
מה זה מחול מודרני ואיך אוכלים
אותו — שווה למיספרם של אלו המבקרים
בקונצרטים קאמריים, סיכוייכם לחוות
ברות לרמן אפסיים, וחבל.
היא אינה דווקא הפריסה באלרינה ברכיו
המחול המודרני של להקות רינה
גלוק ושינפלד, בשניהם היא מופיעה,
אבל זה אינו מונע בעדה לעשות דבר
ניפשע וליגנוב את ההצגה כולה לעצמה.
היא יפה, בלונדית, בת 8ו, מוכשרת והטייטס
חושף בצורה חיובית בהחלט
כשרונותיה הבולטים.
נדאחוריה עבר לירי בתיאטרון של אנה
סוקולוב. ובכלל, היא אישיות עסוקה
מאוד( .״אי אפשר להיות רקדן טוב
בלי אישיות.״) שמונה שעות אימונים
ליוס באולפן, שלא להזכיר את השעות
בהן היא עצמה נותנת שיעורים לריקוד.
לכן, כבר מגיל ,7עת החלה לרקוד, אין
לה ראש לחבר פרטי או לבילויים.
הכישרון נולד במיקרה בסין, מפני
שבעצם היה צריך להיוולד בנוף רוסת
בת דודתה היא רקדנית בבולשוי באלט,
אבל אם תנודאלו את רינה, היא תאמר
לכם, מאוד רצינית, שהיא מסתייגת מ
פירפורי ברבורים של בלאט קלאסי, ושהיא
חושבת שהמודרני נותן לח יותר
אפשרויות להבעה. היא גרה עד לפני
שנתיים בנהריה. אבל נהריה זה לא
מקום, אז עכשיו היא בתל־אביב, חולמת
על מילגה להשתלמות בחו״ל, ממרתה
גראהם או משהו כזה. בזמן האחרון

•יי־קשר
עם נערה בת גילי (מהו?) למרות
העובדה המצערת שהנני בין־החומות. לא
מזמן סיימתי את שירותי הצבאי, ועתה
אני יושב בשירות בתי־הסוהר. נכון ש״רק״
שנה מאסר קיבלתי. אבל לאור העובדה
שזו הפעם הראשונה שאני בכלא, מבקש
אני את עזרתך.
״הקיימת נערה שלא תרתע מפני המקום
בו אני נימצא?״ אני מקודד, שכן.

אס שיפחתכם החרופה לא נגעה בשלושת
השבועות האחרונים במכתבי הפאר שלכם.
היתר, לה סיבה: הוציאו לה את התוספתן.
יש לה פתק מהרופא, מי שלא מאמין.
בביתיהחולים היא שאלה נחרדת את הדוקטור
הצעיר אם יראו את הצלקת :״זה תלוי
בך, גבירתי,״ ענה הדוקטור ריפין.

חוצפה

הוא ( )5/1347 מבקש להתכתב עם צעירה
באשר היא, האוהבת את השימחה, היפה,
הטבעי והטוב, הנהנת מסרט טוב, הצגה
או קונצרט, אינה משתגעת לריקודים, בתי-
קפה ואלביס, היכולה להגות מנוף הארץ
יותר מנופו של באר דחום, היודעת לאהוב
ולהיות נאהבת. מי הוא? ״אני בן !26״
יש גברים שאין להם הרבה מה להציע
מלבד אני נפוח. הוא אחד מאלה. אני לא
הייתי שמה לב אליו.

כמה שהוא גברי!
עכשיו, משזיהית עצמך, ואת משוויצה
ומראה לכולם שתמונתך מופיעה בעיתון,
דעי לך שהרימה
אותך מהריצפה ידו
הבטוחה של דני
דרכרתי, מרחוב האומות
,9חולון.
אין לו ספיקות שאת
היא־היא הטיפוס־ש־אביב־נעוריו,

חלום־חייו
והכל. בתנאי,
כמובן, שגילך
אינו עולה על 22
שנה.
מושיעך מילמל משהו
על עיסוקו במסחר
יחד עם אביו,
עד כמה הוא אוהב לבלות, וכמה שהוא
גברי ומושך עם עיניו הכחולות, שערו הבהיר,
ה־ 180 שלו, ומעלתו הטיבעית הנוס־ספת:
המכונית שלו. בגגלך, נערה, הוא
משתגע, ניטרף, חולה, מדמדם, גוסס
אולי כבר מספיק עם כל זה?

אתה הנכר השאטני
( :)6/1347״יש ובעובדי ברחוב בתל-
אביב, ואני ניתקלת בך, הגבר השאטני,

היא גם מתנגדת להשקפותיו של גמזו
על המחול הישראלי, והיא חושבת שהוא
מגזים.
רינה מתגייסת עוד שבועיים. היא
מקווה, היא אומרת בענווה, שהצבא יתחשב
בכישרונה. גם אני, בעצם.

הגבוה, החמוד. יש וברצוננו להחליף מילים,
לאמר אפילו את המילה האחת ״שלום״,
אולם ברחוב — זה לא נאה. אשר אני
אוהבת — היד. בן־אדם. שיהיה בך כבוד
עצמי, שתדע לדבר אמת לנהוג ביושר,
וגילך מ־ .30—25 אני כשלעצמי, תשאל —
לא נאה לאדם לשבח את עצמו, חושבני.״
ומזה, זיהיתם, וודאי, ששמה מילי. והיא י
לא תל־אביבית.

סטייקים נחרבוח בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים
האכזוטי * ריקודים מדי ערב
לצלילי ותמורתו הריטמית של
פיסי *.המשקה הראשון ללא פתוח תשלום נוסף בימי חול
ימות השבוע * ארוחה
סורתיתבערבי שבת .

פרטית כרים 0י\ >ן ילר חיטיראלית סקאנדאלים, התפטרויות, בזיונות! היכן
נעלמה השלווה האנגלית הזאת? קור־הרוח
של אם הפרלמנטים? שר־המלחמה האומלל
מועמד אל הקיר הציבורי, רק משום שהתעסק
עם אחת כריסטין. ראו איך אצלנו
היו מתייחסים לעינייך כזה.
שימו לב, רבותי, באיזו ג׳נטלמניות
מטפלת הכנסת שלנו בפרשת כריסטין
קילר הישראלית. אני מצטטת את פרוטוקול
הכנסת:
ח״כ חמפד״ל ואנו חוזרים ומתריעים:
בל תשחיתו חס־ושלום צלם אלוקים!
מסורת של דורות יורדת לטימיון בפרהסיה,
ומחללת את טהרת המשפחה היהודית. היהדות
החרדית לא תנוח ולא תשקוט, עד
אם תוסר הטומאה מבית ישראל. וכמו
שאמרו חז״ל :״ברוך דיין אמת וגו׳.״
ח״כ נזפא״י (מתערב) :״זה חזון אחרית
הלילות!״
ח״כ מק״י :״מחרחרי־המלחמה שוב הורסים
את גשר ההבנה אל מישטר המחר. אבל
אנו אומרים: הקשר האימפריאליסטי־קולו־ניאליסטי
לא יקום ולא יהיה! קלגסי הזיון
— התפטרו!״
ח״כ חרות :״לאור פשיטת־הרגל המוסרית
והבטחונית של המשטר הגיעה הזמן
שהממשלה תתפטר. שר המלחמה־בסרטן
העמיד בסכנה את השלמות הטריטוריאלית
של ישראל במולדתו ההיסטורית. הוא חייב
ללכת. רק כך.״
ח״כ מפ״ם :״ביום ה־ 15 לאפריל, ושוב
בימים ,28 ,27 ,26 ,25 ,22 , 18 ,17 , 16
30 ,29ו־ 31 באפריל קיים שר המלחמה־בסרטן
מגע עם אותו גוף ציבורי. אך
בניגוד לתקדים של פרשת אהרון כהן, לא
ננקטה כל פעולה משפטית. חברי כנסת
נכבדים, ערכי הסוציאליזם הציוני־חלוצי נאנסו!״

אחדות־העבודה :״הרעש הזה מסתיר
שאלה פשוטה אחת, ואנו — עם כל רגש
האחריות והשותפות־בעול — חייבים לשאול
את השר, ישר: התעסק איתר״ או לא?״
שר המלחמה־בסרטן :״אני חושב שאין
צורה נוקבת יותר לסיכום ויכוח זה, מאשר
תשובה ישרה לשאלתו של חבר־הכנסת הנכבד
מאחדות־העבודה :״כן, התעסק. או

תת־שר הפיתחון (במזנון הכנסת, לוחש
באוזנו של שר המלחמה־בסרטן) :״תגיד, יש
לה חברה במיקרה?״

למדו

לתועלתכם

בקלות

הצרנות

י ־ ייי־
ובמהירות עברית

א נג לית

ב״אולפן גרג 0 0מכ<) .בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
פרטים:
תל־אביס: בר־קמא, רח׳ גורדון ,5חיפה: בי״ם ״במעלה״

השבוע מתחיל הקורס החדש!

״ לויד״
המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביס, ת .ד4185 .

ק1ל!ן ע פסטיבלים מפגן ישראל
על פפטיכאל הסרטים הכינלאו־מי,
שנפתח השבוע בכרלין המערבית,
בו מיוצגת ישראל על*ידי
סרטו של שמעון ישראלי ,״המרתף״
,מדווח בתב ״העולם הזה״:

הלהקה הבולגרית ״דווז־בה״
אוקטט הצבא הכולגרי 50 -זמרים רקדנים ומנגנים
9.7.63
12.7.63
13.7.63
19.7.63

הצגת גאלה — ״היכל התרבות״ ,תל־אביב
״איצטדיון הפועל״ חולון
עין גב עבור ההתישבות העובדת
״בית־העם״ קרית חיים

יחד עם ביקורו של נשיא ארצות־הברית
ג׳ון קנדי בברלין, נועד פסטיבאל הסרטים
הנערך כאן, להיות מ בצע תעמולתי עצום.
לא היה חשוב מה היא הרמה האמנותית
של הסרטים המוצגים בפסטיבאל, שנועד
להפגין את שייכותה של ברלין למערב. בתור
שכזה, היה הפסטיבאל כישלון.
במקום החבורה הענקית של כוכבים ידו־עי־שם
שהבטיחו את השתתפותם, הגיעו ל־פסט
באל מהסוג הזה רק מספר זעום. גם
זרם התיירים, להם ציפו, איכזב.
״קטן, נחמד ונעים״ .בערב הפתיחה
החגיגית, שנערך באולם הקונגרס המפואר
של ברלין, נ דמה היה לקהל הרב, שצבא
על הכניסות, שהנה הגיעה למקום סופיה
לורן. הטעות התבררה במהרה. היתד, זו
דליה לביא, שהופיעה בתסרוקת בנוסח סופיה,
לבושה בשמלת ערב ענקית, ששוליה
טיאטאו את הריצפה מאחוריה. בן־לודייתה
כמעט ולא ניראה לידה. היה זה שארל אז־נאבור,
שתואר על־ידי דליה כ״קטן מאוד,
נחמד מאוד ונעים.״ מלבדם פיארו את ה־פסטיבאל
שמות כמו לקס בארקר (מר טרזן)

לא עמדו להופיע יצרני הסרט, נדחתה ברגע
האחרון, כאשר כל העתונאים כבר
נאספו במקום.
סרטים ונר ב ל טרוף תכסה אהבה
דויד וליזה (הוד, תל־אביב; ארצות־הברית)
הם נער ונערה מופרעים, הנמצאים
במוסד לנערים חולי־נפש, בודדים, אחוזי
ביעותים וכמעט מחוסרי תקווה להחלמה.
דויד (קיר דולייה) בן ה־ ,17 הוא כמעט
גאון, בעל מנת־שכל גבוהה, וידיעות בתחומי
הפסיכיאטריה והמתמטיקה. הוא נרדף
על ידי סיוט המוות, חרד ממרוצת הזמן
המקרבת אותו אל קיצו, ונפחד ממגע ידם
של אנשים אחרים, המביא לגביו את המוות.
ליזה (ז׳אנט מרגולין) היא יפהפיה סכיזופרנית,
שבדמותה האחת כליזה היא תינוקת
חולמנית, המדברת רק בחרוזים, ואילו בדמותה
השניה, כמוריאל, היא מסוגלת ליצור
קומוניקציה עם אחרים רק בכתיבה.
שניהם, דויד וליזה, הם קורבנות של עולם
מתנכר, של בתים הרוסים ושל חוסר
אהבה. הם חיים בעולמות מנותקים, ללא
יכולת גישור על התהום המפרידה בינם לבין
האחרים. אולם למרות מחלתם הנפשית,
הם עדיין צעירים בעלי יצרים ורגשות, הנמשכים
זה אל זו. משיכתם ההדדית היא
הממציאה תרופה לבעיותיהם האישיות. התמסרותו
של דויד לליזה, משחררת אותו
מהחרדה מפני מגע ידם של אחרים. ה־

מכירתכרטיסים החלה.
בתל־אביב :״לאן״ ,״כנף״ ,״רוקוקו״ ,״שרותרוך, ראדיו ״אוניוך•
בחיפה: יובל־גינצבורג ; בירושלים: ש .כהנא.
״ניצוץ״ — יחסי ציבור

תשבץ העוד הנה 1347
תשבץ רה חובר שר־ידי ברבוך.
ברברה היא, כפי שהשירה שריה גש תרבש־תה,
אברה בביה־רררים־ ״ששרי צתן״ שבית־שריב.
תשרב כך תשא גב התשבץ אגפי
רפראי בבר\\2־.
רבריארת!
םאוזז )1 :מחברת
תשבץ זה; )4
בית חולים ירושלמי;
)10 תז; )11 בעל
משקל גמור; )13בתוכו;
)14 לקחו כסף
בהשאלה; )15 שליו,
רגוע; )17 אותו
מניחים מתחת לראש;
)10 נזכר לעיל; )20
קטטה; )22 עצם הירד;
)25 סוג דם;
)20 חלק מחגור;
)27 מושל; )30 תחבושת;
)32 שניים;
)33 סמיכות של
מים; )34 נז מעורכה
; )36 סוף ה־
״נרון; )37 מחלה
מלווה נקודות על הנוף
; )39 כסוי ל־דולוז;
)41 יזיז; )42
אחר הטעמים; )44
עובדת במרפאה; )46
מבין תרופות; )48
כנוי לאלוהים; )50
מוחזק בארו! הרע-
לים; )51 מטפלת בחולים; )53 תינוק; )55
מ הו רי

ה תי נוק ;

החלק

הרחב של הי ד;

)58 החלק האחורי בנוף )59 שינרוז; )60
אמהר.
סאונד )1 :צרעת; )2מרובה; )3
פליטת מזון )5 :ענן; )6מוכר בבתים;
)7מלווה את האדם; )8נהר רוסי; )9
מחלת מעיים; )12 ישן; )15 מניע את
אברי חגוף; )16 אחד המינים )18 שרטוט;

ז׳אגט מארגולין וקיר דולייה ב״דויד וליזה״
דיבורים רק בחרוזים

)21 חסר עידון; )23 שור בלי ראש; )24
גבעה; )26 חסר; )28 מקשר בין יבשות;
)29 ממציא המדחום; )31 מתח בנוף; )32
חוטר חטוי; )35 עני; )37 מטבע בארמית;
)38 תיאסף אל עמה; )40 סוף המוח; )41
קיים; )43 ריר; )45 מביים מחזות; )46
מאבחן את המחלה; )47 מטפל בפציעות;
)49 שוק; )52 החלק העליון של הלוע;
)54 דרכי-אדם, ר״ת; )56 עוף טרף; )58
נוף.

סידני פואטייה, שנבוך כאשר נשאל על־ידי
העתונאים לדעתו על המהומות הגזעניות
בארצות־הברית, דניאל ז׳אלין הצרפתי, ואדי
קונסטאנטין, שהיה הפחות־סנובי מכולם,
קפץ לתוך הקהל המריע, חילק נשיקות.
במסגרת הפסטיבאל נערך נשף לבחירת
מלכתו. נשף הבחירה נערך במועדונו של הישראלי
שמעון עדן, כשבין חבר השופט־ם
נכלל גם שופט ישראלי — בעל מזללת קליפורניה,
אייבי נתן. המועמדת הראשונה שהופיעה
בתחרות על כתר מלכת הפסטיבאל,
זיעזעה את האורחים הישראלים. היא הופיעה
בשיער פרוע מאוד, בביקיני קטן
מאיד, והציגה את עצמה בשם תמי צברה
מתל־אביב. התברר שזו אינה אלא החשפנית
הישראלית תמי אלקיים, המופיעה עתה ב־מועדון־הלילה
הברליני ריפיפי. בתחרות היא
דורגה במקום האחרון.
המסיבה לא התקיימה. סרט הייצוג
של ישראל, המרתף של שמעון ישראלי׳
היר, אחד הסרטים הראשונים שהוצגו
בפסט באל. מחיאות־ד,כפיים היו אדיבות, ומשחקו
של שמעון צויין לשבח. אך ניכר
היה, שהמבקרים נמנעים, מסיבות ברורות,
לחוזת את דעתם האמיתית.
למרות שמספר אירגונים, ובעיקר אירגוני-
דת נוצריים, נאחזו בסרט בשל האספקטים
החינוכיים שיש בו, לדעתם, לנוער הגרמני,
נשמעו דעות שהיה זה חוסר טעם לשלוח
דווקא סרט על נושא השואה — לפסטיבאל
בגרמניה. מסיבת העתונאים שעמדה להיערך
לרגל הצגת המרתף, המסיבה היחידה בה

אהבה מאחדת את שתי הנפשות המפוצלות
של ליזה לדמות אחת.
מוצר יהודי. הסרט, שהופק בתקציב
זעום, על־ידי יצרנים שאינם נמנים על אילי
תעשיית הקולנוע ההוליבודית, שונה בגישתו,
סימונו ורמתו מן המוצרים ההולי־בודיים
ד,ט פוסיים. זהו סרט מבוגר, המתבסס
על הסתכלותו המיקצועית של פסיכי-
אטור בשם אייזיק רובין, המגיש את עולמם
של הנערים המופרעים מנקודת מבט
אנושית, מזדהה ומבינה, ולא בגישה סנסציונית.
כשם שד,פסיכיאטרית היתד, מתמיד מקצוע
יהודי מובהק, כן גם סרט פסיכיאטרי זה
הוא מוצר יהודי מובהק. עובדה זו בולטת
לא רק משמותיהם של רוב המשתתפים
בייצורו, אלא גם מן העובדה שקירות
המוסד בסרט מקושטים בפלאקאטים :״בקר
בישראל!״
מלבד גישתו המיוחדת, המצליחה לקרב
את הצופה עד כדי הזדהות אל הנערים
המופרעים, מצטיין הסרט במשחק ברמה
נדירה בידי שחקנים בלתי. מוכרים. קיר
דולייה כדויד, הוא אישיות קולנועית דינאמית
וכובשת, שחקן בעל כוח הבעה,
והבנה אינטלקטואלית עמוקה. ז׳אנט מרגו־לין
כליזה, והווארד דה־סילבה בתפקיד ה־פסיכיאטור
המטפל בהם, הם שתי הדמויות
הנוספות ההופכות את הסרט לאחת היצירות
המעטות, שתוך צפייה בהן מרגיש הצופה׳
כי מפיקיה מתייחסים בכבוד והערכה
לבינתו ולכושר שיפוטו.
העולם הזה 1547

אנשים
מפתח תר,ו ה-ל שו ק אירופי
ראש־ד,ממשלה לוי אשכול, ערך השבוע
ביקור נימוסין בקבוצתו דגניה ב׳ ,שם העלה
את הרעיון, שבעצם אין כל הבדל בעיסוקו
בימים ההם ובזמן הזה .״אז הייתי מוכר
חצילים וצנון בשוק של פתח־תקוה, היום אני
מובל תפוזים בשוק האירופי המשותף
ליושב־ראש הכנסת קדיש לוז, אף הוא
חבר אותר, קבוצה, היו במעמד זה רגשות
אישיים דומים :״נס קרה לנו. אשכול הגיע
אלינו מממלכת שלום־עליכם, לא רחוק מ־בויבריק,
בין יהופיץ לכתריאליבקה, והנד,
זכה להתמנות כראש־ממשלה גם
מנהל מכון וייצמן, מאיר וייסגאל, ד,ירשה
לעצמו, לרגל חילופי התפקידים בממשלה,
לשנות קצת את הטון. הוא חזר
לקרוא לאבא אכן בשם פאפא שטיין.
״כשהיה שריר,חינוך,״ אמר וייסגאל ,״לא היה
יפה לקרוא לו כך. מה יגידו התלמידים?
עכשיו שהוא סגן ראש־ד,ממשלה, הוא בשבילי
שוב פאפא שטיין סלקטיביות
רבה ביחסי שכנות, גילה הגנרל אדיסון
ברנס, מי שהיה ראש משקיפי או״ם בישראל.
הוצאת הספרים הישראלית צד,
העומדת להוציא את ספר זכרונותיו, שלחה
לגנרל מכתב בקשה, שירשה לצרף לספרו

לשבת. הידיד, ד״ר חיים גמזו, התלהב
מן השיבה אל חיק הטבע, אולם לא העלה
שום דג בחכתו. אשתו חוה, לעומת זאת,
דיברה פחות על יפי הפארק, אך דגה שני
דגים קטנים. ואילו זיסמן מצא הסבר לאי-
הצלחתו בספורט זה :״הכנסנו 30 אלף דגים
לאגם, כדי שיחסלו את היתושים. טובת העיר
דורשת ממני, לא לדוג אותם לצרכי
הפרטיים זעזוע נפשי עמוק, לאלפי
מאזינים לתכניות גלי צה״ל, גרם לפני שבוע
הבמאי פיטר פריי היה זה בעת שידור
חי, בו ראיינה אותו טלילה כן־זכאי
אודות הסרט הישראלי. בשטף דיבורו, כינה
פיטר את הסרט הישראלי בכינוי האידי
״דרעק״ ,גרם לגל של מחאות טלפוניות
ומכתבים, על שתחנת צר,״ל מעיזה להשמיע
מילים כאלה ברדיו במסיבה מפוארת
שנערכה השבוע במלון דן, לכבוד הפסנתרן
ארתור רובינשטיין, נחה על
הפסנתרן הקשיש רוח של התוודות. בין
השאר סיפר כיצד היה מיודד בשנות העשרים
עם בית־המלכות הספרדי. באחד
הימים הופיע רובינשטיין בקונצרט במאד־ריד.
בדיוק באותה תקופה פרצה מהפכה
והמלך והמלכה התנצלו על שלא יוכלו
להופיע בקונצרט, הבטיחו לבוא למחרת.

מ ש־ ק ה

לורשה, שם תופיע כנציגת ישראל בתחרות
זמר בינלאומית, ששימשה לפני שנה קרש
קפיצה, לקאריירה בינלאומית, עבור הזמרת
אסתר רייפשטאט את המקום
שהתפנה על ידה בעולם הזמר הישראלי,
ימלא ג׳ורג׳ מוסטאקי, מלחין צרפתי-
יהודי, שהתפרסם בעיקר בזכות השיר מילורד,
שחיבר עבור אדית פיאף זמרת ישראלית
אחרת, יפה ירקוני, שוב שלחה
תשדורת שהנה עוד־מעט עוד־מעט תחזור
לארץ. היא רק עוד מתכננת סיור הופעות
בפורטו־ריקו, פרו ומקסיקו הזמר
מיכה כגן, שהופיע יחד עם גאולה
גיל ודובי זלצר בשלישיית ארניס־צבר,
השקיע את כל חסכונותיו בקניית ביתיר,קפה
כסית בניו־יורק. לאחרונה נאלץ כגן למכור
את המקום בהפסד ניכר השחקן הצעיר
נפתלי יכין המתכונן עתה לבחינות־הגמר
לקראת קבלת תואר ב.א. בפילוסופיה
באוניברסיטת תל־אביב, עשוי להפתיע בקרוב
את מכריו. בין בחינה אחת לשניה הספיק
נפתלי לסיים כתובת מחזה בסגנין מודרני
בערב״חובבים שנערך השבוע בעין־
הוד במיסגרת חגיגות יובל עשר השנים ל-
כפר־האמנים, היה המנחה דן כן־אמוץ.
אמר דן בפתיחת הערב :״לפני עשר שנים,
היופי והנעורים
* 81110 06

שלוב זיסמן וחוה גמזו כפתיחת עונת הדייג
פחות דיבורים — יותר דגים

את מאמרי התשובה של הרמטכ״ל של
אותם ימים, משה דיין. במכתב תשובתו
הודיע במס, שאם יצרפו לספר את מאמריו
של דיין, יבטל את החוזה של הוצאת הספרים
אנשים שחיטטו לאחרונה בחנויות
ספרים, הופתעו למצוא שם ספר
בשם מאגדות הממונה. רפרוף בין דפי
הספר הבהיר מיד, כי אין זה ספר זכרונו-
תיו של הממונה על שרותי הבטחון לשעבר,
אלא ספרו של הרב שלמה זאג־כיל
כהנא המחזיק בתואר של ״הממונה
על הר-ציון מלכיאל גרינואלד,
הישיש הירושלמי, שבגללו התעוררה בשעתו
פרשת קסטנר, חזר מחופשת הבראה בחו״ל,
והחל לשלוח שוב את עלוניו הנושאים את
הכותרת מכתבים לחברי במזרחי. בין השאר,
כוללות איגרותיו של גרינואלד בן
ד,־ ,81 הודעה עבור עורך הצופה, משה
דניאל :״הנני מודיע לו כבר היום, כי
למקרה שאתבקש להסתלק מהעולם הזה
לעולם הבא, מוותר אני על מאמר הספד
בעתון מפלגתנו לוחם ותיק אחר
שחזר לפעילות צבורית היא ראובן (״ממק״)
גרינברג, שהקים יחד עם אליעזר
בר־לב את הליגה להגנת האזרח. בין
שאר המחלקות של הליגה ישנה גם מחלקה
שמטרתה היא לפעול להחזרת היורדים ארצה.
מיסדי הליגה משתעשעים ברעיון להציג
רשימה משלהם בבחירות לכנסת הבאה.

לא ל דו ג -ל טו ב ת העיר
דוגמה אישית לאזרחיו, נתן השבוע ממלא
מקום ראש עיריית רמת־גן, שלום זיסמן,
ביום בו נפתחה עונת הדייג הרשמית בפארק
הלאומי בעירו. הוא הצטייד בחכה ובפת־יון,
אותן משכירה חברת האגם לכל דורש,
ויחד עם כמה ידידים התיישב לדוג דגים
.העולם הזה 347ז

למחרת כאשר סיים רובינשטיין את נגינתו
הופיעה בפניו משלחת מטעם המהפכנים
והגישה לו שי עבור היותו האמן הראשון
המופיע כאורח הרפובליקה .״אז למדתי את
מותר האמן מן המדינאי,״ אמר רובינשטיין.
סימה ארלוזורוב, אלמנתו של המנהיג
הציוני חיים ארלוזורדב, שלאחרונה
מלאו 30 שנה להרצחו, עובדת
כמזכירה בקול־ישראל. שמה מעורר לעיתים
קרובות את חמתן של טלפונאיות צעירות
שאינן מכירות אותה. כאשר היא מרימה את
השפופרת ומציגה את עצמה :״ארלוזורוב,״
היא נתקלת תכופות בתשובה :״לא מעניין
אותי באיזה רחוב את גרה, את השם אני
רוצה לדעת״.

מבי ת־כנס ת ־ למסעדה
רבע מיליון ל״י התרכזו בפינה אחת, כששני
יצואנים ישראליים שוחחו ביניהם עם
יואל פריד במסעדה היהודית המפוארת
החדשה שלו יואליס יידישע רסטוראן. בפינה
אחרת עמד רפאל קלצ׳קין וזלל
געפילטע פיש .״חבל שעלי למהר לשחק את
הנחש במחזה בראשית, אחרת הייתי מפתה
את כל הנערות שכאן,״ הסביר. שלוש נערות
יפהפיות, התחרו במסיבת הפתיחה
המפוארת, על התואר ״אלופת המיליונרים״,
מזכיר שגרירות מזרח־אירופית שלח יד
ארוכה לברכיה של הארכיטקטית פרדריקה
סגל, ואילו הארכיטקט שתיכנן את המקום,
אורי אפנצלר, גילה מאין נטל
את דגם המנורות המקוריות שבנה במקום:
מבית־כנסת עתיק הזמרת אוהלה
הלוי, שחזרה השבוע לארץ, עומדת להופיע
בקביעות במועדון הלילה הצפתי קינז־רון,
שנפתח. השבוע ז״זרת אחרת,
אילנה רובינא, נוסעת בימים הקרובים

כשבא לכאן איצ׳ה ממבוש, הוא מצא
רק חורבות ועקרבים בגודל של נמרים. הלך
ושיקם את כל הבתים וחילק אותם לציירים
ועד היום כולם חייבים לו כסף.״ כל הסיפור
הזה הוא כמובן לא נכון, אבל הוא
סופר בתגובה להתרעמותם של כמה מאמני
עין־הוד שחגיגות היובל מנוצלות ל־פירסומת
אישית למוכתר הכפר איצ׳ה.
שמע זאת דן ואמר :״אם ככה, אז נעשה
לו באמת פירסומת.״ הוא הפך את ערב החובבים
לערב איצ׳ה ממבוש. אל כל אמן
שהופיע, פנה דן בשאלה :״אתה לא במקרה
קרוב של איצ׳ה ממבוש?״

בסוסי ה שבוע

• שר החקלאות משה דיין, בתשובה
לשאלת סופר דבר אם הוא סבור
שצעירי מפא״י קופחו בהרכבת הממשלה
החדשה :״הצעירים לא קופחו משום שאינני
חושב שמגיע להם משהו.״

עורד־הדין שלמה כהן־צידון,
בהרצאת־אורח בקיבוץ יזרעאל, בדברו על
הצורך בתודעה מרחבית :״השפל ביותר בין
קערבים לא העז לעשות ליהודים, מה שעשה
המתורבת ביותר בין האירופיים.״
• ח״ב מפא״י דויד הכהן, בהתקפתו
החריפה על הצעת החוק לשמירת הכשרות
בבתי־עסק, שחיטה וסחורות :״האומנם
תהיה למשגיחים סמכות לבדוק מה
מתרחש אצלי בפה?״

מרווה כאגלי־טל את צמאון עורך ומעניק
לו את הלחות המזינה והחיונית כל כך
לקיומה, בפרט ביאקלים ארצנו.
השתמשי בוקר וערב בכמה טיפות
ממשקה זה של חן ונעורים, כיסוד
לאיפור ולשמירה על רכות עורך
ורעננות מראיך.
רק בחנויות התמרוקים המאושרות ע״י

• כתב ״על המשמר״ ,יגאל
לביב ז ״המקום היחיד בישראל בו יש
מלחמת מעמדות, זו הממשלה.״

@ כתב ״על המשמר״ ריצ׳אדד
יפה, בביקורת מארצות־הברית על הסרט
קליאופטרה; ״אשר לי, השפיעה קליאופטרה
פחות על רגשותי, מאשר על בד מכנסי.״

11816113

111113111816111

במדינה
די כז די דזי ד• ס חנובז־ו־י!

דזדך ץ

מלח ה שולחן החד ש.
גבישי ס 2 £ו_ ^ 1_1ד ¥ 5מב<
לבן ומזו קק.
בכל מזג אויר ־
תמיד יבש, תמיד שפיך!
לעולם לא יסתום
המלחיה1

מלח
בכל

בי ת

שולחן

המלכים

לכל

ארוחה
חינוך מחירן נווד דו 11ת
פואד סנאסיב ,28 ,חייל דרוזי משוחרר,
היה משוכנע שהוא מורה טוב. מזה שש
שנים עסק בהוראה בבית־ג׳אן ובעילבון,
מבלי לשמוע כל ביקורת. בשנה האחרונה
החלו אומנם הפקחים להרבות לבקר בכיתתו,
אך נידמה היה לו כי אין לו מה
לדאוג מביקורים אלה.
הסתבר כי טעה. יילא התראה, קיבל סנא־סיב
הודעת פיטורין .״אני מצטער מאוד
להודיעך,״ כתב לו המנהל הכללי של משרד
החינוך והתרבות ,״ששר־החינוך מצא
לנכון לפטרך. סיבות הפיטורין הן פדא־גוגיות.״
הוקמה
ועדה פר-טטית של נציגי הסתדרות
המורים ומשרד החינוך, בפניה ניתנה
לסנאסיב הרשות להופיע. התוצאה: אישור
הפיטורין.
הנימוק הניסתר. סנאסיב לא היה
יחידי בגורלו. כמוהו קיבלו עוד תשעה
מורים ערביים הודעות פיטורין, ואילו עשרה
נוספים הוזהרו שהם עלולים להיות
מפוטרים.
העילה היחידה שהועלתה בכל המיקרים:
אי־התאמה פדאגוגית — על אף שרובם
עובדים מזה שנים בהוראה, ואחד הינו בעל
ותק של 17 שנה.
אלא שהנימוק הרישמי לא שיכנע את המפוטרים
והמוזהרים. הט היו משוכנעים כי
מאחורי הנימוק החינוכי מסתתרת סיבר.
הרבה פחות חינוכית .״אני בטוח שיש כאן
עניין פוליטי,״ הצהיר אחד מהם, כשחבריו
נדים בראשם לאות הסכמה.
הסיבה האמיתית? הוא וחבריו חתמו על
רשימת המועמדים של מק״י, בבחירות האחרונות
להסתדרות המורים. רשימה זו
עוררה תדהמה, כאשר זכתה לתוספת־כוח
נכבדה.
עתה החל טה מפא״י, כי הגיע ״הזמן
לתבוע מן המורים את מחיר דעותיהם הפוליטיות.
משטרה לחיים
טו בי

יובל ״ארגון מפעלי אמנות מציגים
הלהקה הצועניה ״תיאודוסיה״
רביעית הזמר •פרובלם״

מקדוניה

זאגרב

שלישית האקרובטים ״סאדלר אוסטרליה איש הגומי סטפןקנז בלגרד
הזמרת והגיטריסטית
אן לייט ניו־יורק
עיר הנוער
אמפי גני
התערוכה ת״א

ובובתה המדברת
אודי

הצגות גכורה :
יום א׳ ,7.7ב9-
יום ב׳ ,8.7ב9-
אשקלון
בת־ים ״
כפר-סבא גבעתיים כרטיסים ״לאן״
וביתר המשרדים

פרסום בלקין

במשך חודשים רבים עמדו חוקרי משטרת
חדרה בפני תעלומה של שורת גניבות
שבוצעו בעיר. השיטה היתר, דומה: אזרחים
התעוררו בבוקר משנתם, גילו כי
בלילה ערך אלמוני חיפוש בכיסי מכנסיהם,
הריק את כספם.
החוקרים הוזמנו למקום, ניסו למצוא
עקבות, אך ללא הועיל. העבודה היתד,
נקיה, חלקה ומושלמת. עד שבאחד הימים
נתפס אדם לו ייחסה המשטרה את ביצוע
הגניבות. שמו של האיש החשוד: דויד
יעקובוביץ.
אין הוכחות. לפני למעלה מעשר שנים
היתד, משפטו של יעקובוביץ אחד המשפטים
הסנסציוניים שנערכו במדינה. הוא הואשם
ברצח דניאל פקטורי ואונס נערתו בגן״
מאיר שבתל־אביב, הורשע ונידון לעשר
שנות מאסר.
כשהשתחרר יעקובוביץ ממאסרו הבטיח
להתחיל בדרך חדשה. סייע לו בכך אליעזר
בר־לב, שנלחם כל אותן השנים להוכיח
שיעקובוביץ חף־מפשע. הוא שיכן את האסיר
המשוחרר בביתו, ועדדו בדרכו החדשה.
אולם
מדי פעם נעצר יעקובוביץ שוב,
באחת הפעמים אף הורשע על גניבה וריצה
תקופת מאסר. לאחרונה התיישב בעכו, החל
מתפרנס כדייג. עד שלילה אחד נעצר בחדרה.
הוא
הכחיש את טענת המשטרה בדבר
הפריצות, סתר בתוקף את כל גירסות הביצוע
שהוצגו לפניו. למשטרה לא היו
מספיק הוכחות משלה כדי להעמידו על-
כך לדין.
לעמק השווה. שוב הגיע לעזרתו בר־לב.
בר־לב, שהרגיש עצמו כאב ואפוטרופוס
ליעקובוביץ, הטיף לו מוסר, הציע
לו לעשות מאמצים כדי להגיע לפשרה עם
המשטרה.
בשבוע שעבר הגיעו הצדדים לעמק השתה.
תמורת הודאה בפריצות הסכימה המשטרה
לאפשר לו לעזוב את הארץ לצמיתות.
חוקרי נפת חדרה יוכלו לסגור כמה
תיקים׳ ויעקובוביץ עזב מייד את הארץ
להתחיל בחייו החדשים בקפריסין.

הנפגעת העיקרית בפרשת נערת־הטלפון
כריפטין קילר, המוסיפה עדיין להסעיר
את בריטניה והסביבה׳ לא היתר״ בפי שאפשר
לחשוב, הממשלה הבריטית, או אשתו
של שר־המלחמה לשעבר פרופיומו.
מי שבאמת נפגעה, היתר, יפהפיה לונדונית
אחרת, מארילין(״מאנדי״) רייס־דייוים,
.18 אצלה נפגעה הגאווה המיקצועית.
ובאמת, איזה מין יחס זה? מאנדי הספי־

קה לעשות ב־ 18 שנות חייה לא פחות מאשר
עשתה כריסטין ב־ 22 שנים, ובאותו
מיקצוע. היא הועסקה גם כן על־ידי אותו
פטרון, ד״ר סטיפן וורד, ונתנה ללקוחות
הנכבדים לא פחות מאשר נתנה להם
כריסטין. והנה באה כריסטין וגנבה את כל
ההצגה. את שמה הזכירו בכותרות. את
תמונותיה מרחו לרוחב כל העתונים, לה
הציעו להיות כוכבת קולנוע, ולה שילמו

הון תועפות בעד אותם הזכרונות שגם
מאנדי יכלה להעלות.
אצל ההמונים עלול היה להיווצר הרושם,
שמאנדי היתר, טלפוזנאית מסוג ב׳ ,שנועדה
רק ללקוחות בלי תיאר אצולה, ולמרגלים
מסין או מאלבניה. זר, היה מצב בלתי
נסבל, ומאנדי חיכתה רק להזדמנות להוכיח
לעולם כולו, כי גם היא היתד, במעמד של
תת־אצילים.
ההזדמנות ניתנה לה השבוע, כאשר נפתח
משפטו של ד״ר סטיפן וורד. כתב האשמה
לא היפלה בינה לבין כריסטין. וזרד
הואשם בחיים על רוזחיה של הפרוצה כריס־טין
קילר בסעיף אחד, ובסעיף אחר בחיים
על רווחיה של הפרוצה מאנדי ריים־דייוזיס.
כאשר עלתה מאנדי־ על דוכן־העדים, נשבעה
לומר רק את האמת ואת כל האמת.
״כריסטין הציגה אותי בפני ד״ר וורד,
קיימתי אתו יחסים, והוא אף הבטיח לי
נשואין. הוא היה מביא לי גם גברים אחרים.״
כאן
החלה מאנדי להפגין את ערכה האמיתי,
על ידי גילוי שמות לקוחותיה.
תחילה הזכירה איש עסקים בשם פי ט ר
רחמן, שהוא יהודי פולני, ציינה שלא
נעלבה כלל מכך, שאחרי מותו הוא הוריש
את כל הוני דווקא לאשתו החוקית. אבל
זה לא עשה מספיק רושם על הקהל. היא
הזכירה את שמו של רופא הודי ואף אחד
לא התרגש עדיין. ואז הפליטה מאנדי:
״קיימתי גם יחסים עם הלורד אסטור
ועם השחקן דוגדאם פיירכאנקס.״ ברגע
זה קנתה לה מאנדי את מקומה בין
האצילים.
אלא שעוד באותו יום איים הלורד אסטור
לשלול ממנה את תואר האצולה. הוא
ניגש למשטרה, טען שבכל האשמותיה אין
אף מילה אחת אמת, מאנדי נקראה שוב
אל דוכן העדים. כאשר נמסרה לה הכחשתו
של הלורד אסטור, צחקה בקול :״ומה ציפיתם
שיגיד?״ כשנאמר לה שגם הרופא ההודי
מכחיש ששכב עימה ארבע פעמים
תמורת תשלום, אמרה מאנדי :״מה אני
יכולה לעשות?״
״האמת היא שמעולם לא נפגשת עם
דוגלאס פיירבאנקס,״ אמר לד. החוקר.
״כן נפגשתי איתו,״ עמדה מאנדי על
דעתה ,״פעמיים ביחידות, שלא בענייני קולנוע,
ופעמיים יחד עם כריסטין.״
״האם נכון שמנקודת הראות שלך את
מעוניינת בצד הפירסומי של המשפט?״
״אם נכנסת לתוך זד, אינך יכול כבר
לצאת!״ השיבה מאנדי.
״האם את מעוניינת להפיק כמה שיותר
פירסומת ממשפט זה?״

אסמת ההפשסוז

הזמר שמואל מר-
צדוק קראום. על
הצייר יגאל תומר־

\ ם הי א

א!גי רי ם

לא בל מוטדון־לילה בישראל יכול להר״
שות לעצמו את הלוקסוס להציג בפני אור״
חיו הצגת סטריפטיז. זה לא כל כן מפני
שקשה להשיג בחורות שרוצות להתפשט,
אלא משום שלעולם אין לדעת מתי יתחשק
לצנזור לשלוח את המשטרה להלביש אותן.
אבל יש אנשים שלא רוצים להבין את
1זה. בשבוע שעבר, למשל, באחת משעות
המאוחרות, הלילה הרגישו כמה מאורחיו
הקבועים של
מועדון עומאר־כיאם
ביפו, כי מה שחסר
להם להשלמת בילוי
ערב נעים במקום,
היא הצגת
חשפנות מעולה. מאחר
והנהלת המועדון
לא טרחה לדאוג
לחלק זה של
התוכנית, החליטו כ־מה
מן האורחים ליתו
מ ר קין
טול יזמה זאת לידם.
היתה רק בעיה קטנה אחת בדרך להגשמת
התוכנית: מי יהיה כוכב הסטריפטיז?
מאחר ואף אחד מן הנוכחים לא גילה
רוח התנדבות, נפל הפור על אורח שנקלע
במיקרה למקום. היה וח שדמה הדרי,
גבר בשנות העמידה, נשוי ואב לילד, מנהל
חברת הספנות אופיר. הדא נכנס למקום
בלוויית שתי מכרות ללגום כוסית, ותון
דקות מעטות גילה כי הפן להיות כוכב
1חשפנות.

במאי־התוכנית היו
אום ואחיו, הספן
הצד האמנותי פיקח
קין שהוא, כידוע, חסיד האמנות המופשטת.
וכן,
לעיני האורחים שבמקום החלה ההצגה•
כאשר הוסרו בגדיו של הדרי, התברר
שהוא חסר נסיון בהופעות מסוג זה. הוא
התעלף.
המשטרה שהגיעה למקום, לא התעניינה
הפעם, כמו במקרים דומים בהם היא מופיעה
להצגות סטריפטיז, אם ההצגה נערכה
ברשיון. הדרי הגיש תלונה על תקיפה,
הודיע שבכוונתו לתבוע תשלום מלא.
״במשטרה לא התרגשו כל כן מן העניין,״
אמר הדרי ,״הם אמרו שדברים כאלה
קורים כמעט בכל יום, אבל אני לא
תיארתי שדבר כזה יכול לקרות בארץ.״

האם נכון ש...
@ סופר ישראלי צעיר נוהג להתפאר
בכך שהוא לובש רק לבני
סטרץ׳ אדומים ן
• שמפיצי הקומדיה הצרפתית
״שערה במרק״ ,המוצגת בקולנוע
״ארמון דויד״ בתל-אביב, לא האמינו
למישמע אוזניהם, באשר גילו
להם, כי השחקנית הצעירה המופיעה
בסרט, אינה אלא נאדין טא-
לייה, שביום שישי האחרון הפכה
לברונית רוטשילד, אחרי שנישאה לברון
אדמונד דה-רוטשילד, מיהרו
לשלוח מברק לצרפת בדי לקבל אישור
לבן !

הש״ו
והחשפנית

החשפנית הצרפתיה ה־יפהפיה
ורוניק, המת־פשטת
בימים טרופים
אלה במועדון אדריה ב־תל־אביב,
לא ידעה כיצד
להודות לשיין הבדואי

סוליימן אל־הוזייל,

על הכנסת האורחים וקבלת
הפנים האכסוטית
שערן לכבודה במאהלו.
היא לא יכלה למצוא
משהו יותר מתאים, ויותר
מכובד, מאשר ל התיר
לשייך לחזות ב־אמנותה
המיוחדת. היא
לא יכלה לעשות זאת
אצלו במאהל, מחשש
קינאת עשרות נשותיו
של השייך, ולכן הזמינה
אותו לבוא לתל־אביב,
כדי שיוכל להשוות
את תרבות המזרח
לתרבות המערב.
סוליימן נענה להזמנה.
הוא הופיע השבוע,
בשיירה גדולה ומרשימה,
התיישב בראש שי שה
מנכבדי שבטו ליד
שולחן הכבוד במועדון. כשהופיעה ורוניק, מחא לה השיין כפיים. אולם ברגע
בו התברר לו כי היא מתכוונת להציג את מערומי גופה, נשא השייך את עיניו לתקרה
ולא הסירן משם, עד שורוניק הסתלקה מן הבמה. לא ברור אס עשה דאת בגלל צווי
הקוראן. יתכן שהוא פשוט השתעמם. יש לו יותר מדי מהמין הזה אצלו בבית.

״לא, לא את הפירסומת הטובה ביותר.״
״האם את יודעת שכריסטין קילר קיבלה
15 אלף שטרלינג עבור מכירת סיפורה?״

״את יודעת שככל שתהיי יותר סנסאציו־נית,
יעלה ערך הסיפור שאת יכולה למכור?״

אחד במשפט הזה קשור בחוזר, עם
איזה עתון. ברגע זה אני קשורה בחוזה עם
מספר עתונים.״
כאשר יצאה מאנדי מאולם בית־המשפט,
קיבלי אותה מאות נשים בקריאות בוז. ה־טלפוזנאית
לא התרגשה. היא הצליחה להשיג
כותרות שמנות לא פחות מאלזי של
חברתה כריסטין.

?ז אנו סז -
ד א דוו־דואו!
התל־אביביות הבטוחות שמוסד כמו
פוקה הירש, נער־השעשועים המזדקן,
הוא המצאה מקומית בלבד, חיות באשליה.
זה רק מפני שהן סבורות שהארץ נגמרת
בדיזנגוף פינת ארלוזורוב. אילו היו מטריחות
את עצמן אל הפרובינציה, אולי היו
מגלות שהחיים שם סואנים לא פחות. הכוונה
היא כמובן להוגו שוורץ, מנהל
הפנסיון המפורסם דורה שוורץ, בזכרון־יעקב.
הוגו גבה־הקומה ( 1.88 מטר) וכסוף השיער,
הנראה צעיר בהרבה מגילו (^50

אהבות ונשואין
הדוגמנית בעבר והאופנאית בהזזה,
יהודית גלעדי, עומדת להינשא בימים
הקרובים לנתין בריטי כדורגלן
נבחרת ישראל והפועל תל־אביב,
אמציה לבקוביץ׳ ,יאלץ לנטוש
את נערתו מזה שמונה חודשים, הסטודנטית
למשפטים פזיה ליס, כיוזן שהוא
מתכנן נסיעה ארוכה לחו״ל
אורי זוהר עדיין מתלבט במי לבחור
כבת־לווייה קבועה, בין זו הר אוריין,
יוצאת להקת הנח״ל, לבין ויאולט,
ספרית הנשים המפורסמת בתסרוקות שהיא
מתקינה לאחרות ובאפים החדשים
שהיא מתקינה לעצמה.

הוא טבעוני גם בכל מה שנוגע לנשים.
״אני בעד הטבע,״ טוען הוגו, שמקצועו האמיתי
הוא מדריך לסקי ולרכיבה .״אני
בעד בחורות טבעיות והתנהגות טבעית. מעולם
לא חיזרתי אחרי בחורה, מבלי שהיא
תשתתף בחיזור. איני אוהב אונם. אף
בחורה אינה יכולה לומר שאני שיכנעתי
אותה לדבר, שהיא לא רצתה בו.״
אבל אחרי עשרות שנות נסיון, שחלק
מהן עבר עליו בסיגנון הדולצ׳ה־ויטוז, טוען
הוגו, שאילו יכול היה להתחיל את חייו
מחדש, היה בוחר לעצמו לאשה טיפוס של
אשד. כפרית, איכרה. ואם הוא אומר זאת,
יש לו על מה להסתמך.
הוגו,
שנולד למשפחה
ציונית ב־זלצבורג,
אוסטריה,
השתלם בציור במינכן
ובפאריס, עלה
לארץ בגיל , 19ובנה
לו בית בבנימינה.
הוא היה
בן 24 כשנשא את
אשתו הראשונה, תמר
לוינפון, שילדה
לו בן ובת. ה־שוורץ
חיים־המתוקים
שלו
החלו רק אחרי המלחמה, כשחזר לאוסטריה,
להציל את רכוש המשפחה. הוא ניהל שם
רומן אהבים עם שחקנית תיאטרון נוצריה,
שילדה לו בת, לה הוא משלם מזונות עד
היום. אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה,
נשא לאשר״ בתום שבוע של היכרות, את
בתו של מנהל הרדיו האוסטרי .״ראיתד
אותה כשהופיעה על הבמה בתפקיד דסדמו־נה.
כשחנקו אותה, זה מצא חן בעיני.״
כעבור ארבעה חודשים התגרש גם ממנה.
את אשתו השלישית מצא גם כן באוסטריה
.״חייתי איתר. שנתיים, והחלטתי שמספיק
לי ילד בלתי־חוקי אחד, אז החלטנו
להתחתן.״ היא ילדה לו בן ובת.
הוגו מעדיף תואר של קאזאנובה, לא של
דון־זואן; כי לגביו, בלי אהבה, אין שום
קשר לאשה, בעוד שדון־ז׳ואן רוצה רק
לכבוש נשים, לא לאהוב אותן.
מסכם הוא את נסיונו :״דולצ׳ה־ויטה זה
סיגנון חיים המתאים רק לתקופות מסויי־מות
בחיים. כשממשיכים בזה יותר מדי,
מתקבל טעם של סאכארין. וכשם שכדי
להינות מארוחה טובה צריך לצום לפעמים,
כך זה גם בחיי־אישות.״
ממזון מתנזר הוגו 14 יום בשנה.

במרינה

ב ח פי פ ה
וי 111ר ך 3י ז 7 1ן
ו הנז ק נו תגל ה ב הדרג ה
דת אמווו ת תפל 1ח

השפעתה ה מזיק ה של החפיפה על שיער
ראשך — מתגלית בהדרגה.
המים מ סל קי ם מעור הראש המרים החיוניים
לשרשי השיער. הנשירה והתדלדלות השיער
גוברת. לכן ממליצים רופאים ו מו מ חי ם— :
״אל תחפוף א ת ראשך״ .אבל כל אחד מאתנו
חייב לחפוף א ת ראשו — ביחוד בימי הקיץ.
לכן, חפוף במי שיער
אורגאניים.

המכילים

חומרים

ב א לי ק סי ר 2מ £ 11 \ 1
אליקסיר 2מכיל כ מות מסויי מ ת של חמרי
היסוד של אליקסיר, לכן הוא טוב ומועיל
לשערך.

אליקסיי 2
(בבקבוקון לחפיפת שיער)

א לי ק סי ר
(בבקבוק
מוצרי

לטיפול

בשיער

פלסטי

גדול)

איכותשלד״ ר א.
בי או קו ס מ טי ק אי

רובין

כשהגיעו בני הזוג מרומניה לישראל,
לפני עשרים שנה, נדמה היה להם כי המזל
השתכן שיכון קבע במעונם. הבעל קיבל
עב! דה טובה, שאיפשרה לבני הזוג לחיות
חיי רווחה.
עשר שנים חלפו, מבלי שהשנים ידעו
כל צער. ואז נפלה עליהם המהלומה. הבעל
החל להשתנות מיום ליום. הוא הפך נרגן
ועצבני, עד שלבסוף קבע הרופא כי יש
לאשפזו במוסד לחולי־נפש. המחלה: סכיזופרניה.
עשר
שנים כמוסד. אחרי כמה שנים
הבינה האשה כי העניין אבוד. לבסוף התקשרה
אל גבר אחר, חיכתה לרגע של
צלילות דעת בחייו האומללים של בעלה,
כדי שתוכל לקבל ממנו גט. במשך שנים
צפתה היא מיום ליום לגאולתה, אך רגע
זה לא הגיע.
כעבור עשר שנים, נפטר הבעל. עתה,
סברה האשה, תוכל להינשא שנית לאיש.
אלא שמיד התבררה לה טעותה. לא רזיו
לה ילדים מבעלה, והחוק הדתי מחייב
לערוך חליצה. לשם כך יש להזמין את
אחי־בעלה החייב לבצע את הטקס המשפיל.
היא נזכרה שלבעלה יש אמנם אח, אותו
לא הכירה מעולם, אבל הוא מתגורר ב־אסיטרליה.

מאמין. כתקוות יאוש אחרונה
שיגרה האשה מכתב לגיסה, הסבירה לו
את המצב. המכתב שקיבלה כתשובה לא היה
מעודד כלל ועיקר .״אינני חושב לבוא,״
פסק האח ״אינני מאמין באמונות התפלות
של ימי־הביניים.״

פרשת יוסלה
דחיפה מחו״ל

1ריגי ״זז חרז ; ז ז״ קלים — רכים — נוחים לכביסה —
1ינ ם מתכווצים — אינם מתקמ טי ם — אינם דורשים גהוץ.

חוקית, והמשטרה קיבלה הוראה להמשך את
טיפולה בנידון.״ העונש הצפוי: חמש שנות
מאסר.
״אם תוך שלושה חודשים לא תוגש
תביעה על־ידי ההורים,״ הודיע! השזייצים,
״יבוטלו כל ההליכים.״
אזרח בשם שכטר. המכונה השווייצית
נכנסה לפעולה — לאט, אך לבטח.
לפני חודש התבקש נשיא בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, על־ידי הפרקליטות השווייצית,
לגבות עדות מההורים ולחקור כל
איש ששמו יצויין בעדות זו.
וכך נכנם לתמונה אריה שכטר. זהו

מלחמה משפטית מוזרה מתנהלת מזה
כמה שבועות בדומיה. היא המשך ישיר
של המערכה הגדולה סביב חטיפתו של
יופלה שוחמכר.
יוסלה עצמו סיים את שנת־הלימודים הראשונה
שלו בבית־הספר הממלכתי־דתי
בחולון: בשנה הבאה כבר ילמד בבית־ספר
חילוני. זכרונות נדודיו במוסדות ובתים
של קנאים דתיים השפיעו עליו לשלילה כבר
בשבוע הראשון ללימודיו. מתחילת השנה
ביקש לעבור לבית־ספר חילוני, אך הוריו
רצו בכל זאת לעשות נסיון — שנכשל.
שאלות מביכות. מתוך שיקולים מפלגתיים
מובהקים, הבטיח דויד בן־גוריון
לדתיים, מיד עם החזרת הילד, כי לא יינקטו
אמצעים נגד החוטפים, שיוסלה גילה את
זהותם. רק במיקרהו של שלום שטרקס
היתד, הממשלה חייבת לפעול, מכיוון שכבר
העמידה את כל מערכת המשפטים הבריטית
על רגליה, בטענה כי הוא פושע מבוקש.
האנגלים היו רואים בעין רעה קנוניות
על חשבון מערכת המשפט שלהם.
ההורים, שדרשו תיקון העוזל שנגרם להם,
מצאו אוזניים אטומות. הצעתם היתה הוגנת:
שכל מי שהשתתף בחטיפה, ישתתף עתה
בשיקים הילד. אך המעורבים סמכו על
הבטחת בן־גוריון, שניתנה לעסקנים של
אגודת־ישראל והמפד״ל. אלה מכרו לו עוד
כמה סחבות ממצפונם המרופט, קיבלו הבטחת
חסינות למעורבים. אולם היתד, זו חסינות
רק בפני תביעות פליליות בארץ. להורים
נותרה עדיין האפשרות להגיש תביעות
אזרחיות נגד רבנים בשווייץ, צרפת וישראל.
בהשפעת פרקליטם, שלמה כהן־צידון,
ויתרו על תביעה נגד משפחת גרטנר מניו־יורק,
תביעה אזרחית היתד, גוררת תביעה
פלילית, ומעמידה אתי גרטנר בסכנה של
עליה לכסא החשמלי.
לא כן ביחס לחוטפים בשווייץ ובצרפת.
ההזדמנות ניתנה להורים כאשר הגיע לידיהם
העתק מכתב של שלטונות שוויץ אל ממשלת
ישראל, בו שאלו כמה שאלות מביכות אודות
חטיפת ילד בשם ז׳וזף שוחמכר, הידוע
בשם הילדה קלודין פראיי, הידוע גם בשם
מנחם לוי. השווייצים הזכירו את שם הרב
משה סולובייצ׳יק, תושב לוצרן, ביקשו
ממשטרת ישראל להעביר להם תלונה רשמית
מטעם ההורים.
הם שאלו עוד שאלות. ובעיקר: האם
גם ממשלת ישראל נקטה בהליכים פליליים
נגד החוטפים הידועים לה? ״אנו מודיעים
לכם,״ כתב ראש המחלקה הפדראלית למשפטים
ומשטרה בברן ,״כי סולובייצ׳יה
חשוד כבר עתה בהפרת החוק השווייצי
אודות הכנסת זרים למדינה ללא רשות

יוסדה שוחמאכר
השווייציות מחייבת

תושב אמיד של בני־ברק, אשר בביתו
הוסתר יופלה משך כמה חודשים, כאשר
משטרת ישראל חיפשה אותו בכל הארץ.
שבועיים אחרי שובו של יוסלה ארצה
שלח כהן־צידון מכתב לשכטר, בו נדרש
לנהל משא־ומתן עם ההורים, לפצותם. אך
שכטר העדיף להסתלק מהארץ. כאשר השתכר
לו כי המשטרה לא ־תעשר, דבר נגדו,
חזר לדירתו ולעסקיו בבני־ברק.
עד אשר הגיעה הבקשה משוזייץ. משטרת
ישראל מצאה את עצמה עומדת במצב משונה:
מצד אחד מצוייר, אצלה תלונה של
ההורים נגד שכטר, שהמשטרה לא טיפלה
בה כלל: מצד שני דורשת ממשלת שווייץ
לחקור את, שכטר. ברור כי חקירה כזו
תחייב גם פעולה פלילית נגד שכטר —
אחרת כיצד תסביר ממשלת ישראל לשוויץ
שחשודים בפשע כה חמור נהנים מחסינות?
ומה עוד, שאם משטרת ישראל לא תפעל
נגד שכטר, עלולה ממשלת שווייץ לסגור
את התיק. אולם בשווייץ אין סוגרים תיקים
סתם. התביעה הכללית הצטרך לנמק בפומבי
מדוע עשתה זאת, והיא בוודאי תנגח
את שלטונות המשפט של ישראל, המקפידה
להציג את עצמה בעולם כמדינת חוק.
נשאר מוצא אחד: על פי החוק השווייצי
רשאים ההורים לבטל את התלונה. אישים
דתיים החלו מפעילים עליהם לחץ, אך
ההורים סירבו להיכנע .״שכטר עשה לנו
עוזל,״ השיבו ,״שיבוא לבקש סליחה ולתקן
את העוול.״

החי
* הסוואה מושלמת: בחיפה, נעצר
דייג שהיה נוהג להיכנס באופן חופשי
לנמל, לאחר שנתגלה כי הבריח שעונים
בתוך רשת ההסוואה, בה היה משתמש
כסוכך לצל.
9נקיון כפיים: בתל־אביב, ערכה
המשטרה חיפוש בביתו של משתתף בוועידת
המפד״ל, לאחר שנחשד בגניבת מכונת
גילוח ממשתתף אחר, מצאה, מלבד
מכונת־ד,גילוח, גם מגבות וסבונים שניגנבו
ממלון שרתון.
9הצתה מאוחרת: בחיפה, החזיר
תושב למשטרה כמות של סכינים ומזלגות,
סיפר כי אשתו גנבה אותם לפני שנה וחצי
ממסעדת־ד,סטודנטים בטכניון, נכנעה רק עתה
למצפונה והחליטה להחזיר את הגניבה.
!• בעירום וכחוסר קול: בירוש-
שלים״ ,התעוררה צעירה משנתה, גילתה כי
גנבים הריקו את ארון הבגדים שלה, הוכתה
בהלם עד כי לא יכלה לדבר כמה דקות.
העולם הזה : 347

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, נזה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

• מהומה רכה על לא דבר (התיאטרון
הקאמרי, תל־אביב) קומדיה שקס״
פירית קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שסקל, שהשגו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי יוין, ניסן יתיר.

• כל אדם והאמת שלו (הבימה)
ראש ומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נהום בוב־מן
ועדה מל
0הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דריך
דירנמאם, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי היוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
ס אירמה לה״דום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
דינה דורון, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.

הו א ו הי א (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
0האידיוטית (תיאטרון אהל) קומדיה
בלשית קלילה, על עוזרת־בית פאריס־אית
המסתבכת באהבה, ברצח ובחקירה.
ז־רמיין אוניקובסקי מתגלה כקומיקאית מוכשרת,
בהחליפה את גילה אלמגור, ואורי
זוהר גונב את ההצגה בעצם נוכחותו הבימתית.

טורא (התיאטרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית. של יוסף. בר־יוסף
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאטריאר־כלי.ת
משחק מרשים של מרים ברנשטין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.
• מעגל הגיר הקאוקזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחזה
ההמונים של ברטולד ברכט, אודות יחסיותו
של הצדק. משחק מצויין של זר,רירה חרי-
פאי וחיים טופול.

11 וו ו
0דו דו שנהב (גלריה רינה, ירושלים)
פסלים מופשטים שעיקרם יחסי תנועה
וחלל בתערוכתו של פסל צעיר.
0יוסי שטרן (גלריה צ׳מרינסקי, תל״
אביב) תערוכת גואשים ורישומים שנושאם
המרכזי הוא נופיה של ירושלים.
@ משהגת (מוזיאון בצלאל, ירושלים)
30 רישומים חדשים על הנושא: ישראל
,1963 של הצייר הישראלי הצעיר שחזר
אחרי השתלמות ארוכה במקסיקו.
• אמנות אסקימוסית (גלריה ישראל,
תל-אביב) פסלונים קדומים וחדישים
של אמנים אסקימוסיים מאלסקה וקנדה, ה־מהוים
את השגעון האחרון של אספני
אמנות פרימיטיבית.
0ציירי איראן (ביתן האמניס ברחוב
אלחריזי, תל־אביב) תערוכת תמונות
שמן של ציירים פרסיים בני זמננו.
0אלפרד מגספלד (המוזיאון לאמנות
חדישה, חיפה) תערוכה מיוחדת במינה
של יצירות ארכיטקטוניות בשלבי התפתחותם
השונים.
0תערוכה כללית של ציירי ה־קיכוץ
הארצי (בית־הסופר, תל־אביב) 40
ציירים ו־ 10 פסלים מוכיחים ביצירותיהם
כי לאמנות תפקיד נכבד ביצירתם של הקיבוצניקים.
0כרכה
צפירה (גלריה דוגית, תל-
אביב) אקוורלים של מי שהיתר, אחת הזמרות
המפורסמות ביותר בארץ.
העולם הזה 1347

0דוד וליזה (הוד, תל־אביב) פארא־נואיד
וסכיזופרינת מחפשים אהבה בבית־משוגעים,
מוצאים אותם ואת אושרם האחד
בזרועות השני. סרט בלתי רגיל, משחק
מעולה( .ראה מדור קולנוע).
0מוגרו קאנה (גת, תל־אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות אותנטיות שצולמו
בכל פינות העולם. מרתק ומאלף.
0הקרכן (חן, תל־אביב) כיצד הופך
חוק הרואה בהומוסכסואלים פושעי־מין,
למכשיר פשיעה בידיהם של סחטנים. דירק
בוגארד.
0אלקטרה (צפון, תל־אביב) הטרגדיה
של האשד, שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידס. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאנים. איירן
פאפאם מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.
השליח ממנצ׳וריה (בן־יהודה,
תל־אביב) שבוי אמריקאי החוזר מקוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה.
פראנק סינטרה, לורנם הרווי.
0נשימה אחת של אושר (הבירה,
ירושלים; עצנזון חיפה) בתול ובתולה מגלים
את המין, ובאמצעותו הם נישאים זה לזו.
סרט הגל־החדש הבריטי.

@ ספור הפדכרים

(אוריון, ירוש-

ים; תמר, חיפה) מוסיקול מושלם. אהבת
רומיאו פולני ויוליד, פורטזריקאית, על
רקע עבריינות נוער וגזענות בפרברי ניו־יורק.
מוסיקה של ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה
מלהיבה של ג׳רום רובינס.
@ ליקוי חמה (מירון, חיפה) האחרון
בטרילוגיה הקולנועית של אנטוניוני, אודות
ההתנכרות ביחסי אנוש. מוניקה ויטי ואליין
דילון רוצים לאהוב אך אינם מוצאים דרכם
זד, לזו בעלילה מתמשכת ומיגעת על רקע
פעילות הבורסה הרומאית. רק למעריציו
של אנטוניוני.
0נדנדה כשניים (ארנזץ, ירושלים)
תצוגת משחק של שירלי מקליין במחזה
מצולם אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי, באהבה חפשית.

. .בי דוי 1

רק למבוגרים מגיל ,16 שעתיים של מתח רב,
משחק משולב של גדול שחקני הבד ממשיך בהצלחה
שב וע 3
בקולנוע מתמידת״א
סמטת בית השואבה ,10ת״א
שע ות ההצגה :
9.30 ,7.30 ,4 , 2 ,12 ,10
הא ולם מצויד במזוגאויר
פרסום צורה

המפיץ: ר ו יאל

0מחול אמנותי (עין־הוד, מוצאי־שבת)
מפגן באלט מודרני בחגיגות העשור
של כפר־האמנים בהשתתפות התיאטרון הלירי
של אנה סוקולוב, נעמי אלסקובסקי,
חסיד, לוי והילדה קסטן.
0ש* יעיז (מועדון החמאם, יפו)
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.
0תל״אכיליה (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.

קרםה פני ם פ־ 4ו

מו ע דו ס ם

המכיל חומר אנטיספטי, חודר במהירות
לנקבוביות ומטהר אותן. תוצרת ״ קליאו ״

0גולדן גייט (מועדון כליף, יפו)
רביעיית הזמרים הכושים הזזתיקר, בהופעה
מלוטשת ומיקצועית עד תום של ספיריטו־אלס
ופיזמונים פופולאריים. בתוספת לתוכנית:
אקרובטית יפאנית ובדרנים איטלקיים.
0החתול העצכני (גן־הוואי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחם של אורי זוהר ו־שייקר,
אופיר.
0לילות ים התיכון (מועדון חומות
עכו, עכו) מחצית רביעיית היחפניות
(ברוריה אביעזר ומרגלית אנקורי) וצמד
הפרברים במועדון המצטיין באווירה ונוף
מן היפים בארץ.
0סאשה זלקין (מועדון בכחוס, ירושלים)
זמר נודד שנולד ברוסיה, גדל בצרפת
ולחם באלג׳יריה, בשירי־עם רוסיים,
צרפתיים וחסידיים.

פילם

ב חו רו ת יפות ־ כלו ת נהדרות...
כל צעירהוצעיר חייבים בראש וראשונה
לדאוג לעורפניםחלקויפה. פריחות
ופגמי פנים אחרים גורעים מהופעתך הנאה.

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים. לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אביכ
נחלת בנימין ,2סל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 טל 69265 .