גליון 1348 מתאריך 9 ביולי 1963

מכתבים
תנו לגולדה

אף אני״שותף לשמחה הבלתי מוסווית שהביע
העולם הזה עם פרישת בז־גוריון ם!
השלטון. אד אני חושב שתור כדי שמחה,
הפלגתם לקצה השני, שהוא לדעתי מטוב!
לא פחות.
אם אכז תתגשם שאיפת וותיקי מפא״י לאיחוד
עם אחדות־העגודה, הרי שהדבר יקדם
במידה רבה את שאיפת בן־גוריוז לחיסול
שיטת־הבחירות היחסית והצגת הכנסת
כמוסד ריק טתובן ומסמכויות. תמהני
אם משטר כזה יקדם את סיכויי המהפכה
העברית.
יובל רותם, ירושלים
מעניין שכדברי ההספד של אשכול בכנסת,
על פרישתו של בן־גוריוז, לא היה
אשכול יכול להזכיר טילה אחת על אהבת-
ישראל שיש בבן־גוריון. וצר לציי; כי בן־
נוריון הנו אהד מיחידי ראשי המשטר אשר
אהבת־ישראל (כפי שבאה לידי ביטוי אצל
הנשיא ז״ל ואחרים) — היתה ממנו והלאה.
אנב, רווחת כאן דעה בקרב הסטודנטים
שבז־נוריוז יסיים את חייו כחבר־כנסת. כי
הוא זקוק לחסינות מפני תביעתו לדין על־ירי
כל מיני חוגים ונופים בארץ. אם זה
למשפט ההיסטוריה על־ידי אריה בן־אליעזר
ובו׳ ,או אם על שניאות מכוונות בתקופת
המשטר. ואולי כאן היא הסיבה מדוע בחר
בן־גוריון את הכנסת כ״עיר־מקלט״.
א. חבצלת, ניו־יורק
מרוע לא נתנו לגולדה
להרכיב ממשלה?
לו היתה נולדת
מרכיבה ממשלה
ועומדת בראשה,
הרי היו מיד נפסקים
כל הפוילע־שטיק
בין המפלגות
והכנסת היתה יותר
רגועה. שכז נולדה
מאיר אהודה על
רוב חברי הבית,
יותר מאשר הזקן
ואשכול.
אבל — הזק! פחד
שאם היא תכהן׳במקומו,
אזי פרם ודיין
יהיו אבודים
לגמרי. גם כעת הם כמעט אבודים.
א. ג״ חיפה

למען בטחון המדינה

כנראה ששינור החללית הרוסית לחלל
השפיע על שלום כהן והוא חושב שהוא חי
על הירח, אם הוא כותב שהעולם הזה הוא
העתי! היחידי במדינה המשפיע על רעת
הקהל. האמת היא שכ־^״סס מהעם סולד
מהשטאל״ם למיניהם ובמידה מסוייטת נם
מטפ״ם (כפי שהוכח בבחירות האחרונות).
השינאה האישית של העולם הזה לשלושת
הגדולים — בז־נוריון, דייז ופרם — מעבירה
אתכם על דעתכם. אתם, שהפכתם מעריצים
של האשה הנקמנית נולדה מאיר,
שצריכה כבר מזמז לפרוש ביחד עם ארן
וספיר.
למעז במחוז המדינה יש: לתת לפרס את
תיק הבטחון״ למשה דיין את תיק החוץ,
לס. יזהר את תיק התינור, ולאלמוגי את
תפקיד מזכיר מפא״י.
יוסף אשרי, הל־אביב

שמו של 1ל? /ק 0ע *7מרירי
ע רו בהלטיבר אוי,
ר־כבבדון ונא

כ ר אוי

ו או ב וז עו ם ־ עלוזמלוי .

שינאת כני כרית

פרסום כולניק

בית הספר לטכנולוגיה מיסודה של
הופיע !
ה 13ב ^ ל ה

הנ *ו >י ט בני ת

משרד הבטחון, אגף כוח אדם
התאחדות בעלי התעשייה, מחלקת העבודה

״דרכים חדשות לשלום
ישראל-ארצות ערב״ -
פרטי־כי הסימפוזיון הבינלאומי
של ״ניו־אוטלוק״ —

החלה ההרשמה
ב מ יק צועות :

259 עמודים.

ס ר טו ט מכונו ת
ס ר טו ט בניין ואדריכלי
דיהוס ועיצוב פנים

הפצה ראשית — מחלקת
האספקה ע״י ספריית פועלים,
רחוב אלגבי ,73 תל־אביב —
ובכל חנויות הספרים בארץ.

ללימודי

יום

חד־שנתיים

הלימודים בקורסים לסרטוט מכונות וסרטוט
בניין ואדריכלי נערכים באישורה ובפיקוחהשל

הסתדרות הטכנאים
פרטים

״ ל וי ד״
המכון

הבינלאומי

להתכת בו ת

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

והרשמה:

^ מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מס׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
^ משרד הבטחון, היחידה לטיפול ולהסזנת חיילים משוחררים,
רחוב ב׳ ,מס׳ , 12 הקריה.
+התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, רחוב מונטיפיורי
מס׳ , 13 חדר מס׳ , 16 בימים ב׳ ו־ה׳ ,בין השעות 12.30
עד 2.30 אחה״צ.
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

תחת הכותרת ״ 200 השעות של אשכול״
(העולם הזה )1346
ניתקלתי בקטע הזה:
״נותר לפרס להבטיח
את אנפיו. ב־מיקרה
של הצלחה,
אנף אחד נראה לו
בטוח: תנועת החרות
היתה ותמשיר להיות
ברברית טבעי.״
אינני יודע מיהו
כותב המאמר, אולם
תמהני מניין שאב
את האינפורמציה על
הברית חרות־פרס.
שינאת ראשי חרות
את פרם היא עובדה
קיימת ודי להזכיר
את התקפתו של רפי בנין על פרם, בעת
הצגת הממשלה החדשה,
בה דרש בתוקף את סילוקו ממשרד
הבטחון.
רפי ג״ תל־אביב
הדגש בכתבה היה על תנזילים ״אגף אחד
נראה לו (לפרס) בטוח.״ על החמרת היחסים
בין תנועת החרות לבין פרס, שבאה לאחר
מכן, דיווח העולם הזה . 1347

קולות כלידה
באחד הלילות האחרונים התקשיתי להר־דם,
על אף השעה המאוחרת. פשוט נזכרתי
לפתע כי הוקז שלנו עזב, ונבהלתי. עכשיו
מה יהיה? תמיד הסיסמא שלנו היתה:
״הגירו כז לזקן״ ,ולטי נגיד ומה נגיד
כעת?
אבל אל דאגה. יש עוד עתיר לאחוות מפלגות
הפועלים. לפני כל מערכת בחירות
יש לצעוק להמונים :״הבו קול לאשכול!״
ואהבי זה אפשר 5ישון בשקט.
ישראל דגני, גבעתיים

גרמניה האחרת

ביום שני, ה־ ,24.6בשעה 8.15 בערב, הופיע
בז־נוריון בתוכנית טלביזיה גרמנית
הנקראת ״פאנורמה״ .הוא נשא נאום בעברית׳
אשר תורגם לגרמנית, בו הוא קורא
לישראל וליהודים לשכוח את אשר היה ולא
להכליל את גרמניה של 1963 עם גרמניה
של .1940
כישראלי החי באז, הריני מוחה כנגד רב־העולם
הזה 1348

רים אלה• למר בן־נוריוז אין רשות לשאת עוסקות רק בהסעת פרוצות ולקוחותיהן. ב את מיטב העתונות הישראלית, מהם נציג
נאומים מסוג זה, כל עוד אינו חי פה ולא רצוני להדגיש בי מרבית הנסיעות בשעות ״דבר״ א. זיו (רביזיוניסט לשעבר) ,נציג
הי פה מעודו.
הערב ח: לבתי הקולנוע או לבתיהם של ״למרחב״ מר כנרתי (רביזיוניסט לשעבר),
נציג ״מעריב״ מר בן־חיום (רביזיוניסט לכל
ישראלי ויהודי החי בנרטניה יודע החוזרים מהם. יכול להיות שאיזו פרוצה
כי האנטישמיות, לא רק שלא מתה, אלא תסיע את לקוחותיה למעברה, אר שרות כ שעבר) ,נציג ״ידיעות אחרונות״ מר שרגיל
(רביזיוניסט לשעבר) ,נציג ״הבוקר״ מר
אף מתעוררת. וככל שעובר הזם; כז מרשים זה קיים ואפשרי בכל מקום אחר בעולם.
הפרוצה הזקנה המוזכרת אינה גרה כלל צפרוני (רביזיוניסט לשעבר) ונציג ״חרות״
לעצמם הגרמנים לבטא את דעותיהם האנטיבמעברת־מאמבו,
אלא בצריח בודד בשטח ה מר רמבה (רביזיוניסט לשעבר ובהווה).
שמיות ביתר חופשיות.
הדעה הרווחת כאן עתה היא: שילמנו מעברה ב׳ לשעבר, ודרד אנב, היא אינה
ההרמוניה שליוותה את בחירתם על־ידי אין מאיתנו? רוצים להם — מה הם עור
האחרון. בזמן עובדת
ציבור העתונאים כולו ראויה לשבח, ביהוד
לי ספק שלו חי בן־נוריוז בגרמניה חודתאור
הפגישה בין הכתב שלכם לבין בעל בשהננו עדים למחלוקת המתמדת הנטושה
שיים בעילובדשם, היו דעותיו משתנות מן המכולת, מזכיר ביקור של רוכב תמים
תאור הב בין המפלגות השונות בישוב, כלמשל ביז
הקצה אל הקצה.
אחת מעיירות המערב הפרוע. נם
נציג הליברלים מר וינשטיז ( .רביזיוניסט הצליח שמעון אופנהיימר, ברלין כנופיות הוא ממש מסמר שער. איר
לשעבר) ובין נציג אחדות־העבודה מר פיש־כתבכם
לצאת חי משם? אולי שאב עירור לב (רביזיוניסט לשעבר) ,או בין נציג
בצריח?214
מפא״י מר אורנשטיין (רביזיוניסט לשעבר)
כיפה כחודה והנמרים
״במשך השנים האחרונות לא הופיעה הובין
איש הליברלים מ״הארץ״ מר גרום
כיצד מסמל עיתון המכבד את עצמו להביא
כדוגמה נערת־חורש בהדרה וינקור משטרה אח פעם במעברודטאמבו למי׳ (רביזיוניסט לשעבר) ,ואפילו ביז חברי או(העולם
הזה?)1346 רות היחס העוייז שהנכם מנלים למשטרה, תה המפלגה עצמה בנון מנהיג מפא״י ברכחיילות
המשרתות ב־ חייבת להיות מעט הנינות. ביום הוצאת ה קת (רביזיוניסט לשעבר) ומנהינה האחר
צה״ל והיודעות בסים כתבה, ובז למחרת, בוצעו סריקות בשטח ה מר אליאב (רביזיוניסט לשעבר) ,שלהם גימעברה,
נעצרו פרוצות ונתפסו סטים מסו שות שונות לבעיית לבוז וכד׳ .לעומתם
טירונות מהו,
הזד בנים. פעולות אלו הז חלק מעשרות סריקות מהווה ליכוד כל חלקי העתונות העברית
עזענו למקרא דב
״הטירונות ותפיסות שנעשו בחודשים האחרונים.
היש נו
ריה :
י. ברקוביץ, באר־שבע
והרשו נא לי להביע את התקוה, שההר-
היתה נוראה. לנקות
מוניה הזאת תימשד נם הלאה ולא יניעו
רובה, לפדר מיטה,
לגהץ בגדים — זו אייכה בסייסה
הדברים לכר שמישהו מחברי ועד העתונאים
בקשר לרשימה ,.אמנות ההפשטה״ שהופי החרש יפתח בריב כזה עם רעהו שהללו
היתה עבורי טרגדיזדקקו
להתערבותו של שופט בעל סמכות,
יה. הרגשתיכ עה במדור ״רחל מרחלת״ (העולם הזה
מוכמחנה 134 עלי לצייז שזה באמת לא יפה ל כמר מלחי (רביזיוניסט לשעבר) או מה
שאולי גרוע מזה — לפירושיו של איזה
הסיר מכנסי-אדם, אח כי יה לא היה בפומר
יכוז״.
בי. היתר, זו מסיבה ״מעיז משפחתית״ וה־ עתו: סנסציוני בנון ״ידיעות אחרונות״,
כיצד מסוגלת נע״קורבן״
התגרה בנו לפני התקרית. עד כמה שבעריכתו של מר רוזנבלום (רביזיוניסט
רה לראות טרגדיה
לשעבר) או ״מעריב״ שבעריכתם של מר
שאני זוכר, התהליד
בניקוי מיטה וגיריסנצ׳יק
(רביייוניסט לשעבר) ,מר רוזנהיה
די איטי. עשיהוץ
בגרים? וכיצד,
פלד (רביזיוניסט לשעבר) ,מר שניצר (רבינו
לו כיסא־לשבת
כישראלית יכולה היא
זיוניסט לשעבר) ומר ז״ק (רביזיוניסט לוהצהרנו
שהגיעה עת
להשוות בסים צבאי, י שעבר) ,מאחר שפירושיהם אינם מוסיפים
המסמל הבנה וגי -האייסה בסייסה, וכל
בריאות לאלה אשר ״מפורשים״ על ידם.
זה היה מלווה בשה
אנושית, לדבר המחריד ביותר בחולדות
ואותר, אדוני העורר (שנם אתה רביזיוצחוק.
לא היחה זו
האנושות? היש ל״סופרת צעירה״ זו מושג
ניסט לשעבר) הריני מברר בזה באריכות
התנפלות אלימה —
מחנה־ריכוז מהו?
ימים ובבריאות טובה.
בעלי מועדון ״עוטר
שרה, חסי, חבצלת ודנה, ד .צ 2245 .כייאם״ היו נוכחים
אברהם חנניה, רביזיוניסט לשעבר,
ואיש לא התנגד,
חבר מק״י. חולון
צעק או מחא. ביום
קול דממה דקה
ההתעלפות היה אקט
מדוע לא כתבתם אפילו מילה אחת על
צה״ד ורכבו
מלודראמתי שלא ה
הפשע המתועב של השמדת העם הכורדי?
יה בתוכנית. או
פקודות המטכ״ל אוסרות יפרוש נסיעות
העיראקים הברברים שוחטים זקנים וילדים,
נזכרו לפתע כולם
פרטיות ברכב צבאי בשבתות. פקודות אלו
שורפים כפרים שלמים, וחורשים עמל ידיו
של העם הכורדי בטנקים כבדים — וכל ה שזה בעצם לא יפה.
חלות על כל הדרגות. צאו וראו כיצד לא
במועדוז לילה שמקיימים
את הפקודה, בפרט הקצינים הבכי
עולם עומד ומחריש! העולם עומד דומם כמו
באותם ימים אומללים בהם השמידו שישה בו מוכרים משקאות
רים של צה״ל. אותם קצינים מטילים עונחריפים,
המטשטשים
שים כבדים על מפירי הפקודה, אולם לגבימיליונים
יהודים.
האם באמת תחרישו נוכח פשע מתועב דעתו של אדם, צריד שיהיה שוטר על ה הם הפקודה כנראה גמישה. הונהג נם
סדר. שנית, איז לנפח מעשה קונדס ולקראו
נוהג חדש, הנהג הצמוד לרכב הצבאי התחיל

רחמים ש ,.באר־שבע בשמות כמו מעשה־מגונה או תקיפה. אם לשמש כנהג המשפחה. הוא מסיע את משהקורבז
היה עוטר בתוקח על דעתו, הוא לא פחת קצין הבכיר, מלווה את אשת הקציז
העולם הזר, לא החריש. מאז פרוץ מרד ה היה מופשט. אני מבקר די הרבה במועדו־ לשוק, מסיע את הילדים לרופא ולבית הכורדים
פורסמו מעל דפי שבועון זה שלוש ני־לילה ובשאר המקומות, ועוד לא שמעתי ספר, ולעיתים אח עומד לרשותם של השמישהו
יתלונז שניסיתי להפשיטו.
משפחה הקרובה. הנמוק הוא שיותר זול
רשימות, שהאחרונה בהן ,״נגד רצח־עם״,
יגאל תומרקין, תל״אביב לשלוח את הנהג, כי אחרת היה צריך הקציז
להשתחרר מעבודתו ולעשות את השרות.
התפרסמה בגליון שעבר.
פשוט מאוד.
אבל נשאלת השאלה, באיזה ספר חוקים
מופיע החוק שלרשות משפחת הקצין הבכיר
רביזיוניסטים? 1שעבר — התאחדו!
אחד שמתמצא
מהעתונות אני רואה שלועד אנודת ה־ עומדת מכונה צמודה? כשקצינים בכירים
מחור כתבתכם על מעברת־מאמבו (העולם
יוצאים לחופש־נופש, לא חשוב משד ההזה
,)1344 אפשר להבי! כי ״טיניות־ם יני״ עתונאים נבחרו בחורים כארזים, המייצגים

זמן, הם לוקחים עימם את המכונה, שלפי
עניות דעתי הוצמדה אליהם בראש וראשונה
לצורך התפקיד ולא לצורר הבילוי.
צ. חבלני, תל־אביב

ילדי הטילים
בזמנו פירסמתם מאמר על בעיית ילדי
הורים גרושים. לי, שחזיתי על בשרי,
ומתייסרת עם ילדי במצב זה, הסביר המאמר
הרבה.
אמנם ספק בליבי אם עדיף שהורים
בלתי־מתאימים ישארו יחד למען ילדם —
במסקנתו של הרופא. על כל פנים ברור
לי שלא מעט מן הסבל אפשר היה למנוע,
לולא האווירה הדלוחה והטבישה בה מתנהלים
עניני הנרושין, הייעוץ וההסבר להורים.
התייעצות עם פסיכולוג מחירה כ־20
ל״י. יעוץ במסגרת קבוצה קטנה איז.
בשעה זו, של טילים ועוצמת הרס, פתרון
היא תקוותנו היחידה.
בעיותיחסי־האנוש
אולם בשטח זה לא התקדמה האנושות
הרבה מימי הביניים.
אם גרושה, חיפה

ברכה חדשה
בעקבות פעילותו הענפה של עורד־הדיז
יוסח בן־מנשה (יו״ר הלינה למניעת כפייה
דתית) ,להנהגת נשואין אזרחיים בארץ, אני
מציע ברכה חדשה
לטקס הנשואיז האזרחי
:״הרי את מקודשת
לי — כדת
בן־מנשה וישראל.״
שאול גורלי,
תל־אביב

על הידיים

אומנם מיטוז ח־סיז
(רחל מרחלת
)1346 גרם לפציע־תה
של עדי קפלן,
אד הוא עשה פלסתר
מן התורה ש־טוויסט
רוקדים רק
על הרגליים.
שמעון מנולי, צפת
ונוטף לזאת פליסתר גם את מצחה של עדי
(ראה תמונה).

רונו רונו ענבלים
להקת ״עינבל״ ,שעבדה כאן בהוליבוד
מספר חדשים על הסרט אודות ישו ״הסיפור
חזרה בוודאי לישראל עם
הנדול ביותר״,
מלאי חוויות. אבל גם כאז הם השאירו
משהו: חוב של חמישה דולאר לבית-הטסחר
הישראלי שלי עבור צלחת ישראלית ל־פירות,
ועוד 60 סנט עבור גליוז העולם
הזה (מתאריד ,)7.5.63 שנלקח על-ידי אחד
הרקדנים ונשכח תשלומו.
דוד לנגר, לוס אנג׳לס, קליפורניה

עיר השעשועים •טל ישראל נפתחה כשטח החורשות
והדשא כגני התערוכה של ״יריד המזרח״ ומציעה לף :
* לונה־פרק * מופעי בידור באמפיתיאטרון *
רכבל ״רחף״ * ביתן צעצועים יפני * תערוכות
בולים ואמנות * ״גן־גורים״ * תיאטרון בובות
* מאהל בדואי * מועדון קליעה למטרה * ביתן
צה״ל * 200 פרסי ״גחלת״ יום־יום * תצוגות
מסחריות * בזר מכירות * ועוד ועוד ועוד.

״עיר נוער״ תהיה פתשה לצעי רים
בגיל וברוח — בימי חול
(פרט ליום ו׳) משעה 5אחה״צ
עד 11 בלילה. בשבתות — מצאת
השבת ועד חצות.

העולם הזה 1348

יו * א ת מן הכלל
דעת העתונות על הסרט ה״אמת במערומיה״ המוצג שבוע 7
בקולנוע ״ מקסים ״ תל־אכיב
פרשת נערת הטלפון כריסטין קילר, מוסיפה להסעיר את בריטניה ומאיימת עדיין
להפיל את הממשלה.
ובינתיים מנצלים מפיקי־סרטים זריזים את המתרחש בחדרי־חדריהם של אנשי החברה
הגבוהה כנושא לעלילותיהם. דוגמא מוצלחת לשילוב הנושא העדין בסרטי קומדיות
עוקצניות ומבדרות, הוא הסרט ״האמת במערומיה״.
הוכחה גוספת למידת הצלחתו של הסרט, היא דעת מבקרי הסרטים בארץ ובעולם,
שגמרו את ההלל על הנושא האקטואלי ועל משחקם המשכנע של משתתפי ״האמת
במערומיה״ ,שבראשם פיטר סלרס, סארי תומס ופאגי מאונם.
אנו מביאים בפניכם מספר קטעים מתוך רשימות הביקורת הנלהבות שהופיעו מעריב פיטר סלרס מגלם בהזדמנות זאת׳ כמה תחפושות ומעצב שבעה פרצופים, שכולם
משעשעים. אך ה״תגלית״ של סרט זה היא שחקנית אופי מצויינת פאגי מאונט.
ידיעות אחרונות

סרט מצויין, משחק טוב, אפילו מקמילן היה צוחק הארץ כשרון קומי — פיטר סלרס שזהו אחד מסרטיו הראשונים מצליח כבר כאן,
להוכיח כשרון קומי־מטורף ומובהק.
העולם הזה

קומדיה שטנית, גדושת המצאות, רצופה דיאלוגים שנונים. יש בה אפילו גילויי משחק
מענגים. היא מוגשת בהומור ומשעשעת למדי.
__המפיץ: ע .שם־סוב, אלנבי ,34 תל־אביב

— 1 31,ווו! ־י ז!וימ6

.ניאו 7ן וס־מטי7זאר
מומחה לבעיות שיער
קוס מטיות
ולבעיות
תל-אביב, רח׳ פינ טקר 2

פתח כל עתון עברי של הימים האחרונים. רזרבה קרקעית לישובים החקלאיים של התמצא
בו מבול של ידיעות על עסקי קר סביבה, שלושת מושבי העובדים הדתיים
קעות. שופט מחוזי ציווה לחקור עיסקה שדה־חמד, כפר חב״ד וכפר תוחלת. אולם
מסויימת, מבקר המדינה חיטט בתיקים, פקי ברוח הקודש נודע לרבי כי במקרקעי ישרדי
מינהל מקרקעי המדינה האשימו את ה אל תהיה נכונות להפוך את השטח לאדמה
עירונית. לשם כך צריך רק יוהבטיח כי
אוצר, האוצר דחה את ההאשמות.
כל זה סביב עיסקה של 30 דונם, ליד המתיישבים יהיו עולים מארצות־הברית.
באי־כוחו של הרבי, ביניהם סוחרי קרהרצליה,
שהמינהל מכר לד״ר משה בהרב.
אתה, קורא יקר, כבר יודע על כל פרטי קעות ידועים, הקונים שטחים בכל פינות
העיסקה, מאז שמונה שבועות, כאשר שימ הארץ, הודיעו מיד כי הרבי יהיה מוכן
שה חלק מסידרת הכתבות שלנו ״חולות להעלות עוד 500 משפחות, אם יימכר לו
השטח למען הקמת קריית־קאליב בי. מינהל
לוהטים״ (העולם הזה .)1340
מבעד לידיעות הקצרות בעתונות היומית מקרקעי ישראל גילה התלהבות בלתי־רגי־מסתמנת
שאלה שאין עתונים אלה מעזים לה, ובטרם ניבנה אפילו נידבך אחד ב־להעלותה
בפירוש: מדוע מוכרים את קר קריית־קאליב שבחולות ראשון־לציון, היו
קעות האומה בנזיד־עדשים, מי הנהנים מ מוכנים פקידי המינהל להבטיח גם את המתנות
אלה, מי מקבל שוחד כדי להקל על שטח השני למטרות החלוציות של קאליב.
הסביר השבוע אחד המומחים במי סחר הביצוע
העיסקות המדהימות?
קרקעות :״ברור שבכל הפרשה הזאת נעל

מות
החוליות העיקריות. אין ספק כי ספהשיטה
היסודית פשוטה למדי. כדי למצוא
הצדקה למכירת שטח במחיר נמוך — סרי קרקע גילו את השטח הקרוב לתל־המגיע
לעיתים לכדי רבע ממחירו הריאלי אביב, השווה כבר עכשיו מיליונים, ואשר
ילך ויאמיר מחודש לחודש. כדי
— צריך למצוא נימוק ציבורי. במיקרה כ מחירו
זה טוב לצרף לתיק המכירה מספר המל להשיג אותו, הם באו בדברים עם האנשים
צות של אישים ומוסדות, הפונים אל מינהל שלהם במינהל מקרקעי ישראל. העיסקה
מקרקעי ישראל ומבקשים להעמיד את ה תוכננה וצריך היה רק למצוא את איש־שטח
לרשות הקונים, שכל כוונתם אינה אלא הקש שעליו יוכלו להלביש את הבגד.״
רק במיקרה נבחר למטרה זו הרבי מ־טובת
הציבור ו/או קידום מטרה לאומית.
במיקרה כזה יש בידי הפקיד המוכר אס קאליב, בער המראה הבטלני התמים.
מכתא ברורה, כי מה שעשה לא עשה אלא

לפי כל כללי המישחק היתד, העיסקה
למען המטרה הקדושה. וממילא שוב לא
היה מקום לעמוד על המחיר הריאלי של
ומוגמרת כברלפני חתומה יכולה להיות
שבועיים. אלא שקרה תקר בלתי־צפוי. לא
האדמה, או להסס אם בכלל למכיר אותה.
המדינה, חלילה, א>דעת־הנימוקים
הם שונים. לדוגמה: אפשר מפחד מבקר
להעביר שטח ששוויו חמישה מיליון ל״י הקהל, או מחלקת החקירות הכלכליות של
תמורת מיליון אחד בלבד, בתנאי שהרוכש המטה הארצי. כי אם דווקא מצד דתי. אנשי
הוא אדמו״ר, המתיימר לבנות על שטח זה כפר חב״ד, שאדמותיהם גובלות עם השטח
קיריה בשביל המוני חסידיו, שיעלו מן ה המבוקש, פנו אל ידידם הוזתיק זלמן שזר
תפוצות. איש אינו טורח לבדוק אם יש בזעקה :״מוכרים את הרזרבות הקרקעיות
לאדמו״ר זה בכלל חסידים, ואם יש לו שלנו, בזמן שאנחנו נחנקים מחוסר קרקע!״
חסידים — אם אומנם מתכוונים הם לעלות.
שזר הרים טלפון למנהל מקרקעי ישר.קודדאי
שאין בודקים מהיכן לפתע לאד־ אל, יוסף וייץ, ביקש לעכב את המכירה.
מו״ר זה, הידוע לכל כעני שבקושי יש וייץ הנבוך, שהיה מעורב אישית בביצוע
בידו לשלם את שכר־הדירה שלו בברוקלין, העיסקה, רמז על ההתערבות לספסרים המיליוני
לירות כדי לרכוש אדמות בישראל. עומדים מאחורי הרבי מקאליב. לפתע נפלפקיד
המוכר די בכך, שיש לו בתיק הוכ תח גל של איומים כלפי כפר חב״ד :״נגלה
חות שהשטח נמכר למטרה קדושה.
שאתם לא מעבדים את השטח שיש לכם,״
גם אם המציאות אומרת שמאחורי כפוטת הודיע לוועד הכפר עורך־דין תל־אביבי
המשי של הרבי עמדו גדולי ספסרי הקר מפורסם.
אך באותו זמן פנה איש אחר אל הודעה
קע בארץ ובאמריקה, אין זה משנה במאומה.
הפקיד יודע את אשר הוא עושה. הוא גם הוא ידוע בשוק הקרקעות, ושאל ברוחסוי
מפני החוק, מפני מבקר המדינה ומפני רות :״בכמה יעלה הוויתור שלכם?״ הוא
כל גורם אחר. הוא פעל כשורה. ומי יעז היה מוכן לנקוב בסכום העולה על 100
להעלות על הדעת כי מאחורי עיסקת־קודש אלף ל״י, שיחולק בין אנשי־המושב הזו
מסתתרת אחת מפרשות השחיתות ה־ עניים, בתנאי שהללו יודיעו לנשיא המדינה
מצחינות ביותר?
כי אין להם יותר התנגדות לביצוע העיסקה
המפוקפקת.

במיסגרת אותה סידרה, הקדיש העולם

הזה 1338 מאמר מיוחד לקיריית־באבוב
אני מניח שהעיסקה תבוצע לבסוף, מבבת־ים.
חקירה יסודית גילתה, כי על ה כיוון שאנשים רבים מאוד מעוניינים באדמה
שנרכשה בזיל־הזול ממקרקעי ישר ביצועה. וזה בדיוק מקור הרעה. אומנם
אל, ליישוב עולי באבוב מאמריקה. הוקם ראויה לציון חריצותם של מבקר המדינה,
שיכון רגיל, בו גרים משתכנים ישראליים המשטרה והפרקליטות בחקירת ד״ר משד,
רגילים, ששילמו עבור דירותיהם את ה בהרב. אך לא הוא הלוייתן הגדול בעיסקות
מחירים הרגילים של שוק הבתים. חלק הקרקע המבישות. ישנם אחרים שנהנו הראחר
של האדמה שימש בידי בעלי קריית־ בה יותר ממנו, ולא פעם אחת, במיקרה.
באבוב כשהקעת־הון במיפעלים ישראליים.
אם המשטרה, מבקר המדינה והפרקליטות
אפשר היה להניח, שאחרי פירסום זה רוצים לגלות את כל השחיתות הקשורה
יחפשו ספסרי הקרקעות נוסח חדש, וכי במכירת קרקעות המדינה, יטיבו אם יחקרו
יחדלו לגזול את קרקע האומה בשם רבנים לא אדם אחד, אלא עשרות. עליהם לדרוש
ואדמו״רים, שלא איכפת להם לשמש ככלי הסברים ועדויות מכל המנגנון — החל
שרת.
ביוסף וייץ עצמו וכלה באחרון כותבי מכי
אך הנה, לפני שבועיים בלבד, נפתח תבי־ההמלצה במשרדי הממשלה השונים. רק
משא־ומתן חדש בין מקרקעי ישראל לבין אחר־כך יהיה מקום לחקור ספסרים, פרו־האדמו״ר
מקאליב. הניגון החסידי לא היה טקציונרים ואדמו״רים למיניהם.
שונה מזה שהושמע על־ידי הרבי מבאבוב,
כי אלה רק נהנים ממצב שיצרו כמה
הרבי מסאסוב והרבי ממטרסדורף.
פקידים ואישי־ציבור, המעוניינים לחלק את
הרבי מקאליב עצמו, דמות כמעט בלתי־ רכוש האומה — כדי שהם עצמם מכו במוכרת
אפילו בין חסידי ניו־יורק, הופיע נתח מן הגזל. נתח כלל וכלל לא ממעל.
לפתע כביזנסמן החולש על מיליונים. את
צעד שני: להקפיא לחלוטין מכירת קרהמגע
הראשון עם מינהל מקרקעי ישראל קעות המדינה למשך מספר שנים, פרט לקיים
לפני חצי־שנה, כאשר רכש שטח ניר -בנייה ציבורית מבוקרת, או בניה פרטית
חב מהחולות הלוהטים של ראשון־לציון. מיידית. במיקרה זה תימכר הקרקע בדרך
נאמר אז, כי סגן ראש עיריית ראשון הדתי, אחת ויחידה: על־ידי מיכרז.
יצחק גרינפלד, הוא ש״השפיע״ על הרבי
לא למי שיציג את מכתב־ההמלצה המצללהקים
קריה בשם קיריית־קאליב בחולות. צל ביותר, כי אם לזה שיציע את המחיר
הרבי, שמספר חסידיו אפסי, הכריז מיד הגבוה ביותר.
כי לקריה יעלו להתיישב 23ד משפחות —
קונים, אשר רכשו אדמות ולא קיימו את
כמניין תשכ״ג, שנת ייסוד הקריה.
ההתחייבות לבנות תוך שנתיים — יידרשו
מחלקת העליה של הסוכנות קידמה את להחזיר את הקרקעות במחיר הקרן.
ההודעה בברכה; משה שרת דיבר בוועד
אולי אז יוכלו אזרחים לרכוש דירה בהפועל
הציוני על החזיון המופלא של מחיר נורמלי, מבלי שיזדקקו למשכן את
עליית החסידים, ההולך ומתגשם.
עתידם או לחפש דרך לרווחים קלים ואסורים.
אך בטרם עלתה אפילו נפש אחת, פתח
הרבי במשא־ומתן לרכישת שטח נוסף, ל־קריית־קאליב
ב׳ .הפעם נפל מבטו על שטח

עצום, המשתרע בין בית־דגון לבין צריפין,
על אם הדרך לירושלים.
שטח זה הינו שטח חקלאי, המיועד כהעולס
הזה 1348

כמשב
דו חי ם
קדידה...
...משיבה נפשך בירה
״גולדסטאר״ בימי חום
ושרב אלה. כי מה מרענן
ומעודד יותר מכוס
״גולדסטאר״ קרירה, אותה
אתה לוגם ברגע
של נופש בעיצומו של
יום לוהט?
אך לא זו בלבד .״גולד-
טאר״ לא נועדה רק ל-
להרוות צמאון. זהו
משקה חברתי. ומה
רבות המסיבות, מה
מרובות ההזדמנויות, בהן
תוכל ליהנות מבירה
מעולה זו, אשר מסורת
של דורות מ א חו רי ה...

תני דגבד
את המשקה האהוב עליו —
בירה ״גולדסטאר״ .משיבה נפש
— לאחר מאמץ ספורטיבי, מרווה
צמאון — בחום הקיץ, מעוררת
תיאבון — במשך
,הארוחה. אך הק־

פידי לקבל א ת

3״גולדסטאר״ הא
מיתית ולהחזיק
ק | ן מלאי מספיק מ־מנה
בביתך.

גנלדסטאד

בשיחת רעים רגועה
של ערב קיץ; בארוחה
חגיגית — אינטימית או
רשמית; במסיבה עליזה
או במאורע משפחתי
משמח. בכל מקום יוצרת
את האוירה —
בירה ״גולדסטאר״...

...״בירה גולדסטאר״.
שם, אשר מאחוריו נס-
יון של שנים, מומחיות
של בעלי-מקצוע ממדרגה
ראשונה, הקפדה
עילאית על תהליכי
ייצור משופרים.
כי אין אנו נוהגים
קלות ראש בבירה העומדת
בראש. אין אנו
נחפזים להוציאה לשוק.
במשך שבועות נתונה
״גולדסטאר״ במיכלי-ענק
מצופי זכוכית, בם מתגבש,
משתמר ומתעשר
טעמה המפורסם.
זהו אותו טעם מיוחד
ונפלא, אשר זכרונו הנעים
ממריץ אותך שוב
ושוב לבקש ״גולדס־טאר״.
על־אריאל׳

1םקר! -ק ד רזן

תצפית

במדינה

בל הז כויו ת ׳עטורות

* דויד בן־גוריון לא ינצל בזמן הקרוב את החומר שצבר
כקשר לפרשת לבון.

העם

הוא יפעיל את החומר דק במיקרו! שיתברר לה

שבתוך מפא״י נעשים נסיונות להתפייס עם פינחס לבון. מאידך עשוי להתגלות
כי בתוך החומר שרוכז על־ידי שליחו של בן־גוריון, נמצאים מיסמכים
מקוריים, אשר יש מקום לחשוב שבן־גוריון היה מעוניין להוציאם מארכיוני
המשרדים הממשלתיים בעת פרישתו, למען לא ינוצלו נגדו. הוא עשה זאת
במסווה של ריכוז חומר פרשת לבון.

*אחת ההתפתחויות הקרובות במלחמת הירושה בתוף
מפא״י: הדחתו של ראובן ברקת. קבוצת הוותיקים באה לכלל מסקנה כי
נוכח ההתפתחויות האחרונות בתוך הצמרת, אין ברקת האישיות המתאימה
לכהן כמזכיר המפלגה. הסיבות: הוא חלש־אופי; פוזל לעבר הצעירים. אין זה
מן הנמנע כי כמזכיר לתקופת־גזעבר, שתוגדר כתקופת חירום, יתמנה שרגא
נצר בעצמו.
* לוי אשבול יחזק את עמדתו כתוף מערכת ״דבר״ .בניאון
ההסתדרות נראה לו כרתום יתר־על־המידה לבן־גוריון ולצעירים. הוא ינסה
להפעיל שניים מחברי המערכת הנאמנים עליו, כמבטאי דעתו נגד דעת הצעירים.

* בן־גוריון עשוי להפעיל את מזכיר ההסתדרות, אהרון
בקר, נגד אשכול. ברור שאשכול מעוניין עתה בחזית הסתדרותית שקטה,
אן דווקא מכאן צפויה לו הטרדה מתמדת בענייני שכר, תוך השבועות הקרובים.

* פנחס ספיר עשוי להפתיע את חוגי הכלכלה, בקבלו,
כמעט כמלואו, את קו אשכול כאוצר. עד כה נחשב ספיר כמתנגד

יש שסט
כל מהדורת חדשות וכל כותרת ראשית
בעתונות העברית דיברה השבוע על הנעשה
מעבר לגבול הצפוני .״דאז אל
חרירי מאיים בהפיכה, אל־זזרירי התבצר ליד
הגבול הישראלי, אל־חרירי דורש את סילוק
מתנגדו, אל־חרירי סולק לפאריס.״
היתד, זו ידיעה חשובה אומנם. שכן על
המאזניים היד, מוטל גורל האיחוד הסורי־עיראקי־מצרי.
אך לגבי האזרח הישראלי,
היד, זה נושא בעל חשיבות משנית. הוא
התעניין הרבה יותר במד, שנעשה אצלו,
בתוך גבולות ישראל — ליתר דיוק: התפתחות
המלחמה החמה על השלטון (ראה
עמודים 10־.)11
בכל זאת כדאי היה לחשוב על הגבול
הסורי. אין זו הפעם הראשונה ששליטי
דמשק מתקוטטים ביניהם. בכמה מן הפעמים
הקודמות התלווה אי־השקט הפנימי
באי־שקט על הגבול, בין ישראל וסוריה.
הפעם עבר העניין בשקט.
נראה שכאשר שתי הממשלות עסוקות
מאוד בענייניהן הפנימיים, אין זמן לאף

נזגז רבשר ר\זם נוכשין?
לקו־המנחה של אשכול בענייני המטבע. עתה יסביר ספיר כי התנגדותו זו
נבעה מהיותו נתון כולו לבעיות משרד המסחר והתעשיה, אולם מתון ראיה
כוללת יותר הוא מצדיק את אשכול.

* המוסד לתיאום בין הממשלה והסוכנות היהודית ידרוש
את שובו של ראש מחלקת העליה, זלמן שרגאי, מאמריקה.
שרגאי יצא לביקור ממושך בארצות־הברית, ובינתיים תחלה מגיעה עליה
של חומר אנושי ירוד מבחינת הגיל והבריאות. פקידי מחלקת העליה, שנדרשו
לצמצם עליה זו או אף לוותר עליה כליל, לא נענו לתביעה, בטענה כי היא
מבוצעת על־פי הנחיות ראש־המחלקה. שיבתו תידרש לקבלת החלטה לצמצם
או לבטל סוג זה של עליה.

* ייערך מעקב מיוחד אחר התנהגותם של ימאים ישראלים
בחדן״לארץ. במשרדים ממשלתיים שונים, ובעיקר במשרד החוץ,
הצטבר גל של תלונות נגד ימאים המופיעים בנמלים במתפרעים, קונים סחורות
בהקפה ואינם משלמים, פוגעים בנשים. משרד־החוץ ישתף את המשטרה, ואולי
גס גורם בטחוני נוסף, כדי לאסוף חומר משפטי נגד ימאים כאלה, מתון כוונה
להעמידם לדין בארץ.

* תיפתח חקירה נגד פקיד בכיר לשעבר במשרד הסעד.
פקיד זה היה מקורב, בין היתר, לרכישת ציוד למען מוסדות סעד, עבר
לעסקים פרטיים הקרובים לאותו שטח בו עסק בתקופת היותו עובד־מדינה,
למרות שבטרם נכנס לתפקיד לא היה לו כל קשר למקצוע זה. ההנחה היא,
שהדבר התאפשר לו כתוצאה מריווחי־תיווך בסכומים גדולים, שצבר תוך כדי
עבודתו במשרד הסעד.

אחת מן השתיים להתעסק בגבולות. וכש־שתיהן
מעוניינות בשקט — יש שקט.

הממ שלה
50דקותכשמש
ההכרעה התשובה ביותר שנדרשה עד
כה מממשלת אשכול לא התקבלה ביום
ראשון זה .״נחכה עד שיחלים השר שפירא׳״
הודיע ראש הממשלה, וכל השרים
הסכימו.
אותה שעד, שכב שר הפנים חיים משה
שפירא בביתו, כשרגלו השמאלית נתונה
בגבס.
כיצד נגרם השבר ברגלו של השר? זאת
מתקשה להסביר אפילו הוא עצמו. אך
עובדה היא, כי בצאתו ביום ראשון של
השבוע שעבר מאולם הישיבות של הממשלה׳
בשעה שירד במדרגות השיש הרחבות
של הבניין החדיש בקריה הירושלמית׳ מעד
לפתע. הוא חש כי משהו התפרק בתוך
הרגל. הוא פסע מספר צעדים ולא יכול
היה להמשיך.
מכיוון שהיה השר האחרון שעזב את
חדרו של ראש הממשלה, לא הבחין איש
במתרחש. חיים משה שפירא נישאו־ עומד
בשמש היוקדת משך 50 דקות רצופות,

כששבר עמוק נוצר בקרסולו ושבר נוסף
מסתמן בברך.
הנהג, שחיכה מעברו השני ש? ר,בנין,
לא התפלא לאיחורו של השר. גם בימים
שבן־גוריון היה ראש הממשלה היה שפירא
נשאר להתייעצויות של ארבע עיניים, לאחר
השרים. הנהג היד, בטוח כי השר שקוע
הישיבה הרשמית, ומאחר לרדת אחרי כל
שקוע בשיחה עם אשכול, לכן הוסיף לשכב
במנוחה על המושב הקדמי של המכונית,
כשהוא קורא בריתוק את עתוני הערב.
כל אותו זמן גילה שפירא ( )63 קור־רוח
וסבילות מפליאים. הוא נתגלה שוב,
לדברי מכיריו, כליטאי הקר שש,ים דבר
אינו עשוי להוציאו משיוזי־משקלו. לבסוף
הזדמן עובר־אורח, השר ביקש ממנו שישלח
את הנהג.

המ שק
אוס פי הטכסטיל
השבוע הוחלט על חיסולה הסופי של ה־מטזזיה
לחוטים דקים שבקריית־גת. כל ה־נסיונות
למכירת בית־ד,חרושת — נכשלו.
השערוריה, שנמשכה שש שנים, ושעלתה
למדינה שש מיליון לירות, הגיעה לקיצה.
השרידים האחרונים שנותרו מבית־ד,חרושת
היו עשרת אלפים הפלכים — שליש ממכונות
בית־החרושת, שנרכשו על־ידי
בעליו הראשונים, שלמה פלקוביץ ושותפיו
(העולם הזה — )1327 אשר הועמדו עתה
למכירה קמעונית.
לא חסר היה הרבה, שקץ דומה יבוא
על מפעל הטכסטיל הגדול והוותיק ביותר
בארץ — בית החרושת אתא. האגדה על
כושר תפוקתו הגדול של המפעל החיפאי
— התפוצצה כבועת־סבון עם מותו של
מייסד ב׳־ת־ד,חרושת, הנם מולר.
מהפכה כ״אתא״ .בעליו החדשים
של המפעל — החברה שבראשותו של
פנחס (טיבור) רוזנבוים — רכשו את אתא
תמורת 5.5מליון לירות. היה זה סכום
שלא הגיע אפילו לחצי המחיר עליו דובר
בחייו של בעלו הראשון. אך כדי להבטיח
אפילו את כדאיותה של השקעה מעין זו,
ה ה על הבעלים החדשים לגשת במרץ לביצוע
שינויים יסודיים באירגונו המסורתי
של המפעל.
הצעד הראשון של יחזקאל דגן — נציגו
של רוזנבוים השוויצי בישראל — היה להעביר
את משרדי המכירה מכפר־אתא לתל־אביב.
בצורה כזו התעלם דגן מהאני־מאמין
של מולר, שנהג לומר :״אם בית
החרושת ייצר סחורה טובה, לא יהיה
צורך לרוץ אחרי הקונים — הם יבואו
לבית־ר,חרושת.״
בעת ובעונה אחת נשבר גם קו היצור
השמרני של בית־החרושת. בשבועות האחרונים,
באיחור של כמה שנים, החל ביתד,חרושת
לשווק את המטרים הראשונים של
בד טרילין. גם המנגנון הטכני של המפעל
עבר ראורגניזציה מוחלטת. הנהלות מחלקות
אחדות חדלו מלהתקיים ואילו מחלקות אחרות
התאחדו תחת הנהלה אחת. בין המחלקות
שחוסלו: מחלקת ההדרכה, ושתי
מחלקות אריגה, בכורדני ובכפר־אתא, שאוחדו
תחת הנהלה אחת.
אך לכל השנויים האלה היה גם צד נוסף.
על צוות הפקידים בבית החרושת איימה
סכנת פיטורין.
אך ההתמרמרות הרצינית ביותר נתגלעה
בבית החרושת בשל ביטול השרות הרפואי
של בית־ד,חרושת. עד עתה היה
נמצא בבית־החרושת רופא קבוע עם צוות
עוזריו. אישור רפואי ממנו, או המלצה
למתן עבודה קלה יותר, היו מחייבים את
ההנהלה ללא ויכוח. גם השרות הסוציאלי,
על השגתו היתר גאוות וועד העובדים,
בוטל עתה.
פעם ראשונה, לאחר הפסקה של שנים
אחדות, נשמעו שוב באתא קולות שדיברו
על שביתה.
אגוז לקערה. אך גם דגן וגם רוזנ־בוים
אינם מיחסים תשומת לב רבה מדי
לפטפוטים אלה. כי במסגרת תכניתם הנרחבת
מהווה אתא רק אגוז אחד בקערה המתמלאת.
מיד
אחרי רכישת מפעל אתא, רכשו רוזנ־בוים־דגן
את מפעל הטכסטיל לודדיה שבחולון׳
ובזמן הקרוב ביותר יעבור לרשותם
גם מפעלו הדומם של ג׳ימי לוי בנצרת.
משא ומתן מתנהל גם על רכישת ביתי
החרושת כותנה, שבהדר יוסף, אשר בעליו
פשטו את הרגל לפני כמה חודשים.
באופן כזה יקום בארץ טרסט הטכסטיל
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 1348

*בחורה היפה ביותר אינה יכולה| | לתת יותר ממה שיש לה. לכן איננו
באים לדרוש כיום מלוי אשכול יותר מכפי
שהוא יכול להגשים, בנתונים הקיימים.

אולם נדרוש ממנו להגשים, בשבועות
הקרובים, את אותן הרפורמות
ההכרחיות אשר יש בכוחו
לבצען, במציאות המדינית
הנוכחית.
ראש־ר,ממשלה ושר־הבטחון קיבל מנדאם
ברור — מידי ותיקי מפא״י שהעלוהו לשלטון,
מידי מפלגות הקואליציה שהצביעו
בעדו, מידי מפלגות האופוזיציה שנמנעו
מלהתקיפו, מידי הציבור שנתן לו אשראי
ניכר של רצון־טוב — לבצע את המשימה
האחת:

רים, את אנשי־המקצוע הכטחו־ניים
של המפלגות, וכן שורה של
אישים כלתי־תלויים, הנהנים מאמון
ציבורי כללי. הם ימונו על-
ידי הנשיא, לפי המלצת הכנסת.
בפני מועצה זו יש להביא, לדיון מוקדם:
את תקציב הבטחון, את כל ההחלטות העקרוניות
בענייני מדיניות בטחונית ורכש,
מינוי הקצינים מדרגת אלוף־מישנה ומעלה.
הדבר לא יביא להשתלטות המפלגות על
צה״ל — אלא להיפך, לשיחרור צה״ל מ־

בכל מישטר דמוקראטי יש תיחום ברור
בין סמכויות הקצינים לבין סמכויות הפקידות
האזרחית. דווקא במישטרים דיקטטוריים
מיטשטש תיחום זה — כפי שקרה
בגרמניה הנאצית, וכנראה גם כברית־המו־עצות.
הרמטכ״ל
אינו יכול להיות סגן של סגן־
שר. הוא צריך להיות דמות חינוכית, בעלת
אבטוריטה אישית ומיקצועית גבוהה, החופשי
לנהל את ענייניו המיקצועיים של הצבא
ללא התערבות — כפוף לביקורת האזרחית
ובהתאם להוראות השר.

לשחרר את המדינה מן הגידול
הממאיר של הכטחוניזם.

•ייכטחוניזם מתבטא בשורה של גי

(לויים ותופעות, אשר לכולם יש מכנה
משותף וברור:

ניצול הנאמנות הלאומית לבט־חון
המדינה למען אינטרסים כיתתיים
ואישיים. כין השאר:

צירוף פעולה זו למיסגרת זאת — מזיק
למדינה ביחסיה הבינלאומיים, ומעורר מטבע
הדברים חששות וחשדות. הוא מזיק
גם מבחינה עניינית גרידא, כי איש־בטחון
אינו בוס אידיאלי לעבודה מדעית, אפילו
יש לעבודה זו תוצאות העשויות, ברבות
הימים, להשפיע על עניינים בטחוניים.

מקומו של מחקר זה במשרד־הפיתוח,
או במיניסטריון נפרד.
אם מר שמעון פרס כה דבק כשטח
זה, עד בי אינו יכול להיפרד
ממנו -מוטב שיעזוב את
משרד־הבטחון, ויהפוך שר-הפי־תוח.

אין
אפשרות לחולל כרגע זה
מהפכה. אולם יש ויש אפשרות
לחולל רפורמה מעשית ועניינית.

אנסה להלן להתוזת קווים לתוכנית פשוטה
ומעשית:

שטח הבטחון אינו דומה לשום שטח אחר
בחיי המדינה. מטבע מהותו, חייב חלק ניכר
ממנו להיות סודי, דבר המגביל את הוויכוח
הציבורי הבריא. מבחינת סידרי־השלטון,
מועד שטח זה לפורענות, באשר הוא נותן
בידי פקידים ומפקדים מעטים כוח שלטוני
אדיר.
על כן מחייב שטח זה דרכים מיוחדות
של דיון ציבורי, של פיקוח דמוקראטי ושל
רכישת אמון — דרכים שאין צורן בהן
בכל שטח אחר.
.גם בענייני בטחון אין תחליף לממשלה
ולכנסת. הרשות המבצעת חייבת להחליט
את ההחלטות, הרשות המחוקקת חייבת לבקר
ולאשר את החוקים והתקציבים. אולם
הממשלה והכנסת אינן מורכבות ממומחים
צבאיים, ולשרים אין פנאי להקדיש תשומת־לב
מיוחדת לענייני בטחון. ועדת־השרים
לענייני בטחון, וועדת־החוץ־והבטחון של
הכנסת, גם להן אין היכולת המעשית למלא
החסר.
בהעדר הדרכה בלתי־תלוייה, נאלצים כל
הגופים האלה לקבל את חוות־הדעת של
פקידי מערכת־הבטחון כסופית.
לכן יש צורן בגוף מייעץ מיוחד, המורכב
ממומחים שאינם תלויים במערכת־הבט־חון.
גוף זה לא יחליט במקום הממשלה,
ולא יבקר במקום הכנסת — אלא יהיה
מסוגל לייעץ לשרים ולח״כים, להגיש חוות־דעת
בלתי־תלויות, לערוך דיונים נוקבים
על עניינים סודיים, לפקוח עין ולפקח.

אני מציע כי יוקם גון? כזה, שיכלול
את כל האלופים המשוחר
ך*עיף
שישי: הוצאת כל התפס
קידים, שאינם נוגעים במישרין
לענייני בטחון, מתחום משרד-
הכטחון. למשל: הפיתוח האטומי
לצורכי שלום.

• יצירת הצירוף המלאכותי של ״ענייני
חוץ ובטחון״ — לשם שיעבוד ענייני־החוץ
לענייני־הבטחון, והכנעת אנשי־הדוץ לאנשי־הבטחון.

ט פוח הפיקציה ששמה ״מערכת ה־בטחון״
— לשם רתימת צה״ל למירכבה של
מנגנון אזרחי מנופח, שאפתני ושתלטני.
• זיהוי בטחון המדינה עם כת קטנה
של פולוטיקאים, המבקשים לרכב על סוס
זה אל השלטון במדינה.
• ניצולם של כלים בטחוניים מובהקים
— כגון שרותי־הבטחון, הצנזורה, תקציבי־הבטחון,
קרנות סודיות, וכו׳ — לקידום האינטרסים
של כת זו.

**עיף ראשון: הקמת מועצה
ב ל או מי ת עליונה להגנה.

פריה כלכלית משלו, שתגביר את כוחו ב־מדינה.
מאחר שכל הקשור לתע״ש מהווה
״סוד״ ,ואינו נתון לביקורת ציבורית, היה
לו קל להרחיב אימפריה זו, ללא שיקולים
של ריוזחיות כלכלית.
איוולת זו חייבת להיפסק. הוכח מזמן,
במדינות רבות, כי התעשייה האזרחית (הפרטית,
הקואופרטיבית והציבורית) יעילה
ומוכשרת יותר מאשר תעשיה הכפופה כולי׳
למנגנון בטחוני. בהעדר ביקורת של
ממש בישראל, אין כל אפשרות לחרוץ דין
על יעילות התע״ש שלנו — אך יש להניח
כי הלקח הישראלי אינו שונה מן הלקח
בכל שאר הארצות.
אולי אין צורך להגיע אל קיצוניות השיטה
האמריקאית, המוסרת לידיים פרטיות
גם ייצור כלי־נשק סודיים ביותר. אך בוודאי
יש לקבוע בארץ כלל: כל דבר שאינו נוגע
במישרין לייצור צבאי, ושאפשר לייצרו ביתי
יעילות במשק הכללי, יש להוציאו מידי
תע״ש. חוץ מהגיונו העקום של פוליטיקאי
צמא־שררה, איזה הגיון יכול להצדיק
את ייצורם של מזגני־אודיר במיסגרת ״בט־חונית״י

המר
האטגגזי: רהפרית טטשרד הבבוזזגן
השתלטותה של כת קטנה, השייכת כולה למפלגה
אחת.

*.עיף שני: הטלת פיקוח הכנס
פת על מערכת הבטחון, על־ידי
יצירת ועדת־בטחון של הכנסת,
בניפרד מוועדת-החוץ שלה.
המוסד הנוכחי, הקרוי ״ועדת־החוץ־והבט־חון״
,הוא קאריקטורה של פיקוח פרלמנטרי.
זה מכבר הפך חותמת־גומי שחוקה.
עצם עירבוב־התחומים בין מדיניות־החוץ
וענייני־הצבא נועד, כמובן, לשבש את הפיקוח
הפרלמנטרי על מערכת־הבטחון מחד
גיסא, ולהטיל את מרות אנשי־הבטחון על
מדיניות־החוץ מאידך גיסא.
לודעדת־הבטחון הנפרדת יש להעניק סמכויות
ברורות, בדומה לוועדה הדומה של
הסינאט האמריקאי, המזמינה והחוקרת את
ראשי הצבא ומומחים מן החוץ. כיום המצב
אצלנו עגום ביותר: ועדת־החוץ־והבט־חון
של הכנסת לא שמעה שום עדות מפי
המדענים־המומחים, התובעים פירוז אטומי
של המרחב; ואף סירבה להזמין את ג׳ו
גולן, כדי לת לו אפשרות לענות על ההשמצות
שהוטחו נגדו בפני הוועדה.

•*עיף שלישי: הפרדה ברורה
0כין מנגנון משרד-הבטחון האזרחי
לבין צה״ל כעניינים צבאיים
מובהקים.

שני רמטכ״לים סימפאטיים מאוד — מרדכי
מקלף וחיים לסקוב — התפטרו בעבר
בגלל טישטוש התחומים. שניהם לא היו
אנשי־מפלגה, בניגוד ליורשיהם.

*עיף רביעי, הנובע מן הקודם:
0כדק־כית יסודי כמשרד־הבט-
חון, בדי לחסל את המוסדות והתפקידים
שהופקעו מצה״ל, או שהוקמו
במקביל לצה״ל.

יצר־ההשתלטות ותאוזת־ההתפשטות של
משרד־הבטחון, בניצוחו של שמעון פרס,
חגגו בעשר השנים האחרונות נצחונות מוזרים,
הפוגעים קשה ביעילות הצבא והעולים
הון־תועפות למשלם־המיסים.
חלק מן המוסדות יש להחזיר לצה״ל.
חלק אחר יש לבטל בכלל. אחרי ניתוח זה
יחזור משרד־הבטחון לתפקידו האמיתי והמקורי:
להוות משרד אזרחי קטן לשם טיפול
בעניינים האזרחיים הקשורים בבטחון.
יתכן שאז שוב לא יהיה צורך בסגן־שר
— אך יוזצר צורך במנהל כללי מוכשר ויעיל.

*עיף
חמישי: ביטול בל חלקי
0התעשיה הצבאית שאינם חיוניים
לכטחון, או שאינם שייכים
לבטחון ככלל.
בידי שמעון פרס הפך התע״ש למכשיר
של יצר־השתלטותו. הוא שאף להקים אימ־

*.עיף שביעי: פירסום שמו של
0הממונה על שרותי־הבטחון,
וחקיקת חוק המגדיר כבירור את
חובותיהם וסמכויותיהם של כל
שרותי־הכטחון במדינה.
העלינו תביעה זו לפני שבע שנים, כש־שרותי־הבטחון
היו עדיין שרויים במחתרת
ועצם קיומם הוכחש — ואני חוזר על תביעה
זו עתה, כאשר שמו של הממונה פורסם
בעולם כולו, ונישמר בסוד רק בישראל.

הממונה על שרותי-הכטהון חייב
להיות אדם המוכר לציבור, הנהנה
מאמון הציבור. בי בידיו מצטבר
כוח אדיר וסודי, שאינו יבול
להיות כפוף לביקורת רגילה.
זיהוי הממונה יהודה ערובת־מה להבראת
המצב הקיים. ערובה שניה תהיה כלולה
בחוק להסדרת סמכויות השרותים, בדומה
לחוקים הקובעים את סמכויות המישטרה
ושרות בתי־הסוהר. אם ייקבעו נוהלים חוקיים
ברורים (במידה שהדבר תואם את
צורכי העבודה של השרותים) ,תהיה לבתי־המשפט
האפשרות להתערב ולפקח, נוסף
על הביקורת של המועצה הלאומית לבטחון
המדינה וועדת־הבטחון של הכנסת.

ך*עיף שמיני: יצירת שיטה של
ס פיקוח דמוקראטי על פעולות
הצנזורה ומתן אפשרות לערער
על החלטותיה.
לרוע המזל, עדיין אין אפשרות לבטל
בארץ את הצנזורה הבטחונית המובהקת.
(המשך בעמוד )8

הני דון ^
(המשך מעמוד )7
אולם יש ליצור שיטה שתמנע את ניצול
הצנזורה לחיפוי על פוליטיקאים, להסתרת
שגיאות, להחנקת ויכוח לגיטימי־.
אין לנו ריב עם אנשי הצנזורה, המגלים
מידה רבה של טאקט והתחשבות, תוך כדי
ביצוע ההורא ת הניתנות להם. אך יש ויש
לנו ריב עם ההוראות עצמן.
בעבר הופעלה הצנזורה כדי למנוע כל
ביקורת ממשית על מעשי שמעון פרס ומשרתיו,
גם כשלפעולות אלה לא היתד,
שייכות ישירה לעניינים צבאיים סודיים.
כך ניחן לפוליטיקאי אחד יתרון עצום על
כל שאר העסקנים במדינה. אין שום ספק
שמר פרם לא היה מגיע לאן שהגיע אילו
היה כפוף לביקורת רגילה של העתונות.
ש רש הרע הוא בבך שאין עירעור על
החלטתו של הצנזור. קיימת איזו ועדה של
1עורכי היומונים, אך סמכויותיה אפסיות,
ופעולתה מתקרבת לכלל בדיחה עגומה.
כמו ועדת־העורכים עצמה, היא פועלת כ־מכונת־טישטוש.
בית־המשפט
החליט זה מכבר כי אינו
רשאי להתערב בשיקוליו של הצנזור — וממילא
הוא חסר־אונים להושיע.

י ש בי ינ ת ר
סאשר1ן אהל עין
ד ה מכנל 7א, א ך רי כוזו המיוחד
סלמיץממותק ־ עסי׳־ס־מ
אכסו ־ להכיןעד 30 כוסוו־נ^־
מלאותסלג 7ס ל ] המרענן ,
ס ע׳־ םומרוה .

הפיתרון הוא בהקמת ועדת•
מישנה קבועה שד ועדת־הכטחון
של הכנסת (או של המועצה הלאומית
לבטחון המדינה) .שתהיה
מסוגלת להתכנס תוך שעות.

עיף תשיעי: הפקעת בלי־הת•
עמולה האזרחיים של משרד־הבטחון.

עבו מיבואוסיודה .

רם ן

לצה״ל יש זכות־ להחזיק בטאונים המוקדשים
לעניינים צבאיים טהורים, ושמטרתם
להדריך את הקצינים והחיילים. אך בשום
מדינה דמוקראטית אין לצבא, בימי שלום
ועל אדמת מולדתו, בטאונים המכודנים בשלמותם
או בחלקם אל הציבור האזרחי.
כלל זה חל על גלי צה״ל, שאיש אינו
יודע לשם מה הוא דרוש כיחידה עצמאית,
מחוץ למיסגרת שרות־השידיר. החלק הקטן
מתוכניותיו, המוקדש באמת להדרכת חיילים
בעניינים צבאיים, ישודר ברצון מעל גלי
קול ישראל.
כלל זה חל גם על במחנה, העולה למדינה
כסף כה רב. שבועון צבאי, בעריכת איש־צבא,
להפצת חומר צבאי בין חיילים —
הוא בסדר. בטאון פוליטי־למחצה, בעריכת
אזרח, שמטרתו האמיתית לרומם את בעליו
בעיני הציבור האזרחי, על חשבון משלם־
המיסים — פסול מעיקרו.

במיסגרת זו יש להסדיר גם את
בעייתו של אותו מוסד מפוקפק,
שנודע לשימצה בשנים האחרונות
-״דובר מערכת הבטחון״.
יש להפריד לחלוטין בין דובר צה״ל,
המסביר לציבור עניינים צבאיים, לבין דובר
משרד־הבטחון, שתפקידו פוליטי, והמשרת
שר אזרחי מפלגתי.

הנ!נ ח הי שרא לי

לגרפיקה שיצנשית
החודש
נפתח קורס חדש
פרטים והרשמה
מ־ 8בבקר עד 8בערב

מלח השלחן
החדש!

תל״אגיג: בי ת שרון, דרך פ״ת ,44 מול בית הדר.
תל־אביב: אלנבי .76
ירושלים: יפו ,33 בי ת יואל.
חיפה :

ת מי ד יב ש

בי אליק 17

ת מי ד שפ ך ן

למדו לתועלתכם בקל ות ובמהירות

קצד־נות

עברית
ו/או
אנגלית
ב״אוילפן ג רג 0 0מ .)0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
פרטים:

תל־אביב5

בר־קמא, רח׳ גורוון

,5חיפה

:בי״ם ״במעלהי

עיף עשירי: תיקון מערבת
ע) החוקים הנוגעת לענייני בטחון,
וחיסול הסעיפים הפוגעים כיותר
בדמוקראטיה.

3 **1 0

מלח

המלכים

להשיג בחנויות המכלת

קשה לדרוש מלוי אשכול לבטל כיום
את תקנות־ר,חירום, הידועות לדראון. אילו
עשה זאת, היה קונה לעצמו תהילה אמיתית•
אך מעמדו אינו די יציב במפלגתו,
כדי לחולל רפורמה מבורכת כזאת.
אולם גם לוי אשכול יכול לשים קץ
לתועבות משפטיות כמו אותו סעיף בחוק
בטחון המדינה — ״סעיף אהרונצ׳יק כהן״
— שהוגדר על־ידי השופט העליון כדבר
״שאין הדעת סובלתו״ .הובטח להביא את
הדבר לבירור בוועדת הכנסת — וזו ההזדמנות
למחוק את החרפה. הוא הדין לגבי
כמה וכמה סעיפים בחוקים אחרים —
עד כדי בדק־בית משפטי כללי, הדרגתי.

* והי תוכנית-מינימום. לא כללתי
| בה את ביטול המימשל הצבאי, את
בדיקת כל מערכת־המילואים היקרה, את
הורדת שרות־הבנות לשנה, ודרישות דומות,
שבוודאי יעסיקו בעתיד את המועצה הלאומית
לבטחון המדינה.

דווקא מפני שזאת תובנית־מיני•
מום, היא תהווה כחודשים הקרובים
קנה־מידה לנאמנות ממשלת•
אשבול למנדאט הלאומי שלה.
אני מקווה שתעמוד במיבחן זה —
לטובת עצמה, לטובת צה״ל, לסובת בטחון
המדינה.

מהדנים חונש ־ 3נ31י 1ת

צעירים משתלטות בעורם הפשע -

רוצחים

שוטרים וקצינים וותיקים מתפסוים -

בטחון הציבור מופקר ־ מה הפתרון 1

ך• משטרה אינה יורדת מן החדשות. בתחילה באה
1 1ידיעה של כתב הארץ, זאב שיף, שבישרה את פריש־תם
הקרובה של כמה קצינים בכירים. בראש וראשונה:
מפקד מחוז תל־אביב, עמוס בן־גוריון.
כעבור יומיים כבר ניצב המפקח הכללי של המשטרה,
יוסף נחמיאס, בפני העתונאים, כדי לדבר על בעיות
המשטרה. ובעיות לא חסרו. הוא הכחיש את התפטרות
עמום; באשר להתפטרויות האחרות
— לא הדאיג אותו הדבר במיוחד,
שהרי מדובר בקצינים מבוגרים. במקומם,
הודיע, יבואו צעירים.
טרם יבשה הדיו על הכרזות
המפכ״ל, נשמע קולו של השר שלום
בכור שיטרית. הוא השיב לח״כים
שמתחו ביקורת על המשטרה. כעבור
פחות משבוע שוב סיפק נחמי־אם
ידיעה: הפעם מינוי שני קצינים
בכירים לתפקידים מרכזיים במטה
הארצי, שהיו פנויים מזה חודשים
אחדים.
מלה אחת ויחידה עברה כחוט הי
טי ט רי ת
שני בכל אותן ההכרזות והפעולות
האלה: נשירה .״ריבוי הנשירות וההתפטרויות ביום מדאיג
— לא משום שלא היה כמותו לפני כן, אלא משום שהוא
גדל לפתע מחדש, לאחר שנים של שיפור יחסי,״ נאמר
באחד הדו״חים הרשמיים של משטרת ישראל.
בשנה האחרונה לבד ״נשרו״ 13 קצינים בכירים 18 ,
מפקחים ו־ 131 סמלים. שעה שהאוכלוסיה גדלה בהתמדה,
ועמה תפקידי המשטרה, פוחת והולך מספר אנשי המשטרה.
לפני עשר שנים היה מספרם ; 5967 בשנה שעברה ירד
ל־.5758

הבריגאדה כמו: יוסף נחמיאס, יקותיאל קרן, עמוס בן־
גוריון. מתחתם הושיב אנשים שעבדו בהגנה, ושלא נקלטו
בצבא. גם מהקיבוצים, שסיפקו פעילים לכל מסגרת של
המדינה בדרך, גייסו אישים למנגנון
הבכיר של משטרת ישראל.
כל אלה קיבלו דרגות קצונה,
משלושה כוכבים ומעלה. הם לא
עברו שום הכשרה מקצועית, שום
קורס משטרתי. והם היי צריכים
לפקח על עבודתם ולתת פקודות
לסמלים, שוטרים וקצינים דטרים,
שהשתפשפו 20 , 15 או 25 שנה
במשטר־״ ואשר כל עליה בדרגה
עבורם היתד, כרוכה בשנים רב.ת
של עבורה. עליה מדרגת סמל ב׳
לדרגת סמל א ,,במשטרת המנדט. סהר היתר, כרוכה בארבע שנים של
עבודה טובה ומסורה.
כך, יחד עם שבירת המוראל על־ידי הטיהור, שבר המטה
הכללי את מוראל שוטריו על־ידי מינוי מפקדים חסרי־ידע•
נקודה
שניה זו חשובה אף מן הראשונה. כי משמרה
היא גוף מקצועי טהור. סיבת קיומה של המשטרה הוא
מניעת הפשע, ואם נעשה פשע — לגלותו. על מנת למנוע
ולגלות דרושים לשוטר תכונות־יסוד מסויימות: מסירות
לעבודה, אהבת המקצוע ואמונה בחיוניות תפקידו.
על מנת לבצע את עבודתו עליו לדעת את החוק, שהוא
ממונה על שמירתו. שוטר אינו יכול לעצור אדם על
ביצוע עבירה, אם אינו יודע מה מהות העבירה. הוא גם
חייב לדעת כיצד לבצע את הוראות החוק — ובאיזו צורה.
הוא צריך לדעת מה הן זכויות האזרח, ומה זכויות הכלל.

מפקח־כללי נחמיאם
לאן צועדת המשטרה 7

מטאטא שד בר!ד
יש יותר י מכוניות בכבישים, על כן דרושים יותר שוטרים
לרשום דו״חים ולפקח על התנועה. יש יותר משפטי
מזונות, על כן דרושים יותר שוטרים למסירת הזמנות
לבית־משפט ולהוצאה־לפועל של פקודות מאסר. כלשון
משטרת ישראל הרשמית :״תוצאותיהן של תופעית אלו —
החלשת הכוח המשמש לבלימת היסודות האנטי־סוציאליים,
ולפיכך גם פ־רצות בחזית בטחון הציבור.״
במלים פשוטות: אין מספיק שוטרים למניעת פשעים
חמורים, להגנה על רכוש האזרח ועל הסדר הציבורי.
במחוז תל־אביב פירוש הדבר: שלאחר שבוצעו ששה
מיקרי רצח, לא נתפס אפילו רוצח אחד. בשעה זו מהלכים
חופשי רוצחים, היכולים לתכנן בשקט רצח נוסף, מבלי
שלמשטרה יהיה מושג על זהותם.

שתי עובדות־יפוד

ך • דור שמשהו אינו דופק במשטרת ישראל. ברור
^ ש ב איז ה מקום נעשו שגיאות קטלניות, שהורידו את
המשטרה מפסי היעילות, ובגללן אין היא מתגברת עד היום
על תפקידיה.
השגיאות הראשונות נעשו ביום בו הפכה משטרת פלשתינה
(א״י) למשטרת ישראל.
מדינת ישראל קיבלה בירושה כוח מקצועי — אם כי
זעיר — בעל ידע ונסל־ון, שכבר ישב במיתקנים משטרתיים,
בעל חוקה ופקודות־קבע שהנחו כל שוטר בכל מצב
שבו נתקל.
היתד, זו חוקה מתקדמת כשלעצמה, שהועתקה מן
המשטרה הבריטית ואשר הותאמה
לצרכי ארץ־ישראל, על־ידי התובע
הכללי של ממשלת בריטניה ונשיא
בית המשפט העליון הארצישראלי
והמומחים של משטרת המנדט.
היתה למשטרה זו גם מחלקה
פוליטית, אותה הנחו פקודות פוליטיות
של טובת השלטון הקולוניאלי.
נגד מחלקה זו, אשר מייג׳ר קטלינג
היה אחד מראשיה הידועים יותר.
לחם היישוב העברי פחות או יותר
ברציפות. למחלקה זו היה שייך
מייג׳ר מורטון, האיש אשר רצח
בך גוריון
בשעתו את אברהם (״יאיר״) שטרן
בדירת מחבואו בתל־אביב. כאשר
אמר מישהו מן היישוב את המלה ״משטרה״ הצטיירה לנגד
עיניו, לרוב, המחלקה הפוליטית השנואה. אולם, למעשה,
אם להוציא מחלקה זו מן המסגרת הכללית, נשארה
משטרה מקצועית, שביצעה ביעילות רבה־למדי את תפקידה
האחד והיחיד: לחימה בפשע בתוך גבולות הארץ.
זאת עובדת־יסוד מספר . 1
עובדת־יסוד מספר 2היא, שהאנשים אשר מונו על־ידי
ממשלת ישראל להקים את משטרת ישראל לא היו
שוטרים מימיהם. הם לא עברו כל הכשרה מקצועית
ולא נעזרו בידי אף יועץ משטרתי מאלה שהיו קיימים
באותם הימים.

מה קרה כאשר באו שתי עובדות־יסוד אלה במגע?

ציד המכשפות

**זכיר הממשלה הראשונה אמר, כעבור מספר שנים:
^*3שמה הגדולה ביותר הרובצת על שכמם של סהר
ושותפיו היא זו: שהם לא התחשבו בעבר, ובחוסר־בקיאות
טיאטאו משורות המשטרה את הטובים בבניה.״
הבשורה הראשונה שהגיעה לאזרחי ישראל מן המטה
הארצי היתה :״אנו עורכים טיהור.״
הוקמו ועדות ציבוריות, עליהן הוטל לברר את יושרם
של אנשי משטרת המנדט. כל מי שרצה להתלונן פנה
לאחת הועדות. זו גבתה מפיו עדות בדלתיים סגורות,
ללא כל חקירה ישירה או נגדית — ואף מבלי להודיע
לאיש־המשטרה מי הם המתלוננים נגדו. על־ידי כך נטלו
ממנו את האפשרות העיקרית להתגונן.
היו תלונות מוצדקות. אבל לרוב היו גם תלונות של
נקמנות. כי איזה שוטר לא הכנים כמה אזרחים לבית־כלא,
לחקירה או לתשלום קנס?
במחוז תל־אביב בלבד פוטרו 110 אנשי־משטרה מכל הדרגות׳
ביניהם ראשי ענפים וחוקרים בעלי ותק של עשרות
שנים. כעבור זמן הוחזרו כמעט ״ 957 מן המפוטרים. המטה
הארצי עצמו נוכח לדעת, כי התלונות נגדם היו מעשי
איוולת. דוגמה קלאסית היא מה שאירע לשני קצינים :
זבולון בוים המנוח ונתן קפלן, שהואשמו בשיתוף־פעולה
עם השלטון הבריטי. שני קצינים אלה היו ידועים ומעורבים
בציבור של אז. אנשי הגנה וש״י מובהקים, אישי ציבור
ידועים התערבו למענם, כשהוכחות בידיהם. רק אז הוחזרו
לשרות.
שניהם הוכיחו — בוים בחיפה וקפלן בתל־אביב —
שעוד לא נמצא להם תחליף בידע ובניהול חקירות. עם
מותו של בוים אבד למשטרה אחד החוקרים הטובים ביותר
של מקרי רצח.
השניים אמנם הוחזרו למדיהם, ואף הועלו בדרגה. אך
הם לא התאוששו מן המכה המוסרית שהונחתה עליהם.
הוא הדין לגבי יתר השוטרים שהוחזרו, אחרי הפיטורין.
רק מעטים מהם נשארו עדיין במשטרה.
אבל לא היה כאן עניין רק של גורלם האיש• של כמה
מאות שוטרים. טיהור זה, שנשא יותר אופי של ציד־מכשפות,
מוטט לחלוטין את מוראל המשטרה. הוזתיקים
התמרמרו על שיטת החקירה הבלתי־הוגנת. הם עצמם
היו מעוניינים שיוקאו מתוך שורותיהם משתפי־!־,פעולה
ומקבלי־השוחד. אך ציד־המכשפות פגע לרוב בחפים־מפשע.
גם כאשר הוחזרו לתפקידם, והמטה הארצי הודה כי טעה,
לא הגליד הפצע בלב המשטרה.
כל אחד ידע: זה יכול היה לקרות גם לו. נוצר מישקע
של מרירות וחוסר־אמון, אשר לא פג עד היום.

הוא צריך לדעת כיצד לטפל באזרח, כשזה עדיין רק
בחזקת חשוד. הוא צריך לדעת כיצד לחקור אותו —
והחשוב ביותר: הוא צריך לדעת איך לגלות את החשוד.
דבר זה דורש שנים של נסיון שאין רוכשים בבתי־ספר.
הוא גם זקוק ליסוד מוצק של הדרכת ותיקים ולימוד
שיטתי ומדעי.
לכן, מעליו חייב לעמוד איש בעל נסיון רב ככל
האפשר וידע מקצועי ומדעי. כלל בל־יעבור: השוטר צריך
לראות בממונה עליו סמל של היושר, של המסירות
ואהבת־המקצוע, מישענת בעבודתו היומיומית. בין הממונה
והשוטר צריכה להיות הבנה הדדית ושפה משותפת, על
מנת שבכל רגע יוכל לעוץ לו עצה,
להדריכו, לתקן את שגיאותיו ולהעלותו
על הפסים הנכונים.
הממונה, מצידו, צריך לרכיר א;,
תכונותיו של האיש העובד מתחתו,
על מנת לפתרון ולנצלן. אין הוא
יכול להיות ״מפקד״ במובן הצבאי.
עליו להיות מדריך מקצועי וחבר
בעבודה.
תכונות אלה היו חסרות לממונים
החדשים של משטרת ישראל. זאת
היתה הטראגדיה של משטרת ישראל
מאז היווסדה, והיא בעוכריה עד היום.

ך• כל זאת, בראשית המדינה, היה מאגר עצום של
^ ר צון־ טו ב ושל נכונות להקרבה. אפילו הקצינים והסמלים
הוזתיקים, שרגזו על הטיהור ועל הממונים הירוקים,
היו מוכנים לתת כל אשר ביכולתם. כי זאת היתד,
הרוח הכללית בכל הארץ.
אילו ידעו הממונים החדשים לנצל מאגר עצום זה,
יתכן שהוותיקים היו בכל זאת מטביעים את חותמם המיק־צועי
על משטרת ישראל והיו מצליחים לקלוט את אלפי
השוטרים החדשים ולהפכם לכוח רציני, בעל רמה מקצועית.׳
אולם לא הוותיקים, כי אם החדשים, הטביעו את חותמם.
גרוע מזה: לרבים מבין הוותיקים נידמה היד, כי הם נסבלים
רק באין ברירה, ושהחדשים רואים בהם עצם בגרון
והוכחה לאי־כשירותם שלהם. אז החלה הנשירה הגדולה,
שלא פסקה עד היום .־
טובי חוקרי ישראל הסתלקו: אנשים כמו יהושע שמאי,
כיום עורך־דין מצליח בחיפה; שלמה סופר, שהקים את
משטרת ירושלים בימי המצור והמשרת כיום בנציבות
המנגנון; רם לוסטיג (ירון) ,שעבר לשרות החוץ; יוסף
ברנע, שבנה את מחלקת החקירות של המשטרה הצבאית.

ממונים חסי־ידע
ן! פעולה השניה של המטה הארצי היתה לגייס אנשים
ן | חדשים. בצמרת אסף יחזקאל סהר את ידידיו מימי

הנשירה הגדולה

מלחמת הקבוצות

^ מטה הארצי החלו מתאר מוו ^ בו צו תלבמר כז כ ל
ל ק בו צ ה עמד אחד האנשים החדשים, שהובאו על־ידי
(המשד בעמוד )10

מטאסא שד בוז ד
(המשן מעמוד )9
סהר. היתד, קבוצת קרן, קבוצת עמוס,
קבוצת ישורון שיף. מכיוון שכל הקבוצות
האלה תפסו את עמדותיהן הורית לקירבה
אל המפקח הכללי, ולאו דווקא בשל הבסיס
המיקצועי שלהן, התפתחה ביניהן מלחמה
על רקע אישי יותר מאשר על רקע משטרתי.
השאלה לא היתר :,מי השוטר המוכשר
יותר? כי אם: מי קרוב יותר ליחוקאל סהר?
סהר עצמו, למרות היותו איש תרבותי
ויודע נימוסי חברה, הוכיח את עצמו כאיש
חלש־אופי, מחוסר כל כושר פיקודי או
מינהלי. הוא חילק את המשטרה בין הקבוצות
השונות, כשהוא עצמו נמצא מחוץ
למישחק — ולהכרעות. רק סגנו, יוסף נח־מיאס,
מנע התפוררות מוחלטת והפיכת המשטרה
לזירת־קרב בין הקבוצות המתחרות.
אך נחמיאם, איש פיקח ובעל כושר־אב־חנה,
ראה שהמשטרה אינה מתקדמת לקראת
גיבוש והתעלות — כי אם לקראת התפוררות.
הוא הסתלק מהזירה, השאיר את
סהר לבדו. החלה השתוללות בצמרת. כל
אגף רצה לחטוף סמכויות לעצמו. כך, למשל,
עלה אגף האירגון לגדולה. זהו אגף,
שלא היה קיים בימי המנדט — ושגם כיום
קיים רק כשלד — ושהוקם אך ורק למען
עמוס בן־גוריון. כאשר החל המרוץ, חטף
אגף זה מידי אגף החקירות את מחלקות
החקירה של הנמלים ושדות־התעופה, אח
ענף התנועה והחקירות הקשורות בו, את
המחלקה המיוחדת, העוסקת אף היא בחקירות.
על רקע זה פרץ הריב הגדול בין ישורון
שיף, ראש אגף החקירות, לבין עמום בן־
גוריון, ראש אגף האירגון השאפתני. ההולך׳
כמובן, היה ראש אגף החקירות.
אגף זה חשוב מכל יתר אגפי המשטרה,
שנועדו רק לסייע לו. על כן חייב ראשו
להיות המומחה מס׳ ,1בעל הניסיון המשטרתי
העקבי־ והממושך ביותר. והנה, דוזקא
אגף זה סבל יותר מכל אגף אחר מן האינטריגות.
ראשי אגפים אחרים לא הוחלפו;
ראשי אגף החקירות הוחלפו שש פעמים
מאז.קום המדינה, כשכל החלפה מביאה להורדת
היכולת המיבצעית.
גם לולא הסתבר יחזקאל סהר במשפטו
המחפיר של עמוס בן־גוריון, והוקע כשקרן
ונאלץ להתפטר, היתד, מגיעה תקופתו לקיצה
— תוך התפוצצות אדירה. אולי לא
במהירות כזאת, אך בוודאי לא בעוצמה
פחותה.

עמוס והבלשים
ין לזלזל בהשפעה ההרסנית שהיחד,
למשפט עמוס בן־גוריון על משטרת
ישראל. כאשר פורסמו האשמות העולם הזה
ושורת המתנדבים נגד
עמוס, היה הוא
אז איש המטר, הארצי,
סגן המפקח הכללי.
גילויי המשפט
השחירו את פני עמום
וקיעקעו את
המטה הארצי עד היסוד.
אך לפרשה וו
היתד, תוצאה צדדית,
חשובר, לא פחות
למשטרה מן
ד,בזיון הציבורי.
בניסיונו ההיסטרי
להציל עצמו, חיסל
עמוס בן־גוריון את הבולשת של תל־אביב.
הוא חשד במפקדה, זאב שטיינברג, כאילו
שיתף פעולה עם שורת המתנדבים. הוא
הדיחו, האשימו בקיום מגע קרוב עם אנשי
העולם התחתון.
שטיינברג הצליח אומנם לטהר את שמו
ולהביא, לבסוף, לסילוק סהר בבושת־פנים.
אך הבולשת נהרסה. סמליה התפטרו, יוה־בלשים
הנותרים הסתובבו כאילו חרב עליהם
עולמם. שהרי תפקידו של בלש לקיים
מגע הדוק עם העולם התחתון. וככל שהמגע
הדוק ועקבי יותר — הרי זה משובח.
כי אז יודע הוא כל המתרחש בעולם זה,
ואף מה שעתיד להתרחש. והנה, על־פי ההנחיות
החדשות של עמוס, מגע כזה פסול,
עלול לגרום להרס הקאריירה.
בולשת תל־אביב לא החלימה מן המכה
הזאת. גם כאשר הועבר עמום מן המטה
הארצי לראשות מחוז תל-אביב, לא הצליח
להקים בולשת ראויה לשמה. הוא הכניס
שיטות חדשות, שבסופו של דבר לא שיפרו
את העבודה כי אם רק סירבלו את התהליך.
הוא שלח את יד־ימינו, שלום ירקוני, לקורס
מיוחד בירושלים. ירקוני למד שם
שיטות־עבודה ואירגון המאימות לשרותי־בטחון,
אך לא למשטרה. המאמצים להתגבר

על ירושת משפטו של עמוס נכשלו כולם.

מ דו ע בו ר ח

ה שו ט ר?

ח די משפטע מו ם נקרא יוסף נח־
\י| מי א ס חזרה למשטרה כדי להציל אוניה
טובעת. הוא עשה מאמצים — אך ברוב
הילכותיו הדיפלומטיות לא עבר גבול
כסויים. הוא לא טיאטא את המשטרה מכל
הזוהמה שהצטברה בימי יחזקאל סהר. לא
היה לו שם מוכתם, כיחזקאל כהר, אבל
ברור היה שלא החדיר למשטרה רוח חדשה.
על כן, אף כי עצר ימנית את תהליך
ההתפוררות, לא יכול היה לשנות את כיתן
הספינה• היה זה כיוון הרד-,אסון למשטו;־.,
אילו סילק את המעורבים בשקר של יחזקאל
סהר — ובראשם עמוס בן־גוריון —
היה רוכש בחזרה את אימון השוטר הפשוט,
אשר בו תלויה, בסופו של דבר,
רמת המשטרה. אך השוטר ראה כי המטאטא
החדש אינו מטאטא של ברזל.
עמוס בן־גוריון אומנם הוצא מן המטה
הארצי, אולם נמסרה לידיו ממלכה שלמה.
הוא הועמד בראש המחוז הגדול והחשוב
ביותר במדינה, כדי להשליט בו את הסדרים
הנראים לו — מבלי שאפילו המסר, הארצי
יעז להתערב בהם. גם כאשר פקדו
רוצחים את מחוזו, ואנשיו לא הצליחו לגלות
אף רוצח אחד — לא היה מי שיכול
להסיק את המסקנה ולתביע ממנו להתפטר.
תשובתי של עמוס בכל מיקרה: אין אנשים,
השוטרים המנוסים בורחים.
היה זמן, שנהוג דיה לחשוב, כי השוטר
בורח מפני שמשכורתו אינה מספקת. היתד,
בכך אמת. כיום שונה המצב: משכורתו של
השוטר אינה נופלת ממשכורת הפקיד בעל
הדרגה המקבילה. אומנם עליו לעבוד לעיתים
עבודה בלתי־נעימה, אך הוא מקבל
עבור זה תשלום נוסף, ומדיו מהנים לו
זכויות והנחות, לא רק מגיירעות.
בכל זאת לא הואט קצב הנשירה, כי־אם
להיפך — ונושרים דווקא בעלי ההשכלה
והאינטליגנציה. שוטרים־לשעבר עובדים היום
בבנקים, בחברות־ביטוח, במיפעלי חרושת
ובבתי־מלאכה פרטיים, במשכורות שאינן
עולות על משכורותיהם הקודמות. כאשר
שואל אותם מישהו על המשטרה,
תשובתם ברוב המיקרים היא השובה של
אכזבה וכאב :״שילכו לעזאזל!״

ה צ עי רי ס אי גםב אי ם
ף* מסיבתהעתונאיב הסביר המפקח
^ הכל לי שהוא מעוניין בכוח צעיר, על־כן
מוכן הוא לוותר על הקשישים.
זוהי אשליה מסוכנת, מכמה סיבות.
@ בכל משטרה בעולם אין שוטר מגיע
לדרגת קצונה לפני גיל 35־ .40 כי רק אז
צבר את הידע והניסיון הדרושים, רק אז
הוא בשל להנהיג קבוצות־לחימה, שתפקידן
להבטיח את בטחון הציבור.
• הנוער בישראל אינו נוהר לשורות
המשטרה. להיפך: בגלל ההיסטוריה העגומה
של כל מיני פרשות, נוטים צעירים משכילים
רבים לזלזל במשטרה. במידה שמגיע
נוער למשטרה, אין הוא הטוב ביותר.
• כל הנוער בארץ חייב לעבור דרך
שורות הצבא. צה״ל בורר מתוך רבבות המתגייסים
את הטובים ביותר, כדי להכשירם
לקצונה. מדי שנה חוזרים קצינים אלה לשירות
מילואים ולהשתלמויות. אולם אין
כל אפשרות להכריח את הנוערלעבור
דרך המשטרה, על מנת שזו תבחר לעצמה
את הטובים שבו. היא חייבת להסתפק בהפונים
אליה מרצונם, ואין לד, כל אלה ערבות לטיבם. בשנה שעברה התייצבו לגיוס
3670 אנשים, שמהם גויסו .630״יתר
האנשים שהתייצבו,״ קובע דו״ח המשטרה,
״נמצאו חסרים אף את הכישורים המינימליים
לשרות במשטרה.״
גם אילו התגייסו דודקא המוכשרים והטובים,
היו דרושות להם שנים רבות של
ניסיון כדי למלא את החלל הריק שהשאירו
אחריהם הוזתיקים. לצעירים המגיעים למשטרה
דרוש עוד יותר זמן. הסיכויים הם,
שעוד לפני שהם מספיקים להגיע לדרגת
קצונה ולהכשיל לשרות, יהיו ים הם נגועים
באכזבה ובלא־איכפתיות הדוחפים אלפים
לעזוב את המשטרה.

בור ניסיון, להפוך למסוכנים יותר ויותר.
דבר אחד ברור: אי־אפשר להתבונן בשאננות
במה שמתרחש כעת. גם דבר שני
ברור: ספק אם אפשר להביא לידי שינוי
על־ידי גלולות מתוקות. דרוש ניתוח רציני
— כי המחלה רצינית. אין מקום לפשרות.
יש לחתוך את הבשר הרקוב. רק אז
יוכל הגוף להגליד, ובמקום הריקבון לקרום
עור וגידים בריאים.
תנאי הוא: לפני שיוכל לרכוש את אמון
הציבור, חייב המפקח
הכללי לרכוש
את אמון השוטרים.
קל לומר ,״יש להזרים
דם חדש.״ אך
הדם החדש אינו בא.
על כן יש תחילה
לתקן את הקיים. וזאת
יש להתחיל מלמעלה
למטה, לא
להיפך.
שתי משרות חשובות
התמלאו השבוע
במטה הארצי. ד,מפ־פראג

מינה את ניצב־מישנה
אריה שור כראש אגף החקירות, ואת
ניצב־מישנה יהודה פרג כראש אגף האירגון.
לגבי התפקיד השני, יכול להיות ויכוח
באיזו מידה דרוש אומנם אגף אירגון במטה
הארצי. תחת עמוס בן־גוריון היה זה
אגף מנופח; כיום יכול הוא למלא תפקיד
חשוב אחד: להדריך שוטרים חדשים, לתת
השלמה מיקצועית לוותיקים. מבחינה זו,
עשוי פרג להוכיח את עצמו כאיש הנכון
במקום הנכון — בתנאי שלא ינסה להפוך
את האגף שלו לאימפריה.
התפקיד השני חשוב הרבה יותר. כי ראש
אגף החקירות — בכל משטרה — בא מיד
אחרי המפקח הכללי. אריה שור יורש אגף
מדולדל, אשר רוב סמכויותיו הופקעו על־ידי
המחוזות. כדי להבטיח לו הצלחה, חייב
יוסף נחמיאם לתת לו גיבוי מלא לארגן מחדש
לא רק את האגף במטה הארצי, אלא
גם את מחלקות החקירות בכל המחוזות.
מחלקות אלה הפכו לאחוזות פרטיות של
מפקדי המחוזות, ואין כמעט שיתוף־פעולה
בין אחת לשניה. זהו תהליך שהחל עם
מינויו של עמום בן־גוריון כמפקד מחוז
תל־אביב. הוא לא סבל את התערבותם של
חוקרים מנוסים מאגף החקירות במטה הארצי
— ורבים מהם התפטרו כמחאה. הוא
גם לא היה מוכן לשתף פעולה עם מחלקות
החקירות במחוזות אחרים, המסוכסכות
כיום איתו עד שכמה מראשיהן שמחים
כאשר מתבצע פשע גדול בתל־אביב וה־בולשת
של עמוס אינה מגלה את מבצעיו.
יחס זה לא ישתנה עם מינויו של שור.
להיפך: הסיכויים הם ששור, בעל הוזתק במחלקה
לזיהוי פלילי במטה הארצי, ירים
אף הוא את ידיו בשאט־נפש.
אלא אם יתפטר עמום בן־גוריון מן המשטרה,
יתן אפשרות לקצינים החדשים
לשקם את הריסות הבולשת שלו, ולטוות
מחדש את רשת החקירות הארצית שבלעדיה
לא תיתכן מלחמה יעילה בפשע.

שיקוב רוח־היחידה

ץ 0אז תישאר השאלה: כיצד לגייס
כוח־אדם? השבוע הציע בכור שיטרית
לחבריו בממשלה: להטיב את תנאי השכר
של השוטרים. ייתכן כי הטבות אלה תעזורנה,
אך אין הן פותרות את הבעייה.
המקור הראשון לכוח־אדם מיידי נמצא
בתוך שורות המשטרה. כיום מבצעת המשטרה
עבודות רבות, שאפשר להטילן על
העבודות הציבוריות — החל במחלקת
בנייה
ותחזוקה, וכלה בשיפוץ ועבודות
קבלניות. את השוטרים העוסקים בעבודות
אלה אפשר יהיה להעביר לתפקידי שיטור.
בימי מאורעות 39־ 1936 הורגש מחסור
חמור בשומרים. משטרת המנדט הוציאה
כל לובש־מדים שיכלה לתפקידי שמירה וסיור;
את תפקידי המינהלה, הקשר והתחזוקה
הטילה על אנשי־מיקצוע אזרחיים,
שגויסו — או התנדבו — לשרות־חרום.
גם משטרת ישראל יכולה לעשות דבר
דומה. כי גם כיום שורר מצב חרום בכל
שטחי־הפעולה המשטרתיים. אולם תחילה
חייבת היא לשכנע את האזרח שניקתה את
ביתה מכל רבב, וכי היא מנצלת את יכול

ללא ביזבוז וכפילות. היא חייבת לטעת
תגאי: ע מו בחייב? ? כ ת את ההרגשה, שאין זו בושה להיות שוטר.
הוכחת יעילות ומסירות תתרום יותר מכל
* פ ה, כ כ? זאת, ניתן לעשות? שהרי העלאת־שכר לשיפור מעמדה של המשטרה.
מדובר כאן ברכושם, בשלומם ובחיי היא תשקם את רוח־היחידה הנכאה, תמהם
של אזרחים שלווים. אם אין משטרה
שוך לשורותיה יותר צעירים מאשר אלף
יעילה, הופכים הם הפקר לכנופיות־נערים,
פלאקאטים צבעוניים, הקוראים מעל עמודי
לפורצים, לשודדים, לרוצחים, היכולים לצהמודעות׳
:״התגייס למשטרה!״

חודש ראהו הוכנת

ביג׳י
^ ני אחזור,״ הכריז השבוע דויד
בן־גוריון, באוזני כתב ניו־יורק
טייטס, ששאל אותו אם אומנם פרישתו
סופית. מתי? ״במיקרה של משבר לאומי.״
הכריז — ונתן דחיפה מסחררת למחול־השדים,
שלא פסק מן הרגע בו אילצו אותו
זיקני מפלגתו להתפטר. ללוי אשכול, שקיטר,
לפחות לשלושה חודשים של שלום,
הסתבר כי הוא עומד באמצע שדה־מוקשים,
וכי דויד בן־גוריון מדריך את נעריו בזריעת
מוקשים נוספים לרגליו, כאילי היה
מפקד של מחלקת חבלנים, לא ראש־ממשלה
בדימוס.
הסימנים העידו כולם על דבר אחד עיקרי:
בן־גוריון מצטער שהתפטר. הוא אף
לא היסתה את שאיפת־הנקם במסלקיו. היו
שקית, כי בן־גוריון ידחה את מלאכת״
החבלה שלו לכמה חודשים, מטעמים אסתטיים
לפחית, אך הסתבר שהתכסיסן התתיק
אינו מאמין באסתטיקה פוליטית.
רק לפני שלושה שבועות פנה לאשכול
בקריאה דרמטית להרכיב ממשלה חדשה,
במתכונת קודמתה, וכבר השבוע קדח בקדחתנות
חורים בתחתית הספינה של ממשלה
זו. הוא עשה זאת בשקידה, בכמה
מקומות בבת־אחת. :
• הודעתו באוזני כתב ניו־יורק טייטס
נועדה, בראש וראשונה, לשמש כמכת־

שני צדדים ״ד
מונה כחבר הועדה המיוחדת אשר הוקמה
לבדיקת מערכת שרוחי הבטחון. במדינה.

הימום ללוי אשכול. בטרם יצליח להתבסס
ולצבור מעט יוקרה כאיש־העתיד, מיהר בן־
גוריון להודיע כי אשכול מוכשר לנהל את
המדינה רק בימים של שקט. ברגע של
משבר, לא הוא האיש שיעמוד בראשה.
כאילו היה אשכול ילד נחמד, אשר כל
עוד חונה מכונית אביו במוסך, מותר לו
לשבת ליד ההגה. ברגע שמתחילים לנסוע
— מסלק אותו אביו הצידה.
• המכה השניה הופנתה לעבר זלמן
ארן, שהתכוון לפתוח תקופה חדשה במשרד
החינוך והתרבות, ואף עשה צעד
ראשון לכריתת שלום עם מזכיר הסתדרות
המורים, שלום לוין. מבלי להודיע על כך
לארן, פנה בן־גוריון לשלום לוין, הציע
לערוך פגישה עם ראשי הסתדרות המורים,
לשיחה על עתיד החינוך ומשימות המחנכים.
הפגישה נערכה במלון אכדית. המזמין
הרשמי: שלום לוין. בן־גוריון דיבר על
חיסול הפער בחינוך, על שינויים בשיטת
הלימודים ובשעותיהם. תוך כדי כך חזר
מספר פעמים על דעתו שאין הוא מאמין
שמשרד־החינוך יוכל לבצע את המשימה;
לכן יהיה צורך להקים רשות מיוחדת.
השאלה הייתה: האם חתר תחת ארן מפני
שזה הציע למפלגתו לאחות את הקרע עם
לבון, או מפני שהוא מישענת חשובה של
לוי אשכול בקרב ותיקי׳ מפא״י?
• הוא קיבל לשיחה, בביתו בתל־אביב,

את ראש ״הגוש״ במפאי״ ,שרגא נצר. נצר,

ממשלה בתה עריה בן־גוויון בהתקנה

מצטער!
החולש למעשה על המנגנון, הוא בן־בריתו
של אשכול. או לא תמיד היה כזה. עתה
ניגש בן־גוריון לפורר את הברית, בקוב-
לו על התפארות גולדה מאיר ואשכול בסילוקו.
כשהתנגשות דיין־נצר עומדת במרכז
השיחה, הסביר לראש הגוש שאסור
למפלגה להרוס את הדור הצעיר שלה, וכי
על הוותיקים להושיט יד לצעירים.
קשר, לדעת אם דברי בן־גוריון הם ש־שיכנוע
את נצר, או שמא היו לו הירהורים
עצמאיים. מכל מקום, חלו סייגים על יחסיו
עם אשכול. בעיקר אין נצר נלהב עתה
מרעיון האיחוד המיידי עם אחדות־העבודה,
שצעיריה ירשו את עמדות הבטחון. נצר,
הנלחם בעקשנות בצעירי מפא״י, אינו רואה
שום סיבה מדוע יפנה את הדרך לצעירי
אחדות־העבודה.
• נאום הפרידה של בן־גוריון מצהיל,
שהושמע בנוכחות כל הרמטכ״לים לשעבר,
הדגיש דבר אחד עיקרי: בן־גוריון הוא האיש
שעיצב את דמותו של צה״ל, ועל צה״ל
לשמור על דמות זו. בסך־הכל: נאום הש־בעת־אמונים־לעתיד,
יותר מאשר נאוס־פרי־דה.

הכלי הגרוטסקי ביותר במחסן כלי־החבלה,
בו נופף בן־גוריון, היה דחליל
פרשת לבון. הפרשה, ששיסעה את מפא״י
לשניים, שחשפה את קנוניות הכת הבט־

חילוקי־דעות עקרוניים, בעניינים מדיניים.
לא מלחמה על כיסאות יעמדות־כוח שלטוניות.
הצעד
השני היה רציני הרבה יותר. בשבת
האחרונה התארחו במלון השרון, כל
אחד בנפרד, גם משה דיין וגם דויד בן־
גוריון. אל המלון הגיעו, בזו אחר זו,
מכוניותיהם של אישים חשובים במערכת
הבטחון, שהוזמנו על־ידי דיין ״לשיחה חופשית
על המצב.״
רמז ראשון לאשכול, כי תיתכן גם תפי־סת־שלטון?

פחד
-מפני מה?

רם נ 0הוא היה פעיל: לעומק, ללא
רעש. הוא הבין כי אינו יכול להתנגש
עם אשכול התנגשות חזיתית, וכי הטוב
ביותר הוא לשבת בשקט, לחתור תחתיו
בלי הכרזות וניפנוף־חרבות.
רק מאבק אחד היה גלוי: המאבק על
מינויו של פרם כחבר מלא בוועדת השרים
לענייני בטחון. בתחילה התנגד אשכול לכך.
אחר־כך שינה את דעתו, אף הביא לאישור
דרישת פרם עלידי שרי מפא״י. היחידים
שהתנגדו היו שותפי אשכול, אחדות־העבודה
והדתיים.
מדוע נענה אשכול לדרישת פרס?
סברה ראשונה אמרה: כדי לא לתת לו
עילה להתמרד, וכדי להפריד בין פרס שבע־הרצון
לבין דיין הממורמר.
סרבה אחרת אמרה: מתוך פחד.
פחד — מפני מה?
לדברי מקורביו של פרס, חשש אשכול
מהחומר המשמיץ שפרס אסף נגדו במשך
שנים. הגיעה ידיעה לאוזני אשכול, נאמר,
כי חומר זה — כלכלי ברובו — עומד
לשמש מקור לסידרת מאמרים מרעישים
נגדו, שתפורסם בהארץ. על כן, אומרת
אותה סברה, החלים לטפל בפרס בכפפות
של משי, עד שיוכל להוציא ממנו את הארס.

חזית
דתית?

נושה דיין ושרגא
נצר, ראש
הגוש שנגדו יצא זיין בהאשמות חמורות,
בעת התפטרותו מלישכת מזכירות מפא״י.

שני אונ״ס

חוניסטית וגרפה את המדינה לסערה פוליטית
חסרת־תקדים, לא הניחה לבן־גוריון
מזה שלוש שנים. היא גרמה לנפילת ממשלתו
ב־ ,1961 והיא שבסופו של דבר הביאה
לסילוקו עתה על־ידי הזקנים.
פרשה זו, שגרמה לו צרות כר, רבות,
תוכל — אם תחודש — לגרום צרות גם
ליורשיו. אס אומנם יצליח בן־גוריון במגמתו,
ופרשת לבון שוב תעלה על הפרק,
שוב לא יוכל אשכול לטפל בשים עניין
שוטף של ניהול הממשלה. בן־גוריון יגרור
אותו אל תוך אותו בוץ סמיך, בי הסתבך
הוא עצמו.

ץ*• עד! שדיין כינס את אנשי הבטחון
\1/במלון השרון, כינס שמעון פרם כמה
אישים אחרים לישיבה סודית. השתתפו בה
כל יתר סגני־השרים: יצחק רפאל (בריאות),
ישראל שלמד, בן־מאיר (פנים) ,קלמן כהנא
(חינוך).
היו לפגישה זו שתי מטרות: להפעיל לחץ
נוסף על אשכול, ולשבור את החזית הדתית
עם אשכול. בזה מצא שותף מוכן
ונלהב של בן־מאיר, שהבטיח לעזור לו
לרכך את חיים שפירא, עליו יש לו השפעה
ניכרת.
פרס פרט על נימה אישית קוסמת: הב

יגוויס ואשכול: שוב רוצה וחנוך את הגלגל?
טחת מעמד וסמכויות שאין כיום לסגני השרים.
דרישת הארבעה, שתועבר לאשכול:
חקיקת חוק מעמד־ד,סגנים, שיבטיח השתתפות
סגני השרים בכל ישיבות הממשלה
ללא זכות־הצבעה, ומינוי אוטומאטי של
כל סגן־שר כממלא־מקום השר, במיקרה של
היעדרותו.
בצורה זו קיבלו תביעותיו של פרם אופי
רחב יותר: לא תביעות אישיות, כי אם
של מעמד שלטוני שלם. אם אשכול ייעדר
מעבודתו מסיבה כלשהי, יהיה פרס עצמו
השר — לא שר אחר, שימונה זמנית מעל
לראשו של סגן־השר.
הצלחת פגישה זו עודדה את פרס. על
כן קיים פגישה נוספת, הפעם עם ראשי
המפד״ל, בירושלים. הרצאתו: למפד״ל לא
כדאי לתמוך באשכול. שהרי ראש הממשלה
חייב לספק דרישות עדתיות רבות שי עס־

רמז לפוטש?
ך* ףגוריץ לא היד, היחידי שפעל נגד
^ אשכול. נעריו, הסתבר, נשארו אותם
עקרבים שהשאיר אחריו מתחת למיטה של
שרת ולבון, כאשר פרש לשדה־בוקר.
הראשון שהרים ראש היה משה דיין. הוא
התמרד גלויות באשכול יבצמרת המפלגה,
האשים אותם מעל דפי העתונות. התגובה
של אשכול התפרשה כדפיקד, לדיין, והוא
נאלץ להידחק לפינה. אך גם בהיותו בפינה,

המשיך ללחום.
הצעד הראשון היה תימרון לשפר מעם
את עמדותיו. במכתב־תשובה לחיים גורי,
על התקפה שפורסמה בלמרחב, ניסה דיין
להעמיד את סיכסונו עם אשכול באור של

7ך 11 1ך 11111 בחדר קבלת האורחים של נשיא המדינה. גולדה מאיר,
יגאל אלון, משח שפירא, בבור שיטרית, זרח ורהפטיג
1111111 1111 111
ודוב יוסף (מהגב) משוחחים על עתיד הממשלה. לכל אחד ברור כי ימיה לא יהיו שקטים.

-י ...ייי

קני מפא״י, על חשבון שאיפות המפד״ל
בשטח הדתי. מאידך, חיזוק מעמדו של
אשכול יאפשר לו לבצע את האיחוד עם
אחדות־ד,עבודה, ואולי גם עם מפ״ם —
ואז שוב לא יהיה לו צורך בדתיים.
ואילו פרס היה מוכן להציע: תנו לי את
ענייני ד,בטחון, ואתן לכם כל מה שאתם
רוצים בשטח הדתי!
באוזניהם של הסוחרים הממולחים בדת,
היו אלה מילים שרישרשו במיליוני שטרות.

סוד המינוי?
•יי* פרט הקטן והבלתי־חשוב ביותר של
| 1השבוע, שהתבטא במינוי פקיד ממשלתי
למישרה מישנית, טמן בחובו את המפתח
להתנהגות אשכול במשך השבוע האחרון.
היה זה מינויו של אורי לובראני
כראש לישכת ראש הממשלה ימזכירו המדיני.
אשכול
עצמו הודיע .,מיד אחרי כניסתו
למשרד ראש־הממשלה, שהוא רוצה למנות
את שלמה אמיר כראש לישכתו. אמיר,
אחד מצעירי אשכול המפורסמים, שימש
עד לפני כחצי־שנה מנהל לישכתו במשרד
האוצר. אז הוכתר בתואר של יועץ כלכלי
— רק כדי להגדיל את משכורתו. אך
בכל דבר מילא לגבי אשכול את התפקיד
שמילא יצחק נבון לצד בן־גוריון.
והנה התפרסמה לפתע הודעה רשמית, כי
ראש הלישכה החדש יהיה לובראני; אמיר
ישרת כיועץ כלכלי של יאש הממשלה —
מישרה שלא היתד, קיימת עד כה.
לובראני הוא אחד מנערי־החצר המובהקים
של דויד בן־גוריון, עמד בראש המחלקה
הערבית של משרד ראש הממשלה,
ולאחר גמר תפקידו זה מונה כשגריר בבורמה.
הוא גם ידיד אישי של שמעון
פרס, תומך בו ללא סייג. הוא האיש האחרון
שאשכול היה בוחר לשמש כראש
לישכתו.
אם כן, מה הכריח את אשכול לקבלו
כראש לישכתו?
ייתכן, שכאשר תתברר התשובה לשאלה
זו יתברר גם מדוע לא מצא אשכול עד כה
את העוז להמשיך בהפיכה שבה החל, עם
סילוק דויד בן־גוריון.

גל של סוטי־עירום סק!ד

1 6 0ר•

:מתמ טי ק ה
אנג לי ת

לפיסיק

ל ב חינו ת
ב ת קו פ ת הקי ץ
ההרשמה נמשכת

מחיר

ה ש עו ר
1 . 9 0לי

זינגר ובן־סירה כ״רק בלירה״
למכור ולהסתלק

הרשמה:

המרכז לעדוד
השכלה בשתוף
מורים תיכוניים,

ק 1ל1מע

רח׳ סמולנסקין ,7ת״א
בימים א׳ עד ד. בשעות
:4—8 ,9—1יום ו/
,9—1טלפון .229 960

ס ר טי ם

אשף המטבח

לפני שבועות מספר העסיקה חברת ״אקא״
זבח צרפתי, יליד מחוז אלזם, הידוע
;ייטב במומחיותו להכנת תפריטים טעימים
מעניינים.
מטרתה של חברת ״אקא״ היא להביא
׳ידיעתה של עקרת הבית אפשרויות שונות
׳בודן התפריט, וכל זה ממצרכים שהשמ!ש
:הם הוא יום יומי.
״שף אנטואן״ מלאוברג, הכין עבור חבית
״אקא״ מספר מתכונים מעניינים, הרא־טונים
שבהם עקב עונת הקייץ, כוללים
!כשרויות שונות להכנת ג׳לי.
המרשמים, כגון ג׳לי שבלייה, ג׳לי נאפול־ג׳לי
אלזסיאן וכו׳,
ון,ג׳לי פ־מפדור,
זנם כל אחת פנינה בפני עצמה, ויוכנסו
מהשבוע הבא לאריזות הג׳לי של זחל זברת אקא.

שו ק עור בדיחות
רק בלירה (חן, תל־אביב; ארמון, חיפה;
ישראל) היא סיסמתם של רוכלים ברחובות
ערי ישראל, המ-כרים מכל הבא
ליד — מגרביים ועד לאבקות־ניקוי פלאיות.
מטרתם היא פשוטה: לעשות יותר כסף,
כמה שיותר מהר, ולהסתלק, לפני שהקונים
יחזרו עם תלונות.
זוהי גם סיסמתם של יצרני סרט זה,
שאינם פנים חדשות בשדה החתחתים של
הקולניע הישראלי. יורם ואלינה גרוס מוכרים
לאו דווקא כרוכלים בשטח זה. הם עשו
לפחות חצי תריסר סרטונים אמנותיים, שזיכו
אותם בהרבה כבוד, אך במעט מאוד
כסף. הם יצרו גם סרט אחד באורך מלא
— סרט הבובות בעל החלומות. שזכה לייצג
את ישראל בפסטיבאל הסרטים בקאן.
כשחזר יורם גרוס מהפסטיבאל, היה מיואש
לגמרי ממחירה הירוד של האמנות בשוק.
הוא החליט ליצור סרט שיעשה כסף, לפי
שיטת ״רק בלירה״ .יתכן, וקרוב לוודאי,
שסרטו זה יעשה כסף. ההבדל בינו לבין
הרוכלים הוא רק בזה, שיורם גרוס לא
יסתלק. הוא ימשיך לייצר סרטים. ומי שנכווה
פעם אצל רוכל, מעדיף פעם שניה
לקנות בחנות.
מינימום של סיבון. אין דבר יותר
בטוח לעשיית כסף בקולנוע מאשר לעשות
קומדיה. ככל שהיא מצחיקה יותר — הצלחתה
מובטחת. הבעיה היא רק איך עושים
קומדיה,, .אף פעם לא למדנו לעשות קומדיה,״
התוודה יורם, יליד פולין, שהוא
עצמו בעל חיש־הומור נדיב ,״בעצם גם לא
למדנו איך לעשות סרטים עצובים. מה שעשינו,
זה גס לא קומדיה, רק אני אומר
כך. אחרים אומרים שכל הדברים האחרים
שעשיתי הם קומדיה.״
כדי ללמוד איך עושים קומדיה, הלך צוזת
הייצור של רק בלירה לראות סרטים של
ג׳רי לואיס. אחר־כך הלכו לראות תשע פעמים
את הקומדיה הצרפתית האמריקאית
היפה, עשו אנאליזה, ותפסו את הפרינציפ,
שהוא בעצם מוכר וידוע מאז ראשית הקולנוע.
קומדיה מעין זו עושים במינימום של
סיכון. בינים כל סצינה בפני עצמה ללא
קשר לשאר הסצינות. מה שלא מוצלח —
זורקים. את הקשר מניחים כבר לצופה לקשור.
לחשבון
הזכות של הסרט, נזקפו כבר
מלכתחילה שני יתרונות ברורים: גיבורי
העלילה. גדעון זינגר ויעקוב בז־סירה קנו
כבר מזמן את עולמם כקימיקאים קולנועיים׳
בסידרה אינסופית של סרטוני פיר־סומת.
מה שנשאר לעשות הוא ליצור סידרה
נוספת של סרטונים כאלה, אבל בלי
הסירסומת. וכך מופיע הצמד בדמותם של
שני דלפונים, המחפשים דירה ופרנסה, עוברים
שרשרת של מאורעות מבדחים וסיטואציות
משעשעות בסימון הסלאפסטיק. הם
מוכרים מכשיר לציד ג׳וקים, משתמשים
במכונית־זבל עירונית באוטובוס, מגישים
במסיבת פקידים כריכים עם שעונים מתוך
קופסת־בשר, ושומרים כל הזמן על הבעה
של מסכנות — המחבבת אותם על הקהל.
אי־אפשר לומר שהסרט אינו משיג את

מטרתו. צחוק קולני מהדה באולם במשך
כל זמן ההקרנה. כמה מהקטעים כשלעצמם
עשויים אפילו במידה בלתי מבוטלת של
כישרון וטעם. אלא כשכל זה נגמר, יוצא
הצופה בהרגשה שהוא מרומה. סחטו ממנו
צחוק ללא סיבה שיוכל להבינה.

ה ס כג ההצ הו ב ה
55 יום בפקינג (צפון, תל-אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט ענקים שיא לקבוע,
כי האבהות החוקית של רעיון הבריודהאט־לנטית
שייכת למי שהיה שגריר בריטניה
בפקינג בשנת .1900 בזמן זה נערכה השל
המאה גדושת־המלח־פתיחה
החגיגית
מות, במלחמה מקומית עלובה בפקינג. כאלף
תושבי המושבה הדיפלומטית במקום,
נתיני 11 מעצמות, נאלצו, במשך 55 ימי
קיץ לוהטים, להחזיק מעמד נגד כל המיליונים
של האומה הסינית, במה שהונצח בהיסטוריה
כמרד־הבוקסרים.
היו אלא חברי אגודת־הבוקסרים

סתרים סינית, שכינתה את עצמה בשם
אגרופי־הצדק: ושנקמה במיסיונרים, על קרי־עת
שטחים מאדמתה של סין על־ידי המעצמות.
כאשר הקיסרית הסינית טצו־הסי הזדהתה
בגלוי עם פעולות המחתרת הלאומנית,
היתד, זו מעין הכרזת מלחמה גלויה
נגד מעצמות המערב. אלה הנחיתו את כוחותיהם
בחופי סין, אולם עד שהגיעו לפקינג
נאלץ הסגל הדיפלומטי במקום להחזיק
מעמד בכוחות ובים, שכללו כמה
מאות רובים מיושנים, תותח גרוטאה, וכפי
שמגלה הסרט, גם ברונית רוסיה יפה ונואפת.
המעצמות
מקימות רעש. חתיכת
היסטוריה זו שימשה ליורשו של מטיל בי.
דה־מיל, היהודי האמריקאי סמואל ברונסטון,
רקע לסרט־ראווה ענקי בביומו של ניקולאם
(אל סיד) ריי. מצידו הראוותני יש בסרט
כל מה שמסוגל להשביע גם עיי רעבה ביותר:
פקינג עתיקה משוחזרת בדייקנות,
קרבות עקובי־דם וזרועי־גוזיות, תלבשות־פאר
אותנטיות ופרצופים סיניים אכזריים.
גם האוזן אינה יוצאת מקופחת. מוסיקה
סטריאופונית רעשנית אינה מניחה לצופה
להשתעמם, אפילו בקטעי הרוגע המשוחזרים,
שבין קטעי המתח של הסרט.
אפילו הצד האידיאולוגי אינו מ־זנח. מן
הרגע הראשון ברור מוסר ההשכל: אוי לעולם
אם יתעוררו הסינים. וכדי שהסינים
יוכלו להמשיך לישון, צריכות כל שאר המעצמות
לעשות רעש ביחד.
אשר לאיכות האמנותית, היא בדיוק זו
שניתן לצפות מסרט ראוזה מסוג זה.
צ׳רלטון הסטון, כמפקד המארינס האמריקאים
בפקינג, מתנהג כמו קאובוי בין
אינדיאנים. אתה גארדנר כברונית הרוסית
השוברת את ליבותיהם של הלבנים והצהובים
גם יחד, עושה את המקסימום כדי שלא
יראו כמה הזקינה. רוברט הלפמן בתפקיד
הנסיך טואן, שר־החוץ הסיני האכזר,
מייצג את הסינים בדיוק כמו שכרוש־צ׳וב
היה רוצה שיראו אותם, ורק דויד
ניבן המקסים, בתפקיד השגריר הבריטי,
מצליח לשכנע כי כל המלחמה העולמית
הזעירה הזו לא היתד, אלא משחק פרטי
שלו.
בין שאר הפיצויים שיצטרך המערב לשלם
לסינים, בבוא היום, יהיה לתשלום
עבור סרט זר, מקום של כבוד.

בשטח אחד לפחות לא סבל המאזן •־;מסחרי של
ישראל מגרעון: בתחום העירום הקולנועי. הייצוא
הישראלי בשטח זה, בדמותן של כוכבית קולנוע
כמו דליה לביא, חיה הררית וזיתה רודן, שהתפשטו
בסרטים בכל רחבי העולם, האפיל בשנים האחרונות
לגמרי על היבוא העירום. חומת מכס, כצורת מס־פרי
הצנזור, דאגה גם שסעיף זה במאזן לא יגלה
גרעון•
בזמן הקרוב, כך מסתבר, עומד לחול שינוי קי־צוני.
הייבוא לא רק יתאזן עם הייצוא, אלא ש־שי
תי־המשקל יופר לגמרי. מה שגרם לכך אינו
דתקא הסכם בשטח זה עם השוק האירופי המשותף,
אלא זרם תעשייתי חדש, שנכנס בזמן האחר!ן למלוא
הייצור: תעשיית העירום הקולנועית ד,ם קאנ־דינאבית,
האמת
היא שהסקאנדינאבים חם בעלי הפאטינט
המקורי של עסק זה. עוד לפני שמדינות בעלות
תעשיות סרטים מפותחות גילו את הטכסים של
מש כת קהל לאולמות הקולנוע בעזרת מערומים,
כבר הסתובבו שחקניות ערומות לאורכם ולרוחבם
סקאנדינאביים, אלא שאז היו לכך
של סרטים
תירוצים אמנותיים :״זה חלק אורגאני מן העלילה!
זה שייך לאח־ירה האותנטית!״
זה לא ארך זמן רב כדי שסוחרי הקולנוע ב־ארצות
אחרות יגלו את סוד הייצור. הצרפתים וה־יפאנים,
הגרמנים והאנגלים החלו משתמשים בתוית
מסחרית זו.הדברים הגיעו לידי כך שאפילו האמרי־קאים
החלו לייצר גירסות עירום מיוחדות של ם ר-
טים רגילים, עבור השוק האירופי.
כדי להחזיר לעצמם את הפאטנט המקורי, שוב

יפי

שיעור
לדוגמה 1
של מאהב זקן. זוהי אחת הסצינות ודאופייניות לסרטים

:ביים, המציף עתה את העולם, עומד לפלוש לישראל

ו :1קר וערום
:לו הסקאנדינאבים להסתפק במה שהציעו הם
לשוק: סצינת עירום בודדת וחטופה בקטע,
פ של הסרט. מאחר שחוקי המוסר והטעם־
הם הרבה יותר ומישים בארצות הקרות,
מד נות כמו דניה, שבדיה ופינלנד לבסס תע־חדשה
על סחורה קולנועית זו. כך אירע, שהאחרון
שוב לא קשור הקולנוע הסקאנדינאבי
ת כמי אינגמאר ברגמן או קארל דראייר. בגל
של סרטים המציף את מדינות העולם ממל,גופות
את מקום השמות.

ויי*

ממכונית למיטה
יטת הייצור של המוצר החדש היא פשוטה
והמונית. נוטלים רומן אהבים מלודרמטי,
יים במרכזו נערה יפה וצעירה, ויוצרים עבות
מקסימום האפשרויות להתפשט. היא עושה
כמעט תמיד באותם המקומות ובאותן הנסי־רחצה
בים או בנהר, או התעלסות באהבים.
מאחר ששוב אין היא עושה זאת בהזדמנות
או שתיים, אלא לאורכו של סרט מלא, אי־ע,ד
להצדיק ־זאת בנימוקים אמנותיים. הפעם
קים הם חינוכיים. כדי שיהיה ברור שעירום
וקצר הוא חיובי, אבל עירום לאורך סרט
הוא דבר שלילי, מוצגות הנערות הנושאות
התפקיד כמושחתות. ואם מושחתת מתפשטת
ר,זמן, אין מה לעשות — סוף־סוף היא

|נית ראשונה מסוג זה היה סרט שבדי שהוצג
לפני מספר חודשים תחת הכותרת השבדית

ממימיה הקפואים של פינלנד

למסכים הלוהטים של ישראל, מגיעה שחקנית פינית עירומה זו,
אם ללכת לפי סיסמת הפירסומת של דג הפילה המגיע לישראל ישר
ממימיה הקפואים של נורבגיה. סצינה אידילית זו, בה טובלת סקאנדינאבית עליזה במים, היא אופיינית לסצינות העירום של סרטי הצפון.

והאהבה. הוא גולל את קורותיה של נערת־טרמפים
מסכנה העוברת ממכונית למכונית,
משאירה בכל מכונית חלק לבשו אחר. כדי
שלא יהיה מקום לטעות מוסבר לצופים מאין
היא באה ולאן היא הולכת: למוסד ל־עברייניות
צעירות.
בקרוב יוצג בארץ סרט סקאנדינאבי
נוסף תחת הכותרת פיסגת התאווה. הוא
יוצר בפינלנד, שכנראה אין לה מה למכור
חוץ מעירום. סיפורו הוא מקורי עוד יותר:
נערת־טרמפים מסכנה, העוברת ממכונית למכונית,
אבל עוצרת בכל מקום שמציעים
לה מיטה, וכמובן היא לא יכולה לישון
באקלים הסקאנדינאבי בבגדים.
סרט זה עומד לבשר גל קור שיציף הקיץ
את צופי הקולנוע בארץ. לפחות עוד
חצי תריסר סרטים מסוג דומה, כולם מוצרים
סקאנדינאביים, המבכים את גורלן של
נערות אומללות וערומות, מוכנים להסתערות
במחסני מפיצי־הסרטים בארץ.

על מגש באופן בולט

ז הפיניי פיסגת התאוזה, מצולמת בסצינה בה היא
ל נער צעיר, בשעה שהיא נמצאת בחווילת הקיץ
ושים המיוצרים לאחרונה בארצות סקאנדנאביה.

ן* ניגוד למה שאפשר היה לצפות, דווקא
לסר טי ם אלה, המוצפים עימם, נראים יותר
צמחוניים מסרטים על נושאים דומים,
בהם יש רק רמזים על עירום. יתכן והדבר
נובע מעצם המנטאליות הסקאנדינאבית, שבניגוד
לעמים אחרים רואה בעירום משהו
טבעי ומובן. אפילו כשד,עירום הנשי מוגש
לא כחלק מהנוף, אלא בקטעים אירוטיים
של התעלסות באהבים, אין ה,א נראה כמשהו
סנסציוני הפוגע בטעם־הטוב. הגורם
הפסיכולוגי משחק כאן תפקיד נכבד. כיוון
שלצופה אין הרגשה שהוא זוכה בהצצה
במשהו אסור, אלא הכל מוגש לו על מגש
באופן גלוי ובולט, ניטל רוב המתח המיני
הנוצר בסרטים בהם מוגש העירום בהחבא
ובהסתר.
דווקא סרט דני, שבו לא היה עירום בכלל
ושהציג מספר סצינות אירוטיות בלבוש
מלא, עורר מתח וסנסציה בקהל הצופים בארץ,
יותר מאשר סרטי העירום מסוגלים
לעורר. הכוונה לסרט זר דופק בדלת, ששבר
לפני שנה את כל השיאים שהושגו על־ידי
סרטים ממין זה וברמה זו.
מה שחבל הוא שדווקא עתה קושרים יצרני
הסרטים הסקאנדינאביים את העירום בעלילות
של פשע ושחיתית, מחטיאים בכן
את המטרה. העיקרית שעירום בקולנוע אמי
נותי חתר אליה במשך שנים: הסרת מסוזה
הפוריטאניות והגבלווז הטאבו החברתיות
על העירום.
המעניין הוא, שאפילו הצנזורה הישראלית
הפסיקה להתרגש מכך. הצנזורים מן
המועצה לביקורת סרטים ומחזות שוב אינם
מקפידים ביותר, כבימים עברו, על תופעות
טבע מסוג זה. לכל היותר הם מקצצים
מטר אחד או שניים, במיקרה שנדמה
להם, שהצופים הישראליים לא יבינו רמזים
מסויימים נכונה.

התו׳ת המסחרית: :מין וערום באורו מלא

הצנזורים הישראליים שוב אינם מתרגשים מתמונות מסוג
וכסו רוב חבריהם בעולם המערבי נוטים הס להתיר
סצינות עירום כאלה, בהגבלת היחידה: הסרט חייב להיות מוצג דק למבוגרים בני 16 ומעלה.

בלי צנזורה

במדינה
(המשך מעמוד )6
הענק שיחלוש לא רק על השוק המקומי״
אלא גם על רוב היצוא.

רק בנ״ד ח

עמרם בלוי״ מנהיגם אדום־הזקן של נטורי
קרטא, אינו מכיר במדינה ישראל, לא דה־יורה
ולא דה־פאקטו. הוא אינו משתמש
בכסף המדינה* ,אינו רוצה ליהנות משום
שירות אחר שיש לו קשר כלשהו למדינה.
או לתנועה הציונית. בכלל זה: שירותי
הבריאות של הממשלה או של בית־החולים
הדסה.
לא קל להיות קנאי בודד, כשהכל מסביב
שייך למדינה היריבה. במקום לנסוע באוטובוס
חייב הוא ללכת קילומטרים ארוכים
ברגל. במקום להשתמש בחשמל, מבשלים
בביתו על כריים של פחמים ומדליקים
מנורות נפט. גם המים המוזרמים דרך
צינורותיה של עיריית ירושלים פסולים. לכן
מצפה מנהיגה של הכת הקנאית הדתית למי
הגשמים היורדים על גגות בתי מאה־שערים,
ומצטברים באמצעות צינורות פח בבורות
מטוייחים במעבי האדמה. כל דלי מיס
חייבת משפחת בלוי לשאוב בחבל ארוך,
המורד לבור.
כאשר כל בני המשפחה בריאים, עוד
מסתדרים איכשהו. אך מה קורה כשמחלה
פוקדת אחד מבני הביתי מחלה קלה אפשר
לרפא באמצעות החובש או הרוקח הדתי
מגודל הזקן שברחוב מאה שערים. לא
כן מחלה קשה, המצריכה שולחן־ניתוחים
זאישפוז.
רק רא ב״הדם ה״ .לפני כשנתיים
חשה הינדה בלוי, אשתו של הרב עמרם,
דקירות בבטנה. האשד, המתקרבת לגיל ,60
ואשר הספיקה להוביל לחופה שלוש מנכדו־תיה,
ולגדל על ברכיה כחצי־תריסר נינים,
לא היתה רגילה לחלות. היא ידעה כי אסור

אמנות

לבית־החולים ביקור חולים, שהוא פחות *
חרדי משערי צדק, היתד, מוכנה ללכת. אבל
בשני מוסדות אלה אין הציוד לטיפול
הדרוש.
הכעל לא נסע. בינתיים הוסיפה ה־אשה
להיותי רתוקה למיטתה, כשהיא מתפתלת
ביסורים. הדבר נודע לשכנים ולבני־משפחה
רחוקים. אלה מיהרו לביתו של
הקנאי, במרחק של 25 מטר ממעבר מנדל־באום.
אך כל הטענות לא הועילו. עמרם
בלוי עצמו לא היה׳ צריך אפילו להיכנס לויכוח
עם הקרובים; החינוך שנתן לאשתו
ולילדיו התגלה כיעיל ביותר. גם האשה
וגם בניה ובנותיה דחו בזעם את
החולה
של ״באין ברירה מוכרחים להיההצעה
כנע.״
״היום
אין ברירה בזה, מחר אין ברירה
בדבר אחר,״ טענה האשד״ שהצהירה על
נכונותה לסבול עד הסוף, ובלבד שלא
יאמרו כי אשתו של רב עמרם בלוי הוכנסה
להדסה.
לבסוף נמצא מוצא. אחד מקרובי המשפחה
גילה כי ציוד דומה לזה שבהדסה
נמצא גם בבית־ד,חולים הפרטי אסותא
בתל־אביב. רב עמרם הסכים שאשתו תעבור
לעיר הציונית הגדולה, למען תוכל לקבל
את הטיפול הדרוש. במכונית פרטית הועברה
ד,ינדה בלוי לאסותא.
בעלה לא נתלווה אליה, כי הוא אינו
יוצא מירושלים — אלא רק אם מובילה
אותו ניידת של המשטרה לבית־הכלא ברמלה.

חוק

סי בההא מי תי ת
משך שלוש שנים עבד פאתי אסמאר ()25
בשבועון המפ״מי בשפה הערבית אל פאג׳ר.
כאשר פרש, היה זה בעיקר משום שב־צעיר
ערבי לאומני לא היה מוכן להסכים
להנחיות הפוליטיות החדשות שקיבל ממר
הינדה
(מימין) ועמרם כלוי
הפעם בגלל זה, הפעם הבאה בגלל דבר אחר
לה. גם משום שלא יהיה לה קל לדרוש
ברופאים, וגם משום שעליה מוטלת פרנסת
חלק ממשפחתה.
כי זה יותר מ־ 40 שנה שעמרם בלוי
ממריד את חרדי ירושלים בציונים, ואין
לז זמן לפרנס את משפחתו. עול כלכלת
הבית מוטל היה בכל השנים הללו על
הינדה עגולת־הפנים, שעסקה בתפירת חלוקים
לחסידי מאה־שערים.
אך הפעם לא היתד, לה ברירה. הכאבים
תכפו, גון פניה האדים, היא נחלשה יותר
ויותר. הרופאים קבעו כי עליה להיכנס מיד
לבית־חולים, בו תוכל לקבל טיפול ב־ראדיום.
טיפול
כזה, הסבירו, אפשר לקבל רק
בבית־החולים הדסה בעין־כרם.
״לא בא בחשבון!״ פסקה בתקיפות ה־אשה
החולה. היא ידעה כי הדסה נאסרה
על־ידי בעלה, עוד לפני שנים רבות, בהיותו
אירגון ציוני. היא היתה מוכנה להיכנס
לבית־החולים החרדי שערי צדק. אפילו
* לצרכי צדקה הוא משתמש במטבעות
מימי,״ המנדט. חסידיו פודים את המטבעות
בכסף ישראלי, מחזירים לו אותן ימתנה.

כז המפלגה. הוא נטש את מקצוע העיתונאות,
הפך מו״ל לספרות ערבית.
צו חיפוש. משך שנתיים הוציא אסמאר
שלושה, ספרים ערביים, שבמקורם ראו אור
בארצות ערב.
לפני ימים אחדים התדפקו שוטרים על
דלת ביתו של אסמאר בלוד. הם הציגו בפניו
צו־חיפוש, חיפשו אחר הטפסים וכתבי־היד
של הספרים שהוצאו לאור.
אסמאר לא ידע מדוע נערך החיפוש
למעלה משנה לאחר הוצאת ספרו הראשון,
ההיסטוריה של אלנ׳יר. אך הוא הבחין שהשוטרים
ניסו למצוא דווקא את כתבי־היד
והטפסים, ששרדו מהספר החדש, אותו
הוציא לפני שמונה חודשים לאור.
כאשר מצאו השוטרים את הטפסים, החרימו
אותם. האשמה: אסמאר שכח לציין
בגוף הספר את המקום בו נדפס, כפי שמחייב
החוק.
אסמאר עצמו היה משוכנע כי הסיבה
להחרמה היתד, אחרת לגמרי. כי שם הספר
שהוחרם: הפילוסופיה של המהפכה מאת
גמאל עבד אל־נאצר

גרא פי ק ה ,
מ ש חקי בחלד
עיר־הנוער שהוקמה השבוע בין כרי־הדשא
של יריד־המזרח בתל״אביב, היתר,
רחוקה מלהזכיר באוירתה ובמתקניה עיר־נוער
אמיתית. לא היתד, זו דיסני לאנד
ישראלית, גם לא ממלכה אותה ראה יאנוש
קורצ׳אק ב״מלך מתיא הראשון״ .היה זה
אוסף של תערוכות, בחלקן מסחריות, שבמאמץ
ניכר אפשר היד, למצוא קשר כל-
שהוא בינן לבין נוער.
את מרכז ההתענינות משכו בעיקר שני
ביתנים: הביתן היאפני וביתן עבודות •הנוער.
בעוד שהראשון היה ביתן מסחרי, בו הוצגו
צעצועים ומוצרים יפאניים אחרים, הכיל
השני עבודות אמנות ומיכאניקה של בני
נוער במוסדות שונים, החל מבית־הספר
לאמנות בצלאל וכלה בכלא תל־מונד. המכנה
המשותף של שני ביתנים אלה היה
היד שתיכננה וביצעה את שניהם, ידה של
גראפיקאית צעירה שתוך זמן קצר בשנים
האחרונות הפכה לדמות הבולטת ביותר
בין מתכנני ומבצעי התערוכות בישראל.
כלי הכשרה מוקדמת. בת-שבע
הורשנזון, שכינויה האמנותי־מסחרי הוא
בת־שבע בלבד, הגיעה לפיסגה מבלי שעברה
כמעט כל הכשרה מקצועית או אמנותית
שהועידה אותה לתפקיד זה. ילידת אנטוורפן
שבבלגיה, עלתה בת־שבע לפני 13 שנה
במסגרת עליית־הנור לקיבוץ רמת־דוד.,
היא עסקה בציור כתחביב רק משום
שאחותה הבוגרת היתד, ציירת וקרמיקאית,
בוגרת אקדמיה לציור בבלגיה. רק בעת
שירותה בצה״ל החלה בת־שבע לעסוק
בגראפיקה באופן מקצועי. כשחזרה לחיים
אזרחיים נכנסה כעובדת לחברת גראפיקאים
מבצעי תערוכות, הפכה תוך זמן קצר
לשותפת, עד שיסדה חברה עצמאית משלה.
היה לבת־שבע מה שלא היה לגרפיקאים
רבים אחרים; חוש מיוחד לייצור אוירה,
ותפיסה אמנותית של נושאים מסחריים
טהורים.
״בשבילי גראפיקה זה לא לצייר מודעות
או פלאקטים. אני אוהבת בעיקר תערוכות
וחלונות־ראווה. זה מאפשר משחקים בחלל,
ביצוע תלת־מימדי.״
לפני שהיא ניגשת לביצוע עבודה, לומדת
בת־שבע את הנושא אותו היא צריכה להפגין
באופן יסודי .״התכונות החשובות ביותר
לגראפיקאי הם השכלה רחבה עד כמה
שאפשר ומשמעת בעבודה.״ בניגוד לגרא־פיקאים
אחרים, המבצעים רעיונות לפי תכנון
של אדריכלי־פנים, נוהגת בת־שבע לבצע
כל עבודה בעצמה מתחילתה ועד סופה,
כמה מעבודותיה זכו לשבחים רבים. היא
ביצעה את תפאורת מועדון תל־אביב הקטנה,
שהוקם בזמנו ביריד־המזרח ; היא עשתה את
קיר הכניסה של הביתן הישראלי בתערוכת
פוזנאן, שנבחר כעבודה הגראפית הטובה
ביותר בישראל ב־ ,1962 ולאחרונה אף זכתה
בהכרה בינלאומית.
באשר יצאה, לפני חודשים מספר, להולנד,
כדי ללמוד את אמנות הסרטים המצויירים,
התברר לה שזה ענף סגור שאינו מאפשר
לימוד למתלמדים זרים. אולם כאשר ראו
שם את אלבום תערוכותיה קיבלה בת־שבע
מיד תכנון תערוכה ניידת של מוצרי
חברת פיליפס על שטח של אלף מ״ר.
שני מבצעיה של בת־שבע בעיר־הנוער
הם דוגמא של גראפיקה שימושית ברמה
גבוהה. הם משרתים את הנושא, מבטאים
בצמצום את המקסימום, מצטיינים בעדינות
הבעה, נשיות וניצול כל אפשרויות וחמרי
הביטוי האמנותיים.

פ ס טי ב א לי
מצער ה כו כ בי ם
הפסטיבאל הישראלי למוסיקה ולדראמה
שיחל בשבוע הבא וימשך כמעט חודש,
רכש לו כבר מעמד בשמות האמנים המכובדים
המופיעים בו מדי שנה. לעומת זאת
טרם גיבש לו אופי. מארגני הפסטיבאל אף
רואים בכך מעלה. טענו הם :״הפסטיבאל
הישראלי נמנע מקו אופייני. רק כך יכול
הוא לעורר התעניינות בקהל שוחרי האמנות
כולו ולא לחוג סגור של אניני טעם.״
מה שיגיש הפסטיבאל הפעם לקהל כולו
יהיו:
#האופרה פידליו של בטהובן, בביצוע
גדולי הזמרים בעולם: הילדה צדק, יאן
פירם ופול יוקנה.
• שתי יצירות מקהלתיות: ד,אורטוריה

גרפיקאית בת־שכע
ביצוע תלת־מינזדי
תיקון חצות של הישראלי מרדכי סתר, ומשתה
בלשאצר של האנגלי ויליאם וולטון.
• מוסיקה קאמרית בביצוע ר,שלישיה
המפורסמת: אייזק שטרן, ליאונרד רוז ו־יוג׳ין
איסטומין.
• להקת פרו־מוסיקה האמריקאית, המבצעת
מוסיקה מתקופת הרנסאנס והבארוק
בכלים מקוריים.
• הפסנתרנית והמנצחת רוזלין טורק,
שהופעתה תהיה ללא ספק גולת הכותרת
של הפסטיבאל.
• הקראות דרמתיות מפי השחקנית אגנם
מורהאד האמריקאית והשחקן הצרפתי
ז׳אן וילאר.
• להקת המחול ההודית של שאנסה
ראו.
חלקו הישראלי של הפסטיבא ליובלט הפעם
יותר. הוא יקיף את כל תזמורות הארץ
ומקהלותיה ולראשונה תיכלל בו אף
הופעה של מוסיקה יהודית ליטורגית בביצוע
שלושה חזנים: משה קוסוביצקי,
מורים גנשוף ויעקוב ברקין.

מ א חו רי הקל עי ם
חשו כי מכאןוכאן
פדישת חשפניות תיערך בחודשים
הקרובים במועדוני־הלילה התל־אביביים. הראשון
בסידרה הוא מועדון הלילה כליף,
שבאולמו החלו להופיע שתי סטריפטיזאיות
ממועדון־הלילה הפריסאי המפורסם, קרייזי
הורס. החשפנית שתהווה את מסמר ההופעה
ותגיע למועדון בעוד כמר, שבועות, היא
ריטה קאדילאק, מי שנחשבת לחשפנית המעולה
ביותר בצרפת אטרקציה
ה פו כ ה, מתעתד להביא בעליו של מועדון
הלילה צברה. מתחילת אוגוסט תופיע בי
מועדונו קוקסינל, הרב־טוראי הצרפתי ששינה
מינו לאשה משא ומתן
דומה מנוהל עתה על־ידי מועדון הלילה
אדריה, המתכונן להביא להקת גברים־נשים
שלימה ממועדון הלילה הפריסאי קרוסל, בו
מופיעות אך ורק נשים שד,ינן־ גברים בדימוס
סנקציות חמורות מטילים
בעלי בתי הקולנוע ברמת־גן על רשימה
שחורה של אמנים. הם הודיעו, שלא יתנו
להופיע באולמות הקולנוע שלהם לאמנים
שיופיעו בתוכניות שיאורגנו באצטדיון הפועל
רמת-־גן, שהוכשר זה מכבר כאמפי־תאטריז
על־ידי חברת מפעלי־בידור: בע״וז
חנה אחרוני יוצאת בסוף החודש
למסע הופעות מחודש בעולם. בתקופת
שהותה בישראל ערכה 20 הופעות, שזיכו
אותה בביקורות נלהבות, אולם מבחינה
כספית היוד כשלון מוחלט כשלון
מוחלט היווה גם מועדון הלילה סימן
שאלה, על שפת ימה של תל־אביב, ששאלת
קיומו עומדת עתה בסימן־שאלה.
חעולס הזה 1348

ויהי בימי
שפוט
״בית המשפט!״ צועק השמש בבית־המש־פט,
וכולם צריכים לקום בפני כבוד השופט.
אבל זה אינו תפקידם היחיד של שהשי
בית־המשפס. הם צריכים לדאוג לנוחיותם
של השופטים, לשמור על מנוחתם, ולמנוע
מהם כל הפרעות. שמש אחד, באחד מבתי־המשפט
בירושלים, קיבל על עצמו תפקיד
זה בכל הרצינות. הוא אפילו עבד שעות
נוספות בשביל השופט שלו, אבל בצורה
שאינה נכללת בתקנון עובדי המדינה.
כל העסק לא היד, מתגלה, לולא תאוזת
הסקרנות המופרזת של שוטרי משטרת
ירושלים. מאחר ובזמן האחרון אין כל כך
הרבה הפגנות ליד הכנסת, מבלים השוטרים
את לילותיהם בתפקיד, כשהם עורכים ביקר
רי־פתע בכל מיני מקומות שבהם נוהגים
להתבודד זוגית צעירים. אחד ממקומות
אלה הם שדות השכונה הירושלמית ארנונה,
מעל לכפר הערבי צור אל באחר.
יום אחד, לפני שבועות מספר, כאשר
ניידת משטרה יצאה לראות מה חדש בשדה
הרומנטיקה, גילו השוטרים בשדה שני אנשים
מעורטלים. כדי שאלה לא יתקררו
בצינת הלילה הירושלמי, אספו אותם ה־שוטרים
אל תוך המכונית. שם התברר כי
השניים הם גברים, ומה שעשו בשדה, לא
היה שיזוף לאור הירח.
למרבה פליאתם של השוטרים, לא העריכו

גוד לביאת יהודה
300 מיליונרים בערך הציעו לעליזה
השניים את נדיבות המשטרה, ניסו להחנגי
לטרמפ בניידת. אבל השוטרים לא לקחו
אותם ברצינות, שכן היה ברור להם מיד
שהשניים הם שתויים. בתוך הניידת לא
שמרו שני האסופים על שלוות הלילה.
אחד מהם צעק לעבר חברו :״צפצף עליהם!
אני האשה שלך! אני השופט!״
שוטרי ירושלים אינם מבינים בדיחות, והחליטו
לברר אם הטענה המשפטית הנ״ל
יש לה על מה להתבסס. ואמנם, עיון
קצר בתעודות הזהות של השניים גילה כי
האחד מהם אינו אלא שופט, ואילו השני
הוא שמש בבית־המשפט.
הסתבר כי השניים בילו את תח לת הערב
במסיבה, שנערכה בביתו של שופט ירושלמי
אחר. תחת השפעת המשקאות שלגמו שש,
הרגישו צורך דחוף להתבודד, עשו זאת
בצוותא בשדות ארנונה.
יתכן שבמדינות אחרות היו עושים מזה
רעש גדול. אבל כיזזן שישראל היא מדינה
ליבראלית, שאינה מקפידה על ביצוע סעיף
, 152 סעיף קטן ( 2א׳) מפקודת הח ק
הפלילי, נאמר לשופט רק, שבנסיבות הקיימות
לא יוכל לקבל את המינוי שניתן
לו, לכהן כשופט־שלום באחד מערי־השדה.
עד שיבררו סופית מה שאירע בשדה,
הושעה השופט גם מתפקידו הקודם.

ג 1ד, מי שהיתר, מלכת־ה ופי וסגנית מלכת-
המים של ישראל, נשואין, לפני שבחרה
במיליונר ד,־ ,301 הד״ר סאכי 0א גא ל,
ונישאה לו בחתונה כמעט־ממלכתית• שנערכה
לפני שנה וחצי במלון דן.
עליזה היפה לא קפצה אל מתחת לחופה
בין רגע. היא ידעה שנשואין זה ענין
רציני, שקלה את היתרונות והחסרונות
כמעט שנה לפני שענדה על אצבעה את
טבעת־הנשואין. סוף־סוף, הרבה כסף אינו
תמיד ערובה לחיים מאושרים, ומה עוד
שעליזה ידעה תמיד שיעודד, האמיתי בחיים

סכיר

סטימצקי, שטרייכמן וינקו, שהשתלמה באירופה
ובארצות־הברית, ערכה, עד כה,
תערוכות יחיד, לא נראה לה שהד״ר גמזו
רשאי לפטרה בהתרגזות פתע. אלא שהד״ר
גמזו אינו רגיל לאי־ציזת. הוא ניגש אל
ציפורה, לדבריה, טילטל את כסאה, וכשהם־
שיכה לשבת עליו, הכניס הד״ר לפעולה גם
את אגרופיו- .
צפורה, שהופתעה מהתפרצותו הפתאומית
של המבקר האמנותי, קיבלה הלם, הצטיידה
בתעודה רפואית של מנהל מחלקת העצבים
בבית־החולים בתל־הש־מר, לפיה היא חייבת
במנוחה נפשית למשך חודש, עקב המהלומה
הנפשית שספגה. על ידה נשארו סימנים
כחולים מהתפרצותו של הד״ר. תלונה על
תקיפה הוגשה במשטרה.
הד״ר גמזו לא התרגש כל כך מהסערה.
״אני כבר מחוסן מפני סנסציות,״ אמר.
מסתבר שמה שהרגיז אותו היתר, העובדה
שהצלם שבא לצלם את התמונה של ארדון,
ציפורה ברגר
ששודיה 10 אלפים ל״י, הוציא אותה לשמש.
״המזכירה היתר, עצבנית תמיד,״ אמרה
אשתו, חוה גמזו .״אבל הוא לא רצה
להתחיל את הקאריירה שלו כמנהל־מוזיאון
בפיטוריה. הוא מוציא את נשמתו כדי
המוצג המבוקש ביותר בביתן הלנה
לבסוף התחיל להשתמש גם באגרופיו כ־ לאפשר למכונה החלודה של המוזיאון לפרובינשטיין
שבמוזיאון תל־אביב, שם מוצארגומנט
משכנע נגד עובדי המוזיאון. ישנו עול. בעבר זה לא היה בכלל מוז־און.
גים בדרך כלל ציורים, היתד, פיסת נייר ועד־.מנהל ליד המוזיאון, המורכב מאישי תמיד היה דפיציט, ולא היה במה לשלם
דקה שעליה היו מותוזת אותיות במכונת ציבור ידועים. המצב והעובדות לא היו משכורות. עכשיו יש בבנק 100 אלף ק״י.״
כתיבה. היתד, זו יצירת אמנות קולקטיבית ידועים להם עד כה. צוות העובדים, ה
ומה בקשר לדחיפת המזכירה?
של עובדי המוזיאון, שחתמו עליה בראשי מורכב מציירים ושוחרי אמנות, נמנעו עד
״הוא היה מת מאה פעמים לפני שהיה
כה מלהוציא את עלבונם החוצה, שתקו נוגע בד״״ אמרה אשת המנהל.
תיבות: ע .מ.
וקיוו. כעת ידועים הדברים גם לועד הלא
היה זר, ציור אבסטראקטי. נושאו
מנהל. האמנם יעמדו מן הצד, בראותם איך
היה תכליתי מאוד:
הופך מוסד מפואר זה לזירת טירוף? האמנם
דברים מוזרים מתרחשים בזמן האחרון
לא נשאר לד״ר גמזו אף ידיד אחד בארץ,
מאחורי כתלי השיש של מוזיאון תל-אביב.
שישפיע עליו לפנות באופן דחוף למומחה
מוסד מכובד זה, שבו היו העניניס ופדרי־מתאים,
המסוגל לעזור לו במצוקתו!
העבודה מתנהלים בנועם, ותוך חדוות היצירה,
כיאה להיכל ׳אמנות — הפך בזמן
במיליס אחרות: היתד, זו הכרזת מרד
האחרוך לסיום מתמיד לכל עובדיו יוס־גלויה
של עובדי מוזיאון תל-אביב נגד
יום בוקעים משם צעקות וצווחות, כאילו מנהלם, הד״ר חיים גמזו. מה שגרם לכך
ממגרש כדורגל באו. עוברים ושבים נעצ היתד, פרשה שאירעה לפני שבועיים.
רבקה כצגלסון עורכת העתון דבר
רים לא פעם ליד החלונות הפתוחים ותוהפועלות,
ביקשה מהמוזיאון צילום של אחד
הים: האמנם? גס פה?
לפני 13 שנה נעשה נסיון ראשון למסור מציוריו של הצייר מרדכי ארדץ. מזכיאת
הנהלת המוזיאון לידי ד״ר חיים גמזו. רתו של הד״ר גמזו, הציירת צפורה ברנד
נסיון זה נכשל כידוע, והד״ר הנכבד הת־ נתנה הוראה לצלם את הציור. נראה שדבר
פוטר אחרי זמן לא רב. הניסוי השני הפועלת לא נראה לד״ר גמזו עתון חשוב
התחיל לפני כשנח, והד״ר גמזו שוב הת למדי, לכן, כשנודע לו על ההוראה שנתנה
מנה כמנהל המוזיאון. שפני־הנסיון — עוב מזכירתו, התמלא הימה :״ראש העיר מתדי
ופקידי • המוסד, עמדו עד כה בגבורה לונן שלוקחים תמונות מהמוזיאון!״ צעק.
עילאית בניסוי מחודש זה, עד כת מה שייך ראש־העיר לכאן?״ השתוממה
הסערה שקמה בצבור האמנים לפני זמן ציפורה. אי־ידיעתה זו עלתה לה בו בלא
רב, עקב פגיעתו של גמזו בחנה׳לה מקום במשרתה, בה היא מחזיקה מזה 12
מרון, עירערה כנראה לחלוטין את שווי שנה .״הסתלקי, את מפוטרת!״ צעק גמזו.
משקלו של הד״ר גמזו. מאז אין הוא מדבר,
צפורה ברנר נשארה יושבת בכסאה. כ־גמזו
אלא
צועק. אין הוא מסביר, אלא מעליב. ציירת ותיקה 46 תלמידתם של אבני,

שערוריה במוזיאון

הוא לה ות כוכבת קולנוע.
עתה, כשהיא כבר כוכבת, מופיעה יחד
עם מלכת־היופי של ג׳מאיקה בתור צועניה
בסרט ההרפתקאות ״מרוסיה, באהבה״ ,הגיעה
עליזה למסקנה שהתואר מיליונרית אינו
מוסיף ולא כלום, עומדת בפני גירושין.
נראה שהגירושין לא יהיו מהלומה נפשית
כל כך חמירה עבור עליזה, שכן עוד
בערב הנשואין הכריזה שזו ״אינה אהבה
ממבט ראשון״ ,בכל אופן במה שנוגע לה.
רק מעטים ידעו שלגברת גור, שהיא
כיום בת ,22ה־ה בעצם רק רומן אהבה
רציני אחד בחייה. בן־זוגה לרומן היה
הזמר־חקיין צדול, פכיר. סביר פגש את
•עליזה על סיפון האניה תיאודור הרצל,
שעה שהיא סיירה בה בחופי הים־התיכון,
אחרי שנבחרה כסגנית מלכת־המים. על האג
ה היתר, לצדוק הממושקף ידידה אחרת.
א־לם הוא מצא את ההזדמנות ללחוש לעליזה
:״כשנחזור לחוף, אני אתחיל איתך.״
על החוף זה התחיל ונמשך שנתיים. גם
אחרי שעליזה נבחרה כמלכת־היופי ונסעה
לארצות־הברית, היה שם המשך לרומן, כש־צדוק
שהה בניו־יורק במועדונו של לי אי
פולד. בשלב מסויים אף נראה היה שעליזה
גור תשנה את שמה לעליזה סביר. אולם
ברגע האחרון העדיפה עליזה קאריירה על
נשואין וכך בא קץ לרומן.
עתה מצפים מכריהם של השניים להתפתחות
הבאה. צדוק סביר עומד לצאת בימים
הקרובים ללונדון, שם הוא רוצה
לפתוח במסע הופעות אירופאי. אין ספק
שאחת מתחנותיו הראשונות תהיה בדירתה
הלונדונית של עליזה, ברחוב בלסייז שב־צפון־מערב
העיר.
צדוק עצמו דחה בתוקף כל רעיון של
התקשרות מחדש עם עליזה :״הכל נגמר
בינינו כבר. כל אחד הלך בדרכו.״ אבל
האופטימיסטים מאמינים שבעיר גדולה כמו
לונדון, יכולים שני ישראלים צעירים שאהבו
פעם, למצוא שוב את הדרך זה אל זו.

האש 31 ון ש .
9אשתו היפהפיה של אדריכל ידוע
השתפרה השבוע באחד ממועדוני־הלילה
בתל-אביב, החלה להשתולל ולבעוט באנשים,
עד שהיה צורך להרגיעה בבוחז
@ שעסקן כדורגל תל־אביבי ידוע,
מראשי אחת מקבוצות־המפתח בארץ,
הועמד לאחרונה על־ידי אשתו בפני הברירה:
כדורגל או היאז העדיף את הכדורגל
וחי בנפרד מאשתוז
$ששמועות־השוא על גירושיה של
שחקנית־תיאטרון ידועה, לא רק שאין
להם על מה להתבסס, אלא שהם פרי
מתיחה שנעשתה בין חוגי שחקני־תיאט־רון
מסוייסז

במדינה

כ מה ע צו ת ל 7ך>>ן
מאת

הלנה רובינשטיין
הלנה רובינשטיין, אשר הקדישה את חייה ללימוד
הבעיות של טיפוח העור והיופי, מגישה בזה לנשי
ישראל מספר עצות מיוחדות לטיפול בעור בחודשי
הקייץ.
בקיץ מאבד עורך הרבה מלחותו, ואת חייבת
להרוות את צמאונו. כאגלי טל המרעננים פרח צמא,
כן ירווה זו 61ס ת״ 51 את עורך בלחות מזינה. כמה
טיפות על צווארך ועל פניך, ערב ובוקר, ישמשו משקה
של חן ונעורים לעורך, ירעננו אותו ויתנו לך הרגשת
נעורים.

ארצנו ברוכת שמש, שאורו חזק ומסנוור. רצוי
שתרכיבי משקפי-שמש כשאת יוצאת לרחוב בשעות
היום: המצמוץ בעיניים גורם להתהוות קמטים
קטנים ומזקינים מסביבן. תכשיר מיוחד לחיסול
קמטים אלה הוא משחת 60131ק1 5ז!031כ< ץ.£

בימי הקייץ החמים חשוב להרבות בשתיית נוזלים,
במיוחד מים — שכן הזיעה המוגברת היא כעין
ממזג-אוויר לגוף. כדי להימנע מריח בלתי־נעים
ומהכתמת בגדייך — השתמשי, לאחר כל מקלחת,
ב*? -ס •8011 זהו הדיאודורנט החסכוני ביותר: הכדורית
שבפיית־הבקבוק תעביר אל עורך כמות קטנה
ומדוייקת מנוזל נפלא זה.
אחרי המקלחת נעים להשתמש ב0011!-זמ 5ץ1ז ,80 אשר
יעניק לגופך ולידייך אותה הרגשה ענוגה ורכה.
8011? 811100111 הוא תכשיר תפנוקים — אך כל אשה
זכאית לפינוק קטן.

בקייץ חייבות רגלינו להיראות חלקות. תוך כדי
כך את חייבת לנהוג בזהירות רבה, שכן הרחקת
שערות בכל אחד מחלקי הגוף עלולה לגרום לגרוי
העור. תכשירי הלנה רובינשטיין כולם עדינים, ו־
א הינו התכשיר האידיאלי להרחקת שיער —
אך עם זאת הננו חוזרים ומבקשים שלא להשתמש
אפילו ב<111-״א בלי לנסותו תחילה על אזור קטן.
וכדי להביא את האופנה אל קצות אצבעותיך —
מכף רגל ועד יד — 311 ?3581011א, הלכה המשובחת
שאינה מתקלפת, במבחר גוונים התואמים את גווני
ה״ליפסטיק״ וה״פאשן סטיק״ של שפתייך.

863111? 51111 לשיזוף, מגן על עורך מכוויות-
שמש, ומטפח תוך כדי כך את עורך ואת יופיו.
השתמשי בנוזל נעים זה תמיד כשאת יוצאת את
ביתך בשעות היום.
על חוף הים נעים להשתמש ב26-ז1ס1?1:ז!1101ס. תכשיר
חדיש זה לשיזוף נכון אינו מכתים את בגדייך. הוא
ניתז מתוך בקבוק־לחץ ומתייבש מייד, כך שעורך
אינו נעשה דביק לחול.
אם שכחת להגן על עורך ונכווית — ?3516111:12611
0 *63111 סס !,הוא קרם מרגיע, משקיט, ומנקה עור
מגורה.

הזכרנו כאן כתריסר מתכשירי הלנה רובינשטיין.
כולם טובים, כולם נעימים, וכמה מהם ממש חיוניים
לבריאות ולנקיון. ובאשר לרעננות — נזכיר שוב את ה
״! 06מ״ ,51 משקה החן והנעורים. השתמשי בו בוקר
וערב, כיסוד לאיפור ולשמירה על רכות עורך ועל
רעננות מראייך.
רק בתמ רויזיו ת מ או ש רו ת עי י ה לנ ה רובינ שטיין

ע תונו ת
ה שם ה מ פו ר ש
מזה שנים רבות נהוג ביומון הארץ כלל
בל־יעבור: לא להזכיר את שמו של איזה
שהוא יומון אחר. במקרים נדירים מועלה
על דפי הארץ שמו של אחד הצהרונים.
השבוע, נשבר הכלל. ביום חמישי האחרון׳
הזכיר הארץ את שמו של היומון
למרחב בידיעה בעמוד א׳ ,בכתבו :״הסבר,
בחלקו מרומז, על הסיבות שהגיעו אותו
לפרוש מהממשלה ומלשכת מפא״י, שלח
משה דיין לסופר חיים גורי, והוא יתפרסם
היום בלנורחב.״ מה שגרם להזכרת השם
המפורש היה תנאי שהיתנה שר־החקלאות
עם העתונאים, להם מסר על המכתב ששלח
ללמרחב. הוא מסר להם, כי מסיבות
אסתטיות אין הוא יכול למסור את תוכן
המכתב לפני שפורסם. סופר הארץ נאלץ
לבקש ממערכת למרחב את דברי מכתבו של
דיין, תוך התנאי ששם למרחב יצוטט ב־הארץ.

משמרה צני ש ת
רשימה מעניינת ופיקנטית, מילאה, לפני
למעלה מחודש, את מדורה של מאשר,
שפירא בעל המשמר, לבית ולמשפחה. היתר׳
זו רשימה שנכתבה בידי שולמית ארנון
על יסוד ראיון עם רופא נשים, ונסתיימה
בשתי מילים שנכתבו בסוגריים: המשך
יבוא.
מיום פירסום הרשימה ועד היום, טרם
מולאה ההבטחה וקוראות העיתון כבר הפסיקו,
מן הסתם, לצפות להמשך. השבוע
התברר מה עלה בגורלה של רשימת ה־ההמשך.
אין
קניין. הרשימה השניה נכתבה סביב
נושא פיקנטי הרבה יותר: אמצעי מניעה
למיניהם. היה זה מאמר מפורט ורציני שפירט
את תכשירי המניעה והשימוש בהם
למן האמצעים הישנים עד לכדורים החדשים
נגד הריון.
הרשימה ירדה לדפוס, הוגהה וסודרה להדפסה.
ברגע האחרון הגיעה לדפוס עורכת
המדור, שהתפלאה מדוע נכנסה הרשימה
ללא כל שיכתוב ותיקונים. היא מיהרה
לצלצל למרדכי חלמיש, עורך העמודים הפנימיים,
שאלה אותו לסיבת הדבר. התשובה
שקיבלה היתד, פסקנית :״אני בכלל מתנגד
לפירסום הרשימה,״ השיב לה חלמיש,
שהיה סבור כי קוראות על המשמר כבר
אינן מתעניינות באמצעי מניעה .״לכן לא
עברתי עליה בכלל.״
הפצה פרטית. עורכת המדור, שלא
רצתה לנהל וויכוח עם העורך, נתנה
הוראה להוציא מיד את הרשימה, הכניסה
במקומה חומר שנכתב במקום.
היחידים שלא הסכימו לדעתו של העורך,
היו פועלי הדפוס. הם הכינו הגהות של
הרשימה, תלו אחת מהן במרכז מפ״ם
כשמעליה הכתובת :״את קוראות על המשמר
אין זה מעניין!״ את שאר ההגהות
הפיצו בעשרות העתקים בין כל ידידיהם.

ד ר כי חיים
ה א הוב ה א סו ר
נערה שחורת שיער התרוצצה במסדרונות
בית־משפט־השלום בחיפה, כשעל פניה הבעה
מפוחדת של חוסר אונים. ידידה נעצר
בפקודת השופט והיא ניסתה לגייס עבורו
משחרר בערבות — אך ללא הצלחה.
בלב דואב ליוזתה אותו אל מכונית המעצר
שהובילה אותו לבית־הסוהר. היא
נשארה עוד כמה דקות על שפת המדרכה
עד שבאו למקום ידידיו של העצור. יחד
עימם הסתלקה משם.
פגישה כבית החרוצות. באותו
ערב לא חזרה צפורה• לביתה שבקריית־חיים.
אמה גם לא חיפשה אותה. היא איבדה
כל שמץ של תקווה לשנות את דרכיה
של בתה.
עד לפני למעלה מחצי שנה, לא ידעה
משפחתה של צפורה, שהגיעה מרוסיה לפני
שלוש שנים, כל דאגה. האם, שגידלה את
שני בניה ושתי בנותיה ללא אב, מצאה
דיור ועבודה בקריית־חיים, התחתנה לפני
שנה בשנית.
משך כל אותה תקופה קצרה נידמה היה
כי הנה קמה המשפחה ההרוסה שוב על
רגליה. הבן הקטן סודר בבית־הספר, הגדול
ממנו במוסד, צפורה נשלחה לקיבוץ

ואילו אחותה הגדולה הצליחה לקבל עבודה
בטכניון, התגוררה בבית־החלוצות.
עד לאותו יום שישי, בו הגיעה צפורה
מהקיבוץ לבקר את אחותה בבית־החלוצות
בחיפה. בחדרה של האחות מצאה צעיר, שישב
וניהל שיחה עם הבנות. הוא בא לבקר
את ידידתו, אך מכיוון שלא היתה בחדרה,
המתין לה בחדר הסמוך .״שמי דני,״
אמר הצעיר לצפורה ולחץ את ידה.
באותו ערב יצאו השנים ביחד. הם בילו
ודני הבטיח לה לקחתה ביום ראשון חזרה
לקיבוץ בג׳יפ שלו.
הפרט האיום. אבל צפורה כבר לא
חזרה לקיבוץ .״אני נשארת בבית,״ אמרה
לאמה .״נמאס לי בקיבוץ.״
כעבור ימים אחדים גילתה האם את הסיבה
האמיתית בגללה עזבה הבת את הקיבוץ.
דני היה מופיע עם ידידיו מדי
ערב, לוקח את צפורה ומחזיר אותה הביתה
בשעות הלילה המאוחרות. לאט־לאט
הפסיק הדבר למצוא חן בעיני האם. היא
דרשה מבתה לנתק את קשריה עם הצעיר,
אך ללא הועיל .״אני אוהבת אותו,״ השי־

שס בדוי.
ציפורה דני היה חסן

בה. הבת, ,״לא איכפת, לי מה שתגידו עליו.
אני רוצה׳ להתחתן אתו.״
האם ניסתה להרחיק אותה מן הבית, שלחה
אותה לקרובי משפחה בצפת. אולם
היא מצאה את הדרך חזרה לידידה. בידעה
כי הוא עובד בתנובה, ביקשה מנהגי החברה,
שהגיעו לצפת, להעביר לו את כתובתה•
כעבור כמה ימים כבר חזרו השנים
לחיפה.
בני המשפחה עמדו להשלים עם המצב,
כשגילו לפתע את הפרט האיום מכל: דני
הוא ערבי .״כל הזמן חשבנו שהוא מה־יהודים־השחורים,״
סיפרה האחות ,״אבל כשנודע
לנו שהוא ערבי, החלטנו שבשום
אופן זה לא ימשיך.״
אבל על צפורה זה לא השפיע. אפילו
לאחר שהרתה לדני, נאלצה לבצע הפלה,
לא נרתעה וחזרה לדני.
גםכ קו לנו ע. לאם לא נותרה ברירה.
היא פנתה למשטרה, הגישה תלונה נגד
ידיד בתה הערבי.
השבוע, בדיוק שבוע ימים לפני יום
הולדתה השבע־עשרה של צפורה, נעצר דני,
הוא חסן אבו־הדג׳ה, באשמת בעילת קטינה.
בלחץ ההורים והמשטרה סיפרה צפורה על
התפתחות היחסים ביניהם, סייעה בכך לביסוס
גליון האישום. היא פירטה בדיוק
את התאריכים בהם יצאו יחד, ציינה את
המקומות בהם קיימו יחסים אינטימים. גליון
האישום הצטמצם במקרה אחד וקבע כי חסן
בעל את צפורה, בהיותה קטינה, במכונית
ליד כפר־אתא.
״איך יכולת ללכת אתו?״ שאלה אותה
אחותה כשיצאו מתחנת המשטרה .״הרי הוא
פושע ומגעיל.״
״מה יש?״ השיבה צפורה בבטחון ,״גם
בקולנוע ראיתי אחד פרא-אדם ובכל זאת
הבחורה אוהבת אותו!״
העולם חזה 1348

שכונת שיך־מונים לא שונה משכונת־התקווה,
מנשייה או מכפר־שלם, פרט לדבר
אחד: אלפיים חמש מאות התושבים,
הגרים בבתים ערביים רעועים, חיים בצל
בתי הפאר של שימן־לדוגמא רמת־אביב.
בתי השיכון העצומים, הבנויים לפי מיטב
הבניה האולטרה מודרנית, והמהוזים את
גאוותו של משרד־ר,שיכון, שוכנים במרחק
עשרים מטר מסימטאות־חול עקלקלות, ובתים
נמוכי קומה. זהו ניגוד בולט וחריף
מדי.
אך פרט לזה (ואולי דווקא בגלל זה),
יש עוד הבדל אחד רציני בין השכונות.
ש ך־מוניס זכתה לאחרונה לכינוי חדש:
״המערב הפרוע״ .לכבוד זה לא הגיעו עד
היום אפילו שכונת־התקוזה, מנשיה או כפר־שלם•

שריף סוכר אבטיחים
ך*ו את לחפש את המערב הפרוע?״
״ ^ שואל ברצינות רבה ילד כבן שתיים־
עשרה, שער, ששאר חבריו, בני אותו גיל,
מתפוצצים מצחוק .״זה שם, תיכף אחרי

מה קורה נאשר כנופיית נושעים מוצת לשכונה נגתוגנת^
המערב הפרוע
הפינה. אבל תיזהר. הקאובויים יורים שם.
אתה עוד יכול לחטוף כדור. הכי טוב אם
תלך ישר לשריף. הוא יושב שם ליד ערי־מת
אבטיחים. אתה רואה?״
״שריף״ ,גבר. מבוגר ובעל כרס, הסוחר
באבטיחים ועגבניות המוערמים בסוכה מטה
לנפול, אינו עסוק במיוחד בשעה זו של
היום. הוא מוכן לנהל שיחה, ולספק את
גירסתו שלו על מה שמתרחש לאחרונה בשכונה.
המאורעות
שהתרחשו בשייך־מוניס, וש־הצליחו
להעמיד על רגליה את כל השכונה,
כמעט ולא עוררו הד בשאר המקומות
בארץ, הוצנעו גם על־ידי העיתונים בידיעות
קטנות בעמודים הפנימיים. אותן ידיעות
מסרו כי שלושה מצעירי השכונה, סעיד
בדור, מרדכי רובין וציון למרסון, נעצרו
על־ידי המשטרה והובאו בפני שופט־שלום
בתל־אביב, היות ו״נהגו להתנפל על בחורות
מרמת־אביב, ולעשות בהן מעשים מגונים
בכוח.״ לפי גירסת המשטרה, התרחשו
רוב ההתנפלויות ליד בית הקולנוע שב-
רמת־אביב. את בית־המשפט הסעירה הכרזתו
של סמל המשטרה יוחנן קידר, שהודיע
לשופט בקול דראמטי כי י העצורים הם רק
הראשונים מתוך כנופיה אלימה, שהפכה את
שייך־מוניס למערב־פרוע.
מערב־פרוע זה, בגירסתו של השריף׳
מוכר־האבטיחים, נשמע רומנטי מאוד: שלמה׳
תושב שייך־מוניס, יצא בחברתה של
אסתר מרמת־אביב. לא היה בהליכה זו
שמץ של רומיאו ויוליד, התיאטרליים או
סיפור־הפרברים הקולנועי. הם פשוט יצאו
יחד, ואהר־כך רבו ביניהם. ייתכן שה:ה זה
משום קינאתו של שלמה על שאסתר הסתובבה
גם עם בנים אחרים משייך־מוניס,
אך מאידך יתכן שהיתר, לכך גם סיבה
אחרת.
אם כך או כך, נתגלגלו הדברים ששלמה
הגיע בערב שבת האחרון לביתה של
אהובתו לשעבר, שר מתחת לחלונה סרנדה
של קללות. אסתר היתד, פחות או יותר
אדישה, מה שאין לומר על אמה, שמיהרה
למשטרה, הזעיקה אותה לפעולה נמרצת
לחיסול מוקד העבריינות המסתתר בצל
שכונח־העתיד הצפון־תל־אביבית.
השריף לא הצליח להסביר מדוע, אחרי
ששלמה נעצר, הגיעו דזזקא שלושה נערים
אחרים לבית־המשפט.

הגברים היו בדעה כי יש לתבוע דווקא את
המשטרה, כמקור הרשמי להשמצות ולסיפורי
הבדים.
״אנחנו הגענו לכאן הראשונים, כשעוד
לא היו כאן הבתים היפים האלה,״ מספרת
בכעס גלוי בעלת חנות־ד,מכולת, אסתר מזרח .״באנו לכאן לפני חמש־עשרה שנה,
כשגרשו אותנו מיפו, והבעלים היו במלחמה.
עכשיו מטילים את האשמה על כל
השכונה. למה? בגלל שכמה בריונים נטפלים
לבחורות בגן הציבורי או בקולנוע
רנות־אביב? הבן שלי, שלומד בתיכון, אמר
כבר מזמן שבשייך־מוניס אי אפשר לגור.
הוא מתבייש אפילו להביא לכאן את החברים
שלו מבית־הספר.״
בהזדמנות זו מתפרצות החוצה טענות
אחרות, שנחבאו כל הזמן .״הילדים שלי

שני קני־מידה

*** למה שרעבי, אשר לפי גירסת
14/ה״שריף״ ,הוא הגיבור הראשי של
המחזה הרומנטי של שייך־מוניס, מוכן ל־

ך ! ן ך | 0משה פאטיטו (מימין) נעצר
1 / 1 11 ימים מספר אחרי שהחלו
התלונות על ״המערב הפרוע בשיך־מוניס״.
הוא נחשב בשכונה בבוס כנופית־הפורצים.

הש-כוגה סוערת
ך • ש כו נהפערה. תושביה הרגישו עצן
) מם נפגעים אישית עד עומק נפשם. בכל
התקהלות דובר על אותו נושא: השמצת
השכונה בעיתוני הארץ. הנשים, שעמדו
בתור במכולת, דרשו פד,־אחד לתבוע
לדין את העיתונים, שפירסמו את הידיעה.

הולכים לבית־הספר אילנות שברמת־אביב,״
מספרת יונה זמר־טוב .״כשהתקרב החופש
התחיל בית־הספר לארגן קייטנות. אז החליטו
פתאום האמהות מרמת־אביב שלא
ישלחו את ילדיהן לקייטנה, אם יהיו שם
ילדים משייך־מוניס ׳.היה סקנדל גדול, ובסוף
הגברות המנופחות האלה חזרו מעמ־דתן.
אבל למה זד, קרה? האם כל זה מגיע
לנו רק בגלל שאין לנו 30 אלף ל״י לקניית
דירה מפוארת, ואנחנו נרקבים בבתים
הערביים האלה?״
״טוב שנעצרו הפירחחים,״ אומרת קונה
אחרת במכולת ,״אבל למה זורקים את האשמה
על ילדים אחרים? הילדים שלנו
יותר טובים מאלה שבצפון. אבל אם יכניסו
להם כל הזמן בראש שהם הגרועים ביותר,
אז בסוף הם באמת יהיו רעים.״

קיימת ..ואפילו בקנה מידה יותר גדול
משתאר הסמל בפני בית־המשפט.
גרעין הכנופיה היו ארבעת האחים פאטי־טו.
האח החזק משה עמד בראשם, עד לשבוע
שעבר, כאשר שני אנשי משטרה במדים
אזרחיים הופיעו בביתו, הציגו בפניו
פקודת־מעצר. אחרי שהתרחץ, התגלה והתלבש,
כאילו עמד ללכת לנשף הגיגי, יצא
משה, בלוויית עוצריו׳ כשהוא מלווה במבטי
ההערצה של ילדי השכונה שנקבצו ברחוב.
מעצר זה בוצע באיחור של כמה שנים,
כי במשך זמן רב מתרחשים בשייך־מוניס
דברים הנוגדים בפירוש את החוק. אין אלה
התנפלויות על בחורות, אלא שרשרת ארוכה
של פריצות וגניבות. אך מקרים אלה
נעלמו בחשכת השכונה, למרות ששמותיהם
של העבריינים היו ידועים לכל תושבי המקום.
התושבים ידעו לספר דבר נוסף:
קרוב משפחה של האחים פאטיטו, הוא בעל
קשרים במשטרת רמת־גן, האחראית לאזור

אולם כאשר לבסוף נפלה קורבן לפעילותם
של הגנבים חנותו של גיסים מורחי,
תושב השכונה, הלך האיש בעצמי, מסר למשטרה
את שמותיהם ר,מתייקים של החשודים.
מעשה זה לא השיג אומנם את
מעצרם של המעורבים, אך לעומת זאת הושגה
תוצאה אחרת: משך השנתיים הבאות
היתר, המכולת של מורחי קורבן קבוע לפריצות
וגניבות. כשהצטבר הנזק לסכום
של שבעת אלפים לירות, סרבה חברת־הביטוח
להאריך את הפוליסה של מזרחי.
ודעד־ר,שכונה, שמזרחי נימנה עם אחד משלושת
חבריו, ביקש לא פעם מהמשטרה
למנות שוטר קבוע במקום. מכתב בקשר,
נשלח אפילו לעמ ם בן־גוריון עצמו, אך
ללא תוצאות.
רק כאשר ההתרחשויות חרגו מתוך השכונה,
עברו את מספר המטרים המפרידים
בינה לבין שכוני רמת־אביב, החיה הפעולה
הקדחתנית. המשטרה עצרה שלושה נערים,
המוכרים לה זה מכבר, הצהירה על
מעצרם הצפוי של שישה נוספים.
המעצר האחרון היה של משה פאטיטו
עצמו.

1ל | לךך | ניסיס מיזרחי, מסר למשטרה
את שמות השודדים ומרגע
1 | #11
זה היוותה חנותו מטרה מתמדת למעשי
שוד ואלימות במשך שנתיים רצופות.

הכחיש בתוקף כאילו יש לו חלק בפרשה.
יש לו אפילו הוכחה רצינית: חברתו
הנוכחית גרה בחולון, מה איכפת לו בכלל
מרמת־אביב? ואם אפילו קרה משהו, אז
זה היה רק שטויות. פשוט דברים רגילים
בין הבחורים והבחורות.
אך, בכל זאת, אין עשן ללא אש.
הכנופיה של שייך־מוניס בכל זאת היתד,

ודק שר״וס״העץ

•*• רמודאביב עצמה הגיעו רק הדים
/קלושים מכל הפרשה. שם אין התרגשות.
שיכוני רמת־אביב קשורים לשייך־מו״
נים בקשרים רבים ושונים 2500 .דיירי
שכונת־העוני אינם מספקים רק את מרבית
הצופים לבית הקולנוע היחידי שבשיכון,
אלא גם את מרבית עוזרות משק הבית של ־
השיכונים החדישים. תמורת שרותים אלה,
מ ־כנים תושבי רמת־אביב — עולי אירופה
בעלי דיפלומות אקדמאיות ואנשי־רוח ישראליים
מוותיקי הארץ — להשלים עם העובדה
שבשכונתם מסתובבים נערים ונערות
תושבי השכונה השכנה.
ברוב המקרים אין השערוריות צומחות
דווקא מבני השכונה הסמוכה. לפי עדותו
של קופאי הקולנוע המקומי, הנמצא תמיד
במקום, והרואה את המתרחש ליד בנין הקולנוע,
מעורבים במקרי הבריונות במקום
דווקא בני־נוער מרמת־אביב,
ברמת־אביב שורר שקט. אפילו במוצאי־שבת,
הערב הסוער ביותר של השבוע, לא
ארעה כל הפרעת סדר במקום. ג׳ק שתום־
העין, המאיים באקדחו לעבר אוייב. אלמוני,
מעל מודעת הקולנוע (ראה תמונה) הוא
הסממן היחידי של המערב הפרוע בכל ה־סביבה.
י-י-יי

ייייי נ 1

במדינה
פרשתר 1ם ק
ואד זיכו•
הגבר המוצק, שדמותו ניבטה מאות פעמים
מעל דפי העיתונים, ציפה פעם נוספת
לפסק־ד׳נם של השופטים. היה זר, התיק
השלישי של ראובן (״ממק״) גרינברג ש־הובא
להכרעת שופטי בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. בשניים הקודמים יצא רומק זכאי,
האשים את המשטרה בביום התיקים רק
כדי להתנקם בו.
עתה ציפה לפסק־הדין השלישי, בתיק בו
הואשם כאילו הוזייא סחורה בטענות־שוא
מסוחר חומרי הבניין מאיר קוסובסקי.
״קוסובסקי משחק את מישחק המשטרה!״
היתד, טענתו העיקבית של רומק ,״התביעה
לא הצליחה עד כה להביא שום דבר מרשיע
נגדי. לכן ה׳א מביימת משפטים — רק
כדי לרושש אותי ולהעסיק אותי בבת״,
המשפט. לאזרח דבר זה עולה רבבות לירות!״
השופטים
שמעו את העדים, הגיעו למס״
קנה כי הצדק עם רומק. הוא זוכה פה
אחד.
המשפט הבא. אפשר היה להניח, כי
אחרי הזיכוי הנוסף ינשום רומק לרווחה
ויפנה לעיסוקיו הפרטיים. שכן שורת המשפטים,
שתחילתה במלחמתו במשטרת
ירושלים, לפני יותר מעשר שנים, רוששר,
א תו כמעט לחלוטין. הוא ירד מנכסיו,
עוסק עתה בתיתכים שונים לפרנסת אשתו
וילדיו.
אך כבר ברגע שהשמש קרא :״בית־ד,משפט!״
והקהל החל יוצא מן האולם, היה ברור
לרומק כי לא יהיה זה משפטו האחרון.
״אבל המשפט הבא,״ הבטיח ,״יוגש ביוזמת

הוא התכוון לפנייה לבית־הדין הגבוה לצדק,
נגד 14 אישים רמי־מעלה — החל בשר
המשטרה והמפקח הכללי של המשטרה, דרך
חצי־תריסר קציני משטרה, שר המשפטים
והיועץ המשפטי, ועד לראש הממשלה והצנזור
לעתונות.
בקשתו הפשוטה: שיבואו כל הנכבדים
הללו, וינמקו מדוע לא יפסיקו לביים
משפטים נגדו, להעליל עליו עלילות, להפריע
לו לנהל בשקט את עסקיו ואת
חקירותיו.
אולם אם רשימת המתבקשים־להשיב ארוכה
מאד, הרי אורך הבקשה עצמה חסר־תקדים.
היא משתרעת על 99 עמודים של
מכונת־כתיבה, בצרוף מכתבי המלצה ותעודות
כבוד שניתנו לרומק במשך השנים האחרונות,
מודפס ם על ניירות צבעוניים.

חי פ ה
דבו ־ א ל עצי
מדוע שותקים עמילי־המכסי״ רתח ישראל
סחרוב, סוחר־עצים ,״שיראו את הצילומים!״
דבר לא עזר. לא גערות ולא שיכנוע.
עמילי־המכס התבקשו להעיד בפני מנהל
נמל חיפה, עמוס לנדמן, על הסדרים בנמל.
היה זה אחרי שיבואני־העצים טענו שהם
מרומים בקביעות: למרות שהעצים המיובאים
ארצה מגיעים כשהם ממויינים כבר לסוגיהם,
ומסומנים בצבעים שונים, גובה
מינהלת הנמל סכומים גבוהים עבור מיון-
העצים.
עמילי־המכם, המייצגים את היבואנים,
משמשים, בין השאר, כשתדלנים, המנסים
להוכיח כי הסחורה שהגיעה לשולחיהם
הינד, מסודרת יותר, וכך מנסים להוזיל את
״מחיר המיון״.
אך הסערה פרצה משנודע מפי עמילי־המכס
שעובדים מסויימים בשמתייהנמל,
תובעים מהם תשלום נפרד של 50־ 100 לירות,
בהתאם לכמות, אם ברצונם לקבל את
הסחורה ממויינת י כפי שהיא מגיעה. אם
מסרבים לשלם — הם מפזרים את העצים
וטוענים שכך הם הגיעו. העמילים אף
הציגו צילומים של העצים הממויינים בקפדנות׳
— כפי שהם מגיעים לנמל.
כשנפגשו נציגי היבואנים, עמילי־המכס,
וחברת שרותי־הננול־המאוחדים, לברור בפני
הנהלת הנמל — והעמילים התבקשו לחזור
על טענותיהם — התעטפו במפתיע במעטה
של שתיקה.
״השתגעתי לדברי״ הסביר אחי־בך אחד
מהם ,״שרותי־נם ל־נזאוחדים שלחו לפגישה
כנציג שלהם את יצחק אלטוביה. הוא השליט
של הנמל. מוטב לי להסתכסך עם
כל העולם מאשר אתו.״

אנשי

שהו סיפר לי שהנשיא מבקר בגלריה
צ׳מרינסקי הסמוכה, בתערוכתו של הצייר
יוסי שטרן. אז ניגשתי לשם להביא אותו.
כולם הצטופפו־הצטופפו־הצטופפו סביבו, ואני
עמדתי לי מרחוק בצד. ברגע שראה
אותי, עזב את כולם וניגש אלי. אמרתי
לו, :בוא לתערוכה שלי ותקנה תמונה.׳
אז הוא בא וקנה תמונה מארלן
דיטריך תצטרך סוף־סוף לוותר על תואר
״ר,אשר, בעלת הרגליים היפות ביותר בעולם,
לטובתה של ישראלית. העתון דיילי אמריקן,
המופיע ברומא, טוען כי בסרט מתדר
קאנה מספר ,2תופיע בקטע אותנטי בעלת
התואר החדש, שאינה אלא הישראלית —

שקטמ תנ צ ל׳ !
במסיבת חג העצמאות הגאנאי, שערך
השבוע שגריר גאנה בישראל, כדיאקו
פ1קו, נמנעה ברגע האחרון תקלה דיפלומ־מטית.
היה זה כאשר הגיעה למקום, זמן
קצר אחרי תחילת המסיבה, שרת־החוץ
גולדה מאיר. בהיותה האורחת בדרג הדיפלומטי
הגבוה ביותר, נוגנו לכבודה
המנוני ישראל וגאנה. האורחים הישראליים
גילו בורות מדהימה בנוהל הדיפלומטי: הם
סברו שנגינת ההמנון היא רמז עבורם שהמסיבה
הסתיימה, וברגע שגמרו לנגן את
ההמנונים, החלו בנהירה המונית לעבר היציאה.
את המרוצה המבוהלת עצרה שגריר
המופתע, שעמד בפתח, הסביר לכולם ש־הנשף
עוד לא נגמר. לולא עשה זאת, היה
קיים חשש שגולדה תיוותר במקום לבדר,
עם שמעון פרם, למרות שהשניים הקפידו
במשך כל המסיבה לשמור ביניהם
על מרחק גדול ככל האפשר י לאחר
ששר־החקלאות, משה דיין, תבע בשבוע
שעבר את התנצלות קול ישראל על שידור
ידיעה בדבר התפטרותו, החלה תסיסה בקרב
עובדי בית השידור, שטענו כי אין להתנצל
על ידיעה נכונה, אותה מסר להם עוזרו
של השר, גד יעקבי. הנהלת קול ישראל
קיבלה את דעת ראש־הממשלה דוי אשכול,
שאין מקום להתנצל, אך מאחר ודרישת

כרמלה גולדכרג־הרפז.

מחמאותלוהטות מדי
גולדברג היפות ביותר בעולם

מי שהייה ראש ממשלת ישראל, דויד כך
גוריון, ושל שליט מצריים ג ׳מאל עכר
אל״נאצר. כשסנט־ג׳ון נפגש עם עבד כרמלה הרגליים
דיין הודלפה לעתונות, יש למלאה. לעובדי
שרות־ו־,שידורי, שנאלצו לבצע את ההוראה
בניגוד למצפונם, נותר למחות רק בדרך
אחת, אותה סיגלו לעצמם בשנה האחרונה.
יד נעלמת תלתה שלט על אחד האולפנים
בזו הלשון :״אולפן מספר .1שקט! מתנצלים.
זחל על גחונך!״ איש מעובדי קול
ישראל לא העז להסיר את השלט נשיא
ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום גורדמן,
מכר לפני שבוע את דירתו הניו־יורקית,
ורכש דירה בז׳נבה שבשווייץ. זוהי אולי
הסיבה בגללה לא יבוא, כנראה, לועידת
ציוני אמריקה, הנערכת בישראל, שהרי
איננו יותר ציוני אמריקאי ישראלית
אחרת המסתובבת לאחרונה בקו שוויץ־
צרפת, היא יעל דיין. יעל החליפה לאחרונה
את מכונית הטרי ונזף שלה במכונית
ספורט אלפא־רונזיאו לבנה אגב, סופר
חדש עומד להצטרף למשפחת דיין. זהו
אפי דיין, בנו הצעיר של שר החקלאות,
העומד להתגייס בעוד שבועות מספר לצד,״ל.
אסי, העובד עתה בערד, סיים כתיבת ספר,
אותו הוא מתעתד לפרסם בקרוב
הארכיבישוף מונסיונר ג׳ורג׳ חכים, ראש
ד,כנסיה היוונית־קתולית בישראל, היה ביום
שישי האחרון אורחמועדון העתונות, ב־בית־סוקולוב
בתל־אביב. מארחיו של הבישוף
הפגינו בורות וחוסר טאקט, כאשר
התעלמו מכך כי ביום שישי אין אנשי
כנסייתו של הבישוף אוכלים בשר, הגישו
בשר לארוחת־הצהרים. הבישוף ומלוויו לא
אמרו מילה, אכלו את הבשר שהוגש להם.

ל א שתייני ולאנ שואי
הסופר רוברט סנט־ג׳ץ, השוהה עתה
בישראל, נזכר השבוע בכמה פרטים מאלפים,
מהתקופה בה כתב את הביאוגרפיות של

אל־נאצר, העדיף נשיא מצריים לספר על
חייו החל משעה אחת אחרי־חצות. פעם,
מתוך עייפות, הפליט סנט־ג׳ון בתשובה
לדבריו :״כן מר בן־גוריון.״ עבד אל־נאצר
לא הניד אפילו עפעף בפגישה אחרת
ציין סנט־ג׳ון, כי גמאל הוא המהפכן שערך
מהפכה עם מספר האנשים הקטן ביותר
( .)78 השיב לו השליט המצרי :״כשד,כנו
את הרשימה היו באמת 78 קצינים. אבל
עד ליום המהפכה נותרו רק 11 .67 איש
הוצאו מהרשימה, כיוון שנישאו או שהחלו
לשתות. אינני סומך על שתיינים, ולא על
נ שואים ...סנט־ג׳ון נהג לשאול כל אחד
מהמנהיגים הערביים אותם ראיין ,״האם היית
מוכן להיות המנהיג הערבי הראשון שיכרות
שלום עם ישראל?״ היחיד שהשיב בחיוב
על שאלה זו, היה נשיא טוניס הכיב
כורגיכה, שהשיב :״אני מוכן להיות השני
שיחתום על שלום עם ישראל
הפסנתרן המפורסם ארתור רובינשטיין
נשאל השבוע לאמיתות הציטטה שמשייכים
א! תה לו :״אני מנגן בכל הארצות פרט
לשתיים: טיבט, שהיא גבוהה מדי, וגרמניה
שהיא שפלה מדי.״ השיב רובינשטיין :״זה
כתב הטייס מגאזין. הטיים ידוע בכך
שהוא פותח כל כתבה בעקיצה נבזית. אם
הוא כותב על אשד, הוא מוכרח להזכיר
את גילה. אם הוא כותב עלי, הוא מוכרח
לקרוא לי ״ארתור (ם חו 7האש) רובינשטיין׳״
כי אני אוהב לנגן את מחול האש.
בעצם הוא עוד לא עשה זאת, אבל זה
עוד יבוא בין השאר גילה רובינשטיין,
כי מידי־פעם הוא מקבל בארצות־הברית מכתבים
אנונימיים, בנוסח :״יהודי מלוכלך,
כשנגיע לשלטון נתלה אותך על עץ
הזמרת זד,ציירת, כרבה צפירה, ישבה
השבוע בגלריה דוגית בתל־אביב, בה היא
מציגה את תערוכתה. לפתע קמה ממקומה
ואמרה :״אני יוצאת רק לחמש דקות.,
להביא את הנשיא.״ כעבור מספר דקות
חזרה לגלריה, כשעמד, נשיא המדינה, זלמן
שזר. כשנשאלה כיצד היא מצליחה להשיג
נשיאים במהירות כה גדולה, הסבירה :״מי
גטאגד
וינסיגווירה, הטבח האיטלקי
של מסעות סירבל ד,אקסקלוסיבית, שנפתחה
בתל־אביב, הועמד השבוע בפני מבצע קשה.
באחד הערבים, בשעה שמונה פחות רבע
בילרב, נכנם למסעדה מנהל מפעלי קייזר־אילי!
אפריט אילין, ועמו שבעה אורחים
.״בשמונה וחצי יש לי כרטיסים לקונצרט
של רובינשטיין,״ אמר אילין, ופקד
להכין ארוחה לו ולאורחי! .גאותו המקצועית
של וינסיגווירה התעוררה, והוא הכין
ארוחת־פאר במשך דקות ספורות, אותר,
אכלו אילין ופמליתו כמעט בחטף, הספיקו
להגיע לקונצרט על בטן מליאה
השחקנית מריב ;בו, המופיעה עתה בתיאטרון
טרקלין במחזה טרקלין האהבה,
היא כנראה פזורת־נפש ביותר. לרגל הופעתה
במחזה החדש, רכשה על חשבונה שתי
שמלות ערב חדש. ת ,בהן התכונגר, להופיע
על הבמה. ביום בו קנתה אותן, שכחה
השחקנית את שמלותיה באוטובוס. היא
טרם מצאה אותן לבמאי של טרקלין
האהבה, דן קירר, היה קצת יותר מזל.
הוא ניהל תחרות פרטית, איזו הצגת בכורה
תיערך קודם: זו של המחזה או של לידת
בתו. אשתו של דן הוכיחה זריזות יתר,
ילדה בת בשם תאיר, לפני בכורת־ההצגה
בעייה מיוחדת עמדה השבוע בפני
הסופר ראובן קריץ. כאשר הופיעה
המהדורה השניה של ספרו חטאות נעורים,
החליט קריץ להדפיס על עטיפתו את הביקורת
שהופיעה על ספר זה בהעולם הזה.
״הביקורת היתד. כה נלהבת,״ סיפר ,״שהסמקתי.
הייתי מוכרח להוציא ממנה כמה
מהמחמאות הלוהטות ביותר הפנטו־מימאי
הצעיר קלוד קיפנים, המשלים
בימים אלה את הכנת הצגת הפנטומימה
שלו, שתקרא בשם אנשים וחלומות, ושעל
הכנתה הוא עמל מזה שנה וחצי, הוזמן
לאחרונה להקים סטודיו לפאנטומימה, במוסד
לחרשים אילמים על שם הלן קלר.
הקמת הסטודיו תמומן על־ידי הברונית
כת־שכע רוטשילד להקת התרנגולים,
ר,מסיירת. עתה בהתישבות העובדת
עם תוכניתה השניה, לקראת הצגת הבכורה
שלה שתיערך השבוע בתל־אביב, סבלה
מאבדה חמורה. באחת ההצגות נקעה אחת׳
מבנות הלהקה את רגלה, לא תוכל להופיע
במשך שבועות מספר. את מקומה בהצגות
הבכורה, תמלא אם הלהקה, נעמי פולני.
היחד, זו תקרית בלתי נעימה שניה ללהקה,
לאחר שבאולם פילים מורי באילת, נשברה
לפתע הבמה מתחתם את אחת האפת־עות
הגדולות בחייו, קיבל לאחרונה הבמאי
יורם גרוס. התברר לו כי הנהלת פסטיבאל
הסרטים בונציה שלחה למשרד״החוץ בקשה
שישראל תיוצג השנה בפסטיבאל על־ידי
סרטו של גרוס רק בלירה (ראה מדור
קולנוע) .תחילה חשב גרוס שזו אינה אלא
בדיחה, שכן אין זה מקובל להציג בפסטיבא־לים
סרטים מסוג זה. עתה, כשהתברר לו
כי אמת הדבר, הוא מנסה לפתור את התעלומה
מה הביא את הנהלת הפסטיבאל לבקש
את סרטו אחרי חמישה חודשים׳
בהם היה מחוסר עבודה כמעט, זכה
הזמר הישראלי כני כרמן לתעסוקה מכובדת
בארצות־הברית. הוא מופיע עתה ב־גאז־לייט,
אחו המועדונים הידועים ביותר
במושבת הביטניקים, גריניץ־וילג׳ ,בניו־יורק.
הוא מופיע ארבע פעמים בערב. כן
הוזמן בני לייצג את ישראל בשירת פולקלור
בפסטיבאל שבע־האמנויות, המתקיים
מדי שנה במדינת ניו־יורק מלחמתו
של הצייר משה ברנשטיין, נגד בני
עדות המזרח, עדיין נמשכת. אולם השבוע
ספג ברנשטיין מהלומה חוזרת. הוא נעלב
כאשר קבוצת צעירים העירה כמה הערות
לעברו, שעה שיישב בכטית, הטיח כלפיהם
חזרה :״פרנקים!״ אחד הצעירים לא התאפק,
ניגש לברנשטיין והפך עליו את השולחן
הגדוש שלידו ישב.
העולם הזה 1348

מקודים שיצטרפו אלינו חברים חדשים. ה־מעוניינים
יכתבו לנחום כץ, רחוב המעלות
, 12 גבעתיים.״ אגי לא אמא שלכם,
ולכן לא איכפת לי שבמכתבכם כן 40המיילד,
ספרתי 20 שגיאות כתיב.

נדי לבלות את שארית הערב ער עצמי.
אבל את עצמי לא מצאתי. הוא יצא לחפש

ברוול :״אני לא מפחדת שליא תדעי לשמור
את הסוד. אני פו-חדת שאלה שאת
תספרי להן לא ידעו לשמור סוד.״
סוכני בחיפה מאותתים לי באור אדום.
שאיזה אחת/ד חותמת בשמי — בפינת השידוכים
הרעועה שלה, בעיתון הסטודנטים
המשוכפל קולי .״אבל היא לא רצינית,״
כותבת לי קבוצת סטודנטים מן הטכניון
1348/1״היא מזוייפת. ניסינו לכתוב לה,
ולא נעננו בכלל. החלטנו פה אחד להישאר
בדוכנן. אנא, הציגי אותנו לפני בנות ישראל
החסודות מאוד, למרות שהנתונים שלנו.
דלים מאוד: הספות.״
איני סבורה דווקא שזה חזירי מצידה של
הרותי המזוייפת מקולי. אז מה אט היא/
הוא גנבה את שמי? זוהי המחמאה הנהדרת
ביותר ששמעתי מאז הולדתי. תארו
לכם לו היתה קוראת. לעצמה — חנה —
מישהו היה בכלל עונה לה?

הווידוי האיגמימי
פעם חשבתי לתומי, שכל ההשמצות׳
הנאמרות על גברים בעל* זקן ומיקטרת, הן
שקר גס. המכתב הבא
שיכנע אותי סופית
בצידקתם של
כל אלה הנהנים ל־שנן׳
:לי :״עלייך עוד
ללמוד הרבה, בובה.״
״הנני,״ מכריז הרווק
המזוקן בן ה־
,24״נהג אגד בקו
כפר־סבא—תל־אביב.
היכרתי והלכתי עם
הרבה בנות!״
וככה זה נימשך
ונימשך עד שחברים
התחילו להטיף לו
מוסר :״משה! כמה בנות אתה מעוניין להכניס
לספר הזיכרונות שלך?״
החברה לא מעריכה אותו נכונה, הוא
אומר, מפני שהוא לא סתם קאזאנ בר, רודף
שמלות. אולי פעם היה כזה. אבל חל

בו שינוי מכריע, והוא השתפר, ויודע כעת
שיופי לבד הוא מיותר. היום הוא רודף
רק אחרי בנות אצילות, עם מעט יופי. למה?
מפני שעם סתם יפות אי־אפשר לדבר על
נושא רציני. רק על אופנה וקוסמטיקה.
וזה אותו לא מעניין בכלל, הוא חוזר
ומדגיש. למה? למה שהוא טיפוס אחר. שד,תחביבים
שלו בחיים הם דווקא פוליטיקה
וספורט, נסיעות סביב העולם, טוויסט, התבססות
בחיים והתגשמות השאיפות. איזה
שאיפות?
״להכיר בת חיננית ממשפחה מיוחסת,
שתדע לאהוב באמת, ללא זיופים.״ למה?
מפני שהוא אומנם בא מתונים, אבל למעשה
נולד בצרפת, ושמה הוא למד שאהבה
מזוייפת זה הדבר המכוער ביותר בעולם.
״כמו כן,״ ממשיך בוזידויו האינטימי
פליקס קרול הנהג ,״הייתי המנג׳ר של מועדון
השעות הקטנות בצפת של משפחת
שרז, ועלי לציין שבתוקף תפקידי הכרתי
הרבה אישים התופסים אצלנו עמדות מפתח
במדינה 1348/3

111€1) ¥ 1.11*8

חשבתי שכבר נגמר עם זה. איפה! אז
כולם אומרים שהיא נחמדה ואפילו יותר
מזה. אבל היא מרגישה את עצמה גלמודה
ובודדה מאוד. במשק שלה אין צעירים והיא
רק בת 18 ומתגייסת בחודש הבא לצד,״ל.
״עיני כחולות, אפי סולד ושפתי אדומות —
בלי שפתון.״
( )1348/2היתד, רוצה להכיר הבר־לעט
ואפילו יותר מזה. מישהו יכול להסביר לי
מה זה יותר מזה?

ציפי לחבר. שלה :״כולם שואלים אותי
מה אני מוצאת בן. מה להגיד?״

מה׳כפת?י

שאני אציל את נפשם :״אנו חבורת נעמתים
משיעמום.
רים ונערות מגבעתיים,

יפחפיה שוחרת אופרה
אל תעזו לחשוב שתיאר, שלחה בעצמה
את תמונתה. זאת החברה שלה הכי טיובה.
והחברה שלה היא
גם זאת שכתבה :
״תיאה היא צעירה
שוחרת אופרות, ולא
רק שוחרת היא,
גם שרה אותן, ב־סופרן
צלול ונעים
לאוזן, ותנועות דרמטיות
עצורות. היא
צעירה יפהפיה בעזר,וב,
עיניים ירוקות
בעלות גוון מיוחד.
מידות גוף תואמות,
ובעלת אישיות מיו1348/5
חדת
במינה.
כל הרוצה לעמוד על מסתוריה, שיכתוב
ל(.)1348/5״
בטח שזאת החברה שלד, שכתבה. מי
תכתוב על עצמה שהיא יפר,פיר, בעלת תנועות
דרמטיות עצורות?

הגדרות של ביורוקראט:
)1טופם־לעקער;
)2מלחן־פינקס.

הוא ועצמו המשוגע
אחד המנפה את הגישה שהוא חושב
אותה לאינטלקטואלית, וחושב שעושה כאן
רושם על מישהו. הייתי סולחת לו על מכתב
כזה בינואר, אבל ביולי? דווקא עכשיו?
כשהבטחתי ל(אלפא) רומאו החדש שלי ללכת
לים?
״לאחר שקראתי את אינטימיות של סאר־טר,
לאחר שראיתי את הטרגדיה הימנית
אלקטרה, לאחר שנסעתי במהירות של 120
קילומטר לשעה בכביש־החוף, חזרתי הביתה

״ שנסי? ר 10ס במייס לן, תזרה!״
איודעת איך אצלכם. אבל בשנית /קלתי
בבשורה — לראשונה בישראל
סרט אהבה מרתק מלא מתח, תוצרת פרס,

בשפה העברית — הזילו עיני דימעות־אושר.
סוף־סוף. בלי ביזבוז הזמן היקר
על קריאת התרגום בירכתי המסך.
הוגה, יוזם ומבצע הסינכרוניזציה העברית
בסרט הוא יהודי פרסי, בן 31 בשם
פאראלוג׳ה אוריאן. הקולות בעברית, הנשמעים
מפי השחקנים הפרסיים, הם קולותיהם
החובבניים של הישראלים השוהים בגולת
פרס, נציגי ממשלת ישראל — מומחים׳
חקלאים, רופאים, מהנדסים, כלכלנים
ומורה אחת. זהו סרטו הראשון של פארא־לוג׳ה
בישראל, והוא מקווה, בעזרתה האדיבה
של הממשלה, להביא גם סרטים
תנ״כיים וחינוכיים במלל עברי.
לא הייתי הנפש הנירגשת היחידה באולם.
כמוני חשו כל המבוגרים, בגיל 16 ומטה,
שמילאו את מתמיד המחודש. בסצנה הראשונה
אוסף נהג מונית שני נוסעים. הם
מתווכחים. וכך שומע הצופה הקטן באולם
את הדיאלוגים העבריים בסרט זעקה ב־חצות־לילה,
המיועד לגיל 16 ומעלה:
הנהג :״תפאקו חו בוללה, חא? לא!
עדולה צפקרוש בבוקר אבוטטניני כן!״
הגנגסטר :״שמאוחום בכולותו נא לאור־צער
בפוקראך, תודה!״
הנהג :״בובובובו לא, גולשט!!״
התרגום האנגלי בשולי המסך עזר לי
הרבה כדי להבין את הדיאלוגים העבריים.
אבל לקראת סוף הסרט כבר הצלחתי ללמוד
עברית, ולהבין כמעט הכל.

•• מ צי ת העלילה היא כזאת:
* 1אמיר (.גדול שחקני הבד הפרסי —
פארדין) הוא בחור טוב. מארי היא בחורה
ממושקפת. הם אוהבים אחד את השניוז,
ואת המולדת. אבל אמיר מחליט לדחות את
החתונה עד שיתבסס בחיים.
לילה אחד אין לו מה לעשות והוא מציל
מישהו מידי כנופיית פושעים. הניצול (גדול
שחקני הבד הפרסי — ארמאן, לשעבר

אומרת מארי הטהורה והמכוערת בבוז אין
קץ :״״אמיר, ריח דם נודף מכסף זה.״
אמיר נעלב ועוזב אותה.
אבל מארי בכל זאת צדקה. נודע לו שהאלוף
העולם בהאבקות) מזמין אותו לביתו
המפואר, זורק לו חבילת דולארים שמנה בוס שלו הוא רוצח מיקצועי ומנהיג גאנג
ומודיע לו: מהיום אתה שומר־הראש שלי.״ של זייפני דולארים. אמיר רוצה לצאת מאמיר
טס מאושר אל מארי ומבשר לה הבוץ, אבל הביג בוס זורק לו חיוך סאדיס־שבקרוב
יתחתנו מפני שקיבל בומבה. של טי בקלוז־אפ ואומר שמאוחר מדי שאו — או.
ואז מתרחשת התנגשות־היצרים הראשונה.
ג׳וב. הוא מראה לה את המיפרעה. ואז
ג׳ילה (גדולת שחקניות פרם — פארבין
ג׳אפארי) ,אשתו האלגנטית, הבלונדית והבריאה,־מאוד
של הבוס, מתאהבת באמיר.
היא מזמינה אותו אליה כשבעלה מטייל
בשוק הפרסי והיא עצמה במיטה, בכותונת־לילה
שקופה.

ג׳ילה

ך* יא מכיטה כו ישר בעיניים ומבן
} קשת דרינק. כעבור חמש דקות היא
מסבירה לאמיר שהיא אומללה, באופן
יוצא מן הכלל, ושהחתול הסיאמי שלה
ואמיר הם כל מה שנותר לה בחיים.
״את משוגעת!״ עונה לה אמיר.
״אתה יודע שאני אוהבת אותך, אמיר?״
אומרת ג׳ילה באיטיות ,״נשק אותי!״
הקונפליקט הדרמאתי מגיע לשיאו כשאמיר
שוב צועק :״משוגעת!״
״אבל, אמיר, אני רוצה שתנשק אותי,
אתה שומע!״ היא מצווה ותופסת בשערותיו
.״משוגעת, תפסיקי!״ הוא אומר לה,
מלא גועל, ובורח מהר. כי לפרסים היד,
מאז ומעולם כבוד־עצמי.
הבוס מטיל על אמיר להעביר משלוח
דולארים לידי כנופיית העקרב־השחור בדרום
הארץ. אחד מהגאנג מלשין עליו מרוב
קינאה והמשטרה של השאח שמה לו
אמבוש. אבל הבוס שלו וג׳ילה באים לעזרתו,
מבצעים מהלך טוב, ומסדרים את
החיילים.
הבוס מחליט להעביר את המיטען בעצמו
ושולח את ג׳ילה ואמיר בחזרה לטהרן.
שוב פעם רודפת המשטרה אחרי הבום,
הוא זורק -את הדולארים על הכביש ומתחבא
בתוך הנהר. ג׳ילה בטוחה שהוא נהרג
וסוחבת את אמיר למלון, שם חוזר הקונפליקט
הדרמתי במלוא עיצומו. ג׳ילה שרה
שיר פרסי לאמיר, ואומרת לאחר מזה:

האופרה עולה כאש

את עצמו אצל מישהי אחרת. הוא תמיד
יוצא לחפש את עצמו.
״אמרתי לו, לעצמי המשוגע, :כיצד תמצא?
והרי שכחת את תורת החיזור, ועל
מצחך לא הצמות שום תווית עליה רשום
כמה הינך שווה.׳ והוא צחק ואמר, :אמצא.׳
,בעזרת מה?׳ שאלתי, .בעזרת החוש,׳
ענה. חשבתי שצחק לבדיחה שאמר. אך
הסתבר לי מאוחר יותר שהוא צחק לריאליזם,
לרצינות שלי, והבינותי שלדבריו
הוא מתכוזן ברצינות. וידעתי שלמרות שלמו
הרבה, יש לו חיים פרימיטיביים של
ג׳ונגל. הוא חושב שיש לו נפש רגישה
של אמן או של משורר,
״לא חשבתי להתערב ביותר בענייניו של
עצמי, לולא מדברים בעולם על דו־קיום
בשלום. אמרתי, :אפרסם ״קול קורא״ ,כדי
לקרב אותו אלי להתקיים עמי בשלום.׳ רק
אל תספרו לו שזה בעבורו. הוא גאה מכדי
להסכים לכך. יש טיפוסים משונים בעולם.״
סכיזופרנים, למשל.
אבל אם את באמת אומללה ויש לך חשק
לנהל דיונים נעלים ועל בעיות כמו ״האם
נניח לחברה הצבועה שתכתיב לנו מה נעשה
ומה לא? האם אנחנו ילדים?״ הרי
כתובתו: י .שחר, ת .ד , 1002 .בנייברק.

צבר־ג׳נטלמן הזא זה שהסביר לי בבריכה
בתל־יאביב, בשיא הנימוס, אין אצליח להעלות
בדרן הקלה ביותר את כיסא־הנוח שלי
במעלה המדרגות.

״אמיר, אתה יודע שאני אוהבת אותך?״
״משוגעת, תפסיקי!״ אומר אמיר.
״אציר, אני אוהבת אותך, למה אתה
אדיש אלי?״
״את לא מסוגלת לאהוב,״ לועג אמיר.
״אבל אמיר, אני כן אוהבת אותך.״ היא
ממשיכה להתווכח איתו.
״משוגעת, זאת לא אהבה, זאת תאוזה.
התאוזה הזאת תהרוס אותך.״
״לא נכון, זאת אהבה,״ היא צועקת ומתנפלת
עליו, משליכה אותו על השטיח
הפרסי, את עצמה עליו, ומנסה לכבשו בכוח.
אמיר מסרב להתמסר, מתגונן בכל
כוחו. הרגע הגורלי מתקרב. פתאום נפתחת
הדלת. יש המון מתח. ואז רואים את הבעל
הרטוב והמלוכלך מהנהר, כשרצח בעיניו.
ג׳ילה רצה אליו בשימחה ואומרת:
״באת בזמן. הנבל הזה במעט ביצע בי את
זממו השפל.״
הבוס שולף אקדח ואומר לג׳ילה :״הרגי
אותו.״ ״טוב,״ אומרת ג׳ילה, לוקחת את
האקדח — והורגת את הבוס. אחר־כך
אומרת המושחתת מהסטלאג הפרסי לאמיר:
״עכשיו אתה מוכרח לברוח איתי, מפני
שהמשטרה תחשוב שאתה רצחת.״
פתאום מתרומם הבעל ההרוג, השותת
דם, מהריצפה, מגחך, כי בעצם הוא רק
קיבל כדור בחוט־השדרה, ומזה גבר פרסי
לא מת. קרב משולש ניטש, בשיתופם הפעיל
של כלי־עבודה פרסיים — קרדומים,
טוריות, מסמרים, שלשלאות ברזל, ימניות
אדירות, שמאליות הולמות.
ג׳ילה יורה בבעלה עוד עשרה כדורים
בערך, והוא נהרג עוד פעם. היא מתחילה
לארוז את השמלות שלה, ושוב קם בעלה
מהריצפה. היא שוב ממלאה אותו בכדורים
עד שאין לה. הוא מביט בה בזילזול, מתקרב
אליה, חונק אותה, מחכה שניה להיות
בטוח׳ ונופל מת. כנראה מהתקפת־לב.
אמיר דורך באדישות על אלפ הדולארים
המתגוללים על ד,ריצפה, בסצינה סימלית
ביותר. הוא מטלפן למשטרה, ואחר כך
לחברה שלו. הוא אומר לה שהיא צדקה,
שהכסף לא העיקר בחיים, ושסעכשיו יתחילו
בחיים חדשים, ויתחתנו. אב? קודם
הוא צריך להתבסס בחיים.

רצונך רהיות ער הגונה? ארי ממון ( 167ס״ מ) מציע רו סנטימטר
ך* איש הממוצע איהב לאכול לוק־
| | שים. כל מיני. לוקשים נגד קרחת,
קוצר ראייה, כתמים על המכנסיים, שערות
מי תרות, הפרעות בעיכול, נעורים אבודים,
גימגום, טימטום. הוא קונה הכל. משלם
הון תועפות.
על איש כזה יש השפעה מהפנטת במיוחד
ללוקשים מדעיים, בחתימתם האישית של
פר פסורים דגולים ואנש ־שם, שאף אחד
לא שמע את שמם. הוא יעשה הרבה בשביל
לרכוש את תרופת־הפלא של פרופסור תי־

חשיבות הגנבה בתקופת האטום ובחברה
המודרנית! ,בצירוף הוראות לתרגילי הת־עמל
ת המכוונות למתוח את חוט השדרה.
לדואר היה תפקיד חשוב. כי זוהי סיס־מתו
המתקדמת של המכון :״גביר,ה מדעית
מתוך התכתבות.״

אזי הקטן

ף*• מכון המדעי שוכן כבוד ברחוב יהודי,
1ן ד,לוי בתל־אביב. בחצר. בצריף בגודל

זיוה

יריב

א דור פ. הימם, שחוללה ניסים על הנסיכה
יון־זי החצי־עיוורת; או המצאתו המה־כנית
של פרופסור תומא ג׳ונסון (שולץ) ,שנוסתה
בהצלחה על ראש ראש־הממשלה הקרח
של ארצו, ושבעבורה קיבל את עיטור לגיון
הכבוד, דרגה א׳ ,פחות משנה אחרי שזכה
בפרס נובל.
הפאטנט האחרון, הזוכה עתה להצלחה

מטבח, בסמוך לבית־משפט השלום. ליד השולחן
הממלא את חלל המטבח עומד צעיר
נמוך־קומה: מנהל מכון ההגבהה בישראל,
167ס״מ.
קוראים לו אלי ממון. לפעמים הוא בן
,25 לפעמים בן .22 איך שמתחשק לו. הוא
ניראה בן . 17 הוא נולד בדר! ם צרפת, הוא
א מר, עלה לארץ בגיל שבע וקיבל השכלה

המכון

כללית בב ת־ספר מיקצועי בחולון. אבא שלו
היה מפיץ מכשירי־התעמלות. אלי עזר לו,
ומאז יש לו, הוא חושב, חוש מפותח לספורט.
יום
אחד הכיר איש אחד מירושלים, שהכיר
איש אחד מצרפת, שהכיר איש אחד
מרחוב קלאיי בפאריס, שם יש לו מכון
הגבהה מדעי בהתכתבות, בשם אוניברסאל.
הם החליטו להקים שלוחה מדעית גם ברחוב
יהודה ר,לוי בחצר. כי לא רק בצרפת
מתרוצצים אזרחים קצרים ו/או טיפשים.

מיני אנשים שואלים את אלי הקטן:
״שמע, למה אתה לא מותח את חוט השדרה
שלך?״ אלי הקטן עונה להם שפעם
נשבר לו הגב ומאז אסור לו להתעמל. חוץ
מנה אין לו זמן.

מסחררת ברחוב הישראלי, נקרא:
להגבהה מדעית.

עשרד ״י ו עו ד 38
* * ודעורדההרצה הראשונות התפרסמו
[,1בעתונים לפני חודשיים. ליד טורי השידוכים,
דירות להשכיר, כלי־נגינה ורכב
משומש, צווחה מודעה מרובעת בזו הלשון:
״הייה גבה קומה — וידעת חיים טובים
יותר! בכל גיל שהוא, תון שלושה חודשים,
נוכל לסייע לך לגבוה מ־ 4עד 16 סנטימטרים!!
פנה מייד לתת ,4915 .תל־אביב. בצירוף
50 אגורות.״

300 גברים ונשים בגובה 137־ 150 סנטימטרים
פנו מיד. הדואר הביא להם, חיש,
את התשובה המעודדת הבאה :״כמה צדקת
בשאיפתך לגבוה. כי הרי ברור שמספר
סנטימטרים נוספים עשויים לשנות את מהלך
חייך. לכן אנו מברכים אותך בזה על
צעדך הראשון שעשית בכיוון זה! צעד לקראת
חיים חדשים נא לשלוח עשר
לירות.״
על הדף הראשון של המיסמך התנוסס
ציור חצי גוף עליון של גבר ואשה, הצו
פים
קדימה באושר, בחיוך רחב. למה? למה
הם גבוהים. למה מאז עברו קורם גובה
מדעי ומתחו את חוט השדרה- ,ש להם יותר
מרץ, דינמיות, גאוזה, חדוזת חיים, בטחון
עצמי. כך מסבירה הכותרת מתחת לציור.
״אנחנו
ר אים מאז את החיים מנקודת-
ראות שונה, משופרת ואופטימית יותר,״
אומר הזוג על הגובה (דאה תמונה) .״מה
טוב להיות בעלי קומה גבוהה!״ חבורת
גמדים נועצת בהם מבטי קינאה — מלמטה,
כמובן.
הם לא עברו קורם מדעי.
הזוג האופטימי והמשופר, שלפני עשר
שנים שירת, מן הסתם, בית־חרושת למיש־חת־שיניים,
הצליח לשכנע כמאה אזרחים
שואפי אל־על: הם השלישו את הסכום הדרוש.
השבוע
הנוסף הב א איתו פרוספקט־עידוד
נוסף :״עלה והצלח שלח עוד 38וחצי
לירות!״ והם שלחו.
כתמורה הביא להם הדואר חוברת הסברה
שמנה, מלווה פרקים אידיאולוגיים על

מישרות גבוהות -דגבוהים

קטנים במדינת ישראל יסבלו מתסביכים, אם
אפשר לגבוה בקלות? השיטה של הקורם
שלי, הכוללת התעמלות עם מתחך מגביה —
מכשיר המותח את הגוף — נפוצה מא,ד
בצרפת ובאירופה. עושים תרגילים נעימ ם
מאוד רבע שעה ליום, של! שה חודשים,
באמת נעימים מאוד, וזה נותן תוצאות
מצויינות.״

17 פרידריד היה גדוד
ן -וצים הוכחות? יש לו במישקל.
י העתקים א טנטיים, אבל באמת, של
מאות אלפי מכתבים נלהבים מיצורים אומללים
שהזדקפו ונד, ו בני אדם, שהגיעו ל״
מיפעל בפאריס.
אלי פירסם קטעים נבחרים מהם, בה־צ־אה
הישראלית להגבהה, לאורך שלושה עמודי
פוליו:
כותב איש קצר אחד, למשל :״׳יש לי חבר
השואף לגבוה ב־ 7סנטימטרים. הוא כה
השתומם לנוכח התוצאות שהשגתי אני
הודות לש־טתכם הניפלאה, שהוא שואף להתחיל
בהקדם האפשרי.״ מי שלא מאמין,
שייתקשר מייד :״ל. י ,.הודו ההולנדית.״

או, למשל, כותב י. ז .ממאדאגאסקאר:
״הנני מוקסם ממש לנוכח התוצאות שהושגו
כבר כעבור חודשיים. גבהתי ב־ 8ס״מ.
כעת אני חש כגבר. חברים שלי התפלאו
לראות את השינוי הפיסי והרוחני שחל
בי. בכבוד רב.״
מכתב־הוכחה נוסף, עליו מצביע בגאווה
ממון, הוא זה של גברת מ. נ ,.מקוניאק
שבצרפת :״מאז גבהתי ב־ 3ס״מ, נידמה

לי שארוסי מתקשר אלי יותר, מאחר ואינני
נחשבת עוד לגמדה.״
או החייל מ. קלוד, בשירות פעיל, מסאב!
יה העילית, הכותב :״אחרי השיעור
הראשון בלבד גבהתי ב־0 2״מ. עמוד־השדרה
שלי התיישר, אני׳ מרגיש חזק יותר,
זקוף יותר מתמיד, והנני ממש בפורמה.״
ועוד ניצולים שראשם בעננים — ממאר־טיניק,
קאמבודיה, תוניס, פאריס, קורסיקה
ובו׳.
לחשוב כמה ההיסטוריה ה תה עלולה
להי,ת משעממת, לו נאפוליון ופרידריך הגדול
היו עוברים קורם מתיחה ומתארכים
ב־ 16 סנטימטר. תסביכי־הגדלות היו נעלמים,
מוסקבה לא היתר, נישרפת, שלזייה
לא ניכבשת, ודזירה היה סרט גרוע עוד
יותר.

חריץ הצר ב ן השולחן והקיר נעוצות
שלוש מזכירות המכון המדעי. יש
להן המון עבודה. אחת מורטת את הגבות.
החברה שלה מתפדרת בצמר־גפן צבעוני.
החברה של החברה שלה אוכלת סנדידיץ׳,
ולפעמים גם עורכת תרגיל לאצבע אחת על
מכונת הכתיבה, או שהיא הולכת לזרוק בדואר
את החוברות המשוכפלוח של הבוס
עבור המינויים.
כל מזכירה היא בת חמש־עשרה ורבע.
״נורא כייף לעבוד במכון ההגבהה המדעי,״
מצייצת כל אחת ,״כל היום פותרים תשבצים,
מספרים בדיחות ומדברים.״
ממון החליט לפתוח את הקורס. הוא מבקש
שיאמינו לו, רק מתוך חובתו המוס
רית
כלפי האומה :״כדי שלאזרחי ישראל
בדי נקניק? עם כובע
הנמוכים לא יהיו רגשי־נחיתות.״
מתחת לשולחן מוטלים מיסמכים עליהם
ך י 1א רק למהפכות יש פילוסופיה״
מודפס בשחור־לבן — כן, כן, מה אתם
/זאת מוכיח, כה ברור, מכון ההגבהה
יודעים — הוכחות סטאטיסטיות בינלאומיות,
שאיש גבוה מצליח בצורה יוצאת מן המדופלם, בפילוסופיית־החיים שלו, אותה
הכלל באהבה, בחברה, ובעסקים, יותר מהא מוכר לכל. דורש ב־ 49 לירות:
נמוך .״יש לי גם דו״ח של חברות ביטוח
״היזדקף על קצות אצבעותיך לגובה של
המראה שאחד בגובה 155 סנטימטר מחזיח 10 סנטימטרים נוספים, בעמדך לפני אדם
הרבה פחות מאחד בגובה 0 175״מ. זה שמאז ומתמיד הסתכל עליך מגבוה, ואמור
מפנ• שהגבוהים־יותר מחזיקים במישרות בעצמך: האם לא הרגשת מייד כיצד כל

הגבוהות ביותר. אני שואל, למה שאנשים ריגשי־הנחיתות שלך נעלמים?

ממון, מנהל הממו
״אבל אנו מעוניינים שד,סנטימטרים שקיבלת
יהיו גידול לצמיתות. לשם כך יש
צורך להאריך את חוט השדרה שלך
להתמתח ! זוהי התנועה האינסטינקטיבית
לאחר יום תמים של מלחמה מצד גופך
בכוח המשיכה של כדור הארץ, המבזבז
כמה מילימטרים מקומתך.״
איך מקבלים גובר, ומאבדים נחיתות?
א) לנשום פירושו לחיות! נשום נ כ ון...
לך בראש זקוף.
ב) הכרחית תזונה נכונה (לפי הכרזת
ג׳ורג׳ פון ונדם הידוע) .הימנע מאלכוהול,
ע שון (כמו שהזהיר הסופר ק. או. שמידט),
מנקניק, גבינה צהובה, מלח. מי ששואף
לפיתוח קומתו ייטיב לעשות אם יאכל בצל
חי (בהמלצת ד״ר ג׳ודג׳ונסון מדנמארק),
אגוזים (לפי ד״ר רגנברג) .אל תקרא בזמן
האוכל.
ג) זיכרו נא את הכלל :״העצירות הינד,
האוייב המסוכן של הגובה.״
ד) שמור על הניקיון.
ה) התעמל לפי הוראותינו. אחרי כל
תרגיל תרג ש כיצד אתה מקבל גובה נוסף
(סעיף מיוחד לרגלי איקס ו־או).
ו) זכור: לרכיבה על אופניים יש בחיי
החברה שלנו חשיבות מכרעת.
ז) שינה הכרחית (כמו שאמיו המנתח
פרופסור קרל לודזזיג שלייך והפילוסוף
הידוע שופנהאור).
ח) ״אנשים מחונכים״ משתדלים להימנע
מפיהוק בחברה. א ן צורך להדגיש את האיוולת
שבכלל זה, מאחר שהפיר,וק מעודד
את כל הגוף ומותח אותו מכף רגל ועד
ראש.
ט) שרוק, שיר, דבר בפומבי בהמלצת
ד״ר בוביי הידוע, נגנן במפוחית פה גם
הריקוד הינו בעל ערך חשוב. ואלם אחד
שוזה בערכו לריצת קילומטר אחד מבוצעת
על קצות האצבעות.
י) במשך היום, לפני השינה ובקומך ממנה׳
שנן לעצמך :״אני גדל, אני גדל, אני

בהזדמנות זו מביא המכון לידיעת הצי-

כבקשתך -בעזות
בור הקטן אמצעים נוספים להגבהה׳ ב־8־10
סנטימטרים, נוסף על 16 הקודמים, אשר המדע
הוכיח את יכולתם:
א) קרוב דיבור
בינכם

יישמרו בעלי קומה קצרה מלעמוד
לאנשים גבוהים מהם. זה כאשר הנעשה
בעמידה. שימרו על מרחק גדול
לבין איש שיחתכט.

ב) אל שקודקודו והשוליים
ובארטים

תצא בלי כובע מהבית. דאג לכך
יהיה מוגבה ככל האפשר מבפנים,
קטנים ככל האפשר. קאסקטים
הם קאטאסטרופה.

ג) אל תעשן סיגרים גדולים. או מקטרת
גדולה.
ד) אשה קצרה אל לה להדגיש את גיד
רתה. רצוי שתדגיש את גיזרת החזה, אולם
בלי הגזמה.
הי) היעזרו בנעלים גבוהות מבפנים, ובמכנסיים
צרות.

לג־דן עד כגון דא
ן* זה תם החודש הראשון. מינויי ד,מיפ־
—1על הארצי התבקשו על־ידו לשלוח, בטופס
מיוחד, את השינויים שחלו בהם. כתב
אחד ( 154ס״מ) מ־ראש־העין

אני הולך בראש
זקוף, הוברר לי שבסנטימטר גבהתי אחד
עד סנטימטר־וחצי.
ויש לברך על
כגון דא.״
גבר מרמת־גן ()153
כתב :״ראוי לציין
שגבהתי ב־ 2ס״מ,
ותיאבוני• השתפר.
האם עלי לשתות שמן
דגים?״
נערה צעירה בגובה
140 מתל־אביב
כתבה :״ברצוני לציין שנהניתי מאד מהשיעורים.
יש לי יותר מרץ, ואין לי יותר הפרעות
בעיכול. ואני מרגישה נפלא, אף על פי
שלא גבהתי כלום.״
מאור־יהודה כתב חוזליטו ( )149 אחד:
״גבהתי ב־ 3ס׳־מ. אבל כשאני מבצע תרגילי
צתאר, השרירים חורקים אצלי. מה
עלי לעשות?״
נתן־גובה־לקח־שכל. פעם לא האמנתי שזה
אפשרי.
השבוע החל מיבצע החודש השני: המנהל
הכללי, אלי ממון, שולח לתלמידיו את ה־מתחן
— מכשיר המותח את הגוף ונירכס
עליו בעזרת אבזמים וגומיות — ובצירוף
חוברת התעמלות מתקדמת. מיבצע מתחה
אומרות ההוראות מפאריס, חייב להימשך
חודשיים. החודשיים הגורליים. ואז, כן אז,
יהיו כל היהודים מתוחים ומאושרים.

צחורף צחוק, אכד
ן */ילפנתי לאורטופד שלי. סיפרתי לו
שמצאתי שיטה להתארך ב־ 16 סנטימטר.
הוא לא ענה לי. התפוצץ מצחוק.
חשב שאני מותחת אותו.

במדינה

אם אתה גבר

מ שטרה

ה תג לחבמשחת
ממג> לוח

יצהר

לאזרחשראש
מן השמיים ומן הארץ התנכלו לדויד בן־
נעים. דויד, פועל ישאסבסט מנהריה, נהג,
ככל יהודי ירא שמיים, ללכת מדי שבת
לבית־הכנסת. אך אמונה לחוד ועצבים לחוד.
בשעת ויכוח שהתעורר בין המתפללים ביחס
לסידורי התפילה, התלהט בן־נעים (,)30
הרים את קולו בצעקות. חבריו לתפילה
נעלבו, ראו בכך משום חילול הקודש. עם
צאת השבת מיהרו כמה מהם לתחנת המשטרה
המקומית, התלוננו על אחיהם לאמונה.
כמה
ימים לאחר מכן פגש השוטר התורן
של משטרת נהריד, בבן־נעים ברחוב.
מכיוון שהכירו מקודם, פנה אליו וסיפר
לו על התלונה שהוגשה נגד! .הוא אף הציע
לו למסור פרטים בו במקום. בן־נעים סרב
לשתף פעולה עם ״סתם שוטר״ ,הלך לתחנת
המשטרה מרצונו ,״לדבר רק עם
קצין.״ בתחנה ניתקל בסמל התורן. אך
גם זה לא סיפק את דרישתו :״רק קצין!״
צעק בעצבנות. הסמל שנפגע, עמד בתוקף
על דרישתו לקבל פרטים על המיקרה .״אני
לא מפחד ממשטרה,״ ענה לו בן־נעים ,״אפילו
שירד אלוהים לא אמסור פרטים לסתם
שוטר!״ צעק ופנה לדלת.
הסמל משה זיגדון זינק משולחנו, השיג
את האזרח הנרגז, חסם את הדלת בגופו.
בן־נעים הגיב בצורה לא כל כך נעימה:
״טינופת שכמותך, זונה!״ הטיח בפני שומר
החוק, נתן לו מכה בידיו, קרע את
שרוולי חולצתו, ומשזה התנגד, הנחית לו
ראשייה ויצא.
החודש מצא את עצמו ניצב בפני שופט
השלום ד״ר חנן לוינטל, י שקרא בפניו את
שלושת סעיפי האשמה החמורים: תקיפת
שוטר בשעת מילוי תפקידו, גרימת נזק
לרכוש בזדון, והעלבת פקיד ציבור בשעת
מילוי חובותיו. הנאשם הכחיש את כל
ההאשמות גם יחד, אך קביעתוי של השופט,
כי הוא מאמין לעדויות הסמל והשוטר,
החמירה את מצבו.
הסמל היה ענק. לפתע שונה הכל.
עורך־הדין החיפאי אמנון שטרנברג, פרקליטו
של הנאשם, לא כפר בתיאור העובדתי,
העלה רק ספק בחוקיות הפעולה המשטרתית.
מאחר שהמשטרה הכירה את י הנאשם
עוד לפני התקרית, וידעה את שמו
וכתובתו, לא היה בכוונתה לעצרו על עבירה
כה פעוטה. גם המשטרה מודה, טען
הפרקליט, שהנאשם בא לתחנה מרצונו החופשי
ושלא היתד, נגדו שום פקודת־מעצר.
לכן היה בצעדו של הסמל ״משום שלילת
החופש האישי של בן־נעים.״
השופט, שקיבל את טענת הפרקליט, זיכה
את הנאשם משתי האשמות הראשונות
וקבע :״הנאשם לא התכוון לקרוע את השרוול
או החולצה. הוא אף היה רשאי
לנסות להשתחרר מהמעצר המעשי. ואם
הוא ניסה לעשות זאת על־ידי ראשייה,
עלי להתחשב בזה שהסמל גבוה ונראה
ליד הנאשם כמו ענק. לכן לא אוכל להגיד
שזה היה אמצעי בלתי־ סביר מצד
הנאשם להתגבר על הסמל החזק באמצעות
ראשייה.״
רק בפרט אחד לא שוכנע השופט: שבמאבק
צודק מן ההכרח הוא להשתמש בביטויים
״שיש בהם משום העלבת פקיד־ציבור.״
על חוסר הנימוס נקנס בן־נעים
ב־ 50ל״י, הודה לשופט בנימוס, ויצא את
אולם בית־המשפט.

אם זקנך עדין
או קשה

התגלח במשחת מט גילוח
של יצהר — משחת הגילוח המתאימה לכל שיער, לכל גבר

פ נ ים

ממ גילוח של יצהר

זה נהדר —

הכנה לבחינות
בגרות מרץ׳ יולי 64
מוקדמות מרץ 64
ושביעיתר חמישית,ת ששיתב ו ק
לבוגרי תוב הרשמה:
בשעות 8—1לפנה״צ, רח׳ בוגרשוב 62
(פנת רח׳ פינסקר) ,טל 231546 .
בשעות 5.30—8.00 אחה״צ,
רח׳ אנטוקולסקי 4
(פנת אבן גבירול ארלוזוריב)

פי תו ח
חרף עם הרו ח

הם מאושרים״;־^

מדעי ומתחו את חום־השידרה שלהם. כך
מסבירה חוברת ההדרכה של אלי ממון.

בין משקיעי ההון החוצלארציים, שמילאו
את חברות ההשקעה ומלונות הפאר הישראליים
בשבועות האחרונים, התבלט גבר
בלונדי גבה־קומה ( 1.87.מ׳) ודק־גו, לבוש
בקפידה שמרנית.
חיש מהר התבררה זהותו של האיש, אחד
מגדולי אנשי העסקים בהולנד, רלף וזן־דר־וזלדה,
שעסקיו עסקי־אויר. כי וזן־דר־ח־לדה,
לוחם מחתרת הולנדי, שהציל בימי מלחמת
העולם עשרות רבות של יהודים בני רובעו,
קולסינגל שבאמסטרדם, התעשר בראשית
שנותה חמשים מן העיסוק ההולנדי הוותיק:
הקמת טחנות־רוח.
כחסיד אומות העולם החליט לתרום מידעו
והונו לישראל, רצה להקים בארץ שרשרת
טחנות־רוח, אלא שכאן ציפתה לו אכזבה
קשה: תכניתו חלפה עם הרוח. הרוחות המצויות
בישראל אינם בתכיפות ובעוצמה המספקת
להנעת טחנות־רוח.

במדינה
מ שפט
סחרתה שם

לפנה״צ :
אחה״צ :
נמ שכת

לי מודי ם סדירי ם שעורים הכנ ת
בעזרת ה מורי ם
ההרשמה

לכ תו ת

?2ו*1ע*ת וע\ני*נית
ההרשמה כמש רדי ביה׳׳ס
רה׳ םמולנםקיןל
כימים א׳ עד ה׳ כשעות

טלפון ,2 2 9 9 6 0ת״א

הצגת בכורה עולמית וישראלית
בעת ובעונה אחת

״ארמון

קולנע קולנע
חיפה
תל־אביב
שעתיים של צחוק, עליצות ומצב רוח
בצי׳זבט הישראלי החדש

כשירד יעקוב פייט בשדר,־התעופה בלוד,
היה בכיסו סכום כסף רציני. רובו
של הסכום לא היה שלו, כי את 4000
רדולאר הבטיח לידידו בבלגיה למסור
לקרוב משפחה בשש שוהם .״אינני יודע
היכן הוא מתגורר,״ אמו הקרוב הבלגי.
״תוכל לברר את הכתובת במרשם התושבים.״
פייט
נסע מיד לתל־אביב ולאחר שהחליף
ברחוב לילנבלום את ארבעת אלפי הדולא־רים,
מיהר עם 11,125 ריל״י למרשם ויתוש
בים. ברור קצר העלה כי משחרת שוהם
מתגוררת בכפר שלם.
*כני שוהמים. פייט נסע לכפר־שלם
ודפק על דלתה של משפחת שוהם .״יש לי
בשבילכם כסף ממשפחתכם בחו״ל,״ אמר
למרדכי שוהם .״לא צריך קבלה. רק תרשום
פה דרישתזשלום.״ הוא הושיט למרדכי את
חבילת השטרות ומרדכי־ לא שאל הרבה
ורשם כמה מילות תודה על גבי מעטפה
של דואר אוויר.
באותו לילה לא עצם מרדכי עיין. היא
לא היה יכול לנחש מי שלח לו אר. הכסף•
לכן, למחרת בבוקר, שיגר מכתבי
תודה לכל קרוביו בחו״ל, בתקווה לגלות
את הקרוב הנדיב.
באותו זמן ישבו בני משפחת שוהם
אחרת בכפר־ברוך, שליד עפולה, והתפלאו.
לפני כשבועיים כתב להם קרוב משפחתם
מבלגיה כי הוא שולח להם כסף עב ידיד,
והשליח טרם הגיע.
חליפת מכתבים קצרה הבהירה את הטעות
ויעקוב פייט הנדהם מיהר למשפחת שוהם
מכפר־שלם, דרש חזרה את הכסף. אך בני
המשפחה סרבו, גרשו את האיש מביתם.
פייט חזר לכפר־ברוך ויחד עם בני המשפחה
ואדם נוסף, נסע שוב יכפר שלם.
אולם שם ציפתה להם הפתעה: המשטרה
הוזמנה למקום על־מנת לגרשם.
פח לכולם. אך כעבור דקות אחדות
התברר שהפח שנטמן למשפחת שוהם מ־כפר־ברוך,
הפיל לתוכו את כל המעורבים
בפרשה .,המשטרה העמידה לדין את בני משפחת
שוהם מכפר־שלם על גניבת כסף מחמת
טעות הבעלים ואילו השליח לדבר־עבירה,
יעקוב פייט, הואשם ב״תשלום לתושב
ישראל, מטעמו של אדם הגר מחוץ
לישראל, ללא רשות על כף משר האוצר.״

ד ר כי אדם
המחרה: ציור

משעשע יותר מדו״ח מבקר המדינה
הבמאי:

מופץ ע״י נורמאפילם בע״מ

יורםג דיו ם
בקרוב :״הבירה״ ירושלים

• העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערבת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דסום משה שהם בע*מ, ת**
פין • 6העורך הראשי: אורי אבגרי. המו־ל: העולם הזה בע־מ

רחוב צדדי בירכתי חולון, הגובל עם החולות.
בתים שניבנו לפני עשר שנים ונישא
ת מא; ללא שינוי — מגורי שכונת עוני
— למרות ההבטחות המפוארות של פיתוחי,עיר.
משום
כך צפוייה הפתעה לעובר־אורח,
שיציץ במיקרד. לקומת־קרקע של אחד הבתים
הדהויים. בחדר הקטן, אשר כל רהיטיו
מסתכמים בשתי מיטות עלובות, תלויות
תמונות מוזרות. עוד יותר מוזר הוא
שאינן מכסות רק את הקירות; הם גם תלויות
אחת על גביי השניה.
עצודתיפרך. סיפור חייו של אהרון
יוספן לא פחות מוזר, ואולי דווקא בגלל
העובדה שאין בו שום מיקרה יוצא־דופן.
הוא היד, בן 11 כשעלתה משפחתו מעיראק,
עברה את כל שלבי המעברות, הצליחה
לבסוף להתמקם בדירה המהוהה בחולון.
כאן סיים אהרון את לימודיו בבית־הספר
העממי והחל ללמוד בבית־הספר המיקצועי
מקס־פיין.
הוא לא הצליח לעבור יותר משתי כיתות•
לא רק משום שאביו, פועל שחור,
לא יכול היה לשלם בעד לימודיו. אהרון
חש פשוט שבבית־הספר הוא לא ירכוש
שום מיקצוע אשר יספקו בחיים. הוא שאף
לצייר.
״המחלה שלי התחילה עוד בבית־הספר,״
מספר אהרון ,״אבל לא חשבתי על זה ברצינות.
ציירתי סתם בשביל כייף. כשהתכוננתי
כבר באמת לקחת את זה בידיים,
גייסו אותי לצבא כעבור שלושה חודשים.״
רק לפני שנה, כשסיים את שירותו הצבאי׳
החל אהרון במיפעל־חייו: הציור. תוך
מהירות־שיא הצליח ליצור עשרים וחמש
תמונות־שמן ומאות רישומים. ציירים אחרים
היו מכנים זאת עבודודפרך. אבל לאהרון
נידמה שהוא דווקא חייב להתנצל
ולהסביר מדוע תפוקתו היא כה קטנה:
״כל פרק זמן א-ני חייב להפסיק לצייר ולחפש
פרנסה.״ הוא מסביר .״שלושה חוד־

שים או חודשיים אני עובד בבניין או בעבודות
אחרות וכשאני אוסף לי מספיק
כסף לצבעים ובדים, אני חוזר לציור. אחרי
ארבע או חמש תמונות הולך לי כל הכסף,
ושוב הכל מתחיל מהתחלה.״
אבירים וציפורים. תמונותיו של הצייר
מחולון מרהיבות את הצופה בגלל
שילוב בלתי רגיל של שני מוטיבים: אוצר
מגוון של צבעים, וסוריאליזם תמים של ה־נושא,
מיזוג המהווה הוכחה מוחצת לכיש־רונו
של אמן אשר לא למד מעולם, ועם זאת
הינו בעל תחושת קומפוזיציה וצבע מלידה.
״אני קונה ספרי־כיס אמריקאיים, עם רפרודוקציות
של ציירים גדולים,״ מתאר הוא
את השתלמותו העצמית ,״אנגלית אני כמעט
לא מבין, אבל אני סבור שאני יודע
לקרוא תמונות.״
הסוריאליזם והנושאים של יוספן מסמלים

צייר יוספן
חלומות כצבעי־שמן

במידה רבה את בריחתו מן העולם הקטן
בו הוא דחוס — שכונת עוני, עבודה שחורה,
דירה עלובה בה נושמים מלבדו עוד
שש נפשות. הוא בורח אל עולם חלומות
של ציפורי פלא, אבירים של ימי־הביניים
ונופים שאינם קיימים.
המבקר החריף ביותר של יצירותיו הוא
אהרון עצמו .״בני־אדם מחליטים שתמונה
זו או אחרת מעניינת. מדוע? בגלל הרכב
הצבעים והקומפוזיציה. אבל בתמונה מוכרח
להיות עוד משהו. משהו כזה שאם תסתכל
בה, תקפוץ ממקומך. אני אף פעם לא
קפצתי מתמונה שלי. אני צריך לצייר קודם
שלוש מאות תמונות, דאז אולי השלוש
מאות ואחת תהיה — התמונה.״

החי
• קצץ נידחים ג בתל־אביב, שכרו
קבצנים ופושטי־יד מונית במשותף, כדי שתסיע
אותם למקומות־העבודה שלהם, הפזורים
בעיר.
• דין ברותחין: בחיפה, התרגז
מוכר תירם על הפקח העירוני שבא לרשום
לו דו״ח על רוכלות ללא רשיון, שפך את
הדוד ד,ח.ם על רגליו של הפקח.
• אהבה התלויה כדבר: בכפר־עקרון,
ניהלו צעיר וצעירה מאבק ממושך
על איגרת מפעל תפייס שזכתה ב־ 45 אלף
ל״י, כשכל אחד טוען שהוא בעליה, החליטו
לבסוף להתחתן כדי שיוכלו ליהנות מן
הזכיר, במשותף.
• פדשטי־יד -לערד־ :בערד, התיישב
פושט־היד הראשון לעסוק במלאכת
קיבוץ הנדבות, הסביר לתושבים כי ירד
לערד לאחר שקרא בעיתונות כי הפרנסה
במקום מצוייר, בשפע.
• ייצוק, ייצוק, צא: בחיפה, נכלא
חב? פרץ לאחר שתקף את שכנתו ש־
״סרבה להוציא מתוכו את הכישוף שהכניסה

העולם הזה 1348

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, נזה לשמוע.
היכן לבקר השבוע;

• מהומהרכהעלראדבר (התיאטרון
הקאמרי, זזל־אביב) קומדיה שקם־
פירית קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שטקל, שהשגו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של יתיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.
• כל אדםיהאמת •מלו (הבימה)
ראש ומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נהום בוס־מן
ועדה טל
• הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי-
דריך דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחוה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
ס אי רמהלה־דו ם (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות׳ אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אר מרנין, עם
שרה אמן, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
0הו א ו הי א (התיאטרון האינטימי),
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישין בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• טו ר א (התיאטרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית. של יוסף בר־יוסף
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאטריאר־כלי.ת
משחק מרשים של מרים ברנשטין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.

• מעגל הגיר הקאוקזי(התיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחזה
ההמונים של ברטולד ברכס, אודות יחסיותו
של הצדק. משחק מצויין של זהרירה חרי־פאי
וחיים טופול.

9עיר הנוער

(יריד

המזרח,

אביב) צעצועים יאפניים ונשק ישראלי,
תצוגות מסחריות וביתני שעשועים בתערוכת
בידור קייצית.

דו דו

שנהם (גלריה רינה, ירוש
לים)
פסלים מופשטים שעיקרם יחסי תנועה
וחלל בתערוכתו של פסל צעיר.

9יוסי שטרן

(גלריה צ׳מרינסקי, תל־

אביב) תערוכת גואשים ורישומים שנושאם
המרכזי הוא נופיה של ירושלים.

9תערוכה כללית של ציירי הקיבוץ
הארצי (בית־הסופר, תל־אביב) 40

ציירים ו־ 10 פסלים מוכיחים ביצירותיהם
כי לאמנות תפקיד נכבד ביצירתם של הקיבוצניקים.

9דויד
ולילה (הוד, תל״אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטור־פ
ם. סיפור אהבתם של שני נערים חולי״
נפש המוצאים דרך להחלץ מבדידותם ושג־עונם
באהבת נעורים תמימה. סרט בלתי
רגיל, מישחק מעולה.

9רק כלידה

(חן, תל־אביב; ארמון,

בשני תריסרי אפיזודות אותנטיות שצולמו
בכל פינות העולם. מרתק ומאלף.
• אלקטרה (אורה, חיפה) הטרגדיה
של האשה שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידס. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאנים. איירן
פאפאס מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.

• השליח ממנצ׳וריה

שבוי אמריקאי החוזר ממלחמת קוריאה
ומשטיפת מוח קומוניסטית, משמש אמצעי
אלים ללוחמה פסיכולוגית. סרט מתח מעולה.
פראנק סינטרה, לורנס הרווי.

; 9שימח אחת של אושר

• סיפור חפרכרים

מדור קולנוע).

(חמר,

חיפה)

מוסיקול מודרני מושלם ומבריק. אהבת
רומיאו פולני ויוליד, פורטוריקאית, על
רקע עבריינות נוער וגזענות בפרברי ניו־יורק.
מוסיקה של ליאונרד ברנשטיין. כוריאוגרפיה
מלהיבה של ג׳רום רובינם.
9ליקוי חמה (מירון, חיפה) האחרון
בטרילוגיה הקולנועית של אנטוניוני, אודות
ההתנכרות ביחסי אנוש. מוניקה ויטי ואליין
דילון רוצים לאהוב אך אינם מוצאים דרכם
זה לזו בעלילה מתמשכת ומיגעת על רקע
פעילות הבורסה הרומאית. רק למעריציו
של אנטוניוני.

נדנדה כיטניים

(ארנון, ירושלים)

תצוגת משחק של שירלי מקליין במחזה
מצולם אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי, באהבה חפשית.

111 בידור
9דרהכה — להקת הצבא הבולגרי
בערב ססגוני של שירה, מחול ונגינה מן
הפולקלור הבולגרי.

9וריאטי בינלאומי

9שן ועין

(יריד המזרח,

(מועדון

מו ע דו גי ם!
9לוק רומן (עומאר כייאם, יפו) המלחין
והזמר הצרפתי, שגדל וחונך בקיר-
קם, בערב של שאנסונים משלו ומשל אחרים.
9לס
חומם (אדריה, תל־אביב) — הגברים.
להקת זמר צרפתית המנסה לחקות
את הצלחת הקומפאניון דה־לה־שאנסון.

9גולדן גייט

(מועדון

יפיםב לי ת * נשכחים
בסרלוב די תי נשכח

01*55

נ8ן יננ
717170סונו -סנניוסח
טננין ןו 7וו • צליל סטויאנפוני
! יק 1לאס

מפידן: סהואלנו7] 1ו 7וון
1וו 0י7ן ה: די מי טוי טי 1מ1ן ין
זפג • ההצגות 930,645 :

החלה

מכירת

כרטיסים

מוקדמת

לשבוע

מראש

במשרדי

כקרוב: חן — ירושלים תמר — חיפה

הכרטיסים

כליף,

יפו)

רביעיית הזמרים הכושים הוותיקה בהופעה
מלוטשת ומיקצועית עד תום של ספיריטו־אלס
ופיזמונים פופולאריים. בתוספת לתוכנית:
אקרובטית יפאנית ובדרנים איטלקיים.
9החתול חעצכני (גו-המאי, תל־אביב;
רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחם של אורי זוהר ושייקח
אופיר.
9לילות ים התיכון (מועדון חו־מות
עכו, עכו) מחצית רביעיית היחפניות
(ברוריה אביעזר ומרגלית אנקורי) וצמד
הפרברים במועדון המצטיין באווירה ונוף
מן היפים בארץ.
9סאשהזלקין (מועדון בכחוס, ירושלים)
זמר נודד שנולד ברוסיה, גדל בצרפת
ולחם באלג׳יריה, בשירי־עם רוסיים,
צרפתיים וחסידיים.

קולניע

למא י:

החמאם,

יפו)

אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרם.
9תל״אכיזיה (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) פזמונים היתוליים של דן אלמגור,
ומערכונים בידוריים של 1מנחם תלמי, במרכזה
של תוכנית קלילה על ההווי הישראלי.

(הבירה,

ירושלים; עצמון חיפה) בתול ובתולה מגלים
את המין, ובאמצעותו הם נישאים זה לזו.
סרט הגל־החדש הבריטי.

חיפה) קומדיה ישראלית מטורפת בסיגנון
הסלאפסטיק, בלי יומרות ועלילה. שרשרת
של בדיחות קולנועיות ברמות שונות של
טעם. גדעון זינגר, יעקב בן־סירה (ראה
* מונדו קאנה (גת, תל-אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,

(מאי, חיפה)

תל־אביב) רביעיית הזמר היוגוסלבית פרוב־לם,
הלהקה הצוענית תיאודוסיה, הזמרת האמריקאית
אן לייט במרכז הופעת בידור
קלילה.

ובקופת

הקולנוע