גליון 1349 מתאריך 17 ביולי 1963

מספר 1349

שנ ה 2 6

כ״ה תמוז תשכ׳׳כ17.7.1963 ,

המחיר 75אגו רו ת

במלחמה עד השלטון: צעירי מנאי׳ משמיצים את מפלגתם

תל אביב

חיפה

דרך פתח־ ת קו ה ,44
מול בי ת הדר
אלנבי 76

רחוב בי אליק 17

רחוב יפו 33

נפתחות כתות

1וחרו וי וחדות
ל מו ק ד מו ת ובגרות אקסט רניו ת

כולל

הכנה לבחינות מוקדמות
לפי תכנית של משרד החינוך

ובגרות

(פרטים והרשמה מ־ 8בבוקר עד 8בערב רצוף)

תד־אכיב

ירושלים

בית שרון, דרך פ״ת 44
מול בית הדר
אלנבי 76

* בית יואל,
רחוב יפו 33

שרוך׳

בי ת ספר תיכון בו קר
הרשמה לכיתות ט /י׳ ,י״א, י״ב במגמות:

הומניסטית׳ ריאלית, טכנית

׳ 1לימודיםאדור
פרטים והרשמה: כבקר ,10-13 בערב 5-7
ת ל ־ אביב
רחום דיזנגון* 86

רחוב כלפור 6

המנוי

קיבלת חשבונך לחידוש המנוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נובל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .

אתה יודע על עורך העיתון וכתביו, שומע
על להטוטי הצלמים והצלחות המודיעים.
אולם האם הירהרת פעם בזהות האיש העומד
מאחורי העובדה, שכל יום רביעי בבוקר
מופיע העיתון על דוכני 800 נקודות
המכירה בארץ, ממתולד, עד אילת?
איש זה, הדואג לכך, שהעיתון יגיע לידיך,
הוא המפיץ. ללא ליאות, בלילות החמס ן ובערבי הכפור, הוא מווסת חלוקה
מהירה ויעילה של אלפי גליונות, למרכזי
הדרום הרחוק, למושבות׳ הגליל, לפרברי
ירושלים, לקייטנות צפת וטבריה. משך 26
השנים של קיום העולם הזה היה זה דויד
טופל, המפיץ הראשי, שנשא בעול זה.
האיש טוב־הלב ונעים־ההליכות, שעמד ליד
עריסת העולם הזה, החל את הקאריירה
שלו בארץ כבנאי בתל־אביב של שנות השלושים
(בהן קבע שיא של העלאת 125
דליי טיט ליום לקומות העליונות של ה־מימים)
ועבר לשדה
הפצת העיתונים ב־תל־אביב
הקטנה (50
קיוסקים) .עד מהרה
קבע שיאים גם בשטח
זה. תוך שנים
מספר היה דויד טופל
למפיץ רוב ש־טועוני
הארץ ושל
עיתון מעריב, זבן
יוזם הוצאת סדרות
של ספרי-כיס, שרבים
מהן הגיעו ל־תפוצות־שיא
של 20
אלף טפסים ויותר.
אך אהבתו הראשונה
היתד, ונשא־רה
העולם הזה. י;
כולת לראות אותו
בערבי חורף סגריריים
מעכב משאיות
עמוסות, הממהרות
לכיוון ירושלים, ובלבד
שתספקנה לדוד
טופל
מהדורה המיועדת ל־בירה*
.ו משכים קוב
לביקורת ההפצה בשכונות תל־אביב, על־מנת
לוודא אם ראשוני העובדים היוצאים ל־מלאכת
יומם כבר יכולים להצטייד בעיתון.
השבוע מלא חודש לפטירתו של דויד
טופל, שבמותו נעלמה עוד דמות ססגונית
אחת מחלוצי העיתונות העברית. אך העתוז
ימשיך להגיע אליך באותן מהירות ודייקנות,
שהן שם־נרדף לשם טופל. מעתה יעשו
זאת שני בניו, שגדלו ליד אביהם.

מ שקה היופי והנעורים

*81)11106

מה חלקו של השבועון המסדים בעיצוב
תהליכים מדיניים? בוזדאי נמאס לך לשמוע
אותנו אומרים זאת. הפעם אצטט אדם אחר
— כתבת ידיעות אח רונות מידה אברך, ה־מדווחת
על שיחה עם משה דיין:
כל הז מן ה ת קי פו עיתוני ם נזסויימים או תו
ואת פרס, רטן. דיין, והגו ש חיין והעמיד
פנים כאילו לא קיבל את הדברים ברצינות.
גס כששיוו לו ולפרס ד מו ת של אנשים מסוכנים,
דיקטטורים, ו״היד ה שחורה״ ,צחקו
הוותיקים במפלגה. ועכ שיו, ב רגע המכריע,
מסתבר שצחוק־צחדס, אבל הס קיבלו את
הדבר ברצינות. ה אופוזי צי ה בכנסת וכך גם
ותיקי מפא״י פוחדים מפניו ו מפני פרס,
ולא נותנים בהם אמון.
רק כך, סבור השר־רב־אלוף, אפשר ל הבין
את הפחד הנורא שתקף את הוותיקים מפני
היות דיין, או פרס, ל שר־הבטחון.

לדיין יש זיכרון מצויין, בכל הנוגע לתוכן
וזעולס הזה. את המונח ״היד שחורה״
טבענו ב־ ,1954 בשעת התרחשות המעשים
שנודעו לאחר מכן כ״עסק הביש״ של
פרשת לבון.
היה זה מונח אחד מתוך אחדים, שבאו,
מדי פעם, לתאר את אפיה המשתנה והמת־גבש
של קבוצת הצעירים של דויד בך
גוריון. היד ה שחורה היה אחד הבנויים הראשונים,
כאשר אי אפשר היה עדיין לדבר
גלויות, מטעמי צנזורה, על נושאי תפקידים
בטחוניים כבוחשים בקנוניות פוליטיות.
מערכת הגלויים על קנוניות ושאיפות בקבוצה
זו, נמשכה שנים, הטביע את רישומה
בכל צורת העבודה והחיים של המערכת.
היא גם השאירה, מן הסתם, רושם עמוק
גם על קוראינו. וזקני מפא״י — כמו
צעיריה — הם קוראינו העקביים ביותר.

מרווה כאגלי־טל את צ מאון עורך ו מעני ק
לו את הלחות ה מזינה ו ה חיוני ת כל כך
לקיומו, בפרט באקלים ארצנו.
ה שתמ שי בוקר וערב בכ מ ה
ממשקה זה של חן ונעורים,
רכות
ול שמירה על לאיפור ורעננו ת סראיך.

טי פו ת כיסוד עורך

רק ב חנויו ת התמרוקים המאו שרו ת ע״י
הלנה ר ובי נש טין

11616113,
1 1 >1 1 1 8 {; 6 1 1 1ו 1 1

מכתבים
חלומות המאה ה־20
שתיקתה המבישה •טל מטיצלת־ישראל לנוכח
רצח העם הכורדי היא אופרוטוגיזם
בדרג גבוה ביותר. כי מי כעם הי הו די טעם
טעמו של רצח־עם, כשכל העולם הנאור עומד
מנגד? הייתי אומר שזהו חילול ויכרם
הקדוש של ששת ה מיליוני ם הטבוחים, ו־כ
טירודלחי מצלצלת לזייי־־ס האנושיים של
העם הי ה ו די והעולם בכלל.
אבל השקפותיו ה פו
לי טיו ת של העורך,
בקשר לעתידה של
ישראל והשתלבותה
במרחב, עומדות בסתירה
מוחלטת לעוברות
הזועקות, שהעורר
הנכבד מבי א
אות; (העולם הזה
.) 1347
העורר טו עו ש ״י ש־ראל
לא תוכל להתקיים
לאורר ימים,
אלא במסגרת של
קונפדרציה מר חבית
גדולה ״.הוא אה גורם
שיש שתי תפי סות
כיום במרחב
הים־תיכוני שלנו:
) 1אי חור טוטאלי, תור שלילת הצביון
המיוחד של כל חלק, תחת שלטו! מרכזי
אחד. ובכן, בעלי אותה השקפת איחו ד
טוטאלי עורכים כעת בתי מן מיבצע כיבוש
אכזר׳ ,מיבצע הנערך בארץ שהיא ערבית
במאה אחוז, תוך שימוש בגזים מרעילים.
אם כד מתנהל נאצר עם אחיו הערביים,
מה יעלה בגורלנו אנו?
)2איחור קונפדר טי בי, תור כדי ש מירת
הצביון הי הו די של כל חלק. אר הנה מתבצע
לנגר עיני נ ו רצה־עם הכורדים על־ירי ממשלת
בגדאד שהיא, לדעת העורד, אחד ממוקדי
התפיסה השניה של האיחוד.
לנוכח שיטה מיו חדת זו של הערבים —
התאכזרות והתעללות ב מיעוטי ם
כלומר:
לאומיים עדתיים — אי ז לחלום על השתלבות
ישראל במרחב של המאה ה־.20
מיכאל ל נדנבאום, קריית־יס

שיניים

מ צו ח צ חו ת
בסולידובלן

מכילה קריולאן
נגד אבן שיניים
ודימום חניכיים

שוטים וקטנים

ל עזל ם
לא תז ת ר עלי!
״לוי ד״
המכון

הבינלאומי

ל ה תכ תבו ת

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

העולם הזה 1349

לזמנים מוז רים הגענו. עיתוז ״הארץ״
מתקיף את לוי אשכול במאמר תחת הכותרת
״הנושא שלא הוזכר״ ,ומגנה אותו על
שלא הצליח בתכנית הכלכלית שלו שהתחילה
עם הפיתות, בעוד שהעולם הזה נוקט
לגבי אשכול קו שקט ומתוז.
תומס רולר, תל־אביב
לפני כמה שבועות (העולם הזה ) 1328
התפרסמה התצפית הבאה :״מעמדו של לוי
אשכול, כיורש בלתי־מעורער של דוי ד בז
נוריוז — הולך ומתערער. על רקע זה
גוברת האנדרלמוסיה בצמרת מפא ״י, עם
סימנים של סיכסוכים אישיים ו שינ וי חזי תות
פני מי. בעוד האמתלה העיקרית של
אויבי אשכול היה אי־הצלחת ה מ די ני ו ת הכלכלית
החריטה וי רי ד ת יוקרת מפא ״י כתוצאה
מכד, הרי שהסיבה ה א מי תי ת היא,
כנראה, מורת רוחו של בז־נוריוז מעצם
קיוטו והתעצמותו של יורש־עצר, העשוי להתקבל
על דעת רבים כמנ היג אלטרנטיבי.״
מעגייז לדעת מנייז קיבל נביא זה את
השראתו, כי אמר מי שאמר שמאז חורבז
ביח־שני ניתנ ה נבואה לשוטים או לקטנים.
דני רוטנכרג, קיבוץ מגן
אין לייסרו בשוטים ובעקרבים. את הש ראתו
שאב מן המציאות שרווחה אותה שעת
מאחורי הקלעים הפוליטים. מציאות שה־ה
ראשון בעתונות העברית לבשר על שינויה,
נא שר ויבא על התפטרות בך,גוריו!,׳ שבוע
ימים מראש.
ברגע ששמעתי שבז־גוריו! שיחרר את
בטאו, נפלה עלי חרדה גדולה. חשבתי מה
יהיה גורלנו עתה, ומי ידאג לבטחוננו.
והגה עברו במה ימים ולהפתעתי הרבה שום
דבר לא קרה. להיפר, המוראל עלה.
חוה דוקדק, תל־אביב

מה קירה באוניברסיטה?
פשוט הזדעזעתי לקרוא על מה שאירע
לסטודנט הערבי מנצורי (העולם הזה . 1.1346
רגילים לערוד וויכוח על נושאים מסוכנים
יותר ממיסשל צבאי, והכל עובר בשלום.
אני רק שואל את עצמי, מרוע בוחרים
ב שיטת עונש כזו? להם האם הנהלת האוניברסיטה ניסתה לעשות
בירור לאותם הסטודנטים? איר ייתכז שמוסד
עליון ירשה הפקרות כזו בי! כוהליו?
תקווה שהנהלת האו ניבר סיטה תדון כולי ותעשה מאמץ מי די לסידור מת אים להבטחת
לימוד ובטחוז א חינו ב או ניבר סיטה העברית.
אנו, הנוער והעם הערבי בישראל,
צמאים מאד לאותם בנים שלנו הלומדים
באו ניבר סיטה. בי רק הם יטעו בנו רוח
ויכינו עתיד לבנינו המחכים להם. היה סוכוזי נטור, קלנסואה
׳תלמידי ה ש מיניות,
העומדים לפני בחינות,
מחפשים מעט
שקט. היו ת ואני נר
במרכז ־עירוני סואן,
לספריה־הל-
הלכתי
או מי ת כדי ללמוד
בשקט. בכניסה לספעצרה
אותי ריה בחורה ממושקפת ושאלה
אם אני תלמי
ד האו ניבר סיטה.
עני תי לה שאני תלמי
ד ש מינית. היי א לא
אמרה שום דבר חוץ
מאשר :״הכניסה אביבי
סורה!״
עתה
שאלתי היא: האם זו ספריה לאומית?
אם כן, הרי אני בעל לאום יהודי
(המשך בעמוד )4

לכבוד ״עיר הנוער״ -מיטב ספרי
ילדים ונוער עם פרסים יהרי־ערך לכל
אהד מן הקונים
לכבוד פתיחת ״עיר הנוער״ ותחילת החופש הגדול,
הננו מתכבדים להציע לקהל אזת הספרים הרשומים
מטה, מן המעולה והמובחר שבספרי הילדים וספרי
הנוער שלנו.

3.60

החליל והחץ (לדיה רביקוביץ),
רוביו הוד
תולדות א״י מן הכיבוש הרו מ אי

ועד הכיבוש הבריטי 7

תולדות ה ת חבור ה ביבשה, בי ם ובאויר ׳

כיבוש ה חל ל

תולדות תרבות יוון (ברסטד)

תולדות המזרח ה קד מון (ברסטד)

אלבו ט שיני (בכריכת בצלאל)
5.40
ק ס מי פריז ( מאת מופס אן)
4.90
לילות ניו״יורק ( מאת או. הנרי)

ורדי ( מא ת פראנ שיס טוי)

גרשווין ( מאת דויד אבן)

שופן ( מא ת ויאז׳ינשקי)

תעלולי אגש ק טן ( 2כרכים)
2.40
איויק הנער ה א שקי מוסי
2.40

חג׳י הנער הבורמאי

לוא נער ה איי ם

או׳שוליבן הנערים ה איריי ם

יארי הנער האינדיאני

רורי הנער השווייצי
תק א הנער ההודי

מומו הנערה ה טיב טי ת
עברול הנער המצרי
2.40
פו הנער הסיני

עלילות בלתי נ שכחות —
א) בתיאטרון וקולנע, ב) בארכי אולוגיה,
ג) בלב י ם, ר) בבית דין, ה) ברפואה,
ו) בכיבוש הרים, כל א חר
—3 יי אנציקלופדיה של גדולי ה מו סי ק ה
ויצירותיהם ( 2כרכי ענק)

לפחות. יבחר. לו וזן
כל הקונה בעד — 10,ל״י
הרשימה בשי־דוינם מפריס בעד — 6.ל״י, הקונה
בעד — 20ל״י לפחות, יבחר לו שי ספרינד. בערך
— 14ל״י; הקונה בעד — 30ל״י ומעלה, יכ חד לו
שי ספרים בערך — 24.ל״י !
וזאת ת?}שה נ תלוש את המודעה וסמן באות ק את הספרים
שהנך קונה, ובאות ש את הספרים שבחרת כשי־חינט (באם
ערכם של הספרים שבחרת כשי עולה על הנקוב לעיל, תוכל
להשלים את ההפרשים בכסף) .שלח את התמורה ב׳צ׳ק, או
בהמחאת דואר, או ע״י בנק הדואר לחשבון מם׳ ׳,45,921א ל :
מועדון חוג הקוראים, ת .ד ,9047 .תל־אביב.
דמי המשלוח של הספרים יחולו עלינו.

נצל את ימי החופש הארוכים לקריאה משובחת

מכתבים
(המשך מעמ,ד )3
וזכותי להיכנס לספריה זו. ואם אין היא
לאומית, למה קוראים לה בשם זה? האם
היא מיוערת רק לסטודנטים מחוננים!
הרצל ביבי, ירושלים

פרס/אבנדי

אבנרי מקדיש חלק נדול מהתקפתו על
התפיסה של פרם (העולם הזה )1347בהיותה
טוקרשת, לדעתו, רק לבעיות האיזון
הצבאי. אר פרס אסר :״עלינו לטפל בבעיית
ה אז ון הצבאי ״.כלומר; נאומו של
פרם היה. מוקדש במיוחד לאיזון הצבאי.
לעומת זאת אמר פרם בפיסקה אחת קודם:
״עלינו להקים כוח מרתיע סדיני וצבאי
כאחד״.
פרם רואה את המצב כנקודת מוצא, ואילו
אבנרי רואה את המטרה בשנוי המדיניות
בכללה. שתי הדרכים הן טובות, אבל אין
לשים אח הדגש דווקא על המאבק המדיני,
כפי שאבנרי דורש, כנראה מתור נקודת
מבט של עיתונאי בו .40
ראיית הדברים בדיר המדינית בלבד מונעת
מאבנרי לדון בבעיה: מה לעשות בעת
התנגשות הדרכים, המדינית והצבאית. הרי
אנו חיים במצב הקיים, אותו מבקש אבנרי
לשנות, האם עלינו להתעלם ממנו במאמץ
לשנותו?
י. נ-.עם, בת־ים

עד המכה

כתבתכם על ״המתיחה הגדולה״ (העולם
הזה )1318 הראתה יחס לא יאה. אני עצמי
הייתי אחד מאותם עשרות שפנו למכון,
ולאחר שקיבלתי את החומר ששלחו לי,
הצלחתי לגבוה בצורה מפתיעה. אני רוצה
להודיע לכם כי מעכשיו אני כבר לא מאמין
במה שאתם כותבים, ובכלל הפסקתי לקנות
את העיתון מפני שאני כל־כר נבוה שאני
יכול לקרוא אותו מעל לכתפו של מי שקונה
אותו.
שלמה מוזיל, יפו
כתבתכם על המכון לנביהה מדעית הציתה
בי מחדש זיק של תקווה. מזה שנים אני
סובלת טרנש נחיתות דווקא בשל קומתי
שיצאתי אתם היו
הגבוהה. רובהבחורים
בורחים ממני אחרי כמה פנישות, משום
שלא היה נעים להם לשמוע שאומרים שאני
הולכת איתם — במקום שהם הולכים אתי.
אני מקווה שמנהל המכון לנביחה מדעית
יצליח להמציא כווצז לגבוהי־קומה, כפי
שמצא טתחן לנמוכים.
שולמית קרנץ, חיפה
...אחרי ששלחתי מכתב ראשון למכון
וקיבלתי תשובה ובה דרישה כספית נוספת,
הפסקתי את הקשר אתם. רק עכשיו אני
מביו למה שם משפחתו של בעל המכון
הוא — טמוז.
יגאל ישין, חיפה
...את ם לא מבינים? הפטנט לנביהה המדעית
הוא פשוט: ככל שיש לד פחות
כסף בכיס, אתה נובה יותר בקלות.
שלמר, קיצים, גבעתיים

סי ג רי ת
נשנו 1₪ 3נ!

מינפורט הערום

תשבץ השלם הזה 1349

שער ״יבוא המין הסקנדינבי״ (העולם
הזה )1348 נתז לי הזדמנות לעשות השוואה
עם שער ישן יותר, שטיפל ב״יצוא העירום

שם את הנשים. אולי לכם, שלא ביקרתם
שם מעודכם, נראים הדברים באור אחר. אבל
אם אתם שואלים אותי: תנו לי את הישראליות!
שלמה
בן־נון, טבעו!
בבקשה, אם הן מסכימות.

טוהר הנשק

ניתז בהחלט להסכים עם מה שפורסם
בחתימתו של ו. ל .תחת הכותרת ״צבא
ההגנה לגרמניה״ (העולם הזה .)1348הממלכה
הגרמנית, אשר הציתה והפסידה
שתי מלהטות עולם, לא נראית לי ככתובת
רצויה לקשרים בטתוניים דווקא.
אך עם זאת יש להסתייג מן הכותרת
שניתנה לאותו מכתב. משנת, או אף שורת
משנים, ולו נם החמורים ביותר, אינה
מצדיקה פסיקה החלמית, כוללת ושללנית
ביחס לאופיה ומהותה של הזרוע תבטחו־ניח.
חרף בל המשגים, צבאנו הוא תפארת
האומה. הערנות והשקידה על התבונה הפוליטית
יבטיחו את טוהר הנשק כערובה
לחריתנו.
יוסף לודיבגר,
קריית־נזוצקין
תודה לכם על הרשימה
שכתבתם או־דותי
(העולם הזה
.)1347 אלא שפרט
אחד לא מדו״ק :
מעולם לא ערקתי
מהצבא הצרפתי וכמובן
שגם לא נאסרת׳
בשל כר. פרט
זה אפשר לבדוק בקלות
אצל הנספח הצבאי
בשגרירות צרפת
בישראל. ושיב,
תודה רבה.
אלכסנדר זלקין, זלקין ירושלים

חולות לוהטים

כל הכבוד על סידרת טאמריכם על ה־מיסחר
בקרקעות. כאדם המקורב לענף זה,
והיושב קבועות בקפה ״תפארת״ ,אני יודע
כי סידרה זו היא שנילנלה את האבז והבי
אה למפולת הנוכחית. אני זוכר באיזה
מתיחות עקבנו — ואיתנו נם פקידי מינהל
המקרקעין אחר המאמרים.
לשמחתי, ההישג הוא עתונאי בלבד. כי
לא אתם, ולא כל עתוני ישראל, לא יכולים
להפסיק את המיסחר בקרקעות. הוא חיוני במדינה
מתפתחת.
ב. לוי, תל־אביב

איזה פצצה

באחד מטוצאי־שבת האחרונים השיג חברי
כרטיס הזמנה לשמונה איש להצגת ״פצצת
הזמו״ בתיאטרון ״החמאם״ .היות והיינו
ארבעה בחורים, החלטנו לעשות מבצע ולגייס
ארבע בנות שתלכנה אתנו.
במסעדה שברחוב צדדי, ליד דיזננוף• ,צדו
עינינו שלוש נערות חמודות. ניגשתי אל
החמודה שבהן וביקשתי ממנה לצאת רנע
לרחוב. רבותי, איזה שידולים ושכנועים
עברו עד שהנערה, כבת שבע-עשרה, נאותה
במחילה מכבודה רק לקום לרגע קט ממושבה,
ויצאה נפחדת ומבוהלת הצעתי לה
את ההצעה ומבלי להניד עפעף אמרה ״לא!״
באלף רבתי, ורצה חורה למסעדה.

התשכץ שלפניכם הוכן על־ידי כרמלה
ויוסף דוניצה, מרחוב אושרה מס׳ ,8
קריית מוצקין. את הזמן לחיבור התשבץ
מצאו כרמלה ויוסף רק בשעות המאוחרות
של הערב, אחרי גמר עבודתם.
מאוזן )1 :קיבוץ
בנליל העליון:
)4מדען יהודי;
)10 בתובי; )11 או״
יב )13 :מילת בקשה;
!14 משתמשים
בו בבית-הכפר; )15
__ אל חוס״ן:
)17 טבור; )19 עני:
)20 שלב )22 :מברשת
קטנה; )25עלה;
126 וילון; )27
מילת תנאי; )30
כוכב לכת; <32מזיק
לבגד; )33 מנעול
פטנטי; )34
שמא; )36 קיים;
)37 סעודה הנינית:
)39 דרוך; )41 משר
הזמו שאדם עובד
בעבודתו; )42 אחד
השבטים; 144 ספר
לשמירת צילומים:
)46 הוכחה; )48 בז
בספרדית; )30 מילת
הסכמה; )51
עריכת ניסיון; )53
שדה לזריעת תבואה; )55 ברח; )57 רצוץ;
)58 סבא; )59 קולו של החטור/אדוז; )60
שלהבת.
ט או נ ד )1 :תכשיט )2 :מילת שאלה;
)3מקום איסוף טיט; )5מטבע הולנדי:
)6מזוהם, טלוכלר; )7רסיסי לילה)8 :
האות העשירית; )9צפור שיר; )12 לחם
שטים; )15 טין מתיקה; )18 הפשרה; )18

יצוא ישראלי ()1961
הישראלי״ (העולם הזה ,)1224 עליו הופיעה
דליה לביא בפוזה חשופה. לפי ההשואה
אני מוכרח :/הניד לכם שלייצור המקומי
איו מה להתבייש בפני הטינ־פורט הסקנדינבי
שימו לב לצניעות הסכסית של בת-
ישראל, העולה מתור המים!
מאיר שושן, חיפה

משטרה השאית )21 :גדול בחורה; )23באופן
כזה; )24 מילת תנאי; )26 כלי הגשה;
)28 עבורי; )29 אי שכן; )31 נהר
בפולין; )32 מנצל ומקפח; )35 ישן; )37
מצולע בעל 8צלעות )38 :נוט; :7 )40
)41 קרס; )43 מספיק; )45 מוז; )-46 סוחר
זעיר; )47 בדיקת דברי כתיב; )49 עמל;
)52 מכשיר עינויים; )5בתוכי; )56 תרופה;
)58 חזר.

שערי־ההשוזאה של הקורא שושן, ראה
תמונה.
...א חרי שהצנזור החליט לתת יד חופשית
יותר לסרטי הערום, הנהנתי נם אני
שיטות יותר ליבראליות בבית. אני כבר
נותן לילדי בן החמש להסתכל בעיתון מבלי
להתבייש.
יוסף ויק, באר־שבע
הייתי כמה שנים בסקנדינביה והכרתי

יבוא סקנדינבי ()1963
עד לפני זמן רב הייתי למגן וסניגור
ראשון בכל ויכוח על בנות הארץ. עכשיו
נשתנתה דעתי מן הקצה לקצה.
נ. ר ,.רמת־גך

גורל איוב

אני נשוי ואב לחמישה ילדים בגיל רד,
אשר אחד מהם סובל ממחלה חשוכת מרפא:
אפילפסיה. אני עצמי חולני ולא מסוגל
לעבודות פיסיות. אשתי חולה בטחלת־לב,
אנמיה וחוסר תזונה מספקת.
אני פונה לשלטונות שישלחו אדם שיבדוק
את מצבי בבית. אני תובע להכניס את
החולה למוסד מתאים ולהעניק לי אמצעי
פרנסה. לא ביקשתי עזרה כספית, אלא
מקום עבודה מתאים. באם לא אקבל חשובה
חיובית — אאלץ להכניס את בני לטסיון,
כדי שלא אראה עוד את סבלם.
אנדרה זקרי, נתניה
העולם הזה 1349

ילה שווייצית, שקשה לשפתיים
י עבריות לבטאה, מתגלגלת לאחרונה על
לשונות רבות במדינת ישראל. המילה
היא ״פוטש״ (ו״ו שרוקה, טי״ת שוואית).

המטרה השניה: חיסול המפלגות
(ובראשן מפא״י) ככוח ממשי, והבטחת
קיום־קבע של השלטון החדש ללא שטויות
״דמוקרטיות״.
היטיטה: הפיכה שקטה, מן הסוג ש־הריא
את שארל דה־גול לשלטון הבלעדי,
או הפיכה מהיינת, כבי שתיכנן יריבו,
הגנרל סלאן.

ך ל פוטש זקוק לדמ ת פ־פולארית,
מעוררת־אמון, שתעמוד בראשו. דמות

עד לאסון הראשון — ואז יחזור לשלטון
בכוח, בראש הצעירים שלו!״

זו יכולה להיות בלי שום השפעה מדשית,
מעין בובה לשימוש חיצוני. למשל: הגנרל
לודנדורף בפוטש (הכושל) של אדולף הים־
לר ב־ , 1923 המרשל פטן בפ־טש של הקוויז־לינגים
הצרפתיים ב־ ,1940 הגנרל נאגיב ב־פוטש
של גמאל עבד אל־נאצר.

״פוטש״ פירושו: הפיכה מזויינת
של קבוצה קטנה, לשם החלפת
צמרת השלטון.
ראשונים זרקו את המ לה חטידי פרס־דיין.
הם לחשו, ת־ן קריצת־עין :״מה, אתם
באמת חושבים שהזקן הולך? הוא לא חולם
על זה! הוא יעמוד כמה חודשים מן הצד,

הלם ב־ , 1918 וכאשר הטיל את חתתו על
ממשלת הרפובליקה. לדברי משה שרת, אירע
משהו דומה בימי פרשת לבון בישראל.
ביום מס־יים, אחרי שהגיעו הדברים לש
אב, יתייצבו ראשי מערכת־הבטחון בפני
ראש־הממשלה ויכריזו: אין לנו עוד אמון
ב משלה. אם לא תתפטר הממשלה מיד
ותמסור את השלטון לידי הזקן, נתפטר
כולנו כאיש אחד.
שום ממשלה אינה יכולה לעמוד בלחץ
כזה, בשיא של משבר בטחוני.

אילו ידע כן־־גוריון עצמו על
מסע־לחישות זה, היה מן הסתם
מתחלחל. כי כרגע אין הוא מעלה
אפשרות זו אף על סף הכרתו.
מטרת המיבצע התעמילתי היא, כמובן,
למנוע בעד עכברי־הקאריירה מלנטוש את
ספינתו של שמעון פרס. הלחשנים מתכון־
נים לרמוז: פרס לא נגמר! להיפך, הוא
הכוח העולה, למרות הכל ! הישארו עימו
בימיו הקשים! זה יהיה כדאי לכם, בבוא
היום!
אולם לא רק לחשני פרם חושבים על
פוטש. גם במחנה היריב יש השואלים את
עצמם: האמנם א ן בארץ כל אפשרות לבצע
פ טש? האמנם שום סכנה אינה צפוייה
מפרס ושדת׳ בגזרה זו?
הבה וננסה לשקול את האפשרות בקור-
רוח, כדרכם של קציני־מטה. נניח שמר
פרם הטיל עלינו לתכנן את הפוטש למענו.

אילו גורמים עלינו לקחת כחש
כוו ז אילו מחסומים ואילו כוחות־עזר?
איך נעריו את הסיכויים?

לה הנתונים של התרגיל: ממשלת
^ אשכול מחזיקה מעמד ומחסלת את פרס
ודיין באופן הדרגתי. הזקן חי ויושב בכנסת.
הוחלט לבצע את הפוטש מייד, לפני
שנאחר את המועד, כל עוד יש בידינו עמדות
כלשהן במערכת־הבטחון ובשטחים אחר
ס, וכל עוד הזקן חי וקיים.

נאמר, כשעת־אפם היפוטתית
יום ו /ה־ 22 בנובמבר .1963
(תמיד כדאי לבצע הפיכות בארץ ביום
הששי בשבוע. זה יתן לנו 48 שעות בלי
עת־נ־ם, כשכל ישראלי שואב את חדשותיו
מן הרדיו בלבד).
המטרה הראשונה: כינון ממשלה,
בה יכהנו שמעון פרס כשר־הבטחון, משה
דיין כשר־החוץ, יוסף אלמוגי כשר־האוצד,
ולא חשוב מי — אבא אבן או דויד בן־
גוריון עצמו — כראש־ממשלה־בובה.

יש רק אדם אחד המסוגל למלא
תפקיד עלוב זה כפוטש ישראלי:
דויד כן־גוריון.
ובכן, נרשום לפנינו: לא יתכן בארץ
פוטש בלי עזרתו של הזקן. הסיסמה חייבת
להיות :״תנו ההגה בידיים נאמנות!״ או
״הגידו כן — לזקן!״
שאלה מס׳ : 1האס יסכים הזקן להכתיר
את הקאריירה של חייו במעשה זה?
לפני שמונה שנים, כאשר הציע לו אהוד
אבריאל לחזור בדרך זי משדה־בוקר, סירב
בן־גוריון. עם כל נטיותיו האוטוקראטיות
והרגשתו ש״אני ואפסי עוד״ ,אין האיש
בעל תודעה של דיקטטור.

האם אפשר לשנות זאת?

אולי. צריכים לנסות. צריכים לבלבל לו
את ד,מ ־ח השכם והערב. צריכים ללחוש
לתוך אוזניו ללא הרף. צריכים להביא לו
את דיבת אשכול וגולדה, להוכיח לו שהם
הורסים את הבטחון, שהמצב מחמיר והולך,
שרק הוא, האיש הגדול, יכול להציל.

אל נשפה -האיש הוא בן .76
הוא נתון להשפעות ולמצכי־־רוח.
אחרי כמה חודשים של עמידה מן
הצד, הוא יהיה חסר־מנוחה.

ובכן — צריכים להטיל על סרס ודיין
לטפל בי. זה מימץ וזה משמאל. להידבק
אליו, לא לתת לו רגע של מנוחה.
האם זה יצליח? הסיכויים מפוקפקים מאד.
הערכה שקולה: ס/״ 80 סיכיי של כשלון, רק
ס/ס 20 סיכוי שהזקן יפול בשבי שלנו.
אך למען המשך התרגיל — 1ניח שהצלחנו.
הזקן הסכים. מה הבעייה הבאה?

**ש לנו שם, סיסמה, בובה מושכת.
״מי לבן־גוריון — אלינו!״ או :״אחריך,
בן־גוריון!״ הילכו ההמונים עמנו?
בחברה מפותחת, כמו אצלנו, לא יתכן

שום פוטש ללא אהדת הציבור הרחב, אקטיבית
או פאסיבית.

משמע: חיוני לייצר, ערב הפוטש,
אווירה ציבורית לתכשיר
את הקרקע הפסיכולוגית למיבצע.
עלינו לנהל לוחמה פסיכולוגית נגד הציבור
ה שראלי. ליצור מתיחות ללא־נשוא.
להפיץ מועקה וייא ש. לזרוע בהלה ומבוכה.
לערער לחלוטין את האמון הציבורי בממשלה.
להביא לכך שהאיש ברחוב יזעק ״די!
דרוש איש חזק שישים קץ למצב!״

איך יכולה להיווצר אווירה כזאת?
על*ידי התחן זמות הגבול.
המצב הכטחוני צריך להחריף.
פדאיון צריכים להשתולל כארץ,
לרצוח נשים וילדים.
האם אפשר לעזור לה וזצרות מצב כזה?
רק אם יש לנו אחיזה רצינית בצה״ל, או
בחלק מצה״ל. תמיד יש תקריות על הגביל,
ודי לתת להן להתפתח באופן טבעי, בשרשרת
של תגמול ותגמול־נגדי, כדי שיחזרו
ימי .1955/56 אפשר לסמור על הערבים
שימלאו את תפקידם במישחק זה כראוי.
(אחרי ככלות הכל, גם שם יש תמיד גנרל
הזקוק למצב כזה, לטובת תוכניותיו הפרטיות
שלו).
מסקנה: אסור לתת לשמעון פרס להתפטר
ממשרד־הבטחון. אפילו אם ירוקנו את תפקידו
מכל תוכן. למען הקשרים.

מה הסיכויים? למען האמת:
•קלושים. אין להניח כי יימצאו
בצה״ל די קצינים, בעמדות הגבוהות,
שיתנו את ידם למישחק ציני
בזה. צה״ל איננו הצבא הסורי.
אך נניח, למען המשך התרגיל, כי הדדר
ניתן להשגה. הזקן איתנו. נוצר המצב הבטחתי
הקמור, אווירה של משבר ויאוש מציפה
את הציבור. מה הלאה?

** אן עלינו לבחור בין שתי שיטות —
האחת מתונה יותר, השניה קיצונית.
אפשר ללכת בדרך הקלאסית, שבה הלך
הצבא הגרמני כאשר סילק את הקיסר ויל־

אך הצלחת שיטה זו תלויה באחידות
הדעות של כל ראשי
מערכת־הבטחון. קשה לתאר כי
יעלה כידינו לשכנע את כולם
לנקוט יוזמה קיצונית כזאת. הסיכוי:
קלוש.
הדרך השנ ה היא דרך ההפיכה המזויינת.
כמה יח דוח הצבא, הנאמנות לנו, יתפסו
את א לכני קול ישראל ואת שאר מרכזי־הכוח
(מערכות העתונים׳ משרדי־הממשלה,
מוסוות ההסתדרות, מרכזי המפלגות).
דויד בן־גוריון יחתום על מינשד, בו
יודיע כי נטל לידיו את השלטון, כדי להציל
את האומה. הו׳א יפקיד זמנית את
השלטון המבצע, המחוקק והשיפוט, בידי
שר־הבטחון שמעון פרם, שימלא לפי שעה
גם את תפקיד הרמטכ״ל.

הכנסת תפוזר. הממשלה תודיע
על כוונתה לערוך בהירות חדשות
תוך ששה חדשים — על פי שיטת
הבחירות האזורית-רובנית.
כל האם פות, ההתקהלויות והפעולות הפוליטיות
תהיינה אסורות עד ערב הבחירות.
העולם הזה ועתוני כל המפלגות ייאסרו,
ועורכיהם יושמו במעצר־מגן, יחד עם מג־היגי־המפלגות
היותר־טרדניים. ההופעה תותר
רק לעתון הארץ ולצהרונים, שיפעלו
בהדרכת קומיסארים שיישבו בכל מערכת
(מר שווייצר במערכת הארץ, מר שגב במעריב
ומר בן־פורת בידיעו ת א חרונות).
רשימת המועמדים של מפא״י, שתורכב
עלידי דויד בן־גוריון אחרי טיהור לוי
אשכול ושאר הבוגדים, תזכה בבחירות
אלה ב־ 114 מבין 120 אזורי הבחירה בקולות
רב-־ס י תר מכל מפלגה אחרת.
משמע: היא תשלוט לבדה בכנסת הששית.
המכ שו לי ם העומדים על דרכנו

בביצוע תוכנית כזאת?

קודם כל: צה״ל.

זהו צבא עממי. אין הוא מורכב משכי־רים,
המנותקים מן הציבור, כמו הרייבסוור
(המשך בעמוד )6

ה;׳דון
(המשך מעמוד )5

הגרמני בשעתו, אלא מבני הציבור עצמו.
אפילו יעלה בידינו לשכנע מפקד של יחידה
זו או אחרת להצטרף לפוטש — קשה להניח
כי שאר יחידות הצבא תעמודנה מן
הצד, באפס מעשה.
שנית: יחידות־המילואים המזויינות. כלומר,
במיקרה זה: הקיבוצים.

שום פוטש צבאי אינו יכול להצליח
כישראל, אם הקיבוצים
יקומו נגדו.
דרוש שיתוק מוחלט של המפלגות, התמוטטות
נפשית פנימית, חדלון קולקטיבי ואישי
(כפי שאמנם קרה למפלגות ה־דמוקראטיות
ולמפלגה הקומוניסטית בגרמניה
של )1933 כדי למנוע התקוממות־נגדית
כזאת. אך אם לא יקרה דבר זה, אם
יקומו הקיבוצים להגן על הדמוקראטיה, יתלכדו
סביבם ההמונים, והפוטש יתמוטט כ־בניין־קלפים
(כפי שקרה לפוטש של קאפ
בגרמניה ב־.)1920

שלישית: תלותה של ישראל ביהדות
אמריקה.
זו לא תוכל לסבול חזיון של הפיכה
צבאית בארץ הקודש. הדבר ימוטט את
המגבית, שבלעדיה אין קיוס לשום ממשלה
בך גוריונאית.

רביעית: תלותה של ישראל במעצמות
הגוש המערבי.
בתנאים הקיימים, לא תוכל שום ממשלה
ישראלית להחזיק מעמר אם ממשלת ארצות־הברית
אמנם תנגד לה ניגוד מוחלט. ולפי
כל הסימנים מעדיפה אמריקה — בינתיים
— ממשלה ישראלית שקטה על ממשלה
בטחוניסטית הרפתקנית, שתיצור מתיחות
ומהומה במרחב כולו.

...אן הנינוחה •כליה
ל היו ת פ ושליפת על1
מ 1ד י1

כפד ־־ סבא

ן דר.

בית הספר לטכנולוגיה מיסודה של

א.רובין. ס5.ו*/י.ס5.ק 1
.ניאו7ן ו 7זמטי 7זאי

מומחה לבעיות שיער
קוס מטיות
ולבעיות

תנובתהד ^ 1 5 £יטבניו1
משרד ד,בטחון, אגף כוח אדם
התאחדות בעלי התעשייה, מחלקת העבודה

תל־אביב, רח׳ פינ סקר 2

החלה ההרשמה
ב מ יקצ וע ות :

7ורטו? 1מכונות
סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים

מצעד ארצי של
כשרונות במתיים!
האמרגן משה ואלין יערוך
הופעה פומבית חד פעמית עם
כשרונות הבמה של ישראל, קבוצות
ויחידים בעלי כשרון המעונינים
להשתתף ולהופיע בזמרה,
מחול, כגון, קריאה, הומור וחיקויים
גם קוליים לבוא ולהירשם
במשרד משה ואלין, תל־אביב,
רחוב בן־יהודה .1

פרטים: בטלפון — 59741

ללימודי

יום

חד־שנתיים

הלימודים בקורסים לסרטוט מכונות וסרטוט
בניין ואדריכלי נערכים באישורה ובפיקוחהשל

הסתדרות הטכנאים
פרטים

והרשמה:

מוסדות המכללה הפוליטכנית, רהוב המסגר מס׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
^ משרד ד,בטחון, היחידה לטיפול ולהכודנת חיילים משוחררים,
רחוב ב׳ ,מם׳ ,12 הקדיח.
התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, רחוב מונטיפיורי
מס׳ , 13 חדר מס׳ ,16 בימים ב׳ ו־ר,׳ ,בין השעות 12.30
עד 2.30 אחה״־צ.
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

״ העולםהזה׳׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8פלפון ,226785ת. ד.
• 136 טען מברקי: עולמפרם • דפוס משד, שהם בע*מ, ת׳׳א,
סק . 6העורך הראשי: אורי אבנרי י המו׳ל: העולם הזד, בע׳־מ.

וכעיקר: הגורמים הפסיכולוגיים
הסמויים.
אמנם, ממשלת ההפיכה לא תוקם כוי
להפיל את המישטר הקיים והשקפותיו,
אלא להיפך — היא תטען שקמה מפני
שממשלת־אשכול אינה מסוגלת למלא את
המשימות הנובעות מאותן השקפות עצמן.
היא תדגל בסיסמות ובדוקטרינות המקובלות
על רוב רובו של המנגנון הממשלתי, ד,בטחוני
והציבורי, שהתגבש בעידן בן־גוריון.
אך החברה הישראלית חונכה, למרות הכל,
ברווז של ומוקראטיד, פורמלית (אפילו אם
רוח זו התרוקנה במידה מסויימת מתוכן
מעשי) .אל נזלזל במישקע זה, שהצטבר
מאז ראשית המיפעל הציוני בארץ. מיבצע
אנטי־דמוקראטי גלוי, מוחץ וקיצוני עשוי
לקומם את הציבור באופן ספונטאני ומכריע.

על בד אחד ממכשולים אלה
לחוד נוכל להתגבר, אם נגלה בשרו*
ופיקחות. אכל הצטברות כל
המכשולים האלה יחד תיצור מחסום
אדיר.

יכום התרגיל: פוטש ישראלי
1/אינו בלתי־אפשרי לגמרי, אך סיכויי־ההצלחה
שלו קלושים מאד.

אפשר להגדיר זאת גם בצורה
הפוכה: פיכויי־ההצלחה של פוטש
ישראלי קלושים מאד -אך אין
הוא כלתי־אפשרי לגמרי.
הסיכוי אינו די רציני כדי לעורר בהלה,
או אף דאגה חמורה. אפשר לפטור את
מסע־ד,לחישות הנוכחי כתמרון של מלחמה
פסיכולוגית.

אף מאידף: הסיכוי אינו די
מכוטל כדי שנתעלם ממנו בליל,
מבלי לפקוח עין ולאחוז כאמצעי־זהירות
מינימליים.
מהותם של אמצעים אלה נובעת מן הניתוח
עצמו. למשל: הרחקת כל אנשי הכת
מעמדות־מפתח בטחוניות בהקדם האפשרי.
מסירת עמדותיהם לידי אנשים בעלי תודעה
דמוקדאטית בדוקה. חיזוק יחסי־הגומלין
הבריאים בין הציבור האזרחי וצד,״ל. מניעת
היווצרותם של מוקדים בטחוניסטיים פוטנציאליים,
כגון המיכללה לבטחון.
ובעיקר: ערנות מתמדת של דעת־הקהל.
ערנות שתגדל שבעתיים במיקרד, של מתיחות
בטחונית על הגבול, או הידרדרות המצב
הכלכלי.
אם נקפיד על כל אלה, אין מקום לחששות•
הכוח המקובץ של קבוצת פרס־דיין
ברגע זה רחוק מאד מלהיות מרשים, או אף
מדאיג. וחשוב מכל: הציבור הוכיח בשבועות׳
האחרונים בגרות, שיש בר, ערובה
טובה מאד לעתיד.

אם מותר לתקן את פסוקו של
הרצל, בכל הנוגע למסע-הלחישות
על אפשרות של פוטש כישראל:
״אם תרצו, הרי זאת אגדה!״
השולט הזה 1349

במדינה העם ציונות 1963 ,
בבנייני האומה בירושלים ניסו השבוע
באי ועידת ציוני אמריקה למצוא תשובה
מעודכנת לשאלה: מיהו ציוני? הם קיוז
ליישב את הסתירה בין השאיפה הישראלית
לעצמאות לבין תלותה בשנור הציוני; בין
העיקרון הציוני של ריכוז האומה היהודית
בישראל, לבין חישובי־ד,נוחיות של יושבי־פזורה,
שרוקנו את התנועה הציונית מתוכנה
היחיד.
אולם גם אחרי שהאורחים מאמריקה ו־מארחיהם
הישראליים השמיעו את נאומיהם
והביעו את דעתם, קשה היה לצייר תמונה
ברורה של הציונות החדשה, זו של .1963
ידיעה קצרה מן המשולש רמזה, שאולי
אין התשובה מצויה באולם הגדול של
בנייני האומה. ידיעה זו אמרה, כי בחסות
המימשל הצבאי נערכו בכמה כפרים ערביים
אסיפות לציון יום השנה ה־ 59 למותו
של תיאודור הרצל.
אולי תמונת הציונות החדשה היא תמונת
התלמיד הערבי בטייבה, המתייחד מתחת לדגל
הציוני עם זכרו של חוזה הציונות?

פר שת לסן
תקיעת השופר
״מיסמכים שנעלמו בפרשה — נמצאו,״
נאמר השבוע בעיתונות היומית. ,בן־גוריון
לא יוותר על חידוש פרשת לבון. אשכול
נפגש אתו לשיחה.״
מן הכותרות הגדולות אפשר היה להבין

לעמוד בראש שורה של מוסדות משקיים
כמו תנובה, מקורות ומחלקת ההתיישבות
של הסוכנות. משה שרת באותו גיל הופיע
בבירות העולם כנציג המדיניות הציונית.
שלושתם עבדו עם קשישים מהם, אך מעולם
לא הגדירו את עצמם כצעירים.
לא כן הצעירים המיקצועיים של מפא״י
כיום. משה דיין מתקרב לגיל ה־ .50 לא בהרבה
צעיר. ממנו יזהר סמילנסקי. אפילו
שמעון פרם ( )40 כבר עבר מזמן את הגיל
( )33 בו נרצח חיים ארלוזורוב.
אך בניגוד לדויד בן־גוריון, שכבש את
מקומו תוך השמעת רעיונות חדשים של
עבודה עברית, הגנה והתארגנות מעמדית;
או חיים ארלוזורוב, שתבע הסדר ישיר עם
הערבים מעל ראשי הבריטים והצרפתים —
מנסים הצעירים המיקצועיים לפלס לעצמם
נתיב בטענות ביולוגיות בלבד.
חיסול המיטרד. בשנים האחרונות
הפכו הצעירים לסיוט של מפא״י. הם השמיעו
סיסמות שנועדו לפגוע ביוקרת המנהיגים
הוותיקים. הם התארגנו על בסים
סיעתי, למרות האיסור לקיים סיעות, מאז
הפילוג של סיעה ב׳ ב־ .1944 הם גילו סודות׳
מהדיונים הפנימיים ביותר במוסדות
המפלגה, אימצו לעצמם עיתונאים נאמנים
במערכות העיתונות העויינת של המפלגה.
כמה פעמים ניסתה הצמרת הוותיקה לדכאם,
אך תמיד נרתעה לאחור. הם היו
בני־חסותו של דויד בן־גוריון, וכל פגיעה
בהם התפרשה מיד כניסיון לצמצם את
שליטתו של הזקן. כדוגמה מאיימת שימש
סופו המר של פינחס לבון: הוא העז להשיב
מלחמה למשה דיין, כאשר זה החל
להטיל אבנים בחלונית הקומה החמישית

לבה של תל-אביב הקטנה היה באחוזת בית. מאז
גדלה העיר ולב אזור המגורים זז צפונה — לבה של
תל-אביב החדשה עובר את הירקון. על גבעה המתנשאת
מזרחה מכביש חיפה 2 ,ק״מ מגשר הירקון —
נבנים המפוארים שבבנייני המגורים — נוה אביבים.
לידך, בנוה אביבים, ימצאו חנויות, שרותים, סופרמרקט,
קולנוע, בתי קפה, מסעדות, גני ילדים, בתי-
ספר וקרית האוניברסיטה. בקרבת מקום רבוז מוזיאונים,
גני תערוכה, מגרשי ספורט, פארקים ובמהלך
של כמה דקות אתה ליד חוף תל-ברוך — חוף
הרחצה המשוכלל והטהור של תל-אביב. אתה במרכז.
או ל ם...
אולם אתה רחוק מהמולת הכרך. בקרבת
שטחי משחק לילדים, סביב ביתך כרי דשא,
ופרחים. המרחק בין בנין לבנין עולה על
שלושה רחובות עירוניים. ריאותיך מתמלאות
גנים.

דיין נואם בכנס הצעירים*
ביתך עצים רוחב אויר

ומן החוץ אל הפנים. לכל דירה 3כיווני רוח. כל
הקירות מבודדים מחום (ומרעש) .כל המרפסות
מצוידות בתריסים או פריקסטים. כך שהדירה קרירה
גם בשעות החום. חדר הדיור הגדול ( 30 עד 35מ״ר)
נפתח אל מרפסת גדולה לאויר ולרוח. חדרי שינה
מרווחים ומאווררים היטב.

בתלם של זקן בן 77

כי מתרגש ובא אסון גדול, המאיים לחסל
במחי־יד את ממשלת אשכול. אומנם נכון
שח דוש פרשת לבון ירתק את תשומת־לב
האזרח, יותר מכל בעייה שוטפת של המדינה,
והוא אף עלול להטות את מחשבותיה
ומירצה של ממשלת אשכול לאפיק של
התנצחות עקרה ומרירה. אולם לא יהיה
בכך ש אסון. לכל היותר, עשוי לבון
לשוב לזירה הפוליטית, אחרי שהכנעתו נ־ש
א הפרשה דחקה אותו לפינה.
אחד ממקורבי אשכול, המכיר את בקיאות׳
של ראש הממשלה בסיפורי חסידים,
חזר על סיפור הרבי, השטן והשופר: כל
אימת שהיה השטן מנסה להתנכל לרבי,
הד, זה מאיים עליו :״הסתלק — או שאתקע
בש פר!״
השטן הנפחד ה ה מתחנן שלא יתקע בשופר.
כך חזר מישנה המחזה, כשהרבי
מאיים לתקוע בשופר, והשטן מוכן לעשות
הכל — ובלבד שלא תישמע התקיעה. עד
שיום אחד התמלא הרבי רגש־עליונות, וחרף
תחנוני השטן — תקע בשופר. אז פרץ השטן
בצחוק :״זה כל מה שהשופר עושה?
תקע כאוות נפשך!״
הקיש הידיד :״בן־גוריון מאיים לתקוע בשופר
הפרשה? בבקשה, שיתקע! את מי הוא
מפחיד?״

של ב ת ההסתדרות, בה ישב לבון. דיה
זה המשך של הריב ביין השניים, כאשר
לבון היה שר־הבטחון ודיין רמטכ״ל תחתיו.
לבון חוסל על מזבח יוקרתו של הזקן.
עוד לפני שבועות אחדים לא חשב איש
במפא״י, כי אפשר יהיה לחסל את המיטרד
הזה. הצעיר ם כבר ראו את עצמם על כיסא
ת הזקנים, כ •ורשים בלעדיים. הם עשו
את הכל להחיש את רגע חלוקת הירושה.
מהזה במערכה ארוכה. לפתע הרעים
הרעם. דויד בן־גוריון נדחק לקרן־זוזית,
שממנה ראה מיפלט אחד בלבד: להתפטר.
פעולת־איגוף מ צלחת של הצמרת הוותיקה,
שעמדה כבר על סף החיסול, ש נתר, את המערכה
מן הקצה אל הקצה. בבת׳אחת נעו
כפות המאזניים: בן־גוריון ירד, ובכובד ירידתו
סחב עימו את צעיריו. לעומתם היו
אשכול, גולדה, ספיר, ארן ונצר מבוססים
שוב בצמרת, כפי שלא היו מזה שנים.
תחילה חשבו משה דיין ויזהר סמילנסקי,
כי יצליחו להכריח את לוי אשכול להפריש
להם חלק מן הירושה, תחת לחץ של איומים
פנימיים ושקטים. דיין היה בטוח שאשכול
יהיה מוכרח לתת לו את אחד משני
המשרדים — חוץ או בטחון — בעוד ש־ליזהר
הסופר (ימי ציקלג) הועד תיק החינוך
והתרבות.
אך אשכול לא נבהל. הוא התחשב בצעיר
אחד בלבד: שמעון פרס, אשר במשך שנות
(המשך בעמוד )8

בן־גוריון בגילם כבר היה יושב־ראש
הנהלת הסוכנות. אשכול בגילם כבר הספיק

* בשורה הראשונה: יזהר סמילנסקי,
שמעון פרס, כתב דבר מוריק בריאלי.
מפלגות הצעירים הנרדפים

העולם הזה *134

כי דירות נוה אביבים בנויות לשנים רבות. בחומרים
משובחים ביותר, תוך השגחה קפדנית על כל פרט
ותכנון לחיי נוחות, רווחה ובריאות לכל בני המשפחה.

גוה חברת בנין בע־מ
רח׳ דיזנגוף ,16ת״א, טל 223082 .
דירת 3חדרים ( 110 כדר) 57,000ל״י. דירת 4חדרים ( 147מ•׳ר)
67.000ל״י. תנאי תשלום נוחים ומשכנתא של 20,000ל״י ב־^<,8
וזכור הקרקע פרסית והדירה בבעלותך הבלעדית.

במדינה

<51 ווו^1וי1־

(וזמשן מעמוד )7
שלטונו הסלחני של
מערכת הבטחון. עם
פשר — כדי למנוע
סתו למשרד־הבטחון,
בחזית הצעירים.
כאשר התגלתה דרך האיומים כבלתי-יעי-
לה, נקטו הצעירים בקו חדש. הם לבשו
ארשת של מעונים, מדוכאים ונרדפים. את
המחזה הפאתטי הציגו השבוע במערכה ארוכה
אחת, על במת בית־סוקולוב בתל־אביב.
״ל 0י אתה שייך?״ כאשר התכנסו
הפעם צעירי מפא״י, שוב לא נשמעו באולם
אותן עקיצות על חשבון הבטחות־הסרק
הכלכליות של לוי אשכול. לא הוזכרו
גם חטאיו של שרגא נצר בפרשת פליישר
בבאר־שבע. איש מבין הנואמים לא התלונן
עוד, כי לאדם צעיר קשה כיום להופיע ברבים
כחבר מפא״י. להיפך: כל באי הכנס
הצהירו על נכונותם לשאת ברמה את דגלה
של מפא״י, להופיע בשמה ולנהל את ענייניה.
אך הזקנים אינם נותנים ואינם מאפשרים.
את נימת הקינה על גורלם המר של הצעירים
קבע, בנאום הפתיחה שלו, ח״כ
יזהר סמילנסקי. :אנו רוצים לשאת בעולה
של המפלגה ומציגים אותנו כגאנגססרים
המסתערים על כ סאות יש גורמים במפלגה
המתארים את הצעירים כאנשים הרוצים
לדחוק את רגיל מישהו, מתוך קוצר־רוח
האמת היא, כי במפא״י אין כיום
שום נושא אחר, אלא: למי אתה שייך —
לאנשי שלומנו או לא? ..שואלים אותנו
מי אתם, מה אתם רוצים ולמה דווקא כעת?
אנו משיבים: אין אנו סיעה, אין אנו קבוצה
גילאית. אנו חוג רעיוני של אנשים ־,רוצים
ברור חופשי וגלוי אין אנו רוצים להיות
פסז׳ירים של אוטובוס, שמובילים
אותו לאנשהו, בלי ידיעתנו.״
לשאלה למה דווקא כעת, השיב סמילנס-
קי :״משום שעתה היא סוף תקופה ותחילת
תקופה חדשה.״
צאן בלי רועה. לו נקלע זר לאולם
הב נוס, בשעה שסמילנסקי השמיע את קינתו׳
היה בוודאי משתף את עצמו בצערם
של הצעירים הנרדפים. הדברים נאמרו בלהט
כזה, שקשה היה לא להאמין כי אינם
יוצאים מלב כאוב של אדם צעיר, הרואה
לפניו את האמת האידיאולוגית ואותה בלבד.
מחבר חי רב ת חיזעה, שזיעזע בספרו זה
את מצפונם השליו של אזרחי ישראל, בתיאור
הנעשה לכפריים הערביים במלחמת
העצמאות, היה משכנע בדבריו. לא פחות
ממנו היה משכנע משה דיין, שנשא את
נאום הנעילה. גם הוא טען אך ורק למען
דמוקראטיה במפא״י :״עריכת בחירות פנימיות
לפני הבחירות לכנס ת ...בחירות
נקיות, שתבוצענה על־ידי מחלקת אירגון
נקיה!״
מי שאינו מכיר את עברם של הצעירים
היה מוכרח להשתכנע, כי לפניו קבוצה שנפשה
נקעה מההסתאבות של מפא״י, ואשר
אינה רואה דרך אחרת מאשר איוזרור חדרי
המפלגה מעובש הזיקנה. גם שמעון פרס לא
הפר רושם זה. הוא אומנם השתדל להתרחק
מבעיות ממשיות, אך עם זאת חזר
והשמיע את האני מא מין שלו, כי תקופת
הפיוט עברה והמדינה נמצאת בעיצומה של
עשיה, המחייבת שינוי יסודי במישטר. פרם
לא ציין מהו השינוי. אולם הוא הכריז, כי
חוג הצעירים ״מקיף אנשים המבקשים זכות
לא להסכים, לערער
לולא קדם לכינוס זה אותו משא־ומתן
בחדרי־חדרים בין משה דיין לבין לוי אשכול,
יתכן שהיה מקום לחשוב: אולי התעורר
משהו בלבם של צעירי מפא״י, לפחות
בעומדם על סף ההזדקנות? אולם הדיונים
החשאיים, שלא נשארו בגדר סוד, הפריכו
אפשרות כזאת. צעירי מפא״י אינם אולי
גאנגסטרים, אבל הם גם רחוקים מלהיות
א תן כבשות תמימות, כפי שרצו להציג
את עצמם, בכינוסם הראשון מאז נשארו
כצאן בלי רועה.
הם גם לא הוכיחו את עצמם צעירים
ברוחם. מלחמתם וזעקתם לא סימנו מאבק
רעיוני, או תרומה צעירה למחשב הפוליטי
של המדינה. הם בסך הכל לחמו כתגרנים
בזקנים, כדי לסלקם מן השלטון שהוריש
בן־גוריון, על מנת שהם עצמם יוכלו ללכת
בתלם שחרש לפניהם זקן בן .77
בן־גוריון התבצר בפרס
היה מוכן להתזעזועים
בתקופת כניובדי
להבקיע בקיעים

טל אריאל

1 9־( 1131
נ9תן

<זתה טון!
פרוטה -הלכהל לא
ת ח לי ף, מגינה על
צפורניך ומאריכה י מים
יותר מכל לכה א חר ת
סמצפה בצ ורה ש ו וה
וחלקה
• אינהמתקלפת או מתבקעת בגווני קייץ נפלאים -
עם שפתון פרוטוו
באותו הגוון

חאם!

הכנסת

ח״כ חרות, ד״ר יוסף שופמן, שם לפני
מספר חודשים את ליבו לעובדה הפשוטה,
כי בעוד זמן קצר תחול ההתיישנות גם על
המולס הז ה 1349

פשעי הנאצים. על כן מיהר והגיש הצעת־חוק
פרטית, שתבטל את ההתיישנות לגבי
פשעים אלה*.
להצעת־חוק פרטית אין עדיפות בכנסת,
והיא חייבת לחכות בחור ארוך עד שתבוא
לידי הצבעה. הצעתו של שופמן, שהוגשה
לפני חמישה חודשים, נועדה לבוא לדיון
רק בנובמבר הבא. שופמן פנה לוועדת הכנסת,
הסביר כי יש בכל זאת להקדים את
הדיון בהצעתו, שכן מתקרב מועד ההתיישנות,
החלה 20 שנה אחרי ביצוע פשע.
ועדת הכנסת הסכימה פה־אחד להקדים את
המועד ל־ 24 בחודש זה. באורח שיגרתי
הועברה גם הודעה למשרד המשפטים, כדי
שהממשלה תסכם עמדה לגבי הצעת־החוק.
אך ליוסף שופמן לא הושאר הכבוד של
קבלת הצעת־החוק שלו על־ידי הכנסת. שבוע
ימים לפני מועד הדיון בהצעתו, מיהר שר;
המשפטים לנסח הצעת־חוק דומה, הניחה על
שולחן הכנסת. מכיוון שזוהי הצעה ממשל־תית,
תזכה לטיפול מיידי, תהפוך את הצעת
שופמן למיותרת.
תגובתו של שופמן. :קטנוניות!״
אירזעים ראי1ווני ת מיד אנחנו
הרעיון של שנת ראשונים היה יפה בתפיסתו
היסודית: שבשנה זו יזכו לכבוד
דווקא אותם וותיקים, שפעם היו חלוצים
בשטחם ומאז נשכחו, ואשר על מפעליהם
לומדים וקוראים כל אלה המתעניינים בראשית
דרכה של ההתיישבות בארץ —
החל בתנועת ביל״ו, עבור להשונור, וכלה
במייסדי הקיבוצים הראשונים בעמק הירדן
ובשפלת יהודה•
מאורע־השיא של השנה נועד להיות קב־לת־הפנים
החגיגית אצל נשיא המדינה. הורכבה
ועדה מיוחדת, בראשותו של המחנך
ד״ר ברוך בן־יהודה, שתערוך רשימה מדוקדקת
של המוזמנים. אחרי ברורים, נמצאו
142 ראשונים.
בשבוע שעבר הובלו, מלאי התרגשות, אל
צריף הנשיא ב רושלים. אלא שבינתיים נדחק
לראש התור אזרח בעל זכויות רבות,
אותו לא לקחה הועדה בחשבון. יים לפני
המסיבה פנה שליש הנשיא אל הועדה,
ביקשה לצרף גם את דויד בן־גוריון לרשימה.
באחו זכות? ״בזכות היותו חבר המערכת
הראשונה של אחדות.״ הכוונה לכתב־עת
של מפא״י, אשר בהופעתו לא היה משום
ראשוניות או חידוש.
עינו של איש לא היתד, צרה בבן־גוריון.
הוא היווה, כמובן, מוקד־ההתעניינות של כל
המסיבה. ודווקא על כך הצטערו כמה ממארגני
האירוע. הסביר אחד מהם :״רצינו
שפעם אחת בחייהם, יעמדו דווקא הזקנים
האפורים באור ההתעניינות והפירסומת.
דויד בן־גוריון דחק אותם לפינה המוצלת,
בר, חיו עד כה.״
לזכותו ייאמר, שאפילו לא הרגיש בכו•

האדם השלישי באותה פרשה היה ראובן
(״רומק״) גרינברג. לפי גירסת המשטרה היה
רומק הרוח החיה בפרשה. אך כמה ימים
הספיקו כדי להצביע על כך כי למשטרה
אין כל הוכחות ממשיות נגד רומק, וגרנדיר
הצליח לשחררו בערבות, אחרי שיצא בהתקפה
חריפה על התנגדות התביעה. הוא טען
כי המשטרה מנסה לבצע פעולת חיסול-
חשבונות עם רומק, חשבונות שתחילתם
עוד מימי פעולתו בלח״י.
מאותו יום החלו להתרחש דברים מוזרים.
באחד הימים קיבל גרנדיר הזמנה טלפונית
לגשת לכלא רמלה. העובד הסוציאלי של
הכלא מסר לו כי אחד מלקוחותיו מבקש
לראותו.
אולם האנשים שחיכו לו לא היו לקוחותיו•
היו אלה משה יונגשטיין ושלמה ברנשטיין,
שביקשו ממנו לקבל את ההגנה
עליהם. גרנדיר סרב, השאיר את ההגנה על
השניים בידי אחיו של השופט קנת, עורך-
הדין נתן קנת.
למחרת נעצר עורך־הדין. האשמה: נסיון
להשפיע על עדים. כעבור כמה שעות שוחרר
גרנדיר. אולם המערכה השניה של הפרשה
נפתחה בעת הישיבה הקרובה של
בית המשפט, כאשר השופט קנת החליט,
לאור גירסת התביעה המחוזקת בעדויותיהם
של יונגשטיין וברנשטיין, להעביר את עניין
ביקורו של גרנדיר בבית־הכלא למועצה המשפטית.

תצפית

הזכויות שמורות

• מסתמנת תזוזה מכרעת מתחת לפני השטח בצמרת
מפא״י. ת ון שלושה עד שישה חוד שים ע שוי לויי א שכול למסור לידי ש מ עון
פרס את תיק חבטחון. זהו המחיר שאשכול ישלם. כנראה, על מנת להבטיח
את עורפו מפני ה תקפו ת חבלניו ת של דויד בן־גו ריון.

לאחדות-העבודה לא תישאר ברירה, במיקרה זה, אלא ל*
השלים עם המהלך הקיצוני של אשכול, לפי הכלל שכל סיעה רש־אית
לקבוע מי יהיו שריה. כדי לשכנע את אחדות־העבודה לשמור על השקט,
יפתחו כמה מראשי מפא״י בימים הקרובים ב שיחות־גי שו ש עם הליברלים.

שינוי נוסך בחלוקת התיקים הממשלתיים, במיקרה שפרם
יתמנה לשר הכטחון ז

ספיר יחזור להיות שר המסחר והתע שיה בלבד,

אשכול יקבל בחזרה את תיק האוצר, ויכ הן כראש הממ שלה ושר האוצר, כשהוא
מפנה את עיקר פעילו תו לשטחים כלכליים.
הסדר זה ייעשה, כנראה, על חשבון משה דיין. א שכול יציע
לו להסתפק במ שרד החקלאות, או להידחק לחלוטין מן הזירה הממ שלתית.
פרס יהיה שותף להצגת האולטימטום. זיין, במיקרה זה, ע שוי להכריז על
התארגנות עצמאית לקראת ועידת המפלגה, שרק בה יוכרע סופית המאבק על
ה שלטון בינו לבין לוי א שכול.

אשבול עצמו יבטיח אף הוא את מעמדו לקראת הקרב המכריע,
על-ידי החדרת נאמניו למנגנון הפעיל של המפלגה,
שיעסוק בהכנת הבחירות לועידת מפא״י. בעי קבו ת אי ש־אמונו של
א שכול, יצחק קורן, שנתמנה כיושב־ראש הוועדה להכנת הב חירות
י צורפ ו ל מנגנון הקבוע של מפא״י עוד כמה מ מקורביו של א שכול.

• סמכויותיו של הצנזור עשויות להתרחב.

לוועידה,

דווקא בהצעת עורך

דרכי אדם
ההתקפה האחרונה
ביום ראשון השבוע היה עדיין עורך־
הדין התל־אביב, דן גרנדיר 51 עסוק
מאוד.
הפגרה המתקרבת של בתי־רמשפט חייבה
את עורכי־הדין להחיש את קצב הטיפול
בלקוחותיהם. אולם יום ראשון היה היום
האחרון לעבודתם השנתית השוטפת
של בתי־המשפט. מיום שני אפשר היד, כבר
לחשוב על אפשרויות בילויי־החופשה, אך
ביום שני כבר לא היה עורך־הדין דן גרני
דיר בין החיים. הוא נפטר כתוצאה מרתק־פת־לב,
אשר פקדה אותו בארבע לפנות
בוקר, האחרונה בשורה של התקפות־לב•
הראשונה בהן התרחשה בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב.
התקפה באורם בית־המשפט .״קיבלתי
מכה מתחת לחגורה! פרקליט המחוז
בראור, ומשטרת תל־אב׳יב, משתמשים באמצעים
שאין להם תקדים בהיסטוריה של
בתי־המשפט בישראל!״ צעק גרנדיר באולם
בית־המשפט.
היה זה לפני שלוש שנים, בעת הדיון
שהתקיים בפני הנשיא התורן של בית־המשפט
ד,מחזי, מרדכי (מקם) קנת, במשפט
אשר משך את התעניינות ד,צ בור כולו:
שלמה ברנשטיין ומשה יונגשטיין, שני גנגסטרים
תל־אביביים, הואשמו בכך שניסו
לסחוט, בעינויים איומים, סכום כסף מתושב
ערבי מאבו־גוש.

שניות אחדות לאחר שסיים השופט את
קריאת החלטתו, קיבל גרנדיר את התקפת־הלב
הראשונה, צנח ארצה שעה שעמד לצאת
את אולם בית־המשפט.
תמורה לשרות. ברור עניינו של גרנ־דיר
נמשך למעלה משנה, עד שבסופו של
דבר החליטה הוועדה — שבראשה עבד
עורך־הדין יהודה פרנקל — כי גרנדיר חף
מסל אשמר *.,החלטה זו התבססה על עדויותיהם
של אותם שני נאשמים, שהודו כי
שימש־ כלי בידי המשטרה והתובע בראור
— נגד רומק וגרנדיר.
נוסף לכך גילו יונגשטיין ׳ וברנשטיין כי
ה בטח להם — תמורת שרות זה — שלא
יוגש נגדם התיק על השתתפות ברדיפה
מלווה יריות ברחוב. ת תל־אביב. על אשמה
זו צפוי היה להם מאסר ממושך בשל ניסיון
לרצח. ואומנם, עד היום לא הוגש נגדם
כל גליון אישום על עבירה זו, לא
על־ילי פרקליטות־המדינה ולא על־ידי מש־טרת־ישראל.
גרנדיר
אומנם זוכה, אך לא היה בכך
כדי לאוששו מאותה התקפה שבעקבותיה
באו נוספות.
ההתקפה האחרונה, בתסילת השבוע, גרמה
למותו.

• בינ תיי ם הקדימה ממ שלת אוסטריה א ת
ישראל, ביטלה ה שבוע את חו ק ההתיי שנו ת
לפשעי־הנאצים.

* רומק עצמו זוכ ה גם הוא, ז מן קצר
לאחר מכן, על־ידי ה שופט ה מחוזי אליעזר
מלחי.

העולם הז ה *549

מעריב

תיתכן הרחבת סמכות הפסילה של הצנזור לא רק על עניינים בטחוניים

מובהקים, כי אם גם על עניינים פוליטיים, הע שויים

להיות

בעלי

מ ש מעות

ב ט חוני ת עקיפה.

• שוב תעלה מפא״י את הצעתה לשינוי שיטת הבחירות.
הפעם תציע לא חוות־העבודה ולמפ״ס לתמוך ב שינוי שיטת הבחירות, ולהופיע
ברשימה מ שותפת לבחירות. כדי לשכנע את שתי המפלגות, תציע להן מפא״י
מפתח מוסכסימרא ש לחלוקת הצירים בין שלוש הסיעות. הצעה זו תוצג כצער
ראשון והכרחי לקראת איחוד נרחב יותר.

צפויות כמה מחוות הפגנתיות של התקרבות מוגברת
לצרפת.

בצורה זו תבקש ממ שלת א שכול להוכיח, כי האוריינטציה במדיניות־

החוץ י׳.א הועברה לכיוון גרמניה.

• אם תימשך הנשירה מהמשטרה, ייקרא צה״ל לעזרתה.
קצינים בצבא הקבע יושאלו למשטרה, וש ר־המ שפטים יתבקש לנסח חוק שיאפשר
העברת טוראים מ שרות צבאי סדיר לשרות המשטרה.
• צפויה פעילות מוגברת למיזוג גלויות. יצחק נבון, מזכיר ל-
שע_.ר של דויד בן־גו ריון, שמונה ראש אגף התרבות במ שרד החינוך והתרבות׳
י קו ש את רוב ז מנו לפעולו ת תרבות מיו חדו ת, שמטרתן העלאת הרמה
התרבותית של עדות נח שלות, וביצוע פעילות של מיזוג ערות.

• משרד המשפטים יכין תיקון לסעיף החוק הפלילי, ביחס
לגניבת מכוניות. כיוס קייס פירצה בחוק, לפיה יכול גנב מכונית לטעון
כי לא התכוון ״לגג ב אותה לצ מי תו ת״ ,אלא להחזירה אחר ה שימו ש — מצב
בו אפשר להביאו לדין רק על גניבת זלק.

במדינה

/גשר

ראש הממשלה
עשו־ דקות
מול ארבע שני

!/ש די ם

מונדיאל

לדרישת ציבור מעשני סיגריות הפילטר ״מונדיאל״,
הוצאנו עתה את ״מונדיאל״ גם באריזה של עשרים
סיגריות בקופסה. מעתה ניתן להשיג את הסיגריה
המובחרת בתערובת העדינה באריזת 10 או .20
10סיג ׳ 37 -אג׳ * 20ס יג ׳ 73 -א ג ׳

ב חו רו ת י פו ת ־ כ לו ת נ הדרו ת...
כל צעירהוצעיר חייבים בראש וראשונה
לדאוג לעורפניםחלקויפה. פריחות
ופגמי פנים אחרים גורעים מהופעתך הנאה.

קר ם הפנים פ־ 4ו
המכיל חומר אנטיספטי, חודר במהירות
לנקבוביות ומטהר אותן. תוצרת ״ קליאו״

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ססר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אביב
נחלת בנימיו ,2טל 56347 .

חיפה

הפאטנט שייך לדויד בן־גוריון, והוא נוסד,
בהצלחה לראשונה לפני ארבע שנים. תמציתו:
ראש הממשלה מגלה לעורכי היומונים
אינפורמציה סודית, אבל היא מיועדת
רק להם — לא לקהל קוראיהם.
המטרה הברורה: במקום שהעיתונות תחשוף
דברים שאינם נוחים לממשלה, מוטב
להקדים ולספר את הדבר לעורכים — ולהבטיח
בכך את השתקת העניין. היתד, זו
שיטה מיוחדת במינה של הגבלת חופש העיתונות
— בהסכמת עורכי היומונים.
גם שרים אחרים למדו את השיטה :״פגישת
השר עם העורכים״ הפכה להיות אחד
המוסדות המקובלים בממלכת העיתונות הישראלית,
מבלי שהוא יסייע ולו במשהו
לעצם השליחות העיתונאית.
לוי אשכול, המתאמץ לשמור על הכלים
שהניח אחריו בן־גוריון, השתמש השבוע
לראשונה במכשיר זה. עורכי העיתונים היומיים
הוזמנו ללישכת ראש הממשלה בירושלים,
למה שהוגדר כפגישה ראשונה
של העורכים עם ראש הממשלה.
בלי עקיצות. כמו תמיד הציגו העורכים
את שאלותיהם, איש איש בהתאם לקו
המיוחד של עיתונו, ובתום חלק זה של
הפגישה, הגיעה שעתו של אשכול להשיב.
רק אז התברר לעורכים, כי יש בכל זאת
הבדל בין בן־גוריון לבין אשכול. בן־
גוריון היה מופיע למסיבות כשהוא תקיף
ומלא רוח התגרות; באשכול ניכרה הנט־ה
ליצור יחסים טובים עם נציגי העיתונות.
הפעם לא נשמעו אותן עקיצות שבך
גוריון היה מכודן לעבר מפלגות, שעורכי
בטאוניהן הסבו עימו לשולחן. שום עורך
לא ספג מקלחת קרה, ולא הואשם בהוצאת
דיבה או בהפצת רכילות — דבר שבן־
גוריון לא פסח עליו אפילו כלפי עוי־ך דבר,
חיים שורר.
לוי אשכול ניראה אדיב, מלא יצון־סוב
— אפילו קצת יותר מדי רצון־טוב. בזאת
הבחינו העורכים מתוך התשובות הארוכות
והמפורטות שהשיב לשאלותיהם. אמר
אחד העורכים :״בעשר דקות עם אשכול
שמענו יותר פרטים על מערכים סודיים של
ישראל, מאשר שמענו במשך כל ארבע השנים
מפי בן־גוריון.״
כאשר נשאל מדוע מצאה הממשלה לנכון
להזמין את ואלסר של, השר לתיאום כלכלי
של גרמניה המערבית, השיב :״רבותי, כשנכנסתי
לתפקידי לא מצאתי לפני שטח
ריק. הצינורות ממשיכים לפלוט דברים שהוכנסו
בהם הרבה לפני שקיבלתי את התפקיד.
לא אני הזמנתי את של *,אבל ברור
שאם הוזמן, עלינו לקבלו בנימוס.״
באשר לחילוקי־הדעות בין ח־שינגטון וירושלים,
בקשר לתוכניות מסויימות של ישראל,
גילה אשכול עמדה אופיינית :״אנחנו
צריכים לפעול עד קצה גבול היכולת, ועם
זאת לדאוג שלא יחול קרע בינינו לבין
ארצות־הברית.״ האם ישיג זאת? אין איש
יכול לענות על כך.
הסודות הגלויים. לעורכים היה ברור,
כי גם הפעם נועד החומר לידיעתם האישית
בלבד. הם יכלו לחזור למערכותיהם בתל־אביב
וללחוש, מתוך סבר של חשיבות־עצמית,
חלק מתוכן המסיבה לחבריהם במערכות
ולבני משפחותיהם, כפי שנהגו לעשות
אחרי הפג ש־ת עם בן־גוריון. בעיתוניהם
פירסמו רק ידיעה קצרצרה על עצם
קיום הפגישה, מבלי לספר מה דובר בה.
מד, גדולה היתר, הפתעתם, כאשר למחרת
היום הופיעה ראש הממשלה בארוחת־צהרים
שערכו לו עיתונאי ירושלים. השאלות ש־הציגו
הכתבים היו זהות כמעט עם אלה
שהציגו יום לפני כן עורכיהם בישיבה
הסיד ת הסגורה. תשובותיו של אשכול לא
יכלו להיות שונות בהרבה מאלה של היום
הקודם. אך שום איסור לא הוטל על פיר־סום
החומר, והוא ראה אור בהרחבה רבה.
דבר שהפך לצחוק את כל מושגי הסודיות
של הפאטנט הבנגוריוני.
הדבר היחיד של זכה לפירסום: בכל עת
הפגישה בין אשכול לבין העורכים ישב סמוך
לראש הממשלה שמעון פרס, שהעיר
מפעם לפעם בפיתקאות לאשכול, כי פרטים
מסויימים שמסר הם בגדר סוד, אפילו לעורכים.
הבעת פניו של פרם לא העידה
כי הוא שבע־רצון מהיחס הלבבי שמגלה
אשכול לעורכים.

החלוץ ,27 טל 69265 .

ךומנאימ׳&זועמם ישב בתחנת המשטרה
של כלא יפו, ופתר תשבצים. הניידת של
הנפה יצאה לסיור באזור, ולפחות מחצי־תריסר
השוטרים שנותרו בתורנות בתחנה,
לא היה מה לעשות.
אבל בתא קטן, באגפו הדרומי של בית־הכלא,
היו חמישה אנשים עסוקים מאוד. ה־מיבצע
בו עסקו עתיד היה להעסיק, כעבור
כמה שעות, את משטרת־ישראל כולה.
שלושה אסירים מועדים: נחמן פרקש, ניסים
ערוסי ויורם לנדסברגר, עמלו בקדחתנות
על ניסור סורג החלון שבתאם.
בדיוק בשעה אחת־עשרה בלילה יכלו ה־

התפרץ בבכי לאחר
ד 1דחדד 1ד
שנגזר עליו מאסר

חמ ש שנים. על הבריחה עצמה טרס נשפט.

שלושה למחות את הזעה מעל מצחם. סורג
החלון היה מנוסר ומכופף. בינם לבין החופש
הפרידו דקות אחדות.
ראשונים יצאו פרקש, ערוסי ולנדסברגר.
הם גלשו מהחלון אל צינור המים שמתחתיו,
קפצו אל החצר הפנימית, טפסו על
הגדר — וקפצו אל הרחוב. אחריהם נחלצו
דרך החלון האסירים יעקוב (״הגר״) בן־
אברהם וחיים בן־לולו.
רק אז הרגיש, במקרה, אחד הזקיפים,
.בתכונה שליד הגדר. הוא קרא לשני הבורחים
האחרונים לעמוד, אך הם המשיכו
במאמציהם לטפס על החומה, שגובהה כחמישה
מטרים. כעבור שניות אחדות ניתנה
בבית־הכלא אזעקה כללית. השוטרים התורנים
יצאו במרוצה ושני הבורחים ניתפס,
כשהם חבולים ושרוטים מגדר התייל
העוטרת את החומה.
השוטרים טרם התא ששו מניסיון הבריחה
הנועז של השניים, כאשר גילו את
היקפה האמיתי. התא בו שוכנו חמשת האסירים
היה ריק — מלבד אסיר בודד אחד,
שסרב להשתתף בפריצה אל החופש.

פרי,ש כהרי ההימדייה

ף• אותה שעה בה עמדו השוטרים גבול
כם מיל התא הר ק, החלו שלושת הבורחים
להתרחק במהירות מהמקום. הם
נטלו את הבגדים שהוכנו עבורם מחוץ לכלא׳
ניסו לחפש כלי־רכב בין המכוניות
החונות. פרקש פנה לבדו לכיוון מועדון
הלילה הים־אי אריאנה, ניסה לפרוץ למס ג
ת. משלא הצליח, הסתפק באופנוע —
כלי־רכב עליו הוא מגלה שליטה מלאה.
ערוסי ולנדסברגר הניחו לו לפעול לבד,
בפי שהיה רגיל בבריחותיו הקודמות.
שלוש בריחותיו הקודמות של פרקש היי,
אולי, הבריחות המפורסמות ביותר במדינת
ישראל. בפעם הראשונה הסגיר פרקש את
עצמו מיד, ואילו בפעם השניה העמיד על
רגליה את כל משטרת־ישראל, אשר חיפשה
אחריו לשווא משך חודשים ארוכים. ביטא
את דעת־הקהל על המשטרה באותה תקיפה
הפיליטון מיו מנו של קצין משטרה,׳ שהתפרסם
במדורה של לילי גלילי (העולם הזה
: ) 1220

שלושה מן הפושעים

שדחה . ,בינתיים, את ביקורו.

00״ 4.12 איבדנו את עי ק בו תיו של נתמך
פרקש במערת התאומים בהר־טוב, אך מצא-

מסוכנים ביותו ׳לציבור
נום למחרת
נתפוס אותו.

שוב

ליד

חניתה.

עוד

הצדיתו דברות מחנדא. מה עשתה המשסוה?

היום

שעות, על־ידי מארב משטרתי שהוצב בקירבת תל-אביב.

בן עשר -למשפט

5.12.62 המאמצים הבינלאומיים נשיאו
פרי. סיר אדמונד הילארי, כובש האברסט,
גילה בי העקבות ב שלג ההינולייה, שיוחסו
בתחילה לאיש־השלג ה מיסתורי, אינם אלא
עקבותיו של פרקש. כבר שלחנו לשם חוליית
שוטרים ואנו מקווים שעוד כמה ימים
נחזיר אותו כבול באזיקים

** פעם, לפני שנפרד פרקש מניסים ומיורם, הודיע להם:
| 1״אנו נתראה בחוץ־לארץ — או בעולם האמת.׳׳
ניסים ערוסי ( )30 ויורם לנדסברגר 21 לא היו זרים
זה לזה, ושניהם מוכרים בעולם הפשע.
ערוסי הגיע ארצר, ממצרים בהיותו עדיין תינוק. הוא
נולד למשפחה שמנתה כבר אז חמש נפשות, החל ••:ת חייו
ב ן ער־מות מישפה של שוק־הכרמל. כמו בסיפורי הילדות
העזובה קלאסיים, היה גם אביו של ניסים איש פרימיטיבי
וגס־הליכות. הוא עבד משך כל היום, לא הקדיש תשומת־לב

12.1.63 החזליה חזרה מנפאל בידיים
ריקות. נחמן פרקש שוב הצליח להתחמק
מרודפיו, בעברו יאת הגבול לטיבט. אבל

מקומה, העמים אותה על טנדר גנוב, ונסע
לקירבת קיבוץ חניתה שבצפון. שם, חשב,
לא יוכל איש להבחין בו והוא יפרוץ בשקט
את המנעול. אולם מישהו שמע בכל זאת
את קולות הפיצוח, הזעיק את המשטרה,
שהגיעה בדיוק ברגע בו הצליחו השלושה
לפתוח את הקופה ולגלות שהיא, בעצם,
ריקה.
ניסים הובל אחר־כבוד לבית־הסוהר, נשפט,
ונידון לשנתיים וחצי מאסר. ביום שני
האחרון, הערב בו בוצעה הבריחה, הועבר
ניסים לבית־הכלא ביפו, על־מנת להיות נוכח
למחרת, יחד עם ידידיו, בברור משפטי
על קטטה בה היו מעורבים בין כותלי בית־הסוהר.

למטה
אל חיי הרחוב

ערום׳
שנות־נזאסר.

הוא הבורח שמעולם לא הצטיין בפי ק חו ת יתרה. במשך
עשרים שנות הפ שע שלו הספיק לצבור כ־60
בת מונ ה (מימין) הוא נראה כ ש שוטר כובל או תו.

אין לנו להתייאש. כל אחד יודע שסוף־סוף
יפול לידינו.
24.3.64מ שיקאגו הודיעו על אלמוני
במסיכה, ששדד את הבנק אוף אמריקה. כ־שהשווינו
את שיטות העבודה של השודד
האלמוני, עם שיטו ת עבודתו של האיש המבוקש,
נ ח מן פרקש, נוכחנו שהן ז הו ת
לחלוטין. ביק שנו את המ שטרה האמריקאית
שיעבירו אותו לידינו, אז הס אמרו שעוד
לא תפסו אותו. איזה לא־יוצלחיס הם השוטרים

26.7.65 תקוותנו, שמעולם לא אבדה,
על תפיסתו המהירה של נחמן פרקש, קיבלה
היום עידוד רב עם הודעת האקדמיה
הסובייטית למדעים, שעקבותיו של האדם
הנאנדרטאלי ב מערות אלטמירה בספרד אינן
כה עתיקות כפי שח שבו קודם. אין להוציא
מכלל אפ שרות שאלה הן עקבותיו הטריים
של הפו שע הנמלט, נ ח מן פרקש. אנו מש ווים
עכ שיו את הציורים באותה מערה עם
הציורים שהשאיר אחריו פרקש ב סנ טיאגו
דה־צ׳ילי. תוך יום־יומיים נוכל להביא לפני
ה שופט את הפו שע הנמלט כדי להוציא
נגדו פקודת־מאסר.
11.6.66 אתמול שלחנו את ה שוטר מספר
519284 ללוויין המקיף את כדור הארץ.
או תות הרדיו ש שודרו ממנו בי שרו כי פר־קש
מסתתר בתוכו. כ שה שוטר בו ש ש לבוא,
ביק שתי להביא את תיקו האי שי כדי לדון
בהתנהגותו. מה הופ תע תי לראות כי שמו
של ה שוטר מספר 519284 הוא: נח מן פר־קש

בגופיות רחוב
^ ודם סיפור חייו של פרקש עצמו
\ £ל א היה משעשע כלל ועיקר. פרקש נולד
כבן צבר למשפחת עולים מהונגריה. הגורל
התאכזר אליו עוד משחר ילדותו. בהיותו
כבן ארבע שיחק עם חבריו בשכונה,
כשלפתע זרק אחד הילדים חופן סיד, ישר

1 1 ^ 1בע ת תפיס תו בבריחתו השלישית. פרקש, שזכה ל־כינוי
הזאב הבודד, ברח ארבע פעמים מבית־הכלא. י הפעם גיתפ שו שני חבריו, א ן הוא עדיין ממ שיך להסתובב חופ שי.

** ראגי לא פחות הוא סיפור חייו
של יורם לנדסברגר, אשר למרות גילו
הצעיר הספיק כבר לצבור 18 תיקים פליליים,
ובהם למעלה משלושים סעיפי אישום.
סכום שנות המאסר החופפות שהצטברו
נגדו במשך שש שנות הפשע שלו: שבע
וחצי.
יורם נולד לאב יוצא גרמניה, שהגיע
ארצה מבלג ה, לפני קרוב לשלושים שנה,
התגייס מיד לצבא הבריטי, הגיע לדרגת רב־סמל.
אלא שתוך שרותו לקה פתאום בהתקפת
עצבים, אושפז במוסד לחולי־נפש. כעבור
כמה חודשים התאבד בין כותלי בית־החולים.
האסון
גרם לזעזוע כבד לאמו של יורם.
האשד״ ילידת לאטב ה, ספגה כבר מהלומה
אחת בחייה, כאשר בתה האחת מתה בהיותה
בגיל רך. היא לא יכלה לעמוד במתח הנפשי
העצום שפקד אותה עם מות בעלה,
נאלצה לקבל טיפול פסיכיאטרי.
בתוך אווירה זו עשה יירם את צעדיו ה־ראשוג
ם בעולם. הוא עמד על גבי השיפוע
החלק שבפניו שתי ברירות: לתם ם במשען
כלשהו ולעלות, או להתדרדר מטה
אל חיי הרחוב.
הוא לא עצר כוח לכך. בעוד שאחותו,
הגדולה ממנו בארבע שנים, הצליחה ללמוד

תה אחת

לתוך עיניו של פרקש. משך חודשים ארוכים
היה הילד בטיפול רפואי, כשראייתו בסכנה•
כשהבריא לבסוף, נפל עליו פגע
נוסף: גדר, עליה טיפס בעת משחק, התמוטטה
תחתיו, והוא סבל משברים בכל
חלקי גופו.
אם היה נחוץ משהו נוסף לשבור את הילד
הצעיר, הרי היתה זו השכיבה במעטה
הגבס. גם הוריו הביעו בשעתו את דעתם:
״כנראה שזעזוע־המוח שקיבל והשכיבה הארוכה
בגבס, הביאו את נחמן למה שנהיה.״
היתד,
זו קביעתם של ההורים על פי׳
הרגשתם בלבד• אך עובדה היא, כי מאז
גדל נחמן כנער מסוגר בתוך עצמו. הוא
ניסה למצוא את סיפוקו בשטח הספורט,
זכה בתואר אלוף־ישראל באיגרוף במשקל
בינת־ .אך מאידך לא זנח את כנופיות הרחוב•
וזה מה שהיה בעוכריו. הוא הסתבך
תחילה בעבירות קלות של שוטטות, החל
להעצר מדי פעם. עד שלבסוף הגיע המיפנה
החד. פרקש נעצר, יחד עם עוד שלושה
חשודים, באשמת ביצוע השוד המזויין במחסני
תנובה, נידון לחמש שנות מאסר.
בתום שלוש וחצי שנים שוחרר בשל התנהגות
טובה, למרות שברח לשלושה ימים
מבית־הס־הר. אך כעבור תקופה קצרה דל
חיפש נעצר שוב, כחשוד בשוד מזויין בשדרות
ח״ן בתל־אביב. השוטרים, שבאו אז
לעצרו, לא הצליחו להובילו מיד לבית־הסו־הר.
פרקש צעד לידם מספר צעדים ולפתע
התחמק ונמלט בריצה לסימטד, צדדית.
באותו רגע החל המצוד הגדול, שנמשך
כמה חודשים, ואשר בסופו הצליחה המשטרה
ללכדו רק כתוצאה מהלשנת חברו,
איש העולם התחתון. נחמן פרקש חור ל־כלא,
החל מגדל זקן, אותו נדר לא לגלח
עד שישתחרר. הזדמנות זו כמעט ניתנה לו
כעבור חצי שנה, כאשר הצליח להימלט מכלאו
בשלישית, בחברתו של רפאל (״טו־מי״)
בליץ. אולם הוא נתפס, כעבור שלוש

מרובה לילדיו. אמו, שניסתה להעניק מעט
חמימות לילדיה, לא הספיקה לעשות רבות
מאחר ונאלצה לעזור בפרנסת המשפחה בעבודות
משק־בית.
כך גדל ניסים עם ילדי הרחוב המוזנחים.
הוא הצטרף לכנופיות הפירחחים שסחבו
פירות מדוכני השוק, עבר לאט־לאט למעשי
גניבה נועזים יותר. הוא היה בן עשר בלבד
נפתח נגדו התיק הפלילי הראשון, כאשר והוא נשלח למוסד לעבריינים צעירים.
אך מוסד זה היה בשבילו רק מכללה
יותר להשתלמות באמנות הפשע. גבוהה הוא יצא משם, נתפס מיד בגניבה, והוכנס
בחזרה. כעבור שנה בדיוק פקד את משפהת
ערוסי אסון. אבי המשפחה, שלא ״דע על
העוצר שהוכרז בשכונה מטעם שלטונות הצבא
הבריטי, יצא מביתו ונהרג מידיה שנורתה
עליו על־ידי חיילים בריטיים. ניטים
הפך לראש המשפחה.

פיצוח כצפון
^ ולם הסטטוס החדו^זל^מש^

^ חה, לא החדיר בו הרגשת אחריות חדשה.
להיפך, הוא הרגיש עצמו חופשי יותי,
החל צועד בקצב בדרך־המלך של העולם
התחתון.
במשך עשרים שנות חייו הבאות הצליח
ניסים להעשיר את גליון הרשעותיו הפי־י-
ליות כמעט בכל סוגי העבירות. הוא הורשע
על גניבות, שוטטות, התפרצויות, גרימת
נזק, קבלת רכוש גנוב, ומעשים מגונים.
לאחרונה החלה המשטרה לעצרו גם בשל
החזקת סמים מסוכנים. בשישים התיקים הפליליים
שנפתחו נגדו הצליח לאסוף 60
שנות מאסר, הכוללות גם שלוש שנים על
שלוש בריחות ממעצר.
ידידיו בעולם התחתון לא ראו בו מעולם
פורץ בר־מזל, הפועל בשיטות מחוכמות.
את פריצתו האחרונה ביצע ניסים בבית-
החרושת תלווה. הוא הצליח, יחד עם עוד
שני פורצים, לעקוד את קופת הפלדה מ־

במוסדות־נוער, להתגייס לצה״ל ולמשטרה
ולהינשא לקצין־מכונות בצי־הסוחר, הפך
יורם למטופל של לשכת־הסעד. כילד חפר
חום משפחה, התגלה יורם כבעל אופיי מרמי.
הוא היה מתאכזר לחבריו בבית־הספר,
מסתבך בקטטיות על עניינים של מה בכך) .
ייתכן כי בשנים הראשונות ניתן היה
עדיין להצילו, אך לא נמצא מי שיקדיש לו
תשומת לב מספקת. אמו היתד, מבולבלת
ביחסה אליו. מצד אחד רצתה לדאוג לו,
להבינו, אך מאידך היתד, חסרת אונים נוכח
התנהגותו התוקפנית. פסיכיאטר שבדק אותו
קבע: הנבדק נמצא בעל רמת אינטליגנציה
גבוהה, אך קשיי התרכזותו נובעים
מהפרעותיו הנפשיות.

כד עושייס הפושעים

ץ* ד ירד יורם אל הפשע. הוא התחיל
^ בסחיבת ממתקים בקיוסק שבשדרות
קרן קיימת, מול שכונת מחלול, בה התגורר
עם אמו, המשיך בהתפרצויות וגניבת
מזומנים.
ככל פורץ וגנב, היתד, גם ליורם שיטת
עבודה משלו. הוא נהג להיכנס לחנות, לבקש
חפץ הנמצא על אחד המדפים העליונים.
כאשר עלה החנווני על הסולם והוריד
את החפץ המבוקש — כבר לא היה יורם
בחנות. כי בינתיים, בעוד האיש על הסולם,
הצליח יורם לפתוח את מגירת הקופה, לגנוב
את אשר בתוכה. במיקרה אחר ביקש
מבעל חנות דגים להוציא לו מן הבריכה
״דג של קילו בדיוק״ .בעוד האיש מתכופף
וטורח לדוג את הדג המתאים, דג יורם
את ארנקו מכיס מכנסיו האחורי.
הוא ידע גם לבלבל את המשטרה בחקירו־תיה,
הופיע בפני השופט תמיד ללא עורך־
דין. בחלק מן המקרים היה מצליח לצאת
זכאי — אך ברובם נענש. לא אחת ניסתה
אמו להוכיחו על דרכו. הוא היה מבטיח
להשתנות, וחזר לסורו .״ככה זה אצלנו,
(המשך בעמוד )18

עודך ״העור הזה״ מדווח מנדרין המזרחית ער נתיחת משפסו הגדוד שר מנסח

| א1ד א בנ ר
*#גרמנית רצוצה, בעלת מיבטא הולנדי הזק, סיפרה העדה הקשישה כיצד הועברה׳
^,במי שלוח של נשים, מאושוזיץ לברגן־בלזן .״היינו יותר מתות מאשר חיות. היינו תשוש
ית מרעב, רב־ת מא־תנו חלות וקודחות. אנשי הס״ס, שליוו אותנו, היכו בנו במגלביהם.
משני עברי הדרך עמדו הגרמנים בני המקום והסתכלו. אני מזכירה זאת תמיד. היום הם
יכולים להגיד שלא ידעו כלום — אבל אז הם עמדו בצידי הדרך, הסתכלו ולא התערבו.
הם ידעו! הם כולם ידעו!״
לרגע עמדה דממה באולם רחב־הידיים. עד כה דובר על פשעיהם של ה״פאשיסטים״,
ה״גזענים״ .והנה, לפתע, מדובר על כולם — על הגרמנים. הגרמנים בחור שכאלה.
לא היה בכך כל דבר מיוחד — לולא
קרא הדבר על אדמת גרמניה, בפני שופטים
גרמניים, בשפה הגרמנית, לעיני העתונות
והטלביזיה הגרמניות.

זיין*
•יסיי

אך לא היה להם ר,מ שג הקלוש ביותר. איש צעיר, האדם העליז היח ד בו נתקלתי, שניראה
כאיש הע לב התחתון, יעץ לי בידידות לפנות אל ״העכברים ד,לבנ ם״ — כינוי לשוטרים
הלבושים לבן.
לבסוף, כאשר כמעט דרסתי כמה עמלים בעלי הכרה מעמדית, שניסו לחצות את הרחוב,
עצר אות שוטר נזעם. בשמעו אח מטרת־חפצי, שכח את זעמו, היפנה אותי ס-.ף־סוף
לכיוון הנכון — בית־המשפט העליון של הרפובליקה הדמוקראטית, מרחק של כמה דק ת
נסיעה מן המקום בו התחלתי את החיפוש.
ביזבזתי למעלה משעה — אך היה זה ביזבוז כדא־ .כי כשהתקרבתי סוף־סוף אל הבניין
המאסיבי, היה חי לנגד עוני ההבדל העצום בין שני חצאי־העיר — העוני, תוסר־החדוזה,
הדיכאון האפרורי הכללי של המדינה הקומוניסטית. האם מותר לעזור למדינה זו להשמיץ
את ראשי־השלטון של המדינה השניה — של גרמניה החופשית, העשירה, המתקדמת
בצעדי־ענק בנתיב ה״פלא הכלכלי״?

מותה שד אנה פראנק
ך* עכור כמה דקות ישבתי באולם

^ הגבוה בארמון רב־השנים, בין הקירות
מצופי עץ־האלון, והכל, הכל השתנה.

נשכח העוני בחוץ, נשכחו מדי השוטרים
בעולי המגפיים, נשכחו אלף ואחד הסממנים
* ,לוזנאן:
*811,1,

שאד את העכברים הלבנים
של המדינה הדיקטטורית. באולם שלטה

מציאות אחרת — המציאות של אושוזיץ, של

י״אפשר שלא להיכנס לאולם משפט
ברגן־בלזן, של המוות המאורגן.

גלובקה ללא הסתייגות נפשית עמוקה.
עד אחרי עד סיפר את סיפורו — מי

זהו ״משפט־ראזזה״ .כוונתו הפוליטית ברורה
בלשון גבוהה ונימלצת, מי בפאתוס דר־וגלויית־לב:
להשמיץ את המישטר הפוליטי
מאתי, ומי בסיגנון יבש ומאופק, המזעזע
של גרמניה המערבית, אשר גלובקה תופס
שבעתיים. היה נידמה לי כי אחרי משפט
בו מקום מרכזי. כלומר: מסע במלחמה
אייכמן אני מחוסן, ושום סיפור חדש שוב
התעמולתית העולמית בין המחנה הקומולא
יחריד אותי. טעיתי. מי יכול היה שלא

ניסטי והמחנה המערבי.
להחרד מן הסיפור על מישל בת ה־,17
סגגי*,ג . 8ז0
*10561813113י0$
61088£
הסתייגות זו גברה אצל אדם שבא, כמוהצרפתיה
העליזה, ששרה את שירי מולדתה
4*1410,),ז 04,יא 16.6.1999 הזס״
ני, מברלין המערבית. מעבר־הגבול היא

?׳0ז׳\י?ז*צע-כ * 04׳40

בצריף של ברגן־בלזן, עד שחלתה בדיזנ־י***1״**ס
הוו
ת. אתה מגיע דרך רחובות שוקקים,
טריה, יצאה לעשות את צרכיה, לא עצרה

ש׳ פעי העושר, של ברלין המערבית. צעירות
כוח להגיע לבית־השימוש, כרעה באמצע

יפהפיות, לבושות הדר, מצטחקות שם ליד
הדרך, ושם נבעטה למוות על־ידי שומר

חלונות־ראווה מפוארים. המכוניות ייצרות
גרמני שדאג להיגיינה?

פקקי־תנועה.

ובעיקר — מי יכול היה שלא להחרד מ4ע>
מיז״ייגיז

עדסס

ולפתע — המחסום. משני הצדדים —

סיפור ימיה האחרונים של אנה פראנק, כפי

>זם טמן>60<#מ 1

החומה המכוערת, שמטרתה למנוע בעד אזשסופר
על־ידי ידידת־המשפחה, ששהתה עיזג>0

רחי
מדינה אחת להימלט מתוכה בהמוניהם.
מד, בברגן־בלזן? הספור כיצד ראתה אנה
>4,/06 גיי\ז>^׳:לי.צ <.א

שוטרים גרמניים בעלי אלות־גומי עוצרים
בפעם הראשונה ערימה של גוויות, כיצד
^ ^ 8311853£5דל׳1
את התנועה. אלה אנשי המערב. כעבור
מתה אמה, כיצד שכבר, אנה במיטה ליד
כמה צעדים — שוטרים בעלי אותם הגודית
אחותה מארגוט, עד שמתה גם היא —
פרצופים, המדברים אותה שפה, אך במדים
מודעה זו (ימין) הודבקה בנל רחבי גרמניה המזרחית. היא מראה את ואז הושמה על־ידי נשי הצריף על שמיכה

אחרים, הדומים עוד יותר למדים הנאציים.
גלובקה במדים נאציים, וכפי שהוא היום, כתובה בנו סח הרגיל של

ונזרקה לבור?
אלה הם שוטרי המזרח, והם נושאים תת־מודעה
לתפיסת פו שע נמלט. נאמר בה כי ד״ר האנס יוזף מאריה גלובקה, יליד , 1898
שוב ושוב התמרדו הדמעות העצורות ומיקלעים
טעונים.
שגובהו 1.70 מטר ו קו מ תו חסונה, בעל שערות מאפירות ומ שקפיים, ח שוד ״בהכנתם מילאו את העיניים. גם העתונאים הציניים
לאדם רגיל, שאינו יכול לנופף במיברק־ובביצועם
של הפ שעים הפא שיסטיים, שהביאו לרצח מיליוני אזרחים יהודיים ובני עמים מגרמניה המערבית, שבאו להשמיץ את
הזמנה של הרפובליקה־הדמוקראטית־דגרמ־אחרים״
,וכי הוצאה נגדו פקודת־.מעצר. כל אדם נדרש לעזור בתפי סתו. משמאל: העתק המשפט, ישבו כפופים ואדומי־עיניים.
נ־ת, דרושות שעתיים כדי לעבור גבול
הדף הרא שון של ספר חוקי־ הגזע של. נירנברג, עליו מתנוסס שמו של הנאצי גלובקה.
באתי למאורע קומוניסטי. אך אחרי רבע
זה. גם כך זוהי פרוצדורה ארוכה ומסושעה
של סיפור־המוות אמרתי לעצמי: אז מה?
בכת• יש להגיש את הדרכון, את ניירות המכונית, את תעודות העתונות. יש לספור את מה איכפת אם המאורע מאורגן על־ידי הקומוניסטים, למטרות קומוניסטיות? האם גורע
הכסף שבכיסך, עד הפרוטה האחרונה — כי אסור לך להשתמש בכסף מערבי במזרח.
הדבר מן העובדה שזו הפעם הראשונה שהשואה, במלוא זוועתה והיקפה, מומחשת לגרולבסוף
— עברת את המחסום האחרון. הרביעי או החמישי. לפניך הרחוב הפתוח — מנים, בשפתם ובארצם? שבפעם הראשונה מדובר, במישפט פומבי, על רצח שישה מיליון
אחד הרח־בות החשובים ביותר של ברלין של אתמול, רחוב פרידריך. הוא שומם כמעט היהודים, ומובא הסיפור החי על תעשיית־המוות בכל ארץ מארצות הכיבוש הנאצי?
לחלוטין. אתה נוסע. החנויות עלובות. האנשים — שקטים וחסרי־חיוך. התנועה בשעות
והאם אך מיקרה הוא כי הדבר לא קרה במערב?
העבודה של יום־חול — כמו בירושלים ביום שבת. אך הרי זהו המרכז של עיר המיליונים,

ב רת מדינה של קרוב ל־ 20 מיליון!
רצח במכונת כתיבה
תעיתי בעיר במשך למעלה משעה, בחפשי את בניין המשפט. נסעתי במכונית הלוך
וחזור, שתי וערב. איש לא ידע היכן מתקיים המאורע הגדול. עוברים־ושבים העיפו מבט
נו, ותיקי משפם אייכמן, איננו זקוקים לבירור משפטי נוסף כדי לדעת מהי אח־חטוף
במספר המערבי של המכונית, ענו ״סליחה, אני לא מקומי.״ השוטרים היו אדיבים,
זיג ריותו של האנס יוזף מאריה גלובקה בפרשת השואה. אנו זוכרים את הבעת־הפנים

?57£01) 8111£

בית המשפט
מחציתו

מעתונאים

מארצות

האולם ב אר מון הברליני, לא רחוק מן המקום בו התאבד
אדולף היטלר לפני 18 שנה וחודשיים. הקהל מורכב
רבות, מחצי תו מאורחים אחרים, ביניהם בלט ח״כ משה

סנה. ה שופטים לא הטביעו את רי שומם גנל המ שפט, הסתפקו בניהול הטכני של היישיבות.
איש מהם לא הצטיין ב אי שיו ת מר שימה כ מו ה שופטים לנדוי והלוי ב מ שפ ט אייכמן.
אך העובדה הח שובה אולי יותר מפסק־הדין, היתה כי הפעם נערך ה מ שפט באולם גרמני.

חוקי הגזע הנאציים, שלא בנוכחות!
אייכמן•
י במידה שחשוב לרכוש נפשות בגוש הקימוניסטי למען ישראל, לשפר את דמותה בעיני
הצביר והמישטרים שם, ובצורה זו לטפח את התנאים הנפשיים להתקרבות פוטנציאלית
׳ כלשהי בעתיד — בוודאי הביאו עדויות אלה תועלת כלשהי.

מאסר עולם
*וכן שאי־אפשר היה שלא לערוך השוואות בין משפט א־יכמן לבין משפט גלובקה.
3׳ ,משבע הדברים, אין השוואה זו הוגנת לגמרי. אצלנו ישב אייכמי בתא־הזב בית. למשפט
היד, עניין מעש־ בולט: להחליט מה יהיה גורלו האישי של הנאשם.
ואילו גלובקה לא נמצא כאן באולם. הש״ב הקומוניסטי לא העז לחטפו, או לשגר
״נוקמים מתנדבים״ לעצירת; .בהעדר האיש עצמו, ניטל מן המשפט עוקץ דרמאתי.
אך גם מבחינ ת אהר.ת עלה המשפט ה שראלי בהרבה על המשפט הגרמני, וההשוואה
יכולה למלא כל לב ישראלי בגאווה. מבחינה אירגונית עלה הס שר הישראלי בהרבה על
כושר־האירגון הגרמני המהולל. בירושלים אפשר היה להשיג פרוטוקול סטנוגראפי בכמה
שפות, תוך דק ת מעטות אחרי השמעת הדברים. אפשר ה ה להשיג תצלומים תוך שעה־שעתיים.
כאן אין מחלקים את הפרוטוקול, ור,תצלומים מגיעים באיחור וברמה ירודה.
כאן אין איש כמו השופט לנדוי, א תה דמות אב שית ורבת־הדר, שידעה להמחיש בצורה
כה מרשימה את הוד רוממות החוק הישראלי. השופטים כאן אינם מרשימים, וחלקם
בניהול המשפט ניראה אפסי איכשהו, חסרה באולם אותה אוזירד, מיוחדת, שמילאה את לבו
של כל אדם שהיה נוכח בא לם הירושלמי, בתחושה של חווייה היסטורית.
אך בסופו של דבר, אלה עניינים של מד,־בכך. כאן, כמו בירושלים, העדויות עצמן הן
כר, נ ראות, התיאורים כה מזעזעים, הדראמה האנושית של השואה כה כבירה, עד שכל
השאר הופך לתפל ולטפל.
שום משפם אינו יכול לשמש במה אידיאלית לבירור האמת על השואה, על הרייך
השלישי. כי כל משפטמתרכז, בהכרח, על הנאשם. בירושלים הובלט חלקו האישי של
אייכמן ללא כל פרופורציה, על־ידי טיישטוש האחריות של האחרים. כאן מובלט גלובקה,
שוב ללא פרופורציה.
אולם הרי גם אייכמן וגם גלובקה היו רק שני ברגים במכונה אדירה. אומנם, שניהם
היו ברגים חשובים — אך באותה מכונה היו עוד מאות ברגים חשובים אחרים, שא ש־איש
מהם תרם את תרומתו המיקס עית כדי שהמיבצע הגדול והמסובך של רצח המיליונים
יתנהל כסידרו.
איך יכולה מכונה כזאת לקום במדינה תרבותית? איך היא יכולה לפעול במשך שנים?
איך הופכים אנשים קטנים, פקידים מן השורה, למפלצות המבצעות את גדול כל הפשעים
בהיסטוריה האנושית?
את התשובה לכך לא סיפק משפם אייכמי, ולא יספק המשפט הזה. אך השאלות עצמן
תלוי ת וע־מדות באולם, אף מבלי שאיש ישאל אותן באופן גלוי ומפורש.
והפעם האולם הוא גרמני. זו העובדה החשובה ביותר במשפט גלובקה — חשובה
הרבה יותר מפסק־הדין הסופי, שיסתכם, מן הסתם, בגזר־דין של מאסר־עולם לגלובקה —
אם יגיע לגרמניה המזרחית.

של אייכמן עצמו, בתא־הזכוכית, כאשר הוזכר השם גלובקה במשפטו.
אי־אפשר היה לבצע את הפיתרון הסופי ללא הכנה חוקית. במשפט אייכמן, כאשר
למדנו את פרטי־הפרטים של המיבצע האדיר, הסתבר לנו כי לא היתר. זו רק תוצאה של
שגעון־הסדר הגרמני. גם גרמני יכול לרצוח ללא חוק. אבל פשוט לא ניתן לבצע מיבצע
המוני בתריסר ארצות, ללא הגדרות חוקיות ברורות, שימנעו את עירעור השלטון התקין.
מישהו מוכרח היה לקבוע בכל מיקרה מי יהודי ומי לא, מה דינו של בן־תערובת שרק
רבע מדמו יהודי, מה בדיוק יקרה לרכושו של הנשלח־למוזת, מה גורלו של יהודי נתין
מדינה ניטראלית. כל זה חייב אלפי חוקים ותקנות, עם פירושים מוסמכים ואיסוף תקדימים,
על בסיס חוקי איתן. בקיצור: זה חייב את חוק נירנברג, אשר עליו נערמו לאחר
מכן כל שאר החוקים.
בעיצוב החוק הזה היד, לגלובקה חלק חשוב. הוא שכתב לו את ספריו־,פירושים המוס־מך,
שהינחה את בתי־המשפט. הוא שיזם כמה וכמה תקנות חוקיות, שהיו דרושות להכנת
השלבים הבאים של ״הפיתרון הסופי״ .הוא שטיפל אישית בחקיקת חוקים אלה בארצות
הכבושות והגרורות. כזה היה גלובקה. על כך אין ויכוח.
ובכל זאת — גלובקה זה מכהן ברגע זה כמנהל הכללי של משרד ראש־הממשלה
בגרמניה. הוא האחראי לכל שרותי־הבטחון הגרמניים. הוא הממנה את כל הפקידים
הגבוהים. יש לו חלק סמוי אך מכריע במינוי הגנרלים והשגרירים. מאחורי הקלעים הוא
עומד בראש ״ממשלת הצללים״ — קבוצת הפקידים הבכירים המנהלים את ענייני המדינה,
ושכוחם רב ייתר מזה של השרים הנבחרים.

חופש או טיהור?

^יך יכול ישראלי דמוקראטי לבחור בין שתי הגרמניות? איך הוא יכול לקבוע
עדיפויות׳ אני שואל את עצמי שאלה זו ללא הרף בימים אלה.
במזרח — מדינה דיקטטורית, טוטאליטארית, ללא חופש כלשהו, מישטר הזקוק לכידונים
זר ם, יהנאלץ לכלוא את תושביו בחומות ובגדרי־תייל, מחשש פן יברחו. ומאידך: מישטר
המלמד את ילד ו את פרטי השואה, המחנך אותם לשנוא את הנאצים ואת שינאת־הגזעים,
ושראשיו באמת טהורים מכל רבב של עבר נאצי.
במערב — מדינה חופשית, דמוקראטית במידה רבה, מדינת־חוק פרלמנטרית, בעלת
עתונות חופשית. ומאידך: מישטר בו תופס־ם נאצים בלתייספירים עמדות־מפתח, מדינר,
המשתדלת להתעלם כליל מן העבר, ואשר בה פורחת האנטי־שמיות במסתרים. גרוע מזה:
מדינה שאינה משלימה עם גבולותיה, העומדת לקבל לידיה פצצות־מימן, בה מדובר בגלוי
על המלחמה הדרושה לשיחרור המולדת.
אדם דמוקראטי אינו יכול להשלים עם המזרח. ישראלי אינו יכול להשלים עם המערב.

קול מישראל

עו רן־ הזין ה קו מוני סטי נויכאל לנדאו מתליאביב הורשה
לקחת חלק במ שפט כ״מא שיס ציבורי״ ,קרא הצהרה בה
ציטט את פסקיהדין במ שפט אייכמן. הופע תו הובלטה על־ידי מערכת־הפירסום של המ שפט.

מדינת המיקלט והלשכה 06

ץ הי הצד העיקרי החשוב לישראלי הנוכח במשפט. יש צד אחר, שגם בו אין לזלזל.
י זהו משפט אשר במרכזו עומדת השמדת היהודים. לא נעשה בו כל ניסיון לד,שכ ח
את קיומה של מדינת ישראל. להיפך, לעדים שבא־ מישראל ניתן מקום של כבוד במשפט,
ובמערכתיהפירסום המלווה אותו.
כמעט בכל עדות מוזכרים שמות של אנשים, תוך ציון כי מצאו אחרי המלחמה מיקלט
בישראל. כך מצטיירת לעיני השומעים — וממילא גם לעיני קוראי־העתונים בגוש הקומוניסטי
— דמותה של ישראל כארץ הגאולה, המולדת החדשה.
ציפיתי במתיחות לקראת הופעת האנשים שבאו מישראל. בראשם עמד עורך־הדין הקומוניסטי
מיכאל לנדאו. בלטה ביניהם העדה חנה לוי־האם, אסירת ברגן־בלזן, אותה אשד,
קומוניסטית שהגישה לא מכבר את התלונה נגד שטראום בעת שהותו בישראל.
שניהם ייצגו את ישראל בכבוד. הם השתדלו להזדהות עם המדינה. העדה האס, שדיברה
צרפתית, הזכירה שיש במשטרת־ישראל מחלקה מיוחדת לחקירת פשעי־ד,נאצים, וציינה
שהגישה למחלקה זו קובלנה פלילית נגד גלובקה( .היא לא הזכירה שהמשטרה סרבה
לטפל בקובלנה זו) .לנדאו הזכיר בהבלטה את פסק־הדין של השופטים הישראליים במשפט

הקהל המזועזע

טון

(במרכז).

מי מין

נרטה

ש פן ד מעו ת, ל שמע סיפוריהם האי שיים של הנרדפים.
ב ת מונ ה נראית אשתו של הזמר הכו שי פול רוב:
קוקהוף, פעילה ידועה ב מועצת־ה שלוס המזרח־גרמנית.

במדינה צבא טיסת ב כ בי ש הטייס ,
העוברים־ו־השבים המעטים בכביש הטייסים,
לא האמינו למראה עיניהם. מכונית
פרטית אדומה, נהוגה בידי חייל, נסעה במהירות
עצומה, בצידו הימני של הכביש.
אחריה דלק שברולט צבאי, שבמושבו האחורי
נראה צבי זמיר, אלוף פיקוד הדרום.
כשד,פעיל נהגו של האלוף את הסירנה,
נעצרה כל התנועה. רק המכונית
האדומה המשיכה לדהור.
סמוך להצטלבות שליד בית־ספר אורם,
הש ג האלוף את המכונית האדומה, חסם
בפניה את הדרך בתפנית אקרובטית. מן המכונית
זינקו האלוף זמיר וקצין בדרגת
אלוף־מישנה, דחפו בגסות כמה סקרנים
שמיהרו למקום, עטו בשצף־קצץ על נהגה
של המכונית הפרטית, גררו אות; בכוח
לתוך מכוניתם.
טוראי ישראל (״איזי״) .רוזוף ,19 ,בנו
של א ש־עסקים תל־אביבי נודע, לא ניסה
להתנגד. הוא ביקש רק מחברו שישב ל־צידו,
שיסיע את מכוניתו הביתה. .המכונית
תשאר פה לצידי הדרך,״ פסק האלוף.
הוא פקד על נהגו להחרים את המפתחות,
מיהר להסתלק.
טרמפ כקצב הטוויסט. הסיפור מתחיל
באחד מבסיסי צה״ל. רודף, שנהג לבוא
לבסיס עם מכוניתו הפרטית, אחת מן השלוש
הע מדות לרשות המשפחה האמידה,

הכפר בידי צר,״ל, ברח חמול לעכו. עתה
בא יחד עם עוד שלושה מפליטי א־זיב
להשתטח על קברות בני־המשפחה.
גם הקאדי של עכו בכבודו ובעצמו נילווה
אל בני א־זיב — דבר ששיזזה לביקור
זה אופי חגיגי במיוחד .״זאת תהיה בוזדאי
הפעם האחרונה שאוכל להשתטח על קבר
בני,״ מילמל חמול. לא מפני שהוא זקן,
ואינו מצפה לחיות יותר. אלא מפני שבעוד
ימים אחדים, שוב לא יעמוד קבר בנו על
מקיימו.
הריסה, דא ארכיאולוגיה ! הכפר
אכזיב שוכן על תל גבוה, מוקף אתרים
׳תלים למכביר, המיועדים וכשרים לחפירות
ארכיאולוגיות. אך אגף העתיקות, בשיתוף־
פעולה עם משלחת איטלקית, ובעזרת 40
פועלי־דחק, בחר דווקא בגיבעה הצפונית
ביותר כדי לחפור בה. על פי חוק המקומות
הקדושים, אסור לחפור שם, כי זהו
בית־קברות אשר עד לפני 15 שנה היה
בשימ ש, ואשר אליו באים בקביעות אזרחים
מוסלמים, לבקר את מתיהם.
הם מצאו בן־ברית באלי אביבי, אשר
המוזיאון והאכסניה שלו גובלים עם שטח
בית־הקברות .״מה יכול להיות יותר מזעזע
מאשר לראות פועלים גורפים עצמות של
בני־אדם ומשליכים אותן לים?״ התמרמר.
הוא החל מריץ מחאות למשרד־הדתות וליתר
המשרדים, בהדגישו כי מדינת ישראל היא
הראשונה המזדעקת נגד כל חילול בית־קברות
יה ידי בעולם.
עד כה, לא גילה אגף העתיקות עניין
מיוחד באתרים מוסלמיים כה מאוחרים.

שוב הותוה הונעה חשטיוח, המתפאוות נ

1*1 1 *1

| ,ן 1 1 1הח שפנית האוסטרית שהופיעה לאחרונה ב מועדון הסום המשוגע
1בפאריס, המופיעה ב מו ע דון כליף ביפו, התגלתה כגבר אשר

שינה את מינו לאשה. היא־הוא הגי עו בלוויית כוריאוגרף מיוחד ה מ תכנן את הופ עו תי ה. ה כו רי ד
גרף, שהוא גם ידיד אי שי של הזזשפן(ית) ,הוא ד מו ת מעניינת בפני עצמה, ומפורסם ב מקצועו.

מטיילות ;•ד רקע כית־הקכרות באכזיב
במקום מתים, מ לון מפואר

הסיע בטרמפ אה חבריו, ביניהם קצין בדרגת
סגן. הוא הפעיל את הפטיפון הקבוע
במכונית, שהשמיע טוויסט סוער, והציץ מדי
פעם אל החיילת החמודה שהתעסקה במושב
האחורי עם אחד מחבריו. בהצטלבות
גהה נתקל במכוניתו של האלוף. הוא עקף
אותה כמה פעמ ם בצורה פרועה, התגרה
גלויות ביושביה.
כשהגיע להצטלבות של כביש הטייסים,
תימרן בצורה מסוכנת. נהגו של האלוף
דלק אחריו, אותת לו לעצור. רוזוף לא
נענה, המשיך לדהור, הפעם כדי להתחמק.
למחרת הוחזר רוזוף לבסיסו, הספיק לשהות
בו חצי יום בלבד, נשפט לחודש
מאסר בעודן סירוב למלא פקודה.
קבל אביו של החייל בפני חבריו :״אני
מבין שאיזי לא. התנהג כשורה, אבל הוא
בכל זאת נהג במכונית פרטית.״
השבוע עמד צוזת של שלושה עורכי־דין
להגיש עירעור בפני שלטונות הצבא.
אכזיב עצמות לי
האימאם עבד אל־חפיז חמול, שירך את
דרכו בקושי בין העשבים שכיסו את הגבעה
הגלילית. פה ושם עסקו פועלי־דחק
בעבודת־חפירה מאומצת. כמה מתרחצות
בבגדי־ים דילגו בקריאות־התפעלות בין
ערימות האבנים.
חמול הזקן ( )83 מצא את מבוקשו: קבר
בנו. הוא ובני־ביתו נולדו לא הרחק מגבעה
זו, בכפר א־זיב העתיק, וכאן קבורים
רבים מבני־המשפחה. כאשר נכבש

אפילו שיכבת הקברים התחתונה באכזיב
שייכת לתקופה המוסלמית. מדוע אם כן
החליט האגף להוציא 300 אלף לירות מקרן
אוניברסיטת רומא לצורך זהי
בפי הקאדי של עכו ובפי בני א־זיב הממורמרים
היה הסבר אחד: הממשלה מעוג־יינת
לחסל את הקברים המוסלמיים, כדי
שלא יישאר כל זכר ליישוב ערבי באזור.
הדגיש הקאדי :״זאת לא עבודת חפירה
ארכיאולוגית. זאת הריסת קברים!״
גירסה אחרת אומרת: הרשויות המקומיות
והממלכתיות מעוניינות לנקות את השטח,
המשקיף על פני הים ולעבר ראש־הניקרה,
כדי להקים עליו מלון מפואר. באוזני המוסלמים
של עכו לא נשמע הדבר פנטסטי
כלל וכלל. שהרי גורל דומה בדיוק הועד
על־ידי עיריית תל־אביב לבית־הקבתת המוסלמי
על חוף ימה, כדי להקים על שטחו
את מלון הילטון.

** ועדוני־הלילה של תל-אביב שוב
מלאים עד אפס־מקום. הסיבה: אחרי
הפסקה של כמעט שנה, שוב חזרו החשפניות
וכבשו את מקומן במרכז תוכניות
הבידור של מועדוני־הלילה. שליטתן בתוכניות
אלה חוסלה לפני כשנה, שעד, ש
יבוא הסטריפטיז הגיע לשיאו. בפעולה ברוטאלית
של המשטרה נעצרו החשפניות, הושלכו
לכלא, הוכרחו לחזור לארצותיהן ׳.יוד
לפ-י שהסתיים מועד החוזים שחתמו עם
בעלי המועדונים. הצנזור הישראלי, ש
גילה
בשטח זד, פוריטאניות קיצונית, לא היד, מוב
לשום פשרות. וכך, נידמה היה, הגיע הקץ לסטרים
טיז בישראל.
השבוע כבשו החשפניות מחדש את לילות תו
אביב. החלוצות הראשונות של גל יבוא סטריפטי
חדש׳ המיובא ישר ממועדוני־החשפנות הנודעים ש
פאריס, בישרו את שובן בקול תרועה.
בשלושה ממועדוני־הלילה העיקריים בתל־אכיב, הח
פשטו ללא הפרעה כוכבות תיכניתו של מועדון־הליל;
הפאריסאי, בעל הרמה הגבוהה, קרייזי הורס (הסוו
המשוגע).

הווי
• פתח תקווה: בפתח־תקוזה, נסתר,
אשד, להתאבד בקפיצה מקומה שניה,
נחתה בתוך ערימת אבטיחים, לא נפגעה•
האצילות מחייבת: בתל־אביב,
בכך שנעצרה
אסתרמזרחי, שהואשמה
עזרה לשלושה אסירים להמלט, התנגדי,
לשוטרים בקריאות :״מה אתם נטפלים לאי?
אני לא כריסטין קילר!״
• רק בלירה: באשדוד, נקנס סולומון
ויצמן בלירה אחת על הקמת בית־ספר
לריקודים בלי רשיון, אחרי שטען כי לא
ישתמש יותר במוסד, כיזזן שכבר לימד את
כל חושבי אשדוד לרקוד.

וזה מה שעוד צפו׳

אלה הס חלק מן הח שפנים העומדים להופיע בקו
בישראל, ו ה מופיעיס עתה ב מיסגר ת מועדון־הלילה

פאריסאי קרוסל, המגיש רק הופעות חשפנות של גברים בלבוש ובאיפור נשי. בחלק העליון של

01 מועדון הסוס המושגע מפאריס. אבר נאן

גע לגמד!

הערמה, הופעלה המשטרה נגדן מיד.
הפעם הופיעו החשפניות בידיעתם של
הצנזורים הישראליים. אלה אומנם לא יכלו
לאשר את ההופעה כהופעת חשפנות, אולם
אחרי שחזו במספרים שביצעו החשפניות,
היו מוכנים לאשרם בתור הופעות ריקוד,
אחרי שהגבילו מספר תנועות שניראו אירו־טיות
מדי. נוסף לכך לא התפשטו החשפניות
הפעם לגמרי, נשארו בסיום תהליך
ההתפשטות כשכיסויים זעירים על שדיהן,
וביקינים קצרצר-ם על מותניהן.
גישר, מעין זו לחשפנות מקובלת, למשל,
באיטליה, מדינה קאתולית ופוריטאנ ת. על
אף השפעת הכנסיה, מותרת שם חשפנות
בהגבלות מסויימות.
למרות הפשרה, היתד, זו התקדמות ניכרת
בגישתה של הצנזורה הישראלית, שסיגלה
לעצמה את הדעה כי אין כל רע
בהופעות חשפנות במועדוני־לילה, וכי מי
שמרגיש את עצמו נפגע מכך, יכול לשבת
בבית ולא לחזות בהן.

האטרקציה האמיתית

ובין־הוד

בוב מארקוורט, אלוף הקליעה
בקשת וחץ האמריקאי המופיע
צברה, שם הוא שולח חיצים מעל ראשה של מאיאנה,
אקרובטית מנואלאיה, בתוכנית־רקע להופעה העיקרית.
הראשונה שבהן היא החשפנית היפהפיה ורוניק, המופיעה,
מזה מספר שבועות, במועדון־הלילה אדריה.
אחריה הגיעו שתיים נוספות: פרפה לה־רוז הבלונדית,
המופיעה במועדון צברה, ולולו קלמנטין, המגישה
את. הופעתה במועדון כליף היפואי.
אלא שהיה הבדל רב בין הגל הישן של החשפניות
שמלפני שנה, לבין צורת הופעתן של החשפניות מן
המשלוח האחרון. אז נערכו ההצגות ללא רשיון מטעם
המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בעלי המועדונים
ניסו לעקוף את החוק, הציגו את חשפי
ניותיהם ברקדניות רגילות. אך באשר התגלתה ה

* ה * 0 1לשינוי זה בגישתה של ד,צנ־
1 2זורה, שלפני מספר חודשים התייחסה
בחומרה רבה לכל גילוי של חשפנות?
היתד, זו בקשתו של מנהל משרד ראש־הממשלה,
תדי קולק, שהסביר לצנזורים כי
מלחמתם בסטדיפטיז פוגעת בענף התיירות
בארץ. מועדוני־הלילה מהווים את אחת האפשרויות
המעטות של תיירים, המבקרים
בארץ, להתבדר בלילות. לאחרונה הגיעו
חלת,ת רבות ללשכת התיירות הממשלתית,
כי חיי־הלילר, בישראל משעממים, וכי ה־ת
כניות המוגשות במועדוני־הלילה הן חסרות
עניין. בלחצה של לשכת־ד,תיירות והמלצתו
של תדי קולק, נעשו הצנזורים
גמישים יותר.
גישה ליבראלית זו, תורגש כנראה בחודשים
הקרובים. בעלי מועדוני־הלילה
מתכננים עתה הופעות חשפנות לטווח ארוך.
כך, למשל, תופיע החשפנית המפורסמת
ריטר, קאדילאק, המקבלת סכום של 711 1 1 ^ 1 125 כוכבת מועדון הקרייזי הורס בפאריס, היא אחת החשפניות היפות ביותר
דולאר להופעה, במועדון כליף. נוסף ל|
# 1 1 11 שהופיעו עד כה בארץ. היא מופיעה בקטע הנקרא: צ׳ה צ׳ה צ׳ה הוריזונטל,
חשפניות, תגענה אטרקציות נוספות בדמות
שאינו אלא ואריאציה על ריקוד צ׳ה צ׳ה צ׳ה רגיל, אך מבוצע במאוזן בתוך מיטה.
חשפניות שהן למעשה גברים. חלק מהן
תובאנה ישר מתוכניתו של מועדון קארוסל בחורה הישנה לבדה בליל־קיץ חם.״ כבר חיה, שלמרות כמה תכונות נשיות בגופה,
הפאריסאי, המציג רק הופעות־חשפנות של בערב הראשון של ד,יפעתה הסתבר למאר־ היא אינה אלא גבר.
גברים בדימוס. ואילו בצברח תופיע קוקסינל,
מי שהיה עד לפני זמן לא רב רב-
טוראי בצבא הצרפתי, והחליף לאחרונה
את מינו.
אולם האטרקציה האמיתית בשטח זה התחוללה
השבוע, כאשר החשפנית לולו קלמנ־טין,
ילידת אוסטריה, שהחלה את קאריירת
החשפנות שלה במועדון מולן רוך בווינה,
החלה להופיע בכליף בקטע הנקרא אהבה
בחלום, המתאר לדבריה ״עד מד א מ;לד,

כל תמונה נראה החשפן בתלבושת ובתחפושת הנשית בה הוא מופיע, ואילו בחלק התחתון נראה
אותו חשפן בדמותו הגברית האמיתית. רוב העוסקים במיקצוע זה הם בעלי תכונות נשיות
וצורתם החיצונית אינה מאפשרת, עד שהם מסירים את הפוגה הנוכרית, להבחין כי הס גברים.

— *11111

החשפנית המופיעה עתה במועדון צברה הופיעה כבר בארבעה
סרטים, שהאחד מהם חילו לילות העולם מספר . 1פופה
מפגינה הופעת חשפנות במיטה. היא התרעמה על שבארץ לא ניתן לה להתפשט לחלוטין.

תוכה לה־רוז

ניזנוז ושחיתות גצ״ניס את חב חסחו 011 ארצות יבשת אנריקה -בו שותנת הממשרה

ך!* ן יסקי 8הישראליים עם היבשת השחורה — פור(
1הים. אך המאזן כתוב כולו באדום, מרוב הפסדים.
לא כל חברה ישראלית יכולה לסחור עם אפריקה. המסחר
מותנה בחוזים מדיניים עדינים, במעמדות מיוחסים, בסובסידיות
ובסדרי־חליפין. על כן מתרכז ייצוא הסחורות הישי־אליות
לאפריקה בידי כמה חברות גדולות, אשר רק חלקן
הזעיר שייך לבעלים פרטיים.
ארבע החברות העיקריות העוסקות בייצוא זה, שייכות
בחלקן לממשלת ישראל. חברות אלה, בניגוד לחברות הפרטיות,
מפסידות מיליונים.
מדוע?
אמירן מייצאת למזרח אפריקה, ודיזנגוף־נזערב־אפריקה
מייצאת לניגריה ולחוף המערבי, בדיוק אותן סחורות ש־מייצאים
האחים מאיר לליבריה. האחים מאיר מרוויח ם
מיליונים — החברות הממשלתיות מפסידות.
ההסבר אינו סוד: ביזבוז, הונאה, ניצול החברות הממשלתיות
על־ידי כמה ממנהליהן ופקידיהן הישראליים להתעשרות.
במיוחד התרכזו ההאשמות נגד מנהל הסניף הניגרי
של דיזנגוף;מערב־אפריקוז, אלכס הכהן. הכהן, מנהל
מחלקת השיקום של משרד הבטחון לשעבר, התפוטר בשעתו
מתפקידו. בכל זאת נשי!ח על־ידי דיזנגוף־מערב־אפריקה,
ניצל את מעמדו כדי להקים חברה פרטית ולהתעשר. התנצל
פקיד בכיר בירושלים :״קדושים אינם מוכנים לנסוע
לשם,״ ובזאת פטר את כל העניין.
הממשלה אירגנה את ארבע חברותיה תחת חברת־גג אחת,
אלדא, מינתה ועדת־חקירה מיוחדת שתחקור את העסקים
השחורים הנעשים באפריקה. אולם גם החוקר האופטימי
ביותר לא העלה בדעתו, כי יש בפעולות אלה כדי לשים
קץ לשחיתות, לביזבוז ולהונאה.
הגדול בכאבי־הראש האפריקאיים היא חברת דיזנגוף־

באותם הימים שפנקס היד, שר התחבורה, הצליח רוזנברג
להיכנס כשותף לחברת המוניות הבינעירוניות קשר. השקעתו:
מספר מכוניות חדישות מיובאות מארצות־הברית.
היד, זה באותם הימים, שחברות־ד,נסיעה הבינעירונ ות התאמצו
לקיים את שרותיהן במכוניות המיושנות שעמדו
לרשותן, כשהממשלה מסרבת להקציב להן מטבע זר ו־רשי,
נות־ייבוא.
אך לא אדם כרוזנברג יסתפק בחברה אחת. הוא דהר על
גלגלי קשר מקשר אל קשר — כשד,טוב בקשרים הוא זה
שבינו לבין מיכאל צור.

״מעוז צור -ישועתי!״

ף 8מיכאל צור לא דרך במקום. הרמן ד,ולנדר אומנם
סיים את תפקידו כמנהל כללי של משרד המסחר וה־תעשיה,
וחזר לנהל את עסקיו הפרטיים, הקונצרן הבינלאומי
א. הולנדר ושותפיו. אך לפני צאתו דאג לכך, ש־עוזרו
הצעיר יזכה במישרה מתאימה מידי המנהל הכללי
של משרד האוצר, פינחס ספיר: מיכאל צור נתמנה כמנהל
האגף למטבע זר במשרד האוצר.
מובן שרק אנשים אכולי תסביכים של חשדות, או סתם

מערב־אפריקה.

לא אפור כשק

ף־• כל הדו״חים שנמסרו לאחרונה על חברת דיזנגוף־
^ ״ מערב־ א פ רי ק ה, ואשר ציינו הפסדים העולים על מיל־ון
לירות, השתרבב, לא במיקרה, שמו של פינחס רוזנברג —
הגבר נמוך־הקומה, בעל הפנים העגלגלות הסמוקות והשיער
הבלונדי המסורק בקפידה.
עד לקום המדינה היה פינחס רוזנברג ( )44 שותף בעסק
קטן של שקים משומשים בדרך יפו, בתל־אביב. במלחמת
תש״ח הצליח להתחמק משירות בצד,״ל, דבר שאיפשר לו
לגלות פעילות במישמרת הצעירה של המזרחי, אשר רוב
אנשיה היו אז חיילים בגדודי גבעתי וקרייתי.
פעילות מפלגתית זו, שהתבטאה אומנם בתפקידים קטנים
בסניף המפלגה בתל־אביב, היתד, קרש־קפיצד, למרומי הביזנס.
שם הכיר את ראש אירגון נוער המזרח• ,מיכאל
צור. בין השניים התפתחו יחסים הדוקם, ובעוד צור משרת
בתפקיד של קצין להווי דתי ברבנות הצבאית הראשית,
החל רוזנברג עובד כמזכיר מוסד השנור של המפלגה.
הוא יצא בשליחות הקרן לארצות־הברית, הרחיב את
אופקיו ולמד להכיר את העולם הגדול, שלא היה אפור
כשק. שנת 1951 היתה שנת מזל לשני הצעירים. החייל המשוחרר,
צור, נעשה לאחד מעוזריו של איש־ד,כלכלה הדתי
הרמן ד,ולנדר, שנתמנה כמנהל כללי של משרד המסחר וה־תעשיה.
רוזנברג הפך בן־בית אצל העסקן הדתי דויד צבי
פנקס, שנתמנה כשר־ד,תחבורה.
עד היום טרם הוברר איך בדיוק קרה הדבר. אבל דווקא

מנהל־כללי צור
מעוז צור — י שוע תי

משמיצים מקצועיים, ניסו למצוא קשר בין העובדה שמיכאל
צור האר,מקציב מטבע זר ליצואנים ויבואנים, לבין
העובדה שעיסקות היבוא והיצוא של פינחס רוזנברג
פרחו דווקא באותן השנים. מיכאל צור צעד צעד נוסף
קדימה: היה זר, כאשר עבר פינחס ספיר להיות שר המסחר
וד,תעשיה. הוא מינה את צור — שהספיק בינתיים
לרכוש לו חברות במפא״י ולוותר סופית על כיפתו הסרוגה
— למנהל אגף היצוא והיבוא של משרדו, ולאחר מכן
כמנהל כללי.
יבואנים ויצואנים, שראו עצמם מקופחים על־ידי צור,
ואשר הביטו בקינאה על הצלחתו המסחררת של סוחר הד,שקים
המשומשים, לא נח .,מיטב משרדי־הבילוש הפרטיים
גויסו לגלות את הקשר בין עמדתו החזקה כצור של מיכאל
צ ר, לבין שק־הדולארים המתנפח של פינחס רוזנברג. ב־פינקסי
החוקרים נרשמה המילה המוזרה ״זורו״ .לא ה־ר,
זה גיבור הסרטים הרומנטיים, אותו הכירו ילדי ישראל.
זורו׳ היה שמה של חברה כלכלית העוסקת ביבוא ויצוא,
אשר משום־מה נמסרו דווקא לה קרוב ל 80 של רשיונות
היבוא והיצוא באותן השנים.
מי עמד מאחורי היצ!ר בעל השם המוזר? גם זאת גילו
הבלש ם. השם זו רו מורכב מראשי־תיבות של שני שמות־משפחה:
צור (בלועזית זוז־) ורוזנברג. בדיחה נפוצה קבעה,
כי סיסמתו של פינחס רוזנברג היא :״מעוז צור — ישועתי.״
קבוצת יבואנים פנתה׳ בתלונה למבקר המדינה, שהעביר
דו״ח על מימצאיו לשר המסחר והתעשיה, ספר. אלא שהשר,
שבתקופת כהונתו הזרים׳׳ מיליונים לקופת הבחירות של
מפא״י, השיב בקצרה :״בדקתי את העניין. ולא מצאתי
כל דופי בפעילותו של מר צור.״
זה היה באופן רשמי .,אך באותו זמן מיהרה חברת זו רו
להתחסל בשקט. פינחס. רוזנברג עבר לנהל את חברת הספנות
׳ שדאל-נזעוב־אפריקוז, שרכשה לאחר מכן את חברת
הספנות הוותיקה מאיר דיזנגוף.

שר ספיר
מפסיזים? מי מפסיד?

לממשלה לא איכפת

מו של מיכאל צור הוזכר פעם נוספת לפני בערך
שנה־וחצי, כאשר הסתכסך עם יונה חצור, המפקח

מיליונר רוזנברג
מקשר אל קשר — על גלגלי ״ק שר״

על היהלומים במשרד המסחר והתעשיה. צור ניסה לגולל
האשמות שונות על הצור, אך כנגד כל כדור של צור, השיב
הצור בפגז. הפקיד המושמץ איים בגילויים מזעזעים סביב
פעילותו של צור כמנהל כללי במשרד המסחר והתעשיר״
ומיד מיהרו אשכול וספיר לכבות את הדליקה•
צור חזר בו מהאשמותיו כלפי חצור, חצור לא מסר ברבים
את אשר ידע על צור. גם אז מדובר היה על עים־
קות הקשורות עם אפריקה, ועל נסיונו של צור להשתלט
על זרם היהלומים האפריקאיים. אולם מה שלא הצליח
צור לגבי ענף היהלומים, הצליח בשטח היצוא הכללי. כאן
הוסיף להחזיק מעמד הקשר האיתן בינו לבין רוזנברג.
רוזנברג נעשה בין־לילה מומחה לספנות ולסחר בינלאומי.
בהשראתו של צור הוקמה חברה משותפת של ממשלת
ישראל, סולל־בונה, צי״ם, המ שביר המרכזי, החברה המרכזית
ופינחס רוזנברג, שנשאה את השם דיזנגוף־מערב־אפריקה.
הודות לצור קיבלה החברה זכיון בלעדי לייצא
סחורות ישראליות למערב אפריקה, במיסגרת ההסכמים המסחריים
בין המדינות. היה זה בשחר העצמאות של אותן
מדינות, כאשר השוק האפריקאי היה חשוף כולו בפני
חד רה מסחרית.
מיפעלים ישראליים שביקשו לייצא מכוניות, מקררים
חשמליים, מכונות־כביסה, סכיני־גילוח, אריגים או שימורים׳
למדו להפתעתם, כי אינם יכולים לעשות זאת ישירות.
אם רצונם למכור למערב־אפריקה, עליהם לעשות זאת אך
ורק דרך חברתו של רוזנברג.
השבוע נודע על דו״ח חמור ביותר, שהוגש לא מזמן לפנחס
ספיר, על מצבה הכספי של חברת דיזנגוף־מערב־אפריקה.
הסתבר, כי במקום שחברה זו תצבור רווחים,
צפוי לה הפסד של למעלה ממיליון לירות בסניף הניגרי
בלבד.
לכאורה, מחייבות עובדות אלה את החלפת מנהלי החברה.
אך פינחס רוזנברג יוסיף להיות גם להבא מנהלה.
השר ספיר טען כי ההפסדים והעסקים השחורים אינם
מעניינו, אלא מעניינם של השותפים האחרים בחברה, מ־כיוון
שלממשלה יש רק ס/ס 10 בעסק הזה. השותפים האחרים׳
לעומת זאת, יודעים כי במשרד המיסחר והתעשיה לא
יראו בעין יפה את החלפתו של רוזנברג. וכל עוד לא
איכפת לממשלה מה שנעשה בחברת דיזנגוף־נזערב־אפריקה,
לא איכפת גם להם. הם יודעים כי במקום ההפסד כאן,
יוכלו לגבות פיצוי מתאים מידיו של פינחס ספיר באגף
אחד של זירת הכלכלה הישראלית.
יתכן כי לולא היה מיכאל צור מישענתו הנאמנה של
פינחס רוזנברג, היה מגיע עתה קצו של סוחר השקים
הקטן, שדרך בשמי הכלכלה הישראלית. אבל מניותיו של
רוזנברג במשרד המסחר והתעשיה מוגנות היטב על־ידי
מיכאל צור, המוסיף לפרוש חסותו על האיש שעמו ביצע
עיסקות לא מעטות.

ן י* הגי ״ מחייבג ; 8שנוכח הגילויים האחרונים, יש
1 1לבדוק את אורח־חייהם, עי־סקותיהם, רכושם וחסכינו־תיהם
של כל הקשורים בעסקים השחורים הללו.
לא קשר, לערוך בדיקה זו. חקירה קלה היתר, מגלה, כי
האיש שעסקי;׳ גורמים הפסדים של מיליונים, חי, משום מה,
דווקא כאדם שמרוויח מיליונים: פינחס רוזנברג מרבה בנסיעות
יחד עם אשתו וילדיו לחו״ל, ובתקופה מסויימת
החזיק במשך חודשים ארוכים את בני־משפחתו בארצות־הברית.
הוא שייפר בהתמדה את תנאי מגוריו, ואפילו הופיע
כון רם נכבד לקרנות פוליטיות שונות.
מיכאל בור, מצידו, מנהל אורח־חיים ששום פקיד אינו
יכ ל לקיימו ממשכורתו הממשלתית המוגבלת.
הקשר בין משרדי החברה בישראל לבין סניפיה באפ
ריקה, הדוק מאוד. מה שנעשה בתל־אביב משמש דוגמה
לנציגים בניגריה ובחוף השנהב. ואם רוזנברג, בן־חסותו
של צור, חי כך — מדוע לא יעשה זאת גם אלכם הכהן,
מנהל הסניף הניגרי של החברה? ואחר שעשה כך — מדון
לא יעשה עוד יותר? ואם הוא — מדוע לא פקידים אחרים?
ואם פקידים אחרים — מדוע לא יגיעו ההפסדים למיליונים?
ואם הגיעו ההפסדים למיליונים — מדוע יהיה אכפת לרוזנברג,
לצור ולספיר? ואם לא איכפת לספיר — מדו 5לא
יכוסה הגרעון. מכספי האזרח?

אממת בידור
.ל א רוצים לי שון -
רוצים להשתגע!״
התרנגולים (תוכנית ב׳) הם המטעמים
הדשנים והמענגים ביותר שהוכנו מזה זמן
רב במטבח האמנות הישראלי. הם בקעו
שנית מביצה עליה דגרו במשך שנה וחצי,
והופיעו מיד לא כאפרוחים אלא כבעלי כרבולת,
הזכאים בהחלט לכתר של מלכי לול
הבידור בארץ.
לכאורה, כל מה שעושה הלהקה, המורכבת
מחמישה בנים ושתי בנות׳ הוא הגשת
16 שירים, בארבע מחרוזות, ועוד שני
קטעי פנטומימה קבוצתית, שאחד מהם מוגש
גם כמקהלה מדברת. אולם למעשה זהו
קונצרט של צליל ותנועה, המשכר במקוריותו
ובתנופתו, מלהיב ברעננותו ומעניק
לצופה חווייה אסתטית מושלמת עד תום,
ללא כל חיסרון או פגם.
~ שיריהם של חיים חפר, ע .הילל ~ודן~אל-
מגור הם חביבים. כמה מהם, כמו שיר השכונה
של חיים חפר, הם אפילו מבריקים.
המוסיקה של סאשה ארגוב היא דינאמית
ומסוגננת, וחברי הלהקה עצמם, אם כי אינם
בעלי קולות גדולים, מקרינים מלהטם ונד
חביבותם. אולם מה שהופך צירוף של שלושה
יסודות אלה ליצירת אמנות מעוררת
התפעלות, הוא כשרונה וכוח יצירתה של
הבמאית, הכוריאוגראפית והמעבדת המוסיקלית
— נעמי פולני.
<2י אילתורים. מה שהיא עושה עם
השירים, המוסיקה, ואנשי הלהקה, על במה

״התרנגולים״
לא אפרוחים — כרבולות

חסרת תפאורות ואביזרים, כשהדבר היחיד
המתחלף על הבמה הם נעליהם של אנשי
הלהקה, נראה כמעשה קסמים, מתוכנן ומחושב
עד לפרט האחרון.
שום תנועה, שום תנוחה, שום כיפוף של
אצבע אינם ניתנים לאילתור. המשמעת המתואמת
של חברי־ הלהקה, שאינה פוגמת
באישיותו הבימתית של כל אחד מהם, היא
הישג המע־־רר התפעלות, לא פחות משאר
ההישגים האמניתיים של הלהקה.

עדינות, ועם זאת עוצמה של ביטוי, צימ־צום
וגיבוש ושליטה מוחלטת בכל חלל
הבמה, בנוסף לחוש טעם מעולה והומור
בריא, הן התכונות שהצליחה נעמי להעניק
ללהקת הזמר שלה. למרות המאמץ המפרך
שעושים חברי הלהקה ב־ 70 הדקות של הצגתם,
הם משוחררים וקלילים, מעניקים הרגשה
זו גם לקהלם.
ואם לא די בהישגים אלה, משיגה הלהקה
הישג נוסף: זוהי, ללא כל צל של

טוויסט הדווב והווה ששון
זהו סיפור לדוגמה, למתחילים ולוותיקים, שמוסר דהשכל
שלו אומר כך: אל תיקפוץ מעל הקורקבן שלך.
האמרגן הישראלי ששון רג׳ואן ( )23 היה בחור טוב. היה,
עד שקפץ מעל הקורקבן שלו והתפרק לגורמים.
ראג׳ואן התמחה ב בוא להקות טודיסט ואמנים ממדרגה שניה,
משך שלוש שנות עבודתו. החוחים היו מייאשים. אלא שאז
הגיעה למזלו להקה בינונית נוספת — הטילים שזכתה משום
מה להצלחה בארץ, ואיזנה את גרעונותיו של האמרגן הצעיר.
ה א עזב את המשרד הקטן שלו, ושכר במקומו שני חדרים
בקומה החמישית של בניין אל־על החדש, ברחוב בן־יהודה
בתל־אביב. על כרטיסי הביקור החדשים שלו היד, מודפס:
ששון רג׳ואן, אי רגון תיאטראלי בע רבון מוגבל. האיש בער״
בון מוגבל התפעל מאד מעצמו והחליט כי הגיע הזמן להקים
רשת מ פעי בידור ענקית. הוא חתם על חמשה חיזים עם חמש
להקות בריטיות. האשף דוד ברגלם, הזמר (האמריקאי) דל
שאנון, קירקס הקופים של ג׳ון נויפילד, להקת סינג־סינג,
ולהקת דיאנה די — הציפו בבת־אחת את ישראל.

אמני בריטניה הגדולה השאירו רושם קטן על האזרח
הישראלי. המופעים היו כישלונות. הקופות ריקות. ואז החלו
השערוריות. לששון לא היה במה לשלם לאמנים• ״הוא מפר
את החוזים,״ זעמו הבדרנים בחוסר־אונים.
ה!$שף ברגלס וויתר מ ואש על כספו( ,העולם הזה )1344

העולם חזה 1349

עזב ראשון את הארץ לפני תום החוזה. זמר שאנון אחריו.
איש הקירקס ניופילד החליט לא לוותר. הוא הגיש לבית־המשפט׳
הישראלי תביעה נגד ראג׳ואן. כמוהו בדיוק נהגו חמשת בדרניות
דיאנה. אלא שתביעת הפיצויים שלהן הגיעה ל־12.000
לירות.

נגינה כאפילד
ך • ייאנה, ודייאן, מורץ, ג׳יין ומארג׳ורי אינן נערות צעירות
1ותמימות. הן אנגליות בנות 30 פלוס ובעלות ניסיון של
40 פלוס. כל אחת לחיד ניגנה קודם בלהק־ת־ג׳ז קטנות בלונדון.
היתד, זו דייאנה הנמרצת, מנגנת באורגן חשמלי שריכזה אותן
ללהקת בידור: השרה ומנגנת להיטים. החמישייה, למרות התופים,
הגיטארה, הסאכסופון, והקלארינט, לא היתה פצצת אמנות
גדולה במיוחד. הן הופיעו לכן במקומות קטנים בהונג־קונג,
דנמרק, מארוקו.
ראג׳ואן הכין להן הפתעה קטנה בישראל. אמרה דיאנה:
״הוא כתב במודעות הפירסומת את השם המוזר: הטוויסטריות
המטורפות — שרות, רוקדות ומנגנות. אנחנו לא רקדניות.
היא גרם לכך שהקהל ציפה לראות אותנו רוקדות טוויסט.
הקהל היה מאוכזב בתום ההופעות.״ הן ניגנו רק בערים
הקטנות. גם שם לא היו האולמות מלאים.
החתול השחור רדף אחריהם גם בשבוע השני לשהותם
בארץ: בערב הופעתם בנתניה, אירעו מהומות הטוויסט׳ בירושלים•
במעריב נכתב בטעות שלהקת דייאנה חוללה את
המהומות. בעל הקולנוע בנתניה ביקש לבטל את הופעתן.
הוא לא חיבב במיוחד כיסאית שבורים. הופעה נוספת בוטלה
גס בירישליס. כערי השדה, הן שמעות קריאות־בוז מבץ
הצופים :״ירושלים, ירושלים״.
״הנסיעות שלנו נהפכו לסיוט,״ סיפרה מוריו• ״לא פעם
ניגנו באולם חשוך מפני שששון היה חייב כסף גם לחשמלאים.
גם עובדי הבמה האחרים חדלו לבוא בגללו ואנחנו היינו
צר־כות בעצמנו להוריד ולהעלות את המסך.״
לפני שבועיים פג תוקף חוזה העבודה של ד,בדרניות בישראל.
הן לא ראו את כספן. ששון אמר בפשטות :״אני מצטער,
אין לי, שילמתי הכל לאמרגן שלכם,״ הן ד,כחיישו זאת ושכרו
עורך־דין.
מאז תקועה החמישייה בדירתה השכירה בתל־אביב. החמישייה
הרעבה, כדי לפרנס עצמה, מכרה גם חלק מכלי הנגינה. גס כסף
זד, אזל .״לוויני קצת מידידים וזה מספיק בשביל סלט ירקות
אחד ליום עם פרוסת לחם. לפעמים אנחנו שואלות את עצמנו
אם אי־פעם נחזור לאנגליה!״
בינתיים הטיל השבוע בית־המשפט, לבקשת בא כוחן של
האנגליות, עיקול על כספים הניגבים מהופעת סינג־סינג של
ראג׳ואן הניתבע.
ששון מתחבא. מבקרים במשרדו מקבלים את התשובה הזהה:
״ששון כרגע ברחוב מקודד, ישראל .16״
ברחוב מקווה ישראל ,16 לא יודע איש מי זה ששון.

ספק, יצירה ישראלית מקורית, שרוח הארץ
ואנשיה נושבת ממנה.
תיאטרון הבז ון
שוויק כמלחמת העולם השניה
(אהל; מאת ברטולט ברכס; מוסיקה מאת
הנס אייזלר; בי מוי — אטיין דבל; תפאורה

— דויד שריר) היא הצגה המהודר, עלבון
צורב לתיאטרון הישראלי.
ראשית הבזיון מתחילה בעצם בחירת
המחזה להצגה על ידי תיאטרון בישראל.
ברטולט ברכט, מי שהוליד את החייל האמיץ
שתיק עבור עולם התיאטרון אחרי שעיבד
את הרומן של יארוסלב האשק, כתב את
המחזה בשלהי מלחמת העולם השניה, בשבתו
בהוליבוד. זו היתד, מעין פארודיה
רווית שמחה לאיד להתמוטטות הנאציזם,
שהיתה מכוונת יותר כלפי העם הגרמני בכללותו
מאשר נגד הנאצים. שתיק, האיש
ששם ללעג את מלחמת־העולם־ד,ראשונה ברומן
של ד,אשק, חזר לבמה כדי ללעוג
גם למלחמת־העולם־השניה. הוא עושה זאת
בציניות, בסארקזם, בטמטום מעושר, ובבד־חנות
גסה וזולה.
ברכט, גאון הבמה, יכול היה לכתוב גם
מחזות גרועים. שתיק שלו הוא מחזה גרוע.
מה שגרם לכך היה כנראה שכתיבת המחזה
נעשתה תוך כדי התרחשות המאורעות,
מבלי שתהיה לברכט׳ הפרספקטיבה המתאימה
שתאפשר לו לעכל את משמעותה
האמיתית של מלחמת־העולם־השניה. במחזהו
זו מלחמת נוספת, כמו שאר המלחמות.
כשתיאטרון ישראלי מעיז להתיחס אל
מלחמת־העולם בה התחוללה השואה, דרך
מחזה מעין זה און זו אלא חוצפה וטמטום,
שאפשר להסבירן רק בקנאת האהל להצלחת
ממגל הגיר של ברכט בתיאטרון החיפאי.
בשלץ טוטאלי. למרות חולשתו הרעיונית
וחוסר ההפשטה שבו, יש עדיין
בשתיק של ברכט אלמנסים דרמתיים ועיצובי
טיפוסים ההולמים את רמתו של ברכס.
כשתיאטרון כמו אהל נוטל על עצמו להעלות
הצגה מעין זו, מבלי להתיחס למשמעותה,
כשהוא חסר את הנתונים המינימליים לעשות
זאת: במאי מתאים, במה מתאימה ובעיקר
צ1זת שחקנים מתאים — זוהי שחצנות
ועזות מצח נוספת.
אטיין דבל, הבמאי הבלגי ד,אירח, התגלה
במחזה זד, מוגבל מאוד בתפיסתו ובדמיונו.
הוא הפך סאטירה פוליטית לקומדיה של
בית־מרזח גדושה בתפלות ובחיסר־טעם,
כשתרגומו הצורם של אמנון אחי־נעמי
מסייע לו רבות בכך. להוציא את מאיר
מרגלית בת־׳קיו שוו ק, שאף הוא לא הגיע
לקרסוליו של שתיק שלו במחזה של האשק,
וכמה גילויי משחק מצד אברהם רונאי בתפקיד
בלון הגרגרן הנפיח, הרי כל שאר
השחקנים מסתובבים על הבמה כעדת חובבנים
שאינם יודעים דה ד,ש בעצם עושים

ד,כשלון הוא מקיף בכל השטיחים. התפאורה
של הצייר הצעיר דויד שריר, המסתמכת
על פילוסופיה ריקה של יצירת אוירה
היא מכוערת ומשרתת שרות־דב את המחזה
והשחקנים הגרועים בלאו הכי.
לאור כל זאת אין להתפלא שההצגה
הארוכה אינה מצליחה לרגע להתרומם מעל
קרשי הבמה, משעממת ומעייפת בנוסף להיותה
מרגיזה.

3ב ברי ח ה אחת *₪

הצגת בכורח

( ה מ שן מעמוד ) 11

הופיע גליון מספר 9של

נ 9צפן

בטאון הארגון
הסוציאליסטי הישראלי

ץ א&ק

1 *1ו ז 5ק א
ו*ו 1.ו ז 3ק א
ו״ו 1ו ז 3ק ז

בתוכן:

מה או מר מאו י

פרטים שלא פורס מו עדיין
על הויכוח הסיכי־סובייטי.

אי־ציות להנהגה.

תשע שאלות למנהיגי מק״י.

החו נו ר! ח ד ו ס
משתמ שי ה ר זד ״

סמס ^ו

להשיג בקיוסקים ודרך תיבת־דואר
מם׳ ,8470 תל־אביב־יפו

לה שיג בכל בת• מסחר ל צלז ם

שדרות דו ס טי ל ד 15
תל אביך. ם לפ!ן <54* 1

הגינון הי שרא לי

לגרפיקה שיצזשית
נפתח קורס חדש
פרטים והרשמה
מ־ 8בבקר עד 8בערב
תל״אביב: בי ת שרון, דרך פ״ת ,44 מול בית הדר.
תל־ אביב: אלנבי .76
ירו שלים: יפו ,33 בי ת יואל.
חי פ ה:

בי א לי ק 17

החנות

האפסכלוסיבית לשעונים ותכשיטים
שנפתחה לאחרונה בתל-אביב

הפושעים,״ היד, אומר לאמו .״באים הביתה
ואומרים, :אמא, תני לי בגדים וכסף׳ ,מסתלקים
וחוזרים הביתה מתי שמצם.״
בתקווה לחלצו מן הבוץ, ניסתה אמו לסדר
לו עבודה על אוניית־משא, אך. המשטרה
סרבד, לתת לו תעודת יושר. יתר על כן,
לאחרונה אף פוטרה אחותו — הנמצאת בת
דשי הריונה הראשונים — מן המשטרה,
בשל מעשי אחיה.
יורם לא חשב כלל לשנות את דרכו. כי
בעולם הפשע מצא את אשר ה ה הסר לו
בילדותו — האהבה. גילו הצעיר ומבטו התמים,
הנשקף מקלסתר פנים נאה, חיבבוהו
על ידידיו העבריינים, ובמיוחד על הנשים.
מדי פעם, כשהיה נאסר, היו מעריצותיו
ממתינות לו בבית משפט השלום, מביאות
לו אוכל וסיגריות•

מי מסר את המשור?
מ או ת! ; ערות היתר, אסתר מד
^ רחי 19 אסתר, ילידת הארץ ובת למשפחה
יוצאת מצריים, גם היא דמות ידועה
בתאי־המעצר ואולמ ת המשפט. היא הורשעה
בעבר על השגות גבול והתנהגות
פרועה ועדיין מתנהלים נגדה כמה חוקים
בבית־משפט השלום.
בבוקרו של יום שישי האחרון הגיעה
אסתר, אם לילד בן שלוש וחצי, הנמצא
במוסד, אל בית־המשפם, בדי לה ות נוכחת
באחד ממשפטיה. בחצר בית־המשפט הבחינו
בה שוטר• 7המחלקה לליודי עצירים, מיהרו
לעצרה. האשמה: לטענת המשטרה היתד, זו
היא שהבריחה ליורם לנדטברגר את ה־משורית,
בעזרתה נוסרו הסורגים.
אסתר הכחישה את ההאשמה, טענה כי
לא התראתה עם יורם מזה זמן רב. אך
שוטרי המחלק לעיקוב ובילוש טענו אחרת.
הם ידעו כי אסתר מסתובבת באופן קבוע
עם יורם — אם כי לא היתד, להם כל
הוכהה ברורה כי היתד, זו היא שהגניבה
את ד,משורית .״לא יכול להיות שיורם אמר
להם דבר כזה,״ אמרה אסתר ,״הוא הרי לא
רוצה סתם לדפוק אותי.״
אבל אין כל ודאות שיורם לא סיפר זאת
בהודאתו. כי נראה היה שמשהו נשבר בו.
כאשר הובא לבית־המשפט המחוזי, למחרת
היום בו נתפס עם ערוסי בשיכון מורשה
שברמת־השרון, ונידון לחמש שנות מאסר
על עבירות קודמות — פרץ הילד הקשוח
בבכי כתינוק. ה ה זה בכי שהתיר מתח של
שלושה ימי פחד מפני תפיסה. בכי דמעותיו
שטפו טראגדיה עכורה.

הדובר גימגס
אולי יותר משרייתה זו טראגדיה
אישית של שלושת הבורחים, היתד, זו
טראגדיה של המשטרה. היא הוכיחה פעם
נוספת את אזלת־היד וההזנחה השוררת במשטרת
מחוז תל־אביב. הדבר בלט בכל
דבר: החל מסידורי השמירה הלקויים בכלא
יפו, וכלה בעובדה כי למשטרה לא היחד,
אפילו תמונת זיהוי של פרקש המזוקן, ונאלצה
לצייר בטוש זקן שחור על תמונתו
הישנה לצורך חלוקה למחפשים.
הביזיון היה כה גדול, עד שגם לאחר
תפיסתם של שניים מן הבורחים, לא היתה
המשטרה להוטה לפרסם את פרטי ניצחונה
הגדול. אחד מכתבי הצהרונים, שהתקשר עם
דובר המחוז שלמה חורון, לא יכול היד,
לקבל ממנו את הפרטים המינימאליים הניו־עים
לתפיסה. הכתב, שבליבו הצטברה טינה
רבה אל הדובר — כבלבם של כל כתבי המשטרה
— איים עליו בתלונה המורד, ל־מפכ״ל.
רק בעיקבות איום זה נכנע הדובר,
גימגם כמה פרטים על מיבצע הלכידה.
הסביר השבוע איש משטרה ותיק את הסיבות
שאיפשרו את הבריחה:
״האבסורד הכי גדול הוא שהכניסו את
שלושת העבריינים לתא אחד, ונוסף לכל
— לתא הפונה אל הרחוב. כל שוטר מתחיל
יודע כיצד נוצר מצב שכזה. הפושעים, המובאים
לכלא יפו, מודיעים לשוטר התורן
כי יישבו רק עם האסירים שהם יבחרו.
אם לא — ישברו את הראש לאסיר עמו
יכלאו. מובן שהשוטר התורן לא רוצה
בעיות — מסכים מיד לשכן את האסיר
כפי רצונו.
״בך קרה שפרקש, ערוסי ויורם שוכנו
יחדיו בתא אחד — וכך קרה שהצליחו
להימלט. איש גם לא טרח לנקוט לגבי השלושה
זהירות יתר, למרות שלכל אחד
מהם כמה נסיונות בריחה בעבר. הרבה יותר
זול היה להעמיד שוטר ליד תאם משך כל
הלילה, מאשר להעסיק כעת אלפי שוטרים,
רכב מיוחד, ורשת שידור מיוחדת, ברדיפה
אחרי פרקש.״

*אדה בכית?״
^ //אצל משפחת שמחון, בתוכנית הפופולארית
של גלי־צת״ל, נאווה עדיין בבית. אך
את נאווה של משפחת פרלמוטר, משדרית
ח״ן בתל־אביב, אפשר למצוא בימים אלה,
יותר במגרשי יריד המזרח מאשר בביתה.
כי נאווה בת זד , 16 שסיימה השנה את הכיתה
השישית בגימנסיה עירונית א׳ ,נושאת
עתה את הכתר של סגן־ראש עיר״
הנוער, אשר הוקמה בשטח היריד.
בתפקיד זה אין לה עדיין בעיות ביוב או
עניינים של סדרי־תעבורה. כל מה שעליה
לעשות זה לדאוג קצת ליחסי ציבור, לקבל
פני עיתונא־ם ומבקרים הבאים לשטח העירוני
שלה ולשבת בלישכת מועצת עיר־הנוער
ולהשתתף בדיוני המועצה.
עליה גם לשמוע תלונות של מבקרים,
אם יש כאלה. בדרך כלל אין מתלוננים.
אבל יום אחד גילה מישהו, כי בלונה־פארק
אשר במקום, ניתן לזכות, בתמורה לקליעה
מוצלחת, בפרס של בקבוק יין או קופסת
סיגריות. ד,יתכן? איך אפשר לחלק פרסים
כאלה בעיר של נוער, שאל אותו אזרח.
עיריית הנוער נכנסה מיד לפעולה. כל הסיגריות
והמשקאות החריפים הוצאו מחוץ
לתחום.
גם דיונים במועצה אין הרבה. עושים
תוכניות א ך להפוך תערוכה, שהיא ברובה
מיסחרית, לגוף חי שרוח של נוער תזרום
בעורקיו. חושבים לערוך מיפגש נוער יהודי־ערבי,
כנס של תנועות־נוער, ולהביא את
חבר־הכנסת בן־גוריון, בתקווה שלפחות הוא
יכול עוד למשוך נוער.
אבל עד ש תרחשו כל הדברים הגדולים
האלה, מבלה סגנית ראש־העיר חופשה קיצית,
כשהיא מוקפת מעריצים, גימנזיסטים
אף הם, כשסרטי ״סדרן״ על שרווליהם.
סגנית ראש־העיר, היכולה כבר בשקט ליטול
לעצמה את התואר של עסקנית־הציבור־ההי־ננית־ביותר־בישראל,
לא זכתה בתפקיד זה
בשל מפתח מפלגתי, או פעילות פוליטית.
היא הגיעה למישרה ישר מפרלמנט הנוער
התל־אביב׳ ,בו היא מייצגת את בית־ספרה.
פרלמנט זד, הוא פורום של נוער, המתכנס
אחת לשבועיים, דן בבעיות המדינה והעם,
ומסיק מסקנות שכל ערכן הוא חינוכי
בלבד.
בעצם כבר בפרלמנט הנוער זכתה נאדה
פרלמוטר, זקופת הקומה וחומת העיניים,
בכתר סגן ראש־העיר. דיוני הפרלמנט נערכים
בבנין מועצת עיריית תל־אביב. מקומה
של נאורה הוא במקום בו יושב בדרך בלל

כבוד

הרב אברמוביץ, סגן ראש־עיריית תל־אביב.
יום אחד צולמה, כשהשלט הנושא את שמו
של הרב אברמוביץ מתנוסס לפניה. התמונה

בהצגת בית־הספו. מאז

1נטשה את הנטיות הדרמתיות
שלה והיא מתעתדת לחיות כימאית,

נערת יולי

נא1וז פרלסזסר
פורסמה בעיתונות, והכינוי ״הרב אברמוביץ״
הפך לה לשם־לוואי.

ע תודה אי;ט?קטוא?ית

ף * יכניתהר דיו קורות משפחת שמחין,
| 1הפכה את דמותה של נאווה המופיעה
בה, לאבטיפוס של צעירה ישראלית ממוצעת
של היום. אם זה באמת כך, אזי נאווה
פרלמוטר היא הרבה למעלה מהממוצע. ולא
רק משום שבניגוד לנאווה שמחון, טוענת
נאווה פרלמוטר :״אין לי כישרון לזימרה,
אני לא חושבת להיות לא זמרת ולא שחקנית,
לא הלכתי אף פעם עם טייסים ואין
לי דוד באמריקה.״
נאווה סגן־העיר היא מה שבני גילה
מכנים בשם ״בחורה ט, בה״ — בת־טוב־ם
מצפון תל־אביב, במובן הטוב של המלה,
שהוריה מתגאים בה ומוריה רווים ממנה
נחת. תעודת בית־הספר, שהיא מביאה הביתה,
מוצפת ציונים מ׳.זוב ועד מצויין, בתוספת
ציונים לשבח בהתנהגות ומשמעת.
ה א מנומסת וצנועה, אינה מתבלטת בהופעה
חיצונית, וחסרה את התכונה האופיינית
לנערות ישראליות בגילה — השוזיץ
הצברי.
בתור שכזאת ה־א נמנית על העתודה האינטלקטואלית
של הנוער הישראלי, שבבוא
הלם תצטרך לתפוס עמדות בשורה הראשונה
של חיי המד נה. אבל למרות העובדה
שנאווה נולדה כאילו להיות עסקנית־ציבור,
אין לה שום שאיפות בשטח זה. להיפך,

היא סבורה שד,יא על־מפלגתית, למרות
שפה ושם היא מגלה קצת נטיות׳ ליבראליות׳
וזאת בגלל העובדה ש״בעצם, לפי
דעתי, אין הבדלים בין המפלגות.״ קשה
למצוא היום נערות בגילה המתעניינות בפוליטיקה,
המגבשות להן דעות משלהן בשטחים
שונים. אבל נאווה מצליחה למצוא
זמן לכך, למרות שאת האינפורמציה שלה
היא שואבת בעיקר מן העיתונות :״דרושות
רפורמות כדי להמשיך את קיום העם, אחרת
עלול העם להתנוון. אינני מתכוזנת למהפכות,
אלא לשינויים במישטר ובחברה
הישראלית.״
היא אינה סגורה במסגרת המצומצמת
של בית־הספר והאיוגונים בהם היא פעילה.
לא רק מה שמתייחס אליה אישית נוגע לה.
יש דברים גלובאליים המעוררים אותה.
למשל, הידיעות האחרונות על השימוש ב־גאזים
מצד המצרים בתימן .״זה לא מפני
שזה נאצר ומפני שבאותה מידה יוכל להשתמש
בגאזים נגדנו. זה הצד ההומאני של
העניין. איך יתכן שבמאה שלנו יעברו על
מעשים כאלה בשתיקה?״
בבעיית הבעיות של המדינה היא רואה
את השגת השלום עם הערבים .״אני סבורה
שעל בעיות אחרות הצלחנו להתגבר. בעיות
כמו מיזוג הגלויות, וגישור הפער בין
העדות, הולכות ונעלמות. אני חושבת שכיום
כבר לא קיים פער כזה, ועדות המזרח
תופסות את המקום המגיע להן בחברה
ובמדינה.״

חכרה אכסקדוסיבית
די להניע, בגיל ,16 למעמד של תל־
^ מידה מצטיינת, דמות של מנהיגה בחברתה,
נציגה של בית־ספרה ו״נערה כובה״
— לא היתד, נאווה צריכה להתאמץ
במיוחד. ילידת הארץ, בתו של איש־עסקים,
גדלה נאווה בחממה של שדרות ח״ן, באזיר
האריסטוקראטי של תל־אביב. שום דבר מיוחד
שיכול היה להשפיע על התפתחות אישיותה
לא אירע, לבד אולי מן העובדה שאחותה
הבכירה, שהשיגה תואר של ד״ר
למיקרוביולוגיה, היוותה לה דוגמא חיה
ואתגר.
את השג ה בבית־הספר רכשה בקלית,
מבלי להיות חמור־ספרים, כשהיא מקדישה
רבע מהזמן שמקדישות בנות אחרות כדי

מספסלי הכיתה השישית -אל כס ואשוח עיר־הנועד
משעמם, לא היה מה לעשות. לא היתר. שים
מטרה חלוצית, ומבחינה של ידיעות לומדים

סגן ראש העיר
כיוס היא מדברת בחצי זילזול על עסקנות
ציבורית, מקשרת אותה באופן טבעי לשזיר,
הנראה בעיניה מידה מגונה.

להגיע לאותה רמה. תנועת־הנוער היתה
אפיזודה זמנית וחולפת עבורה. היא נטשה
את תנועת הצופים מסיבה פשוטה :״היה

בבית! הקליעה: למטרה בעיר־הנוער, מנסה נאוה פרלמוטר, סגנית

1 1עיר־הנוער את כוחה. בקליעה. למרות התואר הנכבד לא ני תן לה עדיין
תפקיד ארגוני ממ שי, אולם גם אל תפקידיה המצו מצ מי ם מתיחסת נאוה בכובד ראש וברצינות.

כסגניתיראש־עי־ר, יכול היה לקרבה לפעילות
ציבורית בקרב נוער, להכשירה לתפקידים
שתוכל אולי למלא בעתיד. אלא שלמעשה
היה זה תואר ייצוגי בלבד. איש
לא שיתף אותה ואת חבריה בתיכנון עירו,נוער,
איש לא ניסה לקרב ולעניין אותה
בבעיות מוניציפאליות היכולות להתעורר ב־זעיר־אנפין
במיסגרת זו.

שם מעט מאוד. אינני חושבת שתנועת־נוער
כיום יכולה להוסיף משהו להוזי של נוער
ישראלי. כל גוף אחר של חברה מאורגנת
נותן בדיוק את מה שנותנת כיום תנועת־הנוער.״
החברה
של נאוזה היא חברה טאלונית,
בה נמצא גם ראש עיר־הנוער ע דד הרמוני,
בן ה־ , 18 בוגר בית־הספר תיכון חדש. זוהי
חברה המורכבת מתלמ די גימנסיות בלבד,
לאו דווקא זוגות ההולכים קבוע. פעם בשבוע
הם מתכנסים בביתו של אחד מהם,
מאזינים לתקליטים, ר! קדים קצת ושרים.
זד, אינו מוכרח להיות דווקא כוזיסט. הם
אינם מתביישים לשיר שירים ישראליים, לשבת
בצוותא ולהעביר שערת בסתם שירה
וריקודים עממיים, לפי מיטב ההודי הישראלי
המקורי.
לפעמים הם עורכים ערבי־עיון על נושאים
שונים שמחוץ למיסגרת הלימודים. לבילויים
בחוץ, כמו קולנוע או ת אטרון,
יוצאים בניפרד. לעיתים יותר רחוקות יוצאים
אף לפיקניקים. זוהי חברה אבסקלוסי־ב
ת, די נדירה בין חברות הנוער התל־אביביות,
המורכבת בעיקר מתלמידים מצטיינים
ורציניים של בתי־ספר תיכוניים
מסויימים.
עיסוקים צדדיים נוספים אין לגאווה. ה-־א
אוהבת להאזין לאופרות מעל גבי תקליטים.
במשך חמש שנים אף למדה לפרוט על
פסנתר, התיאשה מלהפוך לפסנתרנית מיק־צועית.
בבית־הספר העממי עסקה במשחק,
ואף ביימה מחזות. אולם כיום יש לה רק
מטרה אחת: ללמוד כימיה, לעסוק באחד
עם בלון, היא נאוה ב ת
מענפי מחקר־האטום.
ה־ , 16 שלמרות גילה ה
יתכן ותפקיד מסוג זה שהוטל על נאוזה, י צעיר. נבחרה לתפקיד ייצוגי נכבד מאד.

עסקנית

אנשים
ביותר בעולם, פול אוקומכה דקווא־

לא לעשות בו שו ת !
נועה אשכול, בתו של ראש הממשלה
לוי אשכול היתד, צרובה לחתום על הלירה
ההודית שהוצאה השבוע בעין־הוד
לרגל חגיגות העשור של כפר־האמנים.
תחילה, כשאביה היה שר־האוצר, הסכימה
לחתום. אולם עתר, אמרה :״מה אתם רוצים
ממני? אני בתו של ראש ממשלה, תלכו
לבת של ספיר ׳.לבסוף הסכימה נועה לחתום
על הלירה שיש לד, תכונות מיוחדות:
היא הוצאה על־ידי בנק דיפיציס, כל קונה
תמונות בכפר האמנים מקבל אותה תמורת
כסף שישלם, והיא ניתנת לחלוקה לחצאים.
הוסיפה נועה :״מה אבא שלי היה צריך
להיות ראש ממשלה, כדי שיצטרך ללחוץ
ידיים של שגרירים? עכשיו אהיה צריכה
לשמור עלייו שלא יעשה בושות

צגה 29 שגריר גאבון בישראל, עזב
השבוע את משרתו ואת הארץ בלוזית אשתו
ושני ילדיו. אוקומבד, שבמשך השנה וחצי
בהם שירת בארץ הצליח לרכוש כאן ידידים
רבים ובעיקר ידידות, קיבל לפני נסיעתו
משרת החוץ מתנה בצורת קופסת סיגריות
מכסף. הוא נטש את הארץ אחרי שמדינתו
החליטה לבטל את שגרירותה בישראל. לפני
נסיעתו הספיק עוד השגריר חניך צרפת
ומעריץ היופי הנשי להבחין בין הנשים הישראליות
וצרפתיות :״יש להן אותו הדבר,
אלא שר,צרפתיות מטפחות זאת יותר
לאשת השגריר האוסטרלי החדש בישראל,
פטריקה הוד, אין דבר הגורם יותר
קורת רוח מאשר שיחה ברוסית. מסתבר
שהיא בת למהגרים רוסיים שלמדה את השפה
בילדותה בבית, אינה מחמיצה שום

מעשים דרש לאחרונה המשורר חיים חפר
מידידו יצחק שוכינסקי בעל מפעלי
אוטוקארס בחיפה. הוא הצליח להוציא זוג
כרטיסי נסיעה לקפריסין שניתנו בפרסים
בתחרות תלבשות יווניות שנערכה בעין-
הוד הדוגמנית זיוה שמרת יצאה
לאחרונה ממחזור הדוגמניות המבוקשות,
אחרי שהגיעה לחודש החמישי של הריונה
האמרגן אכרה ם (״פשנל״) דשא
היה מסוחרר לחלוטין מהצלחת הצגת הבכורה
של להקת התרנגולים שבארגונו.
כאשר נשאל על־ידי ידיד איך היתה ההצגה,
השיב :״בסדר, רק שמחיאות הכפיים קלקלו
את כל ההופעה ברכה מקורית לראש
הממשלה נושא השחקן אורי זוהר,
בתוכנית היחיד שלו, שן ועין :״אשכול,
כה לחי להיבחרך כראש הממשלה. אנחנו
אחריך — היזהר שני יצרני הקולנוע
היהודים, אריוט קאסטנר וסמן
•טפטנר, הודיעו על כוונתם להפיק סרט
לפי הרומן ד,פורנוגראפי של הנרי מילר,
חוגו של סרטן. הסרט יצולם על רקע צרפתי.
לדבריהם תוגש העלילה ״עם כל הכבוד,
אך מבלי להקריב את ההומור, הזעם׳
האמנות או המין שביצירה הכתובה.״

כרישט ןוב* ״ ת ר.יה 1די ם

לילי מאן וכעלה
תאונה בנ יו־יורק
אחד העסקנים המתפרסמים ביותר במדינה
הוא סגן־ראש עירית תל־אביב משה
גו לדש טיין. כמעט בכל יום מופיע סיפור
עליו במדורי הרכילות של עתוני הערב.
תחילה סברו מכריו שזו מלאכתו של איש
יחסי־ציבור מוכשר. לאחרונה התגלה הסוד:
גולדשטיין עצמו משלשל לתיבות הדואר
של העתונים מעטפות המכילות סיפורים אודותיו
חוב ישן נדרש לשלם השבוע
ח״כ ד וי ד כן ־נו ריון. כאשר הופיע בכנס
הראשונים שנערך השבוע בביתו של הנשיא,
פגש שם את זלטהב רו ד, אשתו
של בעל בית־המלון חיים ברוך ביפו, שהזכירה
לו כי הוא נשאר חייב לה עדיין
20 פראנקים דמי לינה מהתקופה בה
הגיע ארצה כאשר נפגש השבוע ראשי,ממשלה
לוי אשכול עם עורכי העתונים,
סיימו העורכים את המסיבה כשהם ממורמרים.
בניגוד לנוהל המקובל לא הוגש להם
בל כיבוד. כאשר נשאל אשכול מדוע לא
הוזמן כיבוד עבור העורכים השיב בהלצה:
״אם תרצו הרי זה משום שהיום צום י״ז
בתמוז אלא שבפגישה עם נציגי
ישיבות קרה לאשכול מקרה הפוך, הנציגים,
שבאו אליו גם כן ביום י״ז בתמוז, נדהמו
:אשר נכנסה המארחת ושאלה את ראש
הממשלה מתי להגיש כיבוד, אשכול לא
התבלבל, השיב לה בתשובת תרתי־משמעי:
״חכי עד שיצאו הכוכבים.״

ה הבדל השטן
למרות התקררותה של צרפת ביחסיה כלפי
ישראל, נראה שאר,דה לצרפת עדיין קיימת
בי! אזרחי הארץ. כאשר ערך השבוע שגריר
צרפת בישראל ז׳אן כורדהייט את חגיגת
ד,׳ 14 ביולי בביתו שביפו, הצטופפו
ד,מונים ליד פתח הבית, שהריעו לכבוד
השגריר והאורחים הנכבדים שהגיעו למסיבה.
כל שרי הממשלה היו נוכחים במקום
ואפילו שר המשפטים דס יוסף, שאינו
נוהג לבקר במסיבות דיפלומטיות. הקרע
בין הותיקים והצעירים במפא״י הורגש כאן
ש.־ב. שעה ששר החקלאות משה דיין
התבודד בפינה על הגג במצב רוח קודר,
ריחפו אשכול וגולדה מאיר בקלילות
מאורח לאורח השגריר הצעיר ביותר
בישראל, ולפי טענתו גם השגריר הצעיר

הזדמנות כדי לרענן את זכרונות הילדות
שלה באמצעות השפה סמל הצנחנים
לשעבר, יצחק ג׳יבלי, מי שנשבה בשעתו
על־ידי הירדנים, אחרי פעולת תגמול,
והעובד כיום כנהג באגד, זכה לאחרונה בכרטיס
טיסה חינם לארצות־הברית מתייר,
אותו פגש בארץ. בדרכו אל המטוס, ליוד
אותו עשרות ידידים וחברים מתקופת־הש־רות.
לפני שעלה ג׳יבלי על כבש המטוס,
ביקשו ממנו המלווים לשאת כמה מילות
פרדה למען העם־היושב־בציון. ג׳יבלי ה־נירגש
נשא נאום שעלה לו במאמצים מרובים,
כשהוא מפנה את פיו אל המיקרופון
של גלי צה״ל, שהוגש לו באותה הזדמנות.
רק בסיומו של הנאום התברר שהוא נאם
לתוך מכונת גילוח.

סגנית ה מלכ ה מתגרשת
תאונה מצערת אירעה לאחרונה להרצליה
זיניוק, אחת מצמד המזדנבות הישראליות
שנעצרו לפני חדשים מספר בפאריס אחרי
שלא יכלו לשלם את חשבון המלון שלהן.
הרצליה, הנמצאת עתה בניו־יורק במצב
כלכלי דחוק מאוד, עלתה לאוניה הר־סיני,
שעגנה בנמל ניו־יורק, כדי לבקר ידיד,
קצין־שני. תוך כדי עלייתה מעדה ונפלה
למים, ורק בעמל רב נמשתה משם
תאונה מסוג אחר אירעה לישראלית נוספת
בניו־יורק. לילי מן המוכרת יותר בשם
״הנערה מסיבוב בילו״ ,מי שהיתר, סגנית
מלכודהיופי לשנת ,1960 נישאה לפני כשנה
ליצרן בגדי יה אמריקאי צעיר, מארטין
גלר, עמו אף ביקרה בארץ לפני מספר
חדשים. לפי ידיעות שהגיעו לאחרונה מניו־יורק
ע.מד הזוג להתגרש שחקן
תיאטרון טרקלין תיאודור תומא חושב
עדיין את עצמו לעולה־חדש, למרות שהוא
נמצא כבר ארבע שנים בארץ. למרות זאת
העברית שבפיו שוטפת. אלא שלעיתים קורות
לו תקלות בלתי צפויות. בך למשל,
בהצגת טרקלין האהבה בה הוא מופיע, אמר
בין השאר את המשפט :״הדבר זרח מפרח
ני,״ רק צופים בעלי חוש דקדוקי יכלו
להבין כי מר, שהתכוון לומר היה :״הדבר
פרח מזכרוני,״ רוב הקהל לא הבחין כלל
בפליטת הפה תרגום של ידידות לשפת

הסיפור המפורסם על הפיל ובעיית היהודים
חזר ונישנר, גם בפרשת כ רי סטין
קי ל ר. עוד מעט נידמה שהבעיה תהפוך
לבע ר, יהודית טהורה. אחרי השתרבבותו
של איש־העסקים היהודי שנפטר, רחמן, לפרשה,
התגלה שגם שר־ההגנד, לשעבר,
ג׳*] פ רו פיו מו, הוא בעצם ממוצא יהודי.
בדיקה במגילת היוחסין שלו גילתה כי משפחתו
נמנתה על אנוסי ספרד, שברחו להולנד
לפני 500 שנה והגיעו משם לבריטניה.
גירסה אחרת טוענת שהוא נצר למשפחה
יהודית שחיתה בבריטניה כבר במאה
ה 12 רגש ע,ווה מס, תת מאוד
גילתה השבוע הזמרת י ^ ל ש רז. במודעות,
בהן הכריזה על פתיחת מועדונה,
מועדון השעות הקטנות בצפת, הכריזה
יעל כי במועדון יופיעו אומנים בעלי שם
ורמה אמנותית גבוהה. בין אמנים בעלי
שם ורמה אלה מנתר, יעל שרז גם את
יעל שרז י תיאטרון העונות מכין עתה
להצגה את מחזהו החדש של ני סי םאלד
ני. תהיה זו קומדיה־דל־ארטה בשם: אר-
קלינו ושלושת הקרעים, שעלילתה סובבת
סביב שלושה זקנים, שכל אחד מהם רוצה
להצמיח לחברו קרניים ולנאוף עם אשתו,
עד שלבסוף מסתבר לכולם שהם זקנים
מכדי להיות ביצועיסטים.

פסוקי ה שבוע
• וורה אייכמאן, אשתו של אדולף
אייכמן :״אדי השקט והנחמד חסר לי.״
• פולה בן־גדריון על דויד בן־גור-
יון :״בן־גוריון עולה על כולם, ואיני אומרת
זאת רק מפני שהוא בעלי. הוא אינו
יפר,־תואר, הוא גם נמוך ממני, אבל הוא
אדם בעל כשרונות בלתי״רגילים.״
9הנ״ל על טקס השקת האניה שלום:
״הייתי רוצה לפתוח את בקבוק השמפאניה
ולכבד את ידידי. למה לבזבז אותו על־ידי
ניפוצו על האניה? לשם כך יכולנו להשתמש
גם בבקבוק מים.״
9אפרים קישץ, במדורו חר-גדיא,
בו הוא מתאר את היסוסיו של אשכול בהחלטה
על רכישת טילי קרקע־קרקע :״אשכול,
:אני לא יודע, אין לי מושג בקרקעות׳.״

נ י ׳ מסתבר, חסרת רגישות למדיי
ן ניות־חוץ ופנים. משום כך פסחתי, לבושתי,
על ידיעה פוליטית מהממת ממדרגה
ראשונה, שהופיעה אי־שם בעיתונים: לוי
אשכול, נאמר, ממשיך להתרחץ בימה של
תל־אביב השכם בבוקר. וזאת, הסביר הפרשן
המדיני להמון הניבער כמוני, למרות
היותו עסוק ביותר כראש־ממשלה.
העורך הטיל עלי לכסות את המופע המדיני.
צוויתי לעמוד על המישמר בימים
חמישי ושישי — החל משעה ארבע וחצי
בבוקר, על החוף, בירכתי מלון דן. בשעה
כזאת נוהגת אמתכם ללכת לישון. לטובת
האומד״ ויתרה היא על שינה וצעדה ישר
ממועדון־הלילה שניסגר — אל החוף ד,ערפילי.
זוג צעיר ניער, על מדרגות הטיילת,
את החול מעל בגדיו המקומטים, והלך הביתה
לישון.
בדרך לשפת־הים חלמתי על מאמר שזור
אחווה, ורגש, והצהרות פוליטיות נוטפות
מים מפיו של ראש הממשלה העממי השוחה
בים־גלי־עד־גבה־גלי. כך אמר החזאי במהדורת
החדשות האחרונה. ראיתי מול עיני
מלאות ההשראה את ההוצאה המיוחדת של
העיתון כשבשער הקידמי ראש הממשלה
בבגד־ים רטוב, ידיים על הכתפיים, רגליים
פשוקות ובטן מוכנסת, ומעליו הכותרת השמנה
:״אני מוכן להיפגש עם נאצר גם
עכשיו! איפה גולדה?״

** ד ה חו ף התרוצצו עשרים ישישים. אף
£אחד מהם לא היה ראש־ממשלה. היו
להם זקנים לבנים, מטפחות ציבעוניות או
קרחות. הם עמדו על הראש, שיחקו במסירות,
בתופסת, בכדור. הם היו עליזים,
ידידותיים, ושזופים.
״בוקר סוב,״ אמרה הצעירה מכולם, גברת
נאה, בת ,55 בבגד־ים שחור. לכולם
היו בגדי־ים שחורים .״קוראים לי רחל מ־ראשון־לציון,
מפני שאני באד, כל בוקר מ־ראשון־לציון.״
״זאת
היא מיס־ים שלנו,״ קרץ בחיוך
ערמומי גבר בן 79 וחצי, בבגד־ים שחור.
״אתה שוב פעם מתחיל, בורים!?״ נזפה
רחל מראשון. היה לה קול דק.
״כן, כן, זאת החתיכה שלנו,״ אמר בורים
השובב, וברח בזריזות מטווח ידה.
״חברים, תהיו קצת מבוגרים,״ צווחה קצת
רחל מראשון ,״אני רוצה לספר לעיתונות
על האירגון שלנו.״ היא פנתה אלי בענווה:
״אני מזכירת טי״ח — טובלי־ים חורפיים.
במשך 30 השנה האחרונות לא היינו מאורגנים.
כאב לי הלב. עד שלפני שנה החלטתי
לארגן את כולם. דוקטור אליצור,
פסיכולוג קליני שמתרחץ כאן, עזר לי להקים
את טיי ח. היום אנחנו כבר עושים מסיבות,
פגישות־יוגה, משלמים דמי־חבר והולכים
להלוויות של חברים. גם העיריה הכירה
בנו, ונתנה לנו מחסן בחוף. אשכול התלבש
במחסן הזה לפני חודש. חברים באו להביט,
עד שאשכול אמר להם, :איפה הים, פה
או שם?׳״
שני טובלי ים קשישים קרבו אלי בצעדים

• שר המשטרה ככור שיטרית:
״מעולם לא שאפתי להחליף את המשרד,
שלי מתוך אמונה שהמשטרה עושה שרות
גדול לבטחונה של ישראל.״

9ח ״כ לשעבר ואיש עסמים
כהווה הלל קוק ז ״קשה לי לבטא את
הכאב החזון מדינת שולט

והבושה שאני חש בראותי א ך
הגדול של תחיית האומה סולף בישראל
לחיים חסרי קדושה, בהם
אליל המטריאליזם.״

מפקד חיל הים אלוף יוחאי

כן ־ נ ץ ׳ ״ישראל דומה לאמודאי ׳ העומד
בין כרישים. הוא אינו מודאג כל כך מהכרי־שים
מאחר שמדיו מגינים עליו, אך ר, א
חושש מצינור הגומי הדק המספק לו אויר
וניתן לניתוק.״

9ח ״כ הליבראלים צבי צימרמן

בית דיון בכנסת :״הקוסמטיקה היא כיום
ענף חשוב. אינני יודע מי מפורסם יותר,
ארתור רובינשטיין או הלנה רובינשטיין.״

יפו

נשקפת ברקע, מבעד לערפילי
השחר המתחילים להתפזר השכם
בבוקר. המתעמלת רואה אותה במהופך.

13300

ן ״ילה, מדר ה ותיקה מאוד בבית־ספר
ן | השחר 8 ,שנים ׳מתרחצת בחורף, ניגשה
אלי כשהיא מברישה את גבה החשוף במברשת,
במהירות־שיא של מכונה חשמלית,
והצהירה :״זאת לא סתם מיברשת. שערות
חזיר! 12 לירות!״ המחנכת התקרבה אלי
בחיוך מיסתורי. היא לאטד, לי את הסוד
הבא :״מרגישים עלי משהו?״ אמרתי בנימוס
שלא.
״אני כבר חמישה ימים על מיצים!!״
״לא יתכן,״ עניתי, מקווה מא.ד שאני נשמעת
מתפעלת. תמהתי כיצד היתה נראית
אחרי חמישה ימים על לחם.
״כן, כן,״ הודיעה באושר ,״חמישה ימים
על מיצים!״ היא ביקשה מתחננת שאראה
אותה עומדת על הראש .״יופי,״ אמרתי,
אבל לא הספקתי לראות. מישהו כבר משך
את החלק השני של בגד־הים שלי; קאסקט,
זקן לבן, מנדל שרצקי בן ,66 פקיד ידיעות
אחרונות 30 ,שנה בבוקר בים .״מה זה,
למה את לא מתעמלת עם כולם? את לא
אוהבת התעמלות?״ אוהה, כן. אני מעריצה
התעמלות. אני יכולה לשית שעות ולהסתכל
על אנשים מתעמלים.
הוא אילץ אותי, באדיבות, לראות אותו
מרים כדור ברגליו. ואז סחבה אותי עסקנית
הליגה למלחמה ב שחפת, מלכה אפשטיין,
סבתא לנכדים גדולים, כדי שאציץ
על הר צה הקלה שלה. אלא שדווקא אז
הבטיח לי חגיגית משה מאירוביץ 65 אבי
נעלי־מרה, עמידת־ראש לחצי שעה. לא היה
לי זמן, מפני שלא היה נעים לסרב לאיש

ער הראש
בשעה

ותיקי המתרחצים, מנדל שרצקי ()66

מתרכזים ב מי ש חק
ומלכה אפ שטיין,

1 1 _1 011 כדור־כוח. מלכה קיבלה את הכדור מידי בן־זוגה, התגלגלה אחורה מ תנו פ תו החזקה.

אחר בן ,79ע1עמד על הראש. ראש, שהיה
פעם יושב ראש חבר הוועד הפועל הציוני,
יישב ראש קופת• חולים עממי ת במושבות,

מהירים, כשהם מובילים ביניהם, כמו חתן,
איש רזה, קטן וסימפאטי :״והנה גרשון
גורליצקי, דאבא של השחקן!! תכתבי עליו.
הוא חבר שלנו!״
״כן,״ אמר הצבעי הרזה בצניעות ,״זה
אני. אני מתרחץ חמש שנים כאן. היתה
לי מחלה קשה וסחרחורת, והרופאים לא

ריצה קלה

ידיעת פקידיו: ז הו מקור המרץ הרב שלו.

אתלטיקה קלה

עזר פינס, עו רן הב טאון האידי גולדענע קייט.

יושב ראש הסתדרות החקלאים הלאומית,
יושב ראש הוועד הארצי של הקרן היסוד
בפולין, ומנהל עונג־שבת באוהל־שס: שמואל
זקיף, מחלוצי המתרחצים. הוא זוכר
שלפני חצי יובל היו רק עשרה על החוף.

^ י ש לל א גי ל, שלא חדל לעשות על-
המקום־דרוך, צעק לתוך אחת מאוזני:
׳י!6 33110ע>0ך 001ת״ 1(16118 33.113. 1
״לעזאזל עם הבריאות,״ רציתי לצווח חזרה
לתוך אוזני, ולנוס מבאריקאדת המתעמלים
שעמדה למחוץ אותי על מזבח הידידות.
״להתעמל, ילדה! להתעמל. זה בריא להיגי־יינה
רוחנית!״ נשף מישהו מאחורי. רופא
למחלות־לב הזדקף על קצה אצבעותיו כדי
להגיע אלי במהומה, וזעק :״תכתבי, שהציבור
יידע שפיזיקל אקטיביתי מונעת אקס־טנשן
של כלי־הדם!״ אשה בבגד־ים ורוד
נ סתה להתגבר על ההמון :״אני אמא של
משה צבי קנר מקול ישראל,״ אמרה בקול-
ענות־גבורה .״נעים מאוד,״ אמרתי חלושה
קצת, וחיפשתי פירצה בחומת חובבי האתלטיקה
הקלה. למה אשבול לא בא? ואז,
את מי אני רואה? רחל מראשון־לציון!
היה נידמה שהיא באה לחלץ אותי. אני
תמימה.
״היה זה לפני שתים עשרה שנים,״ שמעתי
אותה בפחד נורא, משננת מולי בלהט־ראשונים
את קרותיה המסעירים. אבל הייתי
במצור. לא יכולתי לנום .״היה זה כשהלכתי
לראות בהבינזה את הדיבוק. היה זה
ינואר, וגשם ירד. החלטתי לא לחזור לראשון,
וללון אצל חברה. היה זה בחמש
בבוקר כשאני־ רואה אותה מתלבשת, .את
עובדת?׳ שאלתי אותה, .לא, אני מתרחצת
בבוגרצ׳וב,׳ אמרה לי. ומאז גם אני מתרחצת
בבוגרצ׳וב.״
המצור הוסר לפתע. ניצלתי. לא בדיוק.
גדוד המתעמלים נהר׳ כשהוא מושך אותי
בזרוע, לעבר המחסן של עיריית תל־אביב.
״גוברין, גוברין בא!״ הם התרגשו כאילו
לפחות אשכול בא.
במרכז המחסן הזעיר עמד חבר הכנסת
עקיבא גוברין בבגדיים וחילק קוניאק ו־עגות.
לכבוד החלמתו ממחלה. הו א׳ מ תרחץ
כאן שנתיים. גם בחורף.
התופרת שתתה ארבע כוסיות. היא שרה
במנגינה מאולתרת על המקום, כשהיא מלירה
עצמה בתנועות עליזות של אתלטיקה
קלה :״כולנו טרללללה, כולנו טרללללה.
אבל כולנו נחמדים! כולנו נחמדים!״

זוג צעיר: שוויץ ווושס

הסטודנטים

חו ה האס ו־אפרים
יצחקי הם הצעירים מבין מתרחצי ומתעמלי שעות הבוקר

המוקדמות. לעיניו של הקהל המעריץ הם מדגימים פוז ה אתלטית
מורכבת, שהיתה מזכה אותם בגיוב עם כל להקת לוליינים חובבת.
למרות זאת מצהירה חו!ה ני היא באה לים רק כדי לרדת במשקל.

ך* דור הצעיר של תל־אביב הגדולה
( 1החל להציף את החוף. המישמרת הראשונה
של תליאביב הקטנה חוזרת הביתה.
עוד מעט שש. משפחה צע רה הגיעה: בהורה
בת ,19 בזרועותיה כלב בן ח ־דש, ולידה
סטודנט לכלכלה שנה שלישית. זוהי
חוזה האס, לומדת כינור באקדמיה למוסיקה.
היא רוצה לרזות, הוא — כבר רזה. פקידים,
רופאים, וותיקים, פנסיונרים, מהנדסים.
כשמינה הם צריכם להיות במשרד. איפה
אשכול, לעזאזל?
חזרתי הביתה. מתוך הרדיו בקע קול,
שהעביר בי צמרמורת :״ועתה האזינו ל־התעמלות

ק 1ל!ן ע סרטים חיוור מפגר
הנחש (תל־אביב. ,ן 1ל־,אביב; צרפת) הוא
סרט חינוכי, בו כשתתפים המון כוחות
הוראה: מחצית גיבורי הסרט הם מורים.
החצי השני מורכב משיכורים.
המחנכים הם מנהל צעיר (ג׳ורג׳ ריביאר)
ומורה צעירה (דניק פטיסון) ,שלכל אחד
מהם יש גישה חינוכית שונה. בעוד שהמנהל
סבור שמותר לגבר כמוהו להכנס
למיטת המורה, בזכות זה שהוא לוחש לה
בטראגיות נוראה :״אני אוהב אוחו!״ ,סבורה
המורה שזה מותר רק אחרי שיהיה
ברור לשניהם שהוא אינו אוהב יותר את
אשתו.
האשד( .מגלי נואל) שייכת לחצי השני
של תושבי הסרט — השיכורים. זוהי רוסיה
לבנה, אפילו בלונדית, שאין לה שום הבנה
במגמות החינוכיות ההדדיות של בעלה והמורה
— מה שמוליד התנגשות מקורית
ובלתי מובנת בינה לבין בעלה.
נחש או אקדח נ כל הדרמה הכבירה
הזר מתרחשת על אי בודד, מועט אוכלוסין,
דבר המסביר מדוע נאלצות שתי
נשים להתחלק בגבר אחד. אלא שעד שמצליח
המנהל לשכנע את מורתו לעשות עמו
שיעורים, חולף כמעט כל הסרט. רק אז
מסתבכת העלילה באמת. לפתע מתברר ש־נחשי
אפעה הם נשק שימושי וקטלני. אשת
המנהל רוצה שנחש כזה יכיש את יריבתה,
בעלה סבור שעל הנחש להכיש אותה. רק
אחרי כמה נסיונות סרק מתברר לשניהם
שאקדח הוא נשק הרבה יותר יעיל ומסוכן
מנחש.
מלבד לקח קרבי זה, יש לסרט מוסר־השכל
נוסף: מי שמפסיד מבניין משולש
נצחי הוא תמיד הגבר. האשה אינה אלא
נחש המביש ונמלט.
זהו סרט המחפה בשפע רגעי דומיה על
העובדה שאין לו מה להראות או לספר.
שתי סימפוניות של צ׳יקובסקי המלודת אותו
מעת לעת, מייצג־ת בו את הגורל, והשיכור
השני המשתתף בסרט, שהוא גם משוגע,
מספק גוון פוליטי: הוא מזהיר ללא הרף
כפני הסינים.
אבל מי שמעונין בפרטים יותר מאלפים על
טבע הנחשים, מיטב שיבקר בגן־החיות.

סטלג הכלואות
כית־סוהר לנשים

(תנור,

תל-אביב;

ארצות־הברית) הוא מוסד, שכפי שהוא מוצג
בסרט זה, נולד כנראה במוחם של בעלי
דמיונות מיניים פוריים. זהו מין הרמון
מודרני, שמסתובבות בו יותר יפהפיות
מאשר בתחרות יופי בינלאומית, ושכל אחת

החופש

אחרת לצרכים אישיים. יום אחד הוא אפילו
מתאהב באסירה כזו (שירלי נייט) ומונע
ממנה שחרור על תנאי, כדי להשאיר אותה
בקרבתו.
אז רק מתברר, שכל מה שעושים האסירים
בסרטים ד,הוליבודיים על בתי־הכלא, הוא
משחק ילדים לעומת מד, שמעוללות האסירות.
הן כובשות בהסתערות אדירה את ביתד,סוהר,
מכריחות את השלטונות להכנע להן,
למלא את דרישותיהן, וכמובן לשחרר את
האסירה שהמנהל האכזר ניסה לשמור לעצמו.
אכזריות
וסדיזם. נראה כאילו כל המושגים
המסולפים על בתי־כלא לנשים, ועל
נשים פושעות בכלל, רוכזו יחד בסרט
אודילי אחד. בתנאים אלה, אין פלא שרוב
האסירות נראות כנהנות מהחזקתן מאחורי
סורגים, וכמה סצינות הן יכולות אפילו
לפתות לחפש שיכון ומנוחה במקום מעין

וזה אינו יפה רק לרווקות, אלא אפילו
לאמהות. כמעט לכל אסירה בסרט יש איזה
צאצא מאב לא ברור, הגדל עימה יחד בכלא
בתנאים שאפילו גן־אמהות־עובדות אינו
יכול להציע. זה שמדי פעם נלקחים ילדים
לאימוץ מחוץ לכותלי הכלא, או נופלים
מעל חומות בית״הסוהר שייך לסוג התאונות
המתרחשות בכל מקום ברחבי העולם.
אלא
שלכינות ולטעם־טוב אין מקום בהרמון
הוליבודי יזה• אכזריות לשמה ו־סאדיזם
בשפע, הם המוצרים העיקריים שהסרט
בא להציע.

הגוף ד ד והנפש ל ך
פיסגת התאווה (או ריון,

תל-אביב;

פינלנד) מעמידה נערה פינית מסכנה בפני
הדילמה הגורלית של נערות הדור: מה עדיף
על מה? מאהב זקן אבל עשיר, או אהוב
צעיר אבל עני?
נערה פינית חטובת גוף זו, שאינה מחר
צד. כל הזדמנות להוכיח לצופים מה הן
הסיבות הפיזיות בגללן חושקים בה גם
צעירים וגם זקנים, גם עשירים וגם עניים,
מ צאת לה חיים קלים בחודילת־קיץ של נואף
זקן. אולם בטרם שהיא מסכימה לשלם
לו בעד אפוטרופסותו בגופה, היא מצליחה
לפתות את בנו של החנווני מן החנות
המקומית.
לרוע המזל אץ החלוקה של הגוף לאחד
והנפש לשני עולה יפה. ברגע בו היא
חייבת לפרוע את חובה לזקן, מציץ הנער
מבעד לחלון, מועד, נופל ונהרג. השניים
בחרדתם מנסים להסתיר את גוזייתו, אלא
שהמשטרה הפינית אינה פחות חרוצה משאר
משטרות העולם. היא מגלה את הגופה,
מאשימה את הזקן ושולחת את ה
התחיל

בי תהבראה, ל טיול או
נ סי ע ה הנך בו ד אי יוצא.
זכור ! על־ידי צלו מי ם,
חיי םאתהכל פע מיי ם.
הדרכה וי עו ץ חינ ם
שרו ת חו ב בי ם מ עו ל ה •

המנוי -
קיבל ת
חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם

פ 1נו 1בדנר
הי מ ה,ר חו בהחל תן וב

שחקניות: יקודם, ניינז ופורד ב״נשים כפלא״
הרמון של יפהפיות

למדו ל תו עלת כם ב ק לו תובמהירות

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן ג רג 0 0מ .)0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
פרטים:

תל״אביב: בר־קמא, רח׳ גזרדון ,5חיפה:

בי״ם •במעלה״

מהן נראית מטופחת כאילו זה עתה ׳צאר,
ממכון ליופי. הן לובשות אמנם מדים
אחידים, אבל כל שמלה גזורה לפי מידה,
בצורה המאפשרת לקיים תצוגת־אופנה מתמדת.
כדי
לספק גם את הדמיונות הסאדיסטיים
של יוצרי הסרט — כל יפהפיה כזו היא
אכזרית לפחות כמו שבעה רוצחים ממין
זכר. ההרמון כולו עומד לרשות מפקד בית־הסוהר
(אנדריו דוגאן) השומר טינה למין
החלש במדי האסירים, רק משום שאשתו
ברחה ממנו עם אסיר משוחרר. הוא מעביד
אותן בדירתו, ומפעם לפעם בוחר לו אסירה

צעירה להמשיך וללכוד גברים נוספים לפי
דרכה.
זהו סרט פרימיטיבי מבחינת עלילתו והמשחק
המוגש בו, אבל כנראה לא אלד, הן
התכונות שהביאו לייצורו. מספר קטעי העירום
ומישגל מכוונים ליצור בו אווירה
אירופית. אלא שאפילו מטרה זו של היצרנים
מוחטאת, והמוצר המוגמר קלוש
מאוד.
מכיוזן שברור מלכתחילה לאן רוצה הסרט
להוביל, ומה יהיה סיומו, הוא נעדר כל
מתח דרמתי או אפילו אירוסי, שיכול היה
לעשותו לפחות סרט־אווירה.
העולס הז ה 1349

ה\2יץ כבר בנניצגנזג, בבריכגז־גזשח־יגז הגרגרת בתר-אביב, ער שתי
גרגת הכינרת, בהיתי הברגלגז של יגג-פגף גבנזיגז הכבריגד שר יש־התלת
נזגזרגזצינג גתשתגפית תרי יגת תאגת אלפינו תתגשבי ישראל.
כי גהג ה בי לגי של השגגה. גגפגת שגגפינג נזגצגינג שת לראגגה, תרת
\2רני השתש. גשגב נשאלת השאלה: תי הנאה בבגגתהגזגפית? תיתהיה

מלכת המים
שלוש פעמים עד כה נתן הבוחר הישראלי את תשובותיו: יהודית מזרחי הבלונדית, זיוה בינדר
השחרחורת ורותי בינדר חומת־השיער הן מלכות המים מספר ,1מספר 2ומספר 3של ישראל, שזבו
לייצג את הארץ במסע בארצות הים־התיכון. עתה הגיע המועד לבחור במלכה החדשה לשנת .1363
הפעם מאורגנת התחרות על־ידי מערכת ,,העולם הזה׳״ ,בשיתוך עם ההנהלה החדשה של כריכת־השהיה
בתל־אביב, שהכניסה שיפורים ושירותים חדשים רבים, ההופכים את הבריכה למוקד בילויים.

המלכההרא שונ ה
דילון, המלכההשניה
שרביט המלכה השל>ע\ית
יהודי ת מזרחי, עם כוכב הקולנוע אלן
זיוה בינדר, הנו שאת את כתר ו
עמו נפג שה בפאריס, בעת סיורה המלכותי.

מלכת המים של שנת , 1959 ביו ם הכתרתה.

רות פליישר, בטכס ההכתרה. זיוה רודן,
שהוטסה ארצה במיו חד, מנ שקת את המלכה.

מי היפה בבנות המים של ישראל? מי תזכה בתואר? בעמודים הבאים מתפרסמות
תמונותיהן של המועמדות הראשונות. תמונות נוספות יפורסמו בגליונות הבאים.
הכתר מחכה לזו שתסמל את הרעננות של הדור הצעיר ואת חדוות־החיים של
העם השוכן על חופי ימים. גם לה מצפה סיור גדוש־רשמים בעולם, ואילו לסגניותיה
מובטחים פרסים יקרי־ערך. כל צעירה יכולה להגיש את מועמדותה. כל אשר
עליה לעשות הוא להמציא לועדת התחרות, ת .ד ,136 ,תל־אביב, תצלום ׳שלה
בבגד־ים, בצירו!? השאלון המצור!? לעמוד זה, כשהוא ממולא על־ידה. צלם התחרות
יצלם כל מועמדת שרצונה בכד, בכריכת השהיה בתל־אביב, ככל יום (פרט ליום
שבת) בין השעות 11ל־ 2לפני הצהרים. פרט חשוב מאד: השנה, כמו בשנים
עברו, יקבעו אך ורק התכונות האישיות של המועמדות. הבחירה תהיה שוב רק
בידי הקהל, בהצבעה פומבית, גלויה וישירה, בערב נשן? הבחירה בבריכת תל־אביב.

אסתר
נקשר>
היפואית למדה ב־בית-חספר
הת״כון ב־ורקדה
גבעת־ברנר
בלהקת
עלומים. היא
אוהב ת בו בו ת, תכשיטים
ו שמלו ת יפות.
אסתר היא שחיינית
ידועה ו שואפת להיות
דוג מני ת צילום.

התיירת היהודיה מגרמניה התאהבה בארץ, ב מים שלה ובעיקר
בחתיכים המק שק שים בהם. היא שואפת להיות. בקיבו ץ יאוהב ת
לטייל ברחבי העולם. בכל ארץ שהיא מג עה היא רצה לבריכות השחיה. היא גם שחקנית טניס טובה.

סטהק או פ מן

ר חל
ש ט רן
ילידת הונגריה 13 ,
שנה בארץ. בוג ר ת
ביית־הספר לגרפיקה.
תחביביה — ספרות,
שחיה, ספורט, ו־וכדורסל.
הוריה של
רחל, המלווים אותה
לבריכת־ה שחיה, הס
בעלי קפה שטרן ב־רמת־גן,
אולס טוענים
כי את הנדוניה
כבר נתנו לרחל —
זוג עיניה הכחולות.

ובת נוסעת
:ריה עם
ל הכנרת.

ילידת הארץ, חו למת להיות ספ־
* 1ןץךץך
רית. לא אכפת לה להיות דוג^111

רונית — מה שילך. הגבר האידיאלי, לדעתה, הוא זה שיבין אותה.

ס>כוה י ע קו בו ב ״ן
טיולים (ברגל, לא במכונית) .למדה בלט ומקווה להמשיך.

מלכת המים
ג>< 9ו
—1ס—ד—רה ר א שונ ה
שלמוע ־מדות

,ץ. ך ן ילידת בולגריה, יוצאת צה״ל (חיל
׳ ! י 1 -1החימו ש) .מ שמ שת כיום כדוג מני ת
ונבחרה מלכת הדוג מניו ת ב תצוג ת אופנ ה אשר נערכה בארץ לא

מדליי

מכבר. היא מחבבת את סקי המיס ואפשר לראותה על חופי הכורת
עסוקה בסקי. גם רכיבה על סוסים ומוסיקה. מדלין דוברת שפות
רבות, ו שימ שה כחניכת ומדריכה בסניף ה שומר הצעיר בבולגריה.

ילידת איטליה. מחבבת — נוסף לשחיה — ציור וכלבים. וי ד או
מוצאת פנאי לעסוק בספורט והיא אחת מ אלופות הכדורסל והפינג־פונג
בסביבתה. האמנות הופכ ת אצל וי ד א! למקצוע והיא מ שתלמת בבית הספר לאמנו ת שימו שית של ויצו.

וי ד או ד ל בי אנ קו

שר ה נ תן
לרחוץ

ב מי מי

האוקינוס

צברית, סיימה שרותת בצה״ל (חיל האדר)
ו שואפת להיות דיילת אויר. היא מקווה
ותעלת למנש, בעת סיוריה כדיילת שם.

שול ה ג רינ בוי ם
חבר,״

אבל

היא

מקווה

למצוא

או תו

כאשר

לצו הגיו ס שיגיע אליה, בינתיים מבלה שולה את
בבריכת ה שחיה של תל־אביב וטוענ ת כי ״ אין לה
תגויס לצה״ל. ת חביבי ה — ספרות, כדורגל ו סי מפוניו ת.

על רקע גלגל הענק שבלונה פרק בבריכת תל־אביב.
היא בחרה ברקע זה, ב היו ת ה חו בב ת צילום וציור.
צה״ל נח שבת באם ה מו שבו ת כרקדנית גת מעולה,

חנה אל > שב׳לי
חנה

ילידת

פתח־תקוה

ויוצא ת

נמצאת בארץ שלושה שבועו ת בלבד, הגיעה לכאן
מאיטליה, ומחכה להחלטת החבר הרופא שלת מאר־צות־הברית,
היכן להשתקע. תחבי ביה: טיולים, שחיה, סקי, טניס, וכ מעט רוב הריקודים.

דול*>ט קו רדה

רות* ברנשטק
הצברית, בוג ר ת בית־הספר לאופנה

דל*ה ק מח*

השכם בבוקר פוסעת רו תי היפהפי ה על מדרכות
ריקות, בדרכה לבריכה ל שחות במים הקרירים. רותי
וציור, מחבבת נוסף ל שחיה גם תיא טרון ומוסיקה.

צברית, מדברת ו מו מרת ספרדית, עברית, איטלקית וצרפתית.
לומדת דוג מנו ת אצל לאה פלטשר. את שעות הפנאי מחלקת
דליה התמירה בין נגינה על פסנתר, שחיה בבריכה ו עיון ביצי רו תי ה של אגטה כריסטי.

תדריך
העולם הזד, ממליץ מת לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

פ ס טי ב לי ם
* הפסטיכאל הישראלי:
* הפתיחה החגיגית

(יום חמי שי,

היכל התרבות, תל־אביב) התזמורת הפילהרמונית
הישראלית בצרוף שלוש מקהלות:
רינת, מקהלת קול ישראל והמקהלה המקובצת
של הקבוץ הארצי. המנצח: גארי באר־תיני.

גנםמ 1רהד (יוס חמי שי, התיאטרון
העירוני, חיפה; שבת, בניני האומה,
ירושלים) ,ערב מקרא של שחקנית ברודווי

הנודעת.
* רחלי ] טורק (יום ח מי שי; בניני
האומה, ירו שלים; שבת, היכל התרבות תל־אביב)
.גדולת מבצעות באך בדור הנוכחי,

תנגן ותנצח על יצירות באך, עם תזמורת
קול־ישראל.

* התזמורת הפילהרומנית

(יום

רא שון; בניני האומה, ירושלים) התזמורת
ומקהלת תל־אביב עם המנצחים ויליאם
וילטון ומאנדי רובן, כשהסולנים הם צמד
הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר.

• מהומה רבה על לא דבר

תיאטרון
הקאמרי, תל־אביב) קומדיה שקס־פירית
קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שסקל, שהשגו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידיו, ניסן יתיר.

9כל ארם יהאמת שלו (הבימה)

ראשומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נהום בוב־מן
ועדה טל
• הפיסיקאים (הבימה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־דדיך
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצזדת, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
9אירמה לה״דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
שרה אמן, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
9טורא (התיאטרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית. של יוסף בר־יוסף
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאטריאר־כלי.ת
משחק מרשים של מרים ברנשטין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.

• מעגל הגיר הקאוקזי(התיאטרון

העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של מחז ה
ההמונים של ברטולד ברכט׳ ,אודות יחסיותו
של הצדק. משחק מצויין של זהרירה חרי־פאי
וחיים טופול.

ווכות

באזאר עין־הוד

(עין־הוד,

יום

שישי ושבת) תריסר ציירים מעולים, ימכרו
את יצירותיהם ביריד משעשע, בכסגרת
חגיגות העשור של כפר האמנים.
9עיר הנוער (יריד המזרח, תל־אביב)
צעצועים יאפניים ונשק ישראלי,
תצוגות מסחריות וביתני שעשועים בתערוכת
בידור קייצית.
9באטיק (גלריה ,220 תל־אביב) תערוכת
אריגים מצויירים של ציונה שימשי
ונחום כהן: צעיפים, גלימות, מפות, מחיצות
ודגלים.

55 9יום בפקינג (צפון, תל־אביב;
חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
העולם הזה 1349

מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה וכשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
9דויד ולילה (הוד, תל־אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש
המוצאים דרך לד,חלץ מבדידותם ושג־עתם
באהבת נעורים תמימה. סרט בלתי
רגיל, מישחק מעולה.
• מוגרו קאנה (גת, תל־אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
כשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• אלקטרה (אורה, חיפה) הטרגדיה
של האשד, שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידם. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאנים. איירן
פאפאס מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.

9נשימה אהת שד אושר

(אורלי,

חיפה) בתול ובתולה מגלים את המין, ובאמצעותו
הם נישאים זד, לזו. סרט הגלד,חדש
הבריטי.
9ליקוי חמה (מירון, חיפה) האחרון
בטרילוגיה הקולנועית של אנטוניוני, אודות
ההתנכרות ביחסי אנוש. מתיקה ויטי ואליין
דילון רוצים לאהוב אך אינם מוצאים דרכם
זה לזו בעלילה מתמשכת ומיגעת על רקע
פעילות הבורסה הרומאית. רק למעריציו
של אנטוניוני.

• נדנדה בשניים

(ארנון, ירושלים)

תצוגת משחק של שירלי מקליין במחזה
מצולם אודות תופרת יהודיה המתגוננת
בפני הבדידות והכרך הענקי, באהבה חפשית.

9התרנגולים להקת הזכר הצעירה
של נעמי פולני בתכניתה השניה הכוללת
ביצוע מוסיקאלי מבריק בלודי תנועה מרהיבה
של להיטים חדשים וישנים (ראה מדור
אמנות).

• ד רו ז׳ ב ה פולקלור מחול בולגרי,
קרקס מוסיקה מצחיק עד דמעות, ושמיניית
הצבא הבולגרי בביצוע מלוטש, אם כי
מיושן, של שירים ופזמונים שונים. בידור
מרענן•

9ודיאטה בינלאומי

(יריד המזרח,

תל־אביב) רביעיית הזמר היוגוסלבית פרוב״
לם, הלהקה ד,צוענית הלהקה הצוענית תיאו־דוסיה
והזמרת האפריקאית אן לייט, במרכז
הופעת בידור קייצי.
9שן ו עין (מועדון החמאם, יפו)
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.

י ^ לג

ייז
!)נזייי

3רי

גלדג

מו עדונים
9לוק רומן (עומאר כייאם, יפו) המלחין
והזמר הצרפתי, שגדל וחונך בקיר״
קם, בערב של שאנסונים משלו ומשל אחרים.

ה תו להעצב ני (גן־הוואי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחו של אורי זוהר.
השבת: הזמרת אילנה רובינא, שלישיית התיאטרון
החיפאי ואמן הצלליות אלמוזלינו.
9לס הו מ ם (אדריה, תל־אביב) — הגברים.
להקת זמר צרפתית המנסה לחקות
את הצלחת ד״קומפאניון דה־לה-שאנסון.
9לי לו תיםהתיכון (מועדון חומות
עכו, עכו) מחצית רביעיית היחפניות
(ברוריה אביעזר ומרגלית אנקורי) וצמד
הפרברים במועדון המצטיין באווירה ונוף
מן היפים בארץ.
0 9אשהזלקץ (מועדון בכחוס, ירושלים)
זמר נודד שנולד ברוסיה, גדל בצרפת
ולחם באלג׳יריה, בשירי־עם רוסיים,
צרפתיים וחסידיים.

כאמצעי להר תקת. שיער בלתן רצוי

מספר 1349

ב״ה תמוז תשכ״פ17.7.1963 ,

שנ ה 26

פנתה למשטרת ת״א

1111״

מנהל לשכת התיירות
הממשלתית

המחיר 75אגורות