גליון 1350 מתאריך 24 ביולי 1963

שדשו פרס רצה -לוי אשכול הסכים -אחדות־העבודה הכריעה נגדם

גמר

הניכללה 7 *7

לח שבזנאות
ופינהל

בנתחה ההר שמה לקורסי ערב:

הנהלת חשבונות למתחילים
הנהלת חשבונות למתקדמים
הכנה לבחינות מנהלי חשבונות מדופלמים
(גם מקצועות בודדים)
הנהלת חשבונות לחישובים מסחריים
ביקורת חשבונות
מסים
(סוג ג׳)
(סוג ד׳)

(מם הכנסה, שבח מקרקעין׳ עזבון, עדוד השקעות)

* כלכלה * מינהל המפעל וחשבונותיו
* תמחיר

תעודות

למסיימים

רח׳ ביאליק ( 15 כופר הישוב) ,טלפון ,77668
ת. ד ,500 .אוטובוסים •67,66,65,61,61 ,60,55

פרטים והרשמה במקום יום יום (פרט ליום ר) בשעות 6—8אחה״צ
״ניצוץ״ יחסי ציבור

ל מדו מקצוענ עי םומכ ני ס !

הבינלאומי

ב־ 1 . 9 . 6 3יפתחקורם

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אבים, ת .ד4185 .

ל כו ס ג׳ > סטים

תכני ת הקורם:

ביאו7זוס־מטי 7ן אי

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוסמטיות

0יסודו ת ה אנ טו מי ה
• תורת העיסוי (מסג׳)
• עיסוי כללי — ח ל קי ותרגילים
• עיסוי ס פו ר ט אי ם
השעורים ה ם בבוקר או בערב
(לפי בחירה)
תעודת גמר ניתנ ת לגומרים

מכון גולדמן

-לרפוי פיזיקלי,

תל־אביב, רח׳ גזל 13

״כידוע לחברי הכנסת,״ הצהיר השבוע
שר המשפטים דוב יוסף ,״קיימתי שיחות
עם נציגי ועורכי העתונות ואגודת העתוג־אים,
ומצאתי אצלם הבנה יתרה. הצלחנו
לפזר כמה חששות־שוא וחשדות מוטעים
על כוונות החוק. לאור שיחות אלו גם הכניסה
הממשלה, בהיענות למשאלתם, מינויים
מספר בנוסח הצעת־החוק, אשר הונחה על
שולחן הכנסת לראשונה. נידמה לי כי מותר
לי להגיד, כי לאחר שינויים אלה רואים הם
את הצעת־החוק אשר אני מביא בפניכם
היום, כחוק טוב וצודק ומתאים למדינה
חופשית ונאורה.״
כל זה, כמובן, מתייחס להצעת חוק לשון
הרע, שהובאה השבוע לקריאה ראשונה בכנסת.

המשפטים עוד הוסיף כהנה •כהנה
דברי־שבח להצעת־החוק, בהדגישו כי היא
שונה מזו שהוכנה על־ידי היועץ המשפטי
הקודם, גדעון האוזנר.
אין כל ספק, כי הצעת־החוק החושה שו נה
במידה ניכרת מקודמתה. כמה מסעיפיה
הנוראים ביותר בטולו, אחרים רוככו והסייגים
החמורים ביותר לחופש הדיבור וה־עתונות
צומצמו, או הוסוו• אולם זהו, בכל
זאת, חוק מחמיר.

ההתקפה המוחצת — בארץ ומחוצה לה
— שנערכה על הצעת־ההוק הקודמת, העמידה
בשעתה את ממשלת ישראל באור העלוב
של רודנות־בדרך. דוברים רשמיים ניסו אז
להרגיע עתונאים בבירות העולם המערבי
ובישראל, בהבטחה המוזרה :״חוק זה לא
בא לפגוע בעתונות בכללה, שהיא בסדר.
הוא מיועד אך ורק לחסל את העולם הזה.״
עד כדי כך, שהיו כאלה שהדביקו לו
את השם חוק העולם הזה, או חוק השבועון
המסויים.
על כן, לגבי דידנו, ישנה חשיבות מיוחדת
דווקא לפיסקה הראשונה כסעיף 13 של
החוק המוצע :״פורסנזה לשון־הרע בדפוס,
למעט בעתו! יונזי (יהיה צפוי לעונשים
חמורים).״ שים נא לב: המפרסם בדפוס
יהיה צפוי לעונש — פרט לעתון יומי.
נהש מי זה יכול להיות.
על כן, יכול שר המשפטים להוציא סעיפים
ולרכך אחרים. אבל הכוונה נשארה אותה
כוונה ישנה: חוק נגד העולם הזה.
אחרת קשה להסביר מדוע יוצר חוק זה
תקדים בשטח התחיקה הישראלית (ונידמה
לי, גם הבינלאומית) :הפלייה מפורשת ביד
העתונות היומית לבין ״מפרסמים״ אחרים,
כמו השבועון המסויים, למשל.

מה הפחד מפני העולם הזה, שהצריך חקיקת
חוק מיוחד נגדו?
תשובה אחת היא פוליטית. העולם הזח
הינו בעל דעות מגובשות, לאורן הוא מבקר
את המדיניות הממשלתית. בהיותו עתון
בלתי־מפלגתי, אין הוא כבול על־ירי קנו ניות
והסכמים מפלגתיים, המחייבים אותו
לחפות על חרפות מפלגתיות. הוא מבוסם
מבחינה כלכלית!,,הודות למספר קוראיו הגדול,
ועל כן אי־אפשר לקנות או לשחד את עור־כיו
בכסף. הוא שם לעצמו מטרה אחת:
לגלות את כל האמת — וגילויים אלה פוגעים
בלי הרף בראשי המישטר.
ישנה גם תשובה שניה: העולם הזה שופך
אור גם על מעשיהם האישיים של ראשי
המנגנון הממלכתי והציבורי, ודווקא השבוע
האחרון סיפק דוגמה לחיוניות תרומה זו
לחיים הציבוריים. תזכור בוודאי את כתבתנו
עסקים שחורים מהשבוע שעבר, על הביז־בוז,
ההונאה ואי־הסדרים בחברת דיזנגוף-
נזערב־אפריקה, שגרמו להפסד של למעלה מ־ממליון
לירות בסניף הניגרי בלבד.
העתונות היומית אומנם הקדימה אותנו
בפירסום העובדות היבשות של הצטברות
גרעון זה, בחברה בה שותפת גם ממשלת
ישראל. אולם רק העולם הזה פירסם את ה־הסיפור
המלא.
השבוע פורסמה הודעה רשמית, כי מנהל
החברה, פינחס רוזנברג, הגיש את התפט-
רוחו — ״בעקבות ההתפתחויות האחרונות
סביב הפסדי החברה והאשמות־השווא ש הועלו,
לדעתו.״
״האשמות־השודא״ ,כפי שמגדירן מר רוזנ ברג׳
הן העובדות המלאות על הקאריירה
המסחרית שלו, ועל קשריו ההדוקים עם
מנהל משרד המסחר וד,תעשיה, שהוא פט־רונו•
העולם הזה היה העתון היחיד שהק דיש
מקום לעסקיו של רוזנברג, עד כי
״הגיע למסקנה של התפטרות סופית.״

טל־אדיאל׳
העולם הזה 1350

מכתבים
נניח שאתם צודקים ביחס?פרם: ערמומי,
סוהר, ונו׳ ,אב? ,מה אתם רוצים מדיין? מי
במו אבנרי יודע יערב ׳המרחק מדיין?פרט.
ובכל זאת אתם ׳עמים אותו בפינה (העולם
הזה ,) 1348 אין לי כל ספק ׳עאין הוא אדם
צחור וצדיק — אד בפי ׳עאמר פעם גם אב־נרי:
דיין הוא האדם יעכל בר-דעת היה בוחר
בו ביטוחה על אי בודד.
א. יעקוב, תל־אביב
וכי לא חוצפה היא להיטפל ולהש־מיץ
אניעים שכש־רונותיהם
הוכחו בעליל?
כוונתי היא
לצעירים פרם ודיין,
ו׳עאר עמיתיהם הצעירים,
אשר מדוע
לא ישאפו לשפר את
מעמדם? הם מסוג־לים
לעמוד בראש
משרד הבטחוז, או
כל משרד שהוא, בהצלחה
לא פחותה
מאותם ותיקים שאינם
מצליחים לשפר
מאזן כלשהו.
ראובן קארה, חיפה

מי שמך?

קארה

מזה מספר חוד׳עים אנו ערים למעשה נבלה
מחריד: רצח הדמוקראטיה הישראלית
בעזרת הדמוקראטיה הישראלית. המעשה׳ החל
עם דחיית הבחירות להסתדרות מטעמי
״מצב בטחון חמורי׳ (הנמשך אצלנו זה
>־ 201 שנה) ,וגמור בדחיית הבחירות לרשויות
המקומיות, שנעשתה באותו נימוק נם
ואידיוטי.
לדעתי רשאית הכנסת לבטל ולקבל
כל חוק, פרט לחוק אחד: חוק הבחירות. כי
בארץ בוחר האזרח בשני מוסדות )1 :הכנסת:
12 הרשויות המקומיות. שני מוסדות אלה
אינם ריבוניים כי הם מוגבלים בסמכויותיהם
ואין ריבוז אהד סובל הגבלה כלשהי.
מיעום כד לא יובל מוסד נבהר אחד לבטל

קיומו של מוסר נבחר אחר — וזאת בניגוד
לרצון הגוה הבוחר בשניהם. לדעתי יכול כל
אזרח בארץ הזאת לפנות לבג״צ, להגיש צו
״מי שמד?״ נגד ממ׳עלת ישראל ומ׳ערד הפנים.

מ״ בת־ים

דעה והיפוכה
במחול שדים זה ביז פאצאליזם והרפתקנות
מתור יאוש — המאפיין את תולדות הלבנט
בשנים האחרונות — קנתה לה אחיזה
גם אצלנו הדעה המשתקת והמשתיקה כאילו
אין מה לעשות. כאילו ממילא קבעו המעצמות
את עמדתן. מדגישים זאת בעיקר ביחסי
ברית־המועצות וישראל.
אר הנה בא מרד הכורדים — והוכיח את
ההפך הגמור. לעיראק של קאסם נחנו הסובייטים
מלוא תמיכתם. רק באשר התחילו
לרדוף את הקומוניסטים בעיראק הוגבלה
התמיכה. לעיראק של עארף לא ניתנה תמיכה.
ניתז סיוע לכורדים הלקח: אל תמדוד
את זולתך במידותיך. לא כל העולם פאטא־ליסטים
מיואשים.
יוסף לוינגר, קריית־מוצקין

ד״ש מאלים
חן־חז לכם על הכתבה שכתבתם עלי (העולם
הזה .) 1347 רצי תי
לבתוב מבתב יותר
ארוד אבל אין
לי זמן. מאז שבאתי
לכאן אני נפגשת
עם כל מיני אנשי־במה
וסוכנים. אודיע
לכם אם יהיה
משהו מעניין — ושוב
תודה.
אליס בודנפילד
ואדי, לונדון

על הגובה
האם לא היה אומץ
למישהו מהנמ־דים
לבוא ולשאול
איד זה יתכן שמותחים
אדם לגובה על־

כ/<<2תוד 077מ

כודנפילד

ידי כיווץ חוט השדרה (העולם הזה?)1348
או אולי רצו להישאר באשליותיהם שיובלו
לגבוה בשיטה מדעית כביכול? לכן רק טבעי
הוא הדבר שיבואו אנשים חסרי מצפון ואופי,
כמו אותו גנם, ויטפחו את האשליות
בקרב אותם נמוכי קומה. לאושרנו יש אנשים
כמוכם שמראים לנו את המציאות ושוללים
פרנסה מאנשים מסויימים, המנסים
לעשות אותה בדרך קלה.
ועד הננסים 1.76—1.92 אור־יהודה

חרוזים צבעוניים
כתבתכם על העסקים השחורים הנע׳עים
באפריקה (העולם הזה )1349 היתה מאלפת,
במיוחד שהיא סיפקה את הרקע למעשים
האקטואליים.
אולם היה בה חסרון רציני אחד. מתוך
העובדות שפירסמתם — ונם אלח שפורסמו
בעתוגים אחרים — מתקבלת התמונה, כאילו
כמה פקידים ואנשי-עסקים ישראליים מתעשרים
מז העיסקות האפריקאיות, על השבוז
החברות הישראליות.
יש בכד אמת. אבל אין זו כל האמת.
כי אותם מתעשרים צוברים רווחים על חשבון
האימון והתמימות של האפריקאים.
וזאת חרפה, אשר עלולה לעלות לנו במחיר
מדיני יקר מאד.
אל נשכח את דוגמת הסוחרים הלבנים של
המאה שעברה, שלקחו מהכושים את הכל —
ונתנו להם בתמורה חרוזים צבעוניים.
דויד תילמן, חיפה
מה זה עוזר, כל מה יטאתם כותבים
ומגלים על עסקי צור ורוזנברג? האם תוקם
ועדת חקירה שתגבה עדויות מצור? האם
רוזנברג יתפטר?
שמואל ניר, תל־אביב
א) לא מתקבל על הדעת. ב) ראה איגרת
העורך.

מי היא מי
בתמונות מלכות המים שבנליו: האחרון

ברנשטיין

קורדה

והעולם הזה ,) 1349 החלפתם אותי עם ז׳ו־לייט
קורדה. לא שאני חושבת שאני יותר
חתיכה מסנה, אבל סדר צריד להיות סדר.
רות ברנשטיין, תל־אביב
בלחץ החקירה נשבר המגיה, הודה כי החליף
יאת התמונות ברגע של חולשת הדעת.
כעונש זרקנו אותו לבריכה.

פנסיון הטירונות
לשרה, חסי, חבצלת ודנה (העולם הזה
)1348 יקירותי. למען האמת נעלבתי ש־הושמצתי
רק על ידי ארבעתכז. אני רגילה,
בדרך כלל, למניין. אד מה, בשם אלוהים,
הכיש אתכן כל כך בכתבה שעשיתם עלי
יד אחת?
הטירונות היא אומנם ״פנסיון ממלכתי״,
אד האם לדעתכן הייתי נשמעת יותר טוב
לו אמרתי שאני מוכנת ללכת לטירונות
שניה? הביאו שאלה זו בפני יו״ר אנודתכז
בהתכנס המועצה שנית.
הדרה וינקור, תל־אביב

תצפית

במדינה

כל הובויות שמורות

• י תברר כי הפעולה הישראלית ;גד מטוסי־הצילום דד
אמריקאיים לא היתה מקרית. כבר בעבר חצו מטוסים אמריקאיים

העם

מסוג זה את מרחב האוויר של ישראל, מבלי ליטול רשות. הדו״חים על טיסות
אלה, שהצטברו טל שולחן הממשלה, זכו לדיון יסודי ולהערכה ני יש בטיסות

ב שו רהמ הניי סג ר.

אלה משום כוונה ללחוץ על ישראל. על כן התקבלה החלטה להשיב באותה
נימה, ליירט את המטוסים במיקרה שיופיעו שוב בשמי ישראל.

• פר שת המטוסים היא רק או ת קל למה שיתרח ש ביחסי
י שראל-ארצות־־הברית כע תיד הקרוב. כל הסימנים מעידים על כד,
כי הלחץ של קנדי ילך ויגבר. לחץ זה יופעל גם כלפי ישראל וגם כלפי אותן
מדינות אירופיות השותפות עם ישראל באותם שטחים שאינם מוצאים חן בעיני

וושינגחון.

• ממ שלת ישראל אינה מצפה לתזוזה כיחסים עם ארצות
ערב. אף לאשכול ברור, כי הכרזותיו בדבר רצון ישראל לשלום אינן רציניות
די הצורן, וכי הערבים יתעלמו מהן או יטענו כי אלה הכרזות תעמולה
בלבד.

• צפויות התנג שויות כין לוי אשבול לבין פנחס ספיר, על
רקע קביע ת מדיניות־היסוד של הממשלה ב ת חו מי כלכלה

מוסקבה היתה השבוע עיר בשורות. האחת:
מדאיגה. היא מסרה על העמקת הקרע
בין ברית־ר,מועצות לבין סין, בין
השקפת הדו־קוום־בשלום לבין דרישת המלחמה
המעמדית הבלתי־מתפשרת•
הבשורה השניה היתד, משמחת יותר:
סוף־סוף יתכן מחסום לטירוף הגרעיני. המערב
והמזרח אומנם לא ישמידו את ערי־מות
פיצצות־המימן שלהם, אבל הם יתחייבו,
לפחות, לא לערוך ניסויים חדשים
של נשק־השמדר, איום יותר ויותר. באופק
אף נרמזה אפשרות של חוזה לאי־התקפה.
הפשרת הקרח אירעה אומנם הרחק מעל
לראשם של אזרחי ישראל, בפיסגת העולם.
אך בסופו של דבר יזרמו המים המופשרים
למרגלות ההר, עשויים להגיע גם לחלק
זה של העולם.

הכנסת

• טוני ם. לוי אשכול יוסיף לאמץ לו את דעותיו של יועצו הכלכלי דויד כוכב,
אותו העביר עסו ממשרד האוצר כראש אגף מיוחד לתיכנון כלכלי, שהוקם
במשרד ראש־הממשלה. לעומת זאת יפגין ספיר יחם של ביטול מוחלט לתחזיותיו
הכלכליות של כוכב. הדבר נוגע בעיקר להמשך חשיפת מוצרים ישראליים
בפני יבוא מתחרה. לדעת כוכב על הממשלה להמשיך במדיניותה זו,
דבר שיאפשר לשמור על מדד יוקר המחיה. ספיר יטען כי מוטב להענות

•ום רבי ע־ הקצר
יום רביעי בשבוע הוא יום הבל־בו של
הכנסת. הח״כים הנחפזים לסיים את שבוע
העבודה, הנמשך מאז יום שני בצהרים,
עוסקים ביום זה, אחת לשבועיים, בהצעות

שמור בעיקר לשמיעת הצעות האופוזיציה.
בהתאם לתקנון, סיפר הררי, אפשר להציע
ביום רביעי לא יותר מאשר שמונה
הצעות לסדר־היום. בשבועות האחרונים מגלים
הח״כים הקואליציוניים פעילות רבה,
בדי לנצל אפשרות זו, ולסגור את הדרך
י׳פני ח״כי האופוזיציה.

ראש הממשלה
מי אני?
עם חיסול משבר פרס (ראה עמוד ,)7
נכנסה השבוע ממשלת אשכול למסלול של
עבודה סדירה. רק עתה, קרוב לחודש ימים
מאז זכה באמון הרוב הקואליציוני בכנסת,
יכול היד, אשכיל להתחיל לטפל בשורה
ארוכה של עניינים, שהצטברו מאז על שולחנו.
כאשר התכנסה הממשלה ביום ראשון לישיבתה
השבועית, הורגשה באוויר תחושת
הקלה. השרים ניראו שלווים יותר, ואף
ראש־ד,ממשלה עצמו שלט הפעם יפה בסדרי
היום. הדבר היחידי שהזכיר לממשלת אשכול
את טירונותה: פעמים אחדות, כאשר
רצה לוי אשכול להגיד ״שר ד,בטחון״,
אמר ״שר הבטחון דויד בן־גוריון.״
ואילו כאשר אחד השדים הזכיר תוך דבריו
כי קיים שיחה עם שר־האוצר, שיסע
אותו אשכול :״איני זוכר בכלל שדיברנו.״

מפלגות

־ *יפמ

ב ת הידידו תשנפסקה

מועדוני מק״י ובתי־הידידות ישראל־ברית־המועצות,
הנמצאים תחת חסותה של המפלגה
הקומוניסטית, היו השבוע מלאים במיוחד.
חברי מק״י באו לשמוע על עמדת
מפלגתם בסיכסוך הרעיוני בין המפלגות הקומוניסטיות
של סין וברית־המועצות.
פה ושם נשמעה נימה של ביקורת כלפי
הנהגת המפלגה, שהתעלמה כליל מן הסיב־סוך,
או, במקרה הטוב, ניסתה להמעיט מחשיבותו.
לשאלותיהם של כמה חברים־מן־
השורה, ענו חברי הוועד המרבזי :״כרוש־צ׳וב
הוא המארכסיסט־לניניסט הגדול ב יותר
של תקופתנו.״ בטאון המפלגה, קול
העם, פירסם קטעים מן התשובה הסובייטית
לאיגרת הסינית, התעלם מן האיגרת עצמה.
לא מקבלים. אולם את עמדתה של
מק״י בוויכוח הרעיוני איפיין, יותר מכל,
פרם קטן. מאולמות הקריאה של בתי־ד,ידידות,
נעלמו באורח־פלא החוברות של הבס־און
פקינג רביו, שהכיל את האיגרת הסינית
במלואה. הספרנית של בית־הידידות בתל־אביב,
הודיעה למבקשים בפסקנות :״את
פקינג רביו לא מקבלים פה יותר.״

>י|3יז

וגזי פ ה

ה נז ט 1ט ר \ז?

לתביעות ההכרחיות ש? יוקר המחיה, אפילו עד כדי תזוזות במדיניות הקפאת
השכר, ובלבד ש?א לפגוע במיפעלי תעשיה מקומיים.

בתגובה על פך תג ב ר מלחמתם של כוכב וחבריו במיכאל
צור, המנהל הכללי של משרד ה מס חר והתעשיה ואיש אמונו
הקרוב של ספיר -שהוא גם נקודת־התורפה שלו ברגע זה.
• הממשלה תציע למכירה ענפי־שרות הגורמים לה גר־ע
ונות. בין היתר תיתכן העברת רכבת ישראל בקואופרטיב?יד המרכז?־
קואופרציה של ההסתדרות.

• יחם מפא־״י לגבי עתידו של פינחס לבון יפלג א ת הצנד
רת הוותיקה. לוי אשכול, זלמן ארן ופינחס ספיר יבקשו לפתוח במסע של
פיוס לעבר חוגו של לבון, שיוליך בסופו של דבר להתפייסות גם עם לבון
עצמו. לעומתם ינקטו גולדה מאיר, דוב יוסף ושרגא נצר עמדה תקיפה נגד
כל נסיון של התפייסות עם לבון. השלושה יטענו, כי כל נסיון כזה מהווה
התעללות בדויד בן־גודיון.
משה שרת לא יחול שינוי. שרת עצמו
• גם במעמדו של
אומנם רמז לאנשי הצמרת, כי פרישתו של בן־גוריון חייבת להוות מיפנה גם
לגביו. הוא הביע את רצונו לשוב לממשלה, גם לא בתפקיד של ראש־ממשלה
או שר־חוץ, היה מוכן לקבל תיק חדש שיווצר במיוחד למענו: תיק לקשרים עס
התפוצות ולתיאום היחסים עם התנועה הציונית. אשכול נטה בתחילה להענות
להצעה זו, אן שרגא נצר הודיע כי הדבר אינו רצוי בשלב זה.

• אחדות־העבודה ומפ״ם לא יסכימו להצעה להנהיג כ חירות
אזוריות. הצפה זו, העשויה להוות חלק מתנאי מפא״י לאיחוד המשולש,
נראית לשתי המפלגות כתכסיס של צעירי מפא-י לשים לאל את נסיונות האיחוד.

לסדר־היום. הנשיאות מודיעה על ההצעות
והמציעים עולים לדוכן להנמקה.
99 אחוז מהצעות אלד, מורדות מסדר-
היום, אחרי הצבעה חפוזה, בד, מצביעים
חברי הסיעה של המציע בעד דיון במליאה,
ואילו הרוב הקואליציוני נגדה. למרות ש איש
מבין הח״כים אינו משלד, את עצמו
כי הצעתו אומנם תזכה לרוב הדרוש לשם
העברתה לדיון מלא במליאה, אין שום ח״כ
מיזתר על עצם ההצעה. כי זו נותנת לו
אפשרות להשמיע, בצרוף הנמקה, חלק מן
הדברים שיש לו להגיד בנושא, וכך מגיעים
הדברים גם לעתונות וגם לפרטיכל.
נוהג זד. קיים בפרלמנטים ׳רבים בעולם.
אך ככל מקום אחר מקובל, כי בזכות של
העלאת הצעות לסדר־היום, משתמשים בעיקר
ח״כים מסיעות אופהיציוניות. שכן
ח״כ של סיעה קואליציונית נתון במישמעת
סיעתית, המחייבת אותו לפעול במסגרת ההצעות
הרשמיות המובאות מטעם הממשלה.
בשבוע שעבר התברר שוב, כי בישראל
אפשרי הכל. יושב־ראש סיעת הליברלים
בכנסת, ח״כ יזהר הררי, נאלץ להזעיק את
דעת־הקהל נגד תכסיס פרלמנטרי של הממשלה,
שבא לגזול מן האופוזיציה את
כיבשת־הרש של העלאת הצעות לסדר־היום.
במסיבת עתונאים דחופה, שקיים הח״ב
רחב־הכתפיים בבניין הכנסת, האשים את
סיעות הממשלה כי הן מערימות על שולחן
הכנסת הצעות לסדר־היום, מתוך כוונה
תחילה להפקיע את הזמן שהיד, עד כד
חינוך שיעור לדוגמה
המכתב שהגיע לפני שלושה שבועות ב דואר
רשום ללשכת מנהלו הכללי של מש רד
החינוך בירושלים, ד״ר חנוך רינות,
היה חתום על־ידי כמה עשרות תלמידים,
חניכי הכיתות השמיניות בבית־הספר התיכון
בחדרה. הם קבלו על הדלפה מוקדמת
של שאלוני בחינת־הבגרות באנגלית.
טענתם של כותבי המכתב הממורמרים
היתד״ כי לתלמידים רבים, חבריהם לכיתות
השמיניות, אשר למדו אצל מורים פרטיים,
נתגלו מראש מספר רב של שאלות הניתנות
בבחינה האנגלית, וכן נתגלה אחד הנושאים
לחיבור בשפה זו :״כיצד תפתור את בעיית
התחבורה בישראל?״ זהו נושא, שהוא לכל
הדעות קשר, לכתיבה בשפה האנגלית, וב־יחוד
לתלמידים. אך התלמידים להם נתגלה
סוד הבחינה, הספיקו להתכונן ולהצליח מ על
למשוער, אם כי אינם בין המצטיינים.
בעקבות מכתבם של התלמידים, הורה המנהל
הכללי של משרד־החינוך לערוך חקירה
בעניין. דובר המשרד, אורי אורן, הו דיע
לעתונות כי משרדו,חינוך יחקור ב פרשה
ואם יהיה צורך יערוך את הבחינות
מחדש.
השבוע הסתבר לתלמידים המתלוננים כי
העניין הוזנח, ומצד משרד־ד,חינוך לא נער כה
חקירה כלל. כאשר נשאל דובר המשרד
מה דעתו על הזנחה זו, לא היתד, תשובה
בפיו. גם מנהלו הכללי של המשרד סירב
לענות — היפנה את השואלים לדובר המשרד.

רמקול מו ררמקול
הרמקולים רעמו. קולות מוכרים־למדי
השתפכו מתוכם: קולותיהם של רבנים,
העולם הזח 1350

במדינה
ח״כים דתיים׳ ועסקני המפלגות הדתיות.
המוני תושבי יפו, מנער ועד זקן, התבקשו
לצאת למלחמת תנופה במיסיון .״מה שנעשה
אצלנו בשטח פעילותו של המיסיון
לא קורה בשום מקום בעולם! עבודת המיסיונרים
אינה בוחלת בשום תחבולה! מטמינים
פתיונות, מחלקים מתנות וצדים את
הנפש!׳׳ רעד קולו הבכייני של הרב הראשי
לתל־אביב, יהודה איסר אונטרמן, בן ה־.83
״חוצפתם של המיסיונרים עוברת כל
גבול!״ זעק הרב הצעיר ( )28.איסר פרנקל.
הוקרא מיברק של הרב הראשי, יצחק ניסים,
וחבר־הכנסת שלמה לורנץ הפליג עד לפניה
אל ממשלות בריטניה, פינלנד וצרפת,
כי יימנעו משיג־ר פעילי מיסיון לישראל.
למאזינים סופר ברמקולים על ניש־אי־תע־רובת,
שמיסיונרים משמשים להם שדכנים,
על חלוקת מזון ובגדים, מישרות ודרכונים
מצד מיסיונרים כדי לצוד נפשות ישרות
ותמימות.
מי שהאזין לדברים עלול היה לקבל את
הרושם, כי ביפו נטבלים מדי יום ביומו
מאות תושבים בני פל הגילים, ומקבלים
על עצמם את חסות הצלב. הרבנים והעסקנים
דיברו בלהט כזה, עד שנידמה היה כי
אם מסע השמד לא יופסק, עתידה יפו, תוך
זמי קצר, להיות יותר נוצרית מאשר נצרת.
עלה על כולם כרוז שהופץ בין הקהל,
אשר הסביר, תחת הכותרת המיסיון משלים
את מה שלא סיים צלב הקרס:
אלפיים שנה נמשן נסיון הנצרות להשמדת
העם היהודי, באשר עצם קיום העם
היהודי נוגד עקרונותיה.
שנאה זו הגיעה לשיאה בהשמדתיהדות
אירופה — שליש יהדות העולם — תוך
עמידה מנגד.
וכאשר נוכחה הנצרות השונאת כי לא
הצליחה להטביע את הגיף היהודי באוקיינוס
של דם, לא הצליחה לרצוח אותו
בצלב הקרס, היא חוזרת שוב מ סי תו ת העבר
להשמיד את נפשו, לצוד נפשות, ול־הטביל
יהודים וילדי יהודים לנצרות, לרצוח
אותו בצלב ההמרה.
לאסיפת המחאה, אשר נקראת מטעם גוף
הדש, בשם המועצה הציבורית למלחמה במימיו!
,שהוקם לאחרונה על־ידי המפלגות
הדתיות — קדמו פעולות אירגון והסברה.
בשבתות עברו מטיפים על־פני בתי התפילה
של כל העד! ת ביפו, הכריזו כי קיימת
מיצווה להיות נוכח באסיפה. גם מסיבת־עתונאים
מיוחדת נקראה, ובה נמסר חומר־רקע
על מסע הצלב ההולך וכובש את יפו.
״מה בעצם קורה כאן?״ שאלו את עצמם
תושבים ותיקים של יפו, שלא הבחינו בשבועות
האחרונים בפעילות מסיונרית מיוחדת.
הם היו קצת מופתעים מהרעש הגדול
שהוקם סביבם׳ ,אך ניסו להאמין לרבנים
ולעסקנים המפלגתיים, כי יתכן שבאמת
צפויה סכנת שמד להמוני תושבי העיר.
מה פשר המלחמה? אבל המופתעים
ביותר היו המיסיונרים עצמם. כאן קרה
אחד הדברים המשונים ביותר. כל כיתד, נוצרית
היתד, משוכנעת, כי הפעילות הרבנית־מפלגתית
המוגברת אינה מסזנת אליה. שכן,
מי כמוה ידע, כי אינה מקיימת שום פעילות
מיסיונרית יוצאת מגדר הרגיל.
אך ההפתעה הגיעה לשיאה כעבור יומיים,
כאשר כינס הכומר האמריקאי ד״ר רוברט
לידנסי, שאיבד את רגלו בגבול ישראל־ירדן,
מיפגש של נציגי כל הכיתות הנוצריות
ביפו וברמלה. הוברר כי פרט לפעילות
בקרב הערבים, ופעילות מצומצמת ביותר
דווקא בחוגים אינטלקטואליים בצפון
תל־אביב, כמעט ולא קיימת כיום בישראל
פעילות מיסיונרית.
איש מבין הנוכחים בכנס לא יכול היה
להסביר מי מעניק את החבילות, המישרות
והדרכונים שעליהם דובר. לכן הסתפקו בשיגור
מכתב לראש־הממשלה, בו היפנו את
תשומת־הלב למלחמה המשונה שהוכרזה נגדם.
מה פשר מלחמה זו? שאלו.
שאלתם היתד, מוצדקת. הם לא ידעו על
הביקורת המושמעת לאחרונה בחוגים דתיים
נרחבים בתל־אביב, נגד אזלת ידה של הרבנות
ושל העסקנים הדתיים בשטח הפיקוח
על השבת והכשרות. אטליזים ומסעדות
טריפה פועלים בכל פינה. מתפללים
בתל־אביב התלוננו, כי במשך כל שעות
השבת משדרים רמקולים אל הקהל לצאת
לבלות•
כנגד החידלון הזה, הפוגע קשה ביוקרת
הרבנות ונציגי המפלגות הדתיות, הרעימו
הרמקולים ביפו.

ב מ רס ס השמושי,אינו דביק בחול,
אינו יורד בזמן הרחצה
מבחר מוצרי שזוף מעולים מ מעבדו ת
הלןקרטיס — הידועים בעולם
ו הו תי קי ם בארץ

במדינה

שכתווז

פו ס וצ ה להיות חבר

שו דהכתים

נפ ת חים קורסים חדשים

שר טו ט
מכונות, בנין, א ר כי ט ק טו ר ה
טכנאות
מכונות, בנין
פרטים והרשמה מ־ 8בבקר עד 8בערב
תל־אביב: בית שרון, דרך פ״ת ,44
מול בי ת הדר
תל״אביב: רח׳ אלנבי 76
ירושלים: רח׳ יפו 33
חיפה: רה׳ בי א לי ק 17

למדו ל תו עלת כם בקלות ו במ הי רות

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן גרג״ (£00מ .)0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
פרסים:
ת ל ״ אכים: בר־קמא, רה׳ גורדון ,5

חיפה: בי״ם, במעלה•

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמ שכ ת ההר שמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כ תו ת מיוחדות למבוגרים
ת ל־ א כי ם
נחל ת בנימין ,2טל 56347 .

חי פ ה
החלוץ ,27 טל 69265 .

״סימטת־הטיפוס״ — רחוב מספר 278ב־מנשייה,
הצדיקה את שמה פעם נוספת. כאשר
פרצה בשכונה, לפני כשנה, מניפת
הטיפוס, נפלו בטימסה זו בלבד חמישה
איש למשכב. עתה, כאשר מניפת טיפוס
חדשה מסתמנת בשכונה, הופיע המקרה הראשון
באותה סימטה עצמה.
אולם הפעם יש לטיפוס שטח מחיה הרבה
יותר רחב מאשר בפעם הקודמת. כי
הפעם עלה לעין־שעור מספר העכברושים
המתרוצצים בשכונה, הנחבאים מתחת לגלי
ההריסות הנערמים בכל רחוב• אחת העובדות
המוזרות היא, כי לא די בכך שעיריית
תל־אביב אינה דואגת לניקוי ההריסות —
אלא שגם למטרת הקמת הסוללה של החוף
— הובא עפר ממקומות אחרים.
״זמן החיסול׳ .,המטרה המוצהרת של
חברת עמידר בהריסת הבתים הישנים היא
מניעת פלישתם של דיירים חדשים לתוכם.
אבל לשם כך מספיק להרוס את הגג, ואילו
הריסותיה של מנשיה מזכירות חורבן עיר
לאחר מלחמה .״אנחנו מרגישים את עצמנו
כמו בגטו בזמן החיסול,״ מתלוננים הדיירים.

עובדות אחרות מעידות כי שיטת הריסת
הבתים במנשיה אינה מעידה על כוונת
פינוי התושבים בלבד. עד כה פינו את השכונה
כ־ 700 משפחות, אך נהרסו לא יותר
ממאה בניינים. ובעיקר, קצב ההריסה אינו
צועד במקביל עם קצב הפינוי.
אבל בכל־זאת שולטת שיטה עיקבית במתרחש
עתה במנשיה: שיטת הביזנס. הפעם
אין ביזנס גדול, הקשור בהקמת הסיטי,
אלא עסקים קטנים הדומים לשוד,.
סכום הפיצויים -לא ידוע. הביזנס
מתחיל עוד בטרם יוצא הדייר משכונת
מנשיה. המחיר אותו מקבל התושב המפנה
את ביתו אינו תלוי בגודל -הדירה, או בגודל
המשפחה המתגוררת בה. ישנם מקרים
שבעד אותה דירה מקבל אדם 4500 לירות
ואילו שכנו מקבל, באותו שבוע.7000 ,
המעריך השליט במקום, הוא נציג עמידר
בשכונה, נתן יודאיקין.
אחדים מתושבי השכונה העוזבים, טענו
שכלל לא ידעו על איזה סכום פיצויים
חתמו במיסמכי עמידר. אבל רוב הדיירים
לא הגיעו כלל למשרדי עמידר, כי מתווכים
שונים פשטו על השכונה, קישרו בין הדיירים
לבין עמידר, הגיעו להסדרים של
פיצויים כספיים לעוזבים.
הרס לפי הזמנה. אולם מתברר כי
מיכרה הזהב האמיתי הם הבתים הערביים
שפונו מתושביהם. הקירות הישנים אוצרים
בתוכם, ברוב המקרים, רכוש של אלפי
לירות, בצורת משקופי־חלונות ודלתות,
מוטות הברזל היצוקים בבטון הגג, ואריחי-
החרסינה המצפים את הקירות. את המונופול
על עבודות ההרפיה קיבל קבלן בשם
אליהו ויטה שלו שיטת עבודה מיוחדת:
הוא הורם את הבתים — לפי ההזמנות
לחומרי־בניין שהוא מקבל.
לפני כחודש יצאה משפחת ברקוביץ מן
הבית שברחוב .264 חודש שלם עמד הבית
ריק על תילו. רק בשבוע האחרון החליט
אליהו ויטה להרוס את הבית. היה זה אחרי
שקיבל הזמנה מיוסף אברהמוביץ, בעל
בית״חרושת לאריזת מזון, שהחליט להרחיב
את עסקו, ונזקק למשקופי־חלונות. אליהו
עשה מיד סיור בשכונה, החליט לבחור להריסה
אח ביתה של משפחת ברקוביץ שעזבה•
למחרת קיבל אברהמוביץ את החומרים
שהזמין.
ברחוב הרב אוריאל ,4הרסו פועליו של
ויטה חצי בניין, על מנת להוציא את מוטות
הברזל מן הגג. הקירות שנשארו עומדים
מאיימים בסכנת התמוטטות על הילדים
המשחקים לידם.
כלי אחריות. שיטת הריסת־השוד הביאה
לכך. שמספר הבתים המסוכנים ב־מנשיה
עלה מ־ 60ל־ססז.
משפחתו של חיים אברון גרה, על שש
נפשותיה, שנים רבות בחדר קטן. אבל ב משך
כל הזמן לא היתד כל סכנה שהגג
יתמוטט על ראשם. עד שלפני זמן מה, בעת
שהרסו את הבית השכן, כוי להוציא
מגגו את מוטות הברזל, נפגע גם קיר מעונם
הדל של משפחת אברון. כעבור כמה
ימים נתקבלה בביתם הודעתה של עיריית
תל־אביב, שבישרה להם כי הם גרים בבית
מסוכן ועליהם לפנותו מיד. בהודעה צויין
כי במקרה אסון — מסירה העירייה מעצמה
כל אחריות.

ך • הכרנו שמעון פרס,׳׳ נאמר
מודעה שהופיעה בראשית השבוע
דבר ,״על גילוי התבונה והעמידה בכבוד
אנו אתך. תא מפא״י של עובדי חברת
חשמל לישראל, חיפה והמחוז.״
מה היו ״התבונה והעמידה בכבוד״ שהצדיקו
רימום, אשר תאי מפא״י בחיפה העמידו
עד כה רק על בן־גיריון, חושי ואלמוגי?
המפתח נתון במכתב ששלח שמעון פרט
אל לוי אשכול, ביום חמישי שעבר. בחב
פרס, בנוסח המקובל בין פקידים:
״ו. הריני להודיען שאני מוותר על חברות
מלאה בוועדת השרים לענייני בטחון
למרות הבטחתך ערב כניסתי לתפקיד בממשלה
הנוכחית.
״ .2אני מודה לך על הצעתך שהממשלה
תחליט פה־אחר ברבר השתתפותי הקבועה
בישיבות הוועדה. אין לי צורך בכך
ולסיום אני מקווה שעמדתי זו תמנע
הפרעות בעבודת הממשלה וענייני ה־בטחון.״
כתבי
שמעון פרם בעתונים השונים מיהרו
להציג את הוויתור באור המודעה של תא
מפא״י החיפאי: מיהודה אבירי, הקרבת
שאיפה אישית, על מזבח הנאמנות למפלגה
ולראש־הממשלה• על־ידי מכתבו, נאמר, חילץ
את מפא״י מן המשבר הרציני ביותר
שארב לה מאז הסתלקותו של בן־גוריזן.
אך האמת שונה במיקצת: לא היה זר,
ויתור מרצון — כי אם כניעה מאונס.
כדאי לשוב אל הסעיפים הנותרים במכתבו
של פרס:
״ .3החלטתי זו נובעת לא מעמדתה של
אחרות־העבורה, כי אם מרצוני למנוע קשיים.
אמרתי לך כבר בעל־פה שעמדתה של אח־רות־העבורה
היא מלאת סתירות ומשוללת
עקביות. מענותיה, המשפטיות׳ אינן טענות.
תקנון הממשלה, שבו היא נאחזת, אינו
קונסטיטוציה כי אס קונוונציה, הניתנת לשינוי

ובכל זאת — טענות אלה הן אשר הכניעו
את שמעון פרס. מול סירובה העקשני
של אחדות־העבודה, ואיומה לפוצץ את הממשלה,
לא היתד, ברירה בפני מפא״י אלא
להכריח את פרס לוזתר.
בב— ה חזית
הצעירים
.רי שתו הראשונה של פרס, למחרת
ן התפטרותו של דויד בן־גוריון, היתה:
למנותו כשר־הבטחון. הוא יצר חזית משו תפת
עם המתחרה שלו, משה דיין, שהפליג
בהצהרות תקיפות על קיפוח הצעירים.
דיין הצהיר ברורות: תיק הבטחון מגיע לו
או לשמעון פרס; לא איכפת לו אם הוא או
פרס יקבל אותו. פרס, לעומת זאת, לא אמר
שלא איכפת לו אם דיין יתמנה שר־בטחון.
אך הדרישה היתד, חצופה מדי, מכדי שיהיו
לה סיכויים להתקבל• סוף־סוף, אם
אילצו ותיקי מפא״י את דויד בן־גוריון להתפטר
— לא היה זה על־מנת להעביר את
השלטון לידי פרס ודיין. משה דיין, שמעו לם
לא הצטיין כאיש החשבונות הקרים, המשיך
לנופף בדגל המרד והאיומים נגד אשכול
והוותיקים, דחף את עצמו לפינה אשר
ממנה לא תיתכן נסיגה בכבוד.
פרס, לעומתו, התגלה שוב בכל יכולתו
כאיש התככים והחלקלקות. הוא ביצר את
הברית עם דיין, ובאותו זמן שפע חיוכים
והבטחות־אמונים לאשכול.
אשכול והגוזארדיה הוותיקה יכלו לנפץ

ועדה־אשכול הסכים־אחוות־העבודה חסמה
במכה אחת את שאיפותיו של א ש הרכש.
אפילו דובר, שאשכול ימנה מנהל־כללי חדש
למשרד־הבטחון — דבר שהיה מגביל חמורות
את סמכויותיו וחופש־הפעולה של פרם
כסגן־שר, מאלץ אותו להסתפק בתפקיד
מישני — או להתפטר.
אך הוותיקים, שטרם הספיקו לעכל את
גודל נצחונם על בן־גוריון ואשר מרד דיין
הטרידם, לא חשבו על הכלל הצבאי הבדוק,
האומר שכאשר מתחיל האדיב להתמוטט —
אל תניח לו; רדוף אותו עד לכניעתו ה סופית•
אשכול חזר במהרה אל דרך־מחשב־תו
׳הישנה: להימנע ממשברים, לדחות הכרעות׳
לחתור בשקט• כך נולד הרעיון לה ציע
לשמעון פרס חברות מלאה בוועדת־השרים
לענייני בטחון. כוונתו הברורה: לתת
לו סוכריה, שתשכנעו כי כדאי לו
יותר להיצמד אל אשכול, מאשר להסתבך
בהרפתקותיו האימפולסיביות של משה דיין.
שמעון פרס לא הבטיח אומנם לנתק את
קשריו עם דיין —־־כי הוא, בסופו של דבר,
בן־ברית טבעי נגד הוותיקים — אבל את
הסוכריה היה מוכן לקבל.

האדם השלישי
* ד שלישית התערבה וחטפה את הסו-
כריה, לפני שפרס יכול היה לגעת בה.
היתד, זו ידו של יגאל אלון.
מאז נפל למישכב שר־התחבורה ישראל
בר־יהודה, נותר: אלון נציג יחיד של אחדות־העבודה
בממשלה. כחבר ועדת־השרים לענייני
בטחון, ידע גם מהו בדיוק ערכה של
ועדה זו, ומה גודל הסוכריה המושטת לשמעון
פרס.
במישור הטקטי חתמה אחדותיד,עבודה
הסכם עם השותף השלישי בממשלה: ה־מפד״ל.
הוסכם ששרי שתי המפלגות יתנגדו
למינויו של§ ,ך ס כחבר מלא בזזעדת־

השרים. ואומנם, כאשר ביקש אשכול לאשר
את מינויו של פרם, התנגדו לכך הדתיים.
אך פרס ניצל את הזדמנות פציעתו של
משה שפירא, ביקר בביתו בירושלים, הציע
לו הסכם הרבה יותר מפתה: יתמכו בו ה דתיים
לכל אורך הקו, יעבירו לידיו את כל
ענייני הבטחון — והוא ימכור להם כל מה
שמפא״י עדיין לא מכרה להם בשטח הדת.
מאותו רגע, חדלה המפד״ל להתנגד למינויו
של פרס.
אחדות־העבודה נותרה לבדה בהתנגדותה.
היו לה כמה סיבות עיקריות:
9ועדת־השר ם ה! א גוף מצומצם ויעיל,
בעל סמכות ביצועית של הממשלה. ברגע
שמצרפים אליה חבר שאינו שר, החסר
זכות הצבעה, חדלה הוועדה להיות כלי
מבצע, והופכת להיות גוף מייעץ. ערכה המיוחד
נישחק.
9במדינה הסובלת ממילא מהעדר חוקיי׳
יש ערך רב לתקנות היסודיות, המם-
דירות את דרכי המימשל. אחת מתקנות אלה
קובעת, כי ועדת־שרים היא ועדה אשר
חבריה הם שרים. לא יתכן לתקן תקנות-
יסוד בכל הזדמנות של נוחיות מפלגתית.
ס והעיקר: אין אחדות־העב! דר, רואה
בשמעון פרס דמות חיובית במיוחד, ה־ראויה
לשבת על כסא שר־הבטחון. מינויו
לודעדת־השרים לענייני בטחון היה מ, סיף
לו יוקרה רבה, מהווה צעד לקראת מינויו
כשר־בטחון. משך שנים רטנו אנשי הבטחון
של אחדות־העבודה נגד השתלטותו של פרם
על מערכת הבטח!ן, תחת חסותו העיוורת
של דויד בן־גוריון .״יתכן שהוא טכנו־קראט
מוכשר, יתכן שהוא איש״רכש מנו־סה,
אבל אין ה א יכול לקבוע את דמותו
של צה״ל ואת תורת הלחימה שלו.״ כך
אמרו מצביאים שפיקדו על חטיבות ואוג־דות
על העסקן שלא אחו מימיו רובה
כחייל.

שגי אויבים

אלון וגלילי: הגחסוס

^ • פשרלצייד תמונה דרמאטית של
מלחמה בין שני אויבים. מצד אחד:
אלון הצבר, בן ה־ ,45 יליד כפר תבור, מפקד
הפלמ״ח, מפקד הזית הדרום שעבר
ראשון את גבול מצרים ב־ , 1949 חבר קיבוץ
וחניך אוניברסיטת אוכספורד. מצד שני:
פרס הכמעט־צבר (יליד פולין) ,בן ,40שהגיע
למרומי הסולם המינהלי דרך עסקנות
בתנועת הנוער העובד, השתלטות על מנגנון
הרכש של משרד־הבטחון ורכישת אהדתו של
דויד בן־גוריון.
אפשר היה לתאר את רגשותיו של המצביא
הצעיר, אשר גדל כאיש מפא״י המאוחדת,
ואשר לולא פילוג סיעה ב׳ ב־
1943 היה בוודאי. הופך להיות בן־טיפוחיו
של בן־גוריון. אפשר היה לתאר גם את
חששותיו של פרס מפני מתחרה כה רציני,
ואת נסיונותיו העקביים למנוע כל התקרבות
של ממש בין אלון לבין הזקן.
אולם, עד כמה שתיאורים אלה מרתקים,
אין הם מהחיים תמונה שלמה. כי לא רק
שתי דמויות ניצבות זו מול זו. המאבק
אינו קרב אישי בין יגאל אלון לבין שמעון
פרס. כנגד פרס והקו שהוא מסמל, מתייצבת
תנועה שלמה.
אחדות־העבודה עברה תקופת שפל קשה
מאוד, אחרי שהחליטה להצטרף לקואליציה
הנוכחית של מפא״י והדתיים. היה זה למחרת
פרשת לבון, כאשר ״מועדון הארבע״
— בו היו שותפים המפד״ל, הליבראלים,
אחדות־העבודה ומפ״ם — נשבע כי לא ישב
לעולם בממשלה של בן־גוריון.
למעשה, ניהלו הליבראלים משא־ומתן עם
מפא״י. אך כמה שעות לפני שהתכוננו לחתום
על הסכם — הסתבר להם כי אחדות־העבודה
הקדימה אותם בשקט, בהשאירה את
מפ״ם בחוץ .״בתוך הממשלה נוכל להשפיע
על עיצוב המדינה יותר מאשר באופוזיציה,״
חזרו ואמרו אז ראשי המפלגה. אך
בציבור נתקבלו הדברים כהסוואה מתחסדת
להתמכרות זולה. הודה אחד מראשי המפלגה
השבוע :״זאת היתד, אחת מנקודות־השפל
החמורות ביותר בתולדות המפלגה.״
מאז לא חדלו ראשי אחדות־העבודה להצביע
על ההשגים שנבעו מישיבתם בממשלה:
הם מנעו מתן צביון ימני״דתי לממשלה;
הנהיגו פיתוח דב־היקף של הנמלים, התחבורה
והכבישים; שמרו לעצמם זכות להצביע
נגד המימשל הצבאי, ומקווים ליזום
את ביטולו; העניקו מעמד שווה לסקטור
הערבי בכל פעולות המשרדים שבידיהם;
הם פתחו את בתי־הספר בפני תנועות־הנוער
החלוציות; יזמו חידוש היאחזויות; ומעל
לכל: הם אילצו את דויד בן־גוריון להסכים

אשנול ונוס: תמורת שקט מפלגתי -סונויח ונגשלתית
להקמת ועדת־השרים המצומצמת (שישה חברים)
לענייני בטחון.

הביקורת ה מהותית

^ יוניה של ועדה זו הם הסודיים ב!
יותר מכל דיוני המימשל בארץ. על כן,
אי־אפשר להעריך בפרוטרוט את תוצאות
פעולת הועדה בענייני־בטחון מסויימים. אך
אפשר להעריך את חשיבותה העקרונית.
עד להקמת הועדה, לא היה משרד־הבטחון
כפוף לשום ביקורת י מהותית. דויד בן־
גוריון סימל בעיני הציבור את מערכת ה־בטחון,
וגם בצמרת השלטון לא העז איש
למתוח ביקורת נגד מדיניות ד,בטחון שלו.
למעשה, רק נתן הזקן גושפנקה אוטומטית
למעשיו של פרס, עליהם לא ידע תמיד.
ועדת־השרים הצליחה להנהיג ביקורת שיטתית
לפחות בשטח אחד: במה שנוגע לשימוש
בתקציב הבטחון. הוחלט, כי שמעון
פרס אינו יכול להיכנס להתחייבויות כספיות,
שלא אושרו על־ידי שר האוצר.
גם שאלות גדולות, הנוגעות לתמונה ה־בטחונית
הכוללת של ישראל, הובאו לדיון
במסגרת הועדה. כי זהו פורום טבעי לליבון
בעיות של אופי מלחמות אפשריות
בעתיד, אפשרות הופעת נשק גרעיני במרחב,
התאמת הציוד ותורת־ד,לחימה של
צה״ל לאפשרויות אלה. שני הקצוות בדיונים
אלה, היו שני מצביאים: יגאל אלון
מצד אחד, משה דיין מצד שני.
דיין התפרסם בשל תורת מלחמת־המנע
וה״זבנג וגמרנו״ .גם בעידן הטילים והפיתוח
המדעי, נשארה זו תורתו, פחות או
יותר• כנגדה הציבה אחדות־ד,עבודה תורה
של כוננות צבאית מלאה, תוך דגש ראשון
על הנשק הקונבנציונאלי של ישראל: הלוחם
עצמו, אותו יש לצייד בנשק החדיש ביותר
שיד ישראל יכולה להשיג. תורה זו פוסלת
מלחמת־מנע, אך לא את הזכות לפתוח ראשונים
במלחמה — ברגע שנודע כי הערבים
מתכוונים לתקוף.
בכמה מקרים, מסתבר, כאשר התייצבו התיאוריות
של אלון מול התיאוריות של
דיין זו מול זו, תמך רוב הוועדה — כולל
בן־גורין — בקו של אלון. מה עוד, ש״קו
אלון״ יכול להיקרא גם ״קו גלילי״ ,וישראל
גלילי נחשב היום, בעיני בני־סמכא
רבים, כאיש המתאים לכהן כשר־ד,בטחון.
ההישג האחרון של אחדות־ד,עבודה בקשר
לוועדת־השרים לענייני בטחון, הובטח
להם על־ידי אשכול: מעתה תתכנס הוועדה
לישיבות קבועות, במועדים תכופים, ולא

רק כאשר אחד מחברי הוועדה מבקש במיוחד
לכנסה. כלומר: הביקורת וחילופי־הדעות
בענייניה החשוב ם ביותר של מדינת
ישראל יערכו באופן שוטף ועקבי, ולא לפי
מצב־רוחם של שליט זקן ושל עסקן צעיר.
״גם אם רק בשל ועדה זו,״ התוודה לאחרונה
יגאל אלון באוזני אחד מידידיו,
״היתר, כניסתנו לממשלה מוצדקת.״

גורר האיחוד

•יי* תפטיותושל דויד בן־גוריון ד,וכין
| חד״ כי מגיע לאחדות־ד,עבודה אשראי
בעד הישג נוסף• כי לולא השותפות בינה
לבין ותיקי מפא״י, ספק אם היו אלה מצליחים
לדחוק את רגלי בן־גוריון.
אחדות־ר,עבודה עשתה זאת לא כקנוניה,
אלא בחלק ממשא־ומתן על איחוד שתי המפלגות.
במפלגה המאוחדת, היה ברור כי
בני־בריתם יהיו הוותיקים, לא הצעירים.
מר, יהיה עתה גורל האיחוד?
״תחילה,״ מסבירים ראשי אחדות־ד,עבודה,
״אין הכוונה לאיחוד, אלא להתאחדות.״ אין
הם סבורים, כי הברירה העומדת בפני תנועת
הפועלים כיום היא: איחוד כולל לאלתר,
או פילוג מוחלט לנצח. יש דרך־
ביניים: אירגון שלוש המפלגות בגוף פוליטי
מיבצעי, תוך שמירה על אוטונומיה
רעיונית של כל מפלגה.
ההנמקה: ממילא מחפשות שלוש המפלגות
מיסגרת כזו, אחרי כל בחירות. מדוע
לא להפוך את הסדר, ולהקדים הסכם קואליציוני
לעריכת בחירות? ולא הסכם לתקופת
כהונה אחת, אלא לעשר שנים?
השיחות על האיחוד, שהתנהלו באינטנסיביות
עד להתפטרותו של בן־גוריון, הופסקו
מאז• עתה מתכוונת אחדות־ר,עבודה
ליזום את חידושן. אלא שעתה. לא יישמע
קול מפא״יי אחיד בעד איחוד. מערכתם של
אחדות־ד,עבודה וותיקי מפא״י נגד בן־גוריון
והצעירים, ואחר־כך מאבקה העקשני של
אחדות־העבודה נגד צירוף פרם לוועדת-
השרים, נתנו בידי צעירי מפא״י עילה
גלויה להתנגד לאיחוד.
על כן תהיה השאלה המכרעת, בשבועות
ובחודשים הקרובים: באיזו מידה יכולים
ותיקי מפא״י להתגבר על מתנגדי האיחוד
בשורות מפלגתם?
במצב הנוכחי של הזירה הפוליטית, נראה
איחוד זה כערובה הטובה ביותר למניעת
השתלטותם של צעירי מפא״י, עם כל הכרוך
בהשתלטות זו: הרפתקנות בטחונית,
שלטון אוטוקראטי, צימצום חוויו ת האזרח.

במדינה
מיסשל צבאי
ז הי רו ת, צבעט רי

כי ת הספר לטכנולוגיה מיסודה של
1ז 3ז ב ה

ה ^ן ^י ט בני ־ ר!

משרד הבטחון, אגף כוח אדם
התאחדות

בעלי

החלה ההרשמה
ב מ יק צועות :

התעשייה,

ללימודי

מחלקת

יום

העבודה

חד־שנתיים

ס ר טו ט מכונות
סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
הלימודים בקורסים לסרטוט מכונות וסרטום
בניין ואדריכלי נערכים באישורה ובפיקוחהשל

הס תדרו ת הטכנאים

פרטים

והרשמה:

מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מם׳ !62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון <36487
^ משרד הבטחון, היחידה לטיפול ולהכוונת חיילים משוחררים,
רחוב ב׳ ,מס׳ , 12 הקריה.
התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, רחוב מונטיפיורי
מם׳ , 13 חדר מס׳ , 16 בימים ב׳ ו־ה׳ ,בין השעות 12.30
עד 2.30 אחה״צ.
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר . 1963

המנוי

קי בלתח שבונך לחידו ש ח מנוי, נא פרע
או תו בהקדם. עקב הביקו ש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל מ שלוח ללאתשלום .

בתי־המשפט בישראל עמוסים עתה עבודה.
לדיונים השגרתיים נוספו עתר. תיקים
חדשים, שגיבוריהם הינם נערים ונערות,
בגילים 17־ . 16 אף אחד מהם לא מרגיש
עצמו אשם אף כמלוא הנימה.
למשפטים אלה, שגליון האישום של כולם
מבוסס על אותו סעיף, ניתן להצמיד
שם משותף: משפטי המימשל הצבאי.
ההרפ תקה הגדולה. הלילה שבין ה־
18־ 17 בפברואר, היה למאות נערים ונערות,
חניכי תנועת השומר־הצעיר, לילה
של מתח. בכנסת התקרב מועד ההצבעה,
שהיתר, צריכה להכריע בשאלת המשך קיומו
של המימשל הצבאי. מפלגות האופוזיציה
ואירגוניה כינסו אסיפות פומביות, וקירות
הבתים כוסו בסימני האיקס השחור של
הוועד ה-הודי־ערבי לביטול המימשל.
באותו לילה הכריז גם השומר־הצעיר על
גיוס חשאי של חבריו, שיצאו לרחובות
מצויירים במברשות וצבע. הם קישטו את
קירות הבתים בסיסמאות, לא שכחו לרשום
אותן גם על־גבי אספלט הכבישים.
אול 3הגיוס לא נערך בחשאיות מספקת,
כי עוד באותו ערב היו תחנות־ר,משטרה
בארץ מוכנות למבצע לכידת ציירי־הלילה.
כך קרה, שהמשטרה יצאה לפעולה, ממש
באותו רגע בו יצאו הנערים, עצרה לא
רק את הציירים הפעילים, אלא גם את
אלו שהמתינו בג׳יפים עם קופסאות הצבע.
מספר העצורים בא: תו לילה ברחבי הארץ
הגיע ל־ 100 איש.
משפטיהם של העצורים, שנפתחו לפני
כחודשיים, טרם נסתיימו. סעיף 103א׳,
לפיו נשפטים הנאשמים, קובע עונש מאסר
מאכסימאלי של שנתיים. זהו הסעיף החמור
ביותר שניתן לקבוע לעבירה מסוג זה.
סעיף זה, הקרוי חוק השחתת פני מקרק־עין,
נחקק על־ידי הכנסת לפני שש שנים.
אז היה ברור לכולם כי סעיף זה מכוון
נגד ״תעמולה בלתי חוקית״ ,במיוחד בעת
בחירות. הדעה שרווחה אז היתד״ כי בראש
ובראשונה מכוון חוק זר, נגד מק״י וחרות.
מפ״ם, אשר ישבה אז בקואליציה, הרימה
ידה בעד הכנסת חוק זד, לספר החוקים.
חברי סיעת מפ״ם לא חלמו אז, שחודו
של סעיף זה, כמו החוק לביטחון המדינה,
יופנה קודם כל לעומתם.
השומר לא שיקר. למרות חומרתו
של סעיף זה, עבר הטיפול בתביעות שהוגשו
לפיו, שמספרם עלה על עשר, בתל-
אביב וחדרה, ללא כל בעיות. כל הנאשמים,
אפילו אם לא נעצרו בשעת מעשה, הודו
באשמה כבר בתחילת הדיון. ראשית, מפאת
הסיסמה המחייבת — ״השומר לא ישקר״.
שנית — וזאת אולי הסיבה העיקרית —
לכל הפרשה היה טעם של הרפתקה שכל
מי שהשתתף בה, הרגיש עצמו כגיבור.
גם השופטים, שנהגו עם העבריינים שלא
בחומרה יתירה, הסתפקו בהטלת קנסות
סמליים, תוך ציון מיוחד כי הם מתחשבים
במניעים האידיאולוגיים שהובילו את הנאשמים
למבצעם הלילי.
המפנה חל בשבוע שעבר, במשפט שניהל
סניגור הנאשמים, עורך־הדין התל־אביבי
ישראל יסרלם בפני שופטת השלום החיפאית
מרים ורלינסקי־שטרקמן.
האווירה העכורה החלד, מיד עם תחילת
המשפט, כאשר התובע הורה לנאשמים לשבת•
״מי הרשה לכם לשבתי״ שאלה השופטת
בכעס .״מה אתם חושבים שזה
כאן ז שיחת־קיבוץ?״ בעת החקירה אף
הפליטה לעומתם, עוד בטרם פסקה את
דינה :״ככה, אז אתם רציתם להיות יותר
חכמים מהכנסת?״
גם פסק־הדין היה יוצא דופן. כי השופטת
לא הסתפקה בהטלת קנס בלבד, חייבה את
הנאשמים גם במאסר על תנאי של חמישה
ימים למשך שלוש שנים .״זה כדי שהם
לא יוכלו לפעול בבחירות הבאות,״ נימקה
השופטת את פסק דינה המוזר.

עת1נ1ת
מ די 113־ סיכה
ח״כ יוחנן באדר הקדיש לו שאילתה מיוחדת.
ח״ב אליעזר רימאלט העלה אף הוא
את השאלה: מי הירשה לו לחטט בתיקי פרשת
לבון — ומאיזה כסף שולמה משכורתו?
לוי אשכול השיב להם בנאום נירגש, כי
זכותו של בן־גוריון — כזכות כל שר אחר
— לשכור כל חוקר הנראה לו, לאסוף
חומר עבורו.

הגבר שזכה לכבוד פתאומי זה היה עד
לפני ימים מעטים מוכר רק לחבריו העתו־נאים
ולכמה עסקנים מפלגתיים, שבאו עמו
במגע בבחירות האחרונות, כאשר השאילה
אותו מערכת דבר למפא״י, כדובר מטה הבחירות.
קוראי דבר לא זכו לאחרונה לקרוא
מיצירותיו בעתון, כי הוא שימש, למעשה,
כפקק במערכת, בין השאלתו לגוף
ציבורי זה או אחר.
מלבד השאלתו למטר, הבחירות, צורף זמנית
כיועץ אישי למזכיר ההסתדרות, בתחום
העתונות ויחסי־הציבור. הוא קיזזה
להיות ״לוי־יצחק הירושלמי של בקר,״ אך
בקר העדיף להחזירו לבית דבר.
ואז באה ההשאלה האחרונה. הפעם פנה
דויד בן־גוריון בעצמו אל עורך דבר, בבקשה
שישאיל לו את חגי אשד. על איש
הלח״י לשעבר, שהצטיין כאנטי־לבוניסט ב־

פיזמונאי מנו סי( מ ר כז)
ביג בן והתיק
ימי הפרשה, הוטל לאסוף את כל החומר
האפשרי על פרשת לבון, כולל חומר שלא
הוגש אפילו ל״ועדת־ד,שיבער,״ ,עליה הוטל
בזמנה לחקור בפרשה, כדי לתת בידי בן•
גוריון נשק חדש לאיים בו על זקני מפא״י.
תיק״תיק״תיק. מכל אלפי המילים ש־ננאמו
ונכתבו על חגי אשה• בקשר לעבודה
זו, לא היו מילים חריפות וקולעות יותר
מאלו שנכללו ב־ 20 שורות של גליון השבת
של ידיעות אחרונות. בחרוזים האופייניים
לו, הקדיש דידי מנוסי את טורו השבועי
לחגי אשד:
מעשה בנתב (הוא עכשיו שם דבר),
שנחשב פעם בלתי מזיק
עד נובל בין עובדות ופתקים עד צואר
ונחלץ והגיש לנו תיק.
איש הגון. לא עשה את מלאכתו רמיה,
לא טמן הוא ידו בבית־שחי,
ני חקר וחתר ללבן הבעיה
וזכה ללטיפה על הלח״י.
הוא הדגיש כל פריט, הוא הקפיד על כל

הוא גישר עלי תהום ועל גיא.
למדינה לא היה זה אמנם יום־של־חג,
אן היה זה יומו של חגי .
ני הארץ הזו כבר שסוטה לגזרים,
ונוטפת איבה וחשד —
זורמים בה מספיק מי־ביוב עכורים,
מי צרין עוד מפל או אשד? 1
בלונדון, הביג־בן העתיק
משמיט ברעם: תיק תיק תיק,
אולם (את) הביג ־ ב ן שלנו
לא יוכל להשתיק 1
לא אינסטלטור. קוראי ידיעות אחרונות׳
הרגילים לעמודים שלמים של שבחים
לבן־גוריון מעריו, התרגלו גם לתופעה הד,פוכר״
מדי יום שישי, בטור של מנוסי.
בעל העתון עצמו מצביע בגאזדה על טור
(המשך בעמוד סו)
• לשעבר שלמה
חיה כינויו ״גי״.

אידלשטיין.

בסמתרת

העולם הזה סצבו

קורץ ושמאל[

״גוננים את נסב׳ העובדים ר צועק גזה שנים יצחק
ועודד נגדו את חמת הבוסים במנגנון ההסתווות בחינה
יי• שכת המם איננה בית מטבחיים עירו/ני.
בלשכת המס אין מריחים את ריח
הדם. העבודה בלשכת המם מתנהלת בחדרים
מרווחים, מלווה ברשרוש הניירות ובתיק-
תוק מכונות החישוב האלקטרוניות.
המתח המצטבר באווירה זו, קטן לאין
שעור מהמתח המצטבר במחיצתם של חלקי
בשר מכותרים.
אולי זאת הסיבה שבמשרדי הלשכה בחיפה
לא נשמעו עדיין יריות אקדח, ופקיד הלשכה,
יצחק קורץ, טרם הפך מטרה להתנפלות
גנגסטרית. אבל בממלכה החיפאית חוזרת
ההיסטוריה על עצמה בדפוסים מדוייקים•

לא חשוב מה שהיה

ץ צחק קורץ מהווה את דמות הפקיד הטיפוסי:
דייקן, קפדן, שקוע בניירות מעל
לראש. במשך חמש־עשרה שנה הוא ממלא
את תפקידו במחלקת הגביה שבלשכת המס
של ההסתדרות בחיפה. הוא היה יכול לעבוד
חמש עשרה שנים נוספות באותה צורה,
לחיות את חייו, נחנוז אל הכלים, אלמלא
עובדה אחת קטנה, בלתי חשובה ממבט
ראשון.
לפני שנים אחדות נבחר קורץ לוועדת
הביקורת של וועד העובדים במשרדו. למשרה
זו, הנחשבת כתפקיד של כבוד, ניגש קורץ
ברצינות גמורה. את הביקורת על סיפרי־החשבונות
של הוועד, החל בבדיקת החשבונות
והקבלות שבודקים. הוא לא מצא שם
שום דבר חמור ביותר, פרט לאי־סדר קטן
בחשבונות הנוגעים לסעיף. קרן מרמורי
— קופה קטנה להלוואות,״ אשר אליה
נכנסו מיסים קטנים שהורדו ממשכורות
העובדים.
כדי לתקן אי־סדר זה, היה קורץ חייב
לדפדף שוב בספרי החשבונות משנים קודמות.
כאשר ביקש קורץ לעיין בספרים אלה,
נתקל באופן בלתי צפוי בסרוב חריף.
״זכותך להסתכל בכל הדברים המתרחשים

המחיר ששולם עבור היתנ״ך היה מופרז,
אבל הק־־לות שניתנו על־ידי הספקים, אישרו
את הסכומים ששולמו. במילים אחרות:
הכל היה בסדר.
קורץ לא הסתפק בעובדה ברורה זו. היא
פנה לספק שמכר את התנ״כים, והוא גילה
לו את האמת: הקבלות ניתנו על סכום
יותר גבוה מהסכום האמיתי.
אך היה זה עניין פעוט. כי ההבדל בין
הסכום ששולם, לבין זה שנרשם בקבלות,
ה ה שליש לירות לאיש. אלא שבלשכת
המס עובדים 150 איש.
גס סכומים אחרים הצטרפו לזה. הוועדה
הכלכלית סידרה גם היא עיסקות משלה.
למשל, הסכם על רכישת כירות־גז מחברת
אמישראגז. לסי טענתו של קורץ לא היו
המחירים נמוכים ביותר. משהו בחשבונית
עיסקה זו לא דפק.
או, למשל, עניין חסר־ערך כמו עיתונים.
עודן עולה כמה אגורות. אך לקורץ הציקה
בכל זאת העובדה, שכל ענ-ני הכספים עבור
מנויי העיתונים, נעשים ללא אף קבלה או
רישום בספרים.
אגורה הצטרפה לאגורה, לירה ללידה,
ובחשבונותיו של קורץ החלו לצמוח מספרים
יותר ויותר גדולים.

״רינדר

הוא

נגב״

ך* ון דיסוף התפרצה הפצצה :״אני מאשים
^ את זאב רינדר בכך שגנב, משך כמה
שנים 15 ,אלף ל״י, ואולי יותר,״ אמר
קורץ.
על השטח הקטן של לשכת המם החיפאית,
היתד, זו פצצה כבדת משקל. זאב
רינדר הוא אחד האנשים החזקים במנגנון
ההסתדרותי של חיפה, והממונה על מנגנון
הלשכה. פרט לזאת, היה רינדר באותו זמן,
הוועד של עובדי הלשכה, ומזכיר הוזעד
הארצי של עובדי לשכות המם.
״עזוב,״ אמרו לקורץ אנשים טובים .״לשם

באחד מימי אוגוסט, שבסוף איתה שנה,
התקיימה בלשכת המס אסיפה מיוחדת
במינה. על סדר היום עמד סעיף אחד
ויחידי: פרשת קורץ. הוועד הציע ע נש
מקורי ביותר נגד העובד המתמרד: חרם
כללי• לאף אחד מעובדי הלשכה אסור
לפנות אליו, פרם לענינים הנוגעים לעבודה
השוטפת.
באספה עצמה לא נוכח קורץ. אח אחד
מהנוכחים לא התנגד להצעה והיא התקבלה
סה־אחד.

״החבר גיבש? כתפקידו״
עבורכמה חדשים הגיע ללשכה
׳״ -ועדת ביקורת שנ ה של ההסתדר,ת.
החליטה הוועדה לטפל באחדות מן הפעם ההאשמות שהעלה קורץ. המסקנות, למרית
שנוסחו באופן זהיר, אשרו במידת־מה את
האשמותיו של קורץ.
״מכל הביקורת עלתה תמונה מדאיגה של
הנהלת העניינים (הנהלת חשבונות, סדרי קופה, קשרים עם ספקים) בוועד עובדי
לשכת המם בחיפה, בתקופת כהונתו של
החבר זאב רינדר,״ קבע הדו״ח .״ביתר
שאת תמוה הדבר, אם ניקח בחשבון, כי
החבר רינדר הוא בעל מקצוע, בעל השכלה
בשטח זה, וכיהן בתפקיד נכבד של פיקוח
וביקורת בלשכת המם.״
הפעם הרגיש רינדר כי עמדתו בסכנה.
לכן מיהר, עירער בפני וועדת הביקורת
המרכזית. התשובה הגיעה רק אחדי שנתיים,
אבל לא היתה זו תשובה שהניחה את
דעתו של המערער.
.במסקנותיה מיום 8.12.59 לא מצאה
וועדת הביקורת את ענינו של החבר זאב
רינדר בחומרה הדרושה,״ נאמר בה• ״נתברר
כי לערעורו הכללי של החבר ז. רינדר יסוד.
נהפוך הוא: בברור העירעיר היה כדאי
לחזק את כל מה שנאמר במסקנותיה של
וועדת הביקורת ואין ספק כי החבר זאב

מדד חדש
במנגנון חוש
עכשיו,״ אמר לו מזכיר וועד העובדים,
זאב רינדר .״מה שהיה אז — לא צריך
לעניין אותך.״
העניין נגמר בקביעת וועדת הביקורת,
שהכריזה בדו״ח שהוקרא באסיפת העובדים
השנתית, כי לא יכלה לעמוד על מצבו
הפיננסי האמיתי של וועד־העובדים, מאחר
וצעדיה הוגבלו.

הקכזדת המזויפות

תכן שבכך היתד, מסתיימת הפרשה,
^ לולא עובדה חדשה: באותה ישיבה נבחר
קורץ שנית למלא את תפקידו בוועדת הביקורת.
הוא קיבל זאת כהבעת־אמון מצד
חבריו לעבודה, החליט שלא להכזיבם.
גם הדברים המוזרים שהחלו להתרחש
מאותו יום, לא הפריעו לקורץ להתחיל
בתפקידו מחדש, למרות ששני האחרים
שנבחרו אתו, התפטרו כעבור כמה ימים.
אחרי בחירות חדשות — התפטר שוב אחד
הנבחרים. עד שלבסוף היו צריכים למנות
מישהו בכוח לתפקיד זה. אף אחד לא רצה
להיקלע לסערה המתקרבת.
והסערה התקרבה באופן בלתי נמנע. כי
מלבד הליקויים בספרי קרן־מרמורי, נתגלו
אי־סדרים חדשים שכל אחד מהם כפרט,
היה אולי חסר חשיבות. למשל: בלשכת
המס נהגו זה זמן רב לרכוש כפרים באופן
מאורגן. הקניה אורגנה על־ידי וועד
העובדים, שקיים מגע ישיר עם הספקים.
היתרון היה ברור, כי בצורה זו אפשר
היד, לקבל הנחות ניכרות. כך נרכש נם
התנ״ך המפורש של קאסוטו.
לקורץ ולעובדים אחרים, היה נדמה ש

לך כל הצרות האלה.״ אבל קורץ לא
לעזוב. הוא טען שאת האמת שהוא רצה רואה, יכול לראות כל אחד. הוא אפילו
עמד בעקשנות על דעתו כי האמת והצדק
מוכרחים לנצח.
.אם אתה כבר רוצה להילחם, אז עשה
לפחות בצורה יעילה,״ יעצו לו ידיזאת
״מסור
את כל הפרשה לטיפולה של
דים,
המשטרה.״
אבל גם לזה לא הסכים קורץ .״אני
חבר הסתדרות נאמן, ואני מאמין שההסתדרות
יודעת לסדר את עניניה בבית. אני
לא זקוק לשום התערבות שהיא שתבוא
מבחוץ.״
קורץ סידר את כל ענייניו במסגרת ההסתדרות.
הוא כתב לוועד הארצי של עובדי
לשכת המס — ולא נענה. פנה למועצת
פועלי חיפה — ללא תוצאות. עד שלבסוף
החליט להפציץ את המוסד העליון, הזזעד
הפועל של ההסתדרות, בדרישה למנוי
וועדת ביקורת מיוחדת. דרישה זו נשאר,
פרי חלקי. בתחילת 1959 הגיעה לחיפה
וועדה כדי לפתוח בבדיקת ספרי החשבונית
של וועד העובדים.
אבל הדו״ח של וועדת הביקורת המיוחדת,
דמה למאזן של רואה־חשבון: מספרים, ללא
מסקנות .״מי צדק, אני — או רינדר,״
שאל קורץ את חברי הוועדה, מבלי שיקבל
תשובה לשאלתו.
קורץ החל שוב בשיגור מכתבים לוועד
הפועל .״הדו״ח של וועדת הביקורת אינו
מספק אותי,״ כתב במכתביו .״הוא לא
עונה לאף אחת מההאשמות בהן יצאתי
נגד זאב.״
בינתיים הפכו חייו בלשכה קשים מנשוא

רינדר נכשל בתפקידו כמרכז וועד עובדי
לשכת המס בחיפה.״

״אתה מחפה על בגבים״
ך * אותו זמן המשיך קורץ, מוחרם כמקו־
[ *.דם, ללחוש את מלחמתו בכל הדרכים
האפשריות. מאחר ולא היה באפשרותו להסביר
לעובדים את עמדתו בעל־פד — ,הוא
כתב כרוזים,שיכפל אותם בסטנסיל, חילקם
בין הפקידים שבמשרד. כל העתק כלל
האשמה מפורשת נגד רינדר כמועל. אם
ההאשמה אינה נכונה — כתב קורץ בכרוז
— אתה מוזמן לתבוע אותי למשפט.
אבל רינדר לא מיהר לד,ענות להזמנה.
הפרשה הגיעה, אמנם, לשולחנו של השופט,
אך ביוזמת צד שונה במקצת. את קורץ
תבע למשפט משה רייזנר, מנהל החשבונות
של לשכת המס, וחבר וותיק בוועד העובדים.
ההתנגשות בין השניים החלה עוד באותו
זמן, כאשר לאחר פרסום מסקנותיה
של וועדת הביקורת, הציע רייזנר שוב את
מועמדותו של רינדר לוועד העובדים.
אבל ההתנגשות האמיתית אירעה כאשר
רייזנר פגש בקורץ כשנכנס לפתע לחדרו,
מצא אותו מעיין במסמכים הנוגעים לוועד,
וזרקו מהחדר .״אתה מחפה על הגנבים,״
צעק קורץ בכעס. זה הספיק לרייזנר כדי
להגיש תביעה משפטית על הוצאת שם רע.
המשפט החל לפני שנד, וחצי. קורץ ניצל
מיד את ההזדמנות כדי לחזור פעם נוספת
על האשמותיו — הפעם בשבועה .״אני קובע
כי רינדר זאב, מעל בסכום של 15 אלף
ל״י, ואולי יותר, מכספי זזעד העובדים של

לשכת המס בחיפה, מכספי הרעדה הכלכלית
בתל־אביב ומהכספים שעובדי חיפה שילמו
עבור מניות ברעד הכלכלי. רינדר גם זייף
ונתן קבלות לא נכונות.״
בישיבה השישית של המשפט, הציע סניגורו
של רייזנר את הפשרה: כל אחד מהצדדים
יבקש את סליחתו של השני ובזה
תחוסל הפרשה. אבל קורץ לא הסכים. ר״יא
לא ריתר גם לאחר שעורך דינו החיפאי
התפטר מתפקיד; כסניגורו.
קורץ פנה אז לאהד מפעילי מפא״י, המקורב
ללבון, והוא כירנו לעורך־הדין ה־תל־אביבי
אריה מרינסקי. מרינסקי פתח
מיד בהתקפה. לישיבה הראשונה בהשתתפותו
הזמין 12 עדים, נציגי הרעד הפועל,

בשעה 8.30בסקר, בשעה — 12.15 בזמי
שעדותו של טלמון עדיין נמשכה — ביטל
פרקליטו של רייזנר את התלונה. לפי הסכם
בין השניים מונה בורר — חבר וועד הפועל
של ההסתדרות
הפרשה חזרה לגילגולה הראשון, לחצר
ההסתדרות.
אבל קורץ הגיע לאפיסת כוחות. אולי
בגלל שהבין כי בעוד רינדר התקדם בעבודתו
ועלה בסולם הדרגות, ירד קורץ ב־משרותיו.
יתכן גם שקורץ הבין כי ריגדר
הוא לשכת־המס. לשכת־המס היא ההסתדרות.
וההסתדרות היא אחד מיסודותיה החשובים
שלי ממלכת״ חושי.
קורץ הבין שהוא התפרץ לקיר אטום,
שרבים לפניו כבר שברו עליו את ראשם.
* 9*£6**58ם 0גא 0 3£

מלכ ת ה מי ם 6

שאלוומועמדוח׳
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת]
;וצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמיי
ליץ על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות[.

מצב מ שפחתי
הכ תוב ת המלאה :

במדינה
(המשך מעמוד )8
זה, כדי להוכיח, לדבריו,
מכורים למפא״י.״
הפיזמונאי המזוקן, יליד קבוצת גבע שבעמק
יזרעאל, אינו רואה את עצמו אוייב
של מפא״י — בה נולד לפני 35 שנים• ״אך
מישהו מוכרח בכל זאת לתקוע מדי פעם
סיכה באותם היושבים בניחותא על הכיסאות,״
הוא מסביר.
הסיכה האחרונה לא כוונה אל חגי אשד
אישית. דידי התקומם נגד החיזיון של עתו־נאי,
המבצע עבודה בקבלנות, לפי הזמנה,
כאילו היה אינסטלטור .״עתונאי אינו אסף
חימר לפי פקודה מלמעלה,״ קבע, והתיישב
לכתוב את השנינה.
ש״אנחנו

כינוסי שנת הלידה
מקום הליד ה
שנת העליה

צבע שי ער
צבע עיניים
השכלה קודמת :

ידיעת ש פו ת:

ספורט

(לציין איזה) :

ן מקצוע או שטח לימודים

{מקום העבודה או הלימודים :

׳האס המועמדת היתה או הינה חברה]
׳ בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון־ן
,ספורט. להקה אמנותית או כלאגודאחר?!

נפרט איזה ו מ תי

!חובבויות

]אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת
ן אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זו
]את תולדות החיים של המועמדת, עז
{למה שהן ידועות לממלא שאלון זה

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזה, ת .ד 36 .ו, תל-אביב, ולציין
על המעטפה. מלכת המיס .1963״
]נא להדביק את תמונת המועמדת כאן׳.

א שי פ ת העזת•]•
כמאה שתיינים מ־ 16 מדינות איימו השבוע
לדלדל את מלאי היין של מדינת־ישראל.
במשך שבוע רוקנו מאות בקבוקי יין,
ליקרים ושמפאניה• במסיבה אחת גמעו 260
בקבוקי יין. בעת סיור ביקב של זכרון־
יעקב טעמו 11 סוגי יין וכמעט בכל ארוחה
נעזרו בכמויות דולות של 4סוגי יין.
מאה השתיינים היו משתתפי אחד האיגודים
העליזים ביותר בעולם — הארגון הבינלאומי
למכוני גפן ויין, שהתכנס למושבו
ה־ 43 בישראל, במכון וייצמן שברחובות.
ארגון זה, בו חברות 44 מדינות, ושמקום
מושבו הקבוע הוא בפאריז, אינו רק ארגון
של חובבי שתיה כדת. זהו ארגזן ביני
ממשלתי שלחבריו יש מעמד של נציגים
דיפלומאטיים, ושד,משתתפים בכינוסיו הם
מגדולי מומחי היין בעולם.
כך למשל, במושב המכון שנערך השבוע
בישראל, ניתן היה למצוא דמויות ססגוניות
כמו הפרופסור האיטלקי דל מאסו, מחברם של
לא פחות מ־ 260 ספרים מקצועיים על יינות
וגפנים; הבא תן הגרמני פון קאנשטיין קטוע
היד, מי שהיה אסיר אושודיץ אחרי שהיה
פעיל במחתרת אנטי־נאצית; ראבב נאבלצב
הבולגרי, גדול מומחי היין באירופה המזרחית.
אך עלה על כולם הבארון לה־רואה,
נשיאו בן ה־ 80 של המכון, מגדולי
בעלי הכרמים בצרפת וידיד של דה־גול.
בטעמו יין אדום באחד היקבים בישראל
היה הבאתן לה־רואה מסוגל לקבוע לא רק
את שנת. הבציר שלו, אלא גם את כמות
העובש בחבית בה אוכסן .״תנו לי גראפיקאי
טוב!״ ביקש ד,בארון, המכהן כנשיא המכון
מזה 16 שנה .״השוטה הזה פיקאסו צייר
אתי יונת השלום עם עלה של זית בפיה.
צריך לצייר את היונה כשעלה גפן במקורה.
רק הגפן תביא את השלום לעולם.״
היין מפיג מתח מדיני. המחשה ,
לתיאוריה שלו ניתנה בעת שנציגי הכנס
היו צריכים לבחור נשיא חדש למכון במקומו
של הבא תן הפורש. תחילה היו שני
מועמדים למשרה: הפרופסור דל מאסו האיטלקי
והאגרונום הספרדי. אלדיו אסנסיו
וילה. אחרי שדל מאסו הסיר את מועמדותו,
נותרה רק מועמדותו של נציג ממשלת
פראנקו, דבר שהביא במבוכה את נציגי
אירופה המזרחית.
כשלבסוף נמצא פתרון למשבר, ואסנסיו
וילה נבחר כנשיא בהמנעותם שי 1הנציגים
הקומוניסטיים, היה צורך רק ככמה בקבוקי
יין כדי לראות את הנציגים הבולגרים והרומנים
מחבקים אותו בלבביות•
בין שאר דיוני המכון וועדותיו מצאו
הנציגים פנאי לערוך סיור מקיף ביקבים
הישראלים ולבקר את יינות הארץ. הדיעה
הכללית: היינות השולחניים בישראל עומדים
על רמה — הליקר׳ים גרועים. מה שלא יכלו
הצירים להבין הוא כיצד במדינה כמו ישראל
המייצרת יינות משובחים, תצרוכת היין
לגולגולת לשנה היא רק 7ליטר, לעומת
163 ליטר לגולגולת בצרפת למשל.
״אתם פושעים!״ צעק ד,בארון לה־רואה
כשהבחין בפקקי הפלאסטיק בבקבוקי היין
הישראלים. למחרת הופיע למסיבה רשמית
בחולצה פתוחה ללא עניבה .״במדינה בה
משתמשים בפקקי פלאסטיק ליינות — אין
צורך בעניבות.״
למרות השידה כדת לא נראה אף שיכור
בין משתתפי הכינוס. רק בשעת הביקור
ביקב אליעז בבנימינה, נראה הנציג ההונגרי
מסוחרר מאוד. אך התברר שלא היה זה
היין ששיכר אותו. הוא הסתחרר אחרי
שפגש בורה זמיר היפהפיה, כלתו של מנהל
היקב .״היא מזכירה לי סוקאי טוב,״
אמר. התברר שמומחה היין לא טעה׳ גם
הפעם בהבחנתו. ורה התגלתה כיוצאת
הונגריה, כמו הטוקאי.

ך* אורות מתחלפים. ירוק־אדום־צהוב־י
*ירוק־אדום. עצור. תן למכוניות לדהור
במסלול השני• אתה המתן כאן רגע. תוכל
לגלות עולם נסתר.
משמאל מתנשאים בתיה של צפון תל-
אביב. קצת הלאה — תחנת־הרכבת. אבל
כאן, בצומת הקריה, בכביש פתח־תקווה,
אתה עומד על סף הג׳ונגל.
החנה את המכונית וצא לטיול רגלי קצר.
רק כמה פסיעות — ואתה כבר בג׳ונגל.
אל פחד. אץ שם חיות. רק בני־אדם. חיים
בתנאים של חיות — אבל בני־אדם.
השעה היא שעת ערב מוקדמת. הפועלים
חזרו מעבודתם ומתכוננים לדברים הרגילים:
רחצה, אר־חת־ערב, שנת־לילה. הם עושים
כל אלה תחת כיפת־השמיים, בתוך שדה
קוצים, על שפת ואדי מוצררה המצחין.
אחד מביא דלי מים מן המוסך הסמוך.
בעל המוסך הוא טוב־לב. במים הם רוחצים
את פניהם וידיהם מזיעת העמל בבנייה,
ובגינות־הנוי של רמת־גן ורמת־אביב.
אחד, אדוק, פורש שק על האדמה, כורע
ברך ומתפלל לאללה. קם, משתחוזה, מרים
כפות ידיו לשמים.
שניים אחרים מדליקים מדורה: משתמשים

בגפרורים, לא באבנים. בעוד חצי שעה יהיו
גחלים, ואז אפשר יהיה לבשל את ארוחוד־הערב.
אחרים מציעים כבר את המיטות:
פורשים תחילה סמרטוטים על האדמה;
מעל לסמרטוטים שמיכה. מתחת לראש
מכרבלים את בגדי־ד,עבודה. בחורף? מניחים
פחיות חלודות על השמיכה.

ף בון, יש שכונות פחים בכל עיר גדולה
1בעולם. יש עוני ממאיר, יש חוסר־דיור
משווע. אלא שהג׳ונגל של תל־אביב אינו
ככל שכונות־הפחונים בעולם. לא גרים
בו מזי־רעב מחוסרי־פרנסה. גרים בו דווקא

חדו תאווחים

פועלים המשתכרים לא רע, העובדים פחות־אי־יותר
בקביעות, ובמקצועות מבוקשים.
הם יכולים בהחלט להרשית לעצמם לשכור
חדר הגון. אבל הם אינם יכולים לשכור
חדר.
איש אינו רוצה להשכיר להם, כי׳ הם
ערבים. חלק ממחנה האלפים העובד בעבו דות
הגופניות הקשות בתל־אביב וסביבתה.
סיפור לדוגמה :״קראתי מודעה בעתון על
חדר להשכיר. התלבשתי יפה ונסעתי לשם.
מקום לא רע. בית ישן ברחוב הירקון
בתל־אביב. היה חוסו לי הרבה זמן כל
בוקר. בעל־הבית הזקן אמר שזה יעלה לי
60 לירות לחודש. הסכמתי. הוא אמר טוב,
תבוא מחר. פתאום ביקש לראות אה תעודת־הזהות.
לא הבאתי אותה איתי. ידעתי למה
הוא מבקש אותה. אין צורך בתעודת זהות,
אדוני, אמרתי לו, אני ערבי, .אז אני מצטער,׳
אמר לי, ,החדר לא פנוי׳.״

*ידאילהמשיך כמה צעדים, לכיוון
3הואדי. הוא עמוק מאוד, ושביל צר
מוביל אל פס המים המזוהמים שבתחתיתו.
בדרך כלל אפשר לעבור א יתו בקלות. מדלגים
על כמה אבנים. אבל היום גאו המים.

מיפעלי הסביבה פלטו כמות בלתי־רגילד,
של שופכין . .יש להתקין גשר. קרש ועוד
קרש, זהירות.
מן העבר השני של הואדי — נחלת־יצחק.
גם־כן ג׳ונגל. אתה רואה את שלושת
הצריפים? לא, אלה לא ארגזים, אלא צריפים.
גרים בהם אנשים. לא מאמין? סליחה,
אפשר להיכנס? האדון הזה לא מאמין
שגרים כאן אנשים.
בבקשה, ספור: ששה, שמונה, תשעה
גברים. אם תשעה גברים גרים בקופסת פח
לוהט של 14 מטרים מרובעים, וכל גבר
ישן על מיטת ברזל — כיצד מסתדרים כל

הן׳ כמה מיטות בשדה קוצים. מל המזרונים הקרועים
יושבים הפועלים הערביים אחרי העבודה, מקבלים חברים
שבאו לבקרם מהקצה השני של השדה. בשעות העבודה, הם משאירים נער לשמירת חפציהם.

באונק מתנשאים בתי־הפאו שר צנון תל־אביב-או כאן מתגוררים אנשים בשדה
התשעה בשטח זה?
הם אינם מסתדרים. ברגע שמתחיל להחשיך
הם מוציאים את מיטותיהם החוצה, אל
החצר הקטנה שליד הכביש. בעל־הבית אמר
להם שאסור לישון בחוץ. העיריה ומשרד
הבריאות מתנגדים לכך.
ולפחי־האשפה — שבעל־הבית דורש להכניס
בתוך הצריפים, ולתולדות המתרוצצות
בכל פינה, ולחוסר־האוזיר והאור — אינם
מתנגדים?
זה לא כל כך יקר• 63 לירות לחודש
עבור כל הצריף. שבע לירות לראש לחודש.
עוד סיפור לדוגמא :״לפני חודשיים שמענו
על מרתף פנוי בבית חדש. בעל־הבית
היה מוכן להשכיר לנו אותו. קפצנו על
המציאה. אבל הדיירים שמעו על כך, וחסמו
את הכניסה. הילדים צעקו: ערבים מלוכלכים!
האמהות קראו: לא רוצים ערבים
בבית שלנו!

חדו האוכל

הנדחווך

בין חלקי המגורים
השונים הוא גשר
האבנים והקרשים על פני הואדי המצחין.

מקום השולחן. יאת המזון בישלו הפועלים על מדורה, ב״מטבח״
של בני שבט ערב אל־טוואעד הגלילי
הסמוך לחדר־האוכל. אחרי הארוחה הס יעברו לחדרי השינה —
מרוהט בפשטות: כמה שקים די־שורה
ארוכה של מיטות ברזל, המכסה כדי רבע שדה קוצים.
קיס, המשמשים בכיסאות. במרכז: עתון הבוקר הממלא את
כבר שנים. את הכסף שהוא מרזזיח הוא
אדם לתוך רפת ישנה. זה יכול לגרום
״בעל־הבית קרא למשטרה, והיא הזהירה
לוקח הביתה מדי שבוע, כדי שבנו יוכל
למגיפות ולהדביק את כל הסביבה. הדיירים
את הדיירים שלא יפריעו. זכותו של בעל־ללמוד
באוניברסיטה. הוא מאושר, אבל
פונו, הרפת סגורה עד היום. הדיירים פשוט
הבית להשכיר את המרתף למי שהוא רוצה
משהו אוכל אותו. אז נניח שבנו יסיים את
העבירו את מיטותיהם אל השדה הסמוך.
— אפילו לערבים ! ״
האוניברסיטה. מה יעשה? ימצא עבודה? או
כמה זמן יוכלו להתגורר שם? אינם יוד
שגם
הוא יבוא לגור בג׳ונגל הזה, מצוייד
עים. דבר אחד ברור: מיגרש אחד כבר
פונה, בעליו גידרו אותו סביב־סביב. השדה
בתעודה אוניברסיטאית?
ך* כיין כמון גדול. פעם שימש רפת.
מה היאוש, סבא? אולי העיריה או הממהעיקרי
גם הוא עומד בפני סכנת גידור.
* * ע ד שבעל־הרפת החליט להחליף את
כבר נחסמו שני שבילים שהובילו אליו.
שלה או ההסתדרות יבנו פעם שיכון אנושי
הענף. במקום פרות הכניס דיירים ערביים.
לפועלים הערביים, שלא יהיו תלויים בחסדי
איפוא ישנו אז? אללה רק יודע.
זה הכניס הרבה יותר. שילמו 20־ 30 לירות
בעלי־בתים פרטיים?
לראש לחודש. סוף־סוף, יש מים וחשמל.

ך• ארגז חנישען על קיר בית־החרושת. האיש עייף. עייף מאוד. אין לו כוח
גם סרחון ומחנק.
להשיב.
אבל החוק התערב• אי־אפשר לדחוס בני־
* * ג ר גבר מבוגר מטייבה. הוא חי כאן

נ ו נראית תדאביבעל מפת מחלק המוסר שר המשטרה: צפון ה עיר(למעלה) ודרומה(

מקצוע
^פו. סיממה מעוקלת, אשר לא זכתה
אפילו לשם, מסתפקת במספר: רחוב מס׳
.4בית, אשר אפילו דייריו אינם מכירים את
מספרו, נעזרים בסימן הזיהוי: ערימה של
צמיגים משומשים. רחובות דומים יש ביפו
— למאות. בתים — לאלפים. ניגש היסס נפתחה האורח
הבית,

אל הדלת שבקומת־ובמישנהו
כבר הקיש
על־ידי גבר שהזמינו
נכנס לדירה, יצא ההתיישב
על אחד ה
דויד
אליהו
הקרקע. לרגע
עליה. הדלת
פנימה. בעוד
מארח לחזית
צמיגים.
כעבור שבע דקות יצא דויד. הוא נפרד
מן הגבר שישב על הצמיגים ועישן סיגריה,
ירד לאיטו במורד הרחוב. בפינת הרחובות
בית־אשל—רזיאל, עצר מונית. באותו רגע
התקרב למקום אדם אלמוני, ששאל את דויד
למחוז חפצו .״מעניין,״ אמר, לאחר שדויד
נקב במקום ,״גם אני נוסע לאותו כיוון.״
הוא הציע לשכור את המונית במשותף,
ולהתחלק בהוצאות. דויד הסכים ברצון.
באותו רגע לא היה לו שמץ של מושג,
ששותפו למונית אינו עובר־אורח מיקרי
כל־כך. כי בזמן שדויד התקרב לדלת שברחוב
מספר ,4היה הנוסע השני בעמדת
תצפית, מעבר לאחת הפינות. הוא רשם ב

תיק -בדירו

דיוק את הזמן בו נכנס דויד ויצא, עקב
אחריו עד למקום בו לקח את המונית.
כל זה לא היה ידוע, כמובן, לדויד. לכן,
כאשר עצר הנוסע השני את המונית בדיוק
מול תחנת הנפה הצפונית שברחוב דיזנגוף,
וזיהה עצמו כאיש משטרה, היתה זו הפתעה
בלתי־נעימה ביותר. כעבור חמש דקות
כבר נרשמה במחלקת החקירות עדותו של
דויד, שכללה תאור מדוייק על המתרחש
בבית שמאחורי ערימת הצמיגים.
במשך שלושה ימים נוספים נמשכה העבודה
בבית שברחוב 4ללא הפרעה, ובתום
היום השלישי נכנסה המשטרה פנימה, בעקבות
שני לקוחות: אברהם רוברג ומיכאל
זיקס.

•ץ יל! מספר ,64/63 הגיע לשולחן הן
4שופט המחוזי רק לאחר שלושה חודשים.
העדים: שוטרי המחלק לסמים ׳מוסר,
והלקוחות דויד אליהו, מיכאל זיקס ואברהם
רוברג. הנאשמים: יעקוב כהן ומרים סמן*.
האשמה: החזקת בית־בושת, שידול למעשה־זנות,
וחיים על רווחיה של פרוצה.
יעקוב הכחיש בתוקף את האשמה. מרים

כל השמות ברשימה זו — בדו״ם.

הודתה מייד, ביקשה עונש מאסר־על־תנאי.
הסיבה: יש לה ילד, והיא צריכה לדאוג לו.
מרים היא בת .24 בנה — בן אחת־עשרה.
פרט לזה היא כמובן ״רוצה להתחיל בחיים
חדשים.״ השופט פסק לה שמונה חודשים
על־תנאי, והיא הפכה מיד לעד־תביעה נגד
יעקוב כהן.
עדויותיה, הנרשמות בבית־המשפט, הן
יבשות כסעיפיו של ספר החוקים. בזנות
היא החלה להתעסק לפני אחת־עשרה שנה,
מיד לאחר הולדת בנה. היא היתד, אז בת
, 13 והוריה לא רצו לקבלה לביתם עם תינוקה
הממזר.
בשביל יעקוב היא עובדת מאז שנתיים.
במשך השנה הראשונה עבדה ברחוב, ואחר־כך
שכר יעקוב את הדירה, פתח בה את
העסק. את כל הכסף היא מוסרת ליעקוב,
מקבלת ממנו רק את הסכום הדרוש כדי
לשלם למוסד עבור החזקת בנה. מאותו כסף
פירנס יעקוב גם את בנו, ושילם לאשתו —
עימד, הוא לא גר כבר יותר משנה — סכום
של 150 לירות לחודש.
לפני חודש נאלצה מרים לבצע הפלה. הרופא
ציודה עליה להינזר מיחסים למשך ארבעה
שבועות •.״אבל יעקוב אמר שאין לנו
כסף,״ סיפרה לשופט ,״וכבר אחרי עשרה

ימים התחיל להביא לי קליינטים חדשים•״
לנוכח כובד העדויות, הודה יעקוב באמצע
הדיונים המשפטיים. העונש שהוטל
עליו: תשעה חודשי מאסר.

ף* חוב אילת ,35 יפו. צריף עם ציון
מקום מדוייק: ליד תחנת הבנזין. כוח 1 האדם מבטיח שרות מהיר: שתי פרוצות
עובדות באופן קבוע, ונוספות — באופן
זמני. אחת מהן נאשמת בשידול נערות לעסוק
בזנות. שני סרסורים אלימים שומרים
על המקום, לידו חולפות, לפחות תריסר
פעמים ביום, ניידות המשטרה, בדרכן
לבית־המשפט או למשטרת יפו.
העונשים הם קטנים עד לגיחוך: שלושה
חודשי מאסר, שישה שבועות מאסר, חודשיים
מאסר על־תנאי. ככה זה נמשך. הנאשמים
מודים מיד, מרצים את העונש וחוזרים
לעיסוקם הישן.

ך* שת בתי־־הפגישות אינה מוגבלת,
כפי שניתן לחשוב, לשכונות העוני בל1

היא פרושה על כל תל־אביב. הלקוחות
הפוטנציאליים אינם חייבים לכתת רגליהם
רחוק, והם יכולים למצוא את המקומות לסיפוק
דרישותיהם בשכנות הקרובה ביותר.
רחו יהוז

וארו ומוג עב קיבל מאסו נידח
קיימו

פעם למי גולדו לנצל לאיש בכיס: אבי יאחר

ז ד שו ת

דבן־גבירול, רחוב סירקין, רחוב עבודה, רחוב בן־
רחוב ירמיהו. כל הרחובות הללו שוכנים במרכז
:ובצפונה.

מספר . 141/63 שישה נאשמים בהחזקת בית־בושת
חולו בשדרות עמנואל שבצפון תל־אביב. שתי נשים
גברים. שמו של אחד מהם, שמעון מאגל, חוזר
מדי פעם בתיקי מחלק סמים ומוסר.
חילת המשפט הודו שניים מן הנאשמים באשמה,
ל עצמם את העונש, הקל יחסית, של כמה חודשי
בתוקף. משפטם
כל האחרים ממשיכים להכחיש
עד שתצטברנה ההוכחות. הישיבה הבאה לא התז
היום הזה.

במשך שבעת החודשים של השנה הנוכחית,
הגיעו לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב
27 תיקים, הנוגעים לאותו סוג עבירה: החזקת
בתי־בושת וניהולם. לרוב הבתים אין
כל מעטה רומנטי: פשוט בתי־מלאכה מפו זרים,
לסיפוק דרישותיהם הפיזיולוגיות של
הנזקקים להם.
בחלק מהם עבדו שלוש פרוצות ויותר.
בכולם, בשעות השיא, היה המחזור שוטף.
במשך שנה אחת, כלומר, מאותו זמן שהטיפול
בעבירות אלה עבר לסמכותו המשפטית
של בית־המשפט המחוזי, נסגרו
על־ידי משטרת תל־אביב 45 בתי־פגישות.
45 בתים כאלה פירושם — 45 תיקי אשמה
בבית־המשפט. אבל רק בשליש מתוכם החלו
הדיונים להתנהל. מתוך 27 התיקים שהוגשו

* אתםמחפשים, בחורים? אולי את הכתובת?״
ן רץ הגבר בערמומיות .״יש לי בחורה פרסנו קלאס.
זו — תמיד תבואו.״
יצאו שני הגברים הרחובוחיים, מאיר הפן ויוסף
לבקר באותו ערב בקולנוע מוגרבי. אבל למה לא
המחיר התקבל על דעתם 15 :לירות
דמנות? גם
פה דקות אחרי־כן כבר נסעו באוטובוס, כשהכתובת
רמת־גן, רחוב אבא הילל ,31 דירה •1
;הזדמנות לא היתד, כל כך מוצלחת. כי כמה דקות
:כנסו לדירה, הצטרפו אליהם אורחים בלתי־צפויים
הבית אשר ברחוב אבא הילל היה
י המשטרה.

זר דופק בדלת של אחד מבתי4
הבושת
אשר חוסלו בצפון תל־

אביב על־ידי פעולה נמרצת של המשטרה.
כבר כמה שבועות תחת מעקב מתמיד. לפי
התמינית שהוצגו בפניהם בתחנת המשטרה,
זיהו השניים את הגבר הס־מפאסי מכיכר
מוגרבי. היה זה אריה פלמן, בעל שמונה
הרשעות קודמות.
הנאשם השני באותו תיק — ת.פ213/63 .
— היה א יסקר מורס, בעל הדירה הרמת־גנית.
ימים מספר לאחר גזר־הדין, של שלושה
חודשי מאסר בפועל — אותם דהה השופט
לחודש ימים — ניסה אוסקר לשל: ח
יד בנפש:־ ,הובל לבית־החולים. אר ה פלמן,
לעומתו, קיבל את גזר־הדין התשיעי שלו —
שנת מאסר — בשוויון־נפש. הוא רשם אותו
כסעיף ה:צאות רגיל במיקצועו.

זיל

ך * י ק מספר .397/63 בית־פגישות בסבי־
׳ 4בת בניין הוועד־הפועל. אחד מחמשת
הנאשמים הוא שמעון מאגל, האיש שעליו
כבר סופר.
מאגל הוא אחד האנשים האחראים לרשת
הפועלת ברובעים העשירים של תל־אביב.
בבתי־הבושת הקטנים שביפו אין לו עניין.
פשוט לא כדאי לו. צפון תל־אביב זה עסק
אכסקלוסיבי, המכנים רווחים י: תר גדולים.
הסיסמה השלטת בעסקים אלה, היא בניג:ד
לענפי מסחר אחרים: מחזור יותר קטן —
רווח -י יותר גדולים.
כאשר המשטרה מתלבשת על עסק כזה,
אין המשפט מסתיים ביום אחד. למשחק
נכנסים אז עודכי־הדין היקרים ביותר, ה־י־נסים
לחשוף את כל הפרצי־ת שבגליון האישום
ובה־מת ההוכחות, משתמשים בכל
התרוצים הפרוצדוראליים. כאשר מתנפח התיק
ומגיע לשלב הסיום, הוא מתחיל, בדיר
כלל, את דרכו -לבית־משפט גבוה יותר.
מיד אחרי פסק־הד־ן, הגיע חיק מספר
397/63 לעירעור בבית־המשפט העליון. ה־עירעור
ימשך חודשים רבים נוספים.

ך * י ק מספר ,23 תיק מספר ,39 תיק מסן
4פר , 112 תיק מספר 145

השלישית של בית־מידות חדיש ומפואר.
תוך זמן קצר נסגר המקום על־ידי המשטרה,
אך שב וקם לתחיה לאחר שעבר הזעם.
רחוב ארנון הוא אחד הרחובות השקטים
שבצפון העיר. הדיירים המכובדים, שורת
המכוניות בשולי הכביש, ועדת הכלבים הגזעיים
בחצרות הבתים — מגלמים תמונה
של שכונה ייקית במלוא מובן המילה. אבל
גם שם פועל בית־פגישות בממדים לא
צנועים — שלוש פרוצות מקבלות את האורחים
בעת ובעונה אחת.
במרכזה של הע ר, ברחוב יונה הנביא,
פועל בית־בישת בשעות המוקדמות של הלילה•
בחצר אחורית של בניין, המסתיר את
צריף העסק מעיני העוברים ושבים ברחוב,
פורחים העסקים מתחת לאפה של תחנת
המשטרה, השוכנת במרחק צעדים אחדים.
הבית שבסוף רחוב דיזנגוף איננו בית-
בישת בלבד, אלא גם מכון הכשרה לכוח
מקצועי׳ חדש: לשם מביאים המעוניינים את
נערותיהם החדשות למסיבה על כוסות אלכוהול,
בצירוף סמים משכרים, שבהשפעתם
עוברת הנערה בין חמישה אורחים בערב
אחד. לאחר מכן היא כבר מוכשרת לצאת
למקצוע באופן עצמאי.

*>* ניהעיר מכוסים נקודות־אדמת צפו־

הפרוצה, המתגוררת במקום עם בע־לה
וילדתה הקטנה, פותחת לקליינט
החדש את דלת דירתה, והוא נכנס פנימה.
בשנת 1963׳ נסתיים הדיון רק בחמישה.
אף גזר־דין לא עולה על שנת מאסר
ממש, רובם מחייבים רק מאסר של שבועית
אחדים, או מאסר־על־תנאי.

ך* מלונ ת הצדק אין הספק גבוה• לפי
/אומדן זהיר, על כל בית־בושת שנסגר
— קיימים עשרה פתייחים.
אין להאשים רק את המשטרה במצב זה.
כי השגת ההוכחות הדרושות לבית־המשפט
כדי לסגור בית־בושת, אפילו כשהוא מ׳ כר
וידוע למשטרה, ד מד, לפעולה המסובכת של
חיסול רשת ריגול. במשך שבועות אחדים
מקיפים בלשים את הבית, עורכים מצור ותצפיות,
מנסים בכל מחיר להשיג עדים.
סיומו של המיבצע ד,־א הדיון המשפטי הממושך,
המסתיים, לרוב, בפסק־ד־ן לא
חמור ביותר. הנאשמים ח־זרים לעבודה בפעם
שמינית, תשיעית, ועשירית, לפעמים
באותו מקום עצמו

ף־ רחוב המלך״ג׳ורג׳ שכן בית ה-
לפגישות מול קולנוע מקסים, בקומתו

האורח יוצא מרוצה והפרוצה נוח־
׳ . 1$יינת. תמונות אלה צולמו על־ידי
צלם של מארב משטרתי שהוצב במקום.

הטנס המוזר ביותר בתולדות כפר האמנים עין־הוד והעיר ודא

תחי ממלכת ממבועז העצמאית!
* תכנ סנו היום, חברי מועצת הכפר, ארטיסטים עברים בקנה־
3מידה בינעירוני, וסתם איכרים המושכים במכחול, כדי להכריז,
ביום סיום המנדט של מדינת ישראל ובתוקף זכותנו הסבעית וה־

מאו1

דן בן־אמוץ

היסטורית, על הקמת אוטונומיה בוהמית בעין־הוד, היא מדיגת
ממבוש.
אנו קובעים, שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת,
כ״ז תמוז תשכ״ג, יוכתר מוכתר עין־הוד, הוד רוממותו יצחק
רפאל ז׳וסה חואן ממבוש, למלך עין־הוד היא מדינת ממבוש, וכל
דבר יושק בה על פי דבריו.
מדינת ממבוש תהא פתוחה לעליה ברגל, לקיבוץ גלויות ותרומות,
לבעלי רכב ואמצעים, ולשוחרי אמנות פרימיטיבו־מודרנית. הוד
רוממותו יצחק רפאל ז׳וסה חואן ממבוש ישקוד על פיתוח הכפר
לטובתו הפרטית ולטובת אותם תושבי הכפר שהוא דורש טובתם.
המדינה תהא מושתתת על יסודות הקורופציה, הפרוטקציה, השחיתות
וצרות־האופקים, בהתאם למסורת העתיקה של כפר אמנים זה,
ולאור חזונם של נביאי ישראל. המדינה תקיים שוויון־זכויות יחסי
לחלק מאזרחיה, ותקפיד על יחסי דת, גזע ומין. מדינת ממבושי•
תבטיח ותשתדל גם לקיים חופש דת, מצפון, תרבות ולשון. איר
הוט סארשטאנען?

* • דינתממכוש מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות הציבוריים
3ז המוכנים לתמוך במלך מבחינה פינאנסית, עם מדינות ריבוניות
אחרות שיגישו תוך 24 שעות את כתב האמנה שלהן, עם הגוש
המזרחי או המערבי (ודבר זה תלוי במי שיגיע הנה קודם) ועם כל
גוף ציבורי או פרטי המוכן להתמסר ללא שאלות.
אנו קוראים למדינת ישראל לתת ייד למדינת ממבוש הצעירה ולקבלה
לחיקה העתיק.
אנו קוראים למדינות ערב לא להתערב בסיכסוך המזויין שבינינו
ובין נסיכות צפת.
אנו קוראים לאומות המאוחדות לקבל את המדינה החדשה במשפחת
העמים.
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות לעלות ארצה ולקנות
את התמונות שאנו לא מצליחים למכור בישראל.

המלן־ ממכו ש הרא שץ
במדינה דרכי חיים
ה מיו א ש
לז׳אק אוחיון יש מזל מיוחד. מזל לשוטרים.
לפני חודש פגש בחיפה את השוטר
הראשון. לז׳אק בן ד,־ 26 לא היה רשיון
נהיגה וביטוח, אבל היתד, לו מכונית.
בית־המשפט קנס אותו ב־ 220ל״י ושלילת
רשיון לשנה.
ז׳אק היה מדוכדך. הוא לא היה רגיל
בגילו ללכת לעבודה ברגל. שבוע חמים
חנתה מכונית הסמאנדארד 1935 שלו מיותמת,
מול ביתו, בעיירת־העולים אור־עקיבא.
ביום השמיני לא התאפק עוד ז׳אק• הוא
החליט לחטוף סיבוב קצר במכוניתי. אלא
שבכביש הראשי כבר המתין לו השוטר. כי
לז׳אק אין מזל לשוטרים. בית־המשפט,
הפעם בחדרה, קנס אותו ב־ 200ל״י, ושנה
וחצי שלילת רשיון.
ז׳אק היה מיואש. שוב חנתה המכונית
הגלמודה ליד ביתו. אבל לא יותר משבוע.
מפני שאז החליט הוא שוב להוכיח לשכונה
שהוא גבר עם דם, המצפצץ על החוק,
ובערב לקח סיבוב קצר במכונית.
את מי הוא רואה בכביש הראשי?
הפעם הזמין השוטר את ז׳אק ישר לבית־הסוהר.
ז׳אק החל לבכות שאין לו זמן
ללכת ברגע זה לבית־הסוהר, מפני שמחכים
לו עכשיו בעבודה. הוא אקורדיוניסט סולן
בתזמורת הריקודים של מסעדת סטראטון
בקיסריה•
השוטר והלקוח שלו נסעו לקיסריה, שם
הסכים לשחררו בערבות של 300 לירות.
״יהיה לך קצת קשה לצאת מהמשפט הזה
בקנס,״ ציין השוטר.
טאנגו כנמל הדרדוס. ז׳אק היה בחור
רגיש, ולקח דברים ללב. הוא החליט נחושה
לגמור עם החיים עוד באותו ערב, כי
הוא שונא לדחות דברים כאלה.
האקורדיוניסט קבע כשעת־האפס את ההפסקה
בת עשר הדקות של התזמורת. הוא

* * תוףבטחון שממלכת ממבוש תשמש אור לגויים, אנו מק־
1 3ווים לראות ממלכות אמנים אחרות שיצוצו בעולם, כמטריות
אחרי הגשם.
וכעת אני מתכבד להזמין לבמה ריבונית זו את הוד מעלתו
מרדכי נמיר, ראש נסיכות תל־אביב, כדי לקבל את מפתחות הממלכה
מידי שומר החותם מרסל ינקו, ממציא התנועה הרוסית
הידועה דא־דא.
בזאת הנני מכריז על ברית אחיות עם נסיכות תל־אביב. מהיום
והלאה רשאים תושבי תל־אביב להיכנס לגבולות הממלכה באופן
חופשי, אולם זאת בתנאי -שתושבי ממלכת ממבוש יוכלו לבקר
באופן חופשי בנסיכות הנ״ל.

סיים לנגן את הטאנגו הכחול, הניח את
האקורדיון בצד, הסתרק, והלך לטבוע בנמל.
תזמורת סטראטון הרגישה בהעדרו רק
בתום ההפסקה, כשהגיע תורו של ז׳אק
לנגן את הריקוד ששמו אווה מאריה. אחד
האורחים ניזכר שראה את ז׳אק צועד לביתן
המיפרץ.
ללא היסוסים מיוחדים קפץ הטבח הראשי
במדיו ישר לים. מנגן הקלארינט קפץ אח ריו
במלוא הדרו. עשרות האורחים נטשו
את השולחנות, נכנסו למפוניותיהם, כיוזנו
את פנסיהן אל שטח הנמל האפל.
מכה מוכה כראש. ז׳אק, שהספיק
בינתיים לבלוע כמות הגונה של מים, סרב
להינצל. מכה טובה אחת מאגרופו המאומן

של הטבח הראשי, חיסלה את התנגדותו.
הוא התעלף, וניגרר בשערותיו אל החוף.
התזמורת כולה גויסה לפי התור לעשות
לחברה הנשמה־מלאכותית. כשהגיע תורו של
מנגן הקלארינם — התברר שאיננו. בדיוק
אז נשמעו קריאות ״הצילו!״ מכיתן הים.
היה זה נגן הקלארינט׳ שקפץ לים להציל
את ז׳אק. הוא לא ידע לשחות.
ז׳אק ניצל. הקלארינטן ניצל. רק חמישים
סטקים נשרפו כליל.

תובלה

בממ די ענ ק

עוצר לילה יוטל על עורקי התחבורה
הראשיים של המדינה. ב־ 200 מקורות ינות־

קו קוי טלפון וחשמל. גשרים ומעברי מים
יחוזקו ויתמכו• כאשר יתרחש הדבר בעוד
שבועות מספר לא תהיה זו פעולה צבאית,
אלא מבצע ההובלה הגדול ביותר שנערך
אי־פעם במדינה — הובלת תנור הקליה
הענק של חברת הפוספטים מחיפה לאורון.
תנור הקליה, הגדול ביותר בישראל ומהגדולים
ביותר בעולם, הוא מפלצת סלדה
ענקית באורך של 155 מטר, שאוטובום בן
שתי קומות יכול לנסוע בתוכו ואפשר לערוך
בו מסיבה מרח־חת לאלף איש. גלגל
שיניים אחד של התנור הוא בגובה של בנין
בן 3קומות. לצורך הובלתו של התנור
הענק מארצות־הברית לישראל היה צורך ב־
105 קרונות רכבת וכ־ 20 אניות תובלה.
בישראל יובל התנור למקומות בעזרת 150
משאיות ענק שישבשו את התנועה בדרכי
הארץ במשך ימים רבים. מבצע הובלת הרפסודה
לים המלח שנערך לפני חדשים
מספר, והיה מבצע התובלה הגדול באח,
יראה כמשחק ילדים מול מבצע זה לו הודבק
השם ״מבצע אורון.״
במיבצע התנור הושקעו כ־ 24 מיליון ל״י,
אך הם לא יעלו בו באש. כאשר יופעל התנור
הוא יוכל לייצר פוספאטים מועשרים
שיכילו עד 38 אחוז תחמוצת זרחן, האחוז
הגבוה ביותר הקיים בפוספאטים בעולם.

הפלגות
ק רי אהלעזרה
המנוע השתעל ונדם. שמונים איש, דחוקים
בצפיפות בספינה קטנה, הופקרו לחסדי
הגלים והרוח, חמישים קילומטר מחוף קפריסין.
בתחילה
לא הבין איש מה קרה. רב־החובל
של ספינת־הרחף, מלי־גל, הודיע
לנוסעים המבוהלים כי מנוע הספינה התקלקל
וכי־ כבר הודיע באלחוט לנמל פמגוסטה
שדרושה עזרה. אבל ההודעה לא הרגיעה
את הנוסעים, כי כבר התחלת מסעם מנמל
חיפה לקפריסין החלה בסימן רע.
כגדר גסיון. במשך החודשים האחרונים
נעשתה פרסומת עצומה לסירה החדשה של
חברת צומת, שקיבלה את הפעלת כלי־השיים
מחברת ויקינג הנורבגית.
בתחילה היו הפלגות הסירה מועטות. במשך
חודש מאי נערכו שלוש הפלגות־נסיון
בלבד, בחדשיים האחרונים גברה התדירות
עד לשש הפלגות לשבוע.
ההצעה הראשונה להפעלת הסירה בין
חיפה לקפריסין, במסלול נסיעה בן ארבע
שעות, נתקבלה בחברת צי״ם לפני כשנתיים.
מומחי החברה נשלחו אז לבדוק את
הכלי החדש בנורבגיה. חזרו כשבידיהם דו״ח
לא מעודד ביותר. התברר כי סירת־הרחף
נועדה בעיקר לנסיעה במיפרצים סגורים,
או בין הפיורדים של סקנדינביה, בתפוסה
של כחמישים איש בלבד. סירה בתפוסה
של 100 איש, כמו סירת עלי־גל, נמצאה
אז רק בשלב ניסיוני.
לכן, למרות שהפעלת הספינה — שאינה
מצריכה צוות גדול והחזקת מטבח ושרותים
שונים — נראתה משתלמת, החליטה הנהלת
צי״ם לדחות את ההצעה. האדם שהחליט
לקחת, בכל זאת, את הסיכון לידיו היה
יצחק שובינסקי, בעל מפעלי אוטוקרס בחיפה•
הקשיים החלו מיד. הסידורים האירגוניים
(המשך בעמוד ) 16

חלק מגליל תנוו״הקליה לפוספאטים כדרכו לישראל
עוצר בכבישים למעבר המפלצת
העולס הזה , 350

תזפת פחות: יותר אנשים מסתירים לי את
השמש.

פרופיל מלו 8־א;ג׳לס

״מורה תיכון ורווק, מחפש עוד מורח או
אקדמאי המעוניין לגור ביחד בחיפה. לטל־פן
ללואיס •,71394 ,שלוחה *,24
לא להתנפל עלי בבקשה. זה מה שמצאתי
במעריב לפני שבועיים במדור: שידוכים.

שהטבע ירקוד ב תוג ד

ציונות, ציונות. אבל על מה עוד יכול
לכתוב בחור ששמו הפרטי הרצל והוא גר
ועוד באם־המישבות? רוטשילד ברחוב
(.) 1/1350
״לא איכפת לי שעדיין לא היכרת את
שופנהאור, או שפינתה. אבל איכפת לי שתדעי
כי לחיים פילוסופיה משלהם. לא
איכפת לי שאינך יודעת לרקוד טוויסט,
אבל איכפת לי שהטבע ירקוד בתוכך. איכפת
לי שהנסיך הקטן כמו השירה המודרנית,
וגם יצירותיו של אינגמאר ברגמאן או
קאפקא, יאמרו לך משהו. איכפת לי שאת
יודעת את ערך הדברים, ולא את מחיר
הדברים. איכפת לי שיופייך לא יהיה קיים
לפי תדריך הקוסמטיקה המודרנית, אלא
נובע מעצמו.״
מי הוא?
״אדם שחטא ואכל מתפוח עץ־הדעת עד
שניתקלקלה קיבתו והאל גירשו מגן־העדן.
מאז נישמתי המרחפת לא מצאה לה מנוח,
לא בתל-אביב, גם לא בג׳נבה, בפאריס או
בנאפולי.
״אם תבואי, תמצאי את מקומך מוכן
בליבי, במקדשי, ועל חוף־הים.״

נישואין מתחת לשולחן

( )2/1350 חושב שהוא מתקן את הרושם,
אם יביא לידיעתי שיש לו ״די והותר
בנות מכל הגילים״?
אם כך, מדוע נאלץ
גבר מצליח כמוך
לחפש אחר נערות
על הריצפה מתחת
לשולחן?
״אני סטודנט חי־פאל.
ישבתי נוגה
ומסתכל לעבר הים
ברחוב בך׳ הודה, נוגס
מהארוחה בשעות
המהבילות, ופתע
עיני רואות
מתגלגלת על המדרכה מתחת לשולחן — זהב.
״הרי היא לפניך, בצירוף הצעת נישואין
מידית. מצאי נא לי אותה. אני בטוח שהיא
סטודנטית או סתם עליזה, ולפי הסוזדר
הצטלמה בוודאי בחורף. רק את רותי,
תוכלי להושיעני,״ זועק נואש הסטודנט
המצליח.

יש לי הצעה לראש העיר הנכבד של
תל־אביב: להעמיד בחוף־היס רוכני רוכלים
שימכרו בקבוקי נפט קטנים ופיסות ארג
להורדת הזפת מהרגליים.

לצאת לממרח רצינית

קוראים לה חווה, היא בת 18 ויודעת שישנו
פתגם מלא חוכמה, האומר יהללך זר
ולא פיך. אז היא רק מצטטת מה שאחרים
אומרים על ה: שהיא נחמדה, בעלת גובה,
עיניים ירוקות, שיער שאטני, וגובה . 169
״תתפלאי,״ אימרת חוזה ,)3/1350( ,״אבל
למרות שכולם מהללים אותי — לא מצאתי
עדיין את הגבר אשר נפשי חשקה בו מאז
ומתמיד. גבר שיהיה מוכן לצאת למטרה
רצינית, בעל הבנה, יופי אבל לא במיוחד,
גובה , 174 גיל 22־ 25 אביבים.״ היא שכחה
לציין את משקלו.

מילון שימושי

גלויית לב — נערה שטוחה כמו גלויה.
לעשות ממנו בידור — לקרקס אותו.
הצתה מאוחרת — אחד שתופס אחרי
כולם•

קצת מחב ש חברה

עוד סטודנט מהטכניון החושב שהוא משהוא
יוצא מהכלל באוסף התחביבים שלו:
ריקוד, צילום׳ ציור, טיולים, קולנוע ו״עוד״.
יש לו חופש גדול, אין לו מה לעשות,
ולכן הוא קצת מחפש חברה. הגיל לא

חשוב לו, אבל מוטב שתהייה משכילה
וחיפאית. הוא בן ,23 צבר, ומספר 4/1350
״יש לציין שאני נוצרי, אבל לא כל כך
דחי,״ הוא מוסיף בסוגריים.

הוגבוהים, שיכתבו

לפעמים יש להן המון רעיונות גדולים,
אומרות צמד החיילות בענווה, ומה שנכון
— נכון. חבל לבזבז אותם. אז בשביל זה
צריכים הבחורים הנחמדים שיכתבו להן
להיות גבוהים מאוד. מפני ששתיהן ( 71350
,)5גבוהות הרבה יותר מ־ . 170 ואם מישהו
חושב שיש להן כוונות אחרות מלבד התכתבות,
הן מדגישות, הוא טועה בהחלט.
״ולך, רותי, את רשאית לצחוק וללגלג
עלינו כאוזת נפשך.״ לשם מה? עשיתן זאת
מצויץ.

דעגיץ

אם יכתבו ל( )6/1350 דברים יפים, היא
תענה על בטוח. בת . 17

ככל שהביקיני שלי קטן יותר, אני מש
״אני
מנסה לאבד את עצמי דרכך, רותי,״
מצהיר הגבר המביט אחורה באושר, בפוזה
הוליוודית מרשימה ,״וזאת משום שיש לי
עשרים וחמישה העתקים מאותו פרופיל.״
מה אני, סל ניירות?
הפרופיל היה מאוד רוצה שתמצא אותו
נערה יפה. לא ריקנית אחת, אלא נערה
שתדע לכתוב מילה אנושית, לא איכפת לו
אם בשגיאות. ונוסף
לזה, שתהיה מצויירת
ב״שאיפה תת־הכרתית
לצאת אל
העולם הרחב.״ הוא
מתכוזן לקליפורניה,
מקום מגוריו. אותה
נערה, מסביר הפרופיל,
חייבת להסכים
לצאת איתו כשהוא
יבוא ייתל־אביב, וגם
לאהוב מוסיקה. הוא
בא פעמיים בשנה.
״ושלא תתלהב מן העובדה שאני נוהג
בקרייזלר ,59״ הוא אומר, כאילו היה
זה לפחות ג׳אגואר .64
מי מסוגל לכתוב דברים כאלו? ()7/1350
מסביר זאת בעצמו :״אני סתם בחור אפור
(אפור זה לא מילה) ,שמאחוריו 22 אביבים.
נולדתי אי־שם בערבות סיביר, וביזבזתי 11
שנה בישראל. אני יושב כבר שלוש שנים

בארצות הברית, מסתובב בחברת סטודנטים,
יש לי עסק מצליח, ואני קשור מאוד לארצנו
הקטנטונת.״
כמו־כן הוא עוד כל מיני דברים חשובים,
המשתרעים על ארבעה ע: ודים גדושים.

מובג ה רהיסתבן?

לא הלך לו עתה. אבל, לא, באמת, זה
רק בגלל ביישנותו מבטיח ( )8/1350 החושב
שכדאי נורא למישהי לעשות לקראתו
את הצעד הראשון. מדוע? איזו שאלה, יש
לו המון מעלות :״בוגר תיכון — ויכול
להיות בעל שיחה, לא סתם. פקיד ממשלתי
ומשלם מיסים. גובהי . 170 גילי בן ,20 סוף
סוף סיימתי את גיל הטיסש־עשרר.,״
זה גיל, חבר. זה אופי. שכחתי ,״ירושלמי
מלידה.״ לא רוצה לסכסך, יתכן שכירו־שליים
כן נחשב בחור כזה. הוא מבקש
אותך, נערה ,״בעלת אמבציות ומוכנה
להיסתכן.״ שאלי אותו בעצמך בשביל מי.

מיואשת

״אחרי ששנים ניסיתי למצוא אותו בכוחות
עצמי, הגעתי לאחרונה למצב של
יאוש,״ כותבת 9/1350
היא מודה בגלוי־לב כי ״למרות שאני
שונאת אותך, רותי, אין מוצא אחר אלא
להפקיד את גורלי בידייך. אענה לכל מכתב
שיופנה אלי באמצעות מדורך.״
גלוי־לב אינה מעלה מספיקה בעולמנו האכזרי.
יש לה גם אחרות :״היו לי כבר
חברים מפורסמים. צייר אחד ועתונאי אחד.
הפעם החלטתי להיות יותר פשרנית ופחות
בררנית.״ בררררר נהיה לי קר בלב.

בריל הארוסה
והזאב המצוי וסל דיזנגוף
הגבר הישראלי, קובעת האבחנה המדעית שלי, הוא כמו שברא
אותו אלוהים, ולרוב גרוע מזה. משום כך טוענת אני, שהגבר
המצוי הזה זקוק באופן דחוף ביותר לכמה סטירות־לחי בריאות
לפני צאתו לרחוב. שום נערה, שהינה לא־לגמרי־מכוערת, אינה יכולה
לעבור כיום את הרחוב בלי לסכן את תומתה כבודה
ועצביה החזקים.
אחד הקורבנות האחרונים והממורמרים של הרחוב התל־אביבי,
הינד, דוגמנית הצילום האנגליה בריל קרומבי, אשת המתופף־המלחין
האמרגן היהודי מוני קרומבי.
מאז נטשה בריל אדומת השיער, בת ה־ ,24 לפני חצי שנה, את
הזוג והבאזאר הלונדוניים, הצליחה לקלוט ברחוב הישראלי בממוצע
איזה אלפיים שריקות, אלף קריצות, חמש מאות הערות ביניים,
שלוש מאות תסלחי־לי־מה־השעה, מאתיים התפרצויות צחוק, מאה
חמישים דחיפות במקרר״ מאה הצעות — בעלות תוכן לא מ ־גדר,
משום שהיא אינה מבינה עברית.
הדוגמנית האדומה מקווה, היא אומרת, שראש־העיר הנכבד יקרא
דברים אלה, ויחוקק איזה חוק־עזר עירוני, לעזרת נשים חסמת־מגן
כמוה, שאינן יכולות לעבור בשקט את הרחוב — כשהן לבושות
במכנסיים חושפי־קורקבן — מבלי ליצור פקקי־תנועה מסוכנים.
״הם נועצים בי עיניים סקרניות כאילו הייתי הקוף הראשון שנחת
זה עתה מהמאדים. באנגליה יכולה נערה ללכת ברחוב בטייטס
שק־פים בלי שאף אחד ישים לב אליה, או לפחות יראה שהוא שם
לב אליה. הגברים הישראליים פשוט אינם בלאזה מספיק.
״הנשים הן תופעה קלינית בפני עצמה. נשים מגיל 6עד 60
נעמדות לפני כמו עמוד חשמל באמצע הרחוב ומסתכלות־ומסתכלות־ומסתכלות.
ללא שמץ של בושה אנושית. פעם יצאתי לקניות ברחוב
אלנבי, במכנסים ארוכים, כמו כל צברית. גברת אחת ניגשה אלי
ואמרה באנגלית שאני יכולה להתבייש לי.
״גם בנות הטיפש-עשרה, כשהן הולכות בחבורות ומרגישות

גיבורות, מסוגלות לעמוד ולגחך לי ישר בפרצוף.״
בשבוע הראשון לשהותה בארץ, מודה הדוגמנית, מצא חן בעיניה
הרעיון שרחוב שלם תוקע בה מבטים לאטיניים רעבים, מלווים
קסם שמי. בשבוע השני היא עמדה לפני התמוטטות עצבים. היא
חדלה לצאת לרחוב אלא במקרים דחופים ביותר .״גם לחברה שלי,
תיירת אנגליה, קרה אותו הדבר. החבר הישראלי שלה פשוט סרב
לצאת יחד איתר, החוצה. הוא אמר לה שאינו רוצה להיות מעורב
במהומות־רחוב.
״וכשאני נעמדת לפני חלון ראווה שקט, לא עובר רגע ואני מוצאת
את עצמי לחוצה בין כמה עוברים ־ ושבים, שבחרו מכל השמלות
בחלון, להביט דווקא על זו שאני לובשת. אמרתי לבעלי שאם פעם
נהיה מחוסרי־עבודה, אשכיר את עצמי לבעלי חלונות־ראווה, שאינם
מושכים לקוחות.״
הגזע השנוא עליה ביותר ברחוב הם גדודי גברברי הטיפש־עשרה
:״הם באמת כבר מגזימים. הם אינם מחכים עד שיהיו
מאחורי. הם פשוט נעמדים לפני ושורקים, קורצים, נובחים, עושים
פרציפים, דוחפים־כאילו־במקרה — בשביל למצוא תירוץ טוב
לדקלם את אוצר המילים האנגלי שלהם בנשימה אחת, :אוה, אכם־
קיוז מי. איי אם ורי ורי סורי!׳ .
״לגברים בני עשרים וחמש עד שלושים וחמש יש טכניקה אחרת.
ברגע שאני חולפת בטוזח ראייתם, אני מרגישה כיצד אינסטינקט
הצייד שלהם מתעורר. הם זורקים בי מבט ישר ורב־משמעות למשך
שניות אחדות. משתמשים בזה לא רק הולכי־רגל, אלא גם רוכבי
אופניים וקטנועים. זהו מבט הצריך לבטא את תמצית התשוקה
הכמהה וההתלהבות של יצור אנושי. העיניים נעשות רציניות, כלביות
ומלאות ריכוז. השפתיים מתהדקות, הסנטר מביע החלטה
נחושה, כאילו לפחות גילו בזה־הרגע את אהובתם האמיתית האובדת
שלהם, שבלעדיה הם יאנחו וימותו על המקום. אבל הם לא. הם
שוכח ם זאת עם היפעת הגערה הראשונה מאחורי.
״גברים בגיל העמידה וישישים אינם משתמשים בתכסיס התקפה.
הם נכנעים לגילם. מחייכים אלי, מנענעים בצער את הראש וממלמלים,
יופי, יופי ,,וזורקים אנחה ארוכה אחת.״
״ניתקלתי,״ ניזכרת הדוגמנית ,״בתכסיס אופייני במיוחד. הובר
צועד לצידה של הנערה ומשמיע קול שריקה לחשני — סססטססט״
האם זי קריאת האהבה הלאומית שלכם?
״ברחוב דיזנגוף ניתקלתי בזכרים נאיביים, המאמינים עדיין בשיטה
הקלאסית הפשיטה, ומעזים לשאול באנגלית, :לא ניפגשנו
במקרה קודם?״ או, היכן עומד איטובוס מספר חמש?׳ או, פארלה
ה־ פראנסה?׳ בחוצות העיר מתרוצצ־ם גם אנגלופילים הזורקים
שאלות מחוכמות כמי, :האם הערפל באנגליה חם בקייץ?׳
״גזע מסואב במיוחד הם הגברים החומקים לצידי בזריזות של
נחש, ומסננים בשקט, :כמה?׳ תכסיס ההגנה הטוב ביותר שלי,׳
אני חושבת, הוא לזרוק מבט־אבן על הטיפוס. או להתעלם, ולהמשיך
ללכת. אם אומר למישהו לחדול לרדוף אחרי מפני שאחרת
אקרא למשטרה, הוא יאמר לי שאינו מבין אנגלית, ומייד יציע
עצמי לתת לי שעורים בעברית.״
הסוג הנתעב ביותר, לדעתה, הם נהגי־המוניות• הללו חושבים
אותה לתיירת, לוקחים מחיר כפול, ואחר־כך שואלים אם הם
יכולים להיפגש איתה.
את ההבדל התהומי בין הגבר האנגלי המנומס לבין הישראלי
המצוי, מסכמת בריל בדוגמא קטנה אחת :״יש לי כלב קטן מאוד
— יורקשר־,טרייר. כשאני הולכת איתו באנגליה ברחוב, מתחילים
הגברים לדבר איתו לפני שהם פונים אלי. כאן הם פונים ישר
אלי — כדי לדבר איתי על הכלב.״

במדינה

פו תחןמתקפל חינ םעםכל קיו פסתחומוס ־ מ ח ־ נהאחד ממוצר
ש ל ״ 1יטה״ ,לרשותךמספרא רו ח ! ת מו כנו ת
ה פי קני ק

לטיול, לפיקניק

ולי

מוכן ל אכיל ה — רק ל פ תו ח ולהגי ש א רו חו ת מו כנו תלאחר 5ד קו ת חי מו ם:

שעועית אפוי ה במיץ עגבניות
מ שקה תפוזי ם ב קו פסה( חדש!)
(החודש במחיר מוזל)
חו מו ס עם ט חינ ה
רביולי אי ט ל קי מעודן
ל פ תני ם: אפרס קי ם, אג סי ם,
ספג טי עם פ טריו ת
מלון, רסק תפו חי עץ ועוד
* מרק פי רו ת: מישמיש שזיפים, פירות
מעורבים (להכין בבית ולקחתב תר מו ס)

(המשך מעמוד ) 14
הקשורים בספינה צלעו במקצת מההתחלה.
הספינה היתד, מאחרת לצאת ולחזור בגלל
אי־הבנות פירמאליות, אם כי רוב האיחורים
היו תוצאה ממזג־אוזיר גרוע שהסעיר את
הים, אילץ את הספינה לשוט במהירות
קטנה, ללא עזרת המגלשים.
ביום שישי לפני שבועיים, למשל, עוכבה
הפלגת עלי־גל בשעתיים בקירוב, מאחר ו־מכונאי
הספינה סירב להפעילה. הוא טען כי
באותו יום הובטחה נסיעה לקפריסין לאשתו
ושני בניו, ומחמת אי־הבנה ברישום
הושמט שם אחד הבנים מהדרכון הקולקטיבי.
״או שאתם מכניסים מיד את שם בני, כדי
שגם הוא יסע, או שאני לא מפליג,״ הודיע.
רק אחרי שעתיים חזר בו ועלה לספינה.
גם ביום שישי האחרון איחרה הספינה
לצאת בארבע שעות, וכאשר כבו מנועיה
בלב־ים השתררה בהלה כללית. רב־החובל
הודיע כי שידר קריאת עזרה, אילם בלחץ
הנוסעים נאלץ לשדר קריאה נוספת. לאחר
מכן התברר כי רק הקריאה השניה נקלטה.
רק לאחר 27 שעות של חרדה, צמא ורעב,
הגיעו נוסעי הספינה לנמל פמגוסטה, כשהם
ניגררים על־ידי שתי ספינות־גרר בריטיות
שחשו לעזרתם.
בקפריסין התאספו הנוסעים, החליטו לדרוש
להחזירם לחיפה — באניה אחרת.
אך התקר לא העכיר את מצב־רוחו של
שובינסקי, אף לא הקטין את אמונתו בכלי
המרחף .״אלפים עוד ילכו ויבואו בסנפי-
ריח,״ הבטיח בשובו מקפריסין לחיפה —
בעלי־גל.

מנגנון
חי הלאמחה

111191
* 17 3 - 1 3ג ל

ל ״ חמאנז ״

תובני ת בידור בינל או מי ת:

+רביעית ״פרובלים״הצוענים ממקדוניה
* האקרובטים מאוסטרליה
איש הגומי.
• --תזמורת רקודים

המנ וי- קיבלת חשבונן,
נא פרע
אותו בהקדם,

ג ׳והן מילס
בקולנוע ״

.סילביח סימס

השבוע

מסרטי ״ 7כוכבים״

״להיות — או לא להיות?״ שאל בזמנו
הנסיך הדני, שניסר, לתהות על הגבול המוריק
שבין החיים והמוות. שאלד, זו שאל
את עצמו, אם כי בפאתום פחות גדול,
אזרח חולוני אפור שנקלע לתוך מעגל
יסורים בלתי צפוי, ממנו לא יצא עד היום.
גיוס המתים. באחד מימי יולי דפק
הדוור על דלת ביתו של יוסף יוחנן בחולון.
המכתב שקיבל יוסף, היד, צו־גיוס רגיל,
שנשלח מליישכת־הגיוס ביפו. נאמר בו כי
בתאריך שנקבע חייבת בתו של יוסף, חיה,
להתייצב לשרות־חובה. אם לא תעשר, כן —
נאמר בצו — צפוי לד, מאסר וקנס.
לכאורה היה וד, עניין רגיל. לולא פרט
קטן אחד שסיבך את המצב: בתו של יוסף
נפטרה לפני שתים עשרה שנה, בהיותה
בת חמש.
לכן טבעי היד. שיוסף ימהר ללישכת־הגיוס,
כדי להסביר את הטעות הטראגית.
הוא מצא בלישכה את הפקיד המתאים, הסביר
לו את אי־ההבנה. אולם הפקיד לא
האמין לו. הוא העיף בו מבס חשדני, דרש
ממנו אישורים לטענתו .״אם אין לך כל
אישור,״ אמר לו ,״אתה מוכרח לפנות ל־לישכת
רישום־ד,תושבים ולהביא משם את
האישור הדרוש. אבל תזדרו, מפני שאם וה
יקה הרבה זמן, תבוא אליך משטרו׳,־צבאית
ותעצור אותה.״
״בשבילנו היא חיה.״ כדי לא להגיע
למצב איום כזה, מיהר יוסף ללישכוד
הרישום. הפקיד עבר על הרישומים שבמשרד,
קבע לבסוף :״אין שום וימו שהיא
נפטרה. בשבילנו היא חיה.״
״הרגשתי שאני אתפוצץ,״ סיפר יוסף.
״או שאני השתגעתי — או שהם השתגעו.״
בכל זאת החליט האב המבולבל להמשיך
בנתיב היסורים של המנגנון. תחנתו הבאה
היתד, החברה־קדישא.
אבל גם שם לא נשאו החיפושים פרי.
״אצלנו היא איננה,״ אמר הפקיד המזוקן.
האב, שעמד על סף התמוטטות עצבים, לא
ידע מר, לעשות. ביאושו הזמין צילום של
מצבת הקבר של בתו, הביאו ללשכת הגיוס.
אולם הפקיד שם נשאר איתן כשיש .״זה
לא אומר כלום,״ אמר ,״כל אחד יכול
לעשות צילום כזה.״
יוסף היה אובד עצות לחלוטין כאשר
הצליח לבסוף להשיג איזשהו אישור. עיריית
חולון, בה הוא עיבד כבר שנים רבות,
הסכימה לתת לו פתק בזו הלשון :״הננו
לאשר כי לפני שתים־עשרד, שנה קיבל ה־נ״ל
שלושה ימי חופש לרגל מותר, של
בתו.״
יוסף שלח את האישור ללישכת הגיוס.
אם לא ישתכנעו גם הפעם, תבוא בקרוב
המשטרה הצבאית אל דירתו, לחפש שם
את בתו.

העולם הזר 1350 .

הם מא״מים ער עשירים

וער רמי־ מעלה אשר סטו

ך • אםידועהלך ההרגשה של אימה
| | הצובטת במעיך, כאשר הפעמון מצלצל
בדלת דירתך? האם ידוע לך מה פירוש
לחיות בפחד ללא־קץ, במשך שבועות? האם
ברור לך מד, זה לשלם, לא רק בעצביך,
אלא במשכורת של עבודה קשה — בנסיון
להציל עצמך מפחד הגילוי?
אני יודע, מכיוון שבמשך תקופה נוראה
הייתי קורבנו של סחטן. נכון, אני יודע שרבים
יאמרו שאני חלש־אופי ,־לי זר, לא
היה קורה,״ חושב כל אחד. אבל זה קורה.
למרות שרעיון הסחיטה מזעזע אותך,
אינך יכול למנוע אותה, בפרט שאתה, ורבים
אחרים, יוצרים את האווירה החברתית
בה משגשג בישראל העסק המזוהם של סחטנות•
אחרי הכל, כאשר אתה יושב בקפה
דיזנגופי ומרכל, אינך חושב על הנזק שאתה
עלול לגרום לחיי מישהו.
משום כך הוקל לי במקצת, כאשר יצאתי
מהסרט הבריטי הקורבן, שהוצג בקולנוע ח!
בתל־אביב, לפני שבועות מספר. היה זה
סרט שהראה בפעם הראשונה, כיצד אנשים,
שטבעם מנוגד לנורמות החברתיות המקובלות,
הופכים לקורבנותיהם של אנשים
אחרים, בריות חסרות רחמים, המצדיקות
את מעשיהן בנתנן להם תוקף מוסרי.
ה ה זה מעניין להבחין באותו סרט מי
הם טיפוסי הסחטנים: הבתולה הזקנה המורעבת
מבחינה מינית והמקנאת בבל דרך
של סיפוק מיני, וההומוסכסואל המוסווה,
שחדריו מקושטים בצילומי פסלי־עירום, הנמלט
מעצמו ברדפו ובהרסו את המצליחים
יותר ממנו.
זו היתה, לדעתי, גם הפעם הראשונה בה
הוצגו הומוסכסואלים על הבד כיצורים
אנושיים, הבאים מכל שכבות החברה, ולא
רק כקאריקטורות.
אך, מבלי להתייחס לערכיו האמנותיים
של הסרט. אני סבור שעצם הצגתו מהווה
סיבה מספקת להסיר את קשר השתיקה מעל
התופעה שהוצגה בו, והמשתוללת בכל תוקפה
גם בישראל: הסחטנות.

בינתיים ממשיך אברהם זה בפעילותו הזדונית,
אותה הוא אף מלודה באיומי־אלי־מ,
ת ,כשהוא מסתייע באולמי ביליארד מסו-
יימים בתל־אביב, שם נמצאים בריונים נוקש
ם׳ המוכנים לעשות הכל עבור כסף הבא
בקלות.

שיגאה עצמית
— 1מילה ״ סחיטה ״ יש אופי נתעב. זהו
/מסחר בחולשה רגעית של הזולת, ותביעת
תשלום כספי עבור הצדדים הנסתרים
ביותר באישיותו של אדם, ברגע שהם
באים לידי התנגשות בחוקים חברתיים, כתובים
ובלתי־כתובים.

בישראל קיים, נוסף לכך, המוטיב של
כפייה להליכה־בתלם, ששורשיה נעוצים עוד
בשלבים המוקדמים של האידיאלים הקולק־טיביים.
לכן נוסף כאן הפחד של לא להיות
״אחד מהחברה״ ,לא להיות ״גבר אמיתי״.
בארצות אחרות זוכות ״ואריאציות על הנושא
מין״ להעלמת־עין, או לכל היותר לסובלנות
משועשעת, כמו באיטליה או בצרפת,
למשל. אבל בישראל אין הדבר כך.
באן מצטרפת צביעותם של עסקנים־דתיים,
לצרות האופקים של אנשי הגטו לשעבר.
ברור שהסחטנים מחפשים את קורבנותיהם
מבין אותם ״המשונים״ מבחינה מינית, הנוחים
במיוחד להיפגע: אלה המחזיקים במשרות
בעלות חשיבות, ואשר בחברה קטנה
כשלנו יכולים למצוא את עצמם בצרה
רצינית, הן מבחינה חברתית והן מבחינת
שמירת מקום העבודה, אחרי שדבר סטייתם
המיוחדת יוודע ברבים.
עד כמד, שהתעסקתי בנושא, נוכחתי שפסיכולוגים
מציינים כי הסחטן הוא בדרך־
כלל אדם המטפח שינאה עצמית עמוקה,
וטינה כנגד השגיהם של אחרים, מוכשרים
יותר. הסחטנים מטפחים כלפי עצמם תרעומת
על ש״אין להם מזל״ ונוטים להאשים
מישהו בחוסר מזל זה.
לאנשים אלה נוח להתעלם מן העובדה,
שאחרים עבדו קשה עבור מר, שהשיגו. הסחטן
רק מתלונן על מה שהעולם חייב לו.
לנסיון זה להסביר ולהצדיק רגשי־נחיתות,
מצטרף רגש של חוסר סיפוק הנובע מרקעו

סחטן על הטיילת

ו הו סיפוחהאישישר או רוז ישרארי, התגפשע מי ד ה וז שגב\ז
ב ו זי יהציבור, אשרגפר 2ןורבןרגזנושה נווז בונווז, בעצבות
העוברותהגוזשפותבגירויו\ז
ג בויו תיו ה הו גזועכעואריות.

ת חייי בו תתשותתרב גז צ ר וזגו רגזיגן ג זנו ג עי סברבר,

פתורבעיהוזברתיתכאובהואר בוו א רי ת. ת נו י בו ח

תו ב א

ה תו פו ר

ב עי רו ת

החברתי של הסחטן, אשר יוצר בו תשוקה
לנקום באחרים.
ניקח לדוגמא את פרשת אותו צעיר, שנקרא
לו כאן בשם אברהם. אברהם ך,וא
צעיר מעדות המזרח, שגדל באחת משכונות־העוני
התל־אביביות. הוא היה בן למשפחה
מרובת ילדים, האב פועל פשוט. להורים
היה מעט מאוד זמן להקדיש לחינוכו ולגידולו.
אברהם נעשה נער רגיש, שרגישותו
הפכה למרירות, אשר הלכה והחריפה עם
חלוף השנים.
כל זד, אירע לפני שנים מספר, כאשר, כרבים
אחרים מבני מעמדו, נמשך אל האורות
הזוהרים של רחוב דיזנגוף. כאן התחבר
במהרה לכנופייתו של צעיר אחר, שנכנה
אותו כאן בשם בני. נער זה, שנשלח על־ידי
משפחתו המודאגת לחו״ל, היה כבר
לפני גיל הגיוס בעל אוסף עשיר של תיקים
במשטרה: שימוש בסמים, אונס ופיתוי קטינות•
לא היה כמעט שטח פלילי שבו לא
עסק אותו בן־טובים. אלא שלמשפחתו היה
די שכל וכסף לשלוח את בנם הסוטה מעבר
לים.
משפחתו של אברהם לא יכלה לעשות
זאת• לפני שבני עזב את הארץ, הצליח
להחד ר באברהם את התשוקה לטעמם המשכר
של חפצים יקרים, אופנועים רועשים,
וכסף מזומן. בני הציג את אברהם
להומוסכסואליסט, אתו החל אברהם לבלות
את הלילה תמורת תשלום. תשלום זה, כך
תירץ את הדבר לעצמו, איפשר לו לרכוש

פשר לשאול: היכן המשטרה?
\ 1נ כון שההומוסכסואליסט, הנתקל בנסיון
סחיטה, יכול לפנות ולהתלונן במשטרה. אך
אז צפוי לו עניין עם א־זה סמל משועמם,
ואינני ח שב שיש אנשים רבים שיהיה להם
חשק לספר על סטייתם לשוטר סקרני וגם.
רק הומוסכסואלים מועטים מעוניינים להיכלל
ברשימות המשטרה, למרות שלפי השמועה
נמצא ם בידי הש״ב והלישכה המרכזית
לסטאטיסטיקה רשימות שמיות בהן
רשומים כמה אלפי הומוסכסואלים הח-־ים
בישראל.
למעשה יש למשטרה אפילו ש־מוש משלה
באותם סחטנים. ניקח לדוגמא טיפוס
בשם ברוך, שזכה לאחרונה בפירסום בדבר
השבוע, אחרי שהוצג בפני אחד מכתבי
עתון זה על־ידי בלש. המשטרה יודעת על
פעילויותיו הסחטניות של ברוך זה, אולם
הוא משמש גם כמודיע של המשטרה. הוא
מסתיבב על הטיילת, מול מלון דן, כשהוא
ממתין לטיפוסים שאינם חושדים בכלום, כדי
שיוכל להתעלס איתם — ואחר־כך לסחוט
מהם כספים עבור שתיקתו. או שהוא מתעסק
עם תיירים — ובסוף הערב דורש מהם
תשלום — באיימו עליהם באלימות. סחטנים
מסוג זה, הממתינים להתרועעות מקרית,
פעילים בעיקר בשדה התעופה לוד
ובתחנה המרכזית בתל־אביב. טיפוסים מעין
אלה אימצו להם לאחרונה טאקטיקה חדשה
— שימוש בקטינים. משרטט אחד, שבילה
תקופה מסויימת עם קטין, קיבל כעבור זמן
מה מכתב בו נדרש לספק לאותו קטין
אקורדיון משוכלל. המכתב כלל איום כי
אם לא תמולא הדרישה — עשויה הפרשה
להתגלות.
אותם פושעים יודעים כי עבור יחסים
עם קטינים מטיל החוק, ובצדק, עונשים
חריפים מאוד. משום כך הם מעדיפים אנ...

פעולות
כדי לבצע נגדם מסויימים שים
הסחטנות באמצעות קטינים, להם הם משל-

את הדברים עליהם חלם ואותם שאף להשיג.

רגשי אשמה
ברהם שנא את בני בשל היותו אש־כנזי,
על היותו פופולארי יותר ממנו
בחברת בנות, על שמוצאו ממשפחה טובה.
אבל בעת ובעונה אחת גם העריץ אותו.
גרוע מזה היה רגש התיעוב העצמי שהתפתח
באברהם, אחרי שנוכח שההרפתקה עם
ההומוסכסואליסט לא השאירה בו רגשות
גועל, אלא להיפך, העניקה לו תענוג חושני.
אברהם התקומם נגד הרגשה זו. הוא לא
היה מסוגל לשאת את הרעיון שקיימת גם
בו נטיה כזאת. כיוון שלא יכול היה להשלים
עם הדבר, העביר את שינאתו ל״הו־מוס״
,למרות שהרגיש שהוא עצמו נמשך
לאותה צורת פעילות מינית. ואז, בקומו
ממיטת ידידו, החל לאיים עליו לחשוף את
נטייתו — אם לא ישלם לו סכומי כסף
מסויימים. הכסף, שבא לו בדרך כה קלה,
ניקה אותו בצורה מסויימת מרגש האשמה
של זיהוי עצמו כהומוסכסואליסט.
אברהם ביסס את פעילותו על הפאניקה
ההיסטרית לה נתפסים מרבית ההומוסכסו־אלים,
כאשר הם ניצבים פנים אל פנים עם
׳סחטן. למי שאינו מעורב ישירות בניסיון
של סחיטה, קל כמובן לתת עצות, אבל אין
זו בעייה קלה להתייצב מול סחטנים מסוגו
של אברהם, למרות שברגע בו נחשפת התרמית
שלו — עלול גם הוא להתגלות כ־הומוסכסואליסט.

הומוסכסואל״ם
על קטינים׳,שאין להם נטיות
להתנהגות מינית זו, עשויים אותם קטינים
לההרס מבחינה נפשית. אלא שסכנה זו מדאיגה
מעט מאוד את הסחטנים.
תהיה זו טעות להניח שהסחטנים באים
רק משכבות חברתיות נמוכות ביותר. לאחרונה,
למשל, נודע בין ההומוסכסואלים על
שלושה מקרי סחטנות חמורים שנעשו דווקא
בחברה הגבוהה. זוג הומוסכסואלים, המתגורר
בדירה יקרה, לא רחוק מכיכר מלכי י
ישראל בתל־אביב, אותה הוציאו באיומים
מפקיד בכיר לפני שנים רבות, ערכו מסיבה
מפוארת בדירתם עבור החברה הנוצצת,
מתוכה בחרו את קורבנותיהם. ידוע שלזוג
זה יש קשר ישיר להתפוטרותו של מנהל
מפעל טכסטיל מסויים, שמשפחתו קיבלה
סידרת מכתבים, החושפת את ״התעניינותו
המיוחדת״ של ראש משפחתם. המכתבים
נשלחו אחרי שלא שילם להם תמורת
שתיקתם.

רשת בינלאומית

בל,ר אחר בחוג זה, היה
}*) אשר נקרא יום אחד
ואחרי שנים רבות של שרות נדרש להתואשתו פטר היו
מופתעים מאוד, כאשר הודיע להם על
כוזנתו לפרוש, בהיותו בשיא הקאריירה
שלו. הם לא ידעו שתזכיר על פעולותיו נשלח האישיות
שביקר באחרי
מסיבה
בדירת אותו זוג בחברת ידיד צעיר,
סרב להסכים לתביעות הפיננסיות של בני
אותו זוג.
מיקרה אחר של סחיטה לגבי הומוסכסוא־ליסט,
קשור ברשת סחטנים, שתחום פעילד
תה מסתעף הרחק מעבר לגבולות ישראל.
הקורבן, שבימים אלה מחלים מהתמוטטות
עצבים, ניצל, למזלו, רק משום שהוריו היו
אנשים ליבראלים ומבינים. נקרא לאיש זה
לצורך הסיפור בשם עידו. הוא היה כבר
בשנות השלושים המאוחרות שלו, אחרי
הצלחה מבריקה בלימודים באוניברסיטה,
(המש!־ בעמוד *)1

הסח טני ם 1
(המשך מעמוד )17
ואחרי שנשא אשה והיה אב לשני ילדים,
כאשר גילה שהאובייקטים המיניים האמיתיים
שלו הם גברים.
אשתו אהבה אותו, ומחוסר ידיעה העניקה
לו חופש מכסימלי. יום אחד פגש עידו בקפה
תל־אביבי גבר צעיר ויפה־תואר, שבא
כתייר מבלגיה / .ם הפכו לידידים קרובים.
אותו אדם צעיר ומקסים ביקר אפילו את
משפחתו של עידו בירושלים. כאשר הפכו
היחסים בין השניים לעמוקים יותר, הציע
הבלגי לעידו לנסוע אתו לאנטודרפן, ולגור
עימו שם. הוא רק ביקש מעידו להשיג
סכום כסף מסויים, לצורך רכישת כרטיסי״
הטיסה וסידור הדירה. עידו הוציא את חסכונותיו
מהבנק ומישכן את דירתו. התשלום
הסתכם בסך של כשמונת אלפים ל״י.
כאשר עבר זמן, והבלגי לא גילה כל
נטיות לעזוב את הארץ, החל עידו ללחוץ
עליו בכיוון זה. אז נפלה המטיבה. הבלגי
הצעיר הזהיר את קורבנו, שאם יפצה פה,
הוא עלול לאבד את משרתו במוסד חינוכי
גבוה, ושמו יהרס כליל.
עידו נשבר. הוא התוזדה בפני אביו. אשתו
היתד, חזקה דיה כדי לקבל את החדשות
המדכאות אודות בעלה, ולהבין את גורלו.
אולם עידו עצמו נזקק לטיפול פסיכיאטרי.
אוחו זמן העסיק אביו בלש פרטי, כדי להתחקות
על עקבותיו של הבלגי. כאשר
הבלש את הסחטן, הזעיק האב
ידיד, שעצר את הבלגי. זה הכחיש
את כל האשמות, אולם לבסוף הודה כי עסק
בסחטנות דומה עוד בחוץ־לארץ, והיה
בחבורת סחטנים שפעלה בכמה ארצות. מעצרו
הציל קורבן ישראלי נוסף, עימו הספיק
הבלגי היפה להתיידד.
אנשים הוד טובוקאתול׳ טוב
הסיפור הבא מהלך באגודת נהגי שרי־הממשלה,
בעקבות ההחלטה שהעביר לא
מכבר שר־העבודה יגאל אלץ בממשלה,
לפיה ימויבו השרים לנסוע במכוניות לארק
מתוצרת הארץ, יקבלו היתר לקבלת מכוניות
אמריקאיות כבדות יותר רק במקרה
שמצבם הרפואי יצדיק זאת. שר־החינוך
החדש, זלמן ארן, ביקש לקבל כרכב
צמוד מכונית אמריקאית חדישה. לפני שאושרה
לו המכונית, התבקש ארן להביא
אישור רפואי שאומנם מצבו מצדיק קבלת
מכונית כזאת באחת מישיבות הממשלה,
בה הופנתה טענה נגד שר־המשסרה
ככור שיטרית, על ששוטריו אינם מצליחים
לתפוס את העבריין הנמלט נחמן
נ־ רקש, הרגיע שיטרית את חבריו השרים
:״אל דאגה, רק נגמור את הקפה —
והוא יהיה בידינו.״ עכשיו מרננים במשטרה,
מאחורי גבו של השר, כי הוא החל
לשתות קפה בדליים יחסם של חסידי
חב״ד אל נשיא המדינה, זלמן שז״ר, הוא
יחס מעורב: מצד אחד הם מכבדים אותו,
על שהוא נימנה על חסידי חב״ד, אולם

החולים •אינילוב בתל־אביב, נטל בקבוק
קוניאק מעל השולחן, וגמע כמה לגימות־ענק.
לחולים השכנים, שהביטו בו בתימהון,
הסביר :״אני חונא מכסית, ידיד של אלתר־מן.
הועד־הפועל זה הבית שלי, וראש־העיר
נמיר הוא החבר הכי טוב שלי.״ הספקנים
שבין החולים נוכחו במהרה לדעת, שחונא
דובר אמת. במשך השבוע, בו בילה בבית־החולים,
ביקרו אצלו רוב אנשי הקומה החמישית
של הודעד־הפועל, שכל אחד מהם
הביא לו בקבוק קוניאק כשי. חונא המשיך
לעשות שמח, לשיר ולהתעסק עם האחיות,
לצהלתם של חבריו לחדר מאו צה
טינג הוא סתם חמור,״ הסביר בקפה ניצן
בירושלים ראובן קאמינר, מזכיר סניף
מק״י הירושלמי, בעת ויכוח שהתנהל במקום•
פרט משעשע: קאמינר הוא כתב
סוכנות הידיעות הסינית בישראל
לגזברות עיריית תל־אביב הגיע בימים אלה
חשבון על סכום של מאה לירות, מבעל
חוות־הסוסים אליהו גורדץ. גורדון תבע
את הסכום תמורת הוראת רכיבה לסגן־
ראש העיר משה גולדשטיין, לצורך
העדלאידע שנערכה בשנת , 1962 והשאלת

לשאול את הישראלים ולא את בובר. נוסף
לזאת: בעם שמוקיר את ביבר (שאול) —
אין מקום לבובר.״

ה מ שו ררוה ציי ד
סיכום ביניים של חשבונות אישיים, ערך
הצייר משה ברנשטיין עם המשורר
דויד אבירן. תחילתו של הסיכסוך בין
השניים החל לפני כחצי שנה, כאשר ברנשטיין
ניגש אל אבידן, שהיה שקוע בקריאת
עתון, בו התפרסם קטע אודותיו. הפליט
הצייר נמוך־הקומה, לעברו של המשורר
המזוקן :״נו, אני רואה שמפרסמים אותך.״
אבידן זרק לו בזילזול :״עזוב אותי, אין
לי זמן לצייריים גרועים.״ מאז לא החליפו
השניים ביניהם מלה. ביום שישי האחרון
חלף ברנשטיין על פני אבידן, שישב בקפה
נסית, זרק על שולחנו את שני קבצי השירה
של אבידן, נושאי הקדשה אישית.
עתה שוקל אבידן אם להחזיר לידי הצייר
ציור פורטרט שלו, שצוייר על־ידי ברנשטיין
לפני שש שנים נראה שדרכו
של הסופר והבמאי הצעיר עידוא בן*
גוריץ אינה סוגה בשושנים. אחרי שעמל

הגישה •טל המ שטרה
^ מת הדבר, שלא רק אנו, ההומו־
^£סכסואלי ם, נופלים קורבן לסחטנים, המנצלים
את העובדה שאיש מאיתנו לא יעז
להתלונן במשטרה על פשעיהם. גם בין ה־ג׳יגולום,
המעניקים לנשים את שרותיהם,
תמורת כסף — פועלים סחטנים. רק לפני
חודשים מספר התבקשו שלטונות הצבא, על־ידי
המשטרה, לחקור את פעילויותיו של
חייל צעיר, שהחל לפתע לבזבז סכומי כסף
גדולים.
בחקירה התברר שהחייל התיידד עם זוג
תיירים פרסיים מזדקנים. האשד, נמשכה אחרי
עלומיו של החייל, ואחרי שזה הסכים
לקיים עימד, יחסים, איים עליה כי יגלה
הכל לבעלה, אם לא תשלם לו סכומי כסף
גבוהים, דמי לא־יחרץ.
ידוע למשל, כי קפה מסויים ברחוך הירקון
בתל-אביב משמש זירת פעילות עניפה
לג׳יגולוס צעירים, שכמה מהם אינם מסתפקים
בחסותן של נשים מבוגרות ועשירות,
אלא משתמשים בסחטנות כפרנסה נוספת.
סוג אחר של פעילות בשטח זה היא
פעילותן של נשים סחטניות. לאחרונה נודע
לחברה הדיזנגופית איך התאפשרה נסיעתה
של נערת־זוהר פופולארית, שעזבה את הארץ.
התברר
שאותה גברת צעירה קיימה בד
בבד יחסי אהבים עם מספר גברים, הודיעה
לכל אחד מהם שהיא הרתה לו, לקחה מכל
אחד סכום כסף גבוה עבור הפלה מלאכותית
ועבור שתיקתה — מימנה בעזרתם הנדיבה
את הנסיעה.
אולם אלה הן פעילויות פרטיזניות של
סחטנים חובבים. לעומת זאת מתבססות
עתה כנופיות סחטנים, הפועלות באופן
קבוע בריכוזי ההומוסכסואלים בארץ.
כדי למנוע התפשטות נגע מסוכן זה,
חייבת המשטרה לשנות את גישתה בטיפול
במקרים אלה. הומוסכסואליסט לא יחשוש
לגשת למשטרה ולהתלונן על נסיון סחיטה,
כאשר יתברר לו שינהגו בו בהבנה ובדיסקרטיות,
וששמו לא יתגלה, אפילו אם
ייערך משפם לסחטן.
המשטרה והחוק חייבים לערוך הבחנה
ברורה בין סחטנים להומוסבסואלים, למרות
שלפי החוק הכתוב, שניהם. עבריינים
על פי החוק. נציגי המשטרה צריכים לסגל
לעצמם את ההכרה שבעוד שהסחטנים הם
פושעים, הרי ההומוסכסואלים, למרות התנהגותם
הנובעת מסיבות שאין להם שליטה
עליהן, אינם יכולים להיכלל בדרגה אחת
עמם.
אחרת, יקבל אומנם הסחטן עונש כלשהו
על־ידי החוק, אבל קורבנו, שבתנאים הנוכחיים
רואה בו החברה טיפוס יוצא דופן,
עשוי להיהרס לכל חייו, רק מפני שגילה
לשלטונות על פעילותו של פושע.

פולה כן־גוריון כחוף הרצליה ורחל שזר ככ ריכ ת רמת־אבי־כ
הבעלים נחבאו — הנשים בילו
מצד שני הרי אינו אדם דתי• אמר על כך
המשורר אברהם שלונסקי :״הם מקיימים
את מצוות חב״דהו וחשדהו
שתי הנשים המפורסמות ביותר במדינה לא
דאגו השבוע למעמדן, ניצלו את חופשתן
במלואה. היה זה כשנשיא־המדינה וח״כ דויד
בן־גוריון בילו את חופשותיהם, הראשון
במלון רמוז־אביב, והשני במלון השרון בהרצליה.
הגברים יכלו להתרחץ בבריכות-
המלונות רק בשעות הבוקר המוקדמות,
כשלא היו בהן מתרחצים אחרים. נשותיהם,
לעומת זאת, לא חששו כל כך מאימת הציבור.
פולה בך גוריון ירדה עם קרובי
משפחתה לחוף הים בהרצליה, שם התערבה
בין המוני המתרחצים, נהנתה מהים והשמש.
אשת. הנשיא, רחל שז״ר, נטלה שיעורי
שחיה מיוחדים ממציל מלון רנות־אביב
אגב, כאשר נשאלה הנהלת מלון ה שרון
על־ידי עתונאי, מי משלם עבור שהותה
של משפחת בן־גוריון במלון, היתד,
התשובה: בן־גוריון הוא אורח־חינם של
המלון לפני שיצא לחופשה, שוחח
ביג׳י, במיסגרת חוג התנ״ך הנערך בביתו,
עם קבוצה של 35 פרופסורים אמריקאיים
למקרא, המבקרים בארץ. בין השאר, נשאל
מדוע אין הוא מאמין בישו. השיב בן־
גוריון :״ד,יהודים אינם יכולים להאמין ב־אלה,ותו
של אדם• אלוהים נמצא בכל אדם
ובמלוא היקום, אבל אין אדם אחד, לפי
תפיסתי, יכול להיות אלוהי.״ לאחר הירהור
קל הוסיף :״אתה תמשיך להיות קאתולי
סוב ואני אשאר יהודי טוב.״

או בובר או ביבר
החולה ששכב במחלקה הפנימית של בית־

שני סוסים למסע עצמו, לסגן־ראש העיר
ולרכב מנוסה שירכב על־ידו. גזברות העירייה
הסכימה לשלם רק מחצית החשבון
השחקנית כ תי ה לאנצט חזרה
עשירת חוזיות מפסטיבאל הסרטים במוסקבה׳
בו השתתפה, כחברת המשלחת הישראלית•
לפני נסיעתה למדה בתיה רוסית, או תה
ניצלה ערב אחד בעיר פושקינגורוד,
בה דיקלמה בעל־פה פרק שלם מתוך ה־תנ״ך
ברוסית. הפרק בו בחרה: פרק ב׳
בישעיהו, בו נאמר :״וכיתתו חרבותם ל־איתים
בין שאר האישים שפגשה
בתיה, היד, גם שחקן הקולנוע האמריקאי
טוני קרטיס. השניים ניצלו ידיעת
שפה משותפת, הונגרית, ותוך כדי שיחה
התברר להם, שקרטים נימנה על תלמידיו
של פיטר פריי, בעלה של בתיה, כשזה
עוד הורה דראמה בניו־יורק ידיד
ותיק של צמד שחקני תיאטרון טרקלין,
מרים נכו ותיאודור תומא, שלח
להם זר פרחים לרגל הצגת הבכורה שלהם
ממקום שהותו באירופה• השליח שהביא
את הפרחים לתיאטרון, בשעת ההצגה, היה
חדור כל כך בחשיבות שליחותו, שהוא עלה
על הבמה באמצע ההצגה, ובתוקפנות וב־בטחון
מסר את זר הפרחים. הקהל, שבחלקו
הבין מה העניין ובחלקו סבר שזה חלק מן
ההצגה, קיבל את התקרית ברעמי־צחוק
בתוכנית ששודרה בגלי צה״ל, על
הפילוסוף הישראלי הישיש מרטין כוכר,
נשאל, בין השאר, אחד המראוייניב בתוכנית,
עורך השבועון פנים אל פנים שמואל
אכידור, מדוע בובר, שזכה להכרה והוקרה
בינלאומיות, לא זכה ליחס דומה בישראל.
השיב על כך אבידור :״זאת צריך

במשך כמה חודשים על הכנת רביו מוסיקאלי,
אותו עמד להציג במסגרת החמאם,
בוטלה התוכנית להציג את ד,רביו
אחת משחקניות להקתו של עידוא, כרכה
נאמן, שזכתה לתשבחות עקב הופעתה הקצרה,
אך המרשימה, בקומדיה הישראלית
רק בלירה, הספיקה לעזוב את הסירה הטובעת
בעוד מועד. היא התקבלה לתיאטרון
העירוני בחיפה, בו תקבלי תפקיד ראשי במחזה
חדש של משה שמיר, שייקרא בשם
היורש להקת הטוויסט של ה־אנגליה
דיאנה די, עוזבת השבוע את הארץ
בדרכה חזרה ללונדון. אולם הלהקה
תשהה בלונדון רק עד תום פגרת בתי־המשפט
בישראל. לאחר־מכן תחזורנה המנגנות
יחד עם טיט 1כרנס, שותפו האנגלי
של אמרגנן הישראלי שיטץ רכ׳ו־אן,
אותו הן מקוות להביא כעד נגד
רג׳ואן, המסרב לשלם ללהקה את המגיע
לה, בטענה כי שילם כבר לשותפו האנגלי
עבורה בקשיים בקבלת אשרת־כניסה
לארץ נתקלה לאחרונה הזמרת הצרפתיה
מאריה יאנסאנט, שכבשה את הקהל
הישראלי בביקורה האחרון בארץ, לפני כשנה•
מאריה, המתכוננת לחזור לארץ אחרי
שחתמה חוזה חדש עם מועדון צברר, התל־אביבי,
נתקלה בסרוב לבקשתה לקבל אש־רת־כניסה.
הסיבה: כשחזרה מאריה ואד
סאנט מישראל לפאריס, הואשמה במסחר
בסמים משכרים, נידונה למאסר, זכתה
כעבור חודשים ספורים בעירעור ובזיכוי.
עתה הכינה מאריה העתק נוטריוני של פסק-
הדין שזיכה אותה לבסוף מהאשמה, בתקווה
שהדבר ישכנע את המשטרה הישראלית
ומשרד־הפנים להתיר לד, לחזור לארץ.
העזלס
הזה -1350

מו מ ס מרים נוס האחרוהמאלף כנראה מרכוס עורכת־

מקוראי דבר נמנע בשבועות
נים התענוג לקרוא את מדורו האישי
של יואל מרכוס; דברים בגו,
בקרוב עומד
שיש דברים בגו.
לשאת לאשה את ניצה שפירא
דין בת .28
למכריו של העיתונאי
כסוף השיער
ונהיה זו הפתעה.
שכן יואל, שנכווה
כבר פעם בחיי ה־נשואין,
בעת שהיה
נשוי לאורה לוי־טה,
היה ידוע כמי
שחושש מאוד מ־נשואין.
בשנים האחרונות
ניהל יואל
שני רומנים ממושכים
וידועים, אך
נמנע תמיד ברגע
האחרון מלעבור את סף החנויות בהן מוכרים
טבעות קידושין,
אך נראה שהיו דברים בגו גם בהחלטתו
להכנס שוב לעול הנשואין. בימים אלת עומד
להקבע מי יהיה כתבו הבא של דבר בפאריס.
יואל סבור שהמשרה מגיעה לו, בשל
שרותיו הרבים בשנים האחרונות לצמרת ה־בטחוניסטית.
נראה שהחלטתו המהירה להינשא
נבעה מסיבה זו.

עד מישמו החוקן
אי־אפשר לכעוס יותר מדי על שוטרי
משטרת תל־אביב, על שאינם מצליחים תמיד
לגלות עבירות ופשעים המתרחשים במחוז.
יש להם בעיות חמורות לא. פחות, בתוך
תחנות המשטרה, שגם בהן אינם מצליחים
תמיד להעניש את האשמים•
הנה, למשל, מה שאירע לאחרונה במשטרת
מחוז תל־אביב. אחד מקציני המשטרה המסורים
ביותר, שבין שאר תפקידיו היה
ממונה על שמירת המוסר של אזרחי העיר,
התאהב לא מכבר באשה יפה ובלונדית, שעבדה
כפקידה במשרדו של עורו־דין•
איש לא יכול היה לגנות את אותו קצין־
משטרה, על שרצה להיות תמיד קרוב ל־אהובודליבו,
ולכן השיג לה משרה במטה
מחוז תל־אביב. כיאות לאדם במעמדו, לא
העיז הקצין להתעלס בחברת ידידתו במש־רדי־המשטרה,
העדיף לעשות זאת בדירתה
שבגבעתיים, אבל רק בשעות שבעלה, נהג
באחד הקואופרטיבים לתחבורה, עבד.
אלא שלרוע מזלו של אותו קצין, היו
י לו במשטרה חברים שלא ראו בעין טובה
את הצלחתו הגברית. אותם חברים סברו,

המגבית ניהודית
למגבית היהודית המאוחדת בארצות־הברית, היתר, בשנה האחרונה
כל ההצדקה לשנות את שמה למגבית יהודית מזרחי המאוחדת. כי
ב־ 14 החודשים בהם שוהה מי שהיתר, מלכת המים הישראלית
לשנת , 1959 ומלכת היופי לשנת , 1962 בארצות־הברית, נאספו
כ־ 40 אחוז מהכנסות המגבית, באסיפות בהן השתתפה יהודית.
אחרי שהשתתפה בתחרות מיס־תבל, היתר, יהודית צריכה לחזור
לארץ, אלא שהחוזה שלה עם המגבית חודש שלוש פעמים.
יהודית לא עבדה כל הזמן רק עבור המגבית. היא החלה לעבוד
כדוגמנית צילום, במשכורת של 70 דולאר לשעה, וצילומיה עומדים
להתפרסם בעתוני האופנה הנודעים באזאר וחג. את אלפיים וחמש
מאות הדולארים שהרויחה בעבודתה כדוגמנית, הוציאה יהודית
לרכישת פרוות מינק יקרה.
תוך תקופת שהותה בארצות־הברית, הספיקה יהודית לרכוש לה
שם בהברה הניו־יורקית. כשהעתונים הזכירו את שמה, הוסיפו
לה תמיד את התואר ״גרטד, גרבו הישראלית,״ בשל הדמיון שמצאו
בינה לבין כוכבת העבר. מייל! פלדמן; יועצו היהודי של נשיא
ארצות־הברית ג׳ון קנדי; אף הזמין אותה לביקור בבית הלבן,
שם נפגשה לשיחה של עשר דקות עם הנשיא, מה שמראה ששמעון
פרם אינו הישראלי היחיד שבחלקו נפלה זכות גדולה זו.
מארגני תחרות בחירת מיס תבל במיאמי ביץ׳ ,הזמינו אותה
להשתתף השנה בתחרות פעם נוספת, בנוסף לנציגת ישראל שדין
איכרהיס. הציעו לה להופיעה כמועמדת מיוחדת מטעם מארגני
התחרות, אלא שיהודית דחתה את ההצעה, כשם שדחתה הצער,
להשתתף כנציגת ישראל בתחרות על בחירת מלכת האומות המאוחדות,
שנערכה בפאלמה דה מאיורקה. .אין לי עצבים יותר
לתחרויות יופי, אני שבעה מזה,״ אמרה יהודית.
מה שברור ד;,־א, שגם אותה הציפו שפע הצעות נשואין מצד
מיליונרים צעירים. יהודית דחתה את כולם. בכלל יש לה דיעה
שלילית על הגברים האמריקאים .״הם תינוקיים, מפונקים וחלשים
בהשוואה לישראלים. יש להם הכל ולכן אינם צריכים לדואג.״
אלא שלמרות זאת מופיעה יהודית לאחרונה בחברתו של מיליארדר
יד״־די צעיר, בשם הרברט כהן. הם הכירו זד, את זו, שעה
שהרבריט עמד לחנוך את משרדיו החדשים, התופסים את כל
הקומה ד,־ 38 שבבנין האמפייר סמ״ם בניו־יורק. תחילה חשב

משום מה, שאותו קצין הוא תככן החותר
תחת מעמדם, החליטו להשיב לו כגמולו:
בין שאר תפקידי השיטור וד,עיקוב שלהם,
הם הכניסו גם מעקב אחר תנועותיו של
הקצין. ואם במקרים אחרים אין ההצלחה
תמיד מנת חלקם, הרי הפעם הצליחו.
דו״ח מפורט מתוצאות המעקב נשלח לאחד
הקצינים הבכירים במטה הארצי, תוך
ציון העובדה שהן אינן הולמות ביותר
התנהגותו של שומר מוסר רשמי. עתה
מתנהלת חקירה שקטה אך יסודית בפרשה.
אז לא צריך לכעוס כל־כך שלא מצליחים
לתפוס את פרקש!

אבק

כריז׳יט כארדו הביאה את בעלי בתיי,קולנוע
של מצריים למצב של ייאוש. סרטיה
הם כשלון קופתי חרוץ בערי מצריים.
בעלי בתי הקולנוע המצריים גם גילו את
הסיבה: בריג׳יט רזה מדי לטעמו של הגבר
המצרי הממוצע, שאינו יכול להבין איזה
מין מיניות יש בה. לנציגי הקולנוע הצרפתי
בקאהיר נמסר שכל עוד לא תוסיף בריג׳יט
לפחות 15 קילו, אין לה עתיד במצריים.

הארכיי ונוכאק

אם יש היום אדם השונא את המשטרה
הצרפתית, הרי זה ז ׳אן פור כלמונדו.
יש לו סיבות טובות לכך, והן ידועות :
יום אחד הוא נוסע ברחוב בפאריז, מבחין
ברוכב אופנוע שנפגע בתאונה. הוא ממהר
אליו בנסיון לאספו למכוניתו ולהסיעו לבית־חולים,
אלא שהמשטרה מגיעה בעוד מועד,

הרכרט ויהודית

בילויי הבילויים

הבאר של מלון גת־רימון בתל־אביב הוא
מקום שקט ונחמד, המשמש מקום מיפנש
לאנשי עסקים ולזוגות רודפי שלוה. אולם
לפני ימים מספר דמה המקום לבאר של
עיירה אמריקאית, בסרטי המערב־הפרוע. היה
זה כאשר הזדמנו למקום שני גברים בגיל
העמידה. תוך כדי לגימת משקה ליד הבאר״
הסתבר שיש להם עניין משותף בנערה אחת.
כל הענין התחיל שעה שאליהו פראג׳;
,42 בנו של בעל מטעי הטבק של חברת

כוכב> ם

הזיווג בין קים נובאק האמריקאית ל־לורנס
הארכיי היהודי הדרום־אפריקאי,
לצורך הסרט בכבלי אנוש, הוליד סצינות
אהבה סוערות ונרגשות. הם מופיעים יחד
במיטה אחת, לא כל כך לבושים, ומפגינים
כי האהבה נולדה רק בשבילם. אלא שברגע
בו מסתיימים הצילומים, רחוקה האהבה
מהם, כמו פקינג ממוסקבה. הארביי הדינאמי
וחריף־המוח אינו מסתדר עם קים האפאטית
ור,טיפשונת. היחסים ביניהם הגיעו עד למצב
בו הודיע הארביי למפיק הסרט, כי
הוא מוכן לשלם לו רבע מיליון דולאר, רק
כדי שישחררו מהחוזה המחייב אותו להופיע
בסרט לצידהשל קים. המפיק סירב ושלח
אותו חזרה למיטה.

להזמין לטקס חנוכת המשרדים את מיס תבל, אולם כששמע על
יהודית העניק לה את הכבוד• שמועות מלחשות שהוא מאוהב בה,
אבל בינתיים הודיעה יהודית שהיא עומדת לחזור ארצה בעוד
כשלושה חודשים.

מרחיקה סקרנים, ואחד השוטרים אף חובט
באלה בראשו של בלמונדו ושולח אותו
לבית־ד,חולים כפאציינט. בלמונדו חיפש נקם.
השבוע מצא את הפתרון: הוא הצטרף
לקבוצת הרוגבי של עובדי הדואר הפא-
ריסאיים כשחקן אורח• הסיבה: משחקה הבא
של קבוצה זו עומד להיערך נגד קבוצת
המשטרה הפאריסאית.

במאי הקולנוע האיטלקי רוברטו רוס
ליני; מי שעבר דרך נשים כמו אנה
מאניאני ואינגריד ברגמן, ובחר לב-
בסוף, לפני שש שדם, דווקא בהידית סונא*
לי ראם גופטה כמוסד של קבע, הוא
אולי גאון קולנועי אך לא גאון פיננסי.
אחרי שעשה לסונאלי שני ילדים, לא היה
לו במה לפרנסם, וסונאלי נאלצה לפתוח
ברומא חנות של דברי אמנות הודיים. חנות
זו שימשה מקור משיכה לתיירים אמריקאיים,
שיותר משהתעניינו
באמנות ההודית, רצו
לראות מקרוב את
אשתו של הבמאי הגדול•
הקיץ צפויה
אכזבה לתיירים הסקרנים.
סונאלי סגרה
את החנות, והצטרפה
לבעלה בחוילה
שלו באחד האיים,
כדי שתוכל
ללדת את בנו ה שלישי,
הרחק מעיני
התיירים.
סונאלי

הסיגריות דובק, התאכסן במלון שרתון בתל־אביב.
את שיחות הטלפון העסקיות שהגיעו
אליו, העבירה טלפונאית צעירה של המלון,
דינה סולוניאק .25 ,נראה שהעסק עם
הטלפונאית עניין את פראג׳ יותר מהעסקים
הטלפוניים, ואולי מתוך דאגה לגיזרתה הצרה
— הזמין אותה לארוחת ערב.
איכשהו נודע העניין לדמות ידועה בחיי
הלילה של תל־אביב והסביבה, הלא הוא
זאב ג״דוק )-מאירוביץ. דוק , 57 ,מצא צאי
הבילויים של ראשון־לציון התפרסם עוד
בימי המנדט בחיבתו המיוחדת למתיחות.
בגלל אחת ממתיחות אלה נדבק אליו הכינוי
דוק: היה זה כאשר נטל פועלת ערביה
באחד הפרדסים, ואחרי שהציג את עצמו
כדוקטור מאירוביץ, ערן לה בדיקה לעיני
חבריו שהציצו מן החרכים.
מתיחה מפורסמת אחרת של דוק, התפרסמה
כאשר ניסה למתוח את שלטונות צה״ל,
ולהשיג באמצעים בלתי־כשרים שחרור מ־שרות;צבאי
עבור אחד מידידיו. אלא שהפעם
לא העריכו את תאוות המתיחה המיוחדה
שלו, ודוק נשלח לכלא, מה שלא הצליח
להחליש את חיבתו למתיחות.
הפעם ערך נצר הבילויים מתיחה מסוג
אחר. הוא צילצל לדינה, הציג את עצמו
כאליהו פראג׳ ,וביקש ממנה לבוא אליו
למלון גת־רימון.
כאשר נפגש דוק עס אליהו פראג׳ באותו
מקום, התגלגלה השיחה לאותה מתיחה. דוק
לעג לפראג׳ :״אתה תופס חתיכות, מוציא
אותם לבילויים, מבזבז עליהם כסף, ולבסוף
אני זוכה בהן.״
תגובתו של פראג׳ היתה אינסטינקטיבית.
הוא הטיח את אגרופיו בפניו של דוק, העיף
מפיו את שיניו התותבות, ואף שבר את
שעונו• דוק לא נשאר חייב. הוא החזיר
מכות, ונעזר במקצת גס בבקבוק, אותו
השליך על פראג .,אלא שכאן שכח דוק את
נסיונו הרפואי, לא הספיק לערוך אבחנה
רפואית, לפיה היה מתברר לו שפראג׳
הוא חולה־לב. התיגרה הגיעה לסיומה, כאשר
קיבל פראג׳ התקפת־לב.
מה שמעניין בסיפור נחמד זה, היא העובדה
שהמשטרה לא נקראה כלל להתערב
בפרשה, למרות שהיתה צריכה לקבל אינפורמציה
ממקור ראשון: ידידו של דוק, ש נוכח
במשך כל זמן התינרה, היה אלכרט
נחמיא ם, אחיו של מפכ״ל המשטרה.

קולמע
אמנות מוסיקה
מ תן בסתר
רחבת היכל־התרבות בתל־אביב היתה
מוצפת ים של אורות. קרן־אור אדירה, של
זרקור צבאי מיוחד שהובא למקום, טיילה
בין הכוכבים. מא ת מכוניות פאר מילאו
את הרחבה עד אפם מקום בפתיח החגיגית
של הפסטיבאל הישראלי למוסיקה ודרמה
שנערכה השבוע.
אולי רק איש אחד הגיע למקום באופנים.
הוא רכב על אופניו לאורך כל הדרך מביתו
שברמת־אביב עד להיכל, הסיר את
המהדקים שבקפלי מכנסיו והעמיד את
א פניו בפינה. לבוש מקטורן־בד פשוט,
צח ר אך מיושן, כשבפיו תקועה מקטרת
נצח ת, יכול ר,יה האיש לסקור בגאור, את
קהל האלפים שנכנס דרך מבואות ההיכל.
מאית הנגנים והזמרים שמילאו את במת
ההיכל עמדו להשמיע יצירה משלו. אלא
שמרדכי סתר ( )47 לא ישב בשורת המכובדים,
גם לא התערב בקהל. הוא נחבא
אל הכלים. כאשר הסתיים ביצוע יצירתו
החדישה, תיקון־חצחז, אורטוריה לטנור,
מקהלות ותזמורת, ה א עלה בבישנות עז
הבמה, החווה ק דה קלה ומיהר להיעלם מאחורי
הקלעים.
אותה שעה יכול היה המלחין הישראלי
הצעיר לזקוף לזכותו הישג בלתי־רגיל.
וזאת לא רק מש ם שהוא הצליח להלהיב
קהל בררני ביצירה מודרנית, שחוברה בסגנון
שאפילו מעריצי מוסיקה מושבעים
א נם נוטים להתפעל ממנו; אלא מפני שיצירתו
היתד, אולי היצירה המוסיקלית היחידה,
שאיזה מלחין ישראלי חיבר אי־

יצירות, כולן יצירות מעורבות לתזמורות
ומקהלות, שזיכו אותו בתואר ״המתבולל״.
כי סתר הוא מתבולל בקרב העדה התימנית
בארץ, שבהווי שלה, המנטאליות. שלה,
ניגוניה ותפילוחיה היא מחפש את מקור
השראתו המוסיקאלית. היה זה אופייני ליצירה
ישראלית שמחברה יליד רוסיה ומקור
השראתה הוא תמני.
גם תיקון־חצות שלו, יצירתו הגדולה ביותר,
מבוססת על קליטת הקצבים והלחנים
המיוחדים של המוסיקה התימנית המסורתית
בכלים של מלחין מודרני. היצירה,
כפי שהוצגה בפתיחת הפססיבאל על ידי
התזמורת הפילהרמונית, שלוש מקהלות
והסוליסט יעקב ברקין, הינם בעצם גילגול
רביעי של היצירה. היא מבוססת על תמליל
שנוסח במקורו על־ידי האר״י הקדוש בעל
הקבלה, אליו נ ספו פיוטים מאוחרים יותר
שכולם מבוססים על הנוהג הפולחני היהודי
של תפילת־החצות המיועדת לקשר הדוק
התר עם השכינה.
הסופר התימני מרדכי טביב ליקט את
התמליל, ועליו בנה סתר שלושה חזיונות
מוסיקאליים המוצגים בארבעה מ׳ ש רים —
של שלוש המקהלות, הסוליסט והתזמורת.
תחילה היתר. זו יצירה מוסיקה לבאים
שנכתבה עבור להקת עינבל. אחר־כך עיבד
סתר את היצירה לרפסודיה לתזמורת מוסיקאלית.
לפני שנה עיבד סתר מחוש את
היצירה לצורך הגשתה לתחרות הרדיו של
פרס איטליה. אז היו בה שתי מקהלות
מזמר. ת ,אחת מדברת ותזמורת. לקראת
הצגתה הנוכחית ע־בד סתר את היצירה
מחדש, ליטש א תר, כאורטיוריה רבת עצמה
כביטוייה ומרתקת מאוד במיבנה המוסיקאלי
שלה.
בגלגול הרד ופ ני של היצירה זכתה זו
בפרס הראשון של פרם איטליה. היה זה
בעיקר בשל השימוש הנרחב והבלתי רגיל
של אמצעי הטכניקה הרדיופונית בהגשת
היצירה. עתה נראה שגם בצ!רתה הקונצר־טנטית
עומדת היצירה להקנות לסתר תהילה
עולמית. המלחין הבריטי הידוע סר
ויליאם וולטון, שהתפרסם אף הוא בזכות
יצירותיי הוזקאליות־תזמורתיות, התלהב מת
ק ן־חצות, הביע את רצונות לבצע את היצירה
בבריטניה. יהיה זה פירסום עולמי
ליצירה ישראלית, ומתן שם בינלאומי לקומ־פוז
טור הצנוע והנחבא אל הכלים.
מתנתו של סתר שוב לא תהיה בבחינת
מתן בסתר.
תיאטרון רומזנסורז מיו שדת
טרל!לץ האהבה (תיאטרון טרקלין)
אינו אלא בנין בן שבעה חדרים, שנועד
להיבנות על התהום הנצחית המפרידה בין
שני המינים. ממבט ראשון חייב מבנה זה
להיות מעין מבוך — אלא שאחרי שעובר
הצופה דרך שבעת החדרים — מערכונים
שנכתבו בידי פראנץ מולנאר, פרידריך
קרינטי, ז׳אן אנטואן ויוסף מונדי הישראלי
— הוא מקבל את ההרגשה שבסך הכל
הוא נמצא בפרוזדור.

מלחץ סתר
טל אופניים — לתהילה
פעם, ושנוסף לרמתה הגבוהה ניתן היה
להגיד עליה #פ ה מלא שהיא ישראלית
מקורית ושלא יכלה להיוולד בשום מקום
אחר בעולם.
המתבולל ה תי מני. לא רק היצירה
הלמה את אופיו של המעמד בו הושמעה.
אפילו הקהל שבא להאזין לה ייחד, אולי
בפעם הראשונה, את פסטיבאל־המוסיקה־והדרמה־הישראלי.
לא היה זה קהל של
סנובים שבא להתפאר בהיכל בתלבשות
מפוארות. היה זה קהל של שוחרי מוסיקה
אמיתיים, פועלים בחולצות פתוחות צווארון,
נשים בשמלות צנועות והמון בני־נוער.
אליהם יכלה יצירה מסובכת ובלתי פופולארית
לדבר.
סתר, מורה לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה
בתל־אביב, שנולד ברוסיה בשם מסרו־מינסקי
ועלה לארץ בהיותו בן עשר, אינו
דמות חדשה בין המלחינים הישראליב. המלחין
המנומש והממושקף, בוגר מחזור
י״ב של גמנסיד, הרצליה, שבמשך חמש
שנים למד קומפוזיציה בצרפת אצל פול
דקא וגדיה בולנג׳ד״ חיבר עד כה מספר

הסיבה לכך נעוצה אולי בעובדה שחמרי
ה מין של הטרקלין הם מיושנים במקצת.
סגנון ראשית המאה, בו נכתבו מרבית ה־מערכונים
המוצגים בתיאטרון־שניים זה,
רחוק מלשכנע את הצופה שהדבר שבו
עוסקים הגבר והאשה, המופיעים בדמויות
שונות על הבמה, הוא באמת אהבה. חוסר
שנינות, ורומנטיקה מלאכותית, כפי שהם
מתבטאים במערבונים אלה, יכולים לעורר
אצל הצופה כיום רק יחס של סלחנות.
המערכון היחיד היוצא־דופן, אינם מכירים
של יוסף מונדי, הוא שונה מהשאר, לא
רק משום שנכתב על־ידי מחזאי ישראלי,
ומשום שאינו נכלל במסגרת הרומנטיקה
המיושנת, אלא בכך שאין בו אפילו אותה
מידת יכולת מקצועית, המאפיינת לפחות
את מערכוניהם של פראנץ מולנאר ופריד־ריך
קרינטי.
צמד המבצעים, מרים נבו ותיאודור תומא,
יותר משהם ממחישים את מאבק המינים,
מדגימים הם את מאבקם עם תפקידיהם.
מרים נבו נאבקת עם ידיה, המשמשות לה
אמצעי יחיד להבעת רגשות כמו יאוש, אכזבה
או תקוה׳ ואילו תיאודור תומא, שחקן
בעל כשרון וכח ביטוי, אינו מוצא את
עצמו במסגרת חסרת תוכן אמיתי.

סרטים
ה כו שי ששהאתש דו
להבה כרחובו ת (תמר, תל־אביב; ברי־טניה)
היא להבת הגזענות, המשתוללת ברחובות
לונדון, בסרט הבא להזכיר כי
מגיפה חברתית זו אינה פאטנט בלעדי של
דרום־אפריקה או ארצות־הברית. בלונדון אין
שלטים האוסרים על כושים כניסה למסעדות,
או המחייבים אותם לנסוע בקרונות
מיוחדים ברכבת. הכושים של לונדון, שהם
בעיקר כ הגרים מאיי הודו המערבית, הם
נתינים בריטיים שווי־זכויות. אולם למרות
מספרם המועט יחסית, נוטלים הם, כפי שהתגלה
בפרשת כריסטין קילר, חלק פע׳ל
בחיי החברה הלונדונית, על כל שכבותיה.
סרט זה אינו נוטל על עצמו רק את התפקיד
להצ־ג ולחשוף בעיה. הוא אינו בא

להוריו אינו הקשר הביולוגי, אלא הקשר
הנפשי הנוצר במכלול היחסים ההדדיים
בתקופת הילדות וההתבגרות.
חייל (ז׳אן גאבן) חוזר מהשבי הגרמני,
אחרי שתי שנות היעדרות, ומוצא בביתו
נוסף לשני ילדיו החוקיים — גם בן
שלישי, אותו השאירה לו אשתו בטרם
נפטרה. מתוך רגש חובה, וכדי למנוע
האשמת התנהגות של אב־חורג, מטפח פועל
ך,בנין המזדקן את הממזר יותר מאשר את
בניו הח׳קיים, מעניק לו יותר חיבה, יותר
הזדמנויות. כעבור 17 שנה הוא בא לסכם
את החשבון, ולרגע נדמה כי היחס המיוחד
לא הועיל; הממזר הפך סורר.
הבכור הח,קי הפך אופנוען מקצועי המפסיד
בתחרויות תמורת תשלום, מחפש
פירסומת בסיפורים על התנכרות האב. הבת
החוקית הפכה לדוגמנית, פילגשו של זקן
עשיר. ואילו הצע ר הבלתי חוקי נוטש

שחקנים סימם ופקח כ״לחכה כרחובות
לא די בסיסמאות
רק להתריע על ההפליה הגזענית, הקיימת
למעשי,־ ,גם בבריב.יה, במקומות־מגורים, בעב
דה, וביחסים החברתיים, ועל רעל השנאה
המפעפע בין חוגים שוניים, המביא
להתפרצויות אלימות. הסרט מנסה, נוסף
לאלה, לשאול גם את השאלות: האם יש
פיתרון, ומהו?
אידיאלים כמיכחן המציאות. סרטו
של רוי בייקר אינו מסתתר מאחורי
סיסמות ומליצות ה.מאניות. אדם יכול להיות
אנטי־גזעני וללחום בהפליה גזעית
מתוך אידיאלים צרופים; אך באיזו מידה
יעמדו אידיאלים אלה במיבחן המציאות,
כשהבעיה נוגעת לחייו הוא?
אדם מעין זה הוא ג׳אקו פאלמר (ג׳ון
מילס) ,מנהל־עבודה בבית־חרושת לרהיטים,
ועסקן האיגודים המקצועיים. כאשר מתגלה
במפעל נסיון להפלות את אחד העובדים
ולמנוע את התקדמותו, רק בשל צבע עורו,
ג׳אקו הוא הראשון היוצא להילחם בגילויים
אלה, משכנע בנאומים חוצבי־להבות, כי
גישה גזענית היא סכנה ממארת• אלא שנעביר
דקות מספר, כאשר מסתבר לו כי
בתו המורה (סילביה סימם) מאוהבת בכושי
(ג׳וני סקה) ,ומתכוננת להינשא לו, הוא
מבין כי אין העניינים פשוטים כל כך.
אשתו (בראנדה דה באנזי) אינה מוכנה
לסבול את הרעיון שבתה תשכב במיטה
אחת עם כושי. הוא עצמו מסודר, את הת־נגדותו
הגזענית בטענות שכלתניות, מנסה
למנוע את התקשרות בתו עם ארוסה שחור-
העור. בסופו של דבר מסתבר לו, שכדי
להיות נאמן לעצמו הוא חייב להשלים עם
נשואין אלה, למרות התנגדותו הפנימית.
דווקא בגישה מעין זו, המכירה בקיומם
של מניעים נפשיים המתנגדים להתקשרות
ביגגזעית, אך הטוענת שבכוחה של התבונה
להתגבר עליהם. משיג הסרט את מטרתו,
יותר מאשר בגינוי טוטאלי של כל נטיות
גזעניות. אלא שצידו הרעיוני המשכנע של
הסרט, הושג על חשבון איכותו כיצירה אמי
נותית. למרות המשחק הסביל של כוכבי
הסרט, אין התסריט והעלילה משרתים את
המטרה. במקום שיוסק לקח מסיפור חיים
אמיתי, נראית עלילת הסרט מלאכותית ומותאמת
למוסר־ההשכל שבסופה.

ה מ מז רלא סו ר ר
ידד זר כמ שפחה (ארמוך דוד, תל-
אביב; צרפת) היא מלודרמה קלילה, ה־ב״י
ללמד כי הקשר האמיתי בין בן

את בית־הספר כדי למצוא מקלט לילה אצל
יצאנית, משתמש באגרופיו כאמצעי שכנ ע.
אלא שהמבחן האמיתי מתברר מאוחר
יותר. כאשר מועמד הבן הצעיר למשפט,
מתנכרים הבנים החוקיים לאב, מאשימים
אותו באנוכיות ובאכזריות. הידיד היחיד
שנשאר קשור לגאבן הוא הבן הזר.
הזקן־החכם. שרשרת אפיזודות משפחתיות
וו, המוגשת בהומור רענן, היתד,
יכולה להיות חסרת ענין, לולא מוסיף
בעזרתה ז׳אן גאבן דמות נושפת לגלריית
הדמויות הבלתי נשכחות שלו.
כוחו של גאבן הוא בכך, שהוא הפך
מכבר בקולנוע הצרפתי לאב טיפוס של
הזקן־החכם, האיש חסר האינטליגנציה וגם
ההליכות, המפגין פיקחות חיים, שנינות
ואהבת הבריות. בסרט זה שוב מצליח גאבן
לכבוש את המסך בכוח אישיותו, ולהרים
מטען של תמליל ועלילה דלים למדי לפסגות
של משחק המדבר לכל לב.

הי ס טו רי הבידורית
העולסצוחק (נזוגרבי, תל־אביב; אר־צות־הבריית)
הוא סרט הבא להזכיר שתור-
הזהב של הקומדיה הקולנועית האמריקאית
לא היה שייך רק לצ׳אפלין או ללורל והררי•
אותן קומדיות מטורפות בסיגנון ה־סלאפסטיק,
המהוות אולי, יחד עם המערבו־נים,
את הישגם הגדול ביותר של אנשי הקולנוע
האמריקאיים, הופקו בשנות־העשרים
של המאה בשיטת הסרט הנע. יחד עם
צ׳אפלין הגדול משלו אז בכיפה קומיקאים
כמו באסטר קיטון והארולד לויד, שסרט
זה מורכב ממבחר קטעים מתוך מאות הקומדיות
שיצר בשנות העשרים.
לדד, שהופיע בכל סרטיו חבוש מגבעת-
קש ומשקפי־מסגרת עגולים היה באותם
ימים הפופולארי ביותר מכל השאר. תוך
עשר שנים הרויח מסרטיו 30 מיליון דו-
לאר. הוא גילם את הטיפוס מעורר הרח־מים
המתקשה להסתדר בעולם, הנתקל ב־מיכשולים
על כל צעד ושעל, אך מצליח
להתגבר על כולם. בניגוד לסרטיו הפסימיים
של צ׳אפלין, היו סרטיו של לויד רודיי אופטימיזם.

כיום, כשהוא מופיע בסרט שערכו
יותר היסטורי מאשר בידורי, יש בהארולד
לויד משהו רענן ומקורי. כי גם בסצינות
הטירוף ההומוריסטיות שלו קיימת הבנה
חמימה לשאיפות הנסתרות של האיש ה0״
01 וחלומותיו ללא הגזמות והפרזות.

ר,רכ הנשים כין כדורסלניות מכבי והפועל תר־־אביב
יתרון של סל לבנות

ספ 1רט
כ דו רסל
גצהון בשתימערכות
רופא, הרוצה להמליץ בפני הפאציינט
שלו על אמצעי בדוק להתפרקות כללית ממתח,
יכול לשלוח אותו בשקט לתחרות
הגמר על גביע המדינה בכדורסל, הנערכת
אחת לשנה• כל פעם חוזר כמעט אותו מחזה
עצמו: אותן שתי קבוצות, מכבי והפועל
תל־אביב, מגיעות לגמר. אלא שמעולם
אין לדעת בבירור, עד לשריקת הסיום
של המשחק, מי תהיה הקבוצה שתזכה
בגביע.
כאשר נפתח משחק הגביע השבוע, היה
רק בלב מעטים ספק מי עתיד לזכות בו.
למרות שמכבי תל־אביב זכתה השנה באליפות
המדינה, אחרי שגברה במגרשה, במשחק
מכריע, על קבוצת הפועל בהפרש
דחוק של ארבע נקודות, לא היה צריך
להיות מומחה גדול בכדורסל כדי להבין כי
בגביע צריכה לזכות דווקא קבוצת הפועל.
היא הדבירה באותו איצטדיון חולוני את
קבוצת מכבי, במשחקי גביע רוטארי, ומ בחינת
כושרה, נחשבה עדיפה בכל על קבו צת
מכבי, ר,סחוטה ממשחקי האליפות.
כאשר עלו הכדורסלנים למגרש לקליעות
האימון, לא היה גם ספק למי נתונה אהדת
רוב הקהל. קריאות :״אל־אל — הפועל!״
ו״מכבי — הביתה!״ השתיקו לגמרי את
קריאות האהדה החיוורות, להן זכו המכבים.
אולם חלפו רק חמש דקות מרגע פתיחת
המשחק, וכל הצועקים נאלמו דום. טכסיס
גאוני של מאמן מכבי, יהושע רוזין, הביא
להפתעה רבתי. החמישיה הראשונה של הפועל
כללה את ארבעת הכדורסלנים הטובים
ביותר בקבוצה: חזן, לוסטיג, לובצקי ו־זייגר,
בתוספת כדורסלן חמישי, דרייזין, לו
נועד מאז ומתמיד תפקיד שמירת הכוכב
הענק של מכבי, תנחום (״תני״) כהן־מינץ.
אולם כאשר החל המשחק, התברר שה־חמישיה
של מכבי לא כללה את חמשת הראשונים
של הקבוצה. רק שניים מן ה־כדורסלנים
היו אנשי החמישיה הראשונה:
קליין ופריש. במצב כזה לא היה קשה ל־כדורסלני
הפועל להשיג יתרון מיידי ברור

רק אז התבררה משמעות ההרכב המוזר
של מכבי. דקות הפתיחה הספיקו להדביק
לאנשי החמישיה הראשונה של הפועל כמה
עבירות אישיות. לשחקני המפתח של מכבי,
כמו כהן־מינץ ובן־בסט, נחסכו דקות העצבנות
של הפתיחה• הבטחון העצמי המופרז
של שחקני הפועל, התחלף תוך דקות בעצבנות
והססנות, נוכח ההרכב המבלבל של
יריביהם. מכיוון שלדרייזין לא היה על מי
לשמור, שיחקו בעצם אנשי הפועל עם ארבעה
שחקנים. ואז, כאשר הכניס רוזין לפעולה
את החמישיה המלאה שלו, היא
הצליחה בקלות למחוק את יתרון הפועל,
ולהשיג יתרון של 12 סלים במחצית.
התפנית החדה והבלתי צפויה במהלך ה־מישחק
מוטטה כליל את בחירי כדורסלני
הפועל. ראש הקבוצה, חזן, כמעט ולא קלע
העולם הזה 350ו

אף נקודה מקליעה מהמגרש. שני שחקני
מפתח כמו זייגר ולובצקי, הוצאו מכלל
פעולה כמעט אחרי שנזקפו לחובתם 4עבירות
אישיות. ברגעים אלה של המשחק, בו
הגיע המתח לשיאו והכדורסלנים היריבים
לא יכלו לשלוט בעצביהם ובתגובותיהם,
נדמה היה שהמשחק יתפוצץ בכל רגע.
התעוררות כרגע האחרון. אדריכל
הנצחון של מכבי במחצית זו, היה הכדורסלן
הצעיר ונמוך הקומה אברהם נתנאל,
מי שהיה במשך תקופה ארוכה שחקן־ספסל
במכבי. הכנסתו להרכב הראשון היתד, שיקול
מחוכם של רוזין. שכן, נתנאל זה
הצליח לרכז את משחק קבוצתו, לנסוך בה
בטחון ולהפעיל שחקנים ותיקים ומנוסים
ממנו.
רק כאשר נצחונם של כדורסלני מכבי
כבר לא היה מוטל בספק, והם הובילו ביתרון
של 18 נקודות, התעוררו כדורסלני
הפועל מן הקיפאון והחולשה הנוראה ש תקפו
אותם. הם הצליחו לצמצם את היתרון
עד להפרש של ארבע נקודות, ממש כמו
במשחק הקובע של האליפות, אלא ששוב
לא יכלו לשנות את התוצאה.
נצחונם של כדורסלני מכבי היתד, דוגמה
קלאסית כמעט, כיצד יכולה קבוצה, הנופלת
מיריבתה בכושרה, לנצח במשחק עצבים
וטכסיסי־מאמן. אולם לנצחון זה היתד.
באותו ערב משמעות כפולה. כי דקות מספר
לפני שהתחיל המשחק, זכתה קבוצת
הבנות של מכבי בגביע המדינה לנשים, ב־גוברה
על קבוצת הבנות של הפועל תל־אביב
בשיעור .43:56
אכיכה לא הכזיבה. לא זו בלבד שבנות
מכבי הצליחו לקלוע סל אחד יותר מ אשר
קבוצת הבנים, אלא שבמפתיע היה
הקרב שניהלו לא פחות מלהיב ומותח ממשחק
הבנים.
הוא הפך כזה, בעיקר בזכותה של כדור־סלנית
אחת, אביבה ליכטבלוי, הבלונדית המוצקה
של מכבי. אביבה, חיילת בת , 19
היא אלופת הנשים של ישראל בהדיפת
כדור־ברזל. בשדה האתלטיקה היא מופיעה
במדי הפועל רמת־גן. עד לפני שנה שיחקה
גם בקבוצת. הכדורסל של אגודה זו. רק
אחרי שהקבוצה התפרקה, עברה אביבה למכבי.
במשחק הגמר על הגביע קנתה אביבה
את עולמה.
למרות איטיותה היחסית, הפכה אביבה
בחצי הראשון של המשחק לאהובת הקהל.
היא קלעה כמעט ברציפות 22 נקודות לקבוצתה.
קליעתה היתד, מתייקת מכל מצב.
היא גילתה שליטה מפליאה וכמעט מוחלטת
בכדור, בצורה שכשזה היה בידה ליד סל
היריב, לא היה ספק שיוחדר פנימה.
ברגעים מסויימים הזכירה אביבה בצורת
משחקה ותנועותיה את משחקו של בחיר
כדורסלני ישראל בעבר אברהם שניאור. כאשר
הוחלפה במהלך המשחק על־ידי מאמן
הקבוצה המכבית, אלבר פסח, קיבל אותה
הקהל כולו במחיאות כפיים סוערות. למרות
שבמחצית השניה נחלשו בנות מכבי לא
יכלו כדורסלניות הפועל למחוק את היתרון
הברור שהשיגו המכביות במחצית הראשונה.
אלא שאביבה לא זכתה לחגוג זמן רב
את נצחון קבוצתה, בו היה לה חלק מכריע.
יומיים אחרי המשחק נפצעה בתאונת
דרכים, בהתהפך קטנוע עליו רכבה עם
ידידה.

1וחו חיו ח דו ת
ל מו קד מו ת ובגרות אקסט רניו ת

הסרט הנועז ביותר של יוון!

או שר
ומוצג

החל במוצאי שבת 27.7.63 בקולנוע

(מותר אך ורק למבוגרים)

כל ה הנ חו ת וההזמנות כ טלו ת בהחלט
,אמפילם ״ 55888^ 1

החדשות הישראלי
״ העולם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המול: העולם הזה בע״מ.
ההפצה: טופל ובניו בע״מ, תל־אביב, רח׳ אחד־העם .24

מעוקה היופי והנעורים

מרווה כאגלי־נול את צמאון עורך ומעניק
לו את הלחות המוינה והחיונית כל כך
לקיומו, בפרט באקלים ארצנו.
השתמשי בוקר וערב בכמה טיפות
ממשקה זה של חן ונעורים, כיסוד
לאיפור ולשמירה טל רכות מורך
ורעננות סראיך.
רק בחנויות התמרוקים המאושרות ע׳׳י
הלנה רובינשטין

11616113,
1 1 1 1 1 (1 1 1 8 1 6 1 1 1
במדינה דרכי אדם
נזי להבטחונית
מכונית אן.אס.יו. פרינץ קטנה התנהלה
בזרם התנועה, ששטף ממוצאות חיפה לכיוון
תל־אביב. חיילים עמדו על שפת הכביש
ונופפו ידיהם לטרמפ• לפתע היפנו
ראשיהם קדימה בקללה .״לכל הרוחות,״
אמר מישהו, משנעצר האן.אס.יו ליד חיילת
בודדת במעלה הכביש, ,׳תמיד הם לוקחים
רק חיילות•״
הנהג, עמירם לביא 27 לא שמע את ההערה.
היא הזמין׳ את הטרמפיסטית לעלות,
הפליג חזרה בזרם התנועה. למחרת היה
עמירם, תושב בנימינה, הטרמפיסט של ניידת
משטרת חיפה.
האפון שינה תוכני ת. בבנימינה לא
היה איש שלא הכיר את עמ־רם. גם האורחים
הזרים שהגיעו למושבה היו נתקלים
בשמו, מיד ברידתם מן הרכבת או האוטובוס.
כי ברחוב הראשי התנוסס שלט גדול
שהכריז :״מבדקת־לביא. מכון מאושר לתיקון
וכיול שעוני מיס״.
למעשה לא חשב עמירם לביא מעולם על
תיקון שעוני מים כמקצוע. כבן המושבה
סיים עמירם את בית־הספר היסודי במקום,
המשיך שנתיים בתיכון בחדרה. לאחר מכן
עבר לחיפה ללמוד אלקטרוניקה. גם בצבא
הצטיין הבחור, סיים קורס קצינים, וכש־השתחרר,
נסע להולנד לעבוד תקופת־מה
במפעלי פיליפס.
כשחזר ארצה, התכונן לפתוח עסק עצמאי
לתיקוני רדיו. היתד, לו אפילו תוכנית אל־טרנט
בית לעלות על אוניה כקצין־אלחוט,
אלא שלפתע קרה האסון שקילקל את כל
תוכניותיו. אביו, מהנדס בחברת רסקו, נפטר.
עמירם החליט, בלית־ברירה, לוותר על
תוכניותיו הקודמות, לנסות, במקום זה, לפתח
את העסק בו החל אביו: תיקון שעוני־מים.
דה?,כלתי־נככ
ש. במשך שנים ספורות
הפך הבחור המוכשר את ביח־המלאכה
הקטן של אביו למכון השני בגודלו בארץ.
בחריצות האופיינית לו הרחיב את קשריו
גם לארצות שכנות, הצליח לפתח פטנטים
שונים בשעוני־המים. לפני שבעה חודשים
אף הכיר צעירה הדרתית, שעבדה כמורה
במושב אור־עקיבא, נשא אותה לאשה. בני
המושבה ראו בהם משפחה מאושרת.
אולם כך נראה עמירם רק לאנשי מושבתו
ובני משפחתו. כי ברגע שהיה נכנס למכוניתו,
כדי לנסוע בשדות־האזור לרגל עבודתו,
היה עמירם־ג׳קיל הופך ללביא־הייד.
״אינני יודע מה קורה לי,״ התוודה פעם
בפני אשתו ,״אבל תמיד כשאני לוקח חיילת
בטרמפ, אני מרגיש דחף בלתיי־נכבש לשאול
אותן שאלות על הצבא, זאחר־כך להציג
את עצמי כקצין־בטחון.״
המוזר שבדבר היה, כי עמירם לא אמר
זאת בנימה של צחוק — אלא בקול של
אדם המרגיש כי הוא חולה במחלת־נפש
מסויימת. אדם המכיר במצבו, אך אינו יכול
להתגבר עליו בכוחות עצמו.
עד שקרה המיקרה הראשון. עמירם נטפל
לחיילת, ניסה אף לעשות בה מעשים מגונים.
לפני חודשיים נשפט וקיבל שלושה
חודשי מאסר־על־תנאי•
קורבן לקורבנו. עתה הרגישה אף
אשתו בחומרת מצבו, ועמירם קיבל את
עצתה לפנות לעזרת פסיכיאטר. אולם הפסיכיאטר
יכול היה להשפיע על עמירם רק
בין קירות חדרו. ברגע שבודק שעוני־המים
יצא מן הטיפול, שוב היה תוקפו היצר
לבדוק את מהימנותן הבטחונית של חיילות
צה״ל.
כך הצליח עמירם, לדברי המשטרה, להפיל
קורבנות אחדים. הוא אסף חיילות בדרך
נסיעתו, הציג להן שאלות בעלות אופי
צבאי, ומשגילה איש־המים נזילה בטחונית,
היה מודיע להן כי יענישן במקום בצריבת
סיגריה בחזן.
עד שהשבוע נפל קורבן לאחת מקורבנותיו.
סמלת צה״ל, אשר קרוביה משרתים
במשרד־הבטחון, סיפרה על קצין־הבטחון המדומה
שאספה ליד חיפה וניסה להענישה
למרות שלא ענתה כלל על שאלותיו. בעק בות
תיאורה עצרה המשטרה את עמירם.
זקוק לאישיפת. כאשר הובא השבוע
בפני השופט לפקודת־מעצר, היה ברור כי
הבחור זקוק ־לבדיקה פסיכיאטרית והשופט
הוציא נגדו צו־אישפוז.
אבל תושבי בנימינה המשיכו להתפלא
כיצד קרה הדבר לבחור כה מוכשר כעמי־רם.
כשהם נשאלים היום היכן נמצאת מב-
דקת־לביא, הם משיבים :״הוא כבר לא
בודק יותר.״

דא ער מי־מגוזזווו
מצלמות הקולנוע טירטרו, נורות הצילום
הבזיקו, ופולה בן־גוריון חתכה ביד בוטחת
את סרט הבד הכחול שהשתלשל ממרומי
אוניית הענק אל הדוכן שעל הרציף. באותו
רגע השתחרר בקבוק השמפניה שנקשר לקצה
הסרט, טס והתנפץ על דופן האוניה. טכס
קריאת השם לאוניית הדגל של צי״ם, שלום
— הסתיים.
שתיעוכדות. בחירתה של פולה בן־
גוריון כמשיקת אוניה, היה אחד מרעיונות
הפירסומת המוצלחים ביותר של צי״ם בשנים
האחרונות. כל צעד של אשת ראש
הממשלה לשעבר, למן ההודעה על בחירתה
ועד לשובה ארצה, לווה בפירסומת בולטת.
אימרות השפר שלה והראיון שנתנה לכתבת
חוץ, התפרסמו במסגרות בעתונות האיץ,
תוך הזכרה מפורשת של טכס השקת השלום.
אולם
אם היתד, זו פירסומת מוצלחת, פרי
המצאתם של אנשי פירסום ויחסי־ציבור של
החברה, הרי שבשנה האחרונה נילוותה לבניית
האוניה פירסומת שצי״ם לא היתה כה
מעוניינת בה — פרי מאמציהם של החוגים
הדתיים במדינה.
כאשר נתכנס, לפני כשנה, דירקטוריון החברה,
המורכב מנציגי הממשלה, הסוכנות
וההסתדרות, הועלו, בין השאר, שתי עוב דות
שה־ה ברור כי תחוללנה סערה: על
אוניית הענק בת 23 אלף הטון, שתסיע
1100 נוסעים בקו חיפה־נידיורק, יהיו גם
כנסיה וגם מטבח טרף.
ליתר כטה ץ. לא עברו ימים אחדים
וגלי הסערה הרימו את השלום לכותרות
העתונים. שר הדתות, זרח ורהפטיג, תבע
לדעת כיצד זה ירשו לבנות באוניית דגל
לאומית — מטבח טרף.
שיקולה של החברה היה מוצדק לכשעצמו:
הרנטביליות בהפעלת אוניה כה גדולה
תלויה גם בהסעת נוסעים לא יהודים,
להם יש לאפשר לאכול לפי רצונם. אך, מאידך׳
טענו הדתיים כי יהודי התפוצות,
שהם, למעשה, רוב נוסעי האוניות הישראליות,
יסרפו לנסוע באוניה בעלת מטבח
טרף. ליתר בטחון, הודיעו הדתיים, הם גם
לא יעניקו הכשר למטבח היהודי שבאוניה,
אם ישוכן בה מטבח טרף. על עובדת קיום
כנסיה באוניה, היו מוכנים לוותר.
כדי שלא להעלות על השרטין את המשך
בניית האוניה, החליטו הצדדים למסור את
ההכרעה הסופית לידי ועדת״שרים שהורכבה
משרי הדתות, התחבורה והמשטרה.
אחד ואחד. השבוע, כאשר שוב הת־פוצצה
הסערה עקב חוברת הסברה שהוצאה
באחד הסניפים האמריקאיים של חברת השייט׳
בה דובר על שני מטבחים, עוד לא
היה ברור מה יתבשל בשלום. שני הצדדים
הסכימו ביניהם לשמור בינתיים על ה־סטטוס־קוד,
להימנע מפירט־מים נוספים הנוגעים
לנקודה זו.
אולם העבודה חייבת להימשך, ובמספנות
האוניה בסנט נאזר ממשיכים לבנות לפי
התוכנית המקורית. במקרה וזעדת־השרים
תחליט לבטל את המטבח הטרף, תבחר, כנראה׳
הנהלת ציים באפשרות הנוחה והפחית
יקרה: באוניה יהיו אומנם שני מטבח
ם, אבל אחד לחלב — אחד לבשר.

תל־אביב
רו חרפאים
רוח־רפאים מהלכת ברחובות השקטים של
צפון תל־אביב, בין רחוב בן־יהודה וחוף
הים — והיא מפריעה מאוד לדיירי הבתים
היקרים.
בפעם הראשונה הרגישו הדיירים בנוכחו־תה
המזיקה, כאשר הופסקה לפתע זרימת
הגאז לתנורי הבישול של עשרות דירות
ברחובות רופין־של״ג־יהואש־הכרם. בדיקה
של ספקי הגאז גילתה, כי יד אלמונית חיב-
לה בצינורות המובילים את הגאז מן המים־
לים למטבחים.
בפעם השניה, חשו הדיירים ברוח־הרפאים
כאשר ניגשו בבוקר למכוניותיהם, שחנו
בלילה ברחובות. נהגים רבים לא יכלו לנסוע׳
בגלל תקרים בצמיגים. לא היו אלה
תקרים רגילים, מסיבות טבעיות. הם נגרמו
בזדון, על־ידי אלמוני שדקר את הצמיגים
בפיגיון חד.
השבוע הורגשה רוח־הרפאים בשלישית.
עקרות־בית מרוגזות טילפגו למחלקת המים
של העיריה, שאלו מדוע אין מים בברזים.
פקידי המחלקה השיבו, כי לא יתכן הדבר,

מאחר שדווקא באותו יום היו כל מיכלי
הסביבה מלאים. בכל זאת יצאו לשטח —
גילו כי מישהו סגר את הברזים הראשיים
של הבתים, בנתקו הספקת מים מעשיות
דירות.
השאלה שהטרידה את דיירי הסביבה היתד
:,מה יהיה הפגע הבא? אחדים מהם קיוו
שהמשטרה תספק אולי תשובה לשאלה חמורה
יותר: מי היא רוח־הרפאים?

החי
• איר אדום בתל־אביב, נדהמו ה־חשמלאים
של חברת שרות רמזורים להיווכח,
כי בשעה שטיפלו, בכיכר מגן־דויד, באור
אחד הרמזורים שלא נדלק, נדלקה מכוניתם
שחנתה בסמ-ך, הפכה תוך דקות לשלד
חרוך.
9מרקיע שחקים: ביפו, החליטו

פולה משיקה א ת ״שלום״
אחד לחלב — אחד לבשר
מרים ואריה חן לבקר במסעדה החדשה ה־יקיע
השביעי, בעקבות מודעות הפירסומת
בעתונות, שהודיעו על מחיריה העממיים,
נאלצו לשלם 18ל״י עבור שני בקבוקי
בירה וכוס קפה.
• הפח הוליד חתול: בחיפה, הגיעי
כבאי־האש לאחת החצרות בעקבות קריאה
טלפונית שהודיעה כי נחש מסתתר בפח
הזבל, גילו כי הזנב שביצבץ מתוך הפח לא
היה אלא זנבו של חתול שחור.
0פרקש פה פרקש ש ם: באשק-
לון׳ מיהרו ניידות המשטרה לקריאתה של
אחת התושבות, שטענה כי פרקש מסתובב
ליד ביתה, גילו כי האיש המזוקן הוא ישיש
תושב קריית־גת, שאיחר את האוטובוס האחרון
וניסה למצוא מקום־לינה באחת החצרות.

הזירות: בירושלים, הוציאו גנבים
במיבצע נועז חבילה ארוזה בקפדנות מתוך
מכונית־פאר, גילו בתוכה ארבעה פגרים של
חזירי־ים, שנועדו למחקר.
ובעולם הזה 1350

תדריך
העולם הזה ממליץ מת לראות, סה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

פ ס טי ב לי ם
* הפסטיכאל הי שראלי:

* רוזאלין טורק (יום חמישי, היכל
התרבות, תל־אביב) הכוהנת הגדולה של
יוהאן סבסטיאן באך ברסיטאל בו תגיש
את ואריאציות גולדברג שלו.
אגנםמורהד (יום רביעי ויום
ראשון, היכל התרבות, תל־אביב) ערבי מקרא
של שחקנית ברודביי הנודעת.

* שטרן

-איסטומין

(יום חמישי, בניני האומה, ירושלים; שבת,
היכל התרבות, תל־אביב) השלישיה המבריקה
בתכנית מיצירותיו של בטהובן.
* מוסיקה ליטורגית (יום ראשון,
בניני האומה, ירושלים) קונצרט של מוסיקת
חזנות בהשתתפות החזנים יעקב ברקין, מורים
משוב, משה קוסביצקי ומקהלת גברים.

• מהומה רכה על לא דבר (התיאטרון
הקאמרי, תל־אביב! קומדיה שקם־
פירית קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שטקל, שהשגו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.
• בל אדם והאמת שלו (הבימה)
ראשומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף וי
מישחק מצויין של חנה רובינא, נהום בוב־מן
ועדה טל
• הפיסיקאים (הביסה) בל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי-
דריך דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
ס אירמה לה־דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
שרה אמן, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזקן בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• טורא (התיאטרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית. של יוסף בר־יוסף
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאטריאר־כלי.ת
משחק מרשים של מרים ברנשטין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.
• מעגל הגיר הקאוקזי (אמפי תיאטרון
אורון, פתח־תקוה) ביצוע מרהיב
של מחזה ההמונים של ברטולד ברכט, אודות
יחסיותו של הצדק. משחק מצויין של
זהרירה חריפאי וחיים טופול.

• עיר הנוער (יריד המזרח, תל־אביב)
צעצועים יאפניים ונשק ישראלי,
תצוגות מסחריות וביתני שעשועים בתערוכת
בידור קייצית.
ס כאטיק (גלריה ,220 תל־אביב) תערוכת
אריגים מצויירים של ציונה שימשי
ונחום כהן: צעיפים, גלימות, מפות, מחיצות
ודגלים.
• א מנות איראן (ביתן היאמניס ברחוב
אלחריזי, תל־אביב) תערוכה ייצוגית
של תריסר אמנים פרסיים בני זמננו.
• דודו שנהב (גלריה רינה, ידושלים)
יחסי תנועה וחלל במרחב ביצירות
פיסוליות מופשטות של פסל צעיר.

• ירד זר כמ שפחה (ארמון־דוד,
תל־אביב) אימות צרפתי לפסוק התנ״כי:
״בנים גידלתי ורוממתי ז׳אן גאבין
מצויין כתמיד כמלודרמה עשויה בלבביות
ובהומור( .ראה מדור קולנוע)
העולם הזה 50ג1

5 5יום בפקינג (צפון, תל־< 1ביב;

חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה וכשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
• דויד וליזה (הוד, תל״אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם ושג־עונם
באהבת נעורים תמימה. סרט בלתי
רגיל, מישחק מעולה.
• מונדו קאנה (גת, תל־אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
כשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• אלקטיד ! לאורלי, חיפה) הטרגדיה
של האשד׳ שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידס. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאניס. איירן
פאפאם מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.
• האמריקאית היפה (ירושלים,
ירושלים) מכונית פאר כסגולה להצלחה בחברה
ולרכישת ידידים בקומדיה צרפתית
משעשעת של רוברט דארי

מוצאי שבת ובוקר יום א׳

(סמדר, ירושלים) בעיות המין והזהות העצמית
של פועל בריטי צעיר. אלברט פיני.
• קיץ ועשן (ציון, ירושלים) ג׳כאל־דין
פייג בדמות האשד, המגלה את חמין
והאהבה בערוב ימיה, במחזהו של טנסי
ויליאמס. לורנס הרביי.

• התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.
9דרודבה פולקלור מחול בולגרי,
קרקס מוסיקה מצחיק עד דמעות, ושמיניית
הצבא הבולגרי בביצוע מלוטש, אם כי
מיושן, של שירים ופזמונים שונים. בידור
מרענן•
• ודיאטה בינלאומי (יריד המזרח,
תל־אביב) רביעיית הזמר היוגוסלבית פרוב־לס,
הלהקה הצוענית הלהקה ר,צוענית תיאז־רוסיה
והזמרת האכריקאית אן לייט, במרכז
הופעת בידור קייצי.
• שן ועין (מועדון החמאם, יפו)
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעין פרם.

זהנהדר -ז ה יצהר

מן?0 /ון 01

יי שדון ״
בית ספר תיכון בוקר
הרשמה לכיתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב במגמות:

הומניסטית׳ ריאלית, טכנית

יום לימודים ארוך
פרטים והר ש מה: כבקר צ ,1 0 -1כערב 5 -7

תל־אביב
רחוב כלפור 6

רחוב דיזנגוף 86

מו עדונ > ם
ס בוב מארקוואט (צברה, תל-אביב)
אלוף קליעה בקשת חוזר על מבצעיו של
וילהלם טל בתכנית קאברט בה מופיעה
גם החשפנית פופה לה־רוז.
• רביעיית פרובלם (הרקיע השביעי,
יפו) רביעיית הזמר היוגוסלבית
במרכז תכנית של מסעדת הבידור החדשה
והמרווחת שנפתחה בשטח הגדול ביפו.
• לידות ים־התיכון (חומות עכו,
עכו) השלישיה היוזנית המעולה — טריו
כרים והזמר הדרום אפריקאי לארי ודקר
במועדון המצטיין באוירה ונוף מן היפים
בארץ.
• אהלה הלוי (קימרון, צפת) שירים
ישראליים ושירי עמים מפיה של הזמרת
הישראלית שחזרה מארצות־הברית במועדון
לילה חדיש.
• לוק רומן (עומאר כייאס, יפו) המלחין
והזמר הצרפתי, שגדל וחונך בקיר־קם,
בערב של שאנסונים משלו ומשל אחרים.

החתול העצבני (גו-הוואי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחו של אורי זוהר.
• לסהומם (אדריה, תל-אביב) — הגברים.
להקת זמר צרפתית המנסה לחקות
את הצלחת הקומפאניון דה־לה־שאנסון.

נפתחים קורסים חדשים

אלקסחניקה -רדיו -טלויזיה
פרטים והרשמה מ־ 8בבוקר עד 8בערב
תל־אביב:
תל־א ב יב:
ירושלים :
חיפה :

בי ת שרון, דרךפ ״ ת ,4 4מול בית־הדר
רחוב אלנבי 76
רחוב יפו ,33 בי ת יו אל
רחוב בי אליק . 17

מספר 1350

ג, אב תשב״ג24.7.1963 ,

המחיר 75 אג ור ות

ער ]}׳סתוויתעשייתהאהבה