גליון 1351 מתאריך 31 ביולי 1963

1351

שנה 26

י׳ אב תשפ״ג31.7.1963 ,

המחיר 75

אגורות

הו 1ו 0 9וכוה

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו

עורך משנה:
רוב איתן

פט&ן!** 7וגי,ם•
המוציא לאור: העולםהזה בע״מ.
רחוב גליקסון ,8תל־אניב, טל 85 .־67־,22
ת. ד .136 .מען למברקים :״עולספרם״.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, סל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

כתג ראשי:
אלי תגור

עורך כיתוב:
אבשלום קורו

צלם המערכת:

צייר המערכת:
זק י

יעתב אנור

חברי המערכת:
אורי אלוני, שלמה אליגב, שיינו גלור,
לילי גלילי, רויד הורוביץ, חיים הננבי,
רווזי ורד, ויוה יריב, רו בסלו.

ביותר

במדינה

עמוד 58 של פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום
ה־ 22 ביולי, שדנה בהצעת חוק לשון
הרע, כולל את הפיסקה הבאה:
יצחק קלינגהופר (ליברלי אחד
הדברים שהסעירו בשעתו את הרוחות היתה
ההוראה המקורית, לפיה לא רק עורכו 1־
נזוציאו־לאור של העתון, והאדם שהביא ל־עתון
את דבר לשון־הרע, יישאו באחריות,
כי אס גס נודפיסו של העתון הוראה זו
הוסרה מן ההצעה (החדשה) ,אבל היא הוסרה
רק באופן תלקי.
היא אינה קיימת עוד לגבי עתוניס יומיים.
אך לגבי עתונים אחריס יהיה מחויק
בית־הרפוס אחראי לפירסוס לשון־הרע גס
על פי ההצעה המתוקנת.
לא הספקתי לרדת לשורשה של הבחנה
זו, שהממשלה מציעה לעשות בין עתונים
יומיים לבין עתוניס שאינם יומיים, ואודה
לנב׳ שר־המשפטים אם יואיל להסביר את
הדבר בדברי־הסיכום שלו.
שר־המשפטים דם יוסף נ הסברתי
זאת בדברי־הפתיחה שלי. לא שמת לב, אבל
׳אסביר עוד פעם.
יצחק קרי״גהופר: אולי יוכל כב׳
השר להוסיף איזה הסבר שיחיה יותר מובן
לי. רוצה אני לקוות כי הסיבה האמיתית,
אדוני שר־^משפסים, לאבחנה זו אינה נעוצה
ביחס השלילי של חוגים מסוייסיס בלפי
עתונים מסויימיס, שאינס נמנים על העתונות
היומית.

ש מ פון ביו ט רי ט
ש ס פון חלמונים
שספון לנולין
ש ס פון רי ציניי ט ד

לטכנולוגיה.
בי תהספד

מי סוד ה עול

ה בו כלל ה הניו לי ט בני ת
החלה ההרשמה
במיקצועדת:

ללימודי

יום

חד־שנתייס

ס ר טו ט מכונות
סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
הלימודים בקורסים לסרטוט מכונות וסרטום
בניין ואדריכלי נערכים באישורה ובסיקוחהשל

הסתדרות הטכנאים
פרטים

והרשמה:

* מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מס׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד מנד בערב (טלפון .)36487
משרד הבטחון, היחידה לטיפול זלהכוזנת חיילים משוחררים,
רחוב ב׳ ,מם׳ ,12 הקריז־״
התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, רחוב מונטיפידרי
מם׳ , 13 חדר מס׳ , 16 בימים ב׳ ו־ה׳ ,בץ השעות 12.30
עד 230 אחה״צ.

כך, בצורר, אדיבה ומנומסת, יצא המרצע
מן השק. רק לתני
ארת המליצה השתמש
פרופסור קלינג־הופר
בלשון רבים.
כוונתו היתה, כמובן,
ליחס השלילי של
חוג מסויים מאוד
כלפי שבועון מסויים
מאד.
זו גם התשובה לשאלה
שהציג באותו
ויכוח משפטן מבריק
אחר — ח״כ כאדר חרות יוחנן באד!.-
שאל הוא: לשם מה בכלל דרוש החוק
החדש? מה רע בחוק הקיים, התואם את
החוקים בארצות הדמוקרטיות? מדוע לא
מצא משרד־המשפטים זמן לנסח חוקת-
יסוד למדינה? מדוע לא מצא זמן להציע
חוק שיבוא במקום הסג׳לה העותומנית,
שהיא עדיין בתוקפה במדינת ישראל —
למרות שסולקה מזמן בתורכיה ובמצריים?
מדוע נתן עדיפות דחופה כזאת דווקא להצעת
חוק לשון־הרע?
התשובה כלולה בדברי חברו הליברלי:
החוג המסויים רוצה לשתק ״עתון מסויים,
שאינו נימנה על העתונות היומית.״

אותה ישיבה של הכנסת נשאר, את המספר
הסידורי רע״ה זהו מספר סימלי מאוד.
כי אכן, הצעת חוק לשון־הרע צריכה להעביר
רעד בגופו של כל שוחר חופש העתו־נות.
בפרשה
זו חזרה הבדיחה הנושנה אודות
היהודי, שמשפחתו הגדולה היתד. בצפיפות
נוראה בדירה קטנטנה. הרב יעץ לו להכניס
לדירה עז. הצפיפות נעשתה נוראה עוד
יותר, וחיי המשפחה הפכו גיהינום. כאשר
הירשה הרב לבסוף ליהודי להוציא את העז׳
היתד, הרווחה כה גדולה, עד כי נידמה
למשפחה האומללה שעברה לגן־עדן.
לפני שנה וחצי, כאשר הוצעה ההצעה
המקורית של חוק לשון־הרע, היה זה חוק-
תועבה כה טוטאלימארי, כה מחריד, עד כי
גם העתונות העולמית התעוררה נגדו. עתה
הובאה הצעה חדשה, ממנה הושמטו רבים
מן הסעיפים המתועבים ביותר. זוהי מלאכתו
של דוב יוסף, ויש לברכו על כך. אך
מכאן רחוקה הדרך עד השלמה עם ההצעה.
ההצעה המקורית דמתה לנמר טורסני.
עכשיו אומנם הוצא הנמר מן החדר, אך במקומי
הוכנס דוב. הדוב הוא, לכל הדעות,
חיה פחות מסוכנת מן הנמר. אך גם דוב
יכול לקטול. חיבוקו מסוכן מאוד.
שר־המשפטים הכריז בדברי־הפתיחד, שלו
כי נציגי העתונות (קרי: העתונות היומית)
הסכימו להצעה המתוקנת. אם נכון הדבר —
ודוב יוסף ידוע כאיש־אמת — הרי זו
בגידה מחפירה של העורכים היומיים, עדות
נוספת לכך כי העתונות היומית ויתרה
מזמן על תפקידה האמיתי בחברה דמו-
קראטית, וכי דרושה למדינה באורח דחוף
עתונות יומית חדשה.
כי החוק החדש גם הוא קטלני. הוא מטיל
על העתונות בכלל — ועל העתונים השבועיים
בפרט — סייגים שיצמצמו בהרבה
את יכולתה למלא את תפקידה החיוני לשמירה
על הדמוקרטיה ועל זכויות־האדם.

אם תקבל הכנסת הצעת־חוק זו כלשונה,
יהיה זה יום שחור בחיי המדינה.

מפליא ההבדל העצום בין עורכי־העתונים,
שנכנעו ומילאו פיהם מים, לבין חברי-
הכנסת, שהעבירו את הצעת־החוק תחת שבט
הביקורת הנוקבת. שני הנואמים הראשונים
— הח״כים באדר וקלינגהופר — כבר הצליחו,
בנאומים מזהירים, לחשוף את מרבית
ההתנכלויות לחופש־העתונות הכלולות בהצעה.
אחרי
שהוכיח כי אין שום צורך בחוק
החדש, וכי חקיקתו תכנים רק אנדרלמוסיה
למערכת המשפטית הקיימת בשטח זה, הצביע
באדר על הפגמים הבאים:
• ההצעה אומנם כוללת סעיף נבון האוסר
להשמיץ ציבור שלם (למשל: ערבים,
או בני־עדות־המזרח, או חברי־קיבוץ) ,אך
מונעת מחברי קבוצות אלה את האפשרות
לתבוע את המשמיץ לדין. הסמכות הזאת
נמסרת באופן בלעדי לידי היועץ המשפטי.
משמע: זהו נשק פוליטי טהור בידי הממשלה
לרדיפת מתנגדיה. האם מאמין מישהו
כי היועץ המשפטי יגיש משפט נגד
עסקן מפא״י, המשמיץ את ערביי ישראל ו־מגדירם
כגייס חמישי?
• החוק המוצע מחייב שכל המשפטים
על לשון־הרע יתנהלו בדלתיים סגורות. לפי
החוק הקיים, רשאי שופט לסגור את הדלתות,
אם ימצא סיבה סבירה לכך. לפי החוק
המוצע, הוא חייב לעשות זאת, אלא
אם כן יש לו סיבה מיוחדת (ומנומקת) שלא
לעשות כן.
זוהי, כמובן, פגיעה קטלנית באחד מ־עמודי־החדך
של מדינת־החוק הדמוקרטית —
פומביות המשפט. מכאן רק צעד קטן להשחתת
המוסד המפואר ביותר של מדינת־ישראל:
בית־המשפס הנהנה מאמון הציבור.
כיום יהסס אדם להגיש משפט על הוצ־את־דיבה
אם הוא יודע כי הדיבה נכונה.
עליו לחשוש, בצדק, כי תוך כדי המשפט
יוזדעו לציבור פרטים נוספים על מעלליו,
אף מעבר לפירסום שהיה. בעתיד לא יהסס
גם רוצח, מועל, שקרן וזייפו להגיש משפם
נגד עתון המגלה את האמת על פשעיו.
לא יהיה לו מה להפסיד. סודיות הדיון תגן
עליו מכל גילוי, אפילו יפסיד במשפט,
אילו נתקבלה הצעה כזאת לפני תריסר
שנים, לא היה הציבור שומע מעולם את
פרטי פרשת קסטנר־בכר.
השקרן יחזקאל
סהר היה ממשיך
לעמוד בראש
המשטרה. ולא היינו
זוכים אף לטיהור
החלקי שנערך עליו׳
יוסף נחמיאס במשטרה,
שעמדה על
סף התנוונות מוסרית.

לפי החוק. המוצע,
חייב אדם בעונש
גם אם הוציא קלינגהופר לשון־הרע על אדם
שהשמיצו קודם לכן. פרובוקציה קיצונית
אינה בבחינת הגנה. אם יכריז ח״ב דויד בן־
גוריון כי מנהיגי חרות היו קצינים בס״ם
— הוא מוגן. אם יענה איש־חרות, שאינו
חבר־כנסת, שדויד בן־גוריון הוא שקרן —
יורשע בדין.
• הצעת־החוק אומנם מבטלת את הסעיף
הנותן לשר־הפנים את הסמכות לסגור
עתין שנמצא אשם בהוצאת־דיבה — אבל
רק באופן חלקי. סמכות מתועבת זו שמורה
גם בעתיד בידי השר, במקרה של. דיבת
הסתה.״ כלומר: השר (ולא בית־המשפם)
יכול לסגור עתונים המתקיפים את הממשלה.
כדברי באדר :״שמוציאים דיבה על עובדי
מדינה או שרים.״
סיכם באדר :״ההצעה הקיימת היא חולייה
נוספת במלחמה נגד חופש־האזרח ו־זכויות־האזרח
היא חולייה נוספת, תוך
נסיגה מסויימת, של התננשות בחופש־העתו־נות.״

פחות חריפים היו דבריו של ח״ב
קלינגהופר, שהוא פרופסור למשפט החוקתי.
הוא שם את אצבעו על הנקודה החשובה
ביותר: שאין במדינה בכלל שום חוק המבטיח
את חופש־העתונות. בהעדר חוקה,
תלוי חופש־העתונות כולו על בלימה.
קרא קלינגהופר :״לאיזה חופש־עתונות
התכוון כבוד שר־המשפסים, כאשר אמר בפתח
דבריו כי החוק המוצע איננו בא
לבטל חלילה את חופש־העתונות?״
במידה שקיים במדינה חופש כזד למעשה,
אין לו בסיס להלכה. שום חוק אינו
מבטיח אותו או מגן עליו. כל החוקים ש־
(המשך בעמוד )4

הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963
העולם הזה 1351

חרה. אי נ ה * ב רי בהד^נהץ־ יררבר

חוה אמנו נהגה לקטוף לעצמה כל בוקר עלה תאנה טרי לכסות ולקישוט.
מאז אבד לנו גן העדן, נאלץ האדם להפיק מן הצומח בד לבגדיו. הצמח נושם אויר. קולט את קרני
השמש יונק מן האדמה מים ומינרלים, ומספק סיבים לטווית חוטים אשר מהם נארגים בדים.
הכימיה המודרנית הצליחה לייצר סיבים סינטטיים העולים בתכונותיהם על אותה יצירה מופלאה של
עולם הצומח.
אורלון* הוא סיב אקרילי המיוצר ע״י דו-פונט. מלבושים מ״אורלון״ הם חזקים, ובכל זאת רכים
להפליא. הם מחממים -ובכל זאת קלים ואוריריים. הם מתכבסים ומתייבשים על נקלה. בגד לבן
מ״אורלוף לא יצהיב לעולם. אין צורך לגהץ מלבושים מ״אורלון״ ,הם שומרים על צורתם לתמיד.
חוה של היום אינה צריכה יותר לגהץ כשהיא לובשת בגדים מ ״ אורלון ״ .

• שם ושים לטיב וזאלוריל׳ טל דו פונט.

(המשך מעמוד )2
הוצעו על־ידי הממשלה עד כה באד להגביל
ולצמצם דבר שאינו מובטח בשום חוק.
זהו ההבדל התהומי בין המצב בישראל
ובין המצב בכל מדינה דמוקראטית אמיתית׳
בה קיימת חוקה כתובה״ המגינה על חופש־העתונות
כעל זכות־יסוד בלתי מעורערת.
הצעת־החוק אינה מבדילה בין אדם פרטי
ובין עתון. אולם עתון אינו אדם סתם.
עתון הוא מכשיר ציבורי חיוני, הממלא
פונקציה מכרעת בחברה הדמוקראטית, ואשר
בלעדיו אין הדמוקראטיה יכולה להתקיים
אף לא רגע. הוא חייב למתוח ביקורת,
להעריך באופן חופשי הערכות חיוביות ושליליות,
כדי שדעת־הקהל תתגבש תוך התנגשויות
הדעות וההערכות.
ציטט קלינגהופר מומחה שוזייצי מפורסם:
״מידה מסויימת של חופש־ד,פגיעה בכבודו
של הזולת חייבת להוות חלק מחופש־העתו־נות,
אם אומנם רוצים להבטיח לעתונות את
חלקה התיפקודי ביסוד הדמוקרטיה.״
טען קלינגהופר, לגבי פרטי החוק:
6החוק המוצע אומנם מאפשר לעתונאי
הנאשם לטעון כי דבריו היו אמת, אך הגנה
זו אינה יעילה כאשר מדובר בהערכות
פוליטיות, שאינן בגדר מסירת אינפורמציה
גרידא. שהרי אי־אפשר לאמת הערכות.
לפי הצעת־החוק תוכל הממשלה להגיש
משפט פלילי נגד עתון שמתח ביקורת על
מפלגה, אם היתר, הביקורת עלולה להביא
לכך ״שבני-אדם יתרחקו ממנו.״
הצעת־החוק מבקשת להכריח את ה־עתונאים
לגלות את מקורות־האינפורמציה
שלהם, אם ירצו לטעון כי פעלו בתום־לב.

ח״כ חיים צדוק, איש מפא״י, ביקש להגן
על הצעת־החוק. הוא גילה את השקפתם
האמיתית של בעליה, כאשר ציטט את דבריו
של סופר אנגלי, שטען כי ״אפשר להביע
דיבה בקימוט־מצח, ולהרוס את שמו
הטוב של אדם בקריצת־עין.״ הצעת־החוק

נועדה לאסור גם קימוט־מצח וקריצת־עין.
צדוק הציע להגביל אף את החסינות הקיימת
של חברי־הכנסת — הצעה רבת-
משמעות.
אולם אפילו צדוק המפא״יי נאלץ להודות
כי נמצאים בהצעת־החוק פגמים יסודיים.
למשל: החוק נותן לכל פקיד ממשלתי חסינות
מוחלטת• יכול פקיד להשמיץ כל אדם,
ולא רק בהליפת־מכתבים פנים־משרדית,
אלא גם בהודעה פומבית( .תזכור, מן הכתם,
את הודעתו. הנתעבת של יחוקאל
סהר, כאשר מסר לעתונות, בימי פרשת
עמוס בן־גוריון, כי הקצין שטיינברג ״התרועע
עם זונות״ .השמצה זדונית זו היתד,
מחוסנת — ותישאר פך גם בעתיד).
זהו פרט קטן, אך אופייני. הוא מסמל
את הכוונה הכללית של החוק: להגן על
החוגים השליטים ובני־חסותם בפני ביקורת
יעילה כלשהי — ובאותה שעה לתת לאותם
חוגים חופש מוחלט להשמיץ את זולתם.
ההצעות השונות של חוק לשון־הרע התבשלו
במיטבח המלוכלך של תקופת בן־
גוריון ונערי־חצרו, כחלק מן המזימה הכללית
להשליט בארץ דיקטטורה ביצועים־
טית מוסוזית. מזימה זו נחלה מפלה חשובה
עם התחלת תקופת אשכול. על כן נראית
הצעת־החוק כיום כאנאכרוניזם.
יתכן שאין הממשלה יכולה להסירה מ־סדר־היום,
מטעמי יוקרה. אך כאשר תגיע
ההצעה לוועדה, חייבת הממשלה לערוך בה
רביזיה טוטאלית, עד כדי חיסול כל הפגמים
הטוטאליטאריים הדבוקים בה. אחרת לא
תהיה לאזרח הברירה אלא להסיק כי בנקודה
מכרעת זו לא חל שינוי של ממש —
וכי מוטלת עליו החובה לצאת למלחמה
מחודשת להגנה על חרותו.

מכתבים
ת שב ץ העוד הזה 1351
מחבר תשבץ זה הוא ישראל נוימן, הממעט לספר על עצמו, פרט לכן שהוא תל־אביבי,
על טף הגיוס, ואוהב (כמובן) לפתור תשבצים.
על תשבצו, לעומת זאת, מרחיב הוא את הדיבור, מזהיר את הפותרים כי שובצו
כאן ביטויים, לא רק מילים, ומקווה שהגיוון ימצא חן בעיניהם.
מאוזן )1 :מחלקי
הפרה; )2הנן
על המקום; )10דהר;
)11 הזק; )13
עני; )14 עצם; )15
אסטרונום )17 :קטע
צר )19 אציל)20 :
ירק גינה; )22 עקשן;
)25 מילת־תנאי;
)26 חלק הצמח ה־מטמיע;
)27 רשם;
)30 המולה; )32 לא
קשה; )33 תור; )34
דיבר )36 :רדוד
מאוד; )37 שמן זית;
)39 אעקם; )41
שפת־נהר; )42 צלילים
נמוכים; )44
יכולת חומרית של
אדם )46 :פירכום
לגנאי )48 :סייר;
)50 זז; )51 הנאה;
)53 מי! ירק; )55
מזון שמיימי; )57
חמישה עשר; )58
כפול; )59 ביטוי
המסמל משהו שסי־בד
עניין; )60 סוג של בד.
ניצל, קיפח; )28 רסיסי־לילה; )29 רצון;
)31 הודיע את כבודו; )32 כעם; )35 שן
מאונך )1 :קטנוני; )2מוקיון; )3
המנעול; )37 בקי; )38 אשר; )40 משקה
ביוב; )5מודד; )6שולח! בחנות; )7
הם; )41 פעיל; )43 נרגז; )45 מציאותי;
תאנת בוסר; )8זרימת אויר; )9בוקר 46 מותניים — התחזקות; )47 עלול
טוב; )12 טהור; )15 ביקור במקומות שו לגרום לסרטן; )49 זוהמה; )52 יחידת הסנים;
)16 חלק, נחלה; )18 מלמלה; )21
פק חשמלי; )54 נבעה; )56 דגל; )58
מספיק.
דמות כהה; )23 מילת הצבעה; )24 בן; )26

למדו לתועלתכםבקל ות ובמהירות
עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן גרג״ ( 0ב<£מב<) .בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.

קצר־נורו

פרטים:

גאולה ליגאל

דופי במלכות היופי

הרבה מרבים אתם לכתוב על מלכוודהיופי
זה שאחדות־העבודה נלחמה בשמעון פרם,
ובלמה את שאיפות הצעירים של מפא״י, זה שלנו, ובעיקר הרביתם כתוב על יהודית
דבר חיובי כשלעצמו. אבל מכאן ועד לשיר מזור, שהיא, בעצם, תנליתכם מתקופת היוההלל
ששרתם ליגאל אלון ולישראל גלילי תה מלכת־מים. אכן, יהודית היתה ללא
ספק היפה מכל מלכות־היופי למיניהן, נח(העולם
הזה — )1350 עוד רב המרחק.
הם לא עשו זאת מתור מניעים אדיאליס־ שבה לנערה הגונה, חביבה ופיקחית.
אד האם לא שטתם לב לעובדה, שההצלטיים
טהורים, למען שמירה על טוהר ה-
מישטר הדמוקראטי במדינה הזאת. הם עשו. חה סינוורה אותה
עד כדי כד שהיא לא
מה שעשו מתור השמהססת
להכריז שבוז
פוליטי־מפלנתי
לעולם לא תשוב לקר:
אם ישברו את
ישראל? דווקא עתון
הצעירים, יוכלו הם
כשלכם, שפירסם מעצמם
לתפוס את
אמרים רועשים על
אותן העמדות, שנשואי-פספורט
ועל
פרם ודיין שואפים
הזמרות הישראליות
להן. כמובן, זה איהמופיעות
בחו״ל בנו
פוסל אותם —
שם זר, צריך להתאבל

ריע על כד.
דויד גרין,
מיד כשהניעה ל־תל־אביב
ארצות־הברית
הכריזה
יהודית מזור שכקורא
ותיק מאוד
לעולם לא תשוב לשלכם,
אני זוכר את
ישראל, מפחד הצבא
כל גילנולי היחסים
ובכלל — תמיד הרביניכם
לבין יגאל מזור גישה שישראל איאלון.
פעם הערצתם
אלון
נה מקומה המתאים.
אותו; אחר כד העלבתם
אותו; עכשיו ההאם
לשם כד אתם מטפחים צברית, משערכתם
אותו נכונה. הפכפכות? אולי: אבל קיעים בת פירסומת, נותנים לה כרטים ל-
חו״ל והיא אינה חושבת אפילו לחזור לאם
כן, נם אני הפכפך. כי הסכמתי איתכם
ארץ?
בכל שלב משלבי היחסים האלה.
דפנה נווה, ירושלים
נחמיה רון, רמת־גן
מה פשר העני! שכל העתונים בארץ, בכל
השתתפתי בכנס קצינים של צה״ל,
שנערד השפות, לא פוסקים מכתיבת מאמרים בלא
מזמז בהשתתפות הרמטכ״ל ויגאל אלון,
קשר לנערת ישראל
היה זה כנציג הממשלה וכאלוף מילואים.
שריז אברהים? האם
כנם רי ענייני, אבל לא חרג מגדר המקובל.
בגלל הקשרים הרעד
כמה רגעים לפני הסוד. אז הפר השר
בים שיש לאביה באלון
שוב להיות יגאל של הימים ההם.
ארץ, ובפרט באר-
הוא דיברעל החייל כגורם החשוב בצות־הברית?
מעולם
יותר בכל המערד הצבאי. נם בעידן הטילא
כתבו כה רבות
לים והאטום — האדם הוא החשוב. אין
על מלכות־יופי ואלכם
מושג איזו תרומה זה תרם לטוראל
פילו על שחקניות
של הנוכחים...
מפורסמות.
ררר אגב, נקווה
רב־סרן, צה״ל
שסוף־סוף ישראל נם
להפסיק מיד!
תזכה, אהרי 15שנה,
להיבחר למלכת-
אני דורשמיד, ובכל תוקף, לפרסם את
יופי או סגנית של אני מכתבי, שבו
מים תבל. עד כה
מכחיש את העלילה
תמיד היו אפליות
השפלה על מלחמתי
וישראל אף פעם לא
נגד עדות המזרח. שרץ זכתה בהתחרויות לכמו
כן אני מכחיש
תואר הנכסף. אנו
את המקרה שקרה לי
ב״בסית״ (העולם ה תקווה ששרין סוף־ם וף תביא את התואר
זה .)1348 נכוז הוא הזה. יתכן ששם נם יש קשרים.
שישבו שם שני טישולמית
ויעל קורים, נהריה
פוסים, שכל הזמן
מסתבר שהקשרים הנזדמזיס של הקוראות
הציקו לי, והייתי
מוכרח להגיב, אד
קורים — הם כקורים של עכביש. שרין לא
לא כפי שאתם אמר זכתה בתואר.
תם בזדון עלי. לכן
אבקשכם פעם
להפסיקאחתל אני האיש ולתמיד בקשר לידיעה שהופיעה בעיתונות בחא-
העליל עלי עלילות
ריר ,17.7.63 כי ״קור־רוח של נהג מנע
ם! הסוג הזה. ברנשטיין אסון״ :ובכן, אני הוא אותו הנהג.
תל־אביב
ברנשטיין, משה אליהו תומר, חיפה

מ ל־ א 5י : 3בר־קמא, דחי גורדון ,5חיפה: ני״ס ״במעלה״
העולם הזה 351ו

עורו העולם הזה, שנועד באירופה עם חוגי המרד הכורדי, מציע להקים לאלתר
ועד שראד למען כורדיסטאן
ול עיני גועשת עיר זרד .,ים המכוניות זורם ברחוב הרחב, אורות־הניאון בוזקים,
הצחוק קולח, אנשים ונשים לבושי־הדר משוחחים בקלילות בשפה זרה. זוהי תמונה של
שלווה ועושר — אירופה, קייץ . 1963
אולם מול עיני מצטיירת תמונה אחרת. הרים שגיאים, כפרים עלובים, נתיבים תלולים
על עברי מדרונות. צלילת מטוסי־הקרב, הלהבה הרצחנית של פצצות נאפאלם, שאגת התותחים.
יללת נשים, גסיסת ילדים. מלחמה, השמדה.

הרי כורדיסטאן העיראקית, קייץ .1963
זד, עתה חזרתי מפגישה עם אנשים הממלאים תפקיד חשוב באירגון המרד הכורדי הגדול.
לבני כן דיברתי עם ידידים שחזרו לא מכבר מהרי כורדיסטאן.
אני ממהר לכתוב שורות אלה. כי סידרת השיחות שיכנעד, אומי ששוב לא די בהשמעת
קול פרט נגד דיכוי כורדיסטאן.
הכורדים זקוקים לעזרה.

חובתנו -כישראלים, כיטוחרי־חרות, כבני־המרחב -לקום ולפעול.

לחמת*הכודדיפ היא, ברגע זה, התופעה החשובה ביותר במרחב השמי כולו. היא
תשפיע על עתיד המרחב, על עתידנו שלנו, יותר ממלחמת נשיא מצריים במפלגת
אל־בעת . ,יותר ממלחמת־תימן, יותר מהמאבק, ך,פנימי באלג׳יריד.,
חוששני כי בארץ נתקבלה תמ נה מעוותת, במקצת, מן המתרחש ברגע זה בהרי הכור־

מאת

אוד• אבנר
ד פ. נתקבל הרושם כאילו זוהי פעולה חד־צדדית, מסע טבח והשמדה של הצבא העיראקי
נגד שני מילי, ן הכורדים בצפון המדינה. הכורדים עצמם מופיעים בתמונה זו רק בדמות
הקורבן, הסופג את המהלומות.

תמונה זו אינה הולמת את המציאות.
מטע־ההשמוה, הגובל בשיטות של השמדת־עם, הוא רק צד אחד של מאורעות כורדיסטאן.
צד זוועתי — אך לא הצד הקובע לטווח ארוך.

בי זה העיקר: הצכא העיראקי אינו מצליח למגר את הכורדים. יד
הכורדים היא על העליונה.
כ רדיסטאן לא תיכבש. ואם יזכו הכורדים לעזרה רן החוץ, איש לא יצליח לעצור בעדם
מלעל׳ת על בגדאד.

בא־היטיחרור הכורדי הוא, ברגע זה, הצבא החזק ביותר במרחב, מלבד צד,״ל.
£בכושרו הוא עולה בהרבה על הצבא העיראקי.
בניגוד לצבאות ערב (פרט לצבא האלג׳ירי) ,זה! צבא עממי. כל גבר כורדי משתייך אליו
אוטומאטית. ולעם הכורדי יש מסורת מלחמתית ששורשיה בשחר ההיסטוריה.
הכורדים אינם מ עוט לאומי מפוזר. הם יושבים בשטח רצוף, שכולו כורדי. בראש
מאבקם ע מדת המפלגה הדמוקראטית הכורדית, שאין כדוגמתה בשום ארץ ערבית. כי
מפלגה זו פועלת בקרב ההמונים, המקיימת תא בכל כפר, המלכדת את כל הכורדים בעיראק
סביב הנהגתו של מוסטאפה אל ברזאני. רק בקושי עלה בידי ממשלת בגדאד לרכוש כמה
קר זלינגים כורדיים, מבין השבטים הספורים המתנגדים לברזאני על רקע של קינאת-
שבטים.
זוהי המציאות הלאומית. מתווספת עליה המציאות הגיאוגראפית. כורדיסטאן היא ארץ
הררית. מעטים בה הכבישים. הטאנקים של הצבא העיראקי אינם יכולים לחדור אל מרבית
שטהי האזור. אפשר להפציץ את הכפרים מן האוויר — אך רצה האובלוסיה לא יביא
לכיבוש השטח.

כזה המצב כיום. ארבע חמישיות שד ארץ הכורדים בעיראק הן
בבחינת שטח משוחרר -שטח הנתון למרות הממשלה הכורדית,
המוחזק כידי צבא־׳השיחרור הכורדי.
הצבא מורכב לא רק מאזרחים שנזדעקו אל הנשק, אלא גם מאנשי־צבא מקצועיים רבים,
קצינים וחיילים כורדיים, שהיוו בעבר את עמוד־השדרה של הצבא העיראקי. אל העריקים
ד,כורדיים נוספו גם קצינים וחיילים ערביים, שנטשו את הצבא העיראקי בשל נטיותיהם
הקומוניסטיות, ושמצאו מיקלט ותפקיד בצבא־השיחרור.
לאורך הכבישים !.1שתרר מצב המזכיר את ארץ־ישראל בימים האחרונים של המנדט.
בשעות היום שולטים בכבישים הטאנקים של בגדאד. אך בלילה שייך הכביש לכורדים —
ושום חייל עיראקי אינו מעז לצאת ממחנהו המבוצר אחרי רדת החשיכה.

סוסטסה אל־ברזאני
מנהיג הטרד הכורדי

נושים לנודדים הלוחמים סיוע בנסו, בנשק, במדריכים, בתעמולה ובמדיניות
(המשך מעמוד )5
רק חלק קטן מאזור הכורדים מוחזק בידי הצבא העיראקי באופן יעיל, פחות או יותר.
חלק זד, כולל, כמובן, את שטח בארות־הנפט.

ך• ל המציאות הצבאית האמיתית בכורדיסטאן יכול ללמד סיפרו של ידידי, עתונאי
^ צרפתי חשוב, שביקר לפני ימים מעטים בכורדיסטאן.
״ישבתי במטהו של אל־ברזאני. מסביב ישבו ראשי המרד. מאחר שאיני מדבר כורדית,
דיברו ערבית.
״לפתע ביקש טלבאני, אחת הדמויות המרכזיות של המרד (האיש שניהל את השיחות עם
ממשלת בגדאד, והשוהה עתה באירופה) ,חופשה קצרה, כדי לבקר את אמו בעיירה
מסויימת. תחילה סרב אל־ברזאני הזקן לשחררו, נוכח חומרת המצב וריבוי העבודה, אך
לבסוף הסכים לתת לו חופשה עד הבוקר.
״טלבאני, גבר חסון ויפר,־תואר, לקח אותי עימו. שאלתיו בתמיהה איך הוא יכול לבקר
באותה עיירה, שהרי יש בה חיל־מצב עיראקי. הוא חייך ואמר, :תראה.׳
״דהרנו בג׳יפ בשבילי־הרים מסוכנים, לאורך מדרונות תלולים. שערותי סמרו, אבל
טלבאני רק צחק. הנסיעה ארכה כשעתיים.
״זמן קצר לפני רדת הלילה התקרבנו לעיירה. עברנו על־פני נער, כבן ,13 שהכיר את
סלבאני מייד וניפנף לו בידיו.
״נכנסנו לעיירה ועצרנו לפני ביתו של ראש המפלגה הכורדית במקום. עוד לא הספקנו

הוא התנגד רק לדרישה אחת, שהיא אומנם מכרעת: קיום צבא כורדי נפרד באזור

הכורדי, במסגרת הצבא העיראקי.
יש הרואים באהדת מצריים למלחמת הכורדים טכסיס גרידא. עבד אל־נאצר יודע כי
הכורדים הם שהפילו, למעשה, את מישטר אויבו, עבד אל־כרים קאסם. כי מלחמת הכורדים
התישה את כוחו של קאסם ועוררה נגדו את זעם הצבא. עתה, אחרי שגם ממשלת אל־בעת
בבגדאד בגדה בכ ירדים, קרוב לוודאי כי המלחמה־ הכורדית המחודשת תתיש ותמוטט
גם אותה.
יש הסבורים כי חשבונו של נשיא מצריים רחב עוד יותר, וכי הוא מקווה שמימשל־עצמי
כורדי בעיראק יב א להתקוממות הכורדים גם בתורכיה ובאיראן — שגם הן אויבות
הנאצריזם• .
עבד אל־נאצר עצמו טוען כי אהדתו לכורדים נובעת מהשקפודעולם יסודית: הכרה בזכותו
של כל עם למימשל עצמי, גישה הומאנית והתנגדות למלחמה.

הוא מדבר בפירוש על ״אומה״ (כערבית:קאומיה) כורדית, אותה
הוא רוצה לראות בחכרה בשותפות האיחוד הערכי.
אך מובן כי נשיא מצריים אינו יכול לתמוך במרד הכורדים באופן פעיל ונמרץ, כי אינו
רוצה לאבד את אהדת הערבים בעיראק. אין הוא יכול להרשות לעצמו להופיע לעיני
הערבים כבוגד בלאומנות הערבית, למען עם בלתי־ערבי.
על כן מצהיר עבד אל־נאצר שהוא דוגל במשא־ומתן חופשי בין בגדאד והכורדים, שהוא
מתנגד למלחמה ולשיטות־דיכוי. אך הוא לא יספק את הצרכים הבוערים של המרד הכורדי.
מניין תבוא העזרה?

אני אומר: מישראל.

* *ישראל, אבל לא מידי ממשלת ישראל. בשאלה זו, יותר מאשר בכל שאלד. אחרת,
(* /עלינו להפריד בגלוי ובפירוש בין המסגרת הרישמית של ממשלת ישראל, לבין הכוחות
הציבוריים המתקדמים במדינה.

הלוואי ועמדה בראש המדינה ממשלה המסוגלת לחוש את דופק
החיים של המרחב, ושגורם כלשהו כמרחב יכול לבוא עימה כדברים
וביחסים. למרבה הצער, אין לנו עדיין ממשלה כזאת.
ממשלת ישראל אינה תומכת בכורדים. במיקרו, הטוב ביותר, היא אדישה למאבק המר,
המתנהל במרחק כמה מאות קילומטרים ממטולה. למעשה היא עויינת את הכורדים. ידידי
הכורדים באירופה העירו לי במרירות כי קול ישראל נוקט סיגנון אנטי־כורדי גלוי,,
גישה זו נובעת, כמובן, משאיפתה של ממשלת ישראל להדק את קשריה עם תורכיה
יאיראן — שתי ידידותיה המוסלמיות האגטי־ערביות. אך אחרי שיחותי עם המומחים
הגעתי למסקנה כי גישה זו מוטעית אפילו מבחינת הקו הממשלתי.

ממשלות תורכיה ואיראן אינן לוחמות כמורדים הכורדיים בעיראק.
אומנם, הן מדכאות ללא־רחם את הכורדים של ח -אך לא איכפת
להן בלל שהכורדים העיראקיים יגרמו צרות לממשלת בגדאד, השנואה
עליהן.

מרדינזטאן גזעיראנץ יגז — זז2־ \2מארץ המרדיגז
לצאת מן הג׳ים, כאשר ראינו ים אנושי מתקרב אלינו. נראה כי הנער הספיק להזעיק תוך
דקות מעטות את העיירה כולה. כשבעת אלפים איש ירדו לקראתנו, בקריאות ברכה והערצה.

״נכנסנו לכית, שאלתי כתמיהה היכן החיילים העיראקיים. כעל
הבית העיר כזילזול בי אין לכך בל חשיכות. החיילים לא יעזו להתגרות
בבני העיר.

״לפתע נדהמתי לראות רב־סרן עיראקי ערבי, שהתקרב ונכנס אף הוא לבית. הוא השתחווה
בפני טלבאני, נישק את ידו ואמר, :ברוך בואך לעיר מולדתך.׳
״היה זה מפקד חיל־המצב.
״בבוקר חזרנו בדהירה למפקדת אל־ברזאני. העיירה חזרה, כביכול, להיות שטח הנתון
לשלטון הצבא העיראקי.״

ץ הו, אם בן, המצב המדיני־צבאי. הצבא העיראקי אינו מצליח, ואף לא יצליח, להשתלט
| על אזורי הכורדים ולהדבירם. הצבא הכורדי מגן על מרבית ארצו. אבל גם הוא אינו
יכול להכריע במלחמה. הסר לו הציוד הכבד, הדרוש להתמודדות פנים־אל־פנים עם הטאנ־קים,
התותחים והמטוסים החדישים של הצבא העיראקי במישור.
על כן זקוקים הכורדים לעזרה. צרכיהם משתרעים על שטחים רבים. הנה הם, בעיקרם:
• נשק, ובעיקר נשק ״כבד״ .למשל: באזוקות, נשק אנטי־טאנקי אחר, תותחים.
• כפף, כדי לרכוש נשק זה בשוק השחור, במידה ואי־אפשר להשיגו במישרין.
• מדריכים צבאיים, לאימון החיילים הכורדיים בנשק זר״
• תמיכה דיפלומטית, על־מנת להביא את מלחמת הכורדים בפני האו״ם( .מונגוליה
החיצונה הקומוניסטית, שהסכימה לעשות זאת, נסוגה מנכונות זו תחת לחץ מדינות־ערב.
מאותה סיבה אין שום מדינה אחרת ששה לקראת מילוי בקשה זו).
• תמיכה תעמולתית, להזעקת דעת־הקהל העולמית נגד שיטות־הזוועה של הצבא
העיראקי, ולמען הכרה בחרות כורדיסטאן.

**ניין תבוא עזרה זו? מצבם הטראגי המיוחד של הכורדים מצמצם את האפשרויות
/ 3עד מאוד.
שום מדינה בעולם אינה נחפזת לתמוך בכורדים בגלוי, מחשש פן יפגע הדבר בקשריה
עם מדינות־ערב. גם מבחינה זו דומה מצב הכורדים למצבה של ישראל.
מדינות המערב חוששות לא רק מפני הערבים, אלא גם מפני תגובת תורכיה ואיראן,
חברות ״ברית המרכז״ האנגלו־אמריקאית. שתי מדינות אלה מחזיקות בחלקים גדולים של
כורדיסטאן, ומדכאות את מיליוני הכורדים החיים בגבולותיהן.
הגוש הקומוניסטי מוכן לתמוך בכורדים, ביחוד מאז החלה ממשלת בגדאד בעריכת
הטבח השיטתי הנורא בקומוניסטים העיראקיים, אשר כחצי תריסר מהם מוצאים להורג מדי
יום ביומו, מזה כמה חודשים. אולם הכורדים עצמם מהססים לקבל עזרה מידי הסובייטים,
מחשש פן יפתח הדבר תהום בינם לבין מדינות המערב, ויגביר את זרם משלוחי הנשק
של המערב לממשלת בגדאד.

רק מיוחד מהתה יחסו של גמאל עבד אל־נאצר למרד הכורדי. קיבלתי על כך דו״ח
*! מאלף מפי ידיד, ששוחח על כך ארוכות עם נשיא מצריים, לפני ימים אחדים.

עבד אל-נאצר גילה יחס אוהד מאוד לבודדים. הוא הביע הסכמה
מלאה לרוב הדרישות הרשמיות של ההנהגה הכורדית -מימשל
עצמי של הכורדים כתור עיראק דדלאומית, קבלת חלק מן התמלוגים
עכור הנפט שנשאב בארץ הכורדים (מוסול וקירקוק) ,ובו׳.

יש גם מיכשול שני לכינון יחסים גלויים בין ממשלת ישראל לבין הכורדים. ההנהגה
הכורדית היא ריאליסטית. אין היא דורשת, כרגע, את הקמתה של כורדיסטאן העצמאית
והריבונית. היא מסתפקת במימשל־עצמי כורדי בתוך עיראק. היא יודעת כי הכורדים יצטרכו
לחיות גם בעתיד בצד הערבים, ויחד עם הערבים. על כן לא תוכל להתקשר באופן
רישמי עם ממשלה שכל הערבים רואים בה אוייבת־בנפש של שאיפותיהם הלאומיות.
מצב זה פוסל אפשרות של קבלת עזרה מידי ממשלת ישראל. אבל אין הוא פוסל, בעיני
הכורדים, את זכותם לקבל עזרה מידי אותם חוגים בישראל, הידועים באוהדי השאיפות
הלאומיות הצודקות של הערבים, הפועלים למען זכויות ערביי ישראל, ושתמכו במלחמת־השיחרור
של אלג׳יריה.

על חוגים אלה -עלינו -רובצת על כן חובה כפולה ומכופלת. בי
כמצב הנתון, רק אנו מסוגלים לפעול למען האינטרס העליון של ישראל
בשטה הכורדי.
הו אינטרס

זה? דומני כי אין צורך לפרטו. .הוא ברור לגמרי לכל המעורה

1* 1בבעיות המרחב.
אפשר לסכמו, בקיצור, כך:
• אנו מעוניינים בתקומת כורדיסטאן עצמאית וריבונית, מפני שתהווה — כמונו —
מדינה לא־ערבית בתוך המרחב, שרוב בניו הם ערבים.

צירופה שד כורדיסטאן לאיחוד המרחבי, כאשר יקום, יחווה תקדים
חיובי לקראת צירופה של ישראל.
ס אנו זקוקים לבעלי־ברית במרחב. ידידות הכורדים לא זו בלבד שתגביר את כוחנו
כשלעצמה, אלא גם תגשר בינינו ובין כל אותם ערבים מתקדמחם — בעיראק, באלג׳יר־ה,
וגם במצריים — לתומכים בשאיפות הכורדים.

• פעילותנו בכורדיסטאן תפגין את נוכחותנו כמרחב. היא תפתח
חזית שניה נגד אויבינו, ותוכיח אותה שעה את נכונותנו לקחת חלק
כחיי המרחב, לתמיד בבעלי השאיפות הצודקות ולנהל מדיניות מרחבית
עצמאית.
• התערבות כזאת תקרב אותנו לעמדת ברית־המועצות, רתהווה צעד לקראת שיפור
יחסי ירושלים־מוסקבה — מבלי לפגוע במאומה ביחסינו עם מדינות המערב.

מאחר שממשלת ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לפעול ככיוון זה,
חייבים אננו לראות את עצמנו כנציגי האינטרס הישראלי כחזית זו.

*11ל סמך שיחותי ומגעי, ובעידוד כל בעלי־שיחי, הריני מעלה בזה הצעד, שאני דואה
3בה צו האינטרס הלאומי, צו המצפון האנושי וביטוי לתחושת־הצדק האלמנטרית:

להקיםמייד ועד ישראליל מע ןכורדיסטאן .
אני מציע בזה כי כל החוגים והאישים האוהדים את העניין הכורדי, ובראש וראשונה
כל אותם חוגים ואישים הידועים באוהדי ההשתלבות הישראלית במרחב, ייתעדו יחד באופן
דחוף לשם הקמתו של גוף ציבורי זה, במיסגרת הרחבה ביותר.

אני מציע שגוף זה יפעל, כמסגרת החוק הישראלי, להושטת עזרה
מעשית ללוחמים הכורדיים -ככסף, כנשק וכמדריכיס.
אני מציע שגוף זה יעורר את דעת־הקהל מישראלית כדי להביא לשינוי עמדת ממשלתנו
כלפי המרד הכורדי.
אני מציע שגוף זה יפנה אל דעת־הקהל העולמית — באמצעות פעולות דראמתיות בארץ
ומחוצה לה -ויעלה את הבעייה הכורדית על סדר־יו׳מה של התודעה העולמית.
לפנינו הזדמנות גדולה, אולי חד־פעמית. בכמה מקומות בעולם קיימים ועדים של
כורדים למען חרות כורדיסטאן. אך עדיין לא קם בשום מקום ועד לא״כורדי למען מטרה
זו. הוועד הישראלי למען כורדיסטאן יהיה הראשון מסוגו בעולם כולו — זבות־בכורה
שתיזכר בבוא היום על־ידי מיליוני כורדים בארבע ארצות.
הכורדים מחכים לעזרה זו. כל יום חשוב.

הגיעה שעת הפעולה.

במדינה
האנ 1ש 01
המ־פגר־י ה חיוווו ר׳
רעש־אדמה הרעיד את העיד היוגוסלבית
סקופליה״ קבר אלפי גברים ונשים. אולם
גם זעקות קורבנותיו לא יכלו להשכיח את
רעידת־האדמד, השניה, הגדולה פי אלף. ששינתה
השבוע את הנוף המדיני של כדור-
הארץ כולו.
תוצאתה הבולסת של רעידה זו, היתד,
חתימת ההסכם לאיסור הניסויים האטומיים
באוויר, בים ועל הקרקע — הגשמתו החלקית
של חלום האנושות מאז השמידה
ל.,פצצה האטומית הראשונה את הירושימה.
אולם חשובה עד אין שיעור יותר היא
הסיבה הסמויה, שאיפשרה הסכם זדי זוהי
תמורה היסטורית במערך העולמי, העשויה
להטביע את חותמה על חיי הדורות הבאים:
הקרע בץ ברית־המועצות וסין.
צ חו ם +א דו ם. רבים ניבאו קרע זה
מזה שנים, ביססו עליו קיזי־מדיגיות. אולם
מעטים העזו להאמץ כי אומנם הוא כה
קרוב, וכי יהיה כה עמוק.
השבוע שוב לא היה ספק כי הקרע הוא
תהומי וסופי — עמוק יותר וחשוב יותר
מן הקרע בין סיטו וסטאלין לפני 15 שגד״
כי סין אינה יוגוסלביה. היא יורשת תרבות
של אלפי שנים, חדורה גאווה לאומית קיצונית,
ובעלת פוטנציאל המאפשר לה לשאת
את עיניה אל שלטון־העולם.
בראשית המאה ה־ ,20 כתוצאה ממרד הבוקסרים
ושיגור הכוח הבינלאומי לפקינג,
הפכו הדיבורים על. הסכנה הצהובה -לאופנה.
הקיסר הגרמני ניבא לגזע הלבן
סוף מר, אם לא יתאחד נגד סכנה זו• עתה,
עם התמזגות הצבע הצהוב של סין עם הצבע
האדום של המהפכה, הפכו מליצות
אלה ליסודות של מדיניות מעשית.
הכוח הסיני העולה, השולח את ידיו אל
העוצמה הגרעינית, הוא המאחד עתה את
שתי מעצמות־העולם הגדולות. הסכם איסור
הניסויים אינו אלא צעד נוסף לעבר הברית
האמריקאית־סובייטית, שסימניה הראשונים
נתגלו עוד בשלהי משבר קובה,
בשנה האחרונה.
קי לו לנ פ ש. בראשית אוגוסט , 1963
קשה עדיין להעריך לאן תוביל דרך זו,
אילו מהפכות תחולל בשנים הקרובות במערכים
הרעיוניים, המדיניים ׳והצבאיים. אך
התוצאות הראשונות כבר ברורות למדי: הברית
האמריקאית־סובייטית תפעל במרץ לכפיית
פירוז אסומי על כל שאר העמים.
תוצאה זו תביא לשינויים אדירי־חשיבות גם
במרחב (ראה להלן).
תוצאה אחרת תהיה נפשית — ירידה
כללית של המתח המלחמתי בעולם. שום
התקרבות בין מוסקבה לוזשינגסון אינה
יכולה להביא אוטומטית לשלום במרחב השמי.
אך היא יכולה ליצור תנאים פסיכולוגיים,
שיאפשרו לישראל לצאת לדרך חדשה
— אם תחול גם בה תמורה יסודית,
ותקום ממשלה המסוגלת לכך.
אולם מעל לכל תוצאה מקומית ומרחבית,
עומדת התוצאה הכלל־אנושית. היו רגעים
מעטים בשני הדורות האחרונים, בהם היתד,
האנושות כה אופטימית לגבי עתידה כמו
׳־השבוע — שבוע בו מלאו 49 שנה לפרוץ
מלחמת־העולם הראשונה. אותה מלחמה, בה
נקטלו 10 מיליון בני־אדם, עלתה לעולם
35 מיליארד לי״ש. ואילו כיום מיציא העולם
מדי שנה 43 מיליארד לי״ש על חימושו.
ברגע זד, נמצא בידי המעצמות האטומיות
מאגר של נשק גרעיני, השודד, לכמות
של 20 טון חומר־נסץ על כל גבר, אשד,
וילד עלי אדמות.
פצצה אטומית אחת קטלה ב־ 1945 בהירושימה
יותר בני-אדם מאשר כל קורבנות הקרב
של ארא — אחד מגדולי הקרבות של
מלחמת־העולם הראשונה. כל טיל מדגם
פולאריס יכול לקטול 25 פעמים יותר מאשר
פצצת הירושימה. בידי ארצות־הברית
וברית־המועצות יש כיום עשרות צוללות,
שכל אתת מהן נושאת סידרה שלמה של
טילים מדגם כזה.
הסכם איסור־הניסויים לא ישים קץ למאגרים
מחרידים אלד״ אולם ההסכם עצמו
— והתהליך ש,1וא מבטא — מבשרים את
האפשרות המעשית שאומנם יבוא יום, ופחד
האטום ייעלם מעל פגי הכוכב ארץ.

העם
8 0י נג-פ*ר*- 1ווו ד ה־ 3וקר
.קיימת עתה קואליציה של שארל דה־גול,

טאו טסה־מונג והאזרח נן־גוריוז, מול הקואהעולם
ז1זח 1351

ליציה של ניקיטר, כרושצ׳וב, ג׳ון קנדי ו־הארולד
מק־מילן -,התלוצץ השבוע דיפלומט
זר במסיבת־קוקטייל תל־אביבית.
גם מי שקרא השבוע את בסאוני ישראל,
יכול היה לקבל רושם זה. כמעט כל ה־עתונים
הפחיתו בערך ההסכם המוסקבאי,
סקרו את בואו ואת חתימתו כאילו היה
אירוע מדיני שיגרתי, לא מסעיר ביותר.
ההתנגדות הצרפתית (היכולה להיות רק זמנית)
הועלתה על נס, כעובדה המכרעת.
במשך השבוע התגבשו
שגי מחנות. הקו הראשון פסל את ההסכם,
זילזל בו, וגילה סימפאטיה לקו הסיני או
הצרפתי. בראש מחנה זה עמד, כמובן, דויד
בן־גוריון עצמו. בבקרו השבוע בעיר־הנוער
בתל־אביב, הסביר לשומעיו הצעירים :״אין
להגזים בהערכת מאורע זה-.
הקו השני, שהתגלם במשרד־החוץ, היה
מבוסס על ההנחה שאי־אפשר לעמוד מ:ל
הלחץ הבינלאומי שיופעל על ישראל, כדי
להביאה להצטרפות להסכם. שגרירי המעצמות
כבר הביאו את הסעיף הנידון. לידיעת
הממשלה״ ,ועם הודעת נשיא מצרים על
הצטרפותו, הפכה אי־הצטרפות ישראלית
בלתי־אפשרית לחלוטין.

דויד הכהן, לשעבר ציר ישראל בבורמה.
עתה גילה הכהן כי לא סין אלא ישראל
היא שמנעה בשעתו את קשירת היחסים.
ישראל אומנם הכירה בסין העממית, לפני
תריסר שנים, אך לא הסכימה להחליף עימה
שגרירים.
היתד, זאת האשמה כבדה כלפי הבום של
הכהן באותם הימים — ראש־הממשלה (דאז)
ושר־החוץ משה שרת• שרת נאלץ להגיב —
ותגובתו הדהימה את הקוראים עוד יותר.
טען שרת: הכהן יצא לסין בשליחות של
רצון טוב• לאחר מכן היתד, סין צריכה
לשלוח מצידה משלחת של רצון־טוב לישראל,
אך הדבר לא נעשה. בגלל סיבה זו
סרבה ישראל לקשור עימד. קשרים דיפלומטיים.
טימטום
חסר־תקדים. אם אומנם זו
היתד, הסיבה, הרי זו שערורוה מזעזעת —
ביטוי של איוזלת חסרת״תקדים מצד משרד
החוץ הישראלי. אך קרוב לודדאי כי הסיבה
האמיתית היא אחרת: פחדה של ממשלת
ישראל מפני ארצות־הברית, הרואה בסין
אוייבת־בנפש.
התוצאה: עם הופעת סין כגורם עולמי,
אין לישראל שום קשרים עימה. ספק אם
סין עודנה מעוניינת כיום, לאור המצב הנוכחי
במרחב, לקשור קשרים עם ישראל.
השבוע טען דויד בן־גוריון, ברגע של
התקפה נבואית, כי תוך 50־ 40 שנה יבואו
סין והודו במקומן של ברית־ד,מועצות ו־ארצות־הברית
כשליטות העולם. אם נכון הדבר,
הרי רובצת על דויד בן־גוריון עצמו
אחריות נוראה. כי פרם לחודשים המעטים
של כהונת שרת כראש־ממשלה, היה הוא
האיש האחראי למדיניות־החוץ המטומטמת,
שהובילה למצב הנוכחי.

א פי להבצה דיי ם

הסכנה האמיתית
אינה בתוכן ההסכם עצמו, אלא במה שמשתמע
ממנו: הרצון הנחוש של שתי המעצמות
הגדילות למנוע בכוח את ייצורו
של נשק אטומי במדינות נוספות. לכך מתנגדים
כיום שארל דה־גול, וחסידיו של
פראנץ־יוזף שטראוס בגרמניה. אך כאשר
ישתלב דה־גול במערך החדש, בתנאי זה

או אחר, תישאר רק סין האדומה כמתנגדת
לצימצום האטו*

מדיניות

ת שו ב ה מדהינסח

בלב

רחשי־האהבה שהתעוררו השבוע
כמה מקברניטי ישראל כלפי סין,
העלו את השאלה
מדוע אין קיימים יחסים דיפלומטיים
בין ישראל לסין העממית. על שאלה זו
ניתנה, השבוע, תשובה מדהימה.
מזה שנים רבות ידוע כי בצמרת מפא״י
יש אדם אחד שהיה תמיד ער לבעיה זו,
ושתבע להדק את היחסים עם סין. האיש:
* מאוזר ששני מוני הייצור שווים בשלבים
הראשונים, דרושה פעולה של כמה
שנים עד לבוא הרגע בו יהיה צורן בהחלטה
סופית•

כשם שהינשוף זקוק לחושך, כך זקוק
הבטחוניסט לאווירה מלחמתית. כי רק באווירה
של פחד בטחוני, של מתח חששות,
יכול הוא לשגשג.
על כן הביט השבוע שמעון פרם בעין
זועמת על ההתפתחות הבינלאומית,
אלא

גם הרחיקה בהרבה את סיכויי המתיחות
והמלחמה במרחב.
אולם עובדות פשוטות לא הרתיעו מעולם
את שמעון פרסומת. כשהופיע בפני כנס
של מפא״י בטבריה, גילה את סודו. :מתחת

למעטה של הקלה ושקט יחסיים, המאפיינים
עתה את מצבנו הבטחוני, מתרחשים תהליכים
יסודיים רבי־משמעות לטודח־ארוך, שעלינו
לתת עליהם את הדעת ולהסיק מהם
בעוד מועד מסקנות.״
רע ליהודים. מה מתחבא מאחורי גיבוב
זה של סלאנג בטחוניסטי? לדברי פרם:
פיתוח הטילים של עבד אל־גאצר ,

אולם הגילוי העיקרי היה שונה. הוא
נגע בקרע הסובייטי־סיני, בו רואה כל העולם
סימן מבשר־טובות ומבטיח־שלום
(ראה לעיל) .לא כן שמעון פרם. הודיע
סגן־השר: זה דודקא רע ליהודים, כי עתה
תופיע סין במרחב כגורם עצמאי וחתרני,
ותתחרה גם היא על חסדי הערבים.
היה זה נימוק קלוש מאוד. אבל אום
רעב אינו יכול להיות בררן, וגולם־שלג

ח ״כ כך גוריון כבריכה
מאחורי שארל תזאו
יתלה ביום־שמש את תקוותו גם בענן הקטן
ביותר המופיע באופק.

עתזמת

תו צרת ״הארץ״

״התוכל להגיב על טענתם התדירה של
מבקרין, לפיה אתה פשרן יתר על המידה,
ונוטה לעקוף בעיות בלי לפתור אותן?״
השואל היה עמוס אילון, איש הארץ, ודבריו
היו מופנים אל ראש־הממשלה לוי
אשכול. השאלה יכלה להישמע כקנטרנית
באוזני תומכי הממשלה החדשה, אך מבחינה
עתונאית, היתד, זאת שאלה לגיטימית.
אולם לוי אשכול, שקיבל את השאלות
בכתב ארבעה ימים מראש, סבר אחרת.
הגיב הוא :״בטרם אענה — ואני לא אענה!
— אבקש את היושב־ראש לקבוע מהי מידת
האדיבות של השואל!״ הוא תבע מעורך
הארץ, גרשום שוקן, להשיב.
היושב־ראש, אורי קיסרי הנכנע, קבע:
״דרישת ראש־הממשלה — היא פקודה!״
שוקן נאלץ להשיב, לטעון כי השאלה היא
פרלמנטרית בהחלט. בינתיים נרגע אשכול,
והשיב לשאלה בנימה עוקצנית, אך טובת־לב
:״זאת תוצרת הארץ. לא לחינם חשפנו
לאחרונה את תוצרת הארץ לייבוא מתחרה!-
מחאהעל ־ תנ אי. הצד המזעזע בתקרית
לא היה בעמדת אשכול, אלא בתגובת
העתונאים. רובם המכריע הביע את הסכמתו
לכך שאין לענות על השאלה.
גם בהמשך המסיבה, שהתקיימה בבית־סוקודוב,
גילו העתונאים היומיים את יחסם
המוזר לחופש־העתונות. כאשר פסל מנהל
לישכת־העתונות הממשלתית שאלה של עורך
חרות, אייזיק רמבה הממושקף, בקשר עם
אפשרות של ויתורים טריטוריאליים במשא-
ומתן עם הערבים, השמיעו רובם קריאות־ביניים
— נגד השמעת השאלה. הם גם הסכימו
כאשר פסל הפקיד הממשלתי שאלה
אחרת, בעלת תוכן בטחוני.
התמרמר אילון :״כדי שתכבד הממשלה
את העתונות, על העתונות קודם כל לכבד
את עצמה!״*
* בהזדמנות קודמת לא מחה אף אחד
מן העתונאים כאשר נעשה, בנוכחותם, ניס ח למנוע בכוח בעד עורך העולם הזה להיכנס
למסיבת־העתונאים עם שטראוס, וכאשר
פסל מנהל לישכת־העתונות הממשלתית
את שאלותיו.

במדינה
שער בריא
וחזק

תל־אביב
שנים אוחד ב בו רסה

וללא קשקשים
נשמרע ־ י
נכוו,
קפול
חפוף

באופן

סדיר

משחתש מפו נקה

משחת שמפו נקה
מונעת קשקשים׳
מ חז קתאת שר שי ה שער,
ל טפו ח השער -א ך ורק

משחת

שמפו

המפיצים חב׳ נורית בע״מ

משגיער
1| 7 3 - 1 3ל

ער ההתקנה החדשה

תאכל, תשתה ותרקוז־כמו
שרצית
(אגל תשלם פחות
ממה שציפית)

כמד, מוכן ישלם ראש עירייה, מכיסם
של משלמי המיסים, כדי להגן על האינטרסים
שלו? ראש עיריית תל-אביב, מרדכי
נמיר, מוכן היה השבוע לשלם מיליון לירות
סכין ותקילין, רק כדי שיקימו בניין
אחד במרחק חמש מאות מטרים ממקומו
המיועד.
חוץ מזר, גייס נמיר את שר האוצר־המס־חר־וד,תעשייה,
את ההסתדרות הכללית של
העובדים, ואת כל אמצעי הלחץ שיכול היד,
להפעיל — על־מנת למנוע אתי הקמת הבניין
של בורסת היהלומים ברמת־גן של אברהם
קריניצי.
קרן מסויימת. אנשי ענף היהלומים,
המייצאים מדי שנה יהלומים בשוזי מאד, מיליון
דולאר, מבקשים כבר יותר מחמש שנים
לעבור מן הבית הקטן והחשוך, שברחוב
אחוזת־בית התל־אביבי, לבניין רב־קומות,
מרווח ומואר, בו יוכלו לרכז את מסתרם.
כאשר פנו לפני שנים אחדות לראש
עיריית תל־אביב וסגניו דאז, נענו כי יוכלו
לקבל מגרש אם יתרמו סכום של עשרת
אלפים לירות לקרן מסויימת, שאיש לא היה
מוכן לנקוב בשמד, המפורש.
הם סרבו — ולא קיבלו מיגרש. פניות
נוספות לא נענו, או שנתקלו בסחבת רני־לד״
לא נראה מוצא, עד שאהדים מחברי־הבורסה,
תושבי רמת־גן, דחפו להתקשרות
עם קריניצי. ראש עיריית רמת־גן היה מובן
לבוא לקראת היהלומנים, הציע יותר מאשר
היהלומנים ביקשו.
השטח הוקצה, התוכניות תוכנו, ומיכרז
להכנת השטח כבר עמד לצאת, כאשר התעוררו
לפתע אנשי עיריית תל־אביב לפעול.
מאה כמקום אלף. כמה מאנשי הנהלת
הבורסה זומנו לישיבה דחופה, יכל
דרישותיהם התקבלו בנכונות בלתי מסוייגת.
כדי להחזיק לעצמם מקור כה נוח של
הכנסות עירוניות, היו אנשי הנהלת העירייה
והאופוזיציה גם יחד מוכנים להסכים לתנאים
הבאים:
• כל הבטחה שתבטיח רמח־גן, מוכנה
תל־אביב לקבל באופן אוטומטי.
• כל ההוצאות שהוצאו עד כה בפיתוח
המגרש הרמת־נני ליד בריכת גלי־גיל, שהגיעו
כבר כמעט למיליון לירות, ישולמו
על־ידי עיריית תל־אביב.
הבורסה תקבל מגרש של 5־ 4דונם
בצפון העיר, באחד האזורים היקרים ביותר
של תל־אביב, תמורת תשלום דמי חכירה
של לירה ישראלית אחת.
• מס־העסק של עסקי היהלומים יצומצם
לעשירית: במקום אלף עד אלפיים לירות
ששילמו היהלומנים עד כה, ישלמו
מאה עד מאתיים לירות מיסיס לשנה.
עיכוב או כיטיל. היהלומנים לא האמיני
לנמיר. הם דרשו את הדברים בכתב.
ההבטחות הועלו על הנייר, אך לא נמסרו
לידי הנהלת הבורסה. הנימוק: קודם רוצים
להיות בטוחים שהבורסה בכלל תדון בהצעות.

חברי הנהלת הבורסה העלו גורם
פשוט :״חתמנו על חוזר״״ טענו ,״ואיננו
מוכנים להפר אותו.״ נימוק חזק יותר הסתתר
מאחורי הקלעים:
לקריניצי השפעה חזקה בוועדת בנין ערים
המחוזית. הוועדה אישרה את בניין הבורסה,
למרות שחרג ממיתאר העיר באותו איזו!־.
אם יבקשו בעת מהוועדה לאשר בניין אחר,
במרחק של חמש ימאות מטרים בלבד, עלול
קריניצי לנצל את השפעתו כדי לעכב את
הבניין לשנים, אם לא לבטל את האישור
בכלל.
הקלף החזק. נמיר הוציא מכיסו את
הקלף החזק: שר האוצר־המסחר־והתעשיה
פנחס ספיר, שהוא ידידו של ראש־העיר,
התבקש ללחוץ על נשיא הבורסה.
בינתיים ממשיכות ההצעות לזרום אל
אנשי הבורסה משני הכיוונים, כשכל צד
מנסר. להבטיח יותר. העיר השבוע אחד
מאנשי ההנהלה: אם היינו מפסיקים לעסוק
ביהלומום, וסוחרים בקרקעות ובמייליונים
שהוצעו לנו עד כה, היינו ודאי מרוויחים
יותר.
חופים הים ה א כז ר
מעשי גיסים התרחשו בחודשים האחרונים
בחופי הרחצך .,בכל פעם שטבע אדם —
טענו כל העדים שלא היד, כל שלט איסור
רחצה בסביבה. העירייה האחראית מיהרה
(המשך בעמוד )10

דאנ/יה

והנערים

**ץ עות מעטות אחרי שהברית בין אשכול• וגולדה מאיר הביאה לסילוקו של בן־
* /גוריון מראשות הממשלה, ישבר, צמרת הוותיקים של מפא״י ותיכננה את הצעד
הבא. הבעיה העיקרית היתר, זו. שהוגדרה על־ידי גולדה מאיר: איך למנוע שצילו של
דויד בן־גוריון יוסיף לרבוץ על הממשלה שתקום?
גולדה, שעוררה את הבעיה, אף הציעה לה פתרון :״בממשלה שתקום,״ אמרר,
בהתייעצות הסודית שנערכה בביתה ,״מוכרח להשתתף גם זיאמה.״
הכוונה היתר, לח״ב כסוף־השיער, אשר שנתיים לפני כן נאלץ להתפטר מתפקידו כשר
החינוך ׳והתרבות, אחרי שהסתבך עם האיש החזק של הסתדרות •המזרים, שלום, לוין.
גולדה ידעה, כי אם יוזמן זלמן ארן לחזור לממשלה, יתבע לעצמו שוב את• תיק
החינוך והתרבות — דבר אשר ידחוף בהכרח את אבא אבן לעבר התיק לו הוא
מתאוזד, מזה שנים: תיק החוץ. הסיכון היד, רציני למדי, אך גולדה היתד, מוכנה להסתכן —
ובלבד שזלמן ארן ישוב לשולחן הממשלה.
השבוע היה ברור לצמרת הוותיקים כי גולדה צדקה. כי בעוד אשכול מהסס׳ בכל
צעד, ונזהר מלהיכנס בריב גלוי עם הצעירים, שדויד בן־גוריון הוסיף לפרוש חסותו
עליהם, היה זה זלמן ארן ( )64 שקם ואמר לצעירים, ישר בפנים, את האמת, כל האמת.
הוא עשה זאת מעל גבי דבר, במאמר קצר שכל מלה י בו היוותה חץ מושחז, לעבר
הצעירים המתגודדים. כתב ארן :
עס הקמתה של הנזמשלה חולל סביבה חוג הצעירים מהומה־בהמשכים. לפתע קפצה
זיקנה על המתיקיס ועל הצעירים כאחד בממשלה, אשר תונלרה כממשלת זקנים, בזנות
חברי המפלגה הוותיקים בממשלה. בין סממניה המרובים של ההתקפה הזאת תפס מקום
רב הכזב על ״טרויקה״ כביכול, מתון זקני מפא״י, שהשתלטה על הממשלה. בתוך
ההתקפה הביולוגית שובצה גם אידיאולוגיה: האשמות על סילוף הדמוקראטיה, בנוהל
שלפיו נבחרו חברי המפלגה לממשלה.
בלשון־זהב של חברה אחת מחוג הצעירים* הם נבחרו על־ידי ״כת שחבריה סייעו
אחד לשני להיבחר״ .החלו׳ להישמע קולות על חילוקי־דעות, תפיסות ושיטות בין
הצעירים לבין הוותיקים ...במישור זה נתבשרנו, באחד הנאומים של שמעון פרס, כי
נסתיימה תקופת הפיוט והחלה תקופה חדשה. כל הגעש הזה פרץ בגלל כן, שלדעת
מכווני חוג הצעירים קופחו, עם חלוקת התפקידים בממשלה, החברים ש. פרסי וס. דיין.
לדעתם חייבה התפטרותו של ד. בן־גזריון הקניית עמדות־מפתח בממשלה לשני
החברים הנזכרים.
במרוצת הימים החלה להיכתב מסכת התפטרותו העתידה־לבוא של מ. דיין מן הממשלה,
מסכת מלונת פירושים ׳רבים מצד מפרשים רבים, והודעות יום־יום וניחושי ׳יומ-יוס
מעל דפי העתונות, אם ובאילו תנאים הוא יסכים להישאר בממשלה החדשה בתפקידו
הקודם של שר החקלאות ; ובין התנאים — הקניית עסדות־בכורה למ. דיין בתיננון
כלכלי של המדינה או בתחום בטחון וענייני חוץ, או בשני התחומים נאחד.

דייו ושרת: ני1ח שאיו ממנה מוצא -אלא והתנסו
אין לדעת כמה זמן תימשך עוד מערכה זו> שאין לה תקדים בציבוריות, הישראלית,
לא בשנות המנדט ולא בשנות קיומה של המדינה.

מ. דיין שווה. יזהר ז

רן ציין, כי מאחר ולא קויים. על כל השאלה אף בירור אחד במוסדות המפלגה,
הוא מוצא לנכון להעיר בשמו כמה הערות לתביעות אלד, של משה דיין: אין בר־דעת
במדינה החושב, שעם התפטרותו של ד. בן־גוריון עברה תעודת־זהות שלו לחברים
ש. פרס וס. דיין ״ -עם כל חשיבותם. סוף־סוף הרי. בסתר לבם-מודים גם יריביו
ואויביו של ד. .בן־גוריון, כי הוא זכה להיות לא יחיד בדולו אלו* יחיד לדורות.
* עורכת־הדין שולמית אלוני, המסתערת ;על מקומה נעל בבה איך לסזן, בהנהגת
אירגון הפועלות ובכנסת.

—י יוויו
יי1

—ויי—*יי*

הסעירה מחדש את המאבק הפנימי במפא״י
כל חברי מפא״י בממשלה, המשיך ארן׳ היו בעד חברות שמעון פרס בועדת השרים
לענייני בטחון, ואף פעלו לפי קו.זה. הם אף מוכנים להודות בכשרונותיו של משה דיין
ורוצים בחברותו בממשלה. אולם, אין חס מכירים — לפי פרפראזה של הסופר אורוול —
שכל חברי מפא׳׳י בממשלה שווים הם.אד ס. דיין שווה יותר; ואין משום עלבון למ. דיין
אס חבר בממשלה חושב שאין לו עדיין ההכשרה למילוי תפקיד של שר האוצר או של
ראש התיכנון הכלכלי במדינה; כמו שאין משום התנכלות במ. דיין אס חבר בממשלה
חולק על ההנחה, שהיותו בעבר מפקד צבאי מעולה — ולו בעל זכויות גדולות —
מקנה לו אוטומטית את הזכות. לתפקיד של שר הבטחון לאחר ד. בן־גוריון.
בכל אחת מהמדינות הדמוקראמיות בעולם מצויים הרבה ננראליס, ומהם מפוארית
בעלילותיהם. המלחמתיות. אולס לרוב זאת היא הסיבה, מפני מה אין מעלים מתוכם
מועמד לתפקיד של שר הבטחה ומעדיפים לראות בתפקיד זה דווקא אזר,ח ללא עבר צבאי.
ייתכן שעל כלל זה יש לוותר במדינת ישראל. ייתכן שעל כלל זה צריך לשמור דווקא
במדינת ישראל• על כל פנים זהו עניין חשוב ממדרגה ממלכתית ראשונה במעלה,
שאינו יכול. להיחתך באווירה של לחץ.
כמוזרה ביותר מגדיר ארן את תביעתו של דיין להקים ועדת בטחון מצומצמת, מורכבת
משרי מפא״י, נוסף על ועדת הבטחון הממשלתית, בד. תובטח לו עמדת בכורה. בתביעה
זו רואה ארן בעיקר שאיפה מצד דיין להיות חבר בוזעדה מצומצמת שלא יהיו בה
חברים -אחרים. והוא קובע :״יש להניח בוזדאות שועדה נוספת כזאת לא תקום.״
המאמר כולל גם ניתוח׳ של בעיית שילוב הצעירים במערכות השלטון. ארן מסכים
לשילוב־דורות, אך בדרך של ״דור לדור יביע אומר, ולא גידופים• אין כובשים דור
׳ הולך כמו יעד צבאי. זה לא. יצלח. זה גם -אווילי. ואם הוא הולך לאט — טוב שהוא
הולך לאט.״
ולבסוף, המסקנה :״וקיימא לן: לעלייתו של בחיר־עם, אם יתגלה, לא יהיה צורך
בקביים.״ לכן.נקרא מאמרו של ארן לא על קביים יתנשא.

איגד דכי? ,כיסאו-
ך י -להניח כ־ מאמרו של ארן לא הגיע לפירסים בעמוד ב׳ של דבר כמו מאמרי
השני, המתפרסם בעמוד אחר של אותו גליון עצמו. את המאמר על דרכו של
הצייר מרדכי ארדון בציור, המתנוסס בראש עמוד 5של גליון דבר מיום ששי האחרון,
לא הראה ארן לגולדה או לאשכול. אך. את המאמר על הצעירים, המשתרע מלוא הרוחב
של העמוד השני, הראה תחילה לשניים אלה, ואף קיבל עליו את אישורם.
אם כי אולי
לכאורה יכלו. גם גולדה וגם אשכיל לדברבנוסח זה אל הצעירים,
לא באותו סגנון חד וקולע שבו מצטיין ארן. הם לא עשי זאת ולא יעשו זאת משום
שאימת בן־גוריון עדיין רובצת עליהם• הם נכנעו לבן־גוריון פעמים אין־סוף — הן
במדיניות החוץ, הן בתביעתו להדיח את לבון והן כאשר הרחיק בגסות את משה שרת
מן השלטון. לא כן זלמן ארן.
הוא ידע, מאז בואו ארצה בראשית ימי ד,עליה השלישית, ליצור לעצמו מעמד מיוחד,
שאיפשר לו גם להימנות בין מעריציו שלי בן־גוריון וגם להיות אחד מיריביו הבודדים
בצמרת מפא״י. ארן הגיע למעמד זה לאחר שהצליח להוכיח לחבריו את היותו
מקורי בניתוחיו ותקיף בדעתו. חבריו קראו לו ״המשוגע״ ,כי ברגע שקבע לעצמו דעה,
לא התחשב עם שום אדם. אפשר היה ירק להיכנע ללהט שלו, או להסתבך אתו במריבה
מתישה. אחרת, היה מסתלק• כי זיאמה ארן היה מן היחידים בצמרת מפא״י שלא
דבק לכיסאו.
בשבילו היה היינו־הך אם לשבת בוועד הפועל ולכהן ׳כגזבר החולש על תקציב של
רבבות, או לשבת על גזוזטרה של בית־קפה על שפת ימה של תל־אביב ולהתעמק
כספר עבד, של אחד מאבות הסוציאליזם באנגליה בראשית המאה ר,־.19

״ן הוא אחד התיאורתיקאנים י הגדולים של תנועת
מושגים שהם כיום. מובנים מאליהם נוצרו על־ידו. הוא
הראשונה בביטוי ״כלים״׳ כשהכוונה היא ׳לביסוס מוסדות
המרכזן ובנלן הפועלים ׳.כיום משתמש במושג זה כל
הנידחות ביותר•

זאימה והמערב הפרוע
הפועלים הישראלית. מאות
היה האיש שהשתמש בפעם
כמו סולל בונה, המשביר
מזכיר במועצות הפועלים

ארן וגולדה 1 :וו(1ו-בשו1ת-חולשה ונם *דדנן
הוא גם שפיתח את הרעיון של חינוך הסתדרותי ויסד י למסרה זו את בית־הספר
לפעיל־ ההסתדרות, כשהוא קובע את תוכניות הלימוד ומשמש כמנהל בית־הספר ומכוונו
במשך שנים רב, ת• הוא נחשב כבקיא.הגדול ביותר׳בתוך מפא״י בנוסחות השונות של
המחשבה הסוציאליסטית. הוא בעל השכלה מדינית׳ נרחבת, ושיקוליו נמדדים מתוך
ידיעת העניינים י על בוריים. במשך שנים י שימש כאיש שמאחורי הקלעים י בכל י משלחת
ישראלית, לפוך ום בינלאומי. הוא׳גם היה פעיל במשלחת הישראלית לאו״ם, בעת הדיונים
על הקמת׳ המדינה
לא פעם הטילו מוסדות מפא״י. על משה שרת או על נולדה׳מאיר לבצע קו מדיני,
שנוסח״ והוגש :.למרכז־ עליידי ארן .׳כוחו היה נם,בזד״ ׳שאף. פעם לא תבע לעצמו
זכות־יוצריס לרעיונות; :בהיותו שר ;היה לעתים קרובות היחידי ליד שולחן: הממשלה,
שהעז:לנתח סקירות מדיניות ובטחוניות של דויד -בן־גוריגן. בעוד כל -שרי מפא״י —
ולרוב גם שרי השותפים הקואליציוניים — מקבלים את דבריו של בן־גוריון כאילו

ז־אמה ואשכול: אישור גוא ש למאמר קסלני
יצאי רם• הגבורה, היה זיאמה ארן לא רק מבקר את הדברים אלא אף חולק עליהם
ולעתים אפילו בצורה חריפה.
כמובן שדבר זה השניאו על בן־גוריון, אך בן־גוריון גם לא יכול היה לוותר על
שיקוליו. לא פעם, כאשר נעדר ארן מישיבת ועדת שרים או הממשלה עצמה, עיכב
בן־גוריון את קבלת ההחלטה עד שתישמע דעתו של ארן. פעם, כשנתבקשה החלטה
מר,ירה, וארן לא היה, ניתנה פקודה למשטרה הצבאית לחפשו ולהבהילו לישיבה. הם
חיפשו את ארן בכל מקום, אך לא מצאוהו. רק במיקרה נודע, כי ברגע שבמשרדו
של בן־גוריון התכנסו השרים לדיון העדיף ארן, שהיה נתון באחת מתקופית העצב שלי,
לחזות בהצגה יומית של סרט על המערב הפרוע. ניתנה היראה להפסיק את הקרנת
הסרט ולהביא את ארן לישיבה.

חלוץ כראש המחנה ז
ה דה* את ארן לכתוב את המאמר החריף נגד הצעירים, ובעיקר נגד משה דיין?
י! חשוב יותר: מה אומר מאמר זה, לגבי התפתחות היחסים בתוך מפא״י?
אילי הופיע המאמר לפני חודשיים, היו הכל רואים בו השתפכות נרגזח וחסרת־אונים
של זקן מאוכזב• אולם זלמן ארן של ממשלת אשכול אינו אותו זלמן ארן שהתהלך
מחוץ לממשלת בן־גוריון. אז היה גולה־מרצון, שכמעט איש לא האמין כי ישוב אי־פעס
למרכז הבמה הפוליטית. עתה הוא מוכר ברבים כהוגה־הדעות של צמרת הוותיקים.
מקורביו אף מוסיפים, כי הוא נטל על עצמו לשמש לא רק כהוגה־דעות, אלא כתומך־
בשעת־חולשר, וכמדרבן.
התקפתו על הצעירים משלבת את שני התפקידים ביחד. על כן מתודה מאמרו את
התפתחותי המאבק הפנימי בצמרת מפא״י: נסיון מצד הוותיקים לחסל במהירות ובתקיפות
המכסימלית את מרד הצעירים.
אך לא כל הצעירים. כי ארן אמנם תוקף את כלל חוגי הצעירים, ואף כורך את
שמו של שמעון פרס• אך לא במיקרה מופנה חוד ההתקפה לעבר משה דיין. בזאת הכריע
לוי אשכול עצמו. הוא אשר קבע את הטאקטיקה של הוותיקים, נוכח התקפת הצעירים.
ממילא אין אשכיל אוהב את דיין, ומזה שנים אחדות מתנהלת ביניהם מערכה ארסית
וקולנית במיש־ר הממשלתי והמפלגתי. כאשר נתן דיין את ההזדמנות לאשכול, בהצהירו
כי אינו מעוניין לשרת בממשלתו כשר החקלאית, לא הזניח אשכול את ההזדמנות.
צעד אחד צעד דחק את דיין לפינה שממנה אין לו מוצא — אלא להתפטר ולרדת מן
הבמה הפוליטית.
מאידך, ניצב מולו הצעיר השני, שמעון פרם. אשכול החליט, כי כל עוד הוא
מתרכז בחיסול דיין — יפייס את פרס. על כן באה ההבטחה למנותו כחבר ועדת
השרים לענייני בטחון, י על כן התאפק ארן מלתקוף את פרס קשות תוך הסתערותו
השוצפת נגד דיין.
השאלה שנשאלה השב־ע בצמרת מפא״י היתה: האם ימשיך זיאמה לצעוד בראש
המחנה הוותיק? האם יבוא היום שבו יתעלם מחישובי־ד,טקטיקה של אשכול ויסתער גם
על שמעין פרס? ואם יבוא יום כזה — האם ילך אחריו מחנה הוותיקים, או שמא
ייאלץ ארן שוב לפרוש ולהתבודד עם ספריו?
ומבעד למערכה הישירה עם הצעירים — האם יצעד ארן בראש מחנה הוזחיקים גם
לקראת איח־ד שלוש מפלגית הפועלים? האם ידחוף את מפלגתו להסיק לשם כך אה
המסקנה המהייבת אותה להשתחרר מן התלות המוחלטת בדתיים? האם יהיה מוכן
לצאת חוצץ נגד הברית •שכרתו הצעירים עם הדתיים, נגד האיחוד?
אלה שאלות שקשה היה לנבא להן תשובה בשלב זה• אולם הן לפחות העידו על
העובדה המעודדת, שבצמרת השלטון נוצרה אפשרות לפחות להציג שאלות כאלה, אחרי
דור שלם של התאבנות מחשבתית ואירגונית.
מה היה לדיין עצמו לומר על ההתקפה?
בישיבת מזכירות המפלגה ביום הופעת המאמר, היו בפיו כמה הצטדקויות פושרות,
כאילו אין הוא אוייב הדמוקרטיה ואין הוא משמיץ הגח־ארדיה הוותיקה. אם מישהו כינה
את הוותיקים כינוי לא יפה — הרי זה מאיר ארגוב. הוא, דיין, רק ציטט אותו.
אולם מקורביו של דיין ידעו לספר דברים אחרים. הסיבה שבגללה כתב ארן את מאמרו,
גילו, היא התקפה חריפה שערך דיין עצמו על ארן, בפורום של צעירים המקורבים אליו.
הטיח דיין, לדברי מקורבים אלה:
״מה טענתו של ארן נגדי? הוא מפחיד את הצמרת הוותיקה של מפא״י בתוכניות־הפוטש
שלי• הוא אומר לאשכול ולחבריו, :אל תתנו להם רובים!׳ הוא מעורר חשדות בנוגע
לכוונות שלנו. לכן, החלטתי להילחם בו ובחבריו, להתפטר מהממשלה ומהכנסה.
״ארן נבהל ומתחנן בפני אשכול, :אל תתנו להם רובים!׳ אבל למי יתנו רובים? לזיאמה?
מה הוא יעשה עם הרובה בשעת הצורך? הוא יפיל אותו, מרוב פחו!״
בינתיים אין הוא מפחד, והוא משתמש ברובה בדייקנות קטלנית.

תצפית

במדינה

5:הזכויות שסורות

• ישראל תצטרף להספם על איסור הניסויים הגרעיניים.
בת ,.לה ה ו אומנם היסוכים בממשלה!< ,ם להצטרף להסכם זה. כמה מ! השרים
טענו, כי יש להתנות את ההצטרפות בקבלת הבטחה משתי המעצמות הגדולות
לא לשלוח יותר שום נשק, כולל נשק לא־גרע ני, לאזור. לאחר רמז שנתקבל
מוושינגטון, לפיו יראה הנשיא קנדי מעשה חמור באי־הצטרפות ישראל להסכם,
יש להגיח כי ת,ך זמן קצר תודיע הממשלה על החלטתה החיובית.

• גולדה מאיר תקדים לצאת לארצות־הברית, לקראת
היצתתפותה כעצרת האו״ס. שרת־החוץ תגיע לניו־יורק לפחות שישה
שבושת לפגי פת ו .,,העצרת, והיא תנצל תקופה זו לשם קבלת טיפול רפואי
והחלפת־כ ח לקראת ההופעה. אולם אין זה מן הנימנע, כי דווקא לאחר טיפול
זה, תקבל גולדה מאיר את עצת הרופאים לצמצם את עבודתה, דבר העשוי
להביא לפרישתה המוקדמת ממשרד־החו׳ן.

• סיכסוך אישי חמור צפוי כין ראוכן ברקת לכין אהרן
3ברקת!, ,יודע כ׳ ימיו כמזכיר מפא״י ספורים, יפעיל לחץ למען בחירת!
כמזכיר הכלל של ההסתדרות. ברקת נחשב בימי כהונת פינחס לבון כאיש
מספר 2בצמרת ההסתדרות. רק לאחר סיכסון אישי עם לבון הורחק מעמדתו,
דבר שאיפשר את עלייתו של בקר.

סילוקו של כרקת יעלה את שרגא נצר לתפקיד מזכיר כללי
של מפא״י תהיה זאת הפעם הראשונה שראש הגוש ימלא גם באופן רשמי
תפקיר מרכזי בצמרת המפלגה.

• ותיקי מפא״י ימשיכו כקו שלהם, לפיו יש להפריד כין
שמעץ פרס לכין משה דיין, להכיא על־ידי כך להתפוררות
מחנה הצעירים. ה
(המשן
מעמוד )8
להכחיש את ההאשמות, וטענה שהשלטים
הוצבו, אלא שהם נעלמו בדרך פלא. איש
לא טרח לקבוע שלטים חדשים, ואנשים
המשיכו לטבוע•
העיריות הודיעו שהן נכונות להקציב
מציל נוסף לכל חוף. מאחר שכל חוף כזר,
משתרע לאורך קילומטרים רב ם, היה זה
משום הכנסת מחט בערימה של חול. רק
עם טביעתן הטראגית של תשע ילדות בחוף
תל־אביב, התעוררה סוף־ס!ף הכנסת. ח״כ
חרות אברהם דרורי העלה הצעה לסדר
היום, שהועברה לבירור בתעדת־ר,חינוך של
הכנסת.
רשות לאומית. רק השבוע החלה
ועדת־החינוך לסכם את בעיית הבטיחות בח פים. כל ההצעות שהועלו לדיון, נכללו
בזמנן במחקר שערך העולם הזה, לפני שנה,
על בעי,ת בטיחות־הרחצה.
בין ההצעות:
• פיקוח חמ־ר על איסור שחה במקו־מית
מסוכנים.
• הטלת קנסות ו/או עונשי מאסר על
מפירי התקנות המועדים.
חיוב לשלט את כל החוף בשלטים

מאירי עיניים בשפות אחדות.
• גידור מקומות מועדים לאסונות.

ותיקים סבורים, כי בעוד
שעם משה דיין לא
תימצא שפה משותפת,
ייכנע להם שמעון פרס,
כדי שיוכל לשמור על
עמדותיו במשרד הבטחון.

• הליבראלים יג־קטו
כמספר צעדים
רציניים, כדי
להכיע את מורת-
רוחם מדחיית ה בחירות
המוניציפ־ליות.
אין זה מן הנס־נע
כי נציגי המפלגה,
המשתתפים בקואליציות
עם מפא״י ועם הדתיים
בכמה עיריות, יזעזעו
את השותפויות כדי ל•
הכניס אי;שקט בשטח
השלטון המוניציפלי —
דבר העשוי לקרב את
הבחירות לעיריות, למרות
ההחלטה לדחותן
עד לבחירות לכנסת.

על-פי פאפאס, ב״גארדיאד הבריטי

״גנן אני ! גנן אני ! ״

• התקפת הדתיים על שופט כית־המשפט חעליץ חיים
כ הן תי משך, ואף תו חרף. בצמרת המפד״ל התגבשה הדעה, כי מערכה
זו עשויה לתת לפחות שני יתרונות למפלגה: הרחקתו של חיים כהן מהשתתפות
בדיונים בענייני נישואין וגירושין, ומינויה של אישיות מהמפד-ל כשופט
עליון נוסף, בנימוק של איזון הכוחות בבית־המשפט העליון

• עניין המדענים הגרמניים כמצריים יעלה מחדש לכות-
רות, במישור אחר. הבמה: מישפט־דיב ה, אותו מאיים הסוכן־המיליונר המצרי
קאמיל להגיש נגד השבועון הגרמני דר שפיגל, בקשר עם גילויי השבועון על
פעולתו למען הרכש המצרי. דר שפיגל סרב להתנצל, וקרוב לוודאי כי הדברים
יגיעו לידי משפט ממושך.

• תוך שלושה שסועות תאשר הוועדה המרכזת של ההם־
תדרות הכללית את מסקנות ועדת הורוביץ. הוועדה לא תלך נגד
האקדמאים, תחלים להכניס בחישוב השכר נס את הוותק המקצועי, ובדרך
את תשלום הספרות המיקצועית
עקיפה אחרת

• הכנסת תכונס לישיבה מיוחדת בפגרה, בדי להבטיח
את קבלת חוק מס שכח מקרקעין תוך החודשיים הקרובים.
צעד זה ייעשה בגלל הפירסוס העצום שניתן לעיסקות המקרקעין במדינה,
בעקבות גילויי העולם הזה.

• המיכחן הארצי הקרוב של מפא״י, אשר יקבע אם
ייערכו הבחירות להסתדרות כעוד שנה או אם יידחו לשנתיים,
יהיה מערבות הבחירות של עובדי המדינה ופועלי
התעשייה. מפא״י החליטה לגשש מהו הלך־הרוחות בציבור, ולכן תוותר
ותסכים לקיום הבחירות בשני סקטורים אלה.

• ההפוגה הממושכת כמשפט שסיגל, שנידחה עד לראשית
אוקטובר, עשויה לגרום למיפנה כמהלך המשפט. לראשי תמ3ד-ל
הוברר, כי אם ״מ שן המשפט בצורתו הנוכחית, לא יהיה מנוס מהרחבתו
ומגרירת ראשי־חמפלגה למעגל הבירור של פרשת השוחד. ראשי המפד״ל, היודעים
כי אשכול תלוי כיום במידה רבה בחם, ילחצו עליו לצמצם את פעילות
התביעה בתיק זה.

• פיקוח נייד על חוף־הים.
• מערכת קשר קבועה מנקודות תצפית
גבוהות.
• החלפת החסקות של המצילים — בסירות
מנוע.
אך כל שאלות הבטיחות היו רק חלק משאלה
מקיפה הרבה יותר — שאלת הרחצה
בחוף הים הישראלי. כל הרחצה ואירגמה
בישראל, מתנהלת כיום בידי חובבים, ש־מחשבתם
מוגבלת לחופים הקיימים, אינם
מקדישים מחשבה לפיתוח קטעים חדשים,
הנוחים יותר לרחצה.
התושבים הישראלים רוצים להתרחץ בים.
הם רוצים לעשות זאת בנוחיות ובהנאה.
דבר זה אינו אפשרי בחוף הצפוף והדחוס.
הם בורחים אל החופים הלא־שמורים. לעיתים
קרובות הם נקלעים לקטע מסוכן, ואז
הופכת שאלת הרחצה להיות שאלת
בטיחות.
הפיתרון היסודי היחידי המתקבל על הדעת
יהיה הקמת רשות לאומית לחופים.
זו, בעזרת תקציב ואנשים בעלי מקצוע ו־נסיון,
תפתח את החוף הישראלי בצורה
צזו, שיהיה ניתן לנצל את כל חופי הארץ
המתאימים לרחצה.
רק רשות כזו, באם תקום ותקיים זאת,
תוכל לפתור בכך את בעיית הבטיחות.
בינתיים לא החלה עדיין ועדת־החינוך לחשוב
בכיוון זה. החוף השמיר ישאר, כנראה,
דחוס, מלוכלך ומסוכן גם בעתיד.

הממשלה

האגודה ה מ סנו עי ת

הרעיון היה של שמעון פרס, והוא נוסף
בו כפיתיון מול אסם של שלושת סגני-
השרים הדתיים. בתיווכו של ישראל שלמה

בן־מאיר, סגן שר־הסנים, זימן יחד גם את
יצחק רפאל( בריאות) וקלמן כהנא (חינוך)
כדי להקים אגודה של סגני־שרים.
יום לאחר מכן דיוזח העולם חזה ()1348
על הפגישה הסודית:
פרס פרט על נימה אישית קוסמת: הבס*
חת מעמד וסמכויות שאין כיוס לסגני השרים.
דרישת הארבעה, שתועבר לאשכול:
חקיקת חוק מעמד־הסנניס, שיבסיח השתתפות
סגני השרים בכל ישיבות הממשלה
ללא זכות־הצבעה, ומינוי אוטומטי של כל
סגן־שר כמסלא־מקוס תשר, בסיקרה של
העדרו.
בצורה זו קיבלו תביעותיו של פרס אופי
רחב יותר: לא תביעות אישיות, כי אס של
מעמד שלטוני שלם. אס אשכול ייעדר מעבודתו
מסיבה כלשהי, יהיה פרס עצמו השר
— לא שר אחר, שימונה זמנית מעל
לראשו של סגן־השר.
גילוי זה של העולם הזה נרשם היטב
אצל לוי אשכול ואצל חבריו בממשלה. אך
לעתונות היומית הגיע רק כעבור שבועיים,
כאשר קפצו תביעותיהם של סגני־השרים
לכותרות הראשיות של הצהרונים. הממשלה׳
שלא הופתעה, יכלה להשיב מיד תשובה
מנוסחת ומנומקת. ס כומה: לא באל״ף
רבתי.
חוק הוא חוק. בכך הסתיים תכסיס
מפוקפק נוסף של שמעון פרס, בניסיון להבטיח
לעצמו פירורים משולחנו של אשכול,
מבלי שיזדקק ללחום בו גלויות.
אולם לתביעה זו היה גם צד חוקתי
חשוב. הגיב עליו השבוע סופרו הפרלמנטרי
של הארץ, יעקב רוזנטל. .סגן שר, או
אוהדיו למענו,״ כתב. ,תובע לעצמו מעמד
שהענקתו תפר חוק! וכאשר מתחוזר הדבר
לכל, אין מביע צער על נסיון־נפל לכפיית
דבר בלתי־חוקי, אלא סגן השר, מוותר׳ בדיעבד
על שלא הגיע לו מלכתחילה, זוכה
לתשבחות •מפי ראש הממשלה על אורך
רוחו, ומעוררי הספקות בחוקיות הדרישה
מוצגים כמפירי סדר ואיזון.
אשר הם (סגני השרים) דורשים
אינו חוקי, לא פחות מאשר היתד, הדרישה
לעשיית מר שמעון סרס חבר מלא בועדת
שרים.״
רוזנטל, אחד הידענים המעמיקים ביותר
בנוהלי הכנסת והממשלה, מצטט את חוק
המעבר כדי להוכיח, כי דרישת סרס וחבורתו
מנוגדת לכל אורך הקו ללשון החוק
ולרוחו. .מיבצע פרס בדבר חברות בועדת
שרים נכשל,״ סיכם רוזנטל. ,ועתה כל
האיגוד המיקעועי החדש, כלל סגני השרים,
מתנסים בזירת־חזית אחרת, ואחת מתכליו־תיהם
היא הגדלה למעשר״ של מספר חברי
הממשלה לכ־ .20 כדאי שיזכרו כי חוק הוא
חוק׳.

א בני םמהג גו ת
ביום שבת, בשעות שלאחר הצהרים, נסר
צד, ידיעה בשכונות החרדיות בצפון ירושלים:
אוטובוסים של המקשר המסיעים
טיילים, עוברים את האזור החרדי בכיוון־
למעבר מנדלבאום.
הזקנים חרקו־שן ונאנחו! אך לא כן הצעירים.
גל השמועות עורר מחנה שלם של
צעירים דתיים משולהבים, שהחלו להמטיר
אבנים על כל אוטובוס שנקלע בדרכם. הרגימה
נמשכה כמה שעות• רק אז נכנסה
המשטרה לפעולה. השוטרים שהגיעו למקום
כבר לא מצאו את הרוגמים, אשר הסתלקו
או חדלו מזריקת אבנים.
אך ברחוב הוסיפו להתגודד צעירים חוב־שי־כיפות,
שהתודכחו עם צעירים גלויי־ראש.
המשטרה אספה מי שנראה לה כחשוד בידוי
אבנים, העבירה אותו לתא המעצר ב־מיגרש
הרוסים. בין העצורים: יעקב וזר־הפסיג
16 תלמיד־ישיבד. ירושלמי.
משנודע לרעיית שר־הדתות, מפי עתונאי,
בשעה מאיחרת בלילה, כי בנה עצור, הזעיקה
את בעלה. זרח ירהפסיג, שהשתתף
אותה שעה בסימפוזיון על בעיות הדת והמדינה
במועדון המישמרת הצעירה של ה־מפד״ל,
אץ מיד להפעיל את השפעת הדת
על מנגנון המדינה.
הוא התייצב בתחנת המשטרה, ביקש לשחרר
מיד את הילד• הקצין התורן לא
חיפש לעצמו צרות. הוא הבין כי קשריו
של ורהפסיג עם שר־המשסרת עשויים•׳
להיות חזקים מטענותיו של קצין שהוא
פועל כחוק. על כן מיהר להתנצל, הודיע
לשר כי הנעה ישוחרר מיד מ ר בו ת עצמית.
כדי למנוע סתחון־סה, שוחררו עוד מספר
חעולס הזח 381ו

צעירים בני אותו גיל. ובמעצר נשארו רק
המבוגרים יותר.
פו ר קן לי צ רי ם. ורהססיג אץ להציל
את בנו כאב. ובזאת אף הצליח. או לעומת
זאת לא הצליח שר הדתות לטשטש את הרושם,
כי התפרצות הצעירים הדתיים נובעת
משני מקורות: תקיפות הדתיים, ההולכת
ומתחזקת ככל שהרוב הקואליציוני תלוי
בהם יותר! והאכזבה המקננת בקרב חוגים
דתיים רחבים מן הברית המתהדקת והולכת
בין מפא״י לבין המפד״ל.
אגודת־ישראל האופוזיציונית ידעה על המרירות
המצטברת. היא גם ידעה שהמפד׳׳ל
יכולה להגיע להשגים רק במשא־ומתן חשאי
בחדרי־חדרים, דבר המקל על מפא״י את
מתן התמורה• הפגנות בראש־חוצות מפנות
את תשומת־לב אזרחי המדינה לנקודת־המוקד
של השתלטות הדת, מכבידה על
מפא׳׳י ועל הדתיים־לאומיים לבצע את ה־עיסקות
שלהם. לכן היה ברור לאנשי אגו־דת־ישראל,
כי דזזקא עתה טוב יהיה ללבות
מחדש את ההפגנות ואת רגימת המכוניות.
הרמז שיצא מחוגי. האגודה הגיע להיכלי
הישיבות. כאן לא היה צריך הרבה: הבחורים
המשתעממים בחום הקיץ מיהרו לתת
פורקן ליצריהם הרדומים. קבוצות של בחו־רי־ישיבד,
טיפסו על גגות שכונות גאולה
ומאה־שערים, צלפו באוטובוסים. למזלם פגעו
דוזקא באוטובוס שהוביל צליינים באפ־טיססים.
התיירים הנוצרים, שהביסו בחרדת־קודש
על רחובותיה של ירושלים, לא הבינו
מה קרה• הם לא יכלו לתאר לעצמם, כי
האבנים המתנפצות על דפנות מכוניתם הן
אבנים של מלחמת־קודש מימי הביניים.
כאשר נימק זרח ורהפטיג את בקשתו י
לשחרר את בנו, בטענה כי לא יכול להיות
לבנו כל קשר עם ההפגנה, שהרי זו מעשה
ידיהם של צעירי אגודת־ישראל — היתד,
בדבריו נימה של צער. לא על מעצר בנו
— כי אם על העובדה שיריביו המפלגתיים
מנצלים את נשק הדת נגד מפלגתו, כפי ש־המפד״ל
עצמה ניצלה אותו נשק לא פעם,
מתוך חישוביה המפלגתיים.

תרבות
ג 11 לרעיו
״זה השטח שלי! את הבית הזה אנחנו
שכרנו, ולא נרשה לאף אחד לעשות בו מה
שהוא רוצה! אני לא מסכים! אני לא מרשה!״
קרא בזעם מנהל המוזיאון התל־אביבי
ומבקר האמנות של הארץ, ד״ר חיים
גמזו.
סצנה זו התרחשה במסדרון של בית
סוקולוב, בזמן הקונגרס הבינלאומי של
מבקרי אמנות, שהתנהל לאחרונה בתל־אביב.

הנושא לסיבת כעסו של חיים גמזו,
נשא אופי בינלאומי. הסיבה הישירה: הסופר
הישראלי, חבר מק״י, מרדכי אבי־שאול.
הסיבה האמיתית: הצייר המכסיקאי דויד
אלפרו סיקיירוס.
סחא ״ עלה קי ר. סיקיירוס( ,)67.גדול
הציירים המכסיקאי* ואחד מגדולי הציירים
בעולם כיום, כיסה בציורי הקיר שלו עשרות
בנייני ציבור במכסיקו ובדרום־אמרי־קה
כולה. לפני שלוש שנים, להפתעת העולם
כולו, נעצר סיקיירוס. הוא הופסק
באמצע עבודתו על ציור קיר בתיאטרון של
האיגוד־האמנותי־הלאומי, בבירת מכסיקו. בו
בזמן כוסתה, בפקודת הנשיא מתיאום, התמונה
שכבר צוירה בחלקה על קיר התיאטרון.
הנימוק: בציור באו לידי ביטוי
המחאות החריפות נגד שבירת שביתת פועלי
הרכבת המכסיקאים באותם הימים, ומעצרם
של חמשת אלפים פועלים.
לאחר שבע־עשרה חודשי־מעצר ללא־מש־פט,
הועמד הצייר לדין, ונדון לשמונה
שנות מאסר באשמת חתירה. החוק, לפיו
נדון סיקיירוס, הוא אחד מחוקי החירום
המכסיקאים, שנחקק בשנות מלחמת העולם-
השנייה. השופט ששפט את הצייר הועלה,
מיד לאחר המשפט, לדרגת שופט בית־המש־פט
העליון.
גל מחאות הציף את מכסיקו. ועדות ל־שיחרור
סיקיירוס הוקמו בכל העולם. אלפי
בקשות חנינה, חתומות בידי אמניס ואנשי־רוח
גדולים בעולם, הגיעו לנשיא.
כרגיל במקרים כאלה, נשארו אנשי־הרוח
הישראליים אדישים לפעולה העולמית, לא
שיתפו בה את קולם.
הישראלי היחידי, שלא נשאר אדיש לעניין,
היה המשורר מרדכי אבי־שאול, שהכניס את
לובו לדבר, הצליח לעגיין מספר אנשי־רוח,
ששלחו מחאה ישראלית למכסיקו, לפני כשנתיים.
אבי־שאול אף נשאר בקשר מתמיד
המשך בעמוד )21
חעולס הזח 1541

4שבושת לפני הבחיהת בבאר־שבע
מסעיר מסע השמצות אישיות את העיר
* * י ישלוט כבארישבע?
]*ן רבים היו רוצים לדעת את התשובה לכך• אך למרות
שבעוד ארבעה שבועות תערכנה הבחירות למשרה הנכספת,
לא יכול עדיין איש לנבא בבטחון מי ייבחר. יתר־על־כן:
פרט לקומץ עסקנים, לא התעורר כמעט איש בבאר־שבע
לפעול למען הבחירות, נן!־עדוני המפלגות הם עדיין ריקים,
והפעילות היחידה המורגשת היא מסע השמצות פוליטיות,
העוברות מפד, לאוזן.
באר־שבע פשוט עייפה מפוליטיקה, אחרי שהיתר, קשורה
בשנים האחרונות בשערוריות אין־ספור. יותר מלכל דבר אחר
היתד, העיר הדרומית החמה זקוקה בקיץ זה למשב רוח רענן.

רוצים את השלטון:

* €נשי מפא״י היו היחידים שניסו לתת לעיר רוח
חדשה• הם שמרו קלף חזק עד לרגע האחרון, ואז הטילו
אותו. היה זה מועמדם החדש לראשות העיר, שופט־השלום
המקומי אליהו נאוזי.
המפלגות יכלו להטיל למערכה רק את הכוכבים שאר הישנים. המועמד הרציני היחיד מול נאוזי היד, מועמד מפ״ם
וראש עירייתה האחרון של באר־שבע במשך יותר משנה —
זאב זריזי.
שאר המועמדים ידעו שמצפה להם תפקיד משני בלבד:
ישראל שילת, נציג חירות ! נתן מגן, איש אחדות־ד,עבודה,
ומימון מהמפד״ל יכלו לקוות לכל היותר לתוספת קולות קטנה.
רק נאווי וזריזי יצאו למערכה בהצהרה ברורה: אני רוצה
את השלטון על העיר.

הגלגל התהפך

מרכה הפלא, מוכר ונערץ אליהו נאווי ברחבי הארץ,
/הרבה יותר מאשר בבאר־שבע עצמה. האיש יליד עיראק,
שעלה ארצה בגיל ,3שימש בצעירותו כשומר־שדות, והיד,
ממ סדי תחנת השידור הישראלית־ד,ערבית שפעלה במחתרת.
הוא התפרסם במרחב כולו כדאוד אל־נאטור ״דויד הנוטר״)
בזכות האגדות העסיסיות אותן המשיך לשדר בקביעות גם מעל
גלי קול־ישראל, עד שסיים את לימודיו כעורך־דין, ופתח משרד
פרטי.
על אף הצלחתו הכלכלית, לא ויתר על חלוציות גם בשטח
זה. הוא ירד לבאר־שבע, שם התמנה לשופט־שלום, כהונה
בה נשא עד שנבחר להיות מועמד מפא״י לראשות העיר.
מפא״י קיוותה לטהר בעזרתו את האווירה העכורה שהשאיר
אחריו דויד טוביהו, שבנה אומנם את העיירה הערבית הנידחת,
והפך אותה לעיר פיתוח גדולה, אך השאיר בה בעיות שאין
כדוגמתן בשום ישוב אחר בארץ.
כי טוביה,ו נאוה סביבו מסכת של יחסים מכוערים, המסמלים
עד היום את המצב הפוליטי בעיר. אך המעשה הגרוע ביותר,
שלא בוצע אומנם בידיו, אך נעשה בזמנו ובידיעתו, היה משטר
העדות שהונהג לראשונה בבאר־שבע, אשר הרעיל את
האווירה בעיר־העולים.
אוירה עדתית זו היא שקבעה את דמותה של מועצת העיר,
היא שהעלתה את דויד חכם, איפשרה לפליישר למכור את
עצמו למפא״י (העולם הזה )1320 והפילה בסופו של דבר את
דויד טוביה עצמו, מבלי שתאפשר ליורשו, זאב זריזי,
לעשות כמעט דבר. טען מאיר ב״ץ, אחד מוזתיקי העיר, ומראשי

הנעלם
ה\ד 1ל
פעילי מפא״י במקום :״משטר פוליטי חייב להתבסם קודם כל
על האידיאולוגיה, אחר כך על החברות, ורק לבסוף על
הארגון והענין־החמרי. בבאר־שבע התהפך הגלגל וכל המשטר
מבוסס על ארגון ואינטרסים.״

בעיות תעמולה

ך* ל המפלגות טוענות שהן רוצות לחסל משטר פוליטי
^ זה. לבחירות הקרובות הוגשו עשר רשימות. רק אחת מהן
היא בעלת צביון עדתי מובהק — זו של דויד חכם, אך גם
הוא טוען שמטרתו לשנות את משטר העדות בעיר, וזאת על־ידי
חיסול הפער התרבותי והכלכלי, הקיים בין עדות המזרח
לוותיקים•-
מצבר, של מפא״י לא היה נוח. הריב בין טוביהו וחכם,
שהביא לפיצוץ הקואליציה לפני שנה וחצי, ושחיסל את
קואליצית פליישר, הרס את כל היחסים הטובים בין וזתיקי
העיר, שרובם עסקני מפא״י•
עסקני המקום רצו במאיר ב״ץ כבמועמד. ב״ץ מקובל על
אנשי המקום, ידוע בעיר כאדם ישר, אחרי שהתפטר בזמנו
מתפקיד מזכיר הסניף המקומי, משום שסרב לקבל כסף
תמורת פעילותו המפלגתית. פרט לכך הוא בקי בתורת המימשל
העירוני •,היות ושימש במשך שנים רבות בתפקיד מהנדס
מחוז ר^ב•
למרות שוועדת בחירות, שהוקמה על־ידי מרכד מפא״י, החליטה

ארחו!אווי
ברוב מוחלט להציב את מועמדותו של ב״ץ, הטיל שר המסחר־וו־,תעשיה
והאוצר, פנחס ספיר, ווטו על ההמלטה, הכריח את
הוועדה לבחור באליהו נאווי כבמועמד המפלגה לראשות העיר.
בחירה זו העמיסה מיד שתי בעיות על תעמולת מפא״י.
הראשונה היתד, גירסתם של אנשי המפלגות האחרות, שטענו
כי מפא״י שוב הרכיבה את רשימתה לפי בסיס עדתי, מאודי
נבחר כמועמד, רק מפני שהוא יליד עיראק. גם לגבי המשתתפים
הבאים ברשימה הצביעו המפלגות היריבות לפי השתייכותם
העדתית.
הבעייה השניה, החמורה הרבה יותר, היתד, נטילת שופט
מעל כס המשפט ושימוש בשמו למערכת הבחירות. היתד, זו
בעייה עקרונית, הנוגעת למדינה כולה: האם מותר, מבחינה
ציבורית ומוסרית, להכניס לזירה הפוליטית את המוסד ד,כמעט
יחיד במדינה, שנשאר מחוץ למרוץ המפלגתי למערכות הבחירות
— מוסד המשפט.

מה יאמרו התושבים *•ז

*•ול אליהו גאווי, ניצב ראש עירייתה האחרון של באר־
) 3שבע — זאב זריזי המפ״מי. זריזי ניהל את עיריית באר־שבע
במשך יותר משנה, ויצא מהמערכה כשברשותו מספר
הישגים נכבדים. הוא יכול היה להצביע על הקטנת הגרעון
העירוני מכמה מליונים לכמה מאות אלפי לירות בלבד,
ועל סלילת דרכים, שיפור פני העיר בחלקיה השונים, חיסול
מרבית המשמרת השנייה בבתי־הספר, חידושים בתחבורה העירונית
ובעיקר — יחסים תקינים בין חברי ההנהלה העירונית.

כנגד זריזי, ממש כמו נגד אליהו נאוזי, נוהלו מסעי
השמצה בתחום אחד: קרקעות. זריזי הואשם בכך, שתחת ניהולו
חולקו קרקעות לחברי הנהלת העירייה. נאווי הואשם בכך, שקיבל
קרקע זולה ממינהל מקרקעי ישראל, ומכר אותה תמורת דירה
יקרה, באחת משכונות החוילות של העיר.
שתי ההאשמות היו פרי הניפוח של תעמולת הבחירות.
נאוזי יכול היה להוכיח, שהוא התחיל לבנות לעצמו בית,
במגרש אותו רכש, ולא התכחין כלל להשתמש בו למטרות
ספסרות. רק בניין בן ארבע קומות, שנבנה ליד המגרש בניגוד
לתוכנית בניין־העיר, שיכנעה אותו לבקש אישור לקבלת חלקת
קרקע בחלק אחר של העיר•
לגבי זריזי — איש לא האשימו בשחיתות אישית. הטענה
לגביו היתר, שהוא חילק מגרשים לאנשי הנהלתו. זריזי הכחיש
את הטענות בזריזות: לדבריו נמסרו המגרשים לחברי ההנהלה,
כשם שנמסרו לאנשים שונים בעיר, בלי קשר למקום עבודתם
ולקשריו־,ם.
שני המועמדים היו אם כן, לדבריהם, נקיים מכל רבב. שתי
המפלגות אף השתדלו באופן הדדי להפסיק את מסע ההשמצות.
אך היו מפלגות שלא היה להם עניין להשתיק את ההאשמות,
ובראשן תנועת החירות; .
נציגה בעירייה, ישראל שילת, לא היה קשור בכל עיסקות
המגרשים, ולכן יכול היה: להצהיר :״אני מחכה בשקט־נפשי
לתוצאות הבחירות. יותר מכך ״-ל אני מחכה בסקרנות. האם
יסיקו התושבים את המסקנות — או שיאשרו מחדש את כל
מעשי השחיתות של הפליישרים ודומיהם. אם אומנם יאשרו
את מעשה פליישר, אזי לא אדע אם מגיע להם משהו סוב יותר.
ועוד פחות נדע מהו קנה־המידה המוסרי לעסקן מפלגתי טהור.״
מה באמת יאמרו התושבים, יוזדע רק בעוד חודש ימי*

בעוצמה שד מאה משת שס משוגע,

0רמפ
רת עתונאים, במועדון קרייזי הורס די־פאריסא־.
מועדון־לילה
זה, שהוקם לפני חמש־עש־רה
שנה, היה שייך לגל החדש של הסטריפטיז
הצרפתי. בתחילתו הוא נשא אופי צנוע
ואינטלקטואלי, נחשב לקאברט ספרותי, בו
נערכו בין שאר ההופעות, גם הצגות
סטריפטיז מע לות, שהיו ש נות ממה יטה,
צג בשאר מועדוני פאריס בתוכנן וב־סיננונן.
היו אלה בעיקר פארודיות וסאטירות,
שהחשפנות שבהן היתד, בעלת תיכן
ומשמעות מייחדים.
כך הפך הקרייזי הורס בהדרגה להיכל
החשפנות לאניני־הטעם. עד שיום אחו החליטו
בעלי המקום לשנות את אופיו, להציג
בו ו!שפנ ,;1,מעוגה אומנם, אך בסיג,.׳!
הסטריפטיז האמריקאי, בי הזוהר, הפאר והברק
הם הסממנים העיקריים.
במקרה היחד, זו ריסה שנבחרה לבשר
את השינוי החדש. נטלו את ניקול יסטר־

״אותה תקופה הייתי מופיעה עוד על
במת הפולי-ברז׳ר. אחרי ההצגה הייתי רצה
לקרייזי הורס והופכת מניצבת אלמונית לכוכבת
מפורסמת. מובן שבפולי־ברז׳ר לא
סיפרתי לאיש מילה על עבודתי הנוספת.
״יום אחד נטשה איבון מאנר, כוכבת ההצגה
בפולי־ברז׳ר, אח התיאטרון ונסעה,
ולא נמצאה לה מחליפה. בעלי המקום חיפשו
מישהי בעלת שם, שתוכל לשיר ולשחק,
ולהחליף את הכוכבת. הם שמעו על
כוכבת־החשפנזת המהוללת, ובאי לראות
אותי בקרייזי הורס. למחרת קיבלתי הזמנה
לבוא לפולי־ברז׳ר למיבחן, עבור התפקיד
הראשי. הופעתי בשירה ומישחק, אך כשד,צעי
לי לחתום על חוזה, שיחקתי את
ר,קשר,־להשגה, והודעתי שבקר״זי הורס אני
מקבלת סכום הרבה יותר גבוה, ואינני מוכנה
להחליף את מקום העבודה.
״כשהמשיכו לשכנע אותי, גיליתי שיש לי

** די להיות מלכת־יופי צריכה נערה
ג— להיות יותר יפה ויותר חטובה מאחרות.
כדי להיות כוכבת־קולנוע, צריכה שחקנית
להיות יותר זוהרת, יותר מינית, ואולי
יותר מוכשרת מאחרות. אבל מד, דרוש לחשפנית
כד להפוך למלכת־החשפניות? הרי
סוף־סוף היא אינה יכולה להתפשט יותר,
להיות עירומה יותר.
את הפתרון לבעייה זו אפשר לנסות לחפש
בימים אלה במועדון כליף היפואי, שם
מופיעה עתה החשפנית הצרפחיה ריסה
קאד־לאק, מי שהיתר, לפני חמש שנים המלכה
הבלתי־מוכתרת של חשפניות פאריס.

ף• מידה מסויימת אפשר לייחס זאת
^ ל מי קרה העיוור. לפני כשבע שנים, שעה
שריטה היתד, אחת משישים הניצבות החשופות
של ד,פולי ברז׳ר, סתם נערה ש
שמר, ניקול יסטרבלסקי, שם שלא היה זכור
לאיש ושלא אמר מאומה, היא ישבה, בחב־

ויטה בבריכה, מוקפת מעריצים צעירים
בלסקי, שינו את שמה, צבעו את שערד,
איפרו אותה עד שאפילו אמה לא היתד,
מזהה אותה, עשו לה מסעי־פירסומת ענקיים׳
עד שלא היה פאריסאי אחד שלא ידע
את שמר .,הקרייזי הורס הפך את ריטה ל־מלכת־החשפניות,
והיא הפכה את המקום
למד, שהיד, בשנים האחרונות — מועדון החשפנות
המעולה ביותר בפאריס.

*^לבד המיקרה העיוזר, היה טמון
1* 1חלק ניכר מהצלחתה ומפירסומה של
ריטר, בשם החדש שהודבק לה. השם ריטה
הוענק לה מפני שר,כוכבת הפופולרית ביותר,
באותה תקופה, היתד, ריטה הייודרט.
הקאדילאק נגזר משמה של המכונית, שסימלה
בעיני מיליונים את המעמד וההצלחה.
״תחילה זה היה מקור לאינסוף של בדיחות,״
נזכרה ריטה השבוע .״צחקו ממני
והקניטו אותי. מי ששמע ששמי הוא קאדי-
לאק, לא יכול היה שלא לליין כי בטח
נורא נוח לשבת עלי, או שזה תענוג לנהוג
בי. אבל תוך שנה אחת קנה לו השם מקום
כה איתן, שהלעג התחלף ביראת־כבוד.״
עד כמה היה גדול הקסם שבשם החדש,
אפשר ללמוד מהסיפור, אותו מסמרת די- י סדי על עצמה:

1 2 — 1

עד חוזה, שאינו מאפשר לי להופיע בכוכבת•
בעלי הפולי־ברז׳ר הודיעו שהם מוכנים
לקנות את החוזה שלי בכל מחיר. אז
גיליתי להם שהחוזה שלי הוא עימם, ושאני
מופיעה אצלם ערב־ערב. הם גילו רוח
ספורטיבית וקיבלוני למרות המתיחה. סיפור
זה העלה אותי לכותרות.״

ול 8אי׳ אפשר לייחס את כתרה של
ריטה רק למזלה, ולשם שהודבק לה.
כי אס אומנם אינה יפהפיה זוהרת, היא
הפאריסאית המושלמת• היא תמירה, בעלת
גיזרר, דקר״ החזה שלה אינו מאיים להתפרץ
מתוך המחשוף, ויש בה אותו חן מיוחד
וקסם אישי שהיקנה לנשים הצרפתיות
את תהילתן.
הוא שריטה, עם היותה כזו, המעניין אינה צרפתיה גזעית. היא נולדה לפני 27
שנים במונמרטר, לאם פולניה ואב רוסי,
במה שהיא מגדירה כ״תאונה״.
האב, עתונאי בעתון כלכלי, שהה הרבה
מחוץ לבית בנסיעות, וריטה, שהיתר. נשארת
לבד בבית, החלה אז את הקאריירה
חאמנותית שלה נאקורדיוניסטית• היא היתה
בת 8כשנטלה את האקורדיון שלה, ועל

גברים שנים1,שים ג עו

דוהרת מלנת החשפניות בת״ לילות יפו
דעת עצמה יצאה לרחוב לנגן ולאסוף כסף.
כשגילו זאת ההורים, הס נטלו ממנה את
האקורדיון ומכרו אותו,
כעבור כמה שנים החליטה ריטה להיות
לציירת־אופנה. היא עברה קורסים לציור
בקורספונדנציה .״זה לקח לי כמה שנים עד
שהתברר לי שאני מחוסרת כל כישרון. כשפגשתי
את המורה שלי, הוא אמר לי, :ציירת
לא תהיי, אבל דוגמנית מצויינת את
יכולה להיות.׳
״יום אחד קראתי מודעה בעתון, שמחפשים
דוגמניות, אפילו מתחילות. כך הגעתי
•לפולי-ברז׳ר. הייתי אז ילדה תמימה בת 16
וחצי. לא ידעתי מה זה קאברט, ומה זאת
חשפנות. כשבאתי למיבחן, אמרו לי להתפשט.
מצאתי את עצמי מסתובבת עם סליפ
קצרצר על הבמה. אמרו לי לחתום על
חוזה, ורק אחרי שחתמתי התברר לי שכל
העבודה שלי היא להופיע על הבמה בלי
בגדים.
״פחדתי נורא לספר על כך להורי. אבל
לבסוף, כשאזרתי אומץ לספר לאבי שאני
מופיעה כחשפנית בפולי־,ברז׳ר. היתד. כל
תגובתו בכך שאמר, :אני מקוזה שלפחות
יש הסקה במקום.׳״

* כול להיות שאני אפילו יהודיה,״
/ /אומרת ריסה קאדילאק .״אמרו לי הרבה
פעמים שהשם המקורי שלי, יסטרבלסקי,
מצלצל כמו שם יהודי. אבל לא היתר. לי
שום הזדמנות לבדוק את זה.״
לפני כשלוש שנים החליטה ריסה לפרוש
מהחשפנות. היא החליטה לחפש עצמה ב־שטחי־אמנות
אחרים, כשחקנית וזמרת. היא
הופיעה עד כד, במספר סרטים, ואף הוציאה
מספר תקליטים לשוק. למרות שאינה מצטיינת
בקול נעים במיוחד, היה שמה מספיק
כדי למכור את תקליטיה.
אולם גם כיום אין היא מתנזרת מן החשפנות
לגמרי. היא מופיעה על הבמה ב־שמלת־זהב,
שהחורים בה מרובים מהתפריט,
ומתחתיה אינה לובשת דבר .״השמלה
עלתה אומנם 150 דולאר,״ היא מספרת,
״אבל זה היה ברובו מחיר האבנים הנוצצות
שעליה.״ ריטה שרה מספר שירים, ש
ות-מלנת
החשפניות נוגשת את שני המינים

חוברו במיוחד עבורה, ובסיומם היא מסירה
מעליה את שמלת״החורים בתנועות כה
מעודנות ומקצועייוח, המבהירות היטב שאב!
זוהי ריטה קאדילאק, מלכת החשפניות.
לה עצמה לא היה קאדילאק מעולם. לעומת
זאת יש לה מכונית ספורט אלפא רו-
מיאו, ובעל, ממנו היא חיה עתה בנפרד.
לפני מספר שנים, כאשר נישאה ריסה, הפכו.
נשואיר, לשערוריה, בה דשו כל העתו־נים.
היה זה אחרי שבעלה, בנו של מושל
צרפת (באותם הימים) בדהומיי, נאסר על-
ידי המשטרה, אחרי שהיכה את ידידה של
חברתה הטיבה ביותר של ריטה, שהיתר, אף
היא כוכבת הפולי־ברז׳ר.
״לא היה אמת בכל מה שכתבו העתונים
על השערוריה, כאילו היה כאן עניין אהבים
ביני לבין חברה של ידידתי,״ נזכרת
ריטה .״פשוט, כשהתחתנתי, לא רציתי להפוך
את נשואי להצגה, ולא הרשיתי לעתו-
נאים לבוא. הם החליטו לנקום בי. חברתי
סיפרה לי אז את הצרות שעושה לה ידידה.
כשבעלי שמע על כך, הוא ניגש אליו ר
היכר. אותו. הוא נעצר ל־ 48 שעות, והוגש
נידו משפט. העתונים יצאו בכותרות, :ריסה
קאדילאק נישאה לבריון!׳ אבל כאשר
נחשפה האמת במשפט, הפכו אותו לגיבור,
:ריטה נישאה לטרזן המידרני!׳״
למרות שהופעתה במועדון כליף היפואי
היא שירת־הברבור שלה כחשפנית, לפני שתתחיל
להופיע בתיאטרון אי-בי־סי בפאריס,
הצליחה ריטה להציב שיא מסויים בין מופעי
החשפנות שנערכו בארץ. היא החשפנית
הראשונה הזוכה בסיום הופעתה במחיאות
כפיים סוערות.
״זה אולי מפני שאני מגישה את הסטריפטיז
בצורה שהוא ימצא חן לא רק
בעיני הגברים היושבים באולם, אלא גם
בעיני הנשים. יש לי גישה פסיכולוגית לנשים•
אני יודעת שכאשר הגבר רואה שאשתו
מוחאת כפיים לחשפנית, מוכרח גם
הוא למחוא כף.״

קרלחע
ייפת, וגופות עירומים סתם, לצורך הצופים
הצעירים.
סרטים מודה נבוכי ם
חול! ( 4000 ירון, תל־אביב; יוון) הוא
שמו של החוק, אשר נועד להגן על מורי
בתי־הספר היווניים מנחת זרועם של תלמידיהם
הכושלים. מטרתו של הסרט, לעומת
זאת, היא כנראה להציל את התלמידים
הלא־כל־כך מצליחים, מנחת כעסם של מוריהם
המנוולים וחטרי־ד,רחמים.
פרופסור אנדריאס הוא מורה נוקשה ואכזר
בבית־הספר, וממשיך להיות כזה גם בשעות
הפנאי. אלא שהקורבן שלו בבית,
היא בתו הבלונדית והיסה, מריה >זואי
לאסקארי) .ידידה של מריה, ג׳ורג׳יו, הוא
תלמיד, הסובל בשעות היום מנוקשותו של
האב, ובשעות הערב מצניעותה הבתולית
של מריה.
נגד האב־המורה אין הוא יכול לעשות
דבר, אך נגד הצניעות של מריה — אפשר
להשתמש בחוסר צניעותה של חברתה הסובר״
רולי.
התפרצות חושים פתאומית. בדיר
מקרה נודע הדבר למריה, והיא מחליטה הח

יף ןלת. .ב׳ י־א

יש ויש. היתרון הוא באופן ניצול קרני השמש
המבורכות. מידומית היא החברה הראשונה
והגדולה בישראל, ובעלת מוניטין בינלאומי,
שהחלה בניצול קרני השמש לחימום מים בביתך.

גי אומטריה למת חי ל
אחכה נוצצת (אלנבי, תל־אביב ; אר•
צות־הברית) מוכיחה, שוב, שלא כל הנוצץ
זהב, ופח, גם אם הוא נוצץ, נשאר פח.
בפח הנוצץ הזר, עלולים ליפול רק טיפש־עשרה
ומטה, משועממים, כשהפתיון הוא
שני שירים, זוג עיניים נוצצות ומטופשות,
סנאטור אחד, וכלב מרופט ומכוער.
האהבה אינה נוצצת כלל בין גורדון סלייד
(טומי סנדס) גאון המכללה הפרטית, ובנה
של אמא מבוגרת, הנראית צעידה, לבין
בלייט הולוביי, הנערה הצעירה מטומטמת־העיניים,
המנסה לשכנע בעוז, שהיא מצליחת
בכל לימודיה, מלבד בגיאומטריה.
בנה של האם, המזניחה אותו, ובתו של
סנאטור מצליח, העסוק מדי בחייו הפוליטיים,
מחליטים החלטה נועזת: הם לא
יטעו אל הוריהם לחופשת הקייץ, אלא
לחוילתה הפרטית של הגברת סלייד, אי־שם
על חוף־הים בדרום ארצות־הברית — כדי
ללמוד. גיאומטריה•

נכון — דוודי שמש מירומית (היחידים בעלי
ציפוי סלקטיבי) הם יקרים במקצת מדוודי שמש
אחרים. וכאן היתרון הגדול: כשאתה רוכש דוד
שמש מ י רו מית* אתה פשוט רוכש את דוד
השמש הטוב ביותר שאפשר להשיג. מה עוד שאתה
מקבל אחריות ממשית ל 5-שנים והשרות מצוין.

דחדי י6ופי6ו ב^׳פ.
תל״אכיכ:

יפו :
חי פ ה:

רחוב

דרות

רחוב

ירושלים:

הירקון

טלפון * 1115

,3 2 5

ירושלים

העצמאות

טלפון

רחוב שלומציון המלכה ,7

כאל 8כ
וחונות :

רחוב רחוב
העצמאות הרצל

, 209

2 537

זואי לסקארי (ימין) כ,,חוק 4000״

טלפון 2 33 3 9

אירוטיקה מזוייפת

טלפון 3 0 6 1

טלפון

95 1 7 7 1

* כל ד׳וד משווק נושא אישור מכון התקנים הישראלי.
גורדו! לבינסון אילון

סיניע

מחסור בגומאויר עקב
ביקוש רב

•בירוק מוגבר מביא
לירידה. מהירים

בזמן האהרון מורגש בשיק מה קור
בהוסר ריפוד גוסאוויר. כהו־צרת
ההברה באותו שם בפפר־סבא.
הבדצד הגקיפי מובאוויר לא ד,ר
היצרנים אינם מבהישים את המה׳ עלה עט ר,פ*חית. אדרבא, בראשית
סור, ומסבירים אותו בביקיש יב. ד,שנד .,בבריאז 15 הנד, לקיזם זד
שבדל ! :ידה ניי ר ת לעומת השנה הגרה. הפחיתה אה מהירי כל מוצ ^!עברה.
נם בארץ ונס בהוץ לארץ. רי נ־ג,״ ,10 והשיווק המוננר איס־
^י סלוויאהדיס. מהנה הניפש ב־ שר להשאיר אד. הפהיריס דהדשים

:*^0ירפדיס מסרי לג־מאוויר :־.הפג.
_ •;מ ;דלו במידה
נשנה שעגרר, היד, יצוא נופאחו
׳:־ 25.1(00 דילד. ועהה ש

ר?ל5יי. 4

אינזש

לטה נועזת: היא תתמסר לג׳ורג׳ו עוד לפני
הנישואין, פשוט משום שאינה מוכנה להתחלק
עם נערות אחרות בגופו המושלם של
תלמיד השמינית, הנראה מבוגר יותר מכל
בוגר אוניברסיטה ממוצע.
לאור מטרות וברקים, סופות ורעמים, יושב
ג׳ורג׳ו במשך שעתיים ליד מריה הערומה,
כשהוא אינו מצליח להסיר אפילו
את עניבתו. רק התפרצות־חושים פתאומית
של מריה מצילה את המצב.
כעבור חודשיים מתברר שההצלחה היתר.
מלאה: מריה נכנסה להריון, ומוכרחה לבצע
הפלה מיידית, שמא ייפגע שמו הטוב
של אביה, שומר המוסר.
כדי להוסיף סיבוך לעלילה, גרה בביתו
של האב הצנוע זונה חסרת בושה. נראה
שייעודו העיקרי בחיים של המורה־האב הוא
— לסלק את היצור חסר־הבושד, מבית־הקומות
המהודר והמצוחצח.
הסוף הוא כמובן טוב, מלבד העובדה שארבעה
מחבריו של ג׳ורג׳ו נכנסים לבית־הסוהר,
מריה כמעט ונפטרת תחת סכינו
של הרופא, ואפילו ג׳ורג׳ו כמעט שמת. אך
היוונים טובי־הלב לא יניחו לרע לנצח.
בולם מבריאים, ואפילו האב הנורא והאכזרי
הופך אנושי, ומוכן לצחוק אל תוך המצלמה•
כמקרה
קור נעים. הרגעים הטובים
היחידים בסרט, הם רגעי השירה היוונית,
המשומעת בסרט במקרה מפי זמרת בעלת
קול נעים. אך רגעים אלה מעטים מדי. כל
השאר מלודרמטי, ואפילו חסר״מתח במידה
מחרידה.
השחקנים חביבים וצעירים, ואם־כי הבימוי
נקי — הוא הסר כל הברקה או
רעיון מקורי, שיצדיקו תסריט כד. שיגרתי
ובנאלי. הסרט נשאר בגדר סוחט דמעות
טיפוסי, בצירוף כמה רגעי אירוטיקה מזו־

המלח החשקן. תסריטאי סביר, היה
מכניס את בני הזוג הצעירים והמתעוררים
לחיי־מין סוערים ונרגשים, שהיו מבטיחים
ללא ספק שבועות רבים של הקרנה על
הבד. אך המחבר המוגבל של אהבה נוצצת,
לא הצליח להמציא יותר, מאשר שיט בים
בלתי סוער לחלוטין, וטביעה בלתי מובנת
באותו ים עצמו, אך־ורק כדי להפגיש את
בלייט התמימה, עם המלח הנועז והחשקן
המהגר האיטלקי בעל קול הקטיפה: ג׳וספי
אלברה לאבארבה (פביאן).
בלייט מתאהבת מיד בג׳פי המלח, מאחר
וכל יחסיה עם גורדון, אינם אלא יחסים
גיאומטריים. אך. המשולש שנוצר, מאיים
להרוס את חייו הנפשיים של גורדון האומלל.
אורגיה
פרועה. בינתיים מרגישים
הורי הביטניקים העקרים, בהיעלמם של
יקיריהם. חיפוש יסודי אחריהם, מביא אותם
אל חוילתה של האם, בעיצומה של אורגייה,
שבה הדבר היחיד המסכן את תומת הבנות,
הוא שירו של ג׳סי, בעיצומה של המסיבה.
תוך כדי המסיבה מנסה ג׳סי לנשק אח
בלייט, מה שמשכנע אותה שהיא אוהבת
בעצם את גורדון, גילוי הסוחט סוף־סוף
דמעות גליצרין מהעיניים הלחות הגדולות,
חסרות כל הבעה אנושית, של הנערה הקטנה.
הכל
היה בא על מקומו בשלום, לולא
הגיעו ההורים היקרים, המגלים את ההרס
הרב שנגרם לחוילה — כתוצאה מהשתז־ללותם
הפראית של חברי המלח ג׳סי.
אולם למזלם הטוב של הצופים נגמרת בינתיים
חופשת־הקייץ, ותוך חמש דקות משכנעים
החוטאנם הבורחים את האב ואת
האם, שעליהם לשנות את יחסם לילדיהם,
ואז בפעם הבאה, יסכימו הצעירים לבלות
את הקיץ עם הוריהם.
העולם הזח 1351

12 ששת החודה שר נוסעי הסנפירית

שכבו אנשי עיך שמר, ועוד כמה עשרות הנוסעים
בסנפירית שמנועה התקלקל באמצע הנסיעה. אנשי
הצוות אף הניפו שלושה עיגולים שחורים, כסימן בינלאומי מוכר לספינה הנסחפת איך אוניס.

ניואשיס בשגש

ח ב רי

סאת

קי בו ץ

רגע אחד שררה דומיה בספינה. ל׳
פתע נשמעה הצווחה הנוראה :״אני הולכת
למות!״ ושוב השתררה דממה.
באמצע הנסיעה, רחוק מכל חוף, פסקו
לפתע המנועים מפעול. האורות כבו, וחשכת
צלמוות כיסתה את הכל. רק קול הגלים
שהינו על דפנות הספינה, וצווחות חנוקות
אחדות של נוסעים, הוכירו לנוסעים את
מצבם: הם היו תקועים, מזה שלוש עשרה
שעות בלב־ים, ללא כל אפשרות להידבר
עם אנשי הצוות, ללא ידיעה היכן הם נמצאים,
וללא אוכל ומים• הסנפירית יצאה
מכלל פעולה.

ב מו בכבשן

• יפרעידו: כשנסענוחזרה, הבנו מה
זה סנפירית. יש לה מן רגליים קבועות,
וכאשר הספינה מפתחת מהירות מת־

עין ־ שמר ־

חדלו כל המכונות לפעול ויחד עם זאת
כבו כל האורות. חלק מהאנשים נתקפו מיד
בהיסטריה, .אני הולכת למית,׳ צעקה אחת
מהם, ,קיבלתי התקפת לב ואני גוססת, אין
לי אויר, אין לי אויר.׳
״ברגעים הראשונים לא ידענו גם אנחנו
מה לעשות. חיכינו שרב־החובל יצא אלינו,
יסביר לנו מה קרה, יתן לנו הוראות מה
לעשות. שום דבר דומה לא נעשה. כאשר
יצאתי לסיפון ראיתי את אנשי הצוות נכנסים
לתא שלהם, וסוגרים אחריהם את
הדלת. ניגשנו ודפקנו בדלת. ביקשנו מרב־החובל
שיצא אלינו, שיסב־ר לנו מה קרה.
כל מה ששמעתי מעבר לדלת הנעולה, היה
קולו הזועם של רב־החובל הגוער בצוותו.
,לא לענות להם ! תנו להם לצעוק! לא
לענות להם!׳׳׳
סיפרה יהודית :״הדבר היחידי שהיה בסדר
על סיפון הספינה הקטנה הזו, היו

מורד מן ההליקופטר, המגיע לסיפון הסנפירית. הקצינים
הבריטים ביצעו נחיתה למופת, עוררו את תשואות הנוסעים.
הבריטים מצידס השתמשו בהזדמנות, כדי לתרגל מבצע הצלה של ספינה טובעת בלב ים.

אום באוויר

רוב האנשים המבוגרים, והם התחילו לילל
ולבכות — ביחוד הנשים.״
סיפר אדם :״כיום, שמספרים את זה, נשמעים
חלק מהדברים מצחיקים, אבל אז על
הסיפון זר, לא היה מצחיק כלל וכלל.
אותה אשה למשל, שצעקה בלי הרף, אויר!
אויר! אני נחנקת! קיבלתי התקפת לב!׳
הבהילה את החברה כולם• למען האמת —
לא דאגנו בכלל לאשר, עצמה. בעלה התבייש
בה, סיפר שהלב שלה חזק כמו קטר,.׳
סיפר יגאל :״יותר מאוחר נדלקו אורות
עמומים, כך שהיתר, הרגשה של ספינה

לים. רוב הנוסעים ישבו, שכבו או נמנמו
על הסיפון, כשהם היסטריים.
״לבסוף ראינו שכך זה לא עסק. התארגנו
כמה חברה על ׳הסיפון, והתחלנו
לשיר• הרגשנו איך שהשירה מחזיקה את
האנשים האחרים ומונעת מהם להישבר. זה
עזר גם לנו, אך היינו צריכים לשיר חמש
שעות רצופות, עד שהאיר הבוקר.״
סיפר אדם :״כשהאיר היום התברר לגו
הכל. ניגשנו אל רב־החובל כדי שיסביר
מה קרה. הוא הודיע לנו שחל קלקול בספינה,
שהוא הודיע על המקרר״ וספינות

..חשב שאנחנו אבודים!
אימה היא מתחילה להחליק על מגלשים,
הקבועים בתחתית הרגליים. כשזה עובד
בסדר — זה תענוג. אך למזלנו הרע זה
לא עבד בסדר.״
״במשך שלושת־רבעי שעה עשתה הספינה
סיבובים במפרץ חיפה. אחר כך הבנו שהיא
ניסתה כנראה להתרומם על המגלשים, אך
לא הצליחה בכך. כנראה שרב־החובל החליט
לנסוע בלי סנפירים לקפריסין, ובשעה שמונה
בערך יצאנו לדרך.״
סיפרה יהודית :״התא בו ישבנו נראה
בדיוק כמו תא של מטוס גדול. הסנפירית
מחולקת לשני תאי נוסעים גדולים, ולתא
קטן של נוסעים מיוחסים• כאשר נכנסנו
לתוך אחד משני התאים הגדולים, בו
ישבנו בכורסאות, התחלנו להרגיש בדיוק
כמו בכבשן. אוורור לא היה בכלל. היו שני
פתחים קטנים, שרק בזמן הנסיעה עבר
דרכן מעט אויר. אולם בית־השימוש שמאחור,
קילקל מיו כל שמץ של אויר טוב.

חגורות ההצלה. על כל פנים, לא היינו
צריכים, למזלנו, לבדוק אם אמנם ר,ן
בסדר. כל אחד אירגן לעצמו מיד חגורת
הצלה, ושכבנו לחכות.״
״הדבר הנורא ביותר היה, שלא ידענו בכלל
איפוא אנחנו נמצאים, ומה קורה
איתנו. כל אחד שיער השערות שונות,
אולם לאט־לאט החלד, לתקוף היסטריה את

העומדת בפני טביעה. איש לא ידע מה
לעשות. מים לא היו. אוכל לא היה. הדיילות
רצו לצאת אלינו, אך רב־החובל לא
הירשה להן. היינו אובדי עצות. שכבנו על
הסיפון מתנודדים בין הגלים. החברה התחילו
להקיא את כל הנשמר, שלהם. הקיאו
בכל מקום ובכל פינה. פשוט לא היה מקום
לכולם לעלות על הסיפון הקטן ולהקיא

נשימה בתורנות
ך• יפר יגאל :״הספינה זחלה באיטיות
^ משגעת. היינו צריכים להגיע לקפריסין,
נפי התוכנית המקורית, תוך שש שעות.
כאשר ראינו איך שהסס נר, מזדחלת, הבנו
שאין מה לצפות לכך. התארגנו לשינה,
למנוחה ומשימת אוזיר — בתורנות.״
סיפר אדם :״בשעה אחת אירע האסון.
לפתע השתררה דממה מבהילה. המנוע של
הסנפירית רועש נורא — ולפתע פתאום

נוסעי־הספינה אינם מודאגים יותר. הספינות הבריטיות הגוררות
ך 1ל ד 1
כבר הגיעו מקפריסין, אחרי שתמרנו להנאתם הרבה של הנוסעים, שלחו
18 # 1 1 1
סלחי הספינות הבריטיות ככר לחם וטבלת שוקולד לנוסעים שגמלו לחם בסיגריות ישראליות.

בריטיות כבר באות מקפריסין לגרור אותנו.
האמת כמובן היתד, שונה. בפינת החדר
ראינו שני אנשי צידת מתעסקים במכשיר
הקשר, שלא פעל מחוסר זרם במצברים.״
״הודענו לרב־החובל כי אנחנו רוצים מים
הוא טען כי ישדי והותר
לשתיה.
מים אך הוא ציווה לצמצם בחלוקתם. כאשר
קיבלנו את המים היה בהם טעם של
סולר.
״לאחר שהתברר לנו שאין אוכל על
הספינה, הצענו את המזון שהבאנו איתנו.
ביקשנו רק שיחזירו לנו אוכל בקפריסין,
נועד לנולמשך כל הטיול. רב־כי

החובל הבטי־ח למלא זאת. ההבטחה עדיין
לא קויימה, למרות שבינתיים חזרנו מקפריסין,
ולמרות שבעל הסנפירית שובינסקי
הבטיח לנו לקיים את הבטחת רב־החובל.״
״סיפר יגאל :״האנש ם עברו לאור היום
מהיסטריה לאדישות !דיכאון. פשוט שכבי
על הסים־ן והקיאו. אחוז גדול מהנוסעים
היו חולי־ים ואיש כמעט שלא הקפיד
היכן היא מקיא. בית השימוש היה מלוכלך
וחסר־מ ם.
״בשעה תשע ראינו לפתע נקודה לבנה
גבוהה בשמים. הבנו שזה מסוס המחפש
אחריני. רק אחרי שעה ראינו לפתע ספינה
בריטית, שבאה להצילנו. אחר־כך בא הליקופטר,
שהוריד קצינים בריטיים.
״,דאגנו לכם,׳ אמר הכריטי, ,הייתם
בסך הכל שלושים קילומטר מניירות.׳
,אתה שומע,׳ שאלתי את סגן־החינל, ,תשמע
מה היה קורה לנו!׳ ,לנו?׳ השיב לי האיש,
,לכם! אני נתין זר. לי לא היה קורת
שום דבר׳.״

״כסף רב?״ המשיך בירג׳ לשאול.
חיוך ההנאה התרחב על פניה של מאנדי:
״הו כן, אם אפשר.״
כדי להשיג את הכסף הרב, היתד, צריכה
להיות מפורסמת, סנסציונית• היא התנהגה
בהתאם.
היא סיפרה כיצד עזבה את ביתה בגיל
,18 כיצד פגשה את כריסטין קילר, וכיצד
זו הציגה א־תה בפני ספסר הדירות היהודי
פיטר רחמן. אחר־כך בא הסיפור על הדירה
המשותפת, בה התגוררה עם כריסטין. מי
שילם את שכר הדירה? ״לורד אסטור.״
את הלורד הכירה באמצעות הנאשם,
סטיפן וורד.
שאל אותה התובע :״האם קיימת יחסים
מיניים עם לורד אסטור?״
מאנדי :״כן, אבל לא כששילם את שכר
הדירה. שנתיים אחרי כן.״
התובע :״עם מי עוד קיימת יחסים בדירה
השייכת לנאשם?״
מאנדי :״עם פיטר רחמן.״
התובע :״ועם מי עוד?״
מאנדי :״עם השחקן דוגלאם פיירבאנקם.״

השפעה ידידותית

זוהי: מ;אנד הבלונדיח.

שהחלה *החדה בחברתה

כריסטין ק דר ככוכבת

חנדשה

הד ״ 3 1וסנן וורד. ספק

המין של החברה הבריטית

** ה אתה יודע על המין?״ שאל ב-
1*4 / /תחילת השבוע עתון אנגלי את מיליוני
קוראיו, הוסיף להם תדריך קצר :״מה
,שאינך יודע — תוכל ללמייד במשפט וזרד.״
ד״ר סטיפן וזרד ישב על דוכן הנאשמים,
באולם בית־המשפט אולד ביילי בלונדון —
ניצב ראשי במערכה ב׳ של פרשת כריסטין
קילר. האיש שבדירתו התעלסה היצאנית
המפורסמת ביותר של המאה, עם שר המלחמה
הבריטי, ג׳ון פרופיומו, הובא למשפט,
־׳ כנאשם בחיים מרוזחיהן של כחצי־תריסר
זונות.
האיש שצייר את. דיוקניהם של בני הבית
המלכותי באנגליה, שרכשו, בעילום שם, את
כל הדיוקנאות המלכותיים שהוצגו בתערו־י
כת ציוריו של וורד, בסכום הדמיוני של
. 5000 לי״ש, האיש שהטיל את כריסטין קילר
הערומה לתוך בדיכת־השחיה של לורד אסטור
— נקרא עתה לשלם את המחיר עבור

היותו ספק־המין של החברה הגבוהה ב־לועדון.
משפטו
ייזכר, מן הסתם, כאחת הסנסצ־יות
הגדולות של הדור. דרך האולם הדחוס נערות־טרמפ וסתם יצאניות־רחוב. כפרוטו־עברה
תהלוכה ססגונית של נערות־טלפוי, קול נרשמו שמותיהם של שרים, מיליונרים,

שבגללה התפוצצה כל הפרשה. פילי
_ גשו של שר המלחמה הבריטי לשעבו
קז־ופיוסו היתה אחת היצאניות שעבדו לגזעו• ,ד״ר וורד.

המסעירה

אליל־קולנוע וסתם רופא הודי. אבל מעל
לבל ריחפה מילד, אחת: מין, מין ושוב מיי.

כפף דג, אס אפשר
*יי 1כריסטין ל)ילר עצמה נועד תפקיד

/קטן בלבד במשפט. היא כבר הגיעה אל
פיסגת התהילה, ומשפטיו של וזרד היה עבורה
דבר של מר,־בכך. אבל היו אחרות —
והן היו צמאות לפירסומת הקשורה בשמו
של ד״ר סטיפן וזרד, ובחדר־המיטות שלו.
בראש וראשונה היתד, מרילין רייס־דיי־ווים,
המכונה בחיבה ״מאנדי״• הנערה הבלונדית,
שרק עתה מלאו לה 18 שנה,
הגיעה לבית־המשפט, כשאליה צמוד נציג
העתוו, שרכש ממנה את זכויות הפירסום
של סיפור חייה.
״האם ישנו דבר שאת רוצה להשיג כתוצאה
ממשפט זה?״ שאל אותה סניגורו
של וזרד.
מאנדי חייכה מעל דוכן העדים :״כן,
אדוני.״
״כסף?״ התעניין הסניגור, ג׳יימס בירג׳.
מאנד־ חייכה בהנאה :״כן, בהחלט.״

| | ך ך רופא העצמות, שטיפל באצילים וסיפק להם גם נסה
מצרכיהם המיניים• משפטו, הוא טוען, בא רק
יי י
כנקמה על כי סיבך כמה אישים רמי־מעלה בשערוריית התזנונים•

מאנדי

ך• עדותה מסרה מאגדי, כי וורד
הציע לשאתה לאשה. האם פירוש הדבר
שהתכוון כי תפסיק לקיים יחסים מיניים עם
גברים, תמירת תשלום? מאנדי צחקה בכל
פה .״לוורד יש ידידים בעלי־השפעה, והוא
הסביר לי שלא יתנגד שאצא אתם, גם אחרי
שנתחתן, והם יעזרו לו.״
״ומה היה צריך להיות ה־השופט:
תמורת
עזרה זו?״
סטח 0־1נן
מאנדי התכופפה קדימה, כשפניה מקומטים
במאמץ להבין את הפסוק הלטיני.
השופט :״האם הבינות את השאלה?״
מאנדי :״לא.״
השופט ניסח את שאלתו שנית :״מה היית
צריכה לתת להם, תמורת העזרה הכספית
שלהם?״
״איה,״ השיבה הבלונדית ,״מין׳ אבי סבורה.״

חמש פעמיס
*< תכיעה העלתה גם את פרשת הההודי,
אותו הציג וזרד בפנ־ן
| רופא
מאנדי. הוא אמר לה שהרופא רצה רק לשכור
את דירתה, כדי שיוכל לתנות שם אהבים
עם ידידתו. ההודי מצא חן בעיני מאגדי,
על כן הציע לה וזרד :״בעצם, למד, שיתנה
אהבים עם הבחורה שלו? מדוע לא
יעשה זאת איתך?״
ובאמת, מדוע לא? הוא עשה זאת ע*
מאנדי. כמה פעמים? ״אוה, רק חמש פעמים.״
התובע
:״פעם בשבוע, או פעמיים בשבוע?״
מאנדי
:״כל העסק נמשך שבוע וחצי.,ו־אחר־כך
נמאס לי.״
כמה שילם לה הרופא עבור ביקור? ״זה
תלוי. הוא נתן לי כסף לקנות רשמקול.
פעם אחרת שילם לי 25 לי״ש.״

היא חברתה הצעירה־ של סריסטין, שקינאה
בה על הפירסומת שנפלה בחלקה, עד־,שח־ •
גיעה לאותה פרסומת כזכות• יחסית -עם ־ גדולי הממלכה, י

התובע המלומד.

השופט :״מה היה הסכום הקטן ביותר
ששילם לך?״
מאנדי :״ 15 לירות.״
השופט :״והגדול ביותר?״
ניאנדי :״ 15 לירות.״
מכיוון שמדובר בלירות שטרלינג, ולירה
שטרלינג שווה בערך עשר לירות ישראליות
— מסתבר כי מאנדי קיבלה סבומים ששום
יצאנית ישראלית אינה חולמת. עליהם,
עבור אותם שירותים.
לד״ר סטיפן וזרד, כך העידה, היה חלק
לא מבוטל בהכנסות אלה.

השופט הנכבד :״איך היית לבושה באותו
זמן?״
״בבגדים תחתונים ובנעליים גבוהות־עקב,״
היתד. התשובה.
התובע :״האם היה הגבר׳ערום?״
תיקי :״כן.״
לאחר מעשה חזרה לחדר־האורחים, שם
חיכה לה תרד .״עם ספל קפה,״ הוסיפה.
התובע התעניין אם דיברה על כסף .״הוא
אמר לי שכבר קיבל אותו,״ השיבה.״
התובע :״זה היה שרות שונה במיקצת ממרי
שהיה נהוג במיקרים הקודמים. האם דובר
על הסכום המגיע לך עבור הלקאה?״
תיקי :״לא.״
הסתבר שזה לא היה הגבר האחרון שחיפש
פורקן מיני בהלקאה. היו עוד אחרים.
״תמיד עם מקל?״ שאל התובע.
תיקי :״לא תמיד.״
התובע :״במה עוד השתמשת?״
תיקי :״בשוט של עגלונים.״
התובע :״מי הגיש לך אותו?״
תיקי :״מצאתי אותו בחדר־המיטות.״
״האם היה גבר אחד עם שוט, או יותר?״
״שניים־שלושה,״ השיבה תיקי .״
״האם הביאו את השוטים איתם> או שהם
נמצאו במקום?״
״אני לא יודעת למי היו שייכים השוטים.
אך בשני מקרים היה זה אותו שוט.״
״ומה עם המקל,״ התעניין התובע ,״זה
היה תמיד אותו מקל לכל הגברים?״
״כן,״ השיבה.
״האם היו גם בחורים צעירים בין הגברים
שחיכו במיטה?״ שאל התובע .
הסתבר שלא: היו אלה לרוב גברים ב־גיל
העמידה, או אפילו קשישים. התובע
גילה עניין רב בצד המסחרי :״כאשד. המת־מצאת
בענף — או כפי שאומרים — המקציע׳
מה התשלום עבור שדומים כמו אלה
שנתת? כמה בכל פעם?״
״המש לירות כל פעם בדירה,״ השיבה.
״בלי תוספות עבור הלקאה? מר. מחיר
השוק להלקאה?״
העלמה בארט :״לירה שטרלינג למכה

גבר ערום כמיטה

* * אגדיפינתה 1א ת מקומה, בדוכן ה־
() עדים, לאחרות. הסנסציונית ביותר מביניהן
היתד, ללא ספק תיקי בארט, בעלת
יומן־הכתובות, אשר צורף לתיק המשפט כמוצג
מספר ת.23/
תיקי בת ה־ ,20 בעלת השיער הצבוע,
עזבה את עיר מולדתה בירמינגהאם, כדי
לעשות קאריירה בבירה הנוצצת. היא הצליחה
בסך הכל להיות זונת־רחוב. ערב אחד
עצרו אותה שני שוטרים, על שידול גברים
לזנות. הם לקחו אותה לתחנתהמשטרה,
ערכו בדיקה שיגרתית בחפציה. מתוך סקרנות,
דיפדף אחד השוטרים ביומנה של
הפרוצה. היו רשומים שם שמות, כתובות
ומספרי טלפון. ביניהם היה רשום :״סטיפן
תרד, פאד .8625״ היה -.זה השם ומספר הטלפון,
של האיש אשר משפטו המרעיש
החל בדיוק יום אחד קודם לכן.
ההאשמה על שידול לזנות נשכחה, תיקי
הוסעה למחרת בבוקר, בניידת, ישר לבית־המשפט.
וזה
סיפורה של העלמה בארט:
״הייתי בדרכי למועדון־לילה. עמדתי ברחוב,
ליד תחנת הרכבת התחתית. הוא
הופיע במכונית ג׳אגואר לבנה• הוא עצר
לידי, יצא אלי, ושאל אם יש לי חשק ללכת
למסיבה, .לא׳ אני לא אוהבת מסיבות,׳
עניתי.
״הוא אמר שזאת לא בדיוק מסיבה. הוא

מי ס טו ה

הזמין אליו כמה חברים, עם נשותיהם ו־בחורותיהם,
והוא רצה בחורה שיוכל לשוחח
עימה. הוא אמר שיתן לי קצת כסף,
אם אשאר אצלו כמה שעות. אמרתי לו
שאני לא זונה, והוא ענה שהוא לא רצה
לעשות איתי שום דבר, פרט לניהול שיחה.
״נכנסנו למכוניתו. לפני שהגענו לדירתו,
אמר לי מה שהוא רצה שאעשה. ה,־א אמר
שיש בדירה גבר שרוצה לשכב עם בחורה.
הוא אמר שהגבר יתן לו את הכסף. הוא
עוד אמר, שהגבר מחכה בחדר־השינה. הוא
נתן לי אמצעי־מניעה, ואמר לי להיכנס ל־חדר־ה,מיטות
ולהתפשט. הוא אמר שבזמן
שאני אהיה עסוקה בחדר המיטות, יכין לי
קפה.״
היא סיפרה כיצד נכנסה לחדר־ר,מיטות,
ומצאה גבר עירום במיטה. לאחר מעשה התלבשה
וחזרה לחדר האורחים, שם חיכה לה
יורד עם ספל קפה. הגבר הערום נשאר במיטה.
וזיקי
המשיכה :״שאלתי את סטיפן וזרד
מה עם הכסף. הוא אמר שזה כבר בסדר,
שהאיש כבר שילם לו. הוא לא אמר כמה,
ואני הסכמתי שישמור את הכסף עבורי.״
בנקודה זו הציג התובע פורטרט של העלמו ,תיקי בארט, אוחו צייר וורד: הכל
בשחור־לבן, ורק השפתיים באדום לוהט.
זזיקי המשיכה אח סיפורה, תיארה כיצד
אסף אותה וורד שנית במכוניתו והביאה
לדירתו. שוב המתין גבר ערום במיטה. הפרוצדורה
חזרה על עצמה — כולל ספל
הקפה לסיום. ואז באו הפגישות עם אנשי־השוט•

הפעם מצאה העלמה ח־יקי גבר ערום
במיטה. אלא שהפעם היה מונח לידו מקל.
שאל התובע :״האם השתמשת בו?״
וזיקי :״כן.״
״לפי בקשתו של מי?״
.לפי בקשת הגבר,״ השיבה העדה.
״האם קיימת גם מגע מיני רגיל?״ חקר

אחת. זד, המתיר הקבוע: חמש לירות עבור
מגע מיני, לירה אחת למכה.״

התרבות שלכריסטין

הכסא השני

^ הרי עדות מקצועית כה מפורטת, לא
\ £היתר, צריכה התביעה להתאמץ. הובאו
אומנם עוד עדית, שהעידו כי וורד הביאן
לדירתו והציע להן לקיים יחסים עם גברים
זרים, תמורת תשלום• הובאה אפילו העדה,
שהעידה כי הוצע לה להתעלס עם גבר, לעיניהם
של אנשים זרים, תמורת תשלום.
הופיע גם איש־עסקים, שהיד, לו הכבוד
לצאת עם כריסטין קילר בכבודה ובעצמה.
הוא מצא אותה תרבותית ונחמדה מאוד.
שילם לה עשרות לירות שטרלינג. בשביל
התרבות שלה.
פרוצה אחרת, שהעידה תחילה כי וזרד
העסיק אותה ולקח אחוזים מן האתנן, חזרה
בה לפתע מעדותה .״שיקרתי תחת ־לחץ
המשטרה,״ הודיעה.
סנסציה• קצין המשטרה החוקר נקרא להעיד
ולהכחיש שהפעיל לחץ. השופט הזהיר
אותה שהיא עלולה לעמוד למשפטי על
עדות־שקר. האשד, התעקשה :״שיקרתי!״
התובע התרומם מולה בכל הדר גלימתו
השחורה :״ואני אומר לך, שאת הודעת ש־שיקרת
רק כדי לגרום לסנסציה, ולהיות מעניינת,
כדי שיהיה לך סיפור למכור לעתונים!״
היא העיפה מבט אל כתב דה פיפל שישב
באולם. הוא היה הראשון שפוצץ מעל
עמודי עתונו את הודאתה, כי שיקרה.
״נכון,״ הודתה .״פניתי אל העתון, כדי
למכור להם את סיפור חיי, אז הם הסבירו
לי, שסתם עוד זונה נוספת — זה
כבר לא מעניין אף אחת.״
כי מבחינה זאת, גרמה פרשת וורד־קילר־פרופיומו
לשינוי־ערכים יסודי בחיי הציבור
הבריטי, אם וידוי של זונת החברה הגבוהה,
בא בפירוש כחיקוי לכיסא עליו הצטלמה נריסטין לן ילר במשפט סנסציוני, אינו מעניין בבר צהרון
בסידרה שהופצה ברחבי העולם, הופיעה נם ב״העולם הזה״ .רודף־שערוריות.

ג׳והן פרופיומו כעבור שלושה ימים
פרצה שערוריית קילר־פרופיומו בביקורה
בהופעת הלהקה הבולגרית, שמחה
שרת־החוץ גולדה מאיר, כששמעה קצין
ב! לגרי מהלהקה יוצא אל הבמה, ומברך
בעבר ת את הנוכחים. בהפסקה מיהרה השרה
אל מאחורי־הקלעים, תפסה את הקצין
והמסירה עליו שאלות. הקצין רק עמד והנהן
בראשו. גולדה התפלאה, וביקשה
הסבר מאחד המלווים. רק אז התברר שאותו
מנוד־ראש המשמש כ״הן״ בישראל,
מבטא בבולגריה דווקא שלילד״ הקצין עשה
כל הזמן בראשו את הסימן ״לא״ :הוא
לא מבין עברית, ואת נוסח־הברכה למד
בעל־פה.

א שדס
רא ש •יריית רגת־־ע מון
בשעת ביקורך של זלמן שזר, נשיא
המדינה, בהצגת התיאטרון החיפאי, שנערכה
בפתח־תקוזד״ נזכר שחקן התיאטרון חיים
מוסול בפגישתו הראשונה עם שזר. טופ,׳ל
היה אז בן ,14 עבד כמכונאי בבית דבר,
ועסק בהפעלת המעלית• כשנכנס למעלית
איש מבוגר ובלתי מוכר ל־ ,החליט טופול
שזהו מועמד מצויין למתיחה. הוא לחץ
באמצע העליה על כפתור העצירה, הודיע
לאיש הנדהם שהמעלית התקלקלה• אחרי־כן
הוציא מתיקו מספר מפתחות, עשה עצמו
מתקן משהו, כשהוא מציץ לעבר האיש היושב
ומתעצבן. בליבו כבר התברך על הסיפור
המפורט שיספר לחבריו במערכת.
אולם כשהחליט סופול סוף־טוף שהמעלית
כבר תקינה, והעלה אותה למעלה, לא העז
לספר את סיפורו, כי לתדהמתו גילה כי
כל אנשי הקומה אליה עלה, עמדו מצפים
למעלית הנפתחת. רק אז התברר לו שהזר,
אותו כלא במעלית, הוא זלמן שזר, עורך
העיתון מלאי התפעלות מהנוער הישראלי,
היו דויד ופודה כן־גוריון,
בביקורם בתערוכת־הנוער. כשהציגו בפניהם
את ראש עיר־הנומר, עודד הרמוני, הסתכלה
בו פולה בליגלוג- :כזה צוציק וכבר
ראש עיריה!׳׳ למרות זאת התיידדה איתו,
ואף היתד, מוכנה לשמוע מפיו הסברים על
התערוכה. יותר מאוחר נפגשה פולה במי
שהיה שלישו־הצבאי של בעלה, חיים כך
דויד, ראש אכ״א במסכ״ל, וקראה לעברו:
.מה, אתה שוב איתנו?״ .לא, לא,״ הרגיע
אותה בן־דויד ,״היום אני כאן עם צה״ל.״
אולם ההנאה הגדולה ביותר ציפתה לשניים
בתערוכת דבר לילדים, בה ראה בן־גוריון
את עצמו בצעירותו (ראה תמונות) .אפילו
מראה ראשי הממשלות הישראליים האחרים
לא הצליח לקלקל לו את מצב הרוח
הטיכסור האחרון בין המשטרה לש.ב. בשאלה
מי ישמור על דויד בן־גויריון, כמעט
והפך לם יכסוך משפחתי. מסתבר שכאשר
פנו למפקד משטרת רמת־גן לשלוח שוטר
לשמירה על האיש, היפנה זה את המשאלה
למפקדו הישיר, עמום בך גוריון. רק
לאחר שעמוס סרב לדון בעניין, היפנה מפקד
משטרת רמת־גן את הבקשה למטה הארצי
פרט מעניין על מיקומם בסדר
החשיבות הישראלי התגלה בימים אלה באופן
רישמי לחברי הכנסת הישראלית. לאחר
שהרגישו ביחס המוזר אליהם בטכס
הלוויית הנשיא המנוח, הוזמן הממונה על
הסכם, אכרה פ גלבוע, לבירור בוועדת
הכנסת ושם הודה שהם אינם אלא במקום
ה־ 18 בסדר החשיבות של המוזמנים לטכסים.
לפניהם נמצאים הנשיא, חברי הממשלה,
שופטים עליונים, שגרירים זרים,
רבנים ראשיים, סגני שרים, ועוד רשימה
ארוכה של מכובדים אחרים, שהם לאו
דווקא נבחרים על כבודו של צה״ל
הגן השבוע רמטכ״ל בדימוס חיים לס־קוב.
בסימפוזיון שנערך מטעם המרכז הישראלי
לניהול, בראשותו של לטקוב, התלונן
אחד המשתתפים על טיבו הגרוע של
המזון שניחן להם במקום בו אכלו :״אני
מוכן לקבל אוכל גרוע במילואים, אבל לא
במסעדה,״ התלונן האיש .״האוכל בצבא
יותר טוב מאשר אצלך בבית,״ התריס כנגדו
הרמטכ״ל־לשעבר, בכעס גלוי
הקשר בין ארכיוני משרד ד,בטחון לבין
כתב דבר, חגי אשד, אשר הכין לאחרונה
תיק מסמכים הנוגעים לפרשת־לבון עבור
בן־גוריון, איננו חדש. בעובדה זו נזכרו
כמה מוותיקי לח״י, שהתכנסו השבוע בבאר
הירושלמי פינק. סיפר אחד מהם :״חגי
שירת אתנו במחתרת עד לפירוקה בשנת
. 1948 יחד אתנו עבר לחטיבה שמונה, שהיתר,
אז תחת פיקודו של יצחק שדה.
כבר בשנת 1949 הועסק בעבודות מיוחדות
בארכיוני משרד הבטחון. הדבר עורר בנו
חשדות מסויימים לגביו, כי במשך כל זמן
שרותו במחתרת מילא גם תפקידים אחרים.
הרי לא יכול להיות שאחרי רצח הרוזן
פולקה כרנדוט, שעה שכולנו היינו
חשודים, יקחו אחד מהחברה ויעסיקוהו ב־ג׳ובים
סודיים, שאיש לא ידע עליהם
את האמביציות שלו גילה השבוע חבר
מועצת עיריית תל־אביב החרותי אכרה ם
שכטרמן. בעת דיון סוער עם היהלומנים,
על בניית בורסת־היהלומים החדשה בתל־אביב,
הצהיר שכטרמן :״כל זמן שאני חבר
מועצת העיר הזאת — אתם לא תעברו
מתל־אביב. המקום היחידי אליו אולי אסכים
שתעברו היא רבת־עמון, אחרי שנכבוש
אותה, וגם זה, רק אם אהיה ראש העיריה
,שלה דוגמה משעשעת לדרך עבודתו
של ראש עיריית באר־שבע לשעבר, דויד
מוכיחו, סיפרו שותפיו להנהלה דאז,

דיאטה ב מ דון

כן־גוריון ליד תמונת אשבול הצעיר -
התעניינות

ליד תמונת שרת -הסתייגות

וליד תמונת עצמוהתפעלות

ויריביו הפוליטיים כיום: יום אחד הגיעו
שני גיאולוגים אל טוביהו, שיכנעוהו שכדאי
לחפש נפט בשטח העיר. אחרי ש־טוביהו
שוכנע, והגיאולוגים החלו להצביע
על מקומות מתאימים לחיפוש, הפסיק אותם
טוביהו- :את זה — עיזבו. את מקום
הקידוח אני אקבע חומר־רקע מאלף
לכתבת שער על יהדות גרמניה, סיפק לעורכי
דר שפיגל העורך האחראי של ידיעות
אחרונות, נו חמהם, שביקר שם
בימים אלה. סיפר מוזס על הביקור :״כשראיתי
את 13 המתפללים בבית־הכנסת,
עברה בי צמרמורת. כשהייתי אחר־כך אצל
ספר, והוא הפטיר כי באותו בניין מתגורר
איזה לוי, שעושה עסקים טובים, חשתי
כאילו נדקרתי בסכין.״

•דידו שד השד

למרות שהם טורחים להסתיר זאת, מסתבר
שגם לדיפלומטים הסובייטים חוש
הומור מפותח. השבוע, למשל, התגלה, שהמזכיר
הראשון לשעבר של השגרירות ה־

סובייטית, ואסילי אכיינקו, שעזב זד,
מכבר את הארץ, היה נוהג לבקר לעיתים
קרובות ידידה שלו, בשדרות הקרן־הקיימת
בתל־אביב. אביינקו נהג, דרך קבע, להחנות
את מכוניתו ליד ביתו של מי שהיה
ראש הממשלה, דויד בן־גוריון, למרות שמשם
נותרה לו עוד כיברת דרך ללכת כרגל
המזכיר השני של השגרירות האמריקאית,
ג׳ורג׳ לאמכרקיס, שהוא
אחד הרווקים המבוקשים בקורפוס הדיפלומטי,
הצליח להפיל עד כה בפח כמד. מ־מעריצותיו
הצעירות, והלא־כל־כך-צעירות.
הללו משוכנעות שלאמברקיס אינו יודע עברית,
החליפו דעות אודותיו בעברית בחופשיות
גמורה, גילו רק מאוחר יותר, שהוא
מבין עברית, אותה למד בארצות־הברית
לפני בואו ארצה מפני פגישה
עם אדם אחד בארץ חושש שגריר בריטניה
בישראל, ג׳או בית. הוא הכיר לפני שבועות
אחדים את בעלה של לולה כר,
אדולף (״דולפי״) ,ואמר לו דבר שנשמע
אז כמחמאה גדולה :״אתה מאוד דומה לידיד
טוב שלי, מיניסטר המלחמה שלנו,

לזמרת והשחקנית יונה עטרי הגיעו לאחרונה
ארבע הצעות קוסמות, מארבעה
תיאטרונים שונים, להופעה על בימותיהם.
למרות שהיא עדיין מתלבטת, נראה שהיא
תעדיף על כולם את התיאטרון החיפאי
עירעור על הדעה המקובלת כאילו
ברוניסלאב הוכרמן, יהודי ממוצא פולני
וגדול ד,כנרים בעולם בשנות העשרים,
הוא המייסד היחידי של התזמורת הישראלית
— השמיע בימים אלה מנהלה המוסיקאלי
של התזמורת הפילהרמונית בפיטס־בורג,
ארצות־הברית, וידיאם שטייג*
כרג, המבקר בימים אלה בארץ :״ד,וברמן
אסף את הכסף,״ סיפר שטיינברג על אותם
הימים ,״ואני ריכזתי את הנגנים. הבאנו
אותם ארצה ואני באתי איתם• היתד, לנו
תזמורת המורכבת מעודף של נגנים טובים.
היו לנו, למשל, חמישה כנרים ראשיים,
והצענו לה,ש ב שורה שלמה של כנרים
ראשיים .׳.פני ההופעה הראשונה הייתי כל
כך עצבני, עד שבכל חזרה פיטרתי לפחות
נגן אחד מן התזמורת. כמובן שלמחרת
היום קיבלת־ אותו בחזרה לעבודה, אחרת
היינו נשארים בלי שום נגן עד הבכורה״
המבקרים הרבים בהופעת היחיד של
אגנם מורהד, במיסגרת הפסטיבל, התפלאו
מאוד מדוע השחקנית, לה הם מריעים
בהתלהבות כה רבה, כשהם ניצבים על רגליהם,
מסרבת בעקשנות להעניק להם הדרן.
לאחר ההצגה הסבירה השחקנית את פשר
התנהגותה :״צ׳ארלס מהטון המנוח לימד
אותי לא לתת לעולם הדרן, .השאירי
את הקהל רעב,׳ היה אומר, ,צאי אליו, דברי
איתו, אך אל תוסיפי הופעות׳ ממנו למדתי
איך לנהוג אורח אחר המופיע בפסטיבל,
החזן משה קוסביצקי, רזה
מאז ביקורו האחרון בארץ, בארבעים קילוגרם.
כאשר השתוממו מכריו הישראלים על
כך, הסבירה אשתו :״או, הוא התחיל בדיאטה
עוד בביקורו הקודם בארץ. במלון
בו התגורר יהיה המזון כל כך גרוע, עד
שלא היה עליו לעשות שום דבר. רק
לאכול את האוכל הרגיל משפחת
זראי תהיה שקועה כנראה בקרוב במשפטים
ישראליים. ריקה זראי שלחה יפוי־כוח
לעורך־דין בישראל, שיתבע בשמה פיצויים
על פירסום תמונתה במודעת פירסו־מת
של אחד המלונות הגדולים והחדשים
בארץ, ללא קבלת רשות ממנה. בעלה לשעבר,
יוחנן?ראי, ייתבע כנראה בעצמו
לדין, לאחר שקיבל בזמנו דמי־קדימה מהתיאטרון
החיפאי על המוסיקול שעמד לחבר
למענם, אך מסרב עתה לחתום איתם
על חוזה דליה לביא, השוהה עתה
בגרמניה, ענתה על ארבע שאלות של עתון
גרמני גדול. גילתה דליה :״כבר בביתר,ספר
למדתי כי משולש־ד,חיינו מורכב מאהבה,
כסף ובריאות.״ לדבריה, אין סיכוי
רב לנערות יפות לחדור לעולם הסרטים
ברומא, מבלי להיכנס למיטתם של אנשי־הסרטים.
השחקן האהוב עליה ביותר, עימו
עבדה, היה לדבריה פיטר ואך אייק. כ־חובבותה
העיקרית ציינה תיכנון ותפירתן
של שמלות, וכן קישוט דירתה היפה ברומא.
בראיון זה, כמו בהופעותיה בגרמניה,
הגדירה דליה את עצמה כישראלית,
מסרה שהיא בת עשרים הופעה מוצלחת
היתד, לשני ישראלים בטלויזיה בהמבורג.
השבוע הופיע צפד העופרים, במסגרת
תוכנית להיטים פופולארית, הנקראת
מוסיקה נזססודיו ב׳ .אסתר רייכשטאט
הופיעה תחילה עם זמר בשפה הגרמנית,
ואחר־כך בשירה ספרדית, בליוויו של בעלה,
אברהם רייכשטאט. הביקורות היו
נלהבות. מה שהפריע לישראלים הוא שם
המשפחה המוזר ,״עופרים״ ,אותו הדביקו
לאסתר באירופה אליעזר כר־לג
ורומק גרינברג, אנשי הליגה להגנת האזרח,
החליטו להנציח את זיכרו של עורך
הדין דן גרנדיר. הם הקימו מחלקה לסעד
משפטי של הליגה, החליטו לקרוא לה
על שמו של עורך־הדין המנוח.
העולם הזה 1551

כן היא נבחרה השבוע, בבוקאדשט שער גדות הירקון, הוד מרמתה הדגולה ־

מלכת הרומני 1ת
הממוצעת ד,רומניה כמו כל סתם מועמדת
ישראלית. רגליים כבדות, הליכה של ברווז,
וראש ענק מנופח בספריי קרמים ובירה

פחות.״ ישב בחבר השופטים גם הצייר הצרפתי,
רפאל פריסט, שהתנצל בקול כי
למעלה מכוחותיו הוא להחלים על המקום.

מנהלת מיס עול רומניה ,63 נדאריאנה כוהן, עם זהבה
ססלר .״הרומניה הישראלית,״ אמר הצייר הרומני מרסל
יאנקו שישב בחבר השופטים ,״אינה חתיכה דיזנגופית. היא הרבה יותר יפה ועדינה.״

נסיכת הנגבד״ד^:

אולצתי לכסות את המאורע הבינלאומי
של השבוע: טקס בחירת מלכת היופי של
הרומנים. או בשמו המדוייק והרומאנטי:

שיחת ( 1ינות

״מיס ד,עליה הרומנית 63״.
אין לי שום דבר נגד צאצאי בוקארשט
והסביבה. אני יודעת לאמר ״ערב טוב״ בר,
מנית, אני סובלת למדי את אונסקו,
ואני י ביחסים טובים עם פוקר, הירש. ולכן
נם לא איכפת לי להאמין שהמוסד מיס
רומניה הוא דבר טוב ונחוץ ליהודים, כמו
שהסבירה בלהט פטריוטי המארגנת ועורכת
השבועון הרומני בישראל רביסטא מאה,
פאוללזה כוהן מאירסון:
״מטרתי להראות לקהל את הרומניות
שלנו. להוכיח לתושבי ישראל שיש לנו

ויוה ריב |
נערות יפות, עם השכלה ותעודות בגרות.״
מתוך 104 תמונות ראש שנישלחו מכל
שלוחות המושבה הרומנית בארץ, בחרה
פאולטה כוהן מאירסון 43 תמונות, ומהן
שלחה למסלול גן בית־ציוני־אמריקה את
15 המועמדות הסופיות.
טכניקה של בחירת מיס־רומנים נערכת
לפי כל תקנון אוניברסלי של בחירת מיס
כלשהי, אבל ברומנית• הקהל מדבר רומנית,
המיקרופון מתריע ברומנית, המועמדות מגלות
את קורות חייהן ד,מסעירות ברומנית,
וקוסמטיקאי אחד מחלק לקהל קרם־לפנים
המסלק קמטים בלילה אחד, עם הוראות
לשימוש ברומנית.
בהצצה ראשונה, שיטחית, ניראת המועמדת

לבנה נשר. רק בהצצה השנייה ניתן להבחין
בהבדל התהומי שביניהם. הישראלית הקטנה
והחמרנית חולמת בלילות שהיא דוגמנית.
לרומנית יש יותר קולטורה. יש לה נשמה.
היא חולמת שהיא זמרת. שהיא שרה ב־ס,פראן
באופרה הממלכתית של בוקארשט.
שהיא מנגנת בפייאנו ורוקדת וזאלסים ובאלט
קלאסי. כל המועמדות למיס רומניה
הצהירו בלי יוצא מן הכלל שהן מסוגלות
לשבת בביתן שעות ולשיר ולשיר. שמונים
וחמישה אחוז, החליטו בחדר ההלבשה, שהד,ובי
הנוסף שלהן הוא: שירטוט טכני.
״אני מעוניינת מאד לעזור לאבי לבנות את
הארץ,״ הודיעה נילהבת אסתר רוזנצוויג,
הפקידה בת ד,־ ,17״אבי קבלן בניין.״
״תכתבי בעיתון שגם אני מעוניינת מאד
לבנות את הארץ,״ ביקשה מארצלה חיימו־ביצי
התל־אביבית בת ד,־ ,17 ואחר כך גם
הפילנטרופיות יולאנדה, לילייה, מאריאנה
וסאנדרה מחיפה.
ששת השופטים הרומנים שתו מיץ אשכוליות
מבקבוקים כשסיכמו את הנקודות. הם
לא ניראו מתוחים במיוחד. הצייר מרסל
יאנקו ביקש למסור שהוא בא באופן מיוחד
מעין־הוד כדי לעזור לבני עמו .״הייתי
נותן לכולן את הפרם הראשון. הן נהדרות.
זה ידוע בעולם שהרומניות הן נשים יפות.
אבל הרומניות היהודיות הן עדינות יותר.
אני מביט סביבי וממש מאושר, שאני רואה
סוף־סוף חתיכות בלי חוצפה צברית.״
הפסנתרן מינדרו כץ היה מסוייג יותר.
״אני בפעם הראשונה שופט בתחרות יופי.
זה קשה. בתחרות מוזיקה אני מתלבט

בת ה־ , 17 מדימונה, העובדת כלאבוראנמיוז.

אם להצביע בעד המועמדת בעלת הגוף
המחוטב והראש הגדול מדי או בעד המועמדת
בעלת הראש המחוטב והגוף הגדול.
הקונקוראנטה מאריאנה כוהן׳ בת ד,־,20
ניבחרה לאחר דיון לא סוער׳ למיס העליה
הרומנית .63״אני נורא מאושרת לייצג את
הרומנים,״ הכריזה וביקשה מהצלמים שיצלמו
אותה עוד. מאריאנה לומדת ציור
באורנים, היא בטוחה שמרסל יאנקו הוא
הצייר הכי מוכשר בישראל, ושלא יחשבו,
היא מבקשת, שזה בגלל שהיא מתחנפת
אליו, מפני שהוא המורה לציור שלה. מא־ראיינה
דאוידוביץ בת ה־ ,17 עולה לשמינית,
נבחרה לסגנית ראשונה. ושמנה הירש —
אני־לומדת־שירטוט־טכני־כבר שנה שנייה —
זכתה בסגנות השנייה. שליחת העיר דימונה,
רות שטיינברג, ניתבקשד, לשאת בתואר —
מלכת הרומנים בנגב. היא הסכימה.
גם הרומנים הם יצורים אנושיים, וגם
בתחרות יופי רומנית מתפרץ אב מאוכזב
לבמה וצועק שזו חוצפה שלא בחרו את
בתו למים רומניה. או מועמדת הפורצת
כמעט בבכי ומתריעה על אי־הצדק המשווע
בבחירה, כמו עדה אבראמוביץ מנתניה
:״תכתבי שיש כאן פרוטקציה. תכתבי
שאני מתפלאה בכלל על הכל. הבטיחו
לי פרס ראשון, אז הלכתי וביזבזתי
מאתים חמישים וחצי לירות בדיוק, בשביל
שימלח, נעליים ותיסרוקת. אבל אני מצפצפת,
מפגי שסוף־סוף אני דוגמנית מצליחה
ובשבוע הבא אני נוסעת לאיטליה לעשות
בחינות באולפני צ׳ינו־צ׳יטוו. כולם אומרים
שיש לי כישרון דראמתי.״ הטקס ניגמר.
בבית ציוני אמריקה היתד, לי בכיס בדיחה
רומנית מצויינת. כשיצאתי, היא לא היתד,
שם עוד. מצטערת.

מלכת ה מים
סי דרת

מו ע מ דו ת

שניה

מי תהיה מלכת המיב של ישראל ישנת 1963׳? זוהי •מאלה המכה
כלים. את התשוכה אפשר יהיה לקכל רק כ* 31 באוגום ט, כאשר ייערך
נשך הכחידה המפואר, ככריכת השהיה של תל־אכים. עד אז, מתפרסמות
תמונותיהן של המועמדות. התחרות פתוחה כפני צעירות כנות
כל הכילים. לרשותן עומד צלם התחרות ככדיכת-השחיה כתל־אכיכ.
הן גם יכולות לשלוח את תמונתן ופרטיהן האישיים ישר למערכת.

בת 18 וחצי מתל־אביב, מתמחה
בכל מוני ספורט המים.
בשעות היום היא עוסקת בהנהלת חשבונות.

זיו ה לוי

נווריס
שו שנ ה
תנועת הצופים, אוהבת במיוחד
2022

היא בת ,21 ילידת נזרסיי, שבצרפת, ממנה עלתה

ארצה לפני בו שנים• שיפר: חום בהיר. עיניים:

חומות. מיכל ירושלמי היא פקידה בבנק לאומי ותחביביה: קליעה למטרה ורכיבה.

צברית בת ,18 עוסקת

בספורט, שחד ובדוגת־ש
* 0צ ר
אילנה
נדת. כל זה מתון תקוות, שפעם תתנלה ותהיה שחקנית קולנוע.

חומת־השיער נולדה בתל־אביב, עובדת כפקידה
ותחביביה — שחיה ושייט בסירות בים. היא חניכת
להאזין לרדיו ולרקוד לצלילי מוסיקה ערבית,

פליציה הולצמו;״״״

קות, נבחרה כבר כסגנית מלכת הקיט במלו! הנשיא, אשתקד,

אלי ס רו דינ סקה
מתכוננת

הגיעה ארצה ישר מבית האופרה בוורוצלב
שבפולין. שם עבדה כרקדנית באלט ; בארץ
רודינסקה לעסוק בדוגמנות ולסייע לחבר שלה, שהוא מורה לנהגות.

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

עם אשתו של הצייר, אנג׳ליקה ארנל דה־סיקיירוס.
כשנודע
לאבי־שאול כי קונגרס מבקרי־האמנות
מתקיים בתל־אביב, החליט לנצל
את במתו לקריאה לשיחרור הצייר. הוא פנה
לחיים גמזו, יושב־ראש הסניף הישראלי, ש־אירגן
את הקונגרס בארץ, הציע לו ליטול
את היוזמה לידיו. גמזו אף לא טרח לענות
לפנייתו של אבי־שאול, שהחליט, משום
כך, להיפגש עם גמזו אישית.
הוא ביקר מספר פעמים במוזיאון התל־אביבי,
אך מזכירת המנהל לא הניחה למשורר
להיכנס אל הבוס. תשובה לבקשתו
קיבל אבי־שאול, לאהד שהצליח לעצור את
גמזו בעברו במסדרון. התשובה היתד, שלילית
לחלוטין. גמזו אף סרב לתת לו הזמנה
לקונגרס.
אחד שלא הפכים. אבי־שאול העקשן
השיג הזמנה דרך אגודת הסופרים. הוא
אף חילק בתאי־הדואר של באי הקונגרס
בקשה לחתום על בקשת החנינה לנשיא
מכסיקו. הפתעה בלתי־צפויד, ציפתה אותו
בוקר לגמזו• הצירים המכסיקאיים של הקונגרס
באו אליו, וברכוהו על יוזמתו ב־אירגון
הפנייה למשתתפי הקונגרס. ציר
אחר, ממערב־גרמניה, אף הציע, שהנהלת
הקונגרס תעלה את העניין לסדר־היום.
כל זה הוציא את גמזו מן הכלים .״זו
פרובוקציה קומוניסטית,״ זעק המבקר הישראלי
.״אני לא ארשה זאת אצלי!״
הוא תפס את האשם, מרדכי אבי־שאול,
והביא אותו לנשיא הקונגרס, יוליד קארלו
ארגאן, מרצה באוניברסיטת רומא. האיטלקי
לא הבין מדוע עושה הקולגה הישראלי
שלו את השערוריה, ולא הבין מר, הפסול
בפניית אבי־שאול.
הצירים הזרים אף לא התרגשו מכעסו
של המארח הישראלי. חלק גדול מהם שלח
את מכתבי המחאה הישר לנשיא מכסיקו.
חלק אחר מסרם לאבי־שאול.
אחד שלא הסכים לבקש חנינה לצייר הכלוא:
ד״ר חיים גמזו.
מישטרה עוז׳ כאן, עוז׳ ש
הכל מתרחש כמו בסיפור בלשי קלאסי
של אגאתה כריסטי. יש שלושה נרצחים,
וכל הסימנים מעידים שנרצחו בידי רוצח
אחד. יש אדם רביעי, הנעלם, העלול להיות
באותה מידה הקורבן, הרוצח או אחד שאינו
שייך בכלל לכל העניין. וישנו כלי־הנשק,
דומה לזה שבו בוצעו כל מעשיר,רצח
— אך מציאת הנשק מערפלת את
החקירה עוד יותר: הבדיקה מוכיחה שלא
מנשק זה נורו כדורי־המוות.
בכל הסיפור חסרה דמות אחת ויחידה:
הבלש הגאוני, או לפחות המפקחים החרוצים
מן הסקוטלאנד־יארד, היודעים לעבוד
בחריצות ומצליחים למצוא את הרוצח. מה
שגרוע מזה היא העובדה, שהעלילה אינה
מתנהלת על דפי ספר־כים, אלא מתרחשת
במקומות שונים בארץ, והסכנה אינה מסתיימת
בעמוד ,272 אלא ממשיכה לאיים על
כל אזרח ואזרח בישראל.
מאין נעלם העוזי? השבוע האחרון
הוסיף שני גורמים חדשים לשרשרת התעלומות
של רציחות סטולרו־יכמן־צ׳צ׳קם:
נמצא עוזי באזור התעשייה של כפר־סבא,
במרחק קילומטרים אחדים מן המקום
בו בוצע הרצח האחרון.
• נמצא זוג אופניים שבור, אשר נעלם
מבית צ׳צ׳קס בליל הרצח.
שני גורמים אלה גם יחד לא זרקו אור
על אישיותו של הפושע — אלא על חוסר־האונים
של המשטרה•
כל שלושת מקרי־הרצת בוצעו בתת־מקלע
עוזי. אחרי כל רצח חקרה המשטרה מאות
אנשים, אך לא הגיעה לכלל בירור: מאיין
נעלם העוזי.
העוזי שנמצא בכפר־סבא מדגיש עובדה
זו בחריפות־יתר. הוא מורכב מארבעה חלקים,
שהוצאו מארבעה כלי־נשק שונים.
כלומר, שגם ארבעה עוזים אחרים, בנוסף
לכלי־הרצח, מסתובבים חופשיים בארץ, מהווים
כלי־רצח פוטנציאליים. ושוב לא הצליחה
המשטרה לברר מהיכן נעלמו ארבעה
כלים אוטומטיים אלה, למרות שמספריהם
כבר נמצאים בידיה.
האופניים ציפו למשטרה. האופניים
השבורים של משפחת צ׳צקס מהווים סיפור
בפני עצמו. הם נמצאו על־ידי תושב הרצליה
בקירבת ביתו. האיש הודיע על כך
למשטרה עוד בתחילת השבוע שעבר, יום
אחד לאחר הרצח בכפר־סבא.
העולם הזה 1351

אולם השוטרים היו עסוקים בחיפושים
אחרי הרוצח ואחרי האופניים שנעלמו מבית
הנרצחת, לא שמו לב לידיעת־המפתח, שהיתר,
אז עשויה להביאם עד עקבות הרוצח
ממש. רק לאחר ימים אחדים, כאשר
האזרח שמצא אותם הלך בעצמו למשטרה
כדי להזכיר להם אודות האופניים שמצא
בחצרו, הואילו חוקרי המשטרה לבוא לראותם.
ואז התברר, כמובן, שאלה הם האופניים
בהם נמלט הרוצח, ושאותם חיפשו
במשך כל אותם ימים.
אולם היה זה כבר שבוע לאחר הרצח.
במשך שבוע זה הספיק בוודאי הרוצח לטשטש
את העקבות, ואולי אפילו לתכנן
את הרצח הבא.

משפט

ה ה וד ש
;פתחים קורסים חדשים
למרס ,64 יולי 64

ירו שלים

דרך פתח־תקוה ,44
מול בית הדר
אלנבי 76

רחוב ביאליק 17

בית יואל
רחוב יפו 33

חרון א ף
אברהם פתחי הכיר את סביחה סייג לפני
שנה וחצי. היא דרשה ממנו הרבה כסף
ומתנות, והוא נתן לה — כי אהב אותה.
לא הדאיגה אותו גם העובדה שהוא היה
מבוגר, נשוי, ואב לארבעה ילדים.
אבל לאשתו היה זה דווקא איכפת. אומנם,
בתחילה הצליח פתחי להעלים את הדבר
מידיעתה, בילה עם סביחד, כשהוא נעזר
בחסותם של חבריו, נהגי המוניות. אך
משנודע לד, הדבר, והסיכסוכים בכית הלכו
ותכפו, החליט פתחי לסיים את הרומן. הוא
הודיע זאת לסביחה והיא הסכימה לחסל
את יחסיה עמו. במקומו החלה לצאת עם
שותפו של פתחי, נעים, סוחר־הבהמות.
ד ם מזיואף. אבל אחרי זמן קצר החליטה
סביחה כי עם פתחי יותר נעים מאשר
עם נעים, נסתר. להחימי את הרומן המת.
היא חיפשה אחר הזדמנויות, ולבסוף מצאה
אותן. היא שמעד, שאשתו של פתחי מפיצה
את דיבתה רעה. לכן תפסה אותה יום אחד
ברחוב, גררה אותה לספר שבשכונה, כדי
שיעיד כי בפניו הושמצה.
כעבור דקות אחדות נודע, כמובן, הדבר
לפתחי, והוא הגיע למקום בריצה. מה שקרה
אחרי שהשלושה יצאו מחנותו של הספר,
לא ראה איש בדיוק. אחדים הבחינו
בסביחה כשהיא רצה וצועקת, ואילו אחרים
ראו כיצד היא שוכבת על הארץ, דם זב
מאפה, ופתחי מנסה להשתחרר מאחיזתה
בבעיטת רגל. הריב הסתיים במשטרה והדיו
הגיעו לבית־המשפט.
פפל״רין מוזר. בית־המשפט לא התעניין
ביותר בפרשת הרומן המסעיר בין
הנאשם והמאשימה. השופט המחוזי, אליהו
מני, היה צריך לקבוע אם יש מקום להרשיע
את פתחי בגרימת חבלה גופנית ל־סביחה,
שהציגה תעודת רופא על שבר שנגרם
באפה .״זה הוא שבר לי את האף
באגרוף,״ סיפרה.
קבע השופט לבסוף :״הדבר היחידי שלא
אוכל לקבוע במציאות הוא: האם החבלה
באף נגרמה ממכת אגרוף, או מן הנפילה.
אף־על־פי־כן, אם המתלוננת נפצעה בזמן
שנפלה, הרי שיש לייחס פגיעה זו לרדיפתו
של הנאשם, והוא אחראי לה.״ הוא חייב
את פתחי בדין, גזר עליו שישה חודשי
מאסר־על־תנאי וקנס בסך 250ל״י.
אולם עורך־דינו של פתחי, חיים קאזיס,
ראה פסק דין זה כמוזר ביותר, סיפר כדוגמא
מעשה בנוסח חד־גדיא: אם רודף
אדם אחרי אשה, היא רצה לכיזזן הכביש,
מחליקה על קליפת בננה, נופלת על המדרכה,
ראשה נמצא במיקרה על הכביש, במקרה
עוברת מכונית והיא נדרסת — האם
יש להאשים בכל השתלשלות מקרים בלתי
צפוייד, זו את הרודף?״
גם בית המשפט העליון, בפניו הוגש ה־עירעור,
סבר שהשתלשלות הדברים היא
תמוהה, זיכה את פתחי מאשמת התקיפה
החמורה.

נפת חו ת כ תו ת

נוחו חיוחדות
למוקדמותו בג רו תאקסטרניות

> 7כ 7 0כ /

כ^7ן>

,10,131

81010)111

מי וצול פי הנ וסתהבס קזויזג

דו ;73 ¥11ק 3ד/,ו בנל ב׳ 1נ ודוקחוד

החי
$אי שהמערות: בעין גדי, חיפשה
המשטרה במערות אחרי נחמן פרקש, אחרי
שקיבלה הודעה כי אדם בעל־זקן משוטט
בסביבה, גילתה שם רק נהג־מיכלית מזוקן,
שטייל להנאתו.
מעז יצא מתוק: ביפו, צילם
אחד המסיונרים את אסיפת המחאה של הרבנים
נגד המסיון, כדי לשלוח את התמונות
למרכז הכנסיה בחו״ל, על מנת שיגדילו
להם את תקציב הפעולה המסיונרית.
אמנות קונסטרוקטיבית: ב-
רמת־גן, התיישב צייר על המדרכה כדי
לצייר עץ שבמעלה הרחוב, הבחין, אחרי
שגמר, כי העוברים ושבים מילאו את כובעו
במטבעות.

^חליפ 1ת ח רי 1ן

בית הספד למסחר
מי סו ד ה טול

לל ה הניו די ט בני ת
המכללה הפוליטכנית אשר הקימה עד כה את
בתי הספר לטכנאות ולטכנולוגיה
והאולפנא לטכנאות שימושית ;
גאה בזה להודיע על פתיחתו של

שדר׳ מ סוי ה19
0 13 ( 6 1 6

בלוי מענין ורב־גוני בחברה
צעירה. לגו ציוד מתאים למסיבות
וטיולים לרבות מכונת קולנוע
חדישה. רדיו־פטיפון, טייפירקור־דר,
מקרן ועוד. מקום במרכז העיר.
לעתים קרובות מארגנים טיולי
סוף שבוע במסלולים מיוחדים.
גילאי 25—18 מוזטניס/ות להצ טרף.
המעוניגיס/ות יפנו לת. ד.
,22075ת״א, ויוזמנו לשיחת הכרות.

ןדר. א.רו 1ין. ס.,^ 5.ס 5ק :

חדריר

1ניאו 7זו 7ז מ טי 7ן או

מומחה לבעיות שיער
קוס מטיו ת
ולבעיות

מל־אגיב, רח׳ פיגסקר 2

ביתסנ* ר
אקסק לו קוי ב *
למסחר
המיועד להכשיר צוות מובחר בשטחים
השונים של ענפי הפקידות והמשרדאות.
הלימודים בבית הספר מבוססים — בהתאם
למתכונת ולרמה הבין־לאומית המקובלת —
על ארבע המגמות הבאות:
משרדאות • השכלה כללית ס השכלה
מקצועית • טיפוח החן, ההופעה והנימוסים.
הענפים השונים של הלימודים (יום וערב):
נזשרדאות מעולה. פקידות כללית. פקידות טשרוי
פרקליטות. פקידות מינהל. מנהלי חשבונות —
מתחילים. מנהלי חשבונות — מתקדמים > מנהלי
חשבונות — מדופלמים. קצרנות. כתבנות וחיכתובת.
פרטים והרשמה:
• בית־הספר למסחר, רח׳ המסגר מם׳ ,62 בכל יום בין
השעות 8.00 בבוקר ו־ 7.00 בערב (טלפון .)36487
־ משרד הבמחון, היחידה לטיפול ולהכוונת חיילים
משוחררים, רחוב ב׳ ,מס׳ , 12 הקריה.
* התאחדות בעלי התעשייה בישראל, מחלקת העבודה,
רחוב מינטיפיורי ,13 חדר , 16 בימים ב׳ וה׳ ,בשעות
12.30 עד 2.30 אחה׳׳צ.

הלימודים יתקיימו בתל-אביב וייפתחו
בראשית ינואר *196

תני לגבר
.״הראוי לשמו — את הבירה
הראויה לשמה — ״גולד
צמאון, מרווה סטאר״
משיבה נפש
ואינה משאי*
רה שום שעם

לואי.

העולם ריזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

• הפסטיבל הי׳טראלי
* שטרך אים טומין*רוז

(יום ג׳,

היכל התרבות) שלישיית הכיגור־פסנתר־צ׳ל;
בתוכנית של יצירות מוצארט,
בראהמם ושוברם.
* מוסיקה ליטורגית (יום ה׳,
היכל התרבות) בהשתתפות חזנים ומקהלת
גברים. י
^ פידליו (יום ה׳ ,בנייני האומה,
ירושלים) בביצוע קונצרטנטי, עם התזמורת
הפילהרמונית הישראלית. סולנים:
הילדה צדק, גליי ארנסטר, הוארד פריד
ומרדכי בן־שחר.
ריו״ולטו (מוצאי־שבת) בביצוע
האופרה הישראלית.

• מהומה רבה על לא דכר

תיאטרון הקאמרי, תל־אביב) קומדיה שקם־
פירית קלושה בבימוי מבריק של ליאונרד
שסקל, שר,שנו הגדול ביותר הוא שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.

• כל אדם יהאמת שלו (הבימה)
ראשוסון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחו, מארבע נקודות־מבס שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חגה רובינא, נתום בור־מן
ועדה כל
• הפיסיקאים (מביסה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי־וריד
דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את יש־ראי
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
• אירסה לה״דוס (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אד מרנין, עם
שרה אמן, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
0הדא *היא (התיאטרון האינטימי)
כע־וה סין, מוסר וחברה מגיל הגן עד גיל
הזהן בסידרת מערכונים משעשעת של אפדם
קישון בביצועם של שושיק שני ואריק
•יביא.
6ט*רא (התיאטרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית. של יוסף בר־יוסף
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאסריאר־בלי-ת
משחק מרשים של מדיס ברנשטין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.

9עיר הנוער (יריד המזרח, הל־אביב)
צעצועים יאפניים ונשק ישראלי,
תצוגות מסחריות וביתני שעשועים בתערוכת
בידור קייצית.
סאטיק (גלריה ,220 תל־אביס תערוכת
אריגים מצויירים של ציונה שימשי
ונחום כהן: צעיפים, גלימות, מפות, מחיצות
ודגלים.
אמנות איראן (ביתן חאמנים ברחוב
אלחריזי, תל־אביב) תערוכה ייצוגית
של תריסר אמנים פרסיים בני זמננו.
9דו דו שנהם (גלריה רינה, ירושלים)
יחסי תנועה וחלל במרחב ביצירות
פיסוליות מופשטות של פסל צעיר.

גו דדם 11א ד
על-אריאל•

ירד זר כמשפחה (ארמון־דוד,
תל-אביב) אימות צרפתי לפסוק התנ״כי:
״בנים גידלתי ו רו מ מ תי ז׳אן גאבין
מצויין כתמיד כמלודרמה עשויה בלבביות
ובהומור.

ידם בפקינג

(צפון, תל־מביב;
העולם הזה 1צ 3ו

חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
• דויד וליזה (הוד, תל״אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם ושג־עונם
באהבת נעורים תמימה. סרט בלתי
רגיל, מישחק מעולה.
• מונדו קאנה (גת, תל אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
כשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• אלקטרה (אורלי, חיפה) הטרגדיה
של האשד, שהעניקה את שמה לתסביך

אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידס. עיבוד קולנועי פיוטי ו־ריאליסטי
של מיכאל קאקויאנים. איירן
פאפאס מזהירה בתפקיד הראשי. יעל דיין
בתפקיד ניצבת.
• הגיישה (ציון, ירושלים) מצחיק
וגם מרטיט, נוסף לעוד כמה סצינות נפלאות
של נוף יפאן. איב מונטאן, הבמאי הדגול,
מביים סרט עם אשתו, שירלי מקליין,
מבלי לדעת שהיא אשתו, וכשהוא יודע,
היא אינה יודעת שהוא יודע, ואחרי
שהיא יודעת — זה נשאר סוד המשפחה.

• התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.
• דרה׳ כ ה פולקלור מחול בולגרי,
קרקס מוסיקה מצחיק עד דמעות, ושמיניית

הצבא הבולגרי בביצוע מלוטש, אם כי
מיושן, של שירים ופזמונים שונים. בידור
מרענן.
• ודיאטה כינדאומי (יריד וזם זרח,
תל־אביב) רביעיית הזמר היוגוסלבית פרוב־לס,
הלהקה הצוענית הלהקה הצוענית וזיאו־

דוסיה והזמרת האכריקאית אן לייט, במרכז
הופעת בידור קייצי.
• שן ועין (מועדון החמאם, יפו)
אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמוגים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.

• גוב מארקוואט

(צברה, תל-אביב)

אלוף קליעה בקשת חוזר על מבצעיו של
וילהלם טל בתכנית קאברט בה מופיעה
גם החשפנית פופה לה־רוז.

• רביעיית פרדבלס

(הרקיע
ה מכנית
חסבון ראשונה לרכישת מכוניות:

״ רכב עוז״
בנק לסחר חוץ יזם והפעיל תכנית חסכון חדשד
שמטרתה לאפשר לאנשים לרכוש מכוניות חדשות או
להחליף את רכבם הישן בחדש, באמצעות תכנית חסכון
חדשה, הנקראת ״רכב־עוז״ — על כך הודיעו במסיבת
עתונאים בתל־אביב המנהל הכללי של הבנק, מר דוד שוהם
והממונה על החסכון, מר מרדכי שטנר.

בהתעכבו על תוכנית ״רכב־עוז״ ,אמר מר שטגר׳ כי
בנק לסחר חוץ זכה להיות הבנק הראשון המפעיל תוכנית
מאושרת מסוג זה, תוכנית שתאפשר לציבור לחסוך בתש לומים
חודשיים קטנים את הסכומים שיהיו דרושים
למימון רכישת הרכב החדש.

הדוברים הדגישו, שזוהי התוכנית הראשונה מסוג זה,
פרי יוזמת הנהלת הבנק, בשיתוף עם המועצה הלאומית
לחסכון ומשרד התחבורה, והיא היחידה עד כה שהינה
התוכנית המאושרת.

לפי עקרונות פשוטים

בלי עול חובות
התכנית מכוונת לכל בעלי המכוניות אשר רוצים
להחליף את רכבם ולאלה אשר עדיין אין להם רכב
וברצונם לרכוש אותו. התוכנית מיועדת לסייע להם
ברכישה זו וזאת בתנאים נוחים ומבלי להכנס לעול חובות
קשים, הכרוכים לרוב בהוצאות נוספות של ריבית
מוגזמת.

הגיוני, נוח והוגן
מר שוהם הדגיש בדבריו, כי הבנק שיזם את התוכנית
מאמין שיש בה כדי להציע פתרון הגיוני, נוח והוגן
לבעיה המחריפה עם הזמן — בעית חידוש משק הרכב
ההולך ומתיישן, הגורם לבעליו הוצאות מיותרות והפרעות
— ולכלכלת המדינה נזק. אין זה סוד — אמר מנהל בנק
לסחר חוץ — כי לא כל בעלי־הרכב דאגו עד כה לחידוש
כלי רכבם. בעת ובעונה אחת הכוונה היא גם לפתור את
בעייתם של אותם האלפים הזקוקים לרכב, חפצים לרכשו,
אך אין בידם אמצעים לכך.

הבנק הראשון
מר שטנר הדגיש בדבריו, כי למעשה הבעיה איננה
מצטמצמת למשק התחבורה ולמפעלים גדולים בלבד, ויש
חשיבות רבה לכך, שגם אנשים פרטיים יפרישו סכומים
שיחסכו לשם כיסוי הפחת של רכבם.

• מתכנית ״רכב־עוז״ רשאי להנות כל אזרח, מבלי
שיהיה זקוק לאישורים, בקשות או איזה שהם תהליכים
פורמליים.
• על המשתתף בתכנית יהיה להפקיד עם הצטרפותו
לתכנית, סכום שלא יהיה פחות מ־— 500.ל״י ומדי חודש
בחודשו להכניס לחשבונו סכום קבוע של לא פחות מ־
50ל״י.
• החסכונות יהיו צמודים למדד המחירים וישאו
ריבית של 50/0לשנה. ריבית זו והפרשי הצמדה יהיו
פטורים ממס־הכנסה.

הלוואה וגם ביטוח
• תקופת החסכון תהיה לא־פחות מ־ 3שנים, אך לא
תעלה על 8שנים. אולם כל משתתף בתוכנית רשאי
להפסיק באמצע את השתתפותו ולקבל בחזרה את כספו,
בצירוף הריבית שתגיע לו.
• בתום תקופת החסכון זכאי יהיה החוסך לקבל
הלואר, אשר לא תעלה על ס /ס 50 מסכום חסכונותיו (כולל
ריבית והפרשי הצמדה).
• ההלואה תוכל להיות בלתי־צמודה או צמודה,
בהתאם לרצון החוסך ולפי החלטתו והיא תינתן עד
לתקופה של 5שנים.
• עם רכישת הרכב מכספי החסכון וההלואה, יובטח
הרוכש בחברת־ביטוח על חשבון הבנק.

שביעי, יפו) רביעיית הזמר היוגוסלבית
במרכז תבנית של מסעדת הבידור החדשה
והמרווחת שנפתחה בשטח הגדול ביפו.
• לילות ים־התיכון (חומות ענו,
עכו) ד,שלישיה היוונית המעולה — טריו
כריס והזמר הדרום אפריקאי לארי ודקר
במועדון המצטיין באוירה ונוף מן היפים
בארץ.
• אהלה הלוי (קימרה, צפת) שירים
ישראליים ושירי עמים מפיה של הזמרת
הישראלית שחזרה מארצות־הברית במועדון
לילה חדיש.
• לדק רו מן (עומאר כייאם, יפו) המלחין
והזמר הצרפתי, שגדל וחונך בקיר־קס,
בערב של שאנסונים משלו ומשל אחרים.

החתול העצבני (גן־הוזאי, חל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים בניצוחו של אורי זוהר.
• לס הום (אדריה, תל־אביב) — הגברים.
להקת זמר צרפתית המנסה לחקות
את הצלחת הקומפאניון דה־לה־שאנסון.

15ח0ו0

מספר 1351

י׳ אב תשב ג31.7.1963 ,

במשפט