גליון 1353 מתאריך 14 באוגוסט 1963

^ עדנוסף \£/ד*

קצת עצוב לראות שחברי־הכנסת, נציגי
מפלגות שונות ומשונות, נחלצים להגנה על
חופש־העתונות יותר מן העתונאים עצמם.
העתונות היומית כולה הוסיפה לשתוק בשבוע
האחרון, כמו שפן מהופנט המסתכל
בנחש העומד לבלעו — בשעה ששורה נוספת
של ח״כים חשפה את פרצוף חו ק־ ל שו ך
הרע בנאומים נוקבים ומרתקים.
פעם בפעם חזר הוויכוח לאותו סעיף, ה־הופך
את הצעת חוק־ל שון־הרע כמעט בגלוי
לחוק כריתת ל שון העולם הזה. למשל, ה־הקטע
הבא בנאומו המצויין של עורך־הדין
הליברלי מחיפה:
צביצימרמן (ליברלי) :אינני מוצא

מ נ וו ר ה
לקידוח הביטוח במרן\!

ג י 7ו 1ה 1ז ״ ם
עדל סכו־בו

הצדקה להפליית בין ע תון יו סי ו ע תון אחר,
בקשר להקלת הא חריות על המדפים. יש פה
תלונה מפור שת של ע תוני ס שאינם עתוני ם
יומיים, וב מיוחד ע תון אחד, המצ טיין בביקורת
חריפה נגד הממ שלה, .
מו שמעת הטענה בציבור, ויש רינון מצד
הע תון ורבים מקוראיו, שסעיף זה מכוון לשבועון
הזה, כדי לצמצם א ת אפ שרו ת ה ביקורת

א לי הו
למאזניים?

מ רי דו ד

(חרות) :אתה

מתכוון

צביצימרמןנ אני מתכוון למאזניים,
בין השאר. זה יכול להתייחס ל ע תון כ מו
בטרם, האומה, וגם העולם הזה, ו שבועוני ם
אחרים נ מו דבר השבוע, ופנים אל פנים.

חדש

בצע

מ נ וו ר

גם הבריהכנסת נחום ניר, איש הקואליציה,
שהתייחס אל הצעת־החוקבסלחנות
מופרזת מאוד, לא
יכול היה להתעלם
מנקודה זו:
נחוםניר (אח-
דות־העבודה מה
הכוונה מה ה הבדל
(אם ע תון מו פיע)?
נ ל יום, כל
שבוע, כל חוד ש, או
כל שלושה זן ודשים?
אני חו שב שאם
מוציאים מכאן את
הע תון היו מי, צרי צימרמן
כים
להוציא גס את
הע תון הפריודי, את ה ע תון ה תקופ תי.

חוסך לך זמן והוצאות
פרטים: במשרדי

מ נ וו ר
ד׳ רוטשילד
כן בסניפים ,

.7ת ל ־ אביב
בסוכנויות

נאום־הסיכום של שר־המשפטים רק חיזק
את ההנחה כי סדנת החוק היא לעתון מסו־יים
מאוד. כך, בהגיבו על דבריו החדים־
כאיזמל של ח״ב מפ׳׳ם יוסף קושניר, גם
הוא עורך־דין חיפאי:
דוביוסף: אני חו שב — לא כל־כך
נעים להגיד זאת — כפי ש שמעתי את דברי
חבר־הננם ת קו שניר, שהוא מ עוניין בדבר
אחד: שע תון מסוייס יוכל לכתוב כל מה ש הוא
רוצה ב אופן חופ שי. אני סבור שבזה
הכנסת לא צריכה להיו ת מעוניינת.
כאשר ההפלייה
שבועון,
סיגנונית

י דו.א.רובין !.0ז״ו..ס5ק
.ניאו 7ןוסמ \7י 7ז אי

מו מחה לבעיות שיער
קו ס מ טיו ת
ולבעיות

תל־אביב, רח׳ פינסקר 2

להקנית השכלה ודעת

בגרות
!מוקדמות
בחוגים ובכתות

ערב ובוקר
לנו פתרון שונה
אך משכנע
אל תחליט סופית
טרם שוחחת עמנו
שיטת יא״ר מבטיחה
ענין והצלחה

ערב ערב 20.00—17.00 ,
תל־אביב, רח׳ בלפור 29
(מול ״בית הבריאות״ ע״ש שטראוס)

השתדל שר־המשפסים להסביר את
הברורה והחותכת בין יומון להסתבך
עוד יותר, אפילו מבחינה
ודיקדוקית:

דוביוסףנ אבל נ א שר עורכי העתוני ם
(היומיים) באו וטענו כלפי שזה דבר קשה
מאוד שאנו מטילים (אחריות פלילית ואזרחית)
על המדפיס, לפעמים מדפיס של ע תון
יו מי הוא לא בעל הע תון אלא בעד־דפוס
שמדפיס ב שביל ה ע תון, אין לו עניין במה
שכתוב שם, הוא לא אחראי בעד מה שנכתב,
הוא יצטרך לקחת עורכים שיקראו במשך
כל הלילה את מה ש מופיע בכל ע תון
כדי שהוא יהיה חו פ שי מאחריות. עורכי ה־עתונים
(היומיים) אמרו לי: הלא אתם יודעים
שמוציאים לאור את העתונים היומיים, ,
אתם יודעי ם שמו״ל הוא בעל יכול ת
חו מ רי ת, ויש לכם נגד מי ללכת, ו מי ש ייפגע
יהי ה לו למי לפנות.
ניראו לי הדברים וא מרתי: טו ב, ניראה
לי כמוצדק שנשתרר את ה מדפיסים של
ה ע תונו ת היו מית. אין הדבר כך לגבי שבועון
או חוברת ה מופיע ה ב או פן חד־פעמי,
או פעמיים או שלוש פעמים. כאן אני לא
יכול: להבדיל ב חו ק בין ש בו עון זה או
שבועון אמר, או בהוצאה של חו בר ת זאת
או אחרת, אני צריך לקבוע כלל: מה יהיה
בסיקרה של אדם שיש לו עניין בהש מצ ת
אנשים שונים בציבור, הוא יפרסם מדי פעם
איזו חו ברת

נידמה לי שחוסר־ההיגיון המשוזע של
קטע זה מדבר בשביל עצמו. בל מה שהשר
אמר על העתון היומי — חל בדיוק באותה
מידה על העתון השבועי. העולם הזה נדפס
במהירות גדולה יותר מאשר העתון היומי
ששמו המודיע. כתובתו ידועה, וכושרו הכספי
לשלם פיצויים גדול יותר. אין למד־העולם
הזה 1353

פיס שום אפשרות לקרוא את העתון לפני
הדפסתו — ואם יעשה זאת, כפי שדורשת
הצעת־החוק, פשוט לא יוכל העולם הזה
להופיע במועדו.
מי שקורא את דברי השר בעיון, ישתכנע
בעליל כי הגבול אינו בין יומון מצד אחד
ושבועון ו״איזו חוברת״ מצד שני — אלא
להיפך, בין כל היומונים והשבועונים מצד
אחד, לבין חוברת חד־פעמית מצד שני. ה־בילבול
הגמור בקטע זה של דברי השר בא
לטשטש היגיון פשוט זה, ולהצדיק את הסעיף
— המכודן בבירור נגד העולם הזה —
על־ידי דברים הנוגעים ל״איזו חוברת״ חד־פעמית
ועלומת־שם.

עם תום הוויכוח רק התחזק הרושם העגום
כי נעשתה כאן קנונייה מעציבה בין
השר לבין עורכי היומונים. תמורת סעיף
המפלה אותם לטובה וה״דופק״ את השבועון
המסויים, הסכימו היומונים להעניק ל-
הצעת־החוק הקטלנית הסכמה עיוורת והכשר
בלתי־מוסרי.
כדאי לעורכים הנכבדים להרהר שנית, לפני
שזה מאוחר מדי, בדבריו הנבואיים של
צבי צימרמן :״הצלחתו של שר־המשפטים
לשכנע את עורכי העתוניס היומיים ולפזר
את חששותיהם מדאיגה אותי. ואני חושש
שאולי עוד תהיינה הזדמנויות לעורכי ה־עתונים
להיווכח שכשרונותיו של שר־המש־פטים
לשכנע אותם היו גדולים מאוד, מאחר
שהצליח לשכנע אותם לקבל חוק זה כחוק

האם באמת יש בארץ כסיל חסר־תקנה,
המאמין כי אפשר לדכא את חרות־הביטוי
של העולם הזה מבלי לסתום את הגולל על
העתונות הישראלית כולה? האם לא למדו
עורכי־העתונים הנכבדים מאומה מן ההיסטוריה
של הדור האחרון?

אין דבר המסקרן יותר עתונאי מאשר לדעת
מה מידת ההשפעה שיש לדברים שהוא
כותב. כאשר אתה יושב לבדך עם מכונת־הכתיבה,
הנייר ורעיונותיו, אין אתה כותב
אל הנייר בלבד. תמיד אתה רואה מול עיניך
את אותו קהל־הקוראים, אליו מ! פנים דבריך•
אך לא תמיד ניתן לך לבדוק מהי
מידת קשר זה, ומהי ההשפעה האמיתית
שיש לדברים שאתה כותב על קהל הקוראים.
חברי
מערכת זו יכולים להתפאר, אולי
יותר מאשר חברי המערכת של כל עתון
אחר בארץ, ביכולת לעקוב אחרי תוצאות
רשימותיהם. אך הדברים אמורים בעיקר ל־

קאדילאק (גפיסא״נוח, קוראת) בגריפה למחרת הפירסום
גבי גילויים עתונאיים, או ניתוחים פוליטיים,
שאחרי פירסומם בעתון זה מתגלגלים ככדור
שלג, והשפעתם ניכרת לפעמים במשך
שנים.
אך מה קורה לאדם סתם, המתפרסם ב־עתון
זה ללא קשר לסיפור מרעיש במיוחד?
החודש ניתן לנו להיתכח בשני מקרים
כיצד השפיע פירסום בעתון זה על שתי
נשים.
אחת מהן היתד. החשפנית הצרפתית המפורסמת,
ריטד, קאדילאק. יהיה זה מגוחך
להתפאר כאילו העולם הזה גילה את ריטר,
קאדילאק, אפילו לגבי אזרחי ישראל. אף־
על־פי־כן, מרגע בו פורסמה הכתבה אודותיה
בצירוף תצלומים בהעולם הזה (,)1351
נראה היה כאילו גילו אזרחי־ישראל את החשפנית
היפהפיה.
במשך שני שבועות שהותה בישראל, לפני
הפיוסום בהעולם הזה, נהגה ריטה ללכת
יום־יום לבריכת־השחיה של תל־אביב. היא
יכלה להתרחץ שם בשקט, להשתזף ולפוש
על כיסא נוח, מבלי שאיש יטריד אותה.
בין עשרות החתיכות הממלאות את הבריכה
לא בלטה במיוחד, ואיש לא זיהה אותה. כאשר
בא צלם העולם הזה לצלמה בבריכה,

ביו אםאתהנ על רכב עס קי מכל סוג שהוא
וברצונך ל ה חליף נמ שך השנים ה קרו בו תאת
מכוניתך המתי שנת בחדשה — וביו א ם איו לן
עדיין רכב, אן שואף אתה לרכוש רכב חדש מכל
סוג שהוא בעתיד ה קרוב, הרי מ עת ה תוכל
להגשים מטר תן ב תנ אי ם ללא ת ק די ם ב מסגר ת
מבצע ״רכב״עון* המעניק לך :

עורר הדבר התקהלות קטנה, משום שהנוכחים
סברו שמצלמים מועמדת נוספת לתחרות
מלכת־המים.
יום אחד אחרי פירסום כתבת השער
אודותיה בהעולם הזה הלכה רימה של לבריכה.
הפעם התחוללה במקום מהומה
רבתי. מאות אנישם הקיפוה והצטופפו סביבה.
מלוויה, שניסו להרחיק את המתקהלים,
נאלצו להשתמש בכוח־הזרוע. אשד, אחת אף
התנפלה על אחד מסדרני מועדון־הלילה כליף,
בו מופיעה ריטד״ ושרטה אותו. היה צורך
להזעיק את המשטרה כדי לחלץ את ריטה
מתוך ההמונים שצבאו עליה. האשר, השורטת
אף נעצרה ונלקחה לתחנת המשטרה.
ריטה עצמה לא זכתה, בכל הקאריירה
העשירה שלה, בגילויי־הערצה כאלה. למרות
אי־הנעימות שנגרמה לה, הודתה לכתבת
העולם הזה במילים נרגשות על הפירסום
חסר־התקדים שנתנה לה הכתבה בהעולם
הזה.
המועדון בו היא מופיעה הודיע עוד באותו
שבוע כי הוא יערוך בימי שישי
ובמוצאי שבת הצגות נוספות, כדי לספק
את הקהל הבא לחזות בה( .חבל שאין
העולם הזה נוהג לגבות כסף עבור כתבות
המופיעות בעמודי המערכת — אחרת היינו

הצמדה מלאה של החסכונות לבודד לשנה רבית דרבית של
הרבית פטורה ממס הכנסה
הלואה בלתי צמודה לזמו אייד לרכישת רכב חדש
בטוח חיים כתוצאה מתאונה ע״ס 1,000 ליי

בנק*סחו חוץ
*< באוו-פוסו מאי ם

העולם הזה 1353

מזדאי יכולים להרוויח סכום ניכר תמורת
הצלחה זו).

דוגמה אחרת טמונה בקורות סגן־משנה
רות טולצ׳ינסקי, מי שהוכתרה על־ידי העולם
הזה כמלכת־הצעדה של השנה.
שוב, לא היה זה העדלם הזה שגילה את
רותי היפהפיה, מי שזכתה לכינוי ״רותי
טיילור״ בשל דמיונה לכוכבת הקולנוע ה־הוליבודית.
היא היתר. דמות מוכרת בתל־אביב,
הופיעה כניצבת בסצינה קטנה בסרט
אף מילה למורעשטיין, ותמונתה אף פורסמה
פעם בשער עתון צבאי.
כאשר גילינו את רותי בין הצועדות, בשעה
שחיפשנו אחרי דמות שתאפיין את
רוחה האמיתית של צעדת ארבעת הימים,
לא ידענו זאת. בחרנו בה משום שבלטה
בין אלפי המשתתפות,
ומשום שהתנהגותה
הלמד, את
הדמות שהיתר. צריכה
להיות למלכת־הצעדה,
לפי דעתנו.
נלזזינו אליה במשך
ארבעת ימי הצעדה.
רות? לא ידעה
כל הזמן מדוע
מתעניינים בה במיוחד.
רק כשהופיע
גליון העולם הזה
טולצ׳ינסקי
,)1335 עם תמונתה
על השער, נודע לה
כי נבחרה כמלכת הצעדה.
אולם פירסום זה הפך אותה בין־לילה
לשם דבר. מיד הציעו לה להיות מועמדת
בתחרות מלכת־היופי. תמונותיה החלו מופיעות
על שערי עתונים לועזיים, כנציגה
אפיינית של חיילות צה״ל כיום.
מיד אחרי שיחרורה מצה״ל, לפני שבועות
מספר, יכלה רותי להיענות לשפע ההצעות,
שניתכו עליה אחרי הפרסום ב־העולם
הזה. החברה הישראלית לתערוכות
וירידים, שחיפשה דוגמניות כדי לייצג את
ישראל בשבוע הישראלי של חנויות אימון
בקנדה, לא פנתה אל הדוגמניות הישראליות
המפורסמות והמבוקשות. היא פנתה ישר
לרותי, שתזכה עתה בפרסום בינלאומי כדוגמנית.

מכתבים
למען הכורדים לא נחשה

קראנו בענייו רב את הכתבת על פגישתו
של אורי אבנרי עם הוני הכורדים (העולם
הזה )1351 כקוראים קבועים שוחחנו בנידוז,
והחלטנו שעליכם לקחת את העניינים בידיים
ולהקים ועד פעיל.
מה שנונע לנו, הרינו מציעים עצמנו בכל
עת לסייע לעם הכורדי הנמצא במצוקה.
אנחנו חמישה צעירים בני ,26 יוצאי הצנחנים
והנח״ל. שלושה מאיתנו בעלי דרנת
קצונה (סננים) ,ושאר השניים סמלים ב־יחידת־סיור
של הצנחנים.
אנו מסוגלים לעזור לכורדים בכל מיני
פעולות של קומנדו, הדירות בעורף, חבלה,
לחימת נרילה והדרכה בנשק חדיש, כולל
בזוקות, מיקוש וכו׳.
אם הענייז הוא בר־ביצוע, אוכל לארנז
תור זמז קצר עוד חברים במספר לא־מבוטל.
עד שהעניין יהיה ממש אקטואלי, אבקש
להישאר בעילום שם.
ש. ר ,.אשקלון
כערבי לאומני, הנאמן לעמו ולמדינה בה
הוא חי, והרוצה באומה ערבית מאוחדת מן
האוקיינוס ועד למיפרץ הפרסי, אני אוהד
את העם הכורדי במאבקו הצודק לחרותו ועצמאותו.
הבה נמצא את כל הדרכים להגיש
את העזרה האפשרית, בכל המישורים, לעם
שזכותו להיות חופשי.
אני פונה למעצבי דמות הטישטר בישראל
לכפר על שגיאות העבר, ולעמוד לצד הכוחות
הציבוריים בישראל אשר הזהירו בעבר
— בימי מלחמת־השיחרור באלג׳יריה —
לגלות כאז רצוז טוב. כי כורדיסתאז ידידת•
ישראל תתרום הרבה לשילוב ישראל באיחוד
המרחבי, כאשר יקום ויהיה.
לבסוף הריני להציע להשתמש במונח —
״לוחמי החרות הכורדיים״ במקום ״הסוררים
הכורדיים״.
סעיד עבוד, סכנין
אני מצטרף, ומוכז לקבל כל תפקיד פעיל.
אפילו משיטה זו, המבוטאת בסוף מאמרו
של העורר :״אני מציע שנוף זה יפנה אל
דעת־הקהל העולמית — באמצעות פעולות
דרטאתיות בארץ ומחוצה לה — ויעלה את
הבעיה הכורדית על סדר יומת של התודעה
העולמית״.
אליעזר בר־לב, קרן־האדם, תל־אביב
כל הכבוד ליוזמה בקשר ללינה למעז כור-
דיסתאז. אני, מצירי, מתנדב לצנוח בדבוקח
הראשונה לעזרת לוחמיו של ברזני.
משה ניניו, ירושלים
אני שולח בזה שיק על־סד של 10ל״י
עבור ״הוועד הישראלי למעז הכורדים״ ,ואני
מודיע על הצטרפותי אליו.
יוסף מלר, תל־אביב

לטכנולוגיה
בי תהספד

מי סוד ה ״ ג ^

קנדי ועדות־המזרח

המכללה הפוליטבנית
נמשכת ההרשמה ללימודי יום חד־שנתיים במיקצועווז :

סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
פרט י ים

...בקשר ל״למה אי! לנו קנדי ישראלי,
שיילחם נגד האפליה בארץ״ (העולם הזה
,)1331 הרי ברצוני לציין שאילו לכושים
כאז, באמריקה, היה החלק העשירי של
דטוקראטיה ושיווי־זכויות שיש ליוצאי־המז-
רה בישראל, היה טוב.
חוץ מזה, מוטב שלא יהיה לנו קנדי.
כיוון שהוא אינו אוהב יהודים יותר ט־שטראוס
אני יכולה לצטט ממיטב העיתונים
כאז, הכותבים על נאצר, מצריים ושאר אד־צות־ערב
— ומטרתן של ארצות אלה לחסל
אותנו ידועה. ערות נוספת לכר היא נאומי
של קנדי בגרמניה. גם זה צריד לומר
משהו ליהודים.
בודשבע פלדסטם, ניו־יורק

מוסדות המכללה הפוליטכגית, רחוב המסגר מס׳ 62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (סלפון .)36437
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

הרשמה לגומרי
ח׳ ט, י׳ י״א

מר שלום כהז כותב, בקשר עם הסכמת
עורכי העתונים היומיים להצעת ״חוק לשח־הרע״
:״אם נכוז הדבר,
הרי זו בגידה
מחפירה של העורכים
היומיים, עדות נוספת
לכד כי העתונות
היומית ויתרה מזמז
על תפקידה האמיתי
בחברה דמוקרא־טית,
וכי דרושה למדינה
באורח דחוף
עתונות יומית חדשה״
(העולם הזה
.)1351
אני שואל ן מה
אתם עושים בנידון?
מזה תריסר שנים
אני טחבה בקוצר־גביש
רוח
לעתוז יומי של
העולם הזה. כמה זמז עוד אצטרד לחכות?
חיים גביש, תל־אביב
...אני מביז את חוק-לשוז־הרע כר: הממשלה
רוצה להכריח אתכם להוציא עתוז
יומי.
רבבות קוראי העולם הזה מוכנים לקבל
אתגר זה. אם זה עניי! של כסף, מדוע לא
תמכרו לקוראים עשרת אלפים מניות? אני
מאטיז שכל קורא השבועוז המסויים ישקיע
ברצוז שכר של יום אחד כרי להקים מפעל
חיוני זהז
שמואל עמיר, תל־אביב

בבור האימפרטור

כולל הכנה לבחינות מוקדמות
לפי תכנית של משרד החינוך

ובגרות

(פרסים והרשמה מ־ 8בבוקר עד 8בערב רצוף)

תל־אכיב

לעומת זאת, את אזלת ירם ופחדם במקום
זח הפר הכנס כבמה להתנשאות האימפרא־טור
הנדול, האבא הכל־יכול של האמנות
בארץ, ד״ר חיים גמזו. בושה וחרפת.
משה ברנשטיין, תל־אביב
אימפרטור גמזו בעיני הצייר ברנשטיין —
ראה תמונה.
אינני טביז, מה חפצכם טד״ר נמזו? הוא
הסתכסד עם מזכירת הטוזיאוז. אפילו דחף
אותה. אז מה יש? הרי אפילו אשתו הצהירה
בפרוש שהוא היה מת אלף פעמים
ולא היה נונע בהז
הוא דחף נם את אלתרמז. לא ב״כינרת
כינרת״ ,ב״פונדק הרוחות״ .אז מה יש? אל־תרמז
היה ידירו. נם אני קיבלתי בילדותי
מכות מידידי.
ולמשל, נישתו המאובנת לבקשת החנינה
לצייר המכסיקאי (העולם הזה ;)1351 אז
מה יש? הוא לא רצה להרתם להצעת מר
אבי-שאול. בוודאי יש לו סיבה.
אינני טביז מה עם הד״ר נמזו הזה. אולי
צפוז הסוד בילדותו? אולי היה בז יחיד
שלא ידע לשחק כדורגל? יש לברר את רקע
העבר, ואו אולי נוכל לפתור את סיבת
נישתו. אז נם נביז לרוחו הטעונה ביתר
קלות.
א. צימוק, ירושלים

טוויסט גילדמן

תמונת השער של נחום נולרטז (העולם
הזה ,)1352 הזכירה לי דמות אחרת, שהו-

התשובה

והרשמה:

* בית שרון, דרך פ׳־ת 44
מול בית הדר
-¥אלנבי 76

גמזו בעיני ברנשטיין
ירושלים בית יואל,
רחוב יפו 35

איפה עובדי המוזיאון? מדוע לא התארגנו
כולם כאיש אחד, כאשר גמזו הרים את
ידו על אחת מעוברות המוזיאון (העולם הזה?)1348
באיזה טיפעל היו הפועלים נשארים
אדישים על דבר כזה? אבל כנראה
שפחדם וחרדתם של עובדי המוזיאוז נובח
המחר הם מעל לבל. לכז שתקו כולם. בושה
וחרפה להם.
אבל זה לא הכל. אפשר לספר עוד עובדות
לאיז ספור על הדוקטור הזה, שיושב
על כיסא המנהל בתמיכת ידידיו, נכבדי ה־עיריה
וגרוריו האחרים. הציירים, שבכנסם
יכלו נם הם להראות את כוחם וסולידאריו־תם
ננד העוול נעשה למאות ציירים, הראו,

גולדמן

קנדי

פיעה על דפי העולם הזה. הפוזה שלה בריקוד
הטוויסט הזכירה בדיוק את הפוזה
של נולדמז על השער, ונם את העסק השחור
שסביב בניין ביתו. כוונתי לסטריפטיזאית
השחורה, שוגר קנדי.
שלמה קיצים, גבעתיים
השוואתו של הקורא קיצים, ראה גלופות.

*יפה ואיפה

הקוראות שולמית ויעל קורים (העולם ח)1351
•,טוענות שזה 15 שנה לא זכתה
!ועמדת מישראל להיבחר כטלכת־היופי, או
:סגנית טים־תבל, משום ״שעד כה היי אפי

אפליות? איפה? בתל-אביב או בלוננ-ביץ׳?
ד במה שאני טנסח לשכנע את עצמי שחידת
מלבת-היופי בישראל היא על מהרת
שההפד הוא הנכוז.
כי מדוע שוגרה שריז איברהים לייצג
את ישראל בתחרות? האם זה משום שהיא,
כערביה, תתרום להפרכת רעות מסויימות
אודות היחס והאפליה לערבים השוררים
פה? או אולי זוהי הפגנה של רצוז טוב
לערביי ישראל?
דבר אחד אפשר לוטר כמעט בוודאות:
שריז לא שוגרה משום שהיתה היפה בנבחרות.
היתה אסתר כפיר. היתה נם עדה
בכר. עדה נבחרה כסגנית ראשונה ונעלמה
כאילו בלעתה האדמה. אף מילת הסבר אחת
לא נשמעה טז הנוגעים בדבר.
נב ז ,.חיפח

זכות הקדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזח 1353

ן* רח״הדכש של לוי אשכול עודנו בעיצומו.
מחרות ועד מק״י מאוחד הציבור
ברצון הטוב להקל עליו את מלוי תסקידו.
הסיסמה שהוטבעה על־ידי העולם הזה, ביום
הרכבת הממשלה החדשה — *תנו לו
שאנס עדיין משקפת את האקלים הרוחני
של המדינה .

אולם צריך להיות כדור לכל:
מצם זה לא יימשך לנצח. כמו כל
ירח־דכש -יגיע אי־פעם לקיצו.
כוחות־האתמול, המתגלמים בדמותו של
דויד בן־גוריון׳ לא אמרו נואש. מטעמים
טכסיסיים דחו את התקפת־הנגד שלהם עד
ליום בו יסתיים ירח־הדבש. לא לחינם הודיע
מר בן־גוריון כי הוא מוותר על תביעתו
״לחידוש הפרשה״ למשך שלושה חודשים.
צעירי־האתמול נחלו תבוסה מבישה. אך
הם לא ח! סלו סופית. כנפי פרס קוצצו, ורוב
הזרזירים נטשוהו — אך ציפור־הטרף לא
הפכה יונת־שלום.
הדה־בן־גוריוניזציה של המדינה רק החלה.
יש להזכיר זאת, ולחזור ולהזכיר.

מה צריך לקרות בשלב א׳ — כדי לאפשר
את שלב ב׳?
איזו תמורה יסודית חייבת לחול בחצי
השנה הקרובה?
מה המאורע שיסמן את המעבר מן ה־מעבר־הקטן
אל המעבר־הגדול?

הדבר מתבקש מתוך ניתוח התהליך
עצמו. יש לגבש את אותו
כוח מדיני שיהיה מסוגל, כמיס*
גרת המישטר הקיים, לחולל את
הרפורמות הדרושות.
כלומר: יש להשלים את המיבצע אשר
רגילים לקרוא לו בשם ״איחוד תנועת־הפו־עלים
,-או ״המערך החדש״.

••ש המדברים על ״איחוד משולש״ —
מערך שיכלול את מפא״י, אחדות־העבודה
ומפ״ם. זוהי המגמה המוצהרת של אח־

שאינה די אופוזיציונית, שהיא משתמטת
ממילוי חובתה( .ואכן, לעיתים נידמה כי
אחדות־העבודה הקואליציונית ממלאה תפקיד
זר, יותר מאשר מפ״ם האופוזיציונית).
האם תמלא מפ״ם את תפקידה בנאמנות
רבה יותר בתוך מפלגה מאוחדת או מחוצה
לה? הדבר ניתן לוויכוח.

אך דבר אחד ברור לי: יהיה זה
מישגה קטלני להתנות את האיחוד
בהצטרפות מפ״ם, או אף להשהות
את האיחוד בציפיה לכך.

״ י הז מן — הוא הקובע. כל שאר ה־שיקולים
— כל כמה שהם חשובים —
חייבים להיות מושפעים מן השיקול הזה.
המשמרת הוותיקה של מפא״י, הנושאת
עתה בעומס העיקרי של המאבק למניעת

נעשה צעד ראשון, קטן והססני.
יתכן כי הצעד הראשון הוא גם
הקשה כיותר. אך הדרך עוד לפנינו.
דובר על תקופת־מעבר. מעבר — מתקופת
דויד בן־גוריון לתקופה של אופקים חדשים
— סדרי־שלטון חדשים, מושגים מדיניים
חדשים, כוחות ציבוריים חדשים.

אך תקופת־מעכד זו -עדיין לא
התחילה ברצינות. כפי שאמר השבוע
אחד מראשי המדינה, כשיחה
פרטית :״אנו נמצאים כת•
קופת־מעכר אל תקופת-המעבר״.

* והי הגדרה מצויינת. תקופת-מעיר
} אל תקופת־מעבר — משמע, תקופה של
הכנה, בה יונחו היסודות שיאפשרו תקופת•
מעבר אמיתית. אילו יסודות?

כל זה טוב לירח-הדכש. אין זה
מספיק למאמץ של שנים.

*.׳ סוכן מאד לקבוע מסמרות לגבי
?*)עיתוי של תהליכים מדיניים וחברתיים,
לערוך להם לוח־זמנים מדוייק.
אך אולי כדאי להעז ולהשמיע אומדנה
גסה, כדי להבהיר את השקפתנו.

ירח־הדבש של אשכול (אותה
״תקופת־מעבר אל תקופת-המע־בר״)
יכולה להסתיים כעבור שלד
שה חודשים. קשה להניח כי תימשך
יותר מחצי שנה.
תקופת־המעבר האמיתית (אולי נקרא לה:
״תקופת הנורמליזציה של המדינה )-בוודאי
תימשך כמה שנים — אולי שנתיים, אולי
המש שנים.

יני גורם: איחוד בכל מחיר. ליתר
>!דיו ק: איני גורס איחוד ללא מחיר.
מן הדין שהמחיר יהיה מוגדר ופומבי.
כל מטרת האיחוד צריכה להיות ביצוע
הרפורמה היסודית בחיי המישטר הקיים —
ביצוע התפקידים של תקופת־המעבר האמיתית,
השלב השני של הדה־בן־גוריוניזציה.

הסבם־האיחוד חייב להבטיח
זאת: מבחינת המצע ומבחינת
חלוקת התפקידים.
למשל: אחת המעלות הגדולות של האיחוד
טמונה בכך שהוא יאפשר את מטירת תיק
שר־הבטחון לידי אדם שהוא המועמד הכלל־לאומי
לתפקיד זה: ישראל גלילי.
משל שני: האיחוד יאפשר את קבורתם
לאלתר של כמה וכמה מן הספיחים המשפטיים
של תקופת בן־גוריון: תקנות־החירום
והמימשל הצבאי, הצעת חוק־ד שון־הרע ונוהלי
הצנזורה, ענייני הכפייה־הדתית וחוק
בטחון־המדינה.
כל זה חייב להידון בהסכם האיחוד, יחד
עם מאות נקודות אחרות: מדיניות וסוציאליות,
משפטיות ואישיות.

• 1ך גם זה אינו העיקר. התהליך ה־
\ * שלילי של הדה־בן־גוריוניזציה חייב
למצוא את השלמתו בתהליך החיובי של
יציקת דפוטי־חיים חדשים.
אם אני שואל את עצמי מה צריכה
להיות גולת־הכותרת של תקוסת־המעבר
האמיתית, הרי עולה על שפתי, כמעט
מאליה, מילה גדולה אחת :

חוקה.
לאחדות־העבודה יש כאן הזדמנות היסטורית
במלוא מובן המילה: להפוך ל־מפלגת־החוקה.

תהליך
מדיני ממושך זקוק לכוחות
מדיניים מגובשים וסדירים.
בירח-הדבש יכול הזוג הצעיר
לחיות מאהבה. אך למחרת חיום,
כאשר מתחילים חיי חיום*יום,
דרוש כסיס איתן יותר.
מי הכוחות הפועלים כיום?
במרכז הממשלה עומדת המשמרת הוותיקה
של מפא״י. היא מפתיעה את הציבור (ואת
עצמה) ברוח־הקרב שלה.
לצדה עומדת אחדות־העבודה, שהתנערה
מתרדמה של שנים וגילתה שוב כמה מתכונות
הפלמ״ח. לחץ אחדות־העבודה הוא
שגרם לכמה מן הצעדים החיוביים ביותר
של הממשלה החדשה( .ולא לחינם רוטנים
סוכני פרס :״״יגאל אלון מנהל את המדינה!״)
כוחות אלה נישאים על גבי הרצון הטוב
של שאר המפלגות. הם נדחפים על־ידי
השאיפה הלאומית הכללית לשים קץ לתקופת
בן־גוריון. עבודת־הסברה של שנים
רבות, אשר שבועון זה היה לה חלוץ ומדריך,
נושאת עתה פרי מדיני ממשי.

להתבצע תוך חצי שנה, לבל היותר.
עם מפ״ם -או כלי מפ״ם.

מתן חוקה לישראל -זהו צעד
בכיר, מפואר, המשול כמעט לייסודה
בשנית של המדינה.

דות־העבודה. גם שאר שני המועמדים־לברית
משלמים לה מס־שפתיים.
מסופקני אם הדבר אפשרי.

יתר-על-כן -איני בטוח אם הדבר
רצוי.
מסופקני אם הדבר אפשרי — כי מפ-ם
היא בריר, משונה, שלא קל לה להתאחד
עם מישהו, ולא קל למישהו להתאחד •עימה.
היא נולדה מתוך מיסדר של תנועת־נוער
— ואין היא מרגישה בנוח בחברת מישהו
שלא גדל באותו מיסדר. אין היא מסוגלת
לקלוט אנשים הקרובים לדעותיה, או אף
לשתף עימם פעולה בכנות.
יש למפ״ם אופי מיוחד — לעיתים מושך,
לעיתים מטריף את הדעת. לעולם אי־אפשר
לדעת אם היא בפנים או בחוץ, לוחמת או
בלתי־לוחמת. ראשה בענני הגעגועים ל־
•ישמר אחר, אך שתי רגליה עומדות איתן
על קרקע המישטר הקיים.

מפ״ם תתלבט ותתחכט מול
סיכויי-האיחוד וסכנות-האיחוד • -
אך מסופקני אם תהיה מסוגלת
להצטרך לאיחוד זה.
גם איני בטוח אם הדבר רצוי. למישטר
הקיים דרושה אופוזיציה שמאלית, ככוח
מדרבן וממריץ (מלבד מק״י, הנמצאת מחוץ
לתחומי המישטר) .טענתנו אל מפ״ם אינה
שהיא יותר מדי אופוזיציונית — אלא

שיבתו של דויד בן־גוריון ולחיסול כת ה־ביצועיסטים,
זקוקה לתיגבורת. ותיגבורת
זו חייבת להגיע בעוד מועד.
ותיקים אלה הוכיחו שכוחם במותנם,
שהם מוכנים ומסוגלים להילחם. לזאבים
הזקנים עוד יש שיניים חדות.

אך הס לוקים כשני חסרונות,
המשפיעים על המערכה כולה:
גילם, והעוני כדמויות בולטות
כמפלגתם.
יש במפא״י אוסף רב של צעירים מכל
הסוגים — יותר צעירים ויותר אהודים מן
הצעירים המקצועיים (שהם יותר מקצועיים
מאשר צעירים) .אך בין צעירים אלה אין
דמות מנהיגה בולטת.

אחדות-העבודה יבולה כדיוק להשלים
את החסר.
יש בה שיכבה שלמה של צעירים נמרצים
ומוכשרים. יש בה דמויות בולטות, המסוגלות
למלא תפקידים מרכזיים. היא תשלים
את הרכב־הגילים במפלגה המאוחדת, והיא
תביא לה תגבורת אנושית ורוחנית חשובה.
איחוד כזה יחסל סופית את האפשרות
של שיבת בן־גוריון. הוא יעקר סופית את
הסכנה הטמונה בפרס, דיין ושות׳ .הוא
ימנע כל חשש של פוטש מזויין. הוא יביא
שורה של אנשים אחראיים לעמדות־מפתח.

על בן אני אומר: איחוד זה חייב

היום בו תקבל המדינה את חוקתה —
שתבטיח לראשונה את חרות־האדם וזכויות-
האזרח, את יסודות הדמוקראטיה ואת גבולות
השרירות — יהיה התאריך הגדול
השני בחיי המדינה. כמו יום ה׳ באייר,
הוא יוחג מדור לדור.
רק לעיתים רחוקות מאד יש למפלגה
האפשרות לחולל מעשה גדול כזה. אם
תכלול אחדות־העבודה את מתן החוקה בתנאי
מרכזי בהסכם האיחוד, תיפול בחלקה
זכות נדירה.

ך צד התפקיד הפנימי הגדול — מתן
* 1החוקה — מזדקר התפקיד החיצוני
הגדול: השכנת השלום במרחב השמי.
איני משלה את עצמי: המישסר הקיים
אינו מסוגל לבצע זאת, גם אחרי האיחור.
לצורך זה דרושה מהפכה של ממש —
מדינית ורעיונית.

אך תקופת־המעכר יכולה להכשיר
את הקרקע למהפכה זו.
לא להביא את השלום, את ההשתלבות,
את השותפות העיברית־ערבית — אך לשים
קץ לתכונות החמורות ביותר של המלחמה
משני הצדדים.
לפני שמונה שנים השמענו במדור זה את
ההצעה להקים במדינה מיניסטריון לענייני
המרחב, מעין ״מטכ״ל לבן״ לכיבוש השלום.
אלון השמיע בספרו דרישה דומה.

מדוע לא תתגשם דרישה זה
עתה? מדוע לא יהיה יגאל אלון
עצמו שו״המרחב הראשון?
אלה הן הפרספקטיבות לאיחוד, משולש
או כפול. לא הצורה הגיאומטרית קובעת.
קובע התוכן. וקובעת — מאד קובעת —
המהירות.

תצפית

במדינה

נל הז כויו ת שטורו ת

• מדיניות של השהיה -זהו הקו שישראל תנקוט לגבי

פנייתו של הנשיא קנדי. בצ מרת הממ שלה, שקיימה זיוני ם ס מו שני ם
ב תביע ת קנדי, נתגב שה הז עהני מניוון שאימרת הנ שיא לא נוסחה כאולמי״
מאטום, או נ ת בי ע ה מיידית, יש למצוא נוסת של מ שובה, ש ממנו ישת מע ני
מבחינה עקרונית ישראל תסימת־דעי ם עם העמדה שנקט הנ שיא ב סנ ת בו. אולם,
מבחינה מע שית, אין ישראל ינו ל ה למחר ב מי לוי ת ביע תו, נל עוד אין נ ל
נ סיון לה שיג גישה דומ ה גם מצד מצריים. ב חוגי הממ שלה רווחת הסברה נ י
קנדי לא. ילחץ על ישראל, על־יד* הפעלת סנקציות, ל מען קבלת תביע תו.

• חמור יותר עלול להיות מצבה של ישראל, עם התפנם

מליאת עצרת האוי״ם, כעוד כחודשיים. נ אן ת ת מון המ שלחת האמריקאית
בהצעת־החלטה, לפיה חייב ת ישראל לקלוט מספר נינ ר של פליטים
ערביים. בהחלטה זו ע שויים ל תמוך גם נציגים רבים של מזינו ת אפריקאיות.
ישראל לא תונ ל למנוע קבלת ההחלטה, ולא יהיה לה קל להתחמק לאחר מ נן

מביצועה.

• ותיקי מפא״י ירסנו כמקצת את מלחמתם כמשה דיין.

הם יעשו זאת אחרי שדויד בן־נו ריון הודיע ללוי אשבול ני הוא רואה בהת־קפ
ה סל דיין צעד ח מור ביו ת ר, ואם זו תי מ שן, ייאלץ לשקול מחדש דגת אפשרות
הי שארותו נחברב מפלג ת פועלי ארץ־ישראל.
מאידך לא יחריף דיין את מאכקו בוותיקים, וי שתדל למצוא
מוצא, שיאפשר לו לא להתפטר מן הממ שלה, גם אם ת בי עו תיו לא תתמלאנה.

• מתיחות רכה תשתרר כין ראש הממשלה ושר־הכטחון
לוי אשכול, לכץ סגנו שמעון פרס. א שנו ל החל לפ סו ח סל פרם,
ולקיים קשרים ישירים עם צמרת צה׳׳ל, דבר שפרם רואה בו פגיע ה ח מור ה
במעמדו. אין זה מן הנ מנע נ י הוא ינקוט ב״ פ עו לו ת תג מו ל -נ ל פי א שנול.

• יוודע לך כי ממשלודישראל עשתה כימים האחרונים
נסיון רציני בנקיטת קו מקורי כשאלה כינלאומית ידועה,

העם
הרכהל*!! שה
תוך כפה דקות עלד, המדחום בכנסת ל־גקודת־הרתיחה.
החום דילוהס של חודש אב,
שהגיע בירושלים לשלושים מעלות, נשכח.
כי במקומו בא, באולם המקורר, החום זד
לוהס של השינאה.
הנושא הגלוי של השינאד. היה השופס
העליון חיים כהן (ראה להלן) .אך מעבר ל־שיגאה
האישית, הזדקרה איבה עסוקה הרבה
יותר, שאין עליה גשר: האיבה הסיב־עית,
מחוייבת־המציאות, בין מדינת־החוק
ומדינת־ההלכה.
זה מול זה. יכולות להיות פשרות ביו
דתיים וחילוניים, קנוניות קואליציוניות ו־מקח־ומימכר
סולים י־מיסחרי. אך מידי פעם
מתרחש במדינה מאורע המזכיר לכל בר־דעת
כי פשרות אלד, אינן אלא אחיזת־עיניים.
לא תיתכן פשרה אמיתית בין שני
עקרונות, הסותרים זה את זה לחלוסין.
העקרון הדמוקראטי מחייב מדינת־חוק, בה
נקבעים החוקים על־ידי האזרחים, בבחירה
חופשית, ומשתנים באופן מתמיד בהתאם
לרצון האזרחים.
העקרון הדתי מחייב מדינוז־הלכד* בה
אין שום ערך לרצון האזרחים. החוקים
ניתנו מידי אלוהים, לפני 3000 שנו* ואינם
ניתנים לשום שינוי. המפרשים הבלעדיים

זז לומליל \2י ץ
בניגוד לגי שת
שהועלתה לפני
שנקבע על־ידי
על־ידי ש בו עון

הממ שלה ל שאלות מסרג זה עד חיום. המדובר הוא בשאלה
כמה שבועות בהרחבה רבה סל־ידי העולם הזד* מ עניין שהקו
הממ שלה תואם במקרה זה, בסאה א חוז, את ההצעה שהופלתה

• דמות מרכזית כ״מקרקעי ישראל״ תיחקר כקשר עם
מכירת קרקעות לגורמים שונים, כמחיר הרכה יותר נמוך מן
המקוכלכשוק. הדפה הולכת ו מ תג בשת כי איש זה גבה עבור הקרקע את
מחירה הריאלי, אולם רק חלק מן הכסף הועבר לקופה הרי שמית, בעוד שהיתרה
הגיעה ל מקורו ת בלתי־ידועים.

כתל־אכיכ
• השגרירות של אחת ממדינות
תפנה כתכיעה למשרד־החוץ למנוע מייד העכרות הון כלתי־חוקיות
ממדינה זו לישראל. ה שגרירו ת תקבע בפנייתה, כי הדבר אינו
מוטל עוד בספק, שבעידודם של גורמים רי שמיים בי שראל מעבירים יהודים
הון רב ממדינ ה זו, ל מרות שהדבר נוגד את חו קי המדינה.

• השכועון ״ג׳ואיש אוכזרכר״ ,המופיע כלונדון כעריכתו
של העתונאי היהודי ג׳ון קמחי, עלול להפסיד כקרוכ את
אחד ממקורותיו הכספיים הטובים כיותר. המדובר הוא בגורם
ישראלי, המגי שלש בו עון ת מיכ ה כספי ת בלתי־מבוסלת. עמדתו חגלויי ה של
ה שבועון ב עז צעירי מפא״י, ונגד הוותיקים, תביא להפסקת התמיכה.

• פרשת ״חכרת דיזנגוף מערב אפריקה״ תקכל מימדים
של שערוריית־ענק, שבה מעו רבי ם פקידים בכירים, מנהלי חברו ת ממשלתיות

ועסקים

מיליוני

לידו ת

י שראליות.

הסיבה

לה תפוצצו ת

ה שערוריח:

דז״ח־חקירה מיוחד, הנערך על-ידי גו ט ס מן, אשר סונ ה סל־יזי מ שרד המסחר־והתע
שייה, והבודק את כל הפרשה. גו ט ס סן, שהוא גם המנהל המיוסד, במקום
המנהלים הנוכחיים, עלול להיות מ עוניין בה ש תק ת חלק מחשערורייר* אך ועדת
הכספים תבעה ותקבל את הדו-ח. ליתר ב ט חון פנתה כבר חוועדה למבקר־המדינה,
תבעה מ מנו לחקור את העניין.

הם הרבנים, שאינם נבחרים על־ידי איש.
העקררן האחד הוא דמוקראסי, השני הוא
סוסאליסארי בעצם מהותו.
תמיד רצינית. ההתקפה על השופט
כהן היתד* למרות כל גווניה האישיים, התנגשות
בין בית־הדין הרבני לבין בית־המשפט
הממלכתי.
בית־המשסם העליון הוא מעוזו האחרת
של האזרח הלוחם נגד הכפייה הדתית. פעם
אחרי פעם פושטים השופטים, כובשים בחזרה
שטחים קטנים שנפלו לידי הדתיים.
דייני הדת אינם יכולים לסלוח דאת
ההתנגשות יכולה להיות דרמתית כסי שהיתר,
בכנסת היא יכולה להיות קומית, כפי
שהיתר, כאשר בית־הדין ד,רבנו הזמין את
כהן להתגונן בפני תביעתו של יהודי הולנדי
תמהוני בשם אריה ואגנר. אך תמיד
היא רצינית. במקום ששולם החוק, אק
מקום לשלסון־ההלכה. במקום ששולטת ה־הלכת
אין מקום לשלטון החוק.
השבוע סרחו הדתיים להוכיח זאת שוב
— וכל אזרח במדינה חייב להם תודה על

מ פ לגו ת
הח צי־צ עירי ם
הקול היד, עדק ורך, הגישה חברית והגיונית
:״בואו, חברית נוריד את המתח הנפשי.
הוא מעיק, ואיננו ברוך!״
מי היה הדובר?
כמה מהנוכחים התאפקו רק בקושי מ
צחוק.
כי המילים יצאו מסיו של שמעון פרת שכת אחים גם יחד. ישיבת המזכירו
ת שבאה להמשיך בדיון־ההתקסד. על
חוגי־הצעירית נאלצה ברגע האחרון לשנות
את ם דד־יומד .,כוכבת היום חיתת צריכה
להיות לסי ההודעה המוקדמת, גולדה
מאיר.
אך גולדה לא באה. ברגע האחרון היה
צורך להעלות לבמה כוכב אתר: לוי אשכול
עצמו.
מדוע לא באה גולדהז לאחד הנוכחים
היתד, השערה משלו :״גולדה שונאת את
פרס יותר מדיין. אשכול שונא את דיין
יותר מפרס. אשכול החליט לנטרל את: סרת
כדי לרכז את ההתקפה על דיין. גולדה תצה
דוזקא אח ההיפך: לנטרל את דיין, כדיי לחסל
את פרת הקו של אשכול ניצת וזה
לא מצא חן בעינית*
פרס עצמו, חלק כצלופח כמו תמיד, ידע
לנצל מצב זד* בעוד שאיש אחרי איש קם
והתקיף את דיין, בגלוי או במרומז, השמיע
פרם דיברי־תלקלקות קרא לשלום ול-
אחוזת־אחים. לא היה חסר הרבה, והוא היה
פורץ בשירת ״הנה מה טוב ומה נעים,
שבת אחים גם יחד.״
אמר זיאמה ארן :״אם תקחו את תעתו־גות
הישראלית בשנתיים והצי האחרונות
(קרי: מאז פרשת לבון) ותבחנו אותה,
כמעט כל הסערות המבישות, המורידות את
קרנה של המפלגה — הגנרטור שלהן היד,
חוג־הצעיריט אני רואה שכל מה שזיע־זע
את המפלגה — מוצאו בחוג־הצעירים.״
השיב פרס, בתמימות עילאית :״אשאל
אותך שאלד* זיאמה: האם אנו היינו הגורם
לפירסום שהמשמרת הצעירה שואפת לריק-
מסורת שהיא סאשיסטית שהיא כולה תב־כים?
עשר שנים ישנו פירסום כזה בעתו־נות*
האם הגנרטור לכך זד, אנחנו?״
כדן כראי. עקיבא גוברין, היו״ר יפה־התואר
של סיעת מסא״י בכנסת הסתפק
בהתקפה מהונה. סענתו העיקרית: בעוד שכל
החוגים במדינה הסכימו ״לתת לאשכול
הזדמנות ,-הותקף אשכול דווקא על־ידי הצעירים.

במפא״י פחות בוץ מאשר בכל מפלגה
אחרת. אלא מה עושר, הפפלגהז היא
שוברת את המראה, ואז יש חלקים בציבור
שמציצים ברסיס אחד של המראה ושם נראה
רק הבוץ נכנסה בנו רוח שמוח!*
סהות מאופק היד, דאמד, ארן :״נבחרה
ממשלה, וקבוצת הצעירים היתד, זו שביזתה
את תממשלת ביישה אותת הורידה
קרנה!*
קרא ארן :״אני עומד על מד, שכתבתי במאמר
(נגד משד, דיין) .אף מילד, אינני לוקח
ב חז ר ה ...המפלגה מוקפת מארבית
מארבים חמורים סגפנים. לא אסרם אותם.
גם הציבור יודע את המארבים ה אל ה...
חוג הצעירים מתחיל לעשות רושם שהוא
הופך למארב ו״
צעירים שאינם צעירים. את האירוניה
העוקצנית הכניס לתייכוח שרגא נצר,
מנהיג הגוש :״הגוש אינו גוש, והצעירים
כוודאי שאיש צעירים ...הצעתי למחלקת־הצעירים
במפלגד. לשנות את שמם של חוגי״
הצעירים או להיכנס למשא־ומתן עם חוגי•
הצעירים כדי למצוא שם אחר לקבוצה זו*.
איזה שם עלה בדעתו של נצר? הוא עצמו
החל מדבר, בהמשך דבריו, על ״חברים חצי־צעירים*.

הליגלוג לא הסתיר את הנימה התקיפה.
הדגיש נצד :״הכידוד הוא בק המפלגה
וכץ קבוצת חברים, הממלאים תפקידים
מרבדים ביותר כממשלת בכנסת ובמוסדות
שתית קבוצה זו ממשיכה להיות גם בשלטון
וגם באופוזיציה. מצב זה חייב להיפסק!*
איך?
נצר לא השאיר ספק לגבי הסיתרון
הנראה לו: לסלק את החצי־צעידים מכל עמדות
השלטון, ולפנות את המקום לצעירים
אמיתיים .״יש למפלגה קרוב לשלושים רא־שי־עיריות
שהם בגיל *!35
נעליים חורקות. עלה על כולם לוי
אשכול עצמו. הוא דיבר בחריפות בלתי־רגילה
לגביו. התלונן הוא :״הרי עוד לא
הספיקו הנעליים החדשות — אילו היו כאלה
— של מי שנבחר להיות ראש־הממש־לה
להפסיק לחרוק, וכבר נשמעו (דברי ההשמצה
של הצעירים)!*
* הכזזנה, כ מו בן, להעולם הוד* טקתח
במסע־הנילויים על אופי כת־הצעירים בקיץ

*1966
העולם הזח 65ג1

על העניין שזכה לתואר ״עניין עדין מאד״

״מבצע סיני שניר

* * ונחחדש נוסף למונחים הסתומים, המהווים את המילון המדיני של אזרחי ישראל.
הוא יתפוס מעתה מקום נכבד בין מונחים כגון ״עסק הביש״. ,האדם השלישי״. ,הקצין
הבכיר״ ,״סכסטיל״ ,״האיש הקטן ושאר מילות־צופן, בהן נאלץ עתון ישראלי להשתמש
בבואו לספר על אנשים ומאורעות — שתוארו בפרוסרוט בעתוני העולם.

המונח חחדש הוא :״עניין עדין מאוד״.
עע״נז זה מסעיר את הממשלה. יש ה״נוטים לתיתורים לנשיא קנדי״ ויש ה״שוללים
ויתורים כלשהם.״ יש דיונים על עע״מ, יש רוב, ויש מיעוט. כך כתוב בעתוני ישראל,
בכותרות ראשיות ובמקומות בולטים, הבאים ללמד את הקורא, ש־העניין־העדין־מאוד
הוא גם עניין־חשוב־מאוד.
תוכנו של העניין לא פורסם. הקורא למד רק, כי זהו עניין הנידון
בחליפת־מכתבים של הנשיא קנדי עם ממשלת ישראל, שהוא נוגע
לראש־הממשלה, שהוא מעסיק את הממשלה כולה מזה כמה וכמה
זמן, ושהוא בעל אופי מדיני ראשון־במעלה.
אך יתכן כי כל ההגדרות האלה אינן ממצות את חשיבותו המכרעת
של העניין־העדין־מאוד.

הרצוי לעוזריו, מבלי שהיו לו זמן או חשק לחשוב על הדברים עד הסוף.
זהו המצב שנתגלה ללוי אשכול בהיכנסו לתפקיד. הוא גילה שיש צורך דחוף לבדוק
מחדש פעולות בעלות חשיבות מכרעת, שנעשו כמעט בהיסח־הדעת, בדרק של התקשרויות
פרטיזניות פה ושם, ומימון מן־היד־אל־הפה.
אשכול הוא איש ההגיון. הוא תבע כי בדיקה יסודית של ההשקעות והתוצאות הצפויות,
של ההסתעפויות הבינלאומיות והיתרונות — בדיקה שהיתח צריכה להיערך — אך לא
נערכה — לפני התחלת הפעולות׳ עצמן.
תוך כדי כך נתגלו, בשטחים שונים, גם ליקויים מדהימים
שהוסתרו עד כה.

נתגלה כי ביצועיסטים מסויימים, המתארים את
עצמם בגאוני היעילות והביצוע, אחראים לביזכוז
מיליונים בלתי-ספורים, לחוסר־בישרון כללי כתיכנון
ובניהול, לחוסר בל השגחה וביקורת.
כל זה הביא לכך שאשכול ראה צורך לבדוק מחדש את הרעיונות,
התוכניות והמעשים בשטחים שונים.

כי מאחורי כל הרמזים ומילות־הצופן מתחבאת
מלחמה מדינית, שאפשר להשוותה רק למאורע
אחד כחיי המדינה: מיבצע־־סיני.

ד כמה ששלטו האנדרלמוסיה וחוסר־המחשבה, בשנים העי
אחרונות, גם בשטחים מסוג אחר לגמרי, נתגלה במאמר
יבש, אך מוחץ, שנתפרסם בבטאון המקצועי של צה״ל, מערכות.
החותם: רב־אלוף חיים לסקוב.

ואכן, נקודות־הדימיון בין עע״ט ובין מיבצע־סיני מפליאות. בין
השאר:
• בשני המיקרים, עומדת ממשלת ישראל מול לחץ כבד של
המעצמות הגדולות.
• בשני המיקרים, מגיע הלחץ האמריקאי לממדי אולטימאטום.
• בשני המיקרים, סמכה ממשלת ישראל על ידידים אירופיים,
שמישקלם נתגלה כאפסי, בבוא ההכרעה.
• בשני המיקרים, נידרשת מישראל נסיגה גדולה ומכאיבה.
בזה נסתיים הדימיון. כי בעוד שמיבצע־סיני היה פעולה צבאית,
וישראל נדרשה לסגת משטתי־אדמה שעל גבי המפה, הרי העניין־
העדין מאוד הוא בעל אופי שונה לגמרי, ומישראל נדרשת נסיגה
מסוג אחר.

מבלי להזכיר שמות, היה מאמר זה התקפה מוח צת
על שמעון פרס, ולמעשה גם על דויד כן־נוריון
עצמו.
הנו שא: הסיסמה ה חביב ה ביותר על דויד בן־גוריון ושמעון פרס
— הפי תוח ה טכנו לוגי של כלי־נשק חדשים, הדרושים לצורך הרתעה.
ט ען ל ס קו ב :״הניג שי ם לעניין ז ה תוך שימו ש ב מונ חי ם של, נשק
הרתעה׳ ,חייבים לזכור ני ביז בוז הוא ל שבור זגוגיו ת במטילי־זהב,
אם אפשר לע שות זא ת ב אבן פ שו ט ה.״

אך יתכן כי כחשבון הסופי, עע״מ חשוב יותר אף
ממידכר סיני.

ך* דגי־דעות רציניים ניבאו מראש כי תבוא התערבות אמריקאית חריפה בעניין זה.

לוי אשכול

( | אולם עיתוי ההתערבות היה מפתיע למדי.
בימי המשבר הירדני הטילה הממשלה על דויד בן־גוריון לשלוח אגרות לראשי המדינות,
להזהיר כי במיקרה של נפילת חוסיין, תיאלץ ישראל להבטיח את בטחונה. הרמז הברור:
פלישה לירדן.
מדינאי הסטיים־דפרטמנם הבחינו מייד שכאן נוצרה פירצה — כי במכתב זה שיתפה
ישראל את וזשינגטון בבעיות בטחונה. הם יעצו לנשיא קנדי לנצל את ההזדמנות ולעורר
בתשובתו שטח אחר לגמרי, בו מעוררות פעולות ישראל את דאגתה החמורה של
ארצות־הברית.

קנדי כיקש במכתכו תשוכה על עניין זח. הבקשה אומנם ידא נוסחה
בצורה אולטימטיבית, אך היא לא השאירה ספק כיחס לחומרה
שמייחסת אמריקה לעניין זה.
עברו שבועות, ודויד בן־גוריון התפטר מתפקידו.

יש הסכורים בי יש קשר אמיץ כין התפטרות זו, וכץ חליפת־־המב־תכים
הכלתי־גמורה עם הנשיא קנדי.
בדברי אחד מיריבי בן־גוריון במפא״י :״בן־גוריון ראה עניין זה כגולת־הכותרת של
מפעל־חייו. לפתע נוכח לדעת כי לא יוכל להגשים אותו, אלא להיפך, יצטרך לוותר גם על
מה שכבר עשה. לא היה לו שום חשק לבצע את הוזיתור בעצמו. לכן התפטר, והשאיר
את העבודה המלוכלכת ליורשיו. כך יוכל תמיד להאשים את אשכול בוותרנות, ובוויתור
על עניין לאומי חיוני.״
אם נכונה סברה זו, אם לאו: לד אשכול מצא עניין זה על שולחן עבודתו בהיכנסו
לתפקידיו החדשים.

גם האמריקאים לא הניחו לו לשכוח זאת. מיד עם היכנסו לתפקיד,
ניצלו את ההזדמנות הראשונה כדי להזכיר לראש־הממשלה החדש,
בעדינות, כי עדיין לא קיבלו תשוכח לפנייה שהיתה כלולה כמכתכו
של הנשיא קנדי.

ך • לזהה כי א את ממשלת־אשכול, כבר בימיה הראשונים, אל הצורך להכריע בעניין
^ החשוב ביותר, העומד זטה שנים בפני ממשלות־ישראל.
אבל לא היתד, זאת הסיבה היחידה לחשבון־הנפש על נושא זה.

יתכן שגם לולא היתה כלל פנייה של הנשיא קנדי, היה לוי אשבול
מחליט להביא פרשה זו להכרעה חדשה בפני הממשלה.
כי בהיכנסו לתפקידו, מצא לוי אשכול מצב שהדהים גם אותו. אלף ואחת עובדות
הוכיחו כי לא בא לרשת את דויד בן־גוריון, אלא מקום שהיה ריק זה מכבר.
כי זוהי העובדה המרה:

מזה שנים לא היה למדינת־־ישראל שר־כטחון אמיתי, וגם לא ראש־ממשלה
אמיתי.
אם השאיר דויד בן־גוריון בענייני־בטחון חופש־פעולה מוחלט לשמעון פרס, תוך הזנחה
גמורה של התפקידים שהוטלו על שר־ד,בטחון בתוקף החוק זהסדר הדמוקראטי, הרי בדרג
ראש־הממשלה לא עשה הרבה יותר.
״הוא לא היה מנהל הממשלה,״ הסביר השבוע אחד השרים ,״אלא מעין יושב־ראש
מועצת המנהלים. וזה לא מספיק.״

בך נעשו מעשיו גורליים, כשטחים שונים, מבלי שאיש חשב ברצינות
על תוצאותיהם הצפויות -מבחינה לאומית ובינלאומית, פנימית
וחיצונית, כלכלית ותקציבית, כטחונית ומוסרית.
האמביציות הפרטיות של. אנשים מסויימים דחפו את הממשלה בכיוונים מסויימים, ללא
המלטה אמיתית, וללא מחשבה יתרה• ראש־ד,ממשלה לא היה המחלים, אלא נדחף בכיוון

אשכול התקיף את דיין אישית, בגלוי ובבירור
:״אתה מהלך בארץ ובעתונות חו״ל,
וטוען שאינך נהנה מאמונו המלא של ראש־הממשלה.
אני שואל: מה עלי לעשות? האם
אני יכול לצאת לרחוב ולטעון בכל עתון
הסולם הזה 1365

שזה לא נכון?״
טען אשכול:
#״אם לתפוס היום מישהו ברחוב ולשאול
אותו מה רוצים החברים, המתקראים
צעירים, באסיפותיהם — מסופקני אם הוא

במילים אחרות: הרעיונות החכיכים כיותר על
כך גוריון-פרם לא היו אלא כיזכוז פנטסטי, ללא
הגיון וצורך צבאיים.

בהיגיון־ברזל הגיע לסקוב לנקודת־המוקד של תפיסת פרס, סוחר־הנשק
שלא היה מעולם חייל: אי־ההבנה כי הנשק הוא רק אחד הגורמים הרבים המכריעים
בענייני בטחון, במלחמה ובשלום. כדי להבליט את השטח המצומצם בו התמצא, השתדל פרם
תמיד לשים את הדגש הבלעדי על הנשק, כולל הפיתוח הטכנולוגי — תוך התעלמות גמורה
מגורמים אנושיים, רמת הפיקוד, רוח ד,חץ ל, אירגון הצבא, שיקולי טקטיקה ואיסטראטגיה.
ליגלג לסקוב, המפקד הקרבי המצ טיין :״ב מל חמ ה עלול צד אחד, אף ז ה אשר לו נשק
מנוון, ממ ש בגווני הקשת, להפסיד בגלל פיקוד לקוי, או באם יופעל עליו איזה גז מצחין.״
ה מסקנה :״המדבר על, נשק מרתיע׳ ולא על, כוח מרתיע׳ — הרי הוא נמצא מבטל א ת
חגורם האנו שי, נחלק מן הכוח המרתיע. המדבר על, נ שק מ ר תיע׳ דו מ ה למי שנסתרה
ממנו ח שיבותה של מנ היגו ת בקרב — החל ממפקד־הכיתה וטייס ה מ טו ס, וכלה ב מנ היג
האיסטראטגי של הנו ח; או שדומה הוא למי שרוח־הלחימה של הצבא וערכי־הלחימה
שלו אינם אומרי ם לו דבר וחצי־דבר.״

התקפתו של לסקוב לא באה במיקרה דווקא בשעה זו. היא מסמלת את אחת התופעות
החשובות ביותר המלוות את כניסתו של לוי אשכול לתפקיד: נכונותם של אנשי־בטחון
רבים לפתוח את הפה.
בימי בן־גוריון, ידע כל אדם כי אין כל מעם להתנגד לתפיסותיו של פרם. התוצאה
היחידה יכלה להיות סוף מהיר לקאריירה — כפי שנוכח חיים לסקוב עצמו, כאשר ד.ת־פוקר
כתוצאה מחילוקי־דעות עם פרם על בעייה מיקצועית.
לוי אשכול, מי שהיד, המנהל הראשון של משרד־הבטחון עם קום המדינה, עודד אווירה לדבר הפוכה. הוא מטריח עצמו (בניגוד לקודמו) לישיבות הממכ״ל, מעודד
ולהשמיע בגלוי דעות מנוגדות. תוך כדי כך נתגלה כי אנשי־בסחון רבים, בעלי מישקל
מיקצועי ומוסרי רב, מתנגדים בחריפות לתפיסות מסויימות בשטח הפיתוח הטכנולוגי.

הסדהכל של דעות אלה: כמקום להיתפס לסיסמות מפתות, כגון
״נשק מרתיע״ ,יש לחזק את צה׳׳ל כשטחים המקובלים.
חיים לסקוב, שהוא אזרח, הסך דוברם הגלוי של דעות אלה — אך הוא לא היחיד
הדוגל בהן. אחד מנציגיהן הבולטים ביותר הוא יגאל אלון, אלוף־הפלמ״ח עטור־הניצחון.
שותפים להן מיטב אנשי־הבטחון של המדינה. שמעון פרם נשאר כמעט בודד — דווקא
באותו שטח אותו הוא מתיימר לייצג.

דירה כללית זו של בדק־בית בשטחים שונים, מטביעה את חותמה גם על העע-נז.
\ £בשעתם קמו בישראל כמה חוגים — וביניהם העולם הזה — שתבעו כי בשטח זה תנקום
ישראל עצמה ביוזמה נועזת. טענו חוגים אלה אז: מאחר וברור מראש כי אמריקה
לא תרשה לישראל לפעול באופן חופשי בשטח זה, מוטב שישראל עצמה תפנה בעניץ זה
למוסדות הבינלאומיים, תתווה תוכנית ברורה שתשמור על האינטרסים החיוניים של ישראל.

אילו נעשה הדכר, היה הוויכוח מתנהל עתה על תוכנית ישראלית,
על פי יוזמה ישראלית, כעיתוי הנוח לישראל.
אך רעיון זה נידחה בשצף־קצף לא רק על־ידי דויד בן־גוריון, אלא גם על־ידי גולדה
מאיר ושמעון פרם, שעשו בעניין זה יד אחת. טענותיהם היו בלתי־סבירות ואף מבולבלות
וסותרות. אך מאחר והציבור הרחב לא יכול היה לעקוב אחרי הוויכוח, תוך ידיעת הפרטים
הקובעים, ניצחה העמדה הרישמית. רק עתה מתגלה כי לא היה לה על מה לסמוך —
ושהיתד, מבוססת על חוסר־מחשבוז משוזע ונאיביות מחרידה.
כי הנשיא קנדי, בפנייתו, הוציא את היוזמה מידי ישראל. הוזיכוח יתנהל עתה על־פי
דרישה אמריקאית, בעיתוי הנוח לאמריקאים, בהתאם לאינטרס האמריקאי. ישראל מופיעה
בדמות הסרבן, המעמיד תנאים קטנוניים.
אולם ממשלת אשכול עומדת בעניין זה במצב בלתי־נעים במיוחד. למרות כל הדיבורים
הרמים, אין כל אפשרות לעמוד לאורך ימים מול הלחץ האמריקאי.
אך אשכול גם אינו יכול לוותר — כי בזאת יתן פיתחון־פה לביצועיסטים הצעירים,
שיראו בכך אמתלה מצויינת לטעון כי אשכול חלש, ותרן ורכרוכי.

יתכן כי זוהי המלכודת האמיתית שטמן דויד כן-גוריון לרגלי יורשו.
יידע לענות דבר רציני ומכובד! אני שואל
את עצמי, ואף אני איני יודע למצוא תשובה
מכובדת ורצינית לשאלה זו.״
• על התרשמותו מאחת הפגישות של
חוגי־ד,צעירים :״יצאתי שבור ורצוץ. שאל

את עצמי: זה הדור השני של מפא״י?
מה הוא רוצה בערכים?*
• ״אני השתתפתי בשני ערבים של חוגר,צעירים,
ויגידו החברים מה בבירורים אלה
(תסשן בעמוד 8ן

במדינה
(המשך מ ע מוד )7

היה בו מן הנצחי, מה היה בעל ערך אי־דאי
רעיוניז׳׳
• על מאמר־ההשמצה של יזהר סמילנ־סקי
נגד הוותיקים :״לא נעלבתי מדבריו ו־מכתיבתו
של יזהר. דוכאתי עד מוות. הוא
אומר: הא לכם תעודת־זהות. האם זאת
היא תעודת־זהות של סופר צעיר, שקירבנו
אותו, והוא בא — היכן?״
• על תביעת הצעירים לערוך בחירות
במפלגה :״נאכיל ובזין אתכם בחירו ת!..
נחליט על בחירות כל שני וחמישי!״
מעשהחסד. לא היה צורך בבחירות
כדי לדעת כי מאחורי החצי־צעירים לא עומד
מאומה. במידה שהיתר, להם תמיכה,
נבעה תמיכה זו מרצונם של הקארייריסטים
לעלות על עגלה שנראתה כמנצחת. ברגע
שנסתבר כי העגלה אינה מנצחת, נחפזו רוב
הקארייריסטים לרדת ממנה.
על כן לא ראו המתיקים צורך בהחלטת־גינוי
חריפה. הם רק הטילו על לישכת־הצמרת
של המפלגה לקבוע הנחיות לפעולה
של חוג־הצעירים בעתיד.
דיין, שנכח בישיבה, שתק. הוא ידע כי
זה הרע במיעוטו — הסיכום הטוב ביותר
לגביו, האפשרי ביחסי־הכוחות הנוכחיים. כי
במערכה זו יצא מנוצח לאורך כל החזית
— והפנייה אליו שיחזור בו מהתפטרותו
מן הלישכה היתד, כמעט בבחינת מעשה״
חסד.

מר: רק כ־־ 407 מן הקולות ניתנו לר, על־ידי
חברי־מפלגה רשומים.
• מק״י תופסת מקום מיוחד. מפלגה זו
קיבלה כ 50 מקולותיה בקרב הישוב הערבי,
שכמעט כולו אינו נימנה על האזרחים
המחזיקים פנקסי-חברות. על כל פנים,
האנציקלופדיה ה סו בייטי ת 1961 מציינת 3000
חברים במק׳׳י, ומספר הקולות בו זכתה
מפלגה זו בבחירות האחרונות הוא .42,111
מספרים אלה מלמדים שתי עובדות חשובות
בחיים הפוליטיים של ישראל:
• למפד״ל ולפועלי אגודת־ישראל יש
ציבור כה גדול של חברים המתפרנסים
ישירות מן המפלגה, שהם חייבים להצביע
עבורה. מלבד חברים אלה יש לשתי המפלגות
הדתיות הקואליציוניות מעט מאוד
תומכים בלתי־תלויים. דבר זה מבטיח, כי
גם להבא ימשיכו שתי מפלגות אלה להיות

כמעט בל * ש רו ל -ח 3די ם
בשטח של כמה מאות דונם, על גבעה המתנשאת מזרחה מכביש
חיפה, בלב תל-אביב החדשה 2 ,ק״מ צפונית מגשר הירקון, מרחק
של קילומטר אחד מחוף הרחצה המסודר של תל ברוך, על קרקע
פרטית — מוקמים בניני מגורים רבי קומות.

בניני נוה אביבים חם המלה האחרונה בבניה חדישה, מוקפים
בכרי דשא, גינות ומקומות חניה. וכשאתה רוכש דירה בנוה
אביבים, חדירה היא שלך. כלומר, דירה בבעלותך הבלעדית.

בהתחשב במיקום הבניה, טיב הבניה, הפאר, ההידור והנוחות —
מחירי דירות נוה אביבים הם נוחים ביותר. דירה בת 3חדרים
( 110מ״ר) 57,000ל״י. דירה בת 4חדרים ( 147מ״ר) 67,000ל״י.
ואם רכשת דירה בנוה אביבים אתה בעל רכוש גדול, כי דירה בנוה
אביבים היא ההשקעה חטובה ביותר לכספך, וטובה שבעתיים אם
אתה מתכונן לגור בה שניט רבות בחיק משפחתך.

ביצוע צביאורבך — פי. אי. סי. החברה הכלכלית לישראל

נו ה

חברת

בנין

בע״מ

רח׳ דיזנגוף ,16ת״א, של 223082 .

הבחירות לכנסת החמישית הפכו כבר
לגחלת ההיסטוריה• נשכח רעש הרמקולים,
נשכחו ההבטחות וההשמצות. השוחד, קניית
הקולות, הסעת המצביעים במוניות — כוסו
באבק אקדמי.
עד אשר בא ד״ר אליהו גוטמן, מרצה
החוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית,
וניער את האבק. החומר שאסף, שימש
יסוד להרצאה על המשטר במדינת ישראל.
בין שאר גילוייו !למעניינים: מחוך כל
100 מצביעים יהודים, היו 39 חברי־מפלגה
נושאי־פנקס. זהו אחוז גבוה ביותר, שאינו
מקובל במרבית ארצות העולם. כי לרוב,
חברוח־במפלגה בישראל היא רק תוצאה־לוואי
של חברות בקופת־חולים מסויימת,
בתוכנית שיכון, בקואופרטיב מסויים. בזכותה
מקבל החבר גם עבודה ובטחון׳
בחיים. על כן, גם לפי מימצאי ד״ר גוטמן,
כמעט ואינה קיימת בישראל עזיבת מפלגה
על־ידי חבר רשום.
התלויים וחבלתי־תמיים. מה ערכו
של חבר־רשום, ביום בחירות? על זאת
מלמדים המספרים הבאים:
• המפלגה הדתית־הלאום־ת מקיפה כסס
אלף חברים רשומים. בבחירות לכנסת
החמישית קיבלה מפלגה זו 98,786 קולות.
כלומר: כ־,־ 807 מן המצביעים עבורה היו
חברים רשומים, התלויים בה בכל דבר.
• פועלי אגודת־י שראל אינם מפגרים
הרבה, במובן זה, אחרי המפד״ל. לפא״י יש
כ־ 15 אלף חברים רשומים, והיא זכתה בבחירות
האחרונות ב־ 19,428 קולות. כלומר:
כ־4ל 75 מן הקולות ניחנו על־ידי חברי
המפלגה.
• אגודת־י שדאל, המפלגה הדתית השלישית,
מהתה ניגוד גמור לשתיים הקודמות.
במפלגה זו רשומים כ־ 4000 חברים
בלבד, מספר ד,מהתה כ 11 בלבד מכלל
37,178 הקולות בהם זכתה אגו״י.
• הליברלים וחרות אף הן אמן מפלגות
מרובות־חברים. קשה לקבוע במדוייק
את מספר חבריהן, אך אומדן זהיר, שערך
ד״ר גוטמן, הראה על כ־ 30 אלף חברים
בכל אחת מן השתיים. גם הישגי שתי המפלגות
היו כמעט זהים בקלפי — כ־138
אלף קולות כל אחת. כך שרק כ־ס/״ 20 מן
הקולות שצברו באו מקרב חברי־ד,מפלגה,
שפרנסתם ומעמדם תלויים בקיום המנגנון
המפלגתי.
• מפלגו ת הפועלים עומדות בתתך, בחישוב
זה של היחס בין מספר חברי המם־
לגר, הרשומים לבין מספר הקולות שניתנו
לה בבחירות.
0מפ״ם קיבלה בבחירות האחרונות
75,654 קולות, שער, שמספר חבריה הוא בצב
אלף (כ־״.)467
• באחדות־העבודה חברים כ־ 30 אלף
איש, שהם כ 45 מכלל 66,170 הקולות
שקיבלה.
• מפא״י, שערפה מיפקד חברים, טוענת
כי יש לה 185 אלף חברים. ד״ר
גוטמן לא היה מוכן לקבל מספר זה, רואה
במספר 150 אלף אומדן ריאלי יותר. בבחירות
זכתה מפא״י ב־ 349,330 קול. כלו
מרצה
גוטמן
כסה עולה בוחר?

מחוסנות מפני תנודות־בוחרים. הסכנה היחידה
היכולה לזעזע אותן: השמטת המשרדים
והשרוחים הדתיים מידיהן. משרדים
אלה הם מקור חיוני לחלוקת כספים, עבודות
והנאות חומריות אחרות לחברי המפלגה.

אחוז הבוחרים התלויים־למחייתם ב־מפא״י
אינו כה גדול. עם הסתלקותו של
דויד בן־גוריון, שמשך רבבות בוחרים למפלגתו,
עלולה להסתמן תנודה המונית של
בוחרים בלתי־תלויים ממפא״י למפלגות אחרות,
תנודה אשר יכולה להסתכם ב״ס307־
עד ס /ס 50 מכוחה הנוכחי של מפלגה זו.
יו קרה בו ח ר. הפרק השני בו דן המרצה,
הוא מחירו של כל בוחר למפלגתו.
הוא קבע — כהערכה זהירה ביותר —
את הסכום של 25 מיליון ל״י, כסכום שהוצא
במערכת הבחירות האחרונה על־ידי
המפלגות. בהתחשב בעובדה, שסך־הכל של
בעלי זכוידבחירה במדינה היה , 1,271,285
הרי שהוצאו בערך 20ל״י על כל בעל
זכות־הצבעה.
מספר המצביעים־בפועל היה .1,037,030
כך שעל כל בוחר — כולל חברי מפלגה
שאי-אפשר לזעזע את אמונם — הוצאו כצג
ל״י. זהו סכום שאינו עומד בשום יחס
לכל ארץ מערבית, ששם, בחישובים ד,מכסי־מליים,
לא מגיעים ליותר משלוש ל״י לבוחר.

גוטמן עוד הוסיף והדהים את שומעיו
במסקנותיו, שעה שקבע כי אם יעריך
את אחוז הקולות הניידים, של אנשים העלולים
לשנות את הצבעתם, ב־ ,20 הרי יסתבר
שקול נייד אחד עלה כ־ 100ל״י.
בצאתו מתוך הנחה, כי הסכום הממוצע
לבוחר הוא 25ל״י, עלה כל קול:
• למפא״י 32 :ל׳י (־ 287 יותר מן הממוצע
הכלל־מפלגתי).
• לליברלים 29 :ל״י.
• למפ״ם 25 :ל״י.
• לפועלי־אגודת־ישראל 25 :ל״י.
• לחרות, לאחדות־העבודה, למפד״ל ול־אגודת־ישראל
20 :לירות ישראליות לכל
חתיכה.
העולם הזה 1353

בפעם הראשונה: ההשערה השוכנת
אור סביר על תעלומת רוצחי־העוז
*** לושה אנשים נרצחו בישראל תוך
14/תשעה חודשים. שלושתם נרצחו בצרורות
שנורו מתת־מקלע עוזי. בשלושת
המקרים לא התגלו עקבותיו של הרוצח.
שלושתם נפלו קורבן לרוצח אלמוני, ללא
כל סיבר, נראית לעין.
בכל מקום אחר בעולם די היה בציריף
עובדות אלה, כדי ליצור פאניקה המינית,
חרדה כללית מפני רוצח בלתי מזוהה, המשלח
בקורבנותיו צרורות כדורים ללא
הבחנה, ושאיש אינו יכול להיות בטוח שלא
הוא יהיה קורבנו הבא. שום סימנים של
פאניקה כזו לא נראו בישראל. הציבור הגיב
באדישות לשרשרת הרצופה של מקרי הרצח,
הניח למשטרה לדאוג לפיענוחם. לכל
היוקר התבטאה התגובה לרציחות אלה, ב־בדיחית
ציניות במסיבות החברה, או במתיחות
שערכו נערים לחברותיהם בחדרי
המדרגות.
השבוע נחרדו, סוף־סוף, רבים מאדישותם,
החלו לתפוס את המשמעויות המסתתרות
מאחורי שרשרת הרציחות המיסתוריות.
היה זה כאשר נודע השבוע, שעה שחוקרי
המשטרה המשיכו לגשש באפלה אחר עקבות
מבצע הרצח האחרון — רצח דבורה
צ׳צ׳קס בכפר־סבא, כי הש׳׳ב נקרא להתערב
כחקירה.
חוקרי שרות־הבטחון קיבלו על עצמם
לחקור באמצעיהם, בניפרד מחקירת המשטרה,
את פרשת הרצח בכפר־סבא.
לרוב אזרחי ישראל, שהקדישו לפרשיות
הרצח האחרונות לא יותר מהזמן הנחוץ
כדי לקרוא ידיעות קצרות בעתונים, היתה
זו הפתעה שהוסיפה רק מיסתורין על התעלומות.
שכן, ברור הוא שהש״ב לא יוזעק
לחקור מיקרה רצח רגיל, אפילו אם הוא
חסר־פיתרונים. התערבות הש״ב הוסיפה לפרשיות
הרצח מימד חדש — פוליטי.
אלא שלא לכולם היתד, בהתערבות שרותי
הבטחון משום הפתעה.
מי שעקב באורח רצוף אחר החידה הבלשית,
הממשיכה להסתבך מיום ליום, יכול

היה להגיע מהר מאוד למסקנה כי פרשיות
אלה שייכות יותר לתחום התעניינותם של

שרותי־הבטחון מאשר לתחום חקירת המשטרה.

שי מהוהמ גי ע
ך ל מי שהתנסה בימיו בפיענוח תע־לומת
פשע, ולו רק דרך קריאה בסס־רות
בלשית, יודע שהמפתחות המובילים
לקראת גילוי מבצעי הפשע הם שניים:
• שיטת הביצוע.
• המניע.
שלושה מקרי הרצח, שהצטרפו לתעלומה
אחת, הצביעו על שיטת פעולה אחידה בכל
שלושת המקרים. החנווני הנכה יצחק טסו-
לארו נורה לפני תסעד, חודשים בדיוק, בכניסה
לחדר המדרגות של ביתו שברמת־יצחק
מכדור בודד מתוך תת־מקלע עוזי,
דיר זיגסריד יכמן, רופא השגרירות האמריקאית׳
נורה לפני ארבעה וחצי חודשים, בפתח
ביתו שברחוב מזא״ה בתל־אביב, בסדיר
בודד מתוך תת־מקלע עוזי. דבורה
צ׳צ׳קס נורתה לפני שלושה שבועות בביתה
בכפר־סבא על־ידי צרור שנורה מתוך תת•
מקלע עוזי, דרך חלון ביתה, ושפצע גם
את בעלה, פישל צ׳צ׳קם.
בכל שלושת המיקרים היה כלי־הרצח
אחיד — תת־מקלע עוזי, דבר שהיקנה לשרשרת
הרציחות את השם ״רציחות ה־עוזים״
.בכל שלושת המיקרים נורו הקורבנות
ליד ביתם, או בתוך ביתם. כל שלושת
מעשי הרצח בוצעו כשלא היו כל עדי ראיה,
דבר המעיד על תיכנון מדוייק, שהסתמך
על עיקוב ממושך אחר הקורבנות. בכל ה־מיקרים
נעלם הרוצח מבלי להשאיר עקבות,
דבר המניח מקום לסברה שדרך הנסיגה
תוכננה אף היא מראש בכל שלושת המיק-
רים.
זהו המפתח של שיטת הפעולה. כיוון ש־בר־דעת
לא יעלה את הסברה כי שלוש
הרציחות הן צירוף מקרי של שלושה מסורסים׳
הרוצחים ללא כל סיבה, באותה שיטה
עצמה, נותרה רק המסקנה כי מבצעם של
שלושת מעשי־הרצח הוא אדם אחד.
ההנחה הפשוטה והקלה ביותר, העולה

בתחילה על הדעת, היא שהרוצח אינו אלא
מטורף צמא־דם, היורה בקורבנותיו ללא
כל הבחנה. זה יכול היה להיות הסבר נוח
מאוד, אילולא היה בלתי־סביר לחלוטץ.
מאחר שברור הוא כי הקורבנות נועדו
להרצח, אחרי עיקוב ממושך, ותוך תיכנון
שאיפשר נסיגה ללא עדי־ראיה והותרת עק־בות׳
נופלת ההנחה שהם נרצחו על״ידי
מטורף משתולל, שאינו בורר את קורבנותיו.
עתה,
כאשר שיטת הרצח היא ברורה, יש
לברר מהו המפתח הטמון בה.

למי יש ״עוזי״?

נרצח יככון
עבודה אצל אמריקאים

ך* שאלה הראשונה היא: מי משתמש
* 1בשיטות רצח מעין אלה שהתגלו ב-
.רציחות העוזים״?
שיטת הביצוע מצביעה קודם כל על מחתרת•
זוהי השערה הנראית ממבט ראשון
פאנסססית ובלתי־מציאותית. אך החוקר המנסה
לפענח את תסבוכת תעלומות הרצח,
עקב בצד אגודל, אינו רשאי להתחמק ממנה.
רצח
המבוצע תוך כדי עיקוב, תיכנון ונסיגה׳
הוא בדרך כלל עבודת צוות. ואם
הדבר יפה לגבי רצח בודד, על אחת כמה
וכמה לגבי שורה של רציחות, שהפעולות
הכרוכות בהן הן למעלה מפוחותיו של אדם
אחד, אלא אם כן הוא גאון, בעל סגולות
מיוחדות במינן, המכשירות אותו לביצוע
רצח־מושלם.
גם העובדה שלמרות הדימיון בשיטת ה־

קרבן צ׳צ׳קס ושומר
ביקור בברית ה מועצו ת

ביצוע ב״רציחות העתים״ ,עדיין לא הוכח
ששלושת הנרצחים נורו מתוך אותו קנה
של תת־מקלע עוזי, יש בה כדי לחזק את
ההשערה שמעשי רצח אלה עלולים היו
להתבצע בידי כנופיה מחתרתית, שברשותה
יש למעלה מתת־מקלע עוזי אחד.
הטענה שהועלתה, כאילו לא יתכן ש-
עוזיס ימצאו בידי אזרחים׳ אין לה על מה
להסתמך. בישראל מתגולל בידי אזרחים מ־חוגים
שונים נשק ללא רשיון. בתקופת
מיבצע סיני נמצאו אזרחים רבים שלקחו
אל בתיהם תת־מקלעית מסוגים שונים, ובתוכם
עוזים למזכרת.
המפתח של שיטת הרצח מוביל איפוא
אל שני פיתרונות אפשריים, שכל אחד מהם
חייב להיות מובא בחשבון ולהיבחן מכל
צדדיו.
#ששלושת מעשי הרצח בוצעו על־ידי
כנופיה מחתרתית שמהותה צריכה להתברר
על־ידי מפתח המניע.
• ש״רציחות העתים״ בוצעו על־ידי אדם
אחד, בעל תכונות בלתי רגילות, רוצח ה־פועל
לסי תוכנית וכוונה ברורה, ומונע
על־ידי דחפי טירוף.

_ ענייגי־חושך פוזימייס
** ת ה, כאשרה סי ק החוקר את הי—
מסקנות המשתמעות ממפתח השיטה,
הוא חייב לבחון כל אחת מהן לפי מפתח
המניע.
אם אומנם בוצעו כל. רציחות העתים״
על־ידי כנופיה מחתרתית, נשאלת השאלה:

איזה סוג של מחתרת זו? מה הן מטרו־תיה?
מה המניע הדוחף אותה לבצע את
מעשי־הרצחז
מניע כזה אפשר למצוא אם מחפשים
מכנה משותף כלשהו, ולו גם המעורער ב־יותר,
לשלושת קורבנות הרצח. אחת ההשערות
שהועלו בכיח־ן זה היתה שהמכנה
המשותף בין שלושת הנרצחים הוא בכך
ששלושתם שהו בתקופת מלחמת העולם ה-
שניה במחנות־ריכת או גטאות, ובמיקרה
כזה יתכן ששלושתם היו קאפוס או אנשי
היודנראט.

לו היה מסתבר כך, אפשר היד, להניח
את קיומה של מחתרת אנמי־קאפו, שהחלי־מה
לנקום במי שחשוד, לדעתה, בשיתוף־
פעולה עם הנאצים.
אך השערה זו הופרכה בעודה באיבה.
לא רק שלא נמצא מכנה משותף כזה, אלא
שהתברר שד״ר יכמן לא שהה בתקופת מלחמת
העולם השניה במדינה שהיתה תחת
כיבוש גרמני.
לעומת זאת נמצא מכנה משותף אחר, ל-
פחות בין שניים מן הקורבנות. התברר כי
גם פישל צ׳צ׳קס, בעלה של הנרצחת בכפר־סבא׳
שנפצע בשעת היריות, שכוונו כנראה
אליו ולא אל אשתו, וגם ד״ר זיגפריד יכמן,
היו מעורבים בענייני־חושך פוליטיים.
ד״ר יכמן עסק בעניינים אלה כישראלי,
שהועסק על־ידי השגרירות האמריקאית. ואילי
פישל צ׳צ׳קס היה ידוע כמודיע של
אחד מאירגוני־החושך, בעיקר על אנשים שנחשדו
בנטיות שמאליות קיצוניות במדינה.
( ה מ שן בעמוד ) 10

נשיבז >פות ב עול ם כולו יודעות, כי.״

ב עזר ת שום תכ שיר חדש
או ישן לא ת חזי קתס רו קתך

), 110

כל כך הרבה שעות
בל כך הרבהי מי ם
כל כד הרבה לי לו ת
כמו ב־׳יספריי־נגו״ של הלו קרגויס

״•!?690131״ ־ לשיער רגיל ושמן
״ 9ח0־!ו5״ ־ ל שי ער רך ודק

61ח ^ ¥ז ת 8
יצרני ״פרוטון״ הלכה וה שפתון לאנינות הטעם

רצח פו די טי>־ י
(המשך מעמוד )9
אם שניים מתוך שלושת הנרצחים עבדו
בשרות הש״ב, קיימת האפשרות הסבירה
שגם הנרצח השלישי, טטולארו, הועסק על־
•ידי שרות זה. במקרה כזה, אם נשארים
עדיין בתחום ההנחה, שהרציחות היו מבצעיה
של כנופיה מחתרתית, נזרק אור חדש על
מהותה ומגמתה של מחתרת זו.
השבוע, הלך המעגל ונסגר בכיוזן זה.
התברר כי דבורה צ׳צ׳קס ביקרה לאחרונה
בברית־המועצות. עובדה זו העלתה את האפשרות
כי בהיותה בחו״ל התקשרה עם
שרותי־ריגול זרים כדי לעבוד למענם בישראל.
אולם כאשר חזרה לארץ גילתה התקשרות
זו לשלטונות הישראליים, המשיכה
לנהל את המשחק עם שרות־הריגול הזר. אם
אמנם היתד, הנחה זו מתאמתת היה מקום
ליחס את רציחתה של דבורה צ׳צ׳קס לאחת
משתי התיאוריות הבאות :
• מנגנון־חושך ישראלי הוא שרצח את
דבורה צ׳צ׳קס בשל שיקולים הכרוכים במלחמה
בריגול־זר. אלא שתיאוריה ׳זו היתה
אוילית ומופרכת מיסודה. איש בארץ אינו
יכול כיום להעלות בדעתו שהש״ב, או
איזו זרוע ממלכתית אחרת, תנקוט בשיטות
פעולה ונקם מעין אלה.
• התיאוריה האלטרנטיבית גרסה שגוף
זר, זרוע של שרות־רינול של מעצמה זרה,
הוא שביצע את הרצח. היתה זו הנחה
מסמרת־שיער ובלתי ניתנת לעיכול, אך
אפשרית מבחינה מציאותית. שכן נקמת
מרגלים בסוכנים הבוגדים בהם היא שיטה
מקובלת בין השירותים החשאיים.
זו היתר. הסיבה בגללה נקרא הש״ב ליטול
חלק בחקירת רצח דבורה צ׳צ׳קס.

7אן געלם הבטודגט לרפואה?
*•מקביל לתיאוריה זו, המבוססת על
* 2ההנחה שמעשי הרצח בוצעו על־ידי
קבוצת אנשים ולא על־ידי אדם יחיד, חייבת
להבנות תיאוריה נוספת לפי מפתח המניע,
המסתמכת על האפשרות שהרציחות בוצעו
בכל זאת על־ידי אדם אחד. ואמנם, נראה
שחוקרי משטרת־ישראל בנו לעצמם תיאוריה
משלהם על סמך הנחה זו.
אם בוחנים כל אחד מפרשיות ״רציחות
העתים״ לכשעצמה, מתברר שאי־אפשר להגיע
בכל מקרה לחוד לאיזה שהוא מניע
היכול להצביע על סיבת הרצח. אולם כאשר
בוחנים את הרציחות כתבנית אחת, ניתן
למצוא מכנה משותף אחד. מכנה זה נמצא
עוד לפני שהתרחש הרצח בכסר־סבא.
הסתבר שהפרט היחיד שקישר בין החנווני
מרמת־יצחק לרופא מתל־אביב היה שלשניהם
היה קשר, אם כי עקיף וקלוש
מאוד, עם סטודנט לרפואה בשם לוי נייפלר.
נויפלד שגר ברמת־גן עם הורים מאמצים,
אחרי שהתיתם והועבר לבית־יתומים במל־חמת־העולם־השניה,
נעלם מביתו כחדשיים
אחרי רצח החנווני סטולארו ועקבותיו לא
נתגלו.
נויפלד זה, שגר לא הרחק ממקום מגוריו
של סטולארו, היה נוהג לקנות בחנויות בסביבת
חנותו של סטולארו. אותו נויפלד
היה גם ידידה של בתו של הנרצח השני,
הד״ר יכמן.
כאשר אירע הרצח השלישי, שלפי כל
הסימנים בוצע על־ידי אותו אדם, החלו
חוקרי המשטרה לחפש עקבות שיבהירו אם
מויפלד היתד, איזו אפשרות להכיר גם את
משפחת צ׳צ׳קס. החקירה העלתה כי למרות
שלנויפלד לא היה שום מגע ישיר עם
משפחת צ׳צ׳קס, קיימת אפשרות תיאורטית
שהכירה. הוא גר תקופות מסויימות בכפר־סבא
והיה משוטט בה. במקרה כזה היה
הקשר שלו אל צ׳צ׳קס קלוש ביותר, אך
כזה גם היה הקשר אל שני הנרצחים האחרים.
לפיכך
החלו חוקרי המשטרה לחפש מה
מסתתר מאחורי דמותו, של הסטודנט לרפואה
שנעלם. הפרטים הצטרפו אחד לאחד והתקבלה
תמונה שיש בה כדי לשמש יסוד

לתיאוריה* מסויימת•
230

נלקח עם הוריו למחנה־ריכוז, איבד בו
את הוריו, נאלץ אחר־כך להסתתר תקופה
ארוכה בביתו ש; פולני נוצרי.
כתוצאה מכך התפתח בו טירוף רדיפה.
בתנאים מסויימים של תאורה וחדרי־מדרגות
הוא מדמה לעצמו שהוא שומע את צעדי
קלגסי הגסטאפו הנאים לתפסו.
מסקנה זו התקבלה על סמך וברים מפורשים
שכתב וסיפר נויפלד על עצמו. מצד
שני הוא היה אדם חריף ופיקח למדי כדי
לא לגלות פרטים אחרים מהמתרחש בקרבו.
העובדה שאותו לוי נויפלד, אם הוא חי,
לא נענה לחיפושים אחריו באמצעות העתו־נות
עוד בתקופה שלא קישרו קשר ישיר
בין העלמו לבין ״רציחות העוזים״ ,וכן
הקשר העקיף שלו אל שלושת הנרצחים,
אלה נותנים מקום לחשד כי המפתח לפתרון
תעלומות הרצח נמצא באיש זה.
זוהי כמובן רק תיאוריה בלבד. היא יוצאת
מתוך הנחה שאדם מסויים נתון בשגעון
רדיפה. מקומות מסויימים בהם ביקר בעבר
יוצרים בו תחושות אסוציאטיביות למצבים
בהם היה נתון בתקופת המשבר של חייו.
הוא מקשר את המקומות עם האנשים החיים
בהם. הוא מדמה לעצמו כי אנשים
מסויימים, עליהם הוא משליך את פחדיו,
אינם אלא קלגסי הגסטאפו הזוממים לרצח ו
׳ולכן .־הוא חייב להשכים ולרצחם. י
מה* שחשוב בהבחנה ־זו הוא שהטירוף
אינו פתאומי ואינו מופנה כלפי אוביקטים
מקריים. הוא קשור במצבים ובתנאים שעוררו
את פחדיו בעבר והוא מחסל את אלה
המייצגים פחד זה בעיניו בעזרת תכנון
מדוייק, כשהוא רואה את עצמו אולי כאיש
מחתרת הלוחם בנאצים.
לתיאוריה זו יש כמובן חסרונות רבים
וחללים ריקים שקשה להסבירם, אולם לגבי
חוקרים שאין להם כל נקודת אחיזה של
ממש לפיענוח תעלומת הרצח, זוהי תיאוריה
המאפשרת לפחות חקירה בכוזן כלשהו.
אם אמנם כך הדבר, קרוב לודאי שהאיש
שביצע את ״רציחות העוזים״ עד כה, עלול
לבצע מעשי־רצח דומים בעתיד.
אלא שבשעה זו. אין זה משנה איזו מהתיאוריות
המתחייבות מניתוח מעשי־הרצח
היא הנכונה. אזלת ידה של המשטרה בחיסול
הסיום המאיים של מעשי־הרצח חסרי־ההגיון,
מטילה עליה צל כבד של חוסר יעילות בהבטחת
שלום אזרחי המדינה.

קורבן סטולארו
בעולם החו ש ך —

שגעון ש? רדיפה

״ העולםה זה * ,שבועיןהחדשותהישראלי
מוערכת והמגהלה: תל-אביב, גליקסוו ,8טלפון *5ד 6ט, ת .ו.
* • 13 בען מברקי: עולספרס • דפוס משה שהם בע״ם, ת״*
סיז • 6העורר הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזהבע״מ.

ך 1ן ןדויזת שניגבו !5פי הוריו המאמצים
| | ש ל נויפלד ומסי מכריו, ומכתבים שכתב,
נמסרו לנתוחו של צוות פסיכולוגים
ופסיכיאטרים מיוחד. הם יכלו לבנות תיאוריה
שגרסה בערך כך: נויפלד הוא אדם
מוכשר באופן בלתי רגיל, עילוי בלימודי
הרסואד -יחד עם זאת הוא סובל מהפרעות
נפשיות חמורות, שמקורן במאורעות שעברו
עליו בתקופת מלחמת־העולם־השניר -עת

מבוקש נויסלד
— צעדי חנסרואפו
העולם הזה 1353

במדינה

ה כנ ס ה
כ ה וו תו שלכהן
״ניזנזה לי שזוהי אחת האירוניות המרות
ביותר של הגורל, שאותה גישה ביולוגית
או גזענית, אשר הופצה על־ידי הנאצים,
ואשר איפ״נה את חוקי־נירנברג הנודפים־
לשימצה, שאותה גישה תהפוך — בגלל
מסורת שסוענים לה שהיא קדושה — לבסיס
לקביעה או לפסילה רישסית של היות אדם
יהודי במדינת־ישראל!״
מילים אלה, שהושמעו על־ידי השופט העליון
חיים הרמן כהן ,52 ,ע ר גבה־קומה
ובעל צורת־ראש אופיינית, בסימפוזיון יהי״
די־אמריקאי, גרמו בשעות האחרונות של
מושב־הכנסת, ערב הפגרא, לסערה שלא
היתד, כדוגמתה, מאז אמר דויד בן־גוריון
שתנועת החרות העריצה את היסלר.
הרעיון עצמו אינו מקורי לערי. הנאצים
עצמם טענו כי היהודים הם שהמציאו את
תורת־הגזע, ו5י על הגרמנים ללמוד תורה
זו מחוך הגנה עצמית בפניהם מעשה עזרא
הסופר, שהכריח את המלים היהודיים לגרש
את נשותיהם הנוכריות, מופיע כמעט ככל
ספר נאצי על גרשא זד -לאות ולמופת,
יש, כמובן, הבדלים לא־מעסים בין הגישה
הנאצית והגישה היהודית. לסי התפיסה הנאצית,
גזעו של אדם אינו משתנה. אדם
בעל סבתא יהודיה נשאר יהודי, אפילו רוצה
הוא להיות נוצרי או גרמני. ואילו התפיסה
היהודית מאפשרת התגיירות (אם כי לא
תמיד בנקל) .בכל זאת ישנו דמיון מהותי:
ברייך השלישי, כמו במדינת ישראל, אין
אדם יכול להתחתן עם מי שירצה. קובעים
גורמים הקבועים מלידה: הדח של אם האשה
או הגבר, שם המשפחה של הגבר (אם הוא
כהן) ,ועוד.
העובדה שהצד הנפגע יכול, לפעמים, להתגייר
— אינה משנה את המצב העקרוני.
התקפה אישית. אולם איש לא היה
מעוניין לדעת מהי מידת האמת בטענת ה-
שופט. לא עניינו ט הצדדים הפורמליים השונים
— אם רצוי ששופט יביע דיעה
פרסית על בעיות העלולות להיות נידונות
בפניו, בתוקף היותו שופט, או שימתח
ביקורת על המצב החוקי הכללי הקיים בארץ.
ההתקפה
היתד, אישית. תבע ח״כ אגודת־ישראל
שלמה לורנץ, הצעיר מכהן בשבע
שנים: להעמיד את חיים כהן לדין פלילי,
בעוון הפרת הסעיף 149 של החוק הפלילי
משנת .*1936
הכוונה היתד, שקופה למדי: לסלק מבית־המשפט
העליון שופט המתנגד באופן שיטתי
לכפייה הדתית, להכניס במקומו (או נוסף
עליו) שופט המקובל על הדתיים.
אך ההתקפה גלשה במהרה אף משפל זה,
לשפל הרבה יותר עמוק.
הורג נפשות. יומיים לפני כן קם ח״כ
אגודת־ישראל, מנחם פרוש, בכנסת, שפך
דמעות־תנין על מוציאי לשון־הרע במדינה.
קרא פרוש. :ההלכה רואה את לשון־הרע
ריש לכל מרעין בישין! גדול העזזן הזה
שגורם גם להרוג נפשות!׳׳
בעיני פרוש, הצעת חוק לשון־הרע הקטלנית
אינה מספקת. הוא לא שילם אפילו
מס־שפתיים לחופש־העתונות, תבע חוק שישים
קץ לחופש זה, אחת ולתמיד, בשם
ההלכה. מאת הפך דובר עיקרי לכל המחנה
הדתי בכנסת, המעוניין בחוק זה יותר מכל
סיעה אחרת — אולי מפני שיש לו הרבה
יותר מה להסתיר, הן בשטח המפלגתי, הן
בשטח האישי לגמרי.
אולם עתה שכח פרוש כי לשון־הרע
הורגת נפשות. בצעקה גדולה יצא להרוג אח
נפשו של השופט כהן. רשם הפרטיכל:

דוה יוסף אד מאחל לשופט

בהן שימשיך לכהן הרבה שנים.
פרוש: לא במדינת ישראל:
אפיהם הרצסלד (מפא*י< :צריך לגרש
אותו מהארץ?
פ לו ש: לגרש אותו סהארץ, לקפריסין!
מדוע דווקא לקפריסץ? הדבר היה קשור
׳באחת העלילות הזדוניות ביותר, המופצות
על־ידי הדתיים מזה שנים, בשיטתיות ובעיק־ביות.
תוכן לשון־הרע: שהשום׳ 6כהן נשא
כביכול בקפריסין, בנשואין אזרחיים שאינם
חוקיים בארץ, אשד, גרושה. המסקנה: השופט
אמו שופט בענייני־דת על פי מצפונו,
אלא כדי להצדיק את המעשה הזד•
״המביס במקום ציבורי, או באוזני אדם
אחר, נל מילה או הגה העשויים או הממו־ניס
לחלל את רגשות הדת, או את האמונה
של אותם אנשים אחרים — יואשם נפתו,
ויחיה צפו* למאסר שנה אחת•.
חפזלס חזה ג35ז

בקריאת־הביניים שלו, נתן ח״כ פרוש בפעם
הראשונה גושפנקה רישמית לעלילה.
לפי הצעת חוק לשון־הרע, זזהי עבירה פלילית.
אך כתבר־כנסת, מחוסן הרב פרוש מאותו
גורל שהוא מבקש להועיד לזולתו.
זכותם שד אזרחים. חיים כהן עצמו
לא התרגש יחר־על-המידה. כי כנכדו של
רב מפורסם•* ,חניך ישיבת הרב קוק ומומחה
מזהיר לענייני ההלכה, אץ כהן סובל
מריגשי־נחיתות מול עסקנים דתיים. כהן
עצמו רגיל להתייחם בדרך־ארץ רבה לרבנים
אמיתיים, מקיים עם אחדים מהם חליפת־מכתבים
ומגע קבוע לליבון בעיות הלכתיות.
אמר כהן השבוע, לידידיו: כל עוד כוחי
עמי, אוסיף להיאבק, הן כשופט, הן כאזרח,
למען זכותם של אותם אזרחים שאינם מאמינים
כי ההלכה היא החוק היחיד.
דוב יוסף, שאין לו סבלנות לסליטות־הפה

כרגיל, הרצון לקבל הכשר מוסרי לצבא
הגרמני החדש.
בתי־החהשת לטכסטיל, שקיבלו את ביצוע
ההזמנה, רצו למלא אותה על הצד הטוב
ביותר. הם שלחו לגרמניה מספר דגמים
של מדים, ולבסוף החלו לייצר את הדגם
שנבחר על־ידי הצבא הגרמני. ההזמנה
הגרמנית בוצעה, והמשלוח המוכן נארז ונשלח
לגרמניה.
כאן התברר, כי הגרמנים גילו שהמדים
נתפרו לא בדיוק לפי ההזמנה, ולא השביעו
את רצונם. הם שלחו את המטען חזרה.
סליחה, טעות כאקדים. יתכן כי
השיקול הגרמני היה שדי לגרמניה בעצם
ההכשר הישראלי, שניתן על־ידי ההסכמה
לתפירת מדים לצבא הגרמני — ושאת המדים
עצמם ישיגו כבר במפעלי־טכסטיל בגרמניה
עצמה.

פקידה כנעני
התנפלות עם סכין
הבת בבית, מדוכאת לחלוטין.
ככל המעורבים בפרשה, היתה היא האומללה
ביותר: גם הדוקר וגם הנדקר הם
הקרובים ביותר לליבה.

עדנת
ה כו חהמת עו ר ר
נדקר אורביד (מתחבא מתחת לסדין בבית־החולים)
בחצות לילה
של זולתו, הגן על כהן רק בחצי־פה, תוך
הסתייגות גמורה מדבריו. אך גם הוא לא
יכול היה להתאפק מול התקפתם של עסקנים,
שבניהם אינם משרתים בצה״ל, ושהת״
נגדו בשעתו להקמת מדינת־ישראל.
קרא הוא. :חבר הכנסת פרוש, רציתי
להימנע מלהיכנס לעניינים אישיים, אבל לאחר
שהתפרצת כך, רצוני להגיד שהשופט
כהן, לדעתי, עשה הרבה יותר לעזור להקמת
מדינת־ישראל מאשר אתה!״

צבא
מ די םחדשיםממראה
חיילי צר,״ל בשרות־חובה ואנשי כוחות
המילואים הופתעו, בשבועות האחרונים, לגלות
חידוש יוצא מגדר הרגיל בתנאי השרות
שלהם.
אחד הדברים, שאיפיינו את צד,״ל מראשית
קיומו, היו בגדי־העבודד, המטולאים
בגדים אלה התפרסמו בעיקר במידותיהם המשונות:
מעולם לא הצליח חייל להשיג מכנסיים
או חולצה לפי מידתו: תמיד היו
צרים או רחבים מדי.
עם כל חסרונותיהם, היו מדים אלה
סימן־היכר לעממיותו של צה״ל. ההבדל בין
בעל בית־החרושת לפועל הסדנה, התבטל
ברגע ששניהם לבשו את אותם המדים.
לפני שבועות מספר, החלו לחלק במחנות
צה׳׳ל מדי־עבודה מהודרים ביותר. כיסים
רחבים פיארו את המדים החדשים מכל צד,
והם נופקו לכל חייל, בדיוק לפי מידתו.
רק מספר חיילים תמהו על עוביו הבלתי־רגיל
של האריג, ממנו נתפרו המדים.
שבועון משרד־הבטחון יצא מיד בכתבה
רחבת־ממדים על החידוש היוצא מגדר הרגיל
שהוכנס לצה׳׳ל. אך הסיפור האמיתי
מאחורי המדים החדשים לא פורסם.
כלי סנטימנטים. לפני כשנה התפוצצה
בישראל. פרשה גרמנית* חדשה, שהועלתה
גם מעל במת הכנסת. התברר, ש־מסעלי־טכם
טיל ישראליים תופרים מדים לצבא
הגרמני. כנגד הנימוקים המוסריים, שהועלו
נגד תפירת מדים ליורשי הוורמאכט
בידי יוצאי מחנות־הריכוז, הועלה הנימוק ה־ביצועיסטי
:״במדיניות אץ סנטימנטים.״
מתחילה היה ברור כי הגרמנים לא בחח
בתעשיית־הטכסטיל הישראלית בגלל טיבה
המעולה. סיבת ההזמנה הגרמנית היתה,
•• הרב הראשי של ליבק בגרמניה, שלמה
קרליבך, שהיה גס סבו של עורך מעריב
המנוח עזריאל קרליבך.

אך ספק אם חיילי צה״ל, שיסבלו בחום
הישראלי ממדים שנועדו לאקלים אירופי,
יתעמקו בשיקולי יורשיו של פראנץ־יוזף
שטראום.

ד רכי אדם
עדהס כי ן
הסיפור הכיל את כל הסממנים של רומן-
זעיר. אב נרגש, המחכה למחזר־בתו בחצות
ליל, שולף סכין, מתנפל עליו ודוקר אותו.
לפי כל כללי אותו סיפור. היה צריך הצעיר
המחזר להביע, מיד למחרת היום, את
אהבתו הניצחית לנערה, ולהציע לה לפחות
את ידו.
אך גדעון אברבוך 31 תל־אביבי גבה־קומה
ויפה־מראד״ קורץ כנראה מחומר אחר.
טכנאי הייצור הצעיר מבית־החרושת אלקט־רה,
היה מוכן רק להפליט באנחת חזחה:
.אני מקחיה שבזה נגמר, סוף־סוף, העניין.״
חחלטח פזיזה? העניין התחיל ב־בית־ר,חרושת,
בו עובדים הטכנאי גדעון, והמזכירה
רבקה כנעני. הגבר הנאה כבש
את ליבה של הנערה, וגם הוא לא הסתיר
את חיזוריו אחריה.
הכל התנהל למישרין כל זמן שהמעור-
בים היחידים היו שני הצעירים. אך ברגע
בו נכנסו לעניין אימו של גדעון ואביה של
רבקה, חדלה ספינת האהבה להתנהל על
מי־מנוחות.
השניים כבר החלו להתכונן בכל הרצינות
לחתונתם. רבקה החלה בקניית ציוד עבור
חייהם המשותפים, רכשה אף שמלת־חופה.
אך נראה שגדעון מצידו לא היה יציב כלבך
בדעתו. בעיני אימו נראתה החלטתו
להינשא כפזיזות נוראה. חברות של חודשים
ספורים, על אף היכרות ממושכת בבית-
החרושת, לא סיפקו אותה. היא לחצה על
הבן לוותר על תוכניות הנישואין.
מן הצד השני היה אביה של רבקה. ישראל
כנעני, עובד־דואר בן 62 מחולון, ונוח־לרגוז,
לא נשאר אדיש להיסוסיו הבולטים
של ארוס־בתו.
הערב האחרון. הסיכסוכים האבהיים
והאימהיים גררו אחריהם סיכסוכים גם בין
בני הזוג.
ואז הגיע הערב האחרון של השניים. רבקה
וגדעון חזרו יחדיו במכוניתו של גדעון.
ברגע שרבקה יצאה מהמכונית, פרץ אליהם
אביר״ שפתח בשיחה סוערת עם גדעון. השיחה
הסתיימה בדקירות סכין.
בעוד האב כלוא, והמחזר פצוע, נשארה

הבחירות העדתיות הראשונות בישראל
מתקיימות בשתי הערים הדרומיות של ישראל,
במאבק על ראשות עיריות אשדוד
ובאר־שבע.
פיצויים עבור רכוש. אחת המערכות
העיקריות במאבק זד״ התקיימה פחות משבוע
לפני מועד הבחירות באשדוד, באסיפה
שנערכת ברמת־גן. באסיפה זו, שכונסה
בבית־האזרח, הוקמה מפלגה חדשה,
אשר קיבלה את השם תנועת האחווה
מפלגה זו בנויה על יסוד של 11 רשימות
בלתי־תלויות לרשויות המקומיות בערים
שונות במדינה. גיבוריה הראשיים של ההצגה
היו, כמובן, שני האישים המרכזיים של
מערכת הבחירות האחרונה: סגן ראש עיריית
באר־שבע לשעבר, דויד חכם, וראש המועצה
המקומית של אשדוד, רוברט חיים.
כל הנואמים מצאו לנכון לציין עם תחילת
דבריהם, כי רשימתם לא קמה, בשום
פנים ואופן, על בסיס עדתי. הם מצאו
אפילו מונחים חדשים לחלוקת המעמדות הקיימת
בעם, שהם לדעתם: וותיקים ועולים־
חדשים. הוותיקים כולם אשכנזים — תפסי
את תפקידי־המפתח במדינה, ולא מאפשרים
לאזרחים החדשים להגיע לשום עמדה ממשית.

תמציתו של הנאום היתה, בכל זאת,
קריאה גדולה נגד אפליית עדות־המזרח ב־מדינו־״
אחת
הדרישות הבלתי רגילות, הועלתה
על־ידי יושב הראש הזמני של התנועה, אברהם
אבישר, שתבע לשלם לבני עדות־המזרח
פיצויים, עבור רכושם שנשאר במדינות
ערב, מכספי הרכוש הערבי הנטוש
בארץ, כדוגמת הפיצויים שמקבלים יוצאי
אירופה מגרמניה. הקריאה שהושמעה מסיו
של נציג תנועת ישראל הצעירה, היתד, לתפוס
את השלטון במדינה, בשם 57 האחוזים
של אזרחי הארץ, שהם בני עדות־המזרח.
הציפור העצום. במחנה עדות־המזרח
פועלים, פרס ל״מפלגה הבלתי תלויה״ ,תנועת
האחחה, עוד כמה כוחות שטרם מצאו
את המכנה המשותף. בינתיים הם נאבקים
אחד בשני, על עמדתם בקרב עדותיהם.
אבל עצם הקרב מעיד כי קיים כוח הנקרא
עדות־המזרח, ובעיית האפלייה היא
בולטת וברורה. לכן ייתכן מאוד שעוד בזמן
הקרוב יקום הכוח שיידע לייצג נכונה
את האינטרסים של ציבור עצום זה.
אבל בינתיים ממשיכות המפלגות לנוסף
במגמותיהן השונות. ישראל־הצעירה דוגלת
בתפיסת השלטון על־ידי עדות־המזרח, תנועת
האחווה, הליבראלית יותר, הכניסה ל־רשימתה
גם מועמדים אשכנזים, ואילו חזית
השוויון הלאומית, קראה לציבור אוהדיה,
בחוברת שהוציאה בשבועות האחרונים:
.תושבי אשדוד ובאר־שבע — החרימו את
הבחירות.״

משקיע ושבע!עוות מדונוון הניאו לישראל את החידוש ממוע

שנת השפג

הכן שפנפנה נוספת בצבעי פינגווין, מבינה
וחייכנית אשר תוביל אותו לשולחן. ואז
תקשקש בזנב הכותנה שלה חברה שלישית
ותשאל בהבנה רבה מה מזמין האדון.
הוא חייב להזמין אלכוהול או משהו דומה.
מיץ גזר אין.

ישראל היא מדינה מתקדמת. בחוץ־לארץ
שמע על זה במקרה, אנגלי בשם ג׳ון מק-
ראום והחליט למכור לה רעיון מתקדם
מאד ובהיזדמנות: מועדון השפנפנות.
האיש מק־ראוס ידע לנצל את עונת המלפפונים
בישראל, וחיש קל הביא ליפו שש
שפנפנות בריטיות בצבעים וגדלים שונים.
בלינדה, קארול, פראנסין, דיין, ג׳ודי ודור־קאס.
החל מהשבוע יוכל האזרח הישראלי
לראותן בפעולה, הרווק, הבודד, והזה שאש־תו־גיטתו־חמתו־פילגשו
אינן מבינות אותו.
בפתח מועדון טוני (לשעבר מועדונם של
אילקה ואביבה) תקבל אותו בחיוך זוהר
אבל מבין, מפקדת אבירות מסדר השפנפנות
— הבלונדית או האדמונית. היא גם השין
גימל, בבגד ים שחור, בגרבי רשת שחורות
המתחילות כבר במורד החזה, באוזני שפן
ענקיות, ובצודארון וחפתים לבנים. היא
תקשקש בזנב עגול לבן הנעוץ בחלקו הדרומי
של גופה ותאמר ללקוח בערך כך,
באנגלית :״ערב טוב, אדוני. אני השפנפנה
שלך פראנסין.״ או בלינדה, או קארול, או
דיין או ג׳ודי. מעבר לכניסה תעמוד כבר

שלי,״) של משחקי חברה, ושל קאריקא־טורות
בהן בודקים אותן וומרינארים. קא־ריקאמורה
אופיינית ביותר מראה אורח סועד
במועדון שפנפנות, המצביע בזעם על אוזן

במרק שלו.
נערות גיל 18־ 26 הציפו את המועדונים
בבקשותיהן לעבוד כשפנות. דוגמניות, כוב־בניות,
פקידוניות ונציגות אקדמיות. משום
פראנג מכל נ׳ לעשן להן לצ

8אט3מ אמריין אי

שפנפנה אינו מקצוע עתיק יומין. זהו
פאטנט אמריקאי טהור בן שלוש שנים. בדיוק
אז ניזכר יו הפנר, עורך הירחון הנפוץ
פליי־בוי, שהגבר האמריקאי רשאי, ואפילו
זקוק באופן דחוף, לזץ־וש ממקור אחר את
כל, אותם הדברים שאיננו זוכה להם מאשתו :
הוא כינה זאת חמימות, רוך, ברק, אלגנטיות,
קסם, אינטימיות והבנה. הבנה במיוחד.
הפנר
יצר לשם כך מוסד חברתי חדש:
השפנפנה. הוא פתח שש מועדונים מפוארים
בני 7־ 5קומות, הציב בהם לשירותו
של שנות ה־ ,60 מוסד השפנפנות, מנפנף
חלום כל גבר. אוסף כזה של יפהפיות לא
ראה הקהל מאז גדוד נערות המקהלה העליזות
של זיגפילד בהוליבוד של שנות
ה־.20

זיגפילד התפאר בזמנו :״הנערות שלי
הן הנהדרות ביותר בעולם, אבל לעומת
זאת המטומטמות ביותר.״ המוסד החדש
של שנות ד,־ ,60 מוסד השפנפנות: מנפנף
בדגל צבוע יותר :״לנערות שלנו יש החזה
הכי יפה אבל לעומת זאת גם חינוך
טוב. המוסריות שלהן איננה מוטלת בספק.״
השפנפנה כמו שהיא נראית ממבט ראשון
שני, ושלישי, הינה חתיכה סתם, שכל שמפריד
בינה לבין חתיכה סתם הן זוג
האוזניים התותבות והזנב התותב של שפן.
ממציאי הצבא האנושי החדש בחרו לחיי־לות־השלום
שלהם תילבושת של שפן דווקא,
לאחר שיקולים לא ארוכים. שפן סופיסטי־קייט,
הינו סימלו המסחרי־תרבותי של פלייבוי.
שפן הוא יצור חמוד, חמים. איני
שורט אינו נושך, שותק, או בקיצור סמל
האשד, האידיאלית של הזכר האמריקאי.

בחיגות מעפר זש 35פ 3ה

שפנפנות הניסיון הראשונות מצאו מאד
חן. הן עירערו את מעמד המוסדות הוותיקים
— דיילות האוויר, דוגמניות, מארחות, מזכירות.
הן היו דבר חדש, רענן ומסעיר.
הן נעשו גיבורות ראשיות של קומדיות
מוסיקליות, של מחקרים פסיכולוגיים (״מה
דוחף נערה להיות שפנפנה״?) של שלאגרים
(״היא עושה כסף, השפנפנה הקמנה

אבירות מיסדו השפנפנות: קאוול, לינדהוד׳
ששמנה טובה אמריקאית יכולה בקלות להרוויח
פי שלוש ממזכירה טובה. בישראל
מצבה אינו מזהיר במיוחד 160 .ל״י לשבוע.
המועדונים גם דאגו לשפע את השפנפנות
בזכויות מיוחדים: הן מוציאים עבורן ירחון,
בקרוב יארגנו אותן באיגוד מקצועי מיוחד,
יפתחו להן חשבון באנק מיוחד, וכבר
עכשיו עומדים לרשותן קורסים להשתלמות
בריקוד, דרמה ושפנפנות. כל שפנית מקבלת,
טרם היכנסה לתפקיד, את תנ״ך השפנפנות
— ספר בו מפורטים האלף־בית של חובותיה.
היא עוברת בחינות כניסה לפני
שהיא מקבלת תפקיד של שפנה מוכרת
סיגריות, שפנה צלמת, שפנת מודיעין, או
שפנת משקאות.

בשם ב!
מפתה ;
עליהן
את הג
לגמם ;

איך זאמר ״?א״

שטפנתהבאו״״־

שיבמה ומעלה טל צבא ה שפנפנות 182( .ס״ס),

השפנפנה היא הגיישה המודרנית. תפקידן
של האנגליות בישראל — לינדה פראנסין
ושות׳ יגבול לכן בשטחים רבים. הן תהיינה
המלצריות של הגבר הישראלי, הקהל שלו,
כומר התידויים שלו, בנות הזוג לריקודים
שלו, הבדרניות שלו. הן תעמודנה ליד הבאר
לצידו ותאזנה במבט מעריץ לאגדות
על כיבושיו האחרונים. תצחקנה בקול לבדיחות
המשעממות שלו ותפערנה זוג עיניים
ניפלאות, מלאות הבנה, למילמוליו
הלא מובנים.
הן תהיינה שלו הכל. דבר אחד לא: אשתו.
אטור.
שב לזחצוצו

ני־הלילה של אמריקה

:נות

ושות׳ חייבות להיות מהוגנות. מהוגנות יותר
אחרת, כך אומר תנ״ך השפנות. אסור להן
עדון, לשתות, ולרקוד דבוקות לאורח. אסור
איתו. על שפנפנה להיות, כך אמר במקרה אחד

שטטת המשקה

היא הפעם דיין. תפקידה מחייב
אותה להתמצא ב תור ת הקוקטיי-
לים, אולם אסור לה ל שתות בעצמה את המ שקאות או ת ם היא מגי שה.
היא חו שבת שהי שראלי אינו מנומס — הוא מ שחק בזנב שלי בלי רשות.

אם שיניה מתירות לה, ולינז־ף בו אגב
ציחקוקים קטנים. באצבע מאיימת קטינה
כאילו היה הוא השפן האמיתי ולא היא.
,הלא׳ בחיוך, הסבירה שפנפנה דורקאס,
בת ה־ ,18 השפנפנה המקצועית היחידה בישראל,
נותן לגבר להבין שאין פיה וליבה
שוזים. שהיא בעצם מעוניינת בו, אבל
אסור לה, מפני שיפטרו אותה. הוא יבוא
אליה שוב למחרת, ושוב למחרת, זה ימשך
חודשים, יזמין בבאר משקה, יניח ללא
נקיפות מצפון את שרידי משכורתו על
הדלפק, מאושר בבטחון שר,שפנפנה שלו
עומדת עק עברי פי הכניעה.

זנב רזרבי

בהסתערות עד הלקוח
ן, חמימה אך זכה, עוגבנית אך תמה. בקיצור —
לא נותנת.
ומר לא גדול בכל המקרים. מבלי להעליב, כמובן,
הישראלי הרגיש עליה לחייך במקרים כאלו,
גומות החן אם יש לה כאלו, לפשק את שפתיה

גוה הגשה
בעוד לינדה

הציגה

שפנפנות אינן סתם מלצריות עם זנב.
עלבון כזה לא יסולח על ידן למישהו. כל
אחת מהאנגליות משוכנעת שהיא כישרון
דרמתי או מוסיקאלי מעולה שעדיין לא נית־גלה
על־ידי האיש הנכון, אבל עוד יתגלה.
דיין האדמונית קצת מחצצרת, ג׳ודי הבלונדית
קצת זמרת, פראנסין האדומה קצת
חשפנית, וקארול השחרחורת קצת שחקנית
אופי, כך היא אומרת. כולן הכירו קצת
באיזו מסיבה פרטית את כריסטין קילר
וחושבות שגורלו של דוקטור וזרד הוא פרי
הצביעות ושלא היה מגיע לו בכלל. כולן
הופיעו קצת בלהקות בידור שונת ברחבי
אנגליה.
שפנפנה קארול האבן (שמיים) בת העשרים,
הכירה אפילו קצת את מאנדי. היא
לא עושה שום רושם, היא אומרת, והיא
פשוט מתפלאת על ד״ר וורד. סליחה, התפלאה.
כמו כל חברותיה, למדה גם מים
שמיים בבית־ספר גבוה לאמנות הבמה. היא

הן דיין (מימין) ולינדה (משמאל) .זו להן הפעם הרא שונה לשמש
בתפקיד מלצריות, ו שפנפנו ת בכלל. באנגליה הופיעה דיין רק עם
דגליה הארוכות בטלוויזיה האנגלית, ב תצוגו ת־אופנה וקיטעי־ריקוד.

שפנפנת הבידור

זו הי פראנסין, מפק־דת
ה שפנפנו ת של
מו עדון טיני ביפו. פראנסין מ שוכנעת שכי שרונה הוא החש פנות
אותה היא מבצעת כחלק מ ה תוכנית. האחרות רוקדות.

היתד, עלולה להיות כוכבת גדולה, לולא
נשברה לה, ברגע האחרון, הרגל.
בשבוע הראשון לשהותה בארץ, ביקשה
מלקוח ישראלי, מעריץ קבוע, ללמד אותה
לומר בעברית ״מה השעה?״ מפני שאין
לה שעון. היא שיננה ערב שלם את המשפט
הקשה. למחרת עברה ברחוב, שאלה
עובר־אורח מה השעה. הוא התפרץ בצחוק
ונמלט מן המקום. אזרח שני, שנשאל אותה
שאלה, הביט בה ברחמים מהולים בעצב.
לאחר שעברו עליה בערך כעשרה נסיו־נות
עקביים כאלה, הסבירו לה יהודים רחמנים
כי מי שרוצה לדעת מה השעה, שואל
פשוט ״מה השעה?״ ולא נטפל אל אנשים
ישרים ברחוב בדרישה חסרת־הנימיס —
״תן לי נשיקה!״
אף אחת מהן פרט לדורקאס, לא עבדה
בתפקיד שפנפנה לפני הגיען ליפו. דורקאס
עבדה שלושה חודשים במועדון מעין זה
בלונדון. היא למדה כמובן לפני כן באלט

קלאסי וניבאו לה עתיד. יום אחד קראו;
בעיתון שמחפשים מלצריות למועדון שפנפנות.
היא היתר, נורא סקרנית, היא אומרת,
ורצתה לדעת בכלל מה הולך פה. היא
שמעה שם הרצאות על ההבדלים באופי של
הגברים ולא האמינה שיש דברים כאלו
בחיים. כן, והיא יכלה כבר להתחתן אולי
אלף פעמים. אבל בסוף היא החליטה שהיא
עוד רוצה לראות את העולם.
בטח שהיא שמעה על ישראל. למשל, מה?
מה? מז׳תומרת מה, המון, אבל ה א לא
זוכרת ברגע זה בדיוק. היא חושבת שהגבר
האנגלי הוא אינטראוורט והישראלי אקסטרא־וזרט
.״האנגלי היה מסתכל שעות ארוכות
על הזנב שלי ורק בסוף הערב היה מבקש
סליחה ומעז לשאול אם הזנב לא עלול
במקרה ליפול, ואם כן אז מה קורה, והאם
יש לי זנב רזרבי בבית. הישראלי פשוט
מושך לי בזנב ואומר, אז ניפגש מוחק,
אחרי התוכנית, או קי?׳?״

בותת הקדו־ 1
הן קארול, לינדה ודיין ממלאות את ה חובו
לצחוק כ שהגבר ׳ 1 ק שים של מיקצוען: להקשיב. עליהן
:ינה אותו1 .
מספר בדיחה לא־מצחיקה, ולהיות רצינית כאשר הוא מספר להן שא שתו לא מבי

שמטות הווידוי

הצגת בטרח

הזוהר
מ שיגה בל סר! שאני שואפת. בטח שיש לי
תסביכים. אם לא היו לי ן זייתי לא נור
להיות
צלמת*

שואלת עופרי — ,שעדיין לא החלינוה אם לחפון

א ת התחביב למקצוע. אבל היא וורבה לצלם נם
עתה. ב מיוחד בטפ ת־הי ם, שם היא מקבצת מתנדבים, שיעמדו או י שכבו בפוז ה פו טוגני ת.

ופרה אינה שומעת את המילים.
,2/היא רואה אותן. היא יודעת לקרוא אותן
משפתי הדוברים. אבל פעם, אולי, תש־בור
את כספת הדממה בה היא נעולה. כך
־,יא מאמינה. הרופאים אמרו שיש תקווה.
שהבל יתכן. היא ו^סע לאמריקה. שם אפשר
הכל.

הקטנים איכס סוברים

לעולם חדש ואכזר. עולם הדממה. עצבי
השמיעה שלה נהרסו. היא גם חדלה לדבר.
היא היתד, ילדה ג׳ינג׳ית, מנומשת, שובבה
ועליזה — לפני. היא המשיכה לסמל
חדוות־חיים גם אחרי. בתוך השקט• האיום
הזה .״ילדים קטנים אינם סובלים מפני
שהם אינם מבינים,״ אומרת עופרה סולץ
בת השמונה־עשרה וחצי בהברות משוכות.
אבל הוריה לא נכנעו. הם נאבקו בשבילה•
הם פילסו לה את הדרכים לחברה ה־

מאלית.״
השנים הארוכות הללו, רצופות המאמצים
לקלוט את מה שדוברים אליה, לעקוב אחרי
הרצאת המורה בכיתה, לא לאבד חולייה
בוויכוח — חידדו את מוחה. ערמומיותה
הטבעית לוטשיה עד הגזמה כמעט. היא פקחית,
קצת יותר מהדרוש לנערה בגילה. יותר
בוגרת ברוחה, כמעט צינית.
.בחמישית יצאתי בפעם הרא שונה עם בן.
מביתה גבוהת יותר. הוא היה הבן הבי
יפה בגימנסיה. מאז מציקה לי שאלה: האס
הבחורים הכי יפיס, חייבים להיות נס הכי
טיפשים? הס באמת מוכרחים?״
בסוף השישית ניכשלה עופרה בבחינה ב־חימיה.
וכישלונות מביאים אותר, אל סף
היאוש. היא רצתה לברוח. להתחבא. שלא
ימצאו אותה.
כת ה־ 17 נטשה את הגימנסיה, ונירשמה
לבחינות־בגרות אקסטרניות. הנערה היפה
מודה כיום שזה היה משגה, משום שבעזבה
את הגימנסיה, השאירה על הספסלים את
החברה בה גדלה. היא מצאה את עצמה
לפתע, בפעם הראשונה בחייה, לבד. אביה
נפטר כשהיתה בת ,12 אחותה נישאה,
אימה יצאה לעבוד. עופרה נישארה לבד עם
השקט.
הפסיכולוגים קוראים למה שעבר על עופ־רה
בשתי מילים באנאליות מאוד: משבר־נפשי.
עופרה
בגרה בבת־אחת .״פתאו ם ראיתי

המציאות

כ מו

שהיא.

היא

נראתה

עופרח סזלזו
אפורה כל־כך. היא לא ניראתה לי כך מהספסל
בכיתה. מ שונה, אבל לא ידעתי עד
אז כמה ילדותית הייתי לפני כן.
״יצאתי לרחוב לבד. בלי המלווים שלי.
הכל בא בפת או מיו ת כל־כך, בצורה מוח שי ת
כל־כך. בעצס, רק אז התחלתי להרגיש שאני
שונה מאחרים. האנ שים הזרים הסתכלו עלי
ב סקרנות, כ שהייתי מדברת. רציתי ל שחוט
אותם. באו ת ה תקופ ה שנאתי אנשים, בצו־

^• אתמיד היה כך. היא דור שביעי
/בארץ מצד אמה, החלה לדבר בגיל תשעה
חודשים, וידעה לשיר בהיותה בת שנתיים.
הגדולים שאלו אותה בצחוק אם ברצונה
להיות זמרת ברדיו. עופרה בת השלוש
אמרה שהיא רוצה.
ואז באה המחלה הנוראה. ילדים רבים
מתו בשנת 47 מדלקת קרום־המוח. במשך
1חודשים ארוכים חששו לחייה של הילדה בת
0השלוש. כשקמה ממיטת חוליה, השתייכה

״שונאת ספרים שיסתיים!״״^ו
וקוראת את איין ראנד. מפני שזה באופנה. אבל הסופרים תלטיר
ו מופא סאן נערצים על־ידה הרבה יו תר מכל סופר אחד בעולם.

״לא התאהבתי אף פעם!״

אבל היו לה הרבה חברים. בתצלום זח היא נראית עם בנו
של מורה-הריקודים סאמי, בבריכת־ה שחיה של מ לון אכדיה.

מדברת. ההורים, שניהם רואי־חשבון, הובילו
אותה לטובי הרופאים, שכרו מורה פרטית
ללמדה להגות את המילים מחדש. עופ-
רה למדה ריקוד אצל גרטוד קראום. היא
היא היתה כישרון בפאגטומימה, הופיעה
לפני תלמידי בתי־ספר. למדה לפרום על
פסנתר. היא נירשמה לבית־ספר עממי רגיל,
וישבה כל השנים בחברת ילדים שומעים.
משום כך היא גם אינה שונה מהם כיום.
על פניה אינה חרוטה אותה הבעת התלישות
האופיינית כל כך לאנשים בעלי-
מום. בניגוד להורים, המליצו הרופאים לשכן
אותה במוסד לילדים חרשים־אילמים. האם
סרבה .״ביתי לא תהיה מנודה,״ אמרה להם.
היא נילחמה בציפורנים, במסירות עיקשת,
כדי שעופרה תגדל באווירה רגילה, עם ילדים
רגילים, בבית־הספר העממי יהלום ש־ברמת־גן,
ולאחר מכן, בתיכון דביר, שם
למדה במילגד — ,בזכות ציוניה הגבוהים.
היום עופרה בת שמונה־עשרה וחצי, ומנהלת
בעצמה את הדו־קרב הניצחי עם
הגורל האילם. כמעט תמיד היא מנצחת.

לתאר.

רה שקשה
ברחתי נזהם.
״ הייתי יו שב ת בבית וחו שב ת כסה טיפ שה
היתה אימי, שלא נתנה לי ללמוד בבית־ספר
לחרשים־אילמיס. מפני שסוף־,סוף, מבחינה
טכנית, אני שייכת להם. יש ביניהם אפילו
כאלה ש שו מעים יו תר טו ב ממני. אכלתי
אז א ת עצמי על שלא למדתי את ה שפה
שלהם, ו שעכ שיו כבר מאוחר מדי. בין
האנ שים הרגילים — ה שומעים, הרג שתי אז
כ מו זרה. ציירתי אז לעצמי את העולם,
כמו שני מ חנו ת: מחנה החרשים־אילמיס,
מחנה האנ שים הרגילים, ואני באמצע. זה
היה סיוט כזה.״

״לא רוצהר

לוס, כמובן. אבל זה בדיוק מח שהיא עושה
מפעם לפעם, כדי לעשות משהו, ולא להתבטל.

הפסיפים הם מרגיזים

היפים הם טפשים

•י יא שונאת אנשים המרחמים עליה.
ן |ד,ם עושים לה מצב־רוח רע, היא מודה.
״למה שירחמו? אני נערה בריאה, אני לא
מטומטמת, אני לא מכוערת במיוחד. אני

ה סתייגתי

מהם.

פ שוט

״רציתי לרקוד ג״

שהיתר, רקדנית־באלט בלהקת גרסרוד קראום,
הופיעה גס בפנטוסימח בפני תלמידים.

••סיוט חלף. מפני שעופרה הינד. עקשן
|ני ת, בעלת רצון־ברזל. היא התאוששה
מדכאונד״ אמרה לעצמה שיש רק ברירה
אחת: להתאמץ. היא חזרה לידידיה שבאותה
תקופה מסויימת ראתה בהם את אויביה בנפש.
היא
סיימה כמעט את בחינות־ד,בגרות, עברה
קורסים לטיפוח־החן, לאיפור, צילום.
עופרה התחילה לעבוד בסוכנות לצילומי-
פירסומת. ביקשה שיצלמו גם אותה. סתם
בשביל הכיף. צילמו. עופרה הפכה דוגמנית

גערת אעזס
הדומם צילום. תמונותיה פורסמו בעיתונים: עוסרה
ממליצה על באנס דיסקו נט, על קפה נמס
עלית, על עט גלובוס.
אבל היא אינה רואה בדוגמנות־הצילום
את יעודה. בכלל, אין לד שאיפה למשהו
מסויים. היא היתה רוצה לצלם, אבל באותה
מידה היא גם רוצה להיות מאפרת קולנוע
וטלביזיה. היא היתד רוצה להיות הרבה דברים.
למה אי־אפשר להיות הרבה דברים בבת
אחתז
יש דברים שנורא מרגיזים אותה: פסיכים,
בחורים יבשים, ללא הומור, צבועים, ויכוחים
חסרי־טעם, אלכוהול .״פעם חייתי מתרגזת
סכל שטות, ירצה להתערב. למדתי
לאחדתה דבר ח שוב. ל ש תו ק ,,ל א להתערב.
בדנפיס שאני לא יבולה יותר להתאפק, אני
מזכירה לעצמי, :שבי ב שקט עופרת, זה
לא עיסקז.׳ מצחיק, אבל לפעמים זה דווקא
עוזר.״

חייה התרבותיים תחומים בגבולות. היא
לא נהנית מתיאטרון. לפעמים הולכת לסורים.
הפאנסומימה של מרסל מארסו, ולהקת
ואגאב תד הסולנית, הותירו בה חוויה
עצומה. היא קוראת הרבה. גם עיתונים.
״לא שאני משמיצה. יש לי ברירה? אני לא
יכזלה להאזין לרדיו.״

יש לה גם מחברת קרנה ונסתרת, בה
היא רושמת הערות שונות, שוליים של
מקרים. עופרה שונאת להשאר בערבים לבדה.
שינאה תהומית, הגובלת כמעס בפחד.
היא הולכת עם חברות, יוצאת עם בגיס,
יושבת בבתי־קסה, מבלה במסיבות, רוקדת
מצוין טוויסם, למרות שהצלילים אינם קיימים
לגביה.
״אל תי שאלו אותי אס התאהבתי פעם,
מפני שלא. אבל התרגלתי. היו לי שני חברים
קבועים, אס זה נקרא להתאהב.״

פילוסופיית החיים הקטנה והמחוצפת שלה
כבר מוגדרת :״אומרים שאני לא יודעת מה
אני רוצה. אני בן יודעת. אני לא רוצה
בלום.״

.לו הייתי...״

לו הייתי
פחות עצ׳

לנית, הייתי עושה הרבה דברים, מתמדת
טופרה. אבל בינתיים היא יושבת וחושבת.

אנש 1
ה ש כן שדפרם
פרם פיקאנטי מחבלי־הלידה של לוי
א ש כו ל, בתפקידו החדש כראש־הממשלה
ושר־הבטחון, נודע השבוע. היה זה בימים
הראשונים לכניסתו לתפקיד. אשכול החלים
לערוך ביקור במשרד־הבסחון שבקריה
בתל־אביב. בלוויית שני מלווים עלה אשכול
ללשכתו, פתח את הדלת, ומייד סגר אותה
ש ב, מבלי להיכנס פנימה. הוא מיהר לרדת
במדרגות, וחזר למכוניתו, בהפליטו
באידיש לעבר מלוזיז :״איך גיי נישס• אריין״
(אני לא נכנס{ .כשתמהו מלזדיו על כך, הסביר
להם אשכול . :הוא יושב על שולחני.״
לא היה צורך להסביר מי זד, הו א —
שר־הכסחון היוצא, ד וי דפךגו רי ץ, שאחרי
התפטרותו עדיין הוסיף לבוא ללישכת
שר־הבטחון, כדי לחסל את ענייניו
נראה שמעמדו של סגן שר־הבסחון, שכד
עון פרס, בממשלה החדשה, נראה בעמיו
די מבוסם, שכן לאחרונה החלים פרס לבנות
לעצמו בית בירושלים, בשכונת סלבית.
שכניו יהיו נשיא ההסתדרות הציונית, ד״ר
נ חו ם גו ל ד מן, ומנהל משרד ראש־הממש־לה,
תדיק ולק. אלם שכנתו-הקרובה ביותר
תהיה דודקא שרודהוזוץ גו לדה
מ אי ר פליאה רבה עורר סרובו של
הסופר ש ״יעגנץ לחתום על עצומה ל־מען
יהודי ברית־המועצות. אולם הסתבר כי
התנגדותו של הסופר נעוצה לא ברעיון העצומה,
אלא בשירת העצומה. בדמנו, חתם
ש״י עמון על עצומה לשיחתרו של ד״ר
דובר סו ב לן, דבר שעורר נגדו תגובות
חריפות מצד חמים שונים. מאז החלים
הסופר עקרונית לא לחתום יותר על
עצומות אגס השבוע גילה עגנון
כיצד החל את דרכו בכתיבה, לפני שישים
שנד. ודווקא כעתונאי ולא כסופר. בע-ירת
מולדתו בגליציה פרצה דליקה, ומחצית
בתיה עלו באש. מגביות ההצלה של הגבאים
לעזרת הנפגעים לא הצליחו .״נטלתי
עיפרון, ולאורה של הדליקה כתבתי את כל
מה שנראה לעמי. היתה זו הרפורטאג׳ה ה־עתונאית
הראשונה שלי, שפורסמה בעתון
המקומי. מה שלא עשו קריאות הגבאים,
עשתה הרפורסאג׳ה. סיוע ועידוד החלו לזרום
מכל הסביבה.״

אחרונה באופרה של בריסל. הוא עבר לא
מכבר ניתוח אולקוס, ולא יכול היה להר-
ש ת לעצמו לאכול. לעומת זאת כבש בורו־דובסקי
את הנוכחים בשירים צועניים ורוסיים,
שהשמיע בקול הבאס שלו. נראה שלקראת
יום העצמאות ב־ ,1964 תתאחד ה־שלישיה
מחדש, כדי להשמיע את שיריה הישנים
באותה מסיבה הודיע חצקל
איש־כסית, כי מתקרב יובל 25 השנים
של קסהיהאמניס שלו. לקראת היובל עומד
חצקל להוציא ספר זכחנות על כסית, בו
יכללו הפנינים שהתגלגלו מפיות אנשי־הרוח
במסעדה זו. לנשף, שייערך לכבוד המאורע,
יוזמנו רק׳ יושבי כס-ו! המתיקים, שישבו
במקום עד להקמת המדינה אחד הזב־רונות
מימי בראשית של נ סי ת הועלה כבר
השבוע על־ידי השחקנית חנה מרון. היה
זה בשלהי מלחמת העולם השניה. אותה
תקופה היה כטית בית־הקפה היחיד בעיר לו
התירו הבריטים להמשיך ולשרת את לקוחותיו
אחרי חצות, בתנאי שהאורחים יכנסו
דרך כניסה צדדית. יום אחד הופיעו במקום
זוג חיילים מרופטים ורטובים שהגיעו זה

הצבעים שעליהם להתייבש. כאשר סיימה את
ציורה האחרון, התערבה עם בעלה כי תמכור
את הציור בגלריה שבמועדון, ת׳ ך
שלושה ימים. הציור נמכר דקות מספר בלבד
אחרי שהורד אל הגלריה • י • לתודייה
לא כל כך נעימה זכתה עמליה, שעה שהתקלחה
במקלחת המועדון חסרת הגג, בשעת
לילה מוקדמת. לפתע הציצה דמות מלמעלה,
שרקה לעברה,, :אל תפחדי, אני סרקש!״
ונעלמה. תגובתה של עמליה: צחוק קולני
מעשה חסר־תקדים בתיאטרון הישראלי׳
נעשה לאחרונה בתיאטרון העירוני בחיפה.
היה זה אחרי שבוע של חזרות על
מחזהו החדל! של משהש מי ר, היורש,
כאשר החלינז־ ,הנהלת החושיסרון לסלק מן
המחזה את שני השחקנים הראשיים, יעקב
בידו וכרכה נאמן, הציבה לתפקידים
במקומם את ישראל כידרמן ורות
סגל חילופים אחרים שייעשו בתיאטרון
החיפאי, יהיו כנראה חילופי מחזות•
במקום המחזה המוסיקאלי הורה
טווי סט של עמום קינן, שהסיכויים להצגתו.
כמעט ואפסו, נוכח סירובו של ה

מחזרשדס־יוג• *
ידידיה הרבים של העתונאית מירד
אברך הופתעו לקבל ממנה בימים האחרונים
גלויות מפינות שונות באירופה, למרות
שלפי מיטב ידיעתם שוהה מירה ביורן, לשם
נסעה לבלות את חופשתה. את התעלומה
יכול היה לפתור עבורם העתון דיילי
אסריקן, בשפה האנגלית, המופיע ברומא,
שסיפר כי הנסיך האיטלקי קארלו קארי
צ׳ולו, הנמנה מזה שנים על ידידיה של
מידה, העמיד לרשותה את מטוסו הפרטי,
המסיס אותה לבילויים וארוחות לערים שונות
באירופה. העתון מרמז כי דאגתו של
הנסיך אינה נתונה רק לענייני התחבורה של
מירד. וכי ניתן להבין שכוונותיו הפעם הן
רציניות להצלחה לא פחותה זכתה
באיתפה עתונאית ישראלית אחרת, הילכי
קשת. כאשר ביקרה עם ידיד ישראלי בברלין
המזרחית, ניסו שגי ספרדים לחזר
אחריה במעבר שבין שני חלקי העיר. מחזר
נוסף הזדהה לבסוף כסטודנט לבנוני, הלומד
את תורת הסיסה החללית אצל פרופסור
אויגן זאנגר גדול בתי־המס-
הר לנעליים בברלין המערבית, חגג השבוע
את יובל ה־ 50 שלו. המאורע לא היה ראוי
להתעניינותם של אזרחי ישראל, לולא העובדה
שהוא שייך למרגוט קלאוזנר,
מנהלת אולפני ההסרטה בישראל. זו היתה
גם אולי הסיבה בגללה ערך עורך־הדין הישראלי
של מרגוט קלאוזנר, שמואל
תמיר, את ביקורו בברלין, אם כי בסודיות
רבה הפנטומימאי הישראלי
סמי מולכד מנסה מזה שנתיים להשתלם
על ענף בידור חדש: להטוסי־קסמים. הוא
רכש לעצמו כל הזמן מכשירים וחפצים
שונים, התאמן ולמד. לאחרונה ניתנה לו
הזדמנות לנסות את כוחו בתחביב החדש
שלו. ה קרן־ה ק״ מ ת באוסטריה הזמינה אוחו
להופעת־אורח, בעיר הקיים באד־גאסטיין.
מלבד תוכנית הפאנסומימה שלו, יופיע סמי
גם במעשי להטים מסיבה חגיגית של
הבוהמה נערכה השבוע ב מו ע דון המפתח
בתל־אביב, לרגל שובו ארצה של הזמר
צכי כורודוכפקי, מי שהיה בזמנו המיתר
השלישי בטריו ערבה, יחד עם ש מ עון
ישראלי ואריק לביא. היחיד שלא
יכול היד. לגעת במסלמים שהוגשו במקום,
היה בורודובסקי עצמו, שהפך בשנים האחרונות
לזמר אופרה מצליח, השר בעונד. ה
רקדנים
פונטיין ונוריים באתונה
חזרה עם מחיאות־כפייס

עתה ממצרים. חצקל בחן אותם וסרב להתיר
להם להכנם. רק אחרי שקראו החוצה
את השחקנית חנה רופינא, שיכנעה זו
את חצקל להתיר לשני החיילים העייפים ל־הכנס
לקפה, בזכות היותם חברי חוג הבימה.
השניים היו חנליה מרון ויו ס ף ידין.

החברשלנ אוו ה
צמד רקדני הבאלט הנודעים מרנוט
פונטיין ורודולף נורייב, העומדים להגיע
בשבוע הבא לסידרת הופעות בישראל,
הופיעו השבוע באמפיתיאטרון ענק באתונה.
כמנהגם, הגיעו למקום כשלוש שעות
לפני ההופעה, על־מנת לערוך חזרות ותרגילים,
ולהתחמם לקראת ההצגה. אולם כעבור
שעה קלה הופיע במקום מנהל האמפיתיאטרון,
ביקש מהם להפסיק את החזרות.
הסיבה: מאחר והמקומות באמפיתיאסרון אינם
מסומנים, נוהג הקהל לבוא שעתיים
לפני תחילת ההצגה, ולתפוס מקומות. לבסוף
נמצאה פשרה. השערים נפתחו, והקהל
תפם את מקומותיו, כשהרקדנים ממשיכים
בחזרות לעיניו. כל המקומות היו
כבר תפוסים כאשר. סיימו הרקדנים את
תדגיליהם, לקול מחיאות־כפיים סוערות. ואז
החלה, בפעם נוספת, ההצגה האמיתית
הציירת היפהפיה, עמליה ארבל,
המנהלת יחד עם בעלה, הצייר נחום ארבל,
את מועדון חומות עכו בעכו, מנהלת
לאחרונה בציוריה מירוץ נגד הזמן. ציורי
נופי־עכו שלה נחטפים, עוד בטרם הספיקו

מלחין יוחנן זראי לוותר על זכויותיו
במחזה, יעלה התיאטרון כנראה את המחזה
חגיג ת יום ההולדת, בו ימלא יוסי נדבר
את התפקיד הראשי. יוסי זכה להצלחה רבה
במחזה זה בדרום־אפריקה. כמו כן יצורף
יוסי לתוכנית הרדיו הפופולארית מ שפחת
שתחון, בתפקיד החבר של נאווה
השחקנית ואשת־הרדיו טלילה כן זכאי
עומדת להפוך לעתונאית של קבע. היא
החלה לכתוב את המדור מ סן ומסיכה במעריב
במקומו של העתונאי שאול כן״
חיים תעלומת העלמו של בעל מוללת
קליפורניה, אייסי נתן, העסיקה לאחרונה
את יושבי דיזנגוף. אייבי יצא לאירופה
לחופשה של שבועיים ומזה שלושה
חדשים שעקבותיו נעלמו. לאחרונה הגיעו
ידיעות שאייבי׳ שוהה בשטוקהדלם, שם היא
עוסק במקצוע החדש שרכש לו עוד בארץ
— מסחר בתמונות.

פשה׳ ה שבווו

• העתונאי יגאל לביב :״מסתבר
שמצבה של מפא״י בבאר־שבע הוא כה נואש,
עד שלא נותרה לה ברירה אלא להזעיק
לעזרתה את אליהו־הנאוזי.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, בתגובה
על פעולת המשטרה בסיענוח רצח ליז״
רוביץ, לפני 25 שנה :״אחרי שהמשטרה
גילתה אתי רוצחי ליזרוביץ, מינה גתמיא•
קצין מיוחד שיחקור את המניעים של 1 במטוס.״

במדינה

מ שפ ט
מטסקה דין
אין מקום מתאים יותר להתייעצות סודית
על מסיבת הביתה הקרובה מאשר חדר ה־שמוש
שבבית־הספר. כך, על כל פנים,
חשבו יצחק דניאל ( )17 ושניים מחברי וועד
כיתתו שבבית־הספר המקצועי עמל בתל-
אביב• כאשר צילצל הפעמון להפסקה; חברו
השלושה יחד, נכנסו לחדר השרותים.
בעודם משוחחים על אירגון המסיבה,
קלטה לפתע עינו של תלמיד בית־הספר־המקצועי
כי מכסה מפסק ־החשמל שבקיר
חסר .״זה מסוכן,״ אמר יצחק לידידיו.
״אפשר לקבל כאן זרם.״
הוא הוציא מכיסו את מברק הביקורת
הצהוב, קרב אותו אל המגעים החשמליים
כדי לבדוק אם אמנם יש ורם במפסק. באותו
רגע נפתחה דלת חדר־השרות ופועל
הנקיון עמי בפתח .״עכשיו אני יודע מי
גונב את מפסיקי החשמל,״ רעם• הוא תפס
את דניאל בידו וללא אומר ודברים גרר
אותו אל המנהל.
השתלשלות תמוהה. בם המנהל לא
טרח לחקור הרבה. במשך זמן רב היו
נעלמים מבית ספרו מפסקי חשמל וברזים
והוא היה מרוצה שסוף־סוף תפס את הגנב
האלמוני. לכן הרים את שפופרת הטלפון,
הזמין את חוקרי מיפלג הנוער.
בחקירה במשטרה חזר דניאל על גירסתו
כי כל מה שביקש היה לבדוק את המגעים
הגלויים .״אם תודה — אעזור לך,״ הבטיח
לו השוטר את ההבטחה המיועדת לאי־קיום.
אבל דניאל עמד על שלו• אף־על־פי־כן הושלם
התיק, הועבר לדיון בבית משפט השלום.

היתד, ההשתלשלות תמוהה עד עתה,
הרי שהדיון המשפטי עצמו היה תמוה לא
פחות. שופט השלום, יוסף בן־חנוך, שמע
את עדויותיהם של עדי התביעה בלבד, שיבח
את הנאשם על כך ״שלא השמיע את עדותו
וחסך מעצמו עדות שקר.״ הוא הרשיע
אותו, הטיל עליו קנס כספי.
למשפחת דניאל היתד, זו מהלומה קשה.
ביחוד נפגעה מכך אחותו, ששיגרה מכתב
לשופט .״הרגשתי צורך וכורח לפנות אליך
בכתב על מנת להעמידך על הדברים לאשורם
ולפרוק מעצמי את המשקע המר שנותר
בי לאחר המשפט,״ כתבה האחות במכתב,
שפרט מחדש את גירסתה לגבי עברתו של
אחיה.
יש ספק. אך היא לא הסתפקה במשלוח
המכתב, הגישה גם ערעור לבית המשפט
המחוזי. לאחר דיון קצר קבע בית המשפט:
״פסק הדין הקצר (של שופט השלום) מעורר
בנו תמיהה, והעיקר הוא שיש ספק בליבנו
אם נעשה דין צדק.״ גם חומר הראיות לא
היה משכנע, הוסיפו השופטים המחוזיים.
הם זיכו את יצחק מאשמתו.
ה1וי עוד לא אבדה תקוותנו: בחיפה,
קלטו מאזיניו של רדיו ביירות את
נעימת התקווה, ששודרה במוסיקת רקע לאחד
התסכיתים בתחנה.
ס חלק ונחלת: בירושלים, הוגשו
תביעות משפטיות לאחר שנתברר כי שלושה
קיבוצים וותיקים בנגב, שובל, רביבים
ומשמר־הנגב, הוקמו, למעשה, על אדמות
פרטיות שנמכרו לפני שנים ליהודים מאירופה.
9שכר
מצווה: בחיפה, הסכים כרטיסן
להסיע קבוצת ילדים עד התחנה הסופית,
לאחר שטענו כי אין להם דמי נסיעה,
גילה משירדו כי 80 הלירות, פדיונו
היומי, נעלמו מתיקו.
• שוק על ירך: בצפת, הגיש בעל
תביעת גרושין נגד אשתו• ,טען כי הבטיחה
לו בעת נשואיהם כי היא צמחונית ואילו
מיד למחרת טכס הנשואין בישלה שוקיים
של עוף לארוחת הצהריים.
ס מעצר מהיר: בקריית־אתו, הזעיק
תושב את המשטרה בטענה כי הותקף,
נעצר על מסירת הודעה כוזבת כאשר הסביר
לשוטרים שפשוט רצה לבדוק באיזו
מהירות מגיעה המשטרה למקום־פשע תיאורטי.

וי לאמור: בערד, הודיעו
תושבי המקום כי אווירת ״חג האהבה״ ב־
!:קום נפגעה מכיוון שרוב התושבים הם
זוגות נשואים.

אשהזתש יוצאת ברירו
ן־ין וואדג׳ה, חוואדג׳ה, חוזאדג׳ה, חוזא־
1 1דגיה,״ ממלאה הקריאה הנואשת את
חללו של הבית, ומצלצלת כמנגינת־אימים.
איבון, הרחוקה מזה שש־עשרה שנה ל־מיטתה,
אינה מדברת, אינה נעה ממקומה,
רק חיוך ממלא את פניה העגולים וחסרי־ההבעה.
כך נולדה איבון לפני 16 שנה, כך
נשארה עד היום, ואין ספק שבצורה זו
תבלה את שארית חייה, עד שבאחד הימים
תוציא את נשמתה על מיטת השעוונית החומה.
זהו גורלה של מי שמכונה על־ידי

נדד עד לסינגפור הרחוקה כדי למצוא את
המעגל המהריד. עתה מפנים צופי הקולנוע
התל־אביבי את ראשם בזריעה למראה התמונות
שצולמו בבית־המוות הסיננאפורי,
מקום שם מביאים קרובי המשפחה את הנפטרים
לנסיסתם האחרונה.
בבית־המחית התל־אביבי אין כל טעם להפנות
את הראש. בכל צד מציץ המוות הקרב,
מתוך עיניהם של השרועים על המ-טות ועל
הארץ. אין גם טעם לעצום את העיניים. כי
גם אז חודרות הקריאות למוח, מקפיאות

תחבושות, עושים זאת במטבח, מעל לקומקום
הרותח.
ההיגיינה של בית־החולים שוכנת בחצר
האחורית של הבית, בין שברי רהיטים
ישנים. זוהי אמבטיה ישנה, מלאה סמרטוטים
צבעוניים ישנים. הסמרטוטים מכסים
את השעוזניוח החומות, הפרושות על מיטות
החולים, שאינם מסוגלים לרדת כדי
לעשות את צרכיהם.
בכל יום, בשעה חמש וחצי בבוקר, באה
טובה כדי לכבס את הכביסה הענקית, למרות
שטובה היא אחת הפציינטיות של ד״ר
פלדמן.
אבל ״דוקטור פלדמן הוא איש קדוש.
הוא מחזיק את בית־החולים, כי אחרת כל
אלה היו צריכים ללכת לרחוב. בית־חולים
בשבילו איננו עסק. זהו סיפוק נפשי.״ ככה
אומרת האחות ריבה בר.
טובה לא אומרת כלום, כי טובה היא
אילמת.

עסק שד פרומות
•*וקטור פנחס פלדמן 73 רופאו
העצבים הפנסיונר של הדסה בתל־אביב,
פתח את תוחלת זמן קצר לפני מלחמת־

לנהל את המוסד כבית חולים לחולים ח שוכי־מרפא שאופיו הפילנטרופי מוטל בספק רב.

אחות בית־החולים כ״יפהפיה הראשונה של
המוסד״.
חנה, בעלת שער הפישתן, יושבת בפינת
המיסדרון, שקועה באכילה. זוהי הפעולה
החשופה ביותר בסדר יומה. לכן היא אינה
מבזבזת אף רגע. אך מידי פעם היא מרימה
את ראשה לעבר אשה גוצה וצולעת,
בשמלה דהויה, ומפליטה בחצי־קול :״סאך•
חה הכלבה, סאלחה הכלבה.״
חממה, חולת מחלת־הנפילה, כורעת למרגלותיו
של גבר. היא נוטלת את ידו בידה,
מלפפת את היד ומנשקת אותה בפיה
חסר השיניים. היא צוחקת ללא קול. וממשיכה
ללטף את ידו של הגבר, המביט
ניכחו במבט קפוא, כאילו אינו מרגיש כלל
מה נעשה בו.
״חוזאדג׳ה, חוואדג׳ה, חח־אדג׳ה.״
למי קורא הקול האלמוני, אין איש יודע.
לייתר דיוק — איש אינו מעוניין לדעת.
כי אף אחד אינו שם לב לצעקות החוזרות
ונשנות. רק כאשר תוציא הקוראת את נשמתה
ותמות, רק אז ישים מישהו ליבו לכך
שמשהו חסר.
כך נראה ערב החיים, באחרון ממעגלי
הגיהינום של דאנטה, אשר רק מטעמי חיסכון
לא נתלה בו השלט :״אתם, הנכנסים
לכאן — חידלו מכל תקוזה!״
״דוקטור פלדמן הוא איש קדוש. דוקטור
פלדמן הוא מלך,״ קובעת בביטחון עצמי
מוחלט ריבה בר, אחות אחראית של בית-
החולים.

תוהרת ר?א תקווה
ך י מן$גל האחרוךשלהגיהינוםשל
\ 1דאנטה מסתתר תחת השלט ״תוחלת״,
ברחוב התבור בתל־אביב, מרחק שני צעדים
משוק־הכרמל. צודת צלמי הסרט נזונדו קאנה

את הדם :״חוואדג׳ה, הוזאדג׳ה, חוואדג׳ה!״
הבית העלוב שברחוב התבור נקרא, באופן
רישמי, בית־חולים. בית־חולים הוא
מישכן הכאב והאסון. אולם הוא גם זירת המאבק
של הרפואה נגד המוות, ומעון התק־ודת
הטובות להבריא. אך יש בתי־חולים בהם
אין נושבת כל תקווה. בהם איש אינו
נלחם. אלה הם בתי־החולים לחולים כרוניים.
במילים אחרות: בתי״החולים לגוססים.
יש גסיסה הנמשכת שבועות, ויש שהיא
נמשכת שנים. אך גם סרטן, או הסתיידות
העורקים בשנות הזיקנה, מהווים פסק-דין
מוות לחולים, המבלים את פרק חייהם האחרון
בבתי־החולים לחולים כרוניים.
גם זה עדיין איננו שפל המדרגה. יש
נמוכה מזו: תוחלת, בית־החולים־לחולים־
כרוניים־מקרים־סוציאליים. שם שוכבים האנשים
שנידונו למוות בעודם בחיים, ושלא
נמצא מי שיממן את החזקתם האנושית בשנותיהם
האחרונות. עבורם משלמת העיר־יה:
מוות תחת כנפי הפילנטרופיה.
קשה להאמין, אך באותו בית עלוב שברחוב
התבור ישנן 35 עד 40 מיטות. הן
ממלאות כל פינה, כל מעבר, פרט למטבח
קטן ורעוע. המיטות קבועות, רק החולים
מתחלפים בקצב מהיר. יש תקופות בהן
מגיע מספר מקרי המוות ל־ 16 עד 18 נפטרים
בחודש.
״חוואדג׳ה, חוואדג׳ה, חוואדג׳ה!״
האוצר הרפואי מצטמצם בארון קטן ושבור׳
העומד בפינה. זגוגיות דלתותיו נשברו
כבר מזמן, לכן אין גם טעם לסגור
אותו, פרט לכך אין גם מה לשמור בו.
מספר צינצנות עם כדורי לונזינאל, וכדורי
שינה אחרים, מהווים את כל המלאי הרפואי
של בית־החולים תוחלת. אפילו סטריליזאטור
אין שם. הוא התקלקל כבר לפני כמה שנים,
ואם צריך עתה לחטא כמה מזרקים, או

א חרונו ת;כבי ת החולים לחולים כרוניים תוחלת.
העצמאות. אולם מיד עם פרוץ המלחמה הכניסו
לשם 50 מיטות, עבור פצועי־המלחמה.
תרומתו של הדוקטור פלדמן למען המולדת
היתד, ברורה, והיא היתד, ראויה לתגמול.
התגמול: הזכות להיות פילנטרום.
.ממלחמת־העצמאות נותר שריד יחיד ב־בית־החולים.
הוא שוכב על מיטה בודדת,
סובל מהלם שלא נרפא. שאר החולים הם
מיקרים שנשלחו על־ידי לישכת־הסעד של
עיריית תל־אביב. היא משלמת עבור כל
אחד שש לירות ו־ 59 אגורות ליום. עסק
של פרוטות.
אבל עסק של פרוטות יכול להיות עסק
כלל לא רע. כי בינתיים הצליח ד״ר פלדמן
לפתוח בית־חולים נוסף, גם הוא למקרים
כרוניים, אך הפעם לאלה הנשלחים
על־חשבון משפחות בעלות אמצעים, או עלי
ידי קופת־חולים. ביודחולים זה כבר אינו
שוכן ליד שוק־הכרמל, אלא בלב רמת־גן,
ליד גן שאול טשרניחובסקי. בבית־חולים זה,
נחת־גן, היה פלדמן בתחילה שותף בלתי

אוכל לבית התולים

דנוש באשפה-לאסוו
רישמי. שני שותפיו האחרים הם קרוב־משפחתו,
אשר ביתן, ודויד אסא, מטפל לשעבר
בבית־החולים גן־טגד, השייך למשפחת
ביתן־פלדמן.
אבל תוך זמן קצר הפך פלדמן לבעליו
היחידי של בית־החולים הרמת־גני. כצעד
ראשון הוציא מן השותפות את דויד אפא,
הציע לו, תחת זאת, שותפות בבית־החולים
תוחלת. אסא קיבל את ההצעה, אך תוך
זמן קצר התברר לו כי העבודה בתוחלת
הינד, למעלה מעצביו. לא היה זה -בגלל העבודה
במחיצת מתים־חיים, אלא עקב המריבות
התכופות שהיו פורצות בינו לבין
פלדמן, כשאסא מאיים לקרוא לוזעדות סניטריות
ולהצביע לפניהן על הליקויים שנראו
לו. לבסוף הסכים לעזוב את בית־החולים,
כשהוא נוטל עמו 13 אלף ל״י, חלקו בשותפות.
בכסף זה פתח דויד אסא בית־אבות מרתח
ליד בית־החולים תל־השומר.
באותו זמן נשאר לפלדמן שותף אחד ב־בית־החולים
הרמת־גני, אשר ביתן. אבל ביתן
חולם על משהו גדול יותר. בית־חולים
בן 30 מיטות אינו מספק את האמביציות
שלו. הוא הציע לפלדמן למכור את בית-
החולים, הביא לו אפילו קונה שהיה מוכן
לשלם 180 אלף ל״י. אך פלדמן נקט בצעד
אחר. הוא שילם לביתן 90 אלף ל״י, הפך
לבוס הבלעדי של שני בתי־החולים. בכסף
שקיבל, החל ביתן לבנות בית־חולים חדש,
אשר יכיל 300 מיטות.
כלומר, ישנם עתה שלושה בתי־חולים
ובית־אבות אחד. פרט לאלו קיימת גם דירתו
הפרטית, בת שלושה חדרים, של הדוקטור
פלדמן, ברחוב רבנו־תם בתל־אביב,
שנרשמה כמשרד בתי־החולים תוחלת ו־נחת־נן.
נוסף לזה — חתילה בנתניה, המושכרת
על־ידי ד״ר פלדמן למוסד לילדים
מפגרים, תמורת 12 אלף ל״י לשנה.

?כן־החיות ודם ית־החודים
ילה. שוק הכרמל האפל, שומם כבר
/מזה כמה שעות. אחרי יום מסחר רעשני,
מאות רוכלים ואלפי קונים, נותרו רק
ערימות זבל ושאריות נרקבות של עגבניות,
תפוחי אדמה ומלפפונים. בפיתחו של השוק
כבר עומדת מכונית הזבל של העיריה, והפועלים
אוספים את העו־ימות המצחינות.

בדיוק בשעה זו נפתחת דלת הכניסה הצדדית
של בית־החולים תוחלת, ודמות של
אשר, יוצאת מתוכה. היא לבושה שמלת
פסים חגיגית, ולראשה מטפחת. צריך להתאמץ
מאד בשעת לילה אפלה זו, כדי להבחין
כי זוהי חנה, אחת החולות של פלדמן.
חנה מביטה סביבה, וכששני סלים ריקים
תלויים על זרועותיה היא פונה ויורדת
ברחוב המוביל אל השוק. אלמלא השעה
המוזרה, והמקום ממנו יצאה, אפשר היה
לחשוב כי זוהי עקרת בית רגילה היוצאת
לקניותיה השגרתיות.

זה ממלאים בקניות אחרות. למשל 10 :
קילו של כנפי תרנגולות.
אבל המקור העיקרי לשפע הבשר איננו
הכנפיים. בחנויות הבשר של שוק־הכרמל
ישנה גם סחורה אחרת: חלקי הגוף הפנימיים
של העופות. הם נמכרים במחיר של
חצי לירה עד לירה הקילוגרם. הלקוח העיקרי
לסחורה זו הוא גן החיות התל־אביבי.
הלקוח השני: ד״ר פלדמן.
חלקים אלה, אחרי שנטחנו במכונת הבשר,
בתוספת לחם, מהווים את המנה
מאת.

חנה מגיעה אל השוק ופונה ישר אל
ערימית השאריות המכסות את הכביש, מתחת
לדוכני הממכר הריקים. מדי פעם
היא מרימה איזו עגבניה שחציה מרקיב, או
מלפפון ראוי לאכילה, ניגשת למדרכה ותוחבת
אותם אל תוך הסלים הריקים.
אחרי כחצי שעה נגדשים הסלים. היא
מרימה אותם, פונה חזרה בדרך המובילה
לבית־החולים. שם, בחצר, היא מריקה את
סליה לתוך שורת הארגזים המוכנים למטרה
זו. אז היא חוזרת לשוק. כך נמשך הדבר,
סבוב אחר סבוב, עד שהארגזים שבחצר
מתמלאים עד אפס מקום.
למחרת בבוקר, בפיקוחו האישי של דיר
פלדמן, מתחלק אסיף הירקות לשני חלקים.
החלק הטוב יותר מוכן למשלוח לבית החולים
הרמת־גני, ואילו פסולת הירקות סוג
ב׳ נשארת לתצרוכת המקומית. תודות לכשרון
הארגון של דוקטור פלדמן, ועבודתה
החרוצה של חנה, נהנים שני בתי-
החולים מאספקה מצויינת של ירקות חינם.
בצורה שונה במקצת מאורגנת אספקת הבשר.
כאן מגלה ד״ר פלדמן, בעל שני בתי־החולים,
רוחב־יד גדול יותר. הוא קונה
במשך שבוע שלוש עד ארבע עופות. קשה,
לכל הדעות, לדרוש כי כמות בשר זו תספיק
לשישים־שבעים חולים, פלוס עובדי בתי־החולים,
הנהנים מארוחות במקום. מחסור

העיקרית בקציצות בתפריט של חולי בית־החולים
תוחלת.
במשך שנים קיבל בית־החולים תוחלת
מזון במחירים זולים ממחסני עיריית תל־אביב.
בין השאר: אבקת חלב, במחיר שבע
אגורות הקילו, גבינה שמורה, חמישים אגורות
הקילו, שמן, אורז ובו׳ .חלק ממזון
זה, המיועד לבית־החולים התל־אביבי, נשלח
מיד לבית־החולים ברמת־גן. השאר אוכסן
במחסנים הנמצאים בביתו של ד״ר פלדמן.
אגב, על קניות אלה היה ממונה, משך
שנים, שותפו של פלדמן, דוד אסא.
חנה מושיטה קדימה את כפות ידיה השרוטות,
ומתלוננת :״עבודה, עבודה. אין
לי כבר כוח לעבודה. וביום אי־אפשר לישון
כי המשוגעות האלה צועקות כל הזמן. הד׳׳ר
נותן לי חצי לירה כל שבת. מה אפשר
לקנות בחצי לירה?״
ידיה השרוטות של חנה אינן רק תוצאה
מאיסוף הירקות בשוק. הן תוצאה של
עיסוקה השני: רחיצת הכלים של בית־החו־לים
תוחלת. חנה נגועה באכזמה, ולפי
הוראותיו של ד״ר כרמי, המבקר בבית־החו־לים
כמה שעות מידי שבוע, אסור לה להרטיב
את ידיה. אבל ד״ר כרמי מבקר בבית־החולים
בבוקר, ואילו חנה עוסקת ברחיצת
הכלים בשעות הלילה.
לחנה היה פעם חדר באבו־כביר. אבל יום

אחד הביא בנה את אשתו לביתם, ובמשך
הזמן באו לאוויר העולם גם ששה ילדים.
לאם הזקנה לא נשאר מקום בחדר הצר,
ולשכת הסעד שלחה אותה לתוחלת. עתה,
פרט לכמה התפרצויות זעם, חנה היא
שבעת־רצון. היא גאה בכך שד״ר פלדמן
אומר עליה :״חנה היא העוזרת הראשונה
שלי.״ היא גם העוזרת האישית שלו. מדי
יום היא מביאה לו את האוכל הביתה,
מנקה את דירתו.
עוזריו האחרים של הד״ר פלדמן מתחלפים
מידי פעם לפעם. פרט, אולי, לאחות
ריבה, העובדת במחיצתו כבר עשר שנים.
אבל גם ריבה איננה אחות מוסמכת. השאר
הינן עובדות ללא הכשרה בכלל, המשתכרות
80 עד 100 לירות בחודש. האחות
התורנית, הנשארת עם יותר משלושים החולים
משך לילה אחר לילה, היא עולה
חדשה מרומניה, שאינה מבינה מילה עברית.
אך מסתבר כי אין צורך בידע מקצועי
רב בבתי־חולים מסוג זה. גם בתוחלת וגם
בנחת־גן מצטמצם הטיפול הרפואי העיקרי
בשימוש בכדורי־שינה. תוצאות טיפול זה
הן, מדי פעם, מזעזעות ביותר.

מחיר הפילגטרופיה
•יי• חשבון הוא פשוט ביותר. בחודש
| | ב ו נמצאים בבית־החולים תוחלת רק
שלושים חולים, מקבל דוקטור פלדמן מלשכת
הסעד 5040ל״י. אם לקחת בחשבון
שבבית־חולים רגיל עולה האוכל לחולה אחד
בערך לירה וחצי ליום, הרי בחסכנות המתוכננת
של ד״ר פלדמן, לא עולות ההוצאות
על לירה אחת. כלומר, במשך חודש
— 900ל״י. צוות העובדים המצומצם והבלתי
מקצועי, עולה לא יותר מאלף לירות
בחודש. החזקת הבית עולה 60ל״י לחודש.
כל ההוצאות האחרות לא מגיעות לסכום
של 500ל״י לחודש. סך הכל 2460 :ל״י
לחודש. זאת אומרת שפרט לכל הרווחים
הנובעים משיתוף הפעולה של י שני בתי-
החולים, מרוזיח בעל תוחלת יותר מ־2500
ל״י בחודש.
זהו חשבון הפילנטרופיה. החשבון המראה
כמה משלמת עירית תל־אביב על חשבון
אנשים שאף את שעותיהם האחרונות לא
ניתן להם לחיות כבני־אדם.

הבית־בפנים

החולים חשוכי־המרפא ממלאים את כל חדרי הבית הישן
זהו בית־החולים לחולים כרוניים תוחלת, הנמצא ברחוב. ה׳,
ברחוב התבור. חלקם אינם שולטים במרבית חושיהם,׳ מבתבור,
ליד שוק־הכרמל בתל־אבי-ב. המוסד נמצא בתנאים
לים זמנם בשכיבה על ציפוי־שעוונית. התרופה העיקרית במוסד הם כדורי הלומינאל שבארון.
סניטריים משוועים, רוב אנשי הצוות הם מחוסרי הכשרה מקצועית המטפלים ב־ 30 חול-ים.

הבית־בתוץ

בסדינה

מתננון
ע ס קי םבגי די *

מעדיפים

עלית
בי?ותעה זו האמיתית:
טהורה ומרוכזת-
ללא ;ויפת מים -ולכן

חסכונית

טכני
תיכון
במתוף עם מכון ישראלי לחכמרת טכנאים
הרשמה לגומרי כיתות ח׳ ,ס׳ ,י׳
מגמות: טכנ או ת מכונות
טכנאות בנין
רדיו -אלקלורוניקה ־ גולויזיה
כולל הבנה לבחיגות בגרות

גימנסיה

הומנית

£הרשמה לגוכורי כיתות ח׳ ט׳ י׳ >־א

מגמות :

ריאלית והומנית

פרטים וחרשמח מ* — 10ג 1בבוקר ומ־ 7 — 5בערב
* חיפה:
* ירושלים:
* תל־אביב:
רהו* ביאליק 17
בית יואל, יפו 33
בית מרון, דרך פ״ת 44
•לאון 67041
טלפון 16337
מול בית חדר, טל 3363$ .

81001)1\1

הי וו נדים •1

111117 זנ 7זקמ/*7ובבל ביין ב 71 דז! ת^ 1

המשחק פוקר בקלפים מסומגיס, עלול
למצוא עצמו מואשם לא רק מיהול משחקי
מזל, אלא גם בהונאת הזולת. אדם המגלגל
משחק דומה, בסכומים הרבה יותר גדולים,
בעסקי־בורסה, אינו צפוי לשום פגיעה מצד
החוק. לכל היותר ניתן לדבר במקרה כזה
על פגם מוסרי, אלא שגם קביעה זו נתונה
לאישור מבקר־המדינה__.
* -תמונה זו הצטיירה לאזרחי המדינה
בשבוע האחרון, אחרי פרסום הידיעות על
פעולתו של מו עדון המ שקיעים, ששימש, למעשה,
בקואופרטיב לעסקות־בורסה של כשלושים
פקידים בכירים במשרד־האוצר, ה־תעשיד״
ובנק־ישראל.
שמח פעולה: רחב. משחק הבורסה,
מכירת וקניית מניות וניירות ערך אחרים,
הפך בעת האחרונה לפופולארי ביותר. האנשים
שבידם הצטבר הון ניכר מאז הפיחות,
מחפשים מקורות השקעד״ כדי להבטיח
את ערך כספם. כתוצאה מכך גדל
הביקוש למניות של חברות רבות, העלה
את ערכם הרבה מעל לערך הריאלי.
העיסקות הטובות ביותר נערכות בבורסה,
כאשר מוצאות לשוק מניות חדשות של
חברות שונות. הן נקנות אז במחירן הנומינאלי,
ונמכרות מיד למחרת, או אפילו באותו
היום, ברווח ענקי, המגיע לעיתים
ל־ .50 ואפילו 80 אחוז.
רק בחודש האחרון התרחש מחזה זד,
שתי פעמים: עם הוצאת המניות החרשות
של חברת אלמו ושל בנק המזרחי. זהו
שטח פעולה נרחב ורב אפשרויות לאנשים
המתמצאים בשוק הבורסה, ובתנודות הצפויות
בו. במיוחד יפה היה הדבר לגבי קבוצת
האנשים שהשתייכה למועדון המטמיעים.
בתוקף* התפקיד • המועדון הורכב
מן הצוות המובחר והעילי ביותר. בין השאר
השתייכו אליו שני הסטים של מנהלי
המשרדים הכלכליים של המדינה: ישראל גל-
עד, ממשרד המסחר־והתעשיה ויוסף שרון,
ממשרד־האוצר. אחד מחברי המועדון הוא
גם אדריכל הפיחות, דוד כוכב, ראש ראשות
התיכגון הכלכלי במדינה. כמזכיר המועדון,
כלומר, האיש הישיר העוסק בקניות ומכירות
בבורסה, שימש פקיד בכיר של בנק
ישראל, ד״ר דויד אוסנזוסר, העוסק באופן
מקצועי באנליזה של שוק ניידות הערך
בישראל.
האדם היחידי שאינו עובד בשום משרד
ממשלחי, הוא דורון, הפרשן הבורסאי לשעבר
של קוד־יסדאל, ופקיד בכיר של בנק
פו־כסתנגר בהודה.
זמרי מועדון המטקיעים הצהירו בתוקף,
בי מעולם לא נוצלו, לצורך עיסקוח־הבורסה
שלהם, את הידיעות שהגיעו אליהם בתוקף
תפקידם. אך מאידך, קשר. מאוד להאמין כי
פעלו בניגוד לאותם ידיעות. עובדה היא,
כי המועדון נבנה בצורה שאיפשרד, לו
לכסות את כל השטחים הקשורים בעסקי הבורסה.
הפקידים
הבכירים, המשתייכים למועדון,
יודעים מראש 9ל מצבן של החברות,
זמן רב לפני הפרסום הרשמי של המאזנים
שלהן. הם גם יודעים מראש אילו חברות
עומדות ייהוציא מניות חדשות. דבר זק
מאפשר להם זכות ראשונים בהזמנת פניות
אלה.
חברי המועדון אף הסבירו, ש המו של
המועדון מורכב מסכומים קטנים, ששולמו
על ידם בתשלומים תדשיים. אבל עד העת
האחרונה ניתן היח לרכוש מניות תוך
תשלום ראשון קטן, יחסית. רק בחושים
האחרונים יצאה לפתע תקנה חדשה, המחייבת
את הרוכש לשלם לא פחות מחמישים
אחוז מערך המניח בעת רכישתה. אבל למי
שיש קשרים נכונים עם הבנקים, מסוגל גם
כיום להקל את תנאי תשלומיו.
העיתוי הפתאומי. למרות שהמועדון
מנהל את פעילותו במשך יותר משנתיים,
מתוכן זמן רב בידיעת המשרדים הכלכליים,
הגיעה הידיעה אל דפי העתונות רק השבוע.
הסיבה
לעיתוי הפתאומי בהדלפת הידיעה
לציבור הרחב הינד. פשוטה ביותר: לפני
שבוע התחיל שבועון מסויים, בעקבות ידיעות
שהגיעו לידיו, לברר את הפרשי״ בחוגים
המוסמכים. לחוגים אלד. היד, ברור,
מאותו רגע, כי מעתה אין למנוע את פרסום
הפרשה. כעבור כמה ימים פורסמה הרשימה
בעתון ערב, כמעם באופן רשמי.
מעולם הזה 1353

עוד לא
אבד ה תלזחמנז
לא כל אזרחי ישראל מ שוכנעי ם בכך
ששוטרי משטרת־י שראל מצטיינים בעיר־נות
מוגברת, בהת מסרו ת נלהבת לתפקיד,
ובחריצות מופ תי ת. אולם אותם אזרחים
שהם גס בעלי מ כוניו ת, וגם בעלי ידידות,
והנוהגים לשלב בעלו ת כפולה זו בחניו ת־לילה
א רו כו ת במגר שים מבודדים ב סביבו ת
הפרים, אינם יכולים להתכח ש למציאותן של
תכונות אלה בקרב שוטרי ישראל.
בכל עיר, ובעיקר בתל־,אביב, י שנס מקומות
חניה ליליים מיוחדים, המ שמ שים את
אלה המעדיפים לחפש רומנטיקה בעזר ת
מכונית. בכל מקום חני ה כזה אפשר למצוא
מדי לילה תריסרי מכוניו ת, ה חונו ת זן בצד
זו, מבלי שנהג אחד יפריע לחברו.
מבקרים קבועים אחרים ב מ קו מו ת החניה
הרומנטיים, הם שוטרים הנמצאים במ שמרות־לילה.
אולי מ־תוך
דאגה לסד
^ י 11ל י -ן | אנך ,
רי התחבורה ב־

מ קו מו ת אלה, נו
הגים
שוטרי הלילה החרוצים לסייר בניידו ת
בין ה מכוניות החונו ת, להאיר בפנסיהם את
פני זוגות־הנאהבים, ולפעמים אף לדרוש
מהם להציג ר שיונות, מבלי להתח שב במצבים
העדינים בהם הם נמצאים.
במקרים כאלה נוהגים הזוגו ת המופרעים
להסמיק, אך אינם מסרבים להוראות ה שוטרים,
ואינם מתלוננים על חוסר הדיסקרטיות
שבהתערבותם. כי בחורה היא בחורה, אבל
משטרה היא משטרה.
לילה אחד, לפני כ שבועיים, החליטו שוטרי
ניידת כזו, לבדוק מה מתרח ש ב תוך
אחת ה מכוניו ת, שחנתה בחניה־מוצנעת. הם
לא הוטרדו מכך שמספרה של ה מכוני ת היה
מספר צבאי, האירו לתוכה, וביק שו מהגבר
שהיה בפני ם להציג את ר שיונותיו. האיש,
שהיה במקרה תסריתלבו שת, לא סבר שמה
שהוא צרי 1לע שזת במצב זה, הוא להראות
לשוטרים תעודות. כיון שהאיש סרב להזדהות.
היה זה רק טבעי שה שוטרים יסיקו
שהמכונית היא גנובה. הם דרשו מהאיש
ומהגברת שבחברתו להתלבש מיד, לקחו
אותם בניידת לתחנת־המ שטרה הקרובה. רק
שם התברר ל שוטרים שהאיש אותו מצאו
בלי עלי״תאנה, הוא בעצם בעל שלושה
עלי־תאנה — אלוף־מ שנה בצה״ל.
ה שערוריה שהתחוללה בעקבות תקרית
זו, לא היתה כל כך לטובתם של השוטרים.
לפי ההוראות החד שות, יהיה עליהם מפתה
לסמן ולהתריע, לפני שהם מתקרבים לנזכו־נית
ב מ שי מ ת ביקורת, ו מפתיעים זוג במצב
עדין.

במקום שימנה - מרגלית מדי קייץ בקייץ זורחת, לשבועות מספר,
שמש תקווה למספר אמנים ישראליים, החולמים
על כך שאמריקה תגלה אותם, ואין
להם את האמצעים לכך. זה קורה כאשר
בכל שנד״ כמו שעון, מגיע לארץ הזמר
ובעל מועדון צברה הניו־יורקי ליאופדלד .
מה שמביא את מר פולד לארץ, אינו כל
כך הרצון לגלות כוכבים חדשים, כמו מחלת
השושנה שלו, שלפי עצת רופאיו, הדרך
ביותר לטפל בה היא ישיבה ארוכה של
שעות בשמש.
וכך, בתקופת שהותו
בארץ, יוצא
ליאו לחוף ים תל־אביב,
מתישב על
כסא נוח קבוע, ליד
סוכת המציל של
טו פ סי

קונ צי ־

סולסקי, סופג שמש,
וחושב תוך כדי
כך את מי כדאי לו
לקחת הפעם לארצות
הברית. אנקורי הקודם בביקורו תיכנן ליאו פולד שהעונה
יקח עמו את רביעיית היחפניות,
להקת הבנות שנוסדה לפני שנים מספר
כלהקת בנות מו עדון התיאטרון. אולם כשהגיע
השנה לארץ, התברר לפולד שהרביעייה
אינה קיימת יותר. הוא ערך סקר חטוף
של מצעד הכשרונות המקומי והגורל נפל
על אחת היחפניות־לשעבר, הזמרת מרג
לית
אנקורי.

רחובה, מצוות ומעשי טובי
בין החתונות שתערכנה ביום ראשון הבא בבית הרבנות בתל־אביב, תהיה חתונה
אחת אליה לא תותר הכניסה לזרים. שומר מיוחד ימנע את כניסתם של עיתונאים
וצלמים. כי דן שמר 29 צעיר בלונדי בעל פני תינוק, העונד כנפי צנחן קטנות
ומוזהבות על חזהו, אינו רוצה להפוך את טקס נשואיו למאורע פומבי. הוא רוצה פרטיות.
עד לפני חודשים מספר היה דן שמר אסיר־עולם, אחרי שנדון על השתתפות במחתרת,
שרצחה לפני שש וחצי שנים את הד״ר ישראל קסטנר.
אולם מאז זכה בחנינה מידי הנשיא, פתח דן דף חדש בחייו. הוא הפך לשחקן תיאטרון.
כיום הוא מופיע בתפקיד הכובען בהצגת מליסה בארץ הפל אות, בתיאטרון הילדים
תילון. הוא התקבל גם לתיאטרון אהל, קיבל תפקיד במחזה הבא שיועלה על במת התיאטרון:
שלושת המלאכים שלי. במחזה זה הוא הוא משמש אף עוזר לבמאי אברהם ניניו.
״מיום שהשתחררתי מהכלא,״ מספר דן, המתנהג בצורה מאופקת ומסוגרת ,״לא נתקלתי
באיזו צורה שהיא של יחס לא־נעים או פוגע. להיפך, בכל מקום אליו באתי, קיבלו אותי
בצורה נהדרת. שש וחצי שנים בכלא, שינו אותי לגמרי. ובסיכומו של דבר, אין רע בלי

דן שמר וכרתו
סוב. אפילו המאסר יצא לטובה. עשיתי שם תעודת־בגרות, ורכשתי לי עיסוק מספק —
התיאטרון.״
גם את נשואיו, שיערכו השבוע, יכול דן שמר לקשר בעקיפין למאסרו ולעיסוקחז
התיאטרוניים. היה זה לפני ארבע שנים, בעת שהופיע בכלא תל־מונד באחד התפקידים
הראשיים במחזה המרד על הקיין, כאשר אשתו לעתיד ראתה אותו לראשונה.
טליה מנזה 26 מנגנת קונטראבס בתזמורת הפילהרמונית, הוזמנה אז לחזות בהצגה
על־ידי גיסה, השחקן והבמאי אלברט כהן, שביים את ההצגה בכלא. מבטה נמשך מיד
אל השחקן הבלונדי יפר,־ד,תואר .״כל מה שחשבתי אז לעצמי היה סתם, שהוא בחור
יפה,״ הודתה טליה.
אלא שאז לא נוצר כל קשר בין השניים. טליה נסעה לארצות־הברית להשתלם בנגינה.
דן המשיך לרצות את ענשו בכלא תל־מונד. לפני ארבעה חודשים חזרה טליה מארצות־הברית,
הצטרפה אל התזמורת הפילהרמונית, בה מנגנים גם אחיה (צ׳לו) ואחותה (פסנתר).
חודש אחרי שובה שוחרר דן מהכלא.
זה היה בערב חג השבועות, על מדרגות מועדון ה תיא טרון בתל־אביב. השניים נפגשו
שום ״זו היתד, אהבה ממבט ראשון,״ אומרת טליה ,״ואני לא חושבת שיש משהו יוצא
דופן בנשואינו. התכנית שלנו לעתיד, היא לכייף עד כמה שאפשר יותר.״
זאב אקשטיין, חברו של דן שמר למחתרת ולמאסר, לא יוכל לבוא לחגיגת החתונה של
ידידו. הוא עדיין ממשיך לרצות את עונשו בכלא תל־מונד. אולם הוא לא יפגר אחריו.
מיד אחרי שישוחרר, בשני לנובמבר השנה, מתעתד אקשטיין להכנס אף הוא לחופה.
בלתו המיועדת תהיה צעירה אותה הכיר בתקופת שהותו בכלא.
מרגלית, שאחותה נמצאת עתה בין שלושה
החטופים הישראליים הנמצאים בידי הסורים,
רזתה לאחרונה מאוד, עד שהיא מתאימה
כיום למימדים האמריקאיים. מאחר וכמעט
כל מי שנלקח על־ידי סולד לאמריקה שוב
אינו חוזר מהר ארצה, ובמיוחד אם זו נערה
צעירה וחיננית, יכולים מכריה של מרגו
להכין לה מסיבת פרידה לטוזח ארוך.

היו אנשים שהיו מוכנים לשלם כסף,
כדי להיות נוכחים בטקס הפרידה, בו נפרדה
הזמרת אילנה רוכינא מבעלה אורי
זוהר לפני שעלתה על המטוס שלקח אותה
לפסטיבאל הזמר בפולין.
לסקרנים, הנה דו״ח כמעט סטזנגראפי:
אילנה: תתגעגע אלי?
אורי: קודם תסעי, אחר־כך נראה.
אגב, זה המקום לציין שמר זוהר מכחיש
בתקיפות, מטעמים מצפוניים, כאילו היה
בין החותמים על מודעת ההשתתפות בצער
לכריסטין קילר, שפורסמה בשבוע שעבר,
במדור זה.

נשואים רדיופוניים שיערכו השבוע יהיו
נשואיהם של שני עובדי גלי צה״ל, הקריינית
עדנה גשן ועורך התכנית דני פינא־רו
3הרומן ביניהם התחיל באולפן שעה
שדני היה מכין תקליטים ועדנה היתר, מגישה
אותם. מעתה יצטרך כנראה דני להשמיע את
התקליט שעדנה תכין עבורו.

(ן ייאן פסרס
וסעזפחת ד״\
הקאריירה ה ממלכ תית של צפירה תל־אבי-
בית בשם דולי אדלר החלה לפני שנתיים,
נ שדולי היתה ב ת . 17ה״א נבחרה אז
כמלכ ת שו שן ב ת חרו ת־יופי פו מבי ת, שנערכה
בחג־הפורים ברחבת היכל התרבות. כעבור
חד שים ספורים נראתה דולי כמוע מדת
לזכיה בתו אר נוסף, פחות מרשים אן יותר
תכליתי — כלתו העתידה של שר־החקלאות
משה דיין. היא הפכה חבר תו הקבועה
של בן השר, אודי דיין. ה רו מן ביניהם
סער ולהט, הניע עד לידי כך שאודי הודיע
ל הוריו שהוא רוצה לשאת את דולי לאשה.
משום מה לא ראו הדיינים את דולי כ מו עמדת
מתאימה להיות כלתם.
אולם היתה גם סיבה אחרת, ש מנע ה נשואים
בין אודי ן דולי. עוד בעת שהו תו בכפר
הנוער הדסים, הכיר אודי צעירה ג׳י ד
ג׳ית, בוגרת ממנו. למרות ידידויו תיו האחרות,
המ שיך אודי להיות ק שור לנערה
זו, ועל רקע זה הסתיים ה רו מן עם דולי.
בינתיים הפך אודי לקצין ביחיד ה מיוחדת
של חיל־הים. נראה שהניתוק מהבית שיכנע
או תו כ׳ אהבתו הרא שונה היא האהבה האמיתית.
הוא החליט לשאת לאשה את

אותה צעירה שהכיר בהדסים. נשואיו של

הצגת הבכורה של הסרט הישראלי החדש
אלדוראדו, תיערך רק בעוד שבועות מספר,
בעונת החגים. אבל תקווה מור, השחקנית
הצעירה והיפהפיה, שכולם מבטיחים שהיא
תפתיע אותנו בהופעתה בסרט זה, אינה
צריכה לחכות עד
הצגת הבכורה. כבר
עכשיו היא דמות
מפורסמת ומוכרת.
גם מבלי לדעת מי
היא, אי־אפשר שלא
להפנות אחריה את
הראש בעברה ברח־חוב.
אנשים
לא מוכנים
לתפוס שתקוזה מור,
למרות שזה עתה
סיימה את העשור
השני שלה, נשואה
מזה שנה וחצי. האיש
המאושר, חיפאי
כמוה, הוא שאול
כן־חיים,23 ,
סטודנט למשפטים
שנה רביעית באוניברסיטה
העברית בירושלים,
ועורך בס־און
י אגודת הסטודנטים
פי האתון.
הם הכירו זה את
זו שעה שלמדו יחד
לרקוד טאנגו, וזה
שלא ראו אותם כל
כך הרבה ביחד, גם תקווה מור
אחרי נשואיהם, הוא
תוצאת העובדה שבעוד שהבעל לומד באוניברסיטה
התל־אביבית, בה סיימה השנה את
לימודיה בחוגי הדראמה והספרות, מתכוננת
עתה לבחינות הב.א. שלה.
במשך חודשי הלימודים הארוכים, התגורר
הבעל בירושלים, ואילו האשד, התגוררה ב־חל־אביב,
כדיירת משנה אצל זוג האמנים
אולי שוקן ויהודה אפרוני. חיי-ר,משפחה
שלהם בתקופה זו, היו מתארגנים רק
בסופי השבוע.
יתכן והאידיליה היתר, נמשכת כך עוד
שנה, עד לסיום למודיו של שאול, לולא
הפכה תקודד, בינתיים לכוכבת, למרות שפניה
טרם נראו על הבד. יותר מדי סיפורים
נכתבו על מה שקורה לשחקניות צעירות,
כשהן זוכות לתהילה ופירסומת, מכדי ששאול
בן־חיים יוכל להיות אדיש להם. בפרט
שיותר מדי זאבים החלו ללטוש עיניים
אל הצעירה הביישנית, שזכתה כבר בכינוי
״אודרי הפבורן הישראלית.״
אין פלא איפוא, שהבעל הצעיר החליט
ליטול על עצמו את תפקיד קצין־יחסי־הציבור
של אשתו. הוא לא הסתפק בזאת.
בשנת הלימודים הבאה, שעבור תקוזה צריכה
להיות שנת פתיחת הקאריירה שלה, היא
לא תשאר עוד לבדה. אפילו אם יצטרך לנטוש
את האוניברסיטה הירושלמית, ולהמשיך
בלימודיו בשלוחה התל־אביבית, מתכונן
שאול להיות עמה כל הזמן.

אכיגיל בירנצוויג,

אודי טס
רה, נערכו ה שבוע.

כיום מו
סיד
אחרי הצגת הבכורה האירופאית של
סרט הענקים קליאופטרה, נערכה ב לונ דון
ארוחת־ערב מפוארת. אולם מלכת הערב ל-א
היתר, כוכבת הסרט אליזכט טיילוו״;
שהעדיפה להסתגר בדירתה שב מלון לונדוני,
עם המארק אנתוני שלה — ר יצ״
ארד ברטץ. גנבה את ההצגה לגמרי ה־ט
לפ חנ אי ת מאגדי ריים־דיוו־יס שהת־פרסמה
כאחת מנע רו תיו של ד״ר סטיפן
וורד המנוח. מאנדי, שמשכה את ת שו מ ת
ליבם של כל הצלמים, הרימה כוסי ת בליווי
ההצהרה :״זו עז ע תי כאשר הם כינו את
קליופטרה בסרט בשם זונ ה.״
העתונו ת הבריטית ידעה לספר כי ג׳ון
כלום מליונר מכונו ת־ הכביס ה היהודי־ברימי
הצעיר, נטש את ה שולחן, כאשר התברר לו
שהו שיבו אותו בחברתה של מאנדי. זה היה
סיפור מ שונה במקצת, כיון שביום בו
נערכה המסיבה, עליה דוזח בע תוני ם, היה
המיליונר בישראל, שהה ב מ לון דן, אחרי
שהביא לחופי־הארץ גס את היאכטה הפרטית
שלו. הוא אמנם שהה במסיבה. אבל היתה
זו מסיבת שנערכה בדירתו שב מלון דן, עד
שעות הבוקר, למורת רוח עובדי ה מלון.

מלכת המים
סי דרת

מו ע מ דו ת

רביעי ת

הגיעה השעה שתתחיל לתכנן את השתתפותך כנשך הבחירה,
שיתקיים ב־ 30 כחודש -אם רצונך לקחת חלל, כבחירת המלכה, על־ידי
הטלת הפתק שלך לקלפי. השבוע החל מיון המועמדות, לשם
קביעת המועמדות הסופיות. בל המועמדות שתמונותיהן התפרסמו,
ושלא קיבלו עדיין הזמנה ככתב לפגישה עם הנהלת התחרות, מתבקשות
להופיע כיום ד׳ זה 14 ,באוגוסט, כשעה שש בערב, עם כגד־־ים,
ככריבת־־השחייה כתל־אביב. שבע הנערות שתמונותיהן מתפרסמות
בעמוד זה, כנות שש ארצות, חותמות את סדרת המועמדות לתחרות
השנה, ש־ 33 מהן התפרסמו כעמודים אלה כשבועות האחרונים.

נולדה ב תי מן ל פני
ו 2שנה, ה צעירה
בעלת העיניים ה חו מו ת, מטפלת בילדים
ועוסק ת בשעות-הפניאי בדוג מנו ת צילום.

א תי ציבלין מוריה חזי

דה העוסקת באתלטיקה קלה ובשזז־יה, שרקדה
בלהקת הפועל, ונוסף לוה כו תב ת שירים.

ך | ךןנ־י ך

מנגנת בחליל

תלמידה בת 18 בבית־הספר לאמנות שי מו שי ת של
! •ו ך 1ץ ן
1 1־ ן וי צ״ו בנחלת־יצחק, נולדה ברומני ה וגרה בנוף־ים..

וב אקו רדיון, חו בבתה תע מלו ת ו שחייה, דוברת עברית, רומני ת ואידי ש״

, 20 בת רוסיה שהגיעה ארצה

במל חמ ת־ העצמ או ת, מצטיינת ב ׳

הדיפת נדור־ברזל, תו שבת עכו העובדת בספרית. שבע שפות.

ז״קליו לוגס>
פקידה

במק

ל מי מי.

שיער

היא בת בולגריה, עלתה ממנה במל חמ ת־ העצמ או ת,
^ \ 1רווד
ך 1ך ך *
ב היו תו בת שש. לבנה, ספרית ה שואפת להיות דוגמ־
1 1 -1 1 11* - 3

נית, מעוררת ת שומת־לב ב תסרוקו תיה, אבל גם בסקי־מים וברכיבה. מ שוגעת לריקודים.

תו שבת גס־ציונה בתו , 2
סיימה קורס לדוג מנו ת,
שחור, עינים חו מו ת־י רו קו ת.

צברית ירו של מי ת בת ,21 גם
היא פקידה בבנק לאומי, ה מבקשת
להיו ת מורה־דרך. חיילת ל שעבר, חו בבת כדורסל ושחייה.

ת מר גוזלן

קולנוע

סרטים
עג 3ישדחולי ־ עגבת
תמיד עם רדת החשיכה (תמר, תל־

אביב; גרמניה) הוא סרט מתאים לפורים,
מאחר והוא סרט מחופש. הוא מוצג בפני
הצופה הישראלי כסרט בריטי דובר אנגלית,
אלא שמאחורי המסיכה המגוחכת, ניתן בנקל
לגלות את זהותו האמיתית: השחקנים
הם גרמנים, מקום העלילה היא גרמניה, המטבע
הוא המארק, ושלטי התפאורה כתובים
גרמנית. אלא שאין צורך אפילו בסימני
זהות אלה. המנטאליות של הסרט היא כה
שקופה, עד שגם מי שלא ראה בריטי מאז
ימי המנדאט, לא יחשוד בסרט שהוא אנגלי.
נוסף לתחפושת הלאומית, יש לסרט מסכה
נוספת. עלילתו מתכסה במסווה של סרט
חינוכי לנוער, הבא להזהיר מפני סכנת העגבת.
זהו בדרך כלל התירוץ השיגרתי
של סוג סרטים מיוחד, המוצג בבתי־קול-
נוע מיוחדים, ברובעים מסויימים בפאריס,
שלאיש אין אשליה מה הוא עתיד לראות
בהם. אלא שכאן לא רואים אפילו את זה.
העגבת משמשת כאן רק סממן־לזזאי, לסרט
פרימיטיבי על הנושא• הידוע של ״בני־טובים
לאן?״
המוקד — נידרם. ובכן, מגלה הסרט,

יום, והמנסה להסביר מה קורה כששלושה
זוגות נמצאים יחד בטירה אחת, בלי דאגות
קיום ופרנסה. מה שקורה הוא פשוט בתכלית,
אך כדי להבינו יש צורך קודם בסיווג
הנפשות הפועלות.
ישנם שלושה גברים: אחד סופר מזקין,
אחד נער־שעשועים עשיר ואחד פירחח צעיר
ועני. לפירחח יש חברה (קאתרין דאנב),
בתו של גאנגסטר בדימוס. ואילו לנער־השע־שועים
יש נערת־זוהר (פרנסואז בריון) .כדי
לא לקפח את הסופר, מביאים בשבילו כוב־בנית־קולנוע
בחופשה.
עכשיו, כשכולם נמצאים יחד, אפשר להתחיל
לפעול. נער־השעשועים רוצה לשכב
עם הכוכבנית, אבל היא רוצה לשכב דווקא
עם הסופר. הסופר רוצה מאוד לשכב עם
נערת־הזוהר אבל אינו מוכן להגיד לה
שהוא אוהב אותה, ולכן הוא הולך לשכב
עם הכוכבנית, שלה אינו צריך להגיד דבר.
נערת־הזוהר רוצה בעצם את נער־השעשו־עים,
אבל גם את הסופר, ואם כבר, אז
למה לא גם את הפירחח הקטן. הפירחח
העני רוצה את נערת־הזוהר, אבל גם כסף.
וכסף יש דווקא לאביה של נערתו. רק זו
האחרונה אינה רוצה שום דבר, ואיש גם
לא רוצה ממנה, ולכן היא חייבת להיות
הקורבן.

החו דש
* תחים קורסים חדשים
למרס 64׳ יולי 64

תל אביב

ירושלים

• דרך פתח־תקוה ,44
מול בית הדר
• אלנבי 76

בית יואל
רחוב יפו ל3

רחוב ביאליק 17

נפת חו ת כ תו ת

1ו הי

חיו ח דו ת

ל מו ק ד מו ת ובגרות אקסט רניו ת

יצורים חד־ממדיים.
כל התסבוכת הזו יוצרת
רושם של סרט מאד פעלתני
וסוער, שאווירת שטנים ותשוקות
פורצת מכל תמונה
שבו. רוז׳ה ואדים, שקנה
את הפירסומות דוזקא בשל
סרטים ממין זה, הצליח להוכיח
שאם הוא רוצה, אז
אפילו כשיש בידו עלילה
מינית כזו, הוא יכול להפיק
סרט משעמם.
גיבורי הסרט מצליחים להיות
כל דבר מלבד בני־אדם.
אלה הם יצורים חד־ממדיים,
נטולי כל רגש, שגם
הפיקחות היא דרישה נעלה
מדי עבורם. הדמות היחידה
של בשר־ודם המופיעה בסרט,
היא זו של הגאנגסטר
בדימוס, אבי הנערה שאינה־רוצה־ושלא־רוצים־ממנה,
המחליט
לחסל את הפירחח הצעיר,
כדי שלבתו לא תהיה
כל סיבה לאהוב מישהו. לרוע
המזל הוא מופיע רק
בסיומו של הסרט.
ואדים הגדול, שלא הצליח
הפעם אפילו להפיק סרט
אווירה, נראה עלוב מאוד,
פרנסואז בריון כ״כשהשטן משתולל״
כשאינו יכול ליצור את סרכולם
שוכבים עם כולם
טיו בעזרת אלו שעשו את
הנוער הגרמני אינו שונה מכל נוער אחר סרטיו הקודמים: ב.ב. ואנט סטרויברג.
בעולם. גם הוא אוהב לערוך מסיבות־חשק
והוללות, בהן עורכות צעירות הצגות חש קנו בי ת ה מי או ־ מ־ או
פנות. גם הוא אוהב לטוס במכוניות־פאר
פאריס העליזה (אלנבי, תל-אביב; אר־ולעשות
חיים. ואפילו הנערות הגרמניות צות־הברית) הוא סרט נוסף במבול סרטי
אינן שונות. גם הן הולכות למיטה, כשרק המין המציפים עתה את בתי־הקולנוע בארץ.
מראים להן את הדרך.
אף הוא מספר על מה שטומנים בחובם
החיים לגבי נערות צעירות ותמימות, וש־אבל
הגרמנים מאמינים גם בגורל. הנה, הגורל מחלק בדרך כלל את כנות חוה
דווקא לבנו של פרופסור באוניברסיטה, ה לשתיים — ההגונות והמושחתות. אבל לגבי
לוחם במחלות־מין, ומרפא את צעירי הדור נערה המגיעה לפאריס, בירת החטאים, אין
מעגבת, יש בן החולה במחלה זו. הטרגדיה עוד ענין לגורל.
לא היתד, נוראה כל כך, לולא העובדה שגיבורת
סרט זה עוברת דרך החלאות
דווקא בן זה, הצריך להיות בן ,18 אך השיגרתית בבואה מן העיר אל הכפר. עוד
הנראה בסרט כמי שפורט כבר את העשי־ לפני שהיא מספיקה ללמוד מה זה מין
ריה הרביעית שלו, משמש כתחנת־מעבר ל היא מוצאת את עצמה בבית־זונות תחת
צעירות העיר, עליהן הוא משאיר את תוית השפעתה של כנופיה מסוכנת.
המחלה, שאביו צריך אחר־כך לרפא.
אלא שלמרות נושאו זהו סרט רענן ומב־ואם
לא די בכך, מגיע המתח לשיאו כא דר, בגלל הסיבה הפשוטה שגיבוריו אינם
שר אותו צעיר מאיים להדביק גם את מי בני־חוה אלא בני־חתול. זהו סרט מוסיקאלי
שמשמשת כאסיסטנטית של אביו הרופא. מצוייר, עשוי בפקחות ובהומור, המתאר
אבל בסוף מנצח הצדק, אם־כי רק אחרי את עלילותיה של חתלתולה הנופלת בידי
שנערה אחת משלמת בחייה עבור החטא ה כנופית מיאו־מיאו פאריסאית. והנה מסתבר
נורא של היותה מופקרת ונואפת. מוקד ה שכאשר חתולים עושים את אותם הדברים
מחלה מחוסל סופית, בעזרת תאונת־דרכים המשעממים וחסרי־הטעם שעושים בני־אדם,
קטלנית מאוד, ונערות גרמניה יכולות להמ נראים המעשים באור אחר לגמרי, משעשע
ומגוחך גם יחד.
שיך ולהתעלם ללא פחד.
אמנם מתוך גרונות החתולים מיללים קועל עדיין שמעו לא חבל
רק שהגרמנים
לותיהם של בני־אדם, כשהזמרת ג׳ודי גארלנד
המצאה ששמה פניצילין.
ממלאת את תפקיד הכינור הראשון, אולם
אין בזה כדי לגרוע מאיכותה של הקומדיה.
א ר מו ןתשוקותמשעמ מו ת
איב לויטוב, הבמאי, הוכיח בסרט זה שאפילו
אחרי גאון כמו ואלט דיסני אפשר
כשהשטן משתולל (אופיר, תל-אביב; לחדש הרבה בתחום הבידור של סרטים
צרפת) הוא סיפור פשונז, הלקוח מחיי יום־ מצויירים.
הסולם הזה 1343

י מ 1?0 /(.ן?•6X01

נהדר-זה יצהר

נ ע ני ח

פנדיעיו
* נותן תשובה אוטומטית עם לחיצה
על הכפתור.
6 4הודעות שונות.
4להשיג בחנויות חשמל.

תדריך

זו עובדה !

העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוט,
היכן לבקר השבוע:

הרק דני ת הגדול ה ב עו ל ם

• הפישפש (התיאטרון העירוני חיפה)
הסאטירה החברתית־פוליטית של מאיקובסקי
בה משתחררים עבדים מכבלי הקאפיטאליזם
כדי להשתעבד בכבלי הטכנולוגיה, בהצגת
ראוה מהממת ד,משתעבדת אף היא לטכנולוגיה
של הבמה. אילי גורליצקי בתפקיד
ראשי, אברהם מור ויעקב בודו מצויינים
בתפקידים משניים( .ראה מדור אמנות).
• מהומה רבה על לא דכר (התיאטרון
הקאמרי) קומדיה שקספירית קלושה,
בבימויו המבריק של ליאונרד שטקל,
אשר הישגו הגדול ביותר הו שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.

מרגוט פונט״ן
דודולף נודייב
והרקדן ה רו סי ה מ הולל

• כל אדם והאמת שלו (הבימה)
ראש ומון איטלקי של לואיג׳י פיראנדלו: סיפור
אחד, מארבע נקודות־מבט שונות. קומדיה
קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת האובייקטיבית. בימוי שוטף ו־מישחק
מצויין של חנה רובינא, נחום בוב־מן
ועדה טל.
• הפיסיקאים (הבימח) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי-
דריו דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
תיאטרוניות. בימוי חיוור של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
• אירמה להידום (הבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי או מרנין, עם
שרה אמן וגאולה נוני — חליפות, אריק
איינשטיין ושלמה בר־שביט.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה, מגיל הגן עד גיל
הזקן, בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון, בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• טורא (התיאמרון הקאמרי) דרמת
בלשים וצרות צעקנית של יוסף בר־יוסף,
אודות החלל הריק שנוצר במשפחה ירושלמית
של עולי כורדיסטאן עם אבדן הזהות
הקודמת והתמוטטות המסורת הפאטריאר־בלית.
משחק מרשים של מרים ברנשטיין־
כהן, אורי לוי ויורם גאון.

הכדטהמל כו ת; דונדוו

מופיעים בישראל!
ב מ סגר ת סיור עולמי

תל־אביב

חיפ ה

אי צ סדי ח רמת־גן
יום ג׳ 20.$
ב שעה 0ג $.בערב

איצסדיון קרית אליעזר
מוצאי שב ת 24 $
ב שעה 8 0בערב

במחירים: מ־ 5.25 עד .20.25
כרטיסים להשיג במשרדים:

בתל ־ אביב: רדיו אוניון(דיזנגוף ,)116 כנף, לאן, רוקוקו,
ובמשרדים בגבעתיים, רמת־גן, פתח־תקוה׳ נתניה.
בחיפה: גינצבורג־יובל, נובה ומכבי.

מכירת הכר טיסי םהחלה ־ מספר המקומות מוגבל

111 לגבר
...ה ר אוי לשמו — את
הבירה הראויה לשמה
— ״מלדסטאר״ .מרווה
צמאון, משיבה
נפש ואינה משאירה
שום טעם
לואי.

גולדסטאר
של-אדיאלי

• ילד זר כמשפחה (ארמון־דוד,
תל־אביב) אימות צרפתי לפסוק התנ״כי:
.בנים גידלתי ורוממתי ז׳אן גאבין
מצויין כתמיד כמלודרמה עשויה בלבביות
ובהומור.
• 55 יום בפקינג (צפון, תל־אביב;
חן, ירושל:ם) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
• דויד וליזה (הוד, תל־אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים•
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם ושג־עונם
באהבת־נעורים תמימה. סרט בלתי-
רגיל, מישחק מעולה.
• מונדו קאנה (גת, תל־אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• חלף עם הרוח (תל-אביב, תל־אביב)
אפשרות נוספת לכל הצעירים והמבוגרים
לראות את הרב־מכר העולמי של
מארגארט מיטשל, הצועד עדיין בראש רשימת
סרטי־הקופה. הדרום האצילי מתנוון בין
קלארק גייבל ז״ל ולסלי הודארד ז״ל בהשתתפות
ודיויאן לי תבל׳׳א. סרט ארוך ועשוי
היטב.
• ג׳יל וג׳ים (תל־אור, ירושלים) כוחה
של ידידות במבחן האהבה בסרטו הפיוטי
והפילוסופי של פרנסוא טריפו על
העולם הזה 1353

אהבתם של שני חברים, צרפתי וגרמני״
לנערה אחת — ז׳אן מורו.

• גירושץ נוסה איטדיה (סמדר,
ירושלים) מה קורה במדינה בה אין בני זוג
יכולים להתגרש איש מרעותו בקומדיה שנונה
של פיטרו ג׳רמי. מרצ׳לו מאסטרויאני,
דניאלה רוקה.

• סיפור הפרכרים

(תמר,

אורי זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים,
מונולוגים, הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה
ועל שמעון פרס.

חיפה)

אהבת רומיאו פולני ויוליד, פורטוריקאית
על רקע עבריינות נוער בניו־יורק במוסיקול
מושלם. מוסיקה של ליאונרד ברנשטיין,
כוריאוגרפיה מלהיבה של ג׳רום רובינס.

• סוב מארקוואט

(צברה, תל-אביב)

אלוף קליעה בקשי־ .חוזר על מבצעיו של
וילהלם טל, בתוכנית קאבארט בה מופיעה
גם החשפנית פופה לה־רוז.

• רביעיית פרופלם
• התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה, שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.

• שן ועין

(מועדו!

החמאם,

יפו)

(הרקיע

0אהלה הלוי (קימרה, צפת) שירים
ישראליים ושירי עמים מפיה של הזמרת
הישראלית שחזרה מארצות־הברית, במועדון־
לילה חדיש.
0החתול העצבני (גן־הוואי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים, בניצוחו של אורי זוהר.
0לס הופ (אדריה, תל־אביב) — הגברים•
להקת זמר צרפתית, המנסה לחקות
את הצלחת הקוטפאניון דה־לה־שאנם ון.

ה שביעי,
יפו) רביעיית הזמר היוגוסלבית
במרכז תכנית של מסעדת הבידור החדשה
והמרוזחת שנפתחה בשטח הגדול ביפו.
0לילות ים־התיכון (חומות עכו,
עכו) השלישיר, הימנית המעולה — טריו
כריס והזמר הדרום אפריקאי לארי ודקר
במועדון המצטיין באווירה ונוף מן היפים
בארץ.

0טאך קוך לי

(הגלריה

0תערוכה נבחרת של אמני
ישראל (בית דיזנגוף, מוזי און תל־אביב)

נבחרת אמני ישראל מציגה תמונות 61מ
אנו
מוכרי את ור.נ*נוו
הקלטות על תקליטים בלתי שבירים וסרטים של
חגיגות בר־מצוה, נשואין וחגיגות אחרות, זמרה,
נאומים, תכניות-רדיו, שיחות טלפון וכד׳.
הכנת תקליטים גם מסרטים שלך
השכרהוש רו ת ־ ת קונ יםשרט פ ־ ד קו רדר
סרטים במחיר סיטוני

ש רו תלהקלטהישרא לי
ת״א, אידלסון ,4טל 56433 .
בארות מוקדמות

מרץ, יולי 64

מרץ 64

| בתות בוקר
בתות ערב
הרשמה:

בלוי מענין ורב־גוגי בחברה
צעירה. לנו ציוד מתאים למסיבות
וטיולים לרבות מכונת קולנוע
חדישה. רדיו־פטיפון, טייפ־רקור־דר,
מקרן ועוד. מקום במרכז העיר.
לעתים קרובות מארגנים טיולי
סוף שבוע במסלולים מיוחדים.
גילאי 25—18 מוזמניס/ות להצ טרף.
המעונינימ/ות יפנו לת.ד.
,22075ת״א, ויוזמנו לשיחת הכרות.

הבינלאו מית,

תל־אביב) תערוכת ציורים של צייר סיני
שהשפעת המערב ניכרת בציוריו הפיוטיים
והמיסטיים.

בשעות 8—1לפנה״צ, רח׳ בוגרשוב 62
(פנת רח׳ פינסקר) ,טלפון ,231546
בשעות 5.30 — 8.00 אחד׳,צ
רחוב אנטוקולסקי ,4תל־אביב,
(ליד פנת אבן גבירול־ארלוזורוב)

חבריה, שלא נבחרו משום סיבה אחרת מלבד
מקומם בין שישים ואחד הראשונים לפי
קנה־המידה של השופטים 61 .שמות מפורסמים
וציורים מעניינים.

0כלי נגינה עתיקים

(אקדמיה ל
מוסיקה
על־שם רובין) ,כשבמרכזה אוסף
כלי־הנגינה שנאספו על־ידי המנצח קוסביצ־קי,
שהגיעו ארצה ביום מותו. בין השאר:
כלים עממיים פרימיטיביים, קרנות־יער עתיקות
ופגומים מתקופת באך.
0עיר הנוער (יריד המזרח, תל-
אביב) צעצועים יפאניים ונשק ישראלי,
תצוגות מסחריות וביתני שעשועים בתערוכת
בידור קייצית.
0כאטיק (גלריה ,220 תל־אביב) תערוכת
אריגים מצויירים של ציונה שימשי
ונחום כהן: צעיפים, גלימות, מפות, מחיצות
ודגלים.

אמנות איראן

(ביתן האמנים ב־

רחוב אלתריזי, תל־אביב) תערוכה ייצוגית
של תריסר אמנים פרסיים בני זמננו.

}!ח0ו0

חידו שמהב לו׳ בחי הליל ה של י שר אל:

ו!₪נ2נשתגיש!